‫מחזור ויטרי‬

‫שמחה‬ ‫לרכינו‬

‫ז־ל‪.‬‬ ‫מ ת ל מ י ד י ר ש־י‬ ‫א ח ד‬

‫הס‪8‬ר חי^י חזה היה סטזן ‪6 p«n‬ננתג יי ב א מ י ד&*יי‪ 0‬בעיי ל וכדון ב פ ח סאית »ני‬

‫ה ק ו נ י ם ‪.‬יבא ו ר י ס‬ ‫הגהות‬ ‫תוססות‬ ‫עם‬

‫חלק שני‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ט״י חיים תשם״ז‬
‫•גא לאוד ‪ oyoa‬היאשוגה ‪ Sy‬יר• הביר• ‪6‬י‪',‬צי נרדסי‪0‬‬

‫ועהר• גערך ונסדר מחרש עם מבוא וקונטרס הפיוטים‬

‫עיי המו יל‬

‫בירבבערג תרפי ג‬
‫בהועאח כיח מסחר ספריי; יעהק ט ל ק א‬

‫מיה־ק‬

‫ש נ ת תשמ״ח לם״ק‬
 ©
‫כל הזכויות שמורות‬

A L L RIGHTS RESERVED , PRINTED IN ISRAEL

 ‫ה י לכו ת סוכה‪.‬‬

‫ועמק סכות א פ ר ד ‪:‬‬

‫ש‪2‬ג תנו יכנן א( העושה סוכה לעצמו אומ׳ ברוך שהחיינו וקיימנו והניענו לזמן הזה‪:‬‬
‫נכנס לישב בה אומי ברוך אשר קדשנו במעותיו מונו לישב בסוכה‪.‬‬
‫ג(היתה עשויח ועומדת אם יכול לחדש בה דבר כ ק למיעטרה ולמיסך כיסתרקי מברך‬
‫שהחייט‪ .‬ואם לאו משנכנס לישב בה מכרך שתים‪ .‬אהת אסובה ברישא ואתת אומן‪.‬‬
‫נ( והשתא דאמ׳ רב אשי הוינא ליד‪ ,‬לרב כהנא דמסדר להו כולהו אבםא רקידושא‬
‫הילכך ומן כין עושה סוכה לעצמו בין עושה לולב לא צריך למימר‪ .‬רסני בדכסא‪ :‬תי‪.‬‬
‫י(ובס׳ לולב וערכה הינ‪ .‬ואנן נמי כר׳ עבדינן‪ .‬ומברכי׳ כל שבעה‪ .‬ואע־נ רכהד יומא‬
‫הוא‪ .‬ובלולב נמי בל שבעה‪ .‬ואע־נ רמדרכנן הוא מכדכינן עליה‪ .‬כי היכי דמברבי׳ בנר‬
‫חנוכה ומקרא מנילה‪ .‬דקים ליה רב ושמואל בחרא שיטתא‪ .‬בלולב‪ :‬כתב רשיי‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫ת‪:‬ר ה( בסוכות תשבו‪ .‬אין תשבו אלא כעין תדורו‪ .‬אמרה ]תורה[ צא מדירת קבע ושב‬
‫בדירת עראי‪ .‬מיכן אמיו‪ .‬היה לו כלים נאים מעלן לסוכה‪ .‬אוכל ושותה בסוכה‪ .‬ישן‬
‫בסוכה‪ .‬ומטייל בסויה‪ :‬אמ׳ רבא ז(סאני מיכלא לכד מסטללתא‪ .‬כנון קידד‪ .‬זשפזדי‪.‬‬

‫י(( העושה סוכה לעגסו אוסר וכר סוכה ס״ו ע״א‪ .‬ותוספתא פ״ו דברטת‪ .‬וירושלסי *״ס‬
‫דברבוח ה״נ‪ .‬ישם פ׳יא דפוכה ה״ה ועיין בתוס׳ שם דיה העושה וכוי צריך לפרש סעס וכר׳ ובתום׳‬
‫םנהזת ט׳׳ג ע׳׳ב דיה ואילו וכוי ושט ע׳׳ה ע״ב דייה היה עומד וכוי וחוס׳ ברכות ל׳׳ז ע׳יב ד־׳ח‬
‫היה וטי ועיי! רמביט פי־א מה׳ ברכות ה״ח וה״ט‪ ,‬ובתשובות הרםג״ס סי׳ ג*ז ו ה ט מ ת יתחלק‬
‫בוה לשלשה הלקים וכוי ועיי׳ בתשובות רנינו יוסן‪ £‬אבן סינאש סי׳ ר״ג וכפידס ליש״• ז׳׳ל ‪0‬י׳ ק־‪,1‬‬
‫ובתשובות סהר׳׳ה אף׳ז סי׳ קצ׳׳ה‪ .‬ב( היתד; עשויה ועומדת וט׳ כגון לטיעטרה ולמיסך ביסתרק׳ ובו׳‬
‫הוא בבה׳׳ג ושם הלשין משונה קגח כגון למיכנשה ולממך בה בסתרקי מברך שהתיינו וטי׳ ותובא‬
‫ברא״ש פ׳׳א היינ בלשו! אחר ע״ש ועיי׳ בבעל העיטור בעה׳־ד דיש ה׳ סוכה וז״ל ירושלמי נ‪8‬וכה‬
‫ישינה תני גדיך לחרש בה חבריא אמרו טפח ר׳ אסי אפר ב׳ ספחים וכלבר ע׳׳פ כילה שים חידוש‬
‫בנופה חידוש שאינו בנופה איט חידוש ודלא ככה׳׳ג שאסר ומסך כסו‪/‬דקי חדוש דהא ליכא סובה‬
‫דלא חייש )ברא־׳ש שמ ובב״י איתא דלא יכיל( להידושי האי חידוש עכ׳׳ל וכל חטעיי׳ בלשון חבה׳׳ג‬
‫והמחבר יראה ילאו מיין סוכה ישיבה דאיירי בירושלמי דצריך תיקון כטף הפוכה איירי הנה״*‬
‫והמחבר רק סדין נמרא שלנו לעני׳ ברכת שהחייבו בשעת עשיה‪ .‬ורעחט רגם אם חסר לסיפן־ בח‬
‫בסתרקי נמי השזב חידו׳ם לעניי לברך שהחיינו חיבף‪ ,‬ולא אבין לפי זה השגת בעל העיטור‪ .‬ועיי׳‬
‫לקמן ריש ם״ שיס וסי׳ שע״ד ועיי׳ בשהי׳ל סי• שלין‪ ,‬ובתניא רבתי סי׳ פ״ד‪ .‬ג( והשתא דאמר וכר‬
‫דמסדר וכוי הוא לשון בה׳־נ שם וגירסת דשםדר הוא ג״כ גידםת הרי״!! והרא׳׳ש‪ .‬ל( ובפרק לולב‬
‫וערכה ה׳׳ג וטי הוא לשון רש׳׳י שם ס־׳ו ע״א ובכ״י מינכען ליתא לתאי ואנן נסי ברי ענדיגן‬
‫וסברכין כל שבעה ועיי׳ כד׳׳ס ובהגהות שם‪ .‬ה( בסוכות תשבו וט׳ אסרה תורה כצ׳יל והוא נ׳׳כ‬
‫לשון בה״נ׳ ועי׳ סוכה כ״ח ע׳׳ב‪ .‬ונראה רצ׳׳ל ומשנן בשוכה חתת ישן נדאיתא בה״נ ע׳׳ש‪ .‬ו( מאני‬
‫טיכלא וכוי שם כ״ט ע״א ושם הגירסא סהופך ע׳יש יעי׳ לקםן ס׳׳ח ע״א דשם מקרים במימרא‬
‫ררבא מאני מיכלא‪ ,‬והוא כעין לשון בה׳׳ג ע׳‪-‬ש ופירושו קערות הוא כפירוש רש־י ונמשך ער ו^ניסי‬
‫שהוא קערות עי•׳ ערוך ערך מגם‪ ,‬ונראה שב! היה ערס בכה״נ‪ .‬וכן נראה שב! היה נ״כ ניךסח‬
‫רש׳יי בבה״ג ולכן פירש מאגי פיכלא פירש קערות‪ .‬ועי• תום׳ ד׳׳ה מאגי דמיכלא וכר וכן וןביא‬
‫כספי תמיס רעים סי׳ קפ‪-‬כ כשם ספר הישר לר׳׳ת והוא כסי׳ ש׳׳י ושם הלשון םטאר יותר ^ן״ל‬
‫מנה״ס דתיי כסוכות ת ע נ ו כעין תרות סכאן אסרו חבסיפ היה לו כליס נאים ובו׳ ואהא םחניחי׳‬
‫קאי דבא דאפי סאנא סיכלא לבר מסמללתא אלא דאפסקה תלמודא אגב פירכא ופריק ליח ופריש‬
‫הבי אסר רבא מאגי טיכלא לבר י מסטללתא ד ח ש ט בעיי תדורו כעיני ובית העשוי לכבוד כד*םהי׳‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪398‬‬

‫ומניסי סי׳ קערות‪ .‬לאהר שאכלו בהן צריך להוציאו חוץ לסוכה‪ .‬משום מ־אוס‪(' :‬מאני‬
‫משתיא‪] .‬במטללתא[ כמן נוסקי‪ .‬וכובי וכסי ושרנא‪ .‬פי׳ נר של חרס שקורין קרושייל‪.‬‬
‫אמרי לה במטללחא‪ .‬ואמרי לבר ממסללתא‪ .‬ולא סליני‪ .‬הא בסוכר‪ ,‬נמלה הא כסוכה‬
‫קטנה‪ .‬ואילו היא סובה קטנה‪ ,‬כדתניא‪ .‬ח(מחזקת ראשו ורובו ושלהנו כשירה‪ .‬ר׳ אומי‬
‫פסולה‪ .‬עד שיהא כה ד׳ אמות על ד׳ אמות‪ .‬מאי טעמ׳ דרבנן‪ .‬קסבר סוכת דירת עראי‬
‫בעינן‪ .‬וכי מהוקת ראשו ורובו ושולתנו שהו שכעת ספתיס כשירה‪ .‬ור׳ ‪ x‬ר סוכת‬
‫דירת )עראי( ]קבע[ בענן‪ .‬אי אית בה ארבע אמות על ארבע אמות דיירי כה אינשי‪ .‬ואי‬
‫לא לא דיירי בה אינשי‪ :‬והלכת׳ כרבנן‪ .‬דקיימ׳ לן ט( הלבה כדי נמזבירו ולא מהביריו‪.‬‬
‫והכי דרבנן פליניעליה‪ :‬תייר י(שתים כהלכתן ושלישית אסילו פסח ר׳ שמעון אומי‬
‫שלש כהלכתן ורביעית אשי׳ טפה‪ .‬והלכה כרבנן‪ .‬ואותו מפה מעמידו לכל רוח‬
‫שירעה‪ :‬כ( איר סימון א׳׳ר יהושע בן לוי עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה‬
‫סמוך לדופן‪ .‬וכל מהות משלשה כלבוד דמי‪ .‬סי׳ פשח שוחק‪ .‬סודרו כד׳ אצבעות‬
‫שאינן נונעוח זו בזו דחוי פסח ומשהו‪ .‬ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת הדפנות‬
‫ופחות מני כלבוד‪ .‬והויא לה כמחיעה של ד׳ טסחיס ימשך סוכה קטנה שבעה מסחימ‬
‫נמעא רובו של דופן עשוי‪ .‬רכא אס׳ אינה ניתרת אלא בצורת פתח‪ .‬היכי דמי צורת‬
‫הסתה‪ .‬קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על נביהן‪ .‬והכי קאמ׳ רבא מסח שקנינו בברייהא‬
‫שמתיר בדופן שלישית אינו מתיר אלא א׳יכ עשאן לאותו טסת צורת פתה על פני‬
‫בל הדופן כולה‪ .‬כיצד קנה של הצי טשה אצל היוצא‪ .‬וקנה של חצי טפח במקצוע‬
‫שכננדו‪ .‬וקנה על נביהן‪ .‬דהוה ליה כאילו הדופן כולו סתום‪ .‬דשתה שיש לו צורת‬
‫פתח םחימא סעליא היא‪ :‬נרםי׳ בם׳׳ק דעירוכין ווהו טשה שאמרו חכמים‪ :‬איכא‬
‫ראמרי אמי דכא וניתרת נמי בצורת םתח‪ .‬פי׳ טשמע דטםח ששנינו היינו כדססרש‬

‫בריש יומא ולאו אורח ארעא לעיולי כיה מאני פיכלא בלים שלשין בהו ושטוחגן כהן ושסבשלין‬
‫בהן דלא חייב הסיכה אלא נדכריס שרנילין להיזחס בדירה יסאני מיכלא אינן רגילין בכיח אלא‬
‫בחדר אופין ואותן בני אדם שרגילין שמהמירין להוציא מן הסוכה קערות לאחר שאכלו בהן טועין‬
‫הן דסםרשי טעסא משום מאיסוחא וליתא‪ .‬ובן מוכח בה״נ דמפרשי מאני מיכלא כגון מאני רםשהי‬
‫בהו חמירא ‪1‬אעי דלישא בהו אבל סאני משתא בסטללתא דכבית נסי םית׳ ליה וה״ה לקערות‬
‫ולכל מאני מאכל הסובאין בבית‪ {t .‬מאני משתיא בסטללתא כצ״ל‪ ,‬ושרגא וכוי כן הוא הגירסא‬
‫לפנינו שם ושרגא בויו‪ .‬אך בח״נ וברי‪-‬ן! וברש״י זברא׳׳ש הגירסא שרגא ובו׳ ולא קאי אדלעיל מינה‪,‬‬
‫וכן הוא מפורש בםפד הישר לר״ת שט שרגא אמרי לה במטללתא וכוי הך סיפא לא רבא אמרה‬
‫אלא אגב נדרה •גסיב חלמודא ולא משום תשבו כעי׳ תדורו וכי ועיי׳ בתום׳ שם ד״ה ואמרי׳ וכוי‬
‫ועיי׳ לקסן פי׳ שם״א ח( מחזקת ראשו ורובו וכו׳ שם ג׳ ע׳׳א ועי׳ בשאלחזח פ• האת הכרבה‬
‫ובשאילת שלום שם‪ .‬מ( הלכה כרבי סחבירו וכו• עידובין מ׳׳ו ע״כ‪ ,‬פסחים כ״ז ע״א‪ ,‬ועיי בב״ב‬
‫קב״ה ע״א עשה בדברי רבי עשה‪ .‬כדברי חכמים עשה םספקא ליה אי הלכה כרבי מתבירו ולא‬
‫מתבריו וגו׳ ועי׳ תום׳ ורשב״ם שם דייה מספקא ובו׳‪ ,‬ועיי בשאלתוה שס ובהעי׳ש מה שהאריך בזה‪.‬‬
‫י( שחים כהלכתן ובו׳ שם ו׳ ע״ב‪ .‬כ( אמר ר׳ סימון וכו׳ שם ז׳ ע׳׳א ובכל הסוגיא מפרש בפירש׳׳י‬
‫שם דתלחא לשנא לדכא נינהו ללשנא קטא ואינה ניתרת אלא מנורת הפתח קאי דכא על הברייתא‬
‫דלעיל דקתני שתים כהלכתן ושלישיח אפילו טפח וקאסר רבא על זח דטפח דאמר היינו דובא‬
‫כשעשה סהטפח שתי קנים כל אחת חצי מפח וקנה על גביהן‪ .‬ואיכא דאמרי ניתרת נסי במרת‬
‫הפחה היינו לא בעינן טפח אלא קנה כל שהו מכאן וקגה כל שהוא מכאן ובהבי סגי ונחשכ כאילו עשה‬
‫סחימה יםל טפח דאו בהא או בהא סגי‪ ,‬וללשנא בחרא וצריכא נמי צורח הפחח פירושו רהרווייהו בעינן‬
‫טפח שלם אצל היוצא וקנה כל שהו בזוית שכנגדו וקנה על נביהון סטפח זה לקנה של זוית‪ ,‬ועי׳ מ׳יש‬
‫בזה בעל המאור ויותר מבואר בספר תסים דעים סי׳ רכ״ה במה שהביא שם בשם ספר הצבא‬
‫לבעל הסאור וז״ל אסר דכא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח איכא דאסרי )אמר( רבא וניתרת‬
‫נמי‪ ,‬א״ד אמר רבא וצריכא נסי צורת פתח׳ בעל ספר הערוך פירש יתרי לישנא בחראי פירושא‬
‫דלישנא קמא אינון זבן הדברים נראים כמשמעם‪ ,‬והרב דש״י ז״ל פירש ג׳ הלשונות כולן חלוקות וו‬
‫מזו וכסו שבחוב כפירוש‪ ,‬ויש מכריעי] כדבריו סדםהדרינן בבולהו תלת לישנא אמר דכא שאס היו‬
‫שתי הלשונות מפרשים הלשון הראשון לא היו מזכירים אלא השמועה בלבד‪ ,‬ולא היה שם בעל‬
‫השסועה תוזר ככל הלשונות אלא בודאי שיש מתלוקות בין הלשונות כולן והפרש יש בין הלשון‬
‫הראשון וכין הלשון האחרון אע״ם שנראים כחמין זה לזה כמשמעם שלפי תלשון הראשון אס עשה‬
‫באוחו טפח של דופן השלישי קנה מכאן זקנה מכאן וקנח על גביהן אין צריך שם דופן אחר‬
‫וכשרה‪ ,‬ובלשון האחרון צריך שיחא כל אותו טפח סתום וסי׳ )צ׳׳ל וםסוך( לו צורת פחח ואין זה‬
‫‪399‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫ר׳ סימון לעיל סתימת פתה אצל היוצא‪ .‬ואתא רבא למיםד ראפ עשה צורת הפתח‬
‫על פני כל הדופן כשני קנים נל שהן וקנה על בביהן קאי ליה במקום טפח ומכשר‬
‫לה כוותיה‪ .‬דאו האי או האי מכשר‪ .‬איכא דאמרי אמי רבא וצריכא נסי צורת הפתח‪.‬‬
‫פי׳ דהרודהו בעינן טסמ אצל היוצא וקנה בזויות שכננדו‪ .‬וקנה על נביהן‪ .‬פטמח זה‬
‫לקנה של )זולת( ]ווית[‪ :‬רב אשי אשכה ליה לרכ כהנא דעבר לה טסה שוחק‬
‫וקעביד לה נסי צורה הפתח‪ .‬איל למה ליה לסר כוליה האי‪ .‬ולא סבר לה מר להא‬
‫דאט׳ רבא וניתרת נמי בצורת הפתח‪ .‬איל אנא כאידך לישנא סבירא לי׳ דאמ׳‬
‫וצריכה נמי צורח הסחה‪ :‬וכן הלכה‪ :‬ושהמתה מרוכה מצילתה פסולה‪ :‬ת־ר ל(חמתה‬
‫מחמת סכך פוסלת כה ולא מחמת דפנוח‪ .‬ר׳ יאשיה אופ׳ אף מחטת דפנות‪ .‬מ(חכא‬
‫קת׳ ושהםתה מרובה מצילתה׳ פסולה‪ .‬הא כי הדדי כשירה‪ .‬וחתם קת׳‪ .‬ושצילהה‬
‫‪K‬‬
‫מרוכח מחמתה כשירת‪ .‬הא ‪ 2‬הדדי פ ס ו ל ה ל א קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה‪, .‬‬
‫הא דקה׳ כשירה‪ .‬הא כי הדדי םםולה‪ ,‬מלמעלה‪ .‬פאי פעמי דכל דמח שמעילאי‬
‫שיעור ותא‪ .‬םתתאי שיעור איסתירא‪ .‬הילכך כי הדדי פסולה‪ .‬דהויא חמתה מלמטה‬
‫טסי ממאי רהואי מלמעלה‪ .‬והא דקת׳ ססולה‪ .‬הא כי הדרי בשירה‪ .‬מלמטה‪ :‬תייר‬
‫נ(םוכת נ׳ניכך‪ .‬םוכת טיס‪ .‬סוכה נשיס‪ .‬סוכת )ננביס( ]בהמה[‪ .‬סוכת כותיים‪ .‬סוכה מכל‬
‫מקוס כשירה‪ .‬ובלבד שתהא מסובכה כהילכתה‪ .‬אם׳ רב הסדא והוא שעשוייה לצל‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ .‬לאתויי מאי‪ .‬לאהויי הא דתנו רבנן‪ .‬סוכת ר׳ק׳כ׳ש׳‪ ,‬רועים‪ .‬קייצים‪ .‬כורננין‪.‬‬
‫שופרי סירות‪ .‬מכל מקום כשירה‪ .‬מיי סוכת נוים שעשאוה לדור בה כל ימות חחמח‪.‬‬
‫סוכה פ״מ‪ .‬ואפילו פחותה מאילו‪ .‬אס׳ רב הסדא האי כהילכחא דקא׳ הכי קאי‪ .‬והוא‬
‫שמסוככת יסה‪ .‬רפוכהא מילתא שעשייתה חראשונה לצילחה היתה ולא לצניעותא‬
‫בעלם׳‪ .‬דאעינ רסוכה לשם הנ לא בענן‪ .‬עשריה לשם סזכה כענן‪) .‬לצל הוא )דפי(‬
‫רמיקרייא סוכה שסוככת סן החורב‪ :‬רועים שעושין סוכה לישב בתוכה ספני השרב‬
‫ושומרים צאנם‪ .‬קייצים‪ .‬שומרי קציעות השטוהים בשדה לייבש‪ .‬בורננין‪ .‬שומרי העיר‪.‬‬
‫וכולן ישר׳ הם‪ .‬אבל סוכה זו לא לשום חנ נעשיה‪ :‬ס(הדלה עליה אה הנסן ואת‬
‫הדלעת ואח הקיסום וסיבך על נבם סםולה‪ .‬שאין מסככין כמהובר‪ ,‬ראפ׳ פר באספך‬
‫מנרנך ומיקבך‪ .‬בפסולת נורן ויקב הכת• מדבר‪ .‬שססכבין בו‪ .‬ט(ואם היה סיכוך‪.‬‬
‫הרכה מהן‪ .‬או שקיצצן כשירה‪ .‬הרכה מהן‪ .‬פי׳ פבפלו ברוכ‪ .‬או שקיצצו‪ .‬אף לאהד‬
‫שסיבכה בהן‪ .‬ולא אמרי׳ תחילח עשייחה כפסול נעשית‪ .‬זה )הכל( ]הכלל[ כל דבר‬
‫חמקכל מוסאח ואין נידולו מן ח א ‪ p‬אין ססככין בו‪ .‬מנא חני פילי‪ .‬ס(כי אתא רבין‬
‫איר יוחנן דאמ׳ קרא באספך מנרנך ומיקבך )דברים טז( בססולח נורן ויקב לסיכוך חכתי‬
‫מדכר‪ .‬ורב חסדא אמ־ מהכא‪ .‬צאו ההר והכיאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס‬

‫ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשח סכת ככתוב )נהמיה ח(‪:‬‬

‫שנח‪ .‬ל(תכילי מש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין םםככין בהן‪ .‬לא מפני ששסולין‬
‫לסיכוך‪ .‬אלא פעמים שאדם בא מן השדח וחבילתו על כתיסו‬
‫ומעלח ומניחה על ‪.‬נבי סוכה לייבשה ונמלך עליח לסיכוך‪ .‬וחתורה אפרה חנ הסכות‬

‫מועיל כלא זה‪ .‬ועי׳ ברי״ן! וטי׳׳! שם‪< :‬ן חםחה םחמח סכך וכו׳ שש ז׳ ע׳׳ב‪< .‬נ( הכא קתני‬
‫ושחסתח מרובה וכו׳ עיי׳ בגמרא שם ביב ע׳׳ב‪ .‬וכלשון הםהבד הוא בבה״נ פ־ק דסוכה וע״ז חוס׳‬
‫ד׳׳ה בזוזי וכוי ותום׳ כ׳׳ב קמ״ז ע׳׳א ד״ה ומשוי ליה וט׳ ור״ת חיה גורס כסוכה וטי ועיי• חוסי‬
‫מנחות ק׳יז ע״א ד׳׳ד‪ .‬ודילמא ובו׳ ועיי׳ בספר יראים סי׳ קכ״ג‪ .‬נ( סוכת ‪31‬ביך ובר שם ה׳ ע׳׳נ‪,‬‬
‫ועי׳ גיטין ם׳׳ר• ע״ב ועסי ד״ר‪ .‬כל שישנו וכו׳ וברא״ש גיטין פ״ר סי׳ מ׳־ה‪ ,‬ועיי בספר קתלח יעקב‬
‫סוכה שם‪ .‬ס( הדלה עליה אח הגפן וכר שם י־־א ע״א‪" .‬וע׳ כחיושי הוישב־א שם‪ .‬וכהרושיו‬
‫ט׳ ע׳׳ב‪ ,‬ובתשובתו סי׳ קצ׳־ו דאםר מר באספך וט׳ שם י׳׳ב ע׳׳א וכן הוא כרש״י י*א ע״א ד׳׳ה‬
‫פסולה וכוי‪ .‬מ( ואס היה סיטך הרכה וכר פירש מבטלו ברוב כן פירש‪-‬׳י ש‪ 0‬ועי׳ בר״! שס‪.‬‬
‫‪ (6‬כי אתא יכין וכו׳ שס י׳׳ב ןךא ועיי חוסי דיה כ»סולות וכו׳ ועי׳ בחודשי חרשב׳׳א שם‪ .‬צ( תבילי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪400‬‬

‫תעשה‪ .‬ולא מן העשוי‪0 :‬י• זרדין‪ .‬סיני קנים הוא שעושה זרדץ‪ .‬פודיילש ב׳‪.‬‬
‫ומזחין אותן‪ .‬ובעודן להים בהמה אוכלתן‪ .‬ולכשיבשן עומדין להיסק‪ .‬אין מסככין בהן‬
‫כשהן קשורץ‪ .‬אבל אמ היו מוחרין כשירין לסיכוך‪ .‬פעמים שאדמ בא מן השדה כל‬
‫ימות החמה ומניהה על נבי סוכה שיש לו כל ימות החמה למקנהו ומניח התפילין‬
‫שם לייבשן ולא לסכך‪ .‬וכשמניע הזע נמלך עליהן לסבך‪ .‬והתורה אמרה תעשה ולא‬
‫מן העשוי‪ .‬כפסול‪ .‬וזה שנםכך שם שלא לשם סכך אסילו לצל אלא ליבש‪ .‬אין‬
‫שם סוכה עליו‪ .‬הילכך נזור רבנן שלא יסככו כחבילין‪ .‬אפילו הוא מטילו עליה‬
‫לשס סוכת הנ‪ .‬נזירה סשום הכילין רכל השנה דאיכא פסולה דאוריית׳‪ .‬מדקאמ׳‬
‫ואם החירן כשירה‪ .‬שימ רכל היכא דאיכא אנד אסור לסכך בו‪ .‬ק(ואנד בחד לא‬
‫שמיה אנד‪ .‬פי׳ כל רבר יחירי שהוא מחובר יהד האונדו בפני עעסו‪ .‬אינה אטרח‬
‫עד שיחן דבר אחר עמו ויאנד יחר‪ :‬אס׳ רב יהודה ר(הני שוושי ושוצרי ממככינז‬
‫בהן‪ .‬שוושי פי׳ מיני ירקות הן‪ .‬שוערי‪ .‬ארבא פלקיידא‪ .‬והוא שעליו רחבימ ונדל‬
‫ביעריס‪ .‬מםבכינן כהן‪ .‬שאינו מאכל אדם לקבל טומאה‪ .‬אביי אס׳ בשוושי מםככינן‪.‬‬
‫בשוערי לא מסככינן‪ ,‬כיון רסרי ריחייהו שכיק לה ונפיק‪ .‬אמ׳ רב חנן בר אבא‬
‫ם(היזמי והיני םםככינן בהן‪ .‬סי׳ מיני סנה הס‪ .‬אביי אמי כהיומי מסככינן בהעי לא‬
‫מסככינן‪ .‬כיון מהדין עליה שביק לה ונפיק‪( :‬המשלשל דפטת מלמעלה למטה אם‬
‫ח‬

‫נבוהוח מן הארץ שלשה טפחים ססולה‪ .‬מלמטה למעלה עשרה פסחים כשירה‪ .‬ר׳‬
‫יוסי או׳ כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים‪ .‬כך מלמעלה למטה עשרה טפחים‪.‬‬
‫א(והלכה כרבנן סי׳ המשלשל‪ .‬כל מלמעלה למטה קרי שילשול‪ .‬מלמעלה למטה‪.‬‬
‫שהתחיל לארונ המהיעה אצל הסכך ואורנ ובא כלסי מטה‪ .‬שלשה טפחים פסולה‪.‬‬
‫דהיינו כדי שיזדקר הנרי בבת ראש‪ .‬דאמרינ׳ פסולה‪ .‬מלמטה למעלה‪() .‬שהתחיל‬
‫לארונ בערב סמוך לקרקע ומנביה והולך‪ .‬כיון שחנניה עשרה כשירה ואפיי אין‬
‫מניעות לסכך‪ .‬ר׳ יוסי אומי כשם שמלמטה למעלה דין בארינה‪ .‬כך מלמעלה למטה‬
‫דין בארינה עשרה‪ .‬ואפי׳ נכוה מן ד‪,‬א‪ p‬הרבה כשירה‪ .‬דקסכר מהיעד‪ .‬תלויית‬
‫מתרת‪ :‬נ( הרחיק הסיכוך סן הדפנות שלשה פסחים פסילה‪ .‬פי׳ לאו כנוכהה קאסי‪.‬‬
‫אלא כרהבה שהניח אויר בסכך אצל הדופן‪ .‬ל()וד‪.‬ילכך( ]והלכתא[ אויר פסול בשלשה‬
‫טפחים בין בסוכה נחלה בין בסוכה קטנה‪ .‬סבך פסול סוסל בארבעה בסוכה קטנה‪ :‬כית‬
‫שנפחת וסיכך על נכיו אם כין הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה םחוח מארבע‬
‫אמות כשירה‪ .‬מאי טעמי דאמר׳ דופן עקומה‪ .‬סי׳ בית שנפחת נט באמצעיתו‪ .‬ונמצא‬
‫תקרת הבית שהיא פסולה משוס תעשה ולא מן העשוי מפסקת בין דפנות לסכך‬

‫קש וחבילי עצים וכוי התופי שס ד״ה חבילי ובר ובן הרא׳׳ש פ״א סי׳ כ״ר הביאו בשם הירושלמי‬
‫)פ״א ה״ו( דאין חבילה פחותה סנ״ה קנים‪ ,‬וכן הוא דעת הרמב־מ פ״ה סה• םוכה ה״י ועי׳ בהשגות‬
‫הראבי׳ד שם ובכ״ט ובמ׳ימ ובמנ״ע׳ והסתבר שלא הזכיר כלל להא דירושלמי דאין חבילה פחותה‬
‫מב״ה קנים צ״ל דםבר כדעת הר׳פג״א דפליגא גמרא דיל! אהך רירושלסי‪ .‬ק( ואגד בחר זבו׳‬
‫כצייר שם י״ג ע״א‪ ,‬כל דבר יחידי וכו׳ כצ״ל‪ .‬ל( חני שוושי זשוצרי וכו׳ י״ב ע״ב ועי׳ כפירש״י שס‪.‬‬
‫פ( היזבי יהיגי וכו׳ שם י׳ינ ע״א וכן פירש״י‪ (n .‬המשלשל דפנות מלמעלה למטה בצ״ל שם ט״ז‬
‫ע״א‪ .‬ושבת צ״ז ע׳׳א‪ ,‬ועירובי׳ פ׳יו עייב‪ (fc .‬והלכה ברבנן כן פסק בה״ג‪ ,‬ועיי׳ בשו״ת שערי חשובה‬
‫וז‪-‬יל בסי׳ ש׳יך בשם רב נטרונאי ד ל וששאלחט הא רחנן הטשלשל דפנות מלפעלה למטה הלבד‪.‬‬
‫כת״ק או כר׳ יוסי כך ראינו שהלכה כחכמים ואין הלכה כרי יוסי חרא ריחיר ורבים תלבה כרבים‪.‬‬
‫ועוד מדאמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו סחרת בסוכה משום דופן‪ ,‬ועיי׳ ברא״ש‬
‫פ״א סי׳ ל״א‪ ,‬נ( שתתחיל לארוג בערב כן הוא ג״כ בפירש״י שבאלפס ובד״ן שם‪ .‬יכן הוא בדש‪-‬י‬
‫שבת צ״ז ע״א מתחיל לארוג דופני הסוכה בערב כלפי מעלה וכוי‪ ,‬והוא בלשו׳ בשתי או בערב‪ .‬וברשיי‬
‫•פלפנינו שהתחיל לארוג מלמטה‪ .‬נ( הרחיק הסיכוך וכו׳ שם יי׳ז ע״א‪ ,‬לאו בגובהה קאמר וכוי הוא‬
‫ספירש״י שפ‪ .‬ועיי׳ בשי״ת ש״ח סי׳ שמ״ז‪ .‬ד( זהלבתא אזיר פוסל בשלשה ספחים סכך פמול פוסל‬
‫בארבעה בסוכה קטנה בצ״ל וכן הוא בבה״ג שלפנינו וכן העחיק כמהריצ״ג בשם בה״ג‪ .‬אך בעל‬
‫העיסור בעה׳׳ר וכן בשח״ל סי׳ שב״ח ובחניא רבחי סי׳ פ״ב‪ ,‬זברא׳׳ש סוכה פ׳׳א ם״ ל׳׳ב הביאו‬
‫‪401‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫כשי‪ .‬אם יש מן הסיכוך ולכותל ארבע אפיח פסולה‪ .‬דארבע אסות לא ;אם׳ לפשה‬
‫»פי‪1‬י דומן עקומה‪ .‬אכל במהות סיכן כשידה‪ .‬והלכה למשה ססיני‪ .‬תאין תקרת‬
‫הכיח כאילו ודא ראש הוזסן שנעקס למעלה ואין באן מכך פסול מוסל‬

‫אץ פזדםין םדץ על הסוכד״‬

‫״(מידם עליה סדין מפני החסה או תחתיה משני הגשר‪ .‬או שפירפ על גבי הקינוף‬
‫פסולה‪ .‬סי׳ הגשר‪ .‬שלא יהו עלין וקסמץ נושרין על השלחן‪ .‬וסדין רבד‬
‫הפקכל עוסאה הוא ופסול לסכך‪ .‬או שסירם על נכי הקינוף‪ .‬או אפילו לא פירשו‬
‫מפני הנשר אלא לנו* מיטתו על גני הקינוף‪ .‬שהן ד׳ קונריסין לד׳ רנלי הממה‪.‬‬
‫ונבוהץ ומניח כלמסוח םוה לוה על נביהן ומירם סדין עליה והרחימ מן הסכך‪.‬‬
‫דרישת׳ לא ]סשוט[ מסכך ברבר המקבל טומאה סיססלא‪ .‬דר׳שתא לאו רםכוכי שטחן‬
‫שם‪ .‬פסולה‪ .‬משומ דאינו יושב כסוכה דאהל מפסיק כינתיס‪ :‬ו(מנימץ עבריה ררכ‬
‫אשי אטסישא ליה כזתנתיה במיא ואשטהיה אמטללהא‪ .‬א״ל רב ]אשי[ זיל שקלית‪.‬‬
‫דלא לימדו בנוה קטסכך‪ .‬והא קחזו ליה דרטיבא‪ .‬לכי יבשה‪ :‬פי׳ אשמישא‪ .‬משורה‬
‫כסיס‪ .‬דרמיבא‪ .‬שהיא לחה‪ .‬ומוכהא מילתא רלננבה שסחוה ולא לסכך‪ .‬לכי יבשה‪.‬‬
‫קאםינא לך דחישקלה‪:‬‬
‫אמר אביי !(ארד שלשה בסוכה נרולה‪ .‬ומיעטו בין בקנים בין נשפודין הוי מיעוט‪:‬‬
‫בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט‪ .‬בשסזדין לא הוי מיעוט‪ .‬והגי סילי סן הצד‪.‬‬
‫ח(באמצע‪ .‬פליניבהרב אחא )ורב הסדא( ]ורבינא[‪ .‬חד אמ׳ יש לבוד באמצע‪ .‬וחד אמ׳‬
‫אין לכוד באמצע‪ .‬פי׳ הוי מיעוט וכשירה‪ .‬רלאו שיעור אויר יש‪ .‬ולא שיעור מכך פסול‬
‫יש‪ .‬כסוכה קטנה‪ .‬ששיעור מצומצם בקנים הוי מיעוט‪ .‬דאמרי׳ לבור‪ .‬ואץ כאן אויר‪.‬‬
‫כשםודין לא הר מיעוט‪ .‬ט(‪0‬שופ דשפוד נופיה סכך מסול הוא ואעינ דלאו מזה ולאו‬
‫מוח יש שיעור לפסול‪ .‬מיהו כיון ראיכא י(שלשח טפחים כחדרי דנפיקי מהכשר סזכד•‬
‫חשיבי באנטי נפשייהו‪ .‬ולא סצטדפי כהדא לאשלוסה לשיעודא זליהד‪ .‬לשיעורא דסוכה‪.‬‬
‫וחני סילי כ(דאויי פרות סשלשח)לבדו( ]לכוד[‪ .‬ואינו סומל כסוכה מן הצד‪ .‬ל(דאמרי׳‬
‫הרי הוא כלבוד מן הדופן‪) .‬ועד כאן( כאמעע‪ .‬אויר שחות סנ־‪ .‬שלא בסמוך לדופן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ(והילבתא אפיי בשוכה קטנה ‪ . w‬ואשי• באמצע אמריי בלכור דמי ובשר‪ .‬ומנא לן‬
‫דכל מדעת משלשה כאויר אמרי׳ לבור‪ .‬וכל מהות מארבע אמות בדופן אמר״ דומן‬
‫עקומה‪ .‬ראי כם־ק רעירובין ובשיק רםוכה איחה‪ .‬אמי רב חייא בר אשי אמי רב‬
‫לשיעורין חציעין ומחיצין הלכה למשה מסיני ‪ (0‬ואמרי׳ עלה לר׳ מאיר‪ .‬כי אתאי‬
‫הילכת׳ לנוד וללבוד ולדופן עקומה‪ .‬נור‪ .‬ראסרי׳ נוד אסיק טחיעתד״ לבור‪ .‬הא‬
‫ראמרן‪ .‬דופן‪ .‬דאמרי׳ דופן עקומה‪ .‬והני מילי מחוה מד׳ אמות‪ .‬ארכע אפוח פסולה•‬
‫ע( וכן כחצר שמוקפת אכסדרה‪ .‬סי׳ כל חצר שבתלמוד לפני הבתים חיא‪ .‬וחבחיס‬

‫בשם בח״ג דבין מ! הצד בי! באמצע בארבע אמוח‪ .‬ה( פירש עליה סדין וכוי פירושו כפיויט״ ‪• qv‬י‬
‫ע״א ועיי׳ בחום׳ שם ר־ה שירש ובו‪ -‬וברא״׳ם ‪0‬״א סי׳ ם״! ובסדןש׳׳א שס‪ ,‬ועיי׳ בב׳׳ס על א*ח‬
‫סי׳ תדכ׳״ם סעין( י׳׳ס‪ .‬ועיי׳ בחיחשי הדמב״ן ריש מסי סוכה ד״ר‪ .‬הא דאםרי׳ וכו• ובחידושי הרשב״א‬
‫שס י׳ עיא‪ .‬ועיי בשו״ת הרשב״א סי׳ ניה‪ (1 .‬מנימין עבדיה דרב אשי אססישא ובו׳ כצ״ל א״ל‬
‫רב אשי טנ׳׳ל שס י׳ ע״א‪ (f .‬אויר שלשח בסוכה גדולה וכוי י״ת ע׳׳א‪ .‬מ( באמצע‪ .‬פליגי רב אחא‬
‫ורביגא וכד כצ׳׳ל ועי" בתוס׳ שם ר׳׳ה אי! לבור וכר‪ .‬גו( משוש דשפוד גופיה זכו׳ הוא םלשון‬
‫הבה״ג‪ ,‬י(‪.‬שלשה טפתיס בהריי דנפקי וכו׳ כצ׳׳ל וכן הוא ברש׳יי שה‪ .‬כ( דאויר פחוח משלשה‬
‫לכוד ואינו פוסל וכו׳ בצ״ל‪ .‬ל( דאמרינ׳ הדי הוא כלבוד מן הרוס!׳ באמצע אויר וכו׳ נ‪1‬״ל•‬
‫»( והלבהא אפילו בסונה קטנה וכוי הוא מלשין בה״ג זשס מסייס בה רקיימא לן כבל החודר‪ ,‬רב‬
‫אחא לחוסרא ורבינא לקולא והלכתא כרכינא לקולא לבר מחני תלה אומצא ביעי ומיזר־‪-‬י ררב אחי‬
‫לקולא ורבינא לחוסרא והלכתא כרב אחי לקולא )חולין צ*ג ע״ב( ועיי׳ כתגתיח רע״א שש‪ .‬וחיה‬
‫לו להגיה כזאת בפסחים ע׳־ד ע׳׳כ‪ .‬נ( שעורין חציצין וגו׳ עירוגין ד׳ ע״א‪ .‬סוכה ה׳ ע״כ‪.‬‬
‫ס( ואמרען עלה לד׳ סאיר וכו׳ ע « ע׳׳ב‪ .‬ובסוכה ו׳ ע׳׳כ‪ (» .‬וב; בחצר שםזקפח אכסררד׳ כצ״ל‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪402‬‬

‫פתזחין לה‪ .‬וחצו זו מזקפת בתיפ סתונח‪ .‬וסתוחין לד• סביב סשלש רוחות‪ ,‬ולפני‬
‫הבתיס עשוי אכסדראות םביב לני רוחותיה‪ .‬ואכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד‬
‫ההצר ויש עליה תקרה‪ .‬וזה סיכך על נבי אדרה של כל ההצר שבאמצע היקף‬
‫האכסדראות ואין רוסן לסוכה אלא סהיצת הבתיס המפסיקות בין בתים לאכסדרה‪.‬‬
‫ונמצאת תקרת האכסדרא שחות מד׳ אמות מפסקת סביב כין סכך לדפנות‪ .‬יש ברוהכ‬
‫האכסדרא ארבע אמות פסולה‪ .‬שהות מר׳ אמות כשירה‪ .‬דאמרי• מסן עקומה‪ .‬דונמא‬
‫לדבר‪ .‬קלויישטרא‪ .‬של שינין האוסות שיש לה אויר שיש בו עשבים‪ .‬והיקף‬
‫האכםררא סביב לו‪ :‬איתמר םיכך •על נכי אכסדרא שיש לה פצימין כשירה‪ .‬ושאין‬
‫לה סצימין‪ .‬אביי אם׳ כשירה‪ .‬אסרי׳ פי תקרה יורד וסותם‪ .‬רבא אמי פסולה‪ .‬לא‬
‫אפרי׳ סי תקרה יורד וסותם‪ :‬והילכת׳ כרבא‪ :‬סי׳ סיכך על נכי אכסררא שיש לה‬
‫‪,‬‬
‫פצימין‪ .‬בנון הצר המוקשת אכםדרא‪ .‬כדסרשי ‪ .‬וסיכך באוירה של חצר וממך הסכך‬
‫על שפת הקירוי של אכםדרא ואין מחיצות הפנימיות מועילות לתוכה‪ .‬דיש בתקרת‬
‫האכםדרא יותר מדי אמוח‪ .‬אבל לצד הסוכה יש לאכםררא פצימין‪ .‬פ()עומרין( ]עמודין[‬
‫כמין חלונות‪ .‬וביניהן פחות משלשה כשירה‪ .‬דאמרי׳ כהו לבוד‪ .‬אמדי׳ פי תקרה יורד‬
‫וס»תם מכל צדי פי תקרה‪(; .‬עוביין של נסרים‪ .‬כחודן‪ .‬וכן עובי ראשיהן הכלה‬
‫לצד הסוכה‪:‬‬
‫ד ר ש ר יהודה בר אלעאי ק( בית שנפחת וסיכך על נביו כשירה‪ .‬אמ׳ לפניו ר׳‬
‫ישמעאל בר׳ יוסי ר׳ פרש כך אמ׳ אבא ארבע אמות פסולה‪ .‬שחות מיכן כשירה‪:‬‬
‫ת׳׳ך• ל( בסוכות תשבו‪ .‬ולא בסוכה שתחת הכית‪ .‬ולא במיכה שתחת האילן‪ .‬אדרבה‬
‫בסכות תרתי משמע‪ .‬אמי רב נחמן בסכתכת׳‪ :‬ש( העושה סוכתו כמין צריף או‬
‫שסמכה לכותל‪ .‬ר׳ אליעזר פוסל‪ .‬מפני שאין לה ננ‪ .‬וחכמים מכשירין‪ .‬פי׳ ד׳ אליעזר‬
‫סבר דומיא דאהל בענן‪ .‬דכיון דלית ליה ננ לאו אהל הוא‪ .‬ורבנן סכרי שיפועי‬
‫אהלים כאהלים דמו‪ :‬כמין צריף ס״ כוך של עיידין‪ .‬שאודבין בתוכו את העושות‪.‬‬
‫ח( ועשוי ככוורת שמשסעת והולכת שננו וקירויו אחד או שםםכה לכותל‪ .‬פי׳ היטה‬
‫ראשי הקנים לכותל וראשו השני על הארץ‪ ,‬לסי שאין לה ננ‪ .‬שאינו ניכר מה הוא‬
‫ננ‪ .‬ומהו הכותל‪ .‬דאהל משופע לאו אהל הוא אלא אס כן יש בו א(טסח וקוף‬
‫ושוה‪ (3 :‬הילכתי מאי‪ .‬חיש דאביי אשכחיה לרב יוסף דנני בכילת חתנים כסוכה‪ .‬איל‬
‫כמאן כר׳ אליעזר‪ .‬דאמ׳ כל היכא דלית ליה ננ לאו אהל הוא‪ .‬שבקת רכנן ועכרת‬

‫שם י״ז ע״א ופירושו בל חצר שבתלמוד וכוי הוא בלשון רש״י שם‪ ,‬ול‪0‬ני הבתיס עשוי אכסדראות וכוי‬
‫בצ׳׳ל ואין דופן לסוכה וכר כצ״ל ועיי׳ תום׳ י״ח ע׳׳א דייה סיבך ובחידושי מהרש‪-‬א שם‪ ,‬ועיי בספר‬
‫הישר לר״ח רף פ״ו ויש־שם כמה טייס‪ .‬פ( עמודי! כמי; חלונוח כצ״ל אמרי׳ פי תקרה וכו• כצ׳׳ל‬
‫וקאי על פ ה שאמרו שם אביי אמר כשירה אמרי׳ וכו׳ ״יח ע־־ב ופירש״י שש מכל צר‪ .‬והכי נמי הוה‬
‫סצי לפרש פלוגתייהו דאב״ ורבא בסוכה שיש לה שתי דפנות גמורות ובשלישית אין לה רק פי‬
‫תקרה ועיי׳ בפ׳׳י שם‪ .‬ל( עובין‪.‬של נסיים וכו׳ כן היא כפירש״ שם‪ .‬ק( בית ש‪:‬פחת ובו׳ שש‬
‫י׳‪-‬ח ע״א רבי פרש כך אמי אבא כצ׳׳ל ‪ pi‬הוא הלשון בבה״נ ולפנינו איתא רבי טייש בך פירש‬
‫אבא ארבע אמות ססולח פחות מד׳ אמוח בשיה‪ .‬ר( בםוכוח חשבו )ויקרא כ״‪ (1‬ולא בסוכה‬
‫שתחת הבית יכו׳ כן הזא נמהדיצ״ג‪ ,‬ובספר יראים ובסס׳יג עשין מ״ג‪ .‬ובבה״ג איחא ולא סוכה‬
‫שבתוך הבית ולא סוכה שתחת הסוכה ולא סוכה שתהת האילן‪ ,‬ונראה שחסר בדברי המחבר ולא‬
‫סוכה שחחח הסוכה ולפנינו שם ט׳ ע״ב הסדר ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן‬
‫ולא בסוכה שבתוך הבית וכר אמר רב נחסן בר יצחק ובו׳‪ .‬ס( העושה סובחו כמין צריף וכו׳‬
‫שם י״ט ע״ב ועי׳ בחוס׳ שם דייה העושה ובו׳ רלאהר שמשך השיפוע בגובה עשרה איכא עדיין‬
‫במשך סוכה רוחב ז׳ וכו׳ וזה דלא במו שכתבו הרשב׳׳א זהר״ן שכל השיפוע אי! צרין שיהיה רק‬
‫ם״ז לבד המפה‪ .‬ועיין׳ בב״י םי׳ חרל״א מה שהביא בשם הרא״ם בהגהותיו על הסם״נ עיין מ״ג‬
‫שצריך שיהיה השיפוע הנשאר לסכך יותר מי׳ טפחים בתוספות האלכסון על הצלע‪ ,‬ועיי׳ בתוי׳יט‬
‫שם ובביאורי הגר״א שמ ס׳יק ט״ז‪ ,‬ובערוך לנר שש‪ .‬יז( ועשוי ככוורת שסשועת והולכת שגט וכו׳‬
‫כצ־ל זפייושז כפירש*י שס‪ (ft .‬טפח זקוף ושוח עי׳ פירש׳‪-‬׳ נמחני׳‪ ,‬ועיי׳ כחום׳ דייה שאס הנביה וכזי‬
‫וברא״ש פ״א םי׳ ל׳יז‪ .‬ובר״ן סוף פר״ק‪ .‬ג( הילכחא מאי ח״ש דאביי וכו׳ כן הוא בבה״ג׳ ונראה שכן‬
‫‪403‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫כר׳ אליעזר‪ .‬א־ל ‪(:‬בריית׳ איסכא תניא‪ .‬ר׳ אליעזר מכשיר‪ .‬וחכמינו מוסלין‪ .‬איל‬
‫שבקת מתניתין ועבדח כברייח׳‪ .‬איל מתניה־ יהידאה היא‪ .‬דתניא הערער׳ שוכחו כמין‬
‫עריף או שסמכה לכותל‪ .‬ר׳ נתן אומי ר׳ אליעזר מוסל‪ .‬למי שאין לה ננ‪ .‬וחכמיט‬
‫מכשירין‪ .‬מי׳ בילה הסרוסה סביב המימי״ ויועאין מאמצע המיטה שני נקליטין‪ .‬אחד‬
‫למראשותי המיטה‪ .‬ואהד למרגלותיה ונותן קלונםא מזה לזה וסורםין סדין עליו‪ .‬והוא‬
‫משסע וירד לכאן ולכאן‪ .‬ולסי שאין לה ננ טסח שוי‪ .‬לא חשיב אהל להפסיק בינו‬
‫לסכך כשר‪ .‬של סובה‪ :‬כמאן כרי אליעזר דאמ׳ אהל משופע לאו אהל הוא‪ .‬כריית־‬
‫אישכא תניא‪ .‬מצאתי ברייתא שהמהםך שיטתו‪ .‬ר׳ אליעור מכשיר וחכמים מוסלין‪.‬‬
‫לפי שאין לה ננ‪ .‬יחידאה היא מתנית׳‪ ,‬דר׳ נחן קתנ• לה‪ .‬דר׳ אליעזר פוסל אליכיה‬
‫והויא יהידאה‪ .‬אבל חכמים ש כ ת מ הלוקין עליו‪ .‬ואומר״ ר׳ אליעזר מכשיר וחכמים‬
‫‪,‬‬
‫פוסלי ‪ .‬וקייס׳ לן כהכמיס החלוקין עליו‪( :‬שמעיי מינה מררב יוסף דנילח התנים‬
‫ד‬

‫שרי לסיננא בי‪ .‬בסוכה‪ .‬דכיון דליה ליה ננ לאו אהל הוא ולא סיחזי כסוכה שתתת‬
‫הסוכה‪ .‬ושמעי׳ פינה רםוכה דלית ליה ננ ודעבירא כ׳ צריסא פסולה‪ .‬ושמע״ מינה‪.‬‬
‫כילה ראית לה ננ אסור למימא בה בסוכה‪ .‬ואפי׳ למאן דאט׳ סוכה דירת קבע בענן‪.‬‬
‫אתי אהל עראי ומבטל דירת קבע‪ .‬ואעיס דםלינ ר׳ יהודה ואמר לא אתי דירת‬
‫אהל עראי ומבטל אהל קבע דתנן ר׳ יודה אום׳ נוהגים היינו שהיינו ישינימ‬
‫תהת הסיפוח בפני הזקנים‪ .‬סתמי דםתנית״ דלא כר׳ יהודה‪ .‬דתנן הישן תחת המיטה‬
‫בסוכה לא יצא ידי חובחו‪ .‬ה(ותרנמי שמואל במיטה שנבוהה עשרה טפחים‪ .‬אלמי‬
‫אתא אהל עראי ומבטל אהל קבע‪ .‬ותו ז־לקמ־ משמע‪ .‬דאסור לישן בבילח חחניס‬
‫כסוכה‪ .‬דאמרי׳ כהישן‪ .‬ו( רב שרא ליד‪ .‬לרב אחא בר‪.‬אדא למיננא בכילתא כסוכה‪.‬‬
‫משום בקי‪ .‬קסבר מצטער שטור סן הסוכה‪ .‬וטעמי דשטור משוס דקמצטער כי הוד‪.‬‬
‫נני‪ .‬אבל אין מצטער אסור‪ :‬ת׳‪ :‬ן(הודטמ בנדיש לעיעוה סוכה אסור‪ .‬חרא משום‬
‫נזירה אוצר‪ .‬וחדא משוס תעשה ולא מן העשר‪ :‬סר־ת‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫ת״ר מחצלת של השיסה ושל נמי נרולה מםככין כה‪ .‬ח(קטגה אין טםככץ בה ]של‬
‫קנים ושל הילת נרולה מםכבין בה ארונה אין מס‪::‬ין בה[ ד׳ ישמעאל בד‬

‫וזיתה נידסתם בנברא שם י״ט ע״ב‪ .‬נ> ברייתא איפכא תניא ובו׳ ר״* מכשיר וחכמים פומלין ונוי‬
‫וקשה לי דהכי‪.‬מסיק הגמרא דשיפועי אהלים לאו כאהליש דמי ובשנת ‪ n-bp‬׳;׳•כ ססקינן שפיעי•‬
‫אהלים כאהלים רמו‪ ,‬ועיי׳ עירובי! ק״ב ע״ב וכן בפרק ‪ t‬משנה ב׳ דאהלות תג! כל שיפועי‬
‫אהלים כאהלים אהל שהוא שופע ויורד ובלה עד כאצבע מומאה באהל בליש שתחת השיפוע‬
‫כמאים וכר ועי• בתוכי שם דייה שאיו וכ‪1‬׳ שבחנו בשש רבעו שמואל דלא גיסי׳ להאי לישנא בלל‬
‫שיפועי אהלים כאהלים רמו רבפוף פ״ק דסוכה )׳•׳מ ע־ב( מםקינ• דשיפוע אהלים לאו באהלים דמו‬
‫ואי משוס הא לא איריא ריש לפרש דהחס כאין כשיפועו עפח וכוי וקשה ראש אין בשיפוע טפח‬
‫ל׳׳ל טעניא טשוס שאין לה גג הא הסוכה פסולה משוס שאי! ‪:‬רוחבה נדי הכשר סוכר‪ .‬וצ״ע ועי•‬
‫בפלהטות פ־ק דסוכה ר״ה אסר הכותב אבל מה נעשה ובו׳‪ .‬ו( שמעינן טינה דרב יוסף ובו׳ כל‬
‫זה עד אבל אין מצטער אסור הוא מלשון בה״ג‪ .‬טהגי! היינו שהיינו ישיניש וכו• שש כ׳ ע׳־ב‪ ,‬ועיי׳‬
‫שם י״א ע־א תוס׳ ד׳׳ה טותר לישן וכר‪ .‬ה( ותרגמא שמואל ובו• שש כ׳ ע יב ועיי• חושי שש דייה‬
‫הישן ובזי‪ .‬ו( רב שדא ליד‪ .‬וכו׳ נירסתו בנידםת הרי׳׳ף ולפגינו שס כ״ו ע״א לרנ אחא בר דלא וכו•‪.‬‬
‫‪ (r‬החוטט בגדיש וכו׳ חרא משוס ‪ 1‬מ ׳ וחדא וכר עיי׳ שש י׳׳ב עיא אפר ר• יעקב שטעית סיניה‬
‫דריי תרתי חדא הא ואידך החומט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה חרא פשוש גזירת אוצר והדא‬
‫משום תוט״ה וכוי אמר רב אשי אטו חבילי קש ונו• ועיי• בחידושי הרשב־א לכאורה דגזירת אחור‬
‫ותומ־ח שני ענינים חלוקים הם וכו׳ והיינו דקאטר רב אשי בלישנא דאתמהא אטו חנילי עציש‬
‫וחכילי זךדיס משוס גזירת אוצר איבאילמימר משום תומ״ה בלומר ובי כל כך הדבר פשוכ שראוי‬
‫לעשוח גוירה בחיילים ולא להעמידו על דינו לאסור נו תוטיה לבדו והתוסס בגדיש סשוש חומ׳׳ה‬
‫איכא לםימר משוס גזירות אוצר ל*כא למיטר כלומר וכי כל כך הדבר פשוס שאי! ראוי לגזור כלוס‬
‫בחוטם בגדיש וכוי וכפ״׳‪ .‬ולדעת ריח שהביא המחבר יש בדין החוטס בגדיש חיולייהז ט־שיפ‬
‫גזירות אוצר ומשום חוט׳׳ה‪ .‬ועיי׳ ׳רושלטי פ״א דסוכה על משנת חחוטט בגדיש ה״ס י• אבוד‪ .‬בשש‬
‫ר׳ יוחנן ספני שהיא כאוצר וכי׳ וצ׳־ע‪ .‬מ( קטנה אין טכבבין בה של קניס ושל חילח גדולה‬
‫םהככין כה ארונה אין םסכבין בה כצ״ל שם כיא ע׳־א ונשטמז טהסעתיק מאין פםככק הראשון‬
 ‫סחזור דטדי‬ ‫‪404‬‬

‫יוסי ]אומר[ משום אביו מ(זו חו םסככין בה‪ .‬וכן היה ד דוסא אום׳ ‪:‬דברץ‪0 .‬״‪.‬‬
‫חשיפה‪ .‬םבזל‪ .‬נמי‪ .‬יונק‪ .‬והן רכין הילכך מתם קטנה שנהן לשכיכה‪ .‬׳(לא שנא‬
‫נדולה )ולא שנא קטנה(‪ .‬מעשה שרשרות שהוא עב ואינה חלוקה ולא שנא ארונה‬
‫שהיא חלוקה‪ .‬וחיינו רקח־ נדולה ססככין בה‪) .‬והיא( קטנה אין מסכטן בה‪ .‬ואין‬
‫חילוק בץ נדולה לאדונה‪ .‬אבל של קנים שחן קשים‪ .‬וכן של חילה‪ .‬לישקא‪ .‬והקלה‬
‫שלה עכ‪ .‬נדילה‪ .‬מעשה ענות‪ .‬וקליעה מסככין בה‪ .‬ואפי׳ קטנה‪ .‬דאינה לשכיבה‪.‬‬
‫לפי שעבת ואינה הלקה‪ .‬ועץ שלה קשה‪ .‬ארונה אין שםככין בה‪ .‬רסתמ׳ לשכיבה‪.‬‬
‫רלא היו מילין לאורנה אלא לשכיבח שחהא חלקה ונוהה‪:‬‬
‫ואסור להסתפק מעצי מוכת‪ .‬דאמ׳ רב ששת משוס ר׳ עקיבא מניין לעצי מוכי‪,‬‬
‫שאסורין כל שבער‪ ..‬תיל כ(חנ חסוכות תעשה לך שבעת ימים )דברים טז(‪.‬‬
‫וחניא‪ .‬ד יהודה בן בתירא אומי מניין שכשם שחל שם שמים על החנינה כן חל‬
‫שם שמים על הסוכה‪ .‬שנ• חנ חסוכות תעשח לך שבעת ימים‪ .‬י׳׳י )ויקרא כנ(‪ .‬מה‬
‫הנ לי״‪ .‬אף םוכה לי״י‪ .‬סי׳ על החנינה‪ ,‬לשם חנינת שמים חל עליה‪ .‬לאוסרה‬
‫עד לאחר הקטרת אימוריס‪) .‬דוכן( ]חכו[ כהנים כתר הכי משלחן נכוה‪ .‬כעבר‬
‫הנוטל סרס מרבד‪ .‬הנ‪ .‬חנינה‪ :‬צ(ולא םיכעיא מעצי סוכה ראסור לאסתפוקי מינייהו‪.‬‬
‫אלא אסילו תלא בה מנדי‪ .‬ננד בה מאני אדעת׳ לאשפורה‪ .‬אסיר לאסתפוקי מינייהו‪.‬‬
‫רת־ר סיככה כהילכתה ועיטרה כקרסים ובסדינין המצויירין ותלה בה אנוזימ שקדימ‬
‫רימונים אסרםקין סרכילי ענכים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות אסור‬
‫להסתפק מהן עד מוצאי יןס האחרון של חנ‪ .‬ואם ההנר‪ .‬עליהפ הכל לפי תנאו‪:‬‬
‫פי׳ בקרמין‪ .‬צינרין מעשה ארנ כמו מעשה צבעונין שקורין אובריין‪ .‬וכםרינין‬
‫המצויירין‪ .‬שצורתם בולטת‪ .‬בסו טעשח רוקם‪ .‬או מעשה אורנ‪ .‬שקורין‬

‫עד השני‪ .‬ס( זו יזו כן היא נרא־ש }ל!וניט אחת ז‪ 1‬ואחה זו וט׳‪ .‬י( לא שנא גדולה מעשה‬
‫שרשרות וכו׳ בדייל ופירושו בפירש׳׳י לחלק בשל קנים ושל חילה )או הלף כגירסת הרמב״ס( בי!‬
‫גדולה )מעשה שרשרות( ובין ארוגה כקםנה ועיי• בחום׳ ר*ה ושל חילת ובםהרש׳׳א אך הרפב״ם‬
‫בפרק ה׳ מה׳ םוכה ה״ו כתב מחצלת קניפ או סתצלת גמי או הלן* קטגה סתסה לשביבה לפיכך‬
‫אין ססכבין בח אלא אט בן עשה אותה לסיכוך‪ ,‬גדולה סתסא ל ם י ב ‪ 7‬לפיכך מסככין בה אלא א׳כ‬
‫עשה אותה לשכיבה‪ ,‬ועיי׳ בהשגות הראב״ד שם ופירושו כפירש״י‪ ,‬ולשיטת הרסג״כו נ ת ל ה מםככין‬
‫בה פירושה כמשמעה גדולה בשיעור וכשמה‪ ,‬ארוגה אי! מםככין היינו אע׳׳פ שהיא גרילה בשיעור‬
‫אס ארוגה היא אין מםהכין בה׳ ועל יה פליט ר׳ ישמעאל ודי דוסא ואמרי וו וזז מםבכין בה‪ ,‬היינו‬
‫גדולה בין ארונה כין שאינה ארוגה כסכבין בה‪ ,‬ועיי׳ בטי׳ם שם מה שביאר רעח הרסבי׳ם‪ ,‬ועיקר‬
‫מחלקותס הוא בקריאת התיכה לרעת רש״י קריאת ה״ג הוא בחירוק׳ ולהרטב׳׳ס קריאתה הוא בשיא‪,‬‬
‫זע׳׳ גייב בלחיים שט‪ ,‬וקשה לי ב־זלמא לרעת רש׳׳י והראב׳יד והמחבר שפירושו כפירש״י‪ ,‬ברישא‬
‫של שיפה ושל גמי אין חילוק בין גריל ונין אריג ואפילו בגריל אין טםבכין בקטנה משוס רראוי‬
‫לשכיבה‪',‬ובנתלה סםכבין ואפילו ארונה משום דםתמא דגדולה לםכיבה‪ ,‬ומבש״כ רמםנכין כגדולה‬
‫דקניס זחילת ואפילו נאדוגה משוט רקשי! הן‪ ,‬אלא בקטגח של קנים וחילת דקשים הן אם הם גדיל‬
‫אין טםבבי! כהן אא״כ היא ארוגה‪ ,‬טשא׳׳כ לשי דעת ודרך הט׳׳מ קשה איך אפשר לומר דבסחצלח‬
‫גדולה אריג של קנים ושל חילח הקשים אי! מסככין בהן ובשיפה ונמי הרבים משבכין בכל גדולה אפילו‬
‫ארוגה‪ .‬יכן יש להקשות על דברי תדא״ש פ ה שכתב לרעת הרי״ף שהשמיט הך סיפח דברייתא‬
‫משום רס״ל דהלבה כי׳׳י ודי דוסא שהם כדברי המ״מ עי׳ש פ״ק רסוכה סי׳ ל׳׳ז‪ ,‬ואין לתרץ רהמ״ס‬
‫סםרש רהך רארוגה קאי גס ארישא רברייתא ונקים לה אסיפה לרבותא דאפילו בקנים וחילת הקשים‬
‫נסי אין ססככין בגדילה שהיא ארוגה‪ ,‬ו מ ש ו ה ו הוןוו־ך לפרש נרולה רסיפה מלשון גדול כחולם‬
‫כיון ררישא איירי נפי בבדול אלא דקמ״ל כםיפה דבל שהוא גדול רוקא םםבכין בו אפילו בקנים‬
‫והילת הקשים סשא״כ בקטנה אע׳׳ג שאינו ארוג‪ .‬ובהכי יהיה סיושכ גם קושיח הלה׳׳ס ע״ש׳ דא״כ‬
‫היה לו לחנא לשנות הבל כחדא בכא מחצלת של שיפא וגסי וקנים וחילה קטנה אין מסבבי! בה‬
‫גדולה סםככי! ארוגה אין םסככין‪ ,‬וצ״ע‪ .‬כ( ח״ל חג הפוכות תעשה לך שבעת ימים כן היא בה־נ‬
‫ריש פרק הישן ולפנינו יליף לה םחג הסוכות שבעת ימים לה׳ ובן הוא בספר יראים סי׳ קב״נ ע״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ל( ולא טיכעיא טעזני סוכה יאסור לאיסח»קי מינ־׳י ז ט כן היא בכה״ג יםדסי עצי סוכה לסי‬
‫סוכה הדי־ חוסי דייה םנין וטי וכמהרש״א ובחוס׳ שם ר״ה מה חגיגה ובו׳ ובתוס׳ שבת כ״ב ע״א‬
‫‪4‬‬
‫ד״ה סוכה תניא וט׳ וברש״ ביצה ל׳ עיכ ר־׳ה אביי ובו׳ זבסהרש׳יא שפ וכתום• ו׳־ד‪ ,‬אבל וכו• ועיי‬
‫במלחמות ובד׳׳ן שם ובש׳׳מ‪ ,‬ועיי־ ברא״ש פ‪-‬א רהוכה סי׳ י״ג ובטור א״ח ‪0‬י׳ חיל׳־ח ובב״• שם׳‬
‫ובביאורי חנר״א ס‪-‬ק ח׳׳ ועיין ברא״כ בביאורו על הםס׳׳נ עשי} מיג ה׳ סוכה׳ ובספר יש־ע ביצה פ־ד‬
‫‪405‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫נונלשקש‪ .‬יינות שמנים וסלתות‪ .‬נתונים בכוסות של זכוכית לנד‪ .‬הכל ל * תנאו‪.‬‬
‫וכנון )ראטר[ איני כודל מהן כל כין השמשות של ערב יום פוב‪.‬הראשון דתו לא‬
‫היילא קדושה עלייתו‪ .‬והכי סוקי לה במפכ׳ )סונה( ]ביצי•[‪ .‬בהטניא ה(עיטורי סוכה‬
‫שנפלו כשבת אסירין באכילה זאםודין לטלפלן ממקומם‪ .‬נפלו ביום טוב אסורין‬
‫באכילה‪ .‬ומותר לטלטלן‪ .‬נפלו בחולו של מועד אסורין באכילה וסחזירין למקומן‪.‬‬
‫ולמד‪ .‬אפודין כאכילה משני שהוקעו למעוד‪ :.‬אבל אם החני‪ .‬עליהן מתחילה בשעה‬
‫שתלאן ואמ׳ בשעה שארעה אטול מהן הרי וה מותר‪ :‬תי‪ .‬ואו׳ רכינו אליהו זעיל‪.‬‬
‫דלא םהני תנאה אלא לאותם שנפלו‪ .‬משום דקשיא ליה דמוקי טע׳ בביצה משום‬
‫םוקצה‪ .‬וכשהחנה אזל ליה מוקצה ואית בהו משום בווי״ מעוה‪ .‬וכשנפלו ימן הסוכה‬
‫אזל ליה טעם דבוויי םצוה ושרו לנמריה‪ :‬ת׳‪(< :‬תניא כחוסשתא‪ .‬אין ממלין עצים‬
‫מן הסוכה ואפי׳ כיוס האחרון‪ .‬יאס אמ׳ כל ומן שארעה אטול מהן הדיי ור‪ ,‬סותר‪ .‬תי‪.‬‬
‫ורכינו אליהו זיל מוק׳ לה כסוכר‪ .‬נפולה או כשמיני עערת דלית נד‪ ,‬מעות שיד‪.‬‬
‫ואין בה משוס בורי מעוד׳ ולא מקונה ילא אתקעאי לשבעה‪ :‬תי‪ :‬ס(ר אליעזר‬
‫אופ׳ ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה ארית ביזם ואחת בלילה‪ .‬וחכמים‬
‫אומרי׳ אין לדבר קיעכה ע(ח‪1‬ץ מלילי ]יום[ טוב הראשון‪ .‬מאי םעמ׳ דר׳ אליעזר‬
‫אמי קדא בסבות תשנו שבעה ימים‪ .‬תשבו כעין תדורו‪ ,‬מה דירה אחת ביום ואחת‬
‫כלילה‪ :‬אף םוכה אחת כיוס ואתת בלילה ורבנן כי דירה מה דירה איבעי אכיל איבעי לא‬
‫אכיל‪ .‬אף סוכה פ(איבעי אכיל איבעי־לא אכיל‪ .‬אי הכי יום הראשון נסי‪ .‬איר יוהנן‬
‫משום ר׳ שמעון כן יהוצדק גאמ׳ המשה עשר בחנ המעות ]ונאמר חמשה עשר בהנ הסוכות[‪.‬‬
‫מה לחלן לילי יויש הראשון לחובה‪ .‬אף באן לילי ירט הראשון חיכה‪ .‬והתם טנא לן‪.‬‬
‫דכת׳ בערב תאכלו מצות‪ .‬הכת׳ קכעו חובה‪ :‬והלכה כרכנן‪ .‬דאסיי׳ אין לדבר ק־עכה‪.‬‬
‫ת׳‪ .‬מיי דית כלום׳ יש אדם שלא יאכל כיוס א ל א מעם אחת‪ .‬אבל כיוס טוב ראשון‬
‫חייב לאכול שחי פעמים אחת ביום ואחת בלילה‪ :‬ת*‪ :‬צ(זאסדעה להתענות אץ אנו‬

‫די) נ׳ ודי מה שהאריך מ ה ׳ רעיי׳ רמב׳׳ם פ״ו דסונה הט׳יי! וט״ז‪ ,‬ובשער הםלר שם הכךו‪ ,‬ועי•׳‬
‫בספר באר יעקב סי׳ תרל״ח‪ .‬מ( עיטורי סוכה שנפלו בשכח וכוי נפלו ביו״ס וכוי גן מתלק גס‬
‫הכה״נ י־י״ש פ׳׳ב דפוכה לעני] פלמול דבשבת אסור לטלטלן ממקומן וביו״ב טחוירים ע״ש׳ ועיי׳‬
‫במור א״ח פי׳ תדל׳יח שחמה על דבריו‪ ,‬והכ״י שם הביא דברי הרא׳יס בביאורו על הסמ״ג שהדין‬
‫עמו סש־ס דבשו!* שבת שריך לד״י מיו׳׳ט לשכת שי׳מ שאין לחלק‪ .‬ינשיב לרב נחמן ריש ביצה‬
‫דקאטר שבת רהםירא !לא אתי לזלזולי בה וכר ודאי׳ זו הביא הרא״ש סוף שבח סי׳ ה׳ וכסוף‬
‫ב*(יח פרק משילין סי׳ י׳יד ע״ש׳ ועי׳ בשו׳׳ת הרשב״א סי׳ קס״ט׳ וכשער המלך ם״ז ה׳ סוכה הט׳יו‬
‫ד׳‪-‬ה־בתכ הטור וכוי יהב״י שם הביא נירסא אחרת יבה״ג בשס המרדכי והוא בפ״ק רסוכה‬
‫סי• חשמ״ד וז׳־ל כה׳־ג פסק עיטורי סובה שנפלו בשכחא או כיי״ט אסיר באכילה ואסור לסלסל!‬
‫ממקומן נטלו בחול )צ׳׳ל בחוח״ס( סותר לטלטלן ואסורין באכילה מפני שהוקצה למצוה‪ .‬ועיי׳ בשו״ח‬
‫הרא״ש כלל ב׳יד אות ש׳ ואין בא; מקום להאריך‪ .‬ג( תניא בתוספתא אין נוטלין וכר הוא בתוספתא‬
‫פ׳׳ג רביצה והובא בבה״ג ריש פרק הישן זע״׳ כמהריצ״ג שדחה דאית הכה׳״ג׳ ועיי׳ כסמ״ג עשין ט*ג‬
‫ודיל סיפא זו לא סיירי בסוכות החג כרשרישית אלא מיירי בסוכות עצרת ושם סועיל תנאי בעני ן‬
‫שלא יהא םחירח אהל‪ .‬ועיי׳ בחוש׳ הרא׳׳ם על הסמ״נ שם׳ והדבר תלוי בחילופי דנירסאוח בטובא‬
‫בב‪ *-‬ס״ חרל׳׳ח ד״ה והוי יורע ובר‪ (p .‬ר׳׳א אומר ארבע עשרה סעודות וכוי שש כ״ז ע״א עיי׳‬
‫בשיי‪ ,‬ועיי׳ בשער הםלך פ״י טח׳ סובה ה*ז‪ .‬ובשניית ש״א ס״ קייב‪ .‬ע( חוץ סלילי יף׳טיהראשו[ וכו־‬
‫כציל וכבר בחכתי שאין המחבר מדקדק להעתיק לשון הגמרא רק הענין נכלל ואין לדקדק ‪0‬מ«‬
‫גירסתו בגמרא‪ ,‬יורק לפרקים במקום שנירסא אחרת היתה לפניו והמעתיק החסיר או הוסיף איזה‬
‫תיבות הערותי עליהם‪* (e .‬׳געי אכיל ובו׳ עיי׳ חוסי שש ר״ה א• בעי וכו׳ וכתוס׳ ברכות מ״ס ע״כ‬
‫‪1‬‬
‫ד״ה אי כעי וכו׳ וברא״ש שם ם״ז סי׳ כ״ג ע״ש ועיי׳ צל״ח כרכות מ״מ ע״כ יעי" גבע־ המאוד‬
‫בפסחים פרק אלו דברים מה שכתב בזה‪ ,‬ובשאגח ארי׳ םי׳ ק״ב ע׳׳ש‪ ,‬ועיי׳ כתשובה טאהבה ח״ד‬
‫סי׳ צ״ז‪ .‬ונאטר חמשה עשר בחג הסוכות כצי׳ל וכן הוא גירסה הבה״ג‪ ,‬וגירםת האר׳ז‪ ,‬ובספר יראים‬
‫סי• קכ״ג איתא נאמר ט׳יו כחג הסימת וכו׳ ובשה״ל כ״ שס״ד‪ .‬נאסר בחג הטצות תמשח עשר וכו•‬
‫ובשניהם הגירםא אמר ר׳ יוחנן סשום ר׳ שםעון כן יוחאי גאבזר ובו׳‪ .‬ל( ואט רצה להמעטת וכי׳‬
‫הוא לשון רש׳׳י במתגיתין שם ובבר העיר הפ״י דל׳סון להחענוח לאו רוקא הוא מעום דאםור‬
‫ל ה ת ע ו ת כיזיס אלא בדמפרש שס רש׳יי אלא דאין אנו נזקקי; לו אלא אט יאכל לא יאכל חוץ‬
‫לסוכה ע׳׳ש ולשון הסחבד הוא דחוק‪ ,‬מראה דבצ״ל אס יאבל לא יאבל חוץ לסוכה כמירמו״י שם‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪406‬‬

‫זקוקין לו אם ירעה יאכל כסוכה‪ .‬אם ירצה •אכל חוץ לסוכה‪ .‬או יתענה מכל וכל‪.‬‬
‫חוץ מלילי יום טוב הראשון של הנ שאינו רשאי להתענות אלא הייב לאכול‪.‬‬
‫ובסוכה‪ .‬מיכן ואילך רשות‪ .‬והכי ילם״ לה בס׳ כתרא רשסחים‪ .‬ששת יפיס תאכל‬
‫מעות וביום השביעי עצרת‪ .‬נלי לן למיםר דמה שביעי רשות‪ .‬אף ששה ימים נמי‬
‫רשות‪ .‬לםי שהשביע׳ בכלל שבעת ימים תאבל מצות‪ .‬ויצא מן הילל‪ .‬ללמד שתאכל‬
‫מעות האמור כו אינו הוכה‪ .‬אלא אם כאת לאכול תהא )אכילתו( ]אכילתך[ מעה ולא‬
‫חמין‪ .‬ולא ללמד על עצמו •עא‪ .‬אלא ללמד על הכלל כולו יעא‪ .‬בוי‪ .‬והתם נושיה מנא‬
‫לן‪) .‬דיל‪-‬ה( ]דלילה[ הראשון מיהא הובה‪ .‬ק( בערב )תאבל( ]תאכלו[ מצות )שמות יב(‪.‬‬
‫שנה עליו הכת׳ לקובעו חויבה‪ .‬הניא ר׳ אליעזר‪ .‬אומד אץ •זעאין מסוכה לסוכה‪ .‬ואץ‬
‫עושין סוכה בחולו של מועד‪ .‬מ ט דר׳ אליעזר אמי קרא חנ הסוכות תעשה לך •ונוי‪.‬‬
‫עשה סוכה לשם חנ הראויה לשבעה בענן‪ .‬י(ורגגן ההוא מאי קאמ׳‪ .‬אמי רחמנא עשה‬
‫מזכות כחנ‪ :‬והלכה כרכנן‪ :‬ושו־ן שאש נשלה במועד שהוזר וכונה אותה בחולו של סועד‪:‬‬
‫שיי אץ יועאין מסוכה לסוכה‪ .‬לאכול בזו ולישן בזו‪ .‬או היום בוו ולמחר כוו‪ .‬ואין עושין‬
‫סוכה בהולו של סועד‪ .‬מי שלא ישב בסונה ביום טוב הראשון‪.‬־ עשה סוכה לשם חנ‬
‫של שכעת *מיס‪ :‬ש(שמעי׳ מינה דאין עושין סובה בחולו של מועד עד ראיכא לשבעה‪.‬‬
‫וכיון דעבר ליה יום ראשץ שוב אין יכול לעשוח לשבעה‪ .‬ושמעי׳ מינה דאין יועאין‬
‫מסוכה למוכה לאבל בוו ולישן בוו‪ .‬או הדש כוו ולמחר כוו‪ .‬ראם כן לאו סוכה לשבעה‬
‫הוא אבל ודאי אש נשלה זו היא הראשונה ובאותה מורו תרוייהו שיכול לעשותה‪:‬‬
‫!‬
‫ח‪ .‬ת;יא ר׳ אליעור אומי כשם שאין אדם יועא ידי חוכתו כיום שוכ הראשון של חנ‬
‫בלולבו של חבירו‪ .‬שני ולקחתם לכס ביוש הראשון)ויקרא כנ(‪ .‬לכם‪ .‬משלכם‪.‬‬
‫כך אין אדם יועא ידי הובתו ביום טוב הראשון של חנ כםוכתו של תכירו‪ .‬דכח׳ חנ‬
‫הסכות תעשה לך‪ .‬משלך‪ .‬וחכמים אוסר״ אע״פ שאין אדס יועא ידי חובתו כיזם טוב‬
‫הראשון של חנ בלולבו של חבירו‪ .‬אבל יועא הוא בסוכתו של הבית‪ .‬דכת׳ כל האורח‬
‫כישר׳ ישבו בסכות )שם(‪ .‬מלמד שכל ישרי ראויץ לישב כסוכה אהת‪ :‬והלכה כרבנן‪:‬‬
‫סי׳ לכם‪ .‬משלכם‪ .‬להוציא את השאול ואת הנזזל‪ .‬כל האזרח בישרי ישבו נסיות כת׳‪.‬‬
‫דמשמע מינה סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה וה אהר וה‪ .‬ואי איששר שיהא של‬
‫‪:‬ולס‪ .‬דלא מט• שוד‪ -‬פרוטה לכל חד וחד‪ .‬אלא על ידי שאלה‪ :‬א( וכל אימת דעייל‬
‫איניש לסוכה עריך לברוכי‪ .‬ואפ״ עייל ונפיק עשרה זמני ביומא צריך לברוכי‪ .‬לישב‬

‫כפרק בחרא רפםחים יכו׳ פםהים ק״ניע׳יב‪ — .‬והחם טפיה מנלן דלילה וטי כצ״ל וכן הוא בפירש־׳י‬
‫שם‪ .‬ק( בערב תאכלו מצות ובו׳ כצ״ל וכן הביא כד״ם מפירש״י ב״י‪ .‬ר( ורבנן מאי קאטר‬
‫עשה זבו׳‪ .‬בצ‪-‬ל •סם ע״ב‪ .‬וכן הוא הנירסא בילקוט אסור סי׳ חרנ׳יד ובן הוא בכ״י מינכען עי״ דק״ט‬
‫ולפנינו שש איחא ורבבן הבי נןאסר רחמגא וכוי ובבוזי׳ג הנירסא ורבנן ההוא מאי קאמר רחמנא‬
‫עשה וכו׳ וד׳לכהכרבנן בן הזא בבה״ג‪ (0 .‬שמעינן סינה זכו׳ עיי׳ בפדש׳יי שש כ״ז ע״ב‪ (n .‬חניא‬
‫ר״א אזמר וכוי שם כ״ז ע״ב ואי אפשר שיהא של כולם דלא סטי שוה פרוטה לכל תר וחד וכו׳‬
‫והוא כלשון רש״י שש ועיי׳ חוס• ד׳ה כל האזרח וכו• יעל חנם דחק זכר זעיי׳ כדיין שס שמפרש‬
‫כוונה רש״י וז״ל אבל אפשר שהוצרך דש״י ז״ל לומר כן כי היכי דלא נוקי רבויי׳ דבל האורח‬
‫בישראל ישבו בסזבוח לרבות של שוחפוח וסיעוטא דלל למעוטי שאולה כי ר׳יכי רכפדק ראשית‬
‫הגז מרבינן נכי ציצית טלית של שותפין מדכתיב לכס וממעטין שאולה םדכתיב כסותך‪ ,‬ועיי׳ ב״ב‬
‫קל״ג ע׳יב רשב״ש ד״ה ואם לאו וכו׳ ועיי׳ שו״ת ריכ״ש סי׳ שמ״ז ידעתו ‪-‬כיאור הרבדים דכין לרש׳׳׳‬
‫‪,‬‬
‫וכין להתוס סוכה של שותפות טוב משאולה ואם נאמר דהכתוב ממעט שאולה א״כ של שותפות‬
‫לא כזניעט‪* ,‬בל אם נוקי סעומי רקרא על של שותפות •דפסולה םכש״כ דשאולה פסולה׳ ולכן‬
‫פירש׳יי דאין מניע לכל אחד פרוטה ראם היה מניע פרוטה לכל אחד הוה לה םוכה של שותפות‬
‫וכשירה‪ .‬ומוכח רקרא דהאזרח קאי על שאולח להכשיר׳ אך לדעח התוס׳ צריך לומר הגט דםוכות‬
‫השותפות עדיפה משאילה מ״כ‪ .‬ליתלן למעוסי שאולה מחג המומת תעשה לך רא׳־כ גם סוכוח חשוחפוח‬
‫הוה לן למעוטי משום דלא הוי כולו לך וא״בילםה לו לרש^ לומד דאין מביע םרוטח לכל אחד ראפילו היה‬
‫מגיע פרוטה לכל אחר נמ׳ אין יוצאין אי ממעטינן שאילד‪ .‬יסדחזיגן דלא מטענ> שזחפזח ה‪-‬יג לא טסעסינן‬
‫כלך שאולה‪ ,‬וזה רלא כמו שפירש הרשב״ש סי׳ ח׳ דעת הריב״ש ע״ש ועיי׳ בחידושי הרשב״א ובש״ע‬
‫סי׳ תרל״ז והביאור׳ הגד״א ס״ק ג׳ ע׳׳ש‪ .‬א( וכל אימת רעיילאינש וכו׳ הוא לשון בעל ה״ג מגסרא‬
‫‪407‬‬ ‫מחזור וימיי‬
‫בסוכה‪ .‬מנא לן‪ .‬סתטילין‪ .‬נ(דתניא תמילין‪ .‬בל זמן שמניחן סביך עליהן‪ .‬דברי ר׳‪.‬‬
‫וחכם״ אומי איט מברך עליהן אלא שהרית בלבד‪ .‬ואיהםר‪ .‬אביי אמ• הלכה כרי‪ .‬ורבא‬
‫נ‬
‫אמ׳ הלכה כרבנן‪( .‬אמי רב מרי בדיה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עכיד‬
‫כשמעתיה אלא כל אימת דמחנח להו מברך‪ .‬אס׳ מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב‬
‫םסא רכל אימת דסתנחי מברכי‪ .‬רבנן דבי רכ אשי כל אימת דמשמשי לחו מברכי‪:‬‬
‫י(והילכת׳ ]סוכה[ ואחר כך ופן‪ .‬ואע״נ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם‪ .‬הכא שאני‪ .‬לןי‬
‫שומן בא על שניהן על הקידוש ועל הסוכה‪ :‬ה(ואסיר למיקבע סעודתא לבר‬
‫ממטללתא‪ .‬י(דתנן אוכלים ושותים עראי חוץ ׳לסוכה‪ .‬ודווקא אכילת עראי‪ .‬אבל אכילת‬
‫קבע בסוכת‪ .‬וכמה אכילת עראי‪ .‬כדמעיס צורבא מרבנן ועייל לכלה‪ .‬שי׳ בבקר בהשכמה‬
‫בשהולכץ לבית המדרש לשמוע דרשת מסכת כלה‪ .‬או שאר דרשות‪ .‬ודואנ שמא ימשכו‬
‫השמועות וטועם מלא שיו וסובל‪ :‬ושוב ז( מעשה והביאו לו לרבן יוהנן בן ובאי לטעום‬
‫את התבשיל‪) .‬ני( ]ולדיג[ שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה‪ :‬תנא לא‬
‫מסני שהלכה כן אלא שרצו לההמיר על עצמן‪ .‬וכשהביאו לר׳ צדוק אכל שהות מכביצה‪.‬‬
‫נטלו במסה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אהריו‪ .‬ש־מ מהות מכביצה לא בעי סוכה‪ .‬ולא‬
‫בעי כרכה‪ .‬ח(הא כביצה כעי סוכה ובעי ברכה‪ .‬ט(וכל הנ* שבעה יומי מיבע־ ליה לשווי‬
‫סוכתו קבע‪ .‬דת־ר כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ואת ביתו עראי‪ .‬כיצד‪ .‬יש‬
‫לו כלים נאים סעלן לסוכה‪ .‬אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה‪:‬‬
‫ת״ר '(הולכי דרכים ביום סטורין סן הסוכה ביום וחייבין בלילה‪ .‬הולכי דרכים בלילה‬
‫סטורין מן הסוכה בלילה והייבץ ביום‪ .‬כ(והולכי לדבר מצור‪ ,‬םטורין מן הסוכה‪.‬‬
‫בין ביום ובין בלילה‪ :‬פי׳ ועלכי דרכים ביום שטוריס מן הסוכה ביום‪ .‬ל(דכת׳ בסכות‬
‫תשבו שבעת ימים כעין ישיבת ביתו‪ .‬כשם שכל ימות השנה אינו נמנע מללכת בדרכים‬
‫לסחורה‪ .‬כך כל ׳‪.‬שת החנ שאיגו יום טוב‪ .‬לא הצריכו הכת׳ למנוע מללכת לדרכו‪.‬‬
‫הולכי בדרך מצו״‪ -‬סטורץ בין כיומ ובין בלילה‪ .‬אע״פ שאין הולכים אלא ביום‪ .‬משוס‬
‫דטרירי ודואניס במחשבת המצוה וכתיקוניה‪ .‬שפורץ מן הסוכה‪:‬‬
‫»(ת׳׳ר שומרי העיר כיום םטורץ מן הסוכה כיום וחייבין בלילה‪ .‬שומרי העיר בלילה‬
‫סטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום‪(? .‬שומרי נניס ופרדסים שטורין בין ביום‬

‫שס ם״ו עי׳א וכדעת הרי״ף והרסב״ס ועיי• תום• ברכות י״א ע״פ דייה שכבר וכר‪ .‬ב{ דתניא‬
‫תפילי! כל זמן וכוי שם ם״ו עי׳א אלא כל אימת דםתנח לתו מכרך כן הוא ג״כ גירםת הבה״נ‬
‫שרק הישן‪ ,‬ובה• ‪.‬תפילי!‪ ,‬וכן הוא בשאילתות ש׳ בא‪ ,‬ובספר היראים סי׳ ט׳׳ז וכאשכול ח׳׳ב דף ש״ז‬
‫ובתניא רבתי סי׳ פ׳׳ד ולשנינו איתא אלא סקרים וקאי וכוי וכי אצטדין זימנא אחרינא וכוי‪ .‬נ( אמד רב‬
‫מרי וכר עיי׳ ב׳׳מ ע״נ ע״ב רב מרי בר רתל ובפירש״י ותום• שם ד״ה רב מרי וטי‪ .‬ל( ותלבתא‬
‫סובה ואחייב זמן וטי ולא מחלק המחבר כין יו׳‪ 1-‬ראשון ליו״ט שני ודלא כדעת הדא׳יש פ״ר דסוכה‬
‫סי• ד׳ והב׳יי סי׳ חרס״א‪ ,‬ועיי׳ כשו״ת ט״ב סהדי׳ק ני׳ ל״ט‪ ,‬ועיי׳ םה שכתבתי בביאורי לספר חניא‬
‫רבתי סי׳ פייר ס״ק וי‪ .‬ה( ואסיר למיקבע םעורתא וכו׳ כצ״ל כן הוא לשון בה״ג‪ .‬ו( יחנן אוכליט‬
‫רש‪%‬תיס יכו׳ שם ג ׳ ה ע״א‪ ,‬ובמה אבילח עראי בדטעים צורבא סרבנ! וכו׳ לפנינו שם נ׳׳ו ע״א איתא‬
‫כדפעים בר בי רב וכוי‪ (( .‬מעשה והביאו גבו׳ ולריג שתי כותבות וכו׳ כצ׳׳ל שם כ״ו ע׳׳ב‪ .‬מ( הא‬
‫כביצה בעי סוכה ובו׳ שם כ״ז ע׳׳א‪ .‬נו( ובל הני שבעה יומי וכו• הוא לשון בת״ג פ״ב רסוכה‪-‬‬
‫דחבו רבנן כל שבעת היסיס שם ב״ח עי׳כ‪ .‬י( הולכי דרכים ביום וט׳ שם ‪ \-2‬ע׳׳א לא הביא חטחבר‬
‫הך בבא דאיחא לפנינו הולכי דרכים ביום ובלילה פמורין סן הסוכה בי[ ביום בין בלילה‪ .‬וכן לא‬
‫הובא כבהייג וכרי׳׳ף וברא׳׳ש ובשה׳ל סי׳ שפ״ב ובתניא רבתי סי׳ פ״; ועיי׳ בהנהות ד״ס‪ .‬כ( והולכי‬
‫לדבר מציה וכו׳ שס ועיי' כסוף הספר הישר לר״ת דף ס״ז‪ .‬ל( רכתיב בסוכות חשבו וכוי כן‬
‫פירש׳׳י שם‪ (» .‬תייר שומרי העיר ביום ומ׳ גם באן לא הביא שומרי העיר בין ביום בין בלילה‬
‫פטורים סן הסוכה כין ביום בין כלילה‪ ,‬ועיי• בהנחות ד׳־ס‪ .‬נ( שומרי ננות ופרדסים פטורין בין‬
‫ביומ בץ בלילה וט׳ כן הוא לפנינו כיו ע״א‪ ,‬ובתוספתא פ״כ דפובה איתא שומרי גנות ופרדסים‬
‫פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים כיום )מהדי״ב דציין תוספתא פ״ב לא הרגיש בזה( ובירושלמי‬
‫פ״ב הי־ה הכי איהא שומרי העיר ביום ובלילה פטורים מן הסוכה בין ביום בין כלילה הדא דאתאםר‬
‫בשומר גייסות אבל בשומרי טמון עשו אותן כשומר גגות ופרדיסין שירש שפמורין מן הסוכה בלילה‬
‫וחייבים ביום והוא כדאיתא בחוססתא‪ .‬ועיי׳ בק׳׳ע שלא הרגיש בזה‪ ,‬ועיי׳ בציון ירושלים שס אך‬
 ‫מחזוי ויטרי‬ ‫‪408‬‬

‫ובק בלילה‪ :‬אטאי ליענדן סוכה התש וליתנו‪ .‬אביי אמי תשבו כעין תדורו‪ .‬רכא אמ׳‬
‫פירצה קוראה לננב‪ .‬סי׳ שומרי נניס וסדדםים אין לזין םשס‪ .‬כעין תדורו‪ .‬ס( כדרך שהוא‬
‫דר בל השנה בביתו‪ .‬הזקיקתו תורה להניח‪ .‬דירתו ולדור בו בסוכה עם מטתו וכלי‬
‫תשמישיו ומצעותיו‪ .‬ואינו יכול להביאם שם סמני המודח‪ .‬פירצה קוראה לגנב‪ .‬משל‬
‫הדיוט הוא‪ .‬ואף ‪ :‬א ן הננב רואה אותו יושב בסוכה כלילה‪ .‬והוא נכנס ונונב המירות‪:‬‬
‫חולים ומשסשיהן סטורץ מן חסוכח‪ :‬ודר חולה שאמרו לא הולד‪ ,‬שיש בו סכנה אלא‬
‫אםילו חולד‪ ,‬שאין בו סכנה‪ .‬אסילו חש בעיניו ואסילו ]חש[ בראשו‪ .‬אמ׳ דשב״נ מעם‬
‫אחת חשתי בעיני בקיסרי והחיר לי ר׳ יוסי בריבי לישן לי ולטשמשי חוץ לםוכח‪ .‬פי׳‬
‫בריבי יוסי חחבס וחריף בדות‪ .‬הוא יוסי בן חלםתא‪ .‬רב שרא ליח לרב'אחא כר דלא‪.‬‬
‫לסיננא בכילתא בםטללתא משום בקי‪ .‬רבא שרא ליה לרב אחא בר אדא למיננא בר‬
‫מפםללתא ע(משום סירחא דנורנצא‪ .‬רבא לטעמי׳ דאס׳ רבא מצטער סטור מן הסוכה‪.‬‬
‫פי׳ למיננא בכילה• ואע״ס שיש לה ננ‪ .‬ונכוה עשרה‪ .‬והרי הוא כאילו הוא תוץ לסוכה‪.‬‬
‫משום בקי‪ .‬עינצולש‪ .‬סידחא •תומצא‪ .‬קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה‪.‬‬
‫מצטער‪ .‬שהסוכה מצערתו‪ :‬פ(כל שבעת הימים )עושה( עושה אדם׳סוכתו קבע וביתו‬
‫עראי‪• .‬רזןו נשמיס‪ .‬מאימתי מוחו• לפנות הכלים‪ .‬םשתסרה המקפה‪ .‬צ( תנא הסקסה של‬
‫נדיםין‪ .‬ס|־ ממהרת להתקלקל בגשמים מעט‪ :‬תייר היה אוכל בסוכה ררדו נשסים «צ(רצא‬
‫‪ pn‬לסוכה ]ואכל אין משריחין אותו לעלות עד שינסור סעודתו היה ישן בסוכה ררדו‬
‫נשמיס וירד ‪ pn‬לםוכח[ וישן אין מטריחין אוחו לעלוח עד שיעור ויעלה עמוד חשחר‪.‬‬
‫סי• לאשוק־ אמ הקיץ משנתו‪ .‬גלילה אין מטריחין אוחו‪ .‬ואם עלה עמוד חשחר ולא‬
‫ניעור אין מקיצץ אותו‪. :‬ק( וכי נפקי הני שכעא יומי בתר ממר םעודתיה כסוכה מסיק‬
‫להו מאניה ממוכה לביתיה‪ .‬משוס יקרא ריוס טוב‪ .‬ואי לית דוכחא לאוחובי מאני אלא‬
‫בסוכה שמיל לה ברוכא ויתיב בה‪) .‬דת־ר סוכות( י(]רתק סוכה[ •שבעה כיצד‪) .‬נמת(‬
‫]נמר[ מלאכול לא יתיר סוכתו‪ .‬אלא מוריד הוא הכליס מן הסנהד‪ ,‬ולמעלה משום כבוד‬
‫יום ]טוכ[ האחרון‪ .‬והוינן כה‪ .‬אין לו כלים‪ .‬אלא במאי)בו( אישתמש‪ .‬אלא אין לו‬
‫מקום להוריד כליו מהו‪ .‬רב חייא בר אשי אמ• פוחח בה ארבעה‪ .‬ודי יהושע בן לוי‬
‫אמ׳ מרליק בה את הנר‪ .‬ולא סליני הא לן והא לחו‪ .‬לבני מערבא דליה להו םסיקא‬
‫דמערכ יום מזכ דשל־מו להו שבעא יומי דםוכד‪ ,‬לבתר תמיר בה סעזדתיה סזחת בה‬
‫ארבעה‪ .‬לדי‪ ,‬ראית לן סש״קא דשמיני איכא לסשוקי בשביעי ובעי למיכל םעודתיה‬

‫גם פירושו רחוק מאד‪ ,‬והנבון כמו שפירש הפ״מ ומה״ס שם ועי׳ כתני* סי׳ פ״ג ובביאורי שם ס״ק י׳־א‪.‬‬
‫ס( כדרך שהוא דר כל השנה וכוי משל הדיוט הוא וכוי כן הוא לשון רש׳׳י שש חולה שאמרו‬
‫וכר ואפילו חש בראשו וכוי בצ״ל שש כ״ו ע׳׳א ובתוספתא פ״ב איחא אלא אפילו חש בראש אפילו‬
‫חש בעיניו‪ .‬פירש בריבי יובי החכם והחריף כדודו וכוי כן חוא כפירש״י‪ .‬ע( סשום סירחא‬
‫רנודנצא לפנינו שש איתא משוש סירחא דגרנישחא זפירש׳׳י קרקע לבנה שהיו סחין בה קרקעות‬
‫הסוכה‪ ,‬ועיין יבמות ק״ו ע״כ פידש׳׳י במעבה האדמה )מלכים א׳ ד( מתרגמינין בנרגישחא רארעא׳‬
‫ובים מ׳ ע״א גרגישתא פירש׳׳י קרקע שעושין סמנה החביות‪ ,‬ובכ״י מינכעז )עיי! ד״ס( איתא‬
‫דנורגיצא‪ ,‬וכן הוא בראכ״ן דגורגצא‪ ,‬ונראה שכאן נתחלף להמעתיק אות נ׳ על נ׳ וצ׳׳ל דנורנצא‪.‬‬
‫ועיין באויז סי׳ רצ״ט רבא שדא ליה לרב אחא בר אדא לטיגגי ‪ pn‬לסוכה סשום סירתא דהורצאה‬
‫)ושש הסגיר המגיח תיבת דהורצאח בשני חצי ענול והעמיד תחתיה כשני חצ• לבנה נירםת הנסרא‬
‫דגרגישחה והוא טעות כי בן נםצא הגירםא נש נשו״ת מהר׳׳ח אר׳ז( קרקע לבנה שהיו משיחין‬
‫בה רצפה של‪ .‬סובה משוש טי והיתה ססרחח‪ ,‬ועיי בשו״ח מהר״ח או״ז סי׳ קצ״ר דנם שם איתא‬
‫משום סירחא דהורצאה וסייש ואיני מבין לא ימיה רצפת הסוכה באותה קרקע לבנה‪ ,‬ואם בבר‬
‫הטיח יסיר או יעשה לעצמו סוכה אחרת דקיימ״ל כחכמים דעושין סיבה בחוהי׳מ וכו׳ עי־ש‪.‬‬
‫מ( כל שבעח הימים עושה אדם וכוי כצ״ל שם כ״ח ע״ב‪ .‬צ( חנא המקפח של גריסין שש כ״ט‬
‫ד׳א‪ a .‬צ( ויצא חוץ לסוכה ״ואבל אין מטריחין אותו לעלות י ער שיגמור סעודתו‪ ,‬היה ישן בסוכה‬
‫וירדו גשמים וירד הוץ לסוכה״ וישן אין םטי־יהין אותו לעלות כצ•׳^ והשמיט המעתיק מן ‪6‬שובה‬
‫עד להוכח‪ .‬והיה גייסתו בטרסח ה ט ת סוף ה׳ סוכה ע״ש‪ (p .‬ה ׳ נפק׳ הנ* שבעה יומי ובר‬
‫בל זה הוא לשון בעה״ג בשיטים קטנים עד פטורין מן הסוכה‪ .‬ל( דתנן סוכח שבעה וכו׳ נ ס י‬
‫‪409‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫בםוכה‪ .‬דקיימ׳ לן ס( הילכת׳ סיתב יתבינן‪ .‬ברוכי לא פברכינן‪ .‬הוה ליה יוטא פבא ח( ולא‬
‫איפשר לסיפתת בה ארבעה סדליקי׳ בה שרנא‪ .‬הא תינה סוכה קטנה דםיםסלא בשרנא‪.‬‬
‫סוכה נתלה במאי ססלינן לה‪ .‬בםאני דםיכלא דאס׳ רבא א(מאני םיבלא לבר ממטללתא‪.‬‬
‫מאני פשתייא בסטללתא‪ .‬והילכה׳ כרבא‪) .‬דאס־( ג(שלוהי מצוה סטורין מן הסוכה‪:‬‬

‫עד כאן מן ה י ל כ ו ת גדולות‪:‬‬

‫א ם ׳ רכ נירל אמ׳ רב נ( האי אסקותא דדיקלא מסככינן בה‪ .‬ואע־נ דאנידא אנד בידי‬
‫שמים לא שמיה אנד‪ .‬סי׳ אפקותא דדיקלא‪ .‬מוצא הדקל‪ .‬כשועא סמוך לקרקע‬
‫ימאין בה דוקרנים הרבה סביב סביב ואעינ דאנ‪T‬י‪ .‬י()שבהובריס( ]שסחוכרימ[ ענפים‬
‫האלה יחד‪ .‬ודמה לתבילין ראפק אין מסככין בהן‪ .‬ואע׳ינ דאניד לדיו איהו הענפים‬
‫מלמעלה כדי להושיבם יהד‪ .‬מפני שנוקפין למעלה ומחסצלין לכאן ולכאן ואץ סותמץ‬
‫הנקב‪ .‬אנד בחד לא שמיד‪ ,‬אנד‪ .‬כל דבר יחידי שחוא מחובר יהד האונדו כפני עצמו‬
‫אינה אנודה עד שיתן־ דבר אחר עמו דאנדפ יחד‪:‬‬
‫א ס ׳ רב חסדא אמ׳ רבא נד דב שילא ה(הני דקרי דקני מםככין בהן‪ .‬ואענ״ב דאנידי‬
‫אנד בידי שמים לא שמיה אנד‪ .‬תניא נמי הכי קנים ודוקרנימ מסככינן בחן משיטי‪.‬‬
‫איטא קנים הדוקרנים מסככץ בהם‪ :‬פי׳ דוקרי דקנים‪ .‬כטן אסקוהא דדיקלא‪ .‬אלא שזה‬
‫של קנים‪ .‬ווה של דקלים‪ .‬קנים ודוקרנים‪ .‬משפע תרי טילי‪ .‬אימא קנים של דוקרנים‪.‬‬
‫שיתאים כנזעם כמו דוקרנים הרבה‪ .‬דוקרנים‪ .‬כמו יהסור בדקר‪ .‬פיילש בלעי‪ .‬מסככין‬
‫בהן‪ .‬ולא ס*«ףנן להו כחבילים‪ :‬אמ׳ רב חסדא ו(אנד כהד לא שמיה אנד ]שלש שפיח‬
‫אנד[ '(שנים‪ .‬מחלוקת ר׳ יומי ורבנן‪ .‬דתנן מצות אזוב שלשח קלחים יז(וכהן שלשה‬
‫נבעולין ]ר׳ יוסי אומר מצות אזוב שלשה נגעולין[‪ .‬שירין שנים‪ .‬ונרדומץ בל שהוא‪.‬‬
‫פי לא שפיה אנד‪ .‬לא לעיניין חבילים לסכך‪ .‬ולא לעיניין אנודת אזוב‪ .‬שרשה קלחים‪.‬‬
‫שרשים‪ .‬ובהן שלשה נבעולין‪ .‬נו(נבעול לכל קלת‪ .‬נבעול הוא הקנה האפצעי שהזרע‬
‫בתוכו כבקנבוס‪ .‬ובפשתן‪ .‬ר׳ יוסי אומי‪ .‬לקמיה מסר׳ ליה‪ .‬לר׳ יוסי שלשה לעכב‪.‬‬
‫לרבנן שלשה למצוד‪ -‬שירץ‪ .‬אם נפל האחד לאחר זמן‪ .‬שירין‪ .‬כשירים כשנים‪ .‬נרדוסין‬
‫כשםוץ בו פעמים רבות פתוך שנבעוליו רכין סשתברין‪ .‬וכל שהוא המשתייר באנודה‬
‫כשר‪ .‬ובלבד שישחייר בכל יאחד ואחד כל שהוא שתהא שם אנודתו קייםת‪ .‬לפיכך יש‬
‫להזהר שלא יסבך אדם בחבילי עצים ־(וחבילי ]זרדץ[‪ .‬ולא בשום דכר שהוא קשור‬
‫יתד‪ .‬כ ק קנים וערבה‪ .‬ואפי׳ שנים זה עם זה‪:‬‬

‫‪0‬לאב‪1‬ל וכר כ ל ל שס ס*ח ע*א‪ (8 .‬הלכחא טיתב יתבינן נו׳ ושם ס׳׳ז ע׳יא‪ (D .‬ולא אפשר‬
‫לםיפחח וכו׳ עי׳ ברא״ש פ*ד ס•׳ ד ועי׳ כביכ׳־י סי׳ תרס״ו ס״ק ני‪ ((< .‬סאנ׳ םיכלא וכר ש‪ 0‬כ״ס‬
‫ע׳׳א‪ .‬נ( שלוחי ם מ ח פטורי־ סן הסוכה מם כ׳׳ה ע׳יא‪ ,‬ותיכת דאםר יש למחוק‪ ,‬וחלכחא קאי‬
‫אדלעיל‪ .‬נ( האי אפקוחא דדיקלא וכו׳ שם י״ג ע׳׳א ועי׳ בתוס׳ ד׳ה אפקותא וכו׳ ולקמן ל״ו ע״ב‬
‫חום׳ דיה דסיב וכו׳ וחוס׳ עירובי׳ כ׳יו ע״ב ד׳׳ח אגוותא וכו׳ ועי׳ בערוך ע׳ אגויא‪ (7 .‬שמחוברים‬
‫ענ*מ וכד כי״ל והוא כעין פרש״י‪ .‬ה( הני דוקרי דקני וכו׳ לפנינו שם אמר רב חםדא אמר רבינא‬
‫בר שילא חני דוקרי דקנ׳ וכד‪ .‬ו( אגד כחד לא שמיה אנד שלש שטיה אנד וכר כצ״ל‪ (r .‬שנים‬
‫בחלוקות ר״י ור‪11‬׳ וכו׳ בגליו׳ וזש׳יס ובחידושיו על טס־ סובה הקשה הגיע׳׳א מה ראיה סחבמים‬
‫טדםכשירי׳ בדיעבד דםקדי אנד הא בלא אגדו כלל ג׳׳כ כשר בדיעבד כדקועי בסתניתי׳ לא פסקן‬
‫ולא אגדן כשד וכו׳ יחיה איך שיהיה כיון דלא אנדו כשר דיעבד טהיכן נשמע דאגד שנים שמיה‬
‫אגד ו ‪ 1‬ע ולענ׳׳ד דהא דמכשידי׳ לא א נ ח היינו היכי דהיה מתחלה שלשת קלחים כדקתני בטחני׳‬
‫שם פרה םי״א סשנה ם׳ אזוב שיש בו שלשה קלחים ספסגו ואוגדו פסע ולא אגדו אגדו ולא פסגו‬
‫לא פשנו ולא־ אגדו כשד ומשםע דוקא קלה של שלש בדין םשום דשלש בד״ שם אמרח עליה׳‬
‫נפ אם לא אגדן אבל שני ברי׳ אין כשרים לכתחלה אלא איכ אגדן‪ ,‬ועי׳ כספר מרבה׳׳ם ה ל פ ר ה‬
‫ארומה ווי״א היד ס ח שמיש ב לשד הדמב׳׳ם שם‪ ,‬ועי״ בתפארת ירושלים פי׳׳א משנה ט׳ אות ט׳׳ו‪.‬‬
‫ס( ובהן שלשה גבעולי ן ר׳ יוסי אוסר מ ו ח אזוב שלשה נכעולין וכו׳ בי״ל ונשמט סן גבעולין‬
‫עד גכעולין‪ (p .‬נבעול לכל קלח וכן פירש״י שם וקשה לי דרש״» סותר א״ע לםזז שפירש שכת‬
‫ק״ט ע׳׳כ ובחןשלשח גבעולים בכל קלח שלשה נ ב ע ל ים וזהו דעת ד׳ יהודה שם מ׳־ע‪ .‬י( וחבלי‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪412‬‬

‫ואסוף לישן אשי׳ שינת עראי חוץ לסוכה‪ .‬כדאמ׳ רכא אין קבע לשינה‪ .‬ותניא‬
‫ח( היה אוכל בסוכה וירדו נשמיס ויצא ח ‪ p‬לסוכה ואכל‪ .‬סי׳ שיכול לצאת‬
‫הוץ לסוכה משתסרה הםקסה‪ ,‬שחקלקל הסעודה‪ .‬ופסקו נשסים‪ .‬ואחר כך כשאוכל‬
‫בביתו‪ .‬אין פטריחין אותו לחזור ולילך כסוכה‪ .‬אלא עומד בכיהו וינפור סעודהו‪:‬‬
‫והתם נפי תניא‪ .‬היה ישן בתונח ררדו נשפים ובא לישן בביתו אץ מפריווץ אותו‬
‫לקוס עד שיעלה עמוד חשחר‪ .‬רעור משנתו‪ :‬הילך ששנאמ יחד‪ .‬לפי ששוין‬
‫כהופרותיהס‪ .‬ואין להקל מלישן בסוכד‪ .‬יותר מן האכילה‪ .‬הא למרה כל הישן חוץ‬
‫לסוכה כלוט חוטא ועובר על עשה‪ :‬דברים הללו דברי הכל הם ואין לשנותם‪:‬‬
‫ק ט ן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה‪ .‬סי׳ מדרבנן‪ .‬שמאי מהסיר‪ .‬ומעשה נסי רלרה‬
‫]כלתו[ של שמאי הזקן ופיחת אח המעזיבה וסיכך על נני המטה בשביל‬
‫הקטן‪ :‬היפי דמי קטן שאינו צריך לאמו‪ .‬אפרי׳ דבי ר׳ ינאי כל שנפנה ואץ אמו‬
‫םקנחתו‪ .‬ריש לקיש אמ׳ כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא‪ .‬פי־ שאינו‬
‫כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתכא אליו‪ .‬אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו‬
‫הוא‪ :‬ת׳‪ .‬ואמ תאמר מאי שנא דנני סוכה יתיב שיעורא דקטן שאינו צריך לאמו‬
‫חייב בסוכה‪ .‬וכדר׳ ינאי‪ .‬וריש לקיש‪ .‬ונכי ראיה יהיכ שיעורא אתרינא א( לקטן‬
‫שחניע לחינוך‪ .‬אם יכול לאחוז ביוץ של אביו ולעלות םירושלם להר הבית‪.‬‬
‫נ(זנעירזבין נפי יחינ שיעזדא כסו בסוכת כפ׳ כיצד םשתחסין‪ .‬גבי קטן שצריך‬
‫לאפו יוצא כעירוב עפו וםסרש התם בעידובץ ההוא שיעורא נ( כבר ארכע ככר חפש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סימריח לא סליק‪ ,‬וכן כתב הר״! בפשיטות בשכח פיק גל כתב ח״ל !איכא נםי טאן דאםי דטשלים‬
‫להו בפירי ובסעי תרגימא כדאמרינ׳ בפרק הישן )סובה כ״ז ע׳׳א( לדברי ר״א דאטר י״ד סעודות חייב‬
‫לאכול בסוכה בסאי משלים להו ומהדדינן בטיני תרגיסא וטיני חרגיטא וזיינו פיריח ואע־נ דרגא‬
‫פליג עליח בפרק בחרא דיומא )ע׳׳ט ע״ב( ואטד דפירי לא בעי סוכה טםקנא דההיא שמעחא לאו‬
‫כרבא אתיא‪ .‬והנה הנך רבוותא לא הילקו בי! קוכע לעצמו לאכילת פירוח או לאו‪ .‬אולם‬
‫הראש פ״ב דסוכה סי׳ י״ג הביא דרכינו סאיר )חוא מהר״ס טריב( חיה נזהר מלאכול פירות תוץ‬
‫לסוכה כי היה סוכר להחמיר כחאי לישנא דפירי כעי סוכה )לאו דפליגי אסוראי בפירוש כהכי אלא‬
‫כוונתו להא דםתרצי ד׳ ירסיה או רכ זביד ואין הברח לדבריהם להא יטחרץ רבא( וםיהו נראה‬
‫רטובה החם דאפילו אי פירי בעי סוכה חיינו בשקוכע עצטו לאכילת פירות ואשטעינן דקכע דידהו‬
‫הוי כאכילת עראי רפת‪ .‬אבל באכילת עראי דפירי ליכא מא! דאסיר‪ ,‬וכן חזא רעת חרס״א כסי׳‬
‫רורל״ט ס״ב ואפילו קכע עליחו ועי׳ בס״א שם ס״ק ר ודל נלסד מ ס ח שכתב הרא״ש ומיהו נראה‬
‫דםזבח חתם דאפילו אי פיר* בעי סוכה היינו כשקובע עצמו לאכילת פירות ואשסעינן דקכע רידהו‬
‫חזי באכילת עראי רפת אבל באכילת עראי דפידי ליכא מאן ראסר וטי וצ״ע דהא לעיל סיניה איתא‬
‫ואי סייד ט ת כ ו ת יתירה מבביצה זכו׳ משסע כחדיא דכביצח פירות חייב לטאן דסחייב אפילו לא‬
‫קבע עליו דאל׳׳כ לא פרין־ מידי דדילסא ר״ג אכלן דרך עראי רוסיא דפעיטת התבשיל‪ ,‬ומיחו לענין‬
‫פירות לא נ״ם דקי״ל דפירי לא בעי סוכה יאפילז אבל הובר‪ ,‬וקבע עליהי ובן משסע בגטדא‪,‬‬
‫ולענ״ד דלא קשה מידי דודאי לפי הסייד רפירי בעי סובה אין ש ם הבדל כין פירי לפת דבטו בפח‬
‫הדין אפילו לא קכע עלייתו חייב לאכול בסובח‪ ,‬ה״ח נשי כפירות‪ .‬אבל לכחד רסחלק הגמרא בין‬
‫פת לפירי למ״ו פירי לא כעי סובה אפילו בקבע עליהו נסי לא חשיב קבע‪ ,‬ולה״ר במי פירות בעי סוכה‬
‫ס׳׳מ אינו שוה לגמרי לפת ואינו תייב בסוכה כ״א בקבע עליהו‪ .‬ולפי רכרי הפוסקים תני׳ל שא!!‬
‫לקבע אי׳צ סוכה וכאוקיטתא דדבא שם דפירי לא בעי סוכה ואע״ג דכוחבות הוי יתר מכביצה והיי‬
‫קבע אפה״כ שרי טשום רפירי לא כעו סוכה ואפילו בקבע משוס דקבע דפירי הוי באכילת עראי‬
‫דפח‪ ,‬נ״ל להביא ראיה לדעת הרטב״ן וםייעחו דפידי בעי סוכה משוס ראוקיטתא דרבא לא אחיא‬
‫אליבא דר״ג דברכוח מ״ד ע״א אכל ענבים ותאנים ורטוניס מברך אחריהם שלש בריכות דברי ר״נ‬
‫וכו׳ ושם ל׳־ז ע״א ומעשה בר״נ והזקנים שהע מסובין בעלייה ביריחו והביאו לפניהם טחבוח ואכלו‬
‫מחן ר״ג רשות לר״ע לברך וטי ועיי בתומי ש ‪ 0‬ר״ה נתן וכר וא׳׳כ סבר ר״נ דיש קביעות לז• םעי‬
‫פירית וא׳יב לדידיד‪ ,‬ודאי אשור לאכול בל הז׳ מיני פידות אגילת קבע חוץ לסוכר‪ ,‬ולפ׳־ז הא דסוכה‬
‫כ״ו ע״ב דר״ג אכל ב׳ ט ח ב ו ה בסוכה ותני עלה )יומא עי׳מ ע״ב( לא מפני שחלבה כך אלא שרצו‬
‫להחסיר על עצמן ע״כ צריבין לפרש סשזם דהוי פחות סכביצה והוי אכילת עראי וכמו ‪-‬דאוקי ר׳‬
‫ירסיה ורב פפא ע׳יש‪ ,‬ולא סטעס דפירי לא בעי סוכה‪ .‬אלא כסא! דאסר פירי בעי סוכה לאכילת‬
‫קבע‪ .‬אתר ט ת ב י ראיתי בשו״ת סשכנוח יעקכ סי׳ ק״ל שהוכיח מזה רפידות בעי הזבה וכדעת‬
‫הרמביץ ע״ש הלי בתשומת לרבינו אברהם כן הרםב״ם שאלה ל׳‪ .‬יז( יהיה אוכל בסוכה וכר היה‬
‫ישן ובו׳ שם כ״ט ע״א ע־׳ש ועי׳ בבעל הסאור וכסלחמוח שם‪ .‬כלתו של מסאי כצ״ל שם כ״ח ע״א‪.‬‬
‫חיכי רמי קטן וכר שם כ״ח ע׳׳ב‪ (b .‬לקט! שהגיע לחינוך חגיגה ד׳ ע׳׳א וסוכה כ״ח עי׳ב‪ .‬ולביות‬
‫מירושלים וכו׳ שם כ׳ ע׳׳א‪ .‬נ( ובעיריבי!! נמי וכר פ״כ ע׳׳א‪ .‬נ( כבר ארבע ככר חמש וכו־ כמבואר‬
‫‪413‬‬ ‫םתזוי ויטרי‬
‫והינו שיעור נדול יותר שההוא דהנינה שנותן לעינק ראייה‪ .‬ד(ונני לולב אסרי׳ קטן‬
‫ה ד ד ; לנענע כו ואינו שוד‪ .‬לא זה ולא זה‪ .‬ונר׳ לר׳ דהבל מעין מנוד‪ ,‬קא יהיב‬
‫שיעורא החם נכי סוכה דמצותה הוא לישן כה קא יתיב שיעודא לישן‪ .‬כל שניעור‬
‫משנחו ואינו קורא אימא אימא‪ .‬ננבי לולב דמצוחו כניענוע יהיב שיעורא כיודע‬
‫לנענע בו‪ .‬ונכי ראייה דמצוח ראייה ברנלים‪ .‬יהיכ שיעורא ברנלים‪ .‬ונס עירוב נמי‬
‫הואיל דבצריך ואינו ]צריך[ לאמו קאי טעי קיש להו הכי דער האי שיעורא נריר‬
‫אחר )לאמו( ]אמו[ וסמיך עלה מיכאן ואילך לא נריר‪ :‬ותו סברא היא‪ .‬נכי עירוב‬
‫להשוותו לשיעור רכובה דתלי בדעחא‪ .‬ראית ביה דעה נוליד‪ ,‬האי שאיט קורא אימא‬
‫אימא‪ .‬אכל דלולב וראייה לא תלי בדעחא לגמרי‪ .‬נהא רמיהייב בראייה בשיכול‬
‫לאחוו כוי‪ .‬ח(חיינו בביאח ליראות‪ .‬אבל כקרבן עולה וראייה‪ .‬אינו נראה ל ד שיהא‬
‫חייב‪ .‬רה א אינו אלא מדרבנן כדי לחנכו במצות‪ .‬ואי יביא עולח ראייח קמייתי חולץ‬
‫לעזרה‪ .‬הואיל ומדאוריית׳ לא מיחייב‪ .‬ועוד חיאך ידחח עולתו יוס טוב מאחר שאינו‬
‫מדעייכ םדאורייתי‪ .‬ונמ אפי׳ בחולו של מועד איגו חייב להביא מאחר שאינו מן‬
‫התורה שהרי מביא חולין לעזרה‪ :‬ריב׳יא‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫נשאול נשאל טאת רבינו יצחק על קורות ורהיטין‪ .‬והתיר היתר נמוד כי כן נהנו‬
‫העם‪ .‬ואין לשנוח המנהנ‪ .‬ואס יעלה על לב איש עדיין טן תעשה ולא‬
‫מן העשוי‪ .‬דיי לנו כאותו תעשה !(שנוטל הנכרים מןהלמש‪ .‬ונם הםנן הלוי נשאל‪,‬‬
‫־ב כסו כן‪ .‬אלא שצריך לסלק מן הנסרים כנגד כל הסיכוך‪ .‬והעיד אהד לסני‬
‫טו אריה‪ .‬על הרב ר׳ אליעור הנחל וציל שהיה עושה סוכתו בתוך הכית ולא היה‬
‫מסלק הלטש‪ .‬וחיח בעיניו מאד קשה הדבר על שנעשיח בתוך הבית והיה מיצר‬
‫מאד‪ .‬והיחד‪ .‬חצירו בינו ובין שכינו‪ .‬וקנאה כמלים בדמיה‪ .‬ושאלו אח נור אריה‬
‫מסני מה היד‪ .‬מיצר‪ .‬ואס׳ להס סמני שהיה רוצח לקיים מעוד• מן המובחר‪:‬‬
‫ק הורה ר׳ יצהק הלוי ז( שאץ מונעים מן הנש־ש לברך על לולב וסוכה‪ .‬דהא‬
‫אמרי׳ בפיק רקימשץ בל מצות עשה שהזמן נרםא נשים ממורות‪ .‬לאסוקי‬

‫בערוני! שש ע׳׳ש ובכ׳יי סי׳ תר׳׳פ ס׳׳ב כת‪ :‬קטן ש^יני צייר לאמו שהוא ‪:‬בן ה׳ כבן ו׳ חייג‬
‫כסוכה‪ ,‬וזה כגירבח המיס וכ׳׳מ ולח‪-‬ס נרפב״ש ‪ v t‬ה״א ע״־ש וברמב״ם שלפנינו איתא קט! שאינו‬
‫ציין שהוא ככן שש חייכ בסיכה׳ והא דסשיק בעירובי; ‪ zc‬הא ר«יחא אבוה כ מחא וכו׳ היינו‬
‫אליבא רו• ינאי ור״ל אכל אליבא דדב אסי אין חילוק ני; איחא אבוה במחא בין ליחא אבוה‬
‫בפחא‪ .‬ופסק הרםב״ש ברב אסי דקי־ל כמחיה בכתובות ם׳ •‪,‬־׳‪ :.‬אע׳־פ שא‪::‬רו וכו• ער כמה עד בן‬
‫‪,‬‬
‫שש כדרג אס׳ ד א ‪ 0‬ו רב אסי קבן כן שש ייצא כעירוב א‪ .! :‬יל( וגכ׳ לולב וכו־ עיין חוס׳ הוכח‬
‫כ״ת ע־ב ד׳־ח כאן וכ‪1‬׳ ואינו צריך לאמו בצ־ל‪ .‬רעד האי שיעורא גריר אחר אמו וכו׳ בצ״ל‪.‬‬
‫ח( תיינו בביאה ליראות יכו׳‪ .‬כן חוא דעת רש׳׳׳ מס׳ חגיגה הבל חייבים בראייה במצוח ראית כל‬
‫וכורך‪ ,‬ועיי! בהוס׳ דייה איזהו וכו׳ וצריך להביא קרב;ותיו נדבה ובו׳ ודש״׳ פירש דאיזהו קמן לא‬
‫ג|אי לראיית כיאיית קרבן רק לראיית פנים בעזרה‪ ,‬ועיין בחידושי כהרש׳׳א שש שכתב בפירש׳׳י‬
‫שלפנינו לא פירט בלום גבי איוהו קטן אכל הנראה ממה שפירש׳־• כרישא הכל חייבים כראייה‬
‫דהיינו ראיית פנים היינו משוש דהםיפא איוהו קטן וכו׳ משמע דבקטן ראיירי ביה קאסי־ אלמא‬
‫בראיית פנים איירי ובו׳ ולי נראה דכוונתב להא דפירש״י על ב״ש אומרים הראייה שחי בסן! ובז׳‬
‫גדיל הבא ליראות צריך להביא עולה משמע רחייב קרבן ל* משבתה אלא בנרול׳'ועיין ירושלמי‬
‫ריש הנינה מתניתין בראיית קרבן ובו׳ ועיין בסורי אבן על הגיגה דף ו׳ ד׳־ה איזהו קטן וכוי‪.‬‬
‫ו( שנוטל הנסרים וכו׳ ־!יי! שו׳׳ת הרשב״א סי׳ דייג ובטור וב׳׳י סי׳ תרכ״ז ובמ״א ס״ק ר ובס׳־ז ס״ק‬
‫נ׳׳ ועיין בשו׳־ת פ׳׳מ סי׳ מ׳׳ד ובשו׳׳ח סהי׳׳ץ בי׳ ביט‪ (r .‬שאין טונעיכ מן הנשים לברך וכו׳ מ א דעת ר״ח‬
‫ובנר האריכו גדולי הראשונים בדי! זה עיין תום׳ קידושין ל״א ע־א ר״ה רלא וכר ובראיש שם ס״ ס י ט‬
‫ובר׳׳ן שם ובחידושי הריטב־‪-‬א ועיין חוסי ר׳׳ה ל״נ ע״א הא ר׳׳י וכו• ובר״! פ׳׳ר דיי׳ה דייה ולענין‬
‫ברכה וטי ובהנהח מרדכי שם‪ ,‬ועיין חוס׳ עירונין צייו ע׳׳א‪ .‬דייה דילסא וכר יחוס׳ ב״ק פ׳׳ז ע׳׳א‬
‫ד״תיוכןוט׳ ונהג׳׳א ם״ג דסוכר‪ ,‬ם״ ל׳׳נ ועיין ברטבים פ*ו מה׳ סוכה הי׳־ג בהשגת הראב׳׳ד וט״ס‬ ‫י‬

‫שם‪ ,‬וכשר׳ת הישב׳־א סי׳ קב׳•; שאלת עוד סצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות אס ‪TTI‬‬
‫לעשותה מה הן כברכת המצוה רשאות ^כרך או לא ‪1‬אע*‪ 6‬שמחלוקות חראשיגיש ז״ל היא רוצה‬
‫אני לעמוד על הסכמתך‪ .‬תשובה כבר ידעת מחלקת הראשונים וראיזתיהס‪ ,‬והםכסחי כדברי םי‬
‫שאומר שאם רצז עושות כל מצות עשה וטברכוח ממעשה דפיכל בח שאול שחיתה מנחת תפילין‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪414‬‬
‫)דאינו( ]דאינן[ חייבות ואינן צריכות‪ ,‬אבל אם חסיעות להביא עצמם בעול המנוח‬
‫הרשות כידה‪ .‬ואין מוחין לה‪ ,‬דלא נדעא ממי שאינו מעוזה ועזשה‪ ,‬ומאחר דמקייסח‬
‫מצוד‪ .‬היא אי איםשר כלא ברכה‪ .‬חדע דה* אמריי ח(הכל עולין למעיין שכעת‬
‫ואםילו אשה‪ .‬אלמא אשדי עולה ומברכת‪ .‬ע(אע׳נ רסטורה מתלמוד תורה דנת׳‬
‫ולמדתם אותם את בניכם‪ .‬בניכם ולא בנותיכמ‪ .‬שמעי׳ אם רצת לקיים מצות עשה‬
‫י(הרשות בידה‪ .‬ואין כאן משום ברכה לבטלה‪ :‬ת־‪ .‬ודבינו ש׳ה כ(קאסר לנשימ‬
‫לברוכי אלולב וסוכה משום רסטירן וקא עכדי כרכה לכטלה‪ .‬והכי נמי אכל מצות‬
‫עשה שהזמן נרםא הוא‪ .‬מ‪0‬ני הילול השם‪ .‬אכל מותרות לישב בה בלא ברכה‪:‬‬
‫ומצאתי בתשובות‪ :‬ל(ובני ארס שאין להם סוכה ור׳ולכין ומברכין בסוכת חכיריהס‬
‫וכסבורין שיצאו ידי חובתם‪ .‬טעות הוא בידם‪ .‬שהברכה אינה מועלת אלא במקום‬
‫שיצא מדירח קבע שלו ונכנס בסוכה‪ .‬משום דאסרי׳ תשבו כעין תדורו‪ .‬צא מדירח‬
‫קבע ושב כדידח עראי‪ .‬וההיא כרכה לבטלה היא‪ .‬ועוד דאמרי׳ החם‪ .‬ח״ר אוכלין‬
‫אבילח עראי חוץ לסוכה ולא אכילת קבע‪ .‬ווה נמצא עובר על דברי חכמים שאוכל‬
‫אכילח קבע חוץ לסוכה‪ :‬מסי ש׳׳ח‪:‬‬

‫ואילו ה י ל כ ו ת סוכה קצוכוח לרב י ה ו ד א י גאון‪:‬‬

‫שם‪ .‬חעושה סוכה לעצמו כשמתהיל צריך לברך שההיינו‪ .‬וכשיכנס בה בכל‬
‫סעודה וסעודה צריך לברך לישב כסוכה‪ .‬מ(וצריך לכסותה היות‬
‫צילתה מרובה מהמתה‪() .‬ושתהא מרובעת ולעשות לה צורת המתח‪ .‬ס(ונוכה‬
‫עד עשרח משחים כשירה‪ .‬מהות מיכן אסורה‪ .‬ויותר מעשריס אמה םםולה‪ .‬בתוך‬
‫עשרים כשידה‪ .‬וא‪ 0‬אינו יכול לעשותה נדולה יעשה אותה קטנה‪ .‬עד שתהא מחוקח‬
‫ראשו ורובו ושולהנו‪ .‬והיא כשירה‪ .‬שהות מיכן אסורה‪ .‬ובלבד ע(שלא ידליק בתוכה‬
‫נר אלא ידליק כתוך הבית לראות‪ .‬ואמ מדליק על נבי שולחנו מותר‪ .‬פ(ושל חלב‬
‫לא ידליק בל שבעה‪ .‬ואסור להכניס לתוך הסוכה צ( כל תשמיש שמבשלין בהן שוט‬
‫מאכל‪ .‬אכל כלים ששותין כהם‪ .‬כנון קנקנים‪ .‬כוסות וקיתוניות‪ .‬נכיעית‪ .‬צלוחית כל‬
‫אילו מותרץ‪ .‬ק( ואל יכסה הסוכה במהצלת אם נארנה‪ ,‬ולא בלוהות‪ .‬ולא כבל מיני‬
‫צמר וששתן‪ .‬אבל בכל אילנות ונמנים ובכל מיני עשבים יעשה‪ .‬וכלבד סן העץ‪.‬‬
‫ל(ושלא יהא ריתו רע‪ .‬ובתלוש‪ .‬משום שנ׳ תעשה ולא סן העשוי• ש(ואס עושה‬

‫דלא מיחו בידה אלא ביצון חכמים עברה‪ .‬ומסתמא רמילתא כיו; דמנחח מבר‪:‬ח‪ ,‬ועיי; באגורה‬
‫פרק ב״ט סי׳ מ־ו‪ ,‬ובשלמי הגבורים ריש ה׳ ציצית הקשה לדעת ר״ח יהא קי״ל בל השמור מן‬
‫הרבי יעןשהו נקרא הדיזט‪ ,‬ועיין בשי״״ סי׳ י״ז ס״ב וכברב• יוסף שם ובשר׳ע תקפ׳׳ט סייג ובברי״ו‬
‫שם‪ .‬ועיין מה שהביא שש בסי׳ תרנ״ד ס״ב‪ .‬ח( הכל עולין למבין שבעה ובו׳ מגילה כ״ג ע״«‪.‬‬
‫י( הרשות בידה וכוי וזה דלא בדטשמע מדברי‬ ‫ע( ואע״ג דפטורה סת״ת ומי קידושין כ״ט ע״ב‪.‬‬
‫הרא״ס בתוספותיו על הסמ״ג דלדעת ר״ח אש הניעיב עושות מצות עישר‪ ,‬שהזמן גרטא חייבות‬
‫לברך ועיי׳ בבכ״י סי׳ תקפ״ט‪ .‬ועיי׳ שם בשיורי ברכה כהגהה‪ .‬כ( קאםר לנשים לברוכי וכו׳ הוא דעת‬
‫הרמב׳׳ם פ׳יג טה׳ ציצית ה׳ט ובפ״ו מה• סובה הי״ג יעיי׳ בהגהות סיימו‪:‬׳ ה׳ ציצית שם שהביא‬
‫סבן הוא דעת רש״י‪ .‬ל( ובני אדם וכו׳ עיין בסרע״נ וחייב כל אחד מישראל לעשוח סוכה לעצטו‬
‫‪1‬כז׳ ובשערי תשובה סי׳ ש״« ובשה׳יל סי׳ שמ״ו‪ ,‬ובשירם לרש״׳ ז״ל סי׳ קפ״ז‪ .‬מ( וצריך לכסותה‬
‫וכו• עיי׳ •בפרדס לרש׳יי זי׳ל סי׳ ק‪£‬״ח‪ .‬נ( ושתהא מרובעת ולעשות לר‪ .‬צורה״פ היינו לכתחילה‬
‫זטשום גוי בעלמא כן פירשו המפרשים‪ (p .‬וגובה עד עשרה הלשון אינו מדוקדק‪ :‬וד״ל אס עשאה‬
‫גבוה עד עשרה כשירה‪' .‬ע( שלא ידליק בחובה נד וכו• זה קא׳ על‪ .‬סוכה גדולה‪ ,‬והוא כדברי‬
‫התוס׳ כ׳׳ט ע״א ד״ה ואמרי וכו׳‪ .‬ע( ושל חלב לא ידליק וכוי הוא רק מנהנא וכדאית* ברוקח‬
‫סי׳ רי׳יט אבל מנהג שאין מביוין נר חרס כתובה כ׳׳א מנורת ברזל ונהשח ונר שעוה‪ ,‬והובא כב״י‬
‫פי׳ תרל״ט‪ (i .‬בל תשמיש שמכשלין כהן זכר עיי׳ לעיל סי׳ שג״ז‪ .‬ק( ולא יכסה הסזכח במחצלת‬
‫ל( ושלא יהא ריחו רע עיי׳ סוכה י׳׳ג ע״א כיון דםרי‬ ‫ןבו׳ עיי׳ לעיל סי׳ שנ״ת ובמש״ב שם‪.‬‬
‫פ( ואם עשה אותה עבה וכו׳ שם כ״ב ע׳׳ב ועיי• לעיל סי׳ שנ׳׳ת‬ ‫ויהייהו וכוי ושם כ״ו ע׳׳א‪.‬‬
‫‪415‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫אותר‪ .‬עכר‪ .‬וחשוכי‪ .‬כמין כיח‪ .‬אעס״י שאין כוכבי חמה נראין מתוכה כשירה‪ .‬ואם‬
‫הסוכה ישגר‪ .‬צריך לחרש בה דבר וכשירה‪ .‬ואם לאו אסורה‪ :‬נשלמו‪:‬‬

‫ו א ת זו סי׳ ריח‪:‬‬
‫שםא‪ .‬״{מנא הני םילי‪ .‬רת־ר תשבו כעין תדורו‪ .‬מיכן אמרו היו לו כלים נאים‬
‫מעלם לסוכה‪ .‬כר‪ .‬האי פירושא היא‪ .‬הא דאס׳ רבא מאני מיכלא‬
‫לבר מממללחא‪ .‬אלא דאפםקא כפירקא ופריק לה‪ .‬ופירושא ררבא הכי איתר‪ ..‬אמ׳ דכא‬
‫מאני סיבלא‪ .‬כנון שלשין בהן ושפוחנין בהן‪ .‬ובליס שםבשלין בהן‪ .‬רלא חייבה‬
‫תורה סוכה אלא כדברים שרנילין לדירה‪ .‬ומאני מיכלא אין רנילין להיות אלא כחדר‬
‫האופים‪ .‬ואותם בגי אדם שמחמירין להוציא סן הסוכה קערות לאחר שאכלו בהן‪.‬‬
‫טועים הן‪ .‬דמםרשי׳ משום סיאוםא וליבא‪ :‬וכן מוכה בהלכות נדולוח‪ :‬מאני‪-‬יםיכלא‬
‫בנון דסשהי בהו המירא‪ .‬ואנני דליישי בר ממטללתא‪ .‬אכל מאני םשתייא כטטלרתא‪.‬‬
‫דבכיח נמי מייח* לחו‪ .‬ודוא הדין לקערות‪ .‬כן כל מאכל הסובאים כבית ולא בחדר‬
‫האופים‪ :‬תשבו כעין תדורו‪ :‬פרת־ם‪ :‬א( ועור כת׳ דית שרנא אמרי לה )בטטלתא(‬
‫]בפטללחא[ הדסיםא לאו רבא אמרה‪ .‬אלא אנכ נדרה נסיב לה תלםודא‪ .‬ולא משום‬
‫תשבו כעין תדורו‪) ,‬אלא( ]ולא[ משום םאיסוהא דאסי׳ שרנא דדחכא מיקרי שמא‪.‬‬
‫‪(3‬ועוד כלולב וערכד‪ ,‬קרי לה נר סתם‪ .‬נ( ונכי ר׳‪.‬אכהו אמרי׳ דחוה ממלמל‪ .‬רלא‬
‫סיקרי מיאוס אלא נר ישן ושל חרס‪ .‬וטעמי כדםסר׳‪ .‬ולא םליני‪ .‬הא בסוכה נתלה‬
‫הא כסוכה קמנה‪ .‬ומשום דמיבעית טון דקמנה היא‪) .‬ולא( ]וליכא[ בסוכה אלא‬
‫ראשו ורובו ושלהנו‪ .‬כי מדליק ש מ א ומעייל לנווה םיבעית ומימשיך )לכד( ]לבר[‬
‫מסוכה‪ .‬ולא מק״ס מצות סוכה אכל בנדולה שרי‪ .‬ואי טעם׳ סשום מאיסותא מה לי‬
‫נדולה מה לי קטנה‪ ,‬ועוד למאן דמסרש הכי‪ .‬מא־ שנא כסאני מיכלא דלא םלונ‪.‬‬
‫תדע דלא אמרי‪ .‬וטעמ׳ )כרי( ]כריכ־ל[ רבסוף לולכ וערבה אס׳ ר־ יהושע בן לוי‬
‫רקאמר אין לו כלים להוריד מהו‪ .‬ד(רבא אמי פוחת בה די‪. .‬ירי יהושע בן לוי מדליק‬
‫בה את הנר‪ .‬דמםעט לשיעורא‪ .‬ועדיסא לםיב‪-‬סלא כהכי‪ .‬מעיולי בה מאני מיכל;‪.:‬‬
‫ולא סליני הא לן והא להן‪ .‬לבני ישר• דליכא יום טוב פוחח‪ .‬ולהנהו טורי רב‬
‫לפחוח‪ .‬לבני בבל דאיכא יום טוב וסיחב יחבינן‪ .‬מודה ר׳ יהושע כן לוי דמדליק‬
‫בה את הנד‪ .‬וכן דרך החלמור היכא דאיכא הא לן והא להן‪ .‬דבני בכל מודו לבני‬
‫ארץ ישר׳ ובני ארץ ישרי מורו לבני בבל‪ .‬כדאמרי׳ בפיק דשכת ה( נכי תפילת‬
‫ערבית רשות‪ .‬ובקידושין פיק נבי ילמד חורה בטהרה‪ .‬וריהיים בצוארו‪ .‬דר׳ יוחנן‬
‫חשיב לבני בבל שהן עניים כריחיים בצוארו נושא־ן ואחר כך לוסדין ו(]וכן[ שלח‬
‫ר• אביחר בני אדמ העולץ משם לבאן כו׳ דלומד תורה ואחר כך ישא אשת‪ .‬כש׳׳א‬
‫רניטין‪ .‬ומהכא שמעי׳ נמי דמיהב יחכינן‪ ,‬רםירושי ריח פוסקין ר׳ יוחנן ור׳ יהושע‬
‫בן לוי הלכה נר׳ יהושע בן לוי‪ .‬וכן נ־ל‪ .‬וכן שסק נב* סלונת׳ ראבא שאול‬
‫‪ 0‬נתלים קנו עצמן בני הורין‪ .‬וכן ר‪,‬יח• הנירס׳ בסשרי׳‪ .‬י׳(נבי רב יהודה )הצדואה(‬

‫‪ (0‬מ נ י ז ״ מ ‪ DP‬כ ״ ט ע ־ א ועיי׳‬ ‫ו ב ס ״ ש שש‪ .‬מ א נ י ט י כ ל א ו נ ו י ש ם נ ־ ם ע ״ א ועיי׳ ל ע י ל סי׳ ש‪*:‬ו‪.‬‬

‫&( ועוד כ ת נ ר׳׳ח וכו׳ ה ו א כ ס פ ר‬ ‫ל ע י ל סי׳ ש נ ״ ז ו מ ש ״ כ ש פ ‪ ,‬ועיי׳ בשפר ה י ש ר ל ר ״ ת ם ״ ש״י‪.‬‬
‫ה י ש ר ל ר ״ ת ש ם ע ד ו ת ו ל א מידי‪ ,‬ו ט ״ ס שש א ל א ר ל א מ י ה ז י כ ד י ר ה וצ׳יל א ל א ו ר א י מ י ח ז י כ ד י ר ה ‪.‬‬
‫נ( ו ג ב י ר׳ א מ ה א ט ר י נ ן‬ ‫נ( ו ע ו ר ב ל ו ל ב ו ע ר ב ה ו מ י ש ם י‪:‬״ח ע ״ ב ‪.‬‬ ‫ו ל א מ ש ו ם מ א י ם ו ח א כצ׳״ל‪.‬‬
‫וכו• ש ב ת מ ״ ו ע׳יא‪ ,‬ד ק כ נ ה ה י א ו ל י כ א ב ס ו כ ה וכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬ו מ מ ש י ך ל ב ר מ ס ו כ ה כצ׳יל‪ ,‬ו ט ע מ א כ ר י ב ״ ל‬
‫ד( ר ב א א ס ר פ ו ח ת ו כ י ל פ נ י נ ו ע ם ר• ח י י א ב ר ‪ .‬ר ב א ד ־ וכו׳ ו צ י ל ר ב ה ״ א כ ר א ש י‬ ‫וכו׳ כ צ ־ ל ‪.‬‬
‫ה( גבי ת פ י ל ת ע ר ב י ת‬ ‫א ס ר ו כ ר ‪1‬כן ב ב ה ״ ; וברי׳׳ף וברא׳׳ש‪ * ,‬כ ב ר ה ו נ ה כ ן ע ל ה נ ל י ו ן ס ה ג ר י ״ ב ‪.‬‬
‫ר ש ו ת ש ב ת ט ׳ ע י ב ‪ .‬ועיי׳ ת ו ם ׳ ע ש ד י ה ה א לן ו מ י ובקידושין פ ״ ק כ״ט ע ״ נ ו ב ר י ט ב ״ א שש‪.‬‬
‫‪ (r‬ג ד ו ל י ם ק נ ו ע צ ט ן ב נ י תורין ו כ ו ׳‬ ‫ו( ו כ ן ש ל ח ר׳ א ב י ת ר בני א ד ם ו מ י כצ״ל עיי׳ גימין ו׳ ע־כ‪.‬‬
 ‫מחזור ר&רי‬ ‫‪416‬‬

‫]זעדואה[‪ .‬בזה סי׳ למיתה וזה פירש לחיים‪ .‬בקידושי׳‪ .‬וסייעתיה טדר׳ יהושע כן לד‪.‬‬
‫ממסכת נימין‪ .‬וה‪-‬ס איכא ראמרי נרול היה וזה פירש למיתה וזה פירש לחיים‪ .‬וזכה נו‪.‬‬
‫כדי שלא יזכה כעצמו‪ .‬ואיכ דאברי קסן היה ועדיך לזכזת בו כדי שלא יזנו בז אהרים‬
‫וכדאכא שאול דאמ׳ כל הקודם בהן זכה‪ .‬והשתא אתי שסיר דהילכת׳ כאבא שאול‪.‬‬
‫דקאי ר׳ יהושע כוזתיה כניטין‪ .‬ופריך תלמוד׳ תינה סוכה קטנה‪ .‬סוכה נדולה מאי איכא‬
‫למימר‪ .‬דסעייל )מיני( ]מאני[ מיכלא‪ .‬וכדרבא‪ .‬מכלל דשרנא לאו רכא אמרה‪ .‬ולאו‬
‫מטעמיה רמאני מיכלא‪ .‬דאי חד* טעי מאי טע׳ שבק ר׳ יהושע בן לוי פסולה רםאני‬ ‫‪1‬‬

‫םיכלא דשייך בכולהו‪ .‬ונקט פסולה דהדלקת נר‪ .‬אכל ודאי משום דעריף פסוליד‪ .‬ממעט‬
‫ליה‪ .‬אבל מאני מיכלא אינו ממעט אלא ודאי מיחזי כי דירה‪ :‬ותו לא מידי‪ :‬לשון ר׳ת‪:‬‬

‫‪,‬‬
‫ת ‪ :‬ואילו הלכות נ ד ו ל ת קצובות מרב יהודאי גאון מ ה י ל כ ו ת לולב‪:‬‬

‫שעב‪ ,.‬״(לולב הגזול והיבש פסול‪ .‬אס לקחו מנוי ברמי׳ כשר‪ .‬י( אמ הוא כמוש לא לה‬
‫ולא יכש‪ .‬בשר‪ .‬וכן ארבעת מיניי שבלולנ‪ .‬ולולב עריך שיהא כ( ארכו‬
‫נ׳ טפחים‪ .‬כדי שיהא טפח יוצא מן ההדס‪ .‬ובי טפהי׳ בתוך ההדס פחות מגי טפחים פסול‪.‬‬
‫ל( וארבעה מינין סעכבין זה את זה‪ .‬ולא יצא ידי חובתו אפי׳ חסר אחת מהן‪ .‬״(והאתרוג‬
‫שיעורו ער כאנוז בינוני‪ .‬סחות מאגוז פסול‪ .‬שנים ערכות ושנים הרסיס בלולב כשירים‪.‬‬
‫ויצא ידי חובתו‪ .‬וחובת צינור‪ .‬מחות מיכן פסול‪ ,‬וההדסים שנים‪ .‬אחד עכוח ואחד שוטה‬
‫כשר‪ :‬נשלמו‪ :‬פי׳ ר־ת‪ .‬נ(לולב המול והיבש פסול‪ .‬לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא‬

‫שם ל׳׳ט ע״א ועיי׳ תוס• שם ר״ה הלכה וכוי‪ .‬ח( גבי רב יהודה חנרואח בצ׳׳ל קידושין כ׳׳ב ע׳־ב‬
‫וע״ש כחום־ ד׳יה וא״ד קטן היה וכוי וחים׳ חולין צייו ע״א דיה אמר דכא וכוי‪ .‬מאגי מיבלא כצ״ר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫פ( לולב הגזול זכר שם כ״ט ע״ב אם לקחו סנוי ובו עיי׳ שש ל־ ע״א וכן הוא ג״ב בפרדס לרש׳׳י‬
‫ד׳ל סי• קצ״ג עד ואחר שיפה כשר‪ .‬י( אש הוא כסיש וכזי שש ל׳׳א ע״א כששים כשרים וכר‬
‫ועיי׳ בשו״ח שערי חשובה משם רב גטרונא גאון סי׳ שי׳׳ג וששאלחש הא ראמר רבנן לולב הגזול‬
‫והיבש פסול היכא רלא שכיח דשפיר מיניה סמכינן אדר׳ יהודה וםברכין עליה או דילמא עבדינן‬
‫כםחגיחין זחכמים ככטושין זאםרינן ליה ליבש ואפילו היכא דלא איכא דשפ׳ר מיניה הלכה מאי‪.‬‬
‫כך הראונו סן השמים שהלכה ׳כתכסיס דמחניחין לולב גזול והיבש פסול וכן אחרוג וכן הדס ובן‬
‫ערבה יבשי! פסולים בין ביריט ראשון בין ביו״ם שבי וכסושין כשדים דקאמרינן יטלפ כסושין‬
‫בשדים יבשים פסולים אבל זדאי במקום שאפשר להביא אוח! כשהן הדורים אפילו בכפה פרסאוה‬
‫הידור טצוח עדיף אבל אש אין יבולין להביא אוח! בל •עיקר נ׳ליבמל יוצאין כיבש רתניא אמר ר׳‬
‫יהודה מעשה כבני ברכי[ שהיז בזרי׳בין אח לולביהן לבניהם )ולא( אמדו לו חכמים משם ראיה‬
‫אין שעח הרחק ראיה‪ ,‬ועיין בהנ״א פ״נ סי׳ י״ד‪ .‬ובמרדכי פ״נ סי׳ תש׳׳נ‪ ,‬וכשו״ח סשאח בנימי[‬
‫פי׳ י׳׳ז שהאריך בזה ע״ש‪ .‬כ( ארכו ג׳ טפחים וכוי ע״ש כ׳׳ט עיב במשנה וסירש׳׳י שלשה טפחים‬
‫תהא השררח ב‪:‬נד אורכו של חרם וספח יוחר כדי לנענע וכוי ועיי׳ שם ל״ב ע״ב‪ .‬ולשון הטחכר‬
‫הוא תמוה וראיתי שכן הוא ג״ב ב(דדש לדש׳‪-‬י ז׳׳ל סי׳ קצ״ג וו״ל לולב הגזול והיבש פשול ואם‬
‫לקחו מן הנכרי בדמים כשר ואם הוא לא לח ולא יבש כשי וכן ד׳ מיני! שבלולב‪ ,‬ולולב צריך‬
‫להיות ארכו ג׳ טפחים שיצא סן ההדס שפת ובי טפחים כחוך ההדס פהוח מג׳ טפחים מסול‪ ,‬ישם‬
‫הגיה המגיה תתח נ׳ די י טפחים‪ ,‬וחחת ובי מפחים ובר וגי וכן צריך להגיה נם •פאן‪ ,‬ועיי• בש׳׳ע סי׳‬
‫חר׳ינ ובשו״ת שעדי תשובה ס״ שי״ב‪ ,‬ובשו״ת משכנות יעקב ש״ קכ׳יט‪ .‬ל( וארבעה מיני! מעכבי׳‬
‫זא׳׳ז וכי׳ שם לי״ר ע׳יב ומנחות כ׳־ז ע״א‪ .‬מ( זהאתיזט שיעזרו עד באג״ זכר ‪1‬כן הוא בפרדס סי•‬
‫קצ״ה בד״מ עס לי׳ד ע׳׳ב ולא כרי־י וקשה הא קי״ל ר״מ ור״י הלכה כר׳ יהודה יעיין ביש׳׳ש ב״ק‬
‫פ״א סי׳ כ״ד ואפשר ראיירי בשעת תדחק וכמו שפסק חרק׳׳ח סי׳ רי״מ אתרוג קטן כאגוז כשר‬
‫בשעח הדחק‪ ,‬וכן פסק באו״ז ה־ סוכה סי׳ ש׳׳ט לא מצא בביצה בדי׳ הוא לסמוך עליו על ר׳׳ס‬
‫כשעת הרחק ומביא כאגוז נשר ועיי׳ ברא״ש ב״ק ש״א סי׳ ז׳ ובשריח סהרי׳׳ק סי׳ ס״כ‪• ,‬וכן מה‬
‫שכתב שנים ערבוח וההדסים שנים יכו׳ צריך לפרש ראיירי נטי בשעת הדחק דאפיל! בהדס אחר‬
‫וקסום נמי יוצא בשעת הדחק וכדעת הרמב״ן במלחטוח חביאו המ׳׳א בש׳׳ע סי׳ הרנ״א ם״ק א׳‬
‫‪,‬‬
‫נ( לולב הגזול והיבש פסול וכוי עיי לשו׳ חנמרא ריש פרק‬ ‫ועיי׳ בביאורי הגר״א שם ם״ק בי‪.‬‬
‫לולכ המיל כ׳יט ע״ב וססחיסת לשי• המחבר משסע דלא טחלק באיסור גזול וכן בטעם הדר בי!‬
‫‪,‬‬
‫•ו״ט ראשון לשאר הימים ושניהם אסורים בל שבעה וכפשטות השוגיא ש ‪ 0‬אליבא דרשכ״ קא פשיק‬
‫וחני לא שנא ביו״ט ראשון ולא שנא ביו״מ שני כשלמא יבש הדר בעינן ולי;א אלא גזול בשלמא יר׳ט ראשון‬
‫רבתיכ לכם משלכם אלא בידש עני אםאילא א״ר יוהנןסשוס רשכ״י סשים דהוה ליה מציה הבאה בעבירה‬
‫וטי יכן נראה ג״ב שהזא דעת הדי״ן« סדלא הביא בפסקיו אלא הטשנה כצורתה ולא הביא ה ן ופליגא‬
‫‪417‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫ביום טוב שנ;‪ •.‬נזול מאי טעם׳‪ .‬דכח׳ ולקהתס לכם‪ .‬ולאו דיריה הוא‪ .‬וכיום טוב שני‬
‫םסול ס( משום דהוה ליה טעוה הבאה בעבירה‪ .‬יבש‪ .‬בעינא הדר וליכא‪ .‬ע( אם׳ רכא‬
‫הדס של מעור‪ ,‬אסור להדיח בו‪ .‬מאי טעם׳ הדס דלריהא עביר‪ .‬כי סקצ׳ ליה למצוד‪,‬‬
‫מריחא קא מקצי ליה‪ .‬אתרונ דלאכילה‪ .‬כ־ קא םקצי ליה לםצוה מאכילה קםקצי ליה ולא‬
‫סריהא‪ .‬פ( לפיכך אסור למיבלה כל שבעה‪ ..‬ר׳ שמעון כן יוהי אומי צ( כל הטצוח)כולו(‬
‫]כולן[ מברך עליהן עוכר לעשייחן בנון לולב ושאר מצות ק( חוץ מטבילת נר‪ .‬וכיץ‬
‫דאנבהה נפק ביה‪ .‬ואין יוצא ידי חונחו י( אלא דרך נדילתן‪ .‬שנא׳ עצי שטימ עומדים‪:‬‬
‫ת־ר ענף עץ עבות‪ .‬זה הדם‪ .‬היכי רמי עבות‪ .‬אמ• רב יהודה רקיימ׳ ס( חלחא טרפי‬
‫בחד )קצא( ]קינא[‪ :‬וחילכחא או׳ זמן בשמיני של חנ ואין אומי זמן בשמיני של פסח‪.‬‬
‫דאס׳ בפי לולב וערנח‪ .‬תניא כווחיה דרב נחמן ח( שמיני רגל בפני עצמו לעיניין‬
‫פז־ר קשיכ‪:‬‬

‫הילכות אתרוג‪.‬‬
‫כבוש שלוק כושי לבן או מנומר‪ .‬פסול‬ ‫שסג‪ .‬פי׳ רתים‪ .‬ת׳ר א(‪.‬אחרוג חסוח םרוח‬
‫הדר‪ .‬ףש אומי אף התיום נ( עלתה‬ ‫אחרונ כדור פסול‪ .‬דזה איט‬
‫נקלף‪ .‬ניקב‪ .‬נסדק‪ .‬וחסר בל שהוא‬ ‫חזזית‪ .‬אכעבועוח על רובו‪ .‬ניטלה פיטמתו‪.‬‬
‫אלא במקום אחד‪ .‬אבל כשנים ושלשה‬ ‫פסול‪ .‬עלחה חתית על מיעוטו כשר‪ .‬לא שנו‬

‫דר• יצחק דאיר יצחק בר נחמני אטר שסואל לא שט אלא בדי׳ס ראשון אכל בעיט שני מחזך‬
‫שיוצא בשאול יוצא נמי בנזול )ל׳ ע*א( ועיי׳ בראיה וברין שם‪ -‬אכן חדמבים בפיח סח׳ סזכח‬
‫ה״ס כחב כל אילו שאמרנו שהם פסולים מפני מומין שבארנו או טסני נזל מגיבה ביו״ט ראשו!‬
‫בלבד אבל כיו״מ שני עם שאר חיטים הכל כשר‪ ,‬וכן פסק בש׳יע ני׳ חרמ׳׳ט‪ .‬וסבר דנם בפסולים‬
‫מחטת שאינם הדר ג״ב אינם פסולים רק ביו״מ ראשון אבל בשאר הימיש כשד‪ ,‬ועיי׳ בלח׳׳מ שש‬
‫‪,‬‬
‫שהקשה לדעח הרסב״ם מהא דאיחא לק‪) ;:‬ל״ו ע׳׳ב( אחרוג שנקבוה עכברים אמר רב אין זה הדר איני‬
‫והא ר׳ חניגא מטביל בה ונפימ בה ולד• חנינא קשיא מהניחץ בשלמא טחניחין לר׳ חנינא לא קשיא כאן‬
‫ביו״ט ראשו• כאן ביו״‪ 2‬שני אי*א לרב קשיא‪ ,‬הא לרעח הרסב״ם דביר׳ט שני ליכא פסול רהרר גם לרב לא‬
‫קשיא טרד׳ חנינא דהא ר׳ חנינא נטי מודה דלא מיקרי הדר ופיט יוצאיש כיר׳ש שני ע״ש ולפי ענ״ד איןכאן‬
‫חחהלח קושיא רהא חרפב״ם פסק דלא כשוגיח הגמרא טדםסק ותני וכר אלא בדאטר ר׳ יצחק בר נחמני‬
‫אמר שמואל לא שט אלא ביו״ט וכו׳ והיה לבל שאר הפסולים משום יבש ומשום הדר נ״כ כשריש‬
‫ביייט שני‪ ,‬וגריך לפרש לדעת המקשה אדרב מדר׳ חנינא דהיה שבזר דרב רקאמר אין זה הדר‬
‫כוונתו רםסול כל ז׳ הימים כסתמא רנטרא דריש פירקין סדפסק וחני ובר יראי כוונת רב לפוסלו‬
‫רק ביו״ט ראשו׳ ל״ל לט־פר אין!ה הדד הא כלאו האי טעמא דהדר הוא סזול מטעם חסר כרתנן‬
‫)ל׳יד ע״ב( ניקב וחסר כל שהוא פסילי וע״כ רבעי לאשטועינ׳ לפוסלו בל ו׳ משוס הדר וא׳׳כ שפיר‬
‫ס( משום מצה״ב וכו• עיי׳ תום׳ שש ט׳ ע״א ד׳יה החוא‪ .‬וחום׳ ל׳ ע*א דייה‬ ‫מקשה מרי׳ חנינא‪.‬‬
‫משים וכוי וחוס׳ נימין נ״ר‪ ,‬ע״א דייה מאי טעמא וכוי והגס׳ ב״ק ם״ז ע׳־א ד״ה אמר עולא וכוי ועיי׳‬
‫בש׳׳מ שם‪ .‬ובבעל המאור ריש ם״ג דסוכה‪ ,‬ועיי׳ בשו״ת שאגת אר״ סד צ־ר וסי׳ צייו צ׳׳ח צ׳׳ס‪-‬‬
‫ובט״א ר״ה כ׳׳ח ע״א ד״ה שלמים וכו׳‪ ,‬ועיי׳ שו״ת ט׳־ב מה״ת חלק א׳׳ה ם״ קל״כ קל׳׳ג קל׳׳ר‪.‬‬
‫ע׳ אמר דכא הדם של מצוה וכו׳ וכן הוא נירשח הרי׳׳ף ואמר רבא וכי׳ ולפנינו שש ל׳׳זע״ב איתא‬
‫יאמר רבה זכר‪ (8 .‬ל‪0‬יבך אסור למ׳כלה כל שבעה עיי׳ תיפ׳ ביצה ל• ד נ דיה אבל וכר וחוש׳‬
‫שבח כ״ב ע״א דייה כובה חניא משמע דטעמא רנוי סוכה משום ביזוי טצוה וקשה לר״י בפיק‬
‫כירה משסע דמעמא מ^וס סיגו ראיתקצי למצותה‪ ,‬ותירץ רצריכי ל‪.‬תרווייהו רמשום ראיחקצז‬
‫למצותה לא הוי אםרינן ברעה׳׳מ רלא שייך מוקצה אלא בשבת ויו״ט‪ ,‬ועיי׳ במהרש׳־א שס לצדדין‬
‫קאמר וכו׳ ועיי׳ בשו״ת הרא״ש כלל כייר אות ט• נוי שובה אסירי מתרי טעמי וכו׳ אםרינן להו‬
‫משום הוקצה למצותו אפילו נפלו בחור•״‪:‬־‪ .‬ובו׳ ועי״ בשאילתוח ריש פרשה שלח‪ .‬ובטור וביי סי׳ תרנ״נ‬
‫ובט״ז ש ‪ 0‬ס״ק א׳‪ ,‬ועי״ כב״ט על א׳׳ח סי׳ תרל״ח‪ .‬וסי׳ תרגיג‪ .‬צ( כל המצוח מלן וכו׳ בצ״ל שם‬
‫ל*‪ 3‬ע״א יעי׳ כחום׳ ר״ה עובר וכוי ועיי־ במורי אבן ריח כי־ח ע״כ ד־ה וראיתי להחוס׳ומ־ ס ח‬
‫ק( הוץ מ^בייית גר ופו׳ עיי• פסחים ז׳ ע׳׳ב ותום־ ד״ה על חשבילח אומר‬ ‫שהקשה על רבריחש‪.‬‬
‫ל( אלא דרך ;•‪.‬דילחן שם מ*ה ע״ב‪ .‬ש( חלתא טרפי‬ ‫ר״ח בשם הגאו׳ דוקא בטבילת נר וכוי‪.‬‬
‫בחד קינא כצ‪-‬ל שב ל״ב ע׳׳ב‪ .‬מ( שמיני רגל בפני עצמו‪ ,‬שש מ״ח ע״א ועיי׳ בתום׳ ר״ה רגל‬
‫נ( עלתה חזזית אבעכועיח וכר בן פירש׳׳י‬ ‫‪ fft‬אתרוג תפוח סרוח זכו׳ שם ל״ו ע״א ע״ש‪.‬‬ ‫וכוי‪.‬‬
‫בסשנה ר׳יר ע־־ב כטין אבעבועות רקות‪ .‬ועי״ ברא־ש פ״נ סי־ ט׳^ ובשו׳ית טבי׳יט ח׳יש סי׳ ט׳־ט‪,‬‬
‫ועיי׳ במרות סיא ע״א‪ ,‬וכיק פ׳ ע׳׳ב׳ ובסירש׳־י על התורה ויקרא כ״א כ׳ ועיי׳ ערוך ע!־ך תוז ומי‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪418‬‬
‫מקופות הוה ליה בפטמר ופסול‪ .‬כיוס ראשק הסי כלי שהוא פסול‪ ,‬נשאר •סיס כמר‪.‬‬
‫ג(דהא יי )יוחנן( ]הניגא[ מטבל כה ונפיק כה כל מאכל על ידי טיבול כמו שמעינו‬
‫בערכי פסחים‪ .‬י( השמש מטבל )בפני( ]ככני[ מיעייס ונותן לפני האורחים‪ :‬נשלמו ת־ם‪:‬‬
‫ואס לחשוך אדם לזמר כי היכי דבשמיני ספק שביעי דסוכה מיתב יחבינן ברוכי לא מברכינן‪.‬‬
‫אמאי לא עכדינן דגי נםי נכי לולב כשמיני ספק שכיעי לנוטלו כלא ברכה‪ :‬השיבהו דלא‬
‫דמו אהדדי‪ .‬דסזכה דד‪1‬י כל ז׳ מדאזריית׳ כרכתי בסוכת תשבו שבעת ימים‪ .‬מחסרי׳‬
‫ביה טפי מססיקא‪ .‬אבל לולב דיום ראשון הוא דהוי דאורייתא בלבד‪ .‬כדכתי׳ קרא‬
‫)ולקחתם( ולקחתם לכס ביום הראשון מיכן ואילך'דרבנן‪ .‬לא אהםור רבנן בסםיקא‪ :‬מ‪-‬ר‪:‬‬
‫ד״ש‪ :‬עד כאן ת׳‪:‬‬

‫הילכוח לולב‪.‬‬
‫שסד‪ .‬אין אדם יוצא יד• חובתו נלזלנו של חבירו אלא א‪-‬כ נותנו לו במתנה‪.‬‬
‫אבל כשאזל אינו יחנא ידי חובחו‪ .‬ולא כנזול‪ .‬והני מילי כיום הראשון‪.‬‬
‫ונשאר כל ימי החנ אדם יוצא נלזלנז של חבידו‪ :‬ה(סנא הנ• מילי‪ .‬דתיד ולקחחם‪.‬‬
‫שתהא לקיחה לכל אחד ואחד‪ .‬מדהזה ליה לםיכתב ולקחת‪ .‬וכתב ולקחתם‪ .‬לכם‪ .‬משלכם‪.‬‬
‫להוציא את השאול ואת הנזול‪ .‬מיכן אמרו אין אדם יוצא ביזם טוב הראשון של הנ‬
‫בלולבו של חבירז‪ .‬י(אלא א־כ כוחנו לו במתנה‪ :‬ומעשה בר״נ ור׳ יהושע )ור׳ עקיבא‬
‫ור׳ טרסון( ]וי״א כן עזריה ור׳ עקיבא[ שהיו באים בספינה ולא היה לולב אלא לר׳נ‬
‫כלנד שלקחו כאלף זח‪ ..‬נטלו ר־נ ויצא ט ‪) .‬נטלו( ונתנו לר׳ •הושע בן לוי ויצא בו‪.‬‬
‫נטלו ר׳ יהושע זיעא נו ונתנו לר׳ אלעזר נן עזריה ויצא בו‪ .‬זנתנו במתנה לד׳ עקיבא‪.‬‬
‫נטלו ר׳ עקיכא דצא כו‪ .‬והחזירו לר׳נ‪ .‬למה ל׳ למיםר החזירו‪ .‬מילחא אנכ אורחיה‬
‫קם־ל דפתנה על מנח להחזיר שסה מתנה‪ .‬כדרבא דאמ׳ רבא הנוחן לולב לחבירו על‬
‫מנת שיחדר )מ( ]לו[‪ .‬נטלו ויצא בו‪ .‬החזירו לו יצא‪ .‬לא החזירו לו ]לא[ יצא‪ :‬למה‬
‫לי לםיפר שלקחו נאלף זוז‪ .‬להודיע ימה מצוח חביבות עליהן‪ .‬שי׳ למה ל׳ למימר‬

‫נ( ר ה * ר׳ ת נ י נ א מ ט ב ל בר‪ .‬וכזי כ צ ״ ל ו כ ן הוא ל פ נ י נ ו‬ ‫ועיי׳ ב מ ו י ח תה׳־ר ס י ס ! ציים‪.‬‬

‫שם ל*ו ע׳׳ב ר׳ ה נ י נ א מ ש ב י ל ב ה וגשיק וכו• ו כ ן ה ב י א ג ם ה מ ח ב ר ל ק ט ! סי׳ ש׳׳ע‪ .‬י ( ה ש מ ש‬
‫ממגל ב ב נ י מעיים ו כ ר כצ׳׳ל ש ס ה י ם ק ״ ז ע ״ ב ‪ .‬ו ה ו א לשו׳ רש׳׳י שש ל״ו ע ״ ב ‪ .‬ה ( מ ג ה ״ פ‬
‫רת״ר ו ל ק ה ת ס וכוי ש ם ס ״ א ע ״ כ מ ר ו ע ה ל י ה י י ס י ב ת ב ו ל ק ח ת וכי׳ ו כ ן כ ת ב ו התיש• דייה ו ל ק ח ת ם‬
‫וכר ובחום׳ בייט ע׳׳ב דייה בעינן ה ד ר וכוי ו ק ש ה ל י ד ה א ל ע י ל ל ״ ד ע ״ ב משיק ל י ה ל ה א י ה ר א‬
‫‪ 1‬ל ק ה ח ‪ 0‬ש ת ה א ל ק י ח ה ח מ ה ע ״ ש ועיי׳ בשמיו‪ .‬עשין ה ׳ ל ו ל ב שיי ס ״ ד ש ה ב י א ג י ר ם א א ח ר ת‬
‫‪1‬‬
‫ותניא שתהא • ק י ח ה ׳״תפח״ ל כ ל א ח ד ו א ח ר ‪ .‬ועיי׳ ביעה׳ ה ר א ״ ם ע ל ה ש ם י ג ז ב ה נ ה ו ת דש״ל ש ב‬
‫ו( א ל א א ״ כ מ ת נ ו ל ו ב מ ח נ ה ‪ ,‬עיי׳ ‪.‬חוסי ש ט מ*א ע ״ ב‬ ‫מחק תיבת ח מ ה ע״ש ועיי׳ ב כ פ ־ ח וצ״ע‪.‬‬
‫דייה אלא א*כ וכו׳ ומה ש נ ה ג ו ה ק ה ל ל ק נ ו ת א ת ר ו ג ב ש י ח ם ו ת מ־ימדין א ו ת ן ש י ה ו כ ו ל ן נ ו ח ; כ ל‬
‫אחד ואחר חל‪ ^5‬לו׳כירי על מ נ ת ל ה ח ז י ר ‪ ,‬ו י ש ל ס מ ך דביו; ד ק נ א ה ו ע ־ מ ל צ א ת ב ו ז א ע ״ ג ש ל א‬
‫פירשו םחמא ד מ י ל ת א כ א ל ו פרשו ד מ י כיון ד ב ע נ י ; א ת ר א י ן ׳כולין ל צ א ת בו‪ .‬ו ד ע ת ם ב ד ע ת ה ר ש נ ״ ב‬
‫ככ״נ ‪ rbp‬ע״כ ו מ נ ה ג שלמ ש נ ה נ ו ל ב ר ך ב ל ה ק ה ל ב א ת ר ו ג א ת ד וכו׳ ע ״ ש ועיי׳ ברא‪-‬׳ש ‪6‬״נ‬
‫ר » כ ה ס י ׳ ל׳׳א ו ב ט ו ר א ״ ח סי׳ ת ר נ י ח ש ה ב י א ו ת ש ו ב ת ר כ ש י י ר א ג א ו ; יראי ב ש א ר י פ י ת ה ח ג‬
‫טיוס ה ש נ י ו ה ל א ה יצאו ידי ח ו ב ת ; ב א ו ח ו ל ו ל ב א ב ל ביוש ר א ש ו ׳ צ ר י ך כ ל א ח ד ו א ח ד ל י מ ו ל ל ו ל ב ש ל ו‬
‫וכן ד א ז ׳ שחע־גו ל ה י ז ח קונין חלולב ל א ח ר מ ; ה צ י ו ר א ו ש י ק ח נ ו מ מ מ ו נ ו א ו ש י ח נ ו הרכזים ל ח ז ;‬
‫כטחנה והוא י ק נ ה ו ל ע צ מ י וביו״ט ראשו; י ת נ ה י ב מ ת נ ה ל א ח ד מ; ה ז ק « ו ב ל א ח ד י ת נ ה ו ‪ -‬א ח ר‬
‫במחנה ע ד ש י ב ו א ל י ר י כ ו ל ן ו נ ה נ ו ב א ש כ נ ז ו ב צ ר פ ת כ ר ש ב ״ ס ‪ .‬ו ה נ ה ד ע ת ה ת ו ם ׳ ה ו א כ ר ע ת הרשב׳׳ש‬
‫ס ת מ א ד מ י ל ח א כ א י ־ ז פרדו‪ ,‬ו ל ד ע ת ר ב ש ר י ר א ג א ו ; צ ר י ך ש י ש י ש ל ב ל א ח ר ש י ת נ ה ו כ מ ת נ ה ל א ח ר‬
‫עד שיכוא י י ד • כייין‪ ,‬ועיי׳ כ־לי׳׳ת ה ר ש כ ׳ ׳ א סי׳ ס ״ י וכי• ק״ו‪ ,‬י ד ע ת ו כ ד ע ת ה ת י ש ‪ :‬ו ד ש ב ״ ס זמש׳־ב‬
‫ו ג ד ו ל ה מזו כ ת ב רש״י זבו׳ ש״ס מ ׳ ׳ ל כ‪ :,-.‬רשב״= וכוי ע״ ש ו ל ס י י ם ו ז י ל ו ה ו •^‪:‬ראה ל י א ע ש‬
‫שראיתי ל מ ק צ ת מ ג ר ו נ י הטורים הראשוניש ש י ח י ו כנרו; שלפנינו ב א ת ר ו ג ש י ל ק ו ה ו הצבור שצריך‬
‫לכל יחיד ו י ח י ד ע׳׳ם ל ה ח ז י ר עב״<> ו ה כ ו ו נ ה ר ל א כ ד ע ת ר ב ש י י ר א גאון ו ה פ ו ס ק ; ש כ ו י ת י ה ‪ ,‬י ע י ״‬
‫כשה׳׳ל סי׳ ששייר׳ ו ד ע ת ה פ ח נ י • ה ו א י ר ע ד ‪ ,‬ר כ ש ר י ר א גאון‪ ,‬ועיין ב כ ש ר ק ה ־ י ח י ע ק ב ‪ ,‬ו ב ש ו ״ ח‬
‫מ ש כ נ ו ת יעקב חיי״ד ‪ 0‬״ ‪ r o‬וסי׳ מי‪-‬ח‪ .‬ו מ ע ש ה ב ר ב ; ג מ ל י א ל ו ר ׳ י ה ו ש ע ו ר ׳ א ל ע ו ר ב ן ע ז ר י ה ור׳‬
‫‪419‬‬ ‫מחזור ויטדי‬
‫החזירו‪ .‬מה אנו למידין דאיעטריך לתנא למיתנייה כםתני׳‪ .‬הא קמ־ל דרינ על מנת‬
‫שיחזירו לו נתנו להם‪ .‬ואמי• הכ• תויא מתנה עד שייצא בו‪ .‬דהחו׳־ת יצא‪ .‬דמתנה על‬
‫מנת לההזיר שמה מתנה‪ .‬והרי החזירו‪ .‬אבל אם לא החזירו אינלאי מילתא דםעיקרא‬
‫נדל הוא בידו‪:‬‬
‫‪ .pet‬ש״מ שצריך אדם לדקרק על לולב ואתרונ כיוס טוב ראשון ‪ (f‬שיהו שלו‬
‫גמור ולא שאול‪ .‬וכל שכן בגזול דלא נסיק‪ :‬ובל בני העיר שאץ )שאץ(‬
‫להם אלא לולב ואתרוג אחד צריך שכולם יהא דעתם ליתנו לכל אחד בשעה שמברך בו‪.‬‬
‫ח( או כולם )יסקידוהו( ]יסקירוהו[‪ .‬ואותו שיקחהו לצאת בו יהא זוכה סן ההמקר‪.‬‬
‫ולאחר שבירך בו צריך שיהא נס הוא ממקירו‪ .‬או נותנו כמתנה לחבירו הרוצה לצאת‬
‫אחריו‪ :‬וכן )יעשח( ]יעשו[ כולש‪ .‬ומי שאינו מדקדק ביכר אינו יוצא יד* הוכחו‪ :‬ובשאר‬
‫ימות החג דליחנהו בגטילח לולב אלא מדרבגן‪ .‬אדם יוצא בלולבו של חבירו‪ .‬דחא כת׳‬
‫ולקהתם לכס ביום הראשון‪ .‬ראשון דווקא‪ :‬מ(וד\כא דסיקלע יום טוב הראשון של חנ‬
‫בשבח‪ .‬לא מסקי להושענא‪ .‬ולא מברכינן ביה‪ .‬ואעינ דכח׳ ביום הראשון‪ .‬ואסור רבנן‬
‫ביומ ואמי׳ בשבת‪ .‬חני מילי במקדש‪ .‬אכל בנכולין לא‪ .‬מאי מעמ• אמי )רכא( ]רבה[‬
‫נדדה שמא יפלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות חרכים‪.‬‬
‫י( והיינו טעמ׳ רלולב‪ .‬והיינו מעמי רשושר‪ .‬והיינו טעמי דמנילה‪ :‬מיי כ( ללמוד נענועו‬
‫או ברכחו‪ .‬ויעבירט‪ .‬כוי‪ .‬ואם תאמר הוה ליה למימר ויוציאנו‪ .‬דהא הוצאה קדמה‬
‫להעברה‪ .‬איכ• למימי ל( ראסי׳ )לו( ]הוא[ בשדה ולולב בית יש לגזור אהעכרה‪ .‬ולכך‬

‫עקינא כצ׳׳ל‪ .‬ע״ס שיחזיר לו כצ״ל ואיגו מדקדק להעתיק לשון הגמרא‪ (r .‬שיהו שלו נסור וכו׳‬
‫לשון התוספתא ש״כ רסוכה אין אדש יוצא ירי חובתו בלולכו של תכירו אלא א׳׳כ נתנו לו בסתנה‬
‫גמורה‪ ,‬ועיי׳ בדא״ש שש סי׳ ל׳ וצריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע״מ שיחזיר ואתר שיצא בו זריך‬
‫לחזור וליחנה לו כמתנה כשעח חזרח אבל אש אמר לו יהא במתנה עד שתצא בו ואח״כ יהא‬
‫שלי כבתחילה לא יצא בו דהוי כמו שאול ותדע מדאמר לקטן )כדו ע״י( לא ליקבי איניש לוליבא‬
‫לינוקא ביומא טבא קםא רינוקי מקני קני אקט״ לא מקגי ואש אינו צריך להחזיר לו כמתנת נהי‬
‫רקמן לאו בר אקנויי הוא ליקני ליה עד שיצא נו ולחזור לו ממילא‪ .‬אלא ודאי ציין• לחזוד וליתנו‬
‫לו במחנה וקטן לאו כר אקנויי היא עכ״ל‪ ,‬וכן הוא בריטב״א בקידושי• ו׳ ע״ב ומיהו מחנה על‬
‫מנת להחזיר הקגאה גמורה היא וממון שלו ובשסחזירה לי הקנאה גמורה בעי כשאר תקנאות‬
‫דעלמא‪ ,‬וטסתברא שאס שעבדה לכעל חובו היי הוא משועבד ומחזיר וגובה ממנה לאחר חורה‬
‫וכו׳ ועיי׳ בקצות החשן סי׳ רמ״א שחולק ע״ז וס״ל דמתנה ע׳מ להחזיר היא כמשמעו ולא בעי‬
‫‪1‬‬
‫המקבל כשמחזיר להנותן להקנותו‪ :‬ומה שכתב הרא״ש אב• אם אמר לו יהא במתנה ער שתצא‬
‫בו ואח״כ יהא שלי כבתחילה לא יצא בו דהוי במו שאול לדעת הקה״ה לא הוי כמו שאול ע׳׳ש‬
‫ועיי׳ בנתה״מ סי• הנ׳׳ל ועיי• גא״כו על ש״ע א״ע שי׳ כ״ח ם• ‪< .•:‬ז( או כולש יפקירוהו וכוי‬
‫כציל שיהא גם הוא מפקירו וכו׳ וכן הוא כמרדכי פ״נ סי• תישנ״זעיש ימותו• להפקיר בשכתאו ביו׳׳ס‬
‫כראיתא בשבת קב׳־ז ע״ב רמאי הא לא חיי ליה כיי; יא־ בעי משקיר ליה לנכסיה והוה עני וחויא‬
‫ליה וכו׳ וכן יוכל אדם לזכות מן ההפקר בשנת כראיתא התם ק״כ ע׳יב תשכון מאי עבידתיה‬
‫מהפקירא קוכו וכו•‪.‬ובן הוא בשו״ת עבודת הגרשוני סי• כ״ה ע״ש‪ .‬ט( והיכא רמיקלע יר׳ט ובו׳‬
‫ואע״ג רכתיכ ביום הראשון וכר כל זה הוא לשון כה״ג‪ (• .‬וחיינו סעמא רלולב וכוי לא שייך‬
‫הבא ואגב גררא נקטיה‪ ,‬ולשנינו שם מ״ב ע־ב ליתא‪ .‬כ( ללמוד נעניעו וברכתו וכו־ כן הוא לשין‬
‫רש״י ופירושו שם‪ .‬ל( דאפילו הוא בשדר‪ ,‬ובו׳ כצ״ל ועיין תיס׳ מ״ג ע״א דייה ויעבירגה וכו•‬
‫ובתיס׳ ר״ה כ״ט ע יב דייה שמא ובו• ובתום׳ ביצה י״ח ע״א ר״ה שמא ובו׳ ובצל־ח שש ועיי׳ חוטי‬
‫מגילה ד׳ ע״א דייר‪ ,‬ויעבירגה ובי׳ וכטו׳׳א שש ד׳׳ה רי״א מפני שעינהש וכוי‪ .‬ובטו״א ר׳יה כ״ט ע״כ‬
‫דייה נזירה ובו׳ ובד״ה ותיינו טעמא ובו׳ ובספר תטיס דעיש בז׳ ע״ז נשאלה שאלה בפגי רבינו מה‬
‫מעש נורו בשופר ולולב כי מתרס* בשבת שמא יעבירנו וכוי ובמידה יא גורו‪ ,‬והשיב םצזח שתלויות‬
‫בקבוע החרש גזרו דשמא טועים אנו בקדוש החרש״ואתי לחלל שבת שלא לשש מצוה‪ ,‬אבל מילה‬
‫שהוא בשמיני וליכא לםת^י בשעות לא נזרינן דאי אפילו טייח׳ ליה לינא אשורא דאורייתא‪,‬‬
‫רמראורייתא מכשירי נזילה רוחץ «‪ r.‬חשבת רכה•; ביוש ואפילו ביגובח‪ ,‬ב‪,‬־ מןיאתי טכתל יד• •ניס‬
‫וחכיש אח׳ ר׳ משה זיל ועיי׳ בדשבייא סוכה מ׳‪-‬ג ע״א רהא דמילה דוהה שבת בשמיני שלד• כדין תורה ולא‬
‫העמידו הכמים דבריהל לגזור בה משוש מידה דרבה היינו סעכ־א משוש דבסילה יום שמיני שלו ברור וכיון‬
‫שהוא סתו״ב מן התורה שעתה יא נודו בו לדחוח מצוחו מעליו משאיב ב־יולב שאינו ביוד מ! התורה‬
‫ביון דאין אט בקיאין בקיבועא דירחא ע׳יש עוד יש במילה שעש אחי נכון כיון שסלאכת הטילה‬
‫עצמה מלאכה גמורה ודתאה תורה להלל בה שבת משוס מצוח מילה היאך יגזרו בה חכמיש‬
‫משום נזירה הוצאה דרבה היא נופח לא דחיא מילה וגזירה דמלאכה אתרית׳ ירחי לה זה ודא•‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪420‬‬

‫נקט העברה‪ :‬אינסי רהכא במאי עסיקינן מ( שיש )ממין( ]סטיו[ שהוא מקום שמוי ססוך‬
‫לביתו‪ .‬דמשום הוצאה לא מיהייב כדמו‪:‬ח בס־ק דשבת‪ .‬נ( אינט־ שפינה הלולב מזוית‬
‫לווית ונמלך עליו והוציאו‪ ,‬דמשום הוצאה לא םיחייב שלא היחד‪ .‬עקירה משעה דאשוגה‬
‫לכך‪ :‬א׳ נמי דמשומ הוצאה לא מיחייב דטעה בדבי מצוה ולא עשה מצוה פטור‪ .‬ואהרי‬
‫שילך אצל בקי וידע דין נטילתו יעבירנו‪ .‬דתו אינו טועה‪ .‬שהרי כבר נפיק הוכתיה‪ :‬ולא‬
‫נהירא דהא אמריי פ״כ דביצה‪ .‬רכולי עלמ׳ מיהא ס( כלים בשבת לא )מטבללינן(‬
‫]מטבילינן[ ומסיק נוירה שמא יעבירנו‪ .‬והתם ודאי ליכא למיסטר להוצאה משומ האי‬
‫טעמי‪ .‬דמאי טעה בדבר ]מצוה[ שייך התם‪ :‬אינמי להבי לא נקט הוצאה‪ .‬כ* טסי ידועה‬
‫הוצאח שחיא מן חחויה‪ .‬ולא מצינו שחשו חכמים בדבר‪ :‬ואי משום לא יצא‪ .‬החייט‬
‫במחטו שמא ישכח ויצא‪ .‬ההוא ויצא‪ .‬ויעביר קבעי מימר שהרי חוא יצא מקודם חשיבה‪.‬‬
‫והכי קאמ׳ לא יצא ^ ח ט ו קודס חשיבה‪ .‬שמא אהד חשיבה יצא עסה כדרכים כאשר‬
‫היה יוצא מבעוד יום והיינו העברה‪ :‬נ״‪ .‬ואם תאמר הא דאמ׳ דכא חילך אתרונ זח על‬
‫מנת שחחזירו לי חחזירו יצא לא ההדרו לא יצא‪' .‬ההדרו אמאי יצא‪ .‬והתנן בנדרים ס׳‬
‫השותסין‪ .‬ע( כל מתנה ]שאינה שאם[)שהיא( הקדישה אינה סקודשח אינח מתנח‪.‬‬
‫מההיא מעשה דבית חורן ס( ובקידושין מייתי ליה‪ .‬והכא לאפוקי הוא דיהבתיה נחליה‪.‬‬
‫ולא לאקרושי‪ .‬דכיון דלא מצי מקדיש ליה היך נפיק ביה‪ .‬תר־ץ‪ .‬צ( הא מיהא מצי‬
‫לאקדושיה ולמישרקיה ולאהדורי‪ .‬וקא מיחהני מיני שוד‪ ,‬פרוטה‪ .‬בההיא )תנאה( ]הנאה[‬
‫‪,‬‬
‫דקמקדש ליה‪ :‬ואס תאפר אמאי אם לא החזירו •לא יצא והא קמסיק ^ כ נ י ט י ן ס‬
‫)חניזקין( ]מי שאחזו[ רחנאי בדבר אהד ומעשה בדבר)אהד( ]אחר[ בענן‪ .‬וכי מעשה‬
‫דחנאי בני נד ובני ראובן דאמר״ כקידושין סרק האומר‪ .‬כל ח;אי שאינו כחנאי‬
‫בני נד וכני ראובן אינו תנאי‪ .‬י(וכעינא תנאי כפול‪ .‬ותנאי קודם למעשה‪ .‬והן‬

‫א׳׳א‪ .‬ועל תירוצו היאשו׳• הקשיתי שהא רשבת קל״י ע״א הא לא שהה ספיקא הוי מימהל היכ׳‬
‫מהלינן אמר רב ארא בר אהבה מלין אותו םמה נפשך אי חי הוא שפיר קא מהיל ואס לאו םחתר‬
‫בבשר הוא‪ ,‬ולפי תירוץ הרשב״א הנ״ל קשה תא נש כמילה איכא ספיקא לדבר• רשכיג והיה לי׳‬
‫למיגור משום גזירה דרבה כמו ב‪-‬ולב‪ ,‬וראיתי שבכר הקשה קושיא זו במפר מהנה לוי והניח‬
‫בצע׳׳ג ועיי׳ בשו׳׳ת שעו־ אפרים סי׳ בי‪ .‬ועיי בר״ן ריש פ״ד דר״ה‪ .‬ובט״ז םי׳ חקש״ח ס״ק ה׳‬
‫ובמ״א ס״ק די‪ (» .‬שיש סטיו שהוא מקום פמיר יכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬נ{ אי נמי שפינה הלילכ יכו׳ התום׳‬
‫שם דחו מעם זה‪ ,‬ובכפות חסרים כתב דרש״י ס״ל דמרשות היהיר רר״ה דוקא פטור היכא רלא‬
‫היתה עקירה משעה ראשונה לכך אבל כהעברת ד׳ אמות בר״ה דהילכתא גמירה לה חייב בכל‬
‫ענין ע״ש וכן נראה שכן הוא דעת התום׳ שכת ה׳ ע״כ ד״ת בשלטא וכוי‪ .‬ש( כלים בשבת לא‬
‫מטבילינן וכוי כצ׳׳ל ביצה ׳״ז ע״ב ע׳׳ש‪ .‬רמאי מעד‪ ,‬בדבר מ מ ה בצ׳׳ל לא יצא חחייט במחטו וכוי‬
‫שבח י״א ע״א‪ .‬ע( כל מתנה שאינה שאם הקרישה וכוי כצ״ל נדרים מ׳׳ה ע״א ועי״ בר״ן שם ד׳־ה‬
‫כל מתנה וכו׳ ובב״ב קל״ד ע״א תום׳ דייה כל מתנה וכוי ועיי׳ תשובה נפלאה כעני! וה בשו״ח‬
‫רבינו יוסף אבן מיגאש סי׳ מ״ב‪ ,‬והיבא מקצת החשובה בברכ׳׳י חיו״ר ם״ ש״ה ם״ק ח­­‬
‫פ( ובקידושין נוייתי לה‪ ,‬לא נמצא זה במם• קידושין וצ״ל בכ״ב קל״ד ע״א‪ .‬ל( הא מיהא מצי‬
‫לאקדשיה וכי׳ עי״ כשו״ת הנ״ל‪ .‬ק( כו‪.‬יטין ס׳ מי ‪.-‬־אחזו דתנאי כדבר אחד ומעשה ברבר אחר בעינן כצ״ל‬
‫וכוי ועי״ שם דיה ע‪-‬א חום׳ ד״ה לאפוק* וכו׳ וד״ה אלא וכו׳ ותום• שש ע״ב דייה רחנאי ומעשה ובו׳ ובראש‬
‫שם סי׳ ח׳ וט׳ ועיי׳ תוס׳ ב׳יב קל •ז ע״ב ד״ה דא החזירו ובו׳ וברשב״ם שם ר״וז ואש לאו וכו׳ וברא׳יש ם׳‬
‫יש נוהלי! שי• מ״ה בשם הר״ש הזקן‪ .‬ותום׳ קידושי; ו׳ ע״ב ד־׳ה לא התזירו וכו׳ ובמקנה שש‪ .‬ובחוס׳‬
‫קידושין מ׳׳ט ע״ב ד״ה רבריש וכו׳ ובתום׳ שש ס׳יא ע״א ר״ה בל תנאי‪. .‬־בתוש׳ כתובוח ע׳׳ד ע‪-‬ב‬
‫דייה משום וכו׳ ושש צ׳׳ז ע׳‪-‬א ר״ה זבין ויו׳ ותום׳ סוכה ט״א ע״ב דייה הילך וכו׳ ועיי׳ ברמב״ם‬
‫פ״ו מה׳ אישות ה׳יא‪ ,‬וה״כ‪ ,‬והי׳׳ז ובל״מ שש‪ ,‬ובמשנה למלך ה״א‪ ,‬ובשער המלך ה״ב‪ ,‬ובא״ע ס״‬
‫כיח סעיף כי‪ .‬ובח׳ינ; שם סי׳ק ל״ו‪ .‬ושש ם״ ל׳׳ה סעיף ב׳ נ׳ ד• ובאב‪:‬׳ מלואיש שם‪ ,‬ובספר בני‬
‫אהובה רהגאון ר״י ז״ל ה׳ אישות פ״ו האריך בעני׳ זה חרבה ע׳׳ש‪ .‬ל( ובעינא תנאי כפול ומ׳‬
‫עיי׳ בשרית חי־שב״א שי׳ קכי׳ו שאלת הגוחן אתרוג לחבירו ואמר לו ע״מ שתחזירהו לי צריך חנא•‬
‫כפול אז לא‪ ,‬ת־גיבה כבר השבימו הנאוניש שאין לאהר על מנת כלום‪ ,‬ו־איות יש ראויות לסמוך‬
‫ע‪-‬ייה;‪ .‬דנרםינ; בפרק קמא דקרושי; ה׳ ע״א אמר י׳ אלעזר האוסר לאשה התקדשי לי במנה ונח;‬
‫לה דינר מקודשת וישליס מ״ט ביון דאמר ייח מנה ויהיב לה דינר הוה לי׳ כמא; דאמר לה ע״מ‬
‫וכל האיטר ע״ס כאיפר מעכשיו דמ׳ והא התש דלא כפל תנאו ולא אמר לה אפילו על סנת‬
‫בפירוש אלא פכיון שאנו דני! דברי! כאלו אמר ע״מ אמר ר״א דסקודשת ובלבד שישלים המנח‬
‫כתנאי רעל‪::‬א‪ ,‬ובאתרוג עצמו כך אמרו נפרק יש נוחלי; )קל־־ז עי׳ב( אתרוג וה נתון לך במתנת‬
‫‪421‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫קודם ללאו‪ .‬ושלא יהא מעשה ותנאי בדכר אחד‪ .‬וא־כ אטאי לא יצא‪ .‬דחפי ליכא חד‬
‫מהני‪ .‬תריץ משוס רהוה ליה סצוה הבאה בעבירה‪ :‬ניס׳‪ :‬ואם היה חסר אחד סארבעח‬
‫מינים שבלולב אינו יוצא ידי חובתו‪ .‬רת־ר ט( ארבעה םינין שבלולב שנים מהן עושיץ‬
‫סירות ושנים אץ עושין פיחת‪ .‬העושים סירות יהו זקוקים לשאינם עושים שירות‪ .‬ושאינם‬
‫עושים פירות יהו זקוקין למי שעושין םירות‪ .‬ואץ יוצאין ידי תובתן עד שיהו כולם‬
‫באנודה אחת‪ .‬וכן הוא אומי )בונה( ]הבונה[ בשמים )מעליותיו( ]מעלותו[ ואנדתו‬
‫על ארץ יסדה )עמוס ט(‪ :‬פי׳ עושי{ סירות אילו תלמידי חכמים שהן סבקשי׳‬
‫ח‬
‫רחמים על בעלי‪.‬בתים שינצלו מכל מיני פורענות‪) ,‬כד שלחו סיתם( ] ( כדשלחו מתם[‬
‫)ובעץ( ]יכעון[ רחמי אתכליא על עליא‪ .‬שאילמלא עליא לא טיתקיימץ אתכליא‪ .‬ושאינן‬
‫עושין סירות‪ .‬אילו בעלי בתים שצריכין לעשות נחת דוח לחכמים זלתלםידיהם‪ .‬פי׳ לללב‬
‫ואתרוג שעושין סירות מכפרי׳ על בעלי בתים שאיק עושץ סירות‪ .‬והרס וערבח שאין‬
‫עושין סירות מכפרים על תלמידי חכמים שעושין פירות‪ .‬ותניא א( ארבעת מינין כשם‬
‫שאין סוחתין מהן כך אין מוסיםין עליהם‪ :‬לא מצא אתרוג לא יביא פריש ולא רימון‬
‫ולא דבר אחר‪ .‬נ( וכולם כםושין)כבושין( ]כשרים[ יבישים פסולים‪ .‬פי׳ םריש קויינץ‪.‬‬
‫פשיט׳ מהו דתיימ׳ נ( לייחי שלא חשחכח חורת אחרונ‪ .‬קמ־ל דא״כ נפיק מיניח חורבא‪.‬‬
‫כמושין פלטירש בי‪ :‬וצריך למיהו• שיעור הרס וערכה שלשח טסחיפ‪ .‬ואי טפי מני‬
‫מפחים כשר‪ .‬בציר מני טשחים פסול‪ .‬דתיר י( ובבר עלו זקני ב״ש וזקני ביה לעליית בן‬
‫בתירא ואמרו לולב אין לל שיעור כלל‪ .‬והתנן לולב שיש כו שלשה פסחים כדי לנענע‬
‫בו כשר‪ .‬אלא אין לו שיעור למעלה דאי טפי מנ׳ כשר‪ .‬אלא יש לו שיעור למטה ראי‬

‫בציר מני טפחים פסול‪:‬‬

‫שסה‪ .‬א מ ר רב יהודה אטד שמואל ה( שיעור הרס וערכה שלשה‪ .‬ולולב ארבעה‪.‬‬
‫כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח‪ .‬סי׳ כשמ שהוא במינו גבוה מכולמ‪.‬‬
‫ור׳ סרנך איר יוחנן שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן הדם טפח‪ .‬סי׳ זהו צד שהוא‬

‫עיים שתחזירהו לי נצלו והתזירו יצא לא תחזירו לא יצא‪ ,‬ועוד אפילו בלא ע׳׳מ לא קי״ל‬
‫כריס בתנאי בפול בבל דבר שבסגצן אלא ברבנן דפליני עליה אייא רלנבי נימי! חיישינן ריס‬
‫והיינו דאתקין שמואל בניטי אס מתי ואם לא מתי ובן רעת הרב אלפסי דיל בתשזבזחיו זבן דעת‬
‫רבותי ז׳׳ל מסבמת עב״ל ועיי׳ בא׳׳ע סי• ל׳ ול״ת סעיף ג׳ ובב‪-‬ש פ״ק ר׳‪ ,‬ונסי׳ ב׳׳ט סעיף ו׳ פסק‬
‫כהרשב׳׳א ע׳־ש‪ .‬ולולי דברי הראשונים ד ל הנ׳ל הית נראה לע״ד להובית כדרך פשוט רלא דמיא‬
‫האי תגאה רגבי אתרוג לשאר תנאי דע־יטא‪ .‬דלכאורה יקשה חאיך סוחר לתן אתרוג לחבירו במתנה‬
‫ביו׳׳מ לצאח בו חא אםור לתן טחנה ביר׳מ עיי׳ ביריד סי• !״ל‪ ,‬יכח׳‪-‬׳ס סי‪ •-‬ד״ח‪! .‬כשי׳ דלייה סעי ן*‬
‫כ״ח‪ .‬ועי״ מג״א א״ח סי׳‪P1V‬מ״נ'ס״ק ט״ו ודעתו שם ראע״ג רביו״מ אינו רשאי לתן מ ת נ ה !‬
‫באתרוג מותר משום דהוי מתנה ע״מ לחתזיר‪ .‬ומזה גופא מוכה הכוונתו לתן לו האתרוג רק לצאת‬
‫בו ולא לידי מתנה גמורה‪ ,‬דמהיב׳ חיתי יעביד איםורא בשביל לוכוה לאחר וע׳׳ר שבחכ הטקנה‬
‫‪1‬‬
‫קידושין ו׳ ע״ב ע״ש אך מה שבתב שש וזיל זכש־כ לפי דעת הפיסקיש ביז״ד סי׳ ר״־ ובח״מ בי׳‬
‫ר״ח רמקח שנעשה באיסור שבח המ^ח בטל יכו׳ הוא תמוה‪ ,‬ולהיפוך הובא ברא״ש וברי״ף סוף‬
‫מס׳ ביצה בשש הירו־גלסי )ליחא בירושלמי שלפנינו‪ .‬ונמצא בתוספתא ס״ר דביצה( וכולן שעשו‬
‫בין אגוסין בין שיגנין בין פזידין בין מוטעין מה שעשו עשוי בשבח ואין צריך לומר ביו׳׳ ט וש״מ‬
‫רמ*ן דעבר ומקני כשבתא מקרקעי או משלשל׳ הקנא־זו הקנאה‪ .‬וכן מוביח ר״יא׳׳ש פרק א״נ סי׳‬
‫י״ש וכן הוא בח״מ סי׳ קצ״ה׳ וסי׳ רל״ה סעיף ב׳׳ח וצ׳׳ע‪ ,‬ורעת המחבר רמצריך גס בא; כל ‪:‬ירטי‬
‫התנאים המפורשים כתנאי דעלמא ומתרץ משוס דהוה מצוד‪ .‬הבאה בעבירה נפלאה סמני לא איכל‬
‫לה‪ ,‬דכיון דמצריך בל פרטי התנאים ולא התנה‪ ,‬הרי המתנת קיימת ואיך שייך כאן טעמא משוס‬
‫‪ (c‬ארבעה מיני; שבלולב ובו•‬ ‫מציה הבאה בעבירה‪ ,‬יכל הראשינינ* לא הזכירו טעם ז ה וצע״ג‪.‬‬
‫׳‬

‫מנחית כ׳׳ו ע״א ועיי׳ מריש ו״יר פ׳׳ו לי‪ .‬וכפסיקתא ם׳ כ״ח‪. ,‬ובהערות רש״ב‪ ,‬וכן הוא בפרדס‬
‫לרשי׳י ז״ל ס״ קצי א‪ ,‬ובשה״ל סי׳ שניית‪ ,‬ובסכיקתא זוטרתא פ׳ אמור‪ ,‬ובפיוט ליום ראשון של סוכות‪-‬‬
‫מ( כדשלחו מתם יבעון וכו׳ כצ״ל חי^ין צ״כ ע יא‪ (h .‬ארבעת מינין כשם ובו׳ לפנינו סוכה ל״א‬
‫ב( וכולן בטושין כשרים יבשין שפולין כצ׳יל שם‬ ‫ע־׳א איתא ארבעה טינין שב‪-‬ולב נשם וכר‪.‬‬
‫וגירסתו כגירסת הרי״ץ גיאת ובעה״ע ותניא ושארי ראשונים וכולן וטי‪ .‬י( לייתי שלא תשתכה‬
‫וכו׳ שם ל״א ע״ב‪ .‬י( ובבר עלו זקני ב׳יש וכוי לעליית כן' בתירא מנהות מ״א ע״ב ושם איתא‬
‫לעליית יוחנן בן כתירא וכוי‪ .‬ה( שיעור הרס וערבה שלשה וטי סוכת ל״ב ע״כ ועיי׳ בפירש״י‬
 ‫םחזור רטר•‬ ‫‪422‬‬

‫עשוי נשדדו ע ל בהסה‪ .‬שהחליות והצלעות מחוברות לה מיכן ומיכן‪ .‬כמו כן הלולב נדל‬
‫שמאותו מחציתו עליו עולין פיכן ומיכן‪ .‬ואמצעז חלק‪ .‬ועולה כסקל‪ .‬ואותה מדדה‬
‫הא‪$‬צעית צריך שתהא יוצאה למעלה מן ההדס והערבה טפח‪ .‬לבד מה שהעלין אתכץ‬
‫לםעלה ו( לאחר )שנתלה( ]שכלתה[ חשדרח שאין עוד )עליו( ]עלין[ מדובקץ ועולץ‬
‫בו‪(' :‬והלכה ירי לחנן מחבירו‪ .‬כדאמדי׳ טיק רביצה‪ :‬ח( אמי דבא לולב בימץ ואחרת‬
‫בשמאל‪ .‬מאי טעפ׳ הני תלת מצות והא חרא מצוה‪ :‬איל ר׳ ירמיה לר׳ זריקא מאי‬
‫פעם׳ מכרכין אלולכ לחודיה‪ .‬איל הואיל יגביה מכולן‪ .‬ולינגיה לאתדונ טפ* וליכריך‬
‫עליה‪ .‬אלא ט( הואיל ובמינו נכוה מכולן‪ .‬פי׳ אלולב לחודיה‪ .‬שאנו סברכין על נטילת‬
‫לולב ולא על נטילת אחרונ‪ :‬ולנבהיה לאתרונ ספי‪ .‬קס־ר הואיל ובברה טטלן )דקא(‬
‫]דקאםר[ הייט דאסק לעיל שררו של לולב צריך שיצא למעלה ‪ p‬ההדס טפה‪ .‬ובסיט‬
‫נבוה‪ .‬אילנו נבוה משלשתן‪ .‬לפיכך השוב הוא‪ .‬ונקרא כל האנד על שטו‪:‬‬
‫ת״ר לולב נ ץ אטד בין שאיט אטד כשר‪ .‬ר׳ יתדה איפ־ אטד כשר שאינו אטד פסול‪.‬‬
‫מאי טעמי דר׳ יהודה י( יליף לקיחה לקיהה מאזוב‪ .‬מה להלן אטדה‪ .‬דכת׳‬
‫ולקחתם אנודת אזוב‪ .‬אף כאן אמדה‪ .‬ורבנן לא ילפי‪ .‬סי׳ לא לימדוה מרבותיהם‪ .‬ואץ‬
‫אדפ רן נ׳ש מעצמו אלא א־כ למדוד‪ .‬מרבו‪ .‬ושמא מקראות חללו לא לדרוש נ־ש נכתבו‪:‬‬
‫כ(כםאן אזלא חא דתניא לולב מצוד‪ ,‬לאנדו‪ .‬לא אנדו כשר‪ .‬כמאן אי כר׳ יהודח כי לא‬
‫אנדח אמא• כשר‪ .‬אי רבנן טא• מצות‪ .‬לעולם רכנן‪ .‬זטאי סצוה‪ .‬משוס שנאפ׳ זה אלי‬
‫ואנוהו)שמות פו(‪ .‬סי׳ ל(אתנאה למניו במצות‪ .‬סוכה נאה‪ .‬לולב נאח‪ .‬ציצית ]נאה[‪:‬‬
‫תיד ״(תותר אנדו‪ .‬אונדו כמין ירק‪ .‬וליענביה מיענב‪ .‬הא מני ר׳ יהודה דאמ׳‬
‫עניבה נופה קשירה היא‪] .‬אי[ ר׳ יהודה אנד טעלייא בעי‪ .‬האי תנא סבר לה כוותיה‬
‫בהדא ופלינ עליה בהדא‪ :‬סי׳ הותר אגדו של לולב ביום טוב‪ .‬נ( אונת בבריכה בעלמא‬
‫יכרוך חאנד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאונדין אערת ירק‪ .‬ולא •קשור שני‬
‫קשרים בשני הראשים כאחד‪ .‬דקשר של קיימא חוא‪ .‬מאבוח מלאטת‪ .‬כדתנן‬
‫התם חקושר וחםחיר הה של קיימא חוא‪ .‬שאינו חושש להחירו עולמית‪ .‬וקסריך‬
‫וליענביה טיענב‪ .‬דהכי מקיים טפי‪ .‬אמאי דחקת ליה בכי האי טונא‪ .‬דאי»ר מלאכה‬
‫ליכא דענינה לאו קשירה היא‪ .‬ר׳ יהודה היא‪ .‬במסכת שבת‪ .‬פי׳ אילו קשרים‪.‬‬
‫רתניא ס( הבל דלי שנפפק לא היה קושרו אלא עונבו‪ .‬ר׳ יהודה אום׳ כורך עליו פונדא‬
‫או סםיקיא ובלבד שלא יענבנו‪ .‬אי ר׳ יהודה )כשר( ]קשר[ מעליא הוא בעי‪ .‬כדתניא‬
‫לעיל אגוד כשר שאינו אטד פסול‪ .‬מסר םאנודת אזוב‪ .‬והאי לאו אנד הוא‪ .‬האי תנא‬
‫שבר לח בווחיח כחדא‪ .‬ופלינ עליה בהדא‪ .‬דאין צריך אנר‪ :‬ע( שמעינן מהנא דבענן‬
‫בלולב )כשר( ]קשר[ גמור שיקשור שני ראשי האגד‪ .‬ולא יאגדנו כאטדח של ירק‪.‬‬
‫רלאו אטדה היא‪ .‬ואסילו רבנן רפליגי עליה דרי יהודה‪ .‬דאמרי לולב שאינו אטד כשר‬

‫שס‪ .‬י( ?אחי שכלתה השדרה •שאי; עוד עלי; מדובקץ וכוי כצ״ל‪ .‬ז( והלכה כרי יווזנן סחבירז‬
‫א ־ ד דנא יולכ בייזין וכוי לפנינו סוכה ל״ו ע״ב איתא אשר רכה לולב‬ ‫עי״ ביצה ד‪ -‬י‪1‬״א‪.‬‬
‫בימין ובו׳ ועיי׳ מנ״א כי׳ חרנ״א ם״ק וי‪ .‬ט( הואיל ובמינו גבוה וכו׳ קם״ר הואיל וגבוה מכולן‬
‫דקאמר כצ״ל וכן הוא בשירש״י‪ ,‬אילנו ו‪.‬בוה וכו׳ עיי׳ בהגהות דק״ס שש‪ .‬י( יליף לקיהה לקיהה‬
‫מאגודת איזוב כחיכ הכא ולקחחש לבש ביוש הראשון )ויקרא כ״ג( וכתיכ החש ולקחתם אגודח‬
‫איזוב ןשנ־וח י׳יב( מה להל; אגודה אף בא; אגודה ‪:‬ן הוא לשניט שש ל״ג ע״א והמחבר קיצר גס‬
‫באן לשון הגמרא כדרכו בכמה מקוכ־ות‪ ,‬ועיי׳ ברי״ף וברא״ש‪ .‬כ‪ 1‬כמאן אזלא •הא דתניא וכו׳‬
‫לפנינו שש ל״ג ע״א איחא מאן תנא להא רהט רבנן ובו׳ ע״ש‪ .‬ל( אתנאה לפניו במזווה ובו׳ שש‬
‫ל״נ ע״א׳ ולע־ל י״א עי׳ב‪ ,‬ועיי׳ שכח קל״נ עיב‪ ,‬ונזיר ב׳ ע״ב‪ ,‬וירושלמי פאה פ״א היא ומכילתא‬
‫שרשה בשלח‪ ,‬ומסי סופרים פ״ו‪ ..‬ציצית נאה כצ״ל‪ .‬מ( הותר אגדו אוגדו כמין ירק וכו• לפנינו שש‬
‫ל ינ ע״ב איתא חותר אגרו ביו״ט ובו׳ ועיי׳ בד״ם וכגירסח המחבר נראה שהיה ג״כ גירםח רש־׳ז‬
‫ע״ש‪ .‬נ( אוגדו בבריכה בעלמא וכו׳ ב; הוא לשו; רש•‪-‬׳ שם‪ (p .‬חבל דלי שנפסק ובו• שבת קי״ג‬
‫עיא‪ .‬אי ר׳ יהודה וכוי כצ׳־ל‪ .‬ע( שמעינן מהכא רכעינן בלולב קשר נמוד וכ‪1‬׳ כצ׳׳ל והוא בפירש״י‬
‫‪423‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫מוח דסצוה סיהא לאונרו‪ .‬כדתניא לעיל‪ .‬סשום זה אלי ואנוהו‪ .‬ואוקימנא ליה כרבנן‪:‬‬
‫איר חוקיה איר ירמיה משוש ר׳ שמעץ בן יוחי ס( כל הנמנות כולן אין אדם •הנא ידי‬
‫חוכהו בהן אלא דרך נדילתן‪ .‬שנא׳ עצי שימים עומדים‪ .‬שעומדים דרך נדילתן‪ .‬התחתון‬
‫למפה וצר העליץ למעלה‪0 :‬שמעינן מהכא שצריך ליפול ד׳ םינץ דרך נרילתן‪ .‬נסו‬
‫שנדילין באילן‪ .‬יו( אותו צד שמחובר יהיה למטה‪ .‬ואם המכו לא יצא‪ .‬וצריך ליםול‬
‫ולברך פעם שנייה‪ :‬והיכא רנקיט ליה בםנא י( דרך בדון לא נסיק‪ .‬אכל ודאי בסודרא‬
‫או בשושיסא דרך כמד ת א ‪ :‬וכן הלכה‪:‬‬
‫בהלכות גדולות‪ :‬תנן התמ במנחות‪ .‬ס(שתי הלחט ושני כבשי עצרת כיצד היה עושה‪.‬‬
‫מניח שחי הלחם על שני כבשים ומניה ידו חחתיהמ ומניף מוליך ומביא מעלה‬
‫ומוריד‪ .‬ח( אמ׳ ר׳ הייא כר אבא אס׳ ר׳ יוהנן מוליך ומכיא לסי שהרווצח שלו‪ .‬םעלח‬
‫וסוריד למי ששמים ו א ‪ p‬שלו‪ .‬בםערבא מחנו הכי‪ .‬איר חסא נר עוקב א איר יוסי בר‬
‫חנינא‪ .‬מוליך ומביא כדי לעצר רוחות רעות‪ .‬מעלח ומוריד‪ .‬כדי לעצר םללים רעים‪:‬‬
‫אס׳ ר• עסי בר אבין א( ואת אומרת שירי)ברכה( ]םצוה[ סעכבין את הפורענות )והא(‬
‫נ(]דהא( תנוסח שירי מצוד׳ נינת‪ .‬נ(ועוצדח רוחות רעות וטללים רעים‪ :‬י(אמ׳ רבא‬
‫ובן ללולב‪ :‬פי׳ כיצד היה עושה‪ .‬ש ת א צריך להניסם יחד חשני כבשים חיים עם שתי‬
‫חלחם‪ .‬כרכה׳ ותיף הבחן אותם על לחם הביכורים תנופה לפני ייי על שני בבשיס‪.‬‬
‫)רקרא כנ(‪ .‬הכבשים היים‪ .‬והלחם יחד‪ .‬מניף אח הלחם על שני כבשים‪ :‬ואע־נ דרישיה‬
‫דקרא משמע אותם על הלחמ‪ .‬ילסי׳ לה במנחות מלחם דמילואים דלחם למעלה‪:‬‬
‫הונף‪ .‬היינו מוליך ומביא‪ .‬כדסתרנ׳ ינסף ידו הר בת ציון)ישעיה י( מוביל ומייתי‬
‫בידיה‪ .‬וונטליר ב׳‪ .‬תרם‪ .‬מעלה‪ .‬ואי איסשר לעלייה כלא ידידה‪ .‬הרי ותרם מעלה‬
‫ומוריד‪ .‬משמע‪ .‬והאי קרא לאו בכבשי עצרת כתי‪ .‬אלא כמילואים‪ .‬וכולזע תנופות‪ .‬ילסי׳‬
‫מינה‪ .‬למי שארבע רותה שלו‪ .‬פי־ מצוד‪ .‬וו אט עושין לשמו‪ .‬כך מראה בהנפת‪ .‬זאת‬
‫אומרה‪ .‬ה( הא דר׳)יוחנן( ]יוסי[ רקאם׳ תטםה עוצרה מהוה וטללים רעים‪ .‬שירי מנוה‪.‬‬
‫םצוה שהיא כשירים‪ .‬כלום׳ שאעה עיקר לעכב כפרה‪ .‬אע־ם כן חשובה היא לעכב אח‬

‫עיש‪ (t .‬כל ה מ ו ח כולן אי! •ודם וכו׳ ‪ cr‬ע־ח ע׳־ב‪ ,‬ועיי׳ ירזשלס• ב י מ ת פיזז ‪ tfti‬חיב‪.‬‬
‫צ( שמעינן סהכא ׳מריך וכו׳ הוא סכה״ ג וזיל שמעינן פהני שסועתא דהיכא ראפין ליח ללולב‬
‫או לאתרוג מיפך לא נפיק ידי חובתיה וודגא דנקיט ליח בסנא רוך בזיון לא «יק אבל ודאי‬
‫בסודרא או בשושיפא )חותמך ופתילו מתדנס עיזקחך ושושיפן והוא לשק שמלה( דרך כבוד מ א‬
‫ונפיק וכן הלכה‪ .‬ק( אותו י ד שמדובר יהי׳ לפטה‪ ,‬כיון לסר‪ .‬שהביא הסג״א ‪0‬י׳ תדנ׳־א ס״ק ד‬
‫ואע־ג ראתרוג חלו• באילן יעוקיו למעלה ס״ס סקרי דרך גדילתו עוקצו לסטח‪ ,‬ובן הוא במנחת‬
‫ה׳ סוכה אות כ״ה ד׳ סיגי! שבלולב אי! ימאי! בהן אלא דרך גדילתן ואותן הפחייס שלוקתין‬
‫האתרוג חוטמו למטה ועוקצו למעלה כדרך שתלוי באילן בודין מלב! ואינן יוצאין ידי חובתן‬
‫רבתתלת גדילתו חומפו למעלה ועקצו למטה כדרך כל פירוח האילן ולבסוף מחוך ככרו נחפך‬
‫את של מעלה לממה וכן דרך שאר רפידות הכבדים‪ .‬י( דרך בזיון לא נפיק‪ ,‬בםודרא או בעושיפא‬
‫עיי• שם ל״ו ע׳׳א‪ ,‬מ״ב ע׳׳א‪ (0 .‬שתי הלחם ושני כבשי ׳!צרת ובו׳ עיי• ‪$‬וכה ל׳׳ז ע״ב ומנחות‬
‫ס׳׳א ע׳יא‪ ,‬יו( אמר ר׳ חייא בד אבא אמר ר׳ יוהנן סוליך וכי׳ וכן ועא כבה׳ג‪ .‬ובפנתוח ס״ב‬
‫ע״א‪ ,‬ולפנינו בסוכה ליתא רחב״א רק אמי ר• יוחנן מוליך וכוי‪ .‬וכפסיקתא רבתי » ק א מצות‬
‫העומר פרשה י־יח איתא ר׳ הס• יר עוקבא בשס דיי בר תנינא ‪13‬ליך ומביא בדי לבטל רוחות‬
‫קשות מעלה ומוריד כדי לנפל טללים קשים‪ ,‬ר׳ סימון נשם ריב׳׳ל אוטר טוליך וטביא לסי שהעולם‬
‫בולו שלו מעלה ומוריד למי שהעליוגיש והתההוגיס שלו‪ ,‬אך במדרש וי״ר פנית הגירסא להיפוך‬
‫דברי ר• חטא לי• סיבון ודברי ד׳ סימון לר׳ חמא‪ .‬ובדברי שגיהם שמביאים הך דטוליך ומביא‬
‫וכו׳ פעלה ומוריד גם במצות העומי הוכהה ברורה שלא כרכרי התוס׳ כסוכה יבפגחוח שם ד״ת כדי‬
‫שרוצים לימד לאו בכל התנופות היה מוליך ומביא וכו׳ ע״ש רהא נם בעומר היה פוליך ופביא כנ׳׳ל ועיי׳‬
‫_רשיי פ• אסור על פסוק והניף ונוי כל תגרזה מוליך וסבי* מעלה ומוריד וכוי ניאה שססך על הפסיקתא‬
‫'והמדרש הנ״ל והראיס שם לא העיר בזה כלוםוציע‪ .‬א( זאת אומרת שירי מצוה מעבכין ובר כצ׳׳ל‪ (1 .‬דהא‬
‫חנופה בצ״ל וכן היא בסנחות ם״ב ע״א‪!^ .‬׳;מרות תחוח רעות לפנינו ?סובה ;׳־ת ע‪-‬־א ליתא תיכח רעות‬
‫ואיתא במנחות שם ובמהרצ־נ‪ .‬ל( אמר רבא ובן ל^לב וכו׳ במנחות שס איתא אסר י כ ה ובן חוא‬
‫באויז‪ ,‬ובן הביא גס הסחבר לקמן ונירסחו אסר ולא ואסר ‪3‬דאיתא במנחות‪ .‬וכן תוא ברייף וברא*׳•‪.‬‬
 ‫מחזור רטדי‬ ‫‪424‬‬

‫הפורענות שהרי תנוסה‪ ,‬שירי גמדה היא ואינה מעכבת ‪:‬פיה‪ .‬י( כדתניא כתיב וטייחינן‬
‫לד‪ .‬בנמר׳ דיומ׳‪ .‬בפיק‪ .‬לתנופה‪ .‬לכפר עליו‪ .‬וכי תנופה מכפרת‪ .‬והלא אין כפרד אלא‬
‫כדם‪ .‬אלא שאס עשאח לתנופה שירי מנוה מעלה עליו הגת׳ כאילו לא כיפר‪ .‬וכיפר‪.‬‬
‫פי׳ והלא אין עיקר כפרה אלא בדם‪ .‬דכת׳ ואבלו אתם אשר כפר בהם ונו׳‬
‫)שמות כט(‪ .‬ז( מלמד שהנהנים אוכלין ובעלים מתכפרים‪ .‬שיד מצוד‪ .,‬פי׳ ששיירה ולא‬
‫עשאה‪ .‬כאילו לא כפר‪ .‬כפרה נמורה מן המובחר‪ ,‬וכפר‪ .‬בלומ׳ אע־פ כן ו‪8‬טר‪ .‬שאינו‬
‫צריך להביא קרבן אחר‪ .‬ובן ללולב‪ .‬פי שמוליך ומביא מעלה ומוריד‪ :‬וכן כהלכות‬
‫גדולות מצאתי‪:‬‬
‫ח׳׳ר ח( העושה לולב לעצמו אום׳ ברוך שהחיינו וקיימנו והניענו לזמן הזה‪ .‬נטלו לצאת‬
‫בו אומי אקב־ו על נטילת לולב‪ .‬ט( ומוליך ומביא ‪.‬מעלה ומוריד‪ .‬י( ור־ח איש‬
‫רומי פי׳ וניעטע זד‪ ,‬זולהי מוליך ומביא מעלה ומוריד‪ ,‬כ( כמו ששנינו במנחות‪) .‬טי׳(‬
‫]פרק[ כל המנחות‪ .‬ומייתי לה בס׳ לולב הנזיל‪ .‬כעיניין שתי הלחם וכבשי עצרת‪ .‬ואם׳‬
‫רבה התם‪ .‬וכן ללולב‪ .‬אלם׳ צר־ך לנענע בהולכה והובאה שש פעמים זולתי מוליך‬
‫ומביא מעלה ומוריד‪ :‬וכן קיבלנו מרכינו הרב זצייל‪ :‬והעמידנו כעיקר הדבר מתלמוד‬
‫ארן ישראל‪:‬‬
‫^ לולב הגזול והיבש פסול‪ .‬נקטם ראשו‪ .‬נפרצו עליו ]פסול[‪ .‬נפרדו עליו כשר‪ .‬ר׳‬
‫יהודה אומי יאגדגו מלמעלה‪ :‬פי׳ לולב‪ .‬כף תמרים‪ .‬ואע־נ רקרינן כסות חמד׳‪.‬‬
‫מ( כסת בתי‪ .‬חסר בלא ר־ו ויש אם למסורת‪ :‬נזול‪ .‬פסול‪ .‬דכת׳ ולקהתם לכם )ויקרא כנ(‪.‬‬
‫משלכם‪ .‬ותה ליה מצוד! הבאה בעבירה‪ .‬ואשכחן קרא דאוסר מנוה הבאה כעבירה‪.‬‬

‫ו( כ ד ח נ י א ב ח ׳ ‪ -‬כ ו כ ו ׳ ה ו א ל ש ו ן ר ע ד י ס ו כ ה ל ׳ ׳ ח ע׳׳א ע׳׳ש‬ ‫) ה ה א ד ר ׳ יוסי ד ק א ס ד וכוי כ צ ״ ל ‪.‬‬

‫) ו ב ט ע ו ת נ ר פ ם שש כ ד ח נ ן { ו ה ו א ב ח ״ כ פ ר ש ה מ צ ו ר ע ו ה כ י א י ח א ה ח ט ל ת נ ו פ ה ל כ פ ר ו כ י י ש ת נ ו פ ת‬
‫ט כ פ י ת א ״ כ ל מ ה נ א ס ר ל ח נ ו פ ה ל כ פ ר א ל א ל ל מ ד שאש ע ש ה ת נ ו פ ה ש י ר י ם צ ו ה כ א ל ו ל א כ י פ ר ‪,‬‬
‫ו פ י ר ש הק׳יא ו ד ל ב ג מ ר א נ ר ס י נ ן ב א ל ו ל א כ י פ ר ו כ פ ר ו מ פ ר ש ל ה ב פ י ׳ ק ר ו ב ת י פ ) ע ״ ע ר ע ‪ -‬כ ( כ פ ר‬
‫כ כ ד א ע ל ח ט א ש ב י ד ו ונצול ס ן ה י ס ו ד י ! א ב ל ל א כ פ ר ק ט י ש מ י א ל נ ח ת ר ו ח ל ק ו נ ו ש ל א ע ש ה ס צ ו ה‬
‫מ ן ה מ ו ב ח ר ‪ ,‬ועיי׳ י ו מ א ה ׳ ע׳׳א‪ ,‬ו פ נ ח ו ח צ׳׳ג ע׳׳ב‪ .‬ז( מ ל מ ד ש ה כ ה נ י ש א ו כ ל י ן זכו׳ ששחיש נ׳‪-‬ט ע׳יכ‪.‬‬
‫י( ו י ״ ח א י ש‬ ‫‪ (P‬ו נ ע י י ן וכזביא וכו׳ ש ס ל׳־ז ע׳׳כ‪.‬‬ ‫יז( ה ע ו ש ה ל ו ל ב ל ע צ מ ו וכו׳ ס ו כ ה ‪0‬׳‪ v‬ע׳׳א‪.‬‬
‫‪ .‬ר ו מ י פ י ר ש זכו׳ בעני! ה נ ע נ ו ע י ם א ש ר מ ק ו ר ו ה ו א ב י ר ו ש ל מ י פ‪-‬׳ג ד ס ו כ ה ה י ׳ ח ר ב ו ג פ ר ב ו ה ח ו ל ק י ם‬
‫‪ p x‬י ש ר א ל די‪.‬רפינן ה ח ם ר ב‬ ‫ב פ י ר ו ש ה י ר ו ש ל מ י עיי׳ כ ע ר ו ך ע ר ך ג ע ב׳ ו ע י ק ר ר ב ד ז ה מ ת ל מ ו ד‬
‫ח י י א ב ן א ש י ב ש ם ר ב ה ט ש כ י ס ל ל כ ת כ ד ר ר נ ו ט ל ל ו ל י ו מ נ ע נ ע שופ‪.‬׳ ו ת ו ק ע ו כ ש מ ג י ע ז ס ן ק׳׳ש‬
‫ק ו ר א ו מ ת פ ל ל ת נ י א צרי׳ ל נ ע נ ע ג׳ פ ע מ י ם ע ל ב ר ר ב ד ו ד ם ־ ב ע י ר ׳ ו י ר א ח כ ץ ח ד ו ה כ י ן ח ד א ו‬
‫ה כ י ; ו ח כ י ; ח ד פ י ר ש כ נ ר א מ ר ע ר י ׳ נ י ע נ ו ע גי פענגיש כ ע י ד ׳ ז י ר א ה ה ו ל כ ה ח ח ש ב פ ע ס אח־‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ה ה ו נ א ה פ ע ס א ד ר ה א ו ה ה ו ל כ ה ו ה ה ו ב א ה פ ע ס א ח ת נ ח ש כ י ם וצי־ ׳ ל ה ו ל י ך ו ל ה ב י א נ ׳ פ ע ם י ס ב כ ל‬
‫א ח ר ו א ח ד ‪ .‬ח מ ן ת ג י נ ן ) ‪ :‬ר ה ס ״ כ ע׳׳א( וצרי׳ ל כ ס כ ם ג׳ שעהיס ע ל ב ל א ח ת ו א ת ת ר• ז ע י ר א כ ע י‬
‫ה כ י ן ח ד ו ה כ י ; ח ד א ו ה נ י ן ו ה כ י ן ח ד ו ל א א פ ש ו ט וכיון ר ל א א פ ש ו ט ע ב ד י ‪ ; :‬ל ח ו ס ר א ש ל ש ה פ ע מ י ם‬
‫ע ל כ ל א ח ד ו א ח ר ‪ .‬ועיי׳ ת ו ס ׳ ס ו כ ה י ל ״ ז ע ״ ב ד ״ ה ב ר י ל ע צ ו ר ו כ ר ו ח ו ס ׳ מ נ ח ו ת ם ״ ב ע׳׳א ד ״ ה כ ד י‬
‫‪1‬‬
‫וכי' ׳׳כיי' בד*ן ו ב ב ע ל ה ע ט ו ר ו ב ר ש ב ״ א ו כ מ ה ר י צ ׳ י ג ע ם ו ד קי׳׳ב ו ב מ נ ה י נ ה ׳ ל ו ל ב א ו ח ל ״ ח ‪ ,‬ועיי׳‬
‫ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ׳ ‪ :‬א סי' ח ־ ״ ז ש א ל ח מ ה ד ע ת י ב נ ע נ ו ע י ( ש ל ל ו ל ב וכו׳ א ל א ש א ט ס ו מ כ י ן ע ל ד ב ר ד ב י ט‬
‫ח נ נ א ל ו ״ ל שאמי־ שצרי׳ ל נ ע נ ע ב ה ו ל כ ה ו ה ו ב א ה ש ל ש ה פ ע מ י ס » ל ח • מ ו ל י ך ו מ ב י א ו ה כ י א ר א י ה‬
‫כ ש ם ד ב י נ ו ה א י י דיל וכוי חשש סי• תרע״ו‪ ,‬ועיי׳ ר מ ב ^ ס פ ״ ז ס ח ׳ לו‪-‬יב ה ״ ש ו״‪ ,‬ו ב ש ׳ ׳ ס ה״ש‪ ,‬ו ב ל ת ׳ ׳ ס‬
‫ה ״ י ועיי׳ ב ש ו ״ ת ה ר ל נ ׳ י ה סי׳ ע ״ ט ובעןר׳ת ס ה ר ש ׳ ׳ ל סי׳ פ ״ נ ו ב ט ו ר סי׳ ת ר נ ״ א ו ב ש ״ ע ש ס ו ב ס י ׳ א‬
‫ש ם ס ״ ק ב׳ ו ב ט ״ ו ס •יק י׳ וי״א‪ ,‬ו ב ב י א ו ר י ה ג ר ״ א ' פ ״ ק כי׳ח ועיי ב א ר ו כ ה ב ס פ ר כ פ ו ת ח ט ר י ם ‪ ,‬ו ס ה‬
‫ש ב ח ג ה מ ח ב ר ובן קב־ינו ס ר ב י נ ו ה ר ב וצ׳׳ל ו ה ע ; ז י ר נ ו ב ע י ק ר ה ד ב ר ס ח ל מ ו ד א ר ץ י ש ר א ל ‪ ,‬בעין•‬
‫ל ש ו ן ז ה פ ס ש ה ו א ב ס נ ר ׳ י נ ה ׳ ל י ל ב יז״ל ו פ י ר ש ר י ח ז נ ע ג ו ע ז ה ז ו ל ת י מ ו ל י ך ז ט ב י א מ ע ל ה ז ט ז ד י ד‬
‫וכן קבל‪,:‬־ מ ר כ י נ ו ה א ״ ב ו ה ע מ י ד נ ו כ ע ק ר ד ג ר ז ה ט ת ־ י מ ו ד י ר ו ש ל מ י ו ב ל טעיי׳ י ר א ה כ י כ ל‬
‫ד ב ר י ה ם ' ו ל ש ו נ ם ישוו י ה ד ‪ ,‬ו ד ב ר י ש נ י ה ם ל ק ו ח י ם ה מ ה מ ס ה ר י צ ׳ ׳ נ ע מ ו ד ק י ״ ב וז״ל שש ו ר ב י ח נ נ א ל‬
‫ה כ י א מ ר י ו נ ע ט ע ז ה ז ו ל ת י י מולי' ו פ ב י א מ ע ל ה ו מ ו ר י ד א ל א צרי׳ ל נ ע נ ע ב ה ו ל כ ה ו ה כ א ה ג׳ פ ע מ י ם‬
‫ז ו ל ת י מולי׳ ו מ ב י א פ ע ל ה ו מ ו ר י ד וכן קבלינו מ ר ב י נ ו ה א ב א • ל ו ה ע מ ד נ ו ב ע י ק ר ד ב ר ז ה מ ת ל מ ו ד‬
‫א ר ץ ישראל‪ ,‬ועל ת י ב ח פ ר ב י נ ו ‪.,‬האב״ ו״ל י י ר ש ה ר ה ״ ג רווירצבורג ד ה כ ו ו נ ה ע ל ר ב י ט ח ו ש י א ל‬
‫א ב י ו ש ל ר״יח ו ל ד ע ת י צ ״ ל ש ם ו ב מ נ ה י ג שש ובן ק ב ל ט מ ר ב י נ ו ‪,‬׳הרב׳׳ ו ״ ל כ ל ש ו ן ה פ ה ב ר כ א ן ‪.‬‬
‫ל( ל ו ל ב ה נ ז ו ל וכו׳ נ פ ר צ ו‬ ‫•כ( כ ס ו ש ש נ י נ ו ב ג ב ה ו ת פ ר ק כ ל ה פ נ ת ו ת וכו׳ כצ־־ל פ י ח ו ת ש״א ע ׳ א ‪.‬‬
‫מ( כ פ ת כ ת י ב תשר וכו׳ ש ם‬ ‫פ ס ו ל וכו׳ כצ׳׳ל ס ו כ ה כ ״ ט ע ־ ב ‪ ,‬פ י ר ש ל ו ל ב כ ף ת מ ר י ם כ ס ר ש ״ י ש ם ‪.‬‬
‫‪425‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫רכת׳ והבאתם נוול ואת הפסת ואת החולה )מלאכי א( מול דוסיא דססת מה‬
‫סיםח שאין לו הקנה לאחר ומן להקריבו שהרי מום קבוע הוא עולמים‪ .‬אף נזול אין לו‬
‫תקנה לאחר זמן‪ .‬ואפי׳ בייאוש‪ .‬דשמעינ׳ ליה למריה דמייאש סיניה וא׳ ווי ליד‪ ,‬לחסרון‬
‫כיס‪ :‬ואע־נ דלעיניין פיקנא אסרי׳ כבבא קמא פר• הנמל רבה‪ .‬דקנייה ליה בייאוש והד‬
‫דידיה‪ .‬אפי׳ הכי אקרובי למזבח לא‪ .‬משום דהוה לי מעוד‪ ,‬הבאה בעבירה‪ :‬נ( יבש םסול‬
‫לפי שאינו הדר‪ .‬ובירושלמי אמרי׳ יבש פסול משומ רבת׳ לא המתי׳ יהללו יה‬
‫)תהלים קמו(‪ .‬כלומר כיון שהוא יבש הרי תוא כמת‪ .‬ואינו ידיי להלל יה בו‪ :‬נפרעו‬
‫עליו‪ .‬אמי רב םפא ס( דעביר כי חופיא‪ .‬שקורין אשקובא שמככדין בה את הבית‪.‬‬
‫ועושץ אותה מעלי[ של לולב התלושין ‪0‬ן השדרה‪ .‬ואונדין מהן הרכה ביחד‪ .‬והאי לאו‬
‫הידור הוא‪ .‬דאיפרוד אפרורי‪ .‬מהוברין הן מלמטה בשררה‪ .‬אלא שלמעלה ראשיהן‬
‫נפרדין לכאן ולכאן‪ .‬כענפי אילן‪ :‬נקטם ראשו‪ .‬פסול‪ .‬פ( אפ׳ רב הונא בר הנינא לא‬
‫שנו אלא נקטם‪ .‬אבל נסדק כשר‪ .‬אמי ר ב פ ם א ה( והוא דעכיד כהיפנק‪ :‬פי׳ נסדק‪.‬‬
‫נסדקו ראשי העלין‪ .‬כסוף‪ .‬הלכף )כאנמון( ]כאנסן[ ראשו )ישעיה נח(‪ .‬צ( קוק‪.‬‬
‫שיוצאין בשדרה שלו עוקצים‪ .‬כמין קוצים‪ .‬עקומ‪ .‬דומה למנל‪ .‬חדא מילחא היא‪.‬‬
‫חרית‪ .‬קשה‪ .‬שנעשה חרשת‪ .‬שכן דרך הלולכ עליו נושרין כימות הנשם״ השדרה‬
‫מתקשת ונעשה עץ‪ .‬דומה לחרות התהיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ‪ :‬אמ׳ רב פסא‬
‫האי דקתנ* סרוק פסול לאו שנסדקו ראשי עליו לשדרה אלא דעביד כיהימנק‪ .‬פיינמור‬
‫של ברול של םוסרים‪ .‬שיש לו שני ראשים )שראשו מפוסל( ]וראשו אהד מפוצל[ כך‬
‫נרול הלולב כמין ]שתי[ שדראוח מחצית עליו לכאן וסהצית לכאן‪ .‬ק( ואמי רב פסא‬
‫האי לולבא דםליק בהד הוצא בעל מום הוא ופסול‪ .‬פי׳ שכל עליו עולין מצד אחר‪.‬‬
‫בעי רב פפא נחלקה התיומת)מהן( ]מהו[‪ .‬בתר דבעיא הדר םשטח‪ .‬נחלקה‪ .‬נעשה כפין‬
‫שניטלה ופסול‪ .‬פי׳ נהלקה התיוםת‪ .‬שני עליו עליונימ האמצעיים של נוף השדוד‪ ,‬והן‬
‫נחלקין זה מזה‪ .‬ל( ונסדקה השדרה )עם( ]עד[ העלין שלמטה מהם‪ .‬היומון לפי‬

‫ל״ב ןףא ועיי׳ בחוס׳ שם דיה כשח כתיב ובו׳ ובחום׳ לעיל ר ע״ב ד״ה ודי שםעון וכר״ בה‬
‫פיסח שאץ לו חקנה ובו• שם ל׳ ע־א וע׳־ש חוס• דיה משום ובי וחוס׳ לעיל ש׳ ד־ה ההוא וכוי‪.‬‬
‫<( יבש פסול לסי שאינו הדר שם ביס ע׳׳כ׳ ובירושלמי אמרינן ובו׳ פ׳ג דסוכה ה׳־א ועיי׳ ברא״ש‬
‫וכיין דיש פינ דסזכה‪ .‬ועיי׳ באויז ח׳ ס מ ה סי׳ ש׳׳ו‪ ,‬וכחשובוח ביכח אברהם לבן הרמב״ם הנדפס‬
‫מחדש סי׳ ‪b‬״‪ (0 .2‬דעניד ב׳ חופיא זכר שש ל־יב ע״א תירושו כפירש׳׳י ועיין בת‪1‬ס׳ שם ביט‬
‫ע״כ ד׳יח נפרצו עליו וכו׳ ובםור וב״י סי׳ תרס״ה דיה ואם נפרצו עליו וכוי‪ .‬מ( אסר רב חונא‬
‫בר חנינא ליש אלא נקטם וכו׳ לפנינו שם ליא ע״ב איחא אמר רב הונא ל׳׳ש אלא נקטם וכר‪.‬‬
‫פ( והוא דעביד כהוטנק‪ ,‬ובן הוא בערר ערך הטנק ע׳ ש‪ ,‬ולפנינו ל׳׳ב ע״א ל»חא חיבח‪.‬והוא‪ .‬ל( קוזץ‬
‫וכו׳ עוקצים כמי! קוצים וכו׳ ובן פירש׳״ ועיין עת׳ ערך קווץ פירוש ענין צמיתה‪ ,‬ובערן כווץ‪ ,‬וביי״ף‬
‫סביא תניא לולב כווץ קווץ ומשמע דגרס הרווייהו‪ ,‬ופירש הר״ן כווץ שעשוי קמטים קמטים׳ קווץ‬
‫שיש בו קוצים ועיי׳ בדא״ש פ״נ ה״ד וצ׳׳ל שם ובערו׳ ערך ביוץ וכר ועיי׳ כרשב׳׳א שם‪ .‬שני ראשים‬
‫וראשו אהד טפוצל כצ״ל‪ .‬ק( ואמר רב פסא האי לולבא וכו׳ לפנינו שם איתא ואמר רבא וכוי‪.‬‬
‫ל( ונסדקה השדרה עד העלין וכו׳ כצ״ל דייל שני עלי! עליונים האמצעים של טף השדרה שזכר‬
‫סקודס נסדקה עד העלין שלמטה מהן‪ .‬ולשון רש״י נחלקה התיוםח שני עלי! עליונים אמצעים ששם‬
‫השדרה כלה נהלקו זה מזה ינסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהן כיונתו גי׳כ שנסרקו העלי)‬
‫היוצאים סן השדרה ונתלקו עד תתילח עץ השדרה וכן פירש הק׳נ נרא״ש שם ע״ש‪ ,‬ועיי׳ בה״נ‬
‫פרק לולב חגזול נחלקה תתיאםה מהו ההוא נכא דהוצא היכא דדביקין כהדדי ההוא רםתייס להו‬
‫ופשוי להו חד‪ .‬וכן פירש בערוך ערך חיים בפירוש הראשון ע׳׳ש ועי׳ חוס׳ סוכה ל־כ ע״א ד״ה‬
‫נחלקה וכו׳ וברא״ש שם סי׳ ף‪ ,‬וברי״ף ור״ן שם‪ ,‬ותוס׳ ב״ק צ׳׳ו ע׳׳א ד״ה נחלקה וכר ודייה‬
‫נטלה וכר וברא״ש פ״ט סי׳ ד׳ ובש׳׳מ שם‪ ,‬ועיין בטהדיצ״‪ :‬ע׳ ק״ב‪,‬׳ ותמים רעים סי׳ רל״ב‪ ,‬ובספר‬
‫יראים סי׳ קכ׳׳ר‪ ,‬יבבעה־׳מ‪ ,‬ובשערי תשובה סי׳ ש׳׳ו‪ ,‬ובשה׳ל סי• שנ״א‪ .‬ובחניא סי׳ ס׳׳ה‪ ,‬ובאו״ז‬
‫סרק לולב הגזול סי׳ ש־׳ו אות ד׳ )ושם איחא במקום בעי רכ פפא כעי ר׳ ירםיח( ועיין בשו׳־ת‬
‫תר‪~,‬ד סי׳ צייו וז״ל נחלקו חתיומות דלולב רבו בו פתרונים היאך אנו טהנין בו‪ .‬תשובה דיש לנהונ‬
‫בפירוש אחר דרש׳־י)וליתא ברש״* שלפנינו( במה שכתב בסמ׳׳ק רעלה האמצעית שדרכו להיות כפול‬
‫כשאר עלין נהלקה לשנים! זהו גחלקו החיומוח ולא נקרא נחלקה אא״כ נךיקה עד ‪,‬למטה טן‬
‫העלין‪ ,‬וכאר׳ז הוסיף להקל רבעי גחלקה השדראוח ג״כ עד העלין שלמטה" הימנו וחיינו נחלקה‬
‫חתיוסוח לפירי׳שי )זהו כפירש׳׳י שלפנינו ונסדקה השדרה ער וכו׳ ולא כפירוש הק״נ( וכתב עלה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪426‬‬

‫שםרובקץ )כתיוסים( ]כתאומים[‪ :‬שמעי׳ מוזכא דלולב יבש פסול מאותם ס( שיכול‬
‫להביא אחד‪ .‬יבש פסול‪ .‬יי( יבש ממש ממראה שלו הראשון ונשבר במהרה &( אב‬
‫)כבוש( ]כמוש[ שקורי׳ פלטרי‪ .‬כשר‪ .‬נקטם ראשו של לולב פסול‪ .‬הנמה שבו‪ .‬אס‬
‫נחתך ראש שני עליו הנבוהין סכולן‪ .‬קרי ראשו‪ .‬אבל אם נסדקו העלין כשר‪ .‬נסחנו‬
‫העלין שאין סחוברין)כשררה( ]בשדרה[ אלא עיי האנד סםול‪ .‬וביש אם נשרו סכל וכל‬
‫שיהא מסול‪ .‬ובנון נ( שנטחנו או נשרו הרוב‪ .‬אכל המיעוט כשר‪ .‬נ( וצריך שבכל אורך‬
‫לולב לא חחא מגולח חשדרח מתםת רליכא ענבים )דראו( ]רדאר[ לכסות בעינן‪ .‬ולצד‬
‫משד• של לולב צריך להוהר שיחו מחהילין העלין שלא יחסר השיעור‪ :‬כ‪6‬וף‪ .‬קורן‪.‬‬
‫עקום‪ .‬דומה למגל‪ .‬נטול‪ .‬וכן נהלקד‪ .‬התיוסת או גיטלה‪ :‬מצאתי בה־נ‪ :‬ד(והיכא דלא‬
‫אתנח ית לולב מערב עם טוב בהושענא מתנה ליה ביום טוב כמעשה רבה בר שמואל‪.‬‬
‫ומר שמואל‪ :‬ה( הדס הטול והיבש ססול‪ .‬נקטם ראשו‪ .‬נמחנו עלץ או שהל ענביו‬
‫הרוכץ טעליל מעל‪ .‬ואס םיעמ כשר ואין סמעםין ביום טוב‪ :‬מי׳ נסרצו‪ .‬נשרו‪ .‬ענביו‪.‬‬
‫מרי שבו הדומה לענבים‪ .‬ואץ םמעטין בעם טוב‪ .‬ו(םשום דקא מתקן ביום טוב מנא‪:‬‬
‫שהיה ססול ועתה מכשירו‪ :‬ת־ר '(יבשו חב עליו ונשתיירו שלשה בדי)עליו( ]עלץ[‬
‫לחים כשר‪ .‬דבציר משלשה בדי עלץ לא הד עכזת‪ .‬ובראש כל אחד ואחד שהיו עליז‬
‫עלץ הלחים בראשי הבדים‪ .‬אבל באמצעם לאו הדר חוא‪ :‬ודר ״(ענף עץ עבות‪ .‬עץ‬
‫שהוא עבות‪ .‬וענפיו מטים את עציו‪ .‬וה תרם‪ :‬ח־ר ני( קלועה כםץ קליעה רומה לשלשלת‬
‫זה הדם‪ :‬תגא ע מ ת כשר‪ .‬שאינז ע ט ת ממלל‪ .‬היכי רמי עטת‪ .‬אם׳ דכ יהודה דקיימי‬
‫חלתא תלתא מרפי בחד קינא‪ .‬ורב כהנא אס׳ תרי וחד‪ .‬רב אהא כריה דרבא מהדר‬
‫אתרי והד‪ .‬הואיל ונפק מסוסיה דרב כתנא‪ :‬איל מר בר אמימר לרב אשי אבא לההוא‬
‫חרס שוטה קרי ליה‪ :‬פי׳ ענף עץ עבות‪ .‬עץ שטלו ענף‪ .‬שחעץ מחופה בעלין על ירי‬
‫שעשויין הן בקליעה ושרשרות )ושוכבין( ]ושתבין[ על אביהן וםורנבץ זה על זר‪-‬‬
‫תלתא תלתא כחד קינא‪ .‬נ׳ עלין בקן אחד‪ .‬רוצאין מחוך עוקץ אהד‪ :‬תרי והד‪ .‬שני‬
‫עלץ בעוקץ אהד‪ .‬י( ועלה אחד מלסםה ארוך‪ .‬ועולה ורוכב על השנים‪ .‬מהרד אתרי‬
‫הריי וחאו״ז רעל פירש״י אני ‪0‬וטך חלבה למעשה‪ ,‬ולשון ‪0‬ס״ק נסי משסע להכשיר כפירש׳׳י‪ .‬ובן‬
‫ראיתי לאחר מגערולים שחיח נוהג לחכ״יר לולבין שהיו סדוקים געלח האמצעית בראשיהן ב ת ח ב‬
‫אצבע ויותר! ע׳׳כ‪ .‬ועי׳ ‪ r v o‬כב״ק פ״ט וד׳כ‪ ,‬ובכפות תסריפ‪ ,‬ובסוד וג׳יי סי׳ תרכדה ובט״ז שט‬
‫ס*ק ד׳‪ ,‬וכביאור• ת נ ר י א ס י ק י׳ יי״א‪ .‬פ( שיטלין להביא אהד וכו׳ הוא כדעת בעל היראיפ ס י ׳ ק נ ׳ ד‬
‫ח״ ל ‪ uSonr vy*1‬יב»ש כלולב הדם ועיבח םבשירין אנו יבישין ו»ברכין איבישין וכר וםנלן דבשע*‬
‫הדחק סברכין איבשין רהניא ט ר ק לולב יבישין פסוליז ור׳ יהודה אםי יבישין גשירין אסר ר׳ יהודה‬
‫סעשה גאמז• נרבץ שחיו סורישי! לולכיה! לבניה! ולבני בניהן‪ ,‬אסרו לו אין סעח הדחק ראיה‪,‬‬
‫איסא אפי‪ 6‬בשעת הדחק אפילו לרבנן שפיר דמי דטברכין‪ ,‬וכן הביא הסרדכי בשםץבש״ג דסוכה‬
‫סי׳ ו מ ״ נ ‪ .try‬יעי לקט! סי׳ שזד׳ג‪ (0 .‬יבש סםש םםדאה שלו הראשון וט• הרוס• שש כ׳־ס ע׳׳ב‬
‫ד*ח לולב זבד כתבו דשיעוד יבש שיהא בפרך בצפורן‪ .‬ועי׳ ברא־יש ‪ r e‬פי־ א׳ שהביא דעת הדאב‪-‬ד‬
‫רגבי לולב אפילי אהד כמה שנים אינו נפרד ואינו עופר הארס על יבשוחו בפריבה ושבירה אלא‬
‫»סיטן הנכק וחישר בטיני עצים והוא הסראה שלחס ובר ע״ש ודעת הראב׳׳ד שהביא הוא בחטים‬
‫חנים סי׳ רל׳׳ב׳ ועיין ברא׳׳ש פ׳׳ג סי׳ ייד‪ ,‬ועיי בשו״ת משאת בנימין סי׳ י״ז דפסיק לענין לולבין‬
‫והי־סיס יבשים דלא תת יבשים אאי־ב בדאיכא תרתי לריעוחא שילבינו פניו ויהיה נפדך במורן‬
‫ותביאו חמג‪-‬א בם•׳ חו־טיו ס״ק י ׳ ועי׳ כבית אפריש ח׳ א׳ח שיי ס״א‪ (6 .‬אבל גםיש שקירין‬
‫•לטדי וכר כצ׳ל שם ל׳א ע׳יא כמושים •כשרים ועיין לעיל• סימן שס״ב שאי! סחוברין בשדרה‬
‫בן צריך להיות שם כייס ע׳׳ב‪ .‬נ( שנפרדו או נשרו הרוב ובו׳ תוספתא פ׳־ב רםוכח או שנפרצו‬
‫ח ב עריו פסול וכר‪ .‬נ( וצריך שבכל אורך לזלכ וט׳ עיי רשכ״א ור״ן שבתט יכן כהדס בעינן‬
‫שיחא כל אזיעורו עבות ובן הדין בלולב‪ .‬י( ותיכ׳י רלא אתנת וכר כן הוא לשון כה׳־נ ישם איחא‬
‫במעשה ד ס י ט־ רב חנה וסו־ שטזאל זלא ידעתי הםקזם שםוזכד מעשה כזה‪ ,‬זעי׳ בריין! וכרא״ש‬
‫והשתא דקיי״ל דלולכ אין צריך אגד אי לא אחנחיח סעיר׳ט פ נ ח ליה ביו׳׳ם זכר ועיי׳ ברין שם‪.‬‬
‫ה( חרס הגזול וכו׳ שס ל׳׳ב ע׳׳ב‪ .‬ו( משום דקא מתקן וכו׳ שם ל״ג ע׳׳ב‪ .‬ז( י ב » רוב עליו‬
‫וכוי י הוא כפירש״ שם זעיין כדא״ש ‪0‬״ג ‪0‬״ י׳ ‪ (0‬ענן( עץ ע ט ת וכר שש ל״ב ע״ב ע*ש ובירושלס׳‬
‫ס׳יג ה־־ב כחיב וענן! עץ ע ט ת שענפיו חופין אח רוט ועולה כמין קליעה ואיזה זח הדם‪ ,‬והיא‬
‫ברייתא כספרא פרשה אסוד פרק ס״ז‪ .‬פ( קלועה כפין קליעה וכי ומכבי! על אביהן יט׳ כ»״ל‬
‫ובן חוא בריין‪ ,‬ונרש״י איחא ו » ש נ י ן ע ל א*חן‪(• .‬ועלה אחד סל‪»0‬ח וכו׳ בן •ירש׳׳* שם ותא דלא‬
‫‪427‬‬ ‫מחזוי רטרי‬
‫והד‪ .‬אע־נ דתלתא כהד קינא נפי כל שכן דכשר‪ .‬הואיל ונפק מסוסיה דרב כ ת א ‪:‬‬
‫כ( והלכה כרי י מ י ה ‪ :‬אם׳ רב תסדא‪ .‬ל( הדס שומה לסונה‪ .‬עץ עבות‪ .‬ללולב‪(" .‬והאי‬
‫הדס ]שומה[ םסול לתשענא‪ .‬בין להודיה‪ .‬בין)אהדס( ]בהדי הדס[ אחרינא‪ .‬וחיכי י פ י‬
‫הדס שומה נ(דרברק אמרפיה וםת״ן‪ .‬ס(חניא ר׳ )•שמעל( ]ישמעאל[ אומי‪ .‬פרי עץ‬
‫הדר‪ .‬אחד‪ .‬כסות תמרים‪ .‬אחד‪ .‬וענף עץ עבות‪ .‬שלשח‪ .‬וערבי נתל שתים‪ .‬ואפי• שנים‬
‫קמוטים ואחד שאינו קטום‪ .‬ר׳ פרפון אומר אפילו שלשתן קטופים‪ .‬ר׳ עקיבא אום׳‬
‫כשם שלולב אהד ואתרונ אחד‪ .‬כך ערבה אהד והדס אחד‪ .‬אס׳ לו ר׳ אליעזר יכול יהא‬
‫אחרונ עמהן באנודה אחת‪ .‬אמרת‪ .‬ויי נאמר ונפח‪ .‬והלא לא נאמר אלא נפח‪.‬‬
‫שתהא לקיחה תפח‪ .‬ור׳ ישמעאל םח נפשך‪.‬‬
‫אי שלימים בעי‪ .‬ליבעי כולהו שלימים‪ .‬ואי לא בעי שלימים‪ .‬אפי׳ חד נפי לא ליבעי‪.‬‬
‫פ( אמי רב ארא א־ר הזר בו ר׳ ישמעאל‪ :‬אםר ר׳ יתדה אמי שמואל הלכה כר׳ טרסון‪:‬‬
‫סי׳ כפות תפרים‪ .‬אחת משמע‪ .‬בפת כחי‪ .‬וענף‪ .‬אחד‪ .‬עץ‪ .‬אחד‪ .‬עבוח‪ .‬אחד‪ .‬הרי ני‪.‬‬
‫אפי־ שגיס קטומים‪ .‬אהרם קאי‪ :‬יבול יאנלפ בולן‪ .‬ואף האתרונ עמה‪ .‬אמרת וכי נאמד‬
‫וכפות חפרים‪ .‬דלמעי דיו מוסיף על עניין ראשון‪ .‬ליקת כסת עס פרי עץ הדר‪ .‬והלא לא‬
‫נאמר אלא כפת‪ .‬משמע היא בפני עגמה ולא עס חאחרונ‪ • .‬וענף עץ עבות‪ .‬מוסב על‬
‫כפות‪ .‬וערכי נחל‪ .‬סוסיף עליהן‪ .‬שנ׳ בהן מיין‪ .‬לפיכך נאנרין עם הלולב‪ .‬שםעכבץ זה‬
‫את וה‪ .‬אס חסו־ אחד מארבעתם‪ .‬אין הלקיחה לשס מנוד‪ ,‬תמה‪ .‬שלימה‪ .‬ד ד ש ולקחתם‪.‬‬
‫לקח חם‪ .‬כמו פ( וכחבחם‪ .‬כתיבה חמח‪ .‬ור׳ ישמעאל דמכשר שני קמוםים וחד מצריך‬
‫שלם‪ .‬צ( היק חלקו הכת׳‪ .‬אי בעי הדר‪ .‬ניבעי ככולהו‪ .‬ואי לא בעי הדר לא ניבעי אפי׳‬
‫כחד‪ .‬ק(רכ אוייא‪ .‬שם הכס‪ .‬ת ר בו ר• ישמעאל‪ .‬מתחילת רברזו‪ .‬ומכשר בחר‪ .‬ו פ י ת‬
‫הדר מ ל ‪ :‬הלכה כר׳ מרטון‪ .‬לדקל‪ .‬דקטום כשד‪ .‬דקסבר אע״נ דקטום הדר הוא‪ :‬שפעי׳‬
‫סהגא דנקמם ראשו של הדס כשר‪ :‬י( ערבה נוולה‪ .‬ויבשר‪ .‬פסולה‪ .‬כלולב‪ .‬דלכס‬
‫אכולוע קאי‪ .‬נקטס ראשה‪ .‬נפרצו עליה‪ .‬והצפצפה פסולה‪ .‬כמושה‪ .‬ושנשרו מקצת‬
‫עליה‪ .‬ושל בעל‪ .‬כשירת‪ .‬סי׳ צפצפה‪ .‬מין ערכה‪ .‬ועלה שלה ענול‪ .‬כמושה סלמרי‪ .‬ושל‬
‫בעל‪ .‬שנדילה בשדה‪ .‬שלא על הנחל‪ .‬בעל קרי קרקע שאינה צריכה להשקות׳ )דםנילה(‬

‫• י י * ב א י ש ו ת ׳ מ ל ח אחי סלטעלת רוכב על השנים י כ נ י האי נזונא לא הוה קרי ליה הדפ‬
‫• ם ח כן בחב סוורייק ‪ want‬ם״א וזיל פירש׳׳י תרי וחד שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד ולמטה‬
‫א ח ן ועולח ווזככ על » י ם עכ׳׳ל ולפי דבריו נוכל לומר דרוקא אותו שהעלה השלישי ל פ ס ה סן‬
‫חשניס עולח ורוכג וט׳ הוא דסקרי הדס שומה אכל אם הוא לסעלה סן השנים אפשר שהוא כשר‬
‫לרש״י וראיתי בסחר־ס » ב ר חעיר טחשובוח םהריי׳ק ועיין בשו׳‪-‬ח ח׳׳צ סי׳ קס׳׳א ובהגהות רש‪-‬׳פ‬
‫על ס י ד * בר״ד פ׳ מ א אוח ם׳ ‪ .‬נ( והלכה כרי יהודח הוא לשון ה״נ‪ (S .‬הרם שיטה לסוכה‬
‫»( והאי הים‬ ‫יכו׳ שפ י״כ ע׳׳א‪ ,‬ועי׳ כשו׳׳ת חשב״ץ ח״ש סי׳ רנ״ב ובשר־ח מהרי״ק שורש ס״א‬
‫וכן׳ ביןאחיש אמ־יגא‪ -‬י ‪ -‬ל ‪1‬ד‪.‬א» חרם שוטה פסול להושענא כין לחודיה בין בהדי הדס אחרינא‪,‬‬
‫וכן חוא ל׳וזק בח״כ‪ .‬והובא דעהו במהריי׳׳ג ע׳ ק׳׳בוברא״ש פ״ג פי׳ י״ד ע״ש‪ .‬ועיין במור וב״י סי׳‬
‫תרג׳״א‪ ,‬ובטתריי׳־נ שם הניא למין הרב פלטואי שחולק וכתב לולב שיש בו נ׳ הדסים כסו שאמרו‬
‫חכמים חלתא תלחא בקינא אם ר»ה להוסיף עליו כסה הרפים מן דדם שאיגו עבות הרשות כידו‬
‫ואין פוסלין אוחו‪ ,‬וכן הביא שם רכ נסדונאי ורב סעדיה דסכשידי‪ ,‬וכן הוא בפרדס לרש״י סי׳‬
‫ק»״ד כהלכות לולב סספר תאורה עיש ועי׳ לקמן סי׳ שע׳׳נ‪ .‬ג( ררברבן מרפיח יפחיין כי״ל וכן‬
‫הוא ככח״ג‪ ,‬ו כ ס ה ר י ל ג עמוד ק״ב‪ .‬ס( תניא ר׳ ישמעאל אוטר ובו׳ כג׳׳ל שם ל׳׳ר ןךב‪ .‬מ( אסר‬
‫רב אויא ובו׳ לפנינו שם אפר כיראה אסר ד׳ א‪0‬י זנו׳‪ .‬פ( זכתכתם כתיבה חסה שכת ק׳׳כ ע׳׳ב‪.‬‬
‫צ( היכן חלקו חבחוב ‪.‬־בר בן סיר׳י׳שי שם ל׳׳ר ע׳׳ב‪ .‬ק ( ר׳ אוייא וכר בן נרם לעיל ולפנינו איחא‬
‫אסר כיראה אמר ר׳ אמי ובו׳ הלכה כדי טרפון עיין ברי״ף על נקטם ראשו תני עולא בר הנינא‬
‫נקסס ראשו ועלתה כו חפרה כשר ואיפסקא הילבתא לקטן כרי טרפון דאמד אפילו שלשתן קטוטין‬
‫הלכך לא שנא עלתה בו חמדה ול׳׳ש לא עלתה בו תמרה כשר ועיי׳ בר״ן על משנה ד׳ ישמעאל‬
‫אוםד ג׳ היפים וכו• וברא״ש פ״נ סי׳ י׳יד‪ ,‬ועי• בספר תסיס רעים בהשנות הראב׳־ר סי׳ רכ׳־ח‪ ,‬ובבעל‬
‫העימר שלישי עץ עבות‪ ,‬ובבעל המאור ובםלתטוח לרטב׳ין‪ ,‬ובשהיל'סי׳ שנ״ה ע״ש ובספר התניא‬
‫‪0‬י• •״ח עני! תדס‪ ,‬ועיי׳ בםור ובש׳׳ע סי׳ תרמ׳׳ז סעיף ״ דש פוםלין בנקסם ראשו ועי״ בכיאזר׳‬
‫חבריא שס ס־ק א׳ ה ד ק י״ז בביאור חירמלמי ע׳׳ש‪ .‬י( ערבה גזולה ויבשה וט׳ דלכם אבולהו‬
 ‫מחזור ריטרי‬ ‫‪428‬‬

‫ס(]דסני לה[‪ .‬כמפר השמים‪ .‬ידאמרי׳ במשקין כית השלחין‪ .‬דבעל ח(לישנא דמתיכותא‬
‫הוא‪ .‬כרכתי כי יבעל בחור בתולה )ישעיה סב(‪ .‬רמתרנ׳ ארי כסא )רמחייהב( ]דמתיתב[‬
‫עולם עס כתולתא‪ :‬ת־ר א( ערבי נחל‪ .‬הנדילות על הנחל‪ .‬ד‪-‬א ערבי נחל‪ .‬שעלה שלה‬
‫משוך כנחל‪ .‬תניא אירן־ אץ לי אלא ערבי נחל‪ .‬של בעל ושל חרים מניין‪ .‬תיל ערבי‬
‫נחל‪ .‬מכל מקום‪ :‬ם״ הנדילזת על הנחל‪ .‬נחלי מים‪ .‬שצוה בזו‪ .‬ומיהו של בעל כשירה‬
‫)ברכת( ]כדכתיב[ ערבי‪ .‬דםשמע לשון רבים‪ .‬משוך‪] .‬ולא[ ענול‪ .‬פרט לצסצםה‪.‬‬
‫ת״ר ערב• נחל‪ .‬שנדילוח על הנחל‪ .‬פרט לציפצסה שנדילה כין ההרים‪ :‬חיר )ערבי‬
‫‪J‬‬
‫נחל‪ .‬שנדילה על הנחל‪ .‬שרט לציפעפה( ( ]א־זהר ערכה ואיזהו צסצסה[‪ .‬ערבה‪.‬‬
‫קנה שלה אדום‪ .‬ועלה שלד׳ משוך ופיה חלק‪ .‬צפצפה‪ .‬קנה שלה לבן ועלח שלח ענול‬
‫ופיה דומה למנל‪ .‬מי׳ ערבה‪ .‬קנה שלה‪] .‬עץ שלה[‪:‬‬
‫שסו‪ .‬דין מימני ערבות‪.‬‬
‫ערבה שאין בה נ׳ סםנין הללו אינה ערבה‪ .‬ופסולה ללולב‪ .‬קנה שלה ]אדום‪ .‬ועלה‬
‫שלה משוך[ ופיה חל;‪ .,‬חודן של עליו חלק ואינו עשוי פגיסות‪ .‬פניםוח‪ .‬נ(דוסה‬
‫למנל‪ .‬מנל קציר‪ .‬פנימותיה יזמות כולן לצד אחד‪ .‬עקומות כלפי בית יד שלה‪ :‬שמזל׳‬
‫םהכ׳ שצריך להחמיר בדכר לפסול כל ערבה שאץ לה נ׳ םמנץ הללו‪ :‬י( איר יוסי איר‬
‫יוחנן משום ר׳ נחונייא איש בקעת בית חוורתן עשר נטיעות ערכה וניסוך המים הלכה‬
‫למשה מסיני‪ .‬סי׳ ה( אילו שלש שאילות נשאלו בבית המדרש מניין להם מן התורח‪.‬‬
‫והשיבו‪ .‬שהלכה למשה מסיני הן‪ .‬ושמע השומע ונרסן כסדר־ששסען‪ .‬וכן בכל מקום‪:‬‬
‫עשר נטיעות‪ .‬ו( משני‪ .‬היא כסדר ?דעיס‪ .‬ואינה עינ״ן לכאן לכך לא םידשתיה הנה‪:‬‬
‫'(ומפורשת בסיקדתענית‪ :‬י׳(ערבה‪ .‬למקדש‪ .‬להקיף את המוכות דאילו ערבה שבלולב‬
‫ממקרא מלא נסקא‪ .‬וערבי נהל‪ :‬ט( וניסוך המים‪ .‬לחסיד של שחר‪ .‬של ז־ ימי החג‪.‬‬
‫שכל קרבנות של ימות השנה אין נםביהם אלא יין‪ .‬חוץ מן החנ בתמיד של שחר‬
‫שצריך שני ניםוכין אחד של מיס ואהד של יין‪ .‬י( ואע־נ דנסקא לן מנאמר בשני כר‪.‬‬
‫בית‪ .‬סיס‪ :‬חז‪.‬יא אסמבת׳ בעלמא היא‪:‬‬
‫שםז‪ .‬אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב‪.‬‬
‫אמר ד׳ אמי ערכה צריכה שיעור‪ .‬ואינה ניטלת אלא כפני עצמה‪ .‬נ( ואץ אדם יוצא‬
‫ידי חוגחו בערבח שבלולב‪ .‬פי׳ בפני עצמח‪ .‬אץ דבר אחר נאנד עמה‪ .‬וכמה‬

‫קאי כ! פירש״י שם ל״ג ע״כ‪ .‬פ( דסגי לה בצ׳׳ל בשתי תיבות‪ (a .‬לישנא דסתיבוחא הוא ע׳׳׳•‬
‫ס״ק ב׳ ע״א‪ .‬כסה דמיתותב כצ״ל‪ .‬א( ערבי נחל וכוי כל זה לשון הנטרא שםל״ג ע׳׳ב‪ .‬בדכתיב‬
‫ערכי ובז• כצ׳׳ל‪ ,‬משוך ולא עג‪1‬ל פרש לצפצפה בצ־ל‪ .‬ב( ת״י איוהו ערבה ואיזהו צפצפה ערבה‬
‫זכר‪ ,‬קנה שלד‪ ,‬עץ שלה כ ל ל ‪ ,‬קנה שלה אדום ועלה שלה משוך זכר כצ״ל‪ .‬נ( רוסה‬
‫לפנל פנל קודר עיי׳ בפי• רש׳׳י שם ל׳׳ד ע״א‪ .‬ל( אייר יופי א׳׳ר מחנן משוש ר׳ נחוניאוכר לפנינו‬
‫בסוכה ל׳׳ד ע׳׳א איחא דאמר ר׳ אפי א׳׳ר יוחנן עשר נטייתה‪ ,‬ולקטן ס׳׳ד ע״א ובן ס׳׳ק נ׳ עיב‬
‫איחא דאמר רב אםי א״ר יוחנן סשוס ר׳ נחוניא ובו׳ ובתענית ‪ •1‬ע״א ראסר ר׳ אמי א׳׳ר יוחנ!‬
‫משום ר׳ נחוניא וכד‪ .‬יי( אילו שלש שאלוח נשאלו בביהם״ר עי׳ שם בפידשיי ל״ד ע׳׳א‪ ,‬ולא כן‬
‫״‬
‫הוא דעח החוס• מ׳׳ק ד׳ ע״א ד ה א״א רב אשי וכו׳ שכתבו שנחנו למשה נכי הדדי‪ .‬ו( משנה‬
‫היא וכו׳ שביעית פ׳׳א משנה וי‪ .‬ז( ומפורשת כפ״ק דתענית לא ידעחי מרוע תפס כפ׳׳ק דחעניח‬
‫הלא המשנה• רעשר נטיעות הובא בכמח מקומות‪ ,‬וכמס׳ חעניח אינה מפורש יותר מסקום אתי‬
‫ואולי »״ל פ״ק דשביעית‪ .‬מ( ערבה למקדש להקיף ובר ראיל! ערבה וכוי כן פירש״י שם ל׳׳ד ע׳׳א‬
‫ע״ש ועיי׳ ט׳׳ג ע״ב‪ .‬פי( וניסוך• המים ובו׳ עיי שם מ״ח ע״א‪ .‬שצריך שני ניסוכץ וכו׳ לשון רש׳׳י‬
‫שם ל׳׳ר ע׳׳א‪ .‬י( ואע׳ינ י דנפקא לן וכו׳ בו״ז מים שכח ק״נ ע״כ‪ ,‬תענית כ׳ ע׳׳ב כ( ואין ארס‬
‫יוצא וכו׳ שם ס״ר ע״כ איכא פלונתא כזד‪ .‬כין ר׳ אמי וכין רכ חסדא אסר ר׳ יצחק‪ ,‬ר׳ אסי סבר‬
‫דאין ארם יוצא "ידי חובתו כערבה שבלולב אפילו אגביה והדר אנביה‪ ,‬והטעם נראה משום דאינו‬
‫ניכר שהוא לפצוח ערבה‪ .‬והיינו טעמא דאין רכר אחד נאגד עטה כםירש׳׳י שם דמוכח שהיא מצוה‬
‫ורכ חםדא אמר ר׳ יצחק סבר אדם יוצא ירי חובחו כערכה שבלולב‪ ,‬והסהבר מדלא הביא כלל‬
‫הא ררב חסדא ש׳׳פ דפםק ברי אמי‪ .‬אכן הבה׳׳נ לא הביא דעת ר׳ אמי וחביא רק מאמר דרכ‬
‫‪429‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫שיעוחד ל( אם׳ רב נ ה ק שלשה כדי עלץ לחין‪ .‬פי׳ שלשה ענפים עריך שיהא כל‬
‫אחד עליו עלץ להץ‪ :‬וכן הלכה‪ :‬וכן ‪0‬סק ריח איש חסי‪:‬‬
‫שםח‪ .‬ערבה צריך חיבוט ואינה צריכה ברכח‪.‬‬
‫»(אם׳ אייבו הוה קאיסנא הטיה דרי אלעזר בר ערוק‪ .‬ואייתי ההוא נברא ערבה לקמיה‪.‬‬
‫שקיל הביט הביט ולא ברץ‪ .‬קסבר ערבה מנוע נביאים הוא‪ .‬בנבולין‪ .‬ואסנהנ‬
‫נביאים לא מברכינן‪ :‬אייבו והזקיה בני ברתיה דרב‪ .‬אייהו ערבה לקמיה דרב‪ .‬שקל הביט‬
‫הביט ולא בדיך‪ .‬קסבר מנהנ נביאים הוא‪ .‬הילכך ערבה צריכה תיבוט ואינה עריכה‬
‫ברכה‪ .‬כדאשבהן הלכה למעשה טכל הני דלא מברכי‪:‬‬
‫אתרוג הגזול והיבש פסול‪ .‬עלהה ההית על חבו‪] .‬ניטלה[ פיטמתו‪ .‬נסדק‪ .‬נקלף‪ .‬ניקב‪.‬‬
‫והםר כל שהו‪ .‬מסול‪ .‬עלתה הוזית על פיעוטו‪ .‬ניטל עוקצו‪ .‬ניקב ולא חסר‪.‬‬
‫כשר‪ .‬אתרונ הכושי םםול‪ .‬הירוק ככרתי‪ .‬ר׳ מאיר מכשיר‪ .‬ור׳ יהודה פוסל‪:‬‬
‫שסט‪ .‬אתרוג שניקב כשר‪.‬‬
‫‪$‬י׳ חזזית‪ .‬כטו אבעבועות דקות‪ .‬ררינא ב׳‪) .‬פיספתן( נ( ]פיטסתז[‪ .‬ראש האתרונ‪ .‬מפי‬
‫רבמו יעקב‪ :‬ודונטתו הפיטםח של ריפץ; ניקב וחסר כלשהו‪ .‬ס( חרא מילתא‬
‫היא‪ .‬דאילו ניקב ולא חסר כלל כגון שתחב בו טחט והוציאה כשד‪ .‬כדקת׳ סימא ניקב‬
‫ולא חסר כשר‪ :‬עוקצו‪ .‬זנבו‪ .‬כמו בעוקצי תאינים‪ .‬המשי‪ .‬הבא טארץ טשי‪ .‬ושחור‬
‫הוא‪ .‬ט(כרחי‪ .‬כרישין‪ .‬שקורץ פורט‪:‬‬
‫»( ת״ר פרי עץ )ויקרא כנ(‪ .‬שטעם" עצו וםיריו שוה‪ .‬הוי אומ׳ זהו אחרוג‪ .‬ר׳ אום׳ אל‬
‫תקרי הדר אלא הדיר‪) .‬כוי(‪) .‬אימה( ]מה[ דיר זה )שיש( ]יש[ בו נדולים‬
‫וקטנים תמימים ובעלי מומים ]וכי[‪ .‬אלא הכי קאמר‪ .‬עד שבאו קטנים עדיין נדולים‬
‫פייטים‪) .‬רא הדר(‪ .‬צ( ]רבי אבוד‪ .‬אמר[ אל היקרי הדר‪ .‬אלא הדר‪ .‬שדר באילנו טשנה‬
‫לשנת‪ .‬כן עזאי אומי אל תיקרי הדר אלא אירור‪ ,‬שכן כלשון יווני קורין למיס אידור‪.‬‬
‫ואיזהו אילן שגדל על כל )הפיס( ]טיס[ הוי אומ• זה אתרוג‪ .‬שי׳ פרי עץ שהעץ כמרי‪.‬‬
‫בטעם שוה‪ .‬הדר‪ .‬טרי עץ הדופה אילגו לדיר של צאן‪ .‬אטו כולהו אילגי לית להו סירי‬
‫נמלים וקטניפ‪ .‬והלא כל תפוחי אילנות אינן שוות‪ .‬הכי קאס׳ עד שבאו‪ .‬כלוט־ האי‬

‫חםדא אסר ר׳ יצחק ארס יוצא משסע דפםק כרב חסיא‪ .‬וכן הוכיח הסם׳׳ג עמי! ם״ר הלכות לולב‬
‫וז״ל ובח׳׳ג לא םייתי אלא הא דרב חסדא אסר ר׳ יצחק םשסע שסובר שכן הלכה׳ יעיין ברא״ש‬
‫פיר פי׳ אי׳ וכשו״ת שעדי חשובה סי׳ ש׳׳ח‪ .‬ל( אפר רב נחמן ובו׳ ‪1‬כ! הלכה וטי שם ס־ד ע״ב‬
‫עיין בראיש פיר סי׳ א׳ ס ה שהביא שכתוכ בתשוטת הגאונים הלבה כרב נחמן בדיני ו ה ^ ח כרב‬
‫ששת כאיסורי‪ ,‬ועיי! ברין פ׳׳ד שם שכתב טעפא דרב נחס! הוא דביון דקיי״ל דלולב •*'‪ I‬ייז אגד‬
‫©עסיס שאדפ טטל ערכה בפני עצמה לצאת בה מםצות ערבה שעם הלולב ומשום דאיפלט תנאי‬
‫ב ע י ט ת דאיכא סאן דאסר ערבה אחת ואיבא ם׳׳ד שתי ערטת בעי רב נחמן ג׳ בדין כדי שיהא‬
‫ניכר שלשם סצות ערבה ט פ ל אותה ולא לשפ מצות ערבה שבלולב‪ ,‬ורכ ששת פלינ ואסד דאפילו‬
‫עלה אחד כבד אחד וקי׳׳ל טותיה ‪ awn‬דםנהנ נביאים היא ואזלינ! ביה לקולא‪ ,‬והא דלא מפרש‬
‫הרין טעמא משום דהלכח כרב ששת באיסורי ניל סשום דחכא לאו באיסורי קייסינן רק בדבר‬
‫םצוה‪ .‬ועיי׳ בברי* ס י תרסיד! והסהבר שפסק ברב נהמן הוא במו שהובא ג׳׳כ בעה״ל סי׳ שס״ס‬
‫ובחניא רבתי עני; ערבה להושענא פי׳ ס׳׳ו בשם ר״ת ז׳׳ל דפםק כרב נחסן דבעינ! שלשה בדי עלי!‬
‫לחי! זףש‪ (» .‬אפר אייט וט׳ שם ט״ד ע׳־ב‪ ,‬אתרונ הגזול והיבש פסול שם ל׳יד ע״ב‪ ,‬עלתה‬
‫חזזית על ת ט שס ועיי׳ תוס׳ ל׳׳ה ע׳׳ב ד״ה עלתה ובר‪ ,‬נסלת פסמתו כצ״ל‪ ,‬אבעבועות דקות בן‬
‫•יןש׳־י ועיי׳ לעיל סי שש׳־נ‪ .‬נ( פיטמתו ראש האתרוג כצ׳׳ל ‪0‬פי רכינו יעקב כן הוא טי־ש״י שם‬
‫ודוגמתו חפסמא של רפו! עוקצין פ״ג סשנח ג׳‪ .‬פ( חרא םילתא חיא כן פירש״* שס עוקצו זנבו‬
‫כרישי! ועיי׳ לעיל ל״א‬
‫ב‬ ‫‪13‬‬ ‫‪n‬‬
‫ב מ בעוק‪1‬י תאנים סנהדרין ס׳ ע׳׳א וכן הוא לשון רש׳׳י שפ‪ .‬מ( כרתי‪,‬‬
‫ע״ב תופ׳ ד״ה הירוק ככדתי וכו׳ וחום׳ חולין מיז עיב ד״ח ל א *"‪ p‬י ׳ י עייד ערך כרתי‪.‬‬
‫א‬

‫פ( ת״ר פרי עץ וכר שם ל״ה ע״א אלא חדיר מה דיר זה יש זכר כצ׳׳ל‪ ,‬ובעלי טוסין וכו׳ כצ׳׳ל‪.‬‬
‫ל( ר׳ א ט ח אמר אל תקרי וכר כצ״ל ועיי׳ לעיל ל״א ע׳־ב חוס׳ ריח דבר חדר וט׳ בן עיאי תוא‬
‫דדדיש חכי לקמ! ונר וסתדש״ל תניח שצ״ל ר׳ א ט ה וט׳ אך עיי׳ בתו״כ פ׳ אמור כן עזאי אמר‬
‫חדד חדר גאילט משנח לשנה וכ! חוא במדרש ד״י פ״ל ע״ש ונראח שכן חיתח גירסת חתוס•‬
 ‫מחזור ויטוי‬ ‫‪430‬‬

‫נדולים וקטנים‪ .‬לאו של שנה אחת קאס׳‪ .‬אלא נתלים של אשתקד‪ .‬וקטנים של שנה‬
‫זו‪ .‬לם׳ שהאתרונ)זה( ]דר[ באילן ונדל שתים שלש שנים‪ .‬וכשבאים וחונטים קטנים של‬
‫עכשיו עדיין נדולין דאשתקד קיימי בו מה שאין כן בשאר אילנות ראעינ רבשאר‬
‫אילנות נמי יש בהן תמימים ובעלי מומין‪ .‬אין באין נדולים כשבאי׳ קטנים‪ .‬הדר‪ .‬והא‬
‫דרי ראי דיר הדא היא‪ .‬ק ( אלא במשמעותא מליני‪ .‬מר דריש לשון דיר‪ .‬ומר ד ד ש‬
‫לשון רירה‪ :‬י( נדל על כל מים‪ .‬שלכל המים צריך בין לשאובים בין לנשםים‪ .‬כשאין‬
‫לו מי נשםים‪ .‬צריך לחשקות מים שאובים‪ :‬ש(עלתח חזזיח על מיעוטו‪ .‬אס׳ רב חסדא‬
‫לא שנו אלא במקום אחד‪ .‬אבל בשנים ושלשה מקומות ת ה ליה• כםנומר וםםול‪ :‬אמר‬
‫רכא ובחוטמו‪ .‬בעובי נוכחו שמשסע משם ח( ויורד לצד )ראשון( ]ראשו[‪ .‬אמי׳ כל שהו‬
‫סמול‪ ,‬ששם נראח לעינימ יוחד משאר מקוטוח‪ .‬שבאות עובי ארם נותן עיניו‪ .‬ניטלה‪.‬‬
‫)איר( א( ]תנא רכי[ יצחק ]כן אלעזר[ ניטלה בוכנת‪ .‬פי׳ דנינו‪ .‬כטתניתי׳ תנא מיפסחו‪.‬‬

‫בברייתא ל׳יה ע״א‪ ,‬שגדל על כל מים זכו׳ בצ״ל‪ ,‬שהאתרוג דר באילן כצ״ל‪ .‬ק( אלא במשמעותא‬
‫סליני וכו׳ כן הוא לשון רש״י שם י*"יז ע״א• ל( גדל על כל םים שלכל וכוי לא שייך הבא להקשות‬
‫אסו שאר פידות אין גדילים על כל מים כדמקשי לעיל‪ .‬משום שש‪..‬ר פירות האילן גדילים על רוב‬
‫סיס ולא על בל סיס עיין קידושין ג׳ ע׳׳א‪ ..‬ש( עלתה חזזית על מיעומ אסר רב תסדא ובו׳ שם‬
‫ל׳׳ה ע׳יב‪ .‬וז( ויורד לגד ר‪..‬שו כצ׳״ל וכי כל זה ו‪.‬וא לשון ופירש׳׳י שם‪ .‬א( תנא ד׳ יצתק בן‬
‫אלעזר כ‪1‬ו״ל בסתגיתין תנא פשמתו כובנתו‪ ,‬והוא בראש האתרוג כפירש״• מפי רבינו יעקב‪ ,‬ודוגמתו‬
‫הםטסא של דמון‪ ,‬ובברכוח ליו ע״ב פיממא של רמון ובו׳ וכירש״י הפרח שבראשו כעין שיש לתפוהים‬
‫ועיי' ערלה פ׳׳א משנה ח׳ והנץ שלו פירש הר״ש פרח שעל הפטמא‪ ,‬ובמשנח עוקצי! שם כפירוש הר׳׳ש‬
‫וז״ל הפםמא של רסון בפרק העור והרו&כ )קי״ח ע׳׳ב( מייח• לה ראש של ‪ 1‬מון שמטנו מוצץ יש נו ג׳ דברים‬
‫ושס לבל אחד ואחד העיסד כאסצע שס‪ .‬פיטסאזכלעסעתאק»יאלד‪,‬עס‪1‬י‪,‬ז‪0‬ב<טתד‪.‬פ׳ס‪0‬אג‪0‬׳ןז*עוזד‪/‬‬
‫הבא קרי ליה נץ ובחוספחא קרי ליה שער סביב מיקף עמרה שמו סםרק שהוא עשוי וחתוך במין‬
‫‪,‬‬
‫מסרק‪ ,‬וע״ש בפירש הרא״ש‪ ,‬ועיי׳ בחולין קי״ח ע׳׳ב הפטמא של רטון מצטרפת ופירש״ חוא שומר על‬
‫פיו והנץ שומר אחר ע״ג הפיטסא כמו שיש על אגוזים שומר ע׳׳ג שומר‪ ,‬ועל ניטל עוקצז פירש‬
‫זנבו כטו בעוקצי תאנים שנהדרין מ׳ ע׳׳א ושם פירש״י עוקץ 'זנב הפרי מקום חבות לאילן‪ ,‬ובן‬
‫כסנהדרין ט׳ ע״ב פירש׳׳י עוקצי! זנבות חאנים כמו )סוכה ל׳ר ע׳׳ב( ניטל עוקצו‪ ,‬ועיין פי׳ז רפיאה‬
‫סשנה ג׳ עקץ אח האשכול ופירש הד־ימ ועוקץ הוא קצה הדבר ועשי ממנו שמוש פעל ואסרו עקץ‬
‫ר׳׳ל כרת העוקץ וכן הוא בערוך עדך עקץ א׳ בסין זנב יש לתאנה שבו היא תלויה באילן ונקרא‬
‫עוקץ‪ ,‬ועיי• בערך חדר‪ ,‬ובשבת ע״ו ע׳ב ועוקציהן פירש׳׳י זנב הפרי דהוא עץ בעלמא‪ ,‬ותנה לפי‬
‫פירש ה״ר יעקב בר יקר ועמו הסבים גם רשי׳י שם נטלה פטמתו רפםול הוא הפרה מה שבראש‬
‫האתרוג‪ ,‬ועוקצו דקתני בסתניתן דכשר הוא אם נפל הזנב הצד שהוא תלוי באילן ובשד בכל עני!‬
‫אפילו נחלש העוקץ ונשאר מקומו כסו גומא משום דלא נחסר מטף חאתרונ וכטו שכתב חרא׳׳ש‬
‫שס‪ ,‬ולפי פירש ר׳ יצחק הלוי פססחו !עוקצו שניהם בזנבו והחילוק ה‪1‬א אס נטל העץ ס ם ה שחוץ‬
‫לגומא שבאתרוג כשר‪ ,‬ואס גתלש העץ סהוך האתרוג פסול משוס שחסרו‪ ,‬ור׳ יצחק בן אלעזר‬
‫דתני ניטלה טכנתו כוונתו על מה שנבגם בתוך האתרוג ככוכגא באסיתא‪ -‬אבל מה שנתלש מראשו‬
‫של אתרוג הפרה הוא בשר משום דלא הוי מגופו של אתרוג‪ ,‬ועיי׳ גתשוטת הרסב׳׳ם דפוס אמ״ש‬
‫סי׳ יכ׳יח שנדפס שס חשובח אחת המחחלת אמר סעדיה וכו׳ ורש״י כתב דלישנא קמא נראה לו‬
‫משום דלא סצינו כשום מקום עוקץ לנבי פיםסא‪ ,‬ועיי׳ בתוס׳ דייה ניסלר‪ ,‬טכנתו וטי יכרא״ש שס‬
‫סי׳ ‪a‬׳‪ x‬וכספר יראים סי• קכ״ד‪ ,‬ובשה״ל סי' שיס ע״ש וכתניא סי׳ פייה ענין אתרוג‪ ,‬וברי׳׳ף בתב‬
‫ח׳׳ל נטלה בוכנחו פירוש פיטמתו דד של אהרוג והוא חוטמו כדחנן פיטמא של דמון והיא שושנתו‬
‫)עיי• בתמים דעים סי׳ ר״ל שכחב על והיא שושנחו ר*ל מקום שושנחו כי השושנה ודא• אינה‬
‫מעכבת וכוי ע״ש( ופירוש בוכנתו קצה העץ הנתון באתרונ שהוא תלוי ט באילן ובעיקר חעץ‬
‫סביבותיו כמי! אסיתא והעץ יוצא ממנה ונטצא העץ יוצא מתוכה במו טכנא באםיתא ואם נעקר‬
‫מן העץ שהיא כיכנתי מעיקרי ולא גשתייד מסט כאסיחא כלזם גמצא םקוםז נטו טמא שהזא‬
‫כאסיתא ונראה כפו נקב וחסר ולפיכך פסול ואם נתתך העץ י מלמעלה כמעט ונשתייר כל שהוא‬
‫כחוך האטיתא כשר וזהו ניטל עוקצי בשר עכ״ל וכן היא דעת הערוך ערך פטם גשם ר״ת והובא‬
‫בחוט׳ ד״ה ניטלה וכו׳ ועיי• בשהי׳ל שס אבל רטנו יצחק והוא הרי״ף פי׳ פיטטתו דד של אתרוג‬
‫וט׳ ועיי׳ בד׳׳! שט שהקשה על פירש הרי״ף דא״ה היכי אטרינן תני ר׳ יצחק בן אלעזר נמלה‬
‫בוכנהו ה ד ל למימר נמלה בובנתו פסול שהרי לא בא ללמד פירוש הפסול השנוי במתנתינו אלא‬
‫שנא ללפז־נז פםזל אחר‪ ,‬ואי סשום קושי׳ זו היה אפשר לפרש בפשיטות דהלא הגמרא קבע להא‬
‫דר׳ יצתק אמחגיתץ נטלה פטמתו וכוי פסול תנא ר׳ יצחק בן‪.‬אלעזר נמלה טכנתו לארויי לן דר׳‬
‫יצחק הוה תני בטתניתין במקום נטלה פטמתו נמלה טבנתו‪ ,‬ואנןהוא דלא ידעינן הי םינייהועיקר‬
‫או זה או זה‪ ,‬או שניהם כאחד טובים ולכן פירש הרי׳׳ף בדברי שניהם לחומרא‪ ,‬אך הרשב״א הוסיף‬
‫להקשות על דעת הרי״ף והערוך דתרי מילי נינהו סיוע לא קתני בםחניתא דלקמן דחביא טלהו‬
‫פסולי אלא נמלה טכנתו לחוד‪ ,‬הו״ל לטי‪/‬ני נטי פטמתו כדקתני נקלף ונסדק ואידך כלהו דסתניתין‬
‫ונראח דהוח נרים כברייתא שהביא הגמרא לקמן )ל״י ע״א( נטלה טכבחו נקלף נסרק וחסר כל‬
 ‫‪431‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫בוכנחו‪ .‬ולשי שהוא חד ועשוי כמץ בוכנא‪ .‬פילץ‪ .‬וזזו לשץ סורי הזקן רבינו יעקב‪ .‬אבל‬
‫רבעו יצחק הלוי שיי פטמתו ועוקצו שניהן כזנב‪ .‬עוקצו‪ .‬שניטל העץ מה שחוץ לטמא‬
‫כשאתרונ נשר‪ .‬פיטמחו‪ .‬שנתלש העוקץ‪ .‬טחון• האחיונ וחסרו‪ .‬לשיכך שפול‪ .‬והיינו‬
‫דקתני ]ר׳ יצהק[ בן אלעזר ניטלה בוכנחו‪ .‬סח שנכנס בתוך חאתרונ‪ .‬כבוכנא הנכנס‬
‫וטכה באסיתא‪ .‬ולשון רכינו יעקב הלר נלאה לי שלא טצינו בכל סקום פיטמא עוקץ‪:‬‬
‫עד כאן שי׳ רבינו‪ :‬נס ריח סי׳ נראין הדברים שהוא דד החוטם‪ .‬כדתנן סיטמא של רימון‪:‬‬
‫שע‪ .‬דין ניטל כוכנא מן אתרוג‪.‬‬
‫אבל הא דאיר יצהק כוכנתו‪ .‬הוא קנה העץ‪ .‬הנכנס כאחרונ כמו כוכנא‪ .‬שם הםדוך‪.‬‬
‫כדנרםינ׳ בוכנא ואסיתא‪ .‬ובאתחנ עץ שהוא הלוי בו כאילן‪ .‬הוא כסו מכנא‪.‬‬
‫ובעיקר חאחרת כמו אסיתא‪ .‬והעץ נהון בה‪ .‬וקיימ׳ לן שאם נעקרה הבובנא סן־האםיתא‬
‫חיישי׳ שטא ניטל מנוסו של אחרונ עמר‪ .‬וחסר האתרונ ופסול‪ .‬אבל אס הבוכנא קיימת‬
‫בהוך האסיחא ונחתך העץ לםעלה כשר‪ .‬שהרי העיקר קיים‪ .‬חחז ניטל עוקצו כשר‪:‬‬
‫‪3‬קלף מסול‪ .‬אמ׳ רבא האי אהרונא נ(דאנליד )כאהיבא( ]כאהינא[ םוטקא כשירד‪ .,‬והא‬
‫אנן תגן נקלף פסול‪ .‬לא קשיא הא בכולה‪ .‬הא במקצתה‪ .‬מי׳ דאנליד‪ .‬נקלף‪ .‬כאהינא‬
‫סומקא‪) .‬חומרה( ]תסרה( אדוסה‪ .‬אף זה לאהר שנקלף נהפך לאדמימות‪ .‬כדרך כל‬
‫הנקלפים בפירוד בטלה כשר‪ .‬ג(במקצתה מסול‪ .‬דמנומר תוא‪ :‬ניקב‪ .‬תני ל(עולא בר‬
‫חיננא ניקב נקב מפולש במשהו‪ .‬שאינו משולש כנאיםר‪ .‬סי׳ אנקב ולא )אהםר( ]הסר[‬
‫קאי‪ .‬רסכשר תנא דטתניתין‪ .‬ואתא האי תנא למיםר‪ .‬ראם מפולש שהוא מצירו לצידו‪.‬‬
‫כרי שיראה נקב משני צדדין‪ .‬פסול בנקב כל שהו‪ .‬ואסילו של מחט‪ .‬ואי• הסר אפילו‬
‫אינו ספולש פסול במשהו‪ .‬מקב שאינו מפולש בכאיסר‪ .‬אם רחב כאיםר פסול‪ .‬ואעיפ‬
‫שאינו הסר כלום‪ .‬כגון שההב ט יתד עבה‪ .‬ומחנ״ בסחוח סכאיסר‪ .‬וכשאינו מפולש‪.‬‬
‫וכםה שיעור איסר ה( כדינרא זוטא‪ :‬אתרונ כושי פסול‪ .‬והועיא אתרונ טשי כשר‪ .‬ו( ת ט ה‬

‫מהוא פסול ולפנ׳ט ליתא‪ ,‬ונן חב׳א הר׳״ף ש‪ 3‬תניא אתרוג חפות פרות בטש מלוק נומי לגן‬
‫ומנוסר פסול אחרוג בדור פפול וי״א אף התיום פפול ואתרוג הבוסר ר״ע פוסל וחכטיפ סכשירין‬
‫עלתח חזזית על רובו נטלה בוכנתו נקלף נסדק ותסר כל שהוא פסול וכוי ע׳׳ש‪ .‬וכן תיתה ג״כ‬
‫נידפת סחריצ״ג עמוד ק׳־ח ותנא בברייתא עלתה חוזית על רובו גסלה בוכנתו נקלף נסרק וטי עיש‬
‫וביצחק ירנן לא העיר בזה על הנירסא שלא נכמא בברייתא‪ ,‬וכן הביא נם הפנהינ בה׳ אתרוג‬
‫תבדייתא במו שחיא ברי׳׳ף‪ ,‬וחוכא נ״ב כתופי חדא׳׳ם על הסם״נ עשי! מיד ע׳־ש‪ .‬וראיתי בספר ערוך‬
‫לנד שהעיר על הברייתא שהביא חרי״ף וכתב ע״ז ו ת ע ה שלא ראיתי סי שהעתיק בן‪ ,‬ולא ראה‬
‫בסקומות הנ״ל‪ ,‬ולפי פ ה שכתבתי לעיל יש לתרץ גם הקושי• השניה בדיך זה׳ אך אין כאן מקוס‬
‫לתאריך יותר‪ .‬נ ( דאגליד כאחינא םוטקא כצ״ל שם ל׳׳ה ׳״׳ב‪ .‬תמרה אדומה כצ׳״ל אף זה לאחר‬
‫שנקלף וטי כן סירש־י שם‪ .‬ג( במקצתה פסול דמנוסר הוא בן םידש״י שם ל״ו ע׳־א ועי׳ תופי ד׳׳ח‬
‫הא בטלה זנו׳ שהביאו בשפ ר׳׳ת להיפוך ספידש׳׳י בכולה פסול ובמקצתה בשר‪ ,‬וכן הוא ברי׳׳ף‬
‫אפ נקלף טלו ולא נשתייר ממנו נלופ פפול ואפ נשתייר מקצתו נשר כסו חנלודח שסקצח סת׳ד‬
‫בה‪ ,‬ולכאורה קשה הלא מנומר הוא בפיר׳פ׳׳י ועיי׳ ברא״ש סי׳ י־ז ובכ״ם שם ועיי׳ כתמים דעיפ פי׳‬
‫י״ל‪ .‬ד( עולא כר חיננא לפנעועולא ב י חנינא וטי‪ .‬אנקב ולא תסר ק א י כ ל ל דמכשירתנא דפתניתין‬
‫ובו׳ כל זה הוא לימן ר * ס ת רש״׳י‪ ,‬ועיין ברסב׳׳ס פיה םה׳ לולב ודיז‪ .‬אתרוג שניקב נקב מפולש כל‪ .‬שהוא‬
‫פסול ושאינו מפולש אס הוא באיסור או יתד פסול‪ .‬חסר בל שהוא פסול‪ .‬ובהשגות חראב״ד ובלח׳יס‬
‫שפ והעולה מתוך דבדיחס הוא זה‪ ,‬לפירש־י* אייר• םתניתין מ ק ב שאינו ספולש וניקב וחפר כל‬
‫שחוא חדא סילחא חיא ניקב ונס חסר כיש פ « ל ואף שאין הנקב טפולש‪ ,‬אבל כנקב טפולש פסול‬
‫אפילו לא חסר בלום‪ .‬ולהדמב׳־ם מחניחי׳ איירי בנקב מפולש וניקב וחפר או או קחני »ו ניקב נקב‬
‫מפולש אף אפ לא חפר כלום‪ ,‬או שחסר בל שהוא אף שאי! הנקב מפול* ופליני רש*י והרמב׳־ם‬
‫רס בפירוש‪ .‬המשנה׳ ולרש״י עולא קאי אסיפא דמתניתין ולחרסב״פ קאי ארישא וכדמשפע פשטא‬
‫ד מ « דנםרא דםציין נסדק ניקב תני עולא וט׳ ע׳׳ש אבל לעני! דינא לא פליגי׳ אכן לדעת‬
‫הראכ״ד איירי מתניתין בנקב מפולש וסבר בהא בדייי דחדא קתני שניקב נקכ מפולש ונס תסר‬
‫ב״ש דדוקא ביאיכא תרתי לדיעותא פסול‪ ,‬אבל בתדא לריעותא שהנקב מפולש ולא חסר כלום או‬
‫חסר נ־ש אכל איט מפולש בשר‪ .‬ועי־ ירושלמי פ׳׳ג היו נקב־ ולא פירש ונר ובסח״ס שם ובראיש‬
‫פ״ג סי־ י״ו< וכתסיפ רעים סי• דיל ובשו‪-‬ת משכנות יעקכ פי׳ קמ״ב‪ .‬ה( כדינרא זוטא‪ ,‬והוא לשין‬
‫בחי ג ובעל חעיפור הביאו ונתב עלה וזה השיעור אינו סחקז־ק ועיי׳ ביו׳׳ד ובש״ך סי• ליד סעיף‬
‫ב• פיק ד ‪ .‬ו( דומה לכו»י » » ל בודל‪ .‬דכא אסר לא קשיא הא לן והא לחו בודל‪ .‬חיינו אורחיה‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪432‬‬

‫)כושי( ]לכושי[ מסול‪ .‬אמ׳ אביי כי חגן נמי מתני׳ דומה לכושי תכן‪) .‬יבינא( ]ובא[‬
‫אמי לא קשיא הא לן והא )להן( ]להו[‪ :‬פי׳ דומה לכושי‪ .‬שגדל כאן‪ .‬והרי הוא שחור‪.‬‬
‫פמול נדמה הוא קוטראפייט כי‪ .‬כלומ׳ משוגה הוא‪ .‬אבל כושי עצמו שנדל שפ‪) .‬חייבי(‬
‫]היינו[ אורהיה וכשר‪ .‬רב אמ׳ לעולם מתני׳ כושי עצמו פסול‪ .‬ולא קשיא‪ .‬מתני׳ לבגי‬
‫]ארץ[ ישר׳ הרחוקים מארץ כלש ואינן רנילין כהן‪ .‬בדיתי‪ .‬לבל בבל שקרובים לבני‬
‫כושים‪ .‬ומכל מקום נדל כאן‪ .‬וממה רכושי‪ .‬נדמה הוא ופסול‪:‬‬

‫ת״ר‪ .‬אחרוג תפוח‪ .‬םרוח‪ .‬כבוש‪ .‬שלוק כושי‪ .‬לבן‪ .‬ומנוסר פסול‪ .‬אתרונ כדור פסול‪.‬‬
‫רש אום׳ אף חתיום‪ .‬אחרוג הבוסר‪ .‬ר׳ עקיב׳ פוסל וחכמים ׳מכשירין‪ .‬נידלו בדפוס‬
‫ועשאו כמין בריא אתרת פסול‪ .‬פי׳ חפוח‪ .‬אנםליץ‪ .‬כגון שנסלו עליו גשמים בתלוש‬
‫ותפח‪ .‬כמו בודות נפוחים‪ .‬סרוח‪ .‬נרקב‪ .‬ליא תפוח‪ .‬נרקכ‪ .‬סרוח דחו רע‪ .‬מחטת ועלעיפ‬
‫שאכלוהו‪(' .‬כבוש‪ .‬בחומ^ן או בחרדל‪ .‬שולציץ‪ .‬שלוק‪ .‬מבושל ביותר‪ .‬באור ובתתחין‪.‬‬
‫כדור‪ .‬ח( העשוי כמין דור םלוטא ב׳‪ .‬ענול‪ .‬ואינו ארוך כשאר אתרונין‪ .‬ם( החיום‪ .‬שנים‬
‫דבוקים יחד‪ .‬י( הבוסר‪ .‬קטן כמין סול הלבן‪ .‬כ( כראי כראש ‪ jwn‬הוא בוסר הוא‬
‫נירוע‪ .‬הוא פול חלבן‪) .‬ופריק( ]ופריך[‪ .‬פול חלבן ס״ד‪ .‬אלא אימ׳ שיעומ כפול הלבן‪.‬‬
‫גידלו בדפוס‪ .‬ל( שעשה לו דפוס כשהוא קטן ונתנו כתוכו במחובר ונדל כמידת הדפוס‪.‬‬
‫דפוס‪ .‬סורמא כי‪ .‬כל רבד העשוי ליעשות לםדתו דברים אחדים על נביז או בתוכו קמי‬
‫דפוס‪ .‬כמו כרייא חדשה אחרת שאינה דומה לאחרונ כלל‪ .‬טעמ׳ דטלהו דהדר אמר רחמנא‬
‫וליכא‪ :‬איתמר מ( אתרוג שנקבוה עכבדם‪ .‬אס׳ רב אין זה חדר‪ .‬איני‪ .‬וחא׳ר חנינא מטבל‬
‫בה ונפיק‪ .‬ולר׳ חנינא קשיי מתני׳‪ .‬בשלמא מחני׳ לר׳ חנינא לא קשיא‪ .‬כאן בץם טוב‬
‫ראשון כאן ביום טוב שני‪ .‬אלא לרב קשיא‪ .‬אם׳ לך רב שאני נקיבות דעכברים דטאיסא‪.‬‬
‫איכא דאמרי אמ• רב הרי זה הדר‪ .‬דהא רב הנינא מטבל כה ונסיק‪ .‬לר׳ הנינא קשי׳ טתני׳‪.‬‬
‫לא קשיא הא ביום ]טוב[ ראשון הא ביומ טוב שני‪ :‬מיי מה מטבל בה ונפיק‪ .‬אוכל‬
‫מקצתח‪ .‬ונפיק‪ .‬ויוצא ירי חובתו בנוחר‪ .‬ומברך עליה‪ .‬והא דנקט מטבל‪ .‬לסי שכל‬
‫מאכלפ על ידי טיבול‪ .‬כדאמרי• בסםחי׳‪ .‬חשסש מטבל כבני םעים‪ .‬ר׳ יצחק מטבל‬
‫בירקא‪ .‬וםרכינן‪ .‬ולד׳ חנינא קשיא מתני׳‪ .‬דקתני חסר כל שחו פסול‪ .‬ומשנינן‪ .‬כשלמא‬
‫מתני׳ לר׳ חנינא לא קשיא‪ .‬מתני׳ ביום ]טוב[ ראשון שלקיתתו סן התורח‪ .‬ובעינן‬
‫לקיהה תפח‪ .‬דכת׳ ולקחחם‪ .‬לקיחה חסח‪ .‬וביום טוב שני נפיק כה ר׳ חנינא אע״נ דלא הר‬
‫שלם‪ .‬אלא לרב דאמ׳ אין זה הדד‪ .‬קשי׳ דד׳ הנינא‪ .‬דהא אפי׳ בשני לרב נסי לא‬
‫נפיק‪ .‬דהא סצוה הדורה בעינן הואיל ומזכירין שם שמים עליו‪ .‬ומשנינן‪ .‬אט׳ לך רב‬

‫כ ל ל ‪ .‬מתניחין לבני א ‪ p‬ישראל כגיל‪ .‬גידלו כדפוס כ ל ל ‪ (r .‬כבוש בחומץ או בחרדל ע»׳ ם׳׳* סי׳‬
‫תרס׳׳ח ס׳׳ק כ״כ ובביאורי הגר׳׳א שמ סיק לי‪ .‬מ( העשוי כמין דוד עי׳ חוס׳ ד״ח אתרוג וכו׳ וחוס׳‬
‫פנחדרין כ׳־ו ע״א ד״ה כדור וכו׳ ותוס׳ חולין ם׳׳ד ע׳׳א דייה כודרח וכר וכמחדש׳׳א שם ועי׳ פנחירץ‬
‫ירושלמי פ״י ה״א‪ (» .‬התיום שנים דבוקים יחד עי׳ חום׳ סזכה ל׳׳כ ע״א ד־ה נחלקי חתייסח וכי׳‬
‫וחום׳ ב׳׳ק ל ו ע״א דיה נחלקה התיוסת וט׳ ועי׳ בערוך ע׳ תיים רב האי ז״ל אסר חתיום וכר‬
‫וסדהביא המחבר דין החיוס ש׳׳ט דם׳׳ל להלכח דחיום פסול כהי״א‪ ,‬וכן חוא בבה׳׳נ‪ ,‬ובספר יראים‬
‫סי׳ קכ׳׳ד ובבעל העיטור‪ ,‬ובשה׳׳ל סי׳ ש״ס ובחניא פי׳ פ״ה ענין אתרוג‪ ,‬ובאר־ז ח״ש סי׳ »׳׳ט‪,‬‬
‫ובסמ׳׳ג עשי! מי׳ר פסק להדיא להלכה לבן טנוסר העשוי ככדור וחחיום חם שנים דבוקיפ •חד טלן‬
‫פסולי! וכן הוא ברוקח •טי׳ רי״ט ובראב׳׳ן דן* פ״א ע׳׳ב אהרוג כדור וחיופ םפול‪ ,‬אך הרמב״ם פ׳׳ח‬
‫מון׳ סוכה ה׳׳ח פסק דכשר ובן הוא בתשוטת הרשכיא סי׳ תי׳׳א וו״ל שאלת באתרוג התיופ והבוסר‬
‫הרםב׳־פ ז״ל להכשיר ותטהה הכשירו באתרוג התיוט שהרי אטרו בגסרא אתרוג כדור פוסל וי׳׳א‬
‫אף חתיום‪ ,‬ולמה הניה י׳יא ופסק כתנא קפא‪ .‬תשובה כדין פסק דהא משסע דלת״ק כשד דברור‬
‫רוקא פסול וי״א הלקו ופסלו אף התיום וקי׳׳ל כסתם דרבים נינחו וגבל מקום עושי! כן כסתם אלא‬
‫א״כ יש ראיה לפפוק כיחיד‪ .‬וכ! פסק בטור וש״ע' סי׳ תרס׳־ה‪ .‬י( הטסר קטן כמין פול חלבן כן‬
‫פירש׳׳י שפ ל״ו ע״א וןי׳ תוס׳ ד׳׳ךן אתרוג הבוסר‪ ,‬וחופי לעיל ל״א עיב ד״ד‪ .‬שיעוד אתרוג וכר‪.‬‬
‫ה( כדאפד כר״ה הוא ט פ ר וכר ליחא בדיה אך הוא כברכות ל״ו ע״ב‪ ,‬ובפסחיפ נ׳׳נ ע״א‪ .‬ומריר‬
‫פול חלכן סייד ב ל ל ‪ .‬ל( שעשה לז דפוס עי׳ כפירש׳י׳‪ (0 .‬אתיינ שנקטהו עכבדיפ »‪ rh 0‬זרב•‬
‫‪433‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫אפיי ר׳ חנינא נפי סורי בה דאין ודי הדר ואפילו בשני נסי לא נפיק‪ .‬דשאני נקיבות‬
‫דעכברים דםאיםא‪:‬‬
‫שאם חסר האתרוג מעט‪.‬‬ ‫שעא‪.‬‬
‫שמעי־ מהבא שאמילו הסר האתיו‪ :‬מעט בשר ביוש סוב שני‪: .‬ראשיהן הל‪:‬ה למעשה‬
‫דמטביל בה ונסיק‪ :‬וכן פסק ר־ה דק״מ׳ לן ברי חנינא ונקיבות דעבבר״ם מאוסא‬
‫ופסולה‪ .‬דאזלינן להומרא ‪:‬רב‪:‬‬
‫שיעור אתרוג‪.‬‬ ‫שעב‪.‬‬
‫׳(שיעור אתרונ קטן‪ .‬ר׳ מאיר אומי ‪:‬אבוז‪ .‬ר׳ יהודה אומי בביצה‪ .‬ובנדיל כדי שיאהז‬
‫שתים כידו אהת‪ .‬דברי ר׳ יהודה‪ .‬ר׳ יוסי אומי אס״ אחת בשתי ידיו‪ .‬ס(בקמן‬
‫הלכה כר׳ •הודה‪ .‬בנרול הלבה בר׳ יוסי‪:‬‬
‫דין ל ו ל ב יבש‪.‬‬ ‫שענ‪.‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם לולב הנזול והיבש פסול‪ .‬כך ראינו ודאי‪ .‬שהלכה בחכמים‪ .‬ננ(בסקוס‬
‫שאיששר להביא כשהן החדיש‪ .‬אבל במקום שאי איששר יוצאין ביכישין‬
‫ומניין שהוא כן‪ .‬דתניא א־ר יהודא פ(‪.‬מעשה ככני כדק שהיו מורישין לולביהן לכגי‬
‫בניהן ולא אמרו חכמים דבר‪ .‬ששלא כרצון חכמים‪ .‬אלא אמרו לו משם ראייח‪ .‬שעח‬
‫הדחק שאגי‪ .‬ובן באתרוג והדם‪ .‬וערבה‪ .‬כמקום שאי איסשר להביא אותם כשהן המרץ‬
‫יוצאץ בהן ביבישין‪ :‬צ(ולולב שיש בו הדסים כהילכתן‪ .‬חלחא תלחא מרפא בהד קינא‪.‬‬

‫ג( שיעור א ת ר ו ג ה ק ט ן ונו• ל׳׳ד ע׳׳ב‪ ,‬עיי יש׳׳י ל ע י ל ל י א ע׳׳ב שגיס בידו א ת ת ג ר ס י נ ן ו נ ו ׳ ועי׳ בריין‬
‫ע ל ה מ ש ג ה שיעור א ת ר ו ג ק ט ן וכוי‪ .‬ס ( ב ק ט ן ה ל כ ה כ ר ״ י וכוי כ ן פ ס ק ב ה ׳ ׳ ג וכ׳׳ה כרי׳׳ף‪ .‬גו( כ מ ק ו ם‬
‫ש א פ ש ר ל ה נ י א ונוי כ ן ה ו א י ס פ ר ׳ ר א י מ סי׳ ק כ ״ ד ‪ .‬ו ב מ ר ד כ י ש״ג רםוכד‪ .‬סי׳ תש״! מ ש מ ו ועיי׳ ל ע י ל‬
‫מ( מ ע ש ה בבני ב ר ק וכוי גירםא ח ד ש ת ה י א ו ל פ נ י נ ו ל ״ א ע׳׳ב א י ת א מ ע ש ת כ ב נ י כ ר ב י ס‬ ‫סי׳ ש ס ״ ה ‪.‬‬
‫וכו• ו נ א ר ז ת י ש סי׳ ש״‪ 1‬מ ע ש ה ‪ :‬א נ ש י כ ר כ ו ם וכוי ו ע ״ ש מ ה ש ת ב י א ו ב ת ש ו ב ו ת כ ת ו ב ו ש ב ת כ ת‬
‫ש ה ח ב ר ר ׳ י ו ס י ס י ה ה ת י ר א ת י ו נ פ ס ו ל ‪ :‬ר א ש ו ן ש מ א ב מ ק ו ש ש ל א ה י ה כ ש ר מצוי וישר כ ת ו ר כ ל‬
‫ח נ י פ ס ו ל י ר מ ת נ י ת י ן חיינו ב מ ק ו ם ש י כ ו ל ל מ צ ו א כ ש ר א ב ל ב ש ע ת ה ד ח ק אף• מ י שאינו ה ד ר כ ש ר‬
‫א פ י ל ו ב ר א ש ו ן ת ד ע ד ה א ר ב נ ו ד פ ל י ג י ע ל י ה דרי י ה ו ד ה ו א י ת ל ה ו ד׳ מיני! ש ב ל ו ל ב ׳בשין פ ס ו ל י ן‬
‫ד כ ע י ה ד ד א פ ה י כ כ י מ י י ת ו ל ה ו ר׳ יהידד‪ .‬ר א י ה מ א י ת ם ש ה י ו סירישין ל ו ל כ י ה ; ל ב נ י ה ן א ס ר י לו‬
‫אין ש ע ת ה ד ח ק ר א י ה כ ל ל ׳ מ כ ל ל ד פ ו ר ו ר כ נ ן ר ב ש ע ח ה ד ח ק יוצאין כ פ ס ו ל ו מ ה ל י פ כ ו ר י נ ש ו מ ה‬
‫ל ׳ פ ס ו ל י א ח ר י נ א כ ו ל ה ו מ ע מ א ר י ר ה ו ס ש ו ס ה ד ר וכיון ד ל כ ו ל ה ו זה ט ע מ א א י ת ל ה ו אין ל ח ל ק‬
‫ב י נ י ה ם ע כ ״ ל ה ת ש ו ב ה ״ ועיין ב ר ״ ש פ ״ ג סי׳ י״ר ו ב ש ו ״ ת ח כ ם צבי ס י ׳ ט׳ ו ב ש ״ ע סי׳ ת ר מ ״ ט ס ע י ף‬
‫ו׳ ו ב ב י א ו ר י הגרייא ם ״ ק ל ״ ה ‪ .‬ועיי׳ ב ת מ י ם ר ע י ם סי׳ רל׳יג ב ה ש ג ו ת ה ר א י ״ ד ׳ ועיין ב ש ע ר י ת ש ו ב ה‬
‫סי׳ שי״נ‪ .‬ו ע י ״ ב ש ו ״ ת ל ר ב י ט א ב ר ה ב ב ן ה ר מ ב ״ ם סי׳ ל ׳ ‪ , :‬ו ב ן ר ר ס ל ״ ש י י ז״ל ה ל ב ו ת ל ו ל ב מ ‪ £ 0‬ד‬
‫ה א ו ר ח סי׳ ק צ ״ ד ‪ .‬ל( ו ל ו ל ב שיש ב ו ה ד ס י ם כ ה ל כ ת ן וכו׳ ו ז ה ש ל א כ ד ע ת בה־־ג ד כ ח ב ו ה א י ה ר ס‬
‫ש ו ט ה פ ס ו ל ל ה ו ש ע נ א בין ל ח ו ד י ה ובין ב ה ר י ה ה ד ס א ח ר י נ א וכוי‪ .‬ו ר ו ב ה ג א ו נ י ם ה ר א ש ו נ י ם ל א ס ב י ר א‬
‫ל ה ז מ ו ח י ת ב ר י ן זה‪ ,‬עיי• ב ש ע ר י ת ש ו ב ה סי• ש י ה ל ר ‪ :‬ש ר ש ל ו ם ז״ל ו ש ש א ל ת ם ל ו ל ב ש י ש ב ו‬
‫ש ל ש ה ה ד ס י ם וכו• א ם ר צ ה ל ה ו ס י ף עליו כ מ ה ה ר ס י ס ו ל ע ש ו ת א ג ו ר ה א ח ת נ ת ל ה מן ה ר ם ש א י נ ו‬
‫ע ב ו ת ה ר ש ו ת בידו ו כ ש ר ה ו א וכוי ו כ ן ה ו א שש כי׳ שי׳׳מ ב ש ם ר ב נ ט ר ו נ א י ו ה ד ם ש ל • ל ו ל ב א ם‬
‫י כ ו ל ל ע ש ו ת ו כ ל ו מ ן ה ע ב ו ח ס צ ו ה מן ה מ ו ב ח ר ו א ס אינו מ ו צ א א ל א ש ל ש ה ה ד ס י ם ע נ ו ת מ ש ל א‬
‫א ו ת ם ב ה ד ס ש ו ט ה ושפיר דמי‪ .‬ובן ה ו א ב פ ר ד ם לרשייי ז״ל ב ה ׳ ל ו ל ב מ ס פ ר ה א ו ר ת סי׳ ק צ ״ ד ו ס א ן‬
‫ד ל י ת ל י ה ע ב ו ת ת י ב ה ‪ .‬ל י ע ב ר כ ו ל ה א ג ו ד ה מ ה ר ם ש א י נ ו ע ב ו ת ו ב ל ב ד ש י ש י ם ב ה נ׳ בדיש מ ה ד ס‬
‫ע ב ו ת וגו׳ ועיי׳ ב ר מ ב ״ ש ס׳יז מ ה ׳ ל ו ל ב ה ״ ז ו א ם ר צ ה ל ה ו ס י ף כ ה ד ס כ ר י ש ת ה י ה א מ ד ה ג ד ו ל ה‬
‫מ ו ס י ף וגזי ס צ ז ה ה י א ונוי ו נ מ ״ ס ו ב ל ״ מ י כ ״ מ ש ם ז ב ה ג ״ מ שש‪ ,‬זע•״ ב ח ש י ב ו ת ל י ב י נ ו א ב ר ה ם כ ן‬
‫ה ר פ ב ״ ש ש א ל ה ל ״ א ועוד ק ש י א ל ׳ וכו• ח ש ו ב ה ח ק נ ו ה ס פ ד י ם ש ל כ ם וכו׳ ועיי׳ ב מ ה ר י צ י נ ע מ ו ד ק ״ ד‬
‫ו א ט ד מ ר ר ב נ ט ר ו נ א י ה ד ס ש ל ל ו ל ב וכוי‪ .‬ו ו ־ ל ב ע ל ה ע י ט ו ר ב ש ל י ש י ע ץ ע ב ו ח וצריך ג׳ ה ד ס ובי‬
‫ע ר ב ו ת כ ש ר ו ת ואם ר צ ה להוסיף ב ה ר ב ש א י ט עבות מוסיף א נ ל כ ע ל ה ל כ ו ת אמר הדפ ש ו ט ה אפילו‬
‫ב ה ר י ה ר ס א ח ד י נ א פ ם ו ל ו ל א ד י י ק ל ן כיון ד מ י ן ה ר ש ה ו ^ ב ש ר י ל י כ א מ ש ו ם ב ל ת ו ס י ף ר ה א ע י ק י א‬
‫ד ר י ק ל א ל ו ל ב פ ס ו ל ולסייד ל ו ל ב צריך א ג ד אי א ג ו ד ל י ה ב ע י ק ר א ד ד י ק ל א ל א מ ו ס י ף וזוא ה ב י נ מ י‬
‫ל׳׳ש ו ר ב פ ל ט י ו ר ב נשרונא• ו ה ר ב א י ן ג א ו ת וצ״ל א י ח ל ח ו ה א ס ב ר א ו י ו ו ע י ״ כ ת ש ו ב ו ח הגאוניש‬
‫ק ר מ ו ג י ס ) ב ר ל י ן ת ר ״ ה ( סי׳ י ׳ ׳ ז ו ה ד ס ש ל ל ו ל ב אש יבול ל ע ש ו ת ו בולו ע ב ו ת מ צ ו ה מ ן ה מ ו ב ח ר‬
‫ו א ס אין מ ו צ א א ל א ש ל ש ה ה ד ס י ם ע ב ו ת מ מ ל א א ו ת ם כ ח ד ש ש ו ש ה ושפיר ר מ י ו כ ו וכן ה ב י א בשש‬
‫ר ב ה א י גאו; ב ש ה ׳ י ל סי׳ ש נ ״ ת ש ה ע כ ו ת ש ב ל ו ל ב צריכין ל ה י ו ת ש ל ש ה ע ב ו ת כ ר א ו י ו ה ש א ר ה ד ס‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪434‬‬

‫אס בא להוסיף עליו כמה הדסין‪ .‬ולעשותו אנודה נהלה מן ההדס שאינו )ערבות(‬
‫]עבות[‪ .‬הרשות בידו‪ .‬כיון דמעות לולב לא נתנו בו חכמים שיעור יותר משלשה אפי׳‬
‫)בחמור( ]כחמור[ שביין‪ .‬עשה שלשה כתיקנן יעא ירי חובתו ואותם יתירים תוססת הן‪.‬‬
‫ואין פוסלים את הכשרים‪ :‬וכן מנהנ בשתי ישיבות‪:‬‬
‫אין אומ׳ זמן בנטיל׳ ל ו ל ב א ל א ביום ראשון‪.‬‬ ‫שעד‪.‬‬
‫אני ההתום נשאלתי אם אומר״ ומן בנטילת לולב בשני ימים טובים הראשונים של‬
‫הנ‪ .‬הואיל ויום ראשון מן התורה‪ .‬דכת׳ ולקחתם לכם ביום הראשון ויום שני ספק‪.‬‬
‫ודיניה דלולב כקידוש היום שכשם שאומר״ זמן על הכום ביום שני של חנ ממה נסשך‪.‬‬
‫הכי נסי אמרי• ומן בנטילתו של לולב כיום שני‪ .‬או אין אומרי׳ אותו אלא ביום ראשון‬
‫בלבד‪ :‬ק( כך מקובלני ממורי הזקן רבינו יעקב בר• יקר וכך דעתי נוטה‪ .‬שאין אומי זמן‬
‫בנטילתו של לולב אלא כיום טוב ראשון‪ .‬לפי שלא מעינו עיקר ושורש לברכה זו לא‬
‫כתלמוד ולא במשנה זלא כתוספתא‪ :‬וכלל כלל אין חיוב כרכה זו אלא בשעת עשיית!‬
‫של לולב כחול בשעה שאונדו ומתקנו‪ .‬ובסוכה נמי בשעה שעושה אותה‪ .‬דת״ר העושה‬
‫סוכה לעצמו מברך שהחיינו‪ .‬נכנס לישב בה אומי אשר ‪-‬קדשנו במעוחיו ועונו לישב‬
‫בסוכה‪ .‬העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו‪ .‬נטלו לצאת בו מברך על נפילת לולב‪ .‬ותו‬
‫תניא גבי סוכה‪ .‬היתה עשויד‪ ,‬ועומדת אם יבול לחרש כה דבר ב־ום טוב עצמו‪ .‬כנון‬
‫למימך כםחרקי ולעטרה בקרמין ובסדינין המעו״רין מברך מיד שההיינו‪) .‬עיקר( ]דעיקר[‬
‫חיוב ]בשעח[ מעשה‪ .‬ואם אין יכול להדש בה דבר מברך שתים‪ .‬בכניסתו אחת אםוכה‬
‫ברישא ואחה אזמן‪ .‬אבל כלולב לא מצריך בשעת נטילה אלא אחח בנטילחו‪ .‬אלמ׳‬
‫דכלל ליכ׳ ברכה זמן‪ .‬אלא בשעת עשייה דהיינו בחול‪ .‬אבל הראשונים שנהנו לברך‬
‫שתים בנטילחו‪ .‬הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא םומכין על של ציבור‪.‬‬
‫לכך מברך כל אדם שתים בנטילתו‪:‬‬
‫וגם זו פליאה בעיגי על מה סמכו‪ .‬והואיל ש ק חיוב כרכה זו אינה אלא כשעת עשייתה‬
‫בהול כיון שבירך ומן סע• אהת‪ .‬מה לי תו לכרך ביום שני בין שיהא יום ראשון‬
‫ודאי יום טוב או ודאי הול‪ .‬מה בכך‪ .‬כיון שבירך שעם אחת זמן‪ .‬אסאי חוזרין ומברכין‬
‫ביום שני‪ .‬הלא אין עיקר היובה איא בהול‪ .‬ונכי נר חנוכה נמי אין אומ׳ זמן אלא ביום‬
‫ראשון‪) .‬והם( ]והכי[ נמי היא‪' .‬ולא רמי הא לקידוש היום‪ .‬דומן רכוש תלוי בקידוש‬

‫ק( כ ך מ ק ו ב ל נ י‬ ‫ש ו ט ה וכוי וכן ה ו א ב ת נ י א סי׳ פי׳ה עני! ה ד ס ׳ ועיי• ב ש ז ״ ת ה ר ש ב ״ א סי׳ ע׳יוז‪.‬‬

‫מ מ ו ר י ה ז ק ן וכו׳ ו ל ב ס ו ף ש ל מ ה ברי י צ ח ק ׳ א ך באוי׳ז ח ״ ש ה ׳ ס ו כ ת ו ל ו ל ב סי׳ שס׳׳ז ה ב י א ש ס א ת‬
‫כ ל ה ד ב ר י ם ה א מ ו ר י ם כ א ן ב מ ע ט שינוים ק ל י ם ב ש ט ה ר ב ר ׳ ש ל מ ה ב ר ׳ ש ם ש ו ן ע ר ו ת ו ל א מ י ד י‬
‫ע ׳ י ״ ש זעיי׳ ב ו ז ק ח פי׳ ו י ״ ט ה ׳ ל ז ל ב ז א ת ד ו נ ‪ ,‬זבן ב ר א ״ ש פ׳׳ד סי׳ ב׳ כ ה ב ב ש ם ר׳ ש ל מ ה ברי‬
‫ש מ ש ו ן ו ״ ל נ ש א ל ת י א ו מ ר ז מ ן ע ל ה ל ו ל ב ב י ו ״ ט ש נ י וכוי ור״י פ ס ק ד א י ן א ו מ ד ז מ ן ביז״ט ש נ י ו כ ן‬
‫ג ח נ ו גדולי נ ר מ י י ש א ו כ ו ‪ /‬ו ע ו ר משוש ר ב ע י נ ן נ ט י ל ת ל ו ל ב ש ב ע ת י פ י ם ו כ ו ‪ /‬ועיי׳ בצלייה ה נ ד פ ס‬
‫מ ה ד ש ע ל מ ס ׳ ס ו כ ה מ ״ ה ע׳׳ב‪ ,‬ועיין ב מ ג ה י ג ה ׳ א ת ר ו ג סי׳ ל״ז ר ל א ת י מ א אינו ל א ש ע ת ע ש י ה‬
‫ו ל א ש ע ת ג ט י ל ה ר ה א י ד ג א ד י ד ע י נ ן ב ק ב י ע ר י ר ח י ו פ ש י ט א ל ן ד ו ד א י יו״ט ק ר ש ו ש ע ת ג מ י ל ה ה ו א‬
‫ה ל כ ך כיון ש כ י ר ך ב י ו ״ ס ראשון ש ו ב ל א י ב ר ך ב ש נ י ו א ם ב ר ך ה ו י א ב ר כ ה ל ב ט ל ה ׳ ובן ה ו א ב ש ה ״ ל‬
‫סי׳ שס״ו‪ ,‬ו ב ל י ק ו ט י מ מ ה ל כ ו ת א מ ר כ ל ה ב י א בש‪ 0‬ר ש ״ י ש ק ב ל מ ר ב ו ר׳ י ע ק ב כרי י ק ר שאין א ו מ ר י ם‬
‫ז מ ן ביו״ט ש נ י א ל ו ל ב וכו׳ ו ל ס ו ף ב ת ‪ :‬ו ב ס ג ג צ א ו צ ר פ ת א ו מ ר י ם ש ה ה י י נ ו א ף ביו״מ ש נ י א פ י ל ו‬
‫כ ל י ל כ וכי׳ ג ס כ כ פ ר ה ע י ת י ם נ ה נ ו ל י מ י זמן א ל ז ל ב ג ם ביי׳יט שגי שאש יז״ט ראשון ח ו ל ל א • צ א‬
‫מ ז מ ן ש ה ר י יש ל ב ר ך ב ש ע ת קיום ה מ צ ו ה ׳ ו ה ר ר ״ א כ ת ב ולענין ז מ ן ) ב י ו ם ישני( ה י א מ ח ל ו ק ו ת ה ר י‬
‫ש ל ט ה ב ר ש מ ש ו ן כ ת ב שאין ל א מ ר ו ר מ מ ״ נ יצא ב ז מ ן ש א ו מ ר ב ר א ש ו ן א ף א ם ה ו א ח ו ל ר ל א ג ר ע‬
‫מ א ל ו א מ ר ו ב ש ע ת ע ש י ה ש י צ א וכו• וי״א ש צ ר י ך ל א ו מ ר ו מ ש ו ם ד ל א ת ק נ ו ז מ ן א ל א כ ש ע ת ע ש י ה‬
‫א ו ב ש ע ת נ ט י ל ה ו א ם ה י ה א ת מ ו ל ח ו ל א ״ כ ל א י ה י ה ל ו ש ע ת ע ש י ה ‪.‬׳לא ש ע ת נ ט י ל ה ה ל כ ך ל א‬
‫י צ א בזמן ש ל א ת מ ז ל זבז׳ ע ״ ש ‪1‬ע״• באו״ז ח־״ש ה ׳ עירוכין ס ״ ק ״ מ ו ה ו א כ ק י צ ו ר ב ה נ ״ א ם ״ ג‬
‫דעירובין‪ ,‬וכן ר ע ח ת ש ב ׳ ׳ ץ ה ״ ש ס ״ ע׳־ר ר מ ב ר כ י ן ז מ ן ב י ו ״ ס ש נ י ע״ש‪ ,‬ועיי׳ ב ת ש ו ב ו ת ב ט ה ר ש ב י ׳ ש‬
‫סי׳ ח ל ״ כ ׳ ו ב פ ר ד ס לרשי׳י דיל סי׳ ק׳׳צ ה ו ד י ע נ י מ נ ה ג ובו׳ ע׳יש ועיי׳ ב מ ר ד כ י פ• ל ו ל ב ו ע ר ב ה ‪ .‬ד ע י ק ר‬
‫‪435‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫יום טוב‪ .‬וכיון דשתי קדושות הן פםפיקא מקדשינן‪ .‬ואמרי׳ נמי זמן‪ .‬אבל כרכה זו אינה‬
‫תלוייה אלא בעשייתה ואסילו בחול‪ .‬ואפילו בסוכה נמי אין אומ־ זמן להדיא בישיבתה‪.‬‬
‫אלא סוסבין על אוהו זמן שאומרי׳ על הכוס‪ .‬ראמ׳ רב אשי הדנא ליה לרב כהנא‬
‫דססדר ליה אכםא דקידוש׳‪ .‬דטקדש ומכרך זמן‪ .‬ואי היובא הוא לומר זמן כישיבת‬
‫סוכה‪ .‬ונטילת לולב‪ .‬ליתנייה בהדיא‪ .‬ראם׳ זמן עליהו‪ .‬כדאמר״ גבי נר חנוכה ומקרא‬
‫מנילה דהוי כהנך מדאורייח׳‪ :‬ועוד סעאחי בהלכות נדולות דלא עריך לוס׳ זמן בסוכה‬
‫ולולב‪ .‬רסני ברכסא‪ :‬ובהלכות לולב דקסשרש רכ יהוראי בארן תני הכי‪ :‬ת־ר העושה לולב‬
‫לעעמו אומ• כרוך שחחיינו וקיימנו כוי‪ .‬נטלו לצאח בו‪ .‬מברך אקבץ על נטילת לולב‪.‬‬
‫ומוליך וסכיא ומעלה ומוריד‪ .‬אבל ומן לא מעריך כלל‪ .‬ולפיכך כיון שכירך זמן ביום‬
‫ראשון םני בהכי‪ .‬ותו לא מידי‪ :‬שלמה כר יעחק‪:‬‬
‫לולב שלא נאגד אלא אגד אהד כשר‪ .‬דרב יהידח יליף קיחה קידה מאנודת אזוב‪ .‬ולא‬
‫מעינו שס מניין אנדץ‪ :‬ובהד סביא‪ .‬אבל לנוי מעוד‪ .‬לאוגדו‪ .‬אפילו לרבנן י( למטי‬
‫ולמעלה‪ .‬שלא יתפזרו ענפי הערבה לכאן ולכאן‪ .‬משוס שנ׳ זה אלי ואנוהו‪ :‬שלמה בר‬
‫יצחק‪ :‬אחרונ בניסטריא ש ש מאות ועשר‪ .‬ולולב והרס וערבה‪ .‬הרי תר״נ מעות‬
‫ס(שש^לה מעווהו לפני הסקופ כתרי־נ מעוח‪:‬‬
‫ב ת ש ו מ ת הנאוניס מעאתי‪ :‬העושה לולב צריך לשום בו ח(שכעיפ פאוחת שקורין‬
‫רמייש‪) .‬דמניין( ]כמניין[ לולב כני ממריא ס־ח‪ .‬ושהים כננד אתרונ והדס‪.‬‬
‫הרי שבעים סנהדרין‪ :‬וכן מנוע בישיבה‪ :‬וקושרין אוחו נ׳ אנודות מן ערבה עצמה‬
‫א( שאין קושרין אותו אלא בפינו‪ .‬וכפות החמר צריך לאנוד ולבפזת יחד בכסוח וי‪-‬תםר‬
‫עצמו‪ .‬ושתא הדן לערבה טפח‪ .‬וביום הושענא רבא ‪(3‬מניהין אותו פרוד אבל לא אנוד‪:‬‬
‫וכן מנחנ ספרד ופרוונצא ונרכונא‪ .‬נ( ויש שאונדין אוחו בנימוניוח של והב מלמעלה‪.‬‬
‫ובמינו למטה‪ .‬כדמוכח בסוכה‪ :‬נרסי׳ כמוכה ס׳ לולב )וערבה( ]הנוול[‪ .‬ר׳ יוסי אומי‬
‫י ( שכת והוציא את הלולב )ברשות( ]לרשות[ הרבים פטור‪ .‬מפני שהוציא כרשות‪.‬‬
‫ה( ופריך כנמרא אמאי מראנביה נפק ביה‪ .‬ומשני כשהפכו‪ .‬מיכאן יש להוכיה דיש לנו‬
‫‪ 0‬לחטכו בנטילתנו‪ .‬ולברך אז‪ .‬ואחר כך ליטלנו כדרך נטילחו וגדילתו‪ .‬דאי לא תימ׳‬

‫ח י ו ב ב ש ע ת מ ע ש ה כצ׳׳ל! ו ה כ י גמי כצ׳׳ל‪ .‬ל( ל מ ט ה ו ל מ ע ל ה ‪ .‬ו ב מ ר ד כ י פ ר ק ל ו ל ב ה ג ז ו ל ב ח ב‬

‫‪,‬‬
‫ל ע ש ו ח ש ל ש ה ק ש ר י ם ב ע ד ש ל ש ה א ב ו ת ‪ .‬ועיי• ב ר ו ק ח סי׳ רי״מ ה ל ו ל ב ו א ח ר ו ג ‪ (D .‬ש ש ק ו ל ה‬
‫ט צ ו ת ו ל פ נ י ה מ ק ו ם כ ח ר י ״ ג מ צ ו ת ‪ .‬ה ר ר ״ א ה ב י א ב ש ם ה ט ד ר ש ש ב ל ה מ ק י י ם מ ד ו ת א ח ר ו ג עש ש ל ש ת‬
‫ה מ י נ י ן כ א ל ו ק י י ם ב ל ה מ צ ו ת ו ה ש ע ס ס פ נ י ח ש ב ו ן א ת ר ו נ ע ם נ• מינין ע ו ל ה למבין ח ר י ׳ ׳ ג ‪ .‬ס ( ש ב ע י ט‬
‫פ א ו ד ו ת ובו• עיי׳ ב א ו ״ ו ח ־ ש ס ״ ש ׳ ׳ ח ו ש ם א י ת א א כ ל י ש נ ו ה ג י ! שעושי! ע ״ א פ א ר ו ת ש ל ע ר ב ה‬
‫כ מ נ ץ ל ו ל ב ב נ י ט מ ר י א ז ח ו ס ״ ח וג׳ ב ע ד א ח ר ו ג ל ו ל ב ו ה ד ם ה ר י ע ״ א כ ג ג ד ס ג ה ד ר י ג ד ו ל ה ו כ ן מ נ ה ג‬
‫ב י ש י ב ה ‪ .‬ו מ ב א ב ה ג ׳ י א פ י ג בי׳ י י ד א ב ל י ש ט ה ג י ! שעושי! ע נ י ! א ח ר פ א ו ר ו ח ש ל ע ר ב ה כ מ נ י ן‬
‫ל ו ל ב וכו׳ ו ה ת י ב ו ת »ענין א ת ר • ה ו א ט י ס וצריך ל ה י ו ת ע ״ א ‪ ,‬ו ה ס ו פ ר ט ע ה ו ח ש ב ש ה ו א ר־־ח ו כ ת ב‬
‫ה ת ת ע׳׳א ענין א ת ר ע׳־׳ט׳ ועיי' ב מ ר ד כ י פ׳׳ג ואגן ג ה נ י ג ן ל י ט ו ל ע ר כ ה כ מ ג י ן ל ו ל ב ו ש ל ש ה ק ש ר י ם‬
‫ב ע ד ש ל ש ה א ב ו ת ש ה ו א ס ך ה כ ל כ פ נ י ! ס ג ה ר ר ץ ׳ ו ב פ ר ד ס לדש׳יי ר י ל סי׳ קצ׳׳ר ו י ש ש נ ה ג ו ל ש ו ס‬
‫ש ם ש ב ע י ם כ נ ג ר ס ד י ה ח ג א ו ש ש י ם ו ש מ ו נ ה כ ס נ י ן ל ו ל ב ועיי׳ ב ה ג ״ ס פ ״ ז ם ה • ל ו ל ב ת ״ ז ‪ ,‬ו ב ט א ״ ת‬
‫ס ו ף סי׳ ת ר נ ״ א ה ב י א ב ש ם ר ב ע מ ר ם נ ה ג ו ב ס ק ו ם י ט ב מ ח י ב ח א מ כ ס ח ד ו ר ו ת ש ל א ל פ ח ו ח מ ש ש י ם‬
‫ו ש מ ו נ ה ע ר ב ו ת כ ס נ י ! ל ו ל ב ו י ש ס ו ם י פ י ן ע ד ש ב ע י ם ב מ נ י ! ה פ ר י ס ו ה י א כ ט ע ם רש׳׳י ב פ ר ד ם ‪ (b .‬שאי!‬
‫ק ו ש ר י ן א ו ח ו א ל א ב ם י נ ו ס ו כ ה ל ״ ו ע׳׳ב וכר׳׳׳‪ .‬ב( ס נ י ח י ן א ו ח ו פ ר ו ד וכו׳ ו כ ן ה ו א ב ר ו ק ח סי• רי׳׳ש‬
‫ה ׳ ל ו ל ב ו א ה ר ו ג מ נ ה ג י ט ל כ ו פ ת ו ו׳ י מ י ם ו כ ה ו ש ע ג א ר ב ה מ ח י ד י ן איגודו ל מ ע ל ה כ פ ח כ ח י ב ו• י ם י ס‬
‫כ פ ו ת • כ כ פ ת א ח ר ועיי׳ ב מ ו ר א ־ ח סי׳ תדם׳׳ד‪ .‬ו ב מ ר ד כ י פ ״ ג ד ס ו כ ה ‪ .‬ו ב ר ו ק ח סי׳ ר ב ״ נ כ ח ב ו מ ח י ר י ו‬
‫א י ט ד ו ש ל ל ו ל ב ב ה ו ״ ד כ ד י ל ק י י ם ד ב ר י ש נ י ה ם ש ש ה כ ר ב נ ן ‪ .‬ג( ו י ש שאוגדי! א ו ת ו ב ג י מ ו נ י ו ת ש ל‬
‫ז ה ב ובו׳ ש ם ל י ו ע׳׳כ‪ .‬פ ר ק ל ו ל ב ה ג ‪ \ .‬ל כ צ ״ ל ‪ (< .‬ש ב ח ו ה ו צ י א א ת ה ל ו ל כ ל ר ׳ ׳ ה וכוי ש ם מ י א‬
‫ע׳יב‪ .‬ה( ו פ ר י ך כ נ ס ר א א מ א י ס ד א ג ב י ה זכו׳ ש ם מ ״ ב ע ״ א ב ס פ ר על׳׳נ מ ק ש ה ה א ז ה פ ש ו ט ד ב י ן‬
‫ע ל ה ה ו צ א ה בין ע ל ה ע ב ר ה ברייה ל א מ ח י י ב ר ק ב ש ע ש ה ע ק י ר ה ו ה נ ח ה ב ד ר ך ח י ו ב א ב ל ע ק ר‬
‫ב מ ז י ד א ו ב א ו נ ס א ף ש א ח ״ כ ה ו צ י א ו ה נ י ח ב ש ו ג ג פ ט ו ר כ ר א ס ר י נ ן ב ש ב ח ) ס ״ פ ה ז ו ר ק ( וא׳׳כ פ א י‬
‫פ ר י ך מ ד א נ ב י ה נ פ ק ה א ב מ ה ש ה ג ב י ה ו ל ה ו צ י א ו ע כ י ד ע ק י ר ה ו א ז ה י ה שרוד במצוד‪ .‬וא׳׳כ ח י ה‬
‫ה ע ק י ר ה ב פ ט ו ר ו ר ב ן ג פ ע ל ה ה ו צ א ה ל א מ ח י י ב ובו׳ ו נ ע ל ם מ מ ט כ י ב ב ר ה ק ד י מ ו ב ה ק ו ש י א ה נ ר ע י א‬
‫ב ח י ד ר פ י ו שם״ועיי ס ״ ש ב ו ה ב ם ׳ נ י ח א ״ ח סי׳ זי‪ .‬ו( ל ה פ כ ו ב ג ט י ל ת י נ ו ו כ ו ׳ עיי כ ש י ת סי׳ ל ׳ ׳ ב ו ה י א ת ש ו ׳ ר ב ה א י ‪,‬‬
 ‫מחזור דטיי‬ ‫‪436‬‬

‫הכי‪ .‬הא דקייס׳ לן ; ל המצות בולן מביך עליהן עובר לעשייתן‪ .‬ה•‪:‬׳ מוקמת לה‪.‬‬
‫הילבך איה לן למימר שיטלנ־ על •ד־ בלי או בהיפוך או יניחנו על נב• קרקע‪ .‬עד‬
‫שיברך עליו‪ :‬ויבינו •עקב אומר ׳(‪:‬־ון דעדיין יש לו לעשות הניענוע עוכר לעשייתם‬
‫‪,‬‬
‫קרינ ביה‪:‬‬
‫הרוצה לקיים )מצוח( ]מצוה"( מובחרת אינה יבול לקיימה בלולבו של הכירו דאפילו‪.‬‬
‫כשיצא •די נטילה ידי ניענוע לא יע*(‪ .‬ושנינו החס‪ .‬יי( והיכן הד מגענעין‪.‬‬
‫בהודו ליי״ תהילה וסוף‪ .‬וכאנא ״״ הושיעה נא‪ .‬והא מיהא לא עביר‪ .‬אף כ׳ אמריי‬
‫התם‪ .‬י‪-‬־( היה קורא ק״ש לולבו בידו‪ .‬היה מהשלל לולבו בידו‪ .‬היה קורה בחורה מניחו‬
‫על נבי קרקע‪ .‬כר־ שיניח כל עסקיו כשיקרא בתורה‪ .‬וכך היו עושין אנשי ירושלס‪:‬‬
‫ובן עמא דבר‪ .‬י( שנ‪.‬יהנ־ן ידיהן הקוראים על השפר חורה לאחוז בה אך וה־רין מלינע‬
‫בה כידו ערום כ( משלש דרי פ מ ך ‪:‬דאיתי בשיק דשכת יככמד‪ ,‬דוכת•‪ :‬ורכינו אליהו‬
‫אוחזו כידו מתחלת זמירות עד שיצא מבית הכנמת ומוליכו ע י ביתו‪ .‬כדתניא איר אלעזר‬
‫ברי צדוק כך היה מנהנש של אנשי •רושל׳ אדם *תנא מביתו ולולכו ]בידו[‪ .‬נכנס לבית‬
‫הכנסת ולולבו כידו‪ .‬קורא קיש לולבו בית‪ .‬קורא בחויה ונושא אח כפיו מניחו על נבי‬
‫קרקע‪ .‬מתרגש לולבו כידו‪ .‬הלך לבקר חולים ולנחש אביליש לולבו בידו‪ .‬נכנס לבית‬
‫המדיש משכרו ביד בני ביד שלוחו להודיע ‪:‬מה הן זריוין במצות‪:‬‬
‫שעה‪ ,‬בחנ הסוכות‪ :‬ערכית שהיית ומנחה מתשלל אבות וגבורות וקדושת השש‪:‬‬
‫אתך בחרתנו וכר וכשחל כטמא־ שכת ל( אומי ותודיענו‪ :‬והנה הוא בחפילח פסח‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ותתן לנו וכוי‪ .‬אלה־נו ואלה׳ אבוהינו יעלה ויבא וכו ‪ .‬כרכר ישועה ורהמיפ חוס‬
‫וחנינו וחמול ורחם עלינו והושיענו ומלטינו מכל ערה וינון כ* אל מלך חנון ורחום אתה‪:‬‬
‫והשיאנו י•* אלהינו את כיכת מועדיך וכוי‪ .‬ואש שבת הוא הותמ‪ :‬מקדש השבת ישר׳‬
‫והזמנים‪ :‬רעה ומודים שים שלים‪ :‬ואש חל להיות כשבת‪ .‬שליח ציבור היורד‬
‫לשני התיב־ ערבית אהד שסיים תפילת לחש אומי ויכילו‪ :‬וברכה מעין שבע‪ .‬מנן אכוח‬
‫בדברו‪ :‬וחותם כ״א ״״ מקדש השבה‪ :‬יג(ואיןעייך להזכיר של יום טוב‪ :‬וכן ככל‬
‫הסועדות שחלו להיות כשבת כך הוא שירדן שאין שליה ציבור מזכיר של יום טוב‪.‬‬
‫שאלמלא שבת אין שליח ציבור יורד לשני החיבה עינית לוט־ ביכה מעץ זי‪ .‬דהא‬
‫בשבת תקנוהו הכמים‪ :‬וזהו טעמו ופירושו‪ .‬הרן מליל׳ יום ‪£‬שח הראשונים שאש חלו‬
‫בשבת אץ אומי כלל ברכה מעין זי‪ .‬שמשני מויקין דשכיה׳ נתקן לאומרן‪ .‬ואמרי׳ בפיק‬
‫דראש השנה‪ .‬ליל שימורים הוא לי״׳‪ .‬נ( לילה המשומר מן ימז־קץ‪ :‬והולכים לבתיהם‪:‬‬
‫ונכנסין בסוכה‪ :‬ואוכל־ן ושותין‪ .‬בסוכה‪ :‬וכך אומי קידוש על ה‪:‬וש‪:‬‬

‫ו ש ש א ל ת ם מ ס ה ש א ס ר ה ר ב ר׳ י צ ח ק א נ ב ר ו ״ ל ששיר ק א מ ר ו ה כ י ה ו א ק ו י ם ש י נ ב י ה א י ‪ :‬הלוייב‬
‫‪ u‬כיו; רעדי•; יש ל ו ייעשו‪.‬־! ה נ י ע נ ו ע וכוי ע׳ ‪.‬־ווב פ ב ח י ם ז׳ ע כ‬ ‫מ מ ק ו מ י י ב ר ך קודש נ ב י ל ת ו ו נ ר ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו י ה כ ע י ר נ א ו כ ר ו א ו מ ר ר ״ ׳ ו כ ר ־ ו ד י ה •יצאת ו ב ו ו ח ו ב נ ו ה ה יי׳ מ עייא דייה ע ו ב ר לעשיית; ו ב י‬
‫‪1‬‬
‫ו ב פ ר ד ס לרש״• ז״• כ י ל ש י מ ו ק כ ״ ר ל י מ צ י ה י ש ע נ א ״יא מ צ י •'ברוכי עיייה ר ת ״ ש י ; ; רייימא מ י ת נ י ס‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ו ל א ע נ י י נ מ צ א ר ק א מבר;־ עיייה שש ש מ י ‪ : • :‬ש י ה וכוי• ועי ב ר ו ק ח סי׳ י י ׳ ב ד ה נ ש י ל ת ל י ־ ‪:‬‬
‫ו כ ר ו ב מ ר ד כ י ש״נ ס " ת ש ס י א ‪ ,‬ועי׳ ב ש ה ״ ל שיי ש}!״ו ‪•:‬רז ש ה ב י א בשש ס פ ר ה י ר א י ם וגש מ ה ש ה ב י א‬
‫ב ש ם בעיי ה ר ב ר ז ח כ ׳ כ ע י ב ו ר ש ב פ נ י נ ו ח כ ר ו מ ש ו ב ש ושש ה י א ל נ נ י ז ‪ ,‬יעי• ‪ :‬י י • ; פ ״ ג ר ס ו כ ה ד• ד‪.‬‬
‫<׳ ו ה י כ ; ה י ו מ נ ע נ ע י ם ובו׳ •שש ל י ע ‪ -‬ב ועי• כ ת ו ס ׳ שש ד ה‬ ‫ו מ ר ס ר כ י נ ן ובו וברא־ ש פ ״ ; כי׳ ל ג‬
‫ס' ה י ה ק י ־ א ק ש ו כ ו ‪ : :‬י תעירי־!׳ כ מ ה שעכליש שאינו מ ד ק ד ק ל ה ע ת י ק ל ש ו ; ה נ מ ־ ־ א‬ ‫בהודו וכר‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל פ נ י נ ו ש ם ש י א ע ב ק ו ר א ק ש ו מ ת פ ל ־ ו ל י ל נ ו ‪ :‬י ר ו ק ו י א ; ת ו י ה ו נ ו ש א א‪.‬־‪ .‬כ פ י ו מ נ י ח ו ע ל ג ‪ :‬׳‬
‫‪1‬‬
‫ק ר ק ע וכוי‪ .‬י( ש נ ו ת נ י ; ידיה; הקיראיש •;יי הש״־־‪ .‬ובו ו ‪ : :‬־ ר ד ב י פ ־ ק ־ו־יב תגיי• א י ת א ק ו ר א ו נ ו ש א‬
‫כ פ י ו מ נ י ח ו ל א ר ץ ש מ ע י נ ן מ ה ב א ד ה ק ו ד * ב ת ו ר ה א ו ח ז ‪ ; • :‬ד י ר י ה ח ו י ה !•־וד ר א י ת משוף פ ר ק ב נ י‬
‫‪1‬‬
‫ה ע י ר ת ״ ר פ ו ת ח ו ר ו א ה נ ו ל ל ו מ פ ר ד ובו׳ ו מ ש מ ע ו י ־ א ה ר פ ו ת ח נ ת י ו י ה ו ג ו ‪ -‬ל כשוף‪ .‬כ( משוש ד ר‬
‫פ ר נ ך ו ב ר ש ‪ :‬י י *״ס ״ ׳ א ס נ י י י ה ל ״ ב ע יא מ ס שישריש ‪ ; e‬ת ש ז‪ .‬ו־יו־יבו בידו כ צ ל‪ .‬פ ת י נ ש ל ו ל ב ו‬
‫(‬ ‫‪41‬‬
‫ל‪ 1‬א ו מ ר ו ת ו ד י ע נ ו ב ר ב ו ת‬ ‫׳ ת א ־ פנינו‪.‬־*ו־ישמ״ג עשי; מי־ר ה‪:1‬א נ ב ״ ‪ , -‬ר ו ; ו״יו־יבו בידו‪.‬‬ ‫בידו‪,‬‬
‫ל ״ נ ע*ב‪ .‬ב ת פ י ל ת ש ס ח ‪ .‬א י ת ק ״ ג ‪ .‬יי( ואי; צר־‪,‬־ ל ה ו נ י ר ש ל י ר ש ש ב ת כ ד ע‪-‬׳כ ועי ב י ש • ״ ש ‪:‬‬
‫‪437‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫שעו‪ .‬ברוך אתה ״ י אלה־נו מלך העולש כורא שרי הגסן‪ :‬כרוך אתה ״ י אלהינו‬
‫מ״ה אשר כהר בנו מכל עש ורוממנו מבל לשון וקדשנו במעותיו ותתן‬
‫לנו ״״ אלהינו באהבה מועדים לשמחה הנים וזמנים לששון את *וס הנ הסוכות הוה‪.‬‬
‫ומן שםחתינו כאהבה מקרא קודש וכר לעיאת מערים כי כנו בחרת ואותנו קדשה סכל‬
‫העמים‪ .‬מועדי קדשך כשמחה ובששון הנחלתנו‪ .‬ברוך אתה ״י מקדש ישראל‪.‬והזמנים‪:‬‬
‫בתך אתה י״י אלהיט מ״ה אשר קדשנו במעותיו ועיונו לישב כסוכה‪ :‬ברוך אחה *׳״‬
‫אלהינו מ״ר שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪ :‬ואש שבת הוא אומי תחילה ויבולו‪:‬‬
‫בורא סדי הנשן‪ .‬ואשר בחר בנו‪ .‬ומוסיף בה‪ .‬ותתן לנו י״׳ אלהינו באהבה שבתות‬
‫למנוחה ומועדים לשמחה חניס וזמנים לששון את יום המנוח הזה ואת יום הנ הסוכות‬
‫חוה זמן שמחתינו באהבה מקרא קודש זכר ליעיאת מערים כי כנו בחרת ואותנו קרשת‬
‫סכל העסיס שבח ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלחנו ב׳׳א ״״ סקדש השבת ישר׳‬
‫והזמנים‪ :‬ל־שב בסוכה‪ :‬שהחיינו‪ :‬ובברכת המזון סזביו״ן יעלח ויבא בבונה •תשלם‪:‬‬
‫בשחרית הוליין לבית הכנסת‪ .‬ימתסללין בתפילת ערכית‪ :‬ולשיניע שליח עיכור להמכרך‬
‫‪1‬‬
‫עמו שר׳ בשלום‪ :‬נוטל לולב בימין ואתמנ בשמאל‪ .‬ועומד ומברך‪ .‬ת׳‪ :‬ומצאתי כל‬
‫מצוי‪ .‬שכת׳ בה לכם‪ .‬מבדכין מעומד‪ .‬בנון לולב‪ .‬וציצית‪ .‬ומילח‪ .‬בלולב כתי ולקחתם‬
‫לכס )ויקרא כנ( בציצית כתי‪ .‬והיה לכס‪.‬לציצית )במדבר טו(‪ .‬במילה כת׳ המול לבם כל‬
‫וכר)בראשית יז( וכולהו ילשי׳ מעומר‪ .‬דכת׳ וששרתם לכם )ויקרא כנ(‪ .‬מה להלן מעומד‬
‫דנתי בקמה ס( ודרש״ בקומה‪ .‬אף כולן‪ .‬ועוד כת׳ ע( לעמוד )לשרת( לשני ״יי ]לשרתו[‬
‫ולברך ]בשמו[ )דברים י(‪ .‬איחקש ביכה לשייוח‪ :‬בך מצי‪ .‬תי‪ :‬ומכרך ב א י י״ אלהינו‬
‫מיה אקב׳׳ו על נטילת לולב‪ :‬בתך אתה י״י אלהינו ס׳׳ה שהחיינו וקיימנו והניענו לזמן‬
‫הזה‪ :‬ומוליך ומביא ומעלה ומוריר‪ :‬ושנענעו‪ :‬והכי אמי רב פלטו׳ באון‪ .‬מ* שנושל לולב‬
‫לצאת בו הייב לברך עש נטילתם‪ :‬שהלכה רווהת היא בישרי‪ .‬כל המצות כולן מברך‬
‫עליהם עובר לעשייתן הוץ טהטבילה‪ :‬והמנענע בשעת נטילתו מברך עליו‪ .‬ונוטלו‬
‫ומנענעו ומחזירו למקומו‪ :‬אבל שליח עיבור אוהזו בידו עד שינמור את ההלל‪ .‬כל אותם‬
‫שבעה ימים‪ .‬ומנענעין את הלולב כהות לי׳״‪ .‬תחילה וסוף‪ .‬סי׳ פ( כסוף הפסוק בחסדו‪.‬‬
‫חי‪ .‬צ( וצריך להתיז סמ״ך של חסדו‪ .‬רלא לישתמע הדו‪ :‬ירושלמי‪ :‬ויש אומי בסוף‪.‬‬
‫בד\דו שני אחרי ברוך הבא‪ :‬חי‪ :‬ובאנא י״ הושיעה ‪1‬א‪ :‬ואס שבת הוא אין נוטלין את‬
‫הלולב ק( משוס דרכה‪ :‬וקורין אח ההלל‪ .‬וממרין אח כל שמונה‪ :‬י( והן סי״ח ימים שהיחיד‬
‫נומר כהן את ההלל‪ .‬ומברכין בהן לנמור את החלל‪ .‬כשם שככל יום ויום ם( חלוק בטרי‬
‫החג‪ .‬ואף באחרון נומרין‪ .‬שרגל בפני עצמו הוא‪ .‬ושמחת תורה‪ .‬וזהו ובגולה עשרים ואחד‬
‫יום טי ימי החג‪ .‬ושני יסים טובים חראשונ־ם של חנ פסח‪ .‬ושני ימים טובים של עצרח‪.‬‬

‫‪ (p‬ודרשינן‬ ‫נ( לילה המשומר וכי ר״ה י״א ע״ב‪ .‬פסחים קיש ע׳ב‪.‬‬ ‫ולעיל סי׳ קיר וסי׳ קיה‪.‬‬
‫בקוסה עיי׳ ראיש סוף סם׳ פסהיס דת״ר כקמה תחל לספור אל חקרי בקמה אלא כקומה וכוי יעי‪:‬‬
‫ע( לעסד לפני ה׳ ולברך בשסו כצ׳ל‪ .‬איתקש כרכה‬ ‫לעיל ה׳ פסח אות קיר ובהערותי ס״ק כי‪.‬‬
‫לשירות עיי׳ סוטה ל״ת ע״א ר׳ נתן אוסר אינו צריך הרי הוא אוסר לשרתו ולכרך בשטו מה משרת‬
‫בעמידה אף טברך בעמידה‪ .‬ומשרת נופיה מנלן רכתיב לעמר לשרח‪ .‬הקושיא מפורסמת דהא בהאי‬
‫‪,‬‬
‫קרא טפיה כתיב לעמור לפני ה לשרתו ולברך בשסו‪ ,‬ומאי מקשה וסשרת טפיה סנלן וכוי וכן‬
‫הקשה הגרע״א בנהש׳‪-‬ס‪ ,‬וכסמ״נ עשין סי׳ ב׳ הביא נירםא אחרת וז־ל‪ .‬ודי נתן נפקא ליה עמידה‬
‫מדבחיב לעמוד לשרת )ג״ל לשרתו( ולברך בשמו הקיש מברך למשרת לענין עמידה וכו׳ וכפו‬
‫שהביא המחבר‪ .‬ונראה כ ת ר שלא היה לפניהם כלל הני חיבות ‪.,‬ומשרת נופיה םנלן דבחיב לעסוד‬
‫לשרת״ ויליף באפח מהאי קרא קמא לעמגד לפני ד׳ לשרתו ולברך כשםו‪ ,‬ועיי׳ נשו״ח שבות יעקב‬
‫ח״ש סי׳ א׳‪ .‬פ( בסוף הפסוק בחסדו עיי• סוכה ל״ז ע״ב וברש־; ד״ה תהילה וכו׳ וכחוס׳ ד״ה‬
‫בהודו וכוי ועיי׳ ברא״ש פ״נ סי׳ כ״ו־ ‪ 0‬ייייך להחיז ובו׳ הוא בירושלמי כרכות פ״ב ה״ד ועיין‬
‫בנהש׳ס שם ובהערותי ליתשלסי ברכות הנדפס במיינץ‪ .‬ק( משום דרבה שם מ׳יב ע״ב‪ .‬ר( והן‬
‫מיי׳ח ימים שהיחיד נופר בהן את ההלל ובו׳ ערכין י׳ י״א‪ .‬חעניח ב״ח ע יב׳ מסכת «פדיס פ״ב‬
‫ה״ט‪ .‬ועיי׳ לעיל סי׳ רכ״ז ובהעי־ותי שש‪ .‬ש( חלוק בפרי החג ערכין י׳ ע״ב‪ .‬כשסונח ימי החנ‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪438‬‬

‫ושמונת ימי הנובה‪ :‬הי‪ .‬שמאחר שהיה י הנס נדל והולך כל ימי חנוכה הרי הוא כאילו‬
‫חלוק בקזרבנזתיו‪ .‬כשמונת ימי )חנוכה( ]החנ[‪ ,‬אכל שבעת ימי הפסח )אינו( ]אינן[‬
‫חלוקץ‪ :‬תי‪ :‬קדיש‪ .‬בוי‪ :‬ומוציאין שתי תורוה‪ .‬ת( באחת קורץ חמשה שור או כשב‬
‫)ויקרא בב(‪ .‬עד וידבר משה את מועדי ח׳ )שס כד(‪ :‬ואמ שבת הוא קורין ד‪ :‬ובשנייה‬
‫קורא המפטיר בפנחס‪ .‬ובחמשה עשר יום לחרש השביעי‪ .‬עד סוף פיסקא‪ :‬קדיש עד‬
‫ראמירן‪ :‬חי‪:‬‬
‫שעו‪ .‬ובן עיקר לד׳ודוח ולקדש אחרי קרייח הממטיר במקום שחמפטיר קורא חובה‬
‫היום‪ .‬כמשפט ראש חדש וחנוכה חכאים בשבת‪ .‬וחנים שקורץ בשחי‬
‫פרשיות והשנייה שנם היא הובת היום קוראה המספיד‪ .‬הדין נותן שאהד קריאת שהיא‬
‫הובת היום יאמרו קדיש‪ .‬כמו שנהנו ככל שכחות השנה אחרי קריאת חובת היום‪.‬‬
‫והמדמיס‪ .‬דמה מעינו ככל שבתוח השנה קודם המפטיר קדיש אף כאן‪ .‬לא יפה דקדקו‪.‬‬
‫דשאני התם שכבר קראו חובת היום‪ .‬מה שאין כאן‪ :‬חי‪ :‬ומפטיר בזכריה‪ :‬הנה יום בא‬
‫לי״י)ייריה י״ד(‪ .‬על שמ מנפת כל הנרם והבהמות שתהיה בחנ הסוכות‪ .‬וכרכתי‬
‫באפטרת׳‪ .‬ולחונ את חנ הסוכות‪ :‬ת׳‪ .‬ועוד דקרובי דינא דינא בענן‪ .‬שהרי עבר מעלינו‬
‫יום הדין בסמוך‪ .‬ומקרבינן ליה יומא דדינא דמלחמת נונ ומטנ‪ :‬ת•‪ :‬אשרי‪ :‬ואם שבת‬
‫הוא יאמר יקום סורק תחילה‪ .‬ואחר כך אשרי; יהללו את שם *־י ונוי‪ .‬ומחזיר חחורות‬
‫למקומן‪ :‬ושליח עיבוד אומי לפני התיבה קדיש‪ .‬עד דאמירן‪ :‬ועוסדין למוסף‪ :‬ופתסללץ‬
‫אבות וגבורות וקדושה השם‪ :‬אתה בחרתנו‪ :‬עד זכר ליעיאח מעריפ‪ :‬ואומי ספני חטאינו‪:‬‬
‫שעז‪ .‬מפני חטאינו ובו׳‪ .‬והנדל כבודו ותבנה עירן־ ותחדש אח היכלך ותכונן את‬
‫מקדשך ותכנס נליות ישר׳ לתוכו‪ .‬וחמתך עליהם מחרה בהדרך בשבחך‬
‫בתפארתך בביח בחירתך‪ .‬אבינו מלכינו נלה כבוד מלכוחך עלינו וכוי‪ .‬ובחמשה עשר ובו׳‪.‬‬
‫והשיאנו י״י אלהינו וכוי‪ .‬רעה ומדים‪ :‬שים שלום‪ :‬ולמחר ביום שני מתםללין כמו כן‪:‬‬
‫וכל ימי הול המועד יזכור בטוסף שני יםים טובים יחדיו לעאת ידי הובתו של ספק היום‪:‬‬
‫וכן דרכו של אחרץ הקורא בתורה‪ :‬תי‪ :‬וסימניך שלא תטעה סדר הקרבנוח על פה יקח‬
‫כלל זה בידו ולא יטעח‪ .‬דע שבכל‪.‬ימי חול המועד עד שמיני ספק שביעי‪ .‬יש בין ימים‬
‫וםרימ ארבעה עשר‪ .‬ימים רבים‪ .‬וסריס סחמעטין והולכין‪ :‬חי‪:‬‬
‫ש ע ח ‪ .‬יום ראשץ של חול המועד יאמר‪ :‬מסי כבודך כאמור‪ .‬וביום השני וכוי‪ .‬וג־ וביופ‬
‫השלישי וכוי‪ .‬ומנחתם וכוי‪ .‬כיוס שני של חול הסועד יאמר‪ :‬כאמור‪ .‬וביום‬
‫השלישי וכוי‪ .‬ונ׳ וביום הרביעי וכוי‪ .‬ומנחתם וכוי‪ :‬ביום שלישי של חול המועד יאמר‪:‬‬
‫כאמור‪ .‬וביום הרביעי וכוי‪ .‬וני כיום החמישי ובו׳‪ .‬ומנחתם כוי‪ :‬ביום רביעי של חול‬
‫חמועד יאמר‪ :‬כאמור‪ .‬וביום החמישי וכוי‪ .‬ונא׳ וביום הששי וכו׳ ומנחתם וטי‪ :‬בחמישי‬
‫לחול המועד הוא הושענא רבא‪ :‬יאמר‪ :‬כאמור וביום הששי וכוי‪ .‬וני וביום השביעי וכר‪.‬‬
‫ומנחתם וכוי‪ :‬בשמיני עצרת יאמר‪ :‬אח מוסף יום שמיני לחנ עצרת הזה נעשה‬
‫ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך במו שכתבח עלינו בחורחך על ידי משח עבדך מסי‬
‫כבודך כאסור‪ :‬ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו‪ :‬והקרבחפ‬
‫עלה אשר‪ ,‬ריח ניחח לי־י פר אחד איל אהד כבשימ בני שנה שבעה תמיםט‪ :‬ומנחתם‬
‫ונםכיהם כמדובר שלשה עשרונים לפר ושני עשדנים לאיל כוי‪ :‬וחפילחו שלימה תסדיר‪.‬‬
‫ברחה ואימה לאל אדיר‪ :‬ומנחנ אכוחינו חורה היא לומר קרכנות של יום רום‪ :‬א(ואע־נ‬
‫דקבעי׳ הילכת׳ כרב חננאל אמ׳ רב דאמ׳ כיון שאי ככחו׳ בחורחך שוב אינו צריך‪ .‬אין‬
‫להיפטר לאדס בכך לכחחילה ותדע שהרי כשכחו׳ לראשי תדשיפ דםרנלא כםיםיה רכולי‬

‫ח( באתת קורי! חמשה שוד או כשב וכו׳‬ ‫מייל‪ .‬אינן חולקין כצ׳׳ל‪ .‬ועיי׳ בשוז׳׳ל סוף הי׳ קע״ד‪.‬‬
‫‪439‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫עלם׳ לומ׳ בתפילה וביום השבח‪ .‬ובראשי חדשיכם‪ .‬ש־מ לא תהינו קדמונים כרכ חננאל‬
‫אמי רב אלא בדיעבד‪ :‬ובני אדם הנמנעים סלוםר ולפרש מקראות המוספים ברנלים דבר‬
‫יום לפי עיניינו בהדך מפני הםאינו‪ .‬מתוך שאין מילין ושנורץ בפה‪ .‬בשל שבת וראש‬
‫חדש מצאו עילה להימסר כדרכ הננאל אמ׳ רכ‪ .‬ולא כל ד‪-‬ימיס‪ .‬לאין שוסעין להם‪:‬‬
‫ומיהו במלכיות ונדונות ושופרות לא אס• רב חננאל אס׳ רב‪ .‬אפי׳ בדיעבד‪ .‬שכן הן‬
‫באים ועולין למיניין‪ :‬חל להיות יום טוב שני של סוכות במוצאי שכת‪ .‬דיום טוב ראשון‬
‫אי איפשר להול במוצאי שכת‪ .‬דלא אדיו ראש השנה וסכות‪ :‬סתסללין אבות ובבורות‬
‫וקדושת השם‪ .‬ומתפלל אתה בהרתגו‪ :‬וכשמגיע עלינו קראת אזם׳ ותודיעני‪ :‬והגה הוא‬
‫כתוב כתפילת מסח‪ :‬ואין אומרי׳ שום סידור שבמוצאי שבתית להול לאמר ויהי נועם‪.‬‬
‫ולא סדר קדושה‪ .‬ולא ויתן לך‪ .‬שאין אוםרי׳ רהי נועם אלא כשיש בשבת הבאה ששת‬
‫ימי ההול‪ .‬דכת׳ ומעשה ירינו כוננהו‪ .‬ג(*דרשי׳ כאנדה׳ וייו מעשה ירינו‪ :‬וכן שאר‬
‫הסדר‪ :‬ונסטרין והולכין לבתיהם לשלוט‪ :‬ואין גומלין ידיהם לעולם לא קודס קידוש ולא‬
‫קורפ הבדלה‪ .‬דיין סירוה הוא‪ .‬ג( ובל הנוטל יריו לסירוה הרי זה מנסי הרוח‪ .‬והוא דהוי‬
‫נקי כפים‪ .‬אבל אם נתעסק כשום דבר ליכלוך או שנפנה לנרוליס או לקסגים‪ .‬ודא•‬
‫צדץ לרחוץ בנקיון כסיו ולטהר עצמו קודם שיקדש או שיבדיל‪ :‬והבדלה של כוס הכי‬
‫מברך‪ .‬אם יש לו יין מברך בורא פרי הנסן‪ :‬אשר בחר כנו‪ .‬עד מקדש ישרי והזמנים‪:‬‬
‫בורא מאורי האש‪ :‬ברוך אחה י־י אלהיט מלך העולם המבדיל בין קודש לחול בין אור‬
‫להושך כין ישר׳ לעמים‪ .‬בין יום השביעי לששח ימי חמעשח בין קדושח שבח לקדושת‬
‫יום טזב הבדלו‪ /‬ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת‪ .‬הבדלת וקידשה אח‬
‫עמך ישר׳ בקרושחך‪ .‬ב־־א י•• המבדיל כין קודש לקודש‪ :‬לישב בסוכה‪ :‬שהחיינו‪ :‬וסימן‬
‫יקנהיו‪ :‬יין‪ .‬קידוש‪ .‬נר‪ .‬הבדלה‪ .‬ומן‪ :‬אלא ל(שאמ׳ תהילה סוכה ואחר כך זמן‪ :‬ואס‬
‫אין לו יין ה( מבדיל על הפת ]ואעיפ שאין מבדילין על הפת[‪ ,‬י( זהו בשאר מוצאי‬

‫עיי׳ מגילה ל״א ע־א‪ (b .‬ואע׳׳ב דקבעינן הלבחא וכו׳ עיי׳ ר׳׳וז ל׳׳וז ע׳׳א‪ ,‬ולעיל ם״ שכ׳׳א‪.‬‬
‫ב( ודרשינן באנרחא וי׳־ו מעשה ידינו עיין לעי׳ סי• קמ׳יט‪ .‬ג( וכל חטמל ידיו לפיווח וכו׳ חולין‬
‫ק׳יו ע׳׳א‪ .‬ל( שאומר תחילה סובה ואה׳׳ב ומן וזד! דלא כדעת הראיש ט״ר סי׳ ד׳‪ .‬ופסק חש״ע‬
‫ועיי׳ בס״א ריש סי• חרם״א ובמיץ ס״ק‪ ,‬ועיי׳ כירושלמי ברכות מ״ח וד״א ועין כר אבא אטד בשנו‬
‫רב יין קידוש נר הבדלה טובה וזמן‪ ,‬ועיי׳ בשרית ט״כ מה״ק סי׳ ל־מ‪ ,‬ובביאורי לתניא רבתי סי׳‬
‫פ׳׳ד ס״ק ו׳ ע׳׳ש‪ .‬ה( מבדיל על הפת ואע׳׳פ שאין סברילין על הפת זהו וכו׳ כצ״ל ונשמט מהמעתיק‬
‫מן הסת עד הפת‪ .‬ונלמד מהא דאיחא בפסחיס ק׳יז ע*א איקלע אמיטר לאחרין וכו׳ ובח מבת וכוי‬
‫ועיי׳ בתוס• שם ד״ה מקדש וכוי ומבואר בסדר רע׳׳ג דף ל״בוז״לדהכ׳ אסר רב עמרם ריש מתיבתא‬
‫איו טבדילין על הפת כל עיקר‪ .‬מה טעם שאין דומה הבדלה לקידוש‪ ,‬מפני שקידוש אי אפשר לו‬
‫שלא לסעוד דקאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה‪ ,‬וכיון ששולתן קבוע וסעודתו קבועהיוא״א לו‬
‫שלא לסעוד סקדש על הפח‪ .‬בסמאי שבת כלום סעודתו קבועה ושולחנו קבוע ופת מתוקנת לפניו‬
‫שגומל פת וטבדיל עליה‪ ,‬הלבן אין סבדילין על הפת‪ ,‬וכך סגהג בשתי ישיבות‪ .‬ו( והו בשאר‬
‫מוצאי שבתות ובו׳ וכך אמר וכו׳ סר ר׳ צדוק ריש מתיבתא ז״ל אפ עמדה הלכה כד שלח ובזי‬
‫כצ״ל עיי׳ פסחים ק׳ינ ע״א‪ ,‬וכל דברי הסתבר כמעט בלשונו מחש נטצא בסדר רעינ כסדר פסת‬
‫רף ס״ב ודיל שם וסי׳ יקנה״ז וכד ואם אין לו יין סכדיל על הפת‪ .‬ואע׳׳פ שכתבנו לםעלה שאי;‬
‫סבדילין על הפת‪ ,‬ודאי כך הוא שבשאר ימות השנה אין םבדילין על הפת כל עיקר‪ ,‬וכסו שכתבנו‬
‫א‬
‫‪" °‬ין לי •ין מבדיל על ד‪.‬פת ושפיד דמי‪,‬‬ ‫טעמו של רבד‪ ,‬אבל שבת ויר׳ט שיש קידוש והבדלה׳‬
‫ובן אסר מעם ארוניט מאור עינינו טר רב צדוק גאון זלה״ה אילו עמדה הלכה כד שלח אבא‬
‫אכיה דשמואל )גירסהו בגירסת תסרדכי כתום׳ ערבי פסחים ועיי׳ בהגהות ד״ס שם( לרבותינו ילמדנו‬
‫רבעו סדר הבדלות איך שלה ליה בך אמר ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי משום אביו נהי׳׳ק נר הבדלה יין‬
‫קידוש‪ ,‬וא־׳ר הנינא טשל למלך יוצא ואפרכוס נכנם מלוין את המלך וזו היא שבח‪ ,‬ואחייב יוצאין‬
‫לקראת אסרכוס חז היא יו״ט הוה אמרינן ביון שהבדלה קודם וקיי׳׳ל דאין מבדילין על הפח‪ ,‬אסור‬
‫להבדיל על הפת אשילו סטוצאי שבת ליויט‪ ,‬עכשיו שאמרו חז״ל היבא דאיכא זמן היב׳ עבדינן‬
‫אבי׳ אמר יקזנ׳׳ה ורבא אמר יקנה״ז והלבתא כרבא‪ ,‬כיון שקידוש אופר תחלה נעשה קידוש עיקר‬
‫והבדלה כמפילה‪ ,‬ומבדילין הפת עם קידוש‪ ,‬הלכך יו״ט שחל להיות במוצאי שבת מי שאין לו יין‬
‫בתהילה מברך המוציא ובו׳ ואח״כ אשר כחד בנו וכו• ואחייב המבדיל וכו׳ ובן הוא דעת מהריצינ‪.‬‬
‫ורב האי באון עיש עמוד יי׳ד‪ .‬ועיי׳ ברב אלפס פרק אלו דברים רי׳ה איכא מרבוות״א‪ ,‬ובו׳ ״דו<נן‬
‫אםור להבדיל על הפח׳י )הני תטשה תיבות הוא מטעות המעתיק והטה מיותרים ומוקשים רהיכי‬
 ‫מחזור דטרי‬
‫שבחוה שאין הפת באח עיקר‪ .‬אבל שבח ויום טוב שיש ק־דוש ויעילה אש אץ לו ״ן‬
‫מבדיל על הפח‪ .‬ושפיר דמי‪ :‬וכך אמ׳ הטעם אדונינו מאור עינינו מר ר׳ ערוק ריש‬
‫מחיבהא דל‪:‬‬
‫ש ע ט ‪ .‬א ם עמדה ]הלכה[ כר שלח אבוד‪ ,‬דשמואל לד‪ .‬ילמדינו רביגו סרר הבדלות‬
‫היאך‪ .‬שלה ליה כך אמ׳ רב ישמעאל ברי יוסי משום ר׳ יהושע כן חנניה‬
‫נה״׳ק‪ :‬נר‪ .‬הבדלה‪ .‬יין‪ .‬קידוש‪ .‬וא־ר חנינא משל למלך שיוצא ואסרכוס גכגם‪ :.‬מלוין‬
‫את המלך‪ .‬זו היא שבת‪ .‬ואחר כך יוצאין לקראה אפרכום‪ .‬זה הוא יום טוב‪ .‬אז‪ .‬היינו‬
‫אומד׳ ליון שהבדלה קודמח‪ .‬וקיימי לן שאין מכדילין על הפת‪ .‬דתנן אסור להבדיל על‬
‫הפח‪ .‬א״כ אסור להבדיל על הפח אפ״ במוצאי שבח ליום טוב‪ .‬אבל עכשיו )שיאמרו(‬
‫]שאמה[ חכמים‪ .‬אבי־ אמ׳ •קזנ״ה‪ .‬ורכא אמי יקנה״ז‪ .‬והילכתא כרבא‪ .‬כיון שיין וקידוש‬
‫אומי קודם ני והכרלח‪ .‬אומי חחילה קידוש על הסת ואחר כך אומי הבדלה‪ .‬ומברכין‬
‫על חסת עם קידוש‪ .‬הילכך יום טוב שחל להיות כמוצאי שבח מי שאין לו יין כתחילה‬
‫מכרך המוציא ואחר כך אשר בחר בנו‪ .‬ונר והבדלה‪ .‬וומן‪ :‬וביום טוב שאץ בו זמן‪ .‬כמו‬
‫בשביעי של סט ח הלכה כרבא דאמ׳ ׳קנייה‪ :‬ותפילת יום טוב שני כיומ טוב ראשון‪:‬‬
‫ערכית שחרית ומנחה מתפלל אכות וגבורות וקדושת השם‪ .‬אתה בחרתנו‪ .‬יעלה ויבא‪.‬‬
‫והשיאנו‪ :‬רצה ומודים‪ .‬שים שלום‪(' :‬ונוטלין את הלולב ומברכין שתים קודם נטילתו‬
‫דעובר לעשייתו בענן‪ .‬וםדאנבהיה נפק ביה‪ :‬ואחר י כך נומרין אה ההלל‪ :‬קדיש‪ :‬כוי‪:‬‬
‫ש ף ׳ וסוצ״אץ שת־ תורות וקורץ גיוס אתמול גי יעבור‪ .‬ומפטיר ותשלם כל המלאכה‬
‫)מלכים א• ו(‪ .‬ח( עד בהוציאי אותם מארץ מצדם‪ :‬דמתוך שבסוכות‬
‫היה יום הינוך הבית נשננמר מסטירץ כהנ בהשלמתו‪ :‬ועומדין למוסף‪ :‬סםני תטאינו‪:‬‬
‫זססזקי מוסף כיוס אחמול‪ .‬זלא יארד ביום השני כלל לא בקריאת התורה ולא בתפילת‬
‫מוסף‪ .‬כ* היייידלא ליזלזלו ביה לס* שכבר הערתה וקראח אוחו מקרא קדש‪ .‬ולא נאח‬
‫לקרותו עוד שני‪ .‬שהיי לבי קיאתו חמשה עשי‪ .‬וכיוצא בו שגינו לאחר שעשיחו קודש‬
‫תעשהו חול‪ :‬תי‪ .‬ורבעו אליהו היה אומי שצריך לומ׳ כין כספר תורה בין בתפילה‪.‬‬
‫וביום השג*‪ .‬עם ובחמשה עשר יום‪ .‬לס־ שאנו בקיאין בקיבועא דירחא‪ .‬ונניח את קרבן‬
‫י״י אשר אגו ׳ורעין בב־רור שזהו יומו‪ .‬וגאמר אח אשר אנו יודעין בבירור שאינו עמו‬
‫משומ נזירה‪• :‬ומה שאומ׳ לא שעשיתו כוי‪ .‬היבד! אגו קורין בתורה שאיגו מן היום‪ .‬וגמ‬
‫כתפילה כמו לן‪ .‬בכל •מ׳ הול המועד‪ :‬ונראץ דבריו עיקי‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫ובתפילת ערבית של מוצאי יום טוב‪ .‬מחפללין אתה הגנתנו‪ .‬כסו שסתםללץ במוצאי‬
‫שבת‪ .‬ומבדילץ על הכוס במוצא• יום טוב‪ .‬וסימן ״ה‪ .‬יין הבדלה‪ .‬גו(אבל‬
‫אין מברכיי על המאור ועל הבשמים‪ .‬דא״ר דרא י(יום טוב שחל להיות באמצע שכת‬
‫או׳ המבדיל בין קודש לחול‪ .‬וצריך לומ׳ בין יום השביע• כוי‪ .‬מאי טעם׳ סדר הבדלות‬
‫הוא מונה‪ :‬שהגדלות מן התורה הם‪ .‬בין קדש להול‪ .‬ולהבדיל בין הקרש ובין החול‪.‬‬
‫בין אור לחשך‪ .‬ויבדל בין האור ובין החשך‪ .‬נין ישרי לעמים‪ .‬ואבדל אתכם מן העמים‬
‫להיות לי‪ .‬בין יום השביעי‪ .‬בו׳ היינו בין קדש לחול‪ .‬כ(אלא דבע* למיסרשיה סמוך‬
‫לחתימה‪ :‬םס־־ק דחולין‪ :‬תי‪ .‬ואע״ג דחולו של מו׳עד נקרא מקרא קדש‪ .‬אפילו הכי לא‬
‫ניבדיך המבדיל בין קדש לקדש‪ .‬ש ה ד הוא מותי במלאכת דבר האבד‪ :‬תי‪ :‬לשבת‬
‫וסוכה ‪:‬ומר״ את ההלל‪ :‬קריש כוי‪ :‬וקורץ כל הציבור ספר קהלת מיושב‪ .‬ליתן ח‪^7‬ן‬

‫וגוטלי; אח הלולב ומברכי; שחיס‪ .‬וזה‬ ‫חנן אבור להבדיל ונוי( ענשיו שאמדו הנמיב יצ*ל‪.‬‬
‫שלא כםסק דשי• שהביא לעי? כי* שעיר‪ .‬ת'‪ ,‬עד בהוציאי אוחם מאו״ן מצרים‪ ,‬ובסרעינ איחא ער‬
‫ובידו מלא‪ .‬מ! א נ ל אי; מברכי; עיי המאור וכו׳ ‪ o*noc‬נ‪-‬ג ע׳־ב‪ .‬ושט ניד ע׳׳א‪ .‬וירושלמי ברכוה‬
‫‪t‬״‪ n‬הייה וןניי' לעיל סי' קניא‪ -a'v (• .‬שהיי להיוה באמצע שכח וכר חולי; כיו ע״ב‪ .‬נ‪ (,‬אייא‬
 ‫‪441‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫לשבעה ונס לשמונה‪ :‬ואסרינן בס׳ בכל סערבין‪ .‬תן הלק לשבעה )קהלת יא(‪ .‬ל(אילו‬
‫‪1‬׳ ימי חחג ונם לשמונה‪ .‬זהו שמיני של חג‪ :‬ת׳‪) .‬ז־א( ]ד־א[ קהלה על שם ויקהלו אל‬
‫המלך שלמה בירח האיתנים בחנ )מלכימ א‪,‬ח(‪ .‬ואו אמרו שלמה‪ :‬חי‪ :‬קדיש‪ .‬יהא‬
‫שלמא רבא‪ .‬ומוציאץ שחי תורוה‪ .‬וקורין ראה אתה אוסר אלי)שמות לנ(‪ .‬כשבת של‬
‫חול חמועד כין בססח כין בחג‪ .‬מחוך שלמדנו מחובה הלכוח חמועד‪ .‬שכך שנינו במם׳‬
‫חנינה אח חג המצוח תשמר )שמות בג(‪ .‬לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית‬
‫מלאכה‪ .‬ולא ממרה הכתוב אלא לחכמים‪ .‬דבר האבר סוחר‪ :‬ומפטיר‪ .‬יום ראשון דחול‬
‫המועד הוא קורא וביום השני‪ .‬וביום השלישי‪ .‬שבכל מקום מפטיר עולה לחובת היום‪.‬‬
‫הילכך ליקרי כאן בספיקא דיומא‪ .‬והרי ספק שלישי הוא‪ .‬וכן כל יום ויום דהולו של‬
‫מועד האחרון קורא םשיקו של יום‪ .‬שכך שנינו במסכת מנילה‪ .‬מ(ביום טוב הראשץ של‬
‫חג קורין ]בסרשח מועדות[ שבתורח בהנים‪ .‬ושאר כל ימוח חחנ קורץ בקרבגוח חחנ‪ .‬והאי‬
‫קורין דקחנ׳ אאחרון קא*‪ .‬אחרון הבא בכל מקום קורא חוכח היום‪ :‬דאי אכולחו ארבעה‬
‫‪,‬‬
‫גברי קאי‪ .‬א״ב יומא קמא דחול המועד קרו ד נכרי‪ .‬ביום חשני‪ .‬ביום חשלישי‪ .‬כיום‬
‫הרביעי‪ .‬כיוס ההמישי‪ .‬יומא תניינא‪ .‬ביום הששי‪ .‬ביום השביעי‪ .‬כיוס השמיני‪ .‬א״כ בתרי‬
‫יזמי הוו מסקי להו לבל קרבנות החנ‪ .‬אלא על כורחך‪ .‬באחרץ מיידי‪ .‬המחוייב לקדוח‬
‫מוספי של יום בכל מקום‪ :‬ואותו אהרון קורא ביום טוב ראשון של חג בפרשת המועדות‬
‫ובחסשח עשר יום‪ .‬בסגחם‪ .‬ומסט־ר הגה יום בא לי״י )זכריה יד(‪] .‬והשאר כבר קראו‬
‫חחילה קודם לזד‪ .‬בשרשה הקבועה ליום שור או כשב‪ .‬ושאר כל ימות החג ד‪,‬פ חולו‬
‫של מועד יהא קורא האהרון בזה בקורבגות ההנ בפרי ההג המחמעטין והולכין‪ .‬שעל זה‬
‫סותר לספר מעשה מוסף היום העשוי באותו יום שהוא עומד בו‪:‬‬
‫ג(ותוסשתא דמנילד‪ ,‬מוכתא הכי‪ .‬דתניא כראשון קורא וכחמשת עשר יום‪ .‬כשני‪ .‬כיוס‬
‫השני‪ .‬בשלישי‪ .‬ביום השלישי‪ .‬ברביעי‪ .‬ביום הרביעי‪ .‬בחמשי‪ .‬כיוס‬
‫החםשי‪ .‬בששי‪ .‬ביום הששי‪ .‬בשביעי‪ .‬ביום השביעי‪ .‬בשמיני‪ .‬ביום השמיני עצרת‪.‬‬
‫אלמ׳ לא םםיק ותני אלא בקרכן המיוחד לשמו של יום‪ :‬וכסיררא דבריית׳ דגי איתי‪.‬‬
‫וםירושא רמתני׳ מיתוקמ כוותיה‪ .‬בזמן שחשנים ‪:‬תיקנס וישר׳ שרויין על אדמתן‪ .‬שאין‬
‫יום טוב אלא יום אחד התם איששר להיותם נקראין כל קרבנות ההנ כםידרן דבר יום‬
‫ביומו‪ .‬ואנן דאית לן תרי יומי ובענן למיקרי ובחמשה עשר יום כתרי יומי קמאי מתוך‬
‫הםסק‪ .‬ושני אי איששר להזכיר ביום השני שכבר אתה קורא אותו המשה עשר ומקרא‬
‫קרש‪ .‬והיאך תעשהו חול לקרותו שני‪ :‬אנן הכי עבדינן שידיו כל הפרשיות נקראות בתנ‬
‫הואיל וקרינן הדא פרשתא תרי יומי ושני לא נזכר בהן‪ :‬אמרי• במסכת סוכה ס(אביי‬
‫אמי שני ירחה‪ .‬מאחר שנדהה יום השני ממקומו שהיה ראוי ליקרא ביום שגי של סוכות‬
‫ידחה לנמרי‪ .‬ולא יאמר עוד‪ .‬אלא בראשון דחולו של מועד או׳ נם על המוסף ביום‬
‫השלישי‪ .‬וכשני של הול המועד וביום הרביעי‪ .‬וכן כולן‪ .‬רבא אמ׳ שביעי ידחה שלא‬
‫יהא סססיק ומדלג הקרבנות מכםדרן‪ .‬הוי קורא ובחמשה עשר יום בשני ימים טובים‬
‫חראשונים‪ .‬ובראשון דחולו של מועד יקרא וביום השני‪ .‬רדאר לקרותו שני מספק‪.‬‬
‫ולמחר ביום השלישי‪ .‬וכן כולם כסדר‪ .‬נמצא שביום ערבה יארע לו ביום חששי‪ .‬ושוב‬

‫רבעי למיפרשיה וכו• כן הוא לשון דש׳׳י שם‪ .‬ל{ אילו ז׳ ימי החג וגס לשמונה ‪ .‬דהו שסיני של‬
‫חג‪ .‬לפנינו עידובין מ׳ ע״ב איתא שבעה אלו שבעה ימי פסח‪ .‬שמונה אלו שמונה ימי החג׳ וגירםת‬
‫חמחבר לא מצאחי‪ ,‬ר׳׳א כצ״ל ליכד על חולו של סועד ובו׳ חגיגה יי׳ח ע״א‪ ,‬מ( כיו׳׳ש הראשון‬
‫‪,‬‬
‫של חג קורי! בפרשח מועדות שבחורה כהני• כצ׳׳ל מנילה ל ע״כ‪ _ .‬ג( ובחוספחא דמגילה וכו׳‬
‫כציל והוא בפ״ג‪ .‬ס( אביי אמר שני ידהה וכי׳ עיי׳ סוכה ני׳ה ע״א וברש״י שם דייה אתקין‬
‫אמיסר וכו׳ וכחום׳ שם‪ .‬ועיי׳ מגילה ל׳ ע״ב רש״י ד״ה קורי! וכו׳ וברי״ן! פרק בני העיר גרםינן‬
‫בסוכה וכו׳ וברין שם‪ ,‬ועיין בפרע׳׳ג דןז נ׳יא‪ ,‬ובמנהיג סי׳ מ״ז ס״ה ס״ט ובשה׳׳ל סי׳ שע־׳א ובסור‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪442‬‬

‫אין מקום לו ביום השביעי‪ .‬והרי כולם כל יפי החג‪ .‬עבר יוטו בטל קרבנו‪ .‬רדהה מכל‬
‫וכל‪ :‬לא כדברי זה‪ .‬ולא כדברי זה אתקין אמימר בנהרעא דסדלני דלוני‪ .‬דולנ הקורא‬
‫וחוזר על עקיבו אחור לקרוא היום מה שקרא אהמול ולמחר טה שקרא היום‪ .‬עכשיו‬
‫לא שני ולא שביעי יחזה‪:‬‬
‫ר א ש ו ן דהול המועד קורא בעל המוסף ביום השני‪ .‬וביומ השלישי‪ .‬דשני סמק שלישי‬
‫הוא‪ :‬בשני יאמר כיום השלישי‪ .‬ובעם הרביעי‪ .‬וכיום חחמשי‪ .‬שלישי ורביעי‬
‫ספק‪ :‬כשלישי יאמר‪ .‬ביום הרביעי‪ .‬וביום החמשי‪ .‬וביומ השישי‪ :‬ברביעי יאמר‪ .‬ביום‬
‫החםשי‪ .‬וביום השישי‪ .‬וביום השביעי‪ :‬בהסשי‪ .‬הוא יום ערבה־‪ .‬ביום השישי וביום‬
‫השביעי‪ :‬הרי )שבעה( ]שבתי[ נקרא ביומו ביומ ערבה‪ :‬ולבבי שני נמי קח דילונ‬
‫שהראוי ליאמר ביום טוב שני הוא חוזר ואומי למחר בשלישי‪ :‬ובשמיני לא יחכן לקדוח‬
‫ביום השביעי םחםח ססיקו של יום‪ .‬לסי שאנו םקדשין אוחו לקרותו שמיני עצרת‪.‬‬
‫ויתחלל על פיך להללו ולזלזלו)כשם( ]בשם[ שביעי‪ :‬ובסדר הזה הנהיג רבינו זצ״ל את‬
‫דורו‪ .‬והעמיק בדבר מכהב ידי רבו מובהק ד׳ יעקב בד׳ יקר שמירשה במסכת מגילה‪.‬‬
‫לפני המאור הגדול מתקן לכולה נולה‪ :‬רכנא גרשום ובדונו לברכה‪ :‬וכן פירש‪-.‬‬
‫ב ר א ש ו ן דהולו של סועד‪ .‬כהן קורא ביום השגי‪ .‬לוי‪ .‬וביום השלישי‪ .‬ישר׳ וביום‬
‫הרביעי‪ .‬האחרון דולנ וחוזר אהוד‪ .‬וקורא וביום השני‪ .‬וביום השלישי‪ .‬ולזה‬
‫קח אמימר דילונ דהא לא איירי בקריית קמאי כלל אלא מיום ליום‪ .‬של אתמול בזה‪.‬‬
‫ושל היום למחר‪ :‬בשני של הול הסועד כהן קורא ביום השלישי‪ .‬לוי וביומ הרביעי‪.‬‬
‫ישר׳ וביום החסשי‪ .‬אחרון חוזר על עקיבו‪ .‬וכיום השלישי‪ .‬וביום הרביעי‪ :‬בשלישי של‬
‫הול המועד‪ .‬כהן קורא וביום הרביעי‪ .‬לוי וביום ההמשי‪ ,‬ישר• וביום השישי‪ .‬אחרון וביום‬
‫חרביעי‪ .‬וביום החמישי‪ :‬ברביעי של חול המועד‪ .‬כהן קורא וביום החמישי‪ .‬לר וביום‬
‫הששי‪ .‬ישרי וביום השביעי אחחן חוזר וקורא וביום החמישי וביום הששי‪ :‬בחמשי של‬
‫חול המועד הוא יום הושענה רבה‪ .‬כהן מתהיל מלמעלה ביום ההמישי‪ .‬לוי ביום השישי‪.‬‬
‫ישר׳ ביום השביעי‪ .‬האחרון ביום השישי וביום השביעי‪ .‬שהיה רע בעיניו שיקרא כחן‬
‫ביום ערבה ביום השישי‪ .‬ולוי כיום השביעי‪ .‬וישר• ביום השמיני עצרת‪ .‬דשמיני‬
‫יום טוכ ורנל בפני עצמו ואיך אתה בא לקרותו בחול‪ .‬לכך מקדים הוא לכהן‬
‫מלמעלה ביום החמישי‪ .‬כדי שלא יעבור אחד מהן מהשביעי ואילך‪ .‬שקרבנות‬
‫החג כלין שם‪ .‬ומיהו הבא לקרותו וביום השמיני בשביעי אין מוחין בו‪ .‬שהרי‬
‫אוחו ישר׳ שלישי לא לחובת היום הוא‪ .‬דחא בחול נטור אין םוחתין מתלחא נבח‪ .‬ומה‬
‫שינה זה מראש חדש שהשלישי קורא וביום השבת ואין אנו מקםידין אלא באחרת‬
‫לבדו שהוא קורא מוסף של ראש ]חדש[‪ .‬ובראשי חרשיכם‪ .‬ותלתא נכרי דחולו של‬
‫מועד אץ לנו להקפיד במה הן קורין‪ .‬שהרי שלשחן לא לחובה היום מעשה מוסף‪ .‬אלא‬
‫לקרות כתורה בעלמא הן באים‪ .‬וכיון שהספר תורה מ‪1‬נח לפניהן ופתה לקרות בו מוסף‬
‫היום קורין והולכין בקורבנות החג במו שהיו קורין בשאר התורה‪ .‬אבל הרביעי הבא‬
‫באחרונה הוא מיוחד בבל מקום לםפר מעשה היום ולקרות בו‪ .‬והרי פסח שעושין כן‪.‬‬
‫שהדאשוגימ קורין כפרשיות הקבועות לימים‪ .‬כגון‪ .‬משך‪ .‬תורא‪ .‬כוי‪ .‬והאחרון קורא בספר‬
‫תורה לעצמו וקורא המוסף‪ .‬ומתוך שהוא בא לשם היכירא להוכיח על קדושת היום‪.‬‬
‫שחרי כחול אין קורין אלא נ׳‪ .‬ובמועד נומף עליהם הרביעי‪ .‬משום דאסרי׳ במסכתא‬
‫מנילח‪ .‬ע( כל דטפי מילתא מחבריה טסי ליה נברא יתירא‪ .‬מתוך כך תקנו הראשוגימ‬
‫שההא חובת היום נקראת על ידו‪ .‬ואם יום טוב עצמו המפטיר שבא להוכיח ולבלות על‬

‫ע( כל דט«י א ה םילחא ‪1‬כו׳ םגילח כ״ב ע״ב‪ ,‬בריש‬ ‫וב״׳ םי׳ תרס׳יג‪ .‬מוסןושל ראש חדש כ»״ל‪.‬‬
‫‪443‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫קדושה דהא אילו ודה הול לא היה מפטיר‪ .‬הואיל וקצת היכירא דיוטא בדידיה הוא בא‬
‫לקרות את המוסף‪ .‬מאחר שהרביעי טובן לחובת היום‪ .‬נבון הדבר ומקובל שיהא ד‪1‬א‬
‫קורא כאן בסוכות בולה ספיקא דץמא‪ .‬שיהא כל ספק של הובת העם נקראת על ידו‪.‬‬
‫שהרי לצורך כן האחרון עולה לספר מעשה היוס‪ :‬לפיכך צריך הוא לקחת בכל ץם‬
‫אותם שני פרשיות שהן סםיקן של יום‪ :‬ואנו לא מעינו בכל הםיסנין שקבעו רבותינו‬
‫בהלמוד בנון משן‪ .‬חזרא‪ .‬וכל אינך‪ .‬שיהא שום פרשת מוסף נזכר בהן כל עיקר‪ .‬אבל‬
‫הראשונים הנהינו כן לקרות בכל יום טוב מוסף שלו‪ .‬ריחדוהו לאהרון מתוך שהוא בא‬
‫להיכירא דיומא‪ .‬בדאמרי׳ במנילה‪ .‬כל דטמי סילתא‪ .‬כוי‪ :‬ומנהנ כשר הוא לאחוז בו‬
‫ומחזיקין אוחו‪:‬‬
‫שפא‪ .‬נחזור על הראשונות‪ :‬שבת של חול המועד מפטיר קורא בשני ימים ססיקא‬
‫דיוטא‪ .‬ומפטיר ביום בא נונ)יחזקאל לח(‪ .‬שאותה מפלה היא המנפה‬
‫הכתובה הנה יוס בא ל״י‪ .‬על אותם האומות שמנסה הק׳ לעתיד שיעשו סוכה‪ .‬י כדאםרי׳‬
‫בריש ע׳ז‪ .‬ואותם החדילים סלחונ את הנ הסוכות יבא עליהם מניסה‪ :‬ומסיים ובזזו את‬
‫בוזזיהפ‪ .‬כשם שאנו מסטירין כשבח של חול המועד ]פסח[ בעעמות היבשות )שם לז(‪.‬‬
‫סהוך שהן היו פ(מיועאי מערימ כלא זמנן‪ :‬ובמופף יזכיר ספק המכוון ליזם‪ .‬בתוך מפני‬
‫חטאינו‪ :‬וכל ימוה החנ מתפללין הושענזת לאחר תפילה‪ .‬זכר לניסוך המים‪ .‬שהיה בא‬
‫כל שבעה לרעות על המימ‪ .‬אלא שאין מזכירץ מוריד חנשס עד השמיני‪ .‬מתוך שסימן‬
‫קללה הם‪ .‬כסוזנ כוס לרבו‪ .‬והוא שופך קיתון על פניו‪ .‬לסי שיכל ימות החנ אינו אלא‬
‫כםסתה סן הצד לרמה טללים ורסיסים‪(* .‬שבן רשם הכת׳ ברז‪ :‬בשביעי שכלו יפי‬
‫סוכה מאמעים לבקש בה‪ .‬בד סיתויימ וריעויין‪ .‬ולמחר בשמיני יום הזכרה‪ .‬ועליו סידרו‬
‫תפילה עריבה‪ :‬משל למלך חסםסיק מזונות לחיילותיו‪ .‬וכן איר תנתוםא ק( כל ז׳ ימי‬
‫התנ מהסללים לטללים‪ .‬ויום טוב האתרון לנשמיפ‪ .‬לכך נסטרין מן הסוכה שיהו סתפללין‬
‫על הסוכה בלב שלם‪ .‬ואף קרבן של שמיני יהידי תא‪ .‬כנגד אומה יהידית‪ .‬וכן אמ• ר•‬
‫אלכסנדר״ כל שבעת ימי החנ התורה מרמזת להם לישר׳ שאלו מי״י סטר‪ .‬והן שלא‬
‫התכונן כבשה להמ התורה עוד יומ אחד לתבוע‪ .‬ועל זה שיתת המשורר ט־מ ירד ם״ם‬
‫שאל ללא קצרה‪ .‬לא הכינו ראיתמ עערה‪ :‬וכל ימות החנ)מכיסץ( ]מקיפין[ את הבירה‬
‫הוא הדוכן פעם אהת בלולב ואתרוג ובשביעי שבע פעמים ונותנין עליה ספר תורה‪.‬‬
‫י(שכן כחניס )מפיקים( ]מקיסין[ את המזבח בכל יום סעם אחת ואוחו היום ז׳ פעמים‬
‫ואוםרי׳ אני והוא הושיעה נא‪ :‬ומדקת׳ ש(סעם אהת )וני( ]ה•[ מעמיס ש־ס דהקסח ברגל‬
‫סביב מזכה הוא‪ .‬ובמה םקיפין‪ .‬י‪0‬םליני בה אמוראי הד אמ׳ סקיםץ בסעיסות סביב‬
‫לסזבח‪ .‬הריוה של ערבה בידיהן מעם אהת ככל יום ושבע פעמים לאותו היום‪ .‬דהכי‬
‫נסירי לח‪ .‬וחד אמ׳ בלולב מקיפין‪ .‬לאחר שזקפו העדבח מביב חמזבח‪ .‬דאמ׳ רכ זביד‬
‫משמיה דרבא א( לולב דאית ליה עיקר סן התורה בנבולין‪ .‬רהא לפני ייי כת• ושמחתם‬
‫לפני י־י אלהיכם שבעת ימים )ויקרא כנ(‪ .‬ואבנבולין כתי ולקהתס לכם ביום הראשץ‬
‫)שס(‪ .‬ועברינ׳ ליה שבעה וכר למקדש‪ .‬ערכה דלית לה עיקר מן התורה בנבולין‪ .‬רבי‬
‫אתאי הילכתא למזבח לא עבדינ׳ שבעה זכר למקדש‪ .‬ומברכין אלולב כל שבעה‪ ,‬דאביי‬
‫ורבא תרוייהו מוקמי הילכת׳ כר׳ הלכח למעשה‪ .‬תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן‪.‬‬

‫ע״ז‪ ,‬נ׳ ע־א‪ .‬פ( טיתאי נמרים בלא זמנן עיי בחיי ריש ‪c‬׳ ב ע ל ת ולעיל סי׳ קפ״פ ובחערותי שם‪,‬‬
‫כמוזנ כוס לרבו וכר סיכה כ׳־ח ע־ב‪ .‬ל( שבן רטז חכחוב בו״ו‪ .‬עיי׳ שבח ק״נ ע׳׳ב ותענית ב­‬
‫ע­ב‪ .‬ק( כל ז׳ ימי החג וכר מדרש חגחוסא סוף ס׳ פנחס׳ וכל יסוח החג מקיפין כ‪*1‬ל‪ .‬ר( שבן‬
‫כחנים מקיפין •את המזבח וכו׳ כך׳׳ל ע׳׳ש ם״ה ע׳׳א ומס ליתא כהניס‪ .‬מ( פעגז אחת וו׳ פעםימ‬
‫מ י ל ‪ .‬ש־׳מ‪ .‬דתקפה ברגל ‪1‬כר עיי׳ בתניא רבתי ענין ערבה להושענא סי׳ פ׳׳ו ומה שכתבתי שם‬
‫ס״ק ח׳‪ (0 .‬פליגי כד‪ .‬אמוראי וכו׳ ע״ש סיג ע״ב‪ (ft .‬לולב דאית ליה עיקר זכו׳ שס ס״ד ןךא‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬
‫ואע׳נ דלולב בשאר יומי דרבנן הוא זכר למקדש‪ .‬רב ושמואל בחדא שיטחא‪ .‬כי היכי‬
‫דהברכי׳ בגר חנוכה דרכנן‪ .‬ובמקרא מנילה‪ .‬דקיפ ליה רב ושמואל בחרא שיטתא בלולכ‬
‫שמצותו כל וי‪ .‬ג( ]וגבי סוכה נםי אע־נ[)ואע״נ( דלא שסקי לילות מימים וכחד יומא‬
‫אדיכא דמי‪ .‬לא נרעא מתפילין‪ .‬ואס״ חולצן ומניחן מאה פעמים‪ :‬וערבה אינה צריכה‬
‫ברנדי לנבולין ג(םדפלזני ופלוני אייתו ערבה קמיה‪ .‬שקיל חביט חכיט ולא בדיך‪ .‬קםבר‬
‫מנוע נביאים הוא‪ .‬ולא יסור נביאים‪ .‬ואםנהנא לא כעי ברוכי‪:‬‬
‫שפב‪ ,‬ד( ועל היקף של כל יפוח דיחנ נשאל רבינו נ״ע‪ :‬וכך השיב‪ :‬על שכתב על היקף‬
‫של כל ימות החג שיש חולקץ ואוי שאם ]אין[ לולב אץ היקף‪ .‬ויש אוי יש‬
‫הקיף אע־־פ שאץ לולב מצד‪ .‬אני ככר נשאלתי על זאת‪ .‬כמדי שנים‪ .‬והשיבותי כדברי האומ׳‬
‫יש רייקף‪ .‬ושניתי כרי‪ .‬שרמיתי ה( דכי איתותב רב יוסף מטתניחין דחיכוט ערבה‪ .‬אכולא‬
‫טילתא איחותב‪ .‬בין בהא דא‪ -‬ערבה לאו בנטילה‪ .‬בין במאי דאמ׳ היקף אחת‪ .‬ושבע‬
‫של שביעי כלולב‪ .‬ואמרתי אחרי שהושב רב יוסף‪ .‬ושמעי׳ דכערברי היה אוחו היקף‬
‫אלמי לא הוזכר לולב לעיניין היקף‪ .‬אלא ערכה דאמור רבנן רלא ענד״ ליה האידגא‬
‫שבעה זכר למקדש‪ .‬לפיכך רימיתי שהיקף שאנו סקיסין בכל יום לא הוכה הוטל עלינו‪.‬‬
‫לא בענן זבד למקדש‪ .‬לערבה וי‪ .‬אלא מנהנא בעלמא‪ .‬ולולב לא מחייבו ולא פוטרו‬
‫שהרי אין זכר למקדש לולב בהיקף‪ :‬אכל עתה יישר כזהו של אחי שלמדת* מפלפולו‪.‬‬
‫ויש לום׳ שלא לחנם הנהיגו הראשונים כלולב היקף‪ .‬קסכרי דמחוורתא היא‪ .‬כ׳ אתוחב‬
‫רב יוסף מהא מתנית׳ אהא דאמ׳ ערבה בוקיסה ולא בנטילה אתותב‪ .‬ושסעי׳ מינה‬
‫דבנטילה‪ .‬אבל מילתא אחריתי דאמ׳ היקף דמתני׳ בלולב‪ .‬וכן אס׳ ר׳ אלעזר בדוכתיר׳‬
‫קייטי‪ .‬וההיקף בלולב היה‪ .‬וכיץ שהוטל עלינו הוכה לעשוח לולב זכר למקדש שבעה‪.‬‬
‫הנהינו להקיף בו כל זי וכר למקדש‪ .‬ואם אין לולב אין היקף‪ :‬וכן נדאין הדברים וחתרני‬
‫ב׳ מבדאשונה‪ :‬חי‪:‬‬
‫והרב מכרך טירי פםק הלכך למעשה שאס אין לולב כשאר ימות החג אין היקף כרכיגו‪.‬‬
‫אבל בשביעי אינו מודה לרביגו‪ .‬דודאי כיון דשםא ערבה הוא בנטילה ימן היקוף‬
‫אעפ־י שאין לולב‪ :‬ועיקר‪ :‬חי‪ :‬ובחולו של מועד מתפללין י״ח‪ :‬כדרך שפחטללין בחול‬
‫אלא שאוםרי׳ יעלה ייבא בעבודה‪ :‬וגומרץ את ההלל‪ :‬קדיש כר‪ :‬ומזציאץ ספר חודה‪.‬‬
‫וקורץ כמו שסיררגו למעלה‪ :‬קדיש עד דאמירן‪ :‬אשרי‪ .‬ח׳‪.‬־ ואץ מנהג בתול המועד‬
‫לום׳ למנצח‪ .‬לסי שכחי בו יענך י״י ביום צרר‪ .,‬ואין נכון להזכיר צרה כיום טוב‪ .‬ונם אין‬
‫אומרי׳ שיר מזמור לאסף‪ :‬ועזמדץ למזסף‪ :‬ומתםללין מנן‪ .‬ומחייה‪ .‬ומשולש‪ .‬אחה‬
‫בחרתנו‪ :‬מפני חסאינו‪ :‬ופסוקי מוסף הסדור״ למעלה‪ :‬והשיאנו‪ :‬חנה‪ .‬ומורים‪ .‬ושים‬
‫שלום‪ :‬הושענא‪ :‬והיקף‪ :‬ובשבת שאץ לולב אין היקף‪ .‬כאשר פירשנו‪:‬‬
‫שמג• ביום שביעי של ערבה מנהג לומ׳ זמירות של שבת‪ :‬ועל הכל בקול רם‪ :‬ומנהג‬
‫להוציא כל ספרי חורה‪ .‬ולא לקריית היום הוצרכו כולם‪ .‬אלא דרך ככור‬
‫של מעלה ריוא‪ .‬וכן בשמחה תורה‪ :‬ומתפללין כמו שמתשללין כחולו של פוער‪ :‬אלא‬
‫שאומר״ למוסף קדושה רבה‪ .‬כבודו מלא‪ .‬ממקומו הוא יפן‪ .‬סעמים‪ .‬אחד הוא אלהינו‪:‬‬
‫אדיד אדירנו‪ :‬ימלוך‪ :‬לדור ודור‪ :‬מסגי חטאינו‪ :‬והשיאנו‪ :‬רצה‪ .‬ומודים‪ .‬שים שלום‪:‬‬
‫ד\שעגא‪ :‬ומקיםין ז׳ פעמים‪ .‬ואומי םזמוגיס בעמידה לפגי התיבה‪ :‬ח׳‪ .‬ונהנו לומ׳ כקול‬

‫נ( ונבי סוכה נסי אע״נ דלא מסקי וכי׳ כ»״ל שס ‪0‬״‪ 1‬ע״א‪ .‬נ( מד»ל<ני ופלוני איית• עיבד‪ ,‬ובו׳‬
‫שמ מ״ד ע״ב‪ .‬ד( ועל היק!* של כל יבלות התנ וכו׳ כל לשון השאלה והתשובה לדש׳׳י ז׳׳ל ער‬
‫זחוזרני בי סבראשונה‪ ,‬תובא באו״ז סי׳ שט׳׳ו וע׳׳ש סר‪ ,‬שהוסיף בור״ ועיי׳ כשערי חשוכה ‪0‬י׳ ל״א‬
‫)ונראה שהיא לרב האי נאון עיין כהערות לרד״ל שם( וששאלתם רמז להקפת ם׳׳ת בלולב והדס‬
‫כך ראיט סהכא דכתיכ אסרו חג בעבותים והוא לשון הקף יכתיב אסרי לגפן עירה יסחר ישראל‬
‫‪445‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫רם ו־ סעםים‪ .‬י־י הוא האלהים‪ .‬נעל מוצאי ]עם[ כיפור‪ .‬לםי מ נ ע ם כיסוי נחתם לחיים‬
‫‪,‬‬
‫דיננו והיום נחקייס בחחימח החיים‪ .‬ושנינה עולה לפעלה בערבות‪ .‬ועוד אום שמע ישר׳‬
‫‪,‬‬
‫ונוי‪ .‬ברון שם נכוד מלכותו לעולם וער‪ :‬ח׳‪ :‬קדיש נו׳‪ :‬י(שלא תקנו לוש אק כאלהיט‬
‫אלא ביוס שאץ אומי ייח ברכוה ובאאץכאלהינו להשלים הי*ה‪ .‬כאשד פי׳ ר כ ע ס ר ט‬
‫נאון בתחילת המחוור שלו‪ :‬ג״ל‪ .‬יקר‪ :‬ואין אום־ אין כאלהינו‪(' :‬ואחרונ במניעי אסור‬
‫באכילה‪ .‬אעש״ שעברה מצוחו‪ .‬דהא איתקעאי לכולה שנעה‪ .‬ואתקצאי נשי אף לבין‬
‫השמשות וכיון דאתקעא• לבין השמשות אחקצא׳ נמי לכולה יוסא דשסינ׳‪ .‬ושמיני ספק‬
‫שביעי הוא‪ .‬אבל בתשיעי ספק שמיני דברי הכל אכול בשטחה‪:‬‬
‫ש פ ד ‪ .‬בשמיני עצרת‪ .‬ליל דתקדש זע‪ .‬שמיני ספק שביעי הוא ומקדש בסוכה את‬
‫יום שפיני להנ עצרת הזד!‪ .‬וצריך לומ׳ ;מן שהרי ת ל בפני עצמו‬
‫הוא‪ .‬כדאמ׳ פיק ריומ׳‪ .‬וראש השנה ח(לעיניץ פדר קש־ב ת׳‪ .‬ת ל לע־ניין לינה‪ .‬ואבל‪.‬‬
‫כסר־ת‪ .‬וברכה‪ .‬ברכת סלך עולם‪ .‬כדאמ׳ כהוספת־‪ .‬ושיר ני‪1‬םפרי במסכת סופרים למנצח‬
‫על השמינית‪ .‬ותרי מומור כתיבי על השמינית‪ .‬ושמא חד נאמ׳ בשני עינייני׳‪ .‬והשני על‬
‫המילה‪ :‬ת־ם‪ :‬ורלא כפי׳ הקונט׳‪ ,‬חדא דשור לקשב הוה ליה לסימר ולמיחשב לינה‪.‬‬
‫כדמוכח בלולב וערבה‪ .‬ועוז־ ברכת המלך כל שבעה מי איכ• כדפריך גני זמן התם‪.‬‬
‫ועור דססיק דתם כרכת המזון ותפילה‪ .‬וא־‪ :‬היינו רגל היינו ברכת‪ :‬ת ‪ :‬וקיימי לן‬
‫י(הילכחי מיהב יחכינן לשם סוכה ברוכי לא םברכינן‪ .‬ת׳‪ :‬דתרתי דםתרו אהדדי בחד‬
‫דוכתא הואי‪ .‬שלאחר שעשיחו קודש בקידוש לוס־ את יום שמיני לחנ עצרת הזה‪.‬‬
‫תעשהו חול‪ .‬בברכת סוכה‪ .‬ועוד דאמרי• בירושלמי ס• שםוכתו עריכה עליו יקדש‬
‫בתוך ביתו ויחוור ויאכל כתוך סוכתו‪ .‬ואץ זח קידוש שלא במקום סעודה‪ .‬רכיין‬
‫שדעתו מתחילה לאבל בסוכה כבמקום סעודה רמי ובן כתב רבינו ;יםים מההוא‬
‫לירושלמי‪ :‬והרב ר׳ יוסי מ ק י נ ו ן לא היה אוכל בסוכה ליל שמיני עצרת‪ :‬ת׳‪ :‬ואחרת‬
‫לא םיתאנלא ביה‪ .‬רר‪-‬ואיל ואתקצא׳ לשבעה אכת• לא נשק םקדושתיה עד השיעי‬
‫סשק שמיני רכסל שם ספק שביעי לגמרי‪ .‬ומיהו כ‪:‬ןקרא שרשה לא משנינו למיקרי‬
‫ביום השביעי‪ : .‬י היבי רלא ליזלזלו ביה‪ .‬שאתה קורהו מקיא קזדש זתהללט נש‪0‬‬
‫שביעי‪ .‬ומהאי טעמא נמ* לא קרינן ביוש השני‪ .‬בהרי חמשה עשר כיום שני של‬
‫סוכות‪ ,‬שלא לפקפק קדושת היום מהןקתה‪ .‬להכריעה לכאן ולכאן‪ :‬כ( ובפר שת תיופ‬
‫עשר חעשר היא‪ .‬בין שחל להיות בשבח כין כימי השבוע‪ .‬שכך שנינו בשמיני‬
‫עצרת‪ .‬מצות וחוקים ובכור ומחמת מצות הענקה‪ .‬דכי קא* בפסח ביופ טוב האחרון‬
‫קרי ליד‪ .‬תנא כל הבכור כהדיא‪ .‬ש־מ רחנ המן אסיסא היא‪ .‬ורישא רשתא לחינוך‬
‫שסיטין ויובלות‪ .‬חזקיקו רכוחי׳ להוסיף על כל הבכור עשר תעשר‪ .‬להכריז על‬
‫חמעשרזח‪ .‬וחוקי שמיטות‪ .‬ולצווח הענקת עבד ושחיהח יד לאביונים‪ .‬היינו דקת׳ מצות‬
‫וחוקים ובכור‪ :‬ומחמת חידוש השרשה וחינח המעשר ייסדו לו סייטנין קרובה מיוחדת»יכ(‪.‬‬
‫חיא ]איום[ אמצה עשירייה‪ .‬ושודרו עליו קיבוץ עשרונ ות ועשיריות הסצויינץ כתורה על פי‬
‫הלכות ואנחת‪ .‬ורמז המייסד כסילוק סרשה זו נקראת שחי מעסיס כשנה‪ .‬אחת של‬

‫לקרתיה‪ .‬כעכותיש הוא עץ ענות‪ .‬י‪ (.‬דכי אי־עחב ר נ »‪ rp‬ובן שש ש־׳נ ׳;־ב‪ (1 .‬שלא תקט‬
‫לוכד וכוי עיי !יעיל בהחלת השפר וככיאויי היק פ ועיי׳ ־יעי ש•• ןל־י‪ (1 .‬ואהרוג בשביעי אשור‬
‫באכילה ובו׳ שש ‪ r c‬ע‪-‬ב ועיי׳ כתוב־ דיה אחרוג וכו‪ !,r .‬לעני; פזי׳ר קש׳ב וכו׳ עיי׳ ערוך עדך‬
‫פז־י קש״כ‪1 ,‬כר״ה יי • ל נ ישי״ יחוש ריר‪ vie .‬קשי‪ .:‬וע״ חוסי סוכה ס •ז ע״ א דייה שיר ובו׳‬
‫ודייה ילינה וכוי‪ .‬ושט טיח עיא חוס ר~ה רגל ‪1:1‬־ וכיוטא ג־ •י׳א דשי׳ ותוש ו״ה פז״ר קשיב‬
‫וכוי‪ .‬ז( כפרש בספכת פופריש וכו׳ הוא כפרק ׳־‪ c‬ה‪ .:-‬ועי׳ חוסי ייסא ג׳ ע״א ר׳׳ה שיר וכר‪.‬‬
‫י( חלבתא טיתב יתכינ; וכוי שש סיז ע׳א‪ .‬טי שפוכתו ונו׳ ירושלשי סובה פיר ה״ה‪ .‬נ( ונפרשת‬
‫היוס עשר תיישר היא ובו׳ עיי׳ !•ש׳־י פגילה ל״א ע׳א די־ה כל הבכור יוכר ועיי׳ בפדרפ לדש־י ד ל‬
‫כו ועיי׳ בשה״ל פי׳ ש ע * ב ‪ ( a 3‬עיין־ אורותיה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫תעשר‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪446‬‬
‫ראה אנכי‪ .‬ואחת בשמיני עצרת‪ .‬וכך התחיל‪ .‬השקיפה ממעון קרשך מן השמיש‪ .‬וכרך‬
‫משנני עשר פעמיים‪ :‬ובדורו של קלירי עמד המשורר ואהז כידו שעד יסודו לסיוט‪:‬‬
‫נוסרין הלל וקורין קוהלת אם עדן לא נקרא‪ :‬ח ‪ /‬ורש״ הורה כן‪ .‬פרשת עשר‬
‫תעשר בפסח ועצרת אין קורין אותה אלא סחחילין כל הבכור‪ .‬אלא א־כ אירע‬
‫קריאחה בשבת מפני שקורין בה ד‪ .‬ויהא הפרשה קצרה‪ .‬לפיכך םתחילין בעשר‬
‫תעשר‪ .‬אבל בסוכות ביום שמיני ספק שביעי מחחילין עשר תעשר בין בחול בין‬
‫כשבת‪ .‬מפני שיש כד‪ .‬מצות וחזקים ובכור‪ .‬נתינת מעשרות וחילוק מתנות לענייפ‬
‫שמסורשין נה‪ .‬ובסוכות עת הבציר ועת האסיף הוא‪ ,‬וכדי להשמיע ולהזכיר חוקי‬
‫הפרשת כדי שיחלקו לעניים ויתמכו האביונים נהנו לאוסרה‪ :‬רש חולקין ברבר‪ ,‬ואום׳‬
‫שאין צריך להתחיל אלא ככל הבכור‪ .‬אך אץ ממש בדבריהם‪ ,‬רקאסרי׳ במנילה פי‬
‫בני העיר‪ .‬ביום שמיני של הנ מפטירין במצות והוקים ובבור‪ ,‬ובבור תרתי משסע‪,‬‬
‫בכור‪ .‬כל הככור‪ ,‬ומצות והוקים דעשר תעשר‪ :‬וםצינו ראייה לדבר שר׳ אליעזר‬
‫בירכי קליר יסד קרונח על םרשח עשר חעשר‪ .‬בסוכוח‪ .‬מה שלא יסד בשאר תלים‪.‬‬
‫ועוד יסד בץיוכה פרשה זו כסילוק‪ .‬ונשנית כשנה שתי פעמים‪ .‬כלומר חוק הוא‬
‫ולא יעבר‪ .‬שתחא נקריח כ׳ פעמים אחח במקומה לשבתח‪ .‬ואחת לסוכות כיוס‬
‫שפיני של חנ‪ :‬ולדברי האוס׳ מחחילין כל הבכור שאלנו לד‪ .‬מפני מת נקראת‬
‫בעט השמיני‪ .‬הלא לא נזכר בה ביום שמיני כלל‪ .‬ואמי לנו ר׳ ממני שכחי‪ .‬והיית‬
‫אך שמח )רבדים טז(‪ .‬ל( ואטד׳ כפ׳ בכל מערכין‪ .‬לרבות לילי יומ טוב האחרון של‬
‫הנ לשמחה‪ :‬והרב ר׳ חיים בהן בד חננאל פי׳ מצות וחוקים ובכור‪ .‬נמות אלה‬
‫חמשסטיפ‪ .‬שהן נופי מצות ודיניו‪ .‬וחוקים‪ .‬אם בחקחי‪ ,‬שחן קבלת מצות ותוכחוח‪.‬‬
‫וככור‪ .‬כל הבכור‪ .‬ופי׳ או מצות‪ .‬או חוקיפ‪ .‬או בכור‪ :‬ואנו לאפוקי נפשץ מסלונת׳‬
‫קרען בעשר‪ .‬וכל הבכור‪ :‬אע׳פ שבירושלמי מצא הרב סיינ לדבריו‪ :‬וכן עמא דבר‪:‬‬
‫•ודת פי׳ לכך מחחילין מעשר חעשר‪ .‬לפי שיש באוחד‪ .‬פרשת מצות והוקים הרבה‬
‫שמחנות באותו ומן‪ .‬שחוא זמן חאםיף‪ .‬ועת שחעניים צריכין לאסוף מאכל ביתם‪.‬‬
‫ויש כאותה פרשה מצות מעשר עני‪ .‬ומצות נתן חתן‪ .‬פתה תסחח‪ .‬חענק תעניק‪.‬‬
‫תעבט תעבימנו‪ :‬ת־ס‪ :‬תי‪ :‬ומוציאץ שתי תורות וקודין ה׳ בפרשת עשר תעשר‪ .‬ואם‬
‫שבח הוא קורץ בה ז׳‪ .‬והמפטיר קורא בפנהס‪ .‬כיום השמיני עצרת‪ .‬וקורץ בנביא‬
‫ויה• ככלוח שלמד‪) ,‬מלכים א ח(‪ .‬עד וכפיו פרושות השמימ‪ ,‬מתוך האמור בו ביופ‬
‫השמיני שלח אח העם‪ :‬ח׳‪ :‬היום סוסקין צדקה לעניים ברכים‪ .‬ש ח ד חםפטיר בנביא‬
‫וחמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני י״י והקורא הכריז לא תקפץ את ירך‪.‬‬
‫פתח תפתח‪ .‬ונבל הדנליס אחה מוצא פיסוק צדקח ביום קרות איש כמתנח ידו‪ :‬תי‪:‬‬
‫סעחח עוסדן למוסף‪ :‬ומזכירין נבורות נשמיס כתחיית חםתיס‪ :‬משיב תרות ומוריד‬
‫הנשם‪ :‬אתה בחרתנו‪ .‬מפני חטאינו‪ :‬פסוקי מוסף כמו שםדורין למעלת‪ .‬ותשיאנו‪:‬‬
‫עבודה והודאה וברכה כהנים‪ .‬ושים שלום‪ :‬קדיש כוי‪:‬‬
‫תשיעי םסק שמיני מ(^דן‪-‬וואח הביכה‪ .‬כדי לסמוך שמהת התורה‪.‬‬ ‫יום‬ ‫ששה‪.‬‬
‫שזכו לסיימה לשמחח החנ‪ .‬שכן נכפלת שמחת במקרא בשמיני עצרת‪.‬‬
‫החנ מרובה‪ .‬ועור כרי לסמוך כרכת המלך לברכת משה‪ .‬שביום טוב‬ ‫לפי ששמחת‬
‫ברכה המלך כמו שאסרו חכמים שהוא הלוק סן ההנ שזקוק לברכה‬ ‫האהרון היתה‬
‫וקדח עניין חחנ הקדמנוהו כבר מיום ראשון של שמיני עצרת לפי‬ ‫בפני עצמה‪.‬‬

‫כספר ליטעראטורנעשיכטע של הח׳ מנץ ע׳ ‪ •69‬ל( ואטרען בפרק בכל טערבין וכו׳ טעוח הםעחיק‬
‫»( קורין וזאת‬ ‫חוא וי״ל בפרק לולב וערכה‪ ,‬מ׳־ח ע׳׳א או בפרק אלו דברים‪ .‬פסחים ע״א ע״א‪.‬‬
‫‪447‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫שיעא עיקר‪ .‬והמפטיר קורא בדרך שקרא אתמול‪ .‬ביום השמיני‪ :‬בפנחס‪ .‬ומפטיר‬
‫במלכים‪ .‬ויעמוד שלמה )שפ א ה(‪ .‬ואף הוא כדי לסמוך ברכת משה לברבת שלמת‬
‫שבירך להק׳ ולישראל‪ .‬כמו שמסיים כעניין היום ויהי ככלות‪ .‬וברין ‪ mn‬לסיים‬
‫העיניין היום אם לא מפני שקרינוהו כבר אתמול‪ :‬רש שמסםירין דתי אחרי מות‬
‫משה )יהושע א(‪ .‬ומועיפ הן‪ .‬נ(שכך פירשו הכמים בסר׳ בני העיר‪ ,‬ויעמוד שלמה‪.‬‬
‫עד י״ אלהים‪ :‬ואני מצאתי כםםריס ישנים ויהי אחרי פית משח‪ .‬וכן מצאתי בהלכוח‬
‫הנאק רב אלפסי וצ־ל‪ :‬למוסף כיום אחמול כי יעבר‪:‬‬

‫הישענות‪.‬‬
‫ש‪6‬ו‪ .‬הושענא למענך אלהינו‪ .‬הושענא‪ .‬למענך בראינו‪ .‬הושענא‪ .‬למענך נואלינו‬
‫משענא‪ .‬לסענך הרשינו הושענא‪ :‬למען )א( אהבת ^ ק ד ו מ י פ‬
‫מראשץ‪ .‬בבריתם עס נצורי כאשון‪ :‬למען )כ( נדודי תמימים כלי טפשון‪ .‬כדרכם‬
‫תדרוש שוסכי לך לב רחשון‪ :‬למען )נ( השמיעך קול מדבר אני ראשון‪ .‬נויעודם‬
‫תוועד מתפללים בלחשון‪ :‬למען )ד( זרוע ולחי וקיבה נטל כראשון‪ .‬בחסידותו‬
‫תחפנינו ותשעינו בשיי נחשון‪ :‬למען )י•( טוביה נקרא נביא ראשון‪ .‬ביישרותו תייקרונו‬
‫כמי פרת וחדקל זניחזן זפישון; ל מ ק )ו( כל נחלות חלק ראשון‪) .‬בלימודן( ]כלימות[‬
‫תלחם קפינו כאלופי רישון‪ :‬למען )ו( משח בשמן סלך ראשון‪ .‬בנעימזתו תנקםינו‬
‫מאויבינו כנקם שמשון‪ :‬ל מ ק )ח( פד יסוד בית ראשון‪ .‬בענוותו תעשן צררינו נערוך‬
‫מאתטל לעשון‪ :‬למען )ט( פוקד בהכםה מכל בני אדם הראשון‪ .‬בצדקתו תצמית‬
‫צררינו באופל ואישון‪ :‬למען )י(קירץ נביאי האשירה כנתל קישון‪ .‬ברכותו תרבץ‬
‫שנאינו כםיםרא בנהל קישון‪ :‬למען )כ(שיזען ]שיועך[ מ מ ע ל ה ונדדה עינו מלישון‪,‬‬
‫בשפלותו תשפיל בני אדמוני יצא ראשון‪ :‬למען )ל( תיקן אינרח חנקראת ככל לשץ‪.‬‬
‫כחוטו תכשר לפרוס מראשון•‪ ,‬למען )ם( חינך כיח שני תנחרכ ברנשון‪ .‬בזריזותו‬
‫חקבל אוםרי׳ הושענא כיום הראשון‪ :‬הושענא‪ :‬אני והוא הושענא‪ :‬ס( סי׳ סןףב‬
‫שמוח המפורשים )בוידרי( ]כאידרי[ בשלח הס‪ .‬וסתמנו כך שאם יושיע אותי יושת‬
‫אוהו‪ .‬כי נס הוא בצרה כמוני‪ .‬דכת׳ עמו אנכי בציה‪ .‬בכל צרתם לו צר‪ .‬ואם תאמר‬
‫‪,,‬‬
‫ע(א־כ יאמר אל• וחוא יושיע‪ .‬חריץ‪ .‬מעין שאנו אומר כשאר מקומות המוציא לחם‬
‫אשר הו*אח היה עריך לומ׳‪ .‬אלא כך פתחנו‪ .‬כיא ״ י ‪ .‬משום שני שירחי י״י לננדי‬
‫תמיד‪ .‬שאומרי־ אנו כל שעה כאילו חוא מצוי לגנדונו‪ .‬ולכך אנו אוסרי׳ המוציא‬

‫כגליי[ הכתב יד נכתב‪:‬‬

‫)א( אנלסמ‪) .‬ג( יצמק‪) .‬נ( יפקב‪) .‬ד( אהלן‪) .‬ח( משה‪) .‬ו( יהוםע‪ (t) .‬שמואל‪) .‬יו( דוד‪.‬‬
‫)ט( שלמה‪) .‬י( אליהו‪) .‬כ( יונה‪) .‬ל( מליכי‪) .‬מ( עזרא‪.‬‬

‫הכיכר‪ ,‬וכר םגילה ל״א ע׳׳ב‪ ,‬נ( שכך פירשו ובו׳ מנילה ל״א ע״ב‪ .‬גג( אהבת קדומים מראשו; וכר‬
‫מיוסד ע״ס א׳ ב׳‪ .‬למען קירץ וכו׳ מלכים א׳ ׳״ח‪ .‬ס( פירש םע״ב שמוח המפורשים באידרי כשלה‬
‫הם כצ׳׳ל )ולדעה ידידי הרב הה׳ סוהר״א כרלינער צ׳׳ל כויהי(‪ ,‬ועיין רש׳יי ותוס׳ סובה ‪ :‬ד ה ע׳יא‬
‫ר־ה אני והוא ובר‪ ,‬ובערוך ערך אן ר׳‪ ,‬ובמדרש איכה שלפנינו הלשון םשונה קצת ודיל אמר הקב־ה‬
‫עטו אנכי בצרה כחבחי בתורה ועבשיו בני שרויין בצער ואני ברווח כביכול השיב אחור ימיט‬
‫ולבסוף גלח אותח לדניאל תה׳׳ד ואחה לך לקץ אסר לו לחן דין וחשבון אמר לו הקביה ותטח‬
‫אטד לן והנחה לעולם‪ ,‬אמי־ לו וחעסוד‪ ,‬איל עם סי עם הצדיקים או עט חו־שעיס‪ ,‬איל לגורלך‬
‫עם הצדיקים‪ ,‬א״ל כאחרית חיםים או גאחריח הימין‪ ,‬א״ל לקץ חיטין אותה ימין שחיא משועבדת‬
‫קץ נחתי לימיני גאלתי את כני גאלתי את ימיני ותוא שאמר דוד למען יתלוני! 'יידין־ וזו*עח‬
‫ימינך וענני‪ .‬ועיי׳ בפסיקתא רבתי פרשה ל״א‪ (» .‬איכ יאמר אלי ווזוא יושיע וכד עיי׳ בךביני בחיי‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪448‬‬
‫שאץ אנו יורעין היכן הוא‪ .‬כמו שאנו אום׳ בקדושה בתך כמר י״י מיםקושו‪ :‬ססקום‬
‫שהוא‪ ,‬ולכך כשאנו אומרי• אני והוא שמלכי־ץ אותו‪ .‬אוסרי׳ אנו הושיעה נא‪ ,‬שאנו‬
‫מרברץ אליו‪ :‬כ׳־מ‪:‬‬

‫ליום ר א ש ו ן ש ל חול ה מ ו ע ד יאמר‪:‬‬

‫שפז‪ .‬למענך אל אהד ואין שני‪ .‬היום חברך עמך בשמאלי ובימיני‪ :‬למען )א( נבר‬
‫הנקרא אב המוני‪ .‬היום חדשן פתי ושמני וייני‪ :‬למען )ב( הורצה‬
‫לשיי ונימול לשמיני‪ .‬היום תוציא לאור מש‪0‬טי ודיני‪ :‬למען ןנ(זך הנבהר וסכל‬
‫כמה עוני‪ .‬חיום חהסן והושיע את עם עני‪ :‬למען )ד( טוביה בכל בית נאמני‪ .‬היום‬
‫תיימן לעמך מליץ רהמני‪ :‬למען )ד‪ (.‬כיפר עם שפתיו כשני‪ .‬היום חלכין כתמי אורם‬
‫שני; למען )!(מנחיל לעמך ארץ הכנעני‪ .‬היום תנעים עם קראתו פרי במני‪ :‬למען‬
‫) ז ( פח ביישרוחו ענו בי הנני‪ .‬היום העש ממתה אעשה למעני‪ :‬למען !ה( פקיד‬
‫אדמוני והוא חהכמוני‪ .‬היום תצמית שפתי אורם מלשני‪ :‬למען )ט( קיייל בור‪ ,‬חנ‬
‫סוכות שושני‪ .‬היום חירש וחחיש לאמר לצסון תני‪ :‬למען )י(שיוע עניני י״י עניני‪.‬‬
‫היום תשעה עם ותאמר הנני הנני‪ :‬למען <כ( חינך כהוטל בים מאני‪ .‬היום תיסן‬
‫בבריתך וכרית אל תניא‪ :‬פ( למען )ל( הבוש בנבל ועתיר להבהיק אישוני‪ .‬היום‬
‫תתיר לנאול סושיסים ביום השני‪ :‬הושענא‪ :‬אני והוא הושיעה נא‪:‬‬

‫ליום שני של הול ה מ ו ע ד ‪:‬‬

‫ש פ ה ‪ .‬א נ א אמן שוועת מייחלים‪ .‬כאי עדיך ואומרים מי כמוך כאילים‪ :‬נודלך ננ‬
‫יתקדש אל אלים‪ .‬דלות מעשינו אל תחפש בסלילים‪ :‬הלא לך ייחלנו‬
‫ולא לאלילים‪ .‬ובשמך הסינו ולא בפסילים‪ :‬זכור צדקת אב מאס אלילים‪ .‬חש ונדר‬
‫ונטה כך אל אלים‪ :‬טובך עבורו תחתום לעוללים‪ .‬יה אל תשימנו בזנוחיפ ונעולים‪:‬‬
‫כבוש מנו כעם ואל תחרה ברעוליש‪ .‬למענך עשה ולך נהלל כהילוליס‪ :‬מאד ניכינו‬
‫ונהשבנו כדלים‪ .‬נא עסה לעודרינו ודלינו םדלדולים‪ :‬סרעף אונסים אל תשור אל‬
‫אלים‪ .‬עון סלה נא והתם תרעילים‪ :‬סרים נשלמה ששתינו בםילולים‪ .‬צועקים שעי‪.‬‬
‫נא והעלה חובש ותעלים‪ :‬קוראים היום ותהן משילים‪ .‬רם תוכרם כספר הייס כלולים‪:‬‬
‫שוועתינו סכות ממעוןתלולים‪ .‬תעשה למענך ^פ(וההון כני אילים‪ :‬הושענא והושיעה‬
‫נא‪ .‬אני והוא הושיעה נא‪:‬‬

‫ליום ש ל י ש י של הול המועד יאמר‪:‬‬

‫א ה ל שכנת כארס‪ .‬בחורה חחה לבני אדם‪ :‬נוי הנקרא צאן אדם‪ .‬דתך תקת בויעורס‪:‬‬
‫חיום ישוררוך בעברם‪ .‬והם מבשר ודם‪ :‬ויות תמציא בעדם‪ .‬חקוק בכםאך‬
‫צורת אדם‪ :‬מוכות תמוד בעדם‪ .‬ישועה תהיש לנינם ולנכרם‪ :‬כלה צריהם להכחידם‪.‬‬
‫לאין יחשבו ננדם‪ :‬מייהדיך ככל מאויש‪ .‬נוראוח היש לעודדם‪ :‬סובבי מוכה וערבה‬
‫בגליו! ה נ ת ב י ד בכתב‪:‬‬
‫)א(א‪3‬רהס‪) .‬נ( יצחק‪) .‬נ( יעקב‪) .‬ד( משה‪) .‬ה( אהרן‪) .‬ו(יהוםט‪) .‬ז( שמואל‪) .‬ח( דוד‪.‬‬
‫)ט( שלמה‪) .‬י‪ (.‬אליהו‪) .‬כ( יוכה‪) .‬ל( משיח נן דור‪ .‬־‬

‫פ ( ל ט ע ן ח ב ו ש כ ב כ ל ו כ ד עיי׳‬ ‫פ• בשייח׳ ילעי׳ סי׳ פ‪-‬יח‪ .‬ל מ ע נ ך א ל א ח ד וכזי מ י ו ס ד ע ״ פ א ׳ בי‪.‬‬

‫‪ (ta‬עיי ב צ ו נ ץ ל י ט ע ו ־ א מ ו ר ג ע ש י ב ט ע ע׳ ‪ 81‬ש ל פ נ י ו‬ ‫ס נ ה ד ר י ן צ ״ ח ע ״ ב ו ב ז ו ה ר ו י ק ה ל ד ף דיי׳ ב י‬
‫ה י ח ה ה נ ו ס ח ‪ :‬ו ה ה ו ן * כ ו ח ו ב ג י ס ו ר צ ה ל ה ג י ה ק ט ג י מ ו נ ד ו ל י מ ו ל פ י ה נ ו ס ח הנ־‪-‬ל א י נ ו צ ר י ך ל ה ג י ה ‪.‬‬
‫‪449‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫בידס‪ ,‬עמב םילולם ושיר תיי־ס‪ :‬שדות תשלח לקמאי צאן אדם‪ .‬צמח תצמח בעדם‪.‬‬
‫קוראיך בסשאת ארם‪ .‬רחשס שעוז כשיי תסידם‪ :‬שוחריך רצה בוכות ארס‪ .‬תחון‬
‫וחחיש נסיכי אדם‪ :‬חושענא‪:‬‬
‫ליוס רביעי ש ל חול ה מ ו ע ד ‪:‬‬
‫שצ‪ .‬אנט בלי קשר אסורה‪ .‬בכבלי אהבתך היא םנודה‪ :‬ננון בעדה להאידה‪ .‬דור‬
‫כססנירח דרוך סורח‪ :‬הלא על• חנם מכורה‪ .‬ועל רתך חרונהן סנורה‪:‬‬
‫זכור אדיריח וחיש להתירה‪ .‬חדש חארח נחמה ברחי‪ :‬מדם בלאומים חעש נטירח‪ .‬יה‬
‫סקח עין להאירה‪ :‬כי מתייחסת בשס יוצרה‪ .‬לנד היא תמיד מאירה‪ :‬מכת עמים‬
‫בלתי סרח‪ .‬נובלת חנסד עורח‪ :‬סובלת וסומכת כשם יוערח‪ .‬עבורח תשבי תשלח‬
‫לבשרה‪.‬־ מניח לאטד‪ .‬וד‪,‬יא קדורה‪ .‬צוסח וםחכה ליום אורה‪ :‬קולה נאלמה והיא‬
‫צרודח‪ .‬ראח רחשח ורץ עחירה‪ :‬שלה בנוזזיה אף ועברה‪ .‬תחיש יום ישע לחאירה‪:‬‬
‫י‪-‬ושענא‪ :‬לאחר חושענא אומי‪:‬‬

‫שצא‪ .‬כהושעתה אלימ כלור עמך‪ .‬בצאחך לישע עמך‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעהה‬
‫צ( נוי ואלחיס‪ .‬דרושים לישע אלחימ‪ .‬כן חושענא‪ :‬כחושעחח‬
‫הסוני צבאות‪ .‬ועמם מלאכי צכאות‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה זכימ מבית עבדים‪ .‬חנון‬
‫בידם מעבידים‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה טבועים בין נורים‪ .‬יקרך עמם מעבידים‪.‬‬
‫כן הושענא‪ :‬כהושעהה כנה משודרת רושע‪ .‬לנוהה מצו״נת ויוושע‪ .‬כן הושענא‪:‬‬
‫כהושעתה מאמר והוצאתי את‪:‬ס‪ .‬נקוב כהוצאתי אתכם‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה סובבי‬
‫מזבח‪ .‬עומסי ערבה להקיף םזכח‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה סלאי ארון כהומשע‪ .‬ציער‬
‫מלשת בחרון ונושע‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה קהילות בבלה כשילחתה‪ .‬רחום למענס‬
‫שלחתה‪ .‬בן הושענא‪ :‬כחושעתה שבות אחלי יעקב‪ .‬תשיב ותשוב שבות שבטי יעקב‪.‬‬
‫והושיעה נא‪ :‬אני והוא הושיעה נא‪:‬‬
‫אהדת‪:‬‬
‫שצב‪ .‬כהושעתד‪ ,‬אב המון השליך עליך יחב‪ .‬כעדן רדתה ומלטתו בלהכ‪ .‬כן‬
‫הושענא‪ :‬כחושעחה נזעו מסר יחידחו לשלח‪ .‬דברתה להודו‬
‫ירך אל תשלה‪ :‬כן הושענא‪ :‬כחושעחח חנאבק עם קריש ועיר‪ .‬ומלכותו ססוטס‬
‫שעיר‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה זרעו בבואס על העיר לבטח‪ .‬חירדת עויינימו בנוסעם‬
‫והלכו לבטח‪ :‬כן הושענה‪ :‬כהושעתה טהורים מממריכיםו במלבן‪ .‬ירדו במצולות במו אבן‪:‬‬
‫כן הושענא‪ :‬כהושעתה כליל כנתעלמה בגמי צורתו‪ .‬לויחו אל חיק הורתו‪ .‬כן הושענא‪:‬‬
‫כחושעתה מוצנף בר כנתעבר‪ .‬נאמן חל כעדו ונתגבר‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה מנר ביד‬
‫ישבי בנוב הנתי‪ .‬עזרו אבישי ויך את הסלשתי‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה סקיר כנד שנע‬
‫ממעונו‪ .‬עיפיח לישעו ושוכבתו למעונו‪ .‬בן יעשענא‪ :‬כחושעחה קיצב שד ושעיתו למעלה‪.‬‬
‫רישסחו האש ונמ המים אשר בתעלה‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה שיוועך כי מת הילד‪.‬‬
‫חשב רוחו אליו רחם בשר הילד‪ :‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה שומרי מצות וחוכי ישועות‪.‬‬
‫האל לגו לםושעוח‪ .‬כן חושעגא‪ :‬אגי והוא‪:‬‬

‫הושענא לשבת‪:‬‬
‫שצג‪(** .‬אמוני ארץ אמוגחך שוחחים‪ .‬אומץ אלהותך כסלץסוצהיס‪ :‬בך סיברס ישימון‬
‫ועליך מטחים‪ .‬ביום מרגוע ברצוגך נחים‪ :‬גבול אלסים נובלים לחתחים‪.‬‬
‫ל( כתושעתה טי ואלהיט וכו׳ סובן ע׳׳פ הידושלטי סוכח פ׳־ד ח׳ינ אשד פדית לך טמצריס כביכול‬
‫כאילו ענםך פדית‪ .‬כנחעלםה בנכי *ודתו וכר שמות אי‪ .‬סונר כיד ישבי ע׳׳ב‪ .‬כ*א‪8 .‬צ( םיוסד ע׳״ס‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪450‬‬

‫ניהוץ מחלימים‪ .‬ממדי פלתחים‪ :‬דליקה נ י כדת מצחצחים‪ .‬די תענוגם יכינו לחלחיס‪ :‬הן‬
‫על מזג נודלך משבחים‪ .‬הס עליו מבדילין לנוגוהי אחים‪ :‬וגוהנים אט ממסוע אדהים‪.‬‬
‫וחושכימ מרוץ ומדילונ םגצחיס‪ :‬זימון משלשים על שלשה ארוחימ‪ .‬זמר שיר שכת ל ן‬
‫משבהים‪ :‬הצירות מערבים להוציא ממתחים‪ .‬חדים אלי גיל ואיגיטו טופחים‪ :‬טועמים‬
‫להמיר כל מיני מרוחים‪ .‬טומגין במגיע טועסיף רתהים‪ :‬יקוד אור הגנחל עוד מהםחיס‪.‬‬
‫׳מגעו מילח חול וניכ־ שיחים‪ :‬בכיר כח הנומד׳ סתוחימ‪ .‬כוננמ עקב זאת במשכנות‬
‫מבטחים‪ :‬לימדתם בטובך אל חונן ומרחים‪ .‬לעשות סוכה בנרש ירחים‪ :‬מומחי קדם‬
‫להזכיר בשבחים‪ .‬מעלל• יה מהיוח נשכחים‪ :‬נועדה לשבח בה כל • האזרחים‪ .‬נובבים‬
‫כחובה חניון נכוחים‪ :‬םוד םלםלי טעמי לקחים‪ .‬סודרים שלש דסנות מרווחים‪ :‬עלי‬
‫דלעח וכל מיני צמחים‪ .‬עשות תחתם במחובר אסרו לחנחים‪ :‬פורםין כה קרמים סדינין‬
‫וםטסהים‪ .‬מרי עץ ושקרים רימונים ותסוהים‪ :‬צילתה כנרע מחמתה אינן טטשחים‪ .‬צורחח‬
‫טנביהין עד עשרה טמחיס‪ :‬קדוש מקרח עליות מרווחים‪ .‬קודרימ משניב ומרסא מויחים‪:‬‬
‫רצה שוועתיגו כעולוח מיחים‪ .‬רעה בשבטך גוגיס ונידחים‪ :‬שובה לנוה צדק אנסייס‬
‫ומבריחים‪ .‬שעריו חכונן באבני אקדחים‪ :‬חעמיד אלי שיר ניני הקרחים‪ .‬תכין על דוכנם‬
‫נתחי נתחים‪ :‬מקטירי קטרח רוקח מרקחים‪ .‬מכהנ• בקרש כאבני םיתוחים‪ :‬נפלאות תפליא‬
‫וחיינו שמיחים‪ .‬ניני אזרחים •עטו שבחים‪ :‬חרם מבוא ומאסוף סהרת תפוחים‪ .‬חובש‬
‫להעלות ללהקח אגוחימ‪ :‬משושם יגלה נגד כל נפוחים‪ .‬ממלכחש לא חבלה לנצח‬
‫נצחים‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫שצד‪ .‬כהושעתה יהודה ואמרים‪ .‬מיד מצדים‪ .‬מכלי שירים‪ :‬קול נונש נשבח‪ .‬צינוק‬
‫ואזיקים‪ .‬עלובים וניזקים‪ .‬ובשמך מחזיקים‪ .‬יודעי ברית שבת‪ .‬כן‬
‫הושעגא‪ :‬אגי והו‪ :‬כהושעחח חרירי שנב‪ .‬מכף מלך גנב‪ •.‬ויעניב ענב‪ :‬הבן אח הבח‪.‬‬
‫סנועי מלחמח‪).‬א( ורכח משטימח‪ .‬יטור נשיש וקדמה‪ .‬נומרי חילכוח שבח‪ .‬כן הושענא‪:‬‬
‫אני וחו‪ :‬כהושעתה המוני יורם‪ .‬מיד מלך ארם‪ .‬ותמלא ותרם‪ :‬האישח ובת‪ .‬קו קו‬
‫ומכוסה‪) .‬ב( נוי אשר בך חסה‪ .‬ישירו במשא‪ .‬רברי שיר שכת‪ .‬כן חושענא‪ :‬אני והו‪:‬‬
‫כהושעתה פרודי מצור‪ .‬מכף מלך )נ(הצור‪ .‬אכן לא למעצור‪ :‬במלחמת לבה‪ .‬נדודים‬
‫בבל פיאות‪ .‬לאלשיס ולמאוח‪ .‬לבד לחם יאוח‪ .‬לקרוא עוננ לשבת‪ :‬כן חושענא‪ :‬אני‬
‫והו‪ :‬כהושעתח חבל חלק‪ .‬מיד מרין ועמלק‪) .‬ר(וחדליק דלק‪ :‬אבל )ח( מחולת על טבת‪.‬‬
‫דברך אוינו‪ .‬לשמך קוינו‪ .‬דעח חיוינו‪ .‬קרא מקרא חדש ושבת‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני ‪:vn‬‬
‫חושיעה נא‪:‬‬

‫ליום חמשי ש ל חול המועד הוא יום ה ו ש ע נ א רבא‪:‬‬

‫שצה־ ל ס ק ארס אשר בכף נמר‪ .‬בוטחיך תענה ממיצר‪ :‬למען נדלתו וחן בעיניך‬
‫מצא‪ .‬דרוש לטובה יפה כתיעה‪ :‬למען השבטים נולדו באדמ נחרים‪.‬‬
‫ואםילתו־ תזריח בצהרים‪ :‬למען זכתה ובעבורה ניתן באר מים‪ .‬חיש לחיותינו מיומים‪:‬‬
‫למען טבח מדנים ובני קרס‪ .‬יום זח חון עם לך מקדם‪ :‬למען כאחד דן שבטים‪ .‬לא תשר‬
‫בריתך מפליטים‪ :‬למען מלח השליך לרפאות המים‪ .‬נא תאזין לתחנון מחנני עלי מים‪:‬‬
‫למען שיכל ובי״ אלה* ישרי דבק‪ .‬עזור עם כך נרבק‪ :‬למען פילל והסיל תחינה בנולה‪.‬‬
‫בנליו; הכתב יד נכתב‪:‬‬
‫) א ( הכנעני מלך ערד‪ ) .‬נ ( נוי שנפרע בעוכו מדה נמלה וניתן למנומס על יד יהורם נן‬
‫אחאב‪) .‬י‪ (.‬על יד יהושע‪) .‬ד( על יד נועץ‪ ) .‬ה ( שמ הנהר‪.‬‬

‫א״נ כפול ובסוף הפיוט החים •סס ״מנחם״‪ .‬ק( אליהי אירהש ובו׳ הסר מהפיוט אווז ל מ׳‪ ,‬יהתוס‬
‫‪451‬‬ ‫מדמזד ויטו*‬
‫צבאותיך תוציא לאודה וצהיה‪ :‬למען קנאו לשמך ונתנלו סנבשן‪ .‬רחס עסוםץ ער ולא‬
‫יישן‪ :‬למען שלשה התנבאו נסרק אחד‪ .‬תושיע אוסרים י־׳י אחד‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫שצו‪ .‬ל מ ע ן אב נצמוה על דס ברית‪ .‬היום כרחמיך שים לנו שארית‪ :‬לםען נבר‬
‫הנעקר כשה‪ .‬היום דורשיך תרחם מחסה‪ :‬למען הנמנע במקום ולן שם‪.‬‬
‫היום וותיקים תנקה מכל אשס‪ :‬למען זך ונאמן ביל בית‪ .‬היום חון וברך עמך בשדה‬
‫ובביח‪ :‬למען טוב שמן אחיו יצק על ראשו‪ .‬היום מעמך תשמע רהשו‪ :‬למען כהונת‬
‫כרית עולמ ניתנה לו כמתנתו‪ .‬היום לטובח נחבשר בבשורחו‪ :‬למען משרת מלא יוזז‬
‫חכמה‪ .‬היומ נאק תאדן מאני הומה‪ :‬ל מ ק סיבב בית אל והנלנל והמצפה‪ .‬היום ענורו‬
‫למכתינו רמא‪ :‬למען פיחו תמיד בתהילות‪ .‬דמם עקץ חקנל מםקזדלות‪ :‬למען ידידיה‬
‫וכיח לשמך בנה‪ .‬חיום רס חמלא לשונינו דינה‪ :‬למען שוע על חסים‪ .‬תענינויאתח‬
‫מן השמים‪ :‬חושענא‪.‬‬

‫שצז‪ .‬ק(אלהי אברהם מאויב* עז‪ .‬הושענא‪ :‬כוחן לבזת מבזא כלטיס‪ .‬הושענא‪ :‬גאון‬
‫•עקב‪ .‬מנוי לא הסיד‪ .‬הזשענא‪ :‬מכר צדק‪ .‬מדור כאהל״ רשע‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫הודך והדרך‪ .‬מהררי נמרים‪ .‬הושענא‪ :‬ופחד מחק מושיע לישרי לב‪ .‬הושענא‪ :‬זה זכרי‪.‬‬
‫מזרם וממטר‪ .‬הושענא; חנון ורחום‪ .‬מחשך וצלמות‪ .‬הושענא‪ :‬טוכ וטטיב‪ .‬טטיט ורפש‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬יושב מרום‪ .‬מיד שאול סלה‪ .‬הושענא‪ :‬כך תהילתך‪ .‬מכל אורח רע‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫נאור אחה‪ .‬מן נערתך־ הושענא‪ :‬סתרי ומניני‪ .‬משפח שקר‪ .‬הושענא‪ :‬עח ישועתי‪.‬‬
‫מעוצר רעה וינק‪ .‬הושענא‪ :‬סחר יהודה‪ .‬ססח יוקשים‪ .‬הושענא‪ :‬צור לבבי‪ .‬מצור‬
‫ירושלס‪ .‬הושענא‪ :‬קדוש ישרי‪ .‬סקול ‪ .yap‬וזשענא‪ :‬רם ונישא‪ .‬מרשע הרבך‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬שופט צדק‪ .‬משערי מות‪ .‬הושענא‪ :‬תהילתך תמיד‪ .‬סוערת ידך‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫יריאי שמך‪ .‬מיר בני גבר‪ .‬הושענא‪ :‬צדקות אהב‪ .‬מצרי ומאוייכי‪ .‬הושענא‪ :‬הכפ לב‪.‬‬
‫מחרון אפך‪ .‬הושענא‪ :‬קהב לקוראיו‪ .‬מקוצר רוח‪ .‬הושענא‪ :‬הושענא;‬

‫שצח‪ .‬ל מ ע ן )א(אנ תנוסה בעשרה‪ .‬חיומ אמץ וחזק אהובה ובחורה‪ :‬למען )ב( בך‬
‫נושע והודעה באמרה‪ .‬חיום ברחמיך ברך בהמה ברה‪ :‬למען )ג( נכיר‬
‫באונו לאלהים שרה‪ .‬היום נכר מ״חליך ככל לב לכשרה‪ :‬למען ) ד ( י ( מ ר בר ואכות‬
‫וכנים הברה‪ .‬חיום רמש ונאול מכורי בלא מחירה‪ :‬למען)ה( הוקס על לקחת )ו( שפרה‪.‬‬
‫היום הוגים מסברפ אל החפירה‪ :‬למען)ז( וותיק‪ .‬ובגללו הועגן לסתרה‪ .‬היום וולדיו‬
‫המציא ישע וסברה‪ :‬למען )ח( זר מאחיו ובעדו נגף חועצרה‪ .‬היום זרעו אחריו בריתו‬
‫יגצורח‪ :‬למען)ט( חרב שגונה השיב להערה‪ .‬היום חקקינו לחיים ומעפר לנערה‪ :‬ל מ ק‬
‫)׳(טוב ישיש ועליך למות הונרה‪ .‬היום מרם נקרא תענה לעינה כמים נגרה‪ :‬למען)כ(יקיר‬
‫הונן לעדות ואחה העדח בו לבודדה‪ .‬היום ידעינו לכח חופש‪ .‬למען)ל( כבל הכביר בכל‬
‫עוז לכרכרה‪ .‬היום כטדל זרועך הותר לך עין מסקרה‪ :‬למען)מ( לשמך הוסיף שבע על‬
‫שכע בזבח וקטרה‪ .‬היוס לריוחמיפ תרנו וסמך לשלום נפטרה‪ :‬למען)נ(מונהר ארצה עד‬
‫שבע ובשביעית נקרא‪ .‬חיום מוסרינו חנחק כי שפך נקרא‪ :‬למען)פ( נוצר כריחו ומשם‬
‫עלה לנמרה‪ .‬היום נא כנס אל נא שמע מנו עתירה; למען)ע( סיתת וניחת נחש נחשח‬

‫בגלי‪1‬ן הכתב יד נכתב‪:‬‬

‫)א( אנלהס‪) .‬נ( יצחק‪ ) .‬ג ( יעקב‪) .‬ד( ‪) .ejpv‬ה( עמרם‪) .‬ו( יוכנו‪ (r) .‬משח‪) .‬ח( להלן‪.‬‬
‫)ט( סנחס‪) .‬י( יהושע‪) .‬ג( שמואל‪) .‬ל( דזל‪ .‬ולוד מכלכל‪) .‬מ( שלמה‪ .‬שנגנה כומלח‬
‫וגד‪) .‬נ( אליהו‪) .‬ס( אלישע‪) .‬ע( נחקיהו‪.‬‬

‫תחונו‬ ‫על ש‪ 0‬שכפי כע״ו‪ ,‬מגילת י*נ ע׳׳א‪.‬‬ ‫כ( למע! דגר גר זכו׳‪ ,‬אסף בר‪.‬‬ ‫בסוף יצחק‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪45a‬‬

‫תושייה‪ .‬היום שנבינו‪ .‬לשורר כאז •שיר משה ובני ישר׳ שירה‪ :‬למען)‪(0‬עצים שנים‬
‫לאחדים הברה‪ .‬חיום עולמך לשכם אחד חברה‪ :‬ל מ ק )צ( שקוה עינים נברא להוציא‬
‫מםסני אסירה‪ .‬היום םניט אל יחוורו ממעוא עזרה‪ :‬ל מ ק )ק( צלם תיעבז כהוססנז‬
‫פסנתירין וכל זני זמרה‪ .‬היום צקץ להש תשקיף סדמתה להמרה‪ :‬ל מ ק )ר( קמי יהודי‬
‫על שס שנמר בעבודה זרה‪ .‬היום שאילתינו תמלא ביום י־י הנדול והנורא‪:‬‬
‫שצט‪» .‬י(אמרישר׳‪ .‬מאנשידמים‪ .‬הושענא‪ :‬בוחןלבות‪ .‬מבור שאון‪ .‬ועשענא‪ :‬נדול‬
‫העצה‪ .‬מנערת מניך‪ .‬הושענא‪ :‬דורשדמיס‪ .‬מ י נ י הרח‪ .‬הושענא‪ :‬היודע‬
‫ועי‪ .‬מהמון רשעים‪ .‬הושענא‪ :‬ואתה קדוש‪ .‬סזדיעיס לחדשים‪ .‬הושענא‪ :‬זה זכרך‪.‬‬
‫מזאיכי ערב‪ .‬הושענא‪ :‬הסין יה‪ .‬מהרב נמשי‪ .‬הושענא‪ :‬טוב וישר‪ .‬מנז־ט היון‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫יושב קדם‪ .‬מיורדי כור‪ .‬הושענא‪ :‬כונן שמים‪ .‬מכף מעוול‪ .‬הושענא‪ :‬לך זרוע‪ .‬מלשון‬
‫רמייה‪ .‬הושענא‪ :‬מעו; לדל‪ .‬ממעונות אריות‪ .‬הושענא‪ :‬נאור אתה‪ .‬מן בלהות‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫סלעי ומצודתי‪ .‬מסוד מריעים‪ .‬הושענא‪ :‬עליון ונורא‪ .‬טעוצר וטשפט‪ .‬הושענא‪ :‬מועל‬
‫ישועות‪ .‬מפחד אויב‪ .‬הושענא‪ :‬צדיק ישר‪ .‬מצרה נפשי‪ .‬הושענא‪ :‬קרוש יעקב‪ .‬מקטב‬
‫ישוד‪ .‬הושענא‪ :‬רב ומושיע‪ .‬מריבי עם‪ .‬הושענא‪ :‬שומר ישרי‪ .‬משחת בלי נרד‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬חולה ארץ‪ .‬מחוך ומחמם‪ .‬הושענא‪ :‬ידוע כבירים‪ .‬מיד רשע‪ .‬הושענא‪ :‬צה‬
‫אדום‪ .‬מצר תצרני‪ .‬הושענא‪ ':‬חנון ודחוס‪ .‬מחץ יעוף‪ .‬הושענא‪ .‬קורא הדורות‪ .‬מקרני‬
‫ראימים‪ .‬הושענא‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫ת ‪ .‬למענך אל עומד‪ ,‬אומה‪ .‬הושענא‪ :‬למען)א( כלול תבל תחילת ראש עפרות‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫למען)ב( נבר צדיק ותמים בדורוח‪ .‬הושענא‪ :‬למען)נ( דורשי םעוח וחוקים וחומת‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬למען)ד(הועקד ובכוחו אלאליס במדורות‪ .‬הושענא‪ :,‬ל מ ק )ה( ולד זריז לקבל‬
‫כרכות כהולכש כעורו׳‪ .‬הושענא‪ :‬למען)ז(זבידת עקרות כשהן סנזדוה‪ .‬הושענא‪ :‬למען‬
‫‪11‬‬
‫)!(חביבים חשו כםנהנ הורים להורוה‪ .‬הושענא‪ :‬למען טעמו י( נעשה ונשמע ובוללו בעטרות‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬ל מ ק ישר משרה בכנדי תפארות‪ .‬הושענא‪ :‬למען כהן קינא באזהרות ושיכך‬
‫עבדות‪ .‬הושענא‪ :‬למק לסבוב מםנרה צוה ולהריע בשופרוה‪ .‬הושענא‪ :‬למען מדי שנה‬
‫בשנה סיבב עיירוה‪ .‬הושענא‪ :‬למען נות ביח יסד וםץ זמירוח ושימח‪ .‬הושענא‪ :‬למען‬
‫סבר ביה כנה וצנ קירות‪ .‬הושענא‪ :‬למען ען עניני ושחט נביאי האשימה‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫ל מ ק פקיד ההיה בן השונמית‪ .‬והמת מקברות‪ .‬הושענא‪ :‬למען צדיק כלכל המשים איש‬
‫בםערוח‪ .‬הושענא‪ :‬ל מ ק קראך ממעי הדנה ועניחו כצדה‪ .‬הושענא‪ :‬למען ריעיפ שלשה‬
‫ננרםו במדורזת‪ .‬הושענא‪ :‬למען שלם ניצל מאריוח בוערוח‪ .‬הושענא‪ :‬למען שלמו‬
‫הםודיפ וכתבו בכל אנרוח‪ .‬הושענא‪ :‬למען חורה כחב חסימת ויחירוח‪ .‬הושענא‪ :‬למען‬
‫חיקן עשרים וארבעה משמרוח‪ .‬הושענא‪ :‬למען תאזין לחשם וחאסר קבלח׳ עחירוח‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫ת א ‪ .‬ל מ ק )א( אסף להחיות שבעה ושבעה‪ .‬ברכחך יבורכו יושב• בסוכה שבעה‪:‬‬
‫למען)ב( בלילות פלשת הציב לעדה שבעה‪ .‬דרוש לטובה פוסמ שבזעזח‬
‫שבעה‪ :‬למען)נ( הואיל ברחמתים שבעה‪ .‬ווחר הסרך מחני חלק לשבעה‪ :‬למען)ד( זן‬
‫בשביעה שור וכפן )ה( שבעה‪ .‬חוננה שומרי ימי מצה שבעה‪ :‬למען)ו( טרה ושימש ימי‬
‫בגליו! הכתב יד נכח‪::‬‬
‫) פ ( יחזקאל ק ח לך עץ ונוי‪) .‬צ( דניאל‪ ) .‬ק ( חנגיה מיםאל מחייה‪) .‬ר( מרדכי‬
‫) א ( א י פ הראשון‪ (3) .‬נח‪ ) .‬נ ( אנרהמ‪) .‬ד( יצחק ) ה ( יעקב‪) .‬ו( אתהוח‪ (r) .‬ישראל‬
‫) ה ( שני ר ע נ ) ו ( משה‪.‬‬ ‫)ד( יעקב‬ ‫) א ( נח‪ ) .‬נ ( אנרהם‪ .‬ויצנ אנרהס‪ ) .‬נ ( יצחק‪.‬‬

‫בשעה‬ ‫נ ע ט ר ו ה ש ב ת פייה ע י א‬ ‫‪11‬ל( נ ע ש ה ו נ ש מ ע ו ב ו ל ל ו‬ ‫מכל* נ ד ר נ צ י ל ‪.‬‬ ‫בכוף הפיוס יצהר‪.‬‬

‫מ א ר י ו ת ב ו ע י ו ת כצי ל יכ; נבין ב ה ב ״ י ‪.‬‬ ‫ש ה ק ד י מ ו ובו׳‪,‬‬
‫‪458‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫מילואים שבעה‪ .‬ישישו בך מחלליך שבעה‪ :‬למען )ן( כהן העלה כקודש נרות שבעה‪.‬‬
‫לשמך הנן במתנקוה שבעה‪ :‬למען)ח(משרח חסב בית האלי שבעה‪ .‬נהל בעזך נוחלי‬
‫גויס שכעה‪ :‬ל מ ק )ש( סוככים עשה לכותרות לאתח שבעה‪ .‬ערבה משעשעים מנכה‬
‫עמודיה שנעה‪ :‬למען )י(םץ לנערו שוב סעםיס שבעה‪ .‬צדקה תצמיח נסו דרכים‬
‫שבעה‪ :‬לםק )כ( קדוש )ל(זורר על הנער םעמימ שבעה‪ .‬רבבותייך הדריך בנעל נחלימ‬
‫שבעה‪ :‬ל מ ק )מ( שבות שלם ניבא לשבועים שבעה‪ .‬תסילנה בנחלה כאז לחלקים שבעה‪:‬‬
‫ל מ ק )נ(יקרתו להוציא אבן עיניס שבעה‪ .‬אובדוה בקש בראשם שבעה‪ :‬ל מ ק )מ( חמדת‬
‫אהבה בני אליהו עיני שבעה‪ .‬קבל תתינת כוכבי שבעה‪ :‬הושענא‪ :‬אני והוא ודשיעה נא­­‬

‫הב‪ .‬כהושעתה ישע לזכדון‪ .‬סליאי ינון ושברון‪ .‬ביד סשה ואהרן‪ :‬אד מדות הוחל‪.‬‬
‫*סור אין לה קן‪ .‬הר שמם זסהרזקן‪ .‬המון נער הקן‪ .‬לוקה־ ערני‬
‫נהל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו הושיעו; ‪.‬נא‪ :‬כהושעתה הלוץ ניכון‪ .‬מברק חץ שנק‪ .‬על ירי‬
‫בן נץ‪ :‬יהודה חלקו ניהל‪ .‬קבועי מלחמה‪ .‬ורבת משמימה‪ .‬יטור נמיש וקדמה‪ .‬לוקחי‬
‫ערבי נהל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו הושיעה נא‪ :‬כהושעתה הוסי לב‪ .‬מכף כושן עולב‪ .‬על‬
‫ידי)א( אחי כלב‪ :‬והשיעבוד נסחל‪ .‬קדורנית הולכים‪ .‬בלחץ המלכים‪ .‬חוות וםלכיפ‪.‬‬
‫לוקחי ערבי נחל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני וזע הושיעה נא‪ :‬כהושעחה ממוני מסנירה‪ .‬מבכי‬
‫עץ ננדוד על ידי בן גיא‪ :‬ומואב נתחלחל‪ .‬נפוצות תודה‪ .‬סתרוס כוש ולודה‪ .‬לתורה‬
‫ולתעודה‪ .‬לוקחי עדבי נחל‪ .‬כן זעשענא‪ :‬אני זהז הושיעדי נא‪ :‬כהזשעתה חבל ננעים‪.‬‬
‫סבוז ורבת עם‪ .‬על ידי בן אבינועם‪ .‬ויצד ציד כשחל‪ .‬נרי משך וקדר‪ .‬עלי נזית נדר‪.‬‬
‫בקולות ובהדר‪ .‬לוקחי ערבי נחל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו הושיעה נא‪ :‬בהושעתת דנל‬
‫נבאש‪ .‬אשר אסר נואש‪ .‬על ידי גדעון בן יואש‪ .‬וחיקוד אש והנחל‪ .‬להוטים חוך‬
‫לבאים‪ .‬סובאים )ב(סנאים‪ .‬רדופים כצבאים‪ .‬לוקחי ערבי נחל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אגי והו‬
‫חושיעה נא‪:‬‬

‫אנא אל נא הושענא והושיעה נא‪:‬‬

‫תג‪ .‬א ל נ א תעינו כשה אובד‪ .‬שמינו משמך אל תאבד‪ .‬והושיעה נא‪ .‬אל נא רעה‬
‫צאן הרינה‪ .‬קעוםה ועליך הדונה‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא צאנך‬
‫וצאן מרעיתיך‪ .‬פעולתך ורעייתך‪ :‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא עניי הצאן‪ .‬שיחפ ענה‬
‫כעת רצץ‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא נושאי לך עיניס‪ .‬ממעיינ׳ הידועה •שאכון‬
‫מים‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא למנסכי לך מיס‪ .‬כל צריהם יהיו כאץ‪ .‬הושעגא‬
‫והושיעה נא‪ :‬אל נא יעלו לציון סושיעיפ‪ .‬טפולים ובך נושעים‪ .‬הושענא והושיעה נא‪:‬‬
‫אל נא חמוץ ננדים‪ .‬זעיפ לנער כונרים‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא וזכור תזכור‪.‬‬
‫המכורים כלתך וכור‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא דורשיך בעגםי ערמת‪ .‬גיעיים שעה‬
‫מערבות‪ :‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא ברך בעיטור שנה‪ .‬אומרי בסילולם שעה נא‪.‬‬
‫הושענא והושיעה נא‪:‬‬

‫אנא אל נא הושענא והושיעה נא אבינו אתה‪:‬‬

‫תד‪ .‬לסען )א( תטיס בדורותיו‪ .‬הנמלט ברוכ צדקותיו‪ .‬מוצל משטף בבוא מ מ ל מים‬
‫לאום אני הוטה‪ .‬הושענא והושיעה נא אכינו אתה‪ :‬למען)כ( שלם ככל‬
‫בגליון הכתב יד נבחב‪:‬‬
‫)ז( אהרן‪) .‬ח( יהושע‪) .‬נו( שלמה‪) .‬י( אליהו‪) .‬כ( אלישע‪) .‬ל( גחעסם‪) .‬מ( דניאל‪.‬‬
‫)נ( זיועל‪) .‬ס( עזרא‪,‬‬
‫)א( עהניאל בן קמ‪) .‬ב( מובאים לניאף מסנינ ביחזקאל‪) — .‬א( נס• )נ( אנלהס‪.‬‬
 ‫מדוןוד רטדי‬ ‫‪454‬‬

‫מעשים‪ .‬המנוסה בעשרה ניסים‪ .‬ם( בשר מלאכים נמ יוקח נא מעט מיס‪ .‬ליכדה כחמה‪.‬‬
‫הושענא והושיעה נא אבינו אחה‪ :‬ל מ ק )נ( רך ויהיד נהנט למאה‪ .‬צעק איה השה‬
‫לעולה‪ .‬בשרוהו עבדיו מצאנו מים‪ .‬לנולה וסודה‪ .‬הושענא‪ :‬ל מ ק )ד( קידם שאת‬
‫ברכה‪ .‬הנשטם ולשמך היכה‪ .‬ל״חם במקלות בשקתות חמים‪ .‬לדמחח לחמר‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬למק )ה( צדק היות לך לכהן‪ .‬כחתן סאד יכהן‪ .‬מנוסה במסה חריבהו על סי‬
‫מריבת מים‪ .‬לההר הטוב‪ .‬הושענא‪ :‬ל מ ק )ו(סואר היות נביר לאחיו‪ .‬יתדה אשר נבר‬
‫באחיו‪ .‬מססר רוכע טרליו יזל מיס‪ .‬ולא לנו כ׳ אם למענך‪ .‬הושענא‪ :‬ל מ ק )ז( עלו‬
‫מכל ונאמן‪ .‬אשר כצדקו בלבל המן‪ .‬משוך לנאול וסשוי ממים‪ .‬לואח הנשקמה‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫למען )ח(שמהו כמלאכי מרומים‪ .‬הלובש אוריש וחומים‪ .‬מעווה להניא לביח קדשי‬
‫הקדשים דם ושמן ברחיצת מים‪ .‬לחולה אהבה‪. .‬הושענא‪ :‬למק )מ( נביאה מחולת‬
‫מהנים‪ .‬לתמיה׳ לב הושמה עינים‪ .‬לרנלה רצת ועלח וירדה באר מיס‪ .‬לטובו אהליו‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬למען)•(משרח לא מש מאהל‪ .‬ורוח הכמה עליו איהל‪ .‬בעוברו בירדן נכרחו‬
‫המים‪ .‬ליונה חמה‪ .‬הושענא‪ :‬למען )כ( לימד לטובה אות‪ .‬ועק איה גשלאית‪ .‬מיץ טל‬
‫םגיזה מלא הססל מיש‪ .‬לכלת לבנון‪ .‬הושענא‪ :‬למען)ל( כלולים עשוה מלהמתך‪ .‬אשר‬
‫בידם תתה תשועחך‪ .‬צחש• מניין כלוקקם בידם מים ללא בנח בך‪ .‬הושענא‪ :‬למען‬
‫)מ( יחיד צוררים דש‪ .‬אשר לנדר מרחם הוקדש‪ .‬וממכתש לה* הבקעת לו מים‪.‬‬
‫ל מ ק שמך‪ .‬הושענא‪ :‬למען )נ( טוב הולך ונדל‪ .‬מקשיות לב עדח חדל‪ .‬בשוב עם‬
‫מחטוא‪ .‬צוה לשאוב מים‪ .‬לנאוה בירושלם‪ .‬הושענא‪ :‬ל מ ק )ס(היך מנדנד בשיר‪.‬‬
‫חמלמד חורח בנל נלי שיר‪ .‬מנסך לשניו נתאיו שחות מיס‪ .‬לסגולה מעמימ‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫למען)ע( זך עלה כסערה‪ .‬המקנא ומשכך עברה‪ .‬לשילולו ירדה אש ואנלה עצים ואבנים‪.‬‬
‫ועסר וליחנח סיס‪ .‬לעיניה בריכות‪ .‬חושענא‪ :‬למען )מ(ומשרח באמח לבדו‪ .‬וסי שנים‬
‫ברוחו נאצל בו נגנן המנגן גחםלאו הנכים מים‪ .‬לסצו מי נמוך‪ .‬הושענא והושיעה נא‬
‫אבינו אתה‪ :‬למען )ע( הרהר עשות רצונך‪ .‬המנריו תשובה לצאנך‪ .‬נבא מחרף סחס‬
‫מעיינוח מ־מ‪ .‬לציון מכלול יופי‪ .‬הושענא‪ :‬למען )ק(דורשיך בתוך הנולה‪ .‬וסודך למו‬
‫גנלה‪ .‬כלי להחנאל דרשו זרעונים ומים‪ .‬לקוראיך כצרח‪ .‬תשענא‪) :‬ר()ספיר( ]סושר[‬
‫מהיד משלש אמונה‪ .‬מחכם אמרים ברחבה ממים‪ .‬לרבה* עם הושענא‪ :‬ל מ ק באי היום‬
‫ככל לב‪ .‬שושני לך ‪:‬מים לב‪ .‬שואלים ממך מטרות עז מים‪ .‬לשחורה ונאוה‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫למען אומרי •נדל שמך‪ .‬והם נחלחך ועמך‪ .‬צמאים לישעך בארץ עייפה למים‪ .‬לתרחה‬
‫למו מנוחה‪ .‬הושענא והושיעה נא אכינו אתה‪:‬‬

‫הושענא אל נא‪ .‬אנא הושיעה נא‪ .‬והושענא והושיעה נא והצליחה נא‪:‬‬

‫תה‪ .‬תענה אמוניש‪ .‬שושנים לך לב כמים‪ .‬והושיעה נא‪ :‬למען באי באש וכמים‪.‬‬
‫נזר ונם •קה גא מעט מיס‪ .‬והצליחה גא‪ :‬תעגה דנלים גזו נזרי מיס‪.‬‬
‫והושיעה נא‪ :‬למען תעקר בשער חשמים‪ .‬ושב וחשד בארוח המים‪ .‬והצליהה גא‪ :‬תעגה‬
‫נכתב‪:‬‬ ‫ה כ ת ב ‪,‬יד‬ ‫בגליו;‬

‫)ח( אהלן‪) .‬ט( מריס‪) .‬י( יהושע‪.‬‬ ‫יצקק‪) .‬י( יעקנ‪) .‬ה( לוי‪ .‬ו ו( יהולה‪) .‬ז( משה‪.‬‬ ‫)י(‬
‫)נ( שמואל‪) .‬ס( דוד‪) .‬ע( אליהו‪.‬‬ ‫)כ( גדעון‪) .‬ל( גדעון‪ .‬ויהי ממסי־‪) .‬ת( שמשון‪.‬‬
‫) פ ( אנישע‪) .‬צ( י״קיה‪) .‬ק( דניאל‪) .‬ר( עזרא‪.‬‬

‫ש( כ ש ר מ ל א כ י ם ‪ ,‬כ א ש ר ר א ה מ ל ש ו ן אשורנו‪ .‬נ ח נ ט ל מ א ה ‪ .‬שירש ה נ ו ל ד ל מ א ה ‪ ,‬ה ג ש ט ם וישמש עיש• א ת‬

‫‪,‬‬
‫י ע ק ב ‪ ,‬צ ד ק ה י ו ת לן־ ל כ ה ; וכוי ־!׳ש ה כ ת ו ב ו ל ל ו י י א מ ר וכו• ) ר ג ר י ס ל ״ ג ( מ ו א ר וכו׳ דהי‪-‬א ה ‪ ,‬כ מ ל א כ י‬
‫‪1,‬‬
‫מ ר ו מ י ם ע ״ ש ה כ ת ו ב כ• מ ל א ך ה ׳ צ ב א ו ת ה ו א ) מ ל א כ י כי(‪ .‬ס ו ב ה ו ל ך ו ג ד ‪ ,‬ע ״ ש ה כ ת ו ב ה ל ך ו ג ד ל‬
‫ו ט ו ב ) ש מ ו א ל א• בי‪.‬׳ צ ו ר ל ש א ו ב מ י ם ) ש ם זי(‪ .‬ח י ך מ ב ר ב ר וכוי ה ו א לשין ש ח ו ק ע ״ ש ת כ ת ו ב ה מ ־ י ך‬
‫‪455‬‬ ‫םחץור רטדי‬

‫זכים ‪ D W‬עלי טיס‪ .‬והמזיעה נא‪ .‬לסען חלק ס מ ל סקלות בשקחוח הסיס‪ .‬שען ונל‬
‫אנן מבאר מים ומליחה נא‪ :‬תענה ידידים ניחלי ]דת[ משולה מיס‪ .‬והמזיעה נא‪ :‬לםען‬
‫)כר( ]כרו[ בטשענותס מים‪ .‬להכין לצאצאיפו מיס והצליחה נא‪ :‬תענה מחננים כישימון‬
‫עלי מיס‪ .‬והושיעה נא‪ :‬למען נאמן בית מספיק מים‪ .‬סלע הבה )מזובו( ]ויזובו[ מים‪.‬‬
‫והצליהה נא‪ :‬תענה )עולים( ]עונין[ עלי כאד מיס‪ .‬והושיעה נא‪ :‬למען פקיד במי‬
‫מייבת מיס‪ .‬צמאים להשקותם מיס‪ .‬והצליחה נא‪ :‬תענה קדושים מנסכילך מים‪ .‬והושיעה‬
‫נא‪ :‬ל מ ק ראש משוררים‪) .‬תאץ( ]כתאב[ שתוה מיס‪ .‬שה הלילה ויסך לך מים ומליחה‬
‫נא‪ :‬תענה שואלים כריבוע אשלי מיפ‪ .‬והושיעה נא‪ :‬למען תל תלפיות מוצא םימ‪.‬‬
‫תפתח א ‪ p‬ותרעיף מים‪ .‬והצליחה נא‪:‬‬
‫תו‪ .‬הושיענו אל סעוזינו‪ .‬כי לך עינינו ולכה לישועתינו‪ :‬אנא רחום אל תסן ברשעינו‪.‬‬
‫בינה ועינינו ושעינו ולכה לישועחינו‪ :‬נואל חזק שמתת נילינו‪ .‬דנול‬
‫בשפך הדנילנו‪ .‬ולכה לישועה־נו‪ :‬האר פניך וניוושעה‪ .‬ועמך בשמך הושיעה‪ .‬ולכה‬
‫לישועתינו‪ :‬זכור רחמיך י־י וחסדיך‪ .‬תשוב נא ממעלות חסידיך‪ .‬ולכה‪ :‬טבח לתותיפ‬
‫כמו צאן נחשבנו‪ .‬ישועתו‪ .‬אין קשבנו‪ .‬ולכח‪ :‬כרוב רחמיך סנח אלינו‪ .‬לבלתי כרוע‬
‫מעללינו‪ .‬ולכה‪ :‬שמתינו בישועתך כמו קוינו‪ .‬עזרינו תקותינו ומקומו‪ .‬ולכה‪ :‬פועל‬
‫ישועות הושיענו‪ .‬עלול במצלול כל פשעינו‪ .‬ולכה‪ :‬קץ יום נקם חיש לנאלינו‪ .‬רחופ‬
‫מתהומות תעלינו‪ .‬ולכה‪ :‬שובינוי אלתי ישענו‪ .‬תשוב ברחמים להושיענו ולכה‪:‬‬
‫תז‪ .‬אגא‪ .‬אוץ האיבי ישעך‪ .‬בערבי נהל לשעשעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא נאול כנת‬
‫נמעך‪ .‬דרוך פורה בטאטאך‪ .‬והושיעה גא‪ :‬אנא הבט לכרית סיכעך‪ .‬ומחשכי‬
‫ארץ בהטביעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא זכור לגו אב •ידעך‪ .‬הסדך לנו נהודיעך‪ .‬והושיעה‬
‫נא‪ :‬אנא מחורי לב בהפליאך‪ .‬יוודע כי הוא סלאך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא כביד כח חן‬
‫ישעך‪ .‬לנו כהשסיעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא מלא משאלות עם משמעך‪ .‬נעקד כהר טור‬
‫בשוועך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנאסגב ח(אשילינטעך‪ .‬עריציםבהגיעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא פתח‬
‫אוצרות ריבועך‪ .‬צייה כהרביעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא קוראיך בשמעך‪ .‬ת ם בטוב מרעך‪.‬‬
‫והושיעה נא‪ :‬אנא שעריך תעל ממשואיך‪ .‬תל תלפיות בהודיעך‪ .‬והושיעה נא‪:‬‬
‫תח‪ .‬אנא אנקת אסירי הכן‪ .‬בהירת מטה בני ראובן‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא מון והצל‬
‫ושעון‪ .‬ת ל מסה בני שמעון‪ .‬והצליחה נא‪ :‬אנא יהא לכן מצויה‪ .‬וועד‬
‫מטה בגי יהודה‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אגא זרים ישלחו כד‪ .‬חבל מטה בגי יששכי‪ .‬והצליחה‬
‫נא‪.‬־ אנא טהר סקופ ללץ‪ .‬יסור מטה בגי ובולץ והושיעה נא‪ :‬אגא כלה בונד בנר‪.‬‬
‫להלה מטה בני נד‪ .‬והצליחה נא‪ :‬אנא משוך הסרך לשיריים‪ .‬גדודים מטה בגי אסרס‪.‬‬
‫והושיעה נא‪ :‬אנא סגולחך אל תנשה‪ .‬עוררה שטה בני סנשה‪ .‬והצליחה נא‪ :‬אנא‬
‫פשט שמאל דטין‪ .‬צבאות כני בנימן‪ .‬והושיעה גא‪ :‬אנא קרית שבא ודדן‪ .‬רדה סטה‬
‫בני דן‪ .‬והצליחה נא‪ :‬אנא שפתי תפחת לי‪ .‬תחינת בני נפתלי‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אגא יצב‬
‫הכלי בכושר‪ .‬קכוצח סטה בני אשר‪ .‬והצליחה נא‪:‬‬
‫תט‪ .‬קול םבשר מבשר ואומר‪ :‬אומץ ישעך כא‪ .‬קול דודי הנה בא מבשר ואומר‪:‬‬
‫בא מרכבות כתיס‪ .‬לעמוד בהר הדהים‪ :‬מ־ו‪ :‬נשת־ בשופר לתקע‪ .‬חחהיו‬
‫ההר יבקע‪ .‬םץ‪ :‬דפק וחציץ תרח‪ .‬ומש חצי ההר ממורת מיו‪ :‬הקים מילול מאמו‪.‬‬
‫וכל קיושים עמו‪ .‬ס״ו‪ .‬ולכל באי עולם‪ .‬בת קול תשמיע בעולם‪ .‬מ־ו‪ :‬זיע עמוסי‬
‫רחמו‪ .‬נולד כילוי ממעי אמו‪ .‬מיו‪ :‬חבלה רלדה סי ואת‪ .‬סי שמע בזאת‪ .‬מיו‪ :‬מהוד‬

‫דוד מפזז ומכרכר )‪ am‬ב־ וי( הרהר וכזי)ס׳׳ב י־ס(‪ .‬מ( אשילי בסער ובו׳ ישראל הקריאיס ע ד ט־זעי‬
‫)ישעי׳ סי(‪1 .‬ייה‪ .‬אדמה‪ .‬םמשואך‪ ,‬הוא לשון חודב! כשו שואה ומשואה )איוב ל׳(‪ •.‬כיחיט‪ .‬כחוח‬
‫טלאכים‪ .‬לעטור וכו׳ ע׳׳ש הכתוב )זכדיח י׳־ד(‪ .‬וכל קדושים )שם( טי זאח כיט• לישראל כש״ה‬
 ‫מחזור רפזרי‬ ‫‪456‬‬
‫סעל כל אלה‪ .‬מי ראה כאלה‪ .‬מ־ו‪ :‬ישע הטן חוחד‪ .‬היחל אוץ ביום אחד‪ .‬טץ‪ :‬ככיר‬
‫רום יתחת‪ .‬אם יולד טי מעם אחת‪ .‬מ־ו‪ :‬לעח ינאל ‪8‬אור‪ .‬לעח ערב יהיה אוד‪ .‬מ־ו‪:‬‬
‫םזשיעים יעלו להר ציון‪ .‬כי ‪0‬קד ייי אח ציון‪ .‬מ־ו‪ :‬גשםע ככל גבולך‪ .‬חרתיבי מקום‬
‫אהלך‪ .‬ט׳־ו‪ :‬א( שיטי עד דמשק םשכנוחייך‪ .‬חביאי בגייך וכגוחייך‪ .‬מ־ו‪ :‬עלד תבצלת‬
‫השרץ‪ .‬כי קמו ישיני הברון‪ .‬ס־־ו‪ :‬וסנו אלי והוושעו‪ .‬היום אם בקולו תשמעו‪ .‬ם־׳ו‪ :‬צמה‬
‫איש צמה שמו‪ .‬הוא דוד בעצמו‪ .‬מ־ו‪ :‬קומו כשושי עמר‪ .‬הקיצו ורננו שוכני עמר‪ .‬מ־ו‪:‬‬
‫רומו עם במלכו‪ .‬מנדול ישועות מלכו‪ :‬מ׳־ו‪ :‬שמ עריגה להאביד‪ .‬ועושה •הםד למשיחו‬
‫לדוד‪ .‬ס־ו‪ :‬תנח תשועה לעס עולם‪ .‬לדוד ולזרעו עד עולמ‪ .‬מ־ו‪ :‬קול מבשר מבשר ואוסר‪:‬‬

‫ל ש מ ח ת חורת‪ .‬קודם ש י ו צ י א ו םםר ת ו ד ח ‪:‬‬

‫תי‪ .‬א ת ה הראיתח לרעוד כי ייי הוא אלחים אץ אין עור מלבדו‪ :‬אץ כמוך באלחים י־י‬
‫ואץ כמעשיך‪ :‬לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם הסה‪ :‬ואמרו הושיענו‬
‫אלחי ישעט וקבצינו וחצילנו מן הנרם להודוח לשם סדשך לחשתבח בתהילתך‪ :‬יהי י־י‬
‫אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותיט אל יעזבט ואל יטשנו‪ :‬מי כמוכה באלים י־י מי‬
‫כמוכה נאדר בקודש טרא תחילות עושה פלא‪ :‬י־י מלך י׳י מלך י־י ימלוך לעולם ועד‪:‬‬
‫י־י עוז לעמו יהן י־י יברך את עמו בשלומ; יחי נא אמרינו לרצון לפני אדון כל‪ :‬שמע‬
‫ישראל י־י אלהיט י־י אחד‪ :‬ויהי מסוע האדון ףאמר משה קומה ״י'ויפוצו אויביך וינוסו‬
‫משנאיך מפניך‪ :‬קומה י׳י לםנוחחיך אחח וארץ עודך‪ :‬כחניך ילבשו צדק וחסידיך רנן‬
‫ירגט‪ :‬בעבור דוד עבדך אל חשב פגי משיחך‪ .‬שאו שערים ראשיכמ והנשאו פתהי‬
‫עולם ויבא מלך הכבוד‪ :‬מי הוא זה מלך הכבוד י־י עיזוז וגיבור י־י גיבור מלחמה‪ :‬שאו‬
‫שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם רבא מלך הכבוד‪ :‬מי הוא וה מלך הכבוד י־י צבאות‬
‫הוא מלך הכבוד סלח‪ :‬סתתו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים‪ :‬כי מציון תצא תורה‬
‫ודבר י׳י מירושלם‪ :‬וםוציאין ססרי תורות סן הארון וכעוד שאוהוין ס־ת יאמר שליח‬
‫ציבור בקול רם‪:‬‬
‫תיא‪ .‬אוהבי י־י זרע עבדיו‪ .‬ספרו שבח מעבדיו‪ .‬גדלולי״י אתי וגרומםה שמו יחדיו‪:‬‬
‫מושל בגמרה‪ .‬יקבץ שה פזורה‪ .‬יביאגו לבית הבחירח‪ .‬מקדש י־י כונגו‬
‫ידיו‪ :‬השב ישיב לקדמתו‪ .‬הררי קודש ויםורתו‪ .‬כמו זכר לעולם בריתו‪ .‬ויגחמ כרוב‬
‫הסדיו‪ :‬הכן מזבח ומנורה‪ .‬וישיטו באמך קטורה‪ :‬כליל ומנורח מחורת בהקבץ עמים‬
‫יחדיו‪ :‬חזון משיחך חקם בנ־בא‪ .‬אלהים יבנה ערי חרבה‪ .‬ואוהבי שסו ישכנו בה‪ .‬וינהלוה‬
‫זרע עבדיו‪ :‬גדלו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תיב‪ .‬י ד ד אל עדח לאומו‪ .‬שבחוהו בעולמו‪ .‬גדלו לי־י אתי וגרוממה יחדיו שמו‪:‬‬
‫שוכן בשמי מרומו‪ .‬ימהר ויחיש לעמו‪ .‬בן דוד להקימו‪ .‬ובן יוסף להרימו‬
‫ולהרים קרנימו‪ :‬בכל קצוי הדומו יביאם לבית אולמו‪ .‬כחבטיח תמיםו‪ .‬יקים דבר גאומו‪.‬‬
‫על אדום ישליך זעמו‪ :‬ונבנתה עיר על תילה‪ .‬והיתד‪ ,‬דרך ממילה‪ .‬אל עיר מקומו לה‪.‬‬
‫יבואהו לבית התפילה‪ .‬דהי אלהיו עמו‪ :‬אל אדיר וקדש ועיר‪ .‬תורתו נתן לצסיר‪ .‬מסיני‬
‫בא והעיר‪ .‬ונם זרה משעיר‪ .‬והופיע מהר למו‪ :‬לך עמר שיר יחישו‪ .‬ולשמך יקדישו‪.‬‬
‫בני נכר ירחשו ויבלמו ויבושו‪ .‬ףאדרוך עפו בפימו‪ :‬ואהר כך יאמר‪:‬‬

‫מי זאת )שה׳׳ש גי(‪ .‬אוצרות ריבעך‪ .‬אוגרות גשם‪ .‬א( שימי עד דמשק ע״ש הכתוכ זכריה טי‪ .‬הקיצו‬
‫וכו׳ )ישעיה כ׳יו(‪ * • .‬ס ח שמו )שט ו׳(‪.‬‬
‫‪457‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫תיג גדלו לי*י אתי ונרוממה שסו יחדיו‪ :‬רוממו י־י אלהיט והשתהוו להר קדשו כי‬
‫קדוש י־י אלהיט; ואמר ביום ההוא הנה אלהיט זה קיוינו לו דושיעט זה‬
‫י־י קידט לו ננילה ונשמחח כישועחו‪ :‬אנא י־י הושיעה נא‪ .‬אנא י־י הצליחה נא‪ .‬אנא‬
‫י־י עניט ביום קראינו‪ :‬ושוםע מעט מעט כאלמא ביתא‪:‬‬
‫תיד‪» .‬י«אל אלהי הרוהות הושיעה נא‪ .‬כותן לבות הצליחח נא‪ .‬נואל חזק ענינו ביום‬
‫קוראינו‪ :‬רובד צדק הושיעה נא‪ .‬הדור בלבושו הצליהה נא‪ .‬וזוכר נשכחוה‬
‫ענינו כיום קוראינו‪ :‬זך וישר הושיעה נא‪ .‬הטן ורהוס הצליחה נא‪ .‬טוב ומטיב עניט‬
‫ביום קוראינו‪ :‬יושב מרום הושיעה נא‪ .‬כביר כה הצליחה נא‪ .‬לבש נאוה עניט ביום‬
‫קוראיט‪ :‬סלך מלכים הושיעה נא‪ .‬נורא ונשנב הצליהה נא‪ .‬סומך ועוזר עניט כיוס‬
‫קוראיט‪ :‬עיזה וניכור הושיעה נא‪ .‬סודה ומציל חצליחה נא‪ .‬צדיק ומצדיק ענינו ביום‬
‫קוראיט‪ :‬קורא הדורות הושיעה נא‪ .‬רוכב ערנות הצליהה נא‪ :‬שועה תחינות תומך‬
‫תמימים ענינו ביומ קוראינו‪ :‬עלה למנדל אום׳ על חכל‪ :‬לאחר שקראו כולם אומי חחק‬
‫למסיים את ההורה רשות זה‪:‬‬
‫תטו‪ .‬מרשות האל הנדול הנבור והנורא‪ .‬ומרשוה מסנינימיוממז יקרה‪ .‬ומרשות סנהדרי‬
‫נרולח קדושח ובחירת‪ .‬ומרשות ראשי ישיבוח ואלומי חחורה‪ .‬ומרשות‬
‫וקנים ונערים עשבי השורה‪ .‬אסחח סי בשירה וזמרה להורות ולהלל לדר בנהורה‪.‬‬
‫שהחיינו וקייםט ביראחו החורה‪ .‬המשמחת לב ועינים מאירה‪ .‬הנותנת היים ועושר וכבוד‬
‫והמארה‪ .‬לאורגיה ולשוםריה בציוד םורא‪ .‬לעומקיה ולנוצריד• באהבה ומורא‪ .‬ובכן יהי‬
‫רצון מלםני הנבורה‪ .‬לתת היים ק והסד ונזר ועטרה‪ .‬למלוני בר סלוני הנבחר להשלים‬
‫את ההורה‪ .‬לאמצו לכרכו לנרלו כתלםור תודה‪ .‬לדרשו לדרים להדרו לוועדו בתוך‬
‫חבורה‪ .‬לזכותו לחםנו לטכסו כטכס אורה‪ .‬ליישרו לכלכלו ללמדו לקה מוכ וסברה‪.‬‬
‫למלטו לנשאו לסעדו בסעד ועזרה‪ .‬לעדט לסרנםו לצדקו בתוך עם נברא‪ .‬לקרבו לרחמו‬
‫לשמרו מכל צרה‪ .‬לתקסו לתמכו לחממו ברוח נשברת‪ .‬לראות בנים ובני בניס עוסקים‬
‫בתורה‪ .‬ומקיימי מצות בתוך אום כדה‪ .‬ויזכה לשמוח כשמהת בית הבהירה‪ .‬כניבא ישעיה‬
‫מלא דוה עצה ונטרה‪ .‬שמחו אח ירושלים ונילו בה מהרה‪ .‬שישו אהה משוש כל‬
‫הסתאבלים עליה כאבלה וצרה‪ :‬עמוד עמוד ד׳ פלוני בר׳ סלוני מתוך קהל הקדוש הזה‬
‫והשלמ את התורה‪:‬‬
‫ת^ז‪ .‬מושך חסד ליודעיו וצדקה להושב* שמו‪ .‬לו הנצה וההוד נורא מאוד בעולמו•‬
‫כשמש וכמגן כן ינן כמרומו‪ .‬על עברו וידיאו נאמנו ותטיםו‪ .‬יפיח צורר?‬
‫יהרוס ויפהופ אליו שלומו‪ .‬יצרנהו יטננחו ויהי עליו טעמו‪ :‬אליו רע לא יקרב‪ .‬וכל א‬
‫לא יאונה‪ .‬במניין ובבניין עולם יכונן ויבנה‪ .‬יהי לו ער בחכמים ובתלמידים עונד‪ -‬ישכי‬
‫נם יצליה ככל פיטת אשר יפנה‪ .‬מלאך י־י יטננהו וכל סביבותיו חונח‪ .‬נטן ומכוח והצל‬
‫מלם פלג! רני‪ :‬ידעתיך עמיתי מאהבה ומיוסר‪ .‬בסדר פורק הרימ וממקוסם עוקר‪ .‬כל ח‬
‫סתום וחתום מפענח וסוקר‪ .‬לא עממוך סחרים ורא נאנס כל חוקר‪ .‬מצהרים תקום ותעופה כבקר‪:‬‬
‫דוממתי איש לייש ארי שבחבורה‪ .‬במו נניד אקרבט אענדט עטרה‪ .‬הרימותי בחור‬
‫מיושבי השורה‪ .‬היותו קורא עמי‪.‬פרשת זמירה‪ :‬פורה ארוני‪ .‬סודה אלי סורה‪ :‬עמוד‬
‫עמוד עמוד ר׳ פלוגי בו״ סלוני מתוך קהל הקודש והשלסאת ההורה‪ :‬נ( ושסונה פסוקים‬
‫אחרונים יהיד קורא אותו המשלים את התורה‪:‬‬

‫»א( כ! נראה שהיתה נוסחא העתיקה בלשון הכחוכ במדבר ‪ ,ro‬ומעה המעתיק וכתב תחח אל‪ -‬הי‪.‬‬
‫נ( שמנה » ו ק י ם אחרונים וכו׳ ג״ב פדו ע״א ועיי׳ מירשיי ד י ה יחיד ובו׳ ובחום׳ שם ריח ‪mow‬‬
‫עיין מנחות ל׳ ע*א רש׳׳י ד*ח יחיד וכו׳ ובחום׳ שם ד*ח עסנח וכד ומגילה כ״א ע״ב ד״ה תנא‬
 ‫מחזוי רטרי‬ ‫‪458‬‬

‫אתר ל מ ת ח י ל א ת ה ח ו ו ה ‪:‬‬
‫תיז‪ .‬מ ר ש ו ת אלהי האלחים ואדוני חאדונים‪ .‬נשחק אין זולתו ואין בלעדו בתחתוניפ‪.‬‬
‫נותן ליעף כה ועוצמה מוכה לאין אונים‪ .‬מניד מראשית מה באתרית‬
‫השנים‪ .‬יועץ ואין מי ימר לדורות המונים‪ .‬ומושות קדומה לעולם אלפיים שנים‪ .‬שבה‬
‫מלכים נמלכים ושרימ וסננימ‪ .‬ארוכה מ א ‪ p‬םדה ורהבה מני ים ושאונים‪ .‬שהורה ומתוקה‬
‫מצוף דבש ושמנים‪ .‬כל חפצים לא ישוו בה יקרה היא מפנינים‪ .‬אורך ימים בימינה‬
‫ובשמאלה עושר וכבוד נתונים‪ .‬מננת בעליה והוניה ועושקיה בשיטנים‪ .‬מאשרת ומיישרת‬
‫פעמי בה נשענים‪ .‬סוערת באהכ תומכיה למלטם םאישונים‪ :‬ומרשות תכמיס ידועים‬
‫רועים ונבונים‪ .‬ומרשות בעלי ישיבה הנוניס וזקנים‪ .‬ומרשות שאר הקהל נדוליפ וקטנים‪.‬‬
‫עמוד ר׳ פלוני בר׳ פלוני מתוך עדת אםוניפ‪ .‬ופה עמוד עמדי על הסנדל העשוי לנו‬
‫במינים‪ .‬וברך את י׳־י המבורך ממזרה למערב‪ .‬כפי כל בריונים‪ .‬תן לו כרכה תהילה וסוף כהות‬
‫נכונים‪ .‬ותן לו מעין ברמתיו בחוך קהל אמונים‪ .‬שהניעך כיום זה להתחיל התורה‬
‫ולשמוח כיוס היתונים‪ .‬ובכן יהי רצון מלפני שוכן מעונים‪ .‬לייסד את בית המקדש מרום‬
‫מראשונים‪ .‬לשכלל חיכל ואולם ככדכוד ואבנים‪ .‬ששם עתיד לקבץ אבות ובנים‪ .‬ותשמח‬
‫בשמחת בית השואבח בעידון מנדנים‪ .‬ותוכח לראות בנים ובני כניס‪ .‬עוסקים בוצרה‬
‫מקיימי םצוח וחוקים נאםנים‪ .‬ותזכה לדאות שבעח רועים ושמונה נסיכים מזומנים‪ .‬ותשבע‬
‫מטוב הצפון ותניה יתרך לבנים‪ .‬ויהי מושבך בית אלהים בין ועונים‪ .‬ותרדוף צדק‬
‫ותסצא כבוד הן והסד והמונים‪ .‬עמוד ר׳ סלוני כר׳ פלוני החתן לבראשית‪ .‬והתחיל‬
‫בקדוםה קרם כל בניינים‪ .‬וקרא מבראשית עד אשר ברא אלהים לעשות‪ .‬מעשיו שלימים‬

‫והוגנים ומתוקנים‪:‬‬
‫תיח‪ .‬מ ק ד י ם וראש לקוראים זוכה עוסד וקורא‪ .‬יהי כדת הודו וכרעננים יפרה‪ .‬יהיו‬
‫לחנון אמריו ורוח קודש לו יערה‪ .‬רוב ברכות נערטת יעטנו טורה‪ .‬את‬
‫מציקו ואת עושקו יורגו במזרה‪ .‬או סקל יםקל או ירה יירה‪ :‬אני פוחח בבתך ובעתרת‬
‫שלום‪ .‬אצלהי לך ברכה ככתר בראשך להלום‪ .‬מעטה ברכה העטה תתעטף אף תנלוס‪.‬‬
‫כל יקר כאוצרותיך נסך ספיר דהלום‪ .‬אםגם צדק תדבר וסן תאלם אלום‪ arm .‬והכן‬
‫לך קום ועמוד וקרב הלום‪ :‬יחליף יסיר ילבש בח עוז ותעצומות‪ .‬כבוד חכםיס יירש וינחר‬
‫יש עולמות‪ .‬ברכות טוב באםמיו ואוכל לו בשדמות‪ .‬עיניו סישרים יחזו ונאות הוד נחמות‪.‬‬
‫הייס ארוכים יחיה נצח בימינו נעימות‪ .‬חיים של עושר וכמר תיים של תילרן עצמות‪:‬‬
‫רחש לבי בקרבי עיני ליתן להשית‪ .‬על מאור המבהיר וםוהיר כעששית‪ .‬מתחזק במשמרתו‬
‫קבוע כעמוד ואשית‪ .‬מיוסד וניצב ונכץ כאבן היסוד ושיח‪ ,‬ראש פעדניס יחיד לבו יטנן‬
‫וישית‪ :‬עמוד עטור עמוד ר׳ פלוני בר׳ פלוני החתן לבראשית‪:‬‬
‫לעיל‪ :‬שמתה פסוקים אחרונים שבתורה יהיר קורא אותם שלא להפסיק בפטירתו של‬
‫יסוד עולם‪ .‬והוא נקרא ההתן הגומר את המצוה‪ .‬כאילו עשאה טלה‪ .‬ונקראת‬
‫על שמו‪ .‬והוא גוטל ספר תורה בזרועו וגוללו‪ .‬דין גדול שבכולן‪ :‬וסביאץםסד הורה שני‬
‫וחוזר חלילה‪ .‬הינק־ לתורה בחדק עלך‪ .‬וקורא בראשית עם כל ימי היצירה וחםנוחה‪ .‬גפ‬
‫הוא חתן געלה‪ .‬כמחנך ונכנס לחוםח‪ .‬ונוטל תודחו ובוללה‪ .‬ומביאין ספר תורד‪ .‬שלישי‬
‫וקורא בפנחס‪ .‬ביום חשמיני עצרח‪ :‬ופטטיר בנביא רעמד שלמה‪ .‬חפילח גמר הבגיין‬
‫בגמר חחנ‪ :‬כך נהגו העם על פי ההלכה‪ :‬ורב יהודאי נאון פסק בהינ‪ .‬רקיא תהלח נ׳‬
‫ססוקימ ביהושע ויהי אחרי מוח משה‪ .‬עד כאשר רברחי אל משח‪ .‬לשם עיניינו של יום‪.‬‬
‫ואחרי כן רעמד שלמה‪ .‬כהלכה שגריה במנילה‪ :‬ועומד השליח צימר וםוסקין צדקה‬

‫ה׳ ט‪0‬חיש בלוחיות וכי׳ םד׳׳ר ‪8‬ר»ה עםוח כ׳׳ח‪.‬‬ ‫נ( ימי!‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫מנים‬ ‫ובו׳ וריד‪ ,‬כ׳׳ז ע״א ד׳׳ה אבל‬
‫‪459‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫כציבור איש כאשר ירכנו לכו‪ :‬היוד למקומו מוחה באמרי‪ :‬קראן תהילה יעםדו על‬
‫עסדם‪ .‬ראםרו על הסנדל אהת אחת‪ .‬והציבור יענו שנייה לה‪:‬‬
‫ת י ט ‪ .‬א ש ר כגלל אבות כנים גידל ובעבורם תורה ניתן‪.‬־ כגלגלי רוח אלחש סלאבי‬
‫צבאות ואלס׳ שאנן‪ :‬ניכור גיאים אלוה אדיר קרא למשה לקבל לוחות‪:‬‬
‫דברי אל חי שמעה הארץ ועמודיה יתמלצץ‪ :‬הימה שמיס וירד וירא על כנסי רוה‪:‬‬
‫ויצאו דברים מתוך האש ויתחקקו על לוחות האבן‪ :‬זמירות אמת כל בני אלהיס שוסר‬
‫תקע משמי סרוסים‪ :‬חררה לבשו כל בגי עשו כי משעיר י־י ורח‪ :‬משחו טלם בגי‬
‫ישמעאל כי ססארן "י הושיע‪ :‬ג( ימין י־י פשהייסבלתותוימין משה טםחיים טפחיים מסורש‬
‫כין יד ליד‪ :‬לך משה שמה בגדולתך כי אין כמוך ככל הנביאים‪ .‬סי עלה שסים בתוך‬
‫הענן ומי ראה תמונת אלהינו משה עלה בתוך הענן ונם הוא ראה תמונת אלהינו‪ :‬נשיא‬
‫נשיאים היה משה רביגו אב לחכסיס וראש לנביאים‪ :‬סגר הים בתסילתו ועל יד שלוחו‬
‫הרון אף השיב‪ :‬ענה י־י ואמר לעמו אנכי י׳י אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית‬
‫עבדים‪ :‬שתדע סיהם כולם ואמרו ׳־* ימלוך לעולס ועד‪) :‬צעקה( ]צעק[ משה צעקה‬
‫נהלה בשעה שאס׳ לו הק• עלה ומות בהר‪ :‬קרע בנריו והרים קולו יר‪1‬שע בן נץ שטור‬
‫נא צאני‪ :‬ראה משה מראש הססנה נהלת שבטים עומדים לנגדו‪ ;.‬שם מת משה עכר י־י‬
‫מול בית פעור אספו אלהיט‪ :‬תניח ברכה על אסיםתו כי על סי י־י מת משה רביני‪:‬‬
‫תפילתו לעולם לא תשוב ריקס כי וזעה נאמן היה משה לישרי‪ :‬יהושע בן נץ קם אחרי‬
‫משה ונם הוא לימד תורה לישר׳‪ :‬תסילח משה קרע רקיע וענה לעמו בעח צרהם‪:‬‬
‫ברוך אחה י׳י מנן לצדיקים ונתן חורה לעמו ישר׳ על ירי משה רביט‪:‬‬
‫ת כ ‪ ,‬ל א קם נביא כמשח בישר׳ צדקה ״י עשה ומשפטיו עם ישרי‪ :‬לא קם עוד נביא‬
‫כמשה‪ :‬וערה צוד‪ .‬לנו משה מורשה‪ :‬לא קם נביא עוד כמשה הוקק בהוד‪.‬‬
‫והאיש משה עניו מאד‪ :‬לקנע־כ לאהור ולא לפנים‪ .‬אשר ידעו י׳י פנים אל פנים‪.‬‬
‫לקנע־כ דת תרותה על לוחו‪ .‬לא כהתה עינו ולא נס לחה‪ :‬לקנע״כ קוט בכל םיהת‬
‫שבחהו‪ .‬בכל ביתי נאמן הוא‪ :‬לקנע־כ בנביאים‪ .‬אב לחכמים וראש לנביאים‪ :‬לקנע־כ‬
‫כמשיב׳ טעס‪ .‬ויתא ראשי עם‪ :‬לקנע־ב אשר אהבו‪ .‬פה אל סד‪ ,‬אדבר נו‪ :‬לקנעיכ‬
‫בקדושי ארץ‪ .‬ומשה בחירו עמד ב ט ^ לקנע־כ י(בשכרכ־ ירא מהביט‪ .‬זכה ותמונת י׳י‬
‫יביט‪ :‬לקנעיכ בשכר כי ירא מנשה אליו‪ .‬זכה ויראו מנשח אליו‪ :‬לקנע־כ בעטה ושפל‪.‬‬
‫ומשה ננש אל חערפל‪ :‬לקנעיכ בחורי תידות‪ .‬ומראה ולא בהירות‪ :‬לקנע־כ עבדי‪ .‬זכרו‬
‫תורה משה עברי‪:‬‬
‫ת ב א ‪ .‬מי עלה למרום‪ .‬מי עלה לסתם‪ .‬משה עלה לממס והוריד עוז מבטחה‪ :‬התקבצו‬
‫מלאכים זה אל זה‪ .‬ואמר זה אל זה מי הוא זה ואיזה הוא מאחז פני כסא‬
‫סרשז עליו עננו‪ :‬מי עלה לסדום מי עלה למרוס‪ .‬יקותיאל עלה למרום והוריד עוז‬
‫מבטחה‪ :‬התקבצו מלאכים כוי‪ :‬אביגדור‪ .‬טוביה‪ .‬אכי זנוח‪ .‬אבי סוכו‪ .‬הכר‪ .‬ירד‪ .‬שמעיה‪.‬‬
‫נחגאל‪ :‬החקבצו‪:‬‬
‫א ו ת ראשץ אנכי‪ .‬אות שני לא יהיה‪ .‬אות שלישי לא תשא‪ .‬אות רביעי זכור ושמור‪:‬‬
‫התקבצו; אוח חמישי כבד תריס‪ .‬אות ששי לא תרצח‪ .‬אות שביעי לא תנאף‪ .‬אות‬
‫שמיני לא תגנוב אות תשיעי לא תענה‪ .‬אוח עשיר• לא תחמוד‪ :‬התקבצו‪:‬‬
‫ת ב ב ‪ .‬א ש ר י כ ם ישר׳‪ .‬אשריבמ ישרי אשר בחר בכס אל‪ .‬והנחילכם ההורה ממדבר‬
‫מחנה‪ .‬וממחנה נחליאל‪ :‬אשריכם אדירי אל‪ .‬אשריכם ישרי‪ .‬אשריכם‬
‫בחירי אל‪ .‬אשריכם ישרי‪ .‬אשריכם נהלי אל‪ .‬אשריכס ישרי‪ .‬אשריכס דרושי אל‪.‬‬

‫ל( כ‪0‬כר כי ירא סהביט )שס‪1‬ח גי( ברכוח ז׳ ע״א‪.‬‬

 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪460‬‬

‫אשריכם ישר׳‪ :‬אשריכם ישר׳ אמור בכם כהר אל‪ .‬והנחילכם אה התורה ממדבר מתנה‪.‬‬
‫ממדבר מהנה וממועד‪ .‬נהליאל‪ :‬אשריכם הדורי אל‪ .‬ועורי אל‪ .‬זכור• אל‪ ,‬הסירי אל‪.‬‬
‫מהורי אל‪ .‬ישרי אל‪ .‬כבירי אל‪ .‬למודי אל‪ .‬משרתי אל‪ .‬נדיכי אל‪ .‬שדי אל‪ .‬עטי אל‪.‬‬
‫סדרי אל‪ .‬צדיקי אל‪ .‬קדושי אל‪ .‬רנוני אל‪ .‬שלומי אל‪ .‬תמימי אל‪ .‬אשריכם ישראל‬
‫אשר בחר בכם אל והנחילכם אח התורה ממדבר מתנה‪ .‬ממדבר מחנה וממתנה נחליאל‪:‬‬
‫אגיל ואשמח כשמחת חורה‪ .‬בא יבא צמח בשמחת תורה‪ .‬תורה היא עץ חיים‪ .‬לעולם‬
‫היא חייט‪ ,‬כי עמך מקור חיים‪ :‬אברהם שמח בשמחת תורה‪ .‬יצחק שמח בשמחת‬
‫חזרה‪• .‬עקב שמח כשמחת תודה‪ :‬בא יבא צמח כשפחת מודה‪ :‬משח שמח כשמחה‬
‫חורה‪ .‬אהרן שמח בשמחת תורה‪ .‬בא יבא צמח בשמחח הורה‪ :‬שפחו אהובים בשמחת‬
‫תורה‪ :‬שמחו ברובים בשמחת תורה‪ :‬גאולים‪ .‬דרושים‪ .‬חדורים‪ .‬ווחיקיס‪ .‬זכורימ‪ .‬חסידימ‪.‬‬
‫טהורים‪ .‬ירידים‪ .‬כלולים‪ .‬למודים‪ .‬מהללים‪ .‬נדיכיס‪ .‬סטליפ‪ .‬עמוסים‪ .‬פרדים‪ .‬צדיקים‪.‬‬
‫קדושים‪ .‬דטניס‪ .‬שלימים‪ .‬חמימים‪ :‬שמחו בשמתת תורה‪ .‬כי נהנה אלהים למשה על‬
‫הר סיני ודיבר עם משה‪:‬‬

‫פ י ו ט לר׳ אברהם א ב ן עזרא‪:‬‬

‫תכג‪ .‬אשריך הר העבדים‪ .‬על ההרים הנכוחים‪ .‬יען בך מבחר קברים‪ .‬הקבר איש‬
‫האלהים‪ :‬בלבב• לכה‪ .‬וכף אך‪ .‬על מות ציר נאמן אשר לא קם‬
‫כמוהו עוד ומלאך‪ .‬נראה מחוך הסנה לו‪ .‬מער באש הסנה אך‪ .‬לא נאכל עצמו וחילו‪:‬‬
‫דאל עיניו להרים‪ .‬ויואל‪ .‬ויקרא אליו אלהים‪ .‬הסתיר פניו היקרים‪ .‬מהביט אל האלהים‪:‬‬
‫רבו מומחיו אך באמונה‪ .‬אל חי עצמו בחכמה‪ .‬הוא הוריד דת נאמנה‪ .‬דת מליאה דעת‬
‫וחכמה‪ .‬כבר הוריך ואל נא‪ ,‬תשאל איך היד‪ .‬ובפה‪ .‬הנפלאים הוכוריפ‪ .‬למה יקצוף‬
‫האלהים‪ .‬הרוכר׳־ס עליו שקרים‪ .‬לא האמינו כאלהיס‪ :‬הוא הוריד לוחות שתים‪ .‬ובעת‬
‫תעיתי במעלי‪ .‬ארבעים יום פעמים לא אכל לחם בשלי איך אוכל לחם וסיס‪ .‬אשתה‬
‫כי נאסף פלילי‪ .‬בחייו פירש לי אמרים‪ .‬אשר אמי לו האלהיס‪ .‬ובמותו בירך ישרים‪.‬‬
‫ויברך אותם אלחים‪ :‬מה נכבד מקרא ומדרש‪ .‬דת היתר‪ .‬אסון בשחק‪ .‬הורידה )עיניו(‬
‫]עניו[ וירש דור מדור קרוב למרהק‪ .‬ויסוד השם המפורש על ספר ואלה שמות חק‪.‬‬
‫ויקרא מ ד הפסריפ‪ .‬ויקרא‪ .‬וידבר אתו אלהיס‪ .‬דיבר אלה הרבדים ובראשית ברא אלהים‪:‬‬
‫ומחזיר ספר חורה למקומו‪ .‬ואום׳ יהללו את שם י׳י וטי‪ :‬קדיש עד דאםירן‪ :‬ועומדין‬
‫למוסף‪ .‬אתה בחרחנו‪ .‬מפני המאיט‪ .‬והססוקץ כמו שסדורין למעלה‪ .‬כוי כיוס‬
‫אתמול‪ .‬רצה ומודים‪ .‬ברכת כהנים‪ .‬שים שלום‪ .‬טי‪:‬‬

‫סליקו הילכות סכות‪ :‬חזק‪ :‬שמעיה לא יוזק‪:‬‬

 ‫פירקי אבות‪.‬‬ ‫תכי•‬
‫ויקרא‪:‬‬ ‫שמות‪.‬‬ ‫בראשית•‬ ‫בנקר‪:‬‬ ‫בשאומ׳‬ ‫םיסנהון‬ ‫ודין‬

‫ב ל ישראל יש ל ה ם ה ל ק לעולם ה ב א שנאמד ועמך בולם צדיקים לעולים‬

‫ירשו א ר י ן ; צ ר מטעי מעשה ידי ל ה ת פ א ר ‪ :‬מ ש ה קיבל ת ו ר ה מסיני‬
‫ומסרה ליהושע ויהושע לזקינ־ש הקינים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי‬
‫ב נ ס ת הגדולה והם אמרו שלשה דבריס הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים‬
‫ה ר ב ה ועשו ם״ג לתורה‪:‬‬
‫ומסכת זו מסדר ישועות היא וסידרה אחר מסכת ע־ז‬ ‫חחילת המשגה משה קיבל‪.‬‬ ‫בך‬
‫ונקראת מסכה אבוח על שס שמפורש בה סידרן ש ל אבותיגו‬ ‫למעלה מהוריות‪.‬‬
‫היאך קיבלו תורה דה מזה‪ .‬ונהגו העם לשטחה בבית הכנסת‬ ‫הראשונים דור אחר דור‪.‬‬
‫לפי שעמי הארץ נאספים לקרית התורה‪ .‬ומשמיעים אוחם‬ ‫בין מנחה למעריב בשבת‪.‬‬
‫מידות תרומות השנויות במסכת זו שרק ליום‪ .‬כלש׳ שאמדו חכמיס בהמניח את הכד‪.‬‬
‫להתהיל בה כל ישראל יש להש‬ ‫סאן דמקיים מיל• דאבות‪ .‬והן הנהיגו‬ ‫הניחוהו חסיד‪.‬‬
‫חלק‪ .‬בלשי שהתחלה יפה היא‪ .‬וכדי להמשיך לב עמי הארין שלא יתייאשו מן החשובה‬
‫ומן הגאולה לומר ש א י ר ח תקוותם מחמת קצת עבירה שבידם‪ .‬אכל אין כבא וו ממסכת׳‬
‫ותהילת שרק היא כמסכת סנהדרין‪ .‬וכמו כן הנהינו לשיים בכל שרק ושרק‪ :‬ר׳ חנני\‪.‬‬ ‫זו‪.‬‬
‫אלא סוף שרק היא במםכתא מכות‪,‬‬ ‫בן עקשיא ואף אותה כבא אינה מסשכתא זו‬
‫סדק אילו הן הלוקין‪ .‬ולשי שיש בה סיום נאה נהנו העם לומר כשוף כל שרק ושרק‪:‬‬
‫כאותה ששירשו חכמים‬ ‫כל החזרה כולה שבכתב ושבעל שה‪.‬‬ ‫משה קיבל תורה מסיני‪.‬‬
‫במאימתי קורין‪ .‬א״ר ]לוי[ בר חמא אייר ריש לקיש מאי דנת׳ עלה עלי ההרה והיה‬

‫המחבר סידר לפנינו סםכת אבות עם פירש ארוך נחמד ונעים‪ .‬אישי לא זכיגו לאורו עד הנה‪,‬‬
‫)כי דק הפייוש על פרק ראשו; הודיע החנש שד״ל ב‪:‬וכבי יצחק שתברח כיח מחוך כ׳׳י זה(‬
‫ונחנלנל זכוח ע״י המזכים אח הרבים היא החברה הנככדה המכונף ״מקיצי נרדמים״ כדכת רבים‬
‫עליהם חטא‪ .‬ואני כהערוחי אהנהלח לאשי ל מ ל המלאכה אשר שמתי לי למטרת לפנות את‬
‫הכ״י אשר לפני מתרולי המעות‪ .‬ולהעיר ‪/‬־ל מקירי המקומות שכיון עליהן המחבר׳ ולשים עליהם‬
‫נוספות כיד הי הטובה עלי‪ —.‬וםיררה אתר מפכח ע״ז לבעלה מהוריות‪ ,‬וכ״ה נ״כ ע׳׳פ סדר הרטבים‬
‫בהקדמתו לסדר ורעים ודיל‪ :‬חחחיל לדבר על ע‪-‬ו ובו׳ וכאשר נשלם לו מ ה שהיה ווריך אליו‬
‫השופט החחיל באבוח וכר ולפיכך סדר הוריות אתר אבוח וכוי ע״ש‪ .‬בין מנהה למעריב וכו׳ עיין‬
‫לעיל ‪0‬יטן קמ׳׳א‪ .‬ובשערי חשובה סימן ריכ‪ .‬ובהערות ופי׳ על חשובות הגאונים כהקרטוח רד׳׳ל‪,‬‬
‫ובפרדס לרש׳׳י ו״ל סימן ר׳ חייל והכי אמר רב שלום גאון בשבת כטגחה מוחי להתעסק בתלסנד‬
‫ולא עוד אלא שמגהג בביח רנינו שבבבל לאחד חפלח מנחה בשבתשיגי! אבוח וקנין חורה וכו׳ וכיה‬
‫בסדר רב עמרם גאון׳ ובספר הישר לר׳׳ת סי׳ חר״כ‪ .‬ובשו׳׳ח שהר״ם מר״ב סי׳ י‪-‬׳א‪ .‬בחסניח את‬
‫הגד הניחוהו חסיד‪ ,‬ב׳׳ק ל׳ ע״א ולפי העתקת שדייל כחוב תהת הניחוהו‪ ,‬הי ניהו‪ ,‬וגיאה לתקן‬
‫כן גם בא]‪ .‬א״ר לוי בר תמא וכו• כצ׳ל מאי רכתיב עלה אלי ההרה ונוי )שטות בר( ולפנינו‬
‫ברכות ה׳ ע׳׳א איתא מאי דכתיב ואתגה לך את לותוח האבן והתורה והמצות אשר כתבתי להורותם‪,‬‬
‫לוחות אלו עשרת הדברות חורה וה מקרא והטציה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים‬
‫להורזחס יזה גמיא מלמד שכולם נתט למשה מסיני‪ ,‬ועיין בה׳־ג ריש הי צרכי צבור טאי דבתיב עלה‬
‫אלי ההרה והיה שם ואחבח לך אח לוחות ונו׳ לוחות האבן זו מקרא והתורה זו משנה והטצוה‬
‫כמשמעה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זה תלמוד מלטד שכולן נחנו לו לטשה בשיני‪.‬‬
 ‫מחזור ויטו‬ ‫‪462‬‬

‫שם ואתגר‪ ,‬לך את לחח האבן והתורה והמצוה אשר כחכח׳ להורתם‪ .‬לחות‪ .‬במשמען‪.‬‬
‫תורה וו משנה‪ .‬מעוה‪ .‬אילו מעוח וחוקים‪ .‬אשר כתבתי‪ .‬אילו נביאים וכתובים‪.‬‬
‫להורותם‪ .‬זו הלמוד‪ .‬מלמד שכולן ניתנו למשה משיני‪ .‬ועור מצינו )בפסחים שאר(‬
‫]בפסיקתא ושאר[ אנדוה‪ .‬שכשפתה לו הק׳ למשה במסכת םרה‪ .‬אמר לו אלעור‬
‫בני כך הוא אומר‪ .‬יהושע בני ‪ :‬ך הוא אומר‪ .‬וזהו שכת׳ דברי חכמים כדרבונות‪.‬‬
‫ונוי‪ .‬ניתנו מרועה אחר‪ .‬ודרש״ בהבל ה״כץ בראייה‪ .‬אעיפי שהללו מטמא־ן והללו‬
‫מטהרין הללו אופרין והללו מתירין‪ .‬כולם ניתנו מרועה אחד‪ .‬רועה אחד אמרן‪.‬‬
‫ואילו ואילו דברי אלודם ה־ים‪ .‬ותורה שבעל פה היא סמנטירין של הק׳‪ .‬כמו‬
‫שפירשו רבות״ באגרה‪ .‬והוא שאמר הכת׳ אכתוב לו רוני הורה׳ כמו זר נחשבו‪ .‬שאין‬
‫לך דבר הכתובה כנביאים שצריכה תלמוד שלא נאמרו למשה בתלמוד׳ בפיני אבל לא‬
‫גיתנו ליכתב על ידו‪ .‬עד שבאו סופרים שבכל דור ודור וכתבום על פ* רוח הקודש כמו‬
‫שנמר עליהם מששת •ימי בראשית‪ .‬כמו שנאמר זה ספר תולדות אדם בלפני אידיהן‪.‬‬
‫והוא שאגו אומרי׳ בתלמוד בכמה דברים‪ .‬בסנהדרין פ׳ כהן גדול וביומא‪ .‬גמרא נם־רי‬
‫לה ואתא יהזקאל ואסמכה אקיא‪ .‬לכך אני אומי שנק‪-‬או נביאים וכתובים רברי קבלה‬
‫שהיו מקובלין ובאים מימות יהושע־ וסימ אינם שרם לחמשה ספרים שכולן מצות וחוקיה‪.‬‬
‫ולא אילו בלבד גאמרו למשה מם־ני כעל פה‪ .‬כאותה ששגינו באין כין הסודר‪ .‬א״ר‬
‫יצהק מקרא סופרים ועיטור מושרים‪ .‬וקריין ולא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשד‪,‬‬
‫מסיני‪ .‬ואמר רב חננאל אמר רב )ויקרא( ]ויקראו[ בספר )תורת אלודם מפורש( ]בתורת‬
‫האלהים מפרש[ ושום שכל ויבינו במקרא‪ .‬ומפיק זו פיסוק׳ טעמי׳‪ .‬וזהו בי )הוא( ]הא[‬
‫דאמר ם׳ הוציאו לז‪) .‬שלש( ]המש[ מקראות שאין להם הכרע מן התורה‪ .‬ומההיא‬
‫דהכל הייבין בראייה‪ .‬הכי קאמר ויעלו עולות )כנשים( ]כבשים[ וגומי‪ .‬נפק׳ מיני‬
‫לפיסוק׳ טעי‪ .‬שמעם־ לננינות רם שגאמרו למשה מ־ תולש‪ .‬ומי זוקף‪ .‬ומי יושב ומי‬
‫עומר‪ .‬ומי העולה וסי היורד ומי המונח‪ .‬אכל סימני הנגינות סושדים הוא שתקנים‪.‬‬
‫ולפיכך אץ ניקוד טברני דומה לניקוד שלנו‪ .‬ולא )שניחם( ]שניהם[ דומים לניקוד ארץ‬
‫ישראל‪ .‬ומפני שהטעמים והנגינות משתבהין הוא שתקנוס‪ .‬וסמכו על מד‪ ,‬שאמר הכת׳‬
‫עת לעשות לי״י הפרו תורתך )תהל־ס קיט(‪ .‬ולפיכך לא ניחן ספר תורה לינקד‪ .‬שאע׳־ס‬
‫שגיתגו פסוקי הטעמים ונניגות הקיייה מסי״ כמשורה‪ .‬ד‪:‬ת׳ ושזש שכל )נחמיה ח( על‬
‫פה נאמרו‪ .‬ולא בשימני נק־דה בספר‪ .‬ועוד מצינו במסכת מנילה שהתרגום ניתן בםיגי‪.‬‬
‫אלא שכחוהו)וחסרו! ]וחזרו[ ויסדוה!‪ .‬ולפיכך ;כה תיגוש שאמדו חכמ״ לד׳שלי׳ פרשיותיו‬

‫וערד מ צ ע ו ב פ ס י ק ת א ו ע א ר א ג ד ו ת וכוי א ל י ע ז ר ב נ ו ו י ו ׳ ב צ ל עיי! ב מ ס ׳ ס ר ה שיא מ ש ‪ :‬ה אי‪.‬‬

‫ו כ פ ס י ק ת א ד ב ת ׳ פי״ד‪ ,‬ר׳ א ת א ב ש ב ר׳ יופי ב ר ח נ י נ א ב ש ע ה ש ע ל ה משר; ונוי וכן ה ו א ב ת נ ח ו מ א‬
‫פ ר ש ה ח ק ח ר ׳ א ח א ב ש ם ר׳ י ו כ י ב ר ח נ י נ א א מ ר וכוי ו ב מ ״ ר פ ׳ ח ק ח א י ח א ר א ח א ב ש ם ר׳ ח נ י נ א‬
‫א מ ר ו מ י ו ב פ ס י ק ת א פ פ ר ה א י ח א ר׳ א ח א ב ר ח נ י ג א א מ ר וכי׳ ו ב כ ל ה מ ק ו מ י ת ה א ל י ל א נ מ צ א‬
‫דברי ח כ מ י ם כ ר ר ב ו נ ו ח‬ ‫י ה ו ש ע כ נ י כ ך ה ו א א ו מ ר כ נ ו ס ח ת ה מ ח ב ר ‪ .‬ועיין כ ס פ ר ה ק נ ה דןכ ע׳׳ט ע״א‪.‬‬
‫ו ת ו ר ה ש ב ע ״ פ ה י א ס מ נ מ י ר י ן וכוי ע ר ו ך ע ר ך ס מ נ מ ר‬ ‫ו ג ו י ) ק ה ל ה יב( א ע ״ פ ש ה ל ל ו וכוי עיי ח נ י נ ה נ׳ ע ״ ב ‪.‬‬
‫וכוי ובמ־סן! פ י ר ש ה ו א ח י ת ם ‪ .‬ועיין ב י ר ו ש ל מ י ב ר מ ת פי׳א ה ״ ד א ם א י נ ו מ ר א ה ל כ ס ח ו ת ם ש ל י‬
‫ו ס מ נ ט ר י ן ש ל י וכוי‪ .‬א כ ת ו ב ל ו ר ו ב י ת ו ד ת י ובו׳ כ צ * ל ) ה ו ש ע ח ( עי׳ י ר ו ש ל מ י פ א ה פ ״ ב ה ״ ד ‪ ,‬ו י ר ו ש ל מ י‬
‫ח נ י נ ה פ ״ א ה ״ ח ו ב מ י ר ש מ ו ת םמ״י‪ .‬ו ה ו כ א ב ה ה ׳ נימין ם׳ ע ״ ב דייה א ת מ ו ה י וכוי ‪.‬ועיין כ מ ד ר ש‬
‫ק ה ל ת פ ס ו ק מ ה ש ה י ה וגוי• ו ב מ ג י ל ת י״ש ע׳יב ו מ ה ש ה ס ו פ ר י ם ע ת י ד י ; ל ח ד ש ו מ ה נ י ה ו מ ק ר א מ נ י ל ה ‪.‬‬
‫זה ס פ ר ח ו ל ד ו ח א ר ם ) כ ר א ש י ת ה ( ב ל ; « י א י ד י ה ; ע״ז הי ע״א‪ ,‬ס נ ה ד ר י ן ל ״ ח ע י כ ג מ ר א כ מ י ד י ל ה‬
‫וכו׳ ס נ ה ד ר י ן כ ״ ב ע ״ כ ‪ ,‬י ו מ א ע ״ א ע־׳כ׳ ת ע נ י ת י״ז ע״ב‪ .‬ועיין י ו מ א ל ״ ה ע ״ ב דש׳׳י ר ״ ת מ י ח י ב י ה‬
‫כ א ו ת ה ש ש נ י נ ו באין בין וכו• נ ד ר י ם ל״ז ע״ב‪ ,‬ועיין מ ג י ל ה נ ׳ ע׳׳א‪ .‬ו י ק ר א ו כ ס פ ר כ ת ו ר ת‬ ‫וכוי‪.‬‬
‫וזהו בי ה א וכו׳ ח מ ש מ ק ר א ו ת וכו• כ צ ״ ל י ו מ א ג ״ ב ע ״ א‬ ‫ה א ל ח י ם מ פ ר ש וכוי כ צ ״ ל ) נ ח מ י ה ח ( ‪.‬‬
‫ועיין ב ח י ס ׳ ש ם ד׳יה ש א ח וכוי ד ה ק ש ו מ ד ו ע ל א נ ק ט ה כ ת ו ב י ם כ ס ר ר ש ה ס כ ת ו ב י ם ב ת ו ר ה ‪ ,‬ועיין‬
‫‪ ry‬פ ״ ב הי׳ז ד ש פ י ח ש י ב ל ח ו כ ש ר י ‪ ,‬ועיין ב מ ב ׳ ׳ ר ‪ •5‬פ׳ ו מ ד ר ש שוז״ש ם ״ א ׳ ו ב ת נ ת ו מ א‬ ‫ירושלמי‬
‫ו מ ה ה י א ר ה כ ל ח י י ב י ם וכו׳ עיין ה נ י נ ה ו׳ ע ״ ב ת ו ם ׳ ד י י ה ל פ ס ו ק י‬ ‫» ד ש ה ב ש ל ח מ כ י ל ת א פ׳ ב ש ל ח ‪.‬‬
‫ולא שניהם דומים‬ ‫ויעלו ע ו ל ו ת ב ב ש י פ כצ׳יל ) ש מ ז ת ב ״ ד ( ‪.‬‬ ‫וכוי ו ת ו ם י ו מ א ל~א ע ״ ב ר ״ ח י פ ש י ט ו מ י ‪.‬‬
‫ל ה ש ל י ם פ ר ש י ו ת י ו ע ם ה צ ב ו ר וכו׳ ב ר ב ו ת‬ ‫ש כ ח ו ה ו ו ח ז ר ו ייסדוהו כ צ ״ ל מ ג י ל ה ג׳ ע ״ א \‬ ‫כצ׳׳ל‪.‬‬
‫‪463‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫עם העיבור‪ .‬שנים מקיא ואחד תינום‪ .‬מה שאין כן בבל מקוש‪ .‬וכן‪.‬אמ׳ רב עמרם‬
‫שהשיב מר רב נפרונאי נאון‪ .‬ואמר״ נמי בהקורא אח המנילה למפרע‪ .‬ואם׳ רב אבא‬
‫בריח דרב חייא כר אבא א־ר יוהנן מאי דכת׳ ועליה‪ :‬ככל הדברים‪ .‬מלמד שהראה לו‬
‫הקב־ה למשה בסיני דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים‪ .‬ומסרה ליהושע‪ .‬דכח׳ ויען יהושע‬
‫בן נון משרת משה‪ .‬ואומי ומשרתו יהושע בן נון נער מומי‪ .‬ויהושע לזקינימ‪ .‬ועל ידי‬
‫•הושע נמסרה לזקינים‪ .‬הם שוםמים שעמדו לישראל עד שמלך שאול וקורא אותם‬
‫זקיניס‪ .‬שכן דרך למנות וקינים על הציבור‪ .‬דכת׳ אשר •דעח כ׳ הם זקני העם ושוטר־ו‪".‬‬
‫וםצינו שיהושע מסרה לזק־נים שחיו רודים ושומרים את ישראל‪ .‬כדבת׳ ויעברו העס‬
‫את י׳י כל ימי יהושע )והוקינים( ]וכל ימי הזקנים | אשר האריכו מומי‪ .‬ואותם זקיניס‬
‫מסרוה לשופטים שאחריהם שהיו וקינים וכל אחד םהוקנים והשופטים מסר‪ ,‬לחבירו‪:‬‬
‫והא לך סדר השופעימ‪ .‬עתניאל‪ .‬אד״יד‪ .‬שמגר‪ .‬ברק‪ .‬נדעון‪ .‬אבימלך‪ .‬חולע‪ .‬יאיר הנלעדי‪.‬‬
‫פנחס‪ .‬יפתח‪ .‬אבצן‪ .‬זה בעו‪ .‬אלון‪) .‬עברון( ]עכדון|‪'.‬מנוה‪ .‬שמשון‪ :‬הקינים לנביאים‪.‬‬
‫ונביאים התקבלו זה מזה‪ :‬וזה סדרן של נביאיכם עלי שמואל‪ ,‬נד‪ .‬שמעיה‪ .‬עדוא‪ .‬אחיה‬
‫השילוני‪ .‬אליהו‪ .‬אלישע‪) .‬מיכייהו( ]מיכיהו[‪ .‬עובדיה‪ .‬יונה‪ .‬מיכה המירשחי‪ .‬יואל‪ .‬נחום‪.‬‬
‫חבקוק‪ .‬צפנ־ה‪ .‬ירמיה‪ .‬יחוקאל‪ .‬ישעיה‪ .‬חולדה‪ .‬הני‪ .‬זכריה‪ .‬ומלאכי‪ :‬ונביאים מסרוה‬
‫לאנשי כנםח הנמלה‪ .‬ואילו הן‪ .‬עזריה‪ .‬הוא עזרא שעלה מבבל‪ ,‬וגלותו עסו‪ .‬ורוכבל‪.‬‬
‫;‬
‫שוע‪ .‬נחמיה‪ .‬מרדכי בלשן‪ .‬ככל לשון היה יודע‪ .‬כדאי נמשכת מנילח‪ .‬שמיושכי)לשבי(‬
‫]לשכת[ הנזית היה‪ .‬ואיח דאמרי יהוד‪) .‬כייל( ]בייל[ לישני ורריש לחו‪ .‬כדאמ׳ במנחות‬
‫מ־ר ישמעאל‪ .‬זימנא חרא לא הוו ידעי היכא עומר לאיחוי־‪ .‬אכתז‪ .‬אתא ההזא הדשא‪.‬‬
‫אוחיב חרא יריח אאינרא וחרא א^־יםא‪ .‬אמי להר מרדכי מי איכא דוכחא רשמיח ננוח‬
‫צריטין ברוק ואשבה‪ :‬ובאבות דר׳ נתן כך שנינו‪ .‬משה קבל תורה מסיני‪ .‬שנאמר ויתנם‬
‫)י־י'"'אלי‪ .‬ואומי וכרו תורת משה עבדי‪ .‬יהושע קבלה ממשה‪ .‬שנאמ׳ ונתת מהודך עליו‪.‬‬
‫וקינים מיהושע‪ .‬שנאמר ״עבדו העם את ה׳ וגומי‪ .‬שופטים קבלו מזקנים‪ .‬שנא• ויהי‬
‫כיטי שסט הששמ־ם‪ .‬ונביאים קכלו משפטים‪ .‬שנאמר ואשלח אליכם את כל עבדי‬
‫הנביאים יום השכם ושלוה ולא שמעו‪ .‬ואנשי כנסת הנתלה קבלו מנביאים האחרונים‬
‫הן הנ׳ וכריה ומלאכי‪ :‬וברייח׳ זו קורין אותה אכות דר־ נתז‪ .‬ולא ידעתי על מה‪ .‬אם‬
‫מסגי שהוזכר בתחילה‪ .‬הרי ר׳ יוסי הגליל* הוזכר שם ראשון‪ .‬שגי לו ר־ עקיבא‪ .‬שלישי‬
‫לו ר׳ גחן‪ .‬וכך מתחלת‪ .‬משה נתקדש בענן‪ .‬בריש )אמי( ךומא[ מיית׳ לה‪ .‬ויש לומר‬
‫שרי נתן סידרת וכך מסורת בידם‪ .‬כמו משנת ר׳ חייא‪ .‬ודי הושעיא‪ .‬ומשנת נר קסרא‪.‬‬
‫בסיב דע•‪ .:‬ודשמואל ולוי‪ .‬וכן תני לוי במתנית־ן בש״ק ריכםות‪ .‬ווו היא משנת ר נתן‬

‫ח׳ ע״א‪ .‬וכן אמר רב עסרם שהשיב מר רב נטרונאי נאי! עיין כםרע״נ דף כ״ט ועיין לעיל סיס;‬
‫קב־ז‪ .‬ואמר ר׳ אבא וטי לפנינו מגילה י״ט ע״ב איתא ואמר ר׳ תייא בר א‪:‬א אייר יוהנן וכר‪.‬‬
‫ועליהס בכל הדברים )דברים ט( ועיין כרכות ה• ע׳׳א ועיין מנילה י״ט ע׳׳ב‪ ,‬ובירושלמי פ״י רפיאה‬
‫ה״ר ובמדרש קהלת פ״א פכזק מד‪ .‬שהיה זכר זבוי״ר ‪ •t‬כ״ב ובשמות רבה פמ״ז‪ .‬רבחיב ויען‬
‫יהושע ונו׳ )במדבר ‪.‬י*א( ומשרחו יהושע וגו• )שמוח ל־נ( אשר ידעת כי הם וגו׳ )במדבר ייא(‬
‫ויעבדו העם אח ה׳ בל ימי יהושע וכל ימי הזקנים גגו׳ כצ״ל )שופטים בי( והא לך סדר השוםמים‬
‫וכו׳ עיין רקמן דייה משה קיבל חורת מסיני ובו׳ מה שהאריך שש המחבר כסדר הקבלה‪ .‬שמיושכי‬
‫לשכח הגוית היה כצ״ל מגילה י״ג ע־ב‪ .‬דהוה בייל לישנ׳ ודרש כצ״ל מגיזות ‪:‬״‪.‬־‪ .‬ע׳־א‪ -‬יימגא‬
‫הדא לא הוו ידעי ובו׳ ע״שס״ר ע״ב ועי׳ ירושלמי שקלי״ פ״כ הי־א‪ .‬ש‪:‬אי ייתנס אלי‪ .‬כצ־־׳ל )דברים ה׳‪1‬‬
‫ואומר זכרו תודח משה עברי )מלאכי ג׳{ ונחת מהורך עליו)במרבד ביי( ויעברו העש ונו׳)שופטים ג׳(‬
‫ויהי בימי שפט השוםשים )רוח אי( ואשלח אליכם אח כל עברי הנביאים יוש חשכם ושלוח ולא שמעו‬
‫כצ״ל )ירמיה ז•( בריש יובא מייחי לה בצ״ל עי׳ יומא ד׳ ע״א‪ .‬ומשנה בר קפרא בפ׳׳ב דע׳׳ז עיש ל״א ע־א‪.‬‬
‫וכן חגי לוי כמתגיתין ובו׳ עי• יבטיח י׳ עיא‪ .‬האמור‪ ?:‬במדרש קהלת ובו׳ פ״ב ע״ש פסוק כבםתי לי נס בסף‬
‫וזהב וגו׳ אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר׳ ח״א רבה ומשנתו של ר• הושעיה רבח ומשנתו של בר‬
‫קפרא ובמדרש שה־ש‪-‬פ־ח פסוק אנהגך אביאך אשקך מיין הרקח אלו משניות גדולות בטן משנחו של‬
‫ר׳ חייא רבה ומשנחו של ר׳ הושעיה ושל בר קפרא‪ .‬ובפחיחתא לטדדש איכר‪ ,‬זכטלו הטוחטח אלו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪464‬‬

‫האמורה במדרש קהלת ומדרש פסיקתא רבתי‪ :‬מסרוה לאגשי כנסת הגמלה‪ .‬לכך‬
‫נקרא שסם בנפת הגדולה‪ .‬לסי שהיו כנםייא נדולה‪ .‬והשובר‪ .,‬וקדושה‪ .‬לפני הסקופ‪.‬‬
‫שבן נדלוהו להק׳ וההוירו עטרה ליושנה‪ .‬כדאי במסכת יומא‪ .‬נפ׳ בא לו‪ .‬משה אמר‬
‫האל הנמל הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים‪ .‬בא ירמיה ואמר האל הנחל והנורא‪.‬‬
‫אםר נרם מרקרץ בהיכלו איה גבורותיו‪ .‬בא דניאל ואמר האל הגדול‪ .‬אם• נוים משעבדים‬
‫י‬

‫בבניו איה נוראותיו‪ .‬באו אנשי כנסת הנמלה וההזירו עטרה ליושנה‪ .‬ואמרו האל הגדול‬
‫הניכור והנורא‪ .‬אמרו הן הן גבורותיו‪ .‬שנעשה ארך אפים אף לרשעים‪ .‬הם הם מראותיו‪.‬‬
‫שאילמלא מראותיו היאך אומה יחידה מתקיימת כין האומות‪ .‬ובאגדה נותן מוראות‬
‫המקרא למוראת מקדש‪ .‬על שם שנאמר ומקדשי תיראו‪ .‬ואיזהו מוראת )מוראה( מקדש‪.‬‬
‫לא ייגס אדש להר הבית‪ .‬בפ״ק דיבמות‪ .‬ואומי גורא אלהים ממקדשך‪ .‬אלמ׳ דמורא‬
‫כמקדש‪ .‬וזהו שאמי גויס מרקדין בהיכלו איה מראותיו‪ :‬הס אמרו שלשה דברים‪ .‬אנשי‬
‫כגסת הגדולה אמרו נ׳‪,‬דברים‪ .‬הוו מתונים בדין‪ .‬דמתין מסיק אליבא דשמעתא‪ .‬בסוף‬
‫הוריות‪ .‬בלומר ממתינין לחשוב עומק הדין ולישא וליתן בו‪ .‬ומפר׳ בםיסרי כפרש׳ אלה‬
‫הדברים‪ .‬אם כא לפניך דין אהד שנים ושלשה פעמים לכשבא לפניך פעם רביעית אל‬
‫חחתכהו סיר לומר כבר פםקתה פעם ראשונה ושנייה אלא חזור ופשפש בו שמא תמצא‬
‫בו פעם אהר‪ .‬ובבר״ח׳ דר׳ נתן מפורש שכן מעינו באנשי כנסת הגדולה שהיו מתונין‬
‫בדין‪ .‬שנאמ׳ נם אלה משלי שלמה אשר תעתיקו אנשי הזקיה‪ .‬לא שהעתיקו אלא‬
‫שהמתינו‪ .‬ובש׳׳ק דסנחדרין טתיא מלא תעלה במעלות‪ .‬וסמיך ליה ואלה הםשםמיס‪.‬‬
‫והעמידו תלמידים הרבה‪ .‬להרבות חכמתם‪ .‬מרכה ישיבה מרבה חכמה‪ .‬ראמ׳ מר הרבה‬
‫למדתי מרבותיי ויותר מחכיר״ ומתלמידיי יותר מבולש‪ .‬וכן מעינו ביעבץ שביקש רהמים‬
‫על הדבר‪ .‬שנאמר ויקרא יעבץ לאלה׳ ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את נבולי‬
‫ושרשו רבותינו בסםכח תמורה‪ .‬והרבית את נבולי‪ .‬בתלמידים‪ :‬ועשו ס״נ‪ .‬נדר והרחקה‬
‫לדברי תורה‪ .‬שתהיו גוזרין גוירה למצות‪ .‬בנון שניות לעריות‪ .‬בם״ב דיבםו‪ <1‬כר*‬
‫להרחיק אדם מן העבירה עצמה שאסורה מן התות־!‪ .‬וכן הוא אומ׳ ושמרתמ את‬
‫משמרתי‪ .‬עשו משמרת למשמרת‪ .‬הרחק מן הביעור ומן הדומה לו‪ .‬שאף גדרה‬
‫לגזירה סלוגת׳ ראביי ורבא‪ .‬ומאן ־רלא נזר דייק לקרא הכי‪ .‬ולא משמרת למשמרת‬
‫משמרתי‪ .‬ובמשנת ר׳ נתן אמריי בן עזאי אומי הוי זהיר בדבריך מבטלתן ועשר‪.‬‬
‫סייג לדבריך כדרך שעשה הק׳ םייב לדבריו‪ .‬אדם הראשון תורת משה‪ .‬נביאים‬
‫וכתובים כד‪ :‬כדמסר׳ התם‪ .‬ושנינו במכילתא‪ .‬ולא תותירו ממנו עד בקר‪ .‬והנותר‬
‫ממנו עד בקר למד‪ ,‬בא‪ .‬לא בא הכת׳ אלא לקכוע תהום‪ .‬לבוקרו של בקר‪ .‬ואיזה זה‬
‫עמוד השחר‪ .‬מינן אמרו חכמים אבילח פסחים ואכילת זבחים והקטר תבלים ואיברים‬

‫משגיות גדולות כגון משנתו של ר״ע ומשנתו של ר׳ אושעיה ומשנתו של בר קשרא‪ .‬כדאמד במסכת‬
‫יומא וכי• עי־ש ס״מ ע׳יכ׳ משה אמד האל הגדיל יגי׳ )רבדים יי( ומקדש׳ תיראי כצ׳׳ל‬
‫)ויקרא י״ט( ואיזהו מוראות מקרש וכי׳ כצ״ל לא •יכגס אדם וכוי יבמות ו׳ ע״ב ברכות נ״ר ע׳יב‪.‬‬
‫נורא אלהיס ממקדשך כצ״ל )תהלים סייח( רמחון מסיק כצ״ל בסון* הוריות‪ .‬ואליבא דשמעתא הוא‬
‫משירוש המהבד ורש׳יי שש כסוף הוריות כתב אליבא דהלכתא‪ .‬ובברייתא דר׳ינ וכו׳ אדר״נ ש״א‪.‬‬
‫אשר העתיקו וגו׳ )משלי כ״ה( לא שהעתיקו אלא שהמתינו כ; היא בארר״נ פ״א ובפ״ק דסנהדרי[‬
‫וכוי ז׳ ע״כ‪ ,‬ועיין שס ל״ה ע״א אשרו חמוץ אשרי דיין שמחמץ און דינו‪ .‬ובספרי דברים פםקא ט״ו‬
‫אמרתי להם הוו מתונים כדין שאם כא •דין לפניך פעם איזה שתים ושלש אל תאמר וכר ועיין‬
‫הרבה למדחי מרבותי וכו׳‬ ‫במדרש קחלח פסוק כי העושק יהולל חכם אלו היה משה מתון ובר‪.‬‬
‫עיין מכוח י׳ ע״א ותענית ז• ע״א ע״ש‪ .‬ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אס כרך תברכני כצ׳יל‬
‫והרבית אח גבולי בחלםידיב יכו׳ חמורה ט׳יז ע״א‪ :‬ועיין נארר׳יג פלייה‪ .‬כגון שניות ובו׳ יבמות כ״א‬
‫הרחק מן הכיעור‬ ‫ע׳׳א ושמרתם את משמרתי )ויקרא י״ח( עשו משמרת וכו׳ שם מ״ק הי ע״א‪.‬‬
‫בן עזאי אומר וכוי אדר׳ינ ס״א ע״ש‪ .‬ושגינו כמכילתא ולא‬ ‫וכזי חולין מייד ע״כ‪ ,‬ובאדר׳׳נ ‪0‬״ב‪.‬‬
‫חוחירו וכו• וחנתד וגי׳ כצ״ל )שמות י״ב( עיין שש ‪0‬׳ בא פי׳ ו׳׳ אכילח פסחים וכר עיין ברכות‬
‫ט• ע״א ומטחים ק״כ ע׳יב‪ ,‬יבחיס נ״ז ע״ב ובחום׳ דייה וא״א וכו׳ ומגילה ב״א ע״א‪ .‬ועיין כירושלמי‬
‫‪465‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫טעותן עד שיעלה עמוד השחר‪ .‬בל הנאכלין ליום אחד‪ .‬מ ו ת ן עד שיעלה עסוד השחר‪.‬‬
‫ולסח אמרו חכמים עד חעוח כדי להרחיק אדם מן העבירה‪ .‬ולעשות סיינ לחורח‪ .‬ולקיים‬
‫דברי אנשי כנסת הנחלה שהיו אוםרי• נ׳ דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים‬
‫הרבה ועשו סיינ לתורה‪:‬‬

‫ש מ ע ו ן ‪ .‬ה צ ד ק היה משירי ב נ ס ח הגדולה הוא היה אומר ע ל ש ל ש ה דברים‬

‫העולם עומד‪ .‬ע ל ה ת ו ר ה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪:‬‬
‫שמעון הצדיק כהן נחל היה‪ .‬ובימי אלכםנדרוס מוקדון שהרג דריוש בן אסתר‪.‬‬
‫היה משירי כנסת הנתלה‪ ,‬מן האחרונים שבהט‪ .‬שכבר בימיו נפטרו לבית‬
‫עולמים רובה של כנסת הנחלה‪ .‬על התורה‪ .‬מפורש כברייתא דכת׳ אס לא כריתי‬
‫יומס זלילה‪ .‬וכדאי בלפני ׳אידיהן‪ .‬שהתנה ד‪,‬ק׳ עם מעשה כראשית אם ישר׳ סקבלין‬
‫את התורה מוטב ואס לאו אהדר אתכם לתהו ובהו‪ .‬ועל העכורה‪ .‬עבודת בית המקדש‪.‬‬
‫אמרן כל זמן שבית המקדש קיים היה העולם מתברך ליושביו והגשמים יורדין בזטנן‪.‬‬
‫שנאמר והיד‪ -‬אם שסע תשמעו וגומי‪ .‬ונתתי מטר ארצכם בעתו‪ ,‬ואתו זו עבודת בית‬
‫המקדש‪ .‬ובזמן שאין בית המקדש קיים אין העולם מתברך על יושביו ואין הגשמים‬
‫יודדין בזמנן‪ .‬שנאמר השמרן לכם פן יפתה וגו׳‪ .‬וחרה אף י״י בכם ועצר את השמים‪.‬‬
‫וגומי‪ .‬וכן בגכיאיש‪ .‬בחגי הוא אומר מהיותם בא אל ערמת עשרים וגומי‪ .‬ועוד מצינו‬
‫בראש השנה ובמגילה‪ .‬אלמלא מעמדות לא גחקיימו שמים וארץ‪ .‬ועל גמילות חסדים‪.‬‬
‫שנאסר ב• חסד חסצחי ולא זבח‪. .‬ועולם לא גברא מתחילתו אלא בגמילות הסדים‪.‬‬
‫שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה‪ .‬ועכשיו שאין )עבודת( ]עבודה[ מתקיים העולם בתורה‬
‫זנגמילזת חסדים ובתפילה‪ .‬שהתפילה חשוכה כעבודה‪ .‬כרמסרש בסיסה‪ .‬ובתפילת‬
‫השחר ירושלמי‪ .‬ולעבדו בכל לבבכם ובבל נפשכם‪ .‬ובייש עבודה בלב )ולא(]אלא[‬
‫כתפילה‪ .‬וכן הוא אומר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך‪ .‬וכי יש עכודה‬
‫בכבל אלא וו תפילה‪ .‬הא למרח שגדולה תפילה‪ ,‬ואף ‪ p‬הקרבנוח נראה לי היא‬
‫השובה‪ .‬שהדי חשובה היא כקטורת‪ .‬שנאמר תכון תפלתי קערת לפניך‪ .‬ואמרי׳ רשבינ‬
‫אוסר מיזם שחרב בית המקדש אין לך יום שאין כו קללה‪ .‬ולא ירד טל לברכה‪.‬‬
‫ואמרי׳ בנמרא‪ .‬ועלמא אםאי מקיים‪ .‬אקידושא דסדרא ואיהא שמיה רכה מברך‪.‬‬
‫דאנד‪ .‬וגדולה היא נסילוח חסדים מן הצדקה‪ .‬כמו שאמרו חכמים שזה מחיים הה‬
‫בין םהייס בין לאהד מיהה‪ .‬זה במסוגו הה מופו וממונו‪ .‬זה דרך חלואה שמלוה‬

‫ון״א רברבלח זד׳א אנן ועיגן אכילת פסחים וכוי‪ .‬כהן גדול היה וטי ובימי אלבסדרום וכו׳ יומא ס׳׳ט‬
‫ע׳׳א‪ ,‬ועיין בפסיקתא רבתי סי׳ ייד‪ ,‬ובמדרש וי״ר סוף פיי׳ג‪ ,‬ובמגילה• תענית פ״ח‪ ,‬ועיין רש״י ריש‬
‫ספר עזרא‪ ,‬ותום׳ ר״ת ג׳ עי׳ב ד״ה שנח עשרים וכו• ובס• יסוד עולם מאמר רביעי סרק י״ח׳ ועיין‬
‫בפפר מאור עיגים פרק נ״ב ופל״ח מה שכתב בזה בארובת‪ .‬מפורש כברייתא וכר שכח ל״ג ע״א‬
‫אם לא בריתי ונו׳ )ירמיה ל׳יג( שהתנה הקב״ה עם מעשה‬ ‫פסחים סייח ע׳־ב‪ ,‬נדרים ל^כ ע״א‪.‬‬
‫בראשית ובז׳ ע׳׳ז ג׳ ע״א‪ .‬ושם 'ה׳ ע׳׳א יעיין שבח פ״ח ע״א ובפירש״י שם ובםדו״א פט״ז על שלשת‬
‫דגרים העולם עומר וכו׳ ועיין ירושלמי תעגיח פ׳׳ד ה׳׳ב‪ ,‬ומגילה פ״ג ה׳׳ו ובזמן שאי! בה״מ קיים‬
‫וכו׳ ואין הנשמים וכו׳ מדרש תנתומא פי תרומה ולא תאמר בה״מ היה יפה להש )לאות״ע( אלא‬
‫אפילו ישראל שאלולי הס לא היה »טר יורד לעולם וכוי שגאמר השמרו לכם וגר )דבו»ט י״א( בחג׳‬
‫הוא אומר מהיוחס בא אל ערמח עשרים כצ״ל )חגי בי(‪ .‬אלמלא מעמדות וכו׳ תעגיה כ׳׳ז ע״ב‪,‬‬
‫מגילה ל״א עיכ וליתא כריה וצריך להגיה כחעניחובמגילה‪ .‬שנאמר כי חסד הפצהי וגו• )הושער(‬
‫שנאמר׳ כי אמרחי עולם חסד יכגה כצ׳׳ל )חחלים פ׳יט(‪ ,‬שתפלח חשיבה בעבודה וכו׳ עיין ספרי פ•‬
‫עקב ושם מסיים כשם שעבודה מזבח קרייה ענודה בר חפלה קרויה עבודה‪ ,‬ועיין חעניח ב׳ ע״א‪,‬‬
‫ובירושלמי ברכוח פ״ד ה״א‪ ,‬כתיב לאה כ ד‪ ,‬את ה׳ אלהיכם ולעבדו וגו• וכי יש עבורה בלב ואמו‬
‫זו חפלה ובר ובמדרש נמ״ד פי׳׳ח אמרו ישראל וכוי ובפרר״א פרק טיז ועיין ב״ק צ׳׳ב‪ ,‬וב״מ קי׳ז‬
‫ע׳׳כ זעכדהט את ד‪.‬׳ אלהיכש זי ק״ש ותפלה‪ .‬אלהך די אגח וגו׳ )דניאל וי(‪ ,‬שגאמר חכו! ונוי‬
‫)תהליס קמ״א( מיום שהרב בהמ״ק ובו• סוטה מ״ח ב״א‪ .‬ועלמא אמאי מקיים וכר שם מ׳׳מ ע״א‬
‫כמו שאמרו הכמיב שזה מחיים יבו׳ עיין סוכה מ״ט ע״ב וםוטה י״ד ע״א׳ ומדרש קהלת פרשה ד‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪466‬‬
‫את העני מעות בשעת דוחקו ואינו מתבייש‪ .‬ואילו צדקה בשנוהנה לו מתבייש‪ .‬זה‬
‫לעני וזה אף לעשיר‪.‬‬

‫אנטיגגום איש םוכו קיבל משמעון העדיק׳ הלא היה אומר אל תהיו כעבדים‬
‫המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם אלא היו כעבדים‬
‫המשמשים את הרב על )שלא( מנת ]שלא[ לקבל פרס ויהי מורא שמים‬
‫עליבס‪:‬‬
‫איש סוכו‪ .‬שם עירו‪ .‬כרכתי ירמות ועדלם סוכה ועזקה‪ .‬סרס‪ .‬מנה‪ .‬להם חק‪.‬‬
‫מרוונדא ני‪ .‬ונקראה ‪0‬רס‪ .‬לשון סרוס ההנ‪ .‬למי החנ‪ .‬שנוטל הרב משאות‬
‫סאת פניו זנזתן להם‪ .‬דש לומד לשק סרזסת להם שסוסק עליו לתת לו כך וכך‪ .‬או‬
‫שמא לשק משאת חוא )כאחח( ]באחת[ הלשונות‪ .‬אלא על מנת שלא לקבל מרם‪.‬‬
‫ומתוך דבר זה סקרו המינין‪ .‬כדמסורש בברייתא שהיו יושבין לפניו שני תלמידים‬
‫צדוק וכייתוס‪ .‬וכששמעו כך פרש! והלכז להמ ונעשו אומה לעצמן שלא לשמוע‬
‫עוד דברי חכמיפ מפני שכל דברידמ הכל וריק‪ .‬וכי למה אדפ ינע לריק ועמל לרות‬
‫אם אינו נוטל שכר על המצות‪ .‬כסבורים הם שכן אומר אנמיננום שאין תשלום שכר‬
‫לצדיקים‪ .‬ועמר ‪ . . . .‬ירקכ שמו חכרו‪ .‬אתר מן התלמידים מכני פריצי עמנו וכתב‬
‫לחם ספר נדרוח חקק און עץ ניליון‪ .‬ומכתב עמל חוקים לא טובימ ומשמשים כל יחיו‬
‫בהם‪ .‬שמם‪ .‬נקראו תלמידי צדוקין ובייתוסץ‪ .‬וחם ושלום שלא עלה על דעתו של‬
‫אנמיננום לומר כך‪ .‬אלא כך אסר‪ .‬שלא יאמר אדם אעבור את יוצרי כד• שיספיק‬
‫לי צרכיי‪ .‬אלא מספיק ואינו מספיק יעבוד את בוראו מאהבה‪ .‬משום כאשר ציוני י״י‬
‫אלהי ואעם״י שייסורים באים עליו‪ .‬אל יהרהר ואל יעיין‪.‬אהריו אלא יקבלמ מאהבה‪.‬‬
‫דכח׳ אשרי הנכר אשר חיסרנו יח‪ .‬שאעיס שמיצר עכשיו שמח חוא לאחר וסן שסוף‬
‫הכבוד לבא‪ .‬כרכתי בשמרם עקב רב‪ .‬ואילו כל המקיים מצות על מנת‪ .‬כשיראה‬
‫חנאי כלח מניחו ותלך לו‪ .‬שכך אמרו חכמים כל אחכה שחיא חלוייה בדבר בטל‬
‫דבר וכפילה אהבה ושאינה תלוייה בדבר אינה בטילח לעולם‪ :‬וחנן כס״ק דראש‬
‫השנה האוסר תנו סלע זו לצדקה בשביל שיהיו מיי ושאזכה לעולם הבא הרי זד‪.‬‬
‫צדיק נמיר‪ .‬לא כעל סנת קאי‪ .‬דמאןדעבד הכי לאו מעליותא היא‪ .‬מיהו׳ התם סוקי‬

‫על מגת שלא לקבל »־ס בצ״ל גידסתי כגירפח ס״א המובא בספריב שלט במשגיית‪ .‬ובן הוא נ י ס ת‬
‫רש״י בפירושו על טם׳ אבוח‪ ,‬ובפירושו ע״ז י״ט ע״א עיש‪ .‬ירטות ועדלט סובה ועזקה כצ״ל והמה‬
‫סרס מנה ובו׳ עיין ערוך ערך פרם ד• יעיין עירובין ע׳׳ג ע׳׳א‬ ‫עריס בגהלח יהודה )יהושע ט״י(‪.‬‬
‫מי שיש לו וכו׳ מקבלות פרס מבעליהן‪ .‬באתת הלשונות כצ׳׳ל‪ .‬כרמפורש בברייתא וכו׳ וכששמעו‬
‫כך פרשו וכו׳ עיין באדר״; ס׳׳ה׳ ועיין כערוך ערך בייחותין‪ ,‬ובפירוש הרמב״ס על מסי אבות ומדבריהם‬
‫משמע שצדוק וביתוס עצמן פקרו‪ ,‬וכן הוא בספר יסוד עולם מאמר רביעי פי׳יח ותלמידיו היו‬
‫צדוק וכייתום שיצאו לתרבות רעה והתזיקו כמיטת ובו‪ -‬וביוהסין מאמר א• וצדוק וביתוס תלמידיו‬
‫היו ראשי הטינים שטעו ברברי רכם ועיין בפירוש רשב״ס כ״ב קט׳׳ו ע׳׳ב שתלמידיהם הוא שפקרו‬
‫ותלוי בהלופי גרסאות בארר״נ שם‪ .‬שלא יאמר אדם וכוי כדי שיספיק לי צרכי ובו׳ עיין ע׳׳ז י״ט‬
‫ע׳׳א ובחוש׳ ד״ה על מנה וכוי וכמהרש״א ח״א שם‪ ,‬ועיין פסתים ח• ע״ב וכתוש׳ שט ד״ה שיזכה‬
‫ונו׳ וכ״ב י׳ ע׳‪-‬ב‪ .‬וב״ב י׳ ע״ב ובתום׳ ברבות ם״ו ע״ב דייה בין הדבקים וכוי ועיין סוטת כ׳׳ב ע‪-‬׳כ‬
‫חוס׳ ד״ה לעולם וכר׳ והוס׳ נזיר כ׳׳ג ע״ב ר״ה שמחוך ובו׳ ותוס׳ חיה י״ר ע׳׳א ר״ה בשביל וכוי‬
‫ועיין בתוי׳׳ט על המשנה שם ומה שהקשה על דברי התום׳ הנ״ל שכתבו בעכו״ם שתוהין על‬
‫הראשונות ע״ש נ״ל שטייס קל נפל בספרים שלפנינו ותהת ב׳ בעבו״ם וכוי צ׳׳ל כעכו״ט שתוהין וכו׳‬
‫כדמוכח מדבריהט בע״! שם׳ דייה על מנת וכוי כמי שעישיו עבי״ש זכר ע״ש ועיין זוהר פרשת‬
‫משפטים בר״מ קי׳׳ט ע״א ואינון דמתעםקין באורייחא ובמצות רשמא דקב׳׳ה ושכינתיה ולא על מנח‬
‫לקבל פרס אלא כבדא דאיהו מועייכ ביקרא דאבוהי ואמיה ובו׳ ובתקוני זוהר חקו! ל׳ אית יראה‬
‫ואית ידאה‪ ,‬אית אהכח ואית אהבה‪ ,‬יראה דדחיל בר נש להקב׳׳ה בגין דלא נחית םנבסוי או בגין‬
‫דלא ימוחון בנוי בחייוי אשתבח ראם הוה נחית וכו׳ ובגין דא אחקריאת האי יראה ואהבה ע״מ‬
‫לקבל פרס אבל וכוי‪ .‬אשרי הגבר אשר תיםרנו יה כצ׳יל )חהלים צ״ד(‪ .‬כדבחיב בשמרס עקב רב‬
‫)שם י״ט( וכפירש״י עקב רב סופן של ח״ד‪' .‬לבוא לידי גדולת עקב לשון ויש לו תבר בלשון משגה‬
‫‪467‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫לח בישראל)א( שמתוך שלא לשמה כא ל׳&סה‪ .‬ועוד שלא יתחרט אם לא יחיו בניו‪.‬‬
‫ובאומות ׳העולם דליכא לםיםר הלי סוכת חתם סנא לן )דאחמיין( ]דאתמיץ[ טהכא‬
‫ומצליין לחיי םלנאובנוהי‪ :‬ואף מטעם אהבה תלוייהבדבר אמרוהכסים שיעבוד אדם‬
‫את בוראו םאחבח תמקוס ולא מאהבת שכר תמצות דנתי ואחבת את י״י אלהיך‪ .‬ולא‬
‫מתוך יראח‪ .‬שמא יחתוך אמונה ויםסוק מרנשתו‪ .‬שכל העונד את רבו מאריכה אפי׳‬
‫מכביד עליו כל היום אינו תטה עליו לכלום‪ .‬כדרך שמצאנו ביעקב ויהיו בעיניו כימים‬
‫אהדים כאהבתו אותה‪ .‬ואילו העובד את רבו מיראה כשרואה רבו מככיר עליו מניהו‬
‫והולך לו‪ .‬ויהי מורא שמימ עליכם‪ .‬עמ אהבה‪ .‬שלא ינהנ קלת ראש כלסי מעלה‪.‬‬
‫כנן חמחחטא לפני אניו‪ .‬מחמת אהנה שלבו נס בו‪ .‬כמו שסצינו בחוני המענל‪.‬‬
‫ששלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה נוזריני עליך נידוי אכל סח אעשח‬
‫שאחד‪ .‬מתחטא לפני הק׳ כבן המחחפא לפני אביו ועשר‪ .‬לו רצונו‪:‬‬

‫יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירזשלם קבלו מהן‪ .‬יוסי ק‬
‫יועזר אומר יהי ביתך בית וועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם‬
‫והוי שותה בצמא את דבריהם‪ :‬ויוסף בן יוחנן איש ירושלם אומר יהי‬
‫ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה‪:‬‬
‫באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו‪ -‬מיכן אמרו חכמים כ ל זמן שאדם‬
‫מרבה שיחה עם האשה נורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו‬
‫יורד לגהינם‪:‬‬
‫צרידה‪ .‬שם מקום‪ .‬קיבלו מהפ‪ ,‬מאנשי כנסת הנדולח‪ .‬וכל תוזנות תשמיק כאן‪.‬‬
‫ראשי סנתרראות חיו‪ .‬ופירשו חכמים במסכת חנינה שאחד סהס נשיא שני‬
‫לו אנ ניר‪ .‬כית וועד להכמים‪ .‬מפורש נכריית׳ מלמד שיהא ביתו של אדם מזומן‬
‫לחכמים לניח וועדים‪ .‬כאדם האומר לחנירו שמד לי ננית סלוני‪ .‬והוי מתאנק נעפר‬
‫רנליחן‪ .‬כיצד כזמן שתלמיד חים נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו‪ .‬אלא לך‬
‫אצלו ושב לפניו‪ .‬ואל תשב לפניו לא על הכסא ולא על הסיטח ולא על הספסל‪.‬‬
‫אלא על הקרקע‪ .‬י שתתעשר בעפר רנליו‪ .‬שמתוך כך תוכה‪ .‬ברא׳ בפיק רםנהדרין‬
‫ושמעון דתימני דן לפניהם בקרקע‪ .‬רש תימא דאםרי׳ במנילה מניין לרב שלא ישב‬
‫על נבי מיטה דשנה להלמידין על ע י קרקע‪ .‬שנאמר לאתה פה עמד עמדי‪ .‬וכבא‬
‫מציעא ס׳ השוכר את הסועלים‪ .‬מימיהם אנו )אנו( שוחין ועל נכי קרקע הס יושנין‪.‬‬
‫ויש לוס׳ הא למינרם כמשה‪ .‬הא לעיוני נשמעון‪ .‬והוי שותה בצמא את רכריהם‪.‬‬
‫כרצון ובנפש חסיצה‪ .‬כמים קרים על נמש עיימה‪ .‬ששותה לתאבון‪ .‬ומתקבלין ברצון‬
‫בגליו! הכתב יד בכתב‪:‬‬
‫)א( ‪ 00‬האלז•‬

‫עקבות משיחא‪ .‬בישראל עם ר‪.‬א‪? p‬ומחוך כצ״ל‪ .‬מגלן דאהמיץ ובד בצ״ל ר״ה ד ע׳׳א‪ .‬ומצלי!‬
‫לחיי םלבא ובטחי בצ׳־ל )עזרא ‪1‬׳(‪ .‬דבתיכ ואהכח ובו• )דברים וי( שמא יחתוך אט‪1‬נה ובו׳ שירש‬
‫שטא ימסוק חבל םרנסתו‪ ,‬וחורידם בהבל מחרנם ושלשלחינן באטוגא! ויהיו בעיניו וטי )בראשיח כ״ם(‬
‫כמו שטצינו בחוני חםעגל ובו׳ תענית י־ט ע׳׳א‪ .‬צרידה ש; מקום‪ .‬ונמצא כמקרא וירבעם בן נבט‬
‫אפרחי מן הצדדח )מלכים א׳ י׳יא( ופירשו חכמים במכ׳ חניגה ובו׳ עיש ט׳׳ז ע״כ‪ .‬יוסף בן יועזד‬
‫ויוסף וכוי כן הוא בתמורת מ־ו ע־ב‪ :‬ועיין סוסה מ׳׳ז ע׳׳א ושט איחא עסי וכן בחגיגה שם‪ .‬מפורש‬
‫ויש‬ ‫כברייתא מלמד וכו• עיין אדר׳ינ פ״נ והלשון משונה‪ .‬דן לפניהם בכרקע סנהדרין י׳׳ז ע*ב‪.‬‬
‫הימא ראפרינן במנילה ובר ואתה פ ה עמר עמדי )רבדישה׳( עיין מנילה ב*א ע־א וכימ פ״ד ע־ב‪,‬‬
‫ומעיק מ׳׳ז ע׳׳ב! ובר״! פיר דמגילה ד׳׳ה ומקשה הכא ובו׳ ו׳‪1‬יין כרסכ״ם פ׳׳ר מה׳ ת׳׳ח ה׳׳ב ובכ׳׳מ‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪4t>8‬‬

‫על לנו‪ .‬סהוח לרווחה‪ .‬ססורש ננרייתא שיהא ביתו פתוח לעוניים ומנים וםרויה‬
‫להם ומספיק ברוחב‪ .‬ידיס נדרך שהיה כיתו של איונ םתזה לעפזן ולדרום לטורה‬
‫ולמערב‪ ,‬ולסת עשת איוכ ד׳ םתהים כדי שלא יהי עניים מצטערים עד שיקיפו את‬
‫כל הבית אלא כל הנא יכנס כדרכו ויצא בפתח שני‪ .‬שלא יראוהו העוטרים דרך‬
‫כניסתו ויתבייש מהן‪ .‬ויהיו עניים כני ביתך‪ .‬אל תרבה עבדים ושפחות לשרתך‪ .‬אלא‬
‫הקא ענדם בםקוסס להיות בני ביתך‪ .‬ויעבדוך‪ .‬ותקבל שכר עליהם‪ .‬כדרך שעשה‬
‫רנא‪ .‬כדמפורש נהזהנ‪ .‬וננרייח׳ מפורש לא בני ביתך םםש‪ .‬אלא שיהו עניים‬
‫משיחים שאוכלים ושותים על שולחנך כוי‪ .‬ואל חרבה שיחה‪ .‬דנריס נטיליפ‪ ,‬נאשתו‬
‫אמרו‪ .‬רבינו הקרוש כשסידר המשנה פ״ כן‪ .‬קיו נאשר‪ .‬חנירו‪ .‬מפני מענת הבריות‬
‫ולזות שפתים‪ .‬באשתו &־ח‪ ,‬לא נרפינן‪ .‬שאף באשתו טהורה אפרו ספני ניטול‬
‫חורה‪ .‬מיכן אמרו‪ .‬מתוך דבר זה למדנו הבאים אחריו והוסיפו על דבריו‪ .‬וסירשו‬
‫שלפיכך לא ירבה ארס שיחה עם האשה שכל ומן כוי‪ .‬נורם רעה לעצמו‪ .‬מ*־ש‬
‫כברייתא‪ ,‬כיצד בזמן שאדם הולך לבית הכנסת ולא היו מהנין כו כבוד‪ .‬או‪-‬שעירעד‬
‫עם חבירו אם ילך ויספר לביתו כך וכך עירערתי עס תכיר״ כך וכך אמרתי לו‪ .‬וכך‬
‫אמר לי‪ .‬נמצא מבזה עצמו ומבזה חבירו‪ .‬וכיון שסח לה כל אותם תדבר ים אף היא‬
‫סבוה אותו בלבה‪ .‬ונוטל מדנר׳ תורה‪ .‬שמתעסק נדברים בטלים‪ .‬עומד עמה וסשהק‬
‫עסה‪ .‬וסוסו יורד לנהינם‪ .‬שחשחוק וקלח ראש סרנילין ארם לערוד! ופעמים שאין‬
‫האשה מקבלת ממנו‪ .‬ויצרו תוקפו ונכשל בה‪:‬‬

‫יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי קבלו מהם׳ יהושע כן פרחיה אומר עשה‬
‫לך רב וסנה לך חבר והוי דן את בל האדם לכף זכות‪ .‬וניתאי‬
‫הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן‬
‫הפורענות‪:‬‬
‫ק ב ל ן מהם‪ .‬מיוסף כן יועזד זמיוסף בן יוחנן‪ .‬וכן כולם קבלו זה מזה‪ .‬עשה לך‬
‫רב‪ .‬מפורש בברייתא‪ .‬כיצד יעשה אדם את רבו קבוע שילמד ממנו מקרא‬
‫וסשנה )מדרש[ הלבות ואנדות‪ .‬טעם שחניח במקרא סוסו לומר כמשנה‪ .‬טעם שהניח‬
‫לו במשנה‪ .‬סוסו לומר במדרש‪ .‬בסדרש סוסו לומר בהלכות וכן באגדות‪ .‬נמצא אותו‬
‫אדמ יוצא מלפניו מלא מלא‪ .‬וברכה לראש משכיר‪ :‬ד־א עשה לך רב‪ .‬שלא תהא‬
‫תוקע עצמך לדבר הלכה‪ .‬רכח׳ ושונא תוקעים בוטח‪ .‬השונא את מי שתוקע עצמו‬
‫ואינו גוהנ כמותו הוא יעמוד לבטה‪ .‬ומהו תוקע דאתא רינא קמיה ונמר הילכתי ומדמי‬
‫מילתא למילתא‪ .‬ואית ליה רבא בםתא ולא אזיל למינטר מיניה‪ .‬דכיון דלא אמרוהו‬
‫חכמים בפירוש צריך לו לילך בפני רבו וללמד‪ .‬וקנה לי־ חכר‪ .‬דכת׳ הרב )על( ]אל[‬
‫הברים )ונואלו( ]ונאלו[‪ .‬חרב על תלמידי חכמים שיושכין בר נבר ועוסקין בחורה‪.‬‬
‫ולא עזר אלא שםטפשין‪ .‬רבת׳ ומאלו‪ .‬ובח׳ )ונואלו( ]גואלו[ שדי )צוק( ]צען[‪.‬‬
‫ועוד נאסר מוכים השמם‪ .‬מפורש בברייתא טובים שנים שיושכין ועוסקין בתורה‬

‫ולח״מ‪ .‬ועיין בפרשת דדביב דרוש ש״ו מה שהאיין־ כענין וה ע״ש‪ .‬פחוח לרוחה מפורש בברייחא‬
‫בררך שעשה רבא וכוי עיין כ״מ ס׳ ע״ב בי הא דחהוא עכרא סכא וכו׳‬ ‫וכוי עיין באדרי׳ג פ׳׳ז‪.‬‬
‫א״ל יהיו עניים בני ביחך וכוי‪ .‬ובברייתא מפורש לא ב״ב ממש ונוי אדר״נ פ״ו‪ .‬ק״ו כאשת חברו‬
‫ספני וכו׳ עיין עירובין נ״נ ע״ב‪ ,‬נדרים כ• ע״א הגיגה ה׳ ע״א‪ .‬או שעירער עם חבית וכו; ארר״נ‬
‫שס‪ .‬מפורש בברייתא ביצר יכו׳ עיין אדר״‪ :‬ריש פרק חי‪ ,‬מקרא ומשנה מדרש הלכות ובו• כצ׳‪-‬ל‪.‬‬
‫ושנא חוקעים בו־ח )משלי י״א( דאחא דיגא קמיה וכו׳ יבמות ק׳׳ט ע״ב ול‪6‬נינו הכי איתא דאתי‬
‫דיגא לקטיה וגמר הלכה ומדמי מילחא למילחא ואיח ליה רכה ולא‪ .‬אזיל ‪.‬משאיל וכוי‪ .‬חרב אל‬
‫‪,‬‬
‫הבדים וגאלו כצ״ל )ירמיה ני( הרב על שנאיהם של ת׳׳ח ונוי ברכות ס־נ ע״ב‪ .‬תענית ז ע״א מכוח‬
‫ועור גאמר טובים השנים )קהלת די( טובים‬ ‫י׳ ע׳׳א‪ .‬וכתיב טאלו שרי צוען )ישעיח י״ט( כצ״ל‪.‬‬
‫‪469‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫מעה אחד מהם הלכה או מסוק או שאומר על מדעי םםא ועל טמא מהוד והכירו‬
‫מחזירו יש לחם שכר טוב כעסלס‪ .‬והוי דן את כל האדם לכף זכות‪ .‬אם עשה אדם‬
‫דבר שיש להכריע עליו לזכוח ולחובה הכריעו לכף וכוח‪ .‬כאוהד‪ .‬ששנינו במסכת‬
‫שבח ‪0‬׳ טםנין‪ .‬מעשח באדם אחד שהשכיר עצמו בנליל העליון‪ .‬ור׳ יהושע םיסר‬
‫עם מטרונית כחדר‪ .‬כשיצא הלך ופנל‪ .‬וחכריעוהי תלמידיו לינות‪ .‬שממני שנתזי‪,‬‬
‫צינורא ממיר‪ .‬עליו הוזקק לטבילה‪ .‬וכן באותו חסיד שסרה רינה אהת והמכינה‬
‫לםרנלותיו ממני התלמידים שלא היה בקי בהם הרחק משכן רע‪ ..‬מםורש בברייתא‬
‫אחד )שנינו( ]שכינו[ שבבית ואחד שבשדה‪ .‬שאין חננעים באים אלא מחמת ניתו‬
‫של רשע עוונותיו של רשע נדמו לםהור כותלו של צדיק‪ .‬כיצד נדאח ננע בכוחל‬
‫שבין רשע לצדיק סותרין כותלו של צדיק איד ישמעאל בנו של ר׳ יותנן כן ברוקח‬
‫אוי לרשע אוי לשכנו‪ .‬עוונותיו של רשע נרםו לסתור כותלו של צדיק‪ .‬ויש תימא‪.‬‬
‫םדתני בת״כ ונתתי ננע צרעת‪ .‬בשורה היא )לכם( ]להם[ שהננעיס באיס עליהם לסי‬
‫שהאםיריים הטמינו סטםונית של זהב‪ .‬בש‪« ,‬״י‪ .‬בוזאת תהיה‪ .‬ולי נראה דבשורה היה‬
‫להם לצדיקים כשסוצאים מטמונית ולכך בא צרעת בבתיהם‪ .‬אבל כשבא צרעת ואינן‬
‫מוצאים שום מטמון בידוע שהוא רשע ונדם לסחור כותלו של צדיק‪ .‬ואני אומר‬
‫הרחק משכן רע‪ .‬פי שהוא רע לשמים ורע לכריות‪ .‬כמו שפירשו חכמים‪ .‬אוי לרשע‬
‫רע‪ .‬בנק שאותו אדם רמאי ננב ומלן‪ .‬ואמרו הכמים שלא יהא אדם נמשך אצלו‪.‬‬
‫שלא ילמד ממעשיו‪ .‬מפני שהן דבריפ שחנסש מחאות להם ומחמדתם‪ .‬וביש אל‬
‫תתחבר עסו‪ .‬ואפי׳ לאדם שאינו אלא רשע שהוא רע לשמים‪ .‬ואינו רע לבריות‪.‬‬
‫בבדן מי שהוא עובד עיז או אוכל טריפה ונבילה‪ .‬ואין צריך לומר שלא יהיו נחשב‬
‫ונמשך עמו‪ .‬אלא אפילו שופ עסק וש־תסות בעלמא‪ .‬לא יהא לו אצלו ולא אקרא•‬
‫בעלמא‪ .‬ואל תתהכר לרשע‪ .‬שכן מצימ ביהושפט מלך יהודה‪ .‬שנתחבר לאחאב‬
‫לילך ברמות נלעד והיה עליו קצף מאה הק*‪ .‬שנאמר )ויאמר כה אמר י׳י( חלרשע‬
‫)לעזור ולשונאי( ]לעזר ולשנאי[ י׳י תאהב‪ :‬ואל חחייאש ס; חפורענוח‪ .‬אל חחי מיואש‪.‬‬
‫אשאוריץ בי‪ .‬בך נ ח ב י ב מ ש נ ת ר׳ אפרים‪ .‬כלומר אם ראיה פורענות מפשפשת‬
‫לבא החקן עצמך לעמוד )בסריו( ]בפניו[ קודם שחחזק לכא‪ .‬וסמך אל תתייאש‬
‫לאל תתחבר שאש תחחבר לאדם רשע תדאנ כן הפורענות‪ .‬תראה ותהשוכ איך‬
‫ינצל ממנו‪ .‬שבודאי יבא‪ .‬ובברייתא שנינו אל תתייאש מן הפורענות‪ .‬מלמד שיהא‬
‫ארס פתםחד בכל יום‪ .‬שנאמר כי פחד מחדתי ויאתיני‪ .‬שמתוך כך לבו שלם כל‬
‫שער‪ ,‬עם ה ק אלא על מנת שלא יקלקל‪ .‬דיא אל תתייאש‪ .‬כיצד‪ .‬בזמן שאדם רואה‬
‫אה ביתו מצליח אל יאמר בשביל וכותי הק׳ נותן לי םרנסתי ״בעולם הזה והקרן‬
‫קיימה לי לעולם הבא‪ ,‬אלא יאמר אוי לי שלא נמצא לי בפני חקי‪ .‬אלא זכוח אהד־‬
‫והוא נוחן לי מאכל בעולם הזה‪ .‬כדי שיאבד שבר לעולם הבא‪:‬‬

‫יהודה בן טבאי ושמעון בן שטה קבלו מהם‪ .‬יהודה בן טבאי אומר א ל‬

‫מעשה ‪:‬אדם אהד וכוי שבת קב״ז ע״כ ושם פ־ה‪ ,‬אחד שכינו‬ ‫שנים שיושבים וכר ע״ש פרק חי‪.‬‬
‫אוי לישע אלי לשכנו נגעים פי״‪ :‬משנת ו; וכאדר׳׳נ ‪e‬״‪ e‬איתא איר ישמעאל‬ ‫שבנית זכו• בצ״ל‪.‬‬
‫כנו של ר׳ יוחנן ב; כרוקה אומר ובו׳ וי; הוא גידסת הטהבר‪ .‬בשורה היא ל ה ! כציל‪ .‬שהנגעים‬
‫באים עליהם ע״כ הוא מלשון הספרא פרשה מצורע‪ .‬לפי שהאמור״ם הטמינו וכוי הוא מפירש׳׳י שם‬
‫ע״פ מדרש וי׳יר פי״ו חני רשב׳׳׳ כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהס וכוי‪ .‬ישנא׳ הלדשע‬
‫•יעוד ולשנאי ה׳ תאה‪ :‬כצ״ל )רה״ב י‪-‬ס( ועיין כאדר׳ינ פ״ל ר׳ עקיבא אומד כל המרבק כעוכרי‬
‫עבירה אע״פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורעניות כיוצא כהן י וכל המרבק כעושי טצוה‬
‫התקן עצמך לעמוד בפניו כצ׳׳ל‬ ‫אע׳׳פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בה! וכוי‪.‬‬
‫בלמד שיהא מהפחד וכו• עיין באה •נ פוף פ״ם והלשון משונה‪ ,‬שנא׳ בי פחד ‪:‬׳הדחי ויאתינ׳‬
 ‫מחזור דטדי‬ ‫‪470‬‬
‫תעש עצםך כעורכי הדיינין‪ .‬וכשיהיו בעלי הדין עומדם לפניך יחו‬
‫‪.‬בעיניך )כרשעים׳ וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך[ כזכאים לכשיקבלו‬
‫עליהם את הדין‪ :‬ושמעון בן שטח אוסר הוי מרבה לחקור את העדים‬
‫והוי זהיר‪-‬בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר‪:‬‬
‫יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם‪ .‬מעינו גסנהררץ ירושלמי‪ .‬אנן תנא‬
‫יהודה בן מבאי נשיא‪ .‬ואי הנא תני׳ חליף‪ .‬מאן דאמר יהודה כן טבאי‬
‫נשיא עוכרא באלכסנדריא ]מסייע ליה[‪ .‬שלחו לתו בני ירושלם‪ .‬מאתי ירושלם‬
‫הגדולה‪ .‬לאלכםנרריא אחותי תקטנת‪ .‬עד מתי ארוסי יושב אעליך ואני יושבת עגומה‪.‬‬
‫על סרש םייתי‪ :‬אילםא‪ .‬כלומר נכנס ובא לו‪ .‬לסרגו שהית נשיא‪ :‬ומאן דתני שםעק‬
‫בן שטה נשיא‪ .‬עובדא דאשקלון מסייעא ליה‪ .‬דהנן איר אלעזד מעשה בשמעון בן‬
‫שטח שתלה שסונים נשים באשקלון‪ .‬דתוו תמנן נשין הרשין יתיבו נסערת אשקלק‪.‬‬
‫יחיבן ומחבלן עלמא‪ .‬עמד שטעון בן שטח ביוס סגריר‪ .‬ונסיכ עימיח תסנן נוברין‬
‫נהירן‪ .‬ויהב בידיהון תמנן לכושי חרתין‪ .‬יחיבן גודקררין הדתק וכסיין על רישיחון‪.‬‬
‫ואמי להק אק נחרית צמרית חרא דסנא אתק לכשין‪ .‬ואין עשרית וסן תניינות אתון‬
‫עלק כולכק כחדא‪ :‬טי׳ אם אני נותר פעם אחת לבשו הנגדים‪ .‬ואס אני נוהר טעם‬
‫שנייה בואו עלינו‪ :‬וכיון דאחק עלון יחב כל חד וחד מנכון חרא ויטלטלונה מארעא ולא‬
‫מצלח‪ .‬אול קם על תרעא ד‪$‬ערתא‪ .‬אמרו ליה מה את כעי הכא‪ .‬אס׳ לק למילף‬
‫ולמילסא‪ .‬כל מינוי יעביד מה רהוא חכים‪ .‬ותות כל חדא והדא אמרה סה דהיא אפרד׳‪.‬‬
‫ומתיא חמרא‪ .‬או קפרא‪ .‬או חכשילא‪ .‬אפרק ליה מה את יכיל עביר‪ .‬אמר יכיל אנא‬
‫מציפור תרץ‪ .‬ומייתי הנא תמנין נוברין בחירין דכוותי לכישק תמנק לכושין נקרין יתבין‬
‫הכא עסחון חדיק ומתדיין לכון‪ .‬אמרין אוף אנן כי נעיין‪ .‬נחר צפר)חד( ]הד[ פעם זמן‬
‫ולבשין לנושיהק צפר זמן תיניינות עלון כלהק‪ .‬אם׳ כל סינר יהכס וטעמנין ואזלק‬
‫)וצלנונון( ]וצלבונין[‪ :‬אל תעש עצמך כעורכי הדיינין‪ .‬כמקבלי טענות שבכיר שמלמדים‬
‫בעלי דינין להערים ולהסדיר טעגותיהן היאך יטעגו‪ .‬כאותה שסצינו בתלמוד ככמה‬
‫מקומות ככתובות פרק נערה שגתםתתח‪ .‬בר׳ יוחנן יורי גחמן שםלסרין קרוביהם לטעק‪.‬‬
‫ומשעשו כך מתחרטין בעצמן‪ .‬ואומרין עשינו עעמינו כעורכי תדיינין‪ .‬מעיקרא סבר כוי‪.‬‬
‫ובברייתא כך שגיגו אל תעש עצמך כעורכי הדייגין‪ .‬רש נורסין כארכי‪ .‬באלף‪ .‬והיא‬
‫היא‪ .‬כיעד מלמד שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר הלכה או טעם אל תבהל להשיב‪.‬‬
‫ואל תהא יושב ושותק‪ .‬אלא שאל באיזה עיגיין הרין וכאיוה טעמ אמרוהו‪ .‬ואל תעש‬
‫עצמך כאילו אתה יודע טעם הדין כאותם שהן גדולים ובקיאין בדין‪ .‬כמו איש סלוני‬

‫‪,‬‬
‫)איוב ג (׳ בזמן שאדם רואה וכו׳ עיש באדר׳׳נ ועיין בחדב״א דכא פי‪-‬׳ג‪ .‬יהו בעיניך כרשעים‪,‬‬
‫בעיניך עד יהיו בעינ‪ 7‬השני‪.‬‬ ‫וכשנפמרין סי יך יחיו בעיניך ובו• כצ״ל ונשממ מהסופר ‪1‬‬
‫י ה ו‬
‫ם‬
‫>פנ‬

‫טצינו בסנהדרין ירושלמי וכוי הוא שם ש״ו ה״ו והובא זה הירושלמי בחגיגה פ״ב ה״ב בשינוי לשון‬
‫מזה‪ ,‬ועיין חוס׳ חגיגה ט״ז ע׳׳כ ד״ח אב ב׳׳ד‪ ,‬וגם הם הביאו הלשון בסגנון אחר ועיין רש״י סנהדרין‬
‫ס״ר ע״ב ד׳׳ה דבעיא מכסא וכו• שהביא גם הוא הירושלמי בשינוי לשון וגם לפני המהבר היה‬
‫נוסהא• אחרוג עובדא באלכסנדרייא מסייע ליה כצ׳׳ל‪ .‬ער טתי ארוסי וכוי בירושלמי סנהדרין עד‬
‫מחי כעלי שרוי בתוכך ואני יושכח בביתי‪ ,‬ובירושלמי חניגה איחא עד מחי ארוסי יושב אצלכם‪.‬ואני'‬
‫יושב עגומה עליו‪ ,‬פירש מיחי גו אילפא‪ ,‬ופירש חיפימ פירש לבוא בתוך חאגיה יכן פירש גס כן‬
‫הק*ע‪ .‬ולכאורה היה נראת לתקן גם ברברי המחבר עגומה עליו‪ ,‬אך מיפירש נננס ובא לו‪ ,‬שיט‬
‫דהיה גייסתו על פרש מייחי אילפא )ושתי חנקודוח שבין מייתי לתיבת אילסא צריך למחוק( ופירושו‬
‫ואזלון‬ ‫נכנם ובא לו לפרוש כספינה לים‪ ,‬ונוסחת המחבר יוהר קרובה לגירסח הירושלמי חגיגה‪.‬‬
‫ברי יוחנן הוא בכחובוח נ׳יב ע״ב‪ .‬ודי נהמן שם פי׳ו ע׳׳א מעיקרא סכר וכוי‪.‬‬ ‫וצלבוגין כצ״ל‪.‬‬
‫ובברייחא בך שנינו אל חעש וכוי מלמד שאם באח לבה״מ וכו• עיין אדר״נ ריש פרק עשירי ועיין‬
‫ירושלמי כתובות פ״ר ה׳׳י וירושלמי ב״ב פייט הייה ובערוך עדך ערכאות‪ .‬ויש נורבין כארכי באלף‬
‫וכוי עיין כ״ב קם׳־ד ע״ב שנה ראשונה קורי! לו ארכ! שניה קורי! לו דיגין‪ ,‬ובמדרש רות פסוק וימת‬
‫‪471‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫ארכן ובאגדה יש ארכי הרבה‪ .‬וכי חושי הארכי שהיה יושב ויועץ בראשי ערכאות של‬
‫מ ד ‪ :‬רש לשרש אל חעש עצמך בארכי הדייגין‪ .‬לכםוח בגי אדם לדץ לסניך ביחיד שהן‬
‫רשאין ולא אתה‪ :‬וכשיהיו בעלי הדין עומדין לסגיך בתחילתו של דין כדכח• ועמדו שגי‬
‫האגשים‪ .‬יהו בעיניך כרשעים‪ .‬שלא תהרהר בלבך לומר זה זכאי יותר סוה‪ .‬שמתוך כך‬
‫הראה לו זכוח ולא חובה‪ .‬ושמא חייב הזא‪ .‬אלא שניהן יהו בעיניך כחייבין‪ .‬וחמש׳‬
‫אחריה׳‪.‬אס מערימים בטענותם‪ .‬וכשגסטרין מלמניך‪ .‬לאחר שקיבלו עליחן את הדין שלא‬
‫תחשדם בשום דבר אלא הכרע שניהן לזכות‪ .‬שזה היה סבור בברור שזה חייב לו ואינו‬
‫כך‪ .‬תה נשבע על הוראי‪ .‬והר זהיר בדבריך‪ .‬שלא תאמר לחם דבר שיוכלו לחבין מתוכו‬
‫מה יאמרו כדי להחזיק את הדברים‪ .‬כאדם האומר שמא כך וכך היה‪ .‬שלא ילמדו לשקר‬
‫מתוך דבריו ויאמרו כך היה כאשר דברת ולא היה מעולם כן‪:‬‬

‫שמעיה ואבפולי־ון קבלו מהס׳ שמעיה אוסר אהוב את המלאכה ושנא את‬
‫הרבנות ואל תתוודע לרשות‪ :‬ואכטליון אזמר חכמים הזהרו‬
‫בדבריכם שמא תחובו חובת נלות ותגלו למקום מים הרעימ וישתו‬
‫התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתהלל‪:‬‬
‫א ה ו ב את המלאכה ושנא את הרבנות‪ .‬שכך אמרו חכמימ נמלה מלאכה שמהממת‬
‫את בעלה‪ .‬ואל יחזיק אדם עצמו כגדול שלא לעשות מלאכה‪ .‬שכן אמר לו רב‬
‫לרב כהנא סשוט נכלתך בשוקא ולא תימר כהגא רכא אנא‪ .‬נברא רבא אגא )וסבי‬
‫כיח( ]וסניא בי[ מילחא כדבת׳ טוב נקלה ועבד לו וגומי‪ .‬ועוד אמרו חכמים כל מ*‬
‫שאינו לומד את נ מ אומנות מלמדו לסטיות שמתוך שאיגו יודע להשתכר במלאכה הוא‬
‫גוזל וחומם ומלסטם את הבריות )ובביר()ובברייתא( שנימ‪ .‬ר׳ יהודה אומר הרי שאין‬
‫לו מלאכה שיעשה וחית׳ לו חצר חריכה ושדח חרב‪ .‬סגיין שילך ויתעסק‪ .‬ת־ל ששת‬
‫ימים תעבוד‪ .‬מה תיל בל מלאכתך‪ .‬להביא כל מי שיש לו חצר שילך ויתעסק בה‪ .‬וזהו‬
‫ושנא את הרבנות‪ .‬שישסיל עצמו כרי להשתכר‪ .‬ואל תתודע לרשות‪ .‬שאשילו תנהוג‬
‫כדבגות‪ .‬מ־־ס רבנות שהיא מצד המלכות אל תאהב שסוף מעליל עליך ונוטל כל עמלך‪.‬‬
‫כדרך שהמלכות עושה‪ .‬ובברייתא שנינו ושנא את הרבנות‪ .‬מלמד שלא יהא אדם מניח‬
‫עטרה לעצמו אלא יניחו לו עטרה אחרים‪ .‬וכן הוא אומר יהללך ור ולא םיך‪ .‬ומצינו‬
‫בשאול בשעה שאמר לו הק׳ עלה היד‪ ,‬מחחבא בין הכלים‪ .‬שנאמר ויאמר ר׳ הנה הוא‬
‫נהבא אל הכלים‪ .‬מה טעם לסי שאמרו הוי קבל וקייס‪ .‬ודד שסל וחייה‪ .‬ועוד אמרו‬

‫אלימלך וכו׳ ארביות ארניות ה! וכו׳ ועמדו שני אנשים )דברים י״ט( שזה היה סבור בבהר שזה‬
‫חייב לו וכוי וכמו שאמרו סנהדרין ז• ע• א ראזיל כבי רינא שקל גלימא ליזמר זמר וליזיל גאורחא‬
‫נדולה מלאכה שמחממח וכו׳ נימין ס׳׳ז ע״ב‬ ‫ופירש״׳ הואיל ודין אמח דנו לא הפסיד כלו• וכר‪.‬‬
‫״‬
‫יב־תשלםי סאה פ א ה״א ובחרת בחיים‬ ‫ובנדרים מ״ט ע״ב נ ת ל ה מלאכה שמכבדת את בעליה‪.‬‬
‫וו אומנות‪ ,‬ועיין ב״ק ע״ט ע״נ אסר ר׳ מאיר בא וראה במה גדול כה של מלאכת שור שבטלו‬
‫ממלאכתו חמשה שה שלא נמלו מבלאכתו ארבע‪ .‬ובדוםפתא ב״ק פרק שביעי ר״מ אומר בא וראה‬
‫כמה דביבה מלאכה ל‪0‬נ׳ מי שאמר והיה העולם שיר מפני שבטלו ממלאכה משלם ה• שה שאין‬
‫לו מלאכה משלמ ר׳‪ ,‬ועיין בב״מ ל׳ ע״י רתני רב יוסן! והודעת להמ וח בית חייהם פירשי׳י ללמוד‬
‫‪ onb‬אומנות להתפרנס כו‪ .‬וזד‪ ,‬ילא בפיר״‪.‬״י ב״ק ק׳ ע״א ביח חייהם ת״ת‪ ,‬ועיין מדריש קהלת שייט‬
‫פסוק ראה חיים עס אשה אשר אהבת אנר רבי מיעום עדה קרועה קנה לך אומנות עם ההורה‪,‬‬
‫ונראה שכמכו כזה על הדרש הנ״ל וגחרת בחיים וו אומנות‪ .‬פשוט נבלתך בשוק וכו• עיין פסחים‬
‫קי״ג ע״א‪ ,‬וב״ב ק י ע״א וברשב״ם דם‪ .‬וסגיא ב׳ מילהא כצ״ל‪ .‬כדכחיב כוב נקלה ונו׳ )מעלי י״ב(‪,‬‬
‫כל מי שאינו לומד א ה בנו אוי־נוח וכוי קידושין כ״ט ע׳ א‪ ,‬ועיין דם ל׳ ע״ב ובםירע״י ראה הייס‬
‫אומנות שהחיה ;י עם «שח וכוי ‪%‬יץון צלבוח ח• ע״ב ר ש ״ דייה חיוחיה ומי‪ .‬ששת ימימ תעבוד‬
‫ובבי־ייתא שנינו כצ״ל והוא באדר״נ פי״א ריב״ב אומר מי שאין לו מלאבד‪ .‬וכוי‪.‬‬ ‫וגוי )שכות כי(‪.‬‬
‫ובברייתא שנינו ושנא וכוי‪ .‬יהללך זר ולא פיך )משלי כ״ז(‪ .‬הנה הוא נחבא אל הכלים )ש״א יי(‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪472‬‬

‫קשה רכנות שמקברת אח בעלה שכן מנינו כיוסף שמת קודם לאחיו‪ .‬שנאמד רסת יוסף‬
‫וכל אחיו‪ .‬וכל כך למה‪ .‬לשי שנהנ שרדה בעצמו‪ .‬רבנוח‪ .‬שררה‪ .‬ואל תתוודע לרשות‪.‬‬
‫שנינו כברייחא שלא יוציא אדם שם במלכוח‪ .‬שמחוך שמוציאין לו שם סוף שנוחנין בו‬
‫עיניהן והורנין אותו ונוטלין ממנו את ממונו‪ :‬רשות‪ .‬היא המלכות‪ .‬שהרשות בידה למתוח‬
‫ולהסניר להשקיט ולהרשיע‪ :‬וליתן רשות ולבטל רשות‪ .‬כדאי ס־ק דסוטה נכי גדולתו‬
‫של משת שבח של דיוזני היחד‪ .‬ניטלה רשוח מזח וניתנה לוה‪ .‬כלומד ניטלה שרמתו‬
‫של משי׳ וגמעה ליהושע‪ .‬וכן גבי מעלה אמריי בחנינה‪ .‬אמר אחר כלבו חס ושלום‬
‫שמא שחי רשויוח יש‪ .‬ואבטליון אומר חכמימ הזהרו‪ .‬הוא קורא לחכמימ ואומר להמ‬
‫הכמים הזהרו‪ .‬שמעו והבינו‪ .‬מה שאנו אומרי׳ לכם‪ .‬חזחרו כדבריכם‪ .‬ממדרש בברייחא‬
‫ראו שלא תודו שלא כדברי חורה‪ .‬ותחיינו עליה גלות‪ .‬ועוד הזהמ למי אתם שונים‬
‫שתאמרו דבריכם לתלמידים יריא׳ השם ולא להדיוטות‪ .‬שמא הם יורו שלא כדברי תורה‬
‫ותחיינו עליו גלות‪ .‬ותגלו למקום מים הרעים‪ .‬אילו הנוים‪ .‬שנאמר בהן )הם( ]הן[ נוים‬
‫כמר מדלי‪ .‬רשחו התלמידים הנאים אחר‪ .‬שתגלו‪ .‬וילמדו ממעשה וערם וימותו‪ .‬כסה‬
‫שגאמר ויהעדבו בגרם וילמדו ממעשיהם‪ .‬וגמצא שם שמימ מתחלל על ידכם‪ .‬שגרםחם‬
‫לעצמכם גלות‪ .‬ואומות העולם וחמינין אומר שאין בשכינה כח להצילכם רבתי וקדשחי‬
‫את שמ״הנמל אשר הללוהו בית ישיא; באמור להם עם ״יי אלה ומארצו יצאו‪ .‬ואני‬
‫אומר הכמים הוהרו לדבריכם‪ .‬שלא תאמרו דבר קל ברברי תורה‪ .‬ואשיי אתם עומדין‬
‫עכשיו נמקום נני תודה שאתם יודעים נהם שלא )ישקדו( ]*שקרו[ מתוך דבריכם‪ .‬שמא‬
‫תחובו חובת נלות‪ .‬כמו שמעינו בהרבה תלמיד* הכמים שנלו מארץ ישראל לננל ומבכל‬
‫לארץ ישראל‪) .‬והגלו( ]ותגלו[ למקום עמ־ הארץ שמגהנס רע‪ .‬וילמדו התלמידים‬
‫העומדים אחרי כן ממעשיהם רוס־סו להקל נדנד׳ תורה מתוך רכריהם‪ .‬וימותו‪ .‬כרכתי‬
‫כ׳ רכים הללים השילה‪ .‬וגמצא שם שמים מתחלל‪ .‬שאומ׳ אוי לו לםלוגי שלמד תורה‬
‫ראו מה אירע כו‪ .‬ווה שכמונו רנ נקעה מצא וגדר כה גדר‪:‬‬

‫הילל ושמאי קבלו מהן׳ הילל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום‬
‫ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ :‬הוא היה אומר נגד‬
‫שמא אבד שמיה ודםדםיף יוסיף ודלא ]מוסיף( יםיף׳ ודלא יליף קטלא חייב׳‬
‫ודאשתמש בתגא חלף‪ :‬הוא היה אומר אם אין אני ל־ מי לי׳ וכשאני‬
‫לעצמי מה אני ואם לאו עכשיו אימתי‪ :‬שמאי אוסר עשה תורתך קבע‬
‫אמור מעט ועשה הרבה והו* מקבל את בל האדם בסבר פנים יפות‪:‬‬
‫ה י ל ל ושמא*‪ .‬ולשון המקרא הלל בדברי הימים‪ .‬הוי מחלםידיו של אהרן‪ .‬הוי למד‬
‫ממעשיו‪ .‬אוהב שלום‪ .‬שנינו בביייתא מלמד שיהא אדם מרף שלומ במו שהיה‬

‫וימת יושף וכל אחיו )ששיח אי(‪ .‬לסי שנהג‬ ‫הוי קב־• וקיים סנהדרין י״ד עי׳א ישש צ״ב ע״א‪.‬‬
‫שררח ובו׳ ברבות ניה ע״א ועיי! יומא שיו ע״ב וחדשות ובו׳ וברש׳׳י םקברח בעליה שנאמד ויםח‬
‫שבח של רמוני‬ ‫יוסף תחילה‪ .‬ועיין סוטה יי׳ג עי׳ב‪ .‬שנינו בברייתא שלא יוציא ובו׳ אדר״נ שי״א‪.‬‬
‫וכו׳ סוטה י״נ ע״ב‪ .‬יעיין בשירש״י דייה דיוזגי ובו׳ ועיין לעיל סי׳ קמ״א ומשיב שמ אוח ס״נ‪.‬‬
‫שמא שחי רשויות יש חנינח ט״ו ע״א‪ .‬ראו שלא חורו שלא וכו׳ עיי; באדר׳׳נ סוף פי״א׳ וכחדב״א‬
‫רבא פ״ב כך •מנו חכמים הזהדו בדבריכם שמא תורו ובר‪ .‬שנאמר הן גדש במר מדלי כצ״ל‬
‫)ישעיה מי( ויתערבו בגוים וגו׳ )תחלים ק״ו( וקדשחי אח שמי אשר ׳חללהו כיח ישראל באמור‬
‫להם עב ה׳ אלה ומארצו יצאו הבר שלשה פסוקים האמורים ביחזקאל ליו לפסוק אחר‪ .‬שלא‬
‫יפקרו וכו׳ כצ״ל‪ ,‬והגל! ונו׳ בצ׳׳ל‪ .‬כי רבים חללים השילה )משלי ד ( ‪ .‬בקעה יל‪8‬א ונדר בה נדד‬
‫שניט בברייתא מלמד זבי׳ אבדר״ג ריש פי״ב ע‪-‬ש‪.‬‬ ‫עירובי; ו׳ ע״א‪ ,‬ישם ק׳ ע׳׳ב חולין ק׳י עי׳א‪.‬‬
‫שגא׳ בשליש ובמישור הלך אחי וגו׳ )מלאבי גי(‪ .‬וכן בי; איש לאשתו ובו׳ שאש אמר אדם לאשתו‬
‫וכ; הוא בפירש״י וייחא באדרי׳נ לסניגו שם‪ ,‬וכעין זה מכופר על ר״מ עיין ירושלמי פ״א דסוםה‬
‫‪473‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫אהרן רודף שלום בין כל אהד ואחד‪ .‬שנאמר כשלום ובמישור הלך אתי‪ .‬הרי שני כני‬
‫אדם שעושין מריבה זה עם זה הולך אהרן ויושב לו אצל כל אחד ואחד‪ .‬ואמר לו בני‬
‫ראה הכירך מתו אומד חדי ממדף את לבו ומחנק עצמו ומתלש כשערו‪ .‬ואומר אוי לי‬
‫היאך אשא עיני ואראה את הכירי בושתי ממנו שאני סרההי עליו‪ .‬ויושב אהרן אצלו‬
‫עד שמוציא כל קנאה שבלבו‪ .‬ואחר כך הולך אצל חבירו ואומר לו כך עד שמתביישץ‬
‫זה מזה ונושקין זר‪ .‬את זה‪ .‬וכן כין איש לאשחו היה אהרן מטיל שלום‪ .‬שאם אמר‬
‫אדם לאשתו קונם שאין את נהנית לי ‪.‬עד שחרוק בשניו של כהן נדול הולך לאשה‬
‫ואומר לה השתי בעיני ותק שלך רסואתי ורוקקת לו בעיניו‪ .‬והיינו רכת׳ באהק ויבכו‬
‫אותו כל בית ישר׳ אגשים ונשים‪ .‬שהיה מטיל שלומ בין איש לאשחו‪ .‬ואילו כמשה‬
‫נאסר ויבכו אותו בני ישראל אגשים בלבד‪ :‬ורודף שלום‪ .‬שנאמר בקש שלום ורדסהו‬
‫בקשהו במקומך ורדםהו במקום אהר‪ .‬אוהב את הבריות‪ .‬עיניין אחר הוא ואינו מוסב על‬
‫תלמידיו שר אהרן‪ .‬כלומר ועור הר אוהב את הכריות‪ .‬ומציגו כביר שכן אנשי סנדל‬
‫מתוך שהיו אוהבין זה לזה לא רצה הק׳ לאבדן אלא לכלכלן‪ .‬אבל אגשי סדום שהיו‬
‫שונאץ זה אח זה איבדם מן העולם‪ .‬שנאמר ואנשי סרס רעים וחטאים‪ .‬רעים זה עם זה‪.‬‬
‫וחטאים מילוי עריות‪ .‬ועוד אסרו הבסיס שאמילו ישראל עובדי ע״ז ושלום ביניהן אין‬
‫כל אומה ולשון שולטת כהן‪ .‬שנאסר הבור עצבים אשדים הנה לו‪ .‬וקשה היא המחלוקת‬
‫שאשילו ישראל מקיימין כל התורה כולה כיון שיש סהלוקת ביניהן הם נעשים הסקר‪.‬‬
‫וחולין למזיקין‪ :‬ומקרבן לחורה‪ .‬שנינו בברייח׳ שיהא אדם מסקח את הבריות ומקרבן‬
‫לתורה תתת כנס־ השב־נת ובאותו שבא לסני הילל עצמו‪ .‬ואמי נייריני על מנת שתשימני‬
‫כהן נתל‪ .‬בסיב דשבת‪ .‬שכל המלמד תורה לחבית מעלה עליו הכת׳ כאילו ילדו‪ .‬שנא׳‬
‫ואת הנמש אשר עשו בחרן‪ .‬ותדנ׳ אונקלוס וית נסשתא דשעבידו לאורייתא בחרן‪ '.‬וכל‬
‫כך למה‪ .‬מסר שמביאו לחיי העולם הבא‪ :‬הוא היה אומר‪ .‬הוא הילל היה אומר ד׳‬
‫דברים בלשון הבבלי‪ .‬נגד שמא אבד שמיה‪ .‬כיצד מלמד שלא יוציא אדם שם במלכות‬
‫שכיון שיצא לו שם הורנין אותו ונוטלין את ממונו‪ .‬נגד‪ .‬מושך‪ .‬כמו משכו‪ .‬ומתרגם‬
‫מות‪ .‬אם ראית אדם שהמשיך עליו את השם הרי הוא כמו שאבד כבר שמו‪ :‬דיא ננר‬
‫שמא‪ .‬המשך עליז שם תורד‪ ..‬׳שעוסק כתורה להתנאות כה ולא לשמה אינו זוכה לשם‪.‬‬
‫וכן הוא אומר אם נבלת בהתנשא‪ .‬אמ נושא ומנביח את עצמו אחריתו יהיה נבל‪ .‬שכל‬

‫ה״ד‪ .‬ובמדרש וי״ר ש״ט וכמדבר ש״ס‪ ,‬ודברים ש״ה‪ .‬והיינו יכתיב כאהרן ויבבו אוחו וכר לא העתיק‬
‫לשון הכתוב וינכו אח אהרן שלשים יום כל בית ישראל )כמדבר כי( רק הדרש דנני אחר! כחיב‬
‫כל כיח ישראל ימשמע נם הנשים‪ .‬ובמשה נאמר ויכבו בני ישראל ונוי ודברים ליד‪ (.‬רמשמע אנשים‬
‫לכד ילא נשים יר׳יא כארר׳־נ שם‪ ,‬וכסשרא ש׳ שמיני ומניו שאהרן רודן( שלוש כישראל שנאמר ויראו כל‬
‫העדה כי נוע אהרן ויכבו את אהרן שלשים יום כר בית ישראל ובמשה הוא אומר ויבכו בני‬
‫ישראל את משח ובד ע״ש‪ .‬שנאי בקש שלום ורדפהו )תהליים ליד( בקשהו במקומך וכוי ארר״נ‬
‫שם‪ .‬וכן הוא בירושלמי שאה שיא ה״א‪ ,‬ובמדרש תנחוטא פרשה חוקת‪ .‬ומצינו כב־־ר שבן אנשי‬
‫מגדל וכף ׳;יין בר׳׳ר םל״ח‪ ,‬ובאדו׳׳נ םי״ב‪ .‬שנאי ואנשי סדו‪ 0‬רעים וחסאים וגו׳ )בראשית ייג(‬
‫רעים זה עם זר‪ .‬וכו׳ עיין בארר״נ שם‪ ,‬ועיין סנהדרין קי׳ט ע״א‪ .‬שאפילו ישראל עובדי ע״ז ושלום‬
‫ובו׳ בר״ר שליח ובמד״ר סי״א‪ ,‬ובמדרש תגחומא פ׳ שופטים‪ .‬ובמס׳ ד״א זוםא ם״ט‪ .‬שנאמר ח מ ר ־‬
‫עצבים אפרים הנח לו )הושע די( שיהא ארש מפקח את הכריות וכו• לפנינו באדר׳׳נ םי״ב הנירםא‬
‫שיהא אדם מ ק ‪ 8‬ה אח הבריות וג״ג לש‪:‬ן ‪:‬צוה והוא דחוק‪ .‬וגירשה המחבר מפקח זבז׳ הזא ישר‬
‫וטוב‪ ,‬וענינו שמתכיס את הבריות ומקרבן לתורה זבו׳‪ .‬גיירי‪:‬׳ על מנח ובו׳ עיין שכח ל״א ע״א‪.‬‬
‫כל המלמד תווה להכירו וכוי סנהדרין י״ש ע״כ‪ ,‬ושם צ׳־ט ע־׳ב‪ .‬ושם איתא כל הכזלמר כן חבירו‬
‫תורה ובו׳ ועיין באדר״נ שם‪ .‬ואת הנפש וטי )בראשית יב( ועיין פסיקתא רכהי םמ״נ וכי אברהם‬
‫ברא נפשות או שרה ובו׳ ובספרי פ׳ ואתחנן‪ .‬ובמדרש כר״ר פל־ט ושם פש׳׳ד וכמד״ר פי י״ד‪ ,‬שה״ש‬
‫ש׳יא ששוק לריח שכגיך טובים ונוי ובזוהר פ• ל״ל דן( ע־ט ע״א‪ .‬הוא הילל תית אוםר ד׳ דברים‬
‫שעוסק בתורה להתגאות בה וכו׳ עיין‬ ‫בלשון הבבלי וכוי הוא לשון אדר״; סוף שרק י״ב ע״ש‪.‬‬
‫חוסי נזיר כ״ג •;*ב דיה שמחוך ‪1‬כ‪1‬׳ והבא קאטר שעוםק בתורה •שלא לשטר‪ .‬להתגדר ולקנות‬
‫שש‪ ,‬ועיין חום׳ סיבה ביב ע״ב דיה לעולם וכוי ותום׳ ברכוח י״ז ע׳׳א ד״ה העושה וכר וחום׳‬
‫חעניח ז• ע׳יא דיה ובל העוסק וכו• וי״ל דחרי שלא לשמה הוי וכוי וחום׳ שסחיט נ׳ ע׳־ב ד״ה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪474‬‬

‫הרודף אחר שררה‪ .‬שררה נורחח ממנו‪ .‬והדוחק את השעה שעה מחקתו‪ .‬כפל שמעינו‬
‫בקרח‪ .‬ובאבשלומ‪ ,‬ובאדגיה נץ חגית‪ :‬ורלא מוסיף יסיף‪ .‬שגו רבותינו שאם שגה אדם‬
‫מסכת אחת או שהים ואינו מוסיף ומהזר עליהן סוף שישכח אח כולן‪ .‬מאחר שהוא‬
‫מייאש מהן ותלמודו נספה וכלה בידו לפיכך זקוק הוא לחזר אחריו‪ .‬יסיף‪ .‬כמו וזכרם‬
‫לא יםוף מזרעם‪ .‬ד־־א דמוסיף טברו באב ואילך ללמד בלילות שהרי ארוכות הן מיכן‬
‫ואילך‪ .‬יוסיף יוסיפו לו ימים ושנים‪ ,‬כדאמ׳ בשילהי תענית‪ ,‬ודילא מוסיף שאינו סוכר‬
‫בתלמודו ללמד דבר מתוך דבר‪ .‬ואף אינו מוסיף מן הלילות על הימים ללמד‪ .‬יסיף‪.‬‬
‫יאםף‪ .‬מאי יאסף‪ .‬תרגם רב יוסף תקבריניה אימיה‪ .‬בשילהי תענית‪ .‬ודילא יליף‪ ,‬מי שלא‬
‫למד תורה מימיו‪ ,‬קטלא הייב‪ .‬חייב מיתה‪ .‬דין הוא שימות שין היא מידותיה של תורה‬
‫מכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו הן‪ .‬כיצד‪ .‬למד אדם תורה כי היא חייך ואורך‬
‫ימיך‪ .‬לא למד‪ .‬הרי ימיו םתקערין‪ .‬ומסתלק מן העולם‪ .‬וכן הגא אומר ושסתם את דברי‬
‫אלה‪ .‬זכה נעשית לו‪ ,‬סם חיים‪ .‬לא זכה נעשית לו סם מות‪ .‬וכדאי משמחי לב‪ .‬זכה'‬
‫משמחו‪ .‬לא זכה סשמהו‪ .‬יש משניות שבתי בהן ודילא יסבר קטלא קסמין‪ .‬אם אינו‬
‫מוכר בתלמודו הכל קוססין ומתנבאים עליו שמיתתו קרובה לבא‪ .‬ואית משניות דגרסי‬
‫ודי לא ישפר‪ .‬מי שאינו משפר בתלמודו גייכין דבר מתוק‪ .‬ושלשתן לשון אחד הן‪.‬‬
‫ודאשתמש בתנא חלף‪ .‬ושנשתמש בכתרה של וצרה‪ .‬שמתגאה וסשתחץ על כני אדם‬
‫ומראה כעצמו בחר לכבדו כשביל כבוד התורה‪ .‬הלף‪ .‬נפרד מן העולם‪ .‬ולא יאריך ימים‬
‫כצל אשר אינינו ירא מפגי האלהים‪ .‬שאינו עוסק בתורה לשמה אלא ליהנות' עצמו‪.‬‬
‫שכן מעינו בנדרים בפ׳ קונם יין שאיני טועם בר׳ טרפון שבא מעשה לידו והיה דואג‬
‫על דבר זה כל ימיו‪ .‬ועוד יש לםרש המשתמש בתלמוד חכם שנטל כתר של תורה‪ ,‬חלף‪.‬‬
‫שכן מציגו בגדרים‪ .‬שגענש אברהם על שעשה )אננדייא( ]אגגרייא[ בתלמידי חכטיש‬
‫שגאמר וירק את חגיכיו ילידי ביחו‪ .‬ועור ק״ו שהרי תלמידי חכםימ הן בלי תשמישו‬
‫למלכו של עולם‪ .‬ומה אם מלך כשר ודם אין רונכין על סוסו ואין םשתמשין בשרביטו‪.‬‬
‫המשתמש בטכסיסו של מלכו של עולם על אחח כמה וכמה שחייב מיתה‪ .‬ואעפ׳־כ אמרו‬
‫חכמים לישתםש איגיש במאן רועי ארכעה ולא לישתמש במאן דתגי שיחא‪ .‬וכברייתא‬
‫שגיגו ודאשתמש כתגא אבד ואזיל ליה‪ .‬מלמד שכל המשתמש כשם המפורש אין לו‬
‫הלק לעולם הבא‪ .‬אי גמי המשתמש בכתרה של תורה‪ .‬הלף‪ .‬אין לו עוד שכר תורה‬
‫שהרי קיבלו בכך שהרי מכבדין בכך אותו‪ :‬הוא הילל היה אומ׳ אם אין אגי לי מי לי‪.‬‬
‫מפורש בברייתא אס איני זוכה בי‪ .‬מי הוא שווכה בי‪ .‬וכשאני זוכה לעצמי מה אגי‪ .‬ואף‬
‫בזמן שאני טורח לעצמי‪ .‬מה אני‪ .‬לכמה עולה הזכייה הא ודאי אינה עולה אלא לדבר‬
‫מועט ככל מה שאני טורח‪ .‬כסו שאמר )ר׳ שמעון( ]מר עלקכא[ אלרלדן רד‪/‬יקא וזלללין‬

‫וכאן ונו׳‪ .‬אס נבלת בהחנשא וני׳ )משלי ל ( עיין ארר״נ פי׳יא‪ .‬הרודף אחר שררה וכו׳ טדרש‬
‫תנהומא ‪6‬׳ ויקרא‪ .‬וחרוחק את השעה וכו׳ ברבות ס״ד ע'א ופירש״י כנון אנשלום שבקש למלוך‬
‫שנו רבוחינו שם שנה אדם וכוי אדד׳׳נ סוף פי״ב‪ ,‬וזכרם לא יםוף‬ ‫בחזקה‪ ,‬ועיין עירובין יי׳ג ע״ב‪.‬‬
‫מזרעם )אפחד טי(‪ .‬ורלא מוסיף וכו׳ עיין תעניח ל״א ע״א‪ ,‬וב״ב קכי׳א ע׳׳ב‪ .‬כי הוא חייך וארד‬
‫י ‪ 7 °‬וגו׳ )דברים לי( ושמתם את דברי וגו׳ )שם י״א(‪ .‬זבה נעשית לו סס חיים וכו׳ יומא ע׳יב ע״ב‬
‫ועי׳ שכת *׳׳ח ע״ב ותענית ז• ע״א‪ .‬זכה משמחו ע״ יומא שם‪ .‬מי שאינו משוד בתלמודו להכין דבר‬
‫מחזך )זנבתב בציד! עייל מתוק( ונראה שצ״ל להבין רבד מתוך דבר‪ .‬שכן מצינו בנדרים ובו׳ עיין‬
‫נדרים ם׳׳כ ע״א‪ ,‬ובב׳יק ג״ט ע״כ איל גברא רבה אנא וכוי ועיין בח״א מהרש״א שם‪ .‬המשתמש‬
‫כח׳׳ח וכר על שעשה אננרייא ובו׳ בצ״ל נדרים ל״ב ע׳׳א‪ ,‬ועיין זוהר משפטים רף קט׳׳ז ובג״ד מאן‬
‫דטשתםש במי ששונה הלכות‪ ,‬עליה אוקמוה רבנן דאשתמש בחגא חלף‪ .‬שנא׳ וירק את חניכיו‬
‫וגוי )ב‪-‬אשית י׳׳ר( לישתמש אינש במאן וכי׳ ולפנינו מגילה כ״ת ע*ב איתא !אמר עזלא לשתמש‬
‫איניש נמאן דחני ארבעה ולא לשתםש במאן רמחני ארבעה ופירש הרא״ש דתני ארבעה מי ששונה‬
‫ארבע סדרי משנה‪ .‬ופירש דמחני מי שלומד הש״ס ארבעה סדרי‪ ,‬והוא מפירש הרי״ף שרק שלישי‬
‫ועיין בריין שם‪ .‬ובברייתא שניט זדאשהמש וכו׳ עיין בארר״נ סוף שי״ב‪ .‬אם אני זוכה בי וכוי עיין‬
‫בנוסהא שלשניט כאדר״נ פי״ב‪ ,‬ועיין בזוהר שרשה טשפםים )רף קט״ו ע״ב(‪ .‬כמו שאמר מר ע־קבא‬
‫‪475‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫קלילא‪ .‬שקשין הן חיי העולם תכא לקנותם‪ .‬ואם לאו עכשיו אימתי‪ .‬ואם איני זוכה‬
‫לעצמי בח י מי הוא שיזכה לעצמי‪ .‬לאחר מיתה‪ .‬וכן הוא אומר כי לכלכ הי הוא שוב‬
‫‪.‬מן האריה המת‪ .‬זה רשע שםחקיים בעולם הזה שאם יעשה חשובח הק׳ מקבלו‪ .‬אבל‬
‫צדיק ביק שמת שוב אינו מוסיף זכות‪ .‬ובסיב ]דעירובין[ דורשו בעיניין אחר‪ ,‬ועוד א ט ח‬
‫חכמים מי שטרח בערב שבת אוכל בשלח‪ .‬מי שלא טרה מה יאכל בשבת‪ .‬שמאי אומ׳‬
‫עשה תורתך קבע עשה לך עתים לתורה וקבע לך זמן ללמוד תזדה‪ .‬והתבטל סעסקיך‪.‬‬
‫שאם אי אחה עושה כן מחוך טירוד עסקיך אחה מחבפל ונואש מן התורה‪ .‬קבע כמו‬
‫)שיחבעוד׳ן( ]שיתבעוהו[ לדין העהיד לסני מי שאמר והיה העולם‪ .‬קבעת עתים לתורה‬
‫כוי‪ .‬ובאור לארבעה עשר‪ .‬דלא ליסתח איניש בעידניה באורתא דתליסר נחני ארבסר‪.‬‬
‫דילמא מתוך כך שיקבע עצמו ללמד םשכא ליה שסעתתיה‪ .‬וכוי‪ :‬דיא עשה תורתך‬
‫קבע כסו שאסרו תכסיס‪ .‬מאי דכת׳ )ושננם( ]ושננתם[‪ .‬אל תיקרא ושננתמ‪ .‬אלא‬
‫ושלשתם‪ .‬לעולם ישלם ארס שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש כתלמוד‪ .‬ומי‬
‫ידע כמה חיי‪ .‬לא נצרכא אלא ליומי‪ .‬ולפיכך תיקנו דבר יום כיומו בשחרית שליש‬
‫במקרא‪ .‬כוי‪ :‬ושלשתן בקרכנות איירו‪ .‬ולכך לא נתקנו מע־א‪ .‬רתסילות כנגר תמירים‬
‫תיקנום‪ :‬ונבריית׳ שנינו‪ .‬עשה תורתך קכע‪ .‬כיצד מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם‬
‫כביה המדרש‪ .‬אל יעשה אוחו עראי אלא קבע‪ .‬ומה שלמד אדם יעשה ואתר כך ילטור‬
‫לאחרימ שיעשו‪ .‬שנאסר ולמדתם אותם ושמרחם לעשוחס‪ .‬אמור מעט ועשה הרכה‪.‬‬
‫יותר ממה שתאמה כמו ששנו )רבעו( ]רבותינו[ באברהם שאס• למלאכי השרת םת‬
‫הריבה אתם סועדים‪ .‬שנאמר ואקחה סת לחם‪ .‬וכאהרונה במה הביא לסניהן נ׳ סאץ‪.‬‬
‫רקח חמאה וחלב ובן תבקר‪ .‬והאכילם נ׳ לשונות כחרדל שנאסר בן נקר רך וטוב‪ .‬שבן‬
‫נקר מסתמי וך‪ .‬ומדכת׳ רך‪ .‬ללמד אשני‪ .‬וטוב להורות אשלישי‪ :‬אבל הרשעים כים‬
‫ננרש‪ .‬שאוס• הרבה ואשי׳ מעט אינס עושין‪ .‬שכך םצינו בעפרון שבתחילה אמר השדה‬
‫נתתי לך‪ .‬ואהר כך נאמ׳ ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא‪ .‬וכת׳ וישקל‬
‫אברהס ונומ׳ עובר לסוחר‪ .‬כתרנומו‪ .‬עוכר בכל הארצות שאין אדם פוסלו‪ .‬כלזטר‬
‫שהיה מקפיד על המשקל והוסיף לו את הקלבונות‪ :‬והוי מקבל את כל האדם בסבר‬
‫פנים יפות‪ .‬שאם נכנסו אורהים אצלך קבלם ברצון‪ .‬שיהא סברך ודעתך טוב‬
‫להם‪ .‬ואף להם יוורע ויסגרו שכסבר פנים יפות ובחבר טוב ובלב טוב אתה נותן‬
‫להם‪ .‬מפני שכל חעושח ואין דעתו נוחה בכך פניו משתנות ברע‪ .‬ושנו רבותיי‬
‫מלמד )שאין( ]שאס[ ארס נותן לחנית כל מתנות שבעולם ומניו כבושות בקרקע כאילו‬
‫לא נתן לו כלום‪:‬‬

‫וכו׳ מ ד ל ועי׳ כחובות ס״ז ע״ב ושס איחא זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא‪ .‬כ* לכלב ‪ut‬׳ )קהלת מ׳(‪.‬‬
‫ובפ׳׳ב דעירובין דורשו וכו׳ כצ׳׳ל הוספתי תיבת בעירובין אשר בלי ספק הווסיר המעתיק בטעות‬
‫וכוונתו‪ .‬להא דאיתא שם כ׳יב ע״א מאי דכחיב אשר אנכי מגוך היום לעשתם )דבדיט ד( היום‬
‫לעשותם ולא למחר לעשותם וכר‪ .‬מי שטרח בע״ש וכו׳ ע׳יז ג׳ ע״א‪ .‬כמו שיתבעוחו לדין העתיד‬
‫וכד כ»״ל קבעת עתים לתורה שבת ל״א ע׳׳א‪ .‬דלא ליפתת איניש בעידניח וכו־ פסחים ד׳ עיא‪.‬‬
‫סאי דבתיב ושננתס אל חקרא ושמתם וכר כצ׳׳ל )דכרים וי( קידושין ל׳ ע״א ועיין בתום׳ שם ד״ח‬
‫לא *דיכא וכר וע״! לעיל סי׳ נ‪7‬ז‪ .‬דחפילוח כנגד תםידיס ובו׳ ברכות כ׳יו עי׳כ‪ .‬ובברייתא שנינו‬
‫וכר שאם שסע אדם וכו׳ אדר׳׳נ ריש פי״ג‪ .‬שנא׳ ולסדחם אוהס ונר )דכריט ה׳(‪ ,‬ואקחה פת לתם‬
‫)כראשית י״ח(‪ ,‬ששנו רבותינו כאברהם וכוי׳ בודל‪ .‬ובאחרונה נ ס ח הביא ונו׳ עיין כאדר׳׳נ »י־ג‬
‫ובב״מ פ׳׳ו עיב ופ־ז ע׳יא ובמדרש תנחוסא פ׳ וירא ושם ריש פ־ בהר ופ׳ ראה‪ .‬קבלם ‪ p r o‬שיהא‬
‫םברך ודעתך טוב להם וכו׳ והוא מ^עןן ת׳׳י ואל קין ואל מנתחו לא שעה )בראשיוז די( ולקין‬
‫ולקרבביה לא סבר אפין‪ .‬ושם ל״א דואה אנבי אח פני אביכן בי איננו אלי ‪u1‬׳ ח״א חזי אנא ית‬
‫סבר אפי אביכן ארי ליתנון עטי וכו׳ וכן בלשון ח ד ל ברכות ס׳־ג ע״ב בשם שהסברתי לך פנים כך‬
‫אתה הסבר פנים לישראל‪ ,‬וירושלמי »ז‪0‬א ‪0‬״ו ה״א שלא יהא הריין מסביר מניפ־כנגד אחד •ומעיו‬
‫»גים כנגר האחר וכר ומדרש שוז״ש פסוק סמכוני כאשישות וכד ע׳׳י שקבלה אותו בספר *נים יפוח‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪ 6‬ז*‬
‫רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר‬
‫אומדות‪ :‬שמעין בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי‬
‫לגוף טוב משתיקה ולא המדרש עיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים‬
‫מרבה חט‪:‬‬

‫ע ש ה לך רב‪ .‬כרמסורש לעיל‪ .‬והסתלק מן הפםק‪ .‬אל תעמוד בדבר הלבד‪ ,‬בספק אלא‬
‫עשה לך רב‪ .‬ר״א הסתלק מספק איסור‪ .‬שכן אדפ זקוק להביא אשם תלד על‬
‫הספק‪ .‬ואל תרבה לעשר אומרות ואל תרגיל לעשר כאומד‪ .‬שאע־ס שהמרבה במעשרות‬
‫פירוחיו מתוקנין‪ .‬מ־מ יש להוש לסעמיס שלא יטול כשיעור‪ .‬וסירותיו טבלים ונמצא‬
‫מביא עצמו לירי ספק‪ .‬ואפילו הוא מרבה במעשרות יש איסור בדבר‪ .‬שאע־פ שפירותיו‬
‫מתוקנין מעשרותיו סקולקלין‪ .‬שהן טבלים והולין מעורבין זד‪ .‬בזה‪ .‬לפיכך לא יטול‬
‫מאומד אלא במרה מדורה ומהוקה ולא גדושה‪ .‬שנמצא עכשיו מתוקנין הסירות והמעשרות‬
‫ואע־־ש שהתרומה ניטלת באומד‪ .‬דתניא אלעזר בן גמליאל אומד וגחשב לכם תרומתכפ‬
‫ונוטר‪ .‬כשס שהתרומה ניטלת כאומד ומחשבה כך תרומ׳ מעשר ניטלת באומר וסהשנה‪.‬‬
‫אין תרומה דומה למעשר‪ .‬שהמעשר נתנה לו התורה שיעור‪ .‬אכל תרומה אין לה שיעור‪.‬‬
‫דאמ׳ שמואל אפי׳ חיטה אחת סוטרת את הכרי‪ .‬שנאמר ראשית דגנך‪ .‬ושאמרו הנסים‬
‫‪,,‬‬
‫‪.‬עין יפח אחר מארבע ‪ .‬רעה אחד מששיט‪ .‬בינונית אחר מחמישים‪ .‬תקגת חכמים היא‪.‬‬
‫אלא שסמבוהו על המקרא‪ .‬אהד מארבעים‪ .‬מוששיתם )את( חאיפה' מחמר חשעוריפ‪.‬‬
‫אחד סששים כפשוטו של מקרא‪ .‬דאיפה ג׳ םאין‪ .‬וששית האיפה הוא ומי סאה‪ .‬והוא‬
‫אחד סששיס לחומר שהוא ל׳ פאין‪ :‬אחד מארבעים‪ .‬דנת׳ ששית האיפה מחמר החמים‪.‬‬
‫וששיתמ )את( האימה מחומר השעורים‪ .‬וגר׳ נירושלמי‪ .‬אמר שסואל חן ששית של‬
‫וששיתם רהוו לחו שלש ששיות וגמצא תורם אחר )מארבע( ]מארבעים(‪ .‬ולפיכך כת׳‬
‫וששיתם לשון רבים‪ .‬לומר שנוטל משגי חומרים שלש שתותי איפה‪ .‬שהן סאה וחצי‬
‫לששים מאין‪ .‬שהן ק״ב חצאי סאה‪ .‬חצי סאה למי חצאץ‪ .‬ואתר מחמשים דכתיב במרץ‬
‫תקח אחוז מן החמשיס יש לך תרומה שחיא אחוזה כזו‪ .‬ואיזו היא תרומת דנן תירוש‬
‫ויצהר‪ .‬וכדבר ר׳ יוסי‪:‬‬

‫וכוי ע״ש‪ .‬סלמד שאם ארם נותן וכר כצ״ל ארד״‪ :‬סיף שי׳׳ג ע״ש‪ .‬אל תעמוד בדבר חלכח בספק‬
‫אלא וט‪ -‬ע׳׳ד פירוש הרמב׳ים דלעיל נאמר ענין הלמוד‪ ,‬וכאן הוא אומד בענין הזדאה שתסמוך עליו‬
‫באריה וכוי ע״ש‪ .‬שהמרבה במעשרות שירותיו מתוקנים וכו׳ עירובין נ׳ ע״א‪ ,‬קידושין נ׳׳א ע״א‪ -‬מנחות‬
‫נייד ע״ב‪ ,‬ועיין ירושלמי דמאי פ״ב ה״כ הפוחח ממעשרותיו וכוי ובתוספתא רמאי ש״ח לשנינו הגי׳‬
‫משובשת והבי איתא התם המרבה במעשרות מעשרותיו מתוקנים וכו׳ הממעיט במעשרות מעשרותיו‬
‫מקולקלים וטי וצ״ל המרבה וכו׳ מעשרותיו מקולקלים וכר הממעיט וכו׳ מעשרותיו מתוקנים וכר‪.‬‬
‫דתניא אלעזד בן נמליאל אומר ביצה יי׳ג עי׳ב‪ ,‬נימין ל׳ ע׳יכ‪ ,‬כבורות נ״ת ע׳׳ב וככל המקומות איחא‬
‫אבא אלעזר וכו׳ ע״ש‪ .‬ונתשב לכם וגר )במדבר י׳׳ת(‪ .‬אשילו הטה אחת וכו׳ ע״ו ע׳׳ב‪ ,‬קידושין‬
‫ג״ת ע״כ‪ .‬שנא׳ ראשית דגנך וגו׳ )דברים י״ת(‪ .‬ושאמרו הכמיס יט׳ תרומזח פ׳׳ד ט׳מד‪ ,‬ג׳‪ .‬אחד‬
‫מארבעים טוששיתם האיפה מהמר השערים כצ״ל )יתזקאל מ״ה( דכתיב ששית האיפה מתמר החטים‬
‫וששיתס האישה מהמר השעורים כצ״ל ועיין חולין' קי״ז '‪.‬ךב בשירש׳׳י דייה ומשני ובו׳ ובירושלמי‬
‫תרומות שייר ה׳׳כ‪ .‬ובפירוש הר״ש חרומוח שס ותובא בתוי״ט בקיצור דכתיב זאת התרומה אשר‬
‫תרימו ששית האיפה מהמר החטים וששיתם האישה מחמר השערים‪ ,‬וחמר שלשים סאים ואיפה‬
‫שלשה סאים נמצא ששיה האיפה חצי סאה‪ ,‬וששיחם היינו הרי ששית על תד ששית הוו סאת‬
‫ומתצח לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוו אחד מארבעים‪ ,‬ועיין רש׳׳י כחומש דברים‬
‫י־ח ובשנות אליתו שם‪ .‬חקת אתר אחז מןהחמשיפ וגל•)במדבר ל״א( עי׳ידושלמי תרזמזת שיד ה׳׳ב‬
‫א״ר לוי כתיב וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן חתטשים בל שאתת אוחז ממקום אחר חרי‬
‫הואבזהיכר ובתוספתא תרומות ש״ה‪ .‬והובא ברש״י חולין קל״ז ע״ב ד׳׳ה דאורייתא אין לה שיעוד וכו׳ ועי׳‬
‫הוס׳ יוטא כ״ר ע׳׳א ר׳׳ה מחרומוח מעשר וט• ועי׳ בנדיב מהד׳־ח תלק י• םי׳ ר״א בתשובת להגאון מחרי״ב‪.‬‬
‫‪477‬‬ ‫מחזור הטרי‬
‫שמעון בנו אומר כך הוא סדרן של נשיאימ א( מ מ י בחירה ואילך‪ ,‬נ(ל‪,‬ילל ושמעון‪,‬‬

‫שמעון בנו אומר ובר לתנין בל דברי חמתכר כאן‪ .‬וכן לעמוד על רעתו דעת תורה לקמן בטח­‬
‫י מקבלי התורה ולוםדיה‪ ,‬הנה נדרש לנו לבאר מתחילה סדר הנשיאים ?היו מימות הלל‬
‫זח אחר זח ועניניחם לפי דעת גדולי הראשונים מסדרי תחרות והםכמותיהס‪ ,‬ונצרף לזד‪ .‬מעט‬
‫מאמרי חו׳ל השייך לענינינו והבל בדרך קצרה‪ .‬ונחחיל כמה שאמדו תז״ל שכח ט׳יי ע״* הלל‬
‫ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני תביח ק׳ שנה‪.‬‬
‫א( הלל‪ ,‬ונקרא הלל הבבלי כי היה מיוחםי כבל‪ ,‬עיין קידושין ם״א ע‪-‬א בימי רבי בקשו לעשות בכל‬
‫עיסה לארץ ישר!<ל אמר לה‪ $‬קוצים אתם משימים לי כין עיני ופירש״י משום דרבי נ‪:‬מששחח‬
‫בבל חיה מבני בניו של הלל שעלה וקבל נשיאותו של כני •בחיר* ועיין פסחים ס״ו עיא אמרו להט‬
‫ארם אהד יש שעלה מבכל והלל הבבלי שמו וכוי מיד הושיבוהו בראש וטיטהו נשיא עדיהם וכוי‪,‬‬
‫ובסוכה כ׳ ע״א' חורה ונשהכהה עלה הלל הבבלי ויסדה ועיין רש׳׳י שם׳ ונקרא נ״כ הלל‪.‬הזקן‬
‫עיין שביעיח פ״י משנה נ׳ זה אחד מן הדברים שהתקין‪ .‬הלל הזקן‪ .‬ועיין נימין ל״ו ע׳׳כ‪ ..‬ותוספתא‬
‫נגעיס סוף פ״אווה אהד סהדכריש שעליהם עלה חלל מכבל‪ ,‬ועיין ספרא פרשה תודיע פי נגעים סוף‬
‫סרק טי‪ ,‬וכשטח הספידוהו הי חסיד הי עניו חלטירו• של עזרא‪ ,‬סוטה מ״ת ע׳׳ב! סנהדרין‪.‬״•א ע״א‬
‫ובתוספתא סוטה פי״נ‪ .‬ועיין מסכת סופרים םט״ז ה״ט אמרו‪ .‬עליו על הלל שלא עזב ד!^י חכטיס‬
‫מלא למדה אפילו כל תלשונות אפילו שיחת הריס וגבעות ובקעות שיחת עצים ועשבים שיחת חיות‬
‫בחמות שיחח שדים וטעלוח הכל למר כל כך לטה טשדש שנא׳ ח׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה‬
‫ויאדיר‪ ,‬ועיין בתוס׳ רתיד׳־א שם‪ .‬ובערוך ערך םת‪.‬‬
‫בנו של הלל לא נזכר בשום מקום במשנה‪.‬‬ ‫שטעון׳‬ ‫ב‪£‬‬
‫ג‬
‫( גמליאל׳ הוא ר׳׳נ הזקן נכרו של הלל‪ ,‬שתקן במה תקנות כדאיתא ר״ה ב״ג ע׳־ב בראשונה לא‬
‫חיו זזין משם בל היוש החקין ר״ג הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח‪ ,‬ולא אלו‬
‫כלבד ובו׳ ובנימין ל׳־ב ע־א התקין ר׳׳ג הזקן שלא יהו עושי! כן מפני חקון העולם׳ ושם ל‪-‬ד ׳‪,‬־־ב‬
‫התקין ר׳׳ג הזקן שיהא ט ת ב איש סלוני וכל שום שיש לו וכו׳ ושם התקין ר״ג הזקן שתהא טררח‬
‫ליתומים כל מה שירצז וכר׳ ועליו אמרו סוטה מ״ם ע״א משמת ר־־נ הזקן כשל כבוד התורה‪.‬‬
‫י( שמעון ‪ p‬גמליאל‪/‬הוא הנזכר באבות ם׳׳אמשנה י׳׳ז שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי וכו׳‬
‫‪1‬‬
‫ומדרש וי־י׳ר שרשה ט׳׳ז‪ ,‬ומירש קהלת פרשה ה׳‪ ,‬ג׳‪ ,‬כדתגן באבות‬ ‫י‬
‫שטעון ט ו אומר ובו׳ ומדרש תנתוםא פרשה ויצא‪ .‬וזהו ר׳ שמען שאמר כריתות ח׳ עיא הטעון הוה‬
‫לא אלין חלילת עד שיהיה ברינרין‪ ,‬והוא היה מעשרה הרוגי מלטת‪ ,‬ועליו אמר שמואל הקטן‬
‫כשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחורכא וכר סוטה מיה ע״ב‪ ,‬וסנהדרין י׳׳א ע׳׳א‪ ,‬ועיין באררינ פליח‪.‬‬
‫ר‪3‬ן גמליאל דיבנה׳ והיה עזר קטן בזמן חורבן הבית‪ .‬ונהג הנשיאות במקומו ר• יוחנן בן‬
‫‪1‬‬
‫זכאי ער שגדל‪ ,‬וד׳ •ורונן שאל מאספסינזס עליו ועל זרעו שלא תשסוק‬
‫הנשיאות מחם‪ ,‬גיפין נ״ו ע*ב‪ ,‬וזה ר״ג היה אתי אשתו של ד׳ אליעזר בן הורקנוס כדאיתא בכ״מ‬
‫‪,‬‬
‫נ״מ ע׳׳ב ע־ש ובשבת קס׳׳ז ע*א אימא שלוס דביהתו דר״א אהתיה רר״ג הואי‪ ,‬והוא ד״נ בעל‬
‫סחאיקחו של ד׳ יהושע עיין ב ר ט ת כיז ע״ב׳ ושם כיח ע״א שבקשו להעבירו מנשיאותו מ ט ! ר׳׳ע‬
‫ומדברי חתום׳ גדה ו׳ ע־כ משמע דבכל מקים שנובר סתם ר״ג הטוגוז על דיג דיבנה ד״נ״ל ודיל‬
‫ד״ח בשפחתו של ר״ג פירש רשבים דהיינו ר״נ הזקן וט• ומיהו אין רגילות להזכיר סתם ר״ג אלא‬
‫ר״ג הזקן ויטל לחיות שזהו ר״נ דיבנה חבירו של ר״א וד׳ יהושע‪ ,‬וצ״ע מתיו דאיתא בפ׳׳ב דפיאת‬
‫משנה ר מעשה וכו׳ לפני ו׳״ג ועלו ללשכת הגזית ושאלו‪ .‬ושש ע״כ הטונה על ר״נ הזקן דבימי‬
‫ד״ג דיכנה לא תיזז ב*ד בלשכת הגזית‪ .‬ועיין בסה׳׳ד אוח ש׳ שלא העיר מזה‪ ,‬וכאוח ג׳ חשיב‬
‫ליה לדיג השני עיש ועיין סנהדרין י״א ע״א מעשה כר״ג שאמר השכימו לי שבעה וכו׳ ושש י״א‬
‫ע״ב מעשה בדיג וכו׳ זחיה יוחג! מ ס ר הלו עומד לפניו וכוי ואף ששני השעשיוח כלשון אחד נאמרו‬
‫מעשה בר׳ינ וכו׳ סתם׳ לפי מה שתובית בתשובות מהרלכיח היה מעשה הראשון ברינ הזקן ומעשה‬
‫השני הוא בר״נ דיבגה עיין שם כחשובה הארוכה בסוף הםסר‪ ,‬ואין להאריך כאן‪.‬‬

‫י( ר׳ שמעיז ‪ \2‬גטליאל‪ ,‬הוא ר׳ שמעון הנזכר ב א ט ח ש׳־א משנה י׳׳ח והוא נכדו של שמעון‬
‫הממכר למעלה‪ ,‬והוא אביו של רכיט הקרוש‪ ,‬הנקרא כשם החמי‬ ‫י י‬
‫‪#‬יבי״ וזזיח כימי ר׳ יוסי וו׳ יהודה‪ ,‬כדאיחא פסחים ק׳ ע״א ומעשה ברשב״ג ורי יהודה ור׳ יושי‬
‫שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם חיום א״ל רשב׳יג לד׳ יוסי ברבי רצונך נפסוק ונחוש לדברי יהודה‬
‫תבריט‪ .‬ורצז ר׳ מאיר ור׳ נתן להעבידו מנשיאותו עיין הוריות י״נ ע*ב‪ .‬והיה עניו ביותר כדאיחא‬
‫כביס שיד ע־כ חלש דעתיח דרבי אתא א״ל לאטת איל בני אל ירע לך שהוא ארי בן אר* ואתה‬
‫אדי בן שועל ובו׳ ועל ר׳ שמעון ב! גמליאל זת אמדו בתומת ע״ז ע־יא‪ ,‬וניסין ל״ת ע׳׳א‪ ,‬ושם ע־׳ה‬
‫ע״א ובשאר מקומוח בכל מקים ששנה ד׳ שמעון כן גמליאל כמשנתינו הלכה במותו וכו׳ ועיי! חוס׳ כתובות‬
‫ס־א ע*נ ריח חלבה וכו׳ ועיין ברא״ש פרק אע״פ סי׳ כיז ובק‪-‬נ ‪ zv‬ועיין תום׳ ברכות י״ז ע*כ‬
‫ד״ח רב שישא ובד ובתיו״ט עירובין ש״ח מ״ז‪ .‬ולרעת המחבר לקמן ווזו ר־ שמעון חגחדג עסי‬
‫ר׳ ישמעאל כן אלישע‪.‬‬
‫י( ר׳ יהירה הנשיא‪ .‬ונקרא נ״כ כשס פתטי רבי עיין קידושין ס״נ ןךא הייט רבי חייט ר׳ יהודח‬
‫תנשיא‪ .‬ושבת ל״ג ע״ב‪ ,‬ויבמות מ־ה ע׳יא ומאן ר׳ יהודחחנשיא רני‪ ,‬ונק •א‬
‫ג״כ דבינו חקדוש‪ ,‬שלא הבנים ידו ח ח ח אבנמו‪ ,‬ולא גסתכל‪-‬במילחו לעולם עיין שבת קייח ע״ב‪.‬‬
‫ואמרו ע־יו טיסות משה ועד רני לא טציגו חורה וגדולה במקום אחד‪ ,‬עיין גיטין ג״מ ע״א יסנהדרי;‬
‫ליו <ך* והוא חיבר חםשנח• עיין ביק ד ו ע־ב תום׳ ד*ח בימי דכי ובד ועיי; יבמות ס‪-‬ר ןךב‪,‬‬
 ‫מחזור ויעודי‬ ‫‪478‬‬

‫גמליאל ושמעון‪ ,‬נמליאל הוא ר־נ הזקן׳ שמעון‪ ,‬הוא רכן שמעון שנהרג‪,‬‬
‫נ( ויהודה‪ ,‬הוא ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬גמליאל יהודה נשיאה‪ ,‬הילל ושמעון‪ ,‬מרשו רבותיגו‬
‫ביציאות שבת‪ ,‬שנהנו נשיאותס בפגי הבית ק׳ שנה‪ ,‬י( וקצת נהנו לאחר הכית‪ ,‬ולפי‬
‫שלא הושלם נשיאותו כפני הבית לפיכך לא נמגה עפ אילו‪ ,‬ועוד קטן היה באותו הימים‪:‬‬
‫ורק יוחנן היה ראש ישיבה מסגי שהיה זקן מתלמידיו של הילל‪ ,‬ואותו רבן גמליאל בן‬
‫בנו של הילל‪ ,‬ה( הוא ר׳נ הזקן‪ ,‬דימה היה׳ כמו שמצינו בכל כחבי‪ ,‬באבא חלםתא אביו‬
‫של ר׳ יוסי בן חלפתא‪ ,‬חלמידו של ד• עקיבא‪ ,‬ש א מ י לו לר־נ דימה‪ ,‬זכורני בר״נ הזקן‬

‫וכתובות צ״נ ע׳׳א‪ ,‬ושם צייה ע״א‪ ,‬ועיין ביצה ב׳ ע״ב‪ ,‬סאן סתמה לםחניחין רבי וכו׳ ופירש׳׳י הוא‬
‫טדי המענה זכו• זר׳׳ר‪ ,‬ז׳ ע׳׳ב‪ ,‬ושירש״י רבי היא הוא אמרה לסחניחין וכו׳ ומגילה ט׳ ע״ב‪ ,‬חולין‬
‫*יד ע׳׳א ובשירש״י שם‪ ,‬ושם ק׳יד ע״א‪ ,‬ועיין שבועות ד׳ ע״א‪ ,‬ושם ה׳ ע״א הוריות י״ב ע״ב‪ .‬ור'‬
‫•ותבן קראו רכי רכה עיין חולין נ״ר ע׳׳א‪.‬‬
‫‪ (P‬רבן גמליאל !ד; שמעון‪ ,‬בגי\ של רבי‪ ,‬והיו נקראים רבן גמליאל ברכי‪ ,‬ור״ש ברבי‪ ,‬ונזכרו‬
‫י שניהם חולין צ׳יח ע*א‪ ,‬ועיין הולין ה ע׳׳ב ר״ג וב׳׳ר גמגו על‬ ‫‪ .‬י‬
‫שחיטת כותי וכו׳ ופירש רש״י ר״ג בנו י של ר׳ יהודה הנשיא שהיה סן האהרוניס וכד ועיין בתום׳‬
‫ש ‪ 0‬דיה דיג זכו׳‪ ,‬ונזכר ד״ג בנו של ד׳ יהודה הנשיא כס״ב דאבות משנה ב׳‪ ,‬ובכתובות ח׳ ע״ב‬
‫ושם י׳ עיא• וע״כ ע״ש‪ ,‬ובשעת מיתח רבי אמר אע״ש ששמעון בני חכם גמליאל כני נשיא כתובות‬
‫ק״ג ע׳׳ב ע״ש‪.‬‬
‫ט‬
‫( ר׳ יהודה נשיאה׳ נכר רבי‪ ,‬עיין נימין ע׳׳ו ע״כ אסר ר׳ יוחנן ר׳ יהודה נשיאת בנו של ר״ג‬
‫בד רבי הורה ובו׳ ופירש״׳ כנו של ר״ג בד ר׳ בנו של יביט הקרוש‪ ,‬ועיין‬
‫ע׳יז ל״ז ע״א‪ ,‬ובטגתות ם״ד ע״ב ר״נ בר רבי אומר נאמר כאן וכו• ובגדה ם׳׳נ ע״ב זו דברי ר׳ינ‬
‫כר דבי וכר וחיה בתהילת אמוראים ביבי ר׳ יוחנן וריש לקיש‪ ,‬ועיין ע׳׳ו לי׳ה ע״כ רבי ובית ריט‬
‫התירו אח השטן ורש״ רבי וב״ד ובו׳ לא גרשינן דהא לאו איהו שרייה אלא ר׳ יהודה נשיאה בר‬
‫בדיד‪ ,‬שחיה זכר ואלו דבי כנו של רשב״ג היי וכו׳ ע׳׳ש ועיין ל״ו ע׳׳א חוס• ד״ה אשר וכו׳ במחגיחין‬
‫וכר וחיח חלמית של ר׳ יוחנן כדאיחא ר״ה ב׳ ע״א והא שלח ליה ר׳ יהודה נשיאה לדי אמי הוו‬
‫יודעי! שכל ימי! של ד׳ יוחנן היח מלמדנו וכר ועי׳ בתופ׳ שם ד״ה שלח וכו׳ וחוס׳ ע׳׳ז ל״ג ע*ב ד׳׳ה‬
‫בעא מיניה וכר ועיין כ״ב קי׳׳א ע״א מיםתמיך ואזיל וצייע ובשבת קי״ס ע׳׳ב אטד ר״ל משוט‬
‫ר׳ ימרה נשיאה וכ‪ •1‬יאמר ר׳׳ל ל ח יהזדה נשיאה וכוי׳ ושש ק״ל ע״ב אסר ר׳ שמעון בן לקיש‬
‫משום ר יהודה הנשיא )והוא ר׳ יהודה נשיאה(‪.‬‬
‫י( הלל מ של ד׳ יחידה גשיאה‪ ,‬הוא העשירי להלל הזקן והיה בימי אכיי ודכא והוא אשר‬
‫תקן וסדר החשבון לדורות בחדשים ובשנים‪ ,‬במו שהכיא‬ ‫י‬
‫התשכ׳״ן בפשר אזהרות ‪,‬דיל והיום שאין לט מומתים שטובין עד משה רבעו ע״ה אנו סוסכין על‬
‫חשכו! העיבור בין בקידוש החדש בין כעיבור השנה על ר• הלל בנו של ר׳ יהודה נשיא בט של‬
‫ר״ג בט של ר׳ יהודה הנשיא הזא דגינו הקרוש והיה בימי אביי ורבא‪ ,‬ולשי שראה שנתבטלה‬
‫הפםיכה ומשני בטול השמיכה היו מתבטלין המועדות כמו שנתבטלו דיני קנסות‪ ,‬ע׳׳כ תקן לט זה‬
‫החשטן שאט סימכין עליו בגלות עד שיביא אליהו וכרו לטוב ונהזר לקדושיט ע״ש הראייה‪ .‬ועיין‬
‫בספר המצות להרמב״ם מצוה קנ״נ‪ ,‬וכרמב״ן שם‪ ,‬ועיין בספר יסוד עולם סוף מאמר רביעי‪ ,‬ובשו״ח‬
‫תשכ״ן ת״ר סימן קל*ו‪ ,‬ובשי״ח כהרלב״ה ס״ קמיז כסוף הסשד‪ ,‬ועיין ברביט בחיי פרשה כא‪,‬‬
‫ואחריו היו עוד שלשה דורות משולשילחא דהלל הזקן והס‪ :‬דיג כן הלל‪ ,‬יהודה בן ר״נ‪ ,‬ור״נ‬
‫כחראה‪ ,‬כן הוא בספר היוחסין אות ג׳ סהאמיראי• זז־׳ל בספר הגאונים ז״ל הזכיר בו זח הסדר‬
‫רבינו הקרוש‪ ,‬ור״נ כנו׳ ויהודה נשיאה בט‪) ,‬והלל בגו כצ״ל׳ ועיין בסה״ר אות ני( אשר תקן‬
‫העכור כמו שהביא ר׳ שמעין כר צמח דוראן כפירוש האזהרות‪.‬‬

‫יא( ור׳יג בנו של זה הלל‪.‬‬

‫ע( ויהודה בנו‪.‬‬
‫ע‬
‫ע״כ‪ .‬ולדעת שד״ל בהערה לסדר תנ״א טעות הוא בסשר‬ ‫( ור״ג בתראה שנת תק׳׳ל לשטרות‪,‬‬
‫היוחסין וצ׳׳ל שנת תש׳׳ל לשטרות‪ ,‬וכבר הקדימו בסהדו״ר אות ג׳ שיש טעות‬
‫ברברי היוחסין ע״ש‪.‬‬
‫לעתה נשוב לפרש דברי המחבר‪ .‬א( טכני כחידה ואילך עיין פסחים ם׳ץ זךא הלכה זו נתעלמה‬
‫מכבי בחידה ובר סיר הושיבוהו כראש יכר וב״מ ש״ה ע״א‪ ,‬זע״ן ירושלמי פםהים פיו היא‪,‬‬
‫וירושלמי כלאים פ״ט ה״נ‪ .‬כחומת שי״ב ה״נ‪ .‬נ( הלל ושמעון וכר שבח ט״ו ע״א ושירשיי ר׳‬
‫שמעין בנו של הלל היה‪ ,‬ורבן גמליאל הוא ר״ג הזקן‪ ,‬ושמעון הזא ר׳׳ש הנהרג עם הרוגי מלכות‬
‫והוא היה אביו של ר״ג רצעריה לר׳ יהושע בן הנניה )כרטת כ״ז ע״כ( ושעשה מחלוקות עם ר״א‬
‫בן חורקנוס )ב״מ נ״ט ע׳׳ב(‪ .‬נ( ויהודה יכו• ו ל נ מן הסדר ר״ג השני ויבנה‪ ,‬ירשב׳׳ג אביו של‬
‫ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬ועיין יוחסין מאיזר אי‪ .‬ועיין בסשר כריתות י״ע שער א׳ דודות התנאים והקדמה‬
‫ליד ההזקה והקדמה לסדר זרעים להרסכ׳ים ש״ג ו?׳׳ע‪ .‬י( וקצת נהג! )צ׳׳ל נהג( יכר מבאר לסר‪,‬‬
‫לא חשיב הגמרא ר׳ינ השני מש‪.‬־= של;‪ :‬הושל^ נשיאותו כשני הבית משני שחורבן הבית היה בימיו‪,‬‬
‫ועוד קטן היה וכוי‪ .‬ת( הוא ר״ג חזקן ד־בנה היה וט׳ נראה רחסר כאן וכצ״ל הוא ד־ג הזקן‪ ,‬וד־ג השני‬
‫‪479‬‬ ‫מחזור ייסורי‬

‫אבי אביך שהיה עוטר על ננ מעלה בהר הבית כוי‪ ,‬ובן ניבטות ס׳ בחרא׳ י( חוא ר־נ‬
‫שבקשו לחותו שאמרו עליו בעל החונט מתבקש‪(' ,‬ושמעק בנו הוא רבן שטעון שנהרנ‪.‬‬
‫עם ר׳ ישמעאל כן אלישע שאמי עליהם שמואל הקטן נשעת מיתתו שמעון וישמעאל‬
‫לחורבא וחנתהי לקטלא‪ ,‬נשלהי מסבת סוטה‪ ,‬מ( אבל ממה שמצינו אומר אני שהוא‬
‫רבן שמעק אביו של רנינו הקדוש שהרי נער קטן היה נאותה שעה נימי ר׳ יהושע‪.‬‬
‫כדמוכח כניטין ‪) x‬סי שאחוו( ]הניוקין[‪ ,‬ר׳ יד‪1‬שע ורינ ריכנה הם חלוקין‪ ,‬ואחריהם ך־‬
‫עקיבא וי׳ ישמעאל כאחח‪ ,‬ביטי רבן שמעון בן נםליאל‪ ,‬אבל גדולים חיו ממט לימים‬
‫ר׳ יהודה ור׳ יוסי בגי גילו‪ ,‬כסו שאסרש למטה‪ ,‬ואחריו ר־נ דיכנה‪ ,‬נם חוא שכייקש רכן‬
‫יוחנן עליו ועל ורעו מלשני אסססיינוס קיסר‪ .‬בגיטין‪) ,‬במי שאהזו( ]כהניוקין[׳ הוא ט(גחלק‬
‫עליו ר׳ יחושע במםכח ברכות‪ ,‬ובבבורות‪ ,‬ובראש השנה‪ •,‬ונטלו נשיאוחו ממנו‪ ,‬ואחריו‬
‫רשב־נ‪ ,‬י( חבירם של ר׳ יהודה ור׳ יוסי בערבי פסחים‪ ,‬כ( הוא שביקשו ר׳ מאיר ור׳‬
‫נתן להודית מנשיאותו‪ .‬כדמשורש בסוף הוריות‪ ,‬הוא ל( אביו ש ל רבינו הקדוש הנקרא‬
‫שמו רינ כדמסורש כפרק אחרון של כתובות‪ ,‬מ(;דיג אומ•‪.‬עשר‪ ,‬לך רב ששנינו כאן‬
‫הוא בן בנו של הילל ורינ הזקן היה נקרא‪ ,‬ושמעון דבל ימי גרלחי בין החכמים‪ ,‬הוא‬
‫רכן שמעון שנהרג‪ ,‬ומה שקורהו שמעון‪ ,‬יש לומר שעד שלא נסמך א׳ דכר זה ונתקבלה‬
‫בעיני התלםידיס וקבעוהו בשמו‪ .‬ואעפ״י שנסמך אחרי כן משנה לא זזה ממקומה‪ ,‬וכיוצא‬
‫בדבר שנינו נסנהדרץ סרק היו נודקין‪ ,‬נ(םעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאינים‪ ,‬ס( וסי׳‬
‫נגמר׳ שחוא רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬ע(אלא )שנעית( ]שנעודו[ תלמיד יושב לפני רבו א׳‬
‫דבר זה‪ .‬וגיאותה לרבו‪ ,‬וקבעוח בשמו‪ ,‬ואעס׳י שנסמך אחרי כן משגה לא הה ממקומה‬
‫שכיון שנקבעה נקבעת‪ :‬כל ימי גידלתי בין חחכמיש ולא מצאתי לנוף סוכ משתיקה‪ ,‬לא‬
‫מצאתי ולא למדתי מהם שחהא מידה יפר‪ ,‬באדם יוחד משחיקה‪ ,‬שמעליבין אותו והוא‬
‫שוחק‪ -‬כמו ששנינו ס(הנעלבק ואנן עולבין שוסעין חרפתם ואינם משיבים‪ ,‬עליהן הבת׳‬
‫צ(]ואהניו[ כצאת השמש ונזם׳‪ ,‬שאינז עומד וחתר ומוציא דכה על חבית‪ ,‬שנאסר‬
‫ק(ומוציא דכה הוא כסיל‪ ,‬וכיש אם מוכיחים אוחו‪ -‬שנאמר ל(א;ן שמעת )תבחן הוכחות‬
‫סוםר( ]תוכחת חיים[ בקרב הכמים תלק‪ -‬תהו שאמת חכמים ם(מלה בסלע סשחוקא‬
‫דיכנד‪ .‬היה׳ כםל שסצינ! וכד שאמר לו לר״ג ל י מ ה וכר שבר׳ קט״ו ע*א‪ .‬וביבמות קכ׳״ב ע״א מקובלני מר׳־ג‬
‫הזקן וכר וכשבאחי והרציתי הדברים לפני ר׳*ג שמח לדכדי ובו׳ ועי׳ בכורות ל*ח עיא העיר הזקית אבי‬
‫עקש לפני ר״ג ביבנה שאמר משום ר׳׳ג הזק‪ 1‬וכוי‪ .‬ו( מ א ר״נ ?!בקשו להורגו ובר בעל התופס מתבקש‬
‫תעגיוז כ״ס ע״א‪ .‬ז( ושמעון בנו הוא ובו׳ האמור כמשנה י׳׳*‪ ,‬בשעח מיתתו כצ׳׳ל‪ .‬שמעון וישמעאל‬
‫לחוי־בא וכו׳ סוסה מ״ח ע״ב וסנהדרין י׳׳א ע״א‪ .‬ח( אבל ממה שמצינו ובו• פירש ממה שםציט‬
‫סתירה לדכד ללמד ששמעון ר׳גהדג הוא שטעון השני‪ .‬אומד אני שהוא רבן שמעון אביו של רכינו‬
‫הקדוש שהרי נער קטן היה וכר ר׳׳ל ישמעאל בן אלישע בשעה שפדאוהו ר׳ יהושע כרמוכח בניטין‬
‫פרק הניזקין כצ׳יל נ״ה ע״א‪ .‬ור׳ יהושע בר פלוגתית דר׳׳ג דיבנה‪ ,‬ואחריהם נהרנו ר׳ עקיבא ור׳‬
‫ישמעאל כאחת‪ ,‬ומזה מוכח דאוחו שנהרג הוא ר׳ שמעו; השלישי אביו של רבי‪ ,‬ובזמן מאוחר‬
‫לחורבן׳ ואפילו לדעת החוס׳ נימין מ״ה ע׳׳א ד״ה דלא ליגרבו וכו• א׳יג בשעת חורבן הבית לא שייך‬
‫דלא למרכו‪ .‬קשה מהא דאיתא כרכות ז׳ ע־׳א אמר ר׳ ישמעאל בן אלישע פעם אתת נכגסתי להקטיר‬
‫קסורת לפני ולפנים וכוי דמשמע רר• ישמעאל בן אלישע קדים טוכא‪ ,‬וע*כ צ״ל'דהרי ר׳‪-‬ישמעאל‬
‫כן אלישע הוו‪ .‬עיי! חוסי יבמות ק״ד ע׳׳א ר״ה אמר וטי ועיין ביוחסין מאמר ראשון‪ ,‬ריח ד׳‬
‫ישמעאל וכו׳ ובסה׳יד אות י׳‪ .‬וכן ראיתי בספר הקדמון כפתור וסרח פרק חמישי שדעתו כדעח‬
‫המחבר‪ ,‬וז״ל שהרי ר׳׳ע מעשרה הרוני מלכות היה עם ר׳ שמעון כן גמליאל אבי רבי‪ ,‬אך מה‬
‫ששםייכ שס וא*כ אוחו מעשר׳ מימי רכי היה וכר פליאה גדולה היא בעיני שהרי ביום שמח ר׳׳ע‬
‫נולד רבי כמבואר קידושין ע־כ ע״ב‪ .‬כגימין בהניזקין בצ׳׳ל נ׳ץ ע׳־ב‪ .‬ס( נחלק עליו ר׳ יהושע‬
‫כמס׳ כרכוח כיז ע״ב‪ ,‬ובבכורות ל״ו זךא‪ ,‬וברייה כיה ע״א‪ .‬י( חבירם של ר׳ יהודה ור׳ יוסי וכו׳‬
‫פסחים ק׳ ע״א וניחוש לדברי ר׳ יהודה חכירינו‪ .‬כ( הוא שכקשו וכו׳ הוריות י׳־ג ע׳׳ב‪ .‬ל( אביו‬
‫של רביגו הקרוש הנקרא שמו רשב־נ וכר כצ־ל‪ .‬מ( ור״נ אומר עשה ‪fj‬־ רב וכוי היא במשנה‬
‫ט״ז שם ושמעזן לכל ימי גדלתי וכו׳ הוא הנאמר במשנה י׳׳ו‪ .‬נ( מעשה ובדק בז זכאי וכו׳ סנהדרין‬
‫‪0‬׳ ע׳׳א‪ .‬ס( ופירשו בגמרא וכו׳ שם מ״א עיא‪ .‬צ( אלא שבעודו תלמיד וכו׳ כגיל‪ .‬ס( הנעלבין וכוי‬
‫גיסי; ל״ו ע*ב‪ ,‬יומא בינ ע״א׳ שבת פיית ?רב‪ .‬צ( ואהכיו כצאת וטי )שופטים הי(‪ .‬ובמדרש תהלים‬
‫מוטור ט‪-‬ז כל מי ששמע קללתו ושותק נקרא חסיד ובו׳‪ .‬ק( ומוציא דבר‪ .‬וגוי )משלי י׳(‪ .‬י( אזן עםעת‬
‫חוכתת חייס וגו• כ ל ל )שם ם*ו(‪ .‬ם( טלה בסלע טשתוקא כשתים בצ*ל כן הוא במגילה י*ח ע*א מלה‬
 ‫מדוזור ויטרי‬ ‫‪480‬‬

‫)במים( כשתים‪ ,‬וכן הוא אומר י‪0‬אויל מחריש הכם יחשב‪ ,‬וזהו שאסרו א(יסה שתיקה‬
‫לחכמים ק׳׳ו לטפשים‪ ,‬ולא עוד אפילו בדבר• תורה יסד‪ ,‬השותק ועושה מן הלומד ודורש‬
‫ברבים ואינז סק״ס‪ ,‬ולא המדרש הוא עיקד‪ ,‬לא זהו עיקרו של דבר שיהא אדם עיסקן‬
‫ללמד ולדרוש ולא לקיים‪ ,‬אלא המעשה‪ ,‬כשהוא משתדל אף לקיים לשמר ולעשוח לכד‬
‫הלימוד הוא עיקרו של דבר‪ ,‬ברכת׳ ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם‪ ,‬אבל מעשה בלא‬
‫תלמוד‪ ,‬ותלמוד בלא מעשה‪ ,‬תלמוד בדול‪ ,‬לסי שאין כור ירא חט‪ ,‬ולא עם הארץ הסיד‪,‬‬
‫•לפי שאין לז מהיכן ללמד‪ ,‬אכל התלמוד מביאו לידי מעשה‪ ,‬נ(זכטז ק שינו כשלהי‬
‫האשד‪ ,‬נקנית‪ ,‬שנשאלה שאלה לפני רבותינו תלמוד נדול או מעשה נדול‪ ,‬נענה ר׳‬
‫עקיבא ואמר הלמוד נדול שמביאו לידי מעשה‪ ,‬אמנם יש לומר׳ כאן ללמוד‪ ,‬כאן ללמד‪,‬‬
‫לעצמו נחל תלמוד‪ ,‬ללמד אחרים מעשה בדול‪ ,‬מוטב שיעשה מעשה מצוה‪ ,‬משילסר‬
‫לאחרים‪ ,‬כדמסר• בס״פ אבות נזיקין‪ :‬וכל המרבד‪ ,‬דברים מביא חפ‪ ,‬ואין צריך לומ׳‬
‫כדברי׳ של עאי דבלא ריבוי מיחםר ניבול פה‪ ,‬כדאמרי׳ בסי בתולה נישאת‪ ,‬נ(חכל‬
‫יורעין למה כלה בכנסה להוסה כר‪ ,‬ווה שאמר״ במנילה ר(כל ליצנותא אסורה‪ ,‬תיבול‬
‫פה בין ברב בין במועט אלא אפיי דיכוי דברים של שכח אל ירבה‪ ,‬כאותה שאמרו‬
‫תכסים ה(אל יספר אדם נשכחו של חבירו יותר מדאי‪ ,‬שמתוך שכחו בא לירי גנותו‪,‬‬
‫וכן חוא אומ׳ ו(נרנ דנרים לא יחדל פשע‪ .‬ואו׳ וקול במיל נרנ דנרימ‪:‬‬

‫רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל‬
‫האמת ועל השלום׳ ש;אמ׳ אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם‪ :‬ר׳‬
‫חנניא בן עקשיא אומ׳ רעה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם‬
‫תורה ומצות׳ שנאמ׳ י״י חפץ ל מ ק צדקו יגדיל תורה ויאדיר‪:‬‬
‫סירקא‪:‬‬ ‫סליק‬

‫רבן שמעון זהו אביו של רכינו הקדוש בנו של ר״נ בן מחלוקתו של ר׳ יהושע‪ :‬העולם‬
‫קיימ שאלמלא אילו שלשה לא יתקיים העולם‪ ,‬שביון שלא יעשו דין‬
‫ועולו ויחמסו וה לוה ולא יאמיר״׳ דבריהם אחר לחבירו ואין שלום ביניהם העולם אבר‬
‫וכלה שהורנין זה את זה וכל דאלים נבר‪ ,‬והכי קאמ׳ על הדין מתקיים העולם ואפי׳ ת ש ו‬
‫הדין לא יתקיים אם לא ישפטו אמת‪ ,‬כדכת׳ ושסטחם צדק‪ ,‬מה כת׳ בםרש׳ איש על‬
‫מקומו יבא כשלום‪ ,‬ואפי׳ דונו רשסטו אמת לא יחקיים אם לא כשלום‪ ,‬דכסח נדול כח‬
‫השלום‪ ,‬דכת׳ ונתתי שלום בארץ‪ ,‬הכל תלוי בזה‪ ,‬ודריש םכילתין על נ׳ דברים חעולס‬
‫עומד‪ .‬הבי קאם׳ בזכות נ׳ דברים שישראל עושין עומד אם״ בשמץ אמת ובשלום לא‬
‫יעםד ויחזור לתוהו ובהו‪ ,‬אם לא בהוט המשולש‪ ,‬ואז לא במהרה ינתק‪ :‬ובמשניות‬

‫בשלע משתוקא בתרין‪ .‬ובמדרש קהלת ש״ה סלה בסלע טשתוקא בחרין כאבן טבא וכו׳ כדחנינן חמן‬
‫באבות שמעין כנו אומר ובו׳ ועיין וי״ר מרשה ט״ז‪ ,‬וטדרש תנחוטא פי ויצא‪ (0 .‬נם אייל מחריש ועפ‬
‫יחש‪) :‬משלי י׳יז(‪ .‬א( יפה שתיקה לחכמים וכו׳ פסחים צ״מ ע״א וירושלמי שם ש׳׳ס ודיס‪ ,‬ובתוספתא‬
‫פסחים פ׳׳ס‪ ,‬ועיי עריר ערך מל חי‪ .‬נ( וכמו כן שנינו וכו׳ קידושין ט׳ ע׳׳ב‪ ,‬ועיי שם בחום׳ ד״ה‬
‫לימוד גדול וכו׳ וחום׳ ב״ק י׳׳ז ע״א דייה והאמר וכו׳ ועי׳ בטקנה קידושין מ׳ ע״ב׳ ובספרי פרשה‬
‫עקב‪ .‬ובספרא אחרי פרשה מ‪ /‬ובקידושין ל״ו ע״א תשמרון וח המשנה וכי' יעיין בשאילתות פ׳ ל׳׳ל‬
‫סי׳ ז׳‪ ,‬ועיי׳ בערוך ערך נדול וכו• והביא הדשב״א כפירושו בב״ק י״ז ע״א בשם סד׳׳ה ע״ש‪ ,‬וזה‬
‫אחד מן המקומות שפירש הערוך כשירש ר״ח ולא הזכיר שמו‪ .‬נ( הכל יורעין וכו׳ כתובות ח׳ ‪,XS‬‬
‫ועי׳ בהסלאה טעם למה כשל לשונו המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מסיו וכוי ועיין ס״ז יו׳׳ד םי־ קכיד‬
‫ה( אל יסשר אדם‬ ‫ס״ק *'• ל( כל ליצנוהא אסורה ובו׳ מנילה ב״ה ע״ב‪ .‬סנהדרין ס״נ ע׳׳ב‪.‬‬
‫כשבהו ובו׳ עי׳ ערובין ט״ו ע״א‪ ,‬זבב״כ קס״ר ע״ב‪ ,‬ועיי׳ ב״מ כ׳׳ד ע״א רש*י ד״ה באושפיזא וכתוס׳‬
‫שם ב״ג ע״ב כאושסיזא‪ .‬ו( ברב ובריס וג‪1‬׳ )משלי י•( וקול כסיל ברב דברים כצ׳יל )קהלה חי(‪.‬‬
‫‪481‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫םדוייקות אץ כתי הסקרא‪ .‬ז(אסת ומשפט ונום׳‪ :‬ונראץ הדברים לסי שבסקדא אץ כת׳‬
‫ושלום אלא ופשפש שלום׳ כלא וי־ו‪ ,‬והמקרא בתרי עשר בנבואת זכריה‪ ,‬אלה הינדים‬
‫אשר תעשו)דנרי( ]דברו[ אמת איש אל רעהו אמת ומשפט שלום שפשו בשעריבס‪:‬‬
‫ר׳ הנניה בץ עקשיא‪ ,‬סי׳ נריש םירקי׳ )למה נהנו( למה נהנו לאומת‪:‬‬

‫סדר מ ק ב ל י התורה ללומדה‪:‬‬

‫שכחתי לעיל בריש סירקי‪:‬‬
‫מ ש ה קיכל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקיניס *'(וזקיניפ לעחניאל‪ ,‬ועתניאל‬
‫לאהוד‪ ,‬לשמנה נ(לדבורה וברק‪ ,‬לגדעון‪ ,‬לאביסלך‪ ,‬לתןלע‪ ,‬נ(ליאיר הנלעדי‪,‬‬
‫למנחם‪ ,‬ליסתח‪ .‬לאבצן‪.,‬לאלון‪ ,‬לעכדון‪ ,‬למנוח• לשמשון‪ ,‬לאלקגה‪ ,‬לעלי‪ ,‬י(לשמואל‪,‬‬
‫לנד‪ ,‬לשםע־ה‪) ,‬לעיק( ]לעידו[‪ ,‬לאודה השילונ*‪ ,‬לאליהו‪ ,‬לאלישע‪ ,‬למיכיהו‪ ,‬לעונרייהו‪,‬‬
‫ח( ליונה‪ ,‬לאליעזר‪ ,‬להוידע‪ ,‬ו( לזכריה כנו‪ ,‬להושע‪ ,‬לעמום‪ ,‬לשעיהו‪ ,‬למיכה המורשת׳‪,‬‬
‫ז( ליואל‪ ,‬לחבקוק‪ ,‬לצפניה‪ ,‬לירמיה‪ ,‬ליחזקאל‪ ,‬לחולדה‪ ,‬לחני‪ ,‬״(לזכריה‪ ,‬לעזריה‪ ,‬ועזריה‬
‫לכנסת הנמלה‪ ,‬ומי הם זרובבל‪ ,‬ישוע‪ ,‬נחמיה‪ ,‬ומרדכי בלשן‪ ,‬מספר‪ ,‬נגד‪ ,‬רחום‪ ,‬בענח‪,‬‬
‫וכנסת הנתלה לשמעון הצדיק‪ ,‬ושמעון הצדיק לאגטיגטם‪ ,‬ליוסף בן יועזר‪ ,‬ליוסף כן יוחנן‪,‬‬
‫ט( לר׳ יהושע בן סרחיח‪ ,‬לניתאי חארבלי‪ ,‬ממדינח ארבל‪ ,‬י(לשמע‪ p‬בן שטח‪ ,‬ליהודה‬
‫בן טכאי‪ ,‬לשמעיה ואבטליון‪ ,‬להילל הזקן שעלה ממדינת בבל בראשונה‪ ,‬והוא היה אב‬
‫ב־ד‪ ,‬ומן הילל נקראו נשיאימ‪ ,‬כ( והילל מםר לרבן שמעון בן גמליאל הזקן‪ ,‬לשמעון בנו‪,‬‬

‫אולס‬ ‫‪ (1‬אסח וסששט עלום ונו׳ )זכריח חי( ובחוב בפירש׳״ במשנה טכרייניח אי! שש פסוק‪-‬‬
‫)הוא‬ ‫בירושלמי מנילה ם*ג ה׳׳ו איתא חס! חנינן רשב״נ אומר על שלשה דברים העולם עזםד‬
‫דבר‬ ‫כנוסה המשנה שלשנינו לא כנוסח נ׳יא העולם קיים( על הדין ועל האמה ועל השלום‪ ,‬ושלשת!‬
‫אמת‬ ‫אהד הם‪ .‬נעשה הדין נעשה אמת נעשה אמת נעשה שלום‪ ,‬א״ר מנא ושלש‪ ],-,‬בפסוק אהד‬
‫ומשפט שלום ששטו בשעייכם‪ ,‬ועיין כתויו־מ שב‪ .‬ותימה כי לא העיר מהירושלמי‪.‬‬
‫ס ך ף מקבלי התורה ולומדיה‪ ,‬כבר ידוע וספורכם שהיד• ביר גדולי הראשונים ספר סדר מקבלי‬
‫התורה וממדיה‪ ,‬ונכלל בו נ״כ סדר תנאים ואמורים‪ ,‬הובא בכמה מקומות בתוס׳ עיי׳ שבועות‬
‫מ״א ע״א ד׳׳ה ולמד בר רב •אשי ובו׳ וכן בסנהדרין כ׳־מ ע״כ ד״ה ולמד בר רב אשי‪-‬וכו׳ וכן בע״ז‬
‫ל״ה ע*א ר׳׳ה חרא קחני וכו׳ ותום׳ חולי; ;*ו ע״ג דיה מר בר רב אשי ובג• ובבר הזכירם הנאו‪,‬־‬
‫רחיד׳׳א בראש ספרו ועד לחכמים ח״ש‪ ,‬ושש הביא שמצא כת‪ :‬יד כתוכ על קלף ישן ‪ p u‬סדר‬
‫הנאים ואמוראיש‪ ,‬והוא חילק כל ענין וענין לבר‪ ,‬ונכלל המה תשעים סעיפים‪ .‬ושד״ל הביא נם הוא‬
‫בכית ח״ד שמצא אצל החכם ר׳ יוםןז אלסנצי ספר כ־י ובו כדר חי׳׳א מראשו לסופו‪ .‬ומעתיק גש‬
‫השיטים ממח׳׳ו אשר היה לפניו‪ -‬ומכ״י רחיד׳יא‪ — ,‬ונמצא בקצת ספרי הקדמונים עוד דברים קצרים‬
‫מענין סדר תו״א אשר הנראה כי נעתקו מםפר תנאים ואמוראיש‪ .‬כסו בת״ג הלכות קצובות דשני‬
‫מערבא ומתחיל סתם ומחלוקת וכר ובספר הבריתות מר‪-‬ש מקיטן יסות עולש שער א• כ׳ ני‪ ,‬ובן‬
‫בספר הקנה נמצא כסדר מקבלי תתורה ומעט מסדר חוייא‪ ,‬וכן כספר יסוד עולם מאמר רכיעי פרק‬
‫י״ת‪ ,‬ובן ביוהסין השלם הנדפס בלונדון שנת תרכ״ז‪ ,‬ובאגדת רב שרירא גאון‪ ,‬וכן ראיתי בםתבי־ת‬
‫הסכונה תמרה גגיוה נדפס מאמר על סדר הדורות ממקבלי התורה לד׳ פעריה ככהר״ר סיכו;‬
‫אבן דאנאן טכ*י הגמצא באקםפדד !מתחיל ארס שת אגיש זכי׳‪ ,‬זהכ״י ססח״י אשר לפג׳ רומה‬
‫בכלל לתב״י אשר היה לפני שד״ל רק מעט שינוים קטגים‪ ,‬ואעיר עליהם וגט על השיטים אשר‬
‫מצאתי בספרים אשר זכרתי‪ ,‬למלאות רצון הנכונים התפציש להתחקית על שרשי גידסוח תנכונות‬
‫<‪ 0‬ממנים דעחניאל וכוי ובספר הקנה ווקניש לנביאים הם אלדד וטירד‪ ,‬ואלדד ומידר לעחניאל‬
‫‪1‬‬
‫ג( ליאיר חגלעדי לפנחס לישחח‬ ‫נ( לדבורה וברק זבו׳ שם לדבורה ודבורה לברקי‪.‬‬
‫י( לשמואל לנר‪ ,‬ישם ושמואל לנתן•‬ ‫לאבצן וכ‪.‬״ ושם ויאיר ליפתח ויפתח לאלון ואלו; לעכדון‪.‬‬
‫ה( ליוגח לאליעזר‬ ‫וגחן לגד‪ .‬לאחיה השיליני לאליהו‪ .‬שם לאחיה‪ ,‬ואהיה ליהוא ויהוא לאליהו‪.‬‬
‫ו( •ליואל לחבקוק‪ ,‬שם ויואל לנחום‪ .‬וגחום לחבקוק‪.‬‬ ‫וכוי שם ויוגד‪ .‬לאליועגי ואליועגי לזכריה‪.‬‬
‫מ( לוכריה לעזריה ובו׳ ושש לזכריה‪ .‬ויכריה‬ ‫ו( לזכריה בגו וכר ושם לזכריה וזכריה להושע‪.‬‬
‫למלאכי וממלאכי ואילך היו משתמשי! בבת •קול אכל קודם לכן ככל אלו שהזכרנו היו טשתסשין‬
‫מ(ילר• ׳יהושע בן שרתיה לניתאי וכוי כצ׳׳ל שם ליתא לר׳ יהושע וכו׳‬ ‫ברוח הקודש עד מלאכי‪.‬‬
‫רק ליהושע ובו• וכן לא היה היכה לר׳ בםיו שהיה לשני שד״ל‪ ,‬י( לשמעון בן שמת‪ -‬ליהורת כן‬
‫מבאי‪ .‬ושם ואחריהם יהודה בן טכא׳ ושמעון ב! שטת״ וכן הנכון רבן הקדים נס במשגה ‪.‬פ׳יא משנה‬
‫ח׳ יהודה לשמעון‪ .‬כ( והלל מסר לרבן ־שמעון בן גמליאל הזקן‪ .‬לעסעון ‪ us‬וכו• בסתנו״א שהיה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪482‬‬

‫לד׳ יהודה הנשיא‪ ,‬הוא רבינו הקדוש‪ ,‬לר־יג‪ ,‬לד יודן אחי ר׳ חנניה׳ הנולד באוסייא‪,‬‬
‫לר־נ היושב באושא‪ ,‬ומושבו ביח שעדים‪ ,‬לדי יודי בציפורי‪ ,‬לר״נ בטברייא‪ ,‬ל( לד׳ יהוד׳‬
‫הנשיא גדול הדור‪ ,‬מ( לרע‪ ,‬נ(לר׳ הילל‪ :‬ואילו הן נשיאי ישראל‪ ,‬ס( ודלל הזקן‪ ,‬ושמעון‬
‫יבנו‪ ,‬ורבן שמעון שנחדנ עם ר׳ ישמעאל בן אלישע‪ ,‬הללו בבית שני‪ ,‬ע(ונשנח ש׳׳ע‬
‫למניין שטרות שחרב הבית‪ ,‬יהי רצון שיבנה במהרה בימינו‪ :‬ורבותינו כך כוללין אותם‪,‬‬
‫הילל ושמעון אב נמליאל הזקן ושמעון של זקנים‪ ,‬ונמליאל דיבנד״ פ( ויהודה אב שמעון‪,‬‬
‫וכן ר״נ‪ ,‬צ(רהורה בנו מת‪ ,‬א״ר ירמיה בנו של ר׳ ועירא בן ט׳ אבות לו נשיאים‪,‬‬
‫ק(ואחר כך דיג‪ ,‬ורבן יהודה ורכן גמליאל‪ ,‬ודי ילל‪ ,‬י( ותינוקות שמחו‪ ,‬ובאותו זמן‬
‫ה‬

‫נוהג נשיאות ר׳־ג‪•, ,‬רבן שמעון בן גמליאל‪ ,‬ור׳ יהודה הנשיא‪ ,‬בנו של רבן שמעון בן‬
‫גמליאל‪ ,‬ש( בנו של דכי יהודה הגשיא‪ ,‬ורבן גמליאל ור׳ יהודה נשיאה ודיג נתראה‪:‬‬
‫ח( בשנת)חקץ( ]תק׳ל[ שנים בימי יבינו הקדוש ירד רב לכבל והורה אישור והיתר בנהרדעא‪,‬‬
‫ומצא את ר׳ אבא מנהיג שררות בבבל‪ ,‬וין זמן שהיה קיים לא היד‪ ,‬נוהג רב שררות‪,‬‬
‫וגםטר ר׳ אבא‪ ,‬א( ורב ושמואל ורב הונא קמא היו מנהיגים בנהרדעא‪ ,‬נ(וניד‪,‬נ רב‬
‫שירוח בנהרדעא כ׳׳ה שנים‪ ,‬נ( ונפטר בשנח תקנ״ד‪ -‬למניין שטרוח‪ ,‬י(וגיהג אחריו‬
‫שמואל שררות י׳ שגים‪ ,‬ונפטר בשנת תקםיה‪ ,‬והיחה מדינה נהרדעא בישובה בים׳‬
‫יהויכין‪ ,‬עד שגאםף שמואל ה( ובא פשא בן נצר םולמוסא והחריב אותה נשגת‬

‫לפני שדייל איתא והלל מסד לשמעו; בנו‪ ,‬לגמליאל הזק; לששעון בנו וכן הוא לנכון‪ ,‬וחשיב כסדר‬
‫כמו שםדרו ח ד ל שבת ט״ו ע׳׳א‪ .‬וכן הוא בקנה ואהריהם )אחר הלל ושמאי( ר״ש‪ ,‬ואהריו ר׳יג‪,‬‬
‫ואחריו ר׳׳ש כנו‪ ,‬ואחריו ר׳ ור׳ נתן וכו׳)ומדלג נ״כ ר ״ ג ריננה ור״ש כנו‪ (,‬ועיין בספר יסייע מאמר רביעי‬
‫פי״ח ר• יוחנן בן זכאי ור׳ שמעון כנו של הלל קבלו מהלל ושמאי וכו׳ ר״ג הזקן מד״ש אביו‬
‫ומריב״ז‪ ,‬ור״ש בנו קיבל ממנו‪ .‬ר ״ ג כנו)הוא דייג דיבנה( קבל ממנו‪ ,‬ר״ש בנו קבל ממנו‪ ,‬ור׳ יהודה‬
‫הנשיא הנקרא רבינו הקדוש קבל מר׳ שמעון אביו ובו׳‪ .‬ל( לד׳ יהודה הנשיא גדול הדור )הוא‬
‫ג( לר׳ הלל )הוא מתקן העיבור והוא עשירי להלל‬ ‫מ( לר״ג )הוא מיותר(‪.‬‬ ‫ר׳ יהודה נשיאה(‪.‬‬
‫ס( הלל הזקן ושמעון בנו‪ ,‬גמליאל בנו׳ ושמעון שגהרג וכו׳ כצ״ל‪.‬‬ ‫הזקן( ואלו הן נשיאי ישראל‪.‬‬
‫פ( ויתורה אב שמעון ?׳׳ל ושמעון אב יהודה‬ ‫מ( ובשנת ש׳יפ לטנין שטרות חרב הבית בצי׳ל‪.‬‬
‫)והוא ר׳׳ש בן גמליאל אביו של ר׳ יהודה הנשיא( ובן ר״ג‪ .‬ל( ויהודה בני מת‪ ,‬אייר ירטית בנו‬
‫של ר׳ זעירא בן טי אנוח לו נשיאים‪ ,‬הדברים חמוהיש וסתומים ואין להש ביאור‪ ,‬וכבר טרה בזה‬
‫הגאון ר״פ בכיית ה׳׳ד מכתב כ״ד לפרש תיכוח רר׳ זעירא ושובר שהוא בינוי לר׳ יהודה נשיאה‬
‫נכד רכינו הקדוש‪ ,‬ועל מלח מת כתב לא ידענו עניינה ואולי היה מוטב על התינוקות ע״ש‪ .‬ולי‬
‫נראה רקאי מאמר א״ר ירמיה בט של ר׳ זעירא על ראש המאמר ויהודה בנו מת ר״ל כאשר מח‬
‫יהודה כנו של ר׳׳ג אמר עליו בהספדו ב; ט׳ אבות נשיאים לו‪ ,‬כי היה ר׳ יהודה נשיאה דור תשיעי‬
‫להלל הוקן‪ ,‬והמאמר היה כחוב לפני הראסוניס ו״ל כאיזה מדרש או אגרה‪ .‬ואנחנו ל« ידענו מקומו‪,‬‬
‫ק{ ואה׳׳כ רי׳ג ורבן יהודה )ורבן גמליאל מיותר( ודי הילל‪ .‬עתה חוזר‬ ‫והובא דיר אגב הכא‪.‬‬
‫ל( ותינוקות שמתו‪ ,‬ובאותו זמן‬ ‫למעלה מה שהשב ושמעון אב יהודה ובן ר״ג ואת״כ ר״ג וכר‪.‬‬
‫נוהג נשיאות ובו׳ הא נטי נקמ דרך אגב הבא‪ .‬ומספר מיתת התינוקות שהיו בזמן ר״ג דיבנה‪.‬‬
‫ירשכ״ג‪ ,‬ודי יהודה הנשיא‪ .‬כאילו הוא דבר ידוע ומשורםם‪ ,‬ואולי גם זה מסופר באיזה אנדה אשר‬
‫‪ (c‬בט של ר׳ יהודה הנשיא וכוי‪ .‬עתה חוזר למה‬ ‫לא ידענו מקומו‪ .‬ועיין כמכתב מר׳׳ם הג׳ל‪.‬‬
‫שסיים לעיל ור׳ הילל‪ -‬ומפרש שר׳ הילל )הוא ד׳ הלל השני( הוא בט של רבי יהודה הנשיא‪ ,‬ור׳׳נ‪,‬‬
‫ור׳ יהודה נשיאה‪ .‬ור׳׳ג בתראה‪ .‬ועיין לעיל מת שהבאתי 'כשם ספר היותסין אות ג׳ מהאמוראים‪.‬‬
‫י!( כשנח תק׳׳ל שנים בימי רביט הקדוש ירד רב לבבל וכוי כן הוא הנכון בהפסק נקודה אהר חיבת‬
‫בחראה‪ ,‬ומתחיל מאמר אחר ״בשנת תק״ל שנים וכרי׳ וכן תוא באגרת רב שריוא ובימי רבי ירד רב לבבל‬
‫בשנת תק״ל למלכות יון וכו׳ ובספר בריחות שעד ב׳ דורות האמוראים בשנת תק״ל לםרמ ששרות‬
‫בישי רבינו הקדוש ירד רב לבבל והורה ובר‪ (15 .‬ורב ושמואל ורב הונא קמא וכו׳ בן הוא הנכון‪.‬‬
‫נ( וניהג רב‬ ‫וכן הוא בבריתות שם‪ ,‬ולא כמו שהוכא בהעתק שדיל ורב שמואל ורב הונא וכר‪.‬‬
‫נ( ונפטר‬ ‫שררות בנהרדעא ב״ה שנים‪ ,‬ובן הוא בבריתות שש‪ .‬וכסדר תו״א לשדיל כ״ח שנים‪.‬‬
‫בש‪:‬ח תקנ״ה למנין ששרות‪ .‬וכן הוא בםה׳׳ד‪ ,‬וברב שרירא איחא בשנת חקנ״ת‪ ,‬וכן בכריתות שם‪,‬‬
‫י( וניתג אחייו שמיאל שררות י׳ שנים ונפטר בשנת תקם״ה‪,‬‬ ‫ובסדר תו״א לשד״ל תקם״ה‪,‬‬
‫ובנריהוין שש שמואל נה; אהריו שררה ו׳ שנים ונפשר בשגת תקס״ד‪ .‬וכרב שרידא וגהג שטואל‬
‫אחייו לבדו שבע שנינ יכו וטח ע‪!7‬ואל כשנח תקס״ד‪ ,‬וביוחסין איתא והאריך ימים אחר‬
‫פולמישא ותחריב אותה בשנת תק״ע‪. .‬‬ ‫רכ ששה שי‪.‬־ש‪ ,‬ועיין ‪ 2rz‬ר ה ( ובא שפא נ;‬
‫וכ; תוא באגרת ‪-‬ב שרירא ובשנת תק״ע נא פפא בר בצר יתחייב לנהרדעא‪ ,‬ובכריתות איתא ובא‬
‫‪ D E C‬בן פולמו‪.. :‬־‪-:‬זריב את הכית כשנת חקפ״ש‪ ,‬יהםיד‪-‬יד הביא בשש בריחות ותחריב בית מדרשו‬
‫‪483‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫תק־ע‪ ,‬י(וכאותו הזמן היה ר׳ יוחנן ב א ‪ p‬ישראל והיה מנהינ שררה ונאסף בשנת תקיץ‪.‬‬
‫‪ 0‬ונאסף ריש לקיש קורם ר׳ יוחנן שנח אחח‪ ,‬ואחר כך רב הונא ורב חסדא ועשו שתי‬
‫ישיבות‪ ,‬ח(והלך רב חסדא לםחסיא ועשו אותו ראש ישיבה‪ ,‬וזכה אוחו ד׳ שנד״ ומתיבתא‬
‫דרב הונא בנהרדעא‪ ,‬ונאסף רב הונא כשנח תריח‪ ,‬ט(ורב חסדא בשנת תריב )אחריו רב‬
‫נחמן בר יעקב בשנת תרל־א‪ ,‬ואחריו רבה בר רב הונא‪ ,‬ונאסף בשנת תרל׳־נ‪ ,‬י(ואהריו‬
‫רבח בר נחמני בשנת תרם־ה‪ ,‬ואחריו כ(רבה בר יוסף בשנת תרטיז‪ ,‬ל(ואחריו אביי בשנת‬
‫תרם־ח‪ ,‬״(ואחריו רבה כריה דרב יוסף בר חמא כשנת תרסינ‪ ,‬נ(ובו ביום )נחרנ( ]נהרנו[‬
‫בניו של רב משא‪ .‬ס( ואחריו רב נחמן בר מחק בשנת תרסיז‪ .‬ע(ואחריו רב םסא בשנת‬
‫תרס־ו‪ ,‬ואחריו רב זביד כשנח תרצד‪ ,‬ואחריו רב דימי מנתרדעא בשנת תרצימ‪ ,‬ס( ואחריו‬
‫רב כהנא בשנת ברק־ת‪ ,‬צ( ואחריו מר ווטרא בשנת )תשב•!( ]תשבו[‪ ,‬ובו כיומ חיחח‬
‫וועד‪ .‬נתלה בעולם ונזדעזעה הארץ‪ ,‬ואחריו רב אחא כריה דרבא כשנת תשיל‪ ,‬ובו כיום‬
‫בלעהתליאח הירח ונראו כוכביםביום‪ ,‬ואחריו רכינאכשנתתשל־נ‪ ,‬ק(ואחריו רב אש• כשנח‬
‫חשליח‪ .‬י( ובשנת תשמ־ב נאסף רב יימר ונראה עמוד אש ברקיע ש( ועמד יום‪ ,‬ח( בשנת‬
‫תשנ־נ נאסף רכ הונא ראש נולה‪ ,‬כשנת תשס׳כ נאסף רב אירי כר אבא‪ ,‬בשנת תשס־ו נאסף‬
‫רב נחמן כריח דוב חונא‪ ,‬א( ונזר ארנזור מלך םרסיים על אבותינו לחלל שבחזת‪ ,‬בשנת‬
‫חשע־ט נאסף רבה בריח דרב אשי‪ ,‬נ( כשנח חשס־כ נאסף רב המא בריה דרבא‪ ,‬נ(ונהרנ‬
‫הונא בר מר ווטרא ראש נולה‪ ,‬ונמסרו יהודים לםלכוח‪ ,‬י(בשנח חשס־ח הרסו בחי מדרשות‪,‬‬
‫ונזרו על היהודים להיות בדין סרם״ם ונאסף רבה תוםשאה‪ ,‬יי( בשנת תשצ־נ עוד נדרח‬
‫הארץ ונהרנ שירח מלך פרסיים‪ ,‬י(בשנת תתי־א נאסף רבינא סוף הודאה ונסתם‪ ,‬ז(ואתו‬
‫רבנן סבוראי‪ ,‬ואלה שמותם י‪0‬רב אחאי מכר חתיס‪ ,‬רב נברא םארנוזתא‪ ,‬רב אהא בי‬

‫ו( ובאותו זמן היה ר׳ יוחנן וכוי ונאסף בשגת תק״ץ‪ .‬ובן כאגרת רב שריר* ובשנת‬ ‫הגדול עיש‪.‬‬
‫תק׳יץ מת ר׳ יוחנן‪ ,‬ובכריתות שש נרס ובאותו זמן ר׳ תנינא מנהיג שררה ונאסף בשנת תק׳׳ץ‪.‬‬
‫>( ונאסף ריש לקיש קודם ר־ יוהנן שנה אתת‪ ,‬וכן הוא בבריתות שש ועיין בםדה־ד‪ .‬ס( והלך רב‬
‫גו( ורב‬ ‫חשדא למחניא ובר וכן הוא בכריתות שם ובסדר תו־א לשד׳׳ל והלך רב חסדא למתוזא‪.‬‬
‫חסדא כשנת תר״ב ובבריתות בשנת תרי״ב‪ .‬י( ואהריו רבת בר נתמני בשנת תרס״ה‪ ,‬ובכריתות ואחריו‬
‫רב יוסף חרמ׳׳ב‪ .‬כ( ואחריו רבח בר יוסף בשנת תרמ״‪ ,1‬ובסדר חריא לשר״ל ואחריו רב יוסף בר‬
‫<( ואתריו אביי בשנת תרמ׳׳ת‪ .‬ושם ואחריו אביי כשנת תרמ׳׳ז‪ .‬ובכדיחוח‬ ‫תמא בשנת תדמ׳יר‪.‬‬
‫ואחריו אב״ בשגח תר׳יס‪ .‬ובאגרת רב שרירא ואחריו מלך אביי שחים עשרה שנה ומת בשנת תרמ׳׳מ‪.‬‬
‫מ( ואחריו רבא בריח ררב יוסף נר חמא בשנת חרס‪-‬ג כ‪1‬״ל וחוא רבא סחס המוזכר בשים עיין‬
‫ב״מ סייר ע״כ‪ ,‬ובאנרת דב שרירא ובל שני מלכות דכא יהיו ארבע עשרה שנה וימת בשנת ת־ס״נ‪.‬‬
‫נ( ובו כיום נהרגו בניו של רב ‪ wee‬עיין סדה״ר ח־ש שהכיא כשם םפר היוחסין‬ ‫ועיין בסה״ר‪.‬‬
‫‪ (p‬ואחריו רב נחמן בר‬ ‫ובו ביום נהרגו ר׳ בניו של רב פשא‪ ,‬וביוחסין שלשני ליחא לחיבח ר׳‪,‬‬
‫יצחק בשנת תרם׳׳ו‪ ,‬וסדר תו״א לשד״ל תרס־ר‪ ,‬ובכריתות שש חרשיו‪ (» .‬ואחריו רב ששא כשנח‬
‫תרש׳׳ו‪ .‬ובשד״ל בשנת תו־ב׳׳ג‪ .‬ובכרי‪,‬תות בשנת תרע״ו‪ (P .‬ואחריו רב כתנא בשנת ברק״ת‪ ,‬ובשד״ל‬
‫בשנת תשכ׳־ב‪ ,‬ובכריתות אחר רכ דימי מנהררעא ובו׳ ואתריו רב הונא בריה דרב יהושע בשנת‬
‫תשכ׳׳ב‪ .‬צ( ואתריו מר זופרא כשנת תשכ״ו כצ׳׳ל ובשדי׳ל תשכ־׳ר‪ ,‬ובכריתות תשכ״ת‪ .‬ק( ואחריו‬
‫י( ובשנת תשמ״ב נאסף רב‬ ‫רב אשי בשנת תשל׳׳ה‪ ,‬ובשר״ל תשל׳׳ח‪ ,‬ובכריתות בשנת תשל׳׳ד‪.‬‬
‫יימר ובו׳ ובכדיחוח ובשנת תשמ־ד נאסף רב יימר‪ .‬ט( ועמר יוש‪ ,‬וכשדמי ועמד ל׳ יום‪ .‬מ( בשגת‬
‫תשניג נאסף רב הונא ראש מלה‪ ,‬ועיין סה׳יר אוח חי‪ .‬וסתו׳׳א לשד״ל נאסף רב ריש גלה‪ ,‬בשנת‬
‫תשם״ב נאסף רב אידי בר אבא‪ ,‬ובשד׳‪-‬ל בר אבי!‪, .‬בכריתות כשנח תעם״ב נאסף רב דיטי בר אבא‪ .‬בשגת‬
‫תשס‪-‬ו נאסף רב נחמן בדיה דרב הונא‪ ,‬ובשד־ל כשנת תשס׳יד‪ (b .‬וגזר ארנזור ‪ •fm‬פרסיים וכד ועיין‬
‫כתובות סיא ע״א היו קא יתבי אשיתתא רכי איגוד מלבא‪ ,‬ועיין רש׳יי ושם אדגזר‪ ,‬ובאגרת רב שרירא‬
‫יזרגרד‪ .‬כשנח חשע׳יט נאסף רבה כריה ררב אשי‪ .‬נ( בשנת תשש׳יב נאסף רב חמאבריהדרבא‪ ,‬ושם‬
‫בשגתחשע־ט גאסף רב םמא בריה דרבא‪ .‬נ( וגהדג הוגאבר מר זוסרא וכד ושם ונהרג ברמרזוטרא‬
‫ה( בשנח תשצ׳׳נ עוד נדדה‬ ‫וכוי‪ .‬י( כשנח חששיה הרסו כחי מדרשיח ושם חשע׳׳ח הרסו ובו׳‪.‬‬
‫הארץ ונהרנ שירה וכוי ש‪ 0‬בשנת חשד׳׳נ נרדה הארץ למלך פרסיים פרח‪ .‬ו( בשנת תתי״א נאסף‬
‫רגינא ונחתם התלמוד בצ׳׳ל וכן הוא בבריתות שם‪ ,‬ובאנרח רב שרירא זיל וברביעי בשבח שהוא‬
‫יי׳ג בכסלו חחי״א מח רבנא אבינא כריה דרב הונא דהיא רבינא והוא סוף הוראה‪ ,‬עיין ב״מ שיו‬
‫ע״א‪ .‬ועיין ברש׳׳י שם‪ .‬ו( ואתו רבנן סבוראי וכו׳ עיין באגרת רב שרירא שם ואחרי כן אע׳־ש שלא‬
‫היה הוראה היו מפרשי שירושים וסברות הקריבוח לחוראה והם נקראו רבגן סבוראי וכוי‪ ,‬ח( ואלה‬
‫שםותם וכוי‪ .‬רב אחא׳ מנר חחיב‪ ,‬ובאגדה רב שרירא מוסיף דאטדינ! בגימין פירש וצקלג וכו•‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪484‬‬

‫נהילאי‪ ,‬דבנא סמא בר רבנא *הודה‪ ,‬ר׳ שמואל ססומבדיתא רבינא בר אומצוא‪ ,‬רב‬
‫אחדכוי בר קטינא‪ ,‬ומר זומרא בני רב תנא‪ ,‬נו(ובימיהם יצא מחומם בשנת תתכ־ח‪,‬‬
‫וםברייתו של עולמ יש תמס אלף ותרמ׳יז‪ ,‬ולמניין ימנים אלף וקע־ה‪ ,‬שנת קע־כ )לרבות(‬
‫]לחרבות[ הבית בשנייה‪ ,‬שלמו ד אלפים‪ ,‬י(ותנו תנאים קורס לחרבות הכיח קי־ע שנה‪:‬‬

‫והרי ל ך ס ד ר ח כ מ י ש ב כ ל דור ו ד ו ר ‪:‬‬

‫ת ה י ל ת חכמים היה שמעון הצדיק שהיה בישיבת כנסת הנתלה והוא ריכץ תורה‬
‫בישר׳‪,‬־ ואחריו אנטיננוס‪ ,‬יוסף בן יועזר‪ ,‬יוסף בן יוחנן‪ .‬ואחריהן יהושע בן‬
‫סרחיה‪ ,‬ניתאי חארבלי‪ ,‬ואחריחן יודדח בן טבאי‪ ,‬ושמעון בן שטח‪ ,‬ואחריהן שמעיה‬
‫ואבטליון‪ ,‬ואחריהן הילל ושמאי‪ ,‬ל(והילל הוא )עולה( ]עלה[ מבבל בראשונה והוא מני‬
‫נשיאה‪ ,‬ואחריו רבן שמעון‪ ,‬ר־נ בנו‪ ,‬ואחריי רבן שמעון‪ ,‬ואחריו ר׳ ודי נתן‪ :‬הרי אילו‬
‫נולן תנאים הס‪ :‬מימית משת ועד הילל י‪0‬היו שש מאות סידרי משנה‪ ,‬כמו שנתן הק׳‬
‫למשה נסיני‪0 ,‬וםן הילל ואילך העולם‪ ,‬וחלשה בנורה של תורה‪ ,‬ולא תיקנו הילל‬
‫ושמאי אלא שש סדרים‪ ,‬והן אנשי משנה מהילל וער ר׳ נתן ודי‪ ,‬והן הן סוף משנה‪,‬‬
‫ס(רב רבא הההיל בהוראה ע(מרב הונא ועד רב אשי ודנינא ד׳ שנה היו‪ ,‬והן היו‬
‫סוף הוראה ואחריהן רבנן סנורא׳ שמכוחן נמחחו שמים ונרקעה הארץ‪ ,‬ס( עד‬ ‫׳‬

‫רנ נולא ורנ הונא‪ .‬שהיו סוף סכוראי‪ .‬לא הוסיפו ולא הפליגו מדעחן כלום אלא‬
‫תיקנו סדקים שנכל חנויי כסדרן‪:‬‬

‫והרי ל ך ס ד ר תנאים‪:‬‬
‫ש מ א י והילל היו בבית‪ .‬בסנהדרין‪ .‬ורבן יוחנן בן ‪.‬זכאי קיבל מהם‪ .‬והיו נחורנן‬
‫הבית‪ .‬ולאחר חורבן הכית צ( קבע ישיבה לתורה ביבנה ם׳ שנה‪ .‬א(ור׳ )אלעזר(‬

‫ובונתו להא דאיתא שב ו׳ ע״א רב גביה מבי ארגיוא וכוי וליחא שם רב אתא׳ מבי תחים‪ ,‬יעל בי‬
‫חתים !וירש ש‪ 0‬עיר בסביבות נהררעא‪ ,‬ובקנה איחא רב אתא‪ -‬מן בני חתים ע׳׳ש‪ ,‬ועיין בתוספות‬
‫כתובות ב׳ ע״ב ד״ה םשיט ובו׳׳ ותום׳ וכהים ק״ב ע׳׳ב דייה פריך וכו• ועיין בהקדמות להגאון‬
‫מהרי״ב לספר השאילתות‪ ,‬ושת׳יג מערכת גדולים אות אי‪ .‬ובספר הישר לר״ת סימן תרי״ת ורב אתאי‬
‫שהיה ראש לגאוגים שבדור כמו כן בפרשה אתרי מות אע״ס וכוי‪ .‬ובכריתות רב אחא מבי תתים‪,‬‬
‫רב נביהא מאדגיזא‪ ,‬רב אתא כר נהילאי‪ ,‬רבנא סמא בר רבגא יהודה‪ ,‬ורב ושמואל מפוטבדיתא‪,‬‬
‫דבינא בד ארמינא‪ ,‬רב אחדכוי כר קטינא‪ ,‬סר זומרא בר חיננא‪ ,‬וכיסיהם יצא שנעו] לעולם וכו׳‬
‫היא אטונת מחמט ועיין בספר הקנה דף פ׳יא ע׳׳ב וחשינ שם רק שבעה עיש שמוחם‪ ,‬ועיין בםה׳‪-‬׳ד‬
‫ני( ובימיהם‬ ‫אתר שהעתיק דברי הכריתות הנ״ל כתב וצ׳׳ע כי לא הבנתי‪ ,‬כי לא מצאתי זכרם‪.‬‬
‫*( שנת קע״ב לחרבות כצ׳ל‪ .‬כ( ותנו תנאים קורם לחרבות‬ ‫יצא מהמוט בשנת תתקכ״ח כצ׳׳ל‬
‫ל( והלל הוא עלה מבבל וכו׳ כצ׳׳ל‪-‬‬ ‫הכיח קצ״י שנה כע״ל ובן הוא בטח״ו שהיה לפני שד׳‪-‬ל‪.‬‬
‫»( היו שש מאוח סדרי משנה ובו׳ עיין חגיגה י׳׳ריע״א פליגא בה רב פפא ורבנן חד אמר שש‬
‫מאות וכוי וחד אסר שבעה סאות וכר ועיין ע״ז י״ד ע״ב‪ ,‬ועיין בשערי תשובה סי׳ כ׳ חשובה‬
‫לרכיט הא" גאון רע מימות משר‪ .‬יבינו עד הלל הזקן היי שש מאית םררי משגר‪ ,‬במז שגתגס‬
‫הקב״ה למשה בסיני‪ ,‬ומן הלל ואילך נחמעט וגחמסכן העולם וחלשה כבודה של חורה ולא תקגו‬
‫מהלל ושמאי אלא ששה סדרים בלבד וכר‪ ,‬ושם כסי׳ קם׳־ז וז״ל כ‪ 1‬אשכחן לחד מן הגאונים בחר‬
‫דנח נפשית אשכחן ביה זכור גברא ההוא לטכ כל הו״א דרבנן קדמאי רא עס רא ישיש םררי‬
‫משנה דאתננין מיומי דהלל ושמאי וכמה עניניס דליח לון שיעורא כוי‪ .‬נ( ומן הלל ואילך העולם•‬
‫חסרון הניכר יש כאן‪ ,‬וכל הרואה בחשובה הראשונה יראה כי לשון המחבר ולשון החשובה‬
‫שוין בלשונם‪ ,‬וכן צ״ל ומן הלל ואילך נתמעט ונחמסכן העולם וכו׳ ־ושד״ל לא ה־־גיש בזה‬
‫ע( מרב‬ ‫ע׳׳ש‪ .‬ס( רב רבא הוא התחיל ובו׳ בסדר תנו״א של שדייל רבה הוא התחיל וכר‪.‬‬
‫הונא ועד רב אשי ו^בינא ד׳ שנה היו‪ ,‬ושש מרבה וער רב אשי מאתים וארבע שנח היו‪.‬‬
‫מ( ער רב גוזא ורב הונא‪ ,‬ושם עד רב נירא ורב סמינא‪ ,‬ובכריתות שער ב• אוח ה׳‪ ,‬ואחריהם‬
‫רב גדא ורב סיםונא סוף סברא‪ .‬ובכריתות שער ג׳ אות כ י י ר רב גדא ורב סמא והוא הוא‪ .‬וכן‬
‫הוא בסתו״א לתיד״א אוח צי‪ ,‬ותםוה הגהתו שם ועיין ביסוד עולם טאםר םי׳יח‪ .‬ל{ קבע ישיבה‬
‫‪485‬‬ ‫מחזור ויכירי‬
‫]אליעזר[ זר )יהודה( ]יהזשע[ זד׳ג ק־כלו סרבן יזחנן בן זכאי‪ .‬זיני טדפון וד׳‬
‫עקיבא ור׳ ישסעאל קיבלו סר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ מאיר ודי יהודה ור׳ עסי‬
‫ורבי ;חמיה ור׳ אלעזר בן שמוע קיבלו מר׳ טרסון‪ .‬ור׳ עקיבא ור־ שמעון‪ ,‬ור׳‬
‫נתן קיבלו מר׳ מאיר וחביו־יו‪ .‬ור׳ חייא‪ .‬ור׳ שמעק בר‪ :‬ובר קמרא ור׳ חנניא קיבלו מר׳‪:‬‬

‫הרי לך סוף תנאים‪:‬‬

‫תחילת אמוראימ‪ .‬רב ושמואל כבבל‪ .‬ודי יוחנן וריש לקיש ב א ‪ p‬ישר־‪ .‬תלמידי‬
‫דרב ושמואל‪ .‬רב הונא ורב כהנא ורב אםי ורב יהודה ורב נחמן למטה‬
‫מהן‪ .‬רב חסדא ורב ששת לממד‪ .‬מהן‪ .‬רבה ור׳ יוסף למטה סהן‪ .‬אביי ורבא למפה‬
‫מהן‪ .‬רב מסא ורב הונא כריה ררב יהושע למפה מהן‪ .‬רב אשי ורבינא סוף הוראה‪:‬‬
‫ותלמידי רר׳ יוחנן‪ .‬ריש לקיש ור׳ יהושע בן לוי ור׳ אלעזר‪ .‬ילמפה מהן עולא ודי‬
‫אבא‪ .‬ולמטה מהן ר׳ אמי ודי אםי‪ .‬ואחריהן רב זנא •ורב םסונא נ(סוף‪ .‬הברא‪ .‬ור׳‬
‫יונתן סוף מעשת‪ :‬מיכן אתה לסד כתנאין ואמוראין‪ .‬הי רבה והי חלמודא‪ .‬והי כי‬
‫זוניה‪ .‬אינך רהון תלסירייהו בתרייהו לא קהשיכ להו‪ :‬נ( כל סחס משנה כר׳ מאיר‬
‫היא‪ .‬ל(כל סתס ברייתא ר׳ נתמיה‪ .‬ר‪(.‬סתפ ם־שרא ר׳ יהודה בר• אלעאי‪ ,‬ו(סתס סיסרי‬

‫ביבנה ס׳ שנה ר״ה ל״א ע״ב‪ .‬וסנהדרין מיא ע״א‪ ,‬ובספרי םוף ש׳ וזאת הברכת‪ -‬ומדרש בר״ר סוף‬
‫‪ •6‬ויחי‪ ,‬ועיין חוס׳ שבח נ״ר ע״ב ר״ה הוה מעמד וכוי ובפפר גור אריה ממהר״ל מפראג שס‪.‬‬
‫‪ (b‬ור׳ אליעזר ור׳ יתושע ורבן גמליאל ובו׳ כצ׳יל‪ ,‬ועיין סדר הקבלה כבריתוח שער אי דורות‬
‫התנאים‪ ,‬ובםתו״א שהיה לפני שד״ל‪ .‬נ( סוף תביא צייל סוף סברא‪ .‬וכן הוא בכריתות סוף סברא‪,‬‬
‫וכן הניר‪ ,‬שד״ל‪ (; .‬כל סתם משנה כר׳ מאיד תיא‪ .‬עיין ערוך ערך סתם‪ .‬וגיטין ד׳ ע״א מהדרינן‬
‫אדר׳׳מ דסתם מחניתין ר״מ וגוי‪ .‬ועירוכין צ׳יו ע״ב‪ .‬ושם צייה ע״כ‪ ,‬וסנהדרין ‪ r e‬ע״א‪ .‬ועיין בהקדמוח‬
‫הרמב״ם לפירוש המשנה פ׳׳ו אבל םחם משנה הוא מה שהסכים עליו דעח רבים והשחוח עיונם בו‬
‫ולא נפלה בו מתלוקות או שקיבלוהו רכים מפי רכים עד משה כסי אשר הלקגו בפתיחת דברינו‬
‫והמקבל הקרוב שנתיתס אליו המאשר הוא ר״מ וית עני; ש*מרו סתס משנה ריס׳ ולשי דעת‬
‫הרמב״ט הב״ל יתכאד מת שאמרו בשבת ‪ ra‬ע־א׳ ושם פ־א ׳;־ב‪ .‬קי״כ ע׳יא‪ ,‬עירובין צ־׳כ ע׳׳א וכן‬
‫בכמח מקומות בש״ס הלבה כסתם משנה‪ ,‬וטעמא בעי למה נפסק כםחמא הלא היא דעח יחיד‪,‬‬
‫אך לסירש הרמכ״ש ניתא‪ ,‬דאין פירש םחם משנה ר״מ שהוא אמרה‪ ,‬דק שנחיחס אליו המשנה‬
‫ששמעה מפי רבים׳ והנא היד‪ ,‬המקבל חק־וכ‪ ,‬ועיין באגרת רב שרירא שהאריך בענין זה‪ ,‬ועל דק­‬
‫ות בארנו מר‪ -‬ראיתא בירושלמי יבמות סייר הי״א אסר ר׳ יוחנן כל מקום ששנה סתם משניות‬
‫דרבנן עד שיפרש לו רובו )ר״ל רבו( ר״ש בן לקיש אומר כל םחם משניות רר׳ מאיר עד שיפרש‬
‫לו רובו א״ר זעירא קומי ר׳ יוסי לא דרי שמעון בן לקיש סלינ אלא דו חמי רוב סתם משניוח דרי‬
‫מאיר עכ״ל ועיי! בק״ע ובם״ס‪ -‬וקשה לומד דהירושלמי פליג בזה על הגמרא שלנו וסבר דלר׳‬
‫יוחנן םתס משנה הוא דרבנן‪ ,‬וד״ש בן לקיש הוא רסכר רםתס משנה ר־׳ט‪ .‬ונראה לשרש דהכוונה‬
‫לפי שירש הרמב״ם הגיל רר׳ זעירא הכי קאמר לא דר״ש בן לקיש שליג על עיקר הלכת וס״ל‬
‫דאין הלכת כסתם משנה‪ ,‬אלא באשר תמי ררוב םחם משניות דרי מאיר והוא המקבל האתרון•‬
‫שנתיחס אליו המאמר‪ ,‬קאמר הכי‪ ,‬אך לענין הלכה ם״ל נמי כר׳ יוחנן להלכה כסתש משנה‪ ,‬וע״ן‬
‫‪1‬‬
‫בתום׳ מ״ק כ‪ -‬ע״א ד״ה מאן תנא וכר וביד מ־*אבי סי׳ חנ־׳ו מה שהק^ה י‪,‬״ דברי התוס׳ מכתובות‬
‫כ״ט ע״א‪ ,‬וכן משבועות מ״מ ע״ב ראף כסתיןא דאתיא כר״מ בעי תלמידא מאן תנא וכו׳ ועיין‬
‫בש״מ כהובות ריש פרק אלו נערות‪ .‬י( כל סתם ברייתא ר׳ נחמיה‪ ,‬בססר תנאים ואמוראים שהכיא‬
‫הגאון ד׳ תיד״א כשה״ג תנירסא כל סתם תוספתא וכו׳‪ ,‬וכן הוא גירסת הערוך ערך סתם׳ םחם‬
‫תוספתא ר׳ נחמיה‪ .‬וכן תוא ג״כ באנרח רב שרירא סתם תושפחא ר׳ נחמיה וכר ונרשב״ס כ׳׳כ‬
‫קכ״ר ע״ב ובכריתות כלשון למורים שער כ׳ אות י״נ׳ ובמבוא התלמוד לר׳יש הנגיד‪ ,‬אכן בס׳ הקנה דף‬
‫ש״ג הגידסא פתס ברייתא ר׳ נחמיה כהו שהוא באן‪ ,‬ובן בסתו״א שהובא כיותסין גרים ג׳׳כ סתס‬
‫ברייתא ר׳ נחמיה וכוי‪ ,‬ובספר הקדמון כפתור וסרח פרק השישי' הכי איתא ס‪,‬תם מתגיתין ר׳ מאיר‪,‬‬
‫סתס ספרא די יהודה בר אלעאי‪ ,‬סתם ספרי ר׳ שסעון בן יוחאי׳ סתם ברייתא ר׳ חייא וכן ברםב״ם‬
‫בהקדמה לספר ה ד ור׳ חייא היכר התוספתא לבאר עניני המשנה‪ ,‬ולא ראיתי סי שהעיר על חלופי‬
‫הגירסאות כאן‪ ,‬והנה כרי להשוות תגירסות שלא יהיו סותרות זו את זו‪ ,‬וכדי לבאר גם‪ .‬דעת‬
‫רש״י בבמה מקומות בעני; זה שנביא לקמן‪ ,‬אמרנו לבאר שלשון תוספתא הונח על דבר הטסף על‬
‫דבר אהד האמור לפניו‪ ,‬ונקרא תוספתא להיותה חוסשה על הסשנה‪ ,‬ולשון ברייתא היא תלמוד‬
‫שגשגה תוץ לבית המדרש בלי שום שייכות לדבר אחר האמור מקודם‪ ,‬והכרייתות ששנה ר׳ נתסיה‬
‫תלמידו של ר־ע )עיין מדרש כר׳יד סס״א‪ ,‬ומדרש קהלת סי״א ‪ (er>y‬ע״פ ד״ע‪ ,‬שהיה להט איזה‬
‫שייכות והמשכה להמשגה אספם ר׳ חייא וי• אושעית בתוספתא שסדרו הם )ונקראו בירושלמי‬
‫קידושין פ״א ח׳׳ג‪ ,‬ובירושלמי ביק פ״ר ה״י אבי חמשנה( וניחא שתי הגירסות ס*ם ברייתא ד•‬
 ‫סחזור ויטרי‬ ‫‪486‬‬
‫ר׳ שמעון כן יוחי ונולהיי אליבא דרי עקיבא‪ .‬ותן תלמידי ר׳ עקיבא‪ .‬ז( ולא ראו ר‬
‫עקיבא‪ .‬ולא היו עמו ברור אתר‪ ,‬אלא הפלינו על רעתו‪ :‬ק(אמ׳ בן עזאי כל חכמי‬

‫נחמיה היינו אותן הברייחוח שהוקבעו אדדכ בתוספתא‪ ,‬וסחט תוספתא ר׳ נחמיה או כנידסח הכו״<‪1‬‬
‫ר*ח‪ ,‬ועפי׳ז מדויק הסיב לעז ן רש׳׳י כחובות ס״ט ע״ב אילשא וכר אמי איכא דאמר לי מילחא דבי‬
‫ר׳ וןייא ור׳ אושעיודולא ‪6‬סיםנא ליה סמתגיתיו ובו׳ וסירש״י ויש כירי לתקן כ ל חברייחוח שסידרו‬
‫ר״ח ור״א כתוספתא שלחן׳ היינו תברייתות שבללו ר״ח ור״א בתוספתא הוא םכאר םעםן ונימוקן מן‬
‫המשנה‪ ,‬ועיין חעניח ב״א ע״א יבפרש׳׳י ועיין רש׳׳י ב״מ פ״ח ע״ב סחנייחא דמר )ר״ח( מחניתא‬
‫וכו׳ וסירש׳יי תוספתא של ארוני שסידרה לששה סדרים אני שונה תמיר דדי חייא סררח לחוםפחא‬
‫בדאמדינן בעלמא רבי לא שנאה ר׳ חייא מנא ליה )עירובי! *״ב ע״א ע׳׳ש בפירש״י( ואמדינן כל‬
‫סתניחא דלא םיתנייא בי ר• חייא וד׳ אושעיא לא תותבז מינה בי מררי^א )חולין קכדא ע׳׳ב ועיין‬
‫בפירש״י(‪ ,‬ועיין עירובין י׳׳מ ע״א ובשירש״י ד׳׳ה בדבי וכו׳ ברייתא שנסדרה בכיח מדרשו בעין‬
‫תוספתא שסידר ר• חייא זר׳ אושעיא‪ ,‬ועיין רש״י ביצה כ׳׳ט ע״א‪ ,‬ועיין קידושין מ״ט ע׳יב תנא אנא‬
‫עד דתני הילכתא ספרא ובפרי ותוספתא וכו׳ ומגילה כ״ת ע״נ‪ -‬ועיין יומא ע׳ ע׳׳א ריע דתוםפתא‬
‫סאי היא רתניא ר״ע אומר וכוי ועיין במבוא התלמוד לר׳׳ש הנניר התוספתא היא שיור תמשנה‬
‫וסיכנה תנא ובו׳ וסי• הברייתא ת״ר‪ ,‬ותני תדא׳ ותניא אידך והא דסצינו בכמה מקומות בש׳־ס‬
‫דטביא הגמרא לשון ת״ר ונמצא בעין זח בתוספתא שלשנינו עיין בכירות נ־׳א ע״ב תנינא להא דתנו‬
‫רבנן נחנו לעשרה כהנים בכת אחת יצא‪ ,‬בזח אחר זה יצא‪ ,‬גטלו והחזירו לו יצא‪ ,‬והוא בתוספתא‬
‫פ״ו דבטרות )ועיין רש״י דיה בזח וכר ונד׳׳ה בבת אחת ובו׳( ועוד בכמה מקומות‪ ,‬הוא מאותן‬
‫הברייתות שנ»נו מקודם כשני עצמן ונכללו את״ב בתוספתא דר׳׳ח ור״א׳ ולא בדעת בעל דרבי‬
‫המשנה שכתב על דברי הדיש הנגיד הנ״ל שהוא מאיזה תלטיד טועה ע׳׳ש‪ ,‬ועיין בבדיחות ימות‬
‫עולם שעד א׳ ח״ל ומה שקראו בתלמוד תוספתא אין זה מה שאנו קורין תוספתא אליא תוספות‬
‫שהוסישו לבאר המשנה כמו ותני עלה וכיוצא בזה‪ ,‬וראיה לוה מהא דתנן בירושלמי דהוריות )ש״ג‬
‫ח״ח( ואנדת קהלת ר׳ אבא אזיל להר אתר אשכתיה לד׳ לוי דיתיב ודריש איש אשד יחן לו האלחים‬
‫עושר זה מקרא‪ ,‬ונכסים אלו הלכות‪ ,‬וכבוד זת תוסשתא‪ ,‬לעשות מכל אשר יתאוח אלו משניות‬
‫גדולות כגון משנת ר׳ חייא ור׳ אושעיא ומשנת בר קםרא ולא השלי&\ האלהיט לאכול ממטי וה‬
‫בעל הגדה לא אוסר ולא סתיר לא מטמא ‪1‬לא טטהד כי איש נכרי יאבלט זה כעל התלמוד עכ״ל‬
‫חזינא דתוםשחא ומשנת ר׳ חייא ור׳ אושעיא הוו תרי מילי‪ .‬ולדברינו הם באמת תרי סילי נינהו אן־‬
‫הכוונד‪ ,‬במשניות גדולות לאותן הברייחות שנכללו בתוספתא וכדאמרן‪ ,‬וכן חוא דעח חגאון דתיד׳׳א‬
‫בשה׳׳ג אות ת׳ ו ד ל תוםשתא שבידינו היום שהיא נדשסת אצל הרי״ף נ׳׳ל שכוללת ברייתות רר׳ חייא‬
‫ור׳ אושעיא ותוסשתא דר׳ נחייה‪ ,‬ועיין בקיצור כללי הגמרא‪ ,‬ובשירש׳׳י תולין ל׳ ע׳יא ד״ה םתימתאה‬
‫זכר יעיין כתובות ק״א ע״ב זו רכיי ר׳ מנחם םד״יטתאה יכו• זכפידש״י שס‪ ,‬ובעירובין ל״ח ע״ב‪,‬‬
‫ובמגילת בי ע־א ושם כ׳ץ ע״א וכםירשיי שם ואץ להאריך כאן יוחד‪ .‬ה ( םתם סשרא ר׳ יהודה שבת‬
‫קל״ז ע״א וסנהדרין ס״ו ע׳יא וכן בכמה מקומות בש״ם‪ ,‬והרמב*ם בהקדמת לסדר זרעים ורב חבר‬
‫ברייתא והיא ספרא וספרי וכו• וכן כתב בהקדמתו ליד החזקה וז״ל רב היכר ספרא וספרי לבאר‬
‫ולהודיע עיקרי המשנה‪ ,‬ונראה שיצא לו להרמב״ט שרב היכר הספרא מהא דאיתא ברכות י״א ע*כ‬
‫זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיהררכ לחנויי׳ פרקין כספרא דכי רכ וכד ושם י״ח ע*כ איכא דאמרי‬
‫דתנא ספרא דבי רב ביומא דסיתוא ופידש״י ספרא דכי רב תודת כהניס‪ -‬ומפרש בםפרא דבי רב‬
‫היינו שרב חיברו‪ -‬והוא כסו שביאר בעני! םתם משנה ר״מ שהבאתי לעיל שהוא היה המקבל‬
‫האחרו!‪ ,‬וחכי נטי שר׳ יהודה היה המקבל האהרון ורב היברו וסדרו כמו שהוא לפניט׳ וכן בספר‬
‫נפחור ופרח פ״ה ורב תבר ספרא וספרי‪ -‬ועיין יומא מ׳ ע״ב ת״ש ועשתו תטאת הגורל עושהו‬
‫חטאת ואין השם עושהו תטאת מיבול וכו׳ ושם מ״א ע״ב םתם ספרא מני ר׳ יהודה ובזי והברייתא‬
‫הזאת לא נמצא בתר׳כ שלפנינו ונראה שלא היה גס לפני רש״י לכן כתב בר״ה סתם ספרא וכו׳‬
‫והא בתו״כ היא דתא קרא בספר ויקרא כתיב ע״ש וראיתי בספר שיח יצתק על יומא שהעיר על‬
‫זה‪ ,‬ועיין בציונים מהנאון מהרי״ר על תו״ב‪ ,‬ועיי! יומא ע״ד ע״א דתנו רבה ורב יוסף בשאר ספרי‬
‫דבי רב ופירש״י שאד ספרי דלאו תורת כהנים ספד וירבר ואלה הדברים‪ ,‬ועיין כיב קכ״ר ע״ב‬
‫תני רמי כר חמי בשאר ספרי רבי רב ופירש רשב״ס כשאר ספרי דכי רב ספרא רכי רב היינו תורת‬
‫כחנים ברייחא של ספר ויקרא‪ ,‬שאר םרי דבי רב קרי למדרש של ספר במדבר מוישלחו סן המתנה‬
‫עד סוף הספר אלה הדברים וכר ומכילחא דהיינו מדדש אלה שמוח מהחדש הזה לכם עד סיץו‬
‫הספר כולהו איקרי שאד ספרי דכי רב וכוי‪ ,‬אך בחולין ס״ו ע״א סירש״י תנא דבי רב קרי לברייחא‬
‫קמייתא ששנויה בתורח כהניש דטקרי םשרא דבי רב לסי שהיה שגור בביח המדרש כפי כולם ובו׳‬
‫יעיין‪.‬בשת־׳ג אות ספרא מת שהביא כשם הרב יש״ר בםשר מצרף לתכםה‪ ,‬ועיין כהקדמת הגאון‬
‫‪,‬‬
‫מלב״ם לסשרא‪ ,‬ועיי! ביר מלאכי סי רג״ו בחשובה שהשיב לו מוהר־׳ר יוסף בן סאסון ע׳׳ש‪.‬‬
‫ו( סתם סשרי ר״ש ובו׳ סנהדרי! פ״ו ע״א‪ ,‬ועיין יומא עיר ע״א ובפירש׳׳י שארסשריוכו׳ ועיין רעיל‬
‫ובספר כריתות לשון למודים שעד ב׳ אות י׳׳ג חגירסא םתם םשרי ר׳ ישמעאל ועיין ביד מלאכי סי׳‬
‫חק״ג שמ״ם הוא וצ״ל ר׳ שמעון‪ .‬ז( ולא ראו ר׳ עקיבא וכוי ובםחר׳א לרתיד״א הלשון וכולחו‬
‫אליבא דר״ע והם תיו תלמידי'ר׳׳ע ולאתר מותו גחלקו על רעתו‪ -‬והביא שם רהיד׳׳א לשון סשד‬
‫הקגה זכולהו תלמידי ר״ע הם‪ -‬והם איפלובי אליבא דר״ע ואתר׳׳ע לא ראו‪ ,‬למח כי לא היו עמו‬
‫בדורו אלא שליני בדבריו על דעתו ע״כ לשון ספר הקגת דף ס״ג ע׳׳ב‪ ,‬וכתב על דברי הקנה שהוא‬
‫תוספות שהוסיפו ואייה תלמיד כתב בן כי ביבמות ט״ב ע׳׳ב מבואר שחיו תלמידיו ממש וכר ואיזה‬
‫כותב כתב בםשר חקנה בכי׳י וח בגליו! והדפיסוהו וכו׳ ולישון המח׳׳ו בזח קרוב ללשון הקנה ודותק‬
‫גדול הוא לאטד בי בשניהם נתוסף דבר אחר בסגנון אחד ובכזונח אחת וצ״ע‪ .‬מ( אמר כן עואי כל חכמי‬
‫‪487‬‬ ‫מחזור רמדי‬
‫ישראל לפני כקליפת המום חוץ סן הקרח הזה‪ .‬ומנו ר׳ עקיב׳ בן יוסף‪ .‬ס(ור׳ יהושע‬
‫בן קרחה הוא בנו של רי עקיבא דקרה‪ .‬י(ור״נ שהיד‪ ,‬בימי ר עקיבא בן יוסף הוא‬
‫אבי אביו של רביגו הקרוש‪ .‬כ(ורבינו הקחש נר זוגו של ר׳ נתן הוא בן בנו של‬
‫ר״ג‪ :‬ל(כל אחרים אוסרים‪ .‬הוא ר סאיר‪ .‬וכל יש אומי ר׳ נתן‪ .‬מ(ובל ר׳ יהודה‬
‫םתמ‪ .‬נםשגה‪ ,‬שסםליג עם ר׳ יוסי ועם ר׳ מאיר ועם הנמים הוא רני יהודה נר׳‬
‫אלעאי‪ .‬כ(כל ר׳ שמעון סתם הוא ר׳ שסעון בן ׳והי‪ .‬ס( וכל ר׳ אלעזר במשגה סתם‬
‫הוא רי אלעזר נן שםוע‪ .‬ע( כל ר׳ אליעזר במשנה סתם הוא ר׳ אליעזר בן הורקנוס‪.‬‬
‫ס(בל ר׳ יהושע במשנה הוא ר׳ יהושע נר חלנא שהיה ביםי קיסר‪ :‬צ(כל תקנת‬
‫םתם תקנת עזרא היא‪ ,‬ק(ונל מקום ששנינו בראשונה היקנו נך ונך ואץ שם שם‬
‫חכס כך הלנה‪ :‬ל(ונל סנץם ששנינו נסשנתינו ש(נמריא‪ .‬אימתי‪ .‬ח(דאסת‪ .‬הלכה•‬

‫ישראל וכו׳ בטרוח נ״ח ע־א‪ (P .‬וו׳ יהושע בן קרחת הוא בגו של ר״ע תקרה‪ .‬כן •ירש״י שם‬
‫זחערזד ערך קרח׳ יעיין חום׳ דיה חוץ וכר וברשב׳׳ם שםהים קייב ע׳־א ר״ח ריכיק חוא בן ר״ע‬
‫וכו׳ ובחום׳ שם ר״ח *וח ונד ובן עזאי קראו כן דרך בדיחוחא‪ ,‬ועיין חוס׳ שבח ק״נ ע״א ד״ח ודיב״ק‬
‫חיא וכו׳ ואין נראה לר״ת וכר ובתום׳ ג״ב קיינ עיא ריח וסםו בה וכו׳ הביאו »רש״י ורשב״מ בעם‬
‫דיי ןךש‪ ,‬ועיין בקנח רן* ש‪-‬נ ע*ב וז״ל אסר בן עואי בסוף שרק בחרא דבטרוח כל חכמי ישראל‬
‫חס מ נ י כקלישת השום ועץ מן חקרת הזח ומנו ר׳ יוזושע בן קרתא חוא בנו של ר״ע ח?רח עכ״ל‬
‫‪ p w o i‬קושיות התום׳ הנ״ל ועיין בםרח״ר אוח י׳‪ ,‬זבחגהו׳ על ‪0‬חו*א סדחיד״א‪ .‬י( מ־״כ שחיה‬
‫כיסי ר׳־ע וכר חוא ר׳׳ג ריבנוז‪ ,‬רכך סדרן חלל הזקן‪ .‬ר׳ שםעון כנו‪ ,‬ר‪-‬נ חוקו‪ .‬ד״» ד׳ע דיבגח‪,‬‬
‫ר׳ שמעון‪ ,‬רביט הקדוש‪ .‬ב( ורבינו חקדוש בר זוגו של י׳ נתן תוא בן בט של ר׳׳ג כ*־ל‪ 0 .‬בל‬
‫אתרים אוסרים ובר הודיות י״נ ע״ב ד־ש ועיץ בסשר באד שבע שמחלק ראותן הלכות שאמרו ר״ס‬
‫ודיג קודם דא‪0‬י‪ 9‬להט אחריס ויש אוסרים קכעיס בשמם‪ -‬וכל אותן הלכות שאמרו אחר דאסיקו‬
‫לחם אחרים ויש אוסרים‪ ,‬קבעום בשם אחרים וי״א‪ .‬ועיין חוס׳ ברט׳ ט׳ ע*ב ריח אחרים וכר וחוס׳‬
‫סוםח י*כ עיא דיה אחרים וטי‪ ,‬וחוס‪ :‬ע״ז סיד ע*ב ד״ח אחרים וכר וחום׳ כ*ב ט״ו עיכ ד״ח וי״א‬
‫וכד וחום׳ ביב ‪1‬״ג ק״ב ד״ח מאן וט׳ ועיין כסחיר אוח מ־ ועיין כיד מלאכי סי׳ חקש״י‪ .‬מ( ובל‬
‫ר׳ י הודח סחט במשנת וכו׳ בסחו״א לרחיד״א איתא כל ר׳ י הודח סתם במשנת וברייתא שחולק עש‬
‫ר׳ מאיר ור׳ יוסי וד״ש ור׳ נחמיה ור׳ אלעזר הוא ר׳ יהודה כ״ר אלעי )זרל *לעאי(‪ .‬זבבריחדת‬
‫ביםות עולם אות י״ס לא תשיג ר׳ נתסיוז‪ .‬ועיין כ ה ק ד מ ת שירש המשניות לתו־סכ״ם שרק וי ודי‬
‫יהורח החס ועזבר נסשנח חוא ר׳ יהודה ב׳ר אלעאי שעליו נאמר בתלמוד סעשח נ ח פ ז אחד‪,‬‬
‫ביק ש׳ עיא׳ חמורה מיו עיכ‪ .‬ועיין ב־ק ק*ג ע־ב וכל היכא דאסרינן מעשת בתסיד אתר וב\י‪.‬‬
‫נ( כל ר׳ שסעון סח‪ 0‬ובר ע״ן ב״‪ #*y rro 0‬ועסי ר״ח אמר ר״ש זט׳ זרשכ׳׳ם ב״כ ק״ב ע״א ד״ח‬
‫משוס וכר ר׳ שמעון סתם היינו ר״ש בן יוחי‪ ,‬שבועות כ׳ ע׳־ב ר״ש בן יחודח אוסר משמו וכר‬
‫וסירש׳׳י משמו של ר׳׳ש וסתם ריש הוא ר״ש כן יותאי‪ .‬ורש״״ חולין ס״ם ע״ב ד״ח אודי־ לי וכו׳‬
‫דר״ש סתסא חוא ר״ש בן יוחאי‪ (p .‬וכל ר׳ אלעזד במשנת סתם ובר מ ן הוא בםשי הקנח דן‪1‬‬
‫ש״ג ע״ב כל ר׳ אלעזר במענה סחם וכר וכסחו״א לרחיד״א איתא שכסשגח וברייתא וט׳ ובן ברש״י‬
‫שבח י״מ ע״ב ר׳ אלעזי ה י * הוא ר׳ אלעזר בן שסוע םתם"ר׳ אלעזר של משנה וברייתא‪ .‬וביבמות‬
‫ע*ב ע׳׳כ ראיתי לבן שדת וכר ושירשיי לאו תנא היה ואמורא היה תלמידו של ר׳ יוחנן והוא ר•‬
‫אלעזר סתם דטיירי בכל חש*ס כגמרא וד׳׳א סתמא רמשנה וברייהא הוא ר׳ אלעזד בן שסוע‪ ,‬ועיין‬
‫כתוטת מי ע״א רש׳׳י דיה טוכינא דתבימי וכוי‪ ,‬ורש״י גיסין ל״א עיכ ר׳ אלעזר בן שדת רנמרא‪.‬‬
‫וריא בן שמוע דםשנת וברייתא‪ (» .‬כל ד׳ אליעזר במשגה םתם זכר זבשחו״א לרחיד״א כמשנה‬
‫וברייתא סתם ובר ונקרא נשם זה באבוח ש׳׳ב משנה חי‪ ,‬ובחרפה מקומות נקרא כשפ ריא ומרזל‬
‫עיין ברטת ו׳ עייא‪ .‬סוטה י׳׳נ ע״ב ושם מ״ס ע׳׳א‪ ,‬ועיין תום׳ ב״ק ט״ז ע״ב ר׳יח ר״א וטי וחום׳‬
‫סנחדרין ס־יו ע׳׳כ ד־ח ור׳ יוחנן אמר וכו• רהתם גרס ר־ אלעור טשום דמוגירז אחר די‪ 0‬ומי ועיין‬
‫ד׳׳ח ר׳ אלעזר אוסר זכר‪ (» ,‬כל ר• יהושע במשנה ובר שהיה בימי קיסר‪ ,‬ברחיר״א‬ ‫חוס׳ ביב קג״י‬
‫ובברייתא‪ ,‬ובבריתו׳ יטר׳ע שער א׳ סי׳ י״ט בל ר׳ יהושע סתם במשנה ובברייתא הוא ו׳ יהושע בן‬
‫העיא שהיה וכזי וכן הוא ברחיד״א חנניא׳ ברטח נ״ו ע־א‪ ,‬חולץ נ׳יט ע׳׳ב‪ ,‬ושם ס׳ ע י * שבח‬
‫ק ״ ס עיא איל קיסר לד׳ יהושע בן חעיא משני טח תבשיל של שבת ו ט ‪ /‬ובחגינח ח׳ ע״כ‪,‬‬
‫ובתענית ז׳ ‪ ,tm‬וסנהררין ‪ 1‬ע״ב‪ ,‬ובכורות "ת׳ ע׳׳ב‪ .‬צ( כל תקגות סתם תקבח עזרא ח י * וכן חוא‬
‫בכריתות בימדיע שעד א׳ אות י״ט כל תקנח םתם היא תקנת עזרא׳ ובסדח‪-‬ד ‪ v*n‬דיח עזרא ״׳יל‬
‫ותיקן‪ :‬תקמת ועוד תקטת כי סתם תקנות עזרא תיקן‪ ,‬ולא ידעתי מקוט לדברים אלו‪ ,‬עיין ב״ק »״ב‬
‫ז ד * ב ר ט ח ל׳׳נ ע״א‪ .‬ושם נ״ד עיא התקיט ושירש״י עזרא וסיעתו ובו׳ ושם ס״ג ע״א‪ ,‬תעגיח כ*ז ע״א‪,‬‬
‫מגילה ל״א ע״א‪ ,‬ב״כ כ״ב ע׳׳א ועיין כחוט׳ דיה קנאת סוטרים ובו׳ ועיין ב מ מ א תתלסח־ <‪m*f‬‬
‫דית עזרא וכר‪ ,‬ועיין ירושלמי ‪*0‬י דטגילח ח־׳א‪ ,‬ומם עיא היא ובשירי ק־בן שש‪ (p .‬וכל מקום‬
‫ששנינו כראשונה חיקנו וכר עיין דיה כ״ב ע׳׳א בראשונה היו מקבלין ובו׳ ושס כ״כ ע״ב‪ .‬ר( וכל‬
‫מקום ששניט במשנחיט וט׳ חייט לאשוקי ברייתא כדדייק הגמרא ברכות י״ם ע״א בטשגתיט קאסרינן‬
‫ותא ברייתא חיא‪ .‬ב מ ט ח קיט ע׳׳א א״ל הבא לרב נחמן אשילו בברייתא א״ל מי קאמדינן בנזשנזז‬
‫וטי׳ יעיין מנחות ל״א עיב מי קאמר במשנתיט וכי׳ ועיין רש׳׳י מי קאמד כםשנתיט רסשמע סשנח‬
 ‫סחזור דמויי‬ ‫‪488‬‬

‫לםשח םםיני‪ .‬א( וכל סתס פשנח הלכה‪ .‬למחלוקת מ ח ר כך סתם חלכה כסתם‪.‬‬
‫נ(םחם ואחר כך סהלוקת אין הלכה כסתם‪ .‬ד(סתם במשנה ומתלוקת בכריית׳ הלכה‬
‫כסתם‪ .‬ס(טחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין ‪.‬הלכה כסתם‪ .‬ו( לפיכך כל םקום‬
‫שהולקין חכסים כתוססת׳ בםיסרא וסיפר־ וסתום במחניתא כחד סינייהו הלכת נמאן‬

‫ולא בדייחא‪ .‬ועיין חוה׳ ד״ה ‪ *0‬קאםי וכר‪ ,‬ובחולין ע*ח ע״ב אלא בל מקום ששנח ד״ש שזורי‬
‫במשנתיט ועיין בחגחוח סחרי״ג שם ריח אין לגרום ובו־ ועיין גיד סלאבי פי׳ ש״ב‪ .‬ש( בםח רבדים‬
‫אמורים‪ ,‬עיין חוס׳ עירובין ם׳׳א ע״ב ד׳׳ה ה״ג‪ ,‬וחוס׳ ביצה ס׳ ע״כ ר״ת ולא היא וכו׳ וחום׳ גיטין‬
‫ד ע״ב ריח אמר וכו׳ וחום׳ שבועות מ׳׳ח ע׳׳א דיה נשבע ובו׳ ועיין ביד מלאכי אוח ש׳יא‪ .‬ובשער‬
‫המלך חיו״ט ש״ה תייר‪ ,‬וכסשר באד יעקב בכללות הסוגיות כלל ל׳׳ט ע׳׳ש‪ .‬ש( באמת וכר עיין שבח‬
‫וריב ע׳׳כ‪ ,‬וב׳׳מ סי ע׳יא עדה אברה כל כאמת אסרו הלבה תיא ועיין שירש״י וגריסכ״א וש״מ שם‬
‫בשם רבינו יהונתן דהואיל שבאמת גשבע שכן הוא להודיעט כא שהלכת כמותו ואין לגמגם בדבר‪,‬‬
‫מדגריחם נראה דכל באמת אטיו לאו הל‪-‬מ הוא אלא שכן הלכה‪ .‬וכן סוכת מחא דשכת י״א ע׳׳א‬
‫כאסח אמרו החזן רואה ובר וכן שי׳ הרב בפ״ב משנה א־ דתדוםות כל היכא דחנינן באמת אמרו‬
‫כאילו חוא חל״מ אבל לאו דוקא הל׳־מ שהרי בפרק רשבח שנינו באמת אמדו חחזן רואה חיכן‬
‫חחיטקוח קירי! ומדרבנן היא‪ ,‬ועיין טס׳ ידים ש׳׳ר משבח נ• בשי׳ הדיש לאו דווקא דאץ זה מן חחורוז‬
‫אלא כהלכה לטשה מסיני‪ -‬זבפיחש הרב שם‪ .‬ועיין בדאיש דיש ה׳ מקואות ודל אומר ד״י שלא םציט‬
‫בשום מקום הל׳׳ס בשםול מקוה׳ יאם ישט בשום מקום יש לשרשו כמו חל׳׳מ עמון ומואב סעשדין‬
‫מעשר עני בשביעיח דברייחא רמס׳ חגיגה )‪1‬י( שאינה אלא כלומר דבר ברור כחלכח לסשח ססעי‪,‬‬
‫וכן כל כאסח חלכה שאוסר בש׳׳ס גבי מילי דרבנן כהחיא דפרק קמא דשבח )י׳׳א( לא יקרא‬
‫לאור הנר באמת אמרו ההון רואה היכן החיטקות קורי] ומשרש ר״ת חתם כל כאסח הלבה׳ כחוב‬
‫בירושלמי )עיי; ירושלמי שבת ש״א ה־ג( אף על נב דאיםור רואה לאור הנר מדרבנן אלא דגר‬
‫ברור כהלכה למשה מסיני קאמר‪ ,‬ודברי הראיש הנ׳׳ל געיים מעיני הגהש׳׳ס על הירושלמי חנ״ל‬
‫עיש׳ ועיין בשרית הרשב׳יש סימן תקצ״נ‪ ,‬וביד מלאכי סי• שכ׳׳ו‪ ,‬ובשו׳׳ח חות יאיר סימן קייב‪.‬‬
‫<‪ (f‬וכל סתס משנה הלכת‪ ,‬שבת מ״ו ע׳׳א‪ ,‬ש״א ע״ב‪ ,‬קי״ב ע״ב ובכמה מקומות בש״ס ועיין ביצח ב׳‬
‫ע״ב תום• דייה גבי שבת וכר ותוא מימרא רר׳ יותגן‪ ,‬ולאו ר״ה הוא דאיכא אמוראי אתרינא דשליני‬
‫ולית לחו להאי כללא‪ ,‬עיין ניטין פ״א ע׳׳א אמר רבה בר בר תנא אמר ר׳ יותנן מתלוקוח בשדאות‬
‫שגמןלה »ט׳ רשמ ע״ב ‪at‬׳ אפר ד׳ יוחנן הכי וחאסד ד׳ •!חגן חלבה כסתם משנה ואזק׳סנא למתניה*[‬
‫בשלא ראוה שנבעלה אמוראי נינתו ואליבא רר׳ יוהנן‪ ,‬והיינו דרכה בר בר הנה לית ליה האי כללא‬
‫דר׳ יוחנן‪ ,‬וס״ל בר׳ יצהק בר יוסף בתולין מ״נ ע״א אםודאי נינהו ואליבא דר׳ יוחנן וכר ופירש׳׳י‬
‫ור׳ י‪1‬חק סבר דלא בייל ר׳ יוחנן למיסר הלבה כסתם משנה אלא היכאדס״ל אמר בהדיה הלכה כמשנה‬
‫זו וכי ע׳׳ש‪ .‬ועיין בספר דברי אמת להגאון ר׳ יצתק בכר דוד בקונטרס השלישי דסתרץ עפ״ז קושית‬
‫תרשב״א בשבת ק״נ ע־־א לא ישכור אדם פועלים בשבח וכו׳ אמר רכה ב׳׳ב חנח אמר ר׳ מתנן‬
‫הלכה כרי יהושע בן קרחה וכו׳ והקשה הרשב׳׳א ז״ל דלמה ה מ י ר רבת בר בר חנח למיווםק חלכח‬
‫כר׳ יחושע ב״ק הלא כבר אמר הלכה כסתם משנה‪ ,‬ומתרץ דרכה בד בר חנה הוא מהאמוראים‬
‫דלית להו הך כללא הלבה בםחס משנה‪ ,‬ועיין בבר״י חלק א״ח סי׳ ש״ז וגירםא אחרת היה לפניו‬
‫כרשב״א‪ ,‬ובן תביא שם בשם חידושי הר״ן כ׳׳י בשבת שם הנירםא מתניתין דלא כרי יהושע בן קדחת‬
‫ומישב שם דעת השאלחות כפרשה בראשית זרביט ירוחם שפסקי כתנא קסא דברייחא ע״ש כי קצרתי׳‬
‫וכל ‪ m‬היה כהעלס עין מהגאון מהרי״ב בשאילת שלום ומהנאון כעל העסק שאלה ןךש‪ .‬נ( טחלוקזח‬
‫ואח׳׳כ סתם הלכת כסתם יבמות מ״ב ע״כ ועיין תום׳ ד׳יח סתם וכו׳ ושם ט׳׳ל ‪y‬׳‪ tt‬זדילסא קסתים‬
‫לן תנא כר״ש התימני וכו׳ ועיין בתום׳ ד״ה ודילמא יוכו׳ וב״ק ק״ב ע״א‪ ,‬וכיש׳׳ש ם״ד דין ל״א‬
‫ובנימוקי יוסף שם‪ ,‬ועיין בכתונת פסים על נ״י שש מלשון הניי מבואר אף דמתלוקות ואת״כ סתס‬
‫וכר ועיין ירושלמי יבמות ש״ר הי״א ר׳ מנא בעי קומי ר׳ יורן תמן אמר ר׳ הזקיה ר׳ אבתו בשם‬
‫ר׳ לעזר כל מקום ששנת דבי מתלוקת והזר ושנה סתם וכר ועיין ירושלמי סוסה ש׳ץ ח״א‪ d .‬םחם‬
‫ואח״כ מחלוקות וכו׳ יבסוח מ״ב ע׳׳כ ועיין בתום׳ ר״ה סתס וכוי ובחידושי הרשב״א יבשו״ח חרשב״א‬
‫סי׳ קי׳׳ד הובא בתוי״ט ריש שרק כל הבשר שלא אמרו הלכת במחלוקות אלא אזלינן בהא כמאן‬
‫דמםתבד מעסא‪ ,‬ועיין חולין ק״ר ע״ב ד״ה ר׳ יוסי וכו׳ ובדב״ת שרק כל הבשר אות בי‪ ,‬ובנמקי יוסף‬
‫יבמות ש״ד ד״ה מכלל דיחידאה סליג עליה וכו׳ ועיין כתונת פסים שם ד״ח מכלל וכר וברייה מסתניתין‬
‫דברמא וכר ע״ש‪ (7 .‬סתם במשנה ומחלוקות כברייתא וכו• ביבמות שס‪ ,‬ועיין בתויר׳ש שי״א דמס׳‬
‫זבחים משנה ז׳ ודיל ויש לי לומר רביו! דרבי חיא שסתם כדברי עצמו וו״ תייא העיד דחכםים פליני‬
‫עליה לא חור‪ ,‬בכלל םתם במתניתין ומחלוקת בברייתא ובו• ומ״מ סברא זו צריכה ראי׳ מגלן למימר‬
‫הכי וכר עיש מיין ר^י׳י סנהדרין ל י נ ע״א ד״ח ואפילו וכי׳ ועיין ביר מלאכי סי׳ חיק‪ ,‬ובשייט ביק‬
‫ק״ב יירא הובא בשם חרשב״א וכן בחשובוח ר׳ ב»לאל אשכנזי סי׳ א׳ בשם חרשב״א דאף בםחם‬
‫י‬

‫במשנה ומחלוקות בברייתא איבא אטוראי דפםקי הלכה כסחלוקוח דברייחא חוץ מר׳ יוחנן ראםד‬
‫רהלגה כסתם משנה ע‪-‬ש‪ ,‬ובבריתות בימות עולם אות ז׳ איתא םתם במשנה ומחלוקת כברייתא אין‬
‫חלבה כסתם משנה! וצ״ע דליבא למימר דםבר כחדשב׳׳א הנ״ל דהא פסק כל סתם משנה חלכח‬
‫כםחם‪ .‬ה( מחלוקות כמשנה וסהם בברייתא וכו׳ יבמות שם וכדאמר התט טעמא ם׳־ג ע״א דבי לא‬
‫שנאה ר׳ הייא מניין לו‪ ,‬ועיין נ ו ה כ״ב ע״ב חוס׳ ו״ה ר‪ -‬חייא וכוי‪ ,‬ובח״נ סוף ת׳ נחלות‪ .‬ו( לפיכך‬
‫כל מקום מהיוקין )עני רכמיס כן היא בכח״י שהי׳ לפני שד״ל( חכמים וכו־ זקס״ל אף שח! מסודרות‬
‫לשניט לספרים בשני עצמן‪ ,‬מ׳ימ לעגין הלכה נהשבים נגר המשנה כסתם במשנה ‪ nyfirm‬בברייתא‪.‬‬
‫‪489‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫דסתימא מתניתא כוותיה‪ (r .‬וכל מילתי דשליגי בת גמ^עיתא וסתמא ככרית׳ כחד סינייהו‬
‫לית חילכתא כחחיא ברייתא‪ :‬ח( וכל מקום ששנינו חזרו בית חילל להורות כבית‬
‫שמאי‪ .‬חלכה כביש‪ .‬ס(אבל בכל שאר מקומוח שחולקין ביש וביח חלכת ככיה‪.‬‬
‫י(חוץ מזו‪ .‬ביש אומי מכבדיןאת חבית‪ ,‬ואחר כך נומלין תידים‪ .‬וכיח אומי נוםלין‬
‫את הידים ואהר כך מכבדין את הביח‪ .‬שחלכח כב״ש‪ ,‬כ( ולמי שמחמך ושונח אותה‬
‫אף בוו חלכה כב־ח‪ .‬ל( וכל עדות שהעירו בבחירחא דבר ברור הוא‪ .‬מ( וכל מקום‬
‫ששנים חלוקין ואהר מכריע הלכה כדברי המכריע‪ .‬נ( ומכריע לאו בחדייהו הוא אלא‬
‫ל א ^ זמן וסלינ לחד מינייי‪-‬ו‪ .‬ס(וכל מקום שנחלק ר׳ עקיבא עם יחיד חלכח כמוהו‪.‬‬
‫למי שהלכח כר׳ עקיבא מחבירו ולא מחביריו‪ .‬ע(וחלכח כרי מחכירו ולא מחביריו‪.‬‬

‫‪ (r‬וכל סילתא ועליגא בה בסתניחא וסתסא בברייתא וכו׳ דיל בברייתא דתשיכ לעיל חיינו תוספתא‬
‫וספרא וספרי סתםא דירתו לא תשיבח בסתם םשנח‪ .‬ח( וכל מקום ששנינו תזרו וכר עיין עדיות‬
‫פ׳יא סשנח י״ב׳ ושם משנת ד׳׳ ה׳׳ ו׳‪ .‬ובחקדםת פירש תםשניות לחרמב״ס הטעם שהצריכו לכתוב‬
‫דעת איש אתד ואת׳יכ חוזר מן הדעת תתיא בטן שאמרו ב״ש כך וב״ח כך וחזרו ב״ח לתורות‬
‫כדברי ב״ש וכר תך*ן בחויו״ט שם משנה ר׳ וביד םלאכי סי׳ רפ״ט‪ ,‬ובפ־נ דפאה משנה א׳ ובתויו״ס‬
‫שם! ובפרק ב׳ דכלאים סשנה ד׳ ובשיא דשביעית משנה ר‪ .‬ס( אבל בכל שארי מקומות ובז־ עיין‬
‫עירובי; ר ע־ב וחוס׳ דיה כאן וכרי ושם י״נ ע״ב‪ ,‬ויבמות י״ד ע״א וחוס׳ שם דיה ר׳ יהושע ובו׳‬
‫וחוס׳ ב״ם ג״מ ע״ב ד״ח לא בשטים‪ ,‬וחוס׳ סנהדרין י׳׳א ע׳יא ריח ביק וכר וחופי חולין ם״ד ע״א‬
‫ר״ת וד׳ יהושע וכר ועיין ירושלמי ברכות ש״א ח־ו‪ ,‬ובירושלמי סוף פ־א דיבסות ביבנה יצאת בת•‬
‫קול דהלכה כב״ה‪ .‬י( הוץ מזו מכבדין את חבית וכו׳ עיין בת״ג סי• ניג בהלכות קצובות‪ ,‬וברבות‬
‫נ״א עיב‪ ,‬נ״ב ןךב‪ .‬ובספר הכריתות ימו״ע שעד נ׳ וז״ל יש פוסקין בו׳ דברים בב״ש חדא הא דאסרן‬
‫)הוא סבבדין אח הכיח( חביינא מי שאבל ושבח ולא בירך )כרכות שם( נ׳ סוכה המחזקת ראשו‬
‫וחבו )סוכה ג׳ ע״א( ד׳ בסרק התכלת כמה חוטין חוא טחן )מנחוח מ״א ע״כ( ה׳ סדין בציצית‬
‫)מנתוח מ׳ ע״א( ר בטח תהא משולשת וכו׳ )שם טיא ע״ב( בחני שיתא סילי פסק רב עסרם במהזודו‬
‫דחלכה בב״ש‪ ,‬עיין סרע״ג רף ה׳ ע״ב‪ .‬ועיין סוכה ג׳ ‪ try‬דיה דאמר וכר ותוס׳ שבת כיח ע״ב ד״ה‬
‫סדין וכו׳ וחוס׳ מנחות ם׳ ע״א ד״ה סדין וכו׳ ועיין לעיל םי־ י״א‪ .‬כ( ולמי שמהמך וכר כרכות נ׳׳ב ע״ב‬
‫ור׳ אושעיה מתני איפבא ובהא נמי חלבה כב׳׳ה‪ .‬ל( וכל עדות שהעירו בכחירתא וכר ברכוח כ״ז‬
‫ע׳׳א׳ קידושין נ׳׳ד ע׳׳ב ועיין פירש״י‪ ,‬בכורות כ׳׳ו ע״א‪ .‬ועיין ערוך עדך בתר פירוש בחירתא מם׳‬
‫דעדיות שהלכותיה מובחרות מקובצות מכל המשנה )והוא מפירש ריח חובא כאו״ז ח״א סוף סי׳‬
‫פית( ונשנית ביום שהושיבו ר״א בן עזריה בראש שסילקו שומר פתת בהמ״ד ונכנסו כל תלמידי‬
‫חכמים ובל אחר העיז־ מה ששסע סרבו! ובמעריך י״א שאיט מלשון עדות אלא מלשון עדיות שתוא‬
‫המוכתר שבכל מיני תקדקעות והייט דהכא קרי לה בתירתא‪ ,‬ועיין יד מלאכי סי׳ קע־ז‪ .‬מ( וכל‬
‫מקוש ששנים חלוקין וכר ברכות מ ע ל י נ » ‪ Y‬יוחנן הלכוד כדברי המכריע׳ ועיין שבת ל׳ים עיב‬
‫תום׳ דייה אמר וכו׳ ושם מ׳ עיא תוס׳ ריח חלכח וכר עירובין מ״ג ע״א תום׳ דית חלכת וכו׳ פסתיס‬
‫י״ג ע״א תוס׳ ריח רבן גמליאל וכר ושם כ״א ע״א רש״י והוס׳ דייה אין הכרעת וכד מיד נ״נ ע״א‬
‫טבח אין הכרעת וכר ורש״י שם כל הכרעה שהיא במקצת וכו׳ וב׳׳ק קט״ז עיא דש׳׳י ד״ח אין‬
‫הכרעה וכר ותום׳ ד״ה הכרעה וכו׳ ורש״י בתולין קל׳׳ו ע״א ותאמר סר אין הכרעה זבו׳ ובספר‬
‫הכריתות ימו״ע שעד נ׳ מסיים ורוקא במשנה אבל בברייתא לא‪ -‬וכן הוא כרי״ף ש׳׳ק רקידושין‪.‬‬
‫וברא׳יש ם״ק דקיחשין סי־ ל• ע׳׳ש‪ ,‬ועיין •במשנה לםלך‪.‬ס״ט מת׳ ברכות ח״ג• ופ״א מה׳ בית הבהירה‬
‫ה*ח‪ (< .‬ומכריע לאו בהדייהו הוא אלא לאחר ז ק ופליג לחד סינייהו‪ ,‬נראה לפרש עיפ מה דאיתא‬
‫בספר כריתות בלשון למודים שער ב׳ אות •ר זז״ל היכא דאשכח ב׳ תגאים ודעת שלישית לא כסר‬
‫ולא כסר נקרא דעת שלישית ואין זו הכרעה זכו׳ אבל בשהשלישי ם״ל כחד מעייהו לגמרי או בתר‬
‫מנייהו בדבר אחד במה דםבר כהד מנייהו הלכה כמותו דהוה ליה מכריע מאותו דבר שתם שנים‬
‫כנגד אהד והויא הכרעה במו כף מאזנים שהשנים מכריעיףהאתד‪ ,‬ור׳׳ל אף דלא סציט דעת המכריע‬
‫במקום דסליני השנים אלא במקום אחר מציט דפליג אהד מינייהו לגמרי׳ או דפליג בדבר אחד עליו‬
‫ובאידך סבר כחד מינייהו הוה ליה מכריע באותו דבר שהם שנים‪ .‬ועיין בבאר יעקב בסוף הספד‪.‬‬
‫ש( וכל מקום שנחלק ר׳׳ע עם יתיד הלכה במוחו לפי שהלכה כר׳ עקיבא וכר כצ״ל עיין עירובי!‬
‫מיו ע״ב הלכת כר״ע מחבירו וכרי יזסי מחכיריו וכרבי מחבירו‪ ,‬ועיין פסחים כ״ז ע׳׳א כרבי מתבירו‬
‫ולא מחבידיו ומשמע דנם בר׳׳ע דקאמר ברי׳ע מחביח חכי נמי ולא מחביריו‪ ,‬ועיין רשיי כחובות‬
‫פ״ד ע״ב דיה בדבר משגה דקיייל חלבה כר״ע היכא דיחידאה פליג עליה׳ וכן דעת רשב״ם בפסחים‬
‫קט״ז ע״ב ד״ה כן יגיעט וכד והייט רעכדיגן־כר׳ עקיבא םחבירו וכר הא אין חלבה כר״ע מחבידיו‬
‫וכר וכן כתב חר׳ן בנדריט ד ע׳יא וו׳׳ל ולענין הלכה לא קיי״ל כר״ע וכו׳ ועוד דקיימא לן חלכח‬
‫כר״ע מחבירו ולא מתביריו‪ .‬אכן בשאילתות פרשח בשלת איתא אלמא הלכה כר״ע אפילו מחביריו׳‬
‫ועיין בש״יש וכתעיש׳ ועיין בשאילתות ם׳ וזאת הברכה ובתע״ש‪ ,‬גסיהט׳׳ז א״ח סי׳ תציית ס״ק ח׳‬
‫כחב כששיטות דחא קי׳׳ל הלכה כר׳׳ע בכל מקום ואפילו מחביריו שירש אפילו אם רבים תולקיס עכנו‬
‫ת״ע‪ (» .‬והלכה כר׳ מחבידו ולא טחבידמ עיין עירובין מיו ע״ב ומפרש היכא דקאסד סחבירו ת א‬
‫חקא׳ והא דסשרש נכי ר׳ יוסי סחבירו ולא סחביריז נראה שהיחה גירםתו כנירסת ‪ tpin‬בעירובין‬
‫שם בר׳ יוסי סחבירו‪ ,‬ולא כגידסא שלנו וכד׳ יוסי מחבריו‪ -‬יעיין כדד־ג סי׳ ב״ג בחלכוח קצובות•‬
 ‫טהזור וימת‬ ‫‪490‬‬

‫והלכה כר׳ יוסי מחבירו ולא מחביריו‪ .‬פ( ד׳ מאיר ור׳ יוסי הלכה בר׳ יופי‪ (5 .‬ר׳ יהודה‬
‫ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי‪ .‬ק(ר׳ שמעון ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי‪ .‬ר(ר׳ אליעזר ‪ p‬יעקב‬
‫ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי‪ .‬ס(ר׳ מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה‪( .‬ר׳ שמעון ור׳‬
‫ת‬

‫יהודה הלכה כר׳ יהודה‪ .‬והלכה כר׳ בכל עירובץ‪ .‬אבל לא כמהיצות‪ .‬א( ד׳ מאיד ודי‬
‫שמעון סי שמהמיד הלכה כמותו‪ .‬נ(והלכח כר׳ שמעון בכולה שבת ואפי׳ בדבר שאין‬
‫מתכוין‪ .‬בנק הוצאת דם כתולימ שאינו מתכוין להבורה‪ .‬אלא לבעילה‪ .‬וכנון פקק‬
‫חחבית שאינו מתכוין לסחיטח אלא לפקוק חביתו‪ .‬ושניהן סותרץ חוץ ממוקצה מחמה‬
‫איסור שאין הלכה כמותו‪( .‬ר־ יהודה ור׳ נחמיה הלכה כר׳ נחמיה‪ .‬ל(ר יהודה ור׳‬
‫נ‬

‫<‪ (t‬ר׳ מאיד ור׳ יוסי חלכח כר׳ יוסי עירובין מ״ו ע׳׳ב׳ ומס נ״א ע׳׳א מ מ ם רר׳ יומי נימוקו עסו׳‬
‫ופידש״י נימוקו עמו ניס קו דבר ישר כקו המשקולות‪ ,‬ועיין גיטין ם״ז ןףא ד יוסי נימוקו עטו •ירש״*‬
‫נימוקו עמו ווירושו עסו לתח טעט לכל דבריו שהית מיישב אח דבריו‪! ,‬עיין חוס׳ תענית ב״ח ע״א‬
‫ריח אי ר״מ וכר שכתבו וניל דלהבי מוקים לח כרי יוסי משוס דר׳ יוסי נימוקו עמו ומםתברא‬
‫כווחיה בכל מקום ואפילו םתביריו‪ -‬ועיין ירושלמי פ׳׳נ דתרומות היא ועיין לעיל גירסת‪.‬הרי׳׳ף׳ וכן‬
‫כתב תרי׳׳ף ריש פרק ע׳׳פ והלבחא כר׳ יוסי דקי׳יל הלכה כר׳ יוסי סתבירו‪ ,‬וכן הוא ברא״ש פרק‬
‫כל הבשר‪.‬סי׳ ט׳׳ו׳ ועיין ברא״ש פ׳׳א דםוכה סי׳ ל־א ווסקא המשלשל דפנות ת״נ ורב נטרונאי וחרסב׳׳ן‬
‫ז״ל וחד׳ ישעי׳ ד ל פסקו כרבנן ורב עסדמ ור״ה ורביט אבי העזרי פסקו כרי יופי דנטוקו עסו ואע״ג‬
‫דאין הלכת כר׳ יוסי אלא מחבירו ולא סחביריו וכו׳ ועיין ירושלמי תרוםות פ״ג ה ״ * ועיין סס״ג עשין‬
‫סי׳ ע״ר ו ד ל משסע מכח שני פסקים הללו שהיה בחוב בספרים שלהם בפיק מי שהוציאוהו )מ״ו‬
‫עיב( חלכח כר׳ יוסי סחביריו וכו׳ וקשה לי על אוחה גירסא וכו׳ אתר כותבי ראיתי בספר כנסת‬
‫הגדולה בכללי הגמרא אות ג׳ שהאריך בזה ע׳׳כ קצרתי‪ .‬צ( ר׳ יהודה ור׳ יוסי ובו׳ עירובין שם‬
‫ועיין ר״ת ל׳׳ג ע׳־א תום׳ ד׳׳ה הא ד׳י וכו׳ וסע״ק כ״ו ע״ב תום׳ ר׳׳ח תניא וכד‪ .‬ק( ד שמעון ור׳‬
‫יוסי וכו׳ עירובין שם׳ אסר רב אםי אף אני לוםד ר׳ יוסי ור״ש הלכה כרי יוסי דאסר ר׳ אבא אמר‬
‫ר׳ יוהנן ר׳ יהודה וד׳ שמעון הלכה כד׳ יהודה השתא במקום ר׳ יהודה ליתא במקום ר׳ יוסי סיבעיא‪,‬‬
‫ועיין בלשון בה״נ םוף ח׳ נחלות‪ ,‬וביצה כ׳׳ז ע״א‪ .‬ובכורות י״א ע״א‪ ,‬ועיין בתשובות ת״* סי׳ »י״ד‪.‬‬
‫?( ד׳ אליעזר גן יעקב זר• יזסי זכר בםתדא לרחיד״א איתא ד׳ נהטיח ‪:‬ד׳ יוסי הלכזן כד׳ מסי׳‬
‫ועיין עירובי! ם׳׳ב ע״ב‪ .‬פ( ר׳ מאיר וח יהודה וכר עירובין ם׳־ו ע׳׳כ‪ .‬ושם נ׳׳ב ע׳׳א׳ כתובות סי‬
‫ע׳׳א‪ .‬ם( ר׳ שמעו! ור׳ יהודה וכר עירובי! מ״ו ע״ב במת״ו שחיה לפני שד״ל בחוב ר׳ מאיר ור׳‬
‫יהודה הלכה כרי יהודה׳ והלכה ב ד בכל עירובין וכו׳ והוא ט״ס וצ״ל הכא והתם והלכה בר׳ יהודה‬
‫בבל עירוכין ובר וכן חוא בסחי״א של רחיד״א ר׳ ששעון ור• יהודה הלכה כ ד יהודה והלכה כרי‬
‫יהודה בעירובין וכו׳ עיין עידובין פ״א ע׳׳ב׳ וצ״ה ע׳׳א‪ .‬ועיין בה״ג סוף הי נחלות שכתב ד יחודה‬
‫ור׳ שסעון הלכה כ ד יהודה׳ ובהלכות קצובוח דבנ• סערבא טי׳ נ״ג כתב ר יהודה ור״ש הלכה כר׳ שמעו!‪,‬‬
‫יעיין בספר יד מלאכי סי׳ תקעיז שבבר עמד על הסתירה הואח בבה׳׳ג‪ ,‬ועיין בספר הקנה דף ש״גע״א ר׳יהורה‬
‫ור׳ שמעון הלכה כר׳׳ש‪ .‬ועיי! ברא״ש ס׳׳ד דעירובין סי׳ ר ובהג״ם סט״ז מה• שבת ת״ה‪ ,‬ובשר׳ת חו״י סי• צ׳׳ר‪.‬‬
‫‪ (ft‬ר׳ מאיר ור״ש מי שמחמיר וכו׳ בעיא דלא »סשמא היא בעירוכין מ׳׳ו ע״ב‪ ,‬ועיין ירושלמי‬
‫שביעית פ׳׳ת ה״ז‪ ,‬וירושלמי תרומות ס״ג ה״א‪ ,‬ועיין כרא״ש ע״ז פ״כ סימן ל׳׳ד וכהנה שם‪ ,‬ועיין‬
‫בה״ג הלכות קצובות‪ ,‬ויר מלאכי סי׳ תק״פ‪ ,‬ובבעל העיסוי אות פקדו! וכר ובספר תכייהות ימו״ע‬
‫שער ג׳ ר׳ מאיר ודיש הלכח כדברי חמחמיר בשניהם‪ ,‬ועיין במבוא התלמוד לר״ש הנגיד שכתב‬
‫ר״מ ור׳יש הלנה כר״ש‪ ,‬וכבר תמה על פסק זה הגאון בעל ט״כ סהר״קיו״ד סי׳ כ״ו ולא ראה‬
‫שכבר הקדימו בי״מ הגי ל ע״ש‪ . .‬נ( והלכה כדיש בכולה שבת ואפילו כרכר שאין מתכוין כגון‬
‫וכר ובטן פקק וכו׳ עיין שבת ק‪:‬״ו ע״כ‪ ,‬קג״ו ע״א‪ ,‬ובכריתות כימו׳יע שער גי׳ וכן בסתו״א של‬
‫רתיר״א העתיקו ותלכת כדיש )בכולה( בשבת ואפילו בדבר שאינו מתכוין אבל במוקצה מתמת‬
‫איסור דאורייתא אין הלכה כיי שמעון ע״כ‪ ,‬ושד״ל תעתיק סמח״ו שהית לפניו כמו שתוא לפנינו‬
‫וכגון פקק החבית שאינו מתכוין לסהישה א־יא ל‪6‬קוק חכיתו‪ ,‬וההששך הזה כגון וכר וכגין ובו•‬
‫לא נמצא רק כסחי״א של תמח״ו‪ ,‬ועיין תוס׳ בתובוה ו׳ ע״א ד״ה האי ט‪:‬וביייא ובו׳ דהביאו דאסוד‬
‫משום םהיטה בשש סדי חו״א‪ ,‬והוא תמוה לכאורה‪ ,‬אך הדבר נבון ע״פ מה שכתב חמחבר לעיל‬
‫בסדר הלכות שבת אוח מ• והוא מספר התרומה עי׳פ פירש חערוך שמחלק בין אם יש כלי ת ת ת‬
‫ההבית לקבל מה שנופל אםור‪ ,‬ואש אין כלי לא ניחא ליה באותה משקה ע״ש‪ ,‬ועיין בש׳׳מ‬
‫כתובית שס‪ .‬ובערוך ערך סבי הי‪ ,‬ועיין כהקדמת תשובות הגאונים הנדפס ברלין שנח תר״ה להגאון‬
‫מהרש״ל דים שהעיר בוה‪ .‬ועיין ברא״ש שבת פי׳יד סי׳ ט׳‪ ,‬ושם ‪6‬י״ב סי׳ א׳ ובק״נ‪ ,‬אך הלשון‬
‫לאעילי בדכי שאין מחביי[ דהביאי גם המחברים הג״ל כסתו״א קשה זצ׳יע‪ ,‬נ( ר׳ יחידה זר׳ נחמיה‬
‫‪ (7‬ר׳ יהודה ור• אליעזר‬ ‫הלכת כרי גחמיה כן הוא נ״כ בספר חכריחוח הלכות פסוקות שער ני‪.‬‬
‫בן יעקב וכו״ ובספר הבריתות‪ ,‬וסתו״א של ד חיד״א מוסיף והלכה כד׳א בן יעקב בכל מקום דקי״ל‬
‫י משנח ר״א בן יעקב קב ונקי‪ ,‬עירובי! ס״ב ע״ב‪ ,‬ובכורות ב״ג ע״ב חוסי ר״ת משגתינו וגו׳ ושארי‬
‫מקומות בש״ס‪ ,‬והכלל הזה לדעת הכ״מ ס״ב מהי ביה הבהירה הי״ח הוא דוקא במשנה ולא‬
‫בבדייחא‪ ,‬ולדעח ושבים ב״כ קל׳׳ח ע״א הוא בין במשנה בין בברייתא ע״ש דמתלק בין אמרם‬
‫במתנחינו הייט משנה ולא ברייתא‪ .‬אבל באמרם משנח תייט נמי ברייתא׳ וכן הוא דעת הרא״ש‬
‫פ״ק דביצה סוף סי׳ ר‪ ,‬ובן ג״כ דעת המרדכי פ״ק דר״ה סי׳ תשייר‪ ,‬ועיין בביאור הנר״א ידו־ סי׳‬
‫‪491‬‬ ‫מחזור ויפורי‬
‫אליעזר בן יעקב הלכה כי׳ אליעזר‪ .‬ס( ר׳ סאיר ורינ הלכה כרינ‪ .‬ן( ר׳ יועדה וריג‬
‫הלכה כ ת ‪ .‬ר־ שמעון ור״נ הלכה כרינ‪ .‬ז(רי וד אלעור בן שמעון הלכה כר*‪ .‬ס( ר‬
‫ור׳ יוסי הלכה כר׳‪ .‬ס( ר׳ וד׳ ישמעאל בר יוסי הלכה כד‪ .‬ואם אמי םשום אביו‬
‫הלכה כאביו‪ .‬י ( ר ור־ שםעץ בן אלעזר הלבה כר‪( .‬וכל מקום ששנה ר אלעזר בלא‬
‫כ‬

‫מהלוקת הלכה כמוהו‪ .‬ל( והלכי‪ .‬כר׳ יהושע בן לוי ככל מקום במשנה‪ .‬מ(ר׳ורשבינ‪.‬‬
‫הלכה כרשב׳נ‪ .‬נ( ר׳ מרםון וי׳ עקיבא הלכה כר עקיבא‪ n(p .‬ישמעאל ור עקיבא‬
‫הלכה כד־ עקיבא‪( .‬רבי יוהנן כן נורי וד׳ עקיבא הלכה כר עקיבא‪ .‬פ(ר )אלעזר(‬‫ע‬

‫]אליעזר[ ור׳ עקיבא הלכה כר׳ עקיבא‪ .‬צ( ר׳ אליעזר ור יהושע הלכ‪.‬־‪ .‬כר׳ יהושע ק(ואעמ־י‬
‫שאמרו הכמיפ הלכה כפלוני ופלוני היכא דאיכא אמוראי בתראי דקיימי כחד מינייהו‬
‫הילכת׳ כוותיה‪ :‬ל(והיכא דקא מקשו חדי הנאי ]או[ חדי אמוראי אהדדי ולא‬
‫איתמר הילכת׳ לא כמר ולא כמר הזי אי איכא רבד‪ .‬בהדי הלמידא אץ הלכה כתלמיד‬
‫כמקום הרב‪:‬‬
‫ט(תוסמחא לא דבר קצובה הוא ולא דבר מסרים הוא‪ .‬וכן תורת כהנים שהוא‬

‫ט״ו ס״ק בי‪ .‬ס( ר״מ ודיג הלכה כי־־ג‪ ,‬תענית י׳ ע׳־א‪ ,‬וע״ב עיש ועיי! סוטה ט״י עיב• יחוא ר״ג וקיט‬
‫של ר׳ יהודה הנשיא‪ .‬ו( ‪.‬ר׳ יהודה ור״ג הלכה כר״נ ר״׳ש ודיג הלכת כר״ג״ליתא בסודו שהיח לשני‬
‫שד׳׳ל‪1 .‬ג‪1‬־ס אתר ר*מ ודיג הלכה בד״נ‪ .‬ז( ר׳ ור׳ אלעזר בן שסעון הלכה כרבי עיין ב״מ שיד ץ—• ועיין‬
‫פ( רבי וד׳ יוסי‬ ‫ירושלמי דמאי ש״ב ת״א‪ ,‬ובס׳־ג ימס׳ תרומות היה ועיין ביר מלאכי שי׳ קע״ה‪.‬‬
‫הלכה גרבי‪ .‬במרדו שהיה לשני שד׳ל כתוב רבי ור׳ יוםי בר׳ יהודה‪ .‬דהלכה כרבי פהבירו עירוכין‬
‫מיו ע״ב‪ .‬ב־׳ב קב״ד ע׳׳ב‪ .‬ועיין ביד סלאבי סימן רל״ב‪ (p .‬רבי ‪1‬ר׳ ישמעאל ובו׳ עיין סנהדרין‬
‫י( רבי‬ ‫כיד ע‪-‬א בבר חורה זקן‪ ,‬ועיין שבת נ׳יא עי׳א תוס׳ דיה אילו וכר‪ .‬וביבמות ק״ה עיב‪.‬‬
‫וריש בן אלעזר י י ן שבת עיט ע־ב‪ .‬ומנתות ל״א ע״ב תום׳ ר״ת ריש כן אלעזר ובו׳ ועייז בהיג‬
‫בהלכות קצובות םי׳ נ׳־נ‪ .‬כ( וכל םקום ששנה ריא וכו• ובכריתות בימויע שער ג׳ הובא כל מקום‬
‫שאמר ר׳ אליעזר בד שמעון בלא מתלוקות הלכת כמותו׳ ובכה׳׳ג בהלכות קצובות איתא וכל מקום‬
‫שאמר ר׳ שמעון בן אלעזר כלא סהלוקות הלכה כמותו! וכן הוא במבוא התלמוד לד׳יש הנגיד‪.‬‬
‫ל( והלכה כדי יהושע‬ ‫ובסדר תו״א לד׳ תידיא ובספר הקנה דף ט׳׳ג עיא‪ ,‬ועיין חולין מ״ט ע׳׳ב‪.‬‬
‫בן לוי ככל מקום במשנת‪ .‬עיין ברא״ש ש׳׳ר דסוכה סי׳ א׳ ובתשובות תנאונים ששק כריב׳ל בכל‬
‫מקום ע״כ וליתא לתיבת במשנת‪ ,‬וכן תוא בתום׳ חולין ציו ע׳׳א ד׳׳ת אמר רבא וכר יריב״ל בר‬
‫םםכא הוא והלכת כמותן בכל מקום ובו׳ רםט ומ־מ יש ראיה דבסדר תו״א שוסק הלכת כריכ״ל‬
‫בכל מקום‪ .‬ועיין תום׳ מגילה כ״ז ע׳׳א דייה כוותית ובו׳‪ ,‬וכתוש׳ עירובין ס״ה ע׳׳ב ד׳׳ח איקלעו ובי׳‬
‫ותום׳ קדושין כ׳יג ע״א ר״ת ואיבא דאמרי ובו׳ דבל מקום הלכת כריביל לנבי דרי יותנן וכוי ועיין‬
‫‪,‬‬
‫ע*ז ליה חוס דיה חרא זכו׳ זעיין כתחילת ש*• ד״׳יג‪ ,‬ועיין כהקדפה לתשובות הגאונים קדםיגיס‬
‫)ברלין תר״ה( ובהגהת רחיד׳׳א לסתר׳א סי׳ כ־נ‪ .‬מ( רבי ורשבינ הלכה כרשביג׳ עיין בה׳׳ג חלכוח‬
‫קצובות סי׳ ג״ג ותובא כבעל חעיסור אוח קיום ודיל ובן בהלכות קצובות דבגי מערבא דר׳ ורשב״ג‬
‫הלכה ברשכ־נ‪ ,‬ועיין ככריש שרק חמישי‪ {•< .‬ר׳ מרשון ודיע הלכה כריע עיין בה׳׳ג סי׳ ניג בהלכות‬
‫קצובות ריע וריט הלבה בר״ע‪ .‬ובקנח דף שיג ע״א‪ ,‬ועיין רא־ש פ׳׳ק דקידושין סי׳ ל׳ והלכחא בר׳׳ע‬
‫ד ד טרפון חבירו וקי׳׳ל חלבה כר׳׳ע מחבירו וכר ועיין בחובות פ׳׳ד ע״ב מ׳׳ס ר׳ טישון רבו היה‬
‫‪ (p‬ר׳ ישמעאל ור״ע הלכה כר־ע עיין‬ ‫וכו׳‪ ,‬ובכנה׳׳ג בכללי הגמרא אוח י״ח האריך בזה ע״ש‪.‬‬
‫זבחים נ׳־ז ע״א‪ ,‬ויומא ע״ה ע״ב‪ .‬וע‪-‬ן רי״ף פ׳׳ד דגיטי! וקיי״ל הלכה כריע זבו׳׳ ובפלוגחא דר׳‬
‫ישמעאל ור׳׳ע בב״ק ז׳ ע׳׳א כחב הרי־׳ף וקיי״ל הלכח כר׳׳ע מחבית‪ ,‬וכן הוא במרדכי יבמוח פי״ב‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ע( ר׳ יוחנן כן טרי ורי׳ע וכוי עיין כבורות מ׳ ע״א אמר ר׳ יוחנן בן טרי לר׳׳ע עד מחי אחת‬
‫מאכיל וכר ובח״ג הלכות קצובות סי׳ נ׳׳ג ועיין כרא״׳ם שם־ ‪ re‬סי׳ בי‪ .‬פ( ר׳ אליעזר וריע וכר‬
‫כצ״ל עיין ברכות ליו ע״ב ר־ע במקום ר״א עבדינן כוחיח׳ ועיין בנימוקי יוסף שרק השוכר אח‬
‫חאומנין דיה לימא ררב יוסף וכו׳ ועוד דחילבחא כר״ע מתבירו‪ ,‬ועיין בהגהות מר׳ חיד׳א אוח ט״ו‪.‬‬
‫צ( ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הלכה כ ד יהושע כ! הוא בבהיג בהלכוח קצובוח סי' גינ׳ ובבדיחות‬
‫בימויע שער ג׳ אות ד׳‪ ,‬ועיין ביד מלאכי ביי תקע״ח‪ .‬ק( ואעיש שאמרו חכמים וכר היכא ראיבא‬
‫אמוראי כתדא׳ זכר יכן ד‪,‬זא ברתיד״א וככויתיח שם איתא ד׳יכא דאיבא חדי אמוראי כתראי וכר‬
‫וכן בקיצור כללי הגמרא במבוא התלמוד‪ .‬ל( והיכא דקא סקשו תרי אמוראי וכו׳ כצ־ל׳ וכן תוא‬
‫בסשר הכריתות שט אות ר ומוסיף על דברי המתבר «עד רכא ומכאן ואילך הלכת כבתראה"‪ ,‬וחהוסשה‬
‫ש( תוטשתא לא דבר קצובה הוא וכוי כיה‬ ‫נמצא נ״כ בכריחוח שם ובסדר חו׳׳א של ד חידיא‪.‬‬
‫הגירסא הגבונח‪ ,‬ובן הוא כספר הקנה דף פ״נ ע״ג כל תוספתא וסשרא לאו דבר טסוייס הוא ולא‬
‫דבר קצוב הוא מפני שחוסשחא ותורת כחגים והוא סשרי דבי רב וסשרי חוא חומש אלה שמוח‬
‫וחומיש הפקודים וחומש משנת תודח ששמו מדרש וחללו נקראים בתלמוד ברייתא וכו׳ ולא כסו‬
‫דאיתא בםתר׳א לרתיד״א חוםפחא איט אלא דבר קצוב וכו׳ ועיין י יומא ע׳ ע*א אסר רבא וכו׳‬
‫וכשידעו* ר״ת לא משכחת וכו׳ ועיין ברםב׳״ס בהקדמת ליד חתוקח וחברו תכסי המשנה וכו׳‬
‫ובמבוא התלמוד לריש הנגיד ר״ת והברייתא ונר‪ .‬ועיין בחיג סוף ה׳ ו»שד ששח סדי* משנת וכר‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪492‬‬
‫י‬
‫ה(ס פרא דבי רב‪ .‬וםיםרי שחן חומש ואלה שמוח‪ .‬וחומש הפיקודים וחומש ששנה‬
‫תורה‪ .‬ששמן מדרש והללו נקראו בתלמוד ברייתא יש מחן שהן הלכה ויש‬
‫מהן שאין הלכה‪ .‬כיער כל ברייח׳ שאין חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותה‪ .‬א( בנון‬
‫זו ארמ שהוא עומד בשדד‪ ,‬ערום הרי זה מכסה עצמו בתכן או בקש‪ .‬ובכל רבד‪.‬‬
‫וקורא ק־ש‪ .‬אכל לא יתפלל עד שיכסה את עצמו‪ .‬וו ודאי הלכה כמותה‪ .‬שאין‬
‫התקין עליה בחלםוד ולא עוד אלא שיש סיוע מן התלמוד‪ .‬דאמ׳ רב חחליםא‬
‫אמי שמואל ‪ (3‬הישן בכילה ]עדוס[ מוציא ראשו חוץ לכילח וקורא קרית שסע‪.‬‬
‫ואוקימנא בכילה שאינה נבוהה עשרה טשהים‪ .‬דכיון דסחיתא דמי נ(כמאן דכרוך‬
‫בנווה ומכסה‪ :‬לא סצ׳ יותר‪:‬‬

‫©רק שני‪.‬‬
‫נח‪ :‬וישלח‪ :‬וארא‪ :‬תצוד׳‪:‬‬ ‫תכה‪.‬‬
‫רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו חאדם׳ כ ל שהיא תפארת לעושיה‬
‫ותפארת לו מן חאדם‪ .‬וחוי זחיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתח‬
‫יודע מתן שכרמ של מעות‪ .‬והוי מחשב הפסד מעוד‪ ,‬כ ע ד שכרה‪ ,‬זשכד‬
‫הםתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה‪.‬‬ ‫עבירה כנגד הפסידה‪.‬‬
‫ודע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ר׳ אומי‪ .‬הזא ד יד‪1.‬דד• הנשיא האמוד למטה‪ .‬אלא תלמידים שבאותו חדור העלו אח שמו ר ‪.‬‬
‫לסי שהרביץ חורה בישרי מכל הנשיאים שהיו לפניו‪ .‬מפני שהיה אהוב לאנטונינוס מלך‬
‫רומי‪ ,‬כדאסרי׳ בלפני אידיהן‪ .‬ואותו הפרק אין שטן ואין םנע רע‪ .‬ושלח וקרא לכל התלמידים‬
‫ושנו לפניו איש ואיש מה שבידו‪ .‬והוציא הםלת מתוך הדברים וסתם וסידר את המשנה‪.‬‬
‫כדאי מכדי א(םאן סתמיה למתני׳ ר׳‪ ,‬דאמ׳ מר ג(מימות עזרא ואילך לא מצינו תורה‬
‫וגדולה בסקום אחד‪ ,‬נ(ואמרי׳ נטי מימות ד ועד דב אשי לא מצינז הורה וגדולה‬
‫כמקום אחד‪ .‬ולכך סחס וסידר ד המשניות‪ .‬ורב אש• סידר התלמוד שהיה מנוי לכך‪.‬‬
‫ולשי שהיה ר׳ כסתם רכ שלהן כאותו הסרק לא היו צריכין להזכירו בשמו‪ .‬וכן רב‬
‫הכירו של שמואל היד‪ .‬שמו אבא‪ .‬כמו שמצינו בראשית הנו‪ ,‬ד( סאן ריש סידרא‬
‫בבכל א״ל אבא אריכא‪ .‬ולפיכך כעס עליו שקורהו לרבו בשמו‪ .‬ולפי שהעמיד תלמירימ‬ ‫(‬

‫הרנה והוא היה רבן סתם של בני בבל לא היו צריכין להזכירו כשמו‪ .‬נהיו‬
‫אותו רנ‪ .‬והוא תרגומו של שר וגדול‪ .‬שכן בבבל היו מססרין כלשון ארסי‪ .‬ושמואל‬

‫וברשב״ם כ״ב קכ״ר ע״ג‪ .‬ועיין לעיל‪ .‬ח( ספרא רבי רב וספרי שהן וכוי כצ״ל‪ ,‬נקראו בתלמוד ברייתא‬
‫כצ״ל ושתי הנקודות צ י ד למחוק‪ .‬א ( כגון זו ארס שהוא ‪.‬ובו׳ תוספתא פ״ב רכובות ע״ש‪ .‬ב( הישן‬
‫בכילה ערים כצ״ל סיכה י' ע׳׳כ ועיין בחוק׳ ד״ה מוציא וכר ועיין ברא״ש כרכות פ״ג סי׳ ל״ו ואע׳׳ג‬
‫דשמואל אית ליה בפ״ק רסוכה היה ישן בכילה ולבו רואה את הערוה מותר לא קי׳׳ל הכי‪ ,‬ועי׳ במג׳יא‬
‫ריש ‪0‬י׳ ע״ר ובברכ״י שם‪ .‬נ( בסאן דכדוך בגווה ומנסה בצ׳יל‪) .‬לא מצאתי יותר כן כתוב גס במתיו‬
‫שהיו לפני שדייל‪ (.‬שהיה אהוב לאנטונינום ובו׳ ע״ז י׳ ע״א‪ ,‬ושם י׳ ע״ב כי שביב אנשונינוס אמר רבי נתפרדה‬
‫הבילה‪ .‬ושם י״א ע׳יא זה אנטוניטס ורבי וכוי‪ .‬ירושלמי מגילה פ״א הי״א אנטוניניס שאל לרבי מתו לבנות‬
‫מזבה ומי‪ ,‬שם פ״ו ה״ב‪ .‬וירושלמי סנהדרין ש״י ה״ד‪ ,‬אם כאיס הן גירי צדק ובז׳ אנעוגיטס אתא‬
‫גבי רבי וכזי‪ ,‬מדרש ב״ר םס׳׳ז אנטוניטס שלה לרביט וכו׳ מדרש תנחוטא פרשה מקץ שאל אגטובינוס‬
‫אח רביט הקדוש מהו להתפלל ככל שעת וכוי‪ ,‬ומדרש תנהומא פרשה וישב׳ מעשה באנטוניטס וכו׳‬
‫ושלח אחר רביט הקדוש וכוי‪ .‬א ( מאן סתמית לטתניתין רבי ביצה ב׳ ע״ב ועיין ר״ה ז׳ ע״ב‪ ,‬ולעיל‬
‫נ( טימות עזרא ואילן־ וכו׳ עיין גיטץ נ״ט ע״א‪ ,‬וסנהדרין ל״ו ע״א ושם‬ ‫אות ר׳ יהודה הנשיא‪.‬‬
‫איתא מימות משח ע״ש‪ .‬ג( ואמרינן נמי מימות רבי ובו׳ שס‪ ,‬ושם‪ .‬ל( מאן ריש סיררא בבבל‬
‫‪493‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫לאו בבנל הוה אלא כנהרדעא‪ .‬ודלאכםי׳ הקונטרס בהנא על ינמתו‪ .‬ה(דסי׳ ומודד•‬
‫לי אכא לשון השיכוח הוא שקורחו כך‪ .‬ראי לשון חשיכוח מה וה כעס‪ .‬רקאיל‬
‫אכא אריכא קריח ליה‪ .‬ומיהו שמואל שהיה הכירו של רב קורת כשמו‪ .‬ו(ואי םשוס‬
‫דבהכל חייבין אסר רב כהנא דמי מוםיה דאכא כדלא טעיס חבשילא‪ ,‬והיאך קורהו‬
‫לדנו כשמז שבדכר זד‪( ,‬נעגש ניחזי‪ .‬כסנהדרין מ׳ )נגמר(ןחלק[‪ ,‬תלמיד חכר המי״‪.‬‬ ‫(‬

‫כדאמר כס־ אחר דיג• ממונות‪ .‬ח(דלנסריר‪ .‬צריכי ולא לסכריה‪ .‬ובסוף כיק מ( דרכי‬
‫יוהנן קא סשאיל לרב כהנא םסיקותה‪ .‬אלמא השיב הוה בעיני דר יוחנן חכריח דרב‪.‬‬
‫ואי משום דרב הונא תלמיד דרכ‪ .‬כדאי ס׳ משנין וה'א י(רבהונא תלמידיה דרבהוה‬
‫‪%‬‬

‫כוי‪ .‬ואילו רב הונא קורהו לרב כשםו במרק בחרא דיומא‪ .‬נכי ההוא טבתא כ(דרב‬
‫הוה ליה מילתא בהריה במעלי יומא דכפורי כוי‪ .‬יש לומר דרב הוגא תלמיד חגר של‬
‫רב הוה‪ .‬רהא׳ במציאות האשד‪ ,‬ל( אזל רב ענן קמיה דמר עוקבא ואיל הזי סד רב‬
‫חונא מאי שלח לי‪ .‬ואיל מר עוקבא נברא דלא ידע מאי סרזיחא‪ ,‬איל למר בר רב‬
‫הונא הוגא חכרין‪ .‬אלסא שהיה חשוב בעיני מר עוקבא ער מאד‪ .‬ואילו מר עוקבא‬
‫היה השוב עד מאד בימי רב שמואל‪ .‬כדאמר בס׳ האיש מקדש‪ .‬נבי מ(קטנה‬
‫שנחקדשה ]שלא[ לדעת אביה‪ .‬וההיא דערבי מסהיס נ(כנון אררילי ונוזליא לאכא‪ .‬כך‬
‫היד‪ .‬שמו‪ :‬שיבור שיברור שכל אדם צריך לבודדה לעצמו להתהלך בה‪ .‬כל שהיא‬ ‫׳‬

‫תשארת לעושה‪ .‬כלומר הנה לך דרך וה שיבור לו כל שהיא כוי‪ .‬כל אותה‬
‫דרך שהיא הנמה ונאה לארם המתהלך בה ועושה אותה‪ ,‬וכמו כן היא נאה‬
‫בעיני שאר בגי אדם שרעח הבריות כולן שוות ביוצא בה שבעיני כולם היא סשוארת‪.‬‬
‫ומתהםרת‪ .‬היא הדרך ישדר‪ ,‬והאמת והמששם והשלום וכיוצא כה המתקבל על הכל‪:‬‬
‫והוי זהיר במצוד‪ .‬קלה ככהמורה‪ .‬מעינו בסםיקתא אורח היים סן תשלם געו מעגלותיה‬
‫לא תדע‪ .‬ס(מיטלטלא איכון שבילי דאורייתא חני רי‪.‬הייא‪ .‬משל למלך שהיד‪ ,‬לו‬
‫םרדם והכניס בהם סועלימ ולא ;ילה להם המלך שכר נטיעותיו‪ .‬שאילו גילה להם‬
‫היו האין איווה׳ גטיעה ש‪:‬רד‪ ,‬מרובה ועושין אותה‪ .‬גמצאת מלאכת השרדס מקצתה‬
‫בטילה ומקצתה קיימת‪ .‬איר אחא בשם ר׳ אכא כר כהנא לא נילה הק׳ שכר של‬
‫תורה שלא תהא מקצתה בטילה ומקצתה קיימה‪ .‬ואיר אהא כשש ר׳ אכא בד כהנא‬
‫טילטל הק־ שכר עושי מצות כעולמ הוה כדי ש־הו עושין בלב שלם‪ .‬ע(ובס״ק‬
‫דקידושין תני ר׳ שמעון כן יוחי שת• מצות שכתורה גילה הק׳ מתן שירן‪ ,‬ואילו הן‬
‫קלה שבקלות ותמורה שבחמורות‪ .‬קלה שבקלות‪ .‬ס( שלה תשלח את האס ונו׳‪ .‬למען‬
‫ייטב לך והארכת ימיס‪ .‬המורד‪ ,‬שבחמורות‪ .‬נ(כבד את אביך ואת אמך‪ .‬למען יאריכון‬
‫ימיך‪ .‬איר אבא כר כהנא ומה אם דבר שהוא שריעח חוב כתי בו אריכות ימים‪ .‬דבר‬

‫וכו• חולי! קל׳׳ז ע״ב‪ .‬ה( ד ס י ו ש ו מ ו ד ה לי א ב א ונו׳ י ב מ ו ת נ׳׳ז ע׳׳ב ועיין כתום׳ שם ד ״ ת א מ ר‬
‫ותום• חולין ל ״ ח ע׳יא ר״ה א י ז ט ר י ך ובר‪ .‬ו( ואי מ מ ו ם‬ ‫שמואל וכו• ווכסנהררין ק׳ עיא כצ׳יל‬
‫ד ב ה כ ל תייכין וכו׳ דמי ס ו ס י ה ר א ב א וכו׳ לפנינו הגיגה ה• ע״ב איתא דמי שומיה דרכ ובו׳ ונראה‬
‫שהיה נ י י ס ת ו פומיה ד א כ א עיין ד״ס‪ .‬ו ה י ה לו ל ה ב י א ה ה י א ד ב ר ב ו ת ם״ב ע״א דקורם‪ (r .‬נענש‬
‫גיהזי בסנהדי־ין פ׳ ח ל ק כצ״ל והוא ק׳ ע״א‪ (n .‬דלגמריה צריכא וכו• סנהדרין ל״ו ע״ב‪ .‬ע( דרי‬
‫‪,‬‬
‫יוחנן ק א משאיל וכו עיין ב׳׳ק קי׳׳ז ע״כ‪ .‬י( ר ב הונ« ת ל מ י ד י ה ד ר ב הוה ובו׳ ש כ ת קכ׳׳ח ע״א‪.‬‬
‫ביצה מ׳ ע״א• ב״ק ק ט י ו ע״א‪ .‬ס נ ה ד ר י ן \• ע •ב‪ .‬ועיין תום׳ ב‪-‬ב קנ״ב ע״ב ר ‪ -‬ה שלחו ל י ה וכר‪.‬‬
‫ב( ד ר ב ה ו ה ליה מ י ל ת א וכו׳ יומא פ״ו ק״א‪ .‬ל( >״ל ר ב עגן וביי ב ח י מ ח ס• ט ע־׳ב‪ .‬מ( קשנה‬
‫ש נ ת ק ד ש ה שלא ל ד ע ת אכיה כצ״ל קידושין מ ״ ר ע׳יב‪ .‬נ( כגון ארי־ילי וגוזליא ובו׳ עיין פ ס ח י ם‬
‫‪1‬‬
‫קי״מ ע״ב‪ ,‬ברבות מ״ז ע ׳ א ‪ .‬אורח חיים וגו• לא ת ד ע )מש־ ׳ חי(‪ .‬ס( מ צ ל ט ל א אינו! שכיל׳‬
‫דאורייתא וכו׳ פטיקתא רבתי פב׳׳ג‪ .‬ירושלמי פ א ה פ י א ה י א •וירושלמי קי! ‪.‬־?ין פ״א ה״ז‪ ,‬ה נ ח ו מ א‬
‫פ ר ש ה עקב‪ ,‬ו מ ד ר ש ת ה ר י ם מימור טי‪ .‬ועיין מדרש ר ב ה דברים פ״ו‪ .‬נו( וב‪£‬״ק דקירוסי! ת נ י ר׳‬
‫שמעון וכוי לפנינו בקידושין ליתא‪ ,‬ונמצא כעין זה ב מ ד ר ש שמואל פיו ו ב מ ד ר ש ת נ ח ו מ א פ ר ש ה עקב‪.‬‬
‫ועיין ב מ ק ו מ ו ת ה ג י ל ‪ (6 .‬ש ל ת ת ש ל ת א ת תאם ומי )דברים כ״ב(‪ .‬צ( כ כ ר א ת אביך וגו׳ ) ש מ ו ת כ(‪.‬‬
 ‫סחזור ויטרי‬ ‫‪494‬‬

‫שהוא חפסד כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה‪ .‬וכל כך למה‪ .‬בדי שלא ישכ‬
‫בפני עצמו ושוקל ואומר זו קלה וזו חמורה‪ .‬זו שכרה מועט וזו שכרה מרובה‪ :‬והו*‬
‫מהשב הפסד מצוה כננד שכרה‪ .‬אם מפסיד אתת לפי ראות עיניך על ידי קיופ‬
‫המצוד‪ ,‬מון נבילה לטריפת שאתר‪ .‬זקיק לימן לכלב‪ .‬אן לממד לטי כדמיס סזעטיפ‪.‬‬
‫או שהיה לך תבואה בשדה ונשמים יורדין עליה בשבת‪ .‬ואחה מפסידה‪ .‬אל תעלה‬
‫על דעחך לומר היאך אעמוד מננר ואשמיד‪ .‬אלא הוי מחשב מה שאתה מפסיד‬
‫עכשיו כננר שבר שאתה נוטל מנדה אלף ימח לעולם הבא‪ .‬דסבול אח עצמך‪.‬‬
‫וחשוב ההפסד תחת השכר‪ .‬ושכר עבירה כננד הפסידה‪ .‬ואל תחסר בלבבך מסץ‬
‫חבירך נזילתו‪ .‬ונניבחו‪ .‬ואבידחו‪ .‬אלא מנח וחשוב כלבך מח שאחד• משתכר עכשיו‬
‫תתת ההפסד‪ .‬והשב אל לבך שאלף ימת אתה מפסיד כנגדו לעולם הבא‪ :‬ק( כיוצא‬
‫כדבר בהפוכד‪,‬את הספינה‪ .‬ל(סאי דכת׳ על כן יאמרו המושלים באו חשבון‪ .‬אילו‬
‫צדיקים שמושלים ביצרם‪ .‬דכת׳ ש( צדיק מושל יראת אלהים‪ .‬באו חשבון‪ ,‬בואו‬
‫ונחשב הפסד מצור• כננר בוי‪ .‬כדאיתא התם‪ :‬ודע מה למעלה ממך‪ .‬בשמיש‪ .‬הק׳‬
‫שהוא צופה ומביט בך‪ .‬כמצסד‪ .‬העומד במקום נכוה על משמית; עינו רואה מעשיך‪.‬‬
‫ואוזן שומעת דבריך‪ .‬ואי איפשר לך להסתר ממנו‪ .‬ח(כםד‪ .‬שנאמר אס יסתר *״ש‬
‫במסתרים ואגי לא אראנו‪ .‬וכל מעשיך בספר נכתבים‪ .‬ולא ניתנו להשתכח א( שאף‬
‫הוא בעצמו מעיר עליהן וכותבן‪ .‬שנאי ביד כל אדם יחתום ‪:‬‬

‫רבן גמליאל בנו של יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ‬
‫שיגיעת שניהם משכחת עלן וכל תורד‪ .‬שאין עמה מלאבד‪ ,‬לסוף בטילה‬
‫ונודרת עוף וכל העוםקין והעמילים עם הציבור יהיו עוסקין ועמ־לים עמהן‬
‫לשם שמיס שזכות אבותס מםעייתן וצדקתם עומדת לעד ואתם סעלד‪.‬‬
‫אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם‪ :‬הוו זהירין ברשות שאץ מקרבין‬
‫לו לאדם אלא לעורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הגייתן ואין עומדין‬
‫לאדם בשעת דוחקו‪ :‬הוא היה אומר עשה רצונו כרעונך בדי שיעשה‬
‫רעלכך כרעלנו׳ בטל ח ט נ ך מפני רעונל כדי שיבטל חמן אחדים מפ;י דעזנך‪:‬‬

‫ר׳׳ג בנו של ר׳ יהודה הגשיא‪ .‬הוא ר׳ האמור למעלה רבינו הקדוש‪ .‬עם דרך ארץ‪.‬‬
‫שעוסק בתורה סרק‪ .‬וסרק בדרך ארץ‪ .‬בסרנממיא‪ .‬ושאר שיר‪ .‬ויש תימה‬
‫דאלמא דרך ארץ עיקר‪ .‬נ(דחכי גמי דייקי׳ בכחובוח שרק האשח כי האי נווגא ריקא‬
‫נמי דקחני יחלק׳ יורשי הבעל עם יורשי האב‪ .‬הנא נמי מדתלי תלמוד תודה עס‬
‫דרך ארץ‪ .‬אלמא דרך ארץ עיקר‪ .‬מיהו יש לדחות ששניהן שוין‪ .‬מדקחני אבחר חכי‬
‫שיגיעת שניהן כר‪ .‬וכרתנן לקמן אם אין תורה אין דרך ארץ‪ .‬כוי‪ :‬שיגיעת שניהן‬
‫משכחת עון‪ .‬שמחוך שדואר‪ .‬כת׳ בחורה לא תעשק ולא תנגל‪ ,‬והוא משתכר מצד‬
‫אחר לא יעלה על לכו לגגוב‪ .‬ולמול ולחמוס‪ .‬שאין עמה מלאכה‪ .‬שאינו משחכר‬
‫בסרגמטיא ומלאכה כדרך כל הארץ‪ .‬לסוף בטילה‪ .‬לסי שאין לו מה יאכל‪ .‬והוא‬

‫ק ( כ ׳ מ « בדבי גהמזבר את הספינה וכר כצ׳׳ל ב׳׳ב ע״ה ע״ב‪ .‬י( מאי דכתיב על נ! יאמרו המושלים‬
‫ועי )במדבר כ״א(‪*(0 .‬דיק מושל יראת אלהים כצ״ל )שמואל כ׳ כ״נ(‪ .‬מ( כמה שנאמר אם יסחר‬
‫איש במסתרים )ירמיה כ״נ(‪ .‬א(שאף הוא בעצמו ובו• תענית י״א ע׳׳א‪ ,‬שנא׳ ביר כל אדם יחתום‬
‫כצ״ל )איוב ליז(‪ .‬נ( רחבי נמי דייקינן בכהונות זבו׳ ייקא נס• וכו׳ עיין כתובות פ׳ ע״א‪ .‬ועיי!‬
‫יבמות ל״ת ע*ב מתניתין נמי ריקא וכוי ומשמע שהיה לפני המחבר בכתובות כדאיחא ביבמות ע״ש‬
‫ועיי! בתוס׳ ישנים יומא פייה ע׳׳ב ד״ה תשובה בעיא יוה״ב וכוי‪ ,‬ועיי! מדרש קהלת פ״ז טובה חכמה‬
‫‪495‬‬ ‫מחזור ויפורי‬

‫עייך־ להיות נולה ממקומו לחזר אחי סינסתו‪ .‬ומתבטל ונודרת ערן‪ .‬מפני שלא ניסה‬
‫במלאכה עד עתה‪ .‬וסעמים שאינו עולה בידו סרנסתו ועומד ומלסטם אה חבריוח‪.‬‬
‫ונוזל וחומס‪ .‬וכלהעמילימ‪ .‬הרי וה ע״א‪ .‬ואץ סמוך למעלה‪ .‬נ( וכל העמיליס וטורחים‬
‫עס העיבור לעסוק בדבריהם לדבר אל חסלך או אל שר הצבא‪ .‬יה* עמילים‬
‫עמהן לשם שמים לעוור אותם ולםייעס לשם טעוה‪ .‬ולא ימול שררה להתנאות על‬
‫העיבור‪ .‬ואסי׳ אץ רעתם של עיבור שלם עמהן‪ .‬ואץ דבר זה נוה להם‪ .‬מפני שזכות‬
‫אבותם של ציבור מסייעתן‪ .‬הוא מסייע העמלים ליתן להם חן והצלחה מאחר שכוונתם‬
‫לשמים‪ .‬וצדקתם של אבות עומדת להם לעמלים לעד‪ :‬ואתם מעלה אני עליכמ כוי‪ .‬הרי ר׳־נ‬
‫עצמו כמדבר אל העמלים‪ .‬כלומר ואתם עמליש‪ .‬אם טרחתם פעם ראשונה ולא עילה‬
‫בירכם להועיל לכס כלום בכל ואת‪ .‬מ״מ אל תרפו ידיכם לומר אין לנו שכר מאחד‬
‫שאינו ניאותין‪ .‬ולרוח עמלים‪ .‬שהרי כוודאי א־ןהק׳ מקפח שכרן‪ .‬אלא מעלה עליכם‬
‫כאילו עשיתם מעשה ועלה בידכם‪ .‬שהרי אמרו חכמים ד( מחשבה טובה מצרפה הק׳‬
‫למעשה‪ .‬כסוף האשד‪ .‬נקנית‪ :‬ובם‪,‬־ר ויבולו‪ .‬מהו מעלה עליכם‪ .‬שםתעלין על ידי‬
‫ציבור‪ .‬צא ולמד מכל הנביאים שלא הסיו משלהם כלום ונתעלו על ידי ישר‪ :‬הוו‬
‫והירין ברשות‪ .‬היא המלכות‪ .‬ובמועד קטן *‪(:‬שטרות של רשות‪ .‬שלטנית‪ .‬שהרשות‬
‫בידח לעשות כל אשר חחםוץ ומהו הזהירות‪ ,‬שישמר עצמו מלהיות טריר עמהן‪.‬‬
‫וסלהוריד עליהם את עיניכםשכן דרכן לשאול‪ .‬ואם הוא נותן להם הרי הוא כמוליכו לים‬
‫המלח‪ .‬ואין לו הנייד‪ .‬בהן כלום‪ .‬ונראין כאותבין כוי‪ .‬כדא׳ בפיב דשבח ו(אככןתנואתא[‬
‫)חנמתא( נסישי אחי ורחמי‪ -‬אכב בויונא לא אחי ולא מרחמי‪ :‬ד־א הוו זהירין‪ .‬שאס‬
‫ישאלו אנשי השלפנות מכס רבד ויחניפו ויבטיחו אחכם הוהרו שלא תשענו על‬
‫דבריהם שהן אין מקרבין לאדם אלא לצורך הנאתן‪ .‬שנראין כאוהבין בשעת שנחנין‬
‫ואין עומד־ן כוי‪ :‬הוא היה אומר ר׳נ עשה רצונו‪ .‬הוי מחזר ומשתדל לעשות רצון‬
‫המקום‪ .‬כרצונך‪ .‬בלב שלב ‪.‬־כנסש חפיעה‪ .‬וכטל רצונך‪ .‬אס״ אם רצון השקום עליך‬
‫למשא‪ .‬בטל רצונך‪ .‬רעון אחרים שמבקשין שלא כדעתך‪ .‬אש״ היה רעת המקוש‬
‫ז(נמשך אחריהן‪ .‬יהא נמשך אחריך‪ .‬ח(כמו שסצינו בחוני המענל‪ .‬בתענית‪(!; .‬וברכת׳‬
‫וחנזר אומד ויקם לך‪ .‬אלא שאין דרך כבוד שלמעלד‪ ,‬לומר כדי שיבטל רצונו‬
‫מפני רצונך‪:‬‬

‫הילל אומר אל תפרוש מן הציבור׳ ואל תאמן בעצמך עד יום מותך׳ ואל‬
‫תדין את הבירך עד שתגיע למקומו׳ ׳(ואל תאמר דבר שאיפשר‬
‫לשמוע וסופו להישמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה‪:‬‬
‫הוא היה אומר אין בור ירא הט׳ ולא עס הארץ חסיד׳ ולא הביישן למד‪,‬‬
‫ולא הקפדן מלמד׳ ולא כל המרבה בסהורה מהכס׳ ובמקום שאין איש‬
‫השתדל להיות איש‪ :‬אף הוא ראה גולנולת שצפה על פני המים ואמ׳ לה‬
‫על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון‪ :‬הוא היה אומ׳ מרבה בשר מרבה‬
‫רימה׳ מרבה נכטיס מרבה דאגה׳ מרבה שפחות מרבה זימה׳ מרבה עבדים‬
‫מרבה נזל׳ מרבה נשים מרבה כשפים׳ מרבה תורה מרבה חכמה׳ מרבה‬
‫כשיש עסה נתלה דתנינן תסן כאבות ובו׳ יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ובר‪ .‬נ( וכל העמלים‬
‫וטורהים עם הצבור וכר עיין תנא רבא״ר פיי׳׳ח‪ .‬י(מתשבה טובה מצרפה הקבי׳ה למעשה וכו׳‬
‫קידושין ס׳ ע*א‪ ,‬ברכות ו׳ ע״א חשב *דש לעשות מצות וכו׳‪ .‬ה( שמרוח של רשות עיין מ״ק י״ת‬
‫ע״ב• ובתום׳ שם ר׳׳ה ואיגי־ות רשות ובר‪ .‬ו(אבב הטא־‪/‬א נםיש׳ וכו׳ כצ׳יל שבת ל״ב ע׳׳א‪ .‬ז(נסשך‬
‫אחריתן כצ׳׳ל‪ .‬ח('במו שמצינו בתוני תמעגל‪ ,‬תענית י״ט ע״א‪ .‬ושם ב״ג ע״א‪ .‬מ( וכדכתיב ותמר‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪496‬‬

‫עיצה מרבה תבונה׳ מרבה ישיבה מרבה שלום׳ מרבח חכמה מרכה צדקה‬
‫קנה שס טוב קנה לעצמו׳ קנה לו דברי תורה קונה לו חיי העולם הבא‪:‬‬
‫חילל אומר‪ .‬הילל כת׳ כ ס ש נ ת רבינו נרשום ורי אשיים נלא יי‪ .‬והוא הילל הזקן‪.‬‬
‫אבל המעתיקים קלקלו השורה וטעו בד׳ של מניין הבבות ונתהלסה להם ד׳ ברי״ש‪.‬‬
‫וכתבו ר׳ הילל‪ .‬וםדלקמן יש להוכיח‪ .‬רקת׳ אף הוא ראה נולנולח‪( .‬ומעשה זה‬
‫כ‬

‫שנר כ‪0‬׳ אחרון דםוכה על הילל הזקן הבית של שמאי הזקן‪ :‬הילכך נר׳ לםינרס‬
‫הילל‪ .‬ולא ר• הילל‪ :‬אלתםרוש מן הצבור‪ .‬אלא השתתף עמהן לעול מלכות ולתעניות‬
‫ולחםלה‪ .‬שכן שלח לה מרדכי לאסתר אל תרמי בנסשך‪ .‬שלא תסרוש סן הצבור‪.‬‬
‫ל(ושנינו ]בס׳׳א[ )בטיב( דתענית אדם הסורש מן העיבור שני סלאבי השרת הסלוין‬
‫לו לאדם‪ .‬שנאמר כי מלאכיו יעוה לך‪ .‬מניהין ידיהן על ראשו‪ .‬ואום׳ מלוני זת‬
‫שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת עיבור‪ .‬ועוד סירשו מ( ואני תסלתי לך ה׳ עת‬
‫רצון‪ .‬אימתי תפילתו של אדם נשמעת כשעה שהציבור מתסללין‪( .‬דבתיב הן אל‬
‫נ‬

‫כביר ולא ימאס )תם(‪ :‬ואל תאמן בעצמך‪ .‬לומר יכולני להיות מותר ברנד זה שאסור‬
‫משוס נזירה‪ .‬שאני זהיר שלא אבא לידי עבירה‪ .‬עד יום מותך‪ .‬ס(שהרי יוהנן כהן‬
‫גדול שמש שמונים שנה בכהונה נתלה ולבסוף נעשה צדוקי‪ .‬ועוד ע{ני סצות כתובות‬
‫בתורה שנתן בהן הכתוב טעם‪ .‬והאמין שלמה בחכמתו‪ .‬ונשען בתכונתו‪ .‬ונכשל‬
‫בשלשתן‪ ,‬לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו‪ .‬וכסף וזהב לא ירבה לו מאד‪ .‬לא‬
‫ירכה לו סוסים‪ .‬ולכך לא נתנלו טעמי תורה‪ :‬ואל תדין את חבירך‪ .‬ונס אם עכר‬
‫הכירך עבירה אל תדיננו והאמר דינו לישרף‪ .‬דינו ליסקול‪ .‬דינו ליחנק‪ .‬על שנכשל‬
‫בעבירה זו‪ .‬עד שתניע למקומו‪ .‬עד שתבא לירך אותה עבירה ותשסט ותנצל‬
‫ממנה‪ .‬כמו שמצינו בירבעמ בן נבט‪ .‬ס( שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה‬
‫לו כל מיני ומר שבעולם‪ ,‬ואסרה לו כך עושין לע־־ז פלונית פעם אהת הלך לישן‬
‫והעריב היום‪ .‬הלכת וקראה לחרשי העץ ולבונים העושים במלאכת חרש ותשב‪ ,‬ועשו‬
‫על מיטתו כענן רקיע ובו חסה ולבנה כוככיס ומזלות‪ .‬וכל צבא השמים‪ .‬ויהי בבקר״‬
‫תעיר משנתו לפתוח דלתות ההיכל שהיו מפתיחות החיכל חחת מראשותיו‪ .‬ראה‬
‫שהרקיע בהיר בכוכבים וצבא כסבור עריץ לא פנה לילה‪ .‬חור לישן‪ .‬דשן ער ד׳‬
‫שעוה‪ .‬עד שהבין והכיר מעצמו שאין הלילה ארוך בל כך‪ .‬צ( ועל אותה שעה שנינו ערות‬
‫על תמיד של שחר שקרב כדי שעות‪ .‬בכחירתא‪ .‬וכמרם הקיץ משנתו הלך ירבעם‬
‫בן נבט על פתח ביתו ויעבר קולו‪ .‬רשע ער מתי תישן ומבטל חסיד של שהר‪.‬‬
‫מה לך נרדם‪ ,‬קום קיא אל אלהיך‪ .‬יצתה בת קול ואמרה רשע בן רשע עתיד אתת‬
‫לבמל מישר׳ כמה וכמת קרבנות במזיד ואחה מחייבו על השוננ כםזיר‪ .‬ועל האונס‬
‫כרצון‪ .‬והיינו דכת׳ (כדבר אפרים רתח נשיא הוא בישר׳‪ .‬ויאשם בבעל וימת‪ .‬ברבר‬
‫ל|‬

‫ירבעפ שהוא משבט אפרים רתת‪ .‬קטינורין על שלמה‪ .‬הוא ירבעס נשיא בישר׳ ומלך‪.‬‬
‫ובת קול השיבתו שיאשס כבעל וימות‪ .‬כיש‪ :‬ואל תאמר שאי אסשר לשמוע‪ .‬אם‬

‫אמר ויקם ייר ;איוב כ׳׳כ{‪ .‬י( ואל חאסי־ ד כ י שאי אפשר לשטוע שסופו וכו׳ נן הוא הנירשא שלפנינו׳‬
‫וגידפת הסחבו־ הוא כגידסת הנ״א הסובא במשניוה‪ ,‬וגרס וסופו להשמע‪ .‬כ( ומעשה זה וכו• סוכה‬
‫נ׳׳ב ע״א‪ .‬ל(ושניט בפ׳יא דתענית כצ׳׳ל י׳׳א ע״א‪ .‬מ( ואני תפלתי ונו׳ )תהלים ס׳׳ט( אימתי תפלתו‬
‫של אדס זכי• עיין ברכות ח׳ ע״א‪ .‬יומא ב״מ ע״ב‪ .‬תענית כ׳׳דע׳׳ב‪ .‬נ( דכתיב הן אל כביר ולא ימאס‬
‫כצ׳׳ל )איוב ל״ו(‪ .‬ש( שהרי יוחנן כה״ג וכו• ברכות ביט ע׳׳א‪ .‬יומא ס׳ ע׳׳א‪ (» .‬ג׳ מ מ ת כתובות‬
‫בחורה וכוי עיין מדרש שטות פרשה יי‪ .‬וי״ר פי״ט׳ במד״ר פ״י‪ .‬פ( שכשעה שנשא שלמה וכו׳ עיין‬
‫ברכות כ״ז ע״א‪ ,‬ובר׳׳י על רי״ן! ברבות פ״ד ד״ה העיר ר׳ יהודה בן בבא ובר ועיין בד׳׳ת שם‪,‬‬
‫ובמדרש וי״ר שי״ב׳ ובמד׳ד פ׳׳י‪ ,‬ומדרש משלי פל״א‪ .‬צ( ועל אותה שעה וכו׳ כבחירתא‪ ,‬עדיות פ״ו‬
‫משנה זי׳ עיין בירושלמי פ׳׳ד דבדכות היא׳ ועיין בעדיות שמ בשירש חרמב״ם׳ וחראב׳׳ר‪ ,‬ובל״מ‬
‫‪497‬‬ ‫מחזור ויפודי‬
‫אינך נורוד ועסוק בםלאכול ואיפשר לך לשמוע דברי חורה עכשיו אפי־ אס מיפו‬
‫לישסע בפעם אחרח‪ .‬אל חאמר חרי סופו להשםע ואוחד‪ ,‬הפעפ הלך ותשםיענו‪ .‬כי‪.‬‬
‫לא תדע מה ילד יום‪ .‬אמ תוכל לשמוע עוד אס לא ולא עוד אלא אפי׳ אחד‪ .‬פרוד‬
‫הסנה מעסקיך ועסוק כתורה‪ .‬ואל תאמר כד‪ .‬שמא לא תפנה‪ .‬ונמצא במל כל‪ .‬ימי‬
‫הייך מדברי תורה‪ .‬אין כור‪ .‬ל(והאדמה לא תשם תרנום לא תכור‪ .‬כמו שדה מר‪.‬‬
‫ונרוע הוא מעם חארץ‪ .‬שאמי׳ בטיב משא ומחן אינו יורע‪ .‬ומדת הארץ שקורץ‬
‫‪,‬‬
‫נורטירא ב ‪ .‬ולי נראה כור שלא למד כלל‪ .‬ואס״ קריאת שמע‪ .‬ם(וטהו בור‪ .‬ריקן‪.‬‬
‫ועני‪ .‬ונקי‪ .‬כארס האוסר להכירו יצא פלוני נקי מנכסיו‪ .‬דהואיל ואינו מכיר כשומ‬
‫דכר ואינו יודע שכר המצוד‪ .,‬איך יירא מפנו‪ .‬לפיכך ישחרל אדפ שילפוד‪ .‬ולא עפ‬
‫הארץ חסיד‪ .‬אבל איפשר להיות ירא הטא‪ .‬דאמר מר ת( איזה עמ הארץ‪ .‬קרא ושנה‬
‫ולא שימש הלמידי חכמיפ‪ .‬ולא הביישן למד‪ .‬מפני שמתבייש ללמוד סרבו‪ .‬א( וכן‬
‫הוא אוסר אם נבלת בהתנשא ואס ומות יד לפה‪ .‬כל המנבל עצמו על דברי חורה‬
‫סוסו בהתנשא‪ .‬ואם הניה זמם על פיו שלא ביקש לשאול פוםו ששואלין סמנו דבר‬
‫הלכה והוא מניה ירו על פיו שאינו יודע מה להשיב‪ .‬נ( תה שכתב כמים הפנים‬
‫לפנים כן לכ האדם לאדם‪ .‬שצריך לאדפ להשכיר פניו לתלמידו‪ .‬נ( בפרשת החדש‬
‫השביעי‪ .‬בפסיקתא רבתי‪ :‬וכדאמרי׳ ל(מעיקראפחח )לההוא()לחון כבדיחותא ולבסוף‬
‫יתיב באימתא‪ .‬ולא כל הסדנה בסחורה מחכס‪ .‬כלומר לא על ידי סחורת כלבד םהכם‬
‫האדם‪ .‬שהרי סי שרוצה להתחכם צריך לעסוק בכל עיניין יישוב בין בסחורה ובין שאר‬
‫הכסות שבדרך עולם להיות מבין ככל‪ :‬ובמקוש שאין אנשים להשתדל ולעמוד בפרק‬
‫תשתדל להיות איש לצאת ולבא ואין כאן משום שררה‪ .‬ולא מחזקינן ליה כיהורא‪.‬‬
‫ובירושלמי ס(בתר דלית נבר תמן תה• נבר‪ :‬והיא היא‪ :‬אף הוא‪ .‬הילל הזקן‪ .‬על‬
‫דאספת אטסיך‪ .‬רשע היה ואמר לו לסי שהמת אנשים והיית פציפמ כנחר‪ .‬שהייתה‬
‫משליכם בנהר שלא יוודע‪ .‬לפיכך הציפו נם אותך והרגוך ודנוך לפי מעשיך‪ .‬כדאמ׳‬
‫בסנהדרין‪ .‬ו(אע־פ שכפלו ארבע מיתות דין ארבע מיתות לא במלו‪ .‬מידה כמידה‪.‬‬
‫שנאמר בסאסאה בשלהי‪ ,‬חריבנה‪ .‬בסאה שאדם מודד כה סודדין לו ז( כי בדבר אשר‬
‫ודו עליהם‪ .‬בקדירה שבישלו‪-‬כה נתבשלו‪ .‬ולפוף מטיפיך יפושון‪ .‬אותם שהציםוך נס‬
‫הם יהרגום אהריס‪ .‬ויהיו צפים על פגי המים‪ .‬ח( אשר הציף‪ .‬סתרנס דאפיף‪ .‬יש‬
‫משניות שכתב בהן רעספת עססוך‪ .‬והיא היא‪ .‬שאותיות איח היע‪ .‬מתחלפות‪ .‬אשה‬
‫אל אחותה‪ .‬ויש שכתוב בהן על דאקסות אקפוך‪ .‬מתרנס וקסא ב ח ל א ‪ :‬מרבה בשר‪.‬‬
‫חוור לומר שבל הריכויץ אין בהם תועלת וולחי ריבוי ההורה בלבד‪ .‬סרבהיריסה‪.‬‬
‫שאוכל מעדגים ומבריא עצמו ומתעדן נדי להרבות בשר‪ .‬וכשמת יש לו רוב רימה‬
‫וחוליעה‪ .‬פרכה נכסים מרבה דיון‪ .‬דר ודאבון נפש שמפחד חסיד שלא יאנסו נכסיו‬
‫מבית המלך‪ .‬וזהו שכח׳ ‪ (p‬והשבע לעשיר איננו מגיח לו לישן‪ .‬נמצא שזהו ריבוי‬

‫פ״א ‪ 0‬ה ׳ תםידין ומוספי] ריב‪ .‬ק( כדבר אפרים רתח ונוי כצ״ל )הושע ״נ(‪ .‬י( והאדמה לא השם‬
‫תרגום לא תבור )בראשית ט״ז( כמו עדה בור עיי; גטשנח כלאים פ׳יב משנה ת׳ וסומך לבור וכוי‪.‬‬
‫‪(0‬ומהו כור וכד־ נציל איך יירא ממט בצ״ל‪ .‬ם( איזה עב הארץ וכוי עיין ברבות מיו ע׳׳ב‪ ,‬וסוטה‬
‫כ״ב ע׳׳א‪ ,‬ועיין בתוס׳ דיה כל וכר‪ .‬א( וכן הוא אומר אש גכלת בהתגשא וגוי )משלי וי( כל‬
‫המנבל עצמו ובו׳ ברכות סיג ע״ב‪ .‬נ( וזח שבחוב כמים השנים וגר )משלי ‪ i‬״ ‪ . ( t‬ג( בפרשת החרש‬
‫השביעי בפסיקתא רבתי וכוי ליתא לפניט שם‪ ,‬ועיי; בפסיקתא רבתי פכ״א‪ .‬ל( מעיקרא פתח להו‬
‫בכדיחוו<אי כציל עיין שבת ל׳ ע׳יב‪ .‬ה( באתר דלית גבר בצ׳ל והוא בכבלי ברכות ס״ג ע״א‪ ,‬ועיין‬
‫בסוטה כ״ב ע׳׳ב חוס• ד״ח כשוי! וכוי• ו( אע׳־פ שכשלו ובו׳ םגרדרין ל״ז ׳‪,‬״כ‪ .‬ועיין שם ק׳ עיא‬
‫כםדה שאדם מודד טזדדין לו דכחיב בסאםאה בשלחה ונו׳ )ישעיה כ׳׳ז( ועיין סוטה ח׳ ע״ב‪,‬‬
‫וכירזשלמי סוסה פ״א ה״ו‪ .‬ובמדבר רבה פ־מ‪ .‬ובמדרש חהלים טזמור פ״א‪ .‬ו( ב׳ בדבר אשר זדו‬
‫עליהם )שמוח י״ה( בקדרה שכשלו וכו׳ סוטה י״א ע״א‪ .‬יז( אשר הציף מחרגס ראשיף )רכייס י״א(‬
‫וקפא ברזלא׳ נראה רז־‪-‬ל וי»וף הברזל מתרגם וקפא ברזלא )מלכיס ב׳ וי(‪ .‬מ( והשבע לעשיר * ג ט‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪498‬‬

‫שאין לו לאדס נחת רוח סמנו‪ :‬מרבד‪ .‬עבדים‪ .‬כערבי סםחיס סוכיח כמו כן‪ .‬שנזל‬
‫תימה מעוייח בעבדם ושמחות שהן מן הדברים י( שעוד! כנען את בניו‪ .‬וכדי לטובתם‬
‫נתכוון‪ .‬שמתוך שיהו נזלנין וחמםנין ובעלי זימה ואין מדברים אמת ושונאים אדוניהם‬
‫ישהררוס מהר להוציאם מעליהן‪ .‬ולםיכך תלה הזימה כשמחוח אעמ״י שמצויה כשניהם‬
‫למי‪ .‬שזימח השמחות מצויה שםסקירות עצמה לכל‪ .‬מרבה כשסים‪ .‬שמתוך שמתקנאות‬
‫זו בזו מבקשות לנצח על ידי כשמים‪ .‬כ(כדכת׳ מכשסה לא תחיה‪ .‬מלמד שהבשמים‬
‫מצויין כנשימ‪ .‬מרבה תורה מרכה חיים‪ .‬כך היא כת׳ במשנה רווקנית‪ .‬מרבח חיים‪.‬‬
‫‪(3‬דכת־ כה בתורה כי כי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים‪ ,‬מרבד‪ .‬ישיבה מ( ]עם[‬
‫)אב( תלמידים‪ .‬מרבח חכמה‪ .‬כדאמר מר נ( הרבה למדתי מרבותיי וסהביריי יותר‬
‫מרבותיי ומתלמידיי יותר מכולן‪ .‬מרבה צדקה מרבה שלום‪ .‬כראמר בבכא בתיאס(כל‬
‫העושה צדקח לחבית משים שלום כשמליא של סעלח ושל סטה‪ .‬קנה לעצמו‪ .‬הוא‬
‫קניין שיש לעצמו נחת רוח בו מכל אילו‪ .‬והוא ריוח טוב‪ .‬וכל שכן המרבה כחודה‬
‫וקנה לו דברי תורה שקנה לו חיי העולם חכא‪:‬‬

‫ד ק יוחנן בן זכאי קיבל מהילל ומשמאי הוא חיה אומ׳ אם עשית תורתך‬
‫הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת‪ :‬חמשה תלמידים חיו‬
‫לו לרבן יוהנן בן זכאי׳ אילו הן ר׳ אליעזר בן הורקנוס׳ ר׳ יהושע בן‬
‫חנניה׳ ר׳ יוסי הכהן׳ ר׳ שמעון בן נתנאל ור׳ אלעזר בן ערך‪ :‬הוא היה‬
‫מונה שבהן׳ אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה׳ יהושע בן‬
‫חנניה אשרי יולדתו׳ יוסי הכהן חסיד׳ שמעון בן נתנאל ירא חט׳ אלעזר‬
‫בן ערך מעיין המתגבר‪ :‬הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף‬
‫מאזנים ור׳ אליעזר בן הורקנום בכף שניה מכריע את כולם‪ :‬אבא שאול‬
‫אומ׳ משמו אם יהיו כל חכמי ישר׳ בכף מאזנים ור׳ אליעזר בן הורקנוס‬
‫אף עמהם ור׳ אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולן‪:‬‬

‫ר ק יוחנן בן זכאי בחחילה סמק סדרן של נשיאים יאחר כך חוזר לדברי קבלה זה‬
‫מזה ממשה כסיני והוא שאמרתי שר׳ הילל הכת׳ כסםרי׳ טעות‪ .‬וחוא חילל‬
‫הזקן‪ .‬וחזר להזכיר דבריו של הלל כדי לסמוך בהן רכן יוחנן בן זכא* קיבל כוי‪ .‬ויש‬
‫תימא בביצה ירושלמי מ׳ המביא (ר&ריך נכי הא דתנן ועוד איר אלעזר עומד אדם‬
‫ע‬

‫על המוקצה‪ .‬ור׳ אליעזר ולאו שמתי הוא‪ .‬ובירושלמי דתרוסה‪ .‬ס׳ םאד‪ ,‬תרומה‪ ,‬ואיכ‬
‫היאך קרי לד‪ .‬שמאי משום דלםד למני רבן יוהנן בן זכאי חלמיד שמאי רהא מהילל‬
‫נסי קבל‪ .‬פ( וכדאי !שמונים[ )חמשים( חלםידים היו לו להילל וקחשיב רבן יוחנן בן‬
‫זכאי‪ .‬וי׳ל כיון דכלל למד לסני שמאי הוד‪ .‬ליה למםבר כשמאי‪ .‬ולכך מריך בתרומות‬
‫וביצת ולא שמתי הוא‪ .‬בהטיה‪ .‬צ(ודריש נדה דתנן ר׳ אליעזר אומר ד׳ נשים דיין‬
‫שעתן‪ .‬לאו דסלינ אשמאי רכיה‪ .‬אלא הכי קאמד לא נחלקו שמאי והילל בדבר זה‪:‬‬

‫ונו• כציל )קחלח חי( י(שצוה כנען אח בניו וטי פסחים קי״ג ע״ב‪(< .‬דכתיב כה כתורה כי כי‬
‫ירבו ימיך וגו• )משלי ‪0‬י(‪ .‬ל( בדכחיב מכשפה לא חחיה )שמות כ״ב(‪(» .‬עם חלמידיס כצ״ל‪.‬‬
‫נ( הרבוז לטדחי מרבותי זכו• חענית ר ע״א‪ .‬ס( כל העושח צדקה לחבירו וכו׳ לא ידעני מקום למאמר‬
‫כזה בב׳׳כ‪ .‬וכעין מאמר כוח על העוסק בתורה לשמח משום ?מיום וכוי סנהדרין צ׳׳ט ע״ב־ ע( דפדיך‬
‫גכי הא דתנן וכר ירושלמי ביצה פ״ד ה״ז‪ ,‬ושם פ״א ה״ד‪ ,‬ובירושלמי דתרומה וכר ‪6‬״ה ה״ד‪.‬‬
‫ס(וכדאמר נמי שמונים חלכידיס וכוי כ»״ל וכן‪.‬בסיכה כ׳יח ע״א‪ ,‬וב׳נ קל״ד ע״א‪ .‬צ(ודריש גדח‬
‫דוונן ובו׳ עיין נדה ז׳ ע׳׳א‪ .‬ושם ז׳ עיב ובחום׳ ד״ה שמוהי הוא׳ וחוס׳ שכת ק״ל ע״ב ד״ה דריא‬
‫‪499‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫‪1‬‬
‫אם עקדת תודתך הרבה‪ .‬שלמדת הרבה‪ .‬אל תחויק טובה ? מסך‪ .‬לוםר הסה נמלה‬
‫הטובה שעמיתי עס קוני שלמדתי תורתו‪ .‬וכסה אני נדול כי לכך נוצרת‪ ,‬ללמד תודה‬
‫נבראת‪ .‬ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪ .‬ודרשי׳ כלטני אידיהן ק(סלםד שהתנה הק׳‬
‫עם מעשה בראשיח‪ .‬אס ישר׳ סקבלץ את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכםלתהו‬
‫ונהו‪ ,‬ה׳ דהששי דייק‪ .‬נהלה העולם כששי אחד הידוע הוא ששה כסיון שניתנה בו‬
‫תורה‪ :‬ואילו הן ר׳ אליעזר בן הורקנום‪ .‬ר׳ יהושע בן חנניה‪ .‬ולא נרסי׳ וד‪ .‬וכן‬
‫בכולן אין וי־ו כחב בהן אלא ד סלוני‪ .‬חוץ מן חאחרון שכת׳ בסשניות ‪.‬ור׳ אלעזר‬
‫כן ערך‪ .‬והכי נסי אורחיה קרא דםשחעי הכי‪ .‬ראובן שמעון לוי ויהודה‪ ,‬וכן כולן‪:‬‬
‫הוא היה מונה שבחן‪ .‬רבן יוחנן כן זכאי מחשב מספר מעלותם‪ .‬בור סיר‪ .‬סיר שם‬
‫דבר‪ .‬חוא בור של מים מכונםין שעשאוהו בטיט המתוקן בסיד כדי שלא יהו המים‬
‫םובלזךס בקרקע‪ .‬שהסיד מקשר! אח הטיט‪ .‬וכמו בן לא היה ר׳ אליעזר מאבד דבר‬
‫משמועתו‪ :‬באילו אתח שונה‪ .‬אליעזר יהושע‪ .‬בלא ר׳‪ .‬שאץ דרך הרב לקרות‬
‫לחלמידיו די‪ .‬אשרי יולדתו‪ .‬אמו שילדחו‪ .‬ממגי שהיה' בקי בחכמת כל דבר ולהיות‬
‫יוצא ונכנס לסני המלך‪ .‬כמו שמצינו בתלמוד ככמהמקוסוח‪ .‬ר( איל קיסר לדי יהושע‬
‫בן חנניה‪ .‬ואני שמעתי לכך אומר אשר! יולרחו‪ ,‬שכשהיחה אמו סעוברח סמנו היתד•‬
‫חולכת תמיד לבית חסררש שיברכו חתלס‪-‬דיים אח חעובר שבמיעיח‪ .‬ואשרי •ולדתו‬
‫שזיכהו לבך‪ .‬הםיי• ם(שהיה עוסק כתורה ונםילוח חסדים‪ .‬ניל הוא יזסי הכהן שאגו‬
‫מביאין ממנו ראיה כתלמוד‪ .‬ח( שהלך אחרי רבו לציידן ללסוד תודח‪ .‬ונשהזר מבית‬
‫חקברוח שקבר את אשתו אסר לאחות אשתו א(לכי ופרנסי בגי אחותך‪ :‬ירא חט‪.‬‬
‫היד‪ .‬מתרחק מאבק חחט‪ :‬כמעיין חמתנבר‪ .‬שמוסיף על מח ששמע ומבין דבר תוך‬
‫דבר‪ ,‬אבל ר׳ אליעזר בן הורקמס‪ .‬ב(סצ*נז כמסכת)שטה( ]סוכר׳ן‪ .‬שלא אמר דכר עד‬
‫שלא שמע מסי רגו לעולם‪ .‬ואעיפ שחריף ומסולסל יותר מדאי ומוסיף חכמה על תכמתו‬
‫מתוך פילסולו אמי׳ הכי בור סיד עדיף‪ .‬דהוא סיני ועוקר הריס סיני עדיף‪ .‬דהכל‬
‫צריבין למרי חטיא‪ .‬כדאמר כסוף חוריוח‪ .‬ולכך חיה אומר רכן יוחנן‪ .‬ר׳ אליעזר כן‬
‫הורקגוס מכריע את כולם‪ :‬אכא שאול אומר משמו דרכן יוחנן‪ .‬דקסבר דעוגץ חדים‬
‫עדיף‪ .‬ותרי תנאי ואליבא דרבן יוחנן‪:‬‬

‫אםר להם צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה הארס׳ ר׳ אליעזר אומר‬
‫עין טובה׳ ר׳ יהושע אומ׳ חבר טוב׳ ר׳ יוסי אוט׳ שכן טוב׳ ר׳ שמעון‬
‫אומ׳ הרואה את הנולד• ר׳ אלעזר אומ׳ לב טוב׳ אמד להם רואה אני את‬
‫דברי ר׳ אלעזר ק ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם‪ :‬אמר להם צאו‬
‫וראו איזהו דרך רעה שיתרחק ממנה האדם׳ ר׳ אליעזר אום׳ נעץ רעה‬
‫ד׳ יהושע אומ׳ חבר רע׳ ר׳ יוסי אומי[ שכן רעי ר׳ שמעון אומ׳ הלוה ואינו‬
‫משלם׳ אחד לוה מן האדם כלוה מן המקום׳ שנאמר לוה רשע ולא‬
‫ישלם צדיק חונן ונותן‪ :‬ד׳ אלעזר אומר לב ר ע אמר להם ח א ה אני את‬
‫דברי ר׳ אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם‪:‬‬

‫וכוי‪ .‬ק(מלסר שהחנה הקכ׳יח וכו׳ ע״ז ב׳ כי‪ .‬ר(אםד ליה קיסר לר׳ יהושע וכן׳ חולי! נ״ס ע״נ‪,‬‬
‫ושב איל קיסר לריב״ח בעינא וכוי׳ ושם ‪0‬׳ ע׳׳א א־ל בח קיסר וכו׳ וכרכוח נייו ע״א א״ל 'קיסר‬
‫לריבה־נ‪ .‬ש( שהיה עוסק בחורה ו נ ס י ח כצ׳׳ל‪< .‬ז(שהלך אחרי רבו ובר עירובין ברז ע״ב‪ (6 .‬לכי‬
‫‪01‬רנם׳ כני אחזחן מ״ק כ״נ ^׳א‪ .‬נ( סצינו בכסי סוכה ובו׳ כצ׳׳ל כ״ח ע׳׳א‪ ,‬ועיין ברכות כ״ז ע־׳ב‪,‬‬
‫וגח״א שם ואששר לוסר ררבר שאינו סםברא לא אסרה ר־א בשם רכו כיון שלא שסע םשיו‪ ,‬עכיל‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪500‬‬
‫אמר לתם רבן מחנן כן זכאי לתלמידיו‪ .‬בפעם אהה שאלם איזה ‪ p i‬טובה ורעה‪.‬‬
‫רכת׳ בקרא נ( ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ‪ as‬המות ואת הרע‪ .‬סד!‬
‫חקראו טוב שיזכה בה‪ .‬ורע שיאבד בשבילה והשיבו על שניהם‪ .‬זה טוב שירכק תה‬
‫רע שיתרחק‪ .‬דאי לאו בסעם אחת שאלס‪ .‬םביון שהודיעוהו דרך הטובה יש להבין‬
‫שבעדה ררך הרעה‪ .‬ואי משוס רר שמעק דאינה בנכדה לא חזר לישאל‪ :‬שידבק‬
‫בה האדם‪ .‬כדי שיזכה לחיי העולם הכא‪ .‬עין טוכה‪ .‬שלא תהא עינו צרה כטובת‬
‫חבירו‪ .‬שמתוך שאין עינו צרה ואין לו קנאה על הבית נמצא שהוא שלם עסו‪ .‬והרי‬
‫פירשנו בסרק ראשון שגדול כח השלום‪ .‬ולא עוד אלא שאפי׳ תלמיד חכם )ואינו(‬
‫ד(]ועינו[ צרה בהכירו כעולם הזה עיניו מתמלאות עשן לעולפ הבא‪ .‬כדאטר כהמובר‬
‫אתי הספינה‪ .‬מדכת׳ וברא י־י על ]כל[ מכון הר ציון ועל)כל( מקראה ענן יומס ועשן‪:‬‬
‫תכר טוב ככר פירשנו למעלה‪ :‬וקנה לך חכר‪ .‬ה( רבתי טובים השנים מן האחד‪ .‬שכן‬
‫טוב‪ .‬שיתנהג באחות עמו‪ .‬ו(שגאםר טוב שכן קרוב מאח רהוק‪ .‬ואדם כשר שילמדו‬
‫בים שרגילין ש ם ד ־ א שצריך אדם לחזר אחר שכן טוכמחכר‬ ‫‪. b‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יו‬
‫טוב‪ .‬שחבר טוב איגו תאה מעשיו אלא ביום‪ .‬ושכן כין ביום וכין כלילה‪ .‬ולמר‬
‫ממעשיו הטובים יוחר מחבירו‪ :‬הרואה אח הנולד‪ .‬שמשיב אל לבו ואוסר אס עושת‬
‫אני דבר זה הרי הוא כא לסוף לידי כך וכך‪ .‬שמחוך כך ז(הוא שס דרכיו ומחשב‬
‫הפסד מצוד‪ ,‬כננד שכרה‪ ,‬ושכר עבירה כננד הפסידה‪ .‬והרי הוא אוסר ושם דרך‬
‫אראנו בישע אלהים‪ .‬וכיוצא בו איר חידקא בססכח דרך ארץ• ח( אהוב אח השםא‪.‬‬
‫ושנא את הכי מה‪ .‬ומה בכך‪ .‬לב טוב לשמים ולבריוח‪ .‬שהקב־־ה ליבא בעי• שנאסר‬
‫ט ( ל מ ק תפש את כני ישר׳ כלכם‪ .‬הא למדת שהכל תליי כלב‪ .‬ואז לא יבא לידי‬
‫תקלה‪ :‬שיתרחק‪ .‬כדי שינצל מדינה של נהינס ויוכה בה לחי־ העולם הכא‪ .‬עין רעה‪.‬‬
‫שעינו של אדם צרה בטונה של הכירו ומתוך קנאה ש־ש לו עליו הן באים לירי‬
‫המחלוקת‪ .‬וקשה המחלוקת לפני המקום‪ .‬דכת׳ י(חלק לבם עתה יאשמו‪ .‬שכן רע‪.‬‬
‫מפגי שמרבה כמחלוקת‪ .‬וכני ביתו למידין הימנו ממעשיו הרעים •והר מהבית שכל‬
‫שעה עומד לאונו ומוציאו לתרבות רעה‪ :‬אהד לוד‪ ,‬מן )המקום( ]האדם[ כלוה מן‬
‫המקום‪ .‬שניהן שרן זה לזה‪ .‬מפני שמזקיק הק׳ לשלש לזה משני שגוזל זה הימנו‪.‬‬
‫שנאסר ליד‪ ,‬רשע ולא ‪-‬שלם‪ .‬דרכו של רשע שללה לאינו משלם‪ .‬והקניה שהוא‬
‫צריק חתן ונותן‪ .‬ומרהש על הננזל‪ .‬לשלם מה שגנזל ממנו‪ .‬והרי לך מרה רעה שמזקיק‬
‫הק• לתקן את אשר עיות‪ .‬שהוא אמר לעשותו אדם עשיר והלוה מבקש לעשותו עני‪.‬‬
‫זק ד‪.‬זא אומר צוד ילדך חש*‪ .‬ואני כך קיבלתי ארם אחר יעלוה מן האדם ולא שילס‬
‫הרי הוא כסי שלוה חהילה מן המקום‪ .‬שאותו המלות לא את זה האמין אלא לשלישי‬
‫שכיניהם‪ .‬שהפקיד על המעוה‪ .‬כ( וכי הא ראמר בירושלמי ההוא נברא ראנח תשילי‪.‬‬
‫ואסקידו גביה‪ -‬וכשר איל אנא לא הימנה אלא )למילין( ןלאילין[ דברישיך‪ :‬והרי הוא‬
‫גוזל את אכ־ז‪ .‬להקי‪ .‬ואמז‪ .‬להודה‪ .‬שאיגז נושא פנים לתורה חבר הוא לאיש משחית‪.‬‬
‫לירבעם בן נבט‪ :‬הק׳ הוא קורא מקום‪ .‬ומפורש כםיפרי לשי שהוא מקומו של עולם‪.‬‬
‫ואין העולם מקומו‪ .‬ל(שנאי ומתחת ;רועות עולם‪ .‬והקדוש ברוך הוא‪ .‬תכף שאנו‬

‫‪1‬‬
‫ג( ר א ה ‪ :‬ח ת י ל פ נ י ך ה י ו ם א ת ה ח י י ם ו א ח ח ט ו ב ו א ח‬ ‫י נ ע ל ם יד‪ .‬מ ב ע י ד ד ה ״ מ ‪ ,‬ועיין י ו מ א כ ״ ו ע ״ כ ‪.‬‬
‫י( ועינו צ י ה ב ח ב י ר ו וביי ב צ ׳ ׳ ל עיי‪,‬׳ ב׳׳ב ע״וד ע ״ א מ ר ב ת י ב‬ ‫ה מ ו ת ו א ת ה ר ע כ צ ״ ל ) ד ב ר י ם לי(‪.‬‬
‫י ב ר א ד‪ -,‬ע ל כ י מ כ ו ן ה ד ציון ו ע ל מ ק ר א ה ו נ ד כ צ ״ ל ) י ש ע י ה ד׳(‪ .‬ק ( ד כ ת י ב ט ו ב י ם ה ש נ י ם מ ן ה א ח ר‬
‫) ק ה ל ת די(‪ .‬ו( שנ׳ ט ו ב ש כ ן ק ר ו ב ו נ ו י ) מ ש ל י כ״ז(‪ .‬ז‪ (.‬ה ו א שש ד ר כ י ו וכוי עיין ם׳ ק ה ׳ ע ״ א ‪ ,‬ס ו ט ה ת ׳ ע ״ ב‬
‫ט! למען ת פ ש‬ ‫‪ (0‬א ה ו ב א ת ה ש מ א וכוי מסי ד ר ך א ר ץ זובוא ס ״ א ‪.‬‬ ‫י ש • ד ר ך ע י י ) ת ח ל י ם גי(‪.‬‬
‫ו ו ו ׳ ) י ח ו ק א ד י״ר(‪ .‬י( ח ל ק ל ב ם ו נ ר ) ה ו ש ע יי( ש נ א ׳ ל ו ה ר ש ע ו ל א י ש ל ם ) ח ה ל י ם ל׳יו( ו כ ן ה ו א א ו ס ר‬
‫כ( זכי ה א ד א מ ר נ ־ ד י ש ל מ ׳ כצ׳‪-‬ל א ל א לאילין ר ב ר י ש ך י ר ו ש ל מ י ב ר כ ו ח‬ ‫צור ילדך תשי )דברים ל״כ(‪.‬‬
‫‪501‬‬ ‫מחזור וימרי‬
‫םזכירין שסו אנו צריכץ לכרכו‪ .‬שנאמר זכר צדיק לברכה‪ ,‬ואוסר כי שם י״י אקרא‬
‫רגו נדל לאלהינו‪:‬‬

‫הם אמרו שלשה דברים׳ ר׳ אליעזר אומר יהי כבוד חבירך חביב עליך‬
‫כשלך׳ ואל תחי נוח לכעוס׳ ושוב יום אחד לפני מיתתך׳ והוי מתחמם‬
‫כנגד אורן של חכמים והוי זהיר מנחלתם שלא תכוה שנשיכתן נשיכת‬
‫שועל ועקיצתן עקיצת עקרב׳ ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהן כגחלי‬
‫אש׳ רבי יהושע אומר עין רעה ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את‬
‫האדם סן העולם‪:‬‬

‫הם אמרו שלשה דברים‪ ,‬כל אחד מהן אמד נ׳ דברים של הוכהה‪ .‬א( יהי כבוד‬
‫הכירך חכיכעליך כשלך‪ .‬ואל תתי נות לכעוס‪ .‬אתת היא‪ .‬שנו רבותינו ג(סלסר‬
‫שכשם שאדם רואה אה ככוח יראה כך כבור הכירו‪ .‬וכשם שאין אדם רוצה להחניא‬
‫שם רע על עצמו‪ .‬כך לא ירצה להוציא שם רע על הבירו‪ .‬ואל יהי נוה לכעוש עמו‬
‫ולהוציא שם רע עליו שמתוך כך שלום ביניהן‪ .‬והא למדת שנדול כת השלום‪:‬‬
‫נ(ושוב יום אחד לםני מיתתך‪ .‬היא השנייה‪ .‬שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר‪ .‬וכי אדם‬
‫יודע יום שימות בו שיעשה השובה‪ .‬אמי־ להן וכל שכן שיעשה היום חשובה שמא‬
‫ימות למחר‪ .‬ולמחר שמא ימוח ליום שלאחריו‪ .‬ונמצאו כל ימיו בתשובה‪ :‬והוי‬
‫מחחמם‪ .‬כננד אוק‪ .‬אור‪ .‬חוא חאש‪ .‬כמו חמותי ראיחי אור‪ .‬כלומר חוי יושכ נננדן‪.‬‬
‫והםכת ושמע לדבריהן‪ .‬והוי זחיר בנחלחן‪ .‬שלא תעבור על דבדיחן‪ .‬כדכתיב לא תסור‪.‬‬
‫שלא תכות‪ .‬ר(שדברי תודה נמשלים לאש‪ .‬דכת׳ הלא כה דברי כאש‪ .‬מימינו אש‬
‫דת לסו‪ .‬וכשם שאם זכה אדם נהנה ומתהמט ממנו‪ .‬כך אם לא זכה נכווה בו‪ .‬כך‬
‫הן דכרי תורה‪ ,‬מ ה קונה חיי העולם‪ .‬לא זכה פורדחו מן תעולם‪ .‬ולמה אני אומר‬
‫לך שתזהר בהן ס(שנשיכתן נשיכת‪ .‬כלומר הקשה עונשו כנשיכת שועל‪ .‬ששיניו דקות‬
‫ועקושות‪ .‬ועקיצת עקרב‪ .‬שדרכו לע^ץ ‪ p‬חזנב‪ .‬וכלחישת שרף‪ .‬שמוציא להב בפיו‬
‫בשעה שהוא לוחש‪ .‬ולא עוד אלא כנחלי אש כל דבריהם‪ .‬שחבל חנחלת קשה מהבל‬
‫תלתב‪ .‬לכך םזחירך אני שחזחר מנחלחס‪ .‬ואני קיבלתי להישת שרף היא נשיכתו‪.‬‬
‫שדף כשבא לישון־ דרכו לחיות שורק ולוחש בפיו‪ .‬כדרך שעושין אווזין זה לזה‪.‬‬
‫שקודץישיפליר בלי‪ :‬בדאי בסרק אץ מעמידין‪ .‬ו(איהו נמי חירא טרקיה‪ .‬חיוריא‬
‫דרבנן קא־ל דלית ליח אסותא כלל‪ .‬דלא םסתייעא מילחא ‪ (r‬כרמוכח בפיח שרצים‪.‬‬
‫וזהו ששנינו כמו ולחישתס לחישת שרף שאץ לו רסואח‪ :‬עין רעח‪ .‬שנו רבותינו‬
‫ח( שכשם שאדם רואת את אשתו ואת בניו בלב שלם‪ .‬כך יהא רואה ביתו של חבירו‪.‬‬
‫שכל המכניס עץ רעת כפסק תכירו םאבד את שלו‪ .‬ולא עוד אלא אפי׳ את עצמו‪.‬‬

‫‪*39$‬׳ וסחחח זרועות עולם )דברים ל׳׳נ(‪ .‬מ( לפי‬ ‫ם״ב ח״נ ןך» ועיין פסיקת* רבתי פכ״ב‪.‬‬
‫שהוא סקוסו של עולם וכר פסיקתא רבתי פב״א‪ ,‬ומדרש בריר פס׳־ח׳ ומדרש ש״ר פס׳׳ה אתרי‬
‫טפלה לי ובר וםדרש תהלים מזמור צ׳‪ ,‬ותנחוםא ‪0‬׳ כי תשא‪ .‬שנא׳ וכר צדיק לברכה )ספלי יי(‬
‫ואומד כי שם ה׳ אקרא וגר ודברים ל״‪((1 .(£‬יהי כבוד וכו׳ ואל תהי כר אהת היא וכן פירש״ייהי‬
‫כבוד חבירך חביב עליך בשדך איסתי בזמן שלא תהא נות לכעוס־ ב( מלמד שבשם שאדם רואה‬
‫יכו׳ עיין באדר״נ פרק ט״ו‪ .‬נ( ושוב יום אהד וכר וכי אדם יודע וכו׳ שבת קנ־נ ע‪-‬א‪ ,‬מדרש קהלת‬
‫פ״ט׳ ומדרש תחלים מזמור צ׳‪ .‬ובאדר׳׳ג פט־ו‪ .‬כמו תמותי ראיתי אור )ישעיה מ״ר(‪ .‬כרכתיב לא‬
‫תסור )רבדים י״ז(‪ .‬ד( שדברי תודה נמשלים לאש וכר עיין מכילתא יחיו פ״ד‪ .‬ובספרי פרשה וזאת‬
‫הברכה׳ ומדרש תנחומא יתרו פרשה וידבר אלהים ובר מה דרכה של אש וכר ופסיקתא רבחי פרשה‬
‫ני‪ .‬רכתיב הלא כה דברי כצ״ל )ירמיה ני(‪ .‬ה( שנשיכתן נשיכת ובו׳ מדרש במדבר טרשה ני‪.‬‬
‫ותגחוסא שם פדו‪ .‬ו( איתו נטי חיויא סדקיה‪ ,‬ע״ז כיז ע״ב‪ .‬ו( בדמוכח כפית שרצים וכר שבת‬
‫ק״י ע*א‪ .‬ס( שכשם שאדם דואה ובו׳ עיץ אדר׳ינ פטיו‪ .‬ופי״ז‪ ,‬שנא׳ ורוח נכאה ונר )משלי י״ו(‬
 ‫מחזור דמרי‬ ‫‪502‬‬
‫שנאמר ורוח נכיאה תיבש נרם‪ .‬ואומר ורקב עצמות קנאה‪ .‬ויצר תדע‪ .‬שכל הנותן‬
‫מקום ליצרו למלאות תאותו פוררו מן העולם‪ .‬ששני יצרים יש בו באדם יצר טוב‬
‫רצר הרע‪ .‬ש•( יצר הרע נכנס בו ממעי אמו‪ .‬שנאמר לםתת חטאת רבץ‪ .‬י( ויצר טוב‬
‫לי״נ שנה משנת י״נ היימ כמצות‪ .‬ושנאת הבריות‪ ,‬שהיא קשה עורף עד שהכל‬
‫שונאין אותו‪ .‬מוציאץ כוי‪ .‬םסני שחכל םקללין אותם‪ .‬כ(וסירשו חבםיס כאילו הן‬
‫הלוקין‪ .‬אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קילל את שיה ונתקיים‬
‫בזרעה‪ .‬ל( שנאמר הנה הוא לך כסות עיניס ואוסר ויהי כי וקן יצחק ותנה־ן ונוסד‬
‫ואעסיי שיסד הקליד ותבהין עיניו‪ ,‬בעשן טימש‪ .‬וכדםסורש מ נ ו ת ‪ .‬דילמא כהו מזה‬
‫ומזה‪ .‬מ(שנו רבות״ ר׳ עקיבא אומד ואהבת לרעך כמוך‪ .‬כעושה מעשה עמך אתה‬
‫אוהב‪ .‬ושאינו עושה מעשה עמך אינך אוהב‪ .‬ר׳ שמעון בן אלעור אומר נ(כשבועה‬
‫נתלה נאמר זה ואהבת לרעך כמוך אני הי‪ .‬נאסן ליסרע ולשלם שכר‪ .‬הא למרת‬
‫שאין לנו לשנוא אה הבריות‪ .‬ולכך םוציאין אדם מן העולם שנאה שהבריות שונאין‬
‫אותו שמדברות עליו ומלעינות אותו שיספר מן העולם מתוך צעיו‪ .‬ס(כדאמרי׳ בחוני‬
‫המענל‪ .‬שמת על אשר לא כיבדו אותו‪ .‬והיינו דאמרי׳ אי הברא אי מיתותא‪:‬‬

‫ר׳ יוסי אומי יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה‬
‫שאינה ירושה לך׳ וכל מעשיך יהיו לשס שמיס‪ :‬ר׳ שמעון אומ׳ הוי‬
‫זהיר ב ק ת ת שמע ותפילה וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא‬
‫תחנונים לפני המקום ברוך הוא׳ ״(שנאמד כי אל רחום וחנון הוא א ר י‬
‫אפיס ורב חסד וניחם על הרעה׳ לאל תהי רשע בפני עצמך‪:‬‬
‫יהי ממון חבירך חביב עלץ כשלך‪ .‬שתחזר אהד אכידתו כשלך ושנו רבותינו שכמו שאדמ‬
‫מ א ה את ממונן כן יהי תאה םמזן תכירו‪ .‬ס(זכשם שאדם רועד‪ .‬שלא יצאשמ רע ועין‬
‫דע על ממונו‪ .‬כן ירצה על ממון חבית‪ .‬והתקן עצמך ללמוד חורה‪ .‬שאם בא תלמיד אצלך‬
‫ואמר לך שנד‪ .‬לי פרק אחד אמ יש כירך ללמוד למדהו מיד‪ .‬ואם אין בידך פטרהו‬
‫מיד‪ .‬צ(שנאמר אל תאמר לרעיך לך ושוב ומחר אתן )לך(‪ .‬שאינה ימשח לך‪ .‬בת׳‬
‫כמשניות‪ .‬ונקוד מלמעלה לוסר שאין נורסין אותו‪ .‬ופיא התקן וזרז עצמך ללמוד‬
‫הורה‪ .‬ולא תאמר אני היה תלמיד הכס אף אני אהיה כמותו בלא עמל ויניעח‪.‬‬
‫שבודאי אש לא תודווחטרח בה לא תדענה‪ .‬בדא׳ אם אמר ק(לאינעתי ומצאתי אל‬
‫תאמן‪ .‬׳נעתי ומצאת• תאמן‪ .‬שאינה ירושת לך‪ .‬לפיכך אין אתה יזדע כלום אא״נ‬
‫אתה ינע ולומד אותה'‪ :‬וכל מעשיך יהיו לשם שמים דאמר מר (נדולה עבירה לשמה‪.‬‬
‫ר‬

‫ורקב עצמות קנאה )שם יד(‪ .‬ש(יצר הרע נננם וכו׳ סנהדרין צ״א ע׳׳ב‪ ,‬שנאי לפתח תטאת רבץ‬
‫כצ׳׳ל )בראשיח ד׳( ועיין ירושלמי ברבות ם״ג פייה‪ .‬י( ויצר טוכ לי״ג שנה וכוי ארר״נ פש״ו ועיין‬
‫מדרש קהלת פ׳־ר טוב ילד מסכן וחכם זה יצ״מ ולטה נקרא שמו ילד כי אי! מזדווג לארם אלא‬
‫טכן י׳׳ג ויסעלה וכו׳ ובמדרש ההלים מזסור ט׳‪.‬פסוק אורה ה׳ בכל לבי וכוי‪ .‬ועיין טדבד״ר םנ״נ‪,‬‬
‫וחגהוטא נח פסוק ויטע כרס‪ .‬כ( ופירשו הכסים באלו הן הלוקיןאל חהי וכוי ליחא שם רק כמגילה ט׳׳ו ע״א‪.‬‬
‫ושם כ״ח זר־* ב״ק צ׳׳ג עיא ע״ש‪(< .‬שנא• הגה חוא לך וכוי )כדאשיח כ( ואוסר ויהי בי זקן יצחק וגר‬
‫)שם כ״ז( ובן הוא לשון הקליר במוסף יום א׳ ר״ה‪ ,‬ועיין כתנחימא תולדות ס״ח׳ וכרש״י שם‪ .‬מ[שנ‪1‬‬
‫רבותינו זכר ו א ח י ( לרעך במוך )ויקרא י״ט( בעושה מעשה ע‪-‬ך ובו׳ אדר״נ סוף שט׳׳ז‪ .‬נ(כשבזעה‬
‫גדולה נאסר זח‪ ,‬באדר׳׳נ שם הטםח בשעה של גדולה נאמר דבר וה‪ ,‬ואין לו ביאור‪ ,‬והגר״א הגיה‬
‫באודרה נדולה נאמר דבר זה׳ וטסחת הטח״ו היא המובחרת ומלעיגות כצ״ל‪ .‬ס(כראסרינן כתוני‬
‫המעגל זכי׳ תענית ב״ג ע״א אז תברותא או כיחוחא נצ׳יל‪ .‬ע( שנא׳ כי אתה אל חנון וריוס ארך‬
‫אפים ורב חסד ונחם על הדעה כצ׳׳ל )יונה די( וכן צריך לתקן לשו! הכתוב הסובא במשנה‬
‫שבמשניות ש״ב משנה י׳נ‪ ,‬ובארר׳׳נ פי״ז‪(!! .‬וכשם שאדם רוצה וכוי אדר׳׳נ םי״ו ע׳יש‪ .‬שאם בא‬
‫תלמיד וכו׳ שם‪ .‬צ( שנא׳ אל תאמר לרעיך לך ושוב וסחר אתן כצ׳׳ל‪ (p .‬לא יגעחי וסצאחי וכו׳‬
‫עיין מנילה ר ע‪-‬ב‪ .‬ל( גדולח עבירה לשמה וכו׳ גזיר ב־ג ע׳׳ב‪ ,‬הוריות י׳ ע׳׳ב‪ ,‬ועיין ברכות ם״ג‬
‫‪508‬‬ ‫מחזור ויטה‬

‫לשם מצוה‪ .‬םמצוה שלא לשסה‪ .‬לשס םצוה‪ .‬אלא לשם עטרה‪ .‬שנאסר בין רנליח‬
‫כרע נ‪0‬ל שכב‪ ,‬וכת׳ תבורך סנשים יעל וטס׳‪ :‬הד והיו בקיש ותפילה‪ .‬אץ אנו‬
‫נורסין כםשנה הוי והיר בקיש‪ .‬הוי זהיר בקיש לומי־ה בשעחה כדי שתקבל עליה‬
‫שכר מקיים מצוד‪ ,‬בשעתה‪ .‬ואמר מר חביבה םצוה כשעתה‪ .‬ש(בתיכאצלאם לא השינ‬
‫ידו‪ .‬ובתלמוד אנו מביאין אותה במסכת מנחות‪ .‬איר יהודה‪ .‬חביבה מצות בשעתה‪.‬‬
‫שמיד בערכין מביא סלע‪ .‬ואין סמתינין עד שיעשיר ייביא המשים סלעים‪ .‬איר שמעק‬
‫חביבה מצוד‪ ,‬בשעתה שהקטר הלביס ואיברים כשירין כל הלילה ודוחין את השבת‬
‫ואץ ממתינין להם שיקרבו למוצאי שבת‪ .‬וכך אסרו חכמים הקורא ק־ש שלא בעונתה‬
‫ח(שכר קיש יהכי ליה שכר ק״ש בשעתה לא יהבי ליה‪ .‬וכשאתה מתםלל כוי‪ .‬שנא׳‬
‫כי אל‪ .‬הרי דבר שני‪ .‬קבע כארס שהדבר קבוע ומוטל הובה מפני שהמה עליו‪.‬‬
‫למשא וממהר להםטר ממנו‪ .‬ואין זה דרך כבוד ודדך בקשה אפי׳ למלך בשר ודם‪.‬‬
‫אלא עשח חסילחך החנונים‪ .‬שנאמר כי אתה אל חנון ונו׳ )י״י(‪ .‬כעל חהנוניס‪ .‬שםחאוה‬
‫לתחנונים‪ .‬וגדולה היא הפילה‪ .‬כסו שפירשנו כפ׳ ראשון‪ .‬ונסרשוז ואתחנן בסיפרי‪.‬‬
‫וכן הוא אומר ש כי תרבו חםילח אינני שוסע‪ ,‬כתחילת ישעיה‪ .‬ואל תהי רשע בפני‬
‫עצמך‪ .‬היא חשלישיח‪ .‬ואל תעש דבר שהוא רע בפני עצמך‪ .‬ואחה מבץ כו‪ .‬ואעסיי‬
‫שאין אחרים מכירין כו‪ .‬כך קיבלתי‪ :‬ולי נרי‪ .‬ואל תהי‪ .‬ואל תרשיע להיות עצמך‪.‬‬
‫יחיד שלא לנהנ אחוד‪ ,‬וריעוח לשום ]אדם[ אלא עמוד בפני עצמך כאילו אחה כעצמך‬
‫יחיד כעולם‪ .‬וכך אנו זקוקץ לפי׳ זח א(שאמרו רבותינו סזיר קש׳ ב כפני עצמו‪:‬‬
‫ואני שמעתי בשם דית‪ .‬אל תהי רשע‪ .‬אל תחדק עצמך כרשע‪ .‬כדאי בפיק דקידושץ‬
‫לעולם יראה האדפ אח עצמו כאילו הציו וכאי וחציו הייב‪ .‬עשי‪ ,‬מצוד‪ .‬אחת אשריו‬
‫שחכריע אוחו ואח כל העולפ לכף זכוח‪ .‬כי כשאדפ מחזיק עצמו כרשע מחשב לבלתי‬
‫עשות עוד צדקה‪ .‬שםכור שלא יועיל לו והרשיע יותי פראי‪ .‬והא דאמר כפ׳ המפלח‬
‫הוי צדיק ואל ההי רשע‪ ,‬ואפי׳ כל העולם כולו אומר׳ עליך צדיק הוי בעיניך כרשע‪.‬‬
‫הכי קאפו כרי לההזיק ביראתך ולהטיב דרכך יותר ויותר‪ :‬ת־‪:‬‬

‫ר׳ אלעזד אומד חוי שקוד ללמוד תודה ס(טה שתשיב את אפיקורוס׳ ודע‬
‫לפני מי אתה עמל׳ ומי חוא בעל מלאכתך שישלם לך שבר פעולתך‪:‬‬
‫ר׳ טרפון אומר חיום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצילים ושכר הרבה‬
‫ובעל הבית דוחק‪ :‬הוא היה אומר לא עליך המלאכה לנטור ולא אתר‪.‬‬
‫בן חורין ליבטל סמנה׳ אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה׳‬
‫ונאמן חוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך׳ ידע מתן שכרן של‬
‫צדיקים לעתיד לבא ז רבי הנניא בן עקשיא כוי‪.‬‬

‫ע׳׳א אפילו לדבר עבירה‪ ,‬ובארר״נ פי׳׳ו ובתוספות רחיד״א‪ .‬שנא׳ בין רגלית ונו׳ )שופטים ה( וכתיב‬
‫תברך וכר )שם(‪ .‬ש( בתו׳׳כ אצל ואם לא תשיג ידו וכו׳ כצ׳׳ל והוא בתו״כ פרשה ויקרא‪ .‬ועיין‬
‫מנתות עיב ע״א א׳׳ר שטעון בא ודאה כמה חביבה מצוד‪ ,‬כשעתה וכר ושם ליתא הא רר׳ יהודה‬
‫שמיד בערכין מביא סלע וכו׳ והוא בחזרח כהנים שם בשם ר״א אומר חביבה מצוה‬
‫בשעחח שמיד בערכין מביא סלע ואי! מבחינים לו עד שיעשיר ויביא המשים סלעים‪ ,‬וגרם‬
‫ר׳ יהודה אומר וכו׳ כנירםת התומפתא בפ‪-‬ב רערבין‪ ,‬ועיין ערכין י״‪ 1‬ע׳׳ב‪ .‬ה ( שכר קריאת‬
‫שמע יהביה ליה וכר עיין ברבות ט׳ ע*ב‪ .‬ושם י־ ע׳׳ב‪ ,‬ושם כיו ע׳׳א‪ .‬שנאמר כי אתה אל המן‬
‫וגר כציל‪ .‬גם בי תרבו תפלה ונר )ישעיה אי(‪ ,‬לשופ ארס אלא וכו• כצ׳׳ל‪ (b ,‬שאמרו רבותינו שדיר‬
‫קש״ב צפני עצמו׳ ר׳׳ה ר• ע׳׳ב‪ ,‬יומא נ• ע׳א ושארי מקומות‪ ,‬וריל סימן לדבר במו » ס בל אות‬
‫סודה על עגין בפגי עצמו כמו כן אל תהי עומד בפני עצמך בלי תתחברותלשוס אדם‪ .‬לעולם יראת‬
‫האדם א״ע וכר כצ״ל קידושין מ׳ עיב׳ תוספתא פ״א וקידושי! ע׳׳ש‪ .‬הוי צדיק ואל ההי רשע ‪1‬כ‪1‬׳‬
‫‪1‬דח ל׳ ע״ב‪ ,‬ועיין בערוך לגר שם שהקשה קושית המחבר ותירץ בעין תירוצו‪ (p .‬מה שתשיב את‬
 ‫מחזור ממרי‬ ‫‪504‬‬
‫הוי שקוד‪ .‬אגייטגץ שחתן לבך ועיגיך במקראות שבחייה‪ . . .‬םוקרץ בהן כדי שתרע‬
‫להשיבנו‪ .‬כדי שחשיב אח אפיקורוס‪ .‬ע( בהל ישרי יש לחם חלק נחלקו בו‬
‫הכסים‪ .‬יש מפרש זה הסכזח חלםיד הכם‪ .‬ויש ממרש וה הםגלה םנים בתורה שלא‬
‫כהלכה‪ .‬ינון מנשה בן חוקיה שהיה יושב ומרש באנרוח של דופי‪ .‬אפיקורוס‪ ,‬לשון‬
‫הפקד‪ .‬בגון עוף ונבינה פ( נאכלים כאסיקורן‪ .‬ליסטים‪ .‬ליסמין‪ .‬אפוטרופוס‪ .‬בכולן חססך‬
‫לתיקון השם‪ .‬וכםי אחר דיני ממונות‪ .‬א״ר יוחנן צ(לא שנו אלא אפיקורוס נוי אכל‬
‫אפיקורוס י׳עראל כל שכן רשקי טשי‪ .‬ודע לשני שי אחה עמל‪ .‬הרי השנייה השב אל‬
‫לכך כסה גדול סי שאתר‪ .‬משחכר כמעשיך כל מד‪ .‬שחוכל‪ .‬כדי שתשא חן וחסד‬
‫בעיניו והוי ירא מלפניו‪ .‬ומי בעל מלאכתך והוי יורע מי הוא שאתה עושה מלאכח‬
‫עמו הוא הקכיה שיש בידו ספק לשלם לך שכר מעשיך כי הוא אל אמונה ואין עול‪.‬‬
‫שמשלס שכר פעולה לשועליו באמונה‪ ,‬ווו היא השלישית‪ .‬והיא סוף בבא‪ .‬ואין כת׳‬
‫כמשניות ונאמן הוא‪ :‬היוס קצי‪ .‬ימי חייך כעולם הזה‪ .‬דכת׳ ימי שנותינו‪ .‬בהם שבעים‬
‫שנד‪ .‬ואוסר כלינו שנינו כמו הנה‪ .‬והמלאכה של תודה מרובה‪ .‬ואי אסשר לשנותה‬
‫בבדי חייו אלא א־כ דוהק את השעה‪ .‬לםיכך ישתדל לעסוק בתורה כמה שיוכל‪ .‬כדי‬
‫שימול ש‪ :‬ר הרבה‪ .‬לשי מה שהיא מרובה שכיה הרבה‪ .‬והשועלים עציליסץואין לוסדין‬
‫תדיר‪ .‬ואף כעל הבית שהוא ד‪.‬ק׳ שאתה משחכר עסו דוחק‪ ,‬ואינו נונש לעשות‬
‫במלאכתו‪ .‬ומכריז ואומר לא‪ .‬ימוש והגית בו יומם ולילה‪ .‬ואחד‪ .‬זקוק לרוץ אחר‬
‫רביד ולמהר עצמך‪ :‬הוא היהאומר ריטרסון‪ .‬לא עליך המלאכה לנמור‪ .‬כלומר אעפ״י‬
‫שהיום קצר והמלאכה מיובה אל ׳סול עליך לומר שאם לא תגמור את כולה לא‬
‫תטול שכר‪ .‬ותעמוד יושב ורומם שלא תוכל לגמור‪ .‬לסי שלא עליך המלאכה לגמור‬
‫אלא כל אשר תוכל לעשות ככוהך עשה‪ .‬שנה כפא שאיםשר לך לסבול ותיטול‬
‫שכר כננדו‪ .‬ולא אתח בן חורין ליבטל‪ .‬שלא תאמר אחדי שאין עלי המלאכה לגמור‬
‫אחא אשב ובטל‪ .‬שאין אחה בן חורין ליכטל מסנח‪ .‬שעל מנח כן ר\ציא דק׳ את‬
‫ישרי ממצרים‪ .‬לקבל תורתו וסצותיו‪ .‬ועסוק בה‪ .‬שאס לימדת תורה הרבה נותנין לך‬
‫שכר הרכה‪ .‬ונאמן הוא כעל מלאכתך שישלם לך שנר פעולתך‪ ,‬שאין מלאכתו‬
‫דומה למלאכת בשר ורם‪ .‬בשר ‪,‬ידם ק( כשהוא עושה אננריא בעבדיו מכיון‬
‫שמלאכתו מוטלח על העבר חוכר‪ .‬שוכ אינה נוטל עליה שדר‪ .‬אבל הקדזש‬
‫ברוך הוא אינה כן שהיא חובר‪ .‬ונומל שכר‪ .‬ודע מתן שכרן של צדיקימ‪.‬‬
‫והן לבך לרעת כמה גדול מהן שירן של צדיקימ לעתיד לבא בדי שיקחך לבך לעסוק‬
‫בתורה‪ .‬שנאמר מה רב טובך אשר עשנח ליריאיך סעלח להוסיס בך נגד בני אדם‪.‬‬
‫איר •הזשע בן לוי שגי שערי כדכוד יש בגן עדן כוי‪ .‬כך מחחיל סרק גן עדן‪.‬‬
‫ומאריך בחופות הצדיקים וכבודם נדול לעתיד‪ .‬עיא ורע מחן שכרן כלומר אל ישיאך‬
‫לבך לבלתי עסוק בתורה‪ .‬ולומר אני רואה אותם שאינן עופקין ומלאים כל טוב ואתה‬
‫תטרח לריק‪ .‬אלא תאמר כך‪ .‬שגאסן הוא כעל מלאכתך שישלם לך שבר ולא יקפח‬
‫שכרך‪ ,‬כ• מתן שכרן של צדיקים אינו אלא לעתיד לבא‪:‬‬

‫סליק פידקא‪.‬‬
‫אפיקורינ ייפנינו איתא כסנהדרין ל״ה ע״כ ודע מה שתשיב לאפי‪.‬־וריס‪ ,‬מיי; כמשנה שלפגיט‪.‬‬
‫ובפירש המשניות להרמב׳יס‪ .‬יע( בבל ישראל ובו׳ פירש בפרק כל ישראל נחלקו בו חכמים וכו׳‬
‫עיין סנהדרין צ׳יט ע״‪ .:‬תלמיד ה נ ם בצ״ל‪ ,‬באגדוח של דופי כצ׳יל שם‪ .‬ז( נאכלין באפיקורן כצ׳ל‬
‫חולין ק״ד ע׳ כ‪ (J .‬י א שני אלא א‪£‬יקיריס ‪:‬יי וכי סנהדרין ל״ח ע׳׳ב‪ .‬רכתיב ימי שנזחיט וגוי‬
‫)חהלים צ׳( כלינו שנינו כסו הגה )שם( ועיין מדרש תהלים קי‪-‬׳ם ‪:‬־סוק גר אנכי וגו׳‪ .‬ק( כשהוא‬
‫עושה אננריא וכוי עיין נדרים ל״כ ע׳׳א מפני שי;שה אננרייא וכו׳ וסיטה י׳ ע׳׳א דרש דבא וכוי‪.‬‬
‫שנאי מה דב טובך וגו׳ )חהלים ל‪-‬א(‪ .‬ב־ עפר אהה יגי׳ )כראשית ;׳( •איטר כי אנוש רמה ובן‬
‫‪505‬‬ ‫מחזור ועורי‬

‫פ ר ק שלישי‪.‬‬
‫תשא‪.‬‬ ‫וישב‪ .‬בא‪.‬‬ ‫לך‪.‬‬ ‫תכו‪.‬‬

‫עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי‬

‫עבירה׳ דע מאין באת ולאן את הולך׳ ולפני מי אתה עתיד ליתן‬
‫דין וחשבון‪ .‬מאין באתה׳ מטיפה )מליהה( םרוחה׳ ולאן אתה הולך למקום‬
‫עפר רימה ותולעה׳ ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי‬
‫המלכים הוא הקב׳׳ה‪:‬‬

‫הסתכל‪ .‬התבונן ‪:‬הם ושוב לא תעלה על דעתך להיזקק לעוברי עבירה‪ :‬מטיסה‬
‫סרותה‪ .‬היא שכבת זרע‪ .‬שאינה כד״ ליראזת‪ .‬למקום עסו ריסה ותוליעה‪.‬‬
‫שנאמר כי עמר אתה ואל עשר תשוב‪ .‬ואומר כי אנוש רמה וכן אדם תולעה‪ .‬ומעתה‬
‫לא יעלה על ליבך ליטול עטרה לעצמך לעשות עצמך הששי מן המצות‪ .‬לשי שאינך‬
‫כדיי ליטול שררה‪ .‬ואם על בל ואת‪ .‬הנכר עליך יצרך הוי משיב אל לכך‪ .‬לםני מי‬
‫אתה עתיד ליהן דין וחשבון מעשיך‪ .‬הוא שהכל צפוי לו ואי איסשר לך להישמט ממנו‪:‬‬
‫?(ושלשתן מוציאים בויקרא רכה ממקרא אחר‪ .‬וזכור את כוראך בימי בחורותיך‪ .‬קרי‬
‫ביה בארך‪ .‬בורך‪ .‬בוראך‪ .‬בארך‪ .‬הוא שכבת זרע שנובע כבאר‪ .‬בורך‪ .‬הוא הקבר‪.‬‬
‫בוראך הוא הבורא‪ .‬כמשמעו‪ .‬בורא עולם ה׳‪:‬‬

‫ר׳ חנינא םק הכהניס אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות׳ שאלמלא‬

‫מוראה איש אל רעהו חיים בלענו‪:‬‬
‫סגן הכהנים‪ .‬ם(ואת כהני המשנה‪ .‬םתרנס וית סנן כהניא‪ .‬והוא שני לכהן נדול‪.‬‬
‫לשון שתות וסננים‪ .‬הוא הכהן המתוקן לעמוד תהת כהן גדול ביום הכיסוריס‬
‫אם יארע בו ססול‪ .‬לסי שכל עכורות יום הכיפורים אינם כשירות אלא בכהן גדול‪.‬‬
‫וכך שנינו בס׳ אחרון דהוריות‪ .‬למה סנן הכהנים ממונת שאם יארע ססול בכהן גדול‬
‫נכנס זה ומשמש תחתיו‪ :‬בשלומה של מלבות‪ .‬אפי• באומות העולם‪ .‬שאלמלא מוראה‬
‫סםיק ד‪,‬׳‪ .‬שאילולי לא היתד• יראתה של מלכות עליגו איש אל רעהו היים בלענו‪.‬‬
‫הייט בולעים אחד את חבירו כשהן חיים‪ .‬ולשק המקרא הוא נבלעם )חיים( כשאול‬
‫‪,‬‬
‫חיים‪ .‬וכן הוא אומר ודרשו את שלום העיר ונום ‪ .‬כי בשלומה יהיה לכס שלום‪.‬‬
‫שיהיה עליכם פזראת מלכות‪ .‬שמתוך כך כני המקום שלימים זה עם זה ואינם‬
‫מתגרים זה בזה‪ .‬ושלום בכל עבדיו שלא יבטחו למרוד בו‪ :‬ובמשגיות םדוייקות כת׳‬
‫‪ .‬חיים בלעו‪:‬‬

‫ארם חולעה כצ״ל )איוב כ״ה(‪ .‬ל( ושלשתן מוציאים בויקרא רבה פי״ת ע׳׳ש‪ .‬ועיין ירושלמי סוטה‬
‫פ״ב ה״ב‪ .‬ומדרש קהלת פרשה י׳׳ב‪ .‬ומסי ר׳יא פרק בן עזאי‪ (0 .‬ואת כהני המשנה )סלכיפ ב׳ כ״נ(‬
‫שאם יארע פסול בכ׳ינ וכו׳ עיין הוריות י״ג ע־א‪ .‬נכלעם כשאול חייט )משלי אי(‪ «.‬ודרשו אתישלום‬
‫הןלר וט׳ )ירמיה כ׳׳ט(‪ .‬שנאי ומושב לצים ועי)תוזליס א׳( אז נדברו יראי ה׳ ונו׳ ויבתב ספר זכרון‬
‫לפניז ליראי ת• ולחשבי שמו כצ״ל )סלאבי ג׳(׳ ישב בדד וידום וגו׳ )איכה נ׳(‪ .‬הרב אל חבדיפ‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪506‬‬

‫ר׳ חנניא בן חרדון אומר שנים שיושבין ואין כיניחס דברי מורח הרי זח‬
‫מושב לצים׳ שנאמר ובמושב לצים לא ישב׳ אבל שנים שיושבין ויש‬
‫ביניהם דברי תורה שכינה שרוייה ביניחם׳ שנאמ׳ אז נדברו יראי ח׳ איש‬
‫אל רעחו ויקשב ח׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחשבי שמו‪,‬‬
‫אין לי אלא שנים ומניין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורח שחקב״ח קובע‬
‫לו שכר׳ שנאמר ישב בדד וידום כי נבול עליו‪:‬‬

‫שנאמר ובמושב לצים לא ישב‪ .‬ומיעוט לצים שנים‪ .‬וסמץ ליה כי אם כתורת ה׳‬
‫הפצו‪ .‬מי שחשצו בחורת ה׳‪ .‬זהו שבמושב לצים לא ישב‪ .‬הא אין חפץ‬
‫בתורת ה׳ הרי זה ישב במושב לצימ‪ .‬הא למדת שמעלץ עליהם באילו ישב במושב‬
‫לצים כשאין ביניהם דברי תורה אבל שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שיריה‬
‫ביניהם שנאסר איש אל רעהו‪ .‬הרי כאן שנים‪ .‬ויקשב ה׳ וישמע‪ .‬הרי שהשכינה‬
‫שרוייה ביניהם‪ .‬ויושבין אינו דווקא‪ .‬ומה שמצינו בםשניוח ומניין אמי׳ אחד‪ .‬כוי‪ .‬אץ‬
‫אנו נורםיןרבר זה ב מ ש נ ת ר׳ א פ ר י ם ושאר משניות מדוייקות‪ .‬אלא מסיים ליראי ה׳‬
‫ולהושבי שמו‪ .‬ולפי מה שכת׳ בקצת משניות לא תיקשי בהדי ההיא דאמ׳ בכמה‬
‫דוכתי‪ .‬חרב אל הבדים וגאלו‪ .‬חרב על שונאיהן של ישר׳ ל!( שיושבץ בתורת כר בבר‪.‬‬
‫וחיכא דאיפשר אמריי חרב על הבדים‪ .‬ודלא איפשר קובע לו שכר‪ .‬נטל עליו‪ .‬נחה‬
‫עליו רוה ח ׳ ‪ :‬וידם‪ .‬לשון חמחנח‪ .‬כי נטל ולקח עליו שכר פעולתו‪:‬‬

‫ר׳ שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה‬
‫כאילו אכלו מזבחי מתים׳ שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי‬
‫מקום׳ אבל שלשה שאכלו על שלהן אהד ואמרו עליו דברי תורה כאילו‬
‫אכלו משלחנו של מקומ ברוך הוא׳ שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר‬
‫לפני ה׳‪:‬‬

‫מזבחי פתים‪ .‬חקרובת ע׳׳ז א(רנםקא לן בסי אין מעמידן שאסורה בחנייה סשוס‬
‫דאיחקש למח‪ .‬שנאמר רצמדו )ישרי( לכעל פעור‪ .‬ויאכלו זבחי מתים‪ .‬כי‬
‫אלהי העמים הבל הם ואת המתים הם עובדים‪ .‬אבל אנו עובדין לחק׳ שהוא אלהים‬
‫חיים וקייס לעולם ומלך על כ ל ‪ :‬והתם קבעי וסת נוסיה מגא לן‪ .‬נסר שם שם םענלה‬
‫ערופה‪ .‬ועגלה ערופה כסרח כת׳ בה כקדשים‪ :‬ויש חימ׳ דכלא ניש דשם שס איתסר‬
‫מת בתאה‪ .‬נ(כדאמר פ׳ נגמר הדין‪ .‬מפני מה אמרו מת אסור בהנאה כדי שלא‬
‫יעשח אדם מעור אביו ואמו שטיחין לחמור‪ .‬וי״ל דמקרא ומסברא קחדגן ליה‪ :‬וניל‬

‫מאלו כג״ל )ירםיה ני(‪ .‬ש( שיושבי! בתורה בד בבד ברבות ס׳׳נ ע׳׳ב‪ ,‬תענית ז׳ ע׳׳א ם « ת י׳ ע׳׳א‪.‬‬
‫כי כל שלתנות וגוי )ישעיה כת(‪ .‬שנא׳ וידבר אלי זה השלחן אשר לשני ה׳ כגיל )יחזקאל ס׳׳א(‪.‬‬
‫י(( דנשקא לן כשרק אין טעמידין <מ׳ ‪ ry‬ב״מ <נ״כ שנא׳ ויעמדו לבעל שעזר ייאכלו זבח• פתים‬
‫כצ״ל )תחלים קי׳ו( וחתם קבעי ובר ע׳׳ש תישי ר׳׳ה אתיא שט שם ובו׳ ותוס־ ד״ה כשרה וכוי‪.‬‬
‫ב( כדאםד שרק נגמר הדין‪ .‬לשנינו ליתא כתאי לישנא‪ ,‬ועיין שם ט׳׳ז ע׳׳ב‪ .‬וכםפ׳ נדה נ״ה ע*א‬
‫ובתום׳ שם ד״ה שמא יעשה וכר ותוס׳ תולין קכ״ב ע״א ד״ה וכו׳ ותום׳ זבחים ע״א ע*ב ד״ה‬
‫זבטרישה וכו׳ ואית בשרק השדה דסרפינן שוד פסולי המוקדשים שבשל לגור משוס דכתיב ו ח ס ת יחיה‬
‫לו מי שהטתה שלו הרי תמתה שלו כדתנן)ק׳׳נ( ע׳׳ב( דיאותו הכהניס בעורו ובו׳ וצ׳׳ע דלא החיי‬
‫ר״ע אלא היכא דשהטו דהתס מותר גס העור אבל אם מת העוד גי׳כ אסור‪ .‬וכן כתב רש׳׳י שם ק״ד‬
‫עיא ד״ה דאשילו בגכולין וכר אבל אם מת עורו אסוד וכר ואין באן מקום להאיץ• בוה‪ ,‬ועיין תום׳‬
‫ב״ק י׳ ע״א ד״ה שהשור וכו׳ וכשם׳׳ק שם‪ .‬ובשו״ת תכם גבי סי׳ קל״ו‪ .‬ועיץ תוס׳ סנהדרין מ׳ ע״א‬
‫ד״ה סשםשין וכר ובשדיה חרשב־א סי׳ שס׳׳ה‪ ,‬ובנדל ברמבים ת׳ אבל שי״ר חב׳יא‪ ,‬ועיין בביאור‬
‫‪507‬‬ ‫סחזור ויטדי‬
‫‪ .pnS‬ראיםנ״שהוה אמיניענלה ערופה נופה‪ .‬אשי׳ כי םקשח למסרי כל הקדשים‪.‬‬
‫עור העולה לכהן לו תהיה‪ .‬וכי אתיא לנדרה שוד‪ .‬כשם שם‪ .‬הוה אסינא דעור‬
‫המת מיהא לישתרי‪ .‬רכל בשרו ת א דםיתםר טמירה שוה‪ .‬אבל עורו סותר‪ .‬אתו רבנן‬
‫תות עליו בננמר הדץ‪ .‬מיהו תא קש־א לי‪ .‬למה לי למיחזי בענלה ערומה סדכת׳‬
‫כת כפרה‪ .‬תיסוק לי משמ דםשתםע שס תהא קבורתה‪ .‬כדאי בסוטה‪ .‬ועוד הי׳ לי‪.‬‬
‫כי כהב כה כפרה וילפת לה םקדשיפ‪ .‬מאי חזית דילפת לה מקדשיפ תאםורין‪.‬‬
‫נילף מקדשים המוחרץ‪ .‬בבון כשר שלמים ודס לאתר זריקתו‪ .‬כראם׳ בכל שעה‪.‬‬
‫ואימא דענלה ערופה תשתרי בהנאה לאהד עריפתה‪ .‬ואפילו הימא רשאני הנא רנלי‬
‫קרא הערוסה‪ .‬כדאסר כשלהי כל הבשר‪ .‬אינמי משום דלחומרא מקשינן ולא לקולא‪.‬‬
‫כראםרינן בריש יבמות‪ .‬נבי אחות אשה‪ .‬הא תינח‪ .‬אלא מתא חיקשי‪ .‬כיון יכת׳‬
‫שס תהא קבורתה משסע‪ .‬דאסילו העור שלה מיתסר בהנאה‪ .‬ואיצטרך אע״נ דכמרה‬
‫כת׳ בה כקדשים משום דכל הקדשים עוק סותר אצטריך שם ההא קבורתה‪ .‬לםיסרה‪ ..‬א״כ‬
‫ההיא דגגםר הדין למאי כן אצפריך מענלה נסק לםיתםר אפילו עור‪ .‬והשתא מיהא‬
‫דפת אסור בהנאה יש תימא לתאי כן אצטריך למעוטי מונםל שמה שור או תמוד‬
‫שור ולא ארס נכי בור‪ :‬מוהםת יהיה לו‪ .‬איםעט אדם‪ .‬דיצא אדמ מת שאין המתה‬
‫שלו לעולם דהא מיתסר בתאה‪ :‬וצ״ע‪ :‬כי כל שלהנות מלאו קיא צואה בלי מקום‪.‬‬
‫סתס שלתות יש בהן נ׳ לזימון‪ .‬מלאו קיא צואה‪ .‬הרי הן כמי שמלאו תקרובת ע־ז‪.‬‬
‫שהוא משוקץ ונתעב ומגואל כקיא צואה‪ .‬אימתי בלי מקומ בזמן שאין סדברין כעסק*‬
‫דק׳ שנקרא סקופ‪ .‬והרבה יש במשנתינו‪ .‬וכן והניף ידו אל המקום ואסף )את(‬
‫חמצורע‪ .‬וכן וימנע במקום‪ :‬ולכך חשונ חקרוכת שחשלחן קרוי מזבת‪ .‬ולחם שעליו‬
‫תקרובת כמםורש למטה‪ .‬והרי בזמן שאמרו עליו דברי תורה תשלחן חשוב מזבח‬
‫בפרה‪ .‬והלחם קרבן בשד‪ .‬וכשלא אמרו עליו דברי תורה הואיל ואין אתה קורא בו‬
‫תקרובת דק׳ על כורחך השוכ הוא תקרובת עיז‪ .‬כסה שנאמר הערכים לנד שלהן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כאילו אכלו סשלהגו של מקום‪ .‬שנאמר וידבר אלי ונו ‪ .‬סיום המקרא ת א )במשכנה(‬
‫]במראות[ יחזקאל‪ .‬וםשסי שדברו אליו בדברים הללו של תורה‪ .‬ולכך גקדא שלהן‬
‫אשר לפני ה׳‪ .‬כך קיבלתי‪ :‬ולי נראה כמו שפירשו חכמים כמסכת׳ חגיגת‪ .‬בסוסו‪.‬‬
‫שבעינין המזכה הכת׳ מדבר‪ .‬ופרשו חכמים ג( פתח חכתי במזבח וסייפ כשלחן אלא‬
‫לומר לך בזמן שכית המקדש קייס םתכסר אדם על המזבח‪ .‬וכשאין בית המקדש‬
‫קיים אדם מתכפר על ידי שלחמ‪ .‬שמאכיל ומשקה העניים‪ .‬ולכך נקרא השלהן‬
‫מזבח‪ .‬שהשלהן ומזכה שוין‪ .‬ואס חשלחן חשוב מזבח‪ .‬חלחם שעליו קרוי תקרובת‬
‫המקומ‪ .‬והאוכל עליו חדי הוא בנוטל מרס משולחנו של מקום שהוא דרך כבוד‪:‬‬

‫ר׳ חנינא ‪ p‬חכינאי אומר הניעור בלילה והמהלך כדרך יחידי והמפנה‬
‫לבו לבטלה הרי זח מתחייב בנפשו‪:‬‬
‫הניעור בלילה‪ .‬אפילו בביח‪ .‬מאחר שאינו עושה שום מלאכה‪ .‬והמהלך בדרך‪.‬‬
‫ואפי׳ ביום‪ .‬וכיהידי אנו עוסקין כשניהם‪ .‬אבל אין אנו נורסין אותו במשנה‬
‫דווקנית‪ .‬הגיעור כלילה יהירי‪ .‬מסתכן‪ .‬לס• שסדקין ההולכים כלילה פונעין בו‪.‬‬
‫פעמים שאץ מראים עצמם ופוגעים ברואה בהם‪ .‬כגון אילו שקורין פיאש‪ .‬והן מצויות‬

‫חנמורע‪.pm‬‬ ‫‪1‬‬ ‫חנר״א יו״ד סי׳ שמ־׳ט סק׳א‪ .‬בי כל שלחנות מ ו )ישעיה כ־ח(‪ .‬וזזנין‪ :‬ידו אל הסקופ‬
‫ובן ויפגע בםקים )בראשית כ״ח(‪ .‬הערכים לגד שלח! )ישעיה ס׳׳ה(‪ .‬שנא׳ וידבר אלי ונר )יחזקאל כךא(‬
‫סיום המקרא מ א במראות יחזקאל כ»״ל‪ .‬נ( פתח הכחוב במזבח וכו׳ עיין חגיגה ב׳־ז ע״א והלשון‬
‫משונה‪ .‬היכא דשכיח הזיקא שאני פסחים ח׳ ע*מ כדלחיב ויאמר שמואל ו‪11‬׳ )שמואל א׳ פ״ו(־‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪508‬‬
‫במדברות‪ ,‬מקום שאין בני אדם רנילץ‪ .‬כאותה שאמר ר׳ יוחנן במדרשו קהלת‪ .‬כל‬
‫מחיך כחזקה סכנה‪ .‬וזעאיל וכן א ד ם שיש בידז תודה הרי זה מהחייב בנפשז‪.‬‬
‫באותה שאמרו הכמים היכא דשכיחא חידקא שאני‪ .‬כדכת׳ ויאמר שמואל א ץ אלך‬
‫ושסע שאול והרגני‪ .‬וכן הממנה לבו לבטלה‪ .‬שמבטל מדברי תורת ועוסק בדברים‬
‫בטלים‪ .‬מפני שנעשה נופו הולין למזיקין‪ .‬ואפי׳ כעיר וביום יש לו לדאנ‪ .‬מאחר‬
‫שאין תורתו משמרתו מי ישמור עללו‪ .‬ולא עוד אלא מחמת בטילתו‪ .‬הוא נכשל‬
‫בדבר תורתו ננטרד מן תעולמ‪ .‬וערם גלות לכניו‪ .‬שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח‬
‫בנץ גם אני‪:‬‬

‫ר׳ נחוניא בן חקנח אומר בל חטקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול‬
‫מלכות ועול דרך ארץ‪ .‬וכל ומורק ממנו עול תורד‪ ,‬נוזרין עליו עול‬
‫מלכות ועול דרך ארץ‪:‬‬
‫לא מצאתי םסורשת דבר זה‪ .‬ונ״ל ל(כדאסריי בהשותםין שרצו‪ .‬מנדא כלו והלך‬
‫לא שליט לטירמא עליהן‪ .‬מיכן שאין סטילין ארנוניות וםסיס על‬
‫תלמידי חכמים‪ .‬שמאחר שהן עוסקין בתורה מעבירין מהן עול סלכוה‪ .‬ונבבא קםא‬
‫גמי אםרינן דטרדכת מסייע מתא‪ .‬אכל רבנן לא מסייעי מתא דהן שומרי העיר עיי‬
‫תורתם‪ .‬ועול דרך ארץ‪ .‬שאיגי צ י ץ לטרוח אחר סזוגותיו‪ .‬שהרי סן השמים מזמגין‬
‫לו םרגסתו‪ :‬אבל‪.‬תפורק מטגו עול תורה‪ .‬כמו עסי חארץ‪ .‬גוורין עליו עול מלכות‪.‬‬
‫כי ההיא ה( רמי כלילא‪ .‬ר ש ת אטברייא‪ .‬כהשותפץ ועמק כולהו עמי הארץ‪ .‬משום‬
‫דרבנן לא הוו מסייעי לחו‪ .‬דליות לרמי כלילא‪ .‬א״ר ראיתם שאין פורענות נ א‬
‫לעולם אלא בשביל עמי הארץ‪ .‬וההיא רפיקדעייז‪ .‬דליעביד טבריא קלניא‪ .‬כת הורץ‪.‬‬
‫אף מעסי הארץ ונזיס קאסד‪ ,‬רםדרבנן לא איצטרץ רהא פיפפרי‪ .‬כראי בהשותפין‪:‬‬

‫חלפתא איש כמר חנניה אום׳ עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה‬ ‫ר׳‬
‫שרויה ביניהן‪ .‬שנא׳ אלהיט נעב בעדת אל‪ .‬ומניין אמי׳ חמשה‪ .‬שנאמר‬
‫בקרב אלהים ישמוט‪ .‬ומניין אפילו שלשה‪ .‬שנאמ׳)אלהים( ואנדתו על‬
‫ארץ יסדה‪ .‬ומניין אפי׳ שנים‪ .‬שנאמ׳ אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו‪.‬‬
‫ומניין אפילו אחד‪ .‬שנאט׳ בכל הסקוס אשר אזכיר את שמי אבא אליך‬
‫וברכתיך‪:‬‬
‫בעדת אל‪ .‬בעדה שנתאספו לשמו הכת׳ מדבר‪ .‬ומגיין לערה שהיא עשרה‪ .‬ו( שנאי‬
‫עד מתי לעדה הרעד‪ ,‬הזאת‪ .‬יצאו יהושע וכלב‪ .‬הרי הן עשרה‪ .‬מניין אפי׳‬
‫חטשה‪ .‬שנא׳ כקרב אלהים ישפוט‪ .‬הרי אלהימ האמור כן לשון ביד‪ .‬כמו אלתיפ לא‬
‫תקלל‪ .‬דסתרנמ׳ דייניא‪ .‬ואשר ירשיעון אלהים‪ .‬וכן פתרון המקרא‪ .‬אלהים נצב בעדת‬
‫אל‪ .‬ונם נצב ועוםד בקרב אלהים ישפוט‪ .‬עם הדיינין‪ .‬כשעה שישפטו‪ .‬ור׳ חלפתא‬

‫שנא׳ ותשבח חודה \גי )הושע ד ׳ ( ‪ .‬ד( כדאטרינן בהשוחפין ונו׳ ב״כ ח׳ ?׳א‪ ,‬סנדה כלו והלך‬
‫ונו׳ )עורא »•> ובב״ב נסי אמרינ! דםרדבת וכו׳ כ י ל והוא שם נ״ה ע׳׳א‪ .‬ה( כי ההיא דמי כלילא‬
‫ר ש ת ובו׳ כ*״ל כ״ב ח׳ ע״א‪'.‬דליעבד מבריא קלניא וכר ע~ז י׳ ע״א‪ ,‬שנאי אלהיט נ ג ב כעדת אל‬
‫)חוןלים פ״כ(׳ שנא׳ בקרב אלהיס ישפוט )שט(‪ ,‬שנא׳ ואגדתו על ארץ יסדה כצ״ל )עמוס ס(‪ .‬מ א ׳‬
‫אד נדברו וגו׳ )מלאכי ג׳(> בכל המקום אשר אוכיר )שמות כ׳(׳ ועיין נירסת משנתינו‪ ,‬ובחוס׳ סוכה‬
‫י״ב עיא ד״ה כשלש זכו׳ ועיין בתוי׳׳ש‪ .‬י( שנאי עד מהי לעדה הדעה חזאח )במדבר י*ר( ועיין‬
‫ברבוה כ״א ע״ב‪ ,‬ומגילה ב״ג ע״ב כסו אלהים לא תקלל )שמות כ״ב(‪ ,‬אשר ירשיען אלהים )שמות‬
‫‪509‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫מ ׳ שנאמר‬ ‫מניין אפי׳‬ ‫בה‪:‬‬ ‫ר׳ א ו מ ר‬ ‫ד ת ׳ ר דיני משונות בני‪.‬‬ ‫ר׳ ‪ £‬מ ר ת ‪.‬‬ ‫בשימת‬
‫ואנודתו ונו־‪ .‬ב ש ב י ל א נ ו ד ת הצדיקים ש י ש ל ו להק׳ בארץ י ס ר ה לארץ‪ ,‬וסתם א נ ו ד ת‬
‫אזוב‪ .‬ג׳‬ ‫וכן א צ ל א נ ו ד ת‬ ‫הוי א נ ד ‪.‬‬ ‫תלתא‬ ‫סשיט׳‬ ‫לולב‪.‬‬ ‫) ( כ מ ו שסצינן א צ ל‬ ‫ני‪.‬‬
‫ועסקו בתורה מ ע ל ה עליהן‬ ‫הא ל מ ד ת ש ל ש ה שישבו‬ ‫ל!(וכן ש ט רבותינו‪.‬‬ ‫גבעולץ‪.‬‬
‫כאילו נ ע ש י ת א נ ו ד ה לםני חקי‪ .‬מניין ש א ס ״ שניס‪ .‬ש נ א ס ר אז נדברו‪ .‬ואין כתי יותר‬
‫ב מ ש נ ה ‪ .‬אזכיר א ח שמי‪ .‬כ ל מקום שמדברין בו בדברי תורתי לכשאזכיר ש ם א ת ש ס י‬
‫א ב א א ל י ך וברכחיך‪ .‬ל ך חמרבר‪ .‬מ א ח ר ש ב ת כ לשון יחיד ל מ ד נ ו שכיחיר הכת׳ מ ד ב ר ‪.‬‬
‫ובם׳ ׳ראשון דברכוח מ ס ר ש ס ( ש י ש ה מ ר ש ב ד ב ר ‪ .‬ש ה א ח ד דבריו אינן נכתבין‪ .‬ו ש נ י ם‬
‫נ כ ת ב ץ ‪ .‬ונ׳ מ ש י ש בו כ ־ ר בא ש כ י נ ח ע ל ידם‪:‬‬ ‫דבריהמ‬

‫ר׳ אלעזר בן יהודח איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו‪.‬‬
‫וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך‪:‬‬
‫שניט איש כסר תותא‪,‬‬ ‫כ ס ר ש ת ויושע‬ ‫ובמכילתא‬ ‫איש ברתותא‪.‬‬ ‫כת׳‬ ‫במשניות‬
‫ח ו ח א הוד‪ ..‬וכן בדוד‬ ‫אומר ש מ כ פ ר‬ ‫כך ב מ ש נ ה הייתי‬ ‫שנקוד‬ ‫ואלמלא‬
‫כ ש ה ת נ ד ב ד ו ד ו ש ח ישר׳ ה כ ס ף‬ ‫הוא א ו מ ר כי מ מ ך ונוי‪ .‬מ ק ר א ה ו א בדברי הימים‪.‬‬
‫והוהב ל ב י ת ה מ ק ד ש הורה להק• ע ל ר ו ב הנדבה‪ .‬ואומר וכי מי אני וסי עמי כי נ ע צ ר‬
‫ל ת ת ל ך כי‬ ‫כ ל ו מ ר הדין עלינו‬ ‫ומידך נתנו ל ך ‪.‬‬ ‫כזאת כי מ מ ך ה ב ל‬ ‫להתנדב‬ ‫כח‬
‫נ ת ח ל נ ו ו מ מ נ ה נתנו לצורך ביתך‪ .‬וכת׳ בחריה י״י א ל ח י א ב ר ה ס יצחק וישר׳‬ ‫מברכתך‬
‫ש מ ר ה ונוי‪ .‬כ ל ו מ ד ש ס ו ד ל כ ם ש ל ישר׳ ל ע ו ל ם שיתו םזורדן ליתן ל ך מ ס ת‬ ‫אבותיט‬
‫ש נ ת ת ל ה ם ‪ .‬כמו ש ה ן עכשיו סזורזין ל נ ד ב ת כיתך‪ .‬נתנו‪ .‬כמו נ ת נ נ ו ‪:‬‬

‫׳(ר׳ יעקב אומי המהלך בדרך ושונה‪ .‬ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן‬
‫זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכת׳ כאילו מתחייב בנפשו‪:‬‬
‫בו?ך יחידי‪ .‬ל־נ‪ .‬א ל א א פ ״ בחבורה‪ .‬ואפי׳ בעיר‪ .‬ו ל א ת פ ש דרך זר‪ .‬א ל א‬ ‫המהלך‬
‫ו א ר ם עשוי ל ה פ ס י ק כדי ל ה ס ת כ ל בחן י ו מ פ ס י ק‬ ‫מפני ש א י ל ו מצויץ בדרך‪.‬‬
‫ש ש ו נ ה בה‪ .‬ניר‪ ,‬מ ש ק צ ה א ח ה ת ב ו א ה מהסכין א ת הקרקע ע ל ידי ה ד י ש ה מ פ נ י‬ ‫משנה‬
‫ש נ ש ר ש ץ ה ע ש ב י ם ש ם ועכשיו סעלין ש ר ש י ה ן ‪ .‬ומתייבשין ש ל א ינרלו עם ה ת ב ו א ה ‪ .‬ל ש נ ה‬
‫והוא קרוי ניר‪ .‬והוא שאג;ר הכת׳ נירו ל כ ם ניר ו א ל תזרעו א ל קוצים‪ .‬ובי קורין‬ ‫הבאה‪.‬‬
‫ל ה ם ק ר ד ו נ ש ‪ .‬ר ש לועזין ש נ ב ר א ‪ .‬מ ע ל ה עליו הכת׳ כאילו מחחייכ ב נ ס ש ו ‪ .‬הרי הוא כמי‬
‫שמתחייב כ נ פ ש ו ‪ .‬כלומר ש א ף בעון מ ו ע ט כזה קרוב הוא ל ה י ת פ ש ולהתחייב בו‪ .‬ת ו א י ל‬
‫ע ל י שיח ש ר ש‬ ‫הקוסש״ס מ ל ו ח‬ ‫שנאמר‬ ‫חורי‪ .‬לעמוק כ ש י ח ת חולין‪.‬‬ ‫מדברי‬ ‫וסםק‬
‫ש נ ש ר פ י ם כנחלי ר ת מ י ם בנהינס‪ .‬אותם ש פ ו ס ק ץ מדברי חורה ש נ י ת נ ו‬ ‫רתמים ל ח מ ם ‪.‬‬
‫כלוחות‪ .‬עלי ש י ח כ ש ב י ל ש י ח ת חולין‪ .‬ש ו ר ש רחשים ל ח מ ם ‪ .‬כ ( ש מ א כ י ל י ן א ו ת ן נ ח ל י‬
‫רתמים‪ .‬יינבראי‪ .‬והרי כ א ן ) ב י ת ( ב׳ פורעניות מרירת ע ש ב ה מ ר ‪ .‬ו ש ר י ס ת הנששח‪ .‬ו ל א ו‬
‫מקרא דייק נחלי‪ .‬א ל א ש ס ת ם מ א כ ל ם ש ל ר ש ע י ם בנהינם ח ס הוא כ נ ח ל י ם ‪ :‬ה ק ו ט פ י ם ‪.‬‬

‫כ׳׳ב(‪ ,‬דח׳׳ר נ׳ דיני ממונות וכו׳ סנהדרין נ• ע״ב‪ .‬ז( כמושמציט אצל לולב וכו׳ אצל אנחית אזוב‬
‫וכו׳ עיי! סובה י׳״ג ע׳׳א‪ ,‬מנחות כ״ז ע״א‪ .‬נו( וכן שגז רבוחינו הא למדח ובו׳ אדר׳ינ ‪ pit‬חי‪.‬‬
‫ט( שיש הורש ברבר ובו׳ ברכוח ו׳ ע״א‪ .‬וכן בדור ה ו א אומד כי םמך וגו־ )ד׳־ה א׳ כ׳יט( י( ד׳‬
‫יעקב אומר המהלך בדרך וכוי וכן הוא תנירםא בםשר מד״ש‪ .‬ובאבוח שלשנינו הגירסא ר׳ שנ«‪5‬ץ‬
‫אומר המהלך בדרך וכו׳ וראיה לגידסא זו מזוהר פרשה שלת לך דף קס״ב מאן דנוסק יחשסק וכו׳‬
‫מאן רסס ק מלין דאורייתא על מלי! בטלי! וכו׳ ע׳׳ש‪ ,‬והוכא כסשר א׳ע‪ .‬נירו לכש גיר וגו׳ )ירמיה ד־(‪.‬‬
‫שנא׳ הקוטשים מלוח וגוי )איוב ‪ .1*7‬וקטשת מלילת כג‪-‬׳ל )דכריט כ״ג(‪ .‬לא תבצר )ויקרא ביה‪.(,‬‬
‫‪ (3‬שמאכילי! איח! גחלי רחמים וכו׳ חגיגה ״ ח ע״ב‪ .‬יש מה! וכוי ד״ה •״׳‪ r‬ע״א‪ .‬ל( אמר רב אשי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪510‬‬
‫ל כ ך נ ק ט נחלי‬ ‫ויעז אומריש‬ ‫מתרנמ ל א ת ק ט ו ף ‪:‬‬ ‫ל א חבצר‪.‬‬ ‫וקטפת מלילת‪.‬‬ ‫לשון‬
‫ואשם לא תכנה‪.‬‬ ‫ר ש ע י ם בגהינס י ש מ ה ן כי ת ו ל ע ת ס ל א ת מ ו ת ‪.‬‬ ‫שמשפט‬ ‫רתמים‪.‬‬
‫ב א י כ ע ח ר א ש י ש נ י ם ‪ .‬ואפי׳ לאותן ש ת כ כ ח אשש‪ .‬ש ו ה א ם י ה א ל כ כ ו ת ‪ .‬ונחל•‬ ‫כראטר‬
‫ל( אמי־ ר ב א ש י‬ ‫בהמובר אח הספינה‪.‬‬ ‫כבבא בחרא‬ ‫נדאמר‬ ‫שוהין ל כ ב ו ת ‪.‬‬ ‫רתמים‬
‫שיח מתפילה‬ ‫ו א ץ ל ו מ ר ר ה א עלי‬ ‫נתן כוי‪.‬‬ ‫ר כ הונא כ י‬ ‫) א י ש ת ב ע ( ] א י ש ת ע י [ לי‬
‫ק א מ ר ראשו ס ש ו פ ד ס ו ס ק מדברי ת ז ר ה ל ה ת פ ל ל י רזן נ נ ח ל ׳ רתמים נהי ד ל א ו ש פ י ר‬
‫ע ל כ ו ר ה א עלי‬ ‫הילכך‬ ‫מאכילין אותו נהלי ר ת מ י ם ‪,‬‬ ‫אין‬ ‫ת ו ע כ ה מיהו‬ ‫עבד ותפילתו‬
‫ו ה ס ו ש ל ו ם ל א דיבר הכת׳ ב ר ב ר כזה‪ ^ .‬ל פ י כ ך הוא אומר‬ ‫ש י ח ת ה ו ל ץ קאמר‪.‬‬ ‫שיה‪.‬‬
‫באילו מתחייב ב נ פ ש ו ‪ .‬ו ל א נתחייב מ מ ש ‪ .‬דהור‪ .‬ל י ה ל ס י ס ר הרי זה מתחייב ב נ פ ש ו ‪,‬‬
‫וכת׳ ס ה ת ה ל כ ך‬ ‫ב ש ב ת ך בביתך ו ב ל כ ת ך ב ד ר ך ‪.‬‬ ‫ל ס י ש נ א ס ר ו ד ב ר ת בם‬ ‫לפרש‪.‬‬ ‫דש‬
‫תגחד‪ ,‬א ת ך כ ש כ ב ך ת ש ש ר עליך‪ .‬ש כ ל זמן ש א ץ א ד ם מסיח עצמו ס ר ב י י תורה תורתו‬
‫משום‬ ‫קרוב היה להתחייב ב נ פ ש ו ‪,‬‬ ‫דעתו מ מ נ ה‬ ‫הואיל והסירי‬ ‫וזה‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫משתמרת‬
‫ה ת ע י ף עיניך בו ואיננו‪ .‬ו א י ת ד נ ר ס הרי מתחייב ב נ פ ש ו ‪ .‬כ ל ו מ ר מסתכן בעצמו‪.‬‬ ‫שכת׳‬
‫לשטן להדק‪:‬‬ ‫ניתנה ר ש ו ת‬ ‫ש פ ס ק מדברי תורה‬ ‫שמאחר‬

‫ר׳ דוםתאי בר׳ ינאי משום ר־ מאיראומ׳ ״(תלמיד חכם שהוא יושכ ושונה‬
‫ושכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הבתוב כאילו מתחייב‬
‫בנפשו‪ .‬שנאמר רק השטר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים‬
‫אשר ראו עיניך יכוליאפילו תקפה עליה משנתו תיל ופן יסורו מלבבך‪ .‬הא‬
‫איגו מתחייב עד שישב ויסירנה מלבו‪:‬‬
‫דבר מ מ ש נ ת ו ‪ .‬ש ת ס י ח ד ע ח ו מ מ נ ה םלהזור עליה עד ש ש כ ה ה ‪ .‬ו ש מ ו ר נ פ ש ך ‪.‬‬ ‫ושכה‬
‫כן חרינ* נ ו ט ל‬ ‫ג( הרי נ ס ש ך ערבון נתונה ת ח ת דבר וח ש א ם ע ש י ת‬ ‫כלומר‬
‫א ת נ פ ש ך ‪ .‬ת ק פ ה ‪ .‬י ש ל פ ר ש א נ ס ה ‪ .‬ש כ ח ה באונם‪ .‬במו ת ק פ ת ו ו ע ל ת ה ‪ .‬ת ק מ ת ו זימה‪ ,‬ראמרי׳‬
‫בעבדו ש ל ד י ב י ר ו ‪ .‬א ו ת ק מ ה כמו פ ( ח מ ר א‬ ‫(התוקף‬ ‫ע‬ ‫( נ ב י בחמד‪ ,‬המפורר‪ ,‬ל ר ו ע ה ‪ .‬וכמו‬ ‫ס‬

‫עליו מ ש נ ה ש ל ו מ ת ו ך ש ה י א ח מ ו ר ה ‪ .‬ו נ ש ת ב ה‬ ‫ש נ ת ח ם צ ה ונתייקרה ו ה ב כ י ר ה‬ ‫דתקיף‪.‬‬

‫שיסורו מעיקרא‬ ‫עד ש י ש ב ויסירנר‪ ,‬מ ל ב ו ‪ .‬מ ד ע ת ‪,‬‬ ‫ת ׳ ל וסן יסודי‪.‬‬ ‫ב ע ל כרחו‪.‬‬ ‫ממנו‬
‫שאינו זכור בהן כ ל עיקר‪ .‬ואי א ח ה מ ו צ א שאינו זכור כ ל עיקר‪ .‬א ל א בהשיח‬ ‫משמע‪.‬‬
‫ל ב ט ל נ ו ח ואינו מחזיר עליה ואז מתחייב בנששו‪ .‬א כ ל ת ק פ ה‬ ‫מדעת ומפנה לכו‬ ‫דעתו‬
‫נזכר עליו ב מ ק צ ת ‪:‬‬

‫ר׳ חנינא בן דוםא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו תכמתו‬

‫מתקיימת‪ .‬וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו‬
‫מתקיימת‪ :‬ובל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת נוכל שחכמתו‬
‫מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת(‪ :‬כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח‬
‫חמקומ נוחה הימנו‪ .‬וכל שאין רוח הבריות נוהה הימנו אין רוה המקום‬
‫נוחה הימנו‪:‬‬
‫אישחעי לי רב תונא ב י נתן בצ׳׳ל כן הוא נירסת הסחבר אלא שנשבש‪,‬־וכך הובא בדק״ס אישתעי‬
‫לי ת ה ת אמר בגםרא שלפנינו ב״כ ע׳׳ר ע״ב‪ .‬בשבתך בביתך כצ״ל ")דברים ו׳(‪ ..‬בהתהלכך הנחה‬
‫אחך בשכבך תשמר עליך )סשלי וי( כ י ל י התעין* עיניך ב ו ואיננו נצ״ל )סש^י כג(‪ (n .‬ת־יסיד‬
‫חכם שהוא יושב ושונה וכו׳ משונה טגיר‪,‬םת המשנה שלפנינו‪ ,‬ועיין מנחות צ־מ ע״נ׳ השמר א ־‬
‫ונו׳ )דבריס ד׳(‪ .‬נ( הרי נפשך ערבון וכו׳ עיין אדר״נ ‪0‬כ״ד‪ .‬ס( גבי בהמה המ&ורה לרועה וכו׳‬
‫ע׳׳ז כ״נ ע׳׳א‪ .‬ע( התוקן‪ :‬בעבדו של תכירו וכר ב״ק צ״ו ע׳׳ב‪ (6 .‬חסרא דתקין! כ״ב צ״ח ע״א‪.‬‬
‫‪511‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫קודמת לחכמתו‪ .‬שכל מה שהוא עוסק לעשות דבר בחכסחו הוא מתן לבו תחילה‬
‫ליראה את המקום‪ .‬ולהבין ולעשות ‪,‬שלא •תנלנל הדבר לידי עבירה‪ .‬הכמתו‬
‫מתקיימח‪ .‬חכמתו ימה לו ועולה בית שמתוך כך א*נו נכשל בעבירה לעולם‪ .‬וכל‬
‫שחכמתו קורמת ליראה חטאו‪ .‬שאינו ירא למני האלחים כל כך לראות תחילה את‬
‫הנולד דגי זה נבשל בחכמתו‪ .‬כדרך שנכשל שלפה שאמר אני ארכה ולא אסור‪ .‬וכן‬
‫הוא אומר ראשית הכמה יראת הי‪ .‬ועור שפירשו חכמים כיומא ‪ x‬בא לו‪ .‬צ(נל אדם‬
‫שיש בו תורה ואין בו יראת שמיס הרי הוא כאדם שסםמ לו סשתיחות החצר‬
‫הפנימיות‪ .‬ומשחחות החצר חיצונות לא מםרו לו אלא שאין לו דרך ליכנס לשם‪ .‬אף‬
‫זד‪ ,‬אין חכמתו מתקיימת‪ .‬ק( ורבותינו שנו שאל תלמיד אחר לרבן יוחנן בן זכאי‪ .‬חכם‬
‫וירא הט מהו‪ .‬אמר להם הרי וה אומן‪ .‬ובלי אומנתו בידו‪ .‬וחכם ו«ץ ירא חט מהו‪.‬‬
‫אמר לו הרי זה אומן ואין כלי אומנתו כידו‪ .‬ירא חטא ואינו חכם מהו‪ .‬אלא שאין‬
‫כלי אומנותו בידו‪ .‬נ־ל שברייתא משובשת היא זו‪ .‬זבן ראד לגיוס ב?*םא‪ .‬אין »ו‪7‬‬
‫אומן אלא כלי אומנתו בידו‪ :‬שחכמתו מרובה ממעשיו‪ .‬שאינו"מקיים מה שהוא לומד‪.‬‬
‫ואין תורתו מתקיימת‪ .‬שמתוך בך ת ל ך ושוכח אותה‪ .‬וכדאשרי׳ כל חלוםד ואינו‬
‫מקיים ר( דומה לאדם שזורע ואינו קוצר‪ .‬ולאשר‪ .‬שיולדת וקוברת‪ :‬שמעשיו מרובין‬
‫מחכמתו‪ .‬שמרבה לעשות נדרים וסיינים והרחקות לתורה‪ .‬וליכנס לשנים משורת תרץ‬
‫יותר ממה שלמד‪ ,‬חכמתו מתקיימת‪ ,‬שמתוך כך אינו נכשל כעבירה לעולם‪ .‬ורבותיי‬
‫ש(למדו בברייתא‪ .‬מדבת׳ נעשה ונשמע‪ .‬שהקדים מי‪ .‬שלא שמע כדי שיתקיים שמועתו‬
‫כידו הכאה לאחר מיכן‪ :‬נוחה הימנו‪ .‬שישלו נחת רוח כו‪ .‬שכל מי שמתקבל ואהוב‬
‫למטה בידוע שהוא אהוב למעלה‪ .‬ח(שנאסר ומצא חן ושכל טוב כעיני אלהיסואדס‪.‬‬
‫ואומר וחסד הי מעולם ועד עולם על ידיאיז‪ .‬שבל ס׳ שמושך עליו ועט שר חסד‬
‫כידוע שהוא ירא שמימ‪:‬‬

‫ר׳ דוםא בן הרכינס אומ׳ שינה של שחרית ויין של צהרים‪ .‬ושיחת ילדים‬
‫וישיבת כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם‪:‬‬

‫שינה של שחריח שהיא עריכה לו לאדם‪ .‬ויין של צהרים‪ .‬ששותה כל היום עד‬
‫הצהרים‪ .‬ושיחת ילדים שמרבה שיחה עס הילדים‪ .‬בחורים תיזשבים בכתי‬
‫מנגינתם‪ .‬וישיבת כנסיות של עמי הארץ‪ .‬שמתכנסין עמי הארץ ומתעסקין כדברים‬
‫בטילים‪ .‬מוציאי[ את האדם מן העזלם‪ .‬שג־גשך אחריהם וכזמל מדברי תורה‪ .‬ונטרר‬
‫סן העולם‪ .‬שנו רבותיי א( שינה של שהרית כיצד‪ .‬מלמד שלא יתכוין אדם לישן ער‬
‫שיעבור זמן קיש ונמצא בטל מרבדי תורה‪ .‬שנאמר הדלת תםוב על צירה ועצל על‬
‫מיטתו‪ .‬יין של צהרים כיצד‪ .‬מלמד שלא־ יתכוון ארם לשתות בצהרים‪ .‬ונמצא בטל‬
‫מדברי תודה‪ .‬שנאמר אי לך אדץ שמלכך נער‪ .‬ואומר אשריך ארץ שמלכך כן תורימ‪.‬‬
‫ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי‪ .‬נ(בנבודה של תורה ולא כשתייה של יין‬
‫שאינן מרבים כשתייה‪:‬‬

‫ראשית תכסה יראת ה׳ וגוי )תהלים קי״א(‪ .‬צ( כל ארס שיזו כן תורת וכר עיי! יום״ ע׳׳ב ע״ג‬
‫חבל על רלית ליה דרתא וכו׳ ובשבת ר׳׳א ע״א איתא בלשו! המחבר כל שיש בו תורה וכר עיש‪,‬‬
‫ק( ורבוחיגו שט וכוי עיין אדר״נ שרק כ״ב‪ .‬י( דומה לאדם שזורע ואינו קוצר וטי עיין םגהררין‬
‫צ*מ ע״א‪ .‬ובאדר״נ שכ״ג‪ .‬ש( למדו בברייתא מדכתיב נעשה ונשמע ובו׳ אררינ ש‪:‬־ב ע׳ש‪.‬‬
‫ש( שנא׳ וטצא חן וגו׳ )משלי גי( ועיי! בתום׳ יו״ס שש‪ .‬ותמר ת׳ מעולם וגר )תתלי& ק׳׳נ(• א( שינת‬
‫של שחרית כיצד וכוי עיי! אדר׳׳נ שב״א‪ .‬חרלח חטוב על צירח ‪ut‬׳ )משלי נ‪-‬״י(׳ שנאי א* לך אדץ‬
‫)קהלת יי( אשרך ארץ שמלכך ב! חורים ושריך בעח יאכלו וט׳ כצ״ל )שם(‪ .‬נ( בגבורה של תודח‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪51-2‬‬

‫ר׳ אלעזר המודעי אומ׳ המהלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמיפר‬

‫בריתו של אברהם אבינו‪ .‬והמנלה פנים בתורה שלא כהלכה‬
‫והמאדים פני הביר! ברבים אע״פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו‬
‫חלק לעולם הבא‪:‬‬
‫המודעי‪ .‬מן המודעים היה‪( .‬הר שהוא סמוך לירושלם ט׳׳ו מילין‪ .‬שאמרו חכמים‬
‫נ‬

‫סן המודעיפ ולפנים כלפנים‪ .‬המחלל את הקדשים שאינו משמרן כהלכה‬

‫ונוהנ כהן מנהנ כזיון‪ .‬או כיששכר ד( איש כפר )בדקאי דנריך( ]בירקאי דכריך[‬
‫ידיה כשיראי ועביד עבודה‪ .‬בסוף מקים שנהנו‪ .‬ותא חזי •מאי סליק ליה‪ .‬והיינו‬
‫ה(דאטררכ יוסף התם בריך רחמנא רשקריהלמטר׳ דיש• איש כפר )ברקאי( ]ברקאי[‬
‫בהאי עלמא כדי שיהא לו חלק לעולם הבא‪ .‬וחממה את הסועדות‪ .‬חולו של מועד‪.‬‬
‫וםיקל לעשות כהם מלאכה‪ .‬אפ״ כדבר שאינו אכד‪ .‬והמיפר בריתו של אברהם אבינו‪.‬‬
‫שאינו רועה למול‪ .‬והמנלה פנים בתורה‪ .‬פנים‪ .‬עינייניס‪ .‬ומראות טעמים‪ .‬כאותה‬
‫שאמרו הכםימ כמ׳יט פנים התורה נדרשת‪ .‬שמתפש לגלות טעמי ננאי‪ .‬שלא כהלכה‪.‬‬
‫אין אנו נורסין במשנח‪ .‬ופירשו חכמים ככל ישראל יש להם חלק‪ .‬ו( כגון מנשה שהיה יושב‬
‫ודורש באגדות של דומי‪ .‬ואומר מה לי לכתוב מקרא זה ואחות לוטן חמנע‪ .‬ותמנע‬
‫היתת פילגש‪ .‬וילך ראובן בים׳ י קציר חטיס‪ .‬מה לכס ולמראים‪ .‬ודברים הללו של‬
‫כדון הן‪ .‬ומ־מ טעם הנון יש בהן‪ .‬כמפורש שם‪ .‬והםאדים מני הבית‪ .‬נרםי׳‪ .‬שמביישו‬
‫בדברים ע״ד שפניו מאדימים‪ .‬מפני שנעשה כשופך דמים‪ .‬ופירשו הכסיס‪ .‬חדע‬
‫!(דאזיל סומקא ואתי חיוורא‪ .‬עוד מעינו בכל ישראל יש להש חלק‪ .‬כי רבד ה׳ בזה‪.‬‬
‫ח(זה חאומר אין חורה מן השמים‪ .‬ואפי׳ כל החורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זח‬
‫שלא אמרו חקי אלא משה אמרו משי עצמו‪ .‬וה דבר ה׳ כוה‪ .‬ר״א בי דבר ה׳ בוה‪.‬‬
‫זח אסיקורום‪ .‬ואח מעותו השר‪ .‬זיז חמיפר ברית בכשר‪ .‬הכרת תכרח‪ .‬חכרת בעולם הזד•‬
‫הכרח לעולם דיכא‪ .‬מכן איר אלעזר המהלל את הקדשים כר‪ .‬םכיון שדרשנו בו הכרת‬
‫בעולם הזח‪ .‬חכרח לעולם הבא‪ .‬מיכן יש ללמוד על כל דבר שנוהנ בו כדון כגון‬
‫מחלל קדשים‪ .‬וממד• מועדות‪ .‬שםיקל בחולו של סוער כבחול דעלמא‪ .‬ודרי אף הן‬
‫נקראו סקרא קודש ועל כולו מעיר הכתוב‪ .‬שכל המבזה אותם וסיקל בחם אין לו‬
‫חלק‪ .‬ולפי שברוב מקומוח במקרא כה׳ חילול לקודש הוא חושש לשון חילול אצל‬
‫קודש‪ .‬ולשון בזיון האמור במקרא אצל מועדות‪ .‬ואעפ׳׳י שיש לנו מקיא אהד המלמד‬
‫שהקדשימ וימים טובים שוין ונותן בזיון לקדשים וחולין לשבת‪ .‬שנאמר קדשי בזית‬
‫ואת שכתתי חללח‪ .‬וכל כך‪ .‬לס־ שאחד לשון חילול ואחר לשון בזיון נופל לכאן‬
‫ולכאן‪ .‬והסיםר בריתו של אברהם אבינו‪ .‬דכת׳ ס( ואת סצותו חסר‪ .‬מצותו יחידת‬
‫משמע‪ .‬ואיזה היא סצוה שניתנה יהירה הוי אומר מילה‪ .‬מגלת פנים כתורה‪ .‬כגון‬
‫מנשה שהיה מבזה רברי תורה‪ .‬שהיה אומר לא גאסר על פי רוח הקדש וילך ראובן‪.‬‬
‫ותסגע היתד‪ ,‬פלגש‪ .‬אלא דברי הבאי הן‪ .‬ומשה מפי עעמו אמרן‪ .‬ואף היא בכלל‬
‫כי דבר ה׳ בזה‪ .‬ואיל&לא שגינו באותה משנה והשאדים פני הכירו הייתי מוציאו אף‬
‫מכלל מקרא וכדברי האומד זה אפיקורוס‪ .‬ולפי מה שפירשו הבסיס‪ .‬יש אומי זה‬
‫המבזה תלמיד הכמ‪ .‬ויש אומר זהחמבזח חבירו בפני תלמיד הכם‪ .‬אבל מאחר שאינו‬

‫וכוי שכת י׳ ע״א‪ .‬נ( הר שהוא ססוך לירושלים ובר שםתים צ״ג ע״ב ע״ש‪ .‬י( איש כפר ברקאי‬
‫דבריך ובו׳ שם נ״ז ע״א‪ .‬ה( דאמד רב •‪1‬םף וכו׳ שם נ״ז ע׳׳ב ע״ש‪ .‬ו( כנון מנשה וכו׳ סנהדרין‬
‫צ״ט ע״ב‪ (t .‬דאול סוםקא וכו• ג ׳ ע נ״ח ע׳׳ב‪ .‬כי דבר ה׳ בוה )במרבד גרו(‪ .‬גז( וה האומר ע ר‬
‫סנהדרין צ׳׳ט ע־א‪ ,‬הכרת בעוה׳׳ז וכוי שם‪ ,‬שנא׳ קרשי בזית ואת שבתותי חללת )יהזקאל כ״ב(‪.‬‬
‫‪ (p‬ואת מצותו הפר )בסדבר ‪a‬׳‪ (v‬עיין שבועות ״ נ ע״א וכן פירש׳׳י שט זה המפר ברית בכשר‬
‫‪513‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שם‪ .‬מכלל שאינו יתנא ססקרא זד‪ .‬ולא שנאו עם אילו‪ .‬אלא לפי סה שדינו שוי‪..‬‬
‫ומהן ל ס מ י ׳ אלעזר‪ .‬אושר אני‪ .‬שלמד מאותה ששנינו י( עבירות שנין אדם לחכירו‬
‫אץ יופ הכפויים ‪:0‬פר עד שירעה את חבירו‪ .‬שיבקש סטו ספנו‪ .‬דמסתםא כיץ‬
‫שכמהו כפני רביפ שבושתו נדול לפיכך עונשו נדול ואעפיי שיש בידו םעשים טובים‬
‫אץ לו הלק צא ולמר מתסר שאמרו הכסים כ(לעולס יסיל אדם עעםו לתוך ככשן‬
‫האש ואל ילבין פני חבירו ברבימ‪ .‬דמוטב ימות זכאי‪ .‬ואל ימוח חייב‪ .‬חורה‪ .‬ל׳נ‪.‬‬
‫אעפ־י שיש בידו תורה‪:‬‬

‫ר׳ ישמעאל אוט׳ הוי קל לראש ונח לתשחרת והוי סקבל את כל חאדם‬
‫בשמחה‪ :‬ר׳ עקיבא אומר שחוק‪ .‬וקלת ראש מרגילין לערוח‪.‬‬
‫מעשרות םיינ לעושר‪ .‬מסורות סייג לתורח‪ .‬נדרים סייג לפרישות‪ .‬סייג‬
‫לחכמה שתיקה‪ :‬הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם‪ .‬חיבח יתירח‬
‫נודעת לו‪ .‬שנאמ׳כי בצלם אלחים עשח את חאדס‪ :‬חביבין ישר׳ שנקראו‬
‫בניס למקום‪ .‬חיבה יתירה נודעת להם‪ .‬שנאמ׳ בנים אתם לח׳ אלהיכם‪:‬‬
‫הביבין ישר׳ שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם‪ .‬שנאם׳ כי לקח טוב‬
‫נתתי לכס תורתי אל תעזובו‪ :‬ה כ ל צפוי והרשות נתונה‪ .‬ובטוב העולם‬
‫נידון‪ .‬והכל לפי רוב המעשה‪ :‬הוא היה אומר הכל נתון בערבון‪ .‬ומצודה‬
‫פרוסה על כל החיים‪ .‬החנות פתוחה‪ .‬וההנוני מקיף‪ .‬וחפנקס פתוחה‪: .‬היד‬
‫כותבת‪ .‬ובל ה מ צ ה ללות בא ולוה‪ .‬והגבאים מתזירין ת ד ר כבל יום‪.‬‬
‫ונפרעין מן האדם לדעתו ושלא לדעתו‪ .‬ויש להן על מי שיםמוכו‪ .‬והדין‬
‫דין אמת‪ .‬והכל מתוקן לסעודה ג‬

‫הוי קל לראש‪ .‬הקל את ‪.‬לאשך ל( והוי רך כקנה‪ .‬שהולך לכאן ולכאן‪ .‬וזריז כאדם‬
‫קל להקביל פני ראש העיר ושופטיה‪ .‬ונוחלחשחורת‪ .‬והוי נוה אצל ]ראשן העיר‬
‫שהלך אחר יכרו‪ .‬ואחר עצחו‪ .‬ואל תתנרר‪ .‬בו‪ .‬ואל תעמד כננדו‪ .‬וכן אחה כשתהיה‬
‫נוח אצלו כל אשר חחפוץ חעשה‪ .‬וכן שחלץ שחלא‪ .‬מ( עבד מלך מלך‪ .‬הדכקלשחוור‬
‫וישתחו לך‪ .‬השחורה‪ .‬הוא הממונה של מלך לעשות אנגריא בבני ארפ‪ .‬והעומר‬
‫כננדו מכבירין עליו עולו‪ .‬ואונסין בהמתו ממנו‪ .‬ומקילין לנוח להם‪ .‬לשון תשחורת‪.‬‬
‫כמו נ( ממטי ליה ולהמריד‪ .‬לשחוור‪ ,‬וכמו ‪ vb(p‬השוד אחד מהם נשאתי‪ .‬תרנ׳ שחרית‪.‬‬
‫תשחורת‪ .‬קורכיאה בי‪ :‬שחוק ליצנות‪ .‬נכוייש ני‪ .‬וקלת ראש )א( בלדירא‪ .‬מינילין‬
‫את האדם לעמה‪ .‬שמתוך שהוא מיקל ראשו ושוחק את היאשה סוף שהוא תובעה‬
‫לזנות‪ :‬מסורות‪ .‬בטן אילו שכותכין בנליון הססייש‪ .‬היא משורת הנתלה‪ .‬שכל הבקי‬
‫בהן עומד על פתרון רוב המקרא ואינו פועה בהן‪ .‬להחליף דבר בדבר‪ .‬סיינ‪ .‬נדר‪.‬‬
‫בגליו; הכתב יר נכתב‪:‬‬
‫)א( ‪.Baldoria‬‬

‫שהיא סצוה יחידיה ועיין סנהדרין צ״ש ע״א ובפירש־י דיה מפר כרית וכוי‪ .‬י( עבירות שכין אדם‬
‫לחבירוי וכוי יומא פי־ ח ע״ב‪ .‬כ( לעולם יפיל ארס עצמו וכר ברכות ב״ג ע״ב עיש בי בצלסאלהים‬
‫וגי׳ )בראשית ם׳(‪ .‬בנים אתמ וגוי )דברים י״ר(‪ .‬שנ*׳ ני לקה טוב וגו׳ )משלי ר׳(‪ .‬ל( והוי רך‬
‫כקגה וכר אדר״נ שמ׳׳א‪ .‬מבבת ר״א ש״ד המתחיל לעולם תהא גאה וכר‪ .‬והוי ט ח אצל ראש העיר‬
‫כצ׳׳ל‪ .‬מ( עבר סלך סלך שבועות סי; ע״ב‪ .‬ונכיר פט׳׳! ע״ש‪ .‬נ( ממטי לי׳ ולתמריה לשהוור ביב‬
‫נדו ע״א‪ .‬ובספרי ח׳׳ש פסקא ר‪ .‬ובערוך ערך שחן אי‪ (p .‬לא חסוד אהד טהם נשאתי וגר‬
‫׳)במרבד ט־־ז( תרנם שתריח׳ ועיין רשיי שם שחרית לשון ארמי בך נקראת אנגריא של ‪ *$0‬שחווד‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי־‬ ‫‪an‬‬
‫לעושר שמתוך כך מתעשר‪ .‬ע( שנאסר עשר תעשר‪ .‬ופירשו תכםיס בתענית‪ .‬עשר‬
‫בשביל שתתעשר‪ .‬זמתסד‪ ..‬ומי שרי לנסדי הק• זהכ׳ לא תנסו‪ .‬ואמרי* ת ץ מזה‪.‬‬
‫שנאמר ובחנוני נא ונוי‪ .‬נרריס םיינ לפרישות לא איתפרש ויש לשרש שאס קיבל‬
‫לפרוש מכל דבר םכיץ שנדר‪ .‬הוא נזהר כיותר ומקמי מר רכ יהודא* נאון‪ .‬שאלו‪.‬‬
‫נדךיס סיינ לסרישות‪ .‬פ( ואמר הדין נפרא דאית בנדרים‪ .‬ת א דחק־נו הבטיס קונס‬
‫קונס‪ .‬דילמא אית למימר ניר להי' וכי אמר הכי מאי הוי רילםא אית למימר לה׳‬
‫נדר‪ .‬סייב להכשה שתיקח‪ .‬שמחוך בך שנזהר לשתוק הוא מתחכם בדכר וזהיר‬
‫בתשובתו‪ .‬ואינו נבהל להשיב‪ .‬וכן הוא אומר צ(אויל מחריש חכם יחשכ ואסרו‬
‫הכםיס יפה שחיקה לחכמים‪ .‬קיולטפשים‪ :‬חיבה יתירד‪ .‬נודעת לו‪ .‬כלומר תיכה יתייה‬
‫חיבבו שנבראו בצלם אלהיס עצמו‪ .‬שנאמר כי בצלס אלהיס‪ .‬כצלם אלהיס עצמו‬
‫עשאו המקוש‪ .‬יאית דלא נרסי הא‪ ,‬דכיון דאין לצור דמיון ולא תמונה מי שאומר‬
‫כזה חיישינן שמא מין הוא‪ .‬ואף כי בצלם אית מתרג׳ ארי •בעלמא ה׳ עבד‪ .‬ולא‬
‫בצלמא די״י ק(ובעברי היקף נרול בצדין של בצלם לסיסק המעש‪ .‬להכין פתרונו‪.‬‬
‫כסו שפירשו בהבל חייבין ברעלו עולות וכן נקוד כי כצלם כצלס כלי חשדה‪ .‬תורה‬
‫שהיא כלי חמדה‪ .‬שנאמד ר(ויקר מכלי חמרה‪ .‬ואומר לא יערכנה והב וזכוכית‪ .‬שבו‬
‫נברא העולם‪ .‬דכת׳ בראשית ברא אלהים‪ .‬ואין ראשית אלא תורה שנאשר ״ י קנני‬
‫ראשית דרכי‪ .‬ש(ואוםר ואהיה אצלו אמון‪ .‬אמרה תורה אני הייתי כלי אימ;ותו של‬
‫הק׳‪ .‬בתהילה‪ .‬שבה נסתכל \ברא את העולם‪ .‬בברייתא דרי אושעייא‪ .‬כי לקת טוב‪.‬‬
‫ונו‪ .‬הרי שטובה ויפה לישראל‪ .‬ואם לא שמקרא מבואר הוא יש לנו ראייה מן‬
‫חתורח‪ .‬שנאמר ח(ראח נחח׳ לפניך החיים וממר‪ .‬ועוד טוב ששסוע נתל וחשוב‪ .‬הכל‬
‫צפוי‪ .‬הק׳ צופה כל מעשה כני אדם‪ .‬שנאמר )כי( עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ‪.‬‬
‫וכשבא לעשות שלא כהונן ת א דואר‪ ,‬ויודע‪ .‬ואעפ״כ אינו מוחה כידו‪ .‬אלא הרשות‬
‫נחונח ביד כל אדם‪ .‬רצה חוטא‪ .‬רעה נמנע מלחטוא‪ .‬דכת׳ ראה נחת• לפניך ונופי‪.‬‬
‫וכת׳ ובחרח כחיים‪ .‬אין לומר לאדם בחר‪ .‬אלא בדבר שיש לו רשות לבחר‪ .‬אלשא‬
‫הרשות בידו‪ .‬א(ואית דאסרי הכל צפון‪ .‬מלמד שכל מעשיהם של בני או־ס צסונין‬
‫הן אצל הק׳ שנאמר הלא ת א כסום עמדי‪ .‬ועד כאן מדברי ר׳ עקיבא‪ ,‬וההיא נסי‬
‫דהכל נתון כעדכון‪ .‬ואני מצאתי בתוספתא‪ .‬ועד כאן מדברי ר׳ ישמעאל הן‪ .‬ונר׳‬
‫שיבוש הסופר דא״כ מיקמ׳ מילתיה דר׳ עקיבא הוה ליה לשיתנינחו‪ .‬לבתר מילתא‬
‫דר׳ ישמעאל‪ .‬ובטוב העולם נירון‪ .‬מלסד שחק׳ מפרנס עולמו בטובו‪ .‬אבל לא על‬
‫פי רוכ המעשה‪ .‬אעס׳יי שיש כעולם חוטאים ויש עושין צדקה וזכות‪ .‬העולם נידון‬
‫במובחו של חקי‪ .‬שאינו הולך אחר רוב מעשיהן המקולקלין שלא להחריב עולמו‪.‬‬
‫וסימ מעשיהן ננווץ להסרע מהן ליומ הדין‪ .‬ס;יין אט לסידץ מברייתו של עולש עד‬
‫שלא ניתנה תורה‪ .‬כדאסר כערבי פסחים ב( תני כ׳׳ו חסרו שבהלל הגדול כננד מי‪.‬‬
‫כננד כ׳׳ו דורות שמאדם ועד נתינת התורה‪ ,‬שאילו לפי מעשיהן היה העולם שתחייב‬

‫»( שנא׳ עשר תעשר )דברים י״ד( תענית ט׳ ע׳׳א‪ .‬שבת קי״ט ע׳׳א‪ ,‬שנאי ובחנוני נא ו;ו•)מלאכי ני(‪.‬‬
‫‪ (0‬ואטד הדי] גמרא דאית בנדרים ומי עיין נדרים י׳ ע״א ובשרש״י ו צ ל קונם קונס‪ .‬צ( אויל‬
‫מחריש וטי )משלי »‪ .(r‬ישה שחיקה לחכמים ונו׳ שסחים צ׳יט ע״א׳ ירושלמי םםהיס ש״ט ה׳׳ס‪,‬‬
‫אדר׳׳נ פב״ב‪ .‬לן( ובעברי כצ׳ל הקיןז גדול )הוא זקן( גדול( במו שפירשו בהבל חייבי! בויעלו עולות‬
‫)שטות כ״ד( חנינה ו׳ ע״ב פר זומרא אמר לשיםוק מעטים ע״ש בשירש״י‪ .‬ועיין בםשר נשש החיים‬
‫שער אי‪ .‬מה שביאר• בזה נדרך קבלה‪ .‬ל( ויקר מבלי חטדת‪ ,‬לא מצאתי מקרא כצורתו כתנ״ך‪.‬‬
‫ואומר לא יעדכנה וגו׳ )איוב ב״ח(‪ .‬ה׳ קנני רא‪=-‬יח ררכו וגי׳ )משלי ת׳(‪ .‬ס( ואומר ואהיה אצלי‬
‫אמון )משלי שם( אמרה תורה אני הייתי מדרש כי״ר ש׳׳א א׳׳ר או׳שעיה רבה ונר‪ .‬כי לקה טוב‬
‫וטי )מ״יל' ‪ (n .(n‬ראה נתת׳ לפניך ההיים‪ .‬לשון הכתוב ראה נתתי לשניך תיום את החיים וגו׳‬
‫)דברים ל ( ‪ .‬עיני ה׳ המה משוטטים ככל הארץ ‪,‬ובריח ר׳( כ צ ל ‪ .‬ובחרת בתיים )דברים לי(‪ .‬א( ואית‬
‫‪515‬‬ ‫מחזור דפר*‬
‫שלא היד‪ .‬להן זכות‪ .‬הן אותם בחסדו‪ .‬ואוםר תכין בטובתך לעני אלהים‪ .‬וזחו שאט‬
‫או‪0‬׳ כברכת הזן‪ .‬ניתן לחם לכל בשר כל׳ח‪ ,‬ובטובו‪ .‬כר‪ .‬שהעולם ניזון בפוכחו של‬
‫הקי‪ .‬כך קיבלתי‪ .‬אכל לא למי רוב המעשה‪ .‬כרפרי‪ :‬ואני מצאתי במשניות הכל לפי‬
‫מב המעשה‪ .‬ומיי כל זד‪ .‬שאמרנו שהעולם נידון בטובה הוא מסני רוב מעשיו שהיו‬
‫רעים זאזבל הלקו כעולם הזד‪ :,‬הבל נתון כעיבון‪ .‬כל מה שחק׳ סקיף אח האדם ןךי‬
‫ערב הוא נותן לו ומקיפו משנולד‪ .‬ונשמתו של אדם ערב בכל האיברים‪ .‬וכשזכו הן‪.‬‬
‫וכתה היא‪ .‬וכשלא וכו‪ .‬היא גרונת עםהן‪ .‬שנאסר יקרא אל‪.‬השמים מעל‪ .‬והגשמתו‬
‫של אדס שנבראת מן השמים‪ .‬ואל הארץ לדין עמו‪ .‬זה הגוף שגבדא סן האדמה‪.‬‬
‫ומצודה פרוסה‪ .‬זהו מצורתו של מלאך המות‪ .‬שאין אדם יכול להשםכג סיום הסיחה‬
‫ומיום הדין כסה שגאסר כי נס לא ירע האדם את עתו כתיס שגאהזים במצודה‬
‫רעה ואומר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אכרה‪ .‬ההגות פתוהה‪ .‬זה דרך הטוב והרע‬
‫שנסחחין לו לאדם דכח׳ ראה נתת• לסגיך וטי‪ .‬ועור כת׳ אם ללצים הוא יליץ‬
‫ולענרם יחן חן‪ .‬ודרשו חכמים נ(כא לסמא פותחים לו‪ .‬שבדרך שאדם רוצה לילך‬
‫מליו מוליכות אוחו‪ ,‬וסגיחין אוחז להשזא אבל לאחר מכא) נשרעיס‪ ,‬ססנו כחנוני הוה‬
‫שמניח ליקח אח אשר לו באמונה‪ .‬ומאמין בהם הרבה‪ .‬ואחר בך חוזר ותובע הכל‪.‬‬
‫וזד‪ .‬שאמר החנוני מקיף‪ .‬זה יצר הרע שמקיף לאדם מעט מעט כדי שימלא ספקו‪.‬‬
‫וכיון שנתמלא ספקו יצר לו וכל יד עסל ת ב ז א מ והפיגקס פתוחה‪ .‬זהו סינקסו‪.‬‬
‫;‬

‫שנכחב מר‪ .‬שעשח‪ .‬זהו שאומר חכתי גלמי ראו עיגיך‪ .‬חפיגקס פתוחה‪ .‬ומזומנת לכתוב‬
‫כל מעשיו של אדם‪ .‬פנקס‪ .‬היא טבלאות של גלהיפ‪ .‬ד( ומדרש איכח רבת• מוכיח‪.‬‬
‫דאפר ההוא‪ ,‬חזית כפילסאי הר סגקס דאית ביי‪ .‬ד׳ לןוחץ‪ .‬וכטסכת כלים שגימ‪,‬‬
‫ה(מיגקמ שיש כה בית קיבול שעוה‪ .‬והכי הוי אורחא דםילתא‪,,.‬ובתלמוד שגי לווהי‬
‫םינקם‪ .‬והיד כותבת‪ .‬כדכת׳ אבל אניד לך את הרשום בכתב אמת‪ .‬ובת׳ וביד כל‬
‫ארס יחחום ואמרו חכמים אעפ׳יי שגלרים וידועים הן לפני המקום נכתנין הן משעת‬
‫שטצר ארס‪ .‬כתובים לא נאמר אלא יכחבו‪ .‬ואומר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל‬
‫דרכיך‪ .‬ואוסר והנח מלאכי אלחים עולים ויורדימ בו‪ .‬ללמדך שני מלאכים סהלבץ‬
‫וםלוין לו לארם ביום‪ .‬ושני מלאכים אחרים סלויס לו בלילה‪ .‬אוחן שמהלכין עמז‬
‫ביום כותבין מה שעושה ביום‪ .‬ואותן שמהלכין עמו כלילת כותבין מת שעושה בלילה‪.‬‬
‫וכאיס ומעידין לפני הק׳ והנכאים םחזירין מלאכי המות הם הנכאין‪ .‬שסשתלהיס בחמתו‬
‫של הק> להסרע על עסק עבירות שהקימוהו והמתינו לו שמא יעשה תשובה‪.‬‬
‫משנתמלאת ספקו‪ ,‬ומחזירץ וםחבבין אותו חדיר‪ .‬כלומר אילו פירות מעשיהן של‬
‫רשעים שהן עונשין בעולם הזה‪ ,‬והק׳ פורע מהן כץ מדעתו כוי‪ .‬בץ מצה וחפץ בין‬
‫אינו חפץ כהגיוני שכוחנ על סינקסו ונפרע ס; חאדם לאחר מיכן‪ .‬וםחבכ עליו‬
‫תמיר ער שמוציא מסט כל אשראיותיו‪(! .‬בכל אשרי נבאי כעיא‪ .‬רצה מרעתו‪ .‬רצה‬

‫דאםרי תכל צפון' וכו• עיין ערוך ערך סעו־ אי‪ .‬שנא׳ הלא חיא כסוס עמדי )דברים ל״ג( ג( ח;*‬
‫ביו חסדו ובו׳ פסחים קייח ע״א‪ .‬תכין בםובתך לעני אלתיש כצ״ל )ת‪71‬לים ם״ח(‪ .‬אבל לא לפיירוב‬
‫המעשה כצזיל‪ .‬שנאי יקרא אל תשמים סעל כצ׳׳ל )תחליש ני(‪ .‬זח נשמתו יםל אדם ובו־ סנהדרי] ודא‬
‫ע״ב‪ .‬וי׳־ר פרשה י׳יד‪ .‬כי נם לא ידע האדם את עתו כדנים שנאחזים במצודה רעה )קהלת ס( כציל‪.‬‬
‫ואוסר אנה אלך מרוחך וגו׳ )התלים קל״ט( א‪ 0‬ללציס ד‪1.‬א ׳ליין זע׳ כצ״ל‪ .‬נ( בא לשמא ובר‬
‫שבח קיד ע‪-‬א יומא ל״ח ע־׳כ‪ .‬ע״ו נ״ה ע׳׳א‪ .‬גלמי ראו עיניך ונר )תהלים קל־ט(‪ .‬י( ומדרש איכה‬
‫רכתי וכר ליתא לשנינו‪ .‬ה( פינקס שיש בה כית קיכולישעוה וכר‪ ,‬עיין בלים פרק כ*ד משנת ד‪,‬‬
‫ובחלמוד שני לווחי פנקס שבח ק׳׳ד ע״ב אכל אניד לך את הרשום וי‪.‬ו׳ )דניאל יי(‪ .‬ו( כיד כל‬
‫אדם •חחוס בזדל )איוב ל״ז( עיי; חעגיח י׳׳א ע׳׳א‪ ,‬חגיגה ט׳׳ז ע״א חוהר ש׳ לך לך‪ ,‬ועיין ערןך‬
‫ערך סעד אי‪ .‬בי מלאכיו יצוח ‪ •fi‬וגו׳)חהלים צ*א(‪ .‬ואומר והנה מלאכי אלהים וני )בראשית כ״ח(‪.‬‬
‫ז( בכל אשרי נבאי בעי*!‪ ,‬לשון הגמרא פשחים קי־ג ע׳׳א כל אגב גכיא בעי ופירש״י ורשב־ס בל‬
‫דכר שצריך לכתוב שפר עליו כמן סלוה ואמנה גביא בעי כלומר עדיין הוא צריך לגבות ויש בו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪516‬‬
‫על כרתו‪ ,‬וכן הוא אומר במלאות ם‪0‬קו יצר לו‪ .‬ואומר ראכלו ס‪0‬וי דרכם וממועצותיהם‬
‫ישכעו‪ ,‬ואם תאמר עבירה יש לה גךן לאין לה פירות שנאמד אוי לרשע רע כנמול‬
‫יריו יעשה לו‪ .‬מ( כבר סירשנו באשה נקנית‪ .‬עבירה לה שיש סירות אם עושה מירות‬
‫אוכל פירוה‪ ,‬אבל קרן כולו קיים לעולם הדין‪ :‬ולצדיק אמרו כי טוב שנאסר יי טרי‬
‫םעלליהס יאכלו‪ :‬ויש להם על מה שיםמוכו‪ .‬אילו טעמים שאמרנו על כל אהתואהת‬
‫והדין דין אמה‪ .‬מה שק׳ דן‪ .‬דין אמה הוא שבדין נמרעין ממנו‪ .‬והכל מתוקן‬
‫לםעורה‪ .‬ס(מצאתי כתי‪ .‬אילו משניות שסתוקנות לסעודה ללמוד שמשם תצא כל‬
‫התלמוד‪ .‬ואינו דומה עיניין לכאן‪ .‬ועוד והלא שנינו *(התנאים מבלי עולם‪ .‬והוה ליה‬
‫•למינקט תלסוד‪ :‬ירא ויש להם על סד‪ ,‬שיםםוכו‪ .‬ויש לנבאין שהולכין לנכות טמון‬
‫ההנווני המקיף על מת שיסמכו על םירעון וה שהן נובים‪ .‬שהרי אינם נוכים לצרכם‬
‫אלא שליחות חנווני הם עושין ועליו הם סומכין‪ .‬שהוקיקס לכך‪ .‬והדין דין אמת כלומר‬
‫בדין־ הוא שינבה החנוונ! המקיף מעותיו מהן על יינו ששתו‪ .‬והכל מתוקן לסעודה‪.‬‬
‫כלומר מה שאינו יכול לנבוח מהם מעט מעט הוא מניח בידם ומייחד אותם לצורך‬
‫סעודה אחת שהוא עתיד לתקן ביום סלוני לקרוביו שיבואו אצלו ואז יצטרכו לו‪ .‬כך‬
‫הק׳ שולה שלוחיו לחזור ולמשפש על דרכי בני אדם זלנבזת הונותיהן בין םדעתם‬
‫בין שלא מדעתן‪ .‬ויש לחם לשלוחיו על סי שיסםוכו‪ .‬שחרי חפ סוסכים על חמקום‬
‫ששלחם על כך‪ .‬והדין רין אמח‪ .‬שבדין הם עושין והאמח עמחן‪ .‬וכל מותר פשעיו‬
‫סזומנין ומוצנעין ליום אהד שעתיד לבא עליהם דהיינו ליום הדין‪ :‬ודי משולם בר׳‬
‫קלונימום איש רוסי סי׳ לסעודה‪ .‬ליום המיתה‪ .‬כראמרינן לקמן סוף ארש למות‪ .‬הכל‬
‫למיתה הן עומדין‪ .‬שנאמר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע‪ .‬לסעודה‪ .‬זה‬
‫כינוי של מיתת‪ .‬מלמד שכל מתוקן למיתה‪ .‬ולמד‪ .‬נקרא שטה של מיתר‪ .‬סעודה ללמד‬
‫שכשנקראין בני אדם לסעודה כ( הכל נבנפין בפתח אחד‪ .‬אבל כשיושכין אין יושכין‬
‫בעירכוכייא אלא כל אחד ואחר לסי מה שהוא‪ .‬הכל לפי בכורו‪ .‬אף כשעת פטירתו‬
‫של אדם מקרה אחד לצדיק ולרשע‪ .‬ולעיניין כבוד‪ .‬לסוף נוטל כל אהד ואחד לפי‬
‫מעשיו‪ .‬כמד‪ .‬שנאשר בעדן נן אלהים הייח‪ .‬ואומר כי הלך האדש אל בית עלמו‪.‬‬
‫שלכל אחד ואחד עושה לו י‪.‬ק׳ מדור לס* בכורו‪ .‬כסו שמפורש כס׳ נן ערן‪ .‬שיסד‬
‫ר׳ יהושע כן לוי‪ .‬וזהו שאמרו מתוקן לסעודה לכל אחד ואחד בנן ערן יש לכבודו‪.‬‬
‫ד ש למותו‪ .‬באותה ששנינו בשבת בס־פ שואל‪ .‬בכל עת יהיו בנדיך לבנים‪ .‬וסי׳‬
‫יוחיו ל( חתנו של ר׳ מאיר םשום ר׳ מאיר שהקב׳׳ה עושה כמי שמזמין את הצדיקים‬
‫ואת הרשעים הללו בכנדים נקיים והללו בכנריס צואיס‪ .‬וחקי מזמין לחם ויושבין אילו‬
‫ואילו‪ .‬הללו אוכלים והללו רעיבים שנאמר לכן כה אמר אדני אלהיט הנה ענדי‬
‫יאכלו ואתם תרעכו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו ונוי‪:‬‬

‫ר׳ אלעזר כן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ‪ .‬ואם אין דרך‪.‬ארץ‬
‫אץ תורה‪ .‬אם אין חכמה אין יראה‪ .‬אס אין יראה אין חכמה‪ .‬אם‬

‫סורח‪ .‬וכ! הוא אומר כמלאות ספקו יצר •יו‪) ,‬איוכ ב(‪ .‬ואומר ויאכלו מפרי ידכם וט׳ )משלי *י(‪.‬‬
‫אוי לרשע וגז׳ כציל )ישעיה גי(‪ (n .‬בנד פירשט באשה נקנית וכו׳ קידושין מ׳ ע׳יא׳ ועיין אדר״נ‬
‫נו( מצאתי כתוב אילו משניות‬ ‫ס״מ‪ ,‬שנא׳ כי פרי סעלליהם יאכלו כצ״ל )ישעיה ג׳(‪.‬‬
‫שסתוקנוח וסעודה וכוי בן הביא העי־וך ערך סער א׳ כשם ר׳ םשולס ברכי קלינימגס שהביא המחבר‬
‫אחר כן ועיין בערוך שהאריך בזה‪ .‬י( התנאים מבלי עולם כצ׳׳ל סומה כ״ב ע׳יא‪ .‬כ( ה ‪ :‬ל נכנסין‬
‫בפתח אהד וכזי עיין שבח קנ״ב ע״א‪ .‬כסה שנא׳ בעדן נן אלתים הייח וכר כצ״ל )יתזקאל כ״ת(‪.‬‬
‫זאומר בי הולך האדס אל בית עולמו ו ט ׳ ) ק ה ל ח י״ב( בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגר )קהלת מ(‪.‬‬
‫ל( חחנו של ר׳ טאיר וכו׳ שבח קג׳׳ג ע׳׳א‪ .‬לכן כה אמר ה׳ אלהיס וט׳ )ישעיה ס״ה(‪ .‬ראשיח חבטה‬
‫יראת ה• )תחלים קי״א(‪ ,‬וכן היא >«‪0‬ר דור דעת ויראת ה׳ )ישעיה י׳א(‪ .‬אחר׳ הודיע אלהיט אותך‬
‫‪517‬‬ ‫סחזור דטרי‬

‫אין דעת אץ בינה‪ .‬ואם אין בינה אץ תת‪ .‬אס אץ קמח אץ תורה‪ .‬אם אץ‬
‫תורה אין קמח‪:‬‬

‫אם אין תורה אץ דרך ארץ‪ ,‬אץ שום אדם שבקי יסד‪ .‬בדרך ארץ ותרנות וסנהנ‬
‫כל דבר אלא א״כ לסד תורה שבכללה של תורה הוא מוצא כל עינייני חכםות‬
‫ומשלות כל דנר‪ .‬ואיך יתנהג‪ .‬ואם אץ דרך ארץ אין תורה‪ ,‬שאם אין תרבות לאדם‬
‫לנהג כשורה אין תורתו מועלת לו כלום ואינה מתקיימת בידו‪ .‬ד ‪ p‬א ‪ p‬נורטודא כי‪.‬‬
‫שהתודה מלמדתו תרבות‪ .‬כגון הילכות מסכת דרך ארץ‪ .‬אס אין יראה אין חכמה‪.‬‬
‫וכן הוא אומר ראשית חכמה יראת הי‪ ,‬דכיון דאיגו ירא הם איגו גסגע מעבירה‪ .‬וכיון‬
‫שאיט גמגע מעבירה נמצא שאיגוחכס‪ .‬ואם אץ הכמה אין יראה‪ .‬וכן הוא אומררוה‬
‫דעת דראת הי‪ .‬שביון שאינו עמוק בחכמה אינו יודע להבין ולםששש ביראת שמיס‪.‬‬
‫אם אין רעח אין בינה‪ .‬וכן חוא אומר אחרי הודיע אלהיט אוחך את כל זאת אין‬
‫נכון ותכמ כמוך‪ .‬ואמ אין בינה אין דעת‪ .‬וכן הוא אומר אז תבין יראת ח׳ ודעת‬
‫אלהיס תמצא‪ ,‬ואוסר לרעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה‪ .‬אס אין רעת‪ .‬סד‪ .‬שלומר‬
‫מרבו קרי דעת‪ .‬ומה שמבין מלבו קרי כינה‪ .‬אס אין דעת‪ .‬כלומר אמ לא לסר סשי‬
‫השמועה‪ .‬אין לו בינה‪ .‬אין לו בינת הלב כדברי הורה‪ .‬שמת יבין בלבו מאחר שלא‬
‫שמע כלום‪ .‬ואם אין בינה‪ .‬ואם אין לו בינת הלב להבין ולעשות סברא מלכו‬
‫ולהוסיף על שמועתו‪ .‬אין דעת‪ .‬כלומר מה יתרץ לו ככל מה שלמד שהרי אינו יכול‬
‫לעםוד בה אם לא יוסיף על מה ששמע‪ :‬אם אין קמה‪ .‬להם‪ .‬אץ תורה‪ .‬מ( שאם‬
‫אין לו לאדם סד‪ .‬יאכל איגו יכול לעסוק בחורה הואיל והייו תלוים לו םגגד‪ .‬ממעשה‬
‫ר ד וריקא‪ .‬שהיח סמוך אסלטיר‪ .‬במנחות‪ .‬ובשקלים‪ .‬לפיכך יעסוק באומנות ובסחורה‬
‫עם הליםוד‪ .‬ואם אין חורה אין קמח‪ .‬דכת׳ אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד‪.‬‬
‫ומידותיה של וצרה כך הן‪ .‬מכלל הן אהה שוסע לאו‪ .‬ומכלל לאו אתה שומע הן‪.‬‬
‫ואומר הכסיל הבק את ידיו ואכל אח בשרו‪ .‬שכשעה שהן)עסוקים( ]מפשיקין[ מלעסוק‬
‫כמלאכה‪) .‬סוסו אוכל את כשרו שמתחכך ומתחוםף בעצמו מהמת צערו‪ .‬ואית דנרסי‬
‫היש הורה יש קמה‪ .‬כזכות התורה‪ .‬והיא היא למי ראות העץ‪ .‬מכלל דאין תורה אין‬
‫קמה‪ .‬ובזה תוזהי איגשי‪ .‬והא מעשים ככל יום אשר ישיליו אהלים לשודדימ‪ .‬ואיגן‬
‫בני הורה‪ .‬לאשר הביא אלוה בידו‪ .‬וםילי דכדי ניגהו‪ .‬לפי שאץ בידיגו שלות רשעים ‪:‬‬

‫הוא היה אומר בל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה‪ .‬לאילן שענפיו‬
‫מרובין ושרשיו מעופדן והרוח בא ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר‬
‫והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חרירים במדבר ארץ‬
‫מלחה לא תשב‪ .‬אבל כל שמעשיו מרובים מתכמתו למה הוא דומה ל א ל ן‬
‫שענפיו מעוטין ושרשיו מרובים שאפילו‪ .‬כל חרוחות שבעולם באוח ומנשבות‬
‫בו אין מזיזות אותו ממקומו‪ ..‬שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל‬
‫ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עליהו רענן ובשנת בצרת לא‬
‫לא ידאנ ולא ימיש מעשות פרי‪:‬‬

‫וגר )בראשית ם*א(‪ .‬אז תכין יראת ה׳ )מ׳םלי בי( לדעח חכמה ומוסר וגר )שם אי(‪ (9 .‬שאס אין‬
‫לו לאדם מ ח וכר כג׳יל ממעשח ד ר וריקא שחיה סמוך אםלסיר מ ד ל עיין מנחות קיר ע״א‪.‬‬
‫ושקלים י*ג ע״א‪ .‬דבתיב אורך ימים בימינה וגר )משל• ני( ואומר הכסיל חבק את ידיו וגו׳ )קהלת‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪518‬‬
‫שחכמתו מרובה ממעשיו‪ .‬שאינו טקיימ כל מה שהוא לוטי‪ .‬ושרמזיו מעוטץ‪.‬‬
‫המעשה הוא תולה כשרשים‪ .‬מפני שהן עיקר‪ .‬כאותמ שאמרנו למעלה‬
‫ולא המדרש הוא עיקר אלא המעשה‪ .‬חכמתו והו ענפי האילן‪ .‬והרות כאת ועוקרחו‬
‫והופכחו על פניו‪ .‬שמאחר ששרשיו מעוטין אינו יכול לעמוד לפני הרוח‪ .‬וכאן נמי‬
‫שאף הכמתו אינה מתקיימח‪ .‬דהו«יל ונוול וחומס ואינו מקיים מה שהוא לומד נעקר‬
‫מן העולם‪ .‬שנאמר והיה כערער בערבה‪ .‬אוחו שאינו בוטח בהק ואינו מקייס מעותיו‪.‬‬
‫הרי הוא כאילו יהירי ומקולל העומד בערבה בארץ צייה ושממה‪ .‬שלא נעבדה סעולס‬
‫שאין דרך אילנות להיות שם אלא הוא יהירי נדל שם‪ .‬ולא יראה כי יבא טוב‪ .‬אותו‬
‫אילן כשיבא טוב לשאר אילנות הוא לא יראנו‪ .‬שלא נעבד מעולם ולא נעדר‪ .‬ולא‬
‫מקושקש כ( כעיניין קשקושי ואברו״ אילנא אלא שכן הדירים במדבר‪ .‬בארץ מלחה‬
‫לא תשב‪ .‬ועצמי הרה מני חרב‪ .‬צייה והריבה‪ .‬ובן הדירים לשון יבש‪ .‬ארץ מלחה‪.‬‬
‫כלומר הרי הוא עומד שמ כאילו עומד בקיקע שהיא מלוחה במלח שלא יתיישב‬
‫לעולם‪ ,‬רכל קרקע שורקו עליה מלח אינה מתיישבת לעולם בזרעים‪ .‬לס* שהמלח‬
‫מכלה הזרעים‪ .‬לא תשב‪ :‬ארץ נושבת שאינו נעברת לעולם‪ .‬ערער‪ .‬לשון ערירים‬
‫ימותו‪ .‬בלא וולד‪ .‬שולטא‪ .‬שהכת׳ מבשרן שלא ישאר נין ונכר‪ .‬ואין לך קילקול נתל‬
‫מזה‪ .‬אי נסי לשון חורבה וששה‪ ,‬שנסתר בניין ביתו‪ .‬כסו המות בבל הרחבה ערער‬
‫תתערער‪ :‬וכל שמעשיו מרובין‪ .‬תן מעשיו שמעמידין אותו בעולם‪ .‬שעושה מצות‬
‫יותר ממה שלמד‪ .‬נושבות לשון משיב הדוח‪ .‬וישב אותם אבדם‪ .‬ואית דנרםי נושפות‪.‬‬
‫כמו נשפת ברוחך‪ .‬נושבות‪ .‬רוחות‪ .‬ס(לשון נקבה כסו והרוח תשוב אל האלהים אשר‬
‫נתנה‪ .‬ופעמים לשון וכר‪ .‬ויגע בארבע סנות חבית‪ .‬ע(ויצא הרוח‪ .‬רוחו של נכות‪:‬‬
‫ועל יובל‪ .‬יבלי מימ ונהרות‪ .‬לעיל מיניח כח׳ ברוך הנכר אשר יבטח בהי‪ .‬ישלח‪.‬‬
‫מתפשט‪ .‬אשםנם‪ .‬לא ירא כי יבא חם‪ .‬כשבא ההום הוא עומד כנגדו כמי שאינו‪.‬‬
‫ואינו רואהו‪ .‬שלא ייבש מפניו‪ .‬שהמים אשר חחתיו מרטיבין אותו וכל שער‪ .‬עלהו‬
‫רענן לח‪ .‬כסו דשנים ורעננים יהיו‪ .‬ובשנת בצורת לא יראנ‪ .‬שנת רעבון‪ ,‬שהנשמים‬
‫כלים ומבצרים מן העולם אע׳ס שיש חורב בעולם ששאר אילנות סירותיהן כלץ‪ .‬לא ידאנ‬
‫ולא ימיש‪ .‬ולא יסיר מעשות פרי‪ .‬מסג׳ שהמים שהוא שתול עליהן גוחגין בו ליחלוחיח‪.‬‬

‫ר׳ אלעזר חםמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן נופי הלכות תקופות‬
‫וגימטרייאות פרפראות לחבמח‪ :‬ר׳ חנניא פר׳‪:‬‬
‫ר׳ אלעזר חםמא‪ .‬פירשו רבותיגו בירושלמי‪ .‬שיצא לעיירות ושאלו ממגו הלכות ולא‬
‫ידע להשיבם‪ .‬והזר לעירו ולמד הרבה והיו קורין לו חםמא על שם שחור‬
‫ונתאמץ ונעשה חסום באומנותו‪ .‬כסו מס‪ *:‬פ( שצריך לחסמן‪ .‬דרעסים‪ .‬במסכת ביצה‪.‬‬

‫די( כצ׳׳ל‪ .‬והיה כערער בערבה וגר )ירמיה י״ז(‪ .‬והיה כעץ ‪#‬זתזל וגוי )שם( נ( כעני! קשקושי‬
‫ואברויי אילנא‪ ,‬מ׳׳ק ג׳ ע״א ועצמי חרה מני חרב ')איוב ל׳(‪ .‬לשון ערירים ימותו )ויקרא כי(‪ ,‬כמו‬
‫חסות בכל הרחבה ערער תתערער כצ״ל )ירמיה ג״א(‪ .‬יישב איחש אברט )בראשית ט׳׳ו( כסו נשפת‬
‫ברוחך )שמות ט׳׳ו(‪ .‬ס( לשון נקבה כמו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה )קהלת י״ב(‪ ,‬ושעמים‬
‫לשון זכר ויגע בארבע פנות הכיח וגו׳ )איוב אי( כצ׳׳ל‪ .‬ע( ויצא הרוח )מלכים א׳ כ״ב( רוחו של‬
‫נכות כצ׳׳ל עיין שבת קמ״ט ע״ב‪ .‬סנהדרין ש״ט ע״א‪ ,‬ושם ק״ב ע׳׳ב‪ ,‬ולכאורה קשה דמביא ראיה דרות‬
‫שעמים הוא לשון נקבה מקרא והדוח תשוב ונוי ופעמים הוא לשון זכר מקרא‪ ,‬ויגע‪ ,‬ויצא‪ .‬חלא‬
‫מרי׳שא דקרא דויגע היה יכול להוכית שהוא ג׳׳כ לשון נקבה דהרי כתיב שם והנה רות נדולה כאת‬
‫מעבר המדבר ויגע בארבע פנוח הבית וגו׳ הרי זכר ונקבה‪ ,‬וכן הוכיח רשי׳י בפירושו על התורה‬
‫שרשה וישלח שמוק ט׳ ו ד ל וכן רוח והנה רות גדולה באה הרי לשון נקבה‪ ,‬ויגע בארבע פגות‬
‫הביר‪ ,‬הרי לשו; זכר ע׳׳ש שהביא עוד מפסוק )מלכים א׳ י׳׳ט( ורוח גדולח וחזק וגו׳ ועיין במזרחי‬
‫ורבדיו שם דהוקים‪ .‬במו דשנים ורעננים יהיו )חהליס ןר׳ב(‪ .‬על שם שחזר וכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬פ( שצריך‬
 ‫‪519‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫וכן ד^שון בויקרא רבה בסדר אחרי מות בםרשח ראשונה ר׳ אלעזר חסמא אזל לחד‬
‫אתר‪ .‬אסרו ליה הכיס ר׳ לסיסרס על שסע‪ .‬אסר להו לאו‪ .‬אסרי ליה הכיס ר׳‬
‫לםיקדב קדם תיבותא‪ .‬אסר להו לאו‪ .‬אסרו ליה על סנן צוותין לך ר‪) .‬נחכרםסו(‬
‫]נתכרכמו[ םניו והלך אצל ר׳ עקיבא רבו‪ .‬אמד לו לסה םניך תולניות‪ .‬תני לית‬
‫עובדא‪ .‬א״ל צבי ר דיילף‪ .‬א־ל אץ‪ .‬אלפיה‪ .‬לבתר זימנא אזל לההיא אתר‪ .‬אמרין‬
‫ליה הנים ר־ לטיסרס‪ .‬אסר לוע אין‪ .‬לםיקרב‪ .‬אסר להו אץ‪ .‬אסרין ליה הא הסיס‬
‫די אלעזר‪ .‬והוו קרוו ליה ר אלעור תסמא‪ .‬לשץ צ( משניטל החיסום דסכין‪ :‬קינץ‪,‬‬
‫כנץ ק(האשה שאמרה הרי עלי קן במסכת יומא‪ .‬יבזכחים ס׳ חטאת העוף‪ ,‬וכסה‬
‫הלכות יש במסכת קינים שאינו יכול לעשור על עיקרן‪ .‬וכן סתתי נידה‪ ,‬ל( נדה‬
‫שאבדה פתחה‪ .‬זמן ראייתה‪ .‬ואפרה יום אהד טמא ראיתי‪ .‬שני ימים טמאים ראיתי‪.‬‬
‫ואינה יודעת אס ביםי נידחה‪ .‬אפ בייא יופ שבין נירה לנידה‪ .‬הן הן‪ .‬הן הנה‪ .‬אותם‬
‫שני דברים‪ .‬נוסי תלכות‪ .‬עיקר הלכות למשה מסיני היאך תוכל עוד למצוא סתתיה‪,‬‬
‫שתטהר לבעלת‪ .‬דעכשיו כל ראיותית אנו םסשקין בנידות וזכות‪ .‬והרי אנו מטילין‬
‫עליה חומר נידה והומר זכה‪ .‬כדמשורש במסכת נדה‪ .‬ובססבת ערכין‪ .‬ושם אנו ססרשין‬
‫אימתי היא ראוייה לבעלה‪ .‬שיש להזר לנדה של י־ה יום‪ .‬כיצד‪ .‬כשהיא רואה פעם‬
‫ראשונה היא טמאה כל ז׳ ימים‪ .‬אם חזרה וראתה או לא חזרה וראתה בל תוך ז׳‪.‬‬
‫טובלת אור לשמיני ומשמשת עם בעלח בל י־א יום‪ .‬שלאחר אותפ ד ימים ראתה‬
‫יום אחד‪ .‬שמםתנת יום אחר חוץ מאותו יום שאינת משמשת מיטתה‪ .‬ואם לא ראתה‬
‫יום ד&חרת טובלת לערב ומשמשת טיטתח‪ .‬ואם חזרת יום חמחרת שומרת עוד יום‬
‫אחד לשניהמ‪ .‬ואמ לא ראתח טובלת לערב ומשמשת‪ .‬וכל אותו ומן של אותם‬
‫ראיוח קרוייח זבח קטנח‪ .‬ואינח צריכח לחביא קרבן וחזרה וראתח יום שלישי צריכה‬
‫לישב ז׳ נקיים‪ .‬חוץ מיום שראתח בו‪ .‬ובוםן שבית חםקדש צריכח להביא קרבן‪.‬‬
‫ואור ליום שמיני טובלת ומשמשת‪ .‬ודץ זה נוהנ כייא יוס שלאחר ז׳ ימים של‬
‫ראייה ראשונה‪ .‬אחד כחחילח יום‪ .‬אחר בסוסו‪ .‬אחד באמצעיתו ומשעמדה ז׳ נקיים‬
‫אם ראתה אחרי כן חוזרת להיות נידה‪ .‬והזר הדין‪ :‬תקזםוה‪ .‬היא הילוך החמה‪ .‬היא‬
‫םקפת את העולם בזמניה‪ .‬וכסה אריכוה הימים והלילות וקוצר שלהן‪ .‬וניסן ותשרי‬
‫נושקין וח את זד‪ ,‬שהלילות והימים שוין‪ :‬וניםטריא‪ .‬דרישת חשבון קרוי נוטריקון‬
‫בלשון ייוני‪ .‬שאדם יורע להשב סיםני תאותיות עד שאין הפה יכולה לדבר‪ .‬כדרך‬
‫שהייונים עושין‪ .‬כדםסורש בסידור רכ סעדיה נאון של ספר יצירה‪ .‬וקורץ אותו אומות‬
‫העולם אבק‪ .‬והכץ הוא בספר יצירה‪ .‬שתים עשרת פשוטות הן‪ .‬הוד‪ .‬הטי‪ .‬לן‪ .‬סע‪.‬‬
‫צק‪ ,‬צרפן הקקן‪ .‬שקלן והשיין‪ .‬כיצד צרפן‪ .‬שתים אבנים בונות שנים בתים‪ ,‬שלש‬
‫בונות ששה‪ .‬ארבע בונות עשרים וארבעה‪ .‬חמש בונות קיכ‪ .‬שש בונות שבע מאות‬
‫ועשרים‪ .‬סיבאן ואילך צא והשוב מה שאין הסה יכולה לדבר ואין אוזן יכולה לשמוע‪.‬‬
‫וסוף דבר באותיות ענל או באדם מונין ובונין עסהס‪ .‬ואיברי להו‪ .‬בך נ׳יל ניםטרייא‪.‬‬
‫אבל אני קיבלתי הן הנה טעמי הוצרה החלויין בחשבון תאותיות‪ .‬כנון רדו שמה‪.‬‬
‫שנדמו להם שעתידין לעמוד במצרים כמניין רדיו‪ .‬בזאית יבא אהרן רמז שעתיד בית‬
‫ראשון לעמוד די מאוח ועשר שניס‪ .‬ם(ציציח‪ .‬עס ח׳ חוטץ וה׳ קשרים כמניין כל‬

‫לחסמן־ ביצה ל׳־ד ע־א‪ .‬נתכרכמו פניו וכו‪ -‬כ‪1‬׳>ל‪ ,‬ועיי! ט ו דש וי*ד טכ״נ‪ .‬וטררש שיר השירים ‪*11‬ב‪.‬‬
‫ועיין ערוך ערך חכם״ תני ליה עובדא כציל‪ .‬ל( סשביטל תחיסום כלים פי״נ סשנה די‪ .‬ק( האשח‬
‫שאמרח וכו׳ זבחים ם׳׳ז ע״ב! קנים פ*ג משנה ד‪ .‬ר{ נדת שאבדה פתחה וכו׳ עיין נדה כיס ע*ב‪,‬‬
‫ושט ע״ב ע‪-‬ב״ וערכין ח׳ ע*א‪ ,‬ע׳כ זע׳רש״* שם‪ .‬שש מ ט מ וכני כצ״ל‪ .‬פ( ציצית עט ח׳ חוטין‪.‬‬
‫וטי עיין מנחות מ״ב ע׳״כ‪ ,‬וכפירשיי ר״ת שקולה וכו׳ ועיין שס ל״ס ע״א חוס׳ ר״ת לא יפחות וכר‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪520‬‬

‫הסצוח תריינ‪ .‬ירא״ת הי‪ .‬תור״ה‪ .‬שוין בחשבונן‪ .‬ויראת עם ותורה וי־יי חריינ‪ .‬ח(יצחק‪.‬‬
‫יוד לי׳ נסיונות‪ .‬לצי שנת ילדתו שרה‪ .‬לה׳ נמול‪ .‬לק׳ לאברים נולד‪ .‬ובםםורשים‬
‫בחנחוסא‪ .‬ברית‪ .‬הסר אהד מתרי־נ‪ .‬ותורה הסר שנים‪ ,‬דכיון שנימול בבריתו לא נחסר‬
‫אלא ׳לקיים מניין המצות שעולה ברית‪ .‬תרייב‪ .‬ותורת צריכה לחעםיד על ב׳ דברים‬
‫נסילות חסדם ועבודה‪ .‬והרבה כאילו‪ :‬סרסראות לחכמה‪ .‬אני שמעתי סביאץ את‬
‫האד‪ 6‬לידי הכסה‪ .‬א(לשון סרםרת השת‪ .‬בס׳ כיצד מברכ־ן‪ ,‬הוא דבר הממשיך את‬
‫חלב ונריר אח האוכל‪ .‬ורב נתן הבבלי שסידר את הערוך סי׳ לשון פוטירין האסור‬
‫כאבדה‪ .‬עין בנר ארנמן‪ ,‬כלוסר חכשיט‪ .‬ונראין דבריו שנאה לחכם להיות יודע מדבר‬
‫בהם‪ .‬ואעס׳י שאינן הלכות‪ .‬לסי שנו היא חכמה ובינה שחיא לעינייחעמים‪ ,‬והרי‬
‫‪.‬כת׳ ושמרתם• ועשיתם )אותם( כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני )כל( העמים‪ .‬ואסרינן‬
‫נ( איזהו הכסה וכינה שהיא לעיני רעשים הוי אומר זו חישוב תקופות ומזלות‪ .‬ובלשון‬
‫ערבי קרוי סירסאורא‪ .‬ואני הכותכ תמה עלה דההיא דאמרינן' רכל היודע לחשב‬
‫בתקופות ומזלות ואינו מהשב עליו הכת׳ אומר ואת פעל ה־ לא יביטו ומעשה ידיו‬
‫לא ראו‪ .‬והא אמרו הכםים‪ .‬נ( מניין שאין שואלין בכלדייס‪ .‬שנאמר תמים תהיה עם‬
‫ה׳ אלחיך‪ ,‬ואיני יודע אס שאלה הזא יאסור‪ .‬הא חישוב בעלמא מותר‪ .‬דמאי הכמה‬
‫לעיני העמים איכא בחישוב נרירתא‪:‬‬

‫פרק רביעי‪.‬‬
‫ויקהל‪.‬‬ ‫בשלה‪,‬‬ ‫וירא מקץ‪.‬‬ ‫חכז‪.‬‬

‫בן זומא אומר איזחו חכם חלומד מכל אדם‪ .‬שגאמ׳ מבל מלמדי חשכלתי‬
‫כי עדותיך שיחה לי‪ :‬איזח גיבור הכובש את יצרו‪ .‬שנאמ׳ טוב‬
‫ארך אפים מגמר ומשל ברוחו מלכד עיר‪ :‬איזה עשיר חשמח בחלקו שנאי‬
‫יניע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך‪ .‬אשריך בעולם חזח וטוב לך לעולם‬
‫הבא‪ :‬איזהו מכובד המכבד את הבריות שנא׳ כי מכבדי אכבד ובזי יקלו‪:‬‬
‫ק וומא‪ .‬זהו שמעין בן זומא הבית של שמעון בן עזאי ד( שנכנס עסו לפרדס‪.‬‬
‫הכיריהם של שמעון הודמני‪ ,‬ושמעץ כן ננס‪ .‬וכדי שלא תחלשו זח נזה קורץ‬
‫אותם בשם אביהם כלשון קצרח ושמעון חתיםנ׳ על שש מקומו חמנת‪ ,‬כרכתי שסשץ‬
‫התן התמני‪ .‬ועוד לפי שנפטרו בילדותן קודם שנשמנו ולא באו לכלל אנשים‪ .‬לא‬
‫נקראו ר׳‪ .‬וקראש על שם אב*ד&‪ ,‬כמו שסירשו חכמים כפיא דפנהדרין‪ .‬ה(היושבץ‬
‫לפני הכמיס שמעון בן עזא׳ ושמעון בן זומא‪ .‬כשנפטרו עריץ היו יושבין לפני‬
‫הכמים על הקרקע כדרך התלשידיס היושבין לפני רכן‪ .‬ועור שנינו הורו כייד‪ ,‬וידע‬

‫ם( יצחק׳ יוד לי׳ נםיונות כן הוא כפדר׳׳א פיק ל״ב‪ .‬וכמדרם בט״י םי״ת‪ ,‬ובתנתומא פרשת קדח‪.‬‬
‫ועיין בבר״ר פי־ישה נ״ג דשם איתא יו״ר עשרה כנגד עשרת הדברות וכוי‪ .‬ועיין בחנחומא פרשה‬
‫שמות אות ד׳ ע״ש‪ .‬א( לשון פרפרת הפת וביי ברבות מ״ב ע״א ועיין רש״י שם‪ .‬ופסחים קי״ד ע׳׳א‪,‬‬
‫ועיין ערוך ערך פרפריות‪ .‬והרי כתיב ושמרתם ועשיתם כי היא תבמתכס ובינתכם לעיני‪ .‬תעמיס וכו׳‬
‫כצ׳׳ל‪ .‬ג( א־זהו הכמה ובעת וכר שכת זךה ע״א‪ .‬עליו הכתוב אומר ‪ f.m‬פעל ה׳ לא יביטו ומעשה‬
‫ידיו לא ראו כצ״ל )ישעיה הי(‪ .‬נ( מנין שאין שואלי! םסהים קי־׳ג ע־׳כ‪ .‬תמי‪ £‬תהיה" עם ה׳ אלהיך‬
‫)דברים י״ח(‪ .‬מכל מלמדי תשכלתי ונר )חה‪-‬יים קי׳׳ט(‪ .‬טוכ א י ך אפים וגר )משלי ט״ו‪ •1‬יגזע כפיך כי‬
‫‪1‬‬
‫חאכי ונו׳ )חהלים קב״ח(‪ .‬כי מכבדי אככדונו׳ )שמואל א׳ בי(‪ .‬ל‪ 1‬שנכנס עמו לפרדס חגיגה י יד‬
‫עיב׳ שמשו! חתן התמני )שופטים ט״ו‪ .‬ה( היושכין לפג* חכמים ‪1‬כו׳ עיין סנחדרין <‪ r‬ע*כ‪.‬‬
‫‪521‬‬ ‫מחזור וימה‬
‫היושבין אחד מהן שטעו‪ .‬או תלמיד הראוי להורה ו(כנון שטעץ הראוי ושסעץ בן‬
‫זומא‪ .‬למדנו כשנסטיו עדיין לא נסמכו ולא הושיבום בישיבה‪ .‬וסכללן אתה למד‬
‫כשמעון כן ננס‪ ,‬וראייה לדבריי ז(סעשה וביק בן זכאי בעוקצי תאנים‪ .‬והוא היה רבן‬
‫יוחנן בן זכאי אלא שהיה תלמיד יושב לפני רבו‪ .‬כמו שםירשנו למעלה‪ :‬הלמד מכל‬
‫אדמ‪ .‬ואסי׳ מן חקטן ממנו‪ .‬בשנים ובחכמה‪ .‬טניון שאמר לו דנר טעס לא יבוש‬
‫מלקבלו ממנו‪ .‬ולא יבוז לדבריו‪ .‬שנאמר על דור סלך ישראל‪ .‬מכל מלמדי השכלתי‪.‬‬
‫כל אדם שבא ללמריני הייתי משכיל ושומע לדבריו‪ .‬ואץ סיום תסקרא כתוב במשנה‪.‬‬
‫יכי עידוחיך שיחה לי‪ .‬כלומר במקום ששאר בני אדם םט״לין ומשיחין כדברי שתוק‬
‫אני משית ומטייל בדברי תורחך כל חיום‪ .‬ודאטרי׳ לקמן כל חלוסר פן חקטניס כוי‪.‬‬
‫תלמידים קטנים שלא שימשו כל צורכם ואינן מכינין בטעמי חדבריס‪ :‬ר‪.‬טנ;ש את‬
‫יצרו‪ .‬ואינו חולך אחרי תאוחו ושרירות לכו‪ .‬טוב ארך אסים מגיבור‪ .‬מי שהוא מאריך‬
‫אמיו ושותק ואינו ממהר להגקם בשעת כעסו אלא ממתין וסצםה עד לאורך ימים‪.‬‬
‫טוב הוא דיטח כזהו מנה ד״גימר ומושל כרוחו‪ .‬שאינו הולך אחרי יצר תרע שלו‬
‫אל״א ט ב ש כעסו ואעיס שהגיע למקום שיכול להנקמ ויצרו אומר להנקס‪ .‬טוב הוא‬
‫סניבור ומלוכד עיר‪ :‬איזה עשיר‪ ,‬איזה אדם נקרא‪.‬עשיר‪ .‬השמח בחלקו‪ .‬שהוא שסה‬
‫במה שה־ מזמין לו‪ .‬בין ברב בין במעט‪ .‬ואינו רודף אהד העושר לאסוף ולכנוס‪.‬‬
‫שנאמר יניע כסיך כי תאכל‪ .‬כלומר כשתאכל יניע כפיך ולא ררסת אחרי הגזל והעושק‬
‫לאסוף ולכנוס‪ .‬אשריך בעולם חוח‪ .‬שלא נצרכת לכריות‪ .‬וטוב לך לעולם הבא‪ .‬על‬
‫שאין לך חמס בכסך‪ .‬ואין לך שאין רודף אחי חמם ונזל אלא א׳יכ שמח בחלקו‪.‬‬
‫ועוד אפי׳ עשיר ועצב בחלקו אין לו יתרון והגאה בעושרו‪ .‬וכל ‪,‬שכן אם עני הוא‬
‫ןד‪.‬לא מתרעם על מדותיי של הק׳ שאין לו טובה לא בעולם הוד‪ .‬ולא לעולס תנא‪.‬‬
‫בעולם הוה שהרי עני חוא‪ .‬ולעולם הבא‪ .‬םה לו להשתכר בעניותו‪ .‬שהרי ראוי‬
‫להתכפר מעוונותיו והיה לו לקבלו מאהבה והוא מתרעם על מידותיו של הק׳‪ .‬המכבד‬
‫את הכריות‪ .‬שמחוך שהוא מכבדם אף י־‪,‬ן מכבדין אותו‪ .‬כי מככרי אכבד‪ .‬כך אמר‬
‫חקי על בני עלי‪ .‬ואף אחד‪ ,‬לך ולמד ממידותיו‪ .‬וככר מכבדץ‪ .‬כדי שיככרוך אף הם‪.‬‬
‫ובור‪ .‬והכורם אותי‪ .‬יקלו‪ .‬חבואם הרפה וקלון‪:‬‬

‫בן עזאי אומר הוי רץ למעוה קלה ובורח מן העכירה שמעוה גוררת מצוח‬
‫ועבירה גוררת עבירה‪ .‬ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה‪.‬־‬
‫הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך‬
‫אדם שאץ לו שעה‪ .‬ואין לך דבר שאין לו מקומ‪ :‬ר׳לויטס איש יבנה אומר‬
‫מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה‪:‬‬
‫הוי רץ למצוד‪ .‬קלה‪ ,‬אפי׳ מצוד‪ .‬הנראית בעיניך קלה הוי רץ ורודף לקיימה‪ .‬ובורח‬
‫סן העכירה‪ .‬אפיי עבירה הנראית בעיניך קלה‪ .‬חוי בורח והתרחק מפנה‪ .‬שמצור‪.‬‬
‫נוררת מצור‪ ..‬שעל ידי שהוא עוסק במצוד‪ ,‬קלה סוף בא לידי חמורה‪ ,‬ועבירה גוררת‬
‫עבירה‪ .‬א( שגו רבותינו‪ .‬עבירה קלה שאדם עובר ואינו דואב עליה‪ .‬סוף בא ש ת א‬

‫ו( כגון שמעון וכוי הודיות כי ע׳י‪ [t .‬מעשה ובדק כן זכאי וכו׳ סנה רדי] מ־ ע׳׳א‪ ,‬ומ״א ע׳׳כ‪ ,‬שנא׳‬
‫יגיע בפיך כי תאבל )חהלים קכ״ת(‪ .‬וכל שכן אס עני הוא כצ׳יל‪ -‬לא בעודדו וכו׳ כצ׳׳ל כ׳ םככדי‬
‫אכבד וגוי )שמואל א׳ ב•{‪ .‬שעל ירי וכו׳ כצ׳׳ל‪ (fi .‬שנו רבותינו עבירה קלה וכר ארר׳׳נ סוף סכ׳־ה‬
‫וו״ל אס עשית מצות אתת ואין אתה דואג ממנת מאותה מצוה סון! שהיא גוררת מצות הרבח‪,‬‬
‫העובר עבירה אהת ואינו דואג מאותה עבירה סו!* שהיא גוררת עבירות הרבה‪ ,‬שממה וכר וליתא‬
‫לתיבת קלה‪ .‬ועיין ספרי פ׳ שלח‪ ,‬ובמדרש הנתוםא פ׳ ויקרא שנו רבותיגו מצוה טרדת מצוה ועבירח‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪522‬‬
‫נוררתו לידי עבירה המורד‪ .‬הימינה‪ .‬כסו שפירשו רבותיי בלפני אידיהן‪ .‬אשרי האיש‬
‫אשר לא הלך ונוי ואסר ר׳ שמעק כן פזי‪ .‬נ( וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד‪.‬‬
‫ומאחר שלא עמד מהיכן ישב‪ .‬ומאחר שלא ישב מהיכן לץ‪ .‬אלא לומר לך שאם‬
‫הלך סופו לעמוד‪ .‬ואמ עמר סופו לישב‪ .‬ואס ישב סופו להתלוצץ‪ .‬שכך דרכו של‬
‫יצר הרע‪ .‬נ( היום אומר לו עשר‪ .‬כך‪ .‬ולמחר עשה כך‪ .‬עד שעובי ע״ז‪ .‬כמו ששנינו‬
‫בסשנח ר׳ נחן‪ .‬ונשבה ס׳ האורנ‪ .‬הוי שעבירה נוררת עבירה‪ .‬ששכר מנוה מצוה‪.‬‬
‫אם תקיים מצור‪ .‬קלה‪ .‬והו שכר מצוד‪ ..‬שתנרור על ירח סצוח אחי־ת נדולת הימנה‪,‬‬
‫ונמצאת מקבל שכר חרבה על טלם‪ .‬ושכר עבירה הקלה היא נוררת לך עבירה אהדת‬
‫חמרה‪ .‬שמתוך שהקלה את ראשך נאחת סוף אתה טיקל נאהרה חמורה הימנה‪.‬‬
‫ומודרך סן העולם‪ ,‬שכך שנינו עבר עבירה אחת אל ידאנ לאותח עבירת נ ל נ ד שלא‬
‫מביאתו לידי חמורה ממני‪ ..‬עשה מצוד‪ .‬אחת אל ישנית לאותה מצור‪ .‬בלבד‪ .‬שלסוף‬
‫מביאתו לירי מצוד‪ .‬אחרת‪ .‬אל תהי בז לכל אדם‪ .‬בז‪ .‬מכזח‪ .‬שנו רבותינו ד(משומ‬
‫שנאמר בז לדבר יחבל לו‪ .‬ומחו יחבל לו‪ .‬עוד יניע ומן שחוא מיצר‪ .‬כסו שאחזוחו‬
‫חבלים לסוצאין ולמובאץ‪) .‬א( שא דולור שרא סור לוי ב׳‪ ,‬לבל ארס‪ .‬לשום אדמ‪.‬‬
‫אל חחי מבור‪ .‬אפילו לקל שבקלים‪, .‬ואל תהי ססלינ לכל דבר‪ .‬אל תחי דוחה ואוסר‬
‫על דבר הלכת לסהר אשסענה‪ .‬וזהו שאמרנו בפירקי׳ דלעיל‪ .‬ואל חאמר דבר שאיפשר‬
‫לשמוע כוי‪ .‬מפלינ‪ .‬כסו הפלינו בדברים‪ .‬לשון הבדלה וחילוק‪ .‬ולשון פפלינין‬
‫בספינה‪ .‬בשבת‪ .‬ולפיכך אני מוהירך‪ .‬לפי שאין לך אדפ קל כעולם שלא תהיה שעה‬
‫עומדת לו‪ .‬שעה מול‪ .‬בין ברב‪ .‬בין במעט‪ .‬שתהיה צריך לו‪ .‬לפיכך אל תהי מ לכל‬
‫אדפ ואין לך דבר כוי‪ .‬לפיכך אל תחי ממלינ לכל דבר רשמא אם תראה עצמך‬
‫עכשיו שוב לא תשמענה‪ .‬וסוף אתה צרץ לה ואינך יודעה‪ :‬כך קיבלתי‪ .‬ולי נח‪.‬‬
‫ואל תהי ססלינ לכל דבר‪ .‬אל יהא שום חפץ ושום דבר ושום כלי תשמיש קל בעיניך‬
‫להניחו במקום התורפה והסקר והוא אבר והולך לפי שאץ לו חפץ בו‪ .‬שאין לך‬
‫מקום וצורך לפעמים‪ .‬שתקות אנוש רימה‪ .‬שכל אדם שקוה ומייחל ויודע שסופו הוא‬
‫עתיד לחיות ריסה וחוליעה‪ .‬ולפיכך אל תהי מהו נפה עליו‪ .‬כי מד‪ .‬לו אצל נאוה‪:‬‬

‫ר׳ יוחנן בן ברוקה אומי חמחלל שם שמיס בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד‬
‫שוגג ואחד מזיד בחילול השם‪ :‬ר׳ ישמעאל אומי הלומד על מנת‬
‫ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד׳ וחלומד על מנת לעשות מםמיקין בידו‬
‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪ :‬ר׳ צדוק אומ׳ אל תעשם עטרח לחתנדל‬
‫בהם ולא קורדוס לאכול מהן‪ .‬וכן היה חילל אופ׳ ודאישתמש בתנא חלף׳‬
‫חא כ ל חנאות מדברי תורח נוטל חייו מן העולם‪:‬‬

‫חמחלל שם שמים בסתר‪ .‬שעבר עבירה בסתר שאילו היתד‪ .‬נלוייה לעולם חיה בח‬
‫חילול השם‪ .‬כנון שזה העוכר עכירח הוא חלמיר חכפ והכריות לפירין‬
‫בגליו] הכתב יד נכתב‪:‬‬
‫)א( ‪.Sa douleur pour lui‬‬

‫ט י ר ת עבירה לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג אלא שנפתת לו פתת שיתטא אפילו בשוגג‬
‫ואפילו בסויה ולא ישסה אדם על מצות שבאת לידו אלא על מצות הרבת שעתידות לבוא לידו וכוי‪.‬‬
‫ותנחומא תצא סי׳ א׳ שט רכותיגו וכו׳ ושם פ׳ ויקהל סי׳ א׳ ומדרש דברים רבת פי׳ו ב) עזאי אומר‬
‫וכוי‪ .‬ב( וכי מאחר שלא הלך וכו׳ ע׳׳ז י״ת ע׳׳ב ושט איחא דרש ר״ש בז פזי וכו׳ ע׳ש‪ .‬ג( היום‬
‫אוטר ק* עשת כך וכר שבת ק״ח ע״ב‪ .‬גרה י׳׳ג ע׳׳ב‪ .‬ד( משוס שנא־ בז לדבר יחבל לו )משלי י״ג(‪.‬‬
‫‪523‬‬ ‫מחזור וינדיי‬
‫ממגו‪ .‬נפרעין סמגו בגלוי כרי לפרסם את חניםותו‪ .‬כרכת׳ ובשוב צדיק סצדקו ועשה‬
‫עול ‪•.‬נוסי‪ :‬עיא המחלל שס שמים בסתר‪ .‬שעובר עבירה בסתר‪ .‬הק׳ פורע סמנו‬
‫בגלוי‪ .‬שעושה כו דבר שמודיע לכל שהוא עבד עליה ומגלה חרפתו כדכת׳ בדור‬
‫ה(הגני טק־ם עליך רעה וגומי‪ .‬ושכב עפ גשיך לעיגי)כל גגד( חשסש הזאת‪ .‬כי אתת‬
‫עשית בסתר )עמ אשת אוריד‪ (.‬ואג׳ אעשח אח הדכר הוה נגר כל ישראל ונבר‬
‫השמש‪ :‬אהד שוגג ואחד מדד בחילול השפ‪ .‬כלומר שוגג ומדר חשובים תם דבר‬
‫אחד אצל חילול השם‪ .‬כי כשם שנסרעין מסגל פירעון אם הויר כחילול השם‪ .‬כך‬
‫נפרעין מבגו אס שגג בחילול השם‪ .‬וכמו כן מציגו אצל דבר אחד שחמויד ושוננ‬
‫שוין ו( אין עושץ לו כחנווני חמקיף אלא נסרעים ממנו מיד‪ .‬וסר״ח חתמ‪ .‬חגן חחם‬
‫בפרקי אבוח‪ .‬וזו ח־א דר׳ יוהנן בן ברוקה‪ :‬חילול ‪(r‬מפורש בס׳ אחרון דיומא היאך‬
‫הוא‪ .‬דאמר רבא חיכי דמי מחלל‪ .‬כנון אנא כי׳‪ .‬שכשרואים תלמיד חכפ שעושר‪ .‬דבר‬
‫שאינו הגון הבריות מליזות ואומרות חבל על כל הלומד תורה שאינו לומר מתוכה‬
‫אלא דברי תפלות‪ .‬ראו סלוני שלמר תורה כסה מעשיו סבוערים‪ .‬ח(ונםצא נוהנין‬
‫ברברי על ידו חילול ובזיון‪ .‬ולפיכך עשה נתילול השם שוננ כמדד עונשו ממנה‪.‬‬
‫שמצינו ס(כמרשת דברי ירמיה שתים שאלתי מאתך ונוי‪ .‬שנייד‪ ,‬קשה‪ .‬שמצינו שויתר‬
‫חק׳ על ע־ו ולא על חילול השם‪ .‬י( שנאסר ואתם בית ישר׳ וכו׳ נלוליו לכו עבדו‪.‬‬
‫מה כת׳ שמ רא חחללו עור‪ :‬וקשה חילול השש ממדד‪ .‬יסזיר אפשר כצינעהכחוך‬
‫ניתז‪ .‬זהילכך פירעון דידיה;פ׳ הו* חמר מסדר שמחמירים עליו את דינו מן השמים שהרי‬
‫העולמ תועים על יד‪,‬׳‪ .‬עיא אחד כעונג‪ .‬כלושר אש עשאה בשוגג גונה ממגו כעגיין‬
‫השגגה‪ .‬כר׳יא כ(מסני מה נתהייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלאה מסגי‬
‫שהשתחוו לצלס בימי גכוכרגצר‪ .‬וכי משוא פגים יש ברבר‪ .‬כלומר למה ניצולו הואיל‬
‫והשתחוו יד‪-‬ו כלים לנמרי‪ .‬ואמרי׳ הס לא עשו אלא לפגים‪ .‬מסגי אימתו של‬
‫‪-‬בוכדגצר‪ .‬ולא מפני שכוונתם לכך‪ .‬ואף הק׳ לא עשה עמהם אלא לפגים‪ .‬ובאותו‬
‫עיג־ין שחטאו כרע עסהם‪ .‬והיינו פירעון דשוגנ‪ .‬ולכתחילה הראה להם כאילו דעונו‬
‫לכלוחס‪ .‬ואחר כך הצילם מיהי‪ .‬ואחד במזיד‪ .‬כלומר אס עשר‪ ,‬העכירה במזיד נובח‬
‫המקום ממגו בפירעון גמור בגלוי‪ .‬הילול השם חיינו נפי מזיר‪ .‬אלא שבלבד המדד‬
‫יש בו חילול השם כאשר אפרש‪ .‬פיא אחד שוגג כחלמ־ד שלמד ומזלזל בה‪ :‬על‬
‫מנח ללמד‪ .‬שאין רעהו לקיים לפי שאינו יכול או אפי׳ יכול אינו עושה אלא לעשות‬
‫לו שם‪ .‬על מנת שיקראמ ר־‪ .‬ללמוד וללמד‪ .‬ולא יוחר‪ .‬מסםיקין בידו‪ .‬מן השמים‬
‫נותנין לו ספק אף לעשותה‪ .‬שהמעשה עיקר‪ .‬במו שמצינז בסיא לא המדרש הוא‬
‫עיקר אלא המעשה‪ :‬אל תעשם עטרה‪ .‬שלא תלמוד דברי תורה על מנת להתגדל‬

‫ועיין אדר׳־נ פכ׳־ו‪ ,‬ובמדרש תחלים מזמור ל׳ד‪ .‬ובשוב צדיק מצדקו ונו׳ )יחזקאל נ׳(‪ .‬ה( הנני‬
‫מקים עליך רעה וגו׳ ושכב עמ נשיך לעיני השמש הזאת‪ .‬כי אתר‪ ,‬עשית בםתר ואני אעשה אח‬
‫חדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש כצ״ל‪ .‬ן( אין עושין לו כחנווני ובו׳ כצ׳ל ושר״ח התם תנן‬
‫החס בפרקי אבות ווו היא דריב׳׳ב‪ ,‬כוונתו מסותרת לכאורה‪ ,‬ונראה שנמשך להא ראיתא בקידושין‬
‫פ׳ ע׳ייא חנן החס אין טקיפין בחילול השם אתר שוגג ואתר מזיר מאי אין םקישין אמר מר זוטרא‬
‫שאין עושים כחנווני‪ .‬ושירשיי אין עושין לו כחנווני המקיף לארם טעמים רבות וגובח בל הקפותיו‬
‫יתד אין עושין כך מלמעלה לסתללי השם אלא נפרעין סיד‪ ,‬ועיין כחום׳ שם ר״ה אין םקיפין ובו׳‬
‫רלא כרירא לן האי תנן התם היכא תנן‪ ,‬ופירש ר״ת רקאי על משנתינו חנ״ל עיש׳ ולםיו רעתו‬
‫מבואר כדעת הריח דחנן התם קאי על המשנה דר׳ יוחנן בן בדוקא הג׳׳ל‪ .‬ז( מפורש בפרק אחרון‬
‫דיומא ובו• כצ־־ל יומא ש׳׳ו ע״א דאמר רבא וכו׳ ולשנינו שם איתא דאמוי רב וכוי וכנירשת חמחבר‬
‫הוא כםט׳׳נ ובמנהינ‪ ,‬ראו פלוני שלמד תורה וכו׳ עיין כיומא שם‪ .‬ס( ונמצאו נותגין על ידו בדברי‬
‫חילול ובזיו! כצ״ל‪ .‬מ( בפרשת דברי ׳דמ׳הז שתים שאלתי וכו׳ עיין פסיקתא רבתי אמר ליה מה הדי!‬
‫דכתיב )משלי ‪ [jb‬שחים שאלתי מאהך וגר‪ ,‬זבוי״ר פכ׳־ב‪ ,‬ובמדרש תחליםיכ״ו‪ ,‬ולא ידעתי על איות‬
‫מקום כיון המתבר‪ .‬י( שנא׳ ואתם בית ישראל וגז׳ איש נלוליו לכו עבדו )יחזקאל בי( כצ״ל‪ .‬לא‬
‫ת ח ל ‪ 6‬עוד כצ״ל )שט(‪ .‬ג( משני מה נתחייבו וכו׳ מגילת י״ב ע״א ועיין סררש שה״ש פסוק זאת‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪524‬‬

‫ולהחנח־ ולהתעמר בהן‪ :‬אלא הוי מלמדה לשם בוראך‪ .‬וסוף ו ע מ ד לבא‪ .‬ולאקורהפ‪.‬‬
‫הד מלמד אותה לאחרים ולא ח;‪8‬ול שכר עליה‪ .‬ואל תעש עצמך כמועל הנשכר‪.‬‬
‫להטוב עצים בקרדומו‪ .‬ולאכול מיניע כשיו‪ .‬ל(וטעםו של דבר םםורש כנדרים שרק‬
‫אין בין‪ .‬כדכת׳ (ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים נאשר ציוני ה׳ אלתי‪ .‬סד‪ ,‬אני‬ ‫מ‬

‫לסרחי בחנם אף אחס כחנם תלםדו למדנו שאסור עליה ליטול שכר‪ .‬ועוד כת׳ אמת‬
‫קנח ואל חסכור‪ :‬ו א ת אשר נהנו ל י ט ו ל שכר‪ .‬שםסכו על ‪ 710‬שמצינו באגדה‪.‬‬
‫שאין זח אלא שכרביטול‪ .‬אבל שכר תורה אין כל כריח‪.‬יכולה לשער‪ .‬ומייסמלמדי‬
‫תינוקות של בית רבן מותרין‪ .‬כדמסורש באין בין השורר‪ .‬שאין נוטלין אלא שכד‬
‫שיטור (זשכר פיסוקי טעמים‪ .‬יין היה אומר‪ .‬כבר פירשנו למעלה דבריו של הילל‪,‬‬ ‫ג‬

‫והכי קאמר ודאישתמש בתנא‪ .‬שמקבל שכר לימוד כתר תודה‪ .‬הלף‪ .‬עבר שכרו‬
‫לעתיד‪ .‬ושוכ אין לו שכר אתר מכיון שנוטל עכשיו‪ :‬ור׳ אלעזר בר׳ צדוק הביאם‬
‫ראייה לדבריו‪ .‬שמדברי הילל למדנו שכל מי שיש לו הנאה כדברי תורה נוטלתייו‬
‫מן העולם‪ :‬שאיגו מאריך יםיס אהרי כן‪ .‬הגיאות‪ .‬כסו תנשים ניאותות בהן‪ ,‬ומאי‬
‫גיאותות‪ .‬רוחצות‪ .‬וכמו שברא את אילו בעולמו לתנאות מהן כני אדם‪ .‬ס(ועדשיאותו‬
‫לאורן‪ .‬בגר של הנדלה‪:‬‬

‫ר׳ יומי אומר בל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות׳ וכל המחלל‬
‫את התורה גופו מחולל על הבריות‪ :‬ר׳ ישמעאל בט אומ׳ החושך‬
‫עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא‪ .‬והגס לבו בחוראה‬
‫שוטה רשע וגס רוח‪ :‬הוא היה אומ׳ אל תהי דן יחידי שאין דן יחיד אלא‬
‫אחד ואל תאמר קיבלו דעתי שהן רשאין ולא אתה‪:‬‬

‫כ ל המכבד את התודה‪ .‬שמלמדה לתלמיד הגון‪ .‬ע( ואיגד‪ .‬מגיחה לא על גכי מיטה‬
‫ולא על םסםל‪ .‬ושאיגו מגיח לא הוסש על גבי ססר תורה‪ .‬ולא גביאים וכתובים‬
‫על גבי חומש‪ .‬ולא תלמוד על גכי נביאים‪ .‬ובירושלמי דםגילד‪ .‬אמר״ לא ישב אדם‬
‫על ספסל שספר תורה נתון עליו‪ ,‬ומעשה בר׳ אליעזר כוי‪ .‬ואם היה נתק על נכי‬
‫דבר אחר סותר‪ .‬ועד כמד‪ ..‬ר׳ אבא בשם ר׳ הונא אמר טסח‪ .‬ר׳ ירסיד‪ .‬בשם ר׳‬
‫זעירא אפר אפי׳ כל שהו‪ .‬ועור מצאתי בירושלמי ס׳ מי שמתו‪ .‬חיבה שהיא מלאה‬
‫ספרים מתנה מראשות המטה ואיגד‪ ,‬מתנה מרגליות הסטה‪ .‬רבו[ בשפ ר׳ הונא אמור‬
‫והוא שתהא מטה גבוהה עשרה טפחים ולא יהו חבלי המטה נונעין בתוכה‪ :‬ועוד‬
‫מצינו בםנילת ירושלמית דםיקייא שהיא מליאה ספרים פ( או שהיו בתוכה עצמות‬
‫המת הרי אילו פסשילן לאחוריו ורוכב‪ .‬ומכאן יש רא־יד‪ ,‬להתיר מד‪ .‬שנהנו בני ארם‬
‫לרכוב ומפרים אהריהם‪ :‬נוסו מכובד‪ .‬שמכברין אותו הכל‪ .‬כרכתי וחסר ה׳ מעולם‬
‫וער עולם על יריאיו‪ .‬שכל מי שחוא ירא חט הק׳ מושך עליו חוט של חסד‪.‬‬

‫קומתך‪ .‬י ל( ומעמו של דבר וכר נדרים ל״ו ע״א‪ .‬בכורות כ׳ע ע״א ועיין כחוש׳ שס ד׳׳ח אני וכר‬
‫ועיין בשוית פ״ט ח׳׳א סי׳‪.‬ע״ט םח ש־זשיג על שי״ת חב״ח לסוז לא הכיא ראי׳ לדבריו מחא‬
‫דתולין קליד ע׳׳כ ההוא שקא דדינרא וכו׳ וכבר הקדימו כראי׳ זו בשרית תשב׳׳ץ וד־׳א טי׳ קמ׳ב‬
‫ע׳׳ש ער סי׳ קם׳׳ט‪ .‬מ( ראה למדתי אהכם תקים ומשפטים באשר גוני ונו׳ בדיל‪ .‬רן־ד כתיב אמת‬
‫קנה ואל תטכר כצ״ל )משלי כ״נ(‪ .‬נ( ושכר פ י ט ק מעטים נדריס ל״ז ע״א‪ .‬ס( ועד שיאותו לאורה‬
‫ברכות נ־־א ע׳׳ב‪ .‬פ( ואינה מניחה לא על גבי מיטה וכו׳ מ״ק כיה ע״א‪ ,‬לא חומש על גבי ס־׳ת‬
‫ובו׳ עיין מגילה כ־ז ע׳׳א‪ ,‬ועיין ירושלמי מגילה ם׳׳נ ה״א‪ .‬וירושלמי ברכות פ״ג ת״ח‪ .‬ועיין מנחוח‬
‫ל״ב ע״ב‪ .‬פ( או שהיו בתוכה וכוי בציל מפשיל! לאחוריו בצ*ל‪ .‬ועיין כרכות י׳׳ח ע״א ובתיפ׳ דיה‬
‫‪»1‬דככ זכו׳ !בירושלמי ברכות ש‪ .0‬וםפדים אתריהם כצ׳׳ל‪ .‬וחסר ת׳ מעולם ונו׳ )תחלים ק״נ(‪.‬‬
‫‪525‬‬ ‫מחזור וימרי‬
‫צ(וסכבק אותו מתוך פרישותו‪ .‬המהלל‪ .‬שנוהג כה דרך מיון שאינו נוהר ככל אילו‬
‫שאמרנו‪ .‬העולם מכדן אותו‪ :‬ההושך עצמו סן הדין אני קיבלתי שעל כרחינו אץ‬
‫לפרשן על הדיין‪ .‬לפי ק( שאץ לו לדיין אלא מה שעינץ רואות‪ .‬ועל בעל תרץ‬
‫צרץ לפרשו‪ .‬ומהו ההושך עצמו מן הדין‪ .‬הםתםשר עם כעל דינו קורפ שירד לדין‪.‬‬
‫פורק ממגו איבה‪ .‬גימל משאר מעליו שאינו בא לידי כל אילו‪ .‬שכל הנאים לביד‬
‫לפעק מענותם מתקוממים זה עם וה‪] .‬ונעשיןן שונאיפ זה לזה‪ .‬וגזל‪ .‬פעמים שיצא‬
‫חייכ להכירו‪ .‬וכשהוא הפץ לריב עמו טוען טענה שהוא נפטר בת ונשבע לשקר‪.‬‬
‫וזהו ושבועת שוא‪ .‬ולי נר שבהיטב יש לשרשו על הדיין ואעפיי שאין לו לדיין אלא‬
‫מה שעיגיו רואות‪ .‬ל( מיס סצינו כר׳ פלוני שהיה אוטר כשהיה יוצא לדין ברעות‬
‫נפשיה לקטלא אדל‪ .‬כוי‪ .‬ולואי שתהא יציאה ככיאה‪ .‬ורב תוגא דמעיף כי עשרה‪.‬‬
‫ואמר כי היכי דממטיץ שיבא ־ מכשורא‪ .‬שבשעת הכעס עונשין על הדבר‪ .‬כמו שטצינו‬
‫בס׳ התכלח‪ .‬במסכת מגהות‪ .‬ש( שאמר לו רב קטיגא למלאכא ענשיתו אעשה‪ .‬ואיל‬
‫בעידנא דאיכא ריתהא עגשיגן‪ .‬וס־מ אי איפשר להשמט אלא על ס* כיד‪ .‬שיפריד‬
‫כץ עצומים‪ .‬וישבית מדיינים‪ .‬ויסמוך על מה שכת׳ ועמכם ברבר תסשפט‪ .‬שאץ לו‬
‫לדיין אלא מה שעיגיו רואוה‪ .‬דהואיל ולבו לשמים אץ עוגשו םצוי‪ .‬ונזל‪ .‬שתרי נוטל‬
‫םזה ונותן לזה‪ .‬ופעמים שטועה ברין וגסצא שהוא גזלן‪ .‬ושבועת שוא‪ .‬שקר‪.‬‬
‫כשםטיל עלץ שבועה והוא נשבע לשקר‪ .‬ח( כל העומדים שם נעגשים בדבר כמו שפירשו‬
‫הכמים נמ׳ שבועה העדות‪ .‬והוא שהטילה עליו והיה לו לעיין בדבר‪ .‬יותר על כולן‪:‬‬
‫והנס לבו בהוראה‪ .‬שמעתי‪ .‬שמגיש לבו בהוראתו ואומר ראו כך וכך דנתי‪ .‬כך וכך‬
‫הייבתי‪ .‬שוטה‪ .‬דדי זה שוטה‪ .‬שהתורה אינה שלו‪ .‬ועוד שמא לא דן יפה‪ .‬רשע‪ .‬שלא‬
‫למד תורה אלא להתנאות בה‪ .‬ונם רוח‪ .‬שמראה בעצמו שאין דונטתו בעולם‪ :‬ולי נר׳‬
‫והנס לבו בהוראה‪ .‬שקופץ לעשות הוראה מתוך נסות הרוח אשר בו‪ .‬כאדם שאומר בקי‬
‫אני יטה כדבר הזה‪ .‬שוטה‪ .‬שאינו מבין לאשורו‪ .‬שמתוך שהוא נמהר רוב פעמים נכשל‬
‫בדבר‪ .‬רשע‪ .‬שהוא קרוב למזיד הואיל ואינו חפץ לעיין נדבר‪ .‬כאותה ששנינו שאמר‬
‫ר׳ יועדה הוי זהיר בתלמוד ששעת תלמוד עולה זדון‪ .‬ונס רות‪ .‬שממהר ומרניל עצמו‬
‫לעשות הוראה לעצמו למעשה להחנדל בו‪ .‬וכל סי שיש‪ .‬בו נסות הרוח שנוי הוא לשני‬
‫דיטקזם *'(כמו ששידשז דבזתי׳‪.‬במסכת ערכין וכהרבה• מקומות שנאסר נכה עינים ורחכ‬
‫לבב אחו לא אוכל‪ .‬כביכול אמר הק׳ אין אני והוא יכולין לדור כמדור אחד‪ .‬אלא אחד‬
‫זה דקי‪ .‬וכן הוא אומר ‪ mm‬באחד מי ישיכט‪ .‬שהק׳ דן באחד‪ .‬ומי יוכל להשיבנו‪ .‬אבל‬
‫בני אדם אין דנץ סחוח םשלשח‪ .‬שמחוך שחס שלשה נושא־ן ונותנין בדבר‪ .‬ומוצ״יאין‬
‫את הדין לאמיתו‪ .‬לפיכך אל תהי דן יחידי‪ .‬ר־א אל תחא רניל לדון יחידי‪ .‬ואשיי שיש‬
‫עמך שנים‪ .‬ותוכל לשאר להט בדכר המשפט‪ .‬צריך שיעסקו בדין כמוך ואל תאמר קבלו‬
‫דעתי‪ .‬אל תכריח שוס אדם צ( לדון לפניך‪ .‬ולומר לבעלי דינין קבלו דעתי‪ .‬ויעשה‬
‫האחד עפ ועירו כמה שאדון לםניכס‪ .‬שהן רשאץ‪ .‬מה טעם‪ .‬לפי שחס חרשות בידם‬
‫או לקבל או לילך לסגי אדם אחר‪ .‬מאחר שלא קכלוך עליהם לדיין‪:‬‬

‫צ( ומכבדין אוהו סתון־ פרישותו עיין מדרש כבדו־ ‪0‬׳ חי‪ ,‬ואדו״כ פרשה כ•־!‪ .‬י!( ש*ין לו לדיין אלא‬
‫וכד סנתדדין ר ע־׳ב‪ ,‬ב״כ קל׳׳א ע׳׳א‪ .‬נדה כ׳ ע׳׳ב‪ .‬ונעשין שונאיט זה לוה כג״ל‪ .‬כ( ט״מ טייט‬
‫בר׳ פלוני וכו׳ סנהדרין ז׳ ע״ב רב כי חוח אחי לבי רינא אמר חכי כרעוה נפשיה וכוי ירכ הונא רמכני!*‬
‫כי עשדח זבז• כזנ״ל דיש ובהוד׳וח ‪ •1‬ע״כ‪ .‬ש( שאמר לו רב קפינא לסלאכא זכי' סניעת מ׳־א ע׳׳א‪.‬‬
‫על מת שכתוב ועמכם בדבר המשפט )ד*ח ב י*ט‪ .1‬יו( כל העומדים שם נענשים וכו׳ כצ*ל עיין‬
‫שבועות ליש »"*• וע׳׳כ‪ .‬וג׳׳ל בפרק שמעות הדיינין‪ .‬שםחוך שהוא נמהר וכר כ‪*1‬ל‪ (h .‬כמו‬
‫שפירשו רבוחיט וכר ערכין ט*ו ע׳׳ב‪ .‬שנא׳ נכה עיניש ורחב לככ אתו לא אוכל בודל )תחלים קיא(‪.‬‬
‫ו ה ו א באחד וסו ישיבט וכו׳ )איוב כ״ג(‪ .‬ב( ואל תבריח שום אדם לדון לפניך כ**ל‪ .‬דכתיב ארך‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪526‬‬

‫ר׳ יונתן אומר כל המקיים א ת התורה מעוני סומו לקיימה מעושר‪ -‬וכל‬
‫המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני; ר׳ מאיר אומר הוי‬
‫מעט בעסק ועסוק בחורח׳ והוי שפל רוח בפני כל אדם׳ ואם ביטלת מן‬
‫התורה יש לך כטליס הרבה כנגדך׳ ואם עמלת בתורה יש לך שכר הרבה‬
‫ליתן לך‪:‬‬

‫מעוני‪ .‬כעוד שהוא עני‪ .‬דכח׳ אורך ימים בימינה‪ ,‬למיימינימ בה‪ .‬נ(וכל שכן עושר‬
‫וכבוד‪ .‬ובשמאלה‪ .‬למשמאילימ בה עושר וכבוד מיהא איכא‪ .‬יכל הםבטלה‬
‫מעושר בעוד שהוא עשיר‪ .‬םופו לבטלה מעוני‪ .‬שאינו יכול ללמוד מרוב דוחקתו ועניותו‪.‬‬
‫שטרוד אהר מזונותיו‪ .‬ומקרא דאיתינן שמעינן לה דדברי תורה מכלל הן אי‪1‬ה שומע‬
‫לאו‪ .‬ומכלל לאו הן‪ .‬למי שלומדה עושר וכבוד‪ .‬הא אינו לומדה ותהי להפך‪ :‬הןי ט‪££‬‬
‫בעסק‪ .‬בסחורה‪ .‬שתעשה עסקץ מועטץ בשאר דברים‪ .‬ותעסוק בתורה‪ .‬ושפל רוח בשני‬
‫כל אדם‪ .‬ואף חוי שסל רוח בשני כל אדם ותחיח‪ .‬יותר‪ .‬כמו שאמרו חכמים ל( הוי קבל‬
‫וקיים‪ .‬וזהו שאמרו בחלק ובתורת כהנימ‪ .‬ה(מיכן אמרו בית אסל אין םוחחין לו חלונות‬
‫לראות את ננעו‪ .‬אם בטלת מן התורח כר‪ .‬שנו רכוחינו במשנה ר׳ נתן‪ .‬הוא היה אוסר‬
‫כל השוקד על דברי חורה הרבה שקדנימ כננדו‪ .‬וכל המבטל מדברי תורד‪ .‬מוסרים לו‬
‫הרבה בטלים כנגדו‪ ,,‬זאב‪ .‬ארי‪ .‬נמר‪ .‬ברדלס‪ .‬נהש‪ .‬ניים‪ .‬וליםטין‪ .‬באימ וםקיסין אותו‬
‫ונסדעיםממנו‪ .‬שנאמר אך יש אלהים שםטים בארץ‪:‬‬

‫ר׳ אלעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד‪ .‬והעובר‬
‫עבירה אהת קונה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס‬
‫בפני הפורענות‪.‬‬

‫פרקליט אחד‪ .‬םליץ יושר‪ .‬שהםצוה עומדת לו למליץ‪ .‬כרכתיב והלך לסניך צדקך‪.‬‬
‫ואומר בהתהלכך תנהה אותך‪ .‬והקיצות היא תשיהך‪ .‬לעולם הבא‪ .‬קטינור‪ .‬וכן‬
‫דילטוד‪ .‬רכיל בנימטריא‪ .‬ושניהם לשץ יוון‪ .‬ואני נהוג לשרש קטינור‪ .‬קמי תנרא‪ .‬כלומר‬
‫כעל קטטה ותנר‪ .‬או קני תגרא‪ .‬וסנינור‪ .‬םני תנרא‪ .‬קטינור‪ .‬אנקוויירש בי‪ .‬עומדין לו‬
‫למבן‪ .‬ומקדיסין לפניו‪ .‬וםונרין בעדו מפני הפורענות‪ .‬תריס‪ .‬הוא הםנן שלפני אדם‬
‫במלחמה להכות בו מפני ארב הנלהם בו‪ .‬וםתזיקין אותו‪ .‬לשון ׳(תריסי הנויות‪:‬‬

‫ר׳ יוחנן הסנדלר אומי כל כניםייא שהיא לשם שמים סופה להתקיים׳‬
‫ושאינה לשם שמים אין סופח לחתקיים‪.‬‬

‫הסנדלר‪ .‬כך שמו‪ .‬בניסיי*‪ .‬אסיפת וכן בית הכנסת‪ .‬בית האסיפה‪ .‬שהיא לשם שטים‪.‬‬
‫שנאספו כאהד ללמוד וללמד‪ .‬סוסה להתקיים‪ .‬אף באתרית היטים‪ .‬היא‬
‫•מתקיימת עדיין‪ .‬שעומדת לאורך ימיפ‪ .‬אין סופה להתקיים‪ .‬שהק׳ מכניס ומעביר ת ה‬

‫יט<ם ביםינח וגו׳ )םשלי ג׳(‪ .‬ג( וכש״כ עושר וכבוד ובו׳ שכח ס״ג ע״א‪ .‬י{ תוי קבל וקיים כור׳ל‬
‫סנהדרין י״ד ע״א‪ ,‬ושם צ״ב ע״א‪ .‬יה( מבאן אמרו כיח אפל עיין‪ .‬סנהדרין צ׳׳ב ע״א‪ ,‬תו׳׳ב פ׳ ט*ורע‪.‬‬
‫נגעים ם״ב משנה ג׳ שט רבותינו וכוי‪ .‬ו( כל השוקד על דברי חודה •וכו׳ חרבה שקדנים וכו׳‬
‫כצ״ל וליחא באדר״נ שלפנינו‪ .‬והובא בסר׳׳ש על אבות פ״ד סשנה‪ .‬מיביוו״ל והר׳ יצחק כר׳ שלמה‬
‫זיל כתב כי מפורש כברייתא כל הסכפל מדברי חזרה הדבר‪ .‬בטלנים כנגדו ארי זאב ברללם נחש‬
‫גייסות ולסטים באים עליו ונפרעים מ ם ט ‪ ,‬שניו' אך יש אלהים שפטים בארץ עכ״ל ונראה כי גם‬
‫לפני בעל מד׳״ש לא חיה זה באדר״נ ע״ש‪ ,‬אך יש אלהיט שפטים בארץ כציל )תחליס נ׳׳ח( והלך‬
‫ל»ניך צדקך )ישעיה נ״ה(‪ .‬בחתתלכך תנהה אתך וט• והקיצות ונר )משלי ר(‪ (t .‬חריסי חנויות‬
‫‪527‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫קנאה ביניהן‪ .‬ומחפלנין כדרך שעשה בדוד הפלנה‪ .‬וכן מפורש כסוף ‪.‬משנת ר׳ נתן‪.‬‬
‫כניםייא שהיא לשם כמנוד‪ .‬י‪0‬זו כניםיית אנשי כנסת הנתלה‪ .‬ושלא לשם שמים‪ .‬של‬
‫אנשי דור הסלנה‪:‬‬

‫ר׳ אליעזר אומ׳ יחי כבוד תלמידך חביב עליך ״זכבכוד חבירך‪ .‬וכבוד‬
‫חבירך כמורא רבן‪ /‬ומורא רכך כמורא שמים‪:‬‬

‫ככבוד תבירך‪ .‬ואל תנהונ בתלמידך םנהנ בזיון‪ .‬אלא גהמ בו כבוד בשם שאתה זקוק‬
‫לנהונ כבוד בחבירך‪ .‬ולא שיעשה שניהן שדן‪ .‬אלא שיעשה בו כיוצא בו‪.‬‬
‫כדרך שעשה משה ליהושע‪ .‬שאמר לו בחר לנו אנשים‪ .‬שאם אתה אומר ככבוד הכירך‬
‫ממש‪ .‬דבר זה אי אפשר‪ .‬שהרי הוא אומר ומורא חבירך כמורא רכך וכיוצא בו שנינו‬
‫בתכלת‪ .‬י(תכלת דומה לים וים דומה לרקיע‪ .‬ורקיע דומה לכשא הכבוד‪ .‬דומה לרומה‬
‫‪.‬כ(בטשנת ר׳ נתן‪ .‬ובמכילתי מצאת*‪ .‬יהי כבוד תלמידך חביכ עליך כשלך‪ .‬מלמד שיהא‬
‫כבודו של אדמחביב בכבודו‪ .‬ל( ילמדו כל אדמ ממשה‪ .‬שאמר ליהושע תלמית בחר לנו‬
‫אנשים‪ .‬ולא אמר בחר לי‪ .‬אלא לנו‪ .‬שעשאו כמותו‪ .‬ומניין שכבוד חבירו חביב עליו‬
‫ככבוד רכו‪ .‬שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת‪ .‬והלא‬
‫קטן ממנו היה‪ .‬אלא עשאו רבו• ואע־ם שקטן חיה‪(" .‬כמו ששנינו במסכת עירובין‪ .‬ביון‬
‫שקטן ממנו היה‪ .‬ואהרן נביא כמותו היה ועוד כת׳ הוא יהיה לך לסה‪ .‬הואיל וכן דיי‬
‫אמ עשאו כמותו‪ .‬ומורא רכך כמורא שמיס‪ .‬שנאמר נ( ויען יהושע בן ינון‪.‬משרת משה‬
‫מבהריו ויאמר אדני משה כלאם‪ .‬הייבין הן כלייה‪ .‬שקלם כננד שכינת‪ .‬שחייבין כלייה‬
‫על שדברו כננת כאילו דיברו ננד שבינה‪ .‬שהיו מתנבאים ואומרים משה מת ויהושע‬
‫מכנים אח ישר׳ לארץ‪(? .‬ובסנהדרין איח דא מלא‪ .‬ע‪-‬א יהי כמד תלמידך חביב עליך‬
‫כשלך‪ .‬סברא הוא‪ .‬שהרי אהה מתפאר בו וכבודו הוא כבודך‪ .‬שאומרים ראו תלסיר הנון‬
‫זה שלימת פלוני תורה‪ .‬ובכך אתה מתכבד‪ .‬ולכך דין הוא שיהא בבורו חביב ויקר עליך‬
‫כשלך‪ .‬כלומר ככבוד עצמך‪ .‬אבל בבכור חבירך לא מצי למיתני תניב עליך כשלך‪ .‬כי‬
‫היבי דתנא בתלמידו‪ .‬שהרי אין לו חלק בכבוד הכירו‪ .‬דמה טיכו של כבוד תכירו אצל‬
‫כבוד שלו‪ .‬ולכך נלה כבוד חבית כמורא רבו‪ .‬שיהא מקובל עליו ככור תבירו כמוראת‬
‫רבו‪ .‬ולא ככבוד רבו‪ .‬ומורא רבך כמורא שמים‪ .‬אין תימא בדבר‪ .‬דהא דרשינן את י־י‬
‫אליך תירא‪ .‬לרכות תלמידי הכמימ‪ .‬ע( ככל שעה‪ .‬וכל שכן שחייב לירא אתרכז‪.‬‬
‫ס(ובפ־אדקידושין מם׳ מורא היכי דמי‪ .‬לא ישב במקומו‪ .‬לא יעבור על דבריו‪ .‬צ(אבידתו‬
‫ואבידת אביו‪ .‬רבו קדמת‪ .‬באילו מציאות‪:‬‬

‫ביצה יי א ע׳׳ב‪ .‬מ( זו כניסיות אנשי כנסת הגדולה ובו׳ אדר‪-‬נ סוף ‪t‬״‪ o‬ושם נ״א כג\ן‪ ,‬בנשת‬
‫ישרלול לפני הד סיני‪ .‬מ( בכבוד הכירך‪ ,‬ולפנינו איתא חביב עליך כשלך ועיין בפסיקתא רבתי‬
‫פי״ב סבאן שצריך ארם לחלוק כבוד לתלמידיו כטוחו‪ .‬ובסד״ש הגירסא בחמחבר ועיין כחום׳'יד׳ט‪.‬‬
‫שאמר לו כחד לנו אנשים )שטוח י־ו(‪ .‬י( חבלת רוסה ליס ובו׳ סוטה י׳׳ו ע״א‪ ,‬מנחות ט׳׳נ ע״ב‪,‬‬
‫חולין ס״ט ע׳׳א‪ .‬ובירושלמי ברבוח פ׳׳א ה׳׳כ מוסיף וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע ובו׳ והובא‬
‫כתום׳ סוכה ל״א ע׳׳ב ד״ה ירוק וכוי‪ ,‬וכמדיר פיר סי׳ יי‪ ,‬ושם י־׳ר שיי י• ושם פי י״ו‪ ,‬ובסדרש‬
‫תהלים מזמור כ״ד טפני שהתכלת רומה לעשבים וכו׳ ועיין כסשד׳ ע׳ שלח‪ .‬ב( כפשגת ר׳ נתן‬
‫ובמכילתא וכו׳ תוא באדר״נ שרק ב״ז‪ ,‬ובמכלתא שרשה בשלה‪ .‬צ( ילמדו כל ארם ממשה כצ׳׳ל‬
‫וכן הוא בארר״נ שט‪ .‬אל גא תשת עליט תטאת כצ״ל )במדבר י״ג(‪ (n .‬כמו ששניט במם־ עירובץ‪,‬‬
‫עיש נ״ר ע״ב‪ ,‬ועוד כתיב הוא יהיה לך לשה )שמות ר׳(‪ .‬נ( ויען יהרשע בן מן טשרת משה‬
‫סבחריו )במדבר י״א( משה ס ת ויהושע מכניס וכוי סנהדרין י׳׳ז ע״א‪ .‬ש( ובסנהדרין אית דא בענין‬
‫אחר ע״ש ועיין באדד״נ סוף פכ*ז‪ .‬ע( בכל שעה ר׳ל בפרק כל שעה פשתים כ״ב ע״כ‪ .‬פ( ובפ״א‬
‫דקידושין מפרש ובד ל״א עיכ עיש ל( אבידתו ואכידת אביו רבו קורסת‪ .‬תכי איתא במשנה כ״מ‬
‫ל׳־נ ע׳׳א אבירת אביו ואבידח רבו של רבו קודמת וכר זחםחבר תעהיק כקיצור כדרכו בכסה מקומות‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪528‬‬

‫ר׳ יהודה אומ׳ הוי זחיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון‪:‬‬
‫הוי זהיר בתלמוד לידע ולהבין דקדוקי הסעות‪ .‬שאם שעת בתלמוד ומריחה שלא‬
‫כהונן השוכח היא עליך אוחד! שעה כזיק‪ .‬׳*נסרעץ מסך כאילו עשית במדד משגי‬
‫שהיה לך ללמד ישרי ולא למדת‪ .‬ין( וכן משורש במ׳ אילו מציאות והנד לעמי משעמ‬
‫ולכית יעקב חטאחם‪ .‬הנד לעמי םשעמ‪ .‬אילו תלמידי הכמיס ששעות חשובות להם‬
‫כזדונות‪ .‬ולבית יעקב חטאחמ‪ .‬אילו עסי הארץ שזרונוח חשובוח לחם כשעווה סשעים‪.‬‬
‫אילו המרדים‪ .‬וחטאים‪ .‬אילו השגגות‪ .‬כדמ^בח ביומא ש׳ בתרא‪:‬‬

‫ר׳ שמעון אומ׳ שלשה כתרים הן׳ כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות‬
‫וכתר שם טוב על גביהם‪:‬‬
‫שלשה כתריס הן‪ .‬י(נ׳ \רים הן‪ .‬כמו ששנינו במס• יומא‪ .‬ור והב שבארץ טיטן לכתר‬
‫תורד‪ ,‬שבו‪ .‬וזרו של שלחן סימן לכתר מלכוח‪ .‬שלחן של מלכים‪ .‬זרו של‬
‫מזבח סימן לכתר כהונה‪ .‬זרו של ארץ‪ .‬ועשית זר זהב למםנרתו סביב‪ .‬זר מזבח כת׳ כסו‬
‫כן‪ .‬ועשית לו זר סביב‪ .‬תשמיש המגמה• כהניס זוכים במתנותיהם‪ .‬זד שלחן‪ .‬דבתיב‬
‫ועשיח זר והב למסנרמ סביב‪ .‬הוא סימן לכחר מלכות‪ .‬ששלחנם נרול וחשוב םשאר‬
‫שלחנות‪ .‬ונהנים זכו משלחן נכוה‪ .‬ובתר שם טוב עולה על עיהן‪ .‬על ידיהן כא שם‬
‫טוב לאדם‪ .‬אם נוהר בהם כמידה וכשורה‪ .‬ונוהג עצמו כדין‪ .‬שהרי עסק כתורה לשם‬
‫שמיס‪ .‬נמצא שמביא שם טוב עליו‪ .‬ואומר אשרי מי שיצא ווי! מחלציו‪ .‬ראו סלוני‬
‫שלמד כמה מצות קיים‪ .‬וכן כהן הזהיר בעבודתו ומזורז שלא להביא קדשיס לבית הםסול‬
‫יוצא עליו שם טוכ על כך‪ .‬וכן מלך המושל בעמו ומגהינ את בני דור בצדק ומשמט‬
‫יוצא עליו שם טוב‪ :‬על גביהן‪ .‬כמו ט( היו עושין אילו על גב אילו‪ .‬ךמסכת ביצה‪ .‬וכסו‬
‫מטבילין על נבמ‪ .‬כך קבלתי‪ ..‬ולי נראה על גביהן‪ .‬למעלה מכולן‪ .‬שאין לך בהם‬
‫מתקיים בלא טוב שאם אינו גוהנ עצמו כרין ואם אינו קונה שמ טוב הכל מבדמ אוחו‪.‬‬
‫ונמצא כתרו בטל‪ .‬ועוד כתי טוב שם משמן טוב‪:‬‬

‫ר׳ נהוראי אומ׳ הוי גולה למקום תורה׳ ואל תאמר שהיא תבא אחריך‬
‫שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען‪ :‬״(הוא היה אומר‬
‫אין בידינו שלוות רשעים ואף לא ייסורי חעדיקים‪:‬‬

‫ר׳ גהוראי‪ .‬א(הוא ר׳ אלעור בן ערך‪ .‬כמו שפירשו חכמים בשבת ש׳ חבית‪ .‬ונקרא שמו‬
‫נהוראי על שמנהיר עיג׳ חכמים בהלכה‪ .‬ובא מעשה לידו‪ .‬שגמשך אחר היין‪.‬‬
‫וגשתבחח סמגו תורתו‪ .‬ובקשו עליו רחמים והורה לו‪ .‬הוא שהיה אומר הוי נולה למקום‬
‫תורה‪ .‬לא בדרך שעשיתי אני‪ .‬שגליתי למקום ליצני הדור השותים במזרקי יין‪ .‬וגמנעו‬
‫תלמידי חכמים לבא אחרי אלא הוי גולה למקום תורה‪ .‬למקום תלמידי חכמימ‪ .‬ואל‬
‫תאמר בלבך שהיא תבא אחרי‪ .‬שיבואו תלמידיך אחריך ותחזור תלמודך על ידמ‪ .‬ומסף‬

‫ק( וכן משורש בפרק אלו מציאור‪ ,‬ב״מ ל״ג ע״‪ ,:‬והגר לעסי פשעם וגו׳ )ישעיה נ״ה(‪ .‬נדםוכח ביומא‬
‫וכוי ועיין בחגחומא פרשה ייקר*( סי׳ ו׳ שנו רביחיגו שגגת הלמוד וכוי‪ .‬ל( שלשה וריב הן וכוי‬
‫יומא ע״ב ע״ב‪ ,‬אדר״נ פמ״א‪ .‬מדש״ר פל״ד‪ ,‬בסד״ר ש׳׳ר ופי׳יר ובמדרש קהלת פ׳׳ז‪ .‬ש( ‪.‬־זיועושין‬
‫אלו ע״ג אלו וכו׳ עיין ביצה י״ז ע״כ‪ ,‬י״ת ע׳יב‪ ,‬י״ט ע׳׳א‪ .‬טוב שם משמן טוב כצ״ל )קהלת וי(‪.‬‬
‫‪ (n‬הוא היה אומר אין בידינו שלוות ובו׳ לשניגו במשנה איתא ר׳ יגאי אומד אין בידינו לא משלוה‬
‫‪ (b‬הוא ר׳ אלעזר כן ערך וכו׳ עיין שבח קמ״ז עיב‪ ,‬וארר״נ סיף פי״ד‪,‬‬ ‫וכו׳ וע״ש בפירש חרב‪.‬‬
‫‪529‬‬ ‫םחזור וייטרי‬

‫מתוך כך על שםועתך‪ .‬כדרך שאמרו חכמים נ( הדנה לימדתי מרבותיי כר‪ .‬ומתלמידיי‬
‫יותר מכולן‪ .‬שהרי תביריך יקיימוה בידך שאם תשכחנה יבקשו עליו רחמים כדרך שביקשו‬
‫עלי‪ .‬דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא‪ .‬ואתה אל בינתך אל תשען‪ .‬לומר שאתה‬
‫מחזיר חכל מחוך פלפולך‪ .‬נ( כדרך שעשר‪ .‬עחניאל בן קנז שהחזיר מתוך מלמלו הלכות‬
‫שנשהכהו בימי אבלו של משה‪ .‬כמו שפירשו חכמים נמסכת תמורה‪ .‬תה אשר כתוב‬
‫)איש( אשר יכה את קריה סמר‪ .‬סםרי הלבות‪ :‬י(ולכך לא חשיב כלב בריש תענית‬
‫בהדי אותם ג׳ ששאלו שלא בחונן דמובמח היה כלב שלא יוכל להחזיר אותם הלכות‬
‫אם לא אדם מיותם שאין בו שום מסולת‪ .‬כ־ש‪ .‬ואל בינתך אל תשען‪ .‬סוף מקרא הוא‬
‫בסםר משלי‪ .‬ולצחוח לשון הסם לו לשון המקרא‪ .‬ה(וכסו מקץ חשינול‪ .‬נוכחים ולכך‬
‫קא׳ הוי נולה כר‪ .‬נלוח קרי כאדם שנעתק ממקום זה ונחקע במקום אחר‪ .‬י( ולדברי‬
‫האומר כהבית שאין זה ר׳ אלעזר בן ערך כך אנו מסרשין אותה‪ .‬הוי נולה למקום שהרב‬
‫שס ואל תמתין ותאמר שהיא תבא אתרי‪ .‬שהרי הביריך יקיימוה בידך‪ .‬הביריך שהלכו‬
‫מאצלך לשם ללמוד‪ .‬הס יקיימוה בידך לכשיבואו‪ .‬שישאו ויתנו עמך‪ .‬לסי שאינו רומה‬
‫שומע ם‪ •0‬הרב לשומע ממי תלמיד‪ .‬ואחה &ל בינתך אל תשק‪ .‬שדרי אץ התורה‬
‫מתקיימת ביחיד‪ .‬הרב על הבדים ונואלו‪ .‬ולכך הוי נולה למקום הרב‪ :‬אין בידינו שלוות‬
‫רשעימ‪ .‬אני קיבלתי אין בידינו לידע מדוע דרך רשעימ צלחה‪ .‬ולמה צריקיד נידונין‬
‫בייסורין‪ .‬ולי נר׳ אץ בידינו כוי‪ .‬לעולם ישתדל אדם לקנות היי העולם הבא‪ .‬שהי־י יש‬
‫סשק ביריט לעשות‪ .‬כי נם יודע אני שאין חשובים הרשעים למני הקי‪ .‬שהרי אין בידינו‬
‫משלוות רשעים שאין לנו שלוות כראוי לרשעים‪ .‬שנאמר שלו כל בנדי בנר‪ .‬ואומר‬
‫ומשלם לשונאיו אל סניו לחאכידו‪ .‬ומ־־מ יורע אני שאין אנו חשוכין לומר דיי לנו במה‬
‫שעסקנו במצות עד עתה‪ .‬שהרי אין ייסורין באים עלינו בייסורי הצדיקים אלא ייסורין‬
‫של פורענות הן‪:‬‬

‫ר׳ מתיא בן חרש אום׳ הוי פקדים לשלום בל ארס והוי זנב לאריות ואל‬
‫תהי ראש לשועלים‪:‬‬
‫כ ל אדם‪ .‬ואסי׳ לשלום נוי הוי מקדים‪ .‬ושואל בשלומו משני דרכי שלום‪ .‬באותה שאמו­‬
‫ר׳ יוהנן !(לעולם לא הקדימני ארס שלום כעולם‪ .‬ואשי׳ נוי בשוק‪ .‬זהזי זנכ לאריזת‪.‬‬
‫כבודך לעשות עצמך זנב לאריות‪ .‬ולחשמיל עצמך לילך אחרי תלמידי הכםיס• מלהיות‬
‫ראש לשועלים לאנשים קלים‪ .‬שאינמ חשוכים אלא כשועלים הללו‪ .‬ומצאתי לו מן‬
‫חמקרא הולך אח חכמים יחכם‪ .‬מי שעושר‪ .‬עצמו מסל לחכמים יחכם‪ .‬כאותה ששנינו‬
‫ח( את כשרו את המשל לבשרו‪ .‬ורוע כסילים ירוע‪ .‬מ* שנעשח ראש ושרנס לכסיליס‬
‫ורועם‪ .‬ידוע‪ .‬יתמצץ‪ .‬א־גו משתכר כלום משבר עצמותיו וסחיינע לחנם‪ .‬כסו שאנו מתינ׳‬
‫עשוק ורצוץ‪ .‬עשוק ורעיע‪ .‬לשץ סובה רעועה וסולם רעוע‪ .‬או יש לומר ידוע‪ .‬סופו‬
‫שםרועע ונופל‪ .‬מוסל בדרך שמצינו באלימלך שנעשה ראש לאנשי שכם ונפלו באחת;‬

‫ומדרש קהלת פיז סי׳ כרו‪ .‬נ( הרבה למדתי סרכותי וכר תענית ז׳ ע׳א׳ סכות ״ ע׳יא ע־ש‪.‬‬
‫נ ( נ ו ע שעשה• עתניאל ב! קנז ובו־ תסירת מ״ז ע׳יא‪ .‬אשר יכה את קריה ספר כצ״ל )שופטים א׳(‪.‬‬
‫‪ (1‬ולכך לא תשיב כלב וכוי עיי! תענית ד׳ ע׳־א תום׳ ד״ה שלשח וכו׳ וא״ת אטאי לא תשיב כלב‬
‫בן יפונה וכוי ועיין מרבר״ר שרשה ס׳ וסדדש וייר פל׳׳ו רחשיכ באמת ר׳ תן שתבעו שלא בהונו‬
‫והשיב גט כלב בהדייתו ע׳יש‪ .‬סוף מקרא הוא בספר משלי )משלי גי(‪ .‬ה( וכסו יוקץ הפיגול‬
‫בזבחים‪ ,‬כוונתו למליצה מאמר רבא זכחיש ל״א ע־א ויקץ כישן השיגול והוא לשון הכתוב)חהלים ע׳יח(‪.‬‬
‫ו( ולדברי האומר בחבית שאין זה ובו־ עיין שכת קמ״ז ע״ב‪ .‬שזיו כל בונר׳ בגר )ירמיה י״ב(‪.‬‬
‫‪ (c‬מעולם לא הקדימני אדם שלום וכו׳ ברכות י־ז ע״*‪ .‬הולך את תבמים יתכס )משלי ייג(‪ .‬ש( את‬
‫ב ש ח אח הטפל וכו׳ שטחים כ״ב ע׳יב‪ .‬עשוק ורצזץ )רבדים ב״ח( כדרך שסצינו באבימלך)?צשסים טי(‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪530‬‬

‫ר׳ יעקב אומ׳ העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא והתקן עצמך‬
‫בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין‪ :‬הוא היה אומר יפה שעה אהת‬
‫כתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא׳ ויפה שעה אחת‬
‫של קורת רוה לעולם הבא מכל היי העולם הזה‪:‬‬
‫שקורץ‬ ‫בית כניסת הכית‬ ‫הוא‬ ‫ושדוזדודא‪.‬‬ ‫מתרנמ׳‬ ‫ואולם ל כ ס א ‪.‬‬ ‫בדלית‪.‬‬ ‫פרוזדוה‬
‫השרים‪.‬‬ ‫שעושין‬ ‫כיח נ מ ל‬ ‫וטרקלין הוא מעץ היכל ש ק ו ר ץ סלייץ‪.‬‬ ‫סורקא‪.‬‬
‫ומצמצם‬ ‫לתוך הבית ש מ ת ק ן עצמו‬ ‫דרך א ד ם הרוצה ליכנס לטרקלין‬ ‫ע צ מ ך כוי‪.‬‬ ‫והתקן‬
‫קודם שיכנס‪ .‬כך צריך א ד ם לתקן עצמו בעולם הזה כ ת ש ו ב ה ומעשים טובים כדי שיזכה‬
‫ל ע ו ל ם הבא‪ .‬ש א ם ל א ע ש ה כן בעולם ה ב א א׳ א פ ש ר לתקן‪ .‬ש ה ע ו ל ם הוה ר ו מ ה‬ ‫ויתנאה‬
‫לערב ש ב ת והעולם ה ב א דומה ל ש ב ת ‪.‬‬ ‫העולם הזה דומה‬ ‫והעולם ה ב א לים‪.‬‬ ‫ליבשה‬
‫ב י ב ש ה יש לו ל א כ ו ל בים‪.‬‬ ‫וכן המתקן מזונותיו‬ ‫ט( מי ש ט ר ה בערב ש ב ת יאכל ב ש ב ת ‪.‬‬
‫ויפה ש ע ה א ה ת ב ת ש ו ב ה כוי‪ .‬ל ע ש ו ת ב ה ת ש ו ב ה‬ ‫ט ר ה ולא תיקן אין לו מ ה יאכל‪.‬‬ ‫לא‬
‫תשונה‬ ‫ש ב כ ל העולם ה ב א א׳ א פ ש ר ל ע ש ו ת‬ ‫מ כ ל חיי ה ע ו ל ם ה ב א ‪.‬‬ ‫טיכיס‪.‬‬ ‫ומעשים‬
‫ומעשים טובים שאינו עשוי א ל א ל ק ב ל ש כ ר ע ל מ ה שקיים בעולם הזה‪ .‬ויפה ש ע ה כוי‪.‬‬
‫העולם הזה‪.‬‬ ‫מ כ ל חיי‬ ‫לאדם‬ ‫יפה להיות בד‪ ,‬קורת רוח‬ ‫ו ש ע ה א ח ה ש ל עולם ] ה ב א [‬
‫ש כ ל חיי העולם הזה אינו כ מ ד ש ע ה א ח ת ש ל עולם ה ב א לעינ״ן קורת רוח‪ .‬שאין כאן‬
‫קורת רוח ש ל י מ ה ‪ .‬קורת רוח‪ .‬נ ח ת רוה‪ .‬לשון נתקררה דעתו‪ .‬וכלפי שהחרון אף ועצבת‬
‫ש מ ת ק ר ר ח ומיישבת דעתו עליו מרוב‬ ‫הרצון ו ה נ ח ח רוח נ ק ר א קודח‪.‬‬ ‫דוח נקרא חיטה‪.‬‬
‫ש מ ה ה והנאה‪ .‬רפריירמנמ בי‪:‬‬

‫ר׳ שמעון אומי אל תרצה את חב־רך בשעת כעסו ואל תנחמנו כשעה‬
‫שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל‬
‫לראותו בשעת קלקלתו‪:‬‬
‫הנה עד‬ ‫מ ק ב ל ריצוייך ב ש ע ת כעסו א ל א‬ ‫שאינו‬ ‫לסי שאינו מועיל לך‪.‬‬ ‫תרצה‪.‬‬ ‫אל‬
‫ואחר כ ך א מ ו ר לו דברי ריצו• וישמע א ל י ך ‪ :‬א ו ת ה ש פ י ר ש ו הכמים‬ ‫ש ת ק ר ר רעתו‪.‬‬
‫כברכות פיק‪ .‬א מ ר ר׳ יוחנן ׳(מניין שאין מרצין לו לאיש ב ש ע ת ‪:‬עמו‪ .‬ש נ א מ ר פני ילבו‬
‫ו א ל תנחמנו ‪:‬וי‪ .‬ש ל א‬ ‫והניחותי לך‪ .‬א מ ר לו הק׳ המתן ל׳ עד שיעברו פנים ש ל זעם‪.‬‬
‫יש לך‬ ‫א ל א מ־עיתסתש הנולל‬ ‫דהיאך ׳תנהם ומתו מ ו מ ל לפניו‪.‬‬ ‫חנחוסים ממך‪.‬‬ ‫יקבל‬
‫מפני שאהד‪ .‬מצערו כ ש א ת ה מזכיר שום נדרו א ל א‬ ‫לנחמו‪ .‬ואל ת ש א ל לו להתיר נדרו‪.‬‬
‫א ל ת ב ק ש ממנו להתיר א ת נדרו‬ ‫אחר ויהיר ל ך נדרך‪ .‬וכל ש י ן אם הידירך‪.‬‬ ‫לך אצל‬
‫שמעת* ס״א אש ש מ ע ת חביריך נודר א ל‬ ‫ואני‬ ‫ש י ח ק ר ר דעהו על־ך‪.‬‬ ‫ש ע ה עד‬ ‫כאותה‬
‫ת ס ח ח לו ב ח ר ט ה ל ש א ל לו כוה נ ד ר ת וכזה נדרת‪ .‬ש מ ח מ ת כעסו י א מ ר לך‪ .‬כ כ ל עיניינים‬
‫נדרתי ו מ צ א ת נורם לו להיות באותו נדר כ ל •ימיו‪ .‬לכן א ל ת ש א ל לו ואל ת פ ת ח בחרמו‬
‫ת ב ק ש לראותו‬ ‫ואל‬ ‫ואל ת מ ר ח‬ ‫ואל ת ש ת ד ל ‪.‬‬ ‫תי‪:‬‬ ‫חמתו ותתקרר דעתו‪:‬‬ ‫עד ש ת ש ו ך‬
‫בסי‬ ‫תנחומא‬ ‫ש מ ת ב י י ש ס ב ל אדם‪ .‬כ( כ ך ד ר ש ר׳‬ ‫ש א י ר ע לו שום ת ק ל ה מפני‬ ‫כשעה‬

‫לפני הקב‪-‬׳ח‬ ‫ט( מ י ש ט ר ח ב ע ״ ש י א כ ל ב ש ב ת ע״ו נ ׳ ע״א‪ ,‬ו ב כ ז ד ר ש מ ש ל י פ״ו ע ת י ד י ן ה ר ש ע י ם ל ו מ ר‬

‫והעולם הזה‬ ‫ה נ י ח נ ו ו נ ע ש ה ת ש ו ב ה ‪ .‬ו ה ק כ ״ ה מ ש י ב ם ש ו ט י ס ש ב ע ו ל ם עו־יס ש ה י י ת ם ב ה ר ו מ ה ל ע ״ ש‬
‫ל י ב ש ה וכוי‪.‬‬ ‫ד ו מ ה ל ש ב ת ‪ ,‬א ס אין א ד ם ס כ י ן מ ע ״ ש מ ה י א כ ל כ ש נ ח וכו׳ ע ו ל ם ׳;!הייתש ר ו מ ה‬
‫כ ך ד ר ש ר׳‬ ‫י( מ נ י ן שאין מ ר צ י ן ל א ד ם וכי׳ ב ר כ ו ת ז ע״ ב ש נ א מ ר פ נ י ילכו וגוי ) ש מ ו ת יי״ג(‪ .‬כ(‬
‫‪1‬‬
‫וביי ל פ נ י נ ו‬ ‫ת נ ת ו מ א וכר ו נ ס פ ר ע ר ו ך מ צ א ת י ש נ ך מ פ ו ר ש ב ה ג ד ת ״ ס ד י נ ו ה מ ח ח ל ח ס נ ד ל יחידי‬
‫ס נ ד ל יחירי‪,‬‬ ‫ליתא לא ב ח נ ח ו ס א ם׳ שלח‪ .‬ולא מ ה שהביא בשם הערוך ה ג ד ת ילמדני ה מ ת ח ל ת‬
‫‪531‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שלח לך‪ .‬ובספר ערוך מצאתי שכך מפורש בוערת ילמדנו המתהלת סנדל יז‪7‬די בפרשת‬
‫שלח לך‪ .‬אל תרצח מניין אחה למד ממשח רבינו‪ .‬בשעת שעשו ישראל את ד‪-‬ענל‬
‫אסר לו חקי לך רד כ* שחת עמך‪ .‬אמר משח איני צריך לדבר עכשיו‪ .‬מה עשה ירד‬
‫מן ההר ודנם ובדקם שלש בדיקות כמו שמפורש שם• ל( סייף‪ .‬ומיתה והדרוקן‪ .‬ואחר‬
‫שהמהין כל כך חור לסני הק׳‪ .‬וביקש רהמים על הדבר‪ :‬ואל תנחמנו בשעת אבלו‪ .‬מניין‬
‫אתה למד מהקב״ה‪ .‬כשנלו ישר׳ לבבל‪ .‬כביכול‪ .‬היה הק׳ באילו מתאבל‪ .‬שנאמד ויקרא‬
‫ה׳ אלהיס לבכי ולמססד‪ .‬בקשל מלאכים לנחמו‪ .‬אמר להם הק׳ אל תאיצו לנחמני‪ .‬מאי‬
‫אל תאיצו‪ .‬אין אילו תנחומים אלא ניאוצים הם לפני‪ :‬ואל תשאל לו כשעת נדרו‪ .‬מניין‬
‫אתה למד ממשה‪ .‬כשאמר ליש׳ שמעו נא המורים‪ .‬נשבע הקכ־ה שלא יכנס לארץ‪.‬‬
‫שנאמר יל( לבן לא תביאו אח הקהל‪ .‬ואין לכן אלא שבועה‪ .‬שנאמר ולכן נשבעתי לבית‬
‫עלי‪ .‬אמר משה שעת שבועת היא איני צריך לדבר עכשיו המתין מ׳ שנה ואחר כך‬
‫התתיל להתחנן לפניו‪ .‬שנאמר ואתחנן אל ה׳‪ .‬אמר הק׳ כשביל שהסתנת לי עלה ראש‬
‫הפסנה ונוי‪ .‬ואל תשתדל לראותו‪ .‬מניין אתה למד מאדם הראשון כשאכל מן האילן‬
‫ונתקלקל‪ .‬שנאמר וידעו כי עירמם הם‪ .‬לא נגלה עליהם הק׳ באותה שעה שהיו מקולקלין‬
‫אלא ויתפרו עלה‪ .‬ואחי׳כ וישמעו את קול ה׳ אלהים ונו׳‪:‬‬

‫שמואל הקטן אומ׳ ־(בנפל אויביך אל תשמח ובבשלו אל יגל לבך פן‬
‫ידאה ה׳ ורע בעיגיו והשיב מעליו אפו‪ :‬מלמד שמוהלין לו כל‬
‫אלישע בן אבוייה אומי הלמד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה‬ ‫עונותיו‪:‬‬
‫על נייר הדש׳ והלמד זקן למה הוא רומה לדיו בתוכה על נייר מחוק‪ :‬ר׳‬
‫יוסי בר׳ יהודה איש כפר הבבלי אומ׳ הלומד מקטניס למה הוא דומה‬
‫לאוכל ענביס קהות ושותה יין םגיתו׳ והלומד מן הזקנים למה הוא דומה‬
‫לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן‪:‬‬

‫בנפול אויבך‪ .‬מקרא הוא בספר משלי‪ .‬כיוצא מ לעיל ואל בינתך אל תשען‪ :‬אל‬
‫השמח‪ .‬כננר כני אדם השמחים בחקלח חביריהם היה מיל לומר מקרא זה‬
‫לקיימו בידם‪ .‬כאוחו שהיה קורא למעלה איר ינאי ס( מאן בעי חיי כמו שפירשו חכמים‬
‫ביבמות ובמדרש ויקרא רבה שאמר עליו ר׳ ינאי שקיים מקרא זה בידו מ־ האיש החפץ‬
‫חיים‪ .‬ונוי‪ .‬ואע־ס שהיה בקי בו קודם לכן בל ארם ח י ל קרי ביה רב הוא‪ ,‬להודיע‬
‫ולהוודע ולהוה־ר העולם היה רניל לאומרו‪ .‬וכן דה או׳ יש לומר שהמקרא זר‪ .‬אינו מדבר‬
‫אלא בשני בני אדם ששונאין זה את זה בעמק העולש‪ .‬ושמואל אמרו כננד שני חלמידי‬
‫תכמים שנתרוצעו זד‪ ,‬עס זה כדבר הלבה‪ .‬שלא ישמח למפלתו‪ .‬ולא ישתדל לראותו‪.‬‬

‫ראה זה מצאתי בערוך ערך אל שהביא כל הדרשה הלזו׳ וכן הביא בםםר סגן אבזח בשם העריך‬
‫ערך אל ע׳׳ש והיא בילקוט פרשה שלח לך על פסוק עד אנה ינאצוני שנו רבותינו ובו׳ ונרשם על‬
‫חנליון ילמדט׳ שוב ראיחי במבוא המפואר לטררש חגתוסא אשר הוציא לאור עולש הרב הנרול‬
‫סוהרש־ב שהביא בדש הרב החכש מוהריא קאהוט כי בערוך רפוס ראשון כתוב מפורש בהגדת‬
‫ילמדנו המחחלח סנדל יחיד בש• שלה לך כמו שהביא המהכר‪ .‬אטר לו הקב׳׳ה כצ*ל‪ .‬ירד מן החד‬
‫ודנם כצ״ל‪ .‬ל( סייף וסיחח וחררוקן כצ״ל־ ועיין יומא ם׳׳ו ע׳׳ב‪ .‬בקשו מלאכים _ לנחמו כצ׳׳ל‪.‬‬
‫מ( שנאמר לכן לא הביאו אח הקהל הוה ונוי )במדבר בי(‪ .‬ואין לכן אלא שבועה יכו׳ עיין מדרש‬
‫דברים רבה םי׳׳א‪ .‬שנא׳ ולכן נשבעחי לכיח עלי כצ״ל )שמואל א׳ ני(‪ .‬ונתקלקל כצ״ל שנא׳ וידעו‬
‫בי עירמים הם )כראשית ‪1‬י(‪ .‬ג{ בנפול אויבך אל תשמח )משלי כייר( ועיין כרכוח נ״ה ע׳׳ב‪ .‬נדרים‬
‫מ׳ ע״א‪ .‬מלמד שמוחלין רו ובו׳ לפנינו ליחא‪ .‬ם( סאן בעי חיי וכו׳ בע״ז י׳יט ע׳׳ב מכריו ר׳‬
‫אלבסנדרי וכו׳ ובמדרש וי׳יר פט״ו איתא מעשה ברוכל אחד שהית מחדר בעיירות ובר ר־ ינאי הוה‬
‫יתיב ובו׳ וליתא לפנינו בהאי לשנא שהביא הסתבר‪ ,‬וגם ביבמות ליתא‪ .‬מי האיש החפץ חיים‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪532‬‬

‫ושנקרא שמואל הקטן לסי שהיה מקטין עצטו‪ .‬כאותה ששנינו שמצינו ע( שביקשו‬
‫להססידו אי הסיד א• עניו‪ .‬נס־ק דסנהדרין ובס^ף סוטה‪ .‬ובתלמוד ירושלמי מסרש שהיה‬
‫מעט קטן משמואל הרסתי‪ .‬שאף הוא נתנבא בשעת מיתתו וראוי שתשית שכינה עליו‬
‫אלא שאין דורו ראוי לכך‪ :‬אלישע בן אבריה‪ .‬נ*ל הכותב אלישע בן אבוייה הוא אחר‪.‬‬
‫כדאמרי׳ באין דזרשין‪ .‬וקודם שיצא לתרבות רעה נאמרה‪ .‬או אשיי לבחר דנסקי‪ .‬ומי‬
‫שסידרה ש( ריטון מצא חובו אכל קליסתו זרק‪ .‬הלמד ילר‪ .‬כעודנו ילד‪ .‬כראמרי׳ צ(אי‬
‫זכאי נםיךנא מעיקרא‪ .‬והא נמרה‪ .‬נסקא פינה לנירסא דינקוחא לדיו כחובה על נייר‬
‫חדש‪ .‬הוא אותו קלף שעושין הקלפים‪ .‬ובתשובות הנאונים מצאתי הוא אותו שעושץ מן‬
‫צמר נםן שנקרא קיטון׳ כי‪ .‬שכורכין בו שירים הבאים מארץ ישמעאל‪ .‬ועודנו הדש‪.‬‬
‫הדיו נדבקת בו ועומדת ימים רבים בתיבתו‪ .‬וקורין אותה קאנד‪ .‬והלומד זקן‪ .‬כשהוא קן‪.‬‬
‫שלא למד בנערותו‪ .‬וסשהזקץ כא ללמד‪ .‬על נייר מחזק שכתבו ט כבר ונמחק‪ .‬דמוברע‬
‫הוא ועומד מן הכתיבה ראשונה ולסיכך אין כתיבתו עומדת לעד וכן מוכיח יו( אצל‬
‫הוצאה במסכת שבת‪ .‬י( וכן בנט פשוט‪ .‬הוא על הנייר ועדיו על חמחק‪ .‬וכן אדם שמפנה‬
‫לכו לבטלה‪ .‬ונותן מחשבותיו לדכרים בטלים‪ .‬ומייאש את עצמו מלעסוק בתורה‪ .‬אם‬
‫בא לחזור וללמדה בעת זקנותו‪ .‬אינה עולה בידו שכבר נתייאש ממנה‪ .‬וקשה היא משלא‬
‫למדה מעולם‪ .‬וזהו שאמרו ם(סינמר כעתיקא קשה מדחדתא‪ .‬וסימנין טינא בר טינא‪.‬‬
‫והוא שפירשו חימיס‪ .‬אם שכח תשכח‪ .‬אם שכח בחדש תשכח כישן‪ .‬ואס שמע תשמע‪.‬‬
‫ח( ואם שמע כחדש תשמע בישן‪ .‬מחוק בנון א(וחמוחקו דאבות מלאכול וכנון סחק‬
‫דמידות‪ .‬דבבא בתרא‪ .‬ס׳ המוכר את הספינה‪ .‬ועל שם שסתמו מחליק נקרא מחקא‬
‫בלשון ארמי‪ .‬כמו שפירשו חכמים במסכת מנילה‪ .‬נינייר‪ .‬מחקא‪ .‬אצל אין כותבץ כוי‪.‬‬
‫מפני שםחליקין אותם בשעת כתיבתם‪ .‬עשייתם‪ :‬קהות‪ .‬לשון ושני הבנימ תקהינה‪.‬‬
‫ענבים שלא בישלו כל ערכם‪ .‬ולשותה יץ מניתו‪ .‬ועוד דומה לשותה תירוש מניתו‪ .‬חדש‪.‬‬
‫ועודנו בנת‪ ,‬שלא החמיץ שהוא מתוק וקשה ללב‪ .‬וכל שכן שהשותה יין של ענבים‬
‫קהות שהוא חמוץ שקשה ללב‪ .‬ונם לשתותו‪ .‬כך התלמידים תלמודם קשה שלא שימשו‬
‫כל צורכם‪ .‬ולא הכינו בטעמי של דבר‪ .‬והלמד מן הזקנים‪ .‬הם שנו ושילשו והכינו כל‬
‫הטעמים‪ .‬והלמד מהן רומה לאוכל ענבים בשולות שנתבשלו‪ .‬ושותה יין ישן‪ .‬שהוא‬
‫טוב ובריא לנוף ומתיישב על הלב‪:‬‬

‫ר׳ אומ׳ אל ת ס ת כ ל ב ק נ ק ן אלא ב מ ה ש י ש בו‪ .‬יש ק נ ק ן ח ד ש מלא ישן‬

‫וישן אשי׳ ח ד ש אין בו‪:‬‬
‫א ל תסתכל בקנקן‪ .‬אל תבט אל מראה האדם ואל נכה ואל קומתו‪ .‬לומר זה הנון‬
‫ותלמיד‪ .‬אלא כסה שיש בו‪ .‬נ(ביץ שבתוכו תן עיניך אם טוב הוא‪ .‬כלומר לך‬
‫והריח בו אם יש בו ריח תורה אם לאו‪ .‬כההוא דאםר ליה י( תהי ליה אקנקניה‪ :‬מלא‬
‫ישן‪ .‬יש לך אדם בחור ומיושב בתלמודו כיין ישן שהוא םשוקמ על שמריו‪ .‬ויש קנקן‬

‫)חהלים ל״ד(‪ {•0 .‬שבקשו להספידו אי חסיד אי עניו וכו׳ כצ׳יל ועיין סנהדרין י״א ע־׳א‪ .‬סוטה‬
‫מ״ח ע״ב‪ .‬וירושלמי סוטה פ״ט הט׳יז‪ .‬ועיין שם הי״ג רמסייס ולטה גקרא שטו קטן ‪ r.-rv‬מקםין‬
‫עצמו ו״׳א לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי‪ (c .‬רמון מצא חובו אכל וכד חגיגה מ׳׳ו ע׳׳ב‪,‬‬
‫ל( אי זכאי גמירנא מעיקרא והא נטרה ובו׳ בצ״ל עיין שבת ב״א ע־׳ב‪ (p .‬אצל הוצאה במסי שבח‬
‫ע״ח ע״ב‪ .‬ל( וכן כגם פשוט היא על מנייר ועדיו ע‪ -‬המחק ב־ב קש״ר ע״א‪ (0 .‬סיגמר בעח־קא‬
‫קשה מדחרחא ונר יומא כ׳יט ע׳׳א‪ ,‬אס שכח חשכת וטי )דברים חי(‪ .‬אם שמע תששע וכוי דברים‬
‫כ״ח(‪ .‬גז( אם תשמע בתרש וכו׳ עיין ברכות מי ע׳׳א וסוכה ס״ו ע׳׳כ‪ .‬ושם איחא אם שמוע כישן‬
‫וכד‪ (h .‬והמוחקו דאנית מלאטת שבת ע״ג ע״א‪ .‬ובטן מחק דמידות פרק המוכר את הספיגה‬
‫כצ׳׳ל ב״כ פיית ע׳׳ב‪ .‬פייט ע׳־ב‪ .‬ב( נייר טתקא טבילה י׳׳ט ע׳׳א‪ .‬ושני הבנים תקהינה בצ׳׳ל‬
‫)יחזקאל י״ח(‪ .‬נ( ביין שבחובו כצ״ל וכן הוא כשירש׳׳׳‪ .‬ד( תהי ליה אקנקניה וכו׳ כ״ב כ״ב ע־א‬
‫‪533‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫ישן‪ .‬שאפילו מן הנרוע החדש אין בו שבולו דיקס‪ .‬כך יש אדם זקן ובעל צורה שאפי׳‬
‫מיעוט תורה אין בו־‪ .‬תורה נמשלה ליין‪ .‬שנאסר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי‪.‬‬
‫ואדם דוםה לקנקן שהוא בכית משמרתה של תורה‪ .‬כשמ שהקנקן בית משמרתו של‬
‫יין‪ .‬ועוד המשיל עיקר של תורה ביין ישן‪ .‬ושאינו עיקר ביין הדש שאינו טוב ביין ישן‪.‬‬
‫אבל מעולה הוא מן המים‪:‬‬

‫הקפד אומ׳ הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן‬ ‫ר׳ אלעזר‬
‫העולם‪ :‬הוא חיה אומ׳ הילודים למות והמתים להחיות וההייפ‬
‫לידון׳ לידע׳ להודיע׳ולהיוודע׳ שהוא אל׳ הוא היוצר׳ והוא הבורא‪ -‬והוא המבין׳‬
‫הוא הדיין׳ הוא עד׳ הוא בעל דין׳ הוא עתיד לדון׳ ברוך הוא׳ שאין לפניו‬
‫לא עוולה ולא שכחח ולא משוא פנים ולא מקח שוהד׳ שהכל שלו׳ ודע‬
‫שהכל בא לחשבון׳ ואל יבטיחך יצרך לומר שהשאול בית מנוס׳ שעל‬
‫כורחך אתה נוצר׳ ועל כורחך אתה נולד‪ .‬ועל כורחך אתה הי׳ ועל כורחך‬
‫אתה מת׳ ועל כורהך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים‬
‫הוא ה ק ב ה ‪ :‬ר• חנניא בן עקשיא כוי‪:‬‬

‫הקנאה שיש לו לאדם על חבירו‪ .‬והתאוח שנמשך אחר חאוח לבו לניאוף ולשאר‬
‫עבירות‪ .‬והכבוד‪ .‬שרודף אחר שררה וכבוד‪ .‬מוציאין את• האדם מן העולם‪.‬‬
‫קנאה‪ .‬ה( שנאמר ורקב עצמות קנאה‪ .‬והתאוה‪ .‬שנאמר תוחלת ממשכהמהלה לב‪ .‬והכבוד‪.‬‬
‫שררה‪ .‬רכתיב '(רמת יוסף תחילה‪ .‬וכל אחיו וכל הדור ההוא‪ .‬הא למדת שקשה היא‬
‫הרבנוח שקוברת אח בעלה‪ .‬ועוד בחב חזון ישעיהו‪ .‬בימי עוזיהו יותם אהז יחזקיהו‪ .‬הרי‬
‫שקיפח ר׳ מלכים בימיו‪ .‬הא למדת שהנחלה סקברת את נעלה‪ .‬מחמח שהוא משחרר‬
‫יוחד מדאי‪ :‬הילודים‪ .‬כמו הילדים במדבר בדרך‪ .‬הנלודיס בבר סופם למוח‪ .‬חמה ל׳‬
‫הכותב‪(! .‬דבס״ק דניטין משמע מולדים להבא‪ .‬נב׳ לנולדים דלא הוו בשעח מתן‬
‫מעות‪]('' .‬וביבמות[)ובפי החולץ( משמע דנולד־ש לשעבר וילודים להבא‪ .‬דקאמר מאן אחיו‪,‬‬
‫אהיו הילודים‪ .‬ולע״א מאן אהיו‪ .‬אהיו הנולדיס‪ .‬ובשילה־ פרק קמא דניםין נולדים להבא‪.‬‬
‫ט(ובקרא‪ .‬הנה כן נולד‪ .‬והבן הילוד לשעבר‪ .‬כתרג׳ דא־תיליד‪ .‬ובכאן משמע הילודים‪.‬‬
‫לשעבר‪ .‬והמתים ככר‪ .‬סופם להחיות‪ .‬והחיים‪ .‬ומשייחיו ס‪1‬פם לירון‪ .‬כשיניע יום הדין‬
‫בעמק יהושפט‪ .‬הוא עמק המלך‪ .‬וכל כך אני אומר לידע‪ .‬למען דעה כל עמי הארץ‪.‬‬
‫גלנל זה‪ .‬שהעולם חווי כן‪ .‬כדי שיטיבו מעשיהם‪ .‬ולהודיע‪ .‬נס הם לאחרים אשר ילמדו‬
‫את •בניהם‪ .‬״ולהיורע‪ .‬שיהא הדבר גלוי לכל העמים‪ .‬כד־ שייראו מלפני המקום‪ .‬שהק׳‬
‫הוא היוצר‪ .‬וכשם שהיוצר הזה עושה בכליו כל אשר יתפץ כוי‪ .‬כן כל אדם ביד חקי‬
‫לעשות בהם ככל הישר בעיניו‪ .‬להוליד ולההיות ולמות‪ .‬ולדון‪ .‬והוא הבורא שעושה ארס‬
‫בריא בעולם בצלם דמות תבניתו‪ .‬והוא היודע מה בסתרי טוהותיהם‪ .‬שהרי הוא עשאן‬
‫ואין להסתיר בהן דבר ממנו‪ .‬והוא המבין אל כל מעשיהם‪ .‬י(דכחיב היוצר יחד לבס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬שנא לכו להמו וגר )משלי טי(‪ .‬ה( שנא• ורקב עצמות קנאה )משלי י״ד(‪ ,‬ועיין בפרר־׳א‬
‫פיייג מביאור הדייל שט‪ ,‬שגא׳ תות־ית ממשכה מחלה לב בצ״ל ;מש‪-‬יי י״ג(‪ .‬ו( וימת יוסף‬
‫ובו׳ )שמוח אי( הא למדת שקשה וכר פסחים ‪s‬״‪ 1‬ע״ב‪ .‬הילדים במדבר בררן וגר )יהושע הי(‪.‬‬
‫ז( דבס״ק דגיטין משמע וכו׳ כצ׳יל שש י״ג ע״ב עי״ש‪ .‬ח( וביצמוח משמע דנו־ידים להבא ובו׳‬
‫כצ׳׳ל שם י״א ע״א‪ ,‬ועיין בחום׳ ד״ה מאן אחין וכו׳ ועיין נדרים ל׳ ע״כ ובי־ש׳״ וברין שם‪ .‬נג(ובק־א‬
‫הנה בן נולד )טלכים א' י״ג( והכן הילוד ונו׳ )שמוח אי( כתרגום דאתיליד הוא ת״י ובת״א‬
‫י( רכתיב היוצר יחד לבש )חהלים ל״ג(‪ ,‬ועיין מדרש וי׳׳ר‪ ,‬וטםרש קהלת םי״ב‪.‬‬ ‫הוא דמחיליד‪.‬‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪534‬‬

‫הוא הדיין‪ .‬הוא המומחה לדין ובקי‪ .‬כקו המשפט‪ .‬שנאי כ( והמו כאחד מי ישימו‪.‬‬
‫ואס האמר מה ירץ ואין מעיר עלי‪ .‬והוא ער‪ .‬כלומר והוא עצמו יעיר ברכר שהוא‬
‫רואה את הכל‪ .‬שנאמר עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ‪ .‬ל(וכתיב וקרבתי אליכם‬
‫לסשםט והייתי עד‪ .‬ואמרי׳ בהכל הייבים‪ .‬עבר שרבו מקרבו למשפט וממהר להעירו מה­‬
‫תקנה יש לו‪ .‬והוא עצמו יהיה בעל דין לצעוק על האדם להורידו לדין‪ .‬והוא עתיד‬
‫לדין‪ .‬שאין לפניו לא שכחה‪ .‬ואל תאמר בלבך בשכבר הימים הבאים הכל נשכה‪.‬‬
‫שבכדור יוודע לך שיעמידך בדין כי חוא עתיד לדון‪ .‬וטיט באמת וביושר ישפוט אותך‬
‫ואם ניחנת כשורד‪ .‬אל תפחד ותדאנ‪ .‬כי ישים עליך דבר ‪.‬שלא כדין שלא מדעת אלא‬
‫מתוך שכחה‪ .‬שאין לפניו לא עולה‪ .‬דכתיב אל אמונה ואין עול‪ .‬ולא שכחה‪ .‬שהכל‬
‫כתוב לפניו במסר שנאמר ו־קשב הי וישמע ויכתב בספר וכדון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי‬
‫שמו‪ .‬ואומר ביד כל אדם יחתום‪ .‬ולא משוא פנים‪ .‬שלא יבטח אדם על דבר שקר לאמר‬
‫שישא לו פנים‪ .‬או יקח שוחד‪ .‬ולא מקח שוחד‪ .‬מקרא הוא בדברי הימים ביהושסט‪.‬‬
‫י‪0‬כי אין עם ה׳ אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד‪ .‬וכמשנה יש נקוד םקח‪ .‬רש‬
‫נקוד מקח‪ .‬ואני אומד שהאומר בן משתבש‪ .‬דלשון חורה לחוד ולשון חכמים לחוד‪:‬‬
‫שהכל שלו‪ .‬אין באן‪ .‬ודע‪ .‬במשניות‪ .‬ומניין שהבל שלו‪ .‬נ( שנאמר לי הכסף ולי הזהב‬
‫נאם הי צבאות‪ .‬ולמה יקה שוחד מאחר שהכל שלו‪ .‬אין כאן‪ .‬ובן בדוד הוא אומר כי‬
‫ממך הכל ומידך נחנו לך‪ .‬ודע שד׳כל בא בחשבון‪ .‬שכל מעשיך באים בהשבון ואץ‬
‫נעדר דבר‪ .‬שנאמר אחת לאחת למצוא חשבון‪ .‬ומצרפן זה עם זה עד שעולין לחשבץ‬
‫נהל‪ ":‬ואל יבטיחך יצרך כוי‪ .‬שלא תאמר כלבך‪ .‬הקבר לי בית מנוס‪ .‬שאפטר מן הדין‬
‫אחרי בואי בקבר‪ .‬לא אחעורר לי לעולם‪ .‬שעל כורחך כוי‪ .‬ועל כורחך כוי‪ .‬וכשם‬
‫שנולדת בעל כורחך וחייך לעולם לעמל ולרוח‪ .‬על אפך ועל חמתך‪ .‬שהרי פעמים רבות‬
‫התארח למות‪ .‬ואינך משיג‪ .‬ומי שהניעה עוגת מיתתך לא יכולת להשמט ולהםטר ממנח‪.‬‬
‫במו כן אחד‪ ,‬עתיד ליתן דין וחשבון לסי השבץ מעשיך‪ .‬ו ק בדוד הוא אומר אם אסק‬
‫שמים שס אתה ואציעה שאול הנך‪ .‬שם ידך תקחני ותאחזני ימיגך‪:‬‬

‫סליק פירקא‬

‫חמיש־י‪.‬‬ ‫פ ר ק‬
‫תכח‪ .‬חיי‪ :‬וינש‪ :‬יתרו‪ :‬ויקרא‪:‬‬

‫בעשרה מאמרות ;ברא העולם׳ מה תלמוד׳ והלא במאמר אחד יכול‬

‫להבראות׳ אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא‬
‫בעשרה מאמרות׳ וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא‬
‫בעשרה מאמרות‪:‬‬

‫כ( והוא באהד וסי ישיבנו )איוב כ״נ( שנאמר עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ‪ .‬ל( דכחיב‬
‫וקרבתי א‪-‬יינם למשפט וגוי )מלאכי גי(‪ ,‬עבד שרבו מקרבו למשפט וכו׳ עיי! חגיגה ה׳ ע״א‪ ,‬רבתיב‬
‫אל אמונה ואין עול )דברים ל״ב(‪ ,‬שנאי ויקשב הי וישמע וגר )מלאכי גי(‪ .‬ביד י ל ארס יחתום וגר‬
‫)איוב ל״ז(‪ .‬מ( כי אין עם ה׳ אלהינו עולה ומשא פנים ומקת שחד כצ׳יל )דה״י ב׳ י״ט( ועיין‬
‫בתוי״ט ד״ה מקהוכו׳‪ .‬י( לי הכסף ולי הזהב נאום ה׳ צבאות כצ״ל )הגי בי(‪ ,‬כי כסך הכל ומידך‬
‫נחנו לך )ד״ח א׳ כ״ט(‪ ,‬אחח ל«חח למצאי חשבון )קהלת ד(‪ ,‬אם אסק שמים וגו׳ )תתליט קל״מ(‪.‬‬
‫‪535‬‬ ‫מחזור ויםרי‬

‫ס( בראש השנה מפרש מאמרות• מאי ניהו‪ .‬ויאמר ויאמר דכראשית‪ .‬הני השעה הוו‪.‬‬
‫בראשית נמימאסר הוא‪ .‬דכתיב בדבר ה׳ שמיס נעשו‪ .‬ט( ובפרקי׳ דר׳ אליעור‬
‫ובפסיקתא משלימן מאותם הכתובים אצל יצירת האדם ואעס־י שאינם אצל מעשה‬
‫בראשית לפני ויכולו‪ .‬מה הלמוד‪ .‬ראמר ויאמר האילו פה תלמוד‪ .‬מה אנו למידין מהן‬
‫והלא במאמר אחד היה יכול להבראות את כל העולם‪ .‬אילו אסר יתקיים כל העולם כולו‬
‫לרצוני‪ .‬תהו מאמר אחד‪ .‬מה טעם לא בראו כולו במאמר אחד ומסרש‪ .‬כדי לחיסרע מן‬
‫הרשעים פירעץ נדול ובבד‪ .‬שמאבדץ את העולם שנברא בעשרה מאמרות שטרח בו‬
‫דק׳ לבראו בעשרה מאמרות וכרי ליתן שכר כוי‪.‬‬

‫עשרה דורות מאדם ועד נה׳ להודיע כמד‪ .‬ארך אפים לפניו׳ שבל הדורות‬
‫היו מכעיסין לפניו עד שהביא עליהם מי המבול‪ :‬עשרה דורות מנח‬
‫ועד אברהם׳ להודיע כמה ארך )אפים[ שכל הדורות היו מבעיםין לפניו‬
‫עד שבא אברהם אבינו וקיבל עליהם שבר כולן‪ :‬עשר נםיונות נתנסה‬
‫אברהם אבינו ועמד בכולן להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו‪:‬‬

‫עשרה דורות מאדם ועד נח‪ .‬אדם‪ .‬שת‪ .‬אנוש‪ .‬קינן‪ .‬מהללאל‪ .‬ירד‪ .‬תנוך‪ .‬ומתושלה‪.‬‬
‫למך‪ .‬נה‪ .‬ולמה עשרה בננד י׳ מאמרות של בריית עולם‪ :‬היו מכעימין‪ .‬ובאים‬
‫לינ‪ .‬ולפיכך שימר והמתין להם הק׳ י׳ דורות‪ .‬כננד י׳ מאמרות‪ .‬עד שהביא עליהם מי‬
‫־‬

‫המבול‪ .‬כיון שראה שלא היתד‪ .‬בהן תועלת‪ .‬משהודיע ארך אפים לכל כאי עולפ הביא‬
‫עליהמ מי המבול ולא נשתייר מהם אלא נה ובניו ודי• להם שיצילו את עצמם שלא היה‬
‫בהם זכות להציל כל העולם כולו‪ :‬עשרר‪ ,‬דורות מנח ועד אברהם‪ .‬שם ארסכשד‪ .‬שלח‪.‬‬
‫עבר‪ .‬סלנ‪ .‬רעו‪ .‬שרונ‪ .‬נתור‪ .‬תרה אברהם‪ .‬ער שכא אברהם אבינו וסיכל מעשים טובים‪.‬‬
‫וניסת הק׳ ב״ נסיונות‪ .‬ועמד בכולן‪ .‬והיה מדריך כל העולם בדרך ישרה‪ .‬והציל את‬
‫כולן‪ .‬ונתן הק׳ שבר לו על שהחיה את כולן‪ .‬לפי שאין הק׳ חסין כסיתתן של רשעים‬
‫והוא הורה אותם דרך תשובה‪ .‬שנאמר ואת הנפש אשר עשו בהדן‪ .‬כתרנו׳‪ .‬ויש לומר‪.‬‬
‫שבר כננד מה שהיה ראוי לכולן‪ .‬כאותה שמצינו בתלמוד‪ .‬פ ( לעולם יקדים אדם לבית‬
‫הכנסת כדי שימנה עם עשרה ראשונים‪ .‬שאפי׳ הם מאה נוטל שכר כולם‪ .‬שכר כולם‬
‫סיד‪ .‬אלא שכר כננד כולן‪ .‬הכא נמי נוטל כעד הצדיקים שהיו באותם הדורוח‪ .‬שם‪.‬‬
‫ארפכשד‪ .‬שלח‪ .‬עבר‪ .‬יקטן‪ .‬לפי שהוא סינל מעשים טובים הרבה יותר מכולן‪ .‬ובאים‪.‬‬
‫מחוק ממשניות‪ .‬ובת׳ באין מלפניו‪ :‬צ(עשרנםיונוח‪ .‬ובולו מפורשת בסדקים דר׳ אליעזר בן‬
‫חורקנוס‪ :‬חחילה ביקש נמרוד להורני ונהבא בקרקע י־נ שנה‪ .‬שוב הוליכו לעיר כשדים‬
‫מלה ממולדתו‪ .‬והביא הק׳ רעב בארץ כנען לצרפו‪ .‬ונלקחה שרה‪ .‬ובא עליו כדרלעמר‬
‫וחביריו ותבלו אח לוט בן אחיו‪ .‬והראה לו דק׳ כץ הבתרים שיעבוד מערים‪ .‬זמן הד׳‬
‫מלכיות‪ .‬שנאמר קחה לי ענלר‪ .‬מ ש ו ל ש י וציוהו על המילה‪ .‬ואמר לו לנרש ישמעאל‬

‫‪ (p‬ב ר א ש ה ש נ ה מ פ ר ש וכו־ עיין בר״ה ל״ב ע׳יא ו ו י ס ת ו כנירםא ה י ש נ ה ויאמר ויאמר וכו׳ ועיין‬
‫ע ( ובפרקי רר״א וכוי ע״ש פ ר ק שלישי ועיין בביאור ה ו ר ״ ל א ו ת‬ ‫מ נ י ל ה כ״א ?ג״ב‪ ,‬ובר״ר פי״ז‪.‬‬
‫ע׳״נ‪ .‬ו ב פ ס י ק ת א שלשנינו ליחא‪ ,‬ועיי; שש פכ״ג כי׳ ה׳ ועיין מ ד ר ש במ״ר פייר‪ .‬ו כ ז ו ה י פ׳ ויקרא דן!‬
‫י*א ע ־ ב ‪ ,‬ו א ת ה נ פ ש אשי• עשו בחרן ) ב ר א ש י ת י׳׳ב(‪ ,‬כ ח ר נ ו ם ו ו י ת נ ס ש ת א דשעבירו לאורייתא‪.‬‬
‫פ( לעולס יקדים אדם וכו־ עיין כ ר כ ו ת מ י ז ע״ב‪ .‬ל( •!שי נסיונוח ו כ ד שרו׳׳א פכ״ו ע־׳ש‪ ,‬ועיין ש ם‬
‫פל׳־ב‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ב מ ד ״ ר סי״ר׳ ובאדר״ג פל׳׳ג ח ד י כ ה ע ש ר ה נסיונות בענין א ח ר ‪ .‬וכסדר ה ז ה ח ש י ב‬
‫ל ה ו כ מ ד ר ש ח ה ל י ם מזמור ייח וסוף מ ז מ ו ר צ׳׳ח׳ ועיין בפירש׳׳י ע ל מם׳ א ב ו ח וז־ל עשרה נםיונות‬
‫נ ת נ ס ה א י א מ פ ר ש י ם בשדרי׳א‪ ,‬וכולם יסדם ר*ש ה ג ד ו ל בקרוכ־ץ א מ ר ת ה׳ צרופה והוא "ט״ם וצ׳־ל‬
‫בקריכ״ץ א מ ר ת ך צרופה בסילוק יום ב׳ ש ל ר״ה ו כ ב ר העיר ב ז ה הגאון רד״ל בביאור פדר״א פכ״ו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪536‬‬

‫עס אמו‪ .‬חנות לשחוט את בנו‪ :‬ובמדרש תילים הוא נדרש‪ .‬וכך הס מנויים‪ .‬י‪0‬אני י״י‬
‫אשר הוצאתיך מאור כשדים‪ .‬לך לך‪ .‬ויהי רעב בארץ‪ .‬־ושנים‪ .‬אחד בפרעה ואהד‬
‫באבימלך ושל בחרים‪ .‬ושל יצחק‪ .‬ושל ישמעאל‪ .‬ואחד במלכים‪ :‬ובמשנת ר׳ נתן הן‬
‫נכללין כך‪ .‬שנים כלך לך‪ .‬שנים כשתי נשיו‪ .‬ושנימ בשני כניו‪ .‬ואחד בשני בניו‪ .‬ואחד‬
‫כאור כשדים‪ .‬ואחד בכרית מילה‪ :‬וכל כך למה‪ .‬כדי שיטול אברהם שכרו ויהיו כל‬
‫אומות העולם אומרים יתר מיכן שוה לאברהם שיטול שכרו‪ .‬עליו הכת׳ אומר לך אכול‬
‫בשמחה לחמך‪ •.‬ולמה ניסהו בעשר‪ .‬לא םחוח ולא יותר‪ .‬בננד י• מאמרות שבהן נברא‬
‫העולם‪ .‬כדיי חיה אברהם שנתנסה ביי נסיונות ונמצא שלם שיעמיד העולם שנברא בי׳‬
‫מאםרוח־‬

‫עשרה ניםים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים• עשר מבות הביא‬
‫הקב״ה על המצריים במצרים ועשר על הים‪ :‬עשר נםיונות ניסו אבותינו‬
‫את חקב׳׳ה במדבר שנאמר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקלי;‬
‫בבא זו כך היא כתובה ברוב סיפרי משנה‪ .‬עשרה ניסים‪ .‬כוי‪ .‬ואין בת׳ בם ח׳ מכות‬
‫כוי‪ .‬ואומר הייתי שזה הכת׳ במחזורים‪ ,‬שלנו עשר מכות הביא‪ .‬סי׳ הוא‪ .‬שאילו‬
‫הן הנימים שנעשו לאבותינו במערים‪ .‬ועל הים שלקו במצרים עשר ובים עשר‪ .‬וישר׳‬
‫נוצלו מאילו ומאילו‪ .‬שהנץ הק׳ עליהם‪ .‬אכל מצאחי אחרי כן‪.‬מונה במשנה רווקנית‬
‫שהונה ממשנת ר׳ אפרים עשר מכות כוי‪ .‬ואילו הן שבמצרים‪ .‬דע״ך עד־׳ש באח־־ב‪ .‬דם‪.‬‬
‫צפרדע‪ .‬כניס‪ .‬ערוב‪ .‬דבר‪ .‬שחין‪ .‬כרד‪ .‬ארבה‪ .‬השך מכות בכורות‪ .‬ולבך עשה םימנץ‬
‫שלא תחליפם בדוד בתהליס‪ .‬אלא בסדר הכתובים ביא‪ .‬ושלש תיבות למה כלם׳‬
‫י( ששנינו כסנהדרין‪ .‬מי שלקה ושנה בהתראה ב״ד כונסין אותו לכיפה לשלישית אף‬
‫בלא התראה‪ .‬וכן השנים ראשונים בהתראה והשלישית לעולם בלא התראה לכד מבכורות‬
‫שהתרה בראש כולן על שם שהיתה קשה מכולן‪.‬׳ כ׳יש‪ :‬ני(ועשר על הים‪ .‬שבת׳ כהן‬
‫עשרת מיני מיתה בפרשת ויושע‪ .‬רמה‪ .‬ירה‪ .‬טבעו‪ .‬תהומות יכסיומו‪ .‬ירדו במעולוח‪.‬‬
‫תרעין אויב‪ .‬ההרס קמיך‪ .‬׳אכלמו כקש‪ .‬נערמו מיס‪ .‬נעבו כמו נד נולימ‪ .‬שנעשו המיס‬
‫כערימה וקמו נד אהד והיו משברים ראשיהם של מערים‪ .‬צללו כעופרת‪ .‬הרי כאן עשרה‪.‬‬
‫תבלעמו איץ מניין‪ .‬דבשבחם דיבר הכתוב שזכו לקבורה‪ .‬עשר מכות שנעשו על הים‪.‬‬
‫שנאמר כמשנה ר׳ בהן ה( בנגד עשר נש־ונות אברהם אבינו ובכולן עמד ונעשה שלם‬
‫הביא הק׳ לבניו נם במערים ומנכדו הביא עשר מכות במצרים‪ .‬וכנגדו עשה להם ניסין‬
‫על הים‪ .‬כשעה שעברו כוי‪ .‬ובמכלתא כך היא שנוייה‪ .‬א( בשעה שבאו משה ואבותינו‬
‫על ים סוף אמי להן משה קומו עברו‪ .‬אמרו אין אגו יכולין לעבור‪ .‬עד שיעשר‪ ,‬לנו הים‬
‫גזרים ‪:‬זרים‪ .‬שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים‪ .‬עד שיעשה הים בקעים כקעים‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫בקע ים ויעבירם‪ .‬עד שיעשה הים טיט‪ .‬וכן הוא דרכת כים סוםיך המר מים רכים‪ .‬גקכים‬
‫נקבים‪ .‬וכן היה‪ .‬שנאמר נקבת במג״ו ראש פרוץ‪ .‬מדירות מדביוח‪ .‬וכן היה שנאמר‬
‫*(המוליבך במדבר‪ .‬סירורין סירורין וכן היה‪ .‬שנאמר אתה סוררת בעזך ים‪ .‬סלעים‬

‫ע״ש‪ .‬ק(‪.‬אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים )כראשית ט״ז( בצ״ל‪ ,‬ואחר באור כשדים כצ״ל‪.‬‬
‫וינסו אתי' זת עשר פעמים ולא שמעו כקולי בצ׳׳ל )!•‪::‬דבר »״ד(‪ ,‬ועיי; באדר״נ פ״ט‪ .‬ר( ששנינו‬
‫‪1‬‬
‫כסנהדרין כצ״ל ועיין שם פ״א ע״ב‪ ,‬פ״בע״ב‪ ,‬יבמות סייר ע״ב‪ (0 .‬ועיבר ע־ הים וכו׳ ועיין כמכילתא‬
‫פ׳ בש־יה ובתנחומא ישם‪ -,‬ובאדר״ב פל״נ‪ .‬ם( ב ע ד עשר נסיונות אביהם וכו׳ אבדר״נע׳׳ש‪ .‬א( בשינה‬
‫שבאו משה וכו• אמ־ להן משה קומו וכו׳ כלשון הזה הוא באדר״נ פרק ל״ג‪ ,‬ועיין כמכילתא פ׳‬
‫בשלח‪ ,‬ובתנחומא שם‪ ,‬לגוזר ים סוף לגורים )תהליס קל״ו( בקע ים ויעבירם )תהלים ע״ח(‪ .‬דרכת‬
‫ב י ס‬
‫סוסיך חמד טים רבים כצ״ל ;חבקוק גי( נקבת בטטיז ראש פרזו )שם(‪ .‬נ ( המוליבך במדבר‬
‫‪537‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫סלעים‪ .‬שנאסר שכרת ראשי תנינים על הסיס‪ .‬היכן נשבדין ראשי תנינים‪ .‬מ י אוסר‬
‫על הסלע‪ :‬יבשה יבשה‪ .‬שנא׳ ובני ישר׳ הלכו ביבשה בתוך הים‪ .‬נורות נודות‪ .‬נצבו‬
‫כמו נר‪ .‬ומים שהד בין ועזרים ירדה אש מן השמים וקלםן‪ .‬שנאמר כקרח אש המסים‬
‫מים תבעה אש‪ .‬וסימן נבט נ מ ף םינן‪ :‬העשירית‪ .‬נורות של שמן ושל דבש היו יורדין‬
‫לתוך םי תיטקות של ישרי‪ .‬שנ׳ ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש עור‪ .‬ויש אום׳ מים היו‬
‫נובעים מן הים שמהן היו שותין‪ .‬משני שמי הים םלוהיס הם‪ .‬ר• אלעור אומר תהום קמה‬
‫להמ למעלה כרי שלא יצטערו‪ :‬נ(עשר נםיונות דבמדבר‪, .‬ססורשות במסכת ערכין‪.‬‬
‫כס׳ יש בערכין‪ .‬ל(ובסשנת דר׳ נתן‪ .‬כס׳ יוסף כן יועזר‪ .‬אילו הן‪ .‬שנים כמים‪ .‬שנים בטן‪.‬‬
‫שנים כשליו‪ .‬אחד בעבל‪ .‬ואחד במדבר סארן‪ .‬שנים בים אהד בירידה‪ .‬ואתר בעליה‪.‬‬
‫ביחידה דכתיב המבלי אין קברים ונוי‪ .‬ובעלייה‪ .‬אמר רב הונא ישר׳ שבאותו הדור טקטני‬
‫אמנה‪ .‬שנא׳ רטרו על הים בים סוף‪ .‬מלמד שהיו ישר׳ ממרים באותה שעה ואוםרי׳ כשם‬
‫שאנו עולין מעד זה כך מצריים עולין מצדאהר‪ .‬עד שאמר לו דק־ לשר של ים סלוט‬
‫אותם‪.‬ליבשה •וסלטם‪ :‬שנים בטים‪ .‬במרה‪ .‬וברסידים‪ .‬במרד‪ ,‬רכת׳‪.‬ויבאו מדתה ס(רלנו‬
‫העם על משה‪ .‬כרסידים‪ .‬ויחנו ברשירים‪ .‬י(רדכ העם עם טשת‪ .‬שנים במן‪ .‬אל תצאו‪.‬‬
‫דצאו‪ .‬אל תותר‪ .‬ויותירו‪ .‬שנים בשליו‪ .‬בשליו ראשון‪ .‬כשבתנו על סיר הבשר‪ .‬בשליו‬
‫שני והאםסםוף אשר בקרבו ונוי‪ .‬אחד בענל שעשו‪ .‬ואחר כמדבר ס א ק בסרנלים‪.‬‬
‫ז( דכת׳ ויבאו אל סשה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישר׳ אל מדבר שארן קדשה‪ .‬והוא‬
‫נםיון עשירי‪ .‬רבת׳ וינסו אותי זה עשר םעמים‪ .‬ומי מריבח‪ .‬לאחר מיכן היה‪ .‬ועל כולם‬
‫הוכיהן משה‪(" .‬וכמסורש אף במשנת ר׳ נתן‪ .‬שנאס׳ אלה הדברים‪ .‬במדבר‪ .‬על שעשו‬
‫ישר׳ הענל‪ .‬שנאמ׳ עשו להם ענל מסכה‪ .‬בערכה‪ .‬על המים‪ .‬שנאסר ויעםא שם העם‬
‫למים‪ .‬מול םוף‪ .‬על שהמרו בים‪ .‬שנאמ׳ וימרו על הים בים סוף‪ .‬כמו שסירשתי למעלה‪.‬‬
‫בימ המרו‪ .‬וכבר םירשתיו‪ .‬כין סארן‪.‬‬ ‫ט(רש אום׳ םםלו של מיכה‪ .‬ר׳ יהודה אומר‬
‫אילו המרגלים‪ .‬ובין תשל‪ .‬אילו דברים של תיסלות‪ .‬שנטשלו על המן‪ .‬ולכן‪ .‬זה סחלוסתו‬
‫של קרח‪ .‬ניל לסי שבאותו השרק שרת מטהו של אהץ‪ .‬והצרות על העריות‪ .‬נר׳ לי לסי‬
‫שנאט׳ '‪1‬רשמע משה את חעם בכה לסששחותיו‪ .‬על עיסק׳ מששחותיו‪ .‬ואותה בכייה‬
‫היה ממוך למעשה סרנליס‪ .‬ואעש־י שאין השרשיות סמוכות‪ .‬כטו שטשורש בכל כתבי‪.‬‬
‫כ( שאין שם מקומה‪ .‬הרי כאן שבעה‪ .‬ובמקום אחר הוא אומר ובתבערה ונמרה ובקברות‬
‫ונוי‪ .‬הרי כאן עשרה‪ .‬ותרנוס אונקלוס מוכית קצת אוכה יתהון על דהבו בםדכרא ט׳‪.‬‬
‫ונוה וקל להבין‪:‬‬

‫כצ׳יל )דברים ח׳( ועיין בשירש״י על אבות בהגהה שם שמביא טסה משזנה מהאדר׳׳‪ :‬שלפנינו‪,‬‬
‫ונם נמצא בה שיטים מגוסח המחבר‪ ,‬ועל מדברות כרכרות מביא שם המקרא מוליכם בתהומות‬
‫ככוכ כמדבר לא יבשלו )ישעיה סייג(‪ ,‬אתה פוררת בעזך ים )חהלים ע״ר( שנא• שברח ראשי תנינים‬
‫על המים )שם( ובני ישראל הלכו ביבשה וטי )שמות ט״ו( נצבו כמו נד )שש( בקרת אש המסים‬
‫כצ׳׳ל )ישעיה ם״ד(‪ .‬ויניקתו דבש מסלע )דברים ל״ב‪ .‬ג( עשר נסיוטת דכמרבר ערכי! מ״ו ע״א‬
‫עיש‪ .‬ועיין בספרי שרשת דברים‪ ,‬ובשדר״א פכי׳ו‪ .‬ושם פ‪:‬־״ד‪ .‬ד( ובמשנת דר׳׳נ בפרק יוסף וכו׳‬
‫ליתא לפנינו וע״ש שדייה המבלי אין קברים וגוי )שמוח יייר(; שנאי וימרו על ים בים סוף )חחליס‬
‫ק״ו(‪ .‬ויבאו מדהה וגד )שמות ס״ו(‪ .‬ה( וילנו העם‪ .‬על משה כצ׳׳ל )שם( ובן צריך חקון בגמרא‬
‫דערכין שם‪-,‬ויחנו ברשירים )שמות י״ז(‪ .‬ו( וידב העם עם משת כצ׳׳ל )שם( כשבתט על סיר הבשר‬
‫)שמות ט״ז(‪ ,‬והאששסוף אשר בקרבו וגו׳ )כמדבר י״א(‪ (r .‬רכתיב ויבאו אל משת ואל אתרן ואל‬
‫כל עדת בני ישראל אל מרבד פארן קרשה כג׳יל )במרבד י״נ(‪ ,‬וינסו אותי וה עשר פעמים )במדבר‬
‫י״ר(‪ .‬ח( וכמפורש אף במשנת ר׳ נתן ע״ ש ריש שליד‪ ,‬שנא׳ עשו להם עגל מםכה )שמות ל״ב(‪.‬‬
‫ויצמא שש העם למיש )ש= •י״ז(‪ .‬וימרו על הים ונו׳ )תחלים קיו(‪ (* .‬ויש אומרים פסל של מיכה‬
‫כצ׳־ל עיין• מדרש חנחומא פ׳ תשא סי׳ י׳׳ר‪ .‬מכילתא ;שלה‪ ,‬סש־י שי׳ בהעלותך‪ .‬שמות רבה סכי׳ד‪,‬‬
‫בט״ר ‪2‬טיו‪ ,‬סררש תהריס מוטור ק־א‪ .‬ועיין סנהדרין ק״ג ע״ב ובשירש׳׳י שם‪ ,‬ובירושלמי סוכת פ״ד‬
‫ה׳־ג‪ (* .‬וישמע משה וגוי על עסקי משפהוחיו )בטדנד י״א(‪ ,‬עבת ק׳׳ל ע׳יא‪ .‬כ( שאין שט מקומה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪538‬‬

‫עשרה ניםים נעשו לאבותינו בבית חמקדש׳ לא הפילח אשה מריח בשר‬
‫הקודש׳ ולא התליע בשר הקודש מעולם׳ ולא אירע קרי לכהן נ ח ל‬
‫ביום הכיפורים׳ ולא נראה זבוב בבית המטבחיים׳ ולא נמצא םםול בעומר׳‬
‫ובשתי חלחם ובלחם הפנים׳ ולא כיבו נשמים אש של עצי המערכה׳ ולא‬
‫נצחה חרוח לעמוד חעשן׳ עומדים צפופים ומשתחוים רווחים׳ ולא חזיק‬
‫נחש ועקרב בירושלם׳ ו ל א א מ ר א ד ם ל ח ב י ר ו צ ר ל י המקום שאלין בירושלם‪:‬‬

‫לא המילה‪ .‬אשה עוברה‪ .‬מתאות הריח‪ .‬ואע׳נ דאמרי׳ ל(עזימ שביריחו היו מתעטשות‬
‫ממה טיטום הקטורת‪(" .‬ומירושלם ליריתו עשר מרמאות‪ .‬אמי׳ הכי לא המילה‬
‫אשה‪ .‬ולא התליע‪ .‬שהרי נ( כשלא היה להם סנאי להקטיר כל האיברים שניהותרו מן‬
‫תערב מעלין אותו לראשו של מזבח‪ .‬לסי שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר‪.‬‬
‫ומתרנ׳ ולא יביתון בר מםדבחא בר‪ .‬וחן עומרץ שס ב׳ ימים או נ׳ עד שיחו מנויימ‪.‬‬
‫למי‪ .‬שאין לינה מועלת בראשו של מזבח‪ .‬ואעש׳י כן לא הסריחו‪ :‬ולא אירע קרי‪.‬‬
‫‪ (p‬ודוקא קרי אכל שאר טומאות אירעו בו‪ .‬כנון טומאת שרץ‪ .‬וכנון יוסף בן אילס‬
‫שנתזה צינורא של עמ הארץ על בנדו‪ .‬בם־ק דיומא‪ .‬וכל כך‪ .‬ממני שהטומאה היוצאה‬
‫מנוסו מכוערת היא מכל שאר טמאות שבעולמ‪ .‬יאעס׳־י שלא אירע קרי‪ .‬לא סמכינן‬
‫אניסא‪ .‬והייט דתנן שכעת ימים כוי‪ .‬שמא יארע בו מסול‪ .‬ומי׳ הקונטרס קרי או‬
‫שאר טומאה הטעככתו מלבא במקדש‪ .‬ואי לאו ס״ הקונטרס הוי אמינא מדנקט סםול‬
‫התמ כמשנה והכא קרי‪ .‬אלמא םםול דההמ לאו מקרי קאמר אלא טשאר טמאות‪,‬‬
‫ולא נראה זבוב כבית חסטכחים שבעזרה ע( ששם היו השלהנות של שיש כרמסריי‬
‫במסכת שקלים‪ .‬שעליהן חיו םניחין בשר הקרבן‪ .‬ולא נמצא מסול‪ .‬לינע שרץ במנחת‬
‫העומר‪ .‬או בקומצה‪ .‬שלא כהילכחה‪ .‬פ( ונם נדול הוא זה‪ .‬שאילו היה בו פסול היד‪.‬‬
‫נדהה לנמרי ואץ לו תשלומין‪ .‬צ( שהרי אי איטשר ללקיטתו‪ .‬וקעירתו אלא בליל‬
‫י־ו‪ .‬וכדמסורש במנחות‪ .‬סיר ישמעאל‪ .‬ובשתי חלחם של עצרה‪ .‬אף בם לא אירע‬
‫מסול‪ .‬דשוב אין לו השלומין מאהר שהל עליהן יומ סוב‪ .‬שחרי צריכין לאסוחו‬
‫מערב‪ .‬ק( שאין אסייחן מחת לא את שבת ולא את יוס טוב‪ .‬כדמסורש בססחיס‪.‬‬
‫ונמצא שהיו נדחים לנמרי‪ .‬ואם נמצא בלחם הסנים בשבח חיה נדהה ער שבח הבאח‪.‬‬

‫שם קם״ז ע״א‪ ,‬ובתבערה ובמסה ובקברת וגוי )דברים ט׳(‪ .‬ל( עזים שביריהו היו טתעטשות וכו׳‬
‫עיין יומא ל׳יט עי׳ב‪ .‬תמיר ל ע״ב‪ ,‬ובירושלמי סוכה ם״ה ה״ג‪ .‬מ( ומירושלים ליריחו עשר פרסאות‬
‫יומא כ• ע״ב‪ ,‬ושם ל״ט ע״ב‪ .‬נ( כשליא היה להס שגאי להקטיר וכו׳ כן הוא בפירש׳׳י שם‪ ,‬לפי‬
‫שגא׳ ולא ילין וגר )שמות כ״נ(‪ ,‬ומתרג• ולא יביתון בר ממדכחא וכוי‪ .‬ס( ודוקא קרי אבל שאד‬
‫טומאות וכוי המתבר מתלק בפשיטות בין" טומאות קרי לשאר טומאות וההיא דיושף בן אילם דיומא‬
‫י׳׳ב ע״ב מוקי לה משום שנתזה צנורא על בגדו של כ״נ‪ ,‬כדי לתרץ קושית המפרשים מהן• מתניתיו‬
‫דלא אירע קרי לכיג ביוה׳׳כ‪ ,‬וכמו שפירש״י באבות ואותו פיסול שאירע בו ביוסף בן אילם פסול‬
‫אחר היה בטן מחמת שרץ או צנורא של עם הארץ נתזה על בגדו לא קרי היה‪ .‬וקשה שהוא‬
‫נגר ירושלמי מפורש בפ״ק דיומא ה״א מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכ״נ ביות׳׳כ ונכנס‬
‫בן אילם ושימש חחתיו בכהונה גדולה‪ .‬ובק״ע פירש שאירע קרי היינו מקרה שנטמא ע״י אחת‬
‫מםומאות אבל קרי ממש אי אפשר לומר רחנן באבוח שלא אירע קרי לכ״ג ביוח״כ מעולם והוא‬
‫דותק גדול‪ ,‬ועיין בירושלמי שם ה׳׳ד ולא מן הנסים שהיו נעשין בבית המקדש תן א״ר אכין ע״ש לא‬
‫תנסון‪ ,‬א״ר יוסי בי רבי בון כאן בראשון וכאן בשני‪ .‬ועיין בתיר׳ט פ״א משנה א׳ דדמאי ובתר‬
‫חדשים שם שלא תזכירו דברי הירושלמי הנ״ל‪ .‬ובאדר״נ סל״ה ולא אירע קרי לכ״ג ביוה׳יכ חוץ‬
‫מ ד ישמעאל בן קמהית שיצא להסית עם שר אהד ונחזה צנורא מפיו ונפל על בנדיו ונכנס אתיו‬
‫ושמש בבהוגה גדולה תתתיו וכוי וע״ש בל תעגין ומשמע דטומאות קרי מ ל ל גם לטומאה אחרת‪,‬‬
‫ועיין יומא כ״א ע״א ותו״י ד״ה ולא אירע וכוי״ וכשוי׳ת השב׳׳ץ ח״ג םי• ל״ז‪ ,‬וםי׳ קל״ה‪ ,‬וסי׳ קל״ז‬
‫ואין באן מקום להאריך‪ .‬ע( ששם היו השלחגות וכו׳ שקלים פ״ו מ״ד‪ .‬פ( ונס גדול הוא זה וכו׳‬
‫בל זח לשון רש״י במשנה‪ .‬צ( שהרי א׳׳א ללקיטחו וכו׳ עיין רש״י יומא כ״א ע׳׳א ד״ה ולא נמצא‬
‫פסול ובו• ועיין תוס׳ מנתות ם״ו ע׳־א ד״ה זכר ובזי‪ .‬ק( שאין אפיתן דוחה וכו׳ פסחים ט״ז ע״א׳‬
‫‪539‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫שאי אוסשר לסדרן אלא בשבח‪ .‬שנאסר ר( כיוס השבת יעדכנו‪ :‬לא כיבו‪ .‬ולא נצחה‪.‬‬
‫תן כתוכץ במשניות‪ .‬אכל ש( לפי שאנו מקשי׳ בפיא של יוסא על ולא הדק‪ .‬וזע‬
‫ליכא‪ .‬וחא לא כיבו ולא נצהה‪ .‬למדנו שאין דיכ‪ 0‬לזכתב כמשניות‪ .‬ונראה לפי‬
‫אותו עניין‪ .‬דעוסר ושתי הלחם‪ .‬ולחם השנים‪ .‬חשובין וץ בשלשח‪ .‬ע ו ם ‪ p‬צטופץ‪.‬‬
‫דתוקיס ומצומצמים‪ .‬שמתוך הדחק היה נראה לאדם כאילו הוא על ע י תכירו‪.‬‬
‫וכשהיו טתפללין וטשתהוים כלסי היכל לבקש צורכיהם היו דוהים ער שיהיו כין כל‬
‫אהד ואחד ד׳ אמות‪ .‬כרי שלא ישסע אחד מהן תפילתו של תכירו‪ .‬כשהיה תובע‬
‫צרכיו ומתודה עוונותיו כרי שלא יתבייש‪ .‬וכבר׳ רב׳ אמרי׳ עלה רעומדיס צפופים‪.‬‬
‫א(א־ר שמואל כר אתא ארבע אמות היה לכל אהד ואהד לכל צ ד ‪ :‬ולא הזיק‪.‬‬
‫ג( שלא נשך אדם ומת‪ .‬שהיחד‪ ,‬ירושלים משמרת על יושביה שאין אדם‬
‫נסנע כה‪ .‬וזהו שקראה חבת׳ עליזה‪ .‬צר לי המקום שאלין שאהא לן‪ .‬דחוקה שעתי‪.‬‬
‫שאץ לי כסה להתפרנס‪ .‬ואי אפשר לדור וללון בירושלם ב( לפי שכל־הדרין ‪3‬ה‬
‫הקי מזמן פרנסתם להם‪ .‬שלא היו צריכין לצאת‪ .‬כך ק י ב ל ת י ‪ :‬ולי נראה שאינו‬
‫מדבר אלא על עםק הרנליס‪ .‬שכל ישר׳ נאספין לשפ וסיפוקם מרובה‪ .‬ועומדין בבקר‬
‫ונפטרץ וחולכין‪ .‬שנאמר ופנית בכקר והלכת לאהליך‪ .‬ולא אסר אדם להכירו מעולם‬
‫כדרך אדס הקןבל ומתרעם על עצמו צר לי חסקום שאתא לן חלילח בו‪ .‬אם םםני‬
‫שלא היה מוצא כיח ללון‪ .‬או ספני שלא היה מחסורו כעיר‪ .‬ום״א של סדר יומא‬
‫'הוא משיב‪ .‬ך(פתה במקדש‪ .‬כנסים שנעשו במקדש‪ .‬וסיים כירושלס‪ .‬בניסיס שנעשו‬
‫בירושלס‪ .‬בהמיה‪ .‬ומשני‪ .‬אילו שנים אחרונים העסוקץ בירושלס אינמ עולץ מן המניץ‬
‫הרי יש לך שני ניסים אתרים למלאות החשבון‪ .‬לא כיבו‪ .‬ולא נצחה‪ .‬שלא כיכו‬
‫נשסיס אש של עצי המערכה‪ .‬ואעם׳י שהיה המזכה עומד בנלוי תומו‪ .‬שלא היה‬
‫החצר מסוכך על נכיו‪ .‬ועוד שעשן המערכת של עצים אפי׳ כל הרוחות שבעולם‬
‫באות ונושבות בו אץ םדזות אוהו ממקומו‪ .‬ה( שהית מתמר ועולת כמקל‪ .‬שלא ידק‬
‫לעיני הבחנים העסוקין בעבודה‪ .‬ועוד ללמד השיבות לכל באי עולם שהיה בו כה‬
‫לעמוד לפני הרוה‪ :‬ושם הוא מונה עומר ושתי הלחם ולחם הפנים‪ .‬תני תלחא פסולי‬
‫כחד‪ .‬מכניס תחתיהן הא דאםר אביי סוראה ונוצה‪ .‬ודישון מזבח •הפנימי ודישון‬
‫המגורה נבלעץ‪ .‬ושברי כלי חרכ נבלעין במקומן‪ .‬ובלועיס כולהו חשבינהו כתר‪.‬‬
‫איכא אהריתי‪ .‬דאמר ר׳ יהושע בן לוי נס נ ח ל נעשה בלהס הטניס שסילוקו כסיתרו‪.‬‬
‫שנאסר לשוס לתם הם ביופ הלקהו‪ :‬הכי איתא ו( בשילה׳ פיק דיוטא‪:‬‬

‫‪0‬עשרה דברימ נבראו בערב שגת בין השמשות‪ .‬פי הארץ‪ .‬ופי הבאר‪.‬‬
‫מנחוח ק׳ ןךב• ערבי! ח׳ ע׳יב‪ .‬ר( ביום השבח יעדכנו )ויקרא ביר(‪ (c .‬ל‪ »0‬שאנו מקשים בש׳׳א‬
‫של יומא וכו׳ עיין יומא כ״א ע׳׳א‪ .‬ונראה שהיה לו גירסא אחרת שם וכוונחו כמו שבחב דש״י‬
‫כפירושו כ א ט ת ודיל כתוב כמשנה לא כבו גשמים ולא נצחת הרוח ובמדומה לי שהוא שבוש דחא‬
‫כפרקא קמא דיומא קחני לח! משנה אגב נדרה ולא קתני בי‪ .‬תני תרתי ומוספינן לחו בבחיתא‬
‫והפשוט דלא נדכינן להו במשנה‪ ,‬וכן הוא כריטכיא על יומא שם ע״ש‪ (b .‬אמר ר׳ שמואל כר‬
‫אחא ד׳ אמוה וכו׳ במדרש בדיר ש״ה איתא ר׳ שמואל בשם ר׳ אחא אמר ארבע אמות לכל אחד‬
‫ואמה מכל צד‪ ,‬וכ! במדרש קהלח ש״א ר׳ שמואל בר חובה בש״ר אחא אמד ד׳ אמות ריוח בין‬
‫כאו׳״א ואטד‪ .‬מכל צד כדי וכו׳ וצריך לגרוס בשחי המקוכוח אמה מכל צד כדאיחא להא _טילתא‬
‫בוי״ר פ״י ושש הנירסא גכוגה אמה לבל צר שלא יהא אחד מהן שומע קול חבירו מחשלל‪ ,‬ושם‬
‫איתא ר• שמואל בר איביה בשם ר׳ אהי אמר דיות ד׳ אמוח וכר ועיין רש׳׳י יומא כ־א ע־׳א ד״ה‬
‫משתחויס ונו• ובאדרינ שיק ל״ה‪ .‬ג( שלא נשך אדם ומת בן שירש״י שם‪ ,‬וזהו שקראה הכתוב‬
‫עליזה )ישעיה כ״ב(‪ .‬נ( לשי שכל הדדין בה ובר וכשירש׳יי גר לי המקום כלומר דחוק לי שעתי‬
‫בכאן ואינו יכול להתשרבם שבל הדברים בתוכה וכו׳ והוא מ״ס וצ׳׳ל שכל הררים בתוכה ?רש‪.‬‬
‫ל( שתח במקדש וכי׳ עיין יומא כ״א ע־א‪ .‬ה( שתית‬ ‫ופנית בבקר והלכת לאהליך )רבדים מיו(‪.‬‬
‫מחמר ובג׳ עיי! יומא כ״ח עיב זבאדר״נ של־־ה‪ .‬לתם תם ביום הלקחז כצ״ל )ש׳׳א כ׳׳א(‪ .‬ו( כשלהי‬
‫ז( עשרה דברים גבראו וכר עיין פסחים ניד ע׳יא ושם חשיב להו‬ ‫פיק דיוטא ע׳׳ש כ״א ע׳יא‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪540‬‬
‫ופי האתון‪ .‬והקשת‪ .‬והמן‪ .‬והמטה‪ .‬והשמיר‪ .‬והכתב והמכתב והלוחות‪.‬‬
‫ויש אוסרי׳ אף המזיקין‪ .‬וקבורתו של משה‪ .‬ואילו של אברהם אבינו‪ .‬ויש‬
‫אומרי׳ אף עבת בצבת עשויה‪:‬‬
‫בערב שבת בין חשסשוח‪ .‬בחון כך םעריב והולך‪ .‬כערב שבת בראשית סמוך‬
‫להשיכה‪ .‬לפי שער אותה שעה נתעסק הק• כמלאכה האמורה כעינין‪ .‬ופי׳‬
‫כין השמשות‪ .‬כסו כין כך ובין כך שמפייס עעשד• ששת •‪0‬׳ בראשית עשה את‬
‫אילו‪ .‬אחר לכולן‪ .‬שמעין כשר ודם שעושר‪ .‬מעשה אחר חבירו עשה הקי‪ .‬נמצאו‬
‫אילו הן חמאוחרים לאותם הנתונים במקרא סמוך לחשיכח‪ ( .‬ומחלוקת ביש ובית‬
‫ק‬

‫בבריר‪ .‬ור׳ שמעון בן יוחי מכריע לומר שחיתח מלאכח עם דמדומי חסה כבא השמש‪.‬‬
‫רש לומר כין השמשות ששנינו לא ספני שהיה סמוך לחשיכה אלא מסני שכל בין‬
‫תשמשות שבתלםוד סתמו בערב שבח הוא מדבר‪ .‬ועל שם שאוחו בין השמשות‬
‫חלק משאר בין השמשות‪ .‬לסי שמוםיפין בו מחול על הקורש‪ .‬ובברייתא רר׳ אושעייא‬
‫הוא אוסר יש מהן שנבראו ויש מהן שעתירין לתכלאנת‪ .‬אלא שנגזר עליהן מאותת‬
‫שעה‪ .‬לפי שאץ כל חדש תחת השמש‪ .‬סי הארץ‪ .‬לבלוע את רןשעיס‪ .‬רכתב‬
‫‪ (p‬יתפתח‪.‬הארץ את פיה‪ .‬ונוי‪ .‬ופי הבאר‪ .‬שהיו ישראל אום׳ עליו עלי באר עלי‬
‫כאד והיה םהנלה מיד‪ .‬והיה מתנלנל עמהס במדבר‪ .‬סנחליאל במות‪ .‬ומבמוח הני‪ .‬ופי‬
‫האתון שנכרא הדיכזר והיד‪ .‬עומד ומצפה עד שדיברה בו האתון‪ .‬ועל שם ויסתח‬
‫ה׳ את פי האתון הוא אופר פי האתון‪ .‬ועור כת׳ מי שם פה לאדם‪ .‬למדנו שציחצוח‬
‫הלשון הוה הוא קורא לריבוד פה‪ .‬והקשת‪ .‬שבענן‪ .‬דכתי את קשתי נתחי בענן‪.‬‬
‫והמן‪ .‬שאכלו ישראל כמדבר‪ .‬והמטה‪ .‬שבו קרע משה את חיפ שלא היד• דונסחו‬
‫כעולפ שהיה חקוק עליו שם תססורש‪ ,‬ואדמ מסרו לשת‪ .‬וכל הדורות מסרוהו זה‬
‫לוח עד שירד יעקב אבינו למצרים ומסרו ליוסף‪ .‬וכשמת יוסף י( חימשו עבדי פרעה‬
‫כל מה שבביתו והגיהוהו בבית גנזיו של פרעה‪ .‬והיה ש‪ 0‬יתרו חתן משה שהיה‬
‫מאצטננוגי פרעה לידע טתין אסטנגזניתז חשיבותו של מטה‪ .‬וגטלו ושתלו בגן‬
‫ביתו‪ ,‬ונשתרש בארץ‪ .‬וראה )כאםנגוניתו( ]באםטננוניתו[ שכל העוקרו יהיה מושיעו‬
‫של ישראל‪ ,‬והיה מנסה בו בני אדם‪ .‬ובשנזרמן לו משה ועמד ועקרו השליכו לבור‬
‫בהצירו‪ .‬וציפורת נכנם אהבתו של משה נלבה ותבעתו מאביה‪ .‬ועמר יתרו והשיאה‬
‫לו‪ ( .‬כמו שמצינו באנדת השכם‪ .‬ודברי הימים של משה‪ .‬ועוד מעינו ל( שהיה‬ ‫כ‬

‫מטהו של אהרן שנמר שקדימ וכדי שלא להטיל קנאה ועמד משה והלקו לי״ב‬
‫מטות‪ .‬ופשטו של דבר שננור עליו שיעשו כל האותות והמוסתים שעשה משה על‬
‫ידו‪ .‬מ( והשמיר‪ .‬כסו תולעת‪ .‬וכל נרשמו שמותם של ישראל כאבני האפוד והחושן‪.‬‬

‫בשדר ואזשן אחר‪ ,‬ועיי! מכילתא ש׳ בשלח שמוק עד אנה וגם שש הגירסא משונה‪ .‬ובתנתומא פרשה‬
‫וירא חשיב אילו של אברהם תוך עשרה דברים שנבראו בה־׳מ ע״ש ועיי! בסשרי שרשה וואח הברכה‬
‫הנוסחא כההיא דשםהים ועיין בת״י במדבר כ״ב פשוק כ״ח‪ .‬וכשדר״א שי״ט הנוסחא בלשון המשנה‬
‫כאן‪ ,‬אך ןי״ע דשם בם׳יג חשיב ה׳ דברים סהני דהשיב להו הבא‪ ,‬שנבראו ביום השני‪ ,‬ובבר חסה‬
‫בזה הגאון רד׳׳ל וכחב שט״ם נשל שם בם״ג והיה כחוב בר״ת נבראו ביה״ש וטעה המעתיק וחשב‬
‫לו( ודחלוקת ב״ש זב״ה בבר״ר עיין שם פרשה י״ב‪ .‬נו( וחשחח הארץ‬ ‫שהוא ביוס חשני ע״ש‪.‬‬
‫אח שיה )במדבר ט׳׳ז(‪ ,‬שהיו ישראל אוטרים עליו עלי באר וכו׳ )במרבד כ״א( ועיין מדבר״ר פס״ה‬
‫םנ״ד‪0 .‬״ם‪ ,‬וישחח ה׳ •את שי האתון )כמדבר כ״ב(‪ ,‬מי שש שה לארם )שמות ד׳(‪ ,‬את קשתי נתחי‬
‫כענן )בראשית טי(‪ .‬י( חיםטו עברי פרעה כצ״ל‪ .‬עיין בםרקי דר״א ש״מ ובהגהות חרד‪-‬׳׳‪.‬ל שם‪ .‬וראה‬
‫באםטננוניחו בצ״ל‪ .‬וכשנזרמן לו מיםה בע״ל‪ (5 .‬כמו שמצינו בהגדת השכם ודייה של משה וכי עיין‬
‫במבוא לפסיקתא זוטרחי לחרב ר׳ ש״ב אוח ב״ג‪ .‬ל( שחיה מטהו של וכו׳ בשיר״שי על אבות כ ת ב‬
‫וממטה של משה שבו שם המפורש תקוק מונח ועומד עד שנהנו למשח ולא והו ממה אהרון‬
‫»( והשמיר כמו תולעח ובי׳‬ ‫רהא כתיב ואח שם מטה אהרן תכתוב על טטה' לוי וכו׳ ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪541‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫נ( כדטםורש )כיומא( ]בסוטה{‪ .‬שהיו כוחבץ את השש על נבי אכנים ומוליכץ השמיד‬
‫על האבן לסי תבניה האות והאבן מתבקעח כגנדו במקום הכתב‪ .‬ובעיניץ זה אתה‬
‫מוצא סתוח• התם במלאתם‪ .‬שלא היו הסירות כלום‪ (p .‬ולםי מה שאנו אוסרי׳ ביומא‬
‫כי אברהם יצחק ויעקב ושבפי ישורון כתב שש‪ .‬יש לומר כסו כן ע( שיש בכל אכן‬
‫ד אותות‪ .‬והויין שוות כולן‪ .‬וזהו כםלאוחש כך קיבלתי‪ :‬והכתב‪ .‬תיקון הכתב‪ .‬כמו‬
‫שהאות מתהסכת במסיבותיה‪ .‬אשקיבשמט ב׳‪ .‬והמכתב‪ .‬עט שבו נחרתו הלוחות‪.‬‬
‫שקורין נרייסא‪ .‬ואני קיבלת• ש( והמכתב‪ .‬והלוחות‪ .‬שהן מעשה אלהימ‪ .‬הס הלוהות‬
‫שנכתבו הדיבור עליהן‪ .‬אף הסויקין‪ .‬רוהין‪ .‬ושירים‪ .‬ולילין ורשסיס‪ .‬ומדהים‪ ,‬טולטן‪.‬‬
‫ושעירי‪ .‬וצעירי‪ .‬וטיחתון‪ .‬שלא הסשיק דקי לבראוחם עד שחשך עליהם חיום‪.‬‬
‫ולםיכך אין כח בעין לראותם משני שדומים לרוה הקודש‪ .‬ובכר״ד שירשוהו חכםים‬
‫מן המקרא‪ ,‬שנאמר תוצא הארץ נסש חיה למינה נמש חית‪ .‬צ( אילו המזיקין‪.‬‬
‫וקבורתו של משה‪ .‬ק( ולא ידע איש את קבורתו‪ .‬ל( ואילו של אברהם אבינו‪ .‬שנאמר‬
‫והנה איל אהר נאהז‪ .‬שנזדמן סאותה שעה‪ .‬אף צבת‪ .‬שקורץ טניילש בי‪ .‬ובלשון‬
‫הקודש מלקהיים‪ .‬אף היא נעשית כו ביום‪ .‬שהיא דרך צבת ומלקהיימ ליעשות על‬
‫ידי צבת‪ .‬ם( וצבת ראשונה מ׳ עשאה‪ .‬על כרחך כרייא בידי שמיס היה׳ שהרי אי‬
‫איסשר לאומן לעשות דבר כאור אלא על ידי צבת שלא ישלוט כו האור‪ /‬וכן אנו‬
‫אומרי׳ במ• מקומ שנהנו‪ .‬צבתא בצבתא מחעבדא‪ .‬צבתא קמייתא במאי)כו( מתעבדא‪.‬‬
‫הא למדת שםששת ים׳ בראשית נבראת‪ .‬ומלקחיים מתרנ׳ וצבייתהא‪ .‬והוא בטן‬
‫ח(צביתו ליד‪ .‬זוודתא‪ .‬לשון תיקון והכנח ודםון‪ .‬א(ולדביי חכמים־ איםשד לצבת‬
‫ראשונח שתעשה בכמה עיניינין‪ .‬או על ידי בית יד ארוך או על ידי יציקה‪:‬‬

‫שבעה דברים מ ו ל ם ושבעה בחכם‪ .‬החכם אינו מדבר בפני מי שגדול‬

‫ממנו בחכמח וכמניין‪ .‬ואינו נכנס לתוך דברי חבית‪ .‬ואינו נבהל‬
‫להשיב‪ .‬ושואל כהלכה‪ .‬ומשיב כעיניין‪ .‬ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון‬
‫אחרון‪ .‬ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי‪ .‬ומודה על האמת וחילופיהס‬
‫מולם‪:‬‬
‫אדם כלא בינה והשכל קרוי טלם‪ .‬שדומה שלא ננמרד‪ .‬מלאכתו‪ .‬לשץ נולמי כלי עץ‪.‬‬
‫והם כלים שלא ננמרר‪ .‬סלאכחם‪ :‬נ(בס־א החולין‪ .‬סורםש ב׳‪ .‬והוא לשון נלימא‬
‫דאליהו‪ .‬לט באדרתו דנלום‪ .‬שכיון שאדם נתעטף בטליחו רומה לכלי שלא עמר‪ .‬שאץ‬
‫לו לאדם חיחוך איברים‪ .‬החכם אינו כוי‪ .‬הרי אחח‪ .‬בחכמה ובמניין‪ .‬נ( אין כת׳‬

‫ענין השמיר עיין פומה סיח ע״ב וגיטין ם׳׳ח ע׳׳א ועיין בחום׳ שש ד״ה איכא שסיר וכוי ובירושלמי‬
‫שוטח שיט הי׳׳נ• ובחוסשחא שנדו‪ .‬נ( כדמשורש בסוטה כצ׳׳ל מיח ע״ב‪ .‬שחוחי חתש‪ .‬במלואתנז‪.‬‬
‫)שמות כ״ה(‪ .‬ס( ולשי מה שאט אומרים וכו• יומא עינ ע״ב‪ (» .‬שיש בבל אב! וכו׳ שומה ל‪-‬ז‬
‫ןךא ועיין ירושלמי סוטה ש*ז ח׳יד והכחב חקו] הבחב וכו׳ כן שרש־׳י‪ .‬ועיי! בעיה־ ערך כחב‪.‬‬
‫‪ (6‬וחטכחב המ׳ בפתח והחיו בצירי‪ .‬והוא העט שנכחב בו הלוחות כמו המקדח וחםכזב קידושין‬
‫כ״א ?•ב‪ ,‬וכמו םכתכא גללא בזי; ע־ז כ״כ ע״ב‪) ,‬עיין רש״י שםחיש ניד ע״א ד׳׳ה והמכחב וכד‪.‬‬
‫ק( ולא ידע‬ ‫חוצא הארץ נשש חיה למינחו )בראשיח א•(‪ .‬צ( אלו המזיקין עיין בר״ר םוף ש׳׳ו‪.‬‬
‫כ( ואילו של אברהט‬ ‫איש אח קברחו כצ׳׳ל )דבריס ל״ד(‪ .‬ועיין סוטה ט׳ ע׳׳כ‪ .‬שש י״ג ע״ב‪.‬‬
‫אבינו• וכן הוא בטדרש במ״ר פי״ו ובפרר׳׳א איחא אילו של יצהק ע׳־ש שרק י״ס‪ ,‬ובש־ק ל״א‪ .‬שנ׳‬
‫והנה איל אחר נאחז כצ״ל )בראשיח כ״נ(‪ .‬ש( וצבח ראשונה מי עשאה וכו׳ סםחיס נ״ר עיא‬
‫צבחא בצבתא טחעבד וצכתא קםייחא מאן ע‪:‬דא וכו‪ /‬ובחוםשח־ עירובי! סוף ש״ח איחא טכאן א־׳ר יהושע‬
‫צבחא בצבתא מחעבדא צבחא דקטייתא מה הויח הא לאי כריה חוח‪ .‬ונראה דחיבח ר־ יהושע ת א‬
‫‪ 0*6‬וצ״ל ר׳ יועדה כדאיחא לפנינו בפסחים שס‪ .‬ועיין בחוסשתא' כוף ש״א רתגינה‪ .‬ש( צביחו לית‬
‫ב( בש״א דחולי[ ב!״ל חולין‬ ‫זוודחא ד״ה י׳״ז ע״א‪ (b ,.‬ולדברי חכמים וכר םסהיס נ־ר עיא‪.‬‬
‫נ( אין כתוב במשניות ד״ל דתיבת ובמגין אין בחוב במשניות‪ .‬ובפרש״* נדים לח וכ!‬ ‫כיח ‪g‬״‪M‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪542‬‬

‫במשניות‪ .‬וחכמה‪ .‬שרובץ תורה ולמד יותר ממנו‪ .‬ובמנק‪ .‬בתלמידים ולכך נקרא‬
‫מניץ‪ .‬לסי שכשחיח מעשה בא לפניהמ בבית המדרש היו נושאין ונותנין ברבר‪.‬‬
‫ועומדץ למניין‪ .‬רבו הטפמאץ טטאיס‪ .‬רבו המטהרץ טהרו‪ :‬נכנם‪ .‬הוא שאינו מניחו‬
‫להשלים דברו אלא משםיקו מדבר עמו קודם שיכלה הדבר מסיו‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫משיב דבר בטרמ ישמע‪ .‬אולת היא לו וכלימה‪ .‬ואינו נבהל להשיב על דבר הכירו‪.‬‬
‫להשיב בהסזזן ובבהלה‪ .‬אלא מבין ואחר כך משיב‪ .‬כמו שמעינו בדניאל‪ .‬אשחומס‬
‫כשעה הרא‪ .‬שואל כהלכה‪ .‬אם בא הוא לשאול‪ .‬שואל כסי ההלכה שהן עסוקץ‬
‫בו‪ .‬ואמ נשאל טמנו דבר משיב לשואלו באותו עיניץ בדבר ששאלו שאינו ממלינו‬
‫בדבר‪ .‬ומשיאו לדבר אהר‪ .‬ואומר על ראשון ראשון‪ .‬אם שאלוהו שנים ושלשה‬
‫רבדים משיב כסדר ששאלוהו‪ .‬על ראשון ראשון‪ .‬ואינו מחליף‪ .‬סוקדם ומאותר‪ ,‬לשי‬
‫שהוא דדך ילדוח‪ .‬כמו שםצינו ברבקה דעקב‪ .‬ברבקה‪ .‬כשהשיחה עם אליעזר‪ .‬ביעהב‬
‫כשחשיה עם לבן‪ .‬אומר לא שםעחי‪ .‬ד( כמו שמעינו בר׳ אליעזר בן חורקנוס‪ .‬במסכת‬
‫)סוטה( ]סוכה(‪ .‬שאינו מחזיק עצמו כחכם אלא איב יש בו‪ .‬ועוד ה( למד לשונך‬
‫לומר איני יודע שמא חתברח וחאחו‪ .‬ומודה על האמת‪ .‬אם טעה ונכשל בדבר‬
‫מודה ואינו בוש‪ .‬ו( אשר חכמים ינידו ולא כחדו מאבוחם‪ :‬וחילוסיחן בגולם• ז( ובמשנת‬
‫ר׳ נתן משרשם כך‪ ,‬הכם אינו מדבר‪ .‬אי איםשר‪ .‬שבמקום שאהי גדול ממגי איםשר‬
‫לי לדבר‪ .‬לסיכך אמר לו משה לאהרן דבר‪ .‬שנאמר ח> וידבר א ה ק את כל הדברים‬
‫)האלה( אשר דבר ה׳ אל משה‪ .‬ואינו נכנם זה אהרן ששתק עד שסיים זה משה‬
‫דברו‪ .‬ולא אסר קצר דבריך‪ .‬וכן הק׳ לאברהם כמעשה סרוס‪ .‬ואעיפ שהכל גלוי‬
‫לפניו‪ .‬ואינו נבהל להשיב‪ .‬זה אליהו כן ברכאל המזי‪ .‬שנאמר אמדתי ימים ידברו‪.‬‬
‫ומניין שלא ענו בערבובייא‪ .‬שנאמר ויען איוב‪ .‬ויען אליפז‪ .‬בלרד‪ .‬אליהו‪ .‬לא סידרן‬
‫הכתוב אלא להודיע לכל באי עולם‪ .‬שאין חכם מרבד בר‪ .‬ואין נבהל כר‪ .‬ואינו‬
‫נכנס כוי‪ .‬שואל כהלכה זה יהודה‪ .‬דקאיל לאבוה אנכי אעיבנו ואוסר על ראשון‪.‬‬
‫זה יעקב‪ .‬ט( על מה שלא שמע‪ .‬אילו אנשי הרן‪ .‬י( ומודה על האמת זה משה‬
‫רכינו‪ .‬שנאמר וישמע משד‪ .‬וייטב בעיניו‪ .‬וכן הק׳ כן בנות עלםחר דברת‪:‬‬

‫•שבעה מיני פורעניות באים על שבעד‪ .‬גומי עכירות‪ .‬מקצתן מעשרין ומקצתן‬
‫אינן מעשרין‪ .‬רעב של בצורת באה מקצתן רעיבים ומקצתם שבעיס‪.‬‬
‫נ מ ת שלא לעשר רעב של מהומה ושל מצורה באה‪ :‬ושלא ליטול את חחלה‬
‫דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא‬ ‫רעב של כלייה באה‪:‬‬
‫ועל פירות שביעית‪ :‬חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל‬ ‫נמסרו לב״ד‪.‬‬
‫עיוות הדין‪ .‬ועל המורים בתורה שלא כהלכה‪ :‬היה רעה בא לעולם על‬
‫גלות בא לעולם על עובדי‬ ‫)שביעית( ]שבועות[ שוא ועל חילול השם‪:‬‬
‫ע׳׳ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת חארץ‪:‬‬

‫נירסת הםחבר כחבםד‪ ,‬ובמנין ומפרש לחריייהו וע״ש בםירשיי‪ .‬משיב דבר בטרם ישמע אולת היא‬
‫לו וכלימה )משלי י״ח( בצ״ל‪ .‬אשתומט כשעה חרא )דניאל ד•(‪ .‬ד( במו שמזינו ובו׳ במסכה סוכה‬
‫כצ׳׳ל ע׳׳ש כ״ז ע׳׳ב‪ ,‬כ״ח ע״א‪ .‬ה( למד לשונך וט׳ ברכזח די ע״א ומט׳ ד״א פ״ג‪ .‬ו( אשר חכמים‬
‫יגידו וגו׳ פירש להודות על האמח הדאיחא בסוטה ר ע״כ‪ (t .‬ובמשנת ר׳ נתן ובו׳ עיין אדרי‪-‬נ‬
‫פל״ו‪ .‬מ( וידבר אהרן אח כל הדברים אשר דבר ה׳ אל משה כצ׳׳ל )שמוח די(‪ .‬אמאז׳ ימים‬
‫ידברו )איוב ל׳׳ב(‪ .‬דק״ל לאבוה אנכי אערבנו )כראשיח מ״נ(‪ .‬ט( ועל מה שלא שמע אלו אנשי‬
‫תרן כן הוא באדר׳״נ פרק ל״ז פירש במ״א כשאמר להם יעקב השלום לו אמרו לו שלום והנח רחל‬
‫בתו באה עם‪ -‬הצאן כלומר זה אט יודעים ואם תשאל יותר רתל בתו תניד לך כי לא ידענו יותר‪.‬‬
‫י( ומורה על האמת וה משה רבינו שני וישמע משת וייטב בעיניו)ויקרא יי(‪ .‬ולפנינו שם מביא המקרא‬
‫‪543‬‬ ‫מחזור ויםדי‬
‫על שבעה נוםי עכירות‪ .‬על ו׳ חבילות נושים של עבירות‪ .‬והרי שכסה עבירות‬
‫בחבילה אחת‪ .‬ואילו חן‪ .‬מקעחן מעשרין כוי‪ .‬שבשעה שישראל מקעתן‬
‫כוי‪ .‬רעב של כצורת‪ .‬שמתייקרח החבואח מתוך ששמים נעצרים‪ .‬ונעדרין וםתבערין‪.‬‬
‫שהחלקה אחח חמטר‪ .‬והחלקה אתת לא ירד עליה מטר‪ .‬ומתוך כך מקצתן דעיבימ‬
‫ומקצחן שביעים‪ .‬שבטדה שמדדו בה מודדן להם‪ .‬נמרו שלא לעשר‪ .‬שבטלו כלם‬
‫תודת מעשר לגמרי‪ .‬רעב בבד בא עליהן של מהומה‪ .‬שמהמה אותם ומשבשס וטורדן‬
‫מן העולם‪ .‬כר־א וגם יד הי היתה בם להמם וגומי‪ .‬שלבד פורעגות הבצורת הק׳ מכניס‬
‫מאירה באותו מיעוט תבואה שנרלה‪ .‬ואף בבני םיע״ס ואוכלין ואינם שביעים‪ .‬ומחוך‬
‫כך הרעבון מער בכל‪ .‬ושל מצורה‪ .‬שצריבין לאוכלו במצור זנמעוק‪ .‬כדכת׳ במצוד‬
‫ובמצוק ונוסי‪ :‬ואם גמרו שלא ליטול אף החלה‪ .‬שבמלו תורת חלה ומעשר לנסרי‪.‬‬
‫רעב של כליידי באה‪ .‬רעב בבד שמכלה את בולן והן מחים ברעב‪ .‬נ( כמכילה־‬
‫בסדש׳ השירה‪ .‬ויחס את מתנה מצרים‪ .‬הממס ועירבבס־וגטל סיגגיות שלהן‪ .‬ולא‬
‫היו יודעין מה הן ]עושץ[‪ .‬ד׳א אין הממה אלא מנשה‪ .‬כעיניין שנאמר והמס מהומה‬
‫נדולה עד השםדם‪ .‬ומניין שלעבירה זו באה פורענות זו שבן מציגו בסיב דשבת‬
‫‪ ( i‬בעזן ניטול הרוסות ומעשרות שמיש נעערין מלהוריד טל ומטר‪ .‬והיוקר הווה‪.‬‬
‫)והשבר( ]והשכר[ אבד‪ .‬ובני אדם רצין אהד םרנםחמ ואין מניעין שנאמר ציה נמ‬
‫חש •נזלו מימי שלנ שאול חטאו‪ .‬מ( וחנא דבי ר׳ ישמעאל כשביל דברים שציויחי‬
‫אתכס ביסות ההמה ולא עשיתס‪ .‬והן תרומות ומעשרות עולו מהם מימי של‬
‫גשמימ‪ .‬למדנו שכעון ביטול תרומות ומעשרות התבואה מתייקית והרעב בא‪ .‬ומציגו‬
‫שאין הק׳ נסרע מן האדם אלא מידה כגגד מידה‪ .‬רבת׳ כי ברבר אשר זרו עליהם‪.‬‬
‫וכמו שסירשו חכמים כמסנח םוטח‪ .‬מבםאםאה בשלחה תריבנה‪ .‬נ( שבםאה שאדם‬
‫מודד בה מודרין לו‪ .‬ועוד חניא ס(בעון הלה אין ברכה מצויה במכונס‪ .‬ומאירה‬
‫סשחלהת בשערים‪ .‬וזורעים ורעים ואהריס אוכלים אותם‪ .‬ע( שנאמר אף אני אעשה‬
‫זאת לכם והפקדחי עליכם בהלה‪ .‬אל תיקרי בהלה אלא בחלה‪ .‬בעון הלה‪ .‬דכתיב‬
‫וזרעהם לריק זרעים ואכלוהו אויביכם‪ .‬ומתוך כך הם כלים ברעב‪ .‬ואע׳ש שכת׳ בהא‬
‫אותיות אחה״ע מתחלפות זו בזו‪ :‬שלא נמסרו לב״ד אלא במיתר‪ .‬בירי שמים הן‪.‬‬
‫שאם הרגילו בני אדם בעכירות שאין בהם מיהת ב־ר אלא מיתה בירי שמים הק׳‬
‫מביא דבר לעולם והוא נפרע מהן‪ .‬והוא המיתה ב‪-‬־די שמים‪ .‬רא־לו על אותם שנמסרו‬
‫לביד אין דבר בא לעולם אפילו כזמן הזה‪ .‬אלא בדונפתס וםעיניינס הקב־ד\נסרע מן‬
‫האדם‪ .‬כאותה שמעינו בתלמוד‪ .‬פ( א עיש שבטלו ארבע מיתות‪ .‬דין ר׳ מיתות לא‬
‫בטלו‪ .‬מי שנתחייב סקילה או נופל מן הננ או חיה רורםתו‪ .‬סי שנתחייב שריפה‬
‫או נופל בדליקה או נהש מכישו‪ .‬מי שנתחייב הרינה ליסמין באים עליו והורק‬
‫אותו‪ .‬מי שנתחייב חגק או טובע בנהר או מת בסרונבי‪ .‬ובאילו הן הנהנקין מסרי‬

‫ויאשר ה׳ אלי היםיבו אשר דברו )דברים יח( כן בנות צלשהר דברת )כשדבר כ׳־ו(‪ .‬על שבועות‬
‫שוא כצ׳׳ל‪ .‬וגם יד ה׳ היתה בם להמם וגו׳ )רנדים בי(‪ .‬במצור ובמצוק ונו׳ ושש כ״ח(‪ .‬כ( כמכילתא‬
‫בשרשה הישירה ויהם את מהנה מצרים הממס ועירבכס ונמל כעניות שלהן ולא תיו יודעי! מה‬
‫עושי! כצ׳׳ל וכן הוא במכילתא בשלה ש״ה‪ ,‬וכן הובא בערוך ערך שיגנו;‪ ,‬וברשיי פ׳ בשלה י׳־ד‪ .‬ד־« אי;‬
‫הממה וכו׳ שגא׳ והמם מהומה גדולה וגו׳ )דברים (׳( מכילתא שם‪ .‬ל( בעו; ביטול תרומות ומעשרות‬
‫וכו• שבת ל‪-‬׳ב ע׳׳כ ע״ש שנאי ציה גס חם וגו• )איוב ב״ד(‪ .‬מ( ותנא רבי ר׳• ישמעאל בשביל וכו•‬
‫שבת ל״ב ע־ב ושם איתא יגזול מכם מימי שלג בימוח הגשמים‪ .‬וכן היא בתעגית ז׳ ע״ב‪ .‬מרד•‬
‫כנגר מדד‪ .‬דכתיב כ׳ בדבר אשר זדו עליהם )שמות י״ח(‪ .‬ועיין שוטה ת• ע״ב ושם ׳״א ע׳׳א‪ .‬בסאסאה‬
‫בשלחה תריכנה )ישעיה כ׳‪-‬ז(‪ .‬ן( שכפאהשאדם וכו׳ עיין שוטה ת׳ ע׳׳ב וש;הדרין ק׳ ע‪-‬א‪ .‬ש(כעון‬
‫הלה אין כרכה מצויר‪ .‬במכונס כצ״ל שכת ל״ב ע׳׳ב‪ .‬ע( שנאמר אף אני אעשה זאת לכם וגר‬
‫)ויקרא כ״ו( אל תקרי בהלה וכו• שבת שם‪ (D .‬אעיפ שבטלו ארבע מיתות וכר כתובות ל׳ ע׳׳ב׳‬
‫סוטה ה׳ ע׳יב‪ .‬סנהדרין ל־ז ע־ב ע״ש‪ .‬אל תנזל דל כי דל הוא ונו׳ )משלי כיב(‪ .‬וקבע את קבעיהם‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪544‬‬
‫אילו שבמיתה בידי שמים האוכל טבל טי‪ .‬והא דאמדי׳ דין ד׳ מיתות לא בטלו‬
‫בראיכא עדים והתראה‪ .‬דומיא דמני הבית שדנו ד׳ מיתות‪ .‬אבל ליכא עדים ואפילו‬
‫איכא ולא התרו נו ודאי נטלו ונטלו‪ .‬כך קיבלתי‪ :‬ועל מידות שביעית‪ .‬שנוזל את‬
‫העניים‪ .‬והרי הכת׳ אומר אל תנזל דל כי דל הוא‪ .‬מוס׳‪ .‬וקבע את קבעיהם גשש‪.‬‬
‫צ( על עינוי הרין‪ .‬שטשתא את דינו של אדם יום או יומיים‪ ,‬ורן לאחרים‪ .‬והוא‬
‫מתענה ומצטער בעצמו שמצפה ועומד ואף אינו יודע אס יתחייב אם לאו‪ .‬ובכולו‬
‫אגו לטידין כבמה מרליקין מדנתכ ק( והכאתי נקמת נקם וגומי‪ .‬ואין ברית אלא תורה‪.‬‬
‫שגאמר אם לא בריתי יומם ולילה‪ .‬י ק וביען במשסטי מאסו ומה ששגיגו כמכילת*‪.‬‬
‫אם ענה תענה אותו ונום׳‪ .‬ל( וחרה אשי׳ והרגתי אתכם בחרב‪ ,‬אם ענד‪ .‬תעגה‪ .‬אחד‬
‫עינוי מרובח ואחר עינוי מועט‪ .‬וכבר היו יוצאין רשב׳נ ור׳ ישמעאל בן אלישע כהן‬
‫גדול ליהרנ‪ .‬אמר לו רשבינ לד׳ ישמעאל‪ .‬ר־ לני יוצא שאין אני יודע למה נהרג‬
‫אני‪ .‬מוסף עליו במשנת ר׳ נתן שלנו היה מצטער‪ .‬מסגי שדומה לעובד עיז ומהלל‬
‫שבתות ושוסך דמים ומגלה עריות‪ .‬אמר לו ר׳ ישמעאל מימיך לא נא אדם לשניך‬
‫לרין ושהיתו עד שתהא קושר כיסך או גועל מגדלך‪ .‬או עוטף טליתך‪ .‬והתורה‬
‫אמו ה אס ענת תענה אתו‪ .‬אתל עינוי טרזנה זאחד עימי מועט‪ .‬ואם על העינוי ח״ב‬
‫קיו לעיוות‪ .‬ועל הטורה שלא כהלכה‪ .‬ועוד יש לפרש על העיוות‪ .‬כלם• שאמרו‬
‫חכמים ש( שכל הגוזל את הכירו כאילו נוטל גשמתו ממגי‪ .‬שנאמר אל חנזל דל‬
‫וגופי‪ .‬זהםעוזת את הדין‪ .‬מטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין‪ .‬ועל המזרח בחורח‬
‫שלא כהלכה‪ .‬שאיגן םורין יפה‪ .‬שגאמר <!(כי רבים חלליפ הפילה‪ ,‬זה תלמיד שלא‬
‫הניע להוראה ומורה‪ :‬על שבועח שוא‪ .‬פירשו חכמים בפ׳יב דשבת‪ .‬םדכת׳ ואס באלה‬
‫לא חוםרו‪ .‬והשלחתי בכם את חית השדה‪ .‬אל תיקיי באלה אלא באלה‪ ,‬דיש אס‬
‫למסורת‪ (& .‬ולא ןשדי( ]שגי[ קרא למסירת רומיא דיראה יראה בדיש סנהדרין‪ .‬וכת­‬
‫ביה בשבועת שקר ולא תשבעו בשמי לשקר ותללת את שש )י״( אלהיך‪ .‬וכת׳ ביה‬
‫בחילול חשם ולא תחללו אח שם קדשי‪ .‬וגלמד חילול חילול משבועת שקר‪ .‬ואעיש‬
‫שבשבועות מחלק בין שוא לשקר‪ .‬לשוא גוס־ה םתרנ׳ לשיקרא‪ :‬גלות בא לעולם‬
‫כוי‪ .‬זעל תשנאו הארץ‪ .‬נ ( ו ט ל ן אגו לטידין בס״ב דשבת מדכת׳ בעדיות כי את כל‬
‫התועבה האל עשו אגשי הארץ וגומי‪ .‬וכת׳ ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה‪ .‬וגומי‪.‬‬
‫ובע״ז כת׳ וגתתי את פגריכם על פגרי גילוליכם‪ .‬וגומי‪ .‬כאדפ תםשליך את הכירו‬
‫מעל פניו‪ .‬נ( שכן פליטת כלי קרי גיעול‪ .‬בלשון תלמוד‪ .‬ובשםטות כת׳ תרצה‬
‫ח א ^ וחרץ את שבתותיה כל ימי השמה תשבות וגוי‪ ,‬ד( ובמשנת ר׳ גתן שגינו‬
‫על נילוי עריות כיצד‪ .‬א״ר ישמעאל בר יוסי כל זמן שישר׳ פרוצים כעריות שכיגח‬
‫מסתלקת מביגיחס‪ .‬שגאמר ולא יראח בך ערות דבר ושב מאחריך‪ :‬שמיכות דמים‪.‬‬
‫זאפילו שוגג‪ .‬שכן נולה לערי מקלט כל מכה גסש בשגגח‪:‬‬

‫נפש )שס(‪ .‬צ( על עינוי הדי! ובו׳ ע ב ת ל׳* ע׳׳א‪ .‬ק( והכאתי תו׳ קיצר הכתיב )ויקרא ב׳ו(‪.‬‬
‫אס לא בריחי ונו׳ )ירמיה ל״נ(‪ .‬יען וביען ונו׳ )ויקרא כ׳׳ו(‪ .‬אש ענה תענה אותו ונו׳‪).‬שטות ב״ב(‪.‬‬
‫י( וחדה אשי והרגתי ונו׳ )שש(‪ .‬מכילתא משפטים שיייח אחד עינוי מדוכה וכר מוסן* עליו במשנת‬
‫ר׳ נתן וכו׳ עיין אדר״נ של״ח‪ .‬ועיין במסכת שמחות שרק ח׳‪ .‬ש( שכל תנוזל את חבירו ובו׳ ב״ק‬
‫קי׳׳ט ע׳׳א‪ .‬ש( בי רביש חללים הפילח )משלי ר( זה תלמיד שלא הניע להוראת ובו׳ סוטה ב״כ‬
‫זךא‪ ,‬ע׳׳ז י׳׳ט ע׳׳ב עיש‪ .‬ואש באלה לא תוסרו )ויקרא כ״ו( אל תקיא באלה אלא באלה שבת‬
‫‪ (b‬ולא שני קרא כצ׳׳ל עיין םנתדרין ד• ע״ב ולפנינו שם ממסרות‪ .‬ובתיב כיח בשביעת‬ ‫ל׳׳ג ע״א‪.‬‬
‫שקר ולא תשבע! ‪ut‬׳ כ ^ ל )ויקרא י״ט( ולא תהללו את שם קדשי )שם כ״ב(‪ .‬נ( וכול! אנו למדין‬
‫בש״ב רשבת מדכתיב בעריות כי אח כל החועבוח האל ונו׳ כד׳׳ל )שם י״ח(‪ .‬ותטמא הארץ )שש(‪.‬‬
‫ובע׳׳ז כתיב ונחתי את פנריכס ונר )ויקרא כ״ו(‪ .‬נ( שכן שליטת כלי קרי גיעול בצ׳׳ל‪ .‬ר( ובמשנת‬
‫ר׳ נח! שניט על נילוי עריות בי‪1‬ד כ*״ל אדר״נ ‪0‬וןו פל־ה‪ .‬שנא• ולא יראת בך עדית דבר ונו׳‬
‫‪545‬‬ ‫מחזור וינורי‬

‫בארבעה פרקים הדבר מתרבה‪ .‬ברביעית‪ .‬ובשביעית‪ .‬וכמוצאי שביעית‪.‬‬

‫ובמוצאי החג; ברביעית‪ .‬מפני מעשר עני שבשלישית‪ :‬ובשביעית‬
‫מפני מעשר עני שבששית‪ :‬ובמוצאי החג שבכל שנה מפגי מל ומתנות‬
‫עניים‪:‬‬
‫הדבר מרובה‪ .‬סירשו הכמיס ח( אל המול דל כי רל הוא‪ .‬וכי מה ־ש לו לנזול‬
‫את הדל‪ .‬אלא מחנוח עניים‪ .‬שכל המעכבש ואינו נותנם לעני כאילו ־נמל‬
‫נשמתו ממנו‪ .‬וקבע את קובעיהם נסש‪ .‬נמשו של נזלן‪ .‬שהנזלן שולה יד ומהייכ‬
‫לעצמו מיתה‪ .‬הא לסדנו שהנוזל םתנוה עניים וסעככס הייג מיתה‪ .‬ו( ואף כסשנת‬
‫ר נתן שנינו כן‪ .‬כשיז מיני פורעניות‪ .‬ואשי׳ אש תימצי לומר נפשו של ננזל‪ ,‬הרי‬
‫הוא אומר שסך רם הארס כארס דסו יששך‪ .‬שמודדין לו מרה במרת‪ .‬ולשיבך הדבר‬
‫ממכה ומצר כאותם ד׳ מרקים‪ .‬משעה שהחזיקו בהן‪ .‬ובמוצאי הזע‪ .‬של סוכות‪.‬‬
‫שבכל שנה‪ .‬ברביעית‪ .‬כוי‪ .‬שבשלישית ז( שנאמר מקצר‪ .‬שלש שנים תוציא את כל‬
‫מעשר תבואחך בשנה ההיא והנחת כשעריך‪ .‬ובא תלוי כי אין לו הלק ונהלה עמך‬
‫והנר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואבלו ושבעו‪ .‬מה ת״ל חוציא כשנח ההיא‪.‬‬
‫והנהת‪ .‬ואכלת‪ .‬לפי שנאמר למעלה בעיניין עשר תעשר ונומר‪ :‬ואכלת לפני ה׳‬
‫אלהיך‪ .‬שוקוק ליטול מעשר שני בכל שנה ולהעלותו לירושלס‪ . . . .‬ראשון שנותן‬
‫ללוי‪ .‬ח( כרכתי ולמי לוי הנה נתתי ונום׳‪ .‬ואותו מעשר שני אסור לאוכלו הוץ‬
‫לירושלם‪ .‬כמה שנאמר להלן לא הוכל לאכל כמעריך מעשר דגנך‪ .‬לכך בא הכתוכ‬
‫עתה ללמדך שאין תורת מעשר שני נוהג ככל השנים כולן להעלותו לירושלם‪ .‬אלא‬
‫ככל נ׳ ונ׳ שנים של שמיטה הוא מתהלק לעניים‪ .‬ואינו עולה לירושלס‪ .‬ומעשר‬
‫ראשון נתון ללר בכל מקום‪ .‬וכך הוא סרר המעשרות‪ .‬שנה' ראשונה ושנייה סעשר‬
‫ראשון ומעשר שני‪ .‬שלישית מעשר ראשון ומעשר שגי‪ .‬וכן רביעית והמישית מעשר‬
‫ראשון ומעשר שני‪ .‬ששית מעשר ראשון ומעש־ עגי‪ .‬במוצאי שביעית‪ .‬שמינית תיא‬
‫קרויית מוצאי שביעית‪ .‬בכל מקום ספני פירות שביעית‪ .‬שלא נהנו בהן הסקר כ ד ן‬
‫שביעית‪ .‬מפני נזל‪ .‬שזמן אסיפה הוא בסוכות‪ .‬ולכך נקרא חנ האשיף‪ .‬הנ הבא מסן‬
‫אסיפת‪ .‬וכשנוזלץ מתנות עניים שאין מניהין להם לקט שכהה ופיאה‪ .‬הקי נפרע מהן‬
‫מיד לאחר אסיפתם‪:‬‬

‫ארבע מידות באדם‪ .‬האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדת בינונית‪ .‬ויש‬
‫אומרים זו מדת סדום‪ .‬שלי שלך ושלך שלי עם הארץ‪ .‬שלי שלך‬
‫ושלך שלך חסיד‪ .‬שלך שלי ושלי שלי רשע‪:‬‬
‫ש ל י ש ל י ושלך שלך‪ .‬כלומר הסתנהנ במרה זו י שאינו רוצה ליהנות משל אחריס‪.‬‬
‫ואף אינו רוצה ליהנות אחריס מנכסיו‪ .‬ונעשה כאומר לחבירו שלי שלי‬
‫ושלך שלך איני רוצה להגותך‪ .‬ואף לקבל טובתך איני חשץ‪ .‬מדת בינונית‪ .‬אנו‬
‫נורסין זו בינונית‪ .‬מדה שוה היא וו‪ .‬שאינו נהגה לא עם הצדיקים ולא עמ הרשעים‬
‫שהרי אינו נוזל כלום משל אהריס‪ .‬ויש אומרי׳ וו מדת סתס‪ .‬שלא היו‪ -‬נוםלין משל‬

‫)רבדים ב״ג(‪ .‬י‪ (.‬אל חגזל דל כי דל הוא וגוי )משלי כ״ב(‪ .‬וכי סה יש לו לנזול ובד עיי! ב״ק‬
‫קי׳׳ט ע״א ב״מ קי״ב ע״א‪ ,‬ובמד׳׳ר פ״ה‪ .‬ו( ואן* כמשנת ר׳ נתן שנינו כן בפרק ד מיני פורענות‬
‫‪,‬‬
‫שנים‬ ‫»‪to‬שנאמדמקצה (‬ ‫‪t‬‬ ‫‪.‬‬ ‫(‬ ‫‪t‬‬ ‫שפך דם האדם וגוי )בראשית‬
‫ונו׳)דברים י״ר( והנר והיתום והאלמנה אשר בשעדיך ויכלו ושכעו ב ל ל )ספ(‪ (n .‬כדבחיב ולבני‬
‫לוי הנח נתתי ועי )במדבר י״ח( עיין בספרי פרשת קרת‪ .‬לא תוכל לאכל ב׳פעריך מעשר ד ע ך וגו׳‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪546‬‬

‫אדמ כלומ‪ .‬ואף לא היו רוצין ליהנות שוס עני מנכסיהן‪ .‬גו( כדכח׳ הנה זה היה עוץ‬
‫סדם אחותך נאון שכעת לתם זשלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא‬
‫החזיקה‪ .‬וכדמסרש בחלק‪ .‬סעשיהס המקולקלין‪ .‬י( כי חזו דקא יהבי ריסתא להלך‪.‬‬
‫זאומך הנשכחים מני רנל שססקי מעליהם מ ל י בני ארס‪ :‬עם הארץ‪ .‬דישנוריץ‪ .‬אין‬
‫זו תרבוח ודרך ארץ‪ .‬והרי הוא נוהג כאהד מעמי הארץ‪ .‬שאינם כושים סליקה טובח‬
‫חכידיהס‪ .‬אלא עושים עצמם גאים לבקש מהן מתנות בעזות מעה‪ .‬וזהו ששנינו כמסכת‬
‫סוטה סרק אחרון‪ .‬כ( משרבו מקבלי טובח רבו איש )כל( הישר בעיגיו יעשח‪ .‬םתיון‬
‫עם הארץ‪ .‬עמיא דאורייתא‪ .‬ל( כהה מחדנס עםיא‪ .‬ומארצו יצאו ‪ . . .‬חסיד שרועה‬
‫‪ . . .‬משלו‪ .‬ושוגא מתנות יחיה‪ .‬רשע שחומד ממון אחרים ואיגו רוצה להגותם‪.‬‬

‫ארבע מדות בדעות‪ .‬נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהםםית‪ .‬קשה‬
‫לכעוס וקשה לדעות יצא הפסדו בשכרו‪ .‬קשה לכעוס ונוח לרצות‬
‫הסיד‪ .‬נה לכעוס וקשה לרעות רשע‪ :‬ארבע מידות בלמידים‪ .‬מהר לשמוע‬
‫ומהר לאבד יצא ש ב ת בהפסדו‪ .‬קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו‬
‫בשברו‪ .‬מהר לשמוע וקשה לאבד זה חלק טוב‪ .‬קשה לשמוע ומהר לאבד‬
‫זה חלק רע‪ :‬ארבע מדות בנותני ערקה‪ .‬רועה שיתן ולא יתנו אחרים‪ .‬עינו‬
‫רעה בשל אחרים‪ .‬שיתנו אהריס והוא לא יתן עינו רעה בשלו‪ .‬יתן ויתנו‬
‫אחרים חםיד‪ .‬לא יתן ולא יתנו אחרים רשע‪ :‬ארבע מ ת ת בהולכי לבית‬
‫הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו‪ .‬עושה ואינו הולך שבר‬ ‫המדרש‪.‬‬
‫מעשה בידו‪ .‬הולך ועושה הסיד‪ .‬לא הולך ולא עושה רשע‪:‬‬

‫י ע א שכרו כהססידו‪ .‬שכר שהוא סרויה במה שהוא מה לרצות הוא לאבד כדוםסד‬
‫שיש לו במה שהוא נוח לכעוס‪ .‬שהרי כל שעות שביום צריך להרבות עליו‬
‫ריעים לפייסו ואיגו משתכר כלומ מעכשיו‪ .‬שגדול הפסדו משכרו‪ .‬אבל קשה לכעוס‬
‫וקשה לרצות )וקשה לרצות(‪ .‬מרה טובה הימגה י׳ית ושכרו ראינו כועס אלא‬
‫בקושי מרובה הוא יותר מהסםדו‪ .‬שהוא קשה ל ח ג ‪ . .‬ויצא הספדו מועט מן המניין‪.‬‬
‫שאיגו נחשב לכלום ספני רוב שכרו שסרויח במה שאינו כועס תמיד‪ .‬שמתוך כך‬
‫בא לידי עץ‪ ,‬ראמר מר מ( לא תידחה דלא תחטי‪ :‬מהר לשמוע מרבו‪ .‬ומהר לאבד‪.‬‬
‫שמשכח‪ .‬יצא שכרו שמשתכר במהירות שמועתו‪ .‬בהססירו‪ .‬שמיר ממחר ומשבח‬
‫ונמצא שלא עלח בורו כלום‪ .‬יצא חסםדו‪ .‬ששומע בקושי מחמת שכר שבידו‪.‬‬
‫שמאבד בקושי‪ .‬ונמצא שמועלת לו סדה וו מקצת‪ :‬עינו רעד‪ .‬כשל אחרים‪ .‬שאינו‬
‫מצה שיעשו צדקה‪ .‬כדי שלא ירבו נכםיהס‪ .‬ואינו דועה שיצא עליהפ שם טוב‪ .‬עינו‬
‫רעה בשלו‪ .‬שמתוך כך נכסיו נמנעיס מלהרבות‪ .‬והמשל ג( מלה ממון חסד‪ .‬ואמרי‬
‫לה חסר‪ .‬והיא היא‪ .‬וכן הוא אומר כ( *‪ c‬שלמים וכן רבים וכן בכלור ועבר‪ .‬שיתן‬
‫ויתנו בר‪ .‬ואין אנו נורםץ במשגה רוצח אלא בראשון נרם־׳ רוצח שיתן ולא יתנו‬

‫)רבדים י״ב(‪ .‬ט( כדבחיב הנה זח היה עון םרם אחוחך גאון שבער‪ .‬לחם ושלוח השקט היה ליה‬
‫ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה כצ״ל )יחזקאל ט״ז(‪ .‬י( בי חזו ובו׳ עיין םנחדרי; ק״ם ע־ב‪,‬‬
‫הנשכחים מני רגל )איוב כ״ח(‪ .‬כ( משרבו טקבלי טובה רבו איש הישר בעיניו יעשה כצ׳יל‬
‫)שופכים י״ז(‪ ,‬ולפנינו בסופה בדיז ע*ב הגידסא משרבו מקבלני טובתך ומתזקני מוביייך רבו איש וכר‬
‫ובעין זח בחוספחא סוכח פי״ד משרבו מקבל אני טובתך ומחזיק אני טובתך רבו איש הישר בעיניו‬
‫יעשה‪ .‬ל( כהה מחרגם עמיא )ויקרא י״נ(‪ .‬וו( לא חירחח רלא חתמי לפנינו ברכות ב״מ ע״ג‬
‫איחא לא חירחח ולא חחטי‪ .‬ג( מלת ממון חסד ואמרי לה חסר ולפנינו כתובות םי׳ו ע״ב מלח‬
‫ממון חסר ואמרי לה חסד• ם( אס שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר כצ׳יל )נתום אי( ועיין נימין ו׳‬
‫‪547‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫כוי‪ :‬שכד הליכה בידו‪ .‬שטרהם לשש מצור‪ .‬ואינו הולך‪ .‬בנון שלמד בתוך ביתו‪.‬‬
‫חסיד‪ .‬שמקיים שכת׳ בו והגית בו‪ .‬ולמרחם‪ .‬ושננתש‪ .‬רשע‪ .‬שלא השש לזה‪:‬‬

‫ארבע מדות ביושבי לפני חכמים‪(» .‬םפונ‪ .‬ומשפך‪ .‬משמרה‪ .‬ונפה‪ :‬ספוג‪.‬‬
‫משמרח‬ ‫שהוא םופג את הכל‪ .‬משפך‪ .‬שמכניס בזו ומוציא בזו‪.‬‬
‫שמוציאה את היין וקולטת את השמרים‪ .‬ונפה שמוציאה את הקמה‬
‫וקולטת את הסולת‪:‬‬
‫ספוג‪ ,‬אשסונעא בי‪ .‬והוא בולע ומוצץ את המים‪ .‬כשנותנין אותו במלא םשל מיס‪,‬‬
‫משפך‪ .‬אטוניייר‪ .‬שראשו האחד רחב מלמעלה‪ ..‬וראשו השני קצי מלמטה‬
‫והקצר םכניםין בנקב שבחביח מלמעלה מעל גניו ומעיד‪ ,‬המשקה למש‪2‬ך והוא‬
‫נשפך לחוך החבית דרך נקב שכהבית‪ .‬ושבמשסך מלמטה‪ .‬משמרת‪ .‬שהוא כמין שק‬
‫שנותנין לתוכו השמרים וחולין אותו וחיץ מתמצה זכטש^ף ממני‪ .‬ונמו כן יש אדם‬
‫שמניה עיקר שמועתו וטעמו של דבר‪ .‬וקופא והולך באדם שצף על פני המים ומניח‬
‫את העיקר ואוחז את הטפל‪ .‬נפה‪ .‬שםרקדץ את הקמח‪ .‬שמוציאה אח הקמח‪ .‬במקום‬
‫שטוחגין בריחים של גרוסות לצורך סולח‪ .‬הוא אוחו קמה שאינו נטחן הדק‪ .‬אותו‬
‫קמח דק שנופל מן הנפה קרוי פ ( אבק של סנהות‪ .‬וגרוע הוא ופסול‪ .‬אבל מה‬
‫שנשאר בנפח חוזרין עם אוחו שבנפת דק ומוציאין סלת נקייה )וחיא דרכן( צ( ]והוא‬
‫דרכו של חכם[ שמניח את חטפל ומחזיק כעיקר‪:‬‬

‫כל אהבה שהיא תלו־יה בדבר בטל דבר ובטילה אהבה‪ .‬ושאינה תלויה‬
‫בדבר אינה בטילה לעולם‪ :‬איזו היא אהבה שהיא תלוייה בדבר‬
‫זו אהבת אמנון ותמר‪ .‬ושאינה תלוייה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן‪:‬‬
‫בדבר‪ .‬על שמהגהו משלו ולא מהמת קורבה‪ .‬במל דבר‪ .‬מחוך שבטל דבר בטילה‬
‫אהבה‪ .‬ושאינה תלוייה ברכר‪ .‬שאינו אוהבו כשביל שיהגה ממגו אלא נשכיל‬
‫קורבה או בשביל טוכוח שיש בו דזהו דבר שאמו כטל אף האהבה אינה נטילה‪:‬‬
‫אמגון ותמר אחוחו‪ .‬שאחכה אמגון כד• לשכב עמה‪ .‬ולא גחקיימר‪ .‬מחשבחו‪ .‬וגדלה‬
‫שנאה ביניהן‪ .‬מפגי ( שנימה קשרתו לו ועשאי כרות שפכה‪ .‬דוד ויהונתן‪ .‬שכך‬
‫י|‬

‫אמר דוד כשקינן עליו נסלאתה אהבתך לי מאהבת נשיס‪:‬‬

‫כל מהלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין‬
‫סופה להתקיים‪ .‬איזהו מחלוקת שהיא לשם שמיס זו מחלוקת הילל‬
‫ושמאי‪ .‬ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרה וכל עדתו‪:‬‬
‫לשם שמים‪ .‬להעמיד דבר על אמיתו‪ .‬או לתוביח בני אדם על רבד עבירה‪ .‬ולא‬
‫להשתרר ולקנות שש ולהתנאוח בחנם איש על חבירו‪ .‬שהיא לשש ששים‪.‬‬
‫מחלוקת הילל ושמאי‪ .‬אין אנו גורסין לא כבבא ראשונה ולא כבבא זו‪ .‬תיבה זו‪ .‬אלא כזו‬
‫מחלוקחו של קרח‪ .‬הילל ושמאי היו מחכווגין לשס שמים לחעםיד דבר על צוריו‪.‬‬

‫ע׳׳א אם רואה אדם שכוונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה וכוי‪ .‬ע( סשוג ושש!;־ וכו׳ עיין באדר׳ינ‬
‫פ״מ דומה לספוג כיצר ובו׳ ובששרי פ׳ עקב מה נשת וו מוציא קמח בפני עצמה וכו׳ תלציד שכהו‬
‫יפה דומה לספוג וכוי‪ (5 -‬אבק של מנחות עיין מנחות פייה ע־׳א‪ .‬ותלםון הוא בעי; לשון ופ־רש־י‬
‫על אבוח שש‪ .‬צ( והוא דרכו של חכם שמניח את השפל ומהדק בעיקר כצ״ל וכן חוא בפירפ״י‬
‫ע״ש‪ .‬ק( שנימת קשרתו לו וכוי סנהדרין כ״א ע״ש‪ .‬ותפתח חארץ ונר )כמדבר מ׳׳!(‪ .‬צדקת ה׳‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪548‬‬

‫זו סהליקת של קרח‪ .‬שהיה מתכוץ ליטול שררה‪ .‬ראה מסוסה לא נתקיימה המחלוקת‬
‫ולא עמדה לאורך יסיס‪ .‬אלא בא עליו פורענות‪ .‬ברכת׳ ותפתח הארץ ונום׳‪ :‬נסעא‬
‫נטל המחלוקת‪:‬‬

‫י( כל המזכה את הרבים אק הט בא על ידו׳ וכל המחמיא את הרבים אין‬

‫מספיקין בידו לעשות תשובה׳ משה זכה וזיכה את הרבים׳ זכות‬
‫הרבים תלויי׳ בו׳ שנאמ׳ צדקות ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל‪ :‬ירבעם בן‬
‫נבט חטא והחטיא את ישר׳ תט הרבים תלוייה מ ׳ שנא׳ על חטאות ירבעם‬
‫בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישר׳‪:‬‬
‫המזכה׳ שמדרינן נדרך ישרה‪ .‬שעל ידיחן זונין‪ .‬נמה יוכה חנער‪ .‬וכיחי לני‪.‬‬
‫ערקה‪ ,‬מחדנם׳ זכוחא‪ .‬שנינו במשנה ר׳ נחן כל המזכה את הרנים אין‬
‫מנלנלין עבירה על רו בדי שלא יהו תלמידיו נוהלין העולם הנא והוא יורד לשאול‪.‬‬
‫שנאמר כי לא חעזונ נפשי לשאול‪ .‬ונל המחמיא את הרבים אין מסםיקין נירו‬
‫לעשוח חשובה‪ .‬כדי שלא יהו תלמידיו ׳ורדין לשאול והוא נוחל לעולם חנא‪ .‬שנא׳‬
‫אדם עשק ברם נפש ער בר יגוס אל יתמכו ב ו ‪ :‬ומשפטיו‪ .‬של הק׳ עשח‪ .‬ע‪ 0‬ישר;‬
‫שמתנהנין ישר על ידי אוחו מחוקק האמור באותו פסוק והוא משה‪ .‬שכיון שעל ירו‬
‫נעשית‪ ,‬שעל ידי שלימדמ חכמה הן מקיימין‪ .‬ומעלה עליו הכת׳ כאילנ עשאו‪:‬‬

‫כל מי שיש בו שלשה דברים תלמידיו של אברהם׳ ושלשה דברים של‬

‫בלעם‪ .‬עין טובה׳ ורוח נמוכה׳ ונפש שפלה׳ תלמידיו של אברהם׳‬
‫עין רעה ורוה גבוהה׳ ונפש רהבה תלמידיו של בלעם הרשע‪ .‬ומה בין‬
‫תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם׳ תלמידיו של בלעם יורדי(‬
‫לנהינם׳ שנאמר ואתה אלה־ים תורדס לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא‬
‫יחצו ימיהם ואני אבטח בך‪ .‬אבל תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם‬
‫הזה ונוחלין לעולם הבא שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא‪:‬‬
‫עין טובה כוי‪ .‬שכן היו באברהם ני םיתח הללו‪ .‬עין טובה‪ .‬דכתיב ש(וישקל אברהם‬
‫לעפרן ונוסי‪ .‬עבר לסחר‪ .‬שנתן לו קנחורין שהן עוכרין ככל מקום‪ .‬ורוח נמוכה‬
‫ואנכי עשר ואפי‪ .‬ואומר נר ותושב אנכי עמכם‪ .‬ונפש ששלה‪ .‬שמתוך שנפשו של‬
‫ארם שסלה בפניו נראה נעצמו שיש לו רהנת ירימ נריוה כל שהו‪ .‬ורנ לו במלא‬
‫כף נחת‪ .‬שכן אמי אברהם לפני הק׳ לו ישמעאל יהיה לפניך‪ .‬ולא ביקש ממנו‬
‫נדולוח‪ .‬וכן אמר למלך סדום אס מהוט ונומ׳‪ .‬עין רעה‪ .‬דכת׳ וישא בלעם אח עיניו‬
‫וירא אח ישראל שכן לשבטיו‪ .‬שהכניס בהן עין רעת‪ .‬ונפש רחבה‪ .‬שדעתו רחבח‪.‬‬
‫ונחשכ עליו הכל כאסם ותהו‪ .‬שכן שלח לבלק‪ .‬אס יחן לי בלק מלא ביחו‪ .‬וכוי‪.‬‬
‫וכך אנו שמין בסדר ויכולו‪ .‬נפש של בלעם רהכה חיתי‪ ,‬עליו‪ .‬ואומר רום עינים‬
‫ורחב לב נר רשעים חטאת‪ .‬הא למדת שמדת רשעים רחבי ל ב ‪ :‬ורוח נטתה‪ .‬כי‬

‫ע ש ה וגו׳ ) ד ב ר י ם ל ״ ג ‪ .‬ע ל ה ט א ו ת י ר ב ע ם בן נ ב ט ונו׳ ) מ ל ב י ם א ׳ ט ״ ו ( ‪ .‬ר ( כיי ה מ ז כ ה א ת ה ר ב י ם‬

‫ו מ י עיין א ר ר ״ ג ם ״ ד ‪ .‬כ י ל א ת ע ז ב נ פ ש י ל ש א ו ל וגו׳ ) ת ה ל י ם ט ״ ז ( ‪ * .‬ר ‪ 3‬ע ש ק כ ר ם נ פ ש ע ד ב ד‬
‫ינום וגוי ) מ ^ ל י כ ״ ח ( ‪ .‬ו א ‪ , -‬ה א ל ה י ‪ 0‬ח י ר י ד ם ״ ו נ ו ׳ )תה־ייס נ ״ ה ( ‪ .‬י ד ״ ח ־ ל א ו ה ב י י ש ו א צ ר ת י ו ‪ .‬ם א ש ל א‬
‫ואנכי עפר‬ ‫) ט ש ל י ח ׳ ( ‪ .‬ם( וישק•* א ב ר ה ם וגוי ) ב ר א ש י ת ב ״ ג ( ש נ ת ן ל ו ק נ ת ר י ן ובי׳ כ ר ״ ר פנייה‬
‫‪1‬‬
‫ו א פ ר ) ב ר א ש י ת י ־ ת ( ‪ .‬ג ר ה ת ו ש ב א נ ב י ע מ כ ם ) ש ם ב״ג׳‪ .1‬ר ו י ש ם ע א ־ י ה י ה ל פ נ י ך ) ש ם י״ז(‪ .‬א ם מ ה ו ט‬
‫ונו׳ ) ש ם ‪ .‬ד ל ( ‪ .‬וישא ב ל ע ם א ת עיניו ו ג ו ׳ ) ב מ ר ב ד ב ״ ד ( ‪ .‬א ס י ת ן לי ב ל ק ) ש ם כ ״ ב ( ‪ .‬ר ו ם עיגיס ו ר ת ב‬
‫‪549‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫סאן ה׳ לתהי להלך עםכם‪ .‬אלא עם שרים גדולים סנם‪ .‬והוא שנאסר ויסף עוד בלק‬
‫שלח ינום׳‪ .‬וכן דרש ר׳ חגחיסא‪ :‬לא •הצו ימיהם‪ .‬שכן בלעם הרשע לא הניע לחצי‬
‫ימיו‪ .‬שהרי שנותיו של אדם ע־ שנח‪ ,‬וחציו ליה‪ .‬ומצעו באגדת חלק ח(כת׳ על‬
‫סנקסיח דכלעם‪ .‬כד חלחין וחלה שנין הוה בלעם תנידא כר קטל יחיה שנתם לסטאח‪,‬‬
‫רש תימא דאסרען בס״ק דםוטה‪ .‬א(שלשה חיו כאותה עצח רכל הכן הילוד‪ .‬בלעם‬
‫ואיוב רחרו‪ .‬וכאוחו זמן נולד משה‪ .‬שאו הושלך ליאור‪ .‬ומשה בן שבונים שנה‬
‫כעסת‪ .‬ובלעם' נהרנ כמה שנים אחרי כן‪ .‬ויש לרחוח דאין ששיבץ על האנדה‪.‬‬
‫ושמא םלונתא דאסוראי ה ר להנחיל אהבי יש‪ .‬וקיא מיידי באברהם‪ .‬רכת־כ ורע‬
‫‪:‬‬

‫אכרחס אהבי‪:‬‬

‫*(יהודה בן תיסא אומר הר עז כנשר וקל כנשר ור׳ן כצבי וגיבור כארי‬
‫לעשוח רצון אביך שבשמים‪:‬‬
‫עז כנסר‪ .‬אננריש בי‪ .‬כדאמר בביצה‪ .‬נ( שלשה עוץ‪ .‬ישר־ באומות‪ .‬הו* בעל זרוע‬
‫לעסוק בתורה בבל בחך‪ .‬וקל כנשרי‪ .‬שהוא הש לאכול ‪.‬יםנביה לטוס סבל העושות‪.‬‬
‫ובבור כארי‪ .‬ולשון המקרא הוא‪ .‬כמו שאמר דוד בשאול ויהונתן‪ .‬מנשרים קלו‬
‫מאריות נכרו‪:‬‬

‫חסלת םםכת אבות‪:‬‬

‫הקטן אומר בן חמש שנים למקרא׳ בן עשר לסשנח׳ בן שלש‬ ‫שמואל‬

‫עשרה למצות׳ בן חמשעשרח לתלמוד׳ בן שמונה עשרה לחומה׳‬
‫בן עשרים לרדוף׳ בן שלשים לכח׳ בן ארבעים לבינח׳ בן חםשים לעצה׳‬
‫בן ששים לזקנה׳ בן שבעים לשיבה‪ .‬בן שמונים לגבורה׳ בן תשעים לשוח׳‬
‫בן מאה כאילו מת׳ עבר ובטל מן העולם‪:‬‬
‫ברוב הסהזוריס שנינו החיא דשמואל חקטן אומר כנסול אויביך אל חשסח‪ .‬בסוף‬
‫בי׳ מאמרות‪ .‬ואעס״ ששנרה למעלה כס׳ בן וומא‪ .‬כר* לסמיך עליה הוא היה‬
‫אומר בן חמש שנימ למקרא‪ .‬רש שאץ כחי למעלה לדשסואל הקטן וכה• הכא‪:‬‬
‫בן ה׳ שגיס למקרא‪ .‬שכן מציגו כערלה‪ .‬ד( שלש שנים יהיה לים ערלים לא יאכל‬
‫לאסור אף בהנאה כדסוכח בבל שעה‪ .‬אבל ברביעית מותר על ידי )שרייה( ןסדייהן‪.‬‬
‫דכחיב ה(וכשגה הרביעה יהיה כל םריו קדש הלולים לייי‪ .‬אל תיקרי הלולים אלא‬
‫חילולים‪ .‬אחליה לקדושה והדר אכליח‪ .‬וכשגח חחסישת חאנלו אח שייו‪.‬־וכן חתינוק‬
‫כשנח שלישית ינםל‪ .‬משעברו עליו שתי שנים‪ ,‬שכן דרך לתינוק ו(להניק כיד חדש‪.‬‬
‫ומשמואל נשקא לן‪ .‬וםטניץ לא תבשיל‪ pn .‬מיום שמח גו‪ .‬וסיום שנחארםה בו‪.‬‬

‫לב וגר)משלי ביא(‪ .‬כי מאן יד ‪ wjA‬לחייך עמכם)במדבר כ״ב(‪ .‬ויס^ עוד בלק וגר )שם(‪ .‬ם( כחוב על‬
‫פנקסיה רכלעם וכר סנהדרין נ ך ו ן ך ב ‪ (ft .‬ג׳ תיו באותה עצה וכו• סוםה י״א ע״א וכן בסנהדרין ק״ו ע״א‬
‫ועיין ברש׳״ שם ע״ב ר־ח בד חלתי! וכר‪ .‬להנחיל אהבי יש )משלי תי(‪ .‬זרע אברהס אהבי)ישעיה מ״א(‪.‬‬
‫נ( יהודה כן תימא אומר וכו׳ עיין •סחים קייב ע״א ושם ר׳ יחורח בן חימא אומר וכר ועיין בטור‬
‫א׳׳ח ימי׳ רמ״ב ובכיי רלא נרים לח‪ ,‬ומציגו אוחו כשם ר׳ יהודח בן תימא בחניגה י״ד ע׳א עיש‪.‬‬
‫נ( שלשה עוין הן וכו׳ ניצה כ״ח ע״ב‪ .‬מגשרים קלו וגו׳ )שמואל ב׳ אי(‪ .‬י( שלש שנים יהיה‬
‫לכם ערלים וגו• )ויקרא י״מ(‪ .‬לאסור אף בהנאה זכו• שסח׳ם כ״כ ע׳׳כ‪ .‬סוחר על ידי פדייה כצ׳׳ל‪.‬‬
‫ה( ובשנה הרביעיח יהיה כל »ףיו קדש ה וליש לה• )ויקרא י־ט( כצ״ל אחליה והדר אבליה בחבות‬
‫ליה ע*א‪ .‬ובשנח חחמישת תו־ )»ס( כג״ל‪ .‬ו( לחניק ב״ד חדש כחובוח ס־ ע׳א׳ גיטין ע*ה ע*ב‬
‫כמה היא מניקחו שחי שנים! ועיין בפחש׳׳י ש* ועיין ירושלמי ברכות ש״ר היא‪ ,‬וירושלמי חעניח‬
‫»״ר ח*א> ובמדרש שמואל ם״כ‪ (1 .‬גבי מניקח שטה בעלה ובר כתובות ס׳ ע־ א‪ .‬נז( מבן חסש‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪550‬‬
‫ז(גבי מניקה שמת בעלה‪ .‬בכתובות‪ .‬וברביעית יעמידוהו על הספר‪ .‬או ;למדוהו קצח‬
‫על שה תורה צוד‪ -‬לנו‪ .‬כדי להשנירו בשיו‪ .‬ושנת חמש יחזיקוהו על המקרא‪ .‬וכן‬
‫מצינו בויקרא רבה‪ .‬ובמדרש ר תנהומא‪ :‬בן עשר למשנה‪ .‬שכך מצינו כלויש‪ ,‬שכת׳‬
‫אהד אומר זאת אשר ללויס ח( מכן המש ועשרים שנח ומעלה יבוא לצבא צ;‪:‬א‬
‫בעבודת וגומי‪ .‬וכה׳ אחד אומר ט(מכן שלשים שנה ומעלה ועד בן חםשים שנה‪.‬‬
‫וםירשו חכמים בהבל שוחטין‪ .‬הא כיצד כן כיה להתלמד‪ .‬בן שלשים לעבודה‪ .‬שאם״‬
‫הוא לוי שלא לסר מעולם יכול הוא ללמוד טכסיס־ לויה בהםש שגים הוא זמן לימוד‬
‫המקרא‪ .‬והוא מחמש ועד עשר‪ .‬ואחר שלמד והוא בן עשר‪ .‬חוור ומתחיל לעסוק‬
‫במשנה‪ .‬ועוסק מי׳ וער ט־ו‪ .‬וכשהגיע לט׳־ו שלמר כבר המשגח קבועה בה׳ שנים‬
‫שהוא הגמרא של תנאים חוזר ולומד חחלמוד שלנו‪ .‬שאגו קורין גמרא‪ .‬שהוא גמרא‬
‫של אסוראים‪ .‬י( ובי הא דר׳ מאיר אחא לקמיה דרי ישמעאל וגמר גמרא‪ .‬הדר אתא‬
‫לקםיה דר׳ עקיבא וסבר סברא‪ .‬וגמר נםרא‪ .‬היא נירסח המשנה בלא שירוש הטעמים‪.‬‬
‫וסבר סברא‪ .‬הוא שירוש המשנה וטעמיה‪ .‬הוא גמרא שלגו‪ .‬אלא שהתנאים שהיו‬
‫מארץ ישר׳ שהיו מםשרים בלשון עברי קורין אותה משנה‪ .‬ואמוראים שעמדו אחריהם‬
‫שהיו עומדין שם בבל‪ .‬שהיו מםסרין בלשון ארמית יסדו התלמוד בבלי שירוש וטעם‬
‫למשנה‪ .‬ובלשון ארמית‪ .‬וכן התלמוד ירושלמי‪ :‬ולעסק התלמוד אין שיעור‪ .‬לשי‬
‫שגאמר דדיה ירוך בכל עת‪ .‬שבכל עת אדם מוצא טעם בדברי תורה‪ .‬כדשרי׳ לעיל‪.‬‬
‫בן שלש עשרה למצות‪ .‬דמכן ייג הוא מביא שערות בוקן התחתון‪ .‬וגקרא איש‪ .‬כמו‬
‫שסירשו רבותיי במסכת גדה‪ .‬ואף במקרא סצינו שבן ייג גקרא איש‪ .‬בלוי בן יעקב‬
‫שנקרא איש במעשה שכם‪ .‬ולא היה באותה שעה אלא בן י״נ שנה‪ .‬ויקהו שגי בגי‬
‫יעקב שטעון ולוי אחי דינה איש הרבו‪ .‬צא והשוב בן כמה שנים היה באותו מעשה‬
‫ותמצא שחיה בן י״נ‪ .‬כיצד‪ .‬לאתר שנשא יעקב את לאה עבר את לבן ו׳ שנים‬
‫ברחל‪ .‬שכן כחי מלא שבע ואח‪ .‬השלם שבוע של חוסת לאה‪ .‬ואתרי כן אתן לך‬
‫אח רהל כשבוע שנייה בעבודה אשר תעבוד עמדי‪ .‬וגוי‪ .‬משתשאנח‪ .‬ושש שגים ענד‬
‫בצאנו‪ .‬ובבואו מסדן ארם כת׳ כ( ויעקב נסע סבתה‪ .‬שעמד שס ו׳ חדשים של קיץ‬
‫שדרים כני אדם כסוכות‪ .‬ויכן לו בית‪ .‬הן חודשי החורף‪ .‬שבגי ארם עושין לחם בית‬
‫משני הצינה והנשמימ‪ ,‬ולמקנהו עשה סכות‪ .‬שעשה שם ו׳ חרשים כקייץ‪ ,‬הרי י״ח‬
‫חדשים‪ .‬כמו שמציגו בסוף מגילה נקראת‪ .‬ובסדר עולם הלך לסוכות ועשה שס שנה‬
‫ומחצה‪ .‬הרי לך י־ד שנים והצי‪ .‬וששה הרשים גשתהה בדרך‪ .‬הרי לך טיו שגים‪.‬‬
‫צא מהן שנה וםהצה‪ .‬או שתי שנים לג־ עיבורים של ראובן‪ .‬שמעץ ולוי‪ .‬שנולדו‬
‫לשבעה חדשים‪ .‬ויולדת לשבעה יולדת למקוטעין לדברי י הכל‪ .‬הרי שהיה לוי כן י׳נ‬
‫כשבא מסוכות לשכם וקראו הכת׳ איש‪ :‬אבל אינו לא בכרת ולא כמיתה בידי שמים‬
‫אלא מעשרים שנה ואילך‪ .‬כמו שמצינו כמעשה סרנלים שהוא כרת בירי שמיס ולא‬
‫מזרה נזרה על סהות מעשרים‪ .‬דכת• וכל שקדיכם לכל םםשרכס מבן עשרים שנה‬
‫ומעלה‪ .‬וזהו בן עשרים לרדוף‪ .‬שמרדשין אוחו מן השמים‪ .‬זסענישין אותו‪ .‬בך קיבלתי‪.‬‬
‫ולבי מהסס‪ .‬ולולא לא ננזרה נדרה אף על יותר סבן ס׳‪ .‬ויש לשרש שלדבר זה‬
‫שוין שחות בן כ׳ ויותר מבן סי‪ .‬לעיניין עונש מיתה‪ .‬שכשם שאין מיחד‪ ,‬הבאה‬

‫‪1‬‬
‫ועשרים שנה ומעלה״יבוא לצבא צבא בעבורה וגו׳ כצי׳״ )במדבדיח‪ .(/‬גו( מבן שלשים שנה ומעלה‬
‫וער בן המשים שנה כצ״ל ופירשו חכמים חולין כ״ד ע״א‪ .‬י( ובי הא דר׳ מאיר וכו׳ עירובי! י״נ‬
‫ע״א‪ ,‬סוסה כ• ע׳יא‪ .‬דדיה ירון־ בכל עת בצ׳יל )משייי הי( כמו שפיר׳כו רבותינו וכו׳ נדד‪ .‬מ״ו ע״א‪.‬‬
‫ויקחו שני בני יעקב וגו• )בראשית ל״ר(‪ .‬מל^ שבע ‪1‬את )שם ב״ש( כ( ויעקב נסע םכתה)שםל״ג(‪.‬‬
‫שעמד שם ו׳ חדשים וכו׳ מנילה י״ז ע׳׳א‪ ,‬ומדרש בר׳׳ר פע״ח‪ .‬וכל פקריכם לבל וגו׳ כצ׳יל‬
‫‪551‬‬ ‫מחזור וימו־י‬
‫לאדם בפחות ם‪ 0‬שנה אינו משום עונש סיתת בידי שמים וכרת‪ .‬ל( שכן פירשו‬
‫חכמים כסוף זאילז מנלהין כמ! כן מס׳ שכה ואילך מיתת זיקנח היא וו‪ ,‬שנאםד תבא‬
‫בכלח‪ .‬ודוק החס ותשבח הבי‪ ,‬בן שממה עשרה לחוםה‪ ,‬י״ח סעםים כת׳ אדם כ מ ר‬
‫בראשיח עד שנזרוונח לו חוח‪ .‬ואף דרך א ‪ p‬כן ד‪1‬א‪ .‬ומירח שוד‪ ,‬חיא זו‪ ,‬כדאםר‬
‫רב חסרא בשיא דקידושין מ( תאי דעדיםנא מהכריא משום מסיבי בר שיתסר ואילו‬
‫נסיכי בר ארבסר‪ .‬הוה אסינא לםטנא נירא בעיניה‪ .‬נ(ואעינ ראמר בלולב תנזול לא‬
‫לימא איניש לסמן נירא בעיניה דילסא אתי לאינרויי ביה‪ .‬לסי׳ הקונם׳ לא קשי סיד‬
‫דסיא דקירושץ רשמן דהתס הוא יצר הרע‪ .‬ואף למסי׳ שמן ‪ vaa‬ה״מ יכילנא‬
‫למימר אעינ דלא עבידנא‪ .‬ואעמ־כ אץ זו דרך ארץ שהרי ממהר לישא אשד‪ .‬יותר‬
‫מדאי‪ .‬שבן ריהים בצוארו ואי איפשר לו לעסוק בתורה‪ .‬אלא יעסק ני שנים ואחר‬
‫כך ישא אשה‪ .‬ם( כמו ששירשו הבמים בהכל שוחםץ‪ .‬שאץ עםק מהות םנ׳ שנים‬
‫קרוי עסק‪ .‬ואם״ בדבר קל‪ .‬כדכחיכ ולגדלם שנים שלש וללמדם םסר ולשץ כשדים‪.‬‬
‫ולהמתין עד עשרימ שנה אי איסשר‪ .‬דאמר רב התא‪ .‬פ(כיין שעמד ארס עשרים‬
‫ולא נשא אשה כל ימיו כעבירה ‪ :‬בן עשרים לרדוף‪ .‬אני מקובל לרדוף אתר מזונות‬
‫אשתו ובניו‪ .‬שהרי נשא בי־ח ויש לו כנים ממנה‪ .‬ולי נראה לרדוף אחר הםלוזםת‬
‫ארץ ישר׳‪ .‬דבן י‪-‬ח נשא אשד‪ ,‬ועדיך להיות נקי עמ ביתו‪,‬שנת י״ט‪ .‬שנאמר נקי‬
‫יהיה לכיתו ונו׳‪ .‬ובשנת כ׳ ירדוף אחר המלהמה ולא יהיה עוד נקי‪ .‬וכן מוכיח בריש‬
‫ספר וידבר‪ .‬מבן עשרים שנד‪ .‬ומעלה כל יעא עבא‪ .‬מניר שאין יוצא סחות מעשרים‪ .‬ובריא‬
‫במלחמח הרשות‪ .‬אבל במלחמת מעוד‪ ,‬יצא תתן מהדרו וכלה מהוםתה‪ .‬ם־א לרדוף‪.‬‬
‫שמררסץ אוחו סן השמים ומענישין אותו‪ .‬כדאמ׳ בסי האשה נקנית‪ .‬ס( כיון שהניע‬
‫אדם לעשרים ולא נשא אשד‪ .‬א׳ חקי תיסח עעמותיו כר‪ .‬כן שלשים לנח‪ .‬שכן‬
‫מעינו בלוים שנכנסין לעבודה מבן ל׳ שנה ומעלה‪ .‬שנאסר כי עבודת חקודש עליהם‬
‫בכתף ישאו‪ .‬בן ארבעים לנינה‪ .‬דכתינ ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת תומי‪ .‬עד היום‬
‫הזה‪ .‬והיא היתד‪ .‬שנת ם׳ ליציאת םצרים ולסהן הורה‪ .‬ואף שאסר להם שכינה לישר‬
‫בשעת מתן תורד‪ .‬צ( מי יתן והיה לכבס זד‪ ,‬להם ליראה אתי‪ .‬לא הרגיש בו משה עד‬
‫ט׳ שנה‪ .‬שהיה אוסר משה לישר׳ שמשעת מתן תורה ואילך לא הספיקו ללמוד‬
‫ולעמוד על דעתו של משה עד שנת מי‪ .‬ומשה לא הודיעם נ• מזב כעיני ה׳ שיביט‬
‫מדעתם ראמרו מעצמם ולא ער ידי משה רבם‪ .‬מיכן לתלמיד שאינו עומד על סוף דעתו‬
‫של רבו מישנה‪ .‬והיינו דא׳ל ק(חסדאהסדא צריכת לי עד ארבעין שנץ‪ :‬כן המשים‬
‫לעצה‪ .‬שכן חבת׳ אומר ומכן שנח ישוב‪ .‬ונוסי‪ .‬ושרת אח אחיו‪ .‬שסשיאו עצה‬
‫ההוגנת להם לבל ערכי העבודה ושאר הדברים‪ :‬בן ששים לזקנה‪ ,‬פירשו חכמים תבא‬
‫ננלח עלי קנר‪ .‬ל(נכל״ח כניסטריא ם׳ הוו‪ .‬בן ע׳ לשיבה‪ .‬שכן כתי כמלכים‪,‬ש( בן‬
‫שלשים שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך‪ .‬זבטיחתו של דוד כת׳ כדברי חיטים‪.‬‬
‫)!(וימת )דור( בשיבה טובה שבע ימים עשר וכבוד‪ :‬בן שמונים לנבורת‪ .‬שנא׳ ואם‬

‫)במדבר י״ד(‪ .‬שלדבר זה שורן חיבה אחח בייל‪ .‬ל( שבן־ פירשו חכסים וכר ט״ק כיח עייא ע*מ‪.‬‬
‫ועיין בבא בחרא קכ״א 'ע״כ וחוס׳ יבםוח ב׳ ע״א ד״ה אשח ובו׳ ובשו״וז ח״» סיס! ם״ט‪.‬‬
‫מ( חאי דעריפנא מחבריא ובו׳ ולפנינו קידושין כ״ט ע׳נ דעדיפנא מחכראי דנסיבנא כשיחסר ואי‬
‫הוה נסיבנא בארביםר הוה אטינא לשטן נירא בעיניך ופרש׳׳י כלומר תייחי מחניה בו ושטן חוא‬
‫יצר הרע ולא אירע שיהםיאני‪ .‬נ( ואע׳׳נ ר!‪:‬מר וכו׳ סוכה ל*ח ע־יא‪ .‬ס( כטו שםירשו חכמים ובו׳‬
‫חולין כ״ד ע׳׳א ע׳׳ש‪ .‬כרכחיב ולגדלם שנים שלש )דניאל אי(‪ .‬ע( כיון שעמד אדם עשריס ובו׳ עיין‬
‫קידושין כ׳׳מ ע״ב‪ .‬שנא׳ נקי יהיח לביתו )רבדים כ״ד(‪ (t .‬ביון שחניע אדם לעשרים וכד קיימי[‬
‫כ״מ ‪£‬״ב ע׳־ש כי עבדת הקרש עליהם בכת!* ישאו כצ׳׳ל )כשדבר ד( ולא נתן ה׳ לכס לב לדעה‬
‫וגר )דברים כ׳׳ט(‪ .‬צ( טי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אחי וגו׳ כצ*ל )רבדים ה׳( ועיין עח זד‬
‫ע*א וע׳־ב‪ ,‬ובפירש׳־י שם ובתום׳ דייה עד וכר‪ .‬ק( חשדא חסדא צדיכח‪.‬לי וכו׳ עיין כייס ל*נ ע־א‪.‬‬
‫ומבן חסשיס שנה וגו׳ )במדבר ח׳(‪ .‬ל( ככל״ת בגישטריא ס׳ הוו ע‪-‬ק כיח ‪ jrg‬ם( בן שלשים‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪552‬‬
‫בנבודות שמונים שנה‪ .‬שהגביר והעצים להחיות יותר מראי מנדי הראוי‪ .‬לגבורה‪.‬‬
‫לזמן הקרוי גבורה‪ .‬ויש טםרשין גבורה גדילה היא זו‪ .‬אם הניע לשמונים שהרי אין‬
‫ט כח לאכול ולשתות ובגבורתו של הק׳ הוא הי‪ .‬ולא מהמת בה שבו‪ .‬במו שמצינו‬
‫בברזילי• הגלעדי בסםר שמואל א( בן שמונים שנה אגני היום האדע בין טוב לרע‬
‫אס ימעס עבדך את אשר אכל‪ .‬ואי משום דכלכ אמר ליהושע הנה אנכי היום בן‬
‫חמש ושמונים שנה עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משח נ( ככוחי אז וככוהי‬
‫עתה למלחמה ולצאת ולבא‪ .‬שאני כלב דרב נוכריה‪ :‬כן חשעיס לשוח‪ .‬שהיה שחוח‬
‫וכסוף‪ .‬ויש אומי׳ לשוחד‪ .-‬לקבורה‪ .‬ושוב אינו יכול לצאת •ולבא‪ .‬בן סאה‪ .‬כאילו מח‪.‬‬
‫שהרי כהו עיגיו ונשתגו שניו‪ ,‬ומעיין החכמה שסק ממנו והוא משחטה והולך‪•:‬‬

‫תניא ר׳ נתן אומר עז פנים לגיחנם ובוש פנים לגן עדן׳ עז פנים ג>ר׳‬
‫אליעזר אומ׳ ממזר׳ ר׳ יחושע אומ׳ בן חנדה׳ ר׳ עקיבא אומ׳ ממזר‬
‫ובן הנדה׳ אף לא עמדו אבותיו על הר םיני׳ י(ועל בולם אליהו כותבוחק׳‬
‫חותם‪ .‬אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפהתו ולנושא אשה שאינה‬
‫הוגנת לו׳ שכל הנושא אשה שאינה הוננת לו אליהו מ פ ת ו והק׳ רוצעו׳‬
‫וכל הפוסל פסול׳ ״(ואמי שמואל במומו פוסל• י( סוף ארס למות׳ וסוף‬
‫בהמה לשתיטה הכל למיתה הן עומדין‪ :‬ר׳ אבא אומר אשרי מי שגדל‬
‫בתורה׳ ועמלרבתורה ועושה נחת רוח ליוצרו׳ וגדל בשם טוב ונפטר בשם‬
‫טוב מן העולם׳ ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות‬
‫מיום הולדו‪*:‬למוד תורה הרכה כדי שיתנו לך שכר הרבה׳ ודע שמתן שברן‬
‫של צדיקים לעתידלבא‪ :‬ו• הגגיא ב; עקשיא כו׳‪:‬‬
‫תגיא ר׳ גחן אומר‪ .‬ברייחא‪ .‬ואף הוא גהג לאומרו בסוף בעשרח מאמרוח‪ .‬וקמשריש‬
‫ואזיל עז סגים מהו‪ .‬ולי חכוחב גי׳ לגרוס ר׳ יהודא הגשיא‪ .‬רכך היא שגוייה‬
‫כמסכת כלה‪ .‬ועלה דר׳ יהודה הגשיא קיימי חגך תנאי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳‬
‫עקיבא‪ .‬שנחלקו על תלמיד אחד שהלך ועמד עליהם בקומה וקופה‪ .‬ר׳ אליעזר‬
‫אומר ממזר הוא זה‪ .‬ר׳ יהושע אומר נן הגדה‪ .‬ר׳ עקינה אומר ממזר ונן הגדה‪.‬‬
‫אמרו לו !(היאך חגוח דעחך לעמוד על דנרי חביריך‪ .‬הלך ר׳ עקיבא אצל אמו‪.‬‬
‫ואסר אס תגלה לי הדבר הזה אגי מביאך לחיי העולם הבא‪ .‬אמרה לו השבע לי‪,‬‬
‫ח( והיד‪ .‬ר׳ עקיבא גשכע בשפתיו ומבטל בלבו‪ .‬שאל לה מה טיכו של עובר זה‪.‬‬

‫שנה דוד במלכו ארבעים שנה מלך כצ׳׳ל )שמואל ב ה׳(‪ .‬ת( וימת בשיבה טובה שבע יסיס עשר‬
‫וכבוד כצ־ל )ד״ה א׳ כ״ט(‪ .‬ואס בגבורת שמונים שנה כצי׳ל )תהלים צ׳(‪ .‬י(( כן שטנים שנה אנכי‬
‫היום האדע בין טוב לרע אש יטעם עברך את אשר אכל כצ״ל )ש״ב י״ט(‪ .‬ב( ככחי אז וככהי‬
‫עתה למלתמה ולצאת ולבוא כצ״ל )יהושע י״ד(‪ .‬ג( ר״א אומר ממזר וכו׳ עיין מס׳ כלה‪ .‬י( ועל‬
‫כולם אליהו כותב וכו׳ עיין מס׳ ר׳׳א ס״א‪ ,‬וקדושין ע׳ ע״ב‪ .‬ה( ואמר שמואל במומו פוסל קידושין‬
‫ע׳ ע״ר‪ ..‬ו( סוף אדם יכו׳ ברכות י״ז ע״א‪ .‬טוב שם משמן טוב ונו׳ כצ״ל )קהלת זי(‪ (r .‬היאך‬
‫תטה דעתך לעמוד על דברי חכיריך‪ ,‬לפניגו בטפ׳ בלה הגירסא תיאך מלאך לבך לעבור על דברי‬
‫תביריך׳ יהגר״א בהגהות מגיה על דברי רבותיך משום דר״א ור׳ יהושע רבותיו של ר״ע היו בדמוכה‬
‫בנדרים נ׳ ע״א ובשאר מקומות‪ ,‬ועיין בר״ן פ״ב דקידושין ד׳‪-‬ה אמר רבא ובו׳ שהביא הך דמסכת‬
‫כלה ונריס היאך אתה מגיה דעתך לתלוק על רברי רבותיך ע״ש‪ .‬גם במס׳ בלה הנדפס מהדש‬
‫כספר תמשה קונטרסים בשלמות איתא אמרו לו עקיבא איך מלאך לכך לעבור על דברי הכירך ובו•‬
‫אמרו גדול היה ר׳ עקיבא שהכחיש את רבותיו וכו׳ ולבסוף׳ מסיים קרי להו רבותיו וקרי לתו חבריו‪,‬‬
‫כיון דחזו דקא גבר עיייהו הוו לחו חבריו‪ ,‬ונדחה ממילא גירסת הגאונים הג׳׳ל‪ .‬ח( והיה ר׳ עקיבא וכו׳‬
‫״‬
‫עיין בר ‪ 1‬שם‪ .‬ובה׳ קונטרסים הכי איתא היה ר״ע נשבע בשפתיו היכי עביד ר״ע הכי‪ ,‬והכתיב או נפש כי‬
‫תשבע לבטא בשפתים ולא בלב ואין צריך הלב‪ ,‬אלא דטשתכע לה כר׳ יוהנן ראמר לאלהי ישראל‬
‫‪553‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫אמרח לו כשנכנסתי לחופי‪ ,‬שירשתי נדה ופירש סמני בעלי ונא עלי שושביני‪ .‬קראו‬
‫עליו סור ה׳ ליריאיו‪ :‬מיכן ועד סוף הכבא כי׳ יוחסץ‪ :‬חפוסל את זרעו‪ .‬שנושא ממזרח‬
‫או שפחה שחן פסולות לו מן התורה‪ .‬ונושא אשת שאינה הוננח לו‪ .‬שאינד‪ ,‬כדיי‬
‫לבא בקהל‪ ,‬וסונם את משסחתו‪ .‬בנון אלמנה לכהן נמל נמשה וחלוצה לכהן הדיוט‪.‬‬
‫דסםול ודאי לא הוי אלא סנום הוא שנתחלל מזרע כהונת עולם‪ .‬ונושא אש ה שאינה‬
‫הוננת לו‪ .‬אע־ש שאינה פגומה‪ .‬כנין חכר לבת עס הארץ‪ ,‬כדאמרי׳ ס( לעולם ימכור‬
‫אדם כל אשד לז זישא כת תלמיד הכס‪ .‬לא מצא כיי‪ .‬ואל ישא כת עם הארץ‪.‬‬
‫ממני שהן שקץ ובנותיהן שר׳ןי‪ .‬ועל בנותיהן הוא אומר‪ .‬ארור שוכב עס כל יהמה‪:‬‬
‫כופתו‪ .‬לשון בעבד כפות‪ .‬כשחיה ואוריה‪ .‬עוקד ידיו ורנליו כיצחק בן אברהם‪ .‬רוצעו‬
‫מכהו ברצועה‪ .‬כופתו על העמוד ומלקהו‪ .‬ומשל הוא זה‪ .‬כלומר ייסודן באיפ עליו‪.‬‬
‫מכות נרולות ונאמנות‪ .‬והלאים רעים ונאמנים‪ :‬ועל ם* אליהו שכותב ייחוסן של‬
‫ישר׳ כדכח׳ והשיב לב אבור על כנים‪ :‬וכל הפוסל מסול‪ .‬ארס חרניל ודרכו נכך‬
‫לומר לכל אדם שהן פסולים ומחרפם וסנדסם‪ .‬ומשיאם שם רע של פסול בידוע‬
‫שהוא םשול‪ .‬לפיכך אינו מרבד בשכהס לעולם‪ .‬איגו יכול לדבר בשבח של שום‬
‫אדם לעולם‪ .‬שברצוגו הוא שיהו הכל םסולין כמוהו‪ .‬י( אמר שמואל במומו פוסל‪.‬‬
‫במום שהוא פוסל לאתרים מי הסתם‪ .‬שלפי שמכיר בעצמו שהוא פסול‪ .‬באותו‬
‫פסול הוא רוצה לעשוח אח הכל םסולין כיוצא בו‪ :‬הכל למיתה הן עומדין‪ .‬מיכן‬
‫איר אכא )א( אשרי מי שגדל בתורה‪ .‬ני ארס שגדל‪ .‬ועשל‪ .‬ועושה וגדל‪ .‬נפטר‬
‫בשם טוב‪ .‬ומה טיבו עולה על כולן‪ .‬כאמור לעיל‪ .‬כשמן שהוא טוב על כל הסשקין‪.‬‬
‫כ( שכל ה‪.‬שקין מחערכין האחד עם חבירו אבל שמן כשנחעיבו עם כל המשקין‬
‫שבעולם הולך ובא למעלה כץ השם הטוב עולה על גביהן‪ :‬ודע מחן שכרן של‬
‫צדיקים‪ .‬ותן לכך לדעת כמר‪ ,‬גדול שכרן של צדיקים לעתיד לבא כדי שיקהך לבך‬
‫לעסוק בתורה‪ :‬ולעיל ם״ סיפ ר׳ אוסר‪ :‬עיא ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד‬
‫לגא בלומר אל ישיאך לבך לבלתי עסוק בתורה מפני שאתה רואה שאותם שאיגס‬
‫עוםקין מלאים כל טוב‪ .‬אל חאמר כך כ׳ מתן שכק של צדיקים אינו אלא לעתיד‬
‫לבא‪ .‬ופירוח אונלין בעולם הזד‪ .‬והקרן קייםח לעולם הנא‪:‬‬

‫ת ו ל ד ו ח ‪ :‬ויחי‪ :‬מ ש פ ט י ם ‪ :‬צו‪:‬‬ ‫תכט‪,‬‬

‫כך שנו הבמיס בלשון המשנה ברוך שבחר בחם ובמשנתם‪:‬‬

‫ר׳ מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שכל העולם כללו כדיי הוא לו‪ .‬נקרא ריע‪ .‬ואהוב‪ .‬אוהב את המקום אוהב‬
‫את הבריות‪ .‬משמח את המקום‪ .‬משמה את הבריות‪ .‬ומלבשתו ענוה ויראה‪.‬‬
‫ומכשרתו להיות צדיק‪ .‬וחםיד‪ .‬וישר‪ .‬ונאמן‪ .‬ועניו‪ .‬ומרחקתו מן החט‪.‬‬
‫בגליו! הכתב יר בכתב•־‬
‫)א( מאחי שלמים׳ הן עזמיין‪.‬‬

‫מייהיגא •>ך )הכוונה •יהא דאיחא ע׳׳ז ל״ת ע״א( ואפילו הכי מבטל בלבז‪ .yy ,‬זניהוו כזד‪ .‬חתיד׳ן‬
‫שה שהביא בשם הרב ו״ל‪ .‬נם מה שהביא במם הרמב׳׳ןז׳׳ל ע׳׳ש‪ .‬מ( לעולם יטמר אדם ובו• נופחים‬
‫מ־ם ע׳׳א ע״מ‪ .‬והשיב לב אבוח על בנים )מלאכי גי(‪ .‬י( אמר שמואל במומו פוסל עיי] קידמןין‬
‫ע׳ ע״ב‪ .‬כ( שכל חמשקין מחעדבין וכר עיין מדרש שח‪-‬ש פסוק לריח שםניך מובים‪ .‬לי עגה‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪554‬‬

‫ומקרבתו לידי זכות‪ .‬ונהנין ממנה עיצה וחושייה בינה וגבורה‪ :‬שנאמר לי‬
‫עצה ותושיה •אני בינה לי גמרה‪ .‬ונותנת לו מלכות וממשלה ונתלה‬
‫תדקור דן‪ .‬ומנלים לו מן השמים‪.‬רזי תורה‪ .‬ונעשה כמעיין שאינו פיסק‬
‫וכנהר שמתגבר והולך‪ .‬והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו ומגדלתו‬
‫ומרוממתו על כל המעשים כולו‪:‬‬
‫כך שנו‪ .‬אומר אני שהחכמיס שהנהיגו לומד פרקים הללו כבית הכנסת לא היו‬
‫שונין כלומ אהר בעשרה מאמרות‪ .‬שהניא ר׳ אומר והולך‪ .‬אלא הוא היה‬
‫אומר כר‪ .‬איפשר לומר שהיו רנילץ לשנותה בסוף בעשרה מאמרות נרי לסמוך לוה‬
‫הוא היה אומר‪ .‬כמו שמעינו ככל המחזורים הישנים‪ .‬ואע׳׳ס שבסדר המשנה היא‬
‫שנדיה למעלה וסידרה אחרי בן בעין פיק מעין אנוח מברייתא ודברי האמוראים‬
‫והיח יכול לאומרו בשבח בפני עעמו‪ :‬וזהו שאנו אוסרי׳ גך שנו הכמים כלשק‬
‫המשנה‪ .‬דבריית׳ היא‪ .‬ובלשון משנה היא שנוייה‪ .‬שאף הכרייחא נקראה משנה‪.‬‬
‫משנת ר׳ חיי״א‪ .‬משנח ר׳ אושעיא‪ .‬וכר קסרא אומר כוי‪ .‬חכמים האחרונים הוסיפו‬
‫אותה‪ .‬שאף היא מעיגייה בפרקים הראשוגיס‪ .‬שאלמלא קבעוה הראשונים חיו‬
‫קובעים אותה בם׳ ר׳ מאיר‪ .‬זוכה לרבדים הרבה‪ .‬כדססר׳ שזוכה להיות הסיד‪ .‬כדיי‬
‫הוא לו‪ .‬דיי אם נברא כל העולם כולו בשבילו‪ .‬כמו ששירשו חכמים במסכת שבת‪.‬‬
‫ל( את האלהים ירא ואת מעותיו שמר ני זה כל הארס‪ .‬כל העולם כולו לא גברא‬
‫אלא לעוות זה את זה‪ .‬יריע ולי מה יקרו ריעיך‪ .‬ואהוב‪ .‬אגי אוהביי אהב‪ .‬ומלבשחו‬
‫שנעשים לו הענוד‪ ,‬והיראה כמלבוש שאדם עוטה בו‪ .‬ברכת׳ ערק לבשתי וילבישיגי‪.‬‬
‫וילבש ערקה כשריון‪ .‬והעטה מביאה לידי יראת שמים‪ .‬דכת׳ עקב ענוה יראת ה׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ויראת מביאת לירי תורה‪ .‬רכת ראשית חכמה יראת הי‪ .‬הרי שכל מי שיש כו תורה‬
‫יש בו מדת הללו‪ .‬ואני הכותב איני אומי יכך‪ .‬שהרי שנינו בע־ז פיק‪ (» .‬תורה‬
‫מביאה לידי זהירות ענוה ליראה‪ .‬אמר ר׳ יצחק כ( ממה שעשתה חכמה כסה לראשה‬
‫עשתה ענוד‪ ,‬עקב לסולייתה‪ .‬בע׳׳ז ירושלמי׳ איתה הבי‪ .‬וכן כפ״ק דשבת ירושלמי‪:‬‬
‫צדיק‪ .‬הולך בתומו ואינו )ואינו( עושה עול‪ .‬ומהנה לאהרים משלו‪ ,‬אבל אינו נומל‬
‫מוכה מנוסו למרוה בשביל אהרים‪ .‬דצדקה להייס ולא למתים‪ .‬לעניים ולא לעשירים‪.‬‬
‫והנומלו רעה משלם לאיש כמעשהו‪ .‬אכל מדת הסירות בין כנושו בין כממונו‪ :‬כין‬
‫להיים בין למתים בין לעגיים בין לעשירים‪ .‬דאינו נומלו רעה‪ .‬אלא עושה עמו לשנים‬
‫משורת הדין‪ .‬במו שםירשו הכמים מועשית הישר והטוב‪ .‬ונאמן לא יעשר‪ ,‬עולה‪.‬‬
‫ולא ידבר כזב‪ .‬ולא ופעא בפיו לשון תרמית והוא נאמן רוה לכסות דכר‪ .‬כדכת׳ בכל‬
‫ביתי גאמן הוא‪ .‬והוא למשעגת ארז לכל הבוטהים כו‪ .‬עלוב‪ .‬ואינו עולב‪ .‬שומע •בזיונו‬
‫ושותק‪ .‬ומרהקתו‪ .‬דתנא דכי ר׳ ישמעאל ס(אם םנע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש‪.‬‬
‫אם אבן הוא נימוח‪ .‬שנאמר אבנים שהקו מים‪ .‬ע( ואין מים אלא וצרה‪ .‬שנאמר הוי‬

‫וחושיה אני בינה לי בבודה כצ״ל )משלי חי(‪ .‬כדיי הואליכצ״ל‪ () .‬את האלהים ירא ונר )קהלתי״ב(‬
‫כל העולם כולו לא נברא זכר עיין שבת ל׳ ע״ב‪ .‬ולי מה יקרו רעיך )תהלים קל״ם(‪ .‬אני אהביה‬
‫אהב כצ׳יל )משלי תי( *דק לבשתי וילכשני כצ׳׳ל)איוב כ״מ(‪ .‬וילבש צדקה כשרי! כדייל )ישעיה נ״ט(‬
‫עקב עטה יראת ה׳ )משלי כ״ב(‪ .‬ראשית הכמה יראת ה׳ )תהלים קי״א(• מ( תורה מביאה לידי‬
‫והידות וכד עיין ע׳׳ז כ׳ ע״ב‪ .‬ובתום׳ שם ד״ה ענוה וכר‪ .‬נ( טמה שעשתה הכמה כפה לראשה‬
‫וכו׳ עיין ע״ז שם‪ ,‬ועיין ירושלמי שכת פ״א ה״נ‪ .‬וברי״ף סוף פ״א דע״ז שהביא ירושלמי מה שעשאתו‬
‫התכמה עטרה לראשה עשאתו עטה עקב לםוליתה‪ ,‬ועיין ירושלמי שקלים פ״ג ה״ג‪ .‬ובמדרש שה״ש‬
‫ם״א מה שעשת הבמה עטרה לראשה עשאת עטה סנדל לעקבה‪ .‬ותובא כתום׳ יבטוה ק״ב ע״ב ד״ה‬
‫הטםוליים ובר ועיין זוהר נשא קמ׳׳ה ע״א‪ .‬כרכתיב בכל ביתו נאמן הוא )במדבר י״ב(‪ .‬ס( אם פגע‬
‫מנוול זה וכו׳ סוכה נ״ב ע״ב‪ .‬קדושין ל ע״ב‪• .‬אבנים שתקו מים )איוב י׳׳ר(‪ (» .‬ואץ מים אלא‬
‫‪555‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫כל צמא לכו למיס‪ .‬ואם בתל הוא מחסוצץ‪ .‬שנאמר הלא כה דברי כאש ונום׳‪,‬‬
‫ונהנץ סמנו‪ .‬בגי ארם נהנין ממנו‪ ,‬להימלך בו ולהתייעץ ולקהת ממנו ־עצה וחושיה‪,‬‬
‫ליאמיר בי‪ -‬שירשו חכמים שלכך נקראת התורה תושייה משג׳ פ( שסחשת כוח של‬
‫אדמ עיי מזרח ומחשבה‪ .‬ונדאמרי׳ אלמלא שקיבלו ישראל את התורה שמתשת כוחם אץ‬
‫כל אומה יכולה לעמוד בפניהם‪ :‬לי עצה ותושייה‪ .‬בריש משלי הוא‪ .‬ובשביל ההורה‬
‫אמרו שלמה בהכמתו‪ .‬מלכות וממשלה‪ .‬וספק כידו למלוך‪ .‬שמתגרבים הכל לעשותו‬
‫ראש וקצין‪ .‬וחולקין לו כבור‪ .‬שגאמר בי מלכים ימלוכו‪ .‬ומיכן פירשו הבסיס כגימץ‪.‬‬
‫שתלמידי חכמים צ(גקראו סלכים‪ .‬והיקור דין‪ .‬כדרך הרשות‪ .‬שאמרו חכמים במסית‬
‫שבת שאין מססיקין ק( לכתוב חללה של רשות‪ .‬שנאמר שמים לרום ו א ‪ p‬לעומק‬
‫ולב מלכים אין חקר‪ .‬רזי תודח‪ .‬סחרי תורה‪ ,‬כגון מעשה בראשית‪ .‬מעשה מרכבה‪.‬‬
‫וספר יצירה‪ .‬וכל שכן שאר החודר‪ ..‬שגאסר וגביא לבב חכמה‪ .‬ומההיא אמריי‬
‫ר( חכם עדיף מגביא‪ .‬שגאשר זגביא ל נ נ הכמה‪ .‬ח ‪ .‬לשין ש( ם• הוא שמגלה רוי*‬
‫לבג* אדם‪ .‬ריוגחן בן עזיאל‪ .‬רו׳ ל׳ רד לי‪ .‬וכל רז לא אנס לך ררניאל‪ .‬כמעיין‪.‬‬
‫רכת׳ שתה מים מבורך וגתלים מתוך בארך‪ .‬ת ( כתחילה מכורך שהן מכוגסין‪ .‬ולבסוף‬
‫מכארך שהן מים נובעים‪ .‬ושוב מה כת׳ יפוצו מעיינוחיך חוצה‪ .‬שגעשה נהר גדול‪.‬‬
‫ומוחל על עלבונו‪ .‬מעביר על מירוח־ו מרוב ענוה‪ .‬וסרוסמחו על כולן‪ .‬כדאי א( כל‬
‫המעביר ע ל מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו‪:‬‬

‫אמר ר׳ יהושע כן לוי בכל יום ויום כ ת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת‬
‫ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל טי שאינו עוסק‬
‫בתלמוד תורה נזוף‪ .‬שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם;‬
‫ואומ׳ ב( והלוהות‪.‬מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהיט )הפה( הוא‬
‫חרות על הלוחות‪ :‬אל תיקרי הרות אלא חירות שאץ לך בן חורין אלא‬
‫מ* שעוסק בתורה‪ .‬וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה‪ .‬שנאמר ‪ 0‬וממתנה‬
‫שנאמר ומבמות‬ ‫נחליאל ומנחליאל במות‪ .‬ואם הנים דעתו הק׳ משפילו‪.‬‬
‫הגי‪ :‬והלומד מחבית פרק אהד או הלכה אחת‪ .‬או פסוק אחד‪ .‬או אפילו‬
‫דבר אחד צריך לנהוג בו כבוד‪ .‬שבן מצעו בדור מלך ישראל שלא למר‬
‫אלא םאחיתופל שני דברים בלבד ועשאו רבו אלופו ומיודעו‪ .‬שנאסר ואתה‬
‫אנוש כערכי אלום־ ומיודעי‪ .‬והלא דברים קל וחומר‪ .‬ומה דוד מלך ישראל‬
‫שלא למד םאהיתופל אלא שני דברים בלבד עשאו רבו אלופו ומיודעו‪ .‬הלמד‬
‫מחבית פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או אפילו דבר אחד על‬

‫תורה וכוי עיי] תענית ז• עייא‪ ,‬שנאמר הוי כל צמא וכוי )ישעיה נ״ה׳(‪ .‬שנאמר הלא כה דברי כאש‬
‫וגו׳ )ירמיה כ״נ(‪ (8 .‬שמתשה כתו של ארם סנהדרין כ״ו ע״כ לי עצה וחושיה )משלי תי(‪ ,‬בי‬
‫מלכים •מלכו )שם(‪ .‬צ( נקראו מלכים נימין ס׳׳כ עיא‪ (p .‬לכתוב הללה של רשות שבת י״א ע״א‪.‬‬
‫שמים לרום וארץ לעמק וגו׳ )משלי כ״ה(‪ .‬ונבא לבב הכמה )תהלים צ׳( בודל‪ .‬י( הכם עדיף מנניא‬
‫ב״כ ייכ ע״א‪ (6 .‬מי היא עםנלה רזי לבני אדם לפנינו במגילה ע״א איתא מי היא שגילה‬
‫סתדי לבני אדם‪ .‬רזי לי רזי לי )ישעיה כ׳׳ד( וכל ר‪ 1‬לא אנס לך )דניאל ד ( ‪ .‬כמעיין בציל‪ ,‬וכתיב‬
‫שהה מיס מבורך )כשלי ה•(‪ .‬יפוצו מעינחיך כצ״ל )שם(‪ (0 .‬בחחילה מבורך וכו׳ ע״ז י״ט ע״א‪.‬‬
‫א( כל המעביר על מידותיו ו ״ ה י״ז ע״א‪ .‬יומא כ׳־ג עיא‪ .‬נזם והב וגו׳ )משלי י״א(‪ .‬נ( ותלתח‬
‫מעשה אלהיס ה מ ה ותמכחב מכתב אלהים הוא חרות עליהלחת כצ״ל )שמוח ל׳׳ב(‪ .‬שאין לך בן‬
‫חורין ובו׳ ־;יין מדרש שמ״ר פל׳׳ב‪ .‬וי״ר פי״ח תירות ממלאך המות‪ ,‬תירות מן המלכייח‪ ,‬חירות מן‬
‫היםורין‪ ,‬ועיין תנחומא פי כי תשא אות מיז‪ (: .‬וםכתנד‪ .‬נחליאל ונר )כמדבר כ״א( ואס הגיס‬
‫דעתו וכר עירובי! נ״ר ע׳׳א‪ .‬נרדים נ״ה ע״א‪ .‬ואתה אטש כערבי ונו׳ )תחלים נ״ה(‪ .‬כי לקת מוב‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪556‬‬
‫אהת כמה שצריך לנהנ בו כבוד‪ ,‬ואץ כבוד אלא תורה‪ .‬שנאמד י( כבוד‬
‫חכמים ינחלו ותמימים ינהלו טוב ואץ טוב אלא תורה שנאמר כי לקח‬
‫טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו‪:‬‬
‫א מ ר ר׳ יהושע ק לוי (אנרי היא בתנחומי‪ .‬כת קול אינן מלאך אלא סרת קול‬
‫ח‬

‫היא‪ .‬ונמצאת בשני ‪.‬עצמה ברוח המנשבת‪ .‬ורב סעדיה פי׳ שהוא קורא כץ‬
‫ההרים והקול נענה לו מבין שברי ההרים והסערות שבסלעים‪ .‬ולשון בת‪ .‬שאין‬
‫שומעין הקול ססש‪ .‬אלא את שכננדו‪ .‬שנראה ההר העונה כננר אדם הקורא אצלו‪.‬‬
‫מהר חורב‪ ,‬מקום שניתנה בו תורה‪ .‬לםיכך היא נשמעה לו משם‪ .‬מעלבונה‪ .‬שמעלבין‬
‫את התורה‪ .‬שהיא על בה על שאין לה עוסקין‪ .‬נזוף‪ .‬נוכןרייקון‪ .‬נוס זהב‪ .‬ואף ולשון‬
‫וינער בו אביו‪ .‬מתת׳ ונזף ביה אבוהי‪ .‬שהוא כמנודה לשמיש‪ .‬רבת׳ ארור אשר לא‬
‫י^ימ וממי‪ .‬ושאינו לומר היאך יקייס‪ .‬דאין בור ירא חט‪ .‬ולא עס הארץ הסיד‪.‬‬
‫ו( ואמרי׳ במסכת )םונ&ה( ]שבועות[‪ .‬ארור‪ .‬בו נידוי בו קללת‪ .‬נמצא שהוא מנודה‬
‫כסל נזם זהב כאף חזיר‪ .‬כן אשד‪ .‬יפה וסדתטעס‪ .‬רתלמיד חכמ המסיר עצמו מללמוד‬
‫הרי הוא כמנודה‪ .‬ששורשין בני אדם‪ .‬שאע׳׳ס שכת׳ אשד‪ .‬לא ריבי הכח׳ אלא כננד‬
‫החזרה‪ .‬שכך אמר שלמה בחכמתו כל דבריו כעין משלי והוא שאמרו חכמים‬
‫כיככ׳ות ‪ (r‬כמה טובה אשד‪ .‬מוגה שהתורה נמשלה בה‪ .‬חיות על הלוחות‪ .‬נעשה בן‬
‫חורין‪ .‬על עםק הלוחות שכני אדם מכבדין אותו‪ .‬ומשמשים למניו‪ .‬וכן כת׳ במשר‬
‫בן סירא סלםליה ותרוממך‪ ,‬נחליאל‪ .‬ס( בשרי יוס הכישורים אמריי שבתורח הכת׳‬
‫מדבר‪ .‬לפי שכת׳ למעלה וממדבר מתנה‪ .‬ופירשו חכמים ביון שעושה אדם עצמו‬
‫בפרבר שהוא מוסקר לכל‪ .‬ניחנה לו במחנח‪ .‬וםשניחנה לו במתנה נחלי אל‪ .‬שנא־‬
‫וממחנח נחליאל‪ .‬וביון שנחלו אל‪ .‬עולה לנמלה‪ .‬שג׳ ומנחליאל כמוה‪ .‬ואס הנכיח עצסו‬
‫הק מ ש ^ ‪ .‬שגא׳ ומבמות הני‪ ,‬ולא עוד ע( אלא ששוקעיפ אותו כקרקע‪ .‬שנא׳ על‬
‫פגי הישימון‪ .‬ואש הוזר בו הק׳ מנביהו‪ .‬שנאמר כל ניא ׳נשא‪ :‬שני דכריפ‪ .‬שסצינו‬
‫שאמר לו אתיתוסל לדור‪ .‬אשר יחדיו גמתיק סיר בכית אלהים גמלך ברנש‪ .‬מתשובת‬
‫אחיחופל אחה לסר דברי דוד‪ .‬י( שפעם אהת מצאו אתיתוסל לדוד שהיה יושב‬
‫זשונה לבדו‪ .‬אמר לז מה אחה עזשה‪ ,‬הדי ככד כת׳ (חדב על הכדיפ וגואלו‪ ,‬חרב‬
‫כ‬

‫על חלגידי חכמים שיושבין בד בגד ועוסקין בחורח‪ .‬ולא עוד אלא שמטפשין‪.‬‬
‫דנת׳ וגואלו‪ .‬וכחי וגואלו( שרי צוען‪ .‬אשר גואלגו‪ .‬די טששגא‪ .‬אמר לו אשר יחדיו‬
‫גמתיק סוד‪ .‬געסוק בתורה אני ואתה‪ .‬ושוב פעם אחרת מצאו שחיה הולך יחיד‬
‫לבית המדרש בנחת‪ .‬אסר לו מה אתה עושה‪ .‬הרי נבר כת׳ ברב עס חרדת מלך‪.‬‬
‫אמר לו ומה אעשה‪ .‬אמרי לו בית אלהיס נהלך ברנש‪ .‬כר־נשת כני ארם נלך אני‬
‫ואתה‪ .‬אבל בכבישה הההום לא לימדו כלל מפני שהוא עצמו כתט ל(ואית דאמרי‬

‫וטי )משלי די(‪ .‬ל( כבוד חכמים ינהלו וחמימים יבחלו טוב‪ ,‬הוא מורכב משני פסוקים נםדייס הראש‬
‫אנדה‬ ‫״כבוד חכמים ינתלו״ הוא במעלי ני‪ .‬והסוף תייט ״ותמימים ינחלו טוב• הוא כמשלי כ׳׳ח‪.‬‬
‫היא בהנחוםא פ׳ תשא פשוק והלתות מעשה אלהיס אמר ריכ״ל בבל יום וטי ובן הוא במדרש שמיר‬
‫פ׳ מ״א‪ .‬ובשני המקומות איתא נזוף הוא לפני הקב״ה וינער בו אביו )בראשית ל״ו(‪ .‬ארור אשי‬
‫ו( ואםרינן במפבת שטעוה אדור בו נידוי בו קללה כי״ל שבועות‬ ‫לא יקים זגז׳ )דברים כ״'(•‬
‫‪ (f‬כמה טובה אשה טובה וכד יכמות ס׳׳נ ע״ב‪ .‬שבני אדם מכבדי! אותו וכוי הוא‬ ‫ל״ו ע׳׳א‪.‬‬
‫ם( בפרק יופ הכפורים וכר ליתא לפנינו שם‪ ,‬ואיתא בפרק הטרד מן הירק נדרים‬ ‫לשון פירש׳׳י‪.‬‬
‫גו( אלא ששוקעי! וכוי הערח־ ערך שק!* טרם עעוקפין ובו׳‬ ‫ג״ה ע״א‪ .‬ובעירובי! נ״ר ע׳׳א ע״ש‪.‬‬
‫ע׳׳ש‪ .‬כל גיא ינשא )ישעיה מ׳(‪ .‬אשר יחדיו נמתיק סוד ונר )תחלים נ״ה(‪ .‬י( שפעם אחת וכו׳‬
‫כעי! זה הוא בסירש״י על אבות‪ .‬וכ! הביא זה המדרש מהרש״א בת״א בםנהדרין ק׳יו ע״ב ומקור‬
‫כ( הרב על‬ ‫הרבדים הוא במס׳ כלה הנדפס בספר הטעה קונטרסים בשינוי הלשון מעט ע״ש‬
‫הבדימ ונואלו )ירםיה ני( תרב על ת״ת וכר ברכות ס־ג ע׳׳ב׳ תענית ז׳ ע״א ע״ש‪ .‬ל( ואית דאםרי‬
‫‪557‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫שלימדו קל והומר דההליל להתיר למכתב שם אהססא‪ .‬דמה כין איש לאשתו אסרה‬
‫חורה כר‪ .‬ואתה אנוש כערכי‪ .‬דוד היה משכה לאהיתוםל ועושה אותו כערכו וכמוהו‪.‬‬
‫ואף חשוב ממנו‪ .‬אלופי ומיודעי‪ .‬חכם ורב שלי‪ .‬כמו אנשים חכמים וידועים‪ .‬הלמד‬
‫מחבירו ארם הדיוט‪ .‬על אחת כמה ובמה‪ .‬כל שכן שזקוק להשפול את עצמו‪ .‬להכניע‬
‫עצמו אצל חב;רו כיוצא בו באות אחת‪ .‬ואין כבור אלא חורה‪ .‬אין לך אדם הראוי להתכבד‬
‫יותר ממי שהוא בעל תורה‪ .‬וכ־ש זה שלמדו חכמה‪ .‬ואף התמימים על עסק שנחלו‬
‫טוב‪ .‬ואין טוב אלא תורה‪:‬‬

‫בך היא הרבה של תורה‪ .‬פת במלח תאבל‪ .‬ומים במשורה תשתה‪ .‬ועל‬
‫הארי[ תישן‪ .‬לחיי עער תחיה‪ .‬ובתורה תעמל‪ .‬אם אתה עושה כן‬
‫אשריך וטוב לך‪ .‬אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא‪ .‬אל תבקש‬
‫גדולה ואל החמוד כבוד‪ .‬ויותר מלימודך עשה‪ .‬ואל תתאוה לשלחנם של‬
‫מלכים‪ .‬ששלהנך גדול משלהנם‪ .‬וכתרך גדול מכתרם‪ .‬ונאמן הוא בעל‬
‫מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך‪:‬‬
‫פת במלה חאכל‪ .‬שאם אין לו לארס אלא פת חריכה שיטבול במלח‪ .‬אע־ש כן‬
‫אל ימנע עצמו מלעסוק בתורה‪ .‬ואם הוא עשיר כל שכן שיעסוק בתורה‪.‬‬
‫וטוב לו‪ .‬מ( כדי שינהל שני עולמים‪ ,‬כמו שמצינו באנדה )הלק( <(]כר‪.‬ן משית[‪.‬‬
‫אטו )צדיק כי אכול( ]צדיקי אי אכלו( תרי עלמ׳ )מימני( ]מי סני[ להו‪ .‬ומים‬
‫במשורה מדת הלה‪ .‬ואין לך אדם שותה במרד‪ .‬אלא בשביל עצירת מים‪ .‬ואפי׳ הכי‬
‫החוק ללמוד חורה‪ .‬ואל תהםוד כבור‪ .‬להתכבד כתורתך‪ .‬דאיכ אתה נראה כלומד‬
‫שלא לשמח‪ .‬ויותר מליסודך עשר‪ ..‬שיהו מעשיך מרובין סהכמחך‪ .‬ואל תתאוה‪,‬‬
‫שאם יםתוך לעשות כמעשיהם וליתן לך שררח לא תשמע ולא תאבה‪ .‬ואל תתחר‪.‬‬
‫ואל תקנא בהם‪ .‬ואל תפקפק כדברי תורה מפני שאתה דואה אותם םצליחין‪ .‬מפני‬
‫ששלתנך לעולם הבא נרול םשלחנפ כעולם הזה וכתרך נדול מכתרם‪ .‬ואפילו בעולם‬
‫הזה‪ .‬דני כתריס הם‪ .‬וכתר שם טוב על נביהן‪ .‬בעל מלאכתך‪ .‬דק׳ שאתה עושה‬
‫מלאכה שלו‪:‬‬

‫נדולה תורד יותר מן הכהונה ומן המלבות‪ .‬שהמלכות נקנית כשלשים‬

‫מעלות‪ .‬והכהונה בעשרים וארבעה‪ .‬והתורה נקנית בארבעים ושמונה‪.‬‬
‫אילו הן הדברים‪ .‬ס( בתלמוד בשמיעת האוזן‪ .‬בעריכת שפתים‪ .‬בבינת הלב‬
‫בשכלות הלב‪ .‬באימה וביראה‪ .‬בחכמה ובעטה‪ .‬בשמחה‪ .‬בשימוש תכמים‪.‬‬
‫ובדיבוק תביריס‪ .‬ובפילפול התלמידים‪ .‬בישיבה במקרא‪..‬במשנה‪ .‬במיעוט‬
‫שנה‪ .‬במיעוט תענוג‪ .‬בארך אפים‪ (» .‬ובמיעוט דרך אר*ן‪ .‬במיעוט שיהה‪.‬‬
‫במיעוט סחורה‪ .‬כמיעוט שחוק‪ .‬בלב טוב‪ .‬באמונת חכמים‪ .‬ובקבלת ייסורין‪.‬‬
‫הסביר את מקומו‪ .‬והשטח בחלקו‪ .‬והעושה סייג לדבריו‪ .‬ואינו מחזיק‬

‫שלימדו ק׳יו רהתליל וכו׳ עיין סוכה נ״ג ע״א‪ ,‬וע״ב‪ ,‬ועיי! ירושלמי פ־י הלכה ב׳ רסנהררין‪.‬‬
‫מ( כדי שינחל שני עולמים עיין ברכות ח׳ ע״א׳ הולין מיד ע׳׳ב‪ .‬נ( כהן משיח‪ .‬אטו צדיקי‬
‫אי אבלי חדי עלמא טי םני בצ׳׳ל הוריות יי ע״ב‪ .‬ומים במשורה וכו׳ הוא לשון הכתוב‬
‫ס( בתלמוד וטי הסדר משונה מאשר הוא לפנינו‪ .‬ועיי! מריש שיר השירים‬ ‫)יהזקאל די(‪.‬‬
‫פרשה ד׳ פסוק מעי! גנים מ׳׳ח פעמים בתוכ בתורה באר באר כננד מ׳׳ת דברים שנועה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪558‬‬
‫ט ו ב ה לעצמו‪ .‬אהוב‪ .‬א ו ה ב א ת המקום‪ .‬א ו ה ב א ת הבריות‪ .‬א ו ה ב א ת‬
‫א ו ה ב א ת ה ת ו ב ה ו ת ‪ .‬א ו ה ב א ת המישרים‪ .‬ו מ ת ר ח ק מן ה ב ב ו ד ‪.‬‬ ‫הצדקות‪.‬‬
‫ואינו ר ו ד ף א ה ר ה כ ב ו ד ‪ .‬ו ל א מגים לבו בתלמודו‪ .‬ולא ש מ ה ב ה ו ר א ה ‪.‬‬
‫ו ה נ ו ש א ב ע ו ל ע ם הבירו‪ .‬ומכריעו ל כ ף זכות‪ .‬ומעמידו ע ל ה א מ ת ‪ .‬ומעמידו‬
‫ע ל ה ש ל ו ם ‪ .‬ו מ ת י י ש ב בתלמודו‪ .‬ש ו א ל ומשיב‪ .‬ש ו מ ע ומוסיף‪ .‬ו ה ל ו מ ד ע ל‬
‫מ נ ת ל ל מ ד ‪ .‬ו ה ל ו מ ד ע ל מ נ ת ל ע ש ו ת ‪ .‬ה מ ח ב ם א ת רבו‪ .‬והמכוין שמועתו‪.‬‬
‫ו ה א ו מ ר ד ב ר ב ש ם אומרו‪ ( » .‬ש כ ל ה א ו מ ר ד ב ר ב ש ם אומרו מ ב י א גאולה‬
‫לעולם‪ .‬ש נ א מ ׳ ו ת א מ ר א ס ת ר ל מ ל ך ב ש ם מ ר ד כ י ‪:‬‬

‫ש ה מ ל כ ו ת כשלשים מעלות‪ .‬מקצתו כמקרא ומקצתן כסשנתינו כסנהדרין‪ .‬ואילו‬

‫הן‪ ,‬צ( מלך לא דן‪ ,‬ולא דנין אותו‪ .‬לא חולץ ולא חולצין אשתו‪ .‬לא‬
‫מייבס ולא מייבמין אשתו‪ .‬ואין נושאין את אלמנתו‪ .‬מת לו מת אינו יועא מחוך‬
‫סלטירין שלו‪ .‬וכשמברין אותו כל העולם יושבין על הקרקע והוא סיםכ על הדרנש‪.‬‬
‫)ןרםא רסלא‪ .‬ושורץ לעשות לו דרך ואין ממחין נידו‪ .‬וכל העם בוזוין ונותנין לפניו‪.‬‬
‫והוא'נוטל חלק נראש‪ .‬ולא ירנה לו נשים אלא ״ח‪ .‬ולא ירנה לו סוסים אלא‬
‫כדי מרכבתו‪ .‬וכסף וזהב לא ירבה לו מאד אלא כדי אכסניא שלו‪ .‬וכותב לו‬
‫ספר תודח לשמו‪ .‬והיחד‪ ,‬עמו‪ .‬בין במלחמה‪ .‬בין כמדינה‪ .‬בין בהליכה‪ .‬בין‬
‫כישיכח‪ .‬ואין יושבין על נסאו‪ .‬ואין רוכבין על סוסו‪ .‬ואין משתמשין נשרביטו‪.‬‬
‫ואין רואין אותו ערום‪ .‬ולא כשהוא מסתשר משום שנאמר שוס חשים עליך‬
‫סלך‪ .‬שתהא אימתו "עליך‪ .‬אשר יבחר ה• אלהיך בו‪ .‬על שי נביא‪ .‬מקרב אחיך‪.‬‬
‫ולא חוצח לארץ‪ .‬אחיך ולא אחרים‪ .‬בדכח׳ לא חוכל לתת עליך איש נכרי אשר‬
‫לא אחיך הוא‪ .‬מלמד שחנוי ססול‪ .‬ק( ואף ישראל םסול בעבד ומסור‪ .‬משוס שנאמר‬
‫כלך יפה רעייתי‪ .‬שלא יהא ראוי להושיבו בסנהררץ‪ .‬ואע״ס שאמרו ל( אין םושיבץ‬
‫סלך בסנהדרין‪ .‬ואיסשר לחו הכניס חחתיהן‪ .‬זה יהיה משמט המלך אשר ימלך‪ .‬ששירש‬
‫שמואל הרואה‪ .‬אח בניכם יקח‪ .‬ושש במרכבתו וסרשיו‪ .‬ורצו לשני מיככתו‪ .‬ולשום‬
‫לו שרי אלסיס ושרי חםשיס‪ .‬ולחרוש חרישו‪ .‬ולקצור קצירו‪ .‬ולעשוח )לו( כלי‬
‫סלחסתז‪ .‬וכלי רכנו‪ .‬זאת בנותיכם יקח לרקחזח ולטבחות‪ .‬ולאושות‪ .‬ואת שדוחינם‬
‫ואת כרמיכם וזיתיכם חטוניס יקח‪ .‬וזרעינם וכרמיכם‪ .‬יעשר‪ .‬ואת ענדיכס ואת‬
‫שםחותיכם ואת בתוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח‪ .‬צאנכם יעשר ואתם תהיו לו‬
‫לעברימ‪ .‬הרי כ״נ מן חםקרא‪ .‬מוסיף עליהם שוס תשים עליך מלך אשר יבחר ח׳‬
‫אלחץ בו‪ .‬מקרב אחיך תשים עליך מלך אשר יבחר ח׳ אלחיך בו‪ .‬מקרב אחיך‬
‫תשימ עליך מלך‪ .‬שתהא אימתו עליך‪ .‬וכתב לו את משנה התורה‪ .‬הרי שלשים‬
‫וססתםר בכל יום אינו מן הכלל של מקראוח הללו‪ .‬אלא משום שנאמר מלך ביסיו‬
‫תחזינה עיניך‪ .‬ם( והכהונה בביר‪ .‬ואילו הן‪ .‬קרושה‪ .‬טהרה‪ .‬בנדי שש‪ .‬תספורת ראש‬

‫בם החורה‪ (s .‬ובםעוט דרך * ‪ p‬עיין חוסי ישנים יזסא פיית ע׳׳ב ד״ה חשובה‪ (P .‬שכל האיטי‬
‫דבר גשם אומרו וכוי מנילה ט״י ע׳׳א‪ .‬הולין ק״ד ע״ב‪ ,‬נדה יי׳ט ע׳׳ב‪ ,‬ועיין בסוף מסי כלח ובמדרש‬
‫חגחוטא פי כמדבר‪ ,‬נבםדרש משלי פרשח י יעיין בפירש סהי״י כהן שם דכי נאה יטחקבל‪ .‬ותאמר‬
‫אסתר וגו• )אסחו־ בי(‪ .‬ל( מלך לא דן וכו׳ סנהדרין י״ח ע״א והוא מסיב על הדרגש ובו׳ שם כ׳‬
‫ע״א‪ ,‬ערסא דסלא ‪7‬׳ש ערסא הצלא ופורץ לעשייה לו דרך ובר ל• ע׳׳ב‪ .‬ולא ירבה נשים אלא י׳׳ח‬
‫שם ב״א ע״א‪ ,‬ואין משחמשין בשרביטו שם כ״ב ע״א‪ ,‬שים חשים עליך מלך )דברים י״‪ (1‬שתהא‬
‫‪0‬‬
‫* ' * י עליך כ״ב ע״א‪ .‬ק( ואף ישראל פסול וכו׳ םגהדרין ל״ו ע״ב‪ ,‬ועיין בחומי ד״ה חרא וכו׳‬
‫ל( אין מושיכין מלך כסנהדרין‬ ‫יבמות ק״א ע־ב‪ .‬קידושין ע״ו ע׳׳ב‪ .‬כלך יפה רעיתי )שח״ש די(‪.‬‬
‫וכו• םנהדרין י״ח ע׳יב‪ .‬זה יהיה משפמ המלך )שמואל א׳ ח•( אינו מן הכלל וכר שם כ״ב ע־ב׳‬
‫מלך ביםיו ונו׳ בצ״ל )ישעיה ל״ג(‪ .‬ש( והכהונה בכ״ד ובו׳ קדושה מהרת וכוי רש״י בפירושו על‬
‫‪559‬‬ ‫םחזור ויטרי‬
‫וזקן כל ל׳ יום‪ .‬וכהן נדול כל ז׳ ימים‪ .‬לנפש לא יטמא בעמיו‪ .‬לא יקרהו קרתה בראשם‪.‬‬
‫ומאת זקנם לא ינלחו‪ .‬ובבשרם לא ישרטו שרטת‪ .‬אשד• זונה וחללה לא יקתו‪ .‬ואשד‪,‬‬
‫נתשר‪ ,‬מאישה לא יקהו‪ .‬כל אשר בו מום לא יקרב איש עור‪ .‬או שסח‪ .‬או חרופ‪ .‬או‬
‫שרוע‪ .‬לא שבר יד‪ .‬ולא שבר דנל‪ .‬לא נבן‪ .‬ולא דק‪ .‬ולא תבלול בעינו‪ .‬לא נדב‪ .‬ולא‬
‫ילסת‪ .‬ולא מרוח אשך‪ .‬לא כעל מום‪ .‬וחייב לנקות עצמו סכל מום וכיעור‪ .‬ולהיות קדוש‪.‬‬
‫ואח אהק ואח בניו אקיש לכחן לי‪ .‬וכת׳ וקדשחו‪ .‬ומנר כ־ד מעלוח ניחנו לכהנים כ־ד‬
‫מתנות כהונה‪ .‬מוסיף עליהם כהן נדול שאסור ליטמא לאביו ולאמו‪ .‬והוא אשד‪ ,‬בבתוליה‬
‫ח‬
‫יקח‪ .‬וסן המקדש לא יצא‪ .‬כשהוא מתנחם מאחרים אומי לו ( דרי אנו כשרתך‪ .‬והוא‬
‫אומר להם תתברכו מן השמים‪ .‬וכשמברין אותו כל העם סםובין על הארץ והוא מיסב‬
‫)בעל הדרנש( ]על הארץ[‪ .‬וכשהוא עומד כשורה לנחם אתרים סנן מימינו‪ .‬וראש בית‬
‫אב משמאלו‪ .‬ולובש בנדי זהב‪ .‬חשן ואסור‪ .‬מעיל וציין‪ .‬שנאמר והיה על מצחו תמיד‪.‬‬
‫ודומה למלאך ה׳ צבאות‪ :‬והתורה במ־ח‪ .‬בעריכת ששחים‪ .‬במציאה בשה‪ .‬ומשמיעה‬
‫לכל איכריו כשהוא סודרה בשיו‪ .‬כאוחז־‪ ,‬ששנינו בעירובץ‪ .‬א( ברוריא אשכתתיה לההוא‬
‫נברא דהוד‪ ,‬נריס בלחישה‪ .‬בטשא ביה‪ .‬אמרה ליה כחי ערוכה ככל ושמורה‪ .‬אמ ערוכה‬
‫ברמ־ח איברים אז שמורה בו ואם לאו אינה שמורה‪ .‬ועוד כחי כ־ חיים הם לםצאיהמ‪.‬‬
‫למועאיחם בשח‪ .‬ולבל בשרו מדשא‪ .‬בבינת הלב‪ .‬ובשיכלוח חלב‪ .‬שמסחכל להקשות‪.‬‬
‫וחוזר ומסתכל לתרץ‪ ,‬ולהעמיד דבר על בוריו‪ .‬ושס את הטעמים‪ .‬ומאח ושוקל בלבו‪.‬‬
‫כראמר או ראה ויספרה הכינה ונם חקרה ויאמר לארס‪ .‬ואומר איה כושר ן‪1‬יה שוקל‪.‬‬
‫באימה וביראה‪ .‬אימת שמים‪ .‬שמכוין שלא יטעה‪ .‬ומוראה הרב‪ .‬שאינו נוהנ קלה ראש‬
‫לסניו‪ .‬כדאי באץ עומדין‪ .‬ונילו ברעדה‪ .‬נ( במקום נילה שם תהיה רעדה‪ .‬ואף מזה‬
‫הטעם נ( נהנו לשבור הבוס אחר ברכת התנים במקום החושה‪ .‬כענווה‪ .‬כרכתי בקשו צדק‬
‫בקשו ענוה‪ .‬ואמרו חכמים לא הביישן למד‪ .‬לםיכך צריך אדם להיות עניו ולשאול סרבו‬
‫מה שצריך לו‪ .‬ולא יחזיק עצמו כאדם גדול‪ .‬בשימוש הכםים‪ .‬שמשמשין ועובר עבודמ‪.‬‬
‫כדי ללמוד לשניהן תלמוד וסברא‪ .‬ראמ׳ י(‪:‬דולה שימושה יותר מלימודה‪ .‬ועוד אמרו‬
‫הכמים ה( איוהו עם הארץ כל שקרא ושנה ולא שימש תלמידי תכמים‪ .‬לסבור סברא‪.‬‬
‫ובשילשול חחלמידימ‪ ,‬שילשול‪ .‬חריפות‪ .‬לשו; שלשלתא חרישא‪ .‬שמלמד לשני החכם חוזר‬
‫ומתווכח‪ .‬ומחחזר עש התלמידים‪ .‬י( כמו שא־ר ומחלמיריי יותר מכולם‪ .‬וכמו שאמר‬
‫חבת׳ י( ברזל בברזל יחד‪ .‬ואיש יחד פני רעהו‪ .‬כמו כן‪ .‬בדיבוק פושרים‪ .‬בישיבה‪.‬‬
‫שמחוך שמרבה בישיבה מתחכם‪ .‬כמו שאסרו רבוח״ יי( אס יאמר לך ארם ינעח* ולא‬
‫מצאתי אל תאמן‪ .‬במיעוט תענוג‪ .‬רבת׳ ולא תמצא בארץ החיים• ט>בב‪1‬י שמחיר‪ ,‬עצמו‬
‫עליה‪ .‬ובארך אסים‪ .‬׳(מציגו)בסיפרי( ]בספרא[ אמר ר׳ יהודה ר׳ חנינא בן יהודה היה‬

‫אבות כתב וכ״ד מתנות בהונה ה! י׳ במקדש‪ .‬ד׳ בירושלים‪ .‬ועשרה כנבולין׳ וכן שירשו •מארי‬
‫המפרשים‪ .‬וזה על פי הנרייחא בב־ק ק״י ע׳׳א‪ ,‬וחולץ קל״ג עיב‪ .‬והמחבר ת‪1‬שכ ביקרוק כייר‬
‫מעלות בכהונה‪ ,‬לכד המתנות כהונת שנתנו לבהניס כנגד תכ׳יד מעלות הנ״ל‪ .‬ואת אהרן ואת כניו‬
‫תקדש לכהן לי )שמות כ״ט( וקדשתו )ויקרא כ‪-‬א(‪ .‬יז( הרי אנו כפרתך וכוי סנהדרין י־ת ע״א‪.‬‬
‫זחוא עיכב על האר־ן כצ״ל שפ‪) .‬חיה על טצחו חםיד כצ׳יל )שטוח כ״ח(‪ .‬א( כרוריא אשכחתיה לההוא‬
‫נברא וכד עירובץ נ׳׳נ ע״ב‪ .‬ונייד ע״א ושם איחא תלמירא‪ .‬ערוכה בכל ושמורה )ש׳כ כ״ג( בי תייס‬
‫הס למצאיהם בצ׳׳ל )משלי ר•(‪ ,‬למוצאיהם בפה עירובי! שם אל חקרי למצאיתם אלא למוציאיהפ בפה‪,‬‬
‫אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה )איוב כ״ח( וגילו ברעדה )תחלים בי(‪ .‬נ‪ (,‬כמקום גילה שם‬
‫חחא רעדה ברכות ל׳ ע״ב‪ .‬יומא ר׳ ע״נ ע״ש‪ .‬נ( נהגו לשבור הכוס וכוי עיין חוס׳ ברכוח ל״א‬
‫ד״ה אייחי ובו׳ בקשו ! ד ק ‪-‬קשו עמה )צפניה ב•(‪ .‬ל^ן גדולה שימושה יוחד מלמודה ברכוח ז 'ל־כ‬
‫ועיי! תום׳ כתובות י״ז ע׳יא ד״ה מבטלי! וכר‪ .‬ה( איזהו עם האיץ וכו׳ ברכות מ־זע״ב‪ ,‬סוטה כ״ב ע״א‪.‬‬
‫‪ h‬כמו שא״ר ומתלמידיו יותר מכולם מנוח יי ע״א‪ ,‬ובתענית ז׳ ע׳׳א איחא דאמי ר׳ חנינא חרבה‬
‫למדתי וכזי‪ .‬ז( ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו כצ״ל )משלי כ״ז‪,‬ו ועיי! תענית ר ע״א מה‬
‫ברזל זח אחד מחדד אח חברו וביי‪ .‬ק( אם יאמר לך ארם ‪ ...1‬דיילה ו• ע׳׳ב‪ ,‬ולא תמצא בארץ‬
‫החיים )איוב כ״ח(‪ .‬מ( בטי שמחיה עצמו עליה כצ״ל סנחדיין קי״א ע״א‪ .‬י מצינו כספרא איר‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪560‬‬

‫דורש כל ימיו‪ .‬בא וראה קשה הקסדה‪ .‬שהקסדתו ‪ by‬משה נרםה לו שנשתבחה ממנו‬
‫הלכה‪ .‬כ( וכםסרי כך שנינו‪ .‬איר אלעור בשלשה )מזימות( ]מקומות[ בא •משה לכלל‬
‫כעס ובא לכלל טעות‪ .‬כיוצא ם אתה אומר ל( ויקצף )משה( על אלעור ועל איתמר‪.‬‬
‫מלמד שנשתכחה סמנו הלכה‪ .‬בדרך ארץ‪ .‬כטז ששנינו למעלה יסד‪ -‬תלמוד תורד‪ ,‬עם‬
‫דרך ארץ‪ .‬כאמונת חכמים‪ .‬שמאמץ ברבריחם‪ .‬ולא כצדוקי׳ וכייחוסץ‪ .‬ובקבלת ייסורין‪.‬‬
‫שאם ייסורין כאים עליו יקבלם מאהבה‪ .‬ולא יבעט בהם‪ .‬ולא יאמר כלבו מלנפל את‬
‫החורה‪ .‬ולקרוא תבר‪ .‬ולאמר לרוח הוא עמל‪ .‬מאחר שאינה מנינה עליו מן הייסורים‪.‬‬
‫דשכר מצות בהאי עלמא ליכא‪ .‬כמיעוט עסק‪ .‬שרובי עיםקו אינו אלא בתורה‪.‬‬
‫המכיר את מקומו‪ .‬שמקדים ובא לבית המדרש והוא צריך להכיר את מקומו בבקר‬
‫בהשכמה‪ .‬והוא שאמר הבת׳ קווצותיו תלתלימ שהורות כעורכ‪ .‬במי אתה מוצא דברי‬
‫תורה מ( כמי שמשחיר עצמו עליה‪ .‬ומשכים ומעריב עליה‪ .‬השמח כחלקו‪ .‬שכלימה‬
‫שדק׳ מזמן לו הוא מקבל מאהבה‪ .‬ואינו מהרחר אחר מדת הקי‪ .‬שמתוך שאין למטריד‬
‫ואינו מחשב כדבר אחר תורתו מתקיימת בידו‪ .‬והעושה סיינ‪ .‬בשמורה מדברי תורה נזהר‬
‫לעשות םיינ לדבריו בדי שלא יבשלו בני אדם כהוראתו‪ .‬ונוחר אף בתשובתו‪ .‬כמו שאמרנו‬
‫בס׳ ראשון חכמים הזהרו בדבריכם‪ .‬ואיזהו שיינ‪: .‬נון אילו)הממיין( | המנוי־ן[ כאימתי קורין‪.‬‬
‫שמצותם עד שיעלה עמוד השחר‪ .‬ואמרו חכמים ער חצות‪ .‬ג( וכן םירשו חכמים כמכילתי‬
‫אצל אכילת פסחים‪ :‬ואינו מחזיק טובה לעצמו‪ .‬במה שלמד אינו מתפאר בלבו‪ .‬אלא‬
‫אוסר בלבו שהדבר מוטל עליו לחובה‪ .‬ומעכשיו אין דיי לו כמר‪ ,‬שעסק‪ .‬אוהב את‬
‫הבדלת‪ .‬שמתוך בך מתכבדת תורה ומתייקרת בעיני הבריות והכל רצץ אהר־ה‪ .‬ומחזיקץאת‬
‫ידו לעסוק בה‪ .‬ואינו רודף‪ .‬אלא מתרחק אפילו כשמגיע לידו כדרך שעשה שאול‪.‬‬
‫שנהבא אל הכלים‪ .‬שמתוך כך איגו גבזה בעיניו •ונמאס מללמוד מכל אדם‪ .‬ומאחר‬
‫שלומד מכל אדמ היא מתקיימת בידו כמו שאמר דוד‪ .‬סכל מלמדי השכלתי‪ :‬ואינו מנלס‬
‫לבו‪ .‬לחיות שמח בהוראה‪ .‬מפני שרואנ שמא ׳כשל בדברי תורה‪ .‬ונושא כעול עם‬
‫חבירו‪ .‬ואפילו למנת המלך• ואע״ס שאינו עריך‪ .‬ומכריעו‪ .‬במקום שיש להטות הדבר‬
‫לזבוח ולחובח‪ .‬על האמח‪ .‬שאינו דוחת בקש‪ .‬ומעמידו על השלום‪ .‬בשיש שנאה כינו‬
‫ובין הכירו‪ .‬ומוסיף מכין דבר מתוך דבר‪ .‬דמאן דלא מוסיף יסיף‪ .‬ס( אמר רב לסף‬
‫תקבריניה אימיה‪ .‬והמחכם את רבו‪ .‬כשם שמעינו שהיה )ר׳ ישמעאל( ]ריש לקיש! מחכם‬
‫את ר׳ יוחנן‪ .‬נמר ליה שמעתא‪ .‬ומקשי ליה עשרין)תרחץ()וארבע[ קוש״תא‪ .‬ומפרק ליה‬
‫ר׳ יוחנן עשריפ וארבעה פירוקי וממילא רווהא שמעתתא‪ .‬והמכוין‪ .‬שאינו מבוץ לא‬
‫להוםיף עליה ולא לכרוע מסנה‪ .‬ע־׳א ע( שחייב אדם לומר בלשון רבו‪; .‬דא׳ בג׳ שאכלו‪.‬‬
‫וביעיאות שבת‪ .‬הילל אומר סלא הין מיס שאובים כוי‪) .‬ובעריוח( ]ובעדיות[‪ .‬והאומר‬
‫דבר בשם אומרו‪ .‬שאינו תולה דברי רכו בעצמו‪ .‬ותאמר אסתר‪ .‬פ( אילמלא אמרה בשם‬
‫עצמה לא באה נאולה‪ .‬שמתוך כך שאל המלך מה נעשה יקר וגוי‪:‬‬

‫גדולה ]תורה[ שהיא נותנת חיים לעוש־ה בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬שנא׳‬
‫יהודה וכוי כצ״ל עיין ספרא פרשה שמיני‪ .‬ל( ובספרי כך שנינו א״ר אלעזר כשלמה מקומות וכי‬
‫כצ״ל ספרי פרשה מטות ע״ש‪ .‬ל( ויקןנף על אלעזר ועל איתמי כצ״ל )ויקרא יי( ועיין מדרשיזי׳׳ר׳‬
‫פי׳׳נ‪ .‬קוצותיו תלתלים שחרות כעורב כצ׳ל )שה״ש הי(‪ .‬מ( כסי שמשחיר עצמו עליה עיין עירובי!‬
‫כ״ב ע״א‪ ,‬כנגן אלו הממיין וכו׳ נצי׳ל‪ .‬נ( וכן פירשו תכמים כשכילתא וכוי ע׳׳ש פרשת כא‪ .‬ועיין‬
‫ברכות מ׳ זן׳׳א ואילו אבירת פסחים לא קחגי וכר ועיין ססתיס פייט ןך׳א תוס• ד״ה דאילו פסת וכו׳‬
‫ס( אמד רב ייסן( ומ׳‬ ‫ובירושלמי כרכות פ״א סוף ה״א׳ מכל מלמדי השכלתי )חהליב קי־ט(‪.‬‬
‫חעניח ל״א ע׳׳א‪ .‬וב״ב קכ״א עיב ועיי! בפידש רשב״ם‪ ,‬כמו שמציט שהית ריש לקיש םתכס ובו׳‬
‫כצ״ל עשרין וארבע קושייחא ובו׳ בצ״ל עיין ב״מ ש־׳ד ע״א‪ .‬ע( שחייב אדם לומר וכו׳ ברבות‬
‫‪ ro‬עיא שבח טיץ ע״א‪ .‬עדיוח׳ מ״א משנה גי‪ (5 .‬אלמלי אטרח בן יש לנדום ע׳׳ם מה שבחבו‬
‫חחוה׳ מגילה כ״א ד״ה אלמלא‪ ,‬ונכר הניח בואח הנרי׳יב בכמה מקומוח ‪ vy‬דברי חתוש׳ ח נ י ל‬
‫‪561‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫כ־ חיים הס למוצאיהם ולכל בשרו מרפא‪ .‬ואומר רמאות תהי לשרך‬
‫ושקר לעצמותיך‪ :‬ואומר בי לדת חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך‪:‬‬
‫ואומר תתן לראשך לויית חן עטרת תפארת תמגנך‪ :‬ואומ׳ עץ חיים היא‬
‫למחזיקים בה ותומכיה מאושר׳ ואומר כ־ בי ירבו ימיך ויסיפו לך שנות חיים‪:‬‬
‫ואומר ארך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪ :‬ואומר דרכיה דרכי‬
‫נועם וכל נתיבותיה שלום‪(< :‬אמד ר׳ יהושע בר׳ לוי משומר׳ אלעור‪.‬בר־‬
‫שמעון הנוי׳ והכה׳ וההכמה׳ והעושר׳ והכבוד׳ והשיבה׳ והבנים׳ נאה‬
‫לצד־קים ונאה לעולם׳ שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא׳‬
‫ואומר ק! עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותס׳ ואומר י( תפארת‬
‫כהורים כחם והדר זקנים שיבה‪ :‬ואומר והפרה הלבנה ובושה החמה כי‬
‫מלך ה׳ צבאות בהר ציון וכירושלם וננד זקניו כבוד‪ :‬ש( ר׳ שמעון ק‬
‫מנסיא אומר אילו שבע מידות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו ברבי‬
‫ובניו‪ :‬א״ד יוסי כן קיםםא‪ .‬פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופנע בי זקן אחד‬
‫ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום• ואמר לי ר׳ מאיזה מקום אתה׳ אמרתי‬
‫לו מעיר נ מ ל ה של חכמים ושל מופרים אני׳ אמר לי ר׳ רצונך שתדור עמנו‬
‫בםקוםינו ואני נותן לך אלף אלפים דינרי זחב׳ ואבנים טובות ומרנליות׳‬
‫אמרתי לו אפילו אתה נותן לי כ ל כסף תחב שבעולם איני דר אלא במקום‬
‫תורה׳ אמר ל׳ ר׳ מפני מה אמרת לי כך׳ אמרת־ לו מפני שבשעת פטירתו‬
‫של אדם אץ מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות‬
‫אלא תורה ומעשים טובים בלבד• שבך כת׳ בספר תולים על ידי דוד מלך‬
‫ישראל טוב לי תורת פיך מאלסי זהב וכסף‪ :‬ואומר בהתהלכך תנחה אותך‬
‫ע ש כ ב ך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך‪ :‬י׳( בהתהלכך תנהה אותך‬
‫בעולם הזה בשכבך תשמר עליך׳ בקבר׳ והקיצות היא תשיחף לעולם‬
‫הבא׳ ואומר לי הכסף ולי הזהב אסר ה׳ צבאות‪:‬‬

‫כ׳ חיים הם‪ .‬בעולם הזה‪ .‬ולכל בשרו מרפא‪ .‬לעולם הבא‪ .‬שאין חלאים סתנרים בו‪,‬‬
‫כמו שס־רש ר׳ יעקב נהאשה‪ .‬כלמען ירט ׳ם־לם‪ ,‬שבל זמן שעוסק בתורה‬

‫‪,‬‬
‫כי חיים הס ונו )משל• ר•(‪ .‬רפאות תהי לשרך )שם ‪ .01‬כ• לזיח ח; ד‪,‬ש לראשך וענקים לגרגרתך‬
‫כונ׳יל )שמ אי(‪ .‬חת! לראשך לוית ח; ונו• כוו״ל )שש ד•(‪ .‬עץ חייס היא למחזיקים בת ותםכיה מאשר‬
‫)שס גי( כצ״ל‪ ,‬כי בי ירבו יסיך וגו• )שש ט׳(‪ .‬ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד )שם גי(‬
‫כצ׳ל‪ .‬דרכיה דרכי נעם )שב(‪ (i .‬איןד ר׳ יהישע בי׳ר לוי משוס ד׳ א ד ע ז ר ב״ר שמעון הגוי וכו׳‬
‫גירסאוח שונות ראיחי במאמר ‪1‬ה ולפנינו הגירסא ר• שמעון כן יהודה משום דיש כן יוחא* אומר‬
‫הנו• והכה והעשר והכביד והחכמה הזקנה והשיבה והכנים וכו־ וחרוו״ה כחב ח״ר הגוי שהזכיר‬
‫תחלח איגנו חד סן השכע מדוח ו‪:‬ר ולפי מה דהשיכ בירושלמי סנהדרין פייא ה״נ‪ ,‬ובחוספחא‬
‫שם וכן המחבר׳ ליחא לדבריו ע׳־ש‪ ,‬ע»רת תפארת שיבת )מש‪*:‬י ם‪-‬׳ז(‪ .‬ק( עטרת !קנים בני בניס‬
‫ו ת ‪ 5‬א ר ת בנים אבותש כצ״ל )שם י״ז(‪ .‬ל( חפארח בחורים בחס ומי כצ״ל )שם כי( וחשדה הלכגה‬
‫ובישר‪ .‬התמה וגו• )ישעיח כ׳־ד(‪ (6 .‬ר׳ שמעו! בן מנסיא אומר ובו׳ ובירושלמי סנהדרין שם איתא‬
‫תנ* רבן שמעון בן גמליאל אומד אילו שבע מדות וכר ובתוספתא ‪ to‬הג׳יכא כסו שהוא לפנינו‬
‫'עי״ש‪ .‬טוב לי חורת פיו וכו• )חהלים קי׳׳ט(‪ .‬מ( בהתהלכך חנחה אתך בשכבך תשמר עליך כצ־׳ל‬
‫)משלי ו•( בקבר‪ ,‬ובסוטה כ״א ע״ב וריש בשכבך תשמר עליך זו מיתה‪ ,‬וכן הוא כספרי על פםוק‬
‫ושננחס‪ .‬ובאליהו וומא פייז ובשכבך תשמור עליך זי שעת מיתר׳ כקבר״ ובמדרש תהיייפ בשכבך‬
‫השמור עליך בקבר מן הרמה‪ .‬ועיין מדב׳־ר סוף פל״ה‪ .‬ועיי! ווחר פרשת זישלת קע*ת ע־ב׳ לי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪562‬‬

‫אין תלי טדקו‪ .‬גמו שפירשו רבותינו מ י ח ב ץ ‪ .‬א( חש במי נופו יעסוק בתורת דתרפא‪ .‬שנ׳‬
‫רפאות‪ .‬ואומר כי לדת חן‪ .‬שכל זמן שעוסק בחורה אינו חש ככל אילו‪ .‬ובמקום שלא‬
‫עסק וחש יעסוק בתורה ויתרפא‪ .‬שנאמר החן לראשך לדת חן‪ .‬עץ חייס חיא‪ ,‬לעולם‬
‫הבא‪ .‬ולא עוד אלא שמוליכתו לשלומ‪ .‬הא למדת שנחל כח חשלום שברכת כהניס‬
‫ההזמה בז‪ .‬בסיסרי‪ .‬אמר מיכן שאץ תועלת האדם נתייז בלא שלום‪ .‬שאם תאמר ימים‬
‫ולא שנים‪ .‬תיל ושנות זדים‪ .‬ושמא תאמר בלא עושר וכבוד‪ .‬תיל ובשמאלה עשר וכבוד‪.‬‬
‫ושלום יוסיפו לך‪ .‬תוספת על הוספת‪ :‬הנר‪ .‬זה קלסתר סנים‪ .‬שמתוך דו קלסתרו דומה‬
‫)בורא( ]נורא[ כמלאך ודבריו נשמעים‪ .‬שנאמר עטרת‪ .‬הנוי‪ .‬תפארת‪ .‬כח‪ .‬יריאים ממנו‪.‬‬
‫ונאה לעולם‪ .‬שהדור נאה שיש בו אנשים כאלה‪ .‬והכבוד‪ .‬דנת׳ ונגד זקניו כבוד‪.‬‬
‫שנעשין טכובדץ ומתעננץ מזיו כבודו ואינן צריכין לאור החמה ולבנה‪ :‬נ( כר‪ .‬הוא‬
‫דבינו הקדוש‪ .‬הוא ר׳ יהודה הנשיא‪ .‬םוסריס‪ .‬בעלי מקרא‪ .‬אין מלרם‪ .‬לשץ לוייה‪ .‬ומעשים‬
‫טובים‪ .‬ואני למדתי אותם מחוך דברי חורה‪ .‬ואם אטעח חביריי מיישרים אותי‪.‬‬
‫תנחה אזחך לשזן לך נחה‪ .‬תשמר עלץ‪ .‬לדגן ולהציל‪ .‬תשיחך‪ .‬הדבר בשבילך‪.‬‬
‫פורסרלטוי ב׳‪:‬‬

‫חמשה קניינץ קנה הק׳ בעולמו‪ -‬אילו הן׳ תזרח קניין אחד‪ .‬שמיס וארץ‬
‫קניין אהד אברהם קניין אחד׳ ישראל קניין אחד׳ בית המקדש‬
‫קניין אחד׳ חורח קניין אחד מניין׳ שנאמר י״י קנני ראשית דרכו קדם‬
‫מפעליו מאז‪ :‬שמיס• וארץ קניין אחד מ נ ץ שנאמר כה אמר ה׳ השמים‬
‫כסאי והארץ הדום רנלי׳ ואמר מה רבו מעשיך ה׳ כולם כחכמה עשית‬
‫מלאה ה א ‪ p‬קנינך‪ :‬אברהם קניין אחד מניין׳ שנאמר ויברכהו ויאמר‬
‫ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ‪ :‬ישראל קניין אהד מניין׳ שנא׳‬
‫עד יעבר עמך ה׳ עד יעבר עם זו קנית׳ ואומר לקדושים אשר בארץ הסה‬
‫ואדירי כל תפצי בם‪ :‬בית המקדש קניין אהד מניין׳ שנאמר סבון לשבתך‬
‫פעלת ה׳ מקדש י״י כוננו ידך‪ :‬ואומר ויביאם אל נבול קדשו הר זה‬
‫קנתה ימינו‪ :‬וכולם לא בראם הקפידי• אלא לכבודו׳ שנאמר כל הנקרא‬
‫בשמי לכבודי בראתיז יערתיו אף עשיתיו‪ :‬ואומר נ(ה׳ ימלוך לעולם ועד‪.‬‬
‫ה׳ מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא‪ :‬בן בנ בנ אומר הפוך בה והפוך‬
‫בה׳ דכולה בה׳ ובלה בה׳ ובה תהוי ומינה לא תזוע שאין לך מידה טובה‬
‫הימנה‪ :‬בן הא הא אומר לפום צערא אנרא‪ :‬יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו‬
‫ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו‪ :‬ר׳ הנניא בן עקשיא‬

‫ח כ « וגן׳ )חני כי(‪ (b .‬חש ככל גופו ונו׳ עירובי) נ״ד ע״א ע״ש שנא׳ רפאות וכד )מעלי גי(‬
‫ני לייח חן )שם א•(‪ .‬תתן לראשן• לוית חן וטי )שסר•(‪ .‬עין חיים היא)ש‪ 0‬ג׳(‪.‬דימח טי־א כמלאך‬
‫נ( ברבי הוא רבינו הקדוש ובו׳ ירושלמי טנחדרין‬ ‫בודל מנד זקנים כבוד כצ״ל )ישןןיח ב״ד(‪.‬‬
‫פי׳׳א ח״נ מאן רבי הוא רבי חוא ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬אייר אבחו הוא רבי תוא רבי יוין הנשיא הוא‬
‫רביט‪ .‬ח׳ קנני ראשית ורבו ונו׳ )משלי חי(‪ .‬כה אסר ה׳ השטים כםאי ונד)ישעיה ם׳׳ו(‪ .‬ואומר מה‬
‫רבו מעשיר וגד )תהלים ק׳׳ד(‪ .‬קנינך כ»ו׳׳ל‪ .‬ויברכהו ויאטר ברוך אבדם לאל עליון קנה שמים‬
‫וארץ כצ*ל )בראשית י*ד(‪ .‬עד יעבר עמך וני׳ )שמות ט׳׳ו(‪ .‬־לקדושים אשר בארץ תסת ואדירי ונו׳‬
‫)תהליס מיו( מכון לשבחך פעלת ה• מקדש אדני וני )שמית ט׳׳ו( )יביאם אל נבול קדשו ונו׳‬
‫)חהלים ע״ח(‪ .‬בל הנקרא בשמי וטי)ישעיה מ׳יג(‪ .‬נ ( ה׳ ימלוך לעולם ועד )שמות ‪0‬׳‪ (y‬בבל הספרים‬
‫*לפנינו וכן בפירוש המשניות להרמב׳ים כאן הסיום מפרק שט חכמים‪ ,‬ומשגת בן בג בג זבן הא‬
‫‪563‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫אומר רעה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תודח ומעות׳‬
‫שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר‪:‬‬

‫חמשה קניינין‪: .‬ת׳ כרוב מחזורים‪ .‬וראיתי מדרשו של ר׳ שמעון קרא בממד משלי‪.‬‬
‫שמוצא קניינו של אברהם אבינו‪ .‬מד‪:‬תי י( אלה תולדות השמים והארץ‬
‫‪,‬‬
‫בהבראס‪ .‬אל תיקרי בהבראם‪ .‬אלא באברהם‪ .‬זהו שאסר הבת ברוך אברס לאל עליון‬
‫קנה שמים וארץ‪ :‬וכן פתרונו בהמקרא‪ .‬ברוך אברם לאל עליון הקונה אותי כדרך‬
‫שקנה שמיס וארץ‪ .‬יי( אבל בסיסר׳ אצל הלא הוא אביך קנך אין כת׳ אלא שלשה‬
‫קניינין‪ .‬וכן בפסחים סרק האשת‪ .‬אכל כמכילה־ אעל עמ זו קנית מונה אותם ארכעה‪.‬‬
‫וכן ראיתי במחזור ישן אהר‪ .‬ומפני שקשה לומר קניין של אברהם מברוך אברש לפי‬
‫שאין המקרא נשמע כן‪ .‬אלא קנץ שמיס וארץ‪ .‬ואני אומר כשש שהס־פרי והמכילתי‬
‫הלוקים שזה אומר נ׳ וזה אומר רי‪ .‬כך איששר שהנדת שלישית חולקת לסיד‪ ,‬הי‪ .‬והא‬
‫לך לשון ששרי ומכילתי‪ .‬כסםר־ שלנו‪ .‬הלא הוא אביך קנך‪ .‬זה אחד משלש שנקראו‬
‫קניינץ למקום‪ .‬תורה‪ .‬שנאמר ה׳ קמי ראשית דרכו‪ .‬ישראל הלא הוא אביך קנך‪ .‬בית‬
‫המקדש הר זד‪ .‬קנחה ימינו‪ .‬וכםכילח׳ כך שנינו‪ .‬ארבעה נקראו קניינין‪ .‬ישראל עם וו‬
‫קנית‪ .‬שמיס וארץ‪ .‬רבתי קונה שמים וארץ‪ .‬בית המקדש‪ .‬הר זה קנתה ימינו‪ .‬תורה הי‬
‫קנני ונוי‪ :‬רבאו ישראל שנקראו קניין לארץ •שראל שנקרא קניין‪ .‬ויבנו בית המקדש‬
‫שנקרא קניין‪ .‬בובות התורה שלימדו שנקראת קניין‪ :‬ולדברי האומ׳ ה׳ קניינין הוא מוציא‬
‫קונה שמיס וארץ מדכת׳ השמים כםאי וגומי‪ .‬וכת׳ הן כל אלה עשתה‪ .‬והקניין והעשייה‬
‫אחד הוא‪ .‬כל חפצי כם‪ .‬שהן חשוכין לשני המקום בכל קנ״נין‪ .‬שאילמלא הם •אין‬
‫העולם עומד‪ .‬כוננו ידיך‪ .‬אף זה לשון קניין‪ .‬ואם נפשך לומר העד‪ ,‬לכד וקניין לבד הרי‬
‫הוא אומר ויביאם אל נבול קרשו ונוי‪ .‬לכבודו‪ ,‬שיתכבד כהן העולם‪ .‬וישליכהו עליהם‪:‬‬
‫הפך כה והסך בד‪ ,,‬חזור וחזור על דברי תורה‪ .‬וכולה בה‪ .‬שכל חכמות העולם‬
‫כלולה בה‪ .‬כסו שאמרו חכמים דדיה ירווך בכל עח‪ .‬ו( מה היד הוה כל ומן שהתינוק‬
‫ממשמש כו מוצא טעם חלב אף דברי חורה כל וסן שאדם עוסק בה מוצא טעם‬
‫רש ללמוד מתוכן דרך ארץ והבמה‪ .‬ובלה בה‪ .‬לשון בלויי הסחבוח‪ .‬אחרי בלותי‪.‬‬
‫הוקן עצמך בתורה‪ .‬אם למדת בבחרוחך נס בזקנותך החוק בחורה אלהים‪ .‬לא חווע‪.‬‬
‫תזוז‪ .‬לזעוה לזיע‪ .‬שאין מדד‪ .‬שוד‪ .‬כזו שהעולם וייס עליה‪ :‬לשום צערא‪ .‬לסי הצער‬
‫שהצטער בה תקבל שכר‪ :‬ולפי שדברי שניהם כעין משל בני אדם‪ .‬היו אומרי׳ אותו‬
‫בלשון ארסי שהכל מכירין בו‪ .‬שהיה שניר בפיהם משעלו לבבל‪ .‬וכן שנינו כפרקי‬
‫שלמעלה ודלא מוסיף יםיף‪ .‬ודאישתמש בתנא הלף‪) .‬אין( ]אף[ כאן לסום צערא‬
‫אנרא‪ :‬שמעת* אני הכותב דבן כנ בנ ובן הא נרים היו‪ .‬וב״נ עולה הי‪ .‬כלומר כן‬
‫אברהם )שהיה( שיש בו ה׳ אותיות‪ .‬וכן הא הא‪ .‬המש‪ .‬כאותיות אברהם‪ .‬ולא רצה‬
‫לפרסום‪ .‬וגינה המשדר בלשון הצנע ובלשון נקייה‪ (r .‬כמו רב מרי בד רחל שהיה בן‬
‫נוי קיאו על שם אמו‪ .‬מישראל‪ .‬ואילו אביהם ואמם לאו מישראל‪ ,‬אי נמי כן בנ‬

‫הא הוא הסיום מ; טרק חמישי‪ .‬ד ( אלה חולדות השמים והארץ כהבראם )בראשית כ׳(• אלי חקרי‬
‫ובו׳ בעין דרוש זה בב׳׳ד םי״ב ע״ש‪ .‬כרוך איר• לא־* עליון קנה שמיש וארץ )בראשית י״ר(‪.‬‬
‫ה( אבל בספרי וכו׳ אלא שלשה קניניו וכוי עיין סםי־י םישה האזינו‪ .‬פסוק הלה׳ תגמלו זאר‪ .‬ועיין‬
‫פסתיש פ״ז ע״כ אהר מארבעה קנינין וכו׳ ומכילתא בשלח ארבעה נקראו קנין וכוי‪ ,‬ובאליהו זוטא‬
‫פרק ט׳ והם קבין אהד מתי קנינים וכוי‪ .‬תשמיש כסא׳ ונו׳ )ישעיה ס״ו(‪ .‬ויביאם אל גבול קדשו הר‬
‫זת קנתה ימיט כצ׳׳ל )חהלים ע׳׳ת(‪ .‬דדיה ירו‪,‬־ בכל עת )משלי הי(‪ .‬י( מה הדר הוה וכו״״רובין‬
‫נייד ע״ב‪ ,‬א\* כאן למום צערא אגרא כצ׳׳ל‪ (r .‬כמו רב מרי בר רתל וכו׳ כרכות ט״ז ע״אובןירש״י‬
‫שכת פ״ח ע״ב‪ .‬ב״מ ע״ג ע״ב רב מרי כר רתל פירש‪-‬׳י בת שמואל הות וכו׳ ע‪-‬ש‪ ,‬בתוש׳ ו־ד‪ .‬רי‪:‬‬
‫מרי וכו׳ ועיין כ״ב קמ׳׳ט ע׳יא חוס׳ ד״ה רב מרי וכו׳ ועיין חוסי הגינה ‪ •0‬ע״כ ד״ה בר הי הי‪.‬‬
 ‫מחזור ויטלי‬ ‫‪564‬‬

‫בנ‪ .‬בן אברהמ שניתומסי• בו ה׳ כשנתגייר‪ .‬וכן בשיה‪ .‬וזהו כמו כן הא הא‪ .‬ה׳‬
‫של אברהם וה׳ של שרה‪ .‬ק( בן בג בג מיידי בקידושין ובבא קסא‪ .‬ובן הא הא‬
‫בהבל הייבין‪:‬‬

‫סליקא לך מסכת אבות‪ .‬חזק‪:‬‬

‫יו( בן בג כג מיידי כקידושי! י׳ ע״ב‪ ,‬עירובי! נ״י ע״ב מאן רמתרגיו וכוי כנורות ׳״ב ע״א‪ ,‬פסחים‬
‫»׳׳ו ע״א‪ ,‬מגתות מ׳יט ע׳יב‪ ,‬ערכין י״ג ע״ב ועיין חוסי חגיגת מ׳ ע״ב ר״ת בר ה׳ וכוי‪.‬‬
 ‫רשויות למעריכים‪.‬‬

‫ת ל ‪ .‬ס( עם אשר יה ברך‪ .‬שם אל הםבורך ברכו‪ :‬יחדיו הללוהו‪ .‬בקהל רוממוהו‪ .‬ואת•‬
‫גדלוהו‪ .‬ופלאי מעשהו‪ .‬תהכו‪ :‬שםיאל‪. :‬עור דר שסים‪ .‬לו שאו כפים‪.‬‬
‫והשתחוו אסים‪ .‬ולבכם כמים שפכו‪ :‬שם‪ :‬חי שוכן ובוליו‪ .‬שת רקיע מעלליו‪ .‬כל מתי‬
‫מסעליו‪ .‬אור נוגה מעליו‪ .‬ידרכו‪ :‬שם‪ :‬קץ לחשך עשרי‪ .‬גם נשי אור כסה‪ .‬יום ולכל‬
‫כס נעשה‪ .‬כשמו רם ונישא‪ .‬ימלכו‪ :‬שם‪ :‬ססרו תעצומיו‪ .‬עושה שלום במרומיו‪ .‬בין אש‬
‫שרסיס ומימיו‪ .‬שיר והלל עמיו‪ .‬חערכו‪ :‬שם‪ .‬אהר‪:‬‬
‫ת ל א \ ( יחדיו לכ נשלם‪ .‬שם אלהי עולס‪ .‬ברכו‪ :‬וענות לו הודות‪ .‬יוס ביום על אודות‪.‬‬
‫נסלאו הסודות‪ .‬כי לבמה ידות‪ .‬נמשכו‪ :‬שם‪ :‬סוד פעליו רב הוא‪ .‬וממש‬
‫מתוהו‪ .‬שם שחקים נבהו‪ .‬צור היכל כלבלוהו‪ .‬ויתמכו‪ :‬שם‪ :‬פירש עב למכסה‪ .‬סול פני‬
‫הכסא‪ .‬ולולא מתנשא‪ .‬כס והיות נושא‪ :‬הוםכו‪ :‬שם‪ :‬יה יסוד כל הורם‪ .‬שת כעין‬
‫מאזניים‪ .‬כאן וכאן ובינתיס‪ .‬אש ורוח וסיס‪ .‬נסמכו‪ .‬שם‪ :‬המשל בעצומיו‪ .‬ושלום‬
‫כמרוסיו‪ .‬מכלי אש שמיו‪ .‬נכבית ולא מימיו‪ .‬לוחכו‪ :‬שם‪ :‬חי ברוחו שסרה‪ .‬תולדות‬
‫היצירה‪ .‬כל למענו ברא‪ .‬ועל זרוע נבורח‪ .‬נחמכו‪ .‬שם‪ :‬זר לבבו ימרח‪ .‬ושורשו ראש‬
‫סודה‪ .‬עם לסםלו קורא‪ .‬ומה דמות לבורא‪ .‬תערובו‪ .‬שם‪ :‬קושפ אמריו יחוו‪ .‬עם אשר לו‬
‫יקוו‪ .‬ושיר בפיהם ישוו‪ .‬יכרעווישתחוו‪ .‬ולבךמ‪ ,‬שם‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תלב‪ .‬מתי יעקכ תםארון‪ .‬צדק תרברון‪ .‬אין כאל ישורון‪, .‬רונו‪ :‬מבקשי צור בינו‪.‬‬
‫שיחי תארנו‪ .‬כבוד לאל עליץ‪ .‬תנו‪ :‬אין‪ :‬בזוכרי עירניי‪ .‬פילאי איתניי‪.‬‬
‫שם צדקות הי‪ .‬יתנו‪ :‬אין‪ :‬יסרני במידה‪ .‬כאב את בנו רידה‪ .‬לה׳ בתודה‪ .‬ענו‪ :‬אין‪ :‬רע‬
‫וטוב בחמלו‪ .‬הלא זה חילולו‪ .‬חסרי ה׳ לא תמנו‪ :‬אין‪ :‬בכל דרכי שיכן‪ .‬סלט רני דכן‪.‬‬
‫סביב למשכן‪ .‬יחנו‪ .‬אין‪ :‬יעצנילילות‪ .‬הרצנילנלות‪ .‬ה׳ לו עלילות‪ .‬נתכנו‪ :‬אין‪ :‬שיכלני‬
‫יחד‪ .‬שמרים כלא שחד‪ .‬מרועה אהד‪ .‬נתנו‪ :‬אין‪ :‬יהירים במדויהס‪ .‬אסירים נסבליהפ‪.‬‬
‫מעזונזחיהם יחנו‪ :‬אין‪ :‬חרוצים כל קמיו‪ .‬אםרגים כל רזעסיו‪ .‬לא יכזכו עטיו‪ .‬נאמנו‪:‬‬
‫אץ‪ :‬וידים יהיו להידד‪ .‬והם ישכו בדד‪ .‬ואגחגו גחעודד‪ .‬קטגו‪ :‬אין‪ :‬קרב קץ חבושים‪.‬‬
‫צאת לאור חמושים‪ .‬נחלץ חושים אנחנו‪ :‬אין כאל‪ :‬ואורות הלו‪ .‬נתיבות יהילו‪ .‬סולו‬
‫סולו‪ .‬פנו‪ :‬אין‪ :‬מסילה ליוצרינו‪ .‬כ( יפנה צירינו‪ .‬האומר שנו‪ .‬וישנו‪ :‬אין‪ :‬מציון קדש‪ .‬צח‬
‫בהדרה קודש‪ .‬שאו ידכם קדש וברכו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תלג‪ .‬ל( ידכם שאו משאת‪ .‬דננז זברבז ‪ JW‬ד‪-‬׳‪ :‬יזם ויברא‪ .‬כל כקול ט קרא‪ .‬שר כי‬
‫זייי־א‪ .‬הוא לי ולא אירא‪ .‬סוגיי‪ :.‬רנני‪ :‬ש ח לי אל• זה‪ .‬סביב חורכ חוזר‪.,‬‬
‫עוד נתן במחזה‪ .‬משני ה׳ זה‪ .‬סיני‪ :‬דגנו‪ :‬עמד רמודד‪ .‬א ‪ p‬ויעודד‪ .‬עסו בו מודד‪ .‬שס‬

‫י( יחדיו לב נשלם וכר נדפס נספר ‪So‬‬ ‫מ( עס אשר יה ברך וכוי‪ .‬שס המחבר חנח?‪.‬‬
‫אודוח *ר ‪ .34‬והיא לר׳ יוספיה ונרשם בראש כל חרוז שם המחבר בהוםפוח חיבח חזק כמעט‬
‫‪.‬שינוים קטנים‪ ,‬מ ר היכלבלוהו בצ׳׳ל‪ :‬פרש עב ובו׳ כצ״ל‪ .‬יסור כל הויס כ*״ל‪ .‬שם כעי[ מאזנים‪.‬‬
‫כ( יפנה צירינו האומר וכר הוא אליהו )מלכים א׳ י״ה(‪ (< .‬ידכם שאו כוי שם המחבר ישעיה‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪566‬‬

‫נםל שודד‪ .‬לפני‪ :‬רננו‪ :‬יהירים הורנמו‪ .‬עטיםרונעו‪ .‬שורק נוטעו‪ .‬ועליו הוטבעו‪ .‬אדניי‪:‬‬
‫רננו‪ :‬הותרו מעיקים‪ .‬לחרץ בלוקים‪ .‬ואתם הדביקים‪ .‬ברית ודים הקים‪ .‬לעיניי‪ .‬רננו‪:‬‬
‫רועים ישות‪ .‬בעמי •עעורו‪ .‬ומששטים יורו‪ .‬דבש והלב אורו‪ .‬עיניי‪ :‬רננו‪ :‬אלי והוא‬
‫כאהד‪ .‬הללוהו בלי כחד‪ .‬ומכחבם שהד‪ .‬הוסת יהד רוזניי‪ :‬רננו‪:‬‬
‫תלד‪ .‬אשיר בהוד נועם‪ .‬בתוך משיבי טעם‪ .‬ואיחניי כסעם‪ .‬בהתנדב עם‪ .‬ברכו‪ :‬נדלו‬
‫ונרוממה‪ .‬עושה עש כסיל וכימה‪ .‬ברעדה ואימה‪ .‬נילו‪ :‬יער מנשייה‪ .‬אביר‬
‫רם עלילייה‪ .‬בהמח ונם חיה‪ .‬הורו‪ .‬למען ישכילו‪ :‬דרשו עלי שסר‪ .‬נתון אמרי שסר‪.‬‬
‫לאשכל חכושר‪ .‬למנוח ידי סוסר‪ .‬חדלו‪ :‬ירה אבן שינה‪ .‬עלי נטע כנה‪ .‬בעיר קרית חנח‪.‬‬
‫מרי חדש ושנה‪ .‬יעלו‪ :‬דרך כוכב מיעקב נשש חיה‪ .‬במצב תחתייח‪ .‬שמ עושר‪ ,‬רמייה‪.‬‬
‫נשלו‪ :‬ידבר צור במענה‪ .‬כוכב אשר ימה‪ .‬ומשחדו מקנו‪ .‬הטיף והקנה‪ .‬קמלו‪ :‬חשח יושבי‬
‫המון קרייה רבה‪ .‬רדממ עד הוכה‪ .‬מסיני אלחים בא‪ .‬וננלו‪ :‬בריח לו בחסדו‪ .‬יקח מאח‬
‫עבדו‪ .‬המשרת בםתדו ברכיי עמוד כננדו‪ .‬כשלו‪ :‬לדור אחרון אםשרה תוקף ותשאדה‪.‬‬
‫למושל בנבורה‪ .‬ואיתם נס בשירה‪ .‬הללו‪ :‬יאירו שבעה‪ .‬נס׳־כי הישועה‪ .‬וזאת המרניעה‪.‬‬
‫כל הר ונבעה‪ .‬ישסלו‪ :‬׳כואה למשכנות האל המחנות‪ .‬נביע רננות‪ .‬העם כשניונות‬
‫צלצלו‪ :‬חללה יד ת׳‪ .‬בצאתו שני מחני׳‪ .‬כעס בעלי מדניי‪ .‬הן כאשר נעניי‪ .‬שאלו‪ :‬זקן‬
‫ורב לכן‪ .‬ומרו לצור שוכן בציון בימיכם‪ .‬יאמר לעיניכם סולו‪ :‬אעלה בבמותיי‪ .‬נצח‬
‫בננינותיי‪ .‬ועמים צבאותיי‪ .‬עמדו בברבותיי‪ .‬ברכו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תלה‪0* .‬אמרו לאלהיש עד אהריונוהים‪ .‬בסקהלותאלהים‪ .‬ברכו‪ :‬להמליכויחד‪ .‬חשוד‬
‫‪,‬‬
‫האחד‪ .‬יחד שכס אחד‪ .‬לעובדו‪ :‬יד‪ ,‬שוכן ערץ‪ .‬שעשועי ארץ‪ .‬מלא כל‬
‫הארץ‪ .‬כבודו‪ :‬על הטערכת‪ .‬טרם נערכת‪ .‬שלח במלאכת‪ .‬ידו‪ :‬זיקק משחקת‪ .‬לנסש‬
‫שוקקת‪ .‬עד אל השוקת‪ .‬כדו‪ :‬רם שוכן עלטה‪ .‬עם זו הביטה‪ .‬כי ימוך ומטה‪ : I T .‬בנוע‬
‫הלתמי‪ .‬ישב שבות עמי‪ .‬הנקרא בשמי בבורו‪ :‬רטייה למכתו‪ .‬מסר לעדתו‪ .‬תיכון במלכותו‬
‫כמת‪ :‬ביד* הוקם על‪ .‬חץ לדולקים יסעל‪ .‬שק תסארתי על‪ .‬נלדו‪ :‬יקם הוד אריאל‪ .‬צור‬
‫סודה ונואל‪ .‬זרע ישרי‪ .‬עבדו‪ :‬שובה עם מכהן‪ .‬ורועים על ידיהם‪ .‬ולבניו הכהן‪ .‬מדו‪:‬‬
‫לפניו לא נוצר אל משלט* מער‪ .‬והוא ישסח אוצר‪ .‬חמדו‪ :‬מאור הנעלם‪ .‬בו צדיק ישולם‪.‬‬
‫כי טוב כי לעולם‪ .‬חסדו‪ :‬הללוהובגודלו‪ .‬עמו מנתחבלו‪ .‬תשמרו להקריב לו במועדו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תלו‪ .‬שית לה׳‪ .‬בהוריי תקניי‪ .‬במקהלות הי‪ ,‬ברבו‪ :‬למשפיל הרמים‪ .‬אודה בעמים‪.‬‬
‫לו שם הימים‪ .‬ארכו‪ :‬מזורה הרשת ופלשת‪ .‬הרשעים קשת‪ .‬ידרכו‪:‬‬
‫חוסכים קערתי‪ .‬לכבות נחלחי‪ .‬ארץ מדודתי‪ .‬שסכו‪ :‬במר לענה ורוש‪ .‬אני לאל אדרוש‪.‬‬
‫את ידיהם על ראש‪ .‬סמכו‪ :‬רצץ מוחם חש‪ .‬אל עונה לחש‪ .‬עשר כנחש‪ .‬ילחכו‪ :‬בורא‬
‫כל וסובל‪ .‬כל מנאציו יחיל‪ .‬אהרי ההבל‪ .‬ילכו‪ :‬יתן עוו לעמו‪ .‬ויפיל אדבימו‪ .‬ועל‬
‫במותימו‪ .‬ידרוכו‪ :‬האל נשפט באש‪ .‬הורים אל תבאש‪ .‬עעיש על האש‪ .‬ערכו‪ :‬לך יהיו‬
‫לרצון‪ .‬כדם פנימי וחיצון‪ .‬למשפחת צאן‪ .‬מש‪:‬ו‪ :‬יקר עדת ברוכים‪ .‬אשר שמך ממליכים‪.‬‬
‫ואלה המלכים‪ .‬מלכו‪ :‬עורד לירידים‪ .‬וחבל עול רודים‪ .‬ובשאול צעדים‪ .‬יתמכו‪ :‬וכרה‬
‫לבני ארם‪ .‬זרע בני אכרם‪ .‬משחור תארם‪ .‬חשכו‪ :‬ריבה ריבות״‪ .‬וכלה מעמיתיי‪ .‬כמים‬
‫שאנותיי‪ .‬נהכו‪ :‬הזקו זה העם‪ .‬והדרוהו כרוב עם‪ .‬מתנדבים בעם‪ .‬ברבו‪ :‬אחר‪.‬‬
‫תלז‪ .‬י*ל(שיר ושבח ערכו‪ .‬במקהלות ברכו‪ .‬אלהים‪ :‬שכיב אש בוערה‪ .‬וממים השרה‪.‬‬
‫וחושך שת סתרה‪ .‬סוכז מד‪ ,‬נורא‪ .‬אלהים‪ :‬למעלה רם נדלו‪ .‬ובכרוב‬
‫שם תלו‪ .‬בחוך עם הוד חבלו‪ .‬נוי נדול אשר לו‪ .‬אלחים‪ :‬מאור שמש ימרץ‪ .‬פלאיו עת‬

‫&ל( שם המחבר אליעזר בריבי עלמה‪ b>0 .‬צונץ בריםעראםורגעשיכטע עמוד ‪ 311‬ס״חס פיוט זה‬
‫וגם פיזמ חאחר המחחיל שירו לאל נועם אל הפייטן שלמה ב; אבון נקרא ה נ ע ר ואני בדרחי את‬
‫חשס מחוך ראשי החרוזים ואיפשר שגס בפיוט חאחר נרטז ג״ב השם בראשי חחרוזיס אך לשריל יש‬
‫‪567‬‬ ‫םחזוד ויטרי‬

‫יירץ‪ .‬בלי פה רר ערץ‪ .‬רם על כל הארץ‪ .‬אלהיט‪ :‬הםון שיר קול אתך‪ .‬נתכרין הוד‬
‫כרוך‪ .‬נותן סוד ערוך‪ .‬עח לעמו ברוך‪ .‬אלהים‪ :‬בדוה פיו שסרה‪ .‬שהקים נם קירר‪ -‬עליות‬
‫לו דירה‪ .‬בראשית יום ברא‪ .‬אלהיס‪ :‬אםניס בחד‪ .‬ונועם תניוניי‪ .‬שאו נא למעוניי‪ .‬קול‬
‫ברוך הי‪ .‬אלהים‪ :‬אהד‪:‬‬
‫תלדו‪.‬״( שירו לאל נועם‪ .‬מהלל אמוניי‪ .‬מתנדבים כעס‪ .‬ברכו הי‪ :‬שדי אשר בשמו‪ .‬די‬
‫כל כרואים‪ .‬נמצא בלב אישים‪ .‬אליו סצואיס‪ .‬אך פראות עיני‪ .‬פקחים‬
‫ורואים‪ .‬נפלא ונפלאים‪ .‬מעשי ה׳‪ :‬סתנרכיס בעם‪ :‬למענהו כל‪ .‬עשה ופעל‪ .‬אדיר אשר‬
‫מדד‪ .‬מים כשעל‪ .‬אל תהקרו בו מד״ ממה ומעל‪ .‬כי אץ לחקר על‪ .‬דברי הי‪ .‬מתנדבים‪:‬‬
‫מכץ ]לכס[ שבתו תיכן ויעד‪ .‬בשמו יסדו פן ירעש ררעד‪] .‬נראה בנושאו‪ .‬אך הוא לו‬
‫&זסעד‪[.‬כי קם מעמ )מזער( ]יסער[‪ .‬לולי הי‪ :‬מתנדבים‪ :‬ה ן איש ולו יהי‪ .‬ררדע וכלכל‪.‬‬
‫להניד קצת הודו‪ .‬ישיג ויכול‪ .‬כי הוא אשר תולה‪ .‬עולסכאשכל‪ .‬צור רב ודם על כל‪ .‬נויס‬
‫ה׳‪ :‬מתנדבים‪ :‬בניו אשר לשמו‪ .‬הודו ושרו‪ .‬קץ בם הכיאליו‪ .‬דקשו ]ומרו[‪ .‬עשו‬
‫וישמעאל‪) .‬עמים( ]עצו[ והמרו‪ .‬לבם ולא אמרו‪ .‬איה הי‪ :‬מתנדבים‪ :‬א ץ בן בטר‬
‫אשכת ונעים דנניו‪ .‬זכרץ כריח זןהי‪ .‬כיני וביניו‪ .‬קום בשרו סםו עדיניו וםוניו‪ .‬אך‬
‫)לא( ]לו[ לכד פניו‪ .‬יאר הי‪ :‬סתנדבים‪ :‬אהד‪:‬‬
‫תלט‪ (»*.‬יחדיו בשיר מעלות‪ .‬על אור ננוהים‪ .‬עמים במקהלות‪ .‬ברטאלהים‪ :‬ישאובניאל‬
‫חי‪ .‬אל אל ברכת שמש לאור נתן‪ .‬ברא חשיכה‪ .‬חמל כרוב חסדו פרוכות‬
‫יאמרו עלי ככח‪ .‬ברוך אלחיס‪ :‬עמים‪ :‬ויעוד נות ביתו‪ .‬מתוק ונופת‪ .‬אך ריתקו אותי‪.‬‬
‫נוסד )רפת( ]רפת[‪) .‬אבן( ]אכן[ בחוךעדה‪ .‬אות היא וסופת‪ .‬שטהםרהסת רוחאלחיס‪:‬‬
‫עמים‪ :‬סודו מאד הפליא‪ .‬נאורבנבורה‪ .‬כי הוא בחכמה צר‪ .‬צורח בצורת )סשנם(]סשנב[‬
‫לעמו הוא‪) .‬ינוזד םה בצורה(‪] .‬מבטח בצרה[‪ .‬חושך ונס אורה‪ .‬כרא אלהיס‪ :‬עטים‪:‬‬
‫מינות צבא שחק עולים רורדים‪ .‬ערב עדי אוץ‪ .‬כורעים ומודים‪ .‬לעשות רצץ יוצר‪ .‬ששים‬
‫והדים‪ .‬בם אות ומועדים‪ .‬נתן אלודס‪ :‬עסיס‪ :‬נבה‪ .‬ולא בזה‪ .‬עני ונבזה‪ .‬נדול‪ .‬ולא שר‬
‫)מ( ]ט[‪ .‬נביא וזדות לילה רום הפליא מתזה מול מחזה‪ .‬את זה לעומת ‪1‬ת עשה‬
‫אלהים‪ :‬עמים‪ :‬ברט צבאיו אל‪ .‬עושי)דכא( ]דברו[‪ .‬ברט םשרתיו אל‪ .‬על חור הדה‪.‬‬
‫ברכי ליי׳נפשי‪ .‬נוהלו חכה‪ .‬כי כל במאמרו ישפומ אלהים‪ :‬עמים‪ :‬אתר‪:‬‬
‫תס‪(».‬אור עפ אדרת כונה עומדת‪ .‬סביטתץ סוחרת ברכו‪ :‬בימה והרקיע‪ .‬מיהרו הבקיע‪.‬‬
‫תהומה השקיע‪ .‬ברכו‪ :‬נילה מדנים‪ .‬ימים בתככים‪ .‬סידר בעדביס‪ .‬ברט‪:‬‬
‫דידה הדשאים‪ .‬רענני בכאיס‪ .‬הציץ פרי נושאים‪ :‬ברט‪ :‬ומהיר למודד‪ .‬הרס לזות״‪ .‬אנן‬
‫הסהר‪ .‬ברכו‪ :‬וקבע בהכמה‪ .‬כל כוכבי חסת עש כסיל וכיסה‪ .‬ברכו‪ :‬זימן כל רמשים‪.‬‬
‫עמדי קשקשים‪ .‬כנםיס פורשים‪ .‬כרכו‪ :‬הברבור ואריות צר צוד וכל חיות רב העליליות‬
‫ברט‪ :‬טיכס קוממיות ננירבנקיות נפח ט היות ברכו‪ :‬ייםהלובניין‪ .‬צלע לקנייןיקילע‬
‫לעיניץ‪ .‬ברט‪ .‬ביתר הכלה‪ .‬כבודה וכלולה‪ .‬דכה לכילה‪ .‬ברכו‪ :‬ליהה מלאכיו‪ .‬שמשו םבורכיו‪.‬‬
‫חחן במערכיו‪ .‬ברכו‪ :‬מרומם בברכה‪ .‬ערובה ונסוכה‪ .‬עיטרס כהלכה‪ .‬ברכו‪ :‬נה בשביעי‪.‬‬
‫קידש סרטעי‪ .‬זה דודי וזה ריעי‪ .‬ברבו‪ :‬סידר המפעל‪ .‬למעני כל פעל‪ .‬מלך הוקם על‪.‬‬
‫דעה אחדח בזה עי׳ חערה ם׳‪ .‬ה( עידו לאל גועס וכו׳ נמדא ב‪5‬דא ‪1‬ד ‪ 21‬יחיא לריש גבירול ותחום‬
‫שטו שלמה כן יהודח ולסעיד החוט בראש החרוז חאחיי! בניי״ א ? בז״ י נ ן י ם ףנניז חשם‬
‫אבן בן נער‪ .‬מבון לכם שבחו היכן ויעד גצ״ל‪ .‬נראה בנושאו אך הוא לו למסעד‪',‬כ׳׳ה בט״א‪ .‬ה! איש‬
‫ולו יהי וכד ש‪ 0‬כשיטי חן אין‪ .‬ולו יהי דררע וכלכל הניד קגת הודו ישיג ויכול‪» .‬מ( יחחו בשיר‬
‫םעלוח נדפס בט׳׳א צד <׳‪ 3.‬והוא לר׳ יוסף‪ .‬סרוכח‪ ,‬בנוי לישראל מלשון עבורח פדך! מטר ויפת‪ .‬אכן‬
‫כ ל ל ‪» .‬ר מ ר ה במרה ברכות י׳ ע״א‪ .‬משגב כ*״ל‪ .‬מבטח מ ר ח כד״ל‪ .‬עושי דברו בז״ל‪ .‬צ( ססודר‬
‫גילה הפיכים מלשון פרכין פרכין ר״ה י״נ ע״ב‪ ,‬דידה הדשאים‪,‬‬ ‫ןךס • ר נ ער אות עי‪.‬‬
‫מלשון אדדם )תהלים ע׳״ב(‪ .‬רענני בבאים מלשון ממול תבכאים )ר״ת א׳ י״ד( סיכם קוממיות הוא‬
‫לשון תיקון‪ ,‬וכזה בטחווריס שלנו במעריב ליום שני של פסח טכס פלאיך ובר‪ .‬ייפה לו בנין וכר‬
‫ברכוה ס״א עיא‪ .‬עירובין י״ח זךא‪ .‬ליהק מלאכיו וטי לשון קהל כמו להקת הנביאים)שמואל א׳ ייט(‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪568‬‬

‫ברבו‪ :‬עדה מקודשת דובבו בארשת‪ .‬הבל צר בששת‪ .‬ברכו‪ :‬מאיר השהר‪ .‬כיתר ליצהר‪.‬‬
‫ברכתי בהר‪ .‬ברבו‪ :‬מתקן שיר נערך‪ .‬קול נועם ורך‪ .‬האל המבורך‪ .‬ברבו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫חמא‪.‬ש( אראה לפני‪ .‬אלהיט ברנני‪ .‬ולבי לו אפנה‪ .‬ואעיד נאמני‪ .‬ואענה לו מענה‪.‬‬
‫שירים בהמונ״‪ .‬ועבדיוהנה‪ .‬ברכו אתהי‪ :‬מילת• סצתה‪ .‬להניד מישרים‪.‬‬
‫ולשוני עיוותה‪ .‬נצפנה בחורים‪ .‬ומעט קט נטתה‪ .‬לקחת אמרים‪ .‬לכו נא הנכרים‪ .‬ועברו‬
‫את הי‪ :‬ועבדיו שיתו לב אישים‪ .‬ושלד אל תביעו‪ .‬ושאלו מישישים‪ .‬אם לא תדעו‪ .‬כי‬
‫לכל חרשים‪ .‬מצפוניו נבעו‪ .‬והביטו ודעו‪ .‬כי הפלא הי‪ :‬ועבדיו‪ :‬הנה במעונים‪ .‬סהרי‬
‫מפעלך‪ .‬עדים נאמנימ ׳עידון מהללך‪ .‬ויבינו נכונים‪ .‬כי אין בגללך‪ .‬בשהק יערוך לך‪.‬‬
‫ידמה )לה( ]לך[‪ :‬ועבדיו‪ :‬הדשים לבקרים‪ .‬על ואת משתאים‪ : .‬׳ עדרים עדרים‪ .‬צבא‬
‫שחק יוצאים‪ .‬וכעלות השחרים‪ .‬צבא־ו יום באים‪ .‬מ ה ו ה נפלאים‪ .‬מעשיך הי‪ :‬ועבדיו‪:‬‬
‫זיקים'וברקים‪ .‬נשלחים מאת‪ .‬שחקים וארקים‪ .‬וערסל למשאת‪ .‬לעס בו מציקים‪ .‬לי לא‬
‫יוכל ש א ת מי יעשה כ׳ את‪ .‬המלך הי‪ :‬ועבדיו‪ :‬קדמו את פניו‪ .‬נדריכם שלמו‪ .‬חלף שיי‬
‫כהגיו‪ .‬אמריכס נעמו‪ .‬איש איש על רנניו‪ .‬כנגינות עצמו‪ .‬והכישו וטעמו‪ .‬וראו כ׳ טוב‬
‫הי‪ :‬ועבדיו‪ :‬אהר‪:‬‬
‫תמב‪) (».‬יעירוני( ]יעירוני[ כשמך רעיונ״‪ .‬וישימו חסדיך לפני‪ :‬הבינני‪ .‬דבר נפש יצרת‪.‬‬
‫קשורה בי‪ .‬והיאנפלאת כעיני״ולכי ראך‪ .‬ויאמין בך‪ .‬באילו מעמד היה‬
‫‪,‬‬
‫בסיני‪ :‬דרשתיהג בחזיוני ועבר‪ .‬כבודך בי‪ .‬וירד בענני‪ :‬הקימוני‪ .‬סעיסיי‪ .‬מיצועיי לכרך‬
‫שם כבודך ה׳‪ :‬אחר‪:‬‬
‫המג‪ .‬ג»(אהי שאו משאת‪ .‬רננו וברכו את ה׳‪ :‬לשמך אל תן כבור‪ .‬עם אלילים יוסד‪.‬‬
‫חשמידהו עדי אבוד‪ .‬ואגבי וביתי נעבוד‪ .‬הי‪ :‬חי הכה צור ויווב‪ .‬תהטאינו‬
‫וגטהר באזוב‪ .‬מייהליך עוב תעזכ‪ .‬חלילה לך מעזב‪ .‬את ה׳‪ :‬נכרים מקדשיך בוססו‪ .‬ואת‬
‫סובחוחיך הרסו‪ .‬יחדיו קרעו קרסו‪ .‬ישתחוו ויכעיסו‪ .‬אח הי‪ :‬נפלאות שדי מללו‪ .‬מלכוח‬
‫הדרו קבלו‪ .‬אתי לה׳ נדלו‪ .‬שירו לה׳‪ :‬חוקי ומשלמי‪ .‬סלט עיר מקלטי‪ .‬הנה בו מכסי‪ .‬אבן‬
‫משפטי‪ .‬את הי‪ :‬רננו וברכו את הי‪:‬‬
‫תמר‪.‬״()ראתה( ]יאתה[שדילך‪ .‬מלוכה ונחלה‪ .‬ומרומם על כל‪ .‬ברכה ותהילה‪ :‬הודות‬
‫לך בחרו‪ .‬לבבות וכליות‪ .‬מיזם אשר גקשרו‪ .‬בנסשזת החיות‪ .‬ולקראתך‬
‫)מהרה( ]מהרו[‪ .‬כאופני היות לשמוע קולך‪ .‬דממה והמולה‪ .‬ולראות במאורך‪ .‬נאוה‬
‫וחתולח‪ :‬וידבקו)בו( ]בך[ כל מתים‪ .‬עכודחך חסדו‪ .‬ולהיות למשרתים‪ .‬לפניך עמדו‪ .‬וזה‬
‫כמה שובתים‪ .‬ואליך הרדו‪ .‬שואפים לזבולך‪ .‬כרינה ותפילה‪) .‬ובאם ידי( ]ובאסירי[ בית‬
‫שבי‪ .‬מייחלים_לגאולה‪ :‬דבר דבור ‪£‬לי‪ .‬אופניו דברת‪ .‬יום נינלית אלי‪ .‬קדושים בהרת‪.‬‬
‫להאמירך ‪1!5‬לי‪ .‬ברית שחאמרח‪ .‬להיותם חבלך‪ .‬לגחלה וסגולה‪ .‬ולהיות שמך לשם‪.‬‬
‫עליהם לתהילה‪ :‬הלעולם תטשס‪ .‬מחוץ לגבולם‪ .‬ולעבדים תכבשם‪ .‬בשנער ובעילם‪ .‬והם‬
‫יקראו שם בשם‪ .‬אלאלהי)עילם( ]עולם[‪ .‬נכח היכלך‪ .‬לבבם למסילה‪ .‬אשר היה לי שם‬
‫אהלה בתחילה‪ :‬אהר‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫תמה‪ .‬אהבו א ת ה ‪ .‬חסידיו איתנייה‪ .‬במקהלות ה'ברכו‪ :‬נבוני קדוש מהנה‪ .‬תהילות‬
‫שוכני סנה‪ .‬מה מענה‪ .‬תערכו‪ :‬במקהלות‪ :‬יהד ברון כוכביו‪ .‬יריעו כל‬
‫אוהביו‪ .‬ועל כמות אויביו‪ .‬ידרכו‪ :‬במקהלות‪ :‬לאל הכון הלום‪ .‬איש עריו לבלום‪ .‬שמן‬
‫ראש להלום לעלו‪ :‬ותיטב משור סר‪ .‬נאומי לו ישמר‪ .‬כ• אין על עפר‪ .‬משלו‪ :‬יכון לו‬
‫רחשי‪ .‬־נוחה כעל אישי‪ .‬נרו עלי ראשי‪ .‬בהילו‪ :‬ברוב עם ]לו[ אדני‪ .‬רחום זכור נחונן‪.‬‬

‫ס( אראח לפני וכוי שס המחבר מחחיל אחר חרוז הראשון משה חזק‪ .‬ע( יעירוני כשסך ו כ ו י בראשי‬
‫חבחים חחום שם המחבר יהודה‪ (»n .‬שם חמחבר יוצא מראשי חחרוזים וכ״כ גם צונץ כ‪-‬יימערא־‬
‫ס( יאהה שדי לך וכוי הוא במ״א‬ ‫מורנעשיכטע עכור ‪ 288‬שהמחכי הוא ר ״ אלחנן בר יגחק‪.‬‬
‫‪569‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫עמך כי •חנן‪ .‬קולו‪ :‬בזרוע סשוזז‪ .‬שיני כרד‪ .‬נדבות־ו מדר‪ .‬כשעלו יהדני להאמר‪ .‬יבודד‬
‫בהון חמר‪ .‬בהיכלו אומר‪ -‬כולו‪ :‬צל פתרו אישש־‪ .‬כלולות כעב סילשי‪ .‬הן תחח לראשי‪.‬‬
‫שמאלו‪ :‬דור קומו הפכן‪ .‬רוק כםאו שיכן‪ .‬וימוש משכן שילה‪ :‬קול יעורר נבל‪ .‬הפוך‬
‫לששון אבל‪ .‬עינו כככל‪ .‬רכלן; )חשוך( ]חשוך‪ [.‬זרועך‪ .‬והואל‪ .‬נדחי ישראל‪ .‬תקחנואל‪.‬‬
‫נבולו‪ .‬זכרה לטוב וערוב‪ .‬א!מר חקת קרוב‪ .‬ובא הקרוב‪ .‬מאלו‪ :‬קנותראשיח קודש‪ .‬בעיון‬
‫הר הקודש‪ .‬שאו ידכם קודש וברכו‪ :‬במקהלות אלהים ברכו‪:‬‬

‫מעריכים של פסח‪:‬‬
‫תטו‪ .‬ליל שימוריש אור עולמו ננלה‪ .‬בצאחו לשבור מוטות עול עגלה‪ ...‬טי מקרב נוי‬
‫באותוח לגאולה‪ .‬דוד מעריב יום ומביא לילה‪ :‬המעריב ‪ :‬ליל שימורים הוכן‬
‫אחרית מראשית‪ .‬סושמר ובא מששת ימי בראשית‪ .‬זיר עשה לשועל אשר השית‪ .‬מימות‬
‫וחיל חוק אהבחו ישית‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫ליל‪ .‬שימורים אאמיץ עוז נתלות לעושה ;פלאות גדולות‪ .‬בלילי חג פסח‪ :‬כראות‬
‫עולמו נגלה‪ .‬ויאר את הלילה‪ .‬יחיש‪ :‬נילנל עריעים להלום‪• .‬רדשםיעבר שלום‪.‬‬
‫דולקים לאחד גנלו‪ .‬מצות אפה ויאכלו‪ :‬בה־ם‪ :‬השעירבת•שלך‪ .‬ויבאאלהיםאל‬ ‫בח־ש‪:‬‬
‫אכיסלך‪ :‬בח־פ‪ :‬וויבח חואן אח ועקוב‪ .‬השמד לך מדבר עם יעקב‪ :‬בחיפ‪ :‬ליל שימורים‬
‫זורזבעוצפ געיסו‪ .‬ויאבק אישעמו‪ :‬כח־ש‪ :‬ל״ש חלקעשוח מראים‪ .‬רך כל ככור כמצרים‪:‬‬
‫בח־ש‪ :‬ליש מיבש בעזים נתיבה‪ .‬וישם את הים לחרבה‪ :‬בח־פ‪ :‬ליש ירותן מלאכי רזה‪.‬‬
‫ולא קרב זה אל זה‪ :‬בח־־ש‪ :‬ל־ש כיבש קרייה לתוהו‪ .‬וילן יהושע כלילה ההוא‪ :‬בחים‪:‬‬
‫ליש לוחעי עם נהלמו‪ .‬מן שמים נלחמו‪ :‬בח־׳ס‪ :‬ל״ש מחנוח עוררים היםך‪ .‬והגה צליל‬
‫שעורים מתהפך‪ :‬בחיפ‪ :‬ליש נועה־ שוכני שור‪ .‬רך במחנה אשור‪ :‬בח־ס‪ :‬ל־ש םידרי‬
‫קדושה הנמיל‪ .‬כיה בליליאקטיל‪ :‬בהיפ‪ :‬ליש עתיר לאיש המודיו‪ .‬גלה סודו אל עבדיו‪:‬‬
‫בחיים‪ :‬ל־ש סי אריות חתם‪ .‬מפותחות פיתוחי חותם‪ :‬בח־׳ס‪ :‬ליש עיווי ישועה עמדה‪.‬‬
‫בלילה ההוא נדדה‪ :‬בה־פ‪ :‬ליש קיים עוד לאהרוגות את ספר הזירונות‪ :‬בח־פ‪ :‬ליש‬
‫ריבה עוז ישועות‪ .‬האל לנו למושעות‪ :‬בחיש‪.:‬ליש שמור לשיר יוחג‪ .‬כליל התקדש הג‪:‬‬
‫בח״פ‪ :‬ליל שימורים תומך לשמוע גאולה‪ .‬יוסיף שנית ידו לגאולה‪ .‬בראשם יעלו קבועי‬
‫מ ל ת ועליהם ככודך נגלה‪ :‬בגילה‪ :‬ליל שימורים טבע זכרו לדורות יומו לבגותבחוק‬
‫נזירות בליל התקדש חנ לענות בו התרות‪ .‬לבוקע ים שירות גאדרות‪ :‬זה עוד ישענו םעז‬
‫פה ואמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד‪ .‬ונאמר כי פדה ה׳ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו‪ :‬ליל‬
‫שימורים מועד יצאו גאולים‪ .‬גוער ראשון וראש לרגלים‪ .‬םננק עולה ודברים נגלים‪ .‬עוברי‬
‫עמק הבכא עלות נגאלים‪ :‬נאל‪ :‬ליל שימורים שקה קוה שבי ואוסר‪ .‬צמה להרים קרגות‬
‫עשר‪ .‬קולוח להשמיע רגל• מבשר‪ .‬שלום חחיש וטוב נתבשר‪:‬‬

‫ת ו ס פ ת מ ר ׳ מאיר ש ל י ח צ י ב ו ר ‪:‬‬
‫אזכרה צ( שנוח עולמים ימים מקדם‪ .‬בנעלים יסייסית בת נדיב הקודם‪ .‬נבול גבוה תחוס‬
‫צעיררודס‪ .‬רונמת מלכים כית אלהים אדרס‪ .‬היראות בעורה בקרבן פנים לקדם‪.‬‬

‫מ־ צ מר׳ יהודה הלוי‪ .‬ולראות בםאורך נאוה והתולה שם נמצא נהרה וחחלה‪ .‬וידבקו בך בל מתים‬
‫כצ״ל‪ .‬וכאסירי בית שבי כצ״ל‪ .‬אל אלהי עולם כצ׳׳ל‪ .‬כבודו בהון המר׳ מלשון הכתוב המר מים‬
‫‪ (oa‬דולקים כיטי למלאכים ו ה א ת ר הוא לוס כבראשית י״ט טי‪ .‬מצות אפה‬ ‫רבים )חבקוק ג(‪.‬‬
‫עיין תום׳ ר‪-‬ה י״א ב• שהביאו את החרוו בשש ר״ם־ ש״ץ ובאמח שייך הפיוט לר׳ יוסף בר יעקב‬
‫כאשר הראה צונץ בליםעראמורגעש׳ עםוד ‪ 173‬ואפשר שהשם נרמז למטה כמו שהעמדתי הציונים‪.‬‬
‫צ( אזכרה שטת עולמים וכו׳ מסודר ע״•* א״ב‪ .‬אלא שהפסיק באות ק׳ בתוספות לתוספות והתר‬
 ‫מחזור מגוריי‬ ‫‪570‬‬

‫ובדסי טסחי מזבה הקודש לאךם‪ :‬זבח המיוהד לשם‪ .‬בקר וערב‪ .‬הס הליכתו כל השנת‬
‫קרב מעץ הקדמה ערב פסחיס להתקרב יחשלם הבנויה צדק ילץ בה בקרב‪ .‬כאין‬
‫אחריה היתר‪ .‬והמקדש חרב‪ .‬לעבוד במה נכססתי לריח ערב‪ :‬מדבר נוה‪ .‬משוש הארץ‬
‫ועילוסית נשהט כה הפסה בשילוש אוכלוסיה‪ .‬סודרת עניית הלל לרה כקילוסית מידתי‬
‫כהונה עומדים בשותת םילוסית צירי היסוד‪ .‬זרוק דמי סקולסיה‪ .‬קטר אימורים על סזכח‬
‫םילוםיה‪:‬‬
‫תוםסת ל ת ו פ ס ת ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫א ו ס ר אף אני כשומע ולא כטורד‪ ..‬ננד זקנינו בכתב קויא‪ .‬יום העשור יביאוהו למבקרי‪.‬‬
‫יבקרוהו סבל קבועים ועוברי‪ .‬צללי ערב אדע עשרה‪ .‬חשים לתביאו בעזרת בחירי‪.‬‬
‫קחנו ישר׳ וכהן סערה‪ :‬בשלש כיתות קהל ועדה רשרים‪ .‬נשחט בה הפסח כנצטוז תרים‪.‬‬
‫ראשונה נכנסה וננעלו השערים‪ .‬בתצוצרות תוקעים ומריעים ומשוררים‪ .‬יקרי כהונה טםת‬
‫ופסה סתרים‪ .‬יאחזו בדכי כסף זזהנ יקדים‪ .‬צוערי הלוים הלל אוסרים ונוטרים‪ .‬חלפה‬
‫ראשונה שנייה ושלישית כהן הן הדברים‪ :‬קיבל הכהן וכותבו להבית‪ .‬והבית להכירו‪.‬‬
‫מלא מקבל וריקם מחזית‪ .‬שוליים לא היו לו פן יניהו ויקרת‪ .‬ועל היסוד מריקה אתת‬
‫מעת‪ .‬אוחזו וקורעו וטוציא קרביו וסדרו‪) .‬בטנם( ]בסנס[ מוליכו למזבח לחקטירו‪ .‬יצא כל‬
‫אחד ואחד ונותן פסחו בעות‪ :‬םפשילו לאחוריו‪ .‬והלכו לאהליהם‪ .‬יצאו השיכה מלו את‬
‫םסהיהם‪ .‬מיהוי קרביו והקטר הלביו תהה את שבתוחיהם‪ .‬יקריב לטרום מזבחי תמידיהת‬
‫ועד חצות נאכל לטנוייהם‪ :‬עד כאן‪:‬‬
‫ריעים למנוייו‪ .‬בלילה נאכל צליל‪ .‬ששים מצות טעון ריבוע חכללל‪ .‬תוף וחליל ישאו יהודה‬
‫ונליל‪ .‬מקים דבר עבדו ועצתו בעליל‪ .‬אומר ליתשלס חושכ וחרכוחיר‪ ,‬חתליל‪.‬‬
‫ברביץ יוסי ציה חיק תכליל‪ .‬הילה וארטנותיה בסוכת שלם תטליל‪ .‬תחפוץ ובתי צדק עולה‬
‫וכליל‪ :‬ופרוס עליט סוכת שלוטך‪:‬‬

‫מ ע ר י ב לליל שני‪:‬‬
‫ת מ ז ‪ ,‬ליל שיםורים אור ישר׳ ק( קדוש איומה כנדנלות בצוק עצת םלאכיו השלים כ מ ל ו ת‬
‫נחלתו םאז ירננו במקהלות הלילות להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות‪:‬‬
‫הטעריב‪ :‬ליל שיםורים הפליא עצה מרחוק עמוק ונעלם‪] .‬וכו[)ובן( כאומן)וניניו( ]נעיז[‬
‫םשיעבוד העלס‪ .‬דקת תמיכה אתת נעשו לעלם‪ .‬באהבת ה׳ את ישר־ לעולם‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫ליל שיסורים‪ .‬אדיר ונאה לתהילותיו‪ .‬זכר עשה לנפלאהיו‪ :‬בה־ם‪ :‬ליש אנוה נוטל‬
‫הסריס‪ .‬תהילתו כקהל הסידיס‪ :‬כח־ים‪ :‬לי^עבגין קרבן פסחי‪ .‬יערב עלי שיחי‪:‬בה״פ‪:‬‬
‫ל״ש בא מבראשית להתאמר‪ .‬לנו הלילה לםשמר‪ :‬בודס‪ :‬ל״ש נירי עולם התאיר‪ .‬סחה‬
‫דברך יאיר‪ :‬כחים‪ :‬ליש נש רצוי לכהן‪ .‬מבערות צאנו ומחלכהן‪ :‬כח״ט‪ :‬ליש דרן כוכב‬
‫מורחי‪ .‬משכיל לאיחן האזרהי‪ :‬נה־ס‪ :‬ל־ש דלק סלכים ולבס‪ .‬חרבם הבא בלבם‪ :‬בח׳יפ‪:‬‬
‫ל־ש ועללה יסכת בפלך‪ .‬לרקמות חובל למלך‪ :‬בח־ם‪ :‬ליש הוסחף נדחף אחוריים‪ .‬סופת‬
‫על מצחם‪ :‬כח־פ‪ :‬ליש תעד לבררעוליט‪ .‬נסלאוהיךומחשבותיך אליט‪ :‬בח־פ‪ :‬לישוובח‬

‫לסדרו באלת ד׳ ריעיט למטי! עד סוף הפיוט‪ .‬דמם נרמז שם חטתבר םאיר ברכי יגחק כאשר הראה‬
‫החכם לאנדסהוט בספרו עמודי העבודה עמוד ‪ 68‬חלק א׳ והוא במחזורים שלפנינו במעריב ראשון‬
‫של פסח׳ ועיין שם פירושו‪ .‬ועילוסית‪ -‬לשון שמחד‪ .‬כמו נתעלסת באהבים‪ .‬אומר אף אני‪ ,‬בראש•‬
‫החרוזים נרמז אני יצתק בן רבי ‪ pmn‬םשואכי מיטיו ואודות חמת׳ עי׳ גונץ ליטערט• ע׳ ‪ 831‬וריבוע‬
‫הכליל הוא ארבע כוסות יין אדום מלשון חכלילי עינים )בראשית ט״ם( במגס מוליכו לטזבת ובר‬
‫כגיל‪ .‬ק( קדוש איומח כנרגלוח וכו׳ כן היא גירסח ספרים הישנים״ ומימשו קדושו של ישראל‬
‫אדיר ז « ה לחהלתיז ובר מיוסד‬ ‫המכונה איומה בנדגלות )שה׳׳ש ו׳( וכן כאומן ניניו כ י ׳ ל ‪.‬‬
‫ע״ם «׳׳ב בפול‪ ,‬ובסוף חתום שט המתבר מאיר‪ .‬דלק מלכים ולבס חוא מלשון לבת אש‪ ,‬וטעמו בלם‪.‬‬
 ‫‪1‬ד‪5‬‬ ‫סחזור ויטרי‬

‫השאי בחילה‪ .‬אביםלך כחלום הלילה‪ :‬בח׳ש‪ :‬ל׳ש דדים רידד שפך‪ .‬שלה י ח הסך‪:‬‬
‫בודס‪ :‬ליש דהר בטוב לאלם‪ .‬לבן הארמי בהלום‪ :‬בה׳ם‪ :‬ליש חמודה כרכות כיוונה‪ .‬אל‬
‫יעקב בנה‪ :‬בה׳פ‪ :‬ל״ש הטקבהוד כסאך‪ .‬וישר אלמלאך‪ :‬בח״ם‪ :‬ליש טוב הסכים לידו‪.‬‬
‫םקיס דבר עבדו‪ :‬גודס‪ :‬ריש מעמה כי טוב סחרה‪ .‬לא יבבה בל־לה נרה‪ :‬מ ד פ ‪ :‬ליש‬
‫יתרו הלקו בהכמת יודע עד םה‪ :‬בח״מ‪ :‬ליש יללה בטף נפלת וחקם בעוד לילה‪ :‬בזים‪:‬‬
‫ליש כורן ושבי לוקה‪ .‬שטח לאיד לא עקה‪ :‬בחיפ‪ :‬ליש )כובס( ]כוכס[ גהטט מכאו‪.‬‬
‫הפך לילה רדכאו‪ :‬בה־ס‪ :‬ליש להדק נשחק איקונם‪ .‬ראשית לכל אונם‪ :‬בת׳פ‪. :‬ל׳ש‬
‫לובטה יראחם ולוקה‪ .‬בוקר‪ .‬וסבוקה וםכולקה‪ :‬כח־פ‪ :‬ליש טאורי ישע להזטיני‪ .‬אהדת‬
‫ביר ימיני‪ :‬בח־פ‪ :‬ליש מאוד הריאות לאדקך‪ .‬על משפטי צדקך‪ :‬בח׳פ‪ :‬ליש טראות‬
‫בעשוהך נקוה‪ .‬ולילה ללילה יודה‪ :‬בתים‪ :‬ליש נלהמזטבבי אורים‪ .‬לעזרת ה׳ מ י ט ת ם ‪:‬‬
‫בה׳ס‪ :‬ליש סייע צדק נעורים‪ .‬צליל להם שעורים‪ :‬בזדם‪ :‬ליש סונב בסכטה ומעזז‪.‬‬
‫נבר חכם בעוז‪ :‬בה־מ‪ :‬ליש עריצי מול שקד‪ .‬ותחת כבודו יקד‪ :‬בה׳פ‪ :‬ל־ש עוטר‬
‫חימשו םלחם‪ .‬ובמלחמת תנוסה)בלהם( ]נלחם[‪ :‬בתים‪ :‬ל״ש ס(ור עליון באמיתת‪ .‬מכנף‬
‫ה א ‪ p‬זמיתת‪ :‬בח־פ‪ :‬ליש פיענח צפנה מעבדיו‪ .‬נלד‪ .‬סודו אל עבדיו‪ :‬כחיס‪ :‬ליש צפית‬
‫סדורה וארוחה‪ .‬והנה יד שלוהה‪ :‬בודם‪ :‬ליש צומת בו בליל‪ .‬קודש ה׳ חילל‪ :‬בודס‪:‬‬
‫ליש קומת תמר הוצלה‪ .‬הדסים אשד במצולה‪ :‬כה־ס‪ :‬ליש קומץ השביע לשגנייי‪ .‬יחן‬
‫לידידיו שינה‪ :‬בזדפ‪ :‬ליש ריוה והצלה עמדה‪ .‬בלילה ההוא נרדה‪ :‬בתים‪ :‬ליש תהי‬
‫יחפש לטללה‪ :‬אזכרה נגינתי בלילה‪ :‬בה׳׳פ‪ :‬ליש שטור לנקטה נטורה‪ .‬על צור המעטירת‬
‫בה־מ‪ :‬ליש שמע מצרים לנצור‪ .‬יהילו כשטע צור‪ :‬בח״פ‪ :‬ל״ש תבוע טספר החורת אתת‬
‫מהנה לא נעדרה‪ :‬כהיס‪ :‬ליש חיכט לישע ונם‪ .‬נרהי ישר׳ יכנס‪ :‬כהים‪ :‬ליש מאמרי‬
‫ירצה לשעות מקדם פועל ישועות‪ :‬כחים‪ :‬ליש אז כהניחך שלוזזיס‪ .‬הודיט לך אלהים‪:‬‬
‫בודס‪ :‬ליש ישע לט ההרה‪ .‬ושמך לעולם טדה‪ :‬בח׳ט‪ :‬ד ש רנן השיר בחדשך‪ .‬להודות‬
‫לשם קדשך‪ :‬בחיס‪ :‬ליל שטוריס טכס סלאותיך משירי הודאות נתייהדת יומם לחסד‬
‫ובלילה לשיר נתוועדת כלוליך אז באטונה רוחך הסדת סטי זוללים רונקים עוז‬
‫יסדת‪ :‬בגילה‪ :‬ליל שימורים סלטתך ראו בניך הי וקיים‪ .‬נפתה ]שבהך[ בלשון עתיד‬
‫ונסתיים‪ .‬םט לימין סשה בוקע ים‪ .‬והניף ידו על הנהר בעיים‪ :‬זה צור‪ :‬ליל שמותם‬
‫י‬
‫עטור סלאי צדקך בצבא ואות קרבתך לי טוב ישועוה הבאות ש ? בך מחסי במלאטת‬
‫הניכאות‪ .‬סלך ישר־ וטאלו ה׳ צבאות‪:‬‬

‫תוססות‪:‬‬
‫תמח‪ .‬אור י(יוסהנף ספירה ועכשרה בטהנים‪ .‬לציון נרהה סתא דתשה עלות ניהיס‪.‬‬
‫מיין מפואר כרך סתטד לכ וניהים‪ .‬משכני ע ל ק כעשר טז^ות קודש‬
‫נבוהים‪ .‬גיל לבבות לבטן הסלבן ניצוהים שלוחים‪ .‬נכבדות מדובר בך‪ .‬עיר האלהיס‪:‬‬
‫דרישות לדרוש בשכגך‪ .‬טקופ כיפור שלים‪ .‬סלולי ציון םבקשים תפקידם הרם מכשולייס‪.‬‬
‫הטון תוע עלות יראה התר שלשליים‪ .‬עת כי בא לחנגה בלי רשוליית וסהקתב לד‪ .‬קרב‬
‫ביכורי נדבה אביב בטוהר שוליים‪ .‬םצחו רנט יחדיו חורכות ירושלים‪ :‬לורזו לדקדים‬
‫שלוחים ריני גיא נבואות צאת מבעדב עשות כריטת טאביבי תבואות‪ .‬ת ל ושבת כרבים‬

‫זיתי בטוב לאליום !‪u‬׳ נוםחתינו מימונה ע׳׳ש‪ .‬מכם נחטט ובו׳ כצ״ל‪ .‬בוקה ומבוקח ומבולקה‬
‫לשון הבהוב )נהו‪ 0‬בי(‪ .‬מאודי ייטע להזמינו ובו׳ נ ‪ 0‬נא! התתויס נהפכים‪ .‬כספרים שלפניט‪.‬‬
‫כ( אור יום הנף ‪.‬יכו׳ כיוםר ע׳יפ א״ב‪ ,‬ובסוף חחוס טאיד חזק‪ .‬סלולי ‪ p i‬מבקשים הפקידם‬
‫וכר מבואר ע״ס מדרש איכה פסוק דרכי ציון אכלוח איר הונא חבל סבקשין וכו• אפילי דרכים‬
‫סבקשין הפקידן וכוי וד״ל מבקשין שיעלו עליהן עולי רגלים• ולא כסו שפירש חרב הגאון רנה׳־*‬
‫הובא פירושו במחזורי רו״ח פכקשים הנפקד עליהם ע״ש׳ וחוא ברור‪ .‬זורזו להקדים וכו׳ עיין בביאור‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪•572‬‬

‫מלאכותיו בשילוש נאות‪ .‬קובעו עיירות הסמוכות לה‪ .‬עסק גדול לנאות‪ .‬חשיכד‪ ,‬קצרוהו‬
‫ונתנוהו לקופות לעזרהמובאות‪ .‬מה ידידות משכנותיך‪ .‬ה׳ צבאות‪ :‬טובה כפולה ומוכפלת‬
‫למקום עלינו לאמר‪ .‬ריבה עומרים במדבר כנגדם אהד אהד לתמור‪ .‬יהבט וניתן‬
‫לאביב האור בכולו לגמור‪ .‬שמהוהו כעזרה עמלו לרוח חיים לכמור‪ .‬ימה ככדי מור‬
‫לסנט־ר הלז לזמור‪ .‬שטעות חוקות קציר ישמור‪ :‬תוכן בלתת ועיבור‪ .‬וגנרס כלי הסרק‪.‬‬
‫כשלש עשרה נפה יועיאו ממנו עשרון‪ .‬נתן שמנו ולבונתו יעק ובלל בהידרון‪ .‬הניף‬
‫ותניש‪ .‬קמץ למלח והקמיר הזכרון‪ .‬מזיר שלחן נכוה זכו כשירי הדורון‪ .‬יל זכר ככני‬
‫אהרן‪ :‬קירב העומר שוקי ירושלם מליאים מעוטרים‪ .‬בוריזוח בית דין מחעות רתוקים‬
‫מותרימ‪ .‬מרהוק את ה׳ זכרו מוכיריס ונוהרים‪ .‬ירושלם הבנויה תעלה על לבבכם נמהרים‪.‬‬
‫תזקו ותזכו לשמוע שיר ישורר להרים‪ .‬בית ה׳ בראש ההרים‪ :‬לביתך נאוה קודש נוה‬
‫תהילה חומל‪ .‬כיח יער הלבנון מלבלב מנדים וגומל‪ .‬והב פרוויים פירות מרחל עוד מהאמל‪.‬‬
‫לזרעו של יעחק כיום הנמל‪ .‬ארוממך בעיטור ביכורים בקלתות מווהבות ולא בתרמל‪.‬‬
‫כבוד הלבנון ניתן לך )הר( ]הדר[ הכרמל‪ :‬יראה כיפת המוקד תשלום שלם סביבייך‪.‬‬
‫שמך )בשם( ]כשם[ מלכך שערייך‪ .‬בשבטייך בהסיב״ך‪ .‬העח כעדי חלבשי הרד םבייך‬
‫במםיבייך‪ .‬עור תעדי חופ״ך‪ .‬טילול רוביך ברהובייך‪ .‬שירות כהנייך כאביכייך‪ .‬נעימות‬
‫לוייך באבובייך‪ .‬שאלו אה שלום ירושלם אוהבייך‪ :‬יתירה חיבתך ירושלם בנוי שבעים‬
‫שמותייך‪ .‬כעיר שחוברה לה הופקדו שומרי חומותייך‪ .‬מוכירים לכוננך לשוםך תהילה‬
‫ב א ‪ p‬ליישב שוממותיך‪ .‬באהוה ורעות ומקדשי יה ברמה נוייותייך‪ .‬אדברה ואבקשה טוב‬
‫ושלום באר מנותייך‪ .‬יהי שלום בחילך ושלוה בארמנותייך‪ :‬ופחם‪:‬‬

‫מעריב לחולו של מועד‪:‬‬

‫אמת שבת לאות בגיס אהובים‪ .‬ברית עולם בכושרות נגאלים ונקרבים‪ .‬היותם‬ ‫תמט‪.‬‬
‫בטוהים בהגיוגמ עריבים‪ .‬מוסת להשמיעם בתפילת ערכים‪ :‬המעריב‪:‬‬
‫ביום שבתון רב נתן אל יהכ‪ .‬לבניו ובתבונתו מחין רהב‪ .‬כמאונאלם ממסרים זהב‪.‬‬
‫כן יעלו מושיעים ישרי ארב‪ :‬אוהב‪ :‬שבת אל הפליא ניסים‪ .‬בתועבות מצרים נעלסים‪.‬‬
‫ביום השביעי‪ :‬שכת גמרו למשוך פסח מבעשור‪ .‬כ׳ דעת כי אין ליריאיו מחסור‪ .‬ב־ה‪:‬‬
‫שבת הוה על הוה באד‪ -‬לשוגאיהם‪ .‬וגפלו בדבר אשר ודו עליהם‪ .‬ביה‪ :‬שבת זכירתו על‬
‫היין לשמרה‪ .‬הלף עבודה להאירה‪ .‬ב־ה‪ :‬שכת טובו יחיל ליניעי כח‪ .‬יוגד‪ ,‬מצאה בו‬
‫מנוח‪ .‬ביה‪ :‬שבת כאשר יעאו מכל מחניים‪ .‬למדוד מחוץ לעיר אלפיים‪ .‬ב״ה‪ :‬שבת‬
‫מערב להדליק נר אל עילום‪ .‬לדעת כי אהלך שלום‪ .‬ב״ה‪ :‬שבח ממלאכה שבח אל‬
‫עלית‪ .‬רוביה נהר סמבטיון‪ .‬ב׳יה‪ :‬שבת נאם אל להקריב קרבנות ומוספים‪ .‬סוף ותהל‬
‫טחול על הקודש מוסיפין‪ .‬ביה‪ :‬שבת עליון הופיע לעסו מהד מור‪ .‬פה אהד זכור ושמור‪.‬‬
‫ביה‪ :‬שנח עוד‪ ,‬מלהוציא משא מבתיהם‪ .‬קריאת שבעה בל יפתתו כדתיהם‪ .‬ב״ה‪ :‬שבח‬
‫רכה עכאך לכבד ולענג ואל ירעך‪ .‬רק השמד מסעוא הפעך‪ .‬ביה‪ :‬שנת שבע כיוס‬
‫להלל‪ .‬שבת היא מלזעוק ולהילל‪ .‬ב״ה‪ :‬שבת תשמחו בה יען נחמדה‪) .‬הם( ]הם[ כל‬
‫מדבר‪ .‬מלבר את סודה‪ .‬ב״ה‪ :‬שכת דרך כיח אל עמו ״שיר‪ .‬אז ישירו מזמור שיר‪ .‬ט ה ‪:‬‬
‫שבת נתלו אל לעמו כאהבה בלולה‪ .‬בי בו שבת רב עלילה‪ .‬כיעאו מנוף שוררו לו‬
‫בהילה‪ .‬ביד רמח וחדווה וגילה‪ :‬בגילה‪ :‬שכת קראו כקול נמל למלכינו‪ .‬תמור םסתס‬
‫היות מנינינו‪ .‬לזיכרון עולם לנו ולבנינו‪ .‬תשמעשוועתיגו צור ישעגו‪ :‬זד‪ ,‬צור‪ :‬שבת העלם‬
‫ותביאס להר אריאל‪ .‬כאשר םסחת על בתי בני ישראל‪ .‬כן חקכצס מקצוי אדסוח והואל‪.‬‬

‫תנ״ל׳ כסה ככרי מור וכו• ע״ן כ״ם ס״ו ע׳׳א‪ .‬ובפסקתא רבחי פי״ח‪ .‬הדר הכרסל כצ׳ל‪ ,‬שסך כעט‬
‫‪573‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫יבא לציון טאל‪ :‬נאל‪ :‬שכת ללה כל סשנאיט‪ .‬ולט תנלה קץ עימינו‪ .‬ולעיר ציון‬
‫בשמחה העליט‪ .‬וסוכת שלומך תפרוס עלינו; ופרוס‪:‬‬

‫תנ‪ .‬ויושע ה׳ אכן ישר־‪ .‬וירא ישרי בבושת םסתולל‪ .‬אז ישיר אביגדור שיר ותלל‪.‬‬
‫עזי וזמרת יה דוד מעריב יום ואור נולל‪ :‬המעריב‪ :‬הריע וצרה ברעמו‪.‬‬
‫מרבבות ורוכבים להשחית כועמו‪ .‬חהוםוח ורמו במפקד מעםו‪ .‬ימינך חופשה אהובים בזוך‬
‫איתנימו‪ :‬אוהב‪ :‬רושע ה׳ את פרי קודש הילוליפ‪ .‬ואוכליו הפיל בין נלים‪ .‬בזרוע נטויח‬
‫ובשפטים נדוליס‪ :‬וירא ישרי בישע ימין רוממה‪ .‬נמשים ולוחצים במהומה‪ .‬אז תורו ה׳‬
‫איש מלחמה‪ :‬רושע ח׳ נורל חבל דורשיו‪ .‬וטיבע בצול צר וחרשיו‪ .‬כל סוס פרעה רכבו‬
‫ופרשיו‪ :‬וירא ישר׳ דין אל מיוחד‪ .‬בהכשלם כפח ופחת ופחד‪ .‬ולא נשאר בהם עד אחר‪:‬‬
‫רושע ה׳ הוני דת שעשועי קרומה‪ .‬והעבירם בנעלים בימה‪ .‬והמימ להש חומר‪ :.‬וירא‬
‫ישר׳ ויהודה •ד ימין כתששו‪ .‬ראשית אונים לזיריס נקטפו‪ .‬ישלה בם חמן אפו‪ :‬רושע‬
‫ה־ ורע אתר נהרים‪ .‬ונאל יהודה ואפרים‪ .‬רהס את מחנה מצרים‪ :‬ררא ישרי תו‪1‬ק‬
‫אותותיו ומלחמת תחבולותיו‪ .‬ועיזוזו ונפלאותיו‪ :‬רושע ה• טלאיו מנבכי ים‪ .‬והחליק זדים‬
‫בנזק ים‪ .‬ירו נטה על הים‪ :‬וירא •שר׳ יום אשר איות בקיעת ים כנעמווה‪ .‬ובמימ עזימ‬
‫נתיבה‪ :‬רושע ה׳ כנת נשן שתולה‪ .‬וקידשה כמורד חתולח‪ .‬כי יבעל בחור בחולה‪ :‬וירא‬
‫ישר׳ לישע אשר שיבר‪ .‬אל מוציאו בהתענר‪ .‬ועל אויביו יועבר‪ :‬רושע ה׳ מחולת‬
‫םחניימ איומה‪ .‬והנסיך בת נרינ משולמת יפה כלבנה בדה בחשה‪ •.‬וירא ישר׳ טולים‬
‫ערימות כימ‪ .‬מפה ומסה כתילריש‪ .‬קשאו תר‪1‬מות בלב ים‪ :‬רושע ה׳ סנל דת דבושת‬
‫והכריע נוא בצול לחבשה‪ .‬ובני •שר׳ הלכו ביבשה‪ :‬ררא ישר׳ על שפת ימ רטושים‪.‬‬
‫ועוררה נביאה שירים חדשים‪ .‬והצאן כל הנשים‪ :‬רושע ה׳ סרחי םולם חלם‪ .‬ומלה בים‬
‫בנללמ‪ .‬ה׳ ימלוך לעולם‪ :‬ררא־שר׳ צדק צור מושיעו‪ .‬ראש תנין בהכריעו‪ .‬כי בא פרעה‪:‬‬
‫ויושע ה׳ קדושיו רווניו והוריו‪ .‬ומשכם בעבות* אחריו‪ .‬כרעה את בהיריו‪ :‬וירא ישרי רזות‬
‫ברורות קלות והמורות לסקוה עיני עיורות‪ :‬רושע ה׳ שעונים םתלאת סיר‪ .‬וכן עתה‬
‫םוטות יסיר‪ .‬להוציא םמסנר אסיר‪ :‬ררא ישר׳ תקומ"ישועה‪ .‬תחיש כן לצוליעה‪ .‬מבשר‬
‫טונ מצטיה ישועה‪ :‬וברוב נאונך טיבעת‪-‬״צנ״ס‪ .‬וכרוח אמך יוערמו סונרים‪ .‬אמר אויב‬
‫כלם אחרים נשפת ברוחך לכסותם קרים‪ .‬מי כמוך אז שבחו המרים‪ :‬מילה‪ :‬נטית ימינך‬
‫לבולעם‪ .‬נתית בחסדך סגול* עם‪ .‬שמעו עמים עציו במעס‪ .‬פדויים אז הידרו לצור‬
‫מושיעם‪ :‬זה צור ישענו‪ :‬אז נבהלו צרים' מנימלו‪ .‬תפל קומתם סבלבולו‪ .‬תביא ריעים‬
‫למקום נבולו‪ .‬ה׳ שלים סלך ישראל ונואל‪.‬׳‪: :‬אל‪ :‬שובב כקדם זרויי לסוף‪ .‬לןנס מארבע‬
‫נדחים ולאסוף‪ .‬מושל בנבורח זרועך חפוף‪ .‬החשיג׳ בשלומך ואותט תכסוף‪ :‬וסדום‪:‬‬

‫מעריב לליל אחרון‪:‬‬

‫חנא‪ .‬ויושעש! י־י אום למושעות‪ .‬וירא ישר׳ בפרוע פרעות אז *שיר נילת חוסן ישועות‪.‬‬
‫עז• דטל ניה וא־שץ להשעות‪ :‬המעריב‪ :‬י־י חכין כלי מלחמת מרכבות‬
‫ושלישים ניהנ במהומה‪ .‬תהומות זימנם נאף זחימד‪ .,‬יסינך חכל נחלתך ריחמה‪ :‬אורג‪:‬‬
‫פסח אמונים שיר שוררוהו‪ .‬רושע ה׳ ביום ההוא‪ :‬פסח מצדם‪ :‬פסח בת קול תשמע‬
‫ממרומים‪ .‬שר׳ נושע בה׳ תשועת עולמים‪ .‬פסח לעחיד‪ :‬פסח נאולים עברו כסשאת יד‪.‬‬
‫וירא ישר׳ את )היפ(!היד(‪ .‬פסח מצריפ‪ :‬פסח דטל בעוו כבודו‪ .‬יוסיף ת׳ שנית ידו‪:‬‬

‫םלכך וכר נציל‪ (c .‬ייושע ה׳ אום למושעות ‪1‬כ‪1‬׳ לפנינו הוא כעעריכ ליל שכיעי של פשח‪ .‬והיין‬
‫ע־ס א־־ב׳ אלא שהקדים ביאש כל אות ואות תיבה אחת או שחים ספסוקי שירת ויושע ת׳ והאותיות‬
‫תתםדים תשלים בתשלום הפיוט פפח אמונים‪ .‬ובטתוורים שלפנינו ג מ א נ ס ח עיטים‪ • .‬פ ת‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪574‬‬

‫טיל‪ :‬שסח הטין חייליו כטוב דיים‪ .‬הלכו ביבשה בתוך הים‪ :‬ש״מ‪ :‬פסח והניף ידו נרזהז‬
‫בעיים‪ .‬וההרימ הי אח לשון •ם‪ :‬ם׳־ל‪ :‬ססחזילעף במכתב שונן‪ .‬סועד‪ .‬מצרים בעםוד אש‬
‫וענן‪0 :‬׳מ‪0 :‬סח חידוש מוסח עלי ישן‪ .‬דם ואש והמרוח עשן‪ :‬טיל‪ :‬ססח טיכס בצריו‬
‫להחרימה‪ .‬ובני ישר׳ יוצאים ביד רמה‪ :‬ס־ס‪ :‬םםח ישע עוז ותעצום שלום‪ .‬כי בשמחה‬
‫תצאו ובשלום‪ :‬מיל‪ :‬סםח כילל ענםים להצמת‪ .‬כי אין בית אשר אין שס מת‪ :‬ס׳־מ‪:‬‬
‫שסח לאומים יועו ריק לננסד‪ .,‬וזאת תהיה המנסה‪0 :‬״ל‪ :‬מסח מילד שערי רחמים םתח‪.‬‬
‫וםסח ה׳ על הסתח‪ :‬ססח נוראות עיזוז רב ושליט‪ .‬ננון וחציל ססוח והמליט‪ :‬סםה סנול‬
‫למטע שיריים‪ .‬כי ח׳ נלחם להם במצרים‪ :‬ססח עתיד לפריץ סנויים‪ .‬ויצא ה׳ ונלחם‬
‫בנוים‪ :‬שסח שתיחת קול ענייה נבאה‪ .‬שירו לה׳ כי נאה נאה‪ :‬שמח צסוי באוח אשר‬
‫נעשה‪ .‬זמרו ה׳ כי נאות עשה‪ :‬שסח קירר לצריו מאורי אור‪ .‬ולגל בני ישראל היה אור‪:‬‬
‫ט־ימ‪ :‬שסח רצוי במאסר עורן‪ .‬קומי אורי כ׳ בא אודך‪ :‬סםח שבחוהו בעוז תעצזמז‪ .‬כי‬
‫נאל ה׳ אח עמו‪ :‬שסה תוקף תהילות רישומו‪ .‬גואלינו הי צבאות שמו‪ :‬שסח‬
‫יוסיף ידו שנית ישועה• בריתו יוכר להושיעה‪ .‬עם קרובו באהב לחיוושעת כאשר‬
‫שמע למצרים לצור נשמעה‪ :‬מילה‪ :‬ובתב טובך נחית ידידים‪ .‬ובתה אשך עבדו נדודים‪.‬‬
‫אמר כושל לחצליל נדודים‪ .‬נשסת ברוחך להיות בםאםאה נמדדים‪ :‬זה צור‪ :‬מי כמוך‬
‫פשננ לעיחות נערה‪ .‬נטית טאעיך נאף ועבדה‪ .‬נחית סנוליך בזתע נמרה‪ ,‬שמעו עמים‬
‫גאולתך להגבירה‪ :‬נאל‪ :‬אז נבהלו שחוזי דינים‪ .‬תשול עליהם צווחות ומדנים‪ .‬תניאמו‬
‫קדושיך רנש מעונים‪ .‬ה׳ ימלוך שומר תשועת אמונים‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריכים לשבועות‪:‬‬
‫ת נ ב ‪ .‬וירך ח( אביר יעקב נורא עלילה‪ .‬וידבר כיפר עשרת דברות כהמולה‪ .‬אנכי‬
‫נילה והאיר לעמו תהילת דוד מעריב יומ ומביא לילה‪ :‬המעריב‪ :‬לא יהיה‬
‫לך הבל חבנית אליל נבלם‪ .‬לא תשא ותמיר קדושת שם נעלם‪ .‬זכור זריזות משפטי‬
‫נופש וםילםולם‪ .‬חנוןיזכר לך אהבת עולם‪ :‬אוהב‪ :‬טוביה למרום עלה‪ .‬והוריד דת כלולה‪:‬‬
‫בהנ השבועות‪ :‬ירד צור בעצמו‪ .‬ונתן עוז לעמו‪ .‬ברעמים היעות‪ :‬כל עצי היער‪ .‬אחזם‬
‫חיל וסער‪ .‬והרים וגבעות‪ :‬לימד לעם קדושים‪ .‬סדר תקופות וחרשים‪ .‬וחשבון השעוה‪:‬‬
‫מכל אום חיבבנו ולהר סיני קירבם‪ .‬אל אל למושעות‪ :‬נשאם בכנסי נשרים‪ .‬שוכן ברום‬
‫ארתם‪ .‬וסתתת זרועות‪ :‬סוררים בעת שמעם‪ .‬צבי חסארת עם‪ .‬ירנק יריעות‪ :‬עלובים חסו‬
‫ראשם‪ .‬ולהריגה צור הקדישם‪ .‬בפרוע פרעות‪ :‬פריסת חוד שלמה‪ .‬ורקיעות גובה‬
‫אדמה‪ .‬שתיהן נובעות‪ :‬עריק הר כפה‪ .‬עליה נאוה רפה‪ .‬כגיגית ובידיעות‪ :‬קשבו עם‬
‫בחירים‪ .‬חוקים ומשפטים ישרים‪ .‬לאוון השמעות‪ :‬רם בחסדו שמרם‪ .‬מכף כל צוררם‪.‬‬
‫ומגזירות רעות‪ :‬שלח אותות ופוסחים‪ .‬והנחילם דתות חרותים‪ .‬בחכמח ובדיעות‪ :‬תםארחס‬
‫תגדיל למעלה‪ .‬לתחם לשם ולתחילת בברכת כוס ישועות‪ :‬ישועות רבות חראס פורה‬
‫ונואל‪ .‬ועיטרם והנווט בדת יקוחיאל‪ .‬םוחחיס רנן והודייה לאל• פיארו ושבחו משח ובני‬
‫ישרי‪ :‬בנילה‪ :‬ככר הוריך בדיבורהמישי השמיעם‪ .‬לא תרצח קרוצי תומר להכרית בזעם‪.‬‬
‫לא תנאף טובח חן וםרח טעם• נצח צור ישעך הםליכהו כרוב עם‪ :‬זה צור‪ :‬לא תגנוב‬
‫במםחרים לישב במארב חעירים‪ .‬לא תענה רוע וחמס חיות עד שקרימ‪ .‬לא תחסר שפעת‬
‫ריע וחפצים יקרים‪ .‬מלך ישר׳ ונואלו הפאר לדור מרים‪ :‬נאל‪ :‬וכל העם תאים ]ושומעים[‬

‫אמונים מסודר ע׳׳ס א״ב׳ ובסוף התש שם הסתבר יוסף בר יעקב‪ .‬ת( וירד אביר יעקב והו׳ הוסר‬
‫ע״ם א״ב׳ ובראש כל אות ואות הקדים תיבה אתת מפסוקי הדברות‪ .‬והתחיל סן וירד משה מן תחר אל‬
‫‪575‬‬ ‫מחוור וימת‬

‫את דקולות‪ .‬אגודים לקבל המורות וקלות‪ .‬לבטח הושיבם עושה גדולות כן יפרוס‬
‫שלומו על כל מקהילות‪:‬‬

‫'תוספת‪:‬‬

‫תנג‪ >*,‬ימוח עולמים שנים קדמוניות‪ .‬צפירה תפארת בגוייה לתלפיות חומותיה ספיר‬
‫ואבגי כורכודיות‪ .‬קרייה מליאה גולות עליות בתוכה כהניה כםאז כתיות‬
‫רעים ושביפ מפינות לדות בידם אוחזים חרבוח פיפיות יום יום לשרת קבלות וחדות‪:‬‬
‫ילושו שחי ד״לחפ אחת אחת לברת‪ .‬צורת אפייחה כסו כן כלעדת חמץ תאפינה לפני‬
‫מועדה‪ .‬קירב והוציאה‪ .‬מניח יקודה‪ .‬בדפוס שלישיח רועה מעמידת רחבה ארבעת‬
‫ואורכה שבעה במורדה‪ .‬רום קרנותיה ארבע בעמידה‪ .‬בכתב מפורש נדרש בלימודה‪.‬‬
‫יושבי שכת יודעי פודה‪ :‬מוליך ומביא אנאה ואנאת רוחות רעות מלכא לשטנה‪ .‬דרך‬
‫מעלה ומטה ומריר ‪:‬חנה‪ .‬כבשי עצרת שלמי שושנה‪ .‬יחדיו סניסם וידיו חביאנה‪ .‬בנללם‬
‫טלאים רעים למאגה‪ .‬רצה ולא רצה אם לא יגיפנה‪ .‬כעבודפ םירוח האילן לעדנה‪ .‬יקריבמ‬
‫ראשית לכל קדבגות השגה‪ .‬יביאום להתיר עמיר גורגת שחי הלחם בםקדש‪ .‬והעומר‬
‫במדינה‪ :‬יפה נוף משוש לכל תמדיגות באשםותיגו כי גדלו ורבו עוגות נהרס תכית‬
‫ונחרבו מעוגות מכפר אשמות ומעביד זדוגות רגנה גםשי במקדש מעט לענות דרך‬
‫העיניץ‪ .‬םדר קרבנות‪ .‬כומר ליתןלכל המחנות ירצו בעדם דברי חצות‪ :‬בעד חאשנבכעד‬
‫החלון‪ .‬נשא עיניך משמי וילק‪ .‬שמור עמך בכל מלק‪ .‬לעמו ולהסידיו יבשר שלום‪ .‬מדבר‬
‫בצרקה ורבשלום‪ .‬השם נמלך א ט ת משפט ושלום‪ :‬חזה תהזת העפהזה‪ .‬זקינים ונערים‬
‫היושבימ בזה‪ .‬קיים עליטו מאסר חוזה‪ .‬ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה‪ .‬אנויהו‬
‫וארוסםגהו אבי זה‪ .‬מבשר ואומר‪ .‬הנה זה‪ .‬צח ואדום ונזכח יזת לשנה הבאה כירןשלם‪.‬‬
‫ובזמן הזה‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריב לליל שני‪:‬‬

‫חנד‪ .‬א נ כ י אחח דיבר בקודשו‪ .‬כאד שינה צור קרושו‪ .‬לא יהיה לך נילול לחדשו‪.‬‬
‫דגול השכם והעריב להקדישו‪ :‬המעריב‪ :‬לא תשא הוכרח שם מיוחד‪ .‬וכל‬
‫הארץ רעשה ותפחד‪ .‬וכור עם שמור וימן כאחד‪ .‬חמודה בנווה לחנחיל לנוי אחד‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫אז מראשון בחר לו סיני‪ .‬במרום הרים העלה לו סיני‪ :‬נאותו ועוזו‪ .‬והודו שם בסיני‪ .‬דמות‬
‫אש אוכלת‪ .‬מראהו בסיני‪ :‬הר חמד אלהים לשבתו סיני‪ .‬נ( וחלץ ברקיע‪ .‬מתח נבר סיני‪:‬‬
‫דמן בקרבו‪ .‬ראש הד סיני‪ .‬חביונו בשחק‪ .‬ומליו על חד מיני; טדזרים בלב אחד נתן להם‬
‫בסיגי‪ .‬יתגדל הר חורב ויתקדש סיני‪ :‬כת עז ותעצומוח הראם בסיני‪ .‬לסבול אש באש‪.‬‬
‫מורשה סיני‪ :‬מאמי־ קול ראשון השמיע בסיגי‪ .‬נחלק לשבעה קולות ולשבעים בסיגי‪:‬‬
‫סובב לארבע פיאות ומתפוצץ בסיגי‪ :‬עין בל ניצבים בתחתית סיני‪ :‬םחדז זדעדז מפניו‬
‫זה סיני‪ .‬צאת כל מדבר‪ .‬מרחיקים סיני‪ :‬קומתם לאחור בית מטם סיגי‪ .‬רשפי אש אוכלת‬
‫מדריהם סיני‪ :‬שושנים שסחותיו זלות בושם כסיני‪ .‬שלישו נתיישב למלאה כל בסיני‪:‬‬

‫העם ונו׳ )שמוח י״ט( ובתשלום הא״ב חתום• שם המחבר יוסף הקטן בר שמואל‪ .‬א( יסות עולסיס‬
‫שנים קדמוניות וכו• חתום שם המחבר י»הק ברבי ׳!גחק כדבי מרדכי ברכי מרדכי בן שלמה חיק‬
‫ואמץ‪ .‬אתת אחה לבדה‪ ,‬וכו• מנתוח ןר׳ד ע״א‪ .‬רחבה ארבעת ובו׳ שם צ׳׳ו ע׳׳א‪ .‬מוליך‬
‫ומביא וכר מנחות ם״‪ :.‬ע״א‪ ,‬ועיין סוכה ל״ז ע׳׳ב‪ .‬בעבורם םירות האילן וכר ד״ה ט־ו ‪ wy‬עיש‪.‬‬
‫יחדיו םניםם וכד מנחות סיב ע׳׳א ע״ש‪ .‬יקריבום ראשית וכר עיין הוריות י״נ עיא‪ .‬אז מראשון‬
‫וכו׳ מיוסד ע׳׳ס א״ב״ ובסוף תחום שם השחבר יופף‪ .‬ב( וחלון ברקיע פתח וגו׳ עיין ^דד׳׳א פמיא‪.‬‬
‫נתלק לשבעה קולות וכר מדרש תנתומא פ׳ שמות‪ .‬ו ז י ז פכ״ח‪ ,‬וכן הוא במדרש תחלים מזמור ג״ב‪.‬‬
‫ובסז־דש תנתומא ‪6‬׳ יתרו׳ סוכב לארבע פיאות‪ .‬תנתומא פ׳ שמות‪ ,‬ומדש׳׳ר »״ח‪ .‬מרדיחם‬
 ‫מחזור דבורי‬ ‫‪576‬‬

‫בכסותו‬ ‫יידע דין ממרומו‪.‬‬ ‫תיכן רוח ראשון מעביר מסיני‪:‬‬ ‫ת ת ו בשני‪ .‬קול קורא בסיני‪.‬‬
‫פצו כני אילים‪.‬‬ ‫ר כ ב ו ת סיני‪.‬‬ ‫התנס בסיני‪ :‬ס ו ד ניבורי כח‪.‬‬ ‫ו צ ב א דוק ו ח ל ד‬ ‫סיני‪.‬‬
‫כבד‬ ‫מילה‪:‬‬ ‫הוציאם וםיבבם כ ס י נ י ‪:‬‬ ‫נכונים פיני‪ :‬קול ומראה ה י א ם בסיני‪ .‬ביד ר מ ה‬
‫ננברים להודיע אמיתי‬ ‫ל א ת ר ע ה כדמות*‬ ‫כעול מסכריס‪ .‬יחד עמי בך נתברים‪.‬‬ ‫טועניך‬
‫מסבירים‪ :‬זה עור‪ :‬ל א ת נ א ף מ ר ה ובאר צרה‪ .‬נ ס ת ה מ פ נ ה ש פ ת י זרה‪ .‬ל א תננוב ש א ת‬
‫נ ס ש קצרה‪ .‬עדות א מ ר ״ גאלהיך ל נ צ ר ה ‪ :‬ג א ל ‪ :‬ל א ת ע נ ה פ י ך ל ד ב ר כזבים‪ .‬צ א ת ממחיצתי‬
‫כ י ל א נ צ ב י ם ‪ .‬ל א תחשד קניין לריע מצווים‪ .‬שתופ• ש ל ו ם ל ק ר א ת איילת אד‪-‬כימ‪ :‬ו פ י ו ס ‪ :‬חזק‪:‬‬

‫מעריבים ש ל ר א ש השנה‪:‬‬
‫דינליהם ישיש‬ ‫נואלש למו בדית ראשונים‪.‬‬ ‫נכונים בתקעם בירה איתנים‪.‬‬ ‫תנה‪ .‬אמוני‬
‫זכוה‬ ‫הריעו לפני מ ל ב כ ם ונושעתם מאויביבש‪.‬‬ ‫המעריב‪:‬‬ ‫ככוכבי מעונים‪:‬‬
‫מ ל ך אדיר במרומים בשושמו‬ ‫אוהב‪:‬‬ ‫אתכם‪:‬‬ ‫אהבתי‬ ‫ישמיעכם‪.‬‬ ‫חנון‬ ‫לכם‪.‬‬ ‫יסע־א‬
‫עמ־ס יזכרם ברחמים כיוס הרועת קרן‪ :‬מ ל ך נ ת ל וניכור‪ .‬כ ל *עור לפנ־ו •עב״‪ .‬ביום ת ר ו ע ת‬
‫קרן‪ :‬ס ל ך דובר ומקיש‪ .‬לעש בו דביקים‪ .‬ביוש ה י ו ע ת קרן‪ :‬מ ל ך ודוצרש‪ .‬וחוקר נ ם ת י ם ‪.‬‬
‫ביום תרועת קרן‪ :‬ס ל ך זך וקורא דורות‪ .‬חוקר נסתרות‪ .‬ביום ת י ו ע ת קרן‪ :‬מ ל ך טמאים מרשיע‪.‬‬
‫ביום תרועת‬ ‫ל ר מ ת ה לתמר‪.‬‬ ‫ביום תרועת קדן‪ :‬מ ל ך כופר מצאתי יאמר‪.‬‬ ‫ידידיו מושיע‪.‬‬
‫קרן‪ :‬מ ל ך מםיר מנו א ף וההן‪ .‬נ ה ל ל נ ו בנדון‪ .‬ביום תייועת קרן‪ :‬מ ל ך ם ו ב ל כ ל ‪ .‬עבדוהו הכל‪.‬‬
‫ביום תרועת קרן‪ :‬מ ל ך פוקד חסידיו‪ .‬צ ד ק ימציא לידידיו‪ .‬כיום תרועה קרן‪ :‬מ ל ך ק ר ו ש‬
‫ביוש תרועת‬ ‫כיום ח י ו ע ת קרן‪ :‬מ ל ך ש ו מ ר אהבה‪ .‬ל ש ח ו ר ח ונאוה‪.‬‬ ‫ש מ ו ‪ .‬רוממוהו עמו‪.‬‬
‫׳עוררוהו כ א ה ב ד צמחי רכבה‪.‬‬ ‫קרן‪ :‬מ ל ך תקיף דנול מרכבה‪ .‬א ש ר בנוף סוםתיו הרבה‪.‬‬
‫לשניך יהיו‬ ‫בנילה‪ :‬מ ל ך שעמי עם ל ך משמעים‪.‬‬ ‫ננן •חד וקינים ונערים שירה ע י י ב ה ‪:‬‬
‫נשמעים‪ .‬ביום כ ס א ל פ נ י ך מת־יעים‪ .‬נ צ ח י ש ר א ל זה עור משמיעים‪; :‬ה צור‪ :‬מ ל ך ששון ישעך‪.‬‬
‫עורר לעש •דעך‪ .‬פ ל א ת ע ש זרועך‪ .‬עבאות־נו נאול בישעך‪ :‬נ א ל ‪ :‬מ ל ך ק ר ב תוקעי אולמך‪.‬‬
‫רכבות קורא• ב ש ח ק •עורר׳ שירה לרוממך‪ .‬תפרוש עלינו ס ו כ ת ש ל ו מ ך ‪ :‬ופרוש‪:‬‬

‫מעריב לליל שני‪.‬‬

‫ב ת ק ע ש ו פ ר אנוהו בחילה‪ .‬נבור לעמו יציין בהטלה‪.‬‬ ‫מ ל ך א מ י ץ כח ר ב עלילה‪.‬‬ ‫תנו‪.‬‬
‫הודו ת י א ה ל ע ס נאולים‪ .‬ובשוועש‬ ‫המעריב‪ :‬מ ל ך‬ ‫דגליו יצור מפחד ל י ל ה ‪:‬‬
‫אוהב‪:‬‬ ‫זכור לנו א ל אדיר באילים‪ .‬חשד נעורים ו א ה ב ה כלולים‪:‬‬ ‫ל פ נ י ך רעונש תשלים‪.‬‬
‫מ ל ־ ט ו ב וסלח‪ .‬פ ד ו ת לעמי ־ ש ל ה ביום הזכרון‪ :‬מ ל ך יושב הכרוב־ם‪ .‬־ ש פ ט עמים רכים‪.‬‬
‫עוברי ‪ : :‬נ ׳ מרון‪ :‬מ ל ך כובש כעש־־‪ .‬יראה לנמאשים‪ .‬בקדאינו בנדון‪ :‬מ ל ך לועגים תניע‪.‬‬
‫שאון זירים תכניע‪ .‬ב מ ש נ ה שברון‪ :‬מ ל ך מ א ז י ן ת י ו ע ה ‪ .‬מ ל ט מגזירה רעה‪ .‬ח ב צ ל ת השרון‪:‬‬
‫ש ח ו ק פינו‬ ‫ב ט ו ה ר ‪ -‬ו ב כ ש ר ו ן ‪ :‬מ ל ך סודו •נלה‪.‬‬ ‫שפרו ‪:‬בודו לעולש‪.‬‬ ‫מ ל ך ; ש ג ב ונעלם‪.‬‬
‫ימלא‪ .‬למצוא ויתרון‪ :‬מ ל ך עריניו יהבל‪ .‬ש י ח ק ו ר א ״ יקבל‪ .‬כמנהה ובדורון‪ :‬מ ל ך פ ל א י ו‬
‫־נבר‪ .‬לנקום נ ק ם ידבר‪ .‬כשיח וכפתרון‪ :‬מ ל ך צבאיו יגונן‪ .‬עמו בצילו ילונן‪ .‬מ ק צ ף וחרון‪:‬‬
‫מ ל ך ק ב ל תה־גה‪ .‬מ מ ך ל מ צ ו א חנינה‪ .‬בעומד׳ פני ארון‪ :‬מ ל ך רש ונישא‪ .‬חמול נ א וחוסה‪.‬‬
‫ולבם ירון‪ :‬מ ל ך הראה גאולה‪.‬‬ ‫ראשון ואהרון‪ :‬מ ל ך שמור עמך‪ .‬מקיימי בריר‪ .‬נועמך‪.‬‬
‫) נ ח ש ת ה ( ] ב ש ח ת ה [ ל ע ד ת שגולה‪ .‬ביד מ ש ה ואהרן‪ :‬מ ל ך יקשיב קוראיו ממעמקים‪ .‬וברית‬
‫מלך‬ ‫כגילה‪:‬‬ ‫ש ל ו ם לגו יקים‪ .‬שוחרי פלאיו בעוזו דביקים‪ .‬סוצהיט הודייה ורנן מפיקים‪:‬‬
‫קדוש ברהמיו יגן בעדי‪ .‬ט ל א י ך תבתיר לגוסס בעירי‪ .‬גאור עור‬ ‫הודו ארומם גצח בעוז׳‪.‬‬
‫ז‪57‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ישעי וכבודי‪ :‬זה צור‪ :‬סלך בינההניני וערן יכופר‪ .‬רחש עמך לפניך ׳ושפר‪ .‬שוסע בקול‬
‫שופר‪ .‬מהר לנאול מי מנה עפר‪ :‬נאל‪ :‬מלך וועודים בהיכלך לנרוס‪ .‬אמעם באורח שובך‬
‫לדרום‪ .‬לעד כל מנשאיך חהרוס‪ .‬וסוכה שלומך עדנו תםרוס‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריכים לסוכות‪:‬‬
‫תנז‪ .‬איומתך סודרת קילוסך במקהילות לולב‪ (:‬ימים נוטלח ולא לילוח‪ .‬ההלל והשפחה‬
‫אזמעת שמונה נבקר חסדן ואמונתן בלילות‪ :‬המעריב‪ :‬נרעף סוכת עננ־‬
‫ככור נתקרכה‪ .‬ת ר קרם כמאו נס נתרבה‪ .‬חיבת וקוקיפ היוכר‪ :‬וכקרבעו התיצבה‪ .‬מים‬
‫רבים לא יובלו לבבות את האהבה‪ :‬אוהב‪ :‬אתןי( רוממות לאל מערכות‪ .‬אנוהו במצות‬
‫ארבעתם ערוכות‪ .‬כהג הסוכות‪ :‬ביארת תפני סוכה שתים)א( כהילכתן‪ .‬בשלישית אפילו‬
‫משה בחניכתן‪ .‬בחג הסוכות‪ :‬גש למעלה הוכשרה בעשרים‪ .‬גובהה בל*)ב( עוד להריס‪.‬‬
‫ביה‪ :‬דרך הרחב אס הגהינ ביותר)נ( מעשר‪ .‬דמות צורת הפחח מחיר ולא אוסר‪ :‬ביה‪:‬‬
‫הובשת לסיכוך טלי תמרה גאה‪ .‬הופסל בו דבר המקבל טומאה‪ :‬ביה‪ :‬וויתור סוכה גדולה‬
‫ארבעה מתוחים‪ .‬ומשך סובה קטנה שבעה טפחים‪ .‬ב־ה‪ :‬זוויותיה מרובעות ולא עגולות‬
‫זריווח נוריד‪ ,‬במנרים ואשכולות‪ .‬ב״ה‪:‬חוק סעודות אם מיעט אם ריכח‪ .‬חבמיש פירשו אין‬
‫לדבר קצבה‪ .‬ביה‪ :‬טעונה ברכה בתחילת עשייתה‪ .‬מכוסה אחרת כשעח כניסתה‪ .‬כיה‪:‬‬
‫יחיד העושה סוכה לעצמו‪ .‬יוצא מידי תיבתו באומרן בנואמו‪ .‬ביה‪ :‬כזגסן וסודרן על הכיס‬
‫בברכתו‪ .‬כדי להוציא כניו וצגי ביתו‪ .‬ב״ה‪ :‬ליגת ביתו עושר‪ ,‬דירת עראי‪ .‬לישב בסוכה בחורו‬
‫מוריי‪ .‬ביה‪ :‬מבריך בראשון זמן ומעריך‪ .‬מכאן ואילך אינו צריך‪ :‬ביה‪ :‬נצח לברך לישב‬
‫כסוכה כל שבעה‪ .‬נבונים קבעוה לדורות הלכה קבועה‪ .‬ב־ה‪ :‬סוכה המקורה בלי‬
‫מעזבותיים‪ .‬סותר או מטל אחת מכ־נתיים‪ .‬ב־ה‪ :‬עשייתה סוקדמת)ד( מעכבת לכיסוי‪ .‬עכור‬
‫תעשה ולא מן העשר‪ .‬נ״ה‪ :‬שירם עליה סדין משני החמה לחושד‪ .,‬פסולה לצאת בחנ הבא‬
‫בזמן אסיפה‪ .‬ביה‪ :‬צמודה סכך שסול ואייר אפורה‪ .‬צילחה מרובה מהמתה כשירה‪ .‬ביה‪:‬‬
‫קביעות סוכה לא בנה בחצירו‪ .‬קרב רוצא כסוכת הכירו‪ .‬ביה‪ :‬ריווי עדנים מתםנקים‬
‫ברננ‪ .‬רינה ותודה המון חוגג‪ .‬ביה‪ :‬שבעה מקודשימ ושמיני להשלב‪ .‬שמחים וטובי לב‪.‬‬
‫ב״ה‪ :‬תמלא בסוכת עור לויתן לסוככינו‪ .‬ויעוד הור אכילתו תזכינו‪ .‬בנתיב יושר הדריכני‪.‬‬
‫אלהים יחמו ויכדכנו‪ :‬כגילה‪ :‬אנאבאזרזע היליך דגול התילמ‪ .‬וזכור חיבת מרומים יושר‬
‫ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬ ‫בגליון‬

‫)א( כרמן‪) .‬ב( סוכה כה*א גנוהה מכי פשילה‪) .‬נ( אפיי נשחי דפנוה ‪ eft‬יש יוזנ י׳‬
‫פלון א ס יש עליי צולת חפתיז הותר‪) .‬ד( א ס לא עשאה לצצ‪.‬‬

‫נ ( ימיט נו^־לת ובו׳ ס ו כ ה מ״נ ע׳יא‪.‬‬ ‫ס ל ש ו ! ט י ב י *־באות ידודין‪ ,‬זלות כ\שש מלשון יולו בשיזיו‪.‬‬
‫סוכות ענני כ ב ו ר ובו׳ הוא כר״א שש ייא ע״ב• ו־יפי גירסת‬ ‫ה ה ל ל ו ה ש מ ת ה וכוי שש ט״כ ע״ב‪.‬‬
‫ה ח ו ״ כ הוא כר״ע ד״ש ב ה נ ה ל ת מהר׳״ב‪ ,‬אך בחידוש׳ ה ב א ת י ר א י ה ברירה דגירםחנו היא הנכונה•‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כ׳ על בסוכות ה ו ש ב ת י א ת בני ישרא• ;ויקרא ‪ :‬״ ג ( מתי־גש אונק־יוס ארי ב מ ט ל ת ענני! אוודבית‬
‫י ח כני ישראל ואמריון ב מ נ י ל ה ג׳ ע׳יא חרגוש של ת י ר ה אונקייוס ה נ ר אמרו מפי ר״א ו כ י ‪ .‬ד( «ת!‬
‫עלי ח מ ר ה נ א ה פותח י׳יב ע״א‪ .‬ה ו פ ס ל כו ד ב ר ובו׳‬ ‫ר ו מ מ ו ת וכי׳ משודר ע״ס א״ב כפול‪.‬‬
‫ש ם י״א ע״א‪ .‬שובה גדולה וגוי שם נ׳‪.‬״׳יא‪ .‬ושם ‪ r e‬ע׳׳ב הא קמ׳׳ל שיעור מ ש ך ס ו כ ה ק ט נ ה ש ב ע ה ‪.‬‬
‫מ ר ו ב ע ו ת זבו׳ ע״ן מ ג ״ א ס ״ ו‪/‬ל״ר ס״ק אי‪ .‬ח ו ק ס ע ו ד י ת לפי׳ ס י ב ה כ״ז ע״א‪ .‬כ ת ה י ל ת‬ ‫זוויותיה‬
‫ע ש י ח ה וכוי הוא כדאית׳•( בירושלמי פ״ש ר ב ד כ ו ח ה״ג‪ ,‬ופ״א ד ם ו ‪ :‬ה ה״ב ה ע ו ש ה ס ו כ ה וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫מ כ י ס ה א ח ר ח וכוי הוא לשו; ס ר ר עיי; ערוך ערך טכסטשים‪ .‬וערך ט כ ס ושודרן על הכום וכו׳ ס ו כ ה‬
‫ס ו כ ה ה ם ק ו ר ה וכו• שש ט״ו ע״א‪ .‬עבור העש‪-‬ל וכו׳ שש‪.‬‬ ‫מ״ו ע״א‪ .‬מ ב ר ך בראשון זמן וכו׳ שש‬
‫םירם עליה סדין וכו׳ שש י׳ ע״א צמודה ס כ ך פסול ונו׳ שש י׳ז ע׳־א וע״כ‪• .‬מתפנקיש ברמ‪ .‬היא‬
‫לשזן ח מ ד ה ו ח א ז ה כ ד ס ח ד ג ם ע ל ת א ז ת לבז ) ת ה ל י ס כ״א( ר ג ג ת נפשית‪ .‬ת י כ ת מרוטים לשון ק ד י מ ה ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪578‬‬

‫בבטחונינו‪ .‬למענך מלט נררםים סומך עשוקינו‪ .‬סי זרות סלול בעומק‪ .‬כאז שרו נאולינו‪:‬‬
‫זד‪ ,‬צור‪ :‬קדוש רם שעה תחינה רחומך‪ .‬ינל יעקב ישמח ישראל לעומך‪ .‬צמח ערק הצמח‬
‫לחייח נעימיך‪ .‬חםזוןחזון חתיך‪ .‬קיים ונאלינו בחנתומיך‪ :‬גאל‪ :‬קומם קרן קוים להקמ‬
‫אולמך‪ .‬חקם טבועי נשי על‪ .‬לחוטבי שמך‪ .‬ינרל נא כחך לעם מרוממיך‪ .‬חוקיםו ותקסימו‬
‫ופרוס עלינו םוכח שלומך‪ :‬וסרים‪:‬‬

‫מעריב לליל שני‪.‬‬

‫חנח‪ .‬אל אלהים ה• במקראו‪ .‬בנה הדומו וקירה כמאו‪ .‬נבולות העיב עולם ומלואו‪.‬‬
‫עשה ירה למועדימ ושמש ידע מבואו‪ :‬המעריב‪ :‬דילנ עד עשרים לסעולחו‪.‬‬
‫הקימ נבר וניצב בעדתו‪ .‬וכאב את בן תירנלם בצדקתו‪ .‬ומלאך פניו הושיעם באהבהו‪:‬‬
‫אוהב‪0 :‬אנעים שיחי ואערב‪ .‬להורות לה׳ בעם רב‪ .‬המלמד ידי לקרב‪ :‬כתוך קהל המוניי‪.‬‬
‫אזכיר חסדי ה׳‪ .‬הנד‪ ,‬יום בא לה ‪ :‬נוטר ומגונ וכני תונרמה‪ .‬ויתר משםהות האדמה‪.‬‬
‫לירושלם למלהמה‪ :‬דודנים וכותים‪ .‬יושבי איים והתים‪ .‬ונלכדה העיר ונשםו )הכחים(‬
‫]הבתים[‪ :‬חעיר בידסנמסרח‪ .‬וחצי העם לנעורת‪ .‬ויתר העם מן העיר לא יברח‪ :‬והי איש‬
‫מלחמה‪ .‬כאיש אחזו תנומה‪ .‬ללכוד פתאים בערמה‪ :‬זעם ישפוך עליםו‪ .‬ובהרונו יבהלמו‪.‬‬
‫אז ידבר אלימו‪ :‬חסום פיהם מלענות‪ .‬שמעך שמענו בכל המדינוח‪ .‬לכן באנו פח לחנוח‪:‬‬
‫טוב ישיב בנועם‪ .‬אם זה הוא הטעם‪ .‬למה נלד‪ ,‬העי העם‪ :‬ישימו יד לפיהם‪ .‬יעצרו שרים‬
‫מיליהס‪ .‬ונלחם ה׳ בנויסההם‪ :‬כיום קרב כהלחמו‪ .‬יוציא כל זעמו‪ .‬וכקש יאכלמו‪ :‬לאבד‬
‫אח כל הנוים‪ .‬העובאים על ירושלם‪ .‬מחהת כל השמים‪ :‬מלכי ארץ יחייעעו‪ .‬וזה לזד‪,‬‬
‫יעיעו‪ .‬ומאמר אהד יפצו‪ :‬ננד ה׳ ומשיחו‪ .‬בדברים להדיחו‪ .‬ישמיענו מה שיחו‪ :‬סוכה‬
‫חהיה לצל‪ .‬בה מלהחעעל‪ .‬כל העושה אוחד‪ .‬ינעל‪ :‬ענף עץ עבוח‪ .‬עלי שמן וערבוח‪.‬‬
‫יםוככו בבל מושבוח‪ :‬פועל חמים וצדקה‪ .‬מוציא המה מנרחיקה‪ .‬ראש רשעים‬
‫לדולקה‪ :‬צאו קמו סן תמקו‪ .‬ולבכם אמצו והזקו‪ .‬ומוסרותיכם תנתקו‪ :‬קורא אליהם כםראש‪.‬‬
‫מתנשא לכל לראש‪ .‬נושו הנה ואדרוש‪ :‬ראשי נביאים הקדומים‪ .‬אס קיימו בניי דת ימין‪.‬‬
‫לא נטו שמאל וימין‪ :‬שלימים יטעאו‪ .‬בכל יתקראו‪ .‬ורשעים חדלו ויצמאו‪ :‬חמים סעלך‬
‫ומאמרך‪ .‬ומי יהרהר אחריך‪ .‬תתן אמת לבחיריך‪ .‬אשר נשכעת בחדריך‪ :‬בנילח‪ :‬זכור נא‬
‫מעבר והאמיר נודלך‪ .‬הננתו ממדד והקריבו למולך‪ .‬טוהר קרבנו שעית מובולך‪ .‬ויוושעו‬
‫בצדקס עם מייהלך‪ :‬זה צור‪ :‬כלה מסטין מעם מרוממך‪ .‬ל מ ק נחתם בכםא מרומך‪ .‬מלט‬
‫עמ משועיך‪ .‬מעםחרמך‪ .‬נואליגו ה׳ מעולם שמך‪ :‬נאל‪ :‬נחלתך סמוך ענייך סודה ונואל‪.‬‬
‫צדק קרונך רחמס שעה והואל‪ .‬תברך ידידיך צדקתך כהררי אל‪ .‬חדש קומם בית אריאל‪.‬‬
‫ופרוס שלומך על כל ישראל‪:‬‬

‫תוססות‪:‬‬
‫חנט‪(' .‬אזכרה נגינתי לילות וימים‪ .‬בניין מפואר מהסד עולמים‪ .‬נבעת הלבנון מעביר‬
‫כחמים‪ .‬דביר קודש כקרני ראימים‪ .‬זהב שנור והדברים םחומים‪ :‬חשים‬
‫ובאים‪ .‬מיקירי ירושלס‪ .‬טוענים אבוקוח‪ • .‬בשתי ידים‪ .‬ירקדו כעגל על אפסיים‪ .‬כורעים‬
‫וקודים על אסים‪ .‬לעמוד על אצבעות רנל־ם‪ .‬מכלאי מכנסי בהנימ ומהמיינים‪ .‬נרות יאירו‬

‫ו ה ו א פ ע ל נ נ ז ר מ ת י ב ת ט ר ם ‪ ,‬ו ט ע מ ו שיזכור א ה ב ת ק ד מ ו נ י ם ‪ .‬ד י ל ג ע ד ע ש ר י ם וכי׳ ה כ ו ו נ ה ל א ב י ה ם‬

‫ש ה י ת ע ש ר י ם ר ו ר ו ת בינו ובין א ד ם הראשוץ כ מ ב ו א ר כ ש ר ק ח מ ש י ד א ב ו ת ‪ .‬ו( א נ ע י ם שיחי ו כ ד מ י ו ס ר‬
‫ע׳יס א ״ כ ו נ מ ש ך ע ל מ ה ש נ א מ ר ב ז כ ר י ח י״ד ה נ ה יום כ א וגו׳‪ .‬ו א ס ‪ 6‬ת י א ת כ ל ה מ י ס וגר׳ ו י ת ר‬
‫ה ע ם ל א י כ ר ח ועיין כשירש׳׳• ל א יגלו כ ו ל ם ו ל מ ה י נ י ח ם ל ה ג ל ו ת ח צ י ם ו ל ש ס ו ת ה ב ת י ם כ ד י ש ל א‬
‫י ה א ל ת ס פ ת ה ו ן פ ה ל א מ ר ל א ל מ ל ה מ ה באנו כי א ם ל ה ש ח ח ו ת ב א ט ׳ ו ה ש א ר מ י ו ס ר ע״ס ה כ ת ו ב‬
‫ז( א ז כ ר ה נ ג י ג ת י ו ט ׳‬ ‫ל מ ת ר ג ש ו ) ת ה ל י ם בי( י ת י צ ב ו כ ל ב י א ר ץ וגוי ג ג ת ק ה ו מ י וע״ז ג׳ ע ״ ב ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪579‬‬ ‫מחזור וישרי‬
‫‪1‬‬
‫בהערות יחשלם‪ :‬סמלים טלאימ‪ .‬על כל מנורה ומנורה‪ .‬עשרים ומאה ? ונין מחזיקים‬
‫במשורה‪ .‬סירחי בהונה מעלים אותם בעורה‪ .‬עינתם חמשיש אמה ברנל ישרה‪ .‬קולטת‬
‫אשד‪ .‬הטין לאורן ובוררת ראשי אבות מרקדים כשירה המרה‪ .‬שוכנים לכד לבד על כל‬
‫הבורה וחבורה‪ :‬תמימים אומרים אשרי ילדותנו‪ .‬תהת אשר לא ביישה זקנותינו‪ .‬שנים‬
‫)משיכים( ]משיבים[ ינענו והונח לנו‪ .‬ראשיתנו בטובה ואחריתנו קול כולם כאחד ירננו‪.‬‬
‫עריק הוא שלא עשה כמעשינו‪ .‬םיללולאלהים מ׳ שחטא‪. .‬ימחול לנו‪ :‬עליון מנבוהיביט‪.‬‬
‫אל עמו ואל שרידיו‪ .‬םוסר ומונה ננידיו‪ .‬נכונים אשר יהיו אגודיו‪ .‬מגלה סודו אל עבדיו‪.‬‬
‫למולו אם יהיו כמורדיו‪ .‬כונס שכינתו למעלה בויעודיו‪ .‬ישיכ ויאמר היש סססר לנדודיו‪:‬‬
‫טהורים מותחים דלתות נעולות‪ .‬חעוצרוח תוקעים‪ .‬על חמש עשרה מעלוח‪^ .‬זברונם למני‬
‫המלך לעלות וכקרוא הנכר מריעים בשילוש קולות הופכים פניהם ושופכים תסילות‪.‬‬
‫דרבי אבותם הולכי עקלקלות‪ .‬גאו כי שחו והתעוללו עלילות‪ .‬בך לבד נזכיר יושב תהילות‪.‬‬
‫וליה עינינו מייחלות‪ :‬ישאבון וישובו אל נינת קודש‪ .‬צלוחית והב מחוקת שלשת לונים‬
‫בקודש‪ .‬חלולין שיחים מתחת מובח הקודש‪ .‬קול אשמיע באדמת קודש‪ .‬ביתאלהיםבםך‬
‫בקודש‪ .‬לועזיד‪ .‬ששה וקוראים בהדרתקודש‪ .‬בירושלםבהר הקודש‪ :‬ישר׳ פני אל‪ .‬אלפי‬
‫רבבה‪ .‬יביעו ראםרו שירה עריבה‪ .‬עסה וברך א׳־ץ המוכח‪ .‬חשוך בקרבה ותקרא חשצי‬
‫בה‪ .‬קרית דוד עיר לא נעזבה‪ .‬תרוב תיהרב המליאה והמלא החריבה‪ .‬וכור לדוד והעורר‪.‬‬
‫קדוש ישרי לאש ולהבה‪ :‬אומר הנה מעשיי לאל‪ .‬רצה ותחיש לציון נואל‪ .‬נחה עמך‬
‫ותשמיי־ מנאל‪ .‬והכן משפט סובה אריאל‪ .‬והקם עליו השר מיכאל‪ .‬משרחו יעירנכריאל‪.‬‬
‫יכרך כשלום אח עמך ישראל‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריב לשבת של חול המועד‪.‬־‬

‫תס‪ .‬יושבי קעוח יראו סאותוחיך המעו״נ־ן‪ .‬עי־נחד‪ ,‬בעיתיך שבתות ומועדים וזמנים‪.‬‬
‫ח־בבתש וחיכרתם להשוותם במוקציס ומוכנים‪ .‬קידשתם וזימנחש מוצא* בקר‬
‫ערב תרנין‪ :‬המעריב‪ :‬הורית לעוליך טענלותיך ננד סענלם‪ .‬קדושת שמש נתתם בלימומון‬
‫לעולם‪ .‬טוב לקח הנחלתם להתמיד נורלם‪ .‬נעימות בימינך נצה באהבת עולם‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫ח( אקרא לאלהיש עליון חזקי אשר יעצני מנתחלק־‪ .‬וללחום לחמו בלחש חוקי‪ :‬חוק־ באות‬
‫ומועד השווה‪ .‬במוספים ותמ־ד־ן אותם להעשווה‪ .‬ולענ‪ :‬ביומו שחורה ונאוה‪ :‬נאוה נילה‬
‫עינייני עמותים‪ .‬לקדשם כסוד אילים השתים‪ .‬ערוך שלחנים כדרך השובתים‪ :‬השובתים‬
‫דרכם להשיב משכת רגל‪ .‬דישונם בו לתקן תבלין ולהרנל‪ .‬וכן ישר‪ ,‬עשה במל‪ :‬ברגל‬
‫הורו שלא למנוע בשמחה‪ .‬שחט חיה ועוף יכסה בעפר תיהוחה‪ .‬וממלין עלי לקצב עליו‬
‫משום שמחה‪ :‬שמחד‪ ,‬ושירה תקגו לומר‪ .‬וםקדשין שכת ויום טוב במ;נ המר‪ .‬וכן על כל‬
‫משמר ומשמר‪ :‬ומשמר זירזו לאשור בכל מלאכה‪ .‬ותבלין נ־דוכים כדרכו במדוכה‪ .‬ובורר‬
‫קטנית ידרכו בחיקו ובתמהוי אבל לא בתכא‪ :‬בתכא המוני ופטם םופרנלושקאותורימונימ‪.‬‬
‫ובלבד שלא יזכור סכום מידה ומקח בהיניונים‪ .‬ויכול ליתן ביצים ואגוזים במנ״נש‪:‬‬
‫במניינם שפו עשרת והתירו‪ .‬וששה רבדים הקלו ושלשה החמירו‪ :‬החמירו •שריש מלנדלה‬
‫ביום טוב לכתחילה‪ .‬מלהכהבה כאור ומלהותכד‪ ,‬לשנים נמו לה‪ :‬כ׳ אם ממענה ביד‬
‫ושורה בשמן וחותכה לשני נרות ולהעלה‪ :‬ולהעלה כתחילה כשעוד‪ ,‬ושמונה ונם תקנו‪.‬‬

‫מסודר ע׳יפ א׳׳כ‪ .‬מב־יאי מבנשי כהנים וכוי םוכה נ״א עיא‪ .‬ספלים מלאים וכו׳ שש‪ .‬ציגתם חמשיש אמה‬
‫‪,‬‬
‫וכו שש ע*כ‪ .‬קולשח אשח חמין וכו׳ שמ נ׳׳ב ע׳׳ב‪ .‬אשיי ילדותינו שש‪ .‬תחת אשר וכו׳ כאן סתתיל‬
‫סדר חשר׳׳ק‪ ,‬ושש המחכר יצחק חזק‪ .‬הופכים פניהש וכו• שש נ׳׳כ ע״ב‪ .‬צלוחיח זהכ וכו׳ שם מ״ת‬
‫ע־א‪ .‬יושבי קצות וכו׳ תתום שש הסתכר ידחק הקש!• ח( אקרא לא לתיש זכו• כל חרוז מהפיוט‬
‫מחהיל בתיבה הדומה שלפניה‪ ,‬ואחריה הוא מסודר ע׳־ס א״ב‪ .‬ובורר קשניוח וכוי ביצת י״ד ע״ב‪.‬‬
‫חנוני ופטם וכוי עיש כ״ט ע״ב‪ .‬מלגדלח כצ׳־ל‪ .‬שש ל״ב ע״כ‪ .‬ולשתוש מדכייוח וכי׳ כצ״ל שש מ׳ע־א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪580‬‬
‫ולהשקות ולשחוט מדבריוח נורו ונימנו‪ .‬הנייחות ודאי משקין ושוחטין תינו ומינו‪ :‬ומינו‬
‫להשקוחם משום סירכא‪ .‬ולהדליק נר שכת וחשיכה‪ .‬ולהניח עירובי תבשילין ושיחוף חצירוח‬
‫בערב השמה לכל השנה כולה כרח וכהלכה‪ :‬כהלכה מהרו עשוהו ולוהרו‪ .‬ואם לאעשאוהוור‬
‫ממשהו כרצונו ומנחרו‪ .‬ומה ישר‪,‬שימורו‪ :‬שיסורו ניאמנ וםידרן שלא ירקכ ושלא יאבד‪.‬‬
‫שלא לצורך המועד לא יעשה נבר אשילו נאנד‪ .‬אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נשש‬
‫בלבד‪ :‬בלבד סמכו אם נאכל ונאבד קורם )שינשל( ]שיבשל[‪ ,‬בתחילה עליו לא יכשל‪.‬‬
‫ואס החחיל בעיסחו הרי זה נומר ומבשל‪ :‬ומבשל בתבשיל אחד כל צרכו‪ .‬וכל שניאותיו‬
‫בו ביום טוב בערכו‪ .‬ויינוח ושמנים וסלחוח משלחין איש כדרכו‪ :‬כדרכו פת עבה ושת‬
‫)מדוכה( ]מדונה[ ניזסטונ‪ .‬ואין םזמניןלנוי ניוס טוב‪ .‬נזירה שמא ירכה בשבילו קורטוב‪:‬‬
‫קורטוב )ציון( ]צוו[ למדוד כדרך שעושין כחול‪ .‬והתירו לדם העין מנוי לכהול‪ .‬ואין‬
‫צריך לומר בחול שיבול לשחול‪ :‬לשחול קמח במרה התירו‪ .‬כדי שתינטל חלה ככרירו‪.‬‬
‫והמשכילים כזוהר הרקיע;והירו‪ :‬׳והירו רנוני מצות שכח וסועד עדי עד‪ .‬ללמדם לשמרם‬
‫לעשוחם לעד‪ .‬ולדרוש חלכות חחנ כחנ בוועד‪ :‬בוועד שבעה רועים ונסיכים שמונה‪.‬‬
‫חרום קרן עםרוח מי מנה‪ .‬זכאו נוי מנוי הוציא ברננה‪ .‬כן יכנם משבעים איומתו יחידחו‬
‫בגילה ברינה‪ :‬בגילה‪ :‬יודו לה׳ הסדו בגילה יספרו מראותיו וגיסיו‪ .‬מכף רשעים נאלם‬
‫וסיד שוםיו‪ .‬רעו כולם ופצו כרכו ה׳ כל מעשיו‪ .‬יגל יעקב ישמח ישר׳ בעושיו‪ :‬זהצור‪:‬‬
‫יום וליל אחגח צדק שועלי‪ .‬נאוח עשה ורינצגי בטובו אל חילי‪ .‬לאין אוגיס עוצמה לקהלי‪.‬‬
‫יחייגו כםיוםים ואבואה אל אל‪ .‬שמחת גילי‪ :‬גאל‪ :‬כחסדך תקום וההגה רעייתך כהררי‬
‫אל‪ .‬הפלא חסדיך לחוסיך וריעיך אל‪ .‬ראה מנוחתי חשובכם מושיע ונואל‪ .‬קדושיך תשקם‬
‫מעדגיך עדקחך כהררי אל‪ .‬וסדום עליהם שלומך כנאמר שלום על ישראל‪ :‬ופרוס‪:‬‬
‫תוספת‪:‬‬
‫תסא‪ .‬יסיט מקדם אזכרה ואספרה‪ .‬צבי קדש עטרת חםארה‪ .‬חומותיה ספיר ואבן יקרת‬
‫קרית מלך עיר לא נעדרה‪ .‬בקרבה צדק ושכינה שורה‪ .‬ראשי אכות‪ .‬כהני‬
‫משמרה בקר וערב בקדושה וטהרה‪ .‬יום יום יכילו‪ .‬שיי למורא‪ :‬יקריבו ויביאו מתרומת‬
‫הלשכה‪ .‬עורכי עיבור ועצי המערכה‪ .‬חלבנה ושחלת ועפורן ארוכה‪ .‬קנה וקדה ולמנה‬
‫ובה‪ .‬בשחר מביא מנחה רבוכה‪ .‬נותן ומקדיש וקוצה כהלכה‪ .‬בערב מחציתה שנית לעורכה‪.‬‬
‫תסיר לרצון‪ .‬ללו המלוכה‪ :‬כיח אכטינס על מעש הקטורת‪ .‬ביר בית נדמו לחם פנים‬
‫למסורת‪ .‬ילושו בהםצס בכלי שרת‪ .‬יעשו שלשה רסיסים כמין כוורח‪ .‬עורח האחד במידתה‬
‫מעויירת‪ .‬חלל שגייר‪ ,‬רהכה והשלישי מיותרת‪ .‬קומות החלה כמין ספיגה דוקרת‪ .‬העמידה‬
‫בטוסח השלהןלמסנרת‪ .‬חמשתן למעלה הימנה סודרת כעידן עגישי זהב למשמרת‪ .‬ראשי‬
‫מםועלין ועליהם קני והב לחסארח‪ .‬כין אחח לאחת רוח עוברת‪ :‬רוחב השלחן לאורך לחם‬
‫בין הסדרים בזיכי לבונה גתוגים‪ .‬יש אומרים עליהם נשענים‪ .‬ככתכ מפורש פירשוהו‬
‫גנוגיס‪ .‬נכתב ומוכיהים עיגייגים‪ .‬יקדמו לפגיהם ארבעה כהגיס‪ .‬מקצתן להעביר את הלחם‬
‫ואח הבזיכים ישגים‪ .‬גכגסיס אתרימו ארבעה מסוגים‪ .‬ריעיהם שנים את הלחם מכווגין‪.‬‬
‫בצפון עומדים ולדרום םונין‪ :‬יכוונו איש איש למתח ארוחו‪ .‬שם יעמדו זה לוה לגוכחו‪.‬‬

‫משוס םירכא שם משום סרכא דסשכא‪ .‬ושיתוף חצירות בע״פ וכוי עיין לעיל םי־ רפ״ג‪ .‬בין •ו׳׳ט‬
‫לשבת וכר שם ליו ע״ב‪ .‬קוים שיבשל כצ״ל שם ט״ו ע״ב‪ .‬ואם התחיל בעיסתו ובו׳ שם י״ו ע״ב‪.‬‬
‫ופת מרובה כצייל שס כ״ב ע״כ‪ .‬ואין מזמנין וכוי ש‪ 0‬ב״א ע״ב‪ ,‬והתירו לרם העין וכו׳ שם כ״ב‬
‫ע״א‪ .‬לשתול קמת וכוי עיין ביצה כ״ט ע״א‪ .‬בית אבטינס וכו׳ כיד בית גרמו וכו׳ יומא ל״ה ע״א‪.‬‬
‫ילושו כחפצם בכלי שרח עיין מנחות צייד‪ .‬ע״ב‪ ,‬וברהב״םה׳ תמידי) ושוספין פ״ח ה״ז‪ .‬ועיין כתוי״ט‬
‫פרק ״יא דמנחות משנה בי‪ .‬יעשו שלשת דפיםיס וכו׳ מגחות צ־ד ע״א‪ ,‬וע״ב‪ .‬כמין ספ‪-‬נת דוק־ח‬
‫וכוי היא גירסח כ״י מינכען ולפנינו איתא ספינה רוקדת מנחות צייד ע״ב ותוא כר׳ יוחנן׳ העטידת‬
‫בטופה וכו׳ עיין שם צייו ע״א‪ ,‬ע״כ‪ .‬ארבעה בחגים ובר שם ציים ע״ב ולעורי רגלים ובר שם כ״ט‬
‫‪581‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מושך הלדינטיםחו והלה מניהו‪ .‬ולעולי רגלים סראים אשי ריזע‪ .‬אשרי העם שנכד‪ .‬גאה‬
‫ניחוחו‪ .‬לחם חם )כיום( ]כיום[ הלקהו; קמת הבזיכים וההלות טתהלקוה לכהניס‪ .‬למשמר‬
‫היוצא )המת( ]המש[ נוהניס‪ .‬ולנכנס שבע מהם תונניס‪ .‬בשבר הנסת דלתות שתים מהן‬
‫נהנים‪ .‬נבונים תיקנו בן סלסניס‪) .‬ונמלים( ]וברגלים[ )שבים( ]שתים[ באיסור עיניינים‪:‬‬
‫חיכה נמלה עד שמי ארובה‪ .‬זה כמה בלי סבת קשינו עורף באשמה רבה‪ .‬ולא שמענו‬
‫לקול ניבא‪ .‬אכן קרייח מועדינו הרבה‪ .‬מה נרכר ולנו הדיבח‪ .‬צדיק אחה על כל הבא;‬
‫ברהםים שוב ושכך זעמך‪ .‬תטה אוון עורר חמיסיך‪ .‬ונזבח צדק ביח אולמך‪ .‬רוח נשכרה‬
‫יחשוב לעומך‪ .‬השב כקדם ריבבותעמך‪ .‬אל מכון שבת נעימיך‪ .‬ויהי כנהר שלומך‪ :‬ופרוס;‬

‫מעריב לליל שני‪.‬‬

‫תסב‪ .‬אלחים דבר כקול ערב‪ .‬בקדשו לחבלו שמיני חרב‪ .‬נמ בערחו נצב בקרב‪.‬‬
‫לפועלו ולעבודתו עדי ערב‪ :‬המעריב‪ :‬דברו לאלף ציוה‪ .‬הלוך כיושר‬
‫גח־בה‪ .‬וביום טוב היוה כטובה‪ .‬ודגלו עלי אחבר‪ :.‬אוחב‪ :‬אחן צדק לפועלי‪ .‬אשר הפליא‬
‫חסדו לי‪ .‬ח׳ צורי ומאלי‪ :‬בבאי לזכרון‪ .‬בעשור ‪:‬בגי ממן‪ .‬כזאת ישבית ‪ : p n‬גדרה סן‬
‫תצא‪ .‬למד מקצה לקצה‪ .‬כזאת אלי יתרצה‪ :‬דעי לך היפה‪ .‬סועד זמן אםיסת על כל‬
‫כבוד חוסה‪ :‬העלזי ושמחי‪ .‬ובסוכות תשבי ותגוהי‪ .‬להציל רגלך מדהי‪ :‬ולא תהיה לך‬
‫לסוקה‪ .‬בוקה ומבולקה‪ .‬ולך תהיה צדקה‪ :‬זה אלי ואגוהו‪ .‬אלהי אבי וארזסםגהו‪ .‬הכל‬
‫פעל למעגהו‪ :‬הפץ למען צדקו‪ .‬אח עמו להצדיקו‪ .‬ויסקלהו ויעזקו‪ :‬טובה כיוס טוב‪ .‬ה׳‬
‫הטוב‪ .‬טוב שם משמן טוב‪ :‬יביע אומר‪ .‬איה סופר איה שומר‪ .‬וכל היום עלי גומר‪ :‬כי‬
‫הוא אלהיגו‪ .‬יוצרימ ועושיגו‪ .‬גסלאותיך ומחש&תיך איליגו‪ :‬למען שמו יכבד‪ .‬לקדוש‬
‫ישרי מכובד‪ .‬האומרים בד בבד‪ :‬ממועד הראשון‪ .‬גגרע טטגו ששון‪ .‬כי קרהו אסק‪ :‬מיגה‬
‫ורינה‪ .‬באבוד רשעים אינינה‪ .‬באהלי קדם מעוגה‪ :‬שובע סן יעצור‪ .‬ובצורה יבצור‪ .‬כעשבי‬
‫על מצור‪ :‬עצרת בבואה‪ .‬שם אהד במקראה‪ .‬בהמון לא הבואה‪ :‬פקודת כל בשר‪ .‬ככסא‬
‫וכיסוד להתכפר‪ .‬הס כל בשר‪ :‬צהלה וריגה‪ .‬שלישיה שנייה וראשונה‪ .‬באסיף תקופות‬
‫השגה‪ :‬קול ריגה וצהלה‪ .‬תודה זמרה וגילה‪ .‬שעריו בחודח תצירותיו בתהילה‪ :‬רק למעט‬
‫נינוניס‪ .‬ער •מלא פינו שחוק ורננים‪ .‬ומהה ה׳ דמעה מכל פנים‪ :‬שם יעלו כרינה‪ .‬שוכגי‬
‫בחררי מעונח‪ .‬תכנס מעיר ומדינח‪ .‬קריח דוד חנה‪ :‬בנילה‪ :‬זה היום עשה חי‪ .‬חדשו‬
‫וקידשו לההעננ על הי‪ :‬זה צור‪ :‬כי לא ימוש ח׳ אח עמו‪ .‬ל מ ק שמו הנקרא עלימו‪.‬‬
‫מסרום יוסיף לקמח שאר עמו‪ .‬נואלינו ח׳ צבאוח מעולם שמו‪ :‬נאל‪ :‬נחץסוד עת מלאות‪.‬‬
‫צדקינו קרכ יב נוראות‪ .‬שחולים יציצו בחצמת קרשך להנאות‪ .‬אהורך רנן משירי הודאות‪.‬‬
‫כצמרים עפות כן יגן עלינו ה׳ צבאות‪:‬‬

‫תוסמת‪:‬‬
‫ת ס נ ‪ .‬ט(ים‪6‬ת יי לנוי נכבדת‪ .‬צדיק אתח וצדיק אהבת‪ .‬חניס וסועדים לעמך הנחלת‪.‬‬
‫קדשתם ורומסתם ובמו גתסארת‪ .‬בני נכר מים אשר עשית נתתם שלווה‬
‫וכמו קצפת‪ .‬בגי מגדלי בלורית וערלה מאמת תמימיך מוהלים ופורעים כםשסט צידת‪:‬‬
‫ה׳ תסץ‪-‬לסק מדלו‪ .‬צוות לנגי עם קהלו‪ .‬תגים ומועדים ככל ירת יהולו‪ .‬קם הרביעי‬
‫!בתבנית שור ביטלו‪ .‬בא השביעי ופרע למולו‪ .‬ראש השנה לתםוו נורלו‪ .‬צום העשור‬

‫חב ביום חלקחו )שמואל א׳ ב״א( והחלות מתחלקות לכהכיס וכר מנחות‬ ‫ע״א׳ צ״ו ע׳יב‪ .‬לחם‬
‫וכו׳ םוכח נ״ו ע׳׳א וזח כר׳ יחודח שם‪ ,‬בשכר הנפת דלתות שם ע׳׳ב וברגלים‬ ‫ןךב‪ .‬למשמר היוצא‬
‫נ״ה עיב‪ .‬אחן לפועל* צדק ובר משודר ע׳־ש א״ב‪< .‬ן( יספח ח׳ לנוי ונר שם‬ ‫שוזיס וכו׳ כנ״ל שם‬
‫ומועדים בכל ירה יחילו‪ .‬קם הרביעי וכו׳ ובר הדברים האלה הבלחי טובנים‬ ‫הסתבר יצתק‪ .‬חגיס‬
 ‫מחוור מורי‬ ‫‪582‬‬

‫לאב חבלו‪ ,‬ימי םונה לירח אילולו‪ .‬לאהרים הוא פורע‪ .‬יום השמיני תן לו‪ :‬מה יפו‬
‫פעמייך בשתי נעילות‪ .‬אביב ירח ליושב תהילות‪ .‬נעימים לצאת ולקצור מלילות‪ .‬בירח‬
‫האיתנים עצרת לבני מקהילות‪ .‬רוחות ונשמיס לבא ימים ולילות‪ .‬מנדלי צמחים ומעלי‬
‫שיכולות‪ .‬רמז לסו בשילוש תיבות מוכללות‪ .‬דרכו לידע על מי נוזלות‪ .‬כמשפטם ונםביה‬
‫ונסכיהם לעלות‪ .‬יום השמיני לחננ‪ .‬לחזיז קולות‪ :‬בחנ מקריכים בעד בני עולה‪ .‬ראשונים‬
‫בנועם סנולה‪ .‬שבעים שרים כולם לעולה לבשו גאונים ועשו כלה‪ .‬משלם רעה בטובה‬
‫יבואהו קללה‪ .‬המה ישפנוני ואני השילה‪ :‬אדון ימשל‪ .‬אדון השלום‪ .‬בידלח קרוביך‬
‫ורהיקיך בכל מלון‪ .‬רחק רתקיך ומלא פניהם קלון‪ .‬השב קרוביך על ידי שר שלום‪.‬‬
‫מבשר טוב משמיע שלום‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מ ע ר י ב לליל אחרון‪:‬‬
‫חסד‪ .‬אעניד לך תשארה והלל‪ .‬ביום השמיני בעצרת ליל‪ .‬גבורתך כרוב עם אמלל‪.‬‬
‫דוד מעריב יום ומביא ליל‪ :‬המעריב‪ :‬היזכר לעטריגו בשגת טובתך‪.‬‬
‫ונדוה מדשןביתך‪ .‬וכור לדורשיךיושבי ביתך‪ .‬הסד נעורים וכילול אהבתך‪ :‬אוהב‪ :‬ביומ‬
‫תשמיני‪ ,‬אששוך לב ונסש כמים‪ .‬לשני רוכב בגאותו שמים ביום השמיני‪ :‬שמיני בכהונה לשרת‬
‫משרת וניניו‪ .‬קרא משה לאהרן ולבניו‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני נדרת דת נשמים‪ .‬אם מעט‬
‫אם רב נרשמים‪ .‬ביום תשמיני‪ :‬שמיני דורש לאות בריח‪ .‬להנצל בו מאף שאירית‪ .‬כיוס‬
‫השמיני‪ :‬שמיני הובן לגאמגה‪ .‬תת הלק לשבעה ונם לשמונה‪ .‬כיום השמיני‪ :‬שםיגי ויחוד‬
‫לסוכה עוצרים‪ .‬לישב בבתים ובחציר־ם‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני זומן לבהמה‪ .‬להרצות שני‬
‫שוכן רומה‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני הקר לאססו עם שבעה‪ .‬מפני טורה יולדת השבעה‪.‬‬
‫כיום השמיני‪ :‬שמיני‪ .‬טוכס לברך קהל מלכם‪ .‬כשילה העם לדרכם‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני‬
‫ייהד אור עט‪ .‬לקרבן טוב מועט‪ .‬ביוש השמיני‪ :‬שמיני‪ .‬כיפור ומנוח דוחה‪ .‬מפני ציווי‬
‫עונות מוהה‪ .‬ביוש השמיני‪ :‬שמיני‪ .‬לעודף שמחהליראות‪ .‬לנענע שמיני בעשותו •נוראות‪.‬‬
‫ביום השמיני‪ :‬שמיני מזומן לעהיד לבוא‪ .‬לשמוה בו עם קרובו‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני‪.‬‬
‫נקרא עצרת‪ .‬לאום כאישון ננצרת‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני סדורה בדתות ובו גכרתו‬
‫שלש עשרה בריתות‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני ערוך התומים בו להציל‪ .‬משוערת‬

‫ב ה ש ק פ ה ה ר א ש ו נ ה ל ק ו ר א י ה ם י ת ב א ר ו ל נ כ ו ן ע״ש נזה ש ה ו ב א ב י ל ק ו ש ש׳ פ נ ח ס א י ר לוי ב כ ל דזר־ט‬

‫ו ח ד ש ב י ק ש ה ק ב ״ ה ליח‪,‬־ ל י ש ר א ל מ ו ע ד ‪ ,‬בניס; בהן ל ה ז ‪ ,‬ב א י י ר נ ת ן ל ה ם פ ס ה קצן‪ .‬בסיון נ ת ן ל ה ם ב ת מ ה‬
‫ה י ה ב ד ע ת ו ל י ח ן ל ח ש מ ו ע ד ג ד ו ל ו ע ש ו ה ־ נ ג ל ו כ ט ל ת מ ו ז י א ב ו א ל ו ל ‪ ,‬י ב א תישרי ו פ ר ע ל ח ש ד ״ ה‬
‫‪1‬‬
‫ו י ו ה ״ כ ו ה ח ג א י ל ה ק נ י ה ל א ח ר י ש ה י א פור•; ו ש ל ו אינו נ ו ט ל ח ן ־ ו י ו מ א ‪ .‬ו ל ז ה כיון ה פ י י ש ; ב א‬
‫ה ר ב י ע י ה ו א • ח ד ש ת מ ו ז ‪ .‬ו ב ת כ נ י ה ש ו ר בישלו ה י י נ ו ב י ו מ א ה ע ג ל ‪ .‬ועיין כ פ ש י ק ת א ה ו צ א ת ר ש ״ ב ס ס ק א‬
‫כ( מ ה ישו פ ע מ י ך ב ש ח י נ ע י ל ו ת ׳ עיין מ ד ר ש ש ה ״ ש ש״ז ע ל פשוק מ ה‬ ‫ל׳ ו ש ם ב ג ו ס ח א א ח ר ת ‪.‬‬
‫‪£‬‬
‫י י ט ע מ י ״ ב נ ע ל י ם ב נ ע ל אין ב ח י י כ א ן א ל א ב נ ע ל י ם ו ד ד ‪ .‬ר מ ז ל מ ג ב ש י ל ו ש ו ב ר ם ם י ק ח א ש ס ק א ל׳‬
‫אייר א ל ב ס נ ד ר י למ‪-‬יך ש ב א ת ל ו ש מ ת ה ובו׳ כ ך כ ל ש ב ע ת י מ י ה ח ג ח ו ר ה מ ר מ ז ת ל י ש ר א ל ‪ ,‬ו א ו ם י ת‬
‫ל ה ם ש א ל ו ל ה ׳ מ ט ר ת ד ע ל ך ש ה ו א כ ן ב ש נ י ו נ ם כ י ה ש ‪ ,‬ב ש ש י ו נ ס כ י ‪ - .‬כ ש נ י ע י ב מ ש פ ש ם ובו׳‪ .‬כ ת ג‬
‫מ ק ר י ב י ם ו כ ר מ ד ר ש פ׳ פ נ ח ס א ת מ ו צ ^ ב ח ג י ש ר א ל מ ק ר י ב י ם ל פ נ י ך ע׳ פ ר י ם ע ל עי א ו מ ו ת א מ ר ו‬
‫יישראל ר כ ו ן ה ע ו ל מ י ‪ :‬ה י י א נ ו מ ק ר י ב י ! ע־ייהש ע• שךיש ו ה י ו צ י י כ י ן ל א ה ו ב א ו ת נ ו וחש ת ־ ו ח א ה ; ־ ; ׳‬
‫ביום‬ ‫י ש ם נ ו נ י וכו׳ ועיין ס ו כ ה נ ״ ה ע ״ ב ‪ -‬א ע נ י ד ל ך ובו׳ ל פ נ י נ ו ה ו א ב מ ע ר י ב ל י ל ש מ י נ י ע צ ר ח ‪.‬‬
‫ה ש מ י ג י אששיך ל ב ו נ פ ש מ ש ו ד ר ע׳׳ס א ״ ב ‪ .‬ג ז י ר ה ד ת ג ש מ י ם וכי׳ ב ח ג נידוני! ע ל ה מ י ש ר ״ ה ט״ז‬
‫ע״א‪ .‬ש מ י נ י ד ו ר ש ל א ו ת ב ר י ח וכו׳ ש ע מ ו ה ש מ י נ י ‪ :‬ד ר ש ל א ו ת ב ר י ח מ י ל ה ל ה נ צ ל ב ז כ ו ת ו ש א ר י ת‬
‫ו י ח ו ר ל ס ו כ ה ע ו נ ד י ם ‪ .‬ביוש ה ש מ י נ י החיו‪ -‬ל ע ו צ ר י ם ב ס ו כ ח ל י ש כ ב ב ת י ם‬ ‫י ש ר א ל מאן! ש ל ג י ח נ ם ‪.‬‬
‫ו ב ח צ ר י ם ‪ .‬ש מ י נ י ז ו מ ן ל ב ה מ ה ׳ ד מ י ו ם ה ש מ י נ י ו ה ל א ה י ר צ ה ל ק ר ב ן ‪ .‬ש מ י נ י ח ק י וכוי עיי; מ ד ר ש ש ה •ש‬
‫פ ז מ ה י פ ו ׳!עמיך ו ב ר ר א ו י ה ה י ת ד ‪ .‬ה ע צ ר ת •של ח ג ש ת ה א ר ח ו ק • ! ח מ ש י ס יום ובו׳‪ .‬מ פ ג י ט ו ר ח‬
‫י ו ל ד ת ה ש ב ע ה ח ו א ר ל י ש ר א ל ) י ר מ י ה ט ״ ו ( ‪ .‬מ ו כ ס ‪ ,‬נ ת ק ן ‪ .‬ל ב ר ך ק ה ל מ ל כ ם כ צ ״ ל ע ״ ש ה מ ק ר א ביוש‬
‫ה ש מ י נ י ש־יה א ת ה ע ם ו י ב ר כ ו א ת ה מ ל ך ) מ ל כ י ם א׳ הי(‪ .‬א י ר ע ט ל ק ר ב ן וכוי ה ק ב ״ ה ש ה ו א ע ו ט ה‬
‫א ו ר י י ח ד ה ש מ י נ י ל ק ר ב ן ט ו ב אש כ י פ ע מ ה ו א כ נ ג ר ק ר ב נ ו ח ה ח ג ‪ .‬כ פ ו ר ו מ נ ו ח ד ו ח ה ו כ ר עיין ס ״ ק‬
‫מ ׳ ע״א‪ -‬ס ד ו ר ה ב ד ח ו ח ה ר ב ה מ צ ו ח נ ס ר ר ו ע ל יום ה ש מ י נ י י נ ו ן ע צ ר ת ‪ ,‬ק י ב ן ב ה מ ה ‪ ,‬ו מ י ל ה ‪ ,‬ו ע ל י ה‬
‫נ כ ר ח ו י׳׳נ ב ר י ח ו ח נ ד ר י ם ל ״ א ע׳׳ב‪ .‬ע ר ו ך ה ח ו מ י ם וכוי ה ח ת ו מ י ם ב ב ר י ח מ י ל ה נ צ ו ל י ם מ ג י ה נ ש עיין‬
‫‪583‬‬ ‫מחזור ו׳־בןרי‬

‫ננק והציל‪ .‬ביום השמיר‪ :‬שמיני סייס בו להתכן‪ .‬לטבוח טבה והכן‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני‬
‫ציור לומר ומן‪ .‬לברך בו האל הנאמן‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני קבוע רנל במני עצמו‪.‬‬
‫לשמוח'בו עמו‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני ריצוי קרבן לחקריב לבדו‪ .‬לחשודה מלא כל הארץ‬
‫כבודו‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני שיר לבד להלל‪ .‬לנמור בו את ההלל‪• .‬בעם חשמיני‪ :‬שמיני‬
‫הה ברכה בסני עצמה‪ .‬לנותן ליעף כה ועוצמה‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני דורשי בו ניצוח‬
‫ייחודיך‪ .‬באו לחשתחווח ברב חסדיך‪ .‬יוחש עזרם מקודש בזכוח חסידיך‪ .‬בעזרת שוררו‬
‫על הים סהדיך‪ :‬בגילה‪ :‬טועני)אל( ]עול[ מלכותך אל אמונה‪ .‬ישבו בסוכה שבעד‪.‬‬
‫באמונה‪ .‬כנתנו חלק לשבעה וגם לשמונה‪ .‬לקריאחם זה צור סצו לחחיש שבעה ושמונה‪:‬‬
‫זה צור‪ :‬מחיל אל חיל הולכים‪ .‬נסעו מסוכה ולשמוה בשמיני נמלכים‪ .‬סבר יועם עליך‬
‫משליכים‪ .‬צור ישר׳ ונואלו ממליכים‪ :‬נאל‪ :‬מונים מםוכח לביחם לישב‪ .‬צקון לחשם‬
‫חקשב‪ .‬קוראי רוממתיך שמך לחשב‪ .‬תסרוס עליהם סוכת שלומך תהילות יושב‪ :‬וממס‪:‬‬

‫טטעטד ר• םנהס בר׳ אהד! ד ל ‪:‬‬ ‫מעריב למוריש‪:‬‬

‫ן!םה‪ ,‬לילי שיכורים הוא זה הלילה‪ .‬לשמוח ביין הטוב ולנילה‪ .‬סורים על שם הטור‬
‫נקרא בנילה‪ .‬יזכור לנו בקריאת מנילה‪ :‬המעריב‪ :‬בליל הזה ישברו כל‬
‫יצורימ‪ .‬להובר חוק אשר נקכע כשורים‪ .‬ארור האיש אשר ידו ירים‪ .‬לשחות סיס‬
‫המאררים‪ :‬אוהב‪ :‬מדים׳ביין סוחח־מ בברוך‪ .‬על שלחן אשר עמך‪ .‬בליל חנ סורים‪:‬‬
‫סורים ישורר שיר נועם עלי •ין בקהל עס‪ :‬בחיס‪ :‬פורים ימלא כוסות כדה מה לעשות‬
‫בח־מ‪ :‬פורים ישחו יין כל מאהו‪ .‬עד לא יכיר איש אח דעהו‪ :‬בח׳׳ס‪ :‬פורים לא יקח‬
‫גשך ותרבית אשר ישתה יין מחבית‪ :‬בח־ס‪ :‬פורים אשרי איש אשר יפן‪ .‬לברך על הגפן‪:‬‬
‫בחיס‪ :‬פומם ישכרו כיין לכן‪ .‬וירצה כמנחה וכקרבן‪ :‬בחים‪ :‬פורים אכלו ושתו ריזךם‪.‬‬
‫זמרו ליין חטוב כי געים‪ :‬בחים‪ :‬סורים שחטו אווזין וחרגגולים‪ .‬כי מאת תהיו נגאלים‪:‬‬
‫בחיפ‪ :‬פורים זכרו חורח ראשוגים‪ .‬מעשה אבוח יעשו כגיס‪ :‬בח׳ם‪ :‬סורים שמעו בגי‬
‫איתנים‪ .‬מהרו ואכלו משמנים‪ -.‬בחיס‪ :‬סורים ישתה יין טוב‪ .‬אשר ירוה כנן רטוב‪ :‬כח־ם‪:‬‬
‫סורים אשר לא זקן ישתה סן הקנקן‪ :‬בח־ס‪ :‬פורים יזכור יין בריחו‪ .‬כאשר היתד‪ .‬באמגה‬
‫אחו‪ :‬בח־ס‪ :‬סורים יקריבהו אל חכו‪ .‬לרחבו ולארנו‪ :‬בח״פ‪ :‬פורים בישר׳ לפנים‪ .‬יקר‬
‫הוא מפנינים‪ :‬כח־פ‪ :‬סורים כום ״ן בידו יעמיד‪ .‬ויערוך על פיו תמיד‪ :‬בחים‪ :‬סורים‬
‫ישתה יין ישן‪ .‬ארור האיש אשר יישן‪ :‬כה־פ‪ :‬פורים יין תסיר ירוקן‪ .‬לפני נער וזקן‪:‬‬
‫בח־ם‪ :‬פודים ישלה לרעהו מנות‪ .‬ולאביונים מתנות בה״ם‪ :‬סורים אכלו ריעים ושתו איש‬
‫באהלו‪ .‬ושלחו מנוח לאין נכון לו‪ :‬בח־ס‪ :‬םורימ אוהכ שמחה אוהב יין •עשיר‪ .‬וכל כלי‬
‫ומר וכלי שיר‪ :‬בחיס‪ :‬פורים אל תשתה יין רע עין‪ .‬קודם תשבור צמאך אל העין‪:‬‬
‫בחיפ‪ :‬סורים במה יזכה איש זכותו‪ .‬שבע ילין בל יפקד עונו‪ :‬בחיס‪ :‬סוריס נילה רינח‬
‫חדווה ודיצה‪ .‬הקבצו לשתות ועועו עיצה‪ :‬בהיס‪ :‬סורים דאגה בלב איש ישחנת מאכל‬
‫טוב ומשתח ישםחנה‪.‬״ נחים‪.‬־ פורים דלה תדלה יין מחביות בלילה ההוא חהילות רומיות‪:‬‬
‫בחיפ‪ :‬פורים היין בפוך חמיד שנור‪ .‬וספל אדיריםיהיר‪ .‬סגור‪ :‬בחיים‪ :‬סורים חכלילי עינים‬
‫מיץ‪ .‬ואויבינו יהיו כאין‪ :‬כח״פ‪ :‬פורים טוב אשר תאחז בבום מלא‪ .‬מכתם אופיר לא‬
‫תסולה‪ :‬בח־ס‪ :‬פורים יין מלכות ישתו ויסלםלו‪ .‬בחורים שכורים יהדיו יצלצלו‪ :‬בחיס‪:‬‬
‫פודם כל אשר ימרה פיו מלאכל‪ .‬ומצאוהו רעות והיה לאכול‪ :‬כח־ס‪ :‬סורים לץ הומה‬
‫ומים ומשכר‪ .‬והשותה מהם לא ירבה שבר‪ .‬כהים‪ :‬סורים משתה שלך יהיה להפקר‪.‬‬

‫תנחומא ‪0‬׳ ל״ל חביבה הטילה שנשבע הקב״ר‪ .‬לאברהם שבל םי שהוא טהול אינו יורד לגיהנסוכו׳•‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪584‬‬

‫ושותים הרבה לאין חקר‪ :‬מדם‪ :‬סומממאן דאית ליה בושמיא ברחמיה לםיק ליה‪ .‬ויקנה‬
‫שם טוב ויהיה עולה‪ :‬בת־ש‪ :‬סורים נתן תתן מתנות לעניים‪ .‬לא לשפחות ולא לעברים‪:‬‬
‫בח־ס‪ :‬מורים שכל אדמ מאריך בסעודחו ומן השמים ימלאו שאילתו‪ :‬בה־ס‪ :‬סורים שותה‬
‫כדח‪.‬וכהלכה‪ .‬זכר צדיק לברכה‪ :‬בחי‪ :0‬סורים שומר מעוה שותת תאוח נסשו‪ .‬שמש‬
‫וירח נבראו לשמשו‪ :‬כח״ס‪ :‬סורים שבקיה לרויא דםנםשיה נסיל‪ .‬לא יקום כי יסול כסו‬
‫פיל‪ .‬בה־ם‪ :‬פודם תרא יין כי יתאדם‪ .‬כי זה כל האדם‪ :‬כח־׳ס‪ :‬סורים יין אשר הוקם‬
‫לשמוח פני אישים‪ .‬יבא וינל פני אנשים ונשים‪ .‬ארור האיש אשר יאבל עדשים‪.‬‬
‫בלילי סורימ ובמועדים ובהדשים‪ :‬מילה‪ :‬אתר האיש אשר יאכל פולין כחושים‪ .‬מסי‬
‫המלך וההנפון והראשים‪ .‬כל ביח ישראל יעלו עליו חמושים‪ .‬לנדשומהוך קהל קדושים‪:‬‬
‫נאל‪ :‬השכיבנו ושמור צאהנו ובואינו‪:‬‬

‫תסו‪ .‬בשמחת חתן נתעלה‪:‬‬

‫אמר רבא א(תבעוה לינשא ונתםייםח‪ .‬סי• נחרצית‪ .‬צריכה שהשב ז׳ נקיים‪ .‬פי׳ קודם‬
‫החוסה‪ .‬שמא מחמת תאוח חימוד ראחה דמ‪ .‬שדרך אשח לחמר קודם הופה ימים‬
‫או עשור‪ .‬ולכולהו אין אנו הוששין אם ראתה דם אם לאו‪ .‬שהרי תטבול קודם בעילת‬
‫מצוה‪ .‬אבל לשבעת ימים הםסוכין לבעילת םצוה דהיינו ליל ראשון של חוסה אנו‬
‫חוששין שאם תראה כהם דם לא סהניא לה טבילה דקודם בעילת מצוה‪ .‬שהרי צריכה‬
‫לספור ז׳ נקיים‪ .‬והילכך לובשח בגדים לכנים בל ו׳ ימים שקורס חוסה‪ .‬וסדין לבן‬
‫פורסת במיטתה‪ .‬ובודקת עצמה פעם אחת או סעםייש ביום‪ .‬ואם לא ראחח בהס דם‬
‫טובלת בליל קודם בעילת מצוד‪ .-‬שמא ראתה דם שנה או שנתיים כיסי בתוליה ולא‬
‫טבלה‪ .‬ומיטהרת עכשיו בטבילה וו‪ .‬ואם לא שימרה ז׳ נקיים קודם לא תיבעל בלילה‬
‫הראשון ער שתשמור ו׳ נקיים מליל ראשון ואילך‪ .‬שמא ביום שלפני הופה ראתה דם‬
‫תימור‪ .‬רבינא איעםק ליה לבריה בי רב חכיבא‪ .‬רבינא תבע את בתו של רב )הגיגא(‬
‫]חביבא[ לחגשא לבנו‪ .‬ונתפייסה אמר לחו רבינא לקרובי האשת ליום פלוני לכתוב‬
‫כתובה‪ .‬כי מטא ההוא יומא שקבע לכחוב כחובה‪ .‬אמרו ליה לרבינא לינטר מר ער‬
‫ארבעה אחרינא‪ .‬עד יום רביעי בשבת אחר‪ .‬מיום ר׳ זה ער ז׳ ימיס‪ .‬וההוא יום די‬
‫לכתוב בחובה )ברין( ]כרין[ בחולה הניסת ליום רי‪ .‬אמר ליה רבינא לרב הביבא מאיי‬
‫טעמא‪ .‬נמתין ער ז׳ ימים‪ .‬א־ל רכ חכיבא לרבינא‪ .‬לא סבר מר להא דאמר רבא‬
‫תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז׳ גקיים‪ .‬א־־ל אימר דאםד רבא בגדולה דשכיחי‬
‫בה דמים‪ .‬בקטנה מי אמר‪ .‬איל בפירוש אמר רבא לא שגא נרולה ולא שנא קטנה‪.‬‬
‫נמלה טעמא מאי דמחמדא‪ .‬קטנה נמי מחמרא‪ .‬פי׳ שכן דרך של אשר‪ .‬שרואה דם‬
‫מחמח חימוד בשעה שמתרציח ואוסרת רצוני׳ ליכנמ לחוסה לאוחו זמן וכד מטיא לאוחו ומן‬
‫או בין כך רואה מחמת חיסור לפיכך צריכה שתשב ו• נקיים‪ .‬ובתולת זו שתנשא לבנך‬
‫שכחה ולא שימרה ז׳ נקיים קורם יום זה‪ .‬ושמא אתמול ראתה ולא מהניא לה טבילה‬
‫דהשחא לחיכעל לאורחא‪ .‬או שמא למן היוש שנתעסק באשה וקיימו דבריהם לא היד‪ .‬ז׳‬
‫ימים עד אותו יום ד׳ שקבעו זמן לכתוב כתובה ולא יכולה לשמור ז׳ נקיים‪ .‬הילכך לינטר‬

‫׳פוערת תואר לגיהנש ע״ש הפסוק לבן׳ הרחיבה שאול נפשה ופעי־ה וגו׳ )ישעיה הי(‪ .‬סאן דאית‬
‫‪ i‬ה בושמיא ברחטיה סםיק ליה הכוונה טי שיש לו יין תנותן ריח טוב יתן לאהבו‪ ,‬ברתםי מסיק ליה‬
‫ג‪1‬וא לשון הגמרא ע״ז ד׳ ע״א‪ .‬לא לשפחות וכוי עיין לעיל ס״ רטייה‪ .‬שבקיה לרויא כצ׳׳ל והוא‬
‫<׳‪.‬׳תי‪ :‬הנמיא שבת ל׳׳ב ע״א‪ .‬בשמתת חתן נתעלה וכו׳ כל זה הוא בפרדס לרש׳׳י דיל בסי׳ רעייה‬
‫׳<•׳׳« ‪ (b‬תבעוה לינשא וכוי נרה ס״ו ע״א‪ .‬יבשות ל״ז ע״ב‪ .‬רבינא איעסק ליה לבדיה וכו׳ כצ״ל‬
‫‪585‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫מר עד ארבעא אחרינא ותתן על דעתה ותשב ז׳ נקיים ותיבעל כליל ראשון של חופה‬
‫במשפט הבתולות •להיכנס )כלי( ]בליל[ ראשון לחופתם‪ :‬איעככ רכינא שבעא יומי בתר‬
‫ההוא שהתחילה לישב ו־ נקיים‪ :‬וצריכה טבילה חמורה במים חיים קודם כניסתה לחוסה‪:‬‬
‫הלכה בועל כעילת מצור‪ .‬ושורש‪ .‬בין הניע זמנה לראות‪ .‬כין לא הניע זמנה לראוה‪ .‬בין‬
‫בונרת בין שאינה בונרת‪ .‬בין ראת בין לא ראת‪ .‬ושורש‪ .‬לא להרחיק ממנה כאשד‪ .‬נדה‪.‬‬
‫אלא שורש מתשמיש‪ .‬הוא בכסותו והיא בכסותה‪ .‬דאינה טמאה אלא מדרבנן‪ .‬שהרי רש‬
‫נתולימ מהוד‪ .‬ומשום כבוד חתנוח לא רצו חכמים להחמיר ולהרחיק יותר‪ .‬ומשמרת ז׳‬
‫נקיים כזבה גמדה אע־ם שלא ראת דם אלא בשעת כעילה ראתה דם בחולים‪ .‬דהאי רס‬
‫בחולים כדמ נידוח חשבינן ליה‪ .‬משום דאי איסשר למכה בלא צחצוהי זיבה‪ .‬ואמרינן‬
‫התם בשמועה זו‪ .‬בנות ישר׳ החמירו על עצמן שאפי׳ רואות טיפה כחרדל יושבות עליה‬
‫ו׳ נקיים‪ :‬א(וםותר לבעול בעילת מצוה בשבת אפילו לכתחילה‪ .‬שאינו םתכוין להוציא‬
‫דם אלא לנעילה‪ .‬ואעס״ שמוציא דם סותר‪ .‬הדשסואל‪ .‬דאמר שמואל סירנה )דהזקה(‬
‫]דחוקה[ מותר ליכנס כה ?שבת ואעסיי שמשיר בה צרורות‪ .‬דכיק דלא גתבוין לחסיל‬
‫אוחן צרורוח אלא ליכנס כשירצה סטור‪ .‬ואמרי׳ דסמיסקד שקיד‪ .‬כמו מיקרון‪ .‬כטס ועומד‬
‫ואינו נבלע בדופנ׳ הרחש‪ .‬להיות יציאתו על ידי הבורה‪ .‬אלא שהסתח נעול בפניו וסותחין‬
‫לו דוצא‪ .‬ואינו מתכוין לעשות בניין‪ .‬אלא להנאת עצמו‪ .‬ושיתהא ממילא הוי‪ :‬וקיימא לן‬
‫כר׳ יהודה דאמר מקלקל פטור‪ .‬והאי מקלקל הוא אצל הפתח שהכחולה חשובה מן‬
‫הבעולה‪ .‬וקיימא לן הלכה כרי שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר‪ .‬והאי ליהנות עצמו‬
‫קמיברן‪ :‬נ(כועל בעילת מצוה עד שיוציא דם כל שהו‪ .‬ואם בעל ולא מצא דם ואחר כך‬
‫כעל ומצא דם אס״ למאן דאמר טהורה שורש מסנה מיד‪ .‬דהא השתא כזמן הזה קבעינן‬
‫הילכתא בועל בעילת מצרה ושורש‪ .‬ואעינ דטהוחז דרס בתולים טהור‪" :‬־(חתן סטור מקרא‬
‫ק־ש לילה הראשון עד מוצאי שבת אס לא עשה מעשה‪ .‬סי׳ משוס דטריד במחשבה‬

‫בגדה שט ועיין מהרש׳יל ומהרש״א ובספר ס׳׳ש סי׳ קצ׳׳ב סיק ב׳ ע״ש מה שר׳ייייך גזה‪ .‬מריבה‬
‫טבילה תמורה כמים חייס ובו׳ כן הוא דעת נשה גאוני קדמאי‪ .‬שצריכה הנדה סבילה נסים חייט‪.‬‬
‫ובן הוא בפרדס לרש׳׳י זיל סי• רעייה וצריכה טבילה חסודה במים חיימ‪ ,‬וכן הובא רעת דבנטרונאי‬
‫גאון בשערי תשובה סי׳ קם*ד וז״ל ועכשיו כל נדות שבישראל ספק זכוה הן ואין עולה להן מנילה‬
‫במקוה‪ .‬אלא צריבות מיש חיים‪ .‬ושס בסי׳ קם״ת בשם רב האי גאון ודיל ־ששאלתם הנושא אשה‬
‫בחולה וכר הלכחא הנושא אשד‪ ,‬בתולה כשהוא בועל בעילה הראשונה שהיא מצוה פורש סמנה‬
‫ואסור לבעול כעילה שנייה עז־ שתספור שבעה נקייש ותסבול בשיש חיים וכר ע*ש‪ ,‬והובא שש בשש‬
‫רב שרירא גאון בסי• ק׳־ע ודיל ונדח כל זמן שהיא טובלת כמיס חיים לטקר כי־י שתהא סוחרת‬
‫לבעלה צריכה לברך מפני שחיבה על אשת לסניל במים חייס ישם סי׳ קע׳׳ח וששאלתם הטובל‬
‫לכבוד שבח ולכבוד יו׳׳ט צריך לברך או לא‪ .‬כך שנו חכמים סיום שחרב ב״ה אין טומאה וטהרה‬
‫ואין עליט חונה לשכול לא בע׳״ש ולא כעירם שאין עלינו טבילה מן התורה אלא לביאת מקדש‬
‫אבל עכשיו דאי! מקדש קיים אין עליט טבילה וכיון שאיל עלינו חובה לטבול‪ .‬אם טבל אסור לברך‪,‬‬
‫אכל נדה שהיא חתויבת כשטבלה במים חיים לטהרה לבעלה צריכה לברך וכוי‪ .‬ועיין רש׳׳י שבת‬
‫ם״ח ע״ב ואני קבלחי סרבינו חלוי משום דכסק זבות נינתו יזנח טעונה מים חיים‪ ,‬אך הוא דתת‬
‫דעתו שם וע״ש בתום׳ ד״ה שמא וכו׳ אך בסנהדרין ם״י ע׳׳א מביא בפשיטות כדעת רבו חלוי ע׳׳ש‬
‫דיה הלבוח אחד עשר וכו׳ ואם ראתה ג׳ ימים רצופים תזיא זיבה לקרבן ולטכילח מים תיים‪ .‬ובן‬
‫כתב רש׳׳י בפשיטות ככורוח נ״ה ע׳׳ב דזבה מעונה מיש היים‪ ,‬ועיין בבה״ג ה׳ נדה‪ .‬פסק והיכא‬
‫דאיכא רוכתא דקדיר עלמא ולא יבלת איתתא לטיטכל אםירא ולא משתריא עד דטבלה במים חייע‬
‫והא דהניא שש מקודם התוספתא דס״נ רזביש אין נין זב לזבה אלא שהזכ טעון ביאת מים תייס‬
‫וזבה אין טעינה ביאת מיםיהיים וכר צריך לפרש בפירוש הכ׳׳ה סי׳ ר״א סק־ב יאע׳׳ג דמדינא‬
‫דאורייתא אין טעונה לזבה ביאת מים תיים מכל מקים מדרבנן בעינן מים תיים מההיא דאבוה‬
‫רשמואל ובו׳ ‪5‬״ש‪ .‬או כמו שמצדד בזכותן של הסוברים דזבת טעונת מים חיים בשריח שאילח יעב׳׳ץ‬
‫סי׳ סייח )אך לא הזכיר שם רעח הגאונים הראשונים הסובאים בש׳׳ח הנ׳׳ל( וזה דלא כמו שפירש‬
‫בשו׳יח משכנזח יעקב בחיו״ד סי׳ מיד ע־׳ש׳ ואחריו נמשכו בפירושם על הכה״נ הנרא״ש דפוס‬
‫ווארשה והנרע־ה בכה״נ החדש ע׳׳ש‪ .‬בטח ישראל וכוי נדה ס׳׳ו ע״א‪ .‬נרכוח ל״א ע״א‪.‬‬
‫א( ומותר לבעול וכר כתובות ז׳ ע״א ותלכתא סוחר ובר וכלשון המחבר הוא בפרדס לרש׳׳י ו״ל סי׳‬
‫רע׳׳ז‪ ,‬ועיין בשאילתות‪.‬שי חיי שרה ט׳׳ז ובהע״׳ט שם ובהנ׳׳א ס׳׳א דכתוכות סי׳ יי׳ ולבי מהסם וכוי ובדרישה‬
‫א״ע סי׳ ם״נ ע״ש וכחובוח ה׳ ע׳׳ב׳ ובש״מ שם ד״ה ואח״ל וכו׳ מה שכתבו בשם תלמידי ה״ר יונח ע׳׳ש‪.‬‬
‫ובשר׳ת משכטת יעקב חא־ח סי׳ צ*ז‪ .‬נ ( בועל בעילת מצוה וכו׳ נם כאן כלשונו הוא בפרדס סי׳ רע׳יח‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬

‫בעילת מומה‪ .‬אבל אם בעל חייב‪ .‬י( והכונס את האלמנה חייב ואת הבתולה סטור‪.‬‬
‫ה(וק״ש שאמרו זהו קיש שעל מיטתו‪ .‬אבל בקיש התפילה של ערביח ושחרית חייב‪:‬‬
‫הרואה רם בתולימ אומר באיי אמיד‪ ,‬ו( אשר ענ אנוו כנן עדן שושנת עמקימ בל ימשול‬
‫זד במעיין חתום על כן איילת אדגיש זרע קדש שמרה בטהרה והוק לא הפרה‪ .‬באיי‬
‫הבוחר באברהם ובזרעו אחריו מקדש בני ישראל‪ :‬המקדש את האשד‪ ,‬יביא עדים‬
‫ז(ויקדשנה בסניהם ויאמר לה‪ .‬תהא את מקודשת לי ח(בטבעת זו ט(כדח משה דשר׳‪:‬‬
‫תסז‪ .‬ה ע ו ש ה את הבירו שליח לקרש לו אח ר‪-‬אשה‪ .‬א־נו צריך לכתוב לו הרשאה‪.‬‬
‫אלא כך יכתוכ לו‪ .‬כשנינו חתומי מטה מינה סלוני את שלוני כר סלוני‬
‫לקדש לו אשד‪ ,‬שלונית בתםלוני‪ .‬ויהתמו העדים‪ .‬׳(דשליחשעשאו בעדים כשר‪ :‬והרשאה‬
‫זו למה‪ .‬אלא אדם שיש לו ממון ביד הכירו ורועה לעשות שליה כדי להוציאו מידו‬
‫צריך להקנותו לשליח אגב קרקע‪ .‬כי הא דרב שמא הוו ליה תלימר אלפי זוזי כי חוואי‪.‬‬
‫אקנינד* גיהליה כ( לרב שמואל בר אחא אגב אסישא דביתיה ולפיכך שצריך לעשוח לו‬
‫קניין לםיכך כותבין שם הרשאה שאם לא יקנה לו לא יהא זה נותנם לשולהו‪ .‬וכדאמרי׳‬
‫אין סשלתין מעות ל(בדיוקני‪ .‬שאם יתן אותם לשלוחו שעשה בעדים ולא הקנה לו‬
‫יכולילחוכעמ היומ ומחר‪ .‬כדאמרי׳ כבבא קמא‪ .‬כך הורה ד ‪ :‬וין נהנו‪ :‬והמקדש את‬
‫האשה להכירו יקדשנה בשני עדים‪ .‬ויאמר תהא את מקודשת לפלוני בר סלוני בטכעח‬
‫זו כדת משה וישראל‪:‬‬

‫תשובות מרש׳יי‪:‬‬
‫וששאל אס אומר שבע ברכות בשעת אירוסין‪ .‬ראיתי כמקום גאונים שאין‬ ‫תסה‪.‬‬
‫אומרים אותם בשעת אירוסין‪ .‬וטעם לא שאלתי‪ .‬כי משורש הוא‪.‬‬
‫בכחוכוח מ(מברכין ברכח חחנים כביחחתגים‪ .‬ר׳ יהודה אומר אף כבית האירוסין‬ ‫ששנינו‬
‫אוחה‪ .‬ור׳ יהודה לא אמר אלא ביהודה הואיל ומחייחד עמה‪ .‬כדמסרש אביי‪.‬‬ ‫מברכין‬
‫ואעפ־י כן חלוקין עליו חביריו‪ :‬והלכה כמרוכין‪ :‬וכן גוהנין בכל מקומ‪:‬‬
‫וששאל אם מברכין ברכת אירוסין כשעח נישואין‪ .‬ידעחי שבמקום גדולים אין‬ ‫תסט‪.‬‬
‫מזכירין אותה‪ .‬ויש טעם בדבר‪ .‬שהרי שנינו מברכין ברכח חתנים בבית‬

‫ד( והכונס וכו׳ שם‪ .‬ה( וק׳׳ש שאמרו זכו׳ ב;‬ ‫נ( חח! שטור שמור מק״ש וכו׳ ברכות ט׳יז ע״א‪.‬‬
‫הוא ג״ב בפרדס לרש״י ו״ל םי• רע״ט וצ״ע כ׳ לא ראיתי לאחר מן חששרשים שפיר־שו כפירוש‬
‫הדחוק הזה‪ .‬י( אשר גג ונוי עיי! נוסה הברכה בכה״ג ריש ה׳ כתובות‪ ,‬ונאו״ז ה׳ גרה סוף סי־‬
‫שם״א‪ .‬וברא״ש פ״א דכתובות סי׳ ט״ז‪ ,‬ועיין בתשובות הגאונים שהוציא הרה״ג הרכבי סי־ תל״ח‬
‫וז״ל וברכת בתולה שאדרת אשר נטע גגתאגוז בנן ערן ליתא בתלמוד אלא קבלה היא בפי החכמים‬
‫ואנן הכין שמענה והכין אמרין לה אשר צנ זוג בג! עד! שושנת עסקים לבל ימשל זר במעין תתום‬
‫על כ! אילת אהבים שמרה בטהרה וחוק לא הפרה ברוך הנוח־ בזרעו של אברהם‪ .‬ועיין שם‬
‫בתערות והקונים צד שפ׳׳ג ועיין בתשובות הרמב׳׳ם סי׳ קכ׳׳ז‪ .‬ז( ויקדשנה בפניהם וכו• קידושין ס״ה‬
‫ע״א זע׳׳ב‪ .‬זז( כטבעת זז בן הוא בדמ״א כ״ ב״ג זיש להם טעם בחקה׳׳ז‪ .‬והוא שמ בתקונא‬
‫המישאה ושם הלשון תהא ל׳ מקודשת בכבעח זו ע״ש‪ .‬מ; כרת משה וישראל הובא בחוס׳ כחובזח‬
‫ג• ע״א ד״ה אדעחא ובו׳ וחום׳ גיטין ל״ג ע״א ד״ה כל וכוי‪• .‬ז רשלית שעשאו בעדים ובו׳ כן הוא‬
‫בפרדם לרש״י ו״ל סוף סי׳ ש׳יא‪ ,‬ודעתו כדעח הדאב׳יד ם״ג מה׳ אישות הט״ו דשליחוח האיש לקדש‬
‫לו אשה צריך להיות בפני ערים‪ ,‬ורק כתב הרשאה אינו צריך‪ ,‬וכן הסכמות הר״ן ריש פרק האומר‬
‫ד״ה ולענין וכו׳ ומחוורחא דסילתא רכיון דבקרושין בעינן עדים רילפינן רבד דבר מממון ולא מהגי‬
‫הודאה רידהו משום דסתייבי לאהרינא כדאיחא לקמן בפרקי] הלכך כשם שהקדושי; צריכי) עדים כך‬
‫שליתות הקדושין צריך ערים לא שנא שליחות דידיה ולא שנא שליחות דידה‪ .‬ועיין כשו״ח תשב״ץ‬
‫ח״א סי־ כ״ז‪ ,‬וכשר׳ת דשב״ש סי׳ תקע׳׳ו‪ ,‬ובתומת ישרים סי׳ קי״ג׳ ועיין ברא״ש פ״ב דקירושין ס״‬
‫זי‪ ,‬וכםור וב״י סי׳ ל״ה‪ ,‬ועיין בחשובוח טהרי״מ חלק א״ע סי׳ מ״ג‪ .‬כ( לרב שמואל בר אחא ב״ק‬
‫ק׳׳ד ע״ב ושם איתא לרכ שמואל בר אבא וכוי ועיין בשאילתות סוף ם׳ ויקרא‪ .‬ושם ש׳ שופטים‬
‫ובהע׳׳ש שם‪ .‬וגס שם הגירםא אחא‪ .‬ל( בדיוקני ב״ק שם ועיין בתוס׳ שם ר״ח אין וכוי ובשאילתות‬
‫שם‪ .‬ושם‪ .‬מ( מברכין ברכת תתגים וכו׳ בחובות זי ע״ב ועיין ברא״ש ס״א רבתובות סי׳ י״ב‪.‬‬
 ‫‪587‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫חתנים‪ .‬וברכת אירוסין כבית האירוסין‪ .‬ולא קתני ברכת חתנים ואירוסין בכית חתנים‪.‬‬
‫ואמרי׳ נ(רב אסי איקלע לביח חלולא דםר בר רב אשי כריך שיח‪ :‬ואילו הן חששה‬
‫כרכות שהכל‪ .‬יוער‪ .‬יער‪ .‬שוש‪ .‬שמה‪ .‬אשר ברא‪ :‬ואם היה מברך ברכח אירוסין הרי‬
‫כאן ו׳‪ .‬ואיהו שית בדיך‪ .‬ותו לא‪ :‬וכן הלכה‪ :‬ס(והסזכיר אותה בשעת נשואין מועיא שם‬
‫שמים לבטלה‪ :‬וששאל מקום שמברכיןכרכת אירוסין ונישואין כיום אהד‪ .‬שהרית וערבית‪.‬‬
‫מנהנ זח לא ראיתי כשום מקום‪ .‬אבל כםקומינו מילין לעשוחם במקום אהד‪ .‬אך אין‬
‫מברכין שתיהן על כוס אחד‪ .‬ומברך ראשונה ברכת היין דתדיר‪ .‬וברכת אירוסין ושותה‪.‬‬
‫וחוזר ונותן יין ומברך ברכת היין ושש ברכות של נישואין‪ .‬וכמקום)שמססיקין( ]שמססיקין[‬
‫ועושין סעודה בינתים‪ .‬נר׳ בעיני ודעתי ממה שאסור לעשות כך לברך בראשונה ברכת‬
‫התנים ואם עושין כן הו״א ברכה שנייה שעושין בערבית ברכה לבטלה‪ .‬כי מקום יש לה‪.‬‬
‫דהואיל וברכו בראשונה ברכח נישואין נילו דעתם שוו היא בניסחם לחוסה‪ .‬ולמה להם‬
‫לחזור ולברך‪ .‬שנם בברכת המזון שבינתיים לא יברכו שבע ברכות הואיל ואין דעתם‬
‫להכניסם לחוסה ער כרכה שנייה‪ .‬הראשונה אינה חוסה‪ .‬שעדיין לא נכתבה כתובה‪ .‬אבל‬
‫שהשמחה במעונו מברכץ‪ .‬ראמר בשיק דכתוכות‪ .‬מעיקרא אימת‪ .‬אסר רב משא פ( מכי‬
‫רמו שערי באסינתא‪ .‬שהן עורכי נישואין‪ .‬והתם והואיל ובשעת אירוסין כבר ערכי סעודה‬
‫מוומנין ולא יחזרו בחן מברכין שהשמחה במעונו‪ :‬וששאל מאחר ששנינו העונה אמן ‪-‬‬
‫אהר כרכה פ( שאין כה אזכרת השם והו אמן יתומה‪ .‬מחו לענות אמן אחר הרחמן דכרבת \‬
‫המזון ועל אמן שבקדיש‪ .‬אני שמעחי מבית מדרשו של רבינו יעקב ברי יקר אמן יתומה‬
‫זה העונה אמן שלא שמע כרבה אלא שמעאחרימ שעונין‪ .‬וכן משורש צ( בהלכות נמלות‪. .‬‬
‫וכן עיקר‪ .‬שלא לחנם תקנו רבותיי שבבבל ואמרו אמן בקדיש‪ .‬ועוד מעימ בירמיה הנביא‪ .‬י'‬
‫שאמר אמן אחר כקשה‪ .‬ק(שנאטר אמן כן יעשה ה׳‪ .‬ואמר ר׳ יוסי בר חנינא אמן יש‬
‫בו אמנת דברים‪ .‬כממד שמבקש מאח הק׳ שיתקיימו הדברים‪ .‬וכשם שירמיה אמר אמן‬
‫אחר ריעוי אף אגו נאמר אמן אחר דברי ההינה‪ .‬כמן הרחמן שאוסר בברכת המדון‪ .‬ויתגדל‪.‬‬
‫ויהא שלמארבהדיהגדל‪ :‬ש ל מ ה כר׳ יעחק‪* :‬־(סעשהכחחן אהד שעשה אמסיןונשואין‬
‫ביחד‪ .‬שלאחר שקרש הביאו לו כוס של יין לברך עליו ברכה אירוסין‪ .‬ובירך הסברך‬
‫בורא שרי הנשן‪ .‬וברכת אירוסין ושתה‪ .‬והביאו לו כוס אחר לברך ברכת נישואין‪ .‬שכח‬
‫ולא אמר בורא פרי הנסן והחזירו רי‪ .‬ושאלנו לר׳ מה מעם‪ .‬שהרי בירך מתחילה בורא‬
‫שר* משן עם ברכת אירוסין‪ .‬ואעסיי שטס׳ שני אינו אלא של נישואין יכול לפטור עעמו‬
‫בברכה אהת של בורא פרי הגפן אעס־י ששתה כוס ראשון ראירוסין הואיל ולא אמר‬
‫בינתיים על הנפן ועל פרי ועשן‪ .‬מידי דהוה אשוהה בסעודה‪ .‬שאפי׳ הוא שתה עשרה‬
‫כוסות אינו מברך אלא בכוס ראשון‪ :‬והשיב לנו ר׳ שאני סועד רקבעםעודתיה‪ .‬אבל האי‬
‫לא קבע דברכת אירוסין להוד וברכת נישואין להוד‪ .‬ובנישואין הוא דתקון רבנן שבע‬
‫ברכוח‪ .‬ובלא בורא פרי מ פ ן אינו אלא שש‪ .‬לפיכך חייב לכרך בורא פרי הנסן בבוס‬

‫ובשאילחוח ם׳ חיי סרה‪ .‬נ( רב אםי איקלע ובז׳ לפנינו שם ח׳ ע׳׳א איתא רב אשי •*יקלע לני רב‬
‫אשי בהלוליה דםר כריה וכוי‪ .‬ם( והמזכיר אוחה ובו• עיין ברא״ש פ״ק דבתובוח ם‪-‬י׳יז‪ .‬ע( סכי‬
‫רמי שערי כאםינחא כתובוח שם ועיין פירש״י ובתים׳ ע״ז ח• ע*ב ד״ה מכי ובו׳‪ (e .‬שאין בה חזכרח‬
‫השם ובו׳ עיין ברכות טי׳ז ע׳׳א אמן יחוכה וכרש׳׳י וחום׳ שם׳ והוא מפרש לחא דאיתא שם נ׳׳א‬
‫ע״ב ועונין אמן אחר ישראל המברך כפירש הראי׳ש בם״ח דברכות סי׳ ה׳ וז״ל אבל אחר ישראל‬
‫אע׳יפ שלא שמע אח כל הבדבה בין שהזכיר אח חשם עוגין אחריו אמן‪ .‬ובן הוא בסוד א״ח סיסן‬
‫רמיו‪ .‬וךבינו יונה פרק א״ר ר״ת עונין וכר ואס ענה ולא שמע הוא אםן יתומת‪ ,‬ולא •רעתי מדוע‬
‫לא פירשו כן הכ״י ובל האדרוניס‪ .‬מיין בהרכ פ׳׳ח משנה ח־ שכתב אע״ס שלא שמע הזכרת השם‬
‫וכר מ״ע‪ .‬צ( בהלכות גדולות וכוי בה׳׳נ ברכוחפ׳׳ז עיש‪ .‬ק( שנאמר אמן‪.‬כן יעשה ה׳)ירמיה כ־ח(‬
‫ועיין לעיל סי׳ פ׳׳ז‪ .‬ל( מעשה בתהן אהד וכו• מעשה זו הובא בלקוטי פרדס בסוף הספר‪ .‬ומשמע‬
‫שדעת רש׳׳י ז״ל כדעת ר״ת בתוס׳ פסחים ז׳ ע׳׳א סוף ד״ה בלבער וכוי‪ ,‬ועיין ברא׳׳ש פ״ק דכתובות‬
‫סי• י־׳ב׳ ובק״ג שם ם״ק כ״ג ובראב״ד פ״נ מה׳ אישות הלכה כ״נ ועיי! בהגהות מימוני שם‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪588‬‬

‫נישואין‪ .‬דאירוםין לחוד וגישואין לחוד‪ .‬שמנהג זה שנהגו לעשור‪ .‬אירוסין ונישואין ניחר‬
‫לםי שאינם רחבים לעשוח סעודה לאירוסין‪ .‬שאס עושין אירוסין קורם לנישואין יהא נגאי‬
‫לחתן ולקתביו אס לא ירבו נסעורד׳ כל היזם‪ .‬זלמיכך ש מ י אדם שעושין אירוסין‬
‫ונישואין ביחד ונסטר בםעודח אחת‪ .‬ובך אמר לנו ר׳ שלאחר ששתה הסברך ככוס‬
‫ראשון דאירוםין צריך לברך אתריו על הנסן ועל פרי חנמן‪ .‬אלא םסני הטורח ותמידית‬
‫בני אדם נמנעו מלעשות כן‪ :‬ושאלרלר׳ במקום שעושין אירוסין ונישואין יחד •טהו לברך‬
‫ברכת אירוסין וברכת נישואין יחד‪ :‬והשיב ר׳ כי הרועה לעשות כן אום׳ לו שתה מה‬
‫שנשאר כטס‪ .‬רםזונ כוס שני לברכת נישואין לסי שאין אומרי׳ שתי קדושות על כוס‬
‫אחד‪ .‬ראץ עושין מעות תבילות חבילות‪ .‬ואין לומר דהני לאו שתי קדושות הן‪ .‬דהא נבי‬
‫קידוש וכרכה המזון הא דקאמרינן בערכי פסחים אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד‪.‬‬
‫והא דאמר בערבי סםחים‪ .‬ם(ש׳מ חמני‪ .‬כוי‪ .‬ש׳מ אומ׳ שתי קדושות על כוס אחד‪ .‬חני‬
‫טילי בדלא אימשר שאין לו אלא בום אחד נלכד‪ :‬כך השיב ר׳‪ :‬ת׳‪ .‬ח(זר״ת השיב על‬
‫וה רלא יתכן לעשותו בכוס אחדחדא שנתקנו בשתי מקומות זה בבית האירוסין וזה כבית‬
‫הנישואין‪ .‬ועוד זה אסור במועד וזה מותר במועד‪ .‬וזה בסקילה וזה בחנק‪ .‬א( ועוד אמרי׳‬
‫כמסכת םוסרים דאין עושין ברכת אירוסין ונישואין בכוס אחר‪ .‬ג( לסי שאין אוסרי׳ שתי‬
‫קדושות על כוס אחד‪ :‬תם‪ :‬ח׳‪ :‬ושוב מעשה כחחן אחד שעשה אירוסין ונישואין'ביום‬
‫אחד וכתבו את הכתובה והביאוה לבית חתנות לשני הזקנים שנתאססו שמח‪ .‬ולאחר שבאו‬
‫עמד החתן וקידש את ארוסתו‪ .‬ומינו עדים כשרים‪ .‬לא קרובים להיותם עיידי קדושין‪ .‬ובא‬
‫אחו־ מאותם עדים והתם ככתובה תתימחו‪ .‬ונם חתימח העד חבירו‪ .‬שמע ד׳ ואיקםד‪ .‬ואיר‬
‫שתי טעיות טעה אותו העד‪ .‬אחת שאין עידי קדושין דינם לחתום בכתובח אלא עירי‬
‫קנין שטר כחובת ואחד שחתם את חבירו‪ .‬דאין העד חותם את חבירו‪ .‬שאין העדים חותסין‬
‫על חשטר אלא מםני חיקון העולם‪ .‬שמא היום ולמחר ילך אחד מהן למדינח הים ויביאו‬
‫ביד אח השטר לםני אחד מן העדים אמ יכיר חתימת ידו וחתימת יד חבירו‪ .‬או שמא‬
‫העדים אינם‪ .‬ויש בני אדם שמכירים חתימת יד העדים‪ .‬ועכשיו שמביאין שטר שחתימתם‬
‫מכתיבת האחד ואין כאן חתימת יד העדים‪ .‬או אם יבא אחד מן העדים במגעו ומראים לו‬
‫תתיטחו של שטר ושואלים לו אס זהו כתב ידו אינו מכיר כחתימתו‪ .‬ונמעא השטר מסול‬
‫על ידי כך‪ .‬ומתוך כך עוה ר׳ למחוק התיםת העדים שלא תהא הכתובה שטר סםול‪ .‬שאין‬
‫החתיטה מקיימתה‪ .‬אלא סוסלחה‪ :‬וחתימת עירי כחובה כחתימת שאר שמתת בעלטא‪.‬‬
‫דבתובה אינה אלא כשאר שטרות דעלמא‪ :‬וכך הוא הקנין והחתימה‪:‬‬
‫תע‪ .‬אחד מן העדימ לוקח כנף בנדו ונותן כיד החתן‪ .‬דעד הוי במקוס כלה‪ .‬שהיא‬
‫כמו לוקח‪ .‬ומוקמינן חילכתא כמאןדאמר בס׳ חזחב ג( קונץ בכליו של לוקח‪.‬‬
‫ונסקא לו קנין כלי משלף איש נעלו ונתן לרעהו‪ .‬וההתן מקנה לה כל תנאי הכתובה על‬
‫ירי שהעד נותן לו כנף בנרו יידו‪ .‬ובועז נתן נעלו לנואל‪ :‬ועריכין העדים לראות ככתובה‬
‫כדי לידע התנאי ואם אין סנאי לכך שואלין לתתן סכום ותנאי של כתובה‪ .‬או ל• ליט׳‬
‫או ק׳‪ .‬ומקנה להם‪ .‬והם הולכין ותותסין בכחובה‪ .‬ואם אין להם שחוח לחתום בו ביום‬
‫שקנו‪ .‬יבולין לחתום כל זמן שירעו שלא אמרו שעריך חתימת מ ביום אלא כנט‪ .‬דתנן‬
‫נכחב ביום ונחתם בלילה םסול‪ .‬נכתב בלילה ונחתם ביומ כשר‪ .‬דתד יומא הוא‪ .‬אכל‬
‫לענין שאר שטרוח וכתובה יכולין לחתום כל ומן שירעו אלא שלא יחו מתנין קרובין‬
‫הכלה שאינן כקיאין כדבר חותטין מ כיום‪ .‬משוס שנאמר הסר ממך עקשזת סה ולזות‬

‫‪ (0‬ש־ם חסני וכו׳ שם ק׳׳ה ע״כ‪ .‬ת( זריית השיב ‪ ry‬ובו׳ עיין במפר חיש• לד״ח סיס[ תרכ״ב‪.‬‬
‫ד״ה וער שכחבח וכוי‪ .‬א( ועוד אטרינן במש׳ סופרים וכו׳ סי״ט הי״א‪ (1 -‬לפי שאץ *יםדיס וכר‬
‫פסחים ק״ב ע׳׳ב‪ .‬שמכירים חתימת יר העדים כצ״ל‪ .‬נ( קונין בכליו של לוקח וכו׳ ב״מ ס״ז ע״א‪.‬‬
‫‪589‬‬ ‫מחזור וינודי‬

‫שפתים הותק ססך‪ :‬והמברך ברכת אירוסין טברך בתחילה כורא שרי הגפן ואחרכךכרכת‬
‫אירוסין‪ .‬ושותה המברך‪ .‬וטועם החתן‪ .‬ומטעים לכלה‪ .‬י(דקמקדש לה בנויה דכסא‪:‬‬
‫יכנסו להופה רשורת לפניהם‪ .‬נשטטים סשםבעלי אסיפה‪ .‬או לסעודת אירוסין‪ .‬או לשום‬
‫הסלנה שלא לברך ברכת נישואין עם אוהו כוס‪ .‬ושלא לעשות מצות חבילות הבילות‬
‫שלא לומר שתי קדושות על כוס אחד‪ .‬לאחר ומן יאספו שנית ויביאו כוס שני‪ .‬ויברך‬
‫עליו ז׳ ברכות‪ .‬שוחה חםברךושוחין החתן והכלה‪ .‬ויזמת לחם בחופה‪ .‬יביאו עדיםוטקנה‬
‫החחן בסודר אחדי מן העדים לכלה את הכתובה‪ .‬ויתתמו הס על הקנין הזה ולא על‬
‫הקידושין‪ .‬שהכל ראו ושםעובקידושיח‪ .‬ואין להם שטר וחתימה אלא על הטמון‪ .‬דתקיים‬
‫השטר בוצתמין‪ .‬ואין עד אחד חותם את חבירו‪ .‬שאס תבא לנכות צריד להזכיר תתיםת יד‬
‫שניהם‪ .‬ואם חתם אחד את הכירו אץ ב־ד טכין על ידיהן אלא כל זמן שהדור קיים‪.‬‬
‫חכורין המעשה‪ .‬ואם לא קנו טידו כאותה שעה יהא זריז ונשקד לחקנוח להם טרם ישכבץ‪.‬‬
‫שלא ילינו בלא כתובה‪ .‬והם יתתמו לעצמם‪ .‬דאינחו שליחותא דידה קא עבדי‪ .‬וקייטא‬
‫לן כרב דקונין בכליו של קונת לפיכך מקנה התתן את הכתובה לכלתו בסודר העדים‪:‬‬
‫ואם בא לארוס ולכנוס בבת אחת אפילו קידש על ידי שליח יחזור ויקדש‪ .‬ועל מעשה‬
‫עצמו תאמר ברכת אירוסין וישתה‪ .‬ויקדש ל ת והשאר ישפוך‪ .‬ויסוונ בו עוד ויברך עליו‬
‫ז׳ ברכות ישתה‪ .‬וישקח‪ .‬וישפוך‪ .‬ה( ומטיח הכום של זכוכית בכוהל ושוברו‪ .‬משוםדכת׳‬
‫בכל עצב יהיה מותר‪ .‬ועוד כת׳ עבדו את ה׳ כיראה ונילו ברעדה‪ .‬ו( במקום גילה שם‬
‫ההא רעדה‪ .‬וזורקין עליחם חטימ ז(למימן ברכה‪ .‬פרו ורבו כהצלהח כל טוב‪ .‬והלב הטים‬
‫ישביעך‪ .‬ח( ומה שנהנו לתת אפר בראש חתנים‪ .‬שנאסר אם אשכחך יחישלם כוי‪ .‬אם לא‬
‫אעלה אח ירושלם על ראש שטחתי‪ .‬וזהו שכת׳ לשום לאבלי ציון לחת להפ פאר תחת‬
‫אסר‪ :‬וטושיבץ אותם בכילה ומשוררים לפניהם קול ש ש ו ן וקול ש ט ח ה ‪ :‬י ש מ ת‬

‫התן בכלה‪ :‬עתה יזכה ל ה ם ש ה קולות‪:‬‬

‫ת ע א ‪ .‬והילך פירושו של ברכות וסידרפ כאשר פירשם רש׳י בפיק הכתובות‪ :‬ת״ר‬
‫ס(םברכין ברכת חתנים בבית חתנים‪ .‬וברכת אירוסין בבית האירוסין‪ .‬ר׳‬
‫יהודה אומר אף בביח חאירוסץ מברכין אותה‪ .‬סי׳ בביח חחניס‪ .‬כשנבנםח לחופה בבית‬
‫הנישואין‪ ,‬אף בבית האירוסין‪ .‬כשמקדשה מכרכין על ברכת התנים‪ .‬וכדטס׳ אביי וביהודה‬
‫שנו‪ .‬הא דרי יהודה‪ .‬ביהודה שנו‪ .‬שמתייהר עמה באירוסין‪ .‬כדי שיהא לבו נם בה‪.‬‬
‫לפיכך סברכץ ברבת תתנים מתחילה‪ .‬דתניא במסכת כלה‪ .‬כלה בלא ברכה אסורה לבעלה‬
‫כנידה‪ .‬שלא טבלה‪ .‬ברכת אירוסין מאי מכרך‪ .‬אקכיו כוי‪ .‬ולא מפיית ר׳ אתא מסיים‬
‫כמנהנינו‪ .‬סאן דלא חהים מידי הזוה אכרכת המירות וברכת המצות ומאן דהתים טידי‬
‫‪,‬‬
‫דהוה אקידושא‪ .‬ר׳ סי ‪ .‬ואסר לנו את הארוסות לנו מדרבנן שנזרו על הייחוד שלסנויית‬
‫ואף ארוסה לא חחירו עד שתיכנס להוסת ובברכה‪ .‬כראם׳ במסכת כלה‪ .‬ואדרבנן נסי‪.‬‬
‫מברכין וציוגו‪ .‬מלא תסור‪ .‬י( וכן בגר חגוכח‪ .‬ומחיר לגו נשוחיגו הנשואוח לנו ע־י חוסה‬
‫וקידושין‪ :‬אברכת פיחת בורא פרי העץ‪ .‬ברכת טעות על השחיטה‪ .‬על המילה‪ .‬דכיוןדכולה‬
‫ועדאה היא ואין הפסק בקשהביגתיים לא בעיא חתימה‪ .‬כ(כדאמריי בערבי סםהים‪ .‬ברכת‬
‫הטעות מאי טעמא משומ דהודאה היא‪ .‬והא נטי כולה הודאה היא‪ .‬מידי דהוד• אקידוש‪.‬‬

‫משל!! איש נעלו ונו׳ )רות ר׳(‪ .‬נכהב ביום וכר גיסי! י״ז ע״א‪ .‬הסר םםך וני למשלי ד׳(‪.‬‬
‫ל( דסקדש לה בגויה דכסא מ ד ל ר׳׳ל היכא דמקדש לה בגויה דכסא מיין־ להםעים לכלה* עיין‬
‫ה( ומטיח הכוס וכר עיין תוס׳ ברכות ל״א ע״א ד״ה אייתי ובו׳‪ .‬בכל עגב‬ ‫קידושין מ־ת ע״ב‪.‬‬
‫ו( במקום גילה וכוי ברכות ל׳ ע׳׳ב>‬ ‫יתית מותר )משלי י״ד(‪ .‬ועוד כתיב עבדו ונד )תהליס בי(‪.‬‬
‫ז( לסימן ברכת׳ ועיין ברכות נ׳ ע״ב ממשיכי! וכו׳ וכועס׳ ד״ה ולא וכוי ומיהו‬ ‫יומא ד׳ ע*כ‪.‬‬
‫ס( ומה שנהנו לתת אפר וכו׳ ב״כ ס׳׳א ע״ב‪ .‬אם אשכחך ונו׳‬ ‫עגשיו שדרכן לזרוק תיטים‪.‬‬
‫‪ (p‬מברכי! ברכת‬ ‫)תהלים קל״ז(‪ .‬לשום לאבלי גיון לתת להם פאר ת ה ה אפר )ישעיה ס׳׳א(‪.‬‬
‫י( כדאשכתן בנד הנובה שבת ב״ג ע׳׳א‪.‬‬ ‫זבו׳ כתובות ז׳ ע״ב‪ ,‬ועיי! ברא״ש פ״א סי׳ י״ב‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪590‬‬

‫ל( כיון דלשון קידוש הוא כקידוש היום‪ .‬הותמין בה כי התם רבחהיא חחמינן משום דיש‬
‫בה ד׳םסק כי הוא תחילה למקראי קדש‪:‬‬
‫תעב‪ .‬ת״ר מברכין ברכת חתנים כל שבעה‪ ,‬איר יהודה וחוא שבאו פנים תדשות‪ .‬והוא‬
‫שבאו אל חמשחח סנים חדשות בכל יום שלא היו שם אתמול‪ .‬מאי מברר‪.‬‬
‫יאמר רב יהודה שהכל‪ .‬יצר‪ .‬םי׳ נר׳ בעיני‪ .‬סדר ברבות שנמדדו על עסקי הזונ אינם אלא‬
‫מאשר יצר ואילך‪ .‬שאותה ברכה םתהלת לדבר משניהם אשר יער‪ .‬מדבר כזכר‪ .‬והתקין‬
‫לו ממט‪ .‬בנין עדי עד‪ .‬היא הנקיבה‪ .‬שוש תשיש לפי שאנוצריכין להעלות זכרוןירושרם‬
‫על ראש שמחתיט‪ .‬כדכת׳ אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי‪ .‬שמח תשמח‪.‬‬
‫ברכה לחחן ולכלה‪ .‬שיצליחו בשמחה וטוב לכ‪ .‬אשר ברא‪ .‬לכל ישרי‪ .‬מ( ולפי שהסדר‬
‫מחחיל מאשר יער לפיכך פותח כה בברוך וחותם בה בברוך‪ .‬בדרך כל ראשי סדרי‬
‫כרכוח‪ .‬ושוש חשיש‪ .‬שמח חשמח‪ .‬מפני שהן ברכה הסמוכה לחבירתח לא פתח בהן‬
‫בברוך‪ .‬שכך תיקנו לכל ברכוה הסמוכות אחר ראשונה על הסדר‪ .‬ואשר ברא‪ .‬מפני שנאמרה‬
‫יתידית ברוב ימי המשתה כשאין שמ פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות והיא עריכה‬
‫לפחות ולסיים בה ככרוך‪ .‬אבל שהכל‪ .‬אינה סן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שס‬
‫לנמול חסד‪ .‬זכר לחסדי המקום שנמל חסד עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין‪ .‬ונחעסק‬
‫בו ואםיסה וו כבוד המקום היא‪ .‬וברכה וו לכך נחקנה‪ .‬ומשעת אסיפה היא ראו״ה‬
‫לכרך‪ .‬אלא שכיון שיש שם כרכה על הכום הזקיקום לסדרם עליו‪ .‬ומידי רהוה אברכה‬
‫בשמים‪ .‬וברכת האור כמועאי שבת דאמרי׳ נ(רי מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס‪ .‬ור׳ הייא‬
‫מכנםן‪ .‬הואיל ויש שם כופ‪ .‬ס( ולפי שאינה ]משאר סדר הברכות וכולה הודאה אחת לא‬
‫חתמו בה בברוך מידי דהוה אכרבת סירות ומעות‪ .‬וכן[ ביכת יוער האדם שחיקנוה ליצירה‬
‫ראשונה של אדם הראשון כדלקמן‪ .‬א* למאן דאמר שתי יעירות הוו‪ .‬ולמאן ראמ־ שתי‬
‫יצירות עלו במחשבה‪ .‬ובתר מחשבה אולינן מ״ם אינה מסדר ברכות רהא ביצירה ראשונה‬
‫אכתי נקיבה לא הואי‪ .‬וא־ת למה היא באה מתוך שאנו מכרכין על יצירה השנייה תיקנו‬
‫אף על הראשונה שהיא עיקר תחילתו‪ .‬והתקין לו ממנו‪ .‬מנוסו‪ .‬מצלעותיו‪ .‬בניין עדי עד‪.‬‬
‫בניין טהנ לדורות‪ .‬וקרי ליה בניין ע(על שם ויכן ה׳ אלהים את הצלע‪ .‬ותנל עקרה‪.‬‬
‫ירושלם‪ .‬ריעיס האהובים‪ .‬חתן ובלה‪ .‬שני ריעים האהובים זה את זה‪ .‬כשמחך יצירך‪ .‬נמו‬
‫ששםחח אדם הראשון בנן עדן מקדם‪ .‬בדכת׳ ויטע ה׳ אלהים נן בעדן מקדם וישם שם‬
‫את האדם אשר יער‪ :‬משמח חתן וכלה‪ .‬ובאחרונה משמח חתן עם חכלח‪ .‬לפי ששמחת‬
‫ברכה ראשונה לאו בשמחת חתונה אנו אומרים‪ .‬שהרי תפילה היא שמברכין שיחו שמחים‬
‫בהצלחת כל ימיהם‪ .‬לפיכך אין לחתומ בה משמח חתן עם חבלה‪ .‬רמשמע שמח תשמח‬
‫איש באשה‪ .‬אלא כדרך המשמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב‪ .‬ובאחרונה‬
‫)שמחה( ]שבח[ היא)שמשמח( ]שמשכה[ הקי שברא התנות דיבוק איש באשה‪ .‬על ידי‬
‫שטחה וחדווה‪ .‬לפיכך יש לחתום טשמח חתן עס אשתו‪ .‬שהיא לשון שמחת איש באשה‪.‬‬
‫צא ולמד שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכוח לא יצא ידי חובתו‪ :‬כל ימי‬
‫ההוסה אין אומרי׳ ישבע ברכות בברכת המזון אלא ברכה אהדתה אשר ברא אלא ביום‬
‫ראשון של הופה‪ .‬אבל אם באו בסעודת החופה ס(סנים חדשות שלא היו שם אתמול‬

‫צ( כיון דלשון קידוש הוא וכר עיין ברש״י כתובות ד ע״ב ד״ה‬ ‫כ( כראםרינ! בע״ם ק״ה ע״א‪.‬‬
‫»( ולפי‬ ‫מידי דהות וכו׳ וכועס׳ שם ד״ה סאן וכוי‪ .‬כרכתיב אם לא אעלה וכר )תהלים קל״ז(‪.‬‬
‫שהסדר ובו׳ עיין רש׳׳י שם ח׳ ע״א ד״ה שםת תשסת וכו׳ ובתום׳ דיה שהכל וכי•• ובר׳׳ן‪ ,‬ועיין‬
‫חוס׳ ברכות י״ד עיא ד״ה יםים וכי׳ ותוס׳ פסתיס ק״ד ע׳׳ב ד״ה חוץ וכוי‪ .‬נ( ר׳ ספזדן וכו׳ ירושלמי‬
‫כרכות פ״א ה״ה )לכתובות שם ת׳ ע׳׳א ברש‪-‬י ד״ה שמח נרשם בטעות פסחים פ*»( ועיין תשוב ות‬
‫תדשב״א טי׳ שי״ז‪ ,‬שי״ה‪ (p .‬ולפי שאינה'משאר סדר הברכות וכולה הודאה אתת לא חתמו בר‬
‫בברוך‪ ,‬מידי דהוי אברבת •ירות וסזות וכן ברכת וכר כי׳ל‪ .‬מ( על שם ףבן ה׳ אלהיט וגו׳ כ»״ל‬
‫‪591‬‬ ‫מחזור וימרי‬
‫ו ב ש ב ח קודש ש ב ת ו ך ההוסה נהנו ל ו מ ר ך כי־טת א ף כ ל א שנים‬ ‫ם ב ר כ ץ כל ז׳ כ ר ט ת‬
‫ח ד ש ו ת ש ח ר י ש ב ח בשנים ח ד ש ו ת הוא צ ( נ ר א מ ר י נ ן ויכל אלהים‪.‬‬
‫החתן ידיו קודם קידוש ו ל א ח ר קידוש היה ממתין מ ל ב ע ו ע עד‬ ‫שנטל‬ ‫תעג‪ .‬מעשה‬
‫שיהוור וימול ידיו מ ש ש הא דאמרינן בע־ס ק ( נ ט ל ידיו ל א יקדש‪ .‬מי‬
‫דק‪-‬דוש הוי השסיקה‪ .‬וצריך לחוור וליטול ידיו‪.‬‬ ‫משום‬ ‫ידיו לחולין ל א •קדש‪.‬‬ ‫שנטל‬
‫י ( ו א י ר דיו ב נ ט י ל ה ר א ש ו נ ה ש ק ו ד ם קידוש‪ .‬וקידוש ל א הוי ה פ ס ק ה ‪ .‬ו ל א זו כ ל ב ד אשי׳‬
‫ל כ ל היום כולו‪ .‬כ ר א ס ר רב בש׳ כל ה ב ש ר ‪ .‬והילכתא כווחיה‬ ‫נ ט ל ידיו ש ח ר י ת ם ( ם ת נ ה‬
‫ואמ׳ ל ה ו רכינא לבני פ ק ת א ר ע ר ב ו ח בטן אתון ד ל א ש כ י ח א לכו מ י א ט ש ו‬ ‫באיסוריה‪.‬‬
‫ידייכו מצשרא ואתנו עלייכו לבולי יומא‪:‬‬
‫לאחר ש ט ב ל ה ועלתודסברכת־־על‬ ‫אשד‪ ,‬כ ש ת י א מ ו ב ל ת מנידתה והיא טהורה‪.‬‬ ‫תעד‪.‬‬
‫ח‬
‫הטבילה‪ .‬אקביו על ה ט ב י ל ה ‪ .‬ר א מ ר ר ב יהודה א מ ר ש מ ו א ל > כ ל המצות‬
‫כוי בססחים ס־ק‪ .‬בבי ר ב א ס ר י חוץ מן ה ט ב י ל ה‬ ‫לעשייתן‪.‬‬ ‫מ כ ר ך עליהם עובר‬ ‫בולן‬
‫ב ש ל מ א ט ב י ל ה דאבתי נברא ל א הוי‪ .‬א ל א ש ו פ י מאי ט ע מ א ‪ .‬וכי תימא מ ש ו ם‬ ‫ושופר‪.‬‬
‫א ל א א מ ר ח ם ד א חוץ מן‬ ‫הכי א פ י ל ו שחימר‪ ,‬ו ם י ל ח נמי‪.‬‬ ‫מ י ק ל ק ל א תקיעה‪ .‬אי‬ ‫רילמא‬
‫ה ט ב י ל ה ב ל ב ד איתמר‪ .‬תניא נמי הכי ט ב ל ועלה‪ .‬בעלייתו אומר אקביו ע ל ה ט ב י ל ה ‪ :‬סי׳‬
‫כנון ט ב י ל ה ד נ ע ל י קירייס‪ .‬דקיימא לן כ ב ר כ ו ת ] ד א ס ו ר י ם [ כדברי‬ ‫נ ב ר א ל א חזי‪.‬‬ ‫דאכתי‬
‫דעורא תיקן ט ב י ל ה ל ב ע ל י ק י מ ץ לדברי תורה‪ .‬ומשום ההיא ט ב י ל ה תקון‬ ‫וצרה ו כ ב ר כ ה‬
‫ב כ ל ה ט ב י ל ו ת ברכתן ל ס ו ף ‪ :‬ו א ע ע ראמרי׳ ב ש ח י ט ת תולין ס ׳ ר א ש י ת הנו‪ .‬א מ ר ר ב נ ח מ ן‬
‫כרי‬ ‫כר׳ יאשיה בכלאים‪.‬‬ ‫כרי אלע־ כ ר א ש י ת הנו‪.‬‬ ‫כ ת ל ת א סבי‪.‬‬ ‫א( ה א י מ א נהונ ע ל ס א‬
‫יר!ודה בן בתירא בדברי תורה‪ .‬ד ת נ י א ר ׳ יהודה ב ן ב ת י ר א אומר ]אין[ דברי תורה מקבלין‬
‫טומאה‪ .‬ש נ א מ ר ה ל א כה דברי כאש‪ .‬מ־מ כ מ ה ד א י פ ש ר ל מ י ע ב ד ב ט ה ר ה עבדינן ריילכך‬
‫א ש ה נמי כשהיא ט ו ב ל ת מ נ י ד ת ה והיא ט ה ר ה ל א ה ד ש ט ב ל ה ו ע ל ת ה מ ב ר כ ת ע ל ה ט ב י ל ה ‪:‬‬
‫ת׳‪ .‬ור־ת מ ר ד ‪ ,‬ד ב ל ה מ ע ו ת מ ב ר ך עליהם עובר לעשייתם ואפילו ט ו ב ל ו ט ו ב ל ת צריך ל ב ר ך‬
‫ד ה א חזינן נ ( רובין ומצורעים‬ ‫קודם ט ב י ל ה ו י ט ל י ן ל ב ר ך אעיש ש ל א טהרו וראויין הש‪.‬‬
‫וחייבין ב כ ל מ ע ו ת‬ ‫קיש‬ ‫ו ל ה ת פ ל ל ולקרא‬ ‫מותרים ל ק מ א כתורה ולברך‬ ‫ובועלי נדות‬
‫דלא ניתנת תורה‬ ‫כ ח ו ד ה ‪:‬טהזרין נמודין דאין דברי תזרה מקכלין ט ו מ א ה ‪.‬‬ ‫האסורות‬
‫ל מ ל א כ י השרח‪ .‬ואמרינן נמי נ( נדה קוצה ל ה ת ל ה ומברכת‪ .‬והא דאמרי׳ בערבי ס ס ז ד ם‬
‫ומסי ה ח ם מ ש ו ם ר א כ ת י‬ ‫בל ה מ צ ו ח כולן מ כ ר ך ע ל י ה ם עובר לעשייחן חוץ מן ה ט ב י ל ה ‪.‬‬
‫נברא ל א ה ד ‪ .‬והיאך יברך‪ .‬המורה אומר ת ש א ל ו ל ר ב היי גאון ע ל ה ל ב ה זו ש ה י ו ת מ י ה י מ‬
‫להם רמצות‬ ‫והשיב‬ ‫ט ו מ א ה אםא• אין ראוי ל כ ר ך ע ל ה ט ב י ל ה קודש שיטבול‪.‬‬ ‫משוס‬
‫ט ב י ל ה ל ב ע ל י קיריים ובועלי נדות ב כ ל ל כ ל ה מ צ ו ת ר מ ב ר ך עליהן עובר לעשייתן‪ .‬וההיא‬
‫רססח־ם ד א מ ר חוץ מן ה מ כ י ל ה ‪ .‬בנר קא מיידי‪ .‬ראכתי קודם ט ב י ל ה ל א הזי‪ .‬לומר א ש ר‬
‫ו ל א נ ט ב ל אינו ישר׳ ואיט מצווח‪.‬‬ ‫רעדיץ כל ומן ש ל א נטהר‬ ‫ק ד ש נ ו במצוחיו וציונו‪.‬‬
‫נר ש מ ל ולא ט ב ל כאילו ל א מ ל ‪ :‬וכן ס ס ק ר י ח ‪ .‬ורבינו גיסים‪:‬‬ ‫י ( ד ת נ ן ב ס י ר אליעור‪.‬‬

‫‪ (J‬כדאמדינן זיבל‬ ‫פ( פנים חדשות יכו• שם ד דינ‪.‬‬ ‫)כראשית כי(‪ .‬כרכחיב ויטע וטי )שם(‪.‬‬
‫וכו׳ כוונחו להא דהובא בםנהינ בשם הירושלמי ובריר ויכל אלהים ביום השביעי סח היה העולש‬
‫חסר מנוחה באת שבח באח מנוחה אסר הקב־ה בואו ואסרו שירה שנים חדשוח באו לבא! ועיי!‬
‫בתוס׳ ז׳ ע״ב ד״ה והוא ובר ובר׳׳אש פ״א דבתובות סי׳ י״ג‪ .‬ק( נטל ידיו לא יקדש וכו׳ מימרא‬
‫ל( ואמר רבי דיו וכוי כצ״ל ועיין בהום׳ ד״ה הטטל ובר‪ .‬ש( מתנה לכל‬ ‫ררב שסהים ק׳׳ה ע׳׳ב‪.‬‬
‫היום כולו וכר תולין ‪5‬ךו עי‪-‬ב ועיי! בתוס׳ ד״ה טטל זנז׳‪ .‬זהלכתא בזזתיה באיסוריה בצ״ל‪ .‬זאםר‬
‫‪ (0‬כל המגות ובו׳‬ ‫לחו וכו׳ משו ידיינו וכו׳ כד״ל‪ .‬ואתנו עלייכו וכוי ולפנינו ואתנו עלייתו‪.‬‬
‫פסחים ז׳ ע״ב ועיי; בתום׳ ד״ה על המבילת וכו׳ ובתום׳ ברכות נ׳׳א ע״א ד״ה מעיקרא וכר‪.‬‬
‫‪ (6‬האידנא נהוג עלטא וכד חולין קל׳׳ו ע׳׳ב‪ ,‬כרכות כ״ב ע״א‪ .‬שנ׳ הלא כה דברי כאש )ירמיה כ״נ(‪.‬‬
‫נ( נדת קחנה לח חלה‬ ‫נ( דזבין ומודעים וכו׳ עיין ברכות כ״ב עיא‪ ,‬ובתוספתא פ״ב דברכות‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪592‬‬

‫וריח ורבינו שמשון כר׳ יוסף חורו בו וציוו לשרפם ולהורות הדבר‪ .‬כי חילול שמימ הוא‬
‫שמובלות ומעככוח מלברך ער לאחר קיומ הסצוה‪ .‬כי מה נשתנית כרכה זו סכל שאר כרטת‪.‬‬
‫ה( ונס מה שנהנו לברך על נטילח ירים אחר נמילח ידימ טעוח חוא בידם‪ :‬ו( עד־ כאן‬
‫לשון ספר הישר‪ :‬ואית דבפ׳ מרובה אמרי׳ דעזרא תיקן ]טבילה[ לבעלי קיריימ ואפילו‬
‫לדברי חורה‪ .‬כדמוכח במי שמחו‪ .‬חזייה דקא מהסם‪ .‬איל פחח פיך ויאירו דבריך‬
‫אין דברי תורה מקבלין טומאה‪ .‬בוודאי קיימא לן הכי כרי יהודה דאין דברי‬
‫תורה מקבלין טומאה‪ .‬שנאמר הלא כה דברי כאש‪ .‬מה אש אינו מקבל טוטאה אף‬
‫דברי תורה‪ .‬כדפסקי׳ בראשית הנד‪ .‬ח( האימא נהונ עלמא כתלתאסכי‪ .‬כוי‪ .‬ותקנת עזרא‬
‫לא משטה בכל ישראל‪ .‬ט(וליכא הטי כולו ולא רובו‪ .‬כדאמרי׳ כי האי נוונא בסרק אין‬
‫מעמירין‪ .‬ולכך יבלינץ לבטולה‪ .‬דאי פשטה בכל ישראל אין ב־׳ר יכול לבטלה‪ .‬דקייטא‬
‫לן אין ב־ד יכול לבטל ]דברי[ ביד חבית אלא א־כ נדול ממנו בחכמה ובמנין‪ :‬ת‪:‬‬

‫ברכת אירומץ‪:‬‬
‫תעח• ת׳‪ ,‬וממין פניו כלפי מורח ננד צדירושלם‪ .‬שבל תפילות שאנו מתפללימ‪ .‬אנו‬
‫מביטין אל היכל הי‪ .‬כי כן מצינו בדניאל‪ .‬וכוין פחיחן לה בעליחה ננד‬
‫ירושלם‪ .‬לבר משאר כל הברכות שאין אנו קסידין להביט שם‪ .‬לכך צריך לכוין פניו‬
‫כלפי מורח בברכת התנים‪ :‬והמברך ברכת אירוסין או ברכת מילה צריך לומר מ ר א מרי‬
‫הנפן‪ .‬וליטעום‪ .‬ויהביה להתן ולכלה ולמאן דבעי למשתי‪ .‬ואי איסטניס הוא ההוא חתן‬
‫לישדיה מן חמרא בידיה ולטעום כסא למריה‪ :‬כ׳׳מ ח ״‬
‫תעו‪ ,‬ברוך אתה ה׳ אלהינו סלך העולם בורא פרי הנםן‪ :‬ברוך א‪ .‬ת* ‪ . t‬גו מ־ה‬
‫אשר קדשנו במעותיו ועיונו על העריות‪ .‬ואסר לנו אח האדומות והתיר‬
‫למ את הנשואות על ידי חופר‪ ,‬וקידושין‪ .‬ברוך אתה ח׳ מקדש עמו ישראל על ידי חוסה‬
‫וקידושין‪ :‬ושותה המברך‪ :‬וטועם החתן‪ .‬ומטעים לכלה‪ .‬כ(דקמקדש לה כחמרא דכסא‪.‬‬
‫והשאר ישפוך‪ .‬ויסוונ כוס אחר שלא לברך ברכת נישואין על אוחו כוס משום דאין‬
‫עושין מעוח חבילות חבילות‪:‬‬

‫ברכת נישואין‪:‬‬
‫ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם בורא שרי הנפן‪ :‬בתך אתה ה׳ אלהינו ס־ה שהכל‬
‫ברא לכבודו‪ :‬ברוך אחה הי אלהינו מיה יוצר האדם‪ :‬בא־י אמיד‪ ,‬אשר יער את‬
‫האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והחקין לו ממנו בנין עדי עד בא־י יוצר האדם ‪.‬־ שוש‬

‫ד( רתנן בפ״ר אליעזר וכו• ליתא לפנינו שש‪ ,‬ועיין יבמות ם״ו ע״א וע״ב‪.‬‬ ‫זכז׳ ככוריח ב״ז ע״א‪.‬‬
‫ה( וגפ מה שנהגי לברך על נטילת ירים ובז׳ עיין בחוב• פסחים ד ע־ב ר׳׳ד‪ ,‬על ובו‪ -‬יברא״י^ שם‬
‫פ״א סי• י׳‪ ,‬ובתוס׳ בדבוח נ״א עי׳א דיה מעיקרא וכוי וברא״ש שם פ״ז םי׳ ל״ד ובחום׳ חולין קל״ו‬
‫ו( עד כאן לשון ספד הישר ע״ש סי׳ של׳׳א‪ ,‬ועיין במנהינ סי׳ קכ*א‬ ‫ע׳יב ד׳‪-‬ה כר׳ אלעאי וכר‪.‬‬
‫ובש״ח שערי תשובה סי' ק״ע‪ ,‬באו״ז ה• נטילת ידיש סי׳ ע״ט ובראב״ן סי׳ שכ״ת ו ד ל אבל שאר‬
‫טמאים טכרכי קורם טבילה רהא אמרינן דנרה שהיא טטאה קוצה לה הלה‪ ,‬ואינה קוצה בלא‬
‫ברב־‪ ,‬וה׳יה לשאר מסאים‪ ,‬ולא נהירא דא״כ הוח לפרושי חוץ מטבילת גר׳ ומדסחם ש׳׳מ בטבילת‬
‫כל הטטאין סיירי‪ .‬יאעינ דקי״ל האידנא כר׳׳י בן בחירה דטמא קורא בתודה ומתפלל ומברך כי‬
‫אודתיה הבא גביה טבילה כיון רלאלהר םטוך לטבילה תברך בטהרה שפיר טפי דתמתין אפילו לר׳־י‬
‫ער שתטהר ותברך‪ ,‬דהיכא דאפשד למעבד בטהרה עברה‪ ,‬והיכא דלא אפשר בטן בחלה עבדה‬
‫‪ (t‬חזייה דקא מהסם וכו׳ לפניט ברכות כ״ה ע״א מעשה בתלמיד אהד שהיה‬ ‫בטומאה עכ״ל‪.‬‬
‫מגמגם וכוי ועייין בערוך ערך הספ וכוי‪ .‬שנא׳ הלא כה דברי כאש וכו׳ )ירמיה כ״נ(‪ .‬ח( האידנא‬
‫גהוג ובד חולין קל״ו ע״ב‪ ,‬והובא כרש״י שבת י׳ ע״ב‪ ,‬ועיין ב״ק ס״ב ע׳׳ב תוס׳ ד״ה אתא וכר‪.‬‬
‫י( דברי ב״ר הבידו וכו׳ עדיות פיה מ״ה‪ .‬ע׳׳ו ל״ו‬ ‫ע( וליכא הגוי כילו וכוי כצ״ל עי׳ו ל״ו ע״ב‪.‬‬
‫ע״א וכייויפתיחן לה בעליתה כצ״ל )דגיאל וי(‪ .‬כ( דמקרש לה וכוי עיין לעיל סי• ת״ע ובמ״ש‬
‫ין‬‫שם‪ ,‬וראיתי כמחברת אבן ספיר שבן נהונ בארצות המזרה לאסר להכלה כתסרא דבכסא ה ד‬
‫‪593‬‬ ‫מחזור ויםרי‬

‫תשיש ויעל עקרה כקיבוץ בניח בתוכה בשמחה‪ .‬כאיי משמח ציון בבניה‪ •.‬שמה תשמח‪.‬‬
‫ריעים האהובים‪ .‬כשמחך יצירך בנן עדן מקדם‪ .‬בא״י משמח חתן וכלה‪ :‬באיי אם־האשר‬
‫ברא ששון ושמחה חחן וכלה‪ .‬נילה רינה דיצה וחדווה אהבה ואחזה שלום וריעות‪ .‬מהרה‬
‫ה־אלהינו ישמע בערי יהורה ובחוצות ירושלם‪ .‬קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה‪.‬‬
‫קול מצהלות חתנים מחוסחם‪.‬ונערים ממשתה ננינתם‪ .‬ברוך אתה אתה ה׳ משמה חתן עם‬
‫הכלח‪ :‬ושוחה המברך וחתן וכלה‪ :‬והחתן יטיח הכום של ויונית ככותל ושוברו‪ .‬כמו‬
‫שם״ לעיל; ח׳‪.‬‬
‫תעז‪ .‬ומה שאמרו הנמים ל( נותנין לבתולה מאתים ולאלמנה מנח‪ .‬סמכו על מקרא דכה׳‬
‫והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקהו ומעי למ־כתב והאלמנה אשר תהיה‬
‫מכהן יקחו‪ .‬אםאי כת׳ אלמנה ודאי למדרש הכי והאלמנה אשר חררה כתוכחה אל מנה‪.‬‬
‫כמו עס מנה‪ .‬מכהן‪ .‬מקצת כהן יקחו‪ .‬כמו כהן הדיומ‪ :‬ולבתולה מאד‪.‬־‪ .‬דנתי כסף ׳שקל‬
‫כמהו־ הבתולות והבי קאמר קרא כסף ישקל נמה ר׳‪ .‬הבהולות‪ .‬ולכך חסר כמהר בלא‬
‫וי־ו למדרש הבי‪ :‬ה׳‪ :‬בל ימי החופה אין החתן הולך לבית הכנסה‪ .‬ועזמדץ ומתפללץ‬
‫עמו ערביח ושחרית ‪.‬לפני בילת התנים‪ .‬ולעניין עשרה לקדושה ותפילה ה( התנים מן‬
‫המניין‪ .‬כדאי בפיק דכתובות‪ :‬ובשבת שחרית לאחר שהשלים הסדר עש הציבור הולך‬
‫לביח הכנסח ושושבינין אחריו‪ .‬ומחעמף‪.‬בציצית'ויושב בצד הארון והשושבינים יושנץ‬
‫לחם סביבותיו‪ :‬ולאחר שקראו פסוקי זמרה עומד שליח עיבור ומתפלל‪ :‬והא לך •זער‬
‫לשבח שלחופה לבכור החתן ושושבינין‪:‬‬
‫תעח‪ 0 .‬אייחד שם שונן חרשישים‪ .‬א מ ן צדקותיו כלחקת ישישים‪ .‬אף אמונתו בקהל‬
‫קדושים‪ :‬במרס שוסו עם עולם‪ .‬בלכדו היה פורטם וכוללם‪ .‬בנליוןםפרו‬
‫יכתבו כולם‪ :‬נולממ מאז ראו עיניו‪ .‬נטר ואומר לדורות כעיניץ‪ .‬נש הארץ מלאהקניינין‪:‬‬
‫שפים מספרים עוזו‪ .‬נטוים בזרחו רונניש ייהודו‪ .‬צבאות הלד קוראים כבודו‪ :‬ק׳‪ :‬מ ק‬
‫נטח כיריעח לכסאו‪ .‬דירו לשאח ולרום משאו‪ .‬דינל היילי מעלה לנשאו‪ :‬ס(־חאור בניהו‬
‫כשלמד‪ .‬עטה‪ .‬הבהיק זיוו מעלה ומטה‪ .‬הכהות נלנל חמה במבטה‪ :‬וראה‪,‬׳ אדון כי טוב‪.‬‬
‫והצסינו לנוהלי לקח טוב‪ ,‬ואור עדיקיש ישמח בטוב‪ :‬זה קירה במים עליות‪ .‬צ(זקפם‬
‫והתויכם תוך זויוח‪ .‬זהרס נאה מוצק כראיות‪ :‬חעד‪ .‬חמים בשור• להשקיע‪ .‬פ(הע״ש עילה‬
‫והציים השקיע‪ .‬חזקים מתח וביניהם הרקיע‪ .‬שיען העליונים במאמ־ לתלות‪ .‬טי‪:‬ע התחתונים‬
‫בעמקי מצולות מודדים בצינורות למולם לעלות‪ :‬יושר דברו בשמעם יחד‪: .‬קוו המים אל‬
‫מקומ אחד‪ .‬צ(ייסן המועט במרובה להאחד‪ :‬כילל יבשת פניה ליראות ‪:‬תה להוציא‬
‫דשאים ותבואות כל מיני נטיעה החמלאות למועדים עשה ירח לםובכה‪ .‬לשמש שש‬
‫מבוי ונתיבה‪ .‬לכוכבי השמים וכסיליהם • ריבה‪ :‬ק(מעות* ימים השרה לשרצת י(מיקק‬
‫התעיף אכרה ונועה מהם דו ולוויתן ריצה‪ :‬נס לארץ להוציא מקנה‪ .‬נחצה להוציא אלשיש‬
‫וצאנה‪ .‬נפש חיה ובהמה להמנה‪ :‬סוף לכל תכלית חקר‪ .‬סקר ארוחת כל יקי‪ .‬שוכן אפם‬
‫במו להתייקר‪ :‬עץ ללבו יציר לייפות עיצבו נבים ושדראות בתועשות‪ .‬עש דיוקנו ‪(2‬דיו‬

‫ל{ נו‪.‬תני; לבתולה ומי כתובות‬ ‫ובכספא הדי; דבתון תעלי! לרשותא דירי וכו׳ ע׳׳ש דף פ״א ע״ב‪.‬‬
‫י־ ע׳יב‪ ,‬ועיין בש״כ שם‪ .‬והאלמנה אשר תהיה ונו׳ )יחזקאל מיד(‪ .‬ד כחי נ כשף" י־בקל ונוי )•שמוח‬
‫כיב(‪ .‬מ( התגים מן חמנין ונו• כחובות ח׳ עיא• ומגילה כ״ג ע׳‪-‬ב‪ .‬נ( אייחד שם ונוי סיומד עיש‬
‫ס( האוד בגיחו ובו׳ עיין ‪3‬דב״ר ש׳•; ‪,‬ינפדר״א פ‬ ‫א״ב משולש ושם חםחבר שמעון כר יצחק‪.‬‬
‫הכהות גלגל חמה וכוי שם שהיה מכהה גלגל החמת ובו׳‪.‬׳ ע( זקשם והתויבש תוך ‪•,:‬יו־‪ .‬כדאית*‬
‫במדרש שם פיה לדובחא פלונית ולזוית פלונית וכר‪ .‬פ( חציים עילה וכו׳ מדכ״ר פיר נשל הקב׳־ה‬
‫בל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וכוי‪ .‬צ( יימן המועט וכו׳ בר׳׳ר פיח‪ ,‬וי״ר‪.‬פ׳׳י‪ .‬ק׳ מעות*‬
‫ימים הפרה לשרצה‪ ,‬יטעמו ממעי הים הוציא שרץ נפש חיה‪ .‬והוא מלטו; המקרא )ישעיה מית(‬
‫ל^י מרקק וכוי חולין ב״! •;׳כ‪ .‬עיצבו‬ ‫וצאצאי מעיך במעותיו ופרש״י במעותיו של ים כדגי היש‪.‬‬
‫ת( באוצר בנאת‬ ‫ש( דיו פרצופי[ עירוכין י״ח ע״א‪.‬‬ ‫וכוי מלשון ידיך עצבוני ויעשוני )איוכ יי(‪.‬‬
 ‫מחזור דמרי‬

‫פרצופוח‪ :‬פרצוף אחוד לעזר עשאה‪ .‬סקתן לשמור ח(כאוצר בנאה‪ .‬א(מירכסד‪ ,‬וקילעה‬
‫ואליו הביאה‪ :‬צור בכבודו עיטרם ברכות‪ ,‬ג(ציפה אפיריונם םרנליות ערוכות‪ .‬ציוה לפרוץ‬
‫להבריך בריכות‪ :‬נ(קראם איש ואשה להתחכרה‪ .‬קרח להבתם יהד להתנברה‪ .‬קדושת‬
‫שמו חוסם לקרדה‪ :‬רודף נבר עורו לבקש‪ .‬זמו י( לבעל אבידה להקש‪ .‬ראוי כאבידתו‬
‫לחזר ולקשקש‪ :‬שדי ה( מושב בייתח יחידים‪ .‬שקר לזוונם יחד אחדים‪ .‬שיקדם בפלס בשוד!‬
‫נאסרים‪ :‬תםימימ למידים מדעת קונס‪ .‬תמירים לכבדו בנוסו והונם‪ :‬שדי צור המפליא‬
‫פלאזת מהד להוציא עמך מתלאות‪ .‬ענות הזדז את ה׳ צבאות‪ :‬והשב‪ .‬שבות ה א ‪p‬‬
‫כבתחילת נצת ליתןלך תהילה‪ .‬כקול ששון וקול שמחה התן וכלה‪ :‬ששת ימים מלאכתו‬
‫ע ש ת ונח בשביעי רמ ונישא‪ .‬יציע חביונו קדושתו כמה קי‪ :‬הכל יורוך‪ :‬יוצר אחר‪:‬‬
‫תעט‪ 0 .‬אקדסה בתודה ממרה‪ .‬לשוכן בשמי שסרה‪ .‬אהודיגו אברכהו תמוד כליל‬
‫וקטורה‪ :‬בקרב עדתו יהולל במהללשסה ברורה‪ .‬בכל מעבדיו יבורך‬
‫שמו־ גדול טבורה‪ :‬נדולחו מאד נאוה‪ .‬באין משער ומשורה‪ .‬נבוליו הרומיו ושמיו ואוד‬
‫עולמים ברא‪ :‬דבר טכסיסי ענין חתונה‪ .‬ודמיון ברכח חופה חנונה‪ .‬כיד ישורון עדת‬
‫נאמנה ידועה פאל אסונה קי‪ :‬׳(ררושיס בשתי מדות להעמיד בניין טושלם‪ .‬דבוקים אש‬
‫וםים‪ .‬טרפם יצרם וחעלם‪ .‬חדום רנבים דובקו ועמדו על יסוד מחוללת חנינו ציינם והנוום‬
‫בל ימוטו לעולם‪ .‬וממיס ח(אור החמוש לנוצרי חימוש שיכלם‪ .‬וצדיק רואה באורן‪.‬‬
‫חללי הליכות עולם‪ :‬זבול רקיע נפה‪ .‬כשבת אהל פתחו‪ .‬ט ( זבודיו משרחיו יצר הכינם‬
‫וציינם בכוחו‪(' .‬חתירת תפתה ערך לעוכרי דברי שכחו‪ .‬חזוחחמול ולא שלשום מחוסר‬
‫וננרע בשיחו‪ .‬טביעות טוב לא טוייב באפל נפל נדחו‪ .‬כ( מכסו בכפל לאחוריו להניד‬
‫כשרון ארחו‪ :‬ישריס נכוהימ מעשיו מפואר מרוממ ונעלה‪ .‬ימינו הכל יסדה ואין בכל‬
‫מעשיו חלילה‪ :‬כרוב נודלו ומעלו יהולל יבולל סלת ל( כהרף םקוה מים שקעם וכנסם‬
‫במצולה‪ :‬להראות א ^ צ י י ה והדשיא דשאים לאוכלה‪ .‬״(להחיות כל היצורים‪ .‬עשבים‬
‫‪.‬ועץ פרי העלה‪ :‬משומר שורק וענביו לססער עדתו אצרו‪ .‬מאורות נדולימ קבע מלון‬
‫שכנו ושסרירו‪ .‬נשאם תלאם כתקנם והעמידם במשמרו‪ :‬נ(נזסיפ ננזף צעיר אשר רנל‬
‫נחבידז‪ .‬סמכו נהמו וטכסו בניו סיוםו לעוררו‪ .‬ס(סנולה להימנות בו הלוך אתר מספרו‪:‬‬
‫עצתו הקים והשלים והשריץ על האדמה‪ .‬עריכת שקצים ודנים ועוף והיה ובהמה‪ .‬פקודת‬
‫חשלום שכר‪ .‬בטרם ברואים קדומה‪ .‬פעולת זיו וחניניס סעודח נצח אסומה‪ .‬צמותיס‬
‫כהררי אלף שמוריםליום נהמה‪ .‬צפונים נתונים כמשמר‪ .‬ע(יצרם לכירת תמימה‪ :‬קבוצת‬
‫מפעל נמר ושלהן ערוך כילה‪ .‬קרטי עפר הרים‪ .‬ס(בדונמת חרומח חלה‪ .‬רצפו נלפו‬

‫וכר י‪ * (p .08‬י ב ה ה וקילעה זכר שם זאליו הביאה כי׳ל‪ .‬נ ( ציפד‪ ,‬אפריונס יכז׳ עיי[ כ״ב עיא‪.‬‬
‫נ( קראט איש‬ ‫ובב״ר פיית׳ וייד ס־כ‪ .,‬וטדרש קהלה פ״ה‪ .‬שררריא פי״ב עייי׳ש בביאור הרד״ל‪.‬‬
‫)אשת וכד עיין סלטה י־ז ע׳׳א‪1 .‬כ«דר״א שם‪ .‬ד( לבעל אבידד‪ ,‬להקש זט׳ נדה ל״א ע׳ב׳ קידושין‬
‫ב׳ ע׳׳ב‪ (0 .‬מושיב ביתה יחידים מיוסר עיש הכהוכ מושיב יהירים ביתה )תהלים ם״ה( ועי׳ סוטה‬
‫‪ (t‬דרושים בשתי מדות וכי עיין חניגה‬ ‫ב׳ ע׳׳א‪ .‬ו( אקדמה בתודה וכוי מסודר ע״ם א״ב כפול‪.‬‬
‫י׳׳ב ע׳׳א מדת יום ומדת לילה‪ .‬ובפדר־׳א פ״ז‪ .‬ת( אור ההמוש לנוצרי וכוי מדרש בר״ר פ״ג ה׳‬
‫פעמים בתיב כאן אורה כננד ח׳ חומשי תורה ומי‪ .‬נו(" ובודיו משרתיו וכו׳ המלאכים נבראו בשני‬
‫בריר פ״א׳ שמות רבה שט״ו׳ מדרש חהלים מזמור כ״ד׳ ובפרד״א ריש פ״ד‪ .‬ועיין בביאורי הרר׳־ל‬
‫שם שהביא בשס מדרש כונן ביום שני נבראו אראלים ומלאכים ואופנים ושרפים ותשמלים‪ .‬י( חתירת‬
‫חפתה וכר משני מה לא נאסר כי סוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של ניהנם וכי׳ פסהים‬
‫נ״ר ע״א‪ ,‬וכנר׳׳ר פ״ד למה אין כתיב בשני כי טוב וכו׳ כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש בו אתמול‬
‫ולא שלשום׳ ועיין שמ׳׳ר פמ׳׳ו‪ .‬כ( מכסו בכ‪6‬ל יכו׳ שםתיש שם אע״פ שלא נאמר בו בי מוכ תזי־‬
‫מים וכו׳ םדב״ר‬
‫נגז‬
‫ל( כהרף מקות‬ ‫וכללו כששי וכר‪ ,‬ועיין בר״ר ש׳ ד׳ שאלה מטרונה אחת וכוי‪.‬‬
‫פ״ח‪ .‬יו( להחיות כל היצורים וכוי עיין מדרש וי״ר ריש פי״א‪ ,‬ושרד״א פ״ד‪ .‬נ( נופים ‪ *1‬עיי! עייר‬
‫ערך גוף והוא לשון נוישה וכעם׳ ועיין במוס^ והוא גייסת כ״י מינכען‪ .‬והבונה למה שאמרו חולין ס׳‬
‫ע׳׳ב אפשר לשני מלכים וכו• ועיין בר׳׳ר פ׳׳ו‪ .‬ס( סגולה להיסטח בו וכר ישראל מונים ללבנה בר״ר‬
‫נו( יצרם לכירח חמימה הוא סעודוח שור הכר ולויחן‪ ,‬ועיין וי״ו סוף פכ״ב‪ ,‬ופדר״א שי״א‬ ‫שם‪.‬‬
‫פ( כדוגמת תרומת חלה וכר מדרש בריר שי״ד זה אדה״ר שהיה‪ .‬גמר חלתו של עולם ונקראת חלה‬
‫‪595‬‬ ‫מחזור ויגורי‬

‫ופםחו וחינך לשונו מילה‪ .‬רשומה יעודה ענודה ובדה היות לו לכליה‪ :‬שניהם הביאם‬
‫יחידים ל( כתומות עשר כילת‪ .‬שמחות ברכות הרכס לכבוד לשם ולתהילה‪ :‬תאומים וריעימ‬
‫נעשו לבשר אחד דככס‪ .‬תשועת חכוסח שמחה מנוחת שכת חינכמ‪ .‬תהילה מחנים שרשים‪.‬‬
‫משוררים בחץ ערכם‪ .‬דבר זמירות ושירות מלים שוררו בתוכם‪ .‬בדרכם באו בחירים‬
‫בקידוש מעות מלכם‪ :‬רעדים יעודים עחח כקול קורא ממעונים‪ .‬יכובדו יאושרו אמודת‬
‫מכס חתנים‪ .‬ידובבו בחועותס מרובבים ברוב בניס שתולים בבית ה׳ אלהינו חעירותיו‬
‫רעננים‪ .‬יבקרו בהיכל ח׳ לאורך ימים ושנים‪ .‬ארוחת עונג יזכו לתשלום טוב מעמונים‪:‬‬
‫המוניי קדושיי ורוזניי‪ .‬םתפיפ נזופים בשני‪ .‬שרותם יחיש לעיני‪ .‬זכוייס לעלות לחר חי‪.‬‬
‫ק־‪ :‬לאל אמן‪.‬־‬
‫תף‪ .‬ק(ארוסח אמונתו באהבת מישרים‪ .‬כזבר טוב ונאה זבדה בכושריס‪ :‬נבולי עולמו‪.‬‬
‫ויטים ונהדיס‪ .‬דלות דוק מטיוניו עבורה נוערים‪ :‬המון עוען שלה‪.‬‬
‫אטונים סרסורים‪ .‬ולא אבו לשלתה‪ .‬וסונרה בסנרירים‪ .‬זםןזוםןירד‪ .‬פדזהה םעזבריס‪ .‬חמת‬
‫זעמו שסך נבול רודים מטרים‪ :‬טכוםה חוציאה בפז וזהב יקרים‪ .‬ימיות מרכבות ער כסיס‬
‫כבירים‪ :‬כנסה כבור חופה בתחתית ההרים‪ .‬להאוין אםמ פיו לשומרם לדור מריס‪ :‬שנת‬
‫חלקה וכוסה נרדים ובשמם‪ .‬נשיקותיו בפיהו נשקה בהוד הדרים‪ :‬סנולת ראש טלכים‪.‬‬
‫ותפארת בתומם‪ .‬עלי בנות עילה ידיד אלוף נעומם‪ :‬פקדה בנות היכל הכיאה בתדרים‪.‬‬
‫צרור מר וקנסון היותם מקטרים‪ :‬קטרת ועםית ונר ושלחן ומנודים‪ .‬רשומים ובלוסיפ‬
‫ערוכים ושמורים‪ :‬שלובים הכרובים כאיש בלירות מעורים‪ .‬תנאי חיבה עעוכה בםסנירים‪•.‬‬
‫דרישת יוס שביעי ותפקידיו סדורים‪ .‬והוק זכמ צוה‪ .‬להורות לנעצרים‪ :‬דרכיו ותחומיו‬
‫בטחקרי טסתרים‪ .‬בסועא ובטובא עדתו מבוארים‪ :‬רשדות ארבעתם בסשאותם זתירים‪.‬‬
‫באכות סלאכותס ותולדוחם חקוריס‪ .‬יחלפו שלפותם בכליפ םפואריס‪ .‬יקדשו קידושו עלי‬
‫כוס מזכירים‪ :‬שמרו וחומשו‪ .‬למקשיביס חביריס‪ .‬יקר שם מלכותו יכובד באורים‪ :‬המודים‬
‫משמנים אבוסים ברבורים‪ .‬ובודים דני חים בני יונח ותורים‪ :‬קעיעה ויין רקח ותימש‬
‫ויעהמם‪ .‬להכין כיוס ששי לעוננ סבחמם‪ :‬בתסקיר שבחו יביאם מרום הדים‪ .‬מרוסס אשר‬
‫שכת בתכלית כל יצומם‪ :‬אל אדון‪.‬־‬

‫מלא כל הארץ כבוד מלכותו‪ .‬ושמים מסשמם שכח אלוהותו‪ .‬בעוזו ננלה‬ ‫תפא‪.‬‬
‫כמראה חתן בכילתו‪ .‬אל• מלכי בקודש הליכתו‪ .‬ק׳ ק׳ ק׳ ה׳ עבאות‪:‬‬
‫העת והשבח והנדולח שלו‪ .‬אורחותיו חסד ואמת שבילז‪ .‬בירך חתן וקושט כלה אעלו‪.‬‬
‫כבוד וחדר עיטרו וכיללו‪ .‬קי ק׳ קי‪ .‬חמשל ושחד דמנו לשושכינים‪ .‬חרס וסהר וכל צבא‬
‫םעונימ‪• .‬שמח חתן וכלה עונים‪ .‬לקונים כורעימוםשתחוים הסונים המונים־ ? ק ׳ ק ׳ ‪ :‬י(זני‬
‫זמר וכל סיני שירה‪ .‬יוצאים לסניו ועומדים שורדי שורח‪ .‬עשר חושות ש( מסוכות באבן יקרח‪.‬‬
‫במעשיו המשילו איומ ונורא‪ .‬ק׳ ק׳ קי‪ :‬חכמה ודעת וכינה נשלם‪ .‬דוו מכהה נלנל עולמ‪.‬‬
‫קרא שט ה׳ ארץ כל העולם‪ .‬הוא אלהיס ה־ימ ומלך עולס‪ .‬ק׳ ק׳ ק׳‪ :‬ברוך ומבורך נורא‬
‫ואדיר כהיכלו‪ .‬שסו יתממש בבור אוסר כולו‪ .‬אלהים כשמו בן שבח הילולו‪ .‬נאדר‬
‫בקודש ובקדושה כולו‪ :‬ק׳ ק׳ ק׳‪ :‬וחחיה אשר ישרי מכונה‪ .‬תמיד עומדת על כנה‪ .‬ועכא‬
‫השמים משמאלה ומימינה‪ .‬והיא אינה‪.‬חת‪ .‬ורשות לא משנה‪ .‬עד שאוםמם כל סמליא‬
‫מעונה‪ .‬שסע ישראל ה׳ אלהינו ח׳ אחד באמונה‪ :‬ק• ק׳ ק׳‪ :‬ואו אופנים וחיות סתרעשיש‪.‬‬
‫להעריץ לאל נאדר בקודש‪ .‬ומתנשאים לעומת שיפי קודש‪ :‬לעומתש‪ :‬זולה‪:‬‬

‫וטיוטת וכו׳ ושם״ר פ״ל‪ .‬צ( בחופות עשר בילח ג״ב ע־׳ה עשר וזיפות יבי ועיי בר־ר פי״ח‪ .‬וכוי־ר‬
‫פיכ׳ קהלת רבה פ״ח ובפסיקתא רבתי פייר‪ ,‬ועיין בפדר׳׳א פי״ב עשר חופות ועיין בביאורי חדד״ל‬
‫אות מ*»‪ .‬ק( ארוסת וטי מסודר ע״ס א״ב‪ .‬ל( וני וסר וכר תרגום לטינחו לזנוהי‪ (» .‬מסוכות באכן‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪596‬‬

‫ח(אמהות ע ת נ כ ב ש ה ‪ .‬ה ב ת הנאה‪ .‬א ( ע ל ידי נילנול‪ .‬נ ( ל ס ו נ ה הובאה‪ .‬ב ת ח י ל ה‬ ‫תפב‪.‬‬
‫כשה ר ך ל ס ב ל ו ת ההנאה‪ .‬ס ו ף ד ב ר בקושי חייה ה ו ת ל א ה ‪ :‬ניענועיה‬
‫ש פ כ ה ל ד ו ד ה קרוא תגר‪ .‬ב ק ט נ ו ת ה א ה ב ה קרם יצאה לבנר‪ .‬ד ל ו ל ו עיניה להוציאה סמםנר‪.‬‬
‫חיכולת בידו חיוח פ ו ת ח וסונר‪ :‬הבין ה מ א ר ס כי בדין מ ש ת ו ק ק ת ‪ .‬וסימניה נ ( ב י ה ל ו ו צ ם ל ו‬
‫זמן‬ ‫ה ת ח י ל ל ת נ ו ע ב ה ו ל ה ש ל י ם חוקה‪:‬‬ ‫ב ת ו ך חיקה‪ .‬ובקומתה נ ד ל ה ו ע מ ד ה ע ל פירקה‪.‬‬
‫חוייכ ב ה ח ת ן נ ש א ר ה‬ ‫עיתה הניע ל ה י נ ש א ראויה‪ .‬ואין להפריז נזמיה קישוריה ועריה‪.‬‬
‫שמה‬ ‫טהרות הוחזקה מ נ ה נ הוריה ל א ל ף ‪.‬‬ ‫וכיסוייה‪ .‬ועונתה ורפואתה ופירקונה משבייה‪:‬‬
‫ידיה ל א פ י ר ש ה ל א ל י ל י ס ל ף ‪ .‬וגן נ ע ל ה ומעיין ח ת מ ה מ ד ל ף ‪:‬‬ ‫ו ל ש ו נ ה ל א ש י נ ח בהלף‪.‬‬
‫כראוח חתן כי כלתו מ מ ת נ ת ‪ .‬ו ל א בנדה היות לזר מתחתנת‪ .‬ל ה צ י ל ה נחעודד כי בבריתו‬
‫מושיעים צוה ל ה ש ס ט עש חנין‪ .‬בלי דרות‬ ‫נאמנת‪ .‬ל ק ח ת ה מעריץ היות ל ח ו פ ה מוומנח‪:‬‬
‫ת מ ח ו בעבודתו להאנין‪ .‬נכחו א ס יזין‪ .‬ל ש ו ט ט ו ל ה ע נ י ן ‪ .‬ו י א נ ד ר ‪ ,‬ו ס ש א ר ונכד ע ם נ ץ ‪ :‬םדד‬
‫בנאותו נ צ ר נ א ל ה ונתעב‪ .‬ל א א ר ע הדורך ע ל במוחי עב‪ .‬עידנתיה במיטב ה ע ל ת י ה מרעב‪.‬‬
‫ועתה א י ך א ש ל ה נ ה י ( ס ן אהיה ל ל ע ב ‪ :‬פין ל א ענין‪ .‬מ ה ת ר ץ בזדון‪ .‬ל מ ה ת ק ש ה עורף‬
‫ותנרה מדון‪ .‬צוד‪ -‬ל ה ש י ב הפין ל ב ע ל הפקדון‪ ,‬ואם תעיו מ צ ת תורד לאבדון‪ :‬ח פ צ ו ה מ כ ו ת‬
‫היות מ מ ש מ ש ו ת ובאות‪ .‬ב ע ת הוכה נ ש ב ר ה רוהו להכאות‪ .‬רווחה ב ע ת מ צ א הוסיף ל ה ל א ו ת ‪.‬‬
‫ובירקרק חרוץ‬ ‫שיסד ה ב ת ב מ ש ב צ ו ת והב מ ל ו ב ש ו ת ‪.‬‬ ‫ע ד נונף ב ע ש ר ובמותי ת ח ל ו א ו ת ‪:‬‬
‫לחומצת ב צ ק ל א הססיק מ ל ש ת ‪:‬‬ ‫אברותיה מכובשת‪ .‬ת ק ף ל ש ל ח ה כי בהשזון ס נ ו ר ש ת ‪.‬‬
‫ש י נ ה באיולת ויד יהיד ובםיל‪ .‬ה( מ ל ו א קרוא אחריה מטבעתי‪)1‬א( ל ה פ ם י ל ‪ .‬עריצי לניוניו‬
‫א ס ף כאוסף חסיל‪ .‬ו נ ש ש ט הוא ו א ל ה י ו מ ס כ ה ו ס ס י ל ‪ :‬כ ר נ ב ־ י ס צ ל ל ו חיילי קמ־י‪ .‬חומות‬
‫להזכיר ק ר י א ח ים ס ו ף לילותיי‬ ‫נמלים ק מ ו להעביר יקומיי‪ .‬ואו מאו ציוני ב ד ת חיכוסיי‪.‬‬
‫לקריאת םשר חורה כהן קורא ואחריו לוי ואחריו ח ת ן ‪ :‬ו א ם אין בהן‪ .‬יקרא‬ ‫זימיי‪ :‬ע ח ד ‪:‬‬
‫החתן ה ח י ל ה ‪:‬‬

‫ר ש ו ת לכהן‪:‬‬
‫והנורא‪ .‬א ש ר‬ ‫הגדול‬ ‫ה ב ו גורל לאלה־נו וחנו כבוד לתורה‪ .‬תנו עוז ל א ל ה י ם‬ ‫תפג‪ .‬ה כ ל‬
‫כ ה ר כ נ ו קדושתו ל פ א ר ה ‪ .‬ועילה ע ל כ ל גזע אהרן ל נ ח ר ה ‪ .‬כהן ל א ל עליון‬
‫כ ש ם ח׳ נקרא‪ .‬בא וברך ת ח י ל ה וסוף ל ^ י ו ת כשורה‪ .‬א ת ה ע ת ה ברוך ה׳ כגודל ה מ ש ר ה ‪.‬‬
‫ב ע ל ו ת ך להגות כ ס פ ר התורה‪ .‬ב י ת אהרן כרכו א ת ה׳‬ ‫יהי ה׳ א ל ה י ך ע מ ך מעוז ועזרה‪.‬‬
‫אגכי אשירה‪ :‬כהן ק ר ב עמוד ר׳ שלוגי בר׳ שלוג־ הכהן‪:‬‬

‫ר ש ו ת ל ח ת ן מר׳ שמעון הגדול‪:‬‬

‫ש ו ק ל במאזנים יחד ע ל ו ת ה מ ה‬ ‫שוכן עד ו ק ד ו ש ה מ ה ו ל ל א ר ץ ותבל‪.‬‬ ‫ת פ ד ‪ .‬מרשות‬
‫מ ה כ ל ‪ .‬מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים מכבל‪ .‬מעביר ש ב ט ה ר ש ע‬
‫‪1‬‬
‫(כשוכב בלב‬ ‫ס ע ר ל צדיק למחבל‪ .‬עיתים זכו י כ ׳ ע י ר ם ש ו ש כ ע ל ם׳ ה ג ב ל ‪ .‬ו ם ע ם ל ט ו ר ד ס‬
‫ים ו ב ר א ש ) כ ( ה כ ל ‪ .‬ו ק ש ה ל ו ו ו נ ס כקריעת ים ס ו ף לחשוש־ ס ב ל ‪ .‬נעזרים זה מ ו ה ומשגיהם‬

‫בכליון הכתב יד נכתב‪:‬‬

‫) א ( מטבע שלה‪ ) .‬כ ( פיה במשלי והייתי כםוכב בלב •ס וכשוכ‪ 3‬בראש מגל‪ .‬תורן המזינה‬
‫םקולין תמנו• שהוא כוח ליעיל תמנו‪.‬‬

‫א( על‬ ‫יקרה ‪1‬נד פדר״א סי״ב‪ .‬י!( אמהות וכוי מסודר עיים א״ב ותחום שמו שמעון בר יצחק‪.‬‬
‫ירי גילגול וכו׳ שכח י׳ ע׳׳ב ונתגלגל הרבר זכו׳‪ .‬ב( לםינה הזבאה כינוי למצרים ממגדל סונה וגוי‬
‫נ( ביחלו וצסלו לשון המשנה נדה ס׳׳ז‬ ‫)יחזקאל כ״ט(‪ .‬כחהילה בפה רך וכו׳ סוסה ״יא ע״ב‪.‬‬
‫י( סן אהיה ללעב לשון לעג‪ ,‬ויחיו מלעיביס במלאכי האלהים )ד״ה בי‪ ,‬ל״ו{‪.‬‬ ‫ע־א בוחל וצמל‪.‬‬
‫ה( מלוא קרוא אחריה מלשון הכתוב קראו אהריך מלא )ירמיה י״ב( ועניגו קבוץ ואסיפה לרדוף‬
‫ו( כשכב בלב יס וכשבכ בראש חבל כצ״ל )משלי כ״ג(‪ .‬נעזרים זה מזה ע׳׳ש הכתוב‬ ‫אחדיה‪.‬‬
‫‪597‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫'(בית להזבל‪ .‬״(נוסף שסו בשמם יישובם עשר להנבל‪ .‬בין שתי אישות להפיג חומם‬
‫מהחבל‪ .‬בשלח העדיף בצירוף לוחם לח וטבל‪ .‬רשם הוד הגובר מניחם להדמכש שובל‪.‬‬
‫רוב הון נחלת אבות וממנו זונ נאד‪ .‬ומחקבל‪ .‬יחד מאחם ומחברם כדבק וונ ועינבל‪ .‬יראו‬
‫זרע ויציצו ויסרהו על סני תבל‪ .‬צור לכבודו בראם עול מוראו להסתכל‪ .‬צאן ידו השריש‬
‫מעמים כחרומח מעשר מחבל‪ .‬חיסנם קדושוח וטהרות להתנשא םהתנבל‪ .‬חיילם במשמרת‬
‫מלהשמץ כמטהר וטובל‪ .‬קניינים שלש וברבות שבע לכרבל)א(‪ .‬קרואים לזמן במסיבת‬
‫)ב( כירה)נ( רנל להטבל‪ .‬הלות סנ׳ אל בשביעי בבית הוועד לקכלי זה התן יקיםיהו‬
‫שושכיניו *(כבםליאר מהחבלבל‪ .‬קרוא בנתונה מימין בלפידים וקול היובל‪ .‬ברך שם הנכבד‬
‫והנורא נושא ועושה ממלט וסוכל‪ .‬תה לו הודייה ושבה שזיכהו לזה הבל‪ .‬וכן יראנו‬
‫בשיכנו כ( כין כת־פי אבי אשכל‪ .‬ראות בקיבוץ גליות ובהמלט יושבת בת בבל‪ .‬התנדל‬
‫והחקדש שמו על ידי זרובבל‪ :‬ומרשות שלומת אומן חקוקה בהרות מושכת בין ננידים‬
‫ומרבה כשררוח‪ .‬עוםקיה והוניה‪ .‬נקראים בני חירוח‪ .‬ומננת ומצלת מכל טנף וזרוח‪ .‬יוחנח‬
‫לוייח חן לראש ופאר וצסירוח‪ .‬בשלה שוט הרים ונהרים וקבל נירות‪ .‬ראשה ]וסוסה[‬
‫חסדים ותמות וישרות‪ .‬יקרר׳ מפנינים ומכל הבונה ועשירוח‪ .‬צרוסח בעליל שבעחים‬
‫ומלאכתה במהירות‪ .‬חושבח לומדיה ממנדא בלו והלך ואנפרוח‪ .‬קדושה וסרישות בח‬
‫וטהרה וכשירות נתיבותיה שלום ומטשת מתוקה בלי מר־תח‪ .‬מקרבת אהבה ומרחקת‬
‫איבה וחהרות‪ .‬עץ היים היא ורפאות לדורשי־ בחקירות‪' .‬כדבר שנאמר עץ היום" היא‬
‫למחזיקים בח וחומכיח מאושר‪ :‬ומרשות שוחי מימיה ומסתסקין מבארה‪ .‬שואבי‬
‫מעיניה ומחעדנץ בשארה‪ .‬מושלי מכמניה ומהלכין לאורה‪ .‬מחהללין בהדרח ומחנשאיס‬
‫בסארה‪ .‬עושין מלאכתה ומתאכקין בעטרה‪ .‬עורכי חוריוחיה ומשננין בספרה‪ .‬ואין נהנץ‬
‫בבבודח ולא בבחרה‪ .‬ולא יעשוה קרדום ולא עטרה‪ .‬נושאים ונותנים במלחמתה שערה‪.‬‬
‫נמחקים כדובשה ובצסיהיח יערה‪ .‬בקיבוע עחיםיום יום להחאורה‪ .‬בצדקם דוחים כל צרח‬
‫ועברה‪ .‬רצים כצבי ובארי להתנברה‪ .‬ידדון שינה מעינימו לחתעורדח‪ .‬יהנו בתושייח בשפה‬
‫ברורה‪ .‬צדקתם עומדת לעד להשמיה‪ .‬צפות וחזות באיסשקלריה המאירח‪ .‬חכמוח יורו‬
‫על ‪0‬י התורח‪ .‬חן בשפתותיהם לאסרה ולדתידה‪ .‬קרנם ירום בכבוד ותפארה‪ .‬קדוש ישר׳‬
‫יושיעם מכל צרה‪ .‬ויוציאם מאפילה לאורה‪ .‬ויבא משיח צדקו אמן במהרה‪ :‬ומרשות‬
‫שארית עם קודש הנועדים הנה‪ .‬מליאים מצות כרימון ומשאם ומתנם באמונה‪ .‬עושים‬
‫ומעשים ביראת שדי להאמנה‪ .‬והרידים בכל דבר מצוד‪ .‬להזדמנה‪ .‬נקראים בני אל חי‬
‫ונבחרים לו למנה‪ .‬באים לבית התסילח לחסיל חחינח‪ .‬מילים לנסול חסד לחתניהם כיומ‬
‫חתונה‪ .‬יזכו לחמשה קולות הנשמעים בניל ומנח‪ .‬צור ישר׳ בעח ישיב שכוח ח א ‪p‬‬
‫כבראשונה‪ .‬חסוץ זבחי צדק ועולה ממשנה‪ .‬וקמת הנה על מכונה לחדשנה‪ .‬וברשוחם‬
‫עמוד ר׳ סלוני מתוך עדח מ־ מנה‪ .‬ועמוד אצלי על מנדל עץ העשוי לדבר כחיקנה‪.‬‬
‫ושושביניך ילווך זמירות לטונה‪ .‬וברך תחילה וסוף ברבה הטנה‪ .‬ויקרא פרשה קמנח‬
‫בנליון הכתב יר נכתב‪:‬‬
‫)ב( כילה כמו ויכלה להס כילה‬ ‫) א ( בילמדנו כלנלסלון אילו הנוליתמז שעוספין בהן‪.‬‬
‫גדולה‪) .‬נ( ולהטניל פיהמ ‪3‬יין סםוב שמניאין מילנו נסכים וכמו ששנינו גפ״ס מונחות‬
‫אין מניאין מן הדליות אלא מן הלנליוח‪ .‬סי׳ נסניס נמוכים‪.‬‬

‫אעשה לו עור כננדו‪ (t .‬בית להזבל מלשון הפעם יזבלגי אישי‪ .‬ס( נוסף שסו בשמש וכו• סוטה‬
‫נו( לוזרריבס שוב‪ -‬מלשון שבולח מיס‪.‬‬ ‫י״ז ע*א ועיין פירש״י ובפדר״א פי׳־ב‪ ,‬ובערוך ערך איש‪.‬‬
‫)בגליו!( בילמדנו כרבלתהו! אילו השליחוח שעוטפין בה! כצ׳׳ל‪ ,‬ועיין ערוך ע־ך כרבל א׳ וי׳־א אילו‬
‫הטליוח שחן עטופ•! ועיין במוסף‪ .‬שש כסו ויכרה להס כרה גדולת )מלכיס ב• וי(‪ .‬שס וכמו‬
‫ששניט בפייה מנחות אין מכיאין וכר כצ׳׳ל‪ .‬י( כבמליאר צ״ל ככוליאר עיין יומא כ״ה ע״א והבהניט‬
‫מוקפי! ועומרין כמין בכוליאר! ועיין תוס• כיב קנ״ו ע־׳ב ד״ה כבינתי וכו• ובעייר ערך ככליאר וכו׳‬
‫וי״א וכד ע״ש‪ .‬כ( בין בהיפי אבי אשבל הוא בנימן שהיה בהמ׳־ק בחלקו בראיתא ביומא י׳יב ע׳׳א‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪598‬‬

‫בעדות נאמנה‪ :‬עמוד‪ .‬עמוד‪ .‬עמוד‪ .‬ר־ סלוני כר׳ סלוני החתן וכרך את השם הנוזל‬
‫אלהים אל אמונה‪ .‬וכל העם יענו אחריך אמן כי נתל שכר אמונה‪ :‬ויעמוד הוא‪ .‬ואחזת‬
‫מרעחו‪ .‬ואחר קראהו‪ .‬מריעיו יכחיתהי‪ :‬ויקרא בחורה‪ :‬ואהרי כן יאמר החק ברכוח אילו‬
‫שיסד ר׳ אליעזר ברי אחרן ויתר ההתן נדרים לכבוד החורה ולצדקה איש כמתנת י ת ‪:‬‬
‫תפח‪ .‬א ל ה י ם הי חאל נואל‪ .‬יקשיב וישמע חסילח שואל‪ .‬לתמםך בקחל נם יואל‪.‬‬
‫וראה בנים לבניך שלום על ישראל‪ :‬רם ומתנשא יושב על כמא‪ .‬נמר‬
‫ומקים אומר ועושה‪ .‬עושה אור כהוד מתכסה‪ .‬באבדתו יסך לך ותתת בנסיו תחסה‪ :‬בניין‬
‫עולם בית תבנה‪ .‬ורעה אליך לא יאונה‪ .‬הכמה ומדע תבין‪ .‬למען תשכיל ככל אשר‬
‫תפנה‪ :‬יברכך ה׳ מעוז וסקוה‪ .‬מקורך כרוך והיית בנן תה‪ .‬יהי ביתך שלום והיכלך בור!‪.‬‬
‫והלוית נרם רבים ואתה לא הלוה‪ :‬צור ילדך ישמח בשמחתך‪ .‬חיים וכבוד תמצא וכל‬
‫תאוותיך‪ .‬ימלא ה׳ כל םשאלוחיך‪ .‬אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתיך‪ :‬עמדת תסארת‬
‫וצניף מלוכה‪ .‬מאת הי חשא ברכה‪ .‬לקח טוב תוסיף תורה והלכה‪ .‬שמורה בכל וערוכה‪:‬‬
‫אם החנה עליך מתנה ובולשת‪ .‬ושואת רשעים לבא טתתשת‪ .‬אליך לא תקרב לנשת‪.‬‬
‫שנאיך הם ילבשו בשת‪ :‬בבקר את זרעך זרע‪ .‬ולערב אל תנח ותנרע‪ .‬אל קדוש ישראל‬
‫שער‪ ,‬והכרע‪ .‬ה׳ ישמרך מכל רע‪ :‬ישישו וישמחו כך ישר׳ כולם‪ .‬יחד כבודך בסודם‬
‫ובקהלתם‪ .‬בנורל צדיק תהיה ובחבלס‪ .‬ה׳ ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם‪ :‬עמוקוח‬
‫מני השך מנלה‪ .‬וארץ על בלימה תולה‪ .‬יקרא לך חכם מופלא‪ .‬יתן לך כלבבך וכל‬
‫עצתך ימלא‪ :‬שן סלע תשכץ ומדומים‪ .‬יבלו ימיך בטוב ושנותיך בנעימים‪ .‬חוציא סרת‬
‫בנים מחוכמים‪ .‬תראה זרע ותאריך ימים‪ :‬האל‪f‬נורא יהי עליך םחרח‪ .‬חזק ואמץ והנית‬
‫במשנה ובמקרא‪ .‬לדעת מוסר סוד התורה‪ .‬משמועה רעה לא חירא‪ .‬חלקך בחיים וטוב‬
‫יהי הבלך‪ .‬עושר וכבוד מנת נורלך‪ .‬אתה שלום ושלווה אוהלך‪ .‬אורך ימים ושנות היים‬
‫יוסיפו לך‪ :‬שסח בחור בילדוחך‪ .‬ויטיבו לבך בימי בחורותיך‪ .‬ראה היים עם אשת כלולותיך‪.‬‬
‫ישמך אביך ואמך ותנל יולדתך‪ :‬יפוצו מעיינותיך חוצה‪ .‬להבין דעת משל וםליצח‪ .‬תח‬
‫הבסה והשכל ועיצה‪ .‬יראתה׳ ודעת אלהים תמצא‪ :‬בלכתך לא ימעדו אשוריך‪ .‬בזה ולבא‬
‫אשריך‪ .‬מברכיך ברוך וארור אדריך‪ .‬יחי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך‪ :‬מצא הן‬
‫ושכל טוב עד וקנה ושיבה‪ .‬כח אונים ועוצמה נשנבה‪ .‬יהי זרעך כצומחי רכבח‪ .‬ופרצת‬
‫יטה וקרטה וצפונה וננבה‪ :‬אחה שלום וחלוייח נאוה‪ .‬שלות עולם ופתח תקוה‪ .‬וביניכם‬
‫יטע התה ואהוה‪ .‬ויברך אתכם כאדם והוד‪ :,‬עזה אהבתכם בעבות אסורה‪ .‬יכוננה האל‬
‫שליפה ולא הסירה‪ .‬לעד עולם מכם לא סרה‪ .‬ויברך אתכם כאברהם ושרה‪ :‬יתירה‬
‫היבתך תשוקה וחשוקה‪ .‬עם הכלה חסודה מעוזקה‪ .‬מאת ה׳ תהיה הוקה‪ .‬ויברך אתכם‬
‫כיצחק ורבקה‪ :‬יתן ה׳ את האשד‪ ,‬קרואה‪ .‬קנוייה לך ביתך כאה‪ .‬כניסת חוסה ואליך‬
‫נשואה‪ .‬כאמהות רםל ולאה‪:‬‬
‫תפו‪ .‬יברך ה׳ התן וכלה‪ .‬כמא דבירך שמיא וארעא‪ :‬יברך ה׳ חתן וכלה‪ .‬כמא דבירך‬
‫שמשא וסהרא‪ .‬יברכם באהבה ואהוה‪ .‬כמא דבירך אדם וחוה‪ :‬יברכם ה׳‬
‫בכל מלחסרה‪ .‬כמא דבירך אברהם ושרה‪ :‬יברכם ה־ ביראתו לדבקה‪ .‬כמא דבירך יצחק‬
‫ורבקה‪ :‬יברכם ה׳ בפרי בטן המל־אח‪ .‬כמא דבירך יעקב רחל ולאה‪ :‬יברכם ה׳ בפאר‬
‫הצפירה‪ .‬כמא דבירך משה וצפורה‪ :‬יברך ה׳ התן וכלה‪ .‬ככני רהביה רבו למעלה‪ :‬חחן‬
‫וכלה הי יברך‪ .‬יתנם לעליון בכל משא וערך‪ :‬יברך ה׳ את החתן‪ .‬להושיבו בראש כהילל‬
‫עינווחן‪ :‬את החתן הי יברך‪ .‬כסא דבירך וקראו לפניו אברך‪ :‬אלהים יחננו ויברכנו יאר‬
‫פניו אתנו סלה‪:‬‬
‫תפז‪ .‬יד‪ ,‬בשר שר צבא־ך‪ .‬אתה שלום וביתיך‪ ,‬בתך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך‪:‬‬
‫ואתה חתן כליל יוסי‪ .‬צח מבדולח ומאודם‪ .‬לשמש תתן דופי‪ .‬באור פניך זיו‬
‫‪599‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫כבודם‪ .‬יוסייסית מכני אדם החנק חן בשסחותיך‪ :‬כרוך‪ :‬ששד‪ .‬על יעלה המהוללת נתן‬
‫אלחימ בעזרך‪ .‬בן זונה אח ובן נילת שחה מים מכוריך‪ .‬רמאות תהי לשורך ושיקוי‬
‫לעצמותיך‪ :‬ברוך‪ :‬סרה ורבה כירך בחם‪ .‬תכרית תרשיש ואלישה‪ .‬ובבנות בנו שחיהן‬
‫בנים סעסייס ש ש ת יתן ה׳ את האשד‪ .‬הבאה אל ביתך‪ :‬ברוך‪ :‬ידידי בך שתי שיריי‪.‬‬
‫כשיראים ללבושיך‪ .‬וטורי ברקת מוריי‪ .‬ובתי נםש לנסשך‪ .‬לוויית חן הם לראשיך וענקים‬
‫לנרנרוחיך‪ :‬ברוך‪ :‬הרחב ידך למעטירך‪ .‬משיר בכתם לא תסולת הענק תענק לסאמיריך‪.‬‬
‫ועל נסי שיר תתעלה‪ .‬את אשר חדר שלם ימלא‪ .‬ה׳ כל משאלוחיך‪ :‬ברוך‪:‬‬

‫רשוח ל ש ו ש ב י ן ה ח ת ן ‪:‬‬
‫תפח‪ .‬יושב ימין חתן כסנן בין נציבים‪ .‬אורג ישר׳ ומקרב קרובים‪ .‬אלחי ישרי מטיב‬
‫לטובים‪ .‬ימיך יאריך ושנוחיך רכים‪ .‬כקרב עם קדושים נחמדים מאהבים‪.‬‬
‫וחמלא מקום החשובים‪ .‬משםט וצדקה חשיצים וחאיבים‪ .‬בא וקרא בחורה מסוקים עריבים‪.‬‬
‫וברך סני אדון יושב הכרובים‪ :‬עמוד עמוד עמוד ר׳ סלוני בר׳ סלוני שושבין‪:‬‬

‫אחר ל ש ו ש ב י ן הכלה‪:‬‬
‫תפט‪ .‬אקרא •לאיש נדיב םשואר בהידרון‪ .‬שומר מצוח אל וכל מעשה כשרון‪.‬‬
‫לשושבין נתמנה‪ .‬לו אקרא בגרון‪ .‬יבא יתייצב יעמר טני ארון‪ .‬לקדוח‬
‫כחודה ויביא מה דורון‪ .‬ינדב לצדקה לאל אדירי רון‪ .‬למעלח יחשב מנחת עשרון‪.‬‬
‫משנאיו יוכתו משנה שברון‪ .‬עמוד עמוד עמוד ר־ סלוני בר׳ סלוני לכבוד התורה והכלח‬
‫חבצלת השתן‪ :‬קראו כתורה יעמדו בהטילה‪ :‬השלימו סדריהם יוצאים מבית הכנסת יוצא‬
‫חחחן החילה ושושבינין אחריו ילווהו‪ .‬נכנסו בביח חחונחו סושיבין אוחם בקתדראוה‬
‫ויהללו להם בחורים ווקיניס יחדיו‪:‬‬
‫חץ‪ ,‬ישסח חחן בכלה‪ .‬כלח חשמח בחחן‪ .‬בבנים ובני כנים בעושר ובנכסים‪ .‬בבנים‬
‫עוסקי תורה ומקיימי מצות ישראל‪:‬‬
‫תצא‪ .‬שיר ובי־כה‪ .‬אערבת כתורה וכהלכה‪ .‬רם ונישא בםלובת את ששל ואח דבא‪.‬‬
‫מראה חתנים בשושגים‪ .‬וכננים סכוונים‪ .‬וכננדם שושבינים‪ .‬במו סרדס‬
‫ריסונים‪ :‬סי ישעל‪ .‬זה שועל‪ .‬כלחי שוכן מעל‪ .‬מיהם נוד מעל‪ .‬עזר זה לוד׳ תעל‪:‬‬
‫ל(אשד‪ ,‬נתלה שאלה‪ .‬לד׳ יוסי בשאילה‪ .‬ששח ימים עולם כילה‪ .‬מה שעל רב עלילה‪:‬‬
‫לה ענה‪ :‬שסע• נא‪ .‬מועל רר בםעוגה‪ .‬בח םלוני היות למנה‪ .‬למלוני היות נכונה‪ :‬הדא‬
‫מילה‪ .‬אנא יכולה‪ .‬לעשות בשעה קלה‪ .‬אלף עבדים ביללה‪ .‬ודוונתם כלילה‪ :‬חיבל זה‬
‫ראש לזה‪ .‬וזו קיטעה רנל זה‪ .‬וזאת צועקת על זה‪ .‬אי איסשי היות לזה‪ :‬וימנא מטרונא‪.‬‬
‫לר• יומי שדגנא‪ .‬ומות דוונתי הנה ונתשררו כדעונה‪ :‬בחנתי בדבייבם‪ .‬אמונה מצאתי בכם‪.‬‬
‫אמת אתם וחורחכס‪ .‬ברוך אשר בחר בכם‪ :‬חי לעד‪ .‬שוכן עד‪ .‬זונ נועד‪ .‬ברד עדי עד‪.‬‬
‫לקרב לנו מסעד מתושבי נלעד‪ :‬קול ששון וקול שמהר‪ .‬קול חתן וקול כלת ובטלו‬
‫חורחכס בעלי אסושח כחבנםת כלה לחוסה‪ :‬צאינה וראינה כנות עירו‪ .‬בעטרה שעטרה‬
‫לואבירו‪ .‬זעיריםישוהו בנועםארשם‪ .‬שמחחעולם על ראשם‪ :‬קומסיוחילכו עלאוםניהם‪.‬‬
‫הוא ישלח מלאכו לשניחם‪ .‬כשמחה החן וכלה נעלה‪ .‬ויאמר לנו עם ה׳ אלה‪:‬‬
‫זמר אחר לר׳ יוסי קמחי‪:‬‬
‫תעב‪ .‬״(יחיד חולהו עורי מא־־ן‪ .‬ונראה בלבבות ונעלמ מעין‪ .‬וחוא מנן ישעי‪ .‬חניח‬
‫וכלי דין‪ .‬מבורך בסי עמו על בוס היין‪ .‬כרוך לישרימ תושייה צוסן‪.‬‬

‫ל( אשה גדולת וכו׳ כי׳ד פש״ח‪.‬‬ ‫סוטח ל״ז ע׳׳א׳ זבחים נ״ד ע׳־א לפיכך זכה בניס! הצדיק וכוי‪.‬‬
‫וי״ר פ״ח‪ ,‬בטדיר פ־ג‪ ,‬פכיב‪ (n .‬יחיד‪ ,‬וזולתו סאין עזרי וכו• והוא לד׳ יוםף קמחי‪ .‬וגדפס בפףא באיזה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪600‬‬

‫וכולם‬ ‫אחר לא נצמד‬ ‫והוא נ ק ר א ב א ח ד ולא כ ש א ר אחריש‪.‬‬ ‫ברוך ה נ ק ר ש בשרי הנשן‪:‬‬

‫ר א ש ל כ ל נוער ואב לנולדים‪ .‬כולם יעידו כי‬ ‫הוא ל ב ד ו נפרד‪ .‬ובלחו נפרדים‪.‬‬ ‫נצמדים‪.‬‬
‫אין מלבדו‪ .‬ב י ו ך ש ה כ ל ברא ל כ ב ו ד ו ‪ :‬ש מ ח ה יאזורו‪ .‬מ י ל ה יחנויו‪ .‬ושירים ישירו‪ .‬ב ר י נ ה‬
‫ושיר יצאו ירם‪ .‬וכזית הודם‪ .‬וברוך א ל קדם‪ .‬יוצר ה א ד ם ‪ :‬פ א מ ה ו שרימ ו ע מ ה ס‬ ‫ויאורו‪.‬‬
‫ושבהו שגיונים פ ת ח והניונים‪ .‬וינוסו ינונים‪ .‬וישינו‬ ‫נוננים‪ .‬קצינים וםנניש‪ .‬ו־לדי נאמנים‪.‬‬
‫ברוך א ש ר יצר ה א ד ם ב צ ל מ ו ‪ :‬קרני י ע מ ח וישע‬ ‫ששונים‪ .‬ויודו חעצומו לגדלו ולרוממו‪.‬‬
‫וששון עם•נכאה‪.‬‬ ‫ויושב כ ש פ ל ל מ ע ל ה יתנאה‪.‬‬ ‫ש א ה ישאה‪.‬‬ ‫יראה‪ .‬יכל צר מתקומם‪.‬‬
‫כ נ ש ר יראה‪ .‬ועדה נאמנה‪ .‬ת ח ד ש מ נ י ה ‪ .‬ברוך מ ש מ ח עיון ב כ נ י ה ‪ :‬מ מ ר ו ם ת ש ל ח ‪ .‬נילים‬
‫ברינה ועהלה‪ .‬ברוך מ ש מ ח ׳ מ י ל חתן ו כ ל ה ‪:‬‬ ‫וקול ייצאו יחד‪.‬‬ ‫ח ד ש י ם וישנים‪.‬‬ ‫ורננים‪.‬‬
‫וינוסו אנחות‪ .‬וישיגו הנחות‪.‬‬ ‫א ל ה ׳ הרוחות‪.‬‬ ‫ה י ל ע ד בורא גילים ושמחות‪ .‬י ח ד ש עולמו‬
‫ברוך מ ש מ ח חתן‬ ‫סולו ח מ ס י ל ה ‪.‬‬ ‫וקול מ ב ש ר סולו‪.‬‬ ‫ל ה ש מ י ע קולות בשירות ו ת ש ב ח ו ת ‪.‬‬
‫עש כ ל ה ‪ :‬וישבו ל ס ע ו ד ה ‪ : :‬מ ר ו ס ע ו ד ת ם מכרכין כ ר כ ח המזון‪ :‬ל כ ך אנו אומרים ש ה ש מ ח ה‬
‫ה ש מ ח ה היא‬ ‫הילכך‬ ‫ש י ר ה כמעון‪.‬‬ ‫בחגיגה‪ .‬נ( ש מ ל א כ י ה ש ר ת אומר״‬ ‫במעונו‪ .‬דאמרי׳‬
‫במעון מ כ ל ש א ר ה ש ח ק י ם ‪ :‬כ פ ר י ת ‪:‬‬
‫אלהינו‬ ‫הוא‬ ‫ברוך‬ ‫ועונין‪:‬‬ ‫משלו‪.‬‬ ‫שאכלנו‬ ‫שהשמחה כמעוט‬ ‫אלמנו‬ ‫תצג‪ .‬נברך‬
‫ש ה ש מ ח ה במעונו ש א כ ל נ ו מ ש ל ו ובטובו חיינו‪ :‬ער ני הוא זן ו מ פ ר נ ס ל כ ל ‪:‬‬

‫ת ו ס פ ת זו מ ה ר ב ר ׳ א ל י ע ז ר ב ר י א ה ר ן ‪:‬‬ ‫ואוי‬

‫ש מ ו ל א ה ״ ע ל ‪ :‬ל המוכה‪ .‬ב ת פ א ר ת כהורים והדר זקינים ש י ב ה ‪ :‬נוף ו א י ב ר ם‬ ‫אספרה‬

‫ארוחתו ההגה והדווה‪ .‬ד ש ן ומיני תדגימה וכל מ א כ ל תאוה‪ :‬השביע םטעמותיו‬
‫שיר ו ש ב ח‬ ‫זמרה ותורה‪.‬‬ ‫ש ו ק ק ה ורעיבה‪ .‬ו מ ש ל ו תנו לז ב מ א כ ל י ם כ ת ־ ך הישבה‪.‬‬ ‫נשש‬
‫ת ה י ל ה נאוה‪ .‬הונן הנם פ ת ו ־ ד ל ת ו ת ש מ י ם עוה‪ :‬ט ר ף דננו לנו מ מ ט י ר ד ר ך ארובה‪ .‬ידו‬
‫פ ת ו ח ה ל כ ל ‪ .‬ע ר ק ילין בה‪: .‬ולש א ל י ך •שברו‪ .‬לשו ת ו ח ל ת וחקור‪ :,‬ל ח ם הוקם מן‪ .‬מ מ ו ע א‬
‫ט ל מוריד‪.‬‬ ‫נשיאים מ ע ל ה ‪.‬‬ ‫צידתו רבה‪.‬‬ ‫מקרני רא־מים ה( וער ביעי כינים‬ ‫ועד מ ע ר י ה ‪:‬‬
‫ערוך ש ל ח נ ו לשנינו מ ל א‬ ‫שועד ומאריה מ ש מ ש עבדיו עקב ענוה‪.‬‬ ‫דוה מניף ל ה נ ש י נ ה ‪,‬‬
‫להשיבה‪.‬‬ ‫עד ק ל וחומר מ ש י ב ו ל ת לנו‬ ‫ו ל א ע מ ל נ ו בה‪.‬‬ ‫אחריש זרעו־‪,‬‬ ‫פ ת אכלנו‪.‬‬ ‫בא‪:‬‬
‫ככת׳‬ ‫כמו חוזה ניבא‪:‬‬ ‫ומרה‪.‬‬ ‫תודה וקול‬ ‫ה מ ע ו ז עריבה‪.‬‬ ‫למעםיחה‪.‬‬ ‫משוררת‬ ‫גי( שיר‬
‫ועסקים יעטפו כ י ית־ועעו א ף ישירו‪ .‬ונאמר פ ו ת ה א ת ידיך ו מ ש ב י ע ל כ ל ח׳ רעון‪ :‬ומיין‬
‫נודה הי א ל ה י ט ‪ :‬כו׳ עד בשי‬ ‫מזון ל כ ל בריותיו א ש ־ כרא‪ .‬ברוך א ת ה ה׳ הזן א ת ה כ ל ‪:‬‬
‫כ ל ח• המיד ל ע ו ל ם ו ע ד ‪:‬‬
‫יחיד• ב ל כ ד ו‬ ‫ו ל ח מ ו ל א יחסר‪ .‬ביתו ס( מ פ ת ת ל א ד ם ל א נמסר‪.‬‬ ‫א ר ו ח ת ו תמיד‬ ‫תעד‪.‬‬
‫לנו‬ ‫ל ח מ ו *(טרור‬ ‫לחוס‬ ‫נותן לחש ל כ ל ב ש ר ‪:‬‬ ‫״‪.‬לך ואין שר‪.‬‬ ‫אץ‬
‫יחלקהו‪ .‬ולא מתוק כ ד ב ש כיד אגוש •משדהו‪ .‬עלד‪ ,‬זית ט ר ף כתבו מעידהו‪ .‬חדלו לכש מן‬
‫הוחבאו א ס מ י כ ם ש ב ע ו כ ל ט ו ב‬ ‫האדש כי ב מ ה נ ח ש ב הוא‪ •.‬יריא־ו וקדושיו בתי ‪ :‬ל א י ם‬
‫•מלאו‪• .‬דבר ש ל ו ם עמד‪ .‬וחן וכבוד ימעאו‪ .‬ל א •רעבו ולא י ע מ א ו ‪ :‬עליות ש ס י מעל‪ .‬דננו‬
‫*ריקם‪ .‬בני יעקב בחיריו מעותיו •חזיקש‪ .‬דברו א ש ר ר ־ ב ר א ל עמו יקס‪ .‬ירוויון מ ד ש ן ביתך‬
‫לשניהם‪.‬‬ ‫שולחנו ע מ ך‬ ‫משוכים‪.‬‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫ב ר כ ת ה׳‬ ‫וקינים ונערים‬ ‫ו נ ה ל עדניך ת ש ק ם ‪:‬‬
‫רצון ירו ישתח‬ ‫יתרם ל ע ו ל ל י ה ם ‪:‬‬ ‫ישבעו בנ־ש והניחו‬ ‫ל ע ו ל ם ירננו יבלו בצוב ׳מ־הם‪.‬‬
‫ב צ ד ק ה ל כ ל ל ם ‪ .‬ל ב ל יצטרכו זה לזה‪ .‬אמין מ א ד חילם‪ .‬ת ב ו א ת ר א ש י ת ‪ .‬ק ו ד ש בולש‪ .‬ירעו‬

‫‪,‬‬
‫נ‪ (1‬ישיר‬ ‫‪ ;p‬ועד ביצי ייניש נצ״־ •שיח ק׳יז ע״ב‪.‬‬ ‫נ( שמ‪-‬יאבי הי=־ח ח ; י ג ה י ־ ;‬ ‫שנויש‪.‬‬
‫‪z{:nntr‬ביתו ל א נמשר בצ״ל ת ע נ י ת בי ע״ב‪.‬‬ ‫ג ב ו י ? י‬ ‫ב ש י ק שירה‪ .• .‬יכולת א ו מ ר ת‬ ‫‪.‬‬
‫ל( מ ת ר לנו י ה ל ק ה ו הוא ע״פ מאמר;; יהי מזונות׳ מ ת ר י ם בזית וכוי עירובין י״ח ע״ב‪ .‬גצ( ה ל א‬
‫‪601‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫בשן ונלעד כימי עולש‪ :‬במרעה טוכ ירביצס דשינים ושמנים‪ .‬שחקים ירעשו צדק ויזלו‬
‫סממנים‪ .‬ואת שניהם יצהיל‪ .‬ביין עשיס ורימונים‪ .‬לחמו ניתן‪ .‬מימיו נאמנים‪ :‬ראח בטוב‬
‫בחיריך ושמח בשמחתם‪ .‬ביום חתונת חתן ובתוך ארוחתם‪ .‬ומה טוב ומה נעים שבת‬
‫אחוזתם‪ .‬מחת חסעמינחם דרך להנחותם‪ :‬רצה נאבנולה אוכל* לחם העצבים‪ .‬אלאלהיס‬
‫ה׳‪ .‬אשר שמך מקשיבים‪ .‬הלא שכרם אתן לך מצפים ומקוים‪ .‬נותן לחם לרעיבים‪:‬‬
‫בשלם בעמלם העולם נבנה‪ .‬מאהרים לשבת לידידים שינה‪ .‬שנונים תרבותמ למו מקרא‬
‫ומשנה‪ .‬ימלא שחוק שיהש ולשונם רינה‪ :‬ירנן מטוב לב תורתו טהר והמשכילים יזהירו‬
‫כזוהר שמי טוהר‪ .‬בשם ה׳ ידנול ואל מכו ׳נהר‪ .‬אל דנן ואל תירוש ואל יצהר‪ :‬אשר‬
‫ה׳ שרידים וירידים‪ .‬ימינו יושיעם ובאו האובדים‪ .‬יברכם ירבו מאד מצותו תדרים‪ .‬אכלו‬
‫ריעים שתו ושכרו דודים‪ :‬הדרבם יצלה‪ .‬האל מקדישכם‪ .‬צדקה ילבישכם‪ .‬עטרת שאר‬
‫לראשכמ‪ .‬דנן שמים יורה ומלקוש ׳שמשכם‪ .‬אכלו טוב ותתעננ בדשן נששכש‪ :‬רננות‬
‫וחודיוח מנחה היא שלוחח‪ :‬לאל מנחיל קדש שבת ומנוחה‪. .‬וזיינו לנטור סעודה וארוחה‪.‬‬
‫זה היומ עשה ה׳ ננילה ונשמחה‪ :‬נשואים מרהם שירו כבוד מליכם‪ .‬שאו זמרה ותנו‬
‫תוף והיא תהילתבס‪ .‬אליכש הסצוה ירי הובה עליכם‪ .‬ואכלתם א‪,:‬יל ושנוע והללתם את‬
‫שם ה׳ אלחיכם‪ :‬יכה׳ ואכלתם אכול ושבוע והללתם אח שם ה׳ אלהיכם אשר עשה‬
‫עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם‪ :‬ונאמר ואכלת ושבעת וברית את ה׳ אלהיך על‬
‫הארין הטובה אשר נתן לך‪ .‬כרוך אתה ה׳ על הארץ ועל המזון‪ :‬רחם הי אלהינו כוי‪.‬‬
‫עד ולא נבוש לעולם ועד‪:‬‬
‫חצה‪ .‬אלי שומרי שבת שלומים כנהרים‪ .‬כרכה עד כלי דיי קדושתה זהירים‪ .‬נמר‬
‫מלאכותיה‪ .‬להשתמש מהירים‪ .‬דרוש אל משמרתם במשמר הם מזרים‪:‬‬
‫‪;1‬צ(הלא אבות אלה‪ .‬רבדים‪ .‬הדברים‪ .‬ותולדותם עמם קצובים בססשרים‪ .‬זמירות קידוש יום‬
‫עלי כוס מוכירים‪ .‬חסציס להאריחו כשמחה ובשירים‪ :‬טעום מטעמותיו אבוסים ברבורים‪.‬‬
‫יזמנו לו מלכים ומשנים עם כרים‪ .‬כריסם מעדנים מליאים ולא חסרים‪ .‬למו ראשי בשמים‬
‫נרדים וכשרים‪ :‬משובצים והב שש ורקמה שוורים‪ .‬נזמים וענילים יליל יופי הדרים‪ .‬סחר‬
‫בנדי חופש יקרים מפוארים‪ .‬עריבים הליכותיו לםקשיבים חבירים‪ :‬פעולתם פני אל‪ .‬פרי‬
‫שכר שכירים‪ .‬צדקה חן וכבוד למו שבח משמרים‪ .‬קדושים יקדישוהו כבת עין נצורים‪.‬‬
‫ראויים למצותיו תהילותיו מזמרים‪ :‬שבהו מעייני כמו הוללים שרים‪ .‬חנו לו תשארת‬
‫עצמות ואיכרים‪ :‬רצה והחליצנו וכוי‪ :‬ברוך אתה ה׳ בונה ׳השלם‪ :‬ברוך אתה ה׳אלהינו‬
‫מלך העולם האל אבינו נד‪ .‬ער וכל טונ‪:‬‬
‫תצו‪ .‬אגודת התן ינרך אלוה ממרומים‪ .‬וועודים שה הנה נשמחה ושלומים‪ .‬בבטח‬
‫ישכינם ושלוות עולמים‪ .‬יבלו ימיהם כטוב ושנותיהם בנעימימ‪ :‬וזוננחמד‬
‫נצמד‪ .‬עדי עד יוצמד ויוצב מטעו‪ .‬סאד ינאה יפנא‪ .‬וכדנים ׳דנה אלהים את זרעו‪ :‬והאל‬
‫המהולל כהל‪ .‬הילל יכלל יהלל יושיע‪ .‬ישא כרכר‪ ,‬מאת ה׳ וצדקה מאלהי ישעו‪ :‬שלום‬
‫נבר ירנר לאיש נבון וחבר ובן הכש מופלא‪ .‬בהור כםאו ינשאו ושמים שיאו ירומם‬
‫ויתעלה‪ .‬ועמו לוויתו התוסה בבריתו כברכת כוס מלא‪ .‬לא יערכנח פטדת כוש וביתם זהב‬
‫לא תםולה‪ :‬התני נתיישה בתוך כיסה וחושה עשויה כמין בילה‪ .‬ושם מו־נף מוצנף ורום‬
‫מעלה והונף ויעלת הן נלד‪ .,‬כאיתיאל יואל כדת אל להנץ ולהשכילה‪ .‬כתורתו יהנה יומס‬
‫ולילה‪ :‬שלומו יבטא‪ .‬וחסדו יטה‪ .‬ברכה יעטה‪ .‬ובית יבנה‪ .‬והאל ימליכו‪ .‬ומלאכו סביבות‬
‫דרכו יהנה‪ .‬ודת יעבץ ירבץ‪ .‬יקבץ ויקנה‪ .‬ישכיל בכל אשר ישנה‪ :‬יהי שבחו‪ .‬במקחו‪.‬‬
‫סניב בטחו‪ .‬נחיב ארחו יאר‪ .‬ואת אויביו‪ .‬ומכאוביו‪ .‬יריביו סכיניו יאר‪ .‬ועדותיו ותורותיו‪.‬‬

‫ק( אזח‬ ‫אבות אלה דבריט הדבריט‪ ,‬עיין שבת ע׳ ע׳׳א‪ ,‬וצ״ז ע׳׳ב׳ ודין סכילתא ריש פ• ויקהל‪.‬‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪602‬‬

‫ודחותיו יבאר‪ .‬יעוטר יכותר כחתן יכהן סאר‪ :‬זרעו ישרוץ‪ .‬וסומץ תעררן‪ .‬סאד יפרוץ‬
‫הילך‪ .‬וחן נשאה‪ .‬מאד נאה‪ .‬כרהל וכלאה בגדלך‪ .‬עליעה עלוצת וחדווה ודיצה ומצא‬
‫יהי אהלך‪ .‬אורך ימים ושנוח חיים ושלום יוסיפו לך‪ :‬הרחמן הוא •מלוך עליט לעולם‬
‫ועד‪ :‬הרחמן הגא יסעוד ויכלכל בתי כנסיות וכת• מדרשות‪ .‬ויכדך את החתן זאת הכלה‬
‫ואת חשושבינים ואת השושבינות‪ .‬ואת אחינו רבותינו היושבים כאן והמסובים באן‬
‫והמשמשים כאן כני בדית כמו שנתברכו אבותינו אכרהם יצחק ויעקב ככל מכל כל כן‬
‫יתברכו כברכה שלימה ונאמר אמן ־‪ .‬יהי רצון מלפניך הי אלהינו ואלהי אבותינו שלא‬
‫יבוש ההחן ולא תכלס הכלה‪ .‬לא יבשו בבנים ולא יכלמובבני בנים‪ .‬ויצליחו מאד בכל‬
‫נכסיהם ויהיו נכסיהם ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן לא במעשה ידיהם‬
‫ולא במעשה ירינו בוי‪ :‬כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא‪ :‬ומניח כוס של כרכה לפניו‬
‫על השלחן‪ :‬ומטל כוסו של חתן בידו ומברך עליו שש ברכות‪ :‬שהכל‪ :‬יוצר‪ :‬שטח‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫שוש‪ :‬אשר ברא; ומניח כום של התן‪ .‬והוזר ונוטל כוס ראשץ שלפניו‪ .‬שבירך עליו‬
‫ברכת המזון‪ .‬ונוטלו ומברך עליו בירא פרי הגפן‪ :‬וטועם המברך ומערה ממט על כוס‬
‫החתן‪ :‬ושותה החתן ואהר נך תשתה הכלה אחריו‪ :‬ומברנין על הנפן ועל פרי הנפן‪:‬‬
‫ויזמרו לכבוד החתן המםובימ זמירות‪ .‬ישמח חתן בכלה‪ .‬כר‪ :‬ודונמתס על כל דברי‬
‫שמחה‪ :‬באים לתפילת המנחה אס שבת הוא‪ .‬ואחרי אשר יקראו בוערה יוצאין מקצתן‬
‫להתפלל לפני החתן ומתםללין שם מנחה ומעריב‪ :‬השלימו סדריהם סביאין את החחן‬
‫ואת הכלה ומושיבין אותם בקתדראות זה בננד זח‪ .‬ועושין להם מחולות סביבותיהם‪:‬‬
‫ויהללו לחם במחול בחורים וזקנים יחדיו‪ :‬וייטיבו ננן כשמחה ובשירים‪:‬‬

‫ברבת המוון לשבת‪.‬־ הון את העולם‪ :‬ער כי הוא ון ו מ פ ר נ ס לכל‪:‬‬

‫ק(אות םכדאשית הזבתיה‪ .‬אז מאז לראש סועדים הועטרה‪ .‬שכת‪ .‬אותת‬ ‫תעז‪.‬‬
‫יום שביעי ליצירה‪ .‬כי בו שכת מכל מלאכתו אשר ברא• י(ברא בשני‬
‫תפתה להוללים‪ .‬בו כ* טוב• לא נאמר במאמר הילולים‪ .‬שבת‪ ,‬ם(בה נפדים ומםצוקה‬
‫עולים‪ .‬דרך לעבור נאולים‪ :‬גאולים אבוא כיעאו להתנכר‪ .‬טו למרה כחוק ומשפט להתחבר‪.‬‬
‫שבת‪ :‬גשתם לאלוש כניחגה על ידי חכר‪ .‬כי פי ה׳ דבר‪ :‬דיבר לקטו עומר לטלטלת סן‬
‫דבר יום ביום‪ :‬דורש ליום ששי לחס משגה ליום‪ .‬שבת‪ .‬דת םעודשלש‪ .‬ומשלש למצוא‬
‫םריום‪ .‬אכלוהו היום כי שבת היום‪ :‬היום קודש וממלאכת ששח חופש‪ .‬הנחילו אב לכן‬
‫מפוט נחפש‪ .‬שבת‪ :‬ד\א תבל למעשה ת( אשר הרבה בסש‪ .‬ויום השביעי שבת וינפש‪:‬‬
‫וינסש העם בקבלם הרוזות‪ .‬ודרשו מהם קלוח והמורות בעליזות שבת‪ .‬מעדה למחות‬
‫חובות חנטזות אשרי אנוש יעשה זאת‪ :‬זאת בחורב חיוה כקדומה‪ .‬זכור ושפור ארבע‬
‫אמות ואלםים אמה‪ .‬שבת‪ .‬ובור להניד מה נרם לפרסמה‪ .‬כי ח׳ יחן חכמת‪ :‬הכמה‬
‫דיתבעה‪ .‬במעיין אשל רטוב‪ .‬חנות בשקט וסער קטב םלקטוב‪ .‬שבת תכטו בנעשה‬
‫ונשמע לחטוב‪ .‬ואת צדיקים ישולם טוב‪ :‬כאמור טוכ ה׳ רכל ורתמיו על כל מעשיו‪:‬‬
‫וגאפר פותח את ידיך ונו׳‪ .‬כוי‪ :‬בא״י הץ את הכל‪ :‬נודך ה׳ אלהיט‪ .‬כוי‪ :‬עד בסי כל‬
‫חי תמיד לעולם ועד‪:‬‬
‫' ע ו ב במלאכת המשכן ציוה לתמימים‪ .‬א( טורה משא מהעביר מרשות לרשות‬
‫‪,‬‬
‫באיומים‪ .‬שבת‪ .‬טור במלאכת גבוה בקיומים‪ .‬יראת ה תוסיף ימים‪ :‬ימים‬

‫מבראשית וכו׳ הוא פיוט לר׳ מאיר הכהן עיין לעיל ‪0‬י• שכייה ובסש״ב שם אות תי‪ .‬ל( ברא כשני‬
‫תפתה זכו׳ פסחים נ׳׳ד זךא‪ .‬בר״ר ‪*0‬ד‪ .‬וש׳׳ר ‪ T B B‬ובפרר׳׳א פ״ר‪ .‬ם( בה נפדים וכר שבו פושעי‬
‫׳‬

‫ניהנם שובחין ואינם נידוני[ ועיין לעיל סי׳ קסיה‪ .‬גוו למרת )אולי ‪ Yt‬גזו למדה עיין ערוך ערך‬
‫‪ (b‬סורח משא וכוי עיין‬ ‫‪ (0‬אשר הרבה בפש לשון דכוי חויגום פרו ורבו פושו וסט‪.‬‬ ‫גז די(‪.‬‬
‫‪603‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫להוסיף בפיקוח נפש בלי לאבוד‪ .‬נ( יפקחו נל לחולד‪ -‬ולחיה לעבוד‪ .‬שבת‪ .‬אס‬
‫חחירו שבחוה ה מ ה לזבוד‪ .‬חקר כבודם כבוד‪ :‬כבוד עוד לעסו הנחילו‪ .‬כברבת חוחם אב‬
‫הטון לעלו‪ .‬שבת אוח בריח קודש ואות בריח בו שמונה לסלו‪ .‬כאשר דבר ה׳ ביד‬
‫פשה לו‪ :‬לו רמז כמעשה ידיהם אשית ברכה‪ .‬ליעשות מלאכתם על ידי אחרימ בלו‬
‫להיטרכת ש ב ת לו ישסרו כרת וכהלכה‪ .‬ששת •סיס העשה מלאכה‪ :‬מלאכה כהשליסי‬
‫הנוכת מזכה הונונת‪ .‬מינה נשיא ליום קרבנו לחבבה‪ .‬שבת‪ .‬מנוחה התירו לקרב שלמי‬
‫הובה‪ ,‬הביאו בני ישר׳ נדבה‪ :‬נדבה בבניין בית עולמים כהונאה להנחות‪ .‬נ( נדרש‬
‫קל וחוסר במשכנות מבטחות שבת נדחה‪ .‬וביום כפור האריחו ארחות‪ .‬אורה חיים‬
‫ושובע שמחות‪ :‬שמתוח חנחלתם רבות פעמים‪ .‬סליחה על כל הטוב הראיתם בנעימים‪.‬‬
‫שבת‪ .‬פנולה אס תשמור כהילכתה בעיצומים‪ .‬ישר׳ נישע בה׳ תשועח עולמים‪ :‬ככח•‬
‫ישר׳ נושע כה׳ תשועת עולמים לא יבושו ולא יכלמו עד עולמי עד‪ :‬ונאמר ואכלת‬
‫ושנעח וברכת ונוי‪ .‬על הארץ ועל ה מ ק ‪ :‬רחם ה׳ אלחינו‪ .‬כוי‪ :‬רצה וההליצנו‪:‬‬
‫כוי עד כי אתה הוא בעל הישועות כוי‪:‬‬
‫עולמים שנים בראת עכור עמק להאד‪ .‬על תר קדשך ננלית אמריך לבאר‪:‬‬
‫ליום שמלו שכח‪ .‬עת תנלח שכינתך בתוכם‪ .‬כחתן יכהן פאר‪ :‬פאר‬
‫עטיח ומעיל צדקה‪ .‬פחח דברך בהא־רך לנפש שוקקת‪ .‬ליום שכולו שבח‪.‬‬
‫טנוחך להופיע מעיר הםבולקה‪ .‬לא ישמע בה עור קול בכי וקול צעקה‪ :‬צעקה‬
‫בחשסיעך‪ .‬יחירחם יצאה מפחד קול‪ .‬צדקו להה־ות עבור משיכה נסש ומפי עור שפעו‬
‫קול‪ :‬ליום שכלו שבת‪ .‬צפצוף יונח מסלע תשסיע קול‪ .‬כל צופיך נשאו קול‪.‬‬
‫קול אמריך הנעימים כהדרשס‪ .‬קריאח עיטור 'ספרים ודקדוקי פירושם‪ .‬ליום שכולו‬
‫שבת‪ .‬קרוסה סתומה משיק כהחפרשמ‪ .‬שמחת עולם על דאשם‪ :‬ראשש ירימו איינים‬
‫לחלום‪ .‬רון וחידוש שיר םימו בלי לכלום‪ .‬ליום שכולו שבח‪ .‬רום שם המפורש עוד‬
‫מחם לבל יעלוס‪ .‬וענוים ירשו ארץ ויתעננו על רוב שלום שלום תשפיע עת דבירך‬
‫‪:‬‬

‫ישתכלל‪ .‬שכינתך הופיע מעיון יוס* מכלל‪ .‬ליום שכולו שבת‪ .‬שיר לעמך בשימו‬
‫יהמלל‪ .‬ואחה תניל נהי בקדוש ישר׳ תתהלל‪ :‬תתהלל מלך בהרחיצך זוהם‪ .‬אור הצפון‬
‫לצדיקים תאיר ותזריח להניחם‪ .‬ליוש שבח יולבש רביד כהן ערק כאבני מילואימ ואבני‬
‫שוהם‪ .‬תתן אמת ליעקב חסד לאברהם‪ :‬לאברהם הזק ידים רפות בבוננך אסיריון‪.‬‬
‫ליצהק אמיץ זרועותיו בהנלותך מעוז‪ .‬ליום שכולו שבת‪ .‬יעקכ יחי ויהי עליון‪ .‬כ׳ נחם‬
‫ה׳ את עיזן‪ :‬ככת כי נחס זד את עיון ניחם כל הרמתיה דשם מדברה כעק ועונתה‬
‫כנן ה׳ ששון ושמחה ימעא כה חורה וקול זמרה‪ :‬ונאמר בונה ירושלים ה׳ נרחי‬
‫ישר• יכנם‪ :‬ותבנה‪ :‬הזק‪:‬‬

‫נ( יפקחו גל לחולה וכו׳ יוםא‬ ‫כ׳ ועיין טכילחא שט‪.‬‬ ‫בפירש״י שטוח ל״א פסוק י״ג׳ ושט ל״ה‬
‫פ׳׳ג ע״א‪ .‬נ( נדרש ק׳־ו ונו׳ כדק ט׳ ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪604‬‬

‫אלו! הם הלכות נדה‪:‬‬

‫תצח‪ .‬ה י ל כ ו ת נדה‪ .‬כקנה וקירה‪ .‬אריכותנאין מידה‪ :‬לרבגא שלפה ניר •צחקדל‪:‬‬
‫נירה דאורייתא הכי פירושא‪ .‬ל( אם ראתה דםנתהילת נידותה טיפת‬
‫דם בחרדל‪ .‬או פהוח מיכן טמאה כל שבעה‪ .‬בין שפוסקת נאותה ראייה‪ .‬בין שאינה‬
‫פוסקת ער סוף כל שבעה‪ .‬ובלב ר שתפסוק לסוף זי‪ .‬וטובלת כערנלעת צאת היוככיס‬
‫ומשמשת עם בעלה‪ .‬ואותה טבילה היתרי בומנה‪ .‬יעלה דההיא אמרי׳ טבילה בומנה‪.‬‬
‫ולאותן סוף ד ימים היו נכנסין אחד עשר יום שכין נדה לנדה‪ .‬ומה היא באותם הימים‬
‫אם רואה יום אהד ופוסקת לערכ היחה שומרת יום כננד יום וטובלת לערבו של יום‬
‫שני ומשמשת‪ .‬וכן אם ראתה שני ימים רצופים שומרת השלישי כנגדם וטובלת‪ .‬וכן‬
‫היתד‪ ,‬עושה שומרת יום כנגד יוס או יום כגגד שנים עד סוף י׳יא יום‪ .‬ומיכן ואילך‬
‫אם היתד‪ .‬רואה מתחילין ימי נידותה לבא‪ .‬ונוהגת בעצמה דין שאר נידה‪ .‬ואותם הימים‬
‫מקרא ה( והלכה למשה מסיני הן כמסכת נדה‪ .‬ואם היתד‪ .‬תאה נ׳ ימים רצושין באותס‬
‫י״א יום בין כתחילה בין כסוף זו היא וכה גמורה‪ .‬ותשכ עליהן ז׳ נקיים דבר חורה‬
‫מיום שפוסקת לראות‪ .‬וכשהיתה סונה ז׳ נקיים אם ראתה באותם אמצע השבעה או‬
‫בסוף השבעה םותרת כל מה שלפניה וםחחלת למנות סיכן ואילך‪ .‬וכן בל ימיה אם‬
‫לא הספיקה להשלים ימי נקיותת‪ .‬אכל פסקה סתחילין ימי נידותה לבא ונוהגת בעצמה‬
‫באשר‪ .‬בנידתה‪ .‬במו שמפורש למעלה‪ .‬והומר בנירה שאפי׳ בראייה אחת טמאה כל‬
‫שבעה‪ .‬טח שאין כן כזנה‪ .‬שאינה אלא שומרת יום כגנר יום‪ .‬וחומד כזכה‪ .‬שכשרואה‬
‫שלשה ימים רצופים יושבת שבעה ימים רצופימ םה שאין כן בנירה‪ .‬שאפי׳ מ א ה כל‬
‫שבעה ופוסקת אותו יום שבעה טובלת לערב ומשמשת‪ :‬ועתה סירשחי י־א יום שכין‬
‫נדה לניר‪ .‬וימי זיבה כדין תורה‪ :‬ומתוך שראו בנות ישראל שבאות לירי ספק זבה‪.‬‬
‫שאם היתה טועה כמניין השבעה מכנסת ימי נדה לתוך ימי זבה‪ .‬וימי זבד‪ ,‬לתוך ימי‬
‫נדה‪ .‬מתוך כך אסרו רבותינו אייר זירא ו( בנות ישרי הם החמירו על עצמם שאם״ רואות‬
‫טיסת דם כהרדל יושבות עליה שכעת יקיים‪ .‬כלומר בדאייה אחת של טיסת דם‪ .‬רטן‬
‫התורה לא תהא צריכה לישב שבעה נקיים‪ .‬שאפי׳ רואה בל ו׳ ופוסקת טובלת לערב‬
‫ומשמשת‪ .‬והם החמירו על עצמן‪ .‬ועשו עצמן סמק זבות לישנ ז׳ נקיים כדין זנה שלא‬
‫חבא לידי הספק‪ .‬וחכי נסי אפרי׳ בס׳ אחרון דנידר‪ ,‬משום ספק ובה הוא‪ .‬ואמרי׳‬
‫התם ן(א־ל רב ססא לרבא סכדי ספק שוינהו‪ .‬כוי‪ .‬נכי מילתא אחריתי קאםר להו‪.‬‬
‫ומיהו שמעי׳ מהנא רפשוס פשק הוא‪ .‬והאי אפ״ רואות טיפת דם כחרדל דקאטר ר׳‬
‫זירא‪ .‬רבותא הא דאשטע״ דםראורייתא אינה יושבת שבעה נקיים אלא זבד‪ .‬שראתה‬
‫נ׳ רצופים תוך ייא יום שכין נדה לנדה‪ .‬והם החמירו‪ .‬שאס״ בתהילת נדה וראייה‬
‫אחת יושבת ו׳ נקיים מה שאין בן בנידה‪ .‬וליכא למימר רהא אתא‪ .‬לאשםעינן‬
‫דמדאורייתא טיסת דם כהרדל לא מטמאה‪ .‬והס החמירו רםטםאה‪ .‬דהא אפי׳ מדאורייחא‬
‫פ(אשד‪ .‬טטטאת בראיית דם כל שהוא‪ .‬כדתנן בם׳ יוצא חפן‪ .‬מטמאים בבל שהו‬
‫אפילו כעין החרדל ובמהות מיכן‪ .‬הילכך לאו אדם טישה כהרדל קמהדר‪ .‬אלא אראייה‬

‫ה( והלנה‬ ‫ל( אם ראתה רם וכוי כל הענין נמצא כ״ב בפרדם לוש״י (׳׳ל סימן ע׳׳ר‪.‬‬
‫ו{ בנות ישראל הם‬ ‫למשה מסיני הן וכו׳ עיין נרה עי׳כ ע׳׳כ‪ ,‬ובעירובץ ת׳ ע׳־א ובםרש״י שם‪.‬‬
‫התמידו וכו׳ ברבות ל״א ע׳׳א ומארי מקומות ועיין מגילה כ״ח ע״ב רש׳יי ד״ה שהחסירו וכו׳ ובחוס•‬
‫שם ד״ה שאפילו וכר‪ .‬ו( א״ל רב פפא לדכא וכוי נדה ם׳יו ע״ב‪ .‬מ( אשה מטמאה וכו׳ שם ע״א‪.‬‬
‫‪605‬‬ ‫מחזור וימדי‬
‫אחת‪ .‬כדסשורש למעלה‪ .‬והא ראמרי׳ ראשה מטשיא בכל שהו‪ .‬היינו לעניין ראייה‪.‬‬
‫אכל לעניין כתם הנמצא כבשרה אי בכנדה אינה םטסיא אלא )ככנדים( ]ככנריס[‪.‬‬
‫ועוד שאםי׳ )בבנדים( ]בכנריס[ תולה במאבולת‪ .‬כדתנן ט( הרואה כתם בכשרה הרנה‬
‫מאכולת הרי זד‪ ,‬תולה בה‪ .‬ועד כמה‪ .‬ר• הנינא בן אנטיננום אוסר עד כנרים של סול‪.‬‬
‫אבל כנרים ועוד טמאה‪ .‬כדמם׳ בנמוא‪ ,‬וכל דין כתמיד‪ ,‬נוהנ בזמן הזה כין להקל כין‬
‫להחסיר‪ .‬במו שממורשין במסכת נדה‪ :‬ועתה שירשתי מד‪ -‬טעם יושבת ד נקיים‪ :‬ווו‬
‫היא דרכה של אשד‪ ,‬שרואה דם מט״ו יום לטיו יום‪ .‬או םהודש להודש‪ .‬או מחדשים‬
‫לחדשים‪ .‬וזהו ווסת שאמרו הכמים שתילה לראות מומן לזמן‪ .‬הניע יום שקבעה בו‬
‫ווסת שלשה פעמים‪ .‬פורשת מבעלה שעה אחת שמוך לווסתה ובודקת תדיר‪ .‬רקבעינן‬
‫הלכה כר• יהודה שאוסר כל עת ווסתה ועונה או יום או לילה‪ .‬ואותה יום או לילה‬
‫שקבעה בו ווסת בין באמצעיתה בין בסופה סורשת מבעלה ובודקת עצמה הדיר‪ .‬ולובשת‬
‫הלוק לבן‪ .‬וסצעת סדין לבן על מיטתה‪ .‬שאש רואה דם כלום יהא ניכר בהם היטב‪.‬‬
‫ואם עבר לה זמנה ובדקה וראתה רם אסורה לבעלה עד שתטהר‪ .‬ואם לא דאת כלומ‬
‫טהורה היא לבעלה ואינה צריבה לשמר יותר מאותה שעה כלל‪ .‬ביצר אם היחה דנילה‬
‫לראות בתהילת היום משמרת ופורשת סכעלה כל אותו יום‪ .‬ואינה משמרת סוף הלילה‬
‫הסמוך לתהילת היום‪ .‬ואם רנילה לראות בלילה משמרת כל הלילה‪ .‬ואינה צריכה‬
‫לשמר סוף היום הסמוך לתהילת הלילה‪ .‬דקםכי ר׳ יהודה כניסת היום נרים‪ .‬ובן כניסת‬
‫הלילה‪ .‬והכי אמרי׳ י( תני הדא רי יהודה אוסרה לשני ווסתה‪ .‬ס״ עונה אחת‪ .‬ומתיר‬
‫לאהד ווסתה‪ .‬שי׳ מיד אם לא ראתה‪ .‬ותניא אידך ר׳ יהודה אוסרה לאהד ווסתה וסתירה‬
‫לשני ווסתח‪ .‬לא קשיא הא דרנילא למ־חזי בתחילת יממא‪ .‬והא דרנילא למיהזי בסוף‬
‫ליליא‪ .‬ש״ הא רתניא אוסרה לאחר ווסתה‪ .‬דרנילא לסיהזי בתהילת ימסא‪ .‬והא דתניא‬
‫אוסרה לפני ווסתה‪ .‬ררנילא לם־הוי בסוף ליליא‪ .‬דקסבר ר׳ יהודה דמי ששתה בליליא‬
‫ואשיי כסופו אסורה כל הלילה‪ .‬ואם וסתה ביום אפי׳ בסוסו אסורה כל היום‪ .‬אמר‬
‫רבא הלבה כרי יהודה‪ .‬הניע שעת וסתה ובדקה ולא ראתה ושמרה עונה‪ .‬טהזדה‬
‫לבעלה‪ .‬ומיכן ואילך מאחר שהיא מהזקת בטהורה אינה צריכה לבתק עצמה בשעה‬
‫שבא בעלה לשמש‪ .‬דתניא ( החסרים והשועלים והבאים מבית האבל ומבית המשתה‬
‫כ‬

‫נשיהם להם בחזקה טהר׳־‪ .‬ונאים ושזהיסעמהט נין עירות כין ישינות‪ .‬גדיא שהניחה‬
‫כחוקה טהרה אכל הניחה כהזקת טומאה לעולם היא כטומאתח עד שתאמר לו טהורה‬
‫אני‪ .‬והו י אמריי אמר רב כהנא ל(שאילתינהו לאינשי ביתיר‪ ,‬ררכ םסא ורב הונא בריח‬
‫דדנ יהושע‪ .‬כי אתו ‪.‬־בנן מני רכ מי מערכי )להל( ]לנו[ בדיקה‪ .‬ואמרי לי לא‪ .‬אכל‬
‫צריך הוא לשאלה אם טהורה היא‪ .‬אבל בדיקה אינה צריכה‪ .‬והכי אמרי׳ שיק מידה‪.‬‬
‫מ(דכל לבעלה לא בעיא בדיקה‪ .‬דא׳כ לבו נוקסו ופורש‪ .‬ואינה צריכה לא לבתק ולא‬
‫לשמש מבעלת עד שיניע שעת ויסתה‪ .-‬הנידח והיולדת והשפלת טמאות‪ .‬נ(לקוץ חלה‪,‬‬
‫ואסורות לבעליהן ליגע כאהד מאיבריהם‪ .‬ואפורות לקשט ולהתנאות ב»יהס‪ .‬ואפורות‬
‫להרבות עמהם שיתה מפני הרנל עבירה‪ :‬כלים שהנידה מנעת בהם בזמן הוחפהורין‬
‫אצל בעלה שהרי בני אדם בזמן הוה מטמאין נקברות ואהל המת ובשרץ וכנבילה‬
‫ובמת‪ .‬ולא יטהרו עד שיורוק עלינו מלכינו מים שהורים לטהרינו‪ .‬כך כלים שהנידה‬
‫נונעת כהן‪ .‬מותרין לינע בהן ולהשתמש בהן‪ .‬אבל מהסירים אנו על עצטינו ואין‬

‫כ( החםרים‬ ‫י( חני חרא ונו׳ ותגיא אידך וכוי שם סיג ע־׳ב‪.‬‬ ‫נו( הרואה כתם שם ג׳׳ח ע׳׳ב‪.‬‬
‫והפועלים וכוי שם י״כ ע״א• ‪ 0‬שאלתיגהו לאינשי כיחיה ונו׳ שם ע״ב‪ .‬מ( רכל לכעלה וכו׳ שם‬
‫י״כ ע״א‪ .‬נ( לקוץ חלה ויש נשים וכו׳ עיי; לעיל סי׳ ר״ע״ד ובמש״כ שם‪ ,‬ודיין בהג״ס פ״ד םהל׳‬
‫תעלה אות די‪ .‬ועיין כש״ע א״ח סי׳ פ״ת‪ ,‬ובסנ״א ס׳־ק כ‪ /‬נ׳ ובביאורי הגר׳׳א ס״ק ו׳‪ .‬י בנוח כותים‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪606‬‬
‫אוכלימ אנו בקערה אחת‪ .‬ולא משיורי מאכלה‪ .‬ולא יושבים על מושבה‪ .‬ולא מקבלים‬
‫כלוס מידה אלא על ירי אחר‪ .‬ונותנין אנו לה כלים וקערה מספחת וםדינין וכריס‬
‫וכסתות להשתמש כימי ניחתה‪ ,‬ולעח מחרחר• מכבסח במים אוחס כנד*ם שיש עליה‬
‫כתם‪ .‬ושאר כלים שישביח כחם מדיחן במים‪ .‬ודיה‪ :‬ומנוע זה יסד‪ .‬לנהנו כן‪ .‬מםני‬
‫ה ת ל עבירה‪ .‬אבל איסור טומאה ליבא‪ .‬ויש נשים שמונעות מליכנם לבית הכנסת בימי‬
‫נירותם‪ .‬ואינם עריכות לעשות כן‪ .‬דמה טעם הם עושות‪ .‬אס מםני שסבירוח הן שבית‬
‫הכנסת יהי כמקדש‪ .‬אסי׳ לאחר טכילה למה נכנסות בו‪ .‬והלא מחוסר כיסוריס שטבל‬
‫והעריב שמשו אם נכנם בו בכרת‪ .‬וא׳׳ב אל תכנסו בו לעולם עד שתביאו קרבן לעודד‬
‫לבא‪ .‬ואם אינו כמקדש‪ .‬תבנםו ותכנסו‪ .‬ועוד שהרי כולנו בעלי קירים וטמאי נפש‬
‫ושרץ ונכנסין אנו בבית הכנסת‪ .‬הא למדת שאינו כמקדש‪ .‬ויכולות הן ליכנס‪ .‬אבל‬
‫מ־פ מקום טהרה הוא ויסד• הם עושות‪ .‬מעוברת ומניקה שראו דם הן כשאר נשים‪,‬‬
‫בין לשבעה נקיים בין לטבילה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫תצט‪ .‬נידה שססקה סופרת ז נקיים כמו שמפורש למעלה‪ :‬ואותם ז׳ שהיא מונה‬
‫לא םיוס שהיא פוסקת לראות מהחלת למנותם אלא חוץ מאותו יום‬
‫שפוסקת‪ .‬שוה מנד‪.‬נ כותים שמוסרת אותו יומ שסוסקת‪ .‬ולפיכך טמאים‪ .‬דתנן כנות‬
‫כותייס נידות סעריסתס‪ .‬ומפרש כנס׳ ס(לסי שיום שפוסקת מ םוסרתו למניין ז׳‪ .‬ולפיכך‬
‫בנות ישר נותנות למנות ז נקיים הרן מאותו יום שפוסקת בו‪ .‬שאס רואה אפ״ יום‬
‫אהד מונה שבעה והוא‪ .‬שנים וי והם‪ .‬שלשה ז׳ והם‪ .‬וכבר היו אנשים שהולקץ על‬
‫רבינו שלמה בר יעהק בכך שהן אומתי שמיום שפוסקת בו םוסרתו למניין וי‪ .‬והשיב‬
‫להס רבינו א״כ בניכם ממזירין שעל ירי כן בנות כות״ם נידות מעדיפתן‪ .‬לפי שיום‬
‫שפוסקת בו םוםרחו למניין ז; והשיבו לו מן תשובה שלאהריו ע( שהשיב רב אתא‬
‫דאמר אנן נמי נשסריניה דהא ק״םא לן מקצת היום ככולו‪ .‬ואמר להם רבינו והלא‬
‫תשובת רב אהא כעדו שהשיבו רבא באיכ כוי‪ .‬ואותם העידו שאם רואה אפילו יום‬
‫אהד מונה ז׳ נקיים‪ .‬ואותו יום שפסקה בו לא תמנה כלל‪ .‬ואם לשני ימים ז׳ והן‪ .‬וכן‬
‫לשלשה ז• והן‪ .‬וכן כל ימיד׳ עד שתראה‪!,‬׳ נקיים‪ .‬ואעיפ שבאותם ימים שהיא מהחלת‬
‫למנות מהן ישנם טמאים מן התורה‪ .‬שלא יקרא עליהם שום נקיות כעולם שהרי אינם‬
‫נקיים אע־ם כן משלימין ומונה אותם‪ .‬ויעלו לה לספירתה‪ .‬שהרי אינם המורים הם‬
‫מזכה דאורייתא שעולים להם לימי ספירתה‪ .‬דאםרי׳ ביולדת בווב‪ .‬ימי לידתה ד לזכר‪.‬‬
‫ושבועיים לנקבה‪ .‬שאינה תאה בהם א(עולין לה לימי ספירתה למניין ד נקיים‪ .‬ואדם‬
‫שהן טמאים מעיקרא דבר תורה נדבת׳ וטמאה שבועייס‪ .‬וכל שכן זאת שאינה אלא‬
‫ספק ובה שיעלו לה מותר ימי השבעה שאינה רואה בהם למניין ד נקיים‪ .‬שהביא‬
‫עליה מתוך הומר ואעס־י שהן טמאים מעיקרן‪ .‬ומיכן השובה לאומרים שהן צריבות‬
‫להמתין בשבעה ושבעה‪ .‬שבעה יס׳ נידותה תהילה ואהרי כן ד נקיים‪ .‬וכסבורים הס‬
‫שאותם היפים שיש בהן טומאה כל עיקר אין עולץ למסירת ימי נקיותה כי איככד‪,‬‬
‫נקראו נקיים והלא מלוכלכים הם וטמאים‪ .‬ואינו כן‪ .‬שהרי מעינו כזבה וראית שימי‬
‫טםאים עולין לה לספירת •מ׳ נקיותה‪ .‬כל שכן ואת שאינה ודאית‪ .‬ועוד יש בני אדם‬
‫שקורץ לאותם ז׳ ימים אחרונים ימי ליבונה‪ .‬לפי שתחצה בסים חמים‪ .‬ומתלבנות‬
‫בכנרים נאים‪ ,‬וכולם אינן פורשות עכשיו מ; הטומאה ואוכלות ושותות עם בעליהן‪.‬‬
‫ועושין לבעליהם כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה‪ .‬םזינת כוס‪ .‬והצעה הסטה‪ .‬וחרחעת‬

‫ס( לפי שיום שפוסקת וכף שם ל״נ ע׳יא ועיין בפרדם לרש״• ז״ל סי׳ רע״ב‪.‬‬ ‫ובר נדה ל״א ע״ב‪.‬‬
‫ע( שהשיב רב אתא וכוי לפנינו בנדה ל״ג ע־א איתא ימי בי חטא‪ .‬א( עולין לה ליסי ספירתה‬
‫‪607‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫שניו ידיו ומליו באותו ליבון שלהם‪ :‬ותשובה ליה ממה ששנינו בפ׳יק רשבת‪ .‬כיוצא‬
‫בו נ( לא יאבל הוב עם הזבה מפני ה מ ל עבירה‪ .‬שי׳ ביוצא בו‪ .‬לעשות םיינ ונדר‬
‫והרהקה ‪.‬לעבירה‪ .‬שאמרו לא יאכל הזב עם הזבה‪ .‬וכל שכן טהור עם הזבה‪ .‬משני‬
‫הרנל עבירה שמתוך שמתייהרים יכא לבעילת זיכה שהיא בכרת‪ .‬ותני עלה‪ .‬תני רכי‬
‫אליהו נ(מעשד‪ .‬באדם אהד שקרא הרבה ושגת הרבה ושימש תלמידי הכמים‪ .‬סי׳‬
‫ושימש הלמידי הנמים ל( להסבירו סתימות המשניות יטעמיהם‪ .‬והוא נקרא תלמוד‪ :‬ומת‬
‫בהצי ימיו‪ .‬והיתד‪ .,‬אשתו נוטלת הסיליו וםהזירחס בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬אסרה‬
‫להם כת׳ בתורה‪ .‬כי היא הייך ואורך ימיך‪ .‬בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש‬
‫תלמידי הנמים הרכה משני מה מת כחצי ימיו‪ .‬ולא היה אדם שמחזירה דבר‪ .‬שעם‬
‫אהת נתארהתי אצלה אמרתי לה בימי נידותיך מהו אצליך‪ .‬ה( אמרה לי ]היו‬
‫אםילו באצבע קטנה לא נגע בי‪ .‬בימיליבוניך מהו אצלך[ אכל עמי ושתה עמי וישן‬
‫עמי בקירוב בשר‪ .‬ולא עלתה על דעתו לדבר אחרת‪ .‬אמרתי לה כרוך המקום שתרנו‪,‬‬
‫שלא נשא פנים לתורה‪ .‬שהרי אמרה ואל אשה כנדת טומאתה לא תקרב‪ .‬כי אתא‬
‫רב ממי אמר מיטה אחת הואי‪ .‬במערבא אמרי סינר מפסיק בינו לבינה‪ .‬פ״ נידותייך‪.‬‬
‫כל שבעה של ראייה ראשונה‪ .‬ואליהו שסע בישיבה של מעלה שנענש על כך אותו‬
‫תלמיד‪ .‬ולפיכך שאל לה איסור נידה משאר איסורים‪ .‬ומה ששאל על הנידות תהילה‬
‫ואחר כך על הליבון לשי שהיה רוצה שתתוורה‪ .‬וכן אמר לה בחייך אמרי ל׳ בנירותייך‬
‫מהו אצליך‪ .‬דשמא נכשל בהם‪ .‬ולסיכך נכרת‪ .‬אמרה לו חס ושלום‪ .‬כוי‪ .‬והשחא‬
‫אודי לי מיהא כימי ליבוניך‪ .‬מהו אצליך‪ .‬אמרה לו‪ .‬כוי‪ .‬ו( ואותם יפי ליבון ששאל‬
‫לה אילו הן ז׳ נקיים שובה ׳יושבת בהם מן החורה‪ .‬ולא אוחס ז׳ שהחמירו על עצמם‪.‬‬
‫לסי שנאותו זמן עדיין היו מחזיקות כדין תורה‪ .‬שהרי אותו מצינו שהיה בעת התנאים‪.‬‬
‫כדקתני להם מעשה‪ .‬כוי‪ .‬ואותה חומרא מימי ר׳ וירא ואילך היחה‪ .‬שהרי הוא אומרה‬
‫בכל םקום‪ .‬ועוד שר׳ בסוף התנאים היה‪ .‬ומציגו כימי ר׳ כפירוש שלא היתה אותה‬
‫חומרא דתניא כשי אחרון מידה ז( התקין ר׳ שאם ראתה יום אהד תשכ ששה והוא‪.‬‬
‫שנים ששה והן‪ .‬שלשה תשב שבעה נקיים‪ .‬ותקנה ז׳ שלר׳ אינה דומה לאוחה שלד׳‬
‫זידא‪ .‬הא למרה מיכן‪ .‬שהליכון של אותו תלםיר לא היה כור‪ ,‬שנוהנות בעצמם אלא‬
‫ליבוניך‪ .‬כגון זבה‪ .‬שםופרת זי נקיים משפסקה‪ .‬וצריכה להיות לובשת לבנים לכמק‬
‫שמא תראה ותסתור םפירתה‪ .‬בנרת טוכזאתה‪ .‬פי׳ עד שתכא בסים לטבילה‪ .‬כנידה‬
‫רמ״תינן‪ .‬כשתהיה מדתה‪ .‬בהריחה ההא‪ .‬ער שהבא במים‪ .‬כת•‪ .:‬מיטה הרא הואי‬
‫ורחבה ולא קימכ בשר הוא*‪ .‬וסבר רשרי בהכא‪ .‬ס־נר‪ .‬פורצ״ט‪ .‬שהאשה חוגרת בו‬
‫ומגיע םםתגיים ולמטה‪ .‬הרי משנה‪ .‬הרי ברייתא‪ .‬מיכן אתה למר שאעפ׳׳י שמתרחצת‬
‫בחמין וםתלכגת באותם ז׳ גק‪-‬ים‪ .‬והן גקייםלכגים בלא ראייתדם אעפ׳׳כ איגד‪ .‬יוצאה‬
‫מידי טומאתח עד שחטבול‪ ,‬לסי שלא מציגו שום טהרה במים חמים ושאוכימ‪ .‬ואע־ש‬
‫שעשתה כל כך אסורה ליגע לבעלה‪ .‬כדתגן במסכת כתובית‪ (p .‬כל מלאבד‪ .‬שהאשד‪ .‬עושה‬
‫לבעלה נדה עושה לבעלה הוץ ממזיגת הכום והצעת המיטה וההחצת פניו יריו ורגליו‬
‫שיש הימור בזו המלאכה יותר משאר מלאכות‪ .‬ומתוך הימור באים לירי עבירה‪ .‬וכל‬
‫זמן שלא טבלה ישנה בהיכרת‪ .‬ואעס״י שיש בה ז׳ גקיים‪ .‬כדילםיגן נ־ש בבשר על‬

‫וכו׳ עיין בתום׳ נרה ליו ע׳׳א ד״ה אביי וכוי‪ .‬ב( לא יאבל הוב וכוי שנת יי׳א ע״א‪ .‬נ( מעשה בארס‬
‫אחד וכו׳ שם י״נ ע־א איתא בתלסיד אהד וכר מיין בארר״נ פ״כ‪ ,‬ובתוס• שכת שם י״ג ע׳׳כ ד״ה‬
‫כיסי וכו׳ ועיין חשוכוח ח״ם חיו־ד סי׳ קצ״ר‪ .‬ל( להפבירו סחימח המשניות כצ״ל‪ .‬ה( אשרה לי‬
‫ו( ואוחם ימי לבון וכו׳‬ ‫ח״ו אםילו באצבע קטנה לא ננע בי בימי לבוניך מה אצלך וכו׳ כונ״ל‪.‬‬
‫עיין חוסי שבת י״נ ע׳׳כ בימי לבוניך וכו׳ ותום׳ כתובות ס׳יא ע״א ד״ה מחלפא וכו׳ וב״מ שש‪.‬‬
‫יז( בל מלאכה וכוי כתובות ס״א ע״א ועיין בתום׳ שם ד״ה‬ ‫ז( התקין רבי וכו׳ נדה ס״ו ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪608‬‬
‫נבי נחלים‪ .‬דמה זבה הבא עליה כל זמן שלא טבלה ישנו בהכרת‪ .‬לפי שאינה עדאה‬
‫מירי טומאה לעולם עד שחטכול ואפי׳ השב סאה ואלפים נקיים‪ .‬כדאי ואתר תטחר‪ .‬אחד‬
‫מעשה תטהר כלומר אחר מעשה הטבילה‪ .‬אף נידה נמי אינה יוצאה מידי טומאתה לעולם‬
‫עד שהמבול‪ .‬ולפיכך אסורה לקרב אצל בעלת לעולם עד שתטבול‪ :‬כך ראיתי את‬
‫ך׳ נוהנ‪ .‬ט( ואפילו במסירת מפתח או שום דבר מידו לידה היה פורש‪ :‬תי‪ :‬ובתשובות‬
‫הגאונים טצאתי‪ :‬שבעת ימים תהיה בנידתה‪ .‬קמאי או בתרא׳‪ .‬מאן רבעי הבי סבירא‬
‫ליה דעדיכה האירנא ארבסר יומי‪ .‬ולא הכין הוא‪ .‬אלא עריכה למיגקט שבעה נקיים‪.‬‬
‫הילכך אי הד יומא חרא ליה‪ .‬הד ושבעא נקיים הא תמגיא‪ .‬ואי תרץ יוסי הזיא‪ .‬תרץ‬
‫ושבעא הא תשעה‪ .‬ואי תלתא יומי הזיא ליה‪ .‬תלת ושבעה הא עשרה‪ .‬וכן כל רחויא‪.‬‬
‫דילמא וראי דחויא שבעה‪ .‬דצריכח למיגקט ארבסר יומי‪ .‬אבל לא חזית דמא שבעא‬
‫יומי ליכא אלא למישכק כל יומי דחזיא ומיגקט שבעא יומי ותו לא‪ .‬דכת׳ שבעת ימימ‬
‫תהיה בגדתה‪ .‬על שבעא יומין דמן תהילת נידתה קאי ולא על שבעא •ומין גקיים‪:‬‬
‫עוד מצאתי בתשובות‪ :‬משםט הנדה כך נמסר בידיגו וכן מגהג בגקיי הדעת‪ .‬משעה‬
‫שרואח בין פוסקת כיום שני ורוחצת כין שפוסקת ביום ד׳ ורוחצת מונה שכעה ימים‬
‫זאינה נונעת בבעלה‪ .‬ואינה אוכלת עמו‪ .‬שנאמר שבעת ימים תהיה בנדה‪ .‬וסתם נרה‬
‫דאורייתא היחה מוגה ו׳ ימים מראיה ראשונה‪ .‬בין רואה בכל יום‪ .‬בץ אינה רואה‪.‬‬
‫ולהכי מהזקינן להו כולהו שבעא יומי בטומאה משום פרישוח‪ .‬דאינה אוכלת עמו ואינה‬
‫נונעח בו‪ .‬אבל לעיגיין טבילה בך הוא‪ .‬כיום שפוסקת הרין שתרהץ והלבין עצמה‬
‫בבנדים ותסיר בנדי נידותה מעליה כדי שלא חחננח על בעלח והספור שבעה נקיים‬
‫לבד מיום שפסקה בו‪ .‬אם ראתה באותו יום‪ .‬אכל אם ראתה באותו יום או באותו‬
‫לילה שרוהעת סופרת ז׳ נקיים )עד שאותו( ]מלבר אותה[ יום שרחצה בו‪ .‬ולסוף‬
‫שביעי םמוך לטבילתה הדין שתחוף ראשה כמסרק ובמים הסין דהציעת שער דאורייתא‪.‬‬
‫דאמר מר י(ורחץ את כשרו במים‪ .‬את הטפל לבשרו‪ .‬ומאי ניהו שערו‪ .‬ואמר רנה‬
‫בר רכ הונא כ(נימא אחת קשורה הועעת שלש אינם חועעות‪ .‬שתים אינו יורע‪ .‬ודי‬
‫יוחגן אומר אין לנו אלא אחת‪ .‬ולחני לא חחוף אלא נחמין‪ .‬דאמר אמימר משמיה‬
‫ררבא אשה ל_(לא תהוף אלא בלילה‪ .‬קשי־א הילכתא אהילכתא‪ .‬לא קשיא הא דאיסשר‪.‬‬
‫הא רלא איפשר‪ .‬ראי איסשר לסיעבד בלילה סמוך לאכילתה חופפת כלילה‪ .‬ואי לא‬
‫חושפת ביום וטובלת בלילה‪ :‬תי‪ :‬ע״כ‪ :‬ואם תאמר וכ־ מאהר שמעינו שנדה עריכה‬
‫טכילה‪ .‬מה זו טהרה שעושות בחמין‪ .‬דע והנן שהנשים בדאוה מתוך לבם‪ .‬לפי שבשעת‬
‫נידותס חיו מחליפות בנדיהס ולובשות בנדים המכוערים‪ .‬כדי שיתננו על נעליהן‪ .‬ולא‬
‫יבואו לידי חרנל עבירח‪ .‬ואחר שהיו פוסקות מנירותם היו רוחעות ולובשות כנרים נאים‪.‬‬
‫לסי שהיה קשה להם להתננות כל כך‪ .‬ואשר ראו כתוב ימי ליבון האשה התחילו‬
‫לומר שאילו הן יסים שדנרו חכמים‪ .‬ותתחילו לעשותם קבע‪ -‬מ( והיו הנשים משרתות‬
‫את בעליהן באותן הימימ‪ .‬ואמור לעשוח כן‪ .‬רהא דאמרי׳ לא יאכל הזב עם הזבה‬
‫מסגי הרגל‪ .‬ער שתטבול קאמר‪ .‬ויישר כה האשד‪ .‬שאינח מתלבנח ואינד‪ .‬רוחעת ומתננה‬
‫לעילם על בעלה עד הטבילה‪ ,‬שכשמ שישנה בהכרת כעח טומאתה נן היא נהכרת‬
‫עד שתטבול‪ .‬כאשר פירשתי‪ .‬ולכך לא חלבן‪ :‬ועוד יש רעה חולה שדבקו כה‪ .‬טתוך‬
‫שגחגו באותח רחיצח שעושוח ביטי ליבון שלחן‪ .‬התהילו לעשותה קבע‪ .‬ושכחו עיקר‬

‫טשקדא‪ .‬ובפרדס לרש׳׳* סי׳ ת ך ב ‪ .‬מ( ואפילו במסירת ספתח וכוי עיין תום׳ בחובזח סיא ע״ה ד״ה‬
‫םחלפא וכו׳ ושם הובא המח״ו‪ .‬י( ורחץ אח בשרו בסיס )ויקרא י״ד( אח הם‪$‬ל לבשרו וכד ב״ק‬
‫פ״ב ע״* ועיין עירובי! ד ע״ב‪ .‬ב( נימא אחת ובו׳ נדה ם״ז ע״א‪ .‬ו ד יוחנן אמר ובו׳ שם ע׳־נ‪.‬‬
‫ל( לא תחוף אלא כלילה וכוי שם ס״ח ע״א‪ .‬מ( והיו הנשים משרתות וכו׳ כצ״ל‪ .‬ועוד יש רעה‬
‫‪609‬‬ ‫טהזור ויטרי‬
‫רהיצה סמוך לטבילה שנעשית כתילכתח‪ .‬ונמעמ שנאות לידי ממזרות נסור שהרי‬
‫אוהד‪ .‬רחיצה רהוקה מן הטבילה‪ .‬וכבר ינשו עליהן כל חבורות ונרביס‪ .‬וחוצצין‪ .‬ואין‬
‫עולה להמ טבילה‪ .‬ומשמשות בהן‪ .‬נמצאו נבעלות בנידותן‪ .‬ובועליהמ בועלי נידות‪.‬‬
‫וכולן במזיד בהברת‪ .‬ולפיכך מצוד‪ .‬להשבית אותו מנהנ‪ .‬ולהשפילו‪ .‬ולהחמיר עליהם‪.‬‬
‫שמתוך שעמו אותה קבע תתהילו לומר לא אילו מטהרין אלא אילו טטהרין‪ .‬מידי‬
‫רהוה אבא ראשו כוי‪ .‬שנזרו רבותינו ביציאת שבת‪ ^ .‬ה ב א ראשו ורוכו במים שאובין‬
‫טמא לפי שהתחילו לומד כמז כן‪ .‬זס־מ צריך סמוך לטבילה ללבן ולרחוץ את עצמה‬
‫בחמין‪ .‬ולשרות שעדות ולחפפם‪ .‬כראי כפ׳ אהרון תרה‪ .‬דבעינן ס(סמוך לחפיפה‬
‫טבילה‪ .‬לשי שלא יחא דבר חתרן על כשרח‪ .‬שאסילו חבורר‪ ,‬הטנח חוצצת‪ .‬כדאמרי׳‬
‫חני ע(רבדי דכוסילחא עדחלחא יומי לא חייצי משום ראנחי להים הם‪ .‬מיכן ואילך‬
‫הייצי‪ .‬רהוו יבישי‪ .‬ואסטו להכי צריכה חפיסת חמין‪ .‬לשרות כהש כל שערה‪ .‬ואיכא‬
‫למישמע רהפיפה כטןז היא‪ .‬דאמר רבא פ( טבלה ועלתה ונמצא עליה ייבר הועץאם‬
‫םסוך לחפיפה אינה עריכה לחוף ולטבול‪ .‬ואס לא צריכה לחוף ולטבול‪ .‬ואיכא דאםרי‬
‫אם באוחו •ופ שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול‪ .‬ואם לא צריכה להוף ולטבול‪.‬‬
‫וחלכד‪ .‬כאיכא דאםרי‪ .‬וחכי קיימא לן‪ .‬ומדקאמר ונמצא לד‪ ,‬דבר חוצץ‪ .‬בחדי חפיפה‪.‬‬
‫צ(אלטא הפיפה בטף הוא‪ .‬דאי בראש מאי איריא חציצה דנקיט נכי הראש טפי משאר‬
‫חטף‪ .‬אלא ש״ם דכנזף ת א שים‪ .‬ר ש שטועים באוחד‪ .‬חפיפה ואומרם דהא רבעינן‬
‫סמוך לחפיפה טבילה חפיפת הראש קאסד‪ .‬כאותה חפיסה שסוצאין כראש‪ .‬דאםרינן‬
‫נכי נדר לא יהוף את שערו באדמה‪ .‬ואמרי׳ הפיסה זו בראש היא‪ .‬ואינם מצריכץ‬
‫סמוך לטבילח חפיפה בטף‪ .‬ק( אבל על שפת הים מצריכין הפיפה בראש‪ .‬דש להשיב‬
‫על דבריהם שהרי כמד‪ .‬תפיסות מציטבטף דאמרי ל( מי שיש לו שם על בשרו הרי‬
‫לא יחוף ולא יסוך בשמן‪ .‬ואמרי׳)האי( ש(מישחא דחשיםותא‪ .‬םשיחא שדרכה להוםטה‬
‫על נרב וחבורה‪ .‬הא למדת שהפיפה בנוף היא‪ .‬ועור תשובה אחרת‪ .‬שחרי בפירוש‬
‫יש לשמוע שאותה הפיסה אינה אלא בנוף‪ .‬דאםרי׳ החס ת(מחו שתחוף ותטבול‬
‫כלילה‪ .‬א( מר ווטרא שרי‪ .‬ורב חיננא מסורא אסר‪ .‬איל רב א י א בי• אהבה לרבחיננא‬
‫מסורא לאו הכי הוה עובדא‪ .‬באינשי ביתיר‪ ,‬ראכא טרי ריש נלותא דאייקוט‪ .‬ועייל‬
‫רב נחמן בר יצחק לםיוסה‪ .‬ואמר לח עבדי חסרת‪ .‬דודי חסרת‪ .‬טשטקי חסרת‪ .‬כלומר‬
‫עברי חסרח‪] .‬להסיק[)לחםיח( חאש‪ .‬דורי חסרח‪ .‬לחסם בחס םים‪ .‬טשטקי חסרת‪ .‬לישב‬
‫עליו בשעח רחיצה‪ .‬שכן דדך אזתח רחיצה שקזדין שזדפונדרא‪ .‬לאילו לחפיסת ראש‬
‫כולי האי מיבעיא‪ .‬אלא ודאי להפיפח הנוף קאמד‪ .‬שיט‪ :‬וצריכה אשד‪ ,‬לפרכס את‬
‫ראשה ולנקר את שיניה‪.‬כדי שלא ימצא בהם לא עצם ולא בשר ולא קיסם כדאמדיבן‪.‬‬
‫טעשר‪ .‬בששחתו של ר׳ שטבלה ועלהה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה ר׳ מכילה‬
‫אחרת‪ .‬ולנלה ציפורניה כדי לנקר מן הזבל שלא יהא חוצץ בשני הטכילח‪ .‬וחני םילי‬
‫בשיניים‪ .‬ובציסורניים כסו כן‪ .‬אבל בית הסתרים וביה הקמטין אינן צריכין טכילה‪.‬‬

‫חולה וכו׳ כצ״ל‪ .‬נ( הבא ראשו ורובו וכו׳ שבת י״ד ע״א‪ .‬ס( םסוך להפיפה טבילה נדה ם*ח ע*א‪.‬‬
‫צ( אלםא חמימה‬ ‫מ( טכלה ועלתה ובו• שש ס״ו ע׳׳ב‪.‬‬ ‫ע( רבדי רכוסילחא וכו׳ שם ס״ו ע״א‪.‬‬
‫בטף הוא וכו׳ בן הוא ג״ב כפרדס לרש׳׳י סי׳‪ .‬רע׳־נ‪ .‬ועיי] בחוטי נרה ס׳׳ו ע׳יב ר־ה אט םסוך ובו׳‬
‫אבל ב^הזור ר׳ שמריה וכו׳)ר׳ שטעיה( וכן הוא במרדכי ה׳ מקואות בשם ר׳ שטחה פירש במחוור‬
‫ויטרי‪ .‬ובסם׳׳נ לאוין ה׳ נדת‪ .‬ועיין תום׳ ב״ק פ״ב ע״א ד״ה ושתהא וכוי‪ ,‬ובפ״ב דשבועות ח׳ נדה‬
‫בר״ן ד״ה מסדין• וכוי‪ .‬ועיין כטור יו״ד שיטן קצ״ט‪ .‬ק( אכל על שפת הים טגדיבין חפיפה בראש‬
‫ובו׳ ר׳׳ל כסריטה שעל שסח הים מצריכין חפיםח בראש׳ ובסדרם לרש׳׳י סי׳ רע״ג אשר כדוב מקומות‬
‫לשונו שוה כן^שון המח״ו איחא אכל על שפח ראש וכו׳ ע״ש והבוחר יבחר‪ .‬ל( מי שיש לו ספ וכוי‬
‫כ ל ל שבת ק״כ ע״ב‪ (0 .‬םשחא דחפיסוחא כתובוח י״ו עיב‪ .‬ם( מהו שחחוף ותסבול בלילה נדה‬
‫עיר‬ ‫ס*ז ע*ב‪ (b .‬סר ווטרי שדי וכןתוא נירסת האר״ושש לפנינו חגירסא טר זוסרא אוסר ובו׳‬
‫כסה שינוים ועיין בפרדס סי• רע״ג‪ .‬וצריכה אשה לפרכס וכו׳ כצ׳יל מעשה בשפחתו וכר כייל שם‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪610‬‬
‫ואעש׳׳י כן צריכין הדחה‪ .‬כדתגיא ביה הקמטים ובית הסתרים אעם צריכין שיבא בהם‬
‫מים‪ .‬ואמר רבה בר רכ עולא נהידביאתמים לא בעינן‪ .‬מקוש הראוי לבא בו בעינן‪.‬‬
‫כרד זירא‪ .‬דא־ר זירא נ( כל הראוי לכילה כוי‪ .‬ושאין ראוי לכילה כוי‪ .‬והיינו דקאמר‬
‫רבא בסי אהרון רנדה‪ .‬לעולמ ילמד אדם בתוך ביחו שתהא אשד‪ .‬מדיחה קמטיה במים‪.‬‬
‫ואעינ שאינה צריבה לפתוח פיה ולהכניס מים לתוכה‪ .‬דהא בית הסתרים היא‪ .‬ולא‬
‫בעיא טבילה אס״ הכי הציצה פסלה בה כדר׳ זירא‪ .‬דבל הראוי לכילה אין בילד‪,‬‬
‫מעכבת בו‪ .‬הבא נמי מקום הראוי לבא מים בעינן וליכא למיסר כי איתמר הנהו‬
‫שמעתתא דחציצה במסכת נדה לטהרות‪ .‬אבל לבעלה לא‪ .‬כדםוכח׳ ב־במות בהחולץ‪.‬‬
‫דחניא נ(כל דבר שחוצץ בשבילה חוצץ בנר ובעבד משוחרר ובנידה‪ .‬והא נידה בנירה‬
‫לבעלה קמ״רי‪ .‬להתירה קאסרי‪ .‬דומיא דנר ועבד משוחרר‪ .‬ראי בנירה לטהרות לטהר‬
‫את הטומאה צריכא לסימר דהציצד‪ ,‬מ־ששלא לטבילה‪ .‬והא נבי הציעה לטהר את האדם‬
‫לטהרות‪ .‬בת׳ ורהץ את בשרו במים‪ .‬ונכי נירה לא כת־בא לא הציצה ולא טבילה‪.‬‬
‫אלא כולהו טבילות מהתם ילסי׳ להו דהצ־צי‪ ,‬םםלא לד‪.‬ו‪ .‬ועוד אי בטהרות מיירי מאי‬
‫שנא דנקט נירה טשי מטמא מת וטםא שרץ‪ .‬אלא ודא* בנידה לבעלה ם־ירי‪ .‬ואע׳׳נ‬
‫ראית ספרים דנרםי במסקנא דההיא שמעתתא דלית הילכתא ככל תני שמעתתא‪ .‬כ׳‬
‫איתמר ההיא לטהרות‪ .‬אבל לבעלה לא‪ .‬שיבוש נסור הוא‪ .‬ול׳׳נ ליה‪ .‬רהא מייתי‬
‫םייעתא ממילתא דריש לקיש‪ .‬והא מילתא לא דמיא מידי לכל שמעתתא דאמר״ לעיל‪.‬‬
‫והכי נרם׳ לקמן‪ .‬אייר שמעון בר לקיש ד( אשר‪ ,‬לא תטבול אלא דרך נדילתה‪ .‬ילינ‬
‫כי הא דריש לקיש‪ .‬ובסיסרו של רבינו יצחק בר׳ מנחם לא נרסי׳ ליה‪ .‬וכן הנהינה‬
‫אהותו מרת בילא משמו את בנות עירה‪ .‬להטוט את שיניהם קודם טבילה‪ :‬וכן השיב‬
‫רש‪ -‬נ׳ע‪ :‬והא לך תשובתו‪ :‬צריבות נש־ם להטוט את שיניהם קורם טכילה ראע׳נ‬
‫דבית הסתרים אין צריכין ביאת מיס מקום הראוי לבא מים בעינן‪ .‬כדר׳ וירא כל הראוי‬
‫לכילה אין בילה מעכבת‪ .‬ושאין ראוי לכולה בילה מעכבת‪ .‬והבא לומר לא אמרו‬
‫הכמים כן אלא לעיניין טהרות אבל לעיניין אשה לבעלה לא‪ .‬שנינו בברייתא בנמרא‬
‫דהחולץ כל דבר שהוצץ בטבילה הוצץ בנר ובעבד משוחרר ובנידה‪ .‬והכא בנידה‬
‫לנעלה עםיקינן‪ .‬דאי לטהרות םשיטא‪ .‬מאי שנא משאר טהרות ועוד דומייא מ ר וענד‬
‫משוחרר‪ .‬שאין טובלים לשם טהרות‪ .‬אלא לאיסור והיתר‪ .‬אכל אץ להודות כן‪ .‬שלא‬
‫להוציא לעז על הראשונות‪ .‬ועור דההיא מעשה כששהה של בית ר׳ שטבלה ונמצא‬
‫לה עצם בין שיניה והצריכה ר׳ טבילה אחרת‪ .‬ואם תאמר יחיראה היא ויהיר ורבים‬
‫הלכה כרבים‪ .‬חרא דמימרא הוא וליכא דסלינ עלה‪ .‬ועור דרבנן בתראי סמכו עלה‬
‫וקבעוח‪ .‬ראמרי׳ דרש רבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשר‪ .‬ממהר‪ ,‬קמטיד‪.‬‬
‫במים כוי‪ .‬עד מםקנא וכולה ההוא שמעתחא לעיניין אשד‪ .‬לבעלה‪ .‬ובישי רבא לא היו‬
‫טחרוח‪ .‬שמיום שפסקו מי חטאת כולנו טמאי מתים‪ .‬ואין לנו לטהרה עד שיבא מקוה‬
‫ישרי לזרוק עלינו מים טהורים לטהרנו‪ :‬שלמד‪ ,‬בר׳ יצחק רל‪ :‬ועוד צריכה אשד‪,‬‬
‫שחסיר מעליה• ה( כל נלד וחבורה ונדב שלא יהצוץ על בשרה‪ .‬ושבה של הקוה עד‬
‫שלשח ימים לא חהצוץ לסי שעדיין המכה לחה ופתוהה סיכן ואילך חוצצת‪ :‬חולי‬
‫שכעין שקורץ קצירא‪ .‬אם לח אינו הוצץ‪ .‬אם יבש חוצץ‪ .‬דאמר סר לשלוף שבעין‬
‫לח אינו חוצץ יבש חוצץ‪ .‬ואימתי נקרא יבש כשמתחיל לירק‪ .‬אם םותחת עיניה ביותר‬
‫נב העין חוצץ למעלה‪ .‬דא׳׳ר יוחנן סתהה עיניה ביותר או שעצמה עיניה ביותר לא‬

‫נ ( כ ל הראוי וכו׳ שם ס״ו ע״ב וכנמר‪ .‬מק‪1‬םוח‪.‬‬ ‫‪ ro‬ע׳׳ב‪ .‬א ב ל בית ה ס ת ר י ם וכוי שם כצי׳ל‪.‬‬
‫י( א ש ה ל א ת ט ב ו ל וכר נ ר ה‬ ‫נ( בל ד ב ר ‪,‬שחוצץ וכו׳ מ־ז ע״ב‪.‬‬ ‫לעולם ילמוד ארם וכו• שם‪.‬‬
‫ו( א מ ר ר ב א וכו׳ ל‪6‬נינו שם ס״ז ע״ב‬ ‫ס״ז ע״א‪ .‬ה( כ ל גלד ו ח ב ו ר ה וכר כ ל זה שס ם׳יז ע״א‪.‬‬
‫‪611‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫עלתה לה טבילה‪ :‬כשטובלת מושטת זרועותיה לכאן ולכאן‪ .‬ופורסת כפיה‪ .‬ומחזקת‬
‫אצבעותיה וה מזה כדי שיכנסו המים ביניהם‪ .‬דאמר ריש לקיש לא תטבול אלא דרך‬
‫נדילתה‪ .‬שכן דרכה של אשד‪ ,‬כשהיא אומת פושטות זרועותיה לכאן ולכאן‪ :‬ו( אמר‬
‫רבא בר רב הונא נימא אחה קשורה הוצצת שלש אינס חוצצות שתים איני‬
‫יורע‪ .‬הכי איר יוחנן אנו אין לנו אלא נימא אחת‪ .‬וה־נ בברייתא ורחץ את בשרו‬
‫במים‪ .‬מלמד שלא יהא רבד חוצץ בינו לבין המיפ‪ .‬את בשרו‪ .‬את הטפל לבשרו‪.‬‬
‫ומאי ניד! שערו‪ .‬שמצינו במסקנא דשמעתא‪ .‬כמסכת נידה שאם רוב שערה קשור אחת‬
‫אחת בין מקשרת בין אינה מקשדת הועץ ולא עלתה לה טבילה‪ .‬וצריכה לחוף ולטבול‪.‬‬
‫אי נסי מיעוט שערה וםקפדת חוצץ‪ .‬שתים ושלש קשורין בין מקפדת בין אינה טקשרת‬
‫אינם חוצצין‪ .‬ושאר כל דבר הנמצא בבשרה סמוך לטבילה אם מקשדת בו צריכה‬
‫לחוף ולטבול פעם שנייה‪ .‬ואם אינה מקשרת עלתה לה טבילה ומותרת לבעלה‪ .‬דתנן‬
‫במסכת מקוואות‪ .‬ז(זה הכלל כל שמקפיד עליו חוצץ‪ .‬ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ‪.‬‬
‫ועור שמעינן מהתם דאשה בזמן הור‪ ,‬צריכה לטבול בליל שמיני‪ .‬ואס עושה אותה‬
‫בשביעי אינה טובלת כי אס סמוך לשקיעת החמה‪ .‬שלא יהא לה סנאי לשמש עם‬
‫בעלה קודם שתחשך‪ .‬טירידהוהאזבה ודאית דאורייתא‪ .‬שאעם״י שזבה טובלת בשביעי‬
‫לנקיותה מבעוד יום‪ .‬כרכתי ואחר תטהר‪ .‬אחר מעשר‪ ,‬חטהר‪ .‬ואפי׳ טבעוד יוס‪ .‬שאע־פ‬
‫שצריכה ד נקיים‪ .‬כיון שישבה ו׳ נקיים ומקצת השביעי אמרי׳ מקצת היום ככולו‪.‬‬
‫ויכולה לטבול הזבה מבע!ר יום דבר תורה אכל אמרו הכמיס אסור לעשות כן‪ .‬שמא‬
‫תבא לידי ספק‪ .‬שתיבעל לאתר טבילתה סיד ותראה דם אחר שתיבעל‪ .‬ותסתור כל‬
‫מה שלפניה ונמצא בועל נידה למפרע‪ .‬ולפיכך אסור לעשות כן‪ .‬וד!א המן נסי לזבד‪,‬‬
‫שאינה טובלת ביום‪ .‬וכדאי נסי ההם‪ .‬ח(א־ל רב סשא לדכא מבדי כולד! ספק זבות‬
‫שוינהו לטבול ביומ שביעי‪ .‬איל משוס דר שמעון‪ .‬דתניא ואחר תטהר‪ .‬ר׳ שמעון אומר‬
‫אהר מעשה תטהר‪ .‬אבל אמרו הבסים אסור לעשות כן‪ .‬והיינו היכא רתטבול ביופ‬
‫שביעי‪ .‬והוא הדין נטי היכא דטבלה בשמיני‪ .‬הילכך לא תטטל אלא סמוך לשקיעת‬
‫ההמה‪ .‬או בליל שסיני‪ .‬ואף אם באת לטבול הוץ לזמנה ]אינה[ טוכלת ביום‪ .‬בנון‬
‫שאם עבר ליל שמיני ולא טבלה ממתנת ער ליל תשיעי‪ .‬אבל ביום שמיני לא תטבול‬
‫משום סרך כתה‪ .‬שמא תראה בחר‪ ,‬שהיא טובלת ביום ותלמד לעשות נס היא כמו כן‪.‬‬
‫וחאםר אמי טבלה ביום נם אני אטבול ביום‪ .‬והיא לא ידעה שמר‪ ,‬שעשתה אמה‬
‫בשמיני היה והיא טובלת בשביעי‪ .‬שבו אמור לעשות כן משוס משק זבח‪ .‬אבל מחמת‬
‫האונס שמתייראה שלא יזיקו לה נוים‪ .‬כנון שעושין ככמה מקומות שרורםיס אחריהם‬
‫כמקלות ומכין אותה מותר לעשות ביום שמיני‪ .‬או היכא דאיכא למיהש משום ננבי‬
‫או משום ביעתותא דליליא או משום צינה טובלת ביום שסיני או כיום תשיעי או‬
‫באיוה יום שתרצה משמיני ואילך‪ .‬והבי אמריי כמסכת נידה‪ :‬אמר רבא נידה בין‬
‫בזמנה בין שלא בזמנה לא תטבול אלא בלילה‪ .‬משום םרך בתה‪ .‬ורכ אירי כר אבין‬
‫אטבול ביממא דתמניא משוס ארייותא‪ .‬ורב אהא בר יעקב משום ננכי‪ .‬ורב יהודה‬
‫משומ צינה‪ .‬ורבח משום אמלא*‪ .‬וחאירנא נמ׳ איבא לטיעבד הכי ודכא דאיכא סבנה‪.‬‬
‫והיכא רליכא סכנה לא תטבול• אלא כלילה וטיט ]אינה[ צריכה להשתין עד צאת‬
‫הכוכבים ויבולה לטטל קורם שתחשך סמוך לשקיעת החמה‪ .‬דמאי ניהוש בה משום‬
‫ספק זבד‪ ,‬הואיל ומחשיך ובא אין לחוש אשי־ טובלח בשביעי והתם נטי ססיקתלמודא‪.‬‬

‫אמד רבה וכוי‪ ,‬ן( וה הבלל ובו׳ מקואות פ״פ משנה ן׳ ס( איל רב פפא לדכא ובו• ולא גדפינ!‬
‫ולאב״ ותוא כנירסת הרי׳׳ף בפ‪-‬ב רשבועות‪ ,‬ולפנינו ב י ז איתא לרבא ולאב״ וכוי‪ .‬אינה מובלת‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪612‬‬
‫(והילכתא אשה חוסמת ביום וטובלת בלילה‪ .‬אבל ליל טבילתה לא חחוף שמתוך‬ ‫ס‬

‫שסהוטה לביהה םסהרת טבילתה ולא חיישא ששיר‪ .‬ואי לאו משום האי הששאטוטכ‬
‫שחחוף בליל טבילתה‪ .‬הא היכא ראיםשר לחוף ביום חוששת ביום‪ .‬בנון שאורעה ליל‬
‫םבילחח באסצע ימי ההול‪ .‬םשום דהכי שסיר טםי‪ .‬דאי חייסא בליל טבילחח אימר‬
‫לא חיישא שסיר‪ :‬והיכאדלא איסשר לחוף כיום‪ .‬בנון שאורעחטבילתח במוצאי שבח‬
‫חופפת בערב ש נ ת ולא חטבול למוצאי שבת ער שתחזור ותחוף אח ראשה‪ :‬ואש חלו‬
‫שגי יטיס טובים אחר חשכת ואודעה טבילתה בליל שני של יום טזנ‪ .‬דהשתא אינה‬
‫יכולה לחוף בליל טכילתת ולא ביום שלשני טבילתח חוששת כערב שבת‪ .‬רמוטכ‬
‫שתקדים השישה יום או יומיים םשתאחר לשמש עם בעלה יום אחד ותבטל םפרייה‬
‫ורבייה‪ :‬והאימא לא חיישינן י( שמא ירבו נוטסים על הזוחלין‪ .‬וטטבלינן ככל נהרות‬
‫שבעולם כין כימי ניסן בין נימי תשרי‪ .‬דםילתא דלא שביחא הוא‪ .‬ולא סבירא לן‬
‫כשמואל ולא כאבות‪ :‬ומתקנח ר׳ וירא ואילך מחמרינן עילוץ‪ .‬ומחזקיגן בל היולדת‬
‫בין מסילות בין יולדות וולד קיימא‪ .‬כיולדות בווכ‪ .‬דילמא ראתה דם בשושי קודמ‬
‫לירח‪ .‬וכו נעשיח זבה‪ .‬וכמ זירא‪ .‬וחילכך אין האשה טהורה לבעלה כימי לירחי‪ .‬עד‬
‫שתפסוק ד נקיימ‪ .‬חיישינן שמא ילדה בזוב‪ .‬וטועה היא‪ .‬לסיכך האשד‪ .‬בוסן הזה‬
‫לאחר ד יטי טומאח לזכר ושבועיים לנקבת אם פסקת סושרת ז׳ נקייס כבדיקה בלא‬
‫ראיית דם וטובלת ומשםשח‪ .‬ואחר שמבלה יושבח על דם טוחר‪ .‬שכל דמים שהיא‬
‫רואה טחורים‪ .‬וטותרח לבעלה עד מלאת ארבעימ לזכר ושמונים לנקבה מיום שילדה‪.‬‬
‫ואעםיי שרואה דם קראו הנח׳ רפ טוהר‪ .‬ואפי׳ ראתה כל ל׳׳נ לזכר ום׳׳ו לנקיבח‬
‫דצוםיפ דם טוהר הוא לה‪ .‬ואפי* בדיקה אינה צריכה אלא תשמש ביום ראייתה נסי‬
‫ב&א שום טבילה‪ .‬ויולדת נקבה אס לא ראתה בחיץ שבועיים ללידתה אלא שפסקה‬
‫בינתיים סוסרת זי נקיים בחוך השבועיים עצמם ועולין לה‪ .‬אע־ס שהיא אסורה בתשמיש‬
‫כתוך השכועיימ מיהו לימי ססירתד‪ ,‬עולין לה‪ .‬שכך שנו חכמים יםי לידתה שאינה‬
‫מ א ה נהם עולין לה לימי ססירת זיבתה‪ .‬זטונלת לאחר שבועיים ותשמש אנל בתוך‬
‫שבועיים ט׳׳מ אינה יכולה לשמש‪ .‬אשי׳ ספרד‪ .‬נהם ז׳ נקיים‪ .‬רהא נח׳ וטמאה שבועיים‬
‫בנידתה‪ .‬אכל אם לא פסקה ז׳ נקיים אהר לידתה לעולם היא אםורם עד שחשםוק ו•‬
‫נקיים ותטבול‪ .‬דבעינן נסתש הטמא ונפתח הטהור‪ ,‬וכן נפי אם פסקה סן הדם שני‬
‫ימים או שלשה מסוף ימי טומאה של זכר‪ .‬או מסוף י׳׳ד ימי טומאה של נקבה‬
‫סוהםת עליהם שאר ימים נקיים מימי טהרתה והיא מותית לבעלה שאר הימים‪ :‬יכן‬
‫הלכה‪ :‬כ(דהא רבא םנירא ליד‪ .‬כי האי םתניתא רקח• ימי לידתה‪ .‬שאינה רואה בהן‬
‫עולין לה לספירת זיבתה‪ .‬כדאי בבנות כותיי‪ .‬ופסקי׳ בשאלתות דרכ אהאי ל(ר‪,‬ילכתא‬
‫כרבא היין סהלכות יעיל קלס שהלכה כאכיי‪ :‬וכיום מלאת ארבעים לזכר ושמזניס‬
‫לנקיבה לערב צריכה לפרוש מבעלה ואסורה לשמש כל אותו חלילה ואפי׳ אינה רואה‪.‬‬
‫שלך שנינו (היושבח על דם טוהר אסורה לשםש‪ .‬וכמה אמר רכא עונה‪ .‬מאי טעמא‬ ‫מ‬

‫הואיל והוחזק מעיין פתוח‪ .‬כלומר מסגי שהורגלה עד עחה לשמש עם ראייתה חשו‬
‫חכמים שמא חראה הלילה ולא תרגיש לפרוש כשם שלא הרגישה עד עכשיו‪ .‬ועכשיו‬
‫דם ראייתה טמא הוא‪ :‬ת׳ ואני הכותב מצ׳ בה־נ דרב יהודאי גאון‪ :‬נ(וד‪.‬י‪:‬א דקא‬
‫שפעה מחוך שבעה לאחר שבעה‪ .‬או מחוך ארבעה עשר לאהד ארבעה עשר‪ .‬דלא‬

‫נ‪ (1‬והילכה* אשה חופפה וכוי‬ ‫ביום כצ׳־ל‪ .‬היכא דאיבא סבנה כצ״ל‪ .‬ו‪0‬״ס אינה צריכה כצ״ל‬
‫נדה ס״ח ע״א‪ .‬ועיין ירושלמי פ״ד למגילה ה״א‪ .‬וכר״אש ת׳ מקואות ס״ ל״ו‪ ,‬ובשאילתות ‪0‬׳ אחרי‪.‬‬
‫י( שמא ירכו הנומפיס וכו׳ שבח ס׳‪-‬ה ע׳׳ב‪ .‬כ( רהא רבא ס׳׳ל וכו׳ עיין נדח ל״ז ע׳׳א‪ .‬ע״ב‪ ,‬וחוס׳‬
‫שם ד״ה אביי וכוי‪ .‬ל( הלכחא כרנא וכוי עיין שאילתות פ׳ חזריע םי• ‪ .vt‬מ׳ היושבת על דם‬
‫נ( והיכא דקא ששעה וכוי עיין בה״ג ריש‬ ‫מוהר וכר פסחים קי״ג ע׳יב ועיין בפירש רשב״ם מש‪.‬‬
‫‪613‬‬ ‫מחזור דמויי‬
‫אפסיק כין דמ טמא לדם טהור‪ .‬אי נםי מתוך לינ חכר לאתר ל׳ינ חכר‪ .‬או מתוך‬
‫סיו דנקכת לאתר ס־ו דנקכד‪ .‬דלא אססיק בין דם טהור לרם טמא אםידה עד רססקח‬
‫ז׳ נקיימ‪ .‬וטבלא והדר משתרייא‪ .‬מאי םעמא משוס דכולהי נשי דהאירנא ססק זבות‬
‫נינהו‪ .‬ונדה דאורייתא לית לן‪ .‬ויולדות נמי יולדות בזוב נינהו‪ .‬וכיון דיולדות בזוב‬
‫נינתו‪ .‬קיימא לן כל היולדות בזוב עד דםסקה שבעה נקיים אסירא‪ ,‬ואע־נ דעיילא לה‬
‫בימי מתרה כמה יומי‪ .‬אי נםי שלימו להו כולהל ימי טהרה כיון רלא ססקהז׳ נקיים‬
‫אסירא‪ .‬דהא ובה ניהו אבל ודאי אי פסקה לה ז׳ ימים נקיים אם טבלא ומשתרייא‪.‬‬
‫ואי חזייא דם בימי טוהר כולי דם טוהר הוא‪ .‬עד מלאת מ׳ לזכר וסי לנקכה‪ .‬והיכא‬
‫דלא חזאי דמ בתוך ימי לידתה עולין לה לססירת דכתה‪ :‬ע׳יכ לשון ה*נ‪ :‬תי‪ :‬תני‬
‫ר׳ חייא ס(כשס שהשאור יסד‪ .‬לעיסה כך דמים יסין לאשה‪ .‬תנא משמית דר׳ מאיר‬
‫כל אשח שדמיה מרובים כניח מרובים‪ :‬תניא ר׳ מאיר אומר ע( משני מי‪ .‬אמרה תורה‬
‫נירה שבעה‪ .‬שססני שרניל בה קץ בה‪ .‬אמרה תורה תהא טמאה שבעה כדי שתהא‬
‫הביכה עליו ביוס טבילתה כיום הכנסתה לחוסה‪:‬‬

‫אלו דברי הרב הצרפתי על אדות בני ישר׳ הכשירות‪ :‬וברכת טבילה וסדר טבילה‬
‫כתי למעלה בחילכות חתן‪:‬‬

‫ו א י ל ו הן ה י ל כ ו ה נ י ד ה כאשר פי׳ ר׳ ברוך בר׳ יצהק כספר ה ת י ו מ ה‬

‫ב ל ש ו ן קצר‪:‬‬
‫א‪ .‬דין נדה וזבה דאורייתא וטבילתם זה ביום וזה בלילה ואפי׳ במי נשמיט םכונםין‬
‫שאינם נובעים‪:‬‬
‫כ‪ .‬רץ כזסן הזד‪ ,‬רואד‪ .‬אפי׳ מיסד‪ ,‬או כתם דם כחלוק ובסדין סופרת שכעה‬
‫נקיים מלכד יוס שפסקה בו‪ .‬ולערב יום שפסקה תברוק עצסה להפריש בטהרה‬
‫ולמחרת תתחיל לפפור שבעה נקיים רצופים‪:‬‬
‫ג‪ .‬דין שלכתחילה בודקת עצמה ערב ובקר כל ז׳ ימי הספירה‪ .‬ואש שכהה ולא בדקה‬
‫רק יום ראשון ויום שביעי מותר‪ .‬ואש לא בדקה בשביעי עד השמיני‪ .‬פ(מתלוקת‬
‫רב ור׳ חנינא‪ ,‬והילכך לעולם אפי׳ בדיעבד יצטרך שלא יהא יותר מהסשר‪ .‬ימים בין‬
‫בדיקה לבדיקה מלבר יום שפסקה שבדקה לערב כדי להפריש בטהרה‪ .‬אבל אם בדקה‬
‫עצמה לערב של יום שפוסקת בו כדי להפסיק בטהרה ולמחר שהוא יום ראשון לא‬
‫בדקה ונם יום שביעי לא בדקה ער יום שמיני בור‪ ,‬אפי׳ רכ מורי דאינו מועיל כלום‪.‬‬
‫דהא הבא לאו חתילתן איכא ולאו סוסן איכא‪:‬‬
‫ד‪ .‬דין שאסור לינע לאשתו כל ימי נידתה אס״ באצכע קטנה‪ .‬ויש נזהרין אפילו‬
‫להושיט לח שום דבר‪ .‬ולכל השתות דבר של מאכל ומשתה טוב ונכון מלמהר‬
‫שלא •ושיט מידו לידה‪ .‬ובן בימי ליבונה וסשירתה עד שתטבול‪:‬‬
‫ה‪ .‬דין אשד‪ ,‬נידה‪ .‬וכן בימי םסירתה שאסורה לישן עם בעלה אשי׳ הוא בבנדווהיא‬
‫בכנדה‪ .‬ואסורין לאכול על שלחן אהד סמוכץ זה אצל זה אלא א״כ יש שיוד‬
‫להיכירא על השלחן‪ .‬או הקנקן‪ .‬או ככר‪ .‬או רבד אתר‪ .‬בין קערה שלו לקערה שלה‪:‬‬
‫ו‪ .‬דין אשד‪ ,‬צ( שאסרה לבעלה שהיא נדה ואחרי בן אמרה שמשחקת היתד‪ ,‬דאינד‪.‬‬
‫נאמנח וצריך לסרוש ממנה‪ .‬ואט נחנה טעם למה אסרה כך טהורה‪:‬‬

‫ח׳ י!לדת סי׳ ס״ב ובאד‪-‬ז זד נדה סי׳ שניט ם( כשם שהשאור וכו׳ נדת ם״ר ע״ב י‪ (1‬מ נ י מר‪.‬‬
‫ל( שאמרו;‬ ‫פ( מחלוקת רכ ור׳ תנינא וכו׳ ע״ש ס׳׳ט ע׳׳א‪.‬‬ ‫אמרת תורת וכר שם ל׳א ע״כ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪614‬‬
‫ז‪ .‬דין אשד‪ ,‬שמצאתה כתם וליכלוך דס בחלוקה טמאה‪ .‬ואס יש לד‪ .‬מכה או נרב‬
‫שאם יסיר הקליפה תוציא דם תולה בה טהורה‪ .‬וכן בסדיני‪ ,‬אם מצאה כתם‪ .‬ואס‬
‫שכב עטה או אשי‪ .‬אחרת או בנה או בעלה שיש להם כן תולה בהם וטהורה‪ .‬או‬
‫אם נחעםקד‪ .‬בציפור שחוט או כרכר אדום שיכולה לחלוח טהורה‪ .‬ואם אין כל ור­‬
‫אם הכתם יתר מכנרים טמאה‪ .‬ואם פהות םכנרים טהורה‪ .‬דתולת במאכולת‪ .‬ולא שנא‬
‫הכתם ענול או אם משוך וארוך טהורה‬
‫;‬

‫ח‪ .‬דין אשד‪ -‬שרגילה לראוח ליום קבוע ויש לד‪ ,‬ווסת‪ .‬נשיבא אוחו יום ק( צריך‬
‫לפרוש ממנה עונה או יום או לילח‪ .‬כיצד מילד‪ ,‬לראוח אפיי בסוסו אסור לבא‬
‫עליה מתחילת היום ואם לא ראתה כסופו סותרת אפי׳ בתח׳ילת הלילה שאחרי בן וכל‬
‫שכן בלילה שלפניו‪ .‬וכן אם מילה לראות בתחילתו אסורה כל היום ולא יותר‪ .‬וכן‬
‫הדין אס מילה לראות בלילות ואפי׳ רוצה ל( לצאת לדרך צריך לפרוש ממנה סמוך‬
‫לוגסתה אך מותר לפוקדה בדברי ריצוי וםיוסין‪:‬‬
‫ט‪ .‬דין אשד‪ .‬שטהורה שאינה עריכה לבדוק עצמה בשום פעם בין יש לה ווסת בין‬
‫אין לה ווסת‪ .‬רכל לבעלה לא בעיא בדיקה‪:‬‬
‫י‪ .‬דין אשד‪ .‬ששימשת ואהר כך תוך שלשה ימים ראתה או דם או כתם אינה‬
‫יכולה לספור שבעה למחרת‪ .‬אלא עריכה להמתין שלשה ימים אהר יום התשמיש‬
‫ואחר כך תתחיל לספור‪ .‬דהיינו יום המישי עם יום שימושה ש(דד‪,‬לכד‪ .‬כרבנן דבעו‬
‫שש עונות לפליטה‪ .‬וכל יום ויום איכא למיהש שמא תפלוט‪ .‬והרי סותרת יום הפליטה‪.‬‬
‫ואם רועה להתחיל לםפוי למחרת ראיית הדם או הכתם תרחץ בחמין ותקנח עצמה‬
‫יסד‪ .‬במטלית או מוך שתכנים באותו מקום להסיר השכבת זרע או חוכל להתחיל‬
‫לספור למחרת‪:‬‬
‫יא‪ .‬דין נושא הבתולה בין קטנה או נערה או נמלה בועל בעילת מעור‪ .‬ופורש‪ .‬אס‬
‫רואה דם בשעת תשמיש •אעפ״י שהוא דם בתולים‪ .‬ועמך להמתין כסו כן שלשה‬
‫ימים לאחר התשמיש ואחר כך תתחיל לספור ו׳ נקיים או חיחץ בחמין ותקנח עעשד‪,‬‬
‫ותססור למחרת‪:‬‬
‫יב‪ .‬אשד‪ .‬יולדה בין וולד קיימא בין נפל איאיפשר לפתיחת הקבר כלא דם וחשוכה‬
‫כאילו ילדה בזוב וצריכה לספור שבעה נקיים ומותרת לכעלה אחרי כן אפי־ מאד‪.‬‬
‫דדם טוהר הוא‪ .‬עד מלאת מ׳ יום לזכר וסי לנקבה מיום שילדה‪ .‬ועריכה לסרושליל‬
‫מ׳יא לזבד וליל ס׳א לנקבה ואפי׳ אינה רואה אותה לילה אשורה לשמש‪ .‬ח(כדאיהא‬
‫כערבי פסחים‪:‬‬
‫ע ‪ .‬דין אשר‪ .‬יולדת שספרה ז׳ נקיים וקודם שטבלה דאת אין כאן חששא ובשביל‬
‫כך לא סתרה מניינה אם עדיין לא מלאו ם׳ לזכר ופי לנקבה‪ .‬וטובלת לערב‬
‫ליל שמיני ומשמשת‪:‬‬
‫יד‪ .‬א( לשון רב סעדיה נאון שס־רש כל דין יולדת ומשפטה וימי לידתה שאינה‬
‫רואה בהם עולין לספירת זיבתה‪ ,‬וכן שאלתות דדב אהאי‪ .‬וה״נ דרב יהודאי נאון‬
‫ורב אלפס ורבעו הננאל‪ .‬ורבינו שלמה‪ .‬ורבינו שמואל‪ :‬והולק עליהם רבינו יעקב‪.‬‬

‫‪/‬׳‬
‫לבעלה וכו׳ כתוכות כ״ב ע״א‪ ,‬ע ב ועיין תום׳ ד״ה ואפייה וכו׳‪ .‬ק( צריך לפרוש ממנה עונה וכוי‬
‫נדה ם״נ ע״ב ע״ש‪ .‬ל( לצאח לדרך וכו׳ עיין יבמוח ס״ב ובתום׳ שם ד״ה חייב וכוי‪ .‬ט( דהלבה‬
‫א( לשון רב סעדיה וכוי‬ ‫כרבנן וכוי שבח ם״ו ע״ב‪ (1< .‬כדאיחא בע״פ וכו׳ פםתים קי״ג עי׳ב‪.‬‬
‫עיין חוס׳ נדה ל״ו ע• א ד״ה אכ״ וכוי וברא״ש פייר‪ ,‬ובשאילחות פ׳ תודיע‪ ,‬ובה״ג ה׳ יולדוח סימן‬
‫ס״ב וברי״ן( ה׳ נדה פ״ב דשביעיח ובר״ן שש ועיין במרדכי ה׳ נרה וח׳ מקואות ובסמ״נ לאוין הל׳‬
‫נדה ובמנהיג ה׳ יולדת סי׳ ק״ב‪ ,‬ועיין בספר התרומה בארוכות סי׳ צ״ט שהביא שם דברי רב סעדיה‬
‫גאון ומסיים וכן הלכת למעשה שאין לסור סמנה ימין ושמאל ע״ש‪ .‬ולא תעםוץ עיניה כצ״ל‪ .‬או‬
‫‪615‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫ואומר דיטי לירחה שאינה רואה בהם אין עולין‪ ,‬ולפי דבריו היה נראה להצריך לבל‬
‫יולדות שני טבילות‪:‬‬
‫טו‪ .‬דין לרהוץ בהמין ולהוף ביום השביעי ולשהות שם ער הערב ובלילה תטבול‪,‬‬
‫ואם חל פבילתה ליל מוצאי שבת או ליל שני בשבת והלו שני ימים טובים אחר‬
‫השבת שעתר‪ ,‬אינה יכולה לרחוץ ולחוף סמוך לםבילתת תרחוץ בטוב ערב שבח‬
‫ותשמור עצמה בכל היכולת מפינוף וליכלוך‪ ,‬ונס תנקר )ותחפוף( ]ותחצוץן שיניה ליל‬
‫טבילתה‪ ,‬ואם מוצאי שבת או ליל שני בשבת הול הוא‪ .‬אס הפיצה תרהוץ כהמין‬
‫אותו לילה סמוך לטבילה‪ .‬אך טוב ונכון לרחוץ ערב שבת מ ח ת ולא במהירות‪ .‬וכליל‬
‫טבילתה החוף עצמה במעט מיס חמים‪ .‬ולסרוק ראשה ולנקר שינית‪:‬‬
‫טז‪ .‬דין טבילה שצריך אף בזמן הזה בלילה שאהר יום השביעי‪ .‬אכל כיום לא תטבול‬
‫אם״ בשמיני ובתשיעי משום סרך בתה שלא תטעה לעשות ביום שביעי‪ .‬והוא‬
‫אסוד‪ .‬משום רר• שמעון‪ .‬שלא תכא לידי ספק שלא יבא עליה בו ביום‪ .‬ואס תראה‬
‫תסתור למיםרע מה שספרה‪ .‬ובמקום ש־ריאים בלילות ספני פריצים או מפני שומרי‬
‫העיר מותר למבול ביום שסיני‪ :‬ואס״ במקום מכים ושומרי העיר אסור לרחוץ בתמין‬
‫ולחוף ערב שבת שהוא שביעי ולטבול למחרת בשבת‪ .‬שהוא יום שמיני דתרת׳ קולי‬
‫בהררי לא עכדינן‪:‬‬
‫יז‪ .‬דין טבילה שצריך להרהיב ירכותיה מעל נופה ושלא ינעו זה לוח‪ .‬ולפשוט‬
‫זרועותיה מעל נוסה‪ .‬ואצבעותיה להרחיק זה מזה‪ .‬ולחנניה דדיה מעליה בשעת‬
‫טבילה‪ .‬ושלא תדהוק שפתותיה זו כזו כי אס טרופות‪ .‬ולא )תעסיק( !חעמוץן עינירי‬
‫ביותר‪ .‬ושלא ישאר בין שיניה מאכל ולא עצם ולא שום דכר‪:‬‬
‫יח‪ .‬דין הפיפה שצריך לעשות בכל נופה ובראשה‪ .‬ושלא יהז שערותיה קשזרות זו‬
‫בוו‪ .‬וצריך לסרוק הראש ולרחוץ כמים חמים כדי לחוף כל טםה ולהסיר כל‬
‫נלד מעליה‪:‬‬
‫יט‪ ,‬דין לחתוך ציפורניה להסיר הטיט שתחת הציפורן‪ .‬ואס בחול הסועד חנלהס‬
‫שפחחד• נויה‪:‬‬
‫כ‪ ,‬דין אשד• שיש לח קוץ תחוב בבשר ולא חוסר כולו אם אינו נראה שהוא כל‬
‫כך בעומק אינו חוצץ או אם קרס העור אחרי כן עליו‪:‬‬
‫כ א ‪ .‬דין ( א ש ה שהשתינה ומצאתה רס בחוך המי תלים מחודד‪:.‬‬ ‫נ‬

‫כ ב ‪ ,‬ג( דין אשד‪ ,‬שרואה דם מהמת תשמיש‪ .‬אם נמצא על שלו‪ .‬אז כדקה עצמה‬
‫כשיעור ווסח‪ .‬או אחר זמן כשיעור זמן היוב אשמ תלוי תשמש עוד שנייה‬
‫ושלישיה ואם רואה בעיניין זה אפורה לשמש ד()אליו אך( ]אלא איכ[ תבדוק‬
‫בשסושות של אבר ובתוכה מכהול ובראשו מוך אם אין דם בראשו טהורה‪ .‬רלא מן‬
‫המקור בא אלא מן הצדרין ומותרת לבעלה‪ .‬ואם נמצא דס בראש תמוך בידוע שמן‬
‫המקור בא וטמאה‪ .‬ואסורה כין לבעלה בין לינשא לשני כיון שהור״קד‪ .‬שלש פעמים‬
‫ונם נתברר שהיא ממאה‪ .‬אבל קודם בדיקת שפופרת מותרת לינשא לשני אעס״י‬
‫שהוחזקה לראשון כיץ שלא נבדקה ולא נודע בוראי שבן המקור בא‪ .‬אבל לא ראתה‬
‫בסמוך לתשמיש בחזך זמן חיזכ אשם תלד סותרת לשמש אפי׳ מעמים רמת לאהד‬
‫ספירה ז־ נקיים ואם יש רופא תנסח חרפואה קודם שתהיה מוחזקת שלש פעפיפ‪:‬‬

‫נ( אשה שהשתינה‬ ‫אם קרם כצ׳׳ל ועיין במשנה סוף מקואות‪ ,‬וגס׳ התרומות סי׳ ק׳ה כארוכות‪.‬‬
‫ובו• נדה ג״מ ע־ב וכר׳ יוסי‪ ,‬ועיין ברא׳יש וגש׳‪ !-‬יו׳׳ד סי׳ קצ׳א בהגהה‪ .‬נ( אשי‪ .‬שרואה וט׳ נדת‬
‫ס״ה ע״ג וכ״ו ע״א‪ ,‬ועיין בשרית ט״כ מה*ק סי׳ ס־א ובמה״ת סי׳ ‪t‬׳‪ .n‬ל( אלא א״כ תבדוק וכו׳‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪616‬‬
‫בג‪ p .‬אשח שחל ליל טבילתה ליל ט׳ באב אסורה לטבול עד לילה שאחרי כן‪ .‬כר׳‬
‫הנינא סנן הנהנים‪ .‬דאטר ה( כדיי הוא בית אלהינו‪ .‬לאבר עליו טבילח שעם‬
‫אהת כשנה‪ .‬ונירושלפי שסק כוותיה‪:‬‬
‫בד‪ .‬רץ אשה הרוצה לינשא בין בתולה‪ .‬בין אלמנה כין נתלה כץ קטנה צריכה‬
‫לבדוק עצמה ולספור שבעה נקיים קורס שיבא אליה החתן‪ .‬ואם עשתה נישואין‬
‫קודם צריכת שתישן היא נ ץ הנשים והוא נין האנשים‪:‬‬

‫סליקו ה י ל כ ו ת נירה‪:‬‬

‫הלכות מילה‪.‬‬
‫חק‪ .‬א מ ד י ׳ בשבח פיר אליעזר דמילה‪ :‬ר׳ אליעזר אומר א(עושין כל צרכי מילה‪.‬‬
‫אם לא הביא כלי מערב שבח מביאו בשבת םנולה ובסכנה מכסהו‪.‬‬
‫זעל סי עדים‪ .‬ועוד א״ד אליעזר נזדתין עצים לעשות פחמים לעשות כלי נ ח ל ‪ :‬כלל‬
‫א״ר עקיבא כל מלאכה שאיפשר לעשותה מע־ש אינו דוחה את השנה‪ .‬מילת שאי‬
‫איששר לעשוחח מערב שבח דוחה את השבת‪ :‬סי׳ ר׳ אליעזר אומר אם לא הביא‬
‫נלי‪ .‬איזמל‪ .‬למול את התינוק‪ .‬מנולה נשני כל‪ .‬ולהבי מצריך ליה ר׳ אליעזר לנלרי‬
‫<(טשומ חנויבי מצות‪ .‬שמחלל שבת עליה‪ .‬ובסכנה‪ .‬שנזרו נרם על המילה‪ .‬מכסהו על‬
‫פי עדיפ שיעידו שאיזמל של מצוד‪ ,‬הוא מביא‪ .‬שלא יחשדוחו משאר חפציו‪ :‬כלל‬
‫א״ר עקיכא‪ .‬גהלק על ר״א במכשירי מילה שאין רוחין שבת הואיל ואיסשר לעשותם םע־ש‪.‬‬
‫מילה שאי אפשר לעשותה מע״ש חסנה בו ביום‪ .‬הילכך דחיא שבח‪ .‬וכנמ׳ קבעי׳ ליה טעמא‬
‫נ(ער כאן לא םליני אלא במכשירי מילה‪ .‬אבל מילה עצמה דהיא שכת‪ .‬מנא לן‪.‬‬
‫אמר עולאהלכה‪ .‬ד(וכן אסר רב אפי הלבה‪ .‬ה(וכן אמר ר׳ יצחק נסחא הלכה‪ .‬הלכה‬
‫למשת מסיני‪ :‬מיתיבי מניין לפיקוח נפש שרוחה את השבח‪ .‬ו( נענה ר׳ אלעזר ואמר‬
‫ז( ומד‪ ,‬מילד‪ .‬שחיא )מצוד‪ (.‬אחת ]מאיבריו של אדם[ חוזה את השבת קל וחומר לפיקוח‬
‫נפש שדוחה את השבת‪ .‬ואי סיד הלכה‪ .‬קיו מהלכח)מייחי( ]מי אתי[‪ .‬והתניא ח(א״ל‬
‫ר׳ אלעזר בן עזריה לר׳ עקיבא‪ .‬עקיבא עצם כשעורה הלכה ורכיעיח דס קל וחומר‪.‬‬
‫ואין דנין קל וחומר מהלכה‪ .‬ם י וחחניא‪ .‬בםסכח נזיר‪ ,‬עקיבא עצם כשעורה הלכה‪.‬‬
‫שהיה ר׳ עקיבא דן קיו מהלכה‪ .‬מניין לרביעית דם תמת המטמא כאהל‪ .‬שהנדר מנלח‬
‫על אהילה ועל משאה‪ .‬ועל מנעה‪ .‬קיו‪ .‬ומה עצם כשעורה שאינו מטמא באהל‪ .‬נזיר‬
‫מנלח על מנעה ועל משאה‪ .‬רביעית דם שמטמאה באהל אינו דין שיהא הנדר מנלח‬
‫עליו‪ .‬אמר לו ר׳ עקיבא עצם כשעורה הלכה למשה מסיני היא שיהא הנזיר סנלח‬
‫עליו‪ :‬ורביעית רם אחה בא ללםור הימנו בקיו‪ .‬ואין רנץ קיו מהלכה‪ :‬נן(רלאניתנה‬
‫תורה שבעל סח ליררש בי־נ מידות‪ :‬איר אלעזר אתיא אות אות‪ .‬בשבת כת׳ כי אות‬

‫ה( כדיי הוא בית אלהינו ובו׳ תענית י״ג ע״א‪ ,‬וירושלמי פ״ב רביצה ה״ב דרש רבי לוי‬ ‫כצ״ל‪.‬‬
‫כהדא דר• חנינא סגן הבחנים‪ .‬ועיין תוס׳ שכת קי׳‪-‬א ד״ה טובלין יכו׳‪ .‬וחוס׳ ביצה י״ח ע״ב ד״ה‬
‫בל חייבי יכו׳ וחום׳ נרה ם״ת ע״א ד״ה הא ראפשר ונוי‪ .‬א ( עו‪*-‬וין כל צרכי וכוי שבת קל״נ ע״א‪,‬‬
‫נ( עד כאן וכוי שם קל״ב ע״א‪.‬‬ ‫ג( םשוס חבובי מצות שם‪.‬‬ ‫אס לא הביא וכוי שם ק׳׳ל ע״א‪.‬‬
‫ה( יכן א״ר יצחק וכי׳ לפניט ליתא תיבת נפחא‪.‬‬ ‫ל( וכן אמר רב אסי הלכה ליחא לפניט שם‪.‬‬
‫ז( ומה מילה שהיא אחת מאיבריו של ארם‬ ‫ו( נענה ר״א וכו׳ שם ליחא לפניני כלשון זה ע״ש‪.‬‬
‫דוחה וכוי כצ״ל‪ .‬מ( א״ל ד׳ אכ״ע לר׳ עקיבא וכו׳ עיין נזיר נ״ז ע״א םסתים פ״א ע״ב שבת קליב‬
‫ע״א‪ .‬פ( רלא ניחנת הודה שבע״פ וכו׳ כל מה שמבאר הםהבר פה הוא בפירוש רש״י בשבח ע״ש‪-‬‬
‫‪617‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫היא‪ .‬ובמילה כת׳ והיתד‪ .‬לאות בריה‪ .‬מה להלן בשבת‪ .‬אף כאן בשבת‪ .‬אלא מעתה‬
‫נכי תסילין דכת׳ בהו אות לידחו שבת‪ .‬סי׳ אלא מעתה דהך נזירה שוד‪ .‬דאות אות‬
‫האמורה בשבת נאמרה בסיני לידרוש‪ .‬שתיבה זו לררשא נאמרה‪ .‬לינמר מינה נמי‬
‫נכי תסילין‪ .‬דנת׳ והיה לאות על ירכה‪ .‬אלא אתיא ברית בדיה‪ .‬סי׳ ההיא ניש דאות‬
‫אות לא נאסרה בסיני‪ .‬ואין ארס רן נ״ש מעצמו אלא א״כ למדה מרבו‪ .‬אלא הך‬
‫דברית ברית נאסרה כסיני‪ .‬כשבת כת׳ לעשות את השבת למרותם ברית עולם‪ .‬ובמילה‬
‫כת׳ והיתד‪ .‬לאות כרית‪ :‬נדול דכת׳ ביה ברית לירחי שבת‪ .‬סי׳ נתל בן י״נ שנה‪.‬‬
‫דהויא מילה שלא בזמנה‪ .‬דכת׳ ביה בריח‪ .‬וערל זכר‪ :‬ונד‪ .‬את במתי המר‪ .‬והאי קרא‬
‫בנמל כתי‪ .‬מדםחייב ליה כרח שאם לא מלו אביו הוא חייב למול את עצמו‪ .‬ולידחי‬
‫שבת‪ .‬ואנן קיימא לן דאסי׳ יו‪ 0‬טוב אינה דוחה אלא בוםגה‪ .‬אלא אתיא מרוח‬
‫דומת‪ .‬בשבת כת• לרורותמ ברית עולמ‪ .‬ובמילה כת׳‪ .‬וכן שמונת ימים ימול לכם כל‬
‫זבד לדורותיכם‪ .‬ציצית דכה׳ בהו דורות לירחי שבת‪ .‬פי׳ עשיית ציציה הדתי שבת‪.‬‬
‫דכת׳ ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותס‪ .‬אמר רב נחמן בר יצחק דנין אות‬
‫ברית ודורות מאות ברית ודורות‪ .‬לאםוקי חנך דחר הד הוא‪ .‬כשבת כת׳ אות ברית‬
‫ודורות‪ .‬וכמילח קטן כת׳ אות ברית ודורות‪ :‬ר׳ יוחנן אסר אמר קרא וביום‪ ..‬אפיי‬
‫כשבת וביום השמיני ימול‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב הלכת ‪.‬כר׳ עקיבא‪ :‬תניא רשכינ‬
‫אומר י( כל מצוד‪ .‬שקיבלו ישר׳ כשמתה כגון מילה דכת׳ שש אנכי על אמרתך כמוצא‬
‫שלל רב‪ .‬עריץ עושין אותה בשמחה‪ :‬וכל מצוד‪ .‬שקיבלו עליהם בקטטה‪ .‬כגון עריות‬
‫שגאמר וישמע משד‪ .‬את העם בוכה למשסחותיו‪ .‬על עסקי משפחותיו‪ .‬עדיין עושין‬
‫אוהה בקטטה‪ .‬דליכא כתובה דלית בה תיגרא‪ :‬עסקי משפחותיו‪ .‬שגאםרו קרובות‪:‬‬
‫בטילה הוא דבח׳ שש אנכי על אסדתך‪ .‬סי׳ אמירה יחידאי‪ .‬שקדטה לשאר אמירות‪.‬‬
‫והיא מילה‪ .‬שישר׳ ששים ושסחיס עליה‪ .‬ששאר מצות איגס מוכיחות עליהם כל‬
‫שעה‪ .‬כגון ציצית ותפילין ומזוזה‪ .‬שאיגם בשהוא כשדה ערום‪ .‬ובית המרחץ‪ .‬אכל זו‬
‫מעירה עליהם לעולם‪ .‬כדאסר במגהות‪ .‬כ(בדוד שראה עצמו ערום בבית המרחץ‪.‬‬
‫ונצטער ואומר אוי לי שאני ערום מכל מצות וכיון שנסתכל במילה נתקררה דעתו‪:‬‬
‫עדיין עושץ אותה כשמהה שעושין משחה‪ .‬ת׳‪ .‬מצאת־ באנדה‪ ,‬וביום השמיני יסול‬
‫כתי‪ .‬צ( ואין כת׳ שיוציא שום הוצאות‪ .‬כא וראה כמד‪ ,‬ישר׳ םחכבין את המצוד‪ ,‬שהם‬
‫מוציאים הוצאות לסעודה ובכמה עינייניס ולא נצטוו‪ .‬אמר הק׳ אתם משמרים מצות‬
‫מילה ותשסהו בה‪ .‬אף אני מוסיף לכם שמחה‪ .‬שנאסר ויספו עמים כייי שמהה זנו׳‪.‬‬
‫ח׳‪ .‬מתני׳‪ ( .‬ע ו ש ץ כל צרכי טילה‪ .‬מוהלין‪ .‬ופורעין‪ .‬ומוצצין‪ .‬ונותנץ עליה אספלנית‬
‫מ‬

‫וכמון‪ .‬ואם לא שחק מערב שבת לועס בשיניו‪ .‬אם לא טרף יין ושמן נותן זח בעצמו‬
‫וזה כעצמו‪ .‬ואין עושין לכחחלה חלוק‪ .‬וכורך עליה סטרטוטין‪ .‬ואס לא הביא מערב‬
‫שכת כורך על ירו ועל אצבעו ומוציא אשיי כחצר אהרת‪ :‬סי׳ נ{מור‪.‬לין חותך הערלה‪.‬‬
‫ופורעין‪ .‬קריעת העור המכסה ראש הניד‪ .‬ומוצצין את הדם‪ .‬אעס׳י שהיא עשיית‬
‫חבורה‪ .‬שאין הדם ניתק מחיבורו אלא על ידי חבורה‪ .‬אספלנית‪ .‬תחבושת‪ .‬וכמון‪.‬‬
‫קוםין‪ .‬כי‪ .‬לועס בשיניו‪ .‬רכל כמה דאיסשר משנינן‪ .‬לא טרף יין ושמן‪ .‬כך היו רנילין‪.‬‬
‫והיא רפואה‪ .‬שמעריץ יין ושסן וטורפים בקערה‪ .‬חלוק‪ .‬כעין כימ דחוק היו עושץ‪.‬‬

‫י( כל מצות וטי ק׳׳ל עי׳א‪ ,‬ועיי; רש״י ותום׳ שם ד״ה שש וכר‪ .‬ובפד״א פכ׳׳ט‪ ,‬יגחזם׳ ב׳יק פ׳ ע׳׳א‬
‫כ( כדור שראח עצמו‬ ‫ד״ה 'לבי ישוע וכר ובמדרש תחלים סוסוד קי״ב ומכאן אמרו חכמים וכר‪.‬‬
‫ל( ואין כתיב שיוציא שום‬ ‫וכו׳ מנחות מ״ג ע׳׳ב‪ ,‬ירושלמי סוף כרבות‪ .‬ומדרש תהלים מזמור ר‪.‬‬
‫מ( עושי! כל‬ ‫תוצאות וכו׳ מדרש תנחומא פ׳ תזריע סי׳ הי‪ .‬שנאמד ויםפו ונו׳ )ישעיה ב״פ(‪.‬‬
‫‪ (:‬םוהלין תותך הערלה וט׳ בל זה הוא בםירש׳׳י‪ .‬ס( מבדי‬ ‫צרכי מילר‪ .‬וטי שבת קל״נ ע׳׳א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪618‬‬
‫ומלכישין את ראש הניר עד העטרח‪ .‬וקושרין שם‪ .‬ברי שלא יחזור העור ויכסה את‬
‫הניד‪ .‬לא התקין‪ .‬לא חזמין‪ .‬כורך על ידו‪ .‬דרך מלבוש‪ .‬לשנוחו צןדרך הוצאה דתול‪.‬‬
‫ואמרי ס(מכדי כולחו קתני‪ .‬עושץ כל צרכי מילה‪ .‬לאחויי מאי‪ .‬לאחויי הא דתנו‬
‫רבנן‪ .‬המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין אח המילה בין על‬
‫ציצין שאינמ מעכבין‪ .‬שירש‪ .‬על ציצין המעככין אח המילה הוזר‪ .‬על ציצין שאינם‬
‫מעכבין אח המילה אינו הולד‪ .‬סי׳ מכדי כולחו קחני כמתניתין‪ .‬כל רבדים העושין‬
‫למילה‪ .‬סוהלין ושויעין וםוצצין כוי‪ .‬למד‪ ,‬לי דתנא כללא ברישא‪ .‬עושין כל צרכי‬
‫‪,‬‬
‫מילח‪ .‬לאיחוי ציצין כוי‪ .‬שיורי ערלה‪ .‬רצועוח של כשר שנשארו סן המירה‪.‬‬
‫ע(ובמחני׳מס׳ אילו הן ציצין המעכבין‪ .‬כשר החושה רוב נוכהה של עטרה ולא מיעוטה‪.‬‬
‫ומד‪ ,‬היא עטרה‪ .‬היא שורה נכוה חמקשת אח הניד סביב‪ .‬שממנה הניד משסע ויורד‬
‫לצד הקרקע‪ .‬ומשסע ועולה לעד הנוף‪ :‬המל בשבת‪ .‬כל זמן שהוא עסוק מה‪ .‬שלא‬
‫סילק'את ידיו אם ראה שנשחיירו עיצין‪ .‬חוזר עליהם עד שיחתכמ‪ .‬בין מעכבין ובץ‬
‫אינם מעכבין‪ .‬דכולח הדא מילחא היא‪ .‬והרי ניחנה שבח לידהות אעלה‪ .‬שירש‪ .‬שסילק‬
‫יריו‪ .‬על המעכבין חוזר‪ .‬שהרי היא במילה עצמה‪ .‬ועל עיעין שאינם םעככין אינו‬
‫חוזר‪ .‬דהוי התהלה בשני עצמה‪ .‬ועל אילו לא ניתנה להלל שבת‪ .‬והיינו דקחני כל‬
‫עורכי מילה‪ .‬שאשי׳ על עיצין שאינם מעכבין חוור כל זמן שלא שירש‪ :‬וסוצצין‪.‬‬
‫אמר רב ששא פ( האי אומנא רלא מיץ סכנחא היא וסעברינן ליה‪ .‬םשיטא מדקא‬
‫מחללינן עליה שבתא סכנתא היא‪ .‬מהו רתימא האי דם מישקד שקיר‪ .‬קמ׳־ל רהבורי‬
‫מיהבר‪ .‬ודומיא דאיסשלנית וכמון‪ .‬מה איםסלנית וכמון כי לא עביד סכנה הוא‪ .‬אף האי‬
‫נמי אי לא עביר סכנה הוא‪0 .‬י׳ מהו דתימא מתני• לא אשמעינן מירי‪ .‬דדם מיפקד‬
‫שקיר‪ .‬מוםקד ועומד •וכנוס הוא שם‪ .‬כנתון ככלי‪ .‬ובמציצה אץ חבורה‪ .‬ואין כאן איסור‬
‫הורה וסשום הכי שרי‪ .‬ולא משוס סכנה‪ .‬ואומנא לא מיץ בהול לאו סכנחא הוא‪.‬‬
‫ולא ניעכריה‪ .‬קמ־ל דדם הבורי מיחבר‪ .‬כשהוא יוצא על ידי מציעה‪ .‬ואשיי הכי שרי‬
‫משום סכנה‪ .‬מדקחנא לה במתניתי׳ נבי אםשלניח וכמון‪ :‬אמר אביי אמרה לי אש‬
‫אססלנית דכולחו כיכי צ( שב מאני חרבא וחרא דקירא‪ .‬רבא אמר קירא וקלאכא‪ .‬־־שה‬
‫רבא כמהווה‪ .‬וקרעינהו ק( בני בנימין אםיא למנייהן‪ .‬אמר להו שבקי לכו חרא ראמר‬
‫שמואל האי מאן רמשי אסיה ולא םינניב להו‪ .‬סנקטא ליד‪ -‬חםשנדזא‪ .‬מא• תקנתיה‪.‬‬
‫ליםשי במיא דסילקא‪ :‬סי׳ שב מאני חרכא‪ .‬שבע מנוח של הלב והדא רקירא‪ .‬שעוה‪.‬‬
‫ל(קירא דקלאבא‪ ,‬דיישינא‪ .‬והיא זשת שרף של עץ שמועיאץ הימנו ]שלא[ על ירי‬
‫האור‪ .‬והיא לבנה‪ .‬קרעינהו למאני‪ .‬שהפסיד להם‪ .‬לנלות רסואה וו‪ .‬שבקי להו חרא‪.‬‬
‫שלא נליח׳‪ .‬חסםניחא‪ .‬שניו מחבקעוח‪ .‬והוא שחץ שקורין אוביידרא‪:‬״ והוא ובחרס‪.‬‬
‫הבת׳ בתורה‪ .‬וחסשניחא‪ .‬תדנ׳ של חרם‪ .‬במיא דסילקא‪ .‬מי תרדין‪ :‬ת״ר ם( דברים שאין‬
‫עושין למילה בשבח עושין לה ביום טוב‪ .‬שוהקין לה כמון‪ .‬וטורפץ לה יין ושמן‬
‫כיומ טוב‪ .‬אמר אביי אמרה לי אם האי הלוקדינוקא ליהסכיה משיטריה לעיל‪ .‬דילמא‬
‫מדבקא נררתא מיניה ואתי לידי כרות ששבה‪ .‬שי׳ אימרא שבששת חלוק יהפוך ויקשל‬
‫למעלה משני שהוא מקום התך הכנר ויוצאץ ממנו נררין‪ .‬שקורץ סירנ״ש‪ .‬ורילםא‬
‫הנהו נררתא מדבקא מיניה למכה‪ ,‬וכשבא להפשיט ‪:‬חלוק מעל המילה ישמיט ויקרע‬

‫פ( האי אומנא וכוי קל״ג‬ ‫ע( ובםתניתי] מפרש וכו׳ שם קליין ע׳׳א‪ ,‬ע״ב‪.‬‬ ‫כולהו וכו׳ שט ע׳׳ב‪.‬‬
‫ע״ב‪ .‬צ( שב מאני וכו׳ קירא וקלאבא לפנינו שב מינאי וכו׳ קידא וקלבא רישינא‪ .‬ק( בני בגיטן‬
‫<•( קירא רקלאכא‪ .‬ריישינא‪ .‬הבונה הוא םה‬ ‫אטיא למנייה! לפניט בני מניומא אסיא למנייהו‪.‬‬
‫שקורי! כלע״ז ריישינא‪ ,‬ומכא! ראיה גמורה למה שכתב ידידי הרה״נ מו״ה רנ״ר ו״ל בהגהות ר׳׳ש‬
‫ד ג ‪ 0‬בגמרא שלט תיבת ריישינא הוא מיותר‪ ,‬ובא בפנים טפירש״י שפירש תיבת קלכא הוא רישינא‬
‫בלע״ז כמו שפירש־י ב״ק פייה ע׳׳א׳ וצ״ל הפסק גקודה אהר תיבת וקלבא במו שהוא לפנינו כאן‬
‫‪619‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫את ראש הניד וםשויה ליה נרות שפכה‪ :‬איסיה ראכיי עכרא ליה כיתגתא עדפלנא‬
‫דסילה‪ .‬סי׳ לתינוקות הבאים לידה‪ .‬לתקן מילתם‪ .‬היתד‪ .‬עושה כיס של בנד לפנים‬
‫בתוך החלוק ותוסרו מתוכו ‪-‬בתוך החלוק ומניע למטה עד חצי החלוק לחוץ בין מילה‬
‫ובין האימרא‪ :‬ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלית ליה חלוק ח(לייתי בליתא‬
‫)דלית ליה שיפורא( דאית ליהשיפתא וליהשכיתה לשיסתיה לתתאי וליעפפיה לעילאי‪:‬‬
‫פי׳ בליתא‪ .‬טעט שהק של מ ד שהיה כו אימרא‪ .‬לסי שהאימרא יפה שלא ישטט‬
‫החלוק מן חניד‪ .‬וליהפכיה לשיפחיה לתחאי‪ .‬לתהתאי ראש הניר יתן השפר‪ ,‬וראש השני‬
‫החלק יהיה לפעלה‪ .‬וליעפפיה לעילאי אוחו חחלק‪ .‬ייפול ויכפול כלס׳ חוץ משני‬
‫הנררין שלא ידבקו במכה‪ :‬ואמר אכיי אמרה לי אם האי ינוקא דםומק‪ .‬אכתי לא‬
‫איכלע כיה רמא‪ .‬לירתחו ליה עד דמיבלע ביד‪ .‬דמא ולימחליח‪ .‬וחניא אמר ר׳ נתן‬
‫פעם אחת הלכתי לכרכי היפ ובאתה אשה אהת לפני שמלה בנה ראשון ומת‪ .‬שני‬
‫ומת‪ .‬שלישי הביאתו לפני וראיתיו שהוא אדום‪ .‬היצצתי בו ולא חיה בו דם ברית‬
‫אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיבלע כו דמו‪ .‬המתינה לו‪ .‬ומלו אותו והיה‪ .‬והיו‬
‫קורץ אוחו נתן הבכליעל שמי‪ :‬ושוב פעם אחת הלכתי למדינת קשוטקיא ובאתה אשת‬
‫אהה לפני שמלה מ ה ראשון ומת‪ .‬שני ופת‪ .‬שלישי חביאתו לפני ראיתיו שתוא ירוק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫היצצתי בו ולא היה בו דם ברית‪ .‬אמוץ! לה בתי המתיני עד שיפול בו דמו‪ .‬המהינה לו‬
‫ומלו אותו והיה והיו קורץ אותו נתן הבנלי על שסי‪ :‬סי׳ דסוםק‪ .‬כל בשרו אדום‪.‬‬
‫עד דמיבלע ביה דמיה‪ .‬בבשרו‪ .‬דעכשיו הדמ מצוי כין עור לבשר‪ .‬וכשמוהלין אותו‬
‫יוציא כל דמו‪ .‬לירתחו ליה‪ .‬ימתינו לוי ‪6‬לשולו‪ .‬לא נפל ביה דסא‪ .‬לא בא בו דם‪.‬‬
‫ומתוך כך הוא חלש ואין בו כח‪ .‬וממחר לחלוש ולמות‪ .‬ומייתי ראייח מרדי נתן‪ .‬לירוק‬
‫ולאדום‪ .‬דהכי הוה מעשח‪ :‬ראיחיו שהוא ירוק‪ .‬חצצתי בו ולא היה בו רם ברית‪.‬‬
‫תרתי לנריעותא הרא דאי מהיל ליה לא נפיק מיניה רםא‪ .‬והטשת דם כרית מצוד‪.‬‬
‫היא‪ .‬דכת־ נס את כדם כריחך שלחתי אסירייך מבור‪ .‬ועור דםסובן הוא‪ .‬מהמת חולשא‪.‬‬
‫שלא נוצר בו עדיין רם‪ :‬א( סרחיצץ אח הקטן ביום השלישי‪ .‬שנאמר ויהי ביוש השלישי‬
‫בהיותם כואבים‪ .‬ספק ואנדרוגינוס אין סהללין עליהם את השבת‪ .‬ר׳ יהודה מחיר‬
‫באנדרוגינוס‪ .‬םשק‪ .‬כגון סמק בן הי הרשים‪ .‬דהוא כאבן בעלמא‪ .‬ואין מילתו דוחה‬
‫את השבח‪ .‬ר׳ יהודה מתיר באנררונינוס‪( .‬דאיתרבי מקרא המול לכם כל זכר‪ .‬כל‬
‫‪3‬‬

‫רימייא היא‪ .‬אי נטי המול ימול‪ :‬והא אמרת רישא סרהיצין‪ .‬דמשמע אשי׳ כדרכו‪.‬‬
‫והדר חני אפי׳ לזלף עליו בכלי אסור‪ .‬ר׳ יהודה ורבה בר אבוד‪ .‬דאמרי תרווייהו‪ .‬כיצד‬
‫קחי‪ .‬מרחיצץ אח הקטן בין לפני סילה בין לאחר מילה‪ .‬כיצד מזלפין עליו‪ .‬כיד אבל‬
‫לא בנלי‪ .‬סי׳ סרח־צין דחנא ברישא לאו כדרכו‪ .‬דחנא סיפא לגלויי רישא‪ .‬כיצר‬
‫סרהיציןננון לזלף ניר‪ .‬ואפי׳ ביום ראשון וכל שכן בשלישי‪ :‬אמי דכא והא מרח־צין‬
‫קהני‪ .‬אלא אמר רבא הכי קחני‪ .‬מרהיצין אח הקטן כין לפני מילד‪ .‬נין לאהד מילד‪,‬‬
‫ביום הראשון‪ .‬וביום השלישי שהל להיות בשבת פזלפין עליו כיד אנל לא נכלי‪ .‬ר׳‬
‫אלעזר בן עזריה אוסר םרהיצין את הקטן כיום השלישי שהל להיות כשבח‪ .‬שני דהי ונוי‪.‬‬
‫תניא כוותיה דרכא‪ .‬מרחיצין אח חקטן בין לסנ׳ מילר‪ ,‬בין לאחר המילה‪ .‬כיצר‪ .‬ביום הראשון‬
‫כדרכו‪ .‬וביום השלישי שתל להיות כשבת מזלסין עליו ביד אבל לא בכלי‪ .‬ר׳ אלעור‬
‫בן עזריה אומר מרחיצץ את הקטן כיום השלישי שהל להיות כשבת‪ .‬ואעסיי שאין‬
‫ראיה לדכר זכר לדבר‪ .‬שנאמר רהי ביום ונו•‪ .‬וכשהן סולםין אין מולסין לא בכוס‬

‫לנכון‪ {c .‬דברים שאי! עושין וכר שם קליד ע׳׳א‪ .‬ח( לייחי בליתא דאית ליה שיוותא וכוי » ׳ ׳ ל‬
‫א( פדחיצין אח הקסן וכר עם קלי׳ד ע׳׳ב‪.‬‬ ‫שס‪ .‬גס את בדם בריחן• ונר )זכרית ט׳( כצ׳׳ל‪.‬‬
‫שגאמר ויהי ביום השלישי וגוי )בראשית ל״ר‪ 4‬נ ( דאיתיבי םקרא הסול ונו• )שם י׳׳ו( שם קל׳׳ו‬
 ‫מחזור ויטח‬ ‫‪20‬־‪6‬‬
‫ולא כקערה אלא ביד‪ :‬אתאןלחיק‪ .‬סאי אעס״י שאין ראייה לדכר זכר לדכי‪ .‬משוס‬
‫דנדול לא סליק בישריה הייא‪ .‬סי׳ אתאן לתיק‪ .‬הא םיסא חיק אמרה‪ .‬דאילו ר׳אלעזר‬
‫אפי׳ הרחצה שרי‪ .‬זכר לדבר‪ .‬מי׳ היימ טעמא דםעשה דשכם לאו ראייה ;מורה היא‪.‬‬
‫משוט מ מ ל אין מכה שככשרו מעלה רפואה מהר‪ .‬אבל קטן מתרפא פירי סכנתו‬
‫בשני ים־ם‪ :‬כי אתארכ דימי איר אלעזר הלכה כריאלעזר כן עזריה‪ :‬איתמר נמי כי‬
‫אתא ו ‪ p i‬א״ר אבחו א״ר אלעזר ואמרי לח א״ר אבחו איר יוחנן הלכה כר׳ אלעזר‬
‫בן עזריה בין בחמין שהוהמו בשבת ובין בחמין שהוהמו מערב שבח ונין הרחעת כל‬
‫נופו ובין תרהעח הפילה מפני שסכנה היא לו‪ .‬פי׳ שמניעת ההמין מכנה היא לו‪ :‬ת׳‪ .‬ומוהר‬
‫לומר לארמאי להחם לו המים שבל צרכי חולה נ(נעשין עיי ארמאי בשבח‪ .‬במי מפנין‪ :‬תיר‬
‫ל(עדלתו ודאי דוהה את השבת ולא ספק‪ .‬ערלחו ודאי דוחה את השבח‪ .‬ולא אנדרונינוס‪.‬‬
‫ר׳ יהורח אוסר דוהה אח חשבת וענוש כרת‪ .‬ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד בין‬
‫השמשות‪ .‬ערלתו ודאי דוהר‪ .‬את חשבת ולא נולד כשתא מתל‪ .‬שכ״ש אומר צריך‬
‫לחטיף ממנו דמ ברית‪ .‬וביה אומר אינו צריך להטיף סמנו דם בריח‪ .‬א״ר שמעון בן‬
‫אלעןר לא נחלקו ב״ש וב״ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית‪.‬‬
‫ה(]פסני שערלה כבושה היא‪ .‬על מה נהלקו על נר שנחנייר כ ש ת א מהול שבשיא‬
‫עריך להטיף ססגז דם נרית[‪ .‬וביה אומר אינו צריך‪ :‬אמר סר ולא ספק דוחה אח‬
‫השכח‪ .‬לאחויי מאי‪ .‬לאתויי הא דתני רבנן בן שבעה מחללין עליו את השבת‬
‫בן שמונה אין םהללץ‪ .‬ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו אח השבת‪.‬‬
‫בן שמונה חי חדי ת א כאבן ואסור לטלטלו‪ .‬אבל אסו שוחה עליו ומניקחו ממני‬
‫הסכנה‪ .‬סי׳ ר׳ יהודה אומר דוהה אח השבח‪ .‬מקרא יליף מילתיה כדאמרן‪ .‬וענוש‬
‫כרת‪ .‬כשהוא נמל אם לא מל‪ :‬ערלתו ודא* דוחה את השבת דבהאי קיא כח׳ וביום‬
‫חשמיני‪ .‬דילפי׳ מינית אפיי בשבת‪ .‬וכחי בפים־ח ערלתו דםשמע טיעוטא‪ .‬ערלחו של‬
‫זה ולא של אחר‪ .‬ולמעוטי ספק אתא‪ .‬ואנדרוגינוס ספק הוא‪ .‬ונולר כין השמשות של‬
‫ערב שבת נמי ספק הוא‪ .‬ססק שבת זמנה‪ .‬מפק אינה זמנה‪ .‬ומילה שלא בזמנה אינה‬
‫דוחה את חשכת‪ .‬ובן נולד כשהוא מהול‪ .‬ספק הוא שמא ערלה בבושה היא‪ .‬העזר‬
‫דבוק הוא בבשר‪ .‬ולקמן פריך ססק קמא לאיתויי מאי‪ .‬הואיל ותנא בל הני םסיקי‪.‬‬
‫עריך להטיף‪ .‬היישינן שמא ערלה כנושה היא‪ .‬ואפי• הכי מורו ביש רשבח לא דהי‬
‫ן(על נר דליכאשוס ספק ערלה בנון ערבי מהול‪ .‬ונבעונימהול‪ .‬נן שמונח אין מחללין‬
‫עליו את השבת‪ .‬שהרי הוא כסת‪ .‬ואין מילתו סעוה‪ .‬ואם תאמר אינ לאו חילול הוא‪.‬‬
‫שהרי הוא כמחתך כבשר מתה‪ .‬לקמן נמי מוקי האי חילול במכשירי מילה ואליבא‬
‫דרי אלעזר‪ .‬מפני הסכנה‪ ,‬סכנת האם‪ ,‬שריבוי הלב שבדדיה מביאה לידי חולי‪ .‬איתמר‬
‫רב אמר הלכה כתיק‪ .‬ושמואל אמר הלכה כר שמעון כן אלעזר‪ .‬פי׳ כת־ק אליבא‬
‫דב״ה שאין עריך להטיף ממנו דם ברית‪ .‬רנ אדא בר אהבה אתייליד ליה ההוא ינוקא‬
‫כשהוא סתל‪ ,‬אהרריה אחריסר מהולאי שיטיפו ממנו רם כרית ולא רעו‪ .‬משומ דאםי׳‬

‫י( ערלתו ודאי וכוי קל״ד ע״ב׳ יקל״וז ע״א‪.‬‬ ‫ע*א‪ .‬נ( נעשין ע׳׳י ארמאי בשבח שם קכ׳׳ט ע״א•‬
‫ה( דם ברית ״מפני שערלה כבושה היא‪ ,‬על טה נחלקו על גר שנתגייר בשחוא מהול שבש׳־א‬
‫*יין־ להטיף טמנו דם בריח״ וכר כצ״ל ונשטמ להמעתיק מברית ער‪,‬ברית‪ .‬ו( על נר דליכא שוס‬
‫‪ pro‬כצ״ל ועיי בירושלמי שבח םי״ט ה״ב ארשבי׳א לא נחלקו ב״ש וב״ה ובו׳ הלכה כדברי התלמיד‬
‫ופרשו הק״ע והפ״מ הלבה כדברי התלמיד חיינו ברמב״א אע״נ רר׳ יהודה רבו פלינ עליו בברייתא‬
‫כדאיחא בבבלי בפירקין‪ .‬ופירושם דחוק לומר שיכוון הירושלמי יעל ברייתא שהובא בבבלי ולא‬
‫בירושלמי ויאמר ע״ז שאין הלכה כאותה ברייתא שאינה מזכירה‪ ,‬ונראה ברור שיוסר בירושלמי מה‬
‫שנמצא כמדרש בר״ר פמ׳יו אחר שתובא שם רשב״א אומר לא נתלקו ובו׳ ר״א בגו של ר־י הגלילי‬
‫אומר ב״ש יכ׳׳ה לא נחלקו ע״ז וזה שהוא צריך להטיף ממט דם בדיה‪ .‬ועל מה נחלקו על מי‬
‫שנולד מהול וכוי ר״י בר נחמן בשם ר׳ הושעיה אמד הלכה כדברי התלמיד והיינו ברשכ״א דהוא‬
‫‪621‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫לכיש ס פ ק הוא ואין םחללין עליו את השנת‪ .‬עד דשוריר‪ .‬כרות שפכה‪ .‬שחתך םן‬
‫תניד‪ .‬אמר ודתי לי רעבריאדרב‪ .‬איל רב נחמן ואדשמואל לא עבר מר‪ .‬אימרדאמר‬
‫שמואל בהול‪ .‬בשבת מי אמר‪ .‬והוא פכר ערלה בבושה היא‪ .‬דאיתמר רבה אמר‬
‫חיישינן שמא ערלה כנושה היא‪ .‬טי׳ אהדריה אתריסי מהולא׳ שיטיסו ממנו דס ברית‪.‬‬
‫ולא רצו‪ .‬משוס רשבת הוא‪ .‬ואפי׳ לבית שמאי ספק הוא ואין מחללין עליו את‬
‫חשבח‪ .‬עד דשווייח כרוח שפכה‪ .‬הוא עצמו מלו ועשאו כמת שסכה שהתך מן הניר‪.‬‬
‫אדרב‪ .‬דאסר אין צריך להטיף‪ .‬כשבח מי אמר הא ספ־קא הוא‪ .‬והוא סבר‪ .‬רב אדא‪.‬‬
‫דוראי ערלח כבושה היא‪ ,‬ומחללינן‪ .‬חיישינן שמא הא דאמר ר׳ שמעון כן אלעזר‬
‫לדברי הכל צריך להטיף סםפיקא קאסר שמא עילה כבושה היא ולעיניין שבת לא‬
‫מחללינן‪ .‬ורב יוסף אמר ודאי ערלה ככושר‪ ,‬היא ומחללינן שבתא‪ :‬ז(חניא רשב׳נ‬
‫אום־ כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפרח‪ .‬כל‬
‫ששהא שמונה ימים ככהםה אינו נפל‪ .‬שנאמר ומיום השמיני והלאה הא לא שחא‬
‫םש־קא הוי‪ .‬מימהל היגי מהלינן ליה‪ .‬אסר רב אדא בר אהכה מוהלין אותו מה נפשך‪.‬‬
‫אמ הי הוא שסיר קמהיל‪ .‬ואי לא מ^תך ככשר הוא‪ .‬ואלא הא רתניא ספק בן ז׳‬
‫םשק בן\ ח׳ אין מחללין עליו את השבת‪ .‬נימהליה ממה נפשך‪ '.‬אס חי הוא שפיר בוי‪.‬‬
‫ח( אמר סר בריח ררביגא‪] .‬אנא[ ורב נחומ• בר זכריה חמומי‪ ,‬להא שםעחא‪ .‬םימהל‬
‫הכי נמ׳ דמהלינן ליה‪ .‬לא נצרכא אלא למכשירי מילה ואליבא דר׳ אליעזר‪:‬‬
‫אינו נפל‪ .‬ופוטר אשו מן החליצה ומן הייבום‪ .‬והבא אחריו אין לו רין בכור כלל‪.‬‬
‫הא לא שהא נשל פסמק‪ .‬ואינו פוטר אמו מחליצה וייבום‪ .‬והנא אחריו ככור לנחלה‪.‬‬
‫ואץ בכור לכהן מי׳ דבנחלה כת׳ ראשית אונו‪ .‬פי שלבו דוה עליו יצא זה שאין‬
‫לבו דוה עליו‪ .‬ולנבי כהן אינו בכור דבסטר רחם תלא רחמנא‪ .‬וכנון דלא קים ליה‬
‫שכלו לו חדשיו‪ .‬אכל קים לן הרי הוא כה׳ לכל דבריו‪ .‬בין לעיניין אבילות בין‬
‫לעיניץ חליצה‪ .‬וםמייו‪ .‬בככור כחיב מבן חרש‪ .‬מדחלייה כהכי שים עכשיו נתברר‬
‫הדבר שהוא של קיימא‪ .‬ולא קודמ לכן‪ .‬הא לא שהא ל׳ יומ כאדם ובבהשה ח׳‬
‫סשיקא הוי‪ .‬ולא שחטינן לבהסה בחוך ח• מלסא נסל הוא‪ .‬מיסהל היכי מהלינן‬
‫ליה‪ .‬תלמודא קא שיייך ליה‪ .‬היכי טהלינן שוס קטן ביוש ס׳ שחל להיות בשבת‪.‬‬
‫דילמא נסל הוא ולא חד לסול ועושה הבורה שלא לשום מצוה‪ .‬אי ח׳ הוא כלומר‬
‫אי בלו חדשיו ששיר קשהיל‪ .‬ואי לא מחתך בבשר הוא‪ .‬כאילו מחתך בכשר שחוטר‪,‬‬
‫שאיט עזשה חבזרה‪ .‬לא נצרכה הא דקת׳ אץ מחללין אלא למכשירי מילה‪ .‬ל מ‬
‫אליעזר דאמר דתו שבת‪ .‬הנ׳ מיל• יקים ליה בגויה שכלו לו חדש־ו שעברי‪ ,‬טי‬
‫חדשימ א^משימושה עד לידתה‪ .‬ולא שימשה כל עיבורה‪ .‬אבל פסק אין מכשיריה‬
‫רוחץ את חשבת‪ .‬דילמא לאו בר מילה הוא ומחלל שכת בעשותו שיחטין וברזל‪.‬‬
‫אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשבינ‪ :‬מי שהיה לו שני תינוקוח נ( אחד‬
‫למול בשבת ואחר לטול באחד בשבת ושכח וסל של אחר בשבת בשכת חייב‪ .‬פיי‬
‫דטעה בדבר מצוד‪ .‬ולא עשה מצור‪ .‬הוא‪ .‬ועבר הבורח שלא לצורך‪ .‬ואשילו ר׳ יהושע‬
‫מודה‪ .‬אחד למול ערב שבת ואחד למול בשנת ושכח ומל של ערב שכת בשבת‬
‫ר׳ אליעזר מחייב‪ .‬ור׳ •הושע שוטר‪ .‬ר׳ אליעזר מחייב חטאת דמילה שלא בזםנר‪.‬‬

‫‪ (r‬תניא רשב־ג וכו׳ שפ קל״ה ע״ב‪ .‬שנאמר ופדויו מבן תדש ונוי‬ ‫תלמיד של ר׳ יוסי הגלילי‪.‬‬
‫ס( אמר ברית ררבינא אנא ורב נחומי‬ ‫)במדבר י״ת(‪ .‬שנאמר ומיוס השמיני ונר )ויקרא ב־ג(‪.‬‬
‫י(( םשימושה עד לידתה וכו׳ כן פירש•׳* ש‪ 0‬קל״ו עיא‪ .‬ועיין‬ ‫וכו׳ בזיל שפ קל׳יו ע״*‬
‫יבמות מ״ב ע״א תוס׳ ו ־ ה והטתין יכו׳ ועיין בספר תביש סי׳ ט״י ס־ק בדיו דלאי רוקא משיסושה‬
‫אלא משעת קליטת דבעינן תשעה תרשים וגי ימים מששימשה ע׳׳ש וראיתי בהגהות מרע״א בשבת‬
‫שס שכבר העיר על סד‪ .‬שכתב תתב״ש‪ .‬ועיין לעיל סי׳ רע׳׳א‪ .‬נ ( אחד למול בשבת שם קל׳׳ז ע׳׳א‬
 ‫טחזור וימרי‬ ‫‪622‬‬
‫לאו דהיה שבת‪ .‬ואע‪-‬ג דעסוק כדבי נמוד‪ .‬וטעה כרכר טעוה‪ .‬מהוא טרוד כאותו‬
‫של שכת וטתק־ כך טעה כזה‪ .‬ואף בזה עשה מנוה שהיי ראוי הוא למול אלא‬
‫שאינו דוהה את שכת‪ .‬םבידא ליה לד׳ אליעזד דמעה בדני ועשה נמוד‪ ,‬סאהר שלא‬
‫עשה מצוד‪ .‬כהלכה יש בה היוב הטאת‪ .‬וי׳ יהושע פוטר‪ .‬דהא ם״ט מג־ה קא עביד‪.‬‬
‫ואע־פ שאינה סצוה מהודרח‪ :‬נ( קטן נימול לשמונה‪ .‬לתשעה‪ .‬לעשרה‪ .‬לאחד עשר‪.‬‬
‫לשנים עשר‪ .‬לא פחות ולא יותר‪ .‬כיצד‪ .‬כדרכו לשמונה‪ .‬נולד בין השמשות נימול‬
‫לתשעה‪ .‬בין השמשות של ערב שכת נימול לעשרה‪ .‬עם טוכ אחר השבת ניטול‬
‫לאחד עשי‪ .‬שני ימים טובימ של יאש השנה נימול לשנים עשר‪ :‬ד ( קטן החולה‬
‫אין מוחלין אותו עד שיבריא‪ .‬אמר שמואל חלצתו חמח נותנין לו כל שבעח להכרתו‪.‬‬
‫• אי בעיא להו מי כעינן מעת לעת‪ .‬תיש דחני לודה יום חברותו כיום תלדו‪ .‬מאי‬
‫לאו מה יום הולדו לא בעינא מעת לעת אף יום ועדותו לא בעינן מעת לעת‪ .‬לא‬
‫עדיף יום ועדותו מיום היולדו‪ .‬דאילו יום היולדו דווקא קאמר לא בעינא מעת לעת‪.‬‬
‫ואילו יומ ועדותו בעינא מעת לעת‪ .‬פי׳ חלצתו חמה‪ .‬נשלף ההלי ויצא מן נוסו‬
‫דחני לודה‪ .‬שם חכם‪ .‬יופ הביותו‪ .‬כיופ חוליו‪ .‬ממחינין לו שבעה‪ .‬כיום חולרו‪ .‬מאי‬
‫לאו כיום היולרו דווקא קאטר לא בעעא מעת לעת‪ .‬לא עדיף‪ .‬כלומר דם הכרותו‬
‫כיום המלח‪ .‬למיחן ליה שבעה‪ .‬מיהו עדיף הא סהא‪ .‬דיום הכרוהו בעינא מעת‬
‫לעח‪ :‬ה( ואילו הן ציצין הםעכבין אח המילה‪ .‬בשר ההוסה את העטרה‪ .‬ואינו אוכל‬
‫בהיוסה‪ .‬ואם הוא בעל בשי‪ .‬מתקנו מפני מיאית העץ‪ .‬מל ולא פרע כאילו לא‬
‫מל‪ .‬ואמרי׳ בנמרא א״ר אבינא אמר ר׳ ירמיה בי אבא כשי החוסה רוב נוכהה של‬
‫עטרה‪0 .‬י׳ דלא תימא רוב העטרה דקת׳ מתני׳ יוב הקימה אלא אפילו רוב נובהה‬
‫במקום אהד מעכב את המילה‪ :‬מי׳ ציצין‪ .‬רצועות של בשר שנשארו מן הערלה‪.‬‬
‫עטרח‪ .‬היא שפה נכוחה המקפח אח הניד סביב וממנה משפע ויורד לראשו‪ .‬ואינו‬
‫אוכל בתרומה אם כהן הוא‪ .‬ו(דילםי• ביבמות ערל אפור בחממה‪ .‬ואם היה בעל בשר‬
‫שהיה שמן ונראה כשר של מעלת מערלתו לאחר שניטלה ערלה כולה כאילו אוחו‬
‫כשר חוור וחופה את הניד‪ .‬מתקנו ומשסע באיזמל אותו עוכי‪ .‬מפני מראית העין‪.‬‬
‫שלא יהיה נראה כערל‪ .‬פרע‪ .‬נילה‪ :‬אסר שמיאל ז( קטן המסורבל בבשר מ א ץ‬
‫אותו כל זמן שמתקשה ונראה סהול אינו צריך למולו‪ .‬ואם לאו צריך למולו‪.‬‬
‫במחניח׳ חנא‪ .‬רשבינ אומר קטן כל זמן שמתקשה ואין נראה מהול צריך למולו‪.‬‬
‫ואם לאו אין עריך למולו‪ .‬מאי בעייתו‪ .‬איכא בינייהו נראה ואינו נראה‪ :‬סי׳ מסורבל‪.‬‬
‫פלטריץ בי‪ .‬לשון מסורבלין כשר כדוב‪ .‬בדיש ע״ז‪:‬‬
‫ת״ר ח( המל אומר אשר קדשנו ב״ו על המילה‪ :‬אבי הבן אקב״ו להכניסו כבריחו‬
‫של אברהם אבינו‪ .‬העומדים שם אומרי׳ נן( כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו‬
‫לתורה להוטה ולמעשים טובים‪:‬‬
‫ע״ש גירסא אחרת‪ .‬נ( קטן ניטול לשמונת וכר שם עיין ש״ך יריד סי׳ רם״ב‪ ,‬ס״ק כ׳ וכצל״ח פםחיס‬
‫ע״ב ע״ב ד״ה א״ל ר׳ זירא ובו׳ ובשו״ת ש׳׳א סי׳ נ׳יכ‪ .‬ד( קטן החולה וכו בבה׳׳ג ה׳ מילה‪ ,‬וכן‬
‫בשאילתות פ• אחרי־ סי׳ צ״נ איתא גירםא אהדת ע״ש‪ .‬למיתן ליה שבעה הוא כםירש״י ד״ה לא‬
‫כיום הילרו דקתני לטיתב ליה ז׳ ובו׳ ועיין יבמות ע*א ע״ב ד״ה ותא דתני לודא יום תבראתו כיום‬
‫הולדו הא אתא לאשסעינן שצריך לתבזתין עד יום שסיני‪ ,‬ועיין שאילתות שם ובש״ש ובהע״ש שם‪.‬‬
‫ה{ ואילו הן ציצין וכוי שם ‪,‬וביבמות מ׳׳ז ע״א‪) .‬עיין בערוך ערך צץ ג׳ שהביא תשובת רב האי‬
‫גאון ואבי• רב שרידא מהו שנקרא בשר החופה וכוי‪ .‬מל ולא פרע וכו׳ שם ע״ב‪ .‬ו( דילפינן ביבמות‬
‫ע־ ע״א‪ .‬ו{ קטן המסורבל וכו• שכת קל״ו ע״ב‪ .‬מסודבלין בשר כדוב וכר ע׳׳ז ב׳ ע״ב‪ .‬ח( המל‬
‫אוסר שבת קל״ז ע״ב‪ ,‬עיין שו״ת הרא״ש כלל כיו סי׳ א׳‪ .‬נו( בשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו‪.‬‬
‫ובגמרא שלפניט הנוםחא כשס שנכנס לברית כן יכנס וכו• וכן הוא ברא״ש ובאבודרהם ובמגהיג׳‬
‫וכנירסת הסתבר הוא בתוספתא כרכות פ״ו כשם שהכנסתו לברית כן תכניסו וכוי ובירושלמי‬
‫ברכות פ״ט ה״ג כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו וכו• וכן הוא במדרש קהלת פ׳ ג׳ פסוק עת‬
‫ללדת ועט בתריה כעס שהכנסתו לברית וכו׳ ובפסיקתא זומרתי מל״ל‪ .‬ובזוהר פל״ל צ״ד ע׳יב ואינו!‬
‫‪623‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫חקא‪ .‬וחמברך אומר י( אשר קידש ידיד שבט; ]וחוק[ נשארו שם וצאצאיו‬
‫כ(חחם כאוח נריח קדש‪ .‬על כן בשכר זאח ל( אל ח* חלקינו‬
‫צורינו מ( צוד‪ .‬להציל ידידוח שא־רינו משחת למען כריחו אשר שם בנשרינו כאיי‬
‫נורת הכריח‪0 :‬״ אשד קידש יריד מבטן‪ .‬ג( יצחק קרי ידיד‪ .‬על שם )שאהבתו(‬
‫]אשר אהבת[‪ .‬מבטן‪ .‬מקורס שנולד נתקדש למצוד‪ .‬ד‪ .‬רכת־ אבל שרה אשתך ונו*‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והקימותי את בריתי אחו‪ .‬היינו מילה‪ .‬וצאצאיו אהד ‪,‬׳ החס באות כריח קודש‪ ,‬משחת‪.‬‬
‫סנהינס‪ .‬ס(דכת׳ נס ]את[ בדם בריתך שלחת־ אסיריך מבור )מיס( אין ]מים[ בו‪:‬‬
‫ח״ר הסל את הנדים אומר אקביו על המילה‪ .‬והמברך אומר אקב״ו לסול את הנדים‪.‬‬
‫ולהטיף ממנו דם ברית‪ .‬שאילסלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ‪ .‬שנאסר‬
‫אס לא בריתי יומם ולילה תוקות שמים וארץ לא שמתי‪ .‬באיי כורת הברית* ע( והסל‬
‫אח חעכדים אומר ברכת מילדי‪ .‬והמברך אומר אקביו לסול העבדים ולהטיף סמנו‬
‫ים ביית‪ .‬שאילמלא דמ כרית לא נתקיימו שמיס וארץ‪ .‬שנאמר אם לא בריחי יומס‬
‫ולילה חוקות שמים וארץ לא שמה*‪ .‬באיי כורת הברית‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫שאילו מקמי רב יהוראי נאץ בי־ד שמלו בםקיס שאין אב ס• מברך להכניסו‪ .‬ואמר‬
‫הכל מנרכין‪ :‬תוב שאילו מקמיה המל את העבדים אחת מברך או שחים‪.‬‬
‫ואמר המל מכרך על המילה‪ .‬וקונים‪ .‬ליםול העבדים‪ .‬׳במקום להכניסו‪:‬‬
‫מספר חישר‪ :‬תניא המל אומר אקב׳ו על המילה‪ ,‬וצריך ל‪0‬ר• אחר שסל צריך‬
‫לכרך להכניסו‪ .‬ואע־נ דקיימא לן כל המצות כולן מביך עליהן‬
‫עוכר לעשייתן‪ .‬ועוד דםס־ק בפיק דמםחים בלבער כולי עלמא לא םליני דלהבא‬
‫משמע‪ .‬פ( ודייק רנינו שמואל לברך לפני המילה להכניסו‪ .‬דלהכניסו לחבא משמע‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫דקיימ עלייחו אסרי כשם שתבנסתו וכו׳ ובדםב׳׳ס פ״ג מה־ מילה ה״ב וכרייף‪ .‬ונבעל העיטור שער‬
‫הסילה חלק הרביעי‪ .‬ובסרע״נ גד נ״ב‪ .‬ובספר האשכול ה׳ סלה סוף סי׳ ל״ח ובתשובות הרשב״א‬
‫סי׳ שכ״ח ובדברי כולם הנוסהא כשם שהכנסתו כלשון טבח וכן נראה שהיה גירסח תתוספוח ד״ה‬
‫אבי הבן וכד ועיין ברוקח שמרכיב שתי חגירסאוח וז״ל העומדים אומרים כשם שנכנס לברית כך‬
‫תכניסו וכר ועיין בתניא רבתי סי• י׳יר‪ ,‬ושם סי• ציו‪ .‬ובש־ך יו׳יר סי־ רס״ה ס׳׳ק ני‪ .‬י( אשר‬
‫קדש יכו׳ שבת קל׳׳ז ע׳״ב וחוספחא ברכוח פיו‪ .‬כ( חחם באוח ברית קדש היא המילה‪ .‬ונקראת‬
‫ברית ע׳־ש הכתוב ובשר קדש יעברו מעליך )ירמיה י׳׳א( ונדרש על המילה במנחות נ״נ ע״ב‪.‬‬
‫ל( אל חי חלקנו צורנו׳ יכה״נ הטםחא אל חי יהא חלקנו להציל ידידות וכוי וכמנתיג איתא להציל‬
‫זרע קדש ידידות שארנו משהת וכו׳ ע( צוה כ! נקודו הצדיק ב‪:‬יחח‪ ,‬והויו בצירי ולשון בקשח‬
‫היא׳ ובנוסח הגרכה אם לומר צור‪ .‬או ציוה״״מחולקים גדולי הראשונים עיין בפסיקתא זימרתי פל״ל‬
‫ישם חטםתא על כן בשכר זאת אל הי צוה להציל‪ .‬וכן הוא כרמבים ס׳׳ג ה׳ מילה ה״ג על כ!‬
‫בשכר זאת אל חי הלקט צורנו צוה להצ‪:‬ל וכו׳ וכן הוא כאבוררהם‪ ,‬אך כסרע״ג הטסת ציוה‬
‫הצדיק בחיריק‪ ,‬והרו בקמץ‪ ,‬ונשאל ע־״י םדבינו האי גאון אש ציות או צות‪ .‬והשיב ציוה ולא צוה‪.‬‬
‫והובאה בבעל העיטור ה׳ מלה חלק רביעי ע״ש‪ ,‬ועיין ש״ך יריד סי׳ רם״ה ם״ק ה׳‪ ,‬ובשאילח יעב׳׳ץ‬
‫ת״א פי׳ קמ׳׳ז‪ ,‬והרמב״ם בתשובות פאר הדור רפוס אמש׳יר סי׳ קל״ד מביא נוסתא אחרת ח״ל‬
‫נוסח הכרכה כך היא‪ .‬כא״י אם״ה אשר קידש יריד מבטן וחק בשארו שם וצאצאיו חתם כאות‬
‫כרית קדש על כן בשכר זו אל חי חלקנו לעד צורינו צוה כצוית לקדושים להציל ידידות שארנו‬
‫משחה‪ ,‬בא״י כורת הברית‪ .‬אמנם על ס ח ששאלתם פירושה לא נעלם מכם כי הנה חיבת לעד‬
‫הוא עיקר הדברים‪ ,‬והוא כי ע״י זאח המצוה הוא אל חי חלקנו לעד כמו שאמר הוא יתברך בצוויה‬
‫‪,‬‬
‫והקיטזחי אח בריחי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם ברית עולם להיות לך לאלהיס ולזרעך‬
‫אחריך‪ .‬ואחר אשר נמרנו זח חחחלנו כדברים אחריש כעניין אחד‪ ,‬ואנו מהפילים לאל‪ .‬צורינו‬
‫צוה להציל ידידות שארנו משחח כאשד צויח לקדושים‪ ,‬ובאשר ירעחם שהלשון עברי יאמר‬
‫בו אשר וכאלו אמדו בשגם )כשדבר( צ׳‪-‬ל כשכבר וכיוצא עכ״ל והובא כל וה באבודרהם ה־יבות‬
‫ברכות דף קל׳׳ב ע״ב‪ ,‬וטסה הרמב״ס כצוית לקדושים הוא כעין נוסח הבה״ג הנדפס סחדש‬
‫להגרע״ה צד ‪ 106‬עיין שם אוח צי‪ .‬כ( יצחק קרי יריד על שם אשר אהבת‪ ,‬כצ׳׳ל כ! פירש‬
‫‪,‬‬
‫רש־ שבח קל״ז ע״ב דברי המתתיל אשד וכר ודברי המתחיל מבטן וכר ועיין במגהיג ובבעל‬
‫הסורים )בראשית י״ז( ואת בריתי אקיש את יצחק‪ ,‬אקיס נומריקין אשר קדש יריד מבטן‪ .‬ועיין תום׳‬
‫שבת שם ד״ה יריד וכו׳ ובתום׳ מנתות נ״ג ע״כ ד״ה בן ידיד וכו׳ ייש מפרשים ובו׳‪ .‬ס( רכתיב‬
‫נם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מיס בו נצ״ל )זכריה ט•( ע( והמל את העברים וכר‬
‫שנח שם ועיין בתשובות הרשב׳־א סי• שכ״ת‪ .‬אם לא בריתי וגו׳ )ירמיה לינ(‪ (» .‬ותיק רבעו‬
‫שמואל וכו׳ עיין תום׳ שבת שם ד״ה אבי הבן ובו׳ ועיין במנהיג ה• מילה סי׳ קכ־׳ג‪ ,‬ובםרע׳ג בסדר‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪624‬‬
‫ואוסר ‪ m‬דלהכניסו בבריתו משמע כי אחרי שמלו סבדך אקב״ו להכניסו בבריתו‬
‫של אברהם אבינו‪ .‬והכנסתיו ככי לברית‪ .‬כמו הנה דס הברית אשר כרת ה־ עסכם‪.‬‬
‫וכמו כן המילה היא הברית שבינו לבין הק׳‪ .‬אתרי מילתו מברך שזכה להכניסו‬
‫כבדיה‪ .‬ועוד דס׳יר אלעזר דמילה‪ .‬לאחר מילה מי תניא‪ .‬דקאמר התם תניא המל‬
‫אומר כר‪ .‬אבי הכן אומר להכניסו כוי‪ .‬העומדים שם כשם שהכנסתו לבריח‪ .‬ואי‬
‫לפני מילה‪ .‬היאך יענו העם כשם שהכנסחו‪ .‬כוי‪ .‬וכי עריץ נכנם קורם המילה‪ .‬ועוד‬
‫•שהרי אינו יודע למולו כי אס האומן‪ .‬ומתוך שרוב אבי הבן איט יורע למולו אינו‬
‫רשאי לברך להכניסו עד שנימול שמא יאנס המוהל ונמעא האב ]מברך[ ברכה‬
‫לבשלה‪ .‬ומתוך כך לא תחלק בין אב המוהל או אהר המוהל‪ .‬שלא יברך להכניסו‬
‫עד שנימול‪ .‬ולא דם־ לשחיטה ושופר ולולב שהשופר ביר התוקע‪ .‬ולולב ביד‬
‫מושלו‪ .‬וסכין ביד השוהם‪ ,‬וכיון שבידו הוא לאונסא לא חיישיי‪ .‬ומברבין קודם‬
‫לעשייתו‪ .‬ואת אשר‪.‬ימול יברך• על המילה קודם שימול מידי דחוה אכל מצוח‬
‫שבתורה שהיסה ונטילת לולב וביעור חמץ ותקיעת שופר שמכרכין עליהן עובר‬
‫לעשייתם קודם עשייחם שהרי המצוה בידם לעשותם אס לא יאנסו‪ .‬וראייה לדבר‬
‫מברכח אירומין שאינה אלא לאחר אירומין‪ :‬וכן נמצא בתשובה חנאונים‪ :‬אבי הבן‬
‫כשמברך להכניסו אינו טכרך עד לאחר המילה‪ .‬ואע׳־פ שאמרו חכמים כל המעות‬
‫מברך עליהן עובר לעשייתן‪ .‬מילה שאני‪ .‬חיישינן שמא נתקלקלה המילה ונמצא שמ‬
‫שמיס מוציא לבטלה‪ .‬ואם תאמר תקיעה ושחיטה נמי ניחוש להכי‪ .‬לא דמי‪ .‬רהנך‬
‫תרתי בידו לעשותם ואיכא למימר דמצי מקים )מקים( ליהו‪ .‬מילה ביד אהר הוא‬
‫ולא ביד האב סי יימר דמקיים לחו‪ :‬הילכך מקומה לאהר מילה‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬
‫תקב‪ .‬לחמשת מיני דנן כגון אוכליאש וקנטייל‪ .‬צ( חיכא דקבע סעודחיה כמו‬
‫שאנו עושין כלילי בריח מילה מברכין עליהם המוציא לחס הארץ‪.‬‬
‫זלאחריהם ברכת המזון‪ .‬דטון דאחשבינהו םיתא לאקבועי עיקר מעודוחיה עלייחו בעי‬
‫ברכה כלהם ממש‪ .‬כדאפרינן נבי טרוקנין מר זוטרא קבע עלייהו ומברך עלייתו‬
‫המוציא ושלש כרכות‪ :‬מיד‪:‬‬
‫תקג‪ .‬ביום שמקיימין מעות מילה אין עיבור נופלים על פניהם‪ .‬לסי שאין חחינה‬
‫באה אלא על הערה דכת׳ יענך ה׳ ביום ערה‪ .‬ויומ שמקיימין מעות‬
‫מילה שמחה הוא‪ .‬דכת׳ שש אנכי על אמרתך‪ .‬ואמו היא אמירה‪ .‬שנאמרה לברה‬
‫ושקולה כננד כל המצות‪ .‬הוי אומר זו מילה‪ .‬שנאמרה לברה לאברהם אבינו‪ .‬וכת׳‬
‫בה ברית‪ .‬לסי שהיא שקולה כננד כל תמצות‪ .‬שהם תרי״נ מצות‪ .‬כמניין בריית‬
‫בניסטריא והיא עצמה אהת‪ .‬ולפי שאין תהינה באה אלא מתוך צרה‪ .‬לםיכך אין‬
‫חעיבור נופלין על סניי& בשבתות ויםיס טובים וראשי חרשים לפי שהם יוס שמחה‪:‬‬

‫ק( ש א י ל ה זו ש א ל ר׳ מנחם בר׳ מכיר א ח בן דורו רבינו יצחק ברי י ה ו ו ה ‪:‬‬

‫יום טילה שחל להיות כיוס תענית ציבור כנזן עשרה כמכת ‪ n‬בחמת ונ׳ בחשרי‪.‬‬
‫מהו להתפלל מסוקי ררחמים וסליהות ולומר ווירד כדרכו‪ .‬ולומר• והוא רהום‪ .‬וליפול‬

‫טילה רף נ״כ ע׳׳ב ובאו׳׳ז סי׳ ק״ז אות וי ע׳׳ש‪ .‬הנה רם הברית וגוי )שמות ב״ר(‪ .‬צ{ חיכא רקבע‬
‫סעודתיה וכוי עיי! ברכית ל״ז ע״ב חוסי ד״ה להם וכוי ושם ליה ע״א חום׳ ד״ה סר זוטרא וכוי‪.‬‬
‫ק( שאילה זו שאל ר׳ סנחס וכוי הובא בפרדס לרש״י זיל סי׳ רפ״ב שאילה זו׳ ולא נזכר שם שט‬
‫השואל ע״ש איזה שינוים בלשון׳ ועיי! חוסי עירובי! ם׳ ע״ב ר״ה דלמא וכוי וחום׳ שבח קל״ט ע׳׳א‬
‫ד״ה וליחן וכוי ועיי! בתשובות פאר הדור לחרםב״ם סי׳ סייג! ובדוקה סי׳ קי״נ‪ .‬ובאבודרהט דף קל׳׳ג‬
‫ובמרדכי עירובי! פ״ג סי׳ חצ״נ‪ ,‬ובבעל העיטור שער המילה והיכא דאיקלע שסיני דטילה בחעניחא‬
‫זכז׳ ועיי! ב־*ז״ח הד״ן סי׳ נ״ב‪ .‬ובשיע א־ח סי׳ חקנ״ט ס׳יז‪ ,‬ושם בסי׳ חרכ״א ס״נ ובביאורי הנר״א‬
‫‪625‬‬ ‫םחזור וימיי‬
‫לתחנונים ולומר אל ארך אפים‪ .‬ואם םברכין על היין וטועפתו אם הוולד‪ .‬או ליטעפיה‬
‫לינוקא‪ .‬או דילסא אין טכרכין‪ ,‬כיון שהטברך אינו יכול לטעום‪ :‬וחילך תשובתו;‬
‫וששאל על יום המילה‪ .‬כך נוהנין במקוסינו שםהסללין ביום תעניות סליחות ואוסר‬
‫וירר כדרכו‪ .‬ואין אומר והוא רחום ולא חחנונימ‪ .‬וםנהנ אבותינו תורה היא‪ .‬ר( וסצוח‬
‫מילה קיבלוה בשסחח‪ .‬דכת• שש אנכי על אמרחך‪ .‬ועדיין עושין אוחד‪ .‬בשםהה‪.‬‬
‫ולסיכך אין צריכין לומר והוא דחוס ותחנונים תדאי עדיכין שמניחין כמקצת ואין‬
‫צריכין להפסיק לנמרי סליחות ויתי‪ .‬ואל ארך אפיס‪:‬‬
‫ו ש ל י ח עיבור מברך על היין ואינו מזעמו‪ .‬וסנהנ אבות תורה היא‪ .‬שאין צתך‬
‫לטועמו כיום חעניח‪ .‬ולא למיתביה לינוקא‪ .‬דאתי למיסרך אלא לשהייה עד‬
‫לאורתא‪ .‬דאםרי׳ כעירובין‪ .‬במרק בכל מערכין‪ .‬ש( חיכי ניעביד ליבריך עליה ולינהייה‪.‬‬
‫חםברך עריך שיטעום כי טעים ליד‪ .‬אחרינא שסיר רמי‪ .‬וביום הכיפורים אם אמר זטן‬
‫על חכוס כבשאר יסים טובים כיון דבי עריך לסשחייח לשם קידוש חיום ליכא למימר‬
‫דלישהייה ער םועאי יום הכיסירים‪ .‬הילכך אין אומר זמן על הכוס כיום הכיפורים‬
‫דלא איסשר‪ :‬וששאל כמד‪ .‬שיעור טעימה‪ .‬ח( נכי מקדש בעינא מלא לונםיו‪ .‬הכא‬
‫גבי שאר ברכות לא בעינא מלא לונסיו ואסילו הכי ביומא דתעניתא אסיר למיטעם •‬
‫יעחק כדי יהודה‪ :‬תי‪:‬‬
‫תקד‪ ,‬ואני שמעתי בשם רבינו הקדוש החשבי ססריש‪ .‬ש א ם חל ברית מילר‪ .‬כיום‬
‫תענית עיבור ואף ככיפורא מביכינן וטעמינן לינוקא‪ .‬ולא דמי לברכת‬
‫זמן רעל הכום ככיסור‪ .‬דחחם כיון ראי עכדינן בכל שחא ושהא אתי למיסרך‪ ,‬אבל‬
‫ברית מילה בתעניתא לא מתרמי בכמה שנים‪ .‬הילכך סילתא דלא שכיחא היא ולא‬
‫אתי לסיסרך‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫חקח‪ .‬ש ט ו נ ח ימי חמילד‪ .‬כשמרחיעין את הקטן ממעכין לו את הערלה כיד‪ ,‬ממני‬
‫שחיא מתרככת על ידי מיעוך‪ .‬ונוח לעשות הפריעה‪ .‬ועושין לו‬
‫סמרטוטין ענולין נקובים באמצע ונותנין בשמן זית לחלביש בהן אח הםילח‪ .‬וכוחשין‬
‫עשב אסייא ונוחנין על‪ .‬המילה להסיר אח חכאב‪ :‬ביום שמיני של מילד‪ .‬משכיסין‬
‫לבית חכנסח להתפלל‪ .‬א( שוריזין מקדימין לםצוח דכח׳ וישכם אברחם בבקר‪ .‬וסדליקין‬
‫את הנד‪ .‬על שס כי נר מצוה ותורד‪ .‬אור‪ .‬חי‪ .‬ועוד דאמר באחד דיני ממונות ( אור‬
‫נ‬

‫הנר כברור חיל משתה שם‪ .‬ונר סימן למשתה הוא תי‪ :‬ומתקינק לשם שני קתידראות‬
‫וסורסין עליחם מעיל או כל דבר חםארח לנוי‪ .‬האחת נ( לצורך אליהו הבא ויושב‬
‫שם ורואה בקיום המצוד‪ ..‬חי‪:‬‬
‫מ צ א ת י כסדרש אנדח‪ .‬ל( כל אוחן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא היו‬
‫סו־עיס ממני עינוי הדרך‪ .‬וכשהיו סוהלין חיו נותנין אח המילח כעסר‪.‬‬
‫ומאותה שעה ואילך חיו נוהגין לתת אח המילה ]כעמר[‪ .‬והיו מהנין כן עד שנדלה‬
‫םלכות ירבעם וכסלה‪ .‬ובא אליהו והחזירה‪ .‬וחיינו דכת׳ ה( כי עזבו בריתך כני ישראל‪.‬‬

‫שם ס״ק ד‪ ,‬ובב״ס על יר׳ו־ סי׳ רס״ה עיש‪ .‬ל( ומצות מילה קיבלוה בשסחה וכי שבת ק״ל ע׳־א‪.‬‬
‫ועיי! רש׳יי ותום׳ שם ר*ה שש וכר ובפרקי רד״א סכ׳׳ט מכאן אסרו תכטים חייב ארם לעשות שטחה‬
‫ומשתה באותו יום שיזכת למול את בנו כאברהם אביט שנאטר ויעש אברהם משחה גדול וכר‬
‫ועיי! דש״י ותוס׳ ב״ק פ׳ ע״א ר״ת לבי ישוע וכר‪ ,‬ובכררש תהלים מזמור קי״כ‪ .‬דכתיב שש אנכי‬
‫ינו׳ )תחליש קי‪-‬ט(‪ (6 .‬היבי ניענד וכו• עירובין ם׳ ע״ב ע״ש‪ .‬ם( גבי מקרש וכד פסחים ‪ rp‬ע־״א‪.‬‬
‫‪ (h‬שזריזין מקדיסין ובז׳ פסהיס די ע־׳א‪ ,‬דכתיכ יישכם ועי ;בראשית כ״ב(‪ .‬כי נר םצזת ונו־‬
‫)משלי ר(‪ .‬ג( אוד הנר בברור תיל וכר סנהדרין ל־ב ע׳׳ב‪ .‬נ( ל*ורך אליהו וכר עיין בפרד־א‬
‫פרק כ״ט מכאן ההקיט הכטיס שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית וכר ועיין בתניא רבת•‬
‫ר״ם ציו‪ .‬וביאורי הרד׳׳ל שם‪ .‬ל( כל אותן ארבעים שנה וכוי עיין בפרד״א שם‪ ,‬וכן העתיק המגהיג‬
‫כלשון חםחבר בשם פדר״א‪ .‬ולפנינו שם ליחא בהאי לישנא ע׳׳ש‪ .‬ה( כי עזבו בריתך וגו׳ )סלכים‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪626‬‬
‫אמר לו הק׳ ו( אחה הםקדת על המילה‪ .‬חייך שכל שעה שמקייסץ כגיי מצוח זו תהא‬
‫עומדת ביניהם‪ .‬לפיכך חיקנו לעשוח כסא כבוד למלאך הכריח‪ .‬וזהו אליהו‪ .‬דכת׳‬
‫ומלאך הברית אשד אחס חסיעים‪ .‬וכחי )הנני שולח( ]הנה אנכי שלח[ לכם את‬
‫אליה תמו‪ :‬מיכן התקינו לעשי כסא למלאך הברית‪ :‬בפרקי׳ דר׳ אליעזר‪ :‬ת׳‬
‫ואהת קתידרא לבעל הברית‪ .‬היושב בה והילד על ברכיו‪ .‬ומסות סביאין שם שהמוהל‬
‫מקנה בהן את ידיו‪ .‬לאהד שנמלט מרם ברית‪ ,‬ויש א‪1‬ס׳ ‪ Q‬דסימן משתה הוא כל‬
‫זמן שהספה על הפתח‪ .‬וכלי מלא הול שבו נותן קעיצח המילה‪ .‬על שם‬
‫ח( ושמתי אח זרעך כחול הים‪ .‬ת׳‪ .‬ואמרי כמדרש‪ .‬ט( נבעת הערלות‪ .‬לוקהין הערלה‬
‫ומכסין אותה ואת הדם בעפר‪ .‬י( ועוד שנמשלו ישראל כעסר הארץ‪ :‬בתשובות‬
‫הגאונים‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫?> ומרחיצץ את הקטן בתמין‪ .‬ומלבישין אותו כנרים נאיס‪ .‬כתנת בד‪ .‬וסרבל‪ .‬וכובע‬
‫תפארת בראשו‪ .‬כיום הכנסתו •להוםה‪ .‬ונושאין אותו בהדר לכית הכנסת‬
‫לאחר תפילה‪ :‬ל(ועומרץ הציבור מפניו כשנכנס הילד‪ .‬מ(ואומריי ברוך הבא‪ .‬והסכניסו‬
‫אומר כשם הי‪ :‬ואכי הבן נוטלו נ( ומברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬מירי דהוה‬
‫אבל מעות שמברך עליחן עובר לעשייתם‪ .‬על ביעור חמץ‪ .‬על אכילת מצה על תק־עח‬
‫שופר‪ .‬על נטילת לולכ‪ .‬והעומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית כן ימם לתורה‬
‫ולחוסה ולמעשים טובים‪ :‬ואםיםה היא זו שנתקבצו‪ .‬לכך נקראת חכנסתו לברית‪ .‬כמו‬
‫שמפורש כשהכל ברא לכבודו‪ .‬שמשעת אסיפה היא ראוייה לברך‪ :‬תי‪ .‬כך אומר חנאון‬
‫ס( אבל לא כך נהנו העם ]לברך[ להכניסו עד לאתר מילה‪ .‬כאשר סירשתי לעיל‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫מותנו אביו לבעל הברית‪ .‬והוא יושב בקתידרא ונוטלו על כרכיו‪ .‬והמל בא‪ .‬ומכרך בא־י‬
‫אמ׳ה אשר קב׳׳ו על המילה‪ .‬ומוהל‪ .‬ופורע‪ .‬ומוצץ בפיו‪ .‬ומזלף עלייה היין בפיו ונותן‬
‫עליה סמרטוטין הנכללים בשמן דת‪ .‬ומושח היטב מן השמן זית ואחר כך נותן עליה‬
‫אקיא הכתוש וכורך עליה סמרטוט נדול כדיי שלא ישפשפנה הילד בשוקיו‪:‬‬
‫חקו‪ .‬נוטל ידיו ומקנחן‪ .‬ומוזנין כוס של יין‪ .‬ומברך המוהל‪ .‬על הכוס‪ .‬ברוך אתה ה׳‬
‫אס־ה בורא פרי הגפן‪ :‬ברוך אתה ה׳ אמ־ה אשר קידש ידיד מבטן חוק‬
‫בשארו שם ועאעאיו התם באות ברית קדש‪ .‬על כן בשכר ואת אל חי הלקינו צורינו‬
‫צוה להציל ידידות שאירינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו‪ .‬באיי כורת הברית‪:‬‬
‫אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו‪ .‬ויקרא שמו בישראל פלוני בר׳‬
‫פלוני‪ .‬ישמח האם ביוצא חלציו ׳ותנל האשד‪ ,‬בשרי בשנה‪ .‬כאומר ישמה אביך ואמך‬
‫ותנל יולדתך‪ .‬ונמ מר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך‪ .‬ואמר לך בדמיך חיי ואמר‬
‫לך בדמיך חיי‪ .‬ונאמר זכר לעולם בריתו דבר צוד‪ ,‬לאלף דור‪ .‬אשר כרת את אברהם‬

‫‪H‬׳ י׳׳ט(‪ .‬ו( * ת ה ה ק פ ד ת ע ל ה מ י ל ה ונר‪ .‬בצ״ל בפרד״א ס ו ף ‪ -‬ם י ק ב״ט‪ ,‬ועיין בווהר שליל נ״יג ;•׳•*‪.‬‬
‫ו מ ל א ך ה ב ר י ח וגר ) ס ל א ב י ג׳(‪ ,‬ה נ ה אנכי ש ל ח וגו׳ כצ״ל )שש(‪ (r .‬רסיטן מ ש ה ה הוא עיין כ״ב‬
‫צ׳׳ג ע״ב‪ .‬מ( ושמחי א ת זרעך ‪ :‬ח ו ל הים )בראשית ל״ב(‪ ,‬ובלי מ ל א חול ויו׳ ב ב ע ה ״ ט פ׳ ב ל ק מי‬
‫מ ג ה עפר יעקב בניי ערלה ב ח ו ל רמז ל מ ה שנותגיב ה ע ר י ה בתול‪ .‬נו( ג ב ע ת ה ע ר ל ו ת )יהושע ה׳(‬
‫לוקתין ה ע ר ל ה וכו׳ בפדר״א פכ־יט והיו ישראל מכסין אותם בעפר ה מ ר ב ד וכו׳ ועיין בילקוט יהושע ה׳‬
‫שמביא מ פ ד ר ״ א בלשון ה מ ח ב ר ‪ .‬י( ועוד עעמשלו ישראל ‪ :‬ע פ ר הארץ׳ ושם איתא ולא עור אלא ש נ ם ש ל ו‬
‫כ( ומרחיצין א ת ה ק ‪ ,‬ב ח מ י ן וכו׳ כ ד מ ש מ ע‬ ‫לעפר ש נ א ט ר והיה זרעך בעש‪ -‬ה א ר ץ ) ב ר א ש י ת כ״יז(‪.‬‬
‫עירובין ס״ז ע״ב ה ה ו א יגוקא וכ־׳‪ .‬ל( ועומרי! הציבור וכר עיין ש״ג מ ש נ ה ג׳ דבכוריס וכפירוש‬
‫ה ר ב שט ועיין בשו״ת סוזדי״ק סוף סי׳ ט׳‪ .‬מ( ואומרים ‪ :‬ר ו ך ה ב א וכו׳ כתניא סי׳ צייו ו ב א ב ו ד ר ה ם‬
‫נ( ו מ ב ר ך להכניסו וכו׳ הוא כ ד ע ת‬ ‫ספרשים ברוך הבא‪ ,‬ברוך ה נ י מ ו ל ריםמונה ימים כמ‪:‬ין ה ב א ‪.‬‬
‫רשב״ם רגר־ס אבי ודבן ברישא‪ ,‬ו ח ד ר ה מ ל ובו׳ עיין ג‪.‬ת\ם׳ ש ב ח קל״ז ע״ב ד״ה אב• ה ב ן ובו׳ ור״‪,‬־ז‬
‫‪1‬‬
‫‪ (p‬אב־ ל א י נ ך נהגו‬ ‫החזיר ה מ נ ה ג ל ק ד מ ו ת ו וכו׳ ועיין ברא״ש סוף פ ר ק ר״א ר מ י ל ה ובר״; שם‪.‬‬
‫ה ע ם ל כ ר ך וכו׳ ונותנו אביו וכו• כצ״ל‪ ,‬באמור ״שמח אביך ואמך ו ת ג ל יולדתך ו מ ש ל י ב״ג( ועיין‬
‫ירושלמי ת ע ג י ת פ״ג ח״י מ ת ת ״ ל יולדתך )אביך ואמך ה ל א כתובים( ר׳ מגא א מ ר א ו מ ת ך וכוי‪.‬‬
‫וגאטר ואעבור עליך ואראך מ ת ב ו ס ס ת בדמיך ואמר לך בדמיך וגו׳ כצ״ל )יחזקאל ט״ז(‪ ,‬ונאמר ז‪:‬ר‬
‫‪627‬‬ ‫טחוור דטרי‬

‫ושבועתו)ליצחק( לישחק‪ .‬דעמידיה ליעקב להק לישראל בריח עולם‪ :‬ע( הודו לייי כי‬
‫טוב בי לעולם הסדו‪ :‬ונאמר ]ויפל[ אברהם* את יצחק ט ו בן שסינת ימים כאשד עור‪,‬‬
‫אותו י אדהים‪ :‬פלוני הקטן נתל יהיה‪ .‬כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה להוסה‬
‫ולטעשים טובים‪ :‬כשהוא אוסר ואסר לך כדםיך ודי‪ .‬פ( טובל אצבעו ביין ומגדף בשי‬
‫הילד‪ .‬וכן כשתא אומר סלוני הקטן זה גדול יהיה‪ .‬מטיף בסי הילד לשם טצוה והילכה‪:‬‬
‫ואף ד‪-‬טברך שותה‪ .‬דאטר מר *( המברך צריך שיטעום‪ .‬וכל שכן מי שמכרכין עליו‪.‬‬
‫שצריך ליהנות סכום של ברכה שבא על ידו‪ .‬ולכך מטיף בשי הילד‪ .‬ומתוך שאין‪.‬ניכרת‬
‫הטעימה זו אלא לרמז היא עשוייה משקין אף לאמו שעל ידי פרי בטנה בא תכוס‪.‬‬
‫והרי שתה ונהנה מי שמביך עליו ולא תהיה ברכה לבטלה‪:‬‬
‫מ נ ה ג אבותינו תורה היא ויאהז בה צדיק דרכו‪ :‬אור שמיני בעל בתת עושת סעודת‬
‫ומשתה לכבוד המצוח‪ .‬ולאחד קיום הםילח אבי חבן מנדיל בשמחה ומשתה ויום‬
‫טוב‪ :‬וזכר לדבר ק( רעש אברהם משתה פתל ביום חגמ״ר את יצהק‪ .‬ביום ה־נ סל את‬
‫יצהק‪ .‬ביום שמיני במילה שחק עשד‪ ,‬אברהם משתה‪ :‬תי‪ .‬ועור ראייה לדבר‪ .‬רבתי‪ .‬בספר‬
‫תילים י( אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח‪ :‬ת׳‪ :‬ראמרו זמירות לטשתה הברית‬
‫בגינון ברוך ה׳ יום מס‪:‬‬
‫תקז‪ .‬שירו לה׳ הודו לו ברכו שמו‪ .‬תודיעו כעמימ עלילותיו וחעצוםו‪ .‬בשת צדקותיו‬
‫חק דבר יום כיומו‪ .‬אלהים הוא עשאנו ואנחנו עמו‪ :‬לאומימ שבחוהו‬
‫והגידו כבות וחשיפו כבוד תהילות תרו‪ .‬ואנו בכל שכן בני אוהבו ועבדו‪ .‬אשר סאד‬
‫נבר עלינו חסדו‪ .‬ואנחנרמרעיחו וצאן ידו‪ :‬מה טובו ידיתו לריעיו ועםוםיו‪ .‬חחוםי באות‬
‫ברית משושיו‪ .‬אשר נטלם כרחמיו וברחמי ניסיו‪ .‬ולהם לבר הניד כח מעשיו‪ .‬ישמח‬
‫ויהלל לשראל בעושיו‪ :‬ם( הקיסם חוק‪:‬ו כחומה עפרת‪ .‬טוטפת בראשם וגזר כזתרת‪.‬‬
‫ומזוזות כסתחמ לילה למשמרת‪ .‬ותכלת כבנדם לדונמתו ניכרת‪ .‬לתתם לשם לתהילה‬
‫ולתפארת‪ :‬חביבה המילח ושמחה היא עליהם‪ .‬ערומים ובמרחץ לעולם זאת להם‪ .‬ובה‬
‫שולחו סכור ח( ובה גתמס אביהם‪ .‬ועומתם כסי והתם למצב נכוליהם‪ .‬להיות להם‬
‫לאלהים‪ .‬ולזרעם אחריהם‪ :‬יבושו נדם ישאו כלימחם‪ .‬להועגות בשמצת ערלתם‪ .‬ויהיו‬
‫מתבוססים בדם כריתמ‪ .‬ומטות ומשאול תהיה גאולתם‪ .‬שלום וכרית עולם תהיה אתם‪:‬‬
‫*(יקוץ בהרת ובשבת ימול‪, .‬־עליו •גור ולא יחמול‪ .‬סעולח אל לפניו ערוכה כיום אתמול‪,‬‬
‫ושכרו אתו לשלם כי יגמול‪ .‬יתיון לארם בכל עמלו‪,‬שיעמל‪(3 :‬מי הקדים לעליון והכל‬

‫ע( ה ו ר ו ל ה ׳ נ י ט ו ב וגוי )שש ק י ־ ה (‬ ‫ל ע ו ל ם ב ר י ח ו וגוי ) ת ה ל י ס ק ״ ה ( ‪ ,‬ו ש ב ו ע ת ו ל י ש ח ק בצ׳׳ל‪.‬‬

‫ו א י ת א ב ט ג ה י ג מ ג ה ג כ ל י ש ר א ל ל א ו ס ר ו מ ש ו ס ר א מ ר י נ ן כ ס ו ט ה י ״ ב ע׳יא ו ח ר א א ו ת ו כי ט ו נ ה י א ‪,‬‬
‫ש נ ו ל ד נ י ה ו ל ‪ ,‬ת ה ו ה ו ד ו ל ה ׳ כ י ס ו ב בי ב ב ר ז ב ה ל מ י ל ח וראוי ל ה כ נ י ס ו ל מ צ ו ו ח ‪ .‬ו נ א ט ר ו י ם ל א ב ר ה ‪! .‬‬
‫פ ( ט ו ב ל א צ ב ע ו ביין ובו׳ עיי ב א מ ד ר ה ש ו כ ן ב ב י א ו ר י ה ג ר ׳ י א • י ש ה ס ד ר ״ ר‬ ‫וגוי כצ׳׳ל ) ב ר א ש י ח ב״א(‪.‬‬
‫ס׳ ג ש א מ ש ה מ ו ה ל ו א ה ר ן פ ו ר ע ו י ה ו ש ע מ ש ק ה ע״ש‪ .‬ו ה פ י ר ו ש ה פ ש ו ס ס ח י ב ה ס ש ק ה ה ג ו ב ר כ א ן‬
‫ה ו א ד ח ו ק מ א ר ‪ -‬ו ג ר א ה ל פ ר ש ע ״ פ מ ה ר א י ח א ב י ר ו ש ל מ י ש כ ח פייט ה ״ נ ו ש ם פ י ״ ט ה ״ ג ר׳ י ע ק ב‬
‫ב ר א ח א א מ ר ר ״ א ודי י ו ח ג ן מ פ ק ד י ן ל ה י י ת א ) ה י ו מ צ ו ו י ם ל ־ ז מ ״ ל ד ו ת ( כ ל שקויין ) ה ו א ב ל ש ו ן ו ש ק ו י‬
‫ל ע צ מ ו ת י ך מ ש ל י גי( ד א ת ו ן ע ב ד י ן ב ח ו ל א ע ב ד י ן כ ש ו כ ת א ) ב ל ה ר פ ו א ו ת ש א ת ם עושין ל י ל ד ה נ י מ ו ל‬
‫ל א ח ‪ -‬ה ט י ל ה ב ה ו ל ת ע ש ו ל ו א ף ב ש ב ח ( ו ה כ ו ו נ ה כ א ן ש י ה ו ש ע היי ע ו ס ק ב ת י ק ו ן צ ר כ י ה ר פ ו א ו ת‬
‫צ( ה מ ב ר ך צ ר י ך ש י ט ע ו ם ו ב ר‬ ‫להנימולים כ צ ו ה א ס פ ל נ י ת וכמון ו ב ד ו מ ה דברים ה נ צ ר כ י ם לנימולים‪.‬‬
‫ב ר כ ו ת נ ״ כ ע״א‪ .‬עירובי! מ ׳ ע״א‪ ,‬ם ם ח י ש קי׳ה' ע ״ ב ‪ . .‬ק( ויעש א ב ר ה ס מ ש ת ה ; ד י ל ביום ה נ מ ל א ת‬
‫י צ ח ק ) ב ר א ש י ת ב ״ א ( פ ד ר ״ א פ ב ״ מ ‪ .‬ו ה ו נ א כתוש׳ ש ב ח ק י ל ע ״ א ד״ר‪ .‬ש ש * ; ב י וכוי‪ .‬ש י ר ו ל ה ׳ ובו׳‬
‫ר( א ס פ ו לי ה ס י ר י כ ר ת י ב ר י ת י ע ל י ד נ ה נ צ ״ ל ) ת ח ל י ם נ ( עיין‬ ‫ח ח ו ס ש ם ה מ ח ב ר ש ל מ ה חייס‪.‬‬
‫ו ר ב ו ת י נ ו ז״ל א מ ר ו זו ב ע ו ד ת‬ ‫ב א ב ו ד ר ה ס ש ם וכן א מ ר ד ו ד א ס פ ו י׳י ח ם י ד ׳ כ ר ת י ב י י ת י עיי* זבדז‪,‬‬
‫מ י ל ה ‪ ,‬ו מ פ ר ש י ם ע^י ז ב ה ר ם מ י ל ה ש ה ן א ז ב לשט‪.‬ינה ימים‪ .‬ועיין ׳רויטלמ׳ ש‪:‬הדרי; פ״׳ ה ״ ר ‪.‬‬
‫ם( ה ק י פ ם ח ו ק י ו ו ב ר מ נ ת ו ת מ ״ ג ע ״ ב חכיבין׳ י ש ר א ל ש ס י ב ב ן ו כ ו י ‪ .‬׳ ע ר ו מ י ם ו ב מ ר ח ץ וכוי כ צ ״ ל ש ם ‪.‬‬
‫‪ (0‬ו ב ה נ ח מ ם א ב י ה ם ‪.‬‬ ‫ו ב ה ש ו ל ח ו ס ב ו ר וכו׳ ע ״ ר ה נ ח ו ב נ ם א ח ב ד ם ב ר י ת ך ו״ו־ ) ז כ ר י ה ם׳(‪.‬‬
‫ה ו א א ב ר ה ם ‪ ,‬כ ר כ ת י כ ה ת ה ל ך ל פ נ י ו ה י ה ת מ י ם ) ב ר א ש י ת י״״ז( ‪.‬יעיין בפירש״י שב‪ h .1‬יקוץ כ ה ר ת‬
‫נ ( נ;׳ ה ק ר י ם וכו׳ וייר פ ר ש ה כ״ז‪ .‬ו ב פ ס י ק ת א ד ר ״ כ‬ ‫ו ב ש ב ת י מ ו ל ש ב ת ק ל ״ ב ע׳יב‪ ,‬ו ש ם ק ל ״ ג ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪628‬‬

‫שלו הוא‪ .‬מי מל למניו בן ער לא וענהו‪ .‬ממנו הכל ומידו יבזבזוהו‪ .‬יראי ה׳ הללוהו‪:‬‬
‫זרע יעקב כבדוהו‪ :‬ילד הניתן׳ברוך החוננו‪• .‬חייהו לסניו בצדק למענו‪ .‬לשמרו מכל רע‬
‫לסכבו בימינו‪ .‬ויט עליו תמיד הסת וחינו‪ .‬יסובבנהו יכוננהו יצרנהו כאישון עינו‪ :‬נ( מצות‬
‫אב על בן במילה וסדק‪ .‬בתורה ואומנות‪ .‬ואשד‪ ,‬להריון‪ .‬הביאו לברית כחוקה והניון‪ .‬כז‬
‫יכנימנו לתורה ולאסיריון‪ .‬ובימיו יושיע אלהים את ציון‪ :‬חוק‪:‬‬
‫נמרו את סעודתם מברכין ברכת המזון בע־ניין דבר יום ביומו‪ :‬ת י ‪ .‬והא לא דאמרי׳‬
‫שהשמחה במעונו במו להתן‪ .‬משוס רטרירי ואיכא צערא לינוקא‪ .‬הבי אמתי‬
‫בפ־ק דכתובות‪ .‬אכל בחתן דאיכא שמהה אמרינן‪ :‬והוסיף המברך ואומר‪ .‬הרחמן הוא‬
‫יברך הילד הנהנך לברית‪ .‬וישמח ביוצא הלעיו ותנל האשה בשרי בטנה‪ :‬הרחמן הוא‬
‫יברך את אחינו כוי‪ .‬ממרום ילמדו כוי‪ :‬בורא סדי הנפן‪ :‬חי‪ .‬עד שלא נימול אברהם לא‬
‫היה מוליד זרע קודש‪ .‬לסי שחסד הי‪ .‬כיון שנוסף ה׳ בשמו נעשה שלם‪ .‬על פי המילה‪.‬‬
‫והוליד י( למניין אותיות של יעחק‪ .‬י י ‪ .‬י׳ נסיונות‪ .‬עי‪ .‬לצי שנה הולידתו שרה‪ .‬הי‪ .‬לה׳‬
‫נימול‪ .‬ק׳‪ .‬לק׳ שנה של אברהם נולד‪ :‬בדי״ת חסר אהד ממניין ת־יינ מעות‪ .‬תוריה‬
‫חסידה שנים‪ .‬ברית חסר אחד שכיון שמל וקיים מעות מילה‪ .‬מכאן ואילך אינו מחוייב‬
‫אלא במניין מצות של בריית‪ .‬תורה חסידה שנים‪ .‬שהיא עדיי• ‪ .‬יוד לשנים להעמיד‬
‫העולם עליהם‪ .‬שכן כתי אמרת* עולם הסד יבנה‪ .‬ואמרו הכמ־ם ע? שלשה דברים העולם‬
‫עומד על התורה ועל העבודח ועל נמילות חסדים‪ .‬לכך נחסרה שנים לחבר אילו השנים‬
‫אליה‪ .‬בריתי‪ .‬יו״ר שהיא כחובה בסופה מעידה על י׳ הדברות‪.‬־‬
‫ו מ נ ה ג לאחי המילה לזמן קרוב שירעו יאססו עשרה‪ .‬ויקחו הומש‪ .‬והקטן בעריסה‬
‫מלובש כיום המילה בתפארת ונותנ־ן הספר עליו ואומי יקיים זה מה שבחוב‬
‫כזה‪ .‬ואומר דתן לך‪ .‬וכל פסוקי הברכות עד ואז תשכיל‪ .‬וקסת וקולמוס נותנין בידו כדי‬
‫שיזכה להיות מופר מהיר בתורת הי‪ :‬תי‪:‬‬
‫חקח‪ .‬ה( וכשאדם מכניס את כנו לתלמוד תורה כותבין לו את האותיות על לוח‪.‬‬
‫ומרחיעין אותו‪ .‬ומלבישין אותו בנדים נקיים‪ .‬ולשין לו נ׳ חלות‬
‫של סלת ברכש‪ .‬ובתולה לשה את העיסה‪ .‬ומבשלים לו נ׳ כיעים‪ .‬ומביאין לו תפוחים‬
‫ומיני שיתת ומהותן אחר חכם וחשוב להוליכו לבית הספר‪ .‬ומכסחו תחת בנשיו‪ .‬ומעלהו לבית‬
‫הכנסת‪ .‬ומאכילין אותו חלות בדבש‪ .‬ומן הביצים וחסידות‪ .‬ומקרין לו את האותיות‪ .‬ואחר‬
‫כך מחפים אותו בדבש‪ .‬ואומרים לו‪ .‬לחוך‪ .‬ומחוירין אותו לאמו אף מכוסה‪ .‬וכשמתחילין‬
‫ללומדו‪ .‬בתחילה משתים אותו‪ .‬ולבסוף רצועה על נכיו‪ .‬ופותחין לו בתורת בדינים תחילה‪:‬‬
‫ומרנילין אותו לנענע בנופו כשהוא לומד‪ :‬ובשמניע לחקתעולם‪ .‬קורא אותו כעין עיבור‪.‬‬
‫ועושה לו סעודה עליו‪ :‬דע שדומה העיניין כאילו הקריבו לשני הר ם־ני‪ :‬דכת׳ י( ביום‬
‫הוה באו מדבר סיני‪ .‬ולא כת׳ ביום ההוא‪ .‬אמרה תורה בכל יום ויום יהיה בעיניך כאילו‬
‫ת א אותו יום שניתנה בו תורה‪ .‬ללמדך שתנהונ בבניך כשתכניםהו לתלמוד תורה‪.‬‬
‫כמנהנ הזה לכסותו ולהעלותו‪ .‬שכן מעינו במשה שעשה כסדר הזה לישראל‪ .‬דכת׳‬
‫ויועא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתייעכו בתהתית ההר‪ .‬נראה כאילו‬
‫הם מכוסין תחת ההר כשהכניסן לקבל תורה‪ .‬והזהירו שלא יהא דבר הועץ בין אחד‬
‫מישראל לבין קונס‪ .‬דכת• לקראת האלהים ולא לקראת אדם ובהמה‪ .‬ולכך הזהירו נם‬
‫העאן וקבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא‪ :‬ולפיכך כתי ז( וישלה משה את התנו קודם‬

‫פכ׳׳ה׳ ו ב ח נ ח ו ס א פ׳ אמור‪ ,‬ב כ מ ה עינוים ע״ש‪ .‬מי מ ל לפניו כן ובו׳ כצ״ל‪ .‬נ( מצור! א ב על בן וכוי‬
‫קידושין ב״ס ע״א‪ .‬ו ת א ר ל א אמרינו ובר כת‪.‬־בות חי ע״א‪ .‬ר( למנין אותיות ש ל י ד ח ק וכף עיין‬
‫לעיל אבות סוף פ״ג‪ .‬ה( וכשאדם מכנים א ח בנו ונוי עיין ברוקח סי׳ דצ״ו׳ ועיין לקמן ה ם ע ם ‪.‬‬
‫ו( ביום ה ז ה וגוי ) ש מ ו ת י״ס( אמרה ת ו ר ה וכו׳ עיין ילקוט יהרו רמז קע״ג• וברש״י ע ל ה ת ו ר ה‬
‫יתרו י י ט אי‪ .‬ויוצא מ ש ה וגי' )שם(‪ (r .‬וישלה מ ש ה א ת חתנו וגר בילקוט יתרו דרש מ ש ה ק״ו‬
 ‫טחזור מטרי‬

‫מתן תורה שלא יהא חוצץ כין אחד מישראל לבין קונם‪ .‬לסי שהיה נוי‪ .‬דנת׳ וישלח‬
‫משה את התנו‪ .‬וגומי‪ .‬ובת׳ בתייר‪ .‬בחדש השלישי‪ :‬ומסנ־ מה כותבין לו את האותיות‬
‫על לוח ולא על דבר אחר‪ .‬לסי שבלב יש בו לוח‪ .‬דבת׳ כתבם על לוח לכך‪ .‬בלומר‬
‫שתהא קטעה על לוח לבך‪ :‬ולמה מרח־צץ ומלבישין אוחו בנדים נקיים‪ .‬כדרך מחן‬
‫חורה‪ .‬וקדשתם היום וסחר וכבסו שמלותס‪ :‬ולמה באים נ׳ חלות לשמו ומאכילין אוחו‬
‫וכר לשלשה עידונץ שנחעתו בהן ישראל‪ .‬אילו הן‪ .‬כאד‪ .‬מן‪ .‬שליו‪ .‬ולמה לשין את‬
‫החלות בחלב ודבש‪ .‬משום שנאסר ויניקחו דבש מסלע‪ .‬ומעין מקרא של מחיחח לב‪.‬‬
‫שנאמר דבש וחלב חחת לשונך‪ :‬ולמה אין םניהין ללוש את העיסה אלא לבתולה‪.‬‬
‫שסצינו שהקסידה תורה בנחינתה לפזלשת שכבת זרע‪ .‬שנאמר והיו נכניס ליום‬
‫השלישי‪ .‬ולבך‪ .‬אמרו תבא כתולה שהיא טהורה וחלוש לקטן שהוא טהור‪ :‬ומשני מה‬
‫סביאין לו נ׳ כיעים מבושלץ כראוי‪ .‬לא משני עריכ׳ מצוה‪ .‬אלא לתשמיש־ מצוד‪..‬‬
‫שצריך לאוכלן בלישתן‪ .‬שאם אוכלן אכילת נסה יש לחוש שמא יםלינ דעתו אלא כשם‬
‫שמחנכין אוחו לחורה שלימה‪ .‬כך עריך שיהא כל תיקונין משלם‪ :‬ולמד‪ ,‬ביצים שדעתו‬
‫של תינוק אצל כיעים‪ .‬ועוד מביאין לו שימת ותמוהים כשהן מעויין לקינוח סעודה‪ .‬ועור‬
‫דא׳ סלוני ח( חמד א וריחני שיקחוני‪ ,‬ומשני מה מחזירין אותו על חכם וחשוב להוליכו*‬
‫לבית הםסר‪ .‬שבן כנתינתה של תורה חזר ר‪.‬ק על ארם חשוב ולא מצא ימשח רבינו‬
‫להנהן חורה על ידו‪ .‬וכל כך למה‪ .‬שיתקיימו לדורוח כעיניין שנאמר־ לא ימושו מסיך‬
‫ומי‪ .‬שמעשיהן של צדיקים קיימין הן לעולם‪ .‬והקב־ה מסכים על ידם‪ .‬שנאמדיועעח‬
‫מלאכיו ישלים‪ :‬ולמה החכם מנשה אותו תחח בנשיו‪ .‬לש• שמחניכין אוחו דרך צניעות‬
‫ודרך ענוה‪ .‬שכן מצינו בנתינה ההורה‪ .‬ובעבור תהיה יראתו על םניכמ לכלת׳ תחמאו‪:‬‬
‫דיא שלא לעשותו מ>עליל ושומבי לעוברי דרכים שלא •שלוט בו שום עין הרע ולא‬
‫שומ נזק‪ :‬שכן בנתינת התורה‪ .‬י( לשי שלוחות הראשונות ניתנו בפומבי נדול וקולות‬
‫וברקים וקול שוטר‪ .‬נחקנאו המלאכים‪ .‬ובא שטן וערבב את העולם ונרמ העץ ונשתברו‬
‫לוחות ראשונות אבל לוהות אחרונות שניתנו בהשא׳ הן קיימין לעולם‪ .‬ולפיכך מחוירין‬
‫אוחו לאמו אף מכוסה‪ .‬ולמה לבית הכנסת‪ .‬כדרך שישראל נתקרכו לפני הר סיני‬
‫בנתינת התורה והחכם מקרא לו האוהדות ז‪:‬ר לו־דבר אלהים‪ :‬ולמה אחר שמקרין לו‬
‫את האותיות מחפים אותו בדבש ואומרים לחוך‪ .‬זהו כעיניין שמפרש כיחזקאל ואכלה‬
‫ותהי בפי כדבש למתוק‪ .‬כלומר שנוהיס לו את האותיות ללחוך‪ .‬כן תהא לו תודח נוחה‬
‫לקובעה ללומדה וללמדה‪ :‬ולהכניסה כעץ נופך‪ .‬כעיניין שנאמר בן אדפ בטנך תאכל‬
‫ומעיך תמלא‪ :‬ומסב׳ מה בתחילה מפחין אותו ולבסוף רצועה על נביו‪ .‬כתחילתה של‬
‫תורה‪ .‬דכת׳ םחיתני ה־ ואשת הזקתני ותוכל‪ .‬שבתחילה כת׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים‬
‫ונוי קדוש‪ .‬כלומר אין עליכם אלא קיבול שכר‪ .‬ולכסוף כת׳ וכה לאלהים יחדמ‪ .‬מחלליה‬
‫סות יומת‪ .‬מכה אביו‪ .‬מכה איש‪ .‬מות יומת הנואף והנואפת‪ :‬וסד‪ .‬טעם סהחילין כח׳כ‪.‬‬
‫בםסר ויקרא‪ .‬דחניא כ( א־ר יום׳ םחהילין לתינוקות בסדר ויקרא אסר הקביר׳ יבאו מהורים‬

‫ו פ ה א ם ס צ ז ה א ח ח כ ס ב א ה ק ב ־ ׳ ה ל י ח ן מ צ ו ת ‪ 6‬ס ח א ס ר ה ח ו ר ה ב ל ב! נ ב ר ל א • א ‪ :‬ל בו‪ .‬ת י י ״ נ‬

‫ס צ ו ח ש ר ו צ ה ליחן ל י ש ר א ל י ה א יתרו כ א ן ו י ר א ח אוחש ל‪1‬יכך ו י ש ל ח מ ש ה ו ג ר ואח׳׳כ ב ח ר ש‬
‫ה ש ל י ש י ‪ .‬ד כ ה י ב ב ח ב ם ע ל ל ו ח ל כ ך נ צ י ל ) מ ש ל י גי(‪ .‬ו י ג י ק ה ד ב ש ס ש ל ע וגו׳ ) ד ב ר י ס ל*ב( ד ב ש‬
‫ח( ח מ ר א ו ר י ח נ י פ י ק ח י ; י ו מ א ע ־ ו ע ״ ב ‪.‬‬ ‫ו ח ל ב ח ח ח ל ש ו נ ך ) ש ה ״ ש די(‪ ,‬ו ה י ו נכגיש וגוי ) ש מ ו ת י ״ ט ( ‪.‬‬
‫ש נ א מ י ל א י מ ו ש מ פ י ך וגוי ) י ש ע י ה נ״ש(‪ ,‬ו ע צ ת מ ל א כ י ו ישליש )שש מ״ר(‪ .‬ובעכו‪,‬־ ת ה י ה י ר א ת ו וגו׳‬
‫נו( ע ל י ל ו‪1‬ו‪::‬בי וכו• ע ל י ל ה ו א לשון ה ג מ ר א מ א י • מ ש מ ע ד ה א י ע ל י ל ל י ש ; א ר ם י נ ל י‬ ‫) ש מ ו ח בי(‪.‬‬
‫י( ל פ י ש ל ו ח ו ת ה ר א ש ו נ ו ת ובו׳ ת נ ח ו מ א פ ר ש ה ת ש א ה ל ו ח ו ת ה ר א ש ו ג ו ת‬ ‫ה ו א ד ״ ה ב ״ א ע׳׳ב‪.‬‬
‫ע ל ש נ ת נ ו ב פ ו מ ב י ל פ י כ ך ש ל ש ה כ ה ן עין ה ר ע ו ג ש ת ב ר ו וכוי‪ .‬ו א כ ל ה ו ת ה י כ פ י כ ד ב ש ל מ ת ו ק כ צ ׳ ׳ ל‬
‫) י ר ז ק א ל ני(‪ .‬בשנך ת א כ ל וגו• )שש( ב צ ־ ל ‪ 0‬ת י ת נ י ה ׳ ו א פ ח וגו• ) י ר מ י ה כי( כ צ ״ ל י ו א ת ש ה ה י ו ל י‬
‫מ ח ל ל י ה מ ו ת י ו ס ח ינו׳ ) ‪ c r‬ל ״ א (‬ ‫מ מ ל כ ת כ ה נ י ם וגו׳ ) ש מ י ת י׳׳ט( ז נ ח ל א ל ה י ס י ח י ם )שש כ ״ ב‬
‫י ( אי׳‪.‬־ יוסי ם ח ח י ל י ן ל ח י נ ו ק ו ח ובזי וי״ד פ ״ ז ושש‬ ‫ם ו ת • ו מ ת ה נ א ף ו ח ג א ס ח כ צ ״ ר )ייקי־א בי(‪.‬‬
 ‫םחזור ויטרי‬ ‫‪630‬‬

‫ויתעסקו בטהרות‪ .‬ומעלה אני עליכם כאילו הקריבו קרבן לפני‪ :‬והפני־ מה סינילין אותו‬
‫לנענע בנופו גמחוא לומד‪ .‬שכן מעינו בנתינתה של תורה‪ .‬וירא העם ינועו‪ .‬ולא‬
‫האנשים לבד נעו‪ .‬אלא אף ההרים והאילנות‪ .‬הריס שנאמר ויחרד כל ההר מאד‪ .‬וכתיב‬
‫כתילימ למה תרעמן הריס נבנונין‪ .‬ובאילנות כתב וכל עעי חשדה ימחאו כף‪ .‬מהו שאמר‬
‫דוד עברו ה׳ ביראה ונילו ברעדה‪ .‬ושלמה פירש‪ .‬שפתותיו שושניק‪ .‬נטםות טור עובר‪.‬‬
‫אל תיקרי שושנים אלא ששונים‪ .‬אל תיקרי'מור עובר אלא מד עובר שעריך להיות כל‬
‫ימיו באימה רראה לסני המקום‪ :‬ומניין שכל חמעשיס האילו תלויין בנתינתה של תורו?‪.‬‬
‫שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך‪ .‬וכתיב בתריה יום אשר עמדח לפני ה׳ אלה״ך בחרב‪.‬‬
‫טלמד שדומה לפני המקום כיום שעמדו ישראל על הר סיני‪ :‬ומה טעם מסיים בפסוק‬
‫כל‪.‬הלב וכל דם לא תאכלו‪ .‬אמר ה ק יאמר לפני הלב ודם הקרב במזבת״לפני משל‬
‫בהמה‪ .‬בשביל התינוקות שנתטעס חלבם ודמם על דברי תורה‪ .‬ומעלה אני עליכם כאילו‬
‫הקריבום לפני‪ .‬וראייה מניד הנשה‪ .‬ל( אמרו דבר שנעטער בו אותו עריק אנו נהנין‬
‫סמנו‪ .‬ולכך נאסר‪ :‬ואם תאמר מפני מה אסרה תורה הדם של חיות ושל עופות‪* .‬שוס‬
‫מצות כיסוי‪ .‬דכת׳ ושסך את דמו וכסהו בעפר‪ .‬תדע שהלבן של היות מותר‪ .‬לסי שאין‬
‫עושין מהן קרבן‪ :‬ולפיכך קורא אותו סטוק בעין שירה‪ .‬שנותן שירה ושבח לפני המקום‬
‫שהניעו למעוה כזו‪ .‬ומעלה אני עליהם כאילו הקריבו דמו וחלבו על נבי המזבח‪ :‬ולפיכך‬
‫עריך לעשות לו משתה כיום שמלהו ונתמעט דמו‪ :‬והנהנה מסעודתו הייב לברכו‪ .‬ולומר‬
‫המקום יאיר עיניך בתורתו‪ .‬כדרך שמברכין אותו כקבלת מילה שאומר כשם שנכנס לברית‬
‫כן יכנס לתורה‪ .‬כו׳‪ :‬נשלם‪:‬‬

‫הילטת ציצית‪.‬‬
‫תקט‪ .‬תנו רבנן וראיתם אתו וזכרתם‪ .‬מ( ראה מצוד‪ ,‬זו וזכור אחרת תלוייד‪ .‬בה‪ .‬ואיזו‬
‫זו קדית שמע‪ .‬רתנן מאימתי קורין את שמע כשחרית משיכיר בין תכלת‬
‫ללבן‪ :‬נ(תיר וראיתם אותו ווכרתמ‪ .‬ראה מצוה זו•ווכור אחרת התלוייה בה‪ .‬ואיוו וו‬
‫כילאים‪ .‬שנאמר לא תלבש שעטנז‪ .‬וסמיך ליה נדילים תעשה לך‪ :‬תניא אידך וראיתם‬
‫אותו וזכרתם את כל מצות חי‪ .‬כיון שנתחייב במצוד‪ ,‬זו חייב בכל המעות‪ :‬תניא אידך‬
‫וראיתם אותו וזכרתם את בל מעות ה׳ ועשיתם אותם‪ .‬ראייה מביא לידי זכירה‪ .‬זכירה‬
‫מביא לידי עשייה‪ :‬ר׳ שמעון בן דחי אוסר בל הזהיר במצוד‪ ,‬זו זוכה ומקבל פני שכינה‪.‬‬
‫כתי הב**יאיהפ אותו‪ .‬וכת׳ חתם את ה׳ אלהיך תירא ואחו חעבד‪ :‬ח־ר חביבין ישראל‬

‫א י ח א א ״ ר יאסי וכוי ע ״ ש ‪ .‬ו י ד א ה ע ם ויגעו וגו• ) ש מ ו ח כ׳(‪ ,‬ו י ח ר ד ב ל ח ה ד מ א ד ) ש ם י׳׳ט(‪ ,‬ל מ ה‬

‫ת ר צ ד ו ן ו ג ו ׳ ‪ ) -‬ח ה ל י ם ס ״ ח ( ‪ .‬ו כ ל עצי ה ש ד ה י מ ה א ו כ ף ב צ ״ ל ) י ש ע י ה ‪ :‬״ ה ( ‪ ,‬ע ב ד ו א ת ה ׳ ב י ר א ה וגו׳‬
‫‪1‬חהליס בי( ש פ ח ו ת י ו ש ו ש נ י ם נס‪£‬ו‪.‬ת סור ע ב ר ב צ י ל ) ש ה ״ ש הי(‪ ,‬א ר ח י ק ר י שישגים ונוי ש כ ח ל׳ ע ״ כ‬
‫‪1‬‬
‫ו ת ‪ :‬ד ע ת ם יי‪-‬־גיך ו ג ר י ו ם ‪ -‬א ש ר ע מ ד ת ל‪:‬וני ה ׳ א ל ה י ך נ ד י ב כ צ ״ ל ) ד ב ר י ם ד׳;‪ ,‬בי ח ל ב ו כ ל ר ם וגו׳‬
‫) ו י ק ר א גי(‪ .‬ל( א מ ר ו ר ב ר ש נ ט צ ע ר וכוי כעין ז ה ג מ צ א ב ס פ ר ח ס י ד י ם סי׳ רל׳יא ו ה ו ב א ב י ל ק ו ט ר א ו ב ג י‬
‫‪1‬‬
‫פ׳ ו י ש ל ח ע ״ כ ל א י א כ ל ו ונוי א ת נ י ד ה נ ש ה א מ ר ו הואי־ ונושענו ש ה נ ה נ ו הלי־יה ה ז ק ן לבדו‪ ,‬ל ב ך‬
‫א י ר ע ‪ f‬ב ש ‪ :‬י ד נ ו ל כ ן גזרו ש ל א ל א כ ו ל ג י ד ה נ ש ה ש ה א ב • ובן ג ו ה א ח ר ל ה ם ‪ ,‬ו ד י ן ‪ ,‬ש י צ ט ע ר ו ה ב נ י ם‬
‫ע ״ ש ‪ .‬ו ש פ ך א ת ד מ ו וגר ) ו י ק ר א י״ז(‪ ,‬ו ר א י ת ם א ת ו ׳ ו ז כ ר ת ם ) ב מ ד ב ר ט ״ ו ( ‪ .‬מ( ר א ה ס צ ו ה זו וכו׳‬
‫מ‪.‬יחוגו מ׳יג ‪ :‬ך ב ‪ .‬וע״ש כ ח ו ס ׳ ד ־ ה ואיזו וכוי ו ת ו ם ׳ ב ר כ ו ת ב ״ א ; ״ א ד ״ ה ה ״ ג וכוי ו ת ו ם ׳ ‪ -‬ס ו ס ה ל ״ ב‬
‫ע ״ ב ד ״ ה ו ר ב י ובו׳ ו ח ו ס ב ״ ב ק מ ״ ז ע ״ א ד ״ ה מניין וכוי‪ .‬מ א י מ ת י קורי! ובו׳ כ ר ב ו ת ז׳ ע ־ ב ‪ .‬נ ( ת ״ ר‬
‫ז ר א י ח ם ו כ ר ל פ נ י נ ו ס נ ח ו ח שש א י ת א י ת ג י א א י ד ך וכוי ש נ א מ ר ל א ת ל ב ש ש ע ט נ ז ו ג ר ) ד ב ר י ם כ ״ ב (‬
‫כיין ש נ ת ח י י ב וכוי עיין ב פ י ר ש ״ י ש ם ו ב ח ״ א מ ה ר ש ״ א ‪ .‬ו ב ח י ב ה ת ם א ת ה ׳ א ל ת י ך ת י ר א ו א ת ו ח ע ב ר‬
‫כצ׳׳ל ) ר ב ד י ם וי(‪ ,‬ש ס י ב ב ם ח ק ב ״ ה ב ס צ ו ח וכוי כ צ ״ ל לשם(‪ ,‬ו ע ל י ה ם א מ ר ד ו ד ש ב ע ביום ה ל ל ח ־ ך וגוי‬
 ‫‪631‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שםיבבם הק׳ במצווה תפילין בראשיהן‪ .‬ובזרועזתיהם‪ .‬ציצית בבנדיהם‪ .‬מזוזה בפתחיהם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ועליהם אמר דוד שבע ׳ביום היללתיך‪ .‬ובשעה שנכגס לבית המרחץ וראה ע׳*־* עיוס‪.‬‬
‫אמר אוי לי שאני עמס ממצבור כיון שנסחבל במילה שבכשת נתיישבה דעתו‪ .‬ואמר‬
‫שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב‪ .‬אחר שיצא מן המרחץ אמר עליח שירה‪:‬‬
‫ס( שני למנצח על השמינית‪ .‬על המילה שניחנה בשמיני‪ :‬ד׳ אליע;ר בן יעקכ אומר כל‬
‫שיש לו תפילין בראשו ובזרועותיו ומזוזה בפתחו‪ .‬וציצית בכנד־ו‪ .‬לא במהרה חוא חוטא‪..‬‬
‫שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק‪ .‬ואוסר חנה מלאך ה׳ סביב ליראיו רחלצם‪:‬‬
‫תניא היה ר׳ מאיר ]אומר[ מה נשתנה תכלת סבל צבעונץ‪ .‬ספני שהתכלת דומה לים‪.‬‬
‫דמ דומה לרקיע‪ .‬ורקיע דומה לכסא הכבוד‪ .‬שנאמר ויראו את אלהי ישראל ונוי‪ .‬וכתיב‬
‫כאבן םםיר כמראה דמות כסא נראה עליהס‪ :‬ע( תניא היה ר׳ מאיר אומר ה( קשה‬
‫עונשו של לכן מעונשו של תכלת‪ .‬משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו לאחר אמר לו‬
‫הביא לי חותס של טיט‪ .‬ולאחד אמר לו הביא לי חוחם של זחב‪ .‬פשעו ולא הביאו‪.‬‬
‫איזה מהם עונשו מרובה‪ .‬הוי אומר זה שאמר לו הבא לי של •טיט ולא הביאו‪ :‬אמר רב‬
‫יהודה אמר רב צ( כך חיה מנהנו של ר׳ יהודה בר׳ אלעאי‪ .‬ערב שבת מכיאין לו עריבה‬
‫פליאה המין ורוהץ כה פניו ידיו ורנליו ומתעטף רושכ בסדינין המצריצין ותמה‬
‫למלאך ה׳ עבאוח‪ :‬ק( כמר‪ ,‬תוטץ הוא נותן‪ .‬ביש אומר ארבע‪ .‬וביה אומר שלש‪.‬׳ אמר‬
‫רב פםא הילכתא ארבע הומין בתוך שלשה משולשת ארבע‪ :‬ח״ר י( סדין בציציח‪-‬כ־ש‬
‫םוטתן וב׳׳ה מהייכין‪ .‬והלכה כביה‪ .‬ר׳ •זירא אמר נזירה משום כסות לילה‪ .‬אמר רב טבי‬
‫בר קיםא אמר שמואל ס( כלי קופסא חייבין• בציצית‪ .‬אמר רבא ־ו&ו‪1‬ה שמואל בזקן‬
‫שעשאה לכבודו שפטורה‪ .‬מאי טעמא אשר תכסה בה אמר רהמנא והאי לאו לסיבסויי‬
‫)עטרה( ]עבידא[‪ ,‬וההיא שעתא ודאי רסינן ליה‪ .‬משום נאמר לענ לרש הרף עשהו‪:‬‬
‫ת־ר ציצית‪ .‬ח( אין ציצית אלא ענף‪ .‬וכן הוא אומר וישלח תבנית יד ויקהני בציצת‬
‫ראשי‪ :‬אמד אביי וצריך לסתרה כצוציתא רארמאה‪ :‬אמר רב נידל אשר רב ציצית‬
‫יי( צריבה שחהא נוטפת על הקרן‪ .‬שנאמר על כנסי בנדיהם‪ .‬אמר ר׳ יעקב אמר ר׳ יוהנן‬
‫וצריך שירחיק• כמלא קשר מדל‪ :‬טליה המונחת בקופסא פטורה מן הציצית‪ .‬מאי‪-‬טעימא‬
‫חובת נברא הוא‪• .‬והילכתא ציציח חובה נברא הוא‪(3 .‬סדקא מברכינן להחעטף בציציח‪.‬‬
‫אלמא עיטוף מצוד‪ :,‬אמר רב יהודה נ( טלית שאולה כל שלשים פטורה סן הציצית‪.‬‬
‫ד( מיכן ואילך ח־יבח‪ :‬ואמר רב יהודה היוצא בשליח ה( שאינה מצויצת כהילכתה כשבת‬

‫)חהלים קי׳׳מ{ ואמר שש אנכי ועי )תהליס שם( וליתא לשנינו ‪ (o‬שנאמר למנצח עלי השמינית‬
‫)התלים י״ב( כן רשום כגמרא שב‪ ,‬ובירושלמי' ם •ף ברכות‪ ,‬אך פמדרש שוח״ט הביאי הדרשה ע־‬
‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫מזמור וי‪ .‬וכן הביא גם בילקוט מומור ו׳ ע״־ב‪ .‬כ־ ‪::‬׳ שיש לו וכו לפנינו איתא ש‪ :‬הב־* כחוזק‬
‫שלא יחטא‪ -‬׳מאמר והחוט המ־גולש מוי )קהלת ר׳‪ (,‬ואומר הנה מלאך ה׳ ונוי )חהלים ל״ד(‪.‬‬
‫ע( תגיא היד‪ .‬ר׳ מאיר אומר וכוי כצי ל מנהו־‪ .‬ב״ג ע״ב‪ ,‬שנאמר ויראו אח אלה• ישראל וגו׳‬
‫‪1‬‬
‫)שמות כ״ד(‪ ,‬ונתיב באב! כפיר כמראה דמות יםא נראה עליהם )יחוקא• יי(‪ ,‬ולשנינו שם יירסא‬
‫א י ר ח ועיין ד״ס שם‪ (5 .‬קשה עונשו של לבן ובו• מנחות שם ע׳׳ש‪ (S .‬כך היה מנהגו וכו׳ שבת‬
‫כ״ ה ע״ב‪ .‬בפדינין המצוייצין וכוי כצ״ל‪ .‬ק( כמ־ הובין וכו׳ מנחות מ״א ע״א‪ ,‬ובכורות ל״ש ע״ב‪,‬‬
‫ועיין בשירש״י ד״ה טשולשח תלויה הענן* לבר מן הגדיל‪ ,‬ובחום׳ ר״ה ב׳־ש וכוי ור״ה שירש דאגדיל‬
‫ל( סדין בציצית וכי׳ מנחות מ׳ ע״א ועיי; בשירש״י וחובי ‪.‬״•‪ -‬פרי; י ובו וכתוש׳ ש נ ת‬ ‫ר‪,‬אי וכוי‪.‬‬
‫כ׳־ה ע״ב ד״ה כרין וכר וחום׳ יבמות צ׳ ע״ב ר״ה כולהו וכו׳ רי_‪.‬זירא אמי גזירה ומי יםש‪ .‬ט׳ עיב‪,‬‬
‫ועיין בתום׳ ד״ה טישוס לסות ״ ל ה וכוי‪ .‬ש( כלי קיפסא ובו׳ שש כ‪-:‬׳* ע׳יא והאי לאו ל‪*:‬יכסוי•‬
‫עבידא כצ״ל ועיין *לעיל סי׳ רע״ח‪ ,‬לעג לרש חרף עשהו )משלי ׳";(‪ .‬מ( אק ציצית אלא ענף וכוי‬
‫שם מ״ב ע״א‪ .‬וישלח תבניח יד וגו׳ )יחזקאל חי(‪ (t< .‬צריבה שתהא נוטפת ובי׳ ‪.‬שש מ ב עי׳א‪.‬‬
‫שנאמר על כנפי '‪:‬גדיהס )במדבר ט״ו\ נ( סרקא מברכינן להתעטף וכוי הראיה וו הוא מדברי‬
‫בה״נ ה׳ ציצית‪ .‬ועיין בתוש׳ שבת נ״ה ע״ב ד״ה סדי; וכו׳ ועור דבה״ג סופק דחונח נברא הוא‬
‫םדברכינן להתעטף ובר‪ ,‬ובתום׳ יבמות ‪ 1‬ע׳׳נ ד״ה בולהו וכוי ג;•״‪ •,‬בתוספתא סוף ברכות וכשהוא‬
‫טחעטף אומר להיזעטף בציצית‪ .‬ג( ט־ייח •שאולה ויי׳ ‪::‬נחות מ״ריע״א גחולין קי" ע־כ‪ ,‬ושם‬
‫ק־״ו ע״א‪ .‬י( מיכן ואילך הייבח‪ .‬עיין חוסי מנחות שם ד״ה טלית ונו׳ ותום• חולין שם ד״ה‬
‫טלית וכוי‪ .‬ה( שאינה מצויצת ובו׳ שס ל״ז ע׳׳י‪ ,‬שבח קל׳׳מ ע״ב ע״ש ועיין תשובוח תרםב״ם‬
 ‫מחזור ויפודי‬ ‫‪632‬‬

‫חייב ח ט א ת ‪ .‬א ל מ א ארבעתן ט ע ו ה א ח ת היא‪ .‬י( אט׳ ר ב א ד א ב י א ה ב ה א־ר נ פ ס ק ה ח ו ט‬

‫מעיקרו פ ס ו ל ‪ .‬ואי אנרדמו לתו ובצרו מ א י ב ע י ואיה בחו כדי ל ע נ ב ם ש פ י ר דמי‪ .‬ז( ואמרי‬
‫למינרל תילתא‬ ‫מיבעי ליה‬ ‫נדיל‬ ‫כשירץ‪ .‬ס( וכי‬ ‫נרדומי ת כ ל ת‬ ‫כני ר׳ )וירא( ]חייא[‬
‫ואי נ ד ל א‬ ‫ד א מ ר מר ט( נרי ת כ ל ת ש ל י ש נדיל ושני ש י ל ש י ענף‪.‬‬ ‫ו מ ש ב ק תרי תילתי‪:‬‬
‫ר׳‬ ‫וכמה שיעור חולייא‪.‬‬ ‫ואי ל א נ ד ל ב ה א ל א חולייא א ת ת כשירה‪.‬‬ ‫רובא שסיר דמי‪:‬‬
‫ענף‬ ‫אומר כדי ש י כ ר ו ן וישנה ו י ש ל ש ‪) :‬וא־תנדלא( י(]ואי נדלה[ כ ו ל ה כיון ד ל י ת ל י ה‬
‫פסולה‪ .‬דתניא כ( ציצית‪ .‬אין ציצית א ל א ענף‪ .‬וכוי‪ .‬ל( ת ל א ן ואחר כ ך ס ס ק ר א ש י חוטין‬
‫אתה‪ .‬אומר ס ר ט ל כ ס ו ת ל י ל ה או‬ ‫ס ר ט ל כ ס ו ת לילה‪.‬‬ ‫ש ל ה ן פ ם ו ל ה ‪ :‬ת״ר וראיתם אותו‪.‬‬
‫הא‬ ‫אינו א ל א פ ר ט ל כ ס ו ת סומא‪ .‬כ ש ה ו א אומר א ש ר ת כ ס ה בו‪ .‬הרי כשות ס ו ם א אמור‪.‬‬
‫מ ה אני מקיים וראיתם אותו יי( פ ר ט ל כ ס ו ת ל י ל ה ‪ .‬ומה ראית לרבות כ ס ו ת םומא ולהוציא‬
‫כסות לילה‪ .‬מ ר ב ה אני כסות סומא ש י ש נ ה בי־א״ה א צ ל אחרים‪ .‬ומוציא א נ י כםות ל י ל ה‬
‫שאינה בראייה א צ ל אחריס‪ :‬ת״ר נ( ע ל א ר ב ע כנסות כסותך‪ .‬ארבע ו ל א ש ל ש ‪ .‬או אינו‬
‫ה א מ ה אני‬ ‫הרי ח מ ש אטור‪.‬‬ ‫כ ש ה ו א אומר א ש ר ת כ ס ה בח‪.‬‬ ‫ולא המש‪.‬‬ ‫אלא אריע‬
‫ולהוציא ב ע ל ת ש ל ש ‪.‬‬ ‫בעלת חמש‪.‬‬ ‫ומה ראית לרבות‬ ‫מקיים ארבע‪ .‬א ר ב ע ולא ש ל ש ‪.‬‬
‫ומוציא אני ב ע ל ת ש ל ש שאין ב כ ל ל‬ ‫ש י ש כ כ ל ל ח מ ש ארכע‪.‬‬ ‫מרבד׳ אני כ ע ל ת ח מ ש ‪.‬‬
‫נ ש י ם ועבדים‪.‬‬ ‫וישראלים נרים‬ ‫בציצית כהנים לוים‬ ‫ת״ר ס ( הבל הייבים‬ ‫ש ל ש ארבע‪:‬‬
‫ר׳ שמעון פוטר בנשים‪ :‬עד כאן מ ה ל כ ו ת נדולות‪:‬‬

‫הכת׳ כאילו קיים פ( כ ל המצות‪.‬‬ ‫מצות ציצית מ ע ל ה עליו‬ ‫המקיים‬ ‫א ״ ר שמעון ננ( כל‬
‫מ צ ו ת הי‪ .‬ר׳ חנינא בן אנטיננום אומר בל‬ ‫וזכיתם א ת כל‬ ‫וראיתם אותו‬ ‫שנאמר‬
‫עליו הכתוב אומר א ש ר יתויקו ע ש ר ה א נ ש י ם מ כ ל ל ש נ ו ת חנוים‬ ‫המקיים מצות ציצית‪.‬‬
‫והחזיקו כ כ נ ף א י ש יהודי‪ .‬ונוי‪ .‬צ( יכל ה מ מ ה מ ע ו ת עיעית עליו הכת׳ אומר לאח‪ :‬ב כ נ פ ו ת‬
‫מ ב י א צ מ ר נקי ק(וטווהו ל ש ם עיצית‪.‬‬ ‫וביעד הוא עושה‪.‬‬ ‫ה א ר ץ וינערו רשעים מ מ נ ה ‪:‬‬
‫ו ל ה ל ן הוא אומר‬ ‫דכת׳ פתיל‪.‬‬ ‫עיעית עריך לש־רן‪.‬‬ ‫שההוט ש ל‬ ‫ושוורן ל ש ם ציצית‪.‬‬
‫ש מ ח ב ר שני הוטין כ א ה ת‬ ‫מ ה ל ה ל ן חיבור א ף באן היבור‪.‬‬ ‫פתיל עליו‪.‬‬ ‫א ש ר אין צמיד‬
‫ש ד ר ת י כ ל א ‪ :‬ם( ועוד חניא ס ח י ל ח ב ל ת ‪.‬‬ ‫י(וכרמתרני ירושלמאה פתיל תכלת‪.‬‬ ‫ושוזרן‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫כ ב פ ר פ א ר ה ד ו ר סי׳ ם ׳ ‪ . :‬ו כ ש ו ״ ת הר׳שב׳׳א םי׳ ת ת ע ״ ח ‪ .‬ו { א ס ר ר ב א ד א כ ר א ה ב ה א ס ר ר כ נ פ ס ק‬
‫ה ח ו ט מ ע י ק ר ו וכו׳ ל פ נ י נ ו שש ל ׳ ט ע ״ א א י ת א א ס ר ר ב א ד א א ס ר ר ב ו כ ר ועיי! ג י ר ס ת ה כ ה ״ ג ‪.‬‬
‫ן( ואיירי ב נ י ר׳ זירא ג ר ד ו מ י יכו׳ ל פ נ י נ י ל ״ ח ע ״ ב ד א מ ר י ב נ י ר׳ ה י י א ג ר ד ו מ י ו כ ר ו כ ן ה ו א ב ב ה ״ ג ‪,‬‬
‫ו ה ו א מ ת ו ס פ ת א פי״א ד פ ר ה ‪ .‬רוו וכי ג ר י ל ובו׳ ה ו א לשון ה ש א י ל ח ו ת פ׳ ש ל ח ע ״ ש ‪ .‬נו( גויי ת כ ל ת‬
‫י( ו א י ג ד ל ה כ ו ל ה ב צ ״ ל וכן ה ו א ב ב ה ״ ג ביין ד ל י ת ל ה ע ג ף פ ס ו ל ה‬ ‫•=ליש ג ד י ל וכו׳ שש ל ״ ט ע״א‪.‬‬
‫ועיין בב״י סי׳ י׳׳א ד ״ ה ו מ ה ש כ ת ב ה ר מ ב ״ ם וכו׳ ו מ ש מ ע ד ג ר י ל ו ע נ ף כעי ל ע י ב ו ב א ש א ם כ ר כ ה‬
‫ב ו ל ה עד ש ל א נ ש א ר בר‪ .‬ע ג ף וכו׳ ד א ל ״ כ מ א י א ר י א כ ר ך ר ו כ א א פ י ל ו כ ר ך נ ו ל ה נ מ י וכוי‬
‫ל( ת ל א ן‬ ‫כ( ציציח‪ .‬אין צ י צ י ת א ל א ע נ ף וכו• עש מ ״ ב ע ״ א ‪.‬‬ ‫ו ה י ה דו ל ה ב י א ד ב ר י ה ב ה ״ ג ה נ ״ ל ‪.‬‬
‫מ ( פ ר ט ל כ ס ו ת ל י ל ה וכוי מ נ ה ו ח מ ״ ג ע ״ א מ ם ו ג י א זו ח מ י ה‬ ‫ו א ה ״ ב פ ש ק וכוי ס ו כ ה ״יא ע ״ ב ‪.‬‬
‫ל ׳ ע ל מ ה ש כ ת ב ר ש ״ י ס ו כ ה י״א ע ״ א ד ב ר י ה מ ת ח י ל ל ש ר ו ו מ א וכו׳ ו ו ״ ל ר ק ם ב ר ׳'ילה ז מ ן צ י צ י ת‬
‫ה ו א ו ר א י ת ם א ו ת ו פ ר ט ל כ ס ו ת ס ו מ א ו כ ן כ ת ב ו ה ת ו ם ׳ ש ב ת ק ל ״ א ע ״ א ד ״ ה ושוין וכוי ע ״ ש ו ל א‬
‫מ צ א נ ו מ י ש ס ו ב ר כן ר מ ר ב ה כ ס ו ת ל י ל ה ׳ ו מ מ ע ט כ ם ו ח ס ו מ א ו צ ע ״ ג ‪ .‬א ת ר כ ו ת ב י מ צ א ת י ר א י ת י‬
‫נ( ע ל א ר ב ע ב נ פ ו ת ו מ י‬ ‫ב ש ע ר ה מ ל ך פ ״ ג מ ה י צ י צ י ת ש ב ב ר ע מ ד ו ה א ר י ך ב ז ה ו ת י ר ו צ ו ד ח ו ק ע״ש‪.‬‬
‫ע( כ ל‬ ‫ש( ה כ ל ח י י ב י ם וכוי ש ם ט ״ ג ע ״ א ‪.‬‬ ‫)רברי= כ ״ ב ( אי־בע ו ל א ש ל ש וכוי שש מ ״ ג ע ״ ב •‬
‫ה מ ק י י ם וכוי סשרי פ׳ ש ל ח מ ג י ר שב־־ ה מ ק י י ם מ צ ו ת צ י צ י ת מ ע ל י ם עליו כא־יו קיים ב ל ה מ צ ו ת וכוי‪.‬‬
‫‪ (0‬כ ל ה מ ק י י ם מ צ ו ת צ י צ י ת עליו ה כ ת ו ב א ו מ ר א ש ר י ח ז י ק ו ע ש ר ה א נ ש י ם מ כ ל ל ש נ ו ת ה נ ו י ם ו ה ה ז י ק ו‬
‫ל( ו כ ל ה מ ב ז ה וכו׳ ל א ח ז כ כ ג ש ו ת ה א ר ץ וגוי‬ ‫ב כ נ ף וגו• בצ;׳ל ) ו כ ר י ה חי( כ ן ה ו א ב ס פ ר י ש׳ ש ל ח ‪.‬‬
‫כ צ ״ ל )איוב ר ״ ח ( ובסשר׳ ש ם ו כ ל ה מ ב ט ל מ צ ו ת כ נ ף מ ה ו א ו מ ר ל א ח ז ו ע י ‪ .‬ק( ו ט ו ו ה ו ל ש ם צ י צ י ת‬
‫ר( ו ב ר מ ת ר ג ם י ר ו ש ל מ י‬ ‫וכוי מ נ ח ו ת מ ״ ב ע׳׳ב‪ ,‬ו ס ו כ ה ט ׳ ע״א‪ .‬כ ש מ ו א ל ד א מ ר בעינן ט ו ו י ה ל ש מ ה ‪.‬‬
‫פ{ זעיר ת נ י א פ ת י ל ח כ ל ח טווי‬ ‫פ ת י ל ת כ ל ח ‪ .‬שזיד ח ב ל א ‪ .‬הייגו ש י ה י ה ה ח ב ל ה שזזר ו מ ח ו ב ר י ח ד ‪.‬‬
‫ושזור ובו׳ ה ו א לשון ה ס פ ר י פי ש ל ח פ י ס ק א ק ט ״ ו ‪ ,‬ו נ ח נ ו ע ל צ י צ י ת ה כ נ ף פ ת י ל ח ב ל ח טווי ו ש ז ו ר‬
‫אין לי א ל א ת כ ל ת טווי ושזור ל ב ן מ נ י ן ה ר י א ח ה דן ה ו א י ל ו א מ ר ה ת ו ר ה ת ן ח כ ל ח ו ח ן ל ב ן מ ה‬
‫ת כ ל ת טווי ושזור א ף ל ב ן טווי ושזור‪ ,‬ועיין ב ס מ ״ נ עשין ס ״ ב״ו וז״ל ו ת נ י א ב ס פ ר י שתיל ת כ ל ת טווי‬
‫‪683‬‬ ‫מחזור ויהודי‬

‫טווי ושזור‪ .‬ח( אין לי אלא תכלת פתי ושזור‪ .‬לכן מניין‪ .‬הרי אתה ק‪ .‬הואיל ואסרה‬
‫תורה תכלת‪ .‬ולבן‪ .‬טה תכלת טווי ושדר‪ .‬אף לבן טור ושזור‪ .‬היכן םצינו ללבן סן התורה‬
‫מעתה‪ .‬אסרת הריני דן‪ .‬א( הואיל ונאמרו כנרים בתורה סתס‪ .‬וסרט לך הכת׳ אצל ננעים‬
‫צמר וסשתים‪ .‬דכת׳ בבנד צמר או בכנר סשתים‪ .‬מה להלן צמר ופשתים אף כאן צמר‬
‫וסשתים‪ .‬ומה להלן בלבן‪ .‬נ( דכת׳ ופשתים‪ .‬כברייתו‪ .‬אף צמר כברייתו‪ .‬דסתם סשתימ‬
‫לא ניתנו ליצכע‪ .‬אוציא את הצבוע בידי אדם‪ .‬ולא אוציא הצבוע בידי שמיש‪ .‬תיל‬
‫לפשתים ולצמר‪ .‬מה פשתים לכן‪ .‬אף צמר לכן‪ .‬הא למדת שכל מקום שנאסר כנרים‬
‫כתורה סתם‪ .‬בלבן הכת׳ טדכר‪ .‬שהר* הוא אומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת‪.‬‬
‫היה לו לומר ונתנו על הכנף ציצית‪ .‬מד‪ ,‬ת־׳ל על ציצית הכנף‪ .‬ללמד על ציצית שיהא‬
‫ממין הכנף‪ .‬מה להלן לבן‪ .‬אף כאן לבן‪ .‬ת׳‪ .‬על כנפי‪ .‬על בניממריא כמו סין‪ .‬כלומר‬
‫על כנפי‪ .‬מין כנסי‪ :‬תי‪ .‬מצי‪ :‬או יכול סר‪ ,‬להלן צמר‪ .‬אף כאן צמר‪ .‬וסניין שאם נתן‬
‫משל פשתים יצא‪ .‬ת״ל הכנף פתיל תכלת‪ .‬לא הקפיד אלא בין צבוע לשאינו צבוע‪ .‬הא‬
‫למדת על פשתן שאינו צבוע שהוא פטור כמקום לבן‪ .‬או יבול שאני מרבה אף השיראין‬
‫והכלך והםיקריקון‪ .‬שיהו פוטרץ במקום לכן‪ .‬ודל הכנף‪ .‬ולהלן הוא אומר לא תלבש‬
‫שעטנז צמר וסשתים יחדיו‪ .‬נדילים העשה לך‪ .‬הא כיצד נ( צמר ופשתים סוטרים בין‬
‫במינם בין שלא בםינם‪ .‬שאר מינץ במינם סוטרץ שלא במינם אץ סוטרץ‪ .‬כדברי)ר׳ חנא(‬
‫‪,‬‬
‫]רבא[ שאסר משום ר יהודה‪ :‬דיא נדילים תעשה לך‪ .‬זה לבן‪ .‬מניין לרבות את התכלת‪.‬‬
‫תיל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת‪ .‬ומניין שאמ אץ לו לבן שמטיל תכלת‪] .‬ואם‬
‫אין לו תכלת שמטיל לבן[ ת״ל וראיתם אותו‪ .‬אפילו מין אהד‪ .‬ואע׳׳פ שריבינו של צמר‬
‫נשל פשתים‪ .‬ושל פשתים בשל צמר מאחר שאיםשר לעשות לו במינו עושה‪ .‬אחר‬
‫שנזרו תכמיס ל( משוס כסות לילה‪ .‬ועוד שאמר ריש לקיש ה( כל מקום שאחר‪ ,‬מוצא‬
‫עשה ולא תעשה‪ .‬אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב‪ .‬ואם לאו יבא עשה וידחה לא‬
‫תעשה‪ :‬וכבר נהלקו כיש וביה י( בסדין בציצית‪) .‬וחין( כיש םוטרין וביה מחייבין‪.‬‬
‫והלכה כניה‪ .‬אלא שאסרו חכמים לעשות כן שלא ינרוס עצמו לעבירה‪ .‬ועוד איםשר‬
‫(‬
‫לו לעשות במינו‪ ( .‬ובמה חומץ הוא נותן‪ .‬ביה אומר שלשה‪ .‬ס( ולפי שנאסר ועשו‬
‫להם ציציה על כנפי מדיהם‪ .‬שומע אני יעשח חוט בפני עצמו ויכרוך עליו אחר‪ .‬תיל‬
‫נדילים‪ .‬וכמה נדילים נעשית‪ .‬אין נדילים פתוח סשנים‪ .‬דברי ביה‪ .‬ביש אופר מד׳ חוטין‪.‬‬

‫ושזור כעין פתילה שזורה‪ .‬ח( אין לי וכו׳ וכן הביא הסם״ג בלאווין כה׳ כלאים סי׳ רם׳׳ג ע״ש‪ .‬נם‬
‫הנה״מ הביא בפ״א מה׳ ציצית ה׳׳י לשון הםיסרי פתיל הכלת טווי ושזור כעין פתילה שזורה אין‬
‫לי אלא וכד וכ! הביא בעל העיבור לשון הספרי ‪ try‬וכלשון הסהבר כן הוא כפרדס רש׳׳י ו״ל ה׳‬
‫ציצית כיי ל״ו ע״ש כל הענין‪ ,‬אכן הרסב״ס ה׳ ציצית ס״א ה״י כתב וזיל אתר הוטי לבן ואהד‬
‫תוטי תכלת אס רצה לעשותן שוורין עושה‪ ,‬ואפילו היה תתום בסול מה• תוטין ושזור עד שנעשה‬
‫פחיל אחד אינו נחשב אלא פתיל אחר‪ ,‬ומבואר מדבריו רברצון תליא מילתא‪ ,‬ולא כדעת הספרי‪,‬‬
‫ועיין בהשגות הראכ״ר שם ס ה שהשיג על הרמכ״ם מספרי‪ ,‬ובכ״מ‪ ,‬ומ״ע הביאו תשובת הרסב״ס‬
‫אך בקיצור והוא באריכות בספרים שלפנינו‪ ,‬ועיין תשובת היסכ׳ים סי׳ כ״א ובתשובות שנדפס מהרש‬
‫בסי׳ כ״ח ע״ש‪ .‬ומדברי בולן נראה שהיה להם נירסא אחרח בספרי וילין* תכלת מםשכ! ע״ש‬
‫ובספרי שלפנינו לא נובר האי ילפותא ממשכן כלל‪ ,‬וכן נראה שלא היה לפני התוס׳ יבמות ר׳ ע״ב‬
‫ד״ה ואמר וכוי ואייר‪ ,‬והיני משמע מהבא דשר׳ נלאים בציצית נימא רעכיד להו תכלת כלא שוע‬
‫טווי ונח וי״ל רהוט׳ ציציה בעינן שיהא שוע טוו• ונוז דדריש בסישוי תכלת טווו ושזור וכוי וכן‬
‫הוא ברשב״א בחידושיו למס׳ יכסוח ה• ע״ב וז״ל והיינו דאיצטריך רהמנא למשרי כלאים בציצית‬
‫משום דלגבי ציציח שזורין בעינן שיחא שוע טווי וטו כדאםרי בספרי פחיל חכלח מיוי ושזור וכר‬
‫ולא הזכיר מהלמוד הכלח ממשכן ע״ש‪ .‬ועיין כב״י א״ח ס״ י׳יכ‪ ,‬ובמרנהי׳מ ח״ש ם״א היי‪ ,‬וכאיה״ח‬
‫סי׳ י״א ע״ש‪ (ft .‬הואיל ונאמרו בגדים בתורה םחם וכו׳ מנחוח ל׳׳ט ע״כ‪ ,‬שבח כ״ז עי׳א‪ .‬יבםוח ד•‬
‫ע״ב‪ ,‬ועיין רש״י ותום׳ שס‪ .‬ב( רכתיב ופשתים כברייתו יכו׳ אוציא הצבוע כירי ארם וכר בתו״כ‬
‫פ׳ הזריע ע״ש ונם בירושלמי כלאים פייט ה׳׳א והובא כי״ש ור״מ במם׳ נגעים פי״א מענה ג׳ ועיין‬
‫בשרית מהר״ת אריז סי׳ חי‪ .‬נ( צמר ופשתיס פומרין וכו׳ מגתות לי׳ט ע׳יב‪ .‬ד( משום כסות לילה‪,‬‬
‫שם מ׳ ע״ב‪ .‬ה( כל מקום שאתה מוצא וכוי מ• ע׳׳א‪ .‬ו( סהין בציצית וכוי שם מ׳ ע״א‪ ,‬עדיות‬
‫פ״ד ט״י‪ ,‬שבת כ״ה ע״ב‪ (t .‬וכמה תוטין הוא טתן וכו־ שם מי׳א ע״ב‪ .‬ח( לסי שנאמר ועשו להם‬
 ‫טחזור רטרי‬

‫נדיל שניס‪ .‬נדילים ־ארבעה‪ .‬והלכה כביש‪ :‬ט( וכבר נכנסו זקני כיש הקני ביה לעליית‬
‫•והנן בן בתירא ואמרו ציצית אין לו שיעור למעלה‪ .‬שמוסיף והולך כל סה שיחנה‪.‬‬
‫אבל יש לו שיעור למטה‪ 0 .‬כמה תהא נוטסת ומשולשת על הקרן‪ .‬ביש אומר ארבע‬
‫וביה אומר שלש‪ .‬שבייה אומר אחת מארבע של כל ארס‪ .‬ואין שילשול האמור כאן‬
‫אלא נדיל‪ .‬וכן הוא אומר שרשרה נבלות מעשה עבות‪ .‬והלכה־ כביש‪ .‬נמצאת אתת אומ׳‬
‫שייעמ־ ציצית מעיקרו אמה‪ .‬ולכשיבפלנו יעמוד על זרת‪ .‬והיינו שלשה טסהיס לורת‬
‫ומסח לנדיל‪ .‬דהיינו ארבע אצבעות ושני טסחים ענף‪ .‬ואע־נ שאס כרך רובה בשירה‪,‬‬
‫הרי אמרו נ( נרי תכלת ‪#‬ליש נריל ושני שלישי ענף‪ :‬ומניין לציצית שיהא בה ענף‬
‫ונדיל‪ .‬דכת׳ נדיל‪ .‬וכת• מתיל‪ .‬נדיל שנים‪ .‬נמלים ארבעה‪ .‬הא כיצד‪ .‬עשה נדיל ל( וסתלהו‬
‫מתוכו‪ .‬ועוד אמרו מחוך שנאסר ועשו להם ציצית‪ .‬יי( שוסע אני יעשנה טלה ציצית‪.‬‬
‫תיל נרילים‪ .‬אי נרילים שומע אני יעשנה כולה נדילים‪ .‬ת־ל ציצית‪ .‬הא ביצר‪ .‬צריך‬
‫שתהא נדיל יוצא מן הכנף‪ .‬וציצית מן הנדיל‪ .‬דאץ ציצית אלא ענף‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫רשלח תבנית יד ויקהני בציצת ראשי‪ .‬נמצאת אתה אומר שאם עשר׳ נדיל למטה אע־ס‬
‫שהניח למעלה בלא נדיל אין כאן ציציוד ולא עוד אלא שאמרו שצריך לםורדה‬
‫ול‪,‬סלםלה ג( כציציח הנכרי‪ .‬ועדיין מתוך שנאמר ועשו להם ציציה‪ (0 .‬שומע אני יארננה‬
‫עמה ת׳־ל ונתנו על ציצית הכנף‪ .‬הא כיצר )הופרה( ]קושרה[ עמה‪ .‬ע( וארבע ציצית‬
‫מעכבות וו את זו‪ .‬שארבעתן מצוה אחת היא‪ :‬פ( נחנו על מקום האריג ולא על טקומ‬
‫הפתיל כשירה‪ .‬ווי׳ )יוחנן( ]יהודה[ פוסל‪ .‬על הקרן כשירה‪ .‬ור׳ אלמגזר סוםל‪ .‬לפי‬
‫שאסרה תוריה על ארבע כנסות כסותך‪ .‬ולא על שמונה‪ .‬ואילולי הוא נותנה על הקרן‪.‬‬
‫נמצאת עולה להלן ולהלן‪ .‬ר• אליעזר בן יעקב אומר צ( מניין שלא יתננו באמצע בנד‪.‬‬
‫ת׳ל על ארבע כנפות‪ .‬הא במה הכת׳ מדבר תוך כדי שלש אצבעות סן השפה כלפי‬
‫הקרן חייב בציצית‪ .‬אפ קורא אני נדילימ‪ .‬יכול קלעיות‪ .‬אמרת‪ .‬לא אמרתי אלא נדילימ‬
‫פתיל‪ .‬זה שלא יזע מעורבבין וססוכםכין‪ .‬חוט בחבירו‪ .‬או יכול פתיל זה לבן‪ .‬ולימדנו‬
‫'הכת׳ שלא יעשה אותו קלעיות‪ .‬אבל תכלת הוא עושה אותו קלעיות‪ .‬תיל גדילים‪.‬‬
‫כמעשה לכן כן מעשה תכלת‪ .‬ר׳ שמעזן כן אלעזר אזמר גדילים שיהא נודל עליז‪ .‬פתיל‪.‬‬
‫זח שזור‪ .‬פחיל זה היוצא‪ .‬פתיל וה לבן‪ .‬פחיל‪ .‬יכול שהן שתי מצות‪ .‬מצות תכלת‬
‫ונמנות ‪.‬לבן‪ .‬תיל והיה לכם לציציח‪ .‬מעות אחת היא ולא שחיפ‪ :‬ועל החוט של ציציח‬
‫שעושין ממנו הנדיל‪ .‬וםיבעיא ליה לאחר שנעשה הנדיל ועדיין הוא ארוך פהבירו‪ .‬מהו‬
‫לםוסקו‪ .‬כלום יש כאן ק( משום חלאן‪ .‬ואחר יך פסק ראשי חוטין שלה‪ $‬שפסולה‪ .‬אין‬
‫לחוש על זאת‪ .‬דכי אמרי׳ חלאן ואחר כך כד‪ .-‬חני מיל• בארבע חוטין‪ .‬דאי לא פסיק‬
‫לחו הוו לה‪ 1‬חד חוטא ואין כאן ציצית כלל‪ .‬הילכך כי קשר קודם פסיקה הוה ליה‬
‫עשייתו בפסלות וכי הדר פסיק לוע לאכשורי‪ .‬יש כאן משוס תעשח במצותו‪ .‬ולא מן‬
‫העשוי כבר שלא במצותו‪ .‬ותחילת עשייתו צריכה שתהא בכשרות‪ .‬אבל זה שאינו מצוה‬

‫ד ״ ה בייש ש ה ב י א ו מ ס פ ר י נ י ד ם * א ח ר ת ‪.‬‬ ‫צ י צ י ת וכו׳ ס פ ר י פ ר ש ה ש ל ח ‪ .‬ועיין חומי מ נ ח ו ת מ ״ א ע ״ ב‬

‫י( כ מ ה ח ה א נ ו ט פ ת ו מ ש ו ל ש ת ובו׳ עיין ש ם ‪ -‬מ׳׳ב ע׳׳א‬ ‫נו( ו כ ב ר נ כ נ ס ו וכוי ש ם מ ״ א ע ״ ב ‪.‬‬
‫מ( ש ו מ ע אני‬ ‫ל( ו פ ח ל ח ו מ ת ו כ ו שש ל ״ מ ע ״ ב ‪.‬‬ ‫כ( מ י י ח כ ל ח ש ר י ש ג ר י ל וכו׳ ש ם ל״ש ע ״ א ‪.‬‬
‫י ע ש נ ה ט ל ה צ י צ י ת וכז• ה ו א ב ס פ ר ׳ פ ר ש ה ־ ב ל ח ׳;״ש ו ה ו י א כתוש׳ ל*ט ע ״ ב ד ״ ה א ו ג ד י ל ו כ ד ‪.‬‬
‫ס( ש ו מ ע אני י א ר ג ג ה ע מ ה‬ ‫<( כ צ י צ י ח ה נ כ ר י ס נ ח ו ח מ ״ ב ‪.‬ע״א וצריך‪ • .‬ל פ ת ר ה כ י צ ו צ י ח א ר א ר מ א י ‪.‬‬
‫ע( ו א ר ב ע צ י צ י ת מ ע כ ב ו ת זכי׳ מ נ ח ו ת כ י ח ע ״ ב ‪ ,‬ושש ל״ז ע־יב‬ ‫וכו׳ כ צ י ל עיין ב ס פ ר י ש ר ש ה ש ל ח ‪.‬‬
‫פ( נ ת נ ו ע ל מ ק ו ם הארו״ג וכי׳ עיין מ נ ח ו ת ס ׳ ׳ כ ע״א' ה ש י ל ע ל ת ק ר ן א ו ע ל ת ג ד י ל‬ ‫ע״ש וספרי ש ם ‪.‬‬
‫כ ש י ר ה ‪ .‬ר א ב ״ י פ ו ס ל ב ש ת י ה ן ‪ ,‬ועיין ב ס פ ר י ש ם ד ג ר ס א ו ח ש ו נ ו ת זז מ ז ו נ ט צ א ב ס פ ר י ם ש ל נ ו ע ״ ש ‪.‬‬
‫צ( מ נ י ן ש ל א י ח נ נ ה ו י ו ׳ ם פ ר י ש׳ ת צ א פ י ם ק א ר ל ״ ד ‪ ,‬י•׳ א ל י ע ז ר בן י ע ק ב‬ ‫ור׳ י ה ו ד ה פ ו ס ל בצ״ל‪.‬‬
‫א ו מ ר מ נ י ן ש ל א יתן ע ל א מ צ ע ב ג ר א ל א ע ל ששתו ש נ א מ ר ע ל א ר ב ע כ נ פ ו ת כ ס ו ח ך ‪ ,‬ועיין מ נ ח ו ח‬
‫ק ( מ ש ו ס ח ל א ן ו א ח ״ כ שסק וכו׳ ס ו כ ת‬ ‫מ ״ ב ע״א‪ ,‬ו ש ט טי׳א ע ״ א ל א ו היינו כ נ ף ו פ י ר ש י ר ש ״ ׳ ש ס ‪.‬‬
‫‪635‬‬ ‫טחזור רטרי‬

‫לפוסקו ני פסיק להו מאי תעשה איכא‪ :‬י(נדיל‪ .‬בשתי לשונות שמעתיו‪ .‬חוטץ של‬
‫ערב עבין הארתיס בראש הטלית; ובסופה‪ .‬ליא הופין של שתי שבצידי הטלית מיכן‬
‫וטיבן‪ .‬שלועזין ציםוייש‪ .‬ויש שקורין אורלייש‪ .‬וקשר נודל •מראש הצפורן עד פרק‬
‫ראשון שבאמצע מודל‪ .‬ופרק שני שכתב אחי איני יודע איזו סרק הוא קורא שני‪.‬‬
‫והמקום יאיר עינינו בחורחו‪ :‬ש ל ט ה בר יצחק‪ :‬ת׳‪ .‬כל המקיים מצות ציצית כאילו‬
‫קיים כל התורה כולה‪ .‬שנאמר וזכרתם את כל מצות ה־‪ .‬הא למה זה דומה לעבד סלך‬
‫שמהלד ככל מקום וחותמו עליו‪ .‬הכל יודעין שחותם של סלך הוא זה‪ .‬בך דתכלת‬
‫מסה ריס וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד‪ :‬ועוד כ׳ כלולה התורה בציצית‪ .‬שתיבת ב( ציצית‬
‫עולה שש םאות‪ .‬והי תוטין ת׳ קשרים‪ .‬הרי תרי־נ‪ .‬ועוד כת׳ משפטים ביל ידעם‪ .‬ובארבע‬
‫כנסות ליב תוטין‪ .‬רמו לתרי־נ מצות שבתורה‪ .‬כלולה בין ב׳ רבראשית ללי דלעיני כל ישראל‪:‬‬
‫כסוף ההומש‪ :‬ונדלה טצות ציצית עד לשמים‪ .‬שהרי חורה כלולה‪.‬בציצית‪ .‬ותורה קנץ‬
‫אחר ושמים וארץ קניין אחר‪ .‬וכת׳ ביה כשמימ‪ .‬ושמיב כורת תיכן‪ .‬ווהו ששנינו‪ .‬ציצית‬
‫ח( אין לו שיעור למעלה אבל יש שיעור למטה‪ .‬עד ורת‪ .‬ונרסי׳ כאילו םנלחץ‪ .‬א( טווה‬
‫אדם ציציה לטליחו בחוליהמועד‪ .‬אלמא טוייה לשמה בענן‪ :‬וימרוד חוט ארוך אמה‬
‫שהיא שתי זרתוח עד ארבע אמוח‪ .‬ויםסקם לארבע חמין‪ .‬בדתנן פסקו ואחר כך תלאו‬
‫כשירה‪ .‬הלאו ואחר כך פסקו פסולה‪ .‬משום נדילימ חעשה לך‪ .‬ולא מן חעשוי בפפלות‪.‬‬
‫שהרי בהכנסת החוטין לא חיו אלא חוט אחד מכיץ שלא נפסקו‪ .‬אבל מחוט שסיני‬
‫הארוך לעשות כרכי החליות אם יארך יותר מדיי אין להוש לפסקו למידת האהריס‪.‬‬
‫דכיון דאין אנו קפידין׳ בארך שלו נם בפסיקתו אין כאן משום תעשה ולא מן העשר‪.‬‬
‫שהרי סוף סוף שמונח חוטץ יש כאן‪ :‬ע־כ חי‪ .‬ס־צ‪ :‬ועל חוט של כרך הנפסק אחר‬
‫שנקשר ונחלה הציצית‪ :‬כבר השיבותיו‪ .‬שכך מהנין‪ .‬וכן נהנה הנכרת אחוחו של ‪.‬יצחק‬
‫בר׳ מנחם‪ .‬ומפיו שמעה‪ .‬ומעם הפסול איני יודע‪ .‬שאין תעשה ולא סן העשוי בכל‬
‫מקום אלא שבשעת עשייתו לא נראה למצוד‪ ..‬כנץ נ( הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת‬
‫דסוכה שסיבכה במחובר שאינו ראוי‪ .‬ואתר קעצו פסולה‪ .‬רקאמרי׳ צריך לנענע‪ .‬ואס‬
‫לא ניענע הוה ליה מן העשוי בפסלוח‪ .‬נ( וכן החומט בנדיש ולא היה שם חלל טפח‬
‫כמשך שבעה שכנעשד‪ .‬הזה לא היה אהל‪ .‬וכשהרחיב החלל אטרי׳ הוה ליה מן העשר‬
‫ופסול‪ .‬וכן אם חלאן ואחר כך פיסק ראשי חומץ שלהן הוה ליה מן העשוי כפמלוח‪.‬‬
‫שכשנתלה על הציצית וננטר עדיין כולו חוט אחד‪ :‬ואם לא שחלה הטועה ברכינו יצחק‬
‫נ־ע הייתי אוסר שטעה בזו‪ .‬דחני‪ .‬ר‪ :‬תייא י( הטיל לשתי קרנות בבת אחת כשיחד‬
‫והוצרכנו להעמידה בפוסק ואחר כך קישר‪ .‬הא קישר ואחד כך פסקן באמצעם להיבדל‬
‫זה לקרנו וזה לקרנו פסולה‪ .‬ואעסיי שראשי חומץ קודם קשירה נפסקו‪ .‬וככר קודם קשירה‬

‫•״א ע״ב‪ .‬רן גריל׳ כשת• לשונות שסעתי ונר עיין רש׳יי מנתות ם״כ ע־א דיה נדיל וכר‪ (B .‬ציצי•(‬
‫עולת שש מאות וכר כן פיריש״י סנהות ם״ג ע״ב ד״ה שקולה וכו׳ וכן בפירושו על התורה פרשה‬
‫שלח שמנין גיסטריא של ציצית שש מאוח‪ ,‬ושמונה הוטין וחמשת קשרים תרי תרי״ג‪ ,‬ועיין כתוס׳‬
‫שפ ל־׳מ ע״א ד״ה לא ישחוח וכו• מה שתשיגו על פירש״י‪ ,‬וביטב״! בפירש על התורה ש־ שלח‬
‫וזי׳ל ילא הבינותי וח שהציצית בחורה חסר יו״ד ואין מכעס אלא חמש מאות ותשעים וכוי‪ ,‬וכאמת‬
‫פירוש ר־ש״י הוא מיוסר ע״פ מדר״ר פ׳ קרת ציצית ת״ר‪ ,‬וחי גרורין‪ .‬והי קשורי; הרי‪ .‬חרי״ג ובן‬
‫הוא בחגחוםא פ׳ קרה‪ ,‬ובפסיקתא זוטרתא ש׳ שלח‪ ,‬וכבר העיר חמירחי מהמדרש פ• קרת׳ וכתב‬
‫ויש מפרשים שאעיע שמלת ציציית חסרה יריד בין דד״י לתי״ו ואין מנינו רק תק״צ ס־׳מ הלס״ד של‬
‫לציצית משלמת בחשבון של ציצית שלש פעמים הכתובים בפרשה‪ ,‬ואיט נבון בעיני וכו• ע״ש‪,‬‬
‫ובתל״ק ה׳ ציצית כפירש הרא״ש כתב ואע״נ דציצית כתוב חסר יו״ר אצל תתיי׳ו בתנתוםא קאמר‬
‫רבחד כתיב לציצית והלס״ר סשלסח חסרון השלשה יורץ‪ .‬ועיין בנ״י שם‪ ,‬ובספר תומת ישרים‬
‫‪0‬י׳ קע״ד מה שהאריך בטענות הרטב״] על רש״י ע׳‪-‬ש‪ .‬יי( איל לו שיעור למעלה וכר שם מ״ב ע״א‪.‬‬
‫י(( טווה אדם ציצית לטליתו וכוי מ״ק י״מ ע״א‪ (» .‬הדלה עליה וכר סוכה י״א ע״א‪ .‬נ( וכן ההופט‬
‫בגדיש וכו׳ שם ‪ 3VT‬ע ״ א י ( הטיל לשחי קרנות וכר שש י״א ע״א‪ .‬ציצית זה מעמו וכר עיי! לעיל‪. .‬‬
 ‫מחזור זיטרי‬ ‫‪636‬‬
‫היו ארבעה חוטין אלא שארוכין היו כרי שהי קרנות‪ .‬וקצרן לאחר עשייה פסל‪ .‬ואם‬
‫מכאן‪ .‬צלל כמים אדירים העל חרס בידו שזו בפסול נעשית‪ .‬דעיציח הכנף כתי‪ .‬ולא‬
‫עיעית כנסות‪ .‬ונהי דבשעת פתיל דהיינו קורם קשירה לא בעינא כנף‪ .‬בשעת ציצית‬
‫מיהא בעינא כנף‪ .‬אכל זה אעי־ס שהחוט ארוך היי בהכשרתו נעשה‪ .‬שאסילו כל התופין‬
‫כולן ארובין עשר אמות כשירה‪ .‬דתניא ציצית אין לה שיעור‪ .‬ואוקיםנא אין לה שיעור‬
‫למעלה אכל יש לד‪ ,‬שיעור למטה‪ :‬ש ל מ ה ברי יצחק‪:‬‬

‫חקי‪ .‬עשייה ציצית‪.‬‬

‫ציצית זה טעמו ופירושו‪ .‬תרי־נ מצות תלויות כו‪ .‬ציצית כני מטריא שש מאות‪ .‬ושמונה‬
‫חוטין של ציצית‪ ,‬ושני קשרים למעלה ושלשה למטה‪ .‬הרי החשבון של כל‬
‫המצות שהם שש מאות ושלש עשרה מצות‪ .‬והזהרנו המקום להתעסק במעות ציצית‬
‫ולשום בטלית‪ .‬וצריך לטוות עמר של ציצית לשמה‪ .‬וכשאתה תולה הציצית בטלית‬
‫צריך להשים ארכע בתוך שלש‪ .‬וכן בארבע כנפות של טלית‪ .‬ושיעור ציצית ה׳ חוט־ן‪.‬‬
‫ואורך ההוטין כשיעור זרת ושליש נודל‪ .‬וקודם שיתלהו‪ .‬צריך שיפסוק‪ .‬שכך אמרו‬
‫חכמים תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולה‪ .‬זכך עריך לעשות יטיל הציצית‬
‫וימדוד במידה‪ .‬ורת בינוני ושליש נודל‪ .‬ואחד מאילו שמונה חוטין‪ .‬עריך שיהא ארוך‬
‫זרת יותר מן האחרים כדי לשלשל בו האחרים‪ .‬ואחר שמדדן פוסק ראשיהם וחולה‬
‫העיעית בכנף וכופלו שלשה כסל״ם ומניח השני חלקים לענף‪ .‬והלק שלישי ישלשל‬
‫ויכתך כחוט הארוך‪ .‬ולעשר‪ ,‬שני קשרים למעלה סמוך לכנף‪ .‬וני קשרים למטה סמוך‬
‫לענף‪ .‬ויהא כורך והולך ער שישלש נדיל‪ .‬ושני שלישי ענף‪ .‬ויהדק חנדיל בחום הארוך‬
‫בל כך דלהוי מהודק יסה יסר‪ .‬כרי שיהא שוה לחביריו‪ .‬ולא יהא ארוך יותר מהביריו‪:‬‬
‫ליא‪ .‬כך סידורו של ציעית‪ :‬פוסק מן הפקיע שנטווה לשם עיציח ד׳ הוטין‪ .‬וישער שכל‬
‫חוט וחוט מאותן ארבעה שכשיכסלנו לשנים יהא שיעירו של כל חוט מהשמונה בין‬
‫נדיל וענף שיעור זרת‪ .‬והזרת הוי כפשיטח יד באלכסון‪ .‬מורת שהיא באעבע קטנה עד‬
‫הגודל‪ .‬ונוהנין כן באשכנז שמודדים אמה אחת מכל חוט והוט‪ .‬ובן לארבע חוטין‪.‬‬
‫ולכשיכפלם הן ח׳ חוטין‪ .‬ואמה היא שתי ודתות‪ .‬וחיינו שבשכסל חחוט הוי אורכו זרת‪.‬‬
‫לאתר כך יפשק ראשי ‪ fen‬שלהן‪ .‬ותולה בכנף‪' .‬דהכי אמרי׳ חלאן ואחר כך פסק‬
‫ראשי הוטין שלהם פסולה‪ .‬ומשום הכי עריך לפסוק תחילה‪ .‬ומרחיק תליית החוטין‬
‫ממקום שנוקב הטלית לתלות החוטין‪ .‬עריך להרחיק אותו נקב משפה תהתונה של בנד‬
‫ממקום נודל‪ .‬דהיינו באורך אצבע מן הצסורן עד הסרק דהיינו שתי אצבעות‪ :‬ונלזעין‬
‫באשכנז שמרחיקין אותו כמו בן‪ .‬משפה אהרת שבאורך הטלית ברוחב נורל‪ .‬וחוט רביעי‬
‫שכורך בו את הציצית צריך להניחו ארוך כשיעור שיכול לכרוך את הציצית שיהא‬
‫שליש נדיל‪ :‬ומכל מקום קודם תלייתא פוסקו‪ .‬ואהר בך כורכו לציצית סכיכ‪ .‬וקודם‬
‫שיכרוך אפילו כרך אחד יעשה למעלה סמוך לטלית שני קשרים‪ .‬ואחר כך יכרוך‪ .‬עד‬
‫שיהא שליש גדיל ושני שלישי ענף‪ .‬ויעשה שלשה קשרים שסמוכין לענף למטה‪ .‬ולהכי‬
‫עביד שנים למעלה ושלשה למטה‪ .‬משום דםעלין כקודש ולא מורידין‪ :‬תי‪ .‬העושה‬
‫ציצית לעצמו אומר באיי אמ־ה אקכ־ו לעשות ציצית לשמה‪ :‬שהחיינו‪ :‬וכשהוא מתעטף‬
‫מברך להתעטף בציצית‪ .‬כך כתי בהלכות‪ :‬ובסידור אהר מצאתי‪ .‬העושה ציצית לעצמו‪.‬‬
‫על מעות ציצית‪ .‬העושה תפילין‪ .‬על מעות תפילין‪ .‬מניחן‪ .‬להניח תפילין‪ .‬הולעם‪ .‬לשמור‬
‫חוקיו‪ -‬העושה םווזה לעעמו‪ .‬לעשות מומה‪ .‬כשהוא קובע אותה‪ .‬על מעות מזוזה‪ :‬וקעת‬
‫דברי שניחם שיבוש דקאמרי• מחני׳ ביש היא‪ .‬לאפיקי מן הילכתי‪ .‬בההיא דהעושה‬
‫‪637‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ציצית לעצמו מברך שהחיינו‪ .‬דלאו הילכה׳ היא‪ .‬דלא מברך שהחיינו אלא על דאתי‬
‫משתא לשתא‪ ,‬ה( דאמר רבה כי הוינן בי רב הונא איבעיא לחו מהו לימא זמן בראש‬
‫השנה ויום הכיפורים‪ .‬כיון דמזמן לזמן אתי אמרינ‪ .‬וכי נמי קא אמרינ׳ בסופה‪ .‬אתו‬
‫לקמיה דרב יהודה‪ .‬אמר לחו אנא אקרא חדתא נמי אמינא ומן‪ .‬דקרא נמי משתא לשתא‬
‫אתי‪ .‬אלא דבר ברור הוא‪ .‬דעל כל דאתי משתא לשתא הוא דמבריינן שהחיינו‪ .‬וציצית‬
‫לא קבע לה זמן‪ .‬הילכך לא צריך לומר שההיינו‪ .‬דלאו הילכתי היא‪ .‬וכן עיקר‪:‬‬
‫והקאמרי׳ העושה ציצית לעצמו מכרך על מצות ציצית‪ .‬לא קאי‪ :‬יאשר כתב רב אלפםי‪.‬‬
‫נרסי׳ בהתכלת‪ .‬י( רב גהמן אשכהיה לרב אדא דקא רמי חוטי וקמברך לעשות ציצית‪.‬‬
‫א־ל מאי האי עיוצין דקא )שמעטו( ]שמענא[ הכי אמר רב ציצית אינה צריכה ברכה‪.‬‬
‫וכההיא שמעתא מסיק ואזיל נמי מסוכה‪ .‬מדהניא העושה סוכה לעצמו אוסר כרוך‬
‫שהחיינו‪ .‬ואילו לעשות סוכה לא מברך‪ .‬וכן מוכח נכי תפילין התם מדשלה בו‪ .‬י( על‬
‫תפילין של יד מברך להניח חפילין‪ .‬ואילו לעשוח חפילין לא מברך‪ :‬ח( ושמא אירושלמי‬
‫סמיך‪ .‬דתניא בירושלמי בפרק הרואה‪ .‬העושה ציצית לעצמו יאמר בא״ אמיד• אקב־ו‬
‫לעשות ציצית‪ .‬וכן לולב ומווזד‪ ,‬וכל המצות‪ :‬ומייתי לה בערוך בערך צץ‪ :‬ושקלינן‬
‫וטריק ואסקיק דבהא סליני דרב אמר ציצית אינה צריכה כרכה‪ .‬קסבר הובת נברא הוא‪.‬‬
‫והויא ליה מעור‪ ,‬שעשייחה אינה נמר מלאכתה‪ .‬ט( וכל מצוה שעשייתה אינה נמר‬
‫מלאכתו; אין צריך לכרך‪ .‬שהרי תס־לץ שעשייתן אינם נמר מלאכתם‪ .‬ואינו צריך לברך‬
‫לעשות תפילין‪ .‬ומאן דאלר ציצית צדיכח ברכה‪ .‬קסבר חובת טליח היא‪ .‬והויא לח מצוד‪.‬‬
‫שעשייתה היינו נמר מלאכתה צריך לברך‪ .‬כמו המילח שעשייתד‪ ,‬נמר מלאכתר‪ .‬וצריך‬
‫לכרך‪ .‬והילכה׳ כרב דאמר חובת נברא הוא‪ .‬דהא אנן לא מכרכינן לעשות ציציה‪ .‬הילכך‬
‫הא דאמר שמואל י( כלי קופסא חייבין בציצית ליתא‪ :‬והכי כתב בעל הלכות‪ :‬ואיכא‬
‫מאן דאמר הילכת׳ כשמואל דסכירא ליה דחובת טלית היא‪ :‬ואנן בתבינן מאן דסכירא‬
‫לן‪ :‬כך כתב רב אלפסי‪ :‬בתשובות חנאונים‪ :‬ולענין מאן מיססיק ליה חוטא דתכילתא‪.‬‬
‫ת״ש סי שנפסקת לו חוט של תכלת בשבת‪ .‬אסור לבא לביתו דרך רשות הרכיס‪ .‬כ( כי‬
‫הא דרבינא הוד‪ ,‬ססני בתר מר בריר‪ ,‬דרביאשי בכרמלית‪ .‬ואיסםיק חד ק מ א דנליםיח‪.‬‬
‫א״ל מאי דעתיך‪ .‬דאשדייה‪ .‬והתניא נמל כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה‪.‬‬
‫איכא דאמרי ]בשבתא[ דרינלא הוה‪ .‬ולא איל ולא מידי עד דמטא לביתא‪ .‬א־ל אילו‬
‫אמרת לי התס שריתיה‪ .‬והתניא נמל כבוד כוי‪ .‬תרנמא רב בר שבא קסיה דרב כהנא‬
‫‪,‬‬
‫כלאו דלא תסור‪ :‬וכן הילכת׳‪ :‬בהנדת ‪ :‬ל( למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש‪.‬‬
‫שבשעת שנתחייב מקושש על שחילל את השבת‪ .‬אמר משה לפני הק׳ רכונו של‬

‫ה{ דאמר רכה כי הוי‪:‬ן וכוי כצ״ל עירובין מ• ׳!׳׳נ ע״ש‪ .‬ו( רב נחמן אשכחיה וכו׳ מנחות ס״ב ע״א‪,‬‬
‫רקא שמענא כצ״ל‪ .‬ז ( על חשילין שיי •ד וכוי שם ט״ב ע׳׳ב‪ .‬ליו ע״א‪ .‬מ( ושמא אירושלמי סמיך‬
‫וכוי הערוך ערך ‪ p‬הניא ההיא דירושלמי פייט דבדכות ה׳־ג כסו שהוא לפנינו דמחלק כין העושה‬
‫לעצמו וכין העושה לאתרים‪ ,‬העושה ציצית לעצמו אומר אקב״ו לעשוח ציצית‪ .‬אך כתוספתא פ״ו‬
‫רברכות לא מחלק בהכי‪ .‬וכן בנוסה הברכה משנה התם דקאסר העושה ציצית לעצמו אומר ברוך‬
‫שהגיענו ע״ש‪ .‬ועיין חוסי מנחוח מ״ב ע״ב ר״ה ואילו ובו׳ וחום׳ סוכה מ׳׳ו ע״א ד״ה תעושה וכו׳‬
‫וכר״ן פ״ד דםוכה‪ -‬ושם בסוף פסחים‪ ,‬ועיי; במרדכי שבח שרק ר׳׳א דמילה‪ ,‬ובשו״ח מהר״ח או״ז‬
‫סי׳ קצ״ה‪ ,‬ועיין יו״ד סי׳ כ־׳ח בש״ך ם״ק ה ‪ /‬וביאורי הנר״א א״ח סי׳ כ״ב ס״ק אי‪ .‬נו( וכל סצוה‬
‫שעשייחה וכו׳ שם מ״ב ע״ב‪ .‬י( כלי קופסא וכו• שם מ״א ע״א‪ .‬כ( כי האי דרבינא וכו׳ שם ל״ז‬
‫ע׳יב‪ ,‬ל״ח ע״א והנירםא שלפנינו רבינא הוה קא אזיל אבתריה דסר בר רב אשי בשכחא דרינלא‬
‫אישסיק קרנא רחמיה ולא אמר ליה ולא מידי כד סטא לביתיה א״ל סהחש אישםיק א״ל אי אמרת‬
‫לי מתתס שדיתיה והא אמר מר גדול ככת־ תכריות שדותת את לא תעשה שבתורה תרנוסה רב‬
‫בר 'שבא קםיה דרב כהנא בלאו דלא תסור ואיכא ראמרי מהתם א״ל וא״ל מאי דעתך‬
‫לסשדייה והאמר מר גדול כבוד הבריות שדוהה את לא שעשה שבתורה והאתרגומא רב בר‬
‫שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור הבא נמי כרמלית דרבנן היא‪ ,‬וגירסת המחבר הוא כגירםת‬
‫תשאילתות פרשה שלח סי׳ קכ״ז‪ ,‬ועיין בהמ״ש שם‪ .‬ל( למה נסמכת פרשת ציצית וכו׳ כעין דרשת‬
 ‫מחזור ויטו*‬ ‫‪638‬‬

‫עולפ כת׳ בתפילין‪ .‬ל מ ק תהיה תורת ה׳ בפיך‪ .‬אילו הן תפילין‪ .‬מ ד ת שלא לנושאס‬
‫בשבת‪ .‬אילמלא היה נושאמ היה נזכר מן השבת ולא היה מחללו‪ .‬אסר לו חקי הריני‬
‫קובע לך מצות ציצית‪ .‬שעל ידה נזכרץ מן המצות כמו תפילין‪ :‬ונוהגת אף בשבת‪ :‬ע״כ‪:‬‬
‫בדיברות שכת׳ בהם באר היטב‪ .‬יש כהן תרי־נ אותיות‪ .‬מאנכי עד כל אשר לרעך‪ .‬סימן‬
‫לתרי־נ טעות וכולן ניתנו למשה בסיני‪:‬‬

‫םלימו חילבות ציצית‪.‬‬

‫הלכות תפילק מספר תרומה‪.‬‬

‫ת ק י א ‪ .‬תפילין הקלף שכזתבין בהן הפרשיות ונס הרצועות ונם עזר הבתים ‪ (fr‬צריך‬
‫להיות מבהמה טהורה‪ .‬או היה טהורה‪ .‬כדכתיב נ( ל ט ק תהיה תורת‬
‫ה׳ בפיך‪ .‬מן הטותר בסיך‪ .‬דהיינו בהטה טהורה או חיה טהורה‪ .‬ואפילו על גבי נבילות‪.‬‬
‫כראיה׳ ס׳ ה׳ שרצים‪ .‬ונם צריכין עיבוד לשטם‪ .‬ב( כדרשבינ‪ .‬דאמ׳ ציפן והב סםיולין‬
‫עד שיעבדם לשמם‪ .‬וכדרבא דפדק ננמר הדין‪ .‬וברי אבהו דםרק הניזקין וצריך כתיבה‬
‫לשם קדושה י( ולא סני במהשבה‪ .‬ח( ואינו עריך עיבוד בעפעים‪ .‬כמו שפירשתי בספר‬
‫תורה‪ .‬ושם סירשתי דין קלף ודוכפזסטוס‪ .‬והפילין איז כוהבין י( אלא בקלף ולצד נשר‪.‬‬
‫‪r‬‬
‫וקלפים • שלנו יש להם דץ קלף‪ .‬ובותבין לצד לבן‪ .‬וטשטט הדיו‪ .‬וםשסט ( ארסנט‬
‫מותר לתת בדיו שאץ זה קנקנתום‪ .‬וצריך לשרטט בתפילין י׳( ארבע שירטוטין סביב‬
‫ה 'יון‪ .‬ולא בץ שיטה ושיטה‪ .‬ס( ומםרנלץ בקנה‪ .‬י( לאו לטעוטי סכין‪ .‬אלא לטעוטי‬
‫מטבע‪ .‬כ( וחולין רילונים בחורה ואין תולין דילוגים בתפילין ומזוזה‪ .‬בדאיתא בירושלמי‬
‫מיק דמגילה‪ .‬כל אלה משום דאמרינן בםכילתי סוף סרשח בא אל סרעח‪ .‬כחבן שלא‬
‫כסדרן יננזו‪ .‬ל( ואפור לאדם אחר לתקרות לסופר אלא א־כ חוזר הכותב וקורא נסיו‬
‫קודם שיכתוב‪ :‬עד הנה פירשתי‪ .‬נם בהילכות ספר חורה כמקומו על ידי ראיות ומעמים‬

‫י*( י י י ך ל ה י ו ת‬ ‫זו נ מ צ א ב ת ד ״ א פ ר ק כ״ו‪ .‬והובא בילקוט פ ר ש ה שלח‪ .‬וצוית ש ל א ל נ ו ש א ס כ י ׳ ׳ ל •‬

‫ב( ל מ ע ן ת ה י ה ונו׳ ) ש מ ו ח י׳׳ג( ואפילו ע״ג נבילות זכו׳‬ ‫מ ב ה מ ה ט ה ו ד ת ץכוי‪ .‬ש ב ח כ״ח ?׳׳ב‪.‬‬
‫נ( כדרשב׳יג ד א מ ר צישן ז ה ב וכוי מ נ ת ו ח מ ״ ב ע׳־ב סנהדרין מ׳׳ת ע״ב‪ ,‬וכגיטין‬ ‫ש ב ח ק״ת ע״א‪.‬‬
‫ל( ו ל א‬ ‫נ ״ ר ע׳׳ב גוילין שלו לא ע י ב ד ח י ן ל ש מ ן וכו׳ ועיין בספר ה ח ר ו ס ת סי׳ ק״צ ובש״ת סי׳ קנ״נ‪.‬‬
‫ס נ י ב ם ח ש ב ה ר״ל רק צריך שיוציא בשפחיו ש כ ו ח כ לשם קדושה! ועיין ע״ז כ׳׳ז ע׳׳א חוסי ד״ה וכי‬
‫היבן זכו׳ ועיין בספר ה ת ר ו מ ה ה׳ ס ״ ח סי׳ קצ׳׳ב ש נ ס ת פ ק כזה‪ .‬יז( זאינו צריך עיכה־ כעפציס •וכו׳‬
‫ז ה ו ד ע ת ב ע ל ה ת ר ו מ ה סי׳ ק צ ״ נ ע״ש׳ א ך ב ס ם ׳ סופרים פ״א ה ״ ה א י ת א אין כוחבין ל א ע ל דפתרא‪,‬‬
‫ו מ פ ר ש ניטין כ ״ ב ע י א ובשאר מ ק ו מ ו ת ד מ ל י ת ו ק ס י ת ו ל א אפיץ‪ ,‬ועיין תום׳ מ נ ת ו ת ל״א ע ׳ ב ר ״ ה‬
‫ו( א ל א בקלף ו ל צ ד בשר ו כ ר עיין‬ ‫ה א דאפיצן‪ ,‬ועיין בא׳׳ח סי׳ ל״ב ס״ח‪ ,‬וביו״ד סי׳ רע״א ם״כ‪.‬‬
‫בערוך ע ר ך דכסוםטום‪ ,‬ועיין בשו״ת מ ש כ נ ו ת יעקב סי׳ •מ׳׳א‪ .‬ז( א ר מ נ ט מ ו ת ר ל ת ת בדיו ובו׳ עיין עיךובין‬
‫י ״ נ ע׳׳א הוס׳ ד״ה קנקנתום וכוי ותוס׳ גיטין י ״ מ ע׳׳א ד״ה קנקנתום וכוי‪ .‬יז( א ר ב ע שירמוסין וכו׳‬
‫עיין גיטין ו׳ ע׳׳ב תוס׳ ד״ה א״ר י צ ת ק ו כ ו ׳ ‪ -‬ה י י ט די שירטוטין מ ל מ ע ל ה ו ל מ מ ה וסצרדין‪ ,‬ס ו ט ה י״ז‬
‫ע״ב תום׳ ר״ת ‪.‬כתבת וכו׳ א ב ל א ם ש י ר ס ם •בר׳ מיאות הגליונים וכוי‪ ,‬ועיין הוס׳ מ נ ה ו ת ל ״ כ ע״ב‬
‫פ ( ו ם ס ר נ ל י ן בקנה‪ ,‬ב מ ס כ ת‬ ‫ד״ה ה א ו כ ר ו כ ר א ״ ש ה׳ ס״ת ע״ש ו כ ש י ״ ת מ ש נ ו ת יעקב סי׳ ל י ס ‪.‬‬
‫סופרים פ ״ א ה ״ א ה ל ־ מ ש ס ס ר נ ל י ן ב ק נ ה ‪ ,‬ובירושלמי מגילה ת״ס ועיין בתוס׳ ס ה י ר ״ א שש‪ .‬י( ל א ו‬
‫למעוטי סכין וכו׳ מלשון ספר ה ת ר ו מ ה ח׳ ס״ת ש מ ע ח י מ ש מ ו ש ל ר ב י ט י צ ח ק כ״ר ש מ ו א ל לאו‬
‫כ( וחולין דילוגים‬ ‫דווקא ב ק נ ה ה ״ ה בסכין א ל א לאפוקי עופרח ו מ ט ב ע ש ה ש ר ט ו ט צובע מ ס ח כ ו ח ‪.‬‬
‫ב ח ו ר ה וכו׳ י ר ו ש ל מ י פ״א ד מ ג י ל ה ח י ט תזלי! בספרים‪ ,‬איו חולין ל א ב ת ( י ל י ן ו ל א ב^זוזוח‪ ,‬ו כ מ כ י ל ח א‬
‫צ( ואסור ל א ד ם‬ ‫שזן( פ׳ ‪ J O‬וזה ש ל א כדברי תחוס׳ מ נ ח ו ת ל׳׳כ ע״א דייה ד י ל מ א ל ה ש ל י ם וכוי‪.‬‬
‫א ה ר וכו׳ עיין כספר ה ת ר ו מ ת ת׳ ס ״ ת סי• ק צ ״ ח וו״ל ועור שגיגו ה ת ם ו י מ ת מ ש ה ה ק ב ״ ה א ו מ ר‬
‫ו מ ש ה אומו־ וכותכ‪ ,‬ו י ש ספרים ש א י ן כתוב רק ו ס ש ה ‪ -‬כ ו ת ב ‪ ,‬א ב ל לפי הספרים דגרס׳ ו מ ש ה א ו ס ר צריך‬
‫ל י ז ה ר ש ל א י ה א א ח ר מ ק ר א א ו ח ו והוא כותב ע ר פיו ע ד שיתאר ה ו א ויקרא אהדיו כפיו כ ד ק א מ ר ו מ ש ה‬
‫א ו מ ר וכותב‪ ,‬וכן לתפילין ומזוזות ועיין מ ד ב ר ״ ר פל‪ Y‬אפילו א ד ם רגיל ב ח ו ר ה בעזרא ל א י ח א ק ו ר א‬
‫מפיו וכותב‪ ,‬ו ה א ת ג י ם ע ש ה שהי׳ ר ״ ם כאסייא ולא ה י ה שס ס ג ״ א ו ב ר א ל ו מפיו ו כ ת ב ה ‪ ,‬ת מ ן‬
‫‪639‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫באורך‪ .‬ונם בהילכות ספר תודה מפורש יותר באורך עם קעת ראיות כקוצר‪ :‬מ( תפילין‬
‫של ראש עריך לכתוב נ( בעור קלף ולעד לבן‪ .‬והארבע יכתוב בארבע תתיכות קלף‬
‫לכתחילת ואם בתבס בחתיכה אחת מרובה כל מרשה בעמוד אחד יעא‪ .‬ויתנם בעור אחד‬
‫שיש בו דפוס ד׳ בתימ ולא בדי עורות כל דפוס בית בפני עעמו‪ :‬ס( ותפילין של יד‬
‫בעור קלף אחד לכתחילח‪ .‬ד׳ פרשיות בד׳ עמודים‪ .‬ואם כתבם בד׳ תתיכות קלף יצא‪.‬‬
‫ויתנם בעור רפוס כיה אחר‪ .‬שהרי מי שיש לו שני תפילין של ראש מולה עור על‬
‫אחת מהן לכסות הבדלת הבתים וכשירין לשל יד‪ .‬אלמא כתבן בד׳ תתיכות יעא‪.‬‬
‫ע( ועדיך לכהוב בימינו‪ .‬ס(ואיטר בשמאל העולם שהיא ימין אליו‪ .‬ושולט בשתי ידיו‬
‫יבתוכ ביסין לעולס‪ .‬צ( ואם נפלה טיפת דיו בחלל חיית או בי־ח או אות אחרת‪.‬‬
‫ועחה אין שמה הראשון עליה‪ .‬או ירך שמאל של סיס מהוהה ננע לשל תחתון‬
‫וגעשה בכך סתומה‪ .‬או רייש עשה דל׳ח כל כי האי נוונא לא יועיל תיקון למחוק‬
‫חטיפת ול ור בתער דחוי כחק תוכוח‪ .‬ופסיל בין בספר תורה תפילין ומזוזה ובנט‪ .‬דלא‬
‫יועיל אחרי כן להעביר הקולמוס על האות ק( לא לד׳ יהודה ולא לרבנן‪ .‬דאס מועיל‬
‫על האוח שנכתב שלא לשמה לשווייה אוח לשמה‪ .‬מ־מ לשווייה אות לא יועיל‪ .‬וכל‬
‫אות ואות עריכה להיות י( מוקפת נויל מד׳ רוחוחיה ואם ננער‪ .‬אוח לחכירחה יועיל‬
‫תיקון‪ .‬ולא מיקרי חק תוכות‪ .‬אבל בירושלמי מכשיר נניעה אות לאות למטה‪ .‬ופוסל‬
‫נניעה למעלה‪ .‬וססוסק אם נונעות באמצע‪ ..‬ם( ואם יש נקב בקלף בחלל האות‪ .‬אפילו‬
‫הנקב ממלא כל החלל כשירה כדמוכח ם ׳ קוסין‪ .‬ת( אבל בירושלמי דטנילה מעריך‬
‫בויל סביב •האוח בפנים‪ :‬א( וצריך להניח ריוה ניליון למעלה ולמטה כמו במזווה‪ .‬כמלא‬
‫אטבא‪ .‬ג( ובימין מעט כרי לנול היקף‪ .‬נ(והשיטץ לא יהיו אחת‪.‬ארוכה ׳ואחת קצרה‬
‫אלא יעשם שוות‪ .‬י( וצריך לברוך כל פרשה נפרשה י( בשיער של־ בהמה טהורה‪ .‬וטוב‬
‫לכחך משיער שור‪ .‬כדאיתא כשיםושא רבא‪ .‬ויש כורכין אחרי כן כל פרשה ופרשה‬
‫לבדה כקלף קודם שיתנוה כדפוס הכתים‪:‬‬

‫אםרין שהי מגילות כתב גנז את הראשונה וכוי וצ״ע דבמנילח י״ח ע״ב תירצו שאני ר״ס וכוי‪ .‬ועיין‬
‫תום׳ מנחוח ל׳ ע״א ד״ה ומשה כוחב ‪1‬בוי‪ ,‬וכ״ב ט״ו ע ״ א ‪ (» .‬תפילין של ראש וכו• מנחות ליד‬
‫ע׳׳ב‪ (< .‬בעוד קלף ולצד לבן לשון שפר התרומה בה׳ םי׳ח סי׳ קצ״ר וא״כ צריך לבחוכ בקלפים‬
‫‪,‬‬
‫שלט ס״ת תפילין ומזוזות לצד לבן שזהו לצד בשר בדין קלף ושם הוא טוב יוחד‪ .‬ונאה וכו ‪.‬‬
‫ס( ותפילין‪.‬של יד ומי מנחות שש‪. .‬ע( וצריך לכתו‪ :‬בימינו וכוי שם ל״ז ע״א מה כתיבה כימין‬
‫וכוי‪ .‬י פ( ואיטי בשמאל חעעלם וכוי עיין שבת ק״נ ע״א‪ .‬ל( ואס נשלה טיפח ריו וכוי דהוי ובו׳‬
‫ק( לא לר׳ יהודה ומי שבת ק״ד ע״כ‪ ,‬גיטין כ׳ ע״א‪ ,‬מס׳ סופרים פ״ה ה״נ‪.‬‬ ‫גיטין כ׳ ע״א‪.‬‬
‫ל( מוקפת נויל וכו׳ ל׳יד ע״א ועיין ב־סו״ת נוד״ב מהרודא קסא תיו״ד סי׳ ע״ה ובשו״ח משכנות‬
‫יעקב חאיח סי׳ ל״ת‪ .‬ם( ואם יש נקב ובו׳ כדמוכח ומי עיין מנחות כ״ט ע״א ניקב תוכי של היי‬
‫כשר יריכו פסול ושירש״י שני פירושים‪.‬־ א( תוכו של היי‪ ,‬רגל שבפנים‪ .‬יריבו‪ ,‬רגל חימגית‪ .‬נ ( חובו‬
‫הנויל והחלל שבתוכו )יריבו זהו גוף האות( והמחבר מפרש כפירוש בעל ספר התרומה וז״ל ולשון‬
‫שני שסירש רש״י הוכו רגל שמאלי' שהוא בפגים‪ ,‬יריכו רגל ימיני‪ ,‬הוא לא נכון דמה לי ימין מה‬
‫לי שמאל בכל ענין הוא פסול‪ ,‬ועור רהא אפילו קוצו של יו״ר מעכב‪ ,‬ועוד דלישוו תוכו משמע‬
‫אמצעיתו דהיינו חללו משמע לאשיאן בר נדבך ניקב בחללו כשר אע״ג דאין הקלף חלק ניכר סביב‬
‫הגקב באמצע האות‪ .‬םרלא מפליג לפםול אלא יידכו‪ ,‬ובירושלמי דפרק קסא דמגילה חולק ע׳יו‬
‫דקאמר התש אמר אשיאן כר גדכך גיקב באמצע כי״ת אם גויל מקיפו טכל צדרין כתובו בשר ובו׳‬
‫‪ (n‬אבל בירושלמי וכו׳ עיין ירושלמי מגילה פ״א ה״ט‪ ,‬וירושלמי‬ ‫ועיין בנ״מ א״ח ל״כ' עיש‪.‬‬
‫ברכות ש״ב ח״ג׳ ובתשובת הרשב״א םי׳ תרי״א ע״ש‪ (h .‬וצריך להניח ו כ ו ׳ כס־יא אטכא מגתות‬
‫‪ (3‬ובימין מעט כרי לגול וכוי זה שלא כדעת שסר תתרומת‬ ‫ל׳ב ע״א כמלא אטבא דםישרי‪.‬‬
‫סי׳ ד״ה ע״ש׳ ועיין תום׳ מנתות ל״ב ע״א ד״ה• ועושה ובו׳ ותום׳ כ״ב י״ג ע״ב ד״ה ועושה בראשו‬
‫וכו׳ ודברי הרא״ש תמוהים דכה׳ מזוזת כתב והריוח ישמן הצדרין לא פירשו )הגאונים( ויראת‬
‫שצריך להניח בתחלחד‪ .‬כדי לגלול היקף כיון דנכרבת סאתד כלפי שמע כמו ס׳ית למ״ד לתחלתו‬
‫הוא נגלל‪ ,‬אבל בסופה אין צריך ריוח עכ״ל וכה׳ תפילין בחב אכל כתחלחן ושושן איז צריך ריוח‪.‬‬
‫וראיתי שכבר העיר בזה הב״י והגר״א כא״ח שי׳ ל״ב מ״ק ע׳׳ר ע״ש‪ .‬ג( וחשיטין לא •היו וכו׳‬
‫טםפר התרומה ש״ דייה וכתיבת השיטין יעשה שוין באורך ולא אחת ארובה ואחת קצרה‪ ,‬וכן כתב‬
‫הראי׳׳• בסדר חיקו; התפילין‪ .‬י( בשיער ש‪ -‬בהמה טהורה וכוי שבת כ״ח ע״ב ושירש״י שצריך‬
‫לקשור איגרות הםרשיוח בשיער עור בהסה טהורה‪ .‬ובספר החרימה מביא כשם שיסושא רבה ובעי‬
 ‫טחזור דטרי‬ ‫‪640‬‬

‫תקיב‪ .‬משפט סדר הנחת ושישיות בבתים‪ .‬ה( לדברי רבינו שלמה‪ .‬מימין הקורא‪.‬‬
‫האיש שעומד בננד המניח‪ .‬קדש‪ .‬מימין קורא‪ .‬ואחריו ביח שני‪ .‬והיה‬
‫כי יביאך ]ואחריו בית שלישי שמע[‪ ,‬ואחריו ביח רביעי והיה אם שמע‪ .‬וכן נמי איהא‬
‫בשימושא דכא‪ .‬וזחו מדר כמו שבחומת בחורח‪ .‬ונם במכילתי סוף מרשח בא אל סרעה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫תניא כתבן שלא כסדרן יננזו‪ .‬אבל רכ שרירא נאק ורב היי נאון בנו ורבינו יעקב מםרשי ‪.‬‬
‫דבית שלישי והיה אם שמע‪ .‬בית רביעי שסע‪ .‬וסיםנין הוויות יהד‪ .‬והיה כי יביאך‪.‬‬
‫והיד‪ ,‬אס שמע‪ .‬סמוכות באמצע‪ .‬ועוד סיםנין שיני״ן סמובין זה לזה שמע מבחוץ סמוך‬
‫לשיץ שבקמט עור דפוס מבחוץ‪ .‬וקדש םמוכוח לשיץ שבקמט ימין בעור דסוס מבחק‪.‬‬
‫ומכל מקום צריך לכותבן כסדר הכתובות בתורה‪ .‬כדחניא במצילתי‪, .‬׳בחפילין של זרוע‬
‫שכותב בחתיכת קלף אחת בארבע עמודים אחר שכתב בעמוד שני והיה כי יביאך יניח‬
‫חלק עמוד שלישי‪ .‬ויכתוב בעמוד רביעי שמע ישראל‪ .‬ואחר כך יכתוב כעמוד שלישי והיה‬
‫אס שמע דזהו סדר שכתורה‪ :‬ואמר״ ם׳ הקומץ כל בית חיצון שאינו דואה האדר פסול‪.‬‬
‫ונם י( אש החליף נוייתיה לנוייחה פסול‪ .‬א״כ סדר הנחה של רבינו שלמה פסול לדברי‬
‫הגאונים‪ .‬וסדר הנחת הנאונים פסול לדברי רבינו שלמה‪ .‬וירא שמים משום ברכה לבטלה‪.‬‬
‫אם אינו מניח רק כדברי אחד מן הנאונים‪ .‬הילכך יניח שניהן‪ .‬שנים של יד בברכה‬
‫אחת ואחר כך שנים של ראש בברכח אחת‪ .‬ז( שהרי יש בראש וכן בזרוע מקום להניח‬
‫שני תפילין‪ .‬כדאיתא ס׳ המוצא תפילין‪ :‬ואס אינו יודע לכוין המקום להניח שניהם יחד‬
‫יניה כדברי האחד‪ .‬ויברך על של יד ויניח‪ .‬ואחר כך יברך על של ראש ויניח‪ .‬ולא‬
‫ישהא אותם בראשו ויסלקם ואחר כך יניה כדברי הנאון השני על סמך ברכה ראשונה‬
‫ולא ידבר כינחים‪ .‬והשני ישחא בראשו כמה שירצה‪ .‬ואע׳יס' שעחה מברך על של ראש‬
‫פעם ראשונה ומפסיק בין ברכה של יד בראשונה להנחה של יד כפעם שנייה‪ .‬וה טוב‬
‫יוחר מלעזוב לנמרי שלא להניח כלל‪ .‬ח( רצועות שחומת הלכה למשה מסיני‪ .‬ע( ושמא‬
‫כמו כן עור הבתים צריך להיות שחור‪ .‬ויכול לעשות עור הבתים מקלף מעובד לשמו‪.‬‬
‫אעיפ שזזוא דק מיקרי שסיר עור‪ .‬דהא כת־בא תניא‪ .‬י( יכתכם על ארבע עורות‪ .‬ויכול‬
‫לעשות מעור שליל הקלף‪ .‬ויש אומי שטוב והנון יותר לסי שלא נעכרה בו עבירת‬
‫תשמיש‪ .‬ושפיר קרוי עור דלא נרע כ( מעור עוף דכשר‪ .‬כדאיתא פרק ח׳ שרצים‪ .‬אע׳נ‬
‫דלנבי טומאח חשוב כבשר דחשיכ ליה נבי ל( עורותיהן כבשרן‪ :‬אמר אכ״ יל(שיץ של‬
‫תפילין הלכה ליסשה מסיני‪ .‬יעשה מימין הקורא בקמם עור דפוס הכיח‪ .‬שיין של ארבע‬
‫רישי‪ .‬סי׳ שני יודיץ •עשה בתוכה‪ ,‬ובשמאל יעשה שין של תלתא ‪,‬־ישי‪ .‬פי׳ כמו יו׳־ד‬
‫אחת יעשה בתוכה‪ .‬פ׳ הקומץ אמרינן נ( וצריך שיניע הריץ למקום התפר‪ .‬פי משך‬
‫קטמי השי״ן מבמץ‪ .‬וצריך שיגיעו ער למטר‪ ,‬עד התפירה‪ .‬אבל רבינו שלמה פירשו‬
‫לעיניין הריץ הבדלת הבתים שיהיו עד למטה עד התפירה‪ .‬וככרייתא נמי תניא ס( אם אין‬
‫חריצן ניכר פסולות‪ .‬נבי בחים אמר רכ חננאל אמר רב ע( תיחורא של תפילין הלכה‬
‫למשה מסיני‪ .‬מעברתא של תפילין הלכה למשה מסיני‪ .‬סי׳ רש־י לאחר שהכניס האינרות‬

‫למכרן־ קמיעי כשער• א מ ר ר כ א בשער ח ו ר ח א !בר ע״ש ס ״ ר־ה‪ ,‬זבםפר •ראיס ם ״ ‪e‬״‪ r‬י ג ח ק י [‬
‫ה( לרברי ר ב ע ו ש ל מ ת ובו׳ מ נ ח ו ת‬ ‫תפילין של גאונים כ ת ו ב וכריך ל ה ו בשערא ד ח י ר א וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫ל׳׳ד ע״ב‪ ,‬וברש״י ד״ה כיצר כ ד ר ! ובו׳ וחוס׳ ד י ה והקורא וכוי ו מ ב י ל ח א סוף פ׳ בא‪ ,‬ו כ ס פ י ה ת ר ו מ ה‬
‫ה׳ תפילין סי׳ ר״ו‪ ,‬ועיין ב ח מ י ם רעים סי׳ ע״טובאו׳־ז ה׳ תפילין םי׳ ח ק נ ״ ח ובמרדכי ה׳ חפיז־ן‪ .‬ו( אם‬
‫ה ח ל י ף וכו׳ עיין שם ל ״ ד ע ״ ב ‪ .‬ל ״ ה ע״א‪ (r .‬ש ה י י יש כ ר א ש וכוי עירוביןצ״ה ע״ב‪ .‬ו ע ״ ש ב ת ו ס ׳ ד ״ ה‬
‫מ ק ו ס ו ב ו ׳ ‪ .‬מ! רצועוה ש ח ו ר ו ת יכו• ש ב ת כ׳יחע׳יכ‪ ,‬מ נ ח ו ת ל״ד‪ .‬ע״א‪ / » .‬י ש ס א כ ־ ׳ כ ע ו ר ה ב ת י ם וכי•‬
‫עיין בתום׳ מ נ ת ו ת שם ד״ה רצועות‪ ,‬וברא״ש כ ת ב ומ״מ נ‪,‬״ תפילין הוא שיהא ה כ ל ש ח ו ר ‪ .‬ועיין‬
‫י( י ב ח ב ם על א ר ב ע עורות מ נ ת ו ת ל״ד ע״ב‪ .‬כ( מעור עוף רכשר יכי׳‬ ‫ב מ ר ד כ י ריש ה׳ תפילין‪.‬‬
‫יז( שי; ש ל תפילי; וכוי‬ ‫ל‪ (.‬עורותיהן בבשרן שם ק״ז ע״א‪ ,‬חולין קב״ב ע״ב‪.‬‬ ‫ש ב ת ק׳‪-‬ח ע״א‪.‬‬
‫ש ב ת כ״ח עי־ב‪ ,‬ם״ב ע״א‪ ,‬מ נ ח ו ת ל״ת ע׳יא‪ .‬נ( וצריך שיגיע חריץ וכו׳ שם‪ .‬ם( אס אין תריצן וכו׳‬
‫‪,‬‬
‫שם ל״ר ע״ר‪ .‬ננ( תיתורא ש ל תפילין וכו׳ לי׳ה ע״א‪ .‬ועיין פירש ׳׳ ותום׳ ד ״ ה חיחורא‪ ,‬וע־ין כדא״ש‬
 ‫‪641‬‬ ‫מחזור ועורי‬

‫בבתים מקצע כל הבתים לבד עור בית רביעי מניח ארוך וכוסלו למטה לכסות הבתים‬
‫ווהו בית מושבו של ביחים‪ .‬תיתורא‪ .‬לשון נשר‪ .‬ומעברתא היינו מאותו עור הנכשל‬
‫למטה עושה בליטה כפולה חוץ לבתים שמכנים בתוכה הרעועות ומושבות אילך ואילך‬
‫עוברח‪ .‬ויש שקוצעים בל עור הארבע בח־ם למטר‪ ,‬ולוקחין עור ממקום אתר וקודרין כו‬
‫בראשו כעין ארובה‪ .‬ומכניס שם הדי בתים‪ .‬וראש השני כופל למטה לעשות חיחורא‬
‫ומעברתא כמו שפי׳ לעיל‪ .‬ויש מפרש״ מעברתא קרוי‪ .‬ס( יש שנותנין עור שני על בית‬
‫של זרוע מצד זה לצד זה‪:‬‬
‫חניא צ( תפילין מרובעות הלבה למשה מסיני‪ .‬אמר רבא כתפרן ובאלכסינן‪ .‬העור הנכפל‬
‫למטה ש ת א תתיתורא יתפור עם עור הבתים סביב בריבוע‪ .‬וכי נמי יהיה זוית‬
‫בתפירה עריך שיהיה שיעור זה באלכסון‪ .‬ק( כל אסתא בריבועא אמתא ותרי הומשא‬
‫באלכםונא‪ .‬ולא ארכה יתר על רחבה‪ .‬ונס עור התיתורא והבתים היועאין חוץ לתפירה‬
‫קועעין כריבוע‪ .‬ועוד הבלימה הנכפל שקרוי מעכרתא מקערין בדי שיהא ניכר עור‬
‫התיתורא‪ .‬ובן נוף הבתים בראשם עריך שי הו מרובעות ארבעתן יחד‪ .‬כדאיתא בשיסושא‬
‫רבא‪ .‬מייתי אעא מבא תרתי אעבעי על תיתי אעכעי אבל הבית אחד לבדו אינו עריך‬
‫ריבוע‪ .‬ונם בנובה הבתים אין קסירא‪ .‬וכן תפילין של יד יש להם רץ זה עריך ריבוע‬
‫בתסירא התיתורא ובן כעור התיתורא וכן בנוף רחב הבית שבראשו‪ :‬משפט תפירה עריכ•‬
‫י ( מנידי בהמה טהורה‪ .‬וכתוב בשימושא רבה ס( חריםר תפ־רי ליהון בה ואי איכא‬
‫עשרה כשר‪ .‬דכי שקלת מלכא ושמשא‪ .‬סי׳ יהודה ולוי‪ .‬אייחי עשרא‪ .‬ואי טפי שפיר‬
‫דמי‪ .‬רכי מוספת מנשה ואפרים הוו ארבע עשרה בר מדנפיק ועייל‪ .‬פי׳ בי־־ד מקומות‬
‫יתהוכ המחט כשיעשה התפירה מרובעת בר מדנפיק ועייל‪ .‬הייני מלבד שלשו! מקומות‬
‫במקום הבדלת הבתים יתפור עור הבחים לעור שלמטה‪ .‬והיינו דאמרי׳ פ׳ הקומץ‪ .‬ת(ושוין‬
‫שנוחן חוט ומשיחח בין כל אחת ואחת‪ .‬ויש שמוליך התפירה בנ׳ מקומות מחריץ ימין‬
‫לשמאל דרך ריבוע התפירה‪ .‬ואם נפסקה תפירה יי( בני מקומות אין תקנה לחזור ולקשור‬
‫אלא עריך תפירה חדשה‪ .‬כדאי׳ בירושלמי דמנילה פיק‪:‬‬
‫מ ש פ ^ אודך הרעועות‪ .‬אמי״ פ׳ הקומץ ‪ (3‬עד אעבע עררה הרן לקשר‪.‬‬ ‫תקיג‪.‬‬
‫מר מהוי פשוט‪ .‬מנודל עד אמה‪ .‬נ( אבל בילמדינו משמע דהיינו‬
‫דווקא בשל יד‪ .‬אבל בשל ראש שיעור אחר‪ .‬ל( וכן בשימושא רבה ורב אלסס‪ .‬אורכא‬
‫דרצועא דימנא עד טיבורא‪ .‬ולחזיא דשמאלא‪ .‬ובדרעא עד אצבע עודה‪ .‬ויהיו משולשין‬
‫תלת זימנין‪ .‬הילכך רעועה של יד ארוכה מן הקיבורת של ורוע עד אצבע אמה ויכרוך‬
‫נ׳ פעמים סביב אעבעו‪ .‬ושל ראש של •מין עד המינור ושל שמאל עד החזה ה( ורחבן‬
‫)כדרך( ]כאורך[ שעורה‪ .‬ו( ואם נפשקה היצועה ופחוחה מכשיעור אין תקנה לא לקושרו־‪.‬‬

‫‪ (c‬יש ש ט ת ‪ :‬׳ ; עור ש נ י ובו׳ ה ו ב א ב ס ש ר ה ח ר ו ס ת ב ש ם ד כ א ל ש ס‬ ‫ובערו‪,‬־ ע י ך ט ע ב ר ‪ ,‬ו ע ר ן ח ת ר די‪.‬‬

‫ל( ת פ י ל י ן‬ ‫פ י ר ש ח י ת ו ר א ש ר ג י ־ י ; ל ת ת עור ע ל ה ב י ת ש ל זרוע ס צ ד ז ה ל צ ד זה‪ ,‬ועיין ש ׳ ׳ ת ק נ ״ ג ‪.‬‬
‫ל( ס ג י ר ׳ ב ה מ ת ט ה ו ר ה‬ ‫ק ( כ ל א מ ח א ב ר י ב ו ע א וכו׳ עירובי! נ״ז ע ״ א ‪.‬‬ ‫מ ר ו ב ע ו ת וכו׳ שש ל י ה ע׳׳ב‪.‬‬
‫מ( ושוין ש נ ו ת ן‬ ‫וכו׳ ש כ ת כ ״ ה ע ״ ב ועיין פ י ר ~ ״ י ‪ .‬ש( ת ר י ס ר תשירי וכוי ו ז ה ב נ ג ד י״ב שכשיש‪.‬‬
‫‪ (h‬בגי מ ק ו מ ו ת אין ת ק נ ה ו‪:‬וי עיי; ס פ ר ה ת ר ו מ ה ס ו ף‬ ‫ה ו ש א ו מ ש י ח ה וכו׳ ‪ ; :‬נ ח ו ת ל ״ ד ע ״ ב ‪.‬‬
‫נ ( ע ד א צ ב ע צ ר ר ה וכוי‬ ‫ב י א י ח א ב י ר ו ש ל מ י וכו׳ מ ג י ל ה ש״א ח ״ ט ‪.‬‬ ‫ס ״ ר״י‪ ,‬ו ב ס מ ״ ג ע‪-‬בין סי׳ ב ״ ב ‪.‬‬
‫עיין מ ג ח ו ת ד ״ ה ע ״ ב ועיין ח ו ס י ד ״ ה ו כ מ ה שיעורייתו וכוי‪ .‬ועיי; ב ש ע ר י ת ש ו ב ה סי• ק נ ״ נ מ ר ב צ מ ח‬
‫י( ו כ ן ב ש י מ ו ש א‬ ‫ג( א כ ל ב י ז מ ר י נ ו מ ש מ ע וכוי משורש ש ם ש׳ ב א ושיעור ר צ ו ע ת ש ל י ד ו כ ר ‪.‬‬ ‫גאו;‪.‬‬
‫ר ב ה ו ר ב א ל פ ס א ו ד י א ד ר צ ו ע א ' ד י מ י נ א ע ד ^ י כ ו ר א ו ל ח ז י א ד ש מ א ל א עיין י ת ו ם ׳ מ נ ת ו ת ‪ .‬ש ם ד ״ ה‬
‫ו כ מ ה וכו׳ ש ה ב י א ו ״ ׳ ב ש י מ ו ש א ר כ ה ע ד ד ל י ס ב ו ל ח ר א כ ג ג ר מ י ל ה מ מ י ג א ו ל ח ד א ב נ ג ד ה ל ב‬
‫מ ש מ א ל א ‪ ,‬ועיין ב ב ע ל ה ת ר ו מ ה פי׳ רי״א‪ .‬וברי״ף שלשנינו ל א ג מ צ א מ ז ת כ ל ו ם ‪ .‬א ך בש׳׳ג כ ת ב ו ז ״ ל‬
‫ה( ו ר ח כ ן כ א ו ר ך ש ע ו ר ה כ צ ״ ל‬ ‫יש אלפסי ש כ ת ו ב כ ח ך דימינא עד מבורא ד ש מ א ־ א עד ה ר ״ א ‪.‬‬
‫ו כ ן ה ו א כ ת נ ח ו מ א ש׳ כ א ‪ .‬ו ב ב ה ״ ג ד‪,‬׳ ת פ י ל י ; ו ‪ :‬ו ת י א ד ר צ ו ע ה ב א ו ר כ ה ד ש ע ו ר ה ‪ .‬ו( ו א ם נ פ ש ק ה‬
‫ה ר צ ו ע ה וכו׳ ה ו א ב ד ע ת ת ר מ כ ״ ם ‪£‬״ג מ ה ׳ ת פ י ל י ן הי׳יש‪ .‬ועיין א ׳ ׳ ת סי׳ ב ״ ז םי״א׳ ו ב ש ׳ ־ ת סי׳ ק נ ״ ד‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪642‬‬

‫ולא לחופיה‪ .‬ויזהר בהנתתן שלא יהפכו הרעועות‪ .‬ז( יאמר רב ]נחמן[ ונדיהון לבר‪:‬‬
‫קשר של תפילין הלכה למשה מסיני‪ .‬הייני השפ שרי‪ .‬שי־ן שכקמט הדפוס מזה ומזה‪.‬‬
‫ואוח דל־ד בקשר של ראש‪ .‬ואות ירד היא כשל יד חוץ לקשר הרעועה קטנה מאד‬
‫וכפופה כמין ירד‪:‬‬
‫משפט סדר חנחת תפילין‪ .‬ובאיזה מקום כיד ובראש‪ :‬ח( ההילה יניח של יד‬
‫ואה־ כד של ראש‪ .‬דכת׳ ולטוטפות בין עיניך‪ .‬כשיהיו בין עיניך יהיו שחים‪.‬‬
‫וכשחולעם החילה יהלוץ של ראש ואתר כך של יד‪ .‬ט( וכן בתיק יצניע תהילה של‬
‫ראש ואחר ‪:‬ך של יד‪ .‬לסי שכשירעה ליקחם יטעא תחילה של יד‪ (* .‬ולא יעכיר על‬
‫‪,‬‬
‫המצות• כדאיהא פ׳ הממונה‪ .‬ויניח בער שמאל‪ .‬דית ירכה‪ .‬כ( יד כהה‪ .‬ועוד כת׳‬
‫וקשרתם‪ .‬וכתבתם‪ .‬מה קשירה כימין‪ .‬אף כתיבה ביםין‪ .‬ואם הוא איטר יניח בימין העולם‬
‫שהיא שמאלו‪ .‬ושולט בשתי ידיו יניח בשמאל העולם‪ .‬וכאמה עעם יניח‪ .‬תנא דבי‬
‫מנשה ידכה‪ .‬ל( זה קיבורת כשר המכונס‪ .‬כמו קיכורא דאהינא‪ .‬ושמתם על לבבכם‪.‬‬
‫מ( שימה כננר הלב‪ .‬ובמי המועא תפילין‪ .‬ופ׳ התכלת‪ .‬נ( תפילין בזרוע‪ .‬ובמסכת אהלות‬
‫מונה הזרוע העצם המחובר לכתף וראש שני מחובר למרפק שקורין קודא‪ :‬וכן פ• האו׳‬
‫משקלי‪ .‬דאוריית׳ בתפילין קיבורת כולה בנדרים ער העעיל‪ .‬דהיינו מרפק משמע נמי‬
‫קיבורת והו בעעם שהוא למעלה סן הקודא‪ .‬סמוך לו יש בשר מכונם )והוא( ‪ (P‬והוא‬
‫כננד הלב‪ .‬ותפילין של ראש כנובה הראש‪ .‬מקום שמוהו של תינוק מסם ע( ונראה‬
‫דמתחילת השער הסמוך למעח עד סוף מקום שמוחו• של תינוק רוסס הוי מקום תפילין‪.‬‬
‫ויש שם ס( מקום להניח שני תפילין והוי צ( סקוס שעושה קרחח וראוי לטמא בננע אחד‬
‫והוי שסיר בנוכה של ראש‪ .‬והקשר יהדק בראש יו( למעלה בעורף ולא במסרקה כדי‬
‫שיהו ישר׳ למעלה‪ .‬ורחב הבתים לכתחילה שתי אעכעות‪ .‬כדאית• בשימושא רבה‪:‬‬
‫אמרי׳ בם׳ הקומץ מאימתי מברך עליהן‪ .‬משעה הנחתן עד שעה קשירתן‪ .‬י ( האי‬
‫קשירתן היינו הירוק בראש ובשעה הנחה‪ .‬כמו שיליא קשורה בו‪ .‬ראי עושה קשירה‬
‫ממש בכל פעם שמניהם מאי איכא בין הדשות ם( דאםר משומ קשר של קיימא בשבת‬
‫ובין ישנות שרי‪ :‬ת׳‪) .‬חודר הד־ף(‪ .‬וכשמניח של יד מברך אקבץ להניח תפילין‪ .‬ואחר‬
‫כך יניח של ראש ומברך )של( על מעות תפילין‪ .‬ח( ואם סח כין של יד לשל ראש‬
‫יברך שתים על של ראש‪ .‬להניח תפילין‪ .‬ועל מעות תפילין‪ :‬כך פי• רבינו יעקב‪ .‬ורכ‬
‫עמרם‪ .‬ורב יחודאי גאון‪ .‬וכן אס אין לו רק תפילין אחת של ראש לבד או של יד לבד‬

‫מרכ יוסף גאון יביאורי הנר־א ם״ק ל״ה‪ (r .‬דאמר רכ נחמן ומיהן לנד כצ‪-‬יל שס ל״ה ע׳׳כ‪ .‬קשר‬
‫של תפילין וכו׳ שם‪ .‬שין שבקמט וכו׳ בן שירש״י שס‪ .‬מ( חחילה יניח של יד ובר שס ל״ו ע״א‪.‬‬
‫מ( וכן בתיק יצניע וכו׳ הוא כפידש החוס• בשם רב חאי גאון שם ר״ת וקשרחס וכוי וכן הביאו‬
‫ביומא ל״ג ע׳יב חום׳ ד״ח עבורי ובו׳‪ .‬י‪ (.‬ולא יעביר על המצות יומא ל׳יג ע״א‪ ,‬ועיין בתום׳ שם‬
‫‪,‬‬
‫כ( יד כהה ומי מנחות ל״ז ע״א‪ .‬ואם הוא‬ ‫ד״ה אין ובו׳ וחום׳ מגילה וי ע״ב ד״ה מסתבר ובו ‪.‬‬
‫ל( זה קיבורח וכוי שם ובתנחומא ‪0‬׳ בא ועיין בחום׳ ד״ה קיבורח וכו׳ ותוס׳‬ ‫אימר וכו• שם‪.‬‬
‫עירובין צ״ה ע״ב ד״ה ירך וכוי‪ ,‬כמו קיבורא דאהינא כ״ב ה׳ עי׳א‪ .‬יו( שימה בנגד הלב מנחות‬
‫ל״ז ע״ב‪ .‬נ( תפילין בזרוע כוונתו להא דעירוכין שם וקושרן בזרוע׳ וש׳ התכלת מ״נ ע״ב וחפילין‬
‫בזרועותיהן‪ ,‬ובמסכת אהלות מונה ז‪:‬ו׳ אהלות פ״א משנה חי‪ .‬דאורייתא בתפילין וכוי עיי! ערכין‬
‫ס( והוא כגגד הלב כצ״ל מנחות ל״ז ע״ב׳ מקום שמוהו וכו׳ שם ל״ז ע׳יא‪ .‬ננ( ונראה‬ ‫י״ט ע״ב‪.‬‬
‫דמתהילת השער וכוי בן הוא בספר התרומה סי׳ רי״א והביא ראיה מירושלמי פ״י דעירובין ה״א‬
‫שיערו לומר ער מקום שנבתו של ראש מתזיק‪ ,‬וכמת מחזיק שתים‪ .‬מעתה אפילו בחול )יהא מותר‬
‫פ( מקום להניח שני‬ ‫לחניח שתי זונות בבת אחת( א״ר היי אי! בעי מיהב יהבי וכר ע״ש‪ .‬ושט‪.‬‬
‫תפילין עירובי! צ״ת ע״ב‪ ,‬ועיין בתוס• ר״ת מקוס ומי ע״ז מ״ר ע״א‪ .‬ל( מקום שעושה קרחח וכו׳‬
‫מנתות ל״ו ע׳׳ב‪" (p .‬למעלה בעורף ובו• שם ל״ה ע״כ‪ ,‬ועיין בפירש׳י‪ .‬מאימתי מברך עליהן ובו׳‬
‫שם‪ .‬ר( האי קשירתן היינו הידוק וכוי והוא כםירש ר״ת בתוס׳ שם ד״ה משעת הנתה וטי‪ ,‬כמו‬
‫שיליא קשורה בו נדה כ״ו ע״ב‪ .‬ש( דאםור משום קשר וכו׳ עירובי! צ״ז ע״א ועיין בתוס׳ שם ד״ה‬
‫אביי אמר וכו׳ וכשמניח של יד וכו׳ מנחוח ל״ו ע״א‪ .‬ש( ואם סח וכו׳ שם ועיין כחום׳ ד״ה לא‬
‫סח וכו• ור״ת פירש וכו׳ ועיין במדרש תנחומא פ׳ בא‪ ,‬ובירושלמי ברכות פ״ב ה״נ ובמה״ש שם‪.‬‬
‫‪643‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫אין מעכבות זו את זו דניח' אותם ש י ש לו דברך עליהן שתי כרכות‪('' :‬והחולץ תפילין‬
‫לא יברך לשמור הוקז ולא שום דבר ואפילו הולצם סמוך להשיכה‪ .‬דקייםא לן לילה‬
‫הוי זמן תפילין ואין מורץ כן שמא יישן בהן דפית ופי הקומץ גםי אמריי ב( ומודים‬
‫חכמים ור׳ יעקב דלילה זמן תפילין שאם הלצם סמוך להשיבה שאינו מניהן‪ .‬אם כן‬
‫ושמרת התקה הזאת למועדה מימים ימימה‪ .‬בםםה הכת׳ מדבר‪ .‬ומימים ימימה היינו‬
‫מזמן לזק‪ .‬ולא בתפילין‪ .‬דפימ‪ .‬למעוטי לילה‪ .‬ואפילו תולצם בערב שבת סמוך לתשיכד‪.‬‬
‫לא יברך כלום‪ .‬דשבתות לאו אמעיפו‪ .‬מושמדת החקה הזאת אלא מוהיו לך לאות‪:‬‬
‫ג‬
‫( חמן הנחתם שחרית לכתחילה‪ .‬אמר אכיי ד( לתפילה כאחרים‪ .‬משיכיד חבירו ברחוק‬
‫ד׳ אמות‪ .‬כדאית׳ פיק דברכות‪ :‬ובהול המועד של פפת ושל םונות יניח תמילין אמנם‬
‫מר׳ מאיר ודי יהודה דאמרי׳ ם׳ אילו מנלחץ ה( כותב ארם תפילין לעצמו אין ראייה‬
‫שיניח בתול המועד שהרי אפילו בשבת םברי דפניח תפילין‪ .‬י( וכדאיח׳ ם׳ המוצא‪ .‬אבל‬
‫יש ראייה מעוברא דירושלםי ז( וצריך שימשמש בחס לפרקים כשםונתים בזרועו ובראשו‪.‬‬
‫כדי שלא יסיח דעתו מהם‪ .‬קיו מציץ‪ .‬דאמרה תורה והיה על מצחו חמיד‪ .‬ובם׳ לולב‬
‫וערבה‪ .‬אמר מר זומרא הזינא לרב פסי דבל אימת דמנת תפילי מברך‪ .‬רבנן דבי רב‬
‫אשי כל אימת דמשמשי מברכי‪ .‬לפי שמצוה למשמש בהם מפני קדושתן‪ .‬כסו נבי‬
‫ציץ‪ :‬מניין שיטין של ראש על פי הקבלה ד׳ שימין בכל סרשה וסרשה‪ .‬ושל יד שבע‬
‫שיטץ בכל פרשה ופרשה‪ .‬אע־ס שאין עיכובא אם שינה‪ .‬מדאמרי׳ פ׳ הקומץ מי שיש‬
‫לו שני תפילין של ראש ואין לו )שני( תפילין של יד טולה עור על אתת טהן לכסות‬
‫הבדלת הבתים ובשירי׳ לשל יד‪:‬‬

‫ואלה ראשי השיטין שנהנו יי( בשל יד שבע‪.‬‬

‫תקיד‪ .‬מרשה ראשונה‪ :‬וידבר‪ .‬את היום‪ .‬יוצאים‪ .‬לתת‪ .‬תנ‪ .‬ההוא‪ .‬תורת‪ :‬פרשה‬
‫שנייה‪ :‬והיה‪ .‬רחם‪ .‬בשה‪ .‬לאמר‪ .‬כי הקשה‪ .‬בהמה‪ .‬לאות‪ :‬פרשה שלישית‪:‬‬
‫שמע‪ .‬אח‪ .‬והיו‪ .‬לבבך‪ .‬ובלכחך‪ .‬ידך‪ .‬מזחוח; פרשה רביעיח‪ :‬והיה‪ .‬וככל נפשכפ‪.‬‬
‫ואכלת‪ .‬ה־ בכפ‪ .‬אשר הי‪ .‬כין עיניכמ‪ .‬ביחיך ובשעריך‪:‬‬

‫א( והחולץ תפילין לא יביך וכוי עיין ברכוה מייד ע״ב ולבני סעדכא ובד ובתום׳ ד״ה ולבני ובו׳‬
‫ועיין תום׳ מנהוח ל״ו ע״ב ד״ה ושמרת וכר וחוס׳ סובה ל״ט ע״א ד״ה אבל וכד• יחוס׳ נדה נ״א‬
‫ג( ומודים‬ ‫ע־׳כ ד״ה ולבני מערבא וכו׳ ועיין ירושלמי ברכוה שם‪ ,‬ובאו״ז ה׳ חפילין סי׳ תקפ׳׳ד‪.‬‬
‫חכמים ור׳ יעקב וכוי כצ״ל מנחוח ליו ע״א ע״ש מה שכתוב על חנליון‪ ,‬וכן הוא כספר האשכול‬
‫נ( חמן וכו׳ לכחחילה וכר דקדק המחבר לכתוב לכתהילה ע״פ מה שכתב בספר‬ ‫ודי יעקב‪.‬‬
‫החרזמח לתפילח כאחרים זחו זמן הנתת חפילין שחרית למאן דאמד לילה לאו זמן הנתח חפילין‬
‫ו( לתפילה באחרים כ!‬ ‫וה״ה לדידן דלילה זמן הנחת תפילין שלכתחילה לא יניחן פן ישן בהם‪.‬‬
‫הוא גירסת בעה״ת‪ :‬ובה״ג ושאר ראשונים ובגמרא שלפנינו ברבות ט׳ ע״ב איתא לתפילין‪ .‬ה( כוחב‬
‫ו( כדאיתא סרק המו‪1‬א וכו׳ עירובין צ״ו ע׳׳ב המוצא‬ ‫אדם תפילין לעצמו וכוי ם״ק י״ט ע׳א‪.‬‬
‫תפילין מכניסן זוג זוג אהד האיש ואהד האשה וכר דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר בד״א בישנות אבל‬
‫בחדשות אטור‪ ,‬ומוכח התם סדקתגי אשה אלסא תפילין לא הוי זמן גרסא אלסא בין שבת בין‬
‫לילה הוי זמן הפילין כן הוא בספר התרומה‪ ,‬אבל יש ראיה פעובדא דירושלמי‪ ,‬דפרק אלו מנלחין‬
‫ה״ד חד כר נש אובד תפילוי במועדא אתא לנכי דרי חננאל ושלחיה לגביה דרי אבא בר נתן איל‬
‫הב ליח תפילך וזיל כתוב לך א״ל רב איזל כתוב לית‪ ,‬מתגיתא פלינא על רב כותב הוא אדם‬
‫תפילין ומזוזוח לעדמו הא לאחד לא׳ פחר לה ככוחב להגיח‪ ,‬ומשמע רדוקא להניח אבל ללבוש‬
‫אפי^ לאחדים כיחב‪ ,‬ושמע סנה שסוחר ללבוש תפילין כחול הסועד‪ ,‬ועיין חוס׳ ס״ק י׳יס ע‪-‬א‬
‫ד״ה ד״י אוסר ובו׳ ותום׳ עירובין צייו ע״ ד״ח ימים וכו׳ ובחידושי חריטב׳׳א וחוס׳ סנחוח ל״ו ע״ב‬
‫ד״ה יצאו וכר שהביאו הירושלמי הנ׳יל בקצת נוסחא אתרח‪ ,‬ועיין בספר התרומה ה׳ תפילין‪ ,‬ובאו״ו‬
‫סי׳ תקפ״ט ועיין טה שהאריך בזה בשרית משכנות יעקב סי׳ ל״ז‪ ,‬ובשאילת שמואל הנאון דקארלין‬
‫סי‪ ,‬ני‪ ,‬ובשערי תשובה סי׳ רס״ו הביא בפשיטות בשם רב ששנא גאון דאסור להנית תפילין בהה׳׳ס‪.‬‬
‫ו( י*ייך שיסשסש בהם ובז׳ כצ׳ל םנתות שם‪ ,‬שבת י״ב ע׳׳א‪ ,‬יומא ד ע־׳ב ועיין תוס• שפ ח־ זךא‬
‫דייה ומה וכר‪ ,‬אמר מר זוסרא וכר סוכה ס״ו ע״א‪ ,‬ואין לו תפילין של •יד וכר כצ־׳ל סנתות ל״ד‬
‫יו( בשל יד שבע‪ ,‬הרא״ש ת׳ תפילין כתב ונהנו לכתוב מנין השימין ע׳׳פ הקבלה בשל יר‬ ‫ע״כ‪.‬‬
‫שבע שיטי! בבל פרשה ופרשה‪ ,‬ובשל ראש ד׳ שיסין‪ ,‬ועיי; בספר התרומה ובהג״ס פ׳׳א מה׳ תפילין‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪644‬‬
‫ראשי שיטין של ראש‪.‬‬
‫ובל ס ט ר חמר[‪ .‬ה׳‬ ‫וידנר‪ .‬מזה‪ .‬הזאת‪ .‬זה‪ :‬ני( שרשה שנייה‪] :‬והיה‪.‬‬ ‫םדשה ראשונה‪:‬‬
‫לבניך‪.‬‬ ‫נפשך‪.‬‬ ‫שסע‪.‬‬ ‫פ ר ש ת שלישית‪:‬‬ ‫בל פ ט ר רחם הזכרים‪:‬‬ ‫ממצרים מ ב י ת עבדים‪.‬‬
‫א ת בניכם‪:‬‬ ‫והיה‪ .‬עשב‪ .‬ל א חתן‪.‬‬ ‫פ ר ש ה רביעית‪:‬‬ ‫על‪:‬‬
‫א מ ד ר ב א כל א ל פ א כ י ת א דחני א ת ה מ ו צ א‬ ‫ב ש י מ ו ש א ר ב ה ורב א ל פ ס הביאו‪.‬‬ ‫בת׳‬ ‫י(‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ה׳ו׳ם׳‪.‬‬ ‫ב׳פ׳ר ‪.‬‬ ‫זהו פ ר ש ת ק ד ש ‪.‬‬ ‫חיץ ד ם שיי לימ׳ע־ת׳‪.‬‬ ‫אילו הן‪.‬‬ ‫בתפילין‪.‬‬
‫ש׳ע׳טיניז׳ נ ״ ץ ‪ .‬ד ש ס ע ‪ .‬והיה א ם ש מ ע ‪:‬‬ ‫זהו פ ר ש ת והיה ‪:‬י יביאך‪:‬‬ ‫כ־ה‪.‬‬ ‫איך‪ .‬ד׳ק׳ה׳‪.‬‬
‫ש׳ ראשר‪.‬‬ ‫דהיכוםי‪ .‬נ־נ תני‪:‬‬ ‫ה׳ תני‪ .‬ו״ס‪.‬‬ ‫ץ׳‪.‬‬ ‫ה׳ ד׳ תני‪.‬‬ ‫חיץ ש ל חמין‪.‬‬ ‫ת ה ו סי׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה׳ ועי‪ .‬יי רלהי‪ .‬נ׳ תני ‪ .‬לימיע׳‪ .‬דלמען‪ .‬ד׳ ד• תני‪ .‬ת׳ ד ת ו ר ח ג״נ תיי‪ :‬ב׳ דיביאך‪ .‬פ״ר‬
‫דםטר‪ .‬נינ תגי‪ .‬ה׳ו׳ם‪ .‬דהזכרים‪ .‬נ״נ תני‪ .‬כ( א ך ר י ש א ל ך נ״נ ת‪:‬׳‪ .‬די‪ .‬דיר‪ .‬ק׳ ד ה ק ש ה ‪.‬‬
‫ח׳ ד ל ש ל ח נ ו ‪ .‬כ־ה‪ .‬דידכה‪ .‬נ״נ תני‪ .‬שיע ד ש מ ע ‪ .‬ט״ט ד ל ט ו ט פ ו ת ‪ .‬נ׳ ד נ פ ש ך ‪ .‬ז׳ דמזוזות‪.‬‬
‫א ת ו ו ת א שמיל״‪.‬‬ ‫בריק־ כהני‬ ‫כל הפ־ל׳ ד ל א‬ ‫אסר רנא‬ ‫ג׳ ד ד נ נ ך ‪ .‬צי ד ה א ר ץ נ״נ תני‪:‬‬
‫אי כתנינר‪,‬ו‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ו נ מ ו כן כתי‬ ‫ש ל נ ו ] ל י ת א [ בל זה‪.‬‬ ‫מיהו ב ת ל מ ו ד‬ ‫עד כאן ל ש ו נ ם ‪:‬‬
‫והנ׳‬ ‫ד פ ר י ך בפי המוציא יין תפילין ‪ {-‬אגויל מ׳ בתבינן‪.‬‬ ‫והא ליחה‪.‬‬ ‫א ט י ל ש פ י ר דמי‪.‬‬
‫זיונין המפורשין כאן היינו תנים נדולים‪ .‬א ב ל הנים קטנים כל מקום שהאותיות ש־עים׳נ׳ז׳‬
‫ממקום‬ ‫תפילין יעתיק‬ ‫הכותב‬ ‫הקומץ ר ב ה ‪:‬‬ ‫כדאית׳ ס׳‬ ‫צריכות מ(זיונין קטנים‪.‬‬ ‫נ׳־ץ‪.‬‬
‫הקוסץ‪ .‬ס( ומתוך‬ ‫‪ :‬ד א י ׳ פ׳‬ ‫מעכב‪.‬‬ ‫ר ת י מ ת ‪ .‬נ( ש א פ י קוצו ש ל ירד‬ ‫מדוייק מ ח ס י מ ת‬
‫ת ל מ ו ד ש ל נ ו יש ל ל מ ד ד ל מ ו מ פ ת אין ב כ ל ה ש ל ש ה וי״ו א ת י הפ־ה‪ .‬כמו ש פ י ר ש ת י בריש‬
‫מלא‪ .‬שדאמר״‬ ‫יש ל ל מ ד ש י ש וי־ו באחרונה לפני הי״ז זזת‪.‬‬ ‫ומזוזות‪.‬‬ ‫ס ד ר תפילין זה‪.‬‬
‫ריבוי‬ ‫הוי‬ ‫שנייה‬ ‫בפרשה‬ ‫נ ש ‪ :‬ת ב מזוזות‬ ‫שתים‪.‬‬ ‫אני‬ ‫ע( מזוזות י ש ו מ ע‬ ‫הקומץ‪.‬‬ ‫י״‬
‫א״‪:‬‬ ‫א ל מ א מזוזות מ ש מ ע שתים‪.‬‬ ‫דברי ר׳ י ש מ ע א ל ‪.‬‬ ‫ואינו א ל א למעט‪.‬‬ ‫אחר ריכד‪.‬‬
‫רהא‬ ‫משוש דקיינן ל ש ו ן רבים ל א ק א ס ר ‪.‬‬ ‫ו ל כ ך מ ש מ ע לשון זות‪.‬‬ ‫י ש וי־ו ל ס נ י תייי‪.‬‬
‫ריש סנהדרין אית ליה לר׳ י ש מ ע א ל י ש אם ל מ ס ו ר ת נ נ ׳ ל ט ו ט פ ו ת ‪ :‬וכל פ צ ר חמר‪ .‬חסר‬
‫מתסילך‪.‬‬ ‫ל ר י א ו״יו ד ה ס ו ר נדרש‬ ‫וי־ו במסורת‪ .‬פ( ובחלומות דכרהדיא פ׳ ה ר ו א ך א״ל‬
‫נה־ט‬ ‫מ ל א ונמחק הרץ‪.‬‬ ‫הסופר‬ ‫שכתבו‬ ‫רבינו ש ל מ ה‬ ‫דנהיט ופי׳‬ ‫ב ד ק ביה ו א ש ת כ ה‬
‫פירושו מחיק‪ .‬ו ב ה ל כ ו ת גדולות ד ר נ ׳הודאי כת׳ נב־ נש‪ .‬א־ א י ת ניד‪ ,‬ניהטא או מ ח ק א ‪.‬‬
‫שהוא מלא‬ ‫יש ספרים‬ ‫ויהמ‪.‬‬ ‫ה ע ב ר ת קולמוס ע ל התיבה‪.‬‬ ‫הייני נמי מעיניין מ ח ק או‬
‫חסר מ ד א ׳ בהקומץ‪ .‬צ( ההוא דא־פשיקא ליה וי״ו‬ ‫אבל נראה שהוא‬ ‫אהר ה ר ״ ש ‪.‬‬ ‫נויץ‬

‫הי״ט אות ‪ '1‬ע״ש‪ .‬ע( שרשה שניה והיה‪ .‬ובל ‪!:0‬ר תכלה ה׳ ממצרים ובי׳ נציל‪ (• .‬בחב ‪:.‬שימושא‬
‫רבה ורב איי^ה הבי«ו יכו׳ בץ הכיא ג״כ בספר התרומה‪ ,‬וליתא לפנינו בר‪1‬״ף‪ .‬כ( אך דישאלך ר׳‬
‫ר׳ חגי כונ״ל יכן היא כשיכישא רכא שהעתיק הדא״ש‪ .‬וחתרומה‪ .‬כהני אתוותא כצ׳׳ל‪ ,‬בתלמוד‬
‫שלט ליתא וכי כצ״ל‪ .‬ל( אגויל מי כחכינן שבת ע״ט ע״ב‪ .‬מ( זיונין קטנים וכוי מנחות כ״ט ע״כ‬
‫ועיין כתוש׳ ד״ה שעטנ׳ז ג״ץ וברמב״ם ה׳ תפילין ‪0‬״ב ה ״ח ובתשובות סי׳ ס״ח‪ (< .‬שאפילו קוצו‬
‫של יו״ד זכו׳ שש כ״ם עי׳א ועיין בתוס׳ ר״ה קוצו וכו׳ ובמרדכי רי״ש שרק הקומץ‪ ,‬ועיין ;תשובה‬
‫מאהבה ה״א סי׳ ס״ד‪ ,‬ובשו׳׳ת ם״מ ח״א סי׳ ס״ו‪ ,‬ובשו״ח רד׳׳ך כיח א׳ חדר גי‪ .‬ס( ומתוך תלמוד‬
‫שלט וכו׳ כמי שפירשתי בריש וכו׳ היא לשין ספר בעל התרומה‪ ,‬יעיין סנהדרין ד׳ ע״ כ ובת‪.‬יש׳ שש‬
‫ד״ה לטטםח רטססת וכו׳ ובמנחות ל״ד ע׳יב ובחום׳ שש ד״ה לנזטשת לנעשת וכוי‪ ,‬ובתום׳ ובחיס‬
‫ל״ז ע״כ ד״ה לטוטפות וכוי‪ ,‬ועיין בתקו! תפילין להרא״ש שכתב ולטוטשת חפר וי״ו אחרונה‪ ,‬וצע״ג‬
‫שסותר למה שכתב בתשובה כלל ג׳ סי• ז‪ -‬ובפרשת כ ׳ יביאך יש להיות ולמושפות ומי ואולי ט׳ ס‬
‫ע( מזוזות שומע אני וכו׳ מנחות ל־־ד ע״א ועיין בתום׳ ד״ה כשהוא אומר ובו׳ ותום׳‬ ‫יש כאן‪.‬‬
‫זבתים ט׳ ע״א ד״ה לא נצרכה ונוי ותום׳ סנהדרין ר׳ ע״א ד״ה בורהו וכד‪ (r .‬ובחלונדת דבר‬
‫צ( ההוא‬ ‫הדיא וכוי גהיט מתםילך כרכות ניו ע״א‪ ,‬ועיין בערוך ערך גחט‪ ,‬ובסנ״ש דברים י׳׳ג‪.‬‬
‫דאישסיקא ליה וי״ו רויהרונ )רויתרג( בניקבא וכוי עיין בגמרא שלפנינו מנחות כ״ט עיב ועיין בספר‬
‫התרומה סוף ה׳ תפילין‪ ,‬ובתום׳ שם ד״ה ואי לא יכי׳ יעיין במרדכי פרק הקומץ חיל ואם לאו יהרג‬
‫הוא ופסול‪ ,‬מכאן משמע דיהרוג הוי חסר ומשמע יש לו משמעות אחר מקורם ואע״פ שאין ראיה‬
‫לדבר זבד לדבר‪ ,‬ועיין בחרוש׳ אנשי שם בביאור דברי המרדכי הגיל‪ ,‬ופירושם דחוק! והיותר נכון‬
‫היא נייםת ושירוש שפר האגודה הובא נמג״ש דברים ״׳ג׳ ט״ו‪ ,‬יש ספרים שהוא מלא מאייו אתר‬
‫‪645‬‬ ‫שחזור ויטרי‬

‫דדהרונ כניקנא‪ .‬זהו שבתחילת התיבה‪ .‬אתא לקסיה דר׳ זירא איל אייתי ינוקא דלא‬
‫הכיס ולא טיפש א* קרי דהרנ שפיר‪ .‬ואי לא יהרונ הוא ופסול‪ .‬ואי כת׳ סלא‪ .‬א׳־כ‬
‫היה לו לומר ואי לא פסול‪ .‬ולא יותר‪) .‬ולא( ]ולמה[ הזכיר יהרנ הוא‪ .‬כיון שאין זה‬
‫שום תיבה‪ .‬ובן מוכח במסורת הססרים‪ .‬ד׳ מליאים בלשון הרינה‪ .‬ובל שריה אהרונ‪.‬‬
‫בעמוס‪ .‬עת להרונ‪ .‬כי נמכרנו אני ועסי‪ .‬והרונ בשונאיהם‪ .‬אבל ויהרנ לא חשיב א״כ‬
‫הסר הוא‪ :‬אמרי• במסכת סופרים ק( שסע ישראל עריך לכותבו בראש שיטה וכל‬
‫אותיותיו משומות‪ .‬וצריך שיהא אחד בסוף שיפה‪ .‬ואע״נ דבתפילין וסזווות ראחד אינו‬
‫בסוף שימה לסי מנהג שלנו‪ .‬מ־מ בעיקר כתיבת טף האותיות אין שום שינוי‪ .‬א־כ ‪.‬צריך‬
‫שיהא אותיות של שמע ישראל פשוטות‪ .‬סי׳ נדולות ורועות יותר משאר אותיות‪ .‬והתם‬
‫נמי כת׳ י(וישתט‪ .‬ת״ח פשוטה‪ .‬שהוא חצי פסוקי׳ של תורה‪ .‬ס( ה• דהלי־י‪ .‬פשוטה‪.‬‬
‫יי( עין רשמע ישר•‪ .‬רבה מכל עין‪ .‬דל־ת ראחד שמינה מכל דלת‪ :‬כת• בשימושא דכה‪.‬‬
‫א( לא אכשר לאחותי תפילין אלא מאן דקרי בחורה נביאים וכתובים‪ .‬ותלמוד‪ .‬בתורה‪.‬‬
‫בםסר בראשית‪ .‬בנביאים‪ .‬בסמר שמואל‪ .‬בכתובים‪ .‬בסמר ודלים‪ .‬ואי הוי במשנה שפיר‬
‫דטי‪ .‬מסייעא ליד‪ ,‬מתנית׳ לדשמואל‪ .‬בן חמש שנימ למקרא בן עשר למשנה‪ .‬בן שלש‬
‫עשרה למצות‪ .‬אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו‪ .‬דבת׳ ולמדתם‪ .‬ושמרתם‪ .‬ועשיתם‪.‬‬
‫וקשרתם‪ .‬אם אין למידה אין שמירה‪ .‬אם אין שמירה אין עשייה‪ .‬אם אין עשייה אין‬
‫קשירה‪ :‬עד כאן לשונם‪ :‬אמנם כתלמוד שלנו לא םצינו כל זה‪ .‬אלא אדרבה פרק לולב‬
‫הנוול נרסי׳‪ .‬נ( קטן היודע לשמור חשילין אביו לוקח לו תפילין‪ .‬אע׳־נ שלא למד‬
‫במשנה רק שיהא נקי לשומרם בטהרה נ( כאלישע בעל כנסים‪ .‬וכן כת׳ החם‪ .‬אם׳ אבייי‬
‫ד‬
‫אי כתבינהו אנויל שסיר דמי‪ .‬וליתה‪ .‬ראילו פרק המוצא יין פריך תלמודא‪ ( .‬תפילין‬
‫אנלל מי כתבינן‪ .‬ואין לסמוך על דבריהמ בדבר שחלמוד שלנו חולק עליהם‪ .‬הילכך‬
‫כל אדם טהור וזריז לשמור אותם בטהרה יניהמ עליו ויאריך ימים ושנים בנעימים‪:‬‬

‫םל־קו ה י ל כ ו ת תפילין‪.‬‬
‫י•( ו ע ל ק ש ר של המילין נהלקו שני נדולי הדור‪ .‬רנינו אליהו ורבינו יעקכ‪ :‬רבי׳‬
‫אליהו היה אוסר שצריך אדם לקשור קשר של תפילין נבל יום‪ .‬ומביא‬
‫ראיית ממנחות שילהי מ׳ הקומץ רבת‪ .‬רבעי תפילין מאימתי מברך עליהן‪ .‬אביי ורבא‬
‫דאמרי תרריהו משעת הנהה עד שעת קשירה‪] .‬ורבינו יעקב אומר שאין צריך לקשור‬
‫בכל ץמ ומביא ראיה טהא[ דתנן מכניסן זונ זוג ר׳ יהודה אוסר בהדשות ומתיר ישנות‪.‬‬
‫וטס׳ איזהו הדשות כל שיש בהן קשורות ואינם מקושרות‪ .‬ומשוס הכי אםר‪ .‬דילסא קטר‬
‫לוע‪ .‬והוי קשר של קיימא‪ .‬ואס צריך לקשור בכל יום איכ יכול לקושרו בשבת שאינו‬

‫הרי־׳ש אבל נראה שהוא חסר מראמרינן בהקומץ רבא רמי איפסיקא ליה כרעה רואו ויהרג בנוקבא‪,‬‬
‫פירש ואיו אירע במקום נקב‪ .‬ונראה כמין״יר‪-‬ר‪ ,‬אהא לקמיה דרי זירא א״ל זיל אייחי ינוקא דלא‬
‫חכיס ולא טישש פירש דאי חכיש מבי; שמחרף הוא לוםי ייהרג כלפי מעלה ואומר ויהרג‪ ,‬אי קרי ויהרנ‬
‫כשר‪ .‬ואי לא ייהרנ הוא ופסול‪ ,‬וסירש ר״י מבאן משסע ויוזרג חסר בלא ואייו בי! רי״ש לנימ״ל‪.‬‬
‫ל‪ ,‬וישח»‪ .‬ח״׳ת ששוסה שהוא וכר כן הוא גירסח‬ ‫ק( שמע ישראל ובו• בס׳ סוש־ים פ״מ ה״ד‪.‬‬
‫האגודה במם׳ סופרים פייט ה״נ עיש‪ ,‬ועיין במנ״ש ‪•.‬יקרא ח׳ פסוק חי‪ .‬ס( ה׳ דתלי״י ששוטה‪ .‬שם‬
‫ה״ו ועיין במנ״ש שהאיין בזה‪ .‬מ( עי; דשסע ׳•!;דאל רבת ומי עיין בבעה״ט‪ .‬וכמנ״ש‪ ,‬ובזוהר‬
‫פנחס רל״ו ע*ב‪ .‬רשם רנ״ח ע״א‪ ,‬ושר־שה ואחחנ; רם״ג עיא‪ .‬רלח דאחד שמינה‪ .‬עיין בבעה״מ‬
‫ובםנ״ש‪ (f< .‬לא אכשר לאחוחי תפילין וטי ברא״ש בה׳ קטנות‪ ,‬וכן ברא״ש על הרי״ף הביא‬
‫השימושא רבה בלשון אחר וז״ל אמר רבא רא כשר לאחותי תפילין אלא למאן דקרי חורח נביאים‬
‫וכחובים‪ ,‬חורה במאי בספר בראשיח שסוק אחד‪ ,‬בנביאים בשמואל פסוק אחר‪ .‬בכחוכים במסר‬
‫תחלים פסוק אחד‪ ,‬בתלמוד תמאני מחיבא )באשכול בתלמול חמניא מחניחא( מנ״ל רחב! שמואל‬
‫נ( כאלישע זכו׳‬ ‫הק?‪1‬ן אוסר וכו• אסר אכיי והוא רירע ויו• י( קטן תיידע וטי סיכח מ״כ ע״א‬
‫שכח ס־ט ע״א ועיין בחום׳ שס ד״ה כאלישע וכוי וכשו״ח ש״ת סי׳ קנ״ג‪ .‬ל( תטיויי! אנויל ובו•‬
‫שבח ע״ט ע״ב‪ .‬ה( ועל קשר של חשילי! וכוי עיין סנחוח ל׳־ה ע׳יכ תום׳ ד״ה משעת הנהה וכוי‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪646‬‬

‫של קיימא‪ .‬אלא שאיט עשוי לקשור ולהתיר בכל יום‪; .‬עוד א״כ כולם חדשות נינד*‪.‬‬
‫אפילו ישנות המקושרות ביון דצריך להתיר ולקשור‪ .‬ואומר רבינו יעקב שאין צריך‬
‫אלא פעם אחת‪ .‬כשעת עשייתמ‪ .‬ומשום הכי אוסר בחדשות‪ .‬דילמא קטר להו והוי קשר‬
‫של קיימא‪ .‬רתיכ שפיר חדשות וישנות‪ .‬חדשות שעדיין לא הוקשה‪ .‬וישנות שהוקשרו‬
‫ועור מביא ראייה רביע יעקב מפיק דתולין‪ .‬ראמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך‬
‫שילמד כתב שחיטה ומילה וי״א אף קשר של תפלין‪ .‬וברכח חתנימ וציצית‪ .‬ואידך הני‬
‫שכיחין‪ .‬פי׳ כחב שחיטה ומילד‪ ,‬כל שעה הוא צריך מהן‪ .‬וצריך יותר שילמדם‪ .‬אבל קשר‬
‫וברכת חתנים וציצית לא שכיחי‪ .‬ואינו צריך כל שעה לעשותם‪ .‬דביון שעשוי הקשר‬
‫פעם אחת אינו צריך יותר לעשות‪ .‬וכן הציצית בטליתו‪ .‬וברכת חתנים נמי אינה חדירא‬
‫ושכיחא כל שעה כמו הני‪ :‬וההוא דהקוםץ‪ .‬פי׳ עד שעה קשירח‪ .‬עד שעת קשירה‪.‬‬
‫עד שעת שיחדק הקשר בראשו‪ .‬ואינה קשורה ממש‪ .‬במו קשורח בו בכלב‪ .‬ובמו השליא‬
‫קשורח בוולד‪:‬‬

‫ו( ורבינו יעקב )הוא ר׳׳ח( אוסר שאין צריך לקשור בכל יום ‪-.‬מביא ראיה מהא רתנן וכוי כצ״ל‬
‫מכניסן זוג זוג וכו׳ עירובי; צ״ו ע״ב‪ ,‬צ״ז ע״א‪ ,‬ועיין חוס׳ הולי; ט׳ ע״א ד״ה ואידך ובר‪ .‬קשורה‬
‫בו ככלב ע׳יז ה׳ ע״א‪ ,‬ובמו השליה קשורה בוולד נדה כ״ז ע״ב‪.‬‬
 ‫הלכות מזוזה‪.‬‬

‫תקטו‪ .‬סידור מזוזה‪. .‬בוזו במוכםז כוזו‪.‬‬

‫י( בך שנו רבותינו מזוזה שיש כו מחק אות אחת או תוספת אות אחת או נריעות‬
‫אות אחח‪ ,‬אינו יוצא בת ידי חובתו‪ .‬ונכתבת בשני‪ .‬בשער׳ חמישית או‬
‫בחמישי בשער‪ .‬רביעית‪ .‬ובן תפילין וקמיעוח‪ :‬וצריך להניח בריש שימה דוהיח אס‬
‫שמע‪ .‬כשיעור תיבה קטנה‪ .‬שיכתוב מאתורי שדי‪ .‬ח( וכי מכניס מזווה בקנה נוללה טפוף‬
‫שיטה לראש שיטה‪ .‬רפתה בקנה חלון שיחא ידי שיעור חלון בהלון ויראה שדי כחוב‪:‬‬
‫ט( וצריך למיכדק בחסידות ויתירות‪ .‬ותנין וויונין‪ .‬י( וצריכה הנחה טלטעלה ומלמטה‬
‫שיעור שתי שיטות‪ .‬ומימין ומשמאל כשיעור נ׳ אותיות‪ .‬ואינה נכתבת‪ .‬כ( אלא בקלף‬
‫טעובד לשמה‪ .‬ואפילו בטקום שיער‪ .‬ל( וצריך לקבעה בצד יסין בכניסתו לבית מ( כדי‬
‫שתהא מזווה מימין ונר חנוכה משמאל וצריך לחניחח נ(בחללח של פתח‪ .‬ואס‬
‫יש בעובי הכותל נ׳ ספחים מניחה בסוף טפח החיצון של כותל ססוך לפתח‪ .‬וצריכת‬
‫להניחה ס( בתחילת שליש העליץ של נובה הפתח‪ .‬וסניחה כספר חורה בארונו‪ .‬וכן‬
‫תפילין תוך הבתים שלהם‪ .‬ובן עמא דבר‪ :‬ע(ורבינו תם אופר שתפילין ומזוזות מיושב המ‬
‫מונודם‪ .‬כדמוכח בפיק דבבא בתרא‪ .‬דלוהות בארון היו מושכבות ולא היו םעוםד‪ .‬אך‬
‫כל העם נהנו כספר תורה בארון‪ :‬וכשמניחח כםחהו‪ .‬פ( מברך לקבוע מזוזה‪ .‬צ( ושההיינו‪:‬‬

‫ז( מזוזה שיש בו מתק זכו׳ ירושלמי מנילה פ״א ה״מ חולין כספרים ואין חוליו בתפילין ומזוזות‪ .‬וכס׳‬
‫התרומה םי׳ ר*ה מסיים א״ב אסור להגיה שום או‪.‬ת בתפילין ומזוזות ונם שלא מ ח ו ב לא על המחק ולא‬
‫על הגרר‪ .‬וזה שלא כדעת תרםב״ם ם׳׳א מהי תפילין הט׳׳ז ומותר לכתוב וכר ע״ש‪ .‬ח( וכי מכניס מזוזת‬
‫בקנה וכו׳ עיין סנהות ליג ע׳יב‪ .‬וכבים ק״ב ע׳׳א‪ .‬ובתום׳ דיה בנובתא דקניא וכר‪ .‬ם( וצריך למיבדק ובד‬
‫מנתות ל״ב ע״ב כתבה אגדת פסולה פירש״י כלא שירמוט ולא דקדק כתסיות ויתירות ועיין בתום׳ ריח‬
‫בחבה אגרת וכוי‪ .‬י( וצריכה הנחה סלםעלת ובו׳ שס ל״ב ע״ב‪ .‬כ( אלא בקלף מעובד לשמח וכו׳‬
‫כצ״ל וכן הוא דעח בעל ספר יראים סי׳ י״ח ודיל ומאותו שעם עצמו הקלף צריך עיבור לשסו‪ .‬וטעם‬
‫דכי היכי רגםרינ! בהיבה כתיבה מספר תורה לפוסלה באגרת כך נםרינן לפוסלה בעיבוד שלא לשסה‬
‫כס״ת וכזי אן־ דעת הדמב״ם בפ׳יא סה׳ תפילין הי״א דםזזזה אינה צריכה עיבוד לשמת‪ .‬וכבר‬
‫נשאל ע״ז מרכינו יהונתן הכתן מלוניל בתשובות הדסב״ם סי׳‪.‬י״ה‪) ,‬ובנדפס םתדש הוא בסי׳ כ׳׳ת(‬
‫טעמו של דבר דסתלק כין ס׳ית ותפילין למזוזה‪ ,‬ותשובתו משום דס״ת ותפילין חם חובות הטף‪,‬‬
‫משא״כ מזוזה שהיא תוכח הכיח היינו שאם יש לו כיח חייב הבית במזוזה‪ ,‬ועיין תזס• מנתות מ״ב‬
‫ע״כ ד״ה תפילין שהביאו ג*כ דעת הרםב״ם‪ ,‬ולא ראו טעמו בתשובותיו ע״ש‪ ,‬ולפי טעמו נראה‬
‫לי לפרש הירושלמי סוף מס׳ מגילה ודל הפלה ומווזה מי קודם שמואל אמר מזחת קודמת‪ ,‬דב‬
‫תונה אטד חפלה קודטח‪ ,‬מה מעמא דשסואל שבן היא טהנת ציו״ט ושבתות‪ .‬טה טעמא דרב‬
‫חונה שכן היא גותנת במפרשי ימים והולכי מדברות‪ .‬והיינו משוס דתפילין הוא הובת הטף‪ ,‬משא״כ‬
‫מזוזה שאינת חובת הגוף שאינו נוהג ריק בסי שיש לו כיח‪ .‬ועיין בשירי קרבן שם‪ ,‬ועיין ירושלמי‬
‫יומא פ׳׳ג ה״ו עור שעיברה לשם קמיע וכו־ ובש״ק שם‪ ,‬ועיין כבעל המאור ובמלחמות פ׳יק דסובח‬
‫מה שהאריך בוה• ל( וצריך לקובעה ובו׳ םנחוח ל״ד ע״א‪ (» .‬בדי שחחא מזוזה ובו׳ שבת כ״ב‬
‫ש( בתהילת שליש העליון וכר שם ל׳׳ג ע*א‪.‬‬ ‫ע״א‪ .‬נ( בתללת של פתח וכוי םגחות ל׳׳כ ע״ב‪.‬‬
‫»( ור״ת אומר וכר ע״מ הא דעבידא כסיכםא וכר ועיין בשירש״י ובתוס׳ ד״ה ‪.‬חא וכר ותום׳ ב״ס‬
‫ק״ב ע״א ד״ה בגובתא וכוי ובספר הישר לר״ת סי׳ ת״כ ע״ש ובו־א״ש ה׳ מזהה‪ ,‬ועיין כש״ת סי׳ קנ־ז‬
‫ובמרדכי סי׳ חחקס״ב‪ (» .‬מברך לקבוע מזוזה‪ .‬כן הוא בבה״ג ריש ה׳ מזוזה‪ ,‬ובשאילתות פרשה‬
‫עקב‪ ,‬וברי״ף וברסב״ם ש״ה ה״ז‪ .‬ובסשד יראים סי׳ י״ח‪ ,‬ובשער• חשובה ‪0‬י׳ קנ״ז לרב כחן ומאן‬

‫ו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪648‬‬

‫נרסינן ב מ נ ח ו ת ס׳ הקומץ רבה‪ .‬ר( ש ת י‬ ‫חובת נברא‪:‬‬ ‫ולא‬ ‫ק ( מומה ח ו ב ת הדר היא‪.‬‬
‫א מ ר ר ב יהודה‬ ‫ששיט׳‪.‬‬ ‫פ ר ש י ו ת שבמזוזה מ ע כ ב ו ח זו א ח זו‪ .‬ואפילו* כ ת ב א ח ד מעכבן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לאידך דרב‬ ‫נציכא אלא‬ ‫לא‬ ‫ש ל ירד‪ Vvt .‬גטי ששיט ‪.‬‬ ‫נ צ ר כ ה א ל א לקוצו‬ ‫ש( ל א‬
‫נרם־׳‬ ‫שאין נויל מוקף ל ה מ א ר ב ע רוחותיה פ ס ו ל ה ‪:‬‬ ‫יהודה כל אות‬ ‫דאמר רב‬ ‫יהודה‪.‬‬
‫תפילין אין עריכין שירטוט‪ .‬ותו נרם״ בשיק‬ ‫ב מ נ ח ו ת )פ״ק( ]סיג[ מזווה עריכה שירטוט‪.‬‬
‫במסכת‬ ‫נרם״‬ ‫פר״ח כמזוזה‪:‬‬ ‫כאמיתה ש ל חורה‪.‬‬ ‫שירטוט‬ ‫דמנילך‪ ,‬ח( מנילה עריכה‬
‫סופרים׳ בם־ה‪ .‬בברייתא דשפר תורה א( נורר א ח ת וכותב שתים‪ .‬נודר שתים וכותב ש ל ו ש ‪.‬‬
‫)אב( ] א ב ל [ ש ל ש ל א ׳נדור‪ .‬ו מ ש מ ע ד מ ח ק כל שבן מ ד פ ס י ל ב ש ל ש בשפר תורה ) ד פ י ל (‬
‫ומסתכרא‪.‬‬ ‫פושל ב א ח ת בתפילין ל א אשכחן‪.‬‬ ‫] ד ס ס י ל [ נמ׳ בתפילין ומזוזות‪ .‬מיהו אמ‬
‫ולא בין ששריש לתפילין‬ ‫ר ל א חוינן פ ל ו נ ת א בין מ ח ק לנדר‪.‬‬ ‫אלא בשלש‪.‬‬ ‫דלא םסיל‬
‫ומווזות‪ .‬א ך העם נהנו להזהר מ ל י ר ו ע ומלהוסיף מ ל מ ח ו ק ומלנרור אפילו אות א ח ת ‪ :‬נרם*'‬
‫ב מ נ י ל ה ס״ק ירושלמית ‪ (3‬תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות‪ .‬ומכאן שאין להניד‪.‬‬
‫ומיכן )ניסא( ] נ י ח א [ לן ד ה א דאין‬ ‫ב ה בלום‪ .‬ל א בתלייה דבינ• חטי‪ .‬ו ל א ב ש ו ם מקום‪.‬‬
‫תולין מ ש ו ם דקםיד אתלייה‪ .‬ד י ל ס א מ ש ו ם ד ל א נכתבו כסדרן ח ו א ‪ :‬נרש״ במנחות‪ .‬מזווה‬
‫מעוה ל ע ש ו ת נ( פ ר ש י ו ת סתומות‪ .‬ואי עבדינהו פתוחות ש פ י ר דמי‪ .‬ו ה א י מ א נהוג ע ל מ א‬
‫בםתומות‪ .‬מיהו אבן ה א י מ א נהנינן בפתוהות‪ .‬וכשל ה מ ל ו ת ויתירות האותיות ל א א ש כ ח ן‬
‫ירושלמית יש ב ה ש ב ע שיטות‪ .‬א ך‬ ‫דשסול‪ .‬מיהו החסירו בזד‪ -‬מ ל כ פ ו ל ומלייתי‪ .‬ומזוזה‬
‫ובריש ש י ט ת כ״ב ע ל הארץ‪ .‬כי‬ ‫ובסוף ש י ט ת כ״א השמים‪.‬‬ ‫ע ס א ד ד ב ד בעשמגמ=שניס‪.‬‬
‫ער סוף ה א מ ן בן ירבו ימיכם וימי‬ ‫השמים‬ ‫כמסוף‬ ‫שמים מ ע ל ה א מ ן ורהוק‬ ‫כנבוה‬
‫דכת׳ למען ירבו ימיכם‪.‬‬ ‫דנש־ם חייבות במזווה‪.‬‬ ‫ומכאן מוכח בס״ק דקידוש־ן‪.‬‬ ‫בניכם‪.‬‬
‫נ י ם ״ במנחות‪ .‬ה( פ ׳ ) ה ת כ ל ת ( ] ה ק ו מ ץ רבה[‪.‬‬ ‫י ( נכרי בעו חיי נשי ל א בעו חיי‪ .‬בתמי׳‪:‬‬
‫ומי־תינן ל ה ב ש ב ת י( פ׳ המועיא יין‪ .‬ק ל ף כותכ־ן עליו‪.‬תפילין‪ .‬דוכסוסשוס כותבין עליו‬
‫מזוזה‪ .‬ק ל ף במקום כ ש ד ‪ .‬דוכסוסטוס כמקום ש י ע י ‪ .‬רוכ מקום‪ .‬כמו ד ו ך פ ל ן ‪ .‬מקום סלוני‪.‬‬
‫א ל א א י מ א אף ק ל ף‬ ‫ב ס ר ק המועיא מםק־נן‪ .‬ל א תימא כוי‪.‬‬ ‫םוסטוס שיער‪ .‬ב ל ש ו ן יוון‪.‬‬
‫מיכן‬ ‫כותבין עליו מזוזה‪ .‬דתני׳ ר׳ מאיר היה כותבה ע ל ה ק ל ף מ פ נ י ש ה י א ] מ ש ת מ ר ת [ ‪.‬‬
‫' ( ו ע ר י ך ל ה נ י ח בין‬ ‫שמזוזה בין כ ק ל ף ודוכסושצוס‪ .‬ותפילין א ק ל ף אין אדוכםוםטוס ל א ‪:‬‬
‫ש י ט ה ל ש י ט ה כ מ ל א שיטה‪ .‬ובין תיכה ל ת י ב ה ‪ :‬מ ל א אות קטנה‪ .‬ובין א ו ת ל א ו ת כ מ ל א‬
‫שיהו‬ ‫וכ״ד חותמותיהן‬ ‫מלאכים‬ ‫והי׳־ב‬ ‫ל ד ק ד ק ח( שהכ־ד ש מ ו ה ‪.‬‬ ‫ויש‬ ‫השערה‪:‬‬ ‫חוט‬

‫ד ק ב ע מ ז ו ז ה מ ח י י ב ל כ ר ו ב י אקכ׳יו ל ק ב ו ע מ ז ו ז ה ‪ ,‬א מ נ ם ב י ר ו ש ל מ י ס ו ף ב י ב ו ת א י ת א ע ל מ צ ו ת מ ז ו ז ה ׳ ועיין‬

‫ב פ ר ד ס ל ר ש י י ז״ל‪.‬סי׳ נ׳ וז״ל בה׳־ג א ו מ ר ה ב א ל ק ב ו ע מ ז ו ו ה מ כ ר ך ל ק ב ו ע ‪ .‬ו־יא נ ה י ר א לי ר ה א ב ה ר י א‬
‫‪,‬‬
‫מ פ ו ר ש ב מ ס ׳ ב ר כ ו ח י ר ו ש ל מ י כ ש ה ו א ק ו ב ע ה מ כ ר ך עיי מ צ ו ת מ ז ו ז ה ‪ ,‬ועיין כ מ ׳ ׳ א א ״ ח י״ט פ ״ ק א ‪.‬‬
‫ל( ו ש ה ח י י נ ו ‪ ,‬כ ן ה ו א ד ע ת ה ר מ כ ״ ם שי״א מ ה ׳ ב ר כ ו ת ה ״ מ ‪ ,‬ועיין ב ש ״ ך יו״ר סי׳ כ ״ ח ם ״ ק ה ׳ ‪ ,‬ו ב פ ר ׳ ׳ ח‬
‫ר( ש ת י פ ר ש י ו ת‬ ‫ק( ו מ ז ו ו ה ח ו ב ת ה ר ד ובו׳ ב ״ מ ק ״ א ע ״ ב‬ ‫ש ם ‪ ,‬ו כ ש ״ ך סי׳ רש״ט ם ״ ק אי‪.‬‬
‫ח( מ נ י ל ה צ ר י כ ה ש י ר ט ו ט יכו׳‬ ‫ם( ל א נ צ ר כ א ובו׳ ש ם ב י ט ע י א ‪.‬‬ ‫ש ב מ ח ז ה וכו׳ מ נ ח ו ת כ ״ ח ע״א‪.‬‬
‫נ ( ת ו ל י ן כ ס פ ר י ם וכו׳ י ר ו ש ל מ י‬ ‫ל ( ט ר ר א ח ת וכוי מ ס ׳ ס ו פ ר י ם פייה ה ״ ה ע ״ ש ‪.‬‬ ‫מ ג י ל ה טייז ע ״ ב ‪.‬‬
‫י( נ כ ר י‬ ‫נ( פ ר ש י ו ת ס ת ו מ ו ת וכו׳ ש ם ל ״ ב ע ״ א ועיין ב ח ו ם ׳ ד ״ ה ו ה א י ד נ א וכוי‪.‬‬ ‫מ ג י ל ה פ״א ה״מ‪.‬‬
‫ו( פ ׳ ה מ ו צ י א יין‬ ‫ה( פ ׳ ה ק ו מ ץ ר נ ה ו כ ר כ צ ״ ל ש ם ל ״ ב ע״א‪.‬‬ ‫ב ע ו חיי ו כ ר קידושין ל ״ ד ע״א‪.‬‬
‫וכו׳ ש ב ח ע ״ ט ; • י ‪ .‬ר ת נ י א ר׳ מ א י ר ו כ ר כ צ ״ ל ‪ .‬מ פ נ י ש ה י א מ ש ת מ ר ת כ צ ׳ ׳ ל ‪ .‬ז( וצריך ל ה נ י ה ו כ ר‬
‫שש לי ע ״ א ועיין ב ש ל ט י גכוריש ה ׳ סייח בשש ר י א ״ ז ו ו ״ ל ו נ ר א ה ב ע י נ י ש ל א נ א מ ר כ ן בין ש י ט ה‬
‫ל ש י ט ה כ מ ר א שישה א ל א בסשריש ש צ ר י ך ר י ו ח ב ג ל י ו נ ו ת ש ה ן כ מ ו ש כ ת ב נ ו ‪ ,‬א ב ל ב ת פ י ל י ן ו מ ז ו ז ו ת‬
‫אין צ ר י ך כ ה ן ריוח כ ל כך‪ .‬ו א ץ צ ר י ך בי; ש י ע ה ל ש י ט ה י מ ל א ש י ט ת ‪ .‬ו כ ך ה י א ש י ט ת ה פ י שני ש‪.‬‬
‫יז( ש ה כ ״ ד שמור‪ .‬ובו׳ לשי ש א י נ ם מ ע י ק ר מ צ ו ת ה מ ז ו ז ה ‪ .‬וז״ל ה ר מ כ ״ ס ה ׳ ת פ י ל י ן ש״ה ה ״ ד מ נ ה ג‬
‫פ ש ו ט ש כ ו ת ב י ; ע ל ה מ ז ו ו ה יזבחו•! כ נ ג ד ה ר ו ת שבין ש ר ש ה ל ש ר ש ה ש ד י ואין ב ז ה ה פ ס ד ‪ ,‬ל פ י ש ה ו א‬
‫מ ב ח ו ץ ‪ ,‬א ב ל א ל ו ש כ ו ת ב י ן מ ב פ נ י ם ש מ ו ת ה מ ל א כ י ם א ו ש מ ו ת ק ד ו ש י ם א ו פ ס ו ק או ח ז ח ס ו ח ה ר י הן‬
‫ב כ ל ל מ י ‪ .‬ש א י ! להם הלה׳יב‪ ,‬שאלו הטששיס לא ר׳ ל ה ס ש ב ט ל ו ה מ צ ו ת א ל א שעשו מ צ ו ה גדולה‬
‫•גיהוא י ה ו ד ה ש ם ש ל ה ק כ ״ ה ו א ה ב ת ו ו ע ב ו ד ת ו כ א ל ו ה ו א ק מ י ע ש ל ה נ י י ת ע צ מ ן כ מ ו ש ע ל ה ע ל ל כ ס‬
‫ה ש כ ל ש ז ה ד ב ר ה מ ה נ ח ב ה ב ל י ה ע ו ל ם עכ״ל‪ ,‬ועיין ב ה ג ״ מ שש‪ ,‬ו ב ס ם ״ ג עשין כ ״ ב א ב ל מ ב פ נ י ם‬
 ‫‪649‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫מופלנין כגיליון כשוף השיטה‪ .‬ו ק השלש מקראות הכתובין למטה‪ .‬שלא יהו מוכלעין‬
‫ומעורבין בתוך השיטות שלה‪ .‬לפי שאינם מעיקר מצות המוהר‪ :,‬ועיץ ס(דשטע מאותיות‬
‫נדולות שבמקרא‪ .‬וכן דל־ת דאחד נדולה ושמינה‪ .‬כוזו במוכס‪ :‬כוזו‪ .‬נהנו לכתוב מעבר‬
‫לדף‪ .‬כננד ה׳ אלהינו ה־‪ .‬אותיות שבאלף בית קדושות אחרי אותיות ה׳ אלהינו ה׳‪.‬‬
‫אחרי יו־ד כיף‪ .‬אחרי היא וייו‪ .‬וכן כולן‪ :‬שעפנ־ז נ־ץ‪ .‬בשין ה׳ תאני‪ .‬ב׳ בכרעא‬
‫קמא‪ .‬וכ׳ בבתרא‪ .‬וחד כמציעאה‪ .‬בעיץ תלתא בכל כרעא‪ .‬כטית ב׳ בכרעא קמא‪.‬‬
‫וחלת בברייתא‪ .‬בנדן ובזי״ן נינ תאני‪ .‬בנימיל נ־ תאני‪ .‬בצדייק‪ .‬ב׳ ככרעא קמא‪ .‬ונ׳‬
‫ככתרא‪ :‬ת׳‪ .‬ושעטנו נץ יש שמזיינין אותו ביל אותיוח שיש בשעטנז נץ‪ .‬ואני כן‬
‫מצאחי במזוזה הרב ר׳ מ נ ח ם מ י ו א נ י ‪ .‬אבל כרוב לא מצאתי‪ .‬ובספר תאני כתב רכינו‬
‫יביס‪ .‬שהכל מוויין ולא נתני אלא בגופן האותיות‪ :‬וכל שעטנז נץ כאשר כה׳ למעלה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ת ‪ :‬לטטשת קמא המר מכל וכל בלא וייו‪ .‬בתרא לטוטפת‪ .‬בוי־ו קמא‪ .‬מזזות קמא חסר‬
‫וי־ו‪ .‬בחרא מלא מכל וכל‪ .‬מזוזות‪ :‬פיה‪ .‬דפן כשולה לפנים בזו )א*(‪ .‬חיח דחרה פתוהה‬
‫בשני כרעיה וננ כרעא תניינא עולה למעלה כזו‪ .‬והרה )כ(‪ .‬טית דהפבה‪ .‬כזו )נ(‪ .‬צדי־ק‬
‫רעל הארץ‪ .‬נ ה ל ה על סי הםסורח‪ ,‬קו׳ף‪ .‬חכחובה בתפילין ומזוזות צריך ארם להזהר‬
‫שלא להדביק אח הננ הקוף לכרעא אריכא כזו ק‪ .‬כדמוכח פ׳ הבונה ולא כאספיימית‬
‫)ד(‪ .‬וגם מוכח ר־ת מהתם דט״׳ת צריך אדם לכתבהיככתיכת אספיימית‪ .‬כזו)ה(‪..‬שכפולה‬
‫קצת טלפנים‪ .‬שאם יסרידנה כברעא תנ״נא לממדי תראה )ו(‪ .‬מדאםרי׳ התם‪ .‬וכתבתם‬
‫שתהא כתיבה תמה‪ .‬שלא יכתיב לאלשץ עיינין‪ .‬ביתין כשין‪ .‬שיפץ טחץ‪ .‬ואי בטיח‬
‫צרפתית כזו )ו(‪ .‬היאך יראה שיא לט״ת לעולם‪ .‬ולכך יש לכתבה כסשרדית ^ ‪ :‬והא לך‬
‫ראשי שיטות‪ :‬שמע‪ .‬הי‪ .‬הדברים‪ .‬לבניך‪ .‬ובשכבך‪ .‬בין‪ .‬והיה‪ .‬מצוה‪ .‬ככל‪ .‬יורה‪ .‬עשב‪.‬‬
‫סן‪ .‬והשתחויתם‪ .‬השמים‪ .‬ואבדתם‪ .‬ושסתם‪ .‬אחם‪ .‬אתם‪ .‬כדרך‪ .‬ובשעריך‪ .‬אשר‪ .‬על‪:‬‬

‫מזוזה כדת של תורה‪.‬‬

‫בין שיסד‪ ,‬לש־מד‪ ,‬כמלא שיטה‪ :‬בין פסוק לפסוק כמלא תיבה קטנה‪ :‬בין תיגה לתיבה‬
‫כמלא אות קטנה‪ :‬כין אוח לאות כהוט השערה‪:‬‬

‫בוזו במוכס׳ בוזו‬ ‫תקטז‪.‬‬

‫ואהבת את‬ ‫‪ y o r‬ישראל יהוה אלהינו יהוד‪ ,‬א ח ך‬
‫והיו‬ ‫יהוה אלהיך בבל לבבך ובבל נפש־ ובבל מאדך‬
‫ושננתם‬ ‫הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך‬
‫לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‬
‫וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת‬ ‫ובשכבך ובקומך‬
‫וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך‬ ‫בין עיניך‬
‫אסור להוסיף אפילו א ו ח א ח ח ולא ל ע ש ו ת ת ו ח מ ו ת של מ ל א כ י ם ולא שום ד ב ר כ״א *ווי ארו! ה כ ל‬
‫לא תוסיף ולא תגרע‪ ,‬אך ד ע ת בעל ס פ ר יראים הוא כ ר ע ת ה מ ח ב ר עיין בספרו סי׳ י״ח וו״ל ולבר‬
‫ה ה ל כ ו ח של מזוזה ה א מ ו ר ו ח ב מ נ ח ו ת הורגלו העולם ל ת ו ס פ ת ש מ י ר ח ה כ י ת ל כ ח ו ב כשוף ה ש ר ו ת‬
‫ח ו ת ס ו ח ו ש מ ו ח המלאכים‪ ,‬ואינו עיכובא א ל א )*‪-‬׳ל ולא( מצות אך חוסי ש מ י ר ה ‪ ,‬ועיין ב ב ״ ס שם‬
‫‪,‬‬
‫ע( ועיין ר ש מ ע וכר עיין לעיל ס י תקי׳יד ולקמן סימן ה ק כ ״ ה ‪ .‬חי״ת ר ח ר ח שחוחח וכו׳ ד י ל‬ ‫ה״ר‪.‬‬
‫ד ר ת ב ה מ ע ט ‪ .‬שעטנ׳יו נ״ץ וכו עיין חום׳ י־נתות כ״ט ע׳׳ב ר״ה שעטנ״ז ג׳׳ץ וכו׳ ו ב ס ‪ c‬ר ח ה ר ו ס ה‬
‫כיי ר״א‪ .‬ושם ס ״ רי״א כםושו‪ ,‬וברמב״ם ם״כ מג־‪.‬׳ הפילין ח״ח‪ ,‬ושם ש״ה ה״נ‪ ,‬ו ב ת ש ו ב ו ת ה ר ם ב י ם‬
‫פ ״ ס ״ ח )ובתשובותיו הנרשם מ ח ר ש הוא בסי׳ נ״ז( ו ב ס פ ר ה א ש כ ו ל ו ד ש צר ע׳יב ושם צד פ״ד‪,‬‬
‫ובשערי ת ש ו ב ה סי׳ קנ״ז‪ ,‬ושם ס ״ של״א‪ ,‬ו ב ה ג ה ״ מ פ״א מהי תפילין א ו ח צ׳ ועיי! סמ׳׳ג עשין סי‪#‬‬
‫*( צורות ה א ו ת י ו ח כאשר ה ם בכ״י יודפסו בסוף ה ח ו ב ר ח ה ז א ת ‪.‬‬
 ‫מחזור וישרי‬ ‫‪650‬‬
‫וחיח אם שמע תשמעו אל טצותי אשר אנכי‬
‫מצוח אתכם חיום לאחבח את יהוה אלחיכם ולעבדו‬
‫ונתתי מטר ארצכם בעתו‬ ‫בכל לבבכם ובבל נפשכם‬
‫ונתתי‬ ‫יורח ומלקוש ואספת דננך ותירשך ויצחרך‬
‫השמרו לכס‬ ‫עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת‬
‫פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים‬
‫וחרה אף יהוה בכם ועצר את‬ ‫וחשתחויחם לחם‬
‫השטים ולא יחיה מטר והאדמה לא תתן את יבולח‬
‫ואבדתם מחרח מעל חאר״ן הטבה אשר יחוח נתן לכס‬
‫וקשרתם‬ ‫ושמתם את דברי אלח על לבבכם ועל נפשכם‬
‫אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עינוכם ולמדתם‬
‫אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך‬
‫וכתבתם על מזוזות ביתך‬ ‫בדרך ובשכבך ובקומך‬
‫למען ירבו ימיכם וימי בניבם על האדמה‬ ‫ובשעריך‬
‫אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי השמים‬
‫על ה א ר ץ‬

‫אמרינן כסוטה ירושלטי א( בית שאין מ ארבע אסות על ]ארבע[ אסוח פטור טן‬
‫המעקה זמן המזהה ומן דמיחב ‪ (J‬ואינו טובל למעשרות‪ .‬ואין נותק לו ארבע‬
‫אמות לסני מתתו‪ .‬נ( ואין עושין אותו‪-‬תיבור לעיר‪ .‬והעדר מן הבית מותר לישב בו‪.‬‬
‫ל( ואינו )יוצא( ]צטית[ ביובל‪ .‬יי( ואינו טטטא בננעים‪ .‬י( ואין הבעלים חוזרין עליו‬
‫כמלחמה‪:‬‬

‫םליקו חילכות מזוזה‪:‬‬

‫כ״ח• ובב•' «׳־ח סי‪ -‬ל״ו׳ ועיי! בטור יריד סי׳ רוךד‪ .‬ובשערי תשובה סי׳ קנ״ו‪ .‬שלא להדביק וכוי‬
‫שבת ק׳׳ר ע״א ום׳׳ם כרעיה דקו״ן* תלויה וכוי‪ .‬דמית צריך אדם ובו׳ וכתבתם וכי׳ שם ק׳׳ג ע׳׳ב‪,‬‬
‫ובחום׳ שם ד״ה טיתין וכוי‪ .‬ו(( בית שאין בו ארבע וכוי ירושלמי סוטה פ״ת ה״ד‪ ,‬וירושלמי ם״ג‬
‫דמעשרות ה״נ‪ ,‬ועיין סוכה ג־ ע״א ובתום׳ שם ד״ה בית וכוי‪ .‬י‪ (.‬ואינו סובל למעשרות ובו׳ שאי!‬
‫נ( זאין‬ ‫נקבע למעשר אלא כדאית פני הכית‪ ,‬זזה לא נקרא פני הבית משוס דלא השיב בית‪.‬‬
‫עושין אותו היבור לעיר משום דבית העומד תוך שבעים אמת ושיריים לעיר נתשב כעיר וסודרים‬
‫אלפים אמה מהבית וות לא נתשב כבית‪ .‬י( ואינו צמית ביובל כצ״ל ותוא מלשון לצמיתות‪ ,‬דבית‬
‫עיר תומת אם הקדיש איט נגאל עד מלאת לו שנה ואת׳־כ הוא לצמיתות לקונה ואינו יוצא ביובל‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה( ואינו מטמא בנגעים‬ ‫וזה יוצא ביובל משום דלא ניקרא בית דכתיב כי ימכור בית מושב וגו ‪.‬‬
‫דכתיב אשד לו הביה‪ .‬ו( ואין הבעלים תזזרין וכוי דכתיכ טי האיש אשר בנה בית תדש‪.‬‬
 ‫הלכות ספר תורה‪.‬‬ ‫תקיז•‬
‫וסגנון ספר תורה פעולה סרבנו יעקב בר׳ םאיר‪.‬‬

‫ברוב שרעסיי בקובי‪ .‬תנתומץ ישעשעו לבי‪ .‬קוץ ישעי משנבי להושיע!*‪ .‬עשוה‬
‫נבוהה ביתרק הבשר‪ .‬דקדוקי כמנות סטר תורה יעיד לי אזני ומהי לבאר הימנ‬
‫סדר עיבור עודותיו וסדר כתיבותיו‪ .‬ודקדוק תיבותיו ישסע הכם ויוסיף לקח להשיב‬
‫אסרים לתקן עוותי‪ .‬ואם מוב כעיני אשובה לי וארע כי לא אבוש‪ .‬וכאשר אםצא‬
‫סער אכתבנו בשם אוםדו‪ .‬ויואל אל לוה ותהזקנה ידיי‪.‬מידי אביר יעקכ‪:‬‬
‫<‪(1‬אין כותבין אלא על עור בחמה טהורה וחיה מהורה ככלל‪ .‬מריך לעבד העורות‬
‫לשמן‪ .‬ואם לא עבדן לשמן םםולוח‪ .‬כדאסרינן בהניזקץ נוילין שלו לא עיבדתיס‬
‫לשסם ומםלוה‪ .‬ואס האמר לית הילכחא הכי‪ .‬דהא היימא לן בםנחדרין ם׳ נגמר הדן‬
‫כרבא דר‪-‬וא בחראה‪ .‬ועור דמסקינן החם בהמא הילבתא כוותיה דאמר הזמנה לאו‬
‫מילתא היא‪ .‬ומוקםי כתגאי‪ .‬רתניא ציסש והב או שטלה עליהם עור בהמה טמאה‬
‫ססולוח עור כחמח טהורה כשירות‪ .‬אע״מ שלא עיבדן לשמן‪ .‬ומסרש רבינו שלמת‬
‫דקל׳כר האי חנא כרכא דאטר חזסנח לאו מילחא היא‪ ,‬ודמי לאורנ בנד למת‪ .‬דאמר‬
‫יבא מוחר בהנאה‪ .‬ורשכ־נ אומר אף על עור בהמה טתורח םסולות עד שיעכדם‬
‫לשמם‪ .‬סבר כאביי ראמר חזמנח מילתא חיא‪ .‬וכיץ דמכשר רבא ותיק כלא עיבוד‬
‫לשמן בעור של בתי תפילין‪ .‬כתיבח לשמח ועיבוד בסקומ כחיבח נסי לא בעי‪ .‬כרמוכח‬
‫בשילחי חשולח נט‪ .‬דתניא‪.‬התם‪ .‬ומעשח בנוי אחד שהיד‪ .‬כותב ססרים בציידן‪ .‬ותתיר‬
‫רשב״נ ליקח ממנו‪ .‬ושריך רשבינ עיבוד לשמן בעי‪ .‬כתיבה לשמה לא בעי‪ .‬ומשני‬
‫בנוי שחזר לסורו מחמת יראה‪ .‬דמכוין לשמה‪ .‬מכלל דלתיק את• שסיר‪ .‬רכיון דלא‬
‫בעי עיבוד לשמח סוחר ליקח מנוי‪ .‬חדי לך לרכא ולת׳ק רלא בעינן עיבור לשמח‬
‫]ולא כתיבה לשמה[ מוחר ליקח מנוי נסור‪) .‬הרי לך לרבא ולתיק דלא בעינן עיבוד‬
‫לשמת ולא כתיבה לשמה(‪ .‬ואם כאת לתרץ לאכיי תנאי היא ואיהו דהיק מוקי אנסשיה‬
‫התם אבל לרבא לאו תנאי היא‪ .‬הא ליתה‪ .‬רא־כ הוה ליה למימר לאכיי וראי תנאי‬
‫היא לרבא מי לימא תנאי היא‪ .‬והוד‪ ,‬ליה לשנויי‪ .‬דהכי אורהא דחלמודא‪ .‬אלא נ״ל‬
‫לעולס בעינן לשמה וסי׳ רבנו לא ישר כעיני אלא ה־ס רשםעתא ננםר הדין‪ .‬תנאי‬
‫היא דתניא ציסן ונו׳‪ .‬על עור בהמה טמאה כשירות‪ .‬אע״ס שלא עיבדן לשמם‪ .‬רקסבר‬
‫תיק כאביי דאמר הזמנה מילתא היא‪ .‬ואין צריך עיבוד לשמה‪ .‬דהזטנה דאחד עיבוד‬

‫‪ (6‬אי! כותבי! אלא על עור וכוי שבת כיח ‪ ay‬ושס ק״ח ע״א כוחכין תםילין וט׳‬
‫עיין ירושלמי פ״א דםגילה ת*ם‪ ,‬וריש ם‪0‬׳ סוסריש‪ .‬טילי! שלג לא עיבדתיס וכו׳ גיסין נ״ר ע״ב‪.‬‬
‫רחא קיייל בסנהדרין וכו׳ כ»ד*ל מיח ע״ב‪ .‬וסעשת כגוי אתר וכוי גימין ס״ח עיב ועיין כתוס׳ עד‬
‫שיעבדם ובו׳ וחוס׳ סנהדרין ד״ה אע״• וכר ותוס׳ מנתות מ״ב ע׳׳ב ד״ה עד וכוי‪ .‬רלא בעינן עיבוד‬
‫ל»םה ולא כתיבה לשמה סותר ובו׳ ואם באת ובד כליל ועיי! בםשר חתרוסה ה׳ ס*ת סי׳ ק״ץ‪.‬‬
 ‫מחזור ויפות‬ ‫‪652‬‬
‫םחם קיימא במקום עיבוד לשמה כיון דמילתא היא והזמנה דאהר נתינה םתם הויא‬
‫ככתיבה לשמה‪ .‬רשבינ אומד אף על עור נהמה טהורה פסולות עד שיעברם לשמה‪.‬‬
‫דהזמנת לאו מילתא היא כדכא‪ .‬ולא קיימא הזמנה בסקוס עיבוד לשמה‪ .‬והילכך צריך‬
‫עיבוד וכתיבה לשמה‪ .‬דלש&ה נםירי חילכחא כעשיית ספר תורה‪ .‬ולא מיתוקטא‬
‫קןילתא כהזמנה נרידא‪ .‬רלאו מילתא היא אלא כעיבוד‪ .‬ומיהו מודה רכא^דאמ עכרן‬
‫לשמם שסותר לכתוב עליהן שטרי הדיוטות או לטלוחן על נבי בהמה‪ .‬דהזמנה לאו‬
‫פילתא היא ער שיכתוב עליו‪ .‬ונבי אורנ בנד למת נמ• אי בעינן נםי לשם מת היה‬
‫צדץ לאותו לשם מת‪ .‬רהומנה דנתר ארינה לאו מילתא היא‪ .‬לרבא אלא א״ב מע‬
‫לסת‪ ,‬אכל לאביי לא בעי ארינה לשמה אפילו אי נמרי בה לשמה דבהזמנה דבתר‬
‫הכי הוי סני‪ .‬וניל דשניהם םוקמ• לפוס ריהטייהו‪ .‬אביי כתיק‪ .‬ורבאכרשכ׳׳נ‪ .‬וראייה‬
‫גדולת הם‪ .‬ת׳‪ .‬והא לך סריח‪ .‬כשירות אעיפ שלא עיבדן לשמם‪ .‬הואיל ועבדינתו לא‬
‫פסיל בהו מה שעיבד שלא לשמם‪ .‬רהזמנה שזימנן מתהילה לעיבוד סילחא היא‪.‬‬
‫כאביי‪ .‬זרשנינ פוסל עד שיעבדס לשמם‪ .‬ויעשה מעשה העיבור ממש לשמים‪ .‬דהזמנה‬
‫לאו מילתא היא כרבא‪ .‬ועשייה וחוסנה בעינן ודכא ורשכ־ג תרוייהו כרב חשדא ובחרא‬
‫‪,‬‬
‫שיטתא קיימי‪ :‬ד־ח‪ :‬ת ‪ .‬נמציגו למידין שצריך עיבוד לשמה‪ .‬זאס נוי מעכדן וישראל‬
‫עוסד' על נביו וססייעו‪ .‬מסייע ות יש בו ממש‪ .‬מכרי ארעתא רישראל קעכיר‪ .‬דאםר‬
‫נםירנא סינך‪ .‬וכענין זה התירו הגאונים עינוד נוי‪ .‬ובחינה לשמה בעינן‪ .‬לשם תודת‬
‫ישראל‪ .‬אבל האזכרות צריך לכתוב לשם אזכרות‪ .‬כדאמרינן בהניזקין‪ .‬כל ספר תורה‬
‫שאין אזכרות שלו כתוכין לשמם אינן שוד• כלום‪ .‬ודוקא נתכוון לכתוב לשש יהודה‬
‫וכחב השם צריך ליהודה להעכיר עליו קולמוס ולקדשו‪ .‬אבל כתב ליהודה לשם שם‬
‫אחר אין צריך לקרש דהא לשם תורת ישראל ניתכ ודיי נכך‪ :‬ועורות נבילות מהורות‬
‫מותרות‪ .‬אעיפ שלא נשחטו‪ .‬ויש סשרים קדמונים שםצריכין שחיטה‪ .‬ולא היא‪ .‬דתניא‬
‫אין חוששין שמא עורות לכוכים הס‪ .‬ואפילו להידור םצוה לא צריך‪ .‬דחא תרנו מלך‬
‫דעריף סאיסטקלטור‪ :‬ועל העיבור הקשיתי כמה מעכרן דלא שביח׳ אסציס נכן‪ .‬ולא‬
‫טעבדינן בחן אפי׳ אי שכיחי‪ .‬דאמרינן דיפחרא דמליח וקמיח ולא עפיץ‪ .‬ותניא אין‬
‫כותבין על הריסתרא‪ .‬ואמרינן במנילה ובסוטה‪ .‬כתבה על הנייר ועל הדיפתרא כוי‪.‬‬
‫עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו‪ .‬שים דיסתרא פסול והוא הרין לספר‬
‫תורה‪ .‬דהילכתא היא על הקלף או על היויל‪ .‬ועוד דאתיא נסי כתיבה כתיבה במנילה‬
‫וכסרשת מוטה‪ .‬ומשנה שלימה היא במסכת ירים‪ .‬ומייתינן לה במנילה שיק‪ .‬אינו‬
‫מטמא אח חידים ער שיכחבנו אשורית על הספר ובדיו‪ .‬ודייקינן מהתם דלא בעינן‬
‫דיו לספרים‪ .‬דמייתי מינה ראייה אחיו כותבים כסם וכשיקרא‪ .‬ושמעינן מינה דלא בעינן‬
‫כסו ספר‪ .‬אלא אפיי ריסתרא בשירה‪ .‬דלית ליה להאי תנא כתיבה כתיכה‪ ,‬ולית ליה‬
‫הילבתא‪ .‬אלא כולה םילתא יליף במנילה מככתבם וכלשונם‪ .‬בריליף כס־ק דמנילה‪.‬‬
‫ואורהייהו בקלף או נויל וכתב אשורית ובדיו‪ ,‬לית הילכתא כי האי מתניתא רכל בתני‬
‫הקדש דרבנן ראין בין דסנילה הוא דפליני ארשבינ‪ .‬ופסקי בפירקא קסא הילכתא‬
‫כרשב־נ דאםר אף ספרים לא הותרו שיכתבו אלא יוונית‪ .‬סשום רכתיב יפת אלהים‬

‫דנכרי אדעחא דישראל קעביר ובו׳ המחבר נמשך בזה אחר כוונת בעסה׳ית ור יצר לשונו וז״ל בסי׳‬
‫(‬

‫ה נ ׳ ל מסייע זה יש בו ממש רנברי אדעתא רישראל עביר טפי מכוח• דאמר ביהי אנא גמירנא טפ•‬
‫סינך כדאסרינן שלהי פ־ק רע״ז וכוי ע״ש‪ .‬כל סייח שאין אזכרות• וכוי גיםין נ״ר ע״ב‪ ,‬אינן שוה‬
‫‪,‬‬
‫כלום כצ״ל‪ .‬ועורות גכילוח טהורוח ובו׳ שכח ק״ח ע״א‪ .‬אין חוש־; ; וכי׳ מסכת סופרים פ״א ה״נ‪.‬‬
‫רהא הרנו מלך וכוי שבח ק״ח ע״א‪ ,‬ומסכת סופרים ם״א ה״ב ע״ש‪ .‬דיםחרא רמלי‪.‬־׳ וכו׳ מגילה‬
‫י׳׳ט ע״א ועיין בחום׳ שם ר״ת דיפתרא וכוי‪ ,‬וברייה על הספר ובו׳ ובתוס׳ סגתות לייא •;׳׳כ ד״ה הא‬
‫ראפיצן וכוי‪ .‬כתבה על הנייר כוי מגילה י״ו ע״‪,‬א‪ .‬ומשנה •שלמה היא וכוי ירים פ״ד נזשנה הי‪ .‬וסייתי‬
‫‪-‬לח ‪1‬מ׳ מנילה ח׳ ע״ב‪ ,‬יעיין סוטה י״ז ע׳יא‪ .‬מככתבכ וכלשונם מגילה ט׳ ע״א‪ .‬רתניא בתבונה יכו׳‬
‫‪653‬‬ ‫מחזור וימרי‬
‫ליפת‪ .‬תא שאר לשון אשר‪ .‬דלית ליד‪ .‬לרשכ׳ג הילכתא ונתיב בדפפרשינן‪ .‬ימי‬
‫אשורית וססר ודיו כםסרים‪ :‬אכל סנילי׳ אפי׳ יוונית לא‪ .‬משום ככתבם וכלשונם‪.‬‬
‫ומד׳היא דתניא כחבונה איכא למשסע דלית הילכתא כי הני רכל נתכי‪ .‬דתניא בתכונת‬
‫או שכתב שלא )כדין( ]כדיו[ או שכתב האזכרות מהב היי אלו יננזו; וההיא דםנילת‬
‫ליכא לאוקומי דאוכרות במנילה ליכא דםםקוס אהר לאו אזכרה היא‪ .‬ובשאר םסריס‬
‫לנד ססשר תורה ליכא לאוקוסי‪ .‬דהא מקילינין בספר תורה מפי משום םעשה דתלמי‬
‫כדסוכת במנילה‪ .‬נטצינו למידק דריסתרא אםורה לסשר תורה‪ .‬ונם רבינו )חיי( ]האי[‬
‫פסק ור־ה משסו דמעברינן בעסצים ]כדססורש בערוך[ כערך דוכסוסטוס‪ .‬ונראה לי‬
‫שהעור המתוקן בעבור מוכ בנון שלנו שחוא טוכ ממליח וקםית ועפצים שהוא כשר‬
‫ואין צריך עיסוץ‪ .‬אבל לטליה וקטיח צריך עישו׳ן‪ .‬שאין טלית נקמיח עזים כסיד‪.‬‬
‫ושריית מים שלנו‪ .‬וראייה לדבריי דאמרינן בהקוםץ רבה קרע הבא בשתים יתפור כשלש‬
‫לא יתפור‪ .‬ופריך עלה‪ .‬ומשני הא בחרתא הא כעתיקא‪ .‬ומשרש לאו חרתא חרתא ממש‬
‫ולא עחיקא עחיקא ממש‪ .‬אלא הא דאםיצן הא דלא אפיצן‪ .‬וכולה ההיא שמעתא בססר‬
‫תורה מיירי‪ .‬ש־מ ברלא אפיצן כשר לספר חורה אלא שיהא עיבוד טוב שלא יחא‬
‫דישתרא‪ .‬אי נמי איכא לסימר ולאכשורי אש־לו דיפתרא‪ .‬מדתני פסילי מובא ותנא‬
‫נהו נהדיא הרי אלו יננזו‪ .‬או אין קורין בו או סס־ל‪ .‬אכל בדישתרא לא משתמיפ לא‬
‫נםםבת סופרים ולא בתלמוד דליתני ססולדי‪ .‬והלכה דעל הקלף אינא למימר רקלף מיקרי‪.‬‬
‫אבל נני מנילה תני לא יצא משום שאר מילי טונא‪ .‬דמתני בהדה ונראה דדישתרא כשר‬
‫בדיעבד זכל ש ק עימד שלכז אלא שבמגילה החמירו בדיסוד־א לומר שלא יצא‪ .‬משום‬
‫ככתבם וכלשונם‪ .‬דאורחייחו כקמיח ומליה ועש״ן וכתב אשורית‪ .‬מיכן סמכתי להכשיר‬
‫עיבוד שלנו‪ .‬וראייתי מר׳קומין רבד‪ .,‬ואי משתכח כה איניש טעמ׳ אהרינא להיתירא אשר‬
‫יראה ]יניד[‪ .‬ועל שכותבים בקוסוס )ובקנתוס( ]וכקנקנתום[ נ־ל שפסול‪ .‬דתניא בהדיא‬
‫בהבונה‪ .‬כל הכותב שלא )כרין( ]בדיו[ או שכתב אח האזכרות כזהב הרי אילו יננוו‪.‬‬
‫ופסקינן לעיל דהילכת׳ הבי ולא כי ההיא דכל כתבי‪ .‬ודאין בין דמנילה‪ .‬ועפצים שכותבים‬
‫כהן לאו מיקרו דיו‪ .‬יראי כס־ק דשכת‪ .‬אין שורין דיו םממנין‪ .‬וכוי‪ .‬ואמרינן מאן תנא‬
‫‪,‬‬
‫נתינת מים בדיויזו היא שרייתה‪ .‬כוי‪ .‬מבללדמקס׳ נתינת מים מיקרי דיו‪ .‬והב־ משרשי ‪.‬‬
‫הלוקח יין לתת )יין לתת( ]לתוך[ המורייס או לתוך אלונתית דמקמי נתינת יין מיקרי‬
‫מזדיים ואלונפית‪ .‬והיינו אלונטית בכריתה מותית‪ .‬דע״! קורס נתינת יין‪ .‬דלא חיישינן‬
‫שמא )עורב( ]עירב[ בו הנוי יין ועפצים לא מיקרו דיו‪ .‬לא קודם נתינת סיס ולא אתר‬
‫כך‪ .‬אלא נקראין עפע־ש ומי מלין‪ .‬ונתינת ‪:‬ומא וברזל להשחית לא משו׳ ליה דיו‪.‬‬
‫דאמרי׳ כנדר‪ ,‬סרק כל היד‪) .‬ר׳ אלעזר( ]ר׳ אמי[ פלי קורטא רדיוטא ובריק ואין זה בשל‬
‫עסצ־ם אלא בשלנו‪ .‬ותו אמרינן התם הרת שאסרו דיו‪ .‬מהו דתיט׳ ני פבחוחא דדיוטא‪.‬‬
‫קמ״ל כי תרוותא דדיוטא‪ .‬וזה חרת אינו תרתא דאושכפ׳ אלא מראית דיו שדומה לו‪ .‬ותו‬
‫כל מקום ששונה פסולי כתיבה תני בהדייר׳ו עסצים ומי מלין‪ .‬ואמרינן נכי מפר תורח‬
‫כניטין אין מי מילין על נבי מי מילין‪ .‬והיינו דאמרי׳ כל העשנים יפין לדיו‪ .‬שזהו נוהנ‬
‫כשלנו שמייבשין אותו ולא בעפציס‪ .‬ושמן בין לנבל נין לעשן יפה בשלנו אלא שלא‬
‫הורנלנו כשלנו ולא כעפיציס‪ .‬ותו אםרינן כל השרפים יפין לריו לשרף כשף מן המוכתר‪.‬‬

‫שבח ק״נ עיב‪ ,‬כדםפורש בערוך בעדך כג־ל‪ .‬קרע הבא בשתים וכר מנחות ל־א ע׳׳ב‪ .‬אין שורי!‬
‫דיו ומי שכת י׳־ז ע״ב‪ .‬הלוקח יין לחח לתוך המורייס כצ״ל חולין ר ע״א‪ .‬אלונטית כבריחה וכו׳‬
‫ע״ז ל־ ע״א ועיין בתום׳ שפ ד״ה אלונחית וכוי‪ .‬ר׳ אמי פלי כצ״ל נדה כי ע״א‪ ,‬ועיין כחום׳ ד״ה‬
‫פלי ובו׳‪ ,‬ותום׳ ניםין י״ט ע׳׳א ד״ת דיו וכוי‪ .‬תרת שאמרו דיו וטי נדת כ׳ ע׳׳א‪ .‬אינו• תרו‪/‬א דאושכםי‬
‫וכו׳ שבח ק״ד ע״כ‪ ,‬ועיין תום׳ עירובי! י״ג ע׳׳א ו״ד‪ .‬קנקנתוס וכוי‪ .‬אין םי מילין וכר נימין י״ט‬
‫ע־יא‪ .‬כל העשנים וכוי שבח כ״נ ע״א‪ .‬כל השרפים וכו׳ ושרף כשף וכר נירםתו כנידסח הערוך ערך‬
 ‫מחזור ועורי‬ ‫‪654‬‬
‫וזהו בשלנו‪) .‬שאינו( ]שאנו[ שומן קליפי עץ כשף הנקרא נייר פרץ ועושי? ממנו דיו‪.‬‬
‫ושרף אינו טמא אלא תמצית מי לחלוח קליסי עצים או מי עלץ‪ .‬או מי הסנץ הנקרא כ׳‬
‫שייבא‪ .‬כדאסרינן במםחיס שי כל שעה ירק מר יש לו שרף ומניו מכסיסין‪ .‬דהיינו מי‬
‫ליחלוחץ; הירק‪ .‬בעל כרחך‪ .‬וחכי אמרי׳ נבי נדה‪ .‬זו)שיוסר‪] (.‬שירמח[ מצוי‪ .‬אבל נומא‬
‫אינה קדוייה שרף אלא קוטוס‪ .‬נדאמרי׳ בדוכתי מובא‪ .‬קומום‪ .‬עמא‪ .‬הנמצא כאילנות‪.‬‬
‫כעין דבש קרוש‪ .‬ואע׳־פשפי• ר׳ הנינא קומוס‪ .‬נוסא כעין שא׳ כל )הנשרסיס( ]השרסיס[‬
‫יסים לדיו‪ .‬לסי מנהנו סי׳‪ .‬ואנב חורםיה לא עיין ביה‪ .‬ואשי׳ לסי דברו אס היו נותנץ‬
‫נוטא לחוך דיו שלט היה מצהיבו כעין וודרואלא בלע׳ שמתנין בדיו לחצהיבו והוא‬
‫קנקנהום‪ .‬אך לא סש^טיט תנא דליתני שרף נכי כתיבה וקומוס נכי העמדת חלכ‪ .‬ותא‬
‫דאטרינן בפיק מידה הקטף יש לו שביעית‪ .‬ואמרי קיטשא שירא‪ .‬דהיינו שרף השנא‪ .‬והו‬
‫שלוקהין טסי תמצית האילטת )ומביישין( ]ומייבשין[ אותו כעין שאנו עושין דיו‪ .‬וקורין‬
‫לו קטף‪ .‬ויש אומי אמרםמון ונוטף כעין שממעין)הנסים( ]הנסנימ[ והיינו צרי כדאממנן‬
‫הצרי א*ט אלא שרף היוצא מעצי הקטף‪ .‬והוא אסרסמון‪ .‬ועושין נקבים באילן ששמו‬
‫קטף וחולין בו בלי זכוכיח ונוטשים סי ליחלוח בתוכו הנקראין שייבא‪ .‬ועל שס כך שסו‬
‫נטף שנוטף‪ .‬והבי מתת׳ צרי ולוט קטףולטום‪ .‬וכן כתב בססרהרוסאים‪ .‬ולדבריי לכתוב‬
‫בעסציס אמור וםםול‪ .‬וטעונה נניזה‪ .‬ותמיהני על מה סמכו רבותיי שבלותיר‪ .‬אכל בדיו‬
‫מותר ובשר‪ .‬מם ליתן ארמנט לתוך הדיו סזתד נין לד׳ ישמעאל בין לר׳ עקיבא דלאו‬
‫הייט )קנקנתוס( ]קנקנתומ[‪ .‬דאיםלינו ביה‪ .‬אלא קנקנתומ קבלה הוא בידינו מרבותינו‬
‫שהוא וודילא‪ .‬ובן לועזו בערוך ביטריאולא‪ .‬והיא היא‪:‬‬

‫ציינתי הפסקים לסי רעתי למען ירוץ הקורא בו‪ .‬וראיות הכאתי‪ .‬למען לא אטעה לאסור‬
‫ולהתיר שלא כהלכה או אחד מן התלמידים מתוך םילסולז‪:‬‬
‫מעתה תן עיניך בדקדוקי סופרים ונופי האותיות‪ .‬לשי מה שאין כקיאין בכל חדיקדוק‪.‬‬
‫כדאסר רב יוסף כשילהי פיק דקידזשין‪ .‬אינהו בקיאי בחס־רות ויתירות אנו לא‬
‫בקיאינן‪ .‬ועת לעשות לה׳‪ .‬הילכך דירן נמי בשירים‪ .‬אבל )כאשר( ]כאשר[ הורשנו נתכונן‬
‫בהנהו חסימת ויתירות דבקיאינן בהו‪ .‬ובנודל האותיות‪ .‬כטן בית של לראשית שנמנה‬
‫במסורת עם אותיות גדולות‪ .‬ובקיטוען‪ .‬כנון וייו רשלום‪ .‬דקטיעה‪ .‬ובתניהן ובויוניהן‬
‫ובעשייתם‪ .‬הא דאמרינן בהקומץ רבה‪ .‬אפילו כתכ אחד מעכבן‪ .‬בנון קוצו של ירד‪ .‬חודו‬
‫של מעלח שנתון כלפי פניו‪ .‬כדםוכח באלסא ביתא דר׳ עקיבא ורוב )ספרים( ]סופרים[‬
‫עזשץ נן‪ .‬וצריך להקיף מיל מארבע רוחותיח של אות‪ .‬ואי לא מקפא פסולח‪ .‬וניקב‬
‫ירינו של ה׳‪ .‬ולא נשתייר כשיעור אות אהת קטנה פסולה‪ .‬ונקב )שאין הדיו( ]שהדיו[‬
‫עובר עליו אימ נקב‪ .‬נכי יספר תורה נמי בעינן כתיבה תמה‪ .‬כרםוכח נהכונה‪) :‬ויוני(‬
‫]חיוני[ שעפנ״ז ניץ‪ .‬כמו שפ״ רבינו זקיני‪ .‬ואם לא זיין םסןל‪ .‬דלא נרע מקועו של ירד‪.‬‬

‫כשף׳ ולפנינו כשבר שם ושרף קטה‪ ,‬ירק מר יש לו שין! וכוי פסחים ל׳׳ט ע•׳*‪ .‬זו עייפה ס מ י‬
‫וכר כציל נדח י׳ ע׳׳ב‪ .‬בדוכתא טובא וכו• שבת ק״ד ע׳׳ב׳ מגילת י״ח ע׳׳ב‪ ,‬ניטין י״מ ע״א‪ .‬ואע״פ‬
‫שפירש ר׳ חנינא ונר הלשון קשת להבין ונראה שי* כאן ט״ש וכצ״ל ואע״ש שפירש ר׳ חננאל‬
‫קוםוס טםא כעין שאסרו כל השרפים וכוי ועיין בערוך ערך קומום כעין‪ .‬לשון זה וז׳׳ל קומוס קוסא‬
‫פירש חוא השרף במו שאמרגו כל השרפים יפין לדיו ונלע״ו גומיא‪ .‬וידוע שביוב מקומות מעתיק‬
‫הערוך לשון ריח סבלי הזכיר שמו‪ .‬ועיין יש׳•* בסקוסזת הנ״ל‪ .‬גבי העמדת חלכ ע״ן ‪ ry‬ל׳יה‬
‫ע״ב‪ .‬הקטף יש לן שביעית וכוי נרד‪ ,‬ח• עיב‪ .‬הצרי אינו אלא שרף כוי כייחות ו׳ ע׳׳א‪ .‬והכי מתרגם‬
‫צרי ולוט וכד עיין ת״א כראשית ט״נ‪ .‬י״א‪ .‬ועיין כפייש׳־י שמות ל׳ ל׳׳ד‪ .‬איהו בקיאי וכו־ קידושי;‬
‫ל ע*א‪ .‬וי׳׳ו דשלום דקטיעה קידושין ס״ו ע׳׳ב‪ .,‬ועיין במ״ש‪ .‬ריש פ׳ סנתס‪ .‬אפילו כתכ אחד ובו׳‬
‫מנחות כ״ח ע״א‪ ,‬וכ״ט ע״א‪ .‬ועיין בתום׳ ד״ה קוצו ובו‪ .‬וכשו״ת סהרי״ג סי׳ ס״ט בסופו ועיין בשו״ת‬
‫פ״ט סי׳ ס״ו׳ ובספר התרומה סוף ה׳ חפיליז וכמנהיג סוף הספר‪ .‬להקיף גויל וכוי מנחיח שס‪ ,‬וניקב‬
‫יריבו וכו׳ עיין לןיל‪ .‬וגקכ שהדי) עלבר עליז וכי׳ מו׳׳ל שכח ק׳׳ח ע״א‪ .‬וימי שעטנז גץ וכו׳ ע"!‬
‫‪655‬‬ ‫סחזור ממדי‬
‫וראייה קצת דאמרינן בהבינה‪ .‬הא רבעי זיוני שטור‪ .‬ריאדלא בעי זיוני חייב‪ :‬ומה שכח׳‬
‫בחיקוני תפילין‪ .‬שעשנ־׳וניץ‪ .‬ש׳ דשמע‪ .‬ט׳ דלטוםסות וכוי‪ .‬מכלל )בנשאר( ]דבשאד[‬
‫שעטנ־ז נ־ץ לא צריך‪) .‬אבל( ]אפילו[ בתפילין‪ .‬שקר הוא‪ .‬אי נסי לעיניץ חאגין קאסר‪.‬‬
‫לבד חזיונין‪ .‬וכן סצאח* בסידור אחר‪ .‬דבל שעטנז נץ לא צריך אפי׳ בתפילין‪ .‬שקר הוא‪.‬‬
‫אי נמי לעינין הנין קאמר‪ .‬לבד הזיונין‪ .‬וכן מצאתי בסידור אחר‪ .‬רכל שעטנ״ז נ־ץ שבבל‬
‫מקום צריבות נ׳ נ׳ זיונין‪ .‬הן כפופות הן פשוטות‪) .‬הניץ(‪ .‬וחי צריכה כעין חפרת נמל‬
‫םעטנוכה באמצעית נגה‪ .‬וכן פירשו הקרטונים תפרי להלננה בעין חסרת‪ .‬לוס׳ חי בדמו‬
‫של עולפ‪ .‬ולא פירשו טעם‪ .‬ורבינו וקינ* פירש הטרי כעין מקל‪ .‬בך )דל( ]דלת[‪ .‬ואין‬
‫נדאיןדבריו‪ .‬הדא דננו משמע האמצע‪ .‬כדאסרינן בהבונח‪ .‬כנץ שנפלו לננו דחי‪ .‬ועשאו‬
‫שני זיונין‪ .‬ועוד אמרינן בסשרים החיצונים‪ ,‬ח• אין לו כחד‪ .‬ואם הוא מקל יש •לו כחד‪.‬‬
‫דהיינו תנא‪ .‬ועוד דתנא רח׳ הוה ליה לםקרייה ידאסרי׳ בתכונה התס מון שגשלולתניה‬
‫דד• ושוי ליה רי־־ש‪ .‬דהיינו חודו של אחוריו‪ .‬וכן בסוטה ועירובין‪ .‬רילמא יתיב זכוב‬
‫אחניה דדי‪ .‬וסר־ח ‪:‬ורםין בהבונח בן נכי ח׳ ננו‪ .‬נכי ד׳ תאניה‪ :‬וספרים וסירושי׳ שכת׳‬
‫כחן כמן שנטלו לנניה דדי טעוח סופר הוא‪ .‬כדמוכה בסוטה ועירובין‪ .‬וחלו לידי לכרעיה‬
‫‪,‬‬
‫)דחי( ]דה [ שלא תתחבר למעלה‪ .‬ותנא דחי נ־‪-‬אה כעין תנא דדי‪ .‬רעימבין וסוטה ושבח‬
‫דרייא מאחריה‪ .‬ואס נמלה דםיא לריש‪ .‬ומראמרינן בהבונה פשין טחין‪ .‬טחץ שפין‪ .‬נ׳ל‬
‫שצורת רימית בך‪) .‬א(‪ .‬חורה החיצון כשול מעט לשנים כעין )ב(‪ .‬ועוד מדפר׳ ריח נחכוון‬
‫לכחוב אחת ועלו בידו שתים ח״ב‪ .‬בטן שנחנוון לכתוב ם׳ ולא הדביק יריבו דיחיצון וכתכ‬
‫)נ(‪ .‬ודווקא שצריך לכתוב)ד(‪:‬‬
‫יריעה או קלף שהות מני רםין לא יעשה ולא יותר מחי‪ .‬ושיעור שורות דף ששימ‪ .‬ויש‬
‫עוד שיעורץ אחריס במסכת סופרים‪ .‬ושיעור שיטה נ׳ למשפחותיכם‪ .‬ואורך דף‬
‫יש אוי ו׳ טפחים כאורבןשל לוחות‪ .‬ווה וביוצא בהן למצוד‪ ,‬ולא לעכב‪ :‬וכסוף הספר אפיי‬
‫פסוק אחר כדף אחי• ושיעור גיליון למטה טפח ולמעלה שלש אצבעות‪ .‬וכין דף לדף במלא‬
‫ריוח שת* אצבעות‪ .‬ובין שיטה לשיטה ‪:‬מלא שיטה‪ :‬נראץ הדכריפ ככתיבה דקה‪ .‬אכל‬
‫בכחיבח נסה הכל לפי חמי‪ .‬וכר לדבר‪ .‬נאון אחד שפי׳ נ׳ למשסחותיכם‪ .‬שיעור טפח‪.‬‬
‫דטעם שלא יר; עיניו משוטטות‪ .‬ואי בכתיבה נסה הוי)טפח( ]יוחד[ סטסח‪ .‬ובין תיבה‬
‫לתיבה במלא אות קטנה‪ .‬ובין אות לאות כמלא חופ השערה‪ .‬ורוב חיבה בתוך הדף‪.‬‬
‫ס״ לתוך דיסירטל‪ .‬שהלכה למשה מסיני לסמל בקנה‪ .‬ומיעוט חוץ לדף לא‪ .‬ואות מן‬
‫רישם חוץ מן השירטום לא יוציא‪ :‬ובכחיבח השם יוהד‪ .‬כמו שמפורש בסוף שבועת‬
‫העדות‪ .‬איוהו הול ואיזה קודש‪ .‬ואם ספק יכוין בכולן לשם‪ .‬דבהכי לא מיססיל‪ :‬כתיבח‬

‫ש ב ה ק׳יח ע ־ א רש״י ר ־ ה ר ב ע י דוגי ו ב ד ‪ .‬ח ט ר ׳ ל ה ל ג נ ה מ נ ח ו ת כ״ש ע ־ ב ‪ .‬ועיי! ערוך ע ר ך ח ש ד‬

‫ד ׳ ו ט ׳ ם י ש שש ו כ * * ל ד ח ט ר י ל י ה ל ג ג י ה ר ח ׳ ו ח ל ו ל י ה ל כ ר ע י ה ד‪.-,‬׳‪ ,‬ועיי; ב ש ה ״ ת ה• תפילין‪ ,‬וכשוף‬
‫ס פ ר ת ם ג ה י ג ‪ .‬כ ג ו ן ש ג ט ל ו ו‪1:‬׳ ש ב ח ק ״ ד ע ׳ ׳ נ ‪ .‬ו כ ! בשושה ו ע י ר ו נ י ! ע׳־ש ב ע י י ו ב י ן י׳׳ג ע ־ א ‪ .‬׳ ו ס ו ט ה‬
‫כ ׳ ע׳׳א‪ .‬ששי! ט ח י ן וכוי ש ב ח ק ״ נ ע׳׳ב‪ .‬נ ת כ ו ו ן ל כ ת ו ‪ :‬א ח ת וכו׳ ש ם ק י ר ע׳׳ב‪ .‬ש ח ו ח טג׳ דשים וגוי‬
‫ט נ ח ו ח ל׳ ע ״ א ‪ ,‬ו מ ס כ ת מ ס ר י ם ש״ב ה״‪ .1‬ושיעיר ש ו ר ו ת וכוי עיין ב ס ם ׳ ם י פ ר י ם ש ם ‪ .‬וחרםכ׳־ש כ ה ל ׳‬
‫ס ״ ת ש״ט ה ־ י כ ת ב י ש ד י ר י ש אהריש ש ל א נ א ס ר ו ב ג מ ר א ו נ ה ג ו נ ה ם הסושריס י ק ב ל ה ה י א ב י ר ס‬
‫א י ש מ פ י איש‪ ,‬ו ה ! שיהיו מ נ י ; ה ש י ט י ן ש ב ב ל ד ף ו ר ף ל א פ ת ו ח מ ש ט נ ה ו א ר ב ע י ם ‪ .‬ו ל א י ת ד ע ל‬
‫ש ש י ם ‪ .‬ועיי! ב ה ג ״ ט שש‪ ,‬ו ב ר א ״ ש ס ו ף ה ׳ ס ״ ת ו ב מ י ו ‪ -‬ט ש ם • ג׳ ל מ ש פ ח ו ח י כ ס מ ‪ :‬ח ו ח ל׳ ע ״ א ועיין‬
‫ב ח ו ס ׳ ד ״ ה כגון כוי ד ט ‪ 1‬ח י ם כ ״ ב י״ר‪ ,‬ומש• שופריס ש״ב ס ו ף ח ״ ב ‪ .‬כ א ו ר ב ! ש ל ל ו ח ו ת כ ן כ ת ב‬
‫בשמ״ג עשי! כ ״ ה ‪ .‬ו ב מ ר ד כ י ה ב י א ו הש״ז שי׳ ר ע ״ ב ס ״ ק אי‪ .‬ו ב ס ו ף ה ס פ ר מ • ש ם ל ע*א‪ .‬ו ש י ע ו ר‬
‫ג־ייון וכוי ש ם ו כ ס ס ׳ םישריש ם״כ ה ״ ד וט״ם ש ״ף־ל ש ^ ש ה ת ל ק י ס ב ט פ ח וכי׳ ועיין ב ה ג ר י א י ו י ד‬
‫ס‬

‫נ ר א י ן ה ד ב ר י ם וכוי עיין ב ת ו ס ׳ שש ד ״ ח כגון יכו׳ ועיין ב ה ג ״ ס שרק ו• ה י ד א ו ת‬ ‫סי׳ ר ע ־ ג ם ״ ק אי‪.‬‬

‫ב ׳ ו ה ו ב א ב ש ‪ -‬ך יריד סי׳ ר ע ־ כ ס״‪,‬־‪ ,‬ג׳ ע״ש‪ .‬ה ו י י ו ת ר מששה ט ו י ל ‪ .‬ו ר ו ב ח י ב ה ב ח ו ך ה ר ף מ נ ח ו ת ל׳‬
‫ש ח ל ״ מ ל ס ר ג ל ג ט ׳ עיין ש ם ל׳׳ב ע ״ כ ‪ ,‬ובחום• שש ד י ה ה א ו כ ר ‪ .‬ו ב ס ה י ת סי׳ קצ׳׳ו‪ .‬ו מ י ע ו ט‬ ‫ע״ב‪.‬‬
‫ח ו ץ ל ד ף ל א ‪ ,‬נ ר א ה שצ״ל ו ר ו ב ת ו ץ וכוי‪ .‬ו א ו ת מ ן ה ש ש וכו׳ עיין חוש• שש ל ע ־ ב ד י ה ש ל ש ה כ ו ׳‬
‫ו ה ו ב א בטת״ת םי׳ קז״ז‪ .‬ב ס ו ף ש ב ו ע ו ת ה ע ד ו ת ו ט ׳ ש ב ו ע ו ת ל׳׳ה ע ׳ ׳ * ו ע ‪ -‬ב ‪ .‬ו ב מ ס ׳ סופריו* פ ״ ד ‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪656‬‬

‫השפ לא על מקום נרד‪ .‬ולא על מקום המתק‪ .‬ותולה את כולו וכדותק‪ .‬ובתחילת הספר‬
‫ובסופו יניח ‪:‬רי לנול ב׳ עמודים אחד אילך ואחד אילך‪ .‬ונותן בין כל חומש וחומש ד׳‬
‫שיטין לבד משיטה שמשלים בה‪ .‬ואין עושין ספר לא ארכו יתר על רחבו ולא רחבו יתר‬
‫על ארכו‪ .‬למעוד‪ .‬ולא לעככ‪ .‬וכן הרבה‪ .‬וכן דיפתרא‪ .‬כדסרי׳‪ .‬וס׳ וסי‪ .‬סחומין לנמרי‪.‬‬
‫דבנס היו עזמדץ‪ .‬אנל ס־ם פתוחה לא יסתום‪ .‬דא׳כ הוי אלה נמי כנפ‪ .‬וליפשוט כרעיה‬
‫דד׳ לאחוריה כמעט‪ .‬כדאיתא בתבונה‪ .‬וכרעיה דק׳ לעשות תלויה ככרעיד‪ ,‬רה׳‪ .‬שפירשתי‪:‬‬
‫עוד יש עינייני אותיות באלפא ביתא דר׳ עקיבא‪ .‬אך רוב ספרים מילין בהן ומי‬
‫שאומנותו מלאכת שמים יבין בהס רראה באלפא ביתא ויעשה מעוה כמאמרה‪ .‬ולא‬
‫יתבשר אלא בשורות טובות‪:‬‬
‫שירת הים ושירת האדנו כתובות לטניס כהילבתן בראשי שמותיהן וסתומותיהן משני‬
‫צדדץ ואריחותיהן ולבינותיהן‪ ..‬והכותב ספר תורה ידקדק כדבריי אלה‪ .‬ואם הוא‬
‫חכמ יוסיף וישנה וישלש מסכת סופרים המוססת עוד דברים‪:‬‬
‫וכדר לעומר לא ליפסוק בשני שיטין‪ .‬אע־נ דתרי חיבוח נינהו‪ .‬ומינה ילסינן לחובל קין‬
‫ולבת שוע‪ .‬ולבן אוני ולמלכי ערק‪ .‬דביל שתי תיבות והוא שם אחד‪ ,‬דלא לפםקינחו‬
‫בשני שיטין‪ .‬חוץ מבת היענה דמצי פסיק‪ .‬רדרשי׳ ליה בפרק אילו טריפות‪ .‬לביצת‬
‫היענה‪ :‬מיעוט בכתב כתבתי‪ .‬ורוב כעל פה יש לסופר לדקדק במסורת‪ .‬שילמד מתוך‬
‫חסימת רתימה‪ .‬שאינם תלויים על פי הדייקות‪ .‬גם יש לו להיות בקי בדייקות שלא יהא‬
‫נראה כמנוםר‪ :‬ובתפירתו בנידין יעשה כהילכתו‪ .‬וכשיור התפר‪ .‬כראיתא ס׳ הקורא אח‬
‫המנילח‪ .‬ותפירתו מבחוץ‪ .‬ושיור התפר ני אצבעות למעלה ונ׳ אצבעות למטה‪ .‬כך מצאתי‪:‬‬
‫ודין קלף ומכםושטוס ונויל‪ .‬נויל נקרא אותו שלא ניטל מן העור כלום חבשר‪ .‬ולפי שלא‬
‫נתקן כל צרכו נקרא נויל‪ .‬ידאמ׳ כבבא בתרא בהשותפין‪ .‬נויל‪ .‬אבני דלא סשסיין‪ .‬וטוב‬
‫הוא ומתקיים יותי ועב‪ .‬ומועיל לעשות ששר תורה‪ .‬ארכוכרחבו‪ .‬כדאסרינן בההיא דאיכתיב‬
‫אמשכא דענלא ואיחדם׳‪ .‬והילכך נתיבה מיל במקום שיער‪ :‬קלף הוא ש ל צ ד השיער‬
‫שקולסין מעליו צד כשר הנקרא דוכסוסמום ופירושו מקום נשר הילכך קלף כמקום בשר‬
‫דוכסוסטוס כמקום שיער‪ .‬שבין בנויל וקלף ודוכםוםטוס כותבין לצד החלק והנאה יוחד‪:‬‬
‫ת ק י ח ‪ .‬אילו הן חסימת ויתירות הנמצאות נםסרי אנדה וכתוב כחן טעם‪ .‬ודונם במסורת‬
‫וסדרתים בלא טעם אותם של תורה לבדם למצוא בלי עמל‪ .‬יש צרינין‬
‫ויש שאינש צרינין‪:‬‬
‫בל אלהים שבתורה הסר ר״ו‪ .‬כל כקד הסר וי״ו‪ .‬כל לעולם שכתורה חסידים כר מן בי‪.‬‬
‫א(ונם בך יאמינו לעולם‪ .‬וכל ימיך לעולם‪ .‬כל תולדת חסר וייו אחרונה בר מן ב׳‪.‬‬
‫אלה תולדות השמים‪ .‬אלה תולדות פרין‪ .‬ארץ ארכע מאת שקל‪ .‬הםר‪ .‬מאות האחרון‬

‫לתיבת השש וכר עיי[ מנחות לי ע״ב ובתוס׳ שש ד״ה ר׳ יוסי וכוי‪ .‬ובתחילת הספר וכוי כ״ב י״ר‬
‫ע׳א‪ .‬ונוח; כין כל חומש וכי׳ שס י״נ ע״כ‪ .‬יעיין כתום׳ ד״ה ומסייש וכי׳ ובשו״ח חשב׳־ץ ח״א שיי‬
‫קע׳יה‪ .‬ואין עושי; ספר וכו׳ כ״ב ׳״ד ע״א‪ .‬למצוה ולא לעבב ובו׳ עיין שי״ת חשב״ץ ח״א סי׳ קע״ת‪.‬‬
‫דבנם היו עומרי!‪ ,‬שכת ק״ד ע״א‪ .‬כרעיה דרי לאתוריח שבת שם‪ .‬וכדר לעומר לא לי‪01‬ק וכו׳‬
‫חולין סייח ע׳־א‪ .‬הרן מבת היענה ובר שם‪ ,‬יעיין ברמייה אות כ׳ כדרלעסר מלך עלם תדא מלה‬
‫כתיב וחסר דחסר זכולהין כת׳כ בן יבמ׳יש ש׳ ליל‪ .‬ועיין כשריח שב יעקב חיו״דםי׳ נ״ו‪ ,‬ובעו״ח ח״ס‬
‫תיו״ר סי׳ רט״ב‪ .‬ותשידתו בגירין יכו׳ מכוח י״א ע״א‪ ,‬ומגילה י׳׳ט ע״א‪ .‬ו חפירתו סבחוץ סס׳ סופדים‬
‫פ־ב הי״א‪ .‬וכגירםת ספר האגודה שם אבל אי! תופרין בסקום הכתב מבפנים אלא מבחוץ‪ ,‬ע׳‪-‬ש‪.‬‬
‫דין ק־יף ודוכסוסטיס וכוי עיין ערוך ערך דכסוםטוס ובמוסף שם‪ ,‬ובתום׳ שבת ע׳׳ט ע״ב ד״ה קלף‬
‫וכר‪ ,‬ובחום׳ מנחות ל״ב ע״א ד״ה אידי ואידי וכוי ובתשובות הרמב״ס )הנדפס מחדש( סי׳ כ״ו‪ .‬ועיין‬
‫כחיחשי ד׳רסב״ן שכח ע״ם ע״ב‪ .‬זבחידושי ד‪.‬ד*ן שש‪ ,‬ובפירושו על האלפס ריש פרק המוציא‪,‬‬
‫ובמרדכי שם‪ ,‬ובסזר התרומה םי׳ קצ״ר‪ -‬ועיין בתשובוח ח״ס חא״ח םי׳ ג׳ ע״ש‪ .‬ג(( וגם כך יאמינו‬
‫לעויס )שמית י״ט( כל ימיך לעולם )דברים כ״נ( אלד‪ ,‬חולדית השטים )בראשית בי( אלה חולדות‬
‫פרץ )רוח ר׳( כן הביא המחבר ע״ש הסדרש בר׳־ר פרשה י״ב וי״ל‪ :‬תולדות‪ ,‬א״ר שמואל בר גחמן‬
‫כל תולדות שגאמרו בחורה חסירין בר מן חרין אלה תולדות פרץ וגוי והדין׳ ובסוסרח בראשית‬
‫‪657‬‬ ‫סחזור ויטרי‬

‫סלא‪ .‬בל הארץ שכתורה הסר וייו‪ .‬אכל משניתנה התורה בתוכו כולן מליאיס‪ .‬יל אכותכם‬
‫שבתורה חסירץ יו׳ד‪ .‬בר מן)ה׳ אלה( ]אלה׳[ אבותיכם שלחני אליכם‪ .‬את בריתי יעקוב‬
‫מלא‪ .‬כל אבותנו שבחורה חסירין יו־ר‪ .‬וישבתו העם ביום השבעי תמר )וי־ו( ]ירד[‪ .‬ושם‬
‫דאינו את הנפילים חסר ירד‪ .‬כשש משד״ חםי וי־ו‪ .‬כל חורב חסר דיו‪ .‬בר מן ויתנצלו‬
‫כני ישראל אח ערים מהר חורב‪ .‬כל ימלוך חסר וי׳־‪,‬־‪ .‬בי* מן תחת עבד בי ימלוך‪ .‬והשיגוך‬
‫של קללות‪ .‬מלא‪ .‬ושל ברכוה חסר‪ .‬והנשיאים חסר ב׳ יודי־ן‪ .‬יפרוש כנפיו‪ .‬חסר ירד‪.‬‬
‫כל עולה הסר‪ .‬בר מן וביוס דביורים‪ .‬עוד ס־ לך פה‪ .‬חסר וייו‪ .‬כל רודף חסר וייו‪ .‬בר‬
‫מן בי‪ .‬אחרי מיאתח רודף‪ .‬כלאכח לסנירודף‪ .‬וחמים להמ חומה‪ .‬חסר וייו‪ .‬יהי סאורוח‪.‬‬
‫חסר ווי־ן‪ .‬וכשביעית יצא לחםשי חנש‪ .‬חסר ירד‪ .‬או ספק ב׳ יודין‪ .‬אם אדוניו יחן חסר‬
‫יי‪ .‬אם לוא עיר מלא‪ .‬לחמאת רעיו‪ .‬חסר‪ .‬סיום הראשון עד יום השבעי‪ .‬וישבתו חעס‬
‫כיום השבעי‪ .‬שומר תדועח )בחודש( ]בחרש[ חשבעי‪ .‬כולן חסירין ירד‪ .‬כל לאםר חסי‬
‫וי־ו בר מן ני‪ .‬ויברכם ביום ההוא לאמור‪ .‬לאמור הכיוצר הזה‪ .‬לאמוד אם )תסדו( ]תפרו[‪.‬‬
‫‪.‬ולא חעלר‪ .‬במעלות‪ .‬חסר וי־ו‪ ,‬ד׳ עפרון חסר וייו‪ .‬וישקל אברהם לעפרן‪ .‬ויקס שדה‬
‫עפרן‪ .‬ויקברו)אוחו( ]אתו[ יצחק‪ .‬וישאו)אותו( ]אתו[ בניו‪ .‬ובמקום אחר כתיב בזח חםפר‬
‫כל עסרץ חסר‪ .‬ספק‪ .‬ר ש לכרר על פי המסורת‪ .‬כי טובות הנח‪ .‬חסר וייו‪ .‬מכשול‪ .‬חסי־‬
‫וייו‪ .‬כל השומע חסר ו״ו‪ .‬כל תמלוך חסר וייו‪ .‬בל צדיקים חסר יויד‪ .‬בר מן ויסלף דברי‬
‫צדיקים‪ .‬שאפי׳ הוא צדיק נמור‪ .‬שחד מסיתו‪ .‬כל ראשונה‪ .‬חסר ו״ו‪ .‬בר מן והקריב את‬
‫אשר לחטאת ראשונה‪ .‬ושלמתי ראשונה‪ .‬היחה במעל הוד‪ .‬ראשונה‪ .‬כל אכותס חסר וייו‪.‬‬
‫בר מן ב׳‪ .‬נשיאי מטות אבוחס‪ .‬כי מטה אחד‪ .‬שבתותי חסר וי־׳ו‪ .‬באננת חסר ו״ו‪ .‬וחנותי‬

‫ב׳ ד׳ חולדוח ב• מלאים רטלאים וסי׳ אלד‪ .‬תולדות השמים והארץ‪ .‬אלה הולדות פרץ‪ .‬יחר חסר‬
‫רחסר ואלה חלדח ישמעאל )בראשית נ״ה י״ב( וני בחי‪ :‬חלדות עשו הוא אדום )שש ל״ו א׳(‬
‫ושל אהריו )שם ל״ו טי( אייה ח‪-‬דות יעקב )שש ל׳יז בי( ושאר אורייתא הולדת כהיב ובל קריין‪.‬‬
‫ובעלי המשרה הלוקים בזת וזה מקובל לנו עב״ל‪ .‬ועיין במ״ש שש מצאתי במםורת כ״י סן זת סשר‬
‫חולדת וכוי ולפ״ז אין לתמוה על המהיר ששחתילה הביא כל תולדת תשר וכו׳ זאת״כ הביא כמה‬
‫שעסיס חולדות‪. ,‬שבסוף כתב בודאי ע״ש מסורה כיי קרומה שהיחד‪ .‬בידו‪ ,‬ארץ ארבע מאת שקל‬
‫)כראשית ב״נ( מאות האחיון מלא ר׳׳ל סאות חאתרון בענין‪ ,‬מלא‪ ,‬וברמייה ובמסורה )בראשית הי(‬
‫שכונה מאת נ׳ חסריש וסי׳ אחרי הולידו את שת‪ ,‬אחרי הולידו את נח )שס;׳ ארץ ארבע מאת‬
‫שקל‪ .‬כל הארון שכתורה הסר ויי׳ו ונו׳ ובדמ״ת איתא לשאת הארן )חרו‪:‬־ה( חסר וייו וכי* תארו]‬
‫רבותיה חסר‪ .‬בר סן א־יהי אבותיכס שלחני אליכט כציל ונמסר !רו לית מלא דסלא בתורה‪.‬‬
‫אח בריחי יעקב )ויקרא כ״ו( מלא וי״ו‪ .‬בל אבותנו שבחורה חסירין יו׳יד‪ ,‬וברמייה אבותינו‪ ,‬א•‬
‫לחור מלא דמלא מלא וי׳׳ו יייייר ושי׳ גש א‪:‬חט נס אבותינו דויאסר פרעה אל אחיו מה מעשיכם‬
‫ויאמרו‪ .‬ובל שאר אורייתא אבתיט חסר זי״ו וסלא יו‪-‬יד כתיב‪ .‬וישבתו העש ביום תשביעי הסד יו״ר‬
‫כצ״ל )שמוח מ־ז(‪ .‬ושש ראינו את הנזילים )במדבר י״נ(‪ .‬חסר ׳;״ד‪ ,‬ולשנינו במסורה מלא‪ .‬כשש‬
‫טשה )שמוח ל״ב(‪ .‬ויחנצלז כני ישראל ונו׳ )שש ל׳׳ג(‪ .‬חחת עכר כי ימלוך )משלי לי(‪ .‬והשיגוך‬
‫של קללות מלא )דברים כ״ת ס״ה( ושל ברכות חסד )שם בי(‪ .‬וחנשיאים )שסוח ל״ה(‪ .‬יפרוש כנשיו‬
‫)דברים ל״ב( חסר יריד‪ .‬ולרעת רמייה הוא מלא יו״ד וכן הוא בספרים שלפנינו‪ .‬בד מן וביום‬
‫הבכורים )כמרבד ייח(‪ .‬עוד מי לך פה)בראשית י״ט(‪ .‬חסר וי״ו וברס״ה חשיב ב׳ חסרים וסי• עד‬
‫כל ימי הארץ )שם יהי( והך דחכא‪ .‬אתרי סי אתת רודף כצ״ל )שטואל א׳ כ״ר(‪ .‬כלא כת לפ‪:‬י רודף‬
‫ואיכה אי( והמיש להם חומה )־‪.‬מות י״ד כ׳יט(‪ .‬חסי וי״ו וברמייה היא ביתר ביאור והמיס לתם‬
‫חומה דיבאו בני ישראל מלא ו״יו‪ .‬דובני ישראל הלכי ביבשה חסר וי־ו ועיין מיש‪ .‬יהי מאירות‬
‫)כראשית אי(‪ .‬ובשביעית יצא לח‪1‬שי )שמות כ־א(‪ .‬אס אדוניו יתן )שש( אש לוא יגיד )ויקרא חי(‬
‫יעיין שבועות לי׳ה ע״א‪ .‬לחטאת דע״ו חסר כוונתו לבמדבר ט״ו‪ ,‬ב״ר‪ .‬ועיין ובתים צ׳ ע״ב‪ .‬מיוש‬
‫הראשון ונוי )שמות י׳יב(‪ ,‬וישבתו העם וטי)שםט״ז(‪.‬שישר חרועה בחדש השביעי כצ״ל )ויקרא ב״ח(‪.‬‬
‫ויברכם ביים ההוא ונר)בראשית כדת(‪ ,‬לאטור‪ ,‬תביוצר הזה )ירסיה י״ח(‪ ,‬אם חזרו כצ״ל )שם ל״נ(‪.‬‬
‫ולא תעלה במעלות )שמות כי(‪ ,‬וישקל אברהם לעפרן )בראשית כ״ז(‪ ,‬ויקש שדה עפרן ;שם(‬
‫במשרה השיב במקום ויקש שדה עשרן‪ ,‬השדה מאח עפרן )שם מ״ס לי( ויקברו אתו יצחק‬
‫)שם ב״ה(‪ .‬וישאו אתו בניו )שם נ ׳ ‪ .‬כי סוכות הנה חסר וי״ו )שש יי'‪ ,‬מכשול‪ ,‬חסר וייו‬
‫)ניקרא י״ט( כל תשוטע )בראשית בא( ויסלף דברי צדיקים ;שטות כ״ג( והקריב אח אשד לתסאת‬
‫ראשונח )ויקרא ה׳(! ושלמתי ראשונה )ירמיה ט״ז(‪ .‬היתרו במעל הזת ראשונת כצ׳׳ל )עזיא טי(‪.‬‬
‫נשיאי ממות אבוחם )כמדבר אי(‪ .‬כי מטה אתר ;לראש בית אכוחם()במדבר י־ז(׳ באננח תסרוי׳׳ו‬
‫)שמות כ*ד(‪ ,‬וחטח׳ הסר וי״ו )ששוח ל״נ(‪ .‬אשר אחון )שם(‪ .‬חחנינים הגדולים )בראשית אי'‪ ,‬ויחיו‬
 ‫מחזור וימיי‬ ‫‪658‬‬

‫חסד וייו‪ .‬אשר אחון חסר דיו‪ .‬התנינים הנחלים‪ .‬ויהיו לתנינים‪ .‬חמת תנינים‪ ,‬תסירץ יויד‬
‫בחראה‪ .‬כל כה בלא הי‪ .‬בר מן ובכה ובעמך‪ .‬ירכה‪ .‬כל הביא מלא בר מן הבי המטסחה‪:‬‬
‫עד כאן מ צ א ת י על םי ה ד ר ש ו ת והטעמים*( אך לא כהבהים סםני הטורה‪:‬‬
‫עוד י ש רבים על סי המסורת והדייקות והחכם י ת ן אל לבו‪:‬‬
‫תקיכו‪ .‬׳ ( א י ז ה ו מרשה םתוהה‪ .‬כל שהוא כותב מראש שיטה עד אמצעיתה או עד‬
‫שלישיתח‪ .‬או בכדי שיש שם לכתוב נ׳ תיבות מן נ׳ נ׳ אותיות‪ ,‬דהיינו‬
‫למשסהותיכמ‪ .‬זו היא פרשה סתוחה‪ .‬ואס נודסנה לו סילוק הססוק בסוף שיטה מחות‬
‫•טשיעור יניה השיטה השנייה‪ .‬רחחיל לכתוב שיטה שלישית‪ .‬ונם' זו פתוחה‪ :‬סתוסח‪ .‬כל‬
‫שכותב השיטה מיכן וטיבן ומניח כאסצע חלק כדי לכתוב בו שם של שתי אוחיוח או‬
‫יותר‪ .‬זו היא סתומה‪ :‬סדורה‪ .‬כל שכותב והולך השיטה עד חצייה או עד שלישיתה‬
‫ומניחה‪ .‬ומחחיל לכתוב בשימה אחרת של סטה לה כננד ההנתת של אותה שיטה עליונה‪.‬‬
‫וו היא סדורה‪ :‬זו מצאתי בסידור קדמוני‪:‬‬
‫ובמסכת םוסרים שנינו איוהו פוצחה יכל שלא התחיל בראש השיטה‪ .‬ואיזה מתומה כל‬
‫שהניח באמצע שיטה‪ .‬וכמה הניה בראש שיטה ותהא קרוייה פתוחה כרי‬
‫לכתוב שמ של שלש אותיוח‪ .‬וכמה יניח באמצע שיטח וחהא קרדיח סחומה כרי לכתוב שמ‬
‫של נ׳ אותיות‪ .‬נמר את כל הסרשה בסוף הדף ושייר שיטה אחת ואמ שייר מלמטת כדי‬
‫לכחונ שם שלש אוחיות מחחיל מלמעלה‪ :‬צא ולמר מדברי שניהם והברייתא עיקר במה‬
‫שחיא תולקת‪ .‬קסבר תנא רברייחא‪ .‬בראש שיטה מיקרי סתוחה ולא בסוף שיטה ומיחו‬
‫אם מניח הלק בסוף )בסוף( שיטה ובראשה לא נרע בהכי‪ .‬וסידור קדמוני סבר דכסוף‬
‫שיטח סיקרי פחוחח ולא בראש שיטח‪ .‬ואם יניח כפתוחה בסוף שיטה ובראש שיטה יצא‬
‫ידי שניחן‪ :‬וכן נכון‪ :‬ויש עור סידור אחר לפתוחה ולסחומח ואינו נראח כלל‪ :‬וחלץ תני‬
‫דססר חורח וסחוחוח וסחומות וסדורות ע י סי קבלה מסורת‪ :‬ביה שמו‪ .‬בראש שיטה‬
‫ובראש הדף‪ :‬בראש־ח‪ :‬יהודה אחה יורוך‪ :‬הבאים אחריחם בימ‪ :‬שמר ושמעח‪ :‬מוצא‬
‫שפתיך‪ .‬ואעירה במ­­‬

‫ק נהגו לדקדק בגילים לכתוב‪.‬‬

‫בראיצית ב׳ דבראשית נחלה‪ .‬ברא אלהים‪ .‬ורוח אלהים מרחשח‪ .‬ויאמר אלהים יהי‬
‫אור‪ .‬כי טוב‪ .‬ויקרא‪ .‬קיא לילה‪ :‬פתוחה‪ :‬ויאמר אלהים יקוו המים‪ :‬ס׳‪:‬‬
‫ויאמר אלהים תדשא‪ :‬סי‪ :‬ויאמר אלהים יהי מארן‪ /‬ולמשל‪ :‬מי‪ :‬ויאמר אלהיפ ישרצו‪:‬‬
‫פי‪ :‬ויאמר אלהים תוצא‪ .‬נעשה אדם בצלמנו בדמותנו‪ :‬ויברך אתם‪ :‬סי‪ :‬ויכל אלהים‬
‫ביום חשביעי מלאבחו‪ :‬מכל מלאכחו‪ :‬ויברך אלהים‪ :‬ויקדש‪ .‬אשר ברא אלהים‪ .‬פתוהה‪:‬‬
‫בתבראם‪ .‬עשוח ״י אלחים‪ :‬וכל שיח‪ :‬״י אלהים‪ :‬נשמת חיים‪ :‬לנפש דיה‪ :‬ויטע י־י‪:‬‬

‫לחניגיס )שמיחד(‪ ,‬חמח הנינים )דברים ל ״ב(‪ ,‬ובכה ובעמך )שמוה ד(‪ ,‬יוכה )שם י״ג(‪ ,‬הבי המטפחת‬
‫)רות נ׳(‪ .‬א( מי שירצה לעמוד על מקורי חדברים במדרשי חז״ל ומקומם בחנ״ך יעיין במדרש‬
‫ב( איוהו םרשח‬ ‫חסר ויחד אשר הוציא לאור החכם ר־ אברת‪:' :‬ערלינר בםםרו ״פליטח מושרים״‪.‬‬
‫פתוחה כל שהוא כותב מראש שיטת וכו׳ בענין פתוחה ושחוטח בחורה מחולקים גדולי הראשונים עי•‬
‫ברטב״ם ריש פ״ח מה׳ ס״ח‪ .‬ובתום׳ מנהות ל״כ ע״א ד״ה ותאידנא וכו•• ובספר התרומה סי׳ ר׳‪,‬‬
‫ובמרדכי סי׳ חחקנ״מ‪ ,‬וברא״ש ח• ס״ח ד״ה פישה פחותה ובו• ועיין בטור יו״ד ס•׳ עדיה‪ ,‬ובאיח‬
‫סי׳ ל״ב בביאורי הנר׳יא ס״ק ש״נ‪ .‬וכבדם שנינו וכר פ״א הי״ד ע״ש‪ .‬ביה שטו בראש שיטה וכו׳‬
‫יהודה אחה יורוך )כראשיח ם״ט(‪ .‬חכאים אחריהם בים )שמוח י״ד(‪ .‬שמר ושמעה )דברים י׳׳ב(‪.‬‬
‫מוצא שפתיך )שם ב״ג( ואעירה)שם ל״א(‪ .‬ובספר החגין הנדפס מחדש בפריס איתא בי׳׳ה עסווז״ל‬
‫ב׳ צריך לתיות בראש תדןז בראשית‪ ,‬ב׳ שבו ימוך אהיך‪ ,‬היי שבו‪ .‬הבאים אהריהס הה• שבו‪ .‬שמור‬
‫לך הש׳ שבו בכי תשא‪ .‬מ׳ של מה סובו אהליך יעקב בכלק‪ .‬ץי״ו ואעירה בס באתם גצביס• ועיין‬
‫ביו״ד סי׳ רע״נ סי׳ ר בהגהוה רמ׳׳א ובט״ז וש״ך שם‪ ,‬ועיין בתרושי רעק״א‪ ,‬ובט״ש ויקרא ט״ז‬
‫‪659‬‬ ‫מחזור ויפורי‬

‫חנטה י׳י‪ :‬נהטד לטראה ופזב למאכל‪ :‬טישון‪ :‬הוא הסבב‪ :‬ש׳‪ :‬ויישן‪ :‬רפנרבשר‪:‬‬
‫ודבק‪ .‬והנהש דרה ערום‪ :‬אף כי אסר‪ :‬למאכל‪ .‬וחםקהנת ערמיס‪ :‬מההלך‪ :‬אה קלך‪:‬‬
‫‪0‬׳‪ :‬יטשלנך‪ :‬טי‪ :‬ל?^ל אשתך‪ :‬וקוץ ודרדר‪ .‬טיכ ירע‪ .‬הםתהסכת‪:‬םתוסה‪ :‬והאדם ידע‪:‬‬
‫ותאטר קניתי‪ .‬עבר אדטה‪ :‬ם־‪ :‬ויהי םקץ‪ :‬נע ונד תהיה כארץ‪ :‬סתוטה‪ :‬אסתר‪ :‬לפצעי‪.‬‬
‫לקרא כשםי־י‪ :‬פתוהה‪ :‬ביום ברא אלהים‪ .‬זכר ונקבה‪ :‬ביום הבךאם‪ :‬סחוהה שורה אתת‪:‬‬
‫שת‪ .‬אטש‪.‬קינן‪ .‬מהלאל‪.‬ירד‪ .‬הנוך‪ .‬מהזשלת‪ :‬סתומה‪ :‬לסך‪ :‬םתוהה‪ :‬ויתי נח‪ :‬מועטה‪:‬‬
‫דחי למך‪ .‬ארדה י׳י‪ .‬אשר בחרו‪ :‬לא ירץ רוחי‪ :‬והיה ימיו‪ .‬הנפלים‪ .‬אשר סעולם‪.‬‬
‫םתוהה שורה‪ :‬דרא י׳י‪ .‬סעל פני האדמה‪ .‬בעיני י־י‪ :‬פתוהה שדרה‪ :‬אלה תולדות נח‪.‬‬
‫דרכו על הארץ‪ :‬םחוחה‪ :‬ויאמר אלהים לנה קץ‪ :‬קנימ‪ .‬וזה‪ .‬קומתה‪ .‬תכלנה‪ :‬סדורה‪.:‬‬
‫צדיק לפני‪ .‬הטהורה תקת‪ .‬נפתחו‪ .‬חייפ‪ .‬באפיו‪ :‬םתומת‪ :‬וימת‪ .‬ומאת יום‪ :‬סתי‪ :‬ויכלא‬
‫‪,‬‬
‫הנשם‪ .‬דדי אררט‪ .‬יבשה הארץ‪ :‬סת ‪ :‬לא אסף לקלל‪ .‬זרע וקציר‪ .‬וקור והם‪ .‬וקיץ‬
‫וחרף‪ .‬אך‪ .‬דמו‪ .‬ואך את דמכם‪ .‬האדם‪ .‬ששך דם האדם כאדם דמו ישפך‪ .‬את האדם‪.‬‬
‫ואתם סרו ורבו שרצו ורבו בה‪ :‬סי‪ :‬דאםר אלחיס לנת‪ .‬זרעכם אחריכם‪ .‬ביני וביניכם‪.‬‬
‫ונראתה הקשת‪ .‬והיתה הקשת‪ .‬וראיתיה לזכר‪ .‬עד פוף‪ :‬פי‪ :‬ויהיו בני נה היוצאים‪ .‬דמע‬
‫כרם‪ .‬רשת רתנל‪ .‬לא ראו‪ .‬וייקץ‪ .‬אשר עשה לו‪ .‬ברוך י־י‪ .‬ויהי כנען‪ :‬ס־ש‪ :‬ואלה‪.‬‬
‫תלדות בני נח שם‪ :‬סח׳‪ :‬הר הקרס‪ .‬פ׳‪ :‬שפה אתת ודברים אחדים‪ .‬ויהי בנסעס טקדם‬
‫דמצאו בקעח‪ .‬לא יבצר מחמ כל אשר יומו‪ .‬דחדלז‪ .‬כל פני הארץ‪ :‬פ׳‪ :‬אלה תלדות‬
‫שם‪ :‬סתי‪ :‬טיבן עד אברהם‪ :‬םת׳‪.‬־ רמת תרח בחרן‪ :‬פי‪ :‬ויאמר י־י אל אברמ לך לך‪:‬‬
‫רלך אכרם‪ .‬מקדם‪ .‬אראך‪ .‬טברכיך‪ .‬ויט אהלה‪ .‬הלוך ונםוע הננבה‪ :‬ס״ש‪ :‬והתו אתי‪.‬‬
‫ולאבדם היטב‪ .‬רטע י־י‪ .‬אל סקום‪ .‬ויקרא שפ אכרם‪ .‬הלא כל ה א ^ הפרד‪ .‬וראה סן‬
‫המקום‪ .‬נם זרעך‪ .‬נחצצון תמר‪ .‬וירדפם עד חובה‪ .‬וטלכי צדק‪ .‬אשר סנן‪ .‬ואם אקה‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫ואנכי הלך ערירי‪ .‬ירשך זה• הוא ירשך‪ .‬וססר‪ .‬אס חוכל לםפור‪ .‬כה יהיה ודעך‪ .‬בטח‬
‫אדע‪ .‬סת׳‪ :‬ישפט י־י ביני וטניך‪ .‬פרא אדם‪ .‬אתרי ראי‪ .‬סת׳‪ :‬בריתי ביני ובינך‪ .‬וארכה‪.‬‬
‫ולא יקרא עוד‪ .‬והפריתי אתך‪ .‬יצאו‪ :‬סתי‪ :‬ואתה את בר־תי תשסר‪ .‬סת־‪ :‬שרי אשתך‪.‬‬
‫שרי‪ .‬כי שרה שמה‪ .‬וברכתיה‪ .‬מלכי עטים‪ .‬על פניורצחק‪ .‬הלבן סאה שנה‪ .‬הבוז תשעים‬
‫שנה‪ .‬אלהים‪ .‬את יצתק‪ .‬ויקה אברהפ‪ :‬פי‪ :‬ררא אליו‪ .‬פתה האהל‪ .‬כחם היום‪ .‬וסעדו‬
‫לבכם‪ .‬כי על כן עבדתני שלשסאיס‪ ,‬רקה המאה‪ .‬עליהם‪ .‬דאמרו אליו‪ .‬לסועד‪ .‬המכסה‪.‬‬
‫אשר יצוה‪ .‬לעשות צדקה‪ .‬הכצעקתה‪ .‬השםט בל ה א ‪ p‬לא •עשה םשםס‪ .‬ונשאהי‪ .‬דפצר‬
‫בם‪ .‬בל העם מקצה‪ .‬הכו בסנוירים‪ .‬כי משחחיפ אנחנו‪ .‬פני‪ .‬לשהתה‪ .‬פן תספה‪ .‬ויהי‬
‫בהוציאם‪ .‬הפלט על נפשך‪ .‬נשאתי פניך‪ .‬ולוט בא צערה‪ .‬מאחריו‪ .‬נציב מלת וישקף על‬
‫פני םדם‪ .‬ויזכר‪ .‬בשכבה ובקומה‪ .‬ובקיומה‪ :‬סח׳‪ :‬ויםע משם‪ .‬אסרי לי‪ .‬בעד כל רהם‪ :‬סת׳‪:‬‬
‫וי־י פקד את שרה‪ .‬ויםל אכרהס‪ .‬ואברהמ בן מאת שנה‪ .‬כיומ הנמל‪ .‬דאםר אלהים אל‬
‫אברהם‪ .‬שמע בקולת באשר הוא שפ‪ .‬ויפקח אלהים את עיניה‪ .‬ופיכל שר צבאו‪ :‬פי‪:‬‬
‫דחי אחרי הדברים‪ .‬רקרא אברהם שם המקום‪ .‬כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך‪:‬‬
‫פי‪ :‬וירש זרעך‪.‬וההברכו בזרעך‪ :‬ס׳‪ :‬ויחי אחרי הדבריםהאלה‪ :‬סי‪ :‬דהיו היי שרה‪ ,‬וחסת‬

‫פסוק ח׳‪ .‬ואלה חלדות בגי בת )בראשית יי(‪ .‬ובספרים שלשניט חולדת כתיב׳ ובן הוא בים״ה וז״ל‬
‫ת׳ כתיב תלדוח חסר וייו קרסאח וםלא וי״ו בחראת וסי־ ואלה חלדוח עשו חוא אדום )בראשיח ל־ו(‪.‬‬
‫ואלת תלדות עשו אבי אדום בהי שעיר )שם ד(‪ ,‬אלה תלדות יעקכ )שם ל״ז(‪ .‬ושאיא תולדת כתיכ‬
‫מלא וייו קדםאח וחסר וייו בתדאח‪ .‬כל פני האד•! )יש תר׳ל פני בל חאו״ן )‪ or‬י׳יא(‪ ,‬ואגבי תלך‬
‫ערירי )בראשית פ׳׳ו{׳ ובספרים שלפנינו הוא סלא וי־ו וכ! הוא כרם״ה יכסםורח‪ .‬ירשך זת׳ הוא ירשך‬
‫)שם(‪ ,‬וברמ״ה איחא לא יירשך דאבמע פסוק מלא כחיב בתרין יודין קדים לרי״ש חד קרי וחד לא‬
‫קרי‪ .‬ודכוחיח כלישנא הוא יירשך דסוף פסוק סלא כחיב בתרין יודי׳ן‪ .‬אם הובל לסםור )שם(‪.‬‬
‫ובספרים שלפנינו חסר וכן הוא כ י ס י ה ‪ .‬בסנוירים לםגיבו כםטרים חסר יו־ר קסא‪ ,‬וכן הוא ברס״ח‪.‬‬
‫בשכבה ובגרסה‪ ,‬ובקומה וברס״ה הרין בבנות לוט קיטאח מלא וי״י כתיב וסי׳ בשכבה ובקומה‪.‬‬
 ‫מחזור ויעדי‬ ‫‪660‬‬

‫שרה‪ .‬וישסע אביהם‪ .‬וישקל אברהם‪ :‬סח׳‪.‬־ ואברהם זקן‪ .‬ברך את אברהם‪ .‬לא תקח אשד‪,‬‬
‫לבני‪ .‬לבני משם‪ .‬ויברך את הנמלים‪ .‬הקרה נא לשני‪ .‬והנער טובת מראה‪ .‬ויישם‪ .‬וי־י‬
‫ברך את אדני‪ .‬ישלה מלאכו‪ .‬םי׳׳י יצא הדבר‪ .‬קה ולך‪ .‬נקרא לנער‪ .‬ואת מניקתה‪ .‬ויירש‬
‫ודעך‪ .‬ויצא יצחק‪ .‬הוא אדני‪ .‬וינהס יצחק‪ :‬שי‪ :‬ויסף אברהם‪ :‬ובני ד ק היו אשורם‬
‫ולטושם ולאסים‪ .‬נתן אברהם מתנת‪ .‬בעודנו הי‪0 :‬י‪ :‬ואלה ימי שני חיי אברהם‪ :‬סי‪:‬‬
‫ואלה תולדות ישמעאל‪ :‬שי‪ :‬ואלת תולדות יצחק‪ .‬ויתרצצו‪ .‬למה זה אנט‪ .‬נזיד‪ .‬עיף‪ :‬מי‪:‬‬
‫ויהי רעב‪ .‬בי טובת מראה‪ .‬והרביתי‪ .‬את זרעך בעבור‪ .‬רק טוב‪.‬־ סתומה‪.‬־ ויהי עשו בן‬
‫ארבעיס שנה‪ :‬סתי‪ :‬ויהי כי זקן יצחק‪ .‬ממעמים‪ .‬ולך קח לי‪ .‬בי הקרה‪ .‬ומברכיך ביוך‪.‬‬
‫קצתי בחיי משני בנות הת‪ .‬למה לי היים‪ .‬והיית לקהל עמים‪ .‬בת ישמעאל כן אברהם‪:‬‬
‫םתי‪ :‬ויצא יעקב‪ .‬רסנע במקום‪ .‬בי בא השמש‪ .‬ובזרעך‪ .‬והשיבותיך‪ .‬כי לא אעזבך‪ .‬אשר‬
‫דברתי‪ .‬יש י׳י במקום‪ .‬מה נורא המקום‪ .‬אס בית אלה־ס‪ .‬ויצק‪ .‬ובנר ללבש‪ .‬ויאמר לבן‬
‫לא יעשה‪ .‬נפתלת׳‪ .‬באשרי כי אשרוני‪ .‬וילך ראובן‪ .‬וימצא דודאים‪ .‬נם את דודאי כני‪.‬‬
‫וישמע‪ .‬יזבלני‪ .‬וישמע אליה‪ .‬ויזכר‪ .‬ויהי כאשר ילדה רחל‪ .‬חנה את נשי‪ .‬ערריס‪ .‬העממים‪.‬‬
‫ויסרץ‪ .‬ויצל אלהים‪ .‬את מקנה‪ .‬עקדים נקדים‪ .‬עקרים גקרים‪ .‬ותגגכ‪ .‬רננב‪ .‬וירדף‪ .‬ותנהג‪.‬‬
‫ואלהי אביכס‪ .‬הלך הלכת‪ .‬הבר לך‪ .‬וקח לך‪ .‬ועזיך לא שכלו‪ .‬הבנות כנתי והכנים בני‬
‫והצאן צאני‪ .‬אולבניהן‪ .‬והמצפה‪ .‬אלהי אברהם‪ .‬וילינו‪ .‬מחנים‪ :‬ש׳‪ :‬וישלהי?זקב‪ .‬קטנתי‪.‬‬
‫עבדך‪ .‬הצילני‪ .‬אכפרה‪ .‬אולי ישא פני‪ .‬עלות השהר‪ .‬כי אם ישראל‪ .‬וישקהו‪ .‬ודשקוס‪:‬‬
‫םתי‪ :‬ויבא יעקב שלם‪ :‬פתי‪ :‬ותצא דינה‪ .‬בני יעקכ באו על החללים‪ .‬כיושכ הארץ‪ .‬מתי‬
‫םסשר‪.‬־ ס׳‪ :‬קום עלה‪ .‬הסירו סביבותיהם‪ :‬ש־ש‪ :‬מרא אלהים‪ :‬אל שדי סרה ורכה‪ .‬וקהל‬
‫נוים‪ .‬מחלציך יצאו‪ .‬נתתי לאברחם‪ .‬שם אלהיס‪ .‬ותמתרחל‪:‬סי‪ :‬נרשם‪ :‬שי‪ :‬ואלה‬
‫תולדות עשו‪ .‬הוא אדום‪ :‬סי‪ :‬אבי אדום‪ :‬פי‪ :‬אלה בני שעיר ההדי‪ :‬מי‪ :‬מי זהב‪ .‬עירם‪:‬‬
‫סתומה‪ :‬וישב יעקב בארץ מנוד אביו‪ :‬אלה תולדות יעקב‪ .‬רבתם רעה אל אביהם‪ .‬ועשה‬
‫לו כתנת פסים‪ .‬ויוסיפו עוד‪ .‬שמעו נא החלום‪ .‬והנה תסכינה‪ .‬לרעות את‪ .‬נקוד‪ .‬ואשלחך‬
‫אליהם‪ .‬הלזה‪ .‬היד‪ .‬רעה‪ .‬כתנח הפסים‪ .‬סדינים סחרים‪ .‬לישמעאלים‪ .‬ויכירה ויאמר‪ .‬רקיע‬
‫יעקב‪ .‬ויקומו‪ .‬וימאן להתנחם‪ .‬והמדנים‪ .‬שר חםבחיפ‪ :‬פי‪ :‬ויהי בעת‪ .‬איש עדלמי‪ .‬ויט‬
‫אליה‪ .‬מה סרצת‪ :‬סתי‪ :‬ויוסף הורד‪ .‬ויהי איש מצליח‪ :‬סתי‪ :‬ויהי אחר הדברים האלה‪.‬‬
‫להיות‪ .‬ויהי כשסע‪ .‬ויהי י׳י את יוסף‪ .‬אץ שר כית הסהר‪ .‬באשר י־י אתו‪ .‬ואשר הוא‬
‫עושה י׳י מצליח‪ :‬םתו־מה‪ :‬ויפקד שר הטבחים‪ .‬שלשה שדינים‪ .‬נצה‪ .‬הבשילו‪.‬‬
‫שלשתהשרינים‪ .‬שלשתהסלים‪ .‬יוםהלדח‪ .‬יוסף‪ .‬וישכההו‪ :‬סחי‪ :‬ויהי מקץ‪ .‬ויספרפרעה‪.‬‬
‫הנה שכע שנים באות‪ .‬ויטב‪ .‬ויסר פרעה‪ .‬וילבש‪ .‬ויקרא לפניו אברך‪ .‬צפנת פענח‪ .‬בת‬
‫פוטיפרע‪ .‬כי הדל לספר‪ .‬ויקרא יוסף את שם הבכור‪ .‬ותכלנה‪ .‬ותחלנה‪ .‬את האלהים אני‬
‫ירא‪ .‬םעליהם‪ .‬ויאסור אותו לעיניהם‪ .‬עלי היו מלנה‪ .‬והצגתיו לפניך‪ .‬שלוס לבס‪ .‬אלהיכס‬
‫ואלהי אביכם‪ .‬שלום לעבדך לאבינו‪ .‬עודנו חי‪ .‬המה וחמוריהם‪ .‬עלו לשלום‪ :‬ס׳‪ :‬וינש‬
‫אליו יהודה‪ .‬היש לכם‪ .‬קשורה‪ .‬ולא יכל יוסף‪ .‬ולהחיות ל‪:‬ם‪ .‬שלתתס אח׳ הנה‪ .‬וישימני‬

‫בתראד‪ ,‬חסר זי׳ץ כתיב זסי׳ בשכבה ובקםה‪ .‬והנער טובת טדאה‪ .‬לפניט טבח חסר‪ ,‬יכן הוא ברם״ה‪.‬‬
‫ואת סניקתה )בראשית כ״ד(‪ ,‬לפנינו סנקתת חסר וכן הוי( ברטייה ואת מנקתק דוישלתו חסר כתיב‪.‬‬
‫והשיבותיך )בראשית ב״ח(‪ ,‬יבשפרים שלפנינו והשבתיך‪ ,‬יכן היא כדט״ה חסר יי״ד לבי״ת‪ .‬יחסר ו״ל‬
‫קדים לתי׳ע ומלא ידר בין תי״ו לכייף‪ .‬ביושב הארץ ;כראשית ל״ר(׳ ולפנינו הסר‪ .‬ואלה תולדות‬
‫עשו )שם ל״ו(‪ ,‬אלח תולדות יעקב )שם ל״ו(‪ ,‬שביהם חסר כששרים שלפניט ע״פ הטסורה‪ .‬שלשה‬
‫שריגיס )שם סי(‪ ,‬שלשת השריגים )שם(‪ .‬וברם״ה איחא ובגפן שלשה שרינם סלא יו״ר קדסאה׳‬
‫וחסר יו״ר בחראה‪ .‬שלשח השרגים הסר יו״ר קרטאה‪ ,‬ומלא יו־ד חגיין‪ ,‬וכן תוא בספרים שלפנינו‪.‬‬
‫ויטב )שם טי־א(‪ ,‬בספרים שלפנינו וייטב כשני יודי״ן‪ ,‬פיט׳פדע)ש‪ .{0‬ברמ״ה מלא וי״ו נתיב ותרתי!‬
‫מלי! כחיכי פוטי לחוד פרע לחור‪ .‬ויקרא יוסף אח שם הבכר )שס(‪ ,‬בספרים שלפנינו מלא וי״ו וכן‬
‫הוא במסורה וברמייה‪ .‬ותכלנה‪ ,‬ותהלנה‪ ,‬בספרים שלנו שניהם מלאים יז״ד ע״פ המסורה וכן הוא‬
‫ברמ״ה אוחו )שם מ״ב(‪ ,‬לפניגו חסר וי״ו קמא‪ .‬עלי היו כולנה )שם מ״ב{‪ ,‬ולפניט כלנת חסר וי״ו‪.‬‬
‫‪GG1‬‬ ‫מחזור ויפות‬

‫לאב‪ ,‬מדדו ועלו‪ .‬ואמרתם‪ .‬לאדון לכל מערים‪ .‬והנה עיניכם‪ .‬כי שי‪ .‬ועינכם‪ .‬אל תהס‪.‬‬
‫לכמ‪ .‬הוא‪ .‬הענלוה‪ .‬וההי רות‪ .‬לישראל במראות‪ .‬מרדה מצרימה‪ .‬ארד עמך‪ :‬סת׳‪ :‬ואלה‬
‫שמות‪ :‬פי‪ :‬ואת יהודה שלח לפניו‪ .‬אמותח הסעמ‪ .‬אחרי ראוחי‪ .‬ארץ מצרימ לסני־ך‬
‫‪,‬‬
‫)היא( ]הוא[‪ .‬בסיטכ הארץ‪ .‬וינהלם‪ :‬סח ‪ :‬ויחי יעקב‪ .‬ויהי ימי‪ .‬וישחחו ישראל על ראש‬
‫המטה‪ :‬פי‪ :‬ויחי אחרי הדברים האלה‪ .‬מחה עלי רחל‪ .‬ועיני ישראל‪ .‬וינש‪ .‬נס אח זרעך‪.‬‬
‫ייקח יומף את שניהם‪ :‬ויכדך‪ .‬המלאך‪ .‬יכרך‪ .‬כי זה הבכור שים ימינך‪ .‬ינדל מטנו‪ .‬מלא‬
‫הנוים‪ .‬בך יברך‪ .‬ישימך אלהים‪ :‬ס׳‪ :‬ויקרא יעקב‪ :‬סחרה‪ :‬ראובן‪ :‬ס׳‪ :‬בקהלם‪' .‬כי‬
‫קשתה‪ :‬סדורה‪ :‬גור אריה‪ .‬וסחקק‪ .‬יקהת‪ .‬אסרי לגפן עירה‪ .‬כבס‪ .‬פותה‪ :‬סי‪ :‬זבולון‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫סדורה‪ :‬יהי דן‪ :‬סתומה‪ :‬והוא )יניד( ]ינד[‪ :‬סח ‪ :‬שמנה‪ :‬סח ‪ :‬איילה שלחה‪ :‬סדורה‪:‬‬
‫כעלי תציס‪ .‬ותשב באיתן קשתו‪ .‬אבן ישראל‪ .‬רעזרך‪ .‬ואת שדי ויברכך‪ .‬ברכת‪ .‬ברכת‪.‬‬
‫שרים ורחם‪ .‬ברכת‪ .‬על ברכת מדי‪ .‬נזיר אחיו‪ :‬פ׳‪ :‬ננימן זאנ יטרף נבקר‪ .‬כל אלה‬
‫ויכל יעקב‪ .‬כה )תאסרון( ]תאסרו[‪ .‬פשע אחיך‪ .‬לפשע עבדי‪ .‬וילכו נם אחיו‪ .‬עלי רעה‪.‬‬
‫חשבה לטובה‪ .‬ואלהים פקד יפקד‪ .‬וימת יוםף‪ .‬ויישם‪ :‬ד׳ שימין הלק‪:‬‬

‫ו א ל ה שמות‪ .‬ותמלא‪ :‬ס׳‪ :‬רקם מלך חדש‪ .‬הבה נתחבםה‪ .‬סן ירבה‪ .‬וישימו עליו‪ .‬אח‬
‫םתם‪ .‬וכן יסרץ‪ .‬נענדה קשה‪ .‬את העבריות‪ .‬ויצו פרעה‪ :‬שת׳‪ :‬וילך איש‪ .‬כי‬
‫טוב הוא‪ .‬ותצפנהו שלשה ירחים‪ .‬והתמרה‪ .‬ותתצב‪ .‬ונערותיה‪ .‬וחסתח‪ .‬והנה נער‪ .‬העברים‬
‫זה‪ ,‬משיתהו‪ :‬פי‪ :‬ויגדל טשה‪ .‬רך‪ .‬ויבקש‪ .‬עזבתן‪ :‬פי‪ :‬ויהי ביטים‪ .‬ויאנחו‪ .‬ויזעקו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נאקתם‪ .‬ויזכר‪ .‬רדע אלהים‪ .‬ומשה היה רעה‪ :‬סח ‪ :‬חרבה‪ .‬אסורה נא‪ .‬ויקרא‪ .‬אל תקרב‬
‫הלם‪ .‬של‪ .‬אדמת קדש‪ .‬מקום הכנעני‪ .‬צעקת בני ישראל‪ .‬כה תאמר‪ .‬ויאמר עוד אלהים‪.‬‬
‫שלחני אליכם‪ .‬חה זכרי‪ .‬לך זאםםתאת זקני ישראל‪ .‬ואני ידעתי‪ .‬והכיתי את מצרים ככל‬
‫נפלאוחי‪ .‬ושאלה אשה‪ .‬מצורעת כשלנ‪ .‬ולא ישמעון‪ .‬ושפכת היבשה‪ .‬והוריתיך אשר‬
‫חדכר‪ ,‬ףאמר בי אדוני‪ .‬ויחר אן* י׳י‪ .‬ואת המטה הוה‪ .‬האותת‪ :‬שי‪ :‬לך לשלום‪ .‬פתו כל‬
‫האנשים המבקשים‪ .‬ואני אתוק את לכו‪ .‬חתן דמים אתה לי‪ ,‬ויאמר י׳י אל אהרן‪ :‬סי‪:‬‬
‫לך‪ .‬ויםנשהו בהר האלהים וישק לו‪ .‬וילך משה ואהרן‪ .‬ויאסשו‪ .‬וכי ראה‪ .‬חם צעקים‪.‬‬
‫עליכם דשסט‪ .‬זמאז כאהי‪ .‬והצל‪ .‬ביד חזקה יגרשם מארצו‪ :‬פתוחה‪ :‬וארא‪ .‬ושמי י״‪ .‬ונם‬
‫אני שמעתי‪ .‬ובשפטים גדולים‪ .‬מורשה‪ .‬ולא שמעו‪ .‬מקצר רוח‪ .‬ס׳‪ :‬ויצום‪ :‬סדי‪ :‬אלה‬
‫ראשי‪ :‬סד׳‪ :‬וידבר דאני‪ :‬ס׳‪ :‬ראה נתתיך אלהים‪ .‬ולא ישסע אלינם‪ .‬בשפטים נדולים‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫פ׳‪ :‬ויאמר י״י אל משה ואל אהק‪ :‬פ׳‪ :‬כבד לב פרעה‪ .‬לך אל פרעה בבקר‪ :‬ס ד ‪ :‬דאסר‬
‫י־י אל משה אמר אל אהרן קה)את( משך‪ :‬עדםוף‪ .‬פי‪ :‬ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר‬
‫העתירו‪ .‬המרים המרים‪ :‬סדי‪ :‬ויאמר י׳י אל משה‪ .‬דכינים‪ .‬פי‪ :‬דעדזנ‪ .‬פ׳‪ :‬והפלתי‪.‬‬
‫ושמתי פדות‪ .‬רכא ערוב כבד‪ .‬ויכבד פרעה את לכו‪ :‬ס׳‪ :‬והנה לא מת‪ .‬ויכבד לב פרעה‬
‫פיש‪ :‬דאמר י־־י‪ .‬דכבשן‪ .‬טי‪ :‬בהרטומיסובכל מצרים‪ .‬סר׳‪ :‬ףאמר י־י אל משה‪ .‬דהשכפ‬
‫בתראה‪ .‬פי‪ :‬ורב מהיות‪ .‬קלת‪ .‬כי טרם תיראון‪.‬־ שי‪ :‬כי אני הכבדתי את לבו‪ .‬וכסה את‬

‫המה וחמוריהם )שם מ״ר(‪ ,‬לפנינו חסר וי״ו‪ .‬ארץ מצרים לפניך הוא ב*״ל )שם ם״ז> כי זח הבכור‬
‫)שם מ״ח(‪ ,‬לפנינו חסר וי׳ץ‪ .‬ישימך אלהים )שס(‪ ,‬חסר יו״ד לפנינו‪ .‬והוא ינד ב*״ל )שם ם׳׳ט(‪.‬‬
‫איילת שלחה )שם מ׳׳מ(‪ ,‬בחד יריד •הוא לפנינו‪ .‬כה חאסרו כצ׳׳ל )שם נ־(‪ ,‬ונערותיה )שמוח ב׳(‬
‫לפנינו־ הסר וי״ו ובן הוא ברמ״ה‪ .‬אסורה‪ ,‬זברמ״ה אסרה נא ואראה )שש נ'•(‪ ,‬חפר וי״ו כחיב‪ ,‬וכן‬
‫הוא בספרים שלנו‪ .‬בכל נשלאוחי )שמוה ני(‪ .‬בספרים שלנו חסר וי׳׳ו וכן הוא ברם״ח‪ .‬מצורעת‬
‫)שם ד(‪ ,‬לפנינו הסר וי״ו‪ .‬האוחח )שם(‪ /‬לפניט הסר וייו‪ .‬ובשפטים נתלים )שם ר(׳ לפנינו חסר‬
‫וי־ו‪ .‬ולא ישסע אליכם )שם זי(‪ ,‬חסר יריד לפנינו‪ .‬בשפטים גדולים )שם(‪ ,‬הסר וי״ו לפנינו‪ .‬קח‬
‫מטך טנ׳׳ל )שס זי(‪ .‬חסרים הסייס )שס ח׳(‪ ,‬שניהם חסרים ידיד לפניט‪ • .‬והפלתי )שם(‪ ,‬לפנינו‬
‫והפליתי כתיב‪ ,‬ושמתי פדות לשניט חסר וי׳׳ו‪ .‬ויבא ערוב כבד לפניני תסי וי׳׳ו‪ .‬בחרטומים ובכל‬
‫סגרים )שם ס(‪ ,‬לפנינו בחרמ‪6‬ם ע״פ המסורה‪ .‬ורב מחיות קלת )שם(‪ ,‬מתית כהיב לפנינו' ע׳׳פ‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪662‬‬

‫עץ הארץ‪ .‬הנשארת‪ .‬בנערינו‪ .‬וכזקיניננ בצאננו ובבקרנו נלך‪ :‬סד׳‪ :‬ייאסר י׳י רארבה‪:‬‬
‫סי‪ :‬וי־י נהנ דוה קדים‪ .‬ורוח הקדים‪ .‬רוטן־ י׳י רוח ים‪ :‬סי‪ :‬ויאמר דהשך‪ :‬סד׳‪ :‬לך‬
‫מעלי‪ .‬ראותך סני‪ :‬ם׳‪ :‬ויאמר י־י דננע‪ :‬סד״‪ .‬כה אמר י׳י יזמות‪ .‬ומת כל נטר‪ .‬לא‬
‫יחרץ כלב‪ :‬עז־ סוף‪ :‬סת׳‪ :‬ויאמר דלא ישמע אליכם‪ .‬סד׳‪ :‬חחדש הזה‪ .‬ואכלתם אותו‬
‫בחשוון‪ .‬בהכתי בארץ מצרים‪ .‬אך ביום הראשון‪ .‬צבאותיכם‪.‬־ פ׳‪ :‬ויקרא‪ .‬םשכו‪ .‬בתינו‬
‫הציל‪ .‬ויעשו מ י ישראל כאשר צוה‪ :‬סח׳‪ :‬ויהי בהצי הלילה‪ .‬אשר אין שם מת‪ .‬עבדו‬
‫את י־י כדברכם‪ .‬בצקו‪ .‬משארתמ‪ :‬סי‪ :‬דסעו בני ישר׳‪ .‬כל צבאות י־י‪ .‬ליל שמורים הוא‬
‫לי־י להוציאם‪ .‬שמורים לכל בני ישרי‪ :‬פתוחה‪ :‬דאטר י׳י דתקת הפסה‪ .‬ומלתה‪ .‬הבשר‬
‫וצצה‪ :‬סד•‪ :‬ויהי בעצם היום הוה‪ :‬ס׳‪ :‬קדש לי‪ :‬סד׳‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬מיסיס יטימה‪:‬‬
‫סי‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬ונתנה לך‪ .‬חוכרים‪ :‬פי‪ :‬הקשה פרעה‪ .‬רהרנ‪ .‬לאוה על ירכה‪ :‬סד־‪:‬‬
‫ויהי בשלח‪ .‬ולא נחםאלהים כי קרוב הוא‪ .‬בראותם‪ .‬ויסבאלהים‪ .‬מיישר׳‪ .‬יפקד אלהיפ‪.‬‬
‫להאיר‪ .‬לא ימיש עמוד הענן‪ .‬ס•‪ :‬וידבר ״ י ‪ .‬ורדף אחריה* •וירדף אחיי בני ישראל‪.‬‬
‫ופרעה רקריב‪ .‬כי טוב ל נ ו ‪ .‬ממותנו נסדכר‪ .‬התיצבו וראו‪ .‬לא תוסיסו לראותם‪ .‬י־י ילהפ‪.‬‬
‫ואתם תחרישון‪ :‬ם׳‪ :‬מה תצעק‪ .‬ויסע מלאך'ההלך‪ .‬וילך םאתי־יהם‪ .‬הענן מפניהם‪ .‬ויאר‬
‫אח הלילה ולא קרב‪ .‬ויט משח‪ .‬ויולך‪ .‬וירדפו מצרים‪ .‬ויהס‪ .‬ויסר אח אופן‪ .‬אנוסה‪ .‬מפני‪.‬‬
‫ףאםר מטח‪ .‬ס׳‪ :‬וים‪ .‬לסנוח כקד‪ .‬ואח המרשים‪ .‬לכל היל פרעה‪ .‬וירא ישראל אח‬
‫מצרים‪ .‬אח היד הגדולה‪ :‬סי‪:‬‬
‫שירה וו אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח וסחומח משני ראשיה‪ .‬וטעם מפורש‬
‫באנדה‪ .‬וכן סצינו בשלהי ס׳ק דמנילה כל השיחה כולן אריח על גבי לנינה‬
‫ולבינה על נבי אריח‪ .‬וטעם סחימתה סםני שםנר הים על מצריימ מלפניהם וסאחדיהמ‪:‬‬
‫וריש שיטץ כזו‪:‬‬

‫אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לי־י ויאמרו‬

‫סוס‬ ‫אשירה לי־י כי נאה נאה‬ ‫לאמו•‬
‫עזי חמרת יה ויהי לי‬ ‫ורכבו רמה בים‬
‫אלהי‬ ‫זה אלי ואנוהו‬ ‫לישועה‬
‫י׳י איש מלתמה י״י‬ ‫אבי וארוממנהו‬
‫ומבחר‬ ‫מרכבת מרעה וחילו ירה בימ‬ ‫שמו‬
‫שלישיו טבעו בים סוף תחומוח יכסיומו ירדו במצולוח כמו‬
‫ימינך‬ ‫ימינך י״י נאדרי בכח‬ ‫אכן‬
‫וברב נאנך תהרוס‬ ‫י׳י תרעץ ארב‬
‫ונרוח‬ ‫תיעלח חרונך *אבלמו כקש‬ ‫קמיך‬
‫נצנו במו נד‬ ‫אפיך נערמו מים‬

‫הסוםרח‪ .‬ובזקיגינו לפנינו חסר יו״ד קדםאוז‪ .‬ראוחך שני)שם יי( לפניט חסי וי״ו‪ .‬בחצות )שם י״א(‪.‬‬
‫כספרים שלט חסר וי׳׳ו‪ .‬ואכלתם אזתו בחפזוו)‪ or‬י*ב(‪ .‬אחו חסר וי״ו לשנינו‪ .‬ליל שמורים‪ ,‬׳•טורים‪.‬‬
‫שניהם חסריס וי״ו ע׳׳ש המוסרת בספרים שלפנינו‪ .‬בראוחם ;שמוח י״ד(‪ ,‬לפניט חסי וי׳יו‪ .‬ממותנו‬
‫במדבר )שם(‪ ,‬לפנינו חסר וי״ו‪ .‬לא תוסיפו לראותם )שם(‪ ,‬וכרט״וז לא תסשו ל־אתגז עור עד עולש‬
‫חסר דחםר כחיב חסר וי״ו רו״ר׳ ועל לראחם בחב חסר ‪n‬׳‪ v‬כתיב‪ .‬חחרישון‪ ,‬לסניט חסר יר׳ר‪ .‬אום!‬
‫חסר לפנינו‪ .‬אח היד הגרולח‪ ,‬חסר לפניט‪ .‬שירח זו וכוי מגילת ט״זע״ב‪ ,‬ומסכח סופרים ה׳׳י ועיין‬
‫ברסב״ס הסיח פ״ח ובכ״ם שם םה שהביא בשם הריב״ש‪ ,‬ובט״ש ‪ •1‬בשלח בהנחת השירה ע״ש‪.‬‬
‫ותלכתא כשלשים שיטי! וכר כן תיא בסס• סופרים םי״ב חי״א ה״ל שירח הים שלשים שיטין אז‬
‫לאטר ורכבו לישועה אבי שסו שלישיו אבן ה׳ קסיך אפיך נחלים אויב נפשי ברוחך אדירים כםוך•‬
‫פלא כחשרך קדשך אחז אדום בל ופחד יעבר קנית לשבחך ידיך בא מי‪ .‬ההומות •בסיום! לפנינז‬
‫ע־פ המוסרת תרוייהו חסר ויו בחיב׳ וכן קשאותהסח׳מי כמכת באלם חשד כתיב‪ ,‬והמחבר בכל השטים‬
‫שחביא היה לו מוסרה אתרח כמו שמצינו רעוח מחולשות במוסרות ואין לשנות‪ .‬איליסת )שם טיו(‪ .‬לפנינו‬
‫‪663‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫אסר‬ ‫קסאו תהומות בלב ים‬ ‫נזלים‬

‫אחלק שלל חמלאמו‬ ‫אויב אררף אשינ‬
‫נשסת‬ ‫אריק חרבי תורישמו ידי‬ ‫נסשי‬
‫צללו כעופרת במים‬ ‫ברוחך כסמו ים‬
‫מי‬ ‫מי כמכה באילים י־י‬ ‫אדירים‬
‫נורא תחילות עשה‬ ‫כמכר‪ .‬נאדר בקודש‬
‫נחית‬ ‫נטית ימינך תבלעםו *רץ‬ ‫םלא‬
‫נהלת בעזך אל נוח‬ ‫בחסדך עם זו נאלת‬
‫תיל‬ ‫שמעו עפים ירגזץ‬ ‫קדשך‬
‫אז נבהלו אלופי‬ ‫אחז ישבי פלשת‬
‫נמוגו‬ ‫אילי מואב יאחזמו רעד‬ ‫אדום‬
‫תפל עליהם אימתה‬ ‫כל ישבי בנק‬
‫עד‬ ‫בנדול זרועך ידמו כאבן‬ ‫ושחד‬
‫עד יעבר עם זו‬ ‫יעבר עמך י־י‬
‫מכון‬ ‫תבאמו ותטעמו כהר נחלתך‬ ‫קנית‬
‫מקדש י׳י כוננו‬ ‫לשכתך שעלת י־י‬
‫כי‬ ‫י״י יטלך לעלם ועד סת׳‪:‬‬ ‫•דיך‬
‫ובפרשיו בים רשב י׳י עליהם את‬ ‫בא סוס פרעה ברכבו‬
‫בוצך הים‬ ‫וכני ישראל הלכו כיבשה‬ ‫סי הים‬
‫סי‪ :‬הנה השירה לשניך בחובה כה־לכתהולא תסור סמנה ימין ושמאל‪ .‬והילכהה כשלשים‬
‫שימין באשר היא כתובה כאן‪:‬‬
‫ויםע משה‪ :‬סדי‪ .‬ויצעק אל ״י‪ .‬אשים עליךכי אניי״רסאך‪ :‬רבאואילימה‪ .‬םדי‪:‬ראמר‬
‫דהנני ממטיר‪ :‬סי‪ :‬ויצא העמ‪ .‬ויאמר משה ואהרן ערכ‪ :‬סח־‪ :‬וידבר דשמעתיאת‬
‫חלונוח‪ .‬שי‪ :‬על פני המדבר רק מחספס‪ .‬לש* אכלו‪ .‬ססשר נששוחיכס‪ .‬ונמס‪ .‬ששת יטיס‬
‫הלקטוהו‪ .‬ויאמר דער אנח םאנתם‪ .‬םת׳‪ :‬וטעמו כצשיחיח‪ .‬צנצנת אחת‪ .‬העמד‪ .‬וזעת‪ .‬עד‬
‫באםאל ארץ‪ .‬והעםר עשירית‪ .‬ויסעו כל עדת כני ישראל‪ .‬ס‪ :‬ו־לןהעס‪ .‬והכיתמור‪ ,‬לעיני‬
‫זקני ישראל‪ .‬מסה‪ .‬ועל נסוחם‪ .‬ויבא עמלק‪ .‬שי‪ :‬וצא הלחם‪ .‬רהי ידיו אסונה‪ .‬ויחלש‬
‫יהושע‪ .‬ויאמר דכתב זאת וכרון‪ :‬סי‪ :‬על כס יה‪ :‬וישסע יתרו‪ :‬ס׳‪ :‬על כל הטובה‪ .‬זדו‬
‫עליהם‪ .‬ושפטתי‪ .‬נבל תבל‪ .‬ושפטו‪ .‬ישפטו הס‪ .‬כחרש השלישי‪ .‬סי‪ :‬אשר עשיתי‬
‫כמצרים‪ .‬על כנסי נשרים‪ .‬והגבלת‪ .‬בקצהו‪ .‬בתחתיח ההר‪ .‬ויחרד כל ההר‪ .‬הולך וחוק‪.‬‬
‫הננשיס‪ .‬וירכי אלהיש‪ .‬סתי‪ :‬אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך‪ .‬לך‪ .‬אלהימ אחרים‪ .‬לך‬
‫שסל‪ .‬לא השא את שם‪ :‬שי‪ :‬לא ינקד׳ הי‪ .‬השבת לקדשו‪ :‬פי‪ :‬בל מלאכתך‪ .‬ויקדשהו‪.‬‬
‫כבד את אביך‪ .‬סרוגה‪ :‬לא תרצח‪ .‬סדי‪ :‬לא תנאף‪ :‬לא חננב‪ :‬סדי‪ :‬לא תענה‪ :‬פחוחה‪:‬‬
‫לא תחמד‪ :‬פי‪ :‬הלפידים‪ :‬שי‪ :‬בא האלהים‪ .‬לבלתי תחטאו‪ .‬ויאמר דכה תאמר‪ :‬סדי‪:‬‬
‫מובח אדמה תעשה לי‪ .‬עלתיך‪ .‬שלםיך‪ .‬המקום אשר אזכיר‪ .‬כמעלות‪ .‬על מובהי‪ .‬חגלה‬
‫ערוהך עליו‪ :‬שי‪ :‬ואלה המשפטים אשר תשים לםגיחם‪ .‬ובשביעית יצא לחפשי‪ :‬יצא‬

‫חסר יו״ד בחרא‪ .‬תלונות )שם ם״ז(‪ .‬לפנינו חסר וי״‪ 1‬בחרא‪ .‬מספר נפש חיכם לפנינו חסר וי״ז כתיב‪.‬‬
‫חלקטוהו לפנינו חסר וי״ו קסא‪ .‬כגשיחית לפנינו חסר יו״ד בחרא‪ .‬והעמד עשיריח )שם(‪ ,‬גרט״ח‬
‫חסר יו״ד קדםאה וטלא יו׳׳ד בחראה וכן חוא לפנינו‪ .‬ועל נסותם )שס י׳יז{‪ ,‬לפנינו חסר וי״ו‪ .‬אשר‬
‫עשיחי כמגרים )שט י״פ(‪ .‬ולפנינו לכמרים כחיב‪ ,‬ולפני חמח־ר היה כתוב במצרים כםו שהובא‬
‫בם״א עיין במ״ש שם‪ .‬וכרס״ה הביא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים עם למ״ר כתיב‪ .‬חלפידים‬
‫)שם בי(‪ ,‬לפנינו חסר יריד בתיא‪ .‬במעלות )שם(‪ ,‬תסר וייץ לפנינו וכן הוא ברמ״ד‪ ,‬ולא תעלה‬
‫כמעלת תסר וי׳יו כתיב‪ .‬ובשביעית )שש כ״א(‪ ,‬לפנינו חפר כ׳ יודי׳ין ע׳־פ חסוםרה‪ .‬והנישו אדוניו‬
 ‫טחזור ויטרי‬ ‫‪664‬‬

‫כנסו‪ .‬והגישו אדוניו אל האלהיפ‪ .‬ובי ימבר איש‪ :‬מדי‪ :‬כמשפט הבנות‪..‬מנה איש ומת‪.‬‬
‫סר׳‪ :‬וכי יויד איש‪ .‬סר״‪ .‬וננכ איש‪ .‬סדי‪ :‬ומקלל‪ .‬סר״‪ .‬וכי יריבן‪ .‬סדי‪ :‬וכי יכה סי׳‪.‬‬
‫וננסו אשה‪ .‬סדי‪ :‬את עין עבדו סדי‪ :‬וכי ינח‪ .‬סדי‪ :‬ובי יפתח‪ .‬פד׳‪ :‬ונמל שמה שור‪:‬‬
‫וכי ינף‪ .‬ס ד ‪) :‬וכי( ]כי[ יננב איש‪ .‬ס ד ‪ :‬כי יבער‪ :‬סד׳‪ :‬בי• תצא אש‪ .‬סדי‪ :‬כי יחן איש‬
‫אל רעהו‪ .‬סדי‪ :‬על כל דבר פשע‪ .‬סדי‪ :‬כי יתן איש‪ .‬סי‪ :‬וכי ישאל איש‪ .‬ס ד ‪ :‬וכי‬
‫יפתה‪ .‬סד׳‪ :‬מכשפה‪ .‬סד׳‪ :‬כל שכב‪ .‬ס ד ‪ :‬זבח לאלה־ס‪ .‬פ‪ .‬כסותה לבדה‪ .‬סדי‪ :‬אלהים‬
‫לא תקלל ונשיא כעמר‪ .‬תעשה לשורך‪ .‬ואנשי קדש‪ .‬ס ד ‪ :‬לא תשא שמע שוא‪ .‬להית‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫סד׳‪ :‬רכים‪ :‬להטות‪ :‬לא תהדר‪ .‬סדי‪ :‬כי תפנע‪ .‬סד‪' .‬בי תראה פד׳‪ :‬לא תטה משסט‪.‬‬
‫ששת ימיפ‪ .‬וינפש‪ .‬לא ישמע על פיך‪ .‬פני האדון הי‪ :‬פי‪ :‬הנה אנכי שלח מלאך‪.‬‬
‫לשמרך‪ .‬השמר מפניו ושמע כקולו‪ .‬ואיבתי‪ .‬וצרת• את צרריך‪ .‬וכרך אח לחמך‪ .‬והםירתי‪.‬‬
‫לא תהיה משכלה‪ :‬פי‪ :‬פםפר ימיך אמלא‪ .‬אשלח לפניך‪ .‬והמתי‪ .‬ערף‪ .‬סדי‪ :‬ושלחתי‬
‫את הצרעה‪ .‬מעט מעט אנרשנו‪ .‬אשר תפרה‪) .‬כל( ]את[ יושני הארץ‪ :‬פי‪ :‬ואל משה‬
‫אמר‪) .‬ואל הזקנימ אמר(‪ .‬ויקח ספר הברית‪ .‬אשר דבר הי‪ .‬סד׳‪ :‬והיה שם‪ .‬ויקס משה‬
‫ויהושע‪ .‬הר האלהים‪].‬ואל הזקנים אסר[‪ ,‬שבו לנו בזה‪ .‬ינש אליהס‪ .‬ומראה ינוד ה׳‪.‬‬
‫ויבא משה‪ .‬ויהי משה בהר‪ .‬ס׳‪ :‬ויקחו לי חממה‪ .‬ושכנתי בתוכם‪ .‬תבנית המשכן‪ .‬ועשו‬
‫ארץ‪ :‬ס׳‪ :‬אמתיס וחצי‪ .‬ועשית כסרח‪ .‬ם׳‪ :‬שלחן‪ .‬פי‪ :‬מנרת‪ .‬ס ד ‪ :‬ואת המשכן חעשה‪.‬‬
‫והיה המשכן אהד‪ .‬סי‪ :‬ועשית יריעתעזים‪ .‬סי‪ :‬קרשים‪ .‬ואת טבעותיהם‪ .‬פי‪ :‬פרכת‪ .‬סדי‪:‬‬
‫הצר המשכן‪ .‬סדי‪ :‬ור העמודים‪ .‬ראשונים‪ :‬ואתה תצוה‪ .‬סדי‪ :‬להעלות נר‪ .‬ואתה הקרב‪.‬‬
‫סדי‪ :‬לבהמ לי‪ .‬סי‪ :‬ועשו את האפר‪ .‬ס ד ‪ :‬משבצת‪ .‬סד׳‪ :‬ועשית חשן‪ .‬םתי‪ :‬ועשית על‬
‫התשן‪ .‬סדי‪ :‬ונתת אל השן)משפט( ]המשפט[‪ .‬סד׳‪ :‬מעיל האפר‪ .‬םת׳‪ :‬ציץ זהב‪ .‬עון‬
‫הקדשים‪ .‬ושבצת הכתנה‪ .‬יריבים יהיו‪ .‬וזה הדבר‪ .‬ם‪1‬י‪ :‬ושמת המצנפת‪ .‬והיתה להם‬
‫)כהנת( ]כהנה[‪ .‬וקדש הוא‪ .‬אהל מועד‪ .‬כי קדש הם‪ .‬כל הננע‪ .‬וזה אשר תעשה‪ .‬ס־‪:‬‬
‫ועשית מזכה מקטר‪ .‬פי‪ :‬והקטיר עליו אהרן‪ .‬וכפר אהרן‪ .‬קדש קרשיפ הוא ל״י‪ :‬פי‪ .‬כי‬
‫תשא‪ .‬כפר נפשו‪ .‬העשיר‪ .‬כפף הכיפורים‪ .‬לפני י״י לכפר על נפשותיכם‪ .‬ועשית כיור‪.‬‬
‫פי‪ :‬לרהצה‪ .‬ורהצו אהרן‪ .‬וידבר מאתה קת לך‪ .‬סי‪ :‬בשם מהציתו‪ .‬וקנה בשם‪ .‬וקדה‪.‬‬
‫רקח מרקחת‪ .‬מעשה רוקח‪ .‬משחת קדש‪ .‬לדרתיכס‪ .‬יהיה לכם‪ .‬קח לד סמים‪ .‬סת׳‪ :‬סמים‬
‫זלבנה זכה‪ .‬ועשית אתה קטדה‪ .‬ממנה הדק‪ .‬קדש קדשים תהיה לכם‪ .‬והקטרת אשר‬
‫העשה‪ .‬ראה קראתי‪ .‬פי‪ :‬ואתה דבר אל בני ישראל‪ .‬ס׳‪ :‬ברית עולם‪ .‬אות־ היא לעולם‪.‬‬
‫דתן אל משה‪ .‬סד׳‪ :‬כתבים באצבע אלהים‪ .‬לרדת מן ההר‪ .‬ויקהל העם‪ .‬והביאו‪ .‬ויביאו אל‬
‫אהרן‪ .‬וידבר דלך רד‪ .‬פי‪ :‬ויאמר הראיתי את העם‪ .‬ם ד ‪ :‬ערף הוא‪ .‬ויפן סדי‪ :‬והמכתב‪.‬‬
‫חדות על הלוחות‪ .‬וירא את העגל‪ .‬ויחר אף משה‪ .‬תחת ההד‪ .‬כי פרוע ת א כי פרעה אהרן‪.‬‬
‫חטאה נתלה‪ .‬ויאמר רמי אשר חטא‪ .‬סדי‪ :‬ופקדת־)עליכם( ]עלהם[‪ .‬ויגף י־י‪ .‬אשר עשו‬

‫)שם(׳ לפנינו חסר וי׳׳ו‪ .‬וכי יזיד איש )שם( לפנינו חסד יריד‪ ,‬וכן הוא ברטייה‪ .‬תעשה לשורך)שם‬
‫כ״ב(‪ ,‬והרט״ה כחכ כן חעשח לשרך דסלאחך ודמעך חסר וי״ו כחיב‪ ,‬וכן הוא בספרים שלנו‪ .‬רבים‬
‫להטות )שם ב׳נ(‪ .‬הסר וייו לפנינו‪ .‬פני האדון ה׳ )שם כ״נ(‪ ,‬לפנינו חסר וי״ו‪ .‬וכן הוא כרמייה‪,‬‬
‫ובמ״ש‪ .‬ושמע בקולו )שם(‪ ,‬לפנינו חסר וייו כתיב‪ .‬יושבי הארץ‪ ,‬לפנינו אח ישבי הארץ חסר כהיב‪,‬‬
‫ואל משה ונר הפסוקים נתתלשו להסעתיק כאן‪ .‬וכן צריך להיות ואל משה אמר‪ ,‬ויקח ספר חברית‪,‬‬
‫אשד דבר וד‪ ,‬סר׳ והיה שם‪ ,‬ויקס משה ויהושע‪ ,‬הר האלהים‪ ,‬ואל הזקנים אמר שבו ונר‪ .‬ואת‬
‫טבעותיהם כצ״ל )שם כיו(‪ ,‬ולפנינו חסר וי״ו כחיב‪ ,‬וכן הוא ברמ״ה חסר וי״ו ומלא יז׳׳ר‪ .‬ווי‬
‫העסורים‪ ,‬ראשונים‪ ,‬ד״ל ווי העמודים הנאסרים בראשונה‪ ,‬והמה אוחן רשרשה הדומה )שם כ״ז(‪,‬‬
‫ילפניט ויי העמייס » י ב חסר )י׳י‪ ,‬ואולם אותן רפדשה ויקהל )שים ל״ח(‪ ,‬מלאים‪ ,‬ועיין רס״הומ״׳ט‪.‬‬
‫להעלוח נד‪ ,‬לפנינו להעלת חסר וי״ו‪ .‬מעיל האפר ולפניט מלא ו׳׳יו‪ .‬יריבים ולשנינו הסר יו״ד קדטאה כחיב‪.‬‬
‫כסף הכיפורים לשנינו חסר יריד קמאי וגם וי״ו‪ .‬נפשוהיכם חסר זי״ו כהיב לפנינו‪ .‬מעשה רוקח‪ .‬לפניגו‬
‫חסר וי״ו‪ .‬אות תיא לעולם )שם ‪.‬לא(‪ ,‬לפנינו לעלם תסר כתיב‪ .‬הרות על הלוחוח לפנינו על הלתח‬
‫חסד כתיב‪ .‬כי פרוע הוא‪ ,‬לפנינו )שם לב( לי פרע הסר וי״ו‪ .‬חטאה נדולח‪ ,‬לפנינו נדלה חסרוי״ו‪.‬‬
 ‫טחזור ויפורי‬

‫את הענל אשר עשה‪ .‬דדבר דלך עלה‪ .‬םד׳‪ :‬ערף‪ .‬ויאפר ראתם עס קשה ערף‪ .‬סר׳‪ :‬ונטה‬
‫לו מחק‪ .‬ויאמר יראה אתה אומר אל*‪ .‬סח׳‪ :‬והנחתי לך‪ .‬הלא בלכתך‪ .‬ויאסר דנם את‬
‫הדבר הוה‪ .‬פי‪ :‬אעביר בל טובי על פניך‪ .‬לא תוכל לראות פני‪ .‬חנח מקום‪ .‬בנקרה‬
‫העור‪ .‬ושכתי‪ .‬והסירתי‪ .‬ופני‪ .‬פסל לך‪ .‬סדי‪ :‬ויעל אל הר סיני‪ .‬ויקרא בשם הי‪ .‬ויעבר‬
‫הי‪ .‬ויקרא ה׳ ה׳ אל רחום‪ .‬נער הסד לאלפים‪ .‬והפאר‪ ..‬שלשים‪ .‬רבעים‪ .‬וימהר משה‬
‫ויקד ארצה‪ .‬עם קשה ערף הוא‪ .‬וסלחת לעוונינו ולחשאת־נו ונחלתנו‪ .‬הנה אנכי‪ .‬את מעשה‬
‫הי‪ .‬עשה עמך‪ .‬לאל אהר‪ .‬אלהי מסכה‪ .‬האדון ה׳ אלהי ישראל‪ .‬אוריש גויס מפניך‪.‬‬
‫לראות את מני ה׳ אלחיך‪ .‬ויאמר ה׳ אל משה כתב לך‪ :‬סח׳‪ :‬דברי הברית‪ .‬ויהי ברדת‪.‬‬
‫כי קרן עור פניו‪ .‬והנה קרן עור פניו‪ .‬אהרן וכל הנשיאים‪ .‬בחר סיני‪ .‬יצות‪) .‬ויראו( ]וראו[‬
‫בני ישראל את פני משה כי קרן ]עור[ פני משת‪ .‬והשיב משה אח המסוה‪..‬על פניו ער‬
‫באו לדבר אחו‪ :‬פ‪ :‬ויקהל משה‪ .‬ם׳‪ :‬לא תבעיו אש‪ .‬ביום השבת‪ .‬ויאמר משה אל כל‬
‫עדת‪ .‬פי‪ :‬אשר עוד‪ .‬הי‪ .‬יביאה‪ .‬מטות‪ .‬נדבה‪ .‬לקרבה‪ .‬תנופת זהב לה׳‪ .‬ראו קרא ]הי[‬
‫בשם‪ .‬סי‪ :‬ויעשו כל הכם לב‪ .‬סתי‪ :‬רעש את הקרשים‪ .‬פי; רעש את הפרכת‪ .‬פ׳‪ :‬ויעש‬
‫בצלאל‪ .‬סד׳‪ :‬רעש כפרת‪ .‬סדי‪ :‬רעש אח השלהן‪ .‬מנורה‪ .‬מזבח הקטרת‪ .‬טובההעולה‪.‬‬
‫ס׳‪ :‬רעש את הכיור‪ .‬םת׳‪ :‬רעש את החצר‪ .‬עד וחשקיהם כסף‪ .‬שבסוף הפרשת‪ .‬סחומה‪:‬‬
‫אלה פקוד*‪ .‬ובצלאל כן אורי‪ .‬אשר עוה הי‪ .‬סחי‪ :‬כל הזהב‪ .‬םת׳‪ :‬רעש את האפר‪ .‬םת׳‪:‬‬
‫רעש את הבתנת‪ .‬םתי‪ :‬רעש את הציץ‪ .‬סתי‪ :‬ותבל כל עבודת‪ .‬פי‪ :‬וידבר )מביום(‬
‫]דביום[ חחדש‪ .‬סח׳‪ :‬משחחם לכהונת‪ .‬םתי‪ :‬ויהיכהדש הראשון‪ .‬סתי‪ :‬ויתן את השלחן‪.‬‬
‫סדי‪ :‬וישם המנורה‪ .‬סת׳‪:‬וישם את מזבח הזהב‪ .‬פי‪ :‬וישם את מסך‪ .‬סת׳‪ :‬רשם אח הכיור‪.‬‬
‫ובקרבתם‪ .‬סדי‪ :‬רקם את החצר‪ .‬ס׳‪ :‬וכבוד ה׳ מלא את המשכן‪ .‬ישראל כבל מםעיהם‪:‬‬
‫ויקרא אל משה‪ .‬מאהל מועד‪ .‬דבר אל בני ישראל‪ .‬אם עלה קרבנו‪ .‬ונרצד‪ ,‬לו‬
‫לכסר עליו‪ .‬פתח אהל מועד‪ .‬והפשיט‪ .‬והקטיר‪ .‬הנתחים‪ .‬על המזבת וקרבו‬
‫וכרעיו‪) .‬אשר( ]אשה[ ריח ניהה‪ .‬ואמ מן הצאן‪ .‬פ׳‪ :‬צפנה לפני הי‪ .‬והקרבוהכרעים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬אשה ריח ניחח לה ‪ .‬ואם מן העוף‪ .‬ס׳‪ :‬והסיר את מראתו‪ .‬ושסע‪ .‬אשה‪ .‬ונפש כיתקריב‪.‬‬
‫פי‪ :‬סלת יהיה‪ .‬והביאה‪ .‬אשח‪ .‬וכי תקריב‪ .‬פ•‪ :‬סלת בלולח‪ .‬פחות‪ .‬הוא‪ .‬ואם מנחת‬
‫מרהשת‪ .‬ס‪ :‬בשמן תעשה‪ .‬לא תעשה‪ .‬ברית אלהיך‪ .‬ואס תקריב)דכיסורים( ]דביבורים[‪.‬‬
‫סי‪ :‬מנחה היא‪ .‬ואם זבח שלמים‪ .‬סי‪ :‬ואם מן הצאן‪ .‬סי‪ :‬ואס עו‪ .‬ס׳‪ :‬הקת עולם‬
‫לררתבם‪ .‬וידבר דנפש כי תחטא‪ .‬סי‪ :‬אם הכהן המשיח‪ .‬והביא אח הסר‪ .‬וטבל הכהן אח‬
‫אצבעו‪ .‬פני פרכת הקדש‪ .‬ואם כל עדת ישראל ישנו‪ .‬פי‪ :‬פני הפרכת‪ .‬ועשה לפר כאשר‬
‫עשה לפר החטאת‪ .‬אשר נשיא יהטא‪ .‬ס׳‪ :‬ויסר עליו הכהן‪ .‬ואס נפש אחת תחטא‪.‬‬
‫ס׳ שורה‪ :‬ואס בבש‪ .‬ונפש כי חחטא ושמעה‪ .‬וידבר דכי חמער מעל‪ .‬ואם נפש כיחחטא‬
‫ועשתה‪ .‬נפש כי תחטא‪ .‬ובפר‪ .‬עד לאשמה בה‪ .‬בולן פתוחות‪ :‬צו את אהרן‪ .‬סי‪ :‬על מוקדה‬
‫על המזבח‪ .‬וזאת חורתהמנחה‪ .‬ס׳‪ :‬אלפניחמזבח‪ .‬לא תאפה המץ‪ .‬זה קרבן‪ .‬ס׳‪ :‬וידבר‬
‫מאת החטאת‪ .‬סי‪ :‬תשהט התטאת‪ .‬וזאת חורת האשם‪ .‬ס׳‪ :‬ישחטו את האשם‪ .‬כחטאת‬
‫כאשם‪ .‬אשר יכפר בו‪ .‬אשר תאפה בתנור‪ .‬השלמים‪ .‬סי‪ :‬וםלת מרבבת‪ .‬דדבר דכלתלב‪.‬‬

‫דראה אחה אומר אלי‪ .‬חסר וי׳׳ו כחיב לפנינו‪ .‬לא תוכל לראות פני‪) ,‬שש ל״נ(‪ ,‬לראח לשנינו חסר‬
‫וי״ו‪ .‬והסירחי לפנינו וחסרחי חסר יו״ד‪ .‬לעוונינו‪ ,‬לפנינו לעוננו ובן הוא ברמ״ה וסלחת לעמנו חד‬
‫וייו כתיב וחסר וי׳* ועיי] ולא כתיב יו־ד‪ .‬ולחטאתינו לםניט חסר יריד וכן הובא ברמייה וםלתח‬
‫לעונט ולתשאתינו מלא אלן« וכלא יויד כתיב דקרי ולא כתיב‪ .‬תארו! )שם רייך(‪ ,‬לפניט חסר וי״ו‬
‫וכן הוא ברס־׳ה‪ .‬אהרן וכל חנשיאים‪ ,‬לפנינו חסר יו״ד קסא‪ .‬וראו וגר כצ״ל כי קרן עור פני‬
‫משה ונר כצ״ל‪ .‬ויעש את חכתנת לםניט )שס ל״ט(‪ .‬ויעשו את תכחנת‪ .‬ויעשו את ציץ‪ .‬וחכל כל‬
‫עבודת‪ .‬לפנינו עברת חסר וייו כתיב‪ .‬משחתם לכהונת )שסמי(‪ .‬לסניט לכהנה חסר וי״ו‪ .‬וישם המנורה‬
‫)שם(‪ .‬לפנינו המנדה הסר וייו‪ .‬וישם את הכיור )שם(‪ ,‬לפנינו חסר וי׳׳ו‪ .‬אשה ריח ניחת )ויקרא א(׳‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪666‬‬
‫פ׳‪ :‬ףדבר רהמקריב את זבח )השלמים( ]שלמיו[‪0 .‬׳‪ :‬לדרתם‪ .‬וידבר דקת את אהרן‪.‬‬
‫ם׳‪ :‬ואת כל העדה הקהל‪ .‬עד ותקהל‪ .‬סביב באצבעו‪ .‬ומסל המעוות ויניפהו תנופת בסל‬
‫המילואים‪ :‬ויהי ביומ השמיני‪ .‬סדי‪ :‬קרא משה‪ .‬ולזקני ישראל‪ .‬ואל בני ישרי ויקחואת‬
‫אשר צוד‪ ,‬סשה‪ .‬קרב אל חמזבח‪ .‬ויקרב אהרן אל הסזבח‪ .‬ויטבל אצבעו בדם‪ .‬ויקרב את‬
‫קרבן העם רקח‪ .‬רקחו בני אהרן‪ .‬בקרבי אקדש‪ .‬קרבו שאו‪ .‬ויקרבו וישאמ‪ .‬דדבר דיין‬
‫ושכר‪ .‬ם׳‪ :‬עד לדרתיבם‪ .‬ולהבדיל‪ .‬הטהור‪ .‬וידבר משה אל אהרן‪ .‬פ׳‪ :‬ואת שעיר החטאת‬
‫דרש דרש‪ :‬דרש בשיטה אחת דרש בשיטה אחרת‪ .‬במסכת סופרים‪ :‬רקצוף‪ .‬מדוע לא‬
‫אכלתפ‪ .‬פנימה‪ .‬הקריבו את חטאתם ואת עלחם‪ .‬ותקראנה‪ .‬וייטב בעיניו‪ .‬דברו דכל‬
‫ספרםת פרסה‪ .‬סי‪ :‬את זה תאכלו‪ .‬סדי‪ :‬ואת אלה תשקצו‪ .‬סדי‪ :‬אשר לו כרעים‪ .‬ולאלה‬
‫הטמאו‪ .‬סדורה‪ :‬הה לבם הטמא‪ .‬סד׳‪ :‬וכי ימות‪ .‬סדי‪ :‬כל הולך על נהץ‪ .‬לכל השרץ‬
‫השרץ‪ :‬וידבר ראשה כי תזריע‪ :‬סדי‪ :‬זאת תורת היולדת‪ .‬וירבר דאדמ כי יהיה‪ .‬סי‪:‬‬
‫נגע צרעת‪ .‬ער לא ימירנו‪ .‬סי‪) :‬ובשר( ]אדם[ כי יהיה בעור בשרו‪ .‬סדי‪ :‬ואם תחתיה‪.‬‬
‫סדי‪ :‬או בשר כי יהיר׳ בעורו‪ .‬סדי‪ :‬ואם תהתיה‪ .‬סת׳‪ :‬ואיש או אשה כי יהיה בו נגע‪.‬‬
‫ס׳‪ :‬והח^לח‪ .‬סי‪ :‬ואיש או אשד‪ ,‬בי יהיה בעור בשרם‪ .‬סת׳‪ :‬ואיש כי יטרט ראשו‪ .‬בנדיו‬
‫יהיו סרוטים‪ .‬ועל שפם‪ .‬ודגנד כי יהיה בו‪ .‬סדי‪ :‬ירקרק או אדמדם‪ .‬וידבר דזאח תהיה‪.‬‬
‫פי‪ :‬את אצבעו הימנית‪ .‬אשר על כסו השמאלית‪ .‬ואס דלהוא‪ .‬סד׳‪ :‬והזה הכהן באצבעו‬
‫הימנית‪ .‬לכשר עליו‪ .‬דדכר דכי תבאו‪ .‬פי; עד סוף הפרשה פ׳‪ :‬וידבר דרכרו אל כני‬
‫ישראל‪ .‬סדי‪ :‬ואיש)אשר( ]כי[ תצא ממנו‪ .‬סדי‪) :‬ואיש כי( ]ואשה אשר[ ישכב איש‬
‫)אותה( ]אתה[‪ .‬סדי‪) :‬ואיש( ]ואשרי[ כי תהיה זכה‪ .‬סד׳‪ :‬ואשת כי ילוכ‪ .‬ס ד ‪ :‬וידבר‬
‫דאחרי מוח‪ .‬סדי‪ :‬מבית לפרכת‪ .‬בפר בן בקר‪ .‬ובמצנפת בד‪ .‬לרם הסר‪ .‬וסמך אהרן‪ .‬אל‬
‫ארץ נדדה‪ .‬זאת פר החטאת‪ .‬מיל חטאתיבם לםני ה׳ תטהרו‪ .‬שבת שנתון‪ .‬ועניתם את‬
‫נפשותיכם‪ .‬חקח עולם‪ :‬וידבר דאיש איש‪ .‬סד׳‪ :‬לשעירים‪ .‬איש איש מנסחו נעסר‪ .‬סר׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫דם בל בשר‪ .‬דמו היא‪ .‬ואם לא יכבס‪ .‬וידבר דכמעשה ארץ‪ .‬מי‪ :‬אח טשפפ ‪ .‬ושמרתם‬
‫אח חקתי ואת םשפטי‪ .‬איש איש את כל שאר‪ .‬סד׳‪ '.‬סד׳‪ :‬עריות כולן סתומות‪ :‬שארה‬
‫הנה זטההיא‪ .‬ואת וכר לאתשכב‪ .‬אשר נעשו לפניכם‪ :‬וידבר‪ .‬דקדשיסתהיו‪ .‬פי‪ :‬ואלחי‬
‫מסכה‪ .‬לא תעשו עול בטשפט‪ .‬לא תשא פני דל‪ .‬פני נמל‪ .‬ואיש כי ישכב את אשה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סדי‪ :‬וכי תבאו‪ .‬פי‪ :‬וכי ינור‪ .‬סד ‪ :‬לא חעשו עול במשפט‪ .‬איפת צדק‪ .‬ואת כל משפטי‪.‬‬
‫וידבר מ א ל בני ישראל תאמר‪ .‬ס‪ :‬ולא תהיה זימה בתוככם‪ .‬הטמא לטהור‪ .‬להיות לי‪:‬‬
‫אמר אל הכהנ־ם‪ .‬פ ׳ ‪ :‬הס מקריבים‪ .‬אשד‪ .‬ונח וחללה‪ .‬והכהן הנמל מאחיו‪ .‬פי‪ :‬דבר‬
‫דאיש מזרעך‪ .‬טי‪ :‬דבר אל אהרן ואל בניו וינודו‪ .‬ס•‪ :‬עד אשר הס מקדישים‪ .‬ואיש כי‬
‫‪,‬‬
‫יאכל קדש‪ .‬סי‪ :‬ויסף‪ .‬באבלם את קדשיהם‪ .‬דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישר ‪.‬‬
‫ם•‪ :‬ובארצכם‪ .‬שור או כשב‪ .‬פ ׳ ‪ :‬להיות לכם‪ .‬דבר דמועדי ה׳‪ .‬ם׳‪ :‬אלה מועדי הי‪ .‬פי‪:‬‬
‫וידבר דעמר‪ .‬פי‪ :‬וספרתם‪ .‬פי‪ :‬מיום הביאכם‪ .‬תמסרוחסשים יום‪ .‬וידבר‪ .‬כחדש השביעי‪.‬‬
‫פתוחה‪ :‬וידבר ראך בעשור‪ .‬פתוחה‪ :‬כי יום •בסורים הוא לכפר עליכם לפני‪ :‬וידבר‬
‫)דובחמשה( ]דבהמשה[ עשר‪ .‬פהוהה‪ :‬ומלבד )מתניחם( ]םחנוחיכם[ ומלבד כל נדריכם‬

‫לפנינו ניחוח כתיב מלא וי׳׳ו‪ .‬מנחה היא )שם בי(‪ .‬לפנינו מנהו! הוא‪ .‬בסל המילואים לפנינו המלאים‬
‫חסד יריד קמא ווי׳׳ו כתיב‪ .‬דרש בשיסה אחת וכוי מסי סופרים ס״ם ה״ב‪ .‬אשר לו כרעים )שם י״א(‪,‬‬
‫לא כתיב‪ ,‬ולו קרי‪ .‬חורח היולדת‪ ,‬ולפנינו הילרח חסר וי״ו‪ .‬את נפ־כוחיכם )ויקרא ש״ז(‪ ,‬לפנינו חסר‬
‫וי־ו‪ .‬לשעירים )שם ייז(‪ ,‬לפנינו הםר יריד תניינא וכן הוא במוסרה‪ .‬זמה היא )עם י״ח(‪ ,‬לפנינו זםה‬
‫הוא כתיב‪ .‬וכן דמו הוא )שם(• ולא תהיה זימה בתוככם )שם כי(‪ ,‬לפנינו חסר יריד‪ .‬הטמא לטהור‬
‫)שם( לפנינו לטהר כתיב חסר וי״ו‪ .‬הם מקריבים‪ ,‬חםר ידיד תנינא לפנינו‪ .‬ימים תהיה גאולתו‬
‫)שם כ״ה( הסר וי׳׳ו קמא לשנינו‪ .‬היא אחזחם״בי אחזת עולם היא‪ ,‬הוא‪ ,‬חוא‪ ,‬כתיב בתרוייהו‪ ,‬וקרינן‬
‫חיא‪ .‬אלילים )שם כ׳׳ו(‪ .‬לשנינו חסר יו״ד בחרא‪ .‬והקימותי )שש כ״ו(‪ ,‬לפניט תסר וייו כתיב‪ .‬מהיות‬
‫‪667‬‬ ‫מחזור וימר־י‬

‫וסלבד כל נדבתיכם‪ .‬כמת תטריס‪ .‬עד במנת תשכז‪ .‬דדנר דצז‪ .‬טחוחה‪ :‬ולקחת סלה‪.‬‬
‫סחוחח‪ :‬ותנא בן אשת‪ .‬סדודח‪ :‬חמס‪ .‬שלמיה בת דברי‪ .‬דדבר רהוצא את הטקלל‪.‬‬
‫סי‪» :‬וה ה׳ את פשה‪ :‬כהר סיגי‪ .‬ט״‪ .‬וסערת לך‪ .‬סתרה‪ :‬וכי תסכרז‪ .‬סד׳‪ :‬ואת טששמי‬
‫תשמרו‪ .‬ונתנה הארץ טריה‪ .‬כי יסוך‪ ,‬סדורה‪ :‬ואיש בי יםכר‪ .‬סתרה‪ :‬עד תם שנת‬
‫סמכת‪ .‬ימים תהיה גאולחו‪ .‬היא אחזחס‪ ,‬כי אחזת עולם היא‪ .‬ובי ימוך אחיך ומטה ידו‪.‬‬
‫סד׳‪ :‬וכי ימוך דונםגר‪ .‬סד׳‪ .‬כי עבדי הס‪ .‬לעלם בהם תעבדו‪ .‬וכי תשינ‪ .‬סדי‪ :‬לםיהן‬
‫ישיב‪ .‬כסי שניו‪ .‬אלהיכס‪ .‬אלילים‪ .‬לא תתנו כארצכם‪ :‬אס בהקתי‪ .‬סי‪ :‬תשמרו‪ .‬ואץ‬
‫מחריד‪ .‬בארצכם‪ .‬ושניתי‪ .‬והקיסוהי‪ .‬מהיות להם‪ .‬קוממיות‪ .‬ואס לא השסעו‪ .‬ם״‪ .‬אף אני‬
‫אעשה‪ .‬הרעתם לריק זרעכם‪ .‬ואס עד אלה‪ .‬סד׳‪ :‬ושברתי את נאון עונש‪ .‬ואם כואת‪.‬‬
‫סדי‪ :‬ואתכם אורה‪ .‬אף אגי אלך‪) .‬לבכם( ]לבכם[ הערל‪ .‬ואז ירצו‪ .‬תעזב מהם‪ .‬לא‬
‫םאסתס ולא נעלחים לכלתם‪ .‬וזכרתי להם כרית‪ .‬רדבר דכי יסליא‪ .‬סדי‪ :‬ואס נד&ה‪.‬‬
‫סד״‪ .‬לאשר קנהו מאתו‪ .‬אך כטד אשר יבכר‪ .‬סתי‪ :‬בהר סיני‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫במדבר סיני‪ .‬אלםי ישראל הס‪ .‬ואת כל העדה הק‪3‬ילו‪ .‬רהיו כני ראובן‪ .‬סד ‪ :‬לבני‬
‫שמעון‪ .‬וכל מרשמת השנמיס שזעחות‪) .‬תתמקדו( ]התמקדו[‪ .‬דדבר‪ .‬דאיש על‬
‫דנלו‪ .‬סדי‪ :‬דנל מהנה ראובן‪ .‬םת׳‪ :‬ונסע אהל סועד‪ .‬דנל מהנה אמרים‪ .‬סתי‪ :‬מ ל פחנח‬
‫דן‪ .‬פתי‪ :‬אלה שקורי‪ .‬סת׳‪ :‬והלויס לאהתמקדו‪ .‬ואלה תולדה אהרן ומשה‪ .‬מי‪ :‬בהקריבם‬
‫אש זרה‪ .‬ררבר דהקרב את סטה לד‪ .‬ס׳‪ :‬וידבר מאני הנח לקחתי‪ .‬מי‪ :‬ררבר ה׳ אל‬
‫משה במדברסיני‪ .‬ס׳‪ :‬ולקהת‪ .‬סי‪ :‬וכליהקדש‪ .‬ונשיא נשיאי הלוי‪ .‬ער מקרת‪ .‬ושקדת‬
‫טשםרת בני סדרי‪ .‬מקד משה ואהרן‪ .‬ראטר‪ .‬דםקד כל בכר‪ .‬םת׳‪ :‬רדבר דקה אח הלדם‪.‬‬
‫מי; דדבר ת ש א את• ראש בני קהת‪ .‬סי‪ :‬ובא ארק ובניו בנסע הסהנה‪ .‬ועל שלהן‬
‫הסניס‪ .‬ואת הכסות ואת ד&נק*ות‪ .‬םקדת כל )כלי( המשכן‪ .‬וידבר דאל תכריחו‪ .‬ם׳‪:‬‬
‫כבלע את הקדש‪ :‬נשא את ראש‪ .‬סי‪ :‬וידבר דצו את מ י ישר׳‪ .‬סי‪ :‬רדברדאיש או אשד‪-‬‬
‫ש׳‪ :‬סכל חמאת האדם‪ .‬איל דכישוד־ם‪ .‬רדכר דכי תשטה‪ .‬םי‪ :‬והעטידה לםני הי‪ .‬בקרקע‬
‫חמשכן‪ .‬ונחן אל המים‪ .‬אזכרתה‪ .‬ונסלה ירכה‪ .‬ונזרעה ורע‪ .‬ועשה לה הכהן‪ .‬ונקר‪ -‬האיש‬
‫סעץ‪ .‬וירכר רכי ימליא‪ .‬שי‪ :‬להזיר לי״י‪ .‬הדרו לי־י‪ .‬גור אליו‪ .‬בסתע מתאם‪ .‬וזאת חורת‬
‫הנזיר‪ .‬םת׳‪ :‬כמי)נזרו(]נדדו[‪ .‬כן יעשה‪ .‬דדבר דנה הברט‪ .‬ט־‪ :‬יברכך‪ .‬סי‪ :‬יאר‪ .‬ס׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ישא‪ .‬סי‪ :‬דשסלך שלום‪ .‬ס ‪ :‬ואני אברכס‪ .‬דהי כיום כלת משה להקים‪ .‬סי‪ :‬נשיא אהד‬
‫ליום‪ .‬לחנכה המזבח‪ .‬ויהי המקריב‪ .‬שי‪ :‬כיום השני‪ .‬דקרב קרבנו‪ : x .‬זכן שאר השבטים‪.‬‬
‫מ׳‪ :‬ואח חנכת המזבח‪ .‬סי‪ :‬מבין שני הכרביס וידנר אליו‪ :‬בהעלתך‪ .‬מ׳‪ :‬כמראה‪ .‬וידבר‬
‫דקה את הלוים‪ .‬ש׳‪ :‬וכה תעשה להם לטהרם‪ .‬וככסו כנדיהס ותטהרו‪ .‬וידבר רואת אשר‬
‫ללויס‪ .‬סת־‪ :‬כמדכר סיני כשנה השנית‪ .‬סי‪ :‬רדכר רני יהיה טמא‪ .‬סי‪ :‬לנמש‪ .‬או בדרך‬
‫דחוקה‪ .‬נקוד‪ :‬ובדרך לא היד‪ .‬וחדל‪ .‬ולאורח הארץ‪ .‬סי‪ :‬וביום הקים את המשכן‪ .‬שי‪:‬‬
‫עשר‪ ,‬לך שתי חצוצרת‪ .‬אלשי ישראל‪ .‬וכי תבאו מלחמה בארצכם‪ .‬על חצר תצרר אתכם‪.‬‬
‫והרעתם כחצצרות‪ .‬ודרה לכם לוברון‪ .‬ש׳ ויהי בשנה השנית‪ .‬מד׳‪ :‬ונסע דראובן‪ .‬סתי‪:‬‬
‫טחנת בני אשדים‪ .‬סתי‪ :‬םחגה בני דן‪ .‬סת׳‪ :‬ויאמר משח לחוכב‪ .‬עד כי ח׳ רבר טוב‪.‬‬

‫לתם• חסר וי״י כתיב‪ .‬ואת תכפות ואת תסנקיות )בסרבר ד־(׳ עניתם חסד וי״ו כתיב‪ .‬פקדת כל‬
‫המשב! )עם(‪ .‬כצ׳׳ל‪ .‬איל תכיפ‪1‬ריס )שם הי(‪ ,‬חשר ירד קטא וחסר ויי׳ו לשנינו‪ .‬והעסידח לפני ח•‬
‫)שם(‪ ,‬לשניט חשד והעמדה כחיכ חסר ידיד‪ .‬וידכר דכי יפליא חסר •ו׳׳ד בחרא כחיב‪ .‬כפי נדרו‬
‫)שס ‪.‬ד(‪ .‬כגיל‪ .‬ביוש כלח משח להקיש )שם ד( ננוםתא רכאן טשםע במדרש חנתום׳ו שרשת נשא‪,‬‬
‫וכפסיקתא רבתי פ־ ת׳ כלת כתיב‪ .‬ובשפרים שלט כתיכ כלוח מלא וייו‪ ,‬וז־ל הרס׳יח ויחי ביוש כלות‬
‫סשה להקים את המשב! פליגי ביה נוסחי ומסורות אית טסחי יכתיב בהו! מלא וי׳־ו וכזי ע*ש ועיי‬
‫ס״ש )כסרבר ר אי( שהאריך ביה‪ .‬והרעתם כתגגרות )שש יי( לפנינו חשר וי״ו‪ .‬והיה לכם לוכרו!‬
‫)שם( ולפניט וחיו לכס לזכרו!‪ .‬ויאמר משה לתובכ )שש(‪ ,‬לשניט הסר ‪ .rn‬יהיטבנז 'לן ל » י ט חסר‬
 ‫מחזור ממרי‬ ‫‪668‬‬

‫והיה הטוב ההוא אשר ייטיב והיטבנו לך‪ .‬כנםעם מן המהנה‪ .‬מ׳‪ :‬רמי ליה כאמצע‬
‫מלמעלה סימן}]א( ויהי בנסע הארון‪ .‬ובנהר‪ .‬יאמר שובה ה׳ רבבות אלס• ישראל‪: ^ :‬‬
‫רהי העם כמתאוננים‪ .‬ולמה לא מצאתי חן בעיניך‪ .‬אם אנכי ילידיתיהו‪ .‬האמן‪ .‬ואל אראה‬
‫‪,‬‬
‫ברעתי‪ .‬ס ‪ .‬אססה לי עד כי הס וקני העם‪ .‬התקדשו‪ .‬ישחט להם ומצא להם‪ .‬היד י־י‬
‫תקצר‪ .‬היקרך‪ .‬ורוח נסע רטש על המחנה‪ .‬השליו‪ .‬וישמחו להם שטוח‪ .‬ואף ה׳ חרה‪.‬־‬
‫רבה מאד‪ .‬המתארס‪ .‬ס•‪ :‬ותדבר מרים ואהרן‪ .‬סת׳‪ :‬ויאמר י־י סתאם‪ .‬לא כן עבדי משה‬
‫בכל ביתי נאמן הוא‪ .‬ומראה ולא בחירת ותמונת י׳י יביט‪ .‬מרחם אמו‪ .‬רסא נאילה‪ .‬סי ‪1‬‬
‫ויאמר י׳י אל משה‪ .‬ואביה ירק ירק בסניה‪ .‬מ׳‪ :‬שלח לך‪ .‬ויהם כלב‪ .‬סת׳‪ :‬ותשא כל‬
‫העדה ס׳‪ :‬עד אנה ינאצוני‪ .‬עד וישחטם‪ .‬סי‪ :‬עד מתי לעדה הרעה הזאת‪ .‬סי‪ :‬למד‪ ,‬זה‬
‫אתם עברים‪ .‬כי תבאו אל ארץ מושבותיכם‪ .‬סי‪ :‬וידבר דבבאכם אל הארץ‪ .‬ראשית‬
‫עדיםתיכם הלה‪ .‬וכי תשנו‪ .‬סת׳‪ :‬ומנחתו ונסכו כמשסט‪ .‬ושעיר עדם אחד לחטאת‪.‬־םת׳‪:‬‬
‫ואם נסש אחת תחטא כשבנה‪ .‬סי‪) :‬והיו( ]רהיו[ בני ישראל במרכר‪ .‬סתי‪ :‬ויאמר ח׳ אל‬
‫טשה טות יוםח‪ .‬ם׳‪ :‬ועשו לחם ציציח‪ .‬אני ה׳ אלהיכם‪ ,‬קמא‪ :‬ם׳‪ :‬ויקח קרח‪ .‬וישמע‬
‫משהויסל]על[ מניו‪ .‬םת׳‪ :‬הבדלו‪ .‬םת׳‪ :‬דבר אל העדה‪ .‬וסקרת כל האדם‪ .‬יסקר עליהם‪.‬‬
‫זתכס‪ .‬זאש יצאה‪ .‬מקריבי הקפדת‪ .‬סתי‪ :‬וידבר דאמר‪ .‬סח׳‪ :‬זילנו כל עדת‪ .‬וידברהדמו‪.‬‬
‫על דבר קרה‪ .‬ס׳‪ :‬וקה מאתמ‪ .‬ויקהו‪ .‬סי‪ :‬ויאמר ה׳ אל משה השב‪ .‬ס׳‪ :‬ויאמרו בני‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‪ .‬האם תמנו לנוע‪ .‬סתי‪ :‬ויאמר ה׳ אל אהרן‪ .‬ונם אח אהיך מטה לוי שבט‪ .‬ט ‪:‬‬
‫רדבר ה׳ אל אהרן‪ .‬סת׳'‪ :‬ולבני לוי הנה נחתי‪ .‬מ׳‪ :‬וידבר דואל חלוים תדבר‪ .‬ס׳‪ :‬זאת‬
‫חקת התורה‪ .‬ויקחז אליך סרה‪ .‬ולקח אזוב‪ .‬םתי‪ :‬ויבאז כני ישראל‪ .‬ונסן זרמץ‪ .‬ףדבר‬
‫רקח את המטה‪ .‬אל םני חסלע‪ .‬סח׳‪ .:‬יען לא האמנתם בי‪ .‬וישלח משה מלאכים‪ .‬ם׳‪:‬‬
‫רםעו מקדש‪ .‬סת׳‪ :‬וישמע הכנעני‪ .‬סי•־ ויטעו מהרההר‪ .‬מי‪ :‬ותקצר‪ .‬רדבר העם באלהיס‪.‬‬
‫הקלקל‪ .‬ויסר מעלינו אח הנחש‪ .‬וישימהו על)העם( ]הנס[ את והב בסוסה‪ .‬םת׳‪ .:‬אז ישיר‪.‬‬
‫ונשקסה‪ .‬סי‪ :‬וישלח ישראל מלאכים‪ .‬דמנו ויעלו דרך הבשן‪ .‬סדורה‪ :‬וירא בלק הנה עם‬
‫יצא‪ .‬שלוסה‪ .‬וילך שסי‪ .‬לבדד ישכן‪ .‬עפר יעקב‪ .‬רבע ישראל‪ .‬מות ישרים‪ .‬ולא קסס‪.‬‬
‫מה פעל אל‪ .‬ס׳‪ :‬משכנתיך‪ .‬כאהלים נטע‪ .‬בתעפות ראם לו‪ .‬ועצמותיהם ינרם‪) .‬ומברכיך(‬
‫]מברכיך[ בתך‪ .‬וקם שכפ‪ .‬פאתי מאב וקרקר‪ .‬שעיר אויביו ישראל‪ .‬פי‪ :‬וישב ישראל‪.‬‬
‫לזבחי )אלהימו( ]אלהיהן[‪ .‬דחי אף‪ .‬סח״‪ .‬ויאמרה׳‪ .‬רקח רמח‪ .‬אל קבתה‪ .‬ותעצר‬
‫המנסה‪ :‬סתרה‪ :‬סנהסבןאלעזר‪ .‬בקנאו אתקנאתי‪ .‬ברית כהנת עולם‪ :‬פי‪ :‬צרור‪.‬צדדים‪.‬‬
‫ויחי אחרי המנסה‪ .‬סדי‪ :‬ושאר כל השבטים‪ .‬פ׳‪ :‬בר מן אלה בני רן דסליני סיסרי א־תדאמ׳‬
‫סתומה‪ .‬ואית דאמ׳ סדורה‪ :‬לאלה תחלק‪ .‬מת׳‪ :‬ואלה פקודי הלי‪ .‬סוד‪ :‬ותקרבנה בנות‬
‫צלפחד‪ .‬ףקרכ משה את משפטן‪ .‬ויאמר דבן בנות צלסחד דברת‪ .‬נחלח אביהן להן‪ .‬איש‬
‫כי ימות ובן אין לו‪ .‬ואם אין אודם‪ .‬לחקת משפט‪ .‬פ׳‪ :‬ויאמר רעלה פתי‪ :‬דדבר דיםקד‬
‫הי‪ .‬כצאן אשר אין‪ .‬םתי‪ :‬ויאמר דקח לך את יהושע‪ .‬בן נון‪ .‬במשפט האורים‪ .‬רקח את‬
‫בגליון הכתב יד נכתב‪:‬‬
‫)א( פחוס בהלין סימנא ונמצא ויהי בנס! פחית מצסניו ומלאסליו סימן השוס‪,‬‬

‫יו״ד‪ . .‬רמי ליה באמצע וכוי עיין במם׳ סופרים פ״ו ה״א‪ ,‬ובפסיקתא זוטרתא ‪0‬׳ בהעלתך‪ ,‬ובשבת‬
‫קט־ו ע׳׳כ‪ ,‬ועיין בר׳׳ה י״ז ע״ב עשה להן סימניות וכו׳ ובח״א שם‪ ,‬ובשו׳ית כוהרש״ל סי׳ ל״ו‪ .‬ובשו״ת‬
‫סחד׳׳ט לובלין סי׳ ע׳׳ה‪ .‬׳ולמה לא מצאתי חן בעיניך )שם י״א(‪ ,‬לפנינו סצתי חסר אי‪ .‬יליייתיתו‬
‫ולפנינו ילדיתיהו כתיב‪ .‬השליו )שם(‪ ,‬לפנינו השרו בלא ידיד כתיב‪ .‬ות״זנת ה׳ יביש )שם י״ב(‬
‫ותמנת חסר וייו כתיב לפנינו‪ ,‬ער אנח ינאצוני )שם י״ד(‪ ,‬לשנינו ח ס ר וי״ו‪ .‬ארץ מושבותיכם )שם ם׳׳ו(‪,‬‬
‫לפניט טושבתיכם חסר וי״ו בתרא כתיב‪ .‬ראשית עריסתינם לשנינו ערםתבש חסר יודי״ן כתיב‪ .‬לחשאת‬
‫לשניט חסר אי‪ .‬ועשו לתם ציצית )שם ט״‪ ,0‬לפנינו תשר יריד בתראי בתעשוח ראש לו )שם ביד(‪,‬‬
‫לשנינו סלא וי״ו קסא‪ ,‬ותםר וי״ו כתרא‪ .‬ועצמותיהם‪ ,‬לשניט ועצשתיהש כתיב‪ .‬שאתי סאב לפניט‬
‫‪669‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫יהושע‪ .‬ס׳‪ :‬וידבר צו אה בני ישראל‪ .‬זה האשה‪ .‬ם׳‪ :‬וביום השבת‪ .‬ס׳‪ :‬ובראשי חדשיכם‪.‬‬
‫פת״‪ .‬וכחדש הראשון‪ .‬ס׳‪ :‬וכיום הביכורים עד מפניהם• ם׳‪ :‬ובחדש השביעי‪ .‬ער‬
‫‪:‬משפטם‪ .‬סח׳‪ :‬ובעשור‪ .‬םחי‪ :‬ובהמשה עשר יום‪ .‬ועשרון עשרו[‪ .‬וביום השני ונשכיהם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סח ‪ :‬וביופ הרניעי‪ .‬פ׳‪ :‬וביום חחמשי‪ .‬ס׳‪ :‬וביום הששי‪ .‬עד ונסניח‪ .‬פי‪ :‬וכיום השביעי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫עד כמשפטם‪ .‬ס ‪ :‬ביוםהשמיני‪ .‬אלה תעשולה׳‪ :‬ס׳‪ :‬וידבר‪ .‬ראשי המטות• אלה החוקים‪.‬‬
‫פי‪ :‬נקם נקמת‪ .‬סי‪ :‬רמסרו מאלסי ישראל‪ .‬ותצצרת התרועה‪ .‬ויצבאו על מדין‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ויצאו משה ואלעזר‪ .‬סתי‪ :‬ויאמר אלעור‪ .‬וכבפתם )מדיהם( ]בנדיבם[‪ .‬ס ‪ :‬שא את ראש‬
‫)המל?ה( ]םלקוה[‪ .‬והציה את המלקוח‪ .‬ממחציתם תקחו‪ .‬עניל וכומו‪ .‬דקח משה ואלעזר‬
‫הכהן את הזהב‪ .‬בתראה‪ .‬ם‪ :‬ומקנה רב‪ .‬פחי‪ :‬ויחד אף ה׳ בישראל‪ .‬והנח קמתם תהת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫םת ‪ :‬נדרת צאן נבנה למקנינו פה‪ .‬ס•‪ :‬ויאמר אליהם‪ .‬הארץ לעריה‪ .‬נלעדה‪ .‬דלכדוה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ויקרא לה נבה בשמו‪ .‬ם ‪ :‬אלה מסעי‪ .‬ויסעו מאילס‪ .‬סי‪ :‬וישמע הכנעני‪ .‬םתי‪ :‬בערכות‪.‬‬
‫ולענ־נים כצידיכם‪ .‬וצררו‪ .‬סי‪ :‬כ* אתם באים‪ .‬מטה בני הראובני ומטה בני הנדי‪ .‬פי‪:‬‬
‫אלה שמות האנשים‪ .‬כלב בן יפנה‪ .‬פדהאל בן עםיןעד‪ .‬סי‪ :‬וידבר רצו את בני ונתנו‬
‫ללוים‪ .‬ומדתם‪ .‬ער זה יהיה )לכם( ]לחם[‪ .‬פי‪ :‬וידבר‪ .‬דבר‪ .‬והצילו העדה‪ .‬והשיבו עד‬
‫הקרש‪ .‬הכהן הנודל‪ .‬ואתרי מות הכהן הנרול‪ .‬לא יענה‪) .‬לא( ]ולא[ תקחו כפר‪.‬‬
‫ולא תקחו כפר)לנס( ]לנוס[‪ .‬ולא תהניפו‪ .‬ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך כה כי אם בדם‬
‫שסכו‪ .‬ולא חטמא אח הארץ‪ .‬אני שכן בתוכה‪ .‬ס׳‪ :‬ויקרבו ראשיחאכות‪ .‬ולפני הנשיאים‪.‬‬
‫)ואחד( ]ואדני[ צוד‪ ,‬בי״‪ .‬לאחד מבני שבטי בני ישראל‪ .‬ער ונוסף‪ .‬ונוספה‪ .‬ותהיינה‬
‫מחלה‪ .‬לבני דדיהן לנשים‪ .‬אלה חמצוח והמשפטים‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א ל ה הדברים‪ .‬ם ‪ :‬י־י אלהיכם‪ .‬םתי‪ :‬הרבה אתכם‪ .‬היאלהיאבתיכםיסףעליכם‪ .‬ואקתאת‬
‫ראשי‪) .‬ולא( לא תכירו פנים‪ .‬כי המשפט‪ .‬ונסע מחרב‪ .‬ויימב בעיני הדבר‪ .‬ותהינו לעלות‪.‬‬
‫כאשר תעשינה הדברים‪ .‬ולא האזין אליכם‪ .‬סת׳‪ :‬ונסן ונסע‪ .‬סת׳‪ :‬ויאמר רב לכם סב‪ .‬פי‪:‬‬
‫ונםן ונעבר‪ .‬םת׳‪ :‬ייאסר ה׳ אלי אל תצר‪ .‬סת׳‪ :‬וידבר‪ .‬אתה עובר‪ .‬והעוים היושבים‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ויאמר י־י אליראההחלתי‪ .‬ויתנהו ה׳ אלהינו לפנינו‪ .‬ונסן ונעל‪ .‬סד ‪ :‬אל תיראאחו‪ .‬הלא‬
‫ח־א ברכת בני עמון‪ .‬כל חבל הארנב‪ .‬חחח אשדח הפסנה‪ .‬חעברו לפני אחיכם‪ .‬כי מקנה רב‬
‫לכם‪) .‬עיניכם הראתי( ]עיניך הראת[ לשני המלכים‪ .‬לכל הממלכות אשר אתה עכר שמה‪ .‬לא‬
‫תיראום‪ .‬סדי‪ :‬ואתחנן‪ :‬להראות את עבדך עלה ראש הששנד‪ ,‬וראה בעיניך‪) .‬רצו( ]וצו[‬
‫את יהושע‪ .‬עד תראה‪ .‬פי‪ :‬ואתם הדבקים‪ .‬כ׳ היא חכמתכם‪ .‬לבניך ולבני בניך‪ .‬ללמד‬
‫אתכם‪ .‬פן תשחיחון‪ .‬פי‪ :‬כי חוליר בנים‪ .‬והשחתם‪ .‬להכעיסו‪ .‬העדתי בכס‪ .‬כי השמד‬
‫תשמדון‪ .‬והפיץ ה׳ אתכם‪ .‬ועבדתם שם אלהיט מעשת‪ .‬ובקשתם משם‪ .‬בצר לך‪ .‬את ברית‬
‫אבותיך‪ .‬לימים ראשונים אשר היו לפניך‪ .‬או הנסה‪ .‬ובמפתים‪ .‬אחההראחלדעת‪ .‬ושמרת‬
‫אח חקיו‪ .‬אשר ייטב לך‪ .‬פ׳‪ :‬אז יבדיל משה‪ .‬לנוס שמה רצח‪ .‬ס׳‪ :‬ויקרא משה אל כל‬

‫שאתי טואב‪ ,‬אויביו וישראל לשנינו שעיר איביו‪ .‬וביוש הביכורים )שש כ״ח(‪ ,‬לפניט תשר יו״ר קסא‪-.‬‬
‫אלה התוקיש )שט לי(‪ ,‬לשניט אלת התקיש חסי וי׳׳ו• ותצצרת תתרועה‪ ,‬לשנינו ותמורות מלא וי״ו‬
‫כתיב‪ .‬ומקניט שה‪ .‬לשנינו לטקננו תםר יו׳׳ד‪ .‬וילכדוה )שש ל׳׳ב(‪ ,‬לשנינו הסר וי״ו‪ .‬בערבות )שש לינ(׳‬
‫לשניט בערכת תשר וי׳׳ו‪ .‬ולצניניש בצידיכש )שש(‪ ,‬לשנינו ולצנינם בצריבש חשד יריד‪ .‬הנהן‬
‫הנמל‪ ,‬ואחרי מוח הכהן הגדיל )שש ל״ת(‪ ,‬שניהש תשר וי׳׳ו לפגיט‪ .‬ולא חקחו כשד‪ ,‬ולא‬
‫חקחו כפר לנוס כצ׳׳ל‪ .‬ולשני הנשיאים )שם ל״ו(‪ .‬לשנינו חסר יו״ד קסא‪ .‬ואדני צוה בה׳ כצ׳יל‪.‬‬
‫לאתר סבני שבטי בני ישראל כצ׳׳ל )שם(‪ .‬ה• ארהי אכתיכש )דברים א׳(‪ .‬לשנינו אכוחכש מלא‬
‫וייו ותסר •ויד כתיב‪ .‬לא תכירו שנים כצ׳־ל‪ .‬ותהינו לעלות! לפנינו לעלת חסי וייו‪ .‬אתה עובר‪,‬‬
‫לשנינו אחד‪ ,‬עכר חסר וי״ו‪ .‬נהעייש היושבים )שם ב׳(׳ לשנינו הישכיס תםר וי״ו‪ .‬ויתנהו ת׳ אלהינו‬
‫לפנינו )שס( כצ׳יל‪ .‬הלא היא ברבת בני עמון )שם גי(‪ .‬ולשנינו הלה הוא כחיכ‪ .‬עיניך הראתכצ״ל‪.‬‬
‫כי הוא תבמתבם כתיב לפנינו )שם ר׳(׳ שן תשתיתון הסר יריד בחיב לםגינו )שם(‪ ,‬העדתי בנס!‬
‫לשגינו מלא יו׳׳ר כתיב‪ .‬את בריח אבחיך חסר וי״ו כחיב לפניגו‪ .‬לימים ראשונים‪ ,‬חשד ו*״! לפנינו‪.‬‬
‫ובמפתים‪ ,‬מלא וי׳׳ו הוא לשביט‪ .‬לטס שסה רצת׳ לפניט לנס שטה רוצח תסר וייו דלנס‪ .‬ומלא וי״ו‬
 ‫סדזזור ממרי‬ ‫‪670‬‬

‫ישראל‪ .‬פנים בפנים‪ .‬כי יראתם מפני האש‪ .‬םת־‪ :‬אחריס על פני‪ .‬ם‪0‬ל‪ .‬םוקז*עון‪ .‬לאלפים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סת׳‪ :‬שטור את יום חשבת לקדשו‪ .‬כבד את אביך‪ .‬ל ם ק יאריכן‪ .‬למען ייטב לך‪ .‬םת ‪ :‬לא‬
‫חרצת‪ .‬סי‪ :‬ולאתנאף‪ .‬סי‪ :‬ולא תננופ טי‪ :‬ולאתענח‪ .‬סי‪ :‬ולא תהמר‪ .‬ם׳‪ :‬את חדבריס‬
‫האלה‪ .‬לםען ייטב להם ולבניהם לעולם‪ .‬ואתה פה עטו* עטרי‪ .‬מאת הטצוה )והחפים(‬
‫]ההקים[ והטשםטים‪ .‬ס־‪ :‬שטע‪ .‬צריך שיהא בראש שיטה ואחד בסופה‪ :‬שםןז ישראל י׳י‬
‫אלחינו ״י א ח ך ‪ :‬ובקומך‪ .‬ולטומסת בין עיניך‪ .‬סת׳‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬השטר לך סן תשכח‪.‬‬
‫םתי‪ :‬לא תנסו‪ .‬נםיחסבטםח‪ .‬ועדותיווחקיו‪ .‬לחדף את כל אויביך מפניך‪ .‬סי‪ :‬כי)ישאלו(‬
‫]ישאלך[‪ .‬הייט לפרעה‪ .‬בסיעח ובכל כיחו‪ .‬לחיותינו)ביום( ]בהיופ[ הזה‪ .‬לפני ח׳ אלחינו‪.‬‬
‫סת׳‪ :‬כי יביאך ה׳ אלהיך‪ .‬סתי‪ :‬לא טרבבם‪ .‬םת׳‪ :‬וידעת בי ה• ]אלהיך[ הוא האלהים‪.‬‬
‫ולשומרי םצותץ‪ .‬אל פניו להאכידו‪ .‬אל פניו ישלם לו‪ .‬ושםרת את הםצוה ואת התקיס‬
‫ואתהמשפטים‪ .‬פ׳‪ :‬והיה עקב תשמעון‪ .‬את הםשסטים‪ .‬ואהבך‪ .‬וברכך והרבך‪ .‬וברך פרי‬
‫בטנך ופרי אדמתך דננך )תירושך( ]ותירשך[ ויצתרך שנר אלפיך ועשתרות צאנך‪ .‬םת׳‪:‬‬
‫כי תאמר‪ .‬המסות ועמלות‪ .‬עד הנויס האל פפניך‪ .‬פי‪ :‬בל הטצוה‪ .‬מכרת את כל הדרך‪.‬‬
‫ותלך לא בצקה‪ .‬ה׳ אלהיך טיסרך‪ .‬לא תחסר בל בה‪ .‬השטר לך פן תשנת‪ .‬פן תאכל‪.‬‬
‫תברח אח ה׳ אלהיך‪ .‬פ׳‪ :‬והיה אס שכח תשכח‪ .‬ס׳‪ :‬שסע ישראל אתה עובר היום‪.‬‬
‫וברשעת וערם‪ .‬מורישם מפניך‪ .‬לא בצדקתך‪ .‬את אשר הקצפת‪ .‬פ׳‪ :‬דאסר ה׳ אלי קום‬
‫רד מדר‪ .‬ם׳‪ :‬ראמר י־י אלי‪ .‬עם קשה עורף הוא‪ .‬ואתנפל לפני ה׳ כראשונה‪ .‬מפני האף‬
‫‪,‬‬
‫והחמת ואתפלל נפ כעד‪ .‬אשר דק לעשר‪ .‬ואתנפל לפני ה אשר התנפלתי‪ .‬ואתפלל אל‬
‫ה׳‪) .‬ויאמר( ]ואפר[‪ .‬אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו‪ .‬פן יאמרוהאדן‪ .‬פי‪ :‬כעת‬
‫ההיא אמר ה׳ אלי פסל‪ .‬סי‪ :‬בעת ההיא הבדיל ה׳‪ .‬ויאמר ה׳ אלי קוס לך למסע‪ .‬טי‪:‬‬
‫ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל‪ .‬וערפכס לא תקשו‪ .‬לא ישא פנים ולא •קח שהד‪.‬‬
‫)ואת( ]את[ ידו החזקה‪ .‬מתי‪ :‬כ• הארץ אשר אתה באשמה‪ .‬סי‪ :‬והיה אס שמע‪ .‬ואספת‪.‬‬
‫דגנך‪ .‬וחרה אף הי‪ .‬והיו לטוטפות‪ .‬כימי השמים על הארץ‪ .‬סי‪ :‬כי אמ שמר תשסרץ‪.‬‬
‫סתי‪ :‬ראה אנכי‪ .‬סדי‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬עד מעשר דננך ותימשך רצהרך‪ .‬כי ירחיב ה׳‬
‫אלהיך את גבולך‪ .‬םתי‪ :‬כי יכמת‪ .‬פי‪ :‬כי יקוםבקרבך‪) .‬והפרך(]והסדך[‪ .‬סתי‪ :‬כי יסיתך‬
‫אחיך‪ .‬פתי‪ :‬כי תשמע באחת עריך‪ .‬ישוב מתרץ אפו‪ .‬כנים אתם‪ .‬סי‪ :‬לא תאכל‪ .‬ס׳;‬
‫את זה תאכלו‪ .‬סי‪ :‬כל צפור‪ .‬סי‪ :‬עשר תעשר‪ .‬עד לפני ה׳ אלהיך‪ .‬ס־‪ :‬מקצה שלש‬
‫שנים‪ .‬סי‪ :‬מקץ שבע שנים‪ .‬סי‪ :‬כי יהיה בך אכיק‪ .‬ער ולאתקפוץ‪ .‬כי לא יחדל אביק‪.‬‬
‫פחח תפתה את ידך‪ .‬כי ימכר לך אהיך‪ .‬וזכרת כי עבד היית‪ .‬טי‪ :‬כל הבכור‪ .‬ס׳‪ :‬שמור‪.‬‬
‫סתי‪ :‬שבעה שבועות‪ .‬סי‪ :‬הנ הסכות‪ .‬ולא יראה אח פני ח׳ ריקם‪ .‬איש כמתנת ימ‪ .‬סד׳‪:‬‬
‫שפטים ושמרים‪ .‬סדי‪ :‬כי יסצא בקרבך‪ .‬על פי שנים עדים‪ .‬פי‪ :‬בי יסלא ממך רבד‬
‫לםשפט‪ .‬סחי‪ :‬בי תבא אל האריך סח•‪ :‬לא יהיה לכהנים‪ .‬סחי‪ :‬חה יהיה סשפט‪ .‬ס­­­‬
‫וני יכא הלוי‪ .‬פתי‪ :‬כי אחה כא אל הארץ‪ .‬קסס קשטיס‪ .‬פתי‪ :‬כ* וערם האלה‪ .‬סוד‪ :‬כי‬
‫יכרית ה׳אלהיך‪ .‬פן ירדף נאל הדס‪ .‬ולו אץ משפט סות סדי‪ :‬ואס ירחיב ה׳‪ .‬ויספת לך‬
‫עוד‪ .‬סי‪ :‬וכי יהיה איש שונא לרעהו‪ .‬סתי‪ :‬לא תסיג סת׳‪ :‬לא יקום עד אחד באיש‪ .‬על‬

‫דרמה גתינ )שם(‪ .‬פוקד עוך לפנינו חםר כתיב )שש חי(‪ .‬ולא תגנוב‪ ,‬חםר וי״ו ל»ניט‪ .‬לעולם חסר‬
‫וי׳ו לפגינו‪ .‬ועדיחיו׳ חסר ^׳‪ v‬אחר דל״ת לפנינו‪ .‬אויביך‪ ,‬איבץ תשר וייו לשניט‪ .‬לחיותינו‪ .‬ו מ ר‬
‫וי׳׳ו ויו״י לפנינו )שש ר(‪ ,‬ולשומרי ם»ותיו> לפנינו ולשמיי סמתיו כתיב‪ .‬ועשתרות• חסר וי״ו לפנינו‪.‬‬
‫המסות חנדולות‪ ,‬לשנינו כתיב תמסח חגדלח חסי ווי״ן‪ .‬שמע ישראל אתת עובי חיו* לפנינו עבר‬
‫חסר וייו כתיב )שם ט׳(‪ .‬עם קשה עורף הוא‪ ,‬ער!( חסר וי״ו לפניט‪ .‬׳מאל חסי* וי״ו לשניט )שש י׳(׳‬
‫לטוטשזח לפנינו לםזטפת חסי ‪ m‬כתרא‪ .‬ותימשך לפנינו חשד ‪1‬י*ו )שם ייכ(‪ .‬את גבולך‪ ,‬חסר‬
‫כהיב לשנינו‪ .‬שבעה שטעות לשניט שבעה שבעת היאשון תםר שני וייו‪ ,‬והשניה השר וי׳ץ הראשון‪.‬‬
‫חג הםכוח‪ .‬חסי כתיב )שם מ*ז(‪ .‬שונא לרעהו תשר וייו נתיב לפנינו )שם י־ש(‪ .‬ולא יוספו‪ ,‬ולא‬
‫‪671‬‬ ‫מחזור ויפורי‬

‫סי)שנים( ]שני[‪ .‬ם׳‪ :‬כי יקום עד‪ .‬ועמדו שני האנשים עד הנהנים והשפטים‪ .‬ודחפו‬
‫השפטים היטב‪ .‬ישמעו ויראו ולא יוספו‪ .‬םת׳‪ :‬כי תצא למלהמה‪ .‬והיה ככלוה השומרים‪.‬‬
‫ער שדי צבאות‪ .‬סת׳‪ :‬כי תקרב **ל עיר‪ .‬פ׳ כי חצור‪ .‬ס׳‪ :‬כי ימצא חלל‪ .‬סד׳‪ :‬כי תצא‬
‫למלחמה‪ .‬סתי‪ :‬ני ההיינה לאיש‪ .‬סתי‪ :‬ני •היה לאיש‪ .‬וכי יהיה באיש‪ .‬לא תראה את‬
‫שור אחיך‪ .‬לא תראה את הטור‪ .‬סח׳‪ :‬לא יהיה כלי ננר‪ .‬סי‪ :‬ני יקרא קן ציסור‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫כי תבנה בית חדש‪ .‬ני יפל הנפל‪ .‬םת׳‪ :‬לא תורע‪ .‬ס־‪ :‬לא החרש‪ .‬לא חלנש שעטנז‪.‬‬
‫נדילים תעשה לך‪' .‬כי יקת איש‪ .‬ואמ אמת היה הדבר‪ .‬כי ימצא‪ .‬ס׳‪ :‬כי יהיה נערה‪ .‬ואם‬
‫]בשדה[ ימצא‪ .‬כי ימצא איש נערה כתולה‪ .‬לא יקה איש את אשת אביו‪ .‬לא יבא פצוע‪.‬‬
‫סת׳‪ :‬לא יבא ממזר‪ .‬לאיכאעטני‪ .‬לאתררש שלוטם‪ .‬סתי‪ :‬טיכן ועד שלמה כולן סתומות‪:‬‬
‫לנכרי תשיך‪ .‬כאן מצאו בספר עזרא קרן הפוך‪ :‬כי נסש הוא‪ .‬זכור את אשר עשה ה• אלהיך‬
‫‪,‬‬
‫למרים‪ .‬אל המשפט ושפטום‪ .‬והפילו השופט‪ .‬לא תחסם שור בדישו‪ .‬ואם לא יהשוץ‬
‫האיש‪ .‬לא תחם עינך‪ .‬ככיתך אימה‪ .‬אבן שלימה וצדק‪ .‬אימה שלימה‪ .‬פ׳‪ :‬זכור את אשר‬
‫עשה‪ .‬פי‪ :‬והיה כי תנא אל ה א ^ םת׳‪ :‬כי תבלה‪ .‬השקיפה‪ .‬סת׳‪.‬־ היום הוה‪ .‬ס׳ רצו‬
‫משה‪ .‬עד )ושמרת( ]ושמהת[ לסני ה׳‪ .‬סח׳‪ :‬וידנר משה והנהנים‪ .‬עד ארור לקהשהד‪.‬‬
‫בולן סתומוה‪:‬אדור אשר לא )יקום( ]יקים[‪ .‬ם׳‪ :‬והיה אם שסע תשמע‪ .‬ברוך אתה כעיר‪.‬‬
‫בתך פרי בטנך‪ .‬עד אלסיך‪ .‬ברוך טנאך ומשאדתך‪ .‬נקרא עליך‪ .‬יפתח ה׳ לך את אתרו‬
‫הטוב‪ .‬פ׳‪ :‬והיה אמ לא תשמע‪ .‬תהת ה׳ אלהיך כשמהה‪ .‬אשר ישלחנו ה׳ בך‪ .‬ובחסר‬
‫בל‪ .‬והשיבך ה׳ םצרים‪ .‬והתמכרתם ואין קנה‪ .‬פ׳‪ :‬אלה דברי תכרית‪ .‬פי‪) :‬ושמרת(‬
‫]ושמרתם[ את דברי הברית‪ :‬״ ׳ ‪ :‬אתם נצכים היום‪ .‬פן יש בכס שרש פרה ראש ולענה‪.‬‬
‫ובחמתו‪ .‬מה חרי ובהמה‪ .‬וישליכם‪ .‬ל׳ ארוך‪ .‬טםכת סופרים‪ :‬הנסחרות לה׳ אלהינו‬
‫והננלות לנו ולבנינו‪ .‬סת׳‪ :‬והיה כי יבאו‪ .‬ושנת‪ .‬עד וכבל נפשך‪ .‬רדפוך‪ .‬לשו ש עליך‬
‫לטוכ‪ .‬סי‪ :‬בי הםצוה הזאת‪ .‬סתי‪ :‬ראה נתתי לפניך‪ .‬ואס יפנה לבבך‪ .‬דדך משה‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫ויקרא משה ליהושע‪ .‬פי‪ :‬ויכהב משה‪ .‬סי‪ :‬ויאםרה׳ אל סשההן קרבו ימיך‪ .‬םתי‪ :‬הנך‬
‫שבב וקם‪ .‬םת׳‪ :‬ויכתב משד‪ ,‬את השירה‪ .‬סת׳‪ :‬רצו משה‪ .‬עד ואתערפך הקשה‪ .‬הקהילו‬
‫אלי את כל זקני שבטיכם‪ :‬וקראת אתכמ‪ .‬וידבר משה באזני כל קהל ישראל עד תסס‪ .‬סי‪:‬‬
‫סן האוינו עד ו י ש פ ן ישורון ריש פסוקי בריש שסי‪:‬‬
‫והשסע הארץ אמרייפי‬ ‫האזינו השמים ואדכרה‬
‫תזל בטל אמרתי‬ ‫יעיף במטר לקחי‬
‫וכרביבים עלי עשב‬ ‫כשעירם עלי דשא‬
‫הבו נודל לאלהינו‬ ‫כי שם ה׳ אקרא‬
‫‪:‬י כל דרכיו משפש‬ ‫הצור תמים שעלו‬
‫צדיק דשר הוא‬ ‫אל אמונה ואין עול‬
‫דור עמש וסתלתל‬ ‫שחת לו לא )בנים( ]כניו[ מומס‬
‫עם נבל ולא חכם‬ ‫הליהוה תגמלו ואח‬
‫הוא עשך רכננך‬ ‫הלא הוא אבץ קנך‬

‫יספו כחיב חסר זי*ו‪ .‬וחיה ככלוח השוטרים‪ ,‬לפנינו ככלתהששרים חסד וייו כתיב )שש בי(‪ .‬גדילים‬
‫תעשה לך )שם כיב(‪ ,‬נדליס חסר יריד קסא בחיב לפנינו‪ .‬כי יהיה נעיח‪ ,‬נער כתיב‪ ,‬ובן ל ה א‬
‫\שס(‪ .‬לא יבא עמני• לא יבא עמוני כלא וי״ו כתיב לפנינו‪ .‬ל* תירש ש־וםש״ חסי כתיב שלמש‬
‫לפנינו‪ .‬והפילו השופט לשם כיה(‪ ,‬לשניט השפס כתיב הסר וייו‪ .‬ואס לא יחפוץ ת א י * לפניט לא‬
‫יחםץ כתיב חסר וי־ו‪ .‬לא חחם עינך )שם ב״ח(‪ ,‬לפניט לא תחוס כתיב מלא וייו‪ .‬אבן שליטה‬
‫וצדק‪ ,‬שלםה חסר כחיב‪ .‬עד ושסתת לפני ח• כצ׳׳ל )שם כיו(‪ ,‬וישליכם ל ארוך סס׳ סופרים פרק‬
‫ט־ חיה‪ ,‬ובפשיקחא ווב־רחא ש׳ נצנים‪ •,‬ולשנינו וישתבש חשד ידיד‪ .‬חנשתדות )שם ב״ס( לשניט חשד‬
‫וי״ו‪ .‬לנו ולבניט ונמסר יו־ר נקודות‪ .‬הבו גודל‪ .‬לפנינו נדל כתיב‪ .‬הלה• תגטלו זאה הרם״ה כהב‬
 ‫מחזור וערי‬ ‫‪672‬‬

‫בינו שנוח דד ודור‬ ‫זבד ימות עולם‬

‫וקניך ויאמרו לך‬
‫בהפרידו בני ארם‬
‫למספר בני ישראל‬
‫יעקב חבל נחלתו‬
‫ונחהז יליל ישימון‬
‫יצמחו כאישון עינו‬
‫על נזליו ירחף‬
‫ישאחו על אברתו‬
‫ואין עמו אל נכר‬
‫ויאכל תנובות שדי‬
‫ושמן מחלמיש צור‬
‫עם חלב כרים‬
‫עם חלב כליות חטה‬
‫וישמן ישורון ויבעט‬
‫זיטש אלוה עשהו‬
‫יקניאוהו בזרים‬
‫יוכחו לשדים לא אלוה‬
‫חדשים מקרוב באו‬
‫צור ילדך תשי*יי״ר קטנה‬
‫וירא יהוה וינאץ‬
‫ויאמר אסתירה פני מהם‬
‫כי דור תהסכות המה‬
‫הם קנאוני בלא אל‬
‫ואני אקניאם בלא עם‬
‫כי אש קדחה באפי‬
‫ותאכל ארץ ויבולח‬
‫אספה עלימו רעות‬
‫מוי רעב ולחמי רשף‬
‫ושן בהמות אשלח בס‬
‫מחוץ תשיל חרב‬
‫נם בחור נם בתולה‬
‫אמרתי אסאיהם‬
‫לולי כעס אויב אנור‬
‫סן יאמרו ידינו רמה‬
‫שאל אביך וינדך‬
‫בהנהל עליון נוים‬
‫יצב נבולות עמים‬
‫כי חלק י״י עמו‬
‫ימצאהו בארץ מדבר‬
‫ימבבנהו יכוננהו‬
‫כנשר יעיר קנו‬
‫יפרש כנפיו יקחהו‬
‫יהוח בדד ינחנו‬
‫ירכיבהו על במחי ארץ‬
‫ויניקהו דבש מסלע‬
‫המאת בקר והלב צאן‬
‫ואלים מ י בשן ועתודים‬
‫ודם ענב תשתה חמר‬
‫שמנת עבית כםית‬
‫וינבל צור ישועתו‬
‫בתועבות יבעיסחו‬
‫אלהים לא ידעום‬
‫לא שערום אבתיכם‬
‫ותשכח אל מחללך‬
‫מכעס מיו ובנותיו‬
‫אראה מה אחריתם‬
‫בנים לא אמון בם‬
‫כעסוני בהבליהם‬
‫מזי נכל אכעיסם‬
‫ותיקד עד שאול תחתית‬
‫וחלחט מוסדי הרים‬
‫חצי אכלח בם‬
‫וקטב מרירי‬
‫עם חמח זחלי עפר‬
‫ומחדרים אימה‬
‫יונק עם איש שיכה‬
‫אשביתה מאנוש וכרם‬
‫סן ׳נכרו צרימו‬

‫ה״א דתלה׳ תגמלו ז׳זת באנשי נששא כתיבא בכולהו מהחי עחיקא‪ ,‬ודיקא ה׳ לחוד לה׳ לחור‪ .‬ועיין‬
‫מנ״ש‪ .‬רר ודור לשנינו שניה• חסר וי״ו‪ .‬יצב גבולות עמים לשנינו נבלח עסיש השר כחיכ‪ .‬יליל‬
‫ישימון לשנינו ילל ישמן כתיב וכן הוא בטוסרה‪ .‬על גזליו‪ .‬לפנינו גוזליו מלא וייו כתיב‪ .‬ירכיבהו‬
‫על בטתי ארץ‪ .‬לפנינו ירכבהו על במוחי ארץ בחיכ‪ .‬ויאכל חנוכות שדי לשנינו תנובת תשר וי׳׳ו‬
‫בתרא‪ -‬ויניקהו דבש הסר יו״ד בחרא כתיב‪ .‬ואליש כני כשן לשנינו ואילים מלא יודי״ן כתיב‪ .‬וישמן‬
‫ישורון חסר וי״ו קמא לשנינו‪ .‬וינבל צור ישועתו‪ ,‬לשנינו צור ישעתו‪ .‬יקניאה! לשנינו הסר ידיד‪.‬‬
‫כתועבות יבעיםהו‪ ,‬כתועבת הסר וי״ו בתרא כתיב‪ .‬לא אלוה לשניט אלה חסר וי״ו‪ .‬טקרוכ באו‪ ,‬מקייב‬
‫באו כתיב לפנינו‪ .‬בניו ובנותיו לפנינו ובנתיו חסר כתיב‪ ,‬כי דור תהשכות המה‪ ,‬השר וי׳׳ו תהשבת‬
‫כתיב לשנינו‪ .‬בניש לא אמון בם‪ ,‬לא אמן בם כתיב‪ p « .‬ויבולה‪ .‬ויבלה הסר וי׳׳ו לשנינו‪ .‬ושן בהמות‬
‫‪673‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫בי נוי אבד עצות המה‬ ‫ולא יהוה פעל כל זאת‬

‫לו ת‪:‬מו ־שבילו זאת‬ ‫ואין בהם תבונה‬
‫איכה יררף אחד אלף‬ ‫יבינו לאחריתם‬
‫אם לא בי צורם מ‪:‬רס‬ ‫ושנים יניסו רננה‬
‫כי לא ‪:‬צורנו צורם‬ ‫וי־י הסנירם‬
‫כ׳ םנםן סרס גסנס‬ ‫ואויבינו שלילים‬
‫ענבםו ענבי רוש‬ ‫ומשדמת י עמדה‬
‫חמת תנינם יינם‬ ‫אשכלח מרדת למו‬
‫הלא הוא כסום עמדי‬ ‫וראש פתנים אכזר‬
‫לי נקם ושלם‬ ‫התום באעית•‬
‫כי קרוב יום אידם‬ ‫לעת תמוט רנלכ‬
‫כי ידין יהוד‪ ,‬עמו‬ ‫וחש עתידות למו‬
‫כי יראה כי אזלת יר‬ ‫ועל עבדיו יתנחם‬
‫ואמר אי אלהימו •‬ ‫ואשם עצור ועלוב‬
‫אשר הלב זכחימו יאכלו‬ ‫צור חםיו בו‬
‫יקומו ויעזרכם‬ ‫ישתו יין נשיכם‬
‫ראו עתה ני אני אני הוא‬ ‫יהי עליכם שתרה‬
‫אני אמית ואחיה‬ ‫ואין אלהים עמדי‬
‫ואין מידי מציל‬ ‫מחצתי ואני ארשא‬
‫ואמרתי הי אנכי לעילם‬ ‫כי אשא אל שמים ידי‬
‫ותאהז במשפט ידי‬ ‫אם שנתי ברק חרכי‬
‫ולמשנאי אשלם‬ ‫אשיב נקם לצרי‬
‫וחרבי תאכל בשר‬ ‫אשכיר חצי מדם‬
‫מראש מרעות אויב‬ ‫מדם חלל ושביה‬
‫כ׳ דם עכריו יקם‬ ‫הרנינו נוים עמו‬
‫וכפר אדמתו עמו‬ ‫ונקש ישיב לצריו‬
‫שחוחה שורה‬
‫ויבא משה‪ .‬עד כי לא דבר רק‪ .‬עד הירדן‪ .‬וידבר ה׳ אל םשה‪.‬פ• ‪ :‬וואת הברכה‪ .‬הושיע‪.‬‬
‫מהד שארן‪ .‬יחיראובן‪ .‬משפד‪ .‬מחי‪ :‬וזאת ליהודה‪ .‬פי‪ :‬וללויאמר‪ .‬שי‪ :‬יורומששטיך‪ .‬ברך‬
‫לבנימן‪ .‬וליוסף אמר מברכת ״י‪ .‬קדש‪ .‬והסרבנות‪ .‬םת׳‪ :‬ולובולן‪ .‬סתי‪ :‬ולנר‪ .‬ססין‪ .‬עד‬
‫)ומשפטיך( ]ומשפמיו[‪ .‬שתי‪ :‬ולדן‪ .‬סתי‪ :‬ולנפתלי‪ .‬שחי‪ :‬ולאשר‪ .‬מעונה אלה׳ קדם‪.‬‬
‫מפניך‪ .‬כטח‪ .‬יערפו טל‪ .‬אשריך‪ .‬נושע‪ .‬עזרך‪ .‬ויכהשו‪ .‬במתימו‪ .‬פ׳‪ :‬ויעל‪ .‬ולכל היד‬
‫ההזקה ולכל המורא הנדול אשר עשה משד‪ ,‬לעיני כל ישראל‪ :‬לעיני כל ישראל צריך‬
‫שיהא באמצע שיטה ובסוף הדף‪ :‬הזק‪:‬‬

‫אשלח בס‪ .‬בהמת הסר כתיב‪ .‬ידיט רמה‪ ,‬ידנו הסד יר׳ר כחיכ‪ .‬הלא הוא כמזס עמדי‪ ,‬כמס חסר‬
‫וייו בחיב לשגיגו‪ .‬וחש ;*חידות למו‪ .‬לשנינו ע־‪.‬ד‪.‬ת כחי‪ :‬חסר יו״ד וי״ו‪ .‬חי אנכי לי״יולס; ח׳ אנכי‬
‫לעלס חסר‪ .‬אס שנחי ברק חרבי לפנינו שנותי מלא דיו‪ .‬בי רם עבדיו יקש‪ ,‬ולפנינו יקוס כחיב טלא‬
‫וי״ו‪ .‬עד ומשפטיו כצ״ל‪ .‬מעונה אלחי קיב‪ ,‬לפנינו טענה חכר ויי׳ו‪ .‬במתימו‪ ,‬לפנינו בטותימו מלא‬
‫וייו כחיב‪ .‬צריך שיהא וכר מנחות ל׳ ע׳יא‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪674‬‬

‫ת ק כ א ״ א ( והדין פשר תאני דאםיק עלי הכהן מן שתים ע ש ר ה אבנים שהקים יהושע ב נ ל נ ל‬
‫ומםרן ל ש מ ו א ל ו ש מ ו א ל מסרן ל פ ל ט י בן ליש‪ .‬ופלטי בן ל י ש מסרן ל א ח י ת ו ס ל ‪.‬‬
‫ו א ל י ש ע ליהוידע הכהן‪.‬‬ ‫ואליהו ל א ל י ש ע ‪.‬‬ ‫ואתיה לאליהו‪.‬‬ ‫ל א ה י ה השיילוני‪.‬‬ ‫ואחיחוםל‬
‫ויהוידע לנביאים‪ :‬וקברוהו ב א ם ק ו ס ת בית מ ק ד ש א ‪ .‬וכר עקרן א ס ק ו פ ת בית מ ק ר ש א בשני‬
‫בורש מ ל ך פרם כד אסיק‬ ‫ובשניה‬ ‫יהויכ׳ין מ ל ך יהודה א ש כ ח י ה יחזקאל ואתייה ל ב ב ל ‪.‬‬
‫עזרא ע ש ר ה יוחסין מ ב ב ל א ש כ ח י ה עזרא להדין ס פ ר ואפקיד‪ ,‬ל י ר ו ש ל ס והניע א צ ל מנחם‪.‬‬
‫ומנהם מ ם ר ו ל ר ׳ נחוניא בן הקנה‪ .‬ור׳ נ ח ו נ י א ל ר ׳ אלע;ר בן ערך‪ .‬ור׳ אלעזר בן ערך לדי‬
‫יהושע ור׳ יהושע לרי עקיבא‪ .‬ור׳ עקיבא לר׳ יהודה‪ .‬ור׳ יהודה לרי טיישא‪ .‬ודי מיישא‬
‫לר׳ נחום ה ל ב ל ר ‪ .‬ורי נחום ה ל ב ל ר מסרו לדי‪:‬‬

‫ה ל ב ל ר א ס ד ר כל אותיות‬ ‫שים באורייתא ד ל א דבקן ואית ל ה ארבעה ק מ י ‪ :‬ואני‬ ‫^‪:‬‬

‫נדולות וקטנות ומשונות ותניהן ב כ ל םידרא וסיררא ל נ ד לבד‪ .‬למען ירוץ המעתיק‬
‫ו ל א יטרה ל ח פ ש א נ ה ואנה‪:‬‬
‫)אלהים ר ב ר א ש י ת ( ‪ :‬אלה־ם ד ב ר א ש י ת ורויהי אור‪ .‬דיהי רקיע‪.‬‬ ‫נ ע ז ר ת שדי‪:‬‬ ‫חקבב‪.‬‬
‫ואלהיט מ י כ ל ‪.‬‬ ‫ודישרעו‪ .‬ודתוצא‪.‬‬ ‫ו ת ד ש א ‪ .‬ויהי מאורות‪.‬‬ ‫)ודייקוו( ]ודיקוו[‪.‬‬
‫ב א מ צ ע י ח א י׳יד‬ ‫רמוייני‬ ‫ץ‬ ‫אלהים דוה ששר‪:‬‬ ‫אלהים דביום עשות‪.‬‬ ‫דוינרך‪.‬‬ ‫אלהיט‬
‫ח)א(‪ :‬כ״ח נאורייתא ד ת ל ת א קרניתרין לאהוריהן וחד‬ ‫בראשית‪ :‬וח ינחמני‪:‬‬ ‫באורייתא‪:‬‬
‫לקדמיהון‪ :‬ב ר א ש י ת ‪ :‬ורוח אלהים‪ .‬מ ר ח פ ת ‪ .‬שיח‪ .‬ויצמח‪ .‬נחמד‪ .‬ותשקחנח‪ :‬וחוב |‪) p‬ב( דשתיא‬
‫ל״ז באורייתא‪ :‬כ ר א ש י ת ‪ :‬ה נ ח ש השיאני‪ .‬ואחכא‪ .‬על )נחונך( ]נחנך[‪ .‬תצמיח לך‪ .‬ל ק ה ת‬

‫‪ (p‬והדין ספר תאני וכר ספר התנין אשר הביא לנו הסתבר בספרו הנ&לא היא ירשת‬
‫שליטה לנו םהאבניש שהקיש יהושע ביררן‪ ,‬ונזכר בפירוש הרמב׳׳ן על התורה בפרשה‬
‫ת מ א על הדקרא וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וזה לשונו ומציגו בספר האני‬
‫‪1‬‬
‫שהיתה כל התירה כתובה בהן מבראשית עד לעיני בל ישרא• ‪ ,‬בחאגיה וזיניהו ומשם נעתקו‬
‫החאגין בכל התורה‪ ,‬והובאו דברי הרםכ״ן בפירוש רבינו בחיי בפרשת תבא‪ ,‬וז״ל הרמב׳׳ן בהקדמתו‬
‫על התורה‪ ,‬וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בשימש או שרמוזה בתיבות‬
‫או בניממייאוח או בצורות האותיות הכחובות כהייכתן או המשתנית בצורה‪ ,‬כנין הלפופות והעקומות‬
‫זזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהם‪ ,‬כמו שאמרו כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה קושר‬
‫קשרים לאיתיוח אכיר לו אלו למה אמר לו עח‪-‬ד *דם אחר לדרוש בהן הלי חלים של הלכוח‬
‫עד זו נזנין לך אמר להם הלכה למשה מסיני כי הרמזים האייו לא יתכוננו אלא מפה אל שה‬
‫עד משה מסיני‪ ,‬ומזה אמרו בשיר השירים רבה בחוקיה סשי תאגין הראה להם )לשנינו בשה׳יש‬
‫ליתא( והספר הלה ד‪),‬א ידוע ומצי׳ אצל כל אדם יפרש מ במד‪ ,‬אלשין יש בחורה בחאגין וכמר‪,‬‬
‫ביתין ושאר האותיות ומספר החאגין של כל אחת ואתחוכו׳ ע״ש‪ .‬ועיין כמנהיג בסוף הספר‪ ,‬ובשו״ת‬
‫חשב״ץ סימן ני נ״א נ״נ‪ ,‬וו״ל רבעו בהיי בשירושו על התורה והנה זה משלמות התורה ומן הרמזים‬
‫הצפונים באותיותיה כי על כן באו בחורה אותיות הפוכות ותלויות וכן עקומות ולסופות‪ ,‬וכן גדולות‬
‫וקטנות וכן מנומרוח ומנוקדות‪ ,‬יתגלו מתוכם חמשים שערי בינה שנג־יו למשה‪ ,‬וברסכ״ם ת׳ ס״ת פ״ז‬
‫ה״ה ודיל ויזהר באוהיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיוח הנקודות ואותיוח המשונות כגון הםאי״ן‬
‫הלשושות ואותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מ י ‪ 1‬י איש‪ ,‬ויזהר בתגי! וכטנ״גן יש אות‬
‫שיש עליה תג אחד ושי שיש עליה שבעה וכן התגין כצורת זיני! הן דקי! כחוט השערה‪ ,‬וכספר‬
‫מ״ע כתכ ע״ז שהוא מםשר תנין! ועיין בשו״ת הרמב׳ים דפוס אמש״ד סי׳ ס״ח‪) ,‬ובנדפם מחדש הוא‬
‫‪»0‬׳ ע״ז( בד‪ ,‬שהשיב יהשזאלים אזחז אם עש״חהחגין היא הל״מאז הוא מנהג הסופרים‪ ,‬ותשובתו‪,‬‬
‫התגין הוא אותיות קטגות בראש האותיות והן כעין זייגין דוקא אך יש חילוק באותיות יש אות‬
‫שצריכה תג אהד׳ ויש שצריכה שתיש ויש שצריכה שלש וביוצא עד שבעה זה הוא אופן עשייתן‬
‫אמנם על מת ששאלתם אס הוא םגהג בודאי כי אין זה סגהג דזה קראוהו רבותיט ז״ל כתרי‬
‫אותיות וכמו שאמרו מצאו לתקב׳׳ח קושר בחרים לאותיות‪ .‬וכן נטצא בספרי תורה שכתבם משה‬
‫רביט ע״ה‪ ,‬אכן באריכות הזמן והטלטול נמצאו כמה וכמה חלוקים זה אוסר בבה ווה אומר בנה‬
‫ולא ראי זה כראי זה‪ ,‬שיש מסורות שאומרים על אות אחת שצריכה ש־יש חגין‪ ,‬ונמסרה אחרת‬
‫נטצא באתת וכיוצא כאופן שלא נמצאו סכוונין ולכן היה כרעת החכםים לבטל החגין טארור שיש‬
‫במה חילוקים ואנחנו לא״נדע אנה נ‪:‬נה‪ ,‬אמנם כאשר ראו כי אין זה מעכב ראי; זה חילוק בפרשיות‬
‫בפתוחות וסתומות כ׳ א‪ 0‬במסגר התג׳! ואינו מעכב בוחבין ה־‪,‬גין זהוא מצוה מן המובחר‪ ,‬אך אם‬
‫לא יכתוב שום תנין אינו פוסל המצות‪ ,‬וכל הבשרים אשר במערב כתובים בהגין עכ״ל‪ .‬ונדפס זה‬
‫מקרוב כפר תנין בפרים‪ ,‬אך שם משובש טאד בבמה מקומית‪ ,‬ואני ה;התי הב״י אשר לפני המסודר‬
‫מהסתבר על םדרתשרשיות לנכון׳ אך מספר האותיות אינו מכוון בכולם לא כאן ולא בם׳ התנין הנדפש‪.‬‬
‫‪G75‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫ס־ז באורייתא דד׳זיוני‪:‬‬ ‫אח רמי אחיך‪) .‬לחבורתי( ]לחברתי[‪ .‬בחרו‪ .‬לא ידון רוחי‪:‬‬
‫בראשית‪ .‬כי טוב‪ .‬קדמאה‪ .‬ויטע‪ .‬טוב למאכל‪ .‬טוב דהן הארס‪ :‬י דעקים בי כף ם־נ‬
‫באורייתא‪ .‬כראשית‪ :‬ביום ברא אלהיט‪ .‬ביסים החט‪ :‬תרייודין‪ £ :‬ניד‪ ,‬דנ׳ זיוני באורייתא‪:‬‬
‫בראשית‪ .‬מכל מלאכתו‪ .‬נתראה‪ .‬זכר ונקבה‪ :‬ך‪ :‬ע־ז באורייתא‪ .‬רד־ קרני‪ .‬בראשית‪.‬‬
‫ל‬
‫ויברך‪ .‬ויברך‪ .‬ויברך‪) .‬מתה לר( ]מתהלך[‪ :‬ד*‪1‬ריך קדלהון ותניהון נחית מן קרליהון ובהדי‬
‫ל־ט באוריי׳ ת ׳‬ ‫קדליהון מחית לתחת כרישיה דירד‪ :‬בראשיה‪ .‬וילבשם‪ .‬וישלההו‪ .‬להט‪:‬‬
‫ויונין‪.‬־ בראשית‪ ,‬למראה‪ .‬למאכל‪ .‬המתהסכת‪ .‬ותאמר קניתי‪ .‬והיו ימיו‪ .Q :‬ק־נ באורייתא‬
‫דלא דכקין ונ׳ תאנין אית להון‪ :‬בראשית‪ .‬אלהים דבראשית‪ .‬אלהימ דויהי אור‪) .‬אלהימ‬
‫מיהי אור(‪..‬אלהיס דויהי רקיע‪ .‬אלהים דיקוו‪ .‬אלהים דתרשא‪ .‬אלהים רמאורת‪ .‬אלה־ם‬
‫דישרצו‪{* .‬להים דתוצא‪ .‬אלהימ דויכל‪ .‬אלהימ תיכרך‪ .‬ביומ הבראם‪ .‬כי אמר אלהים‪ .‬אה‬
‫רעקיםכזנביה‪ .‬נ׳ באורייתא‪ :‬כראשית‪ .‬נעשה אדם‪ .‬בצלמנו‪.‬‬ ‫שמם‪ .‬כיוס הבראם‪:‬‬
‫כדמותנו‪ .‬ל‪ .‬רעקים רישיהון ולא מדיני‪ .‬י? באורייתא‪ :‬בראשית‪ .‬ידון רוחי‪ .0 .‬סיו‬
‫באורייתא דד׳ זייני ולא דבקין‪ :‬בראשית‪ :‬מסבב‪ .‬בתראה‪ .‬אסתר‪.‬־ ^ ) א ( ‪ .‬ד ת ל י )בתר(‬
‫]כתר[ רישיהון י־ז באורייתא‪) .‬ערומים(‪].‬עירמים[ קדסאה‪) .‬עירס( ]עירד[‪ ) ^ :‬א ( ‪ .‬סינ‬
‫י ו ת ו ב ‪) £‬ב(‪ .‬קציאכאזריי׳‬
‫‪:‬‬ ‫ל‬
‫ס צ ע‬ ‫באוריי׳דה׳ דוני‪ .‬בראשית‪ .‬מרהםת‪ .‬י ן‬
‫ה מ ת ה ש ‪ :‬ת ‪-‬‬ ‫ש‬ ‫ש‬

‫רלא מזייני‪ .‬וסומהון מעיל לניו‪ :‬בראשית‪ :‬קין מלסניייי‪) .‬לדוב( ]לרב[ עלסני האדמה‪.‬‬
‫ושארא תרין זירנין‪ -Cl :‬״ א באורייתא רר׳ דוני‪ :‬בראשים אף כי אמר‪ .p :‬קט־ה‬
‫באורייתא דנ׳ זיונין'ולא דבקין‪ :‬כראשית‪ .‬ויקרא אלהים‪ .‬קרא לילה‪ .‬בל ירק‪'.‬ויקדש‪.‬‬
‫ודבק‪ .‬קלך שמעתי‪ .‬לקול אשתך‪ .‬לקרא בשם י־י‪ :‬ך‪ .‬ק״נ באורייתא רב• קרני‪ :‬בראשית‪.‬‬
‫יהי אור‪ .‬ברא אלהיט‪ .‬עי‪!!.‬־־ ואסר‪ .‬בעבורך‪ .‬ודרדר‪ .‬ארדה‪ .‬ושארא הד קרנא‪} :‬יך נ־ב‬
‫באורייתא ת ׳ קרני‪ :‬בראשית‪ .‬ולמשל‪ .‬עשית‪ .‬נשמת‪ .‬לנסי* זדה‪ .‬ליישן‪ .‬כשר תחתנה‪.‬כאשחו‪:‬‬
‫\‪ .£‬כיב באורייתא רסידלי רישיהון סכולהון‪ :‬כראשית‪ .‬מרהטת‪ .‬עשות‪ :‬ח ס ל ת ב ר א ש י ת ‪:‬‬
‫ה‪ .‬ש׳־ס באורייתא רלא דבק!‪ ,‬ובספר התגין הנרשש בפרים איתא‪ ,‬ש״ס באורייתא דאיתא דארבעה‬
‫קרני ולא דבקין‪ ,‬ובן הוא בהעתקה ם ‪ :‬פ ר בדי ארון שש ה׳ דאית לה ארבעה חגי ולא דכקין בנהא‬
‫בסעהא תלת טאה ושתין‪ .‬אלהים דבראשיח בו׳ ודיקיו כצ״ל• ח‪ .‬דמזייני כאסצעיהא י״ר באורייתא‬
‫ליתא בספר התגין שנדפס׳ ונמצא שם ז׳ דלא מזייני באמצע י׳־ד באורייתא ‪1‬ת ינתסט כוי ע״ש ועי׳‬
‫‪.‬ח‪ .‬דפתיא ל״ז באוריי‬ ‫דן‪ .‬ב״ח באורייתא רתלתא קרני וכר וכן הוא מש•‬ ‫ברברי המחבר פה•‬
‫כ) הוא שם‪ ,‬על נחנך כצ״ל לתברתי כצ׳יל• כו ס״ו באורייתא רר• ויוני׳ וכחנין חנרםס איתא ס״ו‬
‫באוריירא דר׳ זיוני‪ .‬ובהעחקה מםסד בדי ארון איחא כמו שהוא לשנינו שיחין ושבעה כאזד״תא‪.‬‬
‫י‪ .‬דעקים ־כי ב׳־ף ש״נ באזרייחא‪ ,‬ושם דאוקיס וכי׳• כ‪ .‬נ״ה דג׳ זיוני באורייחא‪ .‬ובהעחקה איחא‬
‫חמשין וחמניא‪ .‬ך ‪ .‬ע־ז באורייתא רר׳ קרני‪ .‬וכן הוא בספר תנין אך בהעחקה שש איתא שבעים‬
‫ישיתא‪ .‬מתהלך'בצ״ל‪ .‬יך‪ .‬דאריך קדליהון וכוי‪ ,‬ובספר תגין הנדפס ס״ד כאורייחא דאריך קרליחון‬
‫ותאגיהון נהית סן קדליהון‪ ,‬ובתרי קדליתון מתתי ייתתח כרישי דיו׳יר‪ ,‬ובספר תעחקה ארבעין וארבע‪.‬‬
‫מ‪ .‬ל״ט באורייחא דג׳ ויוגין׳ וכן בסשר תגין הגרפס‪ ,‬ובספר העתקה• ם ק*ג באורייתא דלא רכקין‬
‫וטי ובן בםשר תנין הנדפס‪ .‬ונראה דטעות סופר נזדמן בשתיהן וצ״ל ק״ל והיה כחוב מאה והלחין‬
‫וסער‪ .‬המעתיק הראשון וכתב סאת ותלתא‪ .‬ומעתיק השני בחב גךנ בטעות‪ ,‬ובהעתקה נמצא לנכון‬
‫דעקיש כזנביהנ׳ באורייתא‪ .‬ובספר תנין‬ ‫דאית לח תלתא תנין ולא דבקין מאה ותלחין באורייחא‪.‬‬
‫דאקים בחכיה נ׳ באורייתא‪ ,‬זבחעחקה נ׳ דאקיש כרעיהון לבחריהון תםשין באורייתא‪ .‬ן‪ .‬רעקיש‬
‫רישיהזן ולא סזייגי י׳׳ו באורייתא‪ ,‬וכן הוא בםשד חגין הנרשם׳ ובהעתקה לא הובא‪ ,‬ועיין י בסנחת‬
‫שי שרשה ‪1‬ת ל׳׳ב שהביא שם ספר חגי שיש כהורה י׳׳ז נוגי׳ץ דלא צייני ועקים רישיהון לברייהון‬
‫עיש‪ -Q .‬סיז באורייתא דר׳ זייני ולא דבקין‪ .‬ובספר תנין שנדפס איהא ס׳ באורייתא דר׳ דוגי ולא‬
‫רבקץ׳ וכן הוא בהעתקת שס‪ .‬הסבב בהראת‪ -‬ולפנים הדאעון חסר ו״ו‪ ,‬ובן הוא כדט״ה שם האחד‬
‫דהל• כחד‬ ‫טישון הוא חסכב דין חסר וייו כתיב‪ ,‬ושם הנהר השני ניתון דין מלא זימ כתיכ‪.‬‬
‫רישיחון י‪ r‬כאורייחא כצ״ל וכן הוא בספר תחגין שנדפס‪ ,‬ובחעחקח איחא רחלי רישיהון בחדאה‬
‫שבעה עשר באגרייחא‪ .‬עידסים כציל‪ .‬עירד כ‪1‬ר׳ל‪ .fc .‬שיג באורייתא דה׳ זיוני׳ ובספר החנץ שגרפם‬
‫איתא שיג באורייתא דג׳ זיוני‪ ,‬וכן הוא בהעהקח דאית לח חלחא הגי חמנין והלתא באורייהא‪.‬‬
‫‪ -0‬ק י א באורייתא רלא מזייני יפוםהון מעיל לגיו‪ .‬וכן הוא בספר תנין‪ ,‬ובהעתקת׳ בשיטי לשון קצת‪.‬‬
‫ת‪» .‬״א באורייתא דד׳ זיוני׳ ובסשי תנין הנדפס איהא י״א באורייתא דג׳ זיוני יכן הוא בהעתקה‬
‫י דאית ליה תלתא זייני חד עשר •באורייתא‪ .‬ר ‪ .‬קפ״ה באורייתא דנ׳ זיונין ולא דבקי!׳ ‪1‬כן הוא ככפר‬
‫ר• ק׳־נ באורייתא דבייקרני‪ .‬וכן בתגי! ובהעתקת שש ש‪ .‬ג״ב באורייתא דז׳‬ ‫תנין ובהעתקת שש‬
‫קרני‪ .‬וכן בתגי! ובהעתקת‪ .‬ןן‪ .‬כ״ב באורייתא דסידלי רישיהון םכולהון וכן הוא בםשר תגין‪ .‬ובהעתקת‬
 ‫מחזור מטרי•‬ ‫‪676‬‬

‫נח‪ :‬ף‪ .‬דד׳ האני‪ .‬כנפשו דמו‪ .‬הארס‪ .‬הרויהון‪ .‬באדם דמו‪ .‬תררחון‪ .‬את הארס‪ .‬ואך‬
‫רד׳ זיוני‪ .‬ויטעכרם‪ :‬י‪ .‬דעקים‬ ‫את דמכם‪ :‬ח)ב(‪ .‬דיסתיא‪ .‬נפחחו‪ .‬וימחו‪ .‬ויחדלו‪.‬‬
‫כי בף‪ .‬הרי אררט‪ .‬חרבו המיס‪ .‬יבשה הארץ‪ .‬אחריס‪ .‬יבער מהם‪ .‬יומו‪) .‬הסרצס( ]הפיצם[‪:‬‬
‫ה‪ .‬דנ• זיוני‪ .‬ויוכו• אלהים‪ :‬ך‪ .‬דר׳ קרני‪ .‬אך‪ .‬שסך‪ .‬ישפך‪ :‬ל ראריך קרליהון וחניהון‪.‬‬
‫כיו‪ .‬לתבה‪ .‬תנלנה‪ .‬ויכלא‪ ,‬ויחנל‪ .‬עשה לו‪ :‬מ‪ .‬רני זיונץ‪ .‬וימצאו נקעה‪ :‬ם‪ .‬רלא דבקין‬
‫ונ׳ האנין‪ .‬אלהים אל נח‪) .‬היוצאים( ]היצאים[ מן )התיבה( ]התכה[‪ :‬נ‪ .‬דעקים בונכיה‪.‬‬
‫וביניכם‪ .‬חרויהון‪ .‬ן‪ .‬דעקיס רישיהוןולא מזייני‪ .‬ויחי כנען‪ .‬חרויחון‪ .‬בחרן‪ :‬ס‪ .‬ד ד ׳ זיוני‬
‫ולא דביק‪ .‬ספרה‪ .‬בנסעס‪ :‬פ )ב(‪ .‬דלא מזייני זםומהון לניז מעיל‪ .‬נסחחז‪ .‬חיים באסיו‪• :‬ק‪.‬‬
‫דנ׳ זיונין ולא דבקץ‪ .‬קץ‪ .‬קנים‪ .‬קומחה‪ .‬צדיק לשני‪ .‬חקח לך‪ .‬ויקח מכל‪ .‬לקלל‪ .‬וקציר‪.‬‬
‫וקר‪ .‬וקיין‪ .‬ונראתה הקשת‪ .‬וחיחח דקשח‪ .‬וייקץ נח‪ .‬הר הקדם‪ .‬בנסעמ מקדם‪ .‬בקעה‪:‬‬
‫'ר‪ .‬רב׳ קרני‪ .‬דרכו‪ .‬אררט‪ .‬ינשה הארץ‪ .‬וסרו ורבו‪ .‬ושרצו‪ .‬ורבו‪ .‬זרענם אחריכם‪ .‬וניאהה‬
‫הקשת‪ .‬וראיתיה‪ .‬לוכד‪ :‬הסלת נה‪:‬‬
‫ל ך ל ך ‪ :‬ר‪ .‬המרד דלוט‪ .‬וראה מן המקומ‪ .‬תרויהון‪ .‬ו‪ .‬דמדלי רישיהון ועקים כרעיהון‬
‫ליח באורייחא‪ .‬והתו אתי‪ .‬ואנכי הלך ערירי‪ :‬ט‪ .‬ויש‪ .‬תיעתק‪ .‬היטיב בעבורה‪:‬‬
‫י‪ .‬ויננע‪ .‬ויחלק‪ :‬ך‪ .‬אראך‪ .‬מברכיך‪ .‬וילך‪ .‬זרעך‪ .‬הלך‪ :‬מ‪ .‬מנן צריך‪ :‬נ‪ .‬זענו)אותם(‬
‫]אתם[‪ .‬ברית ביני )ובינך( ]ובינך[‪ .‬חרויהון‪ .‬על )בן( שניו ויצחק‪ .‬הלבן מאה שנח‪ .‬שנח‪.‬‬
‫ן‪ .‬בחרן‪ .‬כנן‪ .‬ככר הירדן‪ :‬ע )א(‪ .‬ח׳ באורייתא‪ .‬רעקים בונכיהון לכתמי‪ .‬ערירי‪ .‬מלכי‬
‫עמים‪ .‬ע )כ(‪ .‬חוב‪ .‬ו׳ באורייתא דעקים רישיהזן לבחמי‪ .‬כםהי״אדע‪ :‬ש)ב(‪ .‬ויננע י״ את‬
‫םרעח‪ .‬וירדסס ער חובה‪ :‬צ‪ .‬דר‪.‬׳ זיונין ומלכי צדק‪ .‬ממך יצאו‪ :‬ץ‪ .‬דה׳ זיונים‪ .‬ח׳‬
‫באורייתא‪ .‬הלא כל הארץ‪ :‬ק‪ .‬מקרם לבית אל‪ .‬מקום המזבח‪ .‬ויקרא שם‪ .‬ואם אקח‪.‬‬
‫ולא יקרא‪ .‬ויעהק‪) .‬ואקים( ]אקים[‪ .‬ויקה אברהם‪ :‬ר‪ .‬השרד‪ .‬ערירי‪) .‬ירשנה‪ ,‬יירשוך(‪.‬‬
‫(יירשך‪ .‬יירשך[‪ .‬וספר לםסר‪ .‬כרא‪) .‬אלראי( ]אל ראי[‪ .‬אחרי ראי‪ .‬וארבה אוחך‪.‬‬
‫)והפריתי אוחך( ]והשרחי אהך[‪ :‬ש‪ .‬דו׳ קרני‪ .‬שרי‪ .‬כי שרה שמה; חםלת לך לך‪:‬‬
‫ויךא‪ :‬ח‪ .‬האהל‪) .‬כחוכו(‪ .‬הכו)כסנררים( ]בסנורים[‪ .‬ובקומה‪ .‬בתראה‪ .‬וימל אברהם‪.‬‬
‫אברהפ ראל ירע‪ :‬ח )א(‪ .‬קיני לאהוריהון; והר לקדמיהץ‪ .‬ויםקה‪ .‬והוב ח )ב(‪.‬‬
‫דםתיא‪) .‬משהיהם( ]משהתים[‪ .‬לשתתה‪ .‬מאחריו‪ :‬י‪ .‬להמית‪ .‬צדיק‪ .‬ונשאתי‪ .‬נציב מלח‪.‬‬
‫אמרי לי‪ .‬וירע הדבר‪ .‬וסיכל‪ :‬כ‪ .‬ויזכר אלהים את אברהם‪ :‬ך‪ .‬דרך י־י‪ .‬אלהים עמך‪.‬‬
‫בזרעך‪ .‬כרך אברכך‪ ,‬זרעך‪ .‬בזרעך‪ .‬ל‪ .‬לא יעשה‪ :‬מ‪ .‬המכסה אני‪ :‬ם‪ .‬כחם היום‪) .‬לבבכם(‬
‫]לבכם[ עכרהם‪ .‬סאים‪ .‬עמר עריהם‪ .‬על אברחם‪ .‬בעד כל רחם‪ .‬ביום הנמל‪ .‬באשר הוא‬
‫שם‪ :‬נ‪ .‬מאת שנה‪ :‬ע )ב(‪ .‬למועד‪ :‬פ‪) .‬א(‪ .‬דה׳ זיוני‪ .‬השםט כל הארץ‪ .‬הספה‪.‬‬
‫על נפשך‪ :‬ש )כ(‪ .‬פני‪ .‬דכי)משחיחס(]משחתים[‪ .‬נשאתי)פני( ]פניך[‪ :‬צ דהי זיוני‪.‬‬
‫אשר שורי‪ .‬צדקה‪ .‬הכצעקחה‪& .‬קצה‪ .‬ויפצר‪ .‬כהוציאפ‪ .‬צערה‪ .‬שר צבאו‪ .‬קדסאה‪ :‬ץ‪ .‬רח׳‬
‫זיוני‪ .‬חשסט כל •הארץ‪ :‬ק‪ .‬מ ׳ זיני‪ .‬ואל הבקר‪ .‬רקח הטאה‪ .‬ויקרא אברהם שם הטקוס‪.‬‬
‫תרויהון‪ :‬ר‪ .‬דב׳קרני‪ .‬רחם‪ .‬יראת יראה‪ .‬והחברכו‪ :‬ש‪ .‬דו׳ קרני‪ .‬שסעבקלה‪ :‬הםלתוירא‪:‬‬

‫ד ד ד חגי• ו ב ס פ ר תנין סוסי!* וז״ל ד באורייתא ר א י ה להון ד׳ תנין ושם חלשו! סשובש״‬ ‫שט•‬
‫ו כ ח ע ת ק ח ד א י ת ל ו ד א ר ב ע ה ח נ י שיתא באודיית׳‪ .‬ה פ י צ ם נ צ ״ ל ‪ .‬היצאיס מ! ה ת כ ת ב ו ד ל ‪ ) .‬ד ם ר ל י‬
‫דישיהון־ ואקים כרעיהו! ל׳׳ח כאוריית׳‪ .‬וכ״ח בם׳ התגין ה נ ד פ ס ר ד ס י ד ל י רישיהון ואקים כרעיהון‬
‫ל ק ד פ י ז ע [ ל ״ ת באוריית׳ ו ב ה ע ת ק ת שש ו׳ ד מ ר ל י דישיהז! ועקיס כדעיהון לקדסיתון ה ל ח י ן ז ה ס נ י א‬
‫באוריית׳‪ .‬וענו א ת ם כצ״ל‪ ,‬ביגי ובינך כצ־ל׳ ע ל פניו ו י ד ח ק כצ׳׳ל‪ JJ .‬ח׳ באוריית׳ ד ע ק י ס בזנביהוי‬
‫‪ y‬ת׳ באורייתא ד ע ק י ס בזנביהון לבתרויו ור‪,‬‬ ‫וב׳׳ח כ ב פ ר חגין‪ ,‬ו ב ה ע ה ק ה שם•‬ ‫לנחרוי•‬
‫‪ y‬ז׳ באוו־יית׳ ד ע ק י ם רישיהון לבהרוי‪ .‬וכ׳׳ה ב ס פ ר חנין אך‬ ‫ה י א כ ס * • תכין ו ב ה ע ת ק ת שס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫צ דה׳‬ ‫כ ה ע ת ק ת איתי ר א ק י ס רישיהו! לבהריהון ה מ נ י ב א ו ר י י ח ‪ .‬ויננע ‪ T‬א ת פ ר ע ה כי׳יל־‬
‫זייני זכז׳ ל א ביאר כ מ ה ה ם ב ם נ י נ ם י נ ס ׳ ה ת ג י ! אית־ ג׳ עי באזדיית׳ ד ה ׳ זיוני‪ .‬ו ם ל כ • מ י ק ‪ -‬ס ס ך‬
‫ץ דה׳ זיוני וד באוריית׳‪ .‬כ י ה בהגין ו כ ה ע ה ק ה ‪ .‬אקים בודל‪ .‬יירשך‪ •.‬יירשך כציל‪ ,‬א ל‬ ‫יצאו וכר‪.‬‬
‫‪677‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫חיי שרה‪ :‬ח‪ .‬דר׳ קרני‪ .‬וישקל אברהם‪ .‬ואברהם זקן‪ .‬ויוסף אברהם‪ •:‬ו‪ .‬וחמת שרה‪:‬‬
‫ט‪) .‬טובת( ]טבת| מראה מאד‪ :‬ך‪ .‬ודעך‪ :‬מ‪) .‬מלאכי( ]מלאכו[ לפניך‪ .‬מניקתה ‪:‬‬
‫ם‪ .‬דלא דבקין וני תאנין‪ .‬לבני משש‪ .‬ויישם לפניו‪ .‬וינהם‪ .‬אשורם‪ .‬ולטושים‪) .‬ולאוםס(‬
‫|ולאמים[‪ :‬נ‪ .‬לבני דואשביעך‪ .‬לבני משש‪ .‬אדני מאד‪ .‬נקרא‪) .‬טינקהה( ]מנקתה[‪ .‬הוא‬
‫אדני‪ .‬וינחם‪ .‬נתן אברהם בעודנו ח־‪ :‬ן‪ .‬דעקיש רישיהון ולאמויינ׳‪ .‬ובני דדן‪ :‬פ )א(‪ .‬נא‬
‫לפני‪ :‬צ‪ .‬ארצי‪ .‬צאת‪ .‬יצאה הדבר‪ :‬ק‪ .‬קח ולך‪ .‬ותקח הצעיף‪ :‬ר‪ .‬ברך‪ .‬ויברך‪:‬‬
‫חםלת חיי שרה‪:‬‬
‫הולדות‪ :‬ב‪ .‬ד׳ באורייתא דתלתא תנין‪ .‬יעבדוך‪ :‬ה בת ישמעאל בן אברהם‪ :‬ט‪ .‬רק‬
‫טוב‪ :‬י‪ .‬ויתרוצצו‪ .‬נדד‪ .‬עיף ויחרד‪ .‬וישטס‪ .‬קצתי‪ :‬ל כאשר כלה‪ :‬ט‪ .‬למה‬
‫זה אנכי‪ .‬למה לי היי•‪ :‬ס‪ .‬םטעסים‪ .‬קדמאה‪ :‬ע )ב(‪ .‬בעבור אברהם‪ :‬פ )ב(‪ .‬מסני‬
‫בנות תת‪ :‬ף‪ .‬וישקף‪ :‬צ‪ .‬ויתרצצו‪ .‬חרויהון‪ :‬ק‪ ,‬ולך קח לי‪ :‬ר‪ .‬הקרה י׳י‪ :‬הסלת תולדות‪:‬‬
‫ויצא‪ :‬ב‪ .‬דברתי לך‪ .‬במקום הזה‪ :‬ג‪ .‬דרי תאנין‪ .‬והגנב רחל‪ .‬וינננ יעקב‪ .‬ותנהג את‬
‫בנותי‪ :‬ה‪ .‬כ׳ בא השמש‪) .‬והשיבותיך( ]והשבתיך[‪ .‬ילדה רחל את יוסף‪ .‬תנה אח‬
‫נשי‪ .‬ואלהי)אביכן( ]אביכם[‪ .‬הלך הלכת‪ .‬או לבניהן אשר ילדו‪ .‬אלהי אברהם‪ .‬וילינו בהר‪.‬‬
‫מלאכי אלהים‪ :‬ז‪ .‬רמוייני באמצעיתא‪ .‬ויזבראלהיס את רחל‪ :‬י‪ .‬דעקים בי כיף‪ .‬נשתלתי‪.‬‬
‫באשרי אשרוני‪ .‬דודאים‪ .‬מדאי בני‪ .‬תרויהון‪• .‬זבלני‪ .‬נשי‪ .‬ילדי‪.‬כנתי‪ .‬בני‪ .‬צאני‪ .‬מחנים‪:‬‬
‫ב‪ .‬נ׳ ויוני‪ .‬ויזיר אלהים את רהל‪ :‬ך‪ .‬רד׳ קרני‪ .‬ובזרעך‪ :‬ל ובנד ללבוש‪ .‬הכר לך‪.‬‬
‫שכלו‪ :‬ם‪ .‬וימנע במקום‪ .‬מה נורא המקום‪ .‬בית אלהים‪ .‬התחת אלהים‪ .‬ן‪ .‬לבניהן‪ :‬ע)א(‪.‬‬
‫אעובך‪ :‬פ)א(‪ .‬העטופים‪ .‬ויפרין‪ :‬צ‪ .‬ויצק שמן‪ .‬והמצפה‪ :‬ק‪ .‬המקום הזה‪ .‬יש במקום הזה‪.‬‬
‫מקנה )אביכם( ]אביכן[‪ .‬נקדים וברדים‪ .‬וקח לך‪ :‬ר‪ .‬מראשתיו‪ .‬הפריד יעקב‪ .‬עררים‬
‫לבדו‪ :‬ש‪ .‬וישסע אלהיט‪ .‬דלאה‪ .‬וישמע אליה‪ :‬תסלת ויצא‪:‬‬
‫וישלה‪ :‬א‪ .‬דאית למן ז׳ חאנין‪ .‬שבעה דאורייחא‪ .‬ישראל קדםאה‪ .‬דוישלה‪ :‬ה‪ .‬מה‬
‫שמך‪ .‬ויחר להם מאד‪ .‬ויאמר לו אלהים‪ .‬סרה ורבה‪ .‬לאברהם וליצחק‪ .‬ו‪ .‬ותמת‬
‫רחל‪ :‬י)א(‪* .‬דסתיא‪ .‬ויחבקהו י‪ .‬הצילני‪ .‬קדמאה‪ .‬קטנתי‪ .‬חילם‪ .‬כאבים‪ .‬בישב‪ .‬מתי‬
‫מספר‪ .‬את הימם‪ .‬מי זהב‪ :‬ך‪ .‬ויברך אחו‪ .‬מחלציך‪ :‬מ‪ .‬וחעבר המנחה‪ :‬ם‪ .‬וקהל נוים‪.‬‬
‫אלהים‪ ,‬ביתאל‪ .‬נר שם‪ :‬ס‪ ,‬הסירו את אלה־‪ .‬סביבותיהם‪ :‬ע‪).‬נ{ עמך‪ .‬קרמאה‪) D :‬א(‪.‬‬
‫אכפרה‪ .‬ישא פני‪ :‬וחוב פ )כ(‪ .‬ויפצר בו‪ :‬צ‪ .‬מהלציך‪ :‬ק‪ .‬קח נא‪ .‬ודפקום‪ :‬ר‪ .‬עלות‬
‫השחר‪ :‬ש‪ .‬ישראל‪ .‬קדמאה‪ .‬כי אם ישראל‪ :‬חסלתוישלח‪:‬‬
‫וישב‪ :‬ה‪ .‬רעה אל אביהם‪ .‬הלוה בא‪ .‬תרויהון‪ .‬שר הטבחים‪ .‬דוהמדנים‪ .‬ויהי איש מצליח‪.‬‬
‫באשר י*י אתו‪ .‬ב׳ בו‪ .‬נעה‪ .‬הענבים‪ .‬הלרת‪ :‬ו‪ .‬ויכירה‪ .‬וימאן להתנהס‪ .‬ויהי‬
‫כשסע א מ ץ ‪ :‬ח)ב(‪ .‬דפחיא‪ .‬היה רעה‪.‬קדמאה‪ :‬י‪ .‬מנורי‪ .‬ויקרע‪ .‬ויקמו‪ .‬לפוטיסר‪ .‬אליה‪.‬‬
‫להיות עמה‪ .‬שרינם‪ .‬השמים‪ .‬וישכההו‪ .‬לישמעאלים‪ .‬בתראה‪ .‬עדלמי‪.‬קדמאה‪ :‬ם‪ .‬תסבינה‪.‬‬
‫מחרים‪ .‬אין שר בית הסהר‪ :‬פ )א(‪ .‬כתנת פסים‪ .‬מה סרצת‪ .‬ויפקד שר‪ :‬ותוכ ‪) C‬כ(‪.‬‬
‫ויוספו עוד‪ .‬קדמאה‪ :‬הפסים אשרעליו‪ :‬ק‪ .‬יעקב‪ .‬יוסף‪ :‬ש‪ .‬איש‪ .‬הסלת וישב‪:‬‬
‫מקץ‪ :‬ח‪ .‬ויהי בבקר‪ .‬לשר הטבחים‪ .‬הנה שבע שנים‪ .‬תרויהון‪ .‬את האלהים אני ירא‪.‬‬
‫עלי היו כלנה‪ .‬אלהיבם ואלהי אביכם‪ .‬תרויהון‪ :‬ל‪ .‬לפניו אברך‪ .‬וילבש אחו‪ .‬כי‬

‫והפרתי אחך כצ׳׳ל! האהל‪ .‬י הכו בסנורים‪ .‬סשחתיס כצ״ל‪ ,‬לבכם‪ .‬השפט כל הארץ׳‬ ‫ראי כצ׳׳ל‪.‬‬
‫כצ״ל‪ .‬רכי משחתים כצ׳׳ל‪ .‬נשאתי פניך כצ״ל‪ .‬טבת בציל וכ״ה לפנינו ונרמ״יה‪ ,‬מלאכו לפניך כצ״ל‪,‬‬
‫כ‬
‫ולאמיס כצ״ל‪ ,‬מנקחה כצ״ל‪ ,‬בעודנו חי *"ל• ב ד׳ כאוריית׳ רתלתא תאגין וכ״ה בהעחקה ובתגין‪.‬‬
‫ן דמזייני‬ ‫} דד׳ תאני! ובספר חני! חלחא באוריית׳ דר׳ חני! וכוי‪ ,‬וחשנתיך כצ״ל‪ ,‬אביכם כצ״ל‪.‬‬
‫כאמצעית• ויזכור אלתים את רחל‪ ,‬ובתגין אית׳ דלא מזייני באמצע י״ר ‪:‬אוריית׳‪ ,‬ע׳׳ש‪ .‬צאני כצ׳יל‪,‬‬
‫העטםיס לפנינו חסר ויו‪ .‬מקנה אביכם כצ״ל‪ .‬מדאשתיו כצ״ל‪ .‬א ראית להון ז׳ תנץ שבעה דאור׳‬
‫וכ״ה בתגין ובהעחקה‪ .‬נישכ כצ״ל‪ ,‬הטבחים דוהסדניס כצ״ל‪ ,‬ויקמו כז״ל‪ ,‬שריגם כצ״ל‪ ,‬ויוספו עוד‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪678‬‬

‫ח ד ל ‪ .‬ו ת ג ל ע נ ה ‪ .‬וחהלנה‪ .‬ו י ס ב מ ע ל י ה ם ‪ .‬לעיניהם‪ :‬ם ‪ .‬ש ל ו ם ל י ס ‪ .‬אלהיכם‪ .‬תלחיהון‪ .‬ע ל ו‬

‫ל ש ל ו ם ‪ :‬נ‪ .‬םענה‪ .‬סוטיסרע‪ .‬כ ת ר א ה ‪ :‬ה ס ל ת מ ק ץ ‪:‬‬
‫וירא א ת הענלות‪ .‬א מ ו ת ה הסעם‪ .‬תרויהוץ‪:‬‬ ‫ח‪ .‬ה י ש ל כ ס א כ ‪ .‬קשורה‪ .‬ל כ ם הוא‪.‬‬ ‫רגש‪:‬‬
‫מ‪ .‬מ ה ר ו ‪:‬‬ ‫ל ‪ .‬ולההיוה‪:‬‬ ‫ב א ר ץ נשץ‪:‬‬ ‫ישבו‬ ‫סי ה מ ד ב ר ‪.‬‬ ‫י‪) .‬ועיניכם( ]ועינכם[‪:‬‬
‫ם ‪ .‬ואמרתם אליו‪ .‬שמני אלהים‪ .‬ל כ ל מערים‪ .‬ו ש מ ת ם שרי‪ .‬וינהלם‪ :‬כ‪ .‬אתי הנה‪ .‬וישמני‪.‬‬
‫גם א נ ה נ ו דאבותינו‪ :‬פ ) ב ( ‪ .‬לפניך‪ .‬ק ד ט א ה ‪ .‬לפניו‪ .‬ד ו א ת יהודה‪ :‬צ‪ .‬מערימה‪ :‬ר‪ .‬מרדה‪.‬‬
‫ב מ ר א ת ‪ .‬ארד‪ .‬אחרי ראותי‪ :‬ח ס ל ת וינש‪:‬‬
‫כי‬ ‫ע ל ר א ש המטר׳‪ .‬תרויהון א ת שניחם‪.‬‬ ‫א‪ .‬וישתחו י ש ר א ל ‪ .‬ה ‪ .‬ויה* ימי יעקב‪.‬‬ ‫רדד‪:‬‬
‫זה‪ .‬מ ל א הנוים‪ .‬ישימך אלהים‪ .‬בקהלם‪ .‬ק ש ת ה ‪ .‬נור אריה‪ .‬יקהת‪ .‬עירה‪ .‬סותה‪ .‬יהי‬
‫כי זה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ואלהיס ס ק ר ‪ :‬ו‪ .‬וימת יוסף‪ .‬ק ד מ א ה ‪.‬‬ ‫דן‪ .‬והיא ינוד‪ .‬ש מ נ ה ‪ .‬הנהן‪ .‬בל אלה‪.‬‬
‫הבכור‪ .‬ויעזרך‪ .‬זאב‪ :‬ט ‪ .‬ה ש ב ה ל ט ו ב ה ‪ :‬י‪ .‬א ש ר נתן לי‪ .‬ו י נ ש א ת ם ‪ :‬ה‪ .‬ב ר כ ת א ב י ך ‪ .‬וילכו‬
‫כ ה ת א מ ר ו ‪ :‬ם ‪ .‬שרים‪.‬‬ ‫ישימך‪ .‬ויעזרך‪ :‬ל ‪ .‬עלי רעה‪ .‬מ‪.‬‬ ‫י ‪ .‬ה מ ל א ך ‪ .‬ויברך‪.‬‬ ‫נם אחיו‪:‬‬
‫ורחם‪ .‬ו י י ש ם ‪ . : :‬שים ימינך‪ .‬י נ ד ל מ מ נ ו ‪ .‬א ל בניו‪ .‬נזיראהיו‪ .‬בנימן ואב‪ ) * :‬ב ( ‪ .‬מ ת ה עלי‪:‬‬
‫פ )ב(‪ .‬פ ש ע אהיך‪ .‬ל פ ש ע עבדי‪ :‬צ‪ .‬חעים‪ :‬ק‪ .‬ויקח יוסף‪ .‬ויקרא‪ .‬ומחקק‪ .‬תרויהון‪ .‬קשתו‪.‬‬
‫ועיני י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫ברכת‪ .‬ברכת‪ .‬י ט ר ף ‪ :‬ש‪.‬‬ ‫ר ‪ .‬ברכח‪ .‬ברכת‪ ,‬כרכת‪) .‬ברכת(‪ .‬ורחם‪.‬‬ ‫בבקר‪:‬‬
‫ו ת ש ב באיתן‪ .‬אבן ישראל‪ .‬ח ס ל ת ויחי‪:‬‬

‫ש מ ו ת ‪ :‬ד ‪ .‬והחמרה‪ .‬אםורה‪ .‬מקום הכנעני‪ .‬והוריתיך‪ .‬והוריתי‪ .‬א ת ה א ת ת ‪ .‬ויפגשהו‪.‬‬ ‫ואלה‬
‫ויך‪ .‬ויבקש‪ .‬ויאנחו‪.‬‬ ‫ד י ש ל ה ס ‪ .‬ו ש א ל ה ‪ :‬ו‪ .‬וישימו‪ .‬ויעו‪.‬‬ ‫וכי ר א ה ‪ .‬והעל‪ .‬חזקה‪.‬‬
‫ויזעקו‪ .‬ויחר א ף י״י‪ .‬ומאז באתי‪ :‬ז‪ .‬העברים זה‪ :‬י‪ .‬יענו אותו‪ .‬העבריות‪ .‬תניינא‪ .‬מ ש י ת ה ו ‪:‬‬
‫ך ‪ .‬וילך א י ש ‪ .‬ל ך ו א ס פ ת ‪.‬‬ ‫נ ת ח י ם ה לו‪ .‬ויזכר אלהים‪ .‬וזה ־כדי‪ .‬והכת׳ א ת מ ע ר י ם ‪:‬‬ ‫כ‪.‬‬
‫א ל לבו‪.‬‬ ‫הלם‪ .‬נמלאתי‪.‬‬ ‫ל ‪ .‬וידע אלהים‪.‬‬ ‫וילך מ ש ה ואהרן‪:‬‬ ‫ל ך לקראת‪.‬‬ ‫ל ך לשלום‪.‬‬
‫א ת ה לי‪ :‬מ ‪ .‬ו ת מ ל א ‪ .‬כ ה ת א מ ר לבני י ש ר א ל ‪ .‬מתו כל האנשים‪ .‬ינרשם מארעי‪ :‬ם ‪ .‬עוד‬
‫א ל ה י ס ‪ .‬אהיה‪ .‬ש ל ח נ י אליכם‪ .‬י ש ל ח ם ‪ .‬ינרשמ‪ . ; .‬ואני ידעתי נ פ ל א ח י ‪ :‬ן‪ .‬׳שמעון ל ק ו ל ך ‪.‬‬
‫ע ) א ( ‪ .‬ונערותיה‪ .‬מעורעת‪ :‬ע )ב(‪ .‬הנד‪ ,‬עש בני י ש ר א ל ‪ :‬פ )א(‪ .‬ותפתח‪ .‬פ )ב(‪ .‬ס ן י ר ב ח ‪.‬‬
‫ירך יעקב‪ .‬בעבדה ק ש ה ‪ .‬נאקתם‪ .‬ויקרא‬ ‫ותתצב‪ .‬ק ‪.‬‬ ‫״‬ ‫וישפט‪:‬‬ ‫ושפיח‪.‬‬ ‫ם ח ם ‪ .‬יפרץ‪.‬‬
‫עעקים‪ .‬חזקה י ש ל ח ם ‪:‬‬ ‫אליו‪ .‬א ל תקרב‪ .‬צעקתם‪ .‬עעקת‪ .‬אחזק את‪ .‬ה מ ב ק ש י ם ‪ .‬וישק לו‪.‬‬
‫ח ס ל ת שמות‪:‬‬ ‫ש‪ .‬ש ל נעלך‪ .‬א ד מ ת ק ד ש ‪:‬‬ ‫נער בכח‪ .‬העברים זה‪:‬‬ ‫ר‪.‬‬

‫המדברים‪ .‬ק ר מ א ה ‪.‬‬ ‫הס‬ ‫ומשה‪.‬‬ ‫דלכן‪.‬‬ ‫נטויה‪.‬‬ ‫םגריהם‪.‬‬ ‫תרויהון‪.‬‬ ‫י״י‪.‬‬ ‫ה ‪ .‬ושמי‬ ‫וארא‪:‬‬
‫ד ר א ה נ ת ה י ך ‪ .‬א ע ב ע א ל ה י ם ‪ :‬ו ולא שמעו‪ :‬ב‪ .‬כבד ל ב פ ו ע ה ‪ .‬ערב כבד‪.‬‬ ‫אלהים‪.‬‬
‫קרמאה לא מ ת‬ ‫ה מ ו ם חםרס‪.‬‬ ‫י ש מ ע אליכם‪.‬‬ ‫מ‪.‬‬ ‫ל ך א ל שרעה‪:‬‬ ‫ך‪.‬‬ ‫ויכבד ל ב פ ר ע ה ‪:‬‬
‫פ ) א ( ‪ .‬ב ש פ ט י ם ק ד מ א ה ‪ .‬והפליתי‬ ‫אחד‪ .‬ל א מ ת ד ם ט ק נ ה ‪ :‬ס ‪ .‬ב ש פ ט י ם ‪ :‬נ אני שמעתי‪:‬‬
‫ר‪ .‬מקער‪ .‬ר א ה נתתיך‪ .‬הירא‪.‬‬ ‫פ )ב( ב ש פ ט י ם ב ת ר א ה ‪ :‬ק‪ .‬ויקרא שרעד‪ ,‬ל מ ש ה ‪:‬‬ ‫פדות‪:‬‬
‫בהרטמים‪ :‬ה ס ל ח וארא‪:‬‬

‫עזה‪.‬‬ ‫בתינו הציל‪.‬‬ ‫ה נ ש א ר ת ‪ .‬קה‪ .‬רכחעות‪ .‬וככה‪ .‬כתבתי ב א ד ן ‪.‬‬ ‫ה ‪ .‬מהיות קלת‪.‬‬ ‫בא‪:‬‬
‫דוילכו‪ .‬להוציאם‪ .‬דליל‪ .‬ומלתה‪ .‬חוצה‪ .‬ו נ ת נ ה לך‪ .‬הזכרים ה ק ש ה ‪ .‬תמיהון‪ .‬ויהרנ‪.‬‬
‫א ך ביום‬ ‫ך ‪ .‬ל ך מעלי‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יחרץ כלכ‪ .‬אני הכבדתי‪:‬‬ ‫ירכה‪ :‬ו‪ .‬ו מ ת כ ל בכור‪ .‬ק ד מ א ה ‪:‬‬
‫מ‪ .‬ו מ ת כל ככור‪ .‬נ ת ר א ה ‪ .‬שמרים‪ .‬כתראי‪ :,‬ם ‪ .‬א י ן ש ם ‪ .‬מ י מ י ם ‪ .‬פ )א(‪ .‬ויאספו‪.‬‬ ‫הראשון‪:‬‬

‫כ צ ״ ל ‪ .‬ו ע י נ כ ם כ צ ״ ל ש מ נ י א ל ה י ט נ צ ׳ ׳ ל ר ו א ת י ה ו ד ה כצ״ל‪ ,‬ה נ ח ! כ צ ־ ל ‪ ,‬ו י ב ר כ ך כ צ ׳ ל ‪ ,‬כ ה ת א מ ר ו נ צ ״ ל י‬

‫א־( ה א ח ת כ צ ״ ל ‪ .‬י יענו א ו ת ו כ צ ״ ל ‪ .‬ב נ ת ת כ מ ה ל ו כצ‪-‬יל‪ .‬ו ז ה ז כ ר י כצ׳יל‪ .‬מ ח ו כ ל ה א נ ש י ם בצ״ל‪.‬‬
‫ם ת ם כ צ ״ ל ויששט כצ״ל‪ ,‬ב ע ב ד ה ק ש ה כ צ ״ ל ‪ ,‬ה ע ב ר י ם ז ה כ צ ״ ל ‪ .‬ס נ ר י ה ם ‪ .‬נ ט ו י ה כ צ ״ ל ‪ .‬ו ס ש ה כ צ ״ ל ‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫ך השבע השביע א ת‬ ‫ח מ ר ם ‪ .‬ח מ ר ם כצ׳יל‪ .‬כ ה ד ב ח צ ו ת כצ׳יל‪ ,‬ב ה כ ת י ב א ר ץ כצ״ל‪ ,‬ש מ י י ם * " ל •‬
‫‪679‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫פ‪) .‬ב( דהסך ראות שני‪ :‬צ‪ .‬צבאותיכם‪ .‬צבאות‪ :‬ק‪ .‬נזקננו‪ .‬וכבקרגו‪ .‬בצקו‪ :‬ר‪ .‬רוחקדים‪.‬‬
‫ורוח הקדים‪ .‬כדברכם‪ .‬משארתם‪ :‬תעלת בא‪:‬‬
‫ב ש ל ח ‪) :‬א‪ (.‬ד‪ .‬השבע ה ש נ ת ‪ .‬את כני ישראל‪ .‬אלהים דויהי בשלח‪ .‬תרויהון‪ .‬אלהים‬
‫דויקת להאיר‪ .‬הענן‪ .‬הנדלה‪ .‬קדמאה‪ .‬רפה‪ .‬התלת‪ .‬נבהלו‪ .‬אימתה‪ .‬התף‪ .‬דמה‬
‫כים‪ .‬מלא העמד‪ .‬והנח‪ .‬זהבית‪ .‬מסח‪ .‬אמונה כס יה‪ :‬ו‪ .‬רלךהעס‪ .‬ועלנסתם‪ .‬ויכאעמלק‪.‬‬
‫דהלש‪ :‬ז‪ .‬זה אלי‪ .‬לעיני וקני ישראל‪ :‬ח‪) .‬א( ברוחך‪ .‬נחית‪ .‬יאחזםו‪ .‬ופחד‪ .‬מפחית‪X :‬‬
‫טוב לנו‪ .‬ויט‪ .‬ויט‪ .‬נטית‪ .‬ממטיר‪ .‬תלקטוהו‪ :‬כ מרכבת‪ .‬כמו נר‪ .‬בעפרה‪ .‬כמכה‪ ,‬בחראד*‬
‫מכון‪ .‬כוננו‪ :‬ך‪ .‬טלאך‪ .‬ההולך‪ .‬וילך‪ .‬ויולך‪ .‬יטעך‪ .‬נחלתך‪ .‬יטלך‪ :‬ל‪ .‬על פני הפרנו‪:‬‬
‫ס‪ .‬מה ואת עשית לנו‪ .‬םטחנו‪ .‬אנוסה ?!פני ישיאל‪ :‬ם‪ .‬ינחם‪ .‬כראתם‪ .‬אשר ראיתם‪.‬‬
‫לראתס‪ .‬ילחם‪ .‬ואתם‪ .‬ויהם‪ .‬מלים‪ .‬כםמוים‪ .‬אדירים‪ .‬לעלם‪ .‬כתמים‪ .‬לא אשים‪ .‬ער באס‬
‫אל ארץ‪ .‬ער באם אל קצה‪ .‬לםסעיהם‪ :‬ס‪ .‬אנוסה‪ .‬סתשסס‪ .‬תרויהון‪ .‬ונםם‪ :‬פ‪) .‬א( לא‬
‫תססו‪ .‬אפן‪ .‬פעלת‪ .‬מחספס‪ ,‬לפי אכלו‪ .‬לנלנלת‪ .‬מספר‪ :‬ם‪) .‬ב( לפנות בקר‪ .‬הפרשים‪.‬‬
‫פרעה חישבו‪ .‬מרכבתפרעה‪ .‬זבמחאפיך‪ .‬קפאו תהמת‪ .‬נשפת‪ .‬אלופי‪.‬וסחר‪ .‬סוס פרעה‪:‬‬
‫ף‪) .‬א( וירדף‪ .‬ורדף‪ .‬ארדף‪ :‬צ‪ .‬התיצבו‪ .‬מה תצעק‪ .‬ישראל את מצרים‪ .‬צללו‪ .‬ויצעק‪ .‬ויצא‬
‫העם‪ .‬צנצנת‪ .‬והכית נצור‪ .‬וצא הלחם‪ :‬ץ‪ .‬תכלעמו ארץ‪ :‬ק‪ .‬קרוב הוא ולא קרב‪ .‬קפאו‪.‬‬
‫מקרש‪ :‬ר‪ .‬ויאר‪ .‬ויסר‪ .‬עמר‪ .‬מספר‪ .‬והעםר‪ :‬ש‪ .‬נאדר בקדש‪ :‬חסלת בשלה‪:‬‬
‫וישמע‪ :‬ה ‪ :‬והקל‪ .‬והנבלות הננשיס‪ .‬וידבר אלהיס‪ .‬הוצאתיך )לאוהבי( ]לאהכי[‪ .‬ינקה‪.‬‬
‫ויקדשהו‪ .‬הלפדים‪ .‬נ א חאלהים‪ .‬תיויחון‪ .‬שם האלהיס תרויהון‪ .‬בכל המקום‪ .‬לא‬
‫תנלה‪ :‬ח‪) .‬א( בתחתית‪ .‬ויחרד נתראה‪ .‬ת ל ך וחזק‪ .‬לבלתי תחטאו‪ .‬מזבח אדמה‪ :‬ט ‪ .‬על כל‪:‬‬
‫הטובה‪ .‬ושפטתי‪ .‬ושפטו‪ .‬ושפטו‪ .‬תחשאו‪ :‬כ ‪ .‬אזכיר‪ :‬ך‪ .‬אלהיך‪ .‬הוצאתיך‪ ,‬לך לך‪.‬‬
‫מלאכתך‪ .‬ימיך‪ .‬עלתיך‪ .‬שלטיך‪ .‬אליך‪ .‬וכרנתיך‪ :‬ל‪ ,‬נבל‪ .‬במעלות‪ .‬עמתך‪ :‬ס‪ .‬זדו‬
‫עליהם‪ :‬ס‪ .‬פסל זכל תמונה; פ‪) .‬א( כנפי נשרים‪ :‬פ‪) :‬כ( על פניכם‪ :‬יף‪) .‬א( תנאף‪:‬‬
‫צ‪ .‬זצזך אלהיס‪ .‬עש־תי לטצרים‪ .‬כקצהו‪ :‬ש‪ .‬לא תשא‪ .‬את שם‪ .‬לקדשו‪ .‬ויקדשהו‪.‬‬
‫תעשה לי‪ :‬הסלת וישמע‪:‬‬
‫ט ש פ ט ־ ם ‪ :‬ה‪ .‬האלהיש דוהנישו חר‪ .‬והיה כי תרויהון‪ .‬טרפה‪ .‬להיות להטת‪ .‬חמור‪,‬‬
‫והמתי‪ .‬הצרעה‪ .‬קדמאה‪ .‬ני‪ .‬מ ע ש ה ונשמע‪ .‬תמיהון‪ .‬אל הר האלהים‪ ,‬שבו‬
‫לט כזה‪ .‬כבוד הי‪ .‬תרויהון‪ .‬ויבא משה בהר‪ :‬ט‪ .‬לא תטה‪ :‬י‪ .‬להיות עד‪ .‬ואיבתי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והסרוח ‪ :‬ך‪ .‬לחמך‪ .‬םיסיך‪ .‬מקרבך‪ .‬בארצך‪ .‬ימיך‪ .‬לפניך‪ :‬ל‪ .‬לפניכם‪ :‬מ‪ .‬מי בעל‬
‫דברים‪ :‬ם‪ .‬אשר תשים‪ .‬אתרי רבים‪ .‬ינש אליהם‪ .‬רקם‪ .‬האלהיס‪ .‬הוקנים‪ :‬נ‪ .‬אנרשנו‪:‬‬
‫ע‪) .‬נ( ונשיא כעמך‪ :‬פ‪) .‬א( יצא לחששי‪ .‬והוא יצא בנסו‪ .‬מםפר ימיך‪ .‬אשר תפרה‪) JS:‬ב(‬
‫וננפו‪ .‬כמשפט הבטת‪ .‬ונפל שסה‪ ,‬דבר פשע‪ .‬משפט אבינך‪ .‬כי תפנע‪ .‬רנפש‪ .‬על פיך‪ .‬אל‬
‫פני האדן י״י‪ :‬צ‪ .‬וצרתי צרריך‪ :‬ץ‪ .‬יושבי הארץ‪ :‬ק‪ .‬רקם משה‪ ,‬ואל הזקנים‪:‬‬
‫ר‪ .‬לשטרך‪ .‬השטר‪ .‬צרריך‪ :‬ש‪ .‬והשביעה‪ .‬לשקר‪ .‬שמע‪ .‬והיהשם‪ .‬שבו לט‪ :‬תפלתמשפטים‪:‬‬
‫ויקחו‪ :‬ח‪ .‬המשנן‪ .‬והיה הטשכן‪ .‬תמיהון‪ .‬עדחציהמובת הראה אותך‪ .‬קדטאה‪ .‬יתרת‬
‫החצר‪ :‬כ‪ .‬תבנית המשכן‪ :‬ס‪ .‬ושכנתי בתוכם‪ .‬אמתים‪ .‬קיסאה‪ :‬הסלה ויקחו‪:‬‬
‫תצוה‪ :‬ח‪ .‬להעלת נר‪ .‬לכהט לי‪ .‬עון הקדשים‪ .‬ועדירכים יהיו‪ .‬כהנה‪ .‬וקרש הוא‪ .‬אהל‬
‫דשבעת‪ .‬קדש הם‪ .‬הנונעבמוכה‪ .‬הואלהי‪ .‬ותלתיודן‪ :‬ט‪ .‬טורארס‪ :‬פ‪) .‬ב( וכפר‬
‫אהרן‪ :‬צ‪ .‬ושכצת‪ .‬המשבצות‪ :‬ץ‪ .‬תשבץ‪ :‬ר‪ .‬נר תמיר‪ .‬ואתה הקרב‪ .‬הסלת תצוה‪:‬‬
‫תשא‪ :‬ח‪ .‬וקנה בשם‪ .‬זנה‪ .‬באצבע אלהיט‪ .‬תחת ההר חרויהון‪ .‬מי לי־י אלי תרויהון‪.‬‬
‫מן העם דויעשו‪ .‬כרכה‪ .‬וסקרתי עליהם‪ .‬עשה רוינף‪ .‬הלוא בלכתך‪ .‬הנה‬

‫וד‪.‬נח כצ׳יל‪ .‬נ ס כ ה נחיאד‪ .‬טנ׳׳ל׳‬ ‫חהלת » ״ ל ‪,‬‬ ‫כני ישראל כצי׳ל‪ .‬םםת‪4‬־ בצ׳׳ל‪ .‬הנדלה כגיל‪.‬‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪680‬‬

‫מקום קדםאה‪ .‬והנחתי לך‪ .‬והסרתי‪ .‬הר סיני‪ .‬דויםסל‪ .‬ויעבר ה׳ הרויהון‪ .‬רקד אחנה‪.‬‬
‫מעשה‪ ,‬עשה‪ .‬זעה אנכי כרת‪ .‬חתיהון‪ .‬אלהץ דכי אוריש‪ .‬האדן אלתי‪ .‬תרויהון‪ .‬דברי‬
‫הבדיה דהנשיאים‪ .‬אתו בהר סיני‪ .‬אשר יעוה‪ .‬המסוה‪ .‬דוראו תרויהון‪ :‬ו‪ .‬ויקהל העם‪.‬‬
‫והניאו אלי‪ .‬דביאואלאהרןתרדמן‪ .‬וידבר דלך רד‪ .‬ויינף‪ :‬ח‪) .‬כ( דסתיא‪ .‬ויחי־ אף משה‪.‬‬
‫חטאה נחלה‪ :‬פי‪ .‬קטרת רקה‪ .‬ונטה לו‪ .‬כל טובי‪ .‬וחטאה‪ .‬ולחטאתנו‪ :‬ב‪ .‬ולבנה זכה‪.‬‬
‫כתבים קרטאה‪ .‬והטכתב‪ :‬ל‪ .‬אלהי סםכה‪ :‬ס‪ .‬וקנפן בשם‪ .‬וקנה כשם‪ .‬יהיה לכם‪ .‬סמים‬
‫נטף‪ .‬תהיה לכם‪ .‬ברית עולם‪ .‬הוא לעלם‪ .‬וקראתי בשם‪ .‬רחום‪ .‬לאלפים‪ .‬שלשים‪ .‬רבעים‪.C :‬‬
‫סמים נטף‪ .‬סמים ולבנה‪ :‬ע‪) .‬ג( וירא את הענל‪ .‬פרע הוא‪) .D .‬א( רסן‪ .‬לראת את פני‪ .‬על‬
‫פניך‪ .‬ופני לא יראו‪ .‬נדם משניך‪ :‬ט‪) .‬כ( איש נסר‪ .‬נםף הנסרים‪ .‬לפני‪ .‬לנפר‪ .‬נסשתינם‪.‬‬
‫דולקחת‪ .‬עור פניו‪ .‬עור פני‪ .‬על פניו‪ :‬ף‪).‬א( ערף‪ .‬קשה ערף הוא‪ :‬צ‪ .‬ממחצית השקל‪.‬‬
‫ורהצו‪ .‬ורחצו‪ :‬ק‪ .‬וקדה‪ .‬רקח‪ .‬מרקהת‪ .‬מעשה רוקה‪ .‬קדש קדשים תהיה‪ .‬והקטרת‪.‬‬
‫ק‪ .‬דלא טויינא‪ .‬כקסיהפ‪ .‬הדק‪ .‬על פניו ויקרא‪ .‬ויקד ארצה‪ :‬ר‪ .‬העשיר‪ .‬לכפר‪.‬‬
‫כיור נחשת‪ .‬לרהצה‪ .‬ורהצו‪ .‬להקטיר אשה‪ .‬והקטיר‪ .‬לרדת ויתפרקו‪ .‬דשכר‪ .‬פרע‪ .‬פרעה‪.‬‬
‫ראה אתה‪ .‬בנקרת‪ .‬לא יראו‪ .‬וירד‪ .‬וימהר‪ .‬לראות‪ .‬קרן עור יךמאה‪ .‬וראו‪ :‬ת‪ .‬חרות על‬
‫חלחת‪ .‬וסלחת‪ .‬ולחטאחנו‪ .‬ונחלתנו‪ .‬חסלת כי השא‪:‬‬
‫רקחל‪ :‬ר‪ .‬הבעמ‪ :‬פקודי‪ :‬ח‪ .‬צוה דכצלאל‪ .‬לכהנח עולם‪ .‬המשכן הלא יכל‪ .‬מסעיהם‬
‫בתראה‪ :‬צ‪ .‬ובצלאל בתראה‪ .‬ויקסאחחחצר‪ :‬ק‪ .‬ובקרכתם‪ :‬ש‪ .‬ישראל דכי ענן‪.‬‬
‫הפלת פקודי‪:‬‬
‫ויקרא‪ :‬ח‪ .‬מאהל מועד‪ .‬עלה קרבנו‪ .‬ונרצה לו‪ .‬אהל מועד‪ .‬דושחט‪ .‬חמזבח‪ .‬דוערכו‪.‬‬
‫והקטיר אשה‪ .‬דוקרכו וכרעיו‪ .‬אשה דודקריב‪ .‬אשה דושםע‪ .‬אשה דוהכיאה‪.‬‬
‫ה׳ תחנותרת חחיחון‪ .‬ת א דמתוח‪ .‬העשה‪ .‬המזכה‪ .‬דוהבאה‪ .‬אלהיך רוכל קרבן‪.‬‬
‫הוא דונתתה‪ .‬אשה‪ .‬דוהקטיר‪ .‬אשר‪ ,‬דוחהטירו‪ .‬אשה דוהקטירמ‪ .‬הסר קדסאה‪ .‬המשיח‬
‫קדמאה‪ .‬פרכתהקדש‪ :‬ם‪ .‬והקטירם‪.‬־מ‪ .‬סרהיהיה‪ .‬מלתכלולה‪ .‬סלת בשמן‪.:‬פ‪) .‬ב( לכסר‬
‫דוסםד‪ .‬פתח דושחט‪ .‬והפשיט‪ .‬צפנה‪ .‬את פני פרכת‪ .‬ישפך קדטאה‪ .‬הפרכת‪ .‬לכפר‪.‬‬
‫לכפר‪ .‬וכסר עליו‪ :‬ץ‪ .‬לא תעשה הפץ‪ :‬ר‪ .‬וקרבו‪ .‬ודקרב‪ .‬והסיר‪ .‬חסלת ויקרא‪:‬‬
‫צו‪ :‬ח‪ .‬הטובה דצו‪ .‬הםנהה קרםאה‪ .‬ההטאת‪ .‬האשמ‪ .‬המלאים‪) .‬וצפה( ]דניפהו[‪.‬‬
‫המזכה‪ .0 :‬וםלת טרבכת‪ .‬וטסל המצות‪ .‬בסל המלאימ‪ :‬ם‪ .‬םושבתיכם רוכל דם‪:‬‬
‫פ‪) .‬ב( אל פני‪ .‬הטובה‪ :‬לא תאפה‪ .‬אשר <כסר בו‪ .‬אשר תאפה‪ :‬צ‪ .‬את אצבעו‪ .‬אצבעו‬
‫דבהריה‪ .‬ויטבל אצבעו‪ :‬ק‪ .‬קה את אהרן‪ .‬הקהל‪ .‬ותקהל‪ :‬ר‪ .‬וד׳נחרח‪ .‬בחצר קרמאה‪:‬‬
‫תסלת צו‪:‬‬
‫שמיני‪ :‬ח‪-.‬הטזבה דותצא אש‪ .‬הטהור דולהנדיל‪ .‬פניסח‪ X! :‬וייטב בעיניו‪ :‬י‪ .‬בקרבי‪.‬‬
‫סניטה‪ .‬טושבת״בם‪ .‬לדרתנמ דיין‪ .‬ם‪ .‬לא אנלתם‪ .‬הטאתם‪ .‬עלתפ‪ .‬נרעים‪:‬‬
‫ס‪ .‬כל מסרסת‪ :‬ק‪ .‬קרא‪ .‬ולזקני‪ .‬ויקרב אהרן‪ .‬ויקה‪ .‬בקרבי‪ .‬אקדש‪ .‬קרא‪ .‬ויקרבו‪ .‬ויקצף‪.‬‬
‫הקריבו‪ .‬ותקראנה‪ :‬ר‪ .‬קרב‪ .‬דרש‪ .‬דרש‪ :‬ש‪ .‬ואל כני ישראל‪ :‬חסלת שמיני‪:‬‬
‫תזריע‪ :‬ח‪ .‬הילדת‪ :‬ם‪ .‬םרמיס‪ .‬שסם‪ .‬אדמדם‪ :‬נ‪ .‬יםנירנו‪ :‬פ‪) .‬כ( על כסו השמאלית‬
‫קדטאד‪ :,‬צ‪ .‬אצנעז הימנית‪ .‬נאצכעו הימנים הסלת תזריע‪:‬‬
‫אחרי‪ :‬ד‪ .‬דם כל כשר‪ :‬ז‪ .‬ומה הוא‪ .‬ואת זכר‪ :‬ס‪ .‬וסמך אהרן‪ .‬וכסהו כעפר‪ .‬ואסלאיננס‪:‬‬
‫ט‪) .‬כ( לפרכת‪ ,‬הכפרות בפר כן בקר‪ .‬ובמצנפת‪ .‬משפטי‪ .‬תעשו‪ .‬משפטי אשר‬
‫יעשה‪ .‬אשר לפניכם‪ .‬נעשו לפניכם‪ :‬ר‪ .‬ואתפרההטאת‪ .‬לשעירפ‪ :‬ח‪ .‬חטאתיכם‪ .‬תטהרו‪.‬‬
‫הפלת אהרי‪:‬‬

‫סושכחיכם דוכל דם כ*״ל‪.‬‬ ‫בסל חמלאיפ בצ״ל‪.‬‬ ‫ח המזבח חוו ב ^ ל ‪.‬‬ ‫פקודי כי׳׳ל•‬ ‫חסלה‬
‫‪81‬כ(‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫קדושים‪ :‬ה‪ .‬לטהר מהבדלתם‪ .‬להיות לי‪ :‬ז‪ .‬לא תהיה זמה‪ :‬ע‪ .‬ערירים‪ :‬ס ואלהי‬
‫מסנה‪ :‬פ‪) .‬ב( במשפט‪ .‬פני דל‪ .‬פני נדול‪ .‬במשפט‪ .‬איפת ערק‪ .‬משסט׳ ועשיתם‪.‬‬
‫חסלת קדושים‪:‬‬
‫א מ ר ‪ :‬ה‪ .‬קדושים יהיו לאלהיהם נתראה‪ .‬להיות דהמועיא‪ .‬השם דויקלל‪ .‬צוד‪ ,‬דויתגיאו‪:‬‬
‫ז‪ .‬אשה ונה והללה‪ :‬כ‪ .‬מתנותיכם‪ .‬נדריכם‪ ,.‬נדנתיכם‪ .‬כפת תמרים‪ .‬בםכת תשבו‪.‬‬
‫ם‪ .‬נאכלם‪ .‬קדשיהם‪ .‬וספרתם‪ .‬הביאכם‪ :‬נ‪ .‬לנפש לא יטמא‪ :‬ם‪ .‬ויסף‪ .‬דואיש כייאכל‪:‬‬
‫פ )כ(‪ .‬וםסרתם‪ .‬תספרו‪ .‬כפרים הוא‪ .‬לכפר עליכם‪ .‬לפני‪ :‬צ‪ .‬לכארעכם לא תעשו‪ :‬ח‪.‬‬
‫שכת שבתון‪ .‬ועניתם‪ .‬נפשתיכם‪ .‬חקת‪ .‬חקת‪ .‬את )שמי( ]השם[‪ .‬שלמיתבת‪ :‬הםלת אמר‪:‬‬
‫ב ה ר ‪ :‬ה‪ .‬לפיהן‪ :‬ז‪ .‬נזירך‪ :‬ל‪ .‬לצמיתות‪ .‬בתראח‪ :‬ס‪ .‬עד תם‪ .‬ימים תהיה‪ .‬אחזתם‪.‬‬
‫אחזת עולם‪ .‬לעלם‪ .‬עבדי הם‪ .‬אלהיכם‪ .‬תתנו כארצכם‪) X :‬ב( משפטי דועשיתם‪.‬‬
‫הארץ פריה‪ .‬לפיהן‪ .‬כפי שניו‪ .‬ופסל ומצכה‪:‬‬
‫בהקהי‪ :‬ה‪ .‬והקימתי‪ .‬מהית‪ .‬כהר סיני‪ .‬דאלה המצות‪ :‬ז‪ .‬וורעתמ לריק‪ .‬עוכפ‪ .‬אורה‪.‬‬
‫ואו ירצו‪ .‬תעיב‪ :‬ם‪ .‬מאסתים נעלתים‪ .‬לכלתם‪ .‬וזכרתי להמ‪ :‬ע )נ(‪ .‬הערל‪:‬‬
‫פ )א(‪ .‬ופניתי‪ .‬על פי י־י‪ .‬נ׳ בתורה‪ :‬ף‪) .‬כ( אף אני אעשה‪ .‬אף אני אלך‪ :‬צ‪ .‬תעבר‬
‫בארצכמ‪ :‬ק‪ .‬והקימתי‪ .‬קוממיות‪ .‬קנהו מאחו‪ :‬ר‪ .‬ואין מחריד‪ .‬לחרב‪ .‬אשר‪ .‬בהר‬
‫סיני‪ :‬ש‪ .‬תשמרו‪ .‬ראם בחקחי‪ :‬חסלח כהר כחקתי‪:‬‬
‫ב מ ד ב ר ‪ :‬א‪ .‬אלפי‪ :‬ה‪ .‬הקהילו‪ .‬התפקדו‪ .‬נשיאי הלוי‪ .‬הפנים‪ .‬כל המשכן‪ .‬הקרש‬
‫רומחו‪ :‬ב‪ .‬ונלי הקדש‪ .‬ואת הנסת‪ :‬נ‪ .‬הסנקיות‪ :‬ס‪ .‬ונסע‪ :‬ק‪ .‬יקימו אתו‪ .‬בהקרבס‪.‬‬
‫דקרנ )את משה(‪ .‬וכלי הקדש‪ .‬סקדח‪ .‬וסקדח‪ :‬חסלח נמדנר‪:‬‬
‫נ ש א ‪ :‬ה‪ .‬האדם‪ .‬למעל הכפרים‪ .‬אל המים‪ .‬אזכרתה‪ .‬ידנה‪ .‬ונזרעה‪ .‬ועשה לדי‪ .‬ונקה‪.‬‬
‫להזיר‪ .‬הזית‪ .‬אלחיו‪ .‬כן יעשח‪ .‬לחקים‪ .‬חמונח‪ .‬דויאמר‪ .‬חםזכח‪ .‬דזאת חנכח‪.‬‬
‫הקול הכרכים‪ :‬י‪ .‬ירכה‪ .‬כסי נדרו‪ :‬כ ‪ .‬יברכך‪ .‬אברכם‪ .‬לחנכת‪ .‬שני הכרכים‪ :‬ע)נ(‪.‬‬
‫ב ק ^ ‪) B‬ב(‪ .‬בפחע‪ .‬כפי נדרו‪ :‬ק‪ .‬ונקה‪ .‬ויקח‪ .‬קרבן‪ .‬דנחשון‪ :‬ק‪ .‬דלאמויינא‪ .‬הם‬
‫העומדים על הפקודים‪ :‬ש‪ .‬וישם‪ .‬שלום‪ :‬חםלת נשא‪:‬‬
‫ב ה ע ל ת ך ‪ :‬א‪ .‬אלפי ישראל‪ .‬דאס־באחת‪ .‬ואלפי דבנחה‪ :‬ה‪ .‬לטהרם‪ .‬כנדיהם‪.‬‬
‫רחקה‪ .‬ילדתיהו‪ .‬דאמן‪ .‬ואל אראה‪ .‬אספה לי‪ .‬זקני ‪,1‬עם‪ .‬התקדשו‪ .‬ומצא‬
‫להם‪ .‬תרדהון‪ .‬היד‪ .‬היקרך‪ .‬השלו‪ .‬רבה‪ .‬הסתאוים‪ .‬נאמן הוא‪ .‬ומראה‪ :‬ט‪ .‬דבר טוב‪.‬‬
‫הטוב ההוא‪ .‬ייטיב י׳י‪ .‬והטבנו‪ .‬נתראה‪ .‬רטש‪ .‬וישטחו‪ .‬שטוח‪ .‬יביט‪ :‬י‪ .‬מצאתי חן‪:‬‬
‫כ‪ .‬כמראה לא כן‪ :‬ל‪ .‬ובדרך לא חיה‪ .‬ילדתיהו‪ :‬ם‪ .‬בנסעס‪ .‬בנסע‪:‬ף‪).‬א( וינף‪ .‬ואף י־י‪:‬‬
‫צ‪ .‬בארצכם‪ .‬חצר‪ .‬חצרר‪ .‬בחצערח‪ .‬בתראה‪ :‬ק‪ .‬הקים‪ .‬ובמקום‪ .‬אל המקום‪ .‬קומה‪.‬‬
‫תקצר‪ .‬היקרך‪ .‬ץ‪ .‬ולאורה הארץ‪ :‬ר‪ .‬וחרעתם‪ .‬לונדון‪ .‬רנבוח‪ .‬הקצר‪ .‬היקרך‪ .‬ורוח‪.‬‬
‫מרחם‪ .‬רסא נא‪ :‬חסלת בהעלחך‪:‬‬
‫ש ל ח ‪ :‬ה‪ .‬וירים‪ .‬למח זה אתם‪ .‬חלה‪ .‬אלהיכם דאני‪ :‬ח‪) .‬ב( וישחטם‪ .‬תצלח‪ :‬ק‪ .‬ונקה‬
‫לא ינקח‪ .‬פקד‪ :‬חסלת שלח‪:‬‬
‫ק ר ח ‪ :‬ח‪ .‬האם חמנו‪ :‬ו‪ .‬ויקח קרח‪ .‬וחכס‪ .‬ואש יצאח‪ .‬וילנו‪ .‬ויאמרו כני ישראל‪.‬‬
‫בתראה‪ :‬וידכד חעם‪ :‬ט‪ .‬שבט אביך‪) I :‬ב(‪ .‬ויפלעל‪ :‬ק‪ .‬ופקדה‪ .‬יפקד‪ .‬מקריבי‪.‬‬
‫הקטרת‪ .‬דבר קרת‪ .‬וקח סאתם‪ .‬שקדים ויקחו‪ :‬חסלת קרח‪:‬‬

‫צ אח אצבעו )הוא בפרשה ויקרא(‪ .‬ויטבל אצבעו)הוא בפרשה שסיני(‪ .‬הטהור דולהבריל כצ׳יל‪.‬‬
‫חסלת תודיע מצורע‪ ,‬כצ״ל‪ .‬זמה הוא כצ״ל‪ .‬חסלה אחריי קדושים בצ׳׳ל‪ .‬אח שסי ב״ח בהעתקה וצ־׳ל‬
‫את השם‪ .‬לצסתת בתראח׳ כצ׳׳ל‪ .‬חסלה בחר בתקתי‪ ,‬בצ״ל‪ .‬בתצצרה בתראת לטניט חסר כתיב׳ וכן‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪682‬‬

‫חקת‪ :‬מ‪ .‬וישמהו על הנס‪ .‬במחקק‪) G :‬ב(‪ .‬אל שני הסלע‪ .‬ונסן‪ .‬בסוסה‪ .‬ונשקפה‪ .‬רסנו‬
‫ויעלו‪ :‬ק‪ .‬ולקח אזוב‪ .‬ותקצר‪ .‬הקלקל‪ .‬ונשקפה‪ :‬ר‪ .‬ותקצר‪ .‬ויסר מעלינו‪ :‬הסלת חקת‪:‬‬
‫בלק‪ :‬ח‪).‬ב(לזבח‪ .‬דהר דויצמח‪.‬ב‪ .‬כרע שכב‪:‬מ‪ .‬םימנהבתיאה‪ .‬משכנתיך ישראל‪:‬‬
‫ס‪ .‬ולא קסס‪ .‬ע )נ(‪ .‬ועצמתיהם‪ .‬שעיר איביו‪) V .‬ב(‪ .‬עפר יעקב‪) £ :‬א(; פעל‬
‫אל‪ .‬פאתי מואב‪) G :‬ב(‪ .‬שלופה‪ .‬וילך שפי‪ .‬כתועסת‪ .‬בתי־אה‪ .‬ותעצר המנפה‪ :‬ק‪ .‬ולא‬
‫קסם‪ .‬וקם שבט‪ .‬רקח רמח‪ .‬קבתה‪ :‬ר‪ .‬רבע‪ .‬וקרקר‪ :‬ש‪ .‬לבדד ישכן‪ .‬מות ישרים‪.‬‬
‫וישראל עשה חיל‪ :‬חםלת בלק‪:‬‬
‫&נחם‪ :‬ה‪ .‬בריתכהנת‪ .‬האשה‪ .‬תרויהון‪ .‬יעשה ונסכו‪ .‬ונסכיהם‪ .‬מביום הבכורים‪ .‬ונסביהס‪.‬‬
‫דיום שני‪ .‬ונסכיה‪ .‬אלה תעשו‪ .‬אלה החקים‪ .‬בתראה‪ .‬דמטות‪ :‬ט‪ .‬משפטן‪.‬‬
‫להקת פשפט‪ .‬במשפט האורים‪ .‬כמששטם‪ .‬בתראה‪ :‬כ‪ .‬כמשפטם‪ .‬קרמאה‪ :‬ן‪ .‬להן‪ .‬ובן‬
‫אין לו‪ .‬כצאן‪ .‬דדיהן‪ :‬ק‪ .‬בקנאו‪ .‬קנאתי‪ :‬צ‪ .‬ר‪ .‬צרור‪ .‬צדדים‪ :‬חםלת פנחס‪:‬‬
‫ראשי‪ :‬א‪ .‬וימסרו סאלשי‪ :‬ה‪ .‬לעריה וילכדה‪ :‬ה‪) .‬ב( ויחד דוינעס‪ .‬חטאים‪ .‬וישהטם‪:‬־‬
‫וכבסתם‪ .‬וכוסו‪ :‬צ‪ .‬וחצערות‪ .‬ויצבאו‪ .‬והצית מםהציתם‪ .‬אנשי הצבא‪ :‬ק‪ .‬ויקחאת‬
‫יהושע‪ .‬רקח משה‪ .‬בתראה‪ .‬ומקנהרב‪ .‬קמתם‪ .‬למקננו‪ .‬ויקראלה‪.:‬ר‪ .‬ויקרבו אל משח‪:‬‬
‫חסלת ראשי‪:‬‬
‫מסעי‪ :‬ח‪) .‬וילכדה(‪ .‬הראובני‪ .‬הנרי‪ .‬המטות‪ .‬יפנה‪ .‬עמיהוד‪ .‬אלף אמה‪ .‬להם‪ .‬דומדתם‪.‬‬
‫והערים‪ .‬בחראה‪ .‬תהיינה‪ .‬בתראה‪ .‬והצילו‪ .‬והשיבו‪ .‬הכהן הגדל‪ .‬לא יענה‪.‬‬
‫בתוכה‪ .‬האבות‪ .‬הנשיאים‪ .‬ותהיינה‪ .‬קדמאה‪ .‬המצות‪ .‬והמשפטים‪ :‬ט‪ .‬לא חטמא‪ .‬ס‪.‬‬
‫ונוספה‪ .‬ונוסף‪ :‬פ )ב(‪ .‬כסר‪ .‬כפר‪ .‬חהניפו‪ .‬כפר‪ .‬שפך שסכו‪ :‬צ‪ .‬ולצננים‪ .‬בעדיכם‪.‬‬
‫וצררו‪ :‬ק‪ .‬בשמן הקדש‪ .‬חקחו‪ .‬חקחו‪ :‬ש‪ .‬שבטי בני ישראל‪ :‬חםלח מסעי‪:‬‬
‫דברים‪ :‬ה‪ .‬רחר קמא ורבקין‪ .‬י־ח באורייתא‪ .‬ותהינו‪ .‬האוין‪ .‬והעוים‪ .‬הלה היא‪ .‬דכי רק‬
‫עונ‪ .‬תרויהון‪ .‬הארנוב‪ .‬דויתר חנלעד‪ .‬הממלכות‪ :‬ט‪ .‬כי הסשסט‪ :‬ב יוסף‬
‫עליכם‪ .‬אחיכם בני ישראל‪ .‬המלכים האלה‪ :‬ם‪ .‬ונסע‪ .‬רב לכם סב‪ .‬הפסנה‪ :‬ע )ג(‪.‬‬
‫תעשינה הדברים•• ‪) S‬א( תכירו פנים‪ .‬כי המשפט‪ .‬ונסן ונעבר‪ .‬אלהינו לפנינו‪) t :‬ב(‪.‬‬
‫פנו וסעו‪ .‬לפני אחיכם‪ :‬ק‪ .‬ואקח‪ .‬כי מקנה רב‪ :‬ר‪ .‬הרבה אתכם‪ .‬עכר‪ :‬חסלת דברים‪:‬‬
‫ואתחנן‪ :‬ד‪ .‬י׳י אחד‪ :‬ה‪ .‬רחר קמא ודבקין‪ .‬עלה ראש‪ .‬תראה‪ .‬והשחתם‪ .‬להכעיסו‪.‬‬
‫העדותי‪ .‬השמד‪ .‬וחפיץ‪ .‬מעשה ידי אדם‪ :‬ט‪ .‬ייטב‪ .‬דכבד‪ .‬ייכ־ב להם‪ .‬לטוטפות‪.‬‬
‫קדמאה‪ .‬ובחרא‪ :‬י‪ .‬עמד עמדי‪ :‬ב‪ .‬חכמתכם‪ .‬וזכרת את י־י‪ :‬ך‪ .‬עבדך‪ .‬לפניך‪ .‬מפניך‪:‬‬
‫מ‪ .‬רק השמד‪ :‬נ‪ .‬ואתחנן‪ .‬והודעתם לבניך ולבני בניך‪ .‬תלחיהון‪ :‬ש‪ .‬לנס שמה‪ .‬דאז‬
‫יבדיל‪ .‬לא תנסו‪ .‬נסיתם‪ .‬במסה‪ :‬ע )ב(‪ .‬את עבדך‪) 6 :‬א( פן תשחיתין‪ .‬ואתה פה‪.‬‬
‫לטטפוח‪ .‬פן תשכח‪ .‬אל פניו‪ .‬ושסרח אח המצוה ואח המשפטים‪) B :‬כ(‪ .‬אשר היו‬
‫לפניך‪ .‬ובסוסתים פנים בסנים‪ .‬מפני האש‪ .‬על פני‪ .‬פסל‪ .‬סקר‪ .‬לאלפים‪ .‬החקים‬
‫והםשסטים‪ .‬היינו לפרעה‪ .‬בפרעה ובכל‪ .‬לפני י׳י אלחינו‪ .‬אל פניו‪ :‬ק‪ .‬ובקשתם‪ .‬ובקומך‪.‬‬
‫וקשרחם‪ .‬וחקיו‪ :‬ר‪ .‬עיניכם הראות‪ .‬תירא‪,‬־ם‪ .‬ראה למדתי‪ .‬להראוח‪ .‬נער‪ .‬רחום‪ .‬ברית‬
‫אבתיך‪ .‬הראת‪ .‬ולשמרי‪ .‬הלן בולהון רב׳ קמי‪ :‬כי לא תשתחוה לאל אחך‪ .‬אריך קרני‬
‫מכולהק‪ :‬כתשא‪ :‬ש‪ .‬ושמרת‪ .‬ושמרתם את‪ :‬הסלת ואתחנן‪:‬‬
‫עקב‪ :‬ח‪) .‬א( לא תחסר‪ :‬ח‪) .‬ב( וחרה אף‪ .‬החמד‪ :,‬י‪ .‬םיסרך‪ .‬ישא פנים‪ :‬ב‪ .‬וזכרת את‬
‫כל‪:‬ל‪ .‬ולא יקה שהד‪ :‬מ‪ .‬מייסרך‪ .‬המסת‪ :‬ע)ב(‪ .‬וברשעת‪ .‬וערפכס‪:‬ם)א(‪ .‬סן‬
‫תאכל‪ .‬פן יאמרו‪ ..‬לא ישא סנים‪ .‬וערסכם‪ .‬ואםפת‪ .‬לטטםת‪ .‬ולא יראה את פני‪:‬‬

‫הוא ברמ׳׳ה‪ .‬כמשפטם קדטאה‪ ,‬כצ״ל‪ .‬דדיהן בצ׳׳ל‪ -‬וכ׳׳ה לעיל והוא כפ׳ מסעי‪ .‬ד‪ ,‬רחר קרנא ודבקין‬
‫י״ת באורייתא‪ ,‬וכן כס׳ תנין‪ .‬כתשא ר׳׳ל כפ׳ כי תשא‪ .‬לטוטפות קדסאה וכתראה‪ .‬ולפנינו לטטפת דשמע‬
‫‪683‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫פ )כ(‪ .‬המשפטים‪ .‬חד׳יה עקב‪ .‬מעט מעט אנרשנו ספניך‪ .‬הקצפת‪ .‬ואתנפל‪ .‬ואתפלל‪.‬‬
‫לעפר‪ .‬ואתנפל‪ .‬ואתפלל‪ :‬לן‪ .‬עקב‪ .‬בצדקתי‪ .‬בצדקתך‪ .‬הקצפת‪ .‬קשה ערף‪ .‬קשי‪ .‬קופ‬
‫לך‪ .‬לא תקשו‪ .‬ימח שחד‪ :‬ת‪ .‬ואספת‪ .‬דוהיה אס שמע‪ :‬הסלת עקב‪:‬‬
‫ראה‪ :‬י‪ .‬ידבק בידך‪ .‬יחדל לא תשינ‪) I :‬ב(‪ .‬והסדך‪ .‬מחרון אפו‪ .‬צפור טהרה‪ .‬לפני‪ .‬י‬
‫דואבלת‪ .‬פחח תפתח‪ .‬לפני ״י אלהיך‪ :‬ץ‪ .‬תקפץ‪ :‬ת‪ .‬נכרכתנתראה; חסלתראה‪:‬‬
‫שפטים‪ :‬ז‪ .‬ווה יהיה‪ .C .‬קסם קסמים‪ .‬לא תסינ‪ :‬פ)א(‪ .‬דבר למשפט‪ .‬ויספת‪ .‬והשפטים‪.‬‬
‫ודרשו השםסים‪ .‬ולא יספו‪ :‬פ )כ(‪ .‬על פי שנים‪ .‬כי יסלא‪ .‬סן ירדף‪ :‬צ‪ .‬שרי‬
‫צבאות‪ :‬הסלת שפטים‪:‬‬
‫תצא‪ :‬כ‪ .‬זנור רמרים‪ .‬וכור דעמלק‪ :‬ס‪ .‬לא תחסם‪ .‬לא תחוס‪ :‬פ )א(‪ .‬יפל הנפל‪ .‬כי‬
‫נפש‪ .‬והפילוהשפט‪ .‬איפה ואיפה שלמה‪ :‬פ ) נ ( םשסט מות‪ .‬המשסם‪ .‬ושפטום‪.‬‬
‫יהסץ‪ :‬הסלה חעא‪:‬‬
‫תבא‪ :‬ה‪ .‬דהד קרנא ודביקין‪ .‬והתמכרתם‪ .‬ואין קנה‪ :‬ח‪) .‬נ( תחת נשמחה‪ .‬ישלהנו‪ .‬ובהסר‬
‫כל‪ :‬ט‪ .‬אוצרו הטוב‪ .‬טנאך‪ :‬ך‪ .‬ואהכך‪ .‬וברכך‪ .‬וברך‪ .‬פרי בטנך‪ .‬אדמתך‪ .‬אלסיך‪.‬‬
‫צאנך‪ :‬פ)א( ושמחתלפני‪ .‬יפתח‪) .‬ס(ק השקיפה‪ .‬נקראעליך‪ .‬ויקראמשה‪ :‬השלתתנא‪:‬‬
‫;צבים‪ :‬ה‪) .‬ב( ובחמתו‪ .‬חדי ובחמה‪ :‬ט‪ .‬עליך לטוב‪ :‬ס‪ .‬הנסתרת‪ :‬פ)א(‪ .‬פן יש‪ .‬נפשך‪.‬‬
‫למען‪ .‬רדפוך‪ .‬ערפך‪) C :‬ב(‪ .‬ואפיפנח‪ :‬ק‪ .‬וקמ‪ .‬הקשה‪ .‬הקהילו‪ .‬זקני‪ .‬וקראת‪.‬‬
‫כל קהל‪ :‬חסלת נצבימ‪:‬‬
‫האזינו‪ :‬ח‪) .‬כ( המת תנינים‪ .‬התום‪ :‬ט‪ .‬תזל כטל‪ .‬דרכיו משפט‪ :‬פ )כ(‪ .‬אסתירה פני‪.‬‬
‫סנפן סרס‪ .‬נסנם‪^ .‬םאיהם‪ .‬פלילים‪ .‬פרעות וכפר אדמתו עמו‪ :‬צ‪.‬דלאסזייני‪.‬‬
‫צרימו‪ :‬ק‪ .‬לקחי‪ .‬אקרא‪ .‬רק‪ :‬ש‪ .‬וישמן‪ :‬ת‪ .‬חזל בטל‪ .‬אםרחי‪ :‬הסלה האזינו‪:‬‬
‫ברכה‪ :‬ז‪ .‬מנן עזרך‪ :‬ט‪ .‬ישראל נטח‪ .‬יערפו טל‪ :‬ב‪ .‬מכרכת‪ .‬ויכחשו‪ :‬ך‪ .‬ברך‪ :‬ל‪.‬‬
‫ישראל בתראה‪ :‬נ‪ .‬מענת נושע‪ .‬לעיני נתראה‪ :‬ע)נ( מנן עזרך‪ :‬פ)א(‪ .‬מתיו‬
‫מםסר‪ .‬יורו סשםטיך‪ .‬מפניך‪ .‬יערפו טל‪ :‬פ )ב(‪ .‬היםיע‪ .‬פארן‪ .‬ספק‪ .‬ומשפטיו‪ .‬ושארא‬
‫תרץ זיוני‪ :‬ק‪) .‬רק(‪ .‬קרמ‪.‬ההזקה‪ :‬ש‪ .‬אשריךישראל‪ .‬בתראה‪ :‬ת‪ .‬רבבות‪ .‬תסלתברנה‪:‬‬

‫מכתיבות רבנו יוסי טוב עלם העתקתי אלפא ביתא מאותיות גדולות שבתורה‪.‬‬
‫אשריך ישראל‪ :‬בראשית‪ :‬והתגלח‪ :‬י־י אחר‪ :‬הליהוה‪ :‬על נחון‪ :‬הכזונה‪ :‬חכלילי‪:‬‬
‫ותרא אחו כי טוב הוא‪ :‬ינדל נא כח י־י‪ :‬והתמכרתם‪ :‬רשליכם‪ :‬מה פנו‬
‫אחליך‪ .‬וירא יוסף לאסרים בני שלשים‪ :‬נצר חשד לאלפים‪ .‬משפטן‪ :‬ויהש כלב‪ :‬שסע‬
‫ישראל‪ :‬ופתלתל‪ :‬ובהעטיף‪ :‬צא אתה ]וכל העם אשר ברגליך‪ :‬ועשית ציץ דואחה‬
‫חצוח‪ :‬כי יקרא קן עשור‪ :‬לא תשתחוה לאל אחר‪ :‬סלונתא‪ :‬ע ר ש ברול‪ :‬תמים תהיה‬
‫עם י־י אלחין‪ :‬ומוספי ביה נ׳ דלגלנליחס‪ ,‬ולי דלנלנלתם‪ ,‬דלבגי שטעון‪:‬‬

‫אלפא ביתא מאותיות גדולות בנביאים וכחובים‪:‬‬

‫א ד ם שח אנוש‪ :‬ברה דודי‪ :‬גן נעול‪ :‬דברי קהלת‪ :‬הלעולסים יונה אדני‪ :‬ויזחא‪:‬‬
‫זכרו חורת משד‪ ,‬עבדי‪ :‬חור כרסם ותכלח‪ :‬טוב שם משמן פוכ‪ :‬מנע בר יקבחו‬
‫לאום‪ :‬וכנה אשר נטעה ימינך‪ :‬למרבה המשרה‪ :‬משלי קדמאה‪ :‬נחמו נחמו עמי‪ :‬סוף‬

‫חסר כתיב וכ״ה ברס״ח לטטפח רשסע חסר דחסר‪ .‬לטספות ולם‪1‬עו בעקב לטוטפת םלא ויי‪-‬ו קדםאה‪ .‬וחסר‬
‫וי״ו בחרא׳‪ ,‬לטטפת׳ ולפנינו לטוטפת כחיב טלא וי״ו קדםא׳ וחסר וי״ו בחרא׳‪ .‬לא תחוס מי״ל‪ p .‬השקיפה!‬
‫כג׳׳ל‪ .‬א ־ם שת אנוש )דת־א א(‪ .‬ברת דודי )שה״ש ח(‪ .‬נן נעול )שם ד(‪ .‬דברי קהלת ')קהלת א(‪.‬‬
‫הלעןלסיס יונח אדני כצ׳׳ל )חהליס עו(‪ .‬ויוחא )אסתר ט(‪ .‬וכרו תורת סשה עבדי )סלאבי נ(‪ .‬חור‬
‫כרפס וחבלת )אסתר א{‪ .‬טוב שם טשסן טוב )קהלת ז(‪ .‬מנע בר יקבהו לאוס )םשלי יא(‪ .‬וכנח‬
‫אשר נסעה ימינך )ההרים ‪ .(0‬לסרבה המשרה )כצ׳ל ישעיה ט(‪ .‬סשלי קדמאה )סשלי א(‪ .‬נחםו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪684‬‬

‫דבר הכל נשפע‪ :‬על כן אודך בנוים י״י‪ .‬רתילים‪ :‬בשפר‪£‬דא‪ ,‬בדניאל‪ :‬עשי עורים‪:‬‬
‫עורים‪ :‬ודרור קן לה‪ :‬י־י קנני ראשית דרכו‪ :‬שיר השירים‪ :‬ותכתוב אסתר‪:‬‬

‫אלפא ביתא מאותיות קטנות אשר בתורה נביאים ונתיבים‪:‬‬

‫ה‬ ‫נ‬
‫ויקרא‪ -‬הי הב‪ .‬ו וש עשר‪ .‬אים עשק בדם‪ .‬ב בראם‪ .‬בנפשי‪ .‬וסעי נמדוייק ונפשי לא‬
‫‪:‬‬ ‫ג‬
‫היה‪ .‬ו־יתא‪ .‬י ף אנכי‪" .‬כעו בארץ‪ .‬ילדך תש'‪ .‬לששד לשיה ולב תה‪ .‬לא אייכם‪.‬‬
‫נ‬ ‫ס‬ ‫‪3‬‬
‫מרים הייתם‪ .‬וטר‪,‬רח ‪ .‬עו עורים‪ .‬דברי נרג‪ :1‬וחלוף נ׳ מנין זעירין‪ :‬נטע ארי‪ .‬ונרגז‬
‫פ‬ ‫ס‬
‫מפריד אלוף‪ .‬ב וסה וסערה דרכו‪ .‬ל׳ות ארם‪ .‬כש רסרא‪ .‬ו׳יוחת ירושיים‪ :‬ומצי כמדוייק‬
‫צ‬
‫ובחו ות יהשלם‪ .‬יפרצני פרי*‪ .‬קצתי בחיי‪ .‬כמנוי אדנים‪ :‬במדוייק‪ .‬ויש שיצאתי דיעיי‬
‫ח‬ ‫ש‬
‫אורנים‪ .‬סרמ תא‪ .‬סרשנד א‪:‬‬

‫בשוחר טוב סמוך לסופו‪ :‬תמן תנינן עשר נקודות‪:‬‬

‫תקבג‪ .‬ישפט י׳־י ביני וביניך‪ .‬נקוד על ירד האהרון‪ .‬לסי שלא אמרר׳ לו אלא להנר‪.‬‬
‫ויש אומי על הנוטלים מריבה ביניהם‪ .‬אתר‪ ,‬למד מיכן שהחזיר עליה הכת׳ את‬
‫הרין‪ :‬ולא ידע בשכבה ובקומה‪ .‬נקוד על וייו של ובקומה של ככירה‪ .‬שבשכבה לא ידע‪.‬‬
‫ובקומה ידע‪ :‬ויאמרו אליו איה שרה אשתך‪ .‬נקוד על איו שבאליו‪ .‬ולמה נקוד‪ .‬לפי‬
‫שהיו מלאכי השרת יודעין היכן ודתה שרה‪ .‬ולא היו צריכין לשאל‪ :‬ויםל על צואריו‬
‫וישקהו‪ .‬למה נקוד על וישקהו‪ .‬שלא היתר׳ נשיקה של שלוס ואהבה אלא של ערמה‬
‫ושנאה‪ :‬וילכו אחיו לרעות את צאן‪ .‬למה נקוד על את‪ .‬מפני שלא הליו אלא לרעות את‬
‫עצמם‪ :‬אשר פקד משד׳ ואהרן‪ .‬למה נקוד על אהרן‪ .‬לומר שלא גמנה עם הלויש‪ :‬או‬
‫בדרך רחוקה לכם‪ .‬למה נקודה על רחוקה שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה‬
‫ולחוץ‪ :‬והכי *מריי במי שהיה טמא‪ :‬ונשים עד נופח אשר‪ .‬למה נקוד על רש‪ .‬אלא‬
‫מלמד שלא החריבו עיירות אלא מדינות‪ :‬ועשרוןעשרון‪ .‬ביום טוב הראשון של חנ‪ .‬למח‬

‫נחסו עסי )ישעיה ם(‪ .‬סוף דכי הכל נענוע )קהלה יב[‪ .‬על כ! אודך בגוים ה׳ )תהליפ יח(‪.‬‬
‫בשפרפרא חיכה אחת )דניאל ו(‪ .‬צפו עורים )ישעיה ט(‪ .‬ודרור קן לח )חהלים פך(‪ .‬ה׳ קנני‬
‫ראשית דרכו )משלי ח(‪ .‬שיד היכירים )שה׳׳ש א(‪ .‬זתכתכ אסתר )אסתר ס ( ייקרא )ייקיא א(‪ .‬הב‬
‫הב )סשלי ל(‪ .‬וגוש עפר )איוב ז(‪ .‬אדם עשק בדם כצ״ל )סשלי כת(‪ .‬בהבראם )בראשית ב(‪.‬‬
‫בנפשו )נה ט( ונפשו לא חיה )תתלים כב(‪ .‬ויזתא )אסתר ס( ת^ אנכי )איוב לנ(‪ .‬טבעו בארץ‬
‫)איכה ב(‪ .‬ילדך תשי )דברים לב(‪ .‬ל ס ‪ 1‬ד לשית ולבבתה כצ׳׳ל )בראשית בג(‪ .‬לא אליכם )איכה א(‪.‬‬
‫מסרים הייתם )דברים ט(‪ .‬וסהרתם )יחזקאל( לו(‪ .‬נעו עורים )איכה ר(‪ .‬דברי נרנן‪).‬משלי יח(‪.‬‬
‫נטע אר! כצ״ל )ישעיה מר(‪ .‬ונרנן מפריד אלון! )משלי סז(‪ .‬רסופח ושעי‪-‬ה דרכו )נחום א(‪ .‬לעוח‬
‫אדם )איכה נ(‪ .‬בשפרםרא כצ״ל )רגיאל ו( הס״א הראשוגה הוא מאותיות קטטת‪ .‬והשניה מהגדולות‪.‬‬
‫וצחות ירושלם )ירמיה יד(‪ .‬ובחצות ירושלפ כצ״ל‪ .‬ישרצני שרץ על פני פרץ כצ״ל )איוב טז(‪ ,‬ושם‬
‫גמםר על שרץ האהרון ועירא‪ ,‬קצתי בחיי )בראשית כי(‪ .‬כמטר אדגים כצ׳׳ל‪ .‬ויש שמצאתי ריערי‬
‫אורנים? שרמשתא‪ .‬שרשנדתא )אשחר ~ט( כשוחד טוב וכו׳ לא נמצא מאסר כזת במדרש שי״ט אשר‬
‫לפניט‪ .‬ונסצא בסש׳ סופיים ש״ו ה׳׳כ‪ .‬ובארר״נ פלייר הוא באריכות יותר‪ ,‬ו־־ובא בערוך ערך נקר ג׳ ועיין‬
‫בספרי פרשח בהעלתך ובמדרש בר״ר ם׳׳ג‪ .‬וברש׳׳׳ על התורה פל״ו‪ .‬וי׳׳א על המטילים םריכה וכו׳‬
‫כצ״ל וכן הוא באדר״ג שם‪ ,‬ובספרי ובמב״־ שם‪ .‬אחה לסד מיכן וכר ליחא בסקימות הנ״ל‪ .‬גקוד‬
‫על וי״ו של ובקומה וכו• עיין הוריות ״ ע״ב‪ ,‬ונזיר כ״ג ע׳׳א וכשירש״י על התורה ועיין בזוהר ס׳‬
‫וירא ק׳יי ע׳׳ב‪ .‬נקוד על איו שבא‪-‬יו וכר כצ׳יל עיין ב׳׳ס ש״ז ע״א ובחיס׳ ד״ה למה וכי׳ ובה׳׳א‬
‫מהרש׳׳א שס‪ .‬ויסד על צוארו וישקהו כצ״ל )בראשית לנ(‪ .‬וילכו אתיו לרעות אח צאן )בראשיח לז(‪.‬‬
‫אלא לרעוח אח עצמן וכוי כצ׳׳ל וכן הוא נסשרי שם‪ .‬וכארר״ג מוםיף מלמד שלא לרעות הצאן‬
‫חייבו אלא לאכול ולשתות ולהתפתות‪ ,‬וכן הוא ג״כ כנייר פ״ג‪ ,‬אשר פקד משה ואהרן )כמדבר ג(‪.‬‬
‫למה נקוד על אהרן ובו׳ טש^ע שעל כל התיכה נקוד כאשד הוא בכל תםפרים שלשנינו‪ ,‬וכן היא‬
‫בבכורוה ד׳ ע״א‪ .‬ובטס׳ סושריש פ״י אהרן בקוד וכאדר״ן פל״ד נקוד על אהרן ע״ש אך במדרש‬
‫בם׳׳ר איהא וייו של ואהרן גקוד עיי שלא היה אהרן סן הסנין‪ ,‬וציע‪ ,‬שלא נסנה עש הלוים עיין‬
‫תוש• בכורות שש‪ .‬או בדרך רתקה לכם כןי׳יל )במדבר ם(‪ ,‬מן אסקופת עזרה ולתוץ‪ ,‬כר״א ור״י‬
‫ששחים צ׳׳ג ןךב‪ .‬וושים עד ‪1‬םח בצ״ל שלא החריבו ובו׳ ‪-,‬גי׳דר״נ פלייר הבי איתא שלא החריבו‬
‫האומוח אלא המדיגוח‪ ,‬וכן הוא ג״כ ;וסהת הגר״א‪ ,‬כגירסח המדרש רכה שם וי״א םלסד שלא‬
‫החריבו האומות אלא מדינות‪ .‬ועשרון עשרון)בנודבר כט(‪ ,‬ביריט הראשון ובו׳ עיין מגחות ש׳״זע׳׳ב‪,‬‬
‫)‪681‬‬ ‫סחזור ויטרי‬

‫נקוד כראשון‪ .‬אלא שלא היה שם אלא עשרון אחד בלבר‪ :‬והננלות לנו ולבנינו‪ .‬למה‬
‫נקוד על לנו ולבנינו‪ .‬אלא אמר עזרא אם יבא ארס ויאמר לי למה כחכחה‪ .‬אני אומר‬
‫לו כבר נקדתי עליהמ‪ .‬ואס הוא אמר לי)לא( יסד‪ ,‬עשית‪ .‬אוסר לו אני אעביר חנקודות‬
‫מעליהם‪ :‬כןמצאחי‪:‬‬

‫ו ב ט ס ׳ ס ו פ ר י ם פ ׳ ו * • ה א וי״ו ש ב ע ש ר ו ! ה ש נ י נ ק ו ד ‪ ,‬יעיין ט ר ר ש נ ס ״ ר ש־ג ושש ט׳־ס וצ״ל בקור ע ל‬

‫ו ה נ ג ל ו ת לנו ו ל ב נ י נ ו )רבריש כט{׳ א ל א‬ ‫ע ש ר ו ן א ח ר ש ל ה נ ע ״ ש ועיין ב ס פ ר מ ע ש ה ה ו ר ה ר ף כ י ו‬
‫א ט ר ע ז ר א א ס יבוא א ד ם וכוי ו ב ט ד ר ש ש ס א י ת א א ם יבוא א ל י ה ו _ויאמר ל מ ה כ ת ב ה א ו ת ן א ו מ ד ל ו‬
‫כ נ ר נ ק ד ת י ע ל י ה ם ‪ ,‬ו א ט י א ט ר לי י פ ה כ ת ב ת כ נ ר א ט ת ו ק נ ק ו ר י ת ן ' מ ע ל י ה ן ‪ ,‬ו כ ן צ ר י ך ל ת ק ן נ ם ב ד ב ר י‬
‫ה מ ת כ ר ו א ס א ט ר לי י פ ת ע ש י ת ר׳׳ל מ ה ש כ ת ב ת ו נ ו ׳ ו ש ס מ ו ס י ף נ ק ו ד ע ל ל ט ו ל ב נ י נ ו ו ע ל עיי!‬
‫ש ב ע ד ‪ ,‬יכן ה ו א ב א ד ר ״ ! ש ם ‪ ,‬ועיין כ ש ד י ת ת ש ו נ ה ט א ה כ ה ה ״ נ ס ו ף סי׳ ש צ ״ א ‪.‬‬
 ‫מ ס כ ת סופרים‪.‬‬
‫בענקים זה‬ ‫בקומה יותי מענקים‪.‬‬ ‫אברהם גדול‬ ‫ה נ מ ל בענקים היה‬ ‫תקבד‪ .‬האדם‬
‫ואכילתו‬ ‫שבעים וארבעה אנשים‪.‬‬ ‫ש ה י ה קומתו נובה ננד‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫ושתייתו כ ך היה‪ .‬כמניין ש ב ע י ם ו א ר ב ע ה אנשים‪ .‬וכוחו כל שבן‪ .‬ומה עשה‪ .‬נ ט ל ש י ע ה‬
‫נכנס‬ ‫י ה ש מ ש מעולם ל א‬ ‫ברזל והכניסן לתוכו‪.‬‬ ‫ובנה ל ה ם ‪ :‬ר ך ש ל‬ ‫ע ש ר בני קטורה‪.‬‬
‫ש ל אבנים טובות ומרגליות‪.‬‬ ‫ומסר ל ה ם דיסקרין א ח ת‬ ‫ש ה י ה נבוה הרבה‪.‬‬ ‫משני‬ ‫לתוכו‪.‬‬
‫כמה דכתי׳‬ ‫ולעתיד ל ב א עתיד ] ה ק נ י ה [ ל ה ה פ י ר א ת ה ל ב נ ה ואת החמה‪.‬‬ ‫ומשתמשין‪.‬‬
‫ו ח ס ר ה ה ל ב נ ה ו ב ו ש ה ה ח מ ה ש מ ה ן עומדין ל ש מ ש ‪ .‬ו ב ב ד מ ש י ש ש ל כ ך קראו נדול‪ .‬למי‬
‫חסכול‬ ‫העולם א ל א ש נ ת נ ו באמצע• בין דור‬ ‫ש ע ל ה ב מ ה ש ב ה ל ח כ ר א ו ת קורס ש נ י ר א‬
‫שיסד הפייט כאחור וקדם בתווך נהעב‪ .‬ת׳‪ .‬עונ ת א אליעזר וסרסות‬ ‫וזהו‬ ‫לדור ה פ ל ג ה ‪.‬‬
‫מ ל י ו ארבעים מיל‪ .‬ואברהם אבינו היה טומנו ב כ ף ידו‪ .‬ופעם א ח ת נער בו ומיראתו נ ס ל‬
‫מ מ נ ו שינו‪ .‬ונטלו א ב ר ה ם ו ע ש א ו מ י ט ת שן והיה ישן שם‪ ,‬ויש אומ׳ כסאו עשאו‪ ,‬וישב‬
‫וקטן ש ב ה ן היד‪,‬‬ ‫ל א ב ר ה ם נמרוד‪ .‬ו ה ל ך עוג ובנה ש ש י ם ד י ר ו ת ‪.‬‬ ‫בו כל ימיו‪ .‬ומי נתנו‬
‫א ל ף שוורים‬ ‫ומה היה אבללתו‪.‬‬ ‫הבל א י נ ב ‪.‬‬ ‫ש נ א מ ׳ ש ש י ם עיר כל‬ ‫גובהו ש ש י ם מיל‪.‬‬
‫וכן‬ ‫ומה היתד‪ ,‬ט י ס ת וריעתו ש ל ש י ם ו ש ש ה ליטרין‪.‬‬ ‫ושתייתו א ל ף מדות‪.‬‬ ‫ומכל היה‪.‬‬
‫ל כ ל ת ר ו ת ‪ :‬תני מ ה ע ש ה יעקב אבינו כשהביאו לו א ת ה כ ת נ ת ש ת י י ה בדש‪ .‬ל א האמין‬
‫שמת‬ ‫לשי שאין מקבלין תנתומ־ן ע ל ד‪,‬הי‪.‬‬ ‫דכה׳ וימאן להתנחש‪.‬‬ ‫ל ה ם כ ל עיקר‪ .‬מניין‪.‬‬
‫הוא עצמו מ ש ת כ ח מן ה ל ב ‪ .‬ש נ א מ ׳ נ ש כ ה ת י כ מ ת מ ל ב ‪ .‬ומה ע ש ה ה ל ך בהרים והצב לו‬
‫וכתב ע ל כל א ח ת ואחת ש ם ש ב ט ו ושם מזלו‪ .‬ושם‬ ‫ש נ י ם ע ש ר אבנים והעמידן שוה‪.‬‬
‫התחיל מ ש ב י ע‬ ‫ראובן ט ל ה ניסן‪ .‬וכן ל י ל אבן ואבן‪.‬‬ ‫היאך כ ת ב ע ל אבן אהת‪.‬‬ ‫חדשו‪.‬‬
‫ואומי ל ה ם נ ו ז מ י עליכם ש ת ע מ ד ו לראובן ולא עמדו‪ .‬לשמעון ו ל א עמדו‪ .‬וכן ל כ ל ש ב ט‬
‫ועדיין‬ ‫ו ש ב ט ו ל א עמדו‪ .‬וכיון שהזכיר ל ה ם ש ם יוסף ס י ד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף‪.‬‬
‫ה ל ך וביחן עצמו ב א ל ו מ ו ת כ ד ע ת הראשון‪ .‬וכתב עליהם‬ ‫ועוד‬ ‫ל א נתברר לו ש ה ו א חי‪.‬‬

‫ה א ד ם ה ג ד ו ל בענקים )יהושע •ר(‪ ,‬ה י ה א ב ר ה ם וכר לפי מידור ה מ ח ב ר א ג ר ה זו היא‬

‫ב ה ת ח ל ת מ ס ב ת סופרים‪ ,‬ובספרים שלפנינו היא בסוף מס׳ סופרים ב פ ר ק כ״א ה״ט‪ ,‬ועיין בי־יקוט‬
‫ראובני פ׳ חיי שרה מ ע ח י ק דברי המש סופרים כ ז ה ״ ל גדול תיה א כ ר ת ס יותר מענקים שהיה גבוה‬
‫ק ו מ ת ו ב נ ג ד ע׳ אנשים ע״ש עוד כ מ ה שינוים‪ .‬ו ב א ג ו ד ה גי־ס ת א ד ם הגדול בענקים זה א ב ר ה ם אבינו‪,‬‬
‫וכן ה ו א ג י ר ס ת הגר״א‪ ,‬ועיין ב מ ד ר ש ב י ״ ר פ מ ״ ג פסיעותיו של א״א היו ש ל ש מילין ע׳׳ש‪ .‬ו א ב י ל ־ ו‬
‫ושתייתו כ ך ה י ה כטגין יכו׳ כצ״ל עיין ב״מ ם ״ ו ע״ב‪ .‬אדר״נ שי״נ‪ ,‬נ ט ל ש נ ע ה ע ש י וכוי ב ב ר א ש י ת‬
‫כי׳ה ל א נ מ ג ה ר ק ששה עשר ב‪:‬י קטורה‪ ,‬והגר יא גרם ששה עשר וכו׳ כ ר ך של ברזל וכו׳ בילקוט‬
‫ר א ו ב נ ׳ ס׳ ח׳יש איתא ו ב נ ה ל ה ם כ י ח של ב ר ז < עתיר ה ק ב ״ ה נצ״ל‪ .‬ו ח פ ר ה וגו׳ )ישעיה כד(‪ ,‬שכוהן‬
‫עומדין ל ש מ ש נ״ל שצ״ל ש מ ה ן עיבדין וכו׳ ובםשרים שלשגיגו הגירםא ש מ ה ן עתידי! ואין לו כי־וור‪,‬‬
‫ו נ ר א ה ש ג ם שם צ״ל עובדי]‪ .‬ובב״ר מ פ ר ש ובו׳ הוא הוסשה ס ח מ ח כ ר והוא בב״ר פי״ר והל‪•:‬ו;‬
‫מ ש ו נ ה ק צ ח ‪ .‬וזהו שיסד השיוט כ א ח ו ר וקדם בתוך נ ח צ ב כצ״ל‪ ,‬יהוא ב ק ד ו ב ו ח ש ח ר י ת ליום א׳ דו״יד‪.‬‬
‫ה מ ת ת ל ת א ת חיל יום שקורה‪ .‬ופרשות רג־יו ״ארבעים מיל״ חשד בספרים שלשנינו‪ ,‬והיא הוששה‬
‫גכונה‪ .‬כ ל ח ב ל ארגוב )דברים ג(‪ .‬וימאן ל ה ח כ ח ם ) כ ר א י י ת לז(‪ ,‬לשי שאי] כ ק ב ל י ן וכר בב״ד ‪ ce‬ד‬
‫והעמידן שוה‬ ‫ש נ א מ ר נ ש כ ח ת י כ מ ת מ ל ב וגוי ן ח ה ל י ס לא‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫מ ח נ ח מ י ן ע ל ח מ ת י ם וכר‬
‫‪687‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שם שמות השכסים והחדשים והמזלות‪ .‬ואוסר לחם גוזרני עליכם שתשתחוו ללוי שהוא‬
‫לבוש אוריס וחומים‪ .‬ליהודה שהוא מלך ולא עמדו‪ .‬וכשהזכיר להם שם יוסף עמדו‬
‫וכרעו כולן ליומף‪ .‬ועדיין לא נתברר עיקר שהוא חי אלא מן המשמרת אלישיב כהן‬
‫אלקנה שקנהו סוטיסר‪ .‬ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיסר ונזמי‪ .‬ויקרא שרעה שמ‬
‫יוסף צםנת מענה‪ :‬בת שלש שנים היתה רבקה כשיעת מבית אביה‪ .‬על שם דנת׳ ואיש‬
‫לא ידעה‪ .‬ואין איש אלא אכיה‪ .‬וכן דרכם של מלכים כשגילה להם בת מנדינש לשמש‬
‫‪.‬אתר שלש שנים‪ .‬ולשי שלא •עניה אביה נעשה לה נם של תממא‪ .‬שכך היה מנהגם‬
‫של ארמיים לשככ עם בנותיהם בתולות ואתר כך משיאים אותם‪ :‬כת שש שגים היתה‬
‫דינה כשהולידה אסנת משכם מניין שש שנימ של שכר הצאן שעבד יעקב ללבן‪ .‬והן‬
‫סוף עשרים שנה שמח‪ .‬סיכן ואילך יוסיף הסכין דעה וירד מיכאל והוליכה לטח ם״וטיםר‬
‫והנוטל עיפרנין לא יטלם זה אחר זה משום דקשה לכששים‪ .‬אלא יתחיל בקמיצה ואחר כך‬
‫אצבע ואחר כך זרת ואחר כך אמה ומשלים בגודל‪ .‬ומי שעושה כן חשםור דעתו‪ .‬וזה‬
‫משמונה דברים שצריך בהן לרחוץ את ידיו‪ .‬מי שיצא מבית המויחץ‪ .‬מי שנוגע כרגליו‪,‬‬
‫ומי שנוטל צישורניו‪ .‬ומי שנוטל מנעליו‪ .‬או הולצם‪ .‬ומי שנונע במת‪ .‬ומי שמפלא כליו‪.‬‬
‫ומי שנוגע באמתו‪ .‬ומי שעשה אחת מכל אילו ואינו מקבל עליו ליטול ידיו בכל אחת‬
‫ואחת אם הכס הוא תלמודו משתכח ממנו‪ .‬ואם בור הוא יוצא מדעתו קודם סיתתו‪.‬־‬

‫שרק א׳‪ .‬א ץ כותכין ספרים לא על עורות בהמה טמאה‪ .‬ולא על עורות חיה טמאה‪.‬‬
‫ולא תוסרין בנידץ‪ .‬ולא כורכן בשערן‪ .‬והלכה למשה מסיני שכותבין‬
‫על עורות בחמה שהורה וחיה טהורה‪ .‬ותושרין ב״דין וכורכן בשערן‪ .‬והלכה למשה מסיני‬
‫שמסמלין בקנה וכותבין בדיו על העור שהוא סמוך לו מן המקרא‪ .‬ואני כתב על הססר בדיו‪:‬‬
‫]היל׳ ב׳[‪ :‬שאל אחד את ר׳ יהושע הנרסי‪ .‬משני מה כותבץ על עורות נכילוח וטריפות‪.‬‬
‫אס׳ לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני כני אדם שנתחייב! הרינה למלך אחד‬
‫חרנו מלך ואחד הר‪:‬ו אספקלטור אמד‪ ,‬מהן משוכח זה שרדנו מלך‪ .‬איל איכ יהא מותר‬
‫כאכילה‪ .‬איל הרי הוא אומי לא תאכלו כל נכלה‪ .‬התורה אסרה‪ .‬אני מה אעשה לך‪.‬‬
‫מיכן שכותכין על עורות נבילות וטריפות ואינם מישש־ן שמא עורות לנובץ הן‪ :‬היל׳ נ׳‪:‬‬
‫לוקחין עורות מכל מקום לספרים תשילין ומזוזות ואין חוששץ שמא עורות לבובין הן‪:‬‬
‫היל׳ די‪ :‬בותב־ן על הקלף במקום הבשר ועל הנויל במקום השיער‪ .‬ואינו רשאי לשנות‪.‬‬
‫והלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה שאץ קורץ בו‪ :‬ה י ל ׳ הי‪ :‬אין כותבין לא על‬

‫צשנח פ ע נ ח כן הוא גס ‪ p‬בספרים‬ ‫ויו‪:‬ף הורד ב צ ר י מ ה ובו•‬ ‫ו ב נ י נ ו והעמידן ע ו ר ה ‪.‬‬

‫סיכן ואילך וכו׳‬ ‫שלנו ואין פ ו ת י אותם‪ .‬ואיש ל א ידעה ) נ ר א ש י ת כד{‪ ,‬ועיין ב־׳־ד פ • ‪. :‬‬
‫גם ה ד ב ר י ם ה א ל ו מופלאים יימבין ואין ל ה ם ביאור‪ ,‬חד‪ ,‬מ ש מ ו נ ה דברים וכוי עיין כהושת אליהו‬
‫ד ף רצי׳ו ע״כ על שמונה רבדים ונוי ו ב ס פ ר מ ע ש ה ת ו ר ת דף ב״א‪ ,‬ועיין פםתים ק״׳ב ע״א‪ ,‬ועיין‬
‫לעיל צד ‪ .242‬פ ר ק א׳‪ .‬ה״א( אין כותכין ספרים וכו׳ יש ספרים דגרם׳ אין בותנין ס‪1‬ריש תפילין‬
‫ומזוזוח וכוי עיי! כ ס פ ר ה ו ‪ /‬ת מ ה סי׳ קש־ט‪ .‬ו כ ‪ :‬״ י כיי רע״א‪ .‬ויש ספרים ד נ י ס י ס‪1‬רים לחוד כגירד־ת‬
‫ה מ ה כ ר ו ה כ ו ו נ ת ע ל ש ז ו י ס מ ר ח ג י ב ת ר ח כ י נכרכים בשערן ד ־ א שייך ד ק בתפילין כדאית־•‪ .‬ב ש ב ח‬
‫כ״ת ע׳׳ב‪ ,‬ק׳־ת ע״א שש‪ ,‬ירושלמי מ ג י ל ה פ״א ה״א נזן ה מ ו ת ־ בשיר‪ .‬ועיין תום׳ ש כ ת שם רי־ה א י ו ת‬
‫שססרגלין ב ק נ ה ובו׳ עיין ניטין ו׳ ע״ב‬ ‫וכוי‪ .‬ו ה ל כ ה ל מ ש ה מכיני שכותבין וכו׳ ירושלמי מ ג י ל ה שש‪.‬‬
‫ד״ה א מ ר ר׳ יצתק וכי׳ וחוס׳ מ נ ה ו ח ל י ב ע״ב ד״ה הא מורידין וכו׳ ו ב ס ו ט ה י״ז ע״ב ד״ה כ ת ב ה‬
‫ובר‪ .‬ונותכין בדיו יכו׳ ירושלמי סגירה שם‪ ,‬שהוא שמוך לו מ; ה מ ק ר א ר׳׳ל שיש סשך מן ה מ ק ר א‬
‫שכותבי! בדיו ואני כ ת ב ע ל הששד בריו )ירמיה י ו ( ועי•! מ ג י ל ה י״ט ע״ב‪ ,‬ובשא‪-‬יתיח סוף פ ר ש ה‬
‫ה״ב( מ ז ג ו מ ה כותכין וכד ש ב ת קי• ח ע״א‪ .‬וכחוש׳ שש ד ״ ה איזה ובו׳ ועיין באו״ז סימן‬ ‫ויקהל‪.‬‬
‫תקל״ו )ושש הביא סורי ר׳ ש מ ח ת ( א״ל א״כ יכו׳ כצ״ל‪ .‬ל א ת א כ ל ו כ ל ג ב ל ה בצ״ל )דכריש יד(‪.‬‬
‫ה״ד( ב מ ק ו ם ה כ ש ר כצ״ל‪ .‬ועל הגויל‬ ‫טיב! שבוחבין ‪1‬טי הנר׳׳א מ ו ח ק ז ח עד לוקחי! ובו׳ ה״ג‪.‬‬
‫במקום השיער וכו־ עיי; ש ב ת ע״ס ע״ב ובחום׳ שם ד י ה ק ל ף וכוי ובערוך ו ב מ ו ס ף ערך רוכסוסמוס‪.‬‬
‫ה ״ ה ( ולא ע״ג נייר מ ת ו ק ו מ ש מ ע מ ה כ א רעל נייר שאינו מ ח ו ק מ ה ב י ן עיין ש ב ת ע״ס ע״ב תום׳‬
 ‫מחזור ויכורי‬ ‫‪688‬‬

‫נבי דיםתרא ולא על נכי נייר מחוק‪ .‬לא בשחור‪ .‬ולא בשיחוד‪ .‬ולא בקוסומ ולא‬
‫נקנקנחום ולא בכל נטוריא‪ .‬ולא נותנץ קונקונתום כדיו‪ :‬היל׳ וי‪ :‬אס׳ ר׳ יעקב משום‬
‫ר׳ מאיר )שאמ׳ משום ר׳ מאיר( שאמ׳ משום ר׳ ישמעאל כותבץ חורה בקנקנתום חוץ‬
‫מפרשת סוטה אמד דכי )יעקב( ]יהודה[ לא היה אומ׳ ק אלא ‪ pn‬מסרשח סופה‬
‫שבמקדש ספני שהיא נמחקת‪ .‬אמר רבי שמעון בן אלעזר משומ ר׳ מאיר שאמי‬
‫משום ר• ישמעאל שמתנין קנקנתום בדיו‪ :‬היל׳ ז׳‪ :‬אץ כותכין לא עברית ולא‬
‫ארםיית ולא ימנית‪ .‬ככל הבחובים לא יקרא נו עד שתהא כתובה אשורית‪ :‬היל׳ ה׳‪:‬‬
‫מעשה בהמשה זקנים שכתבו לתלמ־ המלך את התורה יוונית והיתד‪ ,‬אותו היומ קשה‬
‫לישר׳ כעב שנעשה נו את הענל שלא היתה התורה יכולה להתרנם כל צורכה‪:‬‬
‫היל׳ טי‪ :‬שונ מעשה כתלמי המלך שכינס שנעים ושנים זקיניס וד׳ושיגם כשנעים ושנים‬
‫בתים‪ .‬ולא גילה להם על מה כינםם‪ .‬ונכנס אצל נל אחד ואחד‪ .‬אמי להם נתנו תורת‬
‫משה רבכם‪ .‬נתן הק׳ עיצה בלב כל אחד והסכימו כולם לדעת אחר ונתנו לו תורה‬
‫נפני עצמה ושלשה עשר רבריס שינו כד‪ :,‬אלהים כרא בראשית‪ .‬ויאמר אלהיס אעשה‬
‫אדם בצלם ובדמות‪ .‬ויכל בשישי‪ .‬וישנת ניום השניעי‪ .‬זכר ונקוכיו נראו‪ .‬הבה ארדה‬
‫ואבלה‪ .‬ותצהק שרה בקרוביה‪ .‬בי נאסם הרגו שור וברצונם עקרו אנוס‪ .‬ויקח משה את‬
‫אשתו ואת כניו וירכיכס על נושאי ארם‪ .‬ומושב כני ישראל אשר ישבו כארץ מערים‬
‫ונארץ כנען ובשאר ארצות שלשים שגה וארבע מאות שנה‪ .‬ואל זאטוטי בני ישרי לא‬
‫שלח ידו‪ .‬לא חמד אחד מהם נשאתי‪ .‬ואת צעירת הרנליס‪ .‬אשר חלק י׳י אלהיך אתם‬
‫להאיר לכל העמים‪ .‬ולשמש או לירח או לכל עבא השמים אשר לא ענית־ לעכדם‪:‬‬
‫היל׳ י׳‪ :‬אין כותבין בזהב מעשה בתורתו של אלכםנדריים שהיו כל אוכרותיה כתובין‬
‫בזהב‪ .‬ובא מעשה לםגי חכמים ואמרו תיגנז‪ :‬היל׳ ״א‪ :‬כל התורה כולה עברית היא‪.‬‬
‫אלא יש בה דברים של תרנום אל יהםכם עברית‪ .‬בנון ינר סהדותא‪ .‬נלעד וחבירו‪ .‬ויש‬
‫אום׳ לא דברו אלא על עד םהדותא ועל נל ינר‪ .‬שהן שתי לשונות עברית ותרגום‪.‬‬
‫עברית שכותבו תרמם ותרגום שכתבו עברית אל יקרא בו‪ .‬ואיזהו תרנום כנון ינר םהדותא‬
‫ותכירו‪ .‬ונלעד והכירו‪ .‬והאזינו שעשאו שירד‪ ,‬ושירה שעשאו האזינו‪ .‬רצוף שעשאו‬
‫מסורג‪ .‬מסורג שעשאו רצוף‪ .‬או שעשה את המפות שלא נהילכתו אל יקרא כו‪:‬‬
‫חיל׳ י״נ‪ :‬נמר אח הספר ושייר בה פחות מדף‪ .‬םסותו ועושר‪ .‬אוחו דף קטן כפני‬
‫עצמו‪ .‬ואינו נמנע‪ :‬ה־ל׳ יינ‪ :‬יריעה של )שלשה( ]ששח[ חולקים אוחד‪ ,‬לשנים ושל‬
‫חמשח אין חולקין אוחד‪ ,‬שלא יעשה אחד שנים ואחד שלשי‪ .:‬ואינו רשאי לכתיב אלא‬
‫א־כ מירנל‪ .‬כתב יריעה שאינח מסורנלת ססולח‪ .‬ואינו רשאי לכתוב אלא איכ יודע‬

‫ד״ה חשילין וכו׳ וחוס׳ מנחוח ל״א ע״ב ד״ה הא זכו׳ וכהגהוח הגר׳יא מוחק תיבת מחוק‪ .‬ה״ו( אמר‬
‫ר׳ יעקב משום ר׳ מאיר שאסר משום ר׳ ישמעאל וכו׳ כצ״ל‪ .‬אםר ר׳ יהודה לא היה אומר כ] כצ״ל‬
‫ועיין עירובי] י״ג ע״א ובחום׳ שם ד״ה קנקגחוט וכוי ובסוטה כ׳ ע״א‪ .‬ובספר אגורה לא הביא האי‬
‫הלכה הבא כלל׳ וכן בגירסח ספרים שלט ליהא‪ .‬ה׳׳!( אין כוחבין ובו׳ עיין ריטב״א בחידושיו למס׳‬
‫טגילה ש״ק ד״ח אין בין וכר ולפנינו תכי איתא אין כוחבין לא עברית ולא ארטית ולא מדיח ולא‬
‫יוונית כתב בכל לשו! בכל כתבים לא יקרא בו ער וכוי‪ .‬ה״ה( מעשה בחטשה זקנים וכו׳ עיין סוף‬
‫מגלת חעניח‪ ,‬ובמאור עינים א״ב פיח‪ .‬ה׳׳ט( שוב מעשה בתלמי המלך וכו׳ מגילה ט׳ ע״א׳ וחוס׳‬
‫םגילה שם ד״ה אלהים וכר‪ ,‬מכילתא פ• בא‪ ,‬ובירושלמי מנילה פ״ק ה׳׳ט‪ ,‬וביו״ר סוף פ׳ שמיני‬
‫במקום אשתו בתיכ אמו של תלמי ארגבתא שסה‪ ,‬ועיין כתנחוטא ש׳ שמות שאשהו של חלטי‬
‫ארנבת שמה ועיין שם עוד כמת שיטיס‪ .‬ואל זאטוטי וכוי עיי! תוס׳ מגילה שם ד״ה זאטוטי וכוי‪.‬‬
‫ה״י( אין כותבין בזתכ וכו׳ שבת ק״ג ע*ב או שכתב שלא בדיו או שכתב את אזכרות בזהב עיין‬
‫רטב׳׳ם ה׳ הפילץ ש״א ה״ה ובכ׳׳ט שם‪ ,‬ועיין בברכ״י יו״ד סי׳ רע׳ץ יי׳א דין הי‪ .‬הי״א( כל התורה‬
‫כולה עברית זכו׳ שירוש לשון עבר הנהר והוא לשון הקדש ועיין לעיל ה״ו‪ .‬רצוף שעשאו מסורג‬
‫זכו׳ שיריש כמקום שהחיבזת צריכים לחיות מצורפות שעשאז מסורג הייט שעשר‪ ,‬שם השסק בין‬
‫התיבות‪ ,‬והוא מלשון סרוגין‪ .‬הי״ב( גמר את הששר וכו׳ מנחות ל׳ ע׳׳א‪ .‬הי״ג( יריעה של ששה‬
‫וכו׳ כצ׳׳ל ועיין מנחות שס‪ .‬שלא יעשה וכוי כן הוא הגירםא הנכונה‪ ,‬ולא גרסינן שמא יעשה וכוי‬
‫‪680‬‬ ‫מחזור דטרי‬

‫לקרות‪ :‬היל׳ ״ד‪ :‬ספר תורה שכתבו מין או סמור או נר או עבד או חרש או שוטה‬
‫או קטן‪ .‬אל יקרא‪ :‬זה הכלל כל המוציא את הרבים ידי ודבתס‪ .‬אם כתבו טתניא את‬
‫חרבים ידי חובתן‪ :‬וכל שאינו סועיא את הרבים ידי חובתן אס כתבו אינו מוציא את‬
‫הרבים ידי חובתן‪ :‬ה י ל ׳ טיו‪ :‬סחוחה שעשאה מהוסה‪ .‬סתומח שעשאה פחוחח הרי‬
‫זה יננז‪ :‬איזו היא סחוחח כל שלא התחיל בראש שיטח‪ .‬ואיזו היא סתומה כל שהניח‬
‫סבאמעע השיטה‪ .‬וכסה יניח כיאש השיטה וחחא נקראת פתוחה כדי לכתוב שס שלש‬
‫אותיות‪ .‬נמר את כל הפרשה בסוף הדף ישייר שיפה אחח מלמעלה‪ .‬ואם שייר מלמטן‬
‫כדי לכתוב שם שלש אוחיות מתחיל מלמעלה‪ :‬סליק םירקא‪:‬‬

‫פרק ב׳‪ .‬מניחין בין שם לשם כדי שיהו נכרין‪ .‬ובאותיות כדי שלא יהו מעורבים‬
‫ואמ עירכ את האותיות או שמפסיק באסצע השם אל יקרא בו‪:‬‬
‫ה י ל ׳ בי‪) :‬א( מניחין כין שיטה לשיטה כמלא שיטה‪ .‬ובין תיבה לתיבה כמלא אות‪.‬‬
‫בין אות לאות כמלא שיער‪ .‬ובין דף לדף כמלא אנודל‪ .‬עשה םוף הרף לתחילתו פסול‪.‬‬
‫)עירכ את האותיות או שהסמיק כאמעע השם אל יקרא בו(‪ :‬חילי ני‪ :‬טניהין בין דף‬
‫לדף שם של ארבע אותיות‪ .‬לא יכתוב שתים כתוך הדף ושתים כין דף לרף‪ .‬אכל לא‬
‫משם קטן‪ .‬ואם היה שם קטן בפני עצמו של שלש אותיות אסור‪ :‬ה י ל ׳ די‪ :‬מניחץ‬
‫כין דף לדף בתורה ריוח שתי אצבעות‪ .‬ובנביאים ובחומשים ריוה נודל אהי‪ .‬םניחימ‬
‫מלמטן בחורה ריוח טשח ומלמעלן שני חלקים כששח‪ .‬ובנביאים וכהומשים שלש מלמטן‬
‫ושתים מלמעלן‪ .‬כאן וכאן אס רעה להוסיף יוסיף‪ .‬ובלבד שלא יהא בין ‪1‬ה וכין זה‬
‫הרווה מרובה סן הכתב‪ :‬חילי ה׳‪ :‬מניחין בין ספר לספר כתורח ריוח ארבע שיטין‪.‬‬
‫ובנביא של שנים עשי שלש שיטין‪ :‬היל׳ וי‪ :‬נמר כל הספרים ושייר בו דף אחת‬
‫עושה אתו יריעה אהת קטנה ואינו נמנע‪ :‬ה י ל ׳ וי‪ :‬מניחין בסוף הדף ובתחילתו כרי‬
‫להקיפו‪ .‬ובתורה לא נתנו שיעור‪ .‬עושה עמוד כסוף הספר כדי להקיפו‪ .‬ואינו צריך‬
‫לעשות כן בתחילתו‪ .‬ולתורה מיכן וסיבן‪ .‬לפיכך ]נוללין לתחילתו‪ [.‬ולתורה לאמעעיתא‪.‬‬

‫בגלי!! הכתב יר נכתב‪:‬‬

‫)א( ומצאתי כלל בכייני ספל חורה אמיד‪ :‬מצד ימין אצנע‪ .‬מצל שמאל אצנעייס‪ .‬מלמעלה‬
‫נ' אצבעות‪ .‬ומלהסח ד׳ אלגעות•‬

‫ועיין בתדושי אוילאי ואיט רשאי וכו׳ אא״כ םירנל וכר עיי! כאייו סי׳ תקס׳־ג‪ .‬ואיגו רשאי לכתוב‬
‫אלא א״כ יודע לקרות מ ב א במרדכי סוף ה׳ תשילין‪ -‬ובדיה ה׳ ם׳׳ת ס׳׳ק צ״ד‪ .‬הי״ד( סשר תורה‬
‫שכתבו מין או ממזר או נר וכו• עיין נימין ם״ד ע־׳ב‪ ,‬סנחות ס״ב ע‪-‬ב‪ ,‬ועיין באו״ז סי׳ תקנ״ה וד״ל‬
‫ותו פסול התם )כמסי סושריס( ס״ת שכתבו נר או םםזד‪ .‬וסודי הרב ח שפתה כתב רלא נרסינן‬
‫ססזר משוש דקתני התם זה הכלל כל המוציא את חרכים ידי תוכתן כותב‪ ,‬וסםור םוציא את הרבים‬
‫ידי חובתן‪ ,‬ואיני יודע מאין לו שהוא מוציא את הרכיס ידי חובתן דהא מתתיא דמם׳ סושריםאיכא‬
‫למילף שאינו מוציא אם מדאורייתא או סדרבנן וכו׳ ע״ש וכן תובא במרדכי בתיק ע׳־ש ולשי גירסא‬
‫שלשנינו ניחא‪ ,‬ועיין א״ה ט״א םי־ ל׳־ט םייק ט׳״ וביריד סי־ רש״א וכש״ך שש ם״ק חי‪ .‬שתוהה שעשאו‬
‫ס‪.-‬ומת וכוי עיין שכת כךנ ע׳׳ב‪ ,‬ותוס• סנתות ל״ב ׳‪,‬ךא ד״ה וחאידנא וכר וברא׳׳ש ה׳ ס־ת סי• י״ב‬
‫ע־ש‪ .‬ש״ב‪ .‬םניחין בין שש לשש וטי ובאנודה משורש מניחין ריוח כין שש לשש שירש בין חיבה‬
‫לחיבה‪ .‬ועיין ירושלמי מנילה שיא ה״ס‪ .‬וכרםביס שיי״ מהי ס׳׳ח‪ .‬ובהנ״ס שם ס׳׳ק ב׳‪ ,‬ובסנחוח ל‬
‫ה־ב( עשה סוף לתחילתו שירש שכתב כשוף הדף התיכה שמחחיל בה בעמוד השני שםול‪.‬‬ ‫ע״א‬
‫וכן נראה מלשון הירושלמי ש׳׳א רמנילה ה׳״ט עשה סיף הדף שות לתחילתו‪ ,‬ודלא כשירש הק׳׳ע שש‪.‬‬
‫עירב את האותיות או שהשםיק באמצע תשש אל יקרא בו‪ ,‬נרא•־‪ ,‬כמיותר שכבר נאשר למעלה•‬
‫ה‪-‬ג( סניתין • כין דף שש ארבע אותיות עיין מנתות ל׳ ע״א ובי! דף לדף כסלא‬ ‫והכר״א מתקו‪.‬‬
‫דיות רותב שתי אצבעות ועיין יו*ד סי' יע־א סעיף א• וצ״ע‪ .‬היד( ומצאתי וכו• ומלמטה ד׳ אצבעות‬
‫בצ״ל‪ .‬ת״ת( םניתין בין סשר לששר ובי כ״ב י״נ ע׳יא לשנינו הוא בהלכה ד׳ ושש איתא וכנביאיש‬
‫של שלש שימין‪ .‬ה־ו( עושה אותו יריעה אחת וכו׳ עיין סנתות ל׳ עיא וכתוש׳ שש דיה ששוק אחר‬
‫וכו׳ ועיין רא״ש ו‪ 7‬ס״ח ס״ טי‪ ,‬וכאנורח הגירסא נסר כל תסשר ושייר שחות מרף ססי־נו ועושה‬
‫דף ק ‪ 0‬ן בשני עצסו ואים נסנע‪ .‬ת״ז( לשיכך טללין לתתילתווכו• כצ״ל‪ .‬אין שותתין ביריעה םארכו‬
‫של תורה טש׳םת טשתיש כצ״ל כ! תוא ג״כ גירסת האגורה׳ ושם איחא בארכו של תודת״ ותכוונת‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪690‬‬

‫אין םותתץ ביריעה מארכו של תורה מששה משהים‪ :‬ה י ל ׳ חי‪ :‬ואץ פוחתץ בייתה‬
‫שחות משלש דסין‪ .‬ולא מוםישץ על שמונה אבל בשיטין נתנו טעם‪ .‬במסעות ארגעיס‬
‫ושנים‪ .‬וברבבות של ישר׳ ששים‪ .‬ובזקינים של ישר׳ שבעים ושנים‪ .‬ובתוכהות שבמשנה‬
‫תורה תשעים ושמונה‪ .‬הכל לשי הכתב‪ :‬במסעות‪ .‬שנאמ׳ ויכתב משה את מוצאיהם‬
‫‪,‬‬
‫ברבבות ישר ‪ .‬שנאמ׳ כתב לך את הדברים האלה‪ .‬וגומי‪ .‬ואת ישרי‪ .‬טה ישר׳ בששים‬
‫רבוא אף שיטה של תורה ששים‪ :‬ובזקנים שבעים ושנים‪ .‬שנאמ׳ אססה לי שכעים‬
‫איש ונוסי‪ .‬וישארו שני אנשים במתנה‪ .‬והמה בכתובים‪ .‬עיב‪ .‬וכתוכהות תשעים‬
‫ושמונה‪ .‬שנאמ׳ אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת ונום׳‪ .‬הכל לסי‬
‫הכתב‪ .‬ובקלסים לא נתנו בהם שיעור אלא כל מה שהוא רוצה מוסיף ובלבד שלא‬
‫ישהות מנ• דסין‪ :‬היל• ט׳‪ :‬יריעה שבלת לא יפול שנים ויהדר שנים‪ .‬אלא ממל‬
‫שלשה ומחזיר שלשה‪ .‬ומה שהוא נוטל מחדר כמידת הכתב הראשץ‪ :‬ה י ל ׳ יי‪ :‬ש!עור‬
‫הדף כדי שיהא רואחו‪ .‬ובקטן לא יפחות ממשח‪ .‬ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומ׳ לא ׳שהיה‬
‫משלש אצבעות‪ :‬היל׳ י־א‪ :‬לא יעשה חצי ארכו יתר על רחבו והרחם יתר על הצ*‬
‫ארכו‪ :‬אבל ממצעו‪ .‬ועושה אותו מן המובחר‪ :‬חילי י־ב‪ :‬לא יעשח חציו נדל וחצי!‬
‫קלסים‪ .‬אבל עושה הוא חציו נדל וחציו צבאים קלסים משני שאינו מן המובחר‪:‬‬
‫ה י ל ׳ י־נ‪ :‬אץ דובקץ בדבק‪ ,‬ואץ כותבץ על נבי מטלית ולא תוסרץ ^ ם הכתב‪.‬‬
‫איר שמעון משוס ר׳ מאיר שמעתי שדובקין בדבק‪ .‬וכותבין על נבי מטלית‪ .‬אבל אץ‬
‫הוםרין כמקומ הכתב אלא מבתוץ‪ :‬היל׳ י׳׳ד‪ :‬והתומר צריך שיהא משייר מלמעלן‬
‫ומלמטן‪ .‬כדי שלא יקרע‪ .‬ומשר הנקרע טולה עליו מטלית מבחוץ‪ .‬כל האותיות הכשולים‬
‫באלף בית כותב את חראשונים כתחילת התיבה ובאמצע התיבה ואת האהרוניס כסוף‪.‬‬
‫ואם שינה מסל‪ .‬וססר שנקרע טולה עליו מטלית מכמנים ולא סבהוץ‪ :‬םליק םירקא‪:‬‬
‫היל׳ )ט־ו( ]י׳ד[‪:‬‬

‫פ ר ק גי‪ .‬ע ו ש ה תורד‪ ,‬נביאים וכתובים כאחת‪ .‬רברי ר׳ יהודה‪ .‬והבסיס אום׳ תורה‬
‫בשני עצמה ונביאים בשני עצמם‪ :‬היל׳ בי‪ :‬ולא יניח בין נביא‬
‫לנביא כשמ שמניח כץ ססר לסםר בתורה‪ .‬אבל נותן הוא לזה ריוח בשני עצמו ולוה‬
‫רייח כשני עצמו ומחחיל מלמעלן‪ :‬חילי ני‪ :‬אץ עושין חורח חומשין כשהן משוורץ‬
‫חורה ‪:‬־!משח חומשים מקובצימ שאץ מורידין מקדושח חמורח לקדושח קלח‪ .‬אבל עושין‬
‫חומשין בחודה‪ .‬אימחי בומן שמירחן ושיטחן שוה‪ :‬חיל׳ די‪ :‬אין עושין שני חומשין‬

‫לסד‪ ,‬דאיתא כ״ב ייד ע׳יא שיעוד ס״ת בכסה וכו׳ ולפי נירסת סיריש שלנו ואי! פותחין את התויה‬
‫ביריעה‪ ,‬וארכו של תורה ששה טפחים שידושו אין םותחין את התורה הכא לפתות את התורה‬
‫לקרוא אץ לאחוז ביריעה בידים רק יאתז בעמוד‪ .‬וארבת של ס׳ית ששה טפחים‪ .‬הוא די! כשני‬
‫עצמו‪ .‬ח״ח( ואין פוחחי! ביריעה פתוח משלשה וכוי מנחות ל׳ ע״א‪ .‬ויכתב משה את מתואיחש‬
‫)במדבר לנ(‪ .‬כתב לך אח הדבריש האלה )שמוח לד( אסשה לי שבעים איש וטי כצ״ל )כמדבר יא(‪.‬‬
‫אס לא תשמור לעשות וגו׳ )דבריש כת( ובקלפים לא נתנו שיעיר וכד ירושלמי פ׳׳א דטנילת ה׳׳ט‪.‬‬
‫ה״ט( יריעה שבלח ובו׳ כן הוא ג׳יכ כבה״ג ה׳ םושריש סי׳ ע״ה‪ .‬ה״י( שיעיר הדן* כרי שיהא רואהו‬
‫שירויש לבלי להאריך הרף שלא יהא עיניו שולטות לראות מה שכתב למע־יה‪ ,‬ועיין מנחוח ל׳ ע״א‪.‬‬
‫הי״א( לא יעשה חצי ארכו וכוי עיין כ״ב י״ר ע״א‪ .‬הי׳׳ב( לא יעשה וכוי ירושלסי שם‪ ,‬וחציו צכאיש‬
‫קלשים משני שאינו וכוי כצ״ל גירםת היא״ש בשש הירושלמי אבל עושה חציו בויל וחציו קלשי‬
‫צבאים אע׳יס שאינו מן המובחר ע״ש‪ .‬אין דובקין בדבק וכוי עיין ירושלמי שם ועיין שרית חשכ״ץ‬
‫ח׳׳נ סי׳ ר־ז‪ .‬וכותבי! על נכי מטלית כצ׳׳ל‪ .‬הי״ד( והתופר צריך שיהא משייך ובו׳ ירושלמי שם‪,‬‬
‫ועיין מגילה י׳׳ט ע״ב‪ .‬ש׳׳ג‪ .‬ודא( עושה תורה וכו׳ עיין ב״כ י״נ ע׳׳א‪ ,‬ובירושלמי מגילת פ׳׳א‬
‫‪,‬‬
‫ה״א הגירםא דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר תורת וכו׳ ותביא כאו״א וכו ובן גירסת הגר״א כאן‪.‬‬
‫ח״ב( לא יגיח ומי עיין כ״ב שם וירושלמי שם‪ .‬ת־ג( אין עושי! תורה ומי פירוש שאין עושין מס״ח‬
‫הימשין היינו להפרידם זה מזח‪ ,‬שקדושה ס״ח חשוד מחומש‪ .‬וחומשים נפרדים מוחו־ לעשות שית‬
‫היינו לצרפש ולעשות מהם ם״ת שלם‪ .‬ת״ר( אין עושין שני חומשין כאתח וכר שירוש ולהניחם כך‪,‬‬
‫‪691‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫באתת‪ .‬ולא הוטש ומחצה כאהת‪ .‬אכל אם עודר להוסיף עליהם הרי זה סותר‪ :‬היל ׳ ה׳‪:‬‬
‫מעשה בבייהום בן זונין שהיו לו שטנה נביאים מדובקין כאחת על סי ר׳ אלעזד בן‬
‫עזריה‪ .‬ויש או׳ לא היו לו אלא כל אהד ואהד בסני עצמו‪ .‬ושוב טעשה בא לסני‬
‫חכטים תורה נביאים וכתובים כאחת‪ :‬היל־ ו•‪ :‬בד״א בדיסתר אכל בנליון תורה )תורה(‬
‫בפני עצמה ונביאים בםני עצמם‪ :‬היל׳ ד‪ :‬םסר שסםקו או שניקר ראשי ססוקים שלו‬
‫אל יקרא בו‪ :‬היל׳ חי‪ :‬ספר שנמחק אל יקרא בו‪ .‬ר׳ שטעון בן אלעזר אוט׳ אם‬
‫היתרי של בבואה נכרה הרי זה סותר‪ :‬היל׳ ט׳‪ :‬ספר שנמחק בו שיטח אחת‪ .‬על‬
‫פני כולו אסור‪ .‬נמחק בו רובו ומיעוטו קייפ מותר‪ .‬ספר שיש נו טעות אל יקרא בו‪.‬‬
‫ונטה יהיה מ אחת כדף‪ .‬דנרי ר׳ יועדה‪ .‬רשבינאומ׳ אפילו שלש בדף אחד )אל( יקרא‬
‫בו‪ :‬היל׳ יי‪ :‬אין פוחתין בחורה פתות משלש רפין‪ .‬אנל קורק עשרה ואינן נמנעים‪.‬‬
‫וםעוה בגדול לנוללו‪ .‬הנולל ספר חורה נוללו כננד התפר אנל לא נננד היריעה‪ .‬המהדק‬
‫לא יחזיקנו מתוכו אבל מהדקו מאחריו‪ .‬והנותן ספר תורה להכירו לא יתנהו אלא ביטין‪.‬‬
‫וחמקבלו לא יקבלנו אלא בימין‪ .‬שכן דרך נתינתה מסיני שנאמ׳ מימינו אש דת למו‪.‬‬
‫ואיר שסטי איר יוחנן הקורא בלא ננינה והשונה בלא זמירה עליו הכת׳ אומ׳ ונס אני‬
‫נתתי לחם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו נהם‪ :‬היל׳ ייא‪ :‬לא יניח נותבו דיו‬
‫בקולמוס על נבי הכתב‪ .‬ולא יאחזנו ננפלים ויתירם‪ .‬ולא יאחה בנפלים ויוציא הכתב‬
‫מבחוץ‪ .‬ולא יוציאנו סתובו)ויתיצנו( ]ויחלצנו[‪ .‬וכולם הסניהי ספרים מותר‪ .‬לא ישמיט‬
‫אדם ססר הורה מחיקו)ויחלצנו בו דרך( ]ויחענו[ ש נ ו ת בו םנחנ בזיון‪ :‬ולא יתננו על‬
‫גבי ארכובותיו דתן אציליו עליו ויהא קורא בו כר׳ נחמיה‪ :‬הל׳ ייב‪ :‬לא יחננו על‬
‫‪:‬בי כסא ויהא תלוי וקורא בו כשם שקורין בשטרות שאין נוהנין בססרים אלא אוחז‬
‫בידו באימה וקורא‪ .‬אין זורקין םשרים ממקום למקוס‪ .‬ואין מהנין בהם מנהנ בזיון‪:‬‬
‫ה י ל ׳ יינ‪ :‬לא יתנט על נכי המטה‪ .‬לא ישב אדם על נבי הסטה והספר עליה‪ .‬ומעשה‬
‫בר׳ אלעזר שישב על נבי המטה והספר עליה ונשכו נחש‪ .‬שנאמ׳ את שבתתי תשמרו‬
‫ומקדשי תיראו‪ .‬לא מן השבתות אתה מתיירא אלא מסי שפיקד עליהם‪ .‬ולא ממקדש‬
‫אחה מתיירא אלא סמי שפיקד עליו‪ .‬שנאם׳ את שבתותי וממי‪ .‬חייכ אדם לעשות סוכה‬
‫גאה וציצית נאה ומזוזה נאה ותפילין נאות‪ .‬ויכתוב לו ספר חורה נאה‪ .‬בדץ נאה‬
‫בקולמוס נאה ובלבלה נאה‪ .‬ובקלםים נאים‪ .‬בעורות צבועים‪ .‬ויעטיםנו בשיראים נאים‪.‬‬

‫דסחזי כם׳י׳ח שלימה׳ רטעו לקראת בו בצבור‪ ,‬ועיין ניטין ס׳ ע׳׳א‪ .‬ה״ה( מעשה בבייתוס בן זונין‬
‫ובו׳ י׳׳נ ע׳׳ב‪ .‬ה״ו( בד״א כריפחרא כצ־ל אבל בגוילין כצ״ל ע״ס הגתות נ״י ופירושו בד״א‬
‫ברשתרא שתיו כתובים תג״ך על דפתרא שפסול לס״ת דלא שייך הטע? שיאמרו הבל הוא תורה‪.‬‬
‫אבל בגוילין דמותו* לכתוב עליו ס״ת ואיכא לסיתש שיאטרו כילו ס״ת כותבין תור‪.‬־‪ .‬בפני עגמה‪.‬‬
‫ה׳יז( ספר שפסקו ובר עיין רעיל סי׳ ק״כ ובמה שכתבתי שם אות ל״ת‪ .‬ה״ה( ספד שנטתק אל יקרא‬
‫בו כצ׳׳ל‪ ,‬אט היה בבואה כצ׳יל‪ .‬ה״ט( ספר שגמתק בו שיטת אתת וכי׳ עיין בשרית תה״ד סימן‬
‫מ״ה‪ .‬ספר שיש בו טעות עיין מגתות כ״ט ע׳׳ב‪ .‬שלש בדף אחד יקרא כי כצ״ל‪ .‬ח״י( אין מותתין‬
‫בחורה פתוח משלש יפין אבל קורי! עשרה עשרה כאחד ואינן נמנעים כצי׳ל‪ .‬וכן היא גירטת‬
‫האגודה‪ ,‬ופירושו ג״ל הבא לקראת בתורת צריך לפתוח שלשת דפין‪ -‬אכל קורי! עשרה אגשים בדף‬
‫אתר בזה אהר זה ואינן נמנעים‪ .‬ומצוה בבדיל לנוללו מגילה לי׳ב ע״א‪ .‬גוללו כנגד תתפר ובו‬
‫מנילה שם‪ .‬המחזיק לא יחזיקנו מתוכו אבל מהדקו מאווריו‪ ,‬וגירסת כעל האגודה ה=חייק ס׳ית לא‬
‫יחזיקנו מבפנים אלא מאחוריו‪ ,‬ולפי גידסח חנר״א צ״ל ס״ה גוללו מבחוץ ומהדקו מבפנים‪ ,‬ועיין‬
‫מדיג סס׳ סופרים סי׳ ע׳׳ד‪ .‬והנותן ס״ח להכירו ובו׳ עיין בה״ג שם‪ _ ,‬שנאמר מימינו אש דת דמו‬
‫)דברים לנ(‪ .‬תקורא בלא נגינת וכו׳ מגילה ל״ג ע״א‪ .‬וגם אני נתתי לחם חקיפ לא טובים וגוי כצ״ל‪.‬‬
‫חי״א( לא יניה מ ת מ דיו בקולמוס על נכי הכתב‪ .‬וגירסת חאטדת לא ינית ט ת כ ידיו בקולטים‬
‫על נכי הכתב‪ .‬ולוו יוציאט מתוכו ויחלצט פירוש לא יוציאנו בדרך הליצה כצ׳׳ל‪ .‬מהיקו ויחמו‬
‫שינהג מ מנהג בזיון כצ׳׳ל הוא מלשון ויחץ אח העם‪ .‬וכן הוא חגירסא בבה״ג ת׳ סופרים סי׳ ע״ה‬
‫רק ת ח ח סהיקו נמצא שם מהוכו ע״ש‪ .‬כר׳ נחמיה דיל בן היא דעת ר׳ נהמיה‪ .‬הי״ב( אין זורקין‬
‫ספרים וט׳ עירובי[ צ׳׳ח ע״א‪ .‬הי׳׳נ( על נב׳ המטח ובו׳ מ״ק ב״ח ע״א‪ ,‬ומנחות ל׳יב ע־׳ב‪ .‬ועיין‬
‫תוס׳ שם ד״ה אסור וכו׳ ובירושלמי ברכוה פ״ג היה‪ .‬שנאסר את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו‬
‫)רקרא יט( לא מן היעבחות וכר ספרא פ׳ קדושי* יבמות ו׳ ע־א‪ .‬חייב אדם לעשות סויה נאה כוי‬
 ‫טחזור ויטרי‬ ‫‪692‬‬

‫שנאם׳ זה אלי ואנוהו‪ .‬עשה לסנז מעות נאות כדברי ר• ישמעאל‪ .‬ר׳ עק־כא אום׳‬
‫הרכות בנאו‪,‬ח שלו‪ .‬אבא שאול אומ׳ הדמח לו׳ מה הוא חנון ורחום אף אתת תהיה‬
‫הנץ ורחום‪ :‬ה י ל ׳ י־ד‪ :‬ואין נוהנין בזיון באוכלין‪ .‬אין זורקין אוכלין ממקום למקום‪.‬‬
‫לא ישב אדם על נכי קופה מליאה תמרים או נרונרות‪ .‬אכל ישב על נבי קופה מליאח‬
‫קטנית או על נבי עיגול של דבילח מפני שנהנו כך‪ .‬אין סומכין נאוילין‪ .‬ואין מכם־ן‬
‫באוכלין‪] .‬ואין אוכלים אוכלין באוכלין[ אלא א״כ היו ראו״ן לאכילה‪ .‬ר׳ אליעזר בן יעקב‬
‫אום׳ כל אוכל שנםמ ניר־ אדם סותר לכסות בו‪ .‬והכותב ספרים לא ירשך מנילה‬
‫עליהם‪ .‬שנוהנין כהן מנה; כדון‪ :‬היל׳ ט־ו‪ :‬אם םי־ם כל הספר ושי־ר ב־ דף אחד‬
‫עושה אותו יריעה קטנה כפני עצמה ואינו נמנע‪ :‬אין סכסין באוכלין‪ .‬ר׳ מאיר אומי כל‬
‫שיש לו קליפה מותר לכסות בו‪ .‬אין אובלין אוכלים באוכלים אלא א״כ היה אוכלס בבת‬
‫אחת‪ .‬וספר שאין )בו( ]עליו[ מפה הופכו על הכתב‪ .‬א״ר •וחנן כל חאוחז םפר תורה‬
‫ערום נקבר ערום בליא אותה מצוח‪ :‬סליק סירקא‪ :‬היל׳ ט־ו‪:‬‬

‫שרק ך׳‪ .‬אילו שמות שאין נמחקים הכותב אל״ף למ־ד‪ .‬אל״ף דל״ד‪ .‬יהו או היו‪.‬‬
‫שדי‪ .‬צבאות‪ .‬אהיה אשר אהיח‪ .‬ר׳ יוסי אומי צבאות חול‪ .‬א״ר‬
‫שמעון בן אלעור של בית חנירה היו כותבין בירושלים והיו םוחקין צבאות‪) ,‬שאין(‬
‫‪,‬‬
‫]שהיו[ נוהנין בו )בחול( ]הול[‪ .‬שנאמ׳ ופקדו שר‪ :‬צנאות תומי‪ :‬היל׳ ב ‪ :‬הכותב‬
‫אלף ]למד[ םארנע אותיות‪ .‬יה מארבע אותיות‪ .‬אינן נמחקין מפני שיש שםות כיוצא‬
‫כהן‪ .‬שד משדי‪ .‬צנא מצנאות‪ .‬אהי מאחיה הרי אילו נמחקין מפני שאין שמות כיוצא‬
‫בתן‪ :‬ה י ל ׳ ני‪ :‬בל אותיות המשמשות לשם כין מלפניו בין מלאהריו הרי אילו נםחקין‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מלפניו‪ .‬כ״י‪ .‬כ ‪ .‬נמחק‪ .‬לייי‪ .‬ל׳ נמחק‪ .‬וי׳יי ו׳ נמחק‪ .‬וכ־ןעא בהן‪ .‬ומאחריו אלהיני‪ .‬נו‬
‫נמהק‪ .‬אלהיבם‪ .‬כם נמחק‪ .‬אלחיהס‪ .‬הם נמחק‪ ,‬ויש אוס׳ אלהיבם אינו נמהק‪ :‬היל׳ ד;‪:‬‬
‫וכל השמות ההדיוטות שאותיותיהם ‪:‬אותיות השם הרי אילו נמחקים‪ .‬כי ידע אלהים כי‬
‫ביום אכלכם טמנו ונסקהו עיניכם והייתם כאלהים‪ .‬הראשון קודש והשני הול‪ .‬כי י־י‬

‫שבת קל׳׳נ ע״ב‪ .‬נזיר כ׳ ע׳יב‪ ,‬מכילתא פ׳ בשלח‪ ,‬וירושלמי פאה פ״א ה״א‪ .‬הי״ד( ואין;והגי! בזיו!‬
‫באוכלין וכוי ברכות נ׳ ע׳׳ב‪ .‬אין םוםבין באוכלי] וכו׳ שם ואין איבלין אוכלין באוכלי! אא״ב וכוי בצ״ל‬
‫ר׳ אליעזר בן יעקב אומר כל אוכל שגמרו בידי ארס מותר לכסות כו‪ .‬ולפנינו הכירםא ראכיי אומר‬
‫כל שיש לו יד ועוקץ מותר לכסות בו ע־ש‪ .‬ותכותב ספרים לא יה»ר מגילה עליהם וכו׳ עיין עירובי!‬
‫צ״ת זלא‪ .‬הטי׳!( אם סייס כל הספר כפזל לעיל‪ .‬אוכלס בבת אחת כצ׳יל‪ .‬שאין עליז ספה וכר‬
‫ירושלמי עירובי! פ־יי ה״נ‪ .‬כל האוחז ס״ח עילס יכז׳ כמסקנת הגמרא םגילה ל״ב ע‪-‬א‪ .‬ש״ר‪ .‬ה׳׳א( אלו‬
‫שמוח שאין נמחקים וכו• עיין שבועית ליה ע״א׳ וירושלמי מגילה פ״א ה״ט‪ .‬ר׳ יוסי אומר צבאות‬
‫חול וכו׳ שם ושם‪ .‬של ביח חגירה וכו׳ ובירושלמי שם הלשון חני ר׳ יוסי אומר של בית הגירה‬
‫כותבנים היו בירושלם וכו׳ שהיו מחגים בו תול בצ״ל שנאמר ופקדו שרי צבאות וט׳ )רבדים כ( כ!‬
‫הוא בירושלמי שם ובשבועות ל״ה ע׳׳ב ילין* ממקרא אתר שנאמר ותוצאתי אח צבאותי את עסי‬
‫כני ישראל מארץ מצרים )שמוח ז(‪ .‬ה״ב( הכותב אלף למד וכו׳ כצ״ל שם‪ .‬שר משדי צבא מצבאות וכו׳‬
‫מחכא מוכח דפסק סתמא רצבאוח הוא משמוח שאין נמחקים ורלא כרי יוסי‪ ,‬וכדנרםינן שבועות‬
‫ל״ד ע״ב אמר שמואל אין הלכה כרי יוסי‪ .‬וכן הוא נירםת הרי״ף שכועוח פ״ר ופירש הריין שם‬
‫יאיצמריך שמואל למפסק דלאכר׳ינסי אע״פ דיחיד היא לנכי דכים משום דרי יזסי גימיקו עכו‪ ,‬וכן פסק‬
‫הדםבים ז״ל בפ״ו מה׳ יסודי החוי־ה דצבאוח אינו גסחק‪ .‬אכל יש גורםין כגמרא הלכה כר׳ יוסי‬
‫עכ׳־ל הר׳׳ן‪ .‬וכ! הוא בבה״ג סי׳ ע״ת הלכה כר׳ יוסי‪ ,‬ועיין רשב״א בחידושיו על מס׳ שבועוח ל״ה‬
‫ע״ב שהביא הגירסא תלכת כר׳ יום׳‪ ,‬ושם סםיים וז״ל ואפילו אם תטצא לומד רהכי נמי משוס‬
‫דאסריגן ר׳ יוסי במוקו עמו אבתי לא ניחא רמ״מ הו׳ל לאקשויי פשיטא ולתרץ סשום ר׳ יוסי נימוקו‬
‫עסו‪ ,‬ועוד דלא אמרו נימוקו בסקום רבים עכ״ל‪ ,‬ועיין עירובי! מיו ע״ב‪ .‬ובחוס׳ דיה כר׳ ׳וסיםתבריו‬
‫וכו׳ ובחוס׳ חעגית ביה ע״א ד״ה אי ר״ס ובו׳ ועיין ירושלמי ש׳יג דתרומוח ה״א‪ ,‬ובסס״נ עשי! סי׳‬
‫עיר ואין כאן מקום לתאריך‪ .‬ה״נ( כל אותיות וכר שבועות ל׳יה ע׳׳ב‪ .‬ועיין ירושלמי מגילה ס׳׳א‬
‫ה*ט‪ .‬וכיוצא כהן ר״ל_שהי םה׳ השין והסם גמהק‪ .‬ויש אוטריס אלהיכם אינו גמתק‪ ,‬לאו רוקא‬
‫נקט אלא כל הנטפליס לשם סאתריו אינו נםחק שביעית ל״ה ע״ב אתרים אומרים לאחריו איגו‬
‫נסתק שבבר קרשו השם ובן הוא כירושלמי שם‪ .‬ה״ר( וכל השמות ובו׳ עיין שי״ת הרשב״ץ ה״א‬
‫סי׳ קע״ז‪ .‬כי ידע אלהים וגו׳ כצ״ל )בראשית ג(‪ .‬כי ה׳ אלהיכם וגוי )דברים י(‪ .‬ואדני האדנים כצ״ל‪.‬‬
 ‫‪693‬‬ ‫מחזור ויכורי‬

‫אלהיכם הוא אלהי האליהים‪ .‬הראשון קודש ושני חול‪ :‬ה י ל ׳ הי‪ :‬ואדני האדנים‬
‫הראשון קודש והשני חול‪ .‬אלהי אברהם‪ .‬קודש‪ .‬ואלהי נהור אלהי אביהם חול‪ .‬אלהים‬
‫לא תקלל‪ .‬משמש קודש וחול‪ .‬ר׳ ישמעאל אומי קודש‪) .‬שנא׳( כי על כן דאיתי סניך‬
‫כראות מני אלהים ותרצני‪ .‬הרי זה חול‪ .‬מחנה אלהים‪ .‬נשיא אלהים קודש‪ :‬ה י ל ׳ ו׳‪:‬‬
‫כל השמות האמורים באברהם קודש‪ .‬חוץ מאחד שהוא הול‪ .‬ויאמר אדני אם נא מצאתי‬
‫חן בעיניך‪ .‬ויש אומי ויהי כאשר חחעו אתי אלהים‪ :‬ר׳ חנניא בן אחיו של ר׳ יהושע‬
‫אום׳ קודש‪ .‬שאילו לא לי אלהים ככר התעו אותי‪ :‬היל׳ זי‪ :‬כל חשמוח האמורים‬
‫בלום חול חוץ מזה‪ .‬ויאמר לוט אליהם אל נא אדני‪] :‬כל השמות האמורים במיכה הול[‬
‫ר׳ יוסי אומי בי־־ח קודש באל־׳ף למיד חול‪ pn .‬מבית האלהים )אשר( בשילה‪ .‬ובל‬
‫חשמות האמורים כנכות קודש חוץ מאחד‪ .‬ביך נכות אלהים ומלך‪ :‬כל חשמות‬
‫חאסורים מבעת בנימן)קודש(‪ .‬ר׳ אליעור אומי חול‪ .‬ר׳ יהושע אוס׳ קודש‪ .‬איר אליעזר‬
‫וכי היאך איסשר שהמקום מבםיח ואינו עושה אמי לו ר׳ יהושע המקום כבר מבםיח‬
‫ועושה‪ :‬היל׳ חי‪ :‬אספרה אל הוק‪ .‬הרי זה קודש וחכמים אומרים חול‪ .‬יראה אל‬
‫אלד׳־ס בציון‪ .‬הראשון והשני קדש‪ .‬להלך אל אל כפשספ ראשון חול ושני קודש‪.‬‬
‫עמנואל ועמנו אל‪ .‬הראשץ חול והשני קודש‪ .‬הראשון ]אינו[ נהלק והשני )אינו( נהלק‪:‬‬
‫היל׳ טי‪ :‬ויהי כאשר התעו אתי אלהים‪ .‬ומי אל כמוך נשא עון‪ .‬הראשון חול והשני‬
‫קודש‪ .‬חאשם שמרון כ׳ סרחה באלהיה‪ .‬הרי זה קודש‪ .‬ר׳ נתן אומי משטמה בבית‬
‫אלהיו הרי זה קודש‪ .‬ואתה באלחיך חשוב‪ .‬הרי זה קודש‪ .‬אלהים נצב בעדת אל‬
‫בקרב אלהיס ישםט‪ :‬משמש קודש וחול‪ .‬יסנירני אל אל עויל‪ .‬הראשון קודש והשני‬
‫חול‪ .‬כי אל אל האמר נשאחי‪ .‬ראשון הול והשני קודש‪ .‬ואל יהי מקום לועקת׳‪ .‬איר‬
‫אלעזר בנו של ר׳ יוסיהנלוליאל יהי מקום לזעקתי‪ .‬יש לאל ידי‪ .‬ואין לאל ידיך)אלומתי(‬
‫]אל מות[ כולן חול‪ .‬אלהים זרים קמו עלי‪ .‬קודש‪ .‬אלא שהקורא צריך להיות קורא ומסמיק‬
‫אלהים‪ .‬זדים קמו עלי‪ .‬אבל חנון ורחום ארך אסים ורב חסד מלך מלכים עליון נתל‬
‫ונורא סרוטם עליון צדיק וישר הסיד תמים ניכור הרי אילו נמחקץ‪ .‬המקלל כהן עצמו‬
‫והכית חייב‪ .‬טיס ומחיס חייב אהת‪ .‬דיין ונשיא הייב שתים‪ .‬ויש אומי על הנשיא הייכ‬
‫אלהי אברהם ואלהי נתור אלתי אביהם כצ׳׳ל )בראשית לא(‪ .‬אלהיט לא תקלל )שטות כב(‪ .‬ר׳‬
‫ישמעאל אומר קודש וכן הוא באנודה ד׳ ישמעאל אומר קודש‪ ,‬והנירםא היא בלי ספקי׳‪,‬משובשת‬
‫דבסנהדרין ס״ו עיא איתא דרי ישמעאל ש״ל דאלודס לא תקלל חול‪ ,‬ונירםח הנר״א עיקר‪ ,‬וה׳׳ג ד׳־ע‬
‫אזמר קודש ד׳ ישמעאל אומר חול‪ .‬והוא ‪ t*s‬הגמרא דטנהדרין הנ־ל ע״ש‪ .‬שנאמר לא נרסינן‪ .‬כי‬
‫״ ‪ , ,‬פניך בראת שני אלהיש וחדצני כצ׳׳ל )ברשית לג(‪ .‬מהנה אלהים )שם לב(‪ .‬נשיא אלחיס‬‫ח‬ ‫ף‬ ‫כ ן‬

‫קודש )שם בג(‪ .‬ליתא כםשריש שלשניגו‪ ,‬ונמצא נירםא זו באנודה‪ .‬ה״ו( בל השמות האמורים‬
‫באברהם וכוי מגחוח ל״ה עיכ וירושלמי מגילה פ״א ה״מ‪ .‬ויאמר אדני אם נא מצאתי תן בעיגיך‬
‫)כראשית יח(‪ .‬ויהי כאשר התעי אתי אלהיט כצ׳׳ל )שם ב{‪ .‬ועיין שבזעזת ל‪-‬ה ע״ב זירר&למי ש״א‬
‫דםגילה ה״ט‪ ,‬ה׳׳ז( כל השמות האמורים בלוט חול וכו׳ לא נמצא בלום רק עוד אחד ויאמר הנה נא‬
‫אדוגי סורו נא‪ ,‬ועיין בכ״ט בשיו טה־ יסודי התורה ה״ט‪ .‬ויאמר לוט אליהם אל נא אדני )בראשית‬
‫יט(‪ .‬ועיין בשבועות ובירושלמי שש‪ .‬כל תשמות האמורים בסיכה תול כצ״ל‪ ,‬תוץ םכית האלהים‬
‫בשילת כצ׳ל‪ .‬כרך גבות אלחיש וטלך )מלכים א‪ /‬כא(‪ .‬כל השמות האמוריש בגבעת בנימין ר׳׳א‬
‫אומר חול וכר בג־׳ל וכן הוא בשבועוח ל״ח ע״ב וע״ש והם לא ביחט וכוי‪ .‬היח( אטשדה אל תוק‬
‫עמנואל‬ ‫)תהלים ב(‪ .‬יראה אל אלהים בציון )שש ש״ד(‪ .‬להלך אל אל בםששם )איוב לר(‪.‬‬
‫)ישעיה ז(‪ .‬ועמנו אל )שם ח(‪ .‬הראשון אינו נחלק והשני נחלק כצ׳׳ל שירוש הראשון הוא שם‬
‫אדם והוא חול ואינו גחלק‪ ,‬והשני קודש עמט אל‪ ,‬ועיין בס״ש שם‪ .‬הים( ויהי כאשר התעו אתי‬
‫אלהיס‪ .‬ומי אל כמוך נשא עון כצ׳׳ל )מיכה ו(‪ .‬חאשם שמרון כי מרחה באלהיה )הושע יד(‪.‬‬
‫משטםח בביח אלהיו כצ״ל )שם ט{‪ .‬ואתה באלהיך השוב )שט יב(‪ .‬אלהים נצב בעדה אל בקרב‬
‫אלהיס יששט )חהלים שב(‪ .‬יסנירני אל אל עויל )איוב טז(‪ .‬כי אל אל האטר נשאחי)שס לד(‪ .‬ואל‬
‫יהי מקום לזעקתי )שש מו(‪ .‬עיין סם׳ סופרים פרק ד׳ הל׳ ט׳ ושש במאמר ר׳ אליעזר הנוסח מקום‬
‫לשועחי זב״ף העני! הכונה שתיבת אל נקוד בפתח‪ .‬יש לאל ידי )ברא׳ לא(‪« .‬ל מות גיתח בצ׳׳ל‬
‫והואבני&זלי ב׳‪ .‬אלהיםזדים קמו עלי" כצ׳׳ל )תחלים שיו(‪ .‬אבל הנון וכר שבועות ל״ה ע״א‪ .‬וירושלמי‬
‫מגילה שייט ח״ס‪ .‬המקלל בהן עצמו ותכירו חייב‪ ,‬שטעוח ל״ה ע״א‪ .‬ושם ליו ע׳׳* ועיין תמורה ג׳ ע׳־ב‪,‬‬
‫ד ע״א‪ ,‬ועיין בדכ״י ח״מ סי׳ נץ‪ ,‬ובשו׳־ת חיים שאל ת״א סי׳ ני‪ .‬גויס וםחים חייב אמח‪ .‬ויש‬
‫נורפיש גויש יד‪.‬ר‪.‬ים אינו הייב‪ ,‬דיין ונשיא חייב שתים‪ .‬יי•׳* על הנשיא חייב ש־יש‪ .‬עיין טכייתא ש׳‬
 ‫מחזור ויפמ־י‬ ‫‪694‬‬

‫שלש‪ .‬המקלל בהן אביו ואמו ושס המיוהד הרי זה טעון סקילה‪ .‬ועל הכנויין הרי זה‬
‫‪,‬‬
‫באזהרה‪ :‬סליק סירקא‪ :‬היל׳ י ‪:‬‬

‫פרק הי‪ .‬הבוחב שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון‪ .‬ר׳‬
‫יהודה אומ׳ אם היה אהרון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים‬
‫אח האחרון‪ :‬שני שמוח של חול מקיים את הראשון ומוחק אח האחרץ ר׳ יהודה‬
‫אומר אם היה אחר ק כראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון‪ :‬ה י ל ׳ ב״‪.‬‬
‫הכותב יהודה ולא נתן בו דל״ת יתלט מלסעלן‪ .‬הכותב את השם ונתב יהודה‬
‫עושה ה־ וםוהק היא האחרון‪ .‬היה צריך לכתוב דלית ונתכוון וכחב את השם אף על‬
‫סי שלא נתן בו דלית מעכבו וכוחב יהודה אחר‪ :‬היל׳ נ׳ היה צריך לכתוב את‬
‫השם‪ .‬ונתכוון וכתב יהירה‪] .‬ולא[ נתן בו דלית מוחקו וכותב את השם‪ .‬ר׳ יהודה‬
‫אומי יתויר עליו את הקולמוס ויקדשנו‪ .‬אמרו לו אין זד‪ ,‬מן המובחר‪ :‬ה י ל ׳ די‪:‬‬
‫הכותב את השם וטעה אות אחת יתלנו מלמעלן‪ .‬ר׳ שמעון שזורי אומי ]שם כולו חולין‬
‫אות אחת ממנו אין חולץ‪ .‬טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר׳ יהודה‪ .‬ר׳‬
‫מאיר אומר[ מוחק טלסניו וכותב את השם על םה שמחק‪ .‬ר׳ שמעון בן אלעור אומר משמו‬
‫אץ חולין את השט ואין כותבין האזכרה על מקומ הנרר ר׳ חנניא בן עקביא אומי יננז‬
‫כל היריעה‪ :‬ה י ל ׳ הי‪ :‬טעה וכתב יסנירני אל אל עויל מקיימ את הראשון ומעכב את‬
‫האחרון‪ :‬היל• ר‪ :‬הכותב את השם אפ״ המלך שואל בשלומו לא ישיבנו‪ .‬היד‪ ,‬נותב‬
‫שנים ושלשה שמות כאחת מסםיק ביניהן ומשיב‪ .‬הטובל קולמוס לא יתחיל מאותו‬
‫השם אלא מתחיל מאותות שלפניו‪ .‬המוחק אות אהת מן השם עובר בלא תעשה‪ .‬איר‬
‫ישמעאל לכך נאסר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא‪ :‬לא תעשון כן לייי אלהיכם‪:‬‬
‫ה י ל י ד ‪ :‬אבל הרץ שנטפה על נבי הכתב מוחר למוחקו‪ .‬שלא היתר‪ .‬כוונתו אלא‬
‫לתקן‪ :‬היל׳ הי‪ :‬הטועה את השיטה אינו תולה מננד השיטה אלא הטעות‪ .‬נורד אחת‬
‫‪,‬‬
‫וכותב שתים‪ .‬נורד שתים וכותב שלש‪ .‬ובלבד שלא ינתר שלש‪ :‬ה י ל ׳ ט ‪ :‬אין עושין‬
‫שמע הלל ומנילה לתינוקות‪ .‬ר׳ יהודה מתיר מן בראשיח ועד המבול‪ .‬וסן ויקרא עד‬
‫דהי ביומ השמיני‪ .‬ושאר כל הספרים אסור‪ .‬ואם עתיד הוא להוסיף עליו הרי זה מותר‬

‫םשפטימ‪ ,‬חורת כהנים פ׳ קדושין‪ ,‬וםנוזררי; ש‪-‬ה עיב‪ .‬המקלל בה! אביו ואמו וכי שמעות ל׳ו ע״א‪.‬‬
‫ם״ה‪ .‬ע״א( הכותב ש‪:‬י שמות וטי ומעכב את האחרון״ ויש ספרים שנתיב כהן טחטנ את האחרון‪.‬‬
‫ועיין ט*ז יו׳׳ר ס״ רע׳׳ו ם׳׳ק זי שהביא הברייתא דמש• סופרים וכתב ויש גורסין סחטכ ושניתש פירוש‬
‫לשון קדירה‪ .‬ועיין בשרת חשב׳׳ץ ח׳׳א סיס! קמ׳־מ‪ .‬ה״ב( הכותב יהודה ולא נתן נו דלית ית־יט‬
‫מלמעלה בצ״ל תבותב את השם וכתב יהודה עושה ה׳ וטותק ה׳ האתדון‪ ,‬כן הביא הגהות מייסוני‬
‫בתי תשילין פ־א אוח ם׳ משש רבינו שמתה‪ .‬וכן הב״י םי׳ רע׳׳ו בשש רבינו שמחה )הוא הםתבר‬
‫הספר סח״ו( ושלא שדברי המחבר הלא המה לשון ססבח סופרים ש״ה ה״ב ולמה לא הביאו די! יה‬
‫בשם מסכת םושריס‪ ,‬וצ׳׳ע‪ .‬היה *ריר לכתוב דלת וכו׳ «ירוש אעיפ שעדיין לא כתב הדלית רק‬
‫אותיות יה״ו כיון שהתחיל לכתוב בקדושה מעכבו ויכתוב יהודה אתר‪ .‬ודיג( היה צריך לכתוב את‬
‫השם !נתכוון וכתב יחידה ולא נתן ט דלית כדייל שכח ק*ד ע״ב‪ .‬גיטין כ׳ עיא‪ ,‬ישם נ׳״ד ע״ב‪.‬‬
‫היד( הכותב אח שם ומעת אות אתת יתלנו סלמעלן ר׳ שמעון שוודי אום־ שם בולו תולין אות‬
‫אחח ממט אין חולין‪ ,‬טעה את כל השם יתלט בין השיטין דברי ר• יהודה ר׳ מאיר אומד םוחק‬
‫מלפניו ומי כצ״ל ועיין מנחות ל׳ ע׳׳ב‪ .‬היה( טעה וכחב יסגירני וגוי )איוב טו(‪) .‬ועיין בפירוש‬
‫אזולאי(‪ .‬היו( הביתב את השם וט׳ ירושלמי ברכות פיה היא‪ ,‬ותוספתא שם פ־נ‪ .‬הית כותב שנים‬
‫ושלשה שסות וכוי ירושלמי ברכות שם‪ ,‬ועיין בברכ׳׳י יריד סי• רע׳׳ו באורך אם שאר שטוח נקראו‬
‫אזכרות‪ ,‬וכן האריך בזה בשו״ח השובה םאהבח ח״ג סי׳ שצ׳׳ה ע׳׳ש ואני הסה לםה לא הביאו‬
‫ראיה משורשח טמח דאיחא ברכות כ״ח ע׳׳ב הני י־ח כנגד מי וט׳ אמר רב יוסף כנגד י״ח אזכרות‬
‫שבק״ש הרי בהדיא רבלא שש אלהיש ואלהיט ליכא י״ת אזכרות וצ׳׳ע‪ .‬המותק אות אחת בוייל‬
‫מ ט ח ב׳׳ב ע׳יא וספרי ש׳ ראה‪ .‬ואבדתם את שסם וגו׳ )דברים יב(‪ .‬אבל הדיו שנמשה בצ־׳ל‪.‬‬
‫היית( תטועת את השימה אינו חולה מגגד השיטה אלא כנגד טקוס הטעות כן הוא גירםח הגר־יא‪.‬‬
‫וכ! נטן ודלא כנירסת שו״ת מש״ב שמחבר שחי ח ל ט ח יחדיו‪ .‬ה״מ( אין עושין שמע הלל וט׳‬
‫‪695‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫היל׳ יי‪ :‬אילו שמות הנתלקין‪ .‬בית אל‪ .‬בית אק‪ .‬באר שבע‪ .‬צפנת פענח‪ .‬פוטיפרע‪.‬‬
‫בן אוני‪ .‬ידידיה‪ .‬הללויה‪ .‬וחרה אפי‪ .‬והרה אף‪ .‬ר׳ יוסי אומי אין נהלקין‪ .‬אבל הכל‬
‫שוין שאץ חולקין‪ .‬עסיאל‪ .‬עסינרב‪ .‬צוריאל‪ .‬צורישדי‪ :‬חיל׳ י־א‪ :‬אילו שמות שאין‬
‫נחלקץ‪ .‬ישראל‪ .‬ראובן‪ .‬נעחם‪ .‬פוטיפר‪ ,‬נבוכדנצר‪ .‬עמיאל‪ .‬עסינדב‪ .‬צוריאל‪ .‬צורישדי‪:‬‬
‫היל׳ י״ב‪ :‬הכותב את ]השם על[ בשרו לא ירחץ ולא יסוך ר׳ יומי מתיי‪ .‬ובלבד שלא‬
‫ישפשף‪ :‬היל׳ י־נ‪ :‬על קרן םרה ועל כרעי המטה נוררן ונונץ‪ .‬על האבן שוטטן‬
‫ונונזה‪ :‬ח י ל ׳ י־ד‪ :‬ספר שהיתך התפר שלו‪ .‬אתת הוזר דתפור‪ .‬שנית יהזור ויתפור‪.‬‬
‫שלישית אל יתפור‪ .‬המחתך בסםרימ הדשימ מותר )מותר(‪ .‬בישנים אסור‪ .‬מקק ספרים‪.‬‬
‫מקק תפילין‪ .‬מקק מטפחות‪ .‬הרי אילו יננזו‪ :‬ה י ל ׳ טיו‪ :‬מעשה כרי הלפתא שהלך‬
‫לפני ר־נ‪ .‬ומצאו יושב על שלחנו ובידו תרגום של איוב‪ .‬והיה קורא מ ‪ .‬אמי לו תרשיני‬
‫לומ׳ לפניך מה שראו עיני‪ .‬אמי לו אמור‪ .‬אמ׳ לו צופה הייתי בר׳נ אבי אביך שהיה‬
‫יושב על גבי הבניין בהר הביה והביאו לפניו תרנומ של איוב ואם׳ לו סלק את השורה‬
‫ושקע זה תחתיו ר׳ יוסי בר יהודה אופר עריבה של טיט כפו עליו‪ -‬איר )ד־א( שתי‬
‫תשובות בדבר‪ .‬אחר טיט בהר הבית מגיץ‪ .‬ד ש שאינו רשאי לאבדו ביר‪ .‬אבל לא‬
‫יניהם במקום הטינא אלא בטקום הטורפה והן טרקיבין טאיליהן‪ :‬היל׳ טיז‪ :‬המשאיל‬
‫ספר הורה להכירו אינו רשאי להשאילה לאתר אס יודע לקרות קורא בו‪ .‬אם בשביל לפותחו‬
‫הרי זה אסור‪ .‬סומכוס אוס׳ חדש נוללו אחד לשלשים יום‪ :‬אדה־ ישן ואהר הדש נוללו‬
‫לשנים עשר הודש‪ :‬היל׳ י־ז‪ :‬כל )השמות( ]השלמות[ האסורין בשיר השירים קודש‪.‬‬
‫חוץ מאחד שחוא חול‪ .‬הנח מטחו שלשלמה‪ .‬ויש אופ־ האלף לך שלמה‪ :‬ה י ל ׳ י־ה‪:‬‬
‫כל םלאכיא האסורים בדניאל הול‪ .‬חוץ מאחר שחוא קודש‪ .‬מלך מלכיא די אלד‪ .‬שמיא‬
‫מלכותא תסנא ותקפא ויקרא יהב לך‪ .‬ויש אומי מארי הלמא לשנאיך ופשרה לעריך‪:‬‬
‫סליק סירקא‪:‬‬
‫* ־ ‪ p‬ר‪ .‬הכותב צריך לעשות שיוסר בפתיחה של ויהי בנםע הארץ סלמעלן‬
‫ומלטטן‪ .‬שהוא ספר בפני עצמו‪ .‬ויש אומ׳ שמקומו בנסיעת‬
‫התלים‪ :‬ה י ל ׳ כי‪ :‬הכותב צריך לעשות שיושר בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים‬
‫מלפעלן ומלטטן‪ .‬שהוא ספר בפני עצמו‪ .‬ויש אומ׳ בנסיעת הדנליס‪ :‬היל׳ נ׳‪ :‬עשר‬
‫נקודות בחורה‪ .‬ישפט י׳י ביני וביניך‪ .‬ירד שכיניך‪ .‬ויאמרו איה שרה אשתך‪ .‬א׳י׳ו‬
‫נקוד‪ .‬ולא ירע כשכבה ובקופה‪ .‬ו״ו שבקומה נקוד‪ .‬ויפל על צואריו ו׳י׳ש־קיחיו כולו‬
‫נקוד‪ .‬וילכו אחיי לרעות א׳ת׳‪ .‬את נקוד‪ .‬כל סקודי הלוימ אשר פקד פשה ו׳איהיר׳ן‪.‬‬

‫ניטיו ס׳ ע׳׳א ע״ש‪ .‬ה׳׳י( אלו ׳ימות הנחלקין וכו׳ ירושלמי מנילה פ׳׳א ודיס• הי״ב( הכותב את‬
‫המס על בערו וכד כצ״ל עיין שבת נךכ ע׳׳ב‪ ,‬יוסא ח׳ ע״א‪ ,‬ושם פ״ת ע׳׳א‪ .‬ועיין תום׳ נרה ס׳׳ו ע׳׳ב‬
‫דית אס סמוך ובר ולעיל סי׳ תל׳ט אלסא תפישה בנוף חוא ובו׳ ובבאורי אות *׳‪ .‬הי׳נ( על קרן‬
‫פרה וכו׳ שבת ם״א ע׳׳ב‪ ,‬ערכין ם׳ ע׳׳א• הי״ד( ספר שתיתן־ התפר שלו וכו־ ובאנודח גרס שהותר‬
‫התפר שלו והכוונה אחת םפני סעוט ‪.‬תנליון שבין יריעה ליריעה‪ .‬תטחחך בספרים חרשים סוחר‬
‫בישנים אסור כצ״ל‪ ,‬ועיין בשו׳׳ת משאת בנימין סי׳ קי‪ .‬מקק ספרים וכו׳ עיין שבת צ׳ ע׳׳א שמצניעין‬
‫אותן לגונזן ופירש רש״י שבל דבר קודש צריך מיוה‪ .‬השי׳׳ו( מעשה בר׳ תלפתא וכו׳ שבת קט׳׳ו‬
‫ע׳׳א ע״ש כטה שיגויט‪ .‬ד׳ יומי בר׳ יהודה אומר עריבת של טיט כפו עליו א׳׳ר שתי תשובות בדבר‬
‫ב»*ל בן הוא בנמרא שם‪ .‬ובן גירםת הגר׳׳א בא; הם׳׳ז( המשאיל ס ‪ -‬ת וכוי עירוב דברים נמצא‬
‫כאן בהלכה זו ועי־ן כב׳׳ט כ״ט ע״ב ומשש יתבארו הדברים‪ .‬הי״ו( כל השלסות ובו׳ בצ׳׳ל שבועות‬
‫ליה ע׳׳ב‪ .‬היית( כל סלאכיא וכו׳ שם‪ .‬מלך מלכיא ונו׳ )דניאל ב(‪ .‬מארי תלטא לשנאך ופשרה‬
‫לעדיך כצ״ל )שם ד(‪ .‬פ׳׳ו‪ .‬הכותב צ י ד וכר עיין שבת קט׳׳ו עיב‪ ,‬ובספרי פ׳ בהעלתך ובשסיקתא‬
‫זוטרחא ס׳ בהעלתך מסומן מלםעלה ומלמטה טן השוכין שהן דוםין לכף וריש‪ .‬פירוש אך רק בל‬
‫מקוש שאמר אך ודק מיעט טה בא לםעש לוםר שאין זה סקוס הפרשה הוו עכ׳׳ל‪ ,‬ועיין בשד׳ת‬
‫מהרש״ל סימן ליו ובשו״ת מהר״מ לובלין סי׳ ע״ת ובם־ש שם‪ .‬ת״ב{ בפתיחה של ויהי העם‬
‫כמתאוננים הגר׳׳א מוחק כל הלכה זו׳ והאגודה גרס הכוחב צריך לעשות שיעור בפתיהה של וית*‬
‫בנסוע הארון שהוא ספר בפגי עצסו‪ ,‬וכ! בשחיחה של דחי העם כמתאוננים ותו לא‪ ,‬ואח׳ע מתחיל‬
‫עשר נקודות ובר‪ .‬ה׳׳ג( עשר נקודות בתורה וכד עיין לעיל ובסש״כ שם ועיין בניי מס‪ ,‬ועיין‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪696‬‬
‫‪,‬‬
‫ואהק נקוד‪ .‬או כדרך רחוקה׳‪ .‬ה׳ נקוד‪ .‬ונשים עד גסה אשר ‪ .‬ר׳ נקודה‪ .‬ועשרון‬
‫עשמן שבחנ ביום טוב הראשון‪ .‬וייו שנעשרון השני נקוד‪ .‬הנסתרות לייי אלהינו‬
‫והננלות לנו ולבנינו עיר‪ .‬ע• שבעד נקוד‪ .‬ד׳ אינו נקוד‪ :‬היל׳ די‪ :‬אמי ר׳ שמעון בן‬
‫לקיש שלשה ספרים בעורה‪ .‬ספר מעונה‪ .‬סמר זעטוטי‪ .‬ספר היא‪ .‬באחד מצאו כחי‬
‫מעק אלהי קדם‪ .‬ובשנים מצאו כת׳ מעונה‪ .‬וקיימו שנים ובטלו אחד‪ .‬באחד מצאו כתי‬
‫וישלח אח זעטוטי בני ישרי‪ .‬ובשנים מצאו כת׳ נערי ובטלו אחד וקיימו שנים‪ .‬באחד‬
‫מצאו כתי הוא ובשנים מצאו כת׳ אחד עשר היא‪ .‬וקיימו שנים ובטלו אחד‪ :‬ה י ל ׳ הי‪:‬‬
‫שלשה לא‪ .‬כתובים בתורה בלמיד אל״ף‪ .‬וקרואים לו‪ .‬ואילו הן‪ .‬אשר לא כרעים‪ .‬אשר‬
‫לא חמה‪ .‬אם לא יניד‪ :‬היל׳ וי‪ :‬ואילו הן ]של[ הנביאים‪ .‬ושל כתובים‪ .‬תרבו‪ .‬חושי‪.‬‬
‫דאטר אליו‪ .‬הרבית‪ .‬צרתם‪ .‬יקטלני‪ .‬אחריש‪ .‬כצםור‪ .‬מרעהו‪ .‬זרבכל‪ .‬יערו‪ .‬דעו‪ .‬יאסף‪.‬‬
‫שם‪ .‬והכירו‪ :‬ה י ל י ד ‪ :‬יעואל וקרינן יעיאל‪ .‬ובנבעון העשתרתי‪ .‬אליעסן‪ .‬השוטר‪:‬‬
‫ה י ל ׳ הי‪ :‬אילו )כתובין( קודאין ולא כותבין‪ .‬בני‪ .‬פרת‪ .‬איש‪ .‬כן‪ .‬בניו‪ .‬צבאות‪ .‬באים‪.‬‬
‫לה‪ .‬אלי‪ .‬אלי‪ :‬היל׳ טי‪ :‬וחילוף כוחבין ולא קורין‪ .‬אמנון‪ .‬במקום‪ .‬באשר‪ .‬נואל‪ ,‬נא‪.‬‬
‫אתנו‪ .‬יד‪ .‬דוד‪ .‬המש‪ :‬סליק םירקא‪ :‬ה י ל ׳ טי‪:‬‬

‫פרק ז׳‪ ,‬אילו כותבין חסר וייו‪ .‬יקרא וי־׳ו‪ .‬ויעלהו‪ .‬אמרו‪ .‬ויאמרו‪ .‬וידברו‪ .‬קהו‪ .‬ויתנוהו‪.‬‬
‫יאכלו‪ .‬יחדיו‪ .‬יחללו‪ .‬ויעלו‪ .‬שוי‪ .‬וקבלו‪ .‬חנניה‪ .‬מלכיה‪ .‬וחלוםיהן‪ .‬מלי‪.‬‬

‫באדר׳׳נ של׳׳ד‪ • ,‬ובמדרש פ׳ במדבר‪ .‬ה״ד( שלשה ספרים בעזרה וכו׳ ירושלמי תענית ש״ד ה׳׳כ‪,‬‬
‫ארר״נ סל׳יד‪ .‬ה״ה( אשר לא כרעים )ויקרא יא(‪ .‬ועיין חולין ס״ה ע״א‪ ,‬אשר לא חמה כצ״ל )שש‬
‫כה(‪ .‬אם לא יגיד )שם ה(! ולשנינו כחיב אם לוא יגיד‪ ,‬ויש גורסין במקומו אשי־ לא יעדה )שמות‬
‫כא(‪ .‬ה׳׳ו( ואלו \‪ \7‬של הגביאים כצ׳׳ל תרבו‪ ,‬הכוונה אל תרבו וגו׳ ולא גחכגו עללות )שמואל א ב(‪.‬‬
‫חושי )שם ב‪ ,‬םז(‪ .‬ויאמר הושי וגו׳ לא אהיה ויאמר אליו‪ ,‬בצי׳ל ויאמר אליו אלישע לך אמד לא‬
‫היה תחיה )מלכים ב ח(‪ .‬הרבית כצ״ל )ישעיה מ(‪ .‬הרבית הגוי לא הגדלח השמחה‪ .‬צרתם‬
‫)ישעיה סג( בכל צרתם לא צד‪ .‬יקטלגי )איוב יג( הן יקטלני לא איחל‪ .‬אחריש )שם מא( לא אחריש‬
‫בדיו‪ .‬כצסוד )משלי כו( כצפור לגור וגו׳ לא תבא‪ ,‬מרעהו)שש ים( בי מרעהו וגו׳ לא י!ת‪ .‬זרבבל‬
‫ה‬

‫כצ׳׳ל )עזרא ד( ולא אנחנו זבחים‪ .‬יצרו‪ .‬כצ״ל )תהלים קלט( ימים יצרו ולא אחר בהם‪ .‬רעו‪ ,‬כצ״ל‬
‫)חהליס ק( רעו כי ה׳ וגו׳ ולא אנחנו עסו‪ .‬יאסף‪; ,‬ישעיה סט( וישראל לא יאםף‪ .‬שש‪) .‬רח״א יא(‬
‫ולא שם בשלשח‪ .‬וחבירו! כצ״ל ד״ל מה שנאמר )שמואל ב בג( ולא שש בשלשה‪ ,‬ועיין טנ״ש‬
‫)רה״א יא(‪ .‬ה׳יז( יעואל וקריבן יעיאל ידה״א ם‪ .‬ילה( ובמוסרה ד כתכין יעואל וקרינן יעיאל‬
‫ובגבעון‪) ,‬ובגבעון ישבו אבי גבעון יעואל‪ .‬כצ״ל )שם( כשזל‪ ,‬העשתרתי‪ ,‬כצ״ל )דה״א יא מר( עזיה‬
‫העשתדתי שמע ויעואל‪ .‬אליצשן‪) ,‬שם ב בט( ומן בני אליצשן שמרי ויעואל‪ .‬השוטר )שם בו יא(‬
‫יעואל^הסושר ומעשיהו השוטר‪ .‬ה״ח( אלו קורין ולא כותבין כצ״ל בני )שושטים כ( ולא אבו)בני(‬
‫בנימין‪ .‬שדת )שמואל כ ח( בלכתי להשיב ידו בנהר )פרח( זע׳ין נדרים ל״ז ע״ב‪ .‬איש‪) ,‬שמואל ב׳‬
‫טז( באשר ישאל )איש( בדבר האלהים‪ .‬כן‪ ,‬כצ״ל )שמואל ב יה( כי על )כן( המלך מת‪ ,‬בגיו‪,‬‬
‫)שמואל ב‪ ,‬יס( ושראצר )בניו( הכהו בחרב‪ .‬צבאות‪) ,‬ישעיה לז( קנאת ח׳ )צבאות( תעשה זאת‪ .‬באים‪,‬‬
‫)ירמיה לא( הנה ימים )באיש( נאש הי‪ .‬לה‪) .‬ירמיה נ( אל יהי )לה( שליטת‪ .‬אלי‪) ,‬רות ג( כל אשר‬
‫תאמרי )אלי( אעשת‪ .‬אלי)שם( כי אטר )אלי( אל תבוא ריקם‪ ,‬ועיין נדרים ל״ז ע״ב‪ .‬ה״ט( אמנו]‬
‫)שםואל ב׳ יג( בי )אם( אמנון לבדו מת‪ .‬במקום )שם ב טו( כי )אס( במקום אשר יתית שס‬
‫גואל )רות נ( ועתה כי אםנם כי‬ ‫כאשר )ירטיה לט( כי )אם(‪ .‬כאשר ידבר אליך‪.‬‬ ‫אדני המלך‪.‬‬
‫)אם( נאל אנכי‪ .‬נא )מלכים בי ה( יסלח )נא( ה׳ לעבדך בדבר הזה‪ .‬אתנו‪ ,‬נראה שצריך להיות‬
‫)את( אשר עשה לט )ירמיה לה ‪ (ro‬ונמסר על את כתיב ולא קרי‪ .‬יד דוד‪ ,‬נראה שצ*ל ידרוך‬
‫כדאיתא בנדרים ל״ת ע״א ידרוך דהרורך )ירמיה נא ג( ונמסר על ידרוך השני כתיב ולא קרי‪ .‬הטש‬
‫)יחזקאל מה טו( )המש( מאות‪ .‬ש״ז‪ .‬אלו כותבין חסר וי״ו וכו׳ ויעלהו )שמואל א׳ ז( ויקת שמואל‬
‫מלה הלב אתר ויעלה עולח‪ ,‬אמרו )שם ינ יט( וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי אמד )אמרו‬
‫קרי(‪ .‬ויאסרו )שם יב י( ויזעקו אל ה׳ ויאמר )ויאטרו קרי(‪ .‬וידברו )מלכים א; יב ז( וידבר אליר‬
‫לאמר‪ .‬יקחו בצ״ל )מלכים בי כ יח( אשר חוליר יקחי וכתיב יקה‪ .‬ויתנהו )שסי כב( ויחנה על יד‬
‫עשי המלאכת קרי ויתנהו‪ .‬יאכלו )ישעיה לז ל( ונטעו כרמים ואכול‪ ,‬ואבלו קרי שרים‪ .‬יחדיו‬
‫)ירמיה סח( כהניו ושריו יחד כחיב‪ .‬יחללו כצ״ל ליחזקאל ז בא( ולרשעי הארץ לשלל וחללוח‪,‬‬
‫וחללוהו קרי‪ .‬ויעלו )עזרא ג ג( ויעל עליו עלוח‪ .‬ויעיו קרי‪ .‬שוי כצ״ל )דניאל ה כא( ולבביה עם‬
‫חיותא שוי וקרי שויו‪ .‬וקבלו כצ״ל )אסתר ט( קימו וקבל וקבלו קרי‪ .‬חנניה)נחסית ג ל( אחרי )קרי‬
‫אחריו( חח‪1‬יב חנניה‪ .‬טלניה )שם( אחרי)קרי אהריז( החזיק מלכיה‪ .‬וחילופיהן‪ ,‬ר״ל שכתובים בויו וקרי‬
‫בלא ויו‪ .‬רגלי‪ ,‬כצ׳׳ל )ש״ב כב( משוה דגליו‪ ,‬והקרי רנלי בלא וא״ו‪ .‬שמטוהז )מלכים ב׳ ט( הקרי‬
‫‪t>97‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שסטוהו‪ .‬דצוה‪ .‬נכהו‪ .‬שער העץ‪ .‬ר ע ל ת סבו הרף‪ .‬ויקראו לו ויקהל חפש‪ :‬ה י ל ׳ בי‪:‬‬
‫ואילו כותבץ ה־ ולא קוראץ‪ .‬וארא‪ .‬הארי דשסואל‪ .‬טוצא‪ .‬ותרא‪ .‬הזאה‪ .‬רע‪ .‬הרע‪ .‬בא‪.‬‬
‫ובא‪) .‬וקו( וקו‪ .‬וקו‪ .‬הרב‪ .‬אהבי‪ .‬ורע‪ .‬יעש‪ .‬פקה‪ .‬ארי‪ .‬אל‪ .‬ציד‪ .‬והילוסן)וייו(‪ :‬וארבה‪.‬‬
‫ועבוד ו‪.1‬מה‪ .‬יהיה‪ .‬ונראה‪ :‬הנה‪ .‬שתול‪ .‬נדילה‪ .‬ותענבה‪ .‬הסדה‪ .‬ואכבדה‪ .‬שלשה‪.‬‬
‫וסטה‪ .‬טעמה‪ .‬קומי זכור השיבנו‪ .‬הנדת‪ .‬קיללתה‪ .‬שתה‪ .‬עשית)ה(‪ .‬נבהלה‪ .‬פחוהיה‪.‬‬
‫תזנותיה‪-.‬לכנזד אגלה‪ .‬שכהה‪ .‬ויראה‪ :‬היל׳ ני‪ :‬אילו כותבץדבר אהד וקורבן שתים‪.‬‬
‫בא נד‪ .‬אש דת‪ .‬מאשתם‪ .‬טה לכם‪ .‬והנה הוא‪ .‬הענתת‪ .‬סהתס‪ .‬בניםן‪ .‬לבן יטיני‪.‬‬
‫הלכאים‪ .‬ישימות‪ .‬לנייונים‪ .‬מן הסערה‪ .‬מן םערה‪ .‬הס פרוצים‪ .‬והילוסיהן כטוב‪ .‬מבנימין‪.‬‬
‫למרבה‪ .‬טהמערה‪ .‬מאתי‪ .‬בחרכתיהם‪ .‬מבת‪ .‬כיענים‪ :‬ה י ל ׳ די‪ :‬אילו כותבץ ווי־ן‬

‫כ ל א רו‪ .‬ויצוה )שט ב ט ז ( ויצוחו ח ק ר י ויצוה‪ .‬נ כ ח ו ׳ כ צ ״ ל ) י ־ ז ק א ל ט ו ט( כי נ כ ח ו י מ ו ‪ ,‬ו ח ק ר י‬

‫יצא‪ .‬שער העין ) נ ח ט י ח ג טו( ו א ח שער העין וגו׳ ויעמידו דלתותיו‪ .‬ו ה ק ר י ויעמיד‪ .‬וישלחו כצ״ל‬
‫)יהושע י( וישלתו אנשי ו ט ׳ א ל ה י ר א ם ה ם כי בידיך‪ .‬ו נ מ ס ר יתיר יוד‪ .‬ס ב ו כצ״ל ) י ה ו ש ע ו ז(‬
‫‪:‬‬
‫ו י א מ ר ו ) ו י א מ ר מרי( א ל ה ע ס ע ב ר ו וסבו‪ .‬הרן‪ :‬כ צ ־ ־ ל ) ש מ ו א ל א׳ טז( הרן! ו א ג י ד ה ל ך וגו׳ ויאסרו‬
‫)הקר• ו י א מ ר ( א ד ב ר ‪ .‬ויקראו לו ) מ ל כ י ם א׳ י ב נ ( ויקראו לו ויבאו ירבעם‪ .‬ו י ק ה ל )שט י ב כ א (‬
‫ויבאו ר ח ב ע ם ירושלס ו י ק ה ל ‪ .‬ת פ ש ‪ ,‬בצ״ל )מלכים ב׳ יד( ת פ ש יהואש ונו׳ ויבאו ) ו ה ק ר י ויבא(‬
‫ה׳יב( ואלו כ ו ח ב י ן ה ׳ ו ל א קודאין‪ ,‬ו א ד א )יהושע ז כ א ( ו א ר א ה ב ש ל ל א ד ר ה ׳ ו א ר א‬ ‫ירושלם ויסרץ‪.‬‬
‫הארי דשסואל‬ ‫קרי׳ ו ב מ ו ר י ם ש ל פ נ י ט ‪ .‬ו א כ י * ה א ת כ ם א ל ארץ ה א מ ו ר י ) י ה ו ש ע כ ד ה ( ! ב ס ו ד ו ל י ח א ‪.‬‬
‫) ש מ ו א ל ב׳ כ נ כ ( ו ב נ י ה ו בן יהוידע ו ט ׳ א ח ה א ר י ה ‪ .‬מוצא )ירמיה מ ה בז( אם ב ג נ ב י ם נ מ צ א ה ‪.‬‬
‫ו ח ר א )שט ג ז( ו ה ר א ה ^ ב נ ו ד ה א ח ו ת ה י ה ו ד ה ‪ .‬ה ז א ת )שש כו ו( ו א ת העיר ה ז א ת ה ‪ .‬ר ע כג׳׳ל‬
‫) מ י כ ה נ ( שנאי מ ו ב ו א ה ב י ר ע ה ‪ ,‬ח ר ע )ירמיה יח י( ו ע ש ה ה ר ע ח בעיני‪ .‬ב א ) ש ם ט ו ‪ (0‬א מ ל ל ה‬
‫י ל ד ה ה ש ב ע ה נ פ ח ה נ פ ש ה ב א ה ש מ ש ח ‪ .‬ו ב א )שש מ ג יא( ו ב א ת ו ח כ ה א ת ארץ מצרים‪ .‬וקו‬
‫הרב )תחלים‬ ‫)זכריה א ט ז ( ו ק ו ח י נ מ ח ע ל ירושלס‪ .‬וקו ) י ר מ י ה ל א ל ה ( ויצא ע ו ד ק ו ח ה מ ד ח ‪.‬‬
‫נ א ד ( ה ר ב ה כ ס נ י מעוני‪ .‬א ה ב י כצ״ל )משלי ח יז( אני א ה כ י ה א ח ב ‪ .‬ורע‪ .‬כצ׳־ל )משלי כ ז (‬
‫רעך ו ר ע ה אביך‪ .‬יעש ) ר ו ת א ז ( י ע ש ה ה׳ ע מ כ ם ה ס ד ‪ .‬ס ק ח כ צ ״ ל ) ד נ י א ל ם י ח ( ח ט ה א ל ה י‬
‫אזנך ו ש מ ע ש ק ה ה עיניך‪ .‬ארי כ צ ״ ל )איכוז נ ( ר ב א ר ב ה ו א לי אריח‪ .‬א ל כ צ ־ ל ) ע ז ר א ח ט ו ( ו א מ ר‬
‫ל ה א ל ה מאניא‪ .‬ציד כ י ״ ל ) כ ר א ש י ת כ ז ג ( ת א ח ש ד ה וצודה לי ג י ד ה ‪ .‬והילושן‪ .‬ד״ל ד ל א‬
‫ב ת י ב ה׳ בסון« ה ה י ב ה ו ה ק ר י בחי‪ .‬ו א ר ב ה )יהושע כ ד נ ( ו א ר ב א ת זרעו‪ .‬ה נ ג ה כ » * ל ) ש מ ו א ל א׳‬
‫ס כו( ויקרא ש מ ו א ל א ל ש א ו ל ה נ ג ה כ ת י כ חנג^ ו ה מ ה ) ש מ ו א ל ב׳ ג א ט ( ו ח ס ה ת ק ר י ו ה כ ת י ב ו ח ם‬
‫ז‬
‫ה מ ח ו בימי קציר בראשונים‪ .‬י ח י ה כצ׳׳ל ) מ ל כ י ם א׳ א׳ לז( כ א ש ר ה ו ה יכן י ה י ה ו ח ס ר הי‪,‬‬
‫ו נ ר א ה )ישעיה‬ ‫ובסשרים שלשנינו א י ת א ו ה י ה ה ) מ ל כ י ם ב׳ ט׳ לז( ו ה י ת נ ב ל ת איזבל ח ס ר ה׳‪.‬‬
‫ה נ ה כצ׳׳ל ) ש ם נ ד ם ז ( הן א נ כ י ב ר א ת י ח ר ש ‪ .‬ש ת ו ל‬ ‫מ א כ נ ( ו נ ש ח ע ח ונרא ) ח ס ר וד( יחדו‪.‬‬
‫כצ״ל )ירמיה יז ח ( ו ה י ה כ ע ץ ש ת ו ל ו־יא ירא ) ח ס ר ה ( כי י ב א ח ם ‪ .‬גדליה ) ש ס מ ט ז (‬
‫א ל ה ע ש א ה ה ד ב ר ה ז ה ‪ ,‬ו ת מ ר ח׳ מ ת י ב ת ת ע ש ‪ .‬ו ת ע ג ב ת ) י ת ז ק א ל כ ג • ט ו ( ו ת ע ג ב ) ה ס ר הי( ע ל י ה ם‬
‫ל מ ר א ה עיניה‪ .‬ח ס ד ה כ צ ״ ל ‪ ) .‬י ח ז ק א ל מ ה ג( ומן ה מ ד ח ת ם ו ד א ר ך ח מ ש ) ח ס ר חי( ועשרים אל!«‪.‬‬
‫ו א כ ב ד ה ) ה ג י א ה ( ו א ר צ ה בו ו א כ ב ד ) ה ס ר ח ( ‪ .‬ש ל ש ה ) מ ש ל י ל י ח ( ש ל ש ה ה מ ה נ פ ל א ! ס מ נ י‬
‫ו א ר ב ע ל א ידעתים‪ .‬ז מ מ ה כ ד ״ ל ) ש ם ל א ט ז ( ז מ מ ה ש ד ה וגו׳ נ ט ע ) ח ס ר ח ( כ ר ם ‪ .‬ט ע מ ת )שם(‬
‫ל א ״ י כ ב ה ב ל י ל ) ה ס ר ה ( נ ר ה ‪ . .‬ק ו ס י ) א י כ ה ב י ט ( קומי רני בליל‪ .‬זכור ) ש ס ח א( ח ב י ם ‪.‬וראה‬
‫ה ג ד ת כצ׳׳ל ) ש מ ו א ל א׳ ב ד י ט ( ו א ח‬ ‫א ת ת ר פ ת ג ו ‪ .‬י ח ש י ב ט )שט ב א ( ה ש י ב נ ו ה ׳ אליך ונשוב‪.‬‬
‫ש ח ח כצ״ל ) ה ח ל י ם » ח ( ש ת ה‬ ‫ק ל ל ה כ צ ״ ל ) ק ה ל ת ז כ ב ( גם א ת ק ל ל ת א ח ר י ט ‪.‬‬ ‫ה ג ד ת חיום‪.‬‬
‫נ ב ת ל ה ‪ .‬כ צ ״ ל ) ת ה ל י ס ו ד(‬ ‫ע ו ט ת י ט ל נ ג ד ך ‪ .‬עשית כ צ י ל ) נ ת ס י ת ט ו( א ת ע ש י ת א ת ה ש ט י ם ‪.‬‬
‫ונפשי נ ב ה ל ח מ א ד ו א ת ח ׳ ע ד מ ח י ‪ .‬ם ת ו ח י ח כצי׳ל ) ת ח ל י ט ע ד ו( ז ע ת פ ת ז ח י ח י ח ד ‪ .‬ת ז נ ו ח י ה‬
‫ז‬
‫כ י ל ) י ח ז ק א ל כ ג מ נ ( * ע ת יזנה ת ז נ ו ת י ה והיא‪ .‬ל כ נ ה כ צ ״ ל ) ר ו ת א י ב ( ש ב נ ה ב נ ת י לבן‪ .‬א ג ל ה‬
‫‪T‬‬
‫כצ״ל‬ ‫) ח ת ד ד ( ואני אמרתי" א ג ל ה וגר ו א ד ע כי אין זולתך ) ה ס ר ת׳ מ ת י ב ת ו א ד ע ( ‪ .‬ש כ ת ח‬
‫ה ״ נ ( אלו כותבין ד ב ר א ת ר‬ ‫)איוב א י( ת ל א א ת ש כ ת בעמי‪ .‬ויראה )שש ט ב ט ז ( וירא א ת כביו‪.‬‬
‫ז‬ ‫י‬
‫כ ר פירוש שכותבין ח י ב ת א ת ת י ח ד ונקראים ב׳ ת י ב ו ת * ב א ג ד ) כ ר א ש י ת ל יא( ו ת א מ ר ל א ה‬
‫בגר‪ .‬א ש ד ח ) ד ב ר י ם ל נ ב ( מ י מ י ט א ש ד ת ל ס ו ‪ .‬מ א ש ת ם כ י * ל ) י ד מ י ח ו כ ( נ ח ר משח מ א ש ת ם ‪.‬‬
‫מ ה ל כ ם )ישעיה ג ס ו ( מ ל כ ם ת ד כ א ו עטי‪ .‬ו ה נ ה ה ו א ) י ר מ י ה י ה נ ( וארד ב י ת תיוצר ו ה נ ה ו ‪ .‬ת ע נ ת ת‬
‫כ ו ד ל ) ד ״ ח א׳ כ ז יב( אביעזר ח ע נ ת ז ת י לבניםיני‪ ,‬ו ה ק ר י ל ב ן י מ ע י ‪ .‬מ ה ח ם כ צ ־ ל ) י ת ז ק א ל ה ו( ה ר ו א ה‬
‫א ח ח סהש עשים‪ .‬ב נ י מ י ן ) ד ״ ה א׳ ‪ 0‬ד ( בן א מ ר י בן בניסן ותקרי ב נ י ס ן ‪ .‬ל ב ! י מ י נ י ) ש ש כ ז י ב ( אכיעזר‬
‫(‬ ‫ט ז‬ ‫חעגתותי לבנימיגי‪ .‬ח ל כ א י ם ) ת ה ל י ס י י( ו נ פ ל בעצוסיו' ח ל כ א י ם תקרי‪ .‬י ש י מ ו ת כ צ ״ ל ) ת ה ל י ם נ ה‬
‫ישימות עליטו ירדו ש א ו ל חייט״ וקרי ישי ס ו ת ‪ .‬לגייונים כ ל ל ) ת ח ל י ם ק כ ג ד ( ת ל ע ג ‪ .‬ה ש א נ נ י ם‬
‫ה ב ו ז לגייוניס קר׳י ל ג י יונים‪ .‬ס ן ה ס ע ר ת ) א י ו ב ל ח א ( ויען וד א ת איוב ם נ ח ס ע ר ה ‪ .‬ו ה ק ר י מ ן‬
‫‪ p‬ס ע ד ת ) ש ם ם ו( מען ח׳ מ נ ס ע ר ח וקרי ס ן ס ע ר ח ‪ .‬ה ם פרוצים ) נ ה מ י ה ב י נ ( ב ח ו מ ו ת‬ ‫חסערה‪.‬‬
‫ידושלט א ש ד ה מ פ ר ת י ם ו ח ק ר י אשה ח ס פרוצים‪ .‬והילושהן‪ ,‬ר ״ ל ד ב ת י ב ב׳ ת י ב ו ת ונקראים א ה ת ‪.‬‬
‫כ ס ו ב נצ׳׳ל )שופטים ט ו כ ה ( מ ה י בי ט ו ב לבט‪ ,‬ו ה ק ר י כ ט ו ב ל ב ם ‪ .‬ם ב נ י מ ץ כ צ ״ ל ) ש מ ו א ל א׳ & א (‬
‫ל מ ר ב ה )ישעיה ס ו( ל ס ר ב ה ח ט ש ר ח ‪ ,‬ו נ ר א ח כשח* ח י ב ו ת‬ ‫וחזי איש מ כ ן ימין‪ .‬ו ח ק ר י מבנימין‪.‬‬
‫ד מ ם ס ת ו מ ה ח י א ב » ^ ח ח י ב ח ‪ .‬ו ח ק ר י ה ו א ל מ ר ב ה ח י ב ה א ח ת ‪ .‬מ ה מ ע ר ה ) ש מ ו א ל א כ ד ש( ר צ א‬
 ‫מחזור וייטרי‬ ‫‪698‬‬

‫וקוראין יוד״ן‪ .‬אסורים‪ .‬אביניל‪) .‬נילו‪ (.‬אניעך‪ .‬אילי‪ .‬אושר‪ .‬ארוצם‪ .‬בעוני‪ .‬מר‪ .‬בהלכותס‪.‬‬
‫ההםשוח‪ .‬דהוא‪ .‬ההעוף‪ .‬הכעסוגי‪ .‬תשר‪ .‬הנחזניס‪ .‬המכינים‪ ,‬כתות‪ .‬ניל‪ .‬דהיא‪ .‬הוצא‬
‫התרסות‪ .‬הלחות‪ .‬הםביא‪ .‬הבציר‪ .‬וילינו‪ .‬ושהצימה‪ .‬וץניף‪ .‬ואליל‪ .‬ותרמית‪ .‬וסוס‪.‬‬
‫ואחוקיהא‪ .‬ותולק‪ .‬יחואל‪ .‬והבינו‪ .‬הוקך‪ .‬יציע‪ .‬יעיר‪ .‬יעביר‪ .‬ויזואל‪ .‬יניעק‪ .‬יכסומו‪ .‬יכשילו‪.‬‬
‫‪ jrb‬לשיר‪ .‬ליש‪ .‬לדינים‪ .‬לםינ‪ .‬לסשיסה‪ .‬לטעניתס‪ .‬מימעת‪ .‬מנדת‪ .‬נטויות‪ .‬ניב נובי‬
‫נפושסים‪ .‬שימ‪ .‬עשויות‪ .‬עופי‪ .‬עניו‪ .‬עסרון‪ .‬עתודים ועיינה‪ .‬צעיריהם‪ .‬צעיריה‪ .‬צסיעי‪:‬‬
‫סליק פירקא‪ .‬היל׳ די‪:‬‬

‫אילו הן הילופי שירת תילים הקמאים בשירת שמואל‪ .‬דדבר‪.‬‬ ‫מרק ח׳‪,‬‬ ‫תקכח‪.‬‬
‫ומכף‪ .‬ומסלטי לי‪ .‬אלי צורי‪ .‬טשנבי ומנוסי‪ .‬ומאיבי‪ .‬כי‬

‫מ! המערה‪ .‬וקרי מהמערה‪ .‬מאתי )ישעיה סד בר( רקע הארץ סי אתי‪ .‬והקרי סאתי‪ .‬בחרבתיהם‬
‫כ‪1‬״ל )ד״ה ב׳ לד ו( כהר בתיהם שכיב‪ .‬מכה )איכה א ו( ויצא מן כת ציו! בל הדרה‪ .‬כיעגים‬
‫מ ד ל ן׳טם ד ג( כ ת עסי לאכזר כי עניט במדבר‪ .‬היד( אלי כותבין מין זקגראין מדין‪ .‬אםוריט‬
‫)בראשית לט כ( מקום א׳שר אםורי המלך אמורים‪ .‬וקרי אסירי‪ .‬אביגיל )שיא יה( והמהר אבוגיל‬
‫וחקח‪ .‬וחקרי אביגיל‪ .‬אניעך כצ׳ל )שטואל ב טו( הטול טאך והיוס אנועך‪ .‬וקרי אניעך‪ .‬אילי כצ״ל‬
‫)מלבים ב סו( ויגל את יחויבין ואת אולי וקרי אילי‪ .‬אושר )ישעיה טה ב( והדורים אושר‪ .‬וקרי‬
‫אישר‪ .‬ארוצם )ירמיה נ מד( כי ארגיעה ארוצם‪ .‬וקרי אריצם‪ .‬בעוני כצ׳׳ל )שמואל ב׳ טז יב( אולי‬
‫בהלכותם‬ ‫יראה ח׳ בעוני‪ ,‬והקרי בעיני‪ .‬בור כצ״ל )ירמיה ו ז( כהקיר בור מימיה וקרי ביר‪.‬‬
‫)נהום ב ו( יזבר אדיריו יכשלו כהלכיתם‪ .‬תתששות )ד״ה ב׳ כו כא( וישב בית החששוה‪ .‬רהוא‬
‫)עזרא ד ט( אד»ן רחום כעל טעם וגו דהוא עלםיא‪ ,‬וקרי רהיא‪ .‬התעו!! )משלי בנ ה( התעוף‬
‫)וקרו חתעין!( עיניך בו‪ .‬ה ב י ו נ י מ ד ל )ירמיה כה ז( ולא שמעתם אלי נאום ח׳ למען הכעסוני‪.‬‬
‫חושד )תהלים ה מ( ה׳ נהבי בצדקהך הושר לשני דרכך‪ .‬והקרי הישר‪ .‬חנחונים כצ׳׳ל )עזרא ה" יז(‬
‫ואשימה בסיהם דברים לדבר אל אדו אהיו הנתונים‪ ,‬קרי תנתיניס‪ .‬המבינים )ד״ה ב ג( ויאמר‬
‫ללוים המכונים‪ .‬ברזות כצ״ל )דיה א י( ובני בריעה חבר וםלביאל הוא אבי ברזות‪ ,‬והקרי ברזיה‪.‬‬
‫גיל )משלי כג בד( ט ל יגיל אבי צדיק‪ .‬והקרי גיל‪ .‬דהוא‪ .‬נזכר לעיל‪ .‬הוצא כצ׳׳ל )בראשית ח יט(‬
‫בל ההיה ונד הוצא אתך׳ וכתיב היצא‪ .‬התרסות כצ׳ל ירמיה יט כ( ויצאת אל ניא בן הנם שער‬
‫ההרםזת‪ .‬והקרי החרשים הלחות כ!״ל )שם מה ה( כי מעלה הלחות‪ ,‬והקרי הלתית‪ .‬המביא‬
‫)יהזקאל מב מ( ומתתחה לשכוח האלה הםבוא‪ .‬והקרי המביא‪ .‬הבציר )זכרית יא ב( בי ירד יער‬
‫הבצזר‪ .‬ויליט בצ׳‪-‬ל )במדבר יד לו( והאנשים אשר שלה וט׳ וישבו וילוט‪ ,‬הקרי ויליט‪ .‬ושתצימה‬
‫)יהושע יט כב( ושנע הנבול בתבור ושהצוטה והקרי ושחצימה‪» .‬ני!« )ישעיה סב נ( וצנין! םלובת‬
‫בכן« אלהיך‪ .‬ואליל ותרמית )ירמיה יד יד( חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבס׳ ותקרי אליל ותרמית‪.‬‬
‫וסוס )שם ת ז( נס חסידה בשטים וטי ותור וסוס‪ ,‬והקרי וסיס‪ .‬ואתוקיתא כצ׳׳ל )יחזקאל מא טו(‬
‫ואתוקיה משו ומשו מאה אמה‪ .‬ותולין )ד״ה א׳ ד כ( כי אסטן ורנה בן תנן וחולון‪ ,‬יחואל כצ׳׳ל‬
‫)שם ב׳ בם יד( ומן בני הימן יתואל‪ .‬והביט )שם לה ד( והבוט לבית אכתיכם‪ .‬הוקך כצ׳׳ל)החלים‬
‫עד יא( למה השיב ירך וימינך 'מקרב חוקך בלה‪ .‬יציע כצ״ל' )מלכים אי ו ה( ויכן על קיר יצוע‪,‬‬
‫יציע קרי‪ .‬יעיר )ד״ה א׳ כ הי( ותהי עור" מלחמה י"' ייך אלחנן בן יעור׳ והקרי יעיר‪ .‬יעביר‬
‫)יהזקאל ס ח יד( ולא יסד ולא יעבור‪ ,‬יעביר כחיב‪ .‬ויזואל כצ״ל )ד״ה א יב נ( ויואש בני השמועה‬
‫הנבעת׳ ויזואל‪ .‬יניעו! )תהלים נט ‪0‬ז( הטה יטעין לאבל‪ .‬׳בסוסו )שם קט י( דאש ססב< עמל‬
‫ששהיסו ' " ' י כ ס ו ם ו ‪ ,‬יכשילו )משלי ד( וגנזלה י שנתם אם לא יכשולו‪ .‬לריב )שופטים כא ככ(‬
‫והיח בי יבואו "אבוחם או אחיהם לרוב אלינו‪ .‬לשיר )שמואל א• יח ו( ויהי בטאס וט׳ יישור‪.‬‬
‫ליש )»‪ 0‬ג׳ ג ט!( וישלח איש כשח וגד מעש שלטיאל בי לוש‪ .‬לדינים )ירמיה טז טז( הנני‬
‫שלה לדוגים רבים והקרי לדינים‪ .‬לסיג )יחזקאל כב יח( היו לי כיח ישראל לסוג‪ .‬לטשיםח כצ״ל‬
‫)ישעיה מב כד( מי נתן למשוסה‪ .‬למעניהם )חהלים קכט נ( ע^ נכי חרשו י חרשים האריכו‬
‫לסעטתםי מיפעה )ירמיה מחי כא( מעל מופעת‪ .‬מטית כצ״ל )שמואל א׳ ב א( ויברת דוד מטית‪.‬‬

‫נטויות )ישעיה נ םז( יען כי ג‪:‬הי כנות ציון ותלכנת נטוות גרון והקרי נסויות נדון‪ .‬ניב כצ״ל‬
‫)שם נז יט( ט ד א ט ב שפתים‪ .‬מבי )נהסיה י כ( חרין! ענתוה טבי‪ .‬נפושסיס כצ״ל )נחמיה ז גכ(‬
‫עשויות )שם א׳‬ ‫בני בסי בני טעונים י בני נםושםיפ‪ .‬שים )שמואל כ יר( לבלתי"י שום לאישי‪.‬‬
‫כת ית( ותמהר אבוגיל י ותקח ונו׳ ותםש צא! עשוות‪ ,‬ותקרי י עשויות‪ .‬עופי כצ״ל )ירמיה‬
‫ט ת( ויבאו אל גדליה חטצפתה וט׳ זבני עופי‪ .‬עגיו‪ .‬ליתא כשפריט שלסגיט‪ .‬עפרון כצ״ל )דייה ב יג(‬
‫ואח עפרון ובנתיהו והקרי עפרין‪ .‬עתידים ״ )אסתר ח יג( ולהיות היהודיים עתודיס והקרי עחידים‪.‬‬
‫תנייגא "י בא להוציא הראשון )שם נ יד( לתיות עתידים ליום הזה‪ .‬צעיריהם )ירמיה יד ג( ואדירהם‬
‫שלהו צעוריהס‪* .‬עזריה )שם מת ד( נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה‪ ,‬והקרי צעיריה‪ .‬צשיעי‬
‫)יתזקאל ד פו( דאה נתתי לך את צפועי הבקר‪ .‬ש״ה‪ .‬אלו הן וכו׳ בשידת שטואל )ש״ב כב( וידבר‬
‫דזד מר׳ זבחהלים ל מ צ ח לעבד ה׳ י לדזד‪ .‬זטבף‪ ,‬בשמואל ומכף שאול יכחהלים וסיד שאול‪.‬‬
‫)ובספרים שלט לא הזכירו תאי חילוקא( ומשלמי לי בשמואל‪ ,‬וכתהלים לא כתיב לי׳ אלי כדיל‬
‫בההלים אלי צורי‪ ,‬ובשמואל אלתי מדי‪ ,‬םשגבי וםטםי בשםואל‪ .‬ושם רק משגבי‪ .‬זסאיבי כצ׳־ל ושש‬
‫‪699‬‬ ‫סחזוד וינורי‬

‫אספני משברי‪ .‬נחלי‪ .‬סבבוני‪ .‬אקרא‪ .‬דשסע‪ .‬דתנעש‪ .‬מוסדות השטים‪ .‬ררא‪ .‬רשת‪.‬‬
‫סבות‪ .‬חשרת‪ .‬בערו‪ .‬נחלי‪ .‬ירעם סן שמים‪ .‬חצים‪ .‬ברק‪ .‬ויהם‪ .‬אפקי יס‪ .‬ינלו‪ .‬בנערת‬
‫אפו‪ .‬משנאי‪ .‬משק‪ .‬ויוצא‪ .‬בצדקתי‪ .‬אסור ממנח‪ .‬ואחיה לו‪ .‬ואשתמרח‪ .‬בצדקתי‪.‬‬
‫כברי‪ .‬נבור‪ .‬תתבר‪ .‬תתפל‪ .‬ועיניך על רמימ‪ .‬ה׳ אלהי‪ .‬כי מי אל מבלעדי‪ .‬טעוד‪.‬‬
‫וימי‪ .‬ונתת‪ .‬וענוותך‪ .‬תחתני‪ .‬ארדסה‪ .‬ואשמידם‪ .‬ואכלמ‪ .‬ואמחצם‪ .‬יקופון‪ .‬דסלו‪.‬‬
‫ותזריני‪ .‬תחתני‪ .‬משנאי ואצמיתס‪ .‬ישעו‪ .‬אל י־י‪ .‬כעסר ארץ‪ .‬אדיקם‪ .‬ארקעם‪ .‬ותסלטני‪.‬‬
‫עמי תשימני‪ .‬יתכחשו לי‪ .‬לשמוע ויחנרו‪ .‬ממסנרותיהס‪ .‬צור ומריד תחתני‪ .‬ומוצאי‪.‬‬
‫ומקמי‪ .‬חמםים‪ .‬י״‪ .‬ראשון‪ .‬אומר מנדול‪ :‬חיל׳ ב­­­‬

‫אילו ה ן חילופי ישעיה הקרואים במלכים‪ .‬בארבע חוקיה‪ .‬דשלח חוקיה‪ .‬חדתן‬
‫רב סריס מן לביש‪ .‬אל הסלך ירושלס‪ .‬ויעלו ויבואו ויעםד ירושלם‪.‬‬
‫ויקראו אליהם‪ .‬אמרתי עתה לכה‪ .‬תאמרץ כירושלם‪ .‬את סלך‪ .‬עחח על המקונג‬
‫על הארץ‪ .‬בן הלקיה‪ .‬עמנו אליהם‪ .‬העל‪ .‬וידבר‪ .‬דבר‪ .‬המלך מידו לא תנתן‬
‫אה העיר הואת‪ .‬מלך אשור‪ .‬עד באי ורבה‪ .‬ואל תשסעו‪ .‬בי יסית ההצל‪ .‬הנע ועוה‪.‬‬
‫כי הצילו‪ .‬הארצות‪ .‬וההרישו העם‪ .‬דברי רב שקה‪ .‬ושבנא‪ .‬הנביא קדמיים את כל‬

‫ומ; איבי‪ ,‬כי אשפני כגיל ושם אפפני‪ .‬נחלי בשכואל‪ -‬ושם ונחלי‪ .‬סבבונ• בחהלים‪ ,‬ובשמואל םטני‪.‬‬
‫אקרא בשמואל‪ ,‬ושם אשזע‪ .‬וישמע בשמואל׳ ישם ישמע‪ .‬ויתנעש בשמואל‪ ,‬ושם ותגעש‪ .‬מוסדוח‬
‫חשמיס בשמואל‪ ,‬ושם מוסדי הריס‪ .‬וירא בשמואל‪ ,‬ושם וידא‪ .‬בשמואל וישת‪ ,‬ושם ישח‪ .‬סכות כצ״ל‪,‬‬
‫בשמואל םכיבהיו סבות׳ ושם סביטחיו סבתו‪ .‬חשרת ב‪1‬״ל בשמואל‪ ,‬ושם חשכח מים‪ .‬בערו‪ ,‬גחלי‪.‬‬
‫בשמואל מננה נגדו בעדו נחלי אש‪ ,‬ושם מנגה נגדו עביו עברו ברד וגתלי אש‪ .‬ירעש מן שמים‬
‫בשמואל‪ ,‬ושם וירעם בשמים‪ .‬חגים ברק כשמואל! ושם וישלח חציו ויםי‪1‬ם וברקים רב‪ .‬ויהס חקרי‬
‫‪1‬‬
‫בשמוא־ ‪ .‬ושם ויהמם‪ .‬אשקי ים כצ׳יל‪ ,‬ושש אםיקי מים‪ .‬יגלו‪ .‬ושם ויגלו‪ .‬בנערת אשו‪ .‬ושש מגערתך‬
‫סנשמח רוח א ‪ 0‬ך ‪ .‬משנאי‪ .‬ושס ומשנאי‪ .‬משען‪ ,‬ושם למשען לי‪ .‬ויצא כצ‪-‬ל ושש ויוציאני למרחכ‪.‬‬
‫בצדקתי‪ ,‬ולשנינו כצרקתי כתיב‪ ,‬ושם כצדקי‪ .‬אסור ממנה בשמואל‪ ,‬ושם אסור מני‪ .‬ואהיה א כ י ל •‬
‫ושם ואתי‪ .‬לו‪ ,‬ושם תמים עמו‪ .‬ואשחמרה ב׳טמואל׳ ושם ואשתםד‪ .‬בצדקתי‪ .‬ושם כצדקי‪ .‬כבר•‬
‫כ י ל לנגר עיניו‪ ,‬ושש כבר ידי לגגד עיגיו‪ .‬גב־ר כ י ל ושם גבר תמים‪ .‬ת ו ע ר תתשל‪ ,‬רטש תתברר‬
‫חחשתל‪ .‬ועיניך על רבים‪ .‬כצ׳־ל ושם ועינים רסות‪ .‬ה׳ אלה• כ י ל ובשמואל וחי יגיח חשכי‪ .‬כי טי‬
‫אל מבלעדי‪ ,‬ושם כי מי אלוה מבלעדי‪ .‬מעיד‪ .‬כ י ל ושם המאזרני‪ .‬ויתר‪ ,‬ושס ויתן‪ .‬ונחת‪ ,‬ושם‬
‫וגחתח‪ .‬יענתך‪ ,‬בצ״ל ושם וענותן״‪ .‬תחתני‪ ,‬ושם תתתי‪ .‬ארדשה‪ ,‬ושם ארדוף‪ .‬ואשמידם‪ ,‬ושם ואשינם‪.‬‬
‫ואכ־יס ואמחצם‪ .‬ושם אסחצם ולא יכלו קום‪ .‬יקוטון‪ ,‬ושם ולא יבלו קוש‪ .‬וישלו ושם ישלו‪ .‬וחזרגי‪,‬‬
‫כ י ל ושם ותאזרגי‪ .‬תחתני׳ ושם תתתי‪ .‬משגאי ואצמיתס‪ .‬רשם ומשגאי אצםיתס ישעו אל ח־‪,‬‬
‫ושם ישועו ונר על הי‪ .‬כעפר ארץ‪ ,‬ושם בעשרי על שני רות‪ .‬אדיקס‪ ,‬ארקעם ושם אדיקם‪ .‬ותשלטני׳‬
‫ושם תפלפני‪ .‬עמי השמרני כצ״ל‪ ,‬ושם מריבי עם תשימני לראש גויס‪ .‬יתכתשו לי׳ ושש יכתשו לי‪.‬‬
‫לשמוע‪ ,‬ושם לשמע אזן‪ .‬ויחגרו‪ ,‬ושם ויהרגו‪ .‬ממשנרתיהם כן הוא בתהלים‪ .‬ובשמואל ממםגרותם״‬
‫וצריך להפוך החיבוח כפני שברוב המקוםוח מקדים הכחוביש שבשמואל‪ .‬צור בשמואל צוד ישעי‪,‬‬
‫ושם אלוהי ישעי‪ .‬וםר‪ T‬תחחנ׳ כצ׳יל ושם וידבר‪ ,‬החח׳‪ .‬ומוצאי ומקמי כ י ל ‪ .‬ושש משלמי סאיבי‬
‫אף סן קסי‪ .‬תםשים‪ .‬ושם מאיש תמס‪ .‬ת׳ הראשון ר־ל כשמואל כתיב אודך ה׳ בגוים‪ .‬ושש אודך‬
‫בגוים הי‪ .‬אזמר‪ ,‬ושס אזמרה‪ .‬מגדול הקרי‪ ,‬ושם מגדל‪ .‬ה״ב( חלופי ישעיה )לו לז( הקרואים‬
‫במלכים )ב יה{‪ .‬במלכים ובארבע ושם כארבע‪ .‬וישלת חוקיה כצ׳׳ל‪) ,‬שס שש יד( חדתן ואת רב‬
‫סריס בצ״ל )שם *‪ ft‬וכישעיה ליתא ויעלו ויטאו ויעמדו כצ*ל )שם יז( ירושלם ובישעיה ליחא‬
‫ושם ויעמוד‪ .‬ויקראו )שם יה( ובישעיה ליתא‪ .‬אליהם )שם יס( ושם )לו נ ( רצא אליו‪ .‬אמדתי‪ ,‬כן‬
‫הוא )בישעיה לו ה(‪ ,‬ובמלכים אמרח‪ .‬עתה )מלכים בא( ושם ליתא‪ .‬לך כציל ואחנה לך )מלכים כג(‬
‫וישעיה )לו ח ( ‪ .‬תאטרון )מלבים בכ( וכי תאםרון אלי‪ ,‬ושם )לו ז( וכי תאמר אלי בירושלם ושם לא‬
‫כתוב‪ .‬את סלך )מלכים ב יה( ושם )לו ה( המלך אשור• עחת )מלבים כ ית כת( ושם )לו י( ועתה‬
‫המבלעדי‪ .‬על המקום )מלכים יח כה( ושם )לן י( על הארץ הזאח‪ .‬על הארץ‪ ,‬במלכים עלח על‬
‫ה א ^ ושם עלה אל הארץ‪ .‬בן הלקיה כ י ל )בו( ויאמר אליקיס בן הלקיהז‪ .‬ושם כן חלקיהו‬
‫ליתא‪ .‬עמנו‪ .‬ואל תדבר עמנו ) ט ( רםם )יא( ואל תדבר אליט‪ .‬אליהם כצ׳ל )בז( ושם )יב( ויאמר‬
‫רבשקה‪ .‬העל‪ ,‬ישם )יב( האל אדניך‪ .‬וידבר דבר )כה( וידבר ויאמר שמע דבר המלך‪ .‬ושם )יג(‬
‫ייאמר שמעו אה דברי‪ .‬כי בה אמר מלך אשור‪) ,‬לא( ושם )סז( בי כה אסר המלך אשור‪ .‬מידו)כס(‬
‫ובישעיה )‪6‬־ יד( ליתא‪ .‬לא תנתן אח העיד הזאת )ישעיה רו סו( ובםלביס ב )יח ל( ולא חנתן אח‬
‫העיר הזאת‪ .‬סלך אשור )שם שם( ושם )לו פז( כי כה אסר הסלך אשור‪ .‬ער באי ורבת‪ ,‬חיבת‬
‫ורבה ליתא לשנינו לא במלכים ולא בישעיה‪ .‬ואל תשמעו)פלכים לב(‪ ,‬ישס )מז( אל השסע אל חזקיהו‪.‬‬
‫כי יסית אתכם )לב( ושש פן יסיה‪ .‬ההצל תצילו )לנ( בישעית )יח( ההצילו‪ .‬הנע זעוה‪ ,‬בייל ושם‬
‫ליחא‪ .‬נ• הצילו‪ .‬בישעיה )יח( דהצילו‪ .‬האחמת‪ ,‬מי בכל אלתי תארצזת‪ .‬ושם )כ( מי בכל אלחי‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪700‬‬

‫דכרי להם‪ .‬ישעיה אל ארעי‪ .‬אל תרהקה‪ .‬הנה תנא‪ .‬דשנ‪ .‬את אשר שחתו‪ .‬איך י־י‪.‬‬
‫אשר שחתו את הנוים‪ .‬ויקראם לשני ויאמר‪ .‬ונתנו נא י־י אלהיט שמעתי‪ .‬אל קדוש‬
‫מלאכיך‪ .‬מבחור זאנואה מלון ‪1‬וים‪ .‬למימי‪ .‬להשלת‪ .‬רכשו‪ .‬ושדםה סחיש יגא‪ .‬אל‬
‫העיר‪ .‬ויהי בלילה רך שמונים‪ .‬אח שניו לאמי‪ .‬אנא ובלבב‪ .‬שוב נניד עמי‪ .‬רומא לך‪.‬‬
‫והסטתי למעני‪ .‬קחו‪ .‬רקוע‪ .‬וישימו ויהי‪ .‬אל ישעיהו‪ .‬כי ירסא‪ .‬זה לך‪ .‬כי יעשה‬
‫אח הדבר‪ .‬שלח בראדך‪ .‬כי שמע חזקיהו‪ .‬וישמע את כל שמן בית כליו באו‪ .‬דבר י־י‬
‫בבלה‪ .‬הלא אם‪ :‬סליק סירקא‪ :‬היל׳ ני‪:‬‬

‫פרק ‪t‬׳‪ .‬בי״ת שבבראשית עריך ארבעה תאנין‪ .‬ומשוטים אותיותיו של תיבה מכל‬
‫האותיות שהוא הקים העולם‪ :‬ה י ל ׳ כ׳‪ :‬וייו מ ח ק עריך להיות‬
‫זקוף שהוא העי תיבוח של חורה‪ :‬דרש בסוף שיטה ודרש בראש שיטה היל• ני‪:‬‬
‫שטע ישר׳ עריך לכתבו בראש שיטה וכל אוחיותיו סשוטין‪ .‬ואהד עריך שיהא בסוף‬
‫השיטה‪ .‬רד׳ ששוט מכל האותיות‪ :‬היל׳ די‪ :‬וישחט‪ .‬עריך חיית ששוט‪ .‬שהוא חצי‬
‫םםוקיס של תורה‪ :‬היל׳ הי‪ :‬לי תישליכמ צריך שיהא ארוך‪ :‬חילי וי‪ :‬ה• דהלי״י‬

‫הארצות האלה‪ .‬והחרישו העם‪ .‬ושט )בא( ויחרישו‪ .‬דברי רבשקה )‪ (1S‬וינידו לו דברי רבשקה‪ ,‬ושם‬
‫)לו כב( וינידו• לו אח דברי רבשקת‪ ,‬ושבנא ושם )לו ב( ואח שבנא‪ .‬הנביא קדמ״ה‪ ,‬ר׳׳ל הכא כתיב‬
‫ישעיהו הנביא בן אמוץ‪ .‬ושם )לז ב( ישעיהו בן אמוץ הנביא‪ .‬אח בל רברי )הבא כחיב יט ר( ושם‬
‫)לו ד( את דברי‪ .‬ויאמר להם ושם )לז ו( ליאמר אליהם‪ .‬ישעיה אל ארצו‪ .‬ר״ל הבא כחיכ לארצו‪ ,‬ושם‬
‫אל איצו‪ .‬אל תרהקה כצ׳׳ל‪ ,‬ושם על תלהקה‪ .‬הנד‪ .‬יצא‪ ,‬ושם יצא‪ ,‬ולא הנח‪ .‬יישב‪ ,‬וישלח‪ .‬ושם וישמע‬
‫וישלח‪ .‬את אשר‪ ,‬ושם אשד׳ ולא כתיב את‪ .‬שתתו‪ ,‬ושם )לו יב( אשר השהיתו אבותי• "יו־ ה; ובר‬
‫גירםתו כגירםח מסכת סופרים אשר הוציא לאור הרב יואל הכהן םיללער נרשם בלייפציג שנת‬
‫חדליח‪ .‬חייל אין ח׳ אשר שלחו אח חגוים וטי עיין שם‪ .‬את הנוים ואת ארצם )במלכים( ובישעיה‬
‫)לז יח( את כל חארןןוח ואת ארצם‪ .‬ויקראם ו־שם )יד( ויקראהו‪ .‬לפני‪ ,‬ויתפלל תזקיחו לפני ה׳‬
‫ושש ויתפלל חזקיהו אל ה׳ )ישעית לז מ(‪ .‬ויאםר‪ ,‬ושש לאטר‪ .‬ונתנו במלכים )יש יח( ונתנו‬
‫אה אלהיהס באש ובישעיה )לז ים( ונתן‪ .‬נא‪ .‬הכא הושיענו נא מידו ישם )לז ב( הושיענו‬
‫מידו‪ .‬דו אלהיס‪ ,‬כי אחה ה׳ אלחים לבדך‪ ,‬ושש כי אתה ח׳ לבדך‪ .‬שמעתי‪ ,‬מלך אשור‬
‫שמעתי ושם )לז כא( ליתא תיכח שמעתי‪ .‬אל קדוש ישראל )בישעיה בג( זכמלבים )ככ( על קדוש‬
‫ישראל• מלאכיך‪ -‬ביד מלאכיך חרשחי‪ ,‬ושש ביד עבדיך חרשח‪ .‬מבחור‪ .‬מבחור ברשיו‪ ,‬ושם מכתר‬
‫ברושיו‪ .‬ואבואה‪ ,‬ואמאה מלון קצה‪ ,‬ושם ואבוא מרום קצו‪ .‬וריש כןי״ל ושתיחי מים וייס‪ .‬ושם ליחא‬
‫חיבח זרים‪ .‬למימי כצ׳׳ל למימי קדם‪ ,‬ושם מימי קרם‪ .‬לחשוח‪ ,‬להשות גלים גצ‪-‬ם‪ ,‬ושם לתשאות‬
‫גלים נצים‪ .‬ויבשו כצ״ל חתו ויבשו‪ ,‬ושם תתו ובשו‪ .‬ושדשח כצ׳יל לשני קמה‪ ,‬ושם ושדמח לפני‬
‫קםה‪ .‬שחיש‪ ,‬ושש שחים‪ .‬יבא‪ .‬חסר כתיכ לא יבא אל תעיר הזאת‪ .‬ושם לא יבוא‪ .‬אל העיר‪ ,‬ונטתי‬
‫אל העיר הזאח‪ ,‬ושם )לח ו( וגטתי על העיר תזאת‪ .‬ויהי בלילה ושם ליתא‪ .‬ויך ושם ויכה‪ .‬שמונים‪,‬‬
‫מאה שמונים וחמשה‪ ,‬ושם )לז לו( סאה ושמונים‪ .‬את שניו)כ ב( ויסב אח שניו‪ ,‬ושש )לה ב( ויסב‬
‫חזקיהו פניו‪ .‬לאסור‪ ,‬ישס )נ( ויאמר‪ ,‬ובלבב ושש )לח נ( !בלב שלם‪ .‬שוב‪ .‬שוב ואמדת‪ .‬ושם הלוך‬
‫ואמדת‪ ,‬נגיד עמי‪ ,‬ושם אינו‪ .‬רפא לך כצ׳׳ל ושם אינו‪ .‬והסזחי כצ״ל על ימיך‪ ,‬ושם הנני יוסף על‬
‫ימיך ישעיח )לח ה(‪ .‬למעני ולמען דוד עברי׳ ושש אינו‪ .‬קחו דבלת תאנים ויקחו וישימו על השהין‬
‫ויחי‪ .‬ושם ישאו דבלת תאנים ויםרחו על השחין ויחי‪ .‬ויאמר הזקיה אל ישעיהו מה אוח כי ירפא‬
‫)מלכיש ב׳ כ ח( ובישעיה )לח כב( ויאמר חזקיהו מה אות‪ .‬זה לך כצ״ל ושם )לח ז( וזה לך‬
‫האוח‪ .‬כי יעשה‪ ,‬ושם אשר יעשה‪ .‬שלח בראדך כג׳יל‪ ,‬ושש םרארך‪ .‬כי שמע‪ ,‬ושם וישמע‪ .‬בי‬
‫חלה חזקיהו כצ״ל ושם כי חלה ויחזק‪ .‬וישמע עליהם‪ ,‬ושם וישמח עליחם‪ .‬אח כל כיח נכחה‪ ,‬ושם‬
‫בית נכחה‪ .‬שט!‪ ,‬ואת שמן הטוב‪ .‬רגם ואח השמו הטוב‪ .‬בית כליו‪ ,‬ושש ואת כל בית כליו‪ .‬באו‬
‫סככל‪ .‬ישם באו אלי מבבל‪ .‬שמע דבר ד‪,‬־‪ ,‬ושם שמע ד;ד ה• צבאות‪ .‬בכלה‪ ,‬עד היום הזה בבלה‪ ,‬ושם‬
‫עד היום הזה בבל‪ .‬הלא אם שלום ואמת יהיה בימי‪ .‬ושש כי יהיה שלום ואמת בימי‪ .‬ש״ט‪ .‬ה׳׳א( בית‬
‫שבבראשית צריך ארבעה חגין וכו׳ שהוא הקים את העולם‪ .‬עיין ירושלמי חנינה פ״ב ה״א‪ ,‬ובפסיקתא‬
‫דבח׳ שכ״א‪ ,‬וחד׳יא שרק ל״א‪ .‬ועיין במדרש ר־ע בן יוםף באותיות גדולות אות בי‪ .‬ה״ב( ויו דנהון‪,‬‬
‫כל הולך על גחון )ויקרא יא מב( קידושין ל׳ ע״א‪ .‬דרש בסוף וכו׳ )ויקרא י טי( והוכא במוסרה‬
‫שם חצי התורה בתיבות• ררש מכא ודרש מכ*‪ .‬ה״נ( שמע צריך ל כ ת ט בראש שימה וטי עיין‬
‫בעה״ט )דברים ו(‪ ,‬ובמנ״ש שם וז״ל ושלמים וכן רבים נוהגין לכחוב שמע ראש שיסה‪ ,‬אחד סוף‬
‫שיטה וכן כתוב במס׳ סופרים‪ .‬ח״ר( וישחט צריך הי ששום ובו• עיין קידושי! ל׳ ע״א‪ ,‬ועיין בםנ״ש‬
‫ייקרא ח• פסיק וישם עליי אח החשן חצי החידה נשסוקיש ונ״ל שכן צריך להגיה במס׳ סופריש‬
‫ס״ט ע״ש‪ .‬ה״ה( ל׳ דוישליכם וט׳ בשסיקחא דר• טובי׳ שי נצכים למר דוישליכם גדולה משונה‬
‫מכל למ״ד שבמקרא ללמדך כי אורך הגלות עליהם ובמדרש ד• עקיבא כן יוסף באוחיוח גדולות‬
‫וישליכם ס׳ גצכים גדולה שאין תשלבתי אותם אלא לשי שעה‪ .‬ה״ו( ה׳ רהלי׳־י וט׳ עיין בסנ׳־ש‪,‬‬
 ‫‪701‬‬ ‫טחזור ויטרי‬

‫צריך שיהא פשוט‪ .‬סכל ה׳ שהיא תיבה בפני עצמה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬ירד של תשי צריך‬
‫להיות קטן מכל ירד שבטקרא‪ :‬ישרי שבסוף צריך להיות פשוט‪ .‬ולי שלו זקוף טכל‬
‫למיד‪ :‬היל׳ חי‪ :‬אילו דברים כתובים ולא נקרין‪ .‬כת׳ בעסליפ‪ .‬וקריק בטחוריס‪ .‬כת׳‬
‫תשנלנה‪ .‬וקרא תשכבנה‪ .‬כת׳ רובע הקב חר״נים‪ .‬וקרא רובע הקב דביוניס‪ .‬כת׳ שיניהם‪.‬‬
‫וקרא מסי רנליהם‪ .‬כת׳ את הוריהם וקרא את צואתם‪ .‬כת׳ וישימהו לסהראות‪ .‬וקרא‬
‫למוצאות‪ .‬משומ שאין מבנין לעריות‪ .‬המבנה לעריות משתקין אותו‪ :‬איר הנה הסכנה‬
‫בעריות בערייתא דאבוי ודאמוי‪ .‬ומזרעך לא תתן לאעברה כארמיתא‪ .‬משתקין אותו‬
‫במיסה‪ :‬היל׳ טי‪ :‬מעשה ראובן נקרא ולא מתרנם‪ .‬מעשה תמר נקרא ולא סתרנם‪.‬‬
‫מעשה ענל הראשון נקרא ומתרנס‪ .‬והשני נקרא ולא מתרנם‪ :‬היל׳ יי‪ :‬מאיכן הוא‬
‫מתחיל‪ .‬מאנא חטא )את( העם הזה‪ .‬ברכת כהנים ומעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא‬
‫מתרנמין‪ :‬היל׳ ״א‪ :‬אין משט־רין במרכבה‪ .‬ר׳ יהודה מתיר‪ .‬ר׳ אליעזר אומר אין‬
‫מסטירין בהודע את ירושלס‪ .‬ומעשה כאחד שהיה מפטיר בהודע את ירושלם‪ .‬אמ׳ לו‬
‫ר׳ אליעזר ילך אותו האיש ויודע בתועבות של אמו‪ .‬בדקו אהריו ונמצא מסור‪ :‬סליק‬
‫סירקא‪ :‬היל׳ י־׳ב‪:‬‬

‫פרק י׳‪ .‬טשו! הקניא החרה‪ .‬כדתנן המקנא לאשתו‪ .‬ר׳ אליעזר אומי מקנא לה על‬
‫פי שנים‪ .‬ומשקה על אהד‪ .‬שאין התראה בלא שנים שאינה יכולה‬
‫לומר לא התריתי‪ .‬אבל באחד תעיז ותאמר לו לא התריתי‪ :‬התקין להם לישר׳ שיחו‬
‫קורץ בחורה בשבתות וימים טובים וראשי חדשים ובחולו של מועד‪ .‬שנאמ׳ וידבר משה‬
‫את מועדי י׳י אל בני ישר‪ :‬היל׳ בי‪ :‬עזרא תיקן להם לישר׳ שיהו קורץ בתורה‬
‫בשני ובחמישי‪ .‬ובשבת במנחה‪ :‬היל׳ ני‪ :‬אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נםש בלבד‪:‬‬
‫אין בין שבה ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בירי אדם וזה זדונו בהכרח‪ :‬ה י ל ׳ די‪:‬‬
‫אמי ר׳ ?דה מקום שמפסיקין ]שבת שהרית[ שש קורץ במנהה ובשני ובהמישי ובשבח‬
‫הבאה‪ :‬היל׳ ה•‪ :‬כשני ובחמישי ובשבת במנהה קורין שלשה‪ .‬אין םותחין מהן ואין‬
‫מוםיסין עליהם‪ .‬ואין ססטירין בנביא‪ :‬היל׳ וי‪ :‬חפותה והחותם בתורה מברך לפניה‬
‫ולאחריה‪ .‬זה הכלל כל שיש בו טוסף ואין בו יום טוב קורץ ארבעה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬ביום‬

‫ועיין ירושלמי מנילה פרק א• ח״ט‪ .‬שס״ר ‪0‬׳ כ״ד‪ .‬היו( יוד של חש׳ וכו׳ עיי! וי״ר סוף פ׳ אחרי‬
‫צור ילדך חש׳ החשת כחו של •וצי‪ .‬יוד זעירה ולית כקריית כוותה‪ ,‬ומדרש ‪0‬׳ נשא שיט וווי• ילדך‬
‫חשי יוד של חשי ועירה תש ידי הצייר‪ .‬עיש‪ .‬ועיין כמנ״ש )דבי־ים לב יה(‪ .‬כחיב בעשלים וכו׳‬
‫)דברים בח כי( כתיב ישגלנה וקרא ישככנה כציל )שש כ ל( וכן הוא במנילה כ״ה ע*ב כל‬
‫המקראות הכתובים בתורח לגנאי קודי! אותו לשבח בטן ישנלנה‪• .‬שככנח וכר וכן בתוספתא •סון!‬
‫מגילה כל מקום שכתוב ישגלנה קורין אותו ישכבנה‪ .‬וכאלשס שיד דמגילה‪ .‬ובראיש פ״ג סי׳ כיד‪.‬‬
‫כתיב רובע הקב ח‪-‬״ונים וקרא רובע הקב דביוגים כצ׳ל וכן במנילה שם ובתוספתא ש׳׳נ ובאלפסי‬
‫פ״ד ובראש פ״ג דמגילה‪ .‬כתיב שיגיהס יכו• )מלכים ב׳ ית כא(‪ .‬כתיב את תי־יהם כצ׳׳ל‪ .‬כתיב‬
‫וישימתו למתראות כצ׳׳ל שם )י כז(‪ .‬מנין שאין ככני! לעריות וכו׳ דתנן תמכנח לעריות וכו׳ כציל‬
‫מגילה כ׳׳ח ע״א‪ .‬א״ר חנה וכו׳ בעויייתה‪ ,‬עיין ירושלמי ש״ד ה״י‪ .‬לא חתן לאעכרה וכו׳ מגילת‬
‫כ׳׳ה ע״א‪ ,‬וירושלמי שם‪ .‬ה״ט( מעשה ראובן מעשת תמר וכר שם‪ .‬מעשה עגל הראשון וכו׳‬
‫ופירש״י כל פרשת העגל עד ואשליכהו באש‪ .‬ומה שחור אהרן וספר המעשה קרוי מעשה עגל‬
‫השגי וכוי‪ .‬ה״י( מאיבן הוא מהחיל מאגא המא וגו׳ )שמות לב לא( כציל ועיין מגילה ביה ע׳׳כ‪.‬‬
‫ובחום׳ שם ד״ה מעשה וכו׳ ברכת כהגיש וכר שס כ״ת עיא‪ ,‬ושם ע״ב‪ .‬ועיין כשירש״ ד״ה משום‬
‫ישא ומי ועיין רמב״ם ה׳ תפילה הי׳־ב‪ .‬הי״א( אין סםטירין במרכבה וכר שם‪ .‬אין מססירין וכר‪.‬‬
‫בהודע וגר )יהזקאל טי כ( ומעשה באחר וכוי שם‪ .‬פ״י‪ .‬כרתגן המקגא לאשתו וכו׳ סוטה ב׳ ע״א׳‬
‫התקין להם לישראל וכו• ירושלמי ם־־ד דמגילה ה״א‪ .‬שגאמר וידבר משה וט׳ )ויקרא בג מ(‪.‬‬
‫ה״ב( עזרא תיקן להם לישראל וט׳ ב״ק ש״ב ע״א עשרה תקנות היקן וכו׳ וירושלמי פ׳׳ד דמגילה‬
‫ה״א‪ .‬ת״ג( אין י״ט לשכת וכו׳ מגילה ז׳ ע׳יב‪ .‬ה״ר( מקום שםפםיקין שבת שהרית שם קורץ‬
‫כצ״ל מגילה ל״א ע״ב‪ .‬ה״ה( בשני ובהמישי וכו׳ קורין שלשה מגילה כ״א עיא‪ .‬ה״ו( תפותת‬
‫והחותם בתורה וכו׳ שם‪ ,‬זה הכלל ופרי שם ביו״ס תמשה וטי שם‪ .‬יר׳ס דאיסור לאנ וכו׳ שם ב־ב‬
‫ע״ב כל רטש׳ ליה וטי‪ .‬הפותח והתוחם ובו׳ שם םנילה כ״א ע״ב והאידנא וט׳ ועיין חוס׳ שם‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪702‬‬
‫טוב חמשה‪ .‬כיום הכיפורים ששה‪ .‬כשבת שבעה‪ .‬אין פותחץ מהן אבל טוסיפץ עליהט‪.‬‬
‫יום טוב דאיסור לאו חמשה‪ .‬יום הכיפורים דאיסור כרת ששה‪ .‬שבת דאיסור סקילה‬
‫שבעה‪ .‬וספטירין כנביא‪ .‬הפותה וההותם בתורה מברך לפניה ולאחריה‪ :‬היל׳ חי‪ :‬אין‬
‫פורסין על שמע לא בעמידה ולא בישיבה‪ .‬ואץ עוברין לפני התיבה‪ .‬ואין נושאין את‬
‫כפיהם בבהניס‪ .‬ואין קורין בתורה ואין טפטירין בנביא ואין עושין מעטר ומושב‪.‬‬
‫]לאנשים[ וכל שכן לנשים‪ .‬שאץ עושץ מעמד ומושב לנשימ‪ :‬ואין אומ׳ קדיש וברכו‬
‫פחות מעשרה‪ ,‬רבות״ שבמערב אומרי• אותו בשבעה‪ .‬ונותנץ ‪.‬טעם לדבריהם דכת׳‬
‫בפרוע פרעות בישר׳ בהתנדב עם ברכו י־י‪ .‬כטניין התיבות‪ .‬רש אומי אפילו בששח לפי‬
‫שברכו ששי הוא‪ .‬מקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאתר‬
‫התפילה עמד האחד שלא שמע בפני אילו ואמי ברכו או ק ת ש וענו אילו אחריו שא‬
‫ידי חובתו‪ .‬וכבר התקינו חכמים לחונין לומ׳ לאחר נאולה‪ .‬יהי שם י׳י מבורך מעתה‬
‫ועד עולם‪ .‬ואחריג הוא כסו אם אומ׳ כרכו את י־י חמבורך‪ .‬דא־ר יוחנן חלואי שיתפלל‬
‫אדם בל היום כולו‪ .‬ונהנו אנשי מורח ואנשי מערב לאומרו לאחר עושה חשלום‪ .‬ואפי׳‬
‫כשלש תפילות של שמונה עשרה ערך לשליח עיבור להתפלל בעשרה‪ .‬מידה משום‬
‫הנכנסין ומשום היוצאין‪ .‬ואםי׳ לאחר קריאת םפר חורה עריך עשרה‪ .‬ולעניין פריית‬
‫קרקעות תשעה ישר׳ וכהן אהד‪ .‬ואדם כיועא בהן‪ :‬סליק םירקא‪:‬‬

‫פ ר ק י׳׳א‪ .‬ה ק ו ר א בתורה לא יפהות משלשה םמוקץ‪ .‬ולא יק־א למתורנמן יוחד‬
‫מפסוק אחד‪ .‬ובנביא שלשה‪ .‬ואם היו שלשתן של שלש פרשיות‬
‫קורא אחד אחד‪ .‬בנון בי כד‪ ,‬אמר י־י חנם נמכרתם‪ .‬כח אמר י־י מערים ירד עמי‬
‫בראשונה‪ .‬ועתה סד‪ -‬לי פה נאמ י׳י‪ :‬תני עיר שאין בה קורץ אלא אחד קודא בל‬
‫הקריות‪ .‬ובלבד שישב בין קריאה לקריאה‪ :‬היל׳ ב׳‪ :‬מדלנץ בנביא ואין מדלנין בתורה‪.‬‬
‫למי שנוללין נביא ברכים ואץ נוללין םסר תורה ברבים‪ .‬ר׳ יוסי פתי לד• מון שהיתה‬
‫הפרשה קטנה כדי שישמעו ישר׳ את התורה על הסדר‪ .‬והתנינן קורא באחרי מות ואך‬
‫בעשור‪) .‬שמא( ]שנייא[ הוא שהוא םדרו של עולם‪ .‬תדע לך דאיר שמעון בן לקיש בכל‬
‫מקום קורץ על פה ובאן הוא קורא על פה‪ ,‬ובעשור של הומש הסיקודים‪ :‬היל• ני‪:‬‬
‫ר׳ יוסי חוח מפקד לרב עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כד תהא קרי אורייתא תהא נולל•‬
‫]כד היא חדא אורייתא נולייא אחורי פרוכתא ויד איכון תיתן תהא מיכל חדא ומייתא‬
‫חרא עד איבן א־ר אהא[ בנון סרשת יהוידע הכהן‪ :‬חיל׳ די‪ :‬חחון שהיה קורא בתורח‬
‫בשבת פחות משבע קריות ושכח כסבור שקראו שבעה‪ .‬יהזור ויקרא וימלא שבע קריות‬
‫רסטור שמיני‪ .‬ובלבד שיהא בסדר עשרים ואחד םסוקין ליתן לכל אחד ואחד שלשה‬
‫ושלשח‪ .‬ואם פחות‪ .‬יוסיף על הסדר מפרשה אחרת‪ :‬היל׳ ה׳‪ :‬ואם היתד‪ .‬פרשה של‬
‫ארבעה וחמשת פסוקים קורא את כולה‪ .‬אבל פרשה של ששה סםוקיפ קורא ומפסיק‪.‬‬

‫כ״א ע׳׳א ד״ה הפיתה וכוי‪ .‬ה״ח( ואי; עזשין מעמד וסנשב לאנשים וכף ב י ל ‪ .‬דכתיכ בשרוע ינר‬
‫)שופטים ה׳ בי(‪ .‬כמנין התיבות כ י ל ׳ ובבר התקינו וכוי עיין שור א״ח בב׳׳י סי׳ ם״ט‪ ,‬ובבכ״י יוסף‬
‫םי׳ רל״ו״ ולעניו םדייח קרקעות ובד שם כ״נ ע״ב‪ .‬הקורא בחורה וכר טנילה כ״י ע״כ‪ .‬כי כה אםר‬
‫וגף )ישעיה גכ ג( שש כ״ד ע׳׳א‪ ,‬כה אמר ה׳ מצרים וגר שש‪ .‬עיר שאין ובו׳ תוםפחא פ״נ דםגי־ית‪.‬‬
‫ה״ב( םדלגין בנביא וכר מגילה כ״ד ע״א‪ .‬וירושלמי פ״ד ה״ה‪ .‬ואין גוללין ם״ת ברבים שם בירושלטי‪.‬‬
‫שגייא הוא‪ ,‬כ״ה בירושלמי שם‪ .‬מפני שהוא םדר של יום כצ״ל וכ״ה בירושלמי שם‪ .‬ה״ג( ר׳ יוסי‬
‫הוה משקר וכוי ירושלמי ס״ד רסגילה ה״ה‪ ,‬הסר ברכרי המחבר וכצ״ל ר׳ יוםי הוה מפקד ובר כד‬
‫היא חדא אורייתא גוולייא )ט״ם שם ו י ל גוילה( אחורי פיוכחא וכד אינו! תרתן תהא מוביל תרא‬
‫ומייחא חדא ער איכן א״ר אחא כגון שרשה יהוירע הכהן ועיין בתשובות גאונים קרטונים הנרשש‬
‫ברלין חר״ה םי• י״ט ובהערה שבסוף הספר ע׳׳ש‪ .‬ה״ד( החזן שהיה קורא וכו׳ עיין במנהיג ה׳‬
‫שבת סי׳ ל׳׳ג‪ .‬ה״ה( ואם היתה השרשה וכוי היא הלכת אחרת ששרשה של שתות מששה שסוקיש‬
‫‪03‬ז‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫לסי שיש בה שיעור שחי קריות‪ .‬ובמקום שקרא בשבח במנחה שם יקרא בשני!בחמשי‬
‫ובשבת‪ .‬ובמנחה של יום מוב בסדר שפסק לפני הדנל‪ :‬היל׳ ר‪ :‬ואם קרא ודילנ על‬
‫פסוק ולא קראו‪ .‬אם קרא עשרה פםוקין ואין הפסוק חסדולנ ביניהן אינו חוור‪ .‬ואם‬
‫בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא כראוי על שיטחן שאין מרלנין‪ .‬זו בחול ובשבת במנחה‬
‫וביום סוב במנחה‪ .‬אבל בשבת אם שכח ועבר על פסוק ואחר כך נודע לו חוזר וקורא‬
‫אפילו לאחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף‪ .‬מפסיק מיד וקורא‪ .‬שאין מעםירין תסילח‬
‫המוססין פעם שנייה‪ :‬סליק סירקא‪ :‬חיל׳ וי‪:‬‬

‫מרק י״כ‪ ,‬ממסיקין מביכות ואין סססיקין בקללות‪ .‬איר חייא בר נםי־א טח טעם‪.‬‬
‫דנת׳ ואל תקין בתוכחתו‪ .‬אל תעשם קועין קועין‪ :‬היל׳ כ׳‪:‬‬
‫איר לד אמ׳ הק׳ אינו דין שיהיו בנין טתקללין ואני םתברך‪ .‬איר יוסי כר אבין לא‬
‫מטעם זה‪ .‬אלא זח שעומד לקרות בתורה פותח נרבר טוב וחותם בדבר טוב‪ :‬היל׳ נ׳‪:‬‬
‫לוי בד פאט• שאל לר׳ חונא אילו ארוריא מאי‪ .‬יקרינן חד‪ .‬ויברך לפניהן ולאחריהן‬
‫אמ׳ לו אין לך טעון כרכה לפניו ולאחריו אלא שבחוות כחנים ושכמשנח תורה‪:‬‬
‫ה י ל ׳ די‪ :‬ר׳ יונתן םסר אנרוסתה‪ .‬נחיח להתס‪ .‬חמא לר׳ אכינא דנקיט סיסרא‪ .‬קרא‬
‫שירח הבאר ובירך לפניה ולאחריה‪ .‬איל ועבדין כן‪ .‬א״ל עד כדין את לזו עריך‪ .‬כל‬
‫חשירות טעונוח ברכה לפניהן ולאחריחם‪ .‬אישחלת לד׳ סימון‪ .‬אס׳ לון בשם ר׳ יהושע‬
‫בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאהריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללוח‬
‫במשנה חורה‪ :‬היל׳ הי‪ :‬אמי ר׳ אכהו אני לא שמעתי‪ .‬אלא נראין הדברים כעשרת‬
‫הדיברות‪ .‬ר׳ יוסי בר אכין בשס ר׳ אמ׳ בתמניא ססוקיא אחרונים וב‪.‬׳שנה תורה מעונין‬
‫כרכה לסניחן ולאחריהם‪ .‬כלא כך אין הפותח וחוחם בתורה מברך לפניה ולאחריה‪.‬‬
‫חילי ו׳‪ :‬ר׳ יעחק םחודא שאל את ד׳ יצחק נסחא ראש חדש טבת שחל להיוח כשבח‬
‫במה קורין‪ .‬ששה כסדר של שכת‪ .‬ושביעי בראש חדש‪ .‬וחמפשיר כשל חנוכה‪ .‬וראש‬
‫חדש שחל להיות בחול‪ .‬קורין ביום ראשון שלשה בראש חדש‪ .‬ורביעי כשל חנוכה‪.‬‬
‫שכל החדיר מהכירו קורס להכירו‪ .‬והואיל וקרא תחילה כשל ראש חדש‪ .‬ביום שני‬
‫יקרא בשל הנוכה והרביעי בראש חדש‪ .‬ובראשי חדשיכם‪ .‬עד שישלים כל השיטה‪.‬‬
‫ולמה כך‪ .‬שלא בא הרביעי אלא מחמת מוסף ראשי חדש‪ .‬ואס היד׳ בשבת חו־נמן או‬
‫דורש‪ .‬מפשירין בנביא או שלשה ססוקין או המשה או שבעה‪ .‬ואינו חושש לעשרים‬
‫ואחד סםוקין‪ :‬חילי וי‪ :‬איר יוסי כר אכין שירח הלוים לא יסודת מששח קריות‪.‬‬
‫וסימניה ה׳ו׳י׳ו ליך‪ .‬ראשי םםוקין האזינו‪ .‬וכור‪ .‬ירכיבהו‪ .‬וישמן‪ .‬לו חכמו‪ .‬כי ידין‪.‬‬
‫ויש לח םיסוקין שיניח מליאה מלמעלן ושיטד‪ ,‬מליאה מלסטן‪ .‬כננד כך נהנו לעשות‬
‫שיטותיה של תורה‪ :‬היל׳ חי‪:‬‬

‫וסימן תהילת השיטין‪ .‬האזעו‪ .‬יערף‪ .‬כשעירים‪ .‬כי שם‪ .‬העור‪ .‬שחת‪.‬‬ ‫חקכו‪.‬‬
‫הלי״‪ .‬הלא הוא‪ .‬זכור‪ .‬בהנחל‪ .‬יצב‪ .‬כי חלק‪ .‬ימעאהו‪ .‬יסובבנהו‪.‬‬

‫קורי[ אותת לאתר ואם יש בת ששת ששוקיש‪ .‬יבולל; לקראתה לשנים‪ .‬ובמקום שקרא ובו׳ עיין‬
‫הנוסח בספרים שלשנינו‪ .‬שאץ מעסידין זבו׳ עיין ‪::‬שירוש אזולאי‪ .‬סי״ב‪ .‬ה״א( משםיקין בברכות וכוי‬
‫עיין מנילה ל״א ע׳׳ב‪ .‬ובירושלמי מגילה ש״ג ה‪-‬יז‪ .‬ואל תקץ בתוכחתו)משלי ג׳ י״א(‪ .‬ה״ב( א״ר לוי וכוי‬
‫עיין מדרש פ׳ ראה‪ .‬ה״נ( לוי בר פאמי וכוי ירושלמי שם ושם הכייסא לוי בר פאםמי שאל לרב‬
‫הונא וכוי‪ .‬ה״ד( ר• יונתן םפר אגיץפתא וכר לשגיגו בירושלמי שש הגירסא ספרא דגופתא נחת‬
‫להבא ובו׳ לד׳ אכינא ספרא וכר‪ .‬ה״ה{ א״ר אבוהו וכו• בתמגיא שםוקיא וכר ירושלמי פ״ג דםגילה‬
‫ה׳׳ז ע־׳ש‪ .‬ה״ז( שירת הלוים וכו׳ עיין ר״ר‪ .‬ל״א ע״א ובירושלמי שכ‪ ,‬ונקרא שירת הלויס שהלוים‬
‫הזי״ז לך עיין רש״י וחוס׳ ר׳יה ליא ע״א‪ .‬ועיין‬ ‫היו מחלקין אותה לכל שבת שיסקא אחת‪.‬‬
 ‫מחזור וימיי‬ ‫‪704‬‬

‫כנשר יסרש‪ .‬״י בדד‪ .‬ירכיבהו‪ .‬ויניקתו‪ .‬חסאת‪ .‬ואילים‪ .‬ודש ענכ‪ .‬ששנת‪ .‬יינכל‪.‬‬
‫בתועבות‪ .‬אלד׳ים‪ .‬לא שערום‪ .‬ותשכח‪ .‬מנעם‪ .‬אראה‪ .‬כנים‪ .‬בעסוני‪ .‬בנוי נבל‪.‬‬
‫ותיקד‪ .‬ותלחש‪ .‬חצי‪ .‬וקטב‪ .‬עם חמת‪ .‬אשביתה‪ .‬םן ינברו‪ .‬ולא י״‪ .‬ואין בהם‪ .‬יבינו‪.‬‬
‫ושנים‪ .‬וי״ הםנירמ‪ .‬ואויבינו‪ .‬ומשדמות‪ .‬אשכלות‪ .‬וראש‪ .‬חתום‪ .‬לעת‪ .‬וחש‪ .‬ועל‬
‫עבדיו‪ .‬ואמם‪ .‬צור‪ .‬ישתו‪ .‬יהי עליכם‪ .‬ואין אלהים עמדי‪ .‬מחצתי‪ .‬כי אשא‪ .‬אם‬
‫שנותי‪ .‬אשיב‪ .‬אשכיר‪ .‬מרם‪ .‬הרנינו‪ .‬ונקם‪ :‬היל׳ טי‪ :‬ר׳ עזרא א־ר ירמיה בשם ר׳‬
‫אבין‪ .‬שירת הים ושירת דבורה נכתבות אריח על נכי לבינה‪ .‬ולבינה על נב׳ אריח‪:‬‬
‫היל׳ י׳‪ :‬שירת הים שלשים ש‪-‬׳ק‪.‬‬

‫תקבז‪ .‬אז‪ .‬לאמר‪ .‬ורכבו‪ .‬לישועה‪ .‬אבי‪ .‬שמו‪ .‬שלישיו‪ .‬אכן‪ .‬׳׳־י‪ .‬קמיך‪ .‬אפיך‪.‬‬
‫נולים‪ .‬אויב‪ .‬נפשי‪ .‬ברוחך‪ .‬אדירים‪ .‬כמוכה‪ .‬שלא‪ .‬בחסדך‪ .‬קדשך‪ .‬אחו‪.‬‬
‫אדום‪ .‬כל‪ .‬וסהר‪ .‬יעבר‪ .‬קנית‪ .‬לשבתך‪ .‬ידיך בא‪ .‬מי‪ :‬היל׳ י״א‪ :‬שירת דבורה סיה‬
‫שישין‪ .‬ותשר‪ .‬לאמר‪ .‬ביכו‪ .‬רזניס‪ .‬ליד‪ .‬משעיר‪ .‬רעשה‪ .‬מים‪ .‬סיני‪ .‬ענת‪ .‬נתינות‪.‬‬
‫חדלו‪ .‬אם הדשים‪ .‬אם בישראל‪ .‬צחורות‪ .‬על משאבים‪ .‬סרזונו‪ .‬ישראל‪ .‬עורי‪ .‬אבינועם‪.‬‬
‫ירד‪ .‬בעמלק‪ .‬מכיר‪ .‬םושר‪ .‬כן‪ .‬כרגליו חקק‪ .‬ישכון‪ .‬על‪ .‬גלהמו‪ .‬על לקחו‪ .‬םמםילותם‪.‬‬
‫גרפם‪ .‬נפשי‪ .‬םום‪ .‬מרוז יושביה‪ .‬״ י ‪ .‬יעל‪ .‬באהל‪ .‬נתנה‪ .‬ליתד‪ .‬עמלים‪ .‬ראשו‪ .‬רנליה‪.‬‬
‫כרע‪ .‬שדוד‪ .‬שיםרא‪ .‬לבא‪ .‬שרותיה‪ .‬רהמת־ם‪ .‬לסיםרא‪ .‬רקמתים‪ .‬אויביך הארץ‪:‬‬
‫סליק פירקא‪ :‬היל׳ י־א‪:‬‬

‫פרה יג‪ .‬אבל בשירת דוד אשר בשמואל וכתילים לא נתנו הנמים שיעור‪ .‬אבל‬
‫לבלר מובחר מצרפם בפתוחות‪ .‬באותיותיה‪ .‬וכסוף‪ .‬וכן תילים כולו‬
‫ואיוב ומשלי‪ :‬היל׳ בי‪ :‬מנילת אסתר צריכה שירטוט כאמיתה של תורה‪ .‬סשי נקראת‪:‬‬
‫היל׳ נ׳‪ :‬עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבין אריח על נבי אריה ולבינה על נכי לבינה‪.‬‬
‫כל בניין ד ק לא קאים‪ .‬מאי כדון למעוד! לעיכוב‪ :‬היל• די‪ :‬איר יום* לר׳ תנ־נא כן‬
‫אהוי דרנ אושעיא ]נהיר את כד הוינן קיימן קדם חנותא ירב הושעיה הביבך עבר ר׳‬
‫בא בר זבדא )חביבךר׳ אבא ברזבדא( ושאילינץ ליה ואמי כשם רב לעיכונ[‪ :‬היל׳ הי‪:‬‬
‫ר׳ הייא בריה דרב אדא ריפו ר׳ ירמיה כשם ר• זעירא וצריך לאומרו בנשימה אחת‬
‫ועשרת בני המן עמהן‪ :‬היל׳ וי‪ :‬א״ר יוסי בר אבין ככתבן צריך שיהא איש בראש‬
‫דמא‪ .‬שנץ ונהץ כהדץ סקו׳ נטרי‪ .‬כדי שיפלו ולא תהיה להן תקומה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬א״ר‬

‫כםג״ש האזיט )לב א( אשכיר כצ״ל‪ .‬ה״פ( שירח הים ושידה דבורו־‪! .‬בזי מגילה ט״! ע״נ‪ .‬ח״י( שירח‬
‫הים שלשים שיטי! עיין ביםנ״ם פייה מה׳ ס״ח‪ .‬הי *א( באהל כצ‪-‬יל‪ .‬אבל בשירח דוד אשי‬
‫בשמואל ד״ל שירת דוד הכתובה בשמואל )ש״ב כ״ב( ובתהלים )י־ח(‪ .‬אבל לבלר מובהק‪ .‬כן הוא‬
‫באגודה ובספרים שלפנינו‪ ,‬ולא לכ־יר מוכתר‪ .‬ה״ב( מגילת אשתו־ ובו׳ ספר נקראת‪ .‬עיין מגילה‬
‫ט״ו ע״ב דבר• שלום ואמת מלמד שצריכה שירטוט כאמיתת של תירה‪ .‬ועיין ‪.‬תום׳ גיטין ו׳ ע״כ‬
‫ד״ה אסר ר׳ יצחק ובו• ותיס׳ מנחות ליב ע״כ ד״ה ד‪,‬א וכו• יחוס• סיטר‪ ,‬י״ז ע״כ ד״ה כתבה וכי׳‪,‬‬
‫ה״נ( ומלכי כנען וכו• )יהושע יב( דתשיב שם ל״א סלכים שהכה יהושע ועיין מגילה ט״ז ע״ב‪,‬‬
‫וירושלמי מגילה פ״נ ה״ז‪ ,‬מאי כדין ובו׳ היא שם כירושלמי שאלה אם למצוה או לעכב‪ ,‬והתשובה‬
‫בה׳ ד׳‪ .‬ה״ד( א׳‪-‬ד יוסי לר׳ הניגא בן אחוי דרכ אושעיה גהיר אח כד הוינן קיימן קדם תטתא‬
‫דרב הושעיח חביבך עבר ר׳ בא בר זבדא ושאלטן ליה ואמר בשם רכ לעכוב כצ׳׳ל וכ! הוא בירושלמי‬
‫שם‪ ,‬אלא שט״ם נמצא שם וכצ״ל א״ר יום׳ וכזי כדאיתא לגבון גירסת המחבר הכא‪ .‬ואזולאי לא‬
‫הרגיש בזה בפירושו ע׳׳ש‪ .‬היה( ר׳ הייא כריה דרב אדא ריפו וכר בן הוא בירושלטי רק שם‬
‫איתא בנשיתת אחת והיא היא‪ ,‬ותלשו! בנשימה אחת הוא במגילה ט״ז ע״ב ע״ש‪ .‬ה״ו( צריך שיהא‬
‫איש בראש רפא וכי• עיי! בביאורי חגר״א א״ח סי׳ תרצ׳יא ס״ק ה׳ ודיל ומש׳ בייש ר״ל בריש שיטה‬
‫וכסוף שיטה‪ ,‬זדלא כיש משרשים בדיש דפא בריש העמוד ובו׳ ומזה נטשך טה שכותבים עשרח בני‬
‫המן בעמוד בפני עצמו ובאותיות רבחוח ושיבוש הוא וכר ועיין בשו״ת בית אשריס הא״ח סי׳ ס״ט‪.‬‬
‫ע‪ /‬סח שהאריך בזח‪ .‬שניץ ונחיץ כהדין סקוסרא קנטדיה בירושלמי סנילה פ״נ ה״ז הגירסא א״ר‬
‫‪705‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫ועירא א״ר חנניא וייו דויזחא עריך למזקסיה כמודיא דלברוח‪ :‬חיל׳ ח‪ ::‬ומי שאוחז‬
‫סמר חורה נחלקו עליו שני חנאיס‪ .‬חד אמ־ מותח ורואה נולל ומנרך‪ .‬וחד אמ׳ שוחח‪ .‬ומה‬
‫מעם‪ .‬וכשחחו עמדו כל העם‪ .‬מה כת׳ ויברך עזרא את י״ האלהים ]חנדול[ בכר‪ ,‬נודלו‪.‬‬
‫רב אס׳ נודלו בשש חמסורש‪ .‬רב מחנה אמ׳ בברכה נודלו‪ .‬והיכי מברך‪ .‬בעשרה הוא‬
‫אומ׳ ברכו אח י״ המבורך‪ .‬ביחיד כשהוא השכים לקדוח‪ .‬אומי ביא׳י׳ מיה שנחן תורה‬
‫מן חשסיס וחיי עולם נטע בתוכינו‪ .‬בא־י נותן ההורה‪ :‬היל׳ טי‪ :‬וכן בנביאים הוא‬
‫אום׳ באיי מיה אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת‪ .‬באיי הבוחר‬
‫בהורה במשה עבדו ובישר׳ עמו ובנביאי האמת והצדק‪ :‬ה י ל ׳ י׳‪ :‬ולבסוף מברך ביא‬
‫מיה צור כל העולמים עריק בכל הדורות האל הנאמן אומר ועושה מדבר ומקיימ שכל‬
‫דבריו אמת וצדק‪ :‬ומיד עומדים העש ואומרים‪ .‬נאמן אתה הוא י־י אלהינו ונאמנימ‬
‫דבריך‪ .‬נאמן חי וקייס שמך ווכרך תמיר תמלוך עלינו לעולם ועד‪ :‬וזה אהד ממחלוקת‬
‫בני מזרח ומערב‪ .‬שבני מזרח עונין אותו כישיבה‪ .‬ובני מערב בעמידה‪ .‬ובכל מקום‬
‫שנחלקו שני תנאים ושני אמורים ולא בדיק לן הילכת׳ כחד מינייחו אזלינן בתר מחמיר‬
‫ובל שבן בשבח ובתהילה של חי עולמים שהדבר תלוי בלב לשטח חלבה ומעשה‪.‬‬
‫שנאמ׳ כל שועל י׳י למעניהו‪ :‬היל׳ י־א‪ :‬ואחר כך חוור המשטיר לעיניינו‪ .‬ואומי נאמן‬
‫אחה הוא י־י אלהינו ונאמנימ דבריך‪ .‬ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל‬
‫נאמן אתה‪ .‬ברוך אתה ״י האל הנאמן בבל דבריו‪ :‬ה י ל ׳ ייב‪ :‬נחס י־י אלחינו על ציץ‬
‫עירך כי חיא בית חיינו ולענומת נפש תנקום נקס במהרה בימינו‪ .‬באיי משמה ציון‬
‫בבניה‪ :‬חיל׳ ״נ‪ :‬שמחינו י־י אלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחיך‪.‬‬
‫במהרה יבא וינל ליבנו‪ .‬ועל כםאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו כי בשם‬
‫קדשך נשבעת לו שלא תכבה נרו לעולם‪ .‬בימיו חושע יהודח וישר׳ ישכון לבטח וזח‬
‫שמו אשר יקראו י־י צדקנו‪ .‬כרוך אחה השם מצמיח קרן ישועה לעמו ישרי‪ :‬ה י ל ׳ ייד‪:‬‬
‫על תתורה ועל הנכיאים ועל יום הקדוש הוה שנחת לנו י־י אלחינו לקדושח ולמנוהה‬
‫לחיים לכבוד ולתשארת‪. .‬על הכל י׳י אלהינו אנו מודים לך ומברכין את שם קדשך‬
‫המיר אלהי ישענו‪ .‬באיי מקרש ישר׳ רום סלוני‪ :‬חוץ משבת שאץ מזכיר בחתימח‬
‫ישרי‪ .‬אלא מקדש השבת בלבד‪ .‬שהשבת קדמה לישראל‪ .‬דכת׳ כי ששת ימימ עשה‬
‫י־י את השטים ואת הארץ וביוש השביעי שכת וינסש‪ .‬ואומי כי י׳י נתן לכמ את השבת‬
‫שדרתה בבר‪ :‬סליק םירקא‪ :‬ה י ל ׳ ייד‪:‬‬

‫פרק י׳׳ד‪ .‬ולמה אסרו לאומרו כולן כרי לקיים כרכות שבע כעד שבעה קוראים‪.‬‬
‫וכן אתה מוצא בעשרים ושנים ססוקים בנביא‪ .‬עשרים ואחד כננד‬
‫שבעה קוראים‪ .‬בשלשה שלשה‪ .‬ואחד כננד חץ הכנסת‪ :‬היל׳ ב•‪ :‬כדיא שלא תרגמו‬

‫יוסי בי ר׳ כו! זריך וכוי שב! שניץ ונחיח כהדין קינפרא‪ ,‬ועיי] בנךע ובש״מ‪ ,‬ובשור א״ח סי׳ תרצ״א‬
‫העתיק לשון הירושלסי א״ר יוסי בר׳ בו] צריך שיהא איש בריש רפא ואת בסופה שניץ ונחיץ כהרי]‬
‫קנמורא‪ .‬ה״ז( כמודיא רלכרות כציל עיין מגילה ט״ז ע״ב‪ ,‬ועיין ?יעיל סי• רמ״ז ובש״כ שש אות סי‪.‬‬
‫ה״ה( תר אסר שותת ורואה עליי ומברך כצ*ל סגילה ל״ב ע׳א‪ .‬ובפתחו עמדו כל העש כציל‬
‫)נתמיה ה ה( את ה׳ האלהיש הגדול כצ׳׳ל )שש ת ו( גדלו בשש הסשורש וכו• יומא ס׳׳ט ע׳׳ב‬
‫עיש‪ ,‬רב מתנת אסר בברכה וכ! הוא בירושלמי מגילה ש״ג ה״ו‪ .‬ת״י( ולא בדיה לן וכו׳ כצ״ל‪.‬‬
‫שנא׳ כל שעל ה׳ לטענתו כצ״ל‪ ,‬סשלי )טז ד(‪ .‬ווה שמו אשר יקראו ה• צדקט כצ״ל )ירסיה כג ו(‪.‬‬
‫שאינו סיביר בתתיםה ישראל וכד עיין ביצת ט׳׳ז ע״א‪ .‬וביוש השביעי שבת וינשש לששת לא יז(‬
‫ואוסר כי ת׳ נתן לכס את השבת )שש יז כמ(‪ .‬סי״ד‪, .‬׳למה אס‪-‬ו וכו׳ אמאי דמליק מינה קאי‬
‫לשרש למה התקיט שבע ברכות לקורא מפטיר היינו שתי ברכות על התורה אתת לפניה ואתת‬
‫לאתריה‪ ,‬וברכה קידש השמדה‪ ,‬וארבעה לאחריה‪ .‬וקאמר טעמא כנגד שבעה קוראיש‪ .‬ואתד כנגד‬
‫הזן הכגסח‪ ,‬ובמגילה כ״א ע׳׳א לא חשיב אחד כנגר הזן הכנסח‪ ,‬ועיין חוס׳ שסחיס ק״ד ע״ב ד״ה‬
‫הוץ וכוי‪ .‬ה״ב( בריא שלא תרנמי וכו׳ עיין מנילה כ״ג ע״ב כסקוס שאין תורגמן זכר ובירושלמי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫>‪70f‬‬

‫ולא דרשו‪ .‬אבל תרנמו או דרשו חססטיר ם‪0‬טיר שלשה או חמשה או שבעה‬
‫בנביא ודיו‪ :‬היל׳ ני‪ :‬ברות ובשיר השירים ובקהלת ובאיכה ובמגילת אסתר צריך‬
‫לומר על מקרא מנילה‪ .‬ואע״פ שכתובה בכתובים‪ :‬היל׳ ד ‪ :‬הקורא בכהובים‬
‫צריך לומר בא׳־י אמ׳׳ה אקב׳׳ו לקרות ככתבי הקדש‪ :‬היל׳ הי‪ :‬במנילה אסהד אמרו‬
‫צריך להזכיר בו זמן‪ .‬ולאהר קיייתה צריך הקורא להתוס ולומ׳‪ .‬כאיי אם־ה האל‬
‫הרב את ריבך‪ .‬והנוקם את נקמתך‪ .‬והנואלך והמושיעך מיד כל עריציך באיי האל‬
‫העוזר והמושיע‪ :‬כננד עלבונה של שכינה סברכין‪ .‬ויש אומי כננד עלבונה של ישר׳‬
‫מברכין‪ :‬היל׳ וי‪ :‬ועוד אמרו שכך צריך ליתן שכח והודייה על הנאולה ועל הםדות‪.‬‬
‫והותם באיי האל הנקמות המשלם נמול לאויבו וסנן לצדיקים ומושיע לעמו ישראל‬
‫מיד שונאיהם‪ :‬ואחר כך מקלסין לעריקים‪ .‬ברוך מרדכי כרוכה אסתר כרוכים כל‬
‫ישראל‪ .‬ורכ אמ׳ צריך לומר ארור המן וארורים בניו‪ .‬אמ׳ רב פנחס צריך לומר‬
‫חרבונא זכור למוב‪ :‬ה י ל ׳ זי‪ :‬ר׳ ברכיה בשם ר׳ ירמיה ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן אמר‪.‬‬
‫בר ר״יה מטי ר׳ יוחנן להדין ססוקא‪ .‬אשר הנלה נבוכדנצר‪ .‬הוה אמ׳ נבוכר נצר‬
‫רשיעא שהיק טמיי לסמי לסבא טבתיה ולביש כישתיה‪ .‬שנאמר וכר צדיק לברכו*‬
‫ושם רשעים ירקב‪ :‬היל׳ חי‪ :‬המפטיר בגכיא הוא פורם על שמע‪ .‬ובאיזה שמע‬
‫אמרו בשמע של ססר חורה‪ .‬חיכי סותח‪ .‬אשרי יושבי ביחיך‪ .‬ואחר כך עומד המפטיר‬
‫ואומר אין ככוך י׳־י ואין כמעשיך‪ .‬מ־ כמוך באלים י׳י מי כמוך נאדר בקודש נורא‬
‫תהילות עושר‪ ,‬פלא‪ .‬מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור‪ .‬י״י מלך‬
‫י״ מלך י׳י ימלוך לעולם ועד‪ :‬י׳י הפץ למען צדקו ינריל תורה ויאדיר‪ .‬י׳י עוז‬
‫לעסו יתן י׳י יברך את עמו בשלום‪ .‬אתה הוא י״ אלהים אתה עשית את השמים‬
‫שמי השמים הארץ וכל אשר עליה הימים ובל אשר בהם ואתה םחייד‪ .‬את כולם‬
‫ועבא השמים לך סשתהוים‪ :‬היל׳ טי‪ :‬מיד נכנם ואוחז המפטיר את התורה ואום׳‬
‫שמע ישראל‪ .‬פסוק ראשון בנעימה ואף העם עונין אותו אתריו‪ :‬הלכי יי‪ :‬וחוזר‬
‫ואומר אחדאלהינו נרול אדונינו קדוש‪ .‬אהד אלהעו רהייס אדונינו קרוש‪ .‬אחד אלהינו‬
‫נדול אדונינו קרוש ונורא שמו‪ .‬בננד שלשה אבות‪ .‬ויש אומי כננד שלש קדושות‪:‬‬
‫הל׳ י י א ‪ :‬וצדקתך אלהים ער מרום אשר עשית נדלות אלהים סי כמוך‪ .‬י״ שמך‬
‫לעולם י״י זכרך לדר ודר‪ .‬הכל תנו עו לאלהינו ותנו כבוד לתורה‪ .‬נדלו לי־י אתי‬
‫ונרוממה שסו יחדיו‪ .‬ועריך להנניה התורה בשמע ישראל‪ .‬וכאלה ייהודו שלשה‪.‬‬
‫ובנדלו לי־י אתי‪ :‬הל• י׳׳ב‪ :‬ועוד עריך לומר על הכל יתגדל ויתקדש וישתכח ויתפאר‬
‫ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתקלס הנכבד והנורא שמו של מלך מלכי המלכים הקכ־ה‬
‫בעולמות שברא העולם הוה והעולם הבא כרצונו וברצון כל יריאיו וכרעון כל עמו‬
‫בית ישראל‪ .‬תנלה ותראה מלכותו עלינו במהרה ובזמן קרוב והוא יבנה ביתו בימינו‬

‫ה״ג( ברוח ובשה״ש ו ב ק ה ל ת ו ב א י כ ה ו ב מ ג י ל ה אסתי• בםשריש שלפנינו ל א ח ש י ב‬ ‫מ ג י ל ה ש״ר ה״ז‪.‬‬

‫ק ה ל ח ‪ ,‬ו ג י ר ס ת ה א ג ו ר ה כ ג י ר ס ח ה ס ת ב ר ‪ ,‬ואעי׳פ ש ב ח ו ב ה בכתוניש ר׳׳ל ושש ה״ר ה ל א פ ס ק ה ק ו ר א‬
‫ה״ה‪ (.‬ב מ ג י ל ה‬ ‫ב כ ח ו נ י ס צריך ל ו מ ר ל ק ־ ו ת בכתובים א ב ל ע ל ה מ ג י ל ו ח צריך ל ב ר ־ ע ל מ ק ר א מכילה‪.‬‬
‫א ס ת ר וכו׳ עיין מ ג י ל ה כ״א ע״כ׳ ה ר ב א ת ריבך וכוי ולפנינו ה ר ב א ת ריבנו ובו׳ כ נ ג ד עלכוגה וכו׳‬
‫ח ר כ ו נ א זכור לסוב‪,‬‬ ‫ולפנינו כ נ ג ר ע ל ב ו נ ה ע ל ח ו ר ה ‪ .‬ברוך מ י ד כ י וכוי ירושלנ•׳ מ ג י ל ־ פ״ג ה״ז‪.‬‬
‫ה״ו( כ ר ח ו ה מ כ י ר׳ יוחנן אשר ה ג ל ה נ ב ו כ ד נ צ ר )אשחר‬ ‫שש‪ .‬ארור ה מ ן וכוי בו״ר פמ״ט ע״ש‪.‬‬
‫ב ו( למזג׳ ל ש נ א וכו׳ כצ״ל שנא׳ זכר צריק ונו׳ )משלי י ז( עיין מ ד ר ש בר״ר שמ״ט‪ ,‬וירושלמי‬
‫ה״ה( אשרי יושבי ביתך כצ״ל ) ח ה ל י ם ש״ר ה ( אי! כ מ ו ך באלהים אדני ואין‬ ‫מ נ י ל ה פ ״ ג ה״ז‪.‬‬
‫כמעשיך כצ״ל )שש פו ח ( מי כ מ ו ך וגו׳ ) ש מ ו ת טו יא( מ ל כ ו ת ך מ ל כ ו ת כ ל עלמיש יגו׳ כצ״ל‬
‫הדילים ) ק מ ה יג( ה׳ חפץ למען צדקו ונו׳ )ישעיה מ ‪ :‬כ א ( ה׳ עז רעמו יתן ונו׳ ת ה ל י ם )כש יא(‬
‫א ת ה הוא ה׳ ל כ ר ך א ח עשית א ת ה ש מ י ם שמי ה ש מ י ם ו ב ל צ ב א ם ה א ר ץ ו כ ל א ש ר ע ל י ה הימים‬
‫הי״א( ו צ ד ק ת ך אלהים עד‬ ‫וכל אשר בהש ו א ת ה י מ ת י ה א ת כ י ס ונו׳ ) נ ח מ י ה ט ו( כצ‪-‬ל‪.‬‬
‫מ ת ם אשר עשית ג ד ל ו ת בצ״ל וט• ) ת ה ל י ם עא יט( ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדר ודר כ צ י ל )שש‬
 ‫‪707‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫ויחון על םליטתינו וכל עמו בית ישראל בחסון רחםיו וכרוב חסדיו בשלום בחן ובחסד‬
‫וברחמים המקום הוא יעשר‪ .‬עמנו )ובעבור שמך( ]כעבור ששו[ הגדול ואשרו אמן ‪:‬‬
‫הל׳ י*נ‪ :‬ואחר כך מנכיה התורה למעלה ואום; יאחר אלהינו נתל אדונינו קרוש‬
‫ונורא שמו לעולם ועד‪ :‬ומתחיל בנעימה ואומר י״י הואאלהים י׳י שמו‪ .‬ואחריו עונין‬
‫אותו העם‪ .‬וחוזר וטפלו ועונין אוחו פעמים‪ :‬הלי ייד‪ :‬מיד נולל ססר תורה ער‬
‫שלשה דםין ומגביהו‪ .‬ומראה פני )כתיבחן( ]כתיבתו[ לעם העומדים לימינו ולשמאלו‪.‬‬
‫וסתדרו לפניו ולאהריו‪ .‬שמעוה לכל אגשים ונשים לראות נכתב ולכרוע ולומר ואח‬
‫התורה אשר שס משה לעיני בני ישראל‪ .‬ועוד אושר תודח הי חמימה משיבת נסש‪.‬‬
‫כל הפסוק‪ .‬והמפטיר ניתנו לחון הכנסת‪ .‬והוא )או׳( ]חוור[ התורה לכסות ראשי‬
‫הקרואים‪ .‬שאין כבור להיות חתורר‪ ,‬יחידה ביד ההון יה־ד‪ .‬וכיועא כו אינו סן הסובהר‬
‫שיעמוד החזן יחידי לםני התיבה‪ .‬אלא שיעמדו עמו אהר לימינו ואחד לשמאלו מ נ ד‬
‫שלשה אבות‪ .‬ויש אושר׳ פורם את שמע‪ .‬שיאמר יוער אור וקדוש‪ .‬וטעם לדבר‪.‬‬
‫על הברכה שמברך על דתורה ועל העבודה‪ .‬כך היו נק״ הדעת שבירושלם עושין‪.‬‬
‫כששוציאין את התורה ומתוירין היו הולכין אהריה מפני כבודה‪ :‬הלי טיו‪ :‬קסן קורא‬
‫בתורה ומתרגם‪ .‬אבל אינו פורס על שמע לומר יוצר אור ואינו עובר לפני החיבה‪.‬‬
‫ואינו נושא כפיו‪ .‬פוחח‪ .‬הנראים כרעיו‪ .‬או בגדיו פרומים‪ .‬או מי שראשו מגולה אין"‬
‫רשאי להוציא האזכרה מפיו ונין כך וכין נך מתרגם‪ .‬אכל אינו קורא כחודה ואינו‬
‫עובר לפני התיבה‪ .‬ואינו נושא את כסיו‪ :‬הלי ט‪-‬ו‪ :‬קטן שאסרו סבן שתים עשרה‬
‫שנה ולמעלן פורס את שמע‪ .‬והעובר לסנ־ התיבה והנושא את כפיו ער שיהא בן‬
‫עשרים שנה ובעל וקן‪ .‬אבל אם אין לו זקן והוא בן עשרים שנה אעש׳׳י שנראה‬
‫נשרים‪ .‬ויש אום׳ אף סריס עצמו מזתד‪ .‬אנל עלה זקנו אפילו מבן שעזנד‪ ,‬עשרה‬
‫שנה מותר לעבור לפני התיכה ולישא אח כפיו‪ :‬הל׳ י׳ז‪ :‬במנילה כן‪ .‬הכל נשירין‬
‫לקרות המגילה חוץ מחרש שוט־ וקטן‪ .‬ר׳ יהודה מכשיר בקטן‪ .‬אמר ר׳ לוי סנילת‬
‫אסתר צריך לקרותה כלילה ולשנותה ביום‪ .‬שנאמר למען ׳ומרך כבוד‪ .‬בלילה‪ .‬ולא‬
‫ידום‪ .‬ביום‪ .‬לפיכך נהגו לקרותה במוצאי שבתות שחים‪ .‬ר׳ סאיר כי הוה חליף ככנישתא‬

‫ק־י״ה יו( גדלו לה׳ אתי ו נ ר ו מ מ ה ש מ ו יחדיו )שש ל ר ד ( ‪ .‬הי׳׳ב( ה מ ק ו ם הוא יעשה עםנו בעבור‬
‫הי״ד( ו מ ר א ה‬ ‫הי״נ( ה• ה ו א האלהיש )מלכים א׳ יח לש( ה׳ שמו ) ש מ ו ת טו נ(‪.‬‬ ‫ש מ ו ה ג מ ל כצ״ל‪.‬‬
‫שני ב ת י ב ת ו ובר כצ״ל‪ -‬ש מ צ ו ה ל כ ל אנשים ונשיש לראות ב כ ת ב וכוי עיין ל ק מ ן שי׳ י״ה ה״ר‬
‫שהנשים ח י י ב ו ת ל ש מ ו ע ק ר י א ת ס ״ ת באנשים‪ .‬ועיין מ״א כיי רש״ב ס״ק ו ‪ /‬וברמב״ן ש׳ ת ב ו א פ ס ו ק‬
‫ארור אשר ל א יקים א ח דברי ה ת ו ר ה ה ז א ת וז״ל ולי נ ר א ה ע ל החזן שאינו מ ק י ם ם״ת על הציבור‬
‫ל ה ר א ו ת שני כ ת י ב ת ו ל כ ל כ מ ו שמפורש י מ ם ׳ סופרים שמגביהין אותו ו מ ר א ה שני כ ת י כ ח ו לעם‬
‫העומדים לימינו ו ל ש מ א ל ו ומחזירו לפניו ולאחריו ש מ צ י ת ל ב ל אנשים ונשים ל ר א ו ת ה כ ת ו ב ולכרוע‬
‫‪1‬‬
‫— י כ ח נ פ ש ) ת ה ל י ס ים ח ( ‪ .‬והוא‬ ‫ח ו ר ת ה׳ תמי‪:‬זה‬ ‫ולומר וזאת ה ח ו ר ה אשר ש ם משד‪ ,‬וגוי‪.‬‬
‫ח ו ו ר ה ת ו ר ה ובו׳ כ צ ״ ל *״לכסות ראשי הקרואים״ שלשה חיכו‪.‬־ ‪ : ,‬א ל ה ק ש ה להבינם‪ ,‬והגר״א גרם‬
‫והוא חוזר ה ה ו ר ה לראשי הקרואים‪ ,‬ועיין בניי ופירושו ד ח ו ק ‪ .‬שיאמר יוצר איר וכוי קאי ארלעיל‬
‫‪,‬‬
‫ת׳׳ח‪ .‬באיזה ש מ ע א‪2‬רו וכוי וי״א יוצר אור יכו ‪ .‬היו הולבין א ח ר י ה ובו• עיי! ם ו ט ה י ״ מ ע״ב‪.‬‬
‫הט״ז( ק ס ן קורא ב ת ו ר ה וכו׳ ואינו גו־בא כשיו וכוי מ ג י ל ה כ״ר ע׳יא‪ .‬ועיין א ״ ה םי׳ קכ׳׳ה ס ע י ף ל י ד ‪.‬‬
‫ו ב מ ״ א ם״ק ס ׳ ח שלא יבוא לידי ב ר כ ה ל ב ט ל ה ע י ש ועיין כ א ל י ר ב ה שם נ ״ ק נ״ה ע״ש‪ .‬שוהה הנראים‬
‫כרעיו וכוי כן ה ב י א רש״י מ ג י ל ה כ י ד ע׳יא בשש מס׳ סופרים כ ל שברעיו נראים ועיין בחום׳ שם ר״ה פ ו ח ח‬
‫וכו׳ ו ב ה ג ה ו ׳ מהרי׳יב שם‪ .‬ובערוך ערך שהה ה ב י א שוחה פורס ע י ש מ ע פי׳ לבוש בגד קרוע ואין בבגדיו‬
‫ב ח י ידיש אלא ידיו ערומות כ ד מ ת ר ג מ י נ ן כאשר ה ל ך עבדי ישעיהו ערום ויחף׳ כ מ ה ד ה ל י ך עברי‬
‫ישעיה פ ח ה ויחף‪ .‬ועיין טור אבן מ ג י ל ה שם‪ .‬או כגריו שדומים בן ה נ י א ו התום׳ שם כשם ה ר ב אלפס‪,‬‬
‫וכן ה ו א בערוך ערך שחה הנ״ל‪ .‬אין רשאי להוציא א ז כ ר ח משי‪.‬׳ עיין כ״י בשא״ח שיי צ־‪-‬יא‪ ,‬ו ב ש ד ח‬
‫הש״ז( קט; ש א מ ר ו מ ב ן ש‪.‬־‪.‬יש עשרה וכו׳‬ ‫מ ה ד ש י ל סי׳ ע״י‪ ,‬ובביאורי הגר״א א״ח פי׳ ח׳ ס־יק וי‪.‬‬
‫זכספד א ג ו ר ה גריס קטן ש א ס ר ו עד ש ל ש ע ש ר ה שגד‪ ,‬משש ו ל מ ע ל ה פ ו ר ם א ת ש מ ע יכו• ועיין‬
‫נזיר כ״ט ע״ב רש״י ר״ה ור׳ יום׳ וכו׳ איש הוי מ כ ן י״ג ש נ ח ולא כשחות שלא מצינו ב כ ל ה ת ו ר ה‬
‫שיהא קרוי איש בשחוח ס ב ן י״ג וכו׳ ועיין כשו׳׳ח הרא״ש כ ל ל ש ש ה עשר ו ש ש א ל ח מאין לנו רבן‬
‫הי״ז( ה כ ל כשרי; ובו׳ מ ג י ל ה י׳׳מ ע״ב‪ .‬צריך ל ק ר ו ת ה‬ ‫י״ג ש נ ה ויוש א ת ר ה ו א בר עגשין וכוי‪.‬‬
‫ב ל י ל ה וכר שם ר׳ ע״א‪ ,‬ושם כ׳ ע״א‪ .‬שנאי למען יזםרך כ ב ו ד ) ת ה ל י ם ל יג(‪ .‬א ל א עד שיהא‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪708‬‬
‫שמע קלהן דסרראי‪ .‬א׳ עד מתי אתם עושין את תתורו•״ קריות קרעת‪ .‬אסרו לו משום‬
‫למען יזמרך כבוד‪ .‬ושבקין‪ .‬ונתנו העם •לומר כן לומרת במוצאי שבתות של אדר עד‬
‫שיעברו חמשה עשר באדר‪ .‬ומיקרי היכי קרו‪ .‬כשבת ראשונה של אדר קורץ העם‬
‫באחד מויהי עד בלילה ההוא‪ .‬ומוצאי שכת שנייה‪ .‬מן בלילה ההוא עד לכל זרעו‪.‬‬
‫בשיי השירים קורין אותו כלילי שני ימים טובים של נליות האחרונים‪ .‬חציו בלילה‬
‫אחד וחציו בלילה שני‪ .‬רות‪ .‬במוצאי יים טוב ראשון של עצרת עד חציו‪ .‬ומשלימ‬
‫במוצאי יום טוב עד האחרון‪ .‬ויש אומ׳ בכולם מתתילין במוצאי שבת שלפניהן‪ .‬ונחנו‬
‫העם כן שאין הלכה נקבעח אלא ער שיהא םנהנ‪] .‬וזה שאמרו מנהנ מבטל הלכה מנוע‬
‫וחיקין אבל מנחנ[ שאין לו ראייה מן חתורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת‪:‬‬
‫הל׳ י׳ח‪ :‬וכשם שקורין בתורה ומסטירץ כגביא כך הייב במגילה לקרותה ביום‪ .‬שנאי‬
‫ביום אשר שברו‪ .‬ונר‪ .‬וחני עלה בל היום בולו בשר לקריית הסנילה‪ .‬הל׳ ייט‪ :‬תפילין‬
‫שבלו אין עושין אוחד‪ ,‬מזוזה‪ .‬מוחה שבלה )אין( עושין אותה תפילין‪ .‬למת שםעלין‬
‫בקודש ואץ מורידין‪ :‬סליק סירקא‪ .‬הל׳ י־יט‪:‬‬

‫פ׳ פדו‪ .‬אין בין ספרים לתפילין ומזוזות‪ .‬אלא שהספרים נכתכין ככל לשון ותפילין‬
‫ומזוזות אין נבתבין אלא אשורית‪ .‬רשבינ אומר אף ספרים לא התירו‬
‫שיכתבו אלא יוונית‪ :‬הל׳ בי‪ :‬ואע׳יס שאסר רשב׳ינ אף םסרים כוי‪ .‬לא הודו‬
‫‪).‬להכםים( ]לו הכמיס[‪) .‬שאמר״( ]שאמר רבי[ מעשה כרשב־נ שהיה עוסד על נכי‬
‫בניין בהר הבית‪ .‬והביאו לו םשר איוב בתדנוס‪ .‬ואמר לבנאי וננזו חחת הנדבך‪ .‬ואף‬
‫)חכמו( ]הכמים[ עמדו בדבריהם‪ .‬רתגיגן כל כתכ׳ הקודש מצילין אותו מסג׳ הדליקה‬
‫בין שקורין בחם סי׳ שכחובין בלשון הקודש‪ .‬בין שאין קורץ בהן סי׳ שכתובין בשאר‬
‫לשונות‪ .‬מפני ביטול בית המדרש‪ .‬וםצילין תיק הספר עם תספר וחיק חחסילין עש חתסילין‬
‫ואע״פ שיש מעוח בתוכן‪ .‬להיכן מצילין אותם למבוי שאינו משולש‪ .‬בן בודדה אופר אף‬
‫לספולשים‪ :‬תל׳ ני‪ :‬אע־פ שאמרו אין קורץ בכתבי הקודש מן המנחה ולמעלה‪ .‬אבל‬
‫התירו להיות שונץ ורורשץ בהם‪ .‬אם צריך דבר נוטר ובודק ומניה‪ .‬אבל בשטרי‬
‫הדיוטות אעיס שמסורגלץ אסור לקרות בהן‪ :‬הל׳ די‪ :‬ברבות שכתבו בהן הרבה‬
‫עיניינות מן התורה אין מצילין אותם מפני הדליקה‪ .‬מיכן אסרו כותבי כרכות כשורפי‬
‫תורה‪ :‬מעשה כאהד שהיה כותב ברכות והלך ר׳ שמעון לכודקו‪ .‬כיון שהרגיש קול‬
‫פרסותיו של ר׳ שמעון נטל כרך של שפרות וזרקו לתוך ספל של מיס‪ .‬בלשץ הזד‪.‬‬

‫מנהג »חה שאמרו סנהנ מבטל הלבה מנהג ותיקין אבל מנהג״ שאין לו ראיה מן התורה אינו‬
‫אלא כטועה וכו׳ כצ״ל ועיין ירושלמי ריש פיק השוכר את הפועלים‪ .‬ולירושלמי פרק ז• דיבמות‬
‫הלבה נ׳ כל הלכה שהיא רופפת בביד ואין א ת יודע מת טיבה צא וראה האיך *בור נוהג‬
‫ונהוג ומה דרברי הירושלמי דריש פרק השוכר א ת הפועלים דמשםע התם דאשילו הלבה‬
‫גמורה טבטלינן מקמי סנהנא סוהרים דברי הירושלמי דפרק ז׳ דפאת ה״ה‪ ,‬ודכדי ירושלמי דשת‬
‫ריבמוה דמשסע התם דרוקא היכא שהלכה תפשת הולך אתר המנהג אבל הלכה גמורה לא‬
‫מבמלינן מקמי מנהגא׳ כבר עמדו בזה הר׳׳י אש־ס בביאוריו לסמ־ג‪ ,‬ובשו״ת כאד שכע בי׳ כ״ב‬
‫ע ״ * ועיין ת״ס סי׳ רל׳׳ב סי י"* ועיין שרית הרשכ״א סי' צ׳־ת וכשריח םהרי״ק שור׳ש נ״ר שאפילו‬
‫לאליהו וב׳׳ד אין שוםעין לבטל מנהג‪ ,‬וכדאיתא ביבמות ק״ב ע״א‪ .‬ובמנחות ל״ב ע׳יא ע״ש‪.‬‬
‫הי״ח( שנאי ביום אשר שברו וט׳ )אסתר ט א( ותני עלה כל היום וכו׳ ירושלמי מגילה פ״ב ה״ו‪•-‬‬
‫הי״ט( תפילין שבלו אין עושי! וכו׳ מזוזה שבלה עישין אותה תשילין וט׳ כצ״ל‪) .‬טנהות ליכ ע׳־א‪,‬‬
‫ושבת עיט עיב‪ .‬שט׳יו‪ .‬אין בין ספרים וכו׳ מגילה ח׳ ע*ב‪ .‬שבת קט״ו ע״ב ע״ש‪ .‬ה״ב( לא הודו‬
‫לו תכמיש שאמר רבי מעשת ברשב״ג וכר כצ״ל שבת קסיו ע״א‪ ,‬וירושלמי שט״ז ה״א‪ .‬ואף הכמיס‬
‫עמדו כדבריהם כצ׳׳ל‪ .‬כל כתבי הקרש מצילין וכו׳ שבת קט׳ץ ע״א‪ .‬ועיין בתוס׳״שס^ד״ה כל ובו׳‬
‫וטצילין תיק הספר וכו׳ שם קט״ז ע׳יב‪ .‬ה״ג( אע׳׳פ שאמרו אין קורין וכו׳ אבל שוגין‪.‬ורורשין וכר‬
‫כגון מדרש שה״ש וקהלת כן פירש״י שם קט״ז ע־׳ב‪ ,‬ועיין ירושלמי פט׳יז ה״א‪ .‬׳ה״ד( סעשת באתד‬
‫שהיה כותב וכר שס בירושלמי פט׳׳ז ה״א ועם הלך ר׳ ישמעאל וכוי‪ .‬ה״ד( מפגי עניטת של‬
‫‪709‬‬ ‫מחזור וימיי‬
‫אמר לו‪ .‬נ מ ל עונש האהרון יותר מן הראשון‪ :‬הל־ הי‪ :‬אמרו לו ממני מה‪ .‬אמר להם‬
‫סמני עיניינות של הורה שהן כתובין בהן‪ .‬דתני ר׳ שמעון כן יוחי העוסק ]במקרא[‬
‫מידה שאינה מידה‪ .‬העוסק במשנה מידה ]שמקכלץ[ עליה שכר‪ .‬העוסק בחלמור אץ‬
‫לך םידה נתלה מזו‪ .‬על מנת שקרא )להתלמד( ]ושנה[‪ :‬הל׳ וי‪ :‬לעולם הר רץ‬
‫למשנה יותר מן התלמוד‪ .‬דרי יוסי בר אבץ אמר הא דאמרי׳ עד שלא שיקע בו רוב‬
‫משניות‪ .‬אכל שיקע בו רוב משניות‪ ,‬לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה‪:‬‬
‫הל׳ ד‪ :‬אבל אמרו נמשלה המקרא במימ‪ .‬והמשנה ביין‪ .‬והתלמוד בקונדייטון‪ .‬אי‬
‫איסשר לעולם בלא מים ואי איסשר לעולם בלא יין‪ ,‬ובלא קונדייטון‪ ,‬ואם היה עשיר‬
‫מתכלכל בשלשתן‪ ,‬כך אי אי איםשר לעולם בלא מקרא‪ ,‬ואי אימשר לעולם בלא משנה‪,‬‬
‫ואי איםשר לעולם בלא תלמוד‪ :‬היל׳ הי‪ :‬ועור נמשלה הוצרה במלה‪ .‬ונמשלה המשנה‬
‫בסילסלין‪ ,‬ונמשל התלמוד בבשמים‪ ,‬ואם עשיר מתכלכל בשלשתן‪ ,‬כך אי איסשר‬
‫לעולמ בלא מקרא ובלא משנה ובלא תלמוד‪ :‬היל׳ ט•‪ :‬אלא אשרי אדס שעמלו‬
‫בתלמוד‪ ,‬לא שיהא דולנ כמקרא ומשנה ויבא לתלמוד‪ ,‬אלא על מנת שילמד מקרא‬
‫ומשנה דנא לתלמוד ועל זה נאמר הון עשיר קריח עוו ובחומה נשנבה במשנתו‪ :‬ה י ל ׳ י׳‪:‬‬
‫אבא אוריין איש ציידן אומי משום אנא נורויוין‪ ,‬לא ילמד אדמ את ננו חמר םסן רופא‬
‫וטבח‪ ,‬רועד‪ ,‬וחנוני‪ ,‬שאומנוחם אומנוח ליסטין‪ ,‬ר׳ יוק אומי משמו החסרים רובן רשעים‪,‬‬
‫המפנים רובן חסידים• טוב שברוסאים לניהנם‪ ,‬והכשר שבטבחים שוחסו עם עמלק‪ -‬רובם‬
‫של טםזירים פקחין‪ ,‬רובם של עבדים נאים‪ ,‬רובן של בני אבות' ביישנים‪ ,‬רובן של‬
‫נניס דוטין לאהי האם‪ ,‬חני ר׳ שסעון נן יוחי‪ .‬הנשר שבטים הרונ בשעת טלחטה•‬
‫הטוב שבנתשיפ רצץ את מוחו‪ ,‬הכשירה שכנשיפ נעלת נשפים‪ ,‬אשרי שהוא עושה‬
‫רצונו של מקום‪ :‬סליק פירקא‪:‬‬

‫‪6‬רק מ״ז‪ .‬ר׳ נהויאי אומ׳ מניח אני כל אומניות שבעולם ומלמד את כני תורה‪,‬‬
‫שאדם אובל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם‬
‫הבא‪ ,‬ושאר כל האומניות אינן כך‪ ,‬שאם‪.‬יכנס אדם לידי חולי או לידי זקנה‪ ,‬או לידי‬
‫ייסורין ואינו יכול לעשות מלאכה הרי הוא מת ברעב‪ ,‬אבל התורה אינו כך• אלא‬
‫משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו‪ ,‬ובנערותו מהו אומי וקוי י״י‬
‫יחליפו כח‪ :‬היל׳ ב׳‪ :‬אמ׳ ר׳ יהושע בן לוי הדא אנדתא כתובה הכי‪ ,‬תנא אץ לו חלק‬
‫לעולם הבא‪ ,‬פי׳ החנאיס מבלי עולם שמורץ משנחם‪ ,‬והדורש המחחרך‪ ,‬פי׳ לא יחרך‬
‫דמיה צירו‪ ,‬פ ‪ /‬צייד הרמאי‪ ,‬והשומע אינו מקבל שכר‪ ,‬והחני ר׳ חננא בר פפא אומי‬
‫םניס בפנים דבר י־י‪ ,‬פנים תרי‪ ,‬בסנים תרי‪ ,‬הרי ארבע‪ ,‬הני אפין‪ ,‬פנים של אימה‬
‫למקרא‪ ,‬מנימ בינונית למשנה‪ ,‬שוחקות לתלמוד• מסבירות לאגדה‪ :‬ה י ל ׳ נ׳‪ :‬ר׳ םנהסא‬
‫בשם ר׳ יעקב בר׳ ינאי אום׳ פנים בפנים‪ ,‬כנוהנ שבעולמ יש לך רב רוצה ללמד והרב‬

‫חורה וכר שם‪ .‬העוסק במקרא מידה ואינו מידה‪ ,‬במשנה מידה שמקבלי! עליה שנר‪ .‬העוסק‬
‫בהש״ס אין לך סירה נ ח ל ה מזו על מנח שקרא ושנה ב״ס ל׳׳ג ע׳׳א בצ״ל‪ .‬ה״‪ (1‬לעולם הוי רץ‬
‫למשנה וכו׳ ע״ש‪ .‬ה׳׳ז( אבל אסרו נמשלה המקרא בסים‪ ,‬והמשנה כיין וכר כצ״ל עיין שםיקתא‬
‫י״ב בהדש השלישי‪ ,‬ועיין ירושלמי הוריוח ש*ג ה״ה‪ .‬ה׳׳ח( ועוד נמשלה ההורה כמלה וכו׳ כצ׳׳ל‪.‬‬
‫ה״מ( ועל זה נאמר הון עשיר קריה עזו וכהוסה נשגבה במשכהו כצ״ל‪) .‬משלי יה יא(‪ .‬ח״י( משום‬
‫אבא נוריא‪ ,‬קידושין ש״ב ע׳׳א ובירושלמי שם אכא שאול‪ .‬לא ילמד ארם וכו׳ קידושין ש״ב ע׳־א‪.‬‬
‫רוב של בני אבוה ביישנים עי׳ יבטוה ע״ט ע״א‪ .‬רובן של בנים וכר כ״ב ק״י ע״א‪ .‬הני רשב״י‬
‫עיין סכילחא ש׳ בשלה‪ .‬שס״ז‪ .‬ר׳ נהוראי אומר וכו׳ קידושין ש״ב ע־א‪ .‬וקוי ה׳ יהלישו כה כצ״ל‬
‫)ישעיה מ לא( הדא אנדתא וכר בירושלמי שבת 'שמ־ז ה״א הבי איתא הדא אנדהא ה מ ת נ ת אין‬
‫לו חלק‪ ,‬החורשה םחהרך‪ ,‬השמעה אינו מקבל שכר‪ ,‬ושירש הק״ע ההורשה מההרך המתרר וחושב‬
‫מהוך הכתב נשרף‪ ,‬וי׳׳ג מהברך שי׳ יהיה בשמהא‪ .‬לא יהרך דמיה צירו'וגוי כצ׳יל )משלי יב כז(‬
‫ש׳ צייד הרמאי לשון הגמרא עירובין נ״ד ע*ב‪ .‬שנים בשנים דבר הי )דברים ה ר( שנים הרי בשנים‬
‫תרי הרי ארבע וכ‪ 1‬עיין בשסיקתא רבתי שרשה כ״א‪ .‬ה״נ( יש לך רב מצה ללמד ותלמיד אינו‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪710‬‬

‫אינו רוצה ללמד‪ ,‬בדם הבא הרב רוצה ללמוד והתלמיד רוצה ללמוד‪ .‬מקרא ומשנה תלמוד‬
‫ואנדוח‪ :‬היל׳ די‪ :‬ר׳ יצחק פתח‪ ,‬ממכוני באשישות‪ ,‬רפדוני בתפוחים‪ ,‬שריחן יפה‬
‫כחםוחים‪ ,‬בי חולת אהבה אני‪ :‬א״ר יצחק לשעבר שהיתה הפרוטה מעריה היה אדם‬
‫מהאור‪ ,‬לשמוע דבר מקרא ודבר אנדח‪ :‬היל׳ חי‪ :‬אמ׳ ר׳ תנחום כר חנילאי אילו נחנה‬
‫תודח חתוכה לא היתד‪ ,‬עמידת רנלים למורה שיורה‪ ,‬שאס טימא יש מטמאין כיוצא בו‪:‬‬
‫היל׳ ו׳‪ :‬אמ׳ ר׳ ינאי תורה שנתן דק׳ למשה נתנח לו בארבעים ותשעת פנים טמא‪,‬‬
‫וארבעים ותשעה שנים טהור‪ ,‬שנאמר ודגלו עלי‪ ,‬כניםטריא מ־ט םנימ הוא‪ :‬ה י ל ׳ זי‪:‬‬
‫א״ר איהו כשם י׳ יוחנן תלמיד וותיק היה לר׳ עקיבא והיה יודע לדרוש התורה כטיט‬
‫פנים טמא וסיס פנים טהור‪ ,‬שלא מאותו השעם‪ .‬שאם כן רבו המטמאים טמא רבו‬
‫המטהרין טהור‪ ,‬א׳ כל אילו מניין‪ ,‬אלא שהיה חכם במקרא‪ ,‬ובקי במשנה‪ ,‬ותיק כתלמוד‪,‬‬
‫וסבר כאנדח‪ :‬חיל׳ ח׳‪ :‬אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא חניח מרשה אחת מכל‬
‫התורה שלא למדה‪ ,‬ולמד במקרא ותרגום‪ ,‬מדרש‪ ,‬הלכות ואגדות‪ ,‬ומשלות הכל למד‪,‬‬
‫וכן אמרו עליו‪ ,‬שאמ׳ אם יהיו כל השמים יריעות וכל הארץ קולמוסין‪ ,‬וכל הים דיו‬
‫אינן מסשיק־ן כדי לכועב חכמתי שלמדתי מרבותיי ולא אצלתי מחכמתי אלא כשהובוב‬
‫הזו הטובלת כיש הנדול ומשהו מחשד‪ :‬חיל׳ טי‪ :‬ושמי קיבל תודח מהילל הזקן ומשמאי‪.‬‬
‫אמרו עליו על הילל שלא עזב רב מהכמה שלא למרה‪ ,‬אפילו כל הלשונות׳ ושיחת‬
‫הדיש וגבעות‪ ,‬ובקעות‪ ,‬שיחת עצים ועשבים‪ ,‬שיחת חיות ובהמות‪ ,‬שיחת שדימ ומשלות‬
‫הכל למד‪ ,‬למה‪ ,‬משוס י־י חפץ למען ערקו ינדיל תורה ויאדיר‪ :‬היל׳ יי‪ :‬א״ר יהושע‬
‫בן לוי אנא שן יומיי לא אשתכלית־משר אנדתא‪ ,‬אלא חר ומן אשתכלית ואשכהית כתי‪.‬‬
‫מאה ושבעים ]והמש[ שרשיות שכתוב בתורה ריבוד ודיבור‪ ,‬אמירה וציווי כננד שנותיו של‬
‫אברהם אבינו‪ ,‬דכת׳ עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם‪ ,‬וכת׳ האדם הגדול‬
‫בענקים הוא‪ ,‬הילכך קבעם מאה ושבעים וחמשה שדרים בתורה לכל שבת ושבת עולת‬
‫תמיד‪ :‬היל׳ י־א‪ :‬מאה וארבע־מ ושבע מזמורות שכת׳ בסשר תילים כננד שנותיו של‬
‫יעקב‪ ,‬ללמדך שכל קילוסין שמקלסץ ישר׳ להקי כננר שנותיו של יעקב אבינו‪ .‬ואתה‬
‫קדוש יושב תהלות ישר׳‪ :‬היל׳ ייב‪ :‬מאה ועשרים ושלש פעמים שישרי עונין הללויה‪.‬‬
‫כננד שנותיו של אהרן הללויה‪ ,‬הללו‪ ,‬בקדשו לקודשו‪ ,‬לאדרן‪ ,‬קדוש י׳י‪ .‬אשילו כן‬
‫הוינא מבעית כליליא‪ ,‬ותלמיד וותיק של ר׳ עקיבא שהיה דורש מ׳־ט סנימ טהור ומיט‬
‫שנים טסא‪ .‬כל אחד ואחד מטעס אחר‪ ,‬שלא מאותו טעם‪ ,‬וא־כ רבו המטמאין טמא‪ ,‬רבו‬
‫רוצה ללםיד‪ ,‬ותלמיד רוצת ללמוד ירב אינו רוצה ללמד זבו׳ כצ״ל פסיקתא רבת• שש פרשת כ־א‪.‬‬
‫סמבוני באשישות רשדוני בתשותים )שה׳׳ש ב ה( שריחן ישה כתשותיש במדרש שה״ש רשדוני בתפותים‬
‫אלו ההגדות שריחן וטעמן כתשוחים‪ ,‬לשעבר שהית־ השרופה מצויה וכר היה נ » ארש םתאווז‬
‫לשמוע דבר הלכה עכשיו שאין השרוטה מצוית גשש הארש מו«וה לשמוע דבר אגדה כן הוא‬
‫גירסת הגר״א‪ ,‬אכל במדרש שה״ש איתא א״ר יצחק לשעבר היתה התוו ה כלל והיו מבקשי! לשמוע‬
‫דבר משנה ודכר תלמוד‪ ,‬ועכשיו שאין התורה כלל היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה‪,‬‬
‫א״ר לוי לשעבד היחה פרומה מצויה‪ ,‬והיה אדש מתאוה לשמוע דבר משגה והלכה ותלמוד‪ ,‬ועכשיו‬
‫שאין השרוטת מצויה‪ .‬וביותר שה! הולים מן השעכוד אין מבקשי! א־יא דברי ברכות וגחשוח‪ .‬אלו‬
‫נחנה חחורה חתוכה וכוי כצ״ל ירושלמי סנחדרין ש״ר ח״ב ע*ש‪ ,‬ובשםיקתא רבתי שרשה כ״א מסיק‬
‫ואש טיהר יש מטהרין כיוצא בו‪ .‬ה״ו( נחנה לו בארבעים והשעה שנים ירושלמי שש‪ .‬וכשסיקחא‬
‫רבתי שם‪ .‬שגא׳ ודגלו עלי אהבה‪, .‬שה״ש ר( ודגלו בנימי מ״ט שנים הוא כצ״ל‪ .‬ה״ז( תלמיד וותיק‬
‫היה לר׳ עקיבא וכו׳ עירובי! י״ג ע׳׳ב‪ .‬פםיקתא רבתי שם‪ .‬ה״ת( אמרו עליו על ר׳ יוחנן בן זכאי‬
‫וכו׳ כוכה ב״ח ע״א אדר׳׳ג שבייה‪ .‬ה״ט( וממי קכל תורת וכו׳ עיין סוכה שם‪ .‬משום ה׳ חפץ‬
‫ה״י( אגא מן יומי׳ לא איטתכלית ספר וכו׳‬ ‫למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר )ישעיה מ״ב כ״א(‪.‬‬
‫כצ׳׳ל ירושלמי םש״ז רשבת ה״א‪ ,‬מאה ושבעים והמש שרשיות וכו׳ כצ״ל‪ ,‬ועיין ירושלמי שכת פרק‬
‫ץ‬
‫ט״ז הלכה אי‪ .‬דבתיב עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם תתלים םת יט( זכתיכ תאדם‬
‫הגדול בעגקים )יהושע יר שו(‪ .‬עולת תמיד כצ״ל‪ .‬הי״א( סאה וארבעים ‪1‬בע מזמורות וכוי עיי ירושלמי‬
‫שבה פטיו ה׳׳א‪ .‬ועיין בשו״ת ‪-‬תשובה מאהבה ח׳׳א סי׳ קי״א קי‪-‬ב מה שהאריך בזה הענין‪ .‬ועיין‬
‫הום׳ מג״יה י׳׳ז ע״ב ד״ה ודור וכו׳ ותיס• פסחים קי׳׳ן ע״א ד״ה שעוטדין וכו׳ ואין כאן מקום‬
‫לתאריך‪ .‬אשילו כן הוינא מבעית בלילה כצ״ל וקא׳ אדלעיל אנא מן יומי׳ וכו׳ הייתי משחד על מה‬
‫‪711‬‬ ‫טחזור ושרי‬

‫המטהרין מחור• וקטן שאינו ‪0‬ורס את שמע ]אין יבול[ ליושר קדוש ביוצר אור ביחיד‪.‬‬
‫אבל בציבור עונה עטהן‪ ,‬ונדול סורס את שמע ]יבולי[ לומר קרוש‪ ,‬לשי שהוא בסודר‪,‬‬
‫אבל קדושה של עמידה כיון שצריך לומר נקדישך ונעריצך אין מן הדין לומר בשהות‬
‫מעשרה‪ ,‬ואין קטן עולה מן המניין‪ ,‬כרבו וקדיש‪ ,‬וקריאת החודר‪ ,‬עד שיהא כן ״נ‪ ,‬ואין‬
‫נברקין באילו ז סליק שירקא‪ :‬היל׳ י׳נ‪:‬‬

‫פרק י״ז‪ .‬דברי הכמיס כדרבנות כולו ניתנו מתנה אחת מער‪ ,‬אחד אמרן וכולן מצילי[‬
‫אותם משני הדליקה‪ ,‬וםשר אנדתא אעיס שלא ניתן ליכתב מצילין‪.‬‬
‫אותם משני הדליקה‪ ,‬משום עת לעשות לי׳י השרו חורתך‪ :‬ה י ל ׳ בי‪ :‬מםסיקץ לראשי‬
‫חרשים לחנוכה ולםוריס‪ ,‬לתעניות ולמעמדות וליום הכישורים‪ :‬ה י ל ׳ נ׳‪.‬־ בשד סשסיקין‪,‬‬
‫ראש חדש וימי חנוכת שחלו להיות בשבח קורין שבעה בעניין שבח‪ ,‬והשמיני אס‬
‫לחודש קורא וביום השבת‪ ,‬ובראשי חדשיכם‪ ,‬שני הססקוח‪ ,‬אם להנוכה״‪-‬־שחל יום‬
‫ראשון להיוח בשבח‪ ,‬קורין שבעה לשבח‪ ,‬והשמיני קורא רהי ביום כלוח משה‪ ,‬ער‬
‫עשה את המנורה‪ :‬היל׳ די‪ :‬לסורים‪ ,‬ששלשת ימי הצום אינן מתענין אותם רצוסין‬
‫אלא מזורים שני וחמישי ושני‪ ,‬ורבותיי שבארץ ישר׳ נהנו להתענות אהר ימי הסורים‪,‬‬
‫משני ניקנור וחביריו‪ ,‬ועוד שמאחרץ בסורעטח ולא מקדימין‪ :‬היל׳ ח׳‪ :‬סעסדוח‪,‬‬
‫דחניא אנשי מעמד ואנשי משמר חיו מחענין בכל יום‪ ,‬בשני על משרשי ימים‪ ,‬רבת׳‬
‫ויאמר אלהים יהי רקיע כתוך חסים‪ ,‬בשלישי על מהלכי'דרכים‪ ,‬רכח׳ יקוו המיס ונוסי‪.‬‬
‫ותראה היבשה‪ ,‬ברביעי על תינוקות שלא תעלה בהן אסכרה וימותו‪ ,‬דנת׳ יהי מארות‪,‬‬
‫מארת כתי‪ ,‬בחמשי על מעוברוח ומניקות שלא ימוחו בניהמ‪ ,‬שנאמ׳ ישרצו המים ש ‪p‬‬
‫נמש חיה‪ ,‬בערב שבת וכמוצאי שבת לא היו מתענין משני כבוד חשכת‪ ,‬ויש אום׳ בין‬
‫השמשות בערב שכח מיחוססת נשמה יחירח כישר׳‪ ,‬ולאחר השבת נופלין אותח ממנו‪,‬‬
‫ד־א משני הנוצריים‪ ,‬שלא יאמרו על כי אנו שמחים בראשון חן מתענין בו‪ ,‬אבל אמרו‬
‫חכמים כזמן המעםרוח לא היו חוששין לאיבח טי‪ ,‬אלא משום דכח׳ שכח וינםש‪ ,‬וויי‬
‫על הנשש‪ :‬היל׳ ו׳‪ :‬בסםח קורין מרשת במועדות‪ ,‬ובעצרת שבעה שבועות‪ .‬וכראש‬
‫השנה וכחדש השביעי באחד‪ ,‬וביום חכיסוריס אחרי מות‪ ,‬ובעשור לחדש‪ ,‬ביום טוב‬
‫ראשון של תנ קורץ בסרש׳ סועדות שבתורת כהנים‪ ,‬ושאר כל ימות החנ קורין בקרכנוה‬
‫החנ‪ :‬היל׳ וי‪ :‬בחנוכה בנשיאים‪ ,‬בסורים ויבא עמלק בראש חרש‪ .‬ובראשי חרשיכס‪,‬‬
‫נסעמרות‪ ,‬במעשה בראשית‪ ,‬ובחעניות‪ ,‬של תשעח באכ‪ ,‬ושבע אחרונות של עצירת‬

‫שקרא באגדה ןו ללא »וורך‪ .‬ועיי! בירושלמי שנת פמ״ן ה״א מאה ועשרים וגי פעמים שישראל עיני!‬
‫הללויה כנגד שנותיו של אהרן יכר ועיין בק״ע פה שדקשה על פירוש יפה מראה‪ .‬והנכון מה‬
‫שפירש רחיר־א כאן עיש טה שכתב הרםב״ם שיג דמגילה זתנוכה הי״ב וז־ל מנהג קריאת הלל‬
‫בימי חכטיס הראשונים כך היה‪ .‬אתר שמברך הגדול שמקרא את ההלל מתחיל ואומר הללויה ובו׳‬
‫וכל העם עוני! הללויה‪ .‬וחוזר ואומר הללו עבדי ה׳ וכל העם עונין הללויה‪ ,‬וחוזר ואובר יחי שם‬
‫ח׳ מבורך מעוזה ועד עולם‪ .‬וכל העש עונץ הללויה וכן על כל דכד ער שנמצאו עונין ככל ההלל‬
‫הללרה מאה ושלש ועשרים »עםים‪ ,‬שימן לתם שנותיו של אהרן עכ״ל‪ ,‬ומזה נראה שלא כפירוש‬
‫המשרש״ם הנ*ל ולא היו עונין על כל תיבה והיבה דהא יש בהלל יותר מאלף תיבות‪ ,‬וכמו שהקשה‬
‫הסיע אלא שהיו אומרים על כמת תיבות ביהר כנוז יהי שם ה׳ מבורך מעתה וער עולם ז׳ תיבות‬
‫הללרה אתה עד שהי! עונים בבל ההלל מאת ושלש ועשרים שעמים הללויה‪ ,‬ובימיהם היה טדע‬
‫להס המקימות שהיו עוני! הללוית‪ .‬וקשן שאינו פורס את שמע אין יכול לומר קדוש ובו׳ בצ׳ל‪ .‬ונדול‬
‫אח שסע יכול לומר קדוש לשי שהוא כסודר כ ל ל ד״ל לס• שהתחיל לומר ברכו יכול לומר קדוש‬
‫סורס של יתר‪ .‬ועיין כשזר א״ח סי׳ נ״ס שחעחיק ברייתא זו דמם• סופרים קדושה דביוצו אור יחיד‬
‫אומר אותה שאינו אלא בסיפור דברים‪ .‬ואין נכדקין באלו בצ׳ל‪ ,‬ר״ל שאי! גריך לבודקו אש הביא‬
‫שהי שערות‪ ,‬אלא כיון שבא לכלל ש‪:‬וחיו אסרינן מסחםא הביא שתי שערוה‪ ,‬וכן הוא ברמ״א א״ת‬
‫‪,‬‬
‫ס״ נ״ה סעיף ה•‪ -‬ועיין ירושלמי פיז וכרבות ת־ב ובתוספתא שיד‪ .‬דכרכות אין מדקדק ; בקםן‪ ,‬ועיין‬
‫מדרש בריר שצ־א‪ .‬שי‪-‬ז‪ .‬ה״א( דברי חכמים כררכגוח כ ל ל )קהלת יב יא{‪ .‬רועה אתו אמרן וכד‬
‫‪,‬‬
‫הגיגה ג׳ ע״ב‪ ,‬במדבר רבה ם י״ד ע״ש‪ .‬עת לעשות לה׳ הפרו תורתך )החלים קיש קבו(‪.‬‬
‫ה״ב( סשםיקין לר׳יה וכו׳ מגילה כ־ט ע״א ועיין תום׳ ד״ה לכל מפסיק׳! וכוי‪ .‬ה״ה( אנשי מעמד‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪712‬‬

‫]נשמיט[ ברכות וקללות‪ ,‬אבל תעניות אחרונות ויחל משה‪ ,‬וסטמיריןדרשו‪ ,‬ת׳‪ .‬ולא ביטון‬
‫וקללות‪ ,‬כדא׳ בשילהי מנילה‪ .‬ובתלמוד ר׳ םעאתי בשבע תעניות אחרוטת‪ ,‬רוחבה היו‬
‫קורץ בהן משום ונתתי נשמיכם בעתם‪ ,‬ואם לא תשמעו‪ ,‬והל שמיך אשר על ראשך‬
‫נחשת ונום׳‪ .‬אבל בראשונות קורץ ויחל משה‪ :‬ח׳; רש אומרי׳ שאץ מםטידן‪ ,‬מחנו‬
‫העם כן‪ ,‬ואין םםסיקץ בקללות‪ ,‬לםי שאינו מן המוכתר להפסיק בקללות ולהתחיל‬
‫בקללות‪ :‬חיל׳ ח׳‪ :‬כשני ובחמשי ובשבח כמנחה ק‪1‬דץ ‪:‬סדרן‪ ,‬ואץ עולץ להם מן‬
‫החשבון‪ ,‬שנאמר וידבר משה את מועדי י־י‪ -‬מצוותן שיחו קורץ בל אחד ואחד בזמנו‪,‬‬
‫מיכן אמרו לכל )אין( מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולסורים לתענץת ולמעמדות וליום‬
‫הכיפורים שיבואו אילו בץ <שבת בין בשני וחמשי שאין קורץ כםדק‪ ,‬שמםסיקץ סדרן‬
‫וקורין באילו‪ ,‬אכל ]אי[ אתה יכול לומר בתעניות ובמעמדות ובפורים שיבאו בשבת‪,‬‬
‫כדי להפסיק מסדר שבח עליהמ‪ ,‬אלא בשני וחמשי‪ :‬היל׳ טי‪ :‬ובזמן שחל ראש חדש‬
‫להיות בשבת השמיני שצריך להוסיף לקרות וכיום השבת ובראשי חדשיכס‪ ,‬הוא מפטיר‪,‬‬
‫כה אמר ]אדוני[ אלהים שעד החצר הפנימית הפונה קדימ‪ ,‬חל להיות באתר בשבת‬
‫מלפני החדש הוא מפטיר ויאמר לו יהונתן מחר חדש‪ ,‬ובהדש עצמו קורן שלשה בקרבן‬
‫תמיר‪ ,‬וידבר‪ ,‬צו‪ .‬ואמרת‪ ,‬השני קורא את הכבש‪ ,‬ועשירית‪ ,‬עולת‪ ,‬ונסכו׳ והשלישי‬
‫חוזר למעלה וקורא‪ ,‬ונסכו‪ ,‬ואת הכבש‪ ,‬מפני שאמרו אץ קורץ בפרשת פהות משלשה‬
‫פסוקים‪ ,‬ויש אומ׳ אין משיירין בפרשה פחוה משלשה סםוקיפ ההוא בפרשת נחלה‪:‬‬
‫היל׳ יי‪ :‬אכל צריכין לומר אהר יהי כבוד‪ ,‬י־י טלך‪ ,‬וסזסור שירו לי״‪ ,‬וששת מזמורים‬
‫של כל יום ויום‪ ,‬ואיר יוסי יחא חלקי עם המתפללין בכל יום ששת מזמורים הללו‪,‬‬
‫אמרו למה הזכיר דוד כמזמור הודו ל׳׳י קראו כשמו‪ ,‬בחנים ולויים וישר׳‪',‬לחיות אומרים‬
‫בכל יוס‪ :‬סליק שירקא‪ :‬היל׳ יי‪:‬‬

‫פרק יח‪ .‬ל מ ה אמרו שיהו אוטרי׳ סזטור ככל הדש והדש‪ ,‬ר׳ שטעון בן לקיש )אמי(‬
‫בעא קמר ר׳ יוחנן‪ ,‬מהו לומר שיר בלא נסכים‪ ,‬איל נשמעינה מן‬
‫הדא כזה ובזה הלוימ עומדין על הדוכן ואומי וישב עליהם ]אח[ אונם‪ ,‬א״ל ר׳ שמעץ‬
‫בן לקיש מזמור ומוסף מי קודמ‪ ,‬מחוורתא מילחא שמזמור קודם לפיכך נהנו העם לומ׳‬
‫מזמורם בעונתם‪ ,‬דתנינן חסן‪ ,‬שיר שהלוים היו אוסרי׳ במקדש‪ ,‬ביום הראשון חיו אומרי׳‬
‫לייי האדן ומלאה תבל ויושבי בה‪ :‬בשני חיו אומרי• נדול י־י ומחלל מאד בעיר אלהיט‬
‫הר קרשו‪ :‬בשלישי היו אומרי׳ אלהימ כצב בערת אל בקרב אלהימ ישפט‪ :‬כרביעי היו‬
‫אומרי׳ אל נקמות י־י אל נקמות הופיע‪ :‬בחמשי היו אומרי׳ הרנינו לאלהים עוזנו‪:‬‬
‫כששי היו אוסרי׳ י׳י מלך נאות לבש‪ :‬בשבת תיו אומד׳ מזמור שיר ליום השבת‪:‬‬

‫ואנשי משמר וכו׳ תענית כ״ו ע׳׳א‪ .‬שבת מנפש וויי על הנפש ועיין ביצה ט״ז ע״ב‪ ,‬ותענית כ״ז ע״כ‬
‫נשסה יתירה ניתנת בו באדם בע׳יש במוצ״ש טטלין אותה ססנו שנאי שבת וינפש כיון ששבת וזי‬
‫אבדה נפש‪ .‬כפסת קורין פרשת כםועדוה וכר מנילח ל׳ ע״ב‪ ,‬בחנוכה וכו׳ בטורים ובו בראש‬
‫חדש וכו׳ שם‪ .‬ושבע אתרונות של עצירת גשמים כצ״ל‪ .‬כשני ובתסישי וכו׳ שפ ל״א ע‪4‬א‪ .‬שנאי‬
‫וירבר משה וגו׳ )ויקרא כג(‪ .‬לכל ספםיקין לו־׳׳ה כצ*ל מגילה כ״ט ע״א‪ .‬אבל אי אןזח יכול לוטו־‬
‫ובו׳ כצ׳׳ל‪ .‬כה אסר אדני אלהים שעד החצר )יחזקאל סו א(‪ .‬ויאמר לו יהונתן סחר חדש )ש׳׳א‬
‫כ יה(‪ .‬אץ קודי! בפרשה םתות טנ׳ פסוקים וכר » ״ ל מנילה כ״ב ע״א‪ .‬היי( זםזסור שירו לה׳‬
‫) ה ת א ם צח( יהא תלקי עם הסומללין ובר עייו שבח קי׳׳ח ע*ב‪ .‬הורו לה׳ קראו בשמו)ד״ה א׳ טו ח(‪.‬‬
‫פי״ח‪ .‬לסה א מ ת שיוע אזמריס מזמור בכל חדש וחדש וכו׳ ר׳ שטעון כן לקיש בעא קמוי ו׳‬
‫יותנן ב*רל עיין ירושלמי תענית פ״ד ת״ח ר׳ שמעון בן לקיש בעא קומי ר׳ יוחנן וכוי ועיין תענית‬
‫ב״מ ע׳א‪ ,‬וערכין י״א ע׳׳ב‪ .‬וישב עליהם את אונם כצ׳׳ל )תחלים צד כג(‪ .‬מזמור וסוםן* מי קודם‬
‫וכוי עיין ירושלמי סובה פ״ה \‪r‬׳‪) v‬ועיין כליון הש׳׳ם( סוכה נ״ר ע״ב‪ .‬שיר שהלוים היו אומרים זכי׳‬
‫תמיד פ״ז משנה ד׳‪ .‬ועיין ד״ה ל״א ע׳׳א‪ .‬לה• הארץ ומלואה )תוזלים כד(‪ .‬גדול ה׳ ומהלל מאד‬
‫ונוי כצ׳׳ל )שם סח(‪ .‬אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהיס ישפט )שם טב‪ .(,‬אל נקמות ת׳ ונד )שם‬
‫צר(‪ .‬הרנינו לאלהים עזזנו בצ״ל )שם פא(‪ .‬ח׳ מלך גאוח לבש כציל )שם‪ t'\1‬ם ז ם ו ר שיר ליום‬
‫‪713‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מזמור שיר לעהיד לנא לעולם שכולו שבת‪ ,‬ומנוחה להיי העולמים‪ ,‬שכל המזמר פסוק‬
‫בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן‪ :‬היל׳ בי‪ :‬כתנוכה ארוממך‬
‫״י‪ ,‬בסורים שניץ לדוד‪ ,‬ביום הראשון של ססה הללו את שם י״‪ ,‬ויש אום׳ אלהימ אל‬
‫דמי לך‪ ,‬וכן בחולו של מועד׳ אבל בימים הראשונים הוא עדיך לומר יהי כבור י״י‪,‬‬
‫וכל העם בעמידה עד וברוך שם כבודו לעולם‪ ,‬דושכין כל עניין‪ ,‬וביום סוב האחרץ של‬
‫ססה הלל הנחל‪ .‬ואיזהו הלל הנדול‪ ,‬הודו לי״י כי טוב‪ ,‬הודו לאלהי האלהיס ונהנו העם‬
‫לומר כולו הלל הנדול אע־׳ס שאינו סן המוכתר‪ :‬היל׳ ני‪ :‬בהנ השמעות הכו לי׳־י בני‬
‫אלים׳ בתשעה באב‪ ,‬ארבעה םסוקי׳ משל ירמיה‪ .‬הםאם מאסת‪ ,‬עד בי אתה עשית את כל‬
‫אלה‪ ,‬ושני מזמורים הללו אלהיט באו נרם בנחלתך‪ ,‬על נהרות בבל• אע־ם שבבל מקום‬
‫דברי קדושה מקדימין לדברי קבלה‪ .‬בזו דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה‪ :‬ה י ל ׳ ד׳‪:‬‬
‫יש ש^דין סשר קינוה בערב‪ ,‬יש שמאהרין עד הבקר לאתר קריאת ספר תורה‪ .‬שאהד‬
‫ההורה ]עומד אחד[ וראשו מתשלש בעשר‪ .‬ובנדיו סשולאין וקורא בבכייה וביללה‪ ,‬אס‬
‫יודע הוא לתרנסז טוטנ ואם לאז עתנו לסי שיודע לתרנס בטוב וטתינס לשי שיבינו‬
‫שאר העם והגשים וחינוקוה שהנשים חייבות לשמוע קריאת םסר תורה כאנשים וכל‬
‫שכן זכרים‪ :‬וכן אתה תייב בקיש ותשילה וברכת ה מ ק ובמזווה‪ :‬ואם אינם יורעין לשון‬
‫הקודש מלמרין אותם בכל לשון שיכולות לשמוע וללמוד‪ ,‬מיכן אמרו המברך צריך שינביה‬
‫קולו משוס בניו הקשנים‪ ,‬ומן הדין הוא לתרש לעס ולנשי־׳'לתינוקות כל סדר וסדר‪,‬‬
‫זנכיא של שבת לאחר קריאת ההורה וזו היא שאמרו בשבח מקדיסין לבא ומאחרין לצאת‪,‬‬
‫מקדימין לבא כדי לקמת קיש כוותיקין עמ הנץ החמה‪ ,‬ומאהרין לצאת כדי לשמוע‬
‫שירוש של סדר‪ ,‬אנל ביום טוב מאחרין שחן צריכין לתקן מאכלס של יומ טוב‪,‬‬
‫וממהרין לצאת שאינו מן הדין לפרוש להן‪ ,‬דאטרי׳ רב לא מוקי אמורא עליה מיומא‬
‫מבא לחבריה‪ .‬ה י ל ׳ ה׳‪ :‬וכן חיה סנהנטוב בירושלםלהנך בניהם ובנותיהם דקשניםכיוס‬
‫צום‪ ,‬כןי־א שנה עד עצם היזם‪ ,‬כן שתים עשרה להשלים‪ ,‬ואחר כך היה סוכלו ומקרבו לפני‬
‫כל זקן וזקן כדי לחזקו ולברכו ולהתפלל עליו כדי שיזכה לתורה ולמעשים טובים‪ ,‬וכל‬
‫מי שהיה לו להתפלל בעדו‪ ,‬ללטדך שהם נאים ומעשיהן נאים ולבם לשמימ‪ .‬ולא היו‬
‫טניתין בניהם קטנים אחריהם‪ ,‬אלא היו מוליכין אותם לבתי בנסיות כדי לזרזן במעוה‪:‬‬
‫היל׳ ו•‪ :‬ביום שהושיבו את ר׳ אלעור בן עזריה בישיבה‪ ,‬סתת ואט׳ אתם נצכים היום‬
‫כלכס טפכם נשיכם‪ :‬אנשים נאים ללמוד‪ .‬נשיס נאים לשמוע‪ ,‬כדי לקבל שכר פסיעות‪,‬‬
‫טף למה הוא בא‪ ,‬כדי ליתן שכר למביאיהם‪ ,‬מיכן נהגו בתולות ישר׳ קטנות להיות‬
‫רנילות לבא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כדי ליהן שכר טוב למביאיהן‪ ,‬והן לקבל שבר‪:‬‬
‫היל׳ זי‪ :‬והקורא ]בט׳ באב[ אומי ברוך דיין אמח‪ ,‬ויש שטניהין את התורה על הקרקע‬
‫כאצטלית שהורה‪ ,‬שנפלה עטרת ראשינו‪ ,‬וקורעין ומספידין כאדפ שמחו מוטל לפניו‪,‬‬
‫ויש שמשנין מקומם‪ ,‬ויש שיורדין םספסליהן למטה‪ ,‬וכולם מתשלשין כאשר‪ ,‬זאינם‬
‫אוסרי׳ שלום זה לוה כל הלילה‪ ,‬וכל היום ער שישלמו העם קינותיהן‪ ,‬כשעת הקינות‬
‫אסור לספר דבר ולעאח לחוץ‪ ,‬כדי שלא יסםיק לנו מן האבל וכל שכן לשוה עס הגוין‪.‬־‬
‫השגה )שמ « ( ‪ .‬שכל המזמר םםוק בעונתו עיין סנהדרין ק*א ע״א‪ .‬בחנוכה ארוממך ה )שם ל(‪.‬‬
‫בשורים שניו! לדוד )שש ז(‪ .‬הללו אה שס ה׳ )שם קלה(‪ .‬מש אוסריש אלהיש אל רמי לך )שם פג(‪.‬‬
‫עד וברוך שם כבודו כ ל ל ‪ .‬הודו לה׳ בי סוב )שם קלו(‪ .‬בחג השבועות הכו לה׳ כני אלים )שם‬
‫כס( כ ל ל ‪ .‬כס׳ באב ארבעה פשוקים משל •רפיה הסאזס מאסת זגו׳ )ירמיה יד ים(‪ .‬אלהיש באו‬
‫נויס כנתלתך )תהליס עט( כצ״ל‪ .‬על נהרות בבל )שש קלז(‪ .‬שאהד התורה עומד א־זר וראשו‬
‫מחשלש בעןר כ ל ל • שהנשים חייבות לשמר! קריאת ס*ת וכו׳ עיין לעיל שייר ה״ד‪ .‬נ‪1‬י=ן אמ־ו‬
‫ה ס ג י ר *ריך שיגביה קולו כוי עיין ירושלמי ברכית ש״ר היא‪ .‬מקדימי! לבוא וכר מגילה ב״ג ע״א‬
‫ע׳־ש רב לא מוקי אסור* וכוי בייה ד׳ ע״א‪ ,‬כריתות יינ ע־א‪ ,‬זבחים ייח ע״א‪ .‬ה׳׳ו( כ<‪-.‬ש שהושיבו‬
‫אח ראכ״ע בישיבה וכו׳ אנשים באים ללםוד וכוי כרי ליח! שכר למביאיה! הגינה ג׳ ע״א‪ .‬מכילתא‬
‫פ׳ בא‪ .‬ועיין ירושלמי חגיגת שיא היא‪ .‬היו( והקורא בטי באב וכו׳ כ ל ל ‪ .‬ואינם אומדים שלום זה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪714‬‬
‫ה י ל ׳ חי‪ :‬בתפילת ערבית אין ארס שומע להכירו ספני שמתפללין בלחישה‪ ,‬ואין‬
‫אוסרי׳ ברכו‪ ,‬ולא יהי שם‪ :‬סליק סירקא‪ :‬ה י ל ׳ חי‪:‬‬

‫פרק יט‪ .‬א ב ל כתפילת שחרית לאחר הפסוקים והמזמורים אילו אומר ביוצר ברכו‬
‫בקול נמוך‪ .‬ואין מזכירין קדוש‪ ,‬ואף לא קדיש‪ ,‬אבל כתפילת‬
‫המנחה אומי קדוש וקדיש‪ :‬ה י ל ׳ כי‪ :‬ובראש השנה אומי מזמור‪ ,‬כל חעמ־מ תקעו כף‪,‬‬
‫וביום הכיפורים ברכי נפשי את י׳י וממעמקים קראתיך י־י‪ ,‬בחנ הסוכות‪ ,‬נודע ביהודה‪,‬‬
‫כיומ השמיני‪ ,‬למנצח על השסינית‪ ,‬ואס אינו בקי אומ׳ אודה י־י בבל לבב וריו‪:‬‬
‫ה י ל ׳ ני‪ :‬בסםח בין כחסילד׳ בין בכוס צריך להזכיר ביום טוב‪ ,‬מקרא קודש הוה‪ ,‬כיוס‬
‫חנ המצוח הוה‪ ,‬ובהולו של מועד אומי סועד‪ ,‬ביום חנ סלוני זה‪ ,‬בשביעי‪ ,‬אום• ביום‬
‫שביעי עצרה הוה לפי שאינו חנ בפני עצמו‪ ,‬לפיכך אינו מזכיר הנ‪ :‬ה י ל ׳ ד׳‪ :‬בחנ‬
‫השבועות ת א אומי כיוס טוב מקרא קודש הוה‪ ,‬וביום הנ השבועות הזד‪ ,‬וערבית ושחריח‬
‫ומנהה שוין בתסילה‪ :‬ה י ל ׳ הי‪ :‬בראש חדש ניסן צריך להזכיר כיום ראש החדש הזה‪,‬‬
‫ובראש השנה ביו־ט מקרא קודש‪ ,‬ובראש חדש הזה‪ ,‬ובראש השנה הזה‪ ,‬וביום תקע שוסר‬
‫זכרון הזה‪ :‬ה י ל ׳ וי‪ :‬וביום הכיסורים אין סוכירין בו בירט‪ ,‬שאין יוס טוב ביום צום אלא‬
‫אומי ביום מקרא קודש הזה‪ ,‬ביום צום העשור‪ ,‬ביום מחילת חעון‪ ,‬וחותם‪ ,‬סוהל לעונותינו‬
‫ולעונות כל כיח ישראל ברחמימ ומכפר על פשעיהם‪ ,‬מלך על כל הארץ מקדש ישר׳‬
‫ויום צום הכיפורים הזה והומנים ומקרא קדש‪ ,‬ואץ מוכירין בו לא מועד ולא שמחה‪.‬‬
‫שאין שמחה כלא אכילה‪ :‬ה י ל ׳ ז׳‪ :‬וכשם שמקלסין יום ראשון וחולו של מועד‪ ,‬כך‬
‫סקלסין ימים )יסים( ]טובים[ בתפילה ביוצר במנחה וערבית‪ ,‬וחיק מקלסין‪ ,‬אלהינו‬
‫ואלהי אבותינו נלה כבוד מלכותך עלינו‪ ,‬ואחריו אנא‪ ,‬ואומי שם יעלה כוי‪ ,‬והשיאנו‪ ,‬כוי‪.‬‬
‫ובחוב לחיימ כוי‪ ,‬וחתימחם‪ ,‬ברוך מקדש עמו ישר׳ ומועד שמחה וזמנים ומקרא קודש‪:‬‬
‫ה י ל ׳ חי‪ :‬כשם שחחיםחן של ראש השנה ויום הכיפורים משונה משאר ימים טובים‬
‫כך תפילתן‪ ,‬ואין מזכירץ זכרונות כשלש ראשונוח וכשלש אחרונות אלא בשני ימים‬
‫טובים של ראש השנה ויום חכיפוריס בלבד‪ ,‬ואף באילו בקושי חחירו‪ :‬אם חל ראש‬
‫השנה להיות בשבח אינו אוס׳ יום חרועה‪ ,‬אלא זכרץ תרועה‪ ,‬לשי שאין תקיעת שופר‬
‫דוחה השבת בנבולין משום נזירה‪ :‬ה י ל ׳ טי‪ :‬בראש הדש )טבת( ישבו ההכורות של‬
‫וקינים ושל תלמידים ביום הראשון מן המנחה ולמעלה עד שישקע החמה‪ ,‬וצריך בברכת‬
‫היין לומ׳‪ ,‬באיי אמיד׳ בורא פרי חנפן‪ ,‬ב א ‪ -‬אס״ה אשר כענילא נידל דורשים הורים‬
‫ולמדם ומנו חדשים טיכס ירח ובילל לבנה מינה נכונים סופרים עתים סלם צורינו קצי‬
‫רנעיס שבם תיקן אותות חדשים ומועדים דכת׳ עשה ירח למועדים ושמש ידע מבואו‪,‬‬
‫ואומי כי כאשר ]השמים[ החדשים והארץ החדשה אשר אני עושח‪ ,‬וגומי וחותם‪ ,‬באיי‬

‫לזה וכר ע׳ תוספתא תענית פ״ג‪ .‬שרק יט‪.‬היב( כל העטים תקעו כף )חהלים מז(זכיוה״ב‪.‬בדכי נפשי‬
‫כצ״ל )שם קג(‪ .‬וםטעמקים קראתיך ה׳ )שם קל(‪ .‬בתנ הםוכוה נודע ביהודה )שם עו(‪ .‬ביום השסיני‬
‫למנצח על השמינית‪ -‬ואם אינו בקי אומר *ודת ה׳ בכל לבכ בצ״ל )שס קיא(‪ .‬בר־ח נישן צריך‬
‫להזכיר ביום ר״ת הזת‪ .‬לאו דוקא בר״ה ניסן אלא בכל ר׳׳ח‪ .‬והגר״א מתק תיבת ניסן‪ .‬ובר״ה ביו״ט‬
‫םקדא קדש וכו׳ עיין לעיל שי׳ שכ׳יא‪ ,‬ושם הביא ההיא דמם׳ סופרים ע׳׳ש‪ .‬ועיין עירובי! ט׳ ע׳׳א‬
‫ובתוס• ד״ה זכרון וכר‪ .‬וכשם שמקלסין יום ראשון וחש׳׳מ כך מקלסין ימים מוביש בתפלה כצ׳׳ל‪.‬‬
‫ובםשר אגורה נרם ומקלסין‪ ,‬ביו״ט מקלםין ואומרים גלה כבוד מלכותך עלינו‪ .‬ה״ח( כשם שתתיסתן‬
‫וכו׳ עיין במור א״ח שי• תקש״ב ושם הביא הך דתכא ועיין ברכות י״ב ע״ב תום׳ ד״ה והלכתאוכר‪.‬‬
‫בר״ה ישבו חחבודוח וכו׳ כצ״ל דין זה איירי בשמעברין את החדש והיו עושי! סעודה כדאיחא‬
‫ברמכ׳ים ש״ג טה׳ קדוש החדש ה״ו‪ .‬והיו מכרכין ברכה זו ‪:‬עשרה לאחר ברכת הסזון‪ .‬אשר בעגילה‬
‫גידל ונוי ה‪:‬ושח בספרים שלפנינו נדפס בטעות‪ ,‬ואני תעתקתי נוםח הכרכה כסי שמובא בתקרמח‬
‫אבוח דר״נ הנדפס בווילנא והוראדנא שנת תקצ״ג בשש הגאון סתר״ת מוואלאזין‪ .‬וברכה זו מיוסדת‬
‫ע״פ סרר א״ב וכצ״ל אשר בעגולה )בי סנהדרין היו יושבין כחצי עגולה( גידל דורשיו הורש ולמרס‬
‫זמנים הרשים טובים ירה כליל לכנה מינה נבונים סודרי עתים שילש צורנו קווי רגעים שבם תיקן‬
‫ומי‪ .‬עשה ירח למועדים וגו׳ )חהליס קד יט(‪ .‬ואומר כי כאשר השמיש ההדשים וגר כצ״ל )ישעיה‬
‫‪715‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מקדש ישר׳ וראשי הרשים‪ :‬ואום׳ הורו לי־י כי טוב‪ ,‬כהיום הזה בירושלם ‪o w‬‬
‫ושמהיס כולנו במקום אליהו הנביא במהרה יבא אצלינו המלך המשיח יצמח נימינו‪:‬‬
‫את הימים כשנים בכניץ בית המקדש ידנו שמחות ויענו העם ואמרו^אםן‪ .‬רבו בשורות‬
‫מוכות כישר׳ מקודש החדש מקודש‪ ,‬נראש חדש מקודש נזמנו‪ ,‬מקודש בעיבורו‪,‬‬
‫מקודש כתורה‪ ,‬מקודש ‪:‬הלכה‪ ,‬מקודש כתחתוניס‪ ,‬מקודש בעליונים‪ ,‬מקודש בארץ‬
‫‪,‬‬
‫ישר ‪ .‬מקודש בסין‪ ,‬סקורש בידושלם‪ ,‬מקודש בכל מקומות ישר׳‪ ,‬מקודש מם• רבותינו‪,‬‬
‫מקודש בכית הוועד‪ ,‬הודו לי־י כ׳ טוב‪ ,‬ונום׳ כלנם נרוכים‪ ,‬ועל נל בר‪:‬ד‪ -‬הוא אוש׳‬
‫הודו ה‪.‬״ן מברכת הלויים‪ :‬היל׳ י׳‪ :‬וכשהוא מקלסו מקלסו בשנים עשר כננד י־ב‬
‫שבמים‪ ,‬וייב חבירים‪ ,‬רי־ב חדשיס‪ ,‬וי־נ מזלות‪ :‬ה י ל ׳ יי־א‪ :‬ואע־ס שאםי־ו יעלה ויבא‬
‫נכונה ירושלמ ונמר על הכוס נ־כת המזון‪ ,‬הכוש נותנו לאשתו‪ ,‬לקיים מה שנאם׳ להניח‬
‫בר‪:‬ה אל כיחך‪ ,‬וםניאין לו כוש אחי ומביך בורא שיי הגשן‪ .‬ואחריו אשר בענ־לה נוי‪,‬‬
‫וכן אתח אומי בכרכח חתנים ובברכת אכילים‪ ,‬לש* שאין אומי שתי קדושות על כוש‬
‫אחר‪ ,‬ונהנו רנות״ לוש׳ נר‪:‬ת התניש בנקר על הכוס בעשרה‪ ,‬ובשנים חדשות כל‬
‫שנעה‪ .‬וכן נערנ קורס סעודה‪ :‬ה י ל ׳ י״כ‪ :‬וברכת אנילים בערב לאחר התפילה נשני‬
‫הסתשללין על הכוס‪ ,‬נשבת אין אבילות נודנח בפרהסיא כר׳ אליעזר בן הורקנום ראשי‬
‫ראה שלמד‪ ,‬כח של נומלי חסרים ובנה־ להם שני שערים אחד לחתנים ואחד לאנילים‬
‫ולמנודים‪ .‬בשנת היו מתקנצץ אנשי ירושלם ועולין להר הבית ויושנין בשערים הללו‬
‫כדי לנםול השר זה לוה‪ .‬משחיב כית המקדש התקינו שיהו ההתניש והאביל־ס באים‬
‫לכנסת נדי לגמול להם השד להתניס לקלשש )ולהוותן( ]וללותש[ לבתיהן‪ ,‬אביליש לאחר‬
‫שינמר חחץ תפילה הולך לו נדלת הכנסת או בשעות הכנשת ומוצא האניליס ובל‬
‫קרוכ־ש ואוס־ עליהם ברנה ואחר בך אוס׳ קריש‪ ,‬אין אומי בעלמא דעת־ד לחדתא אלא‬
‫על התלמיד ועל הדרשן‪ :‬סליק םירקא ה י ל ׳ ״ב‪:‬‬

‫פרק כ‪ .‬ואין מכרכין על הירת אלא כמוצאי שכת כשהוא מבושש ונכליפ נאים‪,‬‬
‫וחולה עיניו כנגדה‪ ,‬ומיישר ר;ליז\ זאומ׳ כרוך אשר כמאמרו ירא‬
‫שחקים וכמה פיו כל •צבאם חוק וזמן נתן לר‪,‬מ שלא ישנו את תפקידם פועלי אמת‬
‫שפעולתם אשת ‪.‬וללבנה אמר שתתחדש באור יקי עשרת תפארת לעמוש׳ בשן שהן‬
‫עתייין להתחדש כשוחה ולפאר יוצרם על כבוד מלכותו במך אתה מקדש ראשי ־דשים‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ך‪,‬יל ני‪ :‬זאזמ׳ נ׳ םעמיס‪ ,‬סימן עזב מישן טוב סימן ט;כ ודעי לבל *עדאל‪ ,‬ברוך‬
‫בוראך‪ ,‬ברוך יוצרך‪ ,‬ברק־ מקדשך‪ ,‬ורוקד שלש שעמימ כנגדה‪ ,‬ואומי נ׳ פעמים כשש‬
‫שאני רוקד מנדה ואיני טנע כה‪ ,‬כך ירקדו אחרים נננרי ולא ינעו ב׳‪ ,‬תפל עליזזש‪.‬‬
‫אימתה ופחד‪ ,‬ולמפרע‪ ,‬אמן אמן םלה‪ :‬הללויה‪:‬׳ ואומר לחנירו שלש פעמים שלוש‬
‫עליך‪ ,‬וילך לביתו כלכ טוב‪ ,‬והדא היא‪ ,‬לכל מפסיקץ לראשי חדשים‪ :‬ח י ל ׳ ני‪ :‬וכיצד‬
‫םשסיקין להטבה‪ ,‬אמרו בעשר־ש וחמשה ככסליו טדליקין נר הנובה‪ ,‬ואשור להדליק בנר‬
‫ישן‪ .‬ואס אין לו אלא ישן פלבנו באור יפה יפה ומותר‪ ,‬ואין מנביהין אותו ממקומו עד‬
‫שיכבה‪ :‬היל׳ ר׳‪ :‬כחנות הדלקתו מש‪p‬יעת החמה עד שתכלה רנל מן השוק‪ ,‬ואע־ס‬
‫שאין ראיה לדבר זכר לדבר‪ .‬לא ימיש עמוד הענן יומם‪ .‬ואש הדליקו ביוש אין ניאותין‬

‫כו כ‪ .(:‬חוץ מברכת הלויס עיין כנ‪-‬י שידושו והנר״* מרש חיץ סכרבת האנל־ס‪ .‬הכום ניחנו לאשתי‬
‫עיי; כיכוח נ־א עיא‪ .‬לחניח ברכת אל ביחך )יחזקאל סר לא(‪ .‬לשי ש*ין אוסרים וכוי ששחים ק״ב‬
‫ע־נ‪ .‬דאד‪ .‬ישלםה כח של נוםלי חסריש ובר פדר״א שייז ׳•׳יש וללותש לבחיהש כ ל ל ‪ .‬ש״‪ .:‬כ ל ל‬
‫ואץ סכרכין על הירח כר עיין לעיל סיסן ריב ובחעדוחי שם‪ .‬אשר ‪,‬במאמרו ברא שחק־ש ‪.‬־‪:‬ו׳‬
‫סגחדרין מיא ע״א אסדז ככ״ה כגסליו ונר שבת כ״א ע* כ סשקיעח החסד‪ ,‬וכד שבת שש‪ .‬לא‬
‫ימיש עמיר הענן יופב )שסוח יג כב(‪ .‬ועיין שבת ב״ג ע״ב‪ ,‬אין מברכי! על ה‪:‬־ וכו־ נר נוח ‪:‬״א‬
 ‫מחזור ממרי‬ ‫‪716‬‬

‫מםנו‪ .‬אץ מכרכץ עליו‪ .‬שכך אמר אץ מברכין על הנר ער שיאותו)לאורן( ]לאורו[•‬
‫ואץ חוששין ]לסתילתו לחתלישו[ עד שיכלר‪ :,‬היל׳ הי‪ :‬נר הנוכה םצוה להניחה כמתח‬
‫הסמוך לרשות הרבים שתהא מזוזה ביםץ ונר הנוכה משמאל‪ .‬לקיים מה שנאסר מה‬
‫יסיח ומה נעמת ]מה יסית במזוזה ומה נעמת[ בנר חנוכה‪ .‬ונרות בכ־ה‪ .‬משום מעלין‬
‫בקודש ולא סורידין כעין ימים היוצאים‪ :‬היל׳ וי‪ :‬וכיצד מברכין‪ .‬ביום הראשון‬
‫מדליק ומברך שלש‪ .‬והמאה מכרך שתים‪ .‬אקכ׳־ו להדליק נד של חנוכה‪ .‬ואומר‬
‫הנידות האילו אט סדליקין על הישועות ועל הגיסים ועל הנשלאות אשר עשית‬
‫לאבותינו על ידי כחניך הקדושימ‪ .‬ועל שמונת ימי חנוכה מ מ ת האילו קודש ואין לנו‬
‫רשות להשתמש בהן אלא לראות בלבד כדי להודות את שמך על ניסיך ונמלאותיך ועל‬
‫ישועתיך‪ .‬ברוך שהחיינו‪ .‬ואוסר שעשה ניסים‪ .‬אילו לסדליק‪ .‬אבל לרואה אינן ביום‬
‫ראשון אלא שחים‪ .‬שחחיינו ואשר עשה‪ .‬מיכן ואילך מכרך להדליק והמאה אומר אשר‬
‫עשה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬והחץ צריך לומר ואחה קדוש בשמונה עשרח של חנוכה‪ .‬וכן בראשי‬
‫חדשים‪ .‬וכן בחולו של מועד‪ .‬סםני שכת׳ בהן עלת תמיד‪ .‬ותני ר׳ הייא בכל יוס שאין‬
‫כ‪ 1‬מ ס ף אין בו קדושה ועץ סן חנוכה שאע־ש שאין בו מוסף יש בו קרושה‪ .‬מסגי מה‪.‬‬
‫משני שיש בו הלל‪ .‬ויש אומי אף בשורים כן מםני שיש כו מנילה‪ :‬ח י ל ׳ חי‪ :‬ואומי‬
‫בהודייה וכניסי פלאות ותשועת כחניך אשר עשית‪ .‬בימי מתתיח בן יוחנן כהן נמל‬
‫וחשמונאי ובניו‪ .‬כן תעשה עמנו י׳י אלחיט שלא ונסים ונורה לשמך לנצח‪ .‬ב׳א הטוב‪.‬‬
‫וגיסי מרדכי ואמתו• מוכירין אותמ בהודייה ושניהן נזבדין בברכת חארץ‪ :‬חיל׳ ט ׳ ‪:‬‬
‫וטמרין ההלל בל שמונה ימי חנוכה בשלשה אין משיבין אץ צי־יך לומר לשאול‪ .‬בשנים‬
‫אהמנים שואלין מסני היראה ומשני הכבוד‪ .‬ואילו הן שלשה הראשוני!!‪ ,‬הללו עבדי י־י‪.‬‬
‫כצאת ישראל‪ .‬אהבתי‪ .‬שנים אחרונים‪ .‬הללו אח י״י‪ .‬הודו לייי‪ .‬וצריך לכיך בתחילתן‬
‫ולקמתם בנעימה‪ .‬דחני ר• שמעון בן ידיוצדק ימימ שמונה עשר ולילה אחד יחיד גומר‬
‫בהן את ההלל‪ .‬ואילו הן שמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של סםח ויום טוב של‬
‫עצרח ושמונה •מי ההנ‪ .‬ומולה עשרים ואחד יום ושני לילות‪ .‬ומצור‪ .‬מן המבחר לקרות‬
‫הלל בשני לילוח של נליוח ולברך עליהם ולומרן כנעימה‪ .‬לקיים מה שנאסר ונרוממה‬
‫שמו יחדיו‪ .‬וכשהוא קורא בביחו אינו ]צריך לברך[ שכבר בירך ברבים‪ :‬היל׳ י י ‪ :‬ואחר‬
‫כך מוציאין םשר חורה וקורא בנשיאים‪ .‬ויהי המקריב‪ .‬ביום השני‪ .‬קורץ כיום השני‪ .‬וכן‬
‫עד יום השמיני‪ .‬ובשבת שבתווך קורץ ויהי ביום כלות משה‪ .‬עד עשה אח המנורה‪ .‬וכן‬
‫ביום השמיני‪ .‬עד וזה טעשה המנורה‪ .‬כל השמוק‪ .‬ומסטיר כותשלס כל המלאכה‪:‬‬
‫חילי י־א‪ :‬אין מקרימין בשמונת ימי חנוכה לומר בראשון‪ .‬וכיום השני‪ .‬כיום השני‪.‬‬
‫)ביום השלישי‪ .‬ביום השלישי‪ .‬וביום הרביעי‪ .‬בדי לנמורעשר ססוקים‪ :‬היל׳ י״ב‪ :‬בומן‬
‫שחל ראש הדש טכת להיות באחד בשבת‪ .‬ביום הראשץ קורץ של ראש חדש תחילה‬
‫שלשה‪ .‬והרביעי של חנוכה‪ .‬שכל התדיר מחבית חדיר קודם והוא קודם את חבירו‪ .‬אבל‬
‫ביומ השני איט כן אלא קורץ אותה בשל חנוכה והרביעי בראש הדש‪ .‬שאין השבץ ראש‬
‫חדש מיום שני אלא כוםן)שהנשים כתקנן( ]שהשנים כסדרן[‪ .‬דרי יצחק סחורא שאל‬

‫ע״ב לענין בורא סאורי האש תנן ומשם אנו לסדין גם כאן‪ .‬ער שיאותו לאורו בודל‪ .‬ואץ חושש׳!‬
‫לפחילהו לההליפו ער שיכלה כצ״ל‪ .‬ה״ה( מנוה להניחה בפתח הסמוך לר״ה עיין שם כ״ב ע*א‬
‫לקיים הה שנאסר מה יפיח ומה נעמח )שח״ש ז‪ .‬ז(‪ .‬מה יפיח כסזויה וסה נעסה בנר חנוכה‬
‫כגיל‪ .‬נ ח ה כביה ונר שם כ״א ןךב‪ .‬ה״ו( וכיצד מברכי[ וכוי שם כ״נ ע״א‪ .‬מיכן ואייך מברך‬
‫להדליק ושעשה והרואה אומר וכוי כצ׳׳ל‪ .‬ה״ז( והחזן צריך לומר אחה קדוש בשמונה עשרה של‬
‫הנוכה‪ .‬גירסת האגודה וכל חון צריך לומר קדושח בי״ח‪ .‬רחני ר׳ שמעון בן יהוצדק וכר תענית‬
‫כ״ח ע״ב‪ .‬ערבי; י• ע״א‪ .‬ובגולת כ״א יום ושתי לילוח ועיין לעיל סי׳ רל״ח‪ .‬ונרוממה שמו יהריו‬
‫)תחלים לד ד(‪ .‬וכשהוא קורא בביחו אינו צריך לברך שככר בירך ברבים כצ~ל‪ .‬ויהי ביום כלוח‬
‫משה )במרבד ז א(‪ .‬וספסיר בוחשלם בל השלאכת ;סלבים א׳ ז נא(‪ .‬הי״כ{ אלא בזמן שהשנים‬
‫‪717‬‬ ‫מחזור ממדי‬

‫את ר׳ יהושע נשחא ראש חרש מבת שחל להיות בשבת כמה קורץ‪ .‬קורין לעדין‪:‬לות‪.‬‬
‫והמפטיר בשל ראש חדש‪ .‬חל לחיות בחול קורץ ביום ראשון נ׳ בשל ראש הרש והרביעי‬
‫בשל חניכה‪ .‬התדיר מחכירו תדיר קודם חבירו‪ .‬הואיל וקרא תהילה בראש הדש‪ .‬כיוס‬
‫השני קורין להנוכה שלשה‪ .‬והרביעי בשל ראש חדש ובראשי חרשיכש‪ .‬עד שישלים כל‬
‫השימוע ולסה כן‪ .‬שלא בא הרביעי אלא ספני מוסף של ראש הדש‪ .‬הרי שםסיקין‬
‫לחנוכה‪ :‬סליק סירקא היל׳ י־ב‪:‬‬

‫מכ׳׳א‪ ,‬םססיקץ לסורים כמנהנ רבותינו שבמערב לחתענות שלשח ימי צום מדרבי ואסחד‬
‫םחיי־ות‪ .‬ולאחר סורים שני ]והמשי ושני[‪ :‬היל׳ כי‪ :‬ולפה אץמתענץ אותם‬
‫בחרש ניסן ספני שבאחד בניסן הוקס המשבן‪ .‬ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנס לשניס‬
‫עשר יוס‪ .‬יוס לכל שבם ושבם וכל אחד ואחד היה עושה ביומו ירס‪ .‬וכןלעחידלבא‪ .‬עתיד‬
‫המקדש לחכמה בניסן‪ .‬לקיים מח שנאמר אין כל חדש חחת השמש‪ :‬היל• ני‪ :‬לפיכך‬
‫אין אוסרימ תחנונימ כל •מי ניסן ואין מחענין עד שיעבר ניסן‪ .‬אלא הבכורוח שסחענץ‬
‫בערב פסח‪ .‬והצנועיס בשביל המצה כרי שיכנסו כה כתאוה‪ .‬וחתלמידימ מתענין בו שני‬
‫וחמישי‪ .‬ספני חילול השם מפני כבוד התורה שנשרפה‪ :‬היל׳ רי‪ :‬בריא בציכעא אבל‬
‫להדץ כציבור אסור עד שיעבר ניסן‪ :‬ובאהד באדר משסיעין על השקלים‪ .‬ולמה כאחד‬
‫כאדר‪ .‬שהוא צפד ונלוי וידוע לפני מי שאסר והיה העולם שהיה הסן הרשע עתיד‬
‫לשקול סברותיו של ישראל לפיכך הקדים ואסר לפשה שיהו שקלי ישראל קודמין להם‪.‬‬
‫וצריכין כל ישראל לתת שקליהס לפני שבת וכור‪ .‬ואסור לומר עליהם לשום כופרא‬
‫אלא לשום נדבה‪ .‬וצריכין להספיק סיס ומזון לאהיהס העניימ משום קובלץ‪ .‬ומשוס‬
‫מתנות לאביונים‪ .‬רש שםססיקין לחמ ויין‪ .‬או לחם ודנים‪ .‬מכל מקום לא יפחות משת*‬
‫מתנות אפיי דדמין וסולץ‪ :‬היל׳ הי‪ :‬כארכעח עשר ובחמשה עשר יושבין שלתנות של‬
‫זעירים‪ .‬ככפרים בארבעה עשר‪) .‬וברכרכים( ]ובברכיפ[ בהמשה עשר‪ :‬היל׳ וי‪ :‬קורץ‬
‫בויבא עמלק‪ .‬ואעמ‪-‬י שאין בה אלא תשעה םסוקין אין םחהילין בוישמע יארו‪ .‬אלא כל‬
‫אחד ואחד קורא שלשה ססוקץ עד סוף השישה‪ :‬ומניחין ספר תורה ואומר יהי שם ״י‬
‫מבורך‪ .‬וקדיש‪ .‬שאין לך קריאח שיפעוןקדיש עד שיחדר אלא של שבת שסני המששיר‬
‫ואעיס כן על קריאח המפשיר ועל חנכיא לאחר שסניחין ספר חורה במקומו אומי קדיש‪.‬‬
‫וקדיש זו למה‪ .‬אלא ללמד שאין אומי קדיש לא בראשי חדשים ולא בחעניות ולא כשני‬
‫וחמשי ולא כחולו של מועד ולא כשמונת ימי חנוכח ולא בפורים עד שמחדרץ ספר‬
‫תורה למקומו‪ ,‬בשעה שהעש עומדין והם עונין יהא שמיה רבא בעמידה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬ר׳‬
‫חינא אומר שלש קריוח שבחורה לא יסהתו להם מעשרה ססוקים‪ .‬הוקיר‪ ,‬אמר להש בנגר‬
‫עשרת תדברות והתנינן ביום הראשון בראשית‪ .‬ויהי רקיע‪ .‬רהא לית בחון‪.‬‬
‫)השאר מענין זה תסר בכיי(‪.‬‬

‫כהדרן כ ל ל ‪ .‬שאל את ר׳ יהושע גפה* וכו׳ עיין ירושלמי מגילה ש׳׳ג ה״ד״ ועי•! לעיל בי׳ רל׳=‪.‬‬
‫שכ״א‪ .‬ויאתר פוריש שני והמשי ושני כ ל ל ‪ .‬שבאחד בניסן הוקם המשנן וכו׳ מכילתא פ׳ בא‪ .‬ועיי‬
‫בתנהומא ש׳ פקודי‪ .‬ובפסיקתא רבתי שיו‪ .‬ועיין לעיל סי׳ רל׳׳ש ובהעדוחי אות ר׳‪ .‬לקייש ס ת שגאמר‬
‫אין בל חרש התת השמש )קתלת א =(‪ .‬אלא הבכורות שמתענין כע־ש עיי ירושלמי שסהיש ש״י‬
‫היא‪ .‬וע׳ בחגיא רבחי סי• מ־ד עגין אשור אכילה מגה בע׳׳ש ובאורי שש אות כ״ת וגהגו הבכורים‬
‫וכו• ע׳׳ש‪ .‬ובאחר באדר משמיעי! על השקלים‪ ,‬שקליס כ׳ ע״א‪ .‬גלוי וידוע לפגי סי שאסר וכו׳מגילח‬
‫ייג ע״ב‪ .‬וצריכין להספיק מיש ומזון וכר שש ר׳ ע״ב‪ .‬משוש קובלו! באגורה גריס משוש מתנות עגייס‬
‫ותיבת קובלו! ליהא שש‪ .‬ה״ה( בי״ד וכט״ו יושבי; שלחנות וכוי בכפרים בי״ד ובכרכיש בש״ו בו‪.‬‬
‫כ ל ל מ מ נ ה דשקלים ב׳ ע*א‪ .‬וכן במנילה כ״ט ע׳יב לא מתלק בי! בפרים לכרכים ע״ש‪.‬‬
‫ה־ו( קורין בויגא עמלק ובו׳ מגילה ל• ע״ב‪ .‬ה״ז( ג׳ ו^־יות שכתורה ייי׳ ע• ירושלמי חענית ש״ד ה״ג‪.‬‬
 ‫ה י ל כ ו ת כלה‪.‬‬

‫תקכח‪ .‬כלה בלא ברבה אסורה לבעלה בנירה שלא טבלה‪ .‬םה נירה שלא טבלה‬
‫אסורה לבעלה‪ .‬אף כלה בלא ברכה אשורה לבעלה‪ :‬ומניין לברבת‬
‫התניס מן התורה‪ .‬שנאמר ויברכו אח רבקה‪ .‬מלמד שהברכה מן התורה‪ .‬ומניין שאפילו‬
‫אלמנה אסורה בלא כרכה‪ .‬שנאמר ויקח בעז עשרה אנשיס מזקני העיר ואמרו שבו סה‪:‬‬
‫כלה שנבעלה יום ראשון אסורה כל שבעה לבעלה‪ .‬דברי ר׳ אליעזר‪ .‬ר׳ יהושע אומר‬
‫עד יום השלישי‪ :‬אש היתד‪) ,‬נדתכית( ]נדה[ כ־\ת אביה אשורה‪ .‬ואס לאו סותרת‪ :‬שאלו‬
‫את די אליעזר‪ .‬מהו לשחות מיד הכלה ארי להש כל השותה עש הכלה כאילו שותה‬
‫בזונה‪ .‬אסרו לו והלא כל בנוח תלמידי חבמ־ש יש להמ דרך ארץ‪ .‬אשר להם חס ושלום‪.‬‬
‫כל מי שאין דוה הכמים עוברת על מיו אץ בו דרך א ^ הבריז ד׳ אלעזד בן עזריה‬
‫בשלש מאות שופרות‪ .‬ואמר כל המקבל בוס מיד כלה ושותה אין לו חלק לעולם הבא‪.‬‬
‫והקורא פסוק משיר חשירים ועשאו כמין זמר‪ .‬והקורא ססוק אחד מן התורה שלא בזמנו‬
‫מביא רעה לעולם‪ .‬משני שהתורה הונרת שק לשני ד‪,‬קי‪ .‬ואומרת ריונו של עולסעשאונ׳‬
‫בניך ככינור שמנננ־ן בו נוים‪ .‬אמר לה הק׳ בתי אס כן בניי בשעה שהן שמחץ סד‪ .‬יהיו‬
‫עושין אומרה לפניו רבונו של עולם אם תלמידי חכמים הס יעסקו כתורה ובתלמוד‬
‫ובמעשים טובים‪ .‬ואש עמי הארץ הם יעסקו בחלכות‪ .‬בשל ששח בפסח‪ .‬ובשל עערת‬
‫בעצרת‪ .‬ובשל חנ בחנ‪ :‬העיר ר׳ שמעון בן אלעור ואמר כל הקורא שטיק כוסנו מביא‬
‫טוכ לעולמ‪ .‬והמשכר כוס כרכה לאשר‪ .‬שלא מדעת בעלה תייכ מיתה‪ .‬משני שדעתו רבה‬
‫עליו‪ .‬ר׳ אומר משני שיערו רבד‪ .‬עליה‪ :‬וכן בני חבורה ‪.‬ששניו בוס של ירכה לאשה‬
‫שלא מדעת כעלה ח״בין מיתה‪ .‬משני שדעתן רכה עליהן‪ :‬המרצח מעות מידו לידה‬
‫בשכיל להשתכל כה‪ .‬אפילו;דולים מעשיו כמשה רכינו שקיכל וערה משיני לא ינקד‪,‬‬
‫מדינה של נהינם‪ .‬שנאמר יד ליד לא ינקה רע‪ :‬הרי הוא אומר ונקרב את קרבן י־י איש‬
‫אשר מצא ונוי‪ .‬אצעדה‪ ,‬זו שירי רנל‪ .‬צמיד‪ ,‬זו שירי יד‪ .‬עניל‪ .‬וה דסום של בית הדדים‪.‬‬
‫ברמז‪ ,‬זה דפוס של בית הרחם‪ :‬לכשר על נפשותינו לשני י״י‪ .‬אשר להם שמא חזרתם‬
‫לקלקולכם הראשון‪ .‬אשיו לא נסקד סמנו איש‪ .‬א״‪ :‬כשרה זו לשה‪ .‬אמרו לו אם מידי עבירה‬
‫יצאנו‪ .‬מידי הרהור לא יצאנו‪ .‬מיכן אמרו כל הנונע באצבע קטנה של אשה מעלה עלייו‬

‫‪,‬‬
‫כ ל ה בלא כ ר נ ה ויו׳ היינו ב ר ב ת ח ת נ י ם ‪ .‬אע״ש שבירך ב י ב ה איריס ] כבר ו•;׳ בטור א ה ״ ע‬
‫םי׳ נ״ה ובתום׳ יבמ־ת ל״ו ע׳׳ב ד ״ ה ולא קתני וכר‪ .‬שנאמר ו י ב י נ ו א ת ר ב ק ה ) ב ר א ש י ת כ ר ש(‪.‬‬
‫ש נ א כ ר ייקח ) ‪ :‬ע ! ( ע ש ר ה אנשיס ב‪1‬ק;י העיר ייאסר ש נ י פד‪ ,‬י צ י ל ) ר ו ת ד ב(‪ .‬כ ל ה •שנבעלה יום‬
‫א ח ד וכר נ ד ה ס״ה ע״א‪ .‬אכ ה י ת ה ‪ :‬ר ה ב ב י ת אכיה וכוי נ צ י ל ‪ .‬מ ת ו ל ש ת ו ת ס י ר ה נ ל ה ובו׳‬
‫ולפנינו איתא נ ל זנל; ש ב ע ל ה מ י ס נ ע מ ה ‪ .‬והלא כ ל כ נ ו ת ת׳יה וכוי ולשנינו ו ה ל א כ י ב ט ת ישראל‬
‫וכי׳‪ .‬ועשאו כמי; זםר והקורא שמוק א ה ר ס‪ 1‬ה ח ו ר ה וכוי ע׳ סנהדרין ק״א ע״א והששנר כוס כ ר נ ה‬
‫ייאשה ו;••׳ ע׳ ב ר כ ו ת ל״א ע״ב עוכרא דילתא‪ .‬ח מ י צ ה ס ע ו ח מידו ל י ר ח ונוי כ ר כ ו ת ם׳ א ע״א‬
‫עירובי; י״ם ע׳‪-‬׳ב‪ .‬שנאי יר ליד לא י נ ק ח ר ע )משלי יא בא(‪ .‬ו נ ק ר ב א ת קרב; ה׳ איש אשר מ צ א‬
‫א מ ד ל ה ם ש מ א חזרתש ל ק ל ק ו ל כ ם חראשו; וכי׳ ש ב ח ש״ר ע״א‪ ,‬כ ל ה נ ו נ ע‬ ‫כלי וגו• ) ב ס ר נ ר ל א‬
‫‪719‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫הבת* כאילו נונע כאותו סקופ‪ .‬וכל המסתכל בעקבה של אשה הוין לו בעלי סוסים‪:‬‬
‫חנרים‪ ,‬וםםייס‪ .‬אילמים‪ .‬הישים‪ .‬ממעי אטם מניין‪ .‬ר׳ אליעזר אומר מסני שהבעה למצות‬
‫ואינה נתבעת‪ .‬ר־ יהושע אוסר סםני שסםםרין בשנאת חנם‪ .‬ר׳ נחשיה אומר בעץ שנאת‬
‫תנס אשתו ממלת נמלים‪ .‬ומריבה רכה בתוך ביתו של• אדמ‪ .‬ובניו ובנותיו מתים כשהן‬
‫קטנים‪ .‬ר׳ נהוראי אומר כל המבייש אה הבית לסוף הוא מתבייש‪ .‬ולא עור אלא שמלאכי‬
‫תשרת דוחי) אותו ומראים קלונו לכל באי עולש‪ .‬ובל טי שיש לו בשת פנים לא בטהרה‬
‫הוא חוטא‪ .‬שנאמר ובעבור תהית יראתו על סניכס לבלתי תחטאו‪ :‬איר יוחנן בן רהבאי‬
‫ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת‪ .‬ואילו הן‪] ,‬חנרין משני מתמנים את שלחנם[‪ ,‬סומ־ן‪ .‬ממני‬
‫שטסתנלין באותו מקומ‪ .‬אלטק משני שנושקין באותו סקוס‪ .‬הרשין ממני שמססרין כשעת‬
‫השטיש‪ .‬והכמים אוטריס אין הלנה נר׳ יוחנן כן דהבאי‪ .‬אלא נל טה שאדם רמה‬
‫לעשות באשתו עושה‪ .‬שאין ה ד נ י דומה אלא לנשר הבא םביה הטבה‪ .‬אם רעה לאוכלו‬
‫צלי אונלו‪ .‬במלח אונלו‪ .‬על נב׳ נחלים אונלו‪ .‬ועוד •אין הדבר רומה אלא לדנ הבא מבית‬
‫הדיינ אס רצה לאוכלו צלי אונלו‪ .‬כוי‪ :‬שאלו את אימא שלום אשחו של ר• אליעור‬
‫אהותו של ר׳נ‪ .‬כשעת תשמיש מ ת אעליך‪ .‬אםיה להם אינו מססר עפ׳ לא בתחילת לילה‬
‫ולא כסוף‪ . . . .‬שיד‪ .‬ואמרתי לו בל כך למה‪ .‬ואמר לי שלא אתן דעתי באשה אחרת‬
‫ונמצאו בניי באים לירי שמדרות‪ :‬מיכן אמרו חכמים עשרה הם כסמדריש ואינם ממדדים‪.‬‬
‫ואלו הן‪ .‬בני נדה‪ ,‬כני נידוי‪ ,‬ננ׳ אמה‪ ,‬ננ׳ שנואה‪ .‬ננ׳ אנוסת‪ .‬כני מפותח‪ ,‬בני תשורח‪,‬‬
‫נני שטלה‪ ,‬ויש או׳ אף בני ישעה‪ .‬והבועל ארוסתו ננית הכיו שלא ככתובתה‪ ,‬הרין‬
‫ליה כנים רתקיט אילו בועלי נידות מכוערות‪ .‬ואילו הן‪ ,‬בני שהורה ספק‪ .‬היוצא מנית‬
‫הכסא ושימש הדין ליה בנים נכפין‪ .‬מפני ששר של נית הכםא נלוד‪ .‬עשו‪ .‬כשה ישהא'‬
‫דשסש‪ .‬עד שיעור הצי מיל‪ :‬הקיז דם ו ש ע ש הרין ליה כנים בעלי ראתן‪ .‬אימתי בומן‬
‫שלא טעש נלוש‪ .‬המשמש מיטתו שיבור סופו נעקר‪ .‬שיכורים שניהש נעקדין‪ .‬המשמש‬
‫מעומד אחזתו חילו‪ .‬מאי חילו אש של עצמות‪ .‬שאי תקנתיה‪ ,‬יאכל קמה כיין‪ :‬כל הרפואות‬
‫כולן עושה ארס כשהוא שנע‪ .‬וזו עושה כשהוא רעכ‪ :‬נ ל ה־םואוח כולן ארם עושה;׳ל‬
‫נבי קרקע‪ ,‬וזו עושה אותה רנלו אחת על הקרקע ומלו אחת על הסיטה‪ :‬כל הרפואות‬
‫כולן אין אדם עושה אלא ער שלש פעמים‪ .‬ווו עד שירפא‪ :‬המיל כקצח‪ ,‬כל־ ניילא‪,‬‬
‫ותאמר אסתר לסלך נשש‬ ‫אינו כא לידי כאב לב‪ .‬רשבינ אומר מה הקצה הזה‬
‫מרדני‪ .‬ואתת רבו כל שלמדו משנה ותלמוד‪ .‬דברי ר׳ מאיר‪ .‬ר׳ יהודה אומר כל שרוב‬
‫תלמודו מתקיים ממנו‪ .‬ר׳ יוסי אוטר נל שהאיר עיניו כמשנתו‪ .‬אש היה סומא לא יאמר‬
‫לו ר׳ שקעה חמה‪ .‬אלא אומד לו סלק תפילתך‪:‬‬

‫ת ק כ מ ‪ .‬ח ר ו א ח ‪ :‬איר יהושע כן לוי המאה את ועירו לאחר שלשימ יום מברך‬
‫שהחיינו‪ .‬לאחר שנימ עשר חדש מברך מחייה המתים‪ .‬ואיר יהושע‬
‫בן לד‪ ,‬המאה הכהקנין מטעי אטש‪ ,‬מברך סשנה הבריות‪ :‬ואש נשחת כידי ארמ‪ .‬מברך‬
‫דיין האמה‪ :‬המאה מיל קוף וקיסוף אומר משנה את הבריות‪ :‬הרואה בריות טובות‬

‫וכו׳ שבת שם‪ .‬וכל המסתכל בעקבת וכד נרדים כ׳ ע א ‪ .‬ובעבור תהיה יראתו על פניכם ונו׳ נדרים‬
‫שם‪ .‬ארבעה רבדים סחו לי מלאכי השרת וכר נדרים שם‪ .‬אין הלכה כר׳ יוחנן ב; דהבאי וכו׳‬
‫נדרים שס עיב‪ .‬על גבי נהלים אוכלו וכו׳ כ ל ל שאלו את א־סא שלום ובו׳ נרדים כ־ ןךא‪ .‬ע״ב‪.‬‬
‫ולא בסוף הלילה אלא ב ח מ ת הלילה וכשהוא מספר ס נ ל ה טסה ומכסה ספת ודומה עליו כסי‬
‫מכסאו שד כ ל ל נרתם כ׳ ע״כ ע־ש‪ .‬בני אמה וכו׳ ע׳ נדייס שם‪ ,‬ובר״ן‪ .‬ה־חיא מביה הכשא וכוי‪,‬‬
‫גיטין ע• ע*א‪ .‬הקיז דם ושמש וכו׳ כתובוה ע*ז ע־ב‪ ,‬נדה י״ז ע*א הרגיל בקגת וכר ברכוה מ׳‬
‫ע*א זע׳ רש״י דיה קצת וטי‪ .‬ותאמר אסתר בשש סדדכ* )הסר כאן( ואיזהו רכו וכו־ ע׳ לפנינו בסון(‬
‫‪00‬׳ כלה• הרואה אח תכירו וכד כרכות נ־ח ע׳יב‪ .‬הרואה הכהקנין ונד ברכות שם‪ .‬ראה אוכלםין‬
 ‫מחזור ויעדי‬ ‫‪720‬‬
‫ואילנות טובות‪ .‬אומר ברוך שבכה ברא בעולמו‪ :‬ראה אובלםץ של מ י ארש אומר כרוך‬
‫הכם הרדם‪ :‬הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחילק מכבודו ליריאיו‪ .‬מלכי אומות העולם‬
‫אומר ברוך שחילק מכבודו למלך בשר ודם‪ :‬הרואה אילנות שהן מלובלבץ ומוציאץ‬
‫סרחים בימי ניסן אומר ברוך שלא חיסר מעולמו בלום וברא בו בריוח טובוח ואילנית‬
‫טובות ליהנות מהן כל בני אדם‪ :‬הרואה קשח בענן אומר כאיי אמיח נאמן בבריתו וקיים‬
‫במאמרו‪ .‬ברוך אתה י׳י זוכר הבריח‪ :‬על חדקים ועל חזועוח ועל הרעטים‪ .‬אומר שכוחו‬
‫וגבורתו מלא עולם‪ :‬על שמועות טובות אומר הטובוהמטיב‪ :‬על שמועות רעות אומר דיין‬
‫האמת‪ :‬הרואה בתי ע־ז בישונן אומר‪ ....‬ויצב נבול אלמנה‪ . .‬נעקרו אומר כרוך שעקד‬
‫ע״ז ממקום הזה‪ .‬וכן תעקר מכל המקומות מהרה‪ :‬המאה קברי ‪ . . .‬ושממה׳ מתים בל‬
‫יחיו רשאים בל יקומו‪ :‬ויצאו וראו בפנרי האנשים וגומי‪ :‬הרואה קביי ישראל אומר יהיו‬
‫מתיך‪ .‬נבילת־ ׳קומון הקיצו ורננו שוכני עשי־ כ* טל אורות טליך וארץ רשאים תשיל‪:‬‬
‫העובר כנן הקברות אומר בא״י אמ״ה אש‪.‬־ •ער אתכם בדין ויירבל אתכם כדין ועתיד‬
‫להחיותנש בדין ודן אתכם ברין‪ .‬והיודע מסשי כלבם הוא ינלה עסי מעינינש‪ .‬כאיי מחייה‬
‫המתים‪ :‬ההולך לבקר את החולה עריך שיערבנו עם הולי ישראל‪ ,‬ברי יוסי‪ .‬ואומר המקום‬
‫ירחם עליך כתזך הול׳ עמו ישראל‪ .‬ובשקט מחוליו אומי כריך רהמגא דיהבך לן ולא יהבך‬
‫לעסרא‪ :‬התופר בנדיו כשהוא ]עמם[ נותן קיסם לתוך שיו משני שקשה ]לשבחה[ )לשס(‪:‬‬
‫הנושל ציפורניו‪ .‬כשמאל‪ ,‬מתחיל בקמיצה ומשייש בגורל‪ .‬ובימין מתחיל כעדל ומסיים בקמיצה‪.‬‬
‫ולא שתים זו אהר זו מפני שקשה לשכחה‪ .‬ולא באמה‪ .‬מפני שהוא קשה לקבור בנים‪.‬‬
‫ולא בזית‪ ,‬מפני שקשה לעניות‪ .‬ולא באצבע‪ ,‬משני שקשה לשם רע‪ .‬אלא בנודל ובקמיצה‪.‬‬
‫ומי שעושה כ; תשמר דעתו‪ :‬ושלשה דברים נאממ בצשמים‪ .‬נונון עדיק‪ .‬שורפם חסיד‪.‬‬
‫זורקן רשע‪ .‬שאם תעבור עליהן אשה עוכרת תפיל‪ :‬ווו אהת משמונה דברים שצריך ארם‬
‫לרחוץ בהן ידיו‪ .‬מ־ שיוצא מבית ד‪-‬איסור־ן‪ .‬ומ־ שנונע ברגליו‪ .‬ומי שנוטל צסרניו‪ .‬ופי‬
‫שנועל מנעליו או חולצן‪ .‬ומי שנונע כמת‪ .‬ומי שמשלא את כליו‪ .‬ומי שנונע באטתו‪ :‬וטי‬
‫שעושה אחת מכל אילו ואינו רוחץ ידיו‪ .‬אס ח‪:‬ס הוא תלמודו משתכח ממנו‪ .‬ואם בור‬
‫הוא יצא שדעתו קודש מיתתו‪ :‬הרוצה להקיז דש‪ .‬אומי יהי רצון מלפניך י״י אלהינו ואלה*‬
‫אבותינו שיהא לי עשק זה לרפואה לחיים ולשלום‪ :‬הנכנס לבית המרחץ‪ .‬כשהוא ניסוק‪.‬‬
‫אומר יה־ רצון מלפניך י״׳ אלה׳ ואלה׳ אבותי שהצילני משרפת אש וסהנזקת תסץ ומן‬
‫המפולת ולא תארע ל׳ תקלה ודבר רע בנפשי‪ .‬ואם יתיע דבר רע בנפשי תהא מיתתי‬
‫כפרה על כל עונות״‪-.‬ותצילני מן זו ומן כיועאבוו לעתיד לבא‪ :‬יצא לשלוש‪ .‬אומר מודה‬
‫אני לפניך י״* אלהי ואלה׳ אבותיי שהועאתני משם לשלום‪ :‬סליק פירקא‪:‬‬

‫של ב;׳ אדם זבי• ב ל ל שם נ״ה ע״א‪ .‬הרואה מלבי ישראל ונר שם‪ .‬היואה אילנות מה! טלוכלכין‬
‫וכי• שם מ״ג ע״ב‪ .‬הרואה קשת בענ! וכו• ע׳ שש נ״ט זךא‪ .‬עלי הזיקין וכוי שם נ״ר ע״א‪ .‬על‬
‫שמועות טובות וכו׳ שם נ״ר ע״א‪ .‬הרואה בתי ע״ז וכו׳ שם נ״ה ע״כ‪ .‬אשר ימי אתכם ברין וכוי‬
‫‪1‬‬
‫שש הרואה קברי ישיא־ אומר ׳חיי מתיך נבלת׳ יקיטין הקיצי ורננו שכני עשר כי טל אזרת מלך‬
‫וארץ רשאים תשיל כצ״ל וישעיה כו יט(‪ .‬צריך שיערבנו עם תולי ישראל וכוי שבת י״ב ע״ב‪ .‬כריך‬
‫רהמנא ריהבך לן וכוי ברכות נ״ר ע׳׳כ‪ .‬ושישה דברים נאמרו בצשורנים וכו׳ ע׳ ט׳־ק י״ה ע׳יא‪ .‬ונדה‬
‫י״ז ע״א וע׳ בתום׳ שם ד״ה שורש; וכוי‪ .‬וזו אהת משמונה דברים ובו׳ ע• בםשר ראשית הכסה בסוף‬
‫הנקרא הושת אליהו רבה‪ .‬הרוצה להקיז דם ובו׳ ברכות ם׳ ע״א‪ .‬הנכנס לבית הכירהץ וכוי שם‬
‫יצא לשלום וכו׳ שש‪ .‬בי נשיק מאי אומר וכוי שם‪.‬‬
‫‪21‬ד‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫הילכות דרכן של תלמידי חכמים‪:‬‬

‫ד ר ק של תלמידי ח‪:‬מיס‪ .‬עניו‪ ,‬ושפל רוח‪ ,‬ווריז‪ ,‬וממולח‪ ,‬עלוב‪ ,‬ואהוב לבל‪ ,‬ושפל‬ ‫תקל‪.‬‬
‫רוח לאנשי ביתו‪ ,‬ירא חטא‪ .‬ודורש את האדם לסי מעשיו‪ ,‬ואומר נל מה‬
‫שיש לי נעולם הוד‪ ,‬אין לי חפץ בו לסי שאין העולם חזר‪ .‬שלי‪ .‬יושב ומתעטף בנסותו‬
‫לפני תלמידי חבמיש‪ ,‬ואין איש רואה בו דבר ‪:‬׳עור‪ ,‬שואל בעניין ומשיב בהלנה‪,:‬הוי‬
‫בנוד בקוע שאינו נפתח להבנים את הרוח‪ .‬ונעיונה עסוקה שמחזקת סימיח‪ .‬ובקנקן לפותה‬
‫שמשמרת את יינה‪ .‬ובספוג שסופ‪ :‬הכל‪ .‬ולא תהא ‪:‬סתת גדול שמבנים את הרוח‪ .‬ולא‬
‫נפתה קען שמנבל את היקרים‪ .‬אלא הוי נאשקוסה התחתונה שהבל דשין בה‪ ,‬וביתר‬
‫נסוכה שהבל חולין בה‪.‬־ אס לקית בממונך ובור את איוב שנלקה בממונו ובנופו ואפ‬
‫לקיתד‪ ,‬בגופך זכור‪ . . . .‬אל תבשל בעיניך‪ .‬שאין מכשול אלא כעינים ואל תבוש מפיך‬
‫שמא האכל הרכה יותי־ מדאי‪ .‬ואל תימשך סן המעות‪ .‬ואל תידרש למעות שמא תימשך‬
‫לנהינס‪ :‬אם אמרו אהרים עליך רנד רע נמל יחיה בעיניך כקטן‪ .‬ואם אמ־ת לאחרים‬
‫דבר רע קטן יהיה בעיניך כגדול עד שתלך ותפייםנו‪ :‬ואל יה* סירקך רע שאין ככך‬
‫שבהה של תורה‪ .‬אלא יהי פירקך נאח‪ .‬שכך שבחן של תלמיד־ הכמים‪ .‬אהוב את התורה‬
‫וכבדה‪ .‬העבר רעונך מפני רעון הכירך‪ .‬שכך עשתה רהל ללאה‪ .‬ומד לשאול‪ .‬העני‬
‫רצונך ורעץ הכירך מפני רעון שמים‪ .‬שנן מעינו כיעקב שלא נשק לו ליוסף‪ :‬אהוב את‬
‫השמא ושנא את הכי מה‪ .‬ר׳ הידקא אומרה בלשו; אחר‪ ,‬אהוב את השמא ושנא המה‬
‫בכך‪ .‬רהק מן הכיעור ומן הדומה לו‪ .‬שמא יחשדוך אחרים כעבירה‪ .‬אל תלשי; על הכירך‪.‬‬
‫שכל המלשין אין לו רפואה‪ :‬אל האכל להם עם כה; עם הארץ‪ .‬שמא יאכילך קדש*‬
‫שמימ‪ .‬התיהק מן התרעומת שמא תתרעם על אחרים ותוסיף לחטוא‪ :‬שבעה אבות כמתי‬
‫]ברית[ כל זמן שאדם הושא מורא הכריות עליו‪ .‬וכל זמן שאי; אדש חושא מוראו על הבריות‪.‬‬
‫ובל המזלזל בדבר אחדמדבר* תורה ה״ב כדת‪ .‬שנאסר כי דבר ה׳ כזה ונוי‪ :‬כל מי שיש‬
‫לו בושת פנים לא במהרה הוא חושא‪ .‬שנאמר ובעבור חחיח יראתו על סנ־כש לבלתי‬
‫חחטאו‪ :‬כל חלשיד חכם שמזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונה‪ .‬מנוגה ממנו האוכל מלפני‬
‫אורח‪ .‬ואורח מכניס אורה מנונה ממנו‪ .‬ואורח מטריח אורח מנוגה משלשחן‪ .‬ר׳ מאיר‬

‫הלכות דרכן מ ל תלמידי הנמים‪ .‬והיא נבלל לפנינו במס׳ ד ר ך ארץ זוםא‪ .‬י ‪ :‬מ ‪ :‬ר״א ‪ .‬ר נ ה ‪.‬‬
‫דרכן של תלמידי הכמיס וכד כצ״ל הוא לשנינו בש״א דפםכת ד‪-‬׳א זוטא פ״א ‪ uvn‬זריו ממולא‪,‬‬
‫וכן הוא כמסכת ר״א המובא בספר ראשית הבמה חהיר וממולא טוב‪ .‬ונמצא ברייתא זו בחמשה‬
‫קונטרסיש הנדפס בווין שנת תרביר‪ .‬במס׳ כלה וז״ל בריתא זריז וממולא איכא ראמרי ממלה‪ ,‬איכא‬
‫דאסר ססלא מקום אבותיו‪ .‬מ״ר ממולח דכתיב מסולת טהור שצריך ה״ה להיות ערב לכל ארס ולא‬
‫יהא כקדרה שאין בה מלה‪ .‬הוי במד בקוע ובר שם ולא כשתה קטן וכו׳ שירש כשתח נמוכה מקומת ארם‬
‫הנכנס שהוא תובמ את ראשו במשקוף וםנבל את היקרים הנכנסין אם לקית בממונך וכו׳ ואס לקיהה‬
‫בנופך זכור דהן ואבירם שירדו היים שאולה בצ״ל שש‪ .‬ואל תידרש לםצוח )פירש לםריבות( ולשנינו‬
‫שם אל הדרוש סן הצדוקים וכוי)ואולי ציל למיטה(‪ .‬אם־אסרו אחריםעליך וכו• ע׳־ש‪ .‬אל יהי פירקך‬
‫רע וכר וכן גרס הנר׳יא ולא כמו שהוא לפנינו שם אל יהיה פקדונך ופרקך רע‪ .‬ושנא את הכי מה‬
‫כציל‪ .‬רחק סן הביעור וכר חולין ס״ד ע״ב וארר״נ ש״ב‪ ,‬ור״א זוטא שם‪ .‬ז׳ אבות ברוחי בריח בצ׳יל‬
‫ולפנינו בד׳׳א זוסא אלו הן אברהם ובר ע״ש‪ .‬כל זמן שארס חוטא וכני סס• דרא״ז פיח ע׳׳ש‪ .‬וכל‬
‫המזלזל ובר ע׳ סנהדרין ציט ע*א‪ ,‬ודא״ז פ״ה‪ .‬שגא׳ כי רבד ה׳ בזה )במדבר טו לא(‪ .‬כל מי־ שיש‬
‫לו בושת שנים ובו׳ ע׳ נדרים כ׳ ע׳׳א שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי חהטאז כצ׳׳ל‬
 ‫טוזוור ויטרי‬ ‫‪722‬‬

‫אומר אף הנוטל מלפניו ונותן לבן כעל הכית הרי זה מלנה‪ .‬מעשה היה והרנ בעלי הכית‬
‫את בנו‪ .‬וכל המשפיל עצמו מירן את שמועתו‪ :‬וכל העובר על דברי הכמים הייב כרת‪.‬‬
‫וכל הפוסל פסול‪ :‬א״ר עקיבא כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים‪ .‬סעפ אחת הייתי‬
‫מהלך בדרך‪ .‬ומצאתי מת סצוה ונטפלתי בו בארבעת מלין עד שהבאתיו לבית הקברות‬
‫וקברתיו‪ .‬וכשבאתי והרציתי דברים לפני ר׳ אליעור ור׳ יהושע‪ .‬אמרו לי על כל פסיעה‬
‫ופסיעה שפסעת מעלים עליך שהייתה שופך רם נקי‪ .‬אמרח* לחם רבותיי למה כל כך‬
‫אפ בשעה שנתכוונתי לזכות כך‪ .‬כשעה שלא נתכוונתי על אחת כמה וכמה‪ .‬מאותה שעה‬
‫לא זזתי מלשמש חלמירי חכמים‪ .‬הוא היה אומר רילא שימש תלמידי חכמימ קמלא‬
‫חייב‪ :‬הנכנס לבית המרזדן כתחילה מעביר את המסוה‪ ,‬ואחר כך מעביר את המנעלים‪.‬‬
‫ואחר כך המכנסיים‪ ,‬ואחר כך החלוק‪ :‬והנכנס לב־ח המרחץ נותן ככור ליוצא‪ .‬והיוצא מן‬
‫הכסא נותן ככור לנכנס‪ :‬ר׳ אליעזר הקפד אומר היחק מן התרעומת שמא תחרעם על‬
‫אחרים ותוסף לחטוא‪ :‬אהוב אח המוכיחים אותך כדי שתוסיף על חכמתך‪ .‬ושנא את‬
‫המככדך‪ .‬כדי שלא חתמעט מחכמתך‪ .‬אהוב את הענוה‪ .‬כדי שתמלא את ימיך‪ .‬אהוב‬
‫נםילוח חסדימ כרי שתנצל ממלאך המות‪ .‬אהוב את העניים כדי שלא יבאו בניך למידה‬
‫וו‪ .‬אהוב את המדרש כדי שיבואו בניך לתלמוד תורה‪ .‬אהוב את בית הכנסת כרי שתטול‬
‫שכרה בכל יומ‪ .‬והוי זהיר כקריית שסע‪ ,‬כדי שתינצל מדינה של גהינם‪ .‬יהי ביתך לרווחה‬
‫כדי שלא יהסרו מזונותיך‪ .‬והוי זהיר בדלתי ביתך שלא יד׳ו סבורות בשעה שאתה מיסב‬
‫לאכול ולשחוח מפני שדלחי כיחך מביאין אותך לידי עניות‪ .‬והוי שמח בייסורין הבאים‬
‫עליך מפני שחןמצילין אותך מחולייה של מיטה‪ .‬והו׳ זהיר בכבוד אשתך כדי שלא תהא‬
‫עקדה‪ .‬והוי ששח על שלחנך בשעה שהאזדחין כאיס זנהנ־ן על שלחנך‪ ,‬כדי שתאריך‬
‫יפים בעולם הוה ולעולם הבא‪ .‬הר שמח בממון שאתה נותן מתיך ביתך כדי שיכפה ממך‬
‫מלאך הפות‪ ,‬שנאמר מתן כסת־ יכפה אף‪ :‬אס שמרת את פיך מלשון תרע תהיה כל‬
‫ימיך בשלום‪ .‬אם העזת אח פניך בפני מי שגדול ממך סופך שתבא לידי בהרת‪ :‬אס‬
‫םזרת רגליך על העני ועל המצות נתקיים עליך י מ ך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך‪.‬‬
‫ואם מנעת עצמך מן המצור‪ -‬מלאך המות קירמך‪ .‬ואם הנהתד‪ ,‬דבר מצור‪ ,‬ועסקת בדבר‬
‫עבירה למוף שתמות אשתך במגפה‪ ,‬שנאמר בן אדם הנני לוקה ממך ונוי‪ .‬אם ראית‬
‫תלמיד חכם שמת לך וקרע עליו קודם שיפטר סמך‪ .‬ואס ראית עני שמת לך וחוור עלץ‬
‫עד שתוליכנו לקבר‪ .‬שבחזרת־ שואל־ן בשלומך ‪:‬שלום פנחס בן אלעור‪ :‬אס ראית עני‬
‫הכירך שנתדלדל ומטה ירו עמך אל החדרנו ריקם‪ .‬שנאמר שומר מצור‪ ,‬לא ירע דבר רע‪.‬‬
‫אם הלוית מאומה לעני כשעת דוחקו נתקיים עליך מקרא זה‪ .‬או תקרא וי׳י יענה תשוע‬

‫‪1‬‬
‫)שכיות כ כ(‪ .‬כל ת״ח שמזלזל בנ״י וכו׳ ‪ x r‬הנום מלפניו ונותן לב; בעי* הכיח וכו׳ מעשה חי­‬
‫וכו׳ חולין צייד ע׳יא‪ .‬וכל המשפיל עצמו וכוי רא״ז ש״ה‪ .‬כך חיה תחילת חששישי וכוי רא׳יו ש״ה‪.‬‬
‫ועיי חוס׳ כחובות יי׳ז ע״א ד״ה מנמלי; שהניאו לשון רי‪.‬יז כאן‪ .‬ועי׳‪,‬תוכי מגילה כ״ס ע״א ד״ה סכםלין‬
‫וכוי‪ .‬בתחילה מעביר אח המנוח יכו׳ ע׳ מס׳ דא״ד ש׳־י‪ .‬נותן כבוד ליוצא ונו׳ עי׳ לקמן ש״ש מהי ד׳׳א‬
‫שש פית ומסייש עד כאן מ; המחוור יויטרא‪ .‬הרחק מן התרעימ־! וכו׳ שש ש״ס‪ .‬אהוב את המוכיחיש‬
‫אותך שש ש״ש‪ .‬אהוב את המדרש כדי שיבואו בניך נוי שש ש״ש‪ .‬אהוב את בית הבנשת כרי שתםול‬
‫שכרה ככל יוש שש ש״ש‪ .‬והוי זהיר בק־ש ובו׳ ושם איתא בק״ש ונתשלה‪ .‬יהי ביתך פחות ליותה‬
‫כצ״ל שם‪ .‬והוי זהיר בדלתי ביתך וכו׳ שש‪ .‬והוי ששת בישורין הבאיש עליך מפגי שמצילין אותך‬
‫מהולי של משה וכד כצ״ל וכן הוא שם‪ .‬והוי זהיר בכבוד אשחך וכוי שם‪ .‬זהו• שמח על שלחנך‬
‫כשעה שהאורהים באים ונתנין על שלהנך‪ .‬ושם בשעה שהרענין נהנין ממנ‪-‬ז כרי שתאריך ימים‬
‫בעוה״ז ובעוה״ב‪ .‬הוי שמח בממון שאתת נותן כו• שש‪ .‬שנא^ר מהן בסתר יבשה אף )םשליכאיר(‪.‬‬
‫אם שערת את שיך וכו׳ שש‪ .‬אש העלה אח שניך ונו׳ סישך שתנוא ליד• כהרת שם ש״ש‪ .‬אש שורת‬
‫רגליך וכוי שש‪ .‬נחקיישעליך ברוך אחה בבאך וגו׳נצ׳׳ל ;רבויש נ ח ו( ואש מנעה עצמך מןהסצוה‬
‫שש~ ואם הנחת דבי מצות וכו׳ ושם ואש מנעת עצמך וכוי‪ .‬ב; ארש הנני לקת ממ־ כצ״ל )יחזקאל‬
‫כד ‪ (10‬אם ראית ת״ת כר ושם אש ראית חנש שמת אל חחןור מעליו עד שתוליכהו לקבר וכוי‪.‬‬
‫אם ראיח עני חבירך שנתדלדל וסםת ידו בו• שם •‪:8‬א• שומר מצות לא ירע ד נ י רע )קהלת ת ה(‪.‬‬
‫‪723‬‬ ‫טחזור ויטרי‬

‫ויאמר הנני‪ .‬ואם השפלת עצמך הק׳ מנביד‪,‬ך‪ .‬ואם הגבהת עצמך הק׳ משפילך‪ .‬ואס‬
‫נידלוך הביריך בין בישיבה בין בהסיבה עשה עמהן שלום כדי שיבא שלום וינוח על‬
‫משכבך‪ .‬וכן היה ר׳ אלעזר הקסר אומר אהבו אח השלום ושנאו אח המחלוקת‪ .‬נתל‬
‫השלוש שאפילו ישראל עובדי ע־ו ושלום ביניהן אמר הק׳ איני יבול ליגע בהם‪ ,‬שנאמר‬
‫חכור עעכיפ אפרים הנח לו‪ .‬אבל בדבר המחלוקת מ ת אומר הלק לכם עתה יאשמו‪ .‬הא‬
‫נדול חשלום‪ ,‬וארגו‪ ,‬ושנא את המחלוקת‪ .‬ביעד עיר שיש נה מחלוקת סופה ליחרכ‪.‬‬
‫ואמרו חכמים מחלוקת בעיר םוסח ליחרב‪ .‬ואמרו חכמים מחלוקת בעיר סופה לבא לידי‬
‫שפיכות דמים‪ .‬בית הכנסח שיש בו מחלוקח סוסו ליחרב‪ .‬בית שיש בו מחלוקת סופו‬
‫ליחרנ‪ .‬ואסרו חכמים מחלוקת בכית זימה‪ .‬שני בתי דינין והן בעיר אחת וביניהן מחלוקת‬
‫םושס למות‪ .‬ואמרו חכמים מחלוקת כביד תרבן בעולם‪ .‬אבא יום׳ בן חנן ששום שמואל‬
‫הקטן אומר העולם תזה דומה לנלנל עיני של אדם‪ .‬לבן שבו זה אוקיינוס‪ ,‬שהוא מקיף‬
‫כל העולם‪ .‬שתר שבו זה יישוב‪ ,‬קמט שבו זו ירושלים‪ .‬סרעוף שבקמט זה בית המקדש‬
‫שיבנה במהרה בימינו ובימי כל ישראל‪:‬‬
‫הדרן עלך דרכן ש ל ת ל מ י ד י הכמים‪:‬‬

‫אם הלויח מאומה וכוי אז הקרא והי יענה וגז־ שם )ישעיה נח מ(‪ .‬ואש הששלח עצמך וכוי עם‪,‬‬
‫ואש גידלוך חניריך וכו׳ שש‪ .‬גדול השלוש שאפי׳ ישראל וכוי שם שנאי חבוי עצבים אשריס הנח לו‬
‫)הושע ד יז(‪ .‬חלק לבם עחה •אשמו )שם י ב(‪ .‬עיר שיש נ ה מחלוקה וכו• ע״ש‪ .‬אבא יוסי ב!‬
‫הנ! משום שמואל הקש! אוסר העולם הזה וכוי ע׳׳ש‪.‬‬
 ‫מסכת דרך ארץ‬
‫ת ק ל א ‪ .‬המקדש את האשד‪ ,‬או׳ עליו שנע עדיות אילו הן‪ .‬אמד‪ ,‬ואס אמה‪ .‬ואם אביה‪.‬‬
‫בתה‪ .‬ובת בתה ובת בנה‪ .‬ואחותה‪ .‬בומן שהיא קיימת‪ .‬וכולן שנאסר!‬
‫עליז א־ן להם היתד לאחר איסורן‪) .‬וכולן שנאסרו עליו אין להם היחד לאחר איסורן‪ (.‬חוץ‬
‫םאחוח אשתו שאינה אסורה אלא נחייה‪ .‬ולעולם אינו םוםל את אשתו על אמה ועל‬
‫בתח ועל אחותה‪ .‬נבעלה באונם מותרת לו‪ ,‬נרצון אסורה לו‪ .‬והנהנת בין נאונס בין‬
‫ברצון אסורה לו‪ .‬נחארסה ונתגרשה ונבעלה בין באונס בין כרצון אסורה לחוור לו דברי‬
‫ר׳ ישמעאל‪ .‬שהיה ר• ישמעאל אוסר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה‬
‫להיות לו לאשח אחרי אשר ר^טמאד׳ וגוי‪ .‬מאי נשמאת זאת‪ .‬אלא זה שאמרו הכמים‬
‫נבעלה באונס מותרת לו‪ ,‬ברצון אסורה לו‪ ,‬והנהנת בין באונס בין ברצון אםורד‪ ,‬לו‪ ,‬זה‬
‫מדרש דרש ד׳ יוסי נן ניסר לפני חכמים‪ ,‬משוס ר׳ אלעזר שסוע נל האסורות לו איסור‬
‫ערוה ובא‪. . .‬‬
‫)הנשאר םענין זה •הסר בניי(‪.‬‬

‫עשרים וארבעה רברים מעכנין את התשובה‪ .‬הדניל כלשון הרע‪ ,‬ונעל חיטה‪ .‬ובעל‬
‫מחשבות רעות‪ .‬והמתחבר לרשע‪ ,‬והמסתכל בעריות‪ ,‬והחולק עם ננב‪ -‬והאומר‬
‫אחטא ואשוב אחטא ואשוב‪ ,‬והמתכבד בקלון חבית‪ ,‬והפורש סן הצבור‪ .‬והמבזה את‬
‫אבותיו‪ ,‬והמקלל אח הרבים‪) .‬והמתעכב( ]והמעכב[ את הרבים מלעשות)מלאכה( ]צדקה[‪.‬‬
‫והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה‪ ,‬והמשתמש נעבוטו של עני‪ .‬והמקבל שחד על‬
‫מנח לנטוח אחרים‪ ,‬והמוציא אבירה ואינו מחדרה לבעליה‪ ,‬והרואה בניו ]יוצאים[ לתרבות‬
‫רעה ואינו מוחה בחן‪ .‬וחאוכל שור עניים ואלמנוח‪ ,‬והחולק על דברי תורה‪ ,‬ועל דברי‬

‫המקדש את האשה אוסר עליו כ ל ל ׳נמות לי׳ט ע״ב‪ .‬וכולן שנאסרו עליו וכד )נכפל הדברים‬
‫ויש למחוק( ולע‪S‬ס איני פוסל את אשתז על אמה יעל כתה וכד ד׳׳ל בשכיל אסה או כתה אס‬
‫בא על אמה או על כל שאי עריות אי! אשתו נאסרת עליו נשכיל כיאה זו ועיי! יכמות ל ה זךא‪.‬‬
‫עשרים וארבעה דברים וכו־ ערבובי דכרים נראת כאן‪ .‬אתר שהתחיל הסתבר להעתיק טשי‬
‫דרך ארץ שנים ושלשה ילחזת חפר בכיי אשר לפני ומתחיל עני! אחר מה שלא נמצא לפנינו‬
‫והוא עני! תשובה המהתלת עשרים וארגעה דברים מעכבי! את התשובה‪ ,‬ודבר יה נמצא ברב אלפס‬
‫סוף מס׳ יומא‪ ,‬ובבר כתכ עליו הר*! ש‪ 6‬לא ידעהי היכן היא שנויה‪ ,‬נס הדמב״ס בפרק ד׳ מה׳‬
‫תשובה ר״א כתב ג״ב המספר כ״ד דברים המעכבים את ה ת ע ב ה ‪ .‬והאריך בעני[ בבל הפרטים‬
‫השייכים לעניני תשובה ע״ש׳ ואחריהם הביא הדיקח בה׳ ח ש ב ה סי• כיח ולשוט וסדרו כמעט שות‬
‫לסדר הסחנר‪ .‬ולבסון! מתחיל ממס׳ ר״א כאשר הוא לפנינו כפרק ב׳ הנעלבים ואינם עולבים וכוי‬
‫ונראה כי כא; קנו מקומן בתחילה בסשיים שלט ונשסשו הדברים כש‪:‬גות המעתיקים סם׳ קל‪-‬ית עיין‬
‫‪,‬‬
‫בכ׳ים ש״ד מ ה ׳ יזשוב״־ז ה״א האוסר אחטא ואשוב וכוי יומא פ״ה ע״ב ועיי שם ש״ו ע״א‪ .‬ועי לח־מ‬
‫ם׳׳ד טה׳ תשובה ה״א‪ .‬והמעכב את הרכים מעשות צדקה ב ל ל וכן הוא ברוקו! שם‪ .‬והאיכל שור‬
‫עניים ואלמנות והוא ע׳׳ר הבהוב יחבלו שור אלמנה )איוב כד ו‪ (.‬נ״ה לשון רב אלפס שש‪ .‬וברמנ״ם‬
‫מ״ר חייג והאזכל שיר עניים ויחוכיב ואלמטה‪ ,‬והראנ״ד שם כתכ ע^יז דומה שהוא שונה שור ברי־ש‬
‫‪1‬איט אלא שוד בדלי ־ת וכף והרוקח שש נרים באמת שוד בדלי״ת‪ .‬יכן היא ב מ ע ואני בדקתי ב ‪" :‬י‬
‫‪725‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫תכסיס׳ והחמוד בכשרים‪ ,‬והשונא תוכחות‪ ,‬י והמלעינ)את( ]על[ המעות‪ .‬עליהן הכתוב‬
‫אומר השמן לב העם הזה ואוניו הכבד ובו;‪ :‬ובעוץ עשרים וארבעה דברים המשפחות‬
‫כלות והייסורים רבים‪ .‬בעון הלה‪ ,‬בעון בעלי זרוע‪ ,‬בעון יין נסך‪ ,‬בעון שנאח הנם‪ ,‬בעון‬
‫המלבין פני ועירו ברבים‪ ,‬בעון המהרחר אחי מדת הדין׳ כעון ספק חלב ודם‪ ,‬בעץ‬
‫דלזול טהרה‪ ,‬בעון איתוד נדרים‪ ,‬בעץ אשה קולכית‪ ,‬בעון‪,‬לא תקום ולא תםור‪ ,‬כעון‬
‫נונכ דעתהבדיות‪ ,‬כעין זקן שנתבזה ביבים‪',‬ומחוסרי אמנה‪ ,‬ונהנה מהמת ע׳יז‪ ,‬בעון המביא‬
‫תקלח לרבים‪ ,‬כעץ חעוזר לרשע לזכותו בדין‪ ,‬בעון חםורץ נדר חכמים‪ ,‬בעון המרחם על‬
‫האכורימ‪ ,‬בעון המתאכזר על הרחסנים‪ ,‬בעון האוסר אח המותר והמתיר את האסור‪.‬‬
‫ועליהם הכתוב אומר )ונחתי( ]ושמתי[ אני את פני באיש ההוא ונוי‪ .‬ובעון עשרה דברימ‬
‫ישר׳ נולין ממקומם‪ .‬בעון ביטול תורה‪ .‬בעון נילוי עריות‪ ,‬בעין הילול השם‪ ,‬כעץ חילול‬
‫שכת‪ ,‬כעון נדה‪ ,‬בערן עיוות הדין וערות שקר‪ ,‬ומאכיל ממונם של ישר׳ לאומות העולם‪,‬‬
‫ומקטיני מדות ומשקלות‪ ,‬וכעון חניסים‪ .‬ועליהם הכתוב אומר לכן עתה ינלו כראש נלים‬
‫וסר מרזח סרוחים‪ :‬ובעץ עשרה דברים תפילתו של אדם פרחה‪ .‬בעץ המסיר אזנו משמע‬
‫תורה‪ ,‬ובעבור הנזלן‪ ,‬ואוטם אזנו מועקת דל‪ ,‬ובעץ היועץ לפני דרכו‪ ,‬והיועץ עיעה רעה׳‬
‫והסתעסק בדברי שקה והמוציא שם רע על הבירו‪ ,‬ובעון המכשף‪ ,‬והמורה קלות לעצמו‪,‬‬
‫וחמורות לאחרים‪ .‬ועליהמ חכתוב אומר נם כי תרבו תפלה אינני שמע‪ :‬ומתוך עשרה‬
‫דברים אדמ יוצא מן העולם הזה כלא ומט‪ .‬מתוך קנאח‪ ,‬מתוך תאוח‪ ,‬מתוך שלוה‪ ,‬מתוך‬
‫כבוד‪ ,‬מתוך חכמה יתירה‪ ,‬מתוך עניות‪ ,‬מתוך מחלוקת‪ .‬מתוך דאגה‪ ,‬מתוך נלוח‪ :‬תחילת‬
‫עבירה הירחד‪ ,‬שגייר‪ ,‬לה‪ ,‬ליצגוח‪ ,‬שלישית לה גסות הרוח‪ ,‬רביעיות לה אכודיות‪ ,‬חמשית‬
‫לה הבטלה‪ ,‬ששיח לה עין חרע‪ ,‬שביעית לח שנאת חנם‪ :‬חחילח יראה‪ ,‬בושה‪ ,‬שנייה‬
‫לה ענוה‪ ,‬שלישית לה אוטמת נקייה‪ ,‬רביעיח לה רחמנוח‪ ,‬חסשיח לה קיום מצוח‪ ,‬ששית‬
‫לה רדיפת שלום‪ ,‬שביעית לה אהבת ועריות‪ :‬יש שמורד ואוסר עולם עובר הוא‪ ,‬ואין‬
‫דין ואין עולם אתר‪ .‬ואין נושא עליו לא אימת יראה‪ ,‬ולא אימת מיתה‪ ,‬ולא אימת בושה‪.‬‬
‫ועליו הכתוב אומר ראמרו לא יראה יה ולא יבין אלה• יעקב‪ :‬יש מאבר עולמו מחטת אתרים‪.‬‬
‫ויש אומר אחטא ואשוב‪ ,‬אחטא ואשוב‪ ,‬נהוא מת בלא תשובה‪ :‬יש עושה דגלים בנערותו‬
‫וסשחירין םניו בזקנותו‪ .‬יש שמוכר העולם בחיי העולם הבא‪ .‬יש שנחשד בדבר ומעשיו‬
‫נאים לפני הקב״ה‪ ,‬שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיחם‪ .‬יש שמניע עד שערי‬
‫מות ותשובתו מעילתו‪ .‬יש חוטא ומאבד טובה הרבה‪ .‬יש שהוא עושה רע כל ימיו וסוף‬
‫הוא קונה עולמו דכתיב כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו ונו׳‪ .‬יש שהוא עושה מצות‬
‫בנלד ועכירות בסתר‪ ,‬או מצות בסתר ועבירות כגלוי‪ ,‬ועליו הכתוב אומר לא ידעו ולא‬
‫יביט בהשכה יתהלכו‪ .‬יש שהוא עושה מצות ומאמין בישועתו של הקכיה‪ ,‬יש שפורק‬
‫עולו של הק׳ ובוסר בתחיית המתים‪ ,‬ועליו הכתוב אומר פני י׳י בעשי רע‪ :‬עשר דמעות‬
‫נשמעות‪ .‬דמעת העשוקים‪ ,‬דמעת העניים‪ ,‬דמעת שכיר על שכרו‪ ,‬דמעת בעלי חשובה‪,‬‬
‫דמעת צדיקימ בתסילה‪ ,‬דמעת יחום ואלמגה‪ ,‬דמעת עבד ואמה‪ ,‬דמעת נחשד ברבר ולא‬
‫עשאו‪ ,‬דמעת נדחק בשעבוד מלכיות‪ ,‬דמעה הולה על מיטתו‪ :‬הנעלבים‪ ,‬ואינן עולכין‪ ,‬שומעץ‬
‫ר־ם ו ג מ מ בדלי״ת‪ .‬וחפלעינ על המצות כציל חשמ! לכ העם הוה ואדניו הככר וגו׳ )ישעיה ו י(‪.‬‬
‫אשה קולבית‪ .‬נגלה• והוא מלשון הגםרא ב״מ פ״ר ע״כ קולנא רעיא ופירש׳׳י הנכל הרועה‪ ,‬וכ׳׳ה‬
‫בסנהדרין ק״ג ?ףא‪. .‬־עליתם הבהוב אוסר ושסתי אני אה פני באיש ההוא וגו׳ כזדל )ויקרא כ ה(‪.‬‬
‫לכן עתה יגלו בראש גלים וסר סרות כרוהים )עסוס ו ז(‪ .‬תפלתו של אדם פרחה‪ ,‬הוא מלשון‬
‫הגמרא חגיגה י׳ ע״א היתר נדרים פורחין באויר ואין להש על מת שיסמכו‪ ,‬ור׳׳ל שאין תפלתו נשמעת‪.‬‬
‫גם כי הרבו הפלה אינמ שמע בצ״ל )ישעיה א טו(‪ .‬וסתוך עשרח דכרים וכוי‪ ,‬פתח כעשרה וסיים‬
‫בתשעה‪ .‬ויאסרו לא יראה יח ולא יבין אלהי יעקב )חהלים צר ז(‪ .‬היצר יחד לבם המבין אל בל‬
‫מעשיהם כצ׳׳ל )שם לנ טו(‪ .‬דכחיכ כל פשעיו אשד עשה לא יזכרו לו כצ״ל )יחוקאל יח כב(‪ .‬לא‬
‫ידעו ולא יבינו בהשבה יתהלכו )תהלים פכ ה(‪ .‬ומאמי! בישועתו וכו׳ ד״ל אבל איט מאמין שמשלם‬
‫לרע כרשעתו‪ .‬פני ח׳ בעשי דע בצ״ל )שם לד יז(‪ .‬הנעלבים ואינן עולבין וט׳ סבאן ואילך בםס׳‬
 ‫טחזור וישרי‬ ‫‪726‬‬

‫חרםתם ואינן משיבין‪ ,‬עושץ תורה מאהבה‪ ,‬ושמחין בייסורין‪ .‬עליהם דגת׳ אומר ואוזניו‬
‫נצאת השמש ננברחז‪ :‬השבוזץ בעיניהן‪ .‬והמאוסין בעיני עצמן‪ ,‬והנוגשים את יצרם‬
‫והמשפילין את מהם‪ .‬עליהם הבחוכ אומר נה אמר י־י נאל ישר׳ קדושו‪ :‬נעלי אמני־‪.‬‬
‫וכסויי )זרים( ]רזים[‪ ,‬ומשיבי םקדון‪ ,‬ומחזירי אנידה‪ .‬עליהם הבת׳ אומר עיני ננאםני ארץ‬
‫ונוי‪ :‬האוהב אח אשתו‪:‬נמשו‪ ,‬והמבבדה יותר מנומו‪ ,‬ומנהינאת בניו בדרך ישרה‪ ,‬והמשיא‬
‫אשה לבנו סמוך לפרקו‪ ,‬קודם שיבא לירי עבירה עליו הבת׳ אומר וידעת כי שלום אהלך‬
‫זנו׳‪ .‬וידעת ני דנ זרעך ועאעאיך כעשנ הארץ‪ :‬האוהב את שכיניו‪ ,‬והמקיכ אחקרוביו‪,‬‬
‫והנושא את בת אחותו‪ ,‬והמלוה פרוטה לעני בשעת דוחקו‪ .‬עליו הכתוב אומר אז תקרא‬
‫וי״ יענה‪ :‬המנדים בצדק‪ ,‬והשכים באמת‪ ,‬והמקנל־ן את השנים‪ ,‬והמלמדים אותם שלא‬
‫יחזרו לםורחנן‪ .‬עליהם הנח׳ אומר או יבקע כשחר אורך‪ :‬המין בצדק‪ ,‬והמוכיחים באמת‪,‬‬
‫ועזש׳ טהרה‪ ,‬וכרי לבכ‪ .‬עליהם הכת• אומר אך טוב לישראל אלהיס לברי לככ‪ :‬הנאנחים‬
‫זד׳נאנקים והמצפים לישועה‪ ,‬והםתאבלין לירושלם‪ .‬עליהם הכתוב אומר לשום לאבלי ציין‬
‫ולתח להם פאר תחת אסר‪ :‬חרחמנן ומאכילי רעיבים‪ ,‬ומשקי צמאים‪ ,‬ומלביש׳ עממים‪,‬‬
‫ומחלקי צדקות‪ ,‬עליהם חכח׳ אומר אמרו צדיק כי טוב‪ :‬הענלוגץ‪ ,‬והכיישנץ׳ ושפלירוח‪,‬‬
‫ונחים לתשהורח‪ ,‬ובעלי הבטחה‪ .‬עליהם הבת׳ אומר ותנזר אמר ויקס לך ועל דרכיך ננה‬
‫אור‪ :‬העמלים בתורה‪ ,‬ולומדי חורה לשמה‪ ,‬והמחוירין על המצות‪ ,‬והשוקדין על הלבות‪.‬‬
‫ימר אשרי אדם שסע לי לשקד על דלתתי יום יום‪ :‬רודפי צדק ומבקשי‬ ‫עליהם הב‬
‫שלום לעמו‪ ,‬והמצטערין עם העיבור‪ ,‬והמוועדין עמהם בשעת דוהקם‪ ,‬עליהם הכת׳ אומר‬
‫טוב י־י לםעוו ביום צרה וידע )כל( חוסי בו‪ .‬ובשביל ארבעה דכריס חמה לוקה‪ .‬על אב‬
‫ביד שמת ולא נספר כהלכה‪ .‬ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין סושיע לה‪ ,‬ועל‬
‫משכנ וכור‪ ,‬ועל שני אחים שנשפך דמם כאהד‪ .‬ובשביל ארבעה דברים מאומת לוקין׳‬
‫על כותני סלפתר‪ ,‬ומעידי עדות שקר‪ ,‬ומנדלי נהמה דקה בארץ ישראל וקוצצי אילנות‬
‫טובים‪ .‬ובשביל ארבעה דברים ממון של כעלי בתים נמסר למלכות‪ .‬על משהי שממת‬
‫פרועים‪ ,‬ומלוי בריבית‪ ,‬ועל סי שיש כירי למחות ואינו מותה‪ .‬ועל פוסקי צדקה כרכים‬
‫ואינם נותנין‪ .‬ובשביל ארבעה דברים ממון של בעלי בתים יורדין לטמיון‪ .‬על עושקי שבר‬
‫שכיר‪ ,‬וכובשי שכר שכיר‪ ,‬וםורקי עול סצואריהם וגותנין על תכיריהס‪ ,‬וגסות הרוח כנגר‬
‫כולם‪ :‬ר׳ מםתאי בר יהודה אומר‪ .‬לעולם הוי מתגרה ברשעים‪] .‬ואל[ תקנא בעושי עולה‪ ,‬שני‬
‫עזבי חורה יחללו רשע ושמרי תורד‪ ,‬יתנרו בם‪ ,‬ואם לחשך אדם לאמר אל תתחר במרעים‪.‬‬
‫לעשות מעשים רעים‪ ,‬ואל תקנא לעשות כעושי עוולה‪ .‬אין ישיבה למעלה‪ ,‬ולא אכילה‬
‫ולא שתייה‪ ,‬ולא פריה ורבייה‪ ,‬ולא איבה‪ ,‬ולא שנאה‪ ,‬ולא קנאה‪ ,‬ולא תחרות‪ ,‬ולא‬
‫עייפות‪ ,‬ולא ענבה‪ :‬כתי האזינו השמים ואדברה‪ ,‬זו היא שנאמר על ירי דוד מלך ישרי‪.‬‬
‫ישת חשך סתרו‪ ,‬כננד מי אמרו דור מקרא זה‪ .‬לא אמרו אלא כנגד שבחן של הק׳‬

‫דרך ארץ שלשנינו ש״ב‪ ,‬ועיין שבח פ״ח ע־ב‪ .‬יומא כ״ג ע״א‪ ,‬גיסין ל״ו ע׳׳כ‪ ,‬עליהס הכחוב אוסר‬
‫ואהביו כצאת השמש בגבורחו כצ׳׳ל )שופטים ח לא(‪ .‬כה אמר ה׳ גאל ישראל קדושו כצ׳׳ל‬
‫)ישעיה מט ז(‪ .‬וכסויי דזים כצ״ל‪ ,‬עיני בנאטגי ארץ ונו׳ )תחלים קא(‪ ,‬האוהב את אשתו כנששו וכד‬
‫יבםוח ס״ב ע״ב‪ .‬סנהדרין ע׳׳ו ע״ב‪ ,‬וירעח כי שרום אהלך כצ״ל וג׳ )איוב ח כד(‪ ,‬וידעח כי רכ‬
‫ז‬
‫יעך וט׳ )שש ה כה(‪ ,‬אז תקרא והי יענה )ישעיה'נח מ(‪ ,‬המגרים בצדק יכו׳ ד״ל חםחגיירים כצדק‬
‫בלי מרטה וחושבי! באטת לש׳׳ש‪ .‬ובםשר ד״ה םון* שער ג׳ מפרק ר״א גרים תסתניירין בצדק‬
‫והשבים בתשובה וכו׳ ומלשון המחבר נראה כמי שכתבתי‪ ,‬זהגר״א גדים הסגהגין בצדק‪ ,‬אז יבקע‬
‫כשתר אורך )שם גת ח(‪ .‬אך טוב ליש‪-‬אל אלחיש לברי לבב )תתלים עג א(‪ ,‬לשוס לאבלי ציון‬
‫לתת לחש פאר תחת אשר כצ״ל )ישעיה סא ג(‪ .‬אס־ו צדיק כי סוב )שם ג י(‪ .‬זתגז־ אסר רקם‬
‫לך וט׳ כצ״ל )איוב כב כ ת ‪ ( ,‬א ש ד י אדם שמע ל׳ לשקד על רלתתי יום יום כצ״ל )משלי ח ‪S0‬‬
‫טוב ה־ למעוז ביום צרה וידע חוסי בו בצ״ל )נחום א ז(‪ .‬ונשכיל ארבעת דברים חמה לוקה וכו׳‬
‫םוכה ב״מ ע״א‪ .‬ובשביל ארבעה דברים מאוריה לוקין שם ושירש׳י ירת וכוכבים‪ ,‬יורדי! לםשיון‬
‫שנטמםין וכליש טאליהס‪ ,‬זעיין עדוך ערך םמיון‪ .‬לעולם הוי בתגרה עיין ברכוה ז׳ ע״כ‪ ,‬עזבי חגרה‬
‫׳תללו רשע ושםרי תורה יחגרו כם כצ״ל )משלי כח ד(‪ .‬אין ישיבה למעלה ובו׳ עיין ז׳ ע״א‪ .‬ישת‬
‫‪727‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שהוא שליט בדוס‪ .‬הוא יחיד ושםו אחר‪ .‬והוא שוכן כשלש מאות ותשעים רקיעים! ונל‬
‫רקיע שמו וכינדו נקוד עליו‪ .‬ובכל אחד משרתים שרסיס ואופנים וכיונים ונלנלים וכסא‬
‫כבור ואל תתמה בדבר זה‪ .‬מלך כשר ודמ יש לו כמח מקוטות אתת של צינה ואחת של‬
‫המה ועליך להביט בדבר זה‪ .‬על אחת כמה וכמה למלך עולמים שהכל שלו‪ .‬ובומן‬
‫שישראל עושין רצונו של מקום שוכן על ערבות בשביעי ואינו מחיחק מהן כלום‪ ,‬שנא׳‬
‫מנץ שני הכרוכים וידבר אליו‪ .‬ובשעת הכעס סתעלה ויושב בשמי מתם‪ .‬והכל צועקין‬
‫ובוכין ואין נשמע קולס‪ .‬ונוזרין צום ומתסלשין בעסר ומתכסין נשק ומורידין דמעות‪ :‬כן‬
‫עואי אופר כל הנותן אחנעה רבדים הלז^י על לבו ומנר עיניו ש‪,‬יב אעו חוטא לעולם‪,‬‬
‫טאיין בא‪ .‬ולאיין אתה הולך‪ ,‬ומי הוא דיינו‪ ,‬ומד‪ -‬עתיד לחיות‪ .‬מאייןכא‪ ,‬ממקום‬
‫החשך‪ ,‬ולאיין הוא הולך‪ ,‬למקום רימי׳ ותולעת‪ .‬ומאין כא‪ .‬ממקום טומאה‪ .‬ולאן הוא‬
‫הולך‪ ,‬לטמא אחריס‪ .‬מאיץ בא‪ ,‬םליחח סרוחה‪ ,‬וממקום שאין עין יכול לראות‪ .‬ולאיין‬
‫הוא הולך‪ ,‬לשאול ואבדץ בנחינם‪ ,‬ולישרף באור‪ .‬וסי הוא דיינו‪ ,‬תדע שאין דיינו של‬
‫בשר ודם‪ ,‬אלא אדון על כל המעשים ברוך הוא‪ .‬ומה עתיד להיות‪ ,‬עסר רמה ותולעת‪.‬‬
‫שנאסר אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה‪ .‬ר׳ שמעון אומר רימה כחייו ותוליעה במותו‪.‬‬
‫אייה ריסה כהייו‪ ,‬אילו כנים‪ ,‬ותוליעה שמרתיש‪.‬כמותו‪ :‬ר׳ אליעזר בן יעקכ אומר אדם‬
‫נאה ומשובח ומוציא דבר מגונה‪ .‬מושלו משל למד‪ ,‬הדבר דומה לטרקלין נמלה וביב של‬
‫בורסקי קבוע בתוכה‪ .‬כל עובי ושב אומר כמה נאה מרקלין זו אלמלא כיב של בורסקי‬
‫קבוע בחוגח‪ .‬כך אדם נאח ומשוכח ומוציא דבר מנוגה‪ .‬אם היד‪ ,‬מוציא )ממעיין( ]ממעיו[‬
‫טלייטון או אפרסמון או אחד מכל מיני בשמים על אחת כמה וכמה שהיה מתגאה על‬
‫הבריות‪ :‬בשעה פטירתו של ר׳ ]אליעוד[)אלעור בן עזריה( נכנסו חלמידיו וישט לפניו‪.‬‬
‫אמרו לו רבינו למדנו דבר אהד‪ .‬אמר להמ בניי מד‪ ,‬אלמד אחכם צאו והזהרו איש בכבוד‬
‫תכירו וכשעה שאתם עומדים להתפלל היו יורעין לפני ס׳ אתם מחסללין‪ .‬שבשביל דבר‬
‫זה תזכו להיי העולם הבא‪ :‬המשה דברים למדנו מר׳ ]אליעזר[)אלעזר בן עזריה( בשעת‬
‫מיתתו ושמחנו בהם יותר ממה ששמחנו כהייו‪ .‬ואלו הן‪ ,‬הכדור‪) ,‬והאימום( ]והאימום[‪,‬‬
‫והקסת‪ ,‬ותפילין‪ ,‬וכסת עגולה‪ ,‬מהבלין טומאה‪ ,‬ומטבילין אותם )במשהך( ]במשהן[‪ .‬צאו‬
‫והוהרו כהן שהלכות נמלות הם‪ ,‬שנאמרו למשה בסיני‪ :‬סליק פירקא‪:‬‬

‫פ ר ק ני‪ .‬לעולם תהא נאה בכניסתך‪ .‬ונאה ביציאתך‪ .‬ותהא ממעט את העסק ועסוק‬
‫בתורה‪ :‬מעשה בד׳ שמעון בן אלעזר שבא סמנדל עדר מבית רבו‬
‫והיה רוכב על החפור ומטייל על שפת הים‪ .‬ומצא אדם אחד שהוא מבוער כיותי‪ .‬אמ׳‬
‫לו ריקה כמה מכוערין מעשיך כך םכוערין בניו של אברהם‪ .‬אפ׳ לו ומר‪ ,‬אעשה‪ ,‬לך‬
‫ואמור לאומן שעשאוני נמר‪ ,‬מנועי כלי זאת שעשית‪ .‬מיד ירד ר׳ ששעון בן אלעור‬
‫מעל החמור ונשחפח לפניו‪ .‬אמר לו ר׳ נעניתי לך‪ .‬מחול לי‪ .‬אשר לו א־ן אגי׳ מוחל לך‬

‫חשך סתרו )תהלים יה יב(‪ ,‬שנא׳ םבין שני הכרובים וידבר אליו )כשדבר ז שש!‪ .‬ש״ג כן הוא‬
‫לפנינו ש״ג בןעזאי אוסר כל הנותן וכו׳ עיין בארר״נ שי״מ‪ ,‬ועיין בהגהה לפנינו ודל במחוור ווישרי‬
‫סתתיל כאן פרק כפני עצסו וכתוב ע״נ זהו פרק כן עואי‪ ,‬והוא ם ה שתזכיר רש״י בשם ברבות‬
‫כ״ב ע״א‪ ,‬ובםס׳ עירובין בתום׳ נ״ג ע״ב ד״ה י׳שיירי! וככמת מקומות‪ .‬ובנ׳יי אשר ל‪1‬ני לא נרשש פ״ג‪.‬‬
‫שנא׳ אף כי אנוש רסה ובן אדם חולעה כצ״ל )אי‪.‬יב כה ‪ •0‬א[ ה‪-‬ה מוצא מםעיו פ־יייטון וכו׳‬
‫כצ״ל‪ .‬כשעת ששירתו של ר׳ אליעזר נכנשו תלמידיו וכו׳ כצ״ל והוא ר• אליעזר בן הירקנים עיין‬
‫ברכות כ״ח ע״ב‪ ,‬ובאד״ר שכ״ה׳ ובן בההיא דחם־שה דברים למרנו מר׳ אלעזר בן עזריה צ׳׳ל מר‪.‬‬
‫א־ייעור כוי‪ .‬תכרוד והאשום והקמיע כצ׳׳ל ועיי! סנהדרין ש״ה ע׳יא ובהגה ‪ r‬שש‪ .‬ובארר״נ שרק ‪:‬״ה׳‬
‫ומטבילין אותם במשהן כצ״ל ובסגתדרין שם איתא ובהרתן במה שהן‪ .‬ש״ג‪ .‬לשנינו כמם׳ ר״א הוא ש״ר‪.‬‬
‫מעשה בי׳ שמעון בן אלעזר וכו׳ כן הוא באדר״נ פמ׳׳א ובסם׳ ד‪-‬׳א הנרשם אשר לשגיגו‪ ,‬אבל‬
‫בתענית כ׳ ע־׳א איתא סעשה שבא ר• אלעזר ביר שמעון וכוי‪ .‬ומצא אדם אחר וכו• עיין רש‪-‬יי‬
‫ותוס׳ שם שהביאו בשם מם׳ ד״א ראותו אדם היה אליהו ולשוב נתכיין כדי שלא ירגיל ברבר‪,‬‬
‫ולשגינו ליתא‪ ,‬כסה מכוערים מעשיך וכ• גם זה ליתא כששרים שלשניגו‪ .‬אשר לו ר׳ נעניתי לך לשניגו‬
 ‫מחזור ויםרי‬ ‫‪728‬‬

‫עד שתלך לאומן שעשאוני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית‪ ,‬הלך אחריו כחצי‬
‫מיל‪ .‬וכששמעו אנשי עירו ויצאו לקראתו‪ .‬אמרו שלום עליך רכי‪ .‬אמר להם למי אתם‬
‫קורין ר׳‪ .‬אמרו לו לוח שמשייל אחריך‪ .‬אמר להם אס והו ר׳ אל ירבו כמותו בישר׳‬
‫וחס ושלום‪ .‬אמת לו ומה עשח לך‪ .‬אמי לחם כך וכך עשה לי‪ .‬אמרו לו אע׳׳פ כן מחול‬
‫לו‪ .‬אמ׳ להם הריני מוחל לו‪ .‬ובלבד שלא יהא נהונ לעשות ין‪ :‬באותה שעה ישב ר׳‬
‫שמעון ודרש בבית המדש הנחל שלו‪ .‬לעולם •הוי רך כקנה‪ .‬ו*ול תהי קשה כארו‪ .‬מה‬
‫קנה זה יצאו ארבע רותות העולם הולך ובא עמהן עמדו הרוחות וקנה עומד במקומו‬
‫מה סוסו של קנה זבה ליטול ממנו קולמוס ולכתוב בו סשר תורה‪ .‬אבל ארז זה אינו כן‪.‬‬
‫יצחח רוח מערבית צפונית נעקר מצידו‪ .‬דרומית סזרהית עוקרתו'והוסכתו על פניו‪ .‬נמצא‬
‫ארז זה שהיה מוטל על שרשיז‪ .‬מד! םזמו של ארז זה באים ןסותתין זמבתתין אזחו‪.‬‬
‫ומםבכין בו כהים‪ .‬והשאר מניחין אוחו על נכי האור‪ .‬לכך אמרו חכמים הוי רך‬
‫כקנה ואל תהי קשה בארו‪ :‬כיצד מכבד אדם אח רבו‪ .‬בזמן ששניהן מהלכין בדרך‬
‫נותנו לימינו ואין נותבו לשמאלו‪ .‬היו שלשה הרב ביניהם‪ .‬כיצד הרב באמצע‪.‬‬
‫והנדיל לימדנו והקטן לשמאלו‪ .‬וכן מצינו כשלשה המלאכים שבאו אצל אברהם‬
‫אבינו‪ .‬ואילו הן‪ .‬נבריאל‪ .‬מיכאל‪ .‬רפאל‪ .‬נכריאל להפוך את סדום‪ .‬רפאל לרסאת את‬
‫אברהם‪ .‬מיכאל לכשר את שרה‪ .‬והיה מיכאל באמצע‪ .‬וגבריאל בימינו ורפאל בשמאלו‪.‬‬
‫כיון שראה אברהם אבינו את מלאכי השרת באתה שכינה ועמדה למעלה ממנו‪ .‬אמי‬
‫להם רבותיי המתינו לי עד שאפטר מן השכינה שהיא נמלה מכם‪ .‬שנאמר ויאמר אדני‬
‫אם ]נא[ מצאתי חן ונוסי‪ .‬וכיון שנפטר אברהם אכינו מן השכינה בא והשתהוה לפניהן‪.‬‬
‫והכנימן חחח האילן‪ .‬שנאמר יקח נא מעט מיס ונוסי‪ .‬ואחר בך ואקחה פת לתם‪ .‬אכל‬
‫לוט מה אסר להם ולינו ורחצו רגליכם‪ .‬ואחרים אום׳ לא אמ׳ לוט אלא חכמת חכם‪,‬‬
‫אס׳ אילו רואים אותם רוהצים פניהם ידיהם ורגליהם נמצאו הירנין אותו ואת אשתו ואת‬
‫בנותיו‪ .‬אלא יראו אותם כשאבק‪ .‬על רנליהם ויאמרו לא באו מן הדרך אלא עכשיו‪:‬‬
‫ההולך אהר רבו אינו רשאי ליסטר מאהריו עד שעד‪ ,‬שיטול ממנו רשות‪ .‬היו שניהם‬
‫חלמידים שקולין כאחד נוטלין רשות ‪ jn‬בזה‪ .‬כעל הבית נכנם תחילה ואחר כך אורח‪.‬‬
‫וכשהן יוצאין אורח יוצא תחילה ובעל הכיח אחריו‪ .‬והנפטר מרבו כין כשהוא גדול מרבו‬
‫בין כשרבו נדול אומי לו הריני נפטר‪ :‬סליק פירקא‪:‬‬

‫‪6‬רק ך׳‪ .‬ל א יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מאצל הכירו עד שעה ש־טול ממנו רשות‪.‬‬
‫וילמדו כל אדם רדך ארץ מן המקום‪ .‬שאם׳ לו לאברהם אבינו כלום יש‬
‫בידך דדך ארין‪ .‬אמ׳ לו רבוגו של עולם הן‪ :‬לעולם אל יכנס ארם פתאום לכית חבירנ‪ .‬וילמדו‬
‫כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על סתה הגינה וקרא לו לאדם‪ .‬שנא׳ ויאמר לו אינה‪.‬‬

‫ליחא תיבת ר׳‪ ,‬ועיי! כרבות כ״ח ע״א‪ .‬כתובות ם״ז ע׳׳ב‪ .‬לעולם הוי רך כקנה וכר תענית כ׳ ע״ב‪,‬‬
‫ופנהדרי! ק״ה ע״ב‪ ,‬כיצד מכבד אר‪ 0‬את רבו וכוי עיין עירובין נ״ר ע״ב‪ .‬יוסא ל״ז ע׳׳א‪ ,‬חולין‬
‫צ״א ע״א‪ ,‬ועיי! שסחים קי׳׳א ע״ב‪ ,‬אביי הוה שקיל ואזיל ובו׳ ובתום׳ שם ד״ה ואזיל ובו• ובתום׳‬
‫שבת נ״א ע״כ ד״ה קדמיתוכוי‪ .‬גבריאל‪ ,‬מיכאל‪ ,‬רפאל וכוי ב״רפס״ח‪ ,‬רפאל לרשאיח אח אברהם וכוי‬
‫ובן הז>י נב״מ שיו ע״ב ועיי! תוס• ד״ה ההוא וכר שכתבו ובב״ר )פ״נ( יש שרשאל בא להציל את‬
‫לוט וכו׳ דרפואה והצלה עני! אחד הוא ןן׳ש‪ ,‬והיה מיכאל באמצע וכו׳ יומא ל״ז ע״א‪ ,‬ויאמר אדני‬
‫אם נא מצאתי ה! ונו׳ כצ״ל )בראשית ית נ(‪ ,‬יקת נא מעט מים )שם ד( ואקתה שח להש )שש ה(‬
‫אבל לוט מה אמר להם ולינו ורתצו רנליכם כצ׳ל )שם יט ב(‪ ,‬אילו רואים אותם רוהצים וכוי ב״ר‬
‫פי׳נ ורש״י בתוטש פ׳ וירא‪ .‬עד שעה שיטול מטנו רשות ובר ע״; יומא נ״‪. 1‬ע״א‪ ,‬וב״ר שמ״ז ובשיי‬
‫סהרז״ו סי׳ ו׳ ע״ש׳ והנפטר מרבו בין כשהוא גדול מרבו וכו׳ גירסת הגד״א והנפטר מהברו בין‬
‫שהוא גדול מחברו וכין שתכירו גדול‪ .‬ש״ר‪ .‬ולשנינו במסי ר״א הוא פ״ה‪ ,‬לא מאצל רבו ולא סאצל‬
‫‪1‬‬
‫תכרו ובו• עיין נ״ר שש• לעולם א־ יכנס ארם שתאום וכוי נרה ט״ז ע״ב‪ ,‬ועיי‪ :‬שסחים קייב ע״א‪,‬‬
‫שנא׳ ייאמר לי איכה בצ׳׳ל )כראשית ג ס(‪ .‬ראיתי אח ה׳ ישב על כסאז זכל צבא השסים עסד‬
‫‪729‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מעשה כארבע וקנים שהלכו למלכות השניסית והיה להם פילוסוסוס אחד חבר שם‪ .‬ואילו‬
‫הן ר״נ ור׳ יהושע‪ • .‬ודי אלעור בן עזריה ור׳ עקיבא אם׳ לו ר׳ יהושע לר־נ‪ ,‬ר׳ רצונך‬
‫שנלך ונקבל פני םילוסוםום תבירינו‪ .‬אס׳ לו לאו‪ .‬לשחרית אמי לו נלך ונקבל שני‬
‫סילוסוסום ועירנו‪ .‬אס׳ לו הן‪ .‬הלך ר׳ יהושע ומסח לו על הדלת‪ .‬והיה סילוסוסוס‬
‫םתשב בדעת אין זה דרך ארץ אלא של חכם‪ .‬פעם שניה עמד ורחץ פניו ידיו ורנליו‪.‬‬
‫סעם שלישית עמד ופתח את הדלת‪ .‬ראה חכמי ישראל אילו באים מיכן ואילו באים‬
‫מיכן‪ .‬ואילו הן‪ .‬ר׳ יהושע ור׳ אלעור בן עוריח מימינו של ר־נ‪ .‬ור׳ עקיבא משמאלו‪ .‬והיד‪,‬‬
‫סילוסוםוס מהשב בדעהוואומ׳ היאך אתן שלום להבמי ישרי‪ .‬אם אומ׳ אני שלוסעליך ר־נ‬
‫נמצאתי מבור‪ ,‬את חכמי ישר׳ אם אום׳ אני שלום עליכם חכמי ישר׳ נמצאת• מכורי את ר׳נ‪.‬‬
‫ביון שהניע אצלם אמ׳ להם שלום עליכם חכמי ישר׳ ולדיג בראש‪ .‬ולא מר׳נ למדנו אלא &ן‬
‫השכינה‪ .‬שנאס׳ ראיתי את י׳י ישב על כסאו וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו‪:‬‬
‫לעולם •הו כל אדם השובין עליך בליםשין ותהא מכבדן כר׳נ‪ :‬ומעשה בר׳ יהושע שהבנים‬
‫אצלו אדם אחד וגתן לו אכילה ושתייה‪ .‬והעלהו לגג‪ .‬ונשל חסולם מתחתיו מה עשה‬
‫אוחו האיש‪ .‬עמד בחצי הלילה ונטל חכלים וכרכן כטליחו‪ .‬וכיון שביקש לירד גפל מן‬
‫חגג ונשחברה ססרקחו ממט‪ .‬לשחריח בא ר׳ יהושע ומצאו‪ .‬אמי לו ריקח כך עושץ לבני‬
‫אדפ שכמותך‪ .‬אמ׳ לו ר׳ לא הייתי יודע שגשלת הסולם מתחתי‪ .‬אם• לו ריקה אי אחה‬
‫יודע שמאמש היינו זהירץ בך‪ .‬מיכאן אמ׳ ר׳ יהושע ידיו כל אדם חשובין עליך כליסטים‬
‫והוי מבכדם כריג‪ :‬סליק םירקא‪:‬‬

‫פרק הי‪ .‬ה נ כ נ ס לבעל הבית‪ .‬כל מה שיאמר לך כעל חביח עשה‪ :‬מעשה כשמעון‬
‫בן אנטיסרס שחיו אורחין נכנסין אצלו‪ .‬וגוזר עליהם שיאכלו‬
‫ושישתו‪ .‬והיו נודרין בתורת ומבדין‪ .‬וכשעת פטירתם היה מלקה אותם‪ .‬נשמעו דבריהם‬
‫לפני רבן יוחנן בן וכא׳ וחכמים‪ .‬והיו)קניטין( ]קנטרן[ בדבר‪ .‬אמרו מ׳ ילך ויודיענו‪.‬‬
‫אמ• להם ר׳ יהושע אני אלך ואראה מה זה עושה‪ .‬אסמ לו לך לשלום‪ .‬דלך ומצאו‬
‫על פחח ניתו שיושב‪ .‬אמר לו שלוס עליך די‪ .‬אמי לו שלום עליך ר׳ וסדי‪ .‬אש׳ לו‬
‫כלום אתה צריך‪ .‬אם׳ לו בית לינה אני צריך‪ .‬אמ־ לו שכ בשלום‪ .‬ישנו)ופסקו( ]ועסקו[‬
‫בתורה עד הערב‪ .‬לשחרית אמי לו נלך למרתץ‪ .‬אמ׳ לו כרצונך‪ .‬היה ר׳ יהושע מתיירא‬
‫שמאיקפחנועל שוקיו‪ .‬לאחר שיצא אכלו ושתו‪ .‬אמ׳מימלרני‪ .‬אמי לו אני‪ .‬דייה ר׳ יהושע‬
‫מחשב בדעתו‪ .‬ואומ• מה אשיב לחכמים ששינרוני‪ .‬נפנה ר׳ יהושע לאחוריו‪ .‬אס׳ לו ר׳‬
‫למה נפנית‪ .‬אמ׳ לו דבר אני צריך לשאול אוחך‪ .‬משני מה כני אדם הנכנסין אצלך אתה‬
‫מלקה ולי לא הלקית‪ .‬אם׳ לו חכם נתל אתה ודרך ארץ יש בידך‪ .‬בני אדם הנכנסין‬
‫אצלי נוזרני עליחן שיאכלו ושישחו וחם נוררין בחורה ומכרים‪ .‬וכך שמעת־ מן החבשים‬
‫שכל הטדר נחורה וסברה לוקה ארבעים‪ ,‬אמ׳ לו וכך אתה עושה‪ .‬אמ׳ לו חן‪ .‬אמר לו‬

‫עליו מימינו ומשמאלו כצ״ל ) ט ל כ י ם א כ כ יט(‪ .‬מ ע ש ה ב א ר ב ע זקנים ש ה ל כ ו ל מ ל כ י ח ה פ נ י מ י ת וכוי‪.‬‬

‫ש״ה‪ .‬ולפניט ה ו א ש״ו‪ .‬כ ל מ ה שיאמר לך בעה׳׳כ עשה וכוי שםחיס ש׳׳ו ע״ב‪ ,‬ועיי! חוסי שש ד׳יר‪,‬‬
‫אי! ס ס ר ב י ן וכוי ועיי! במג״א כ ״ ק ״ ע ס׳׳ק י׳ ש ת ק ש ה לשי מ ה ש כ ת ב ו התוש׳ א‪ •*::‬דיהיב אשוריא‬
‫ל א מצי לומר דאי! מכרבין דישיבת א‪:‬וריא ד ב ר גםות ושררה הוא וכו׳ א כ ל ק ש ת י ע ל ק כ ל ת‬
‫ה כ ו ס נמי ה י ה לו ל ה ש י ב כ ל מ ה שיאמר ל ך ב ע ‪ -‬״ ב עשה ולא היה צריך ל ו מ ר אין מםרבי! וכוי‬
‫ותירץ דאף ד ס ח ו י ב לעשות ס׳־מ אי! ר״א שיעשה מי‪.‬־ ער שישציר בו א ב ל לגדול עושץ מיד וכוי‪,‬‬
‫ולי ק ש ה רלשי זה ה ד ר א קושיא ל ד ו כ ח י ת איך י ח י ‪ :‬אשוריא כ ל א קירוב‪ ,‬וג‪:‬ח חחש ר נ ס ו ח ה ר ו ח‬
‫ושררה יש שש ולא סירב משום בל מ ה שיאמר ל ך ב ע ה ״ ב וכוי א״ב כש״כ כ ק ב ל ת הכוס‪ ,‬ועיין‬
‫ב ט ה י ש ־ א בחידושי אגרות ש ה ק ש ה ג־־כ קושיר‪ ,‬ה כ ג ־ א וחירץ דלעיל השיב מתי ר״א וכאן השיב‬
‫סדי! חורה‪ .‬ועיי! ב א ל י ה ר ב ה ס ״ הנ״ל וברכ״י שם א ו ת ה׳ עיש‪ .‬מ ע ש ה בשמעון כן אנםיפרש וכוי‬
‫ה ו ב א בטור א״ח סי׳ ק״ע בשש מם׳ םושרים‪ ,‬ושם גרים והיו טדרין ומבדין‪ ,‬ועיין בדברי חשודות ע ל‬
‫הרא״ש פ ר ק כ ל ה ב ש ר סי׳ י״ט א ו ח צ״ב‪ ,‬ועיין ט״ז ק״ע ם״ק גי‪ .‬והיו קנטרן ב ד ב ר וכוי בוו״ל‪ .‬ישבו‬
 ‫מחזור מטרי‬ ‫‪730‬‬

‫נחר אני עליך שתלקה אותן ארבעים וארבעים‪ .‬ארבעים שלך‪ .‬וארבעים של חכמים‬
‫ששינרוני‪ .‬הלך ר׳ יהושע והסיח לסני חכמימ מה שראה בשמעון בן אנמיסרם‪ :‬לעולם‬
‫לא יהא אדם קםדן כחוך םעודחו‪ .‬וסעשה כהילל הקן שעשה סעודה‪ ,‬ובא עני ועסד‬
‫על םתהו‪ .‬אמי לו ר׳ אשד‪ .‬אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום‪ .‬נטלה אשתו‬
‫כל אותה הסעודה ונתנה לו‪ .‬ואחר בך לשה עיסה אחרת ובשלה אילםס אחר ובאתה‬
‫והביאה לפניהן‪ .‬אמי לה כתי מפני מה לא הבאתה לנו מיד‪ .‬סחה לו כל אותו הטעשה‪.‬‬
‫אמ׳ לה בתי אף אני לא דנתי אותך אלא לכף זבות‪ .‬שכל מה שעשית לא עשית אלא‬
‫לשם שמים‪ :‬מניחיןפיאה ממעשה אילסס ואין מניהין פיאה ממעשה קרירה‪ .‬ומעשה‬
‫ברי יהושע שהיה לו אכסניא אצל אלמנה הניהה לו מעשה אילסם ואבל ולא הניח לה‬
‫פיאה‪ .‬סעם שנייה אכל ולא חניח לח פיאח‪ .‬פעם שלישית חקדיחחו במלח‪ .‬וכיון שטעמו‬
‫משך ידו ממנו‪ .‬ואכל פחו ריקמ‪ .‬אמרה לו מפני מה מיעטתה בנריםין הללו‪ .‬אמי לה‬
‫ככר סעדתי םכעוד יום אמרה לו טעתה אס סעדת טיעםת כפת וכנייסין‪ .‬מיכן אט׳ ר׳‬
‫יהושע מעולם לא נצחני אדם אלא אשה זו ותינוק ותינוקת‪ :‬מעשה כרי יועשע שהיה‬
‫מהלך בשדה‪ ,‬ומצא ריבה אהת שישכת בשדה‪ .‬אמרה לו מפני מה אחה מהלך‬
‫בשדה אמי• לה בדרך אני הולך‪ .‬אמרה לו אמ וו הדרך לא כבשוה אלא ליסטין‬
‫כמותך‪ :‬ושוב מעשה בר׳ יהושע שהיה מהלך בדרך ומצא תינוק אחד שהיה יושב כין‬
‫שני דרכימ‪ .‬אמר לו מאיזו דרך איכנס לעיר בזו או כזו‪ .‬אם׳ לו הרי שניהם לפניך זו‬
‫ארוכה וקצרה‪ .‬וזו קצרה וארוכה‪ .‬הלך לו ר׳ יהושע בקצרה וארוכה‪ .‬כיון שהניע לחומה‬
‫של עיר מצא ננוח ופרריסץ וקרפיפץ שהיו מוקפץ לח נפנה לאחוריו וראה אותו תינוק‬
‫שהיה יושב במקוסו‪ .‬אס׳ לו בני לא כך אמרחי לך באיוו דרך איכנש‪ .‬אם׳ לו רבי ולא‬
‫הכם נדול אתה‪ .‬זו הכמתך‪ .‬הלך ר׳ יהושע ונשקיה על רישיה‪ .‬אס׳ לו אשריכם ישר•‬
‫שכלכם הבמים אתם מקטניכס ועד נדוליכם‪ :‬כשד מרקדין לסני כלה‪ .‬בית שמאי אומי‬
‫בלה כסות שהיא‪ .‬וביה אומי כלה נאה והסודה‪ .‬אמרו להם ביש לביד‪ ,‬לדבריכם אסי׳‬
‫הגרה ואפילו סומא יאמרו לה בלה נאה וחסודה‪ .‬והחורח אמרח מדבר שקר חרהק‪ .‬אטרו‬
‫להם כיה לכיש הרי שלקח מקח טעות כשוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו‪ .‬הוי אומי‬
‫ישבחנו בעיניו‪ .‬מיכן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם כל הבריוה‪:‬‬
‫ולא יפרום אדם ]אח[ המוציא במקומ הרך אלא במקום הקשה‪ .‬ולא יאחז אדם סרוםה‬
‫נניצה נידו‪ .‬ואם עושה בן הרי זח רעבחן ונרגרן‪ .‬וכמה שותה שנים מדרך ארץ‪ .‬שלשה‬
‫מנסי הרוח‪ .‬לא יאכל אדם שום ובצל מראשו אלא מעליו‪ .‬ואם אונל דרי זח רענחן‪ .‬ולא‬
‫ישתה שתי כוסות בתוך סעודתו‪ .‬ויברך ברכת ה מ ק מפני שנראה נרגרן‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫ועסקו בתודה ונר כצ״ל‪ .‬לעילם לא יהא קפדן וכו׳ ומעשה כהילל הזק! ונו היא נירםא מרויקח‬
‫כגירסח חמהבר ומעשה וכו׳ ומביא ראיה שלא יהא קפדן מהא דחילל הזקן‪ ,‬ולא בגירסא שלפנינו‬
‫מעשה וכו׳ ועיין בדית שם אות *׳׳ג‪ .‬מניתין פיאה ממעשה אלפס וכוי עיין עיתכין נ״נ ע׳׳ב‪ ,‬ובחוס•‬
‫שם ד״ה משיירי; וכר ובד׳׳ח שם אוח (דיה ובמדרש איכה פ״א‪ ,‬ושוב מעשה גר׳ יהושע וכו׳ נסבה‬
‫לאתוריו ובו׳ ובעירובין איתא חזרתי לאתודי אמרתי לו בני הלא אמרח לי קצרה‪ ,‬אמר לי ולא‬
‫אמדתי לך ארוכה נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם‬
‫סנדולכם ועד קטנכם‪ .‬כיצד טרקדין לפני כלה וכו׳ כתובות ט״ו ע״ב‪ ,‬ועיין שס י״ז ע*א תום׳ ד״ה‬
‫כלה וכו• ותוס׳ ד״ת ישבתנו וכוי ועיין הפלאת שם‪ ,‬ובש־מ‪ .‬מדבר שקר תרתק )שמות כג ז(‪ ,‬מיכן‬
‫אמרו רוכסים לעולם תהא רעתו של אדם מעורבת וכו׳ ופירש׳׳י שם י״ז ?ניב מדברי ב״ה שאמרו‬
‫ישבחבה וכוי‪ .‬לעשות לאיש ואיש ברצונו‪ .‬ורא יפרום אדם את המוציא כצייל פנהררין ק״ב ע״ב‬
‫סהיכא דקרים בישולא‪ ,‬ועיין בפירוש רש״י שם ולא יאהז ארם פרוסה בניצה בידו ובר ובטור א״ח‬
‫סי׳ ק״ע העתיק לא יאכל אדם פרוסה כביצה זבד ועיין בב״י שם‪ ,‬ובד״ח שש אוח צ״ד‪ .‬ובמה שוחה‬
‫שנים מר״א וכו׳ פסהים שיו ע״ב‪ ,‬ביצה כ״ה ע״ב‪ ,‬רא יאבל ארם שום ובצל םראש אלא מעליו‪,‬‬
‫ביצת שש ופירש״י םצר תעלי!‪ ,‬ולא ישתת שתי כוסות וכוי עיין כרכות נ״א ע״ב‪ ,‬ועיין פסהים ס״ו ע״ב‬
‫ר׳ ישמעאל ברי יוסי‪ ,‬ובירושלמי מעשרות פ״ג היד איתא להאי עובדא ברי׳א בר״ש ע״ש‪.‬‬
‫‪7S1‬‬ ‫מחזור ויימרי‬
‫פרק ר‪ .‬שנים שהם יושבין על שולחן אחד‪ .‬הנמל שכחן שולח יד תחילה‪ .‬ואחר‬
‫כך קטן‪ .‬ואם שולת יד קטן תהילה הרי זה נרנרן‪ :‬ומעשה בר׳ ]עקיבא[‬
‫שעשה סעודת לתלמידיו‪ .‬הביאו לו שני תכשילין אחד נא ואחד מבושל‪ .‬טתתילה הביאו‬
‫תכשיל נא לשניהן‪ .‬הסיקח שבהם אחז הקלח" בידו אחת ותלשו בידו אחת ולא כא‬
‫אחריו‪ .‬משך ידו הימנו ואכל שהו ריקש‪ .‬והמיסש שנחש אחז את הקלח כידו אחת‪ .‬אט׳‬
‫לו ר׳ עקיבא לא כך בני אלא הנח עקיבך )עליך( ]עליה[ בחוך הקערח וחלוש‪ .‬ואחר‬
‫כך הביא להמ מבושל‪ .‬ואכלו ושתו ונסתסקו‪ .‬לאחר כך אמי להס בניי לא עשיתי לכס‬
‫כל כך אלא ‪:‬ד׳ לבדוק אתכם אם יש בידכם דרך אדן אס לאו‪ :‬לא יאכל אדמ עד‬
‫ארבע שעות‪ .‬ולא ישתה‪ .‬ולא ירחץ ארס בבית המרחץ עד ארבע שעות‪ .‬חטים רובו‬
‫קשה לנוף ומיעוטו יפה‪ .‬יין רובו קשה לנוף ומיעוטו יסה‪ .‬שלשה דברים שקולץ זה‬
‫כוח‪ .‬חכמה •ראה וענווה‪ :‬הנכנס לבית הכסא אל יחוור למעיב פניו‪ .‬ולא אחוריו אלא‬
‫לצדדיו‪ .‬ולא יפרע עצמו עד שישב‪ .‬ולא יקנח בימין אלא בשמאל‪ .‬ומעשה בי׳ עקיבא‬
‫שהלך אח־ ר׳ יהושע לראות את המעשה‪ .‬ראה שלא נכנס לבית הכסא אלא לצדדיו‪.‬‬
‫ולא סירע ער שישב‪ .‬ולא קינה אלא בשמאל‪ .‬אמ׳ ר׳ שמעון בן עואי שלשה דבריס‬
‫למדחי מרי אליעזר‪ .‬שלא יכנס לביח הכסא אלא לצדדיו‪ .‬ולא יסרע עד שישב‪ .‬ולא‬
‫יקנח אלא בשמאל‪ :‬ומפני מה אין מקנחין בימין‪ .‬ר׳ אליעזר אומי מפני שאויל;לר״‬
‫ר׳ יהושע אומד מפני ששותה בה ריב משני שסראה בה מעמי הלבה‪ :‬לא ישמח אדם‬
‫בין הבוכים‪ .‬ולא יבבה בין השמחים‪ .‬ולא יהא ער בין הישנים‪ .‬ולא ישן בין הערים‪.‬‬
‫וכללו של דבר אל ישנה אדם דעתו מדעת חכיריו ומדעת בני אדם‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫‪,‬‬
‫פ ר ק ו ‪ .‬הנדנם לבית אל יאמר וצו לי ואובל ער שיאמין לו הפ‪.‬׳ מונו לו אח הכוס‬
‫שוהא ושותהו‪ .‬וכמה שוהא‪ .‬בהמין שלשה שעמים וכצונן איכע‪.‬‬
‫א׳־ר יהודה בדיא בכוס שבנליל‪ .‬אבל ככוס שביהודה שוהא כל צורכו ושותהו‪ .‬לא יאמר‬
‫אדם להכירו כא ואכול כסה שהאכלתנ׳‪ .‬שזו דרך הריבית‪ .‬והנכנס לסעודה לא יאמר‬
‫אכול מה שהאכלתיך שזו דרך הריבית‪ .‬וכירושלס היו הושכים )אסשניא( ]אכסניא[‬
‫שלהט‪ :‬לא ישלח ארם להכירו הבית של ״ן ויתן על ם־ה שמן ]שזו[ דרך מיתה ומעשה‬

‫שי‪-‬ו‪ .‬ולאינו פ־ז הגדול• ונו׳ עיי! נרכוח ‪ r c‬ע**‪ ,‬וגיסי! ג״ש ע־׳‪:‬״ ושעשה נר׳ עקיבא בצ־ל‪ ,‬וכמור‬
‫א״ח ש״ ק׳יע גירסחו טעשה נר• עקיבא שעשה משהה לתלמידיו הביאו לפניהם ב׳ תבשילי! *נהי‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫חי ואהר מבוז־ שההילה הביאו ־ שניהם קלח של נרונ בא השיקה שנה; אהו הקלח נירו וחלשו‬
‫ולא בא אהריו ‪£‬שך •דו הימנו ואנל שת לבדו השישש שנה; אחז הקלח בב׳ יריו אמר לו ר״ע לא‬
‫ני אייא הגת עקבך עליה בתוך הקערה יתלוש בו‪ ,‬ועיין בריח שש אוח צ׳׳ר‪ .‬לא יאכל אדם עד‬
‫ארבע שעיח ונוי שכת י• ע׳׳א‪ ,‬פסחים י״כ ע״כ‪ .‬תמים רובו קשה וכי׳ יין רונו קשה וכוי גיטין עי ע״א‪.‬‬
‫אל יחזיר רמעיב שגיו ונו׳ עיין ברכות ס״נ ע־׳א‪ ,‬ולא ישרע ענגו עד שיש‪ :‬וכוי שנ ולא יקגח‬
‫כימי! ובו׳ שס אמר ר׳ שמעון כ! עזאי ונוי ולשנינו בברכות שש תניא בן עזאי אומד וכו׳ את ר׳‬
‫עקיבא וכוי‪: .‬משני מה אי; מקנחין כימין יכו׳ ע״ש ברכזח נמה שינויש‪ .‬פ״ו‪ .‬ולשנינו חוא בשיח‪.‬‬
‫הנכנס לניח אל יאמר וכו׳ הוכא בטור איח ובב׳׳י שי׳ ק׳׳ע‪ .‬לא יאמר אדם וכו׳ ובירושלים היו‬
‫הופכים אכסניא שלהם כצ״ל‪ ,‬ובטור שש איחא לא יאמר ארם ל־כירו בא ואכול מה שהאכ־יתני‬
‫שזהו דלי!־ רבי‪.‬־‪ .‬ובירושלים היו הופכין‪ .‬ותו לא‪ ,‬וכתב הכיי על וה וזיל ואי! לו משטעוח ושם‬
‫בבי־ייתא כתוב ובירוזליש היו הופכים אכםניא לנישואין‪ ,‬וניל דה׳׳ש לא יאמר ארם להכירו בוא‬
‫ואכול כ ה שהאנלתני מ‪-‬דום ראיכא לסיחש שמא הראשון האכילו מועם וזה מאנילו םא‪:‬ל מרובה‪,‬‬
‫א״נ שמא הראשון האכילו ביטן הזול וזה מאכילו כזמן היוקי‪ .‬ואעיפ שאינן מחנוונין לכך שלא‬
‫האכילו על דעת שישרע לו יותר ממה שהאכילו ואין כאן רבית מ״יו הא מיתא מיתזא כרבית‬
‫והיינו דקתני ס!ני שהוא דרך רביח‪ ,‬כלומר דרך רבית הוא אבל לא רבית ממש‪ ,‬ובתר הכי קתני‬
‫ובירושלים היו הופכים אכםניא לנישואין כלומר בירושלים לא היו הוששין לכך וארם שהאכיל אה‬
‫חברו‪.‬באככניא היה הלה שורע לו שהיה מאכילו בנישואין‪! .‬אע׳־ש שסעודת נישואין מרובה ביותר‬
‫מסעודת אכסניא לא חוה חיישי לדרך רכית‪ ,‬א״נ היק רבני ירושלים נמי היו היישי לדרך דכיח‬
‫ו־יא היו אוסריכ כוא ואכול סה שהאכלתני וכדי שלא ישאר ע״ז חו‪ :‬שהאכילו כאנסניא היה פורע‬
‫לו בשמאבילו ‪:‬נישואין דםעודת גישואי; כיון שלא נעשית בשביל זה לא מיחזי דרך רבית כלל עב״ל‬
‫ועיין בפירוש דרכי משה שש‪ ,‬ובריית שש אות ג״ת עיש‪ .‬לא ישלח ארש לתכרו וכו׳ עיי! חולי!‬
 ‫סדוזור ויטרי‬ ‫‪732‬‬

‫באדם אחד שעשה כמותה לבנו‪ .‬כיון שבאו בני הטרה והסיט‪ .‬נכנם להביא יין‪ .‬ראה את‬
‫החביח שמליאה שמן‪ .‬חנק אח עעמו ומת‪ .‬מיכן אסרו חכסים‪ .‬לא ישלח אדם לחבית‬
‫כוי‪ .‬לא יאמר אדם לחבית טול שמן מםך ריקם‪ .‬מםני שמהנחו טובח הנם‪ :‬לא יסרב‬
‫אדם בחבירו לסעוד אצלו ויודע ט שאינו סועד‪ :‬ולא ירכח בתקרובת דודע בו שאינו‬
‫מקבל‪ :‬ולא ישקר‪ ,‬אדם יין חדש לשוס יין ישן שזו דרך נזל‪ .‬היה )שותה( ]משקה[ יין‬
‫]לתמרים[ אל יאמר לתמרים סלקו את זה ותנו אח זה שזה דרך נזל‪ .‬היה עובד בשוק‬
‫אעל מוכרי תבואה אל יאמר להש בכסה חפץ זה והוא אינו רועה ליקח‪ .‬ממני שמשביח‬
‫דעחו של מוכר‪ :‬םליק סירקא‪:‬‬

‫פרק ח׳‪ .‬ל א יסרוס אדם פרוסה על הקערה‪ .‬אבל מקנה אדם קערה בשרוסה‪ .‬ולא‬
‫ילקט ארם םירורין ויניח על נכי שלחן‪ .‬משני שהוא ממחה רעתו של‬
‫הבית‪ .‬ולא ישוך אדן טסרוםה ויחדרנה לקדרה‪ .‬וכן לא ישוך אדם מסרוסה ויחננח‬
‫להכירו‪ .‬לשי שאין דעת ]הבריות[ שוה‪ .‬ולא ישתה אדם מן הכום וייענה לחבית משני‬
‫סכנת נםשות‪ :‬ומעשה ברי עקיבא שהיה )לא( ]לו[ אכסניא אצל אדם אחד‪ ,‬נתן לו כוס‬
‫וטעמו‪ .‬אמר לו ר׳ עקיבא לך ושתהו‪ .‬שוב נתן לו כוס וטעמו‪ .‬אסר לו ר׳ עקיבא לך‬
‫ושתהו‪ .‬אמ־ לו בן עזא׳ עד מתי אתר‪ ,‬משקד‪ ,‬כוסות הטעומין ]לר־ע[ שוב מעשה כרי‬
‫עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אהר‪] .‬נטל פרוסה[ וסמך בה את הקערח‪ .‬חטסה ר•‬
‫עקיבא ואכלה‪ .‬שוב נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה‪ ,‬הטסה ר׳ עקיבא ואילה‪ .‬אמ׳ לו‬
‫ר׳ אין לך סרוםות שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בד‪ ,‬את הקערה‪ .‬אמ׳ לו כמדומה אני שאתה‬
‫נכווה בפושרין‪ .‬עכשיו אי אתה נכוה אלא ברותחין‪ :‬ולא ישתה אדם כוסו ויניהנו על‬
‫נב׳ שלחן אלא יאחזנו בידו עד שיבא חשםש ויתננו לו‪ :‬חמשה דברים אמר רי‪ .‬אין‬
‫מניחין בשר ח׳ על נבי פת‪ .‬ועל הכוש‪ .‬ולא קערה על נכי פת‪ .‬ואין זורקין את תשת‪.‬‬
‫ואץ סומכין את הקערה בפח‪ .‬ואין יושכין על נבי אוכלין‪ .‬מפני)שמשביח( ]שמבזה[‬
‫האוכלין‪ .‬והנכנס לסעודה לא יטול הלקו ויתננו לשמש‪ .‬שמא יארע דבר קלקלה בסעודה‪.‬‬
‫אלא יטלנו ויניחגו לפניו ואחר כך יתכנו לו‪ :‬אורהין הנכנסין אעל בעל הבית אין יועאין‬
‫אלא א״כ יטלו רשות מבעל הבית‪ :‬ולא יתנו מאשר לסניריס לבנו של בעל הכיח אלא‬
‫א״כ נטלו רשות מבעל הכית ומעשה באדם אחד שחכניס אעלו שלשה אורחים‬
‫כשני בצורת‪ .‬והיו לו שלש ביצים ונא והניח לפניהם ונא בנו של כעל הבית ועמר‬
‫לפניהם‪ .‬נטל אהד מהן חלקו ונתן לו‪ .‬וכן השני‪ .‬וכן השלישי‪ .‬כיץ שבא אכיו םעא‬
‫שהוא אוחז אחד נסיו ושתים בשתי ידיו‪ .‬עמד והנביהו מלא קומתו וחבטו לארץ ומת‪.‬‬
‫אף אמו כיון שראתה אח בנד‪ ,‬שמח עמדה מעל הננ ונטלה ומתה‪ .‬אף אביו ניץ שראה‬

‫ג״ר ע״א‪ .‬לא יאמ‪ -‬אדם לחברו וכוי טובח חנם עיין ירושלמי דמאי ש״ר ה״ג‪ ,‬וירושלמי ע*ז ש״א‬
‫ה״נ‪ .‬לא יסרב ארם בחברו לסעיד ובו׳ שם בירושלמי דמאי וידושלטי ע״ ו שם ועיין בתוספחא ב״ק‬
‫פ״ז ז׳ גנבים הן ראשו; שבכולן גונב רעח הבייוח וכוי ובמדרש איכח פ״ד‪ .‬ולא ירבח בחקדוכוח‬
‫וכוי שם ישם‪ ,‬וייא ישקה אדם יין חרש ובו׳ כן היא ג״ב גירסת חנר״א‪ ,‬ולפנינו לא ישקח אדם יין‬
‫ישן לשם חרש ויו׳‪ ,‬היה משקה יין לחמרין לא יאטד להן וכוי « ״ ל ‪ .‬היה עובר בשוק וכו׳ יעיין‬
‫ב״מ נ״ה ע״ב‪ .‬פיח‪ .‬ולשניט פ״ס‪ .‬לא יפרוס אדם םרוםה על הקערה וכר הובא בטור א״ח םי׳ ק״ע‪.‬‬
‫לפי שאין דעה הבריות שוהיכצ״ל‪ .‬ולא ישתה אדם סן הבוס וכו׳ הסיד ב״ז ע״* ומעשה בר׳ עקיבא‬
‫שהיה לו אכסניא כג‪-‬ל‪ ,‬כוסות המעומין לר״ע וכד מי״ל שירוש שאותו ארם אהד בעל האכסניא‬
‫היה טועס את הכוס ואח״כ נתן את המותר לד׳ עקיבא‪ ,‬ובן עזאי אסר לאותו האיש עד סתי אתה‬
‫טועם מתחילה ואת׳יכ אתה נותן לר׳ עקיבא המותר והוא אינו רוצה לשתות מכוס ששתה איש‬
‫אחר םתחילה‪ .‬נטל את הפרוסה ונו׳ כצ״ל‪ .‬לא ישתה ארס כוסו ויניתנו ובר שאין זה ד״א להעמיד‬
‫כוס ריק על השולחן‪ .‬בשש לבוש הביאו כר״ח שש‪ .‬המשה רנדים אמר ר׳ טייס הוא ו‪'1‬ל כמו‬
‫דאיתא בברכות נ׳ עיב ח״ר ארבעה דברים נאמרו בפת וכו׳ ע״ש׳ מפני שמבזה האונלין כצ״ל ועיין‬
‫כסם׳ סישייס ש״נ הי־ד‪ .‬והנכנס לסעודה לא יטול חלקו וכוי הוכא בטור א״ח סי׳ ק״ע‪ .‬אורחין‬
‫‪733‬‬ ‫מחזור וי׳טרי‬

‫בך עמד מעל הננ ונפל ומת‪ .‬איר אליעזר ק יעקב שלש גפשות נהרגו נ ד נ י זה‪:‬‬
‫סליק פירקא‪:‬‬

‫פרק טי‪ .‬חנכנס למרחץ אומי יהי רצון מלפניך י״ אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני‬
‫לשלומ ותחזירנ׳ לשלום‪ .‬ותצילני מזו וכיוצא בו לעתיד לבא‪:‬‬
‫וקודם שיכגש כיצר יעשה‪ .‬חולץ את מנעליו‪ .‬ומסלק את כובעו‪ .‬ומסלק את טליתו;‬
‫ומתיר את חגודו‪ .‬ופושט תלוקו‪ .‬ואחר כך ]מתיר סרקסו התחתונה‪ .‬רודן ויצא והביאו לו‬
‫את המפה מקנח אח ראשו‪ .‬ואחיכ מקנח את כל האניים‪ .‬הביאו ליי את השמן סך את‬
‫הראש ואה״כ סך את כל האברים‪ .‬ואח״כ[ מניח םרקסו התחתונה‪ :‬ולובש את חלוקו‪.‬‬
‫וחונר אח חגורו‪ .‬ומתכסה בטליתו‪ .‬ומניח את כובעו‪ .‬ואחי כך מגיה את מנעליו‪ .‬ומניח‬
‫של ימץ ואחר כך של שמאל‪ .‬וכשהוא חולץ‪ .‬של שמאל תחילה ואחר כך של ימין‪:‬‬
‫וכן לעניץ תסילין מניח של יד ואחי כך של ראש‪ .‬וכשהוא חולין‪ .‬חולין של ראש‬
‫תחילה ואחר כך של יד‪ .‬ואם יש לו בן או עבד מניחץלו‪ :‬דלנכנש לסיחץ אינו מתעמל‪.‬‬
‫ואיגו מתגדר‪ .‬ואינו )משתכר( ]משתבר[ על השייש‪ .‬ומעשה בד״‪ :‬שהיה חלוש השילו‬
‫שמן •על השייש ולא קיבל‪ .‬רשב־ג אומי )המשתכר( ]המשתכר[ על השייש ועירו של‬
‫חמור‪ .‬והאוכל בשוק חבירו של כלב‪ .‬דש אומ׳ ססיל לעדות‪ :‬ב־ת הכםא נותן מקום ;ה‬
‫שנכגם לזה שיצא‪ .‬בית המרחץ נותן מקום זה שיצא לזך‪ ,‬שנכגש‪ .‬ולא ׳כגיס אדם לבית‬
‫המרהין בזכוכית מפני הסכנה‪ .‬ולא ירוק אדם ־בבית המרהץ משני הסכנה‪ .‬ובכל מקום אל‬
‫ירוק אדם בשני חב־רו‪ .‬או׳ אדם הלכה של בית הכסא בבית ד׳כםא‪ .‬ושל• בית המרחץ‬
‫בבית חםרחץ‪ .‬אין שואל ומשיב במקום שרובם עממים‪ .‬ולא כמקום שרובם לבושים‪.‬‬
‫רובם לבושים ומיעוטם עממים כולן לבושין‪ .‬רובם ערומים ומיעוטן לבושין‪ .‬כולן עמ‪:‬ן־ם‬
‫ואל ישאל אדם שלום לחבית בבית המרחץ משני השכנה‪ .‬ואם שאלהו אומ• לו מרחץ‬
‫הוא‪ .‬ויש אומי משיבו ואין בכך כלום אל יניה אדם רגליו על ששת האסכטי ויהא‬
‫ד ב ק בתוכה מסג* שדרך גנאי הוא‪ .‬ואל יאמר אדם להכירו דרוס ידך עלי בנית המי־חץ‪.‬‬

‫והאומ׳ אין יוצא סשס כשהוא שלם‪ .‬איר יהודה כד־א במים מיעוטין‪ .‬אבל במים מרובים‬

‫‪1‬‬
‫_!‬
‫הנכנסין אצל בעל חביח ונו• עיי! חולי! ציד ע״א‪ .‬פיט ולפנינו הוא שיי‪ .‬הנכנס ; מרחץ אומר וכו׳‬
‫ברכות ס׳ עיא‪ .‬ופושט חלוקו ואח׳׳כ ״סחיר פרקסו התתת־נה‪ ,‬רחץ ויצא והביאו לו את המפה םקנת‬
‫את ראשו‪ ,‬ואה׳׳כ םקנת את כל האברים‪ .‬הביאו לו את השטן סך את הראש ואתיב םך את כל‬
‫האבריס‪ ,‬ואח׳׳כ׳׳ מניח פרקסו התחתונה וכר כציל ונשסם בטעות להשושר מן ואת״ב הראשון עד‬
‫ואח״ב מנית פרקסו התהתונה וכוי‪ .‬סך את הראש וכוי עיי! שבת ם׳׳א ע״ב‪ .‬אינו םתעטל ואינו‬
‫מחגרר וכר בשבח קמ״ז ע‪-‬א איירי בשבת עיש והכא סדין ר״א גס כן אינו מתעמל וכוי שאינו‬
‫דרך כבוד לבריוח‪ .‬ואיט משחבר על השיש כצ׳׳ל ובספר אגוד‪.‬־‪ .‬גריס ואינו משחי! על השיש‪.‬‬
‫המשתכר על השיש וכר כצ״ל והאוכל בשוק חבית של כלב ונוי קידושין מ׳ ע׳׳ב ופ־רש מהרש׳׳א‬
‫בחידושי אגדות שדומה לכלב שאץ־סזוט מצוי בכית ואוכל גס כשוק אס נמצא לו שס‪ .‬ויש אוסרים‬
‫פסול לעדוח עיין בתוס• שס דבור המתחיל ויש אומריס וכו׳ ועיי; בסמ״ע ח״מ ליד שיק מיד‪ ,‬ומה‬
‫שתילק כאוית שס סיק לית בי; ההולכים בשוק ואוכלים שהיא פתיתות גדול בזוי מאד ונין הקובעים‬
‫מקום בשוק ש־זוא איןנכור לת״ח אכל נשכיל כך לא מפסל ־ערות עיש נבר הקדימו הכיח כסו‪.‬־‬
‫חים בי• ליד ע״ש‪ .‬בית הכםא ניחן מקום זה שנכנס וכוי וככשר אגורת נרם נוח! שקום זה שיוצא‬
‫לזה שנננס‪ ,‬נית המרחץ נותן סקום זר‪ .‬שנכנס לזה שיוצא‪ .‬אומר א־ם הלכת של בהנ״ש בכתבים‬
‫וכד ירושלמי דשבת פ״ג ה״נ‪ ,‬וכן בירושלמי דע״ז פיג היד ר׳ יעקנ נר אירי נשש רינ״ל שואלי;‬
‫הלכות הטרהץ בבית המרחץ וכו׳ כהדא רשב׳׳א עאל משחי עש ריס ?אל ליה מהו להדית א־ל‬
‫אסור וכו׳ ולא שגואל שאיל לרב מהו לעגות אמן במקום ס׳‪1‬ו‪:‬ן( אייל אשור ואשור דאמרי לך אשור‬
‫)ופירש הרץ כשרק ג׳ דשס• שבה כלומר דהאי אסור ראמרי! לך אלו־־שאלחני על כך נסקוס הסשוגף‬
‫היד‪ .‬אסור לי לאמרו( אשנת תנאי תנא שואלין תלבות המרחץ ככהס״ר‪ ,‬ותלכות בהנ״ש בבהבי׳ם‪,‬‬
‫ועיין בביאורי הגר״א בש״ע סי׳ ש״ה שיק וי‪ .‬וכן תעתיקו הירושלמי הרמנ״ן וחרשב״א והר״ן ודלא‬
‫נשירשיהקיע‪ .‬ע״ש‪ .‬אי; שואל ומשיב במקום שרונם ערומים ונוי עיי; שכת י• ע״א‪ ,‬וירושלמי ברכות‬
‫פ״ב היג‪ ,‬ותוספתא ברכוה ש״ב והגירסא שלשניגו סשונשת‪ .‬והנרא הני גרים אין שואל ומשיב בכזקוש‬
‫ערומים אלא במקום לבושים‪ .‬רובן לבושיו ומיעוטים ערוסים כבולם לבושים‪ ,‬רוב‪,‬׳ ערומיש ומיעום‪•,‬‬
‫לבושי! כבולם ערומין‪ .‬ואל ישאל אדם שלום וכו׳ ש נ ה י• ע״נ‪ .‬ועיין חוש׳ סוטה י׳ ע״א ד״ה אלא‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪734‬‬
‫‪,‬‬
‫הרי זה משתבה‪ .‬והקורא שתי סעסימ‪ .‬והטובל שתי פעמים הרי זה מגונה‪ .‬המתכסה‬
‫בטליתו ועומד כמקום הזיעה‪ .‬הרי זה גוזל את הרבים‪ .‬והנוזל את הרבים כיצד יעשה ילך‬
‫ויחסר שיחין בורות ומערות ויתקן דרכים ומרטיאות וימחל לו‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫פרק י׳‪ .‬היוצא לדרך לבדו קודם ]קריאח[ הגבר דמו בראשו‪ .‬ר׳ יאשיה אום׳ לא‬
‫יפחות משנים‪ .‬ובאיוה תרנגול אמרו‪ .‬בתרנגול הבינוני‪ .‬שגאש׳ מי‬
‫שח כטחוח הכמה או סי נחן)לכסוי( ]לשבוי[ בינה‪ :‬אדם הבא מן חדרך ונכנס‬
‫למרחץ‪ .‬הקיז דמו ונשחכר‪ .‬ושימש מיטחו על גבי קרקע דמו בראשו‪ •:‬ההורנ כינה‬
‫על גבי המיטה והעומד עמם לאור הנר ולאור הלבנה דמו בראשו‪ :‬השותה משקין‬
‫מוונימ"ומשקין מגולים שלן עליהם הלילה רמו בראשו מפני המכנה‪ .‬והשותה מנחלימ‬
‫וממעיינות ומהמרכמת כפיו ובידו אתת דמו בראשו‪ .‬מפני הנימא שבהם‪ :‬הקיז דס וישב‬
‫בתענית דמו בראשו‪ .‬כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן וחנייהן ותנרי תנריהן‪ .‬אינם מאין‬
‫ם־סן ברכה לעולם‪ :‬מוסיי מיס טמאים‪ .‬וחלב טמא‪ .‬אינם מאין סימן ברכה לעולם‪.‬‬
‫הסשחכר בקנים וכקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם‪ .‬ר׳ עקיבא אומי העושה מלאכח‬
‫בערבי שבתות ובערכי יטיס טובים מתשע שעות ולמעלה‪ .‬אינו רואה סימן כרכה לעולם‪.‬‬
‫ואיר עקיבא ותלמידי הכמימ בטילין בתשעה באב‪ .‬וישימו הכל עצמן כתלמידי חכמים‪:‬‬
‫אמרו פעם אחח היד‪ ,‬ר׳ עקיבא יושב על שלחנו חחת הזית מפני הסכנה‪ .‬ואמי קוצצי‬
‫אילנות ומגדלי בהמה דקא ותנרי סימטא אינם רואים סימן כרכח לעולמ‪ :‬המוכר את‬
‫מסרו אע־׳ס שאינו צריך לו‪ .‬והמוכר את כתו אע־ס שאץ לו מה יאבל אינו מאה סימן‬
‫ברכה לעולם‪ :‬ר׳ יצחק אמר קורצץ הרי וה משוסכי דמימ‪ .‬שנאי לא תלך רכיל כעמך‬
‫לא העמד על רם רעך‪ :‬ור׳ אליעזר אומר השונא את חכירו הרי וה משוסכי דמים‪.‬‬
‫שנאמר וכי יהיה איש שנא לרעהו‪ .‬והכהו נפש‪ .‬כן עזאי אומי השונא את אשתו הרי‬
‫זה משוסכי ימים‪ .‬שנאם׳ ושם לה עלילת דברים‪ .‬סוף שהוא שוכר לעדים ומקדימה‬
‫לסקילה‪ :‬ודי עם־ אומי הנותן את הקין אץ לו חלק לעולם הנא‪ :‬נכיא השקר‬
‫והמספר לשון הרע אין לו הלק לעולם הכא‪) .‬והנושא( ]והשונא[ תלמידי הנמים אין‬
‫לו תלק לעולם הבא‪ .‬ר׳ מאיר אומי כל שיש מדרש בעירו ואינו הולך לשם הייב מיתה‪.‬‬
‫נית המדרש שיש נו אלף אלפים ודיני רננות מצות האמורות בתורה על אחת כמה‬
‫וכסח‪ :‬ור׳ מאיר אומי נל שיש תלמיר חכס נעימ ואינו משמשו חייב מיתה‪ .‬שנאמר‬
‫ני דבר י״י בזה‪ :‬ואומי כה אס׳ י״י מה מצאו אנות־נם כי עול כי רחקו מעלי וגומי‪:‬‬
‫המתיר מנעליו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרות‪ :‬םגטרו לצדדין וכובעו לאחוריו‪) .‬וירד(‬
‫]ררבתו[ על חבירתה ורצועוח תפילין ]בידו[ ומחזירן כשהוא מהלך בשוק הרי זה טנסי‬
‫הרוח‪ .‬ומגיין לגשי הרוח שהוא כע׳׳ז‪ .‬שגאמ׳ ולא תביא תועבה ]ולהלן הוא אומר תועבת‬

‫וכר‪ .‬ספני תסבנה‪ ,‬הגר׳יא מוחקו‪ ,‬והגוזל אה הרבים ביצר •עשה ילך ויחשור ובו׳ ב״ק צ״ד ע״ב‪,‬‬
‫כיצה ב״פ ע״א‪ .‬פ׳יי‪ .‬ולפנינו םי׳׳א‪ .‬יקודם קריאת הגבר כצ׳׳ל יומא כ״א ע׳׳א‪) ,‬סי שה כסחיה‬
‫חכמה או מי נתן לשכוי כיגה( כצ״ל איוכ ל״ח ל״ו‪ ,‬אדם הכא סן הדרך וכו׳ עיי; גיטין ע׳ ע״א‪.‬‬
‫והשותה מנח־ים וכוי ע״ו י״ב ע״ב‪ ,‬כיתכי ספרים וכו׳ שבתים נ׳ ע׳׳כ‪ ,‬המשתכר בקנים וכקנקנים וכר‬
‫שם נ׳ ע׳׳א‪ .‬העושה מלאכה בערכי שבתית וכו׳ שם‪ .‬ואמר ר׳ עקיבא וכו• ות״ח בשלים כת׳־כ וכר‬
‫שש נ״ד ע״ב‪ .‬קוצצי אילנות ומגדלי בהמה דקה שם נ• ע״נ‪ ,‬הסוכר את ספרו וכו׳ מגילה כ־ז ע״א‪.‬‬
‫ר׳ יצחק אמר קורצין יכו׳ ת״א על שסוק לא תלך רכיל בעמיך לא תיכול קורצין ועיין רש״י ויקרא י״ס מ״ז‪,‬‬
‫וכילקוס ראובני שם איתא ר• יצחק אמר סאן ראמר קורצין הרי וה שושך רמים שנאי לא תלך‬
‫רכי•'‪ .‬ונראה שכן צ״ל כאן‪ ,‬שנא לא תלך רכיל כעמך לא תעמד על רם דעך כצ״ל )ויקרא יט טו(‬
‫•‪5‬נאי ובי יהיה איש שנא לרעהו )דברים יט יא(‪ ,‬שנאי ושם לה עלילות דכריש כצ״ל )שם ככ יד(‬
‫הנותן את הקץ‪ ,‬פירוש המחשב אח הקץ וכו׳ םגהדרין צ״ז ע״ב׳ והשונא תלמידי תכסיס יכו׳ כצ״ל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כ־ שיש בית הכנס־•״ בעירו וכוי כית המדרש שיש בו וכו׳ כצ״ל עש״י גירםת תגר״א‪ ,‬שגאמר כי‬
‫דבר ה׳ בזה )במדבר שו לא(‪ ,‬ואומר מה מצאו אמחיבש כי עול כי רתקו מעלי וגו׳ )׳רסיה נ ת(‬
‫!ירכתי כצ״ל‪ ,‬ורצועות ‪,‬תשילין כיח כצ״ל‪ ,‬ושנין לגשי הרוח שהיא כע״ז שנא׳ ולא תכיא תועבה וטי‬
‫‪735‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫ה׳ כל נכה לב‪ ,‬כתיב הבא תועבה‪ .‬ונאמד להלן תועבה[ מה תועבה להלן בע״ז הכת׳‬
‫מדבר‪ .‬אף תועבה האמורה כאן בע״ז הכת׳ מדבר‪ :‬הנכנס לישן אום׳ ברוך המפיל הבלי‬
‫שינה כוי‪ .‬והניעור משנתו אומר אלהי נשמה שנתת כי טהורה‪ :‬המתהפך משנתו לעררין‬
‫אומי פוקח עיודיס‪ :‬הנכנס לבית הכסא אומי התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון‪.‬‬
‫הנו כבוד לאלהינו ועמדו במקומכם והוהרו‪ .‬עורוני עורוני‪ .‬שמחני שמרוני‪ ,‬המתינו לי עד‬
‫שאכנס ואעא‪ ,‬שיה דרכן של בני אדם‪ .‬והיוצא מבית הכסא‪ .‬אומר אשר יער‪ .‬רהץ מניו‬
‫‪,‬‬
‫אוסר ברוך המעביר שינה מעיני‪ .‬כו ‪ .‬לבש כליו ויצא לשוק‪ .‬אומי יהי רעון מלפניך י׳י‬
‫אלתי שתוליכני לשלום ותסםביני לשלום ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל‬
‫רואי ותהזירני לביתי לשלום ותציליני מכף כל אויב ואורב בדרך‪ .‬ותעילינ• מיד לשון‬
‫הרע‪ .‬ואל תרנילני לידי עבירה ועון וחטא‪ .‬ואל אכשל בכלום דבר‪ .‬ויהי רצון מלפניך י־י‬
‫אלהי שתראיני כשמהתה של ירושלם‪:‬‬

‫פרקים י׳‪:‬‬ ‫סליק מסכת דרך ארץ‪:‬‬

‫פ ר ק גן עדן‪.‬‬

‫תסלב‪ .‬כח׳ מת רב טובך אשר צסנת ליראך סעלת לחוסים בך ננד בני ארמ‪ :‬אמר‬
‫ר׳ יהושע בן לוי שני שערי כדכוד יש כנן עדן ועליהם ששימ רבוא‬
‫של כיחות מלאכי השרת‪ .‬וכל אחד ואחד מהן זיו פניו מבהיק מוהר הרקיע‪ .‬בשעה שהצדיק‬
‫בא אעלם הן מסשיטין מעליו הבנדים שהועמד בהן מן תקבר‪ .‬ומלכישין אותו שבעה‬
‫בנדים של ענני כבוד‪ .‬ונותנין שני כתרים בראשו‪ ,‬אהד של אבנים טוכות וםרנליוח‬
‫ואחד של זהב מרווים‪ .‬ונותנין הדסים בידו‪ .‬ומקלסץ לפניו ואומי לך אכול בשמחה‪ .‬ומטי‪.‬‬
‫וסכניסין אותו למקום נהלי מים ושם שמונה מאות מיני וורדי׳ והדסים‪ .‬וכל אחד ואחד מן‬
‫הצדיקים יש לו הופה בפני עצמו‪ .‬ולס־ סה שבידו‪ .‬שנאם׳ כי על כל כבוד חסה‪ .‬וכל‬
‫חוסה וחומה מושכין מםנח ארבע נהרות‪ .‬אחד של חלב‪ .‬ואחד של יין ואחד של אפרסמון‬
‫ואחד של דבש‪ .‬וכל חופח וחוסה למעלה הימגה גפן של זהב‪ .‬ושלשים מרגליות קבועות‬
‫בחוכח‪ .‬וכל אחת ואחת מהן מבהיקות כרו גוגח‪ .‬ובכל חופח וחוםח שלחן של אבנים‬
‫טובות ומרגליות‪ .‬וששים מלאכים עומדים על ראש כל עריק וצדיק‪ .‬ואומרי׳ לו אכול‬
‫דבש שעסקת בחורה שנמשלה לדבש‪ ,‬שנאמר ומתוקים ]מדבש ונפת[ צופים‪ .‬שתה‬
‫יין המשומר בענביו שעסקת בתורה שנמשלה ליין‪ .‬שנאם׳ אשקך מיין הרקה‪ .‬והבעור‬
‫שבהן פניו דוסים בדמיונו של יוסף‪ .‬וכדמותו של ר׳ יוחנן‪ .‬וכפרטי דמונים בכוס‬
‫של כסף מוקף ננד השמש ואין אצלם לילה כל עיקר‪ .‬שנאמ׳ וארה צדיקים כאור‬

‫כצ׳׳ל )דברים ז בז( ״ולהלן הוא אומר )משלי טו ת( תועבת ה׳ כל גבר‪ ,‬לב‪ ,‬כתיב הכא תועבה‬
‫תאמר להלן תועבה" טה הועבה וכו• ועיין ‪0‬וטה ר׳ ע׳יב‪ .‬הנכנס לישן אומר בדון הטפיל ובר‪,‬‬
‫ברכוה ם׳ ע׳יב‪ ,‬ותניעור משנתו וכר שם‪ ,‬הנכגם לבית הכסא וכו׳ שם‪ .‬פרק גן עדן בספר מדרש‬
‫הלפיות ענף גן עדן הביא בשם ספר שעד נן עדן כל לשון המאמר הזה במעט שינוים קטנים‪ .‬כחיב‬
‫מת רב טובך אשר צפנח ליראך פעלת לחוסים בך גנד בני אדם כצ׳׳ל )תהלים לא י(‪ .‬שנאמר כי‬
‫על כל כבוד הפה כצ״ל )ישעיה ד ה(‪ .‬שנאמר ומתוקים מדבש וגפת צופים כצ״ל )חתלים יט יא(‪.‬‬
‫אשקך מיין הרקח )שה*ש ח ב(‪ .‬שגאסר וארח צדיקים באור גוגה הולך ואור עד נכון היום כצ׳׳ל‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪736‬‬
‫ננה הולך ]ואור[ עד נכון היום‪ .‬והיום מתחדש עליהן‪ :‬ארבע משמרות חן‪ .‬משמר‬
‫ראשון נעשה קטן ונכנס למהיצת קטנים‪ .‬ושמח שמחת קטנים‪ :‬משמר השני געשה‬
‫בחור וגכגם למחיצת בחורים ושמח בשמחת בחורים‪ :‬משמר שלישי געשה בינוני ונכנס‬
‫למחיצת בינוניים‪ .‬ושמה בשמחת בינונים‪ :‬משמר רביעית נעשה זקן ונכנס למחיצח וקגיס‬
‫ושמח נשמחת זקנים‪ :‬ובנן עדן שמונים רבוא מיני אילנות‪ .‬חסחות שבחן משוכה‬
‫שבעצי בשמים‪ .‬ונן נארנע זוויותיה‪ :‬ונבל ווית וווית יש נ ה ששים רבוא נתות של‬
‫מלאכי השרת מזמרים כקול נעים‪ :‬ועץ חיים באמצע‪ .‬ונוסו מכסה על כל נן עדן‪ .‬ויש‬
‫בו שמונה מאות מטעמים‪ .‬ואין זה דומה לדמותו של יזה‪ .‬ולא טעמו של זה בטעמו של‬
‫זה‪ .‬ולא ריה זה דומה לריחו של זה‪ .‬ושבעה ענגי כבוד למעלה ממגו וארבע מהות‬
‫מנשביס בו‪ .‬וריחו הולך מסוף העולם ועד סוסו‪ .‬ותהתיו תלמיד* הכמים יושבים‪ .‬ומבררים‬
‫את התורה‪ .‬וכל אחד ואחר מהן יש לו שתי חוסות אחת של כוכבים‪ .‬ואחת של המה‬
‫ולבנה‪ .‬ובין כל חופה והופה ששים פרגוד של עננ׳ כבוד‪ .‬לשנים ממנה עדן‪ .‬ובד‪ ,‬שלש‬
‫מאות ועשרה עולמות לכל צדיק וצדיק‪ .‬שנאמ׳ להנהיל אהבי י״ש‪ :‬ובה שבע כיתות של‬
‫צדיקים‪ .‬כת ראשונה הרוני מלכות‪ .‬בגון ר׳ עקיבא וחביריו‪ .‬כת שנייה טבועי ים‪ .‬בת‬
‫שלישית ר ק יוחנן בן זיאי וחביריו‪ .‬ומהו כהו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה אומי אם‬
‫יהיו כל הימים דיו ושמים וארץ יריעות‪ .‬וכל'בני אדם לבלרין‪ .‬לא היו ^פיקין לכתוב‬
‫מד‪ ,‬שלמדתי מרבות״‪; .‬לא חשדת־ אות אחת‪.‬אפילו כילנ המלקלק מן הים‪ :‬כת רביעית‪.‬‬
‫אילו שירד הענן וכסה עליהן‪ :‬כת חמשית בעלי תשונה‪ .‬מקום שנעלי תשונה עומדץ‬
‫אין צדיקים יכולץ לעמוד‪ :‬בת ששית‪ .‬רווקין שלא טעמו טעם הטא מימיהם‪ .‬כת שביעית‬
‫ענוים וקדושים שיש בהם מקרא ומשנה ודרך איין‪ .‬ועליהם הכת׳ אומי וישמהו )בך( כל‬
‫חוסי בך לעולם ירגגו‪ .‬ונוי‪ :‬והק׳ יושב ביניהן ומבאר להם את התורה‪ .‬ועליהם הכת׳‬
‫אומי עיני בגאמגי ארץ וגו׳ ולא פירסם לברייא כבוד המתוקן להם‪ ,‬ועליהם הכת׳ אומי‬
‫ומעולם לא שמעו לא האוינו עין לא ראתד‪ ,‬אלהיס זולתך יעשה למחכה לו‪:‬‬
‫סליק סרק נן עדן‪:‬‬

‫י־״י‪.‬‬ ‫םפר מלחמות‬

‫•אוחוח עשר מ ל ח מ ת מ ל ך משיח‪:‬‬

‫תקלג‪ .‬יחברך שמו של הק׳ שבחר בישרי משבעים אומוח‪ .‬שנאמ׳ כי יעקב בחר‬
‫לו יח ישר׳ לסגלתו‪ .‬וחפץ לונותס‪ .‬וגחן לחם חורח ממבח‪ .‬שגאמ׳‬
‫י־י הפץ למען צדקו ינדיל הורה ויאדיר‪ .‬והנחילם אמריו והשמיעם עשר דבמח שחן‬
‫נומי התורה ועיקר המצות‪ .‬וכל חמקיים עשר דברות ולא תחמוד‪ .‬שכולו תלויין‬

‫)משלי ד יח(‪ .‬שנאסר להנחיל אהבי יש )שם ה נא(‪ .‬משנה סוף עוקצין‪ ,‬סנהדרין ק׳ ע׳׳א ועיין‬
‫בהגחוח מהדי״ב שם‪ .‬ומה כוחו של ריב״ז שהיה אומר אש יהיו כל חימיס דיו ובו׳ כצ׳׳ל ועיין‬
‫‪.‬בארר׳ינ פכ׳יה‪ .‬וסנהדרין ס״ח ע׳׳א‪ ,‬מקום שבעלי תשיבח עומרי; וכו׳ ברבוח ל״ר ע״ב‪ ,‬סנהדרין‬
‫צ׳׳ט ע״א‪ .‬וישמחו כל הוםי בך לעולם ירנט ונו׳ כצ׳׳ל )חהליש ה יב(‪ .‬עיני בנאמני ארץ וטי‬
‫)שש קא ו(‪ .‬ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראחה אלהיס זולתך יעשה למחכה לו‪ ,‬כצ׳־ל‬
‫)ישעיה סד נ(‪ .‬םשר מלתמוה ה׳ אותות עשר מלחמה סלן־ משיח‪ ,‬שנאמד כי יעקב בחר לו יה‬
‫‪737‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫בו‪ .‬קייס כל התורה‪ .‬וכל העובר עליהן עובר על התורה כולה‪ :‬יתברך שמו של מלך‬
‫מלכי המלכים שהסליא עצה והנדיל תושיר‪ :.‬וכננד עשרת רבמת הללו מנו הבסיס עשר‬
‫מעלות בעדיקימ כל אחת ואתת נרולה מחבירתה‪ .‬והקלה מביאה לידי חמורה‪ .‬ואדם‬
‫מהעלה בהן עד שמניע למעלה מכולן‪ .‬שהק׳ למעלה הימנה‪ .‬וחוא ששנו רכותי׳ זכרו׳‬
‫לברכה‪ .‬זהירות מביאה לידי זריזות זריזות‪ .‬טכיאה לירי פרישות‪ .‬םדישות מביאה לידי‬
‫נקיות‪ .‬נקיות מביאת כוי‪ .‬טהרה‪ .‬קדושה‪ .‬ענוה‪ .‬יראת חם‪ .‬חס־דוח‪ .‬חסידות מביאה לירי‬
‫רוח ד ^ ר ש ‪ :‬ראשזנדי‪ .‬זהירות‪ .‬שעריך לאדם שיהא זהיר מן החט‪ ,‬וסן דכי המניא‬
‫לידי עבירה‪ .‬זה הדבר מביאו עד שיהא וחיר במצות ובנסילוח חסרים ובמעשים טובים‬
‫ובכל טירות טובות‪ :‬ואס ‪.‬דה זריז במצות ועוסק בתורה וזריז במעשים טובימ‪ .‬הדבר הזה‬
‫מביאו שיהא בר ונקי טנל חטא‪ .‬ומנוקה מכל טומאה‪ .‬ומכל רשע ואשמה‪ :‬ואס עשה‬
‫כך‪ .‬הדבר הוה מביאו שיהיה טהור לפני ה ק ‪ .‬ונקי וזך‪ .‬ואש היה טהור הדבר הזה מביאו‬
‫עד שיהיה קדוש ונמל לסנ* נוראי‪ .‬ואס היה קדוש הדבר הזה מביאו עד שיהא עניו‬
‫ושפל רוח לסנ• קונו‪ .‬וירא שמים ואהוב למקוש‪ .‬ויהיה חסיד ונומל חסדים לכל הנייות‪.‬‬
‫ואם היה כך רוח הקודש שורה עליו‪ .‬וזו המעלה העליונה‪ .‬שאין למעלה הימנה‪ .‬והצדיק‬
‫מתעלה ממעלה לחבירתה עד שהוא מניע לוו המעלה הנמלה מכולם‪ :‬ואס היה זהיר מה‬
‫שכרו‪ .‬דק׳ ממלטו מיל ערה ועזקה‪ .‬ומכל מיני משחית•ופורענות‪ .‬והיא שנזהר את נפשו‬
‫טלט‪ :‬ואס היה והיר במצות מה שכרה הק• מרחיב לבו ומאיר עיניו כמאור התורה‪ .‬שנ׳ דרך‬
‫טעותך א מ ץ ני תרהיב לבי‪ :‬ואם היה פרוש מה שכרו‪ .‬הק׳ עושה אותו סגולתו‪ .‬שנאמר‬
‫ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי‪ :‬ואש היד׳ נקי מח שכרו‪ .‬דקי שוכר אח אויביו לפניו‬
‫ומשמחו בםשלחן‪ .‬שנא׳ יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג לםו‪ :‬ואם היה טהור מה שכירו‪.‬‬
‫נקרא אוהבו של מקום שנא׳ אהב טהור לב הן שפתיו רעהו מלך‪ :‬ואש היד• קדוש מה‬
‫שכרו‪ .‬הק׳ מוכהו להיי העולם הבא‪ .‬שנאמ׳ והיה הנשאר כעיון)קודש( והנותר בירושלמ‬
‫קדוש יאמר לו‪ :‬ואש דייה עניו מד׳ שכרו‪ .‬שהקניה מדנר אליו על ידי נביא‪ .‬ומבשרו‬
‫בשורות טונות שנאט׳ מ ה י־י ]אלהים[ עלי י ק משח י־י אתי לכשר ענדם‪ :‬ואס ירא‬
‫שפימ מד׳ שכרו‪ .‬דקב׳־ד‪ .‬מכינו סוד התורה זמכאי לו גנזי חכמתו‪ .‬שנאם׳ סוד י־י‬
‫ליראיו‪ .‬ואם היה חסיד מה שכרו‪ .‬הקי משרה עליו רוח הקודש ומדבר אליו בכל הנביאים‬
‫שנאמ׳ אז דברת בחזון להסידיך‪ :‬וכננד עשרת הדברות‪ .‬ועשר מעלות הללו עתיד‬
‫הקכ־ה לעשות עשרה אותות קורם ביאת הנואל שימחו הק׳ לשדות את בניו‪ .‬ולגאול‬
‫אותמ מן השיענוד נהיינו כקרוב אמן‪:‬‬

‫האות הראשון עתיד הק׳ להעמיד שלשה מלכים‪ .‬וכופרים בדיניהם ומשקרים‪ .‬ומראים‬
‫את עצמם לבני אדם שהן עונדין להק׳ ואינס עונדים‪ .‬זמתעימ‬
‫ומבלבלים רל הכרעת‪ .‬וכושרין כל אוסות העולם בדיניהן‪ .‬ואף פושעי ישרי המתייאשין‬
‫סן הנאולח כופרין בדק׳ ועוזכימ את יראתו‪ .‬ועל אותו הדור נאמ׳ ותהי האמת נעדרת‪.‬‬
‫ומתו נעדרת‪ .‬שבעלי אמת נעשים עדרים עדרים ודיולכין ובורהים ומתהבאיש כסעמת‬

‫ישראל לסנלתו טי״ל)תחליס קלה ר( שנאמר ה• הפץ למען צדקו יגדיל תירה ויאדיר )ישעיה מ ‪ :‬נא(‪.‬‬
‫זהירות מביאה לירי זריזות יכו׳ עיי! ע׳׳ו כ׳ ע׳׳ב‪ .‬שקלים זי ע׳׳א‪ .‬סוטה מ״ט עי׳ כ וע״ש כהנה‪,‬‬
‫וירושלמי »״א רשבת ה״נ‪ .‬ומדרש שה״ש •׳׳א‪ .‬דרך םצותיך ארוץ כי הרחיב לבי )התלים קיט לב(‪.‬‬
‫שנאמר ואבדיל אתכם מן העסיס להיות ל׳ )ויקרא נ בו(‪ .‬שנאמר •דאז זנדיקיס וישמחו לנקי ילעג‬
‫למו כצ‪-‬ל )איוב בכ יט(‪ .‬שנאמר אהב טהור לב תן שמתיו רעהו כלך בצ׳׳ל )משלי בב יא(‪.‬‬
‫שנאטר והיה הנשאר בציון ותטתר בירושלים קרוש יאטר לו כצ״ל )ישעיה ד ג(‪ .‬שנאמר רוח אדגי‬
‫אלחיפ עלי יען סשת ה׳ אתי לכשר עגויס כצ״ל )ישעיה סא א(‪' .‬שנאמר סוד ה׳ ליראיו בצ׳׳ל‬
‫)תהלים בה יר(‪ .‬או דברת בתוון להסיייך )שם פט ב(‪ .‬וההי תאמת •נערית )ישעיה ‪:‬ט טו(‪ .‬שבעלי‬
‫אמת נעשים עדרים וכו׳ סגחדרין *׳׳ז ע׳׳א‪ .‬ובמדרש שה׳׳ש ב׳ הולכת ויושבת לה עדרים עררים‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪738‬‬

‫ובמחילות עפר‪ .‬ונאספים נל גיבורי הדור וכפלו אנשי אמנה ובורהץ‪ .‬וגננוץ כל שערי‬
‫חכמה‪ .‬והעולם עומר משומם‪ :‬ובאוחו ומן לא מלך ולא נשיא בישר• ולא ראשי ישיבות‬
‫גאון יעקב‪ .‬ולא רועים נאמנים ולא חסידים כעלי שם‪ .‬הוא שנאם׳ ביהושע‪ .‬ני ימים‬
‫רבים ישבו ננ׳ ישר׳ אין מלך ואין שר וא־ן זנח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים‪ .‬וננעלים‬
‫דלתי שהקים‪ .‬ונסנרים שערי סרנסה וכלכלה‪ .‬והשבוע שהמשיה ננלה בו נננורחו‪ .‬דור‬
‫הולך ונופל בקברו כהייו מפגי נזירות קשות ומשונות ומנהלות שנוורין‬
‫לוהרא על חד תלת מאה וארבעין ותלתא נגהור שנעא יומיא‪ :‬וכשאתה נופל שנעתים‬
‫שנעה על שנעה‪ ,‬גמצא מיט‪ .‬הכםל אוחםיעל שנעה שגאמר נאור שנעה הימים גמצאו‬
‫שמ־ג‪ .‬וכן הצדיקים עחיד הק׳ לההזירם כמגיין הוה‪ .‬שגאמר ואהניו נצאח השמש‬
‫]נגנרתו[‪ .‬ומתרג׳ וענתה׳ צדיקיא עתירין לוהרא כזיהור יקריה‪ .‬על חד תלת מאה וארכעין‬
‫‪,‬‬
‫ותל תא כזיהור שמשא בגכורתיה‪ .‬הרי אלו ז׳ שעתיד הק להחוירו‪ .‬והגותרימ שאבדו‬ ‫י‬

‫בסיגי‪ .‬שכולן זכה משה וגטלן‪ .‬שגאמר ומשה יקחאת האהל‪ .‬וברכת המן‪ .‬ושומן השירות‪.‬‬
‫הרי עשרה‪ .‬וכנגדו עשרת גאולי הנהמות והבטהות‪ ,‬שהבטיה הק׳ את ישראל שהן)עוקרי(‬
‫]עיקרי[ נהמות‪ .‬והשאר ענשים שלהן‪ :‬ראשוגה‪ .‬ביאת הנואל‪ .‬שנאמר הנה מלכך יבוא‬
‫שנייה‪ .‬קיבוץ נליות‪ .‬שנאמר הנני מביא אותמ מארץ צשון וקבצתימ מירכתי ארץ‬
‫בם עור וםסח וגומי‪ .‬ומה עור ושםח‪ .‬מלמד שכל צדיק חוור כמות שהוא נפטר מן העולם‪.‬‬
‫מ׳ שהוא עור חוור כחחייחו עור‪ .‬וכן פסה‪ .‬וכן נל שאר המוםין‪ .‬בשביל שיהא‬
‫נל אחד ואחד מניר אח חנית‪ .‬שלא יאמת ועריות אחרים הס אלו‪ .‬ואחר כך מרפא‬
‫אותם הקי‪ .‬שנאמר או ידלג נאיל ססח ותרן לשון אלם‪ :‬שלישית‪ .‬תחיית הםחיס‪ .‬שנא׳‬
‫ורכים מישני ]אדמת[ עפר יקיצו‪ :‬רניעית‪ .‬נניץ כית המקדש כמראה בניין שראה יחזקאל‬
‫בנכואתו‪ :‬המשית‪ .‬שעתידין ישראל למלוך על כל העולם כולו משפה לששה‪ .‬שנאסר‬
‫כ׳ הנוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו‪ :‬והוזמן כל העולם כולו על דינו של הק׳‬
‫ולתורתו‪ .‬שנאי או אהםך אל עסיס ששה ברורה לקרא כולם בשש י״י‪ :‬ששית‪ .‬שעתיר הק׳‬
‫לאבד כל אויבי עמו ויעשה בהם גקמה‪ .‬שגאמ׳ ונתתי את נקמתי כאדם‪ :‬שביעית‪ .‬שחק׳‬
‫יסיר כל נגע וכל סהלה מישראל‪ .‬שנאמר ובל יאמר שכן הלית* העש הישב כה גשא‬
‫עוץ‪ :‬שמיגית‪ .‬שהקב״ה יאריך ימיהם של ישראל כעץ‪ .‬שגאמר כי כימי העץ ימי עמי‪.‬‬
‫וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות‪ .‬והחוטא כן מאד‪ ,‬שגה יקלל‪ .‬וכת׳ בלע המות לגצח‬
‫ומחה אדני אלהים דמעה מעל כל שנים‪ :‬תשיעית‪ .‬שעתיד הק׳ להיגלות לישראל עין בעין‪.‬‬
‫שנאי ני עין בעין יראו נשוב י׳י ציון‪ .‬ונא׳ ונגלה נבוד י־י ודאו בל בשד יחדו בי פי י״י‬
‫דבר‪ .‬ועור לעשות כל ישראל נביאים‪ .‬שנאמר והיד‪ ,‬אחיי כן אשפוך ]את[ רוחי על נל‬
‫כשר ונבאו כניכש וכנתיכם‪ :‬עשירית‪ .‬עתיד הק׳ להשיר הרבי הרע מישראל‪ .‬שנאמר‬

‫ב מ ד ב ר ‪ .‬כי ישים רבים ישבו בני ישראל אין מ ל ך ואי! שר ואין ו נ ח ואי! מ צ ב ה ואי! אפוד והדפיס‬
‫נ צ ״ ל )הושע ג ר(‪ .‬והשבוע ש ת מ ש י ח נ ג ל ה נ ו כצ״ל )כאן ח ס ר בכ״י כ ב ה שורות ו ח נ ל על ראנרי!(‪.‬‬
‫שנא׳ נ א ו ‪ -‬ש ב ע ת הימים )ישעיה ל ני(‪ .‬ו א ה נ י ו נ צ א ת ה ש מ ש נ ג נ ר ת ו כצ״ל )שושמים ה לא(‪ .‬ו מ ש ה‬
‫י ק ח א ת ה א ה ל ) ש מ ו ת ל נ ז(‪ .‬שהן עיקרי נ ח ם ו ח בצ״ל‪ .‬ה נ ה מ ל נ ך יבוא לך כצ׳יל )זכריה ט ט ( ‪.‬‬
‫שנאי הנני מ ב י א אותם מ א י ץ צפון וקבצתיש מירכתי ארץ בם עור ו פ ס ח וגו׳ )ירמיה ל א ז(‪ .‬מי‬
‫שהוא עוד חוזר עיר וכר סנהדרין צ׳׳א ע׳׳ב‪ .‬אז ירלג כאיל פ ס ח ותרן לשון אלם כ צ י ל )ישעיה ל ה ו(‬
‫ו ר כ י ב מישני א ד ס ח עפר יקיצו בצ׳יל )דניאל יב ב(‪ .‬ש נ א ס ר בי הגוי ו ה מ מ ל כ ה א ש ר ל א יעבדוך‬
‫יאבדו )ישעיה ם יב(‪ .‬שנאמר כי אז א ה ם ך א ל עמים ש פ ה ברורה ל ק ר א כולם בשש ה׳ )צפנית ג ט(‪.‬‬
‫ש נ א ג ר ונתתי א ת נ ק מ ת י באדם )יחזקאל כ ה יר(‪ .‬ש נ א מ ר ובל י א מ ר שכן חליתי העם הישב ב ה‬
‫נשא עון ;ישעיה ל נ כ ר ( ‪ .‬נ ׳ נ י מ י ה ע ץ ימי עמי בצ״ל )שם ס ה כ נ ( ‪ .‬כי ה נ ע ר בן ס א ה ש נ ה‬
‫י ס י ת ו ה ח ו ם א בן מ א ה ש נ ה יקלל בצ״ל )שש ם ה כ(‪ .‬ו כ ת י ב בלע ה מ ו ת ל נ צ ח ו מ ח ה אדני אלהים‬
‫ר מ ע ת מ ע ל כ ל שגים בצ״ל )שם כ ח ח(‪ .‬ש נ א מ ר בי עין בעין יראי בשוב ח׳ ציון )ישעיה נ נ ח(‪.‬‬
‫וגאמר וגגלה כ ב ו ד ה׳ וראו כ ל כשר יתרו כי פי ה• ד ב ר )שם מ ה ( ‪ .‬שבאטר ונתתי לבש ל ב ח ר ש‬
‫ירית ח ד ש ה אתן ב ק ר ב כ ם ו ה ס ר ת י א ח ל כ ה א ב ן מ ב ש ר כ ם וגתתי לכם ל ב בשר ) י ת ז ק א ל לו כו(‪.‬‬
 ‫‪739‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ונתתי לכם לב חדש זרות חדשה אתן בקרבכם והםירתי את לכ האבן מבשרכם ונתתי‬
‫לכם לב בשר‪:‬‬
‫סליק מ ל ח מ ח מ ל ך ה מ ש י ח ‪:‬‬

‫חזק שטעיח לא יוזק‪.‬‬

‫סליק מלחמה מלך המשיח‪ ,‬חזק שמעיה לא יוזק )מלשון זה היה משמע דר• ממעיה חיגר המח׳׳וו‪.‬‬
‫וכן דעח החוס׳ כהיבזה סיא ד״ה מחלסא וכו׳ וכן בר‪.‬וס׳ נדה ם׳׳ו עיכ ד״ה אם וכו• ושם ט־ס‪.‬‬
‫אבל במחזור הר׳ שמריה וצ׳ל הר׳ שמעיה זכו• והאדכחי בזה במקום אחר‪.‬‬
 ‫הלכות שחיטה‪.‬‬

‫ת ק ל ד ‪(" .‬תניא ר׳ אומר וזנחת כאשר צו־תיך‪ .‬מלמד שנצטוה ששה על הוושט ועל‬
‫הקנה‪ .‬ועל רוב אהר בעוף ורוב שנים בבהמה‪ .‬נ(והני מ*לי בדיעבד‬
‫אבל לכתחילה צריך שנים בין בבהמה בין בעוף‪ .‬ובן כתב רב אלססי‪ .‬ורובו של אהר‬
‫כמוהו‪ .‬ג( ודוקא רוב הנראה לעינים‪ .‬ודוקא בדיעבד‪ .‬אבל לכתחילה ם־יכעי ליה למשחט‬
‫כולי סימן‪ .‬ע־־כ‪ :‬בריש סירקא דהשוחט מוכח יתר עוף על הבהמה ל(שצריך לנקוב את‬
‫הוורידין ה( בשעת שחיטה או בקוץ או בםבין‪ .‬משוס רם ולא משוס שהיטה‪ .‬הואיל‬
‫וצולהו כולו כאחת‪ .‬והיינו ראמרן הכמים בם״ק דברנות י(חזחרו בוורידין כר׳ יהודה‪:‬‬
‫ת׳‪ :‬והכי אמר בהשוהש ז( לא לכל אמר ר• יהודה עד שישחוט את הוורידין אלא בעוף‬
‫הואיל ועולהו כאהד‪ .‬אנל נהמה מאיל ומנתחא אבר אבר לא עריכא‪ .‬ותניא כוותיה‪.‬‬
‫ס( ובתשובות הגאונים פסיק דאף נהמה צריך שישחוט את הוורידין‪ .‬דזימנין דצולהו כולו‬
‫‪,‬‬
‫כאחד‪ :‬נרם׳ בסי השוהש‪ .‬אחד בעוף‪ .‬איתמר ר נהמן אוסר ט(ושט או קנה‪ .‬אהד חנן‬
‫אן תאי אז ד * ‪ .‬רנ אדא בד אחנה אמד זשמ ולא קנד‪ .,‬׳(זהילנתא כרנ נחמן; הד‪.‬זא‬
‫בר אוהא כ(דהוה בי רבה ונסק ואתא כי ממסמס קועיד‪ ,‬רמא‪ .‬אמר רבא היני ניעניד‬

‫<‪ {t‬ח נ י א ר׳ אומר ו ז ב ח ת כאשר צויחך מ ל מ ד שנצטוה מ ש ה וכוי הוא לשון ה נ מ ר א חולין‬
‫כ י ח ע״א ושם ס ה ע״ב כ א ש ר צויתך מ ל מ ד וטי וכן הוא ביומא ע׳׳ה ע״ב‪ .‬ולשין ה כ ח ו ב ) ד ב ר י ם‬
‫י״כ נ ״ א ( ו ז ב ח ת מ ב ק ר ך ומצאנך אשר נחן ה׳ לך כ א ש ר צויתך ונוי ועיין בר״; ריש פ ר ק שני מ ל מ ד‬
‫‪1‬‬
‫ש נ צ נ ו ה מ ש ה לאו מקראי יליף א ל א ה״ק מ ל מ ד שנצ־^וה מ ש ה ע־ ה ל כ ו ה ש ח י ט ה ואייו הן ה ל ב ו ת‬
‫ש ח י ט ה דוכ א ה ר בעוף וכו‪ -‬ובחום׳ ב״ה ע״ א ר״ה ועל וכוי כ ת ב ו רדורש ב נ י מ מ ר י א ד ב א ש ר אלף‬
‫א ח ר בעוף‪ ,‬שין שני‪ :.‬ב ב ה מ ה ‪ ,‬ריש רובו של א ת ר כ מ ו ה ‪ ,‬וראשי ח י ב ו ת ל מ פ ר ע דוכי ש ל א ה ד כ מ ה ו‬
‫הוי כאשר‪ .‬י‪ (.‬וחני מיל׳ ב ד ע ב ר א ב ל ל כ ח ח י ל ה צריך שנים וכו• כן פ ס ק ר ב איישם ריש ש״ב וכן‬
‫הוא ברמב״ם פ״א מ ה ל כ ו ת ש ח י ט ה ה״ט ודיל‪ :‬ה ש ח י ט ה ה מ ע ו ל ה שיחתכו ש נ י ה ס בין כ ב ה מ ה כין‬
‫בעוף‪ .‬ולזה יחכו! השוחט‪ ,‬וביאר ה ב ׳מ שם ה י א רהני תרי לישנא ד ק א מ ר ה ג מ ר א שם ב״ז ע״א‬
‫א ב ־ א א א ח ר בעוף‪ ,‬ואכ״א ארובו של א ח ד כ מ ו ה ו ת ם ם ה ר מ ב ״ ם ל ח ו מ ר א דחרי לישנא להצריר שני‬
‫סימניש משוש דהוי םשיקא דאורייתא ו ל ח ו מ ר א ע״יש ועיין חום׳ כ״א ע״ב ד״ח ואינו מ ב ד י ל וכוי‪.‬‬
‫נ( ורוקא רוב ה נ ר א ה לעינים שם כ ״ ט ע״א וב״ה ב ר ב א ל פ ס ריש ש״ב ועיין כר״ן שש‪ .‬ד( שצריך‬
‫•‪ (r‬בשיגח ש ח י ט ת או כקוץ וכר שם מ ה לי ל נ ו ק כ ן כ ש ע ת‬ ‫ל נ ק ו ב א ת חוורידין שם כ ״ ח ע״ב‪.‬‬
‫ש ח י ט ה ו נ ד והוא ס ב ר ב ש ע ת ש ח י ט ה אתי דם דתיים וכו׳ ו מ ש מ ע מ ה כ י דאף לרבנן צריך עכ״פ‬
‫לנקבן שלא ב ש ע ת שחיטה‪ ,‬וכן נ ר א ה טפירש״י כ״ט ע״א ד״ה ששיר ובז• ד ל א הוזכרו וורידי; א ל א‬
‫משוס דם מ ה לי ב ש ע ת ש ח י ט ה ו מ ה לי ל א ת ר שתיטה׳ וכן הב״י בסי' כ״ב בשם ה ר א ב ״ ד א ת ר‬
‫שאנו רואים ש פ ש ט ה מ נ ה ג שמולהים וצולין ה ע ו פ ו ת ואע״פ שלא נ ק ב ו הורידין ב ש ע ת ש ח י ט ה נ ת ב ר ר‬
‫ש ל א ה ס כ י מ ה ד ע ת קרמונינו עם שאר הגאונים דםכר׳ ר ה ל כ ח א כרבנן ולא חיישיגן לורידין ל נ ק ב !‬
‫ב ש ע ת שהיטה‪ .‬א כ ל צריך ל נ ק ב ] שלא ב ש ע ת ש ח י ט ה בין בעוף בין ב ב ה מ ה וכו׳ וכן נ ר א ה ד ע ת‬
‫ה מ ׳ מ ש״ז מ ה ל כ י ה מ״א ה״י יש בנוף ה ב ה מ ה וכוי ואמרו שם דלר• י ה ו ד ה אי! צריך א ל א שינקכם‬
‫בקוץ כ ש ע ת ש ח י ט ה ש ה ר ם ח ם ויוצא ב ש ע ת ש ח י ט ה מ ש מ ע דלרבנן ל א שנא עוף ו־יא שנא ב ה מ ה‬
‫אינן צדיכין אשילו נ ק י ב ה ב ש ע ת ש ה י ט ה וכו׳ ו מ ה כ א מ ש מ ע ד ש ל א ב ש ע ת ה ש ח י ט ה צריך נ ק י ב ה‬
‫‪1‬‬
‫אף • רבנן‪ .‬ועיי; בה״ג ה׳ ש ח י ט ת חולין‪ ,‬ו ב ב ע ל העיטור ובפרישה יו״ד סי׳ כ״ב‪ .‬ו( ה ז ה ר ו בורידין‬
‫כרי יהודה ב ר כ ו ת ח׳ ע״ב׳ סנהדרין ‪s‬׳‪ v‬ע״א‪ ,‬ועיין בחום׳ חולין כ״ז ע״א ד״ה ה ש ו ח ט ובו׳ וברא״ש‬
‫פ ״ נ סי׳ א׳ !כיי ט ע״ש ובכדים ‪ re‬מ ה ל כ י ה ‪ r o‬ח״י ע״־ש‪ (f .‬ל א ל כ ל א מ ד ר׳ י ה ו ד ה וכד כ ״ ח‬
‫ח( ו ב ת ש ו ב ו ת הגאונים שסק וכו׳ עיין‬ ‫ע־־כ ועיין ב מ ק ו מ ו ת הנ״ל ו ב ס פ ר ראב״ן םי• רי״ד ורט״ו‪.‬‬
‫י( ו ה ל כ ח א כ ר ב נחמן‪ ,‬ס ס ק נ ת‬ ‫ב ב ח ״ ג ו ב ר א ־ ש ם׳׳ב שיי גי‪ .‬נו{ ושט או ק נ ה וכו׳ שם ב ״ ח ע׳׳א‪.‬‬
‫ה ג ‪ 3‬ר א כ ״ ח ע׳׳ב איימא א ח ד ד ק א י ר או האי או ה א י ‪ .‬כ( דהוי בי ר ב ה וכו׳ א מ ר ר ב ה הכיס כרי‬
‫‪741‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫נישחטיה והדד ניכדקיה‪ .‬דילםא כמקום גקכ קשחיט‪ .‬ניברקיה והדר נישהטיה‪ .‬והאםר‬
‫רבה ושם אין לו בריקה מבחוץ אלא מבפנים‪ .‬א־ל רכ יוסף בריח נימ־קיה לקנה ונישחטיה‬
‫לקנה ונכשריה‪ .‬והדר ניהפביה לוושט וליבדקיה‪ .‬אמר רכה הנים יוסף ברי בפריסות כר׳‬
‫יוחנן‪.‬־ מתני׳‪ .‬ל(השוהמ שני ראשים באחח שה־טתו כשירה‪ .‬שנים אוחזין בסכין ושוזזטין‪.‬‬
‫אפי׳ אחד מלמעלה ואהד מלמטה שחיטתו כשירה‪ .‬אמר רכ יהודה אמר רב "(השוחט‬
‫בשנים ושלשה מקומות בשר‪ .‬כי אמריתה קמיח דשמואל אמר לי בעינן שחיפה מסורעת‬
‫וליכא‪ .‬והילכתא כרב‪ .‬דקיימא לן נ(הילכתא כרב באיסוריה‪ .‬ס( ועוד )דההיא( ]רההוא[‬
‫תורא דאתשהיט בשנים ושלשה מקומות‪ .‬עייל רב יצחק ושקל משוסריה שוסריה‪ :‬ע־ב‪:‬‬
‫ויהא אדם זהיר בבדיקת סכין לבודקו יפה ע(אבישרא וטוסרא ותלתא רוחתא‪ .‬שהן ש ש‬
‫בדיקוח קודם שחיטה‪ .‬פ(וכמו כן לאחר שחיטה‪ .‬ובין כל שחיטה ושהיטה יבדוק סן‬
‫יססיד הראשונות‪ .‬שאפילו כמה בהמות ועופות ולא בדק בינתיים‪ .‬ואחר חאחרונח כדק‬
‫ונמצא הםכץ סנוס כולן פסולות‪ .‬דחיישינן שמא בעור הראשונה נפנסה‪ .‬ואשתכח דכולס‬
‫שחוטות בספק סכין סנומה‪ .‬וספיקא דאורייתא לחומרא‪ .‬ואם שחש ולא כדק אחר שחיטה‬
‫ושיכר בה עצס ומצאו שמם כשירה‪ .‬רתלינן שנםנמ בעצם ששיבר‪0 .‬והני טיל* שבדק‬
‫קודמ שחיטח‪ .‬אכל אם לא בדק קודם שחיטה פםולה‪ .‬ואפילו אם שיבר בה עצם לא‬
‫חלינן בעצם‪ .‬כדרב הונא דאמר ק(בהמר‪ ,‬בהייה בחזקת איסור עומדת ער שיוויע לך במד‪,‬‬
‫ר‬
‫נשחטה‪ .‬ושמא הסכין היה סנוס קודם שחיטה‪( .‬ועריך להראות השכין קורס שחיטה‬
‫י ן ם( אלא משני‬ ‫לחכם לבודקו‪ .‬ואין עריך להפציר בו‪ .‬שלא אמיו חכמים להראות‬
‫ה ס ‪:‬‬

‫כבודו של חכם‪ :‬ת׳‪ :‬למניי ן לבדיקת סכץ מן התורה‪ .‬שנאמר ושחטתם כוה ואכלתם‪.‬‬
‫מלמד שבדק שאול את חסכין ונחן להם‪ :‬תי‪ :‬שתט כסכין שיש בה םנומות א(אונרות‬
‫משתי תחוח פסולה‪ .‬נ(רמורשאקסא מחליש ]ומורשא בתרא[ בזע‪ .‬ואם יש בה מםכמכת‬
‫שחיא מרוח אחת‪ .‬נ( וקיימא ארישא דסכינא‪ .‬וכיור לו שלא הביא כשירה בדיעבד‪ .‬ואי‬
‫לא קיימא ארישא דםכינא אשילו הוליך ולא הביא ססולה‪ .‬מאי טעמא חורסא דסכינא‬
‫מחליש העור והכשר‪ .‬ומורשא בזע את הסימן‪ :‬י( סכין עולה ויורד‪ .‬ורמיא לסאסאה‪ .‬זקן‬
‫שיבולת‪ .‬אששרא‪ .‬כשירה לשחוט בה לכחהילה‪ .‬ה(סכץ רעה שאין הידורו חריף‪ .‬אש״‬
‫הוליך והביא כל היום בולו שחיטתו בשירה‪ .‬ובלבד שיהא ברור לו שלא שהא‪ 0 :‬א י ר‬
‫זירא שיעור סכין חוץ לצואר במלא צואר‪ .‬דהיינו שני צוארים‪ .‬ותני םילי בוסן שהוליך‬
‫ולא הביא‪ .‬או הביא ולא הוליך‪ .‬ואי איסשר לו לחתוך םימנין בלא דרסה אלא א״כ ארוך‬

‫ל( השוחט שני ראמים‬ ‫וכוי כשניחם לפנינו שם כ״ח ע־ב רבא‪ .‬וכיה לקמן נ׳ ע״א רבא ע״ש‪.‬‬
‫מ( השוחט בשנים ושלשה סקוםות ןשר וכו׳ ל ע״א ועיש‬ ‫ובר שניט אוחוין בסכין וכוי ל ע׳׳ב‪.‬‬
‫בהוס• דיה השוחם וכד‪ (< .‬חלכחא כרב באיסוריה בכורות מ״ט ע־ב‪ .‬ס( ועוד דההוא חודא וט׳‬
‫נו( אכישרא ומופרא וכו׳ שם י״ז ע״כ‪ ,‬ועיי! בחום׳‬ ‫כצ״ל ושקל םשופריה שוםריה‪ .‬שם ל׳ ע״ב‪.‬‬
‫מ( וכטו כן לאהר שחיטה‪ ,‬כן פסק הבה׳׳נ סי׳ ס׳ ריש הלכוח שחיטח חולין ה״ל‬ ‫ד״ה אבישרא‪.‬‬
‫אלט* יריד לטיכדק סבינא כחד רשחיס ב ה שסא בעור נפנסה וטריפה היא‪ .‬הלכך צריך לםבדקה‬
‫על כל חדא וחרא טקסי שחיטה וכ! בחר שתיטה‪ ,‬עכ׳׳ל וזה םהא דרב כהנא שם י׳ עיכ זע»ן‬
‫ברש־י ד״ה לא כרב חשדא וכו׳ והשוחט אפילו בהםח אחת צריך לבדוק הסכין אחר שחיטה‪ ,‬ואם‬
‫שהט הרבה ולא ברק בעתים ואה״כ נםצאה פנוםה אף הראשונה אסורה‪ .‬ועיין כרא״ש פ״ק סיםן‬
‫ל{ וה״ם שברק‬ ‫ט״ו ובדיה אוח ס׳׳ד‪,‬׳ ועיין ביריד סיםן י״ה סעיף י״ב וכחדושי רעק״א ס״ק א׳‪.‬‬
‫קודם שחיטה וכו׳ עיין בראב״ן סי׳ ר׳׳י ובמרדכי סי׳ תקפ״ו‪ ,‬תק‪6‬״ח וברא״ש ור״ן ם״ק החולין ע״ש‪.‬‬
‫ק( בהסה בחייה בחזקת איסור עומדת ובו׳ שם ט׳ ע״א‪ .‬ביצה כ־ה ע״א‪ ,‬ועיין חוס• ד״ה בחזקת‬
‫איסור וכר‪ ,‬וחוס׳ יכמוח ל׳ ע״ב ז״ה אשד‪ ,‬זז וכזי‪ .‬וכחגס׳ שטעית כ״ד ע׳יא ד״ה האוכל וכוי‪.‬‬
‫ש( אלא ספני כבודו של ח‪:‬ס וכו׳ שם י׳ ע״כ‪ ,‬ייז‬ ‫י ( וצריך להראות הסכין וכו׳ שם י־ח ע‪-‬א‪.‬‬
‫ט( מנין לבדיקח סכיז וכו• שם י״ז עיב‪ .‬שנאסר ושחטתם' בזה ואכלתם )שמואל א• י״ד(‪.‬‬ ‫ע״ב‪.‬‬
‫נ ( רםורשא קמא מחליש‪. .‬וסורשא בחרא• בזע‬ ‫א( אוגרות טשחי רוחוח ססולה שם י׳׳ו ע־ב‪.‬‬
‫י( סכין עילה‬ ‫נ( והוא רקייםא אדישא דסבינא עיין בח״ג סי׳ ם׳‪ .‬ובדי״ף ובר׳׳ן שס‪.‬‬ ‫כצ‪-‬ל שם‪.‬‬
‫ויורד וכו׳ שס י״ז ע*כ‪ .‬ה( סכין רעה שאין חידודו חריף שס ל׳ב ע׳׳א‪ ,‬ועיין יו״ד י׳׳ח מעין! ז׳‬
‫ו( אסר ר• זירא שיעור סכין תוץ לצואר כסלא צואר וכו׳ שש ל״א ע״א‪.‬‬ ‫זכש־ך ס״ק ׳״א‪ ,‬י״ב‪.‬‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪742‬‬

‫הסכין ישני צואריס‪ .‬ז(אבל הוליך‪ .‬והביא אפי׳ כל שהוא אם״ באיזטל‪ .‬תעי דק יקען•‬
‫כשר‪ .‬ובלבד שלא יהא לו ק ק בראשו חמשפע כלפי הידורו‪ .‬שמתוך שקטן סאד מתוך‬
‫שמוליך ומביא ישמט סן חצואר ויש להוש שן יחליד או ינקוב הסימנץ‪ :‬ת׳‪ :‬והבי אטד‪-‬‬
‫כהשוחט‪ .‬ובאיזםל שאין לו קמים‪ .‬ח(איכא מאן דאמר הני טילי כעוף שצואת רק‪ .‬אבל‬
‫בבהמה לא‪ :‬רב אלססי‪ :‬תי‪ .‬תי‪ :‬ורבנן דרשו שצריך שחיטה מהאי טעמא רכת׳ וובהת‬
‫ואכלת‪ .‬ט( מת שאתה זובח אתה אוכל‪ .‬ואיכא נמי דרשא אחרינא שלא ישחוט לא ב מ ל‬
‫ולא בכנף ולא בשום אנר‪ .‬אלא כקנה וכוושס‪ .‬דהכי משמע וזבחת‪ .‬סקוס '(שהמאכל‬
‫זב חחביהו ושחמיהו‪ .‬ורוב אחר בעוף ורוב שנים בבהטה נסקא לן מכאשר צירתיך‪.‬‬
‫כ( אשיר‪ .‬אחד בעוף‪ .‬שנים בבחמח‪ .‬דוב אחד‪ .‬רוב שנים‪ .‬ומנא לן דהאי רוב אחר בעוף‬
‫מ־זכ שניס ככד׳טה משתעי‪ .‬אימא אישנא‪ .‬איל מכדי הכי משתכדא‪ .‬אחד נעוף‪ .‬זרזנ‬
‫שנים בבהמה‪ .‬דה‪:‬י משמע על שנים שרי כבהמה‪ .‬דחכח׳ חצאן ובקר ישחט לתם ומצא‬
‫להם‪ .‬ל(דנםרא נסיר לה דעופות מרקק המיס נכראו ודין הוא שיהו עוםות כדניס ואין‬
‫מחריבים שחיטה‪ .‬רכתיב הצאן ובקר ישחט ונוי‪ .‬ואם כל דני הים יאסף‪ .‬דמשטע צאן‬
‫ובקי בשחיטה‪ .‬דנים באסיפה‪ .‬רלא איצטריכו שהיטה‪ .‬ועושות הושוו להם‪ .‬דכתיכ ויאטר‬
‫אלהלם ישרצו חמים שרץ נפש חיה ועוף יעוסף ונוי‪ .‬ומדסטירי הני משחיטה ועי נטי‬
‫פםיד רבני מים נינהו‪ .‬אלא משום חכי חייבו‪.‬רבנן שחיטח לענסות רמקצתו מקרקע נבראו‪.‬‬
‫דכתיב וייצר ״י אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים‪ .‬והאי דאית ביה‬
‫מן המים לא מחייבו‪ .‬לפיכך סנ׳ כדוב אהד‪ .‬ולבהמה איצשריך שנים‪ .‬והיה ככלל עוף‪.‬‬
‫דכתינ אשר יצוד ציד חיה או עוף וגז׳‪ .‬ח׳‪ :‬ת( שחט סימן וחצי בבהמה פסולה‪ .‬אעם״‬
‫ששיעור זה נתל מיוב שנים‪ .‬ררובו ככולן‪ .‬ובעוף כשירה‪ .‬כ( שני חצאי סמנין בין בעוף‬
‫בץ בכחמח• שחיטתו פסולה‪ :‬ס(וורידיןלר׳ יהודה שהאכהס או דרס בהם או חחליד בהן‬
‫כשירח‪(" :‬ליתחילח אסור לשחום בסכין של נרם‪ .‬ואם שחט שחיטתו כשידוע אבר‬
‫צריך לקלוף בית השחיטה משום דאננ רוחקא רסכינא בלעא‪ :‬סכין ששחט בח טתםה‬

‫ז( אכל הוליך והביא וכו׳ אפילו באיומל וכוי שם ל״א ע״א‪ (0 • .‬איכא מאן דאמי וכף דג אלפס‬
‫וכתב על וה הר*ן דברי ד״ה ז׳ל הס ואין להם עיקר בגמרא‪ .‬ם( מה שאחת זובה וכי חולי! כ״?‬
‫ע׳׳א ושס ל״א ע״א‪ .‬י( שהמאכל זב ובו׳ שם בין ע׳׳א‪ .‬כ( אשד אחד בעוף וכוי עיין חוס׳ חולין‬
‫כ׳־ח ע־א ר״ר‪ ,‬ועל רוב וכוי זבד•] ריש פ־ב ד״ה מלמד וכוי‪ .‬דהכתיב הצאן ובקר י » ח ס להם ומצא‬
‫להם )במרבד י״א כ‪-‬ב(‪ .‬ל( דגמוא גמיר לה דעושוח מרקק המים יכו׳ שםכ״ז ע*ב‪ .‬ויאסר אלהיט‬
‫ישרצו המיס שר»ן נפש היה זעזף יעופף וגז׳ )בראשית א׳ כ•(‪ .‬דכחיב ויצר ה׳ אלהים מן האז־סח‬
‫כל חית השרה ואח כל עוף השמים כצ׳׳ל )שס ב׳ י׳׳מ(‪ .‬אשר יצוד ציד היה או עוף וגו־ )ייקרא‬
‫מ( שתט סי׳ והצי כבהמת וכו׳ שם כ׳־ז ע׳׳א ועיין בתום׳ ד״ה תגי אחר וכר‪.‬‬ ‫י״ז י״נ( כציל‪.‬‬
‫ס( וורידין לר׳ יהודה שהה כהן או דדם וט׳ ע״ש כ״ח‬ ‫ג( שגי חצאי סימני! וכוי שם ב׳־ה ע״א‪.‬‬
‫מ( לכתחילה אסור לשהוט בסכין שר גויס וכר‪ .‬סכין ששהם בה טריפה וכר שם ח׳ ע״ב‬ ‫ע״ב‪.‬‬
‫איתא שלוגחא בסכין של נכרי רב אמר קולף ורבת בר כר תנה אמר סדיה‪ .‬וקאטר חגטדא דפלינא‬
‫אי בית השחיטה רוחה אי צונן‪ ,‬והדר קאמר לא דכ־ע כיח השחיטה רותת היא מאן ראםר קולף‬
‫שפיר וסאן ראמו מדיח איידי זוסרי דסיסנין וכוי‪ ,‬א״ר דכ״ע בית חשחיטה צונן סאן דאמד מדיח‬
‫שפיר מאן דאמר קולף אנכ ת ח ק א דסכינא בלע‪ .‬ושירש׳׳י דוחקא דםכי! שמששששו בבשר בדוחק‬
‫בלעה וכיון דלא איפסיק הלכתא ואיסודא דאוריית* הוא עבדען לחומדא דקיי׳׳ל בשל תורה הלך‬
‫אחר חמחמיד‪ ,‬ום״ס לכההילה לא ישהומ רהא השותפ קאטר‪ ,‬ובסכין טריפה פליגי התם רב אהא‬
‫ורבינא תר אטד בחמין וחד אסר בצינן׳ והלכחא אשילו בצונן‪ .‬וכתב רשי» בד׳׳ח זחילכתא וט׳ וגבי‬
‫סכין של היהד הוא דפסק הילכתא להיתרא דלא איתסר בבליעה זו וקשת הוא לבלוע אלי• ע״י‬
‫דתיהה‪ ,‬אבל נכי סכין דאיםורא של נכדי בשלוגתא דלעיל לא שסק ספני שהסכין והכשר רך לבלוע‪.‬‬
‫וביםי חורשי אסרחי לחלק בין סכין של נכדי ובין סכין טריפה‪ ,‬דהרשב״א הקשה דלמה נצרך קלישה‬
‫בסכין של נירי הא אמרינ! כיח השתיםח מירוח רוח‪ ,‬ותירץ דדוקא אש נזהר שלא יגע ב‪1‬דדין הוא‬
‫דאמרינן הכי והגי איירי שלא נוהר שלא יגע לכן חיישינן רילסא ננע וצריך קליסה‪ ,‬איכ נראה‬
‫דהדכר הוא רק ספק •דחיישינן שמא נגע ומשרית *ייך קליפה מסשק‪ ,‬ולש׳יז י׳׳ל חילוק בי! סכין‬
‫של נכרי לסכין טריפה דדעה רש׳׳י טעם כעיקר הוא רק מדרבנן‪ .‬וכן הוא דעת הרבה מהראשונים‬
‫והנה אסרינן בשסהיס ט״ד ע״כ דאי אפשר ללטוד סגיעולי נכרים דמעס בעיקר מן התורה משוס‬
‫דגיעולי נכרים חידוש היא׳ אבל כלי נכדים דהוא נוסיח )‪.‬עילי נכדים‪ ,‬מ ה זדא' ‪ 0‬ע ס נעימי אס‪1‬ד‬
‫מן ההורה דכלי נכרים משיה אמדה תורה ועיין בכו״ש סי׳ צ״ח ס״ק בי׳ א״כ ניחא רבכלי נכרים‬
‫‪743‬‬ ‫מחזור וערי‬

‫או נבלה או אפיי כשירה ידיחנו‪ .‬והיינו ראנורי׳ לקמן ‪ 0‬ס ב ץ ששחט בה בעי *דחה‪ .‬ואס‬
‫חחך בה צונן כלא הדחה בעי הדהד‪ -‬ההוא צונן‪ .‬ורותח אסור לחחוך אלא איכ הדיחו‬
‫בצונן או יכפתו‪ 0 .‬וצריך לכדוק כםימגין אחר שחיטה אם יפה שחט‪ .‬אם שחט רוכ אחד‬
‫בעוף ורוב שנים בבהמה‪ .‬ושלא )חברום( ]וערים[ למטה או למעלה חוץ למקום שחיטה‬
‫ק( ושלא נעקרו הסיםנ־ן‪ .‬ואם לא בדק אסור באכילה‪ .‬כדרכ הונא דאמר בהמה בחייה‬
‫בחזקת איסור עומדח‪ .‬כוי‪ :‬י( השוחט כלילה בלא אבוקה‪ .‬וכן םומא ששחט שחיטתו‬
‫כשירה בדיעבד‪ .‬ם( אכל לכתחילה לא ישחוט אדם כלילה בלא נר‪ :‬ח( אין שוחטין לא‬
‫לתוך ימים ולא לחוך נהרות‪ .‬דאמדי א(לשרא דימא קא שחיש‪ .‬נ( אבל שוחט הוא לתוך‬
‫אונן של מים עכורים‪ .‬דלא יכול למיהד בבבואה‪(:•.‬ולא לימת לבבואה קא שחיט‪ .‬אונן‪.‬‬
‫עונה‪ .‬חריין שיש כה מיס עכורים‪ :‬היה מהלך בספינה ואין לו מקום כספינה לשחוט‬
‫י( מוציא ]ידו[ חוץ לספינה ושוחט‪ .‬ודס שותת ויורד על דושני הספינה‪ .‬שהכל יודעין‬
‫שלנקר הספינה הוא עושת ולא לשרא רימא‪ .‬וכי אסרו לשחוט לתוך ימים ונהרות כשעומד‬
‫ביבשה‪ .‬ויכול ל‪-‬שחוט ביבשה‪ .‬התם איכא חשדא‪ .‬ואין שוחשין לגומא ריקנית כל עיקר‪.‬‬
‫אלא א״כ יש כה מים עכורים‪ .‬כדאמרי׳ מפגי שהוא הוק המינין עובד• ע״ז לשחוט בגומא‬
‫דע־ז‪ .‬והרוצה לנקר חצירו שוחט חוץ לנומא וחני מילי בחצירו שהוא מקום צגוע‪ .‬אבל‬
‫בשוק לא יעשה כן‪ .‬שלא יחקה אח הסיגין‪ .‬סי׳ יחזיק ידיהם בחוקותיהם‪ :‬ה( אץ שוחטין‬
‫לתוך כלי ריקם‪ .‬שלא יאמרו מקבל דש לע־ז‪ .‬אלא א״כ ישים כתוכו דבר מיאוס‪ .‬כגון‬
‫כיבוד הבית‪ .‬ואחר ישחוט‪ .‬ודבר ]זד‪ [,‬אנו למידין מדין)אגומא( ]גומא[‪ .‬דא׳ אץ שוחטין‬
‫לגומא ריקגית אלא א־כ יש כה מים עכורים‪:‬‬
‫הילכות שחיטה‪ :‬אמרו הכמיס י( כל טבח שאיגו יורע הילכות שחיטה אסור לאכול‬
‫משחיטתו אלא א״כ ראהו בקי מתחילתו ועד סוף‪ .‬דכיון דלא גמיר‬
‫זמגין דשהי ורריס וחליד ולא ידע שבכך תהא מקולקלת השחיטה‪ :‬ואילו הן הילכות‬
‫שחיטה שיהא בקי בהן‪ :‬שהייה‪ .‬דרסה‪ .‬חלדה‪ .‬הנדמה‪ .‬עיקור‪ :‬שהייא היכי דמ־א‪ .‬בגון‬
‫שהתחיל לשהוט בםימגין‪ .‬ושהא קודם גמר שחיטתו בין כתחילה בין כסוף בין באמצע‪.‬‬
‫או על ידי אונס‪ .‬ז( או שנפלה הסכין מידו והגביהה‪ .‬או שגסלו בגדיו עליו והנביהם‬
‫לאחוריו‪ .‬או בית יד מלבושיו אי נמי אתא זיבורא ויתיב על ידיה או עף ונתייגע בתוך‬
‫השחיטה ובא חבית ושחט אחר ששהא זה הראשון שיעור שהייה‪ .‬או הוא עצמו גמר‬
‫שחיטתו אהר ששהא‪ .‬בעיניין זה שפירשתי‪ .‬או בעעיין אחר ששהא‪ .‬אם שהא בדי‬
‫שהיטה אחרה כמוה ח( דקה לדקה‪ .‬וגסה לגסה‪ .‬ועוף לעוף‪ .‬והיינו כרב‪ .‬זהו שיעור שהייה‬

‫דטעס כעיקר אםור מדאורייתא‪ .‬שסקינן לחומרא דבעי קלי‪1‬ה משוש סשק דהוי )‪ *put‬דאורייתא‪ ,‬אבל‬
‫בסכין טריפה דאסור רק משוס פעש כעיקר דהוי מדרבנן לכך פשקינן לקולא‪ .‬כיו; רגוך‪ .‬הרבר הוי‬
‫רק סשק שמא גגע‪ ,‬ואתי ששיר התברל בי! סכין של נכרי לשיטת רש׳יי גושית והשיסקיש העוטדיש‬
‫בשיטתו רטעם כעיקר הוא דרבנן‪ .‬ועיי; בס״ צ״ח‪ .‬ועתה מצאתי בשפר ערוגות הבצש כדברי ושמחתי‪.‬‬
‫פ(םכין ששחט בה כעי הרתה וכוי עיין לקמן קי״א עי־ ב ברש״י ותום׳ ת׳ ע״ב ד״ה ותלכתא וכר‪.‬‬
‫וברא״ש ש״א םי׳ י׳ ובהג״א וברא״ש ש׳ית סי׳ ב״ח ובהג״א שש‪ ,‬ועיין באו׳יו חלק א‪ 1‬סי׳ תס׳׳ו‪.‬‬
‫צ(וונריך לבדוק בשימגין וכו׳ ושלא הגדיש כצ״ל‪ .‬ק(ושלא נעקרו הסימנין וכו׳ עיי; כשו״ח הרא־ש‬
‫כלל כ׳ סי׳ י״ב וז״ל ובן עיקור מיטנין לא הצריך בדיקה דשמכיגן ארובא וכו׳ הלכך נראה שאין‬
‫צריך לבדוק אלא שנשחטו רוכ הסימנין כמקים שחיטה שירע הסבת שנוכחה כראוי ברוב סימני!‬
‫בלא הנדמה וכר‪ .‬וע״ש בדברי בנו השואל שהביא בשם אני העזר׳ ז״ל וז״ל השוחט צריך שיבדוק‬
‫הסימן לאייר שחיטה שיהו ישה שחוסין כולן או רוכן‪ .‬ושלא תהא מוגרמת ועקירה‪ .‬ואם לא ברק‬
‫אסור באכילה ע׳־כ ועיין בה״ג‪ .‬ל( השוחט כלילה נלי אבוקה וכו• שםי״ג ע״ב‪ .‬ש(אבל לכתחילה‬
‫לא ׳שחוט וכו׳ והיינו דקאטר שש בשאבוקה כנגדו‪ .‬ועיין בש״ע סי׳ י״א ס״א וכתב דמ״א כהגה‬
‫ובי נרות חשוכין כאבוקה‪ .‬מ( אין שוחטי! לא לתוך ימים וכ‪ ".‬מ״א ע״א‪ (f .‬לשרא רימא קא‬
‫שחיט וכי׳ שם מ״א ע״ב‪ .‬נ ( א כ ל שוחט הוא וכי׳ שם‪ .‬ג( ולא לימת לבכואה‪.‬קא שחיט וכו׳ שש‬
‫מ״א ע׳׳כ‪ .‬ר(מוציא ירו חוץ לסשינה וכ‪.‬״ בצ‪-‬ל‪ .‬י‪ (.‬אין שוחמין לתוך בלי ריקש וכו׳ שם ודבר זה‬
‫‪1‬‬
‫‪ w(r‬שנ*לח חשבי; ובו׳‬ ‫י(כל טבח שאיני יורע ובו‪ -‬שש ‪.*<-;• •0‬‬ ‫אט למידי! מדי! גומא כצ׳׳־ ‪.‬‬
‫שם ל״ב ע״א‪ .‬ועיין בת״ג ובתוסשהא פי‪,‬ץ שני שש‪< .‬ז( רקה לרקה ובו׳ ל׳ב עי׳א ועיין כתום׳ דיה‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪744‬‬

‫הלכה למשה מסיני‪ .‬ואעסיי ש‪:‬בר שהט רוב ושהא אל ינםור שחיטתו‪ .‬אך ססחין לה‬
‫עד שתמות וכשירה‪ .‬והשוחט את הנהמה אס שהה דווקא כדי לחתוך אח סימני בהמה‬
‫בינוניח ט ( המוטלת לארץ‪ .‬וכן עוף לעוף כמותו בינוני‪ .‬ורוקא כדי לשחוט‪ .‬תהו שיעור‬
‫‪,‬‬
‫קטן סאר‪ .‬והזהיר יזהר בכך ולא יחוס על ממונו‪ .‬ת ‪ :‬ולית הילכחא י(כדאטרי׳ במערבא‬
‫עד שינביהנה וירביצנה וישהוט‪ .‬דקה לרקה‪ .‬וגסה לנפה‪ .‬וכר‪ .‬דא־־כ נתת דבריך לשיעורין‪.‬‬
‫כ( ומיהו רב אלססי פסק דהילכתא כשמואל ורב יוחנן דפליני אדרב דאמר כדי שחיטה‬
‫בהמה לבהמה ועוף לעוף‪ .‬ושמואל אמר אפיי בהמה לעוף‪ .‬וכן אמר ר׳ יוהנן אס״ בהמה‬
‫לעוף והוו להו חרי שמואל ור׳ יוהנן‪ .‬ואין דבריו של אחד במקום שנים‪ .‬סי׳ בהמה לעוף‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שיעור שחיטת בהמה הוי שיעור שהיהלעוף‪ .‬ולא עוף לעוף‪ .‬וזה קולא רבתי‪ :‬ח ‪ :‬ע־׳כ‪:‬‬
‫ל(ושהיות מצטרפות‪ .‬כיצד התהיל לשחוט ושהא מעט וחתך מעט ושהא מעט וחחך טעט‪.‬‬
‫מצטרפות לשיעור שהייה כמותה ופסולה‪ .‬היד‪ ,‬שוחט בקנה ושהא הרבה קודם ששהט‬
‫חעיי • ואחר ;מר שחיטתו כשירה‪ .‬מידי ד ת ה אחעי קנה פגום ומושט פסולה‪ .‬שחט‬
‫רוב הסימנין ושהא שיעור שהייה ואחר כך חתך המיעוט פסולה‪ .‬דתיקו דאורייתא‬
‫לחומרא‪ .‬שחט רוב הכיםנין ורגליך העוף מידו ושוהא למות‪ .‬לא ינמרם כתורת‬
‫שחימח‪ .‬ולא יחלידם‪ .‬רהחליר במיעוט סימנין מהו חיקו‪ .‬וכל תיקו דאיסורא דאורייתי‬
‫לחזסרא‪ .‬אם רועה להסיתו אז יכהו על ראשו‪ .‬או יחתמו שלא במקום שחיטה או‬
‫ימתין עד שימות‪ .‬ואם שחט הרוב ובא נוי ושחט המיעוט נראה להחמיר‪ .‬ואין כח כל‬
‫כך להביא ראיה‪ :‬דרסה‪ .‬היכא דם־א‪ .‬התיז הסימנ־ן כבת אחת שלא הוליך ולא הביא‬
‫אלא הכה בכה כאדם ההותך מקל בהרמת יד‪ .‬או דחק חסכין בכח ונחתכו הסימנין‬
‫בלא הולכה ובלא הובאה‪ .‬ומקרא נפקא‪ .‬ושהט‪ .‬אין ושחט אלא משך‪ .‬תי‪ .‬וכן הוא‬
‫אומי והב שחוט‪ .‬ואומי חץ שחוט לשונם‪ .‬ת־‪ :‬אכל אם הוליך או הביא‪ .‬והסכין יש‬
‫בו שיעור שני צווארין כשירה‪ .‬כדסרי לעיל‪ .‬וכן חנן סיב‪ .‬דכעינן כמלא צוואר‪ .‬חוץ‬
‫לצוואר בזמן שתוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך‪ .‬אכל הוליך והביא אפילו כל‬
‫שהוא כשר‪ :‬הלדה‪ .‬היכי דמיא‪ :‬החליד הסכין חחת חסיסנין ותתכן כלפי מעלה‪ .‬או‬
‫בין סימן לסימן והתכס כלפי מעלה או כלפי מטה‪ .‬שחתך את האחד כהילכחו והוציא‬
‫את חםכין וחתך נם השני כהלכתו‪ .‬או ההליד תהת העור וחתך אח הםימנין‪ .‬או החליד‬
‫תחת עמר מסובך‪ .‬או תחת מטליח‪ .‬או חחח דבק הנדבק וחחך העור והסימנץ ססולח‪,‬‬

‫ושמואל וכי• ע( המוטלת לארץ וכו׳ כשיטת רש״י ועיין שם ד״ה איכא וכו׳ ועיין בדא״ש פ״ש פי׳‬
‫טי‪ (* .‬כראםרי במערכא וכי׳ שם ל״ב ע״א‪ .‬כ(ומיהו רב אלפם שסק וכוי עיין הוס׳ שם ד״ה‬
‫ושמואל וטי‪ .‬ל( ושהיות מצצר^וח שם ל״כ ע׳׳א‪ .‬או יכהו על ראשו וכו׳ משירש׳׳י חולין ל״ב ע׳׳א ונראה‬
‫דהשוהס רוכ סימני! והשליך טיח והעוף שוחה למות אסור לחוור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה‬
‫רמוטב שיכת על הצואי בסכין וכוי׳ והסמ״ק כתב אלא יםיתט במקל או ברגל׳ וכן בספר חהרוטה‬
‫ה׳ שתיטח יבנה על הראש וכר ובלבד שלא ישבור מפרקתה! ועיין בשה׳׳ל ס״ ד׳ דין שהייה ודיל‬
‫ואם שחט רוב הפימנין והשליך העוף או הבהמה מידו ושוהי! למות אינו יבול לתוור ולשותטו כדרך‬
‫שחיטה ומוטב להכותו ככוחל או כקרקע או יכה הסכין בראשו וכר כן פסק רבינו שלמה זצ׳׳ל׳ כל‬
‫המפרשים הניל דקדקו בדבריהם לתרץ בששיטוה מה דקשיא לכאורה מהא דהול" קי׳׳נ ע״א חשובר‬
‫מפרקהה של בהמה וכוי וביאר דש״י ז״ל שם ובששובר מפרקתה מתוך צרתה אי! כה כה להתאנה‬
‫ולהוציא דם וכו׳ והדם נבלע באברים וכו׳ אך להמיתה באופן אחר אין לחוש‪ ,‬ונפםק להלכה ביו״ד‬
‫םי׳ כ״ג ס־׳ה בהגה דמותר להכותה על ראשה לקרב מיתתה‪ ,‬וכדכתב בספר ההרומה ובלכר שלא‬
‫ישבור מפרקתה‪ ,‬מטעם הנ״ל‪ ,‬ומה שהביאו בשס ספר שבה״ל או לתתוב סכין בלבה ליתא בשה״ל‬
‫שלפגינו ונמו שהעתקתי לשינו לעיל‪ ,‬ועיין ביש׳׳ש ס׳׳ש חולין סי׳ טי‪ ,‬ובש״ך סי׳ כ״ג ם״ק י״ב‪ ,‬ועיין‬
‫בש״ע סי׳ ס״ז סיג נהגה ונש״ך ס״ק טי‪ ,‬ובמ״ז שם ם״ק נ׳‪ .‬ואם שהט הדוב ובא גוי וכו• ואין כת‬
‫כל כך להביא ראיה׳ עיין או״ו ח״א הי שחיטה סי׳ שע״ח‪ ,‬וכהג״אפ״ח דחילין סי׳ נ׳‪ .‬התיז חסימגין‬
‫בבת אחת וכוי שם ל׳ ע״ב‪ .‬כמלא צואר חוץ לצואד וכו׳ שם ל״א ע״א‪ ,‬ועיין חום׳ ד״ה הוץ לצואר‬
‫ומי‪ .‬אבל הוליך והביא אשילו נ ל שהוא כשר בצ״ל שם ל׳ עיב‪ .‬התליד את הסכין ת ח ת הסימנים‬
‫שם ל״נ ע״א‪ ,‬ל׳ ע״ב‪ ,‬או תחת מטלית פירש״׳ הכרוכה לה סביבות צוארה‪ ,‬וכן הוא דעת הרא״ש‬
‫וז״ל בש״ב רתולין סי׳ ה׳ תחח המטלית הקשורה סביב הצואר מהו‪ ,‬היקו ועכדינן לחוסיא‪ ,‬אבל אס‬
‫נשל טליתו על מקום השתיטה םשיםא רלא הויא תלדה‪ ,‬דלא מיבעיא אלא בבגד שקשורה תסיר‬
‫‪745‬‬ ‫מחזור ויפורי‬
‫עיקר חלדה חלכה לטשה סםיני‪ .‬החליד בטיעוט סימנין‪ .‬פסולה‪ .‬דתיקו דאוחית׳ לחומרא‪:‬‬
‫חנרמח‪ .‬חיכי דמיא‪ .‬מקוס חכשר שחיטה משיפוי כובע ולטטה וחיינו דשייר בחיטי‬
‫כל שהוא כלפי הראש‪ .‬ואין זה לשון בשר קטן שנופל על סי הקנח לעכב הקול‪.‬‬
‫אלא כמין כובע ממש הוא עשוי‪ .‬ומאמצעיתו ומעלה הולך וכלה‪ .‬כמין קולם‪ .‬שקורין‬
‫חילמא‪ .‬ואוהו שיסוי נקרא שימוי כובע‪ .‬היטי‪ .‬נלנץ‪ .‬דטיין להיטין‪ .‬וסונתים ע י סי‬
‫קנה אצל חכובע‪ .‬ואי שחט רוב קנה למטה משיםד טבע דהיינו שייר כהיטי כל שהו‬
‫כלס• חראש ואחר כך חנרים ונמר שחיטתו למעלה משיסד כובע ולטעלה טהיטי‬
‫כשירח‪ .‬דרובח בטקום חכשר שחיטה‪ .‬ואס לא שחט כי אש חצי קנה במקום חכשר‬
‫למטח סשיפזי כובע רחיינו שייר בחיטי כל שחו כלפי חראש‪ .‬ואחר כך הנריס לטעלח‬
‫משיפוי כובע ולמעלה מחיטי פסולה‪ .‬דאין רובה במקום הכשר‪ .‬והיינו חנרמח‪ .‬דתלבה‬
‫למשח מסיני‪ .‬שחט שליש והנדים שליש ושחט שליש ססולה‪ .‬כל הנרמה למעלה‬
‫טהיטי‪ .‬בשיפוי של כובע‪ .‬כל הצוואר כשר לשהיטר‪ .‬משיפוי כוכע ולמפה עד כנפי‬
‫הריאה התחתונה‪ .‬בשתולין את הבהמה ברנליח מחפשטין כנפי ריאה לפטה כלפי‬
‫ראשה של בהמה‪ .‬והקנה שבין הכנסים פסול לשחיטה‪ .‬כל שפושטה צווארה ורועה‪,‬‬
‫הצוואר מתפשט טאיליו בלא אונס כשר לשחיטה‪ .‬ואס אנס אדם בשימנין‪ .‬או אפי׳‬
‫אנסה עצמה מאיליה ונתפשטה יותר טטה שפושטת אסור לשחיטה‪ .‬הכשר שחיטה‬
‫בוושט‪ .‬וושט נהנו חכמים בו שיעור‪ .‬לטעלה כלס׳ הראש עד כמה צייך להניח‪.‬‬
‫בארבע אצבעות‪ .‬ולמטר‪ .‬עד תרבץ הוושט‪ .‬שאינו מקום הכשר שהיטה‪ .‬ס״ כל שחותכו‬
‫ועומד במקומו והו חרכץ הוושט‪ .‬כל ]שחותנו[ וכווץ זהו וושמ עצכ׳ו‪ .‬וחני מילי‬
‫בשור ובבהמה דקה‪ .‬ובעוף לא פי׳ השיעור מ כי אש לפי מה שהוא קטן משור צריך‬
‫להניח שחוח שאין שיעורן נתל כשל שור‪ .‬למטה כשר לשהוט ער מקוש שמתחיל‬
‫להשעיר‪ .‬ם״ שעד שנוררץ נסכין‪ .‬ומשש ואילך נקרא כרס הפנימי ולא וושט ופשול‬
‫לשחיטה‪ :‬עיקור‪ .‬שנעקרו הסימנין ממקום דיבוקש למעלה‪ .‬או האחד כולו נעקר ממקומו‬
‫ונפרק מבשר חלחי היינו עיקור‪ .‬דהלכה למשה מסיני‪ .‬אכל אס נסיק אפילו תכו‬
‫ומיעוטו דבק כבשר •הלחי כשרה‪ :‬שחט וברק הסימנין ומצא עיקור שהסימן הנעקר‬
‫נשחט‪ .‬דאי איסשר לשמוטח שהעשה שהיטה ודאי לאחר שחיטה נשמטה‪ .‬וחני מילי‬
‫שלא תפס בסימנץ בשעת שחיטה‪ .‬אבל תםס בסיםנין ובדק ומצא עיקור פסולה‪ .‬דאפרי׳‬
‫קודם שחיטה נעקר‪ .‬ולדגי נשחט שתשס בחן‪ .‬שחט בעוף סימן אחד ובדק‪ .‬סימן שני‬
‫ומצאו נעקד ואין ידוע אם קודם שחיטח נשטט אם לאחר שהיטה זהו שאמרו חכמים‬

‫מ ו א ר הבהמה דוםיא חוסר‪ ,‬וכן כתב בה״ג דמיירי שיש סכה מ ו א ר בהמה ודבק עליה מטלית‬
‫בשעוה‪ .‬ודלא כסו שכתב הרמב׳‪-‬ם ויל אם שירש םסליה על הסבי! יעל הצואר ושחש תהת הסטלית‬
‫הואיל ואין הסכין בגלוי תרי זה םשק נכלה עכ׳׳ל׳ ובדעת הרא״ש הוא דעת הרשכ״א והדיין ע׳׳ש‬
‫ש״ב דהולין ד״ה ת ה ת ובו׳ והסמ״ג עשין ה׳ שהיסה סי׳ ם״ג‪ .‬והסוד סי׳ כ׳׳ד ועיי; בד״ח שכתב ויש‬
‫להביא ראיה נכונה לדברי הםתירין ותשובה על הרמכ״ס שאושר מהכעיא דשחט כן מ׳ במעי אסו‬
‫סה שאכתוב כשרק בהטה הסקשה סעיף ייט רמאי המבעיא ליה אי הוה כדברי הדמב״ם דהא לתסר‬
‫השחיטה ס׳םום הלדד״ ועיין בט־יז סי' כ׳׳ד ס״ק ד׳ שהקשת קושיא זאת‪ .‬ועיין בנקודה הכסף‪ ,‬ובישועות‬
‫יעקב סי׳ כ׳׳ר סעיף תי‪ .‬ת ח ה צמר מסובך או ה ח ח םטליח גירםתו כנירםת הרא״ש ש״ב סי׳ וד‪.‬‬
‫ולשנינו בגםדא ‪ ! W‬ל׳ ע״כ הנירסא מהושך ת ה ה מטליה מהו התת צמר מסובך םהו‪ .‬דהייט ‪.‬שייר‬
‫בהיטי וכד י״ט ע״א‪ .‬שהט שליש והגריט שליש וכו׳ י״ט ע״א‪ ,‬וע״ב‪ .‬כל הצואר בשר לשתיםה וכר‬
‫שט ט״ה ע״א‪ .‬או אשילו אנסה עצטה וכוי בעי דרב חנינא שס אנסה עצטה מהו‪ ,‬חיקו‪ .‬כארבע‬
‫אצבעות כציל עיין רש״י מ׳׳ד ע״א ר״ת ער כדי ובו׳ ותוס׳ שש ד״ה כרי תןיסח יר ובו׳ ובבהיג סוף‬
‫ה׳ שחיטת חולין‪ .‬כל שחוחכו ועומד במקומו וכו׳ שם ם״ג ע׳׳ב‪ .‬בל שתותכו וכוויץ וכד כצ״ל עיש‪.‬‬
‫עד מקום שמתהיל להשעיר שם מ״ר ע״א‪ .‬עיקור׳ שנעקרו הסימנין וכו׳ ל״ב ע״א שתש את הוושט‬
‫ושםק את הנדנדה ובו׳ ועיין בשירש״י הבא ובשירושו רף ט׳ ע״א וכתוס׳ ד״ה בולתו וכר ושש מ״ר‬
‫ותא איכא עיקור סימנים‪ ,‬ובתום׳ ד״ה והאיכא וכוי‪ .‬אבל אש נשדק וכוי ומיעוטו דבק וכו׳ עיין בטור‬
‫סי׳ כיד ובב״י שם‪ .‬דא״א לשםושה שהעשה שהוטה וכו• שם נ״ד ע״א‪ .‬ותנ״ט שלא תשש כסיםנין זכי׳‬
‫שם מימרא דרב נחמן‪ .‬שתט כעוף סי׳ אתר וכוי שם י׳ ע״א‪ .‬האי מאן דשחימ עוף וכוי שבת קכ״ח‬
 ‫מחוור ויעדי‬ ‫‪746‬‬
‫כל סמק בשחיטה פסול‪ :‬האי מאן דשחיט עוף נרליניה לכרעיה סן ארעא‪ .‬ונרחיק‬
‫מן כוחלא‪ .‬דילמא מיסרך ועקר למימנין‪ .‬עיקור הלכה לטשה טסיני ואפי׳ בעוף‪:‬‬
‫חשוחט אח המסובנת‪ .‬או בהמה חיה או עוף אם פירכםה בסוף שחיטה כשירה‪ .‬ודווקא‬
‫בסוף שחיטח דבעינן דחהוי כה חיותא בנמר שחיטה‪ .‬ואם לא סירכסח בסוף שחיפה‬
‫אלא בחחילה או באמצע פסולה‪ .‬וחכי מוכח‪ .‬חיכי דמיא מסוכנת שצריכה לפרכס‪.‬‬
‫כל שמעמידיןאותה ואינח עומדח‪ .‬ואפי׳ אוכלת קורות שיש לח חוזק כל בך כשיניח‪:‬‬
‫בהמה דקה מסוכנת‪ .‬שהיחד‪ ,‬ירה כפופה ומשטתח ולא חחזירה פסולה‪ .‬שאין זה אלא‬
‫הוצאות נפש‪ .‬הכי קים להו להכמים‪ .‬היתר‪ ,‬ירה פשוטה וכםסתה כשירה‪ .‬בריא ביר‪.‬‬
‫אבל בתל נין פשטח ולא כ‪00‬ד‪ ,‬בין כפפה ולא משטה כשידה‪ .‬ועזף מסונן אפ־לז‬
‫לא ריפרף ולא כישכש אלא בזנבו הרי זה סירכוס וכשר‪ .‬והני מילי כשאין יכולח‬
‫לעסוד‪ .‬אבל כשיכולה לעמוד כשירח כלא מירכוס‪ :‬וחשוחט צריך לברך עובר‬
‫לעשייחו‪ ,‬על השהיטה‪ .‬ואם לא בירך הפסיד שכר ברכה והבשר כשירה‪ .‬חשוחט‬
‫בהמה חיה ועוף ילא יצא מהן דם כשירין‪:‬‬
‫תקלה‪ .‬אותו ואח בנו נוהנ בבהמה אכל לא כחיח ועוף‪ .‬ונוחנ ננקינות אנל לא‬
‫נוכרים‪ ,‬לפי שאינו ניכר אם חוא אביו‪ ,‬ואם מתברר שהוא אביו‬
‫אסור לשחוט האב והבן ביום אחר‪ .‬דאמר שמואל הלכח כחנניה‪ .‬שחט סרה אסור‬
‫לשחוט את בנה‪ ,‬שחט בנה קורם אסור לשחוט אח האם‪ ,‬שנים שלקחו סרח ובנה‬
‫אסור לשוחטן‪ .‬אם יודע חאחד כחברו שקרם ושחט לא ישחט הוא כאותו יום‪ .‬יום‬
‫אחד חאסור באותו ואח בנו ]היום[ הולך אהר הלילה‪ .‬סי׳ שחט סרח כלילח אסור‬
‫לשחוט בנה ביום‪ .‬אבל אם שחט סרח ביום מוחר לשחוט בנח בלילח‪ .‬לסי שאין זח‬
‫יוט אהד‪ :‬השוהט ונמצאת טרסה חייב משום אותו ואת בנו‪ .‬חשוחט ונתנבלה בידו‪.‬‬
‫והנוחר והמעקר פטור משוס אותו ואת בנו‪:‬‬

‫ע׳יב ועיין בבה״נ‪ .‬השוחט את המסוכנח וכו׳ ל״ז ע״א ועיין כחוטי ד״ה השוחט יכו׳‪ .‬ורוקא בסוף‬
‫׳‬

‫שחיטה וכי׳ שמ ל״ת ע״א‪ ,‬ועיין בתוס׳ שם ד״ה דכא וכוי‪ .‬כל שמעמידין אותה ואינה עומדת וכו׳‬
‫שם ל״ז ע״ב‪ .‬ואפילו אוכלת קורות וכו׳ שם ואפילו אוכלת בקעיוה ופירש העייך עיר נ ק ע ג׳ פירש‬
‫חתיכוח של עצים‪ .‬שיש לה חוזק כ׳׳כ בשיניה כן פירש־י שיש לה חוזק בשניה‪ .‬בהמה דקה מסוכנת‬
‫וכו׳ שם ל״ז ע״א‪ ,‬ול״ח ע׳׳ב‪ .‬בר״א ביד אכל בדנל וכו׳ שם ל״ח ע״ב‪ .‬ועוף מסוכן אפילו ע׳יש ליח‬
‫ע׳׳ב• צייר לברך עובר ל;שיחו ובו׳ פסחים ז׳ ע׳׳ב‪ ,‬וירושלמי ם״ט דברכוח ה״נ‪ .‬והבשר כשירח ובו׳‬
‫וראפוקי מה׳ אלדד הדני‪ -‬שאסור השחיטה‪ .‬הובא במרדכי דיש ש״ ק דחולין‪ .‬השוחט חיה ועוף ולא‬
‫יצא מחן דם וכו׳ שם ל״נ ע״א‪ .‬ועיין בתום׳ שש ד״י; השוחט‪ .‬אכל לא בחיה ועוף וכר הוא ברי״ף‬
‫סרק או״ב וברא״ש שם ס״ ג׳ מת״כ פ׳ אמור שור ולא חיה וכו׳ שה ולא עושות וכוי‪ .‬דאמר שמואל‬
‫הלכה כתנניא וכו׳ שש ע״ט ע״א‪ .‬שחט שרה ובו׳ עיין חולין ם״כ ע״א‪ .‬שנים שלקהו וכו׳ שם ש״ב‬
‫ע״א‪ .‬היום הולך אחר הלידה כצ״ל שם פ׳׳ג ע״א‪ .‬חשוחט ונמצאה טריפה וכד שם פ״א ע״ב פלוגחא‬
‫רר׳׳ש וחכמים והלכה בתכסיס‪ .‬השוחט ונחנבלה כידו וכו׳ שם ס״א ע״ב‪.‬‬
‫‪747‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫הילכות כיסוי הדם‪.‬‬

‫תקלו‪ .‬כיסוי הרס נוהג בחיה וכעוף‪ .‬חשוחט ונמצאת מריסה או נחנכלה בייו והנוחר‬
‫והטעקר פטור סלכםות‪ .‬שחפ כסה חיות ועופות במקום אחר כיסוי‬
‫אחד לכולן‪ .‬כיפהן ונתגלה ©בניר סלכםות‪ .‬כיסהן הרוח וגתנלח תייכ לכסות‪ .‬ואם לא‬
‫נתגלה םטור סלכסומ‪ .‬השוחט ונבלע הדם בקרקע אם דשוםו ניגר הייב לכסות‪ .‬דם‬
‫שנתערב במים אם יש ט סיאית חדם חייב לכסות‪ .‬והמכסה צרץ לברך עובר לעשייתו‬
‫על )כסא( ]כסוי[ הדם‪ .‬ואס לא כירך הםסיר שכד טצוח‪ .‬סי ששסך יכסח‪ .‬ואט לא‬
‫כסה וראהו אתר חייב לכסות‪ .‬ובמה ששמך בו יכסה‪ .‬טי׳ כיד או בסכין אבל לא‬
‫ברנל‪ .‬שלא יהא מצוות בזרות עליו‪ .‬דם הניתז ושעל הסנץ אס אין שם דם אלא‬
‫הוא חייב לכסות‪ .‬כיצד עושה טרדו מעל הסכין עד שישירנו מן הסכין לעמר ואחר‬
‫יכסנו‪ .‬כדי שיהא עפר למעלת ועפר למטח‪ .‬שחרי כך אפרו הכטיס‪ .‬אמר ר׳ דרא‬
‫אסר רב השוחט צריך שיהן עפר לפעלה ועפר לטטה‪ .‬שנאמר ושפך אח רמו וכסהו‬
‫בעפר‪ .‬עפר לא נאסר אלא בעפר‪ .‬ואם יש שם דפ אחר אין צריך לנוררו אלא יכסח‬
‫ד‪ 0‬שנפל לארץ ודיו‪ .‬דקיימא לן כר יהודה‪ .‬דדמו אפילו מקצת דםו‪ .‬פי׳ טשופ‬
‫(‬

‫דר יהורת מפי׳ כשחניתי־ דברי חכמים שכל מקום שאיר יהודה אימת• אינו אלא‬
‫לפרש דכי׳ חכסים‪ :‬במה םכםין‪ .‬סכסי( בזבל הרק ובהול )הנס( ]תדק[ כסיר וכהרסית‪.‬‬
‫טי׳ שחיקת חרםין ולבנים‪ .‬ומנוסה של )הבית שכבשן( ]הכית שכתשן ן ובשח־קת‬
‫אכניס ונעורת משתן דקה‪ ..‬ארישטא ב׳‪ .‬ונסורת של חרשים שנוררץ ננרים בםנירת‬
‫»וטה פגימות וקוצצין בה עצים‪ .‬והיא םשרת נפוית דקה‪ .‬בעפר ובאשר ובשתורי‬
‫פחמים כתושץ וננקירת פיסולין‪ .‬עפר שםוקרין סן הריחיס‪ .‬ונותץ‪ .‬אירסיטנט‪.‬‬
‫וככהול‪ :‬היה סחלך בסינר ואין לו עסי• לכסות‪ .‬שאץ םכסין בעפר חםרכר‪ .‬לסי‬
‫שאינו סנדל צםחע‪ .‬־ אץ םכסץ מ ‪ .‬כיצד‪ .‬עושה‪ .‬שוהק דינר והב וסכסה‪ .‬שנאסר‬
‫עפרות זהב לו‪ .‬היה טהלך בספינה ואין לו‪ .‬ע*־ לכסות‪ .‬שורף טליהו ומכסה‪ .‬אין‬
‫טכסץ לא כובל)הרק( ]הנם[ ולא בהול הנס שהיוצר צריך לכתשו עד ש־נתש‪ .‬ולא‬
‫כלבינה וסנופה )לא( ]שלא[ כתשן‪ .‬ולא בשחיקת כלי מתכות‪ .‬ולא בקסח‪ .‬וכסוכין‬
‫ובסורסן‪ .‬ולא יכפה עליו את הכלי‪ .‬אפר הכירה שהוסק סערב יום טוב מוכן הוא‬
‫לכסות בו ביום מוב‪ .‬ואס הוסק ביום טוב אסור משוס מוקצה‪ .‬ואס ראוי לצלות בו‬
‫כיצד‪ .‬שהוא הס סותר לכסות בו אפי׳ הוסק כו כיום טוכ‪ .‬רזחר השוחט בלי לכסות‬
‫כיופ טוב כי אס ברבר שדעתו מאתםול‪ .‬ולא יחפור ביום טוכ אפי׳ שחט כבר לא‬

‫כיסוי הדש נוהנ בחיה ובעוף חולין שיג ע׳׳ב‪ .‬השוחט ונמצאה פרישה וכזי פ׳יה ע״א‪ .‬שחט‬
‫במה חיוח ועושות ובז׳ ניסוי אהד לכולן וכו׳ בצ׳יל שש ש״ו ע״ב‪ .‬כסהו ונועלה ובו׳ ש״ז ע׳יא‪ .‬השוהש‬
‫ונבלע בקרקע וט׳ ם״ז ‪ jt*y‬דם שנתערב כמים וכו׳ שס‪ .‬והמכסה ‪1‬דיך לכרך וכד בתוששחא פרק‬
‫בתרא הברכות וירושלמי שגז השוחט צר‪ 7‬ברבה לעצמו‪.‬על חשחיטה‪ .‬וחסבםה צריך ברכה לעצמו‬
‫על כיסוי דם‪ .‬כיסוי הדם כצ־׳ל‪ .‬מי ששפך יבשה וכוי פיז עיא ובמה ששפך ט יכסה שש‪ .‬דש חניחז‬
‫ושעל הסכין שין ע־ב‪ .‬שית ע״א‪ .‬תשותס צריך שית! עפר לםעלה וכו׳ לפנינו שם שיג ע׳׳ב הגירםא‬
‫אטד ר׳ זירא וליחא אסר רב‪ .‬וכן השוהט צריך שיהן עפר לסעלה ובו־ לשניט שם 'השוחט צריך‬
‫שיתן עפר למשה וטי‪ .‬ושפך את דמו וכסהו בעפר )זיקרא יז יג(‪ .‬שכל םקוש שאסר ר׳ יהודה אימתי‬
‫וט׳ עיין שם פ׳׳ח ע‪-‬א חום׳ ד״ה רכנן סכרי וכו‪ .‬רדמו אשילו מקצת רמו וכו• ששפ־ת ע״נ‪ .‬ובחול‬
‫הדק כצ׳׳ל ומגופה של חבית שכתשן כצ׳־ל‪ .‬היד‪ .‬מהלך במדבר ובד שם שיח ע‪-‬ב‪ .‬היה סהלך‬
‫כספינה ו ט ׳ שש‪ .‬אין סכסין לא בזבל הגס ובי כציל‪ .‬ולא בלבינה ומגופה שלא כחש! כצ‪-‬ל‪ .‬ולא‬
‫יבןח עליו את הכלי וכו׳ שש פ׳־ה ע״א‪ .‬אשר הכירה שהוסק מעיו־ט כיצר‪ ,‬ה׳ ע״א‪ .‬שנין שנפגם‬
 ‫מחזור ויפודי‬ ‫‪748‬‬
‫לא יחפור‪ .‬יכסה ברבר שדעתו עליו מאתמול כמו אפר כירה‪ .‬כרפוי׳‪ :‬סכין שנסנס‪.‬‬
‫אם נפנמ סעיכ יו׳׳ט והיח יטל לתקן מערב יום טוב‪ .‬אסור לחשחיזו כיום טוב ואפי׳‬
‫על נב ועירתה‪ .‬ואם נסנס ביומ טוב משחידן אותו ביום מוב‪ .‬אפילו במשחזת של‬
‫אכן‪ .‬והלכה כר יהודה‪ .‬ואס ספק וחתך בו משנכנס יום טוב ואחר כך מצאו םנום‬
‫תלינן שנסנם בפח שחחך‪ .‬נראה להקל‪ .‬דלא ליחי לאסנועי טשטחח יום טוב‪ .‬ואם‬
‫ברק ומצא םנום ודאי נמנם מערב יום טוב ואסור לחשתיזו כיום טוב ואפילו על נכי‬
‫חבירתה‪ •.‬אסור להראות סכין לחכם ביום טוב‪ .‬תראה כמתקן‪ .‬תלמיד חכם רואה לעצמו‬
‫וסשאילה לאהרים‪ .‬סכין שעטרה אפי׳ לא חתך לאחר כניסת יום מותר להדרת ביום‬
‫טוב ותני טילי הוא דססקד‪ ,‬אנב דוהקה‪:‬‬

‫ובר עיין ביצה ב״ח ע׳׳א‪ .‬ובש״ע א״ח סי׳ חצ״ח ובביאורי הגר״* ס״ק גי! ובסי׳ חק״ט מעיף א׳‬
‫בחגו* ובביאורי הגר״א ס״ק ג׳ די‪ .‬אסור להרויוה סכין לחכם וכו׳ ביצה ב״ח ע״ב‪ .‬וסשאילה לאהרים‬
‫וכו׳ שס‪ .‬סכין שעטרה וחנ״מ חוא דפםקח אגב דוחקא שפ כ״ח זךב׳ ועיין בש״ע א״ח םי׳ חק״ט סעיף‬
‫ב׳! ובביאורי הגר״א ם׳יק ז׳ ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪w‬‬ ‫מדזזור וימרי‬

‫הלטת טריפות‪.‬‬
‫תקלז‪ .‬תגי דבי ר׳ ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אמר לא תאכל‪ .‬אילו‬
‫שמונח עשרה טריסות שנאסרו לםשה כסיני‪ .‬ועלינו אין לבדוק כי אם‬
‫טריםות הריאה לסי שהיא שואבת כל מיני משקין‪ .‬ולםיכך היא עלולה ליטרף‪ .‬ושאר‬
‫י״ח טריסות ובסנ״ר‪ .‬ושב שמועחא‪ .‬וכמה טריסות אשר במסכת הולין אין צייבין‬
‫לבדוק‪ .‬דססכ״ אדרכ הונא דאם׳ נשחטה הרי היא בחזקת היתר‪ .‬עד שיוורע לך בטה‬
‫נטרפה‪ .‬אמנם הבא לידו שאר טריסוח יזהר שלא יאכל אם אינו בקי בכולן‪ .‬ואם‬
‫לאו ישאל לחכם‪ .‬וטריסוח הריאה הנהינו חכמי חדורות לבתק היטב לסי שהיא עלולה‬
‫ליטרף‪ .‬ולסיכך צריך דור עני לחיוח כל אחד ואחד בקי כטריסוח הריאה‪ .‬ושאר‬
‫טריפות הזכרתי כאן פן יאמרו אין טריםות ני אם בריאה‪ .‬לסיכך אזכור שמם בקוצר‬
‫כלא סי׳‪ .‬כדי שיחא נזכר חבא מעש־־‪ .‬לידו ואז ישאל לחכס‪ :‬ואלה שמותם‪ :‬נקובת‬
‫הוושט‪ ,‬נמשהו‪ .‬ופסוקת הנמרת‪ .‬נדונה‪ .‬ניקנ קרוס של מוה‪ .‬ניקב הלב לבית חללו‪.‬‬
‫נשברה השדרה‪ .‬נסמק ההוט שלה‪ .‬נטלה הננר ולא נשתייר מסנה נלום‪ .‬הריאה‬
‫שניקנה‪ .‬או שהסרה‪ .‬ניקנה הקינה‪ .‬ניקנה הסרה‪ .‬ניקנו• הדקין‪ .‬ניקבה הנים הפניסית‪.‬‬
‫או שנקרע רוב חחיצונה‪ .‬הםםס ובית הכוסות שנקנו לחוץ‪ .‬נשלה מן מנ‪ .‬נשתברו‬
‫רוכ צלעותיה‪ :‬ת׳‪ ,‬זח הכלל כל נקובי כמשהו‪ .‬וכל פסוקי כרובח‪ :‬חי‪ .‬ררוסת זאב‬
‫בדקה‪ .‬דרוםת ארי כנסה‪ .‬דרוסת הנץ כעוף הדק‪ .‬דרושת הנם כעוף הנס‪ .‬דרוסת‬
‫חתול ונסייר‪ ..‬דרוםת חולרח‪ .‬נחחנו רנלי הבהסה מן הארכובה ולםעלה‪ .‬השרון נשדדה‪.‬‬
‫וחנלודח‪ .‬נוקא דאטמא רשף סוזנתיה‪ .‬לקחח ננוליא תר‪ .‬ניקב חשחול‪ .‬סיסנין‬
‫שנידלדלו)בחוסן( ]ברובן[‪ ,‬נעקרו*‪..‬צלע מעיקרא‪ .‬נולנלת שנתכסח ברוכת‪ ,‬נשר החושד‪.‬‬
‫אח חכרס ברובו‪ :‬ועור כמד‪ .‬טרשיוח וטרשוח העוף יחר על הבהמה‪ .‬והבא מעשה‬
‫לידו יפרוש לחכם סד‪ .‬יהיה‪ .‬ואם לא יבא מעשה לידו הרי היא בהוקת היתי‪ .‬ובריאה‬
‫יבדוק כמנהנ חכמי חדורוח ואם אינו בודק צריך לכרוק אחריו וחיישינן שמא מין‬
‫הוא‪ :‬הריאה שניקבה טריפה‪ .‬אעס־י שלא חסרה‪ .‬והוא ראינקיב קדמא׳ עילאח ולא‬
‫חחאח‪ :‬ואפי׳ ניטל כל קרמא עילאח כשירח‪ .‬דתתאד‪ ,‬מנץ‪ .‬והיינו דאמר רבא האי‬
‫ריאה דאנליד כאהינא פ־מקא כשירה אש עולה בנפיחה‪ .‬ואי אינקיב חחאה ולא אינקיב‬
‫עילאה כשירה דעילאה מנץ‪ .‬כדרכ יוסף‪ .‬דאס׳ רב יוסף האי ריאה ראוושא א* ידעינן‬
‫היכא ראוושא םותבינן עלה נדשא או נילא או רוקא אי מכצכצא טריפה‪ .‬משני שני‬
‫חקיסימ‪ .‬ובדוכחא דליכא למיחלא בירא דטבחא כדלקמן‪ .‬ואי לא מכצכצא כשירון‬
‫ראסרי׳ התחתון ניקכ ולא העליון‪ .‬ואי אוושא ביני כיני‪ .‬ולא ידעינן חיכי אוושא‬
‫בדקינן ליד‪ .‬בפשורי כחמימי לא‪ .‬דכווצא‪ .‬בקרירי)לח( ]לא[‪ .‬דמטדשי‪ .‬אלא בששורי‬

‫הלבות טרפות‪ .‬חני דבי ר׳ ישמעאל בין החיה הנאכלח וכו׳ חולין מ״ב ע׳א‪ .‬ועלינו אין‬
‫לבדוק כ״א מרישוח הריאה וכד׳ ע׳׳ש י׳׳ב ע״א רש״י ר׳׳ח שסח‪ .‬נקובח חוושט וכו׳ שם‪ .‬דרושת‬
‫תתול ונמייח דרוסח חולדה‪ ,‬שם נ״ב ע״ב‪ .‬בוקא דאטסא ובו• שם‪ ,‬ושם נ״ר ע״ב׳ יע״‪ 1‬ע י ? עיר‬
‫בקא וכר ובהום׳ סיכה ל״ה ע״ב ד״ה נמלח טכנתו וכו־‪ .‬שימני! שנרלדלו כי־ובן כד־ל שש ס״ב‬
‫ע ״ * ושם נינ ע־כ‪ .‬הריאה שניקבה כז״ל וכר דאםר רבא וכר וכ״ה בעיב ולא כנירםא שלשנינו‬
‫רבה ובר‪ .‬האי ריאה דאגליד ובו• שם ם״ו ע׳׳א‪ .‬ומ״ו ע״ב‪ .‬דעילאה מגי] כרב יוסף שש מ׳׳י ע*ג‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪750‬‬
‫אי מבצבצא טריפה‪ :‬שהמים סעלין אבעבועות משני קד היוצא דרך הנקב פריסה‪ .‬וא­‬
‫לא כשירה דהתאה אינקיב‪ .‬עילאה לא אינקיכ‪ .‬ראוושא ביני וביני‪ .‬א׳ ניקבה ריאה‬
‫רממשמשא ירא רטבחא‪ .‬שברור לו שנגע בשמשמש תלינן בידא דטבחא ונשירה‬
‫ואין צריך להקיף‪ .‬אנל אי ניקבה היכא דלא סשמשא ירא דטבחא רליכא למיתל•‬
‫בירא דטכהא‪ .‬ואין ידוע אי קורם שחיטה א׳ לאחר שחיטה מקישין‪ .‬ש״ נוקכין אותר‪,‬‬
‫במקום אחר ומקייבין היקבים זה לזה‪ .‬אי דמי להדדי ודא־ אחר שחיטה ניקב וכשירה‪.‬‬
‫ואי לא דמי להדדי האי קודש שח־טה וטריפה‪ .‬ומקיש־ן אשיי מערוגה לערוגה ובלבד‬
‫שיקיף םאונא לאונא ומאוםא לאוםא מרקה לדקה ומנסה לנשה‪ .‬אנל לא‪-‬מאומא‬
‫לאונא ומדקי‪ ,‬לגסה‪ .‬ריאה שהאדימה מקצתה כשירה‪ .‬וסוגיית הלנה מוכח‪ .‬שאשילו‬
‫נולה האריםה הדרא ברייא וכשירה‪ .‬רלשאר שרציס סרמינן לה שעודן רך‪ .‬האדימה‬
‫שנטרואה כי‪ .‬קרום שעלה מתמת מכה נריאה אינו קרום וטריפה‪ .‬ואשיי עולה נגסיחה‪.‬‬
‫דקים להו לרבנן דאוחו קרום איגו של קיימא וסופו ליפול ויפתה הגקכ‪ .‬דנבי כרות‬
‫ששבה גמ׳ אםד״ כן‪ :‬הבקי בהילכות טריפות שותה הטרסשא נסכין ומכנים ידו ובורק‬
‫נין ריאד‪ ,‬ולדוסן ושנינות הריאה שלא יהא שם שירכא‪ .‬ובורק בסדר הסרוגיה ויתרוניה‬
‫ואל ישתה הנוי את הטרששין שלא בשני ישראל דיש לחוש שמא ינניס ידו תוך‬
‫הטרששין וינתק השירכא‪ :‬חמש אונות יש לריאה‪ .‬הבודק אותה ואפה בלשי נברא‬
‫מוצא שלש אונות בימין ושנים בשמאל‪ .‬ובעדונת ימין אוגא קטנה עומדת לבדד‪,‬‬
‫שלא בשורה אונות ונקראת עינוניתא רוורדא‪ .‬משני שדומה לעלה של וורד‪ .‬ולבד‬
‫כל אלה יש למעלה מהן שתי אונות נדולות הנקראות אומות שדומות אימות לכולן‪.‬‬
‫חסירה אהת מן השתים של שמאל פרישה‪ .‬אנל אש הסירה אחת מן השלש של‬
‫ימין עיגוגיתא רווררא מעטרשת עם השניש וכשירה‪ .‬ורכינו ש׳׳יי אומי דנ־ון דלא קיימי‬
‫כדרא דאוני לא מצטרפא‪ .‬יתירה אוגא נשורת האוגות כשירה‪ .‬שלא כשורת האונות‬
‫מגבה טריפה‪ .‬אכל מגור‪ ,‬כשירה‪ .‬לדברי ר׳ שמואל אשר העיר על אביו הנאון ד׳‬
‫יצהק הלו׳ שהיה אוכלה‪ .‬והרב ר׳ שלמה אושי‪ .‬אין בריאה שוש עינוניתא רווררא‬
‫טריסח‪ .‬ורכיגו שי״ מחירה‪ .‬דמרסבר רב אשי למיטרפד‪ ,‬ש׳׳מ לאו אורחא בהכי‪ .‬וכהג*‬
‫רירן ראיתא ברובא דירתו‪ .‬אי משבח־נן ריאה דלית בה עינמיתא כשירה‪ :‬פ י ר ש ת י‬
‫סדר בדיקוח הריאה‪:‬‬

‫ועתה אפרש סדר סירנות‪:‬‬

‫תקלה‪ .‬בל מקוש שגסרכה הריאה אוטוח ואוגוח ועיגוגיחא בין לדושן בין לשמגוגית‬
‫בין לטרסשין בין זו לזו טריםה לבר האונות אס גסרכו כסררן ואשי׳ אונא‬
‫לאוסא אשי כצידה כשירת‪ .‬ת׳‪ .‬וכן לשון רב־נו שלמה‪ .‬ואונא באוסא סי׳ רב׳ שלמי‪,‬‬
‫כ׳ מעשה בא לידו והתירה לו רבינו יעקב בר׳ יקר‪ .‬תי‪ :‬ורבינותסאומ׳ דכל הסתיר‬
‫אונא נאומא א־נו אלא טועה ומאכיל טריסות לישראל‪ .‬תי‪ .‬ונן לשון רבינו יעקנ‪,‬‬
‫מטעש שהאומה היא ברוחב החוה ומתגעגעת לנאן ולנאן ומתשרק הקרום‪ .‬אנל נתית*‬
‫אוגי דוקא שרי רנא כי םרינ׳ בנשדרן לסי שעומדת במיצר החזה ואין הסירכא מתרסקת‪:‬‬
‫ומדאמ׳ רבא המשא אוג־ יש לריאה הרי אומות אינן בכלל‪ .‬דא׳׳כ שנע הודן‪ .‬וני‬
‫אסר תרי אוני דםריבן אהדדי כשירה אין אומא בכלל‪ .‬רהא לא מקרייא אוני‪ .‬ונקט‬

‫בקרירי ל א בצ״ל‪ .‬שברור לו ש נ ג ע בשמישמש וכד שש ס ״ ט ע״א‪ .‬מקישין‪ ( ,‬י ר ש נוקבין א ו ת ה ובו׳‬
‫ה א ד י ט ה ש נ ט מ א ה ב ל ע ״ ז וברש״י שש‬ ‫שש נ׳ ע׳יא‪ -‬ריאה ש ה א ד י מ ה מ ק צ ת ה וכוי שש מ״ו ע״ב‪.‬‬
‫ח ם ש אונות יש לריאה ובו׳ שש ס י ז ע״א‪.‬‬ ‫שנקוצרא קרום ש ע ל ה ע ת מ ת ס כ ה וכו׳ שש מ ״ ה ע׳יא‪.‬‬
‫ואונא כ א ו מ ה וכוי עיי; רש׳׳י שש מ״ו ע״ ב ד״ה הייגו רביתיתו וכוי‪ .‬ושאלתי א ת שי רכינו יעקכ כ ־‬
‫‪751‬‬ ‫מחזור וימדי‬
‫דווקא אתי שעומדת במיצר חחוה אבל אומא לא‪ .‬ובן ש״ הרב ר׳ פ ע ה סשויאה‪ :‬ת׳‬
‫ע׳־כ‪ :‬אבל אס נסרכו שלא כםיררן כנץ זו על נכ זו אונא לאוסא או אונא לאונא‬
‫אהדה שלא בעדה טריפה‪ .‬ועינוניו‪/‬א דוורדא כל מקום שמרובה טריפה‪ .‬דכולהו לנב־‬
‫דירה שלא כסידרן ניגהו‪ .‬אכל אם נםרכו האונות בקרוס שעל הצלעות כננדן או בבשר‬
‫שכין הצלעות כשירה‪ .‬אבל אם נכרכו האומות לדוסן ממקום שאונות חתוכות ומפורשות‬
‫מן האומות ולמטח בלפ־ ונב‪ .‬אס יש סירכא מחיתוך אונות ולמעלה כננד השדרה‬
‫וזה נב הריאה שכננד האונות מייפה‪ .‬יש שמכשירין אותה סירכא שכנכ הריאה כ;נד‬
‫אונות‪ .‬ואין נראין‪ .‬אומא שהיא דבוקה אל הצבעות ב^א םייכא םביאין סכין הדוד‬
‫ומפרקין אותה מן הדופן ורואין אס יש ריעותא בדופן תלינן בדופן‪ .‬ובורקין את‬
‫הריאה בסושרין ונופהץ אותה ואם אין מוציאה רוח כשירה‪ .‬אעפיי שהעלתה צכ׳הים‬
‫כמקום דבק והן נקראין מלנץ‪ .‬ואם אין ריעותא בדופן אעפ‪-‬י שלא העלתה עמה־ן‬
‫ואץ מועיאה רוח טריפה‪ .‬ומי שבדק בידו ומעא ריאת כהילכתה ולא סעא שום‬
‫סירכא עדיך לו להוציאה לחוין ולראותה אס יש בד‪ .‬מראית דיו או מראית בשר‪.‬‬
‫או מראית כתושא‪ .‬הוסלון‪ .‬או בכ׳וריקא‪ .‬קרוא בי‪ .‬או •בשה מקעתה‪ .‬או שנסרכה‬
‫בציפורן‪ .‬או שדומה לאוםתא‪ .‬לבקעה‪ .‬שקשה בבקעת‪ .‬או שחלקה נבקעת שאין לה‬
‫היתוכא ראוני כלל טרישר‪ ..‬אכל ניכר בה סדק כמין היתוך והפרש שאינה הלקי‪.‬‬
‫לנסר׳ כשירה‪ :‬שתי בועות הסמוכות זו לזו שיש מעט ב־נתים טריפה‪ .‬ואפ אינם‬
‫סמוכות כשירה‪ .‬הדא ומתהז׳ כתרה׳‪ .‬ש״ בועה אהת שדומה לשתים ורחבה משני‬
‫ערדין ובאמצעיתה קערה הרבה ונראית כאילו היא מתחלקת‪ .‬ואין כלום מבשר הריאה‬
‫כינת־ם‪ .‬נוקבין אחת מהן אם שופכות וו לוו אהת היא וכשירה‪ .‬ואי לא שופכות‬
‫להדדי טריפה‪ .‬איסר ניקבה מעילוי סירכ׳ ועבד תרתי בועי וחדא טינייהו ניקבה ומנה‬
‫היא ודהה להבירתה וסתמה‪ ,‬להבי טריסח‪ .‬כועא שבשיפולי ריאד‪ .‬או באונות או‬
‫באוםוח ואין חוט כשר מקיף לה משני שהיא למטה בשפת הריאה שאץ כלומ כשר‬
‫כששחה מריסה ויש שמכשירין‪ .‬ואעשיי שבדק הריאה ולא מצא בה אחר מכל אילו‬
‫חטרישוח עריך לעשוח נשיהה‪ .‬וכל זמן שלא נשחה אסורה‪ .‬משום אטום בריאח‪ .‬ומשוש‬
‫נקב משהו‪ .‬שאין ניכרין אלא בנשיחה‪ .‬אטום בריאה מקוש קשה הוא בריאח‪ .‬מקוש‬
‫שאינו עולח משיחה ואינו בולט נריאה כשעח נשיחה וכנושה של ריאה הוא‪ .‬אנל‬
‫אס נולט על ננ הריאה אשילו נמר‪ .‬נועות נדולוח וקשות נםלע נשירה‪ .‬יש אומי‬
‫אטום נריאה אינו קשה ומראהו כשראה ריאה אך אינו עולה ננפיהה וקורעין אותו‬
‫מקום נםנין ואס יש נו מונלא‪ .‬נל״רא ב׳ או מים זכים נשירה‪ ,‬אך אם יש נו‬
‫מים סרוחים טרישה‪. .‬׳אם אין מים מניהין על נכי קרקע רוק או נוצה או קש‪ .‬ואש‬
‫מנענע מהמת הרוה כשירה‪ :‬אמר רבא כשהטבח בודק אח הבהמה מוציא הריאה‬
‫לנושחה אשד‪ .‬כלפי נברא כשהיא תלוייה בתליה ונפה לה דחוו נ׳ מיסינא וכ׳ משמאלא‪.‬‬
‫אם חסרן או ית־רן‪ .‬הזינן אש ההיא יתירא קיימא בדרא ראוני כשירח‪ .‬ואי אישחכח‬
‫על נכן בין מהאי נישא בין מהאי נישא ואשי׳ כטיסא דאסא טריפה‪ .‬ואי משתכח‬
‫מאסה ביני היא וכשירה‪ :‬ה׳‪.‬‬

‫דבי יקר ובחוש׳ שש ד״ה היינו רביתייהו וכוי‪ .‬אומא שהיא דבוקה ובו׳ עי׳ ש מ״ח ע״א ובשירש״י‬
‫ד״ה דהליש שומיה וכו׳‪ .‬אש יש בה מראית דיו וכו׳ ע״ש מיז ע״נ‪ .‬שחי בועות הסמוכות זו לזו‬
‫זכו׳ שש מ״ז ע״א‪ .‬ושירש׳׳י קיש ליה לרבא דאינן סמוכות אלא טהמח נקב שהיה בריאה ותעלה‬
‫הנקב את הבועות הללו סביביו ועיין בר״; שם וכרמב׳׳ש ה׳ שתיטה ש׳׳ז הי״א ובבמ‪-‬ש‪ .‬אימר‬
‫כועה שבשיפולי ריאד‪ ,‬וכו׳ עיי; תום׳ הולין מ־ו‬ ‫ניקנא מעילוי בירבא וכו׳ הוא לשין בה״ג ע״ש‪.‬‬
‫׳!*א ד״ה אי ששני אהדדי וכוי כתב כעל הלכות גדולות רבועות בשיפולי ריאה ובו׳ ועי׳ ‪-‬י‪ -,•1‬שי• ל״ז‬
‫ם״ר‪ .‬וידיך לעשות נשיתת וכו׳ עיין כרסב‪-‬ש שי*א מהי שתישה הי״א ויש מנחמות שנושהין הריאה‬
‫שמא יש בה נקב וכו׳ ע״ש‪ .‬ועיי כמררני שש‪ .‬אםוש בריאה וכוי מקום שאינו עולה בנשיהה וכר שם‬
 ‫‪,‬‬
‫מחוור ויימר‬ ‫‪752‬‬

‫וזה לשון ספר התרומה‪:‬‬

‫תקלע‪ ,‬והא דאמר רבא המשה אוני אית לריאה תלתא מימינא ותרתי טשפאלא‬
‫אי חפיר או חליף או יתיר טריפה‪ .‬הלבה במותו‪ .‬אבל ביתיר לא‪.‬‬
‫דההיא יתירח ראחי לקמיה דאמיסר ואבשרה‪ .‬ואמי ליח חילכת׳ כוותיח דרכא ביתירת‪.‬‬
‫וכן פי׳ רכינו שלמה שראה שהכשירה רבו‪ .‬והני םילי רקיימ׳ נדרא דאוני אז כשירח‪.‬‬
‫וההיא יתירת דהוה ביני וכיני סכר רכ אשי למישרסה‪ .‬כיון דלא קיימ׳ בדרא ראחריני‪.‬‬
‫אמר ליה ]מר[ כריה ררב אויא כל ודר ברייתא הכי‪.‬אית להו‪ .‬וקרי ליה עינוניתא‬
‫רווררא‪ .‬והיכי דחסר אחת מן האונות פירשיי יש אומ׳ רםצרפין להך עינוניתא תחת‬
‫החסירה‪ .‬ונר׳ לי דלא מצרפינן לה כיון דאונא בררא ראחריני‪ .‬והיכא דאין לה כל‬
‫עינוניתא פ״ דנשידה‪ .‬דהא לא היה רגילות להיוחה אלא בחיו׳ ברייחא‪ .‬א״כ אין‬
‫דינה להיות‪ .‬והיכא דאית לה תרי עינוניתא‪ .‬פירש״ שנחלקו כד‪ ,‬נרולי הדור‪ .‬ונראה‬
‫לו* דטריסה‪ .‬ויש מכשירין מטעס כל יתר כנטול דמי וליכא השתא אלא חרא‪ .‬וליתה‪.‬‬
‫דאי כנטול דמי חיינו כנטול שחיים‪ .‬ותות ליה ניקבה הריאה‪ .‬בדאמרי׳ נבי בחמה‬
‫בעלת המש היינו טרשה מן חבטן מטעם כל יתר כנטול דמי‪) .‬שיי( ]שרק[ בהמח‬
‫המקשה‪ .‬ועור יש מתירין מטעמ אחר כ׳ יש לח תרי עינוניחא שהרי בחדא עינוניתא‬
‫לא הוד• א׳ תיו׳ ברייתא הכי אית להו‪ .‬רהא הזינן רכולהן דידין הכי אית לחו‪ .‬ונש‬
‫רב אשי היכי סבר למיטרסה‪ .‬א־כ לא משכה בהמח כשירה אלא על כורחיך מהרי‬
‫עינוניחא חוה א׳ דעיזי ברייחא חכי איה להו וכשירה‪ :‬ומורי רבינו אוסר דאין זה‬
‫ראייה‪ .‬דביםיהס היו בהמות שלהן משונות ולא הוה לחו אפי׳ הדא‪ .‬דהא אשכחן‬
‫דמשונות היו משלנו מדבר אחד‪ .‬ראסרי׳ בס׳ חלוקח בהמה‪) .‬סרוח( ]סרה[ בת שלש‬
‫ודאי לכהן‪ .‬ושלנו יולדח קודם לכן‪ :‬חי‪ .‬ע׳ב‪ :‬ריאה דסריכח בחזה אז בשמנונית‬
‫דנרנרת אין לה בדיקה וטריפה‪ .‬ולא משחכהא אלא בימין של כחמה‪ .‬ושתי ערונוח‬
‫של ריאה הם האוטוח אחח מיכן ואחוז מיכן וביניהן סימפון ושמנונית שהוא דבוק‬
‫בשורה ונמצא רריאה באותו מממון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו ער למטה כשירה‪.‬‬
‫מפוצלות מיו לזו אפילו מעט סירכא הוא ואין לה בדיקה‪ .‬וטריפה‪ .‬ואונין הםמוכין‬
‫לדופן לאותם צלעות קטנות אע׳־נ דסריבן מביא סכין הדור ומשריש אותת סירכא‬
‫מאותן צלעות ונופח את חריאה אס יצא ממנה חרוח טריסה‪ .‬ואס לא יצא ממנה‬
‫חרוה כשירה מה שאין כן בסירכא באומא‪ .‬שאעפיי שלא יצא חרוח ממגה טריפה‪.‬‬
‫מאחר שיש סירכא ביגה ולדופן‪ .‬אך אס דבוקת בדופן בצלעות כבר פירשתי וחילקתי‬
‫בין נמצא בדופן ריעותא ללא נמצא‪ ,‬ואם אינת נבדקת בדופן ואין בה שום סירכא‬
‫ואין בדופן שום ריעותא ניכר ועלו צסחין עליה אין חוששין עליה וכשירה‪ .‬וריאת‬
‫דסריכא כקנה הלב אין לה בדיקה וטריפה‪ .‬שאינח סותס בריאת אלא דופן לאוני‬
‫דאוני מן הבירתה‪ .‬ועסק םירבא שקורץ סולםוניאה קיבלנו עלינו שלא להכשירה‪:‬‬
‫אסר רבא ריאה דדמיא למוריקא לקשותא לםוריקא דביעתא טריפה‪ .‬אמר רבא ריאה‬
‫רדמיא לנוונא דככדא בשירה לנווגא דבישרא טריפה‪ .‬ופיפניך ובשר בשרה טריפה‬

‫ס״ז ע׳׳כ‪ .‬אך אש יש בו ובר דבר זה לא מצאתי לא בדברי הראשוניש גש לא באהרוגיש‪• .‬ושר‬
‫ליה סר בדיה דרב אויא ובו׳ כצ׳׳ל‪ .‬ולשגיגו שס מ׳׳ז ע׳׳א איתא א׳ל רב הונא סר יבר אזיא‪ .‬בל‬
‫יתר כגסול דמי שרק כ ה ס ה הסקשה מר׳ל עיין חולין ע׳׳ר ע*א• שדה בה שלש ובו׳ בצ׳׳ל עיין‬
‫בכורות י׳׳ט עיב‪ .‬ריאה דשריבה וכר• אש דבוק מעיקר הלב ובו׳׳ עיין באגורה שרק אלו פרישות‪,‬‬
‫ובאו״ז שם‪ ,‬ובמרדכי שם ועיין בבעל העיטור אות דושן וכו׳ ושש אות ריאד‪ .‬וכו׳‪ .‬ריאה ריםיא‬
‫‪3‬צד‬ ‫מחזור ויטדי‬
‫לא תאכלו‪ .‬ריאה ירוקה כשירה‪ .‬אדומה כשירה‪ .‬נר׳ נתן‪ .‬אמר רב אחא דדמיא‬
‫לכוחלא כשירה‪ .‬לדיותא מרימה‪ .‬דאמר דבא שחור אדומ הוא אלא שלקה‪ .‬ואמר‬
‫רבא ריאה דאסמ־ך נילרי נילדי אוכמי אוכםי מינרי טינרי‪ .‬כנרי כנרי‪ .‬חוותא חזותא‪.‬‬
‫כשירה‪ .‬סי׳ נילרי דמי למצורע‪ .‬טינרי‪ .‬בועות יבישות וקשוח כסלע‪ .‬דמחמם טינר•‬
‫כנרי‪ .‬בועוח להות‪ .‬חוותא‪ .‬נוונין‪ .‬בהמה שנחחכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה‪.‬‬
‫מן הארכובה ולמעלה טריפה‪ .‬וכן אם ניטל צומח הנ־דין‪ .‬אמר רב וכן בעוף‪ .‬אמר‬
‫רב יחורח אמר רב שמוטח ירך בבהמה טדישה‪ .‬שמיטת נף נעוף‪ .‬פריסה‪ .‬הייש־גן‬
‫שמא )שמוך לריאה( ןניקבח חריאר‪ .[-‬אבל אם נשמט סרק שני כשר‪ .‬וכן שלישי‬
‫מבחוץ‪ .‬והא דאסר רב יוסף בר מגיוסי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודושן סוחמתה‬
‫כשירח‪ .‬נין םניך כין סריך‪ .‬בין לא סביך נין לא שריך ניון רסחמחי־‪ ,‬דופן נל שהו‬
‫נשירה‪ .‬קרום שעלה מחמת מנד‪ .‬בר־אה ולמחר געשה ניקב טרישה‪ .‬ראינו קרוס‪ .‬ואש‬
‫תאמר חלנ של לנ מותמו שהרי הוא דנוק מעילך הלנ ומקומו הוא וגידון כאיגא‬
‫דריאה דאסרינן מקום רכיתא הוא‪ .‬הנא לא אסרי׳ הני‪ .‬רקיימא לן )הלב( ]חלב[‬
‫העשוי בכובע אינו מתם‪ .‬וזהו טרששא‪ ,‬הילבך טדישד‪ ..‬רביגא ע;י אררכ יוסף והוא‬
‫רסגיך אבישרא‪ .‬אנל אס נסרכח בה טרפשא דליבא אפילו בחוט השיעור אין לה‬
‫בדיקה‪ .‬רהלנה רווהת היא )דהלנ( ]רחלנ[ העשוי כבונע איגו סוחש‪ .‬הזע טרסשא‬
‫דלינא שאם נסרך נהוט אהד ופירקן ולא נוצנין אע׳ס נץ טריפה דלא גםיך אלא‬
‫אם כן גיקבה‪ .‬וקורא אני בה הריאה שניקנה‪ .‬כמקום אחר אמרו הבסיס סהשגסרנה‬
‫ניקבה ואין ודזרח עור לכשרות‪ .‬לנר םירכא דכית רביתא שאם נסרבא בחיתוכא ראוגי‬
‫ככשר שבין חצלעות ומסובך מנין‪ :‬ח•‪:‬‬

‫מהלכות רב אלפסי‪:‬‬
‫אמר רנא שתי עורות יש לו לוושט‪ .‬חיצון ארוס וסנימי לבן‪ .‬ראי הליף טריפה‪.‬‬
‫ואס )ניקבן( ]ניקבו[ שניחן זח שלא נננד זה טריפח‪ .‬רזימנין רסחחא ליח‬
‫ופיתרטו ליה אהדדי‪ .‬והוד• ליח כנקב הושט ואסור‪ .‬ואמר רבא קרופ שעלח מחמת‬
‫מכה בושט אינו קרוס‪ .‬ואסר רבא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא םבסניס‪ .‬למאי‬
‫נםקא מינה‪ ,‬לספק דרוסה‪ .‬דכיץ דדם אדום וושט טנהזץ אדום לא סיננר‪ .‬הילכך בעי‬
‫בריקה מבפנים שהוא לבן‪ .‬ואט יש לו קוץ בוושט‪ .‬חוששץ שמא הבראה‪ .‬פי׳ דילמא‬
‫נסק לברא‪ .‬אנל אם נמצא מושט קוץ אין חוששין‪ .‬מאי טעמא רכל חני עיזי‬
‫ברייאחא קוצי אנלן; סליק‪ :‬חי‪:‬‬

‫מספר האשכול‪.‬‬
‫ב א נ ו לפרש דרך קצרח עיניין בדיקת הריאה‪ .‬הריאה יש בה שחי אומות‬ ‫תקס‪.‬‬
‫גדולות וחמש אונין‪ .‬ועינוניתא דוורדא שביניהן‪ .‬וזו הריאה בזמן מ פ ח‬

‫לסוריקא וכו׳ ע׳׳ש מ״ז ע״ב ועי׳ בבה׳׳ג‪ .‬ריאה ראסמיק נילדי גילרי וכי׳ ע׳׳ש ט״ה עיב‪ .‬גהםח שגחחבו‬
‫דגליה ובו׳ שם ע׳׳ו ע׳׳א‪ .‬נ״ז ע׳׳א‪ .‬אמר רב וכן בעוף נ״ז ?ךא• שמוטה גף בעוף מייפה חיישינן‬
‫שמא ניקבה הריאה « ״ ל שט נ ‪ r‬ע׳׳א‪ .‬רק*ל חלב העשוי בכובע וכר בצ־יל שם טיט ע׳׳ב‪ .‬רהלכה‬
‫רווחה היא דחלב העשוי ככוכע ובו׳ כז״ל‪ .‬שהי עורוח יש לו לוושט וכר שם מ׳׳נ ע״ב‪ ,‬ואם ניקבי‬
‫קרום שעלה מהמת מכה ובו׳ שם מ״נ ע׳׳א‪ .‬וושט אין לו בדיקה מבחוץ ובר‬ ‫שגיהם ובו׳ מי׳׳ל‪.‬‬
‫עם‪ .‬וכ״ה ע״ב‪ .‬חוששין שמא הבראה וכו• רלמא גםק לברא בן םירש הערוך ערך ברא‪ .‬רכל הני‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪754‬‬
‫לה ואפה כלסי נברא הן שלש אונץ םימין ושתים משמאל‪ .‬ועינוניתא רו^דא סן‬
‫הימין עם השלש‪ .‬ואם חסרו מן השלש של ימין אהת אין הבהמה טריפה‪ .‬שעינוניתא‬
‫דוורדא משלמת השלש במקום החסירה וכשירה משום רבצד ימין‪ .‬אבל אם הסרו‬
‫תשחים של שטאל אחת אין העינוניחא דוורדא עולה בטקוס החסירה וטריפת שאין‬
‫מצטרסין מצד ימין לצד שמאל‪ :‬הרי יבריאה שתי אומות וחסש אונין ועינוניתא‬
‫שמינית‪ :‬והטכח צריך לבדוק בהן אם )אס( דבוקות כחלה ובדפנות‪ .‬חו לזו‪ .‬ונם יש‬
‫במעי הבהמה תשעה מקומות אהרים שהבודק בהן אס עולה להם סירבא מן הריאה‪.‬‬
‫והן שמנונית החזה‪ .‬ושמנונית הלב‪ .‬ומרמשא דכבדא‪ .‬ונרנרת‪ .‬ושמנוניהא‪ .‬דנרנרת‪.‬‬
‫וקנה הלב‪ .‬ושמנונית שבםימסון שבין שתי אומות שקורץ הקצכימ קוךטיוןנא‪) .‬והכת(‬
‫]והרת[‪ .‬שקורין ארמילש‪ .‬כל׳‪ ,‬ונם מתהלק מקומ עשירי שכא טטיפש דליכא‪ .‬הרי‬
‫אילו עשרה מקומות שבודק כהן הטבה‪ .‬שאם עולה להן סירכא מן הריאה טרימה‪.‬‬
‫אעיפ שעולה בנפיחה‪ ,‬ואע־ס שלא נמצא שום םירכא בריאה צריך הטבה להוציאה‬
‫ולעשות לה נפיתה משופ יבשת או מראות הפוסלות בה שעל ידי נמיחת מתברר בל‬
‫היבשות והמראות‪ .‬ותרי בועי דסריכ׳ להררי והרגה ספיקות‪ .‬ושמנונית התוה נירון‬
‫כחזה‪ .‬אכל שמנונית דחוה התולה על הצלעות נירון בצלעית וכשירה‪ :‬ונשאל רב‬
‫היי נאון דל‪) .‬ודא• בעיא( ]ודאיבעיא[ לכון יתירת דסשתבחא בריאה מנכה לא מיבעיא‬
‫כראמרי׳‪ ,‬וחני מילי מקמי אכל מאחורה טריפה‪ .‬כי קא מבעיא לן מקמאה ולתדת׳‬
‫ותלת יתירות דמשתכהן בריא־•• בין מימינא כין משמאלא מאי‪ .‬מי אמרי׳ חני מילי‬
‫‪,‬‬
‫מקמאה‪ .‬לכל מר‪ ,‬רמשתכח מקמה בין הרא כץ תרתי או תלת‪ .‬או רילמא כי אמרי‬
‫הנ• מילי מקסאת לעינוניתא דוורדא בלהור הוא דקא׳‪ .‬ואי סשתכהא יתירא אחריתי‬
‫בץ בלמינה בץ בשמאלא טריפה‪ .‬לפי שיש אצלינו בפירושים ראשוניפ רלא קיפ לן‬
‫במילתא שפיר ותו עינוניתא דוורדא חיכי חשוכה כשאר אוני‪ .‬ומאי ריינינן כה‪ .‬בהא‬
‫קים לן רכי חסדן אוני חשכינן לחו כמקום חר מיני־חו‪ .‬או רילמא דכיון רשלא‬
‫כסדרן הוא לכל מא• דסריכן טריפה‪ .‬דנן מצינו בהלכות מר רב •הודה גאון‪ .‬ובעינן‬
‫לםיקם על בירורא דמילתא מקמי מרנא‪ :‬ו ה ש י ב ‪ :‬הכי נקטינן נסי רכל ית־רת‬
‫דקיימא םנואי כשירה דחא אסרינן חמשא אונא אית לריאה‪ .‬ואי יתיר טריפה‪ .‬הא‬
‫אסרי׳ לית הילכחא כמחיה ביחידה‪ .‬ואפילו לא קיימא בדרא דאוני אלא ביני כיני‬
‫הא אמריי ההוא כיני ביני ראתא לקמיה ררב אשי סכר למיטרפיה‪ .‬איל הונא בר מר‬
‫לרב אשי הני עיוי ברייאתא אית להן כהדה וקרו ליה טנהי עינוניתא רוורדא‪ .‬ותני‬
‫דק״מא מנוא*‪ .‬אבל מנכד• אפיי כטימד‪ ,‬ראמא טריסה‪ .‬וכיון דקייםא לן דיתירת כשירה‬
‫לית לן למימר הני מילי חרא לחור משו‪ 0‬רכל יחי בחוקת היתר ולא אסרינן‬
‫מידעם אלא בריאה‪ .‬ויתרת דקיימא ביני ביני כל חרא מתקרייא עינוניתא דוורדא‪.‬‬
‫וחני עינוניחא דוורדא לכל מאי דסריכן טריפת כרכתכ מר דג יהודאי נאון‪ :‬סימן‬
‫כריקה הריאה שנעשה בכיה המדרש של הרכ הנחל ר׳ ישראל מלונייל‪ :‬כל דסריך‬
‫נשחת‪ .‬ואדס אין‪ .‬ואחת אל אחת‪ :‬סי׳ אדם‪ .‬אונא אךוסן בשירה ומחמת מכה‬
‫אפי׳ אומא לדופן כשירח‪ .‬ואחח אל אחת‪' .‬ואונא לחגירתה כשירה; והרב ר׳ לוי כר‬
‫יהודה ד ל שם סימן אחר‪ :‬וילמד לטיוף ט י ף אדפ אבל‪ :‬ח׳‪ •.‬ע׳יכ‪:‬‬

‫עיזי ברייאתא וכי׳‪ ,‬לפנינו חיויא ברייתא ט׳׳ג ע״ב‪ DM .‬דבוקות בתזח ובדפנות זכו׳ כ י ל ‪ .‬וחדת‬
‫וט׳ כצ׳׳ל‪ .‬וראיבעיא לפון וכו׳ כ»״ל‪ .‬בדאסרינן וחני פילי מקםח וכוי ס׳׳ז ע״א עיש יעיין בפייש־׳י‬
‫ובתום׳ ד״ה כל תני ובו׳‪.‬‬
‫‪755‬‬ ‫מחזור מכורי‬

‫ואילו חילכות שחימה כאשר מבואר בספר התרומה‪ :‬מר׳ ברוך כר׳ יצחק‪:‬‬
‫א‪ .‬דין שחיםח עוף סימן אחר‪ .‬ובהמה שגי סיסנין‪ .‬ורוב אחד כמוהו‪ .‬ושחיטת‬
‫וורירין בעוף שעולהו‪ .‬או מנקכן בקרן‪ .‬רהלכה כרי יהודה בוורירין בפיק‬
‫דברכוח‪ .‬לא חחכם בדיעבד כשר‪:‬‬
‫ב‪ .‬דין שנימת סכין ושעריך לבדוק הסכין תחילה שחיטה‪ .‬וסוף שחיטה‪ .‬ואם לא‬
‫כדק הסכין כסוף כשירה‪ .‬ואש מצא בסוף מנוסה כל הבהמות פסולות‪ .‬ואם‬
‫שיבר בה עעם כשירות‪ .‬אם כדק הסכין תהילה‪ .‬ומותר לכרוך מטלית על השניסה‬
‫ולשחוט‪ .‬ועריך לבדוק םיסגין אחר שחיטה אם שחומין יפה‪ .‬ואם לא בדק כסוף פסולה;‬
‫ג‪ .‬דין שהה באמצע שחיטה בין במיעוט קסא בין בטיעוט בחרא מפורש בדין הלדה‪:‬‬
‫ד‪ .‬דין דרסה שלא הוליך ולא הביא הסכין‪:‬‬
‫ח‪ .‬דין הלרה‪ .‬שהסכין מכוסה מן העור או אפי׳ םסובך‪ .‬וגם לאחר ששחט מעט‬
‫שעסיס ששוחט בראש הםכין שלא יחתוך מן העור יותר‪ .‬ואז פעמים שראש‬
‫הסכין ששוהט בו מתכסה מן העור ופסולה‪ .‬אם הסכין פכומה כנגד מה ששוחט‪ .‬ואם‬
‫החליד או שהא בין כמיעוט קסא בין במיעוט בחרא פסולה‪ .‬בר סשהא במיעוט קסא‬
‫דכשירה‪ .‬כמו העי קנה סנוש‪ .‬כך שי• רש׳" והלכות נדולות‪ .‬אבל בתוספחא שהא‬
‫במיעוט בחרא כשירה‪ .‬אבל במיעוט קמא פסולה לכל הסחות בוושט‪ .‬והחליר במיעוט‬
‫בחרא יכול להיוח דנשירה‪ .‬כסו הנדים דכשר‪:‬‬
‫ו‪ .‬ד ן הנדסה ששחט שלא במקום שחיטה למעלה משיסו׳ כובע או למטה םאונא‬
‫ראשונה‪ .‬וכן בושט למעלה מחפיסה יר או למטה םשישעיר‪ .‬ואם הנדים במיעוט‬
‫קמא פסולה ובמיעוט בחרא כשירה‪ .‬רהא רכ ושמואל פסקו כר׳ •וסי בר׳ יהודה‬
‫דשהט בטבעת גדולה ושייר מלא החוט על פגי ח נ ה כשירח‪ .‬אם מרים אחרי כן‬
‫נשירה‪ .‬שאין דיגו נמו שהא או החליד נמיעוט סיםגין כדפרישי׳ לעיל‪:‬‬
‫ז‪ .‬דין עיקור שנעקרו הםיםנין מטקומס חיבוק נלחי‪ .‬או נפסקה הנרנרת באמעע‬
‫ברונה פסולה‪ .‬ורחנן ניטל לח* החחחון נשירה‪ .‬תלסודא משני לח שפיר‪.‬‬
‫ואם םסק לו מחי נעקר הסימן לאחר שחיטה או לשניה פסולה‪ .‬אפי׳ הסימן חשמוט‬
‫הוא שחוט‪ .‬אשי׳ לא חשם נסיםגין‪ .‬דאיר ]יוחנן[ יניא ויקיף‪:‬‬
‫ח‪ .‬דין שוהמ כשנים ושלשה מקומות כשירה‪ .‬כיב‪ .‬ההוא תורא דאיתשחיט בשנים‬
‫ושלשח מקופות‪ .‬על רב יצחק בר מרתא נקיט ששופריה שומריה‪:‬‬

‫חילכות גריפות‪.‬‬
‫ט‪ .‬דין תרי אוני דסריכן כשלא כשירדן טריסה‪ .‬ואי סריכי כסדרן ־צריכי נפיחה‪.‬‬
‫ופעמים מריסה‪ .‬לדברי רבינו חננאל בשם הנאון היכא דעיקרן םיסרק‪ .‬ואין‬
‫סירכא במקום שסחחילוח ליחלק‪:‬‬
‫י‪ .‬ד ן אונא באוםא דסריכי יחד טריםח‪:‬‬

‫תחילת שהימת ובר כצ׳׳ל‪ .‬דא״ר יוחנן יגיא ויקיף « ־ ל ‪ .‬ההגא תורא ובז׳ ל ע״א‪ .‬על‬
‫רכ יצהק כ י מיהא נקיט סשופריה שופריה ל ע‪-‬ב‪ .‬הרי אוני רסריכי! ונוי‪ ,‬ש‪ 0‬ט״נ ע״ב ועיין רש׳יי‬
‫דיה לית להא בריקותא וכו׳ ונתוס׳ ד״ה היינו רביהייהו וכר‪ .‬דין אונא באוסא וכו• עיין כדו ע־ב‬
‫ובםירש״י שם ואונה הסי‪-‬־כה באומה ובר ושאלתי את פי ר ביט יעקב בר ר׳ יקר וכוי וכתום׳ ד״ה היינו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪756‬‬
‫יא‪ .‬דין ריאה הסמוכה לדופן אם האומא דהיינו רוחב החוד‪ .‬טריפה‪ .‬ואש האונא‬
‫דהיינו בסיצר החזה סמכה לדופן כשירה‪ .‬כדאי רב נחמן ריאה שניקבה‬
‫ודופן סותסתה כשירה‪ .‬והוא דסכיך כבישרא שכין הצלעות‪ .‬אבל בצלעוח עצמן לא‬
‫סני רסוף סירכא ליםםק‪ .‬ואפי׳ סביך בכישרא ממש ובמיצר החזה‪ .‬כמו האונא דכשירה‪.‬‬
‫היינו בנפיחה רוקא כך פירשו הגאונים‪ :‬ואם יש םירכא מן הריאה לשומן הלב או‬
‫לשום מקום פריסה‪:‬‬
‫יב‪ ,‬דין חשבון האונות של ריאה‪ .‬תלת כיסינא יתרי משמאלא‪ .‬מלכד תרי אומי‬
‫אי חליף אי חסיר או יתיר טריפה‪ .‬ואי היהרת כררא דאוני כשירה‪ .‬ואין‬
‫םצרםין ההסירה לעיגוגיתא דוורדא אלא א״כ קיימא בריא דאוני‪ .‬ואס יש תרי עיגוגיתא‬
‫טריפה‪ .‬ואם אין כה אסילו אחח כשירה‪:‬‬
‫יג‪ .‬דין בועא שבריאר‪ .‬אי חר׳ רששכ• אהדיי או אהת כשירה‪ .‬אכל חדי רםמיבן ולא‬
‫שסבן אהדדי או אחת בשיסולי ריאד‪ .‬רגראוח כשתים פריפה‪ .‬כראי׳ בחלכוח‬
‫נדולוח‪ .‬או הריאה שנשתגיח מכמות שהיא רגילה או משראה או מדבר אחר‪:‬‬
‫יד‪ .‬דין מחט שנמצאת כריאה ואין נראית כחוץ והריאה באה לפנינו שלימד‪ ,‬כשירה‪.‬‬
‫ואם חתן ממנה בא לפנינו עמ המהט פרישה‪ .‬או מחפ שנמצאת בתוך‬
‫הככד אפי׳ שלפ לפנינו‪ .‬אי קופא לצר הוץ מריסה‪ .‬דדרך הוושט עם חשאכל בא‬
‫ויצא להוץ והזר ונכנס בכבד והוד‪ .‬ליד‪ .‬נקובת הוושט‪ .‬וכקופא לניו כשירה‪ .‬ובמחט‬
‫קטיגתא כדידן טריפה בכל עיניין‪ .‬אכל בריאה בכל עניין כשירה‪ .‬שהריאה והכבד‬
‫תלדין בקנה וםםוך הקגה יותר לריאה‪ .‬ונם רחב יותר‪ .‬אבל מבבד רחוק וקטן‪ .‬רק‬
‫גסצאת בםיםםוגא דככדא כשירה‪ .‬או תהובה בסגים‪ .‬בעוכ• בית הכוסות מצד אהר‬
‫כשירה‪ .‬וכן נמצאת המחט בחלל הקורקבן נם נתחב ככשר כשנים‪ .‬או נמצאת כחלל‬
‫הוושט בכל עניין כשירה‪ .‬שהקורקכן ובית הכוסות תלויין בוושט והמאכל בא דרך‬
‫הוושט ונס המחט בא עם המאכל ואפילו קוסא לבר‪, .‬ינעץ כבשר כשירה‪ .‬דאוכלין‬
‫ומשקין דחקוה להיות תחובה שש אבל הנכד תלוי בקנה‪ .‬ואין לוסר שהקדים קנה‬
‫לוושמ שאינו רוחב וקיוכ לכבד כםו לריאה ואם חולעיס יוצאים מן הריאח כשירה‪.‬‬
‫דלאחר שחיטה פריש‪ .‬וכי נתחבה חסחט כפנים ברקים או בקורקבן ואין ניכרת בחוץ‬
‫ויש קורט דם בחוץ בנגר המחט טרישה‪ .‬ואש המחט ניכרת משני צדדין ואין קורט‬
‫דפ על חמחט ולא על חבשר לאחר שחיטת סריש וכשירה‪ .‬ולא חיישינן אי עכר‬
‫מחיים לצד חוץ וחזר ונכנס לסנים‪:‬‬
‫טו‪ .‬דין נקבים שכנרנרח אם יש כהס חסרון לכאיסר אם אין בהן חסרון לכרובח‬
‫אם סרוקה לאורכא‪ .‬נשתייר חוליא כשירה‪ .‬ואם ניקבה למטה מהנשר‬
‫שחיטה דינם במשהו‪:‬‬
‫טן‪ .‬דין חוט השדרה שנססק ברובו וכראש במשהו‪ .‬ניקב קיום של מוח ולמטה‬
‫לצד הוגב עד בין )הטרששות( ]השרשוח[ ברובו מיכן ואילך כשר‪ .‬ובעוף‬
‫עד בין אנס״ש כיונו‪ .‬שיכן ואילך כשר‪:‬‬
‫יז‪ .‬דין נקנים‪ .‬דסיטרסא נהן אם סותמתו שומן הנאכל נין בבהמח בין בחיה בין‬
‫בעוף הוייא סתימה וכשירה‪ .‬דמיהרק‪ .‬אבל הלב שאינו נאנל אינו חשונ‬

‫רביתייהו וכו׳ ואונה הסרוכה לאוםה והיא אצלה וכר‪ .‬ריאה שניקבה ודופן סותמחה בשרה שש‬
‫ס״ח ע׳׳א‪ .‬אלא א״כ ק״טא בררא דאוני כצ״ל וע‪-‬יש מ״‪ 1‬ע״א רש׳׳׳ ד״ה אשילו וכו׳ ובחום׳ ד״ה כל‬
‫ובר‪ .‬בועה שבריאה וכוי שם ס״ז ע״א עי• ני(‪1‬ס׳ שם ר״ה אי ששכ* וכוי ובחוס• ר״ת ואי לא‪ 1‬וכוי‪.‬‬
‫טהט שנטצאח בריאה ומי עיי שם מ״ה ע״ב‪ .‬כעובי בית הכוסוה וכו׳ שם טיט ע״א‪ .‬ואם תולעים‬
‫וכר ע״ש מ״ט ע״א סורנא וכוי‪ .‬אס יש בהם השרון וכוי שש ט״ה ע״א‪ .‬תוט השררה שנםסק וכו׳‬
‫ט״ה ע׳׳ב‪ .‬ובראש בסשתו ט״ה ע״א סנה כל סר‪ ,‬שנקררה וכוי‪ .‬ער בין השרשות בייבו בצי׳ל שש‬
‫‪757‬‬ ‫מחוור ויטרי‬
‫סחיטה ומריטה‪ .‬אבל ריאה הדבוקה לשומן הלב אינו קרר סתימה‪ ,‬דדוקא שומן הנדל‬
‫במקום הנקב סותם ובשירה־‪.‬‬
‫יח‪ .‬דין נמלה בהמה מן הננ או מן העלייה או נסלה דרך ארובח מנוכח עשרת‬
‫טםחיס מריטה‪ .‬ואם דילנה מאליה אמדה נטשה וכשירה‪ .‬ואם הניחה למעלה‬
‫וטצאה למטה יש לומר שרילנה וכשירה‪ .‬ואילים הטנגחין וה את וה כשירץ‪ .‬וטבח‬
‫המטיל בהמתו לארץ בשעה שרהנח לשוחטה אעימ שמפילח בחוזק כשירה‪ .‬לפי‬
‫שנועצת צסויניה כארץ‪) .‬אס( ]או[ אם החליקה ונמלה לארץ מאליה אע־ם שעתה‬
‫אינה נועצח ציפורניה כיון שלא חםילוח כחוזק כשירה כיון שאץ נובה עשרה טסחים‬
‫פכריסה לארץ‪ .‬כדאיחא בסרק חפות‪ .‬ואדם שזרק מלח מרחוק לארץ אם נסל על‬
‫טחניו כשר‪ .‬ועופות שניצזדין ואין יכזלין ללכת א• מקרכי קיטרי של מצורה חיישינן‪.‬‬
‫וככל מקום שדש לחוש לריסוקי איברים כגון נסלח מן חננ או טרסח בכוחל צריך‬
‫להמתין עד שתלך‪ .‬וחילכך אינח צריכח כריקה‪:‬‬
‫יט‪ .‬דין בהסח )של( ]שלא[ בדק בה סרכי הריאה טריפה‪ .‬אבל הטלה אין רנילות‬
‫להיוח כה סירכא כשחוא קטן‪ .‬ואס לא ברק כשירח גדיעכד‪:‬‬
‫כ‪ ,‬דין ניטל הפהול או הכליות רכשירה‪ ,‬וכניקכ הטחול כםוסכה טריפה‪ .‬אבל‬
‫בקולשה בשירה‪ .‬וכוליא שלקתה מריסה‪ .‬כי מטיא לקותא עד מקום הריץ‪.‬‬
‫וכוליא שהקטינה‪ .‬ברקה עד כפול‪ .‬כנסה )או( ]עד[ בענבה‪:‬‬
‫כא‪ .‬דין נשמט ירך או בבהמה או כעוף ממקום חיבורו בקולית בלא איענל ניביה‬
‫כשירה‪ .‬אכל איעכל ניביה מריסה‪ .‬שטוטת יד בבהמה זה מ ל שלפניה‬
‫כשירח‪ .‬שמוטח נף כעוף ממקום חיבורו בכתף טריפה שמא ניקבה הריאה שהוא פקח‪:‬‬
‫כ ב ‪ ,‬דין ניטל צומח הנידץ שנחחך מעם סן הכשר עם אחד מן התופין למעלה סן‬
‫הארכובה'כסמוך לה והעצם שלם‪) .‬וכחוט( ]רבתומ[ אחר או רובו טריפה‬
‫בין כבהמה כץ כעוף‪:‬‬
‫כג‪ .‬דין נחתכו תליה למעלת מצומת הנידץ טריסה‪ .‬והוא הרץ נשכר העצם ויצא‬
‫לחוץ נרידא דרך נקב קטן שאץ עור ובשר חומץ את רוב תשבירח‪ .‬ודווקא‬
‫בדנל שלאחריה‪ ,‬אכל בשלפניח אפילו כולו נחתך לפעלה טן הארכובה כשירה‪ .‬והיכא‬
‫שנשבר העצפ למעלה או למטח ולא נחתך לנמרי אמ לא יצא לחוץ חכל כשר‪ .‬בין‬
‫כהסה בין אבר‪ .‬ואם יצא להוץ למעלה סן הארכובה הכל אסור‪ .‬משוס טריפה‪) .‬או(‬
‫]אכל[ לטטח טארכוכה ושא לחוץ בהמה כשירה‪ .‬האבר יש לו דין אבר מן חחי‬
‫מדרבנן‪ .‬ואסור למולחו עם הבשר‪ ,‬ולהושיטו )לכך( ]לבן[ נה מדרבנן‪ .‬ונפקא מינה‪.‬‬
‫שאם יש פפיקא לקולא‪ .‬אכל מן חתורח אין לו ח ן אבר מן החי אפ״ למעלה מן‬
‫הארכובה‪ .‬כי אס משוס טריפה‪:‬‬
‫דין עור ובשר חוסים רוב השבירה צריך רוב הכיסוי מבשר ומיעוט טעור‪ .‬ואץ‬ ‫כד‪,‬‬

‫ס״ח ע״ב‪ .‬ובעוף ער בין אגשים ובו׳ שם ם׳׳ו זך*‪ .‬בץ בחיה בין בעוף הר* סהיםה וכשירה‬
‫כג׳׳ל עיש ס״מ ע׳׳כ‪ .‬הלב טהור םותס וכו׳ ש״ס‪ .‬נפלה בהמה סן הנג וכר ע<׳ בבא קסא נ״א‬
‫ע״א‪ .‬ואם רלגה סאליה אסרה נפשה שם נ״א עי׳א‪ .‬ואם הניהה למעלה וכו׳ שם נ״א ע׳־א‪.‬‬
‫ואילים הםננחים וה את וה ובו׳ שם‪ .‬לפי שטעדח «ודניח בארץ או אם ההליקה וכו׳ כוי׳־ל‪.‬‬
‫כיון שאין גבוה עשרה ב״ק נ״א ע׳׳א‪ .‬אס נסל על סתניו כשר הולין נ״א ע״א‪ .‬א׳ םקדכי קטד»‬
‫וכו׳ שם נ״א ע׳׳כ‪ .‬עד שתלך וכו׳ שם ג׳׳א ע״ב‪ .‬בהמה שלא בדק וכר ב»״ל גיטל הטהול וכו׳‬
‫שם נ״ר עייא‪ .‬כסוםכה טריפת אבל בקולשיה כשרה ‪ LW‬נ״ה ע״ב‪ .‬ובוליא שהקטינה וכוי שם‪.‬‬
‫בגסה ער כענבה בצ״ל‪ .‬נשטם ירך וכו׳ בלא איעכל ניביה וכר ע׳׳ש נייד ע״ב‪ .‬שמוטה גוף בעוף‬
‫ע‬ ‫‪,,‬‬
‫ע־׳ש ר־ו ע *‪ ,.‬שהוא שקה ובספר התרומה איתא שמא נ ק נ ה הריאה שהיא כשגיס ק י ־ י ן שקה‪.‬‬
‫ניטל גומה הניידין עי׳ ע״ו ע־׳א וע״ב‪ .‬נהתכו רנליה וכר שם ע״ו ע״א‪ .‬אבל למטח מארכובה‬
‫וכו׳ כג״ל‪ .‬זלהושיטו לגן נה וכו׳ » ״ ל ‪ ,‬כד( ןיריך רוב הכסוי םבשר וכו• ע״ש ‪ vy‬ע״כ‪ .‬ואם‬
 ‫מחזור רטורי‬ ‫‪758‬‬
‫הנידים מועילים לכסות כסו העור‪ .‬ואס יצא העצם הנשכר דרך נקב קטן וחור בשנים‬
‫אין מועיל אחרי כן עור וכשר הופץ רוב השכירה‪:‬‬
‫ךין דרוסת הואב אשיי הנה בידו יהמה נסה טריפה‪ .‬ודווקא מיד שלפנים הכה‬ ‫כה‪,‬‬
‫הבהמה ולא נרנל שלאחריו ונם לא כשן‪ .‬ונס התול כנרייס וטלאים דווקא‪.‬‬
‫ולא באיסרי רברבי‪ ,‬והולדה נעושות טהורים‪ .‬או עוף ט‪.-‬א שהנה עושות טהורים‪ .‬נץ‬
‫בעוף הנס‪ .‬ונו בעוף הדק‪ .‬ושאר עופות כרכו״־תייהו טרישה‪ .‬ואס שחט העוף טהור‬
‫קודם שהסיר העוף טמא ירו מעליו כשר‪ .‬אכל יש להוש שהסיר ידו שלא כפניו‬
‫•אסור ואס זאכ או התול נכנס בערר עש הנהמות ושותק והס צועקות חוששין‪ .‬ואש‬
‫התול או הולרא נמצא בלול של ת־־ננולץ‪ .‬וצועקים והוא שותק‪ .‬דזה שכיח מותר‪,‬‬
‫ראינו זורק ארם אלא במעילין שבויח־ן מפניו‪ .‬בחתול והולדה ועוף‪ .‬אנל כזאב ליכא‬
‫חילוק ואסור‪ :‬וזאב שנשא בהמה מהעדר והצילה הרועה ונתערבה עם נהמות הוי‬
‫ספק‪ .‬וצריך עיון אם יש לד‪ .‬חית־ מטעם ספק )ט־יס־‪] (.‬סשקי•[‪ .‬שמא לא הכה כה‬
‫בשן אלא ניד‪ .‬דאין דרוסה אלא כיד‪ .‬ואפילו הכח ביד שמא אין זאח‪ :‬אמנם‬
‫שירשתי לקמן בסוף הילכות איסור והיתר נשם מורי רכינו דבריה או דבר שבמניין‬
‫דלא בטילי באלף‪ .‬אץ חילוק כין חיו אסורץ בוראי קודש שנתערבו‪ .‬בין היו אשורין‬
‫סםשק מקודם דאפ״ השפק חשוב םשיקא דאורייתא ראי שייך כיה כרת היה חייב‬
‫אשם תלוי‪ :‬ואם באה בהמה שמלוכלך צוארר‪ .‬מרם מהכאת זאב או חתול כעוף‬
‫אסור‪ .‬ואש־לו בקנה הוי כמשהו‪ .‬ואי מקוץ מלוכלך ולא מדרומה‪ .‬כרוכה‪ .‬ואם הוא‬
‫עוף דמםםםס קועיה ינולון לבדוק וכל םשק טריפה שבא לחכם ולא נתברר לו‪ .‬מון‬
‫נשבר העצם ויעא לחוץ ואינו יודע אם מחיים או לאחר שחיטה‪ .‬או סשק סידכא‪.‬‬
‫או כוקא דאטםא דשף מרוכתיה‪ .‬ולא ירע אי איעכל ניביה או שאר ששק איסור בכולן‬
‫סמק כהלכות נדולומ לאיסזר‪ .‬ולא רמי ל נשחטה הותרה אלא שיכול לתלות ההיתר‪.‬‬
‫כנץ בא ואב שנטל בני מעיים והחזירן נקוכין‪ .‬ועצם שנשבר למעלה מן הארכובה‬
‫זנקשר ונרפא דנשר‪ :‬ם ל י ק ו ה י ל כ ו ת טריפות־‪.‬‬

‫הילכות איסור והיתר‪:‬‬

‫דין עוף הבא לפנינו ואינו מכירו אש טמא הוא או טהור יבדוק בקליפת‬ ‫בו‪.‬‬
‫הקורקבן‪ .‬ואם יש עור שימן‪ .‬אחר עסו שמא טתור‪:‬‬
‫דין ביצים היאך לוקחין אותן מנרם‪ .‬הלא אינו אומר מעוף סלוני שטהור‪.‬‬ ‫בז‪.‬‬
‫ובשביל סימנין אין לסמוך כדאסרינן סיםנין של ביצה לאו דאורייתא‪ .‬אלא‬
‫םומכץ על הרוב שנינינו שטהורין‪ .‬וכן דנים שאין ניכר בהן קשקשת ויש לספק‬
‫שנשרו כשעלו מן המים יש לסמוך על סימנץ של עוכרי הדנים שהחתיכה ראשה‬
‫אחד חד והשני )כר( ]כד[ זהו עב וענול כרמוכח שלהי אץ מעשידין‪ .‬שסימני עוכרי‬
‫מ י ס יש לסמוך עליהם‪:‬‬
‫דין ביצים שטרוסות בקערה אין קונין אותם סן הנוים‪ .‬והנהו אובליאש וקנטייל‬ ‫כח‪.‬‬

‫יצא העגס הנשבר וכוי עיי בסירש״י ד״ה רוב הקיפו וכר‪ .‬כה( אפילו הבה בירו ובר ע״ש נ״ג ע׳׳ב‬
‫כל העני! וכן שם נ״ג עי׳א ע״ש‪ .‬ועי׳ בתום׳ ד״ה יש דרוסה וכוי ובתום׳ ד״ה קבו״ל וכוי‪ .‬ממעש‬
‫ם׳׳ם וכוי בצ׳־ל‪ .‬כו( עוף הבא לשנינו ואינו מכירו וכוי יכרוק בקליפה הקורקבן וכוי ע״ש מ״ב ע״א‬
‫וע״ב‪ .‬כז( דין ביורש האיר לוקחים וכו׳ עיין חולין םי׳ג ע״ב‪ .‬סיסנין לאו דאורייהא ע״ש ס״ד ע״א‬
‫ועי׳ בחוס׳ ד״ה םימנין לאו דאורייחא וכוי‪ .‬כדםוכה שילהי אי; מעםידין ובו׳ עיין ע״ז ס׳ ע״א ועי׳‬
‫בתוס׳ שם ד״ה אמר רבא וכוי‪ .‬כח( ביצים שטרושות וכוי עיין חולין סייד ע״א ועיש תום׳ ד״ה‬
‫סימני! לאו דאורייחא! ועיין ע׳יז ל״ח ע״א חוס׳ ד״ה קמ״ל מכאן היה ר״ת מתיר וכו׳ וצ״ע‪ .‬בישולי‬
‫‪759‬‬ ‫מחזור ־ויפורי‬
‫שסיר קונין סן הנויס אעיס שלא ראינו הניצים תחילה‪ .‬ונס אין לחוש שמא היה‬
‫בהם דס ואץ אסורין משום בישולי נוים של ביצים לסי שאינו תופס איסור בישולי‬
‫מים בפת‪:‬‬
‫‪3‬ט‪ .‬דין ביצים שנמצאו בתרנגולת שהוטה •שמותרים לתתם בתבשיל של הלב אס‬
‫בקליסח רווקא נמצא‪ .‬ואין צריכין סליחה‪ .‬אכל כשאינן בקליטה אסורים‬
‫בחלב וצריכין מליחה‪ :‬ואם נמצאת ביצה בחרננולח נבילה )אסורין( ]אסורה[ אשו של‬
‫טריפה‪ .‬שנגמרה באיסור כדאיתא כעריות‪ .‬ואס נתערבה אוחה ביצה עם שאר ביצים‬
‫שטחורין אסילו באלף כולן אםורין משום דבר שכםנין‪ .‬ואס נמצאה פשפק נבילה‬
‫הביצה עצמה כשירה דהוי ספיקא דרבנן לקולא‪ .‬ואם הכיצה מתרנגולת טריפה‪ .‬אפי׳‬
‫אם נתערבה עם ביצים אהרים כאלף כולן אסורין‪ .‬ואשי׳ הביצה סםשק טריפה כיון‬
‫דהוי םסיקא דאורייתא אוסרת אשיי אש נתערבה באלף כפו שסירשתי בסוף חילכוח‬
‫איסור והיתר‪:‬‬
‫ל‪ .‬דין ביצימ שגולח מסשק טריפה מתי ידע אמיתת הדבר גס טן הביצים נם סן‬
‫התרנגולת אם גזקקת אחרי כן לתרגגול ויש לה עור ביצים הכל מותר אשי׳‬
‫התרגנולת‪ .‬כדאסרי׳ בנקבה‪ .‬כל שאינה יולדת הוי ספק‪ .‬ובובר כל שנים עשר חרש‬
‫מיכן ואילך הכל מותר‪:‬‬
‫לא‪ .‬דין כיעים של עוף טמא או ביצה טהורה שיש בה אמרוה או דם ונתבשל‬
‫עםהם ביצים כשירין‪ .‬או דבר אחר בין‪,‬ןנם קליפתה בין בלא קליםחח הכל‬
‫אסור ער שיהא ששים בהיהר‪ .‬ואס הכה על התרנגולת רצתה ביצתה כשירה ואין בח‬
‫רץ אבר מן ההי‪:‬‬
‫לב‪ .‬דין ביצים שיש דם על קשר של הלכון הדס אסור והביצה מותרת ואס ישנו‬
‫על קשר של הלסון אף הכיצד‪ ,‬אסורה‪ .‬ואס הדם על הקשר ]של חלבון[‬
‫ונס נחםשט הוץ לקשר על הביצה הביצה אסורה‪ .‬ונם אס הדס על הביצה ואין בלל‬
‫רס על הקשר הדם אסור והביצה מותרת‪ .‬והדם אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן‪:‬‬
‫לג‪ .‬דין ביצה שיש בד• אסרוח מרוקם אינו אסור סן התורה כי אס מדרבנן‪ .‬דדרשא‬
‫מהשרץ השורץ על הארץ‪ .‬לרבות אפרוחים שלא נתפחהו עיניהם הוי‬
‫אסמכתא אכל שמא אסורים משום נכלה כמו בחמד• קודם ח׳ ימים‪ .‬ומחי יהיה סותר‬
‫האפרוח לאחר שיצא סן הקליפה‪) .‬אבל( לר אליעזר כן יעקב עד שיפחתו עיניתם‪:‬‬
‫לד‪ .‬דין הולע הנמצא כפרי )אם כא בעור הפרי( אם בא ]בעוד[ הפרי באילן אסור‬
‫ואם בא לאחר שנחלש מוחר‪ ,‬ואם סחייפ פירש חוץ לפרי אסור‪ .‬וכן‬
‫תולעים הנמצאים בשרביטי קושש פולין וסייש‪ .‬דאוחם באו במחובר אסורין‪) .‬ואותו(‬
‫]ואוחן[ זבוכין שבתוך נוף הסולין עצמן באים כתלוש וסותרין‪ .‬ואינן אסורין אלא א״כ‬

‫י‬
‫גוים בפת כצ״ל‪ .‬כט(נ צים שנמצאו בתרנעלח שהוטה וכי׳ עיין ביצה ו׳ ע״ב אם בקליפה דווקא‬
‫ובי עיי! שיך יו״ר סי׳ ש״ו ם״ק יו״ד‪ .‬בתרנטלת נבילה אסניה אםווט׳ בצ״ל עיין עריות ש״ה משנת‬
‫א׳‪ .‬ואם נתערבה אוהה ביצת וכו׳ כמו ליטרא קציעות דהוי דרבנן ואפילו באלף לא בטיל‪ .‬טתי ידע‬
‫אמיתה הדבר ובד עיין חולין נ״ח ע׳יא‪ .‬לא( ביצים של עוף טטא וכר עיין חולין ס״ר ע״ב גיעולי‬
‫ביצים מותרות וכו׳ ובפירוש רש*י ביצה טמאה שנתנבלה עם הטהורה‪ .‬מותרות הסהורין דטיא‬
‫בעלטא הוא ולא יהבי טעםא כאחרנייהא‪ ,‬ועיין בתום׳ ד״ה• מעולי ביצים וכף ועיין ביריד שי׳ ט־ו‬
‫סעיף הי וםעיף ר‪ .‬ובש׳׳ך שם ס״ק ט׳׳ו‪ ,‬ובנמרא צ״ז ע״ב‪ ,‬ובתום׳ שם ד״ה ביצת וכר ושש צ״ה‬
‫עיא וע״ש בתום׳ ד״ה בביצה אפרזה וכר‪ .‬ואין בה דין אבר מן תהי‪ .‬עיין בסשר התרומה שהביא‬
‫בשם השוכוה הגאונים געולי ביצים כגון שהכה על התרנגולת ויצתה הביצה ממנה קודם זמנה אין‬
‫בה איסור אבר טן ההי‪ .‬לב( על קשר של תלבון וכי על הקשר שלתלבון וגס וכו׳ כצ״ל עיין תולין‬
‫ס״ר ע״ב‪ ,‬ובתנס• ד״ה והוא וכוי‪ .‬לג(דררשה דוהשרץ השורץ וכר הוי אסמכתא שם ס׳׳ד ע*כ‬
‫מדרבנן נקרא אשמכהא בעלמא‪ ,‬לאהר שיצא מן הקלישת לר״א כן יעקב עד ובו׳ כצ״ל ביצת ו׳ עיכ‪.‬‬
‫לד( אם בא בעוד הפרי כאילן וכו• כי׳׳ל עיין חולין ס־ז ע׳׳א קישית שהתליעה וכר ועיין ס״ז ע׳יב‪.‬‬
 ‫מחזור ועורי‬ ‫‪760‬‬
‫פירשו הייס‪ :‬ומשםידשו איןהמרין ונכנסין לבך כשנמצאו בקדירה בתבשיל של ‪0‬ולץ‬
‫‪ am‬מתים סותרין‪ .‬שבתלוש גדלו בסולין ואין כהן משוס שרץ הארץ‪ ,‬ואעיס שעתידין‬
‫להיות מורחימ אין לאוסרן משום שרץ העוף כיון שנוצר בתוך הסרי כמו )זידין(‬
‫]חין[ שבעדשין ושבכליסין שאינו אסור בברייה אלא מקרא דשרץ השורץ על הארץ‪.‬‬
‫ויש מחסירין‪ .‬ונותנין אותם ההילה לבשל בסים רותחין כדי שימותו מיד בתוך הפולץ‪.‬‬
‫שאם ישימו הסולין במים צוננין אולי מחמת חמים יצאו חזבובין לחוץ בתוך חסים‬
‫ונאסרו וסתים שם בשעת הדחיחח וחדי הוא אוכלן בקערה‪:‬‬
‫לה‪ .‬דין שרכיסי קושש של סולין או סייש שנתבשלו‪ .‬ונמצא תולע באחד מהן‪.‬‬
‫השרביט שנמצא בו תולע זורק לחוץ‪ .‬והשאר יש אוסרץ אס״ על י ה‬
‫ששים של היתד שיש במחבת‪ .‬וכן דנים קטנים שנתבשלו ונמצא אהד טהןדנ טמא‬
‫זורקו לתוץ‪ .‬והשאר אוםרין אסי׳ על ידי ששים‪ .‬למי שכשמערה המים המין פעסים‬
‫בסוף העירוי עם מעט מים ישנו לדנ טמא עם עשרים דניס או שלשים‪ .‬ונאסרו וחוזרץ‬
‫ונונעיס לכל השאר דנים‪ .‬ואם חם כיציט שנתבשלו ונמצא אחר מהן שיש אפרוח‬
‫או דם אינן קלים להתבטל על ירי ששים כמו דנים קטנים ולכך טוב להמתין עד‬
‫שיצמננו קודם שיוציאם סן חטים שנתבשלו שם‪ .‬ואס נמהר ישיט סיס צוננין עמהן‬
‫לזמנן ההילח‪ .‬אםנס נדאת לי דשרביטין ודנים קטנים יש לתתיר כנון שמערח לכסוף‬
‫נל המים לחוץ‪ .‬א׳כ העשרים או השלשים שנאסרו כבר בטלים ברוב שנשאת‪ .‬ואין‬
‫הוזרץ ואופרץ השאר שבמחבת אע׳ס שנונעים כהן המין‪ ,‬לפי שאיסור הנבלע אינו‬
‫חוזר ונפלט ביבש אלא על ידי מים עמהן‪ .‬ולכך בעינן ניער וכיסה נם טיפח חלב‪.‬‬
‫ונם קליפת שנאסרת אינח חחרת ואוסרת קליסח אחרת סמוך לה‪ .‬וכן לעולם ואע׳ם‬
‫שמעם נוסו נפלט ונבלע כדבר שסמוך לו כמו חם לתוך חם אפיי בלא טיס‪ .‬סימ‬
‫איסור הנבלע בו ממקום אתר אינו נפלט בלא מים‪ .‬וא־כ אעם״י שתהתיכה עצמת‬
‫נעשית עילה מיס לא יהא טפל חמור מן העיקר‪ .‬וכאן שאינו אוסרין רק העשרים‬
‫הרי תן בטילין בשאר שבמחבת שהן רוב שאינו מכיר אמו תם‪ .‬ולא שייך לוסר‬
‫ברייה לא כטלה אלא כרכר שאסור טחטת עצסו בלא בליעת איסור ססהוס אחר‪.‬‬
‫אבל נבי במים אסוד הכל‪ .‬דאין רנילות לכשל ביצים ביחד כל שיהו שלשים או‬
‫ארבעים שנאסרו בטילים בשאר שיהיה עוד רוב של תיתר‪:‬‬
‫לן‪ ,‬דין תולעים שחן בחתיכת כשר או כחתיכת רנ שבאו מחיי הנהמה והדנ‬
‫שאםורין‪ .‬ואותם שבאו לאהד שהיטה מחמת סירחץ תכשר או הנמנה‬
‫מותרין לאתר שמתו‪ .‬אבל אם מחיים םירשו על הבשר אסורין לעולם‪ .‬כפו פירש על‬
‫נב תמרה‪ .‬ולהא לא חיישינן דבשעה שמדיח הבשר בסיס יבאו על הבשר ב ה ק אם‬
‫היו נהוץ נוסלץ‪ .‬ואס תולעים הגדילים בכלים שבסיס‪ .‬וכן במים הםכונסין שעל‬
‫הארץ שםותד לשתוחן אפיי פירשו בדוסני הכלים והנומא בפנים‪ .‬וכן יכחושץ קטנים‬
‫הנדילים בשכר או ביין שסותר לשתותן עס המשקה‪ .‬ואס סינן השכר או יץ דרך‬
‫סמלית או תבן וםרהו שם אםורין‪:‬‬
‫‪ p‬לקשור שתי פרדות לקרון שאסור אם אינן שוות טאב ומאם‪ .‬וכל שכן‬ ‫לז‪.‬‬
‫פרדה עם בהםה אתרת שאסור‪:‬‬
‫ל ח ‪ .‬דין אוחו ואת בגו שנוהנ בץ בוכרים בץ כנקמת‪ .‬בץ האס תחילה ואתר כך‬
‫הכן‪ .‬או איפכא‪ .‬והיום הולך אהר לילה שלפניו‪:‬‬

‫כ« ויזין שבערשין כ»״ל שם‪ .‬לו( תולעים שחן בחתיכות כשר ונו׳ עיין חולין ס״ז ע״א׳ ועיין כועס׳‬
‫‪ tm‬דית קוקימגי וט׳ ותום׳ ר״ת לרבות וכר‪ .‬לו( לקשור שתי םררות <‪ «n‬ע״פ זר* ועיי! כחום׳‬
‫ריח עייל לי וכו׳‪ .‬לח( בין חאס תחילת וכר שס ם־׳ב ע״*‪ .‬וחיום ‪ •pin‬ינחר וכר ‪ J i t v‬ע״*‪.‬‬
‫‪761‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫ד ן כסר עסו־ למעלת ועפר לספה‪ .‬ולכתחילה אסור לדבר כין שחיפה לשהיפה‪.‬‬ ‫‪.th‬‬
‫לסי שיהיה צריך לחזור ולברך על השחיטה אם סת בינתיים‪ .‬אכל פילי‬
‫דשהיפה בנון תן לי תםנין או תרנגולת אינו הפסקת‪ .‬כמו לאתר ברכת המוציא‬
‫נביל לתורא‪:‬‬
‫מ‪ .‬ד ן במה םכסין‪ .‬רשבינ אומר זה הכלל דבר המנדל צמחימ מכםין כו ושאינו‬
‫סנדל אץ סנסץ בו‪ .‬ומיהו אפילו דבר שאין מנדל צסהים אי איקרי עפר‬
‫בשום פסוק מכסין בו‪ .‬ו ל ע י ל סי׳ ב ה י ל כ ו ת כיסוי הדס‪:‬‬
‫מא‪ .‬ד ן ולד שליל הנמצא כבהמר‪ .‬ששחטח שמוהר העוכר כשחיטת אמו‪ .‬ונם חלבו‬
‫וגירו מותר‪ .‬אכל דמו אסיר‪ .‬והגי מילי שלא הלך כלל‪ .‬אבל הלך צריך‬
‫שחיטה‪ .‬ואם גסצאה האם טדיסח‪ .‬שעתח)שחיטה( ]שהיטת[ האם איגה מועלת לעובר‬
‫אם חעוכר בן ט׳ חדשים מותר חעובר בשחיטה עצטו‪ .‬כררכא ראם ר ארבעח סיטנין‬
‫אכשר רחםגא אכל כן ח׳ אסור דלא שייך כיח שחינ‪4‬ה‪ .‬ולטי שלא יוכל לחבחין מתי‬
‫יש לו ט׳ חדשים טוב לאסור הכל כשהאם טריםח‪:‬‬
‫מב‪ .‬ד ן חתיכת בשר שהניחה כביתו ואין איש רואה והלך לשוק‪ .‬אם מצאה כמקום‬
‫שהניחה סוחרת בלא מביעות עין וסימן‪ .‬ולא ניחוש להחליסת עורב‪ .‬ואס‬
‫לא מצאה שם אז צריך טביעות ]עין[‪ .‬ואם הגיהה בשוק כין הגוים כמו כן צריך פן חילפוה‪:‬‬
‫מג‪ .‬ד ן איסור שנמל בקרירה שיש חיתו־ רותח כין במיט בין שאינו במינו גשער‬
‫בששים ברוטב בקימה וכחתיכות‪ .‬ולא במאי דבלע קדירה‪ .‬ואם בישל‬
‫היתר בקדירה של בת יוסא הכל אסור‪ .‬ואם אינה בת יומא לכתחילה אסור לבשל‪.‬‬
‫דיעבד מותר‪:‬‬
‫סד‪ .‬דין כף של איסור שחחב כקדירה של היתר‪ .‬ואמ הכף חולכת ותחנת בקדירה‬
‫פליאה חנשיל נשר‪ .‬או איסנא‪ .‬דהכף אפיי אינה כח יומא חכף אסורה‬
‫והתבשיל מותר‪ .‬ואם הכף בח יומא צריך בחבשיל ששים‪ .‬ואם נשפכו המים םםפיקא‬
‫אסור‪ .‬דטעם כעיקר דאורייתא‪ .‬ולא כםרש׳י‪:‬‬
‫מה‪ ,‬ד ן איסור שנתערב בהיתר ברבר יבש‪ .‬במין במינו בטל ברוב‪ .‬ואם בדבר לה‬
‫כנון יין ביין‪ .‬חלב נחלנ‪ .‬צריך ששימ‪ .‬וכל מין כשאינו מינו אפיי בדבר‬
‫יבש‪ .‬ואין צריך להשליך אתת כפו בחדומה שנפלח בחולין מסני נזלת הכהן‪ .‬ואס‬
‫חחיכה נתלה של נבילה או של בהמה טמאה נפלת בהיתר או חתיכת בשר הבלועה‬
‫מהלב והיא נמלה אינה בטילה אפי׳ באלף של היתר ניון דראויה להתכבד‪ .‬כתנא‬
‫פרק כתרא דע״ז‪ .‬אבל תתינת היתר נמלה שנאסרה מתסת בליעת איסור‪ .‬בטלה שפיר‬
‫כתב כיבש‪ .‬ואפ כתבשיל נפלה בטלה כששים אם אינה מכירה‪ .‬וכן כל דבר שבמניין‪.‬‬
‫בנון ביצת נבילה או פריפה או סירות נסות של ערלה אפיי באלף לא בטילי‪ .‬וכן‬
‫דבר שקרוי )בריא( ]ברירי[ כ;ון דנ טמא קטן או עוף טמא או ניד הנשר‪ .‬ואוכלן שלם‬
‫הייב מן התורה אפי׳ לית ביה כזית‪ .‬הילכך אס נתערבו בהיתר ואינו מכירן במקום‬

‫לט( עשר לסעלה ועפר למסה וכוי חולין סיג ע־ב‪ .‬ולכתהילה אסור לדבר בין ׳סחיטה ונו׳ והטעם‬
‫משוס ברבה שאינה צריבה כדאי׳ יומא ע׳ ע״א ובהו׳ שם ד״ה משוש וכו• מכאן יש ללמוד דהשוהט‬
‫הרבה בהטוח או עושוח ביחד אסור להסיח בין שחיטה עוף לחכירו כדי להזור ולברך כיון שיכול‬
‫לצאת בברכה ראשונה‪ ,‬ועיין חוש׳ חולין ש״ז ע׳׳א ד״ה וטכסי וכר ושוטה מ׳׳א ע״א‪ .‬אבל מילי‬
‫דשחיטה ונו• כסו לאהד ברכת המוציא נביל לתורא‪ ,‬ברכות מ• ע״א ועיין כתוש׳ חולין ש״? ע״א ד״ה‬
‫זמככי וטי‪ (0 .‬וד‪ ,‬הכלל דכר המגדל צסחיש וכו׳ שש ש״ה ע׳יא‪ .‬טא( והני סילי שלא הלך ובו•‬
‫עיי! חולין זךד ע״א וע״ב‪ ,‬ושש צ״ב ע״ב‪ .‬ארבעת םיסנין וכו׳ שש ע״ה ע״א‪ .‬סב( חחיכח בשר ובו•‬
‫עיין כל הסוניא חולין צ״ה ע״א‪ ,‬ועיין ב״מ כ׳׳ר ע״ב‪ .‬טג( אישור שנשל בקרירח וכוי עיין חולין‬
‫צ׳׳ז ע״א אמר רבא אמור רבנן בטעםא ובי ובתום׳ שש ד״ה אמר רבא וכו׳ ושם ק׳יט ע׳׳א רש׳׳י‬
‫דיה ותו לא סירי‪ .‬ועיין זךז ע׳ינ ע״א וע׳־ב‪ .‬סר( דטעש כעיקר דאורייתא כצ״ל ולא כפרש־י עיי]‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪762‬‬
‫שנתערבו אפיי באלף לא בטלי מדרבנן‪ .‬ודווקא שלימין‪ .‬אבל חחוגין וטרוסקין אפי׳‬
‫יהיו כולן בטילין הם בששים‪ .‬וצפור טהורה שנחנכלד‪ .‬או נטרפה אשי׳ שלימה אינה קרוייה‬
‫)בריא( ]כריה[‪ .‬כדאי׳ ם׳ כל הבשר‪ .‬אשי׳ הכי אינה בפילה באלף‪ ,‬אם היא דבר שבמניין‬
‫או ראוייה להתכבד‪ .‬אבל אם נאסרה מהמת בליעת איפור‪ .‬או דנ טהור שנבלע מאיסור‬
‫ונתערבו עפ היתר אשי׳ הן שלימין אינן קרויין )בריא( ]כריה[ ולא דבר שבמניין ולא‬
‫ראויים להתכבד‪ :‬אבל חתיכת נשר בהלב אינה בטילה‪ .‬כדאיתא פ׳ בתרא יעיז‬
‫רהאוכל ממנה כזית לוקה‪:‬‬
‫מו‪ .‬דין איסור הניכר ואצלו רוב היחד הניכר ולקח מאחד מהן ואינו יודע מאיזה לקח‬
‫אסור מן התורה‪ .‬רכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ .‬ואם נמצאח חחיכה אחת‬
‫ל א ‪ p‬או לקתה נוי שלא בפנינו או עכבר אז סוחר‪ .‬רכל דפריש מרובה שריש‪ .‬וליכא‬
‫למיגור שמא יקח מן הקבוע כיון שהקבוע ניכר וידוע האיסור היכן הוא‪ .‬דלא מחזקינן‬
‫גברי ברשיעי ליקח מן חאימור ודאי בלאו הכי יכול לקגוח גבלה מן השוק‪ .‬אבל בדבר‬
‫המעורב יחד איסור והיחד לא שייך למימר כל קבוע כמחצח ובטל ששיר‪ .‬ואם דבר‬
‫שבמניין הוא או ראדיה להתכבד דלא במיל אשי׳ מעורב באלף ואסור הנל מדרבנן אם‬
‫פירש אחד מהן אותו אמור‪ .‬נזירה שמא יקה סן הקבוע כיון דשם מן התורה בטל ואינו‬
‫אסור אלא מדרננן‪ .‬אי שרינן לםישקל בפירוש אתי לשישקל בקבוע כדאי׳ פ׳ התערובת‪.‬‬
‫וזאב שדרס נהמה אחת נין הרנה שייך לדין זה‪ .‬ואין להתירם מטעמ תערונת אמילו‬
‫לאהר שמירשו זה מוה‪ .‬כדמרי׳‪ .‬ורבעו יעקב היה מחיר לאחר שפירשו זה מזה מטעם‬
‫רכל דשריש מרובא שריש‪ .‬ואולי ההיא רפרק התערובת רנור שמא הוה מונך לה דווקא‬
‫בקדשים‪ .‬ונם אין להתיר הבהסוח מטעם ספק דרס בשן ומוחר‪ .‬ואפילו דרס ביד שמא אין‬
‫זאת‪ .‬דבסוף הילכות איסור והיתר שירשתי הדבר שיש מ ספק איסורא דאורייתא והוא‬
‫דבר שבמניין אפי׳ באלף לא בפיל‪ .‬כנוןביצה סשק מריסה דלא נטלה באלף כולן אסורות‬
‫קאי אפי׳ אסםיקא‪ .‬דלא כרבינו יעקב‪:‬‬
‫מז‪ .‬דין התיכת היתר שנאסרה או מחמת מיפת בליעח חלב או נס איסור אחר נבלע‬
‫בדי אם נחתכה אותה התיכה כקדירה רותתת לא םגי כששים לבטל טיסת‬
‫איסור הבלוע כה אלא חתיכה עצמה נעשית נבילה‪ .‬וצריך ם׳ לבטל כל חחתיכות‪ .‬ואפי׳‬
‫הכי חתינת בשר הרבה שנמלחו ונתנם כנינית של עצים ואבנים אם נמצא התיכה אחת‬
‫בתוך הציר אותו מקצת אסור ואפילו ליח בה פילי לא סני כקליפה כיון ששורח בעיר‬
‫דומה לכבוש הרי הוא כמבושל‪ .‬אבל חצי החתיכה שלמעלה אינו אסור נלל דדם אינו‬
‫מסעסע אפיי יש שמנונית באותו מקצת שבציר‪ .‬אעפ־י שטעם השמנונית הנאסר מסעסע‬
‫למעלח וחחינה עצמה שנציר נעשיח נבילה‪ .‬ואילו היא נבילה ממש או חויר היתה אוסית‬
‫למעלה מחמת סיעסוע‪ .‬מ־מ אח שלמעלה מוהר כיון שאין הדם עצמו הולך ולא יהיה לו‬
‫כח לאסור יוחד מאילו היה כולו דם שוחו דבר האוסרו‪ .‬והיינו נמי טע׳ למלח שעל הכשר‬
‫והמלח אסור משום דס‪ .‬הלא טעם מלה הולך בכשר למה אינו אוסר הבשר‪ .‬אלא כיון‬
‫שדם אינו הולך שם מוהר‪ .‬וכן כל דבר שצריך קליפה לסד׳ אין אוחד‪ ,‬קליפה אוסרת עוד‬

‫חולין צ״ה ע׳׳ב ופםהים מ־ה ע׳׳א‪ .‬טה( אבל התיכה כשד בחלב וכו־ ע״ז ע״ר ע״א ועיין בחר שש ד״ה‬
‫אלו אשורי! וכר ועיין בהדושי הריטב׳‪-‬א שם• טו( דכל קבוע כמהצה על מחצה דמי וכר טאטר דרי‬
‫זירא כתובוח טיו ע״* וב״ק ס״ד ע־׳ב מקרא דוארב לו וקם וכוי ועיין הולין צ״ה ע״א‪ ,‬ושטחים ט׳‬
‫ע״ב ובהולין ןר־ה ע״א‪ .‬כדאיחא שיק חתערובוח וצו׳ עיין זבחים ע״ג ע״ב‪ ,‬ובחום׳ שם ד״ה‬
‫ונכבשינהו וכוי‪ .‬ורביט יעקב היה מתיר וכו׳ עיין תום׳ חולין צ״ה ע״א ד״ה הכא נמי וכו׳ ועיין‬
‫ביויד סי׳ קיה סעיף ז׳ יגש״ך שיק י״ז‪ ,‬וביאורי הגאון ס״? מי‪ .‬מז( אבל הצי הההיבה שלמעלה‬
‫‪D‬‬
‫איגו אסור ע״ש צייו ע׳׳ב הום׳ ד״ה אפילו וכו׳ וביריד סי׳ ק״ה ' יי ובש״ך ם״ק י״ז ובביאורי הגר״א‬
‫ס״ק סי‪ .‬ועיין בהי׳יר סי׳ צ״ב ס״ק ה׳ שהקשה ג״כ רגבי בשר בתלב יאסר קליפה אתת חברתה‬
‫‪763‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫סמוך לה‪ .‬וכן לעולם‪ .‬הלא פעמים שהקליפה היא שמינה‪ .‬אלא ביץ שאיסור הנבלע כה‬
‫אינו הולך יותר לא יהא טפל חמור מן העיקר‪:‬‬
‫סח‪ .‬דין מלח שכלוע מדם או מאיסור ונתנוהו בקדירה‪ .‬שאם יש כקדירה ששים של‬
‫מלה הכל סותר‪ .‬אעסיי שהמלה שנעשית נבילה נותן טעם אפילו באלף‪.‬‬
‫דאינו חמור יותר מאילו היה כולו רם או איסור הבלוע בו‪ .‬ואם מלח הבלוע מבשר או‬
‫תבלין)שדרכו במדוק( ]שדכו במדוך[ של בשר ונחנוהו בתבשיל של חלב‪ .‬או איסכא‬
‫אין צריך ששים אסי׳ מן המלח בי אם ם׳ מטיפת בשר הבלוע בו‪ .‬כיון שהטלת לא היה‬
‫נבלע מאיסור‪:‬‬
‫מט‪ .‬דין להנעיל)א( כלי דווקא בשיירה אינו בן יומו‪ .‬ואו אפילו תוך כלי בשר מותר‬
‫להנעילו‪ .‬ואמ ככלי האסור שאינו כן יומו טוב יותר‪ .‬אכל תוך כלי האסור בן‬
‫יומו לא יגעיל‪ :‬דין להגעיל כלים לצורך הפסח‪ .‬אם מגעילן קודם ערב םםת‪ .‬או ערב פסה‬
‫קודמ די שעות מותר אפילו שניהן בגי יומן דאין בהם כי אם טעי חסין‪• .‬ולכך שרי‪.‬‬
‫דנוחן טעם )במוחן( ]בר גוחן[ טעם הוא‪ .‬אבל לאחר ד׳ שעות אסור להגעיל אלא כלי‬
‫שאינו בן יומו‪ .‬דחחמץ נעשה איסור ונבלע‪ .‬ודין בן יומו היינו יום ולילה מעח לעת‪.‬‬
‫ושצריך לשפוך מים צוננין על הכלי הגגעל מיד‪ .‬וקדירה או קערה שנאסרה מחמת בשר‬
‫בחלב או איסור חנאה אחר‪ .‬לסוס ריחמא אסור להשתמש בה אפי׳ צונן כגון פירוח או‬
‫סובין‪ .‬אעינ שאינו נהנה מן האיסור הבלוע‪ .‬מידי דהוה אחרס הדרייני‪ .‬חבית של יין נסך‬
‫של הרס שאםור אפילו לממוך בו כרד המטה‪ .‬משום דרוצה בקיומו מפני היין הבלוע‬
‫בתוכו‪ .‬כדאי פ׳ אין מעמידין‪ .‬אמנם מותר להשתמש בה צונן‪ .‬דהא הבית של טי רמא‬
‫כיח נוי חמרא מותר לישראל למירמי בה שברא‪ .‬והיינו כלא עירוי והנעלה מדלא שרי יין‬
‫כי אם שיר‪ .‬וכן סרק )שנים אוחוין( ]אלו מציאות[‪ .‬מצא חבית של יין הרי היא אסור‬
‫בהנאה‪ .‬וההבית מותרת‪ .‬והיא דהרס הררייני אסור לסמוך בו ברעי המטה‪ .‬היינו טע׳ כדסרי׳‪,‬‬
‫נ‪ .‬דן לכ‪ .‬אמ לב נצלה עס דמו קורעו לאחר כך ומותר דמה שבולע פלט ונפל לארץ‬
‫אם נתבשל הלב בקדרה דאין מועיל מה שפלט משאר הדס בקדירה צריך‬
‫ששים סן הלב‪ .‬ואם אין ששים מן הלב אף הלב עצמו אסור‪:‬‬
‫נא‪ .‬דן כהל‪) .‬ב( אונךא בלי‪ .‬לפי• רכי׳ שלמה לצלי בעי קריעה שתי וערב לכתחילה‪.‬‬
‫ואם לא קרעו בלל מותר לצלי‪ .‬דחלב הנפלט נופל לארץ‪ .‬ואותו שלא פירש‬
‫מותר בדיעבד‪ .‬וכן לעשות מליתא שקורץ ששמידא אם לא קרעו שתי וערב אסור אף‬
‫בדיעבד שהחלב נפלט וחוזר ונבלע‪ .‬וכיון שפירש איקרי חלב דרבנן‪ .‬וכי נבלע אוסר בשר‬
‫כחל‪ .‬ולקדירת אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר אף לכתחילה‪ .‬בלא בשר עסו‪ .‬ואם‬
‫יש כמים עס הכחל שיתבטל שם החלב או מותר‪ .‬ועם בשר אסור לכתחילה אסי׳ קרעו‬
‫שתי וערב‪ :‬ולפי׳ רכינו יעקכ כי קיעו שתי וערב מותר לקדירה אף עפ הכשר אף‬
‫לכתחילה‪ .‬ואם לא קרעו רק קצת מותר בדיעבד‪ .‬אבל לצלי מותר לכתחילה אף בלא‬
‫קריעה בלל‪ .‬או כמליתא מותר לכתחילה כלא קריעה בלל דחלב הנפלט אעפיי שחוזר‬
‫בגליו! הכתב יד נכתב‪:‬‬
‫)ב( סמול‪ .‬אםפליין‪.‬‬ ‫)א( ניפול לשון פליסה דנל כמו טור! עיני וצא ינעיל‪,‬‬

‫ע״ש‪ .‬םת( סלח שבלוע מרס וכוי ע׳ י! ־ סי׳ ם׳׳ט סעיף ט׳ ובהג״ח שם‪ ,‬ועי בפרי חרש סעיף טי זום‬
‫שדכו בסדוך של בשר כ‪1‬יל‪ .‬סט( דנותן טעס כר בוחן טעס הוא מ ד ל אבל לאחד ד׳ שעות וכר עיין‬
‫‪pjh‬׳ חולין ק׳׳ח ע׳׳כ ד״ה שנפל וכר ובחו׳ ע׳ץ ע״ו דיה מכאן וכר ונרא׳׳ש ובמרדכי סרק כ׳ דםםתים‬
‫‪ rvtyiih‬סי׳ חנ״כ‪ .‬משום ררוצה וכו׳ ע׳׳ו ל״ב ע׳׳א‪ ,‬ועיין בחום׳ שם ד״ה והא הבא וכוי‪ .‬פ׳ אלו מציאות‬
‫גי׳ד ע״ב‪ .‬נ( אס לב נצלה וכו׳ עיין חולין ק״ט ע״א‪ .‬ובחום׳ ד״ה הלב וכר ושם ק״מ ע״ב ד״ה דלמא‬
‫§כ וכר ובפסחים ע״ר ע״ב דיה שאני לב וכוי‪ .‬נא( לפירש״י לצלי בעי קריעה וכר עיין חולין ק״ט‬
‫‪ j * j‬ושם קי״א ע‪-‬ב בפירש״׳ ובחום׳ קיט ע׳׳ב ד״ה אינו עובר וכו׳ ובחום׳ שם ד־ה התוא לקדרה‬
 ‫טחזוד ויטרי‬ ‫‪764‬‬

‫ונבלע אין בכך כלום כיון שלא נשתנה טעםו טחמת בשד אחר‪ .‬והכחל שנגלה או נתבשל‬
‫מותר לחתכו לכתחילח בסכין שחתכו בו בשר‪:‬‬
‫גכ‪ .‬דין כבד לבשל בקדירה שהקדירה אסורה או הבשר אס נתבשל עטו אסור אפילו‬
‫הכבד נסלח‪ .‬אבל הכבד מותר‪ .‬כדתנן במסכת תרומות‪ .‬הכבד אוסרות ואינה‬
‫נאסרת‪ .‬לפי שיש בו רוב דס סולט ואינו בולע‪ .‬ולסי׳ רבי׳ יעקב אם לא נמלה כך הדין‪.‬‬
‫אבל אם נמלה הכבד הכל מותר‪ .‬ואם עולהו על הנחלים צריך לחתכו ולנקכו‪ :‬דרש‬
‫טרימר חילכחא כין כבדא בין כחלא אס הם חותי בישרא כשצולין אותם בשפוד מותר‬
‫אף לכתחילה‪ .‬אכל אס חם בשפוד עילוי בישרא‪ .‬לכתחילה אמור‪ .‬דיעבד שרי‪ .‬בכבדא משום‬
‫אעס״י שיש בו דוב מ׳׳מ משרק שריק‪ .‬ובכחלא אעינ שהחלב נוטף סמנו פריך קצת על‬
‫הבשר‪ .‬כיון דהלב שחיפה דרבנן הוא מותר‪ .‬והני טילי לדידהו שתנודין שלחם חיו פיהן‬
‫למעלה והיה השפוד זקוף‪ .‬אבל לדידן שםודין מושכבין ומעמים ראש אהד עליון ופעפים‬
‫חחתון‪ .‬ולכך לעולם לכחחילת אסור לצלות כשסוד לא כחל ולא כבד עם הבשר‪ .‬ואי‬
‫ריעבד כשר‪:‬‬
‫נג‪ .‬דן כרישים ובצלים שרוצה לחח בקדירה ]של בשר[ וחחכם בסכין חולבח‪ .‬או‬
‫איסכא‪ .‬דלא סני להו כהדהה לסי שראשי הכרישין ונם הבצלים הם חריפים‬
‫והוו כמו צנון שחתכו בסכין‪ .‬ואם נתנו בקרירה מוהר‪ .‬דאין צ ד ך רק ששים של פעם‬
‫הסכין הבולע בירק שהוא דבר טועט‪ .‬ואם חחכם בסכין של טי אז צריך ס׳ של כל הירק‬
‫דטלו נעשה נבילה‪ .‬והדין זה הוא אפי׳ בסכין שאינו כן יומו‪ .‬אבל עלץ של כרישין ונם‬
‫כרוב אינן חריסין וסני להו בהדחה‪:‬‬
‫נד‪ .‬דין קערות חולבות שחדיחם בםחכח של בשר או איסכא‪ .‬ואם שניהם בני יומפ‬
‫הכל אסור‪ .‬ואם האחד אינו בן יומו ותכירו בן יומו הכל מותר‪ .‬אפי׳ נאסר‬
‫נותן טעם בר נותן טעם דמותר בעלי דווקא‪ .‬אבל נתבשלו אסור‪ .‬הנא מותר ראיכא תלתא‬
‫מחני טעמ על ידי חמיס‪ .‬אחד בשר במחבת בת יומא‪ .‬ומן המהנת במים‪ .‬ומן חפים‬
‫בקערות שאינן כני יומן שהוא היתר קעח‪ .‬ונם לא קבלו כי אס מטעם שני‪ .‬וכן הדין‬
‫בקערוח של כשר בני יומם שהודחו כמים רוחחין ככלי ראשון עם קערוח חולבות אינן‬
‫בנות יומס‪ .‬דקודם היו במים שננעו וו לזו חמין‪ .‬א־כ איכא נ׳ נוחני טעם של היתר‪ .‬וכן‬
‫בצימ שנתבשלו במחבת חולבת מותר לתחם בפשטידא‪ .‬או איסכא‪ .‬נתבשלו במחבת של‬
‫בשר מותרין בסלדון‪ .‬וכן ירקוח שנשלקו במחבח חולבת מותר לתתם בתבשיל של בשר‬
‫ואפילו המחבת בת יומא‪ .‬וכן איפכא‪ .‬וכן קטנית פולין או פייש שבישל בקדירה חולבת‬
‫מותר לעדותם בקערה של בשר‪ .‬ואפילו לכתהילה‪ .‬ואפילו הקדירה בת יומא הכל מותר‬
‫כמו מיס שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותה‪ .‬והני מילי כשהקערות אינן מלוכלכין כשיורי‬
‫המאכל‪ .‬או שייך היתר של נותן טעם בר נותן טעם‪ .‬ואם שניהן בני יומם הכל אסור‬
‫שחסים נאסרו מחמת בשר של וה והלב של זה והוזר ונבלע בהם ואין כאן נותן טעמ‬
‫בר נותן טעם של היתר‪:‬‬
‫דן בשר כדי לצלות אץ צריך למלוח‪ .‬ואם לחח בקדירה צריך להריחה תחילה‬ ‫נה‪.‬‬
‫ואחרי כן למולחה משני צדרין‪ .‬וכן חחרננולח מבפנים ומבחוץ‪ .‬ושימלח היטב‬

‫וכו•‪ .‬נב( חכבד אוסרח ואינח נאסרה וכו• חו־וםוח פ״י טשנה י״א‪ .‬וחוליין ק״י ע״ב‪ ,‬ועיין‪.‬בפרש״י שם‬
‫ד״ה כבדא‪ ,‬ונחוס׳ ד״ה כבדא וכי׳ דרש מדימר הילכתא בין בבדא‪.‬זבי׳ חולין קי״א ‪y‬׳»‪3 .‬ג( שרתה‬
‫לחח של בשר כצ״ל •־והוי כסו צונן שחחכו שם קי״א ע״ב‪ ,‬ועיין בחוס׳ קי״ב ע״א ד״ח אנכ וכוי‪.‬‬
‫נד( כסו דגים שעלו בקערה וכו• חולין קי״א ע״ב‪ ,‬ועיין בהוס׳ שם ד״ה הלבתא וכוי‪ .‬נה( בשר כדי‬
‫לצלוח ^אץ צריך למלוח וכוי הולין צ״נ ע״ב‪ .‬פסחים ע׳יד ע״א ועיין בחום׳ שם ד״ה האי טולייתא‬
‫וכו׳ ובחום׳ ד״ה כבולעו וכוי‪ .‬צריך לחדיחה חחילה וכו׳ חולין קי״ג ע״א‪ ,‬ובב״י סי׳ סיס‪ .‬לסולחח‬
‫משני צדדים‪ .‬מההיא רסולחה יפה יפה שני'פעמים‪ .‬וכן חתדנגולח טכפנים ומבחוץ מהאי טעמא'‬
‫‪765‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שיהא אינו נאכל מהמת םלהו‪ .‬ולשהות שיעור עלייה‪ .‬ואחרי בן ידיח הבשר שני טעמים‪.‬‬
‫וכשימלה צריך להיות ער דף‪ .‬או סל מנוקב‪ .‬אכל בבלי שאינו מנוקב הכל אסור‪.‬‬
‫וכשיהיה הבשר בכלי צריך לחת תמים תהילה בכלי ואהר כך תבשר‪ .‬ולא בשר חחילה‬
‫ככלי)ואס( ]אם[ תבשר לח‪:‬‬
‫נו‪ .‬דין בשר ונבינה‪ -‬כשהן להים ונונעין זה בזח )ואם( ]אם[ שניהן מלוחים ואי‪8‬ן‬
‫יבישין אסורים‪ .‬ואם אחד מלוה ואתר תשל‪ .‬הםליה מוהר והתשל אסור‪ .‬וכן‬
‫הדין כשר כשר ובשר נבילה שננעו זה כזה‪ .‬אם השחוטח מלוחה לכדה הכל מותר‪ .‬ואם‬
‫הנבילה לבדה טלוחה הכל אסור‪ .‬כדין טהור מלוה וטמא תשל םוחר‪:‬‬
‫נז‪ .‬דין בשר חי או צלי שנסל עליו חלב בין יש טלח בהלב לבדו או בכשר לבת‬
‫הכל אסור עד ששים‪ .‬כיון שהאסור צלול הוא‪ .‬ואס אין טלה לא בזה ולא‬
‫בזה אס אין סילי הכל מותר בהדחה‪ .‬ואמ )הבצר( ]הבשר[ צלי בלא םילי צדץ קליטה‬
‫משוס )דרכין כנוולא( ]דרכיך כנוזלא[‪ .‬אבל כשהבשר כשר‪ ,‬או הנבילה האחר הס מחטת‬
‫בישול או צרי וננעו זה לזה אץ להם דין טהור טליה וטטא השל‪ .‬אלא עילאה נבר ותתאה‬
‫נבר‪ .‬דהלכה התאה נבר‪ .‬ואם כי החם לטעלח דאז חחחתון בשר‪ .‬ט־ט קליםה )מהא(‬
‫]םיהא[ בעי‪.‬‬
‫נח‪ .‬דין נכינות ישראל שעשו בדםוסי נויס שעשו הנוים בהם כבר נבינותיהס‪ .‬םותרים‬
‫בדיעבד‪:‬‬
‫נט‪ .‬דין קיכח ודקץ וטבחייא דאץ מחויקין בהן דם אם מלחם בקערה או נתנם בקדירה‬
‫ולא נמלחו שהכל מותר‪ .‬אבל השומן שעליהמ יש דם וצריך למלוח וכן יש‬
‫בחלכות נדולוח‪ .‬שהשומן יש מ )סודייקי( ]סורייקי[ סומק׳‪ .‬וכן בני מעיימ צריך למלוח‬
‫מזן הנדס‪ .‬ואם מלח הקיבה זדקץ וטבחייא שחן בלא דם זטלחס עם בשר אחד אפילו‬
‫הכי הכל סותר‪ .‬ולא דמי לדנים ועוסוה שמלהס זה עם זה שאסור‪:‬‬
‫ד ן להת כלי תהת עופות שצולין כדי לקבל השומן‪ .‬שאסור אלא א־ב הודה הכשר‬ ‫ס‪.‬‬
‫חחילח ונמלח ושהא שיעור מליחח ואחרי כן הודה סעמיים דלא בקיאינן בשיעור‪.‬‬
‫כתרי נללי דמילחא דפירש בחלכות ]נדולות[ לא סחוח ולא יותר‪:‬‬
‫מא‪ .‬ד ן בשר שחוטה שנמלח עס בשר נבילה הכל אסור סן התורח‪ .‬ואם ספק לחומרה‬
‫אבל דנים טהורים וטמאימ שנשלחו יחד אםורין םדרבנן‪ .‬ואם סשק לקולא‪.‬‬
‫ואם נוי או שפחה נרה שבביח ישראל מלנו חרננולח ולא ראה ישראל אם בכלי ראשון‬
‫אז בכלי שני‪ .‬או הדיחו בשד זנתנו בקדירה ולא ראה ישראל‪ .‬או הדיחן קערות חולבות‬
‫ושל בשר ולא ראה ישראל אם יחד הודחו או בל אחד )לברסי( ]לבדו[ או בגווני אחריני‬
‫דדמי להני אם אינן יודעין משפט הדבר הכל אסור‪ .‬דשמא מחסח להקל טרחו עשו‬
‫באיסור‪ .‬ואם יודעים חיאך משפט לעשוח לישרי‪ .‬אם ישרי יוצא ונכנס‪ .‬או נם תיטק‬
‫שחכם כל כך שלפעמים סומכין עליו לדאוח הכל םוחר‪:‬‬
‫סב‪ .‬ד ן חתיכות בשר של שלש פרות או די שמלה ומתנן זה עלזה שנמר פליטחדס‬
‫חחיכהראשונח קודמ שמלח חתיכה אהרונה דכשר‪ .‬ואם מלח לאחר יום חתיכה‬
‫אהת ונחנה על בשי שנמלח אחמול דאף זה מותר‪ .‬דאכחי פליט חראשון ציר‪:‬‬

‫דלעיל‪ .‬י שאינו נאכל מחטת סלחו עיין חוס׳ חולין קי״ב ע״א ד׳׳ת חני מילי וכוי‪ .‬ולשחות ׳יעןר‬
‫»ל<יח׳ בוז׳׳נ ועיין כחום• שם דיה חני מילי וכד‪ .‬ידיח חבשו שני שעמים‪ ,‬עיין כדין םדקאפו־ מדיחו‬
‫ישח ישח משמע שחי חדחוח‪ .‬על סל' מנוקב וכו׳ שש קי״נ עיא‪ .‬נו‪ .‬נז( עיין חולין קי״כ ע״א חחיא‬
‫בר נוזלא וכר ועיין בידיד סי׳ »״א‪ .‬נס( דאין םחזיקין בהן רם וכו׳ חולין קי׳׳ג עי׳א ועיין בחום׳ שם‬
‫ריח אין םחזיקין וכר‪ .‬ם( לתת כלי ת ח ת עושות וכו• שם קי״ב ע״א אין מניתין כלי החח כשר וכו׳‬
‫ועיין בתום׳ שם ד״ח תרי וכד דשי רש כ ת מ ו ת גדולות כו^ל‪ .‬שא( או כל אתד ל ב ת וכד כודל‪.‬‬
 ‫מחזור וימדי‬ ‫‪766‬‬
‫םג‪ .‬דין בשר שנמלח ופיר נתנו עם בשר שלא נסלח שיחזור ויסלח הכשר ומותר‪:‬‬
‫סד‪ .‬דין סכין ששחט בה פריפה שעריך סכין הדחה קודם שישחוט בה עוד או קודם‬
‫שיחתוך בה רוחה‪ ,‬ראם לא הדיחה חחילה עריך הבשר קליפה‪ .‬כרב ראמר‬
‫קולף‪ ,‬אבל סכין של נוים עריך הנעלה תחילה‪ .‬ואם לא הנעיל ושחט בה קולף‪:‬‬
‫סח‪ .‬דין סכין שחתך בה בשר ורועה לחתוך בה גבינה‪ .‬או איסכא עריך הסכין נעיצה‬
‫י׳ פעמים בקרקע‪ .‬ומיהו רוב םכיגין יש נוטות ואיגם חלקים‪ .‬ועדיך לשפשף‬
‫הסכין היטב נפחם‪ .‬או נאכן רך‪ .‬זאם רועה לחתוך נסכין של גוים אפיי פיחת נך הוא‬
‫הדין‪ .‬אבל לחתוך רותח מן הסכין עריך הנעלה‪ .‬ויש אומר׳ עריך ליבון‪:‬‬
‫סו‪ .‬דין קינה של גדי וטלה שלקחו הגדי והטלח מן חמים‪ .‬ולא חיישי׳ שינקו מן‬
‫הטמאה ומן הטריפה‪ .‬ולכך הקיבה מותרת להעמיד בד‪ ,‬גבינות‪ .‬וקינה של נדי‬
‫וטלה שהרג הגוי‪ .‬אע״פ נן הקינה דווקא לבתהילה אסור אבל בדיעכד מותרת‪ .‬ואמילו‬
‫הקינה שראיגו שיגק הגדי והטלה מן הטריפה ומן הכשירה אם העמיד נה ננינות מותרות‪.‬‬
‫דמן הקרוש שבו העמיר והוי סירשא בעלמא‪ .‬ואסור לשרות הקיבה עם העורר׳ בנלי של‬
‫מים ומן ארוך כדי לקדוש הלחי שטעם ליחלוהית של קיבה גכגם בעור וחוזר וגסלט‪.‬‬
‫והוה ליה בשר בחלב ררבגן‪ .‬ואפי׳ עוגןנלח‪ .‬עוגן בולע‪ .‬בדאמר בשר בחלב חידוש הוא‪.‬‬
‫דאי תרי ליה כולי יומא נחלבא שרי מן ההורה וזהו החירש רשרי אע־ג דבולע‪:‬‬
‫סז‪ .‬דין בהמה שנמצאת טריפה מה דיגםשל גכיגות שגעשו ממנה באותה שגה‪ .‬רכיגו‬
‫שמואל הודרם מטעם חוקה‪ .‬וכן רב יהוראי גאון כהלכות אותו ואת במ‪:‬‬
‫סח‪ .‬דין תרגגולת שהיא ספק טריפה דאורייתא או ביעח פפק טריםח‪ .‬או חתיכה של‬
‫בשר בחלב מספק‪ .‬וכיוצא נאילו שהן דכר שבמניין ויש בהם ספק ונתערבו‬
‫אפי׳ נאלף כולן אסלרות באילו נתערב ודאי של איסור ואינו קרוי ספק ספיקא‪:‬‬
‫סט‪ .‬דין חכם הבא להתיר על יד־ ששים קדירה שנתחב בה ]כף[ איסור שצריך לחקור‬
‫ולשאול אם נתנו מים בקדירה לאחר שהיה חאיסור בה‪:‬‬
‫ע‪ .‬דין חכם הבא לחודר כלי על ידי שלא היה בן יומו עדיך לחקור ולשאול אם‬
‫היו בו אפי׳ מים רותחין בינתיים רכך שוד‪ ,‬כמו איסור עצמו‪:‬‬
‫עא‪ .‬דין נטילת ירים שצריך לשפוך המים מן הכלי על ידיו ולא תוחבן בתוכו‪ .‬ולא‬
‫לרחוץ •דיו בקילוח עיגור ואפי׳ מקלח מן׳ המעיין דבעיגן מכח נברא‪ .‬ולא‬
‫דמי לכיור שהיה בו בחא והיו נוטלין מקילות ראשון אנל אס תוחכם בתוך מי‬
‫תמעיין שפ־ר רמי שטונל ידיו‪ .‬ואו לא יכרך על נטילת ירים כי אם על שטיפת‪.‬‬
‫או על טבילת ידים‪:‬‬
‫עב‪ .‬דין נטילת ירים עד פרק שלישי שזהו כל פיצול האעבע אם־׳ לחולין‪ ,‬ושעריך‬
‫לשפוך שני פעמים על ידץ ועדיך להנביהם סן יחזרו המים הטמאות ויבאו‬
‫על המים השניים הטהורות ויטמאו אותם‪ .‬ואסור לרחוץ ממים שרהץ בהם ככרחבירו‬
‫ושלא תגע ידו שכבר רחץ פעמיים אל היד השג־ת שלא שסך עליה רק פעם אחת‬
‫פן תטסאגה דד׳ני תק גטל את הראשונה כידו אחת ואת השנייה בשתי ידיו הדי‬
‫ידיו ממאות‪ ,‬לפי שהיד )של( ]שלא[ נטל כי אם פעם אחת טימאת את היר שגטל‬

‫סד( כרב דאסד קולף וט׳ חולין ח׳ ע״ב‪ .‬םה(סכין שחתך בה בשרוכי שם קי״א ע״ב ועייןכשרש׳׳י‬
‫ובתוס׳ ח׳ ע׳יב ד״ה והלכתא ובר‪ .‬צריך הסכין נעיצה וכו׳ ע״ו ע יו ע׳׳ב‪ .‬סו( קיבה של גדי וטלה‬
‫ובו׳ עיין חולין קט׳יז ע׳׳א‪ ,‬קט״ז‪ .‬ע״ב‪ ,‬וביו״ר סי׳ פ״א סעיף וי‪ .‬םז( בהמה שנמצאת טריפה ובו׳‬
‫עיין חולין י״א ע״א ד״ה אחיא וכוי‪ ,‬וביריד סי׳ פ״א סעיף בי‪ • .‬סח( תרנגולת שהיא ספק טריפה‬
‫זכו׳ עיין בספר ה ח מ ס ה ה׳ אז״ח סי׳ ע״ו‪ .‬עא( דין גטילח ירים שצריך יכו‪ /‬חולין ק׳׳ז ע״א‪ ,‬נךו‬
‫ע״ב‪ .‬ובתום׳ שש ד״ה וכל דבר ובו׳ ולא‪ .‬עב( ער שרק שלישי וכו׳ שש ק׳׳ו ע׳׳א נטילת יריס לחולין‬
‫וכוי‪ .‬שלא נטל וכו׳ כצ״ל‪ .‬תוחבן כצ״ל‪ .‬וצריך להגכיהסוכו׳ סוטה ד׳ ע״ב‪ .‬נטל ידו אח־‪1‬וש‪1‬ש‪1‬ה‬
‫‪67‬ד‬ ‫טחזול ףטרי‬
‫םעס שנייה‪ .‬ותנן נמי נמל ירו אחת)לישסשפה( ]ומשמשה בחכירחה[ טמאה‪ ,‬ועדיך‬
‫שיהו המים צלולין שיהו ראוין לשתיית בהמה ואשי׳ הצלולין צי־יך שלא יהומאוםין‬
‫ושרוחים שתוכל הבהמה לשתותם‪:‬‬
‫עג‪ ,‬דין כלי שנוטל מהם ידיו צריך שלא יהא נסרק ולא יהיה נקב במקום שהמים‬
‫עוברים כששושכם על ידיו ואסור ליטול ידיו סכום שהוא םשושע שאינו‬
‫יכול לישב שלא מסומך‪ .‬בנון כיסוי הכוס וכיסוי קנקן‪ ,‬ושלא יחיה חציצה על אצבעותיו‬
‫)ולא( ]לא[ טיט ולא בצק חחת )ציפורנא( ]ציפורניו[‪ ,‬כל )בל^ ]כך[ שהוא מקפיד‬
‫עליו ורניל להסיר מחטת ננאי וקסידא‪ ,‬ומותר לקבל מיס לנטילה ׳ריש מן אשה נדה‬
‫ומן הנוי‪:‬‬
‫עד‪ .‬דין לנקר ניר הנשה ולהטט אהריו‪ .‬ונם שמנו אסור מדרבנן‪:‬‬
‫עה‪ .‬דין הלב סן התורה זהו הלב שעל המשס ושעל הקרב ועל הכםלים ושעל‬
‫הכליות ועל הרקין‪ ,‬דהיינו ריש מעיא באמתא בעי נרייא והו ממקום‬
‫׳‬

‫שמתהיל הקבר‪ ,‬להתקצר ואילך צריך נרירא‪ .‬כדש״ רבינו שלמה ועל קיבה עצמה יש‬
‫חלכ אהר ראייתרא ודאקשתא‪:‬‬
‫עו‪ .‬דין חוטין האםורין )שנעוקץ( ]שבעוקץ[ תלתא מימינא ותרי סשמאלא וחוט־ן‬
‫שכחוך הכוליא ונש לובן כוליא והוטין שעל הטחול‪ .‬הכל אסורין משוש‬
‫חלב מדרבנן‪ .‬אבל חוטין שבכתף לפנים ושנלהייש אצל הלשון אסורין משוש דם‪.‬‬
‫וצריך לחחכס ולםולחם‪ .‬ולצל׳ סני כחת־כא בלא מליהא ואף אם לא הסירם מן‬
‫הבהמה אס חתך אותם )הזי( ]הוי[ כשאר הבשר‪:‬‬
‫עז‪ .‬דין שצריך להסיר הקרום סן הכםליש סמוך לחזה‪ ,‬ונס מ; הכשר שסביב הדפנות‬
‫שחותכין כדי לתחוב ירו שס לבדוק הריאה צריך להסיר הקרום סאוחו בשר‬
‫מבחוץ לפי שהחלב המכסה את הקרב שוכב שם )תונע( ]ונוגע[ שם‪ ,‬וקרום הראש‬
‫שהמוח מונח שם עריך להסיר משום דמא‪:‬‬
‫עוץ‪ .‬דין ראש כבש וגדי שנותן על הרמץ להשיר השיער‪ .‬אוחביה אביח השחיטה‬
‫שסיר דמי‪ ,‬אצדדין מקווא קוי דמא ואשיר‪ .‬וכתוב בהלכות גדולות מוח הוא‬
‫דאסור שמתבשל בתוך חדש רישא נופא שרי‪ .‬וכן התרנגולת‪.‬שנותן על הרמץ להסיר‬
‫השיער והטלפיים הכל מותר דאיסורא ליכא אלא משוס דם שבראש‪ ,‬ובתרננולת ליכא‬
‫לםיסר הכי‪ ,‬דרנילות שהותך את הראש קודם וזורקה‪ .‬ואפילו ישים אותה כאש עם‬
‫החרגגולת איגו אסור כי אם הראש‪ .‬ויש שמולחים תחילה הרגלים והראש קודם שיתנם‬
‫באש‪ ,‬ולאחר שהשירו הטלפיים והשיער מולחין אותש שעש שגייר‪ ,‬לסי שהשיער‬
‫והטלפיים מנעו כגנדו ליכנס היטב המלה בבשר‪ ,‬וזהו חושרא בעלמא הטליחח ראשונה‪.‬‬
‫ואינו צריך לעשות כן‪:‬‬
‫עט‪ .‬טקף של בשד וניקורו‪ .‬עריך אדם שימול כל הלב שעל הכליות‪ ,‬ושלמטה מן הכליות‪.‬‬
‫וכל הלב שעל העצמות שחחת הכליות‪ ,‬ועצם נופו אשר חחת הכליות‪ ,‬וצריך‬
‫שימול אח גיד הנשה כולו‪ ,‬וישבור העצמות שיש בירך שיש כהן שרשי ניד הנשה‪ ,‬וימול‬

‫ב ח ב י ר ה ה ט מ א ה כצ״ל יריש ש״ב מ ש ג ה גי‪ .‬עג( צייר •שלא יהא נ ס ד ק וכו׳ עיין חולין ק״י ע״א‪.‬‬
‫כל כ ך שהוא מקשיר וכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬עד( ל נ ק ר ניר ה נ ש ה ו ל ח ט ט אחריו וכו׳ חולי; צ״ב ע״ב‪ .‬ע ה ( ש ע ל‬
‫ה ק ר ב ועל הכשליש וכוי שס צ י ג ע״ב‪ .‬עו( חוצין האסורין ש נ ע ו ק ץ כ צ י ל ח ל ה א מימינא ובו׳ ש כ צ״ג‬
‫וקרום ה ר א ש‬ ‫ע״א‪ .‬הוי כשאר הבשר כצ״ל‪ .‬עז( הקרוס מ; הכםלים ובו׳ עיין חולי; ‪s‬״‪ i‬ע״א‪.‬‬
‫עח( אוהביה א ב י ת ה ש ח י ט ה ובו׳ שם צ״ג ע״ב‪.‬‬ ‫ש ה מ ו ח ס ו נ ה שש וכו׳ שש ודמוקרא משוס דמא‪.‬‬
‫ו נ ח ב ב ה ״ ג מ ו ח הוא דאםור וכו׳ עיין חוס׳ שם ד״ה רישא ככיבשא וכוי‪ .‬וכן ה ת ר ג נ ו ל ה וכוי עיין‬
‫חוש׳ שם‪ ,‬ועיין בשרית ת ר ו מ ו ת הדשן שי• ק ס י ה ‪ .‬עט( צריך א ר ם שימול בל ח ל ב ובו• עיין חולין‬
‫צ׳׳ג ע׳יא‪ .‬וגיד ה נ ש ה א י ט נ ו ה ג כשליל וכר‪ .‬עיין שם ש״ט ע״ב ועיין ביו״ד סי׳ ט״ה םעין* וי‪.‬‬
 ‫מחזור וימיי‬ ‫‪768‬‬
‫את ההלב ואת הקרום שעל נבי המחול רשלף את חומין שכתוך המהול שהן מן החלב‪,‬‬
‫רטול את הקרום שעל הכליות ואת התופין שבתוך הכליות‪ ,‬וימול את הקרום שעל‬
‫הכסלים וחהומים שכחוך חכםליס שיש חמשה חוטין בחוך הכסליס‪ ,‬נ׳ ככסל ימין שכל‬
‫אחד מהן נחלק לב׳ הוטין‪ ,‬וכ׳ הופין בכסל שמאל שכל אהר מהן נהלק לנ׳ הומין‪.‬‬
‫שבכולן יש י״ב חוטין בכםליס‪ ,‬וישרש אחריחמ עד שימול את כולן‪ ,‬ולא יניח מחן‬
‫אםילו כחוט השערה‪ :‬וחייב ליטול אח חחלב שעל נבי הקיבה ושעל חטםס ובית‬
‫תבוסות‪ ,‬ושעל נכי הקרס כולה‪ ,‬ויטול את החוטין אשר חחת חידיס כולן‪ .‬ואח חחוטין‬
‫שבעואר שאסורין משוס דם‪ :‬וניד הנשה אינו נוהנ בשליל וחלבו מותר‪ :‬כל זטןשלא‬
‫השרים על גבי קרקע ולא מנקרינן ליה כלל לא הלבו ולא נידו‪ ,‬כדנסקא לן מקרא‬
‫דכת׳ בבהמה כל שבבהםת תאכלו‪ ,‬והלכה כרי יהודה‪ :‬חוק‪.‬‬

‫חילכות מספר חתרומח‪.‬‬

‫‪ j‬לפגי אידיהן של נוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן‪ ,‬מקה וממכר לתלוותס‪,‬‬
‫וללוות מהן‪ ,‬לסורעם‪ ,‬ולפרוע מהן‪ ,‬ואמר שמואל כנולה אינו אסור אלא‬
‫יום אחד‪ .‬ופי׳ רבינו שמואל בשם רבינו שלמה דווקא ניתל וקצה שהן בשביל תתלו‪/‬‬
‫ואמי׳ אותם יש לחחיר משום איבה‪ ,‬או משוס דקים ליה בנויה רלא אדל ומודה‪ ,‬או‬
‫משום שהוא כמחניף לו‪ ,‬ואין כאן משום לסני עור‪ ,‬אע׳יפ שנודר תקרובת לנלח‬
‫ממעות אילו‪ ,‬דאינו נותן לגלח כל כך שלא חיה מוצא בטוב אפי׳ לא מלוה לו‬
‫)לישראל( ]ישראל[ המעות האילו‪ .‬ועוד מקח וממכר או׳ רבינו יעקב דאינו אסור‬
‫אלא במידי דתקרובתו‪:‬‬
‫פא‪ .‬דין שטר שדילג ממנו לבריאת עולם שכשר‪ .‬וכן נמי אמ לא כתב בו הכלל‪,‬‬
‫כגון ארבעת אלפים רק הסרט תשע מאות וששים כשר‪ .‬והוא הדין אס לא‬
‫כתב הפרט גדול כגון תשע מאות רק תפרט קטן כגון שגת ששים שכשר‪:‬‬
‫פב‪ .‬ישראל שהיה לו עי‪ 1‬בידו ומכרה בדיעבד הדםיס אסורין‪ ,‬אכל נוי שמכר עיז‬
‫שלו הדסים מותרין‪ ,‬ולכך מותר לקבל הובות מן הכוסרים‪ ,‬אעיס שמכרו‬
‫עיז נדי לשלם את ההונ‪ .‬ויריד שקבעו הכזטדים לקבל טמנו מכס‪ ,‬דשדאלים םוכרין‬
‫ולוקחין שם בחמות וכנדים ולוקחים מנס מסה שקנה ומנר‪ ,‬ור׳ יוחנן אסר מהגה‬
‫אסור‪ ,‬היינו נשהמנס לקנות ממנו תשמישי ע׳יז‪ ,‬ופעמים כשהנלח מוכר חסין שלו‬
‫בשוק או ביריד שאומר בכך ונך יהיח לך )ועור( ]ועוד[ פשוט ל נ נ ^ נית ע־ו של‬
‫קדש פלוני זה הישר׳ אסור ליקח דהיינו טהנה אסור ואס אינו אומר רק סתמא)ועור(‬
‫]ועוד[ פשוט מותר דשמא יתננו לעניי גויס‪:‬‬
‫פג‪ .‬ל מ נ ח אסור למכור לנלח ולכופר‪ ,‬רמידי דתקרובת הוא‪ .‬וכן שעות אסור למנור‬
‫לשוס נוי ביום‪ . . .‬שלהן‪ ,‬ולא יום שלפניו‪ ,‬אבל שאר הימים ולבונה‬
‫לשאר נדם סותר לסכור‪ ,‬דתנן םתמא םוחר‪ ,‬ותאי סתמא הוא‪:‬‬
‫פד‪ .‬וגם צלם שישראל קונת מגלח לאחר שעשה בו מנימה קמנה לבטלה אסור‬
‫למוכרם לנוים אם ראויין כך לעשוח לנלחים בכית ע״ז שלתס‪ .‬וכן םשרים‬

‫פ( לפגי אידיהן וכר ע״ז ב׳ ע׳׳א‪ .‬בגולה אינו אסור אלא יוס אהד וכו׳ ד עי׳ב ס»ום איכה שם וי‬
‫ע״כ‪ .‬או דקים ליה בגויה וכו׳ שט ס׳׳ה ע״א‪ .‬או משוס שהוא כםחניף לו‪ ,‬עיין וןוס׳ ע״ז ב׳ ע״א‬
‫ד״ה אסור שהביאו טעם זה בשם הירושלמי‪ .‬אלא במידי דחקרובח ע״ש בתוס׳ ב׳ ע״א ד״ה אסור‬
‫וכר אפילו לא מלוה לו ישראל כי־ל‪ .‬סב( ישראל שהיה לו ע״ז ומ׳ שם ל״ג ע׳׳א‪ .‬אבל טי שסבר‬
‫ע״ז ןט׳ שט פ׳׳ל־ ע״א‪ .‬ועוד ‪ mvn‬וכד מנ־׳ל‪ .‬דק סתסא ועוד סשוט כ*״ל‪ .‬זכ[ שעזה אסוד לשכור‬
‫‪769‬‬ ‫מחזור ויטלי‬
‫סםוליס אסור למכור לנרס שקוראים בהם בבית ע־ז‪ ...‬ושבח‪ ...‬כמו בשיק ]קונס[ יין‪,‬‬
‫למכור עצים לשרוף תקרובת ע׳יז ועובר משום לשני עור כוי‪ .‬וכמו לבונת שאסור‪:‬‬
‫פה‪ .‬אין מקדישין כזמן הזה ואם הקדיש טירות כסות וכלימ ירקבו‪ ,‬מעות וכלי‬
‫מתכות יוליכם לים המלח‪ ,‬בהמה תיעקר‪ ,‬ואיזה עיקור נועל דלת בשניה‬
‫והיא מחר‪ ,‬מאליה‪ ,‬א״כ אסור להקדיש בזמן הוה‪ ,‬אכל יאמר אני )יאמר אני( נותן‬
‫חסץ זה או דםין זה לצדקה לעניים או למעוד‪ .‬זו‪:‬‬
‫‪6‬ו‪ .‬אין מונרין בהמה נסר‪ .‬לנויש ולא ענלים וסייחים‪ ,‬ואנן מוחריס‪ •,‬דאימר לשהיט‬
‫זבנה‪ ,‬כמו רב התא רובין סרה לנוי מהאי טעמא‪ .‬ומחנית״ דאין מוכרין‪,‬‬
‫כשםירש למלאכה אני קונה‪ ,‬כך ס״ רכי׳ שלמה ומכל סקוס שעמים שמוכר ישראל‬
‫שור לנוי אשי׳ כשאוסר בסירוש לחרישה אני קונה‪ ,‬ונם סוסים והמורים שאינן ראויין‬
‫לשהיטה היאך סוכרץ‪ ,‬דאעינ רבן בתירה מהיר בסוס משני שאין עושין כהס רק‬
‫רכינה שאין חייבין עליה נ ש נ ו ‪ /‬הלא אשי׳ לעשות מלאכה שחייבין עליה כשנת‬
‫סוכרין סוסים והמורים לנוים כדי למשוך בקרון ולהוליך על ננם משאות‪ ,‬שי׳ ובינו‬
‫יעקב דלא בקיאינן כקלא ולא שייך למיסר נס־וני‪ ,‬דזימנין דםסוך לשקיעת החמה‬
‫רמעלי שבתא איל ישרא׳ לנוי נסייר‪ ,.‬ושמעה קליד‪ ,‬רישראל וא;ל>‪ 1‬מחסחיה‪ ,‬ועובר‬
‫משום מחמר אחר בהמתו בשבת דאסור משום לא תעשה כל מלאכה‪) ,‬ש״( ]שרקן‬
‫מי שהחשיך‪ ,‬ומהאי טעמא שרי החש אידא )וסססירא( ]דסססירא[‪ ,‬ואין אנו רנילין‬
‫להשאיל ולא להשכיר להם‪ ,‬ומורי רכינו ססרש בימי התנאים היו הרבה ישראלים‬
‫ביחד והיו •פולין למכור כל אחד לישראל הכירו‪ ,‬אבל אנו מעט‪ ,‬ואם לא נשכור‬
‫לנוים אית לן ססירא‪ .‬ומהאי טעמא שרי התם למכור להם חומין ושעורין משום‬
‫ססידא‪ .‬אמנם מהאי טעמא לא שרינן למכור בהמות להם אלא כשישנם בידו ככר‬
‫שלא ימצא ישראל שיקנם כי אס נרם‪ ,‬אבל אסור לישראל לקנות םוםים וסייחים כרי‬
‫להרויח ולמוכרם לנוים‪:‬‬
‫מז‪ .‬אין סוברין לנויס כלי דין והאימא דשזבני היינו לסרםאי דמננו עלן‪ ,‬ומהאי‬
‫טעמא מותר למוכרם שריונות וכובעים של כחל‪:‬‬
‫פח‪ .‬י ש ב לו ק ק בשני עייז לא ישחה ויטלנו‪ • ,‬נתסזרו לו מעות לא ישחה וישלם‪,‬‬
‫ממני שנראה כמשתחוה לעיו‪ .‬ואש אינו נראה מותי‪ ,‬ס״ שחושך לצר אחר‬
‫ואחוריו לצד ע־ז מותר‪ ,‬ושרצוסות המקלחות מים לא ישים ‪0‬יו‪.‬על שיהמ לשחוח‬
‫שנראה'כמנשק לע״ז‪ ,‬ולא ישיש שיו על הסילון וישחה‪ ,‬ולא מן הנחרות בשיו ובידו‬
‫אחת מפני שכנת על‪,‬יקח‪ ,‬אכל כשתי ידיו מוחר )מוהר(‪ ,‬שלא יהא יל כך נמהר לשתוח‬
‫עד שיראה שלא יחא שום דבר‪:‬‬
‫פ&‪ .‬ד־ יוסי אומר כחוצה לארץ סוכרין אילו ואילו נחים ושדוח‪ .‬אסר רב יוסף‬
‫ובלבד שלא יעשה שכונה‪ ,‬אין שכונה סחוח סשלשח כחים‪ ,‬אסור לישראל‬
‫למכור נ׳ כחיס זד‪ .‬אצל זה לשלשה נוים אם שום ישראל נשאר סמוך להם‪ ,‬או הוא‬
‫או ישראל אחר‪ ,‬דילםא הנחו חלחא נוים מייעצי רעה וקטלי ליה או םזקי ליה‪:‬‬
‫צ‪ .‬א ף במקומ שאמרו להשכיר בית‪ ,‬לא לבית דירד‪ .‬אמרו‪ ,‬משני שמכניס לתוכו‬

‫ובר עיין חום׳ ע״ז •״ד ע״ב ד׳יה חצב ונו׳‪ -‬פד( וכן ספרים' פסולים וכו• כמו בפרק קונם יין לטבור‬
‫עצים לשרוף עי• נדרים סיב ע״ב‪ .‬אין םקרישין בזמן הזה וכוי‪ .‬ע״ז י׳׳ג עיא‪ .‬אבל יאמר אני טחן‬
‫וכו׳ כציל‪ .‬אין מוכרין בהמה נסח וכו׳ עיז ייר ע׳׳ב‪ ,‬כמו רב הונא וכזי שם ט־ו עיא‪ .‬איל ישראל‬
‫לנוי נסייה •כצ״ל שם‪ .‬פרק מי שהחשיך בצ״ל שבח קנ׳׳ג ע׳׳ב‪ .‬אירא דספסירא כצ״ל‪ .‬היו הרכח‬
‫ישראלים ביחד וכוי עיז חום׳ ד״ה אימור ובר ט׳׳ז ע׳יא‪ .‬פז( אין מוכרי! ובו׳ יהאירנא דמזבני היינו‬
‫לשרסאי זכו׳ שם ט׳׳ז ע־א שח( ישב לו קיץ וכוי שש י״ב ע׳׳א‪ .‬ולא ישים שיו על הפילה וכר שום‪.‬‬
‫ובידו אחה וכו׳ שש י׳׳ב ע״ב‪ .‬פט( ובלבד שלא יעשה שכונה׳ 'שס כ״א ע׳׳א‪ .‬צ( לא לביח רירה‬
 ‫מחזור ועדי‬ ‫‪770‬‬

‫ז ח ‪ ,‬דאגדא לא קניא ועובד על לא תביא ת ת נ ה ‪ ,‬ןהאזנא רטשכדנן כי‪/‬ים‬

‫לנוים‪ ,‬דאיתא בירושלמי הא מקום שאמרו לסכור םותד למכור‪ ,‬אפילו לבית דירת‬
‫ולהשכיר אפי׳ לבית דירה‪ .‬א״כ בחוצה ל א ‪ p‬שסותר למכור סותר להשכיר אף לדירה‪.‬‬
‫והטזןס אוסר רבינו רסן תתורת אינו אסור אלא בבית שישראל עצסו דר דוסיא‬
‫רמווזה‪ ,‬אבל םדרבנן אסור בכיתו אפי׳ אינו דר שם‪ ,‬ולכך בחוצה לארץ לא נווד‪ ,‬ואף‬
‫כארץ לא מור מקום שאינו דניל לדירה נ ע ן התבן ואומות‪:‬‬
‫צא‪ .‬ישראל שיש לו שדה או כרם מותר להניחן לנד להרוש ולזרוע ולקצור ולבצור‬
‫אע־ס שהנוי עושה סלאבה בהן בשבת‪ ,‬והני מילי כשהגוי קיבלם למהץה‬
‫ולשליש ולרביע‪ .‬אכל אמ בסעות טורח בחן אס״ בקיבולת‪ ,‬כיץ שהוא בםחוכר‪,‬‬
‫כדססיק בירושלמי ס־ק רשכת בר׳ שמעון בן אלעזר אבל מרחץ אסור‪ ,‬דמרחץ‬
‫לאדיסזת לא עבדי אינשי‪ ,‬אבל חנזד )בראתי( ]נראה( דמותו־ בפו שדה דדנילותהוא‬
‫לשוכרו לשליש ולרביע‪:‬‬
‫צב‪ .‬ישראל שיש לו שדח או ברם ויש לו לנוי חלק בהם לא יאמר הישראל לטי‬
‫עמול בהם כשבח ואני או שלוחי נטרח יום אחד בחול כעד תשכת‬
‫אם לא התנו קורס שקט הקרקע ביניתן לעשות כן‪ ,‬והוא הדין בתטר ומרחץ שאסור‬
‫אם לא התנו תהילה‪ ,‬כדתגיא במסכת דמאי‪:‬‬
‫צנ‪ .‬ישראל שיש לו כרם או פרדס של ערלח ויש לנר חלק בחן מותר לו לומר‬
‫לנוי תזמור ותעזור נ׳ שניפ של ערלה ותאכל הטימת‪ ,‬ואני או שלוחי‬
‫נעשה כן כשלש שנים שאהרי בן‪ ,‬אע״נ דבשבת כי האי טונא אםור‪ .‬אבל אמ ישראל‬
‫אומר לו תזמור נ׳ שנים של ערלח וחאבל כל חםירוח ובשאר שלש שנים שאחרי כן‬
‫חזםזד נס אחה )לכרך( ]לבדך[ ואוכל אני לכדי חסימת חליפי נ׳ שנים ראשונים נר׳‬
‫דאסזר‪ .‬אבל אם הטי לוקת כפירות או שליש או רביע נס בשלש שנים• שאחרי כן‬
‫זח סותר‪:‬‬
‫צד‪ .‬ישראל שיש לו שוורימ וסשכיק לטי עד וסן אחד וחורש בחן בשבו‪ /‬בימי‬
‫רביט שלמה שאלו דבר זה ויש שהיו סתירין אס חטי קיבל עליו‬
‫אחריזת מיתה ועיבה‪ ,‬ונם )אקרא( ]יוקרא[ זזזלא‪ ,‬דהשהא הד בסו צאן בחל לישרי‪.‬‬
‫רש" שאוסרין בכל עניין דאין הטי יכול למוכרה ונקראת בהמתו של ישרי כנל מקומ‬
‫שהוא וישראל מצווה על שביתתה‪ ,‬וצרץ למצוא ענייני תיתר‪:‬‬
‫צה‪ .‬אין מעמירין בהמה בסונדקאות של נויס ואין מוסרץ בהמה לרועה שלהם‪,‬‬
‫שחשידין על הרביעה‪ ,‬והם מד מצות‪ ,‬ודבק באשתו ולא באהרת ועובר על‬
‫לפני עור לא התן מכשול‪) .‬ואינן( ]ואנו[ אין נזהרץ מכל אלה )ואנו( ])אין[ ס ו מ ק‬
‫על שינוייא‪) ,‬ומקוס( ]דסקום[ שנתט לטנור התירו לייחד דהשתא אין השודין על‬
‫הרביעה‪ ,‬אי נטי נשינוייא דר׳ )פרת( ]טדת[‪ ,‬דאסר הא ר׳ אליעזר דהייש לרביעה‪,‬‬
‫חא רבנן דלא חיישי לרביעה‪ ,‬וקייסא לן כרבנן‪ ,‬וההיא שינוייא םדהר בתראח א״כ‬
‫דסמכא הוא‪:‬‬

‫אמרו וכו׳ שם כ״א ע״א‪ .‬דאיחא בירושלמי הא וכו׳ ע׳׳ז ס׳׳א ח״י י הא בסקוס שנחנו לסכור סוכר‬
‫לו אםילו בית רירה וכו• ועיין תום׳ ע״ז כ״א ע״א ר׳׳ח אף במקום וכר‪» .‬א( כשהגוי קיבלם לטהצח‬
‫ולשליש ולרביע אכל וכו׳ כדםםיק בירושלמי וכר עיין ירושלמי ם״א ישבת ודת‪ ,‬ועיין תום׳ ע״ז כ״א‬
‫ע׳׳כ ד״ה אריסא וכו׳ ובתוס׳ שבח י״ז ע״ב ד״ה אין וכו׳ ובחידושי הרישב״א סוף ם׳־אידע״ז׳ ובםשר‬
‫יראים ע״ז םצוה קי״ג‪ .‬צב( ישראל שיש לו שדה או כרם וכו׳ כרתגיא במש• דסאי‪ .‬עיין בתוםוותא‬
‫פרק המקבל שדה ובו׳ ועיין בתום׳ ע״ז ד״ה לא יאמר וכוי‪ .‬צ*( ישראל שיש לו כרם וכר עיין‬
‫כבעל ההרוסה סי׳ ‪ .rap‬ע אהה לבדן• כצ״ל‪» .‬ה( אין מעםידין וכו׳ שם כ״כ ‪ .wy‬ועיין כועס׳‬
‫‪.‬ד״ה אין מעמידין וכוי‪ .‬ואנו אין נזחרין וכו׳ » ״ ל ואין םומבין ובו• בודל״ דסקוט שנהנו וכר כצ״ל‬
‫‪771‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫צו‪ .‬אשת כהן שנתייהדה עס הגד אינה אסורה בשביל כך לנעלה בהן‪ ,‬וכין בת‬
‫ישראל מנוייה י אינה אסורה כשניל כך לכהן‪ ,‬דדוקא נאשה שנחבשה‬
‫כידי טיס שבעל כרחה )חיליכח( ]חוליכוד‪ (.‬שם איכא לםיהש שסא אנסוה‪ ,‬אם לא‬
‫ממני המסד ממונו‪ ,‬אבל במקום שאינה םסורה בידו להיות שם בעל כורחה סותרת‪.‬‬
‫צז‪ .‬כ ת ישראל לא תניק בן הנכרי ואמי׳ בשנר‪ ,‬דלא שייך איבה כהא‪ ,‬אכל נכרית‬
‫סניקה כנת של ישראל ממן שאחרות עומדות על ננה‪ ,‬ונראה דאםי׳ אין‬
‫ישראל בבית סוחר‪ ,‬אס ישר׳ יש בעיר דיוצא ונננס‪ ,‬אכל הלנו כל הישראלים חוץ‬
‫לעיר ונשארה חמינקת טיח בעיר זח אסור‪:‬‬
‫צח‪ .‬מותר להרמאות סן הנד חולה שאץ כו סכנה ואם הוא מוסהה אמי׳ יש בו‬
‫מננה מותר‪ ,‬ולנכי הקזה סטי רובם מומהין הם‪ .‬אכל מן‪ . . .‬או סטי‬
‫שיאטר לחש של ד ז אסלי‪ .‬וכן מן דג‪1‬י שיאמר ליקה מרים של עיז‪ ,‬או מאילן‬
‫שנדל לסני ע״ו אמור‪ ,‬אכל אסר לו םחס קח סן המעיין או מאילן מלוני ואינו מוצא‬
‫דכר זה כי אם כע׳ז זה מוהר‪ ,‬כיון שלא חלה הרסואה כע׳ז‪ ,‬ואס היה מוצא במקומ‬
‫אחר היו מועילין כמו אילו‪ ,‬כדאיתא בירושלסי‪:‬‬
‫צמ‪ .‬חולה שאץ נו סננה ונן םכאוכ שבעין‪ ,‬אם אין בו סכנה טתן הקילורבעץ‬
‫מערב שכח והאיסמלנית על חסכה‪ ,‬אבל כשנת לא‪ .‬ואם לא נחנו‬
‫מערב שבת יתן הקילור בשבת על נב חעין דווקא ולא בחוך העץ‪ .‬ואם יש טי אסי׳‬
‫יש נו סכנה אוסר רטי ועושה‪ .‬ואס יש סכנו; רב יהורח שרא למיכחל עינא כשבתא‪,‬‬
‫לטשהק םםנין ולאיתויינהו דרך רשות הרכים‪ .‬ומסרש ננון רירא דיצא נוי‪ .‬וננ היד‬
‫ונכ רנל וסכת של הלל סיקרי של סכנה וםהללין עליה את השנת‪.‬‬
‫ק‪ .‬אסור להסתסר מן הטי אמ אינו רואה הישר׳ ]כמראה[ ונתנם לראות אס הוא‬
‫נאה אסור לראות במראה‪ ,‬משום לא ילבש ננר נוי‪ .‬מדהתירו לנית ר׳‬
‫דוקא מסני שהן וקוקיס למלכות‪ :‬ונם )סן( הםסתסר מן הנותי אינו רואה במראה‪ ,‬אם‬
‫לא תאמר בםירוש אינו רואה חייט אינו צריך‪ .‬והא דכמ׳ שואל מוק׳ מעם האיסור‬
‫מראה בשבת דווקא של מתכת שלא ישיר נימין‪ ,‬היינו באשה‪ ,‬אבל איש אסי׳ בהול‬
‫אסור‪ ,‬וביחשלפי יש פעם אחר‪:‬‬

‫הלכוח יין נסך‪.‬‬

‫קא‪ .‬חומץ יין אע״ס שהתלמוד מתיר לינע בו נר‪ ,‬מ־מ לדידן אסור דאין אט‬
‫נקיאין בשיעור חיזקו מתי קרוי חומץ וסתי יץ‪ ,‬וכן בוסר אסור לומר‬
‫לטי לםוחפו ולינע כו לאחר שנסחמ‪ ,‬דאין אנו בקיאין שיעורו מחי קרוי כומר ומתי‬
‫ענבימ‪ .‬ועוד ללשון שני שסי׳ רבינו שלםח ס׳ כל חנפ בכל עניין אסור‪ ,‬אבל יין‬
‫מבושל פותר במנע טי‪ ,‬מדשחו ליד שמואל ואבלמ‪ ,‬רש לו נבול לאחר שחרתיח כאור‪:‬‬

‫אי נסי כשינוייא רר׳ פדה וכו׳ בנ״ל שס כ״ב עיא‪ .‬חוליבוה כצ״ל אכל בםקום שאינה מסורה וכו­‬
‫ע ס כ״ג ע־א‪ .‬ועיין בתוס׳ ו״זד על ידי סםון ובר ור־ה הרע וכר‪ .‬צו( בה ישראלי לא הניק ובר‬
‫שם כ׳ץ ע״א ועיי! בחום׳ ד״ה עובדה כוכבים וכוי‪* .‬ח( סוהר לתתרפאות וכו׳ כ״ו ע״א‪ .‬ליקה‬
‫סדים ובו׳ ‪t‬״‪ b‬ליקה מיס של ע״ז‪ .‬או מגוי שיאסר לחש וכד עיין ירושלםי שבח סוף שי״ר‪ .‬וירושלםי‬
‫ע׳׳ז ם״ב ה״ב‪ .‬ועיין ע״ז כיז ע״ב׳ וחוס׳ שם שאני וכר‪ .‬צם( רב יחורח שרי לסיכתל עינא וכוי ע׳׳ז‬
‫כיה עיב‪ .‬ק( אסור להסתפר סן הטי וכוי ע׳׳ש כ״ז ע״א‪ .‬והב״א בר״ה סותר וכו־‪ .‬והא דפ־ שואל‬
‫וכו׳ מ ק א של םחגח‪ ,‬ש נ ח קם״ט ע״א‪ ,‬ועיין חוס׳ ‪ ry‬כ״ט ע״א ד״ה המסתפר וכי׳• קא( חוםץ‬
‫יין ובו׳ עיי! תוס׳ ע׳׳ז כ״ב ע*כ ר״ת או משום וכו׳ ועיין ניטין ל״א ע״א בשעת כניסת מים‪ .‬ובתום׳‬
‫שם ר״ת ובשעת וט׳ ועוד ללשון שני ו ט ׳ עיין גיטין ר״א ע״א רש׳* ר״ת ובשעת וט׳ ובתום׳ ד״ה‬
 ‫מחזור מטרי‬ ‫‪772‬‬
‫קב‪ ,‬יין שנתנו בתבשיל או עם משקין אחרים וננע בו נוי קודם שהרתיח נאש‬
‫מותר‪ ,‬וראייה סאלונתית )בברייתה( ןבנרייחה[ מותרו‪ /‬או מרישא אלונתית‬
‫של נוים אסורה ממני שתתילתו יין‪:‬‬
‫קג‪ .‬שכר של נויס אסור לשתותו בבית הנוי‪ ,‬רהא רב פסא ורב אחא לא שתו‬
‫ליה אלא חוץ לניח חנוי‪ ,‬ואם נחאנסנו בנית המי מותר‪ ,‬אבל דנש‬
‫ושאר משקין מותר אפי׳ בבית תמי‪ :‬שנר או רנש אפ רגילות לתת בהוכן שםריס‬
‫של יין לחחסיץ ולחעטיד אסורין‪ :‬סי חוחים ובל משקים של נוים שיקריפ יוחד מן‬
‫היין אסור לשתוח מן הנוי אם לא ראהו ישרי כשמשכו חמי מן חחבית דילםא עירב‬
‫בו יץ להגדיל המדד‪ .‬אבל בחביח ליכא לסיהש שעירב׳ בו יין דמיםרא הד סרי‪:‬‬
‫קד‪ .‬יין ממשל של ישר׳ מותר לשתותו עם נוי דאמרי׳ בסי ב׳ דיני שמואל ואבלט‬
‫שהיה נוי הוו יתבי אייתו לקמייוד המרא מבשלא משך אבלט לידיה פי׳‬
‫שלא ינע בו דאסרנו א״ל שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יץ נסך‪.‬‬
‫ופרטיי שטע׳ טדגא דאף נשתייר‪ .‬פותר‪:‬‬
‫קח‪ .‬נורות של עור של נוים אס אינן זסותים מותרים‪ ,‬אס זסותיס אסורים‪ .‬ויקנש‪,‬‬
‫ויוטש‪ ,‬שזפותות מותר לקנות מן המים אס דואה אותם תישרי צהובות‬
‫בפנים ונראה לו שהן תדשית ולא גתן בהן נר םעולם‪ .‬ואותם של ישראל וישבתם‬
‫פשקה פוסח וננע בהן נוי אםורין אם לא בעירר או בהנעלה דוםייא דנודות דאין‬
‫)מכבסן( ]םנניסן[ לקיום ונעו עירוי‪ .‬פיתו אס יש חפסד נתל ננץשמשך בהם הרבה‬
‫יין אץ לאסור אם )שינשך( ]שיכשך[ בסים תהילה או יבישין הן בשמשך בהן יין‪.‬‬
‫דשמא מדוח דווקא שחן מעור בלעי מובא‪ ,‬ונעו עירוי‪ .‬אמנם לנתחילד‪ .‬צריך עירוי‬
‫או חנעלד‪ .‬ולא סני‪-‬בהדהה‪ ,‬חימנין שנשפך הופת במקומות ויש בהן מקומות מליאות‬
‫יין‪ ,‬נמו סעצרתא דבי רב דאיפלי סלויי וסלי חמרא תוחי וא׳ לא סני בנינוב‪ ,‬והתביוח‬
‫של גרם אע״נ דקינסא אסור לכפות חחכית על חאש‪ .‬מימ אמ חאש כל נך נחל‬
‫וחזק בפנים שנס כחוץ אינו יבול ליגע וידו סולדת בתוץ מותר וחשוב כסו הגעלת‪.‬‬
‫וחביות של נוימ מותר לחת בתונו שכר או שאר משקין אבל יין אסור לתת כתוכן‬
‫אפי׳ לאחר שנחן בחם שאר משקין דרווקא לאחר שניתן כחס ציר או םורייס ששורף‬
‫יין חאםור חבלוע או מותר אחרי כן לתת יין של היתר‪ ,‬אבל אחר שאר משקין לא‪:‬‬
‫קו‪ .‬דין ניחוח‪ .‬אם של נוי שדרך בחס אם אינן זסותות‪ ,‬של אבן ושל עץ יננב‪,‬‬
‫ואם של חרס‪ ,‬אמר רבא נעוה ארתחו‪ ,‬ואס חן זםותות צריכות קילוף זפת‪,‬‬
‫ואם של ישרי ודרך נו‪ ,‬ואחרי נן ננע נוי כיין שכנת‪ ,‬או שמא אפי׳ דרך בת הנוי‬
‫]אהרי כן[ אין ]צריך[ רק הדהת‪ ,‬ואם ופותה צריכה קילוף זפח‪ .‬ואם יש נעורת‬
‫של םשחן או כלאי מדים נין נסר לנסר נמו שרנילין לדבקו יחד אפי׳ אינה ופותה‬
‫לא סני בנינוב‪ .‬וכן הדין בסשסך ונם נלי המרת ננון המורייא וההין שרנילין למוד‬
‫כהן מגהנ הוא להתמיד‪ ,‬כמו סשםך לעשות‪ ,‬ואם זפותים לקלף הזפת‪:‬‬
‫קז‪ .‬ואלתם ניניות נדולות אס רגילות לררוך נהן ודרך נתן נד תהילה יש להן דין‬
‫נת להצריך נינוב‪ ,‬ני אין לומר נגת דווקא עריך נינונ שנמס יין בה‬

‫ובשעת •ובו׳‪ .‬מרשתו שמואל ואכלם שם ל׳ ע״א‪ .‬קב( וראיה מאלונתיח בברייתא כצ׳׳ל שש ‪ •S‬ע״א‪.‬‬
‫קג( שכד של נויש וכו׳ ע׳׳ש ל״א ע״ב‪ .‬ועיי! בחוש׳ שש ר״ה ותרוייהו‪ .‬קה( מדות של עור וכו׳‬
‫ויקנש‪ .‬ויוטש שזשותות וכוי שם ל״ג ע״א‪ .‬ועיי] בתום׳ שם ל״ב ע״ב ד״ה כך היא גידם״‪ .‬וכוי‪.‬‬
‫כמו מעגרתא דבי רב וכוי שם ע״ד ע״ב ועיין בתום׳ ד״ה רהוה שיעא וכוי‪ .‬׳מכנישין כצ״ל‪ .‬אם‬
‫ש׳ נשך כ»*ל‪ .‬אע*ג דקינםא אשור ובו׳ ע״ש ל״ג ע׳׳ב‪ .‬ועיין שם בשירש״ וחילכתא וכר ובתום׳ שם‬
‫ד״ה קינסא וכד ותביות של בוים מותר וכוי שם ל״ג ע״ב‪ .‬ועיין כתום׳ ד״ה שדא וכוי‪ .‬קו( אם של‬
‫גוי שדרך בחם וכו׳ ע״ש ע״ד ע׳־ב‪ .‬אמר רבא נעוח ארתחא וכו׳ שם‪ ,‬ועיין בתום׳ ד״ה דרש רבא‬
‫‪773‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫כחרק בכובד הקורה‪ ,‬לא היא דבניתות שלהם לא היו דורכץ כי אם כבית הבד‪,‬‬
‫כדאםרי׳ מהו לדרוך עם הנכרי בגת‪ ,‬והוא מנסך ברגל ומובא‪ ,‬ואסי׳ הכי סצדך נינוכ‬
‫הוא הדין מיניות גדולות;‬
‫קח‪ .‬ואותם ניניות נדולות או ניתות שלא דרך בהן נוי מאשתקד צריכות נינוב או‬
‫שהיה ייב חדש מסוף ימי הבציר דאשתקד עד האידנא‪ ,‬ואין לדקל‬
‫על מה שאמר רשב׳־ג מנת לנת‪ ,‬דהא םירושא הוי מסוף נת לתהילת נו‪ /‬ושעמים שימי‬
‫הבציר היה אשתקד חדש או יותר וליכא י׳־ב הדש‪ ,‬עד תהילת נח רהאידנא‪:‬‬
‫‪ .fcp‬ואס דרך בתם בדיעבד כנת או בגיגיות שלא עשה בהם ניגוב היה מתיר רצינו‬
‫יעקב ואפילו דרך בה נוי היום וישראל דרך בה אהרי כן ונם תמשיך היין‬
‫בה‪ ,‬ממעס דיץ שלא נחנסך לע׳ז בטל כששים‪ ,‬או משום חםרא חדתא נעינבי‪ ,‬דא׳‬
‫דכא כתר שמא אזלינן והוד‪ .‬ליה •מין כשאינו מינו‪ ,‬ואפי׳ לאחר שנתן בה הנרנותני‬
‫טוהר‪ ,‬מטעם סלק את םינו כמי שאינו ושאינו מינו רבת עליו ומבטלו‪ .‬ורב הזנא‬
‫דאםר חחזיר נרנותני לגת אסורה לית ליה סלק את מינו כמי שאינו‪ ,‬או אית ליה‬
‫כאביי דאמר בתר טעם אזלינן ומין כמינו הוא‪ ,‬ואם תנינית שחיא אםורח ומליאה‬
‫ענבים דרוכים אם עדיין לא נמשך ממנה כלום טוב לפנותה בניניה כשירה ולהמשיך‬
‫)היא( ]היין[ שם‪ ,‬ולא נצטרך לטעם רבינו יעקכ דאמר יין ביין בששים‪:‬‬
‫קי‪ .‬דין סל ונרטתגי אם הן של טיס לא םגי בניגוב‪ ,‬כםו עקלים‪ ,‬דאי םיישנן שנים‬
‫עשר חדש‪ .‬ואס של ישר׳ חן ונגע בהן טי כשהיה בהן יין טשקת טופח‬
‫סגי בהדחד‪ ,‬כטו נת של ישר׳ שנגע בח טי‪ ,‬או שמא כיון דחסיר טנת רחא של טי‬
‫לא םגי כגינוב גם של ישר׳ לא סגי כחרחת‪:‬‬
‫קיא‪ .‬וכלי חרס חדשים צריך שיתן מים שלשה מעטים‪ ,‬או ישחא בהם מים ומן‬
‫גדול כדי שיהו בלועים בהן‪ ,‬ואם לא עשה כן אם נתן גוי בהם יין נסך‬
‫אסורין וצריכין עירד ג׳ ימים‪ .‬ולדברי רבינו יעקכ אפילו לא עשה כן אין צריך רק‬
‫הדחת נ׳ פעמים לאחר שהיה בהם יין נסך‪ :‬ועיסה יש מקומות שהטיס מחםצין משמרי‬
‫יין וםייכשין אותם בתטר תחילה‪ ,‬ויש שפתירין המת כמו דורדיא דארסאי דשרי לבתר‬
‫תריסר ירחי שתא‪ ,‬ורבינו יעקב אסר‪ ,‬דהיינו דווקא שמרים שנתמדו בטים ונסחטו‪.‬‬
‫ואותם קדרים רוררייא‪ ,‬אבל שפרים קרוי אותם שלא היד‪ ,‬בהן טיס מעולם‪ .‬ואותם איט‬
‫מועיל לייבש בהטר‪ ,‬ולא שנים עשר הדש‪ ,‬מיהו בירושלמי קא׳ שסריס של‪. . . .‬‬
‫לאחר שנחייבשו מותרין‪:‬‬
‫קיב‪ .‬גיגית של ענבים דרוכים סותר לטי לינע בהן אפיי לכתחילה דאםר רב הונא‬
‫איט נעשה יין נסך עד שימשך‪ ,‬תהו ער שיתן את הסל והנרטתני שם‬
‫ולקה ישראל סן היין אשר כםל‪ ,‬טשם אס ננע בו ^גוי ביין שבנינית נאסר הכל‪ ,‬ואם‬
‫לא ננע רק כזנץ וחרצניס אץ הכל נאסר אלא א״כ היה משקה מושח להטפיה שמחבר‬
‫הכל‪ .‬וציע נבי עם הארץ שגנע באשכולות סביבותיו ממאות וכל הגת מחורה‪ ,‬ואפי׳‬

‫וכי‪ .‬קז( מחו לדרוך עם חנכר• בגת וכר נ׳׳ו ע׳־ב‪ ,‬ועי׳ בחום׳ שם ר־וז מחו מר‪ .‬קח( על ‪no‬‬
‫שאמר רשב״נ מגת לגת וכו׳ שם ע״ת ע״א‪ .‬קט( ‪ w‬משום תמרא חדתא כעינבי וכו׳ ‪ or‬ם׳ו זד«‪.‬‬
‫סלק אח מינו כמי שאינו וכו׳ חולי! ק׳ ע״ב‪ ,‬ק׳׳ח ע״א‪ .‬תת!יר גרגותני לגת אםורח וכו׳ ע׳׳ז נ״ו ע׳׳ב‪.‬‬
‫ועיין בתום׳ ד״ה אכל וכר‪ .‬ולחם״יך תיין שם כצ׳־ל• לטעם רבינו יעקב יאמר יין כיין בס׳ עיין‬
‫תופ׳ שם עינ עיא ד״ה יין וכר‪ .‬קי( סישנן שנים עשר חדש וכו׳ ע״ז ע׳׳ח ע״א‪ ,‬ע״ש‪ .‬קיא( וכלי‬
‫חרס הרשים וכו׳ שם ליג ע״ב‪ .‬ועיין בםירמדי וכתוס׳ ד״ה כסי וכד ויש שסתירין תםת כמו דודדיא‬
‫דארםאי וט׳ שס ל״ד ע*« ועיין בתוס׳ ד״ה דורדיא ובו׳‪ .‬מיהו בירושלמי קאםר שמרים ובו׳ לאחר‬
‫שיתייבשו מותרין‪ ,‬ירושלמי דםאי פ״א ח״ג ע״ש‪ .‬קיב( איט נעשה יין נסך עד שיסמוך וטי ע״ז‬
‫נייח ע״ב ועיין בםירש״י ובתום׳ ד״ה א״ר ה‪1‬נא וכר ועיי] בדא״ש פ׳׳ר סי׳ ג׳‪ .‬עם הארץ שנגע‬
‫באשכו^ת וט׳ שם ע״היע־ב ע׳׳ש‪ .‬כיון שהיין גלול נכנס ובר עיין בתוס׳ שסי יכתרושי הריטב״א‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪774‬‬
‫לא לקת ישראל מן היין שכסל נקרא המשכה כיץ שהיין עלול נכנס בתוך הסל‪ ,‬ונבדל‬
‫מן הזנין וההרצנים‪ .‬ולדברי רנינו שלמה והרב ר׳ יהודה בר׳ נתן אמילו בלא נתינת‬
‫סל שמינה הענבים אילך ואילך ויין עלול כניס כאסצע סיקרי המשכה‪ ,‬ושמא לדבריהם‪,‬‬
‫זהו בשלא נשאר הענבים עד שולי הנינית בסקום שהיין עלול כנוס שם‪:‬‬
‫קיג‪ .‬גיגית שהיא דרוכה ועדיין לא המשיכו מסנה ורועה ישר׳ או גוי ליקה מהן‬
‫ככוס לנסות אמ טוב אס לא יקה ״ן וענבים כיהד שלא תהשכ המשכה‬
‫ותאסר הנינית אמ ינע בה ]אחרי כן[ נוי‪ ,‬אמנם אשילו לקח בכוס יץ צלול יכול‬
‫להיות שאינו נחשב המשכה בשביל ההוא םורתא‪ ,‬ונם לא נתכוון לכך‪ ,‬כי אס‬
‫לנסות‪ ,‬ואותו שבכוס •ין מיקרי כיון שהוא עלול ואם ננע בו נוי נאסר‪ ,‬ואותו יין‬
‫)שכגוי( ]שבכוס[ נאסר במגע גוי אם )תחמדו( ]ההדרו[ לגיגית דרוכה הכל סוחר‪,‬‬
‫ואסי׳ נמשך מן חנינית מותר‪ ,‬מטעם סלק אח מינו כמי שאיגו‪ ,‬ווגין וחרענין שקרויין‬
‫אינו מינו לרבא דאמר בחר שמא אזלינן רבה ומבטלו‪ ,‬ואס״ למאן דאמר כהםרא‬
‫חדתא בעינבי בתר טע׳ אזליגן והכל טין במינו הוי מ־מ מותר כששים‪ ,‬לסי׳ רביגו‬
‫יעקכ דמסרש דווקא יין שנתנסך לע״ז אוםר במשהו דוסיא דםימ במים דתנן חתם‪:‬‬
‫קיד‪ .‬וגיגית מלאות ענבין דרוכי׳ ובעוטין ומוחין בבית הנוי שבוע או יותר‪ ,‬ויש‬
‫הרכה מקומות שישראל קונה אחרי כן שם יין‪ ,‬ואינו חושש שמא‬
‫המשיך הנוי ממנה חין או יותר‪ ,‬ונאמר כל מה שנשאר שמ‪ ,‬ונמ בירושלמי אםרינן‬
‫אם תעלים עיניו אסור ודוחק לומר שהירושלמי מיידי שחניניח אינה מליאה דלשם‬
‫אם המשיך ממגר‪ ,‬אין ניכר החסרון‪ ,‬זאם מליאה הגיגית ראם המשיך מסנה קעת ניכר‬
‫החסרון‪ ,‬לשם אין לחוש שמא לאהד שהמשיך חזר ומילאה‪ ,‬והמחמיר טוכ הדבר לתת‬
‫)כנר(]ננר[ על טי הגיגית ועושה‪.‬חותם מיד )שבצד( ]שכצד[ הענבים ודרכם‪:‬‬
‫ק ט ן ‪ ,‬״ ן של גוי בזמן הזה אסור בשתייה ומותר כהנאה‪ ,‬ויכול ישראל ליקחנו בחובו‬
‫מן הגוי‪ ,‬ויין של ישראל שגגע בו גוי מותר למוכרו‪ ,‬והמחמיר שלא ליקחגו‬
‫מן הגוי בחוט‪ ,‬מ־מ אם גגע גוי בייגו של ישרי מוכרו לאותו גוי שגסכו‪ .‬מאי טעמא‬
‫שקיל מיניה מה שהזיק לו כראי רב אשי וכן נכון לעשות אם יכול‪:‬‬
‫קטז‪ ,‬גוי שגגע ביין מתכוון ליגע‪ ,‬ואם היה ילדע שהיה יין אע־ס שלא נתכוון לנסך‬
‫אסור בהנאה‪ .‬כי ההוא דשיבשך בידיה בדוולא להראות שהוא יין‪ ,‬ואסרו‬
‫שמואל ור׳ יוחנן בהנאה‪ ,‬וראייה פאנרדמיס‪ .‬נוי שקדח במינקת והעלה ואסרו בהנאה‬
‫אע׳ם שלא עשה אלא מצץ בשיו קנה חליל לנסות אס טוב‪:‬‬
‫קיז‪ .‬ואם ננע נוי כידו ליין שלא נחכוון אסי׳ לינע‪ ,‬כנון שהלכה ידו על היין בלא‬
‫ידיעחו אסור בשתייה ומותר בהנאה‪ ,‬כי ההוא דסליק לריקלא בהדי מחית‬
‫ננע כחטרא שלא ככוונה ושרייה רכ לזבזניד‪ ,‬למיס ול‪-‬נ התם גנע ברישא דלוליבא‬
‫לסי' ר״ת ור״ח וה׳ינ‪ .‬ואפילו לספרים דנרסי נגע כרישא דלוליבא יש להביא ראייה‬
‫להתיר בהנאת אסי׳ כי ננע בידו בלא כוונח מנע‪ ,‬מחא דתניא מדדו ביד יםכור ואםי׳‬
‫לד־ נתן דאמר אסור‪.‬כהנאה‪ ,‬משום שמתכוין ליגע ונזירה טרור למדוד אמו םתכוין‬
‫לינע כלא טירדא ‪:‬‬

‫על םה׳ •ל׳ז ימם‪ .‬קינ( מטעם סלק אה מינו וכוי חולין ק׳ ע־׳ב‪ ,‬ק״ח ע*א‪ .‬בהר שמא אולינן וכו׳‬
‫ע״ז ם״ו ע׳׳א דוקא יין שנחנשך לע׳׳ז וכו• בן פירש ד״ח בתום׳ שם ע״ב ע׳׳א ר׳יה יין ביין וכוי‪.‬‬
‫קיר( ונם בירושלמי אםוינן ובו׳ עיין ירושלמי ע״ז ש׳׳ד ה״ט‪ .‬לתה ננר ובו׳ כצ׳׳ל‪ .‬טיד שבצר הענבים‬
‫כצ״ל‪ -‬קטו( כדאטר רב אשי‪ ,‬הוא בע״ז נ׳׳ט ע״ב אמר רב אשי האי נכרי דנםכיה לחמרא דישראל‬
‫‪,‬‬
‫בכוונה ובו והריטב״א בחידושיו על ע׳׳ז לא נרים ככוונה ע״ש‪ .‬קטז( כי ההוא דשיכשך בידיה‬
‫‪,‬‬
‫בדוולא ובו שש נ״ו עיב ע״ש‪ .‬וראייה םאגרדסים כצ׳׳ל חיבה אחח‪ .‬טי שקדח וכד שם נייח ע״א‪.‬‬
‫קיז( כי ההוא דסליק לדיקלא וט׳ נ״ז ע״א‪ ,‬וע״ש בחום׳ ד״ה ה״נ וטי‪ .‬מדדו ניד יסכוד ובו׳ שפ‬
‫‪775‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫קיח‪ .‬נגע נוי גירו כיין וסכור שהוא סשקה אחר כסו כן סותר כהנאה ואסור כשתייה‪,‬‬
‫כדחניא )חרס( ]הרם[ נוי שהושיט ידו להבית של יין )וכסבור( ]וכסבור[‬
‫שהוא של שסן‪ ,‬זה היד׳ סעשה ואסרו ימכור‪ ,‬ונר׳ דמה שפירשחי לעיל דכ־ש חינא‬
‫דלא נחכוון כלל שסוחר בהנאה‪:‬‬
‫קיט‪ .‬ואס ננע נוי בקנה או כדבר שאינו ידו אס יודע שהוא ידו ונתכוק לינע‬
‫אסור בהנאה אעיגשלא נחבווןלנסך‪ .‬ואי מרוד '••־סוק בדבר אחר כגון‬
‫למדוד‪ ,‬או )סי לא( ]מילא[ אוחרי חנן מדדו בקנה ימכור‪ ,‬ואין הלכה כר׳ שסעון‬
‫דשרי בשחיית‪ ,‬ואמ לא נתכוון ליין לינע כלל כמו כן אסור כשתייה‪ ,‬לסי מאי רנרסי‬
‫ברישא דלוליכא שלא בכוונת ושרייה רכ לובונית לנוים‪ ,‬אכל לשתות אסור‪ .‬וכדפריך‬
‫ובא ננע כנטלא‪ ,‬סי׳ שתהכ הנמלא כתוך היין שבדוולא‪ ,‬ואסר אע‪-‬נ שהוא שכר‪ ,‬ולפי׳‬
‫רכינו יעקב והנאוניס דלא נרסי ברישא דלוליבא אלא בידו היה ולכך אסרו בשתייה‪.‬‬
‫אבל אי בדבר אחר היה סוחר אף נשתייר‪ .‬כיון שלא נתכוון לכך לינע ביין‪ ,‬כמו ורק‬
‫חבית לבור בחמתו סוחר אף בשתייה‪ ,‬אעינ דאזיל מיניה ומיניה‪:‬‬
‫קך‪ .‬אם שסך נוי יין מכלי אל כלי‪ ,‬אם היה םבור שהוא שכר או משקה אחד‬
‫סוחר אף בשחייה‪ ,‬כמו רעובדא דר׳ יוחנן בן אחא‪ ,‬ראתא נר )ואוריק‬
‫אודיקי(‪] ,‬ואוריק אוריקי[‪ ,‬ושרא בשתייה‪ ,‬משום שהיה סבור נוי דשכרא הוה‪ .‬והוא‬
‫תדץ אס נושא מי נינית מליאת יין במוט וכלכתו נסל לחוץ סן היק שלא בכוונתו‬
‫מותר אף נשתייר‪ ,.‬ואסי׳ מה שנפל לחוץ‪ ,‬וכן פי׳ רבינו שמואל פ׳ בתרא‪:‬‬
‫קכא‪ .‬ואם שסך מי יץ סכלי אל כלי ככוונח ונס חיה יודע שהוא יין אסור אף‬
‫בחנאה‪ ,‬כסו בעובדא רר׳ יוחנן בן ארוא רחר אסר אפי׳ בהנאד‪ ,‬לפי‬
‫שסובר שהנוי יורע שזהו יין‪ ,‬ומוקפי׳ ליה )כאודיק אודוקי( ]כאוריק אוריקי[ וכן אסר‬
‫רנ פפא נוי אדנא של יין וישרי אכונא ריקנית ושסיך נו• הרנא כתוך הכוכא חסרא‬
‫אפיר‪ ,‬והיינו אפי׳ בהנאה‪ ,‬בדפי׳‪ .‬אבל מח שנשאר ככלי שעדיין לא עירה עדיין מותר‬
‫כשתייה‪ ,‬למאן דאמר נצוק אינו חיבור‪ ,‬ולמאן ראמר נצוק חיבור מוחר אי מיקמף‬
‫קטוסי כדאמרי׳ נבי מערה חנית של יין נשר לנור של יין נסך‪ ,‬קילוח שמחבית לבור‬
‫אסור ומה שבחניה מנתר‪ ,‬ומוקי לה בנוי המערה‪ ,‬דמה דלבראי נזור רננן שיצא על‬
‫ידי נחו‪ ,‬וטח דלמאי לא מור‪ ,‬וסח" שנפל לחוץ‪ ,‬ראסרן דאסור היינו דווקא ני עירה‬
‫נר לבדו‪ ,‬אנל סייע לו ישר׳ לעדות מוחר הכל‪:‬‬
‫קבב‪ .‬י ש ר א ל שנא לערות כלי נרול מלא יין אל כלי אחר אסור לומד לנר לבא‬
‫לסייעו כדאסר )רב( ]רבא[ לששוכי לא ליסייע מי נהדייכו דילפא‬
‫משתליחו וסמכיתו עלה‪ ,‬אמנם אס סייע נוי ישר׳ כשר היין‪:‬‬
‫קכג‪ .‬חמש‪6‬יל קורה כבידה על נת על נכי חפוח של ענבים לא יניח הנוי לנלנל‬
‫לבדו דרנינו חננאל פסק נמאן דאסר אף בנח נחו‪ ,‬ואע״נ דבמעצדץ‬
‫שלנו יש נ׳ כחוח‪ .‬אין חליק כין שנים לשלשה‪:‬‬
‫קלד‪ .‬א ס ו ר לנוי שישא נלי מלא יין פן ינע ניין‪ ,‬נדאמר רכ פסא כובא חסירא‬
‫ועיין בריטב״א שם ד״ה הא דאטרינן ובו׳ וד״ה ההוא עוכדא ובזי‪ .‬קית( נגע גוי בידו ובז׳ כדתניא‬
‫חדנז טי שהושיט וכוי ב ן יל ושרש׳׳י חרס משוגע ובעל מריבות וממהר לעשוה שלא בכוונה‪ ,‬שם נ״ה‬
‫ע״א‪ .‬קיט( או מילא אוחר כצ״ל‪ .‬הנן מדדו בקנה ימכור וכו׳ ס׳ ע״ב‪ .‬לפי מאי דגרסי ברישא‬
‫דלוליבא וכו׳ ע״ש ג״ז ע״א ובתום׳ ד״ה ה״ג ובר‪ .‬זכדשריך ‪ mi‬גכע בנטלא שש ג׳׳ח ע״ב ועיין‬
‫בהוס׳ ד״ה והא נגע וכר‪ .‬קך( כטו דעוברא רר׳ יוחנן וכוי נ״ה ע״א דאתא טי ואוריק אוריקי‬
‫כצ׳׳ל שם נ״ח ע״ב‪ .‬קכא( טי ארגא של יין וישראל אכובא וכזי ס׳ ע״א‪ .‬דמה דלבראי גזור ובנן‬
‫וכו׳ ע׳׳ש ע״ב ע״ב‪ .‬קבב( כדאמר רבא לששוכי וכרבזר׳ל שם ועיי! בהום׳ ד״ה אטד לתו רבא וכר‪.‬‬
‫קכג( דר״ח פםק כמאן דאםור אף בכת כחו וכר עיין שם ם׳ ע״א ועיין בחום דיה תות עובדא וכו‪.‬‬
‫קכד( כובא חסירא שרי וכו׳ ע״ש ס׳ ע״א‪ ,‬או לישא דרך טבעהו שדי עיין כהוס׳ שש ד״ה זיקא וכר‪.‬‬
 ‫מחזור מ מ ד‬ ‫‪776‬‬
‫שדי‪ ,‬םליא אסור‪ ,‬וחני טילי כשנושא הדלי כין ידיו או על כתיסו‪ ,‬אבל בסוט או‬
‫ליש א דרך טבעתו שרי‪ ,‬וליכא לסינור דילםא ננע כיין‪ .‬אבל ער שטיה סתום או‬
‫עקום‪ .‬אסר רב אשי זיקא בין םילא כין הסירה שרי‪ ,‬וכן הלכה‪ :‬ולא ברב פפא דאםר‪:‬‬
‫קכח‪ .‬גוי שזרק צרור או שוס דבר בתוך יין סרהוק ואפילו ככוונת סותר אפילו‬
‫בשתייה‪ ,‬ונינית שיש בו ענבים דרוכים והמשיכו טמנת יין אז אסור להביא‬
‫לנוי ענבים ולשוסכם בניניה‪ ,‬משוס שהאשכולות דבוקות זו בזו והוי כמו אדל םיניה‬
‫וטיניח‪ ,‬ועדיך שיסייע לו ישר׳ לשפוך‪ ,‬ואם לא סייע אסור אס לא זרק מרחוק‪ :‬ואסור‬
‫שישפוך נוי מימ לתוך כלי של יין משום )לא( ]לך[ לך )אמריו( ]אםרינן[‪:‬‬
‫קפל‪ .‬חבית שהיין יועא דרך םדקין נוי יכול לתת בו חשוקיפ במנרופיא לתדקו‪,‬‬
‫ולא דמי להבית הנפקעת לאורכה ואחא נוי וחבקה דאםור‪ ,‬אבל לתחוב‬
‫בעורת או מטלית בסרק שהיין יוצא אם סביב השוליים מקום שמתהברץ אל תפני‬
‫)הבית( ]תבית[ שם מותר‪ ,‬לסי שאינו תוהב כננד הלל )הכיח( ]חבית[ שראשי שוליים‬
‫טססיקין שחחובים )כדוי־יעין( ]בחריעין[ שבדוסני החבית סביב םכיב והוד‪ ,‬ליה טפי‬
‫מקמםרס ואפי׳ באםעע חיבור חשוליים אס אין חלל נסדק אך הנסרים אין טחוברץ‬
‫ודבוקים כחוזק וח לוה כמו כן סוחר לנוי לחחוב שם טטליח ונעורח ובלבד שלא‬
‫יכניסס עד חלל )חבית( ]חנית[‪:‬‬
‫קכז‪ .‬גוי שתחנ אענעו בתוך נקב החבית ויין יועא דרך שס חכל אסור כהנאה‪ ,‬או‬
‫תהנ שם נרזא לסתום נמו מסיה זםשוליח דחנל אסור‪ ,‬וני אם ניענע‬
‫הבחא שחיה ננר נתוך נקנ של יין ועל אסור בתנאו‪ /‬ואם הניח על הנקב שלא יזוב‪,‬‬
‫אבל נכנס בחוך החלל‪ ,‬לדברי רש׳׳י עד בהא אסור בהנאת ואידך שרי בהנאה ואסור‬
‫בשתייה ואע״ס שפירש‪ ,‬ואידך שרי כשתייה אין נכון לזר‪ ,‬שיין ישכב זה על זה‪,‬‬
‫והעיו אסור בשחייה וחעיו מותר בשחייה‪ ,‬ולדברי דית הכל אסור בהנאה‪ ,‬כרבא דס׳‬
‫בחרא‪ ,‬ביון שהבל היין היה מתנענע תחילה לעאח‪ ,‬דבהנחח ידו שם ניגוח הבל וחשוב‬
‫כאלו ננע בכולו‪:‬‬
‫קכח‪ .‬נכרי שקנה יין כשר מישראל ומתתימו חישראל חותס בחוך חותם‪ ,‬בנון מילא‬
‫כל החבית השוקים ועשה שולים כפולים משני עדרים והוליכם הנוי‬
‫לסקופ אחר למכור ופעמים מתאכסן בעיר שכולה גויס ונם הפתח נעול מותר בשתייה‪,‬‬
‫רכרייחא דמטחרין י־ט של נכרי‪-‬בחצר אחרת אסור אע־ס שיש לו מפתח וחותם היינו‬
‫דווקא נשעשה הנוי חיין מכרמו ודרכו ישר׳ אבל קנח סישר׳ יין עשוי כיון שטרח‬
‫נולי האי לא פרח ומדיף‪ ,‬ועור התיר ר־ת אפי׳ ייגו של נוי מנרמו שטרדו‪ ,‬משופ‬
‫רנדייתא לא אסרה אלא מפתח אחד או חותם אחד‪ ,‬אבל חותם נחוך חותם שרי‪,‬‬
‫דפ׳ אין מעמידין חדנן דיש חילוק נין חוחס אחד לחותם נתוך חותם‪ ,‬ואם הנוי‬
‫המוליך החבית של יין שגחאכסן בעיר שכולו גוימ מיתר אפי׳ בחותפ אחר כר׳ אליעזר‬
‫דאמר יין משתמר בחוחס אהד‪ ,‬ורכ פסיק כוותיה‪ ,‬ונם פ׳ בתרא אמרינן האירגא קיימא‬
‫לן כרי אליעזר דלא הייש לויוסא‪ ,‬אבל סעא החותם גשבר או הספתח נםחר חיין‬
‫אסור‪ .‬ולא קשיא סםםכת טהרות )פ״ח( ]םיז[ דשרי בטהרות וכיש ביין נסך‪ ,‬כדטוכח‬
‫שלהי ע־ז החם סיירי ביועא ונכנס‪ ,‬והיכא שהוא שלם שמא עריך )שיסיר( ]שיכיר[‬
‫‪,‬‬
‫קנה( סשום לך לך אמרינן כצ׳יל‪ .‬ועיין חום׳ ג״ח ע״ב דיה שמסכו וכו ‪ .‬קבו( דופני חבית כצ״ל‪.‬‬
‫כנגד חלל חבית בצי׳ל‪ ,‬שתתוכין בתריצין כצ׳׳ל‪ ,‬תלל תבית כצ״ל‪ .‬קכז( מי שתחב אצבעו כתוך‬
‫נקב חחביח וכוי עיין שם נ״ט ע״ב‪ .‬לדברי רש״י עד כדזא וכו־ כ׳ ע׳׳א עיין בפרש׳יי ד״ה ואידך‬
‫שרי ובו׳ וד״ה עד ברוא ובו׳ ובחום׳ נ״ט ע״ב ד״ה ה״ג וכוי וד״ה אסר רב פפא וכוי‪ .‬קבה( כשעשה‬
‫הגוי היין מכרמו וכו׳ כן כתבו התוס׳ ס״א ע״א ד״ה המטתר וכוי‪ .‬יין משתמר בחותם אחר ע״ש‬
‫ל״א ע״א‪ .‬ובתוס׳ ד״ה ראמר וכו׳ האידנא קי״ל כר״א דלא חייש לרופא וכוי עיין סיים ע׳׳ב תיש׳‬
‫ד״ה םאי טעפא וכוי וחוס׳ ל״א ע׳יב ר״ה ה־דולח וכר םששכח מחרות ‪ 6‬״ ו * ‪ » 0‬ח א׳ כצ״ל ע״»‪.‬‬
‫‪777‬‬ ‫מחזור ויטדי‬
‫חותסו לבסוף אהר שהובא או סני שישלח לישר׳ הכירו היאך החותם עשוי ונאיזד‪.‬‬
‫עניין‪ ,‬וזה י יודיע לנוי תחילה שישלח תכירו עיניין החותם ואז םירתת נוי םלדיף‪.‬‬
‫ואפגט יש ששולחין יינם בחותם בלא הכרת חותם‪ ,‬ונס אין שולחין לחכיריהם היאך‬
‫עשר ואץ לאוסרו כשביל כך בראייה )ברירה( ]ברורה[ כאשר םירשחי כםקוטה‪ ,‬דש‬
‫שהוששין אםי׳ על ידי חוחס על המנופח ועל הכרזות‪ ,‬ואסי׳ בהכרה ההותם פן ינעוץ‬
‫הטי ססםר או חודו של סכין בי‪ ,‬הנסרים ויוציא טעמ יין‪ ,‬והתלמוד דשדי היינו‬
‫בחביותיחם של חרס רליכא לטיחש ל ה ט ‪ :‬אמנם אין להוש על זה‪:‬‬
‫קל‪ .‬דין ישר׳ השולה הביותיו ריקניות בבית הנוי לתקנן‪ ,‬או שולחו לחבירו מעיר‬
‫לעיר ביד נוי‪ .‬נראה רבזמן מועט אין להוש שמא נהן יין בהן ועירן‪ ,‬ונים‬
‫נכון להחמיר ולההתימו בכל היכולת‪:‬‬
‫ק ל א ‪ .‬יינו של ישראל שהניחו ברשוח טי וםחח םחוה לרשות הרבים ואינן חתומים‬
‫בלל וישראלים דרים בעיר או בעיר שכולה נויס אך שלפעמים עוברים‬
‫ישראל דרך שם‪ ,‬דהשחא חשוב כישראלים דרים כה לפי׳ רביט שלמה סותר‪ ,‬לסי׳‬
‫רביט יעקב אסור‪ :‬אבל ייט של נוי שטהרו ישר׳ והוא כרשות טי כלא שום תותס‬
‫אסור אעים שיש ישראלים כעיר‪:‬‬
‫ק ל ב ‪ .‬יינו של ישר׳ שברשות ישראל בלא שום חותם והניח שם נוי וסתח סחוח‬
‫לרשות הרבים והישראל הולך לחוץ כותר אם לא הודיעו היכן הולך‪.‬‬
‫אבל הודיעו שםסלינ ובתוך כך יוכל הנוי ליגע ביין אסור‪ .‬אבל אם ישרי אחר דר‬
‫בעיר סותר דמיגיה טירתת‪ .‬וכמקום שאסור פי׳ רכינו שסואל הני סילי היכא שיכול‬
‫להניא טיס חחת חסרון היין שהוציא‪ ,‬או להחליף טוב ברע‪ ,‬אבל כדי לינע כחגס לא‬
‫חיישי׳‪ :‬ושמא הגי מילי בחבית אבל גינית או בוס של יין שקלין לינע נראה דאםור‬
‫בלא שהיית שיעור למלאות החסרון‪ ,‬שכן דרך ליגע ביין שלפניו דרך מתעסק‪ :‬אבל‬
‫אם יש מנוסה על החבית מקרקע יכישד‪ ,‬או גמר או עור קבוע במסמרות מותר‪ ,‬ולא‬
‫היישינן לשתמא לנקוב המגופה ולסותמו‪ ,‬רהא הלנה כרשבינ דלא הייש לשתמא‪,‬‬
‫וגפ לא חיישינן לחסיד נל המנופח ולעשות אחרת נמוד‪ .‬רהא הלנה נר׳ אליעזר דלא‬
‫חיישינן לרופא‪ ,‬וחרוייחו פסקי חלכר‪ .‬צריני‪ ,‬אנל נעורת או מטלית תחונ נסי החנית‬
‫אפילו חחוב בדוחק אין זח תותם מוי לא םירחת להסירו ולהתרת‪ :‬ואסור לשלוח‬
‫חבית של יין סעיר לעיר בעניין זח‪:‬‬
‫קלנ‪ .‬יינו של ישר׳ שהוא ברשות ישרי בלא שום חותם והפתח נעול ותלך לו תישרי ל ח ק‬
‫ונשובו מצא שם טי כזה אמר רנא שילוד סירק״ אם נתפס עליו כננב‬
‫חםרא ש ד ‪ .‬סי׳ שאין כידו טענה שיוכל לומר למת נכנם שם א׳נ טירתת לינע‪.‬‬
‫ואס לאו אסיר‪ .‬ניון שינול לומר נס לי יין בכאן או תינטלחי בחיות הנה‪ .‬ונאתי‬
‫ליקחנח‪ :‬והיינו כשסתח סגור ואין שם סרק וחלון נניח שיונלו לראות נחוץ‪ .‬דתא‬
‫בפתח ‪.‬פתוח בכל ענץ מותר‪ :‬וכן בעוברא דלעיל‪ .‬ההוא ביתא דחוה כד‪ ,‬של ישראל‬
‫ושל טי‪ .‬ואהיד טי לדשא כאפיה‪ .‬ואשחבה דהוה נוי קאי ביני דני והוד‪ .‬ביועא בדשא‪.‬‬
‫אמר דכא כל דלהרי ביועא חםרא שרי‪ .‬ואידך אסור‪ .‬כיון שהיה לנוי יין שם איכ‬
‫אית ליה לאשתמומי' ותפתח היה סגור‪ .‬אלמא כיזעא כחלון ופתח דמי ומוהר‪:‬‬
‫סליקו הלכות יין גסך מספר התרומה‪:‬‬
‫כדמוכח שלהי ע״ז ע׳ ע׳ א ועיין בר׳׳ש ם״ז רטתרות‪ .‬צריך שיכיר חותמו וכר כצ׳׳ל ועיין בתוס׳ ל״א‬
‫ע״ב ד״ה השולה וכוי‪ .‬קל( דין ישראל השולה וכר עיי; כתוס׳ הנ׳־ל‪ ,‬ועיין ע״ד ע״כ תוס׳ ד״ה דכא‬
‫כי משדר וכר‪ .‬קלא( יינו של ישראל וכר שס ם׳יא ע״א תוס׳ ד״ה הממהר וכו׳ עיש‪ .‬קלב( בלי‬
‫שום חותס ובו׳ שט ס״ט ע״א ע״ש‪ .‬וע׳׳ש ס״ט ע״ב‪ ,‬ובתו׳ ד״ה והאידנא וכו׳ ותו• ד״ה מאי טעמא וכוי‪.‬‬
‫קלג( אס נחםס עליו כננב וכר ע״ז ס״א ע״ב‪ .‬ההוא ביתא רהוה בה ‪ ho‬ישראל וכוי ע׳ ע״ב‪.‬‬
 ‫ה י ל כ ו ת גיטין‪.‬‬

‫קלד‪ .‬הכותב נס צריך שיהא הקלף והדיו משל בעל‪ .‬ונס שכר סופר עליו סן‬
‫הדין‪ .‬ואם האשד‪ .‬נתנה השכר אין בכך כלום‪ .‬אבל בקולמוס אין‬
‫קפידא‪ :‬הכותב ]צריך[ שיקצע הקלף קודם שיכתוב הגט‪ .‬ואם טעה הסופר באמצע‬
‫יחתוך תחילה סד‪ .‬שכתב ואהר כך יהדר ויתחיל לכחוב‪ .‬ואס קיצע טן הקלף לבםוף‬
‫» ל ‪ .‬כך איחה בח״נ‪ :‬וצריך שירשטט תחילה שנים עשר שיטין כםנין נט‪.‬׳ וצריך‬
‫למהר שלא תינע אות לחבירחח אלא כל אוח ואוח תהא סוקשת נדל‪ :‬ואין צריך‬
‫לזק ולעשות תנץ בראש אותיות שעטנז נץ‪ .‬וטוב לםנוע פן יקלקל האותיות‪ :‬וצריך‬
‫ליזהר שלא יפל כלל סן הדיו פיסח קטנה בתוך האות‪ .‬דאינו סועיל סר‪ .‬שיטתוק‬
‫אחרי כן מיפת של דיו שבתוך חלל האות‪ .‬דחוח ליה הק תוכות ופפול‪ .‬וכן המים‬
‫םתוהה אם התליק ידו ונםתפה פסול ואין מועיל סח שימחוק הנניעח לבסוף‪ :‬ויעשנו‬
‫לכתחילת ארכו יחר על רתבו ולא יכתוב תוץ לשיטת ימנית ושמאלית בתוך תנליון‬
‫תיבה שליטה‪ .‬ושלא יהא שום )שירטוט( ]טישטוש[‪ .‬שלא יכחונ על חטחק‪ :‬וצריך‬
‫שיכתוב בנט הרי את •מותרת לכל אדפ‪ :‬וצריך ליכתוב ספר תירוכץ קודם שיטה‬
‫אחרונה‪ .‬ויש שעושין כן גם מגט פיטורין‪ .‬לסי שנראה דבר עיקר‪ .‬וצריך לעדים‬
‫לחתום תחת חנט בראש חשיטח‪ .‬ושלא ירחיקו חחיטתפ טכתיבת הנט רוחב שני‬
‫שיטין חלק‪ .‬ושלא יחתמו אלא זח בפני זח‪ .‬וחבעל אם כותבו יאסר חחילח‪ .‬אני‬
‫כותבו לשם נירושי סלונית אשתי‪ .‬ואפ אמר לסופר לכתוב‪ .‬יאמר לו כחוב לשם‬
‫פלונית אשתי‪ .‬נפ הסופר יכדן בכך‪ .‬וצריך לעדים שיחתמו לבסוף אותם שישבו שם‬
‫בשעת כחיכת הנפ שירעו שזהו נפ שצוה תבעל לכתוב וש שיהא נכתב לשפת‪.‬‬

‫יייך שיהא חקלף וחדיו משל בעל וכו׳ והטעם משום דבתיב וכתב ונתן‪ ,‬עיי! ב׳יב קם״ ת‬
‫‪ wy‬מאי טעטא דאסר קרא וכתנ ונתן‪ ,‬ובנימי! כ׳ ע׳׳א יבילנא לספסלינהו וכו׳ וכן שם כיד עי׳ב‪.‬‬
‫ואם האשה נהנה השכר וכד שם ודילמא אקנויי אקני ליח דבנ! וכו׳ ועיין כ״ב קם״ה ע״א ותאידנא‬
‫וכר שדיוח רבנן אאשה וכר‪ .‬אבל בקולמוס אין קפירא והםעס כמו שכתב בסי• קל־ת ואם הקולמוס‬
‫משל אחרים אינו פסול בכך שהרי בעל הקולסוס אי! לו בשביל בך בגט כלומר כיון שםן הקולמוס‬
‫לא נשאר כלום כגט באשר נשאר מן הדיו‪ ,‬ועיין בספר ישועות יעקב הא׳׳ע סי׳ ק״כ ם״ק ני‪ .‬הכותב‬
‫*ייו ׳ ק*ע הקלף זכר כי־ל‪ .‬ואם קי‪1‬ע סן הקלף וכר עיין בה״נ ה׳ ניטין סי׳ ליס‪ .‬שנים עשר‬
‫פי‬

‫שימין כטנין נס‪ ,‬עיין ניסין ב׳ עיא תום׳ ד״ה המביא וכוי‪ .‬שלא תיגע אות להכירתה כצ׳׳ל‪ .‬תהא‬
‫מוקפת טיל‪ ,‬הוא רק לתוסרא כדםציט בספרים חשילין ומזהות וכחכתס כתיבה תמה׳ סנתוח ליר‬
‫‪ try‬ועיין חוס׳ נימין נ׳ ע״ב ד״ה לא ונריכא וכוי• וכן כתב הראיש ש״ב סי׳ י״ס‪ -‬ועייןבחג״א שט‪.‬‬
‫דחוה ליה תק חוכות וכר שס ב׳ ע״א‪ .‬ארכו יחד על רחבו‪ ,‬בדין ספר ולא יתא איגרת‪ ,‬סה׳׳ת‪ .‬ושלא‬
‫יהא שוס טישטוש וכו׳ כורי׳ל‪ .‬הרי אח טוהרה לכל אדם‪ ,‬שם ש״ה ע״א טסו של גט וכו‪ /‬ושם כ״ו‬
‫ע״א »חך שיניה וכד ועיין בהוס׳ ד״ה וצריך וכר‪ .‬ספר חירוכין קורם שיטה אחרונה וט׳ גם ס ג פ‬
‫שימורין רפי שנראה דבר עיקר‪ ,‬וז״ל ספר התרומה סורי רביט היה רגיל לכהוב בניטין סשר חירוכין‬
‫קודם שיטה אחרונה לפי שנראה להיות דבר עיקר‪ ,‬דאבעיא לתו םיבעי )שם פיה ע׳׳ב( למיכתב‬
‫ודן רליהוי ליכי מינאי ספד תידובין דילמא משסע דסגדש לח בדברים בעלמא ולא בספר ולא אששיטא‬
‫א״כ דבר עיקר הוא‪ ,‬וחדי שניט אין למדין משטה אתרונח וכו׳ ועיין בחום׳ שם ד״ה ר׳ יהורת וט׳‬
‫ת ח ת הגט בראש ומדמה וכר כרי שלא יוכלו לזייף‪ ,‬ועיין חוס׳ כ״ב קס׳יג ע*ב ד״ה שימה ובו׳‪..‬‬
‫‪779‬‬ ‫שחזור ויטה‬
‫אס היו שם כשנכתב תהילתו אפילו שיטה ראשונה ולא יותר‪ .‬כשר‪ :‬יהכותכ נט‬
‫ואירע לו ספק ורוצה לכתוב אהר‪ .‬עריך ליטול רשות סן הכעל ככל פעם שיכתוב‬
‫אחר‪ .‬לכך טוב מתחילה שיאמר לו הבעל אני נותן לך רשות לעשות אחר או ליתן‬
‫שניחן אם חרעח מחםח ספק‪ .‬וכן עריך שיאמר לעדימ שיחחמו‪ :‬חרש שוטח וקטן‬
‫כשירין לכחוב חנט ובלכר שיחיו נמלים עומדים על נכס‪ .‬םחהלה ועד סוף‪ .‬אבל‬
‫נכרי לא‪ :‬והבעל נותן נט לאשתו אינו צריך לומר כסני נכתב ובסגי נחתם‪ .‬אכל‬
‫אם שולחו ביד אחר השליח עריך לאסרו‪ .‬חכעל יכול לעשות שליח להוליך הנט‬
‫ליד אשחו‪ .‬וחאשח יכולח לעשוח שליה לקכל נט מיד בעלה‪ .‬אבל אין האשת‬
‫יכולה לעשות שליח לקכל ניטה סיד שליה בעלה‪ :‬העושה שליח לחולין נט לאשתו‬
‫לסקום אחר‪ .‬לכאורה נראה שצריך שיכיר האשה שהיא אשתו של כעל קודם‬
‫שיקבל הגט להוליך‪ .‬ולא סני במה שיאסרו לו עדים כשירים בשעת נתינה שזהו‬
‫אשתו של בעל דומיא דםוסא דפםול להביא‪ .‬אמנם כשר השליח להביא בעניין‬
‫וה‪ .‬כדטוכח כע׳ו דאבא מניומי‪ .‬הניחן נט לאשחו עייך למקרייה קודם שיתנותו‪.‬‬
‫כדאסד אטיטר פ׳ הסביא שני‪ .‬ונפ צריך לקרותו פעם שנייה לאחר נתינה‪ .‬דילסא‬
‫עייליה לבי ידיה והלפיד‪ ..‬כדמשפע פ׳ האשד‪ ,‬רכה‪ .‬ואס מיד לאהר נתינה קראוהו‬
‫ולא לפני הנתינה סני בכך‪ :‬הנוחן נט לאשחו צריך יד האשה לעולם פתוחה עד‬
‫שיניח הבעל כל הגט םידו לידה פחותת‪ .‬קורם שתסגור ידה‪ .‬שלא יתא כפז ״ו‬
‫בידה וטשיהת בידו דאם יכול לגחק הגט לחב־או אצלו דאיגה מגורשת‪ .‬ואעיפ‬
‫שסא היה כשר כמו עויק הרעיה ושלםתיה דשרי סרק היורק‪ .‬הזורק גט לאשתו‬
‫אס תיא כרשות הרבים איגו מועיל‪ .‬אפי׳ הוא בא בארבע אמות שלה עד שיהא‬
‫גידה‪ ,‬אבל אס זרקו כחצירה כשד‪ .‬לאפוקי מרח״ר דסשל‪ :‬וכשחערים חותםין בגפ‬
‫צריך שלא י*זא הסופר אחד מחן‪ .‬דלשמואל ולכולי! אמוראי ראמרי אמרו כשר‬
‫אסרו אפי׳ בדיעבד‪ .‬םברי התם סוםר ועד פסול‪ .‬וגם פסול אומר הבעל לשגים אפרו‬
‫לסופר לכחוב ולעדים חחוסו‪ .‬כדתניא ס׳ סי שאחזו ער שישמעו קולו‪ .‬לאפוקי סטאן‬
‫ראכשר אומר אסרו‪ .‬ואע־נ דהיינו סרי חומרי דסתרו אהדדי‪ .‬לא נתברר הלכה נמאן‬
‫וצריך ליזהר משתיהן־‪ .‬וצריך ליזהר שלא ישלח אדם כתכ ידו לביד לכתוב נט‬
‫לאשתו אפי׳ הוא ‪0‬קח כדמשמע לכ‪£‬ורת בתוססתא‪ :‬ואדם הכותב נט ויש לבעל‬
‫שני שמות‪ .‬יכתוב תחילח אוחו שם שהוא עיקר ואחרי כן שם הטםל‪ .‬ויכתוב כך‪.‬‬
‫סלוני המכונח סלתי‪ .‬כמו מרים רמחקריא שרה‪ .‬וכמו אחא בר הריא דסתקרי אדא‬

‫מרי‪ .‬וקדמונים הרגילו לכתוב לכל ארס אגא סלוני וכל שום והניכר‪ .‬דאית לי‪.‬‬
‫ק ל ד ‪ .‬דין משומד שםנרש איני טתב רק שם שהיד‪ .‬לו כשהוא יהודי‪ .‬ושם של‬
‫נעת ישתקע‪ .‬כדתניא ם׳ הזורק‪ .‬בתוםסתא‪ .‬נר שכתב בנס שמו של ניות‬

‫ושלא יחתסו אלא וכו׳ שם י׳ עיב‪ .‬שיטה ראשונה ולא יותר נשר עיין שם ה׳ ע׳יכ ועיי! חוסי שם‬
‫דייה אשילו וכוי‪ .‬חר׳ם שוטה וקטן וכר והוא וכר שם כ״ב ע״כ‪ .‬לעשות שליח לקבל גישת סיר שליח‬
‫כעלה עיין שס סייג ע״כ ושסק כרב׳ ועיין כא״ע סי׳ קם׳יא ס׳ אי‪ .‬בדטוכח כענין זוז ראכא טניוטי‪.‬‬
‫שש כ׳׳ט ע״ב ע׳׳ש‪ .‬כראסר אםימר וכו׳ שם י״ט ע״ב‪ .‬ברםשםע שרק האשה רבה‪ ,‬עיין יכסות צ״א‬
‫ע*ב> זכגיטיןי״ט ע״כ׳ זבחוס׳ ד״ה צריכ׳ למקרייה‪ .‬כסי ‪ &1‬כירה למשיחה כידו וכוי שש ע״ת ‪y‬״‪J‬‬
‫ועיין כתוש׳ ד״ה אש יכול וכוי‪ .‬כמו עויק חרציה ושלפתיה וכר שש ע׳יח ע׳׳א וגירשתו כנירסת‬
‫״עייר עיר שלף כ׳ רעייק‪ .‬ובראש איתא רעזיק‪ .‬אש היא ברשות הרבים אינו מועיל ע״ש ע׳׳ה ע״א׳‬
‫ע׳׳ה ע״כ‪ .‬ובתום׳ ד״ה ואת לא תעביד וכוי‪ .‬ועיין ערוך ערר גט‪ .‬עד שישמעו קולו וכוי שש ע״ב ע״א‪,‬‬
‫ועיין בתום׳ ד״ה קולו וכר‪ .‬שלא ישלת ארש כ״י וכר כדמשסע לכאורה בתוספתא‪ ,‬עיין שש ע׳׳ב ע״א‬
‫כתכ סושד לשמח ותתמו ערים לששה וכר ובתוסשתא ש״ב רניטין משיים על הף ברייתא ילא עור‬
‫אלא אשילו כתב בכתב ידיו לסושר כתוב ולערים חתוטו‪ .‬אע״ס שכתבוהו וחתמוהו וגתנו לת שסול‬
‫עד שישמעו את קולו שיאמר הוא לסופר כחוב ולעדים תתומו‪ .‬ועיין בא״ע סי׳ ק״ב בכיאור תגר״א‬
‫ט״ק ט׳יו‪ .‬כסו סרים רמתקריאשרה‪ ,‬שס ל״ד ע״ב‪ .‬וכמו אחא בר הריא דםתקריא אדא מרי‪ ,‬ולשניט‬
‫שם איתא דסתקרי איה טרי ועיין תוס׳ ל״ר ע״ב ד״ה וכל שוס וכר‪ .‬משומד שמגרש אינו כותב‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪780‬‬
‫כשר‪ .‬אעייפ שאץ שמו עכשיו כן‪ .‬כל שכן משומר יכתוב שם של יהרוח‪ .‬אפילו‬
‫לכתחילה‪ .‬ואם כותב שם של יהדות‪ .‬וכתב וכל שוס והניבה דאית לי פוב הדבר‪:‬‬
‫ומותר להכריתו על ידי נוים בין משומד בין אותם שכוסין אותם להוציא‪ .‬שיאסרו‬
‫להם עשה מה שדייני ישראל אומרים לך וצריך שיאמר רוצה אני‪ .‬ולכל נותני נפ‬
‫צריך שיבפל הבעל כל מודעי דעכד‪:‬‬
‫ק ל ח ‪ .‬ה כ ו ת ב נט כשכותב למנץ שאנו מונין כאן‪ .‬יכתוב מקומ עמידת הסוטר‬
‫בשעת כתיבת חנט ומקומ עמידת הערים כשעח שחותמיןבו‪ .‬ומקום‬
‫עיקר דירת הבעל ועיקר דירת האשד‪ ,‬שדרין בשעת כתיבת •מט‪ .‬אבל אין צריך‬
‫לכתוב מקום שבאו שם הבעל והאשה כשכותבין הנפ‪ .‬כיון שאינן דרים שם‪ .‬כמו‬
‫שאינן כותבין מקום עמידת אשת בשעת כתיבת הנפ כששולה לה הנפ למדינת הים‬
‫כי אס עיקר סקום דירתם‪ .‬וגט אין צריך לכתוכ מקום לידתם‪ .‬ואעפ״י כן יש שכותכין‬
‫הכל ננמ‪ .‬שנולדתי במקום סלוני ועכשיו אני דר במקום פלוני‪ .‬והנני תיום עומד‬
‫בםקוס סלוני‪.‬‬
‫קלו‪ .‬שכיב מרע הנותן נט על תנאי שימות יאסר כך הרי זד‪ ,‬נימךואם לא מתי‬
‫לא יהא נט ואמ מתי יהא מעכשיו‪ .‬ותתא מגורשת ממני ומותרת לכל‬
‫אדם‪ .‬ואם לא מתי לא יהא גפ‪ .‬ואם יעסד מחליו כפל הנפ‪ .‬ואחר כך ]אם[ יהלה נם‬
‫אחר יעשה‪ .‬ואמ רוצה שתהא מגורשת בגפ ראשון ישים זםן בתנאי ויאםר אס מתי‬
‫ער זמן פלוגי‪ .‬ואפילו למאן דאמר אץ ברירה חגמ של שכיב מרע שיש בו תגאי‬
‫הוא כשר‪ .‬כיון דתנאי עומד להתברר‪ .‬כמו שמואל דאפר חנית אסורה‪ .‬ואפיי הכי‬
‫אתקין חגאח כגיטין דשכיכ מרע‪ :‬ותגאי של םיתח בגט‪ .‬כגון אס סתי אם לא מתי‬
‫חלף בברירה‪ .‬כדסי׳ רש׳־י ס׳ כל חנט גבי‪.‬מד‪ .‬חיא באותם חימיס‪ .‬אפילו הכי הגט‬
‫כשר‪ .‬ודין של נוסס אם יכול לדבר א־ס )כן( ]כי[ כשר‪.‬‬
‫קלז‪ .‬דין עירי חתימח לעירי מסידח ל ד מאיר ור׳ אלעזר‪ .‬ובגמ צריך שניחם אפי׳‬
‫ל ד מאיר‪ .‬ובשמד מכר ומתנח סגי בעירי חחיסה אפי׳ לר׳ אלעזר או‬
‫אפילו בלא שום עדיס אס שניהם מודים בו‪:‬‬

‫פסק‪.‬־ זה םדר חגגו‪:‬‬

‫צריך שיקח הבעל ‪.‬משלו קלף ודיו וקולמוס דטסרנו לסופר‪ .‬ואם אין לו‬ ‫קלח‪.‬‬
‫יקנו לו לבעל‪ .‬דחא בעינן וכתב ונחן‪ .‬והוא תדין אם כתבו חסופר‬
‫בקלף שלו במצוח הבעל שהוא כשר‪ .‬ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל לחיות שלו‪.‬‬
‫כדחנן הכותב טופסי ניטין צריך שיניח בר‪ .‬םשסע שכותבו הסופד בקלף שלו‪ .‬אבל‬
‫עדיף טפי ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסומר ליתנו אחרי כן לבעל‪ .‬ואפ‬
‫הקולמוס משל אחרים אינו פסול בכך‪ .‬שהרי בעל חקולמופ אין לו בשביל כך בנט‪.‬‬
‫כלומר כיון שמן הקולמוס לא גשאר כלום בגט כאשר נשאר מן הדיו‪ .‬ויצור‪ ,‬הבעל‬

‫רק שם שהיה לו וכו׳ עיין תום׳ שם ד״ה והוא ובו׳‪ .‬עשה טה שדייני ישראל אומריט לך מריך‬
‫שיאמר רודה אני וכו׳ שם ש״ה ע״ב ועיין בתום׳ רכור המתחיל נכרים וכו׳ ועיין תום׳ כ״ב ע׳׳א גט‬
‫מעושה וכד‪ .‬ואם לא מתי לא יהא וכוי עיין גיטין ע׳׳ה ע״כ אתקין שטואל ובו׳ ועיין בבעל העיטור‬
‫בענין תנאי כשול ד״ה דתנן ר׳ מאיד אומר ובו׳ וברא״ש ובר׳׳ן מת שהאריכו בעגין משפטי התנאי‪.‬‬
‫ואחייב אש יחלה ובו• כצ״ל‪ .‬כשטואל דאמר חבית אשורה וכו׳ ביצת ל״ז ע״כ‪ .‬כדפירש׳יי מרק כל‬
‫הגט וכו׳ ניטין כ״ה ע״ב ועיין בפידש״י ר״ת ולכי םיית ובו־ ובתוס׳ שם‪ .‬אין ששק כי כשר בצ״ל‪.‬‬
‫דין עירי התימה ובר עיין ניטין ם״ו ע׳׳ב הלכה כר״א בגיטין וכוי ושש ד׳ ע״א תום׳ ד״ה דקיי׳׳ל‬
‫וכו׳ ושש י׳ ע״ב תוס׳ ד״ה הסשא וכוי ועיין ברא׳׳ש פ״ט דגיטין סי׳ ז׳ וברא״ש ב״ב פ״ט שיי ז׳‬
‫‪781‬‬ ‫טחזור ויטרי‬
‫לסופר בפני עדים כשירים שאץ קרובין זה לזה לא לבעל ולא לאשה‪ .‬ויאמר בפניהם‬
‫לכתוב נכו לאשתו ער שיהא מוב‪ .‬לרעתו או לדעת ההכם אשר נעיר‪ .‬ואס הסופר‬
‫אינו קרוב סני בעד אהד עסו‪ .‬וצריך שני עדים שיכתבנו בפניהם לשמה שיודיעם‬
‫שטתכי לשס פלונית אשת פלוני‪ .‬ואתרי כן יאמר הנעל לעדים כשירים להתזם ננט‬
‫והסופר אינו יבול לחיות אחד מעדי חתימה דחתם סופר ועד שמא פסול‪ .‬כדפריש‬
‫לעיל‪ .‬בשמעח׳ דאו׳ אמרו‪ .‬ואעס״י שהן שלש כתות עדים שצוה הבעל לסופד לכתוב‬
‫ועירי נתינה לשמה ועידי חתימח לשמח אין נכך כלוש‪ .‬ולא מקרי חצי דבר כיץ‬
‫שכל כת וכת מעירה נל מה שצריך לראות נשעת ראייה‪ .‬דוסיא רשלש כיתות‬
‫דעידי חזקה שנל אהת ראת נ נ ל פעם נל מה שיבול לראות‪ .‬ולא כפי׳ רב אלפס‬
‫דםסרש התם דאינו קרי הצי דבר משום שערות כל כת וכת מועיל לעניין להחזיר‬
‫סירות‪ .‬ואולם לאם! קי נסשיח משלונחא טוב הדבר לעשוח הכל כבת אהת‪ .‬שיאמר‬
‫הבעל לסוסר בפני עדים כשירים לכחוב נט לאשתו‪ .‬ולאותם עדים יהיו בשעת‬
‫שכותבו‪ .‬ואסר להם הסומר שכותבו לשפ סלונית אשת סלוני‪ .‬ולאוחם עדים יאסר‬
‫תבעל שיחתמו בנט‪ .‬ואם אין שום עד בשעת כתיבה נראה שהוא כשר‪ .‬רםםתסא‬
‫ביון שהבעל צוה בפני עדים לסוסר לכתנו‪ .‬נתבו לשמה‪ .‬בהכשר‪ ,‬ואפי׳ אינו מכיר‬
‫כחיבת הסוסר• דרוב בקיאץ חן‪ .‬ולא חצריכו הכפים להיות בשעת כתיבה ני אפ‬
‫השליה המוליך נט לאשתו‪ .‬שיונל לומר נםני ננתכ ובשני נחתם‪ .‬שלא יוציא הבעל‬
‫לעז על חנט‪ .‬אכל כשהבעל עצמו מתנו אץ לחוש שמא נתנו שלא לשמח‪ .‬דאי‬
‫יש לחוש שמא טעה הסופד או הבעל א״כ הוא עצמו שהביא ניטו אמאי אינו צריך‬
‫לומר נפני נכתב ונסני נחחם‪ .‬אלא ודאי אץ לחוש שמא טעה שרוב בקיאין הן‪.‬‬
‫ובשליח הולכה דוקא הצריכו שלא יוציא הנעל לעז‪ .‬ואעיפ נן טונ הדבר להיות‬
‫עדים בשעת כתיבה‪ .‬ובן עמא רבד‪ .‬ויחתמו העדים למפה ולא ירחיקו מכתיבת חנט‬
‫יותר פריוח חלק שטה אחח‪ .‬ויחחמו בראש השיטה שלא יהא חלק מימין חתימה‬
‫י‬

‫מיליון כדי שיוכלו לכתוב סלוני לוה מפלוני ]ואחרי כן יניחנו[ עד שיהיה יבש‪.‬‬
‫)ואתרי כן יניחנז( שלא יהא קרוי ינול להזדייף ואחרי כן ינטל הבעל כל מודעי‬
‫דענר‪ .‬ואחרי נן יתננו לאשה בפני עדים‪ .‬ותהא ידה םחוחר‪ .‬ער שיניח חבעל הנפ‬
‫מאיליו‪ .‬ויאמר לה כשעת נתינה תתקבלי ניטך ותהא מנורשת ממני וחהא מותרת‬
‫יעיינו בטוב נומוך לנתינה שזהו ניטה שחתמו כו‬ ‫לכל אדם ויקראוהו העדים‬
‫ואותו שננתכ בשבילה‪ .‬אמר אביי האי סאן רכתיב ניטא לורכיה ו״ו אחרונה של‬

‫ע״ש‪ .‬חכוחכ מוששי ניפין וכי׳ שש כ־׳ו ע״א‪ .‬בשמעו‪/‬א דאומר אשרו וכוי ע״ש ע׳׳א ע״ב‪ .‬דומיא‬
‫דשלש כיחוח דעידי חוקה וכוי עיי! ב־ב נ״ו ע״א‪ .‬ע׳יב שהיח ר״ע אוסר דבר ולא חגי דכר וכוי‬
‫ועיי! באלפס פרק חזקח הכחיש מחניחן דלא כר״ע ראי ר״ע הא אשר דבר ולא חצי רבד‪ ,‬הא‬
‫שטעתא קא םקשו בה רכווחא הכי ט־ש גבי שני הזקה רהיא סתקייסח בשלשה כחי עדים ופ״ש גבי‬
‫שתי שערלח )כ״ב נ׳יז ע״כ( שאין מתקיימת כשני כתי עדיש׳ אש שחי כחי עדיס לגבי שת־ שערות‬
‫תצי רכר למה לא יהו שלשה כתות לגבי שני הזקה חצי רבד‪ ,‬והא לא קייט* הוקה עד דאיכא‬
‫כולה!‪ .‬ולא אשכהו לה פירוקה‪ .‬והדין היא שירוק* לא דסיא הוקה לשתי שעמ‪.‬ת דעתה כל שתא‬
‫ושתא משני הזקה רבד טעליא הוא רהא טתייב לאהרורי שירי רתרתי שני אשוםייהו כר לא אתיא‬
‫כת שלישית‪ .‬וכד אתיא כת שלישית ומסהדאדאכלה שנה שלישית הרי מאלו ליה הלח שנין וקיימא‬
‫ליה חוקח ואי לאו דינא דחוקה חוח מה״ב לאהרורי שירי רתלת שני! אלא ביון רמאלו ליה תלת‬
‫שנין קיימא לה חזקה וקיימא ארעא ביריד‪ ,‬ורידיה הוה קא אכיל וחיינו סעמא דמצשרשו לענין חזקה‬
‫רםיגו רחויא עדוח לעני! שירי הויא עדוח לעני] חוקה רהא בהא תליא‪ .‬אבל ב׳ שערות ליכא‬
‫לםימר בהו הכי דכיון דלא מסתיר אלא בחרא חרא שערה אחר אומר אחת בגכ־ז ואחר אומר אחת‬
‫בכריםה ואנן בעינן ב׳ שערות במקום איחר לא הויא עדותן עדות רחרא שערה הצי דבר הוא ולא‬
‫‪,‬‬
‫מתניא מידי דלא עברינן בה עובדא וכמאן דליתא דמיא‪ ,‬והויא כ; שניש שאינן רצושוח הילכך לא‬
‫מצטדפי וכו׳ עכ״ל ודבריו צ״ע‪ ,‬ועיין בנימוקי יושן( שש׳ ובהדושי הרמב״ן על כ״ב‪ ,‬ובבעל המאור‬
‫שפ‪ ,‬ובתוש׳ ב״ק ע׳ ע״ב ד״ה למעוטי ובר ועיין בבעל השאור כ‪-‬׳ק שרק מרובת ובסלתשות שש‪,‬‬
‫‪L‬‬
‫ובסשר כתונת שםים על ג״י שש‪ .‬ואחרי כן יניחגו ער שיהיה יבש ‪ n ,v‬יתא ק־וי ובר ‪ Mis‬האי‬
 ‫מחזור ויטלי‬ ‫‪782‬‬
‫ונרו‪ .‬דלא לישתמע כרי‪ .‬ולורניה ר״ו שבאמצע תייוכין‪ .‬שיבוקין‪ .‬טטורין‪ .‬דלא‬
‫לישחמע שביקץ‪ .‬חריכין‪ .‬םטירין‪ .‬וקאי אנשים דעלמא‪) .‬וריחי הדין( ]ודי היהוייין[‪.‬‬
‫)דחינניין( ]דיחיצנייין[‪ .‬חלהא יודי־ן‪ .‬םמונוח לנו׳׳ן‪ .‬ובמנחנ רנינו טוב עלם נתונ‬
‫עוד שחי יודי״ן ננדם אחרות אחת סמוך לדל׳׳ח ואחח סמוך לחי׳׳ו‪ .‬זהו חמשה יודיין‬
‫בכל תינח וחינה‪ .‬ולנחוב למהך נלא יויד אחר הלמ־ד‪ .‬רלא לישחמע לי סחך‪.‬‬
‫ולירהיק רנל שמאל של חיי )מננו( ]מגגו[‪ .‬דלא לישתמע למחך‪ .‬חוכא‪ .‬ויכתוב‬
‫להתנםבא‪ .‬ולא לא יתנסבא‪ .‬שתי תיבות‪ .‬ויכתוב ודן‪ .‬בלא יו־ד‪) .‬רמשסעודן( ]דלא‬
‫לשתמע ודין[‪ .‬דינא‪ .‬ולא ליכתוכ ואנרת בירד‪ .‬אלא ואנרת בלא יוד‪ .‬ער כאן‬
‫מסמר התרומה‪.‬‬

‫והי לך משפטי הגט והילכתו׳ במו שסידרו רכינו יעקב כר׳ מאיר׳‬
‫וזה לשונו‪ :‬ובן שיגר לבני פרפונין‪ :‬וזה לשונו;‬
‫תקמא‪ .‬כך הראני מן השמימ ולמדנו מרבדי רבותינו חכמי תתלמוד‪ :‬צריך שיהא‬
‫הדיו והקלף והקולמוס משל בעל‪ .‬ואם אין לו יתנו לו אחרים במתנה‪.‬‬
‫ויחננו לסוםר לכתוב נט לאשתו‪ ,‬ויאמר לםוסר כתוב נט לסלונית אשתי‪! .‬לעדים‬
‫חתומו‪ .‬במעמד הבעל והמוסר‪ .‬ועידי חתימה‪ .‬ואם שליה מביאו צריך שיעמד השליח‬
‫על נני הסוםר‪ .‬לסי שהוא צריך לומר בםני נכתב ובםני נחתם‪ .‬וצריך לעשות כל‬
‫שלוחי חנט נערים‪ .‬ויתנחו חנעל לח‪ .‬או לשלוחה נסני שני עירי מסירה‪ .‬וצרינים‬
‫חעדיס לקרוחו חנף לנתינתו‪ .‬ויאמר לה הא ניטך והרי את מותרת לנל אדם‪ .‬ואס‬
‫לשלוחח נותנו‪ .‬יאמר לו החקכל נט זח לסלוניח אשחי ותרי את מותרת לכל אדם‬
‫והמוליך יאמר לה הא ניטיך ותרי את מותרת לכל אדם‪ .‬ונסני נכחכ ובסני נחתם‪.‬‬
‫וניתנו לה בסני שנים‪ .‬רהילכתא כד יוחנן‪ .‬ואם שליח בעל נותנו לשליח קבלה‬
‫מסול‪ .‬דחילכחא כרכ דאמר אין חאשה עושה שליח לקבל ניטה סיד שליח בעלה‪:‬‬
‫וצריך שיהתוך הקלף קודם כתיבח חנט‪ .‬ואם חתכו אחרי כן ססול‪ .‬ונחנו לנחונ‬
‫כתיבה נסה‪ .‬ובשירטוט כעין סםר‪ .‬וי״ב שורות‪ .‬והתיבות שלמות‪ .‬שלא יכתוב הסר‬
‫ישרי‪ .‬ולורכיה לוי׳־ו חכרו‪ .‬דלא לישתסע כדי‪ .‬תיהויין‪ .‬דתצכייין‪ .‬נ׳ נ׳ יודי־ן‪ .‬ולא‬
‫ליכחב לימהך‪ ,‬אלא למהך‪ .‬והיי של לטהך יסרידנה‪ .‬שלא יחיד‪ ,‬נראה כחי‪ .‬ולא‬
‫ליכחב לאיתנסכא אלא לדתנסכא‪ ,‬וי׳׳ו של תירוכין‪ ,‬שיכוקין‪ .‬סיטורין‪ .‬יאריך‪ .‬ולא‬
‫לינתונ ודין‪ .‬נירד אלא ודן בלא ידד‪ .‬ולא ליכתוב אינרת בירד‪ .‬אלא אגרת בלא‬
‫ירד‪ :‬ושכיב מרע צדך לומר כשעת מסירת חנט נםני עדים אם לא מתי מחולי זה‬
‫לא יחא נט ואם מתי מחולי זה יחא נט‪ :‬ואשד! העושח שליח לקבל ניטח על ידי‬
‫חרשאח צריך לכתוכ כן‪ :‬בפנינו חתומי מטה טינת שלנית בת מלוני את סלני כן‬
‫כן סלני לקבל ניטה מיד םלני כן סלני כעלה‪ .‬ומד‪ ,‬ששמענו נתכנו וחתמנו‪ .‬וחוחםין‬
‫שני עדים‪ :‬ונן תיקן רכינו שלמה לקדש‪ :‬ואסי׳ לא יכירו חבעל‪ .‬ושליח המורשה‬
‫את התיסח ידי העדים של הרשאה נשר‪ .‬שעדים החחומים נהרשאד‪ ,‬הם יבררו‬
‫הגירושין או הקידושין אם יש עדים שראו שנסניהם קנל וקרעם‪ .‬דהתנן הילך כמת‬
‫שאסרה‪ .‬וכר‪ .‬ולבסוף מיגלייא סילתא עיי עדים‪ :‬יעקב ב״ד מ א י ר ‪:‬‬
‫ו ר נ י נ ו יצהק נ״ר ש מ ו א ל ביאר יותר‪:‬‬

‫פטורי] עיין חוס׳ שם ד״ה ד׳ יחודה וכוי‪ .‬ודי תיהוייין כצ׳ל‬ ‫סאן רכחכ גיטא וכו׳ שם פ״ה ע״נ•‬
‫יוד דלא לשתמע ודין רינא כצ״ל‪ .‬שמאל של ה״י מגנו כצ״ל‪.‬‬ ‫ועיין בתוס׳ ד״ה דתיהוי״ן וכו׳ ודן בלא‬
‫הישר לר״ת סי׳ פ״ב• לבני פרםונין‪ ,‬ושם איחא לבגי פאריש‪.‬‬ ‫נטו שסידרו רכינו יעקב וכו׳ עיין כספר‬
‫אי! האשה עושה שליח וכו׳ ס״ג ע׳׳ב‪ .‬וצריך שיהתוך וכו׳‬ ‫רהילכתא כר׳ יוחנן וכוי שס ה׳ ע״ב‪.‬‬
‫‪783‬‬ ‫מחזוד מטרי‬
‫ואל יאריך סופי השיטין חוץ לשיומוס ואל יניע האותיות זו כזו‪ .‬אע״ס שבזה לא‬
‫היה עריך להחסיר‪ .‬רכתוכ ספר תירזכץ לפעלה פשימה אתח־נה‪ .‬כרי שלא יצטרך‬
‫ללסד סשיפה אחרונרי‪1 .‬ק הנשאר יסלא כל שיפה אחרונה‪ .‬רחתסו זה אהר זה‬
‫כמו שכתבתי‪ .‬בתהילת חשיפה‪ .‬או זה תהת זה‪ .‬ואל ירחיקו חתימת העדים מן הנפ‬
‫שיטח ושני אוירץ אך בסמוך לנט יחתום תעד העליון‪ .‬ויקנו לבעל המכתיכו תקלף‪.‬‬
‫והדיו והקולמס הואיל ונפק מםומיה )דרבינותים( ]דרכינו תם[‪ .‬ויאמר כפני עדים‬
‫לפופר כתוב נפ לסלנית כת סלנית אינתתי ולעדים יאמר אתפ פלני ופלני התוסו‬
‫בנם של סלנית בת םלניח איחחי‪ .‬רחחמו העדים זה בפני השליח שיוליכנו‪ .‬ונס‬
‫הסופר יכתבנו לפניו לשפה כדי שיוכל השליה לומר בפני נכתכ ובפני נתתם לשםה‪:‬‬
‫וכל פעשה הנפ כעדים‪ .‬ובפני עדים יאםר הםנרש לשליח ד\לך נפ זה לפלנית‬
‫איתתי הסכונה פלנית בת סלני‪ .‬ותסוסר אל יתתום נו‪:‬‬

‫תקטב‪ .‬גט‪.‬‬
‫בכך וכך בשבח בכך וכך ימים לירח מלוני שנת בך ובך לבריאת‬
‫עולם למנין שאנו םונין כאן בכרך פלני דיתיב על גהר פלני אנא מלוני‬
‫חמכונה פלני בר רבי םלני שנולדתי בכרך פלגי דיתייב על נהר‬
‫פלני ועכשיו אני דר בכרך פלני דיחיב על נהר פלני וחנני‬
‫עומד חיוס במקום פלני דיתיב על נחר פלנ׳ צביתי ברעות נפשי‬
‫בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתייכי ליכי אנת אינתתי‬
‫פלנית חמכונח פלני בת רבי פלני חמכונח פלני הנולדת בכרך‬
‫פלני דיתיב על נהר פלני דהויית אנתתי מן קדמת דנא וכדו‬
‫פטרית ושבקית ותרוכית יתייכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה‬
‫בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחה‬
‫בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן יהוי ליכי‬
‫טיגאי מפר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל‬

‫פלוני בר רבי פלוני עד‬ ‫פלוני בר דבי פלוני עד‬

‫עיין חוס׳ ׳‪ 08‬ב י א ן ך ב ד * ח יצא ו ח וכד היליך כ ס ו ש א ט ר ח ו ט ׳ » ם ס*ב ע׳יב ע י ש ‪ ,‬ועיין ב*ט ע״ו‬
‫<רא‪ .‬תואיל ת פ ק מפום• דרכיגו ח ס כ צ ״ ל ‪.‬‬
 ‫הי־לכות חליצה‪.‬‬
‫כמו שפירש ר׳ כרוך כספר התרומה‪:‬‬

‫תקמג‪ .‬יבררו שלשה דייגין ויוםיסיו עור שניס להשלים לחמשה לסרםומי םילתא‪.‬‬
‫ומהרו שלא יהיו קרובים לא ליבם ולא ליבמה‪ .‬ויאסרו נלכה למקום‬
‫םלוני לחלוץ‪ .‬שצריך לברר המקום תחילה‪ .‬כדאםר דכא צריבי דייני לםיקבע דוכתא‪.‬‬
‫דכתיב השערה‪ .‬וילכו שם וישכו‪ .‬והאיש וחאשה יעמדו‪ .‬חכל כעץדץ‪ .‬בשעחחליצח‪.‬‬
‫רשאלו כיד אס יש שלשה חרשימ ממיחח הבעל‪ .‬ואחר כך יעידו לשניהם שוד‪ .‬היבס‬
‫הוא אחיו של מח‪ .‬ושהיה אוחו חמח בעל של אשר‪ .‬ואח‪ .‬ובעדוח אסי׳ על שי‬
‫קרוכ או על שי אשת סני‪ .‬כדאיתא ס׳ חחולץ‪ .‬ואחר כך ישאלו אם יש לאיש י‪:‬נ‬
‫שנה •ויום אחד ולאשי‪ ,‬י־ב שניס ויום אחד‪ .‬ואעסץ שאין האב נאמן על השנים‬
‫כדחניא ‪0‬׳ האוסר בקידושין‪ .‬מ״מ אין צריך להביא עדים על השנים אלא אם הוחזקת‬
‫נחלה בשנים על שי הנכירות והשכינ־ם שלא על סי האב םני בכך‪ .‬ואחר כך יבדקו‬
‫אם יש שחי שערות כאשר‪ ,‬בבית הערות‪ .‬או בזקן כאיש‪ .‬או בכית הערוד‪ ..‬ואין‬
‫לחוש שמא מקודם הזמן באו‪ .‬ושומ*י הוו‪ .‬ובדיקה של יכסה יכולה להיות על ם•‬
‫שנים דכיון שהגיעה לכלל שמחיה םמכינן על ס׳ שנים משום חזקה דרבא‪ .‬דאחזקה‬
‫הביאה סימנין דריש ם׳ )נ״א( ]נא[ סימן דהלכה כמותו לנבי ר׳ שמעון‪ .‬וכרייחא‬
‫דאין אשד‪ .‬נאמנת לומר נחלה היא שתחלוץ מיירא בתוך הסרק דליכא חזקה ררבא‬
‫לד׳ יהודה דהלכה כסוחו‪ .‬ואע״נ דאמר רב חונא שערות שאמרו צרץ שיהא כהן‬
‫ממות ואץ נקיאין ננומות‪ .‬לנך אם יש רינוי שערות א; שערות ארוכות הרבה אץ‬
‫צרינץ לנדוק יותר‪ .‬ונם על שנותיהן נסי יש לסמוך שהניעו‪ .‬אם יש דינר שערות‬
‫בלא הוחזקה על סי שכינות ובלא עדות‪ .‬ואם בודקים שהדרים שוכב־ש־ ומומים או‬
‫היא נחלת בורגי‪ .‬שזהו סימן העליון‪ .‬ותנן א׳ אששי לעליון לבא עד שיכא התחתון‪:‬‬
‫ואחר שנתברר הדבר שהם נדוליס נשנים ונשערות יותרו נ׳ד שלא אבלה האשד‪,‬‬
‫עדיין נאותו יום דשסא אכלה דברים המניאין וגורמים רוק לנא ואמר רבא‬
‫אכלה תוםא או נרנישתא לא חלצה‪ .‬רכתינ וירקה‪ ,‬מעצמה‪ .‬וה״ה ריםניס‪ .‬כדאיתא ש׳‬
‫אע־ס‪ .‬ושאר רבדים שאינם עולין על לב אדם‪ ,‬ואחרי כן יאסרו כיד ליכמ הנחל א•‬

‫ויוםישו עוד שנים וכו׳ יגסות ק״א ע׳׳^‪ .‬נלכה למקום שלוני וכו׳ שש‪ .‬והאיש והאשת יעטרו‬
‫וכוי שם ק׳‪-‬ץ ע׳יא בחי עמודי‪ ,‬ושירש׳׳י כל״א עמודי על רגליך וכו׳ ועיי; חום• ד״ה כתי עמולי וכוי‪.‬‬
‫תבל כעין דין וכוי עיין תום׳ ק״ג ע״א ר״ת בין וכוי׳ ועיין ק״ד ע״א‪ .‬אם יש שלשח חרשים וכו׳ שם‬
‫מ״א ע״א‪ .‬שזה היבם הוא אתיו וכו׳ שש ל׳׳ט עיב מדאתקין רב יהודת וכו׳ אשילו על פי קרוב וכו•‬
‫שם והלכחא גלויי מילחא בעלמא הוא וכוי‪ .‬אש יש לאיש י״נ שנה ובו׳ גדת ס״ה ע״ב ועיי! תוס׳‬
‫ד״ה אלו וכוי‪ .‬ברתגיא פ י ק האומר קידושין ם״ג ע״ב ועיין תום׳ שש ר״ה בני זה וכוי‪ .‬אש יש שהי‬
‫שערות וכוי עיין נדה מ״ת ע״ב ובתום׳ שם ד״ה בשלםא וכר‪ .‬משום חזקה דרבא וכוי ע״ש רריש‬
‫פרק בא סימן וכר כצ״ל‪ .‬דאםר רב הונא שערות שאמרו ובו׳ נרה ג״ב ע״א‪ .‬וחנן אי אפשר לעליון‬
‫וכוי שם מ״ת ע״א ועיין תום׳ ד י ה כא סיסן זכר‪ .‬אכלה תוטא או גרגישתא ובו׳ יכםות ק״ז ע׳יב‪.‬‬
‫‪785‬‬ ‫מחזור ויפודי‬
‫ניחא לך ינס‪ .‬אי ניחא לך חלוץ‪ .‬ואי חפץ לחלוץ יקחו מנעל שכולו עוד ונס תפור‬
‫סעור ורצועות תלויות נו‪ .‬וראשיהן תסור‪ .‬ונם קרסים נלולאות‪ ,‬כדאסרינן אעינ דאית‬
‫ניד‪ .‬תומרתא )חטרינן( ]קטרינן[ ניד‪ .‬מיתנא‪ .‬והמנעל לנתחילה יחיה שלו‪ .‬ונס מנעל‬
‫ימין‪ .‬אבל אסילו כדיעכר צריך ליתנו נרנל ימין‪ .‬רילםינן רנל רנל ממצורע‪ .‬ונרנלו‬
‫יהף שלא יהא מעל דמעל‪ .‬ולא יהא המנעול ארוך עד למעלה מן הארכובה‪.‬‬
‫רלא ליהוי מעל דמעל‪ .‬ואחר כך יכרוך הרצועוח סביב מלו על )אוני( ]אזני[ המנעול‬
‫וישים הקרסים בלולאות למיהוי הליעה אלימתא‪ .‬ותאמר האשה מאן יבמי להקים‬
‫לאחיו שס בישראל לא אכח יבמי‪ .‬ואחר כך יעמוד האיש מעל חכוחל או אצל‬
‫העמוד וידחזק דנלז בארץ‪ ,‬כדאמר אמימר‪ ,‬האי מאן דחליץ עריך למידהסיד‪ ,‬לכרעיה‪.‬‬
‫וצריך שחאפר בלשון קודש‪ ,‬כדחנן בסי מצוח חליצה ופי אלו גאמרץ‪ .‬וצריך שחאסר‬
‫האשד‪ .‬יחד שתי תיבות אלו בלא הססקה לא אבח נראמר רב כהנא מודח רבא בלא‬
‫אבה דאין לחםסיק‪ .‬ואין בו וייו‪ .‬ני אם לא אנח‪ .‬כדאיחא כמסורת נ׳ חסידים וייו‪.‬‬
‫לא אבה יבמי‪ ,‬לא אכה )לא יא יאבה( ח׳ השהיתך‪] ,‬וישראל[ לא אבה לי‬
‫כתיליס‪ .‬ואחר נך יאמר האיש לא חסצתי לקחתח‪ .‬ואחר כך תתיר האשד‪ .‬קשר‬
‫הרצועות והקרסיס מן הלולאוח‪ ,‬הכל כידה הימנית ולא שמאל ססייעתה כדאיתא‬
‫בירושלמי‪ ,‬אע׳׳נ דמן החורח אין צריך ימין‪ .‬כנידמח כשיניח מועיל‪ ,‬כראמדן ללוי׳ מי‬
‫כתי והלצה ביד‪ .‬ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל‪ ,‬והכל מעומר‪.‬‬
‫או סוטה‪ ,‬ולא יושב כדסי׳ לעיל‪ .‬ואחר כך וירקה‪ ,‬וצריכי דייני דליחזי רוקא דנםיק‬
‫מפומה דיבסח ער כננד היכם‪ .‬ואינו עריך עד ארעא‪ ,‬אלא אס הוא ארוך והיא נוצא‪,‬‬
‫וקלטחו חרוח קרינא ביה בפניו‪ .‬ואם היא אמכר‪ .‬והוא נוץ וקלטחו חרוח לא מהני‬
‫מידי רבעינן רטט׳ עד להוי אפיח‪ :‬ואחרי כן קוראה בלשון הקודש ככד‪ .‬יעשה לאיש‬
‫אשו ל*; יבנה את בית אחיו‪ ,‬ונקרא שסו בישראל בית חלוץ הנעל‪ .‬והעוסרים שפ‬
‫יאמרו נ׳ פעמים חלוץ הנעל‪ ,‬חלוץ הנעל חלוץ הנעל‪ :‬אמר רב יהודה מצוח חליצה‬
‫קוראה וקורא חולצת ומקקת וקוראה‪:‬‬

‫ש כ ח ח י לעיל אחר הילכות ה נ ס ‪:‬‬

‫פסק‪ .‬כללו של דבר נערה שיש לה אנ וקידשה אכיה לאדם אחד ועדיין לא‬
‫נשאה אם בעלה מנרשה יכולה לקבל ניטה לרבנן נלא רשוח אביה‬
‫אבל ]אם[ היא קטנה‪ ,‬לסי׳ ראשון של רב״ שלמה אכיה דווקא ולא היא ולס״ אחרון‬

‫וה״ה ריסוניה וכו׳ כתובות ס״א ע״ב אייתי רמנ׳ ובר‪ .‬אי ניחא לו יכם וכי׳ יכסוח קיץ ע־א‪ .‬מנעל‬
‫שכולו עור וכוי ע״ש ק״ב עיכ ועיין רש״י ר״ת תתפור כמעת! וכו• ל״א שחפרו במשיהה וכר ובד׳׳ה‬
‫אין הולצין בו דבעינ; כולה רעור וכוי‪ .‬אע״ג דאית ביה חוסרחא קטרינן וכוי כצ״ל שם ק׳׳ב ע״א‪.‬‬
‫ועיין ערוך ערך הומריתא לכההילה יהיה שלו וכו׳ שם ק״נ ע״ב‪ .‬וגם מנעל ימין שם ק״א ע״א‪,‬‬
‫שבת קי״כ ע״א‪ .‬אפילו בדיעבד צריך וכוי יבמות ק״ד ע״א‪ .‬וברגלו יחף שלא יהא מעל רםעל שם‬
‫שם ק״ב ע״ב‪ .‬ולא יהא המנעיי ארוך וכו׳ שם ק״א ע״א ועיין בתום׳ ק״נ ע״א ד״ה מאן דססגי וכוי‪.‬‬
‫על אזגי המגעל וכו׳ בייל עיין בהגהות מדרכי סי׳ קי״ט‪ .‬האי מאן דחליץ וכוי שם ק׳׳ג ע״א‪.‬‬
‫וצריך שתאמר כלשון קודש וכוי שם ק״ו ע״ב‪ ,‬סוטה ל״ב ע״א‪ .‬מורה רבא בלא אבה ובו׳ שם ק״ו‬
‫ע׳יכ‪ .‬כדאיהא במסורת וכר הוא במסורה ש• עקב יא אבה יבמי )דברים כה ז( לא אכח ה׳ השחיתך‬
‫)רבדים י י( וישראל לא אבת לי )תהלים פא יב( כצ״ל‪ .‬תתיר האשת קשר הרצועות וכר יבמות‬
‫ק״ב ע״א עד שתתיר היא ותשמיט היא‪ .‬הכל בירה הימנית וכו׳ כדאיתא בירושלמי‪ ,‬הוא בירושלמי‬
‫פי׳כ ה״א‪ ,‬ועיי; יבמות ק״כ ע״א תום׳ ד״ה ואע׳׳ג וכו׳ ותום׳ חולין כי ע׳יא ד״ה לא לטעוטי וכר‪.‬‬
‫טי כתיב והלצה ביד שם ק״ה ע״א‪ .‬וצריכי דייני רליתזו וכו׳ שם ק׳׳ו ע״ב ושם איתא צריכי דייגי‬
‫למיהזי רוקא כי נשיק משומא וכר‪ .‬אם הוא ארוך והיא ניצא וכו׳ שם‪ .‬והעומרים שש יאסרו וכו׳ שס‪.‬‬
‫מצות תליצה קוראה וכר שש וםנהדרץ מ״ט ע״ב‪ .‬כללו של דכד נערה שיש לה אכ ובז׳ גיטין ס״ד‬
‫ע׳׳ב‪ .‬ועיין וטס׳ שש ר״ה נערה‪ ,‬ובחידושי הרשב״א שש וביש״ש קידושין ש״ב שיסקא ה׳‪ ,‬אבל אש‬
‫היא קטנה כצ״ל לשירוש ראשון ובו׳ עיין קידושין ט״נ ע״ב‪ ,‬רש״י ד״ה נערה הסאורסה ה״ה לקטנה‬
‫והאי דשליגי בנערה להודיעך בחו רר׳ יהודה‪ ,‬ובדיה היא ואביה ובו׳ שירש׳׳י ודוקא נערה אבל‬
 ‫מחוור ויטרי‬ ‫‪786‬‬

‫אמי׳ קמנה מקבלת נימה בלא דשות אניד‪ ,‬אם תניעה לסעוטות‪ .‬ואם מת אניח לאחר‬
‫שנחארמח או )או( שנישאת דהשתא יצתה מרשות האב‪ .‬אז לכל הסירושיס מקבלת‬
‫נימה כירה שסיר‪ ,‬ואםי׳ היא קמגה‪ ,‬וברחנן ס׳ חחקבל‪ ,‬קטנח שאמרח תתקבל לי נימי‬
‫אינו נט עד שיניע נמ לידה‪ ,‬ודייק הא כי הניע נט לידה םנורשת‪ ,‬ולכל הםהות‬
‫מיירא באין לה אב‪ .‬אבל שליח לקבלה אינה יכולה לעשות‪ ,‬ואםילו היא נערה‪.‬‬
‫כדאטר רב נהטן ‪0‬׳ האיש מקדש‪ ,‬אין נערה עושה שליה לקבל נימת מיד בעלה‪.‬‬
‫וביש לה אב‪ ,‬ראם אין לה אב או יש לה אב‪ .‬אבל נשואה תיא‪ .‬דהשתא תנת‬
‫טרשוח אב נערה עושה שליח ולא קטנה‪ ,‬כדאיתא התם‪ ,‬קטנה שאטרה תתקבלי נימי‬
‫איגו נט עד שיניע‪ .‬הא נערה הוי נט ומוקי לה באין לח אב‪ :‬וכל דינין אילוטיירי‬
‫׳‬

‫דווקא בהניעה לפעוטות‪ ,‬שיש לה שבע שנים‪ .‬וכדאמר דכא ס׳ תתקבל‪ ,‬חסעוטוח טקחן‬
‫מקה וטטכרן טטבר‪ .‬וכננדן בקטנה מתנרשת בקידושי אביה‪ .‬אבל קודם שהניעה‬
‫לסעוטות ‪ c$‬אין לד‪ .‬אב שמת לאחר שנתקדשה אינה יכולה להתגרש בשום ענק‪.‬‬
‫אכל אם יש לה אב ועדיין היא ארוסח אפי׳ חיא קטנח יותר יטלת לחתנרשעלירי‬
‫אבית לסי׳ ר״ת כדמשמע ס׳ חרש ובירושלמי‪ :‬עד כאן‪:‬‬

‫וזחו סדר חליעח כמו שמירר רבינו יעקב ב׳׳ר מאיר‪:‬‬

‫תקמד‪ .‬חיבמה לא חחלוץ עד שיחו נ׳ חרשים טםיתת חבעל אחח ארוסח ואחת נשואת‬
‫אחח קטנח ואחת גדולה כי םתנית׳ כחחולץ‪ .‬ואע״נ דרב יוסף אחדר‬
‫ביה‪ .‬מכל מקום דםמכא היא‪ .‬וכל אשד‪ ,‬שהוחזקח שבאחד‪ .‬לכלל שנותיר‪ .‬בשכינותיח‬
‫והוהוקה לםימנין בשכינותיה אינה עריכה בריקה‪ .‬כדאמ׳ בקידושין‪ ,‬מלקק וסוקליןעל‬
‫התזקות ואע״ם שאין שורסין חרומה‪ ,‬התם' הוםרא בעלמא היא‪ ,‬והוהזקה‪ ,‬חיינו שיצא‬
‫קול שעברו עליד‪ .‬י־ב שנח‪ .‬ונם יצא קול שראו מימנין‪ .‬אבל על ידי חזקה שחניעח‬
‫לכלל שנוחיח‪ .‬לא אמריגן הוקה חביאד‪ .‬סיםנין‪ .‬ואע״ג דאטר רבא קטנה שחניעד‪.‬‬
‫לכלל שנותיה חזקה הכיאח סימנין למיאון ורא לחליצה‪ ,‬רחחיא חזקח אין נראיח‬
‫לעינים ואין בו יציאח קול‪ ,‬והיכא דהניעה לכלל שמחיה ולא הוחזקה לםימנין לא‬
‫סםכינן אחזקת דרבא‪ :‬ונבדקת על סי שניס ואסי׳ על סי חמש )שגיס( ]גשיס[‪ ,‬דאין‬
‫׳‬

‫לח בחב מוכיח נדול מוח‪ ,‬רסימנין סוכיהין‪ ,‬ועביר לנלרי‪ .‬כדחנן אף תנשים שאין‬
‫נאמנות כו׳‪ .‬והילכתא אין האשח חולצת עד שתכיא שתי שערות‪ .‬דלית הילכחא‬
‫כההיא ררבא‪ ,‬דשלש מדות )בנימין( ]כקטן[‪) .‬אל כדססקי( )אלא כדמסקינן[ עד‬

‫קטגה אבית ולא היא‪ ,‬ועיין קידושין שם חופ׳ ר״ת תגן חתם ובר ושוב חור בו רש׳׳י וחנית בפירושו‬
‫דנקט נערח וה׳׳ח קטנה׳ ילט״י צריך לומר דת‪-‬ח לקטנח פירש אחר חזרת‪ .‬ודוקא נעי־ח אבל קטנח‬
‫אביה ולא היא איירי קודם הזרה רש״י׳ והיא פליאה גדולת דרשי״ סותר א״ע בםקוס אחר ?תוך‬
‫כדי דבור ואולי לפני התוס׳ לא היו שני הדבורים במקום אחד׳ וכן בתבו התום• ניטין ם״ד ע״ב‬
‫ד״ה נערה וכוי ע״ש ושוב הגיה רש׳׳י בסרק ב׳ דקידושין דה״וז קטנה וכו׳ ע״ש‪ -‬ועיין דםב״ן בספר‬
‫טלחמוח שם‪ ,‬ובתום׳ גימין פ״ה ע״א ד״ה הניהוהו ומ׳ ובם״י גיטיןסי׳ד ע״ב ובספר המקנה קידושין‬
‫ס״ג ע״כ ה א ר ז ‪ p r t‬השני דבורי רש׳׳י ע״ש‪ ,‬ועיין באור חדש על קידושין שם ואין באן מקום‬
‫להאריך יותר‪ ,‬קטנה שאמרה התקבל לי ניטי וכו׳ שם ס״ה ע״א‪ .‬בדאמר רב נהמן קידושין מ״ר ע־׳ב‪.‬‬
‫הפעוטות מקחן מקח ובו׳ גיטין ס״ה ע״א‪ .‬לפירוש ר״ת כדמשמע פרק חרש ובירושלמי עיין יבמות‬
‫קי״ג ע״ב ד״ה יצתה וכוי שהביאו גט כן הירושלמי‬
‫וזהו סדר הליצה כמו שסידר רבינו יעקב בדי מאיר‪ .‬עיין בספר הישר לר״ח סי׳ י״ה תקון‬
‫חליצה׳ היבמה לא תתלוץ וכוי יבמות ‪0‬׳ ע״א‪ .‬ואע״ג דרב יוסף אהדר ביה וכוי ובםה״י איתא‬
‫ואעי׳ג ראסר רב יוסף אי הדדי ביה וכר שם מ״ב ע״כ‪ .‬מלקין וםוקלין על חחזקוח וכזי קידושין‬
‫פי ע״א‪ .‬עי׳ס חמש נשים בצ״ל‪ .‬אף הנשים שאין נאמנות ובו׳ ניטין כ״ג ע״ב‪ .‬דשלש מדות בקטן‬
‫וכו׳ כצ״ל גיטין ס״ה ע״א‪ .‬ועיין כהוס׳ שט ד״ה וכנגדן בקטנה וכו׳ עיין בספר הישר לר״ת סי׳‬
‫ק״ח‪ .‬אלא כדפםקינן כצ׳ל‪ .‬דחחיא דג׳ מדות וכוי כדטובח כסצוח הליצה עיין יבמות ק׳־ה ןךב‪,‬‬
‫‪787‬‬ ‫מחוור ויפורי‬
‫שתביא שחי שערות‪ .‬דהחיא דנ׳ מדות אליכא דכריבי אטרח‪ .‬כדסוכת בטצות חליצה‪:‬‬
‫וצריך להכיר אפילי על טי קי־יכים‪ ,‬או נשים‪ .‬שהחולץ אהי כעלה טן האב‪ ,‬על ירי‬
‫שהוהזק‪ .‬כדפרי׳ לעיל ואין צריך ראיית הלידה‪ .‬וצריך הביר של שלשה לקבוע סקופ‬
‫ולהוסיף שפ שניפ לאצטרופי בי המשא‪ .‬ולא יהו נרים אלא ישרי‪ :‬ואע״נ דאטרינן‬
‫בפרקי׳ דרבי אליעזר עדות חליצה בעשרה לא סמכינן עליה‪ :‬וצריך הסנדל או המנעל‬
‫שיהא כולו תסור בעוד‪ .‬ואע״נדסנדל לכתחילה בעינן‪ .‬חני טילי היכא דשכיחי‪ .‬אבל‬
‫השתא דלא שכיחי נהנו העם כמנעל‪ .‬וצריך להקנותו לחולץ שיהא שלו‪ ,‬ושל ימין‪.‬‬
‫ומיכעי למינעליה ומקטריה ברצועה על אזני המנעל‪ .‬וסהדקיה ואם הרצועות לבנות‬
‫והמנעל שהור שפיר דמי‪ .‬דא׳ בביצה מפני שצריך ביצת )הניד( ]הניר[ להשהיח‪.‬‬
‫והא דאי ברצועות ומנעל קאםר‪ ,‬כלומר מנעל ורצועות כולן שחורוח‪ .‬והיינו ראםר״‬
‫בסרק בן סורר‪ ,‬אפי׳ לשנויי ערקתא דמסאנא‪ .‬והרצועות לקשרפ כמנעל והיבם צריך‬
‫שיהא בן יינ שנח ויום אחד‪ .‬ובורקץאותו אשיי על ירי קרובים‪ :‬קצרושלרבר‪ :‬קובעים‬
‫מקום והולכים שם חמשה‪ ,‬חיבמ‪ ,‬ויבמה‪ ,‬והחמשה‪ ,‬שלשח מהן שאינן קרוכיס‪ ,‬והיבם‬
‫שחוא בך ׳׳נ שנח רום אחר וחביא שתי שערות‪. .‬וחיבמה קוראת בלשון הקודש מאן יבמי‬
‫להקימ לאחיו שס בישראל לא אבה יבמי‪ .‬ולא תססיק כץ לא לאכה‪ .‬דמודדי דכא‬
‫בלא אכח‪ .‬וחיבם קורא כלשון חקודש לא חסצחי לקחחח‪ .‬ודוחק היבם את רנלו‬
‫בארץ יפה‪ .‬והיבמה מתרח חסנעל והולצח הסנעל‪ ,‬ושולסחו מרנלו ביד ימין‪ ,‬ושמאל לא‬
‫תהא מםייעתו‪ .‬ורוקקת רוק הנראה )רוק( לדיינין כצאתו מפיה עד נופלו בארץ‪ .‬וקוראה‬
‫כלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא •בנה את בית אהיו‪ .‬ונקרא שמו בישראל‬
‫ביח חלןץ חנעל‪ .‬והעומרים שם אומרים חלוץ הנעל נ׳ פעמים‪ .‬כדאמרינן במנחות נכי‬
‫עומד‪ .‬קופה זז קופה זז‪ ,‬קזםה זו‪ :‬יעקכ כר׳ סאיר‪ :‬ורכ ׳חודאי כתכ שהיבמה אומרת‬
‫׳‬

‫חלוץ הנעל ני פעמים‪ :‬וחחולץ בב־ר חריוטות דלא חוו ]ידעי[ כל סדר חליצה‪ .‬כיון שעברה‬
‫וחלצח חליצתה כשירה‪ .‬ותנן מצות הליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן חדיוטוח‪.‬‬
‫מאי טעסא דכח׳ כישראל בישראל כל דחו‪ :‬ורבינו יצחק חלוי מפרש שאין צריך‬
‫לתפור המנעל בעור‪ ,‬ואע־ס שהוא תפור בפשחן מוחר לחלוץ כיון שאנו רנילץ לקדוח‬
‫לאילו מנעלים ואין אומן עושח אחריס מותר להלוץ בו‪ .‬והא דאמרינן מנעל יתפור‬
‫בפשתן אץ תולצין כו‪ ,‬חיינו מנעל פוךו‪ ,‬כעץ ט ט ש שלנו‪:‬‬
‫כך נזרקה טסי רבינו י צ ח ק חלוי‪:‬‬

‫וזהו ס ד ר נם ח ל י צ ה ‪:‬‬
‫ת ק מ ה ‪ .‬נראה שאין צריך נט חליצח אלא לעדות‪ ,‬מדחקינו בנימא דחליצתא וגעת‬
‫מיננא נימא דחליצחא למחוי בירד‪ .‬לזנוח‪• ,‬ש״מ להכיהוא‪ .‬רשמחמירין‬ ‫י‬
‫להזקיקו בכל מקום‪ ,‬םדנאסרת בקרוביו‪ :‬יכיכחבינט חליצח ליכתוב במותב תלתא חוינא‪.‬‬
‫ואית דססרשינן דצריך למיכתכ בטותב תלתא הוינא יאיצטריסנא לבי המשא‪ :‬ורב‬
‫יהוראי כתב לא ליכתוב אלא בסותב חלחא והחמי חלתא‪ .‬וצריך לסרנולי מנילתא‪.‬‬

‫ומם בתום׳ ר י ת רבא אסר וכוי‪ .‬לקבוע מקום ובו׳ עיי! לעיל‪ .‬ואע״ג דאמרינן בפרקי רר׳ אליעזר‬
‫ערוח הליצה בעשרה וכו׳ עיש שרק י״ט‪ .‬והובא בהגמ״יי ש״ר מה׳ חליצה אות ו׳ בעש ראבי״ה‪.‬‬
‫יאע׳־נ דםנרל לבהחילה בעינן וט׳ ע״ש יבמיח קיב עיא‪ .‬וצריך לחקנוחו וכוי שש ק״נ ע״ב ה ב ל י ה‬
‫ואקניה ליה על אזני המנעל ומעשא סשום דלא להוי מעל דמעל‪ .‬כיצח הניר להשחירו כצ־ל‪.‬‬
‫ביצה ט״ו ע״א‪ .‬וחייט דאמר וכוי סנהדרין ע״ר ע״ב‪ ,‬ועיין בתוס׳ שש ר״ה אשילו וכו׳‪ '.‬אשילו על‬
‫ירי קרובים כצ׳יל‪ .‬קצרו של דבר‪ ,‬קובעים מקום ‪1‬בוי הבל מבואר למעלה‪ .‬לא תהא מסעייתו‪ .‬אך בם׳‬
‫הישר לריח סי׳ י״ח גרש ושמאל מסייעחו׳ ואששר ליישב ועיי לעיל סי׳ חקמ־ג ובמה שהבאתי שם‪.‬‬
‫והחולץ כב׳׳ד חריוטוח דלא הוו ידעי עיין בבהיג הלכוח יבום וחליצה‪ .‬כדאםד במנחות גבי עומר‬
‫וכר סנתית ס״ה •!׳•א‪ .‬״וזהו סדר גט חליצת״‪ .‬ורב יתודאי כתב לא לכתוב אלא בטוחב תלחא‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪788‬‬
‫ואם משרטט ליה כדיותא לאו כלוס היא‪ .‬דעריך לסרגל סרנולי כהילכתא דר׳ יצחק‬
‫דאטר שהים כוחבין בלא שירטוט‪ ,‬שלש אין כוחבין‪ .‬והכי אמר ליה מר רב יהודאי‬
‫לספריה לא ליכחוב אלא בםותב תלהא והתטי הלתא‪:‬‬

‫ונט חליצח כתבין ליה חכין‪:‬‬

‫ת ק מ ו ‪< .‬עת( ]מה[ דהות קדמנא כיופ ‪0‬לני נשכת רהוא כך וכך כירת פלוני דהו א‬
‫כשבת פלוני לטניינא דרגילין כיה כטתא פלנית כפותכ תלתא כחרא‬
‫הרגא‪ ,‬אגהגא דייגי דחתימין לחתא איך םליקא איתתא הרא דשטה פלוניתא בת‬
‫פלני דמן מתא פלנית וכען איקלעת לסתא סלנית וסליקת קדמנא לבי דינא והקרבת‬
‫קדמגא גברא חד רשמיה פלוגי בד פלוני דמן מתא פלגיה‪ .‬והכי אמרת פלניתא דא‬
‫אנא הויגא נפיבתא לאינתו'לפלגי כר םלני רטן מתא מלנית אחוהי דהדץ סלני‪,‬‬
‫וההוא פלגי בעלי שכיב והיי לכל ישראל שבק ובר וברתא ומוקימ שמיה בישראל‬
‫לא שבק‪ .‬והדין פלגי אחוהי דמן אבוהי דההוא פלגי בעלי ת א ועלי אמיר מן‬
‫אורייתא לייבומי יתי‪ .‬ובכן אתון דייגיי אמרו ליה )איצכי( ]אי צני[ לייבם יבם ואי‬
‫לא ליטלע )ליה( ]לי[ דינליה דיםינא ואישתמודעינהו דהדין פלגי אחותי דמן אבזהי‬
‫דההוא םלני מיחנא הוא ואמרנא ליה אי צבית לייכומי יתה יבם ואי לא אטלע)ליה(‬
‫]לה[ רינלך דיםינא ותשרי םינך מעל רינלך ואמר לית אנא צבית ליבומי יתה‪ .‬וכיון‬
‫דאמר קדמנא כן אקרינינוהא לפלניתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שס בישראל לא‬
‫אבה יבמי ואקרינא יחיה לא חמעתי לקחחה )ואטלה( ]ואטלע[ לה קרמנא רינלית‬
‫דימיגא ושרת סיגיה מעל רינליה )פעל רינליה( ורקת באנםוהי רוקא דאיתתד לנא‬
‫מפומה על ארעא ואקייגא יתה ככה יעשה לאיש אשר לא \בגה את בית אהיו ונקרא‬
‫שמו בישראל בית חלוץ הנעל בכן אנחנא דייני וכל דהוו יתבי עימנא ענינא ואמרגא‬
‫בתרא חלוץ חנעל תלתא וימני ומדאיתעביד עובדא קדמנא אשרינוחא לפלניתא דא‬
‫)לחתך( ]למהך להתנסבח[ לכל גבר דחיעיבי ואינש לא יפחת מן יומא דנן ולעלפ‪.‬‬
‫ובעת מיגגא פלגיתא גיטא דחליעתא דגן וכתבגא וחתמנא ויהיבגא לה דלהוי בידה‬
‫לוכו כדת משח וישראל‪ :‬וחותמין תלתא‪ :‬ונותנין לה ומשתריא לאלתר‪:‬‬

‫שטר הרשאה למי שרוצה לשגר שליח לקדש לו אשח במקום אחר‪:‬‬
‫תקמז‪ .‬זכרון עדות שחייתה בפנינו בכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלגי שנת כך‬
‫זנך לבדאת עולם למניין שאנו מונין באן נטקום פלוני אץ־ פלני‬
‫נר סלני אמר לנו הוו עלי ערים וקנו ממני• ונתבו וחתמו ככל לשון של זכות ותנו‬
‫לפלוני בד פלוני מהמת שרעיתי ברצון נפשי כלא אונס אלא כלב שלם ובנפש‬
‫חסיצח ומניחי אוחו שליח כדי שילך למקום פלני ויקדש לי אשה סלנית בת פלני‬
‫כדת משח דשראל וחחא ירו כידי ופיו כפי וריבות כדיבור‪ .‬וכל תנאי שיעשה יהא‬

‫וכו׳ ועיין כספר היעזר לר״ת סוף סי׳ י״ח• ואס משרטט ליה בדיותא וכו׳ כן הוא בבה״ג סי׳ ל״ג‬
‫בםדודא דתליצה‪ .‬ראטר שחים כוחבין כלא שירטוט וכו׳ גיטין ו׳ ע׳׳ב וע״ש חוס׳ ד״ה אסר ר׳ יצחק‬
‫וכו• ועיין ברא״ש יבמוח פי־ב סי׳ י״ט דקיי״ל גיטץ שלש כותבין וכו׳ ועיין בק״נ שם אוח גי‪ .‬וחכי‬
‫אמר ליה טר רב יהוראי לספריה וכו׳ כן הוא כבהי׳ג דאםר ליה גאון לספריה וכו׳ וכספר הישר‬
‫לר״ת סי• חקנ״ד ע״ש‪ .‬״וגט חליצה כתבין הכין״ עיין בבה״ג טםח גט הליצה בסימן ל״ד‪ ,‬ובספר‬
‫הישר לר״ח חקג״ג‪ .‬וכרסכ״ם פ״ד טה׳ יבום והליצה הלכה לי‪ .‬טה רהוח ובו׳ כצ״ל אי צבי כצ״ל‬
‫ליטלע לי וכוי כצ׳׳ל‪ .‬אטלע וכוי כצ״ל‪ ,‬ואטלע להקדסנא כצ׳־ל‪ ,‬וסרה טיגיה טעל ריגליה ורקת וכוי‬
‫כצ׳׳ל‪ .‬לפלניהא דא לטהך להתגסבה לכל גבר וכוי כצ״ל‪ ,‬ועיין כרב אלפס סוף פי״ב דין גט חליצה­‬
‫‪0‬‬
‫" קטנה היא לגטרי וכו׳ עיין יבמות ק״ז ע״כ‪ ,‬כ ח ו מ ת ק׳ ע״כ‪ .‬ק״א ע״א‪ ,‬וכסט׳׳ג עשי! ה׳ חליצה‬
‫‪789‬‬ ‫מחזור וימרי‬
‫עשוי וקנינא מן פלני כר םלני לפלני כר פלני נכל מה רכחינ ומפורש לעיל בםנא‬
‫רכש־ למיקנייא כיה שריר וקייס‪ :‬וחוחםין שנים‪:‬‬

‫דין נערת שמקדשין אותר‪ ,‬אמח ואחיח וכשמגעת בבגרות אומדת אי‬
‫איפשר בפלכי בעלי;‬
‫תקמח‪ .‬קנינה יתוםח שאין לח אנ‪ .‬דמשיאין אוחד‪ ,‬אמה אחיד‪ ..‬אס קפונה היא‬
‫לנמרי כנון כח חמש שנים אפי׳ מיאון אינה עריכה ומחקישת לכל‬
‫ם• שירעה‪ .‬ואס מיעד‪ ,‬לעוטת פעוטות כבה שש שנים או שכע או יוחד מיכן עד‬
‫י״א וקידשה אמה או אהיה לדעתה עריכה למאן‪ .‬וסםאנה כין נכיר‪ .‬כין שלא ככ״ד‪.‬‬
‫ואינה עריכה נ׳ אלא כפני ביד וסיאונה מיאון‪ .‬ולא שנתקדשה בלבד‪ .‬אלא אפילו‬
‫נישאת תוך מ מ ן עד י״א ממאנת והולכת לה‪ .‬ואינה עריכה נט‪ .‬ואפי׳ הניאה שהי‬
‫שערות‪ .‬נל שנת אחת עשרה שומא הם‪ .‬ואין הוששין להם‪ .‬וכל שנת ייב עדיין היא‬
‫קטנת אבל עריכת כריקה אס תניאת שתי שערות‪ .‬ואינה יועאה נמיאון אלא כנם‪.‬‬
‫ואס לא הביאה שתי שעדות כל שנת י״ב כלפני הזמן הזה‪ .‬ועונה היא ויוצאה‬
‫כסיאון‪ .‬ואם השלימה י׳ב שנת ויומ אחר יוצאה מקסנות ונכנסת לנערות בין" הניאה‬
‫שתי שערות בין לא הביאה נערה היא ואין מועיל בה מיאון ואינה יוצאה אלא כנפ‪.‬‬
‫והיא נערה כל ששה חדשים וראי‪ .‬השלימה ייב שנה ויום אחד וששה הדשיס יוצאה‬
‫מנערות ונכנסת לבנרות‪ .‬תעשיה אשה נסורה לכל דבר‪ .‬אבל למיאון אינה ממאנת‬
‫משנכנסת לנערות וכיש לבנרוה‪ .‬ואף כשהיא קמנה כמו שכתבנו שיכולת לצאת‬
‫כשיאק ת א שלא היה לה אב‪ .‬אבל אם אכיה קיבל קידושיה אפי׳ בת יום אחד אינה‬
‫יוצאה אלא בנס‪ .‬שאין תורת סיאון נ ו מ ת אלא ביתוסה בלבד‪ .‬ובםםאנת אס היתה‬
‫ססאנת בתוך זמן הכת׳ למעלה‪ .‬סותרת לינשא לכהן‪ .‬שאין סיאון פוסל בכהן‪ .‬והנס‬
‫אינו אלא לראייה בעלמא‪ .‬ואין שמ כריהוה עליו‪ .‬ואמי׳ אין כיח*‪ ,‬נס מיאק כיון‬
‫שמיאנת בפני שגיפ ואמרח אי איפשי בקידושץ שקידשוני אסי ואחי מותרת לינשא‬
‫לכל אדם ואין חוששין לנס מיאון אלא נרי שלא ישתנח הדבר‪ .‬הילבך אינו פוסל‬
‫לכלל כהונה‪ .‬וסשנת שליסה‪ .‬ואין בה חילוק הססאנה באיש הוא סותר נקרונותיה‬
‫;‬

‫והיא מותרת בעוביו‪ .‬ולא פסלה מן הנהונה‪ .‬ונן הילנתא‪:‬‬

‫וזה גמ מיאון‪:‬‬
‫הקמנו‪ .‬זכרון שתיתה בפנינו טי‪ .‬איך מלניח ני‪ .‬פלני אתת לקדסנא לבי דינא ונן‬
‫אטרח פלונית אםי ופלני אחי אטעו יתי ואקדישו יתי לפלני בר פלני‬
‫ואנא ינוקתא הדתי ולא הוינא ידענא ליה כען לא ניחא לי לפיתוי לתרין נברא ולא‬
‫רעינא ליה ולא עבינא ליה ולא לבי צבי להחוםבא ליה ובדיקנא בחר פלניחא דא‬
‫ועדיין היא קטנת וכר )תוינא( ]חזינא[ דאםרה סלניתא רא נהדין עיניינא כתבנאנט‬

‫ס»׳ ניב פופס גם חלי*ה ועיין קידושיו ס״ד ע״ב‪ .‬לעונת פעוטות כבת שש וכו׳ עיץ גיטין נ״ט‬
‫‪ mm wy‬כרב יחודה וכר ולא פליני כל חד וחד לפי חורפית‪ .‬ועיין כתובות ד־ ופרש״* שם ‪p*t‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיין ני»ין ס״ה ע־א ובפרש־ שם וביב קנ*ה ע״כ וברשב׳׳ם‪ .‬ואפית הביאה שחי שערות ובו׳ עיין‬
‫<ב‪10‬ח י״ב עיב‪ .‬ובבה״כ ‪n‬׳ םיאון םסיק ואעיג דאתא• שתי שעריח וכר עיש ועיין גרת כדו ‪jffy‬‬
‫והיא נערה כל ששח תרשים וכוי כחובות ל״ט ע״א אין בין נערוח לבגרות אלא ששה הדשיש‪ ,‬נרה‬
‫ס״ח ‪ .try‬קידושין ע״ט ע*א‪ .‬תממאנת באיש הוא מותר וכו׳ ולא שסלה מן הכהונה יבמות ק״ח‬
‫ע״א‪* .‬הה גט סיאוף זכרו! שהיתה וכוי עיין בספר הישר לר׳׳ת סי׳ תקנ־ו נ ם םיאון וכוי‪ .‬ועיין‬
‫בו־מב״ם ח׳ גירושין פי״א חייא גט מיאון ועיין יבמות ק׳׳ז ע׳׳ב בראשונה היו כותבי! גט מיאון לא רעינא‬
‫ביח ו ג ו ועיין בתים׳ ‪ m‬ק״ח ע״א ר״ת אתי וכו׳ וסעסע מכאן לשבש מת מכתב בתיקוני גם‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪790‬‬
‫מיאון דין ויהיבנא לה למהך להתנסכא לכל נבר דיתיעביין כדת משה וישראל‪:‬‬
‫ו ה ו ת מ י ן שנים‪:‬‬

‫שטר הרשאה לשולח גט לאשתו ממקום אחר‪:‬‬

‫תקן‪ .‬זברון עדות‪ :‬כוי‪ .‬איך םלני בר סלנ׳ אמר לנא הוו עלי עדים וקנו ממני‬
‫וכתבו וחתמו עלי ככל לשון של זכות מחמת שרעיתי ברצון נמשי בלא‬
‫אלנס אלא כלב שלס ובנפש הפיצה ופניתי שליח מלנ׳ בר ‪0‬לני להוליך זד‪ ,‬הננו‬
‫לפלנית בת פלני ממקום סלני וליתנו בידה ויהא ירו כירי ופיו וכוחו ככוחי ודיבורו‬
‫בדיבורי ושליח שלוחי ושליח שלוחו שלוחי ער מאה שלוהים עד דםטי נט זד‪ ,‬ביד‬
‫סלנית בת סלני שתהא מותרת לכל אדם שחחפוץ לינשא וקנינא סן פלני כר פלני‬
‫לפלונית בת סלני ככל מה דכתיב ומפרש לעיל כמנא דכשר למיקנייא ביה שריר‬
‫וקיים‪ :‬ויתתמו שנים‪:‬‬

‫שטר אפוטרומא שמשגרת אשד׳ על כעלה לקבל גיטה ולגבות כתובתה‬

‫מבעלה‪:‬‬
‫תקנא‪ .‬זכרון עדות וכוי‪ .‬איך סלנית בת סלני אמרה לנו היו עלי עדים וקנו ממני‬
‫וכתבו והתמו בכל לשון של זכות ותנו לי לפלנית כת פלני להיות‬
‫)ביר( ]בירי[ לזכות מהמת שרעיתי ברצון נסשי בלא אונס אלא כלב שלם ובנפש‬
‫הפיצה ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחציה במתנה מתנת בריא ולא מתנת שכיב פרע‬
‫ואנבן הרשיתא )ויזשלטחין( ]והשלמתיו[ ופיניתיו אסומרוסא על פלני כעלי סתפח‬
‫שנדה ממני זד׳ניחנ׳ כדי לתופשו לדץ ולנכות כתובתי‪ .‬ויפול אותה לעצמו ויהא‬
‫רשאי לקבל מחאח ולאחוואה אחוותא לקיומי ולבטולי חיובא וזבותא ולקבוע ופן ולבפל‬
‫;מן להחריפ ולנזור ולהשביעו בכל בית דין שירצה כין בדיני ישראל בין בדיני אומות‬
‫העולם‪ ,‬וכל מה שיעשה יהא עשוי רודה פיו כפי וידו כידי וכוחו ככוחי וכל מה‬
‫שמתענה לו מן הדין קיבלתי עלי בין לזכות בין לחובה וקנינא מן סלנית בת פלני‬
‫לפלני בר פלני ככל מה דכתיב ומשרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה שריר וקיים‪:‬‬
‫והותמין שנים‪:‬‬

‫שטר אירוסין‪:‬‬
‫תקנב‪ .‬זכרון עדות כוי‪ :‬איך פלוני כר פלני אמר לה לפלנית בת םלני הוי לי‬
‫לאנתו כרת משה וישראל ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכו כסף זוזי‬
‫מאתן דתזו ליכי מדאורייתא שריר וקיים עלי וצביאת סלניתא דא והות לאנתו לסלני‬
‫דנן‪ .‬וכך התנה לה פלני דנן לכתוב לפלנית ארוסתו־‪ ,‬בכתובתה ליום נישואין כך וכך‬
‫דינרים כך וכך בנדים‪ .‬וכך אמר םלני ת ן אחריות כתובתא דא קכילית עלי ועל ירתיי‬
‫בתריי להפרע פנל שסר ארנ נינסין וקניינין דאית לי תהות כל שמיא דקנאיודאקנ׳‬
‫ניכםין דאית להון אחייות ודלית להון אחריות יחון אחראין זערבאין למפרע שמר‬
‫כתובתא דא ואפי׳ סנלימא רעל כתסאי בחיי ובמותא מן יומא דנן ולעלם וקיבל עליו‬
‫פלני דנן לפלניתא דא בכל מה דבתיב ומפרש לעיל במנא רכשר למיקנייא כיה‬
‫שריר וקיים‪ :‬והותמין שניפ‪:‬‬

‫להיזח בידי למוח‬ ‫מיאון ל« רעינא ביה וכר ועיין ביש״ש פרק י ״ג דין ז׳ מה שכחב בוה ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪791‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שטר כתובה‪:‬‬
‫חקנג‪ .‬בכך בשבת בכך וכך לירח שנת חששת אלפים וכך וכך לבריאת עולם לםנין‬
‫שאנו םונין באן במתא סלנית‪ .‬איך ר׳ סלוני ברי סלוני אפר לח לסרת‬
‫סלוניתא בתולתא רא הוי לי לאינתו כדת סשה וישר׳ ואנא אסלח ואוקיר ואזון‬
‫ואסמס יתייכ• כהילכת נוכרין יהודאין ד‪0‬לחין ומוקרין הנין וספרנסין לנשיהון כקושטא‬
‫ויהיבנא ליכי מוהר כתולייכי כסף זוזי סאתן דהוו )ליה( ]ליכי[ מדאורייתא ומזונייכי‬
‫ובסותייכי וסישוקייכי‪ .‬ומיעל לוותייכו כאורה כל ארעא וצכיאת מרת סלניתא בתולתא‬
‫י א כת ר׳ סלני והות ליה לאנתו ודא נדונייא דהנעלת ליה מבית אבוהא בין בכסף‬
‫בין ברוע בין כתכש־טין בין בשימושי )דידה( ]דירה[ בין בשימושי ערסא סך הכל‬
‫קיכל עליו ר׳ פלני החתן כר׳ מלני כחמשים ליטרין ממטבע אטוונין מסשיסין טובים‬
‫היוצאים בהוצאה שיש בכל דינר ודינר ארבעה סשיטים מכסף צרוף לסשקלם וצבי‬
‫ר׳ םלני התן דנן ברי ‪0‬לנ* והוסיף לה םריליה הטשים ליטרין אחרות מ נ י ן כיוצא‬
‫בהן במתנה רליהווי לה מאה ל־טרץ בכתובתה‪ .‬וכן אמר ר׳ םלני חתן ת ן ברי סלני‬
‫אחריות שמר כתובתא רא קכיליתו עלי ועל ירת• כתראי להחסרעא מכל שסר א מ‬
‫נכסין וקניינין דאית לי תחוח כל שמיא רקנא* )ודעתיך( ןודעתיד( אני למיקני נכסין‬
‫דאית להון אחריות ודלית להון אהריות ]כולהון יהון אתראין וערבאין לסרוע מנתון[‬
‫ש‪0‬ר כתובתא רא בחיי וכמותא ואפי׳ מנלימא רעל כתסאי ואחריות וחוטר שטר‬
‫כתובחא דא קבילית עלי ועל ירתיי בתריי* באחריות ובתומר בל שטרי בתוטת רנתיגץ‬
‫ככנת ישראל העשוייס כתיקון חכמים מן יומא דנן ולעלם רלא כאסמכתא ודלא‬
‫כםוססי דשטרי‪ .‬וקנינא מן ר׳ סלנ* החן דנן כר׳ םלני למרת מלוניתא בתולתא דא‬
‫בת ר׳ סלוני כבל מה רבחיב ומפרש לעיל במנא דכשר לסיקנייא כיח שייר וקייס‪:‬‬
‫סלני החתן בר׳ סלוני‪ :‬ויחתמו שנים‪ :‬זו לבחולה‪:‬‬

‫ולאלמנה כותב‪:‬‬
‫תקגד‪ .‬ויהיבנא ליכי מותרא כסף וחי מאה רחוו ליכי מדרבנן‪ :‬ובמקום בתולתא‬
‫כותב ארסלחא‪:‬‬

‫כתובת יבמים‪:‬‬
‫תקנה‪ ,‬בכך בשבח כוי‪ .‬איך מלנ* בר פלני צבי ברעות נפשית ואפר קרסנא‬
‫פלני בר סלנ• אחי רסן אבא שכיב והיי לרבנן ולכל ישראל שכק‬
‫וכרא וכרתא וסוקיס שמא כישר׳ לא שבק ושבק אנתחא חרא דשפה סלניח כת פלני‪.‬‬
‫דמן מתא פלניח‪ .‬ואנא םלני בר סלני חוינא לייבומי יהה ולפיק יתד‪ ,‬ולפרנס יתה‬
‫כמה דכתב בססו• אורייתא דמשה יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשח ויבמה‪ .‬ושמעת‬
‫סלגיתא דא ואתייבמת לה לפלני כר פלני בעלה כמא דכעי אתה בדיל לאקמא‬
‫לאחוהי מיתנא שמה בישראל כמה רבת׳ והיה הבכור אשר חלד יקום על שם אהיו‬
‫המת ולא ימהר‪ ,‬שמו מישראל וצכית׳ אנא פלגי כר פלני וכתכית לה לפלנ־תא רא‬
‫יבמת־ בכתובתה מאתן זוזי םוהרא רתוו לה מדאורייתא רהוה כתיב לה כנתובתא‬
‫דכתכ לה אח• נעלה‪ .‬וצכית׳ )ואנםיפת( ]ואוםיםת[ לה מרילי כך וכך ואנא סלני‬

‫כצ׳־ל‪ .‬והשלמתיו כור׳ל‪ .‬דחוי ליבי מדאורייתא בנ״ל‪ .‬בשימושי דירה ובו׳ כך־ל‪ .‬ודלית להון אתריות‬
‫בולהץן יודו! אחיאין וערגאץ לםרזע סנחיץ שסר בתובהא דא כוויל‪tw\ .‬׳‪ rx‬לה זב‪ •1‬הוו עלי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪792‬‬

‫בר פלני אפלח ואוקיר ואלון ואפרנס יחייכי כהילכח נוברין יהוראין וכך אסר םלני‬
‫החתן בר פלני אחריות שטר כחובתא דא קנילית עלי ובו׳‪ :‬וקניניא סן שלגי החחן בר‬
‫פלגי לפלנית יבמתו בת פלוני בכל פה דכתיכ ומפרש לעיל נמגא דנשר לסיקנייא‬
‫בית שריר וקייס‪ :‬ויחתמו שניס‪ :‬וחחתן קורם‪:‬‬

‫כ ת ו ב ה דאירכסא‪:‬‬
‫תקנו‪ .‬בכך בשבת כר‪ .‬איך פלג• בר פלגי אתא לקרמנא ואמר לנא הא כמא שגי‬
‫מקדמח דנא אינסיבח לית ברת סלניתא בת ר׳ פלגי וכתיבגא לה‬
‫כחובה משעה נישואיה כדת סשה וישראל זבהיקזן חכמים והשתא אידכם ההיא כחזבח‬
‫המגד‪ ,‬לא יריע ובעינא לסיכתב לח כחובחא אחריתי ומורא וגדונייתא ותופסת דילה‬
‫ולשעבר נכסיי ככל סה דתות כתיב בכתובתה קמייחא וכך אמר לגא ר׳ ‪0‬לני כר׳‬
‫פלני זעו סהדי וקנו סמני יכתבו וחתמו ננל לשון של זכות והנו ליה למרת סלגיתא‬
‫בת רי פלני דאנא קבילית עלי ראוקיר ואזון ואפרנס יתייני נו׳‪ .‬ודא נרונייא דהנעלת‬
‫ליה סבי נשא בין בכסף בין בדהנ‪ .‬נוי‪ :‬וקנינא סן ר׳ פלני כוי‪:‬‬

‫שטר מחילת כ ת ו ב ת ה ‪:‬‬

‫תקנז‪ .‬זכתן עדות‪ ,‬ט׳‪ :‬איך נאו לפנינו פלניתא ופלני ופלוני בניי פלוני בעלה‬
‫וזז פלוניתא אסרה לט הון עלי ןעדיס[ זקנו ממני ונהנו וחתמו עלי‬
‫בכל לשון של ונוח ותנו לםלני וסלני נניי להיות נידם לונות מחמת שרציתי נרצון‬
‫נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש הפיצה ומהלחי להם שמר נתובחי שהיה לי מן‬
‫פלוני אניד^ ואין רשות טיופ זד‪ .‬ומעלה לטעון ולערער על פלגי ומלני נניי כשביל‬
‫כחובחי שמחלת• לחם ברצון גפשי וכל זמן שאגי מחצפת פניי או חכא מכוחי לטעון‬
‫ולערער על פלני ופלגי כשביל כתובתי שסהלחי להם יהיו דבריו בטילים‪ .‬ושביקין‬
‫ושביתין וחשובין־כהרם הנשכר כין בדיני ישר׳ בין כדיני אומות תעולס וכל מודעי‬
‫ומודעי דסודעי רנסקי מנו מודעי עד סוף כל מודעי כהסשא תבירא דלית כה סששא‪.‬‬
‫ואחריות שטר מחילה וו קיבלתי עלי וקנינא מן פלניחא דא לפלגי ופלוני ככל מה‬
‫דכחב ומפרש לעיל במנא דכשר למקנייא ביה שריר וקיים‪ :‬וחוחמין שנים‪.‬‬

‫גט שפחח‪:‬‬
‫תקנח‪ .‬בכך בשכת כוי‪ .‬איך אגא פלגי בר סלני ממדינת פלגי דיתבא על נהר‬
‫סלני ועומד היום נאן במחא םלנית וכל שום וחגיכה דאית לי ולאבהתי‬
‫עביתי ברעות נפשי נדלא אניםנא ושחררית וחרירית יתייכ׳ ליכי אגתי לגסשייני אנתי‬
‫לעצמייכי לנרמייכי ואנת בת חורין ואינש לא יסחח בידייבי מן יומא דנן ולעלם ודין‬
‫דיחוי ליני מינאי םפרחרורין ואנרתחפושין ונט שחרורים כרתםשחוישר׳‪ :‬ויחתום‪:‬‬
‫ויחתמו שנים‪:‬‬

‫מ כ י ר ת העבד‪:‬‬
‫בכך נשנת נו׳‪ :‬סחסת שנפלתי וקיימתי סמנו בך ובך ברצון נפשי וםנרתי‬ ‫תקנט‪.‬‬
‫לו* נהם ענד שלי ששמו פלני מכירת עלסין מכירת פרהםיא מכירה‬

‫נטגא בספר טנדל עז חלק שלישי משידור חנאון שיחי‬ ‫עדי‪ 0‬וקנו סמנו כ*׳׳ל‪• .‬גם ששחה״‪.‬‬
‫יעביץ ד ל ושט איתא אנח פ׳ כח אכרהמ אבינו וכוי די הויח שפחה דילי מקדמת דנא‪ ,‬וכדו שחררית‬
‫‪793‬‬ ‫סחזור ויסודי‬
‫נסורת שרירא וקייסא ויחיבנא ומשלסנא לו ליורשיו אהריו ורשאי ושלימ יהיה פלני‬
‫זה בעבד זה שמכרתי לו לירש ולהוריש למכור ולמשכן ולעשות גל מת שירצה‬
‫ושום ארס לא יםתה כידו ועבר זה מוצדק לעברות וספיר ועמיר מערורי ועלולי‬
‫)סלכו( ]מלכא[ וםלכחא ורשום לא אית עלוהי וכבר סילקתי את ירי מעבד שמכרתי לו‬
‫ומכירה זו נמורה וחלומה והתוכי‪ .‬דלא להשנאה בה‪ .‬ואחריות שמרי עבד ות קיבלתי‬
‫עלי ועל יורשיי אחרי ועל כל נכסיי ועל כל שסר ארנ נכסין שיש להן אחריות‬
‫ושאין לר‪-‬מ אחריות יהו אחראין וערבאין להציל עבד זה מכל רץ ועירעור סיד כל‬
‫אים ולהעמייו ביר סלני‪ .‬וקיבל עליו סלוני זר‪ ,‬אחריוח שטר מבירת וו כחומר כל‬
‫שטרי מכירוח כסו שתיקנו הבסיס ובהלכה סן יומא דנן ולעלם וקנינא כוי‪:‬‬

‫שטר מחילה לכל סה שירצה‪:‬‬

‫תקס‪ .‬ז כ ח ן ערות‪ ,‬כוי‪ .‬מחמת שרציתי ברצון נפשי כלא אונס אלא כלכ שלפ‬
‫ובנמש חםיצה ומהלת לו עסק כך וכך שהיה לי עסו בזוז אחר והזה‬
‫קיבלתי ממנו ואין לי רשות ולא לבל הבא מכחי ולא מכח כל אדם בץ קרוב בין‬
‫רחוק מיום זה והלאה לטעון ולערער על סלני בר מלני מהמת עסק כך וכך שמהלתי‬
‫לו וכל מודעי ומודעי דמודעי ופורעי דנמקי מנו ]מודעי[ עד סוף כל םורעי שמסרתי‬
‫ושעתיד אני למסור הכל מחלתי לסלני בר מלני בזוז אחד והמו קיבלתי ממנו‪ .‬וכך‬
‫אשר םלני כר סלני מהילה זו בתכוה בשוקא והתמוה בברא רלא תהוי כמהילת‬
‫טמ־רתא ואחריות שטר מהילה וו קיבלתי עלי ועל יורשי אהרי כחומר כל שמרי‬
‫מחילות ושמרי מסיקות וסשיות העשרות כחיקון חכמים מן ]יוסא[ מ ן ולעלם רלא‬
‫כאסמכתא ודלא כטוםסי דשטרי וקנינאכו׳‪:‬‬

‫שטר מתנה‪:‬‬
‫ת ק פ א ‪ .‬זכרון ערוח‪ ,‬כוי‪ :‬מחמת שרציתי ברצון נסשי כלא אונס אלא כלכ שלם‬
‫ובנפש הפיצה ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחצירי במחנה ואנכס‬
‫נחתי לו כטחנה כך ובך תכשימין או כך וכך בית בסקופ פלני במצינא כך וכך‬
‫מתנת בריא ולא ‪:‬מתנת שכיב מרע מחנח עולמית‪ .‬סחנה נמורה וחלוטה שרירא‬
‫וקיימא דלא למיהדר בר לעלם ולא נשתייר לי ולץרשיי כםתנד‪ .‬וו כלום וכל מי‬
‫שיבא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות קרוב ורחוק יורש ונוחל יהודי או נוי‬
‫אוכל נכפי* ופורע הובותי• ויקום ויחנח ויערער דשחעי דין ודבריפ עפ םלני זח מחמת‬
‫מתנת זו שנתתי לו יהיו דבריו בטילים ושביתין והשוכין כהרס הנשבר דלית ביה‬
‫טששא ועלי לסצות ולהדיח אותו לסי שברצון נמשי נתתי לו מתנה זו ויהא לו‬
‫רשות למשכן להחליף ולמכור ולהוריש וליתן במתנה לכל מי שהוא רוצה ואינש לא‬
‫ימחה בידיה וכל‪.‬כתב שיצא מתחת ידי או מחחח ידי הבאים מבתי כתב עבדי רומי‬
‫יווני ישמעאלי סרםי יהא בסל ומבוטל רלא לםיעבר ביה רינא לא בדיני ישר• ולא‬
‫בדיני אומות העולם וכל מורע* ומודעי דםודעי ומודעי דנפקי מנו מודעי עד סוף כל‬
‫מודעי שמסרתי ושעתיד אני למסור כולם מכרתים לסלני זה כוח אחר ותזוז קיבלתי‬
‫ממנו וכך אסר פלנ׳ זה מחנה זו כחכוח בשוקא וחתסוה בכרא רלא ההד כמתנה‬
‫טמירחא ולא שיירה׳ לעצמי ולא ליורשיי אחרי לא דין ולא עירעור ולא מענה במתנה‬

‫ובו׳ ןךש בטה שיגויס מאשר היא לפניגו‪ .‬ועבר זה טוגרק לעבריה מפיר ועטיר יכו׳ עיין ניפין ‪VB‬‬
‫ע״א ובפירוש רש״י• ועיין בעייד ערך מ ה ר וכו• פירוש אהר‪ .‬טלכא כ י ל ‪ .‬גבל טשא וטחן סן טרינח‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪794‬‬
‫זו כלום מן יוטא דנן ולעלם ואחריות טועה זו קיכלתי עלי ועל יורשייי אחרי כחוטי‬
‫כל שטרי הודאות והלוואות העשויין כתיקון חכמים דלא כאססכחא ודלא כטופפי‬
‫רשםרי וקנינא סן ר׳ סלוני בר םלוני לשלני כר םלנ׳ ככלי מה דכתיב ומשרש לעיל‬
‫במנא יכשר לםיקניא ביה שריר וקיים‪ :‬והוהמין שנים‪:‬‬

‫שמד מ כ י ר ה ‪:‬‬
‫תקםב‪ .‬זכרון עדות‪ .‬וכד‪ .‬וכתבו וחתמו ותנו לפלוני כר סלני להיות כידו לזכות‬
‫מחמת שנטלהי ממנו כך וכך זחוכיס מוכים ושקוליפ חולכין בכל‬
‫משא ומתן סן מדינה סלנית ומכרתי לו בהס כך וכך ביה שלי או ספריי או דבר‬
‫אחר וםקום סלוני מכירת עולמימ מכירה נמורה וחלוטה שרירא וקיימא דלא למיהדר‬
‫בה לעלם ולא נשתייר לי וליורשיי אחרי במכירה זו כלום ומכירה זו שמכרתי לו‬
‫ודך ביאתה ויציארה י תקרה ומעזיבה שבהן בית משפך סיסיהס כור ורוח ומחילות‬
‫שבתוכם מתהום ארעא עד רום רקיעא עם מוצא ומבוא שלו ויש לו רשות על כך‬
‫וכך שמכרתי לו לירש ולהוריש למשכן ולהחליף להשכיר ולהשאיל וליתן במתנת‬
‫ולעשוה כל מה שירצה ואילו מצרני החצר ובית זה מצד מזרח בתים שלום ומצד‬
‫צפון דרך רשות הרבים וכן מצד מערב ומצד רדום‪ .‬ובתוך חחומין הללו מכרתי חצר‬
‫זי והבית שבה וכל טי שיבא ויערער מארבע רוהות העולם בן ובת אח ואחות קרוב‬
‫ורחוק יורש ונוחל יהודי וארמאי ויקום ויהנה ויטעון יהיו דבריו במילין ומבוטלים‬
‫וחשובין כחרם הנשבר שאין בו ממש ועלי ועל יורשי אחריי לפצות ולהדה אותו‬
‫מכל דין ועירעור בין בדיני ישראל בין כדיני האומות ולהעמידה בידו וביר יורשי‬
‫אחרי ואחריות שמר מכירה זו קיכלחי עלי כחומר וכאהריות כל ששרי מכירות‬
‫העשויות כתיקון חכםיס מן יומא רנן ולעלם דלא כאסמכתא ורלא כט־שסי רשטרי‪.‬‬
‫וקנינא‪ .‬וכוי‪:‬‬

‫מםירת מורעא‪:‬‬
‫תקס‪ .:‬זכרון ערות‪ .‬כוי‪ :‬איך סלני בר סלני מסר מודעא לפנינו ואסר שפלוני‬
‫בר מלני יש לו עליו כך ממון ועושק אותי ואוסר אם אתה עושה‬
‫לי כך וכך אני אחן לך את ממונך ואס לא אעשה כך ‪) . . . .‬ואנאסני( ]ואנםני[‬
‫ועכשיו אני אמסור מודעא לפניכם ובל מד‪ ,‬שיבקש ממני אני אעשה היום ומחר‬
‫אנטליד‪ .‬ואחבעיה ברינא מפני שבאונס אני עושה ושאלנו וראינו שאונסיה אונסא‬
‫תוא ככן כתבנו שטר מודעא זח וחתמנו ונתכנו לו לפלגי בר סלני דליהוי ביריד‪ ,‬לזכו‪:‬‬
‫וחותמין תרי סחרי‪:‬‬

‫צוואת שכיב מרע‪:‬‬

‫תקסד‪ .‬זכרק ערות כוי‪ :‬איך פלט כר פלגי אמר לנו הזדקקו לי להננס אצל‬
‫איש אחד ושמו פלגי בר סלגי שהוא חולח וביקש לצוות אח‬
‫ביתו מחמת מיתה וגזרקקגו לו וגכגסנו אצל פלגי בר פלגי ומצאנוהו חולה ומוטל‬
‫ולשונו ומילולו מוכגין כפיו יודע לאמר ולשמע ולישא וליתן כשאר בגי ארם‬
‫שמהלכין על רגליהם כשוק וצור‪ ,‬בסגיגו מחמת מיתה וכך אמר אותו האיש הולה‬

‫םלניה בו‪-‬ל‪ .‬ואם לא אעשה כך וכך‪ . . .‬כצ׳יל‪ ,‬ועיין בא׳־ע סי׳ קל׳׳ר בשם ההשכ״ץ‪.‬‬
‫‪795‬‬ ‫מחזור ויטלי‬
‫חוא ונוטה למוח ואין מי שיעשה רצוני ומשמש לפני עי שאני כחיים ויעשה לי‬
‫כל צרכי אלא סלני בר סלני ולאחר מיחחי ימול כל מד• שיש לי בשכר ששימש‬
‫לפני וכאותה שעה מסר לו כל מה שהיה לו ושימש לפניו פלוני כר פלוני זה עד‬
‫שעת פמירתו ומתוך אותו הולי נפסד לבית עולפו אותו פלני בר פלני וביקש סמני‬
‫זח שמר צוואר‪ .‬זו בבן כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פל;׳ זד‪ .‬להיזת בידז לזכזת זקטנא כוי;‬
‫קיום ה ש מ ד ‪:‬‬

‫הנפק הוא הנקרא מעשה ב״ד‪:‬‬

‫חקםה‪ .‬אתקיים שמרא דנן לקדמנא במותכ תלחא בחדא הוינא בי דינא דמחא‬
‫סלניה וסהדוהי בחיכי לעילא וקיימוחי מלתחת בחתמות ידי‬
‫סהדי אילץ רחחיםין עלוהי פלני בר פלני דחתיפ בכחכ ידיה וסלני בר םלני דחחים‬
‫בכתב ידיה ומראהו פלני ופלני וחעידו בפנינו שהוא כחכ •דם אשדנוהו וקייםנוהו‬
‫בדחזי‪ :‬ו ח ו ח מ י ן שניסז‬

‫מתנח שכיב מדע‪:‬‬

‫תקםו‪ .‬זכתן עדוח כד‪ :‬איך אנו חחתוסיס לספח נכנסנו אצל מלני בר מלני‬
‫וראינו שחיד‪ .‬חולד‪ .‬ומופל במימח ודעתו מיושבת עליו ולשונו‬
‫ומילולו מוכנין כפיו מדע לאמר ולשמוע ולישא וליתן על מיטחו כשאר ארם‬
‫שמהלכין על רנליהם בשוק ופתח לפנינו פלני דנן וכך אם׳ לנו הוו עלי עדיפ‬
‫וקנו ממני בכל לשון של זכוח מחסח שרציח* ברצון נפשי ונחתי לםלני זה כל נכסי‬
‫שיש לי בבית וכחוץ חכל נתתי לו כסתנח מעכשיו ושיידתי לעצמי כך וכך לשעת‬
‫מסירתי ולאחר מסירתי וכל יורש שלי שיבא לירש כך וכך תנו לו דינר אחר מכך וכך‬
‫וספור הוא מכל נכסיי אין להמ רשוח לא ליורשיפ ולא לקרוכיס ולא לרחוקימ על‬
‫פלני זה ולא על מתנתו כלום מחמת שברצון נפשי נתתי לו כך וכך מעחח וער עולם‪.‬‬
‫וקנינא כר‪:‬‬

‫שטר חוב‪:‬‬
‫תקםז‪ .‬זכרון עדוח‪ .‬כוי‪ :‬מחמת שרציתי ברצון ונפשי בלא אונס אלא בלכ שלם‬
‫ובנפש חפצה מחמת שיש לי עלי כך וכך זחובים טובים ושקולים‬
‫ממטבע סלונית והם עלי כהלואד‪ .‬וכרשו וקיבלתי עלי לפורעפ לו ואיני פושעו ואיני‬
‫פשרםו ואיני שואל ממנו ומן אחר ומעכשיו נתתי לו ארבע אמות כחצירי במחנה‬
‫מתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע ואנבם הרשיתיו וחשלמתיו ומניתיו אפופמפא‬
‫על כל בעל חובות שלי ועל כל נכסי דאית לי תחות כל שמיא רקנאי ודעתיר אנא‬
‫לסיקני נכסין דאית להון אחריות כולהון יהון אחיאין וערבאץ לחוסשם לנבוח מהן‬
‫שטר זה עד גמירא ‪.‬בתיי ובמוחא ואפילו סנלימא רעל כתסאי ואס אסרב מלפרוע לו‬
‫חוב זד‪ .‬כוטנו לאלתר יהא רשאי לכופני ולנונשי ככל כיד שירצה כין בדיני ישר׳ בין‬
‫בדיני האזמזת ולהשיםני בעדכאזח של נזים זלההדיסני בשמי בין כפ;• כין שלא בפני‬
‫בלא רשות ביד ואדם כעולפ וכל מה שישים על םרבטתי הכל ינכה ממני וכל זמן‬
‫ששטר חוב זח יוצא מתחת ירו או מתחת ידי הבא מבחו בדלא קרוע או דלא כתוב‬
‫על נבו שסרוע הוא או שאין לי ערים נאמנים יהא נ א ק עלי פלני זח ועל יורשיי‬
‫אהרי הוא וכל הבא סבוהו כשני עדים ברורים בין בכולו בין במקצתו בלא דין וכלא‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪796‬‬
‫שבועה‪ ,‬ואני סורע חוב זה עד נםירא בלא שום מענה בעולם ואחריות ותוסר שמר‬
‫הוב זד‪ .‬קיבלתי עלי ועל יורשי כחומר בל שמרי הודאה זהלואה העשזיין כתיקון‬
‫חכמים פן יומא ת ן ולעלם רלא כאסמכתא ורלא כטופסי דשמרי וקנינא כוי‪:‬‬

‫שטר הרשאה‪:‬‬
‫תקםה‪ .‬זכרון עדות כוי‪ :‬כלא אונס אלא כלכ שלש וכנפש חמיצה ונתתי לו‬
‫‪,‬‬
‫ארבע אמות קרקע כחציר כמתנה מתנח בריא ולא כמחנח שכיב‬
‫טרע ואנבן חרשיחיו ותשלטתיו וסניתיו אפוטרופא על פלגי בר םלני כדי לתופשו‬
‫לדין וירון ויזכה ויערער ויוציא מידו כך ובך שיש לי עליו דמול אוחם לעצסו‬
‫וטעכשיו יחא לו רשות לקבוע ומן ולבטל זמן ולמחאח מחאתי‪ ,‬ולאחוואה אחווחא‬
‫ולקיומי חיוכתא תכוותא ולחחריס ולנזוד ולחשמיטו בכל ביד שירצה בין כדיני ישר‬
‫בין בדיני חאומוח ויחא פיו כסי וירו כיד• וכוחו ככוחי ועשייתו כעשייתי וכל מח‬
‫שמתענה לו סן זח הדין קיבלתי עלי בין לזכות כין להוכה וקנינא נו־•‪.‬‬

‫שטר הלואה למתצית שבר‪:‬‬

‫תקסט‪ .‬זכחן עדות כר‪ :‬וכתבו ותחמו בכל לשון של זכות כך קיבלתי מפלגי בר‬
‫םלני כך וכך זוזי כעיסקא דעטילנא וטריהנא ונריסנא כהון בטזכן‬
‫וכזבוניה במישקל ומיטרא וכל רווחים דססייעין מן שמיא שקל סלני דין סלנא במאי‬
‫דחזי ליה מםוניה ואנא בסיעל וליאות ירי סלנא וכל דיאנא וחסרנא דהוי דרינן ליה‬
‫הרטינן סלנא עליה וטלנא עלי וכבר קיבלתי שכר מורחי ועמלי ומעכשיו נחתי לו‬
‫ארבע אמות בחצירי מתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע ואנבפ הרשיתיו והשלטתיו‬
‫ומניתיו אפוטרוםא נין נםמלטלי להיות אחראין וערבאין לפלני בר פלני עד שיננה‬
‫כל חובו ואחריוח וחומר שטר זה קבילית עלי ועל ירתי בתרי להתפרעא טכל שפר‬
‫ארג גנסין נולו ואפילו סנלימא רעל נתסא׳ וקנינא כוי‪ :‬ואס הוא בערכות‪ .‬גס ר׳‬
‫פלגי אסר לגא בו ביום הוו עלי עדים וקגו ממני וחתמו בכל לשון של זכות ני‬
‫שעברתי עצםי ונכנסתי כערבוח כשביל פלגי ואגי אומר לפלגי חן לו ואגי קבלן ונל‬
‫חוסר דין קבלנות קכילית עלי ועל ירתיי ופלני בר םלני יהיח גאמן כשגי עדים‬
‫ברורים ולא אוכל לטעון לא מזוייף ולא פרוע ואחריות וחומר שטר כיס זה אני‬
‫םלני חנםקד ואני סלני חערב קבלנו עלינו ועל יורשינו כאחריוח וכחומר כל שטרי‬
‫כיסימ העשוי־ן כתיקון חכמים רלא כאסמכחא ודלא כטופסי דשטי־י וקגינא כוי‪:‬‬

‫פריעת שטר הוב הוא שובר‪:‬‬

‫תקעא‪ .‬זכרון עדות כוי‪ .‬מחמת שרציתי נרעון נפשי שקינלתי סמנז נך זנך ממה‬
‫שהיח ניניגו ועכשיו אין לי עליו לא דין ולא מאמר ולא חרם‬
‫ולא שבועה ולא נזירח לא לי ולא ליורשיי אחרי מחמת כך וכל מ׳ שינא מארנע‬
‫תחוח חעולס כן ובת אח ואחות רחוק וקרוב יורש ונוחל יחודי וארסאי שיערער ויטעון‬
‫ויספר דין עפ פלגי מחמת ממון שקינלחי סמגו עלי אגי פלגי לשגאח לדנאח למרקא‬
‫ולשיזבא טנל דין ועירעור ובעמיח כחזקחו וכל כתנ שיצא מחחת ירי יורשי אחרי‬
‫על פלני זח מחמת ממון ורי שקיבלתי ממנו נלוס במילין וםבוטלץ לא שרירץ ולא‬
‫קייםין אינון ודינוריהן חשובים נחססא דלא למיענד דינא נחון לא בדינא ישר׳ ולא‬
‫בדיני לגופות‪ .‬ונל מודעי ומודעי דםודעי ומודעי דנסקו מנו מודעי עד סוף נל‬
‫‪797‬‬ ‫מחזור וימדי‬
‫מודעי שמסרתי )ושעתיד אני( ושעתיד אני לססור וקיבלתי עלי אהריוח שובר זה‬
‫כחוסר כל שמרי שובר דלא כאסמכת׳ ודלא כסוטס* דשטוי זקנינא ט ׳ ;‬

‫שטר שותפות‪:‬‬
‫תקעב‪ .‬זכרון עתת ט י ‪ :‬כרצון נםשינו עשינו שוחסוח זה עם זח ושמחי אני‬
‫מלני כך וכך ממון ואני סלני כך וכך ממון וקיבלנו עלינו לסחור‬
‫מחן באמוני‪ .‬ולא בנוילה ובחכחשה ואין אנו מכסים זה מוח שוס דבר בעולם וכל‬
‫מה שירחם חקי לנו בשותפות בחיה שוין לחלוק בו כשוי‪ ,‬חריוח ובל אחר ימול סקרן‬
‫שלו וכל ריוח שיכא לנו סכל עשק וסכל סחורה ומשא ומחן הלואה או שקרון‬
‫םכל דבר וסבל מציאח נחיח שוים לחלוק חריוח והקרן בשוד‪ .‬וימול כל אחר ואחד‬
‫את שלו ואתריות שטר שותפות זח קיבלנו עלינו ועל יורשינו ועל נכסינו סקרקעי‬
‫ומטלטלי בחייט וכסות כחומר כל שטרי שותפות חעשויין כתיקון דלא כאםםכתא‬
‫ודלא כתופסי רשמרי‪ .‬וקניניא כוי‪:‬‬

‫שטר פשרה‪:‬‬
‫תקעג‪ .‬זכרון עדות‪ ,‬מחמת שרציתי ברצון נפש• וגמלתי וקבלחי סמנו ונחפייסתי‬
‫עם מלני מסה שהיד‪ .‬לו ממני ולא נשתייר לי אצלו שום דבר‬
‫שבעולם לא מן שווה זוז ולמעלה ולא מן שווה זוז ולמטה ושוס מעני‪ .‬אין לי מחמת כך‬
‫וכך שהיה לי עם סלני זח לא קול ולא מענח ולא שנועה ולא חרם ולא נדרה מן‬
‫חיומ ועד עולמ וכל טי שיבא רערער על םלני זה מחמה דכר יהיו דבריו במילין‬
‫ומבומלין ואין בהם ממש שלא לעשות דץ עם שוס אדם בעולם וכל מורע׳ ומודעי‬
‫דסודעי וסודעי דנפקי מנו מודעי עד פוף כל מודעי מה שמסרתי ומה שעתיד אני‬
‫לעולפ נתפשרחי לסתי זה ואחריות שפר זח קיבלתי עלי ועל יורשי אחרי וקנינא ט ׳ ‪:‬‬
‫ו ח ת פ י תדי םחדי‪:‬‬

‫שטר משכנתא‪:‬‬
‫תקעד‪ .‬זכרון עדות‪ .‬פתפת שרציתי ברצון נפשי ונפלתי וקיבלתי פפנו כך וכך‬
‫רינרץ והשכנתי כהפ כך ונך ואץ לי רשות על וה נך ונך שםשכנתי‬
‫לו להשכיר ולחחליף ולסבור וליתן כסתגה לשום אדם כעולפ עד שאפרע לו פפונו‬
‫כך וכך ואין אגי פושעו ואין אני שואל ממנו ומן אחר עליהם וקיבלתי אהריות ממון‬
‫זה עלי ועל ירתי בחריי כחומר כל שטרי סשטגות והלוואות דלא כאספנת׳ ודלא‬
‫כטופסי דשטרי‪ .‬וקנינא כד‪ :‬שריר וקייפ‪ .‬וחותמין שניס‪ :‬תדק‪:‬‬

‫תקנות הקהל‪:‬‬
‫ובא‬ ‫תקעה‪ .‬מצאתי כחוב‪ .‬סקום שיש בו חרם של כיד אם יעבר איש דרך לשם‬
‫עליו‬ ‫אחר וחזםינו לדין על פי חרם כפני ערים אפי׳ בשוק חלד‪.‬‬
‫אלא‬ ‫החרם עד שיבא לםעץ בביר ואפילו בלא עדים דלא איביו סחרי אלא לשקרי‪.‬‬
‫ועל‬ ‫שאין כותבין סרבנות אלא בעדים‪ .‬ואחרי םענותס אם רצה תנתבע ילך לדרכו‬
‫תובע לחזר אחריו לשלוח לו פסק דין‪:‬‬

‫ממוחי כחוב סקוש שי •ש כז וט׳ תו* במ״ת םחר״ם םר״ב‪ .‬תקנת מתקן ר׳׳ח ב*טרו! ‪.‬בגי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪798‬‬

‫תקעו‪ .‬והחרם‪ .‬ששם רבינו שלא לישא שתי נשים אין להתירה רק כמאה אגשימ‬
‫משלש קהילות משלש ארצות כנון אניוב נורמדיאה ערמת‪ .‬נם‬
‫אותם לא יסכימו עד אשר יראו טעם מבורר להתיר‪ .‬ושתהא כתובתה צרורה וסונהת‬
‫ביד נאמן במעות או במשבנות‪ :‬והחרם שמקבלים איש ואשד‪ .‬צריך כמו כן מאה‬
‫להתיר‪ .‬אבל אין ]צריך[ משלש ארצות‪ :‬ותשומת יד כלא קבלח חרם יש חרם קדמוניות‬
‫לקיים התשומת יד‪ .‬אך יש להתירה כשלשים )ובטלן( ]ובכולן אין רשאין להתיר[‬
‫עד שיראו טעם מבורר להתיר‪ :‬וכשאדם מזמין את חבית לדין וחבית מםרב אין‬
‫יכול לבטל לא תסילת יוצר ולא תםילת מנחח ער שיבטל נ׳ מעסים תפילה‪ :‬וכשיש‬
‫שתי בתי כנסיוח בעיר או יותר אץ יכול לבטל ני אם כבית הכנסת שהנתבע מתפלל‬
‫אך כשביטל שלש חסילות יכול לבטל כולן‪ :‬ואם ארם משאיל כית הכנסת לרבים‬
‫ויש לו ריב ומצה לאהד מהן אינו רשאי לאוסרה לאותו ארם אם לא יאסור לכולן‪:‬‬
‫ומי שאבדה לו אכירה יש כח כידו להכריח הקהל להושיב שליח ציבור ער שיכנסו‬
‫כולן כהרמ שכל •מי שיודע ממנה שוס דבר שיאמר לו ואין אדמ יבול לדהות‬
‫התובע לומר לא אכנס בחרם אך אבא )לך( ]עמך[ לדין‪ .‬וכן נמצא בססר ברזילי כי‬
‫תקנות נאונים תיא‪ :‬ואם עושין בני העיר תקנת עניים או תקנות אחרות והרוב‬
‫מתרצין כדבר מן המהוגנים אין האחרים רשאים לבטל התקנה ולומר אבא לב׳יד כי‬
‫אץ ביד לישנ ברבר כ׳ הכל לסי ראות טובים העיר כמנהג קדמונים‪ .‬או כסי צורך‬
‫שעה‪ :‬ונס אין לנפקד לעכנ םפרים הנפקדים אצלו נשכיל שום תניעה שיש לו על‬
‫המפקיד‪ .‬סכל זה יש חרם ש ל קדמונים‪ .‬הוסיף כל סקדונות שלא לעכב רק מלמד‬
‫תינוקות יכול לעככ ספר שלומר בו ולא דבר אחר‪ :‬ואיש שהטילו עליו מתנה וכאו‬
‫לגבותה על יר הפקיר או השר אין לו להזמין המטיל לביד או חסגבח עד שיפרע‬
‫מעות או סשכוגות ואז יוכל להזמין לביר סי שעשה לו שלא כרין‪ :‬ואס״ קורם‬
‫שיפרע אם תאה שעושה לו שלא כדין וכשודד‪ .‬יש לו כח להיות קובל עליו בלא‬
‫ב‪-‬ד ער שיעשר‪ .‬לו לסי ראוה עיני הקהל‪ .‬שאם לא כן יקח כל אשר לו על ירי‬
‫מים ויאמר כי בעבור הסתנה הוא לוקח‪ :‬ואס אנשי כפרים שאץ להם כעירפ סניץ‬
‫באים כמקום קהילה ביום כיפור ומביאין גירותם שקורין צירייש‪ .‬יגיהגו לבית הכנסת‪.‬‬
‫כי הרם יש בדבר‪ .‬ואם עשה שנים האחר יניח‪ .‬והאחר ידליק כמקום שמתפלל כיהיר‪:‬‬
‫וכל הנדרים שאדם נודר בבית הכנסת‪ .‬ישלם באוחה העיר כמנהג אנשי העיר ותקנתם‬
‫אם יש שם מניין קבוע‪ :‬ומשנכנס אדר עד הפורים‪ .‬כל העובר דרך עירות וכפרים‬
‫אם יש מניין קבוע יש הרם קדמונים לפרוע מעות להלק לעניי אותה העיר‪ .‬אס‬
‫יתכעם לו אחד מאנשי העיר‪ .‬ואם הוא תובעם סטור מחרם‪ :‬ואס יש נכית הכנסת‬
‫מגיין מצומצם ותתחיל החזן להתפלל אין אחר מהן רשאי לצאת ער שיגמור החץ‬
‫תפילתו‪ .‬ואם עכר ויצא והתחיל קדיש או קרושה מאחר שתתחיל יגמור כלא מגיין‪:‬‬

‫עד באן ה ע ת ק ת י מכתיבת יד החבר ר׳ מ ש ה מבריגא‪:‬‬

‫צרפת סי׳ תחרכ״ב‪ .‬והחרם ששם רכינו )הוא רבימ גרשון( שלא לישא שחי נשים יכו׳ ע״ש כסימן‬
‫הנ״ל‪ ,‬ועיין במרדכי פרק החולץ ‪ "0‬ל׳׳א‪ .‬צריך כמו כן מאה להתיר אכל אין צריך משלש ארצות‬
‫בצ״ל גם זה שם‪ .‬ובכל! אין רשאי] להתיר ער שיראו וכו׳ כצ״ל וכן הוא שם‪ .‬וכשאדם מזמין אח‬
‫חבירו לדין וכו• ע״ש בתשובה הנ׳׳ל‪ .‬וכשיש שתי כחי כנסיות ובו׳ אך כשביטל ובר‪ .‬ואם אדם‬
‫משאיל וכו‪ ,‬עיש‪ .‬אך אביא עסך לרין כצ״ל וטייס יש שם ע״ש‪ .‬ואס עושין בני העיר תקנות עניים‬
‫או תקנוה אחרות ובו׳ שם‪ .‬ועיין בחודשי הריטב״א על ע״ז ל״ו ע״א ד״ה כתוב בשם הרב רבינו‬
‫יונה ז״ל ושמעינן טהכא וכי רכל תקנה שרוב הצבור והוא תחשוב בשנ־ן ובתכמה השכימו לזה וכו׳‬
‫ועיין בשו״ח חשב״ץ ח״א סי׳ קכ״ג מת שהאריך בזת‪ ,‬ועיין בשו׳׳ת תרשב״א סי׳ תשס״ט‪ .‬ונש אין‬
‫לנפקר לעכב ספרים וכו׳‪ .‬חוסץו כל פקדונות וכו׳ ושם איתא והוסיף ר״ת על זאח הנזירח כל‬
‫‪799‬‬ ‫מחזור ויטר־י‬
‫ועוד אסרי׳ כי יש הרם שלא לנטל תפילה כשנח דום סוב נשום דבי אם לא‬
‫ביטל כבר ני תפילות‪ .‬ואם כשביל תקנת הקהל אף לכתהילד‪ ,‬מותר‪:‬‬

‫ם ל י ק‪.‬‬

‫ואס בשביל‬ ‫חפקדונות וכד ע״ש‪ .‬ועוד אטרינן כי יש ווים שלא לבטל תפלה בשבת ויויפ וכו׳‬
‫תקנת הקהל וכו׳ כן תיא ג״כ בתשובה הנ׳׳ל‪ .‬ס ל י ק ‪.‬‬

‫עד כאן מצאתי ככ־י אשר לפני‪ :‬ואליך ה׳ נפשי אשא‪ .‬לכי ובשרי ירננו לאל‬
‫נופר עלי שהחיני וקיםני הכני כרחמיו המרובים לראות את הסנולה הנפלאה לאהד מנמלי‬
‫הראשונים אשר היה עד כה ספון ונעלם בבתי כלאים‪ ,‬לא שזפתו‪.‬עין תאה יצא לאור‬
‫עולם כלול בהדמ‪ ,‬עם הערות ותקינים רבים והנחות ממני‪ ,‬ע״י נדיבי עמנו חברת ‪.‬מקיצי‬
‫נרדמים־‪ .‬כן מכני ה־ בחסדו ובטובו הנמל להוציא לאור את שאר כתבי תורה העצורים‬
‫תהת ידי להנדיל וצרה ולהאדירה‪ .‬אמן ואמן‪.‬‬

‫לפ״ק‪.‬‬ ‫חרנ״ד‬ ‫יום ו׳ עש׳יק כיח ימים לתדש ניסן שנת‬ ‫לייפציג״‬

‫שמעון הלוי איש חורוויץ‪.‬‬

 ‫מספר האותיות עם התגים ע״פ כ״י מחזור ויטרי‪.‬‬
‫)לצד ‪(683 — 674‬‬

‫ל״ט פעמים‬ ‫דנ׳ דוני‪.‬‬

‫מ‬ ‫ז׳ פעמים‬ ‫ז׳ האנין‪.‬‬ ‫^‬
‫נ‬
‫?‬ ‫להון‪.‬‬ ‫אית‬ ‫תאנין‬ ‫ונ׳‬ ‫דבקין‬ ‫דלא‬ ‫ם‬ ‫ד׳‬ ‫דתלתא האנין‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫נ׳‬ ‫דעקים מנניה‪.‬‬
‫נ‬ ‫‪ J‬דר׳ תאנין‪.‬‬
‫טיו‬ ‫דעקיס רישיהון ולא מדיני‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫ן‬ ‫ף דד׳ תאנין‪.‬‬
‫שיו‬ ‫ו דד׳ דוני ולא דבקין‪,‬‬ ‫ךן דלא דבקין ואית לה ארבעה קרני‪ .‬ש־ם‬
‫ח׳‬ ‫ם )א( דעקים בזנביהון לבתרוי‪.‬‬ ‫י־ת‬ ‫^ דהר קינא ויבקין‪.‬‬
‫ע‬
‫ו׳‬ ‫)ב( דעקים רישיהון לכתרוי‪.‬‬ ‫ליח‬ ‫דמדלי רישיהון ועקים כרעיהון‪.‬‬ ‫ך‬
‫ע‬
‫״ז‬ ‫)נ( דתלי כתר רישיהון‪.‬‬ ‫י־׳ד‬ ‫דמזייני באםעעיחא‬ ‫ן‬
‫ע‬
‫פ׳׳נ‬ ‫פ )א( דה׳ דוני‪.‬‬ ‫)א( חלתא קרני חרין לאחוריהון‬ ‫ח‬
‫פ )ב( דלא מזייני וםומהון מעיל לניו‪ .‬קע־א‬ ‫כיח‬ ‫ותר לקדמיחק‪.‬‬
‫י׳׳א‬ ‫)א( רד׳ דוני‪.‬‬ ‫ל*ז‬
‫ף‬ ‫)ב(דמתיא‪.‬‬ ‫ח‬
‫ו )ב( מעיל םומיהון לגיו‪.‬‬ ‫ם־ז‬ ‫רד׳ זיוני‪.‬‬ ‫‪£‬‬
‫ף‬
‫צ דה׳ זיוני‪.‬‬ ‫ם״נ‬ ‫דעקים כי כף‪.‬‬ ‫י‬
‫ח׳‬ ‫ץ דה׳ דוני‪.‬‬ ‫ניר‪.‬‬
‫דני דוני‪.‬‬ ‫‪J‬‬
‫קפ׳ה‬ ‫ו דנ׳ זיונין ולא דבקין‪.‬‬ ‫ע־ז‬ ‫יי׳ קמי‪.‬‬ ‫ך‬
‫ו דכ׳ קרני ק־נ‪ .‬ושארא חד קרנא‬
‫ק‬ ‫דאריך קדליהון וועיהון נחית מן‬ ‫‪7‬‬
‫נ״נ‬ ‫ש דז׳ קרני‪,‬‬‫ר‬ ‫קדליהון ובהדי קרליהון פחית לתחת‬
‫כ״ב‬ ‫ת דמידלי רישיהון םטלהון‪.‬‬ ‫כ־ו‬ ‫כרישיה דיו׳ד‪.‬‬

‫*דיך להיות אות )ג( אחר העי״]‪.‬‬ ‫»ר ‪» 676‬ורח ‪13‬‬

‫*״ל ח׳ דשהיא בםקוס י׳ דשתיא‪.‬‬ ‫‪34 - 677 -‬‬
‫י׳ל איח )ג( אהר העי׳׳!‪.‬‬ ‫• ‪34 - 678‬‬
‫*דיך לחוסי!* אוח )כ( אחר חןף״ן‪.‬‬ ‫‪1 - 681 -‬‬
 ‫עותזג האדמיוזנ עם תלדהוץ‬
‫מיו עת‪0‬תנ*ו בכמב »‪r‬־ מיתזורי ייטור*‬

‫י? ן * ‪«h <»> Vi‬‬ ‫‪TSVf‬‬

‫)י(‬ ‫‪>M‬״ ‪g‬‬ ‫)»(‬ ‫)‪ j‬י ( ‪y (> y‬‬

‫נ‬ ‫‪,‬‬

‫ד׳‬ ‫‪ h‬יי* ף י״ ‪ X ¥‬לןי וי׳ ‪In V‬‬

‫ה״^ומ מזוזדו‪.‬‬ ‫^ י * ‪^43‬‬

‫ג( םית מ מ ה‬ ‫ב( הית יזןו־ה‬ ‫!ן §י! ^ ‪j g‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪01‬‬
‫ט‪ .‬י' ‪5‬י‪ * .‬ט ‪.‬‬ ‫?ץ‪.‬‬ ‫(‬
‫י‬
‫התוספת הזאת׳ אשר בשם ״השלמה למחזור ויטרי״ קראתיה׳ נמצאת‬
‫בסוף הבי׳י׳ וע׳יי מקרה לא באה לידינו עד אהר כלות הדפסת המה״ו׳ כי‬
‫לא העתיק אותה מעתיק הב׳יי בעד הכרתנו׳ ואף נם לא הודיענו את הדבר‬
‫הזה‪ .‬והנה דאיתי תועלת רב לעיין את מספר העמודים ל מ ט ה כפי‬
‫המח׳׳ו׳ כי ״ההשלמה״ היא המשך חמח׳׳ו‪ ,‬ומלבד זאת עיינתי נם למעלה‬
‫בכל עמוד ועמוד מספר הדש על הסדר‪.‬‬
‫יש להתבונן על הלוק סדרי השבוע׳ כאשר הוא ערוך לפנינו‬
‫״בההשלמה״ הזאת׳ השונה מההלוק הנהוג אצלנו׳ ועי״ז נקראו נם‬
‫סדרים אחדים בשם חדש‪ .‬מקוד השנוי הזה הוא חלוק הדעות אשר‬
‫דברנו אדותיו להלן עד ‪ .6‬מלכד שני השמות הנזכרים שם )ר״ת‬
‫נזכר נם עד ‪ (9‬עוד יש לשים לב על השם ש ל ט ה אשר בראש תיבות‬
‫הסימן למועדים )צד !‪ - .(1‬שנת ד׳ תתק״ב )‪ (1148‬אשר בצד ‪ •12‬והוא‬
‫התחלת חשבון השנים׳ אינו מורה על ימי חיי חמחבר או הסופר׳ כי היא‬
‫נבהרה להשתמש בה אהר ר ׳ א ב ר ה ס ב ר חייא׳ אשר חתחילבספרחעבור‬
‫)הוצאת פיליפוכסקי צל &!‪ 0‬את חשבון השנים מזמנו׳ היינו םתחלת מחזור‬
‫רנ״ח )רנ״ח ‪ x‬י׳׳ט עולה לסך ד׳ תתק״ב = ‪ .(11*2‬ויותר נראה׳ כי המחבר‬
‫רמז את זמנו בעד ‪ 8‬בהזכירו שם את שנת ד׳ תתק״ע )‪ .(1210‬בלוחות‬
‫העכור אשר בכ״י בודליאנא סי׳ ‪1100‬׳ אשר בו נכלל הנוסח האחר‬
‫מהטה׳׳ו)לדעת מי שקדטני׳ וכאשר הראתי לדעת אין זה מחייו כלל(‬
‫נזכרת השנה ‪1208‬׳ ומסופר מאוהר נזכרו בו גם השנים ‪ ,1332-1288‬עי׳‬
‫בהערותי למהזור ויטרי בשם •לקוטי בתר לקוטי״‪ .‬לא כן השנים חנזכרות‬
‫בלוחות העבור בכיי בודל‪ .‬םי׳ ‪692‬׳ כאשר עוד נראה להלאה׳ כי נחוץ‬
‫יהיה לדבר עוד דברים אחדים ע׳יד חוכן חענינים חנכללים בכ״י הזה‬
‫למען הסיר כמה טעיות ושגיאות אשר נפלו בענינים אחדים׳ ועל כן נשוב‬
‫ונדבר על הלקי הכ״י המגעים לעניננו במרוצת מאמרי זה‪.‬‬
 ‫השלמה למחזור ויטרי‪.‬‬
‫ד‪.‬כ םשומדי‪ .‬השרי וראש השנה יזם הי‪ .‬האזינו נ־ נו‪ .‬צום כשור יום זי‪ .‬סוכות יום הי‪.‬‬
‫שבת של סוכות ״ז מ‪ .‬תברכה ושמחת תורה יום וי‪ .‬בראשית ב־ד בו‪ .‬מרחשוון‬
‫רז‪ .‬נח א׳ כו‪ .‬לך לך ח• בו‪ .‬וירא פ״ו בו‪ .‬חיי שרה כיב בז‪ .‬תולדות כ־מ בז‪ .‬כסליו מפ‬
‫‪,‬‬
‫אי‪ .‬ויצא ז כו‪ .‬וישלח ייד בו‪ .‬וישב כ״א בו‪. .‬חנוכה יוס די‪ .‬מקץ כ־ח בו‪ .‬טבת־ביג‬
‫וינש ח׳ בו‪ .‬י׳ במבח יום ה׳ בו‪ .‬ויחי ייב בו‪ .‬שמוח י־ט‪.‬בו‪ .‬וארא כ־ו בו‪ ,‬שבמ יום די‪.‬‬
‫כא די בו‪ .‬בשלח ״א בו‪ .‬יחרו ״ח בו‪ .‬םשםמים כיה בו ושקלים בו ביום‪ .‬אדר היו‪.‬‬
‫ויקחו ב׳ בו‪ .‬תצוד‪ .‬וםרשת זכור ט• כו‪ .‬תענית אסחר יום די‪ .‬מורים יום הי‪ .‬חשא ״ו בו‪.‬‬
‫ויקהל ומרשת מרד׳ אתמה כ״נ בו‪ ,‬ניסן יום ר‪ .‬ויקרא ושרשח חחדש מ ביום‪ .‬צו ח׳ בו‪.‬‬
‫פסה יום ד‪ .‬שבח ראשונה של פסח ש־ו ט‪ .‬שבת שניר‪ .‬של טסח כיב בו‪ .‬שמיני כים‬
‫בו‪ .‬אייר איכ‪ .‬תזריע ו׳ בז‪ .‬אחרי י־נ כו‪ .‬אמר כ׳ כו‪ .‬כהר כ־ז בו‪ .‬פיון ץפ נ׳‪3 .‬ג»יכר‬
‫הי בו‪ .‬שבועות למחר יום אי‪ .‬נשא ״יב בו‪ ,‬בהעלוחך ״ ט מ‪ .‬שלת כ־ו בו‪ .‬תמוז ר׳ הי‪.‬‬
‫קרח נ׳ ט ‪ .‬חקת י׳ בו‪ .‬בלק ״ז בו‪ .‬תענית של ״ז בתמוז דחוי ל‪6‬חרה ליזם אי‪ .‬פנחס‬
‫כ־ד בו‪ .‬אב יום וי‪ .‬ראשי בי בו‪ .‬רכרים טי בו‪ .‬טי באכ דהוי למחרת ליום אי‪ .‬ואתחנן‬
‫י־ו בו‪ .‬עקב ג״נ בו‪ .‬ראה ל׳ בו‪ .‬אלול ז׳ אי‪ .‬שופטים ז׳ בו‪ .‬תצא י־ד בו‪ .‬תבא כ׳א ט ‪.‬‬
‫נצבים כיח ט‪ .‬תשרי לשנה הבאה יום בי‪ .‬צום נרליה יום די‪ .‬וילך ו׳ בו‪ .‬צום כיפור‬
‫יום די‪ .‬האזינו י״נ ט ‪.‬‬
‫טעוכרת‪ .‬תשרי וראש השנה יום ח׳ האוינו נ׳ בו‪ .‬צום נדליה דחוי לםחרת יום אי‪.‬‬ ‫הח‬
‫צום כסור ושבת י׳ בו‪ .‬סוכות יום ה׳‪ .‬שבת של סוכות י־ז בו‪ .‬הברכה ושטחת‬
‫תורה יום וי‪ .‬בראשית כיד בו‪ .‬םרהשון רז‪ .‬נח א׳ כו‪ .‬לך לך ח׳ בו‪ .‬וירא טיו ט ‪ .‬חיי‬
‫שרה כיב בו‪ .‬תולדות שחק כ־ט כו‪ .‬כסליו יום אי‪ .‬ושא ז׳ בו‪ .‬וישלח ייד בו‪ .‬וישב‬
‫‪,‬‬
‫כ־א בו‪ .‬חנוכה יום די‪ .‬מקץ כ־ח בו‪ .‬טבת יום ב׳‪ .‬וינש ו׳ בו‪ .‬י׳ בטבת יזם ד ‪ .‬זיהי יינ‬
‫בו‪ .‬שטות כ׳ בו‪ .‬וארא כיו בו‪ .‬שבט יום נ׳‪ .‬בא ה׳ ט‪ .‬בשלה י־ב בו‪ .‬יתרו ״ ט מ‪.‬‬
‫משפטים כיו בו‪ .‬אדר ד׳ הי‪ .‬רקחו נ׳ בו‪ .‬תצוה י׳ ט‪ .‬וזה הדבר י־ז ט‪ .‬תשא כיד בו‪.‬‬
‫ואדרו׳ זי‪ .‬ו י פ ן ומרשת שקלים כו ביום‪ .‬רקחל ופרשת זכור ח׳ ט ‪ .‬תענית אסתר יום‬
‫ה׳ סורים יום וי‪ .‬ב צ ל א ל טיו בו‪ .‬פקודי ופרשת פרה אדומה כ־ב ט‪ .‬ו ת ב ל ופרשת‬
‫החדש כ״ט נו‪ .‬ניסן יום א׳‪ .‬ויקרא ז׳ ט ‪ .‬צו ייד בו‪ .‬מסח יום אי‪ .‬שבת של ססת כ־א‬
‫בי‪ .‬שטיני כיח בו‪ .‬אייר ב״נ‪ .‬תוריע ח׳ בו‪ .‬אחרי י־ב בו‪ .‬אמר י״ט בו‪ .‬בחר ניו נו‪.‬‬
‫ס־ץ יום די‪ .‬במדבר ד׳ נו‪ .‬שבועות יום בי‪ .‬נשא ״ א מ‪ .‬בד׳עלתך ייח כי‪ .‬שלח כיה ט ‪.‬‬
‫תמוז היו‪ .‬קרח ב׳ בו‪ .‬חקת ט׳ נו‪ .‬נלק ‪ r‬נו‪ .‬ייז בתמוז למחרת יום א׳‪ .‬פנחס כ־נ בו‪.‬‬
‫אב יוס זי‪ .‬ר א ש י ט ביום‪ .‬דברים ח׳ בו‪ .‬ט• באב למחרת יום אי‪ .‬ואתחנן טיו ט‪ .‬עקנ‬
‫נ־נ בו‪ .‬ראה כ־ט בו‪ .‬אלול א׳ בי‪ .‬שופטים ו׳ בו‪ .‬תצא י׳נ בו‪ .‬תבא כ׳ בו‪ .‬נצבים כיו‬
‫‪,‬‬
‫בו‪ .‬תשרי לשנח חבאח יום נ ‪ .‬צום נדליח יום חי‪ .‬וילך ח׳ נו‪ .‬צופ כיפור יום חי‪.‬‬
‫חאדנו ייב בו‪.‬‬
 ‫השלמה למחזור רפזרי‬ ‫‪4‬‬
‫הש פשוטה‪ .‬תשרי וראש השנה יום ה׳ האזינו נ׳ בו‪ .‬צום נדלית דחוי למחית ליום‬
‫א׳‪ .‬צום כיפור ושבת י׳ בו‪ .‬סוכות יום ה׳‪ .‬שבת של סוכות י־ז נו‪ .‬ברכה ושמחת‬
‫תורה יום ו־‪ ,‬בראשית כ״ד כו‪ .‬מרחשוון יום ו׳ זי‪ .‬נח א׳ בו‪ .‬לך לך ח׳ בו‪ .‬וירא טיו בו‪.‬‬
‫חיי שרה ב״כ בו‪ .‬תולדות יצחק כ־ט בו‪ .‬כסליו א־כ‪ .‬ויצא ו׳ מ‪ .‬וישלח י־נ בו‪ .‬וישב כ׳‬
‫‪,‬‬
‫בו‪ .‬חנוכה יום ה׳‪ .‬מקץ כיו בו‪ .‬טבת נ׳ ד ‪ .‬ת ש ד בו‪ .‬י׳ בטבת יום וי‪ .‬ויחי י־א בו‪.‬‬
‫שמוח י״ח בו‪ .‬וארא כיה בו‪ .‬שבט יום הי‪ .‬בא נ׳ בו‪ .‬בשלח י׳ בו‪ .‬יתרו י־ז בו‪ .‬משפטים‬
‫כ־ד בו‪ .‬אדר ו׳ זי‪ .‬ויקתו ופרשת שקלים בו ביום‪ .‬ועוז; ופרשת זכור ח׳ בו‪ .‬תענית‬
‫אסתר יום ה׳‪ .‬סורים יום וי‪ .‬וזה הדבר ט־ו בו‪ .‬תשא ופרשת פרה אדומה כ״ב •ט‪.‬‬
‫ויקהל וםרשח החדש ג׳־ט בו‪ .‬ניסן יום א׳‪ .‬ויקרא ז• בו‪ .‬צו י־ד בו‪ .‬פסח יום אי‪ .‬שבת‬
‫של ססח כ־א בו‪ .‬השמיני כ״ח בו‪ .‬אייר ב׳ ני‪ .‬חזריע ה׳ בו‪ .‬אחרי י־כ בו‪ .‬אמר י"ט‪.‬בו‪.‬‬
‫בחר כיו‪ .‬סיון יום די‪ .‬במדבר ד׳ בו‪ .‬שבועות יום ב׳ נשא י״א ט ‪ .‬בחעלוחך י־ח בו‪.‬‬
‫שלה כ״ה בו‪ .‬תמוז‪ .‬ה׳ וי‪ .‬קרח ב׳ בו‪ .‬חוקת ט׳ בו‪ .‬בלק יץ בו‪ .‬י״ו בתמוז למחרת יום‬
‫אי‪ .‬סנחם כ־נ בו‪ .‬אב יוס ז׳‪ .‬ראש• בו ביום‪ .‬דברים ח׳ בו‪ .‬ט׳ באב למחרת ליום אי‪.‬‬
‫ואתחנן ט־ו כו‪ .‬עקב ב־ב בו‪ .‬ראה כ־ט בו‪ .‬אלול א׳ בי‪ .‬שפטים ו• בו‪ .‬תצא י־נ בו‪ .‬חבא‬
‫כ• בו‪ .‬נצכים כ״ז בו‪ .‬תשרי לשנה הבאה ליום ני‪ .‬צום נדליה יום הי‪ .‬וילך ת׳ בו‪ .‬צום‬
‫כיפור יום ה׳‪ .‬האזינו י־ב בו‪.‬‬
‫הש מעוברת‪ .‬חשדי וראש השנה יום ה׳‪ .‬האזינו נ׳ בו‪ .‬צום נדליה דהוי למתרת ליום‬
‫אי‪ .‬צום כישור ושבת י׳ בו‪ .‬סוכות יום הי‪ .‬שבת של םוכות י״ז כו‪ .‬ברכה ושמחת‬
‫תורו ‪.‬ם וי‪ .‬כראשית ביד בו‪ .‬מרחשוון ו׳ וי‪ .‬נח א׳ ט‪ .‬לך לך ה׳ בו‪ .‬וירא מ״ו בו‪.‬‬
‫חיי שרה כ־כ בו‪ .‬חולדות יצחק כ־ט בו‪ .‬כסליו א״ב‪ .‬ויצא ו׳ ט‪ .‬וישלח י־נ בו‪ .‬וישב כ׳‬
‫בו‪ .‬חנוכה יום הי‪ .‬מקץ ב־ז בו‪ .‬טבת ניד‪ .‬וינש ד׳ בו‪ .‬י׳ בטבח יום ר‪ .‬ויחי י״א בו‪.‬‬
‫שמוח י־ח בו‪ .‬וארא כיה בו‪ .‬שבט יום הי‪ .‬בא נ׳ בו‪ .‬בשלח י׳ בו‪ .‬יתרו י־ז בו‪ .‬משסטימ‬
‫כיד בו‪ .‬אדר ויז‪ .‬רקחו א׳ בו‪ .‬חצוה ה׳ בו‪ .‬וזה הדבר ט־ו ט ‪ .‬חשא כ־כ בו‪ .‬ויפן‬
‫ומרשת שקלים כ־׳ט בו‪ .‬ואדר א״ב‪ .‬ויקהל ו׳ בו‪ .‬תעניח אסתר מוקרם ליום ח׳‪ .‬ב צ ל א ל‬
‫וסרשח וכור י״נ בו‪ .‬סורים למחרח יום אי‪ .‬פקודי וסרשח מרה כ׳ בו‪ .‬ותכל ופרשת‬
‫החדש כ־ז בו‪ .‬ניםן יום נ׳‪ .‬ויקרא ה׳ כו‪ .‬צו י־כ בו‪ .‬פסח יום ני‪ .‬שבח של פסח י־ט בו‪.‬‬
‫שמיני כיו כו‪ .‬אייר דייה‪ .‬חזריע נ׳ בו‪ .‬אחרי יי כו‪ .‬אמור א׳ ט‪ .‬בהר כ״ד בו‪ .‬סיץ יום‬
‫ו׳‪ .‬במדבר ב׳ בו‪ .‬שבועות יום די‪ .‬נשא ט׳ ט‪ .‬בהעלותך י׳׳ו בו‪ .‬שלח כ־נ בו‪ .‬קרח ל׳‬
‫כו‪ .‬חמוז!•א‪ .‬חקח ז׳ בו‪ .‬בלק יד בו‪ .‬ייז בחמוז יום ני‪ .‬סנחס כ־א בז‪ .‬ראשי כיח בו‪.‬‬
‫אב יום בי‪ .‬דברים ‪1‬׳ בו‪ .‬ט׳ באב יום נ׳‪ .‬ואחחנן י״נ ט‪ .‬עקב כ׳ ט‪ .‬ראה כ‪-‬ז בו‪ .‬אלול‬
‫נ־ר‪ .‬שופטים ד׳ בו‪ .‬תצא ייא בו‪ .‬תבא י־ח בו‪ .‬נצבים כיה ט‪ .‬חשרי לשנה הבאה יום‬
‫הי‪ .‬האזינו ג׳ בו‪ .‬צום גדליה דחוי לםחרח ליום אי‪ .‬צום כפור ושכת י׳ בו‪.‬‬
‫זח סשוטה‪ .‬השרי וראש השנה יום זי‪ .‬צום נדליה יום כי‪ .‬האזינו ח• ט‪ .‬צום כיפור‬
‫יום בי‪ .‬שבת וסוכות ט־ו בו‪ .‬ושבת ושמיני עצרת כ־כ בו‪ .‬שמחת חורה לסהר יום‬
‫אי‪ .‬כראשיח כיט בו‪ .‬מרחשוון א־כ‪ .‬נח וי בו‪ .‬לך לך י׳נ‪ .‬וירא כי‪ .‬היי שרה כ־ז בו‪.‬‬
‫כסליו יום ני‪ .‬חולדוח יצחק ח׳ בו‪ .‬ויצא י״ב בו‪ .‬וישלח ייט בו‪ .‬חנוכה יום ו׳‪ .‬וישב כיו‬
‫בו‪ .‬טבת יום רי‪ .‬מקץ ר׳ בו‪ .‬י׳ בטבת ו׳ בו‪ .‬רגש ייא בו‪ .‬רחי י״ח בו‪ .‬שמות כיה בו‪.‬‬
‫שבט יום הי‪ .‬וארא ני‪-‬כו‪ .‬בא י׳ ט‪ .‬בשלח י־ו בו‪ .‬יתרו כ־ד בו‪ .‬אדר רז‪ .‬משפטים‬
‫וסרשח שקלים בו ביום‪ .‬ויקחו וזכור ח׳ בו‪ .‬תעניח אםחר יום הי‪ .‬פורים יום וי‪ .‬תצוה טיו‬
‫בו‪ .‬תשא ופרשת פרה אדומה כ״ב בו‪ .‬ויקהל ופרשת החדש ביט‪ .‬ניסן יום אי‪ .‬ויקרא ז׳‬
‫בו‪ .‬צו י״ד בו‪ .‬פסח למחרת ליום אי‪ .‬שבת דםסח כ־א בו‪ .‬שפיני כ־ח‪ .‬אייר בינ‪ .‬חוריע‬
‫ה‪ :‬בו‪ .‬אחרי י״ב בו‪ .‬אמר י״מ בו‪ .‬בחר כ־ו בו‪ .‬םיון יום די‪ .‬בפדבר ד׳ בו‪ .‬שבועות יום‬
‫‪5‬‬ ‫השלמה לסחזור וימיי‬

‫בי‪ .‬גשא ייא בו‪ .‬בהעלוחך י״ח בו‪ .‬שלח כיח בו‪ .‬תמוז ה״ו‪ .‬קדח ב׳ בו‪ .‬חקת מ׳ נו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בלק ייו בו‪ .‬י׳׳ז בחמת לםחדח ליום אי‪ .‬םנחס כינ בו‪ .‬אב יום ז ‪ .‬ראש* בו ביום‪ .‬הדברים‬
‫ח־ בו‪ .‬ט׳ באב למחרת יום אי‪ .‬ואתחנן פדו בו‪ .‬עקב כיב בו‪ .‬ראח כ־ט בו‪ .‬אלול איב‪.‬‬
‫שםטים ו׳ כו‪ .‬תצא יינ בו‪ .‬תבא כ׳ בו‪ .‬נצבים כ־ז בו‪ .‬תישרי לשנה הבאר‪ .‬יום ני‪ .‬צומ‬
‫נדליה יום ה׳‪ .‬וילך ה׳ בו‪ .‬צום כיסור יום ה׳‪ .‬האזינו ייב בו‪.‬‬
‫זח םעוברת‪ .‬תשרי וראש תשנה יום ז׳‪ .‬צום נדלית יום בי‪ .‬האזינו ח׳ בו‪ .‬צוםכיסוריום‬
‫בי‪ .‬סוכות יומ זי‪ .‬שבת וסוכות ט־ו בו‪ .‬שבת דשמיני עצרת כ״ב ט ‪ .‬הברכה ושטחת‬
‫חורח לםתרת ליום אי‪ .‬בראשיח כ״ט בו‪ .‬מרחשוון איב‪ .‬נת וי בו‪ .‬לך לך יינ בו‪ .‬ררא‬
‫כ׳ ט ‪ .‬חיי שרה כ־ז בו‪ .‬כסליו יום נ׳‪ .‬תולדוח יצחק ח׳ בו‪ .‬ויצא ייב‪ .‬וישלח‬
‫״ט‪ .‬חנוכת יוס וי‪ .‬וישב כיו בו‪ .‬טבת יום ד׳‪ .‬מקץ ד־ בו‪ .‬י׳ בטבח יום ר‪ .‬וינש‬
‫י״א בו‪ .‬ויחי י״ה בו‪ .‬שמוח כ״ה בו‪ .‬שבט יום חי‪ .‬וארא נ׳ בו‪ .‬בא י׳ בו‪ .‬בשלח‬
‫‪,‬‬
‫ייו בו‪ .‬יתרו כיד ט‪ .‬אדר ו׳ ז ‪ .‬משסטיס א׳ ט ‪ .‬רקחו ח׳ בו‪ .‬חציה טיו בו‪] .‬וזה‬
‫הדבר כיב בו[‪ .‬תשא ביט בו וסרשת שקלים בו כיומ‪ .‬ואדר א׳ בי‪ .‬ויקהל ו׳ בו‪.‬‬
‫חעניח אסתר מוקדם ליום הי‪ .‬ב צ ל א ל וזכור י‪-‬נ בו‪ .‬סורים למהרת ליום אי‪ .‬סקודי‬
‫וסרשת סרה אדומה כ׳ בו‪ .‬ותכל וםרשח החדש בין בו‪ .‬ניסן יום ני‪ .‬ויקרא ה׳ בו‪ .‬צו‬
‫ייב בו‪ .‬ססח יום ני‪ .‬שבת דםםח י״ט בו‪ .‬שמיני כיו ט‪ .‬אייר ד׳ הי‪ .‬תזריע נ׳ *ו‪ .‬אהרי‬
‫י׳ כו‪ .‬אמר י־ז בו‪ .‬בהר כייר בו‪ .‬םיון יומ וי‪ .‬במדבר ב׳ ט‪ .‬שבועוח יום די‪ .‬נשא ט׳ בו‪.‬‬
‫כחעלוחך י־ו בו‪ .‬שלח כ׳נ בו‪ .‬קרח ל׳ בו‪ .‬חמוז ז׳ אי‪ .‬חקח ז׳ בו‪ .‬בלק ייד ט ‪ .‬ראשי‬
‫כ־ח בו‪ .‬אכ יום בי‪ .‬דברים ו׳ כו‪ .‬ט׳ באב יום נ׳‪ .‬ואחחנן י־נ בו‪ .‬עקכ כ׳ בו‪ .‬ראה כיו‬
‫בו‪ .‬אלול נ׳ די‪ .‬שמטים ד׳ בו‪ .‬תצא י־א בו‪ .‬תבא י״ה בו‪ .‬נצבים כיה בו‪ .‬תשרי לשנה‬
‫הבאה יום חי‪ .‬צום נדליח דחוי ליום אי‪ .‬צום כיסוד ושבת י׳ מ‪.‬‬
‫זש סשוטה‪ .‬תשרי וראש השנה יום זי‪ .‬צום נדליה יום בי‪ .‬האזינו ח׳ בו‪ .‬צום כיסור‬
‫יום כי‪ .‬סוכות ליום ז׳ טיו בו‪ .‬שבת דשמיני עצרת כ״ב בו‪ .‬הברכה ושטהת תורה‬
‫למהרת ליום אי‪ .‬בראשית כ־ט בו‪ .‬מרהשוון א׳ בי‪ .‬נה ו׳ בו‪ .‬לך לך ‪ r‬בו‪ .‬וירא‪.‬כי בו‪.‬‬
‫חיי כיו בו‪ .‬כסליו נ׳ די‪ .‬תולדות יצחק ד׳ בו‪ .‬דצא י־א ט‪ .‬וישלח י־ח ט‪ .‬הנוכרי יוס‬
‫זי‪ .‬וישב בו ביום כיה בו‪ .‬טבת ה׳ וי‪ .‬מקץ ב׳ בו‪ .‬וינש ט׳'בו‪ .‬י׳ בטבת למחרת ליום‬
‫אי‪ .‬ויחי ייו בו‪ .‬שמות כ״נ בו‪ .‬שבט יום זי‪ .‬וארא א׳ בו‪ .‬בא ח׳ בו‪ .‬בשלח ט־ו בו‪.‬‬
‫יתרו כ״ב בו‪ .‬משמטים ומרשת שקלימ ביט בו‪ .‬אדר א׳ ב׳‪ .‬רקחו ו׳ בו‪ .‬תענית אסתר‬
‫מוקדם ליום הי‪ .‬תצוד‪ ,‬ופרשת וכור י־נ בו‪ .‬סורימ״למחרת ליום א׳‪ .‬תשא ומרשת פרה‬
‫כי בו‪ .‬ויקהל ופרשת החדש כ־ז בו‪ .‬ניסן יום ני‪ .‬ויקרא ה׳ ט‪ .‬צו ייב בו‪ .‬פסח יומ נ׳‪.‬‬
‫שבת של פסה י־ט ט‪ .‬שמיני כ־ו בו‪ .‬אייר ד׳ ה׳‪ .‬תזריע נ׳ ט‪ .‬אחרי י׳ כו‪ .‬אמר ייז‬
‫בו‪ .‬בהר כיד בו‪ .‬סיון יום וי‪ .‬בטדבר כ׳ ט‪ .‬שבועות זם די‪ .‬נשא ט׳ בו‪ .‬בהעלותך ייו‬
‫‪,‬‬
‫בו‪ .‬שלח כינ בו‪ .‬קרח ל׳ בו‪ .‬תמוז ז׳ א ‪ .‬חקת ז׳ בו‪ .‬בלק י־ד בו‪• .‬־ז בהמת יום נ־‪.‬‬
‫פנחס כ־א בו‪ .‬ראשי כיח ט אכ יום ב‪ .‬הדברים וי‪ -‬בו‪ .‬ט׳ באב יום גי‪ .‬ואתחנן י״נ בו‪.‬‬
‫עקכ כ׳ בו‪ .‬ראה כ־ז בו‪ .‬אלול נ׳ ד׳‪ .‬שפטים ד׳ בו‪ .‬תצא י־א בו‪ .‬תבא ייח בו‪ .‬נצבים‬
‫כיח בו‪ .‬השרי לשנה הבאר׳ ליום ה׳‪ .‬האזינו נ׳ בו‪ .‬צום נדליה דחוי למחרת ליום אי‪.‬‬
‫צום כיפור ושבחו י׳ בו‪.‬‬
‫ייע מעוברת‪ .‬תשרי וראש השנה יום זי‪ .‬צוס נדליה יום בי‪ .‬האזינו ח׳ בו‪ .‬צום כיסוד‬
‫יום בי‪ .‬שבת דסוכות טיו ט‪ .‬שכת דשמיני עצרת כ־כ בו‪ .‬הברכה ושמחת חורה‬
‫למחרת יום א׳‪ .‬בראשית כ־ט בו‪ .‬םרחשוץ א׳ בי‪ .‬נח ו׳ בו‪ .‬לך לך י־נ בו‪ .‬וירא כ; בו‪.‬‬
‫תיי כד בו‪ .‬כסליו נ׳ די‪ .‬תולרוח יצחק ד׳ ט‪ .‬רצא ייא בו‪ .‬וישלח ייח כו‪ .‬וישב כיח בו‪.‬‬
‫חנוכה יום ד‪ .‬טבח דת‪ .‬טקץב׳ בו‪ .‬ד נ ש ט ׳ בו‪ .‬י׳ בטבח למחית ליום אי‪ .‬ויתיי־ובו‪ .‬שסות‬
 ‫ח ש ל מ ח ל מ ח ז ו ר רטרי‬ ‫‪6‬‬

‫כינ בו‪ .‬שבט יום ד‪ .‬וארא א׳ בו‪ .‬בא ח׳ בו‪ .‬בשלח טץ בו‪ .‬יתרו כיב נו‪ .‬פשסטיס ב״מ בו‪,‬‬
‫אדר א׳ בי‪ .‬ויקחו ו־ בו‪ .‬ומוח י־־נ בו‪ .‬וזה הדבר כ׳ בו‪ .‬תשא וסרשת שקלים כ־ז בו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואדר נ׳ ד׳‪ .‬ףקחל ד• בו‪ .‬ב צ ל א ל וטרשת זכור י־א בו‪ .‬חעגיח אסתר יום ב ‪ .‬םודים יום‬
‫נ׳‪'.‬פקודי ופרשת פרה אחסה ייה בו‪ .‬ותכל ופרשת החדש כ׳׳ח בו‪• .‬ניסן יום ח׳‪ .‬ויקרא‬
‫נ׳ בו‪ .‬צו י׳ בו‪ .‬פסה יום הי‪ .‬שבת של פסה י־ז בו‪ .‬שסיני כיד בו‪ .‬אייר ו׳ ז׳‪ .‬מריע‬
‫‪,‬‬
‫א׳ בו‪ .‬אחרי ח בו‪ .‬אמר ט־ו בו‪ .‬בהר כיב בו‪ .‬במדבר כ־ט בו‪ .‬סיון יום א׳‪ .‬שבועות‬
‫יום ר‪ .‬שבת של שבועות ז׳ בו‪ .‬נשא י־ד בו‪ .‬בהעלותך כ־א בו‪ .‬תמוז כ• נ׳‪ .‬קרח ה׳ בו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫חקת י־ב בו‪ .‬ובלק בו ביום‪ .‬י־ו בתפוז יום הי‪ .‬פנחס י־ט בו‪ .‬ראשי ט׳ בו‪ .‬אב יום ר ‪.‬‬
‫דברים ד׳ בו‪ .‬ט׳ באב יום הי‪ .‬ואחחנן ייא בו‪ .‬עקב י־ה בו‪ .‬ראה כ־ח מ ‪ .‬אלול ה׳ וי‪.‬‬
‫שםפיפ ב׳ בו‪ .‬תצאי ט׳ בו‪ .‬תבא י־ו בו נצבים כ־נ בו‪ .‬תשרי לשנה הבאה ליום זי‪ .‬צום‬
‫גדליה יום ב׳‪ .‬האזינו ה׳ בו‪ .‬חזק‪.‬‬
‫הרוצח לידע סדר כל השנח לשבחוח ולחדשים ולמרהשוון ולכסליו אם שליפים אס‬
‫חסירין אם כסדרן אחד חסר ואחד מלא יחן עינו כסימני פסקי הלוה שסידר‬
‫רכינו נ ח ש ו ן וירע על שנה שהוא עומד בה מהו סימנה או ביש או ב־ח או נ־ר או אחד‬
‫מכל הסיסגין‪ .‬ויעיין פירוש של כל השנה כחוב ומפורש באחד סי־ד סימנין‪ .‬ושמירשתי‬
‫חן לקביעות ראשי חדשים חן לסידרא שבכל שבח בכמה בחרש הן לתעגית צבור‪.‬‬
‫ופירש הרב ר׳ י ה ו ד ה בן הרב רביגו יום ס ו ב הגדול‪ .‬ולעולם פקיד ופסח‪ .‬סגו‬
‫ועצרו‪] .‬צומו וצלו קוםו[ ותקעו‪(*.‬‬
‫ו ר ב י נ ו יעקב כן רבנא מ א י ר סידר בשנה פשוטה פקיד ופסה‪ .‬ובשנה מעוכרת מגיר‬
‫ופסח‪ .‬וכה־ש מעוברת ובה־ח מעוברת אחרי קודם פסה‪ .‬וסימן ספיר ופסח‪.‬‬
‫אוחד ופסח‪ .‬שאילו נצמצם לםניר ופסח לא מצינו מקום למטות וםםעי להיחלק לשתים‬
‫שהרי אף כשנח עיבור לא מצינו להם מקום להיחלק אלא בדרש מעוברח או בה־ה‬
‫מעוברת‪ .‬ואתר‪ ,‬ידעח רי ראויות חן ליחלק יוחד מאלה פקודי ווחכל‪ .‬לסי שהן סדרים‬
‫נתלים ונס הפטרות נתקנו לצורכם‪ .‬ואם לא עכשיו אימתי‪ .‬כך תיקן בצרפת‪ .‬סדר‬
‫שאלה יוס ס׳ לתקופה‪ .‬ויום ס• כלאהר םי‪ .‬ום׳ יום הולכים שבועות לבד ד׳ ימים‪.‬‬
‫והילכך אם תםול תקופת תשרי ביום אי‪ .‬תהא שאלה יום די‪ .‬ואם נפלה כיום ב׳ תהא‬
‫שאלה יוס הי‪ .‬וכן בולן‪ .‬וכיון דשאלח ביום ם׳ אחר התקופה אלמא מנינן יום שנפלה‬
‫בו התקופה‪ .‬דיום תקופה םתהיל‪ .‬הה הכלל שאם !ופול תקופת תשרי בי׳ בו והשנה‬
‫חסידה או כסדרה נם השאלה תהיה ביוד נכסליו‪ .‬ואם נפלה כמו כן ב״א בתשרי ]נם‬
‫השאלת תהית בי־׳א[ ככסליו כי כאשר תמשוך התקופה בתשרי תמשוך השאלה כבסליו‪.‬‬
‫אך אם השנה שלימה אז לא תמשוך השאלה בכסליו‪ .‬כמו שמשכה התקופה בתשרי‬
‫מסגי שמרחשוון מלא ופוחת יום אהד‪ .‬ואם נפלה תקופה בי־א בתשרי תהיה השאלה‬
‫בי׳ בכסליו‪.‬‬
‫לשני חדשים הוצקו‪.‬‬ ‫גיא חק׳׳ו‪.‬‬ ‫לכל חודש וחורש הוצג‪.‬‬ ‫אי־ב תשציג‪.‬‬
‫ז־ב תתרי״ב‪ .‬לארבעת חדשים להקריב‪.‬‬ ‫לשלשה חדשים להחריפ‪.‬‬ ‫די־ד רי־׳מ‪.‬‬
‫כ״ד תל׳ח‪ .‬לחצי שנה תשלח‪.‬‬ ‫לחמשה חדשים נמשכת‪.‬‬ ‫ט׳־ו תשביה‪.‬‬
‫ה״ה תקמ־ד‪ .‬לשמונה חדשים הועמד‪.‬‬ ‫לשבעה הדשיס לתקנה‪.‬‬ ‫נ־ה קנ־א‪.‬‬
‫לעשרה הרשים הושע‪.‬‬ ‫א־ו ש־ע‪.‬‬ ‫לתשעה הדשים הוקנו‪.‬‬ ‫דיה תרנ׳יו‪.‬‬
‫ד״ח תתע־ו‪ .‬לשנה פשוטה הקבעו‪.‬‬ ‫לאחד עשר חדשים הופג‪.‬‬ ‫ב‪-‬ך ס׳נ‪.‬‬

‫י( לעיל במחזיר ע׳ ‪ 221‬ואודוה ר׳ יר׳ט הנזכר כא! עיין מה ‪ •29‬הרב המבאר כמחזור‬
‫ע׳ ‪ 143‬אוח מ׳ ועור ע׳ ‪ 153‬אוח &ר‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫השלטה למחזור ויטרי‬

‫לשנה מעונית חק ומשסט‪ .‬לכט״ו תיי־ב‪ .‬משלש לשלש חוייכ‪.‬‬ ‫הכ״א תקס׳׳ט‪.‬‬
‫ואיה תשי־ח‪ .‬לעיבור שני תםשיח‪.‬‬ ‫לעיבור יאשון הוסט‪.‬‬ ‫ניב תתצ״ט‪.‬‬
‫ליתרון לבנה בעיבור שלישי נרמז‪ .‬אייר קנ״ב‪ .‬לעיבור רביעי הוענב‪.‬‬ ‫אי־כ תשמ־ו‪.‬‬
‫ז״ט תת״ע‪ .‬לעיבור ששי נסתע‪.‬‬ ‫לעיבור המשי נמנה‪.‬‬ ‫דייו תתרנ׳א‬
‫כי־ו תקציר• לתכלית מחוור נמצא‪.‬‬ ‫לתכלית מהזור נתערםה‪.‬‬ ‫שע־ה ותמ׳־ה‪.‬‬

‫)תקע״ח( א׳ ר׳׳ג כך מקובלני מבית אבי אבא אין חודשח של לבנח פחותה מכ״ט יום‬
‫וחצי ושתי ידוח שעח וע־נ חלקים‪ .‬וקיימ־־לן רי־ב חדשים יש בשנח‪.‬‬
‫מנה י־ב פעמים התשבון הוה ותמצא שיש בשנת לבנה שנ״ד ימים וחי שעות ותתע־ו‬
‫חלקימ‪ .‬כשחמנה כיד שעות ליום ואלף ושמונה חלקים לשעה‪ .‬דהכי נקטינן והכי קים‬
‫לן‪ .‬ולכך היא נקראת שנח‪ .‬דמשנ־ח ימים אינו חסר כי אם מיו שעות ריר חלקים‪ .‬כ־ש‪.‬‬

‫אמר שמואל אין בין תקופה לתקופה אלא ציא יום וו׳ שעות ומחצה‪ .‬וקיימ־לן דארבע‬
‫תקופות יש כשנח‪ .‬נמצא שיש בשנת חחמח שס־ח ימים ורביע יום‪.‬‬
‫כשתמנה ד׳ פעמיפ ציא יום וז׳ שעות ומחצה‪ .‬ותניא נמי בברייתא תודשח של חמה‬
‫ליתק־ס ל׳ ימים י׳ שעות תקיים חלקים ריב פעמים ליתקיס עולה שס׳־ח ימים וז׳ שעות‬
‫דהיינו רביע יום‪ .‬כמה יתירח שנח ההמה על שנת הלבנה יכאר־ד י׳ ימים כ־א שעות‬
‫ריד חלקים‪ .‬ולכך אנו צריכים לחוסיף על שנח חרש אחד מעמים לסוף שלש ופעמים‬
‫לסוף שנחים‪ .‬כדי להשווח שנוח הלבנה לשנוח חתמה כסח שנוכל‪ .‬לתקן את הסועדות‬
‫שיהא פסח כזמן אביב‪ .‬ושחהא חחבואה מבושלח כדי לחביא ממנה חעומר‪ .‬ונם חנ‬
‫הסוכות בזמן אסיפה‪ .‬כדכת׳ וחנ האפיף‪ .‬כדחניא בפיק דפנהדרין על שלשה םימנין‬
‫מעכרין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התק ופה‪ .‬שאם לא היינו עושין‬
‫עיבור כמו שאנו עושים לסוף שנות המחוור שהן ״ מ שנים יהיה פסח באלול של חמה‬
‫וסוכות באדר של חמה‪ .‬ולכך סעברין אנו לסוף נ׳ וי ח׳ י־א י״ד י־ז י־ט‪ .‬כי לסוף נ׳‬
‫שניס יחידה שנח חחמח על שנח חלבנח נ׳ יבאדדיין שעולים ל־ב ימים כיא שעות‬
‫תרי־ב חלקים‪ .‬וסימנך לבטיו חרי״כ מנ׳ לנ׳ חוייב‪ ,‬ובאשר נעבר אח השנה חשלישיח‬
‫ונוסיף עליח חדש אחד שהוא מכיט יום וחצי ושחי ידות שעח ועינ חלקים‪ .‬והשתי •ידות‬
‫שעת עולין תש־ך חלקים וע־נ חדי חשצ־נ חלקים הדי כ׳־ט יוס וחצי וחשצ־נ חלקים‬
‫מלבמ״ו תרי־כ‪ .‬הרי שלא ישאר כידך מיתרון חחםה על הלבנה לנ׳ שנים‪ .‬כ׳ אם ני ימים‬
‫וכ׳ שעות ותתציט •הלקים‪ .‬וסימנך נ־כ תתציט‪ .‬לעיבור ראשון הוסיט‪ .‬ולמוף נ׳ שנים‬
‫כאשר נעבר אח השנה הששית ישארו ב׳ פעמים ניב ודת צ״ט שעולין ו׳ ימים וה׳‬
‫שעות וחשי״ח חלקים וסימנך ויח תשי־ח לעיבור שני חסשי־ח‪ .‬ואם היינו ממתינין מלעבר‬
‫עד נ׳ שנים שלישיים תהא יתירה שנת ההמה על שנת הלבנה יותר מראי לכך אנו‬
‫מסהרין לעבר לסוף ב׳ שנים שהיא שנה שמינית של מהזור‪ .‬ובאותן ב׳ שנים עולה‬
‫היתרון ב׳ יכארד״ין‪ .‬שהן כ״א ימים ריח שעות ות״ח חלקים צרף עםחם והתשי׳ח סך הכל‬
‫ב־׳ח ימים ומ״ו הלקים וכאשר תוסיף על שנת ח׳ חדש העיבור שהוא כ־ט יום וחצי‬
‫וחשצ״נ חלקים נמצא ששנית הלבנה חמשוך על שנח החמה יום וחצי וחשס־ו חלקימ‪.‬‬
‫ומימנך אייב תשמ־ו ליתרון הלבנח בעיבור שלישי נדמו‪ .‬ולסוף נ׳ שנים אחרי כן שהיא‬
‫שנח י־א למחזור ועולה יתרון הנ׳ שנים ג‪-‬ב תחצ־ט באשר פירשנו למעלה הסר מהן‬
‫אי־׳ב תשמ־ו וישאר בידך שתמשוך על שנת הלבנה יום אהד וייד שעות וקנ־ב תלקים‪.‬‬
‫וסימניך אייר קנ־ב לעיבור רביעי הוענ״ב‪ .‬ובשנת י״ד למהזור שהוא נ׳ שנים אתרי כן‬
‫שעולה כמו כן תיתרון לניב תתצ־ט צרף אותם עם אייר קנ־ב ויעלה בין הבל ד׳ ימים‬
‫וייו שעות ותתרנ״א הלקיס‪ .‬וסימניך ד׳ י־ו תתמיא לעיבור המשי נמנה‪ .‬ולסוף נ׳ שנים‬
 ‫השלמה למחזור ויטרי‬ ‫‪8‬‬

‫אתרות שהיא שנת י־ז למהזור כאשד תצרף‪ .‬נ׳כ תתצ־טעם ד׳ ת תחינ־א יעלה הכל‬
‫לו׳ יטיס וי־ט שעות ותתיע הלקים וסימניך וי־ט תת׳ע לעיבור ששי נסתע‪ .‬ולסוף ב׳‬
‫שנים שהיא שנת י־ט למהזור שיתירה שנת החמה שנת יכרד־ין כאשר תצרף אותם עם‬
‫ו׳ י־ט תתיע ותוציא טהן חדש העיבור שהיא כ־׳ט יום וחצי ותשצ״נ חלקים לא ישאר‬
‫בידך סכל יחרוץ החסה על הלבנה כי אם שעח אחת ותסיח חלקים‪ .‬וסימניך שעה וחמיה‬
‫חלקים לתכלית כלי מחוור ומחזור נחערסח‪ .‬ו י ש ל נ ו ד׳ אלמים וטי מ א ו ח וע׳ ש נ ח‬
‫מ ב ר י א ת עולם קח טחן ד׳ אלםיםוט׳ מאות ומי שנח ויעלה הכל לריס מחוורים של ״ ט‬
‫ישנה‪- .‬כיצד חייט מאוח עולין ק׳ מחזורים והי־ט סאות ק• מחזורים הרי ל‪-‬ח מאות ר׳‬
‫מחזורים‪ .‬והי־א מאות ומ׳ שנה ס׳ סהוורים‪ .‬הרי לך בין הכל ר־ס מחזורים‪ .‬צא ומנה‬
‫שעה ותם־ה לבל מחוור הריס שעות עולין ירד ימים וכ׳ שעוח ור״ס תפה״ין תסנח‬
‫ותעשה סכל תמ־ה חצי‪,‬שעד‪ .‬שהן תק״ס הלקים ואהר כך תהסור מהן ר״ס נהי־ן מכל‬
‫חצי שעה נ״ה חלקים‪ .‬ותעשה חשבונך קצר וק־ל‪ .‬חר־ם שעמים חצי שעה הן ק־ל שעות‪.‬‬
‫צא מהן ריס נהי״ן שהן י״נ פעמים כ׳ נהי״ן הכי נהי״ן עולין שעה מצומצמת‪ .‬הרי‬
‫שתחסר סן הק׳יל שעות י־נ שעוח ור״ס חלקימ וישארו ק״ו שעות וחתיך הלקימ צרף‬
‫אותם עם ירד ימים וב׳ שעות שהיו בידך‪ .‬סך הכל ט״ו ימיס וי־ו שעות ותתיך חלקים‪.‬‬
‫וסימניך טע י־ו חחיך לר׳־ם מחוורים ניחך‪ .‬צא מחן ו־ט תרם׳ב כי ודחה הלבנה בדופנה‬
‫כשנתלו המאורות לפי שאמרה אי איפשר לשני שמשים שישתמשו ככחר אחד ולא‬
‫שמשח עד ז׳ ימים וט׳ שעות ותרמ״ב חלקים וישארו בידך ח׳ ימים ווי׳ שעות וקע״ח‬
‫חלקים‪ .‬ולסוף נ־ט שנה לסרט שהיא םוף מחזור רס־א כשתצרף עמהן שעה וחסיד‪ ,‬חלקים‬
‫הרי לך ח׳ ימים וחי שעות ותרם׳ג חלקים‪ .‬וסימניך תתתרם״נ לרס״א מחוורים חושנ‪ .‬וכל‬
‫זה צריך לך לדעת ולמנות כדי להשליך יתרון חחמה על מולד הלבנה של ניסן ותרע‬
‫ככמה בחודש תפול תקופתו ובכמה ביום‪ .‬אם תרצה לדעת מולד ניסן של שנד‪ .‬שאתה‬
‫עומד בה תמנה כל העודף על השביעיות משנברא העולם ותשליך כל אותו העודף על‬
‫מולד ראשון של בראשית ותמצא סולרך‪ .‬ימות שנת הלבנה שנייר ימים והי שעוחוחתע״ו‬
‫חלקים כאשר פירשנו למעלה‪ .‬הש־ן ימים הולכים בדו‪ .‬הרי ד׳ ימים ות• שעות ותתעיו‬
‫חלקים העודף על השביעיות וםימניך ד־ח תתע״ו לשנה פשוטה הוקבעו‪ .‬ובשנה מעוברת‬
‫שתודש אהד יותר שהוא כיט יום וחצי ותשצ־נ חלקים‪ .‬הב׳׳ה ימים הולכים בדו‪ .‬חרי‬
‫שעודף יום והצי והשצ־נ הלקים‪ .‬וסימניך א׳ י״כ תשצ״נ לכל הדש והרש הוצנ‪ .‬צרף‬
‫א׳ י״ב תשצ״נ עם ד־ח תתע״ו הרי ה׳ ימים וכ־א שעות‪ .‬ותקסיט חלקים‪ .‬םימניך הביא‬
‫תקם־ט לשנה מעוברת הק ומשפט‪ .‬וכאשר תמנה ער תכלית המחזור דיח תתע״ו לפשוטה‬
‫והכ׳׳א תקפ־ט למעוברת תמצא לי״ט שנים יתר על השביעיות ב׳ ימים ו״ו שעות ותקצ״ה‬
‫חלקים‪ .‬וסימניך ביד תקציח לתכלית כל מחזור נמצא‪ .‬חשבון קצר על הבת חקצ׳׳ה ימות‬
‫שנת החמה שם־ה יום ורביע יום כאשר פירשנו למעלה‪ .‬השם״ד ימים הולכים בזיז‪ .‬הרי‬
‫יום ורביע העודף על הז״ו לי״ט שנים י־ש ימים ו״ט רביעיות שהן כיד ימים סהות רביע‪.‬‬
‫הרי בי־ח יתס על השביעיות למהזור ההמה‪ .‬ב׳ ימים ו״ח שעות‪ .‬צא מהן שעה ותםיה‬
‫שיותר מחזור ההמה על מחזור הלבנה באשר פירשתי למעלה וישאר בידך בי־ו תקצ־ה‪.‬‬
‫מעתה תוכל למנות מולרך‪ .‬צא וחשוב ביד תקצ״ה לכל מחוור לריס מחזורים‪ .‬ר״ס פעמים‬
‫ב׳ ימים עולים תק־ך ימים‪ .‬ור״ס פעמים י־ו שעות‪ .‬הרי ר־ם ימים סחות שלישית הסר‬
‫מר־ם ימים השליש נשאר קע־נ ימים וח׳ שעות‪ .‬צרסם עם תקיך ימים הרי תרצ״נ ימים‬
‫והי שעות‪ .‬התיצ־נ ימים הולבין זיז נמצא ה׳ שעות עודפות על השביעיות לר־ם פעמים‬
‫בת‪ .‬צא סמנה ר״ס פעמים תקע״ה חלקים‪ .‬ריס פעמים תק״ם הן ק׳ל שעות ודיים פעמים‬
‫נ־ה הלקים שהן י־נ פעמים כנהיין‪ .‬חבנח״ין עושין שעה שלמה‪ .‬הרי י־נ שעות וריס‬
‫‪9‬‬ ‫חשלמח למחזור ממרי‬

‫הלקים‪ .‬צרף אותם עם הק״ל שעות הדי קמ־נ שעות וריס חלקים‪ .‬וח׳ שעות שנשארו‬
‫בידך מן הכייו הרי קניא שעות ור־ם הלקים הקםיד שעות עולין ו׳ יסיס‪ .‬הרי ו׳ ימים‬
‫וזי שעות וריס הלקים עודסים על השביעיות לריס מהזוריס וסימניך וזרים למחזורים ר״ס‪.‬‬
‫ומירשנז למעלה שהלננה חיחה נזופה ד פ חרמ־ב‪ .‬הרי שהיה מולדה הראשון נשנבראת‬
‫ביום ר׳‪ .‬בטי שעוח וחרס׳׳ב הלקים חשלך על אוחו המולד וזרימ נמצא שהל מולד ניסן‬
‫של חחלח מחזור רס׳א בני׳יו תתק׳ג ביום נ׳ וי׳׳ו שעות ותחק׳ב חלקים‪ .‬נחזור' לענין‬
‫הראשון‪ .‬אם תרצה לדעת מתי חמול תקופח ניסן של תודלת מחזור רםיא‪ .‬קח ח־ז קע־ה‬
‫שיחידה המה על חלבנח לריס מחזורים באשר מנינו למעלה והשלך על ני־ו תתקיב נמצא‬
‫שנסלה חחקוםה בחהילח ליל חמשי שתוא תהילת עשרי ליום המולד‪ .‬ונם עתה אס‬
‫תרצה למנוח המולד של ההילה מחזור רם־ב השלך בי־ו תקצ־ה על ני־ו תתק׳־ב נמצא‬
‫שהל המולד בויט תמ‪ .‬ביום ו׳ וטי שעות ותי־ו הלקיפ ופירשנו לפעלה שיתרה החמה על‬
‫הלבנה ד־ח חרס־ג על ויט תי־׳ו‪ .‬נמצאת התקופה של ניסן נופלת בו׳ שעות של יוס ז׳‬
‫שהוא תשיעי ליום הסולד‪ .‬וכן תעשה כל שעה שחרצח למנות מולדך חמנה ד׳ח תחע־ו‬
‫לשנה פשוטה‪ .‬וכיד תל־ח להצייה‪ .‬והכיא תקס׳׳ט למעוברת ונייו קניא מן תשרי לניסן‬
‫לשנה מעוברת‪ .‬ובי־ו תקע־ה לםהזור שלס ותמצא מולדך‪ .‬ולדעת תקופתך תמנה בייה‬
‫למהזור ויום רביע משנה לשנה וזי שעוח ומהצד‪ ,‬מחקוסה להבירתה‪ .‬ותמצא תקוסתך‪.‬‬
‫וכן הסדר‪ .‬תקופה ראשונה של ניסן כשנברא העולם נשלה כתחילת ליל רביעי‪ .‬תקופת‬
‫תמח בזי שעוח ומחצה של ליל רביעי‪ .‬תקופת תשרי בנ׳ שעות של יום רי‪ .‬תקופת טבת‬
‫ביי שעוח ומהצה של יום ד׳‪ .‬וסימניך אזניי‪ ,‬שנה שניית תקופת ניסן בו• שעות של ליל‬
‫ה׳‪ .‬תקופת תמוז כשעה וסחצה של יום חי‪ .‬תקופת חשרי כפ׳ שעוח של יומ חי‪ .‬תקוםת‬
‫טבת בר׳ שעות ומחצה של ליל ו• וסימניך ואט־ד‪ .‬וכן בל השנים שנה אחת אונ׳׳י‪.‬‬
‫שנייה לה ואט־ד‪ .‬לסוף ד׳ שנים לבריאת עולם יתירין על הדז ד׳ ימים וד׳ רביעיות שהן‬
‫ה׳ ימים ונפלה תקופת ניסן בתחילת ליל ב׳ ולד• שנים שניים במו כן תשליך ה׳ ימים‬
‫על תחילת ליל ב׳ ונסלח בתחילת‪ ,‬ליל ז׳ ולד׳ שנים שלישיים בתתילת ליל ה׳‪ .‬ולדי‬
‫שנים רביעיים בחחילת ליל ני‪ .‬ולד׳ שנים חםשיים בתחילת ליל אי‪ .‬ולדי שנים ששיים‬
‫בתהילת ליל ו־‪ .‬וסימניך דכ־ו הנא־ו לכ־ד שנים במצאו‪ .‬ולד׳ שנים שבעיים שהוא סוף‬
‫כ׳׳ח שנים חיא נופלת בתחילת ליל די‪ .‬כתחילת ברייתה‪ .‬ובך חיא חחרת הלילה נל‬
‫חימים‪ .‬למוף מחוור של כ־ח נופלת בתחילת ליל ד׳ כבתחילח‪ .‬ועל זח שנו חכמים‬
‫הרואה חמה בתקוםחה אומר ברוך עושה מעשה בראשית‪ .‬ועל זה יסד ר י ח הרוזה זו‪.‬‬

‫יבואון באמונה‪ .‬לעשרים ושמונה‪ .‬ליום בו נתמנה‪ .‬להאיר על ארקים‪.‬‬

‫ולדעת בכמה בחדש זה הכלל‪ :‬על ראשון ב׳ חוםיף‪ .‬ועל שני נ׳ תכםיף‪ .‬ועל שלישי‬
‫שכ־ח אב־נ *(]תנליף[‪ .‬ועל רביעי ]ם־נ ע־יב תדליף[ נ׳ חעדיף‪ .‬סי׳ אם נפלה‬
‫תקופת ניסן כיום ראשון לחדש תוסיף עליה ב׳ ימים‪ .‬ותפול תקופח חפוז בני לחדש‪.‬‬
‫ועל חקופת תמוז תוסף נ׳ ימים ותפול תקופת חשרי בו׳ לחרש‪ .‬ועל תקופח תשרי‬
‫שכ־ח אבינ‪ .‬פי׳ כשמרהשרן וכסליו שלימין א־ כשהן בסדק ב׳ כשהן חפרין ני‪ .‬ועל‬
‫תקופח טבח חוםיף נ׳ ימים‪ .‬וזח חסימן שאמרנו דוקא‪ .‬כשחתקופח נופלת באחת מכל‬
‫שעות חלילח‪ .‬או ביומי כאל־ף או בנים״ל דאזנ׳־י‪ .‬או באל־ף דואטיד‪ .‬אבל כשהיא‬
‫נוסלתיביום כ׳ וי דאוכ׳ט או כר׳ דואט׳ד או בז• דאזנ׳י אזסוסיפין לתקופח שאחריה‬
‫יום אחד יותר סכל הסימן‪ .‬שחפיטן אינו אלא בשחבירתה נוסלח באוחו יום עצטו שוו‬
‫נוסלח‪ .‬אבל כשהיא םדלנח למס של אחריו צריך יום אחד יותר‪ .‬והסכין יכין‪.‬‬

‫*( מה עםוסגד הוספתי על ‪8‬י נוסחת עברוגות בכ״י ‪ No. 228‬על חגיבליאטחןןק על‬
‫סלכות ווה ברלין‪.‬‬
 ‫חשלמח למחזור ויעדי‬ ‫‪10‬‬

‫אמר שמואל אין תקופת ניסן נופלת אלא או בתהילת היום או בחחילח הלילה ]או‬
‫באמצע היום[ או באמצע הלילה ואין תקופת תמוז נופלת אלא בז׳‬
‫שעות ומחצה ביום או בז׳ שעות ומחצה בלילה‪ .‬או במעה ומחצה ביום או בשעה]ומהצה[‬
‫בלילה‪ .‬ואין תקופת תשרי נופלת אלא בג׳ שעות ביום או בנ׳ שעות בלילה או בט׳‬
‫שעות בלילה‪ .‬ואין תקופת טבת נופלת אלא בי׳ שעות וסחצה ביום או בי׳ שעות ומחצה‬
‫בלילה‪ .‬או בד־ שעות ומהצד‪ .‬ביום או בדי שעות ופהצה בלילה‪ .‬וזהו אזנ־־י ואט־ד‬
‫שפירשנו למעלה‪.‬‬
‫אפרש הדחיות די בניסן וכננדן ד׳ בתשרי‪ .‬לא בדיו פסח‪ .‬אם יארע מולד ניסן כיום‬
‫כ׳ או ביום ד׳ או ביום וי‪ .‬דוחין אוחו עד למחרתו‪ .‬משוס דשלישי ליום ראש‬
‫חרש ניסן הר ראש השנה‪ .‬ולא אדיו ראש השנה‪ .‬דאם יארע ראש השנה ביום א׳ חד‬
‫הושענא רכה ביום שבת ושבת אינה נדחית מםניח ואתי לאשתכוחי סצוה ערכה וגם אם‬
‫יארע ראש השנה כיום ר׳ הוי יופ הכםורים ביום וי‪ .‬ואם יארע ראש השנה כיום ו׳ הוי‬
‫יום הכםורים ביום א׳ ותרי שבתי בהדי הדדי לא עכדינן משום ירקייא ומשום מתייא‪.‬‬
‫**חרת‪ .‬אמ יארע סולד ניסן כי־נ תרמ־ב י־נ שעות ותרמ־ב חלקים‪ .‬אפי• כיוס שאינו‬
‫אלא כדיו‪ .‬דחינן ליה‪ .‬משום דמולר תשרי חבא יארע ב״ח שעות ביום‪.‬‬
‫כשתשליך כ׳ ד׳ תשיח על י׳׳ג חרמ־ב‪ .‬ומולד הבא בי־ח שעות פסול הוא וצריך לדחותו‬
‫מפני שאין כיד יכזלין לקדש את החדש כל אותו יום‪ .‬שאין הלבנה נראת כל אותו יום‪.‬‬
‫דשית שעי מכסי סיהרא ולא קרינא ביה כזה דאה וקדש‪ .‬וכ‪-‬ש אם יארע מולד ניסן מי־־נ‬
‫חרמ׳־ב ולמעלה דדחינן ליח‪ .‬אבל אס יארע בי־נ תרטיב ]צ׳׳ל תרמ״א[ לא דחינן ליה דאו‬
‫נראית הלבנה חלק אחר ביומ מולד תשרי הבא‪ .‬וקרינן ביה כוה ראה וקדש‪.‬‬
‫אחרת‪ .‬זי־א קנ־א לאחר עיבור דחינא‪ .‬פי׳ אם יארע מולד ניסן כיום ז׳ כייא שעות‬
‫וקניא חלקים אם זו שנה מעוברת חודן אותו עד יום אי‪ .‬משומ דמולד ניסן‬
‫של אשתקד היה ביום א׳ כייג תרמ־ב וצריך לרהותו כאשר פירשנו למעלה ודחינן אוחו‬
‫עד יום נ׳‪ .‬שביום ב׳ לא היה יכול לחיות דלא ברץ פסח נמצא שאם לא נדחה אותו‬
‫עכשיו לא יהיר‪ ,‬בין פסח לפסח כי אם ר׳ ימים‪ .‬וקיימלין הרו בעיבור פי׳ כשמרחשוון‬
‫וכסליו חסירין •ש בין קיבוע לקיבוע בשנה מעוברת ה׳ ימים‪ .‬וכשהן כסדרן וי וכשהן‬
‫מליאים זי‪ .‬אכל םחוח מה׳ ימים אין יכוללן להיות ביניהם בשנה מעברח‪ .‬אבל אם יארע‬
‫כז״א קץ‪ .‬לא דחינן ליה‪ .‬משום רמולר ניסן של אשחקד אירע באיינ תרמ־א‪ .‬ולא היה‬
‫נדחה כאשר םירשגו‪ .‬ויש בקיבוע וי ימים‪ .‬ונם אם יארע מולד ניסן בז״א קנ־א בשנה‬
‫פשוטה אינה נדחה דסולר גיסן של אשחקד היה בנ־־כ שניה ולא היה נדחה ויש בקכוע‬
‫זה ד׳ ימים‪ .‬ואין צריך להיות עור ביניהן‪ .‬דקיימלץ נד־ה בפשוטה כמו שלשו של הרו‬
‫במעברת‪ .‬ונם אס יארע בא״א קנ״א אפי• בשנה מעוברת אינו נדחה‪ .‬דמולד של אשתקד‬
‫היה ביומ ב׳ יינ תרמיב והיד‪ ,‬נדחה עד יום נ׳ ולא יותר‪ .‬ועתה יש כקטע זה ה׳ ימיס‪.‬‬
‫ונס אם יארע בני״א קנ׳א בשנה מעוברת אינו נדחה דמולר של אשתקד אירע בדיינ‬
‫תרמ־ב והיה נדחה ער לםהרתו יום ה׳‪ .‬ויש ביניהן ה׳ ימים‪ .‬ונם אס יארע בהי־א קג־א‬
‫בשנה מעוברת אינו נדהר‪ ,‬דמולד של אשתקד היה בוייג תרמיב והיה דחוי עם יום ו׳‬
‫ויש ביניהן ה׳ ימים‪.‬‬
‫אחרת‪ .‬א״ר ותתמ״ו לפני שנה פשוטה לא נתקיימו‪ .‬סי• אש יארע מולד ניסן ביום א׳‬
‫בדי שעות ותתםץ הלקים אם השנה הבא פשוטה צריך לדחותו ער יום ני‪.‬‬
‫מפני מולד ניסן חכא שאירע כחי׳נ תרמ׳׳ב ויצטרך לדחותו עד יום וי‪ .‬שביום ו׳ אינו‬
‫יכול לחיות רלא בדיו פסח‪ .‬נמצא שאם •לא נדחה אותו‪,‬עכשיו יהיה בקיבוע זה ו׳ ימיפ‪.‬‬
‫וקיימא לן נר״ה בפשוטה‪ .‬שאץ יכול להיות בקיבוע של שנה פשוטה יותר מהי ימים‬
‫‪11‬‬ ‫ה ע ל מ ה למחזור ויםרי‬

‫אפילו כשחחדשים םלאיס אבל אם יארע בא־ד וחחם־ה אינו נדחה דאז יהיה סולד גיסן‬
‫הבא כהי׳נ תרם־א ולא יהיה נחזה‪ .‬ואץ ביניהן‪ .‬כי אס רי ימים‪ .‬וכן א״ד ‪ raw‬כשנה‬
‫םעוגרת אינו נדחה‪ .‬שישחשליך הכ׳א חקםיס על א־ד ותתם־ו יהיה סולד ניסן הבא כרב‬
‫שנ־ה ולא יהיה נדחה ויש ביניהן ו׳ ימים כמשפט שנה סעוכרת כאשר החושים כסדרן‪.‬‬
‫ונס אם יארע מ י ד וחחם־ו אפילו כשנה פשוטה איט נדחה דסולד ניסן הבא יהיה כרינ‬
‫הרטיב רדחו אוחו עד לטזית יום ולא יוחד‪ .‬ואין בקיבוע זה כי אס ה׳ יפיס‪ .‬כסשםס‬
‫שנה פשוטה כשהחדשים טלאים‪ .‬ונם אס יארע כה־ד תהטיו אינו נדהה‪ .‬דאז יהיה טולד‬
‫ניסן חכא בכיינ־תרס־ב ויהיה דחוי עד יום נ׳ ד ש ביניהן ה׳ ימים‪ .‬ונס אם יארע כו־ד‬
‫תתס׳ו אינו נדחה דםולד ניסן הבא יהיה בדינ הרם־ב רדהו אוהו עד יום הי‪ .‬ויש ביניהן‬
‫ה׳ יפיס‪ .‬זה הכלל פסול י־נ הרטיב של סולד ניסן נוהנ בכל יפי שבוע ובכל השנים‪.‬‬
‫ופסול י‪-‬א קנ־א אינו נוהנ אלא כשנה סעוברת וכיום ר‪ .‬ופסול דחחפיו אינו נוהנ אלא‬
‫כשאין שום עיבור עד ניסן הנא ואינו נוהנ אלא ביום אי‪ .‬וכננדן יש ד׳ ענייני דחיות‬
‫בתשרי‪ .‬פסול אדיו כננר פסול בדיו‪ .‬פסול י־ה שעות בעם שהוא סולד זקן כננד ססול‬
‫יינ חרטיב‪ .‬ונם אם יארע סולר תשרי בבפץ תקפים לאחר עיטר נדחה‪ .‬והוא כננד ד־א‬
‫קנ־א או אם יארעכנפריד בשנה פשוטה נדהר‪ .‬והוא כמד א־דותחס׳ו‪ .‬וכל אלו שפירשנו‬
‫לדחותם כמן י־נ הרס׳נ זזי־א קנ־א זאיר ותתס־ז בניסן ריח שעות ובט־ד תקפים זנטר״ד‬
‫בתשרי‪ .‬כל שבן אם יארע המולד משם וםעלה ביום שיהא נדחה‪ .‬והצור פעל םניט‬
‫דמעה ימחה‪ .‬והצפוני מעלינו לארץ ציה ידחה‪.‬‬
‫שטור לך מ ן חדוב אשר לא יפנע כטלה פן יאכלנו ונס אם ישל בני בתרים הרחיקהו‬
‫מעליך וביום השבח אחר המלאה באחחעשרח קנא קנאחי ואס לא תקדש הטלאה‬
‫בראשון בארבעה תת מועלוח משם‪ .‬הלא זה אוד מוצל מראש וכין שמונה עשרה מפני‬
‫שיבח חקום ונם בשני כחמש עשרה לאחר הפלאח וקטפת מלילות והרמש הניף עליהם‬
‫וביום השלישי אם לא תפל** מרד תמחה והנותרים קה לך ושמחח בחנך‪ .‬םי׳ שטור לך‬
‫פן הדרב זהו בדץ אשר לא יםנע כסלה‪ .‬זה הדש ניסן שפלה עולה כו‪ .‬דלא כריו פסח‪.‬‬
‫בניי בתרים‪ .‬זהו י־נ תרמ׳כ‪ .‬הרחיקהו פעליך‪ .‬כלוסר דהה אותו‪ .‬וביום השכת לאחר‬
‫הסלאה באחד עשרה קנ״א קנאתי זד; ד־א קניא‪ .‬לאחר הפלאת‪ .‬לאחר עיבור‪ .‬קנאתי‬
‫כלומר אני מקנא בו שהוא סםול‪ .‬ואס לא תקדש הפלאה‪ .‬נלופר ואס לא יקדשו כיד‬
‫ארר השני שלא יעכח את השנה בראשץ בארבעה‪ .‬זהו איד ת־ת מץעלוה משם‪ .‬חלוק‬
‫את התיבה תתמיו עלות משם‪ .‬אס יארע באיר תתפ־ו בשנה פשומה עלות משם‪ .‬הסתלק‬
‫ספנו ודההו‪ .‬כי פסול הוא‪ .‬הלא ז־ה או־ד מוצל מראש‪ .‬זד* לא ארץ ראש השנה‪.‬‬
‫מוצל‪ .‬מופרש‪ .‬כמו ויצל אלקימ את מקנה אביכן‪ .‬ובן שמונה עשרה מפני שיבה תקום‪.‬‬
‫אם יהיה הסולד כי־ה שעות‪ .‬ספני שהוא סולר וקן תקום ודתה אותו‪ .‬ונם בשני כהמש‬
‫עשרח לאחר הפלאח וקטפית סלילות‪ .‬והו פיו תקס־מ לאחר עיבור‪ .‬סלילות הלקים‪.‬‬
‫וחרמש הניף עליהם‪ .‬כלומר כרוח ודחה אוהו‪ .‬ובץם השלישי אם לא תמלא פריד תמהה‪.‬‬
‫זהו נפריד‪ .‬אם לא המלא‪ .‬אם השנה פשוטה שאינה מעוברת‪ .‬תמחר‪ .‬דחה אותו‪.‬‬
‫והנותרים תקח לך‪ .‬כלוםר וכל האחרים כשרץ ובהם קבע ניסן ותשרי לתיקון הסועדים‪.‬‬
‫ושסחת בחנך‪ .‬לעולם אין כין קיבוע ניסן לקיבוע חשדי חכא אחריו כי אם ביסים אבל‬
‫בין קיבוע תשרי לקיבוע ניסן חכא אחריו זה הוא הכלל והסימן שלא תפער‪ ..‬בשנה‬
‫סשופה‪ .‬בשסרהשוון וכסליו חסירין אין ביניהן כי אם יום אהד וכשהן כסדרן‪ .‬ב׳ ימים‪.‬‬
‫וכשהן שלימין נ׳ ימים‪ .‬וסימניך הביש אבינ‪ .‬ובשנה םעוברת שאנו סיםיסין שני יפים‬
‫בשביל אדר השני שהוא שני ימימ אז יש כיניחן כשמרחשוץ וכסליו חסירין נ׳ ימים‪.‬‬
‫וכשהן כסדרן ר׳ יפים‪ .‬וכשהן שלימים ח׳ יפיס‪ .‬וםיפניך חכ־ש נדיה‪ .‬לפיכך חרוצה‬
 ‫השלמח למחזור וימרי‬ ‫‪12‬‬

‫לידע מדר מהלך השנים יחשוב ‪-‬סולדוח ניסן או סולדות חשדי של בי שנים וו אחר זו‬
‫וידע אם יוכל לקבוע חחודש ביום חסולד או אם יצמרך לדחוח אהד סדין או שנים יחץ‬
‫לבו ויראה כמה יהיה בין שני הקיבועים רדע זה הכלל או הכלל שכתבתי לסעלה בדחיות‬
‫זייא קני־א ובדחייח א־ד חתם־ו שכת׳ בהן נד״ה כסשוטה כפשוטה והרז כסעוברת‪ .‬וכזה‬
‫הענין ידע כל ראשי חדשי השנה וכל המועדים‪ .‬ואם סרחשוון וכסליו חסירין או כסדרם‬
‫או שלמים‪ .‬נשלם; חזק‪:‬‬

‫והא ל ך מדר חתקופות וחמולדות ושאלה‬

‫תקעט‪ .‬למניין ש נ ה ה׳ אלסים ו ש נ י ם לבריאה עולם‪ .‬ושנח חי למחזור דס׳־ד‪ .‬ואנדד‪.‬‬
‫תקוסת ניסן בו׳ שעוח של ליל ד׳ שמיני שני בכ־נ בחורש תקומת המוז בשעה‬
‫ומחצה של יום ד׳ ראשי בב־ה בחודש‪.‬‬
‫היש מעוברת‪.‬‬ ‫שנת ו׳ למחזור ג׳‪.‬‬
‫מולד תשרי ד־ כיב תתקמ־כ‪ ,‬תקוסת תשרי בטי שעות של ץם ד׳ נה בכ־ה בחודש׳‬
‫שאלה יום ו׳ וינש בכ־ז בכםליו‪ .‬תקוסת טבת בד׳ שעות ומחצת של ליל‬
‫ה׳ בא בא׳ בשבט‪.‬‬
‫מולד ניסן אייו יינ‪ .‬תקומת ניסן בתחילת יום ה׳ ויקרא בנ׳ בחודש‪ .‬תקוסת תמוז בו׳‬
‫שעות ומחצה של יום ח׳ חקת בה׳ בחודש‪.‬‬
‫שנת ז׳ למחזור ד׳ לפרט‪ .‬ח־כ פשוטח‪.‬‬
‫מולד תשרי ניכ תניא‪ .‬תקומת תשרי בנ׳ שעות של ליל ו• לסני כשור בטי בחודש‪.‬‬
‫שאלח ביום ב׳ וישלח ביט בכסליי‪ .‬תקופת טבת בי׳ שעות ומחצת של‬
‫ליל וי ויחי בי־־א בחודש‪.‬‬
‫מולד גיסן ז׳ תתפ־ט‪ .‬תקופח ניסן בו׳ שעות שליום ו׳ ערנססח י־ד בחודש‪ .‬זקופת‬
‫תמוז בשעח וםחצח של ליל ז׳ בלק בי׳־י כחודש‪.‬‬
‫שנת ח׳ למחזור ח׳ לפרט‪ .‬ב״ח מעוברת‪.‬‬
‫מולד תשרי איה רמ־ו‪ .‬תקופת תשרי ט• שעוה של ליל ז׳ וערכת בשבת של חולו‬
‫של מועד בכ׳ נחזדש‪ .‬שאלה יום נ• וישב בכ׳ נכסליו‪ .‬תקופת טבת בדי‬
‫שעות ומחצה של יופ שבת שמות בכ־נ בחודש‪.‬‬
‫מולד ניסן רכיב שצ־ח‪ .‬תקופת ניסן בחחילת ליל א׳ ויקרא בכ־ו באדר שני‪ .‬תקופת‬
‫תמוז בו׳ שעות ומחצח של ליל א׳ קרח בכ׳׳ט בחודש סיון‪.‬‬
‫שנת ט׳ לטהזוד ט׳ לפרט דש פשוטה‪.‬‬
‫מולד תשרי ו׳ כ׳ תתל־ו‪ .‬תקופת תשרי בני שעוח של יום א׳ חאזינו כב׳ בו שחוא‬
‫יום שני של ראש חשנח‪ .‬שאלח ביום ד׳ תולדות בא׳ בכםליו‪ .‬תקופת‬
‫טבח בי׳ שעוח ומחצה של יום א׳ וינש בנ׳ בחורש‪.‬‬
‫מולד ניסן ב׳ ו׳ קצ־ד‪ .‬תקופח ניסן בו׳ שעוח של ליל ב׳ צו בו׳ בחודש‪ .‬תקופח‬
‫חסוז בשעח ומחצה של יום ב• בלק בט׳ בחודש‪.‬‬
‫שנת י׳ למחזור ז׳ לפרט‪ .‬ה־כ פשוטה‪.‬‬
‫מולד תשרי ד׳ י־א תרל־ב‪ .‬תקופת תשרי כט׳ שעות של יום בי ברכה בי־ב בחודש‪.‬‬
‫שאלה ביום ה׳ וישלה בי״ב בכסליו‪ .‬תקופת טבת בדי שעות וטהצה של‬
‫ליל נ׳ שטות כט״ו כחודש‪.‬‬
‫‪812‬‬
‫‪13‬‬ ‫השלמח למחזור ויטרי‬

‫ו׳ נרו תתר־ע‪ .‬תקופת ניסן בתחילת ץם נ־ שמיני שני ט י ח כחודש‪ .‬כחולו‬ ‫מולד גיסן‬
‫של מועד‪ .‬תקופח חמת ט ׳ שעוח ומזמוז של ?ם נ׳ פנחס בכי כחודש‪.‬‬

‫שנת י־א למחזור ח׳ לפרט‪ .‬ב־ח מעוברת‪.‬‬

‫מולד תשרי א״כ תכ־ת‪ .‬תקופת תשרי בני שעות של ליל ד׳ בראשיח בכ־ד בחודש‪.‬‬
‫שאלה ביוס א׳ מקץ ככ־ה בכםליו חנוכת ט ביופ‪ .‬תקופת טבת בי׳ שעות‬
‫ומחצה של ליל ד׳ וארא בכ־ו בחודש‪.‬‬
‫מולד ניסן ה׳ יינ תקע״ט‪ .‬תקופת ניסן בו׳ שעות של יום ד׳ ויקרא בכיט באדר שני‪.‬‬
‫תקופת תמוז בשער‪ ,‬ומחצת של ליל ה׳ קרת בנ׳ בחורש‪.‬‬

‫שנת י־ב למחזור ט׳ לפרט‪ .‬ז״ש פשוטח‪.‬‬

‫מולד תשרי דיו תתר״יו‪ .‬תקופת תשרי בט׳ שעות של ליל ה׳ חאזינו ט ׳ בחדש‪.‬‬
‫שאלה כיום א׳ רצא נח׳ ככסליו‪ .‬תקופת טבת בר׳ שעות ומחצה של יום‬
‫ה׳ וינש בו׳ בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן ב׳ כיב שע״ה‪ .‬תקופת ניסן בתהילת ליל ו׳ צו בי־א כהדש‪ .‬תקופת תטוו‬
‫בז׳ שעוה וטהצה של ליל וי‪ .‬בלק בי״נ בחודש‪.‬‬

‫שנת י״ג למחזור י׳ לפרט‪ .‬ח״כ משוטח‪.‬‬

‫מולד תשרי ה־כ תתי״נ‪ .‬תקופת תשרי בנ׳ שעות של מס ו׳ כרכח שני של חנ הפוטח‪.‬‬
‫שאלת יוס ב׳ וישב י־ו בכסליו‪ .‬תקופת טבת בי׳ שעות ומחצה של יום‬
‫ו׳ שמות בי־־ח כחודש‪.‬‬
‫מולד ניסן ו׳ ז׳ קע־ח‪ .‬תקופת ניסן ט ׳ שעות של ליל ז׳ שמיני שני שבת שניה של‬
‫פסה כיב בהדש תקופת תסת בשעה ומחצה של יופ ז׳ פנחס כ״ד בחודש‪.‬‬

‫שנח י־ד למחזור י׳יא לפרט‪ .‬ב־ש מעוברת‪.‬‬

‫מולד תשרי בי״א תריט‪ .‬תקופת תשרי בט׳ שעות של יום ז׳ בראשית בכיו בחודש‪.‬‬
‫שאלה יום נ׳ טקץ בכ״ו בכםליו‪ .‬תקופת טבת בדי שעות ומחצה של ליל‬
‫א׳ בא בכ״מ בחודש‪.‬‬
‫מולד ניסן ו׳ ד׳ תש־ם‪ .‬תקופת ניסן בתתילת יום א׳ צו בב׳ בהודש‪ .‬תקופת תטוז בו׳‬
‫שעות ומחצת של יום א׳ תקת בד׳ בהדש‪.‬‬

‫שנת ט״ו למחזור י״ב לפרט‪ .‬ב־ח פשוטה‪.‬‬

‫מולד תשרי א־ט קייח‪ .‬תקופת תשרי בנ׳ שעות של ליל ב׳ האזינו כח׳ כהדש‪ .‬שאלה יום ה׳‬
‫ויצא בה׳ בכסליו‪ .‬תקופת טבת בי׳ שעות ומהצה של ליל ב׳ ויהי בייא כחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן ני־נ תקנ־ו‪ .‬תקופת ניסן בו׳ שעות של יום ב׳ שטיני ראשון בי־ר מ \ ש‬
‫ד*א ערב הפסת‪ .‬תקופת תמוז בשעה ומהצד‪ ,‬של ליל נ׳ פנחפ בי״י כחדש‪.‬‬

‫שנת י״ו למחזור ייו לפרט‪ .‬חיש פשוטח‪.‬‬

‫מולד תשרי חי״ו תתקציד‪ .‬תקופת תשרי בט׳ שעות של ליל נ׳ בראשית בכ׳ כחודש‪.‬‬
‫שאלה כיום ו׳ דשב בכ׳ בכפליו‪ .‬תקופת טבת בד׳ שעות ומהצה של יום‬
‫נ׳ וארא בכ׳ בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן וכיב שניב‪ .‬תקופתניפן בתתילת לילד׳ השמיני שני בכ״ה בחדש‪ .‬תקופת‬
‫תמוז בז׳ שעות ומחצת של ליל ראשי בכיר בהדש‪.‬‬
‫‪613‬‬
 ‫חשלמח למחזור ויטרי‬ ‫‪14‬‬
‫שנת י״ז למחזור י־ד לפרט‪ .‬נ־כ מעוברת‪.‬‬
‫מולד תשרי ניב ת־ש‪ .‬תקופת תשרי מ׳ שעות של יום ד׳ נה בל׳ נהדש‪ .‬שאלה‬
‫ביום א׳ וינש בא׳ בטבת תקופת טבת בי׳ שעות ומחצה של דם ר׳ כא‪.‬‬
‫כני כשבט‪.‬‬
‫מולד ניסן וייט תתקמ־א‪ .‬תקופת ניסן בז׳ שעות של ליל ה׳ צו ו׳ בהדש‪ .‬תקופת‬
‫תמוז נשעה ומהצד‪ ,‬של יום ה׳ חקת כח׳ בחדש‪.‬‬

‫שנת יייח למחזור ט‪-‬ו לפרט‪ .‬ב־ש פשוטח‪.‬‬

‫מולד תשרי ב• רצ־ט‪ .‬תקופת תשרי בטי שעות יום ה׳ האזינו כי״א בחדש‪ .‬שאלה‬
‫ניזם נ׳ וישלח נייא בנסליו‪ .‬תקופח טבח בד׳ שעות ומחצה ש ל יום ו׳‬
‫ויחי ניינ בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן דיר תשלמי‪ .‬תקופת ניסן נתחילת יום ו׳ שמיני ראשון בי־ו בחדש‪ .‬תקופת‬
‫חמוז כו׳ שעות וטהצה של יום ז׳ פנחס ני׳׳ח בחדש‪.‬‬

‫שנת י־ט למחזור י״ז לפיט‪ .‬ז־ח מעוברת‪.‬‬

‫מולד תשרי י״ט ציה‪ .‬תקופת תשרי כני שעות של ליל ו׳ שסיני עצרת כיב בחודש‪.‬‬
‫שאלה יום נ׳ וישכ ככ־כ ככםליו‪ .‬תקופת טבת כי׳ שעות ומחצה של ליל‬
‫ו שמות ב־ה בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן ניכ רם־ו‪ .‬ומ^סת ניסן בו׳ שעות של יום ו׳ ותבל ופרשת החדש ככד‬
‫באדר השני‪ .‬תקופת חםוז כשעה ומחצה של ליל א׳ הקת נ״א נחדש‪.‬‬
‫השלמתי מחזור ר‪0‬״ו‪.‬‬

‫צור נל יסד‪.‬‬ ‫יםריני דוריני כרכו‬

‫מ ל ס בסר‪.‬‬ ‫ומשנאי ומקניאי ישים‬
‫ועם אויבי רסםד‪.‬‬ ‫ואף אם רב אלי רב‬

‫וםדד שאלה פירשוה אחרי העיבוד קודם התקופות‪.‬‬

‫חקף‪ ,‬שגו רבותינו ברוך שבחר בהם‪ .‬בארכעד׳ תקופות השנה מים נהסנים לרם‪ .‬נתקוסת‬
‫תשרי שנו נעקד יצחק אנינו על נכי המזבח‪ .‬וניון ששלח אברהם את ידו לקחת‬
‫את המאכלת לשוחטו טפטפה המאכלת דם‪ .‬בתקופת טבת שבו קייס יפתח את נדרו‬
‫מבתו‪ .‬ובשעה ששחטה טפטפה המאכלת דם‪ .‬וכארבעה יטי התקלפה היו בנוח ישראל‬
‫‪9‬יוגות לה‪ .‬רכתיכ מימים ימימה תלכנה בטת יהודה לתנות לנח יפתח‪ .‬בתקופת ניסן‬
‫שבו לקו המצריים כמנת דם ונחמנו סיסי היאור לדם‪ .‬תקופת תמוז שא׳ דקי למשה‬
‫והכית כצור ויצא ממנו מים ושתה העם‪ .‬וכיון‪.‬שהכהו זבה הסלע דם‪ .‬רכתיכ הנה צור‬
‫ויוובו מים תקופת ניסן ותקופת חמוז שהיה הדס מחמת מיס‪ .‬אין בהם סכנה‪ .‬תקופת‬
‫תשרי ותקופת סבת שהיה הדפ מחמת אדם יש בהן סכנה לאומות העולם‪ .‬אבל לישראל‬
‫כתיב ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך‪.‬‬

‫ואני שפעתי שארבעה משנים הן בצבא הפרופ‪ .‬וכל אחר טשטש תקופתו‪ .‬וכל הממונה‬
‫מסתלק ובא השני לעוסתו העולם בלא ספונה ובא מול עקרב ומטיל טרה מיפת‬
‫רם שאינה של היים ושופך לסיס‪.‬‬
 ‫‪15‬‬ ‫השלמה למחזור הטרי‬

‫ואם תאמר יטה דאו חנפים לעשות חודש חסד משני יטיס וחדש פלא פיוס אחד‬
‫אדרבה איסכא ססתברא דהיח יום ראשץ מחדש הבא‪ .‬י־ל לםי שהיו ב־ד‬
‫םקרשץ החוש על פי הראייה‪ .‬וכשהיה החדש שעבר פלא אז עושין ראש חדש הבא‬
‫שני יפים‪ .‬שבכל יום שלשיפ היו סצםים אס יבא העדים והיו סתסללץ תפילת ראש חדש‬
‫םספק‪ .‬וכשהזו העדים פשתהין לבא נפצא יופ ל׳ ראש חדש םספק והיו םקדשץ ראש‬
‫חדש לטחר ביום ל־א‪ .‬נסצא שיום ראשץ הוא מהדש שעבר‪ .‬וכשהיה הדש שעבר חסר‬
‫כנון שבאו עדים יום שלשים לא חיו עושין ראש חדש אלא יוס אחד‪ .‬ואותו סדר אנו‬
‫עזשין כשהחדש שענד מלאה אני עישין ראש חדש שאחריו שני ימים יזם ל׳ דזםל־א‪.‬‬
‫ויום ראשון הוא טחדש שעבר‪.‬‬

‫את מוצא שפחי)בהקדמה( אשמור ואודיע עוד דברים אחדים ע״ר הכ־י הבודליאני‬
‫ס•׳ ‪692‬׳ ולא אשים לב רק לחלקי הנ׳י הססופנ־ם ברשימת ליבואיר באותיות ל ער‬
‫‪12‬׳ ני שאר החלקים )ד&סוםנים כרשימת ניב כאותיות ‪ 1‬עד ‪ (6‬לא נכתבו מאותו‬
‫העפר עצפו‪ .‬ובלי ספק היו לפיז כ־י פיזהד ואחח נתאחדו עם החלקים ‪ ,7—12‬אחרי‬
‫אשר ש פהכיי הזה השני נאבדו שני הלקים שלפים ורוב החלק השלישי‪ .‬כי כפי הנרשם‬
‫בלות הענינים צר‪ 133.‬ננללו נקרבו‪ :‬א׳ ספר דייקות‪ ,‬ב׳ עיבור‪ ,‬נ׳ םסר האלקושי‪,‬‬
‫די םדד עולם‪ ,‬ה׳ פירוש מפרקי אבות‪ .‬מהםסרים האלו הסר כעת נל הספר האי׳ והב׳‬
‫מתחיל בסרק הכ־ד )צר ‪ (88‬וסופו)צד ‪ : (137‬סרק ם׳ נשלם סוד הדבור‪ .‬לזה יקרא‬
‫‪0‬פר האלקושי‪ ,‬יען וביען הוא ראעד)?( השלישי‪ ,‬קובעת גלילות השפים וארץ חחתים‪.‬‬
‫סיפן השאלה סיד הה׳ ניב )כרשיסתו צד ‪ (137‬חוא לוו; נס דיש הירשנזאהן לא היה‬
‫לאל ידו לקרוא את הפלה הזאת ולהבינה על נכון‪ .‬אולם ד״ה כראדי הכיר‪ ,‬כי שחי‬
‫האותיות האחרונות ביתר הן אוח ש׳ רש לקרא את הפלה‪.‬ראשי‪ ,‬לאפר כי הספר הזה‬
‫הוא הראש )החלק( השלשי בדקבץ הזר‪ -‬החרה סודה‪ ,‬כי סלת ‪.‬האלקושי• הוא נכונה‬
‫ואיכ יש לשעה כי שם המחבר נחום‪ ,‬כי כן נקרא נס הנביא נחום בשפ האלקושי‪.‬‬

‫בחלק הסתבר בו עיר העיבור נזכרות ם ש נ ת ש ס ו א ל ו ס ש נ ת רב אדא‬

‫)פרק כ״ה וכץ(‪ .‬בהור התהלת הפחוור חנוכחי נובר םחזור רניח עם הסיפן ושא יעקב‬
‫פנאר שבע וילך הרניה ותהילהו שנת פ־ד)והיא שנת ד׳ תתפ׳נ = ‪ (1123‬לפי סדרו‬
‫של ר׳ אברהם בר חייא‪ ,‬כאשר תוכתתי לסעלה‪ .‬ססרק ל־ה והלאה‪ ,‬נזנר רנ סעדיה םעםים‬
‫רבות וסובאים דבריו בםיסניו הנקראים בקצור כשם ‪.‬סיסן רב סעדיה־)נם בכיי ברלין ס>׳‬
‫‪ 221‬וסי־ ‪ 223‬סובאים דברי ר־ס בסימניו; ראה רשיסת רסשיש ה׳ב(‪ .‬סתוך פקרא‬
‫של ד׳ סעדיה׳ סובא הפאפר‪:‬‬

‫אל אךו ‪ titftn‬לעילום והנשארים נכונו ותלונתם בטרם עצלים כ ל ‪-‬‬

‫•שחוא וחברת אוחותמ מפיקים מזן אל זן לבר מאשר ךד בעשיףת ללילי‬
‫בערב שלישי כלא חתע^ר וג?ול מוצאיו טרם־געת לאת הקטנים ברביעית‬
‫לאור חשייני שחי׳ הנה בשני הנה יחיו־תמים על ראשו לנךוח ולחךש‬
‫והשואל על מה זה ועל ?(ה זה חמור חםתךזך; ויתרון זח‪.‬‬
‫ומקרא זד‪ .‬הראשץ סיסן הוא לדתיות תשת‪.‬‬
 ‫השלמה למחוור רטורי‬ ‫‪10‬‬

‫הנגינות נכהבו בלים להקל על התלמידים את לסוד הסיסניס האלה‪ ,‬אשר למדום‬
‫על ‪0‬ה לכל ישכחום‪ .‬נמ מרבינו משולם נזכר מימן לדתיות ניםן כזה והוא‪:‬‬
‫‪3‬ל אביב הצומח ביותר ממהצית השבעה אשר־לא ח כ פגעו מתאר‬
‫השיעת ביום' מ ע מ ר והפשט ךק ביומו ל ח ק ת להתקדש חוץ מאשר־אניק‬
‫באחרונה בליל־שכת בעוברו וסתת חמשית ללילי ראשון ללא עבר להבא‬
‫אשר שניהם נצמדו להדחות ולהפשח‪.‬‬
‫אהר הדברים האלה יבא כאור הסימן הזה‪ .‬בסרק הליז נמצא את הדברים האלה‪:‬‬
‫‪.‬הא לךר׳ שערים ומדרשים וסדר ענינים ופירושם הוא כתוב על מדרש רביגו סעדיה־‪.‬‬
‫וכשרק הל״ח‪. :‬אמן ואמונה עוד יש שבעה שערים מבוארים וסשורשים והסה םוצאם סכל‬
‫סלד‪ .‬ורב תכונתמ מסור בסי׳ רכינו סעדיה״‪.‬‬
‫בסרק הליט‪ :‬הלא כתבתי לך עתה שלישים מעשה שבעת היסים וסוד העיבור‬
‫וסדר שלשת מיגי הגלגלים כל כוכבים ומזלות ותלי מעשה תכונתס מוצאמ ומובאם ואיכה‬
‫הפ מתהסכימ במסיבות ותתבולות‪.‬‬
‫עוד שם‪ :‬הנה הכוכבים והמזלות האי הם משטרי השמים אשר השליט היוצר‬
‫להיות שוטרים כ א ‪ p‬על כל מעשה בגי האדם אשר נעשה תתת השמש לטוב ולרע‬
‫להיימ ולמות זה בכה וזה ככה וסדר מלאכתמ ומעשה סטשלתס הנה כתוב על ססר‬
‫םשנת שמואל כן אבא‪.‬‬
‫לוה יקרא טסי האלקושי וכוי כאשר כבר העתקתי לעיל צר ‪ 15‬ואהיכ מתחיל‬
‫פירוש תאבות ועליו ונם על סדר עולם אשר ככ*י הזה כבר דברתי ארוכות ונצורות במאמרי‬
‫אברהם כרלינר‪.‬‬ ‫‪.‬לקוטי בתר לקוטי• עיש‪.‬‬
 ‫ק ו נ ט ר ס •הפיוטי‬
‫הגליה‬

‫א ל ה מ ח ז ו ר ו י ט ר י כ ת ב יר ל ו נ ד ו ן‬

‫)כדיטי׳ןו סחיאום סימן ‪27201—27200‬־(‬

‫העתקתיו והוצאתי! לאור‬

‫עם ה ע ר ו ת ו ת ק ו נ י ם נ ח ו צ י ם‬

‫‪sue‬‬

‫חיים בראדי‪.‬‬

‫‪ •r‬ן ‪pm,*i(§<1‬‬

‫בירנבערג תרפ״ג‬
‫בהוצאת כיח מסחר ספרים יצחק מלקא‬
 ‫מ©תח הפיופדס‪.‬‬
‫יקרר‪ .‬מיקר יוצרה ‪32‬‬ ‫וסיוח כים ‪56‬‬ ‫אבי איך ‪64‬‬
‫ירחם בך ‪.‬יחוס ‪27‬‬ ‫אכרך לך כוך ‪43‬‬
‫יריעות שלפה ‪27‬‬ ‫חיל אזור ‪25‬‬ ‫אורה לאל חי ‪47‬‬
‫ירשו למצער ‪35‬‬ ‫אופני הוד ‪17‬‬
‫יאווה שדי ‪20‬‬ ‫אור עט אדרת ‪1‬‬
‫כבודו אות ‪12‬‬ ‫יכשו אלי ‪8‬‬ ‫אחי שאו משאת ‪4‬‬
‫לבי ובשרי ‪45‬‬ ‫ינדל כחך ‪52‬‬ ‫אחרה עת פדותי ‪31‬‬
‫לחוצה בארץ ‪58‬‬ ‫יגוני וטו־ חכי ‪45‬‬ ‫איופח׳ שפח• ‪30‬‬
‫לך יעריצץ ‪21‬‬ ‫יתדון ימתן ‪18‬‬ ‫אילה על דוד ‪26‬‬
‫ידועת אמונות ‪42‬‬ ‫אץ נפי פלה ‪28‬‬
‫מה לאחותי ‪35‬‬ ‫ידך אל שגה ‪23‬‬
‫טחנות עליונימ ‪11‬‬ ‫אל ארץ ‪ . . .‬אפר דחי ‪5‬‬
‫ידעחגי בטים ‪44‬‬ ‫אל אדץ אמתו ‪5‬‬
‫טי יתנני ‪34‬‬ ‫יה כשי קדושים ‪11‬‬ ‫אל ארץ על כל פעלים ‪6‬‬
‫טרעיר עטרתי ‪44‬‬ ‫יר‪ .‬יושב ‪16‬‬ ‫אל נדחך ‪61‬‬
‫נשסת אחחים ‪39‬‬ ‫יה רעיק לבך ‪54‬‬ ‫אל דרניו ‪50‬‬
‫נשמח ידידימ ‪41‬‬ ‫יח שמך ‪53‬‬ ‫אל חפדך ‪40‬‬
‫נשמח שבטי ישרון ‪42‬‬ ‫יות לאל חי ‪41‬‬ ‫אל לקחני ‪37‬‬
‫יודעי חשיצוגי ‪57‬‬ ‫אל םחוללם ‪38‬‬
‫אשר יה ‪3‬‬ ‫יודעי ינוגי ‪37‬‬ ‫אל נערץ ‪71‬‬
‫צמאה נמשי‪ ,‬ראח‪ :‬לבי‬ ‫יום הודו ‪13‬‬ ‫אלהי הרוחות ‪51‬‬
‫ובערי‬ ‫יונה נשואה‪ .‬ראה‪ :‬יעלה‬ ‫אם אויבי יאמרו ‪36‬‬
‫עןאי עץ ‪3‬‬ ‫נשואה‪.‬‬ ‫אמרו לאלחים ‪1‬‬
‫שאלו שחקים ‪17‬‬ ‫יושכ בםעטק ‪32‬‬ ‫אפרוח חאל ‪23‬‬
‫שאלוני םעסי ‪4‬‬ ‫יערו פלאך ‪24‬‬ ‫אראה לפני ‪49‬‬
‫שניה כת ציץ ‪59‬‬ ‫יחד קרבי ‪53‬‬ ‫אשא רעי ‪21‬‬
‫שבעה שחקים ‪52‬‬ ‫יחדו לב נשלם ‪49‬‬ ‫אשא ראשי ‪50‬‬
‫שחי לאל ‪46‬‬ ‫יחדו נא כל איש ‪7‬‬ ‫אשיר שיר ‪21‬‬
‫שיר ושבח ‪48‬‬ ‫יחו לשק ‪14‬‬ ‫אשיעת שלוהתו ‪4‬‬
‫שיר יחודש ‪51‬‬ ‫יחיד ערץ ‪22‬‬ ‫אשנבי שחקים ‪19‬‬
‫שירו לאל ‪2‬‬ ‫יחידה שחרי ‪46‬‬ ‫אשפוך שיחי ‪57‬‬
‫שירו לדי ‪1‬‬ ‫ימי שנותי ‪33‬‬ ‫אתה נוחי ‪46‬‬
‫שכחי יגונך ‪43‬‬ ‫ימין אל ראה‪ :‬ואלו שירה‪.‬‬
‫שלשו קדוש וכשרסים ‪9‬‬ ‫יעלה נשואה ‪60‬‬
‫שלשו קדוש עונים ‪7‬‬ ‫יעלוז אהבים ‪25‬‬ ‫בכיתך בית תפלה ‪47‬‬
‫שפל רוח ‪42‬‬ ‫יענו חכטי לב ‪56‬‬ ‫בשירים ובתחלות ‪3‬‬
‫ששתי ישבחון ‪48‬‬ ‫יפו בעיני ‪34‬‬
‫שש מאות ‪62‬‬ ‫העי שלחוני ‪40‬‬
‫׳קרישון היופ ‪10‬‬
‫חנשינ ערוך ‪54‬‬
‫ששתי רב בך ‪47‬‬ ‫יקירים אדירים ‪10‬‬
‫שת• פעמים ‪61‬‬ ‫יקר אדץ הנפלאות ‪6‬‬ ‫ואלו שירה ‪55‬‬
‫הסימנים כ־ו‪ ,‬מיו‪ ,‬ם״ז קיו לא באו כמפפר הפיוטים‪ ,‬יען כי רתחלחס ‪.rrfcn‬‬
 ‫ראש־דבר‪.‬‬
‫אסר ועד‪ :‬כאשר כינותי כספרי רשדיל דל‪ ,‬בפרט בםכחכיו ובססח טל אותת‬
‫שי־ל אחרי מוחו‪ ,‬מצאתי רא־תי‪ ,‬שהוא מביא סר׳ ושם סיומים סהמחזוד דטרי‪ ,‬אשר לא‬
‫יראו ולא ימצאו כסה־ו אשר הו־ל הרה״ח ריש מ ח ד ץ נ־י די תכרת ‪.‬מקיצי נררסים•‬
‫הנכבדה‪ .‬על הרוב יאמר רשד־ל‪ ,‬כי לקה את הםיוסיס האלה סהוך קונטרס הסיוטים‬
‫אשד בסוף מחיו*(‪ ,‬לאולם כפח־ו שלפנינו הסר הקונטרס הזה ואיננו‪ .‬רהי בהיותי בשנת‬
‫תרניד באנגליה‪ .‬להעתיק שם את שירי ר־ יהודה הלוי‪ ,‬נתתי את לבי לדרוש ולתור נמ ״‬
‫אהר הקונטרס הוה‪ ,‬אשר אבד וכרו‪ ,‬כי נמשי השקה םאר לרעתו‪ .‬ואמצא הן בעיני ר׳‬
‫ויצליה את דרכי‪ ,‬ואתרי הקירה רכה ותמוש אחי־ חסוש טצאתי את אשר בקשתי‪ ,‬ואת‬
‫אשר םללתי ראות ראו עיני ותאור!ה‪1‬‬
‫קונטרס הסיוטים — זה שסו אשר יקרא לו שד׳ל ואיננו בכיי — נטצא כסוף‬
‫הירך השני מהטחזוד ויטר* כיי אשר היה לםני רשד׳ל דל• ולא בסוסו ממש‪ ,‬כ־א קרוב‬
‫לסוסו‪ ,‬היינו מדף ‪ 239‬עד דף ‪ .260‬והוא כולל לםייז אהד ועשרים רסיס בתבנית חצי‬
‫נליון נדול )‪ .(2 °‬הדסים כרוכים בהכ־י שלא בסדרן‪ .‬ואולי מטעם הוה לע העתיקו המעתיק‬
‫את הכ׳י כעד תברח םינ והניח נם לי מקום להחנדר בו‪.‬‬
‫והנה אף כי נדפסו כבר רבים מהמיוטים אשר בקונטרס בםמרים שונים ובסחזורימ‬
‫םסנהנים שוניפ‪ ,‬לא הדלהי מלהדפיס את כל הקונטרס כאשר הוא לפני בכיי‪ ,‬בלי כל‬
‫גדעון‪ .‬כי היד‪ .‬את נפשי לתת לפני הקוראים הנכבדים דבר ולא חצי רבד‪ .‬אך שברי‬
‫שיחם הנסצאים בהכיי — כי הכ׳י הסר בסקוםות אתרים — אותם השמטתי‪ .‬יען‬
‫לא דאיתי כל תועלה בהדפסתם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בהערות אשד בסוף הספר העיחתי את אק הקורא על דכחם שונים מונעים‬
‫בהסיוטים הנדפסים בזה‪ ,‬גם תודעתי את הספחם אשר נדפסו בהם הסיוטים שכבר יצאו‬
‫לאור‪ ,‬ונם לשנויי הנוסחאות פניתי טקום אצל כל השירים‪ ,‬ואם יראתי פן תרבינה אלה‬
‫השמייפ — בפרט אצל השיריפ אשר כבר נדפסו פעמים רבות — קצרתי ולא הודעתי‬
‫רק אח השנויים הנסצאזס בתוך הכ־י אשר לפני‪ .‬והנקל לכל איש להשוות את השיר‬
‫כלו עם הנדפס םכבר‪ ,‬אתרי אשר קראתי כשם את כל הספרים‪ ,‬אשר הפיוט נמצא ברטר‪-‬‬
‫זה שעור מה שרציתי להקדימו בוה‪ ,‬והערות אחרות ימצא המעיין בסוף הספר‬
‫כל אתת כמקומה הראוי לה ולא אכפיל הדברים‪ ,‬אך אתן בזה עוד רשימה על סדר איב‬
‫מכל הםשורחם‪ .‬אשר סיוסיחם ׳מצאון בםפר הנכחי וחם‪:‬‬
‫אנינדור‪ :‬סי׳ פיו‪ — .‬אברהם‪ :‬סי׳ כ־נ)?(‪ ,‬ק׳ז‪ .‬־‪ -‬אברהם בן עזרא‪:‬‬
‫סי׳ כיב‪ ,‬יליד )צד ‪ ,(71‬טיב‪ ,‬מ־מ‪ .‬נ־ז‪ ,‬ג־ט‪ ,‬ע־נ‪ ,‬ע־ח‪ ,‬ע־ח‪ ,‬ם־ז‪ ,‬ציח‪ ,‬ק׳ג — א ה ר ן ‪:‬‬

‫*( כמו ב‪0‬ל אודות צד ‪ 8‬סי׳ ג׳ ‪1‬ח‪*6‬ה ובמ״א‪.‬‬

‫סי׳ סי‪ — .‬א ל ח נ ן כן יצהק‪ :‬סי׳ מ׳‪ — .‬א ל י ה ו ‪ :‬סי׳ ציו‪ — .‬א ל י ע ז ר כ ר כ י מ ל ט ה ‪:‬‬
‫סי׳ א׳‪ — ,‬א ל ע ז ר ה ק ל י ד ‪ :‬סי׳ י׳ )לא אחלימ עוד דבר(‪ — .‬א מ ת י ‪ :‬סי׳ ל׳ח‪— .‬‬
‫חזקיהו‪ :‬סי׳ ‪— ,rp‬‬
‫• ה ו ד ה ‪ :‬סי׳ ל־ד‪ ,‬ל־ה‪ — .‬י ה ו ד ה הלוי‪ :‬סי׳ י־ד‪ ,‬גוז‪ ,‬טיו)?(‪ ,‬י״ו‪ ,‬י*ה‪ ,‬י־ט‪,‬‬
‫ני‪ ,‬לא‪ .‬כיה‪ .‬ל־נ‪ ,‬ליו‪ ,‬ליה‪ .‬ליט‪ ,‬סינ‪ ,‬מיד‪ .‬נ ‪ /‬נ׳נ‪ ,‬ניד‪ .‬ניד״ ניו‪ ,‬ניה‪ .‬ם־ז‪ ,‬עיב‪ ,‬ידו‪,‬‬
‫ציא‪ ,‬צ׳ט‪ — .‬יהוסף‪ :‬סי׳ עי‪ — .‬י ח ו ס פ י ה הנרי‪ :‬סי׳ « ‪ .‬צ־ה‪—.‬יוס סוב; סי׳ מיז‪,‬‬
‫ע־א‪ — .‬יום ס ו ב ]בן יצהק[ הקדוש‪ :‬סי׳ צ־‪ ,‬ציג — יוסף‪ :‬סי׳ מ־‪ -‬נ״ב‪* ,‬׳כ‪— .‬‬
‫יוסף בן אשר‪ :‬סי׳ קיב‪— .‬־ יוסף זרק)?( ר‪ — .‬י ו ס ף ב ן יצהק בן אביתור‪:‬‬
‫םי׳ ם־ה‪ — .‬יעקב‪ :‬סי׳ עיד‪ — .‬יעקב תם‪ :‬סי׳ כיד‪ ,‬לו‪ — .‬יצחק‪ :‬סי׳ ««)?(‪ .‬ס״ר‪,‬‬
‫י‬
‫פיה‪ — .‬יצהק בן י ה ו ד ה בן נ א ה ‪ :‬ס י ׳ ל ׳ ) ? ( ‪ ,‬ס׳א‪ .‬ניא‪ .‬צ״ז‪ — .‬י צ ה ק סופר)?(‪ :‬סי׳ ה׳‪.‬‬
‫לוי ] ב ן י ע ק כ א ל ת ב א ן [ ‪ :‬סי׳ ק׳‪.‬‬
‫פאיר כרכי פ ש ה ‪ :‬פי׳ די‪ — .‬ם ש ה ‪ :‬סי׳ פיר‪ — .‬מ ש ה בן ע ז ר א ‪ :‬סי• סיה‪.‬‬
‫עזרא‪ :‬פי׳ כ״ז‪.‬‬
‫ש ל פ ה ‪ :‬פי׳ כיח‪ —.‬ש ל ס ה ב ן א ב ו ן ) ה נ ע ר ( ‪ :‬סי׳ נ־‪ ,‬פיב‪ ,‬ציר‪ — .‬ש ל ט ה‬
‫ברבי אליעזר‪ :‬םי׳ בי‪ — .‬ש ל ט ה בן נבירול‪ :‬סי• ז׳‪ ,‬הי‪ .‬סיח‪ ,‬ס־ט‪ ,‬ע־ז‪ ,‬עיט‪ ,‬פיט‪,‬‬
‫קיא‪ — .‬ש ל פ ה ' ב ן יהודה‪ :‬פי׳ ‪ ,rp‬ק־ה‪ — .‬ש ס ו א ל ‪ :‬סי׳ יינ‪ ,‬כיו‪ ,‬ס*א‪ — .‬ש ס ו א ל‬
‫ה כ ה ן ‪ :‬סי׳ פיה‪ — .‬ש ם ש ו ן ]בן אברהם[‪ :‬סי׳ פיא‪ —.‬ש ש ח ‪ :‬סי׳ סיו‪.‬‬
‫כלי שם ה ט ה ב ר ‪ :‬סי׳ ייכ‪ .‬כיפ‪ ,‬ל־נ‪ ,‬פיו‪ ,‬ס״ב׳ « ‪ ,‬ש׳‪ .‬פיה‪.‬‬

‫ברלין׳ בשנת תדנ־ד‪.‬‬

 ‫ה ו נ ט ר ם הפירטים‪.‬‬

‫ברבו‪.‬‬ ‫במקהלות אלחוט‬ ‫עם אחריו נוהים‬ ‫אסרו לאלהים‬

‫לעבדו‪.‬‬ ‫•חד שכם אחד‬ ‫השר האחד‬ ‫להמליכו יחז­‬
‫כבודו‪.‬‬ ‫מלא כל הארץ‬ ‫שעשמגי ״ ך !‬ ‫יר‪ .‬שובן ערץ‬
‫ידו‪.‬‬ ‫שלה במלאכת‬ ‫טרם נערכת‬ ‫על המעיכה‬
‫?ד‪-1‬‬ ‫עד אל השוקת‬ ‫לנסש שוקקת‬ ‫זיקת משהקת‬
‫ידו‪.‬‬ ‫כי ימוך וממה‬ ‫עם דו הביטה‬ ‫רם שוכן עלטה‬
‫כבודו‪.‬‬ ‫הנקרא בשם•‬ ‫ישב שבות עמי‬ ‫בנזע הלחמי‬
‫כסדו‪.‬‬ ‫תכון כמלכותו‬ ‫מסר לעדתו‬ ‫רטרה לםכתו‬
‫נלוו‪.‬‬ ‫שק תסרתי על‬ ‫ח״ן לדולקים ישעל‬ ‫? י ך ד‪.‬פ[‪ 0‬ע ל‬
‫י‬

‫עבדו‪.‬‬ ‫ידע ישראל‬ ‫עור שודד‪ .‬וטאל‬ ‫"קם הר־ אריאל‬

‫סרו‪.‬‬ ‫ולבש הכהן‬ ‫ורועים על ידיהן‬ ‫שובה עם מכהן‬
‫חמדו‪.‬‬ ‫והוא ישסה אוצר‬ ‫אל‪ .‬טםלט* מצר‪,‬‬ ‫לסניו לא נוצר‬
‫חסרו‪.‬‬ ‫ני שוכ כי לעולס‬ ‫בו צדיק ישלם‬ ‫מאור הנעלם‬
‫במועדו‪.‬‬ ‫תשמרו להקריב לו‬ ‫עטו םנת חבלו‬ ‫הללור* בנרלו‬

‫כ‪.‬‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫במקהלות ד׳‬ ‫בחורי וזקני‪,‬‬ ‫שירו לד׳‬
‫ארבו‪.‬‬ ‫לו שם הימים‬ ‫אודה בעמים‬ ‫לטששיל הרםים‬
‫דרכו‪.‬‬ ‫הרשעים קשת‬ ‫אדום ומואב ושלשת‬ ‫מזורה הרשת‬
‫שסכו‪.‬‬ ‫ארי ן מרדתי‬ ‫ולכבות נתלתי‬ ‫הוסכיס קערתי‬
‫מסכו‪.‬‬ ‫את ידיהם על ראש‬ ‫אני אל אדרוש‬ ‫בטר לענה ורוש‬
‫ילחכו‪.‬‬ ‫עמר כנחש‬ ‫]אל עונה לתש[‬ ‫רצץ פוחם| חש‬
‫ילכו‪.‬‬ ‫אחרי ההבל‬ ‫כל מנאצי יחבל‬ ‫בורא כל וסובל‬
‫ידרכו‪.‬‬ ‫ועל במותיםו״‬ ‫ויסולו אויבםו‬ ‫יתן עוז לעמו‬
‫ערכו‪.‬‬ ‫עצים על האש‬ ‫הוריס אל תבאש‬ ‫אל נששט באש‬
‫משט‪.‬‬ ‫למשמהותיבם צאן‬ ‫כרס סניםי והיזנץ‬ ‫ל ן יהיה לרצון‬
‫מלכו‪.‬‬ ‫ואלה המלכים‬ ‫אשר שמו ממליכים‬ ‫יקר עדת ברוכים‬
‫*חמוכו‪.‬‬ ‫וכשאול צעדים‬ ‫ותבל היל רודים‬ ‫עורה לרךים‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪2‬‬

‫חשכו‪.‬‬ ‫משחור חארם‬ ‫ורע כני אכרם‬ ‫זכרח לבני ארם‬

‫‪,‬‬
‫נתכו‪.‬‬ ‫כמים שאנותי‬ ‫וכלה מצמית‬ ‫דיבה ריבותי‬
‫ברכו‪,‬‬ ‫מתנדבים בעמ‬ ‫והדרוהו כרוב עם‬ ‫חזקו ]זה העם[‬

‫כרכו הי‪.‬‬ ‫םתנדבים כעם‬ ‫מהלל‪ ,‬אםוני‬ ‫שירו לאל נועם‬

‫אליו מצואים‬ ‫נמצא בלכ אישים‬ ‫די כל ברואים‬ ‫שדי אשר בשמו‬
‫מעשי די‪.‬‬ ‫נםלא‪ ,‬ונפלאים‬ ‫סקחים וחאים‬ ‫אך מראות עיני‬
‫מים ‪1#5‬על‪,‬‬ ‫אדיר אשר מדד‬ ‫עשה ופעל‬ ‫למענהו כל‬
‫דברי הי‪.‬‬ ‫כי אין לחקור על‬ ‫טטה ומעל‬ ‫אל תתקרו בו טה‬
‫ירעש וירעד‪,‬‬ ‫בשמו יסדו םן‬ ‫תכן ויעד‬ ‫מכון לכס שבתו‬
‫לולי הי‪.‬‬ ‫כי קט סעט מעד‬ ‫אך הוא מסעד‬ ‫נראה משאו‪,‬‬
‫ישינ ויכול‬ ‫הניד קצת הודו‬ ‫דרדע וכלכל‬ ‫ה ן לא‪ ,‬ולו יהי‬
‫נדם ד׳‪.‬‬ ‫צור רב ורם על כל‬ ‫עולם כאשכל‬ ‫כי הוא אשר תולה‬
‫הקשו והמרו‪,‬‬ ‫קץ בם חכי אליו‬ ‫הודו ושרו‬ ‫בני‪ 1‬אשר לשמו‬
‫איה הי‪.‬‬ ‫להם ולא אטרו‬ ‫ענוס והמרו‬ ‫עשו רשסעאל‬
‫ביני וביניו‬ ‫זכרץ כרית <ןזו?‪7‬‬ ‫ונעים רנניו‬ ‫איך בן בכור אשכח‬
‫יאר די‪.‬‬ ‫אך לו לבד פניו‬ ‫עויניו וטוניו‬ ‫ןסו‬ ‫קום ‪5‬שר‪1‬‬
‫סתנדביס בעם כרכו‪ .‬הי‪.‬‬

‫ברכו‪.‬‬ ‫סביביו סוהרת‬ ‫נוגה עוטרת‬ ‫אור עט אדרת‬

‫ברט‪.‬‬ ‫תתוסות השקיע‬ ‫טהרו הבקיע‬ ‫ביטת והרקיע‬
‫כרכו[‪.‬‬ ‫סדר בערכים‬ ‫ימים בתככים‬ ‫]נילה הסרכים‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫הציץסרי נושאים‬ ‫רענני בכאים‬ ‫דידה הדשאים‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫אנן הסהר‬ ‫הרס לזוהר‬ ‫חצהיר לטוהר‬
‫ברט‪.‬‬ ‫עש כסיל וכיסה י‬ ‫בל ככבי תטה‬ ‫וקבע בחכמה‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫כנסים פורשים‬ ‫עטויי קשקשים‬ ‫ןטן כל רטשימ‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫רב העליליות‬ ‫צר צור וכל תיות‬ ‫חברטר ואריות‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫נסח בו היות‬ ‫נניד בנקיות‬ ‫טיבם קוממיות‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫קולע לענין‬ ‫צלע לקניין‬ ‫ן‪$‬ה לו בנין‬
‫ברט‪.‬‬ ‫ז ? ח לכילה‬ ‫כבודה וכלולה‬ ‫כקו־ הכלה‬
‫ברט‪.‬‬ ‫חתן בםערכיו‬ ‫שטשו טטרכיו‬ ‫להק מלאכיו‬
‫ברט‪.‬‬ ‫עטרם כהלכה‬ ‫עריבה ונמוכה‬ ‫מרומם בברכה‬
‫ברט‪.‬‬ ‫זה דודי וזה רעי‬ ‫קךש טרנועי‬ ‫נה בשביעי‬
 ‫קונטרס חפיוטים‬

‫כרכו‪.‬‬ ‫מלך הוקס על‬ ‫לסענו כל פעל‬ ‫סךר המפעל‬

‫ברט‪.‬‬ ‫הכל צר בששת‬ ‫דובבו ארשת‬ ‫עדה םץדשת‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫ברכתי בחר‬ ‫בקר לצתר‬ ‫מאיר השהר‬
‫ברט‪.‬‬ ‫האל המבורך‬ ‫קול מעם ורך‬ ‫מתקן שיה נערך‬

‫ד״‬
‫עם אשד יה כרך‪ ,‬שם אל המבורך‪ ,‬ברכו‪.‬‬
‫תחכו‪.‬‬ ‫ופלאי מעשהו‬ ‫ואתי גדלוהו‬ ‫בקהל רוממות‬ ‫יהךו הללוהו‬
‫חשפט‪.‬‬ ‫ולבכם כמיס‬ ‫והשתחוו אפים‬ ‫צור דר שמיס לו שאו כפים‬
‫אור נוגח מעליו ילחכו‪.‬‬ ‫כל מתי מפעליו‬ ‫חי שוכן זבוליו ושת רקת מעלליו‬
‫בשמו רמ וגשא יפלוט‪.‬‬ ‫יומ וליל במ נעשו‬ ‫קץ להשך עשה נס נשי אור כםה‬
‫עושה שלום בסרומיו בין אש שרמים ומימיו שיר והלל עמיו תערט‪.‬‬ ‫ספרו עצומיו‬

‫ו‪.‬‬

‫כשירים ובתהלות‪ ,‬אלהים כמקהלות — ברט‪.‬‬

‫ערט‪.‬‬ ‫שבח ותהלה‬ ‫בשכל כל מלה‬ ‫לשון בלי הפלה‬ ‫יועדה לתפלה‬
‫חנט‪.‬‬ ‫תרשים לבקחם‬ ‫הדרים ויקחם‬ ‫יאמירו םדחם‬ ‫והמוני עדרים‬
‫משט‪.‬‬ ‫ויד מעלילותיו‬ ‫רמו תהלותיו‬ ‫וגודל פםשלותיו‬ ‫ספדו מעלותיו‬
‫נסט‪.‬‬ ‫פלך פלכים לבד‬ ‫לשון ופה כבד‬ ‫להניח כל בד בבד‬ ‫פעלו מה נכבד‬
‫ולט‪.‬‬ ‫קחו נא הגברים‬ ‫לבבות ודברים‬ ‫רוחות נשבחם‬ ‫זבחו חמור פדים‬
‫ברט‪.‬‬ ‫וכל כרך לפניי‬ ‫נורו מפניו‬ ‫לכפר את פניו‬ ‫קדמו את פניו‬

‫נעורך‬ ‫חכח בוראך כיפי‬ ‫שאי עין יחידתי לצורך‬

‫בשירך‬ ‫ולשפו ומרי תפיד‬ ‫לפניו צעקי ל‪.‬יל ויוסם‬
‫מבשרך‬ ‫ופבטתך בצאתך‬ ‫טנת הלקך בעודך על ארפה‬
‫דבירך‬ ‫ומתתת לכפאו שם‬ ‫חלא הכץ לפניו ]לך[ מנותח‬
‫תברך‪.‬‬ ‫כמו כל חנשפה לו‬ ‫אני על כן אברך את אדני‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪4‬‬
‫ח‪.‬‬

‫למי חרק כגלגלי נכוחים‬ ‫שאלוני סעפי התמהים‬

‫ונפשי עם כשרי לו כמהים‬ ‫לאל חיי תשוקת ?‪.‬איני‬
‫אשר עת אזכרה אותו ואחים‬ ‫משושי עם מנת כוסי ועושי‬
‫תכרך שם די האלהים‪.‬‬ ‫הינעם טוכ לנשמתי עדי כי‬

‫ט‪.‬‬
‫את ד׳‬ ‫קומו וברכו‬ ‫אחי שאו משאת קומו קהלות‬
‫לשמך אל תן כבוד עם אלילים יעבוד תשמידהו עד אבוד ואנכי וביתי נעבור את ד׳‬
‫מיחליך עוב תעוב חלילה לגו משוב אח ד׳‬ ‫חי הכה עור ויזוב תחטאינו באזוב‬
‫נכרים מקדשך בוסמו ואת מזנהותיך הרסו יחדו כרעו כרסו ישתחוו להם ויכעיסו את ר׳‬
‫שירו לד• הללו את די‬ ‫נפלאות שדי מללו מלכות הדרו קבלו אתי לדי גדלו‬
‫את ד׳‬ ‫אכן משפטי‬ ‫הנה בו מבטי‬ ‫פלט עיר מקלטי‬ ‫חזקי ומטלטי‬

‫אש־שות להניץ בתיחוה קירולה‪.‬‬ ‫אשישת שלותתו בקטב חילה‪.‬‬

‫בעיס דיים צו מלנוללה‪.‬‬
‫גלם ‪:‬אחת בעלף צורוהים‪.‬‬
‫ד ע רירם לחרבוח שחיט‪.‬‬
‫החי כהילה בל* אששת‪.‬‬
‫ןהיםץ נחלימ והשמאיל יבשת•‬
‫ז^ם בהפרד ואינם נשתתות‪,‬‬
‫חמוקם תנ לבל נפתתות‪.‬‬
‫טכס עמד כאילה ‪. . .‬‬
‫יצר טלה ראש מירווים‪.‬‬
‫בכ;תס בטל ולערב לינה‪.‬‬
‫לשנים עשר הלומי מנה‪,‬‬
‫מרחפת בשלשת נדוש בסבך‪.‬‬
‫‪:‬קשב סנה תלוי סובך‪.‬‬
‫טורקי עגב הידד לשונים‪.‬‬
‫עיני בכסיה מני נטענים‪.‬‬
‫‪£‬חו ׳חודם מושלך מעולות‪.‬‬
‫עינתם במלחמת ישנה לנדנלות‪.‬‬
‫קטור טהר יבער בגיזתו‪.‬‬
‫רם ישלים ויתרצו ליפוחו‪.‬‬
‫*גישה כשכללו שביעי שבת‪.‬‬
‫תרמי* כמעשר לנצווןים' כבבת‪,‬‬
‫תודח לעלעל לכי שבת‪.‬‬
‫בחיר במי תלחיו מתח כשמלה‪,‬‬
‫נדרו נכחו עשרים ושתים״‬
‫דידה השנית סעודה ׳בדלחים‬
‫הקליע ביצירת ששת‪.‬‬
‫וליהוש בסבטיהה ולא בוששה‪,‬‬
‫זקק כשהוט משלש אותוח״‬
‫חרבה וחרכ ומולים לעתות‪,‬‬
‫טבע בשני כסילים נחרזים‪,‬‬
‫יעה חשוד וינדדו בחפזים‪,‬‬
‫כ ל ל במסלות חמה ולבנה‪,‬‬
‫ליל הנביד ינחנו שמונה‪.‬‬
‫מאתמול ערך מורך ואבך‪,‬‬
‫ע ר סגיאל שקיר שבוס׳ רכך‪,‬‬
‫םגםג בעדן מגידי נצנים‪,‬‬
‫עבי םאםילתו לששים שנים‪,‬‬
‫‪0‬ריו לניניו ירתיח עולות‪.‬‬
‫צמרו הררי לבירת סלילות‪,‬‬
‫קרון גוגח יהל לכעתו‪.‬‬
‫ראותו ינום'ויתמרמר כקךמתו‪,‬‬
‫שתת וכבס (ובצע ושבה‪,‬‬
‫‪5‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫אמד ויהי *וזז ונעשים‪,‬‬ ‫]אל[ אתן על כל המעשים‪,‬‬

‫ברוך ומבודך כםי כל נשמה‪.‬‬
‫גיהץ שני מנסימ להבהיק ניהולם‪,‬‬
‫דעת ותבונה סונביס אותו‪.‬‬
‫הוא נאה על ארבעה נאים נאדר נקדש‪.‬‬
‫ונהדר בננוד על בם הסרנבה‪.‬‬
‫זרעתיו סובלות עולם ומלואו‪,‬‬
‫חסד ורחמים לסני כסא נבודו‪,‬‬
‫טוב מאור שבעח ימים לעודדני‪,‬‬
‫יצרם כדעח בבינה ובהשכל‪.‬‬
‫כאור היוצא מכין ד‪-‬הרםים ליהט מאוריהם‪,‬‬
‫להיות מושלים בקינ תכל‪.‬‬
‫טתקכצים וכאים בהגיון והנה•‬
‫נאד‪ ,‬זיום בכל העולם‪.‬‬
‫סודרים לשונם הננו בקראמ‬
‫עתים תשות ועתים ממללות כשש כנפיהם‪ ,‬עושים כאימה רצון קוניהם‪.‬‬
‫פוצחים שבהו בעילום לרוממו‪,‬‬
‫צהלה ורנה לזכר מלכוחו‪.‬‬
‫קרנו להרים מכל מאורי אור‪,‬‬
‫ראה והחקין צורח הלבנה‪.‬‬
‫שסרירים ומשוררים לאל אדיר ירון‪,‬‬
‫תפארה ונתלה שרםים ואומנים והיות הקדש‪.‬‬
‫ברוחו נשכח נפוחים להנשימה‪,‬‬
‫נ דלו וטובו מלא עולם‪.‬‬
‫דולקי אש ומים חתויך בתבונתו‪,‬‬
‫חפתנאח על תיוח הקדש‪,‬‬
‫וחחיות רצוא ושוב כאש להבת‪,‬‬
‫זכות ומישור לפני כםאו‪,‬‬
‫תנתו יושט בפלוש הודו‬
‫טוניס מאורות שנרא אלהינו‬
‫יצר נצדק ומשפט עולם נלי לשכל‪,‬‬
‫כח ונמרה נתן בהם‪.‬‬
‫לשבים אליו פושט יד לקבל‪,‬‬
‫מלאים זיו ומסיקים גוגדי‪,‬‬
‫נבוגיס בלהשם ומזיעים בסהללס‪,‬‬
‫שטףים בצאתם וששים בבואם‪,‬‬
‫פאר וכבוד נותנים לשמו‪,‬‬
‫צנים באימה ומווםניס כשרותו‪,‬‬
‫קרא לשמש רזרה אור‪,‬‬
‫רוחמה כריחס ולא כהלשינה‪,‬‬
‫שבה נותנים לו כל צבא טרום‪,‬‬
‫חהלוח יצחצחו קהלות עם קרש‪,‬‬

‫יב‪.‬‬
‫ועל כל המעשים‪:‬‬ ‫על כל החוסים‬ ‫אמתו ענה וכדון‬ ‫אל אדון‬
‫בסי כל נשטה‪:‬‬ ‫בשחק וכאדמה‬ ‫ממי צבאות ערך‬ ‫בתך ומבורך‬
‫טלא עולם‪:‬‬ ‫ליצורים כלס‬ ‫נחר בניבו‬ ‫גדלו וטובו‬
‫סובבים אוחו‪:‬‬ ‫ונלאים מחזותו‬ ‫וחושיה נכונה‬ ‫דעת ותבונה‬
‫]וחיוה[ הקדש‪:‬‬ ‫השם מראוח‬ ‫על כנף רוח ידאה‬ ‫המתגאה‬
‫בכס המרכבה‪:‬‬ ‫נ ע ‪ p‬בחקר‪,‬‬ ‫ומה נאד‪ .‬לעכור‬ ‫ונהדר נככוד‬
‫לפני כסאו‪:‬‬ ‫רגל צבאו‬ ‫זה לוה ישור‬ ‫זטת ומישור‬
‫לפני כבודו‪:‬‬ ‫חכל יעידו‬ ‫וצדק תמים‬ ‫הסד ורחמים‬
‫שברא אלהינו‪:‬‬ ‫ומאור נרנו‬ ‫וכוכבים ]ומזרות[‬ ‫טונים מאורות‬
‫בנינה ונהשנל‪:‬‬ ‫אל עולמו מכלכל‬ ‫ובנבורד‪ ,‬מודעה‬ ‫]יצרם[ נדעה‬
‫נהן בהם‪:‬‬ ‫העניק לחם‬ ‫הוד ונהורא‬ ‫בה תנודה‬
‫בקרנ תבל‪:‬‬ ‫להשמיע בנבל‬ ‫יורדים ועולים‬ ‫להיות מושלים‬
‫ופסיקים כונה‪:‬‬ ‫סובבים בםחונה‬ ‫ומלחו לא שניו‬ ‫מלאים זיו‬
‫בכל העולם‪:‬‬ ‫זוהר חילם‬ ‫ככל הארץ קים‬ ‫נאה זיום‬
‫ששיפ בבואם‪:‬‬ ‫מתעלסים בשיאם‬ ‫ובםרוצתם‬ ‫שםתים נצאתם‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪6‬‬

‫רצון קוניהם‪:‬‬ ‫שמש וסהר שניהם‬ ‫עש כפיל ופיסח‬ ‫עושים באימה‬
‫נותנים לשמו‪:‬‬ ‫ע* עמו‬ ‫ובמצוחו לעבוד‬ ‫פאד וכבוד‬
‫לזכר מלכותו‪:‬‬ ‫ליקר נדולהו‬ ‫יעלו ברננה‬ ‫צהלה ורנה‬
‫דזדח אוד‪:‬‬ ‫ויאמר אל נאור‬ ‫ממקומו לא ימש‬ ‫קרא לשמש‬
‫צורת תלכנה‪:‬‬ ‫עדות נאמנה‬ ‫בנלליו לחשקין‬ ‫ראח והתקין‬
‫כל צבא מרום‪:‬‬ ‫בצסון ודרום‬ ‫להבות חילו‬ ‫שכח יתנו לו‬
‫עם אופגי הקדש‬ ‫תת לו שרמי קרש‬ ‫בקול רם בהמולה‬ ‫תסארח ונדולח‬

‫בונת מעלותיו ברום ובולים״‬ ‫אל אדון על כל פעלים‬

‫דנול יצרס לשבהו בהלולים‪:‬‬
‫ויעדם חקות לאחור טללים‪,‬‬
‫היות ושרצים וקטנים ונם נתלים‪:‬‬
‫ימנם ל א ו ת ו ת ‪ . . .‬ולרגלים‪,‬‬
‫למנין שעות יורדים ועולים‪:‬‬
‫נצח ננחם בפרקים מחלים‪,‬‬
‫ע ת י ר מלאכתו נפר והשלים‪:‬‬
‫ציווי פקדו ותביאו במאכלים‪,‬‬
‫רנן םזפוד ונצל םחכליס‪:‬‬
‫תמימה הנהילו והפיל חללים‪,‬‬
‫ת* זקוף קרן עמוסי מקהלים‪:‬‬
‫נדודים ו ק ך ‪ #‬בבה• אראלים‬
‫השליש והקוח נכבדי מצילים‬
‫זמן ביסים מיני תלולים‬
‫בלולים‬ ‫טובים‬
‫כטסים‪ . . .‬צאתם מצהילים‬
‫מנויים להאיר על תבל סושלים‬
‫סח דהי הכל במלים‬
‫פנה ליציר נדלו בססעלים‬
‫קומט ונעצר ועש בו סלולים‬
‫שבתי קדש וסודו העלים‬
‫שמרו ואלסו לעם לו מנדיליס‬

‫יד‪.‬‬

‫לא שבעה עין לראות‬ ‫יקר אדון הנפלאוה‬

‫ובלבבות ע ד יאות‪:‬‬ ‫נלאו לשיניה מלפרוש‬
‫או יערימון מעלם‬ ‫ך\חמין עפעסיס‬
‫לקשונ וניב לשפתים‬ ‫לפני אשר שם אזנים‬
‫גבות סלאות עינים‬ ‫ושם משרתי שמיס‬

‫לבא לפניו נקראות‬ ‫ברא נפשות נכאות‬

‫הסתזות הנוראות‪.:‬‬ ‫נתן י כ ל ת כפ לפטש‬

‫ובמלאכותו ה^כו‬ ‫ותהדנה‪.‬מלכותו‬

‫רוח נדיבה סמכו‬ ‫על סחדקים בבריתו‬
‫סלני נבואה שסכו‬ ‫כי מםקודי חכפחו‬
‫כין כהלוס בין במראות‬ ‫ומלמדות סוד וגטאות‬
‫סהה אדוניהם צובאות‪:‬‬ ‫לאור באור מלך לדרוש‬
 ‫מוגטרס המממיט‬

‫להיות גועל מאימת‬ ‫דעות כשמש מזהירות‬

‫תורות אמרות מהורות‬
‫כי יש ‪3‬שחק מאורות‬
‫אהד ומאתו כאות‬
‫מספר אלפים וךכואות‪:‬‬
‫למבקשי רב תעצומות‬
‫אחת לאחת משלימות‬
‫עושה שלומות כמרוםות‬
‫אשר לארבע הפאות‬
‫קדוש ד׳ צבאות‪:‬‬
‫נתן בפיהם להורות‬
‫לאפר לעינים עורות‬
‫ראו יסוד כל פראות‬
‫ודעו הלא האחר ראש‬
‫הן לפדוני הדפות‬
‫תיות פליאות ועצופות‬
‫בשם ד׳ סתאיפות‬
‫חיות נשאות כגושאוח‬
‫קוראות בשם קרוש קדוש‬

‫טו‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫‪(K‬‬
‫ג(‬
‫אל‪ ,‬והודו וכרו ושם קדשו‪.‬‬ ‫יחדו נא כל איש בסוכ רוזשו‬
‫היך ימלל אדם תהלתו‬
‫או יספר מקצת נדלחו‬
‫הוא סחולל הגל בפלתו‬
‫אך בדחפים נמצא לכל חרשו‬ ‫הוד והדר סותו ופלבושו‬
‫ובשהקים הפליא עזה נדלו‬
‫עת לכל הי יכין ם ק אכלו‬
‫כל יראיו יראו הכי קולו‬
‫עם ברקיו ובמוקדי אשו‬ ‫כםרוסים יתן בהרעישו‬
‫דברו כל השופריפ דחו‬
‫תעודתו‬ ‫ינצורו‬ ‫באמת‬
‫יופ לכל איש שכר עבודתו‬
‫עוזבו אז יאכל פרי כחשו‬ ‫ינםלם‪ ,‬יזךתו כאור שפשו‬
‫וזזודוזע‬ ‫עסו‬ ‫הללוהו‬
‫העריצוהו‬ ‫אף‬ ‫שבהוד!‬
‫רננו לו כל יום וברכוהו‬
‫עם שרפיפ עופרים להקדישו‪.‬‬ ‫קול קדושה תשאו בפקדשו‬

‫ן‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫•_!‬ ‫א(‬

‫נ(__!‬

‫עד וקדוש‪.‬‬ ‫שלשו קדוש עונים ברום עבות נלילי פרכבות נצות ולהבות אל‬
‫פבין םליל ויחפש‬ ‫יחקור‬
‫דעו כי הכל אפם‬ ‫כפקור‬
‫ובעקור שרשו בפיפ יתרפש‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪8‬‬

‫וכל ראש בום דוש ישהה ונס ימץ ישר כמו חומץ ואין אדס מאמץ כח למול אל קדוש‪.‬‬
‫הצור נסתר ובכן נראה‬
‫לכ איש תשכל מליאה‬ ‫נצור‬
‫ביצור מעתיק •ושם לשואה‬
‫חוסר ביר יוצר איכה אין עוצר מני דרכו נוצר ושמו מרום וקדוש‪.‬‬ ‫ואנוש הידרוש‬
‫על קו לא ימעד‬ ‫ועד‬
‫ת א עד כי אל לו למסעד‬
‫לכל והוא תי לעד‬ ‫מועד‬
‫יחלוש ויהבוש ומ* יאמר לו שוא מעלת עת ישו מוסתיו ביד ראשיו אז יאמר לו קדוש‪.‬‬
‫דורך על במתי עב‪ ,‬אין לו‬
‫העולם לא יכילו‬ ‫ערך‬
‫לו כל כי הוא פעלו‬ ‫צורך‬
‫דגבה האל קדוש‪.‬‬ ‫וםם־ל׳ האליל יחלפו כליל כי הם רוסאי אליל‬ ‫וכמוש יכוש‬
‫הונים לך אן ואן‬ ‫הורוה‬
‫זיקי חיות ושנאן‬ ‫םלדות‬
‫כנף לכסות מראן‬ ‫סרודות‬
‫ואמר קדוש קרוש‪.‬‬ ‫וקרא וה אל זח‬ ‫צוסה כל רזה‬ ‫שלש לסיוש עונים במהזד‪,‬‬

‫יז‪.‬‬

‫ארחי נדר‬ ‫ואיד כא אלי‬ ‫יספו אלי‬ ‫יבשו אלי‬

‫גפן סמדר‬ ‫ושחתו רעים‬ ‫ואםסו רועים‬ ‫חדלו רעים‬
‫וחסד ]נעדר[‬ ‫והדר נולה‬ ‫אין איש נולד‪,‬‬ ‫ולסוד מפלא‬
‫בין קוץ ודרדר‬ ‫לי כעקרביס‬ ‫ושטני אורכים‬ ‫אויבי רבים‬
‫אהלי קדר‬ ‫שכנתי עם‬ ‫נרתי משך‬ ‫אויה לי כי‬

‫וצל הודי סר‬ ‫נבלו עלי‬ ‫רוע םעלי‬ ‫ההפך עלי‬

‫כצסוד כמוסר‬ ‫כתוך על דומה‬ ‫אשכון דומה‬ ‫וביד דומה‬
‫בעלי מוסר‬ ‫בדבר משא‬ ‫הכביד משא‬ ‫ועלי משא‬
‫ועדיה הוסר‬ ‫שכנו יסד‪.‬‬ ‫בעפר ואיפה‬ ‫ועפר יעיסה‬
‫נתונה במאסר‬ ‫אהוזת חבל‬ ‫]אחזת חבל[‬ ‫הלקו כהבל‬
‫כאשר נדר‬ ‫ועשה יום צר‬ ‫להחשיך‪ ,‬והצר‬ ‫אמר הצר‬

‫יומי והשך‬ ‫הם בו לערב‬ ‫חנורי חרכ‬ ‫ובני ערב‬

‫וקשת משך‬ ‫וכליו עדה‬ ‫כשחל עדה‬ ‫זיע ערה‬
‫זרוע קדשך‬ ‫הראה לאנוס‬ ‫אלי ואנוס‬ ‫ולך אנוס‬
‫תמיד לדורשך[‬ ‫והיד‪ ,‬מהסה‬ ‫בהסרך כסה‬ ‫]וגור כשה‬
‫ממשך‬ ‫ממרס‬ ‫בכל יוס ירל‬ ‫רק לך נבדל‬ ‫הקשב ניב דל‬
‫שמשו קדר‪.‬‬ ‫בקדר וחצור‬ ‫ומחסור ומעצור‬ ‫במצוק ;־מצוי‬
‫‪9‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫על סי נבלים‬ ‫לשפך ישירץ‬ ‫פובך ישורון‬ ‫דלי ישורץ‬

‫על נו נבלים‬ ‫ותעביר הער‬ ‫מתוך תער‬ ‫חרב תער‬
‫תנפץ נכלים‬ ‫תסיר שפירים‬ ‫פעל שפרים‬ ‫וחעל שמורים‬
‫לעובדי פסילים‬ ‫וחרב היק ‪-‬‬ ‫לדורשי הריק‬ ‫כליהם חרק‬
‫שלח באלילים‬ ‫וספיש מפוצץ‬ ‫וסוץס קצץ‬ ‫שרשם רצץ‬
‫איש לא נעדר‬ ‫בפיך יצוקים‬ ‫כי צבא שהקים‬ ‫דדעו רחוקים‬
‫לו יערוכו‬ ‫חצובי להבות‬ ‫שירות ערבות‬ ‫הדד ערבות‬
‫עזי יתטוכל‬ ‫יכלם קדושים‬ ‫לא כנוף אישים‬ ‫טפס אשים‬
‫אשר ]ידרוכו‬ ‫וקדוש הדומם‬ ‫וקדוש מקומם‬ ‫קדוש נאומם‬
‫לא יחשויו‬ ‫ער כלות שלש‬ ‫קדוש קדוש‬ ‫אטדים קדוש‬
‫שה הוד והדר[‬ ‫צוד אשר פדו‬ ‫כל יציר חלדו‬ ‫שוההים הודו‬

‫יח‪.‬‬
‫קדוש וכשרםים שמו קדשו‬ ‫שלשו‬
‫את מהלל יוצרו יציר נענה‬ ‫יענה‬
‫ערך סביב כסאו למול מחנה‬ ‫מתנה‬
‫חודו ישרחון מלאכי אש סנה‬ ‫אח־־סנ־‬
‫פניו וחסד ואםח נפנשו‬ ‫קדשו‬
‫מים ברשפי אש ולא נחלשו‬ ‫משו‬
‫עת שלחך רוחות לך יענו‬ ‫הננו‬
‫כי העלילות לך לבד נתכט‬ ‫שננו‬
‫מהלל קדשתך אשר כוננו‬ ‫יחנו‬
‫אימה וכתר הוד לך חבשו‬ ‫לבשו‬
‫בי מעשיך הס ולא כחשו‬ ‫פרשו‬
‫מבור שבותי ס?נרה כ^ני‬ ‫ואני‬
‫אקדיש כסוד מחנם בתוך מחני‬ ‫הנני‬
‫לא אהריש בקהל ידועי עני‬ ‫סעני‬
‫לפני בני אמה ולא חפשו‬ ‫נכבשו‬
‫עפ זאת תשועתך ולא טאשו‬ ‫ידרשו‬
‫למאד ומארצות צבי יצאו‬ ‫יבאו‬
‫כנלל ימי קצים אשר נםלאז‬ ‫יקראו‬
‫בך מעיני ישע לבל יצמאו‬ ‫־מצאו‬
‫סוד דעחך כלם ויתלהשו‬ ‫ירשו‬
‫הנה ידעחיו נס אני‪ ,‬החשו‪.‬‬ ‫ירהשו‬
‫לא נעלם‪ ,‬כי ססרו חסדך‬ ‫הודך‬
‫ברור עלי כל מפעלוח ידך‬ ‫עדך‬
‫על כן יצו לאמר לעם םודך‬ ‫עבדך‬
‫שירה וזכרו זאת והתאוששו‬ ‫חדשו‬
‫קדוש וכשרסימ שמו ר‪-‬דשו‪.‬‬ ‫שלשו‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫יט‪.‬‬

‫שרשי אש נימקה‬ ‫יקדישון היומ שלוש‬

‫הנקרש בצדקה‬ ‫את שם האל הקדוש‬
‫כלם םעשה ידיו‬ ‫הוא הנקרש כצבאות‬
‫ובלי ‪0‬ה הם עדיו‬ ‫שם על כל המשעל אות‬
‫כי אין מבלעדיו‬ ‫עדות על מי טראות‬
‫ירו מכל חוקה‬ ‫תםארת כםאר יחבוש‬
‫לא שבה לו ריקה‬ ‫צוה למחוץ או לחבוש‬
‫בקרוב עת צרתי‬ ‫ובכן בשמו אתקרב‬
‫ואני בקבורת׳‬ ‫הלמוני שתי וערב‬
‫אליו מר קראתי‬ ‫הנצה תאכל הרב?‬
‫תמיד עלי שוקה‬ ‫זה יהלוש או זה יהלוש‬
‫ממתני מועקה?‬ ‫הלעולמימ אין לנתוש‬
‫לילי לא ישתנה‬ ‫דלותי צמות בקר‬
‫ואני בך אתכנה‬ ‫אויב הבלי שוא ?קר‬
‫ובקשט אתענה!‬ ‫איך הוא ינעם בשקר‬
‫ניאטר כי נקה‬ ‫בום שקריו שים תירוש‬
‫אך על שמך מתקר‪.‬‬ ‫וכוס שקולי שמתי רוש‬
‫אברת כנשי ישע‬ ‫העלה לקצוצת אבר‬
‫כימיו חיש ת}שע‬ ‫ושר שלום היל יגבר‬
‫המשל להמית רשע‬ ‫ומלטה ילדי עבר‬
‫להטטיר זו ההלקה‬ ‫יבא לנו כמלקוש‬
‫נמשי בך השקה‪.‬‬ ‫כי לא לנצה תטוש‬

‫ב‪.‬‬

‫בהדוטו‬ ‫טשרתי אל‬ ‫אדירים‬ ‫יקירים‬

‫דת נאומו‬ ‫לקבל את‬ ‫חחרדים‬ ‫‪7‬עומדים‬
‫תעצוטו‬ ‫סובלים כס‬ ‫ושנאנים‬ ‫‪',‬אומנים‬
‫בטרומו‬ ‫לאל נאדר‬ ‫בקול נרון‬ ‫רוכבים דן‬
‫במקומו‬ ‫עז והדוד‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫הוד והדר‬
‫ומשטאלו‬ ‫מיסינו‬ ‫ונבריאל‬ ‫ומיכאל‬
‫להנדילו‬ ‫נצבים‬ ‫וסוסי אש‬ ‫ברכבי אש‬
‫בהיכלו‬ ‫מתנים קול‬ ‫וקול רעש‬ ‫ובנעש‬
‫ןה מקומו‪.‬‬ ‫שואלים א­‬ ‫וזה אל זח‬ ‫וזח מזה‬
‫הוד והדר‪.‬‬
‫הטון מים‬ ‫כקול רעש‬ ‫במחטתם‬ ‫דהרוחם‬
‫כותים‬ ‫ארסים וך•‬ ‫ומנצחים‬ ‫ושיר סוצחים‬
 ‫קונטרס ;מיומי ם‬

‫נשים‬ ‫‪ onab‬על‬ ‫אזי סנוד‬ ‫מול סדנוד‬

‫אי סקוםו‪.‬‬ ‫ולא נודע‬ ‫ולא נראה‬ ‫לאל רואה‬
‫הוד והדר‪.‬‬
‫בנבורה‬ ‫לאל נאדר‬ ‫ומעריכים‬ ‫הוד עורכימ‬
‫שה ברורה‬ ‫כלס כש­‬ ‫בסה אחד‬ ‫ברן יהד‬
‫שה בטהרה‬ ‫שלוש קדו־‬ ‫ומשלשים‬ ‫מקדישים‬
‫די ממקומו‪.‬‬ ‫כרוך כבוד‬ ‫בשיר ויאמרו‬ ‫ואז יזמרו‬

‫כא‪.‬‬

‫קדוש יאמר לו‬ ‫יה בסי קדושים‬

‫עמדים ממעל לו‪.‬‬ ‫ובסי שרסיס‬
‫נראה ןיעינים‬ ‫היקר אשר לא‬
‫וצבא השמים‬ ‫שהדו זבולו‬
‫חיוח אש ומים‬ ‫השלמו בצלו‬
‫ןנלו מהלו‬ ‫והרי נמשים‬
‫יהצבו מקולו‪.‬‬ ‫מוקדי רשמים‬
‫מה קדשו שכן‬ ‫ועלי בחיריו‬
‫רוה ברה תכן‬ ‫כי בלב נבריו‬
‫חיובהם׳ על‪.‬ק‬ ‫שומעי אמריו‬
‫על צוארס עלו‬ ‫נתנו אנשים‬
‫לשכון בנעים צלו‪.‬‬ ‫שואםיס יעמימ‬
‫בקצווח נשמעו‬ ‫דחמת כרוכו‬
‫אולם לא נודעו‬ ‫עקבות רבוכו‬
‫עדנו ננעו‬ ‫נעמו וטובו‬
‫בכבודו ובנדלו‬ ‫מעשיו חדשים‬
‫בהם ננלה צנלה‪.‬‬ ‫סוסחיו צתםים‬
‫הדמו לעליונים‬ ‫•העלו קךשוח‬
‫שאננוח במעונים‬ ‫לאחת יךשות‬
‫לאדוני האדונים‬ ‫ושאו נםשות‬
‫ההונים על דגלו‬ ‫דורשיו דרושים‬
‫לא חעבור בעולו‪.‬‬ ‫כי עדת חנמים‬

‫כב‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫ב(‬

‫]קדשה[ עונים‪.‬‬ ‫כלס כאחד‬ ‫]טחנות[ עליונים‬

 ‫קונטרס האומים‬

‫אדיר אשר נעלה הוו טלאו‬

‫הוא האלחים אמת בצבאו‬
‫כל איש יוסר סביבות כםאו‬
‫והס ראשונים‪.‬‬ ‫הם אחרונים‬ ‫הס לאלסי סונים‬
‫ברא סשרתיס בשבעה םעלות‬
‫יתרוצצון יום וליל בססלות‬
‫עסק רמץ עכיי־ מזלות‬
‫מה לשנים‪.‬‬ ‫זה להרשים‬ ‫זה ליסים נמנים‬
‫ר ק הנלילים בעזו הרב‬
‫סעם נליל עת וסעם יקרב‬
‫אלה לסזרה ואלה למערב‬
‫ועל סיו חונים‪.‬‬ ‫טםעים עלי מיו‬ ‫איש לדרכו סונים‬
‫מעון אשר לו ארובה נעלה‬
‫שסה הסולד‪ .‬ושם ועד נסלא‬
‫הוד הלבנה לעין כל ננלה‬
‫לאל נאמנים‪.‬‬ ‫להיות לעדים‬ ‫על מכונות• שונים‬

‫כנ‪.‬‬

‫ומופלאות‬ ‫סשובהות‬ ‫ברבאוח‬ ‫]כבודו[ אות‬

‫זנםלאות‬ ‫בסלסול הוד‬ ‫בהיכלות‬ ‫משוכללות‬
‫ססולאות‬ ‫בכל כבוד‬ ‫מנושאוח‬ ‫]ובם[ כסאות‬
‫סםולאות‬ ‫שבעתן אור‬ ‫בנוי מעלות‬ ‫ומתעלות‬
‫להעלאות‬ ‫שביעית היא‬ ‫וכס נורא‬ ‫סאר אורח‬
‫עטללאות‬ ‫סלדות א­­‬ ‫ובדממה‬ ‫ושם אימה‬
‫בטבלאות‬ ‫שמו חקוק‬ ‫• ועל לבם‬ ‫ד׳ בם‬
‫במוראות‬ ‫להקראות‬ ‫לצבא אות‬ ‫ובם נאוה‬
‫י‬ ‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‪.‬‬
‫לחי עולם‬ ‫וכמ מלבות‬ ‫יקר מעלה‬ ‫?סמוך לח"‬
‫בססעלם‬ ‫כחן חוה‬ ‫כבוד תיות‬ ‫?זרות‬
‫לכל נעלם‬ ‫וכס צדק‬ ‫הדר השית‬ ‫ובחסישיח‬
‫כקץ עולם‬ ‫]נבט[ משכיל‬ ‫אמת בדין‬ ‫ושם ידין‬
‫בשכלולם‬ ‫וכס קדושי‬ ‫כמו כלה‪/‬‬ ‫רביעיח לד‪.‬‬
‫לכיח עולם‬ ‫למול ומבול‬ ‫בבל נין\‬ ‫והוא בון‬
‫וחלולם‬ ‫לחין אבות‬ ‫ובו יקשב‬ ‫ושם יושב‬
‫ואראלם‬ ‫למלאכים‬ ‫ושיר חדש‬ ‫מקום מקדש‬
‫קדוש ד׳ צבאות‪,‬‬ ‫קדוש קדוש‬
‫וכס נאוה‬ ‫ברכב אש‬ ‫מקודשת‬ ‫משולשח‬
‫במערבה‬ ‫לשמ יושב‬ ‫ועז חביון‬ ‫נאון והיח‬
 ‫קונטרס הפיופדס‬

‫באש לנח‬ ‫בד‪] %‬פיני[‬ ‫ונם נפתח‬ ‫והוא נפתח‬

‫ולהבה‬ ‫מאורי אור‬ ‫ונס קודים‬ ‫ושם מודים‬
‫ומרכבה‬ ‫ככס נטרה‬ ‫לחוד תכניס‬ ‫והשניה‬
‫וכל אנא‬ ‫]בליש *פח״ן[‬ ‫‪.-‬שנים עשר‬ ‫ושם הישר‬
‫להתישכה‬ ‫בכם נטרה‬ ‫בהוד ישנה‬ ‫וראשונה‬
‫להשיבה‬ ‫למול שביס‬ ‫כעז קשוםה‬ ‫ושפ ששומה‬
‫להתהשבה‬ ‫כדי אינס ‪-‬‬ ‫לכל ‪ -‬בריר‪.‬‬ ‫פ ק פחיה‬
‫להקשיבה‬ ‫קדושתם‬ ‫וםלאכים‬ ‫וכו זכיפ‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‪.‬‬
‫במוצאו‬ ‫ביום נכון‬ ‫להסגיע‬ ‫כחניע‬
‫בהרצאו‬ ‫אלי תיות‬ ‫כקול ירעים‬ ‫אזי נעים‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬

‫לנמצאו‬ ‫תנו מקום‪-‬‬ ‫והוד שיאו‬ ‫כמד נסאו‬

‫וצאצאו‬ ‫לקול יעקב‬ ‫עדי יוצנף‬ ‫דפות כנף‬
‫לסוראו‬ ‫לנון לב‬ ‫בפעפדם‬ ‫בעת עפדפ‬
‫במקראו‬ ‫להקדישו‬ ‫לםשענם‬ ‫שאת עינם‬
‫אשר ןראו‬ ‫בעולמו‬ ‫ואז יהנה‬ ‫אד סונר‪.‬‬
‫סקוראו‬ ‫מנשק דו‬ ‫וחכתו‬ ‫בענותו‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‪.‬‬

‫בד‪.‬‬

‫דו יראת‬ ‫ונחת י ­‬ ‫וכבודו •‬ ‫יום הודו‬

‫‪ .‬ולא נלאה‬ ‫כל נושא‬ ‫על כסא‬ ‫םהנשא‬
‫םחנאה‬ ‫ועל נאים‬ ‫נוראים‬ ‫אז נראים‬
‫נשחאח‬ ‫ולדכרך‬ ‫ונקרבה‬ ‫לך נברכה‬
‫בקול נאה‬ ‫מעריכים‬ ‫ככרובים‬ ‫שיר ענבים‬
‫לב נכאה‬ ‫ולחחיות‬ ‫קול בכיות‬ ‫ורב מהיות‬
‫דוח למו‬ ‫•חיש עתי־•‬ ‫ועדתי‬ ‫אל ביתי‬
‫ממקומו‬ ‫כבוד ר׳‬ ‫קרוא ברוך‬ ‫שיר ערוך‬

‫לכניה‬ ‫קול רעש‬ ‫ותנעש •‬ ‫עושה עש‬

‫עדניה‬ ‫תקשר מ־‬ ‫כמיל ובימת‬ ‫ונחבטה‬
‫יכוננה‬ ‫עד אמש‬ ‫אור שמש‬ ‫נם חמש‬
‫שניה‬ ‫על עבר‬ ‫צל עובר‬ ‫אזי נובר‬
‫ענניה‬ ‫שם מאסל‬ ‫הערסל‬ ‫ובעוסל‬
‫רנניה‬ ‫נסשי לו‬ ‫אל מהוללו‬ ‫יום ולילו‬
‫ליומ קומו‬ ‫ותחולל‬ ‫יום וליל‬ ‫היא תמלל‬
‫שיר ערוך‪.‬‬
‫מקצה‬ ‫]כל תעם[‬ ‫הסעם‬ ‫קול נועם‬
 ‫קונטרס המיוטים‬

‫יחנה‬ ‫כשיר שרפים‬ ‫וצפופים‬ ‫שאת צופים‬

‫אור יצא‬ ‫ומשפטי‬ ‫ומבטי‬ ‫דבר ןיאפי‬
‫יים מוצא‬ ‫מוצאך ח־‬ ‫סשלחה‬ ‫וסנהה‬
‫לך אפצה‬ ‫דין חדשה‬ ‫סשולשה‬ ‫בקדושה‬
‫לפוצה‬ ‫מרעה‬ ‫נכרעה‬ ‫בתרועה‬
‫אספרה׳ במו‬ ‫הוד נעמו‬ ‫בעבור שסו‬ ‫את עסו‬
‫שיר ערוך‪.‬‬
‫‪ part‬נלנל‬ ‫אז ירעים‬ ‫לאל רעים‬ ‫ברן רעים‬
‫ליד מענל‬ ‫ורשפים‬ ‫לאלפים‬ ‫ושרפים‬
‫לרב נדנל‬ ‫ססליכים‬ ‫נמלכים‬ ‫ומלאכים‬
‫עשסםםןל‬ ‫קחה שיריפ‬ ‫וםישרים‬ ‫שר שרים‬
‫כרדת וינל‬ ‫לראש כורת‬ ‫כותרת‬ ‫ועפרת‬
‫כעמי נל‬ ‫כסות חודו‬ ‫לעם ידידו‬ ‫בכבודו‬
‫אי אלהימו‬ ‫שואלים‬ ‫ואראלים‬ ‫בני אלים‬
‫שיר ערוך‪.‬‬

‫כה‪.‬‬

‫סלאיך‬ ‫אשר יחזח‬ ‫חוות אישון‬ ‫יתו לשק‬

‫ראיך‬ ‫ולא כפי מ ד‬ ‫ישו שיחו‬ ‫כפי כהו‬
‫שאך‬ ‫וד׳וא לא ך‬ ‫ברום נלנל‬ ‫לך מענל‬
‫לכסאך‬ ‫מתחת‬ ‫ואס נבצר‬ ‫וכל נוצר‬
‫ברואיך‬ ‫לננד כל‬ ‫יעיד לך‬ ‫וספעלך‬
‫דעו איכה‬ ‫אבל לא ך‬ ‫בי בראתם‬ ‫ועדותם‬
‫ראה עונים‬ ‫באימד׳ וי־‬ ‫כאחרונים‬ ‫כראשונימ‬
‫הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים‪.‬‬
‫ישתנה‬ ‫והודו לא‬ ‫משתנים‬ ‫הזמניפ‬
‫בעד׳ בונה‬ ‫סעלוח לש*‬ ‫שתים עשרח‬ ‫הפקרה‬
‫סע רחנה‬ ‫על פיו ‪.‬י־‬ ‫כי ימש‬ ‫והשמש‬
‫אל מחנה‬ ‫ממחנה‬ ‫כסו מלך‬ ‫דההלך‬
‫המשנה‬ ‫במרכבת‬ ‫לטהר‬ ‫ואור פהר‬
‫ספר סונה‬ ‫לכלם מ*‬ ‫כוכביו‬ ‫וסביביו‬
‫לים בקנה‬ ‫שבעה עו*‬ ‫בני כיסה‬ ‫ובהכמד׳‬
‫יום יפנה‬ ‫פעם ככל‬ ‫לסול סערב‬ ‫ופלך רב‬
‫יש ^נה‬ ‫כי לכל‬ ‫וטעה‬ ‫משתחוה‬
‫נים בפנים‬ ‫כמעשיז פ־‬ ‫הלא ננלד׳‬ ‫ואם נעלה‬
‫הוא אלחי‪.‬‬
‫כה אדסה‬ ‫וחלה בתו־‬ ‫כטסבה‬ ‫ושם ק ב ה‬
‫על כליסה‬ ‫אבל חלדה‬ ‫לא על יסוד‬ ‫ותעפוד‬
‫טה םקוסד‬ ‫ובקשה לס־‬ ‫לכן ירדה‬ ‫כי כבדה‬
 ‫קונטרס ה&יוטיס‬

‫למרומה‬ ‫ותעלה‬ ‫אח שרשה‬ ‫ואש דרשה‬

‫והמיטה‬ ‫הרוה‬ ‫וביניחן‬ ‫ותוך שתיהן‬
‫להטה‬ ‫הם יסודות‬ ‫וצמודות‬ ‫כל טרודות‬
‫והבהמה‬ ‫והאדם‬ ‫כל צסח‬ ‫וכפ שפח‬
‫לנקטה‬ ‫לרהםים או‬ ‫מלא‬ ‫ואד יעלה‬
‫הס הנוגים‬ ‫והנוניו‬ ‫כלב טנאציו‬ ‫כי חציו‬
‫הוא אלהי‪.‬‬
‫לתר דןריס‬ ‫והוא קיס‬ ‫ודור עמד‬ ‫דור נשטד‬
‫הדברים‬ ‫ואחר כל‬ ‫הוא האל‬ ‫בראש כל־אל‬
‫היצורים‬ ‫יצרי כל‬ ‫כי ברוח‬ ‫לא ככח‬
‫הסעיים‬ ‫והשכל‬ ‫ההבטות‬ ‫הנשמת‬
‫ןם הרים‬ ‫ועל ים ‪*5‬‬ ‫רקיע‬ ‫•וך‪.‬רקיע‬
‫סזהיריס‬ ‫עלי א ‪p‬‬ ‫ומורות‬ ‫ופאורות‬
‫פאפיריפ‬ ‫שם כבות‬ ‫והשפלים‬ ‫ואראלים‬
‫וםזמרים‬ ‫ושיר אוטדים‬ ‫מקדישים‬ ‫ותר שי שים‬
‫ואופנים‬ ‫וכרובים‬ ‫מקלפים‬ ‫ושרפים‬
‫הוא אלהי‪.‬‬
‫אותיות‬ ‫והםניד‬ ‫והנוטר‬ ‫האוסר‬
‫פה־להיוח‬ ‫רודע‬ ‫רע ויפה‬ ‫והצופה‬
‫אריות‬ ‫מבין שני‬ ‫להוך הדרך‬ ‫אפוף עדרך‬
‫ונבץת‬ ‫אלי קדר‬ ‫הדהויות‬ ‫השיות‬
‫תחתיות‬ ‫והורדתם‬ ‫וצרפתפ‬ ‫כי בתנתם‬
‫צופיות‬ ‫ולישען•‬ ‫בך אוחזות‬ ‫והם בבל זאת‬
‫הומיות‬ ‫קוראות בראש‬ ‫בעולמך‬ ‫קךשת שפך‬
‫ולחיות‬ ‫לכרובים‬ ‫להדפות‬ ‫קול מריטות‬
‫צרם נותנים‬ ‫וכתר ליו״‬ ‫וםשלשים‬ ‫מקדישים‬
‫‪1‬‬ ‫הוא אלהי‪.‬‬

‫כו‪.‬‬

‫וכוכבים‬ ‫םאורי אור‬ ‫לאל אחד‬ ‫]‪ [.. .‬יהד‬

‫כנף עבים‬ ‫ורוכביפ על‬ ‫וחשפליפ‬ ‫ואראלים‬
‫ונקרבים‬ ‫בכל בקר‬ ‫ומתחדשים‬ ‫ומתקדשים‬
‫ופקשיביפ‬ ‫לקוניהפ‬ ‫וםעריצים‬ ‫ופתקבציפ‬
‫ונצבים‬ ‫למעל לו‬ ‫וחעומדים‬ ‫והעוברים‬
‫אהובים‬ ‫ישבהווע‬ ‫בשיריהם‬ ‫ולםניהפ‬
‫וגמלאות‬ ‫בתשבחות‬ ‫•הודק לו‬ ‫ונוי כלו‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‪.‬‬
‫במרכבה‬ ‫לאל רוכב‬ ‫תט אומר‬ ‫שאו זפר‬
‫פאת נגבה‬ ‫וןליפ אם הוא‬ ‫משרתיו שוי­‬ ‫מקוש קדשו‬
 ‫מונמרס המיופים‬

‫במעיכה‬ ‫במזרח אם ־‬ ‫מקום משכן‬ ‫ואס הוכן‬

‫ןלהכיי‬ ‫סביכץ אש‬ ‫ונם בוער‬ ‫אשר סוער‬
‫ואין כא‬ ‫ואין יוצא‬ ‫מרו איו‬ ‫לסני יא‪-‬‬
‫ומחשבה‬ ‫וחוקר לב‬ ‫והוא חאה‬ ‫ואין נראה‬
‫ונפלאות‬ ‫אספרה נא‬ ‫ונוראותיו‬ ‫נדולתיו‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‬
‫לעולסיס‬ ‫טכון שבה‬ ‫מקום הזכול‬ ‫בבית הזבול‬
‫בכל ליל ו ­ ­ ביום חפים‬ ‫אשר הדש‬ ‫וכו פקדש‬
‫לכל ־רמים‬ ‫למלך רמ‬ ‫לשבח‬ ‫וסזבת‬
‫כיופ תםים‬ ‫להעלות נר‬ ‫והפטרה י‬ ‫ובו אורה‬
‫והוא תופים‬ ‫והוא אוחס‬ ‫מכהן אל‬ ‫ופיכאל‬
‫פקופ דמים‬ ‫נשמות ב­­‬ ‫לאל זה‬ ‫ושם פזה‬
‫והפאות‬ ‫עלי פשע‬ ‫ומתרצה‬ ‫ופיו פוצה‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‬
‫ואופנים‬ ‫רפות חיות‬ ‫פהוטבות‬ ‫ובערבות‬
‫םכןניס‬ ‫זפשפפים‬ ‫לכל בדק‬ ‫והצדק‬
‫ותחתונים‬ ‫לעליונים‬ ‫לכל «ים‬ ‫סקור תיים‬
‫נשוא פנים‬ ‫ליועץ ו־‬ ‫והמלוכה‬ ‫והברכה‬
‫ברוב עונים‬ ‫[‬ ‫נ‬ ‫ומתנשא‬ ‫וכו נושא‬
‫בקול נונניס‬ ‫יהודנו‬ ‫ומשכתי‬ ‫ושם אל חי‬
‫ואור פנים‬ ‫ענני הוד‬ ‫פביבותיו‬ ‫וסוכותיו‬
‫להבראות‬ ‫והעתידות‬ ‫מקודשות‬ ‫וכו נפשות‬
‫קדוש׳ קדוש קדוש ד׳ צבאות‬

‫כז‪.‬‬

‫שם פורשי כנסים‬ ‫יה יושב בכס זבולו‬

‫ובל צבא חשסים‬
‫כל יצוד אל צדקתו‬
‫לתת אכלם בעתו‬
‫משומרי אמונתו‬
‫הולך באור החיים‬
‫בוחן סרעםיס‬ ‫הן הליבות עולם לו‬
‫פעו לדל ומהסה‬
‫ץיהי לט לפכסה‬
‫בכהו עולם נושא‬
‫שופר כל דרכ‪:‬ם‬
‫כעד מכב שמים‪.‬‬
‫עוםדים פפעל לו‬
‫על רהםע הנרוליס‬
‫סקוים לו וסיחלים‬
‫כי עיניו לא יעלים‬
‫הסד ואםח שבילו‬
‫זמרת עז וסנדלים‬
‫בו נתץ כחילים‬
‫רב םחולל כל פעלים‬
‫הולך ברום נלנלו‬
‫הדוסו נושא בנדלו‬
 ‫קונטרם הפיוטים‬

‫פראה כעץ ‪rheum‬‬ ‫ת ל י כסא ככוח‬

‫ומראה אש הנחלה‬
‫והוא רואה כל מעלה‬
‫מאש ורוח ומים‬
‫נשתחוה אסים‬
‫לבלנלי מרכבה‬
‫בוערים כאש להבה‬
‫משוררי שירד‪ ,‬ערבה‬
‫םקחשו בפחנים‬
‫רכב רכותיס‪.‬‬
‫חיות ונונה גנח‬
‫נעלם מכל חוח‬
‫יסר כרוה שכלו‬
‫יסודות העולם‪ ,‬לו‬
‫אופנים סץםדיס‬
‫כמראה הלפידים‬
‫למד חיות עופדיפ‬
‫סנרלםון בראש חילו‬
‫ואלפי שנאן לסולו‬

‫כח‪.‬‬
‫־)‪(-‬‬ ‫‪-‬‬
‫שאלו שחקים ושיחו לאדסה‬
‫לכם יספרו הוד זרוע רמה‬
‫מתח דוק ותלה על בלימה‬
‫הנוף טפח ונפח הנשמה‬
‫אשר בידו נסש }רוח‬
‫יוצר הרים ובורא רוח‪.‬‬
‫לבדו חיח במרס יופיפ‬
‫ועד לא נלנל חונ שמים‬
‫ובאין מעיבות נכבדי מים‬
‫כשום חשך על־מני תהומ ורוח‪.‬‬
‫מקלס מםשלחו למעלה העיבו‬
‫וכדמות אבן ספיר חצבו‬
‫וענן ורוח ואש שם סביבו‬
‫מרום השם עבים רכובו‬
‫הםהלך על כנפי חה‪.‬‬
‫־כין כרוח טלאכי רוח‬
‫]וחיה נושאת אופן ברוח‬
‫אל כל אשר יפנה שם הרוח[‬
‫ושביפ ופסים ורצים ברוח‬
‫לתקריש ליוצרם בנתת רוה‪.‬‬

‫כט‪.‬‬
‫אראלי והשפלי ונלנלי םרכבה‬ ‫אופני ד‪1‬ד ושדמי להבה‬
‫לנערץ כסזד קחשיפ רבה‬ ‫בורכיפוקוויפזמעריציפ אדיבה‬
‫קק־ק ד• צבאות‪.‬‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬

‫נדודי ברק ואילי רבך והרץ‬ ‫נאוה מופלא ושררה של הזק‬

‫לסלסל להלל במוהר לאל ע ל ק‬ ‫דהרים וטובלים בנהר רניון‬
‫קק־ק ד׳ צבאות‬
‫הוא מטטמן הנכבד והנורא‬ ‫השר המשרת נער נקרא‬
‫כשהוא כותר כתר לנשנב ונורא‬ ‫וכל עיר וקדיש נשהק כמורא‬
‫קקיק ד׳ צכאות‬
‫זיו סוכת בדקת מקמת לו‬ ‫זה אלי יושב על כס הלולן‬
‫המן ונסלא סרעים בקולו‬ ‫היים מיסימ ומות משמאלו‬
‫קק־ק ד׳ צבאות‬
‫טעונים תניתוה להב וממהות שלהבות‬ ‫טסםרים השומרים היכל ערבות‬
‫מסלסלים ומזמרים לחוצב לתכות‬ ‫יוסי סוסיהם כאשות מתלהבות‬
‫קקיק‪ .‬ד׳ צבאות‬
‫כמוהו היש יקום מעל‬ ‫כרח יוצא ברומ שמי מעל‬
‫שרסימ עומדים ממעל לו‬ ‫ראיס ומעוססים בקולו‬
‫ובלם מעריצים ומקדישים לסי פעל‪.‬‬
‫קקיק ד׳ צבאוח‪.‬‬

‫כל חיילי קרטק‬ ‫יתרון ידודון‬

‫וכל צבא ריהפון‬ ‫לניוני ניםטרא‬
‫נדול וקטון‬ ‫משאתו יגורו‬
‫מלך שלטון‬ ‫באשר דכר‬
‫צבאות‬ ‫קק־ק ר׳‬
‫רועשימ מסניו‬ ‫צבאות שמי מעל‬
‫כמלאכי מעונץ‬ ‫סכיכיו נסערה‬
‫חיוית ואופניו‬ ‫נשאי בסאו‬
‫מקלסין לפניו‬ ‫כששה קולות‬
‫צבאות‬ ‫קק־ק ד׳‬
‫לקלסתר סנים‬ ‫חשמלים רומים‬
‫ושוב לא שונים‬ ‫טסים ומעופפימ‬
‫אחר נוננים‬ ‫קדמו שרים‬
‫נמל עונים‬ ‫בקול רעש‬
‫צבאות‬ ‫קק־ק ד׳‬
‫נלנלי מרכבה‬ ‫קלים הנצכים‬
‫כסא כבוד למנכה‬ ‫הגלגל מנלנל‬
‫שמאל ליישבה‬ ‫עומד ימין מהזר‬
‫בשפה עריכה‬ ‫להדר להדר‬
‫‪TV‬‬
‫צבאות‬ ‫קק־ק ד׳‬
‫מזמרים זמירוה‬ ‫ברואי ברק‬
‫ונינון כימרות‬ ‫וסכל ךנון‬
 ‫מונטרט המיוטים‬

‫משתפכים בצנורות‬ ‫נחרי שמחה‬

‫ויוצא כרעם גבורות‬ ‫והקול מתגבר‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קקיק ד‬
‫מרוממים בקול מענה‬ ‫רומסותיו בפיהם‬
‫םביב המועד!‬ ‫ואש מתלקהת‬
‫וה לוה יכנה‬ ‫שרפים עומרימ‬
‫וזה עונה‬ ‫זה קורא‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קקיק ד׳‬
‫נושא ונעלה‬ ‫יושב על כסא‬
‫למעלה למעלה‬ ‫כסאו גבוה‬
‫כעין ההשמלה‬ ‫ומראות כבודו‬
‫בקול המולה גדולה‬ ‫שמו םקלסין‬
‫צבאות‬ ‫קק׳ק י׳‬
‫וכן גאה לו‬ ‫הודו מהודר‬
‫מקיפות כס גדלו‬ ‫ארבע כת‪1‬ח‬
‫ומות משמאלו‬ ‫חיים מימינו‬
‫ואחריו רפאל להללו‬ ‫לסגיו אוריאל‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קקיק ר׳‬
‫עטרת ראשו‬ ‫ואש וברד‬
‫מוכתר בפירושו‬ ‫ושם מפורש במצחו‬
‫פני מרופ קדשו‬ ‫וסרכח םמסה‬
‫להעריצו ולהקדישו‬ ‫ומיכאל וגבריאל‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קק־ק יי‬
‫בכל תופסי מלכות‬ ‫דמיונו אין‬
‫לקושרי קשר נסיכות‬ ‫אין להשוותו‬
‫ואוהכ נסיכות‬ ‫מחנאה על נאים‬
‫מחפש בזכות‬ ‫סלך גדול‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קק־ק' יי‬
‫ומשרתיו קדוש־פ‬ ‫הוא קדוש‬
‫רועשים ומקדישים‬ ‫ממחה מתגעשים‬
‫במורא מקדישים‬ ‫ועירין וקדישין‬
‫כסוד קדושים‬ ‫לאל נ ע ‪p‬‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קק־ק י׳‬

‫לא‪.‬‬
‫נראים כנרחקים‬ ‫אש^בי שחקים‬
‫פעמי שיר ממחקים‬ ‫וכראי מוצקים‬
‫קקיק דש‪.‬‬
‫מאש צבועד‪ ,‬מאוששח‬ ‫מראל! הקשח‬
‫לזוכר הכריח מקדשת‬ ‫דמות מינים שלשת‬
‫קק׳ק דיצ‪-‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫הנהפך לאש ‪$9‬שר‬ ‫שד‬ ‫הסיף פפמרץ‬

‫לילדי אוי נספר‬ ‫ופלפד מוסד‬
‫״ב­‬ ‫‪PTP‬‬
‫הנקרא צדיק שמו‬ ‫יסוד עולמו‬
‫הוא המרעיש עולמו‬ ‫בהניץ נועמו‬
‫דש‪.‬‬ ‫קק־ק‬
‫ההוסן אש שחורה‬ ‫יסיסיה שר החויה‬
‫באותיות אודה‬ ‫וקושר עטרה‬
‫רש‪.‬‬ ‫קק׳ק‬
‫כסיל ועש מהדוםו‬ ‫חדרי תימן‬
‫המבין טעפו‬ ‫לאל הנאמן‬
‫דש‪.‬‬ ‫קק־ק‬
‫החתוסיס במבעות אש‬ ‫יופי כרקימ אש‬
‫קדושים פשלשיפ‬ ‫אש אוכלה אש‬
‫ר׳צ‪.‬‬ ‫קק־ק‬

‫פלוכה ונחלה‬ ‫יאתה שדי לך‬

‫ברכה ותהלדי‬ ‫ומחמם על כל‬
‫לנוח וכליוח‬ ‫הודות לך בחרו‬
‫נפשות בנויות‬ ‫מיום אשר נקשרו‬
‫כאופני חיות‬ ‫ולקראחך מחר ו‬
‫דפמח והמולה‬ ‫לשמוע קולך‬
‫נחרח והתלה‬ ‫ולראוח במאורך‬
‫עבודחך חמדו‬ ‫וידבקו בך כל מחימ‬
‫לפניך עמדו‬ ‫ולהיות לסשרחים‬
‫ואליך חרדו‬ ‫וזה כסה שובתים‬
‫ברנח והפלה‬ ‫שואסיס לזבולך‬
‫מיחלים לנאלח‬ ‫וכאסירי בית שבי‬
‫אפניו דברת‬ ‫דבר דבור עלי‬
‫קדושים בחרת‬ ‫יום ננלית אלי‬
‫בריח שחאמדת‬ ‫להאמירך בעלי‬
‫נחלח וסנלח‬ ‫להיותם הבלך‬
‫עליחם ולההלה‬ ‫ולהיות שמך לשם‬
‫מחוץ לגבולם‬ ‫הלעולם תטשם‬
‫בשנער ובעילם‬ ‫ולעבדים תכבשם‬
‫אל אלחי עולם‬ ‫והם יקראו שם בשס‬
‫לכבס לפסלה‬ ‫נכה היכלך‬
‫אהלו כתחלה‬ ‫אשר היה לו שם‬
 ‫קונטרס הפיוטים‪.‬‬

‫לנ‪.‬‬

‫האל ד׳‬ ‫כונן רבעי‬ ‫]אל[ אל רועי‬ ‫אשא דעי‬

‫אומרים קק־ק די‪.‬‬
‫תורת ד׳‬ ‫שכן נלבי‬ ‫אשפוך ניבי‬ ‫ולמשעי‬
‫אופריפ קק־ק די‪.‬‬
‫אקרא ד׳‬ ‫ובצד לי‬ ‫מבול הבלי‬ ‫כשר הדל*‬
‫אופרים קקיק די‪.‬‬
‫מד ד׳‬ ‫ייפב ו^־ב‬ ‫אל פלך רב‬ ‫קולי יערכ‬
‫אופריפ קק‪-‬ק די‪.‬‬
‫את שם ה׳‬ ‫כלם מברכים‬ ‫קציצי פלכים‬ ‫כלםעורכיפ‬
‫אומרים קק״ק ד׳‪.‬‬

‫לד‪.‬‬
‫קק׳ק‬ ‫]‪ [. . .‬יעריצון ריבי ריכבן‬
‫וקול‪.‬‬ ‫רכב אלהים רכותים אלפי שנאן‬
‫קי‪7‬ק‬ ‫ח ק ח ואסרין‬ ‫יקייין וסכרץ‬
‫וקול‪.‬‬ ‫כלם בשםה ברירה‬ ‫יודוך אל גדול ונורא‬
‫קק־ק‬ ‫האל הפנדל תושיה‬
‫וקול‪.‬‬ ‫נדול העצה ורב העליליה‬
‫קק״ק‬ ‫ומחנות פול כסא מרוסו‬
‫וקול‪.‬‬ ‫ברוך כבוד ד׳ פפקומו‬
‫קק־ק‬ ‫מלים תלים חיילים חייליפ‬
‫וקול‪.‬‬ ‫זה אל זח שואלים‬
‫קק־ק‬ ‫הודו ככל פשפר ופשםר‬
‫וקרא זה אל זה ואמר‬

‫לה‪.‬‬
‫]אשיר[ שיר לאל אשר לסיוםס יושב על כסא‪.‬‬

‫קרסו שיד זעני כדת אםק‬ ‫לניוניו חזקו ככל חסון‬

‫חשסל אש סרם לפח יפצה‪.‬‬
‫נעח בסרככה‬ ‫יזוריצץ‬
‫סלאכיס אש קדוש לפתנשא‪.‬‬
‫סזכירים שם אל בפהללים‬
‫וצבא עם אחר שת* •יהסה‪.‬‬
‫זסרו לו הולכי יליל ישיסק‬
‫יקדישון דקין ולהבח‬
‫אחרי עם אשר יענו לכס ישיבה‬
‫השרפיפ מאש ונתלים‬
‫ברב‪T‬ת חיבר‪ .‬כסילולים‬
 ‫קונטרם הפיוטים‬

‫יכתירו כתר בעביוניס‬ ‫וצבא אש ועירין ואופנים‬

‫ימליכו הלד ודוק עושה‪.‬‬ ‫יפטירו שפה לאל מעונים‬
‫או בני אל שבח לעור יתנו‬ ‫כוכבי אור בקר ירננו‬
‫ישאו קול אל אל כשי ירעה‪.‬‬ ‫יחדיו הדר לאל יענו‬
‫עם המוני ויממרו‬ ‫והמוני פעלה ישפרו‬
‫נשנב מעביר עק ונושא‪.‬‬ ‫שםתותם יהד דכתירו‬
‫נלנל אש וכרוב לעור מודימ‬ ‫שנאניס ויקים ולפידים‬
‫עושת‬ ‫כל עבא דום מעשים‬
‫וכרובים יפארו‬ ‫השפלים שכח ישורח‬
‫וברקיפ אדר יאדירו‬ ‫אראלים זפר יזפח‬
‫יפעה‪ .‬למחמם‪.‬‬ ‫ושרף פול‬

‫לו‪.‬‬

‫וחושיה‬ ‫ברוב חכמה‬ ‫יסוד ארץ‬ ‫יחיד ערץ‬

‫ובלויה‬ ‫מפורסמת‬ ‫!־עעסתו‬‫י‬ ‫וענוהו‬
‫ךי נשיה‬ ‫יהודון ך־‬ ‫ונפלאותיו‬ ‫ונוראוחיו‬
‫כחם עליה‬ ‫להקדישו‬ ‫נערכים‬ ‫ומלאכים‬
‫ך חסין יה‪.‬‬ ‫מי כמו־‬ ‫הים צבאות‬ ‫ו‪ -‬אל־‬
‫יזמרו‬ ‫שמו לעד‬ ‫וחחתונים‬ ‫עליונים‬
‫יפארו‬ ‫כבוד זכרו‬ ‫ברנונים‬ ‫ואופנים‬
‫ידברו‬ ‫זה אל זה‬ ‫וחביתו‬ ‫ממעונו‬
‫יסשרו‬ ‫תהלתו‬ ‫ובתמימות‬ ‫ובנעימות‬
‫ודמיה‬ ‫לשון שקר‬ ‫וביניהם‬ ‫ואין בהם‬
‫אלהיט‪.‬‬ ‫די‬
‫ושרפים‬ ‫‪1‬עם[כרובים‬ ‫רון מחשים‬ ‫קרישים‬
‫מקיפיפ‬ ‫וכסא אל‬ ‫ומסלדים‬ ‫והם עומדים‬
‫ולאלפים‬ ‫למאות‬ ‫לרבבוח‬ ‫במרכבות‬
‫וכפ עפימ‬ ‫מסתירים‬ ‫בכנפיהם‬ ‫ותלי הס‬
‫עליליה‬ ‫קדושת רב‬ ‫וישלשון‬ ‫ויקדישון‬
‫אלהיס‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫הם אעלפ‬ ‫ואופני*‬ ‫לארבעחם‬ ‫בעת לכתם‬
‫כזה למולם‬ ‫יקומון ה־‬ ‫במעמדם‬ ‫נם בעמדם‬
‫ברום עולפ‬ ‫אדוניהם‬ ‫ויעציסון‬ ‫ושם ירימון‬
‫דו עולם‬ ‫למלא כבו־‬ ‫משולשה‬ ‫כקדושה‬
‫שלישיה‬ ‫קדוש ישלשו‬ ‫קדוש ישנו‬ ‫קדוש יענו‬
‫אלהיס‪.‬‬ ‫ד׳‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫לז‪.‬‬
‫כפנינים היקוות‬
‫בנפשות תן קשורות‬
‫מדלוק אהר שבחיו‬
‫אחיי נצח מחיו‬
‫נכהו ]םנהו[ ארחיו‬
‫ותבונות הקצרות‬
‫הנכוחות ועצומת‬
‫בו׳ ואבד חלוט‬
‫פיו‪ ,‬ומאייך את לשוט‬
‫כל‪ ,‬משלים את רצוט‬
‫סעריצות םענדיות‬
‫בץ להודות בין להורות‬
‫אזכה לפני ד׳‬
‫בענלים לקדמי‬
‫אהיה כאב לפני‬
‫סבלי הקריב ?והרות‬
‫תחפוץ שי בעומת‬
‫מלב כלכל ודרדע‬
‫כי כסו חשב דדע‬
‫מחקור חכמה וםרע‬
‫יום ליום רבות ופרות‬
‫לז‪ ,‬ולא ידעו ספורות‬
‫מלאו כל הר ונבע‬
‫יש לאל הותם וטבע‬
‫זהרי שבע לשבע‬
‫שת לשבע המטרות‬
‫לתזות את המאורות‬
‫לה‪.‬‬
‫אור ישעך םחכיו‬ ‫בין סוכר וקונה‬
‫מל ענניהם אור‬
‫נזר פארם‬
‫סואן לעוררם‬
‫קולס בשכרם‬
‫]אסרות[ האל טהורות‬
‫בלבבות הן צמרות‬
‫*נעו בל הדבמם‬
‫סה לבן ימים ספורים‬
‫כשחקים סעסרים‬
‫סד‪ .‬לדעות החסרות‬
‫לאחוז דרכי עומת‬
‫הס לפניו כל מדבר‬
‫ובדבמ שיר ינבר‬
‫נם בשפתותיו ידבר‬
‫תלשוטח מאמירות‬
‫משמות מאמרות‬
‫ובמה איכף ‪8‬קדס‬
‫בית אלהים האדרס‬
‫משאול יאמר אפדם‬
‫כל ארצות הן לזתת‬
‫תבנה ראש ה^רות‬
‫דללו תכפות וחרכו‬
‫לא כמו יזמו ותשבו‬
‫סעשיו עצמו ורבו‬
‫נפלאותיו לא מסורות‬
‫יתנו תמיד זמימת‬
‫הא לך ערים ברוריפ‬
‫כי בכל צומת יצורים‬
‫והדי כל המאורים‬
‫באשר שבע מאורות‬
‫שת לעיניס מאומת‬
‫לעם ‪±‬ביס‬ ‫]ידך[ אל שנה‬
‫הורד כל נאץ‬
‫וברעש סאץ‬
‫נא הקשב שאץ‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪24‬‬

‫נחלאים ודכיס‬ ‫נא הורד למקנה‬ ‫נלות אךכיס‬ ‫כי שתה שני‬
‫ולטחניהם אור‪.‬‬
‫חיו אלפים‬ ‫ולקרני ראם‬
‫דלים עיטים‬ ‫שובה נא ראם‬
‫עלי אסופים‬ ‫בני אמה ואס‬
‫משוסים ומכים‬ ‫קה נא בן סענה‬ ‫עדי לםכים‬ ‫היו עלי שני‬
‫והסץ שניהם אוד‪.‬‬
‫סנן ושסש‬ ‫דלתי ולי‬
‫סחר באטש‬ ‫יהיה נואלי‬
‫יקעורבחרסש‬ ‫יכתוש ?*לי‬
‫חעים הסרכים‬ ‫לנקום לי לסשנח‬ ‫יעל ואשכים‬ ‫למחות שס בני‬
‫אולי עליהם אור‪.‬‬
‫בנעים דברך‬ ‫הן אתתסה‬
‫קעי וארך‬ ‫אס יתמהמה‬
‫כיי צץ ודרך‬ ‫לא אכלסה‬
‫יושבי מחשכים‬ ‫כא אורך והנה‬ ‫סהרכים‬ ‫כוכב יענה‬
‫ננה עליהם אור‪.‬‬

‫לט‪.‬‬

‫על נלילי זבול‬ ‫יזכרו סלאך צבא טרום‬

‫הולכים על נבול‬ ‫סובבים חונ בפאתי דרום‬
‫לעשות כל יבול‬ ‫נס אדסה בצדקך תרום‬
‫ספרו דור לדור‬ ‫יום ליום נוראות יסץ נאור‬
‫חק ולא יעבור‬ ‫םלאכותם מלאכתך לנסור‬
‫להיות זורהים‬ ‫העמדתם בי־וס שטי ערץ‬
‫לעלות אורהים‬ ‫נתשןפ עלי פני ארץ‬
‫נכתים שוחחים‬ ‫נם שנידס כפי אשר תרץ‬
‫יתשכו םשהור‬ ‫עת תצוה צבאך לקדור‬
‫ישבעו ססרור‪.‬‬ ‫ותשו עסך בבית הבור‬
‫אשכבה לוהטים‬ ‫ועד• מה ונאלי אתה‬
‫בעדי שפטים‬ ‫בין אדום וערב שתה‬
‫נע׳ והם שקטים‬ ‫הס צעירי׳ אבל אני עהה‬
‫וכעורך נצור‬ ‫צר לבת צור ושכנה מצור‬
‫והערך בצור‬ ‫ותצר כל תנה חצר חעור‬
‫מדברי רחמים‬ ‫דברה על לבב מיהליך‬
‫לעני זועמים‬ ‫שבהם כהדר מעליך‬
‫ונאם נואמים‬ ‫המחכים שנת נאוליך‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫בא זמן הדרור‬ ‫בעבור קול מבשרים לאםר‬

‫מצאה קן דרור‪.‬‬ ‫ובהר קדשך כהר המר‬
‫מנאול עמך‬ ‫הן ידי ישעך בלי קצרו‬
‫רב סתת עמך‬ ‫אמ עוני ימי םדות עצרו‬
‫אי יקר עצמך?‬ ‫אי גבורות שמך אשר גברו‬
‫אין לך מעצור‬ ‫אם לעזרי זרועך תעור‬
‫מתשכיס לאור‪.‬‬ ‫םעקשיס תשובבם מישור‬

‫כי עוד המוגך ישקוט ונה‬ ‫יעלת אחביס שמחי ורוני‬

‫שטה ירנן עם נאנח‬
‫ברה ועלה סן הדביר‬
‫רעת םשנאיו להעביר‬
‫םים ועד ים יסשול נכיר‬
‫מנוגשי אח ונאלח‬
‫ירוץ כעור נלכד בשח‪.‬‬
‫אשיב׳ ונדחו אקבצח‬
‫וכלי םשעיו אנסצה‬
‫יעדה‪ .‬והליו אחלצה‬
‫אשים כאשם רסן וחח‬
‫תעדה עדי חן נזם הזח‪.‬‬
‫מיום היותה תשקר‪ .‬בך‬
‫תצור ותשמור נתיבך‬
‫בה ישכנו עם קרובך‪.‬‬
‫על נחרי גן רטוב ולה‬
‫אשיר לך שיר‪ ,‬אדום וצח‪.‬‬
‫ממשלתך *ח מדור לדור‬
‫מוראך חק לא יעבור‬
‫תשים לסניו מחשך לאור‬
‫לאור באורך עיני סקח‬
‫קומח והצלח‪ ,‬אורי זרח!‬
‫בנוה חדוסי ובבית מעוני‬
‫ישוב צבי חן אלביחמנוחו‬
‫נולה ונדח מצר אניחו‬
‫כונן אכונן כסא סשיחו‬
‫קול צעקתו עלד‪ ,‬באזני‬
‫ירנע בעיר* ערי ואזני‬
‫ויםי ענותו ישכח‪ ,‬ושביו‬
‫לא אוכרח עוד דשאו וסריו‬
‫וצניף סלוכח יצנוף‪ ,‬ועדיו‬
‫אוכלי יניע עמי וצאני‬
‫חשור צביה כהדר נאוני‬
‫סורה ארוני םורה לכלה‬
‫חשיה בלכה לך סםלה‬
‫ציץ תכונן תשים תהלה‬
‫תשתה עסיסים צוםי וייני‬
‫חרח בשמי עס קנסוני‬
‫מלא הדרך נצב לעולם‬
‫נשנב עדי עד נשא ונעלם‬
‫האר אסלת דכא ונכלם‬
‫לעשות רצונך השק רצוני‬
‫ננדך אצלצל קול םעמוני‬

‫מא‪.‬‬

‫עלו שחק אל נעלה‬ ‫חיל אזור נכשל כעול‬

‫קרבח לנסשי נא_^ח‪.‬‬ ‫אל בית לבנון יערי‬
 ‫קונטרס ‪:‬פיוטים‬
‫ראש אונך בית השני‬
‫נכסף ל א ח ־ועבי‬
‫כל איש אשר לו ערלה‬
‫לא ינחל עוד נהלה‬
‫חרבו ררב פצעי?‬
‫כ׳ ישלח ידו בעי‬
‫תורת ועין בצעי‬
‫ומלכות צר נדלה‬
‫קמץ‪ ,‬ושבח המלה?׳‬
‫מן יחדסני קצשך‬
‫אליו אמור לא ארמך‬
‫ישקוד כריתי סמך‬
‫כרתה כרית לא זוללה‬
‫תוך ]עיר[ כיופי נכללה‪.‬‬
‫שט מסלה ‪:‬שרו‬
‫נאול ח‪$‬סוף נפזרו‬
‫מד‪ ,‬לזמני אתרו?‬
‫תן נא לנפשו צהלה‬
‫הצאן‪ ,‬ועלות נהלה‪.‬‬
‫עוד תעלה מהודך‬
‫עם צל הבמה אהןך‬
‫כי הדשה את שדך‬
‫חסה נחונה נפלה‬
‫ונבייך לי מלה‪.‬‬
‫מב‪.‬‬
‫יום יום לראותו תאבה‬
‫עד תמצא את שאהבה‪.‬‬
‫ובמכח נחלה הכתה‬
‫וארוכתה לא עלתה‬
‫ולהתפלל לך הרבתה‬
‫ימים מקדם חשבה‬
‫תה בעבותות האמה‪.‬‬
‫תזקי אמצי אל תחפזי‬
‫ובמעלות יושר אחד‬
‫יום קרית מוערך תחזי‬
‫הסירי מלב דאבה‬
‫עור‪ .‬כמות אהבה‬
‫יה צור! הנצה תזנה‬
‫כלוא‪ ,‬וכבוד ןץנח‬
‫שני לכאים הנעול‬
‫ובשעריך נכרי‬
‫צרי ועד מה ילטוש‬
‫הן אם ובנים ירטוש‬
‫וינזור לי לנטוש‬
‫הטה בעד מלכי נעול‬
‫הרחמי אל אף חיי‬
‫חטאת יהודה נא מחול‬
‫מספר שרידיו שיםכתול‬
‫לו תחפוץ בו לנחול‬
‫הואיל בציון לשאול‬
‫כיין לבנון זכרי‬
‫קול משמיע יקרא‬
‫בורא הדשות יברא‬
‫שלום נקמות עוררה‬
‫עם בנך חסד מעול‬
‫יקנץ •כרועה עדרו‬
‫ציון חזה הקריה‬
‫נם יאכלו א ת פריה‬
‫הודע לצור אה מריה‬
‫כוס שכרה יינו רעול‬
‫עלי ורה אור שהרי‬
‫]אילה[ על מ ר ענכה‬
‫ליל ברחובות סננה‬
‫בת מאדמונח הנלוזה‬
‫נמכרת עוד לא נםדתה‬
‫את פניך אל חלתה‬
‫וכשודד‪ ,‬שמשח יחשך‬
‫זכרה בלבבה עח משב־‬
‫רעיתי‪ .‬מה חשחוחחי‬
‫טעלך וחטאלך דהי‬
‫ולאויבחך חאמרי שחי‬
‫מעיניך מנעי בכי‬
‫יד לא ארף ממך‪ .‬הכי‬
‫‪27‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫עמי! כי רזה לענות‬ ‫הצר בראותו מתלת‬

‫על אידו הואיל לענות‬
‫עוד מה תוחילי לענות‬
‫בנבואת שקר נכתכה‬
‫ךך תוכו רצוף אהבה?‬
‫בישמחינםבךאשפחת‬
‫אהר עיניך אסקחח‬
‫וצירי אל עירך אשלחה‬
‫בי נשבעתי לא אכזבה‬
‫לכבות את האהכה‪.‬‬
‫סיסי ראש לקה מתלת‬
‫ותחל עוד לאמר מחלת‬
‫על תהו ל‪3‬ך תסעדי‬
‫אי אסריונך או ידייי‬
‫מה תאנהי יעלת צבי?‬
‫אך עד יעבור זעם חבי‬
‫ובחיקי שנית תשכבי‬
‫נחלי זרים אם יעלו‬
‫מים רבים לא יוכלו‬

‫סנ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ן ‪,‬‬ ‫א( ״‬
‫ב(‬
‫]יךחס[ בך יתום אסיר תקוה‬
‫נכוה‬ ‫ולבו בנהלי העני‬
‫דוה‬ ‫יחכה‪ .‬ונםשו מחכות‬
‫כאסיר פרות חלם‪.‬‬ ‫דחלום בשובך ]את[ שכוח חילך‬
‫המון רחמיו נעור לבן צעיר‬
‫בטרם חסוץ האהבה תעיר‪.‬‬
‫דקולך בני זה בין בני שעיר?‬
‫וזעקת כסיר קולס‪.‬‬ ‫כאוב מאדמה אשסעה קולך‬
‫והיה ביום תנמול ושלומים‬
‫להפליא ‪.‬עשות בינך ובין עטים‬
‫]אנוסף[ ממר נקם וטל רחמים‬
‫העמי יחי טלס‪.‬‬ ‫טלך‬ ‫יחי‬ ‫וברכתי‬ ‫רצוני‬
‫ישנח‬ ‫דברי לך נאמן ולא‬
‫אשר סוררים חרטו אני אבנה‬
‫]הומעק וצופה לך כקול יענה‪.‬‬
‫אלהיט * וסר צלם‬ ‫אסיר ארביו קופה ראה ‪¥‬לך‬
‫הטוב אפרך נואש ואל עורך[‬
‫והדאנ עלי שברך והוא שברך‬
‫מעט קט וחשפה כערוך נ ‪p‬‬
‫ד׳ לאור עולם‪.‬‬ ‫ימי אבלך שלמו והיד‪] .‬לך[‬

‫מד‪.‬‬

‫שניחם‪ ,‬ולא חואר עליכם ולא הדר‬ ‫יריעוח שלמד‪ ,‬איך בחוך אחלי קדר‬
‫חרבות עזבונו וסרץ בלי ננדר‬ ‫הסוניפ אשר שכנו לפנים בתובט‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪28‬‬

‫ואיך תשאלו הדר לשושן כתוך דרדר‬ ‫יהלכו בלי קדש כנולה והיו חול‬
‫לכלם כשס יקרא ואיש לא יהי נעדר‬ ‫דחויי שכניהם רחשי אדזניהס‬
‫ויאיר כאור שבעה מאורם אשר קדר‪:‬‬ ‫הדרם כראשונה ישובב באחרונה‬

‫מה‪.‬‬

‫להשיב לשואלי‬ ‫אין בפי מלח‬

‫הפאי לדנלי‪.‬‬ ‫כי ממן פח‬
‫כנלות וארכי‬ ‫ימי‬ ‫נמשכו‬
‫ונחשבו‬ ‫ססו‬ ‫ואנשי שלומי‬
‫נהםכו‬ ‫עלי‬ ‫שמי‬ ‫ונבהי‬
‫בעלי‬ ‫אכן‬ ‫שכולה‬ ‫ואני‬
‫אהלי‬ ‫מעל‬ ‫ברח‬ ‫בצבי‬
‫כי קם ללבוש‬ ‫איומה‬ ‫יחלי‬
‫בצניף יחבוש‬ ‫וחסה‬ ‫נקם‪,‬‬
‫יחיה דחכוש‬ ‫וחומה‬ ‫ולךןל‬
‫תעלי‬ ‫ולכס‬ ‫וגולה‬ ‫סודה‬
‫אלי‬ ‫לעולם‬ ‫כי לא יזנח‬
‫ללחק בסרך‬ ‫איים‬ ‫מלכי‬
‫לראות הדרך‬ ‫ואיים‬ ‫מתן‬
‫לאורך‬ ‫המה‬ ‫יחד‬ ‫והלכו‬
‫אלי‬ ‫יבנה‬ ‫יום עיר תלולה‬
‫גבולי‬ ‫י‪:‬סד‬ ‫באבני אקדח‬
‫תזרח וטרםא‬ ‫שמש צדקה‬
‫ויספה‬ ‫יכלה‬ ‫ובאב מצוקה‬
‫ישבור דרסת‬ ‫מועקה‬ ‫ועל‬
‫גואלי‬ ‫יקרא‬ ‫ושנת גאולה‬
‫נוחלי‬ ‫יהיה‬ ‫נצח‬ ‫ארצי‬
‫אנקת צועקים‬ ‫ירצה‬ ‫האל‬
‫כי בו חושקים‬ ‫ואוחס יפצה‬
‫כמחול משחקים‬ ‫תצא‬ ‫בחולה‬
‫אסלי‬ ‫באפס‬ ‫ותשיר תתלה‬
‫ד׳ אור לי‪.‬‬ ‫יזרח‬ ‫וכבוד‬

‫מו‪.‬‬
‫מעל ארמוח‬ ‫]‪ [. . .‬רחשי‬
‫אדמוח‬ ‫עלי‬ ‫ראשי‬ ‫ורך‬
‫דלתי ינעל‪.‬‬ ‫מכא לחשי‬ ‫שחה ]נפשי[‬ ‫לעסרות נשי‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬

‫יקרני‬ ‫ובימין‬ ‫דחני בשמאל‬

‫לבבי‬ ‫ערלה‬ ‫ימול‬ ‫המל‬
‫מוכות םועל‪.‬‬ ‫כיוס אתמול עלי יגמול‬ ‫עלי יתמול‬
‫בימיו‬ ‫מלך‬ ‫אחזה‬ ‫מתי‬
‫איו‬ ‫יאמרו‬ ‫כל ער ובתר•‬
‫משמי מעל‪.‬‬ ‫כמאמר הוזה עלי יחזה‬ ‫עלי יזה‬
‫שמותיו‬ ‫טוב‬ ‫יכנה‬ ‫בשמי‬
‫שסהיז‬ ‫מועא‬ ‫כי לא ישנה‬
‫למענו ימע‬ ‫לעמו יקנח ביחו יכנה‬ ‫ארומם לקונה‬

‫םז‪.‬‬

‫ילדיכי‬ ‫יתדה‬ ‫ני ‪[. . .‬‬

‫נדודיכי‪.‬‬ ‫בלי הק‬ ‫כרחוק‬
‫בכור השבי‬ ‫]‪[....‬‬ ‫] י ‪[. .‬‬
‫עדי הצבי‬ ‫מהולל‬ ‫הולל‬
‫שלח תשבי‬ ‫לאלי‬ ‫תחלי‬
‫ירידיכי‬ ‫יעלץ‬ ‫יחלץ‬
‫רדידיכי‬ ‫דעדך‬ ‫דפדך‬
‫והוד תעדי‬ ‫משוכה‬ ‫מלוכה‬
‫באף תרדי‬ ‫ירינך‬ ‫ואוינך‬
‫ואת תחדי‬ ‫ויכנה‬ ‫?כי׳‬
‫חסידיכי‬ ‫יביר‬ ‫אנירך‬
‫תסדיכי‬ ‫ויזכיר‬ ‫ויכיר‬
‫יגל מלכך‬ ‫עסונוח‬ ‫טמונות‬
‫לאור חשבך‬ ‫ומנה‬ ‫ותוגה‬
‫יהי דרכך‬ ‫ויושר‬ ‫ככושר‬
‫כבודיכי‬ ‫לאורך‬ ‫מאורך‬
‫עבדיכי‬ ‫גסיכיס‬ ‫מלכים‬
‫כאור יזרח י‬ ‫כבודך‬ ‫ותתיך‬
‫נעיץ יםרח‬ ‫]‪[....‬‬ ‫וישעך‬
‫נצל יברח‬ ‫מצערך‬ ‫נעעקך‬
‫במועדיכי‬ ‫ועלעי‬ ‫ושישי‬
‫סעדיכי‪.‬‬ ‫כשם יה‬ ‫והיה‬
‫ולו חקראי‬ ‫בנוחך‬ ‫בבטחך‬
‫בער תמצאי‬ ‫וישע‬ ‫וישע‬
‫ביזם חראי‬ ‫זקשחך‬ ‫חניחך‬
‫כבודיני‬ ‫לאורך‬ ‫ויוערך‬
‫ומדיני‪.‬‬ ‫ואורך‬ ‫הדרך‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫מח‪.‬‬
‫כי כא עת הדרך‬ ‫]איזסתי[ שטחי‬
‫ופעולת שכרך‬ ‫קרוכ יום ישעך‬
‫יבא אל שערך[‬ ‫]תנה מלכך‬
‫מוסרי צוארך‬ ‫התםתחי ]ציון[‬
‫קומי אורי כי בא אורך‪.‬‬
‫ונלה םקוס םקרשי‬ ‫שמתתי ערבה‬
‫ופס קרבן אשי‬ ‫סתם רחשי‬
‫ושבתי והרשי‬ ‫שכת משוש תני‬
‫רסס בי כחשי‬ ‫אויב דלקני‬
‫סרכי וקדושי‬ ‫ראית ורוטטת‬
‫ותזנה משלופ נפשי‪.‬‬
‫וכל שטרי מזרח‬ ‫םזרות ושמשים‬
‫עולם בלי נקרה‬ ‫עבורך קבעתי;‬
‫נוצנ הוא ונאדה‬ ‫אמ לא בריתי‬
‫לראשק אשר סרה‬ ‫ההשתי מעולם‬
‫ונעשו נברה‬ ‫הוע^ט באופל‬
‫וכבוד ד׳ עליך זרה‪.‬‬
‫קראתיך בשנוני‬ ‫מן הסער‬
‫והושעת המוני‬ ‫רלנת קץ‬
‫נם זנות איתר‬ ‫אף עמדה לי‬
‫וכלו חשבוני‬ ‫ועתת נטשתני‬
‫ונס עבת ומני‬ ‫אפסו עתותי‬
‫נתתי כיד סעני‬ ‫וכעאן לטבח‬
‫העל אלה תתאסק ד׳‪.‬‬
‫חחת יד טוני‬ ‫ועוד זאח אץ אניחך‬
‫ומבעו אדני‬ ‫עליך הושתתו‬
‫רב טוב מצפוני‬ ‫פעלתי למענך‬
‫אתזתיך ביטיני‬ ‫שטאל בנלותך‬
‫לצמצם שס שכיני‬ ‫ידעתיך בער‬
‫העדותי נאמני‬ ‫בסטר תנחומך‬
‫שנת פדיוני‬ ‫יום נקם בלבי‬
‫ועליך מרח ד‪.‬‬
‫ותחי עוד נחמתי‬
‫סוהר כתובתי‬ ‫בםנלת ספר‬
‫]הן[ היא קנאתי‬ ‫אבל שלות הורסי‬
‫ואני בנלותי‬ ‫]הם[ הולכיפ ותוזקימ‬
‫עלי תוך נלותי‬ ‫באו בעקיפין‬
‫קדושת יראתי‬ ‫להנטישי דתך‬
‫ובך מחסי שת*‬ ‫תורנתי עליך‬
‫ואלז לעבדים ולשפחות ;סנרתי החרשתי‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫כי ]אני[ אשבחך‬ ‫אל ]נא[ תיראי‬

‫בכף צדק נוכחך‬ ‫ועתםך טלטת‬
‫ועת יום נצוחך‬ ‫דברי גבורתך‬
‫עליון מלחך‬ ‫עוררתי בניך‬
‫הזרחתי לאורחך‬ ‫אורה וצהלה‬
‫לטשכנות מבטחך‬ ‫ירוצו עטים‬
‫ומלכים לגונח זרחך‪.‬‬
‫כי יד אויב נבר‬ ‫אמנם ידעת‬
‫גתה בכל מעבר‬ ‫ראה כי הייתי‬
‫אדמה ואתהבר‬ ‫אל מי אשור‪,‬‬
‫ריש גגמר וגסבר‬ ‫אם לקנד ונרצע‬
‫וןנלי לא נשבר‬ ‫עברו כמה שטיטות‬
‫מתי אתנבר‬ ‫הודיעני קצי‬
‫קום ועשה כי עליך הדבר‪.‬‬
‫םאררקמח אחבשך‬ ‫לבשי עוזך וצהלי‬
‫שובי שובי לנפשך‬ ‫פתאום אשמיעך‬
‫מבשר טוב לתפשך‬ ‫טהר קל יבא‬
‫תשועה קמשך‬ ‫םשמיע שלום‬
‫מלון בית טקדשך‬ ‫נאלך כ׳ הזר‬
‫בש^תך וחרשך‬ ‫השתהוי לבוראך‬
‫לא יבא עוד שמשך‪.‬‬
‫ונלה קץ םדעי‬ ‫לעורתי חושה‬
‫נמצאת מעי‬ ‫עזרה בצרות‬
‫*תה לך להושיעי‬ ‫הנה העת ;־‬
‫״שובי לתעתועי‬ ‫אויבי הרפוני‬
‫עוד בל תושעי"‬ ‫כמתות שלוהך‬
‫]תשובת[ מדעי‬ ‫להם אשיכ]ה[‬
‫ואני בד׳ אעלהה אנילה באלהי ישעי‪.‬‬
‫צמך להרעילס‬ ‫כמוס יום נקם‬
‫כחמה להובילם‬ ‫כנבואת בחני‬
‫על ידך לתכלם‬ ‫הן שטעה בידי‬
‫שיב להם גמולם‬ ‫העת יבא‬
‫אוסיף שנית לנאלם‬ ‫נדהיך אקבץ‬
‫עסוסי להקהילם‬ ‫נר משיהי יאיר‬
‫והיה לך די לאור עולם‪.‬‬

‫מט‪.‬‬
‫ראה ההזךד‪ .‬לסימן זר‪-‬‬ ‫אהרד עת סדוהי‪.‬‬
 ‫מונטרס הפיוטים‬ ‫‪2‬י‪3‬‬

‫קומי׳ כי לא זאח הסנוזי‪.‬‬ ‫]יקדה[ טיקר ימרה לקוחה‬

‫עת לעשות חפץ עושיכי‬ ‫האורח רב קחי לך איוחה‬
‫שוכי נטשי למנותיכי ני די נטל עליכי‪.‬‬
‫וכעל עובר יתר שנותי‬ ‫הנה תושב אני כאבותי‬
‫חפרי םשחת חייבי‬ ‫אם לא עתר‪ ,‬אטרי טתי‬
‫‪,‬‬
‫כי ד ‪.‬‬
‫ומטוטאתך טתקדשת‬ ‫ואם תהיי יוערך מרשת‬
‫וחקרבי אל ]אל[ עושיכי‬ ‫קרבי ואל תראי טנשח‬
‫כי די‪.‬‬
‫ואל ינטיזעך שקרי חלומך‬ ‫דורכת עוז דעי עולמך‬
‫ראי טח תאמרי לאדוניכי‬ ‫קער יוטך רחק טקוטך‬
‫כי די‪.‬‬
‫ולשרת םניו עולמית‬ ‫הלחוות נועם ר• עמית‬
‫אל בית אביך כנעוריכי‬ ‫שובי שובי השולמית‬
‫כי ד׳‪.‬‬

‫גא‪.‬‬
‫‪(H‬‬
‫ב(‬

‫טעולח‪ ,‬וטעמד‬ ‫יושב כמעסק‬

‫דודי ומחמד‬ ‫אין• וח‪5‬ק‬
‫יום יזם טל מד‬
‫ז‬
‫עין נמק;‬
‫וסעס הולם בנודל ונאוח‪.‬‬ ‫יונח אלם‬ ‫ישרד לתלם‬
‫ואחבת כלולים‬ ‫ערק ידידי‬
‫לאחוז מחבלים‬ ‫אזכיר בתסדי‬
‫תרוםמ •שסלים‬ ‫כרמים‪ ,‬דרי‬
‫אפמש שלומי אל בת עמי אך איש חרמי למעצבח‪.‬‬
‫עדי מה ילונן‬ ‫הלקי ועורי‬
‫בביחך? חונן‬ ‫אויבי וערי‬
‫החשיך מעונן‬ ‫ואורי‬ ‫אין לי‪,‬‬
‫ועבד עבדים בחרב להובה‪.‬‬ ‫נדודים‬ ‫יעאו‬ ‫ועלכתננידיפ‬
‫אל בית מנוח ך‬ ‫ושכני‬ ‫קומי‬
‫אם אשכחך‪,‬‬ ‫ימיני‬ ‫אשכח‬
‫וחן לשוני‬
‫חדבק אל חך‬
‫אם לא אוכרך ואחבוש לשברך ונזר פארך חחבשי עלובה‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫בארך נלותי‬ ‫ימי שנותי נלו‬

‫סצר לרוחתי‬ ‫נלוא ולא אצא‬
‫ואין בי עזרתי‬ ‫עזוב ולא עזזנ‬
‫םודקץ תשועת*‬ ‫נולה ואין נולד‪,‬‬
‫מאםף תרסתי‬ ‫נודד בל• מעודד‬
‫וםוסר נלימתי‬ ‫דבת עם אשמע‬
‫ואישה תקותי‬ ‫באטד לי איה‬
‫זאת היא שיהתי‬ ‫אנן נל היום‬
‫ותורתי מנת•‬ ‫הלקי וצור הוקי‬
‫דברו עד היותי‬ ‫איהל ולא אקל‬
‫לאל צפיתי‬ ‫"אצפה ולא ארםח‬
‫אוסר לד׳ מחסי ומצודתי‪.‬‬
‫כיד עוכרי רצוני‬ ‫ונהלתי שמתי‬
‫אמר צור קוני‬ ‫בפשע יעקב זאת‬
‫נפשי לחמוני‬ ‫לי צר ותקצר‬
‫וםורועי קלני‬ ‫קלני מראשי‬
‫אר לי מעוני‬ ‫לראשי‬ ‫]ואניע‬
‫ואבדתם ביר ימיני[‬ ‫ואנקם מאויבי‬
‫ומחשכותם אנ־א‬ ‫^סר עצת נרם‬
‫עצח ולא מני‬ ‫יזמו והערימו‬
‫כל שמעה אזני‬ ‫נוטע אק הלא‬
‫כל ראחה עיני‬ ‫יוצר עין הן‬
‫ראה ראיי‪ 7‬אח עני‪.‬‬
‫ומתי מתאות‬ ‫סכרי בך שהי‬
‫ובלבי מכות‬ ‫נפשי‪ ,‬ואיןרורשי‬
‫ששממ ‪ ,‬ונוח‬ ‫אש על הר קדשי‬
‫אומללה דות‬ ‫בית‪ ,‬קן אין לה‬
‫‪* T‬י‬

‫כנודל וכנאות‬ ‫זרים לי אוסרים‬

‫תבטחי וחוח־‬ ‫רוח‪ :‬״על דוה‬
‫מודח וסח תקות‬ ‫רי בשבי כצבי‬
‫על דבר אמת וענות‬ ‫עם נענה׳ אענה‬
‫דת‪.‬כל יקרש!ת‪:‬‬ ‫צדק‪ ,‬ועל עיקר‬
‫אלי בני נעות‪,‬‬ ‫אל תרבו תדברו‬
‫סורי ממני ואצרה מצות‪.‬‬
‫תשלת הערעי‪.‬‬ ‫פניתי אני אל‬
‫אחבת• נער‬ ‫נאםאל‪ ,‬לישראל‬
‫ואמ מזכוח נוער‬ ‫עד זקנה אני הוא‬
‫ואנין ני יצעד‬ ‫אדע בי ינבד‬
‫וטשטיניו אנער‬ ‫עיני בנל עיוניו‬
‫וערער יתערער‬ ‫בהר שעיר אשעיר‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪34‬‬

‫היער‬ ‫בית‬ ‫כבוד‬ ‫ל א ל ך ה ד ר יער‬

‫ננער‬ ‫וסעס־ס‬ ‫צ א אי׳ע ה ד מ י פ‬
‫ולצער‬ ‫לחמה‬ ‫עולם‬ ‫לחרפות‬
‫ו א ל ת ב א בשער‪.‬‬

‫עבד אלתי עושני‬ ‫יתנני‬ ‫מי‬

‫כל דוד והוא יקריבני‪.‬‬ ‫וירחקני‬
‫קנ*ח‬ ‫ונוי‬ ‫נפשי‬ ‫ורוע־‬ ‫יוצרי‬
‫ראיח‬ ‫ומחשבות׳‬ ‫לרע*‬ ‫בנת‬
‫זךיח‬ ‫דרכי‬ ‫וכל‬ ‫ורכע*‬ ‫ארח•‬
‫יכש־לני‬ ‫אשר‬ ‫מי זד‪.‬‬ ‫חעזרני‬ ‫אם‬
‫כ ל ת ך יחידני‬ ‫מי‬ ‫חעצרנ׳‬ ‫או‬
‫אליך‬ ‫קרלכים‬ ‫להיות‬ ‫קרבי‬ ‫ד‪.‬מז‬
‫מעליך‬ ‫‪.‬ירחקום‬ ‫אולם עצכי‬
‫מ ע ל נתיב מ ע נ ל י ך‬ ‫נחיב׳‬ ‫יטו‬
‫הדריכני‬ ‫באמתך‬
‫למדני‬ ‫יה‬
‫תרשיעני‬ ‫ואל‬ ‫בדין‪.‬‬
‫נחני‬ ‫ולאט‬
‫ל ע ש ו ת רצונך מ ת ר פ ה‬
‫בעדנה‬ ‫‪'.‬אני‬
‫איהל ואצפה‬ ‫מ ה זד‪,‬‬
‫בזקנה‬ ‫י•‬ ‫אף‬
‫המרפא‬ ‫עמך אל‬ ‫כ׳‬
‫א ל נא ר פ א נ א‬
‫וכה׳ ע ש נ י‬ ‫זקנה‪,‬‬
‫יום תחשנ*‬
‫תעזבני‪.‬‬ ‫עור* ואל‬
‫תטשני‬ ‫אל‬
‫יושב‪ ,‬והרד לרנע*‬
‫ואמלל‬ ‫דכא‬
‫א ל ך ב ה ב ל י תעתועי‬
‫ושולל‬ ‫ערם‬
‫מרוב ח ט א י ו פ ש ע י‬
‫מחולל‬ ‫ואני‬
‫יבדילני‬ ‫אשר‬ ‫עון‬
‫וביני‬ ‫בינך‬
‫בעיני‬ ‫מאורך‬ ‫לראות‬
‫ויהשכני‬
‫לעבוד ע ב ו ד ת מ ל כ ו ת ך‬
‫לבבי‬ ‫־טה‬
‫טהר לרעד‪ .‬א ל ה ו ת ך‬
‫ומחשבי‬
‫אל ;א תאחר רפואחך‬
‫כאבי‬ ‫ובעח‬
‫ותעגנ׳‬ ‫תחשה‬ ‫אל‬
‫הנני‪.‬‬ ‫לעבדך‬ ‫ואמור‬ ‫ענני‬ ‫אלי‬
‫קנני‬ ‫שניח‬

‫נ(‬ ‫»(‬
‫מהלייך‬ ‫לי‬ ‫•קרו‬ ‫נס‬ ‫דרכיך‬ ‫כל‬ ‫בעיני‬ ‫]יפו[‬
‫עקש‬ ‫ולא‬ ‫בם‬ ‫אין מ ת ל ת ל‬ ‫כ׳‬ ‫ולא מ ו ק ש‬ ‫אין כ ס ל א י ש מ פ ת י ל‬
‫כ׳ נמשכת־ בעבותיך‪.‬‬ ‫התהלכת* ארחותיך‬
‫‪:‬קור ;‬ ‫לבבי אר‪.‬‬ ‫צור‬ ‫את‬ ‫ומאז•׳‬ ‫שביי‬ ‫בך‬ ‫דנה‬
‫יאות‬ ‫א ך זאת לכמונ* _בלי‬ ‫‪r‬‬ ‫עיני ה ד ר ך נ כ ס פ ה ל ר א ו ת‬
‫הסתופפתי א ל ביתך‪.‬‬ ‫ע ת נכספתי ל ר א ו ת ך‬
 ‫קונטרס המיוטים‬

‫ואמ אלי עול סבלו שכמי‬ ‫ואסבלה םכל עון עמי‬

‫כי לא בזולתך אני נעזר‬ ‫לא אסרשה בסי פני אל זר‬
‫אס נעבדתי על דתך לא עברתי זולתך‪.‬‬
‫דלו לך עיני אלי מרום‬ ‫דודי אשר ירי כך חתם‬
‫הן תקטלני לך אייחלה‬ ‫עזי ומעוד כך סלח‬
‫כי יהלתי חסלתך‪.‬‬ ‫הן קבלתי עברחך‬
‫ותחזק ככנף ידידותך‬ ‫התאמצה נפשי בעבדותך‬
‫לא שכחח ]נסשי[ רצונך‬ ‫כל עברו על• חרוניך‬
‫התחזקתי בבריחך מה אחכחי תורתך‪.‬‬

‫נה‪.‬‬
‫נעבד‪.‬‬ ‫מעור‬ ‫על‬ ‫ימים‬ ‫]מה[ לאחותי כי השבה‬
‫יונה פח לך תתנורדי‬
‫כעשור על ננ תתבודרי‬
‫לאמר מת• בא מועדי?‬
‫]בפחי לך מאשר תשחר*[‬
‫קיבה‪.‬‬ ‫הנה‬ ‫הוחיל•‬ ‫הן תוחלחך לא נכזבה‬
‫היוס כסר‪ .‬אוחיל צרי‬
‫מחרי‬ ‫למתלה חליתי‬
‫הארי‬ ‫ויחשך‬ ‫אשך‪.‬‬
‫שרי‬ ‫ממערלי‬ ‫אכול‬
‫ערבה‪.‬‬ ‫שמחחי‬ ‫מיום‬ ‫ובתנור להטיס אשכבה‬
‫'ויאמרו ]אויבי[ נואשה‬
‫זאת מישועה בי בוששה‬
‫הי נואלה]איך[לא חששה‬
‫נטשה‬ ‫לנו לצמיתוח‬
‫נכתבת‬ ‫ונבואת‬ ‫חזון‪.‬‬ ‫כתבה‬ ‫לשקר‬ ‫אכן‬
‫ד• לך רעיתי הנני‬
‫משיב כבוד אל מחני‬
‫אכרית זר מנחלח בנ•‬
‫ושם* אודיע כי אני‬
‫למשוכה שובבה‪.‬‬ ‫לדשא‬ ‫לנאול נחלחי אקרבר׳‬
‫הומר‪ .‬לכי עת אזכרה‬
‫נוערה‬ ‫מקרמ‬ ‫אהבה‬
‫לשון לא הוכל סשרה‬
‫בערה‬ ‫נהלים‬ ‫כיקוד‬
‫אהבה‪.‬‬ ‫כמוה‬ ‫עור‪.‬‬ ‫רוח קנאה כי נשבה‬
 ‫סונטרס הפיוטים‪.‬‬

‫אשר את־ו‬ ‫אהביך‬ ‫לעתות‬ ‫תוניס‬

‫והתפזרו‬ ‫לאדביך‬ ‫נתונים‬ ‫צאנך‬
‫‪ . . .‬עוררי‬
‫ודוב אחרי‪.‬‬ ‫אורנ‬ ‫זאנ‬ ‫לפני‬ ‫אמצא‬
‫בלי‬ ‫וםשו‬ ‫שלוה‬ ‫נאין‬ ‫ימות•‬ ‫הלכו‬
‫מקום א ה ל י‬ ‫עלוה‬ ‫כני‬ ‫וירשו‬ ‫הרוה‪,‬‬
‫מאלי‬ ‫וחי‬ ‫כי אמרו אין ל ־ א ת תקוה‬
‫בועלי‬ ‫נא‬ ‫כאלמנה‬ ‫אלןץ‬ ‫למה‬
‫המון מעלי‪.‬‬ ‫רנ‬ ‫נואלי‪,‬‬ ‫מעט‬ ‫ולפני‬
‫תהשזי‬ ‫ואל‬ ‫ננלותך‬ ‫עניה‬ ‫דומי‬
‫תרמי‬ ‫ואל‬ ‫וחלוחך‬

‫ל מ ו ל לוחמי‬ ‫ונמ ע נ ה‬ ‫לך‬ ‫אני‬ ‫חומה‬

‫חםון רחמי‪.‬‬ ‫ירנ‬ ‫בעדך‬ ‫בנתר‬ ‫כי‬
‫ומתעוררימ‬ ‫באים‬ ‫הנמול‬ ‫ימי‬ ‫הנה‬
‫בים סוערים‬ ‫ונדכאים‬ ‫שסלים‬ ‫להיות‬
‫ומשתוררים‬ ‫ונשאים‬ ‫נבוהיס‬ ‫אשפיל‬
‫נ ת י ק אויני‬ ‫אעיתנה‬ ‫אש‬ ‫נמו‬ ‫המה‬
‫לכתאוהני‪.‬‬ ‫חרכ‬ ‫מעמד‬ ‫אזכרה‬ ‫אמ‬

‫נז‪.‬‬
‫רנלי‬ ‫מטה‬ ‫ואמרתי‬ ‫א ם אויבי יאמרו רע לי‬
‫לי‪.‬‬ ‫היה‬ ‫יעהק‬ ‫ופחד‬ ‫אלי‬ ‫אברהם‬ ‫אלהי‬
‫במכתבו‬ ‫ודברי ישעיה‬ ‫נניאים‬ ‫נדנרי‬ ‫בינותי‬
‫כי ק ר ב ה ישועה ל נ א‬ ‫נקראים‬ ‫לפני‬ ‫היו‬
‫ועם א ל תמיד כ מ כ א ו נ ו‬ ‫הן דורות עוכרים ו נ א י ם‬
‫ל א ח נ א ל הנידה לי‬ ‫יאמר אם ת נ א ל נ א ל ‪ ,‬ואם‬
‫משלים‬ ‫נשאת‬ ‫ועלי‬ ‫מראות‬ ‫יהזקאל‬ ‫ראית‬
‫לנני אלים‬ ‫ושאלת‬ ‫דנרים לראות‬ ‫ונקשת‬
‫ני ל א נאד‪ ,‬ש נ ת נאולים‬ ‫הפלאות‬ ‫מתי ק ץ‬ ‫עד‬
‫מ ה י ש ביד ה מ ש כ י ל י ם‬ ‫ננואות‬ ‫על סי‬ ‫הנימי‬
‫ממני ולא הניד לי‪.‬‬ ‫ל ע ש ו ת ודי העלים‬
‫עס דניאל איש חמודות‬ ‫ואתחנר‬ ‫לי‬ ‫יתן‬ ‫מי‬
‫להבין ב כ ל מ ש ל וחידוח‬ ‫דבר‬ ‫משר‬ ‫ידע‬ ‫אשר‬
‫אודוח‬ ‫על‬ ‫ואשאלנו‬ ‫ואתחנן לו ב ל ב נ ש נ ר‬
‫א ס עוד נבואוחיו עתידות‬ ‫הקץ‪ ,‬לראות אם ע נ ר‬
‫מ ה זה ת ש א ל והיא פליא‪.‬‬ ‫אנשי ל נ יאמרו לי‬
‫מד­‬ ‫על‬ ‫יודע‬ ‫ואין‬ ‫ונבוני‬ ‫חכמי‬ ‫נפלא‬
‫נעלמה‬ ‫ע ת פדות•‬ ‫ני‬ ‫ח ש כ ו עיני‬ ‫ביי‬ ‫ממכ‬
‫שמה‬ ‫הפעי‬ ‫ואמעא‬ ‫ד׳‬ ‫בתורת‬ ‫ואחפש‬
‫ו ל א יודחו נקעוי א ד מ ה [‬ ‫]כי א ל ישיב ש כ ו ח המוני‬
‫ואכן א ד ב ר ה וירוה לי‪.‬‬ ‫ואז ה־תה לי נ ח מ ה‬
‫‪37‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫נח‪.‬‬
‫*(‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫‪W‬‬ ‫ב(‬
‫יספו באש לבי כידוד‬ ‫יודעי יגוני‬
‫מד‪ .‬נחסד דודך סדור‪.‬‬ ‫כי שאלוני‬
‫נלאו להניח‬ ‫הודות והידות‬
‫לא נחקר הודו‬ ‫כלו ׳המודות‬
‫אלבש עלי נודו‬ ‫על נן חרדות‬
‫דברו על לב ידוו*‬ ‫נא רהסוני‬
‫איךאונלה אהבה ונדוד‪.‬‬ ‫או נהסוגי‬
‫‪,‬‬
‫כאש בנליות‬ ‫ושסו בקרבי‬
‫עצור בעצמותי‬ ‫קשור בלבי‬
‫בווים לחקותי‬ ‫גץערו בי‬
‫עת אשמרה אותך לעבוד‬ ‫וינדסוני‬
‫כי אתנה לשמך כבוד‪.‬‬ ‫רחרסוני‬
‫אל מעבודתך‬ ‫דסו לרחקי‬
‫‪,‬‬
‫מוב מםרידתך‬ ‫לחצי ודחק‬
‫נועם סרי דתך‬ ‫חלקי וחשקי‬
‫אס בלעדי דתך אהמוד‬ ‫תשנה ימיני‬
‫אס לא לפניך אעמוד‬ ‫תדבק לשוני‬
‫שסע תהלתך‬ ‫הנה באזני‬
‫‪.‬עדי גדולתך‬ ‫ים סוף וסיני‬
‫יוזנו בזולתך‬ ‫איך רעיוני‬
‫לא ‪.‬יתנו רגלי למעוד‬ ‫לבי ועיני‬
‫אהד וזולתו אין עור‪.‬‬ ‫כי זה ד׳‬

‫כי נס יום ונם לילה‬ ‫אל לקחני לנהלה‬

‫ד׳ אורי רשעי‪.‬‬
‫כי כל םלאכחו כלה‬ ‫לפנים סודו גלה‬
‫ביום השביעי‪.‬‬
‫ברוך הוא לח׳‬ ‫יום שבת להמוני‬
‫כן אברכך בהיי‪.‬‬
‫שבע ביום אהלל‪.‬‬ ‫לשמך בל מהולל‬
‫ד׳‬ ‫בעסוד אש חנחני‬ ‫בענן תסתירני‬
‫ביוס‬ ‫וסוח אויבי הראני‬ ‫ביס סוף העבירני‬
‫ז‬ ‫כ‬
‫ישיחו חחלתו‬ ‫ונס ראו נחלתו‬
‫די‪.‬‬ ‫כי חי ברצונך‬ ‫ראשי רם בנאוניך‬
‫כיום‬ ‫אשר לא ירד מנך‬ ‫אזת נתת לבניך‬
‫]נ![•‬ ‫לקסו לחם משנה‬ ‫כששי נל המחנה‬
 ‫קונטרס המיונים‬

‫ד‪.‬‬ ‫חיה לרם לנילה‬ ‫מקיפים עיר הוללה‬

‫ביום‪.‬‬ ‫והומת העיר נפלה‬ ‫תרועת העם נדלה‬
‫כן‪.‬‬ ‫יוסיף שנית ידו‬ ‫בן אל ל מ ק בנודו‬

‫פועל ועושה הבל בסאסרות‬ ‫]אל[ מהוללם תאה כל נסתרות‬

‫ר אלהים‪.‬‬ ‫מי כסהו נודע מבורות‬
‫מהו שם לממש י ועב נעששית‬ ‫ב?;נו על תהו השית‬
‫ברא אלהיס‪.‬‬ ‫שמיס וארץ בראשית‬
‫להנות בו נמה ושפל‬ ‫גזר היות אור מאופל‬
‫ויבדל אלהיפ‪.‬‬ ‫יופ להאיר ולילה לערסל‬
‫בחלד‪ ,‬עוף לעופף‪ ,‬עץ ועשב להחלים‬ ‫דוד והראה יבשה והקוה נחלים‬
‫ויברא אלהיט‪.‬‬ ‫דנ השריץ ביסים ותנינים נתלים‬
‫לברך יום שביעי עלה כםהשבחו‬ ‫השלים בששה כל דבר בעתו‬
‫אשר ברא אלהיס‪.‬‬ ‫כי בו שבת טבל מלאכתו‬
‫והגה טוב ונחטר ואין עובד ושומר‬ ‫וירא ובט בסועל אשר עשה כאומר‬
‫כעלם אלהים‪.‬‬ ‫רעד הארס מעטר וחוסר‬
‫סת עודו לבדו היות לא פוכ ולמה‬ ‫זח נפח באפיו רוה ונשמה‬
‫ויפל ד׳ אלהים‪.‬‬ ‫ויישן ונרדם כשנת תידסה‬
‫יפתה ולו הביאה ודין עלי תרועס‬ ‫חסת עלע ובנה עזר לו לנועם‪,‬‬
‫זכרני אלהים‪.‬‬ ‫ויאסר האדם ואת הפעם‬
‫ועוה חוק סבל עץ הנן אכול וההםוד‬ ‫טרם בא שמשו הושם בנן לעמוד‬
‫ד׳ האלהיס‪.‬‬ ‫ומעץ הדעת השמד סן אותך ישמור‬
‫למלחשיס שסע‪ ,‬לקונו לא הרד‬ ‫יום עוה דק סרת ומרד‪,‬‬
‫ספני ד׳ אלהים‪.‬‬ ‫ובשלכת ננרש ונטהר‬
‫הוא בזעת אפו והיא בהריונה‬ ‫בובלו לעולם שניהם באנינה‬
‫דתן אותם אלהיט‪.‬‬ ‫מריות שנים ילדה בלי סנינה‬
‫מנתתס לצורם רב קלקל מנתו‬ ‫ליסיס הביאו איש איש ממלאכחו‬
‫רקח ד׳ אלהיס‪.‬‬ ‫והצעיר הקריב מחלב מרעיתו‬
‫ומאז כמעה ופריכה חנו‬ ‫סרצץ מנחתו םני אחיו שנו‬
‫כי לקח אותו אלהיט‪.‬‬ ‫רקם אלהיו הנהו ואיננו‬
‫והשחית כל כשר את דרכו על הארץ‬ ‫נע ונד קנסו כי ‪0‬רץ פרץ‬
‫לפני האלהיס‪.‬‬ ‫ותשחת ה א ח‬
‫עתר ועזור חשב לקטוכ׳־‬ ‫ס ת מיושר וסעלו באל טוב‬
‫בעיני אלהיס‪.‬‬ ‫אך נח מצא חן ושבל טוב‬
‫הוציאו וברמ לסתת כמדובר‬ ‫עליסו בהיבה עד זעם עבר‬
‫אץ יראת אלהים‪.‬‬ ‫ואחריו מרו ומרדו דל נדבר‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫ויהי בן זקונים אהבו וייחסו‬
‫באשי גוה אוחו אלהים‪.‬‬
‫להעלות‪ .‬לנסות אב ישישים‬
‫דאםר אליו אלהים‪.‬‬
‫ולך לך בהי סוי ושם העלהו‬
‫די אלהיס‪.‬‬
‫קלקל שורתו כי שש עלי אסריז‬
‫לקראת האלהיס‪.‬‬
‫רלך כזריז איש לו לב כתמי‬
‫לו האלהיס‪.‬‬
‫הםקום סיהוק כי שם שובן ובולים‬
‫מחנה אלהיט‪.‬‬
‫אש ומאכלת לשחוט הסודיו‬
‫אל דד האלהיס‪.‬‬
‫הנה אש ועצים נאס בן למנוסה‬
‫ויאמר אברהם אלהים‪.‬‬
‫והבן מוהיח השסד סן תםנל‬
‫ד׳ אלהיט‪.‬‬
‫דמעותם בעיניו נטלו ונוע‬
‫דשסע אלהים‪.‬‬
‫לבעט בצורו ולעשות רצונו‬
‫ולא נתנו אלהים‪.‬‬
‫ידעתיך ירא ומד‪ .‬טזט‬
‫כי כבר רצה חאלהים‪.‬‬
‫ויולד תאומים ותנא האחד‬
‫כי ירא אלהים‪.‬‬
‫כנגר שנים עשר מזלי שחקים‬
‫יראי אלהים‪.‬‬
‫שם נואלו שרע וישקום ל ק‬
‫וידע אלהיס‪.‬‬
‫םא‪.‬‬
‫טס על כדוב קל שלו‪.‬‬
‫נם קדישץ ועירין‬
‫הוד מכתירים‬
‫אדון נשמת כל הי‪.‬‬
‫עי׳׳ן הוציא לסאה בדמוהו בצלמו‬
‫וימל לשמונה אב הבן כרשומו‬
‫קדוש תבעו לשבע ושלשים‬
‫ביחידו נחרץ בקדושים‬
‫רציתי בבנך כי בחרתיהו‬
‫לעולה לסני‪ -‬דשלתהו‬
‫‪1‬‬
‫שומע לקול אלהיו ולא החזר אחריו‬
‫ויוצא את בגו ועמו שבי נעריו‬
‫ר‪.‬אב רצץ קונו לעשות ולנסוד‬
‫אל המקומ אשר אסר‬
‫אזי בשלישי ראה רב מעלים‬
‫ענן קשור ומחללים בחלילים‬
‫נתן עצי עולה על בנו ובידיו‬
‫וילכו שניהם יהדיו‬
‫יחי בלב שלם זורע ונושא‬
‫מ י יראה לנו השה‬
‫איתן עקדו כיד ורנל‬
‫קרבן בו לחנות ולסבל‬
‫־ ן אראלמ בכו ותהו‬
‫לקונם ובשועם יצעקו למענהו‬
‫רחמיו אב כבש ולא הרע עינו‬
‫וסאטלת לקוח לשתוט את בנו‬
‫נתן אל קולו סמרום לאוהבו‬
‫מאוס אל תעש דדך אל תהי מ‬
‫הקריב תחתיו סששת מיוחד‬
‫והשני נכנם כעטרת צור כפתר‬
‫קשט אסרי אל שסר וחקיס‬
‫ילד‪ ,‬והעמיד שבטיס ותיקים‬
‫טורדו כנלנול אח לירד בצוען‬
‫בעטרת סרך ואץ עור ומשק‬
‫נאור שני עפרים‬
‫נשמו* אחוזים מעשים בחירים‬
‫בשיר מקדמת לבקרים‬
‫דובבים ומשוררים‬
‫לער וסעי‬
 ‫מונטרס הפיוטים‬
‫טס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫חוקי שחר אעירה‬
‫ארק נשטח כל חי‪:‬‬
‫טס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫םסלט לו יחישה‬
‫סלה אקדישח‬
‫ארץ נשטח כל חי‪.‬‬
‫טס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫צרופה עו יונקיס‬
‫רון םטחיקים‬
‫‪m‬־‪ p‬נשמח כל חי‪.‬‬
‫טס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫חי טרחו כל עונות‬
‫קושר מעדנות‬
‫אתן נשמת כל חי‪.‬‬
‫טס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫ומשבחת יוס וליל‬
‫לתודות בפלל‬
‫אדון נשמת כל חי‪.‬‬
‫סב‪.‬‬
‫שבחך לצפצף בצפוי‪.‬‬
‫ובבקר תפלחי חקדסך‬
‫סלך על כל ברבה סרוסס‬
‫נאור אתה ואדיר‬
‫יום ולילה יניע אוסר‬
‫לוץרוח אין די שפתי‬
‫דני כל אליך ישברו‬
‫נותן נשמה לעס עליה‬
‫חסדך הפלא ויערכו שיח־‬
‫אף רוחי בקרבי אשחרך‬
‫כל אשד נשמת רוח חיים באפיו‬
‫נשסתכלחיורוחיכל בשר‪.‬‬
‫מנ‪.‬‬
‫במעט קט אשפי את שבהך ונרלן‬
‫נשמת כל הי‪.‬‬
‫נשסת ועודיס אלי ניל בטורא‬
‫זוכרת אל חוק בזמרה‬
‫טרם נמר ניסטרא‬
‫ד׳ אקרא רענני‬
‫נשםת כף הק הקוקה כותם בקשה‬
‫ליראה עם שטש מהנישה‬
‫נוראותיו לפרשה‬
‫אפר אלי בני‬
‫נשפת עוללים סשדים עתיקים‬
‫מקוריו יורה הזקוקים‬
‫קוראי ססעסקיס‬
‫ת ק לשוני‬
‫נשםת שביב כסא נראות כסוענות‬
‫תקדיש בנצות‬
‫ווברי בננינות‬
‫אחד ואין שד‬
‫נשסת של כל יקום נמר ומתחולל‬
‫ממלכת לשתר עם חלל‬
‫אפס כל מהלל‬
‫לא איש כסוני‬
‫אל חםדך אשביס ואצסור‬
‫בנשף חשקי ארוממך‬
‫גם לילה נם יוסס‬
‫דל שפתי לך יאדיר‬
‫הודך במוצר כני חוטר‬
‫ואם אדדה יל שנותי‬
‫זכר רב מובך ידברו‬
‫חק הק לתבל ונמליה‬
‫] ט ‪ [ . . .‬נותן לכל ח­‬
‫מל לבי ונפשי תשוררך‬
‫במוני כמו עם לך פורש בשיו‬
‫לך זמר זמר לערוך כדל בשר‬
‫הגנ׳ שלחוני לפניך קהלך‬
‫הנשמה לך והנוף מעלך‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫וימספך בנרון חיכ זאת נידם‬
‫נשמת כל חי‪.‬‬
‫כפיו דין מתעה ככפת שיא יכיפו‬
‫נשמת כל חי‪.‬‬
‫צרתס פעמים לבלתי הקימה‬
‫נשמת כל חי‪.‬‬
‫פזורים באי־ץ כביתך לנוה‬
‫נשפת כל חי‪.‬‬
‫אברכך בתיי סלעי ומצודתי ומשגבי‬
‫נשמת כל חי‪.‬‬
‫ונשמת כל חי‪.‬‬ ‫ורעי ואחי‬
‫נשמת כל חי‪.‬‬ ‫והוא מושל על‬
‫בעודי חי *חי‪.‬‬ ‫ואליו אקרא‬
‫לעיני כל חי‪.‬‬ ‫ותולה מאורות‬
‫בנשמח כל חי‪.‬‬ ‫ואנמל ואדיר‬
‫סה‪.‬‬
‫תיחרך יחיד בתפלה נודעת‬
‫ולילה ללילה יהודי דעת‬
‫תוערך‪ ,‬ומזהיר חנימםו בששת יפי מעבד‬
‫ולקדוש ישראל מכובד‪.‬‬
‫תסלדך המניח לטמחיפו בהשקט ובבטהה‬
‫ונסו יגון ואנחה‪..‬‬
‫^פארתך פועל ישועות ופה נאוה פעולתך‬
‫כל היום תהלותיך‪.‬‬
‫תברכך‪ .‬בהעידך קץ ישע נבואת נואל‬
‫טעתה לעמו ישראל‪.‬‬
‫תרוממך רם המזהיר לאום נצורה כבבת‬
‫לכם את השבת‪.‬‬
‫תיקרךיוס רעננים תוםיעמו בזרוהננוהיך‬
‫לדי אלהיך‪.‬‬
‫פתח שפתם ר׳ רב וצעיר רודם‬
‫צר אלהים נשמת אדם‬
‫שואף באף ארץ על עם מרי זעפו‬
‫כל אשר רוח חיים באפו‬
‫ידך אלי נטה על משמע ודומה‬
‫לא תחיה כל נשמה‬
‫לן כחך את בך במוח‬
‫בורט נשפה לעפ עליה‬
‫נפשי אשהרך אף מהי בקרבי‬
‫כל עוד נשפתי בי‬
‫לבי ופוחי‬ ‫יודו לאל חי‬
‫במפה ופעל‬ ‫צדיק בפועל‬
‫יוצר יצירה‬ ‫חםדו אספרה‬
‫וסוטר פםימת‬ ‫קורא דורות‬
‫שבזצ אסדיר‬ ‫חזק ואדיר‬
‫נשפת ידידים נוצמם עם םתעת‬
‫יום ליום יביע אוסר‬
‫נשמת ונשמות דטת יורוך לבר לבד‬
‫וקראת לשבת עוננ‬
‫נשמת סדומם הםנםשים ביוסמנוהה‬
‫ששון ושמחה ישיט‬
‫נשפת פליפי שריריך ותסארח קהלותיך‬
‫פי יספר צדקותיך‬
‫נשפת בחירים הפקוים בנין אריאל‬
‫ברוך אשר נתן‬
‫נשמח רוחשי פהלל חק בל יושבת‬
‫׳ ראו כי ד׳ נתן‬
‫נשפת יצורי להט עדת כפיהך‬
‫יוס השביעי שבת‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪42‬‬

‫תצלצלך צור עולמים הולך בכשרון‬ ‫נשמת צנים ומביעים נרלך ברק‬
‫היס עד טרום‪.‬‬ ‫צדקתך אל־‬

‫תהםנך חסין במרומי ערץ‬ ‫נשמת הוקרי מצותיך המקוים לך בםרן‬

‫פלאה הארץ‪.‬‬ ‫חסדך ד׳‬

‫תקלסך קרוא פניך חופש סרעסי‬ ‫נשפת קבוצי נדוהי פלפי אנסי‬
‫שטתתי אליך כפי‪.‬‬ ‫קראתיך ד׳ בכל יום‬

‫סו‪.‬‬
‫תשכחך שדי כיום הנחלתם תקים יפיס צרופים‬ ‫שבטי ישרון לישען־ שואסים‬ ‫נשפת‬
‫טתוקים טדבש ומפת צופים‪.‬‬
‫תשוררך ביום םתן דת קדומח‬ ‫שארית אום עמוסה קרואה איומה‬ ‫נשמת‬
‫תורת ד׳ תמימה‪.‬‬
‫תרוממך תקיף בשםעס בנםעס מרסידים‬ ‫תמהים חדרים לקראתך נועדים‬ ‫נשטה‬
‫אנכי ד־א אשר הוצאתיך מ א ח מצריס מבית עבדים‪.‬‬
‫תאפצך צור הנדרש לכל שואל‬ ‫אסירי התקוה בוטאים תהלות פני אל‬ ‫נשמת‬
‫מניד דבריו ליעקב הקיו ומשפטיו לישראל‪.‬‬
‫תיחדך יהיר ומיוהר בסי נזעם ופחם‬ ‫יכירוך צעירי הצאן בכל ארצות שבים‬ ‫נשפת‬
‫אוסרים אלו פינו מלא שירה כים‪.‬‬

‫ושכני בתבל כשוכני קברים‬ ‫ידועת אמונות דהי השקרים‬

‫ולעזוב הדר חומן לאתרים‬
‫ואל תישני עד יעירוך שחדים‬
‫תךי מעזוב האדמה תריס‬
‫מאד׳ מהיותך משרת םנרים ‪.‬‬
‫לזכרו ולשמובשסהה ושירים‪:‬‬
‫חדרך והירך עכור אל בעןרך‬
‫ומוכ כי תעירין שהרים לעבדו‬
‫‪,‬‬
‫דעי פתדתך ביופך ואל תפ־‬
‫הלא פוב היותך משרת פני אל‬
‫פני אל אשר כל נשפה תהלל‬

‫סח‪.‬‬

‫אקדטך בחב פחד ואיפה‬ ‫שפל רוה שסל ברך וקומה‬

‫כחולעת קטנה באימה‬ ‫לפניך אני נחשב כעיני‬
‫דגמתי יהללך ובפה?‬ ‫טלאעולם אשר אין קץ לנרלו‬
‫ועל אהה אני כמה וכפה‬ ‫חדרך לא יכילון מלאכי חם‬
‫אשר לשמו תהלל כל הנשמה‪:‬‬ ‫אל בראשית רעיוני‬
‫‪4a‬‬ ‫קונטרס חפיוטיס‬

‫סט‪.‬‬
‫שכחי ינונך נמש הוטיה — לטה תמהרי ממצוקי נשיה‬
‫מחר נוסך ישכון תחתיה — הכל נשכח כאלו לא היה‬
‫נסש השכילי — וטטות ]הילי[ — ולאל הוחילי — אולי חועילי — ונמשך תצילי‬
‫כשוכך אל קונך — יום ]תצמי[ מעולת קנינך‪.‬‬
‫לסה ולסה — נטש נדהמה — תלבשי שםםה —‬
‫עלי תבל אדסה — כצאת הנשמה — נויה נאלמה‬
‫בשובך אל יםודך — לא תשאי בידך — מאומה מכבודך‬
‫עם יהיש נודך — כצסור אל קנך‪.‬‬

‫טה לך נבוכה י ‪ -‬בארץ לא משוכה — אשד כה מלוכה —‬

‫תהסך מבוכה — תדמה איזכה — והיא כקשת דרוכה‬
‫כל יקרה כזב — וכל טובה אכזב — והוא נמס חב —‬
‫ולאהרים נעזב — וטה יועיל הונך‪.‬‬

‫ההי נםן והםוח בוצי — וכאשר ילך צעדיו הוא נוצר —‬

‫שובי נסשי לבקש היוצר — כי העם קצר — ויחוק ההצר‬
‫נםש שובבה — די לך במת הרבה — ושכהי מעצבה —‬
‫וכרי הצבה — ונורי יום דינך‪.‬‬

‫חרדי כיונה — עניה אביונה — זכרי בכל עת סנוהה עליונה —‬

‫קראי לאל סעזנה — בכל םעם ועונה‬
‫בכי תסיר לעיניו — והתהנני לפניו — והסיקי רצוניו —‬
‫ועם סלאבי סעוניו — יביאוך אל בנך‪,‬‬

‫ע­‬
‫‪1‬‬
‫;[‪::::::::::‬‬
‫אזכה בשמה זבחי תודה‪.‬‬ ‫אברך לך ברך ואקורד‪,‬‬
‫יהנה לבכי הוד כבודך‬
‫ובסי אשו קושט מעבדיך‬
‫סי ולשוני הם לסלדך‬
‫יתנו בניל כבוד ורעדה‪.‬‬ ‫ממתנת ידך נתון• עדה‬
‫חנה שחקימ לא ידברו‬
‫יום יום תהלתך יספרו‪,‬‬
‫בלתי שמתים ישודרו‬
‫על סשמרותי שיר להנירה‪.‬‬ ‫אשיר לעמתם ואעטודה‬
‫אמונתך‬ ‫ובהררי לכי‬
‫שמתי‪ ,‬במאמרי לעומתך‬
‫אביט ולא אראה תמונתך‬
‫א‬
‫כלתי ‪"°‬י ח מ ז ל ה‬ ‫ובשמך אניל ואסעדה‬ ‫ץ‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫םניא ורב כח לאץ חקי‬

‫מביט שסל רוח ודל סוקר‬
‫חוסך אפלתו לאור בקר‬
‫ובחסח קטתי ואתעודדה‪.‬‬ ‫עלי כרוב חםדו נמול חדה‬
‫פחה בידיך להשביע‬
‫בל חי רצונך להשפיע‬
‫אענה אני הורן־ ואביע‬
‫אהלך בדרכי שיד ואצעדה‪.‬‬ ‫אעלה בקרית הסד ואלכידה‬

‫ברעיוני‬ ‫נבהל‬ ‫עמדתי‬ ‫מרעיד‬

‫במיתי‬ ‫לזטר‬ ‫שם אל תמדתי‬
‫ואתפלל אל די‪.‬‬ ‫והכמה לא למדתי‬

‫ססנו‪ .‬סן אשנה‬ ‫יה עוז שאלתי‬

‫אם פארו אמה‬ ‫לו לבד הוהלתי‬
‫לדבר אל ד׳‪.‬‬ ‫ובהסד נא הואלתי‬

‫בעםדי להתפלל‬ ‫בהסדך‬ ‫ואבטה‬

‫ואבא בשיר והלל‬ ‫אודך‬ ‫בענוהך‬
‫טוב להסות בדי‪.‬‬ ‫לעבדך‬ ‫אטרתך‬

‫אל אלהי צדקי‬ ‫מרם אקרא ענה‬

‫מנת כוסי וחלקי‬ ‫הנך לי תמה‬
‫די‪.‬‬ ‫הארון‬ ‫או אראה אל פני‬

‫פני עבדך האר‬ ‫זורח‬ ‫וישמש‬

‫מעשיו להתפאר‬ ‫פורה‬ ‫כנפן‬
‫לדי‪.‬‬ ‫ניחוח‬ ‫כריזז‬ ‫אמרי‬ ‫יהו‬

‫ואל תמה ענותי‬ ‫בינה אל הנעי‬

‫חטאתי‬ ‫העבר‬ ‫צרוף כבור סיני‬
‫לפני טזבחך די‪.‬‬ ‫בהונני‬ ‫ורצני‬

‫נדלתי‬ ‫שפך‬ ‫בשבהי‬ ‫חזק‬

‫אתי‬ ‫נדלוהו‬ ‫נא רעי ואהי‬
‫תברך את שמך די‪.‬‬ ‫יהד‪ ,‬ונשמת כל הי‬

‫עב‪.‬‬

‫וכל עוד דוהך בי תשמרני‬ ‫ידעתני בטרם תצרני‬

‫ואם לי מהלך יום תעצרני?‬ ‫היש לי מעמד יום תהדסני‪,‬‬
‫‪45‬‬ ‫קונמרים המיונוים‬

‫ומה אוכל‪.‬עמו עד תעזיני‬ ‫ומה אומד ומהשבי בידך‬

‫וכצנה רצונך העטרני‬ ‫דרשתיך בעת חנון ענני‬
‫ואת שמך לברך עוררני‪:‬‬ ‫הקימני לשחר את דבירך‬

‫עג­‬

‫ל­ים לאל חי‪.‬‬ ‫צמאת נפשי לאל״‬ ‫ירננו אל הי‬ ‫לבי ובשרי‬
‫האדם וחי‬ ‫כי לא יראני‬ ‫אומר הי אני‬ ‫]אל[ אחד בראני‬
‫מעיני כל הי‪.‬‬ ‫מאד נעלמה‬ ‫•בעוצם ומזםח‬ ‫ברא כל כהכמה‬
‫נםש כל חי‪.‬‬ ‫ברוך אשר בידו‬ ‫ובל פה יחו הורו‬ ‫רם על ]בל[ בבורו‬
‫חאדם וחי‪.‬‬ ‫אשר יעשה אותם‬ ‫תקים להורוהם‬ ‫הבדיל ניני תפ‬
‫לסניך כל חי‪.‬‬ ‫]אמת כי לא מדק[‬ ‫נמשל באבק דק‬ ‫מה זת יצטדק‬
‫חכשר החי‪.‬‬ ‫איככה ישוב‬ ‫כדמות תמת עכשוב‬ ‫בלב יצר השוב‬
‫בית מועד לכל חי‪.‬‬ ‫טרם ישככו‬ ‫ומדרבם שבו‬ ‫‪:‬סונים אפ אנו‬
‫ומשביע לכל חי‪.‬‬ ‫פותח את ירך‬ ‫תחדש עידיך‬ ‫על בל חסידיך‬
‫אשר בן ישי חי‪.‬‬ ‫ויקרבו הימים‬ ‫והחיה נרדמים‬ ‫זכור אהבה קדומים‬
‫ובני החי‬ ‫]לא כי[ בנך המת‬ ‫שסחר‪ .‬נואמת‬ ‫ראה לנברת אמת‬
‫חשעיר החי‪.‬‬ ‫שפוך אף על ראש‬ ‫חלק דמו דרוש‬ ‫הלא חלקך סראש‬
‫בנשמת כל חי‪.‬‬ ‫בעת כי אפתח פי‬ ‫ואקד על אפי‬ ‫אפרוש לך כסי‬

‫עד•‬
‫‪v‬‬ ‫|[‬ ‫״ _ _ ״‬
‫נדודי ונרושי‬ ‫יגוני וסד חכי‬
‫ותגל בך נפשי‪.‬‬ ‫ואזכיר שמך מלכי‬
‫מעונה סנפ‪. .‬י‬ ‫מםלוחי‬ ‫יוזמן‬
‫להיטיב ננינתי‬ ‫מצלוח׳‬ ‫ואריס‬
‫לפניו תרומתי‬ ‫תהלוחי‬ ‫ואשים‬
‫בשרי בחנישי‬ ‫דמ_עי ‪#‬שו נסכי‬
‫ולבי יקוד אשי‪.‬‬ ‫עצמי עצי ערכי‬
‫חסדיו וחנמוליו‬ ‫עצוסים בלי מספר‬
‫יקדם הדום רנליו‬ ‫ובמה שור עפר‬
‫ופרץ נבול מליו‬ ‫ואף כי ברית השר‬
‫וירום נאון ראשי‬ ‫ואיך יאמץ כרכי‬
‫ורנלי בסח מוקשי‪.‬‬ ‫ועיניו עלי דרכי‬
‫וזכתן שמו כלני‬ ‫קדוש יעקב דרשי‬
‫ומי יערך אלי‬ ‫וחסדו צניף ראשי‬
‫וחשחוחחי עלי‬ ‫ומה החסה נפשי‬
‫ולילה ויום דרשי‬ ‫לאל דרשי הכי‬
‫דרור הוא ונם חפשי‪.‬‬ ‫עבודת רצוניו כי‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫והורני‬ ‫נחני‬ ‫רצונך‬ ‫בדרכי‬

‫והייני‬ ‫צבי‬ ‫לשניך‬ ‫ואמצא‬
‫תניהני‬ ‫ברוזזך‬ ‫בעיניך‬ ‫ובטוב‬
‫אישי‬ ‫נדוד‬ ‫ולילי‬ ‫השבי‬ ‫ו א ש כ ח יטי‬
‫וחידושי‪.‬‬ ‫רנני‬ ‫ב ת ו ך מכי‬ ‫ואשבע‬

‫עוז‪.‬‬
‫|‬ ‫|‬ ‫א(‬
‫ן‬ ‫ב(‬
‫אחי‪.‬‬ ‫מדי‬ ‫אודך‬ ‫מבטן‪.‬‬ ‫נוחי‬ ‫אחדי‬
‫חבלי‬ ‫נמל‬ ‫בנעימוחיך‬
‫ע מ ד ה רנלי‬ ‫במסילותיך‬
‫לי‬ ‫הראת‬ ‫והליכותיך‬
‫ציץ ע ל מצחי‪.‬‬ ‫וחשח עדך‬ ‫ארחי‬ ‫חסכן‬
‫מעבדך‬ ‫ר א י ח נלמי‬
‫ידיך‬ ‫טוב‬ ‫עצם מעצמי‬
‫בלעדיך‬ ‫אין מטיב עמי‬
‫נצחי‪.‬‬ ‫אבד‬ ‫ר נ ע םר ה ו ד ך‬ ‫םנכחי‬ ‫יומ‬
‫איך ינמולו‬ ‫שעלך‬ ‫הכל‬
‫יועילו‬ ‫לא‬ ‫ע ל אחה‪ ,‬ו ל ך‬
‫י‪£‬ילו‬ ‫לא‬ ‫ושאת מהללך‬
‫משיחי‪.‬‬ ‫לי‬ ‫אעבדך‬ ‫במה'‬ ‫כחי‬ ‫אשם‬
‫עת אשכילה‬ ‫מהרבפעלך‬
‫אנילה‬ ‫או‬ ‫יום א ק ר א ך‬
‫ל ך אוחילה‬ ‫איראך‬ ‫אס‬
‫רוחי‪.‬‬ ‫אסקיד‬ ‫ובידך‬ ‫אתה‪,‬‬ ‫מבטיחי‬ ‫ד‪,‬ן‬

‫באמיו‬ ‫שירך‬ ‫תני‬ ‫ובקטורת‬ ‫וםסיו‬ ‫שחרי ב י ת א ל‬ ‫יחידה‬

‫כי א מ ת חמר‪ ,‬כששיו‬ ‫ותאמרי‬ ‫זמנך‬ ‫הבלי‬ ‫ה ל א א ס תרדםי‬
‫ותערב ל ך תנוסה מנשסיו‬ ‫לילךרומך‬ ‫אחריו‬ ‫וחולי‬
‫ל ב ד עץ ייבשו מ ח ר ענשיו‬ ‫מאומה‬ ‫אין בידיך‬ ‫כי‬ ‫דע•‬
‫ב א ת ל ח ס ו ת ח ח ת כנמיו‬ ‫אשר‬ ‫הי‪.‬י לשני אלחץ־ ו מ ל ב ך‬
‫נ ש מ ת א ל ו ת חי באשיו‪:‬‬ ‫אשר‬ ‫כל‬ ‫במי‬ ‫ינדל ר ת ק ד ש‬ ‫שמו‬

‫עז‪.‬‬
‫ורוצי ל ע ב ו ד אותו ב א י מ ה‬ ‫ש ח י לאלי יחידה ה ח כ מ ה‬
 ‫קונטרס הפעמים‬

‫ו ל מ ה תרדםי ה ב ל ולסר‪.‬‬ ‫ל ע ו ל מ ך פני ל י ל ך ר ו מ ך‬

‫נ ע ל ם כמו א ת נ ע ל מ ה‬ ‫אשר‬ ‫א ת בהיותך ל א ל תי‬ ‫משולה‬
‫ט בן טהורה א ת ו ת מ ה‬ ‫דע״‬ ‫ה ל א א ם יוערך טהור ונקי‬
‫כמו ת ש א י נ ר ה נ א ל מ ה‬ ‫ע ל זרועו‬ ‫ישא שהקים‬ ‫הנין‬
‫אשר לא שם דמותך באדמה‬ ‫נ פ ש י ל א ל הי‬ ‫קדמי‬ ‫זמירות‬
‫א ש י לשמו תהלל כל נשמה‪:‬‬ ‫לעורכם‬ ‫ברכו תמיד‬ ‫מרבי‬

‫עח‪.‬‬

‫כחיים‬ ‫חלקם‬ ‫מחלד‬ ‫ל א ל חי ש מ נ י מ מ ת י פ‬ ‫אודה‬

‫פי יודה כ׳ טוב ח ס ד ך מחיים‬ ‫כ מ ה א כ ף ל ך ‪ ,‬אין לי זולה׳‬
‫ל א אדעמ ל מ ה לי חיים‬ ‫אם‬ ‫מופחי א ל מ ב י ח ו ס ח ר ן‬ ‫רבו‬
‫חיים‬ ‫מים‬ ‫]נתן[ עליו‬ ‫אחר‬ ‫ה ו א מקור‪ .‬חכמוח‪ ,‬איך ייבש לבי‬
‫ש ם עין הדעת ו ש ם עץ החיים‬ ‫ראית־ ב א ת י נן עוננ‬ ‫מעשיו‬
‫חיים‬ ‫תוכחת‬ ‫שומעת‬ ‫אוץ‬ ‫ל׳ קדמ‬ ‫נטע‬ ‫אורו כ׳‬ ‫עיני‬
‫היתר‪ .‬אורך ימים ו ש נ ו ח חיים‬ ‫הנפש‬ ‫אמרר•‬ ‫אלהינו‬ ‫]זהו‬
‫א ו ר ה חיים‬ ‫הודיע;׳‬ ‫היא‬ ‫נס‬ ‫הנחילני‬ ‫חסד‬ ‫הדרת‬ ‫רמה‬
‫ויאמר לי עם א ש ה ר א ה חיים‬ ‫מעלע ארם‬ ‫עזרי‬ ‫בנה‬ ‫הוא‬
‫כל א ש ר ב א פ ו נ ש מ ח דדים‪[:‬‬ ‫הוא א ש ר החיה ב ש מ ו יתברך‬

‫עט‪.‬‬

‫ונם מני ינוני‬ ‫זכרתיך‬ ‫ש ש ו נ י ר ב ב ך שוכן מעוני‬

‫לשזני‬ ‫ל כ ד חניון‬ ‫ואין כמד‪.‬‬ ‫ז מ ר ויש עלי ל מ ד ו ת‬ ‫לך‬
‫ואיך •וכל ש א ח ו רעיוני‬ ‫ל א יכילון ת ע צ ו מ ך‬ ‫מרומימ‬
‫וי‪0‬ק א ת רצונך רעוני‬ ‫נבונה‬ ‫והנני‬ ‫הכינני‬
‫עשתני‬ ‫ומנחת‬ ‫כקרבני‬ ‫וייטב‬ ‫ש ב ח מ ק ו ם זבח‪,‬‬ ‫קחה‬
‫אורך ו ה א ר עורוני‬ ‫שלח‬ ‫מ ה ו ד עין פ ק ח עין לעניי‬
‫ס ת ר עלי ג־רל עוני‬ ‫יהי‬ ‫למעני‬ ‫נודל חסדיך‬ ‫נעור‬
‫תהי רוחי ב י ד ן פקדוני‪.‬‬ ‫נלכי‬ ‫לסקדק‬ ‫שמך‬ ‫כסו‬

‫יחבמני‬ ‫ורוח‬ ‫הבינני‬ ‫ב ב י ת ך כ י ת ת פ ל ה שיר בשנני‬

‫ל ס פ ר עז נאוני‬ ‫היחנכר‬ ‫לב‬ ‫חסר‬ ‫לשון‬ ‫כבר‬ ‫וכמוני‬
‫זדננ׳‬ ‫האערוך‬ ‫שיר‬ ‫בדעת‪.‬‬ ‫ואנכי חמר נינד‪! .‬עני‬
‫ה ת ת פ א ר לבבי ולשוני‬ ‫לו כחול ים ע ל ש פ ת ו‬ ‫רעים‬
 ‫מונטדס הטעכרס‬

‫לספר די קצת עזו והנני‬ ‫לאחת סאלסים ורבבות‬

‫סעט אוסיף וסתדך יעצרני‬ ‫אשכח כמו שבחו זקגי‬
‫אבל אשא לך לכי ועיני‬ ‫אני הנני חדל איש וכבד ‪0‬ה‬
‫לך תכרע ואשתחוה לקוני‪:‬‬ ‫ונשמתי תהללך וברכי‬

‫‪•KJD‬‬

‫אח די‪.‬‬ ‫ונסשי חברך‬ ‫שפתי ישבחון כרנוני‬

‫טרוממ אלהי סאד נעלה‬
‫וחיוח כבודו בכס מעלה‬
‫מזמרים בשירים וסול צהלה‬
‫לרומם לאלי בלי חהלה‬
‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ 011‬אני נחוך קהל המוני‬
‫שקןך אל אברך כפי כל זסן‬
‫בבקר מקר ועת «שמן‬
‫ועמד ישבוק לך נאסן‬
‫לחלל לשמך בטוב מעסן‬
‫הללי נפשי אח ד׳‪.‬‬ ‫יהודון ככל עז בחון מחני‬
‫ומעל שמי רום כבוד נסאו‬
‫למעלה לאץ קץ ברומ נשא‪5‬‬
‫ואץ מי יכלכל הדר סלאו‬
‫בננה וכבוד ואור מלאו‬
‫י׳‪.‬‬ ‫בי אל נטולות‬ ‫זחחתמ חסידיו ישני‬
‫נדבות עמך כיום חילך‬
‫בבל לב ופח סאד יהללך‬
‫וכל יום פחכיס להוד ץלך‬
‫וחראם בחסדך כבוד נדלך‬
‫מה ידבר חאל די‪.‬‬ ‫ואשמעה בבוא קול לאתי‬

‫פב‪.‬‬

‫]אלחיס‪[.‬‬ ‫ברט‬ ‫במקחלוח‬ ‫שיד ושבח ערכו‬

‫וחשך שח מחרה‬ ‫שביב אש בוערה‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫מה נורא‬ ‫סום־‬
‫בפרוס שם דנלו‬ ‫לפעלה רום נדלו‬
‫אלהיפ‪.‬‬ ‫נוי קדוש אשר לו‬ ‫בתוך עם הוד הבלו‬
‫פלאיו עת ״ ‪p‬‬ ‫סאור שמש ימרץ‬
‫אלהימ‪.‬‬ ‫על כל הארץ‬ ‫בלי שה דר ערץ‬
 ‫קונטרס מדומים‬

‫בתכריך הוד כרוך‬ ‫המון שירקו׳* ארוך‬

‫אלהים‪.‬‬ ‫עז לעם ברוך‬ ‫ונותן סוד עמך‬
‫שחקים‪ ,‬נם קרה‬ ‫ברוח פיו שסרה‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫בראשית יום ברא‬ ‫עליות לו דירה‬
‫הגיוני‬ ‫ונועם‬ ‫ברנני‬ ‫אסונים‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫ד׳‬ ‫ברוך‬ ‫כן‬ ‫ושא נא לסעוני‬

‫ברכו‪.‬‬ ‫עולם‬ ‫שם אלהי‬ ‫נשלם‬ ‫לב‬ ‫יחדו‬

‫יום ליום על אדוח‬ ‫וענות לו תודות‬

‫י‬
‫נםשכו‪.‬‬ ‫כי לכסה ידוח‬ ‫הסודות‬ ‫נמלאו‬
‫טתותו‪,‬‬ ‫וממש‬ ‫סור םלאיו רב הוא‬
‫ויתמכו‪.‬‬ ‫היכלכלוהו‬ ‫צור‬ ‫שור שהקים נכהו‬
‫מול םניו הכסא‬ ‫]מרש עב למכסה‬
‫ך‪,‬סכו[‪.‬‬ ‫כס והיות נושא‬ ‫מתנשא‬ ‫ולולי‬
‫שת כעין מאזניס‬ ‫יה יסוד כל הויס‬
‫נמםכו‪.‬‬ ‫אש מח ומים‬ ‫כאן וכאן וכינתים‬
‫בםרוסיו‬ ‫ושלום‬ ‫בעצוסיו‬ ‫המשל‬
‫לחכו‪.‬‬ ‫נכבית‪ ,‬ולא מימיו‬ ‫מבלי אש שמיו‬
‫השירה‬ ‫תולדות‬ ‫חי במחו שסרה‬
‫נחסכו‪.‬‬ ‫מול ומע נבורה‬ ‫כל למענו ברא‬
‫ועם לססלו קורא‬ ‫זר לבבו ימרח‪,‬‬
‫תערכו‪.‬‬ ‫וסה דסות לבורא‬ ‫שרשם דוש םורח‬
‫ושיר בםניהם ישוו‬ ‫קשט אמריו יחוו‬
‫ממיט*‬ ‫וישתהוו‬ ‫יכרעו‬ ‫עם אשר לו יקוו‬

‫אלהיס כרנני‬ ‫אראה לפני‬

‫ואעיר רעיוני‬ ‫אפנה‬ ‫ולבבי‬
‫שירים בהמוני‬ ‫ואענה לו מענה‬
‫ברכו את די‪.‬‬ ‫ועבדיו הנה‬
‫מישרים‬ ‫להניד‬ ‫מלתי אספרה‬
‫בהדרים‬ ‫נצפנה‬ ‫ולשוני עותה‬
‫אמרים‬ ‫לקחת‬ ‫וטעט קט נטתה‬
‫את ד׳‪.‬‬ ‫ועבמ‬ ‫לכו נא הנכרים‬
‫תביעו‬ ‫אל‬ ‫וסור‬ ‫שיתו לכ אישים‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪50‬‬

‫תדעו‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫מישישים‬ ‫ושאלו‬

‫נבעו‬ ‫מצסוגיו‬ ‫חרשים‬ ‫לבל‬ ‫כי‬
‫ד־‪.‬‬ ‫השלא‬ ‫כי‬ ‫ודעו‬ ‫והביטו‬

‫משעליך‬ ‫םהדי‬ ‫במרומים‬ ‫הנה‬

‫מדוללך‬ ‫יעידון‬ ‫נאמנים‬ ‫עדים‬
‫בגללך‬ ‫אין‬ ‫בי‬ ‫נכונים‬ ‫ויבינו‬
‫לדי‪.‬‬ ‫ידמה‬ ‫לך‬ ‫יערוך‬ ‫בשחק‬

‫זאת משתאים‬ ‫על‬ ‫לבקרים‬ ‫הרשים‬

‫ש ח ק יוצאים‬ ‫צבא‬ ‫עדרים‬ ‫עדרים‬ ‫כי‬
‫כאימ‬ ‫יום‬ ‫צבא‬ ‫חשחרים‬ ‫ובעלות‬
‫ד׳‪.‬‬ ‫מעשיך‬ ‫נסלאים‬ ‫זח‬ ‫מה‬

‫מאח‬ ‫נשלחים‬ ‫וברקים‬ ‫זיקים‬

‫לםשאת‬ ‫וערסל‬ ‫וארקים‬ ‫שהקים‬
‫ל א יוכל ש א ת‬ ‫לי‬ ‫מציקים‬ ‫עמו‬ ‫לעם‬
‫‪,‬‬
‫ר ‪.‬‬ ‫המלך‬ ‫י ע ש ה כי א ת‬ ‫מה‬

‫שלמו‬ ‫נדריכם‬ ‫שניו‬ ‫את‬ ‫קדמו‬

‫נעמו‬ ‫אמריכם‬ ‫כהניז‬ ‫שי‬ ‫חלף‬
‫ושעמו‬ ‫הביאו‬ ‫א י ש א י ש א ת רנניו‬
‫ד׳‪.‬‬ ‫אמריך‬ ‫כי בצוף נ ס ת נעמו‬

‫פה‪.‬‬

‫ברבי ד׳‪.‬‬ ‫ברכי נשש׳‬ ‫קדושי‬ ‫אברך‬ ‫ראשי‬ ‫אשא‬

‫בכל ע ת ר ׳‬ ‫אברכה‬ ‫ותמיד‬ ‫דבירך‬ ‫לשני‬ ‫ואברכה‬ ‫אשוע‬
‫וברוך די‪.‬‬ ‫צורי‬ ‫הי‬ ‫כי‬ ‫ואליו ש ב ר י‬ ‫ליוצרי‬ ‫אקדש‬
‫ברכו די‪.‬‬ ‫ובמקהלות‬ ‫ל ע ו ש ה גדולות‬ ‫ההלות‬ ‫אססרה‬

‫פו‪.‬‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫מ ת נ ד ב י ם בעט‬ ‫א ל דרכיו נועם‬

‫ויברכו‪.‬‬ ‫יחד‬ ‫ישתחוו‬ ‫עם ל ש מ ו א ח ר‬ ‫אחד‬ ‫לאל‬ ‫ושחר‬ ‫באימה‬

‫ימליכו‪.‬‬ ‫א ש ר בו מלכים‬ ‫לעושה מלאכים‬ ‫מ ס ל ו ח ודרכים‬ ‫יאשרו לו חוכיס‬
‫תלכו‪.‬‬ ‫ד׳‬ ‫אחי*‬ ‫עש‬ ‫נבוני‬ ‫הללוהו‬ ‫זקני‬ ‫רוממוהו‬ ‫מחני‬ ‫גדלוהו‬
‫נתבו‪.‬‬ ‫שאנוחי‬ ‫כמים‬ ‫חונותי‬ ‫ויגוגי‬ ‫בארצי עד מתי‬ ‫ומיתת׳‬ ‫דומו‬
‫ששכו‪.‬‬ ‫לאל לב נמים‬ ‫בכליוססעמימ‬ ‫שמים‬ ‫מלכות‬ ‫גויס‬ ‫כל‬ ‫ותקו‬
‫מח ‪< .‬‬ ‫רמות‬ ‫בי‬ ‫גויס‬ ‫ר ע ו לו עולמות‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫פז‪.‬‬

‫לכל בשר אתה‬ ‫אלהי הרוחות‬

‫בחבםחך שהה‬ ‫וחבטה בטוחות‬
‫ביד לשון תתה‬ ‫וגט דבר צחות‬
‫אטת בל חוללת ובו לא עטלת רק בס־ך מללח‪.‬‬
‫ומה זח טי יענח‬ ‫בידך עחוחי‬
‫בבל רנע חנח‬ ‫וקצת שפחותי‬
‫ואן לבי ישנה‬ ‫בקרבי אותותי‬
‫ואותו חנבלת בדת שחנחלת לי ברבת אצלת‪.‬‬
‫• וטוב לי בחרת‬ ‫ננדך‬ ‫רצוני‬
‫עזרת‬ ‫יטינו‬ ‫ובנשול עבדך‬
‫חסתרח‬ ‫עוני‬ ‫ובימות חסדך‬
‫חמלת ועלי טוב נטלת לי נמול לא שאלת‪.‬‬ ‫עלי‬
‫לבל הנולדים‬ ‫הכינות ססר‬
‫כתובים ‪£‬ע‪3‬ךיס‬ ‫ובבלי עם סושר‬
‫למהות נכבדים‬ ‫וםצאת טסר‬
‫לי עזוב לא חדלת‬ ‫והיי נאלת‬ ‫ונסשי הצלת‬
‫לאותלךלאנכהד‬ ‫םלאכה שסיך‬
‫כילם התאהד‬ ‫וכס בטרוםיך‬
‫ל מ ק הוא אהד‬ ‫ויעמוד בשמך‬
‫וביל משלת כיעלכילנדלת‪.‬‬ ‫והכל שעלת‬

‫הנקדש‬ ‫האל‬ ‫לשם‬ ‫שיר יחודש במקדש‬

‫יתנדל ויתקדש‪.‬‬
‫קצבה‬ ‫ואין‬ ‫באין הקר‬ ‫אל ראשון בלי סבה‬
‫קובה‬ ‫כמין‬ ‫דוק מתה‬ ‫גמלתו סאד רבה‬
‫ננכה‬ ‫בלי‬ ‫וערך נר‬ ‫היות סובב בלי עקבה‬
‫תנה‬ ‫במב‬ ‫חסנו ד׳‬ ‫זיו ערך כעין ל?ה‬
‫מיה רכה‪.‬‬ ‫רתקדש‬

‫יקר בית זבול והתיכון‬ ‫טהוי עין ברום ישכון‬

‫לקראתו אני אטן‬ ‫בטרו שס חיש לשבץ‬
‫נוה היכל יאת לתכון‬ ‫תטן‬ ‫סלטחו אד‬
‫וביומיכון‬ ‫בחייכק‬ ‫סביב הרביד יחי נבון‬
‫יתנדל וט׳‪.‬‬

‫פלאותיו מאד נחדד‬ ‫עליון ברום שחקים דר‬

‫קריאת ]שם[ מאדר‬ ‫צוד‪ .‬חק דרות מדר‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫שפו לעד בסי אסדר‬ ‫ר ץ הכל ולא נעדר‬

‫רתהדר‬ ‫דחנשא‬
‫יועדל וכד‪.‬‬

‫&ט‪.‬‬
‫להפ תסכול ולא יסכלוך‬ ‫שנעה שחקים לא יכלכלוך‬
‫הפה יאכדו ואתה תעפוד‬ ‫מעת בראהם תם יהללוך‬
‫נרלת פאר‪.‬‬ ‫ר׳ אלהי‬
‫סניפי‬ ‫בהיכל‬ ‫להלל‬ ‫לך יעריצון ספסרי פרופי‬
‫כי אל נחל ונורא סאד‬ ‫ידאיפ חץת נך ופי יחזה פי‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫די‬
‫לך יערך שיר ליל רומס‬ ‫מי זה יזםר פכלי רוסס‬
‫כי נחל ד׳ ופדעלל סאד‬ ‫ואהה על כל ברכה םרומם‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫ואיכה תשכון באהל וקובה‬ ‫הדרת כבודך נדלה ורכה‬
‫פאר‬ ‫פפנו‬ ‫עצפת‬ ‫כי‬ ‫כי אותך לא יוכלו לנלנל מסינה‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫מדיות‬ ‫תקבץ‬ ‫זחייס‬ ‫הסין נאדר בארבע חיות‬
‫דלות ורעות תאר סאד‬ ‫קרא שנת נאולה לתועים כשיות‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫ד׳‬

‫צ‪.‬‬

‫בורא לעס לך נבדל‬ ‫יגדל כחך ניכ דל‬

‫והושבתו אל עקרב‬
‫השם בסתניו וקרב‬
‫נבזה אישים‪ ,‬נחדל‪.‬‬ ‫בחיקך יחי נח דל‬
‫מאתך צור אשאל‬
‫היות בית יעקב עש‪ ,‬אל‬
‫*םשול בו עוד נואל‬
‫תו‪ .‬ונס לא יועיל בדל‪.‬‬ ‫קם דקב חור בדל־‬
‫טוב ברך לו םבורך‬
‫כס• שיר נתן ועדך‬
‫ושפו לי עז וםנדל‪.‬‬ ‫לחייו נרקח דנדל‬
 ‫מונ&ורס זעיופויפ‬

‫‪.its‬‬
‫לא אבפח‬ ‫— ו ‪ - -‬וצדקתך‬ ‫‪n‬‬
‫ארוממך‬ ‫יה שמך‬
‫ולא אנסה‬ ‫לא אשאל‬ ‫והאפנתי‬ ‫האזנתי‬
‫סה תעשה‬ ‫אלי יחגרו‬ ‫•כלי ‪•wpn‬‬ ‫ואיך יאפו־‬
‫וצוד מחפה‬ ‫למגדל יעז‬ ‫פנשתידו‬ ‫דרשתיהו‬
‫ולא מכפה‬ ‫בלי מסך‬ ‫כאוד מהיר‬ ‫הבהיר‬
‫רתנשא‪:‬‬ ‫ויחרומס‬ ‫ויתפאר‬ ‫ישתבח‬

‫׳אסים‬ ‫סםסדים ה־‬ ‫ועז ידך‬ ‫הדר כבודך‬

‫אפים‬ ‫ועתשחוחס‬ ‫ועת פנותם‬ ‫בעת עלותם‬
‫אש ושים‬ ‫בתוך אבני‬ ‫נהלכים‬ ‫וסלאכיפ‬
‫שפתים‬ ‫מרא ניכ‬ ‫ויודוך‬ ‫יעידוך‬
‫דדים‬ ‫כלי זרוע‬ ‫ולא תבול‬ ‫כי תמבת*‬
‫והכסא‬ ‫והחיות‬ ‫ועליות‬ ‫תחתיות‬
‫ישתבח וכו׳‪.‬‬
‫אפייתו‬ ‫שחקים ב־‬ ‫כבודפחולל‬ ‫ומי ימלל‬
‫מעונתו‬ ‫נננהי דוס‬ ‫אשד נעלם‬ ‫חי עולם‬
‫שכינתו‬ ‫כאהלו שח‬ ‫בבן ביהו‬ ‫וברצותו‬
‫תםונתו‬ ‫להביפ אל‬ ‫לנבואות‬ ‫ושם מראות‬
‫בונתו‬ ‫ואץ קץ לח־‬ ‫ואין תבנית‬ ‫ואץ תבנית‬
‫ומתנשא‬ ‫כמלך רם‬ ‫בעץ נביא?‬ ‫רק םראיו‬
‫ישתכח וכוי‪.‬‬
‫תהלזתמ‬ ‫ופי יספר‬ ‫נל• ספורות‬ ‫דבר נבוחת‬
‫גדולותיו‬ ‫להכיר עז‬ ‫אשר יחיש‬ ‫אשרי איש‬
‫זרועותיו‬ ‫עןלם על‬ ‫באל חומך‬ ‫ויסמך‬
‫עלילותיו‬ ‫ושריק ‪p‬‬ ‫שוב ורזנוא‬ ‫רעדי צו‬
‫פעולותיו‬ ‫כי למענו‬ ‫אשד פעל‬ ‫ועדה על‬
‫המעשה‬ ‫ודק על כל‬ ‫לאל אעם‬ ‫וכי יש עם‬
‫ישתבח וכוי‪.‬‬
‫נסהיך‬ ‫והמתן‬ ‫ומונן‬ ‫השחונן‬
‫ישודך‬ ‫ומאין‬ ‫מה אתה‬ ‫והבמה‬
‫ינידך‬ ‫וכה מי‬ ‫ומי ועינך‬ ‫ומי הכינך‬
‫כנודך‬ ‫והעירה‬ ‫נכוחה אל‬ ‫והבט אל‬
‫•יד‬ ‫אל תשלח‬ ‫אליו‬ ‫רק‬ ‫חקור פעליו‬
‫וכמכמוז‬ ‫כפפלא‬ ‫בסוף ובראש‬ ‫בי תרחש‬
‫ישתבח וטי‪.‬‬

‫עב‪.‬‬
‫•חד קרבי תצהלינה‪ .‬ראה ההערה לסימן זה‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫צג‬

‫טעשות מי יחדיל‬ ‫יה דעיץ לבך‬

‫אין חקר להגדיל‬ ‫זכר רב טובך‬
‫וכץ השך יבדיל‬ ‫אור ינוד סביבך‬
‫לו פיות נבראו‬ ‫מעשיך נפלאו‬
‫לועדות לך ילאו‪.‬‬ ‫שירות כים נמלאו‬
‫עולם לא יכיל‬ ‫ועווז נוראות *רר‬
‫בלב נכון משכיל‬ ‫אך םתדו מור‬
‫דפ אלץ אוביל‬ ‫בעדת אל עצור‬
‫ועמו שם שברו‬ ‫כנסת לסי דברו‬
‫וערץ יביאו‪.‬‬ ‫על עמו ועל עזרו‬
‫כבוד אלהי עולם‬ ‫הא‪p‬‬ ‫מלאה‬
‫ונעלם‬ ‫מסתתי‬ ‫והוא כשפי ערץ‬
‫משלם‬ ‫פאםיו‬ ‫ובכל אשר ירץ‬
‫על פי מקראיז‬ ‫מה רבו פלאיו‬
‫ועל פיו מאו‪.‬‬ ‫יבאו בל צבאיו‬
‫בלבות משכילים‬ ‫סוראך‬ ‫טמון‬
‫ואין בבגי אלים‬ ‫ואץ נברא ומלאך‬
‫לכן עצור סליס‬ ‫יוכל ערוך פלאך‬
‫אך קש בלא ימיה‬ ‫הור לך ודומיה‬
‫ונפש לך ישאו‬ ‫תהללך כל נרה‬
‫נדכאים‬ ‫ואוהכ‬ ‫מתנאה‬ ‫ואתה‬
‫הלכאים‬ ‫ותביש‬ ‫ועל עני תראה‬
‫דזאיס‬ ‫עיניך‬ ‫לב נשבר ונבאה‬
‫ענותך‬ ‫ורכה‬ ‫נאותך‬ ‫נדלה‬
‫ולך כאמת ינךאו‪.‬‬ ‫תקותך‬ ‫לטיחלי‬
‫תלה‬ ‫עולמו‬ ‫בורא ]את הבל[‬
‫לפעלה‬ ‫כעץ‬ ‫כאשכל‬ ‫נורועו‬
‫‪.,‬עמוד רק בהטלה‬ ‫ושר כי לא יכול‬
‫המומים‬ ‫גדולים‬ ‫ברחמים‬ ‫ועשהו‬
‫רהמיו לא נכלאו‪:‬‬ ‫ועד קץ הימים‬

‫צד‪.‬‬

‫הנשינ ערוך שיר לאל מפלא‬

‫ולו פה רננוח בים מלא‬

‫שחקים אשר בם יקר אהלו‬

‫ומרום וסי •ס בזיו שעלו‬
 ‫קונטרס הפיובדס‬

‫יחוו בלי ‪0‬ה הדר םעלו‬

‫יעלה‪.‬‬ ‫ואד‬ ‫‪ p n‬מאדסה‬
‫לפי שה ולשון יהו היקר‬
‫לםודיו‪ .‬ורבו לאל מחקר‬
‫הלא לב הכסיס לזאת נעקר‬
‫עלה‪.‬‬ ‫להבין ימוד לו יהי‬
‫מכון בבורו ברום תקנו‬
‫כעד דביר בן בכור שכנו‬
‫כיה צור לבד םשוה הסנו‬
‫נתלה‪.‬‬ ‫ועולם כאשכל ישו‬
‫המון מי סעונו באש הכרם‬
‫כרוחו ישרוק לפיו אשרם‬
‫ונלבל יםורס אשר אשרם‬
‫יבלה‪.‬‬ ‫ירוזרן לניבו ולא‬
‫בדית אב הסונו ונועם שסו‬
‫לקיים לסענו לבן ךחסו‬
‫מעניו ביום יום כהלהםו‬
‫יחלה‪.‬‬ ‫‪ vrrn‬פ ת ח עם שסו‬

‫צה‪.‬‬
‫|‬ ‫»(‬
‫נ(‬

‫אק די הי וקיפ‪.‬‬ ‫ואלו שירה כים‬

‫ימין אל הנאדרת‬
‫האדרת‬ ‫לנםן‬
‫הסשברת‬ ‫זרוע‬
‫היא המהרבת ים‬ ‫התנינים בקש;ס‬
‫סמצרים‬ ‫וסאז‬
‫בשסים‬ ‫יושבי‬
‫דרך סוף על סיס‬
‫ורבכו רסה ביס‬ ‫סוס נאים וזןדיס‬
‫ישנבו ישע הצאן‬
‫עכרו ים׳ עת רצק‬
‫אך שם אנשי לצון‬
‫לא העבר לים‪.‬‬ ‫תוך נלים ורכים‬
‫סרס טעם קשה‬
‫שזית םבלי םחשה‬
‫הנכרים עם משה‬
‫שיו לאשר לו הים‪.‬‬ ‫נשים אחרי מרים‬
‫ינחנו אל בדד‬
‫עם עמו נתעורר‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫עמים תחתיו רדד‬

‫דרד מים עד ים‪.‬‬ ‫בהנחל לו הוד צבים‬
‫השנה העור תמים‬
‫מימים ?‬ ‫חגותיו‬
‫למה יאמרו עמים‬
‫איה מעלם מים‪.‬‬ ‫איםד‪ ,‬מעשיו ]*;ם[‬
‫חזקה מכל תעודה‬
‫תהלתך החמודה‬
‫ארכה מה סאד מדה‬
‫ורחכה סני יט‪.‬‬ ‫גל פה לא דיס‬

‫צו‪.‬‬
‫״‬ ‫_‬ ‫‪w‬‬ ‫‪J‬‬ ‫«(‬
‫ב(‬
‫ת־׳ןן די לשדי ונפלאות‪.‬‬ ‫ופיות כימ שיר ממולאות‬
‫אתנה תהלה לאל נומל‬
‫חסדים‪ .‬ומוכות לדל עמל‬
‫כאנ על כנו הם זנס הוטל‬
‫אסורים בזיקים ושלשלאות‪.‬‬ ‫לאור מהשך שס וםתלאות‬
‫לסי יאתה שיר לך מושל‬
‫יתאמץ מדוכא וכל כושל‬
‫עעוסים לפניו להתנשל‬
‫חחדש בכל יום ונפלאות‬ ‫גדולות ונסים ונוראות‬
‫יסופר ככל דור ]ורוד[ מוסתיו‬
‫אשר שם בטף עוד ואותותיו‬
‫והחרים לשון ים לצבאותיו‬
‫וארצם לשמד‪ ,‬וםהראות‪.‬‬ ‫והחרים סלכיט לתוצאות‬
‫הדורה עתה דוס נידו‬
‫לקדש ולובוח‬ ‫להדר‬
‫ולאכול ולשתות ולשסוח‬
‫וביני ובינו לעד ולאות‪.‬‬ ‫נחט לשבח וד״דאות‬
‫כאפריון‬ ‫וכלה‬ ‫וחתן‬
‫יאמרו ישלחו לצור עליץ‬
‫ףןנהלו ‪ . . .‬בנוח ציץ‬
‫ירמו יצלצלו בכל פאות‪.‬‬ ‫ושרים לאלף ולמאות‬

‫צז‪.‬‬
‫ן‬ ‫!‬ ‫ו‬
‫סמםעלך‬ ‫מי ולמי תדמה‬ ‫לב‪ .‬שואל‬ ‫יענו חכמי‬
‫אין נמוך ואין־רוסה לך‪.‬‬
‫‪57‬‬ ‫מונטרס הפיוטים‬

‫ממהלך‪.‬‬ ‫ימשל נורא‬ ‫לא כגבורה‬ ‫צור עד ־*ודד‪.‬‬

‫יתהלך‪.‬‬ ‫מאין מונה‬ ‫רוח הונה‬ ‫הנ כסתונה‬
‫מנללך‪.‬‬ ‫ואין מורץ‬ ‫על הונ ארץ‬ ‫קומו ירץ‬
‫מלכות דדשלך‪.‬‬ ‫נס יעבר על‬ ‫מיהו יעל‬ ‫'‪-‬ט־ קם על‬
‫ראשו יושלך‪.‬‬ ‫וכבן בכרי‬ ‫ילך ערירי‬ ‫יום לך ימריא‬
‫נתנו לך‪.‬‬ ‫מידך‬ ‫כי‬ ‫על רוב חסדך‬ ‫אכן‪ ,‬הודך‬
‫ד׳ מלך‪.‬‬ ‫ד׳ ׳מלך‬ ‫עשיר והלך‬ ‫תקיף זסלן‬
‫אין כמוך ואין דומה לך‪.‬‬

‫צח‪.‬‬
‫אשםוך שיהי לסני אל‬
‫בעמדי בקהל ישראל‬
‫ומשירי להורות אואל‬
‫מרומם על כל ברכה‪.‬‬
‫אםלד‬ ‫עורי‬ ‫כהילה‬
‫רם *על נל יושבי חלד‬
‫יהד כאין אב ואין ילד‬
‫וחשכה‪.‬‬ ‫אור‬ ‫יוצר‬
‫רוכב על נלנל וחבל‬
‫נסבול אשכול הוא סובל‬
‫כל הנבל על הנבל‬
‫ומי יורע במה ואיכה‪.‬‬
‫עניניו‬ ‫ככל‬ ‫חאהד‬
‫ומניו‬ ‫צדדיו‬ ‫סכל‬
‫בעיניו‬ ‫ומועד‬ ‫קרוש‬
‫סלוכה‪.‬‬ ‫יאחה‬ ‫לו‬
‫מי וה אשר יעה חק‬
‫ודבר זה במאד רחוק‬
‫אדיר ונאור לבלי הק‬
‫רוחי לפניך אשםוכה‪.‬‬
‫ושבהי‬ ‫שיהי‬ ‫יוסי‬
‫כזבהי‬ ‫לך‬ ‫יערב‬
‫ארחי‬ ‫והכן‬ ‫ישר‬
‫נדעבוד‬ ‫האר‬ ‫יה‬

‫צט‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫|‬ ‫‪(K‬‬
‫כ(‬

‫^נור בבין עקרב וצטעוני‬ ‫יודעי הסיצוני ימי עני‬

‫חנני הנני‪.‬‬ ‫בבית שבי‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬

‫התיאשה נפשי עלות שחר‬

‫קוה למחר אחרי מחר‬
‫בי אהבי טח אמרה אחר‬
‫וידי ערב שלטו בארמוני‬ ‫חיח אדום אזרח ואדמוני‬
‫וירד בי עם כלבי צאני‪.‬‬

‫ושמי אשר היה לחניון‬

‫נהפך בסי זרים להנץן‬
‫סתפארים עלי בחזיון‬
‫בוזה דבר קרוש בארטוני‬ ‫ועטוני‬ ‫וטואבי‬ ‫חנרי‬
‫ואל נביא השקר יטוני‪.‬‬

‫דודי לך נסוב אלי ננים‬

‫לארות נרדים שם ושושנים‬
‫כטה תה* יעלה בבין ]תנים[‬
‫ובסוף ליין רקחי ורמיני‬ ‫ופעמוני‬ ‫לכנורי‬ ‫]הקץ[‬
‫והצבי שובב למעוני‪.‬‬

‫התעתדי לקץ ואם אחר‬

‫כי לא המירותיך בעם אתר‬
‫בחרת בי נם ]בך[ אני בוחר‬
‫כבני עקוד זבחי וראש אוני‬ ‫כתימני וצסוני‬ ‫נוי‬ ‫טי‬
‫ואוהבי‪ .‬וטי אל כמוני?‬

‫ק•‬

‫גלות מש לת‬
‫כ‬ ‫]להוצה[ בארך‬
‫מראה ונגאלת‬ ‫מעונה בפרך‬
‫אשיבך לממשלת‬ ‫להיכל דבירך‬
‫ואשים למהצך‬ ‫ואנדור פרצך‬
‫ואהבך נדבה‪.‬‬ ‫ארוכה‪ ,‬וארצך‬
‫אהיה מהכד‪.‬‬ ‫ועד אן ישועה‬
‫ו^כח‬ ‫מצל‬ ‫פרועה‬ ‫ואני‬
‫טבכה‬ ‫כדהל‬ ‫תועה‪,‬‬ ‫כשד‪,‬‬
‫בצירי‬ ‫וכלה‬ ‫קצירי‬ ‫עבר‬
‫וציףי ‪,‬לא בא‪.‬‬ ‫צירי‬ ‫ונוסף‬
‫בגדי תפארת‬ ‫יהירה לבשי‬
‫לכבוד ועטרת‬ ‫הבשי‬ ‫ונזר‬
‫בשת‪ ,‬ומשכרת‬ ‫כי עוד תנשי‬
‫ונתת‪.‬‬ ‫ורה‬ ‫ויתת‬ ‫תקחי‪,‬‬
‫היותך עזובזד‬ ‫תשמחי תחת‬
 ‫קונטרס‬
‫ומהומה‬ ‫בינון‬ ‫זמני‬ ‫חלםו‬
‫כלמה‬ ‫נסו‬ ‫עוני‬ ‫ומני‬
‫ערוםרי‬ ‫נותרתי‬ ‫בני‬ ‫ומכל‬
‫תנמול‬ ‫אם ל א‬ ‫אעמול‬ ‫לריק‬
‫אני בא‪.‬‬ ‫ואנה‬ ‫בהסדך׳ותהמול‬
‫מחרב‬ ‫דבירך‬ ‫אקומם‬ ‫קומם‬
‫בקרית מ ל ך רב‬ ‫ארומם‬ ‫וקרנך‬
‫תקרב‬ ‫ישועת‬ ‫משומם‬ ‫ולדל‬
‫מרעים‬ ‫זרע‬ ‫ואשמיד רשעים‬
‫אהבה‪.‬‬ ‫תכסה‬ ‫ועל כ ל ס ש ע י ס‬

‫עני‬ ‫בכור‬ ‫צרופה‬ ‫ציון‬ ‫בת‬ ‫]שביה[‬

‫למ^ני‬ ‫נשבעתי‬ ‫אבותיך‬ ‫שבועת‬
‫למעוני‬ ‫עלתה‬ ‫נשמעה‬ ‫שועתך‬
‫ש מ ע ת י כי חנון אני‪.‬‬
‫לאל‬ ‫אין‬ ‫כי‬ ‫ידי‬ ‫למאד‬ ‫שחות־‬
‫שואל‬ ‫נדרש לכל‬ ‫ופלח‬ ‫טוב‬ ‫שמך‬
‫נואל‬ ‫זולחך‬ ‫אין לי‬ ‫כי‬ ‫שובה‬
‫ש ו ב ח ד׳ ר נ ב ו ח א ל פ י י ש ר א ל ‪.‬‬
‫ריכך‬ ‫איש‬ ‫יבא‬ ‫ל מ י א פ ו א מכרתיך‬
‫יריבך‬ ‫את‬ ‫אריב‬ ‫כריתות•‬ ‫ספר‬ ‫לפי‬
‫סביבך‬ ‫אהיה‬ ‫אני‬ ‫א ש וחומה‬ ‫לפנדל‬
‫ל מ ה תבכי ו ל מ ה ירע ל ב ב ך ‪.‬‬
‫תענה‬ ‫ולא‬ ‫חמס‬ ‫אצעקה‬ ‫למה‬
‫המונה‬ ‫יאמר‬ ‫ולאבד‬ ‫להשמיד‬
‫ועונה‬ ‫ער‬ ‫יהר‬ ‫נמכרנו‬ ‫לזרים‬
‫ל ע ב ר י ם ו ל ש ס ה ו ת ואין קונה‪.‬‬
‫הכוזה‬ ‫מאנוש‬ ‫ותראי‬ ‫אה‬ ‫מ׳‬
‫החוזה‬ ‫כמכתב‬ ‫אשלה‬ ‫מלאכי‬
‫ומזה‬ ‫מזה‬ ‫אסוף‬ ‫ישראל‬ ‫גזזרה‬
‫ט ה ר •היה האות הזה‪.‬‬
‫שלישי‬ ‫לקבץ‬ ‫לי‬ ‫שמת‬ ‫מועד‬
‫מקדשי‬ ‫לקומם‬ ‫אראה‬ ‫לא‬ ‫מוסת‬
‫לקדושי‬ ‫בא‬ ‫לא‬ ‫שלום‬ ‫משמיע‬
‫מ ר ו ע ל א ב א בן ישי‪.‬‬
‫נכבש•‬ ‫לאסוף‬ ‫נשבעתי‬ ‫בי‬ ‫־ן‬
‫שי‬ ‫•ובילו‬ ‫לך‬ ‫המלכים‬ ‫אז‬ ‫הלא‬
‫לקדוש•‬ ‫שמתי‬ ‫לאטים‬ ‫עד‬ ‫הנה‬
‫ה נ ה ראיתי כן לישי‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫סב•‬

‫ככנפי נשרים‬ ‫יעלה נשואה‬

‫ואשת נעורים‬ ‫אהובה קרואה‬
‫עזובה לזרים‬ ‫והיום שנואה‬
‫פנים‪ ,‬ותכתיר‬ ‫עד אן תסתיר‬
‫נשיקות אהבה?‬ ‫ארבים מעתיר‬
‫צעקו‬ ‫כאזני‬ ‫זהה קול הצאן‬
‫יזעקו‬ ‫לי‬ ‫רצון‬ ‫למצא‬
‫לה שן חרקו‬ ‫לצץ‬ ‫ואנשי‬
‫עיי אין שארית‬ ‫שרשם אכדית‬
‫ותקוה‪.‬‬ ‫אתן‬ ‫ולכם אחרית‬
‫דמעת עשוקים‬ ‫שימה בנאד‬
‫כשסך דבוקים‬ ‫כנפש וכםאר‬
‫ותמיד דפוקים‬ ‫שהו עד סאד‬
‫רבצם‬ ‫שבה‬ ‫ממחוז חפצם‬
‫אשר נרו כה‬ ‫ארצם‬ ‫ומעל‬
‫והניחוחי‬ ‫ילכו‬ ‫פני‬
‫אחותי‬ ‫דדי‬ ‫מעכו‬ ‫שנאי‪-‬‬
‫הריתותי‬ ‫לא‬ ‫שסכו‬ ‫דמים‬
‫ויי‬ ‫בדמיך‬ ‫שביי‬ ‫יונת‬
‫לאלפי רכבה‬ ‫אהותי את היי‬
‫וכתות‬ ‫רצק‬ ‫לעיניך‬ ‫בנך‬
‫שמת כריתות‬ ‫ובינך‬ ‫ביני‬
‫נמכר לצמיתות‬ ‫ראשית אונך‬
‫וחרבי כקולי‬ ‫ארבי שוללי‬
‫אלהי לטובה‪.‬‬ ‫זכרה נא לי‬
‫לאסו• מכרתיך‬ ‫אל תרם בנפשך‬
‫שכר שכרתיך‬ ‫כי בעוד נמשך‬
‫נזר ושמתיך‬ ‫אתן בראשך‬
‫ארבי‬ ‫ומפני‬ ‫תכי‬ ‫לנאץ‬
‫כי הנני בא‪.‬‬ ‫אך כמעט הבי‬
‫ואמכמ‬ ‫אתם‬ ‫שמעו יהופי‬
‫יעסד שמכם‬ ‫שטי‬ ‫כיסי‬
‫אדרוש דמכם‬ ‫קמי‬ ‫וסיד‬
‫לצרי לחיקם‬ ‫נקם‬ ‫אשיב‬
‫הן לא אשיבה‪.‬‬ ‫ריקם‬ ‫וחרבי‬
‫וראי כשונאיך‬ ‫ושמחי‬ ‫רני‬
‫עליך‬ ‫ונעבר‬ ‫האומרים שחי‬

‫ואתנך ברוכה‬ ‫אעלה אחכה‬

‫בהבלי אהבת‬ ‫ועדי משוכה‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫קנ‪.‬‬
‫״‬ ‫״‬ ‫|‬ ‫‪w‬‬

‫נ(‬

‫אהבת עולם אהבתנו‪.‬‬ ‫אל בדתך האמרתנו‬

‫בעלו זרים עבדיך‬
‫יצעקו איה הסדיך‬
‫לסנאצים שם כבודך‬
‫אתרי סנוף גאלתנו‪.‬‬ ‫לצמיתות איך מכרתנו‬
‫רחשו בניס בשבימו‬
‫איך סשנאים ילענו למו‬
‫המתק בס יצדתמו‬
‫כי בלא עם החלפתנו‪.‬‬ ‫סלפנים לו הרנתנו‬
‫השפל נאים אשר גאו‬
‫לסאוד נבזע ונשאו‬
‫התנהדלים ]אשר[ יקראו‬
‫אתרי טובות נסלתנו‪.‬‬ ‫אלבעברותאיךשכחתנו‬
‫מה נבקש עוד בזכרנו‬
‫את שבועתך לתורנו‬
‫נא זכור הסד נעורינו‬
‫כי לבדנו ידעתנו‪.‬‬ ‫אתריך אז בלכתנו‬

‫קי•‬

‫חמתנו‬ ‫בכל יומ על‬ ‫סקויסים‬ ‫שתי פעמים‬

‫לשוננו‬ ‫ובהגיון‬ ‫בלב עצור‬ ‫לאהד צור‬
‫לעינינו‬ ‫ישלח אור‬ ‫סםרוםו‬ ‫ממקומו‬
‫רנוננו‬ ‫ויאזין קול‬ ‫יצו הפרו‬ ‫הוא לבדו‬
‫בקראי שסע ישראל ד׳ אלהיט‪.‬‬
‫אשר נתן‬ ‫יסוד דת אל‬ ‫לך אקוב‬ ‫שאר יעקב‬
‫בני איתן‬ ‫אשר נחלו‬ ‫תורת שסע‬ ‫לך ושמע‬
‫חביתן‬ ‫לנוחלי נן‬ ‫לקרותה‬ ‫מצוהר‪.‬‬
‫ז ד ‪T‬‬ ‫•‬

‫במשנתן‬ ‫כתנאים‬ ‫אל תשבית‬ ‫המת ערבית‬

‫רומתן‬ ‫לאכול בת־‬ ‫נס‬ ‫כהני‬ ‫בהכנפ‬
‫כמו חתן‬ ‫עלות שתי‬ ‫לקראה עד‬ ‫רשות טעד‬
‫להכריתן‬ ‫ולעד לא‬ ‫לה נקבע‬ ‫יסוד ארבע‬
‫כהלכתן‬ ‫לפניה‬ ‫שתי ברכוה‬ ‫הן ערוכות‬
‫להורותן‬ ‫שתי בדכות‬ ‫לאחריתה‬ ‫ידיק כרותה‬
‫לשוננו‬ ‫הטתבהעל‬ ‫מרחוק‬ ‫דת וחוק‬
‫שסע ישראל ד׳ אלהיט‪.‬‬
‫להתהלל‬ ‫בראש שהריח‬ ‫נערכות‬ ‫שתי ברבות‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫סמוך אתת‬ ‫ככדתה‬ ‫לאחריחח‬

‫סאוי הילל‬ ‫הנץ‬ ‫עם‬ ‫והלכתה‬ ‫טסוכתח‬
‫להתחולל‬ ‫שלש שעות‬ ‫יעד‬ ‫ונם‬ ‫הלא נסער‬
‫ולא חלל‬ ‫לא הפסיד‬ ‫כאן ואילך‬ ‫בעח חלך‬
‫ככית הלל‬ ‫והלכה‬ ‫איש כדרכו‬ ‫רוחשים כה‬
‫להתמולל‬ ‫בראש סרקיס‬ ‫אשר יעסוק‬ ‫יד יפסוק‬
‫רפלל‬ ‫אבל יעסור‬ ‫<חרץ‬ ‫לא‬ ‫רץ‬ ‫היה‬
‫להםתולל‬ ‫לבבך‬ ‫קרא עד על‬ ‫וכן יפעל‬
‫להתמלל‬ ‫בכל לשץ‬ ‫קריאתשסע‬ ‫דין נשפע‬
‫זקנינו‬ ‫אשר שרשו‬ ‫כארבעה‬ ‫הלא נודעה‬
‫ישראל ד׳ אלהינו‪.‬‬ ‫בקראי שפע‬
‫כתיבותיו‬ ‫והשמר‬ ‫ירא ושחד‬ ‫שם אחד‬
‫כהקוהיו‬ ‫והארך דיל‬ ‫אל תשחת‬ ‫לבר הח״ח‬
‫רוחותיו‬ ‫על ארבע‬ ‫לחפליכו‬ ‫מאריכו‬
‫שאילות?‬ ‫באמצע‬ ‫אל יכחד‬ ‫המפחד‬
‫באותיוחיו‬ ‫זידקדק‬ ‫כין חדבקים‬ ‫בריח יקים‬
‫למצותיו‬ ‫והאזנת‬ ‫כרב יום•‬ ‫ירא ועשר‪,‬‬
‫וששתוחיו‬ ‫באצבעותיו‬ ‫אל יורד‪.‬‬ ‫הקורא‬
‫לראשיתיו‬ ‫הלא יחזזר‬ ‫כארבעה‬ ‫ואם טעה‬
‫קריאותיו‬ ‫ויחזור לראש‬ ‫לחחאסק‬ ‫ספק‬ ‫דת‬
‫לעמתיו‬ ‫שחן קוראץ‬ ‫ומצאן‬ ‫*ז‬ ‫דלו‬
‫כדיננו‬ ‫חראשק‬ ‫בפסוק‬ ‫יה• עסוק‬
‫כקראי שמע ישראל ד׳ אלהינו‪.‬‬

‫קה‪.‬‬
‫יסודיהס‬ ‫האל‬ ‫בדת‬ ‫נקראות‬ ‫]שש[ מאות‬
‫רדידיהם•‬ ‫כנסי[‬ ‫]על‬ ‫נרמזוח‬ ‫לכח מי זאת‪-‬‬
‫סקודיהס‬ ‫צמת‬ ‫כמו‬ ‫מזוקקות‬ ‫מחוקקות‬
‫בידיהם‬ ‫שמור‬ ‫חק‬ ‫לישראל‬ ‫הזהיר אל‬
‫מדיהם‪.‬‬ ‫ועשו להם צמית על כנסי‬
‫הנ«ע‬ ‫מקום תכלח‬ ‫כמו דרבן‪,‬‬ ‫שמור לןן‬
‫היות מרובע‬ ‫תופ ציצית‬ ‫סוד נסתר‬ ‫לך נפתר‬
‫שלש ארבע‬ ‫בשולים בתוך‬ ‫חיות תוטיו‬ ‫משפטיו‬
‫עות ארבע[‬ ‫כדי אצב־‬ ‫יהי נסשל‬ ‫]המשלשל‬
‫הלא נקבע‬ ‫בדת ציצית‬ ‫ברב קםינא‬ ‫הוק םדניא‬
‫יניחם‬ ‫עלות סנ־‬ ‫לחוט כרך‬ ‫זקוף ערך‬
‫ועשו להם וכו׳‪.‬‬

‫נבדל‬ ‫יחי‬ ‫יםקיז‬ ‫כנף‬ ‫עלי‪.‬‬ ‫שקוד ענף‬

 ‫מונטרם הפיוטים‬

‫אנחיל‬ ‫כמלא קשר‬ ‫אכל ידהיק‬ ‫לא ירהיק‬

‫שמור וחדל‬ ‫כרב שמעון‬ ‫]נכשלה[‬ ‫״׳נה מליח‬
‫לא נחדל‬ ‫מציצית‬ ‫ותמרה‬ ‫הן חמרה‬
‫לחוקחנדל[‬ ‫כמין אצ^‪,‬‬ ‫ועור גנד‬ ‫]חוט בנר‬
‫בכנםיהם‬ ‫ואם בנד‬ ‫זנח ונעור‬ ‫חקוקי עור‬
‫ועשו וכו‬
‫מעוכנח‬ ‫כסות שאולח‬ ‫בדת אדם‬ ‫שלשים יום‬
‫חייבת‬ ‫הלא ציצית‬ ‫כאן ואילך‬ ‫לעת הלך‬
‫נחשבת‬ ‫בחוקה היא‬ ‫לעס השוק‬ ‫םכורת שוק‬
‫סחוטבח‬ ‫כשידה חיא‬ ‫ונוי מוער‬ ‫הנוי וער‬
‫ונעזבה‬ ‫שסולר‪ ,‬היא‬ ‫וחוט נקרץ‬ ‫הוק נ ס ‪p‬‬
‫מעכבת‬ ‫שרט לילה‬ ‫וראיתם‬ ‫זכור והתם‬
‫בסודידם‬ ‫ולא שלש‬ ‫על ארבע‬ ‫קין נקכע‬
‫ועשו וכר‪.‬‬

‫סו‪.‬‬

‫[‬ ‫]• • ‪-‬‬

‫על בל עלמות‬ ‫] • • ‪ I‬דטה‬
‫בחרק וראמות‬ ‫נחמה‬ ‫בכסף‬
‫לקול כת עטי‬ ‫אל אל רוסי‬
‫כי אורך כא‪.‬‬ ‫אמור לה קוסי‬
‫נשמע באזני‬ ‫זכרך וקולך‪,‬‬
‫עיני‬ ‫שטתי‬ ‫לצירי הבלן‪.‬‬
‫לשני‬ ‫וחהיי‬ ‫אנארך‬
‫יי'‬ ‫‪JL‬‬
‫חרושה‬ ‫ציק‬ ‫לעירי נטישה‬
‫נעזבח‬ ‫לא‬ ‫אקרא דרושה‬
‫יחזו‬ ‫אכן‬ ‫קום נשא ירך‬
‫בזו‬ ‫ארלימ‬ ‫והחיך‬ ‫עוזך‬
‫ססרו עס וו‬ ‫אך שם כבודך‬
‫אהלל‬ ‫שטך‬ ‫רב כל מהולל‬
‫ביתך אסובכה‪.‬‬ ‫וליל‬ ‫יומם‬
‫לכנות אקריב‬ ‫נדריך‬ ‫יום‬
‫אשטיד ואחריב‬ ‫עריך‬ ‫ואת‬
‫אבגה‪ .‬ואריב‬ ‫עריך‬ ‫אך‬
‫רבבה‬ ‫ארבך‬ ‫ריבך‪ ,‬והרכה‬
‫בוהות אהגה‪.‬‬ ‫אמשכם בע־‬
‫יש לי ליתל‬ ‫הכה והעצמה‬
‫כותל‬ ‫בקרבי‬ ‫ונשמה‬ ‫ולב‬
‫כרחל‬ ‫הנני‬ ‫נאלמה‬ ‫אך‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬

‫בתער סרוטים‬ ‫לפני סורטיס‬

‫אשכבה‪.‬‬ ‫הן‬ ‫תסיד לוהטים‬
‫וסועדי‬ ‫זסני‬ ‫אצתם‬ ‫ולסה‬
‫‪$‬ךי‬ ‫והנכס‬ ‫ואתם ידעתם‬
‫בלעדי‬ ‫אל‬ ‫כי לא בחרתם‬
‫בי אל תמרו‬ ‫אך אם אחיו‬
‫אח האהבה‪.‬‬ ‫תעוררו‬ ‫אם‬

‫קז‪.‬‬
‫אבי איך בתך חתה‪ .‬עיי הערה לסי׳ זח‪.‬‬
 ‫הערות‪.‬‬
‫א‪ ,‬פיוט לברט ולא םצאחי וכרו בספרו של צונץ‪ .‬שם המחבר הוא אליעזר‬
‫ברבי שלטה • ראה צונץל׳ינ*( צדרצינ‪ ,‬ואולי הוא ר״א הנזכר בספר הישר לריח צד‬ ‫י‬

‫ע־ח ע״ר; ראה נס כרס המד חיז צד ‪ ;34‬מחיו צד ‪ — .566‬שורה ‪ :2‬השר‪ ,‬נכ׳י‬
‫ובסה׳ו‪ :‬השוד ואולי צ־ל‪ :‬הצור‪ — .‬שורה ‪ : 3‬יירץ‪ ,‬בסה״ו ארץ‪ _ ,‬שורה ‪ : 4‬במלאכת‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬במאכלת‪ ,‬ואולם חואננדההרוז‪ .‬המאמר מיוסד על הפסוק שטוח כיב י; והטונה‬
‫פה‪ ,‬כי החל לעשות מעשהו‪ _ .‬שורה ‪ :8‬כמדו‪ ,‬במח״ו‪ :‬כמדו‪ — .‬שורה ‪:10‬‬
‫ידע‪ ,‬בםח־ו‪ :‬ורע‪ — .‬שורר׳ ‪ :11‬שובח בפח׳־ו‪ :‬שובח ידיחן‪ ,‬בכ־יובמח״ו‪ :‬ידיחם;‬
‫;‬

‫ראה איוב א׳ ט־יו; ולבש‪ ,‬במח״ו‪ :‬ולבניו‪ _ .‬שורה ‪ : 13‬מאור חנעלם‪ ,‬רוסז למח‬
‫שאסרו‪ ,‬שהקב״ה ננזז לאור שברא ביום הראשון לצדיקים לעתיד לבא)הנינה י״ב ע־א(‪.‬‬
‫ב‪ .‬סיוט‪ ,‬וםםעל לו כתוב ססורש בכ״י‪ :‬אהדת לברכו‪ .‬שם סתברו הוא שלטה‬
‫(‬

‫ברבי אליעזר‪ ,‬כנרשם בראשי חחרוזים וצונץ לא הזכיר בספרו לא את הפיוט ולא‬
‫אח המחבר‪ .‬ונטצא חסיוט חוח נם בסחיו צד ‪ 566‬ועל פיו תקנתי איזח שבושים‬
‫ומלאחי אח חחסרונות הנמצאות בכיי אשר לפני‪ — .‬שורה ‪ :3‬אדום ומואב‪ ,‬חפר‬
‫במה־י; דרכו‪ ,‬במח״ו‪ :‬ידרכו‪ — .‬שורה ‪ :4‬מרדת; במה־ו‪ :‬מדודתי‪ — .‬שורה ‪ :6‬אל‬
‫עונח לחש‪ ,‬חסד בכיי ונמצא בסח״ו‪ — .‬שורה ‪ :10‬כרס‪ ,‬במח״ו‪ :‬כדם‪ — .‬שורה‬
‫‪ :12‬לדודים‪ ,‬כיה במח״ו‪ ,‬ובכ״י‪ :‬לרידיס‪- .‬״ שורה ‪ :15‬זח חעם‪ ,‬חסר בכיי ונמצא‬
‫כסזדו‪ .‬ויש שם עוד איזה שנויים קטנים‪,‬‬
‫ג‪ .‬נפ מטעל לזה הסיוט נמצא בכ־י‪ :‬אחרה לברכו‪ .‬ראה צונץ ל״נ צד ‪311‬‬
‫שמיחס אח הפיוט שלפנינו לדי שלמה בןאבון )הנקרא הנער( סצרפח שהי כשנח‬
‫‪ ;1170—90‬ובכיי שלפני מצאתי על הנליון ‪,‬שלמה בן •הורה )נבירול(; וכנראח‬
‫בחב שר׳ל אח ההערה הזאת‪ ,‬ובכל זאח דעוד )וראיתי שכן נם דעח ר׳׳ש‬
‫הורוויין( נוטה לדעת צונץ‪ .‬ונמצאו כקונטרס הפיוטים עוד פיוטים אחרים מרי שלמר‪.‬‬
‫בן אבון ואעיר עליהם במקומם; ראה טח׳יו צד ‪ ,567‬טל אורות ‪ — .21‬שורה ‪ : 1‬כרכו ה;‬
‫בכיי‪ :‬ברכו אח הי‪ ,‬וזה ננד משקל השיר‪ — .‬שורד׳ ‪ :3‬מעשי‪ ,‬בכיי‪ :‬מעשה‪— .‬‬
‫שורח ‪ :7‬מסעד כטחיוופ־א‪ :‬לו למסעד‪ — .‬שורה ‪ :8‬חן לא ולו‪ ,‬בכיי‪ :‬חן לו ולא‬
‫ובמחיו‪ :‬הן איש ו ל ו — ש ו ר ה ‪ ,11‬בכ״י‪ :‬עינים והמרו‪ ,‬ובמח־ו וט׳׳א‪ :‬עצו וחמרו‪ ,‬והבבון‬
‫הוא ענום והמרו‪ ,‬והמרו זה הוא מלשון מר להם‪ ,‬צ״ל‪ :‬לכם‪ — .‬שורה ‪ :12‬ביני‪,‬‬
‫;‬

‫ככ׳יי‪ :‬ביניו‪ — .‬שורה ‪ :13‬לו‪ ,‬בכיי‪ :‬לא‪.‬‬

‫ד‪ ,‬פיוט לבדכז‪ ,‬יבלת׳ נזכר אצל צונץ ונמצא כםח״ז צד ‪ .567‬הםיזט מיוסד‬
‫עיס איכ עד אוח עי ובשני חבחים חאחרונים מרומז לדעתי שס המחבר מאיר ברבי‬

‫*( ל״ג = ?'יטעראטוינעשיכמע‪.‬‬

 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪66‬‬
‫משה‪ ,‬ונראה לי כי הוא ר״ם בי״מ שהי בציסת כזסנו של הדאבין והזכירו צונץ‬
‫בססרו לינ צד ‪ 341‬ושם מובאים נס חכמים אחרים בשם חזה‪ ,‬והאחד סהס הכר‬
‫סיעדם והיה מרומא‪ ,‬וכבר דבר עליו נס מורי הח׳ מא ברלינר כססר קומת היהודים‬
‫ברומא חלק ב׳)‪ (1‬צד ‪ 53‬ובס־א‪ .‬והנה השיוט שלסנינו קשה להבינו במקומות רכים‬
‫ואולי נפלו בו איזה שננות וטעיות ואין בידי לתקן‪ — .‬שורה ‪ :1‬אור עט אדרת‪,‬‬
‫מנתו למה שאמרו בפדמא ס״נ שברא הקב׳־ה את השםים מאור לבושי — שורה‬
‫‪ :1‬השקיע‪ ,‬ואולי צ״ל הבקיע‪ ,‬והוא עיר הכתוכ ברעתו תהומות נכקעו)משלי נ׳ כ׳(‪_ .‬‬
‫שורת ‪ :3‬נילי‪ .‬וכו; הסר בכיי והשלמתי עפ״י מחיו‪ — .‬שורה ‪ :6‬ממה‪ ,‬בםח״ו‪:‬‬
‫חסה‪ — .‬שורה ע‪ :‬טיבם‪ ,‬ר״ל טיכ הנבראים והוא האדם‪ ,‬ובמח״ז‪ :‬פ כ ס נניד בנקמת‪,‬‬
‫;‬

‫אולי כונתו על מה שאמרו בםדר״א סי־כ שבראו הקביה לאדה״ר מסקוס טהור וקדוש‪.‬‬
‫— שורת ‪ : 10‬יפה וכו׳ רומז למה שאמרו חדל שיפה הקניה וקלע לחוד‪ .‬ואהיכ‬
‫הביאה לאדם )ברכות סיא עיא ערובץ ייח ע״א(; קולע‪ ,‬כסח־ו קילע‪ —.‬שורה !‪: 1‬‬
‫;‬

‫זכה לכילה‪ ,‬כמ׳ש ביב ע׳ה‪ .‬עשר חפזה עשה דקב׳ה לאדה׳ר ועיין ברכות ס׳א‪— .‬‬
‫שורה ‪ : 12‬לדק מלאכיו‪ ,‬שאסרחקכ׳ח לפחיש באו וננסול חסד לאדה׳ר‪ ,‬כפסורשכסוף‬
‫פייט ספדמא‪ — .‬שזרה ‪ :13‬ערינח‪ ,‬בפח״ו‪ :‬ערוכה‪ — .‬שורה ‪ :15‬למענו‪ ,‬במח״ו‪:‬‬
‫למעני‪—..‬שורה ‪ :16‬אישח‪ ,‬במתיו‪ :‬בארשח‪ — .‬שורה‪ :17‬שיה‪ ,‬כמחיו‪ :‬שיר —‬
‫ה‪ ,‬לכרכו ניכ ונזכר כל׳נ לצונץ צד ‪ 558‬ושם מהבמ ר׳ יצהק ואולי דיצ‬
‫סומר‪ ,‬ונמצא גם במח־ו צר ‪ — .565‬שורי׳ ‪ :5‬עצושיו‪ ,‬בפחיו‪ :‬חעצומיו; עמיו‪,‬‬
‫ואצל צונץ‪ :‬עסי; וחנופחא שלפנינו היא הנכונה‪.‬‬
‫ן‪ .‬פיוט לכרכו ושם סחברו כנראח םדאש׳ חחמזים יוסף זרק‪ ,‬ולא מצאתי‬
‫להפיוט הזה זכמן בספרים‪ — .‬שורד• ‪ :6‬לפניו ברכו‪ ,‬בכיי‪ :‬ססניו‪ ,‬וטעות הוא‪.‬‬
‫ן‪ ,‬סיוט לכרכו יום א׳ ?‪ 01‬חבמרשבינ‪ ,‬נזכר כספת של צונץ צי ‪ 188‬והדפיסו‬
‫הר״ש וקש כס׳ שיד השירים צר קי־ו עיין שם; ויש לחוםיף על דבת זקש‪ ,‬בי חםיומ‬
‫שלפנינו נדפס נפ בספר נטעי נעםנים להיילבת צד ‪ 18‬ובס׳ שבה* אלהים)והראן תדפיה(‬
‫רף ליו ע״ב בתור ‪,‬בקשה ליםי ההול׳‪ — .‬שורה ‪ :1‬לצורך‪ ,‬בש״א‪ :‬ליוצרן־‪— .‬‬
‫שורה ‪^ :2‬זל‪ ,‬בשב׳אונפעי נעםנים‪:‬לילה— שורה ‪ :3‬על אדמה בשב־א‪ :‬באדטת‬
‫)קמ‪ :‬בארסה(‪ — .‬שורדי ‪ :4‬לפניו לך‪ ,‬בכיי‪ :‬לפני‪ ,‬וטלת ל ך חסדה‪ _ .‬שורה ‪:5‬‬
‫״‬

‫אברך את‪ ,‬נשב*א‪:‬אג‪p‬שם; הנשמה לו‪ ,‬סלת לו הסרה בכיי‪ — .‬שאר השנויס ראה‬
‫בשיר השיתם לריש וקש ושם ססורש כל השיר הנהמד הזה על צד היותר טוב‪.‬‬
‫ח‪ .‬שאלוני‪ .‬רשות לנשמת והוא ניב לרשביג והזכירו צוגץ ליג צד ‪ 188‬וכבר‬
‫הדפיסו מצ עדלמאן בגנזי אוכםפורר צד ‪ 29‬לסי הםח׳׳ו וגדסס נם בס• טל אורות‬
‫לרשד״ל צד ‪ 22‬םי׳ כיו )לסי קוגטרם הסיוטים(‪ — .‬שורה ‪ :1‬בגלגלי‪ ,‬בכיי‪ :‬בנללי‪.‬‬
‫— שורה ‪ :3‬פשוש• עם‪ ,‬בט״א‪ :‬גם סגח הסר בגיא; ועושי‪ ,‬בטיא‪ :‬בעוש; והוא‬
‫;‬

‫תקון שתקנו רשר״ל ואין צורך לזה‪ ,‬כי יש לפרש אח הבית הזח גם לםי הנופחא‬
‫שבכ״י‪ — .‬אוחו ואחים‪ ,‬בכיי‪ :‬ואלחים‪ ,‬הה פיס; אותו חפר בגיא‪ — .‬שורה ‪ :5‬תברך‬
‫שם‪ ,‬בכיי‪ :‬אח שם‪.‬‬
‫ט‪ .‬אחי שאו משאת דשות לברכו פר׳ אלחנן ולפי כיי הטוכא בל״ג לצוגץ‬
‫צד ‪ 288‬הוא ר׳ אלחנן בן יצחק מה־ו צד ‪ — .568‬שורה ‪ :1‬קומו קהלות —‬
‫;‬

‫קומו‪ ,‬כמח״ו‪ :‬רננו‪ — .‬שורה ‪ :2‬יעבוד‪ :‬בב״יובמח״ו‪ :‬יובוד; ער‪ ,‬כפחד‪ :‬עדי‪— .‬‬
‫שורח‪ ,3‬בטח״ו‪ :‬חחטאנו ונמהר ב א ז ו ב — ש ו ר ח ‪ : 4‬לחם‪ ,‬במחיו‪ :‬לך‪ — ,‬שורה ‪:5‬‬
‫הללו את ה׳ חסר בפח״ו‪.‬‬
‫‪67‬‬ ‫קונטרס הפיוטיפ‬
‫י‪ .‬אשישת‪ .‬פיוט לשבח נותנים )בפיוט אל ארץ לשבח(‪ ,‬עיפ א־כ נפול• היניו‬
‫צונץ ל״נ צי ‪ 87‬והרץ משפט לאמר‪ ,donkel u. schwerverstandlich :‬וכנראה נפלו‬
‫נם אמה טעיות בכיי אשר לפני‪ .‬הטחבר)לרעתי ד׳א הקליד( ישיספדברו על מעשי בראשית‪,‬‬
‫אך לשונו קשה ומליצתו נלתי םובנת לי‪ ,‬והמצה לפרש יבא דםרש וימול שכד‪ .‬וצונץ‬
‫כתב שנמצאו נכיי פרושים וכאויים לפיוט זה וראיתי טי שכותב‪ ,‬ני נם כאחד מכ־י אשר‬
‫נסינכן נטצא פירוש נזה‪ ,‬ולא עלח נירי למשיג אף אחד מהם ונס׳ הדר זקנים דף‬
‫א׳ ע״א מובא מפיוט זה הכיח הד)מרה( בלשון אחר ובחום• סוכה ליו ע״ב דיה מקורזלות‬
‫הזניח נינ אח הכיח הראשון כמו שהוא לפנינו‪ ,‬ונן נמצאים רנדים אהדיפ טפיוט‬
‫הזה בס־ המשי תורה נ־י‪ ,‬נאשר הודיע צונץ נסקוס הנזנר‪ — .‬שורד‪ : 1 .‬קיחלח‪ ,‬םלשץ‬
‫אנניס סקוחלות )תום׳ סונה הנ״ל(‪ — .‬שורי׳ ‪ :2‬בהיר‪ ,‬ד״ל השמים יק‪.‬היותו בהיר‬
‫כדכחיב בהיר הוא בשחקים)איוב ל״ז כ״א(‪ — .‬דים צו סלנוללה‪ ,‬פיי שנמתהו השפים עד‬
‫אשר צוד‪ .‬הסב׳ד‪ .‬ואסר מ כםיש בפדריא ס׳ נ׳‪ — ,‬שורה ‪ :5‬חקליע‪ ,‬כגראח‬
‫חסרה סר‪ .‬סלח אחת‪ — .‬שורי• ‪ :6‬נחלים בכ־י‪ :‬נכלים‪—',‬שורה ‪ :7‬זונס‪ ,‬ככ־י‪:‬‬
‫ויזונס‪ — .‬שורד‪ :11 .‬כבייחם‪ ,‬בכיי‪ :‬בכייחם‪ —.‬שורה ‪ : H‬רבך‪ ,‬ראה צונץ וינאנ‪.‬‬
‫םאעזיא צי ‪ — .385‬שורה ‪ :21‬וכבס‪ ,‬בכיי‪ :‬וביכס‪ — .‬שוייי ‪ :22‬לנצוחס‪ ,‬ואצל‬
‫צונץ )לינ‪ ,‬שם(‪ :‬לנצורי‪.‬‬
‫יא‪ .‬פיוס לאל אדץ‪ ,‬סיוםד עס״י א׳ב כסול ושס סחברו הוא לדעה צונץ ל׳׳נ‬
‫צד ‪ 553‬יצחק‪ ,‬י ק מצא את שמו םרוסז בבית האחרון בפלות יצחצחו קחלות;‬
‫ולבי מפקפק בזה‪ — .‬שורה ‪ :2‬נשבה ואולי צ־ל‪ :‬נשפה‪ — .‬שוייי ‪ :6‬רצוא ושוב‬
‫כאור היוצא כאש להכה‪ ,‬כן הוא בכ״י וניל מיותי‪ — .‬שורה ‪ :8‬הבתו‪ ,‬בכ״יהוא‬
‫אחד חצי החרוז השני )חסד וכד(‪ — .‬שודד‪ :9 ,‬סזביס‪ ,‬בכיי הוא אחד פזב מאור‬
‫ונו׳‪ —,‬שורה ‪ :20‬רומז למה שנודע מדברי חדל בתלמוד ומדרשים שהלבנה הלשינה‬
‫ואמרח ‪,‬אין שני מלנימ משחטשים נכתר אחדי ופיעמה הקכ״ה ואח״נ חזר ואמר‬
‫צדיקים יקראו על שמך )חולין ם׳‪ — .(:‬שורת ‪ :21‬שבח בנ״י הוא אחר שסריריפ‬
‫וכוי‪ - .‬שורה ‪:22‬חד‪.‬לוח‪ ,‬אצל צונץ‪ :‬תחלחו‪.‬‬
‫יב‪ .‬סיוט אחר לאל ארץ על סדר איב והזכירו צונץ בלינ צד ‪ ;670‬שם‬
‫טהכמ לא נודע לי‪ — .‬שורה ‪ : 10 ,9 5‬המסונר כסמבעיס ][ הוא הוספה אשר‬
‫י‬

‫הוספתי מדעתי‪ — .‬שורה ‪ :12‬להשמיע‪ ,‬בכ״י‪ :‬להשמיט‪ — .‬שורה‪3‬נ‪ :‬לא שניו‪,‬‬

‫דניאל נ׳ כיח‪ — .‬שורה ‪ :18‬לזכר םלנותו‪ ,‬נן נתכתי םםברה ובכיי‪ :‬זכר קדושת‬
‫מלכותו‪ ,‬ועםהא כזאת בםיומ אל אדון לא ראיתי עדן‪ _ .‬שורה ‪ :20‬להשקץ‪ ,‬הפלה‬
‫הזאת כלתי מובנת לי‪—.‬שורה ‪ :22‬אצלצונץ‪ :‬תמארת ונדלה‪ ,‬ועזוממשלה‪ ,‬שרפים‬
‫ואומני קדש עמ חיות קדש‪.‬‬
‫יג‪ .‬פיוט אחר לאל ארון‪ ,‬לא נזכר בספח החוקרים והמתחקים על‪ -‬שרשי‬
‫הסיומיפ‪ .‬הפיוס מיוסד עיס א׳נ ונניח האחרון מרומז כנראה שמ המחבר ‪,‬שסואל‬
‫חזקי‪ — .‬שורה ‪ :3‬השליש והקוד־‪ ,.‬ריל ני שלישו של עולם הוא ארץ ינשה והרנה‬
‫ושני השלישים מצופים מיס‪ — .‬שורה ‪ : 5‬אולי יש להשלים חחסמן ננ״י ולקרות‪:‬‬
‫‪,‬מוכים מאורות שברא בלולים‪ ,‬ימנם לאותוח למועדים ולמלים״‪ _ .‬שורה ‪:9‬‬
‫פנה למור וכו׳ הכוונה על אדה״ר ציווי פקדו‪ ,‬שאמר לו לא תאכל פעץ הדעת‪— .‬‬
‫;‬

‫שורח ‪ :10‬תן מזמור‪ ,‬כי כן אמרו חכמימ ‪,‬סחחואפר פזמורשירליופ השבת״)ילקומ‬

‫חהליס צ״ב(‪ — .‬שורר‪ :11 ,‬תמימה הנהילו‪ ,‬כמ״שא־ל הקניה למשה מתנה ‪ row‬יש‬
‫לי כבית ננזי ושבת שמה)שבת י׳‪ — .(:‬הלליס‪ ,‬אולי ציל תבלים‪ ,‬והוא ע״ר תכתוב‬
‫הכלימ נפלו לי בנעימים )תהליס ט״ז ד(‪,‬‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬ ‫‪68‬‬
‫יד‪ .‬אזפן לדי קשטלץ׳ זהזא ד •מדד‪ ,‬ד‪,‬לזי‪ ,‬דאד‪ .‬צתץ ל׳נ עד ‪ ,206‬עסזדי‬ ‫״‬

‫חעבורה עד ‪ 75‬ובמקום־ אחר אאריך אייה ושח המקום לקער‪ .‬שר־ל לקח את הפיוט‬
‫הזח מקונטרס הסיוטים ונדפס בס׳ טל אורות עד ‪ 52‬סי׳ ס״ח‪ — ,‬שורה !‪ :‬יקר אדון‪,‬‬
‫כן הוא בכ־י והוא מכון ושר־לתקן יקרת אדון‪ ,‬והביאו לזה המשקל שהוא _ _ ״ _‬
‫‪ ,‬ואולם אני כבר הוכהתי לדעת בםסרי ‪.‬ע־ד המשקל בשירי רייה׳‪ ,‬כי היה‬
‫‪ ( - ~ _ -) J^LuJ‬תחת רנל ‪^ ^ j l U I J‬‬ ‫מל‬ ‫מנהנ המשוררים לשים לסעמיס‬
‫) _ ‪ -‬״ ‪ ( -‬וכן עשה רי־ה שה ועוד כבחיס אהדיס כשיר הזה‪ — .‬שורה ‪ :4‬שם‪:‬‬
‫בטיא‪ :‬שת‪ — .‬שורח א‪ :‬ושם כטיא‪ :‬ושח‪ — .‬שורה ‪ :6‬יברא בכ״י בורא; לבא‬
‫לפניו‪ ,‬בכיי‪ :‬לנא כלם לסניו‪ — .‬שורה ‪ :10‬מסקורי‪ ,‬בכיי םמקור‪ —.‬שורה ‪:11‬‬
‫ומלמדות‪ ,‬נ נ ״ סלםדח‪ — .‬שורי׳ ‪ : u‬תורות נכ״‪ :‬חורה‪ — .‬שורה ‪ :17‬האחד‬
‫נכץ‪ :‬אחד‪ ,‬ונן הוא נלטניל שנת ‪ 1851‬עד ‪ — .585‬שורח ‪ :18‬הדמות בניי‪:‬‬
‫חדומות; למבקשי‪ ,‬כטיא‪ :‬לסשרתי‪ _ .‬שורה ‪ : 19‬םליאוח‪ ,‬בכיי‪ :‬סלאוח‪ _ .‬שורה‬
‫‪ :30‬נשמ‪ ,‬כנדא‪ :‬וכשם‪ ,‬אולם ראה העית• לשורה ‪ .1‬שלומות‪ ,‬ככ״י‪ :‬שלום‪.‬‬
‫טו‪ .‬אופן אחר להנ״ל; טיא עד ‪ 3‬סימן ני‪ — .‬שורה ‪ : 1‬ושם ננ׳יי נ ש ם ‪ . .‬״‬
‫שורה ‪ :6‬עזוז‪ ,‬ככ־י‪ :‬עתוז‪ — ,‬שורת ‪ :9‬ובמוקדי‪ ,‬בניי‪ :‬ומוקדי‪ — .‬שזרה ‪:10‬‬
‫בל‪ ,‬בניי‪ :‬קול‪ — .‬שורי׳ ‪ :"15‬אף העריעוהו‪ ,‬נכיי; והעריעוהו‪ — .‬שורה ‪:17‬‬
‫חשאו‪ ,‬בכ״‪ :‬שאו‪ —.‬בספר שבח• אלחיס )חלק סצחלוח חתנים( נדסס חביח הראשון‬
‫מהשיר הזח וכלו עלח קסשונים‪.‬‬
‫טז‪ ,‬קדושה ור׳ת יהודה; לא ;זכרי‪ .‬בשום מקום ולא נסעאה כדיואן רי״ה‬
‫ובכיז נראה שהיא ממנו‪ — .‬שורה ‪ : 1‬נליל; בכיי נלנל; והוא ננד המשקל‪— .‬‬
‫שורה ‪ :9‬שנידונו‪ ,‬נכיי‪ :‬שניעור דרכו‪ — .‬שורה ‪ :11‬הוא עד‪ ,‬בכ״י‪ :‬הוא ער עליו‪.‬‬
‫‪ -‬שורי• ‪ : 13‬וסי‪ ,‬נניי‪ :‬אין מי פעלה‪ ,‬ננ־י‪ :‬פעלתי‪ — .‬שורה ‪ : 17‬האליל‪ ,‬נ נ ״ האלילים‪.‬‬
‫;‬

‫יז‪ .‬אוםן לרי־ת והוא לשנת קודם מ• נאנ ונמעא נדיואן והונירו צונץ נל׳׳נ‬
‫עד ‪ ;675‬טיא עד ‪ 54‬סימן ע״א ודיואן הרנבי ח״כ צי ‪ ,25‬ואנכי תקנתיו לס־ הריואן‬
‫ניי׳ אשר נירי‪ .‬שורדי ‪ :3‬וחסר נעדר‪ ,‬כן חקנתי עס״ הריואן‪ ,‬ובנ־י חמח־ו כמו כט־א‪.‬‬
‫‪ -‬שורד‪ :4 .‬אורבים בכיי ובט־א רכים; בעקרבים נכ־י‪ :‬בעקרנים; נין קוץ ורדרד‪,‬‬
‫ראה ההערה לשורה ‪ — .3‬שורי‪ :8 -‬נדנד בניי‪ :‬ברבר‪ — .‬שורה ‪ :11‬כן הוא‬
‫ככ־י‪ ,‬ונט־א להחשיך להעד והוא תקון שלא לעורך‪ — .‬שורה ‪ : 12‬יוסי‪ ,‬נכ״ יומו‪.‬‬
‫_ שורה ‪ :13‬וקשת‪ ,‬כ־ה נכ״; ובטיא‪ :‬וקשתו‪ — .‬שורה ‪ :14‬ננ״י ולא ורשד״ל‬
‫תקן וכתב‪ :‬ולאן‪ ,‬ובדיואן‪ :‬ולך; אלי‪ ,‬נכ׳־י‪ :‬אל‪ — .‬שורה ‪ : 15‬ונזוז ונו׳ חסר נניי‬
‫ובטיא‪ — .‬שורי• ‪ :16‬הקשב‪ ,‬נכ״י‪ :‬והקשב; רק לך נבדל‪ ,‬בכ׳׳י‪ :‬רק לך לא נבדל‪.‬‬
‫שורה ‪ :18‬לשמך ישורון על בניי‪ :‬לעסךישוררון כעל‪ — .‬שורה ‪ :20‬ותעל בט־א‪:‬‬
‫ותער; חסיד נכ״י ותסיר‪ .~ .‬שורי• ‪ :22‬וסרים‪ ,‬כ־י‪ .‬נ י ״ ורשדיל תקן נט׳א‪ :‬וראשם‪.‬‬
‫רה‬
‫‪ -‬שורדי ‪ :25‬לא ננוף בניי‪ :‬לא *‪.‬סו ובלס ;טיא‪ :‬נלס‪ — .‬ש י ‪ 26‬יררונו‬
‫;‬ ‫׳‬

‫וכוי עד סוף חסר בכ״ וחשלםחיו לכ ־‪.‬דיואן‪.‬‬

‫יח‪ .‬אופן ליום ראשון של ש ; חנרו רי׳׳ה ונונר בל־־נ לעונין צד ‪) 204‬ושם‬
‫יסיר נענה נמקום‪ :‬יצור נענה כשוי‪ (2 ..‬ובס׳ עמודי העבודה צד ‪ .77‬עיין ריואן‬
‫שמל צר כ־ו עינ פי׳ ס־ח‪.‬‬
‫שורה ‪:9‬‬ ‫יט‪ .‬אופן אחר להניל ונמצא ננ כדיואןכ״; טיא צי ‪ 3‬סי׳ ד׳‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שד‬ ‫‪: 1‬‬ ‫ב כ‬ ‫ש ת י‬
‫כ־ק־‪ ,‬נכ״‪ :‬ביקי; אתכנה‪ ,‬בכיי‪ :‬אתקנהו‪ ,‬והוא‬ ‫י ׳ ־ — ‪'4‬‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬
‫‪69‬‬ ‫קונטרס דומיופרט‪.‬‬
‫הקץ ע״‪ 0‬לקלקל‪ — .‬שורה ‪ ; 16‬ינקה בכיי‪ :‬נקה‪ — .‬שורי• ‪ : 17‬דוש נכ־י‪ :‬ראש‪.‬‬
‫— שורי׳ ‪ :20‬להמית כיה בכיי‪.‬‬
‫כ‪, .‬וחחיות אחר נס לו־ ר״ל לר״ה ונםצא נס כמואן‪ ,‬וצונץ אשר הזכירו‬
‫‪ — 1 e i n l i c h alter als das 13. Jahrh‬שודח ‪:2‬‬
‫נאוםו‪ ,‬בכיי נואסו‪. — .‬שורה ‪ :8‬סתגים‪ ,‬בכיי נותנים‪ _ .‬שורדי ‪ :14‬א; בכיי‪ :‬איח‪.‬‬
‫כא‪ .‬אופן לסכות ליעיל ומכר בםםר יקוו חסים לר״ש אבן חבץ צי ‪ ,44‬וכבר‬
‫;‬‫העיר ןךז דייל דוקס באחד מסםריו‪ ,‬ולא אדע אנה וכן כתכ נם צונץ ליג צי ‪206‬‬
‫רעאן שדיל צר ליח ע״ב סי׳ ס״נ‪.‬‬
‫כב‪ .‬אופן לראב״ע לשבח חוה־מ ש״ס)דוקס לטב״ל ‪ 1848‬צר ‪ ,402‬וכן הוא נס‬
‫נקרובץ ארניל)ליוורנו תקל׳ב( דף ניו ע׳־ב‪ ,‬ושט דף ציה אופן ליום א׳ ש״ס(; ראה‬
‫נחל קדומים להקם צד ‪ ,50‬צונץ ל״נ צד ‪ ,211‬עמודי העבודה צד ‪ 9‬דיואןהראב־ע‬
‫;‬

‫הוצאח אינרס צד ‪ 39‬סי׳ ‪ ;110‬מזק חמד הראב״ע ושיריו‪ ,‬ח־ב צד ‪ .12‬ונמצא‬

‫חפיוט שלפנינו נם בס׳ חזונים )קונשט‪ .‬שים( דף מיד עיא; ואני כדרכי בזה לא ארשום רק‬
‫אח השנויים טכ״ שבידי ואלו הם‪ :‬שורח ‪ :1‬מחנות‪ ,‬הסר בכיי; קמשה‪ ,‬חסר בכיי‪.‬‬
‫שורה ‪ :2‬האלהיס‪ ,‬בכיי אלהים‪ - .‬שורה ‪ :5‬והם‪ ,‬בכיי‪ :‬הם‪ — .‬שורה ‪ :13‬נוסעים‬
‫עלי פיו‪ ,‬בכיי‪ :‬על פיו נוסעים‪ — .‬שורה ‪ :17‬להיות לעדים‪ ,‬בכיי‪ :‬היות עדים‪.‬‬
‫כנ‪ .‬אופן לשבת אחר שבועות בסהוור סנהנ פולין )דסוסדיהרנפורסחקע־טדף‬
‫קכיח עיכ( וצונץ ל־נ צד ‪ 90‬מיחסו לפייטן שסו א כ ר ח ם‪ ,‬ואיני יודע מניין לו זח‪.‬‬
‫שורה ‪ :1‬כבודו‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורדי ‪ :3‬וכס כסאות‪ ,‬בכיי‪ :‬וכםאוח‪ — .‬שורה ‪:4‬‬
‫שזדדי ‪ :5‬נזדא‪ ,‬בכיי סזדא‪ — .‬שודה‬ ‫שבעתן‪ ,‬הזא ננד המשקל זלא אדע לתקן‪.‬‬
‫‪ :7‬ד׳ בם‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :13‬כבט‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורת ‪ :15‬ככל‪ ,‬במחזור‬
‫פולין‪ :‬לכל; לסול‪ ,‬כסיס‪ :‬לכל‪ — .‬שורה ‪ :16‬ובו‪ ,‬כמיס‪ :‬וגם והלולם‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫;‬

‫ועוללם‪ — .‬שורה ‪ :21‬סיני‪ ,‬חסר בכיי‪ .‬שורי• ‪ :23‬הכניס‪ ,‬בכיי‪ :‬תבנית; נבודד‪,.‬‬
‫כמיס‪ :‬גדולה‪ — .‬שורה ‪ :24‬בליש צסחין‪ ,‬חסר בכיי‪ ,‬ובמים‪ :‬בל״שצפה־ן‪ ,‬וציל כליש‪,‬‬
‫וחכונח לשבעח ככבי לכת וסדרן שצ־ם חנכיל )ראה ר׳׳א עסשטיין‪ ,‬מקדמוניות צד‬
‫‪] 101‬בית תלמוד שנה ח׳ צד ‪ .([94‬ועיר הסדר שלפנינו ועוד סדרים אחמם ושונים‬
‫ראח פרקי דרי׳א פיו וםיז וברייחא דשמואל פינ ופיה‪ — .‬שורי׳ ‪ :25‬בהוד בכיי‪:‬‬
‫בנוי; בכס נבודד‪ ,.‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :27‬בריח בכיי‪ :‬בריא; כדי אינס‪ ,‬כסיס‪:‬‬
‫בחקון רב‪ — .‬שורה ‪ :28‬קדושתם‪ ,‬חסר בסיס‪ —.‬שורה ‪ :31‬ירעים‪ ,‬בכיי‪ :‬ינןןיס‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :32‬כבוד‪,‬בכיי; והוד; מקום‪ ,‬כמים‪ :‬כבוד‪ —.‬שורד‪ :33 .‬לקול‪ ,‬כמיס‪ :‬בקול‪.‬‬
‫— שורדי ‪ :35‬במקרא‪ ,‬בכיי‪ :‬במקראי‪ — .‬שורי׳ ‪ :36‬ואז יחנה‪ ,‬בכיי‪ :‬ויחנה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :37‬בענוהו‪ ,‬בכ־י‪ :‬וענוהו‪.‬‬
‫כד‪ .‬אופן לר׳ יעקב תם; צונץ לינ צד ‪ ,266‬עמודי העבודה צד ‪ .110‬נדפס‬
‫‪.‬‬ ‫צד‬ ‫כיי שלסגי ע״ שדיל בכרם חמד חיז צד ‪ ,6y‬ועיין נם לטנ׳ל ‪3 0 1 1 8 4 4‬‬
‫— שורה ‪ :15‬וחחולל בכיי יתחלל‪ — .‬שורר‪ :17 .‬כל העם חסר ככיי‪ — .‬שורה‬
‫‪ :21‬חדשה‪ ,‬בכיי‪ :‬חרש‪ — .‬שורת ‪ :29‬ברדח ויגל גם שריל הודה שלא ידע פחמן‬
‫הדברים האלה ואגן מה געגה אכתריה?‬
‫כ ה ‪ .‬אומן לרייה‪ ,‬דיואן שמל ועל הנאמד שס יש להוסיף כ• הוא גסצא גס‬
‫כסיפ )דפוס הגיל דף ק־מ(‪ ,‬וראה סד‪ ,‬שכתבתי אדות הסיוט הוה במיע מאגאצין להה׳‬
‫בדלינר והאפםאן שגת ‪ 1893‬צד ‪.254‬‬
 ‫קונטרס ד&ימים‬ ‫‪70‬‬
‫כו‪ .‬אופן ושם מחברו ש מ ו א ל נמצא בראשי הוורודס‪ ,‬ולא מצאתי זכרץ‬
‫לפיוט זח כשום ספר; ובכיי אמר לשני חפרים שתי מלות ולא יכלתי למלאות אח‬
‫החסרון‪ — .‬שודד• ‪ :2‬ורועים‪ ,‬בכיי‪ :‬רוכבי‪ - .‬שורה ‪ :6‬כשיריחס‪ ,‬בכיי‪ :‬כשירח‪,-‬‬
‫ישבהוהו‪ ,‬בכ״י‪ :‬שבחו‪ —.‬שורה ‪ :13‬ואין בא‪ ,‬כיה בכיי ער חםשקל‪— .‬שורה ‪:20‬‬
‫כיוס‪ ,‬בכיי‪ :‬כיום‪ — .‬שורה ‪ :31‬ואור פנים‪ ,‬ככ־י‪ :‬ואור לפנים‪.‬‬
‫כן‪ .‬יה יושב‪ ,‬אופן ושם סהברו עזרא נרשם כראשי ההרוזיס‪ .‬נזכר בל״נ‬
‫לצונץ צד ‪ ;467‬טל אורות צד ‪ 60‬סי׳ ידם‪ — .‬שורה ‪ : 1‬שם‪ ,‬בכיי וטיא‪ :‬הם‪.‬‬
‫_ שורי׳ ‪ :13‬השפלה‪ ,‬ככיי‪ :‬ההשפלה‪ — .‬שורי• ‪ :18‬פיוסדים‪ ,‬ב״י‪ .‬בכ־י;‬
‫כט־א‪ :‬סיוםדים‪.‬‬
‫כח‪ .‬אומן לשבת בראשית כמנהג פולין )דיחרנפ׳ דף כ־א( ושם מחברו‬
‫שלפה‪ — .‬שודד• ‪ :2‬הוד‪ ,‬כס״פ‪ :‬כבוד‪ - .‬שזרה ‪ :3‬פתה ריק ותלה‪ ,‬כפים‪ :‬פותה‬
‫דוק וחלד ותולה‪ — .‬שורה ‪ :4‬הנוף‪ ,‬בכיי‪ :‬והנוף; ונסה‪ ,‬בפ־פ ונסה בו‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :5‬גסש‪ ,‬בס״פ נפש כל הי‪ — .‬שורה ‪ :8‬לא נלנל‪ ,‬בטיס‪ :‬לא עשח‪— .‬‬
‫שודי׳ ‪ :10‬נשום‪ ,‬כני*‪ :‬כשזסז‪ — .‬שורד‪ :11 ,‬לפעלה‪,‬בטיפ‪ :‬מעלה‪— .‬שורה‪:12‬‬
‫וכדמות‪ ,‬בס׳פ‪ :‬בדסות‪ — .‬שורי• ‪ :13‬וענן ודוח‪ ,‬כסיס‪ :‬ורוח וענן• שם‪ ,‬בכיי‪ :‬ושם‪.‬‬
‫שורה ‪ :14‬סרוס‪ ,‬במים‪ :‬נאור‪ — .‬שורה ‪ :16‬ברות בסיס‪ :‬ברום‪ — .‬שורה ‪,18-17‬‬
‫הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :18‬שם‪ ,‬כס״ס‪ :‬שסה‪ — .‬שורה ‪ :19‬ומסים ורצים‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫ופסים ורצים‪ ,‬ובמ־ס‪ :‬ורצים ופסים‪.‬‬
‫כט‪ ,‬אופני הוד‪ ,‬אופן נבנה על יסוד א״ב כפול עד אות כ• ושם סתברו נעלם‬
‫ססנז‪ — .‬שורה ‪ :4‬שררת בכיי‪ :‬סדרה; והיון‪ ,‬לא אדע לפרשו‪ ,‬ואולי צ״ל והיון‪,‬‬
‫כסו בסי׳ כ״נ שורה ‪ ;20‬הדון‪ ,‬לא נודע לי סרושו‪ — .‬רכך‪ ,‬ראה סי׳ י׳ שורה ‪.14‬‬
‫— שורה ‪ : 7‬נער הוא מטטרון‪ ,‬סיר ס׳ נשא סוף סרק ייב‪ ,‬ובס׳ היכלות )בה־ס לילינק‬
‫זדי‪ (.‬צי ‪ ;171‬ועיק כספיו של קוהוט על המלאכים צי ‪ ,27‬ב מ י י י ע ‪ 6‬מ ^ לשנת‬
‫‪ 1853‬צי ‪ ,249‬צונץדנאנ‪ .‬סאעזיא צי ‪ .477‬ובתום׳ חולין ס׳ עיא דבםות ט־יז ע״ב‬
‫חביאו חרה ‪,‬השר המשרת נעד נקרא וכו״ כסו שהוא לפנינו‪ .‬עיייש‪ .‬וראה משיכ‬
‫בהערהי לסי׳ ל־א שורה ‪.7‬‬
‫ל‪ .‬אופן לשבה בראשיח מר׳ יצחק כר יהודה ואולי הוא בן ניאח‪ ,‬וצונץ ל־נ‬
‫צד ‪ 144‬מסתפק בוה ניכ‪ .‬ויש נם פיוט אחר המתחיל במלות ״ירודון ידודון״‪ ,‬וחוא‬
‫אופן לשבח רביעי אחר פסח‪ ,‬ושונה מהפיוט שלפנינו‪ ,‬ושם מחברו הנרשם בראשי‬
‫חחדוזיס הוא יעקב‪ — .‬שורה ‪ :2-1‬קרטק‪ ,‬ניסטיא‪ ,‬ריהטון‪ ,‬עיין ברכות דףל״ב עיב‪.‬‬
‫— שורי• ‪ ,38‬ראה צונץ וינאנ‪ .‬פאעזיא צד ‪ — .716‬שורי׳ ‪ :47‬יץשרי‪ ,‬בכ״י‪:‬‬
‫לקשרי‪ .‬״ ש ו ר ה ‪ :53‬וקדישין‪ ,‬בכ״י‪ :‬וקרישיס‪.‬‬
‫לא‪ .‬אומן‪ ,‬הזכירוהו צונץ‪ ,‬ל־נ צד ‪ 167‬ולאנדםהוט‪ ,‬עמודי צד ‪ ,46‬ושם‬
‫סחברו חתום בראשי חחדוי־ס‪ :‬אמתי יחי‪ .‬מפיוט זה נמצא חרוז תקיף טטטרץ בתום׳‬
‫חולין סיו עיא ובתום׳ יבמות ט״ז ע־ב ד״ה סםוק עיין הערה לשורה ‪ — ,7‬שורה ‪• 2‬‬
‫;‬

‫ממתקים‪ ,‬צ־ל‪ :‬םסתקים‪ — .‬שורה ‪ :7‬תקיף‪ ,‬בכיי תוקף‪ ,‬ותקנת׳ לסי הסובא בתום׳‬
‫חולק הניל‪ .‬והנה כונת הבית נלויה כי ר־ל שמטטרון נחסך מבשר לאש‬
‫שהיה ארם ונעשה מלאך כמ־ש חנוך זח מטטרון; חיביע בראשיח ח׳ כ״ר; חום׳‬
‫עהית )הדר זקנים( רף א׳ ע־ד ראה הערתי לסי׳ כיס שורה ‪ .(7‬וכסס־ אצילות‬
‫;‬

‫)אשר בספר ננד חכמה הקבלה לר״א ילינק( צד ‪ 3‬אסרו‪ :‬וםטטרון הנהפך‬
‫מבשר ל א ש לוהט מולך עליהם‪ ,‬והוא ממש הלשון שלפנינו; וכן שם צד ‪ 5‬םלםד‬
‫שנהפך מרס ובשר לאש ונחלים בוערות; ועיין חערח יליניק כם׳ הנזכר צד ‪3‬‬
‫‪71‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬
‫העדה ‪ 5‬תני ‪ 5‬הערה ‪ — .(8‬שורד• ‪ :10‬עולמו‪ ,‬בכ״י‪ :‬עללסו‪ — .‬שורה ‪:13‬‬
‫אש‪ ,‬בכיי‪ :‬שר‪ — .‬שורה ‪ :26‬םהדוםו‪ ,‬צ״ל‪ :‬מהרומן‪.‬‬
‫לב‪ .‬יאחה‪ ,‬אוםןלדיי הלו; והוא בדיואן כ״י שלו ח״כ סי׳ ‪ ;21‬מהיוצר ‪;568‬‬
‫דיואן הרכבי ה״נ צד ‪ — .17‬שורי• ‪ :4‬גסשות מרות‪ ,‬כסה־ו‪ :‬ממשות החיוח‪,‬‬
‫‪ -‬שורי׳ ‪:17‬‬ ‫שורי׳ ‪ :7‬גהרה‪ ,‬בםח־ו‪ :‬נאוה‪ — .‬שורה ‪ :15‬בעלי‪ ,‬חסר ככ״י‪.‬‬
‫ללחהלה‪ ,‬בסתיו‪ :‬לתחלה‪— .‬שורה ‪ :22‬אהלנ‪ ,‬כפחיו‪ :‬אהלת‪.‬‬
‫לג‪ .‬אופן‪ ,‬הזכירו צונץ בלינ צד ‪ 679‬וכתב שהוא בן שםנת בתיפ‪ ,‬ולפנינו‬
‫לא נפצאו רק תפשת‪ ,‬ותבית האהרון לפנינו הוא נס הביה האהרון אצל צונץ; ואולי‬
‫‪3‬רפ נפל בל״נ‪ — .‬שורה ‪ :1‬אל אל‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :5‬ובצר נניי‪ :‬כצי‪— .‬‬
‫שורה ‪ :9‬קציצי‪ ,‬כ״ה בכיי ואינו מובן ל; וצונץ הדסיס את תביח הזה בפסת הנ״ל‬
‫)שם( ואצלו נמצא‪ :‬כניב; חד‪ .‬נראה נכץ‪.‬‬
‫לד‪ .‬לך יעריצון‪ ,‬כציל‪ ,‬והאופן שלפנינו‪ ,‬אשר שם‪.‬פהברו יהודה חתום‬
‫כראשי הרוזיו‪ ,‬נזכר כל״נ צד ‪ .566‬וכתב צונץ‪ :‬ואולי הוא לריי הלר וכנראה לא‬
‫היה הפיוט כעצמו לפני ההכם הוה‪ ,‬כי לולא זאת בלי ספק לא היה כותב כדכריפ‬
‫האלה‪ ,‬ואיש אשר היך לו לטעום נעיםת שירי הלר דל ידע ויכיר כי הפיוט הזר‪,‬‬
‫לא פלבו מ א ולא לו הוא‪.‬‬
‫‪ a‬לד‪ .‬שננה מאה פלפני ונשפט סי‪ ,‬פיפן אהד סדקונטדס ותנני לתקן פה את‬
‫חפעות ולפלאות את ההפדץ ולהדפיס את הפיופ הנשפמ‪:‬‬

‫כידו‬ ‫וקדושים‬ ‫]אל[ נעיץ כסוד נלנלו‬

‫כבות‪.‬‬ ‫בחך שם‬ ‫שם אותות שסו על תלו‬
‫באםתו‬ ‫נוצת‬ ‫בריאות רמות‬ ‫בשחק‬
‫על משמר בדעתו‬ ‫היו על תמונות שומות‬
‫איש איש על סלאכתו‬ ‫יוציאם בסססר שסוה‬
‫טעכדו‬ ‫יכיר‬ ‫נודלו‬ ‫בעלוה‬ ‫ישסה‬
‫יעדו‬ ‫למועד‬ ‫ולמלאות אשר יאמר לו‬
‫חחיות נשאו‬ ‫רקיע אשר על ראשי‬
‫קראו‬ ‫הכבוד‬ ‫הוא כסאו ועל סי משה‬
‫במסיבות צבאו‬ ‫יקרא אל שמו ולא יהשה‬
‫העמידו‬ ‫כן‬ ‫על‬ ‫היכלו‬ ‫יהדזצץ סביב‬
‫בידו‪.‬‬ ‫הכא‬ ‫_ מן‬ ‫חילו‬ ‫אנודת‬ ‫רפקוד‬
‫‪ . . . .‬נאמנים‬ ‫היכחשו אשר בם עריו‬
‫צפונים‬ ‫ננלים או‬ ‫מי יוכל ססור מעבדיו‬
‫מחוץ ובפנים‬ ‫מבלעדיו‬ ‫ואץ‬ ‫הוא‬
‫תעירו‬ ‫עין‬ ‫וכל‬ ‫בל פה •ערקי סהללן‬
‫ה א ‪ p‬כבודו‪.‬‬ ‫כל‬ ‫ומלא‬ ‫בשחקים‬ ‫עזו‬
‫וזעה הפיוס הזה‪ ,‬הנזכר בל־נ לצונץ צד ‪ ,210‬הוא אופן לשית בס׳ חזונים‪,‬‬
‫ועל פיהו תקנהי אמה שננוה אשר סצאהי בכיי שלפנינו‪ — .‬שודד‪ :1 .‬בסוד‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫שורה ‪ :3‬בשהק‪ ,‬בהזונים‪ :‬בקרש; באםתו‪ ,‬שם‪ :‬מאמתו‪_ .‬‬ ‫בסוד קדושים‪.‬‬
‫‪:‬‬‫שורה ‪ :4‬המ‪ ,‬שם‪ :‬הנם שומות שם‪ :‬שמות על משפר‪ ,‬שם‪ :‬נהצנז‪ — .‬שזרה ‪5‬‬
‫;‬ ‫;‬

‫יוציאם‪ ,‬בכיי‪ :‬מצאים על מלאכתו‪ ,‬בניי‪ :‬סםלאכתו‪ — .‬שורר‪ :6 .‬בעלוה נודלו‪,‬‬

‫;‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪72‬‬
‫שורה ‪ :9‬כסאו ועל בכיי‪ :‬כסא אשר על‪ _ .‬שורה ‪:10‬‬ ‫בכיי; כעלוח נדל‪.1‬‬
‫יקרא ובו; בחזונים‪ :‬מזמור שיר לאל יחשה ן כי הוא שר צבאו‪ — .‬שורי• ‪ : 12‬ויפקוד‬
‫וכו; שם‪ :‬לנצח והיה מושלו ן אל הכא בירו‪ — .‬שורי• ‪ 15-13‬בחוונים‪:‬‬
‫ננלים או צסונימ‬ ‫מי יוכל סםור מעלליו‬
‫כן מבחוץ ולפנים‬ ‫נודע כי אזן עתך אליו‬
‫חדשים נם ישנים‬ ‫אין קצה לחוד מםעליו‬
‫שורח ‪ :17‬עזו‪ ,‬בכיי‪ :‬עמו‪ ,‬ובחזונים‪ :‬כי עזו‪.‬‬
‫לה‪ ,‬אשיר שיר לאל‪ .‬אומן‪ ,‬לא מצאתי זכה עוד‪ ,‬זשס םחכרו יהודה חתום‬
‫בראשי ההרודם‪ — .‬שורה ! ‪ :‬אשיר הסר בכיי והוסםתיו מסברה‪ — .‬שורח ‪: 11‬‬
‫ירצה בכיי; ירעה‪ — ,‬שורד׳ ‪ :16‬יפארו‪ ,‬ככ׳י‪ :‬סאת‪ — .‬שורת ‪ :17‬ושרף‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬ושרפים‪.‬‬
‫לו‪ .‬אופן‪ ,‬וכריה שם םהברו יעקב‪ ,‬ונראה שהוא ר־ת‪ .‬והנה האופן הוה כבר‬
‫הזכיר אוחו צונץ ל״נ ‪ ,561‬וכעםודי העבודה )צי ‪ (110‬כתכ‪, :‬אופן לשבת בי אחר‬
‫הפסח ובקצח מקומות נם לשבח חוהימ שיפ׳ וכן סצאחי במחוור מנהנ פולין )דפוס‬
‫פיפ דף קיז‪, (:‬אומרים אותו בכרוגא כשבת שניה אחר פסחי‪ ,‬ועל פי המחזור הזד‪.‬‬
‫‪ -‬שורד‪ : 1 ,‬יהיר הפר בכיי; יסוד‬ ‫תקנתי כל פעות שפצאתי בכיי אשר לפני‪.‬‬
‫ובמיפ‪; :‬סד‪ ,‬והוא נגד המשקל‪ — .‬שורה ‪ :2‬ועצמתו‪ ,‬במ״פ‪ :‬וגדולתו‪ — .‬שורה ‪:7‬‬
‫ברגמים‪ ,‬בסים‪ :‬ברבנים‪ — .‬שורה ‪ :8‬זה אל זה‪ ,‬בפ־פ‪ :‬כחיל זה לזה והוא גנד‬
‫הסשקל‪ — .‬שורה ‪ :12‬קרישים‪ ,‬בכ״‪ :‬קדישץ‪ ,‬וכיה כפ״פ; עם‪ ,‬חסר בכיי‪— .‬‬
‫שורה ‪ 14‬זח לשונהבסיס‪, :‬ורגליהם ן בכגםיהם ן מסתירים ן וכס עפים׳‪ — .‬שורה‪:16‬‬
‫לארבעתם‪ ,‬בכיי‪ :‬לארבעתן‪ — .‬שורה ‪ :17‬במעמדם‪ ,‬בכיי‪ :‬בפעמי — שורה ‪:18‬‬
‫יריפון‪ ,‬ככ״‪ :‬יקימון‪ — .‬שורה ‪ i y‬לפלא בכורו עולם‪ ,‬כמים‪ :‬כבוד האל ן מלא‬
‫;‬

‫עולס‪ ,‬והוא הנבון‪ — .‬שורה ‪ :20‬ישנו‪ ,‬בכ״ ישלשו‪.‬‬

‫לז‪ .‬אמרות האל‪ .‬חתום בו שם מהבת דייה‪ ,‬והוא במחנה יהודה כיי אוכםסורר‬
‫חלק ב׳ םימן ‪ .80‬וד‪-‬פיופ שלסגיגו הוא םאורר‪ .‬לאי דשבועות במחזור אויננון )צונץ‬
‫ליג צר ‪ ;205‬עמודי חעכודה צד ‪ ,(71‬ובמים הוא מאורה לפי יחרו ולפי ואתחנן‪,‬‬
‫שקורץ בס אגני )עמודי שס(‪ ,‬וכקרובץ אךניל )דף ק״ט‪ (:‬הוא מאורה לשיה‪— .‬‬
‫‪:‬‬‫שורד‪ :1 .‬אמרות הסר בכ״‪—.‬שורה ‪ :2‬הן קשורות בכיי‪ :‬חמהורות‪ — .‬שורה‪5‬‬
‫מנהו‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :10‬בשפתותיו‪ ,‬בכ״י‪ :‬בשפתיו‪ ,‬והוא ננד המשקל‪— .‬‬
‫_ שורד‪ :18 ,‬סלב‪ ,‬כביי‪ :‬מלבך‪_ .‬‬ ‫שודר‪ : 1 ! ,‬מעריצות מעמידות‪ ,‬חסר בכיי‪.‬‬
‫שורה ‪ :21‬רבות חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :25‬והרי שבע‪ ,‬מלת ״זהרי־ חסר בכיי‪.‬‬
‫לח‪ .‬מאורה לדייר‪ .‬ואיננה כדיואן שלו ואף נם במחנה יהודה לשוא נבקשנה‬
‫ואולם נמצאה ברשימת שדיל אשר כראש הדיואן שהוציא לאור כץ השירים הנמצאים‬
‫במחזורים ובשאר ספרים סי׳ יי; ונדפסה כדיואן שיעיל הרע; ח״כ צי ‪ 24‬סי׳ מ״ז •‬
‫טל אורות צד ‪ 53‬סי׳ סיפ‪ —.‬שוו^ה ‪ :1‬ירך‪ ,‬חסר בכ״ ןלעס כן הוא ככ״;ובס־א‬
‫;‬

‫וריואן הרכבי אל עם‪ — .‬שורה ‪ :4‬סאון‪ ,‬ב ב ״ שאון; אולם ראה ישעיה ס> י׳׳ד‪.‬‬
‫לעוררם‪ ,‬ציל‪ :‬לעוררם‪.‬‬
‫ל‪ .$‬מאורה לש״חח )צונץ ליג צד ‪ (204‬בם׳ חכמת המסכן דף; טיו )ליוורגו‬
‫תקג׳׳ג(; ובקרוכץ ארגיל )רף ניר ע־ב( היא סאורה ליום ב׳ של פסח‪ ,‬והיא ‪,‬סיוט לחג‬
‫המצות׳׳ בססר שבהי אלהים רף ע״נ ע״א; ונמצאה נם בריואן רי״ה כ־י ח‪:‬ב‪.‬סי׳ ז׳‬
‫וכאחד מכה״ אשר למורי החכס ריא ברלינר; טיא צד ‪ 6‬סי׳ וי; דייאן הרכבי חיב‬
‫‪73‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬
‫צד ‪ — .18‬שורה ‪ :3‬חיום כ״ה בכיי שלשנינו וכן הוא ככל כיי ובדפוסים‪ ,‬ובט״א‪:‬‬
‫הרוס‪ ,‬וב־ה בריואן הרכב; וזה טעות יורה עליו החרוז‪ — .‬שורה ;י‪ :‬נתשוס‪ ,‬כיה בכ״‬
‫שלפנינו‪ ,‬וכשיא ודיואן הרכבי‪ :‬ותשלחם; כקרובץ ארגיל‪ :‬וחצוס‪ — .‬שורד‪:12 ,‬‬
‫שתה‪ ,‬ציל‪ :‬אשר שחה‪ — ,‬שורה ‪ :13‬צעיר; כיה בכל כ־י וכדםוסים וכן הוא נם‬
‫בני* שלפנינו‪ ,‬ורשד״ל תקן‪ :‬כעיר; ואין צורך לזר‪ ;.‬הרכבי נמשך אחר שדיל וכחכ‬
‫‪,‬‬
‫נם •הוא ‪.‬נעיר ־; עתה חסר ננ־י‪ ,‬וישנו נ נ ״ האחרים ונדםוסיס‪ — .‬שורד• ‪ :15‬והצי‬
‫כל‪ ,‬כיה 'בקרובץ אלגיר ובדיואן כ״ והוא הנכון‪ ,‬ונכי* שלשנינו ובן בשיא וכדיואן‬
‫הדכני‪ :‬וחסר נל‪ — .‬שורי׳ ‪ :21‬נלי קציו‪ ,‬כ־ה בדיואן כיי ובקרובץ ארניל ונחכםת‬
‫המסכן והוא הנכון בלי סשק ובכיי שלשנינו לא קצרו‪ ,‬זזה ננד המשקל‪ ,‬זשד־ל תקן‬
‫;‬

‫)מסברא דנםשיה?(‪, :‬הקצרד בלשון שאלה‪ ,‬ואחריו נמשך נם הרכבי‪ — .‬שורי• ‪ :22‬אם‬
‫עונ; ב״י‪ .‬בניי שלפנינו ובנל נח״ והרםוםימ‪ ,‬ושדיל נתכ בט־א‪ :‬אך עוני‪ ,‬ואחריו‬
‫נמשך הרכב; ולא אדע מרוע ולמה‪ — .‬שורי׳ ‪ :24‬אס לעזרי‪ ,‬ב״ה בקרובץ ארניל‬
‫ובחנמת המסכן וננ־י שלשנינו ונן נט׳א וכדיואן הרכבי‪ :‬לעורר‪ .‬על שנויים אחריס‬
‫אזסיף להעיר נמקוס אחר‪ ,‬ב• אין נוח חמקום להאריך‪.‬‬
‫מ‪ .‬יעלת אהכים‪ .,‬מאודה נזכרה נלינ לצונץ עד ‪ ,573‬ושם סחנרי• יוסף‬
‫נרשם נראשי ד‪-‬הרוזיס‪ .‬ונדפסה המאורח שלפנינו כס׳ קרובץ ארניל )דף ק׳ ע־ב( ליום‬
‫נ׳ של סכוח וכס• שכח־ אלחים בתור ‪,‬שיוט לשכות; והרשוח־ה נחכ בט־א צי ‪36‬‬
‫נחערה כי הפיוט הזה נמצא נם נמחזוי מונשלייר כי״‪ ,‬ונית אחד ממנו נדפס נם‬
‫נלטנ״ל לשנת ‪ 1848‬צד ‪ 477‬ע״ רוקם‪ ,‬והוא החרוז ‪,‬סורח ארונייי עד ‪,‬אדום וצח״‪,‬‬
‫ונמצא נם כמחזור כ־י לאמויר חח׳ ר׳׳א ברלינר טל אורוח צד ‪ 36‬סי׳ מיה‪ — .‬שורה ‪: 1‬‬
‫;‬

‫יעלת‪ ,‬חסר ננ־י‪ — .‬שנרח ‪ :2‬מעונ;נכ־י כרלינר‪ :‬מלוני; נאנח‪ .‬ננ־י כרלינר‪ :‬נאלח‪.‬‬
‫— שורר‪ : 3 ,‬ועלה‪ ,‬נכ״ שלפנינו‪ :‬ונלה‪ — .‬שורה ‪ : 5‬אנונן‪ ,‬נשיא‪ :‬יבתן‪ — .‬שורה ‪:6‬‬
‫מנוגשי‪ ,‬יב״ כדלי‪4‬ד‪ :‬מנזנשיו; !נאנח‪ ,‬נש׳׳א‪ :‬וי״אלח‪ ,‬וככ״ כרלינר‪ :‬נאלח‪— .‬‬
‫שורה ך‪ :‬ערי ואוני‪ .‬כן הוא הנכון‪ ,‬ובקרובץ ארגיל‪ :‬ערי ואוני‪ ,‬וזה טעות יוכיח עליו‬
‫המפרש שס שני ‪,‬מבני נד הם‪ ;-‬במרבד ני; פ״ז; כנמר‪ ,‬נ נ ״ כרליגר‪ :‬בעשור‪— .‬‬
‫שורה ‪ :10‬וצניף‪ ,‬ננ־׳ נרלינר‪ :‬נצניף; יצנוף ועדיו יעדה וחליו‪ ,‬נ נ ״ ברליני‪ :‬ופאר‬
‫בראשו אעדה ונמשו‪ — .‬שורה ‪ ;11‬יגיע‪ ,‬בניי ברלינר‪ :‬יניעי‪ — .‬שורה ‪ :12‬תשוד‪,‬‬
‫שם‪ :‬תשוב; תעדה‪ ,‬ובניי‪:‬־ תעדי‪ ,‬וכן הוא בקרובץ ארגיל‪ ,‬וגם וה גנון‪ — ,‬שורה ‪: 13‬‬
‫חשקח‪ ,‬בכיי‪ :‬חשוקה‪ — .‬שורה ‪ :14‬לך‪ ,‬כ־ה נכ״ ובשאר הספרים וכן הוא נס‬
‫בלטב״ל כמקום המכר‪ ,‬ורשדיל הוסיף ‪],‬רקן לך׳ וכן צ׳ל לשי המשקל‪ ,‬ואולי אין‬
‫‪ 8 > I‬ח ח ח רגל‬ ‫‪^SLCC‬‬ ‫לזה‪ ,‬כי יוכל היוח שלםעסים העמידו חמשוררימ רגל‬

‫ואף כי אין לי כעת ראיה לדבר‪ — .‬שורת ‪ : 16‬תשחה‪ ,‬וכלטכ״ל וכקרובץ‬ ‫‪1‬‬

‫ארגיל‪ :‬תשתי; עסיסים‪ ,‬בקיובץ ארגיל‪ :‬עסיסי ייג; ור׳מסרש שס שירש‪, :‬וסמיך שגיד‪,‬‬
‫בציריי לפי שהוא ממוכי‪ .‬לצופי ויינ; כלומר עסיסיס של צופי וייגי•‪ — .‬שורה ‪:17‬‬
‫עם קנמוני‪ ,‬בקרובץ ארניל ובלטביל‪ :‬וקנמוני‪ — .‬שורה ‪ :18‬סלא‪ ,‬בשבחי אלהיפ‪:‬‬
‫שלאי; סטשלתך‪ ,‬בכיי‪ :‬ממשלת‪ — .‬שורה ‪ :19‬נשנב ערי ער‪ ,‬בכיי ברלינר‪ :‬נורא‬
‫ונשנב; לא‪ ,‬בכיי‪ :‬ולא‪ — .‬שורה ‪ :20‬תשיב‪ ,‬בכיי ברלינר‪ :‬תשית‪ ,‬ובשיא‪ :‬תשיב‪.‬‬
‫— שזרה !‪ :2‬הפק רצוני‪ ,‬חסר בכ״‪ — .‬שורה ‪22‬״‪ ,‬ננרך‪ ,‬כיה ככ״ שלפנינו‪ ,‬ובכ׳י‬
‫ברלינר‪ ,‬ובקרוכץ ארגיל וכן כט־א‪ :‬יום בו אורי‪ ,‬בכ״ ברלינר‪ :‬אורך זרח‪ ,‬המשרש‬
‫;‬ ‫;‬

‫כקרובץ ארגיל סידש‪ :‬״הזין שניאית‪ ,‬בלומר הזריח׳‪ ,‬והוא נכון וכדור‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪74‬‬
‫מא‪ ,‬מאורה לר׳ יצחק כן ניאת הזכיר אותה צונץ בל־נ צד ‪ ;199‬טל אורות‬
‫צר ‪ 57‬םי׳ עיי‪ — ..‬שורה ‪ 5‬חסרה; כן נראה אם נשים עץ על בנק הבתים‬
‫)‪ (Strofen‬כשיר הזד‪ ,‬אשר שיר האזור ) ^ י ^ ( יאמר לו‪ .‬שורה ‪ :7‬ינחל‪ ,‬כיה בכיי‬
‫וכן נכון לסי דקדוק הלשון ולפי המשקל‪ ,‬ובט־א‪ :‬ינחלו‪ — .‬שורי׳ ‪ :15‬בריחי‪ ,‬צ־ע‪,‬‬
‫ואולי ׳צ״ל‪ :‬בריתי‪ ,‬כאשר העיר בצדק רשזה־ה בטיא צד ‪ — .58‬שורה ‪:17‬‬
‫עיר‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :22‬עדרו‪ ,‬כיה בכיי ובטיא‪ ,‬והוא טעות וצ־ל‪ :‬עדרי‪.‬‬
‫שורה ‪ :24‬אהבך‪ ,‬כצי׳ל והחרוז יורה על זה‪ ,‬ובכיי וטיא‪ :‬אהבה‪ — .‬שורה ‪ :27‬וכבודך‬
‫לי‪ ,‬בכ״‪ :‬וכבוד ה׳ עלי‪.‬‬
‫טב‪ .‬אהבת לראביע‪ ,‬הזכיר אוחד‪ .‬צונץ לינ צד ‪ 212‬ונדססה כריואן לראב־ע‬
‫צר ‪ 58‬סי׳ ‪ ;149‬טיא צר ‪ 14‬סי׳ ט׳׳ז‪ — ,‬שורה ‪ :1‬אילה‪ ,‬חסר בכיי‪ ,‬ובל״נ ודיואן‪:‬‬
‫אילת‪ — .‬שורה ‪ : 2‬ליל‪ ,‬בדיואן‪ :‬בליל‪ — .‬שורה ‪ : 3‬בת מארמונה וט׳ ער הרבתה)שורה‬
‫‪ (5‬משונה מכל וכל בדיואן— שורי׳ ‪ :7‬בלבבה‪ ,‬בכיי‪ :‬כלבה‪ ,‬בדיואן‪ :‬מקדם‪— .‬‬
‫שורה ‪ :8‬אמצי‪ ,‬בכ׳׳י‪ :‬ואמצי‪ —.‬שורה ‪ :9‬מעלך ובו; בדיואן‪ :‬זרי מעלךאחחטאך‬
‫דחי‪ -<- .‬שורה ‪ :10‬תאמר; כדיואן‪ :‬תאסר יום שם‪ :‬עת‪ — .‬שורה ‪ :13‬עמי‪,‬‬
‫;‬

‫שם‪:‬לבי; דזה‪ ,‬שם‪ :‬ווה‪ — .‬שורי• ‪ ,15-14‬משונה מאד נדיואן—שורה ‪ :17‬אי‬

‫אםריוגך‪ ,‬כן הוא בכיי ודיואן‪ ,‬והוא הנכון‪ ,‬ובט׳׳א הניר‪ .‬שדיל ‪.‬אסריון ]עשה[״ והוא‬
‫ללא צורך‪ — .‬שורה ‪ :18‬נם בדיואן‪ :‬כי‪ — .‬שורה ‪ 20‬זיל בריואן‪. :‬ושביתך אשיב‬
‫משבי ן ואקכץ עדה נדחה׳׳‪.‬‬

‫מג‪ .‬מאורה לשהינ)צמץ ל׳ינ צד ‪ ,(204‬חברה רייה‪ ,‬והיא חסרה כדיואן כיי‬
‫שלו וכן כטחנה יהודה אבל הזכיר אותר‪ .‬שדיל ברשימחו )בראש הדיואן שהו׳ל(‬
‫כץ השירים הנמצאים אצלו במחזורים ובשאר םסרים ם״ ‪ ,14‬ובקרובץ ארגיל )רף מיט‬
‫עיא( היא מאורה ליום ראשון של םסח דיואן הרכבי ה״כ צד ‪ 19‬מי׳ י־א; טל‬
‫;‬

‫אורות‪ ,‬צד ‪ 6‬סי׳ וי‪ — .‬שורה ן‪ :‬ירוחם‪ ,‬הסר בי׳י‪ — .‬שורי׳ ‪ :2‬נכוה‪ ,‬כן הוא‬
‫בקרובץ אמיל והוא חניון‪ ,‬וחחרוז מוכיה עליו; ובטל אורות וכן כדיואן הרכבי‪; :‬כה‪,‬‬
‫והוא טעות‪ — .‬שורה ‪ :3‬ונפשו‪ ,‬בכיי לנפשו‪ — .‬שורה ‪ :4‬את חסר בכיי וכט׳א‬
‫ודיואן הרכבי ונמצא בקיא והוא הנכון לפי המשקל‪ — .‬שורה ‪ :5‬רחמיו נעור בקיא‪:‬‬
‫רהמי נכמר‪ — .‬שורה ‪ :6‬העיר‪ ,‬בק־א‪ :‬אעיר‪ — .‬שורה ‪ 7‬לשונה בכיי‪ :‬הקולך זה בני‬
‫בין שעיר‪ ,‬ותקנחי לפי קיא; בטיא‪ :‬הקולך שעיר והשאר חפר ורשזחיד‪ ,‬השלימו בהערה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :8‬וזעקת בקיא‪ :‬ושאנת‪ — .‬שורה ת‪:‬אנופף‪ ,‬הסי בט־א ובדיואן הרבב; וישנו‬
‫בק׳׳א; נקם‪ ,‬בק׳׳א‪ :‬זעם‪ — .‬שורה ‪ !3‬ישנה‪ ,‬בקיא‪ :‬אשנה‪ ,‬ובכיי‪ :‬ישונה‪ —.‬שורת ‪:14‬‬
‫;‬

‫סוררים בקיא‪ :‬צוררים‪ — .‬שורה ‪ ,17-15‬הסר בכיי והוספתי לפי קיא —שורה ‪15‬‬
‫התצעק‪ ,‬המפרש בקיא יאמר‪ :‬ההיא כדי להשלים שעור הננינה ואיננה לא היא התימא‬
‫ולא היא השאלה׳‪ — .‬שורה ‪ :19‬ותשמה‪ ,‬בקיא‪ :‬ותראה‪ — .‬שורר׳ ‪ 20‬לך‪ ,‬חסר בכיי‪.‬‬
‫מד‪ .‬מאורה לר״ה‪ ,‬הזכירה עוגץ לינ עד ‪ ,275‬ונדפסה בריואן לרשדיל דף‬
‫טיז ע־א מי׳ מ״א עיייש‪ ,‬ויש להוסיף כי גמצאד‪ .‬גס במהגר‪ .‬יהודה כ־י אוכםפורר הלק‬
‫א׳ סי׳ ‪.301‬‬
‫מה‪ ,‬אין בפי מלה‪ .‬מאורה לרםכ׳׳ע‪ ,‬ושם מהכרה ״אני־ משה׳׳ נרשם בראשי‬
‫ונכה׳ שמי עלי נהפכו‪ ,‬המליצה‬ ‫שורה‬ ‫חחרתים; טל אורות צר ‪ 58‬ם״ ע׳׳ו‪.‬‬
‫הזאת לקוחה היא מהערביים וכבר העיר על זה המורה בדיש סכ״ט ממאמר ב׳ באמת‬
‫שם ‪,‬וזה כמו שיאמר אצל הערב‪ ,‬למי שימצאהו פגע נדול נהפכו שמיו על ארצו‬
 ‫‪75‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬
‫)ובמורה הערבי‪ :‬אקתלכת םמאוה עלי אחנה( וכן יאשר רשבינ )שירי שלטה לדוקס‬
‫צד ‪ (41‬וציריו הפכו עליו לבבו ונהפכו עלי אחנו רקיעעי ודייה בשירו המתחיל‪,‬כנדהם‬
‫בי• )בדיואן אשר הוצאתי לאור היא סי׳ נ*ב( ‪,‬אהובי אשמעה כי נהפכו לי‪ .‬ויהפכו‬
‫עלי ארצי רקיעי• ובהערות׳ לדיואן רי־ה אוסיף אייה לדבר אודות המליצה הזאת‪— .‬‬
‫שורה ‪ : 13‬ללחוץ‪ ,‬כיח בכיי‪ ,‬ובפ׳א‪ :‬לחצוך‪ .‬שורה ‪ :14‬מתן ואיים‪ ,‬כ״ה בכי; ובסיא‪:‬‬
‫יחנו שייפ — שורה ‪ :15‬וחלבו יחד — חסה‪ ,‬ביד‪ .‬בכי; ורשר־ל הניד‪ .‬וכתב‪:‬‬
‫והלכו נרפ — יהד‪ — .‬שורח ‪ :21‬ושנח‪,‬ככיי‪ :‬כשמש‪ _ .‬שורה ‪ :26‬באפס‪ ,‬כיח‬
‫בכי; ובמיא הניד‪ .‬רשדיל וכתב‪ :‬בא קץ‪ ,‬ולא אדע מה הביאו לוח‪ ,‬ואולי תיתח‬
‫לפניו הנוםהא הזאה בכ״ אהר‪.‬‬
‫טו‪ .‬סיופ‪ ,‬לא אדע אכנחו‪ ,‬כי המלה הראשונה הסרה בכיי ונם את סחבדו‬
‫בל אדע‪ — .‬שורה ‪ :3‬נפש; הסר בכיי והוספתי מסברא; דלת;‪.‬ציל‪ :‬דלת‪— .‬‬
‫שורד‪ :4 .‬יקרב; בכיי‪ :‬יקרבני‪ — :‬שורה ‪ :6‬עלי ינסול‪ ,‬ציל‪ :‬ולי ינסול‪ _ .‬שורה ‪: 10‬‬
‫פוכ‪ ,‬בכיי‪ :‬רב פוב‪.‬‬
‫מז‪ .‬מאורה לא אדע חהלחה יען בי המלה הראשונה מפנה חסרה בכ״‪,‬‬
‫וכנראה היה שם מחברה ‪.‬יום טוב• נרשם בראשי החרוזים‪ — .‬שורח ‪ :3‬סבנץחבחים‬
‫נראח‪ ,‬שחסרים סד‪ .‬ב׳ מלות‪ — .‬שורה ‪ :9‬ואויבך‪ ,‬בכ״‪ :‬אף אויבך‪ ,‬תה טעות יורה‬
‫עליו המשקל‪ ,‬ומלת ‪,‬אף׳ מקומה בסוף הבית )באף תרדי( והוא חסר שם בכיי‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :19‬סלה אחח חסרה בכ״י‪ — .‬שורי׳ ‪ :24‬וישע וישע‪ ,‬ב׳ פעמים‪ ,‬ואולי‬
‫לשתי הוראות שונות‪.‬‬
‫סח‪ .‬איומתי מאורה התום בראש* הרודה שם מחברה ‪,‬שמואל הכהן׳ פעמים‪,‬‬
‫וכבר הזכיר אותה עונץ ל׳־נ צר ‪ ,294‬והיא נדפסה בסדור מנהנ פולין )ק״ז‪ (:‬לאסרה‬
‫בשבת שניה אחר פסח‪ _ .‬שורד‪ :! ,‬איומת; חסר ככ״; שמח; בכיי שמחי ועלז;‬
‫וכן ייוא כמנהנ סולין‪ ,‬ונראה לי סיותר‪ _ .‬שורה ‪ ,3‬חסרה בכ״‪ — .‬שורה ‪ : 4‬ציון‪,‬‬
‫חםר בכיי שורה ך )סתם( מקומה בסים אהר שורה ‪) 8‬שבת(‪ _ .‬שורה ‪ :8‬משוש‪,‬‬
‫בכ״‪ :‬משושי; ושכח; בסיס‪ :‬שבתי‪ — .‬שורה ‪ :13‬נקרח מלשון קרח — שורה ‪;15‬‬
‫סרח בכיי; טרח _ שורד‪ :]ft .‬וכעש‪ :‬נברח במ״ס‪ :‬ובעשור נטרח והמפרש יפרש‬
‫שם כדוחק‪ — .‬שורה ‪ :20‬עמדה לי נם‪ ,‬כמיס‪ :‬כי עמדה לי _ שורה ‪ :22‬אפסו‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬עברו‪ — .‬שורח ‪ :25‬איך אניחך‪ ,‬בכיי‪ :‬אם אני שחיך‪ — .‬שורה ‪ :26‬עליך‪,‬‬
‫בטיפ‪ :‬כי עליך והטנעו‪ ,‬בכ״‪ :‬יסוד טבע‪ — .‬שורר• ‪ :28‬שמאל‪ ,‬במ־פ שאל —‬‫;‬

‫שורר! ‪ :29‬שם שכיני‪ ,‬בכ״‪ :‬כבודי כסחני‪ — .‬שורה ‪ :30‬נסשר‪ ,‬בכיי‪ :‬לספר‪— .‬‬
‫שורי• ‪ :31‬בלב; בכ״‪ :‬בלבי כאח‪ _ .‬משורי• ‪) 33‬ותהי עור( עד שורה ‪) 48‬אמנם‬
‫ידעתי( חסר במים‪ — .‬שורה ‪ ,33‬כנראה חסר פח חצי החרוז‪ — .‬שורה ‪ :35‬חן‪ ,‬חסר‬
‫שורה ‪ :;•jg‬הס‪ ,‬הסר בכיי‪ — ,‬שורה ‪ :41‬נא‪ ,‬חסר בכ״ וכן מלת ‪,‬אני•‪— .‬‬ ‫בכיי‬
‫שורי• ‪ :44‬דולחך‪ ,‬לא אדע לכוונו‪ .‬שורה ‪ :48‬ידעח‪ ,‬בכ״‪ :‬ידעתי יר אויב‪ ,‬בסיס‪:‬‬
‫;‬

‫חסדך‪ — .‬שורה ‪ :49‬ראה כי‪ ,‬כמיס‪ :‬אכן נווה‪ ,‬שם‪ :‬בוזה‪ _ .‬שורה ‪ :50‬אל‬
‫;‬

‫שם‪ :‬ואל; אדמה ואתחבר‪ ,‬שם‪ :‬ואוכל להתחבר‪ — .‬שורד‪ :51 .‬ונרצע‪ ,‬בכייולנרצע;‬
‫_ שורה ‪ :52‬עברו‪ ,‬שם‪ :‬כלו‬
‫;‬ ‫במים‪ :‬ונרצה; ננבר ונסכי שם‪ :‬ננרע ונשבר‪.‬‬
‫שמיטות‪ ,‬שם‪ :‬שמימין‪ — .‬שורד‪ :53 .‬מת; ככ־י‪ :‬כי מחי‪ — .‬שורי• ‪4‬א‪ :‬ועשה‬
‫חסר בכ״‪ — .‬שורה ‪ :56‬פתאום‪ ,‬נמ־פ‪ :‬מהר‪ — .‬שורה •‪ :57‬קל יבא‪ ,‬בכ־י‪ :‬קול‬
‫מבשר; לחפשך‪ ,‬בכיי‪ :‬לנפשך‪ _ .‬שורה ‪ :50‬חזר‪ ,‬כמיס‪ :‬חזק‪ — .‬שורי• ‪:65‬‬
‫אויב; חסר בכ״‪ — .‬שורת ‪ :67‬אשיבה‪ ,‬בכ״‪ :‬אשיב‪ ,‬ומלת ‪,‬תשובה׳• הסרה‪— .‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪76‬‬
‫שורה ‪ 68‬בכיי‪ :‬ואני כד אוחילה אנילה באלהי ישע; ובמים‪ :‬ואני בד׳ אצםה‬
‫^חילה לאלה• ישע; ואנכי תקנתי על מי חבקוק נ׳ ייח‪ — .‬שורי׳ ‪ : 69‬כמום בבית‬
‫חוח נמצאת מלח ‪,‬כהן־ ביאשי ההרוזים מעמים‪ — .‬שורי• ‪ :70‬בהמה בכיי‪ :‬הסה‪.‬‬
‫(‬

‫שורי• ‪ :71‬חן שבועח בכיי‪ :‬חיא שבועח; לחבלם‪ ,‬במים‪ :‬לשכלם‪ — .‬שורה ‪:72‬‬
‫יבא כמים‪ :‬כי חכא‪ — .‬שורה ‪ :74‬להקהילם שם‪ :‬לחנחילם‪ — .‬שורה ‪ :75‬והיה‬
‫לך ר; בכיי‪ :‬כי יהיה ל ך אולם ראה ישעיה ם׳ י׳ט‪.‬‬
‫מט‪ .‬אתרה עת שרוחי‪ .‬מהפיוט הזה‪ ,‬הנדמם בדיואן הראכ״ע הוצאת א־נד צד‬
‫‪ 55‬סימן קמ״כ‪ ,‬לא מצאתי בכיי אשר לשני רק שלשה חרוזים הראשונים והשאר‬
‫חסר‪ ,‬כי כין דף ‪ •249‬וכין ‪ 250‬הסר כהכ״י דף אחד שלם‪ ,‬ובראש יף ‪ 250‬נמצא‬
‫סיום מיום אהר לא אדע תהלת; וסוסו הוא‪ :‬קום קח את אשחך ואח שחי בנוחיך‪.‬‬
‫נ‪ .‬מוחרך לשבת חוחים של שסח‪ ,‬חכרו יי־ה‪ ,‬הזכירו צונץ בל־נ צר ‪204‬‬
‫ונמצא במחנה יהודה כ־י אוכסשורד חלק אי סי־ ‪ .58‬נרמס בלטכיל‪ .‬לשנת ‪1843‬‬
‫צד ‪ ;377‬כרם חמד חלק ד׳ צי ‪ ;144‬שניני שדיל צד ‪ ;143‬אנרוח שד־ל חלק ו׳‬
‫צי ‪ ,778‬והוא נמצא נם בסידור תימן כיי‪ ,‬אשר בבעה״ס אשר לחממשלח בברלין‬
‫ובמחזור כ־י אשר למורי הה׳ ר־א כרלינר; וראה סשיכ דוקס בססמ על ימיב עזיא‬
‫צד ‪ ,106‬וסדר תתסלה ‪.‬אשר ת א מזכיר שס לא היה לנגר עיני‪ — .‬שזרח ‪ : 1‬יקיר‪,.‬‬
‫הסר בכ״‪ -_.‬שורה ‪ ;7‬תהי; בכיי‪ :‬תהי‪ — .‬שורה ‪ :8‬ותקרב; בכיי‪ :‬ותקרב; אל אל‬
‫בכיי אל‪.‬‬
‫נא‪ .‬אהבה לד‪ .‬יצחק בן ניאח ושמו נרשם בראשי חחרודם; נזכרה בל־נ‬
‫לצונץ צד ‪ ;199‬טל אורות צד ‪ 60‬סי׳ ע׳ח‪— .‬שויה ‪ :4‬ונאוה בכיי‪ :‬ובנאוה‪_ .‬‬
‫שורד• ‪ :6‬אזכיר צ׳ל‪ :‬אזכור‪ _ .‬שורד• ‪ :12‬לחובח‪ ,‬כיה בכי; ורשר״ל תקן בט״א‬
‫וכתב‪ :‬להבה‪.‬‬
‫נ ב ‪ .‬ימי שנוחי כלו‪ ,‬אהבה ובראשי חמדה שם המחבר יוסף; נזכרה בל־נ‬
‫לצונץ ‪ 671‬וחיא אהבת לשבת ראשון אחר שסח במנהנ פולין )דף ק־ד עיא(‪ .‬וה‪.‬־ה‬
‫צונץ כתב‪ ,‬שהבית הראשון וחשליש* חחלחס וסושס אלה; והכיח הב׳ וחד םוסם עמ;‬
‫ובכיי שלסני לא מצאתי מלת אלה; לא בתחלת תבית הראשון ולא בתתלת הבית‬
‫השלישי ונם לא בסוף הבית הראשון‪ ,‬אך בסוף הכית הנ׳ מצאתי מלת אלה; ובסוף‬
‫הבית הב׳ והד• מלת עמי‪ ,‬והשמטתיש יען כי החרוז והמשקל מורים היותם בלתי עקריים‪.‬‬
‫— שורה ‪ :3‬עזוב ולא עזוב‪ ,‬מלים נצמדים )‪ (,j^^sa‬ועזוב הראשון הוא מלשון‬
‫ואל תעזבני אלחי ישעי )תחליםכ״זט׳(‪ ,‬וחשני מלשון עזב חעוכ עמו )שמוחכינה׳(;‬
‫שורת‬ ‫ובמ־ס ולא עזור‪ ,‬והוא קלקול ולא תקון‪ — .‬שורה ‪ : 5‬נודד‪ ,‬כמיס‪ :‬םנודד‪.‬‬
‫‪ :7‬ואימה‪ ,‬שם‪ :‬איסה‪ — .‬שורה ‪ :9‬חזקי‪ ,‬שמ‪ :‬לבבי—שורה ‪ :15‬נמשי להמוני‪,‬‬
‫שם‪ :‬מהי לעם עני‪ — .‬שורה ‪ ,18-17‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :17‬לראשי‪ ,‬צ־ל‪:‬‬
‫בראשי‪ _ .‬שורה ‪ :21‬כל שמעה‪ ,‬בסים‪ :‬קול‪ — .‬שורה ‪ :23‬את עני‪ ,‬בכיי כ ע נ י —‬
‫שורה ‪ :26‬אש‪ ,‬המר בכ״‪ — .‬שורה ‪ :27‬קן‪ .‬בסיס‪ :‬קץ‪ — .‬שורה ‪:30-29‬‬
‫ותותרי‪ ,‬בכד‪ :‬ותאות רוץ‪ ,‬ואין לו כל מובן‪ — .‬שורה ‪ :34‬מורי ממני‪ ,‬צ״ל‪ :‬סורו'‬
‫ממני מרעים )תהליס קי״ט קט״ו(‪ ~-.‬שורי• ‪ :35‬אני‪ ,‬במים‪ :‬עניהי‪—.‬שורדי ‪ :36‬אל‪,‬‬
‫שם‪ :‬די‪ — .‬שורה ‪ :37‬ואם‪ ,‬שם‪ :‬אם‪ — .‬שורי• ‪ :38‬יכבד‪ ,‬במיש‪ :‬יבכר‪ — .‬שורה‬
‫‪ :41‬כבוד בית‪ ,‬בכיי‪ :‬בית הכבוד‪.‬‬
‫נג‪ .‬םהרך לרי״ה הלוי‪ ,‬ראה שדיל דיואן דף ל׳ עיכ סי׳ עינ‪ ,‬ועל הנאמר שם‬
‫יש להוסיף‪ ,‬בי הסיוט שלשנינו הוא מחרך ליום א׳ של ראש חשנח בםחוור קרםנט‪p‬‬
‫‪77‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬
‫)אמיר תצ׳ט‪ ,‬דף כ״נ ע־ב( וליום כ־ של יאש השנה בסחזוי תלססאן )ליווינו תרכ־א‬
‫רף ס״נ עיא(‪ ,‬ונד& נם באניות שייל !‪ V‬ער ‪ 776‬ובלטביל שנת ‪ 1843‬עד‬
‫‪ .524‬נזכר בל־נ לצונץ צי ‪ _ .699‬שורה ‪ :17‬צורי‪ ,‬כיה בכ״י וכאנרות שד״ל;‬
‫בריואן‪ :‬אלי— שורה ‪ :18‬יושב צ׳יל‪ :‬אשב‪ — .‬שורה ‪ :87‬שנית קנני‪ ,‬כיה בכיי‬
‫שלסנינו‪ ,‬כריואן רייה כיי אוכפפורר באנרות שד־ל ובםהזור קרפנטרץ‪ ,‬ורשר׳׳ל בדיואן‬
‫הדסים‪, :‬אנא פדני‪ ,‬עפיי המחוורים שהיו לםניו; ראה הערתו להרוז הזה‪.‬‬
‫נד‪ .‬אהבת)?( לרי־ה הזכירה שד׳ל ברשימתו בין הסיוטים הנמצאים אתו‬
‫במחזורים ובשאר ססרים פ״ ‪ ,15‬והיא ניסםה בסי נטעי נעסניס להיילבמ צי ‪20‬‬
‫ובפניני שדיל צי ‪ — .107‬שורה ‪ :1‬יפו‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :7‬אלי‪ ,‬ככ״‪:‬‬
‫אליו‪ — .‬שורה ‪ :9‬אס נעכדתי‪ ,‬ב״ה בכיי והוא הנכון‪ ,‬לננינ‪ :‬אבדה׳‪ ,‬ושנוי זה‬
‫תלמיי טועה עשהו‪ — ,‬שורה ‪ :11‬כך סלה כיה בנינ ובפניני שד״ל והוא נכון ובכיי‪:‬‬
‫בך ת מ ס סלה‪ ,‬והוא ננר תטשקל‪ — .‬שורי׳ ‪ : !2‬עברתך‪ ,‬כיה כב״‪ ,‬יכנינ‪ :‬עכודתיך‪,‬‬
‫ואינו נ־ל‪ — .‬שורה ‪ :14‬כל עברו‪ ,‬כיה בכיי ונבון‪ ,‬וכנ־נ‪ :‬כי עברו נסשי‪ ,‬חסרבכיי‪.‬‬
‫;‬

‫נה‪ .‬מה לאהותי‪ .‬אהבה לר״י‪ ,‬נדסםה בדיואן הרכבי חיב צד ‪ 29‬סי׳ י״מ‪,‬‬
‫ונמצאה כדיואן רייה כ״י אוכססורר ח־נ ס״ ‪ 155‬ובסדור תימן כ״ ברלין‪ ,‬ועפ״ כה׳יי‬
‫שורה ‪ :1‬מה‪ ,‬הסר בכיי‪ _ ,‬שורה ‪:3‬‬ ‫האלה חשלםתיאת החסר בכיי אשר לפני‪.‬‬
‫תתכודדי‪ ,‬ככ״‪ :‬תהנודדי‪— .‬שורה ‪ ,5‬חסרהבכ״ובדיואןהרכבי—שורה ‪ :8‬חליתי‪,‬‬
‫בכיי חוחלתי; כדיואן הרכבי‪ :‬לחל• חליתי כהרי‪ — .‬שורה ‪ :9‬אפך‪ ,‬אצל הרכבי‪:‬‬
‫אף ויחשך‪ ,‬ככיי‪ :‬מחשך—שורה ‪ :12‬אויבי‪ ,‬הסר בכיי‪ ,‬ואצל הרכבי‪ :‬לי הן‪— .‬‬ ‫;‬

‫שוייז ‪ :14‬הי‪ ,‬הרכבי‪ :‬איח איך‪ ,‬חסר בכ״ ובריואן חדכבי‪ — .‬שורח ‪ :19‬אכריח־‬
‫;‬

‫בכ״י‪ :‬ואכדית‪ — .‬שורה ‪ :23‬נוצרה‪ ,‬בדיואן הרכבי‪ :‬נעורה‪ ,‬והוא ננד המשקל‪ ,‬ופה‬
‫אעיר כי הרכבי נקר אח השיר כלו לא לפי המשקל‪.‬‬
‫נן‪ ,‬ירשו למצער‪ .‬אהבה לרי׳ה הזכיר אותה צונץ ל־נ צד ‪ 205‬ורשדיל‬
‫ברשימתו כין הסיוטים הנמצאים אתו במהזזדיס ושאר םפיים ם״ ‪. .46‬והנה ככ״ אשר‬
‫לפני חסרים איזד‪ ,‬חרודם ואין בירי לסלאוח אח ‪.‬ההסרון‪ ,‬כי הספר הנזכר כסםרו של‬
‫צונץ )שס הערה ‪ (5‬איננו בידי‪ .‬שורה ‪ :1‬ירשו‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורי• ‪ :3‬צאנך‪,‬‬
‫הוא שם הקבוץ ויתכן הרבו׳ אחריו; נחונים‪ ,‬בכיי‪ :‬נחנוה‪ — .‬שורה ‪ :6‬הלכו‪ ,‬בכיי‬
‫והלכו‪ ,‬והנה אם ננרוס הלכו בלא ו״ו‪ ,‬או יחסר לנו בית שלמ חמתחיל בוי־ו‪ ,‬ואס‬
‫ננרוס כאשר הוא בבי; אז יחסר לנו פה בית המתחיל בהיא למען םלאוח את החסרון‬
‫כשם יהודה הנרשם בראשי ההרוו־ם; והראשון נראה לי עיקר‪ ,‬כי ‪,‬והלכו• בראש‬
‫חחדת היא ננד המשקל‪ — .‬שורד‪ ;9 .‬כאלמנה‪ ,‬ככ״‪? :‬ור כאלמנה‪ _ .‬ש ו ר ה ‪: !4‬‬
‫לוחמי‪ ,‬ככ״‪ :‬לוחרי‪.‬‬
‫נ(‪ .‬נאולה לראביע‪ ,‬הוכירה צונץ ל־נ צר ‪ 213‬וחוד‪ .‬שם את דעתו על חזמן‪,‬‬
‫אשר חוברה בו*(; דיואן הוצאח אינרס צד ‪99‬ים״ ‪ ;212‬םליחוח הימנים )ירושלים‬
‫תרמ״ח( דף ח׳ עיב‪ — .‬שורה ‪ :1‬אם חסי בכ״; רע ל׳‪ ,‬בכ״‪ :‬עלי‪ .‬שורח ‪:2‬‬
‫אלהי‪ ,‬בכיי‪ :‬אל‪ — .‬שורה ‪ :3‬בדברי‪ ,‬ככ״‪ :‬בדברים‪ _ .‬שורד‪ :4 .‬לפני‪ ,‬ככ״‬
‫לפניו; קרבה‪ ,‬בדיואן‪ :‬קרובה‪ — .‬שורה ‪ :5‬תמיד‪ ,‬בדיואן‪ :‬עומד‪ — .‬אהר שויה ‪5‬‬
‫ך‬

‫יש עוד כדיואן זבשאד ספדייס היחיד‪, :‬ב׳ אלף שנים פלאים ידד ובמרידות לגבר‬
‫והוא חסר בכ״ אולם הכ‪!+1‬י מצד בנין הכהים כי יש בכל בית ובית מהשיר הזה ד־‬
‫‪1‬‬
‫י‬ ‫ו‬

‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪9‬‬ ‫כהערתו לחעיר ע ו נ י נ ו‬ ‫״ע איגד בריואן הראב״ע ‪rt‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪78‬‬
‫חרוזים מלכד האזור )‪ — .(Gurtelvers‬שורה ‪ :8‬ונקשת דברים‪ ,‬כדיואן‪ :‬חבקשת‬
‫דברי‪ — .‬שורה ‪ :9‬באה‪ ,‬בד׳׳ואן קרבה‪ — .‬שורה ‪ :10‬הנידני‪ ,‬בדיואן‪ :‬השיבני‪— .‬‬
‫שורה ‪ :13‬לחבק‪ ,‬ציל והבין‪ — .‬שורי• ‪ :16‬אנשי‪ ,‬בכ״י‪ :‬נשי‪ — .‬שורה ‪,21-17‬‬
‫הביח הוה נדםם כדיואן אינרס זני ‪ —.169‬שוייי ‪ :17‬נפלא‪ ,‬בדיואן נבעדו ונכוני‪,‬‬
‫;‬

‫שם‪ :‬נבוני; ואין יודע וכוי‪ ,‬שם‪ :‬איש סהם לא ירע סד‪ —..‬שורה ‪ :18‬ני עת חסר‬
‫בניי‪ .‬שורד‪ :19 .‬ואחסש‪ ,‬בכיי‪ :‬ואבקשה‪ — .‬שורה ‪ ,10‬חסרה נלד‪ ,‬בכיי—שורה‬
‫‪ :21‬ואז‪ ,‬בדיואן‪ :‬ואת ואכן‪ ,‬בדיואן‪ :‬על נן‪ ,‬ובצונץ )לינ שם(‪ :‬לנן‪.‬‬
‫;‬

‫נח‪ .‬אחבחלרי׳ח‪ ,‬ראחדיואן שדילרףל׳־מע־א; צונץ ל״נ צי ‪ ,205‬ונמצאת‬

‫נס בסדור תימן נ״ נרלין‪ — .‬שורד‪ :1 .‬יודעי‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורי׳ ‪ :6‬דחסוני‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬נחמתי‪ — .‬שורי• ‪ :7‬ונדוד‪ ,‬בכיי‪ :‬לנדוד‪ .‬שורי• ‪ :13‬דסו לרחקי אל ס—‪,‬‬
‫הסר בכיי‪ _ .‬שורד‪ :14 .‬ודחק; פכ״י‪ :‬ותזקי;טוב ססרידתך‪ ,‬בכ״י‪ :‬מעם סדי דתך‪— .‬‬
‫שורת ‪ :15‬הלקי והשק; בכיי‪ :‬תשקי ורבתי והלקי; נועם סח דתך‪ ,‬בניי‪ :‬טוב‬
‫סםרידתך‪ — .‬שודד• ‪ :20‬איך‪ ,‬בג־*• אך; בוולתך‪ ,‬בכיי‪ :‬כסלאתך‪ — .‬שורה ‪:22‬‬
‫אהד וחלתו אץ עוד‪ ,‬נכ־י‪ :‬אחי־ זולתו ואץ עוד!‬

‫נט‪ ,‬נאולה‪ ,‬ובראשי הרודה השם אכרם‪ ,‬וצונץ סםתסק בלינ צי ‪ 716‬אם‬
‫מ א הראני׳ע אם לא‪ ,‬ואינרם רשם אה הםיומ הזה בץ סיומי הראב״ע הבלתי נסצאים‬
‫בדיואן שהדל‪ — .‬שורה ‪ :1‬אל‪ ,‬חסר בכ‪ — .-‬שורי׳ ‪ :9‬תראני‪ ,‬נ נ ״ העבירני‪,‬‬
‫וחקנחי ססביא‪ — .‬שויי• ‪ :13‬כן‪ ,‬חסי בכיי‪.‬‬
‫ם‪ ,‬סיוט סיוסד עפיי א״כ ובסופו החום שם הסהבר אני אהרן הקטן‪ ,‬ולא‬
‫טצאתי זכרץ הפיוט הוה נססרים‪ — .‬שורד‪ : 1 ,‬אל‪ ,‬הםר נכיי ותוססת׳ מדעתי—‬
‫שורי׳ ‪ :15‬יפתה דיל‪ :‬יטה אותה‪ ,‬ראה‬ ‫שורה ‪ :3‬נעששית‪ ,‬לא אדע םרושו‪.‬‬
‫העדתי לסי׳ ד׳ שויי׳ ‪ ;10‬ו ‪ p‬עלי תרועס לא אדע מה ה ו א — שורי׳ ‪ :22‬במנה‪,‬‬
‫ניה נכי; ובליס צ־ל‪ :‬בטסה‪) ,‬שטות י״ז ד(‪ — .‬שורה ‪ :26‬אלהיו הנהו‪ ,‬מעות סופר‬
‫נפל נזה ולא אוכל לתקן‪ — .‬שייי׳ ‪ :31‬עלימו‪ ,‬בסו העלימו‪ — .‬שורה ‪ :47‬בן‪ ,‬נניי‪:‬‬
‫בין‪ — .‬שורי• ‪ :&6‬מאום אל‪ ,‬צ־ל‪ :‬מאום לו אל‪ — .‬שורת ‪ :62‬בעבודת‪ ,‬כנ״י‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫כענודך; ומשען‪ ,‬בניי‪ :‬ומשםען‪ — .‬שורי׳ ‪ :63‬נאור ונו ‪ ,‬מכאן והלאה הסר בכיי‪.‬‬
‫סא‪ .‬נשמת‪ ,‬מיוסד עס״י איב ובסופו שס המחבר חזק שמואל‪ ,‬ולא טצאתי‬
‫זכר לפיוט הוה בשום מקום‪ — .‬שורח ‪ :2‬ו ע י ^ ועיריס קרי‪ — .‬שורת ‪ :7‬נדוד‪,‬‬
‫אולי ע׳ל‪ :‬נדוד; נסמרא ראה העדתי לסי׳ ל׳ שודד‪ 2 .‬הצי החרוז הסר נשורה‬
‫;‬

‫שלפנינו‪ — .‬שורה ‪ :9‬כותש‪ ,‬ע״ל‪ :‬כחוהם‪ — .‬שורה ‪ :18‬ננצוה‪ ,‬מים ולא אוכל‬
‫לתקן; חי מדתו כל עונוח‪ ,‬לא אוכל לשרשו‪.‬‬
‫סב‪ .‬נשמח למחבר כלתי נודע; צונץ ל־נ צד ‪ ;679‬מיוסד עפ״י איכ עד‬
‫אוח לי‪ — .‬שורה ‪ :5‬בםחור? _ שורה ‪ ,9‬חסלה הראשונה חםרח‪ — .‬שורח‪:12‬‬
‫זמר זמר‪ ,‬שני פעמים והאחד מיותר וצריך למחקו; כדל‪ ,‬צונץ )במקום הנזכר( כתכ‪:‬‬
‫כשוע; בשר‪ ,‬עיל‪ :‬כשר‪.‬‬
‫ס ג רשות לנשמת‪ ,‬בלתי נזכר בםשרים‪ — .‬שורה ‪ : 3‬ררוממך‪ ,‬צ־ל‪:‬ררוממוך‪.‬‬
‫שורר• ‪ :9‬לך כחך את בך וט; לא אדע םרושו— שורת ‪ :10‬כורכו‪ ,‬לא ארע מה‬
‫הזא‪ ,‬ובישעיה מ״ב ה׳ נותן נשטה לעמ עליה‪.‬‬
‫םד‪ .‬לנשמת ושם הסהכר יצהק הזק נרשם בראשי ההרחימ; צונץ לינ צד‬
‫‪ — .555‬שורת ‪ :5‬ואחר־־ואאדיר‪.‬‬
‫‪79‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬
‫סה‪ .‬נשמר‪ .‬לי׳ יוסף בן שחק בן אביתוד אבן שנמאס; צונץ לינ צי ‪184‬‬
‫)וחסר במפתח הפיוטים לנשטמנר במקומו‪ ,‬ואולם נמצא שלא בםקומו כאוח יחי‬
‫)ידידיפ(‪ — .‬שורה ‪ :1‬פמעת‪ ,‬וצונץ כתב‪ :‬מנוהה‪.‬‬
‫סו‪ .‬נשסת‪ ,‬יכנראה נרשם שם םחברו ששת בראשי ומדהים‪ ,‬ואולם ראה‬
‫צונץ ל״נ צד ‪.477‬‬
‫סז‪ .‬ידועת אסונות רשות לשמ־ע‪ ,‬חברו רי״ה ותזכימ צונץ לינ צי ‪;207‬‬
‫לאנדםועט עטודי צד ‪ ; 72‬דיואן שד־ל דף י׳נ ע*ב ויש לתוסיף על הנאסר שפ‪ ,‬כי‬
‫(‬

‫וצא נם במהזור קרסנטרץ )דיא תצ׳ט( דף קי״ד‪ .‬ונלפב״ל לשנת ‪ 1848‬צי ‪.423‬‬
‫סח‪ ,‬רשות לש־יע לרשב״נ; נזכר בספרו של צונץ צד ‪ 189‬ונדסם בשמיש‬
‫לזקש צד ק׳יז ועל הנאמר שם ובספרו של צונץ יש לתוםיף ני הוא רשות לנשסת בקרובץ‬
‫ארניל דף קייה עיכ וסיוט ליום ב׳ דר״ה בספר בית הלכרון )והוא מהזור למה כמנהנ‬
‫קיק םםימם ליוומו תרליז( דף עיז עיב‪ ,‬ואסחככר באחד מכ־י טורי התעם ר״א כרלינר •‬
‫י‬

‫ובס׳ שכחי אלהים דף קצ־ד‪ ,‬ושם נמצא אחריו השיר שסעה ארק עולם לרשנ־נ והמאסף‬
‫השב‪ ,‬כי שני הפיוטיים סיוט אהד הסה והדפיסם יהד וכתב ממעל להס‪, :‬סי׳ שלסר‪.‬‬
‫כ סול ז־ — שורה ‪ :1‬אקדמך‪ ,‬יאה סש׳יכ זקש עיי פרוש המלה הואת‪ ,‬ויש להעיר‬
‫כי המפרש בפיק פירש‪. :‬כסה אקדם ד׳ )מיכה ר י( תרגום יונתן במה א ס ל ח קדמ‬
‫ד׳״‪ — ,‬שורה ‪ :5‬בשיר השירים לזקש וכן בקיא ובבה״ז ובשיא ובכיי כדלינר‪,‬‬
‫הטיבות והנהלת המדים ן ולך תגדיל להומה הנשמה‪ ,‬ויש נס בוה נוסתאות שונות‬
‫ואין להארץ כזה‪,‬‬
‫סט‪ .‬שכחי ינונך‪ .‬תוכחה לסגתה יוה־כ במחזור תלססאן דף רל״ב ע׳ב‪ ,‬בחזוניס‬
‫)כסוף הספר( ובספר עוד קעננטגיס למקם צד ‪ ;164‬ואעיר פה רק על השגויים‬
‫בכיי שלפנינו‪ — ,‬שורה ‪ :3‬היל; חסר ננ״‪ — ,‬שורה ‪ :4‬תעסי‪ ,‬הסר ככ״‪— .‬‬
‫שורה ‪ :5‬נפש‪ ,‬בכ״‪ :‬נפשי‪ — .‬שורה ‪ :10‬והיא‪ ,‬בכיי‪ :‬והוא‪ — .‬שורה ‪ :13‬נפן‪,‬‬
‫בכ״‪ :‬כנסן וחמוח‪ ,‬שם‪ :‬ובמות; וכאשר שם‪ :‬אל פקופ אשר‪ — ,‬שורה ‪ :15‬נפש‪,‬‬ ‫;‬

‫שפ‪ :‬נסשי; ושכח; ש‪ :0‬חניי‪ — .‬שורי׳ ‪< :16‬כמ‪ ,‬שם‪ :‬ושכחי‪ — .‬שורה ‪:17‬‬
‫בכל עת‪ ,‬כן הוא ככל הססמם‪ ,‬ואולי עיל‪ :‬בכל עונח‪ — .‬שורה ‪ :19‬בכי‪ ,‬בכ־י‪:‬‬
‫בכה‪ — .‬שורה ‪ :20‬ועם‪ ,‬ביה בכי; ובשאר ספרים‪ :‬ואו והיא‪ ,‬נוםהא יותר םתו׳קנת‪,‬‬
‫(‬

‫ע‪ .‬כרכז)&( לד יתוסף‪ ,‬לא מצאתי זבי! כספרים‪ — .‬שורי׳ ‪ ;5‬ורעדה‪,‬‬

‫צ״ל וברעדה‪ — .‬שורה ‪ :8‬בלתי שפתים ישוררו ראה מש־כ קעספף נספרו עשרה‬
‫י‬

‫שעמם צד ‪ 114‬תערה ‪ — .60-59‬שורי׳ ‪ :9‬משמרות; בכ״‪ :‬משמרתי‪— .‬‬

‫שויה ‪ :11‬בפאפיי‪ ,‬בכיי‪ :‬ובמאמרי‪ — .‬שורה ‪ :13‬בלתי אסוט וכו; הוא ננד‬
‫הפשקל‪ — .‬שורה ‪ :18‬בייץ‪ ,‬בכ״‪ :‬בידך‪.‬‬
‫עא‪ .‬נשפת לד׳ יום טוב‪ ,‬וכן כחוב מפורש ככ״‪ ,‬ובראשי חחרהים פיוטו״כ‬
‫חזק שחפ אותיות יופ טוב חוק‪ — .‬שורח ‪ :11‬חחנח‪ ,‬כפו כמלכים כי ץ־ חי‪— .‬‬
‫שורי׳ ‪ : 18‬ורצני בחוננ; בכיי‪ :‬ידצני כתורת בהונני•‬
‫עב‪ ,‬רשות לכרכו)?( חגרו מ־ח; דיואן רשדיל רף י־נ עיא פי׳ לי‪— .‬‬
‫שורה ‪ 2‬י‪ :‬יום‪ ,‬כיה בכ״; וכריואן אפ‪.‬‬
‫ענ‪ .‬דשות לנשסת םחראב־־ע; ראה רחין בם׳ שירי חראביע וחרהיו חלק ב׳ צד ‪6‬‬
‫ובמחיע חחדשי לחהכמימ כראנן וקרססאנן שנת ‪ 1894‬צר ‪ ,423‬רש להוסיף‪ ,‬כ׳‪ ,‬חפיוט‬
‫הזה נדפס נם רס׳ שכהי אלהיס)דף ק״ה( בתור רשות לסטת‪ .‬נוסתת הכיי שונה לפעמים‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪80‬‬
‫סדנוםתאות אשר היו לשני רווי ן זיל והחוקר יוכל להשוות ואני אקצר ואודיע בול רק‬
‫את דתקונים אשר הוכרחתי לעשות במקומות המשובשים בכ־י אשר לשני—שורה ‪:2‬‬
‫אל‪ ,‬חסר בכ״‪ — .‬שורה ‪ :4‬רם על כל‪ ,‬מלה כל חסרה בכיי; יחו הור; בכ־י;‬
‫סייחדו‪— .‬שורה ‪ :6‬אמח כי לא יצדק‪ ,‬חסר בכ״‪— .‬שורח ‪ : 11‬לא כי‪ ,‬חסר בכ״‪.‬‬
‫— שורה ‪ :12‬חלק ככ״‪ :‬חלקי‪ .— .‬שורה ‪ :13‬כעת כי‪ ,‬מלת כי חםרח בכ״‪.‬‬
‫עד‪ .‬פיוט לד־ יעקכ‪ ,‬ולא אדע מי הוא; עזנין ל־נ צד ‪ — -660‬שזרה ‪:15‬‬
‫תהמה‪ ,‬בכ״‪ :‬חהילר‪ ;,‬ראה חהליס מ־ב ר‪ — .‬שורר׳ ‪ :19‬צבי צ־ל‪ :‬צבי חן‪.‬‬
‫בחב שהוא ם ח ר ן ר י ו א ן הראב־ע‬ ‫‪y‬‬ ‫;‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫שמת להראב״ע וצונץ ל״ג צר‬
‫עד ‪ 37‬ם״ ‪ ;107‬טל אורות צי ‪ 55‬מי׳ ע־ב‪ — .‬שורה ‪ :5‬עדך‪ ,‬בכ״ ובט־א‪:‬‬
‫עדיך‪ — .‬שזרה ‪ :6‬מעברך‪ .‬בכיי‪ :‬משבצות על מעבדיך‪ —.‬שורה ‪ :11‬ולך‪ ,‬ככ״‪:‬‬
‫סאלה ובטיא )חקון רשדיל?( אהה מאלף‪.‬‬
‫עו‪ ,‬יחידה שחדי‪ ,‬רשות לנשמת שית )עונץ ל־נ צי ‪ ,207‬ושם‪ :‬שחיי יחידה(‬
‫סר״ה ריואן שד־ל דף טיו ם״ ל׳ח אנרות שדייל חלק ו׳ צד ‪ — .776‬שורה ‪:2‬‬
‫;‬ ‫;‬

‫המה‪ ,‬בדיואן רשד׳׳ל‪ :‬הס בל • ראה שס הערה בי‪.‬‬

‫י‬

‫עז‪ .‬רשות לרשנ־נ; שיר השירים לוקש ער קיט והלאה‪ ,‬ועל הנאמר שם יש‬
‫‪,‬‬
‫להוסיף בי היא נס כס חזונים רף ני‪ ,‬זנםחזור רומא )הוצאת שד־ל חיא ‪.‬דף ע׳ז(‬
‫ושם היא לנשמת יוהיכ ובסי שובע שמחות )קובץ שיוטים ליוורנו חדט״ו( היא רשות‬
‫לשמיני של מסח‪ ,‬ונמצאה שעמים רבות בכתבי יד‪ — .‬שורה ‪ :2‬לילך ויומך‪ ,‬וכן‬
‫אמר רייה כס״ שלשני זר‪ .‬וחולי אחריו לילך ויוסך״‪ ,‬וככ״‪ :‬יומך ולילך•‪ ,‬ראה ע״ד‬
‫י‬

‫הנירםא הזאת זקש שתיש צד ק״ג‪ — .‬שורה ‪ :3‬בהיותך‪ ,‬ככ״‪ :‬כהייך אשר נעלם‬
‫;‬

‫כמד‪ ,‬כיד‪ .‬בכ״ ונוסחת זקש וכן נוסחח שאר ד‪-‬םשרים משונה סוה‪ _ .‬שורה ‪ : 4‬הלא‬
‫אס‪ ,‬בכ״‪ :‬הלא; טהור ונקי‪ ,‬בכיי‪ :‬טהור עין ונקי; וחסה‪ ,‬כיח כסי שובע שמחות‬
‫ובאחד מכ״ ברלינר ונם במחוור רומא; ובכיי ובן בשח׳ש‪ :‬ורמה‪ ,‬ואצל דוקס )רסכיע‬
‫עד ‪ :(106‬וקמה וראה מה שהעיר זקש‪ ,‬שהיש צד קייד‪ — .‬שורה ‪ :6‬לאל חי‬
‫כיח בכיי ובשובע שמחוה ובכ־י ברלינר ובס׳׳א‪ :‬לעורך; דאה זקש )צד קטיז(שבהר‬
‫הנוסחא חאחרונת יען כי מליצת לאל ח־ בבר השתמש בח רשב״נ בשורה ‪— .3‬‬
‫שורה ‪ :7‬כרבו תמיד בכיי‪ :‬תמיד ברבו‪.‬‬
‫עדן‪ ,‬נשמת לראב־ע‪ ,‬חסר מקעתו ככ״ וחשלסתי את חחסרק עש״ דיואן‬
‫חראב־ע הוצאח אינר צד ‪ 6‬סי' ‪ — .19‬שורד‪ :1 .‬לאל חי‪ ,‬ובריואן‪ :‬חיי חמדו‪— ,‬‬
‫שזרה ‪ :3‬ומחוץ‪ ,‬שם‪ :‬ומבהוץ‪ — .‬שורה ‪ :4‬סקוח‪ ,‬בכ״‪ :‬מקור; אחר נתן עליו‪,‬‬
‫בכ״‪ :‬אחר עלי‪ — .‬שורה‪ :5.‬עונג‪ ,‬בדיואן‪:‬עדנו ושם בדיואן‪ :‬שם‪ — .‬שורה ‪:6‬‬
‫;‬

‫נטע‪ ,‬בניי‪ -.‬נטה‪ — .‬שורה ך ער תומו חסר בכ״‪.‬‬

‫עט‪ .‬שיוט לרשבינ‪ .‬צונץ ‪ ;189‬נרסס בנטעי נעמניס צר ‪ ,18‬בסםרו של‬
‫הריימז צד ט׳ ובשה״ש לרשיזצד קליו‪ —,‬שורה ‪ :3‬תעצומך כיה ככ״ וכן הוא נס‬
‫במסרו שלריםיז ונ־נ ואולם רשיז הרסיס לסי הב״ אשר לשניו‪ :,‬תעצומך; ואץ‪ ,‬רשיו‬
‫;‬

‫הדמים והיך‪ ,‬ואני בחרתי בנוםהת הביי אשר לשני וכמו שהרשיםו נם רימיז ובעל נינ •‬
‫(‬

‫שאתו‪ ,‬כיה בכיי ונם בכיי הרשיז )ראה את הערתו כסשמ הנז׳ צד קליה(‪ ,‬ובנ״נ ובספרו‬
‫של תריסיו‪ :‬שאת ווה טעות‪ .‬תרשיו הרסיס‪ :‬שאתך ת׳ שאחו‪ — .‬שורה ‪ .4‬נכונה‪,‬‬
‫כ־ה בכיי זבדסוםים‪ ,‬זהרשיז הדפיס ‪,‬נכוחח׳ וכתב ‪,‬ונכוחה נכונח מנכונח כי לא נמצא‬
‫‪,‬נכונה• לשם סקרה•; רצוני‪ ,‬בכ״‪ :‬את רעונ׳‪ ,‬ואינו נכון‪ —.‬שורה ‪: 5‬מנחה עשרוני‪,‬‬
‫‪81‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬
‫בספרו של הרימיו )ואחריו בשירי שלמי‪ (.‬ובנ־נ‪ :‬פנהח זכרוני‪ ,‬והוא כמו סנהת זכרון‬
‫)בסדבר ה׳ טיו(‪ ,‬ובכיי כסו שהדפסתי‪ :‬עשרוני‪ ,‬והמנה על העשרוניס סלת אשר‬
‫הובאו בית ד ‪ — .‬שוהה ‪ :7‬חסדיך‪ ,‬כיה בכיי והוא הנכק‪ ,‬ובנ׳נ‪ :‬נךל־הסדך‪ ,‬וזה‬
‫ננד הסשקל והרשיו כ׳ הסדיך נודל‪ ,‬עוני בנ׳נ‪ :‬נךל־עונ; ונם זה לא יתכן‪ ,‬והעקר‬
‫;‬

‫בסיש‪ _ .‬שורה ‪ :8‬מחי‪ ,‬כיה הנכון ובכיי‪:‬׳ רוחך‪.‬‬

‫נשמת ‪,‬לחרב ר׳ ברוך בן יוסף•‪ ,‬כיה ככ׳יי‪ ,‬ולא טצאתי את זכר הסיוט‬
‫הזה בספרים‪ ,‬ונם שם הפייטן לא נודע רי‪ .‬ורע כי מסוף שורת ‪ 7‬עד תום הפיוט‬
‫חסר בכ״; ואולם מצאתי את הסיום בכיי שלפנינו כראש רף ‪ ;254‬בעוד אשד הסיוט‬
‫שלפנינו הוא בסוף דף ‪ ,255‬חד‪ ,‬לי לאות כי העלים סכורכים הסה שלא כסדק‪— .‬‬
‫שורה ‪ :7‬אני‪ ,‬ככ׳י‪ :‬כ; הה ננד הסשקל‪.‬‬
‫‪6‬א‪ .‬רשות לברכו ‪,‬סר׳ שמשון העולה ל א ‪ p‬הצבי־‪ ,‬כן הוא בכיי צונץ לינ‬
‫;‬

‫צד ‪ ,801‬ושם צד ‪ 302‬יאסר צונץ‪ ,‬כי ריש שלשנינו הוא ריש בן אברהם משנץ‬
‫)‪ ,(Sens‬ועיין כרם חסד תיד צד ‪ ;24‬טל אורות צד ‪ 62‬סי׳ םיא‪ — .‬שורה ‪:2‬‬
‫אלה; כיה בכי; ובט״א‪ :‬אל ה; והוא ננד המשקל‪ — .‬שורה ‪ :6‬ונם אנ; חשורח‬
‫הזאת )אשר חציה הסר( היא ננד המשקל‪ ,‬ובכלל סצאתי ראיה; כי הרוזי האזור‬
‫)‪ (Giirtelverse‬בשיר הזה חם שלא עם׳י המשקל—שורה ‪ :11‬חלל; בכ׳יובטיא‪:‬‬
‫שורה ‪ :17‬נדבות עמך‪ ,‬כ־ה בכיי והוא הנטן‪ ,‬וט״ם נפל בפרא וכתוב שם‪:‬‬ ‫הללו‪,‬‬
‫עמך נדבות‪ ,‬ובעי״ן נתלה! — שורדי ‪ :21‬מה‪ ,‬במ׳א וסה‪.‬‬
‫פב‪ .‬רשות לברכו‪ ,‬ובכיי ״שלמה בר יהודה׳ וכתב צונץ בלינ צר ‪,311-312‬‬
‫שהוא לר׳ שלסה בר אבון‪ ,‬וכן העיר בצדק ריש חורורץ בסחיו צד ‪ 566‬העדרי ‪b 3‬‬
‫— שורה ‪ :1‬אלהיס‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ ,3-2‬ציל‪ :‬שכיב אש בוערה ן ומסים‬
‫מה נורא ן אלהים‪ ,‬וכן הוא במה״ו שם‪ :‬כסתם שם‬
‫;‬ ‫חשדד‪ .‬ןן וחשך שם סתרה ן‬
‫תלו‪ ,‬במחיו‪ :‬ובכרוב שם ת ל ו ‪ — .‬שורה ‪ :5‬קרוש‪ ,‬במתיו־ נדול‪ — .‬שורדי ‪:9‬‬
‫לעם‪ ,‬במחיו‪ :‬לעסו‪ — .‬שורדי‪0‬ו‪ :‬קרה‪ ,‬כטחיו‪ :‬קיוד‪ — .,‬שורד‪ :12 .‬ברננ; במח־ו‪:‬‬
‫כרעי‪ — .‬שוריי ‪ :13‬ושא‪ ,‬ציל‪ :‬שאו כן‪ ,‬ציל‪ :‬קול‪.‬‬
‫;‬

‫פג‪ ,‬שות לברט ל ד יהוםסיה הנד‪ ,‬תזכירו צונץ ל׳נ צי־ ‪ ;469‬מל אורות‬
‫צד ‪. ?4‬ץ׳ םיכ; מה״ו צד ‪ ,665‬ושפ הוא רשות למעריב‪ — .‬שורת ‪ : 1‬לכ‪ ,‬וצונץ‬
‫כתכ‪ :‬כלב— שורדי ‪ :2‬תודות‪ ,‬צ״ל‪ :‬הודות; ליופ‪ ,‬כיה בכי; ובטיאומה׳ו‪ :‬כיוס‪—.‬‬
‫שורה ‪ :4‬פלאיו‪ ,‬בטיא ומה׳ו‪ :‬פעליו; וממש‪ ,‬בט״א‪ :‬מ מ ש — ש ו ר ה ‪ :5‬שור‪ ,‬כ׳׳ה‬
‫בכיי‪ ,‬כמיא‪ :‬צר ובםח־ו‪ :‬שס היכלכלוהו‪ ,‬במה׳ו‪ :‬היכל כלכלוהו‪ — .‬שורה ‪,7-6‬‬
‫;‬

‫שורה ‪ :9‬נמםט‪ ,‬בנרא ומחיו‪ :‬נסמכו‪— .‬‬ ‫הסד בכיי‪ —.‬שורה ‪ :6‬פניו‪ ,‬ציל‪ :‬סני‪.‬‬
‫שורה ‪ :13‬מול‪ ,‬כ׳ה בכי; ובמיא ומחיו‪:‬‬ ‫שוות ‪ :10‬בעצוטיו‪ ,‬כט״א‪ :‬בעצמותיו‪.‬‬
‫ועל‪ ,‬והוא נכון; נבורה‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ ,17-14‬םךרהבתימ משמח בטיא ומחיו‪.‬‬
‫— שורה ‪ :15‬שרשם‪ ,‬בטיא‪ :‬ושרשו‪ ,‬כט‪!1‬״ו‪ :‬ושרשם‪.‬‬
‫פד‪ .‬ברט ושם מהכת משח חזק נרשם בראשי ההרהים צונץ ל־נ צד ‪;582‬‬
‫;‬

‫מחיו צד ‪ — .568‬שורה ‪ :2‬ולבבי‪ ,‬במחיו‪ :‬ולבי לו ואעיר רעיוני‪ ,‬במחיו‪ :‬ואעיר‬

‫;‬

‫נאמני‪ _ .‬שורה ‪':5‬אספרח‪ ,‬בסח״ו‪ :‬פצחח‪ _ .‬שודדי ‪ :6‬בהדרימ‪ ,‬בסודו‪ :‬בחורים‪.‬‬

‫— שורה ‪ :9‬תטעו‪ ,‬שם‪ :‬תביעו‪ —.‬שורה ‪ :13‬במרומים‪ ,‬שם‪ :‬במעונים‪ _ .‬שורה‬
‫‪ :16‬לד‪ ,‬בסהיו‪ :‬לה‪ ,‬ורשיה תקן וכתב‪ :‬לך‪ ,‬וספה טעות על טעות‪ — .‬שורדי ‪:19‬‬
‫וכעלות‪ ,‬כפהיו‪ :‬וכעלות; צכא‪ ,‬בטה׳ו‪ :‬צבאיו‪ — .‬שורה ‪ :23‬עמו‪ ,‬שם‪ :‬לו‪— .‬‬
 ‫קונמדם הפיוכדם‬ ‫‪82‬‬
‫שורר ‪ :24‬סה‪ ,‬שם‪ :‬םי‪ — .‬שורה ‪ :27‬את‪ ,‬שם‪ :‬על; תני; שם‪ :‬רנניו במעות‬
‫עעטו; הביאו‪ ,‬ש‪ :15‬הביטו‪ — .‬שורה ‪ 28‬דל במח״ו‪, :‬וראו כי טוב ד׳־; ועונץ כתב‪,‬‬
‫כי סוף הפיוט הוא‪ :‬הביטו וטעטו כי טוב ד ‪.‬‬

‫פה‪ .‬רשות לברכו‪ ,‬וצונץ הביא בל׳נ צי ‪ .355‬סיוט לברט הטתהיל נ״כ‬
‫‪,‬אשא ראשי אברך קדושי־‪ ,‬והוא חתום כשם יצחק‪ ,‬ונראה כי כונהו על הפיוט שלפנינו‪,‬‬
‫ולס״ז חסר הרבה‪ ,‬ואין לנו רק הכיח הראשון חסחהיל באל־ף‪.‬‬
‫פו‪ .‬רשוח לברכו‪ ,‬ושם מחברו אבינדור‪ ,‬ונזכר בל״נ לצונץ צי ‪ ,314‬וסוף‬
‫תביח חאחרון חסר לפנינו‪ — .‬שורד‪ :5 -‬וחקו‪ ,‬ראח צונץ דנאנ‪ .‬מאעויא צי ‪'.415‬‬
‫פז‪ .‬סיום לראב־ע‪ ,‬חזכירו צונץ לינ צד ‪ 210‬ונדסס בטחזור קרםינטראץ‬
‫)ר־א חצ־ט( בתור ‪,‬סיוט לקדש• ליום כ׳ דו״ה‪ ,‬ואח־כ הדפיסו רייל תקס בלטכ׳ל‪.‬‬
‫משנת ‪ 1848‬צד ‪ 525‬מחוך מחזור זה אחיכ הדל רייסזקש בספרו על הפיוטים צד‬
‫;‬

‫ט״כ והיילברנ בטחכרת נטעי נעמנים צד כ־א סי׳ ב׳ על סי נוסחת חמת־ו‪ ,‬ולאתרונה‬
‫הדפיסו אינר בדיואן הראכ״ע סי׳)‪84] (83‬ן‪ ,‬ואולמ מהרוז הטתחיל באוה ר׳ והלאה טשונה‪.‬‬
‫בדיואן מאד סאד‪ ,‬והוא כשיד אחר‪ .‬והנד‪ ,‬רוקם נמשך אחר מחזור קרסינטראץ וכתב‪,‬‬
‫אשר הסיוט חזה הוא‪, ,‬קדיש ליום ב׳ דדה׳‪ ,‬ובכ־י אשר לפני כתוב רק שחוא פתיחה‬
‫;‬ ‫לקדש‪ — .‬שורד‪ : 2 .‬בחכמתך‪ ,‬ב״ח כנפעי נעמניס ונכון לסי המשקל‪ ,‬ובכיי בחכסה‬
‫בדיואן‪ :‬בטזבחך‪ — .‬שורה ‪ :4‬חוללת‪ ,‬כנטעי נעמניס‪ :‬חללת‪— .‬שזרה ‪ :7‬ואן לכי‪,‬‬
‫בנ״נ‪ :‬ואיך לכי יענה‪ — .‬שורה ‪ :8‬ואוחו‪ ,‬בטיק‪ :‬ואוח‪ — .‬שורה ‪ :10‬ובנפול‪ ,‬בטיק‪:‬‬
‫בנמול; ימינו‪ ,‬בכיי‪ :‬ימינך‪ — .‬שורד׳ ‪ :14‬מעבדימ‪ ,‬בכיי מעברים וכן הוא נפ בנינ;‬
‫במ־ק כמו שכתבתי בפנים‪ — .‬שורה ‪ :16‬לי עזוב במ׳־ק‪ :‬מעזוב לי‪ —.‬שורה ‪:19‬‬
‫ויעמד‪ ,‬בפיק‪ :‬ועמוד‪.‬‬

‫פח‪ .‬סיוט לקדיש‪ ,‬מיוסד עסיי א־כ ונזכר כלינ צד ‪ — .679‬שורה ‪ :6‬חסנו‪,‬‬
‫בכיי חסני‪ — .‬שורה ‪ :9‬שם‪ ,‬חסד והוספתי מסברא‪ — .‬שורד׳ ‪ :16‬חצי ההרח הראשון‬
‫הסר ומצאתיו בספרו שלצונץ בסקום הנזכר‪ ,‬והוא‪ :‬יתקפו בסי כל נאדר‪.‬‬
‫פט‪ .‬רשוח לקדיש לרשב־נ )צונץ ל״נ צד ‪ ,(188‬ונמצא נס באהד מכ״ מורי‬
‫חח׳ ר״א ברלינר‪ — .‬שורח ‪ : 1‬ולא‪ ,‬בכ־־כ)= בכ״ ברלינר(‪ :‬וחם לא‪ — .‬שורת ‪: 2‬‬
‫מעה‪ . . .‬הס‪ ,‬ככ״ב‪ :‬סיום ‪ . . .‬עוד‪ — .‬שורה ‪ :4‬לחלל כחיכל פנימי‪ ,‬בכי׳׳כ‪:‬‬
‫ושנאן יודה כמזבח פנימי‪ — .‬שורה ‪ :5‬חוות שם‪ :‬לחזוח כי אל‪ ,‬חסר שם‪— .‬‬
‫;‬

‫שורה ך‪ :‬ממר מבלי‪ ,‬שם‪ :‬ימלל עד בלי; ליל שם‪ :‬ל י ל ה ‪ _ .‬שורה ‪ :8‬ואתה‪ ,‬שס‪:‬‬
‫ושמך‪ -,‬בי נתל ובר‪ ,‬שם‪, :‬ולבי ונםשי יודעת מאד־‪ ,‬ונראה יותר נכון‪ — .‬שורה ‪: 10‬‬
‫כבודך‪ ,‬שם‪ :‬עזך‪ -‬ורבה‪ ,‬שם‪ :‬ורסה‪ ,‬והוא ננד ההרוז; וקובה‪ ,‬שם‪ :‬כסכה ונס זהסעות‪.‬‬
‫— שורה ‪ :11‬כי אותך וכו; שם‪ :‬שאתך לא יוכל נלנל‪ — .‬שורה ‪ :15-13‬הסר‬
‫בכי־ב‪ _ .‬שורה ‪ :13‬בארבע ובכ״י‪ :‬כארבע‪.‬‬
‫צ‪ ,‬נ־כ רשות לקדיש )צונץ ל׳נ צד ‪ (722‬תכרו ר׳ ‪,‬יום טוב קדוש־ כסש־כ‬
‫מפורש נכ״י אשר לפני; והוא ר׳ יום טוב בן יצהק הקדוש‪ ,‬אשר כבר דבר •אדותיו‬
‫ואשר חבר אח הסיוט יה רעיון לבך סימן צינ( ועוד סיוטים‬ ‫)‬
‫אחדים )ראח עונץ שם(‪ .‬כנראח חסר בכית א׳ וכן בביח נ׳ חרת אחד‪ ,‬כי ע״ל ככל‬
‫כיח וביח שלשד‪ ,‬חרווימ מלבד חרוז האזור‪.‬‬
‫צא! רשות לקדיש‪ ,‬נזכר בל״נ לעונץ עד ‪ ;413‬דיואן שדיל^דף כיד ע׳א‬
‫‪88‬‬ ‫קונטרס המיוכדס‬
‫סי׳ ס״ה‪ ,‬ועל הנאםר שם יש להוסיף‪ ,‬כי השיוט שלפנינו הוא רשוח לקדיש יום א׳‬
‫דמה בטהזור קרםנטו־ץ )רף כיה ע־ב( ובםהזור תלמסאן )דף נ״ה(‪.‬‬
‫צב‪ ,‬יהד קרבי הנוכי כצוגץ ל״נ צר ‪ ,572‬הוא שיוט לקדיש יום א׳ של‬
‫סכוה בקדובץ ארניל )דף צ־ו עיב( ושס מהנה •וסף‪ ,‬ולא מצאתי ככ״ אשר לסני‬
‫זולתי ההרוזים הראשונים‪ ,‬ושברי שירים לא הדשסתי בוה‪.‬‬
‫עג‪ .‬שיוט ‪,‬לאלו שינו״ סר׳ יו׳ט בן יצחק הקדוש )לעיל הערה לסי׳ צי(‪,‬‬
‫הזכירו צונץ ל׳נ צד ‪ ;286‬טל אורות צד ‪ 61‬סי׳ פי‪ — .‬שורי׳ ‪ : 14‬סקראיו‪ ,‬בכיי‪ :‬מקראות‪.‬‬
‫שורה ‪ :22‬ועל‪ ,‬בט״א נטצא בשני חצאי לכנה‪ :‬ועם‪ ,‬ואח״ו סי׳ השאלת ואני‬
‫מוסיף שאלה על השאלה כי לא אבין שתדון השאלה הזאת ובכיי מלה ועם איננו‪.‬‬
‫_ שורה ‪ ,28-26‬כננענראהלי בבית הזה‪.‬כי מקצתו הסר בכיי וכןבמ־א והמבין את‬
‫בנין הבתים בשירים הנקראיס מושח )־^‪ (gJ‬ידע ויכיר ב׳ החסיון הוא בהצי ההרוו‬
‫הראשון )שהוא שורי• ‪ ,(26‬ואנכי השלמתי‪.‬־ מסברא‪ — .‬שורה ‪ :28‬עמוד‪ ,‬ככ־י‬
‫וט־א‪ :‬לעמוד‪ ,‬והוא ננד המשקל‪,‬‬
‫צד‪ .‬רשות לנשמת מר׳ שלמה בן אבון‪ ,‬לרעה צונץ ל־נ צד ‪ ,311‬ובטל‬
‫אורות צד ‪ 57‬סי׳ ע־ד נדשס בשם ר׳ שלמה בן ובידול והראשון ני־את לי עקר‪ ,‬ושם‬
‫המחבר שלמר‪ .‬נמצא בראשי ההרווים ואולם המלות כר אכון מרומזות כשורה ‪:19‬‬
‫ב׳ריה א׳ב׳ המונו וינ׳ועמ שמו‪ — .‬שורי• ‪ :10‬יושר‪ ,‬ציל‪ :‬אשר‪ — .‬שורה ‪:11‬‬
‫מכון‪ ,‬צ״ל סבון כס‪ — .‬שויה ‪ :13‬משוה‪ ,‬בכ״ וט־א‪ :‬משוה‪ ,‬ובצדק ‪.‬העיר שש‬
‫רשזח״ח‪ ,‬כי ״יש כאן טעוח ונשחח חםשקל וחענין סחומ־ וכחב שם עוד‪ .‬ואולי ציל‪:‬‬
‫ביה צור לבדו משוש חסנו‪ ,‬ויהיה חענין על בן הכבוד‪ ,‬חלא הוא ישראל״‪ ,‬ולי נראה‬
‫לתקן כס״ש בסניס‪ ,‬והבוחר יבחר‪ — .‬שורה ‪ :20‬לקיים‪ ,‬ב״ח ככ״‪ ,‬ובט־א‪ :‬וקיס‪.‬‬
‫פיוט לאלו סינו מר׳ ׳וספיר‪) .‬יהושסיה( הנר‪ ,‬עיין עליו כל־נ לצונץ צד‬ ‫צה‪.‬‬
‫חמד ת״ר צד ‪ ;26‬טל אורות צי ‪ 34‬סי׳ ט״נ‪ — .‬שורי• ‪ :3‬לנפן‪,‬‬ ‫‪ 468‬ובכרם‬
‫שורד‪) .‬׳‪ :‬החניניס‪ .‬בב״ וטיא‪ :‬תנינים והוא ננד חמשקל‪— .‬‬ ‫כטייא‪ :‬נטן‪.‬‬
‫אים‪ ,‬איננו בכיי ורשד־ל הוסיפו בסיא מסברא‪ _ .‬שורה ‪ :28‬סר‪ .‬סאד‪,‬‬ ‫שורה ‪:25‬‬
‫מארץ‪ ,‬והוא ננר המשקל‪ .‬שורה ‪ :29‬מהלא ובכ״‪ :‬אז )או‪ :‬אך(‪,‬‬ ‫וצונץ כתב‪:‬‬
‫פיות‪.‬‬ ‫וצונץ בתב‪:‬‬
‫צו‪ .‬פיוט אחר לאלו שינו ושם מחברו אליהו התום בראשי ההרווים‪.‬‬
‫שורה ‪ :7‬יתאמץ‪ ,‬ציל‪ :‬חאסץ‪ — .‬שורה ‪ : 10‬ודור אינו בכיי‪— .‬שורה ‪ :17‬ולאו‪/1‬‬
‫בכ״‪ :‬לאות‪ — .‬שורה ‪ :20‬לפי המשקל הסרה שה תנועה אחת‪ ,‬ואולי ציל‪ :‬שש‪.‬‬
‫צז‪ .‬פיוט למי ידמה לך לרי־ץ בן ניאת ושמו נרשם בראשי ההרוזים;‬
‫שורה ‪ :3‬ממחלך‬ ‫צונץ ל״נ צר ‪) 198‬ושם ההרוז הראשון בשנוי לשון קצת(‪.‬‬
‫קרי‪ :‬םםהללך‪.‬‬
‫צח‪ .‬אשפוך שיחי‪ ,‬פיוט להראביע‪ ,‬ומכי ברשימת אינר לשירי הראב־ע אשר‬
‫אינם בדיואן ומצאתיו נם כס׳ הזדונים‪ ,‬והוא שס מי כמוך ליום ב׳ של סכות _‬
‫שורד‪ :1..‬לסנ; כחזונים! שני‪ — .‬שורה ‪ :3‬אואל‪ ,‬שם‪ :‬לאל‪ — .‬שורה ‪ :5‬כהילה‬
‫צורי‪ ,‬שם‪ :‬בהחלה לפניו‪ -•• .‬שורד׳ ‪ :6‬רס‪ ,‬שם‪ :‬ראש‪ — .‬שורה ‪ :7‬יהד‪ ,‬צ־ל;‬
‫יחיד‪ ,‬ובחזונים‪ :‬אחר באץ‪,‬שם‪ :‬כלי‪ — .‬שורה ‪ :11‬על‪ ,‬ציל‪ :‬על חק ובהזונים‪:‬‬
‫;‬ ‫;‬

‫כל נבולות עלי הק הנבל‪ — .‬שורד׳ ‪ :14‬ופניו‪ ,‬קרי‪ :‬ופניו‪ _ .‬ג שורד‪ 13 .‬שונה‬
‫בחוונים ודל‪• :‬עבדים םשתחרס לסניו‪ — .‬שורה ‪ :16‬לו‪ ,‬שס‪ :‬כ• לו מלוכה‪,‬‬
‫;‬
 ‫קונטרס המיומיס‬ ‫‪84‬‬
‫_ שורה ‪ :24‬נדעכדי‪,‬‬ ‫שם‪ :‬המלוכה‪ — .‬סשורה ‪ 12‬עד סוף חטיוט חסר בחזוניס‪.‬‬
‫בכיי‪ :‬נרע כח‪.‬‬
‫צט‪ .‬אהבה ליום א׳ של םסח )צונץ ל״נ צד ‪ (204‬לרי״ה‪ ,‬והיא נמצאה נם‬
‫בדיוקן כיי שלו חלק כ׳ סי׳ ניד טל אורות צד ך סי׳ ה׳)וראה שם הערה רשזה״ד‪.‬‬
‫׳‬ ‫;‬

‫כי חסיוט שלסנינו נסצא נם כטחזור סונםלייר(‪ — .‬שורה ‪ 2‬חנני חנני‪ ,‬ובכיי ומים‬
‫;‬

‫)=־ מהזזר טונטלייר(‪ :‬המני חנוני‪ ,‬וזה חד‪ .‬שלא ל * המשקל‪ — .‬שורד‪:6 .‬ואדמוני‪,‬‬
‫כיהבכ׳י; בארמוני‪ ,‬כיה בכיי‪ _ .‬שורה ‪ :9‬להניון‪ ,‬צ־ל‪ :‬לברון‪ — .‬שורה ‪: 11‬ומואב;‬
‫כיה הנכון וכיה בכיי‪ ,‬וגנדא‪ :‬ומואב; בתה‪ ,‬כיה ככ־י ונכון ניכ‪ — .‬שורה ‪:11‬‬
‫בארמוני‪ ,‬צ״ל‪ :‬ומלסוני‪ — .‬שורה ‪ :15‬תניס‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :16‬הקץ‪ ,‬הסר‬
‫בכיי; וכסוף‪ ,‬בכיי‪ :‬ונסוך‪ —.‬שורת ‪ :17‬בכיי וטיא‪ :‬השובב‪ ,‬והוא מד המשקל‪— .‬‬
‫שורת ‪ :19‬חסידותיך‪ ,‬בכיי‪ :‬הסרתיך‪ __ .‬שורה ‪ :20‬בך‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪:21‬‬
‫וצסונ; ציל‪ :‬ובצםוני‪ — .‬שורה ‪ :22‬ואוהב; בכיי‪ :‬ואוה בי‪.‬‬
‫ק‪ .‬לחוצה‪ .‬אהבה זשס מהברד‪ .‬לוי חזק חתום כראשי חרהיה‪ .‬זצונץ )ל״נ‬
‫צד ‪ (217‬לא כתב בברור סי הוא לוי המהבר את הסיוט שלסנינו‪ ,‬אך הזכיר אותו‬
‫בץ הסיומים‪ ,‬אשר ובם סר לוי אלתבאן חברו‪ ,‬ורשד״ל )אנרות צד ‪ (978‬כתב‬
‫בפרוש‪ ,‬כי הסיוט שלפנינו הוא לר׳ לוי בן יעקב אלתבאן‪ ,‬וכי הוא נמצא נס במהזור‬
‫והראן; טל אורוח צד ‪ 59‬סי׳ עיז‪ — .‬שורח ‪ : 1‬לחוצה‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪:4‬‬
‫(‬‫ואשלה‪ ,‬בטיא‪ :‬ואשים‪ — .‬שורה ‪ :8‬תועה בט־א‪ :‬נועה‪ — .‬שורה ‪ :17‬בכלמה‬
‫בכיי‪ :‬כלמח‪ — .‬שורה ‪ 23-22‬בטיא יש בזד‪ .‬בלבול הסדר‪.‬‬
‫קא‪ .‬שביה בת ציץ‪ ,‬נאולה)?( לרשבינ )דעתצזנץל׳נ צד ‪ • (588‬טל אודות‬
‫צד ‪ 22‬סי׳ כיח‪ — .‬שורה ‪ :2‬שבועח‪ ,‬בטיא‪ :‬שבועות‪ _ .‬שורה ‪ :19‬מורה‪ ,‬בט״א‪:‬‬
‫מזרי; אסוף‪ ,‬ככיי‪ :‬אאסוף‪ .‬בט־א יש סד‪ .‬הערה ‪,‬אולי תםר בית אחד‪ .‬ואולם מספרו של‬
‫צונץ )לינ ‪ (590‬נוכה לדעת‪ ,‬כי השיר הזה בן שבעח בתים הוא ולא יוחר‪.‬‬
‫קב‪ .‬אהבה לר׳ יוסף בן אשך ושמו נרשם בראשי ההררים; צונץ ל־נ צד‬
‫‪ 480‬טל אורות צד ‪ 41‬סי׳ ניב‪ — .‬שורד‪ : ! .‬יעלח‪ ,‬חסר בכי; ורשד־ל השלים‬ ‫;‬

‫אח ההפרץ מסברא‪ ,‬ובספרו של צונץ‪ :‬יונה‪ ,‬ונם הוא רק מדעתו כתב כן‪ — .‬שורה‬
‫‪ :9‬אכדית‪ ,‬כיה בכ״; ובטיא‪ :‬דבקים‪ — .‬שורה ‪ :14‬שבה‪ ,‬בט״א; שבחם —שורד‪.‬‬
‫‪ :15‬לצמיתות‪ ,‬בטיא‪ :‬צמיתות‪ — .‬שורה ‪ :24‬כקול; צ׳ל‪ :‬כקולי‪ — .‬שורה ‪:26‬‬
‫אל תדם כנפשך‪ ,‬בכיי‪ :‬אל תדמי כנפשך‪ ,‬בט׳׳א‪ :‬אל הדס נפשך‪ — .‬שורה ‪:38‬‬
‫הסרה בכיי ובם״א‪.‬‬
‫קג‪ .‬אהבה להראב־ע‪ ,‬הזכירה צונץ בלינ צד ‪ 211‬וכתב‪ ,‬כי מצא בכ״י חמשה‬
‫בתים‪ ,‬כי לאות ה אשר בשם אברהם‪ ,‬יש שם עוד חרוז תהלתו ‪,‬השפל נא זדים‬
‫אשר נאר‪ ,‬וכונחו לחרוז השפל אשר לפנינו הוא טחחיל בשורח ‪ ,10‬ובכל ואת לא‬
‫נמצאו בסיום הזה רק ארבעה בתים‪ ,‬כי השורה הראשונה )אל בדהך( היא רק החרוז‬
‫המאיר נתיב )‪ ;(Leitvers‬וכן הוא בקבוץ מעשי ידי נאוניס קדמונים צר ‪.110‬‬
‫— כסיפניס הטורים על טשקל השיר נמל טעות וציל כשורד‪ ,‬הראשונה‪:‬‬
‫(‬ ‫א‬

‫שורה ‪ :12‬אשך חסר בב״י‪ — .‬שורה ‪ :15‬תרנו‪ ,‬כיה בכ־יוצ־יל‪ :‬הורינו‪.‬‬

‫קד‪ .‬שתי‪ .‬פעמים‪ ,‬אופן לשבת נחטו בםחזור פולין )דיחרנס׳ דף קליד(‪ .‬ועל‬
‫מיהו תקנתי אמה שניאות בכיי אשר לפנינו; שם המחבר הנרשם בראשי חחרוזים תוא‬
‫שלמה בן יהודה‪ ,‬ואולם לא אוכל להחליט איוהו‪ ,‬כי כנודע היום סייטנם רכים אשר‬
‫‪85‬‬ ‫קונגורם המיונוים‬
‫וח היה ש ס ם — שו‪1‬ח ‪ :1‬שתי‪ ,‬חסד בכיי; מקדמים‪ ,‬בפיס פ^קיטיפ; על‪ ,‬חסדבפ׳פ‪.‬‬
‫_ שורה ‪ :2‬לאחר‪ ,‬שם‪ :‬ליהד; ובמיון‪ ,‬שס‪ :‬בחניון‪ — .‬שורה ‪ :8‬נן בניי‪ :‬נח‪.‬‬
‫׳‬

‫שורה ‪ :9‬הנות בטיס‪ :‬הנה‪ _ .‬שורה ‪ :11‬לקראת‪ ,‬שם‪ :‬לקרא• עלות הסר‬
‫(‬

‫בכיי‪ — .‬שורה ‪ :12‬ארבע‪ ,‬בסיס‪ :‬מךכע‪ — .‬שורה ‪ :14‬כרותה‪ ,‬בניי‪ :‬בריתה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :!5‬לשוננו‪ ,‬בם־ס‪ :‬סלונינו‪ — .‬שורת ‪ :19‬ססוכתה‪ ,‬שם‪ :‬סמכתם; עםהנץ‪,‬‬
‫בכ־י‪ :‬בעת צץ‪ — .‬שודה ‪ :20‬ונס יעד‪ ,‬בסים‪ :‬לקוראי עד‪ — .‬שורה ‪ :21‬הלך‪,‬‬
‫בכ״‪ :‬הילך‪ — .‬שורד• ‪ :24‬דץ‪ ,‬בכיי‪ :‬לארץ‪ — .‬שורי׳ ‪ :25‬להםחולל‪ ,‬כס־ם‪:‬‬
‫ם ס ח ו ל ל ‪ _ ,‬ש ו ר ה ‪ :29‬כתיבותיו‪ ,‬שם באותיותיו‪ — .‬שודד‪ :30 .‬מל‪ ,‬כסיס‪ :‬דליית‪.‬‬
‫‪ -‬שורה ‪ :33‬הדבקים שס‪ :‬חסיקים‪ — .‬שוייי ‪ :34‬יוסי‪ ,‬ככ׳י‪ :‬יוסף‪— .‬שורח‪:36‬‬
‫הלא יחזור לראשיחיו‪ ,‬בס״ס‪ :‬יחזיר לראש קריאוחיו‪ — .‬שורה ‪ :37‬החוור ובו;שם‪:‬‬
‫הלא יחזור לראשיתיו‪ — .‬שורי׳ ‪ :39‬יהי‪ ,‬שם‪ :‬הד‪.‬‬
‫קה‪ .‬שש םאוח‪ ,‬אחכה לסרשת עקב‪ ,‬נ־כ בסתזור םולין)דף קיל( ושם הםהבר‬
‫ש ל ס ה חוק נרשם בראשי החי־הים‪ ,‬והוא בלי ססק שלסה בר יהודח‪ ,‬אשד חבר ש‬
‫את חפיומ שלפני וה‪ .‬סשקל השיר הוא שלש תנועות ד־ םעסים בכל הרוו וחרדו‪,‬‬
‫וכטעוח נשםט בדסוס‪ — .‬שורד‪ : 1 ,‬שש‪ ,‬חסרככ״‪ — .‬שורי׳ ‪ :2‬על כנסי‪ ,‬חסד בכיי‪.‬‬
‫— שורה ‪ : 8‬ארבע‪ ,‬כפיפ‪ :‬אצבע‪ — .‬שורה ‪ 9‬חסרה ככ׳י‪ — .‬שורה ‪ : 10‬סדניא‪ ,‬ציל‪:‬‬
‫סדינא; הלא‪ ,‬בטיס‪ :‬לא‪ —.‬שורה ‪ :11‬לחוס כרך‪ ,‬בכ״‪ :‬לחוק ברך; מניניחפ‪,‬צ״ל‪:‬‬
‫םטניניהם‪ .‬שורה ‪ :13‬ענף‪ ,‬בסים‪ :‬עניז‪ — .‬שזרה ‪ :15‬פנה מליח‪ ,‬נט׳ס‪ :‬מנת‬
‫טלת נכפלת‪ ,‬חפר בכ״י‪ — .‬שורה ‪ :16‬הן הפרה ותפרה‪ ,‬במיפ‪ :‬הן כפלה וחסר‬ ‫;‬

‫לה‪ ,‬ואולם דין מלית כפולה ככר מבואר בשורה ‪ 15‬שהיא פטורה כרב שטעון‬
‫)פנחות פיא‪ ;(.‬מציצית לא נחדל ובכדמ‪ :‬ומציצית לא תהרל‪ — .‬שורה ‪ 17‬חסרה‬
‫בכיי; אצבע‪ ,‬צ״ל‪ :‬כנד‪ :‬תנדל‪ ,‬םלשץ נדיליםתעשה לך)דברים כ״ב י־כ( ודיל שחייכת‬
‫בציצית‪ — .‬שורה ‪ :19‬ונעור‪ ,‬בכיי‪ :‬ונעור‪ — .‬שורה ‪ :21‬וכדת‪ ,‬בכיי‪ :‬כשם;‬
‫מעוכבת‪ ,‬בפיס‪ :‬פעקבת‪ — .‬שויה‪ :24‬הנוי‪ ,‬בכ״‪ :‬הפין‪ — .‬שויה‪ :26‬לילח‪ ,‬בכ״‪:‬‬
‫ללילה‪ _ .‬שוייי ‪ :27‬נקכע‪ ,‬צ״ל‪ :‬נקבע‪.‬‬
‫קן‪ ,‬אהבה וחחלהה הסר ולא יכולתי להשליםה כי לא סצאתי לה זכחן בססי‪.‬‬
‫בראשי חחחדם היה מרומז שם המחבר הזקיהו‪ — .‬שורה ‪ :9‬ציץ‪ ,‬בכיי‪ :‬צאן‪.‬‬
‫קן‪ .‬םהםיוט הזה‪ ,‬אשר בנראה שם אברהם חיה חתום כראשי חרחיו‪ ,‬לא‬
‫סצאתי רק בתים אהרים בניי וךבו הסר ולכן לא הדפסתיו בזה‪.‬‬
 ‫השמטות ותקרני הטעות‪.‬‬
‫ונשמט ועיין בזוהר ‪0‬׳ תתמה‬ ‫בגמרא‪,‬‬ ‫צ י ‪ 3‬אות זי‪ .‬ונראה שבן היה נירסתם‬
‫קב־ו ע־׳א ותנינן א ל תקרי מה אלא מאה‪ .‬ובן איתא בזוהר קרח קע״ט ע״א ואמרו אל תקרי‪.‬‬
‫‪ 32‬אות סי‪ .‬ומצאתי כפרדס לרשיי דיל שעמד כזד׳ ונשמט ועיין כשיורי נ ר ב ה‬ ‫עד‬
‫ם״ קצ״ב‪.‬‬
‫אות ני‪ .‬הלולים חלולים וכוי גשמט לסגינו כברכות ס׳ ע׳יב הגירסא חללים‬ ‫עד‬
‫תלליס אך נירסת הרי״ף והרא״ש כנירסת חמחבר חלוליס‪ ,‬וכן הוא בטור א״ח סי׳ ו׳ ו*י־ל‪,‬‬
‫דמו לדבר חלולים תלולים עולת רמ״ח בחשבץ אברי האדם‪.‬‬ ‫ולא יאמר חללים חלליים‪,‬‬
‫וכוון בזה למה שנמצא במדרש תנחומא פ שמיני פסוק ואת החיה א ש ר תאכלו שמאתים‬
‫‪,‬‬

‫וארבעים ושמנה אבריס כאדם ולכך אנו אומרים בכל יום בא״ה אמ״ת אשר יער את האדם‬
‫בחכמח וברא כו נקבים נקבימ חלולים חלולים‪ ,‬חלוליש חלולים בניממריא רמ־ח הוי כםנין‬
‫)דפוס אמשטרדם‬ ‫נעלם במחילת בבורו םהרד־׳א‬ ‫והמדרש הזה‬ ‫איברים שבאדם עכ״ל‬
‫דף טו( שכתב ויש״קורין הלולים הלולים וטעות הוא בידם ובו׳ ע״ש‪.‬‬

‫״א‬ ‫‪221‬־ שורה‬ ‫— עד‬ ‫םי׳ ג״נ צ״ל קנ״ה‪.‬‬ ‫אות ה׳ בה׳ שכת‬ ‫‪ 82‬בביאור‬ ‫צד‬
‫‪ 299‬שורה‬ ‫— צי‬ ‫‪ 232‬אדם הנן צי׳ל אדם הגון‪.‬‬ ‫— צד‬ ‫כביאור כשחל ר״ח צ־ל ר״ה‪.‬‬
‫—‬ ‫שורר׳ ב׳ נפנלים צ־ל גדגלים‪.‬‬ ‫—‬ ‫שם עשן עייל עגן‪.‬‬ ‫—‬ ‫א׳ בשיר צ״ל כשיר‪.‬‬
‫— שורה ה׳ וכלכלד׳ עיל וכבלח‪.‬‬ ‫שורה ג׳ לאין עומד גםעזדד‪ ,‬ע־ל ואין עומד בסודה‪.‬‬
‫— ער‬ ‫וכן כביאור שורה א׳ עייל ארעא רקרא‪.‬‬ ‫שורה ה ארעא דקרא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪311‬‬ ‫— ער‬
‫נםעא‬ ‫על אלה ויותר לא‬ ‫שם פסוק‬ ‫צ״ל במדרש‬ ‫זבין לברין‬ ‫אות י ׳‬ ‫‪ 3 3 3‬בביאור‬
‫צד‬ ‫—‬ ‫צ״ל לעיר ששמה‪.‬‬ ‫‪ 334‬שורה ד׳ לעיר שממה‬ ‫צר‬ ‫—‬ ‫שלפנינו‪.‬‬ ‫כסשרים‬
‫ננםא ע־ל חווה‬ ‫‪ 338‬חנוה‬ ‫ער‬ ‫—‬ ‫צ־ל נוילי דימתהי‪.‬‬ ‫שורה ה׳ נוילי דימתתי‬ ‫‪335‬‬
‫‪ 367‬אות כ׳‬ ‫— עד‬ ‫— צד ‪ 3 6 5‬בביאור קרובץ אתרים ותיבת אתרות נמתק‪.‬‬ ‫ננםא‪.‬‬
‫ומקור הדברים הוא בזוהר ם׳ בשלה רף ר ב ע״א עיש והוא ראיה ברורה על קדמות‬
‫ספר הזוהר‪.‬‬

‫ה׳ ‪ :‬נ ג ד ה׳ אנשים שקורץ בתורה בראש‬ ‫צ״ל‪:‬‬ ‫‪ 388‬שורה ‪ 21‬מלמעלה‬ ‫צד‬
‫כשחל לחיות כחול וחיבות *וביום חכסומם־ מיותרות‪.‬‬ ‫חשנה‬

‫‪ 20‬ציל‪:‬‬ ‫‪ 546‬שורה‬ ‫ע׳‬

‫ומתרנמיגן מדאורייתא נשקו‬ ‫ומארצו יצאו )א״א‪ :‬פסוק הוא ביהזקאל ל־ו כ׳‬ ‫שודד‪8 ,‬‬
‫שלי ו ש ל ך ש ל ך חסיד ש מ צ ה להגאותו‬ ‫שם‪.‬‬ ‫כאשר מצאתי בכיי אסופות(‪.‬‬
‫‪ 25‬תמיד‪ .‬רשע שמתוך‪.‬‬ ‫— שורה‬ ‫משלו‪.‬‬