‫מחזור ויטדי‬

‫שמחה‬ ‫לרבינו‬

‫ר ש ״ ז ׳׳ ל‪.‬‬ ‫מתלמידי‬ ‫אחד‬

‫כ פ ת פ א י ת שנים‬ ‫נ א מ ד ה ס * ־ י ס בעיי ל י נ ד ‪ 1‬ן‬ ‫ח ׳ ^ ח ז ה ה י ה טםזן ח מ י [ ב ב י ‪ /‬ג יי‬ ‫הס״י‬

‫ת ו ס ס ו ת ה ג ה ו ת ה ק ו נ י ם ‪.‬־באורים‬ ‫עם‬

‫שמעק הלר איש הורורץ‪.‬‬

‫חלה שני‬

‫• ג א ל א י י נ‪0‬־<‪0‬יר‪,‬ואש‪1‬גה ‪ Sy‬ירי חברי‪: .‬וקיצי ! ר ד ס י ם‬

‫ועהר• נעיץ ונסדר מחרש עם מבוא וקונטרס הפיוטים‬

‫‪"•on‬ל‬ ‫עיי‬

‫בירבבערג תרפ״ג‬
‫בהחלאח כיח מסחר ספריס יעהק כילקא‬

‫י ר ו ש ל י ם ״‪-»,‬״‬ ‫‪rn‬‬ ‫‪,‬‬

‫שנת תשמ״ח לפ׳׳ק‬
 ©
‫כל הזכויות שמורות‬
ALL RIGHTS RESERVED , PRINTED IN I S R A E L
 ‫הי לכו ת סוכה‪.‬‬

‫ועטק סכות א פ ר ד ‪:‬‬

‫שנ*‪ .‬תנו רבנן א( העושה סוכה לעצמו אופ׳ ברוך שהחיינו וקיימנו והניענו לזמן הזה‪:‬‬
‫נכנס לישב בה אומי ברוך אשר קדשנו במעותיו מונו ליישב נסוכה‪.‬‬
‫ג(היתה עשויה ועומדת אם יכול להדש בה דבר ב ק למיעטרה ולמיסך כיסחרק* מברך‬
‫שהחייט‪ .‬ואם לאו משנכנס לישב בה מברך שתים‪ .‬אהת אסונה ברישא ואתת אומן‪.‬‬
‫נ( והשתא דאמ׳ רנ אשי חוינא ליד‪ ,‬לרנ כהנא דמסדר להו נולהו אבםא רקידושא‬
‫הילכך ומן כין עושה סוכה לעצמו בין עושה לולב לא צריך לסימר‪ .‬רסני בדכסא‪ :‬תי‪.‬‬
‫י(ובס׳ לולב וערכה הינ‪ .‬ואנן נמי כר׳ עבדינן‪ .‬ומברכי׳ כל שבעה‪ .‬ואע־נ רכהד יומא‬
‫הוא‪ .‬ובלולב נמי בל שבעה‪ .‬ואע־נ רמדרכנן הוא מכדכינן עליה‪ .‬כי היכי דטברכי׳ בנר‬
‫חנוכה ומקרא מנילה‪ .‬דקים ליה רב ושמואל בחרא שיטתא‪ .‬בלולב‪ :‬כתב רשיי‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫ת‪:‬ר ה( בסוכות תשבו‪ .‬אין תשבו אלא כעין תדורו‪ .‬אמרה ]תורה[ צא מדירת קבע ושב‬
‫בדירת עראי‪ .‬מיכן אמרו‪ .‬היה לו כלים נאיס מעלן לסוכה‪ .‬אוכל ושותה בסוכה‪ .‬ישן‬
‫בסוכה‪ .‬ומטייל בסוכה‪ :‬אמ׳ רבא ז(סאני םיכלא לכד מסטללתא‪ .‬בנון קידד‪ .‬זשסזדי‪.‬‬

‫י(( ה ע ו ש ה ס ו כ ה ל ע ג ס ו א ו ס ר וכר ס ו כ ה ס״ו ע״א‪ .‬ו ת ו ס פ ת א פ״ו ד ב ר כ ו ח ‪ .‬וירושלסי * ״ ס‬

‫ד ב ר ב ו ח ‪n‬״‪ •3‬ישם פ׳יא ד פ ו כ ה ה ״ ה ועיין בתוס׳ שם ד י ה ה ע ו ש ה וכוי צריך ל פ ר ש ס ע ס וכר׳ ובתום׳‬
‫מ נ ח ו ת ט׳׳ג ע׳׳ב ד י ה ואילו וכוי ושט ע׳׳ה ע״ב דייה ה י ה עומד זכו׳ וחוס׳ ב ר כ ו ת ל׳׳ז ע״׳ב ד־׳ח‬
‫ה י ה וכוי ועיי! ר ס ב י ט פי־א מ ה ׳ ב ר כ ו ת ה״ח וה״ט‪ ,‬ו ב ת ש ו ב ו ת ה ר ם ג ״ ס סי׳ נ*ז ו ה ט מ ת י ת ח ל ק‬
‫ב ו ה ל ש ל ש ה ה ל ק י ם וכוי ועיי׳ ב ת ש ו ב ו ת ר נ י נ ו יוסן‪ £‬אבן ס י ג א ש סי׳ ר״ג ו כ פ י ד ס לרש״• ז׳׳ל ‪0‬י׳ ק ־ צ ‪,‬‬
‫ו ב ת ש ו ב ו ת מהר׳׳ה אף׳ז סי׳ קצ״ה‪ .‬ב( היתד; עשויה ו ע ו מ ד ת וכוי כגון ל ט י ע ט ר ה ולמימך ביסתרק׳ ובו׳‬
‫ה ו א בבה׳׳ג ושם הלשין מ ש ו נ ה ק צ ת כגון ל מ י כ נ ש ה ו ל מ מ ך ב ה ב ס ת ר ק י מ ב ר ך שהתיינו וכוי׳ ו ח ו ג א‬
‫ברא״ש פ׳׳א ה י י נ בלשו! א ח ר ע״ש ועיי׳ ב ב ע ל העיטור בעה׳־ד דיש ה׳ ס ו כ ה וז״ל ירושלמי נ ‪ 8‬ו כ ה‬
‫י ש ע ה ת נ י צריך ל ח ר ש ב ה ח ב ר י א אמרו ‪ RED‬ר׳ אסי א פ ר ב׳ ס פ ח י ם ו כ ל ב ר ע ״ פ כ ו ל ה ש י ם חידוש‬
‫ב ג ו פ ה חידוש שאינו ב נ ו פ ה א י ט חידוש ודלא ככה׳׳ג ש א ס ר ו מ ס ך כסו‪/‬דקי ח ד ו ש ד ה א ליכא ס ו כ ה‬
‫ד ל א חייש )ברא־׳ש שמ ובב״י איתא ד ל א יכיל( להידושי ה א י חידוש עכ׳׳ל וכל חטעיי׳ בלשון חבה׳׳ג‬
‫ו ה מ ח ב ר יראה דלאו מ י י ן ס ו כ ה ישיבה דאיירי בירושלמי דצריך תיקון כ ט ף ה פ ו כ ה איירי ה נ ה ״ *‬
‫ו ה ם ח כ ר ר ק סדין ג מ ר א שלנו לעני׳ ב ר כ ת ש ה ח י י נ ו ב ש ע ת עשיה‪ .‬ו ר ע ח ט רגם א ם ח ס ר לסיפן־ ב ח‬
‫ב ס ת ר ק י נ פ י ח ש ו ב חידו׳ם לעניי ל ב ר ך שהחיינו חיבף‪ ,‬ולא אבין לפי ז ה ה ש ג ת ב ע ל העימוד‪ .‬ועיי׳‬
‫ל ק מ ן ריש ם ״ ש י ס וסי׳ שע״ד ועיי׳ בשהי׳ל סי• שלין‪ ,‬ו ב ת נ י א ר ב ת י סי׳ פ״ד‪ .‬נ( ו ה ש ת א ד א מ ר וכף‬
‫ד מ ס ד ר וכוי ה ו א לשון בה׳־נ ש ם וגירסת דשםדר הוא ג״כ גידםת הרי״!! והרא״ש‪ .‬ל( ו ב פ ר ק לולב‬
‫ו ע ר כ ה ה׳׳ג וכוי ה ו א לשון רש׳׳י שם ס־׳ו ע״א ובכ״י מינכען ל י ח א ל ת א י ואנן נ ס י ברי ענדיגן‬
‫ו ס ב ר כ י ן כ ל ש כ ע ה ועיי׳ כד׳׳ס ו ב ה ג ה ו ת שם‪ .‬ה( ב ס ו כ ו ת ת ש ב ו וכו׳ א ס ר ה ת ו ר ה כצ׳יל ו ה ו א נ׳׳כ‬
‫לשון בה״נ׳ ועי׳ ס ו כ ה כ ״ ח ע׳׳ב‪ .‬ו נ ר א ה רצ׳׳ל ומשנן בשוכה ח ת ת ישן נ ד א י ת א ב ה ״ נ ע׳׳ש‪ .‬ו ( מאבי‬
‫מ י כ ל א ובו׳ שם כ״ט ע״א ושם ה ג י ר ס א ס ה ו פ ך ע׳יש יעי׳ ל ק מ ן ס׳׳ח ע״א דשם מ ק ר י ם ב מ י מ ר א‬
‫ר ר ב א מ א נ י מיכלא‪ ,‬ו ה ו א כעין לשון בה׳׳ג ע׳‪-‬ש ופירושו ק ע ר ו ת ה ו א כפירוש ר ש ־ י ו נ מ ש ך על ו^ניסי‬
‫ש ה ו א ק ע ר ו ת עי•׳ ערוך ערך מגם‪ ,‬ו נ ר א ה שב! ה י ה ע ר ס ב כ ה ״ נ ‪ .‬וכן נ ר א ה שב! ה י ה ג״כ נ י ך ס ח‬
‫רש׳יי ב ב ה ״ ג ולכן פירש מאגי פ י כ ל א פירש קערות‪ .‬ועי• תום׳ ד׳׳ה םאגי ד ס י כ ל א וכר וכן וןביא‬
‫כ ס פ י ת מ י ס רעים סי׳ ק פ ‪ -‬ב כשם ס פ ר הישר לר׳׳ת והוא כסי׳ ש׳׳י ושם הלשון מ ב ו א ר יותר ^ן״ל‬
‫מ נ ה ״ ס ד ת י י כ ס ו כ ו ת ת מ כ ו כעין ת ר ו ת ס כ א ן א ס ר ו ח ב ס י פ ה י ה לו כ ל י ס נאים וב\׳ ו א ה א מחניחי׳‬
‫קאי ד ב א ד א מ י מ א נ א ס י כ ל א ל ב ר ס ס מ ל ל ת א א ל א ד א פ ס ק ה ת ל ם ו ד א א ג ב פ י ר כ א ופריק ליח ופריש‬
‫ה ב י א ס ר ר ב א מאני מ י כ ל א ל ב ר י ס ס ט ל ל ת א ד ח ש ב ו בעיי ת ר ו ת כעיני ו ב י ת העשוי ל כ ב ו ד כד*םהי׳‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪398‬‬

‫ומניסי ‪0‬י׳ קערות‪ .‬לאחר שאכלו בהן צריך להוציאו הוץ לסוכה‪ .‬משום מ־אוס‪(' :‬מאני‬
‫משתיא‪] .‬במטללתא[ כמן נוסקי‪ .‬וכובי וכסי ושרנא‪ .‬פי׳ נר של הרס שקורין קרושייל‪.‬‬
‫אמרי לה במטללחא‪ .‬ואמרי לבר ממסללתא‪ .‬ולא פליני‪ .‬הא בסוכר‪ ,‬נמלה הא כסוכה‬
‫קטנה‪ .‬ואילו היא סובה קטנה‪ ,‬כדתניא‪ .‬ח(מחזקת ראשו ורובו ושלהנו כשירה‪ .‬ר׳ אומי‬
‫פסולה‪ .‬עד שיהא בה ד׳ אמות על ד׳ אמות‪ .‬מאי טעמ׳ דרבנן‪ .‬קסברי סוכת דירת עראי‬
‫בעינן‪ .‬וכי מחוקת ראשו ורובו ושולהנו שהו שכעת טפהיס כשירה‪ .‬ור׳ ‪ x‬ר סוכת‬
‫דירת )עראי( ]קבע[ בענן‪ .‬אי אית בה ארבע אמות על ארבע אמות דיירי נד‪ ,‬אינשי‪ .‬ואי‬
‫לא לא דיירי בה אינשי‪ :‬והלכת׳ כרבנן‪ .‬דקיימ׳ לן ט ( הלבה כדי נמזבירו ולא מהביריו‪.‬‬
‫והכי דרבנן פליניעליה‪ :‬תייר י(שחים כהלכתן ושלישית אפילו מסח ר׳ שמעון אומי‬
‫שלש כהלכתן ורביעיח אפי׳ טפה‪ .‬והלכה כרבנן‪ .‬ואוחו טפח מעמידו לכל רוח‬
‫שירצה‪ :‬כ( איר סימון א׳׳ר יהושע בן לוי עושה טסה שוחק ומעמידו בסחות משלשה‬
‫סמוך לדופן‪ .‬וכל פהות משלשה כלבוד דמי‪ .‬סי׳ פסה שיחק‪ .‬סודרו בדי אצבעות‬
‫שאינן נונעוח זו בזו דחוי טפח ומשהו‪ .‬ומעמידו בסחוח משלשה סמוך לאתת הדפנות‬
‫ופחות מני כלבוד‪ .‬וחויא לח כמחיצה של ד׳ טסחיס ימשך סוכה קטני‪ .‬שבעה טפחיט‬
‫נמצא רוכז של דופן עשוי‪ .‬רבא אס׳ אינה ניתרת א י א כצורת פתח‪ .‬היכי דמי צורת‬
‫הפתח‪ .‬קנה מיכן וקנה מיכן וקנה על נביהן‪ .‬והכי קאט׳ רבא טפה שקנינו כברייתא‬
‫שמתיר בדופן שלישיח אינו מחיר אלא א׳יכ עשאן לאוחו טפח צורח סחה על פני‬
‫בל הדופן כולה‪ .‬כיצד קנה של הצי טפה אצל היוצא‪ .‬וקנה של חצי טפח במקצוע‬
‫שכננדו‪ .‬וקנח על נביחן‪ .‬דהוה ליה כאילו הדופן כולו סחוס‪ .‬דפתה שיש לו צורח‬
‫פחח םחימא סעליא חיא‪ :‬נרסי׳ בפ׳׳ק דעירובין וזהו טפח שאמרו חכמים‪ :‬איכא‬
‫ראמרי אמי רבא וניחרח נמי בצורח פתח‪ .‬פי׳ טשמע דטסח ששנינו היינו כדמסרש‬

‫בריש יומא ולאו אורח ארעא לעיולי כיה מאני פ י כ ל א בלים שלשין ב ה ו ושטוחגן כ ה ן ושסבשלין‬
‫בהן ד ל א חייב ה ס י כ ה א ל א ב ד כ ר י ס שרגיל•! ל ה י ז ח ס בדירה יסאני מ י כ ל א אינן דגילין כ כ י ח א ל א‬
‫ב ח ד ר אופין ואותן בני א ד ם שרגילין שמהמירין להוציא מן ה ס ו כ ה ק ע ר ו ת ל א ח ר שאכלו בהן טועין‬
‫הן דסםרשי ט ע ס א מ ש ו ם מ א י ס ו ח א וליתא‪ .‬ובן מ ו כ ח ב ה ״ נ דמפרשי מאני מיכלא כגון מאני ר ם ש ה י‬
‫ב ה ו ח מ י ר א ‪1‬אעי דלישא ב ה ו א ב ל ס א נ י מ ש ת א ב ס ט ל ל ת א ד כ ב י ת נ ס י םית׳ ל י ה ו ה ״ ה ל ק ע ר ו ת‬
‫ו ל כ ל מ א נ י מ א כ ל הסובאין ב ב י ת ‪ {t .‬מאני מ ש ת י א ב ס ט ל ל ת א כצ״ל‪ ,‬ושרגא וכוי כן ה ו א ה נ י ר ס א‬
‫לפנינו שם ושרגא בויו‪ .‬א ך בח׳׳נ וברי‪-‬ן! וברש״י וכרא׳׳ש ה ג י ר ס א שרגא ובו׳ ולא קאי אדלעיל מינה‪,‬‬
‫וכן ה ו א מפורש בםפד הישר לר״ת שט שרגא א ס ר י ל ה ב מ ט ל ל ת א וכוי ה ך סיפא ל א ר ב א א מ ר ה‬
‫א ל א אגב נ ד ר ה •גסיב ח ל מ ו ד א ולא משום ח ש ב ו כעי׳ תדורו וכוי ועיי׳ בחום׳ שם ד ״ ה ואמרי׳ וכוי‬
‫ח( מ ח ז ק ת ראשו ורובו ובו׳ ש ם ג׳ ע׳׳א ועי׳ ב ש א ל ח ז ח פ• ה א ת ה כ ר ב ה‬ ‫ועיי׳ ל ק ס ן פי׳ שם״א‬
‫ו ב ש א י ל ת שלום שם‪ .‬מ( ה ל כ ה כרבי ס ח ב י ר ו וכו• עידובין מ׳׳ו ע״כ‪ ,‬פ ס ח י ם כ״ז ע״א‪ ,‬ועיי ב ב ״ ב‬
‫ק ב ״ ה ע״א עשה בדברי רבי עשה‪ .‬כדברי ח כ מ י ם ע ש ה ם ס פ ק א ליה אי ה ל כ ה כרבי מ ח ב י ר ו ולא‬
‫מתבריו וכו׳ ועי׳ תום׳ ורשב״ם שם דייה מ ס פ ק א ובו׳‪ ,‬ועיי ב ש א ל ת ו ה שס ובהעי׳ש מ ה ש ה א ר י ך בזה‪.‬‬
‫י( שחים כ ה ל כ ת ן ובו׳ שם ו׳ ע״ב‪ .‬כ( א מ ר ר׳ סימון וכו׳ שם ז׳ ע׳׳א ו ב כ ל הסוגיא מ פ ר ש בפירש׳׳י‬
‫שם ד ת ל ח א ל ש נ א ל ר כ א נינתו ל ל ש נ א ק ס א ואינה נ י ת ר ת א ל א ב צ ו ר ת ה פ ת ח קאי ד כ א ע ל ה ב ר י י ת א‬
‫דלעיל ד ק ת נ י שתים כ ה ל כ ת ן ושלישית אפילו ט פ ח ו ק א ס ר ר ב א על זח ד ט פ ח ד א מ ר היינו דובא‬
‫כ ש ע ש ה מ ה ט ‪ 1‬ח שתי קנים כ ל א ח ת חצי מ פ ח ו ק נ ה ע ל גביהן‪ .‬ואיכא דאמרי נ י ת ר ת נ ס י ב מ ר ת‬
‫ה פ ת ח היינו לא בעינן ט פ ח א ל א ק נ ה כ ל שהו מכאן ו ק נ ה כ ל שהוא מ כ א ן ובהבי סגי ו נ ח ש ב כאילו עשה‬
‫ס ת י מ ח יםל ט פ ח דאו ב ה א או ב ה א סגי‪ ,‬וללשנא ב ח ר א וצריכא נמי צ ו ר ח ה פ ת ח פירושו רחרווייהו בעינן‬
‫ט פ ח ש ל ם אצל היוצא ו ק נ ה כ ל ש ה ו בזוית שכנגדו ו ק נ ה על נביהון ס ט פ ח זה ל ק נ ה ש ל זוית‪ ,‬ועי׳ מ׳יש‬
‫בזה ב ע ל ה מ א ו ר ויותר מ ב ו א ר ב ס פ ר ת ס י ם דעים סי׳ רכ״ח ב מ ה ש ה ב י א שם בשם ס פ ר ה צ ב א‬
‫ל ב ע ל ה מ א ו ר וז״ל א ס ר ד כ א ואינה נ י ת ר ת א ל א בצורת ה פ ת ח איכא דאמרי )אמר( ר ב א ו נ י ת ר ת‬
‫נמי‪ ,‬א״ד א מ ר ר ב א וצריכא נ ס י צורת פ ת ח ׳ ב ע ל ס פ ר הערוך פירש דחרי לישנא ב ח ר א י פירושא‬
‫ד ל י ש נ א ק מ א אינון זבן ה ד ב ר י ם נראים כ מ ש מ ע ם ‪ ,‬ו ה ר ב רש״י ז״ל פירש ג׳ הלשונות כולן ח ל ו ק ו ת וו‬
‫מזו ו כ ס ו שכחזב כפירוש‪ ,‬ויש מכריעי] כדבריו ס ד ם ה ד ר י נ ן כ כ ו ל ה ו ת ל ת לישנא א מ ר ר ב א ש א ס היו‬
‫שתי ה ל ש ו נ ו ת מ פ ר ש י ם הלשון הראשון ל א היו מזכירים א ל א ה ש מ ו ע ה ב ל ב ד ‪ ,‬ולא ח י ה שם ב ע ל‬
‫ה ש ס ו ע ה תוזר כ כ ל ה ל ש ו נ ו ת א ל א בודאי שיש מ ת ל ו ק ו ת בין ה ל ש ו נ ו ת כולן ו ה פ ר ש יש בין הלשון‬
‫הראשון וכין הלשון ה א ח ר ו ן אע״ם שנראים כ ח מ י ן זח ל ז ה ב מ ש מ ע ם שלפי תלשון הראשון אס ע ש ה‬
‫באותו ט פ ח של דופן השלישי ק נ ה ס כ א ן ז ק נ ה ס כ א ן ו ק נ ח ע ל גביהן אין צריך ש ם דופן א ח ר‬
‫ו כ ש ר ה ‪ ,‬ובלשון ה א ח ר ו ן צריך ש י ח א כ ל אותו ט פ ח ס ת ו ם וסי׳ )צ׳׳ל וםסוך( לו צורת פ ח ח ואין ז ה‬
‫‪399‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫ר׳ סימון לעיל סתימת פתח אצל היוצא‪ .‬ואתא רבא למימד דאס עשה צורת הפתח‬
‫על פני כל הדופן כשני קנים נל שהן וקנה על בגיהן קאי ליה במקום טפח וםבשר‬
‫לה כוותיה‪ .‬דאו האי או האי מכשר‪ .‬איכא דאמרי אמי רבא וצריכא נסי צורת הפתח‪,‬‬
‫פי׳ דתרודהו בעינן טסמ אצל היוצא וקנה בזויות שכננדו‪ .‬וקנה על נביהן‪ .‬מטסה זה‬
‫לקנה של )זולת( ]ווית[‪ :‬רב אשי אשכה ליה לרכ כהנא דעבר לה טסה שוחק‬
‫וקעכיד לה נסי צורה הפתח‪ .‬איל למה ליה למר בוליה האי‪ .‬ולא סבר לה מר להא‬
‫דאט׳ רבא וניתרת נמי בצורת הפתה‪ .‬איל אנא כאידך לישנא סבירא לי׳ דאמ׳‬
‫וצריכה נמי צורת הסחה‪ :‬וכן הלכה‪ :‬ושהמתה מרוכה מצילתה פסולה‪ :‬ת־ר ל(חסתח‬
‫מהמת סכך פוסלת כה ולא מחמת דפנות‪ .‬ר׳ יאשיה אוס׳ אף מהמת דפנות‪ .‬מ( הבא‬
‫קת׳ ושהםתה מרובה מצילתה׳ ססולה‪ .‬הא כי הדדי כשירה‪ .‬והתם קת׳‪ .‬ושצילתה‬
‫‪K‬‬
‫מרוכה מחמתה כשירת‪ .‬הא ‪ 2‬הדדי פ ס ו ל ה ל א קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה‪, .‬‬
‫הא דקת׳ כשירה‪ .‬הא כי הדדי פסולה‪ ,‬מלמעלה‪ .‬מאי פעמי דכל דמה שמעילאי‬
‫שיעור וווא‪ .‬םתתאי שיעור איסתירא‪ .‬הילכך כי הדדי פסולה‪ .‬דהויא המתה מלמטה‬
‫מפי ממאי רהואי מלמעלה‪ .‬והא דקת׳ פסולה‪ .‬הא כי הדרי בשירה‪ .‬מלממה‪ :‬תייר‬
‫נ(םוכת נ׳ניכך‪ .‬סוכת טיס‪ .‬סוכח נשים‪ .‬סוכת )ננביס( ]בהמה[‪ .‬סוכת כותיים‪ .‬סוכה מכל‬
‫מקוס כשירה‪ .‬ובלבד שתהא מסוככת כהילכתה‪ .‬אס׳ רב הסדא והוא שעשוייח לצל‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ .‬לאתויי מאי‪ .‬לאהויי הא דתנו רבנן‪ .‬סוכת ר׳ק׳כ׳ש׳‪ ,‬רועים‪ .‬קייצים‪ .‬כורננין‪,‬‬
‫שומרי סירות‪ .‬מכל מקום כשירה‪ .‬מיי סוכת נוים שעשאוה לדור בה כל ימות החמת‪.‬‬
‫סוכח פ״מ‪ .‬ואסילו סחותה מאילו‪ .‬אמי רב הסדא האי כהילכתא דקא׳ הכי קאי‪ .‬והוא‬
‫שםסוככת יסה‪ .‬רמוכהא מילתא שעשייתה הראשונה לצילהה היתה ולא לצניעותא‬
‫בעלם׳‪ .‬דאעינ רסוכה לשם הנ לא בענן‪ .‬עשריה לשם סזכה כענן‪) .‬לצל הוא )דמי(‬
‫רמיקרייא סוכה שסוככת מן החורכ‪ :‬רועים שעושין סוכה לישב בתוכה ספני השרב‬
‫ושומרים צאנם‪ .‬קייצים‪ .‬שומרי קציעות השסוהים בשדה לייכש‪ .‬בורננין‪ .‬שומרי העיר‪.‬‬
‫וכולן ישר׳ הם‪ .‬אבל סובה זו לא לשום חנ נעשית‪ :‬ס(הדלה עליה את הנסן ואת‬
‫הדלעת ואת הקיסום וסיבך על נבם פסולה‪ .‬שאין מסככין כמהובר‪ .‬ראמ׳ מר באספך‬
‫מנרנך ומיקבך‪ .‬בפסולת נורן ויקב חכתי מדבר‪ .‬שססכבין בו‪ .‬ט(ואם היה סיכוך‪.‬‬
‫חרכה מהן‪ .‬או שקיצצן כשירה‪ .‬הרכה מהן‪ .‬פי׳ מבמלו כרוכ‪ .‬או שקיצצו‪ .‬אף לאחר‬
‫שסיככח בחן‪ .‬ולא אמרי׳ חחילח עשייחה כפסול נעשיח‪ .‬וה )הכל( ]הכלל[ כל דבר‬
‫חמקבל מוסאח ואין נידולו מן ח א ‪ p‬אין ססככין נו‪ .‬מנא חני סילי‪ .‬ס(כי אחא רבין‬
‫איר יוחנן ראם׳ קרא באספך מנרנך ומיקבך )דברים טז( בפסולת נורן ויקב לסיכוך חכתי‬
‫מדבר‪ .‬ורב הםדא אמ־ מהכא‪ .‬צאו ההר והכיאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס‬

‫ועלי תפרים ועלי עץ עבח לעשח סכת ככתוב )נהמיה ח(‪:‬‬

‫שנח‪ .‬ל(תכילי מש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין םםככין בהן‪ .‬לא ספני ששסולין‬
‫לסיכוך‪ .‬אלא פעמים שאדם בא סן השיח וחבילתו על כתיסו‬
‫ומעלח ומניחה על ‪.‬נבי סוכה לייבשה ונמלך עליה לסיכוך‪ .‬והתורה אסרה חנ הסכות‬

‫מועיל ב ל א זה‪ .‬ועי׳ ברי״ן! ובד׳׳! שם‪< :‬ן ח ס ח ה ם ח מ ח סכך וכו׳ שש ז׳ ע׳׳ב‪< .‬נ( ה כ א ק ת נ י‬
‫ו ש ח ס ח ח מ ר ו ב ה וכו׳ עיי׳ ב ג מ ר א שם ב י ב ע׳׳ב‪ .‬וכלשון ה ם ה ב ד ה ו א ב ב ה ״ נ פ ־ ק ד ס ו כ ה ועיץ חוס׳‬
‫ד׳׳ה בזוזי וכוי וחום׳ כ׳׳ב קם״ז ע׳׳א ד״ה וםשוי ל י ה וכו׳ ור״ת ח י ה גורס כ ס ו כ ה ו ט י ועי" חוס•‬
‫מ נ ח ו ת ק׳יז ע״א ד׳׳ד‪ .‬ודילמא ובו׳ ועיי׳ ב ס פ ר יראים סי׳ קכ״ג‪ .‬נ ( ס ו כ ת ‪31‬ביך ובר שם ה׳ ע׳׳נ‪,‬‬
‫ועי׳ גיטין ם׳׳ר• ע״ב תוס׳ ד״ר‪ .‬כ ל שישנו ובו׳ ובדא״ש גיטין פ״ר םי׳ ס׳־ה‪ ,‬ועי• ב ס פ ר ק ת ל ח יעקב‬
‫ס ו כ ה שם‪ .‬ס( ה ד ל ה עליה א ח ה ג פ ן ו כ ו שם י־־א ע״א‪" .‬וע׳ כחדזשי הוישב־א שם‪ .‬וכוזרושיו‬
‫ט׳ ע׳׳ב‪ ,‬ו ב ת ש ו ב ת ו סי׳ קצ׳־ו ד א ם ר מ ר ב א ס פ ך וכו׳ שם י׳׳ב ע׳׳א וכן הוא כרש׳* י*א ע״א דייה‬
‫מ( ו א ס ה י ה סיכוך ה ר כ ה וכר פירש מ ב ט ל ו ברוב בן פירש‪-‬׳י ש‪ 0‬וע״ בר״! שס‪.‬‬ ‫פ ס ו ל ה וכוי‪.‬‬
‫‪ (6‬כ י א ח א ר ב ץ ובו׳ ש ס י׳׳ב ן ך א ועיי חוסי ר י ח כ » ס ו ל ו ת וכו׳ ועי׳ בחודשי חו־שב־א שם‪ .‬צ( ת ב י ל י‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪400‬‬

‫תעשה‪ .‬ולא מן העשוי‪0 :‬י׳ זרדץ‪ .‬סיני קניס הוא שעושה זרדץ‪ .‬פודיילש ב׳‪.‬‬
‫ומזחין אותן‪ .‬ובעודן להים בהמה אוכלתן‪ .‬ולכשיבשן עומדין להיסק‪ .‬אין מסככין בהן‬
‫כשהן קשורץ‪ .‬אבל אמ היו מוחרין כשירין לסיכוך‪ .‬סעמים שאדמ בא מן השדה כל‬
‫ימות החמד‪ ,‬ומניהה על נבי סוכה שיש לו כל ימות החמה למקנהו ומניח התפילין‬
‫שם לייבשן ולא לסכך‪ .‬וכשמניע הזע נמלך עליהן לסבך‪ .‬והתורה אסרה תעשה ולא‬
‫מן העשוי‪ .‬כססול‪ .‬הה שנםכך שם שלא לשם סכך אסילו לצל אלא ליבש‪ .‬אין‬
‫שם סוכה עליו‪ .‬הילכך נזור רבנן שלא יסככו בהבילין‪ .‬אסילו הוא מטילו עליה‬
‫לשס סוכה הנ‪ .‬נזירה משום הכילין רכל השנה דאיכא מטולה דאוריית׳‪ .‬מדקאמ׳‬
‫ואם התירן כשירה‪ .‬שימ רכל היכא דאיכא אנד אסור לסכך בו‪ .‬ק(ואנד בחד לא‬
‫שמיה אנד‪ .‬פי׳ כל רבר יחידי שהוא מחובר יהד האונדו כשני עצמו‪ .‬אינה אמרה‬
‫עד שיחן דבר אחר עמו ויאנד יחר‪ :‬אס׳ רב יהודה ר(הני שוושי ושוערי מסככינז‬
‫בחן‪ .‬שוושי סי׳ מיני ירקוח הן‪ .‬שוערי‪ .‬ארבא סלקיידא‪ .‬והוא שעליו רחבימ ונדל‬
‫ביעריס‪ .‬מםבכינן בהן‪ .‬שאינו מאכל אדם לקבל טומאה‪ .‬אביי אמי בשוושי מםככינן‪.‬‬
‫בשוערי לא מסככינן‪ ,‬כיון רסרי ריחייהו שכיק לה ונסיק‪ .‬אמ׳ רב חנן בר אבא‬
‫ם(היזמי והיני מםככינן בהן‪ .‬סי׳ מיני סנה הס‪ .‬אביי אמי כהיומי מסככינן בהעי לא‬
‫מסככינן‪ .‬כיון דנהדין עליה שביק לה ונפיק‪( :‬המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם‬
‫ח‬

‫נבוחוח מן הארץ שלשה טפהים פסולה‪ .‬מלמטה למעלה עשרה פסחים כשירה‪ .‬ר׳‬
‫יוסי או׳ כשם שמלמטה למעלה עשרד‪ ,‬טפחים‪ .‬כך מלמעלה למטה עשרה פסחים‪.‬‬
‫א(והלכה כרבנן סי׳ המשלשל‪ .‬כל מלמעלה למטה קרי שילשול‪ .‬מלמעלה למטה‪.‬‬
‫שהתחיל לארונ המהיעה אצל הסכך ואות ובא כלפי מטה‪ .‬שלשה טפחים פסולה‪.‬‬
‫דהיינו כדי שיזדקר הנרי בבת ראש‪ .‬דאמרינ׳ פסולה‪ .‬מלמטה למעלה‪(3 .‬שהתחיל‬
‫לארונ בערב סמוך לקרקע ומנביה והולך‪ .‬כיון שחנניה עשרה כשירה ואפיי אין‬
‫מניעוח לסכך‪ .‬ר׳ יוסי אומי כשם שמלמטה למעלה דין בארינה‪ .‬כך מלמעלה למטה‬
‫דין בארינה עשרה‪ .‬ואפי׳ נכוה מן ד‪,‬א‪ p‬הרבה כשירח‪ .‬דקסבר מחיעח חלוייח‬
‫מתרח‪ :‬נ( הרחיק הסיכוך טן הדפנות שלשה טפחים פסולה‪ .‬פי׳ לאו ננוכהה קאסי‪.‬‬
‫אלא ברחבה שהניח אויר בסכך אצל הדופן‪ .‬ך()וד‪.‬ילכך( ןוחלכתא[ אויר פסול בשלשח‬
‫טפחים בין כסוכה נחלה נין בסוכה קטנה‪ .‬סבך פסול פוסל כארבעה בסוכה קטנה‪ :‬כיח‬
‫שנפחת וסיכך על נניו אם כין הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה פחות מארבע‬
‫אמות כשירה‪ .‬מאי טעמי דאמר׳ דופן עקומח‪ .‬פי׳ כיח שנפחת ננו כאסצעיחו‪ .‬ונמצא‬
‫תקרח הכיח שהיא פסולה משוס חעשח ולא מן העשוי מפסקת בין דפנות לסכך‬

‫ק ש וחבילי עצים וכוי התופי שס ד״ה חבילי ובר ובן הרא׳׳ש פ״א סי׳ כ״ר הביאו בשם הירושלמי‬
‫)פ״א ה״ו( דאין ח ב י ל ה פ ח ו ת ה ם נ ״ ה קנים‪ .‬וכן הוא ד ע ת ה ר מ ב ־ מ פ״ה סה• ם ו כ ה ה״י ועי׳ ב ה ש ג ו ת‬
‫ה ר א ב ״ ד שם ובכ״ט ובמ׳ימ ובמנ״ע׳ ו ה מ ח ב ר שלא הזכיר כ ל ל ל ה א דירושלמי דאין ח ב י ל ה פ ח ו ת ה‬
‫מ ב ״ ה קנים צ״ל ד ם כ ר כ ד ע ת הר׳פב״א דפליגא ג מ ר א דיל! א ה ך רירושלסי‪ .‬ק( ואגד ב ח ר ובו׳‬
‫כצייר שם י״ג ע״א׳ כ ל ד ב ר יחידי וכו׳ כצ״ל‪ .‬ל( תני שוושי ושוצרי ובו׳ י״ב ע״ב ועי׳ כפירש״י שס‪.‬‬
‫פ ( היזבי יהיגי וכו׳ שם י׳ינ ע״א וכן פירש״י‪ (n .‬ה מ ש ל ש ל דפנות מ ל מ ע ל ה ל מ ט ה בצ״ל שם ט״ז‬
‫ע״א‪ .‬ו ש ב ח צ״ז ע׳׳א‪ ,‬ועירובי׳ פ׳יו ע״ב‪ (fc .‬ו ה ל כ ה ברבנן כן פ ס ק בה״ג‪ ,‬ועיי׳ בשו״ת שערי ח ש ו כ ה‬
‫וז‪-‬יל בסי׳ ש׳יך בשם ר ב נטרונאי ד ל ו ש ש א ל ת ם ה א ר ח נ ן ה מ ש ל ש ל ד פ נ ו ת מ ל פ ע ל ה ל מ ט ה הלבד‪,‬‬
‫כ ת ״ ק או כר׳ יוסי כ ך ראינו ש ה ל כ ה כ ח כ מ י ם ואין ה ל כ ה כרי יוסי ח ד א ריחיר ורבים ת ל ב ה כרבים‪.‬‬
‫ועוד מ ד א מ ר ר ב ח ס ד א א מ ר אבימי מ ח צ ל ת א ר ב ע ה ומשהו ס ח ר ת ב ס ו כ ה משום דופן‪ ,‬ועיי׳ ברא״ש‬
‫פ״א סי׳ ל׳יא‪ ,‬נ ( ש ת ת ח י ל לארוג בערב בן ה ו א ג״כ כפירש״י ש ב א ל פ ס וכר״ן שם‪ .‬זבן ה ו א בדש‪-‬י‬
‫ש ב ת צ״ז עי׳א מ ת ח י ל לארוג דופני ה ס ו כ ה בערב כלפי מ ע ל ה וכו׳‪ ,‬והוא מלשו׳ בשתי או בערב‪ .‬וברשיי‬
‫•פלפנינז ש ה ת ח י ל לארוג מ ל מ ט ה ‪ .‬נ( ה ר ח י ק הסיכוך וכו׳ שם יי׳ז ע״א‪ ,‬לאו ב ג ו ב ה ה ק א מ ר וכוי ה ו א‬
‫ספירש״י שפ‪ .‬ועיי׳ בשי״ת ש״ח סי׳ שמ״ז‪ .‬ד( ז ה ל ב ת א אזיר פ ו ס ל ב ש ל ש ה ט פ ח י ם סכך פמול פ ו ס ל‬
‫כ א ר ב ע ה ב ס ו כ ה ק ט נ ה בצ״ל וכן הוא ב ב ה ״ ג שלפנינו וכן ה ע ת י ק כ מ ה ר י צ ״ ג ב ש ם בה״ג‪ .‬אך ב ע ל‬
‫העיטור בעה׳׳ר וכן ב ש ה ״ ל סי׳ שב״ח ו ב ת נ י א רבתי סי׳ פ״ב‪ ,‬וברא״ש ס ו ב ה פ׳׳א ם״ ל׳׳ב הביאו‬
‫‪401‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫כשי‪ .‬אם יש מן הסיכוך ולכותל ארבע אמות פסולה‪ .‬דארבע אסות לא ;אם׳ למשה‬
‫»פי‪1‬י דופן עקומה‪ .‬אכל כסתות סיכן כשידה‪ .‬והלכה למשה ססיני‪ .‬תאין תקרת‬
‫הכיח כאילו היא ראש הוזםן שנעקס למעלה ואין באן סכך ססול פוסל‬

‫אץ פזדםין םדץ על המוכר‪-‬‬

‫״(מירם עליה סדין מפני החמה או תחתיה משני הגשר‪ .‬או שפירפ על גכי הקינוף‬
‫פסולה‪ .‬סי׳ הנשר‪ .‬שלא יהו עלץ וקסמץ נושרין על השלחן‪ .‬וסדין רבד‬
‫הפקכל טומאה הוא ופסול לסכך‪ .‬או שסירם על נכי הקינוף‪ .‬או אפילו לא פירשו‬
‫משני הנשר אלא לנו* מיטתו על נכי הקינוף‪ .‬שהן ד׳ קונריסין לד׳ רנלי הממה‪.‬‬
‫ונבוהץ ומניח כלמסוח םוה לוה על נביהן ושירם סדין עליה והרחימ מן הסכך‪.‬‬
‫דהשח׳ לא ]משוט[ מסכך כרכר המקבל טומאה סיססלא‪ .‬דהשתא לאו רםבוכי שטחן‬
‫שם‪ .‬פסולה‪ .‬סשומ דאינו יושב כסזכה דאהל מפסיק כינתים‪ :‬ו(מנימץ עבריה ררכ‬
‫אשי אטמישא ליה כזתנתיה במיא ואשטהיה אמטללהא‪ .‬א״ל רב ]אשי[ זיל שקליה‪.‬‬
‫דלא ליםרו כנוה קססכך‪ .‬והא קחזו ליה דרטיבא‪ .‬לכי יבשה‪ :‬סי׳ אשמישא‪ .‬משורה‬
‫כמיס‪ .‬דרמיכא‪ .‬שהיא להה‪ .‬וםוכחא מילתא רלננבה שמחוה ולא לסכך‪ .‬לכי יבשה‪.‬‬
‫קאםינא לך דתישקלה‪:‬‬
‫אמר אביי !(אויר שלשה בסוכה נרולה‪ .‬ומיעטו בין בקנים בין נשפודין הוי מיעוט‪:‬‬
‫בסוכה קטנה בקנים הוי מיעומ‪ .‬בשסזדץ לא הוי מיעוט‪ .‬והגי סילי סן הצד‪.‬‬
‫ח(כאסצע‪ .‬פליניבחרב אחא )ורב חסדא( ]ורבינא[‪ .‬חד אמ׳ יש לבוד באמצע‪ .‬וחד אמ׳‬
‫אין לכוד באמצע‪ .‬פי׳ הזי סיעלפ וכשירה‪ .‬רלאו שיעור אויר יש‪ .‬ולא שיעור סכך פסול‬
‫יש‪ .‬כסוכה קטנה‪ .‬ששיעור מצומצם בקנים חוי םיעופ‪ .‬דאמרי׳ לבור‪ .‬ואץ כאן אויר‪.‬‬
‫כשםודין לא הוי מיעוט‪ .‬ט ( משום דשפוד נופיה סכך פסול הוא ואעינ דלאו סוד‪ ,‬ולאו‬
‫מוח יש שיעור לפסול‪ .‬סיהו כיון ראיכא י(שלשח פסחים כחדרי דנשיקי מהכשר סזכד•‬
‫חשיבי באנטי נפשייהו‪ .‬ולא סצטדסי בהדא לאשלוםה לשיעודא זליתד‪ .‬לשיעורא דסוכה‪.‬‬
‫והני פילי כ(דארר פדות משלשה)לבדו( ]לכוד[‪ .‬ואינו פוסל כסוכה מן חצד‪ .‬ל(דאמרי׳‬
‫הרי הוא כלבוד מן הדופן‪) .‬זעד כאן( כאפעע‪ .‬אויר שחות סנ־‪ .‬שלא בסמוך לרוםן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ(והילבחא אפיי כסוכה קטנה ‪ . w‬ואשיי באמצע אמריי בלכור דמי ובשר‪ .‬ומנא לן‬
‫דכל שחות משלשה באדר אמרי׳ לבור‪ .‬וכל פחות מארבע אמוח בדופן אמר״ מסן‬
‫עקומה‪ .‬ראי כם־ק רעירובץ ובשיק רםוכה איחה‪ .‬אם׳ רב חייא בר אשי אמי רב‬
‫לשיעורין חציעין ומחיצין הלכח למשה מסיני ‪ (0‬ואמרי׳ עלח לר׳ מאיר‪ .‬כי אחאי‬
‫חילכח׳ לנוד וללבוד ולדושן עקומח‪ .‬נור‪ .‬ראםרי׳ נוד אסיק טחיעתד״ לבור‪ .‬הא‬
‫ראמרן‪ .‬דופן‪ .‬דאסרי׳ דושן עקומה‪ .‬וחני ם י ל י פחוח מד׳ אמות‪ .‬ארכע אמוח פסולה•‬
‫ע( וכן כהצר שמוקפת אכסדרה‪ .‬פי׳ כל חצר שבתלמוד לפני הבחים חיא‪ .‬והבתים‬

‫‪,‬‬
‫ב ש ם ב ח ״ ג ר ב ץ מ! הצד בי! ב א מ צ ע ב א ר ב ע אמוח‪ .‬ה( פירש עליה סדין וכוי פירושו כפייש ־״ ‪• QV‬י‬
‫ע״א ועיי• בחום• שם ר ־ ה שירש ובו‪ -‬זברא״׳ם ‪0‬״א סי׳ ‪0‬׳‪ r‬ו ב ס ד ן ש ׳ ׳ א שם‪ ,‬ועיי׳ בב׳׳ס ע ל א*ח‬
‫סי׳ תדכ׳״ם סעין( י׳׳ס‪ .‬ועיי׳ ב ח י ח ש י הרמב״ן ריש מסי ס ו כ ה ד״ה ה א דאםרי׳ וכוי ובחידושי ה ר ש ב ״ א‬
‫שס י׳ ע י א ‪ .‬ועיי בשו״ת ה ר ש ב ״ א סי׳ נ י ה ‪ (1 .‬מנימין ע ב ד י ה ד ר ב אשי א ס ס י ש א ובו׳ כצ״ל א״ל‬
‫ר ב אשי כצ׳׳ל ש ס י׳ ע״א‪ (f .‬אויר ש ל ש ח ב ס ו כ ה ג ד ו ל ה וכוי י״ת ע׳׳א‪ .‬מ( ב א מ צ ע ‪ .‬פליגי ר ב א ח א‬
‫ורביגא וכד כצ׳׳ל ועי" בתוס׳ שם ר׳׳ה אי! ל ב ו ר וכר‪ .‬גו( משוש דשפוד גופיה זכו׳ ה ו א םלשון‬
‫י ( ‪ .‬ש ל ש ה ט פ ח י ס ב ה ד ד י דנפקי וכו׳ כצ׳׳ל וכן ה ו א ברש׳יי שמ‪ .‬כ( דאויר פ ח ו ת מ ש ל ש ה‬ ‫הבה״ג‪,‬‬
‫ל( דאמרינ׳ הדי הוא כ ל ב ו ד מן הדופן׳ ב א מ צ ע אויר וכו׳ נ‪1‬״ל•‬ ‫ל ה ו ד ואינו פ ו ס ל וכו׳ ב צ ״ ל‬
‫»( ו ה ל כ ה א אפילו ב ס ו נ ה ק ט נ ה וכן׳ ה ו א מלשין בה״ג זשס מסייס ב ה רקיימא לן כ ב ל ה ת ו ד ה ר ב‬
‫א ח א ל ח ו ס ר א ורבינא לקולא ו ה ל כ ת א כ ר כ י נ א לקולא לבר מ ת נ י ת ל ת א ו מ צ א ביעי זמיזר־‪-‬י ר ר ב א ח י‬
‫לקולא ורבינא ל ח ו ס ר א ו ה ל כ ת א כ ר ב א ח י לקולא )חולין צ*ג ע״ב( ר<יי׳ כ ת ג ת י ח רע״א שש‪ .‬ו ה י ה‬
‫נ ( שעורין ח צ י ל ! וגו׳ עירוגין ד׳ ע״א‪ .‬ס ו כ ה ה׳ ע״ב‪.‬‬ ‫לו ל ה ג י ה כ ‪ 1‬א ת ב פ ס ח י ם ע׳־ד ג ך כ ‪.‬‬
‫ס ( ואמרינן ע ל ה לד׳ ס א י ר וכוי ע « ע״ב‪ .‬ו ב ס ו כ ה ו׳ ע׳׳כ‪ .‬גו( זב; ב ח צ ר ש ם ז ק פ ח אכסררד׳ כצ״ל‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪402‬‬

‫פחזחין לה‪ .‬זחצו זו מוקמת בתיס סתונה‪ .‬זםתוחין לה סביב משלש רוחות‪ ,‬ולפני‬
‫הבתיס עשוי אכסדראוח סביב לני רוחותיה‪ .‬ואכסדרה פתוחה היא ואין לה דומן לצד‬
‫ההצר ויש עליה תקרה‪ .‬וזה סיבך על נבי אדרה של כל ההצר שבאמצע היקף‬
‫האכסדראות ואין רוסן לסוכה אלא סהיצת הבתיס תסססיקות בין בתים לאכסדרה‪.‬‬
‫ונמצאת תקרת האכסדרא פחות מד׳ אמות מפסקת סביב כין סכך לדפנות‪ .‬יש ברוהכ‬
‫האכסדרא ארבע אמות פסולה‪ .‬שהות מר׳ אמות כשירה‪ .‬דאמרי• מסן עקומה‪ .‬דונמא‬
‫לדבר‪ .‬קלויישטרא‪ .‬של שינין האוסזת שיש לה אויר שיש בו עשבים‪ .‬והיקף‬
‫האכםררא סביב לו‪ :‬איתמר םיכך •על נכי אכסדרא שיש לה סצימין כשירה‪ .‬ושאין‬
‫לה סצימין‪ .‬אביי אם׳ כשירה‪ .‬אסרי׳ פי תקרה יורד וסותם‪ .‬רבא אמ׳ פסולה‪ .‬לא‬
‫אמרי׳ פי תקרה יורד וסותם‪ :‬והילכת׳ כרבא‪ :‬סי׳ סיכך על נכי אכסררא שיש לה‬
‫‪,‬‬
‫סצימין‪ .‬בנון הצר המוקפת אבםדרא‪ .‬כדסרשי ‪ .‬וסיכך באוירה של הצר וסמך הסכך‬
‫על שסה הקירוי של אכםדרא ואין סהיצות הפנימיות מועילות לתוכה‪ .‬דיש בתקרת‬
‫האכםדרא יותר מדי אמות‪ .‬אבל לצד הסוכה יש לאכםררא פצימין‪ .‬פ()עומרין( ]עמודין[‬
‫כמין חלונות‪ .‬וביניהן שחות משלשה כשירה‪ .‬דאמרי׳ נהו לבוד‪ .‬אמדי׳ סי תקדה יורד‬
‫וס*תם מכל צדי פי תקרה‪(; .‬עוביין של נסרים‪ .‬כהודן‪ .‬וכן עוני ראשיהן הכלה‬
‫לצד הסוכה‪:‬‬
‫ד ר ש ר יהודה בר אלעאי ק( בית שנשהת וסיבך על נביו כשירה‪ .‬אמ׳ לפניו ר׳‬
‫ישמעאל בר׳ יוסי ר׳ שרש כך אמ׳ אבא ארנע אמוח פסולה‪ .‬פחות מיכן כשירה‪:‬‬
‫ת׳׳ך• ל( בסוכות תשבו‪ .‬ולא בסונה שחחת הנית‪ .‬ולא כמוכה שתחת חאילן‪ .‬אדרבה‬
‫בסכות תרחי משמע‪ .‬אמי רב נחמן בסכתכת׳‪ :‬ש( העושה סוכתו כמין צריף או‬
‫שסמכה לכותל‪ .‬ר׳ אליעזר פוסל‪ .‬מפני שאין לה ננ‪ .‬והנסים מכשירין‪ .‬שי׳ ד׳ אליעזר‬
‫סבר דומיא דאהל בענן‪ .‬דכיון רליח ליה ננ לאו אהל הוא‪ .‬ורבנן סכרי שיפועי‬
‫אהלים כאהלים דמו‪ :‬כמין צריף ס״ כוך של עיידין‪ .‬שאודבין בתוכו את העושות‪.‬‬
‫ח( ועשוי ככוורת שמשסעת והולכת שננו וקירויו אחד או שסמכה לכותל‪ .‬פי׳ הימה‬
‫ראשי הקנימ לכותל וראשו השני על הארץ‪ ,‬לסי שאין לה ננ‪ .‬שאינו ניכר מה הוא‬
‫ננ‪ .‬ומחו הכוחל‪ .‬דאהל משופע לאו אחל הוא אלא אם כן יש בו א(מסח וקוף‬
‫ושוה‪ (3 :‬הילכתי מאי‪ .‬חיש דאביי אשכחיה לרב יוסף דנני בכילה חחנים כסוכה‪ .‬איל‬
‫כמאן כר׳ אליעזר‪ ,‬דאמ׳ כל היכא דלית ליה ננ לאו אהל הוא‪ .‬שבקת רכנן ועכרת‬

‫שם י״ז ע״א ופירושו בל ח צ ר ש ב ת ל מ ו ד וכי׳ ה ו א כלשון רש״י שם‪ ,‬ולפני ה ב ת י ס עשוי א כ ס ד ר א ו ת וכוי‬
‫בצ׳׳ל ואין דופן ל ס ו כ ה ומי כצ״ל ועיי׳ תום׳ י״ח ע׳׳א דייה םיכך ובחידושי מ ה ר ש ‪ -‬א שם‪ ,‬ועיי ב ס פ ר‬
‫הישר לר״ת רן« פ״ו ויש־שם כ מ ה טייס‪ .‬פ( עמודין כמי; חלונות כצ״ל אמרי׳ פי ת ק ר ה וכו• כג׳׳ל‬
‫וקאי ע ל מ ה ש א מ ר ו שם אביי א מ ר כשירה אמרי׳ וכו׳ ״•ח ע־־ב ופירש״י ש ם מ כ ל צר‪ .‬והכי נםי ה ו ה‬
‫מצי לפרש פלוגתייהו ד א ב ״ ורבא ב ס ו כ ה שיש ל ה שתי דפנות גמורות ובשלישית אין ל ה רק פי‬
‫ת ק ר ה ועיי׳ בפ׳׳י שם‪ .‬ל( ע ו ב ץ ‪ .‬ש ל נסרים וכו׳ כן היא כ פ י ר ש ״ שם‪ .‬ק( בית ש נ פ ח ת ובו׳ שש‬
‫י׳‪-‬ח ע״א ר ב י פרש כ ך א מ י אבא כצ׳׳ל וכן הוא הלשון ב ב ה ״ נ ולפנינו איתא רבי פדיש בך פירש‬
‫א ב א א ר ב ע א מ ו ת פ ס ו ל ה פ ח ו ת מד׳ א מ ו ת כשרה‪ .‬ר( בםוכוח ח ש ב ו )ויקרא כ״‪ (1‬ולא ב ס ו כ ה‬
‫ש ת ח ת ה ב י ת יכו׳ בן הזא נמהדיצ״נ‪ .‬ובספר יראים ובסס׳יג עשין פ ״ ג ‪ .‬ו ב ב ת ״ ג איתא ולא ס ו כ ה‬
‫ש ב ת ו ך ה ב י ת ולא ס ו כ ה ש ת ח ת ה ס ו כ ה ולא ס ו כ ה ש ת ה ת האילן‪ ,‬ו נ ר א ה ש ח ס ר בדברי ה מ ח ב ר ולא‬
‫ס ו כ ה ש ח ח ח ה ס ו כ ה ולפנינו שם ט׳ ע״ב ה ס ד ר ולא בסוכה ש ת ח ת ה ס ו כ ה ולא ב ס ו כ ה ש ת ח ת האילן‬
‫ולא ב ס ו כ ה שבתוך ה ב י ת וכוי אמר ר ב נ ח ס ן בר י צ ח ק ובו׳‪ .‬ס( ה ע ו ש ה ס ו ב ח ו כמין צריף וכו׳‬
‫שם י״ט ע״ב ועי׳ בחוס׳ שם דייה העושה ובו׳ ר ל א ה ר ש מ ש ך השיפוע ב נ ו ב ה עשרה איכא עדיין‬
‫במשך ס ו כ ה ר ו ח ב ז׳ וכו׳ וזה דלא במו ש כ ת ב ו הרשב׳׳א זהר״ן ש כ ל ה ש י פ ו ע אין צרין שיהיה ר ק‬
‫ם״ז ל ב ד ה ט פ ה ‪ .‬ועיין׳ בב״י םי׳ ח ר ל ״ א מ ה שהביא בשם הרא״ם ב ה ג ה ו ת י ו ע ל הסנז״נ ע י י ן מ״ג‬
‫שצריך שיהיה השיפוע ה נ ש א ר לסכך יותר מז׳ ט פ ח י ם בתוספות האלכסון ע ל הצלע‪ ,‬ועיי׳ בתוי׳יט‬
‫שם ובביאורי הגר׳יא שנז ס׳׳ק ט״ז‪ ,‬ובערוך ל נ ר שש‪ .‬יז( ועשוי ככוורת ש ס ש ‪ 1‬ע ת והולכת ש ג ט וכו׳‬
‫כ צ ־ ל זפירושז כפירש*י שס‪ (ft .‬ט פ ח זקוף ושוה עי׳ פירש׳‪-‬׳ במתני׳‪ ,‬ועיי׳ כתום׳ דייה ש א ס ה נ ב י ה וכו׳‬
‫וברא״ש פ״א םי׳ ל׳יז‪ .‬ובר״ן סוף פר״ק‪ .‬ג( ה י ל כ ת א מאי ת״ש דאביי וכו׳ כן הוא בכה״ג׳ ו נ ר א ה ש כ ן‬
‫‪403‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫כר׳ אליעזר‪ .‬א־ל ‪(:‬בריית׳ אישכא חניא‪ .‬ר׳ אליעזר מכשיר‪ .‬וחכמינו סוסלין‪ .‬איל‬
‫שבקח מתניתין וענדת נברייח׳‪ .‬איל מתנית־ יהידאה היא‪ .‬דתגיא הערער׳ שוכחו במין‬
‫צריף או שסמכה לכותל‪ .‬ר׳ נתן אומי ר׳ אליעזר שוסל‪ .‬לשי שאין לה ננ‪ .‬וחכמים‬
‫מנשירין‪ .‬שי׳ בילה הסרוסה םניכ המיטה‪ .‬ויוצאין מאמצע המיטה שני נקליטין‪ .‬אחד‬
‫למראשותי המיטה‪ .‬ואחד למרנלוחיה ונותן קלונםא מזה לזה ושורםין סדין עליו‪ .‬והוא‬
‫משסע וירד לנאן ולכאן‪ .‬ולטי שאין לח ננ טסח שוד‪ .‬לא חשינ אהל לחססיק נינו‬
‫לסכך כשר‪ .‬של סובה‪ :‬כמאן כרי אליעזר דאמ׳ אהל משוסע לאו אהל הוא‪ .‬כרייח־‬
‫אישנא תניא‪ .‬מצאתי ברייתא שהמהשך שיטתו‪ .‬ר׳ אליעזר מכשיר וחכמיס סוםלין‪.‬‬
‫לשי שאין לה ננ‪ .‬יחידאה היא מחניח׳‪ ,‬דר׳ נחן קחני לה‪ .‬דר׳ אליעזר סוסל אליכיח‬
‫וחרא יהידאה‪ .‬אבל חכמים ש כ ת מ חלוקין עליו‪ .‬ואומר״ ר׳ אליעזר מכשיר וחכמים‬
‫‪,‬‬
‫סוסלי ‪ .‬וקייס׳ לן כהכמיס החלוקין עליו‪( :‬שמעיי מינה מררב יוסף דנילח חתנים‬
‫ד‬

‫שרי לסיננא בה בסוכה‪ .‬דכיון דליה ליה ננ לאו אהל הוא ולא סיהזי כסוכה שתתת‬
‫הסוכה‪ .‬ושמעי׳ פינה רסוכה דלית ליה ננ ודעבירא ‪:‬־ צרישא שסולה‪ .‬ושמעי׳ מינה‪.‬‬
‫כילה ראית לה ננ אסור למימא בה בסוכה‪ .‬ואפי׳ למאן דאט׳ סוכה דירת קבע בענן‪.‬‬
‫אתי אהל עראי ומבטל דירת קבע‪ .‬ואעיס דםלינ ר׳ •הודה ואמר לא אתי דירת‬
‫אהל עראי ומבטל אהל קבע דתנן ר׳ יודה אום׳ נותנים היינו שהיינו ישיניט‬
‫תהת המיטות בשני הזקנים‪ .‬סתמי דםתנית״ דלא כר׳ יהודה‪ .‬דתנן הישן תחת המיטה‬
‫בסוכה לא יצא ידי חובחו‪ .‬ה(וחרנמי שמואל במיטה שנמחה עשרה משחים‪ .‬אלמי‬
‫אתא אהל עראי ומבטל אהל קבע‪ .‬ותו ז־לקמ־ משמע‪ .‬דאסור לישן כבילת חחנים‬
‫כסוכה‪ .‬דאמרי׳ נהישן‪ .‬ו( רב שרא ליה לרנ אחא נר‪.‬אדא למיננא נכילתא כסוכה‪.‬‬
‫משוס בקי‪ .‬קסבר מצטער שטור סן הסוכה‪ .‬וטעמי ישמור משוס דקמצטער כי הוה‬
‫נני‪ .‬אבל אין מצטער אסור‪ :‬ח׳‪ :‬ן(הודטמ בנדיש לעשור! סוכה אסור‪ .‬חרא משום‬
‫נוירח אוצר‪ .‬וחדא משוס תעשה ולא מן העשר‪ :‬סר־ת‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫ת״ר מחצלח של השישה ושל נמי נרולה מםככין בה‪ .‬ח(קטנה אין מםככץ בה ]של‬
‫קנים ושל הילח נרולה מםככין בה ארונה אין מסבנץ בה[ ד׳ ישמעאל בד‬

‫‪,‬‬
‫ה י ת ה נ י ד ס ת ם ב נ ב ר א ש ם י״ט ע״ב‪ .‬נ> ברייתא א י פ כ א ת נ י א ובו׳ ר׳ * מכשיר ו ח כ מ י ם פוסלין ונוי‬
‫ו ק ש ה לי ד ה כ י ‪ .‬מ ס י ק ה ג מ ר א דשיפועי אהלים לאו כאהליש דמי ו ב ש נ ת ק ל י ח ׳;׳•ב פ ס ק י נ ן שפועי•‬
‫אהלים ב א ה ל י ם רמו‪ ,‬ועיי• עירובין ק״ב ע״ב וכן ב פ ר ק ‪ •t‬מ ש נ ה ב׳ ד א ה ל ו ת חנן כ ל שיפועי‬
‫אהלים כ א ה ל י ם א ה ל שהוא שופע ויורד ו כ ל ה עד כ א צ ב ע מ ו מ א ה ב א ה ל בליכ ש ת ח ת השיפוע‬
‫כ מ א י ם וכוי ועי• בתוכי שש דייה שאץ וכ‪1‬׳ ש ב ח ב ו בשש ר ב ע ו ש מ ו א ל ד ל א גיסי׳ ל ה א י ל י ש נ א ב ל ל‬
‫שיפועי א ה ל י ם כ א ה ל י ם רמו ר ב פ ו ף פ״ק ד ס ו כ ה )י׳׳מ ע ־ ב ( מםקינ׳ דשיפוע אהליש לאו באהליש ד מ ו‬
‫ואי מ ש ו ס ה א ל א איריא ריש ל פ ר ש ד ה ח ס כאין כשיפועו ע פ ח וכוי ו ק ש ה ראש אין בשיפוע ט פ ח‬
‫‪,‬‬
‫ל׳׳ל ס ע מ א משוס שאין ל ה גג ה א ה ס ו כ ה פסולה משוס ש*׳! כ ר ו ה ב ה נ ד י ה כ ש ר ס ו כ ה וצ״ע ועי‬
‫ו ( שמעינן מ י נ ה ד ר ב יוסף ובו׳ כ ל‬ ‫ב מ ל ח מ ו ת פ ־ ק ד ס ו כ ה ד״ה א ס ר ה כ ו ת ב א ב ל מ ה נ ע ש ה ובו•‪.‬‬
‫זה עד א ב ל אין מ צ ט ע ר אסור הוא מלשון בה״נ‪ .‬ט ה ג י ! היינו שיהיינ! ישיניש וכו• שש ב׳ ע׳־ב‪ ,‬ועיי׳‬
‫ש ם י״א ע ־ א תוס׳ דייה מותו־ לישן וכוי‪ .‬ה( ו ת ר נ מ א ש מ ו א ל ובו• שש כ׳ ע •ב ועיי• חושי שש ד״ה‬
‫הישן ובך‪ .‬ז( ר ב ש ד א ל י ה וכו׳ נירסתו ב נ י ד ם ח הרי׳׳ף ולפגינו שס כ״ו ע״א לרב א ח א בר ד ל א וכו•‪.‬‬
‫‪ (r‬ה ח ו מ ט בגדיש וכו׳ ח ר א משוס ‪ 1‬מ ׳ ו ח ד א וכר עיי׳ שש י׳׳ב ע י א א פ ר ר• י ע ק ב ש מ ע י ת ס י נ י ה‬
‫דריי ת ר ת י ח ד א ה א ואידך ה ח ו מ ט בגדיש ל ע ש ו ת לו ס ו כ ה א י נ ה ס ו כ ה ח ר א משוש גזירת אוצר ו ה ד א‬
‫משום ת ו מ ״ ה וכוי א מ ר ר ב אשי אטו חבילי ק ש ובר ועיי• בחידושי ה ר ש ב ־ א ל כ א ו ר ה דגזירת אוצר‬
‫ו ת ו מ ־ ה שני ענינים ח ל ו ק י ם ה ם וכו׳ והיינו ד ק א מ ר ר ב אשי בלישנא ד א ת מ ה א אטו חבילי עציש‬
‫וחכילי זךדיש ס ש י ס גזירת אוצר א י ב א י ל מ י פ ר משום תומ״ה ב ל ו מ ר ובי כ ל כ ך ה ד ב ר פ ש ו כ שראוי‬
‫ל ע ש ת לוירה ב ח ר י ל י ם ו ל א ל ה ע מ י ד ו על דינו לאסור בו ת ו ט י ה לבדו ו ה ת ו ס ט בנדיש פשוש חומ׳׳ה‬
‫איכא ל פ י מ ר משוס גזירות אוצר ל י כ א ל מ י מ ר כלומר וכי כ ל ב ך ה ד ב ר פ ש ו ס שאין ראוי לגזור כלום‬
‫ב ח ו פ ם בגדיש ובו׳ ובפ״י‪ .‬ו ל ד ע ת ר י ח ש ה ב י א ה מ ח ב ר יש בדין ה ח ו ט ס בגדיש תרולייהו מ ש ו ס‬
‫גזירות אוצר ומשום חוט׳׳ה‪ ,‬ועיי׳ ירושלפי פ״א ד ס ו כ ה על מ ש נ ת ח ח ו ט ט בגדיש ה ״ ס ר• אבוד‪ .‬בשש‬
‫ר׳ יוחנן מ פ נ י שהיא כאוצר וכי׳ וצ׳־ע‪ .‬מ ( ק ט נ ה אין טכבבין ב ה ש ל קניש ושל ת י ל ח ג ד ו ל ה‬
‫מהככין כ ה א ר ו נ ה אין פ ס כ כ י ן ב ה כצ״ל שם כ י א ע‪-‬א ו נ ש ס מ ו מ ה מ ע ת י ק מאין פ ם כ ב ק הראשון‬
 ‫סחזור דטדי‬ ‫‪404‬‬

‫יומי ]אומר[ משום אביו מ(זו חו םסככין בה‪ .‬וכן היה ד דוסא אום׳ ‪:‬דברץ‪0 .‬״‪.‬‬
‫חשיפה‪ .‬סבזל‪ .‬נמי‪ .‬יונק‪ .‬והן רכין הילכך סתם קטנה שכהן לשכיכה‪ .‬׳ ( ל א שנא‬
‫נדולה )ולא שנא קטנה(‪ .‬מעשה שרשרות שהוא עב ואינה חלוקי‪ ,‬ולא שנא ארונה‬
‫שהיא הלוקה‪ .‬וחיינו דקת־ נדולה םסככין בה‪) .‬והיא( קמנה אין מסכטן בד‪ .,‬ואין‬
‫חילוק כץ נדולח לאדונה‪ .‬אבל של קנים שחן קשים‪ .‬וכן של חילת‪ .‬לישקא‪ .‬והקלה‬
‫שלה עכ‪ .‬נדילה‪ .‬מעשה עבות‪ .‬וקליעה מסככין בה‪ .‬ואפי׳ קטנה‪ .‬דאינה לשכיכה‪.‬‬
‫לסי שעבה ואינה הלקה‪ .‬ועץ שלה קשה‪ .‬ארונה אין סםככץ בה‪ .‬רסתס׳ לשכיבה‪.‬‬
‫רלא היו מילין לאורנה אלא לשכיבח שחהא חלקה ונוחה‪:‬‬
‫ואסור להסתפק מעצי סוכה‪ .‬דאס׳ רב ששת משוס ר׳ עקיבא מניין לעצי סוכה‬
‫שאסורין כל שבעה‪ .‬תיל כ(חנ הסוכות תעשה לך שכעת ימים )דכריס טז(‪.‬‬
‫וחניא‪ .‬ד יהודח בן בתירא אומי מניין שכשם שחל שס שמים על החנינה כן חל‬
‫שס שמים על חסוכה‪ .‬שנ• חנ הסוכות חעשח לך שבעת ימים‪ .‬י׳׳י )ויקרא כנ(‪ .‬מח‬
‫הנ לי״‪ .‬אף םוכח לי״י‪ .‬סי׳ על החנינה‪ ,‬לשם חנינת שמיס חל עליה‪ .‬לאוסרה‬
‫עד לאהר הקטרת אימוריס‪) .‬דוכן( ]חכו[ כהנים כתר הכי משלחן נבוח‪ .‬כעבר‬
‫הנוםל סרס מרבד‪ .‬חנ‪ .‬חנינו־‪ :,‬צ(ולא םיכעיא מעצי סוכה ראסור לאסתפוקי מינייהו‪.‬‬
‫אלא אסילו תלא בה מנדי‪ .‬ננד בה מאני אדעת׳ לאשפורח‪ .‬אסיר לאסתפוקי סיניירו‪.‬‬
‫דת־ר סיככה כהילכחה זעיםרה כקרסים ובסדינין הסצויירץ ותלה בה אגוזים שקדימ‬
‫רימונים אסרםקין סרכילי ענבים ועטרוח של שבלים ויינות ושמנים וסלתות אסור‬
‫להסתפק מהן עד מוצאי יןס האחרון של הנ‪ .‬ואם התנה עליהם הכל לסי חנאו‪:‬‬
‫פי׳ בקרמין‪ .‬צינרין מעשה א ת כמו מעשה צבעונין שקורין אובריין‪ .‬וכםרינין‬
‫המצויירין‪ .‬שצורתם בילטת‪ .‬בסו מעשי‪ ,‬דזקפ‪ .‬או מעשה אורנ‪ .‬שקורין‬

‫ע ד השני‪ .‬ס ( זו יזו כן ה י א ב ר א ־ ש }לןןניט א ח ת ז‪ ! 1‬א ח ח זי ו ט ׳ ‪ .‬י( לא ש נ א גדולה מ ע ש ה‬

‫שרשרות וכו׳ בדייל ופירושו בפירש״י ל ח ל ק ב ש ל קנים ו ש ל ח י ל ת )או ה ל ף כ ג י ר ס ת ה ר מ ב ״ ס ( בי!‬
‫ג ד ו ל ה ) מ ע ש ה שרשרות( ובין ארוגה כ ק ם נ ה ועיי• בחום׳ ר*ה ו ש ל ח י ל ת ובםהרש׳׳א א ך ה ר פ כ ״ ם‬
‫ב פ ד ק ה׳ מ ה ׳ ם ו כ ה ה״ו כ ת ב מ ח צ ל ת ק נ י פ א ו מ ח צ ל ת ג פ י או הלן* ק ט ג ה ס ת ס ה ל ש ב י ב ה לפיכך‬
‫אין פסככין ב ה א ל א א ט בן ע ש ה א ו ת ה לסיכוך‪ ,‬ג ד ו ל ה ס ח ם א ל ם י כ ‪ 7‬לפיכך מסככין ב ה א ל א א׳׳כ‬
‫ע ש ה א ו ת ה לשכיבה‪ ,‬ועיי׳ ב ה ש ג ו ת ה ר א ב ״ ד שם ופירושו כפירש״י‪ ,‬ו ל ש י ט ת הרמכ״כו נ ת ל ה ס ם כ כ י ן‬
‫ב ה פירושה כ מ ש מ ע ה גדולה בשיעור ו כ ש מ ח ‪ ,‬א ר ו ג ה אי! פ ם ב כ י ן היינו אע׳׳פ שהיא גרילה בשיעור‬
‫א ס א ר ו ג ה ה י א אין מםהכין ב ה ׳ ועל זה פ ל י ט ר׳ ישמעאל ודי דוסא ואמרי ןו וזז מםבכין ב ה ‪ ,‬היינו‬
‫ג ד ו ל ה בין א ר ו נ ה כין ש א י נ ה ארוגה כסכבין בה‪ ,‬ועיי׳ בפי׳פ שם מ ה שביאר ר ע ת הרסב״ם‪ ,‬ועיקר‬
‫מ ח ל ק ו ת ס ה ו א ב ק ר י א ת ה ת י כ ה ל ר ע ת רש״י ק ר י א ת ה ״ ג ה ו א בחירוק׳ ולהרמב׳׳ס ק ר י א ת ה ה ו א בשיא‪,‬‬
‫זע׳׳ גיינ כלחיים שט‪ ,‬ו ק ש ה לי ביזלמא ל ר ע ת רש״י והראב׳יד ו ה מ ח ב ר שפירושו כפירש״י‪ ,‬ברישא‬
‫ש ל ש י פ ה ו ש ל גמי אין חילוק בין גריל ובין אריג ואפילו בגריל אין טםככין ב ק ט נ ה משוס רראוי‬
‫ל ש כ י ב ה ‪ ' ,‬ו ב נ ת ל ה מםכבין ואפילו ארונה משום ד ם ת מ א ד ג ד ו ל ח לסביבה‪ ,‬ומבש״כ רמםנכין כ ג ד ו ל ה‬
‫ד ק נ י ס ז ח י ל ת ואפילו באדוגה משוט רקשין הן‪ ,‬א ל א ב ק ט ג ה של קנים ו ה י ל ת דקשים הן אם ה ם גדיל‬
‫אין ס ם כ ב י ן כ ה ן אא״כ ה י א ארוגה‪ ,‬משא׳׳כ לשי ד ע ת ודרך הס׳׳מ ק ש ה איך אפשר לומר ד ב ס ח צ ל ח‬
‫ג ד ו ל ה אריג ש ל ק נ י ם ו ש ל ח י ל ח הקשים אי! מסככין ב ה ן ובשיפה ו נ מ י הרבים סשבכין ב כ ל ג ד ו ל ה אפילו‬
‫ארוגה‪ .‬יכן יש ל ה ק ש ו ת ע ל דברי תדא״ש פ ה ש כ ת ב ל ר ע ת הרי״ף ש ה ש מ י ט ה ך סיפה דברייתא‬
‫מ ש ו ם רס׳׳ל ד ה ל כ ה כר׳׳י ור׳ דוסא ש ה ם כדכרי ה פ ״ מ עי׳ש פ ״ ק ר ס ו כ ה סי׳ ל׳׳ז‪ ,‬ואין ל ת ר ץ ר ה מ ״ ס‬
‫ס ם ר ש ר ה ך רארזגה ק א י ג ס ארישא רברייחא ונקים ל ה א ס י פ ה ל ר ב ו ת א דאפילו ב ק נ י ם ו ח י ל ת ה ק ש י ם‬
‫נ מ י אין ס ס כ כ י ן בגדילה ש ה י א ארוגה‪ ,‬וסשוה^כ הוןץ־ך ל פ ר ש גדולה ר ס י פ ה מלשון גדול כ ח ו ל ם‬
‫כיון ררישא איירי נ פ י בברזל א ל א ד ק מ ״ ל ב ם י פ ה ד ב ל שהוא גדול רוקא פ ם ב כ י ן בו אפילו בקנים‬
‫ו ח י ל ת הקשים סשא׳׳כ ב ק ט נ ה אע׳׳ג שאינו ארוג‪ .‬ובהכי יהיה פ י ו ש ב גם ק ו ש י ח ה ל ה ״ פ ע״ש‪ ,‬דא״כ‬
‫ה י ה ל ו ל ת נ א ל ש נ ו ת ה כ ל כ ח ד א ב כ א מ ח צ ל ת ש ל שיפא וגמי וקנים ו ח י ל ח ק ט נ ה אין מסבבי! ב ה‬
‫ג ד ו ל ה מםככי! א ר ו ג ה אין םסכבין‪ ,‬וצ״ע‪ .‬כ( חייל ח ג ה כ ו כ ו ת ת ע ש ה ל ך ש ב ע ת ימים כן ה י א ב ה ־ נ‬
‫ר י ש פ ר ק הישן ולפנינו יליף ל ה מ ח ג ה ם ו כ ו ח ש ב ע ת יפים ל ה ׳ ובן ה ו א ב ס פ ר יראים סי׳ ק ב ״ נ ע״ש‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ל( ו ל א פ י כ ע י א פשנ• ס ו ב ה דאסור ל א י ס ח » ק י ממר־׳י ז ט כ ן ה י א ב כ ה ״ ג י ם ד ס י עצי ס ו כ ה ל ט י‬
‫ס ו כ ה ועיי־ חוסי דייה מנין וכוי ובמהרש׳׳א ובחוס׳ שם ר ״ ה מ ה ח ג י ג ה ובו׳ ובתום׳ ש ב ת כ״ב ע״א‬
‫ד ״ ה ס ו כ ה ת נ י א וט״ וכדש׳׳י ביצה ל׳ ע י כ ד י ה אכיי ובו׳ זבסהרש׳יא ש פ וכתים• ו׳־ד‪ ,‬א ב ל וכו• יעי׳‬
‫ב פ ל ח מ ו ח ובד׳׳ן ש ם ובש׳׳פ‪ ,‬ועיי־ ברא״ש פ ‪ -‬א ר ה ו כ ה סי׳ י״ג ובטור א ״ ח ‪ 0‬י חדל׳־ח וגב״• שם׳‬
‫ובביאורי חנר׳׳א ס ‪ -‬ק חי׳ ועיין ברא״כ בביאורו על ה ם ס ׳ ׳ נ עשי} מ י ג ה׳ סוכה׳ ו ב ס פ ר י ש ־ ע ביצה פ ־ ד‬
‫‪405‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫נונלשקש‪ .‬יינות שמנים וסלתות‪ .‬נתונים בכוסות של זכוכית לנד‪ .‬הכל ל * תנאו‪.‬‬
‫וכנון )ראטר[ איני כודל מהן כל כין השמשות של ערב יום פוב‪.‬הראשון דתו לא‬
‫חיילא קדושה עלייתו‪ .‬והכי סוקי לה במסכי )סונה( ]ביעי•[‪ .‬כהמכיא ה(עיטורי סוכה‬
‫שנפלו כשבת אסלרין באכילה זאםודין לטלטלן םמקומס‪ .‬נסלו כיוס טוב אסורין‬
‫כאכילה‪ .‬ומותר לטלטלן‪ .‬נפלו בחולו של מועד אסורין באכילה וסהזירין למקומן‪.‬‬
‫ולמה אפודין כאכילה מסני שהוקעו למעוד‪ :.‬אבל אם החנח עליהן מתחילה בשעה‬
‫שתלאן ואמ׳ בשעה שארעה אטול מהן הרי וה מותר‪ :‬תי‪ .‬ואו׳ רכינו אליהו זע׳יל‪.‬‬
‫דלא םהני תנאה אלא לאותם שנפלו‪ .‬משום דקשיא ליה דמוקי טע׳ כביעה משום‬
‫םוקצה‪ .‬וכשהחנה אזל ליה מוקעה ואית בהו משום בווי״ מעוה‪ .‬וכשנפלו ימן הסוכה‬
‫אזל ליה טעם דבוויי םצוח ושרו לנמריה‪ :‬ת׳‪(< :‬תניא כחוספתא‪ .‬אין ממלין עעים‬
‫מן הסוכה ואפי׳ כיוס האחרון‪ .‬ואם אמ׳ כל ומן שארעה אטול מהן הדי ור‪ ,‬סותר‪ .‬תי‪.‬‬
‫ורכינו אליהו זיל מוק׳ לה כםוכר‪ .‬נשללה או בשמיני עערת דלית בה מעזת ש י ה‬
‫ואין בה משוס בוויי סעוה ולא פוקעה י ל א אתקעאי לשבעה‪ :‬חי‪ :‬ס(ר׳ אליעזר‬
‫אוט׳ ארנע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה איית ביזם ואחת בלילה‪ .‬והכםים‬
‫אומרי׳ אין לדבר קיעכה ע(ה‪1‬׳ן מלילי ]יום[ טוב הראשון‪ .‬מאי םעמ׳ דר׳ אליעור‬
‫אמי קדא כסבזת תשנו שבעה ימים‪ .‬תשבו כעין תדורו‪ ,‬מה דירה אהת ביומ ואהת‬
‫כלילה‪ :‬אף םוכח אחח כיוס ואחת בלילה ורבנן כי דירה מה דירה איכעי אכיל איבעי לא‬
‫אכיל‪ .‬אף סוכה פ(איבעי אכיל איבעי־לא אכיל‪ .‬אי הכי ץם הראשון נסי‪ .‬איר יוחנן‬
‫משום ר׳ שמעון כן יחוצדק גאמ׳ חמשח עשר בחנ המעוח ]ונאמר חמשה עשר בהנ הסוכוח(‪.‬‬
‫מה להלן לילי ירט הראשון להונה‪ .‬אף כאן לילי יו־ט הראשון חוכה‪ .‬והתם טנא לן‪.‬‬
‫דכת׳ בערב תאכלו מצות‪ .‬הכת׳ קכעו חובה‪ :‬והלכה כרננן‪ .‬דאסיי׳ אין לדכר ק־צכה‪.‬‬
‫ת׳‪ .‬פי׳ דית כלומ׳ יש אדם שלא יאכל כיוס אלא שעם אחת‪ .‬אבל ביום טוב ראשון‬
‫חייב לאכול שחי שעסיס אחת ביום ואחת בלילה‪ :‬ת*־‪ .‬צ(זאסדצה להתענות אין אנו‬

‫ר ץ ני ודי מ ה שהאריך מ ה ׳ ועיי׳ רמב׳׳ם פ״ו ד ס ו נ ה הט׳יז‪ .‬וט״ז‪ ,‬ו ב ש ע ר ה ם ל ר •שם הכךו‪ ,‬ועי•׳‬
‫ב ס פ ר באר יעקב סי׳ ת ר ל ״ ח ‪ .‬מ( עיטורי ס ו כ ה שנפלו ב ש ב ח וכוי נפלו ביו״ס וכוי ג ן מ ת ל ק גס‬
‫ה כ ה ״ נ רי״ש פ׳׳ב ד פ ו כ ה לענין פ ל פ ו ל ד ב ש ב ח אסור ל ט ל ט ל ן מ מ ק ו מ ן וביריב טחוירים ע״ש׳ ועיי׳‬
‫ב פ ו ר א״ח פי׳ תדל׳יח ׳•פהמה ע ל דבריו‪ ,‬והכ״י שם הביא דברי ה ר א ״ ס בביאורו ע ל ה ס מ ״ ג שהדין‬
‫ע מ ו ס ש ו ס דבשו!* ש ב ת שריך לד״י מיו״ט ל ש כ ת שי׳מ שאין ל ח ל ק ‪ .‬י נ ש י ב ל ר ב נ ח מ ן ריש ביצה‬
‫ד ק א ט ר ש ב ת ר ה ם י ר א !לא אתי לזלזולי ב ה ובר ודאי׳ זו הביא הרא״ש סוף ש ב ח סי׳ ה׳ וכסון^‬
‫ב*(יה פ ר ק סשילין סי׳ י״ד ע׳׳ש׳ ועי׳ בשו׳׳ת הרשב״א סי׳ קס׳יט׳ וכשער ה פ ל ך ם״ז ה ׳ ס ו כ ה הט׳יו‬
‫ד ׳ ‪ -‬ה ־ ב ת כ ה ט ו ר וכוי והב״י ש ם ה ב י א נ י ר ס א א ח ר ת י ב ה ״ ג בשס ה מ ר ד כ י והוא בפ״ק ר ס ו כ ה‬
‫סי• ח ש מ ״ ד וו׳־ל כה׳־ג פ ס ק עיטורי ס ו ב ה שנפלו כ ש ב ת א או כיי״ט אסיר ב א כ י ל ה ואסור לבילטלן‬
‫מ מ ק ו מ ן נ פ ל ו ב ח ו ל )צ׳׳ל ב ח ו ח ״ ס ( ס ו ת ר לםלשלן ואסורין ב א כ י ל ה מפני ש ה ו ק צ ה למצוה‪ .‬ועיי׳ ב ש ו ״ ח‬
‫הרא״ש כ ל ל ב׳יד א ו ת ש׳ ואין בא; מ ק ו ם להאריך‪ .‬ג( תניא ב ת ו ס פ ת א אין נוטלין וכר ה ו א ב ת ו ס פ ת א‬
‫פ״ג רביצה ו ה ו ב א ב ב ה ״ ג ריש פ ר ק הישן זע״׳ כ מ ה ר י צ ״ ג ש ד ח ה ד א י ת הכה׳״ג׳ ועיי׳ כ ס מ ״ ג עשין מ*ג‬
‫ודיל סיפא זו ל א סיירי כ ס ו כ ו ת ה ח ג כרשרישית אלא מיירי בסוכות ע צ ר ת ישם סועיל תנאי כעני ן‬
‫שלא יהא ס ת י ר ת אהל‪ .‬ועיי׳ בתוס׳ הרא׳׳ם ע ל ה ס מ ״ נ שם׳ ו ה ד ב ר תלוי כחילופי ד נ י ר ס א ו ח כ ט ו ב א‬
‫כ ב ‪ -‬׳ סי׳ ח ר ל ״ ח ד ״ ה והוי יורע ובר‪ (p .‬ר״א אומר א ר ב ע ע ש ר ה סעודות וכוי שש ב״ז ע״א עיי׳‬
‫בשיי‪ ,‬ועיי׳ בשער ה מ ל ך פ״י פ ח ׳ ס ו ב ה ה*ז‪ .‬וכשוי׳ת ש״א ס ״ ק*ב‪ .‬ע ( חוץ סלילי יף׳טיהראשו[ וכו־‬
‫כ צ י ל ו כ ב ר ב ת כ ת י שאין ה מ ח ב ר פ ד ק ד ק ל ה ע ת י ק לשון ה ג מ ר א ר ק הענין ב כ ל ל ואין ל ד ק ד ק סמכו‬
‫גירסתו בגמרא‪ .‬יורק לפרקים ב מ ק ו ם שנירסא א ח ר ת ה י ת ה לפניו ו ה פ ע ת י ק ה ח ס י ר או הוסיף א י ז ה‬
‫ח י ב ו ת הערוי‪/‬י ע ל י ה ם ‪ (e .‬איבע׳ אכיל ובו׳ עיי׳ חוסי שש ר״ה א• בעי וכו׳ וכתוס׳ ב ר כ ו ת מ ״ מ ע״ב‬
‫‪1‬‬
‫דייה אי כעי וכו׳ וברא״ש שם ם״ז סי׳ כ״ג ע״ש ועיי׳ צל״ח כ ר כ ו ת מ ״ פ ע״ב יעיי׳ כבע־ המאזד‬
‫ב פ ס ח י ם פ ר ק אלו דברים מ ה ש כ ת ב בזה‪ ,‬ו ב ש א ג ת ארי׳ םי׳ ק״ב ע׳׳ש‪ ,‬ועיי׳ כ ת ש ו ב ה פ א ה ב ה ח״ד‬
‫סי׳ צ״ז‪ .‬ו נ א פ ר ח מ ש ה עשר ב ח ג ה ס ו כ ו ת כצ״ל ובן ה ו א ג י ר ס ת הכהי׳ג‪ ,‬וגירםת האר׳ז‪ ,‬ו ב ס פ ר יראים‬
‫סי• ק ב ״ ג א י ת א נ א ס ר ט״ו כ ח ג ה ס י מ ת ובו׳ ובשה״ל פי׳ שס״‪,‬־‪ .‬נ א ס ר ב ח ג ה מ צ ו ת ח מ ש ה עשר וכו•‬
‫ובשניהם ה ג י ר ם א א מ ר ר׳ יוחנן ס ש ו ם ר• שמעון כן יוחאי ג א מ ר ובו׳‪ .‬ל( ו א ט ר צ ה ל ה ת ע מ ת נפי׳‬
‫ה ו א לשון רש׳׳י במתגיתין שם וכבר העיר הפ״י דל׳‪8‬ון ל ה ח ע נ ו ח לאו רוקא ה ו א מ ע ו ם דאםור‬
‫ל ה ת ע ו ת כ י ז י ס אלא ב ד מ פ ר ש ש ס רש׳יי א ל א דאין אנו נזקקי) לו א ל א א ט י א כ ל ל א י א כ ל חוץ‬
‫ל ס ו כ ה ע׳׳ש ולשון ה מ ח ב ר ה ו א ד ת י ק ‪ ,‬מ ר א ה ד כ י ״ ל א ס יאבל ל א יאבל חוץ ל ט ו ב ה כשידעו* שם‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪406‬‬

‫זקוקין לו אם ירעה יאכל כסוכה‪ .‬אם ירצה •אכל חוץ לסוכה‪ .‬או יתענה מכל וכל‪.‬‬
‫הוץ מלילי יום טוב הראשון של הנ שאינו רשאי להתענות אלא הייב לאכול‪.‬‬
‫ובסוכה‪ .‬מיכן ואילך רשוח‪ .‬וחכי ילשי׳ לה בס׳ בתרא רשסחים‪ .‬ששת יפיס תאכל‬
‫מעות וביום השביעי עצרה‪ .‬נלי לן למימר דמה שביעי רשות‪ .‬אף ששה ימים נמי‬
‫רשות‪ .‬לסי שהשביע׳ בכלל שבעת ימים תאבל מעות‪ .‬ויצא מן הילל‪ .‬ללמד שתאכל‬
‫מעות האסור בו אינו חובה‪ .‬אלא אם כאת לאכול תהא )אכילתו( ]אכילתך[ מעה ולא‬
‫חמין‪ .‬ולא ללמד על עצמו •עא‪ .‬אלא ללמד על הכלל בולו יעא‪ .‬בוי‪ .‬והתם נופית מנא‬
‫לן‪) .‬דיל‪-‬ה( ]דלילה[ הראשון מיהא חובה‪ .‬ק( בערב )תאבל( ]תאבלו[ מצות )שמות יב(‪.‬‬
‫שנה עליו הכת׳ לקובעו חויבה‪ .‬הניא ר׳ אליעזר‪ .‬אומר אין •זעאין מסוכה לסוכה‪ .‬ואין‬
‫עושין סוכה בחולו של מועד‪ .‬מ פ דר׳ אליעזר אמי קרא הנ הסוכות׳ תעשה לך •ונוי‪.‬‬
‫עשה סוכה לשם הנ הראויה לשבעה בענן‪ .‬י(ורבגן ההוא מאי קאמ׳‪ .‬אמי רחמנא עשה‬
‫סיכות כחנ‪ :‬והלכה כרכנן‪ :‬ושוין שאש נשלה במועד שהוזר וכונה אותה בחולו של סועד‪:‬‬
‫פי׳ אין יועאין מסוכה לסוכה‪ .‬לאכול בזו ולישן בזו‪ .‬או היום בזו ולמחר כוו‪ .‬ואין עושין‬
‫סוכה בהולו של סועד‪ .‬מי שלא ישב בשונה ביום טוב הראשון‪.‬־ עשה סוכה לשם חנ‬
‫של שבעת *מיס‪ :‬ש(שמעי׳ מינה דאין עושין סובה בחולו של סוער עד ראיכא לשבעה‪.‬‬
‫וכיון דעבר ליח יום ראש‪ p‬שוב אין יכול לעשוח לשבעה‪ .‬ושמעי׳ מינה דאין ילעאין‬
‫מסוכה לםובה לאבל בוו ולישן בוו‪ .‬או היום בוו ולמחר כוו‪ .‬ראם כן לאו סוכה לשבעח‬
‫הוא אבל ודאי אש נשלה זו היא הראשונה ובאותה מורו תרוייהו שיכול לעשותה‪:‬‬
‫!‬
‫ח‪ .‬ת;יא ר׳ אליעזר אומי כשס שאין ארס יועא ידי חוכתו כיום שוכ הראשון של חנ‬
‫בלולבו של חבירו‪ .‬שני ולקחתם לבס ביוש הראשון)ויקרא כנ(‪ .‬לבם‪ .‬משלכם‪.‬‬
‫כך אין אדם יועא ידי הובתו ביום טוב הראשון של חנ כםוכתו של חכירו‪ .‬דכת׳ חנ‬
‫הסכות תעשה לך‪ .‬משלך‪ .‬וחכמים אוסר״ אע״ס שאין ארס •וצא ידי חובתו כיזם טוב‬
‫הראשון של חנ בלולבו של חבירו‪ .‬אבל יועא הוא בסוכתו של הבית‪ .‬דכת׳ כל האורח‬
‫בישרי ישבו בסכות )שם(‪ .‬מלמד שכל ישרי ראויין לישב כסוכה אהת‪ :‬והלכה ברבנן‪:‬‬
‫שיי לכם‪ .‬משלכם‪ .‬להוציא את השאול ואה הנזזל‪ .‬כל האזרה בישרי ישבו בסכות כת׳‪.‬‬
‫דמשמע מינה שובה אחת לכל ישראל שישבו כה זה אהר זה‪ .‬ואי איששר שיהא של‬
‫כולם‪ .‬דלא מט• שוד‪ -‬שרוטה לכל חד וחד‪ .‬אלא על ידי שאלה‪ :‬א( וכל אימת דעייל‬
‫איניש לסוכה צריך לברוכי‪ .‬ואשיי עייל ונשיק עשרה זמני כיומא צריך לברוכי‪ .‬לישב‬

‫כ פ ר ק ב ח ר א רפםחים וכוי פ ס ח י ם ק״נ״ע״ב‪ — .‬ו ה ח ם ט פ י ה מנלן דלילה וכו׳ כצ״ל וכן ה ו א בשירש־יי‬
‫ק( בערב ת א כ ל ו מ צ ו ת ובו׳ כצ״ל וכן ת ב י א כד״ם מפירש״י ב״י‪ .‬ר( ורבנן מאי ק א ט ר‬ ‫שם‪.‬‬
‫ע ש ה ו מ י ‪ .‬בצ״ל שש ע״כ‪ .‬וכן הוא ה נ י ר ס א בילקוט אסור סי׳ ת ר נ ״ ד ובן הוא בכ״י מינכען עיי׳ דק״ט‬
‫ולפנינו שש איחא ורבבן ה ב י נןאסר ר ח מ ג א ובר ובבה׳׳ג ה נ י ר ס א ורבנן ה ה ו א ם א י ק א מ ר ר ח מ נ א‬
‫ע ש ה ובז׳ ו ד ׳ ל כ ה כ ר ב נ ן בן הזא ב ב ה ״ ג ‪ (0 .‬שמעינן ס י נ ה זכו׳ עיי׳ בפיש׳יי שש כ״ז ע״ב‪ (n .‬ח נ י א‬
‫ר״א אומר וכוי שם כ״ז ע״ב ואי א פ ש ר שיהא ש ל כולם ד ל א ס ט י שוה פ ר ו ט ה ל כ ל הד י ח ד וכו׳‬
‫והוא כלשון רש״י שש ועיי׳ חוסי ד ׳ ה ב ל ה א ז ר ח וכוי יעל ח נ ם ד ח ק זכי• ועיי׳ כדיין ש ס ש מ פ י ש‬
‫כ ו ו נ ת רש״י וז״ל א ב ל אפשר שהוצרך דש״י ז״ל לומר כן בי היכי ד ל א נוקי רבויי׳ ד ב ל ה א ו ר ח‬
‫בישראל ישבו בסוכות ל ר ב ו ת ש ל ש ו ת פ ו ת וסיעוטא דלל למעוטי ש א ו ל ה כי היכי ר כ פ ד ק ר א ש י ת‬
‫ה ג ז מרבינן גבי ציצית ט ל י ת של שותפין מ ד כ ת י ב לכס ומסעטין ש א ו ל ה ס ד כ ת י ב כסותך‪ ,‬ועיי׳ ב״ב‬
‫קל״ג ע׳יב רשב״ם ד״ה ואם לאו וכו׳ ועיי׳ שו״ת ריב״ש סי׳ שמ״ז ידעתו בביאור ה ר ב ד י ם דבין לרש׳׳׳‬
‫‪,‬‬
‫וכין ל ה ת ו ס ס ו כ ה ש ל ש ו ת פ ו ת ט ו ב מ ש א ו ל ה ואם נ א מ ר ד ה כ ת ו ב מ מ ע ט ש א ו ל ה א״כ ש ל ש ו ת פ ו ת‬
‫ל* כזניעט‪ ,‬יזבל א ם נוקי ס ע ו מ י ר ק ר א ע ל ש ל ש ו ת פ ו ת •דפםולה ס כ ש ״ כ ד ש א ו ל ה פ ס ו ל ה ׳ ולכן‬
‫פירש׳יי דאין מ נ י ע ל כ ל א ח ד פ ר ו ט ה ראם ה י ה מ נ י ע פ ר ו ט ה ל כ ל א ח ד ה ו ה ל ה ס ו כ ה של ש ו ת פ ו ת‬
‫וכשירה‪ .‬ו מ ו כ ח רקרא ד ה א ו ר ח קאי על שאולה להכשיר׳ אך ל ד ע ת התוס׳ צריך ל ו מ ר ה ג ט דםוכות‬
‫ה ש ו ת פ ו ת ע ד י פ ה מ ש א י ל ה מ״כ‪ ,‬ל י ת ל ן למעוטי ש א ו ל ה מ ח ג ה מ ו מ ת ת ע ש ה ל ך רא׳־כ גם ס ו כ ו ח ה ש ו ת פ ו ת‬
‫‪ vyh‬ל ו מ ר ראין מביע פ ר ו ט ת ל כ ל א ח ד ראפילו ה י ה‬ ‫ה ו ה לן למעוטי משום דלא הוי כולו לך ו א ״ ב י ל ם ה לו‬
‫מ ג י ע פ ר ו ט ה ל כ ל א ח ר נ מ ׳ אין יוצאין אי ממעטינן שאילד‪ .‬יסדחזיגן ד ל א מטענ> ש ז ח פ ז ח ה‪-‬יג ל א ט ס ע ס י נ ן‬
‫כ ל ך שאולה‪ ,‬ו ז ה ר ל א כ מ ו שפירש הרשב״ש סי׳ ח׳ ד ע ת הריב״ש ע״ש ועיי׳ בחידושי הרשב״א ובש״ע‬
‫סי׳ תרל״ז ובביאורי ה ג ד ״ א ס״ק ג׳ ע׳׳ש‪ .‬א( ו כ ל א י מ ת ר ע י י ל א י נ ש יכו׳ ה ו א לשון בעל ה ״ ג מ ג ס ר א‬
‫‪407‬‬ ‫מחזור וימיי‬
‫בסוכה‪ .‬טנא לן‪ .‬מתפילין‪ .‬נ(דתניא המילין‪ .‬בל זמן שמניחן סביך עליהן‪ .‬דברי ר׳‪.‬‬
‫וחכמי׳ אומי איט מברך עליהן אלא שהרית בלבד‪ .‬ואיתמר‪ .‬אביי אמי הלכה כרי‪ .‬ורבא‬
‫נ‬
‫אמ׳ הלכה כרבנן‪( .‬אמי רב מרי בריר‪ ,‬דבת שמואל חזינא ליה לדכא דלא עביר‬
‫כשמעתיה אלא כל אימת דמתנה להו מברך‪ .‬אמ׳ מר זוטרא הזינא להו לרבנן דבי רב‬
‫םסא רכל אימת דסתנחי מברכי‪ .‬רבנן דבי רכ אשי כל אימת דמשמשי להו מברכי‪:‬‬
‫י(והילכת׳ ]סוכה[ ואהר כך ופן‪ .‬ואע״נ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם‪ .‬הבא שאני‪ .‬לןי‬
‫שומן בא על שניהן על הקידוש ועל הסוכה‪ :‬ה(ואסיר למיקבע סעודתא לבר‬
‫ממטללתא‪ .‬י(דתנן אוכלים ושותים עראי הוץ ׳לסוכה‪ .‬ודווקא אכילת עראי‪ .‬אבל אכילת‬
‫קבע בסוכת‪ .‬וכסה אכילת עראי‪ .‬כדפזעיס צורבא מרבנן ועייל לכלה‪ .‬שי׳ בבקר בהשכמה‬
‫כשהולכין לבית המדרש לשמוע דרשת מסכת כלה‪ .‬או שאר דרשות‪ .‬ודואנ שמא ימשכו‬
‫השמועות וטועם מלא פיו וסובל‪ :‬ושוב ז( מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום‬
‫את התבשיל‪) .‬ני( ]ולדיג[ שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה‪ :‬תנא לא‬
‫משני שהלכה כן אלא שרצו לההמיר על עצמן‪ .‬וכשהביאו לר׳ צדוק אכל שהות מכביצה‪.‬‬
‫נטלו במשה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אהריו‪ .‬ש־מ סהות מכביצה לא בעי סוכה‪ .‬ולא‬
‫בעי כרכה‪ .‬ח(הא כביצה כעי סוכה ובעי ברכה‪ .‬ט(וכל הנ* שבעה יומי מיבע׳ ליה לשווי‬
‫סוכתו קבע‪ .‬דת־ר כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ואת ביתו עראי‪ .‬כיצד‪ .‬יש‬
‫לו כלים נאים מעלן לסוכה‪ .‬אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה‪:‬‬
‫ת״ר '(הולכי דרכים ביום סטורין סן הסוכה כיום וחייבין בלילה‪ .‬הולכי דרכים כלילה‬
‫סטורין מן הסוכה כלילה והייבין ביום‪ .‬כ(והולכי לדבר מצור‪ ,‬שטורין מן הסוכה‪.‬‬
‫בין ביום ובין בלילה‪ :‬סי׳ ועלכי דרכים ביום שטוריס מן הסוכה ביום‪ .‬ל(דכת׳ בסכות‬
‫תשבו שבעת ימים כעין ישיבת ביתו‪ .‬כשם שכל ימות השנה אינו נמנע מללכת בדרכים‬
‫לסחורה‪ .‬כך כל ׳‪.‬שת החנ שאיגו יום טוב‪ .‬לא הצריכו הכת׳ למנוע מללכת לדרכו‪.‬‬
‫הולכי בדרך מצו״‪ -‬סטורץ בין ביוס ובין בלילה‪ .‬אע׳ים שאין הולכים אלא ביום‪ .‬משוס‬
‫דטרירי ודואניס במחשבת המצוה ובתיקוניה‪ .‬שפורץ מן הסוכה‪:‬‬
‫»(ת׳׳ר שומרי העיר כיום םטורין מן הסוכה כיום וחייכין בלילה‪ .‬שומרי העיר בלילה‬
‫סטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום‪(? .‬שומרי נניס ושררסים פטורין בין ביום‬

‫ש ס ם״ו ע״א ו כ ד ע ח הרי״ף ו ה ר ס ב ״ ס ועיי• חוסי ב ר מ ת י״א ע״פ דייה ש כ ב ר וכר‪ .‬ב{ ד ת נ י א‬
‫תפילי! כ ל זמן וכוי ש ם מ״ו עי׳א א ל א כ ל א י מ ת ד ם ה נ ח להו מ כ ר ך כן הוא ג״כ גירםת ה ב ה ״ נ‬
‫שרק הישן‪ ,‬ובה׳ ועילי!‪ ,‬וכן ה ו א ב ש א י ל ת ו ת ש׳ בא‪ ,‬ובספר היראים סי׳ ט׳׳ז ו כ א ש כ ו ל ח׳׳ב דן« ש״ז‬
‫ובתניא רבתי סי׳ ש׳׳ד ולשנינו איתא א ל א מקרים וקאי וכוי וכי אצטדין זימנא א ח ר י נ א וכוי‪ .‬נ( א מ ד ר ב‬
‫מרי וכוי עיי׳ ב׳׳מ ע״נ ע ״ ב ר ב מרי בר ר ת ל ובסירש״י ותום׳ ש ם דייה ר ב מרי וטי‪ .‬ל( ו ת ל ב ת א‬
‫סובה ואחייב זמן וטי ולא מ ח ל ק ה מ ח ב ר כין יו׳‪ 1-‬ראשון ליו״ט שני ודלא כ ד ע ת הדא״ש ש״ר ד ס ו כ ה‬
‫סי׳ ד׳ והב״י סי׳ חרס״א‪ ,‬ועיי׳ כשו״ת ט ״ ב מהדי׳ק סי׳ ל״ט‪ ,‬ועיי׳ מ ה ש כ ת ב ת י בביאורי ל ס פ ר ת נ י א‬
‫רבתי סי׳ שייר ס״ק וי‪ .‬ה( ואסיר ל מ י ק ב ע םעורתא וכו׳ כצ״ל כן הוא לשון בה״ג‪ .‬ו( ר ת נ ן אוכליט‬
‫רשויתים רבו׳ שם כ י ה ע״א‪ .‬ו ב מ ה א ב י ל ח עראי בדטעים צורבא מ ר ב נ ן וכו׳ לפנינו שם נ׳׳ו ע״א איתא‬
‫כ ד פ ע י ם בר בי ר ב וכוי‪ (( .‬מ ע ש ה והביאו גכו׳ ו ל ר י ג שתי כ ו ת ב ו ת וכו׳ כצ׳׳ל שם כ״ו ע׳׳ב‪ .‬מ( ה א‬
‫כ ב י צ ה בעי ס ו כ ה ובו׳ שם כ״ז ע״א‪ (0 .‬ובל הני ש ב ע ה יומי וכו• הוא לשון בת״ג ש״כ רסוכה‪,‬‬
‫ד ת נ ו ר ב נ ן כ ל ש ב ע ת ה י ס י ס שם ב״ח ע״ב‪ .‬י( הולכי דרכים ביום וכו׳ ש ם ‪ \-2‬ע׳׳א לא ה ב י א ה ט ח ב ר‬
‫הך ב ב א ד א י ת א לשנינו הולכי דרכים ביום ו ב ל י ל ה פמורין מן ה ס ו כ ה בי[ ביום בי! בלילה‪ .‬וכן ל א‬
‫הובא כבהייג וכרייף וברא׳׳ש ו ב ש ה ״ ל סי׳ שמ״ב ו ב ת נ י א ר ב ת י ס ״ ש״; ועיי׳ ב ה נ ה ו ת ד״ס‪ .‬כ( והולכי‬
‫ל ד ב ר מציה וכו׳ שס ועיי' בסוף הסשר הישר לר״ת ד ף ש״ז‪ .‬ל( ר כ ת י ב ב ס ו כ ו ת ח ש ב ו וכוי כן‬
‫שירש׳׳י שם‪ (» .‬תייר שומרי העיר ביום ו מ ׳ גם כאן ל א ה ב י א שומרי העיר בין ביום בין ב ל י ל ה‬
‫שמורים מן ה ס ו כ ה כין ביום בי! בלילה‪ ,‬ועיי• ב ה נ ח ו ת ד׳־ס‪ .‬נ( שומרי נ נ ו ת ופרדסים שטורי! בין‬
‫ביומ בץ בלילה וכו׳ כן הוא לשנינו כ י ו ע״א‪ ,‬ו ב ת ו ס פ ת א פ״כ ד פ ו ב ת א י ת א שומרי ג נ ו ת ישרדסים‬
‫פטורים מן ה ס ו כ ה ב ל י ל ה וחייבים כיום )מהדי״ב דציין ת ו ס פ ת א פ ״ ב לא הרגיש בזה( ובירושלמי‬
‫פ״ב הי־ה הכי איתא שומרי העיר ביום ובלילה פטורים מן ה ס ו כ ה כי! ביום בין כ ל י ל ה ה ד א ד א ח א ס ר‬
‫בשומר גייסות אבל בשומרי ממון עשו אותן כשומר גגות ופרדיסין פירש שפמורין מן ה ס ו כ ה ב ל י ל ה‬
‫וחייבים ביום והוא כ ד א י ת א ב ת ו ס פ ת א ‪ .‬ועיי׳ בק׳׳ע ש ל א ה ר ג י ש בזה‪ ,‬ועיי׳ בציון ירושלים שס א ד‬
 ‫מחזוי ויטרי‬ ‫‪408‬‬

‫ובק כלילת‪ :‬אטאי ליענדן סוכת ד‪,‬תש וליתנו‪ .‬אביי אמי תשבו כעין תדורו‪ .‬רכא אמ׳‬
‫סירצה קוראה לננב‪ .‬סי׳ שומרי נניס וסדדםים אין וזין משס‪ .‬כעין תדורו‪ .‬ס( כדרך שהוא‬
‫דר בל השנה בביתו‪ .‬הוקיקתו תורה להניה‪ .‬דירתו ולדור בו בסוכה עם ממתו וכלי‬
‫תשמישיו ומצעותיו‪ .‬ואינו יכול להביאס שם ססני הפורח‪ .‬מירצה קוראה לננב‪ .‬משל‬
‫הדיוט הוא‪ .‬ואף ‪ :‬א ן הננב רואה אותו יושב בסוכה כלילה‪ .‬והוא נכנס ונונב הפיחת‪:‬‬
‫הולים ומשסשיהן שטורץ מן הסוכה‪ :‬ודר חולה שאמרו לא הולד‪ ,‬שיש בו סכנה אלא‬
‫אסילו חולה שאין בו סכנה‪ .‬אסילו חש בעיניו ואםילו ]הש[ בראשו‪ .‬אמ׳ דשב״נ מעם‬
‫אחת חשתי בעיני בקיסרי והחיר לי ר׳ יוסי בריבי לישן לי ולםשמשי חוץ לסוכה‪ .‬סי׳‬
‫בריבי יוסי החכם וחריף בדות‪ .‬הוא יוסי בן הלםתא‪ .‬רב שרא ליה לרב'אחא כר דלא‪.‬‬
‫למיננא בכילתא כמטללתא משום בקי‪ .‬רבא שרא ליה לרב אחא בר אדא למיננא בר‬
‫מפםללתא ע(משום סירחא דנורנצא‪ .‬רבא לטעמי׳ דאס׳ רבא מצטער סטור מן הסוכה‪.‬‬
‫שיי למיננא בכילה‪ .‬ואע״ס שיש לה ננ‪ .‬ונכוה עשרה‪ .‬והרי הוא כאילו הוא חוץ לסוכה‪.‬‬
‫משזם בקי‪ .‬עינצולש‪ .‬סידהא •תומצא‪ .‬קרקע לבנה שהיו מחין בה קרקעית הסוכה‪.‬‬
‫מצטער‪ .‬שהסוכה מצערתו‪ :‬פ(כל שבעת הימים )עושה( עושה אדם׳סוכתו קבע וביתו‬
‫עראי‪• .‬רזןו נשמיס‪ .‬מאימתי מוחי לשנות הכלים‪ .‬סשתסרה המקסה‪ .‬צ( תנא המקשה של‬
‫נדיםין‪ .‬ס|־ ממהרת להתקלקל בגשמים מעט‪ :‬תייר היה אובל בסוכה וירדו נשסים «צ(ויצא‬
‫‪ pn‬לסוכה ]ואבל אין משריחין אותו לעלות עד שינסור סעודתו היה ישן בסוכה דרת‬
‫נשמיס וירד ‪ pn‬לסוכה[ וישן אין מטריחין אוחו לעלוח עד שיעור ויעלה עמוד השחר‪.‬‬
‫שיי לאשוק־ אם הקיץ משנתו‪ .‬בלילח אין מפריחץ אוחו‪ .‬ואס עלה עמוד חשחר ולא‬
‫ניעור אין מקיצין אותו‪. :‬ק( וכי נשקי הני שבעא יומי בתר ממר םעודתיה כסוכה פסיק‬
‫להו מאניה מסוכה לביתיה‪ .‬משוס יקרא ריוס טוב‪ .‬ואי לית דוכחא לאלחובי מאני אלא‬
‫בסוכה סםיל לה ברוכא ויתיב בה‪) .‬דת־ר סוכות( י(]דתנן סוכה[ •שבעה כיצד‪) .‬נמת(‬
‫]נמר[ מלאכול לא יתיר סוכתו‪ .‬אלא מוריד הוא הכליס מן המנהד‪ ,‬ולמעלה משום כבוד‬
‫יום ]טוכ[ האחרון‪ .‬והוינן כה‪ .‬אין לו כלים‪ .‬אלא במאי)כו( אישתמש‪ .‬אלא אין לו‬
‫מקום להוריד כליו מהו‪ .‬רב חייא בר אשי אמי שוחת בה ארבעה‪ .‬ודי יהושע בן לוי‬
‫אמ׳ מדליק כה את הנר‪ .‬ולא סליני הא לן והא להו‪ .‬לבני מערבא דלית להו םסיקא‬
‫דמערכ יום מזב דשל־מו להו שבעא יומי דםוכד‪ ,‬לבתר תמיר בה סעזדתיה סזהת בה‬
‫ארבעה‪ .‬לדי‪ ,‬ראית לן םש״קא דשמיני איכא לסשוקי בשביעי ובעי למיכל םעודתיה‬

‫גם פירושו ר ח ו ק מ א ד ‪ ,‬והנבון כ מ ו שפירש ה פ ״ מ ומה״ס שם ועי׳ כ ת נ י א סי׳ פ״ג ובביאורי שם ס ״ ק י׳־א‪.‬‬
‫כ ד ר ך ש ה ו א דר כ ל ה ש נ ה וכוי מ ש ל ה ד י ו ט ה ו א וכוי כן הוא לשון רש׳׳י שש ח ו ל ה שאמרו‬ ‫ס(‬
‫וכר ואפילו ה ש בראשו ובו׳ כ צ ״ ל שש כ״ו ע׳׳א ו ב ת ו ס פ ת א פ ״ ב איחא א ל א אפילו ח ש ב ר א ש אפילו‬
‫ע( מ ש ו ס ס י ר ה א‬ ‫ח ש בעיניו‪ .‬פירש בריבי יוכי ה ה כ ם ו ה ח ר י ף כדודו וכוי כן ח ו א כפירש״י‪.‬‬
‫רנודנצא לפנינו שש א י ת א משוש ס י ר ח א ד ג ר נ י ש ח א זפירש׳׳י ק ר ק ע ל ב נ ה שהיו ס ח י ן ב ה ק ד ק ע ו ח‬
‫ה פ ו כ ה ‪ ,‬ועיין י ב מ ו ת ק״ו ע״כ פידש׳׳י ב מ ע ב ה ה א ד מ ה ) מ ל כ י ם א׳ ד ( מחרגמינין ב ג ר ג י ש ח א ר א ר ע א ׳‬
‫ו כ י ס מ׳ ע״א גרגישתא פ י ר ש ^ ק ר ק ע שעושין ס מ נ ה ה ח ב י ו ת ‪ ,‬ובב״י מינכעז )עיין ד ״ ס ( א י ת א‬
‫ד נ ו ר ג י צ א ‪ ,‬וכן ה ו א בראב״ן ד ג ו ר ג צ א ‪ ,‬ו נ ר א ה שכאן נ ת ח ל ף ל ת מ ע ת י ק א ו ת נ׳ על נ׳ וצ׳׳ל ד ג ו ר נ צ א ‪.‬‬
‫ועיין ב א ו י ז סי׳ רצ״ט ר ב א שדא ליה ל ר ב א ח א בר א ד א למיגגי ‪ pn‬לסובר• מ ש ו ם ס י ר ת א ד ה ו ר צ א ת‬
‫)ושש הסגיר ה מ ג י ה ת י ב ת ד ה ו ר צ א ח בשני חצי ענול ו ה ע מ י ד ת ח ת י ה כשני חצ• ל ב נ ה נ י ר ם ת ה נ ס ר א‬
‫ד ג ר ג י ש ת ה והוא ט ע ו ת כי בן נ מ צ א הגירםא נש בשו״ת מ ה ר ׳ ׳ ח אר׳ז( ק ר ק ע ל ב נ ה שהיו משיחין‬
‫ב ה ר צ פ ה של‪ .‬ס ו ב ה משוש נוי ו ה י ת ה מ ס ר ח ת ‪ ,‬ועיי בשו״ת מ ה ר ״ ח או״ז סי׳ קצ׳׳ר ד נ ם שם א י ת א‬
‫מ ש ו ם ס י ר ח א ד ה ו ר צ א ה וסייש ואיני מבין לא ימיה ר צ פ ת ה ס ו כ ה ב א ו ת ה ק ר ק ע ל ב נ ה ‪ ,‬ואם ב ב ר‬
‫ה ט י ח יסיר או יעשה ל ע צ מ ו ס ו כ ה א ח ר ת דקיימ״ל כ ח כ מ י ם דעושין ס י ב ה ב ח ו ו ד ׳ ם וכו׳ עי־ש‪.‬‬
‫מ( כ ל ש ב ע ת הימים עושה אדם וכוי כצ״ל שם כ ״ ח ע״ב‪ .‬צ( ת נ א ה מ ק פ ח ש ל גריסין שש כ״ט‬
‫ד ׳ א ‪ a .‬צ( ויצא חוץ ל ס ו כ ה ״ואבל אין מטריחין אותו ל ע ל ו ת י ער שיגמור ס ע ו ד ת ו ‪ ,‬ה י ת ישן ב ס ו כ ה‬
‫וירדו גשמים וירד הוץ ל ס ו כ ה ״ וישן אין ס ט ר י ת י ן אותו ל ע ל ו ת כצ•׳^ ו ה ש מ י ט ה מ ע ת י ק מן ‪6‬שובח‬
‫ע ד ל ה י כ ח ‪ .‬ו ה י ה ג י י ס ת י ב ג י ר ס ח הבה׳•!‪ .‬סוף ה׳ ס ו כ ה ע״ש‪ (p .‬זכ׳ נ פ ק ׳ הנ* ש ב ע ה יומי ו ב ר‬
‫ב ל ז ה ה ו א לשון בעה׳׳ג בשיניים ק ט נ י ם ע ד פטורין מ ן ה ס ו כ ה ‪ .‬ל( ד ת נ ן ס ו כ ה ש ב ע ה וכר נ ס ר‬
 ‫‪409‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫בםוכה‪ .‬דקיימ׳ לן ס( הילכת׳ סיתב יתבינן‪ .‬ברוכי לא פברכינן‪ .‬הוה ליה יוטא סבא יז(ולא‬
‫איםשר לםיסהת בה ארבעה סדליקי׳ בה שרנא‪ .‬הא תינה סוכה קטנה דםיססלא כשתא‪.‬‬
‫סוכה נתלה במאי ססלינן לה‪ .‬כסאני דםיכלא דאס׳ רבא א(מאני םיבלא לבר ממטללתא‪.‬‬
‫מאני םשתייא כממללתא‪ .‬והילכה׳ כרבא‪) .‬דאס־( ג(שלוהי מצוה סטורין מן הסוכה‪:‬‬

‫עד כאן מן ה י ל כ ו ת גדולות‪:‬‬

‫א ם ׳ רכ נירל אמ׳ רב נ( האי אסקותא דדיקלא מסככינן בה‪ .‬ואע־נ דאנידא אנד בידי‬
‫שמים לא שמיה אנד‪ .‬סי׳ אפקותא דדיקלא‪ .‬מוצא הדקל‪ .‬כשועא סמוך לקרקע‬
‫יוצאץ בה מקרנים הרבה סביב סביב ואעינ דאנ‪T‬י‪ .‬י()שכהובריס( ]שטחוכרים[ ענפים‬
‫האלה יחד‪ .‬ודמה לתבילין ראמק אין מסככין כהן• ואע׳ינ דאניד לדיו איהו הענפים‬
‫מלמעלה כדי להושיבם יחד‪ .‬מפני שנוקמין למעלה ומתסצלין לכאן ולכאן ואץ סותמץ‬
‫הנקב‪ .‬אנד בהד לא שמיה אנד‪ .‬כל דבר יחידי שהוא מחובר יהד האונדו כפני עצמו‬
‫אינה אנודה עד שיתן־ דבר אחר עמו דאנדמ יחד‪:‬‬
‫א ס ׳ רב חסדא אמ׳ רבא בד דב שילא ה(הני דקרי דקני מםככין בהן‪ .‬ואענ״ב דאנידי‬
‫אנד בית שמים לא שסיד‪ ,‬אנד‪ .‬תניא נסי חכי קנים ותקרנימ מסככינן בחן משיטי‪.‬‬
‫אימא קנים הדוקרנים מסככץ בהם‪ :‬םי׳ דוקרי דקנים‪ .‬כטן אסקותא דדיקלא‪ .‬אלא שזה‬
‫של קנים‪ .‬ווה של דקלים‪ .‬קנים ודוקרנים‪ .‬משמע תרי םילי‪ .‬איםא קנים של דוקרנים‪.‬‬
‫שיתאים כנזעם כמו דוקרנים הרכה‪ .‬דוקרנים‪ .‬כמו יהסור בדקר‪ .‬פיילש בלעי‪ .‬מסככין‬
‫בהן‪ .‬ולא ס*«רנן לתו כחבילים‪ :‬אס׳ רכ חסדא ו(אנד כחד לא שמיה אנד ]שלש שמיה‬
‫אנד[ '(שנים‪ .‬מחלוקת ר׳ יוסי ורבנן‪ .‬דתנן מצות אזוב שלשד‪ ,‬קלחים יז(וכהן שלשח‬
‫נבעולין ]ר׳ יוסי אומר מצות אזוב שלשה נבעולין[‪ .‬שיתן שנים‪ .‬וגרדומיו בל שהוא‪.‬‬
‫פי לא שמיה אנד‪ .‬לא לעיניין חבילים לסבך‪ .‬ולא לעיניין אנודת אזוב‪ .‬שרשה קלחים‪.‬‬
‫שרשיפ‪ .‬ובהן שלשה נבעולין‪ .‬ני(נבעול לכל קלח‪ .‬נבעול הוא הקנה האמצעי שהזרע‬
‫בתוכו כבקנבוס‪ .‬וכפשתן‪ .‬ר׳ יופי אומי‪ .‬לקמיה ספר׳ ליה‪ .‬לר׳ יופי שלשה לעכב‪.‬‬
‫לרבנן שלשה למצוד‪ -‬שירץ‪ .‬אם נפל האחד לאחר זמן‪ .‬שיתן‪ .‬כשיתם כשנים‪ .‬נרדוסין‬
‫כשמוץ בו מעמימ רבות מתוך שנבעוליו רכין משתברין‪ .‬וכל שהוא המשתייר באנודה‬
‫כשר‪ .‬ובלבד שישתייר בכל'אהד ואחד כל שהוא שתהא שם אנודתו קיימת‪ .‬לפיכך יש‬
‫להזהר שלא יסבך אדם בהבילי עצים ־(והבילי ]זרדין[‪ .‬ולא בשום דבר שהוא קשור‬
‫יתד‪ .‬כ ק קנים וערבה‪ .‬ואפי׳ שנים זה עם זה‪:‬‬

‫‪ (8‬ה ל כ ח א ט י ח ב יתבינן נ ו ׳ ושם ס׳׳ז ע׳יא‪ (D .‬ולא א פ ש ר‬ ‫‪0‬לאב‪1‬ל ו כ ר כ ל ל ש ס ס * ח ע*א‪.‬‬

‫ל ם י פ ח ח וכו׳ עי׳ ברא״ש פ*ד ס ״ ד ועי׳ ב ב ר כ י י סי׳ חרס״ו ס״ק ני‪ ((< .‬מאגי ם י כ ל א וכר שם כ ״ ס‬
‫נ ( שלוחי מ מ ה מטורי־ ם ן ה ס ו כ ה מ ם כ י ה ע״א‪ ,‬ו ת י כ ח ד א ם ר יש ל מ ח ו ק ‪ ,‬ו ח ל כ ח א קאי‬ ‫ע׳׳א‪.‬‬
‫נ( האי א פ ק ו ח א דדיקלא וכו׳ שם י״ג ע׳׳א ועי׳ בתוס׳ ד׳׳ה א פ ק ו ת א וכו׳ ולקמן ל״ו ע ״ ב‬ ‫*דלעיל‪.‬‬
‫חום׳ ד*ח ד ס י ב וכו׳ וחוס׳ עירובי׳ כ׳יו ע״ב ד׳׳ח א ג ו ו ת א וכו׳ ועי׳ בערוך ע׳ אגויא‪ (7 .‬שמחוברים‬
‫ע נ * מ וכו׳ כ ל ל והוא כעין פרש״י‪ .‬ה( הני דוקרי דקני וכו׳ לפנינו שם א ס ר ר ב ח ם ד א א מ ר רבינא‬
‫בר שילא חנ* דוקרי ד ק נ ׳ וכד‪ .‬ו( א ג ד ב ח ד ל א ש מ י ה א ג ד ש ל ש ש מ י ה אגד ו כ ד כ ל ל ‪ (r .‬שנים‬
‫ב ח ל ו ק ו ת ד י י ור‪11‬׳ גבו׳ בגליר וזש׳יס ובחידושיו ע ל טס־ ס ו ב ה ה ק ש ה ה ג י ן ך א מ ה ר א י ה ס ח ב מ י ם‬
‫םדםכשירי׳ ב ד י ע ב ד ד ם ק ד י א ג ד ה א ב ל א אגדו כ ל ל ג׳׳ב כשר ב ד י ע ב ד כדקתבי ב ס ת נ י ת י ׳ ל א פ ס ק ן‬
‫ו ל א אגדן כשד וכו׳ י ה י ה איך ש י ה י ה כיון ד ל א אגדו כשר דיעבד מהיכן נ ש מ ע ד א ג ד שנים ש מ י ה‬
‫א ג ד ו ל ע ולענ׳׳ד ד ה א דמבשידי׳ ל א אגד! היינו היכי ד ה י ה פ ת ה ל ה ש ל ש ה ק ל ח י ם כ ד ק ת נ י במתני׳‬
‫שם פ ר ה םי״א ס ש נ ה ם׳ אזוב שיש בו שלשה ק ל ח י ם ם פ ס ג ו ואוגדו פםגו ולא אגדו אגדו ולא פ ס ג ו‬
‫ל א פשנו ולא־ אגדו כשד ו מ ש ם ע ד ו ק א ק ל ה ש ל ש ל ש בדין םשום ד ש ל ש בדי׳ ש ם א מ ד ה עליה׳‬
‫ג פ א ם ל א אגדן א ב ל שני ברי׳ אין כשרים ל כ ת ח ל ה אלא א י כ אנדן‪ ,‬ועי׳ ב ס פ א מ ר כ ה ״ ם ה ל פ ר ה‬
‫א ר ו מ ה ווי״א ה י ד ס ח שמיש ב לשד הדמב׳׳ם שם‪ ,‬ועיי׳ ב ח פ א ר ח ירושלים פי׳׳א מ ש נ ה ט׳ א ו ת ט׳׳ו‪.‬‬
‫ס( ובהן ש ל ש ה גבעולי ן ר׳ יוסי א ו פ ר מ ו ח אזוב ש ל ש ה נכעולין וכו׳ ב ל ל ו נ ש מ ט ס ן גבעולין‬
‫‪ (p‬ג ב ע ו ל ל כ ל ק ל ח וכן פירש״י שם ו ק ש ה לי דרש׳׳י ס ו ת ר א ״ ע ל פ ה שפירש ש כ ה‬ ‫ע ד גכעולין‪.‬‬
‫ק ״ ט ע׳׳כ ו ב ח ן ש ל ש ח גבעולים ב כ ל ק ל ח ש ל ש ה ג ב ע ו ל י ם וזחו ד ע ת ד׳ י ה ו ד ה שם ו ל ע ‪ .‬י( ו ח ב ל י‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪412‬‬

‫ואסוף לישן אפי׳ שינת עראי חוץ לסוכה‪ .‬בדאמ׳ רכא אין קבע לשינה‪ .‬ותניא‬
‫ח( היה אוכל בסוכה וירדו נשסיס ויצא ‪ p n‬לסוכה ואכל‪ .‬סי׳ שיכול לצאת‬
‫חוץ לסוכה משתפרח המקפח‪ .‬שחקלקל הסעודה‪ .‬ופסקו נשסים‪ .‬ואהר כך כשאוכל‬
‫בביחו‪ .‬אין סטריחין אותו לחזור ולילך כסוכה‪ .‬אלא עומד בכיתו וינמור סעודחו‪:‬‬
‫והתם נמי תניא‪ .‬היה ישן בתוכה דודו נשמים ובא לישן בביתו אץ סטריחין אותו‬
‫לקוס עד שיעלה עמוד השחר‪ .‬ויעוד משנתו‪ :‬חילך ששנאס יחד‪ .‬לסי עושרן‬
‫כחוסמחיהס‪ .‬ואין להקל םלישן נסזכד‪ .‬יותר מן האכילה‪ .‬הא למרת כל הישן ‪p n‬‬
‫לסוכר‪ .‬כלום חוטא ועובר על עשה‪ :‬דברים הללו דברי הכל הם ואין לשנותם‪:‬‬
‫ק ט ן שאינו צריך לאמו חייב במוכר‪ ..‬סי׳ מדרבנן‪ .‬שמאי מחסיר‪ .‬ומעשח נסי וילרח‬
‫]כלתו[ של שמאי הזקן ופיחת אח המעזיבה וסיכך על נכי הממה כשביל‬
‫הקמן‪ :‬היפי דמי קטן שאינו צריך לאמו‪ .‬אמדי׳ דבי ר׳ ינאי כל שנפנה ואץ אמו‬
‫מקנהתו‪ .‬ריש לקיש אמ׳ כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא‪ .‬פי־ שאינו‬
‫כרוך אהדיה לקרות ולשנות עד שתכא אליו‪ .‬אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו‬
‫הוא‪ :‬ת׳‪ .‬ואם תאמר מאי שנא דנכי סוכה יהיב שיעורא דקמן שאינו צדיך לאמו‬
‫חייכ בסוכה‪ .‬וכדר׳ ינאי‪ .‬וריש לקיש‪ .‬ונכי ראיה יהיכ שיעורא אתרינא א( לקטן‬
‫שהניע לחינוך‪ .‬אם יכול לאחוו ביוץ של אביו ולעלות םירושלם להר הבית‪.‬‬
‫נ(זנעירובין נסי יהינ שיעזדא נסו בסוכה כפ׳ כיצד םשתחסין‪ .‬נכי קטן שצריך‬
‫לאמו יוצא כעירוב עסו ומפרש התם בעידובץ ההוא שיעורא נ( כבר ארכע ככר חפש‪.‬‬

‫ס י מ ר י ח ל א סליק‪ ,‬וכן כ ת ב הר״! ב פ ש י ט ו ת ב ש כ ח פ ר ק ג ל ב ח ב ׳ ח״ל ו א י כ א נםי מא[ ד א ם ר ד ט ש ל י ם‬

‫ל ה ו בפירי ו ב מ ע י ת ר ג י מ א כדאמרינ׳ ב פ ר ק הישן ) ס ו ב ה כ״ז ע׳׳א( לדברי ר״א ד א ם ר י״ד ס ע ו ד ו ח חייב‬
‫ל א כ ו ל ב ס ו כ ה ב ס א י משלים ל ה ו ומהדדינן במיני ת ר ג י ס א ומיני ח ר ג י ס א חיינו פ י ח ח ו א ע ־ נ ד ר ג א‬
‫פליג עליה ב פ ר ק ב ח ר א דיומא )ע׳׳מ ע״ב( ו א ס ר דפירי ל א בעי ס ו כ ה מ ם ק נ א ד ה ה י א ש ם ע ח א לאו‬
‫כ ר ב א אחיא‪ .‬ו ח נ ה ה נ ך רבוזתא ל א הילקו בי! ק ו ב ע ל ע צ ט ו ל א כ י ל ת פ י ר ו ת או ל א ג אולם‬
‫ה ר א ש פ ״ ב ד ס ו כ ה סי׳ י״ג ח ב י א דרבינו ס א י ר ) ה ו א מ ה ר ״ ס מ ר י ב ( ח י ה נ ז ה ר מ ל א כ ו ל פירוח חוץ‬
‫ל ס ו כ ה כי ה י ה סוכר ל ה ח מ י ר כ ח א י לישנא דפירי כ ע י ס ו כ ה )לאו דפליגי אמוראי בפירוש כ ה כ י א ל א‬
‫כוונחו ל ה א ד ם ת ר צ י ד׳ י ר ס י ה א ו ר כ זביד ואין ה כ ר ח ל ד ב ר י ה ם ל ה א י ט ח ר ץ ר ב א ( ומיהו נ ר א ה‬
‫ד מ ו כ ח ח ח ם דאפילו אי פירי בעי ס ו כ ה חיינו נ ש ק ו כ ע עצמו ל א כ י ל ח פירוח ואשטעינן ד ק כ ע דידחז‬
‫הוי כ א כ י ל ת עראי ר פ ת ‪ .‬א ב ל ב א כ י ל ת עראי דפירי ל י כ א מא! דאסיר׳ וכן חזא ר ע ת ח ר ס ״ א כסי׳‬
‫רורל״ט ס ״ כ ואפילו ק ב ע עליהו ועיי ב ס ״ א שם ס״ק ר ו ד ל נ ל ס ד ם ס ת ש כ ת ב הרא״ש ומיהו נ ר א ה‬
‫ד ם ו ב ח ה ת ם דאפילו אי פיר* בעי ס ו כ ה היינו נ ש ק ו ב ע עצמו ל א כ י ל ת פ י ר ו ח ואשסעינן ד ק כ ע רידהו‬
‫הזי כ א כ י ל ח עראי ד פ ח א ב ל ב א כ י ל ת עראי דפידי ל י כ א טא! ר א ס ר וכוי וצ״ע ד ה א לעיל מיניה איתא‬
‫ואי סייד ט ת ב ו ח יתירה ס ב ב י צ ה וכו׳ ם ש ס ע כ ח ד י א ד כ ב י צ ח פ י ר ו ח חייב ל מ א ן ד ס ח י י ב אפילו ל א‬
‫ק ב ע עליו דאל׳׳ב ל א ט י י ך מידי ד ד י ל ס א ר״ג אכלן ד ר ך עראי רוסיא ד פ ע י ט ח ה ח ב ש י ל ‪ ,‬וםיחו לענין‬
‫פ י ר ו ת ל א נ ״ ‪ 0‬דקי״ל דפירי ל א בעי ס ו כ ה יאפילז א ב ל חי כד‪ ,‬ו ק ב ע עליהי ובן מ ש ס ע בגמרא‪,‬‬
‫ולענ״ד ד ל א ק ש ה מידי דודאי לפי הסייד רפירי בעי ם ו ב ח אין ש ם ה ב ד ל כין פירי ל פ ת ד כ מ ו ב פ ת‬
‫הדין אפילו ל א ק ב ע עלייתו תייב ל א כ ו ל בסוכח‪ .‬ה ״ ח גשי כפירות‪ .‬א ב ל ל כ ה ר ר ס ח ל ק ה ג מ ר א בין‬
‫פ ת לפירי ל ס ״ ר פירי ל א בעי ס ו ב ה אפילו ב ק ב ע עליהו נ ס י ל א ח ש י כ קבע‪ ,‬ו ל ה ״ י במי סירות בעי ס ו ב ה‬
‫ס׳׳מ אינו שוה ל ג מ ר י ל פ ת ואינו תייב ב ס ו כ ה כ״א כ ק ב ע עליהו‪ .‬ולפי רכרי הפוסקים הני׳ל שא!!‬
‫ל ק ב ע אי׳צ ס ו כ ה ו כ א ו ק י ם ת א ד ד ב א שם דפירי לא בעי ם ו כ ה ואע״ג ד כ ו ת ב ו ת הוי יתר מ כ כ י צ ה והוי‬
‫ק ב ע א פ ה ״ כ שרי משום רפירי ל א כעו ס ו כ ה ואפילו ב ק ב ע משוס ד ק ב ע דפירי הוי ב א כ י ל ת עראי‬
‫ר פ ת ‪ ,‬נ״ל ל ה ב י א ראיה ל ד ע ת הרמב״ן וסייעתו דפידי בעי ס ו כ ה משוס ר א ו ק י ם ת א דרבא לא א ח י א‬
‫אליבא דר״ג ד ב ר כ ו ח מ ״ ד ע״א א כ ל ענבים ותאנים ורמוניס מ ב ר ך א ח ר י ה ם ש ל ש בריכות דברי ר״ג‬
‫וכו׳ ושם ל׳־ז ע״א ו מ ע ש ה בר״נ והזקנים ש ה ע מסובין בעלייה ביריחו והביאו ל פ נ י ה ם כ ו ח ב ו ח ו א כ ל ו‬
‫מ ח ן ר״ג ר ש ו ת לר״ע ל ב ר ך וכו• ועיי בתומי ש‪ 0‬ר״ה נ ת ן וכר וא׳׳כ ס ב ר ר״ג דיש מביעות לז• ם ע י‬
‫פ י ר ו ת וא׳יכ לדידיד‪ ,‬ודאי אשור ל א כ ו ל בל הז׳ מיני פ י ד ו ת א כ י ל ת ק ב ע חוץ ל ס ו כ ה ולפ׳־ז ה א ד ס ו כ ה‬
‫כ״ו ע״ב דר״ג א כ ל ב׳ כ ו ת ב ו ת ב ס ו כ ה ותני ע ל ה )יומא עי׳מ ע״ב( ל א מפני ש ח ל ב ה כ ך אלא שרצו‬
‫ל ה ח ס י ר על עצמן ע״כ צריכין ל פ ר ש משים דהוי פ ח ו ת ס כ ב י צ ה והוי א כ י ל ת עראי וכמו ‪-‬דאוקי ר׳‬
‫ירמיה ו ר ב פ פ א ע׳יש‪ ,‬ולא מ ט ע ם דפירי ל א בעי סוכה‪ ,‬אלא כ מ א ן ד א ס ר פירי בעי ס ו כ ה ל א כ י ל ת‬
‫ק ב ע ‪ .‬א ת ר כ ו ת ב י ראיתי כ ש ו ״ ת ס ש כ נ ו ח יעקב סי׳ ק״ל ש ה ו כ י ח מ ז ה רפידות בעי ה ז כ ה ו כ ד ע ת‬
‫ה ר מ ב ״ ן ע״ש ה ל י ב ת ש ו ב ו ת לרבינו א ב ר ה ם כן ה ר ט ב ״ ם ש א ל ה ל׳‪ .‬ח( יהיה אוכל ב ס ו כ ה וכר ה י ה‬
‫ישן ובו• שם כ״ט ע״א ע־׳ש ועי׳ ב ב ע ל ה ס א ו ר ו ב מ ל ח מ ו ת שם‪ .‬כ ל ת ו ש ל מ ס א י כ צ ״ ל ש ם כ ״ ח ע״א‪.‬‬
‫היכי ר מ י קטן וכר ש ם כ ״ ח ע׳׳ב‪ (b .‬ל ק ס ! שהגיע לחינוך ח ג י ג ה ד׳ ע׳׳א ו ס ו כ ה כ ״ ח עי׳ב‪ .‬ו ל ב י ו ת‬
‫סירושליפ ובו׳ שם ב• ע׳׳א‪ .‬נ ( ובעיריבי!! נ מ י וכר פ״כ ע׳׳א‪ .‬נ ( כ ב ר א ר ב ע כ כ ר ח מ ש וכר כ מ ב ו א ר‬
‫‪413‬‬ ‫םתזוי ויטרי‬
‫והמו שיעור נדול יותר שההוא דחנינה שנותן לעינק ראייה‪ .‬ד(ונני לולב אסרי׳ קטן‬
‫ה ד ד ; לנענע כו ואינו שוה לא זה ולא זה‪ ,‬ונרי לר׳ דהבל מעץ מצוד‪ .‬קא יהיב‬
‫שיעורא החם נכי סוכה ו מ ו ח ה הוא לישן כה קא יהיב שיעודא לישן‪ .‬כל שניעור‬
‫משנתו ואינו קורא איסא אימא‪ .‬ננבי לולב דמצותו כניענוע יהיב שיעורא כיורע‬
‫לנענע בו‪ .‬ונבי ראייה דסצוח ראייה ברנלים‪ .‬יהיכ שיעורא כרנלים‪ .‬ונס עירוב נסי‬
‫הואיל דבצריך ואינו ]צריך[ לאסו קאי טעי קיש להו הכי דער האי שיעורא נריר‬
‫אחר )לאסו( ]אמו[ וסמיך עלה סיכאן ואילך לא נריר‪ :‬ותו סברא היא‪ .‬נכי עירוב‬
‫להשוותו לשיעור רכובה רחלי בדעחא‪ .‬ראית ביה דעה כוליד‪ ,‬האי שאיט קורא אימא‬
‫אימא‪ .‬אכל דלולב וראייה לא תלי בדעחא לנמרי‪ .‬נהא רמיהייב בראייה בשיכול‬
‫לאחוז כוי‪ .‬ס( היינו בביאה ליראות‪ .‬אבל כקרבן עולה וראייה‪ .‬אינו נראה ל ד שיהא‬
‫הייכ‪ .‬רה א אינו אלא מדרבנן כדי לחנכו במצות‪ .‬ואי יביא עולה ראייה קמייתי חולץ‬
‫לעזרה‪ .‬הואיל ומדאוריית׳ לא סיחייב‪ .‬ועור היאך ידחה עולתו יוס מוב מאחר שאינו‬
‫פזעייב םדאורייתי‪ .‬ונם אפי׳ בחולו של מועד אינו חייב להניא מאחר שאינו מן‬
‫החודר‪ ,‬שחרי מביא חולין לעורר‪ :.‬ריב׳יא‪ :‬ח׳‪:‬‬
‫נשאול נשאל מאת רבינו יצהק על קורות ורהימין‪ .‬והתיר היתר נמוד כי כן נהנו‬
‫העם‪ .‬ואין לשנוח המנהנ‪ .‬ואס יעלה על לב איש עדיין מן תעשה ולא‬
‫מן העשוי‪ .‬דיי לנו כאותו תעשה !(שנוטל הנכרים מןהלטש‪ .‬ונם הםנן הלד נשאל‪,‬‬
‫־ב כסו כן‪ .‬אלא שצריך לסלק מן הנסרים כננד כל הסיכוך‪ .‬והעיד אהד לשני‬
‫גוו אריה‪ .‬על חרב ר׳ אליעזר חנדול זציל שחיה עושה סוכתו בחוך הכית ולא היה‬
‫מסלק הלטש‪ .‬והיה בעיניו מאד קשה הדבר על שנעשית בחון• הבית והיה מיצר‬
‫סאד‪ .‬והיחד‪ .‬חצירו בינו וכין שכינו‪ .‬וקנאה כשלים בדמיה‪ .‬ושאלו את נור אריה‬
‫משני מה חיה מיצר‪ .‬ואס׳ לחם משני שהיד‪ .‬רוצה לקיים מעוד‪ .‬מן המובחר•‬
‫ק הורה ר׳ יצהק הלוי ז( שאץ מונעים מן הנשים לברך על לולב וסוכה‪ .‬דהא‬
‫אמרי׳ בפיק רקימשין בל מצות עשח שהזמן נרמא נשים שמורות‪ .‬לאסוקי‬

‫בערוני! שש ע׳׳ש ובכ׳יי סי׳ ת ר ׳ ׳ פ ס׳׳ב כ ה ‪ :‬קטן ש״יני צייר ל א ס ו שהוא ‪ :‬ב ן ה׳ כ ב ן ו• ח י י ג‬
‫כסיכה‪ ,‬וזה כ ג י ר ב ח ה מ י ס וכ״ס ו ל ח ‪ -‬פ נרפב״ש ‪ v t‬ה״א ע״־ש ו ב ר מ ב ״ ם שלפנינו איחא קט! שאינו‬
‫צריך ש ה ו א ככן שש חייכ בסיכה׳ ו ה א דסשיק בעירובי; ?‪ :1‬ה א ד « י ח א א ב ו ־ כ מ ח א וכי׳ היינו‬
‫אליבא רר• ינאי ור״ל א כ ל אליבא ד ד ב אסי אין חילוק ני; איחא א ב ו ה ב מ ת א בין ל י ח א א ב ו ה‬
‫ב כ ח א ‪ .‬ו פ ס ק הרסב״ש כ ר ב אפי ד ק י ־ ל כ‪:‬יתיח ב כ ח י ב ו ת ם׳ •‪,‬־׳‪ :.‬אע׳־פ שא‪::‬רו וכ‪ •1‬ער כ מ ה עד בן‬
‫‪,‬‬
‫שש ב ד ר ג אס׳ ד א ‪ 0‬ו ר ב א ס ׳ ק ב ן בן שש ייצא כעירוב א‪ .! :‬יל( וגכ׳ לולב וכו־ עיין חוס׳ ה ו כ ח‬
‫כ י ח ע ־ ב ד׳־ח כאן וכ‪1‬׳ ואינו צריך לאמו בןי־ל‪ .‬רעד ח א י שיעורא נדיר א ח ר א מ ו וכוי כצ״ל‪.‬‬
‫ח( היינו ב ב י א ה ל י ר א ו ת וכוי‪ .‬כן הוא ד ע ת רש׳׳י מס׳ ח ג י ג ה ה ב ל חייבים נ ר א י י ח ב ס צ ו ח ראית כ ל‬
‫וכורך‪ ,‬ועיין בהוס׳ דייה איזהו וכו׳ וצריך ל ה ב י א קרב;ותיו נ ד ב ה ובו׳ וד־ש״י פירש דאיזהו קמן ל א‬
‫נ|אי לראייה ב י א י י ת ק ר ב ן ר ק ל ר א י י ת פנים בעזרה׳ ועיין בחידושי פ ה ר ש ׳ ׳ א שש ש כ ת ב בפירש׳׳י‬
‫שלפנינו ל א פ י ר ט כלום גבי איזהו קטן א כ ל ה נ ר א ה מ פ ה שפירש׳־• כרישא ה כ ל חייבים כראייה‬
‫דהיינו ראיית פנים היינו פשוש ד ה ם י פ א איזהו קטן וכו׳ מ ש מ ע ד ב ק ט ן ראיירי ביה קאמי־ א ל מ א‬
‫בראיית פנים איירי ובו׳ ולי נ ר א ה דבוונתם ל ה א דפירש״י ע ל ב״ש אומרים הראייה שתי בסן! וכזי‬
‫גדול ה ב א ל י ר א ו ת צריך ל ה כ י א עולה מ ש מ ע רחייב קרבן ל * מ ש כ ח ת אלא כנרול׳'ועיין ירושלמי‬
‫ריש ה נ י נ ה פ ת נ י ת י ן ב ר א י י ת ק ר ב ן ובו׳ ועיין בסורי אבן על ה ג י ג ה ד ף ר ד׳־ה איזהו קטן וכוי‪.‬‬
‫ו( ש נ ו פ ל הנסרים וכו׳ ־!יי! שו׳׳ת הרשב״א סי׳ ד י י ג ובטור וב׳׳י ס״ חרב״ו ו ב פ ״ א ס ״ ק ר ובש׳־ז ס״ק‬
‫נ׳׳ ועיין בשו׳־ת פ׳׳פ סי׳ מ׳׳ד ובשר׳ת ס ה י ׳ ׳ ץ בי׳ כ ־ ט ‪ (r .‬שאין פונעיש מן הנשים ל ב ר ך ובו׳ מ א ד ע ת ר״ת‬
‫ו כ כ ר האריכו גדולי הראשונים בדין זה עיין תוס׳ קידושין ל״א ע ־ א ר ״ ה ר ל א ו כ ר ו ב ר א י ש ש ם ס ״ פ י ט‬
‫ובר׳׳ן שם ובחידושי הריטב־‪-‬א ועיין חוסי ר׳׳ה ל״נ ע״א ה א ר׳׳י וכו• ובר״! פ ״ ר דיי׳ה דייה ולענין‬
‫ב ר כ ה וטי ו ב ה נ ה ת מ ר ד כ י שם‪ ,‬ועיין תוס׳ עירונין צ׳׳ו ע׳׳א‪ .‬דייה ד י ל ס א וכר יתום׳ ב״ק פ׳׳ז ע׳׳א‬
‫ד י ה י וכן וכו׳ ו נ ה ג ׳ ׳ א ם״ג ד ס ו כ ה ם״ ל׳׳נ ועיין ב ר מ ב י ס פ*ו מ ה ׳ ס ו כ ה הי״ג ב ה ש ג ת הראב׳׳ד ו מ ״ ס‬ ‫י‬

‫שם‪ ,‬וכשר׳ת הדשב׳׳א סי׳ ק ב ״ ; ש א ל ת עוד ס צ ו ת ע ש ה ש ה ז מ ן ג ר מ א שהנשים ששורות אס ‪TTI‬‬

‫ל ע ש ו ת ה מ ה הן ב ב ר כ ת ה מ צ ו ה ר ש א ו ת ^ברך או ל א ‪1‬אע*‪ 6‬ש מ ח ל ו ק ו ת חראשיגיש ז״ל ה י א דזצה‬
‫אני ל ע מ ו ד על ה ס כ מ ת ך ‪ .‬ת ש ו ב ה כ ב ר ידעת מ ח ל ק ת הראשונים וראיותיהס‪ ,‬ו ה ס כ מ ת י כדברי ס י‬
‫ש א ו פ ר שאם רצו עושות כ ל ט צ ו ח ע ש ה ו פ ב ר כ ו ת מ מ ע ש ה ד פ י כ ל ב ת שאול ש ה י ת ה מ נ ח ת תפילין‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪414‬‬
‫)דאינו( ]דאינן[ חייבות ואינן עריכות אבל אם הסיעות להביא עצמם בעול המנוח‬
‫הרמות כידה‪ .‬ואין מוחין לה‪ ,‬דלא נדעא ממי שאינז מעוזה ועושה‪ ,‬זמאהר דמקייסח‬
‫מעוד‪ .‬היא אי איסשר כלא ברכה‪ .‬תדע דה* אמריי ח(הכל עולין למעיין שכעת‬
‫ואפילו אשה‪ .‬אלמא אשה עולה ומברכת‪ .‬ע(אע׳נ רסטורה מתלמוד תורה דכת׳‬
‫ולמדתם אותם את בניכם‪ .‬בניכם ולא בנותיכמ‪ .‬שמעי׳ אם רצת לקיים מצות עשה‬
‫י(הרשות בידה‪ .‬ואין כאן משום ברכה לבטלה‪ :‬ת־‪ .‬ודבינו ש׳ח כ(קאסר לנשימ‬
‫לברוכי אלולב וסוכה משום רסטירן וקא עכדי כרכה לכטלה‪ .‬והכי נמי אכל מעות‬
‫עשה שהזמן נרסא הוא‪ .‬מ‪0‬ני הילול השם‪ .‬אכל מותרות לישב בה בלא ברכה‪:‬‬
‫וםעאתי בחשובוח‪ :‬ל(ובני אדס שאין לחם סוכה והולכין ומברכין בםוכח הכיריהס‬
‫וכסבורין שיצאו ידי חובחס‪ .‬טעוח הוא בידם‪ .‬שהכרכח אינה מועלת אלא כמקום‬
‫שיצא מדירה קבע שלו ונכנס בסוכה‪ .‬משום דאסרי׳ תשבו כעין תדורו‪ .‬צא םדירח‬
‫קבע ושב כדירה עראי‪ .‬וההיא כרכה לבטלה היא‪ .‬ועוד דאמרי׳ התם‪ .‬ת״ר אוכלין‬
‫אבילח עראי חוץ לסוכה ולא אכילת קבע‪ .‬ווה נמצא עובר על דברי חכמים שאוכל‬
‫אכילח קבע חוץ לסוכה‪ :‬מסי ש׳׳ח‪:‬‬

‫ואילו ה י ל כ ו ת סוכה קעוכוח לרב י ה ו ד א י גאון‪:‬‬

‫שם‪ .‬העושה סוכה לעצמו כשמתהיל צריך לברך שההיינו‪ .‬וכשיכנס בה בכל‬
‫סעודה וסעודה צריך לברך לישב כסוכה‪ .‬מ(וצריך לכסותה היות‬
‫צילתה מרובה מהמתה‪() .‬ושתהא מרובעת ולעשות לה צורת הפחח‪ .‬ס(וניכה‬
‫עד עשרה טפחים כשירה‪ .‬סהות סיבן אסורה‪ .‬ויוחד מעשרים אמה פסולה‪ .‬בתוך‬
‫עשרים בשידה‪ .‬ואס אינז יכזל לעשותה נדולה יעשה אותה קטנה‪ .‬עד שתהא מחוקה‬
‫ראשו ורובו ושולהנו‪ .‬והיא כשירה‪ .‬שהות סיכן אסורה‪ .‬ובלבד ע(שלא ידליק בתוכה‬
‫נר אלא ידליק כתוך חבית לראוח‪ .‬ואס מדליק על נבי שולחנו מותר‪ .‬פ(ושל חלב‬
‫לא ידליק בל שבעה‪ .‬ואסור להכניס לתוך הסוכה צ( כל תשמיש שסבשלין בחן שום‬
‫מאכל‪ .‬אכל כלים ששותין בהם‪ .‬כנון קנקנים‪ .‬כוסות וקיתוניות‪ .‬נכיעית צלותית כל‬
‫אילו מותרץ‪ .‬ק( ואל יכסח הסוכה במחצלת אם נארנה‪ ,‬ולא בלוהות‪ .‬ולא כבל מיני‬
‫צמר וסשחן‪ .‬אבל בכל אילנות ונםנים ובכל מיני עשבים יעשה‪ .‬וכלבד סן חעץ‪.‬‬
‫ל(ושלא יהא ריחו רע‪ .‬ובחלוש‪ .‬משום שנ׳ העשה ולא מן העשוי• ש(ואס עושר‪.‬‬

‫דלא מיחו ב י ד ה אלא ביצון ח כ מ י ם ע ב ר ה ‪ .‬ו מ ס ת מ א ר מ י ל ת א כיו; ד מ נ ח ח מ ב ר ‪ :‬ת ‪ ,‬ועיי; ב א ג ו ר ה‬

‫פ ר ק ב״מ סי׳ מ־ו‪ ,‬ובשלמי הגבורים ריש ה׳ ציצית ה ק ש ה ל ד ע ח ר״ת י ה א קי״ל בל השמור סן‬
‫ה ר ב י יעןשהו נ ק ר א הדיזט‪ .‬ועיין בשי״״ סי׳ י״ז ס״ב זכברב• יוסף ש ם ובשי״ע תקפ׳׳ט ס י ג ובברי״ו‬
‫ח( ה כ ל עולין למבין שבעה ובו׳ מ ג י ל ה ב״ג ע״«‪.‬‬ ‫שם‪ .‬ועיין מ ה ש ה ב י א שש בסי׳ תרנ״ד ס״ב‪.‬‬
‫י( ה ר ש ו ת בידה וכוי וזה ד ל א ב ד נ ו ש ט ע מ ד ב ר י‬ ‫ע( ואע״ג ד פ ט ו ר ה מ ת ״ ת ו מ י קידושין כ״ט ע״ב‪.‬‬
‫ה ר א ״ ס בתוספותיו על ה ס מ ״ ג ד ל ד ע ת ר״ת אש ה נ ע י ס עושות מ צ ו ת עישר‪ ,‬ש ה ו ס ן ג ר ס א חייבות‬
‫ל ב ר ך ועיי׳ בבכ״י סי׳ תקפ״ט‪ .‬ועיי׳ שם בשיורי ב ר כ ה כ ה ג ה ה ‪ .‬כ( קאםר לנשים לברוכי וכו׳ ה ו א ד ע ת‬
‫הרמב׳׳ם פ״ג מ ה ׳ ציצית ה ׳ ט ובפ״ו מה• ס ו ב ה הי״ג ועיי׳ ב ה ג ה ו ת סייסוני ה׳ ציצית שם ש ת ב י א‬
‫ס ב ן הוא ד ע ת רש״י‪ .‬ל( וכני אדם וכו׳ עיין בסרע״נ וחייב כ ל א ח ד מישראל לעשות ס ו כ ה ל ע צ מ ו‬
‫מ( וצריך ל כ ס ו ת ה‬ ‫‪1‬כו׳ ובשערי ת ש ו ב ה סי׳ ש״ט ובשה׳יל סי׳ שמ״ו‪ :‬ובשירם לרש״׳ ז״ל סי׳ קמ״ז‪.‬‬
‫נ( ו ש ת ה א מ ר ו ב ע ת ולעשות ל ה צורה״פ היינו ל כ ת ח י ל ה‬ ‫וכו• עיי׳ •בפרדס לרש׳יי ז״ל סי׳ ק‪£‬׳ית‪.‬‬
‫ומשום גוי ב ע ל מ א כן פירשו המפרשיש‪ (p .‬וגובה עד עשרה הלשון אינו מדוקדק‪ :‬וד״ל א ס ע ש א ה‬
‫'ע( שלא ידליק ב ת ו כ ה נ ד וכו• ז ה ק א ׳ על‪ .‬ס ו כ ה גדולה‪ ,‬והוא כדברי‬ ‫גבוה ע י ע ש ר ה כ ש י ר ה ‪.‬‬
‫ע( ושל ח ל ב ל א ידליק וכוי ה ו א ר ק מ נ ה נ א ו כ ד א י ת * ב ר ו ק ח‬ ‫התוס׳ כ׳׳ט ע׳׳א ד״ה ואמרי ובו׳‪.‬‬
‫סי׳ רי׳יט א ב ל מ נ ה ג שאין מ ב י ו י ן נ ר ח ר ס ב ת ו כ ה כ׳׳א מ נ ו ר ת ברזל ו נ ה ש ת ונר שעוה‪ ,‬ו ה ו ב א בב״י‬
‫פי• ת ר ל ״ ט ‪ (i .‬בל ת ש מ י ש שמכשלין כהן זכר עיי׳ לעיל פ ״ שנ״ז‪ .‬ק( ולא י כ ס ה ה ס ו כ ה ב מ ח צ ל ת‬
‫ל( ושלא י ה א ריחו ר ע עיי׳ ס ו כ ה י׳׳ג ע״א כיון דםרי‬ ‫ובו׳ עיי׳ לעיל סי• ש נ ״ ת ו ב מ ש ״ ב שם‪.‬‬
‫פ( ואם ע ש ה א ו ת ה ע ב ה וכו׳ שם כ״ב ע׳׳ב ועיי• לעיל סי׳ שנ׳׳ח‬ ‫ריהייהו וכוי ושם כ״ו ע׳׳א‪.‬‬
‫‪415‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫אותה עכר‪ .‬והשוכר‪ .‬כמין כיה‪ .‬אעס״י שאין כוכבי המה נראין מתוכה כשירה‪ .‬ואם‬
‫הסוכה ישנה צריך לחדש בה דבר וכשירה‪ .‬ואם לאו אסורה‪ :‬נשלמו‪:‬‬

‫ו א ת זו סי׳ דית‪:‬‬
‫שםא‪ .‬״{מנא הני מילי‪ .‬רת־ר תשבו כעין תדורו‪ .‬מיכן אמרו היו לו כלים נאים‬
‫סעלס לסוכה‪ .‬כר‪ .‬האי שירושא היא‪ .‬הא דאמ׳ דכא מאני מיכלא‬
‫לכר מממללחא‪ .‬אלא דאשםקא כפירקא ופריק לה‪ .‬ושירושא ררבא הכי איחה‪ .‬אס׳ דכא‬
‫מאני סיבלא‪ .‬בנון שלשין בהן ושפוחנץ בהן‪ .‬ובליס שםבשלין בהן‪ .‬רלא חייכח‬
‫תורה סוכה אלא כדברים שרנילין לדירה‪ .‬ומאני מיכלא אין רנילין להיות אלא כחדר‬
‫האופים‪ .‬ואותם גגי אדם שמחמירץ להוציא סן הסוכה קערות לאהר שאכלו בהן‪.‬‬
‫פועים הן‪ .‬דמםרשי׳ משום סיאוםא וליבא‪ :‬וכן מוכח בהלכות גדולות‪ :‬מאני‪-‬יטיכלא‬
‫בנון דסשחי בחו המירא‪ .‬ואנני דליישי בר ממטללחא‪ .‬אכל מאני משחייא כסטלרתא‪.‬‬
‫דבכיח נמי מייח• לחו‪ .‬ודוא הדין לקערוח‪ .‬כן כל מאכל המובאים כבית ולא בחדר‬
‫האופים‪ :‬תשבו כעין תדורו‪ :‬פרח־ם‪ :‬א( ועור כח׳ ריח שרנא אמרי לה )בטסלחא(‬
‫]בפטללחא[ הדסיסא לאו רבא אמרח‪ .‬אלא אנכ נדרה נסיב לח תלםודא‪ .‬ולא משום‬
‫חשבו כעין תדורו‪) ,‬אלא( ]ולא[ משום םאיסוהא דאסי׳ שרנא דדחכא מיקרי שמא‪.‬‬
‫‪(3‬ועוד כלולב וערכה קרי לה נר סתם‪ .‬נ( ונכי ר׳‪.‬אכהן אמרי׳ רחוח ממלמל‪ .‬רלא‬
‫סיקרי מיאוס אלא נר ישן ושל הרס‪ .‬וטעמי כדםסר׳‪ .‬ולא םליני‪ .‬הא בסוכה גדולה‬
‫הא כסוכה קטנה‪ .‬ומשום דמיבעית כיון דקמנה היא‪) .‬ולא( ]וליכא[ בסוכה אלא‬
‫ראשו ורובו ושלחנו‪ .‬כי מדליק ש מ א ומעייל לנווה םיבעית ומיסשיך )לבד( ]לבר[‬
‫מסוכה‪ .‬ולא מק״ס מצות סוכה אבל בגדולה שרי‪ .‬וא־ טעם׳ סשום מאיסותא מה לי‬
‫נדולה מד‪ .‬לי קטנה‪ ,‬ועוד למאן דמסרש הכי‪ .‬מא־ שנא במאני מיכלא דלא פלונ‪.‬‬
‫תדע דלא אמרי‪ .‬וטעמ׳ )כרי( ]כריב־ל[ רבסוף לולכ וערבה אמ׳ ר־ יהושע בן לוי‬
‫רקאמר אין לו כלים להוריד מהו‪ .‬ד(רכא אמ׳ פוהת נה די‪- .‬ירי יהושע בן לוי מדליק‬
‫בד‪ ,‬את הנר‪ .‬דמםעט לשיעורא‪ .‬ועדיסא לםישסלא כהכי‪ .‬מעיולי בה מאני מיכל;‪.:‬‬
‫ולא סליני הא לן והא להן‪ .‬לבני ישרי דליכא יום טוב מוחה‪ .‬ולהנהו טורי רב‬
‫לפחות‪ .‬לבני בכל דאיכא יום טוב וםיחב יחבינן‪ .‬מודה ר׳ יהושע כן לוי דסדליק‬
‫נה את הנד‪ .‬וכן דרך התלמוד היכא דאיכא הא לן והא להן‪ .‬דבני בבל מודו לבני‬
‫ארץ ישר׳ ובני ארץ ישרי מודו לבני בבל‪ .‬כדאמרי׳ בפיק דשכת ה( נכי תפילת‬
‫ערביח רשוח‪ .‬ובקידושין פיק נבי ילמד חורה בטהרה‪ .‬וריהיים בצוארו‪ .‬דר׳ יוחנן‬
‫חשיב לבני בבל שחן עניים כריחיים בצוארו נושאץ ואחר כך לומדין ו(]וכן[ שלח‬
‫ר אביתר בני אדמ העולין משם לבאן כו׳ דלומד תורה ואחר כך ישא אשח‪ .‬כש׳׳א‬
‫רניטין‪ .‬ומהכא שמעי׳ נמי דמיחב יחכינן‪ ,‬רםירושי ריח שוסקין ר׳ יוחנן ור׳ יהושע‬
‫בן לוי הלכה נר׳ יהושע בן לוי‪ .‬וכן נ־ל‪ .‬ובן שסק נב* סלונח׳ ראכא שאול‬
‫‪ 0‬גדולים קנו עצמן בני הורין‪ .‬וכן רייח׳ הנירס׳ בסשרי׳‪ .‬י׳(נכי רב יהודה )הצדואה(‬

‫‪ (0‬מ נ י ז ״ מ ‪ DP‬נ ״ ט ע ־ א ועיי׳‬ ‫ו ב ס ״ ש שש‪ .‬מ א נ י ט י כ ל א ובו• ש ם נ ־ ם ע׳״א ועיי׳ ל ע י ל סי׳ ש‪*:‬ו‪.‬‬
‫&( ועוד כ ת נ ר׳׳ח וכו׳ ה ו א כ ס פ ר‬ ‫ל ע י ל סי׳ שנ׳יז ו מ ש ״ כ ש פ ‪ ,‬ועיי׳ בשפר ה י ש ר ל ר ״ ת םי׳ ש״י‪.‬‬
‫ה י ש ר ל ר ״ ת ש ם ע ד ו ת ו ל א מידי‪ ,‬ו פ ״ ס שש א ל א ר ל א מ י ה ז י כ ד י ר ה וצ׳יל א ל א ו ר א י מ י ח ז י כ ד י ר ה ‪.‬‬
‫נ( ו ג ב י ר׳ א מ ת א מ ר י נ ן‬ ‫נ( ו ע ו ר ב ל ו ל ב ו ע ר ב ה וכוי ש ם י‪:‬״ח ע ״ ב ‪.‬‬ ‫ו ל א פ ש ו ם מ א י ם ו ת א כצ׳״ל‪.‬‬
‫וכו• ש ב ת פ ״ ו ע׳יא‪ ,‬ד ק כ נ ה ה י א ו ל י כ א ב ס ו כ ה וכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬ו מ מ ש י ך ל ב ר מ ס ו כ ה כצ׳יל‪ ,‬ו מ ע פ א כ ר י ב ״ ל‬
‫ד( י ב א א פ ר פ ו ח ת ו כ י ל פ נ י נ ו ע ם ר• ח י י א ב ר ‪ .‬ר ב א ד ־ וכו׳ ו צ י ל ר ב ח ״ א כ ר א ש י‬ ‫ובו׳ כ צ ־ ל ‪.‬‬
‫ה( גבי ת פ י ל ת ע ר ב י ת‬ ‫א ס ר וכו• וכן ב ב ה ׳ ׳ נ וברי׳׳ף וברא׳׳ש‪ * ,‬כ ב ר ה ו ג ה כ ן ע ל ה ג ל י ו ן מ ה ג ר י ״ ב ‪.‬‬
‫כ״ט ע ״ נ ז ב ר י ט ב ״ א שש‪.‬‬ ‫ר ש ו ת ש ב ת פ׳ ע י ב ‪ .‬ועיי• ת ו ם ׳ ע ש ד י ה ה א לן וכו׳ ובקידושין פ ״ ק‬
‫‪(r‬‬
‫ג ד ו ל י ם ק נ ו ע צ מ ן ב נ י תורין ו כ ו ׳‬ ‫ע־כ‪.‬‬ ‫עיי׳‬
‫גימין ו׳‬ ‫כני‬
‫א ד ם וכו• כ צ ״ ל‬ ‫ש ל ח ר׳ א ב י ח ר‬ ‫ו( וכן‬
 ‫מחזור ר&רי‬ ‫‪416‬‬
‫]זעדואה[‪ .‬בזה סי׳ למיתה וזה שירש לחיים‪ .‬בקידושי׳‪ .‬וסייעתיה טדר׳ יהושע כן לד‪.‬‬
‫ממסכת נימין‪ .‬והימ איכא ראמרי נרול היה וזה שירש למיתה וזה פירש לחיים‪ .‬וזכה נו‪.‬‬
‫כדי שלא יזכה כעצמו‪ .‬ואיכ דאברי קסן היה ועדיך לזכות בו כדי שלא יזכו נו אהרים‬
‫וכדאכא שאול דאמ׳ כל הקודם בהן זכה‪ .‬והשתא אתי שסיר דהילכת׳ כאבא שאול‪.‬‬
‫דקאי ר׳ יהושע בוותיה כניטין‪ .‬ושריך חלמוד׳ תינה סוכה קטנה‪ .‬םוכה נדולה מאי איכא‬
‫למימר‪ .‬דסעייל )מיני( ]מאני[ מיכלא‪ .‬וכדרבא‪ .‬מכלל דשרנא לאו רבא אמרה‪ .‬ולאו‬
‫ממעמיה רמאני מיכלא‪ .‬דאי הד* טעי מאי טע׳ שבק ר׳ יהושע בן לוי פסולה רפאני‬ ‫‪1‬‬

‫םיכלא דשייך בכולהו‪ .‬ונקט פסולה דחדלקת נר‪ .‬אכל ודאי משום דעריף פמליה ממעט‬
‫ליה‪ .‬אבל מאני מיכלא אינו ממעט אלא ודאי מיחזי כי דירה‪ :‬ותו לא מידי‪ :‬לשון ר׳ת‪:‬‬

‫חי‪ :‬ואילו הלכות נ ד ו ל ת קצובות מרב יהודאי גאון מ ח י ל כ ו ת לולב‪:‬‬

‫שעב‪ ,.‬״(לולב הגזול והיבש טסזל‪ .‬אס לקחו מנוי ברמי׳ כשר‪ .‬י( אם הוא כמוש לא לח‬
‫ולא יכש‪ .‬בשר‪ .‬וכן ארבעה סיגי׳ שבלולב‪ .‬ולולב עריך שיהא כ( ארכו‬
‫נ׳ טפחים‪ .‬כדי שיחא טסח יוצא מן חהדס‪ .‬ובי טםהי׳ בתוך ההדס פחות מגי טפחים פסול‪.‬‬
‫ל( וארבעה מינין סעכבין זה את זה‪ .‬ולא יצא ידי חובתו אשי׳ חסר אחת מהן‪ .‬״(זהאתרונ‬
‫שיעורו ער כאבה ביגוגי‪ .‬סחות מאגוז פסול‪ .‬שנים ערכוה ושנים הרסיס בלולב כשירים‪.‬‬
‫ויצא ידי חובתו‪ .‬וחובת ציבור‪ .‬שחוח מיכן פסול‪ ,‬וההדסים שנים‪ .‬אהד עכזח ואחד שוטה‬
‫כשר‪ :‬נשלמו‪ :‬שיי ר־ת‪ .‬נ(לולב המול והיבש פסול‪ ,‬לא שגא ביום טוב ראשון ולא שנא‬

‫ח( גבי ר ב יהודה ח נ ר ו א ה כצ׳׳ל קידושין כ׳׳ב ע׳‪-‬כ‬ ‫שם ל״ט ע״א ועיי׳ חופ׳ שם ר ״ ה ה ל כ ה וכר‪.‬‬
‫וע״ש יתום־ ד׳יה ואייר קטן ה י ה וכוי וחיכי חולין צייו ע׳׳א ד י ה א מ ר ר ב א וכוי‪ .‬מאגי מ י ב ל א כצ״ר‪.‬‬
‫פ ( ל ו ל ב הגזול זכו׳ •שם כ״ט ע״ב אם ל ק ח ו סנוי וכוי עיי׳ שש ל־ ע״א וכן ה ו א ג״כ כ פ ר ד ס לרש׳׳י‬
‫י( אש ה ו א כ מ ז ש וכוי שש ל״א ע״א כ ש ש י ם כשריט ו כ ר‬ ‫ד׳ל סי׳ קצ׳יג עד ו א ח ר שוטה כ ש ר ‪.‬‬
‫ועיי׳ בשרית שערי ח ש ו ב ה משם ר ב גטרונא גאון סי׳ שי״ג וששאלחש ה א ר א מ ר רכנן ל ז ל כ תגזול‬
‫ו ה י ב ש פ ס ו ל היכא ר ל א ש כ י ח דשפיר מיניה סמכינן אדר׳ י ה ו ד ה וםברבין עליה או ד י ל מ א עבדינן‬
‫ג ם ת ג י ת ׳ [ ז ח כ מ י ם ככטושין ואםרינן ליה ל י ב ש ואפילו ה י כ א ד ל א איכא דשפ׳ר מיניה ה ל כ ה מאי‪.‬‬
‫כ ך הראונו מן ה ש מ י ם ש ה ל כ ה ‪ -‬ב ת כ ס י ס דמחניחין ל ו ל ב גזול והיבש פ ס ו ל ובן א ח ר ו ג וכן ה ד ס ובן‬
‫ע ר ב ה יבשי! פסולים בין ביריט ראשון בין ביו״ם שבי וכסושין בשרים ד ק א מ ר י נ ן י ט ל פ ככושין‬
‫כשדים יבשים פסולים א ב ל זדא• ב מ ק ו ם שאפשר ל ה ב י א אותן כ ש ה ן הדורים אפילו ב כ מ ה פ ר ס א ו ה‬
‫ח י ד ו ד מ מ ה עדיף א ב ל אש אין יכולין ל ה ב י א אותן בל •עיקר מ ל י ב מ ל יוצאין כ י ב ש ר ת נ י א א מ ר ר׳‬
‫י ה ו ד ה מ ע ש ה בבני כרבי[ שהיז בזרישין א ח לולביהן ל ב נ י ה ם )ולא( אמדו לו ח ב מ י ם משם ראית‬
‫אין ש ע ת ה ר ח ק ראיה‪ ,‬ועיין בהג״א פ ״ נ סי׳ י״ד‪ .‬ו ב מ ר ד כ י פ ״ נ סי׳ הש׳׳נ‪ ,‬ובשי״ח ס ש א ח בנימין‬
‫פי׳ י׳׳ז שהאריך בזה ע״ש‪ .‬כ( ארכו ג׳ ט פ ה י ם וכוי ע״ש כ׳׳ט ע י ב ב ס ש נ ה ופירש׳׳י שלשה מ פ ח י ם‬
‫ת ה א ה ש ר ר ה ב נ ג ד אורכו של ה ד ם ו ט פ ח יוחר כדי ל נ ע נ ע וכוי ועיי׳ שם ל ״ כ ע״ב‪ .‬ולשון ה מ ח ב ר‬
‫הוא ת ס י ה ודאית׳ שכן ה ו א ג״ב ב(דדש לדש׳יי ז׳׳ל סי׳ קצ״ג וו״ל לולב הגזור ו ה י ב ש פםול ואס‬
‫ל ק ח ו מן הנכרי בדמים כשר ואם ה ו א ל א ל ח ולא יבש כ ש י וכן ד׳ מיני! שבלולב‪ ,‬ולולב צריך‬
‫להיות ארכו ג׳ טפחים שיצא סן ה ה ד ס שפת ובי ס פ ח י ם כ ת ו ך ה ה ד ס פ ה ו ת מג׳ ט פ ח י ם מסול‪< ,‬שס‬
‫ה ג י ה ה מ ג י ה ת ח ח ג׳ די י טפחים‪ ,‬ו ת ח ת ובי מ פ ח י ם וכר וגי וכן צריך ל ה ג י ה נ ם •כאן‪ ,‬ועיי• בש׳׳ע סי׳‬
‫חר׳ינ ובשו״ת שעדי ת ש ו ב ה סי' שי״ב‪ ,‬ובשו״ת מ ש כ נ ו ת י ע ק ב ש״ קכ׳יט‪ .‬ל( ו א ר ב ע ה מיני! ס ע כ ב י ׳‬
‫מ( ז ה א ת י ז ט שיעזרו עד ב א ג ״ זנו׳ ‪1‬כן ה ו א ב פ ר ד ס סי•‬ ‫זאי׳ז וכי׳ ש ס לי״ר ע״ב ו מ נ ח ו ת כ׳־ז ע״א‪.‬‬
‫קצ״ה בד׳ימ ע ס ל״ד ע׳׳ב ולא כרי־י ו ק ש ה ה א קי״ל ר״מ ור״י ה ל כ ה כר׳ י ה ו ד ה יעיין ביש׳׳ש ב ״ ק‬
‫פ״א סי׳ כ י ד ואפשר ראיירי ב ש ע ת ה ד ח ק ו כ ס ו ש פ ס ק חרק׳׳ח סי׳ רי״מ א ת ר ו נ ק ט ן כאגוז כ ש ר‬
‫ב ש ע ח ה ד ח ק ‪ ,‬וכן פ ס ק באו״ז ת׳ ס ו ב ה סי׳ ש׳׳ט לא מ צ א כ ב י צ ה בדיי ה ו א ל ם ס ז ך עליו ע ל ר׳׳ס‬
‫כ ש ע ת ה ר ח ק ומביא כאגוז נ ש ר ועיי׳ ברא״ש ב״ק ש״א סי׳ ז׳ ו ב ש ר ה סהרי׳׳ק סי׳ ס״ב‪• ,‬וכן מ ה‬
‫ש ב ת כ שנים ע ר ב ו ח ו ה ה ד ס י ם שנים וכו׳ צריך ל פ ר ש ראיירי נטי ב ש ע ת ה ד ח ק דאפילז ב ה ד ס א ח ר‬
‫וקסום נ מ י יוצא ב ש ע ת ה ד ח ק ו כ ד ע ת ה ר מ כ ״ ן ב מ ל ח מ ו ת הביאו המ׳׳א ב ז ר ע סי׳ הרנ״א ם״ק א׳‬
‫נ( ל ו ל ב הגזול ו ה י ב ש פ ס ו ל וכוי עיי׳ לשו׳ ה ג מ ר א ריש פ ר ק‬ ‫ועיי׳ בביאורי ה ג ר ״ א שם ם׳יק בי‪.‬‬
‫ל ו ל ב ה מ י ל כ׳־פ ע״כ ו מ ס ת י מ ת לשז׳ ה מ ח ב ר מ ש ס ע ד ל א מ ח ל ק באיסור גזול וכן בטעם ה ד ר בין‬
‫יריט ראשון ל ש א ר הימים ושניהם אסורים ב ל ש י ע ה ו כ פ ש ט ו ת השוגיא ש ם א ל י כ א דרשכ״< ק א פ ס י ק‬
‫וחני לא שנא ביו״ט ראשון ולא שנא ביו״מ שני כ ש ל מ א יבש ה ד ר בעינן ו ל י ; א אלא גזול ב ש ל מ א יו״ם ראשון‬
‫ר כ ת י כ ל ב ם מ ש ל כ ם א ל א בידש ע נ י א ם א י ל א א״ר יוחנן משוש רשכ״י סשים ד ה ו ה ל י ה מ צ י ה ה ב א ה ב ע ב י ר ה‬
‫וכוי יכן נ ר א ה ג״ב שהוא ד ע ת הדי־ץו ס ד ל א ה ב י א בפסקיו אלא ה מ ש נ ה כ צ ו ר ת ה ולא ה ב י א ה ן ופליגא‬
‫‪417‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫ביום טוב שנ;‪ •.‬נזול מאי טעם׳‪ .‬דכח׳ ולקהתם לכם‪ .‬ולאו דיריה הוא‪ .‬וכיום טוב שני‬
‫םסול ס( משום דהוה ליה טעוה הבאה בעבירה‪ .‬יבש‪ .‬בעינא הדר וליכא‪ .‬ע( אם׳ רכא‬
‫הדס של מצור‪ ,‬אסור להריח בו‪ .‬מאי טעם׳ הדס דלריהא עביר‪ .‬כי סקצ׳ ליה למצוד‪,‬‬
‫מריחא קא םקצי ליה‪ .‬אתרונ דלאכילה‪ .‬כי קא םקצי ליה לםצוה מאכילה קמקצי ליה ולא‬
‫םריחא‪ .‬פ( לפיכך אסור למיבלה כל שבעה‪ ..‬ר׳ שמעון בן יוהי אומי צ( כל המצות)כולו(‬
‫]כולן[ מברך עליהן עוכר לעשייחן כגון לולב ושאר טצוח ק( חוץ טטבילת נר‪ .‬וכיץ‬
‫דאנבהה נסק כיה‪ .‬ואין יוצא ידי חונחן י( אלא דרך נדילתן‪ .‬שנאי עצי שטים עומדים‪:‬‬
‫ת־ר ענף עץ עבות‪ .‬זה הדם‪ .‬היכי רמי עבות‪ .‬אמ• רב יהודה רקיימ׳ ס( חלחא מרפי‬
‫בחד )קצא( ]קינא[‪ :‬והילכחא או׳ זמן בשמיני של חנ ואין אומי זמן בשמיני של ססח‪.‬‬
‫דאס׳ כסי לולב וערבה‪ .‬תניא כוותיה דרב נחמן ח( שמיני מ ל בסני עצמו לעיניין‬
‫סז־ר קשיכ‪:‬‬

‫הילכות אתרוג‪.‬‬
‫כבוש שלוק כושי לבן או מנומר‪ .‬פסול‬ ‫שסג‪ .‬פי׳ רתים‪ .‬ת׳ר א(‪.‬אהרוג הסוה םרוה‬
‫הדר‪ .‬ףש אומי אף התיום נ( עלתה‬ ‫אחרונ בדור ססול‪ .‬דזה איט‬
‫נקלף‪ .‬ניקב‪ .‬נסדק‪ .‬וחסר בל שהוא‬ ‫חזזית‪ .‬אכעבועוח על רובו‪ .‬ניטלח פיטמתו‪.‬‬
‫אלא במקום אחד‪ .‬אבל כשנים ושלשה‬ ‫פסול‪ .‬עלחח חזרת על םיעוטו כשר‪ .‬לא שנו‬

‫דר• יצחק דא׳־ר י צ ח ק בר נ ח מ נ י א מ ר ש ם ו א ל ל א ש ט א ל א בדי׳ס ראשון א כ ל ב ע י מ שני מ ח ז ך‬

‫שיוצא בשאול יוצא נמי בנזול )ל׳ ע׳׳א( ועיי׳ ב ר א י ה וברי! שמ‪ .‬אכן ה ד מ ב י ם ב פ י ח מ ח י ס ז כ ח‬
‫ה ״ ס כ ח ב כ ל אילו ש א מ ר נ ו ש ח ס פםוליש מפני מומין שבארנו או מ פ נ י נ ז ל מ ג י ב ה ביו״ט ראשו!‬
‫ב ל ב ד א ב ל כיו‪-‬מ שני ע ם שאר חימים ה כ ל כשר‪ ,‬וכן פ ס ק בש׳יע ני׳ תרמ׳׳ט‪ .‬ו ס ב ר ד ג ם בפסולים‬
‫מ ח ס ה שאינם ה ד ר ג״ב אינם פסולים רק ביו״ט ראשון א ב ל בשאר הימים כשד‪ ,‬ועיי׳ בלח׳׳מ שש‬
‫‪,‬‬
‫ש ה ק ש ה ל ד ע ת ה ר ס ב ״ ם מ ה א ד א י ח א לק‪) ;:‬ל״ו ע׳׳ב( א ח ר ו ג ש נ ק ב ו ה עכברים א מ ר ר ב אין זח ח ד ר איני‬
‫ו ה א ר׳ חניגא מ ט ב י ל ב ה וגפימ ב ה ולר• הגינא קשיא מ ה נ י ח י ! ב ש ל מ א ס ח נ י ח י ן לדי ח נ י נ א ל א קשיא כ א ן‬
‫ביו״ט ראשו• כאן ביו״‪ 2‬שני אי*א ל ר ב קשיא‪ ,‬ה א ל ר ע ת ה ר ס ב ״ ם דביו״ט שני ליכא פסול ר ה ר ר גם ל ר ב ל א‬
‫קשיא מרד׳ ח נ י נ א ד ה א ר׳ ח נ י נ א נ ס י מ ו ד ה ד ל א מיקרי ה ד ר ומ׳״מ יוצאיש כיו״ש שני ע״ש ולפי ענ״ד איןכאן‬
‫ח ח ה ל ח קושיא ר ה א ח ר פ ב ״ ם פ ס ק דלא כסוגיח ה ג מ ר א ס ד ם ס ק ותני וכו• א ל א ב ד א מ ר ר׳ יצחק בר נ ח מ נ י‬
‫א ס ר שמואל ל א שנו אלא ביו״ט ובו׳ ו ה י ה ל כ ל שאר חפסולים משום יבש ומשום ח ד ר נ ״ כ כשריש‬
‫ביייפ שני‪ ,‬וגריך ל פ ר ש ל ד ע ת ה מ ק ש ה א ד ר ב מרד׳ ח נ י נ א ד ה י ה שבור דרב ר ק א ס ר אין ז ה ה ד ר‬
‫כוונתו ר פ ס ו ל כ ל ז׳ ה י מ י ם כ ס ת י ו א ר נ ם ר א דריש פירקין ס ד פ ס ק ותני ובר יראי כוונת ר ב לפוסלו‬
‫ר ק ביו״ט ראשו׳ ל״ל ל ם ־ פ ר א י ן ! ה ה ד ד ה א כלאו ה א י ט ע מ א ד ה ד ר הוא פסול מ ט ע ם ח ס ר כ ר ת נ ן‬
‫)ל׳יד ע״ב( ניקב ו ח ס ר ב ל שהוא פסילי וע״כ ר ב ע י לאשמועינ• לפוסלו ב ל ו׳ משוס ה ד ר וא״כ שפיר‬
‫ס( מ ש ו ם מ צ ה ״ נ ובו• עיי׳ תום׳ שש ט• ע״א ד׳יה החוא‪ .‬וחום׳ ל׳ ע*א דייה‬ ‫מ ק ש ה מדר׳ חנינא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫משוס ובו וחוס• ניטין נ ״ ה ע״א ר׳׳ה פ א י ט ע מ א וכוי ותוס׳ ב״ק ם״ז ע׳־א ד״ה א מ ר עולא וכוי ועיי׳‬
‫‪,‬‬
‫בש׳׳מ שם‪ .‬ו ב ב ע ל ה מ א ו ר ריש ם־־ג דסוכה‪ ,‬ועיי׳ בשו׳ית ש א ג ת ארי סלי צ־ר וסי• צ״ו צ׳׳ח צ׳׳ס‪,‬‬
‫ו כ ט ״ א ר ״ ה כ׳׳ח ע״א ד״ה שלמים וכו׳‪ ,‬ועיי׳ שו״ח טייב מ ח ״ ת ח ל ק א׳׳ח סי׳ ק ל י כ קל׳׳ג קל׳׳ר‪.‬‬
‫ע ׳ א מ ר ד כ א ה ד ם ש ל מ צ ו ה וכו׳ וכן הוא נ י ר ם ת הרי״ף ואמר ר ב א וכוי ולפנינו שש ל ׳ ׳ ז ע ״ ב איתא‬
‫‪ (8‬ל ‪ 0‬י ב ך אסור ל מ ׳ ב ל ה בל ש ב ע ה עיי׳ תיפ׳ ב י צ ה ל• ד נ ד י ה א כ ל וכר ותוש׳‬ ‫יאמר ר ב ה זכו׳‪.‬‬
‫ש ג ת כ״ב ע״א ד י ה כ ו ב ה ח נ י א מ ש מ ע ד ט ע מ א דנו• ס ו כ ה משום ביזוי ט צ ו ה ו ק ש ת לר״י ב פ י ק‬
‫כ י ר ה מ ש מ ע ד מ ע מ א מ ^ ו ס סיגו ראיתקצי ל מ צ ו ת ה ‪ ,‬ותירץ רצריכי לתרווייהו רטשום ראיתקצז‬
‫ל מ צ ו ת ה ל א הוי אםרינן בדעה־׳מ ר ל א שייך מ ו ק צ ה אלא ב ש ב ת ויו״ט‪ ,‬ועיי׳ בםהרש׳יא שס לצדדין‬
‫ק א מ ר וכו׳ ועיי׳ בשו״ת הרא״ש כ ל ל כ׳יד א ו ת ט׳ נוי ס ו ב ה אסירי ס ת ר י ט ע ס י וכו׳ אםרינן ל ה ו‬
‫מ ש ו ם ה ו ק צ ה לסצותו אפילו נפלו בחור•״‪:‬־‪ .‬ובו• ועי״ ב ש א י ל ת ו ת ריש פ ר ש ה ש ל ח ‪ .‬ובטור ו ב י י סי׳ ת ר נ ״ נ‬
‫ובט׳׳ז שם ס ״ ק אי‪ ,‬ועיי׳ כ ב ״ פ על א״ח סי• ח ר ל ״ ח ‪ .‬וסי׳ ת ר נ י נ ‪ .‬צ( כ ל ה מ צ ו ח מ ל ן וכו׳ כצ״ל שם‬
‫ל*פ ע ״ א יעי׳ ב ח ו ם ׳ ר ״ ה עובר וכוי ועי״ בטורי אבן ד י ה כ ״ ח ע׳׳ב ד ־ ה ו י א י ת י ל ה ח ו ס ׳ ו כ ו ־ ס ח‬
‫ק( הוץ מ^בייית גר וכוי עיי• פ ס ח י ם ז׳ ע׳׳ב ותום׳ ד׳׳ח על ח ט ב י ל ח א ו מ ר‬ ‫ש ה ק ש ה על רבריחש‪.‬‬
‫ש( ת ל ת א פ ר פ י‬ ‫ל( אלא ררך ;•‪.‬דילתן שם מ י ה ע״ב‪.‬‬ ‫ר ״ ח בשם הגאו• דוקא ב מ ב י ל ת נ ר וכוי‪.‬‬
‫מ( שמיני רגל בפני עצמו‪ ,‬שש ס ״ ח ע״א ועיי׳ בתום׳ ד י ה ר ג ל‬ ‫י ת ד קיגא כ צ ‪ -‬ל שכ ל״כ ע׳׳ב‪.‬‬
‫נ ( ע ל ת ה חזזית א ב ע מ ע י ח וכו־ כן פירש׳׳י‬ ‫‪ fft‬א ת ר ו ג ת פ ו ח ס ר ו ח זכו׳ שם ל׳־ו ע י א ע״ש‪.‬‬ ‫ומי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ב מ ש נ ה ר״ר ע״ב כ פ י ן א ב ע ב ו ע ו ת רקות‪ .‬ועיי ברא־־פ שיג סי־ ט׳^ ובשו״ת פבי״ש ח־יש סי׳ פ׳־ט‪,‬‬
‫ועיי׳ בכוריח ס י א ע״א‪ ,‬ו כ י ק פ׳ ע׳׳ב׳ ובפירש״י ע ל ה ת ו ר ה ויקרא כ״א כ׳ ועיי׳ ערוך ע!־ך ת ו ז וכו׳‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪418‬‬
‫מקופות הוה ליה בפטמר ופסול‪ .‬כיוס ואשק הסי בלי שהוא פסול‪ ,‬בשאר •סיס כמר‪.‬‬
‫ג(דהא יי )יוחנן( ]הניגא[ מפבל כה ונסיק בה בל מאכל על ידי טיבול כמו שמעינו‬
‫כערכי פסחים‪ .‬י( השמש מטבל )בפני( ]ככני[ מיעייס ונוהן לפני חאורחים‪ :‬נשלמו ת־ם‪:‬‬
‫ואס לחשוך אדם לזמר כי היכי דבשמיד ספק שביעי דסובה מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן‪.‬‬
‫אמאי לא עכדינן דגי נםי נכי לולכ כשמיני ססק שכיעי לנוטלו כלא ברכה‪ :‬השיבהו דלא‬
‫דמו אהדדי‪ .‬דסזכה דד‪1‬י כל ז׳ מדאזריית׳ כדכת׳ בסוכת תשבו שבעת ימים‪ .‬מחסרי׳‬
‫כיה טסי ממפיקא‪ .‬אבל לולב דיום ראשון הוא דהוי דאזרייחא בלבד‪ .‬כדכחי׳ קרא‬
‫)ולקחתם( ולקחתם לכס ביום הראשון מיכן ואילך'דרבנן‪ .‬לא אהסור רבנן בסםיקא‪ :‬מ‪-‬ר‪:‬‬
‫ד״ש‪ :‬עד כאן ת׳‪:‬‬

‫ה י ל כ ו ח לולב‪.‬‬
‫שסד‪ .‬אין אדם יוצא יד• הובהו בלולבו של הכירו אלא א‪-‬כ נותנו לו במתנה‪.‬‬
‫אבל כשאזל אינו יחנא ידי הוכחו‪ .‬ולא כנזול‪ .‬והני מילי כיום הראשון‪.‬‬
‫ונשאר כל ימי החנ אדם יוצא בלולבו של הכירו‪ :‬ה( טנא הנ• מילי‪ .‬דתיד ולקחתם‪.‬‬
‫שתהא לקיחה לכל אחד ואחד‪ .‬מדהזה ליה לםיכתב ולקחת‪ .‬וכתב ולקהתם‪ .‬לכם‪ .‬משלכם‪.‬‬
‫להוציא אה השאול ואח הנזול‪ .‬מיכן אפרו אין אדם יוצא ביזם טוב הראשון של חנ‬
‫כלולכו של חבירו‪ .‬י(אלא א־כ נותנז לו במתנה‪ :‬ומעשה בר״נ ור• יהושע )ור• עקיבא‬
‫ור׳ מרסון( ]וי״א כן עזריה ור׳ עקיבא[ שהיו באים כשפינה ולא היה לולב אלא לר׳נ‬
‫כלנד שלקחו כאלף זח‪ ..‬נטלו ר־נ ויצא ט‪) .‬נטלו( ונתנו לר׳ יהושע בן לוי ויצא בו‪.‬‬
‫נטלו ר׳ יהושע מצא בו זנתנו לר׳ אלעזר כן עזריה ויצא בו‪ .‬זנתנו במתנה לד׳ עקיבא‪.‬‬
‫נטלו ר׳ עקיכא דצא כו‪ .‬והחזירו לר׳נ‪ .‬למה לי למיטר החזירו‪ .‬מילחא אנב אורחיה‬
‫קמ־ל דמתנה על מנח להחזיר שסה מתנה‪ .‬כדרבא ראם׳ רבא הנותן לולב לחבירו על‬
‫מנת שיהדר )כו( ]לו[‪ .‬נטלו ויצא בו‪ .‬החזירו לו יצא‪ .‬לא החזירו לו ]לא[ יצא‪ :‬למה‬
‫לי למיפר שלקהו כאלף זוז‪ .‬להודיע ימה מצות חביבות עליהן‪ .‬סי׳ למה ל׳ למימר‬

‫נ( ר ה * ר׳ תנינא מ ט ב ל בר‪ .‬וכזי כצ״ל וכן ה ו א ל פ נ י ט‬ ‫ועיי׳ ב ש ו י ה תה׳־ר סיס! ציים‪.‬‬
‫ש ם ל״ו ע׳׳ב ר׳ ה נ י נ א מ ט ב י ל ב ה ונפיק וכו• וכן הביא גם ה מ ח ב ר ל ק ט ! סי׳ ש׳׳ע‪ .‬י( ה ש מ ש‬
‫ה( מ ג ה ״ פ‬ ‫מ מ ג ל בבני מעיים וכו׳ כצ״ל פסהיש ק״ז ע״ב ‪.‬והוא לשו׳ רש׳׳י שש ל״ו ע״ב‪.‬‬
‫רת״ר ו ל ק ה ת ס ובו׳ שם ס ״ א ע״כ מ ר ו ע ה ל י ה ייסיבתב ו ל ק ח ת יכי׳ וכן כ ת ב ו החים• דייה ילקחחש‬
‫וכר ובחום׳ בייט ע׳׳ב ד ‪ -‬ה בעינן ה ד ר וכו• ו ק ש ה לי ד ה א לעיל ל״ד ע״ב משיק ליה ל ה א י הרא‬
‫‪ 1‬ל ק ה ח ‪ 0‬ש ח ה א ל ק י ח ה ת מ ה ע״ש ועיי• בשמיו‪ .‬עשין ה׳ לולב שי• ס״ד ש ה ב י א גירםא א ח ר ת‬
‫‪1‬‬
‫יתניא ש ת ה א • ק י ח ה ״ ת פ ה ‪ -‬ל כ ל א ח ד ואחר‪ .‬ועיי• בחזה׳ הרא״ש על ה ש ם י ג ו ב ה ג ה ו ת דש׳׳ל שכ‬
‫ו( אלא א״כ נותנו לו ב מ ת נ ה ‪ ,‬עיי׳ ‪.‬חוסי שט מ*א ע׳׳ב‬ ‫מ ח ק ח י ב ת ח מ ה ע״ש ועיי׳ ב כ פ ־ ה וצ״ע‪.‬‬
‫דייה א ל א א*ב וכו׳ ו מ ה שנהגו ה ק ה ל ל ק נ ו ת אתרוג ב ש י ת פ ו ת מ־ימדין אותן שיהו בולן נותן כ ל‬
‫א ח ד ו א ח ר חל‪ ^5‬להכירו ע ל מ נ ת להחזיר‪ ,‬ויש לסמיך רביו; ד ק נ א ה ו ע ־ מ ל צ א ת בו זאע״ג שלא‬
‫פירשו ס ח מ א ד פ י ל ת א כאלו פרשו דמי כיון דבעני; א ת ר אין ׳כולין ל צ א ת בו‪ .‬ו ד ע ת ם ב ר ע ח הרשכ״ב‬
‫‪ . -‬־ • ‪(.‬״‪.‬‬
‫ג ר א‬ ‫‪, ..y ,‬״״י‬
‫‪v‬‬ ‫ו כ ן‬ ‫ד‬ ‫כ כ ״ נ קל״ז ע״כ ו מ נ ה ג שלנו ש נ ה נ ו ל ב ר ך בל ה ק ה ל ב א ת ר ו ג‬
‫ח‬ ‫א‬

‫ר » כ ה סי• ל״א ובטור אייה סי• ת ר ג י ח שהביאו ת ש ו ב ת ר ב ש י י ר א גאו; יראי כשאר י פ י ת ר‪,‬ח;‬
‫מ י ש השני ו ה ל א ה יצאו ידי חובה; באוחו לולב א ב ל ביו‪ ::‬ראשו׳ צריך כ ל א ח ד ו א ח ד ליטול לולב שלו‬
‫וכן דאז׳ שחע־גו ל ה י ז ח קונין ה ל ו ל ב ל א ח ר מן ה צ י ו ד או ש י ק ח ט מממונו או שיחנו הרכזים לחו;‬
‫כ מ ת נ ה והוא יקנהו לעצמו וביו״ט ראשו; יתנהי ב מ ת נ ה ל א ח ד מן ה ז ק « ובל א ח ד י ת נ ה ו ‪ -‬א ח ר‬
‫ב פ ח נ ה עד שיבוא לירי כולן ו נ ה נ ו ב א ש כ נ ז ו ב צ ר פ ת ברשב״ס‪ .‬ו ה נ ה ד ע ת התום׳ הוא כ ר ע ת הרשב׳׳ש‬
‫ס ת מ א ד פ י ל ח א כאי־ז פ ר ד ו ‪ ,‬ו ל ד ע ת ר ב שרירא גאו; צריך שיפרש ל ב ל א ח ר שיחנהו ב מ ת נ ה ל א ח ר‬
‫עד שיבוא ייד• כייין‪ ,‬ועיי׳ כ־לי״ת הרשב״א סי׳ ס ״ י וכי• ק״ו‪ ,‬ידעתו כ ד ע ת התיש; ור‪-‬שנ‪-‬ס ימש״ב‬
‫וגדולה פזו כ ת ב רש״י ובו׳ טייס וצ׳׳ל כ ת ב ‪1ze‬׳‪ z-‬וכוי ע״ ש ולסיים ו ז י ל ו ה ו •‪^:‬ראה לי אע ש‬
‫שראיתי ל מ ק צ ת מגדודי הפורים הראשוניש ש י ח ב ו בנרו; שלפנינו ב א ת ר ו ג שילק^והו הצבור שצריך‬
‫‪1‬‬
‫ל ב ל יהיר ויחיד עיים ל ה ח ז י ר עב‪-‬״ ו ה כ ו ו נ ה ר ל א י ד ע ת ר ב ש י י ר א כאין יהפוסק;ם כויחיה‪ ,‬יעי״‬
‫כשה׳׳ל סי׳ שש״ד׳ ו ד ע ת ה פ ח נ י הוא ב ר ע ה ר כ שרירא גאון‪ ,‬ועיין בסשר קה־ית יעקב‪ ,‬ובשו״ת‬
‫מ ש כ ט ת י ע ק ב היריד ‪ 0‬״ ‪ r o‬וסי׳ מ ״ ח ‪ .‬ו מ ע ש ה ברב; ג ס ל י א ל ור׳ יהושע ור׳ אלעור בן עזריה ור׳‬
‫‪419‬‬ ‫מחזור ויטדי‬
‫החזירו‪ .‬מה אנו למידין דאיעטריך לתנא למיתנייה במתני׳‪ .‬הא קס־ל דוינ על מנת‬
‫שיהזירו לו נתנו להם‪ .‬ואמי' הנ• תויא מתנה עד שיצא בו‪ .‬דהחדרו יצא‪ .‬דמתנה על‬
‫מנת לחחזיר שמה מתנה‪ .‬והרי ההוירו‪ .‬אבל אם לא החזירו אינלאי מילחא דמעיקרא‬
‫נדל הוא בידו‪:‬‬
‫ש״מ שצריך אדם לדקרק על לולב ואתרונ ביום מוב ראשון ‪ (f‬שיהו שלו‬ ‫‪.pet‬‬
‫גמור ולא שאול‪ .‬וכל שכן בגזול דלא נסיק‪ :‬ובל בני העיר שאץ )שאץ(‬
‫להם אלא לולב ואתרוג אהד צריך שכולם יהא דעתם ליתנו לכל אהד בשעה שמברך כו‪.‬‬
‫ח( או כולם )יפקירוהו( ]ישקירוהו[‪ .‬ואותו שיקחהו לצאת בו יהא זוכה מן ההשקר‪.‬‬
‫ולאהר שבירך בו צריך שיהא נם הוא משקית‪ .‬או נותנו כמחנח לחבירו הרוצה לצאת‬
‫אחריו‪ :‬וכן )יעשה( ]יעשו[ כולם‪ .‬ומי שאינו מדקדק כרכר אינו יוצא יד* הוכחו‪ :‬ובשאר‬
‫ימות החג דליתנהו בנטילת לולב אלא מדרבנן‪ .‬אדם יוצא בלולבו של תכירו‪ .‬דהא כת׳‬
‫ולקהתם לכס כיום הראשון‪ .‬ראשון דווקא‪ :‬כו(וה*כא דסיקלע יום טוב הראשון של חנ‬
‫בשבת‪ .‬לא מסקי להושענא‪ .‬ולא מברכינן ביד׳• ואעינ דכת׳ ביום הראשון‪ .‬ואמור רבנן‬
‫ביומ ואפי׳ בשבת‪ .‬הנ׳ מילי במקדש‪ .‬אכל בנבולין לא‪ .‬מאי מעמ• אמי )רכא( ]רבה[‬
‫נדדה שטא יפלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪.‬‬
‫י( והיינו מעמ׳ רלולכ‪ .‬והיינו טעמי רשושר‪ .‬והיינו טעמי דמנילה‪ :‬פי׳ כ(ללטור נענועו‬
‫או ברכהו‪ .‬ויעבירט‪ .‬כוי‪ .‬ואם תאמר הוה ליה למימר ויוציאנו‪ .‬דהא הוצאה קדמה‬
‫להעברה‪ .‬איכ׳ למימי ל( ראשיי )לו( ]הוא[ כשדה ולולב בידו יש למור אהעכרה‪ .‬ולכך‬

‫‪ (r‬שיהו שלו נ ס ו ר וכו׳‬ ‫ע ק י נ א כצ׳יל‪ .‬ע ״ ס שיחזיר לו כצ״ל ואינו מ ד ק ד ק ל ה ע ת י ק לשון ה ג מ ר א ‪.‬‬
‫לשון ה ת ו ס פ ת א פ״כ ר ס ו כ ה אין אדם יוצא ירי ח ו ב ת ו בלולכו של חבירן אלא א׳׳כ נ ת נ ו לו ב ס ת נ ה‬
‫גמורה‪ ,‬ועיי׳ בדא״ש שש סי׳ ל׳ וצריך שיתנהו לו בנזח;ה ג מ ו ר ה ע״מ שיהזיר ו א ח ר שיצא בו ז ר י ך‬
‫לחזור ו ל י ת נ ה לו כ פ ת ג ה כ ש ע ת ח ז ר ה א ב ל אש א מ ר לו י ה א ב מ ת נ ה עד ש ת צ א בו ו א ח ״ כ י ה א‬
‫שלי כ ב ת ח י ל ה ל א יצא בו דהוי כ מ ו שאול ו ת ד ע מ ד א מ ר ל ק ט ן )כדו ע ״ י ( ל א ליקבי איניש לוליבא‬
‫לינוקא ביומא ט ב א ק ם א רינוקי מ ק נ י קני א ק ט ״ לא מקני ואש אינו צריך ל ה ח ז י ר לו ב מ ת נ ת נהי‬
‫ר ק מ ן לאו בר אקנויי ה ו א ליקני ל י ה עד שיצא נ ו ולחזור לו ממילא‪ .‬א ל א ודא• צריך ל ח ז ו ד וליתנו‬
‫לו ב מ ת נ ה וקטן לאו כ ר אקנויי היא עכ״ל‪ ,‬וכן ה ו א בריטכ״א בקידושי• ו׳ ע״ב ומיהו ס ת ג ה על‬
‫מ נ ח ל ה ה ז י ר ה ק ג א ה ג מ ו ר ה היא וממון שלו ו ב ש ס ח ז י ר ה לו ה ק ג א ה גמורה בעי כ ש א ר ת ק נ א ו ת‬
‫ד ע ל מ א ‪ ,‬ו מ ס ח ב ר א ש א ס ש ע כ ד ה ל כ ע ל חובו ה י י הוא מ ש ו ע ב ד ו מ ח ז י ר ו ג ו ב ה מ מ נ ה ל א ח ר ח ו ד ה‬
‫וכו׳ ועיי׳ כ ק צ ו ח החשן סי׳ ר מ ״ א ש ח ו ל ק ע״ז וס״ל ד מ ת נ ה ע ׳ ס ל ה ח ז י ר חיא כ מ ש מ ע ו ולא בעי‬
‫‪1 ,‬‬
‫ה מ ק ב ל כ ש מ ת ז י ר להנותן להקנותו‪ :‬ו מ ה ש כ ח ב הרא״ש א ‪ :‬אם א מ ר לו י ה א ב מ ת נ ה ער ש ת צ א‬
‫בו ואח״כ י ה א שלי כ ב ת ח י ל ה ל א יצא בו דהוי כמו שאול ל ד ע ת ה ק ה ״ ח ל א הוי כ מ ו שאול ע״ש‬
‫<ז( או כולש יפקירוהו וכוי‬ ‫ועיי׳ ב נ ת ה ״ מ סי• ה;׳׳ל ועיי׳ בא״מ על ש״ע א״ע סי׳ כ ״ ח ם• ‪.•:‬‬
‫כ צ י ל ש י ה א גם הוא מ פ ק י ר ו וכו׳ וכן הוא במרדכי פ״נ סי׳ ת ש נ ״ ז ע י ש יסותר ל ה פ ק י ר ב ש כ ת א ו ביו׳׳ס‬
‫כ ר א י ת א ב ש ב ת קכ״ז ע״ב רמאי ה א ל א חוי ליה כיי; יא־ בעי מ פ ק י ר ליה ל נ כ ס י ה ו ה ו ה עני ותויא‬
‫ליה וכו״ וכן יוכל אדם לזכות מן ה ה פ ק ר ב ש נ ת כ ר א י ת א התש ק״כ ע׳יב חשכון מאי ע ב י ד ת י ה‬
‫ט( ו ה י כ א ר מ י ק ל ע יר׳ט וכוי‬ ‫מ ה פ ק י ר א קזכו וכוי‪.‬ובן ה ו א בשו״ח ע ב ו ד ת הגרשוני םי׳ כ״ה ע״ש‪.‬‬
‫•( והיינו ס ע מ א רלולב וכוי ל א שייך‬ ‫ואע״ג ר כ ת י כ ביום הראשון וכר כ ל ז ה ה ו א לשון כה״ג‪.‬‬
‫כ( ל ל מ ו ד נעניעו וברכתו וכו־ כן הוא לשין‬ ‫ה ב א ו א נ ב נ ר ר א נקטיה‪ ,‬ולפנינו שם מ ״ ‪ :‬ע ־ ב ליתא‪.‬‬
‫ל( דאפילו הוא בשד‪.‬־‪ ,‬ובר כצ״ל ועיין תיש׳ מ״נ ע״א דייה ויעבירני‪ .‬וכו•‬ ‫רש״י ופירושו שם‪.‬‬
‫ובתיס׳ ר״ה כ ״ ט ע יב דייה ש מ א ובו׳ ובתום׳ ביצה י״ח ע״א ר״ה ש מ א ובו׳ ו ב צ ל ־ ת שש ועיי׳ חוטי‬
‫מ נ י ל ה ד׳ ע״א דייה ויעבירנה ובי׳ וכטו״א שש ד״ה רי״א מפני שעינהש ובו׳‪ .‬ובטו״א ר״ת כ״ט ע׳׳ב‬
‫דייה נזירה ובו׳ ו ב ד ״ ה והייט ט ע מ א ובו׳ וכספר תמים דעיש ט ׳ ע״ז נ ש א ל ה ש א ל ה בפני רבינו מ ה‬
‫ט ע פ נ ו ר ו בשופר ולולב כי מ ת ר ס * ב ש ב ת שמא יעבירנו וכוי ו ב מ י ד ה י א גורו‪ ,‬והשיב ם צ ז ת שתלויות‬
‫ב ק ב ו ע ה ח ר ש גזרו ד ש ל א מועיש אנו בקדוש ה ח ר ש ״ ו א ת י ל ח ל ל ש כ ת שלא לשס מצוה‪ ,‬א ב ל מ י ל ה‬
‫שהוא בשמיני וליכא לםת^י ב ט ע ו ת לא נזרינן דאי אפילו טייח׳ ליה ל י נ א אםורא דאורייחא‪,‬‬
‫רמראורייתא מכשירי נזילה ר ו ח ץ «‪ r.‬תשב־! ד כ ה • ; ביוש ואפילו ב ע ב ה ‪ ,‬ב‪,‬־ מןיאתי מ כ ת ב יד• יניס‬
‫וחכיש אחי ר׳ מ ש ה ז י ל ועיי• ברשבייא ס ו כ ה מ׳‪-‬ג ע״א ר ה א ד מ י ל ה ד ו ה ה ש ב ת בשמיני שלד• כדין ת ו ר ה ולא‬
‫העמידו ה נ מ י ם ד ב ר י ה ל לגזור נ ה משוש מ י ד ה ד ר ב ה היינו סעכ־א משום ד ב ס י ל ה יוש שמיני שלו ברור וכיון‬
‫שהוא סתוייב םן ה ת ו ר ה מ ע ת ה י א נודו בו ל ד ח ו ח מצוחו מעליו מ ש א י ב ב־יולב ש א י ט ביור מ! ה ת ו ר ה‬
‫ביון דאין א ט בקיאין בקיבועא דירחא ע׳יש עוד יש במילח שעש א ח ר נכון כיון ש מ ל א כ ת ה ט י ל ה‬
‫ע צ מ ה מ ל א כ ה ג מ ו ר ה ו ד ת א ה ת ו ר ה ל ה ל ל ב ה ש ב ת משוס מ צ ו ח מ י ל ה היאך ינזרו ב ה חכמיש‬
‫מ ש ו ם נזירה ה ו צ א ה ד ר ב ה ה י א ט פ ח ל א ד ח י א מ י ל ה וגזירה דמלאכד‪ .‬אחריתי ירחי ל ה ז ה ודא•‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪420‬‬
‫נקט העברה‪ :‬אינסי רהכא במאי עסיקינן מ( שיש )ממין( ]סט־ו[ שהוא מקום שמוי ססוך‬
‫לביתו‪ .‬דמשום הוצאה לא מיחייב כדמו‪:‬ה בס־ק דשבת‪ .‬נ( אינט־ שפינה הלולב מזוית‬
‫לווית ונמלך עליו והוציאו‪ ,‬דמשום הוצאה לא םיחייב שלא היחד‪ .‬עקירה משעה ראשונה‬
‫לכך‪ :‬א׳ נמי דמשום הוצאה לא מיחייב דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור‪ .‬ואהרי‬
‫שילך אעל בקי וידע דין נטילתו יעבירנו‪ .‬דתו אינו טועה‪ .‬שהרי כבר נפיק הוכתיה‪ :‬ולא‬
‫נהירא דהא אמריי פ״כ דביצה‪ .‬רכולי עלמ׳ מיהא ס( כלים בשבת לא )מטבללינן(‬
‫]טטבילינן[ ומסיק נדרה שמא יעבירנו‪ .‬והתם ודאי ליכא למיסטר להוצאה משומ האי‬
‫טעמי‪ .‬דמאי טעה בדבר ]סצוה[ שייך התם‪ :‬אינמי להבי לא נקט הוצאה‪ .‬כ* טסי ידועה‬
‫הוצאח שחיא מן חחויה‪ .‬ולא מצינו שחשו חכמים בדבר‪ :‬ואי טשום לא יצא‪ .‬החייט‬
‫במהטו שמא ישכח ויצא‪ .‬ההוא ויצא‪ .‬ויעביר קבעי מיסד שהרי הוא יצא מקודם חשיבה‪.‬‬
‫והכי קאמ׳ לא יצא ^ ח ט ו קודם חשיבה‪ .‬שמא אחר חשיבה יצא עסה כדרכים כאשר‬
‫היה יוצא מבעוד יום והיינו העברה‪ :‬נ״‪ .‬ואם תאמר הא דאמ׳ רבא הילך אתרונ זה על‬
‫מנת שחחזירו לי החזירו יצא לא ההוירו לא יצא‪' .‬ההזירו אמאי יצא‪ .‬והתנן בנדרים ס׳‬
‫השוהסין‪ .‬ע( כל מתנה ]שאינה שאם[)שהיא( הקדישה אינה מקודשת אינה מתנח‪.‬‬
‫מההיא מעשה דבית הורן ס( ובקידושין מייתי ליה‪ .‬והכא לאפוקי הוא דיהבתיה נהליה‪.‬‬
‫ולא לאקרושי‪ .‬דכיון דלא מצי מקדיש ליה היך נסיק ביה‪ .‬תר־ץ‪ .‬צ( הא מיהא מצי‬
‫לאקדושיה ולמישרקיה ולאהדורי‪ .‬וקא מיחהני מיני שוה פרוטה‪ .‬בההיא )תנאה( ]הנאה[‬
‫דקמקדש ליה‪ :‬ואם תאפר אמאי אם לא החזירו •לא יצא והא קמסיק ק(כניטיז‪0‬׳‬
‫)חניזקין( ]מי שאחזו[ רחנאי בדבר אחד ומעשה כדבר)אחד( ]אחר[ בענן‪ .‬וכי מעשה‬
‫דחנאי בני נד ובני ראובן דאמרי׳ כקידושין שרק האומר‪ .‬כל ח;אי שאינו כהנאי‬
‫בני נד וכני ראובן אינו תנאי‪ .‬י(ובעינא תנאי כפול‪ .‬ותנאי קודם למעשה‪ .‬והן‬

‫א׳׳א‪ ,‬ועל תירוצו הראשו׳• הקשיתי מ ה א ר ש ב ת קל״י ע״א הא ל א ש ה ה ספיקא הוי מ י מ ה ל היכ׳‬
‫מהלינן א מ ר ר ב א ד א בר א ה ב ת מלין אותו ס מ ה נפשך אי חי הוא שפיר קא מ ה י ל ואס לאו ם ח ח ך‬
‫בבשר הוא‪ ,‬ולפי תירוץ ה ר ש ב ״ א ה נ ״ ל ק ש ה ת א נ ס כ מ י ל ה איכא ספיקא לדבר• ר ש ב י ג ו ה י ה לי׳‬
‫למיגור משום גזירה ד ר ב ה כ ס ו ב ‪ -‬ו ל ב ‪ ,‬וראיתי ש ב ב ר ה ק ש ה קושיא זו במפר מ ח נ ה לוי ותניח‬
‫בצע׳׳ג ועיי׳ בשוי׳ת שעו־ אפרים סי׳ בי‪ .‬ועיי בר״ן ריש פ״ד דר״ה‪ .‬ובמ״ז םי׳ תקש״ח ס״ק ה׳‬
‫ובמ״א ס״ק ר׳‪ (» .‬שיש סטיו ש ה ו א מ ק ו ם פ ס ו ר יכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬נ{ אי נמי שפינה ה ל י ל כ יכו׳ החים׳‬
‫שם דחו טעם זה‪ ,‬ו ב כ פ ו ת ת מ ר י ם כ ת ב דרש״׳ ס ״ ל ד מ ר ש ו ת היהיר רר״ה דוקא פטור היכא ר ל א‬
‫ה י ת ה עקירה מ ש ע ה ר א ש ו נ ה ל כ ך א ב ל כ ה ע ב ר ת ד׳ א מ ו ת בר״ה ד ה י ל כ ת א נ מ י ר ה ל ה חייב ב כ ל‬
‫ענין ע״ש וכן נ ר א ה שכן הוא ד ע ת התום׳ ש כ ת ה׳ ע״כ ד״ת ב ש ל מ א וביי‪ .‬ש( כליס ב ש ב ת ל א‬
‫מטבילינן וכו• כצ״ל ביצה ׳״ז ע״ב ע׳׳ש‪ .‬ר מ א י מעד‪ ,‬ב ד ב ר מצזה בצ׳׳ל ל א יצא ח ח י י ט ב מ ח ט ו ובו׳‬
‫ש ב ח י״א ע״א‪ .‬ע( בל מ ת נ ה שאינה שאם ה ק ר י ש ה וכו• כצ״ל נדרים מ ״ ח ע״א ועיי׳ בר״ן שם ד׳־ה‬
‫כ ל מ ה נ ה וכו• ובב׳יב קל״ד ע״א תום• דייה כ ל מ ת נ ה וכו• ועיי• ת ש ו ב ה נ פ ל א ה כעני! זה בשו״ת‬
‫רבינו יוסף אבן מי;אש סי׳ מ״ב‪ ,‬והובא מ ק צ ת ה ח ש ו ב ה בברכ״י חיו״ר ם ״ ש״ה ס״ק ח­­‬
‫ל( הא מיה^ מצי‬ ‫פ( ובקידושין מייתי לה‪ ,‬לא נ מ צ א זה במם• קידושין וצ״ל ב כ ״ ב קל״ד ע״א‪.‬‬
‫ל א ק ד ש י ה וכי׳ עיי׳ כשו״ת הנ״ל‪ .‬ק( בגיטין ס׳ מי ‪.-‬־אחזו דתנאי ב ד ב ר א ח ד ו מ ע ש ה ב ר ב ר א ח ר בעינן כ צ ״ ל‬
‫וכוי ועי״ שם ד י ה ע ‪ -‬א תום׳ ד׳יה לאפוק* וכו׳ וד״ה אלא וכוי ותום• שש ע״ב דייה רחנאי ו מ ע ש ה ובו׳ ובראש‬
‫שם סי׳ ח׳ וט׳ ועיי׳ חוס׳ ב״ב ק ל יז ע״ב ד״ה דא החזירו ובו׳ וברשב״ם שם ר״ה ואש לאו וכוי וברא״ש ם׳‬
‫יש מ ח ל י ן שי• מ״ח בשם הר״ש תזקן‪ .‬ותום׳ קידושי; ר ע״ב ד־ית לא התזירו וכו׳ ו ב מ ק נ ה שש‪ .‬ובתוס׳‬
‫קידושין מ״ט ע״ב ד׳יה רבריש וכוי ובתום׳ שש ס׳יא ע״א ר״ה כ ל תנאי‪. .‬־בתוש׳ כ ת ו ב ו ת ע״ד ע ‪ -‬ב‬
‫ד״ה משום וכוי ושש צ״ז ע׳‪-‬א ר״ה זבין ויו׳ וחום׳ םוכה ט״א ע״ב דייה הילך וכו׳ ועיי׳ ברמב״ם‬
‫פ״ו מה׳ אישוח ה״א‪ ,‬וה״ב‪ ,‬והי׳׳ז ובל״מ שש‪ ,‬ו ב מ ש נ ת ל מ ל ך ה״א‪ ,‬ובשער ה מ ל ך ה״ב‪ ,‬ובא״ע ס״‬
‫כ י ח סעיף כי‪ .‬ו ב ח ״ מ שם ס״ק ל״ו‪ .‬ושש ם״ ל״ח סעיף ב׳ נ׳ ד׳ ובאב‪:‬׳ מלואיש שם‪ ,‬ובספר בני‬
‫ל( ובעינא ח נ א י כפול ו מ י‬ ‫א ה ו ב ה רהגאון ר״י ז״ל ה׳ אישות פ״ו האריך בעני׳ זה ה ר ב ה ע׳׳ש‪.‬‬
‫עיי׳ בשרית הי־שב״א ם״ קכי׳ו ש א ל ת הנותן אתרוג ל ח ב י ר ו ואמר לו ע ״ מ שתחזירהו לי צריך ת נ א י‬
‫כפול אז לא‪ ,‬תשיבה כ ב ר השבימו הנאוניש שאין ל א ה ר ע ל מ נ ת כלום‪ ,‬ו־איות יש ראויות לסמוך‬
‫ע‪-‬ייה!‪ .‬דנרםינן בפרק ק מ א דקרושי; ה׳ ע׳יא א מ ר י׳ אלעזר האומר ל א ש ה ה ת ק ד ש י לי ב מ נ ה ונח;‬
‫ל ה דינר מ ק ו ד ש ת וישלים מ ״ ט ביון ד א מ ר י ה מ נ ה ויהיב ל ה דינר ה ו ה לי׳ כ ס א ן ד א מ ר ל ה ע״מ‬
‫וכל ה א י ט ר ע ״ ס כ א י מ ר מעכשיו דמ׳ ו ה א התש דלא כ פ ל תנאו ולא א מ ר ל ה אפילו על מ נ ת‬
‫בפירוש אלא מפיון שאנו דני! דברי! כאלו א מ ר ע״ס א מ ר ר״א ד ס ק ו ד ש ת ו ב ל ב ד שישלים ת מ נ ה‬
‫כתנאי רעל‪::‬א‪ ,‬ו ב א ת ר ו ג עצמו כך אמרו בפרק יש נוחלין ) ק ל י ז ע״ב( אתרוג וה נתון לך ב מ ת נ ת‬
‫‪421‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫קודם ללאו‪ .‬ושלא יהא מעשה ותנאי בדכר אחד‪ .‬וא־כ אטאי לא יצא‪ .‬דחפי ליכא חד‬
‫מהני‪ .‬תריץ משוס רהוה ליה סצוה הבאח כעבירה‪ :‬ניס׳‪ :‬ואם היה חסר אחד סארבעח‬
‫מינים שבלולב אינו יוצא ידי הובתו‪ .‬רת־ר ט( ארבעה םינין שבלולב שנים מהן עושיץ‬
‫שירות ושנים אץ עושין שירות‪ .‬העושים שירות יהו וקוקים לשאינם עושיס שירות‪ .‬ושאינם‬
‫עושים שירות יהו זקוקין למי שעושין שירות‪ .‬ואץ יוצאין ידי חובתן עד שיהו כולם‬
‫באנודה אחת‪ .‬וכן הוא אומי )בונה( ]תבונח[ בשמים )מעליותיו( ]מעלוחו[ ואנדתו‬
‫על ארץ יסדה )עמוס ט{‪ :‬סי׳ עושי{ שירות אילו תלמידי חכמים שהן מבקשי׳‬
‫ח‬
‫רחמים על בעלי‪.‬בתים שינצלו מכל מיני שורענות‪) ,‬כד שלחו סיתם( ] ( כדשלחו מתם[‬
‫)ובעץ( ]יכעון[ רחמי אתכליא על עליא‪ .‬שאילמלא עליא לא מיתקיימץ אתכליא‪ .‬ושאינן‬
‫עושין שירות‪ .‬אילו בעלי בתים שצריכין לעשות נחת דוח לחכמים ולתלמידיהם‪ .‬שיי לללכ‬
‫ואתדונ שעושין סירות סכםרי׳ על בעלי בתים שאיק עושץ סירות‪ .‬וחרס וערבח שאין‬
‫עושין שירות מכסיימ על תלמידי חכמים שעושין שירות‪ .‬ותניא א( ארבעת מינין כשם‬
‫שאין שוחחין מהן כך אין מוסיםין עליחמ‪ :‬לא מצא אתרוג לא יביא שריש ולא ריסון‬
‫ולא דבר אחר‪ .‬נ( וכולם כםושין)ככושין( ]כשרים[ יבישים םםוליס‪ .‬שי׳ שריש קויינץ‪.‬‬
‫ששיט׳ מחו דתיימ׳ נ( לייתי שלא תשתכח חורת אחרונ‪ .‬קמ־ל דא״כ נשיק מיניה חורבא‪.‬‬
‫כמושין שלטירש בי‪ :‬וצריך למיהו• שיעור הרס וערכה שלשה טסחימ‪ .‬ואי טשי מני‬
‫טשחים כשר‪ .‬בציר מני משחים ססול‪ .‬דתיר י( ובבר עלו זקני בייש וזקני ב־ה לעליית בן‬
‫בתירא ואמרו לולב אין לל שיעור כלל‪ .‬והתנן לולב שיש כו שלשה טסחיס כדי לנענע‬
‫בו כשר‪ .‬אלא אין לו שיעור למעלה דאי טסי מנ׳ כשר‪ .‬אלא יש לו שיעור למטה ראי‬

‫כציר מני מסודם סםול‪:‬‬

‫א מ ר רב יהודה אמר שמואל ה( שיעור הרס וערכה שלשה‪ .‬ולולב ארבעה‪.‬‬ ‫שסה‪.‬‬
‫כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טשה‪ .‬סי׳ כשמ שהוא במינו נבוה מכולמ‪.‬‬
‫ור׳ סרנך איר יוחנן שדרו של לולב עריך שיהא יוצא מן הדם טסח‪ .‬סי׳ זהו צד שהוא‬

‫ע״‪ 0‬שתחזירהו לי נצלו והחזירו יצא ל א תחזירו ל א יצא‪ ,‬ועוד אפילו ב ל א ע׳׳מ ל א קי״ל‬
‫כ ר י ס ב ת נ א י בפול ב ב ל ד ב ר שבםגצן א ל א ב ר ב נ ן דפליגי ע ל י ה אייא ר ל נ ב י גיטץ היישינן ר י ס‬
‫והיינו דאחקין ש מ ו א ל בניטי א ס מתי ואם ל א מתי ובן ר ע ת ה ר ב אלפסי דיל בחשובוחיו זבן ד ע ת‬
‫ר ב ו ת י ז׳׳ל מ ס ב מ ת עב״ל ועיי׳ בא׳׳ע סי• ל׳ ול״ת סעיף ג׳ ו ב ב ‪ -‬ש פ״ק ר׳‪ ,‬ונסי׳ בייט סעיף ו׳ פ ס ק‬
‫כהרשב׳׳א ע״ש‪ .‬ולולי דברי הראשונים ד ל ה נ ׳ ל ת י ת נ ר א ה לע״ד להובית כדרך פשוט רלא ד מ י א‬
‫האי ת ג א ה רגבי אתרוג ל ש א ר ת נ א י דע־יםא‪ ,‬ד ל כ א ו ר ה יקשה האין־ ס ו ח ר ל ת ן א ת ר ו ג לחבירו ב מ ת נ ה‬
‫ביו׳׳מ ל צ א ת ב ו ה א אסור ל ח ן מ ת נ ה ביר׳מ עיי׳ ביריד סי׳ !״ל‪ ,‬י כ ח ״ ס ס!‪ •-‬ד״ח‪! .‬כשי׳ דלייה סעין»‬
‫ב״ח‪ .‬ועי״ מג״א א״ח סי׳‪P1V‬מ״נ'ס״ק ט׳יו ודעתו שם ראע״ג רביו״מ אינו רשאי לתן מ ת נ ה !‬
‫באתרוג מ ו ת ר משום דהוי מ ת נ ה ע״מ לחתזיר‪ .‬ומזה גופא מ ו כ ח רבוונתו ל ת ן לו ה א ת ר ו ג ר ק ל צ א ת‬
‫בו ולא לידי מ ת נ ה גמורה‪ ,‬ד מ ה י כ ׳ תיתי יעביד איםורא ב ש ב י ל ל ו מ ה ל א ת ר וע׳׳ר ש ב * כ ה מ ק נ ה‬
‫‪1‬‬
‫קידושין ו׳ ע״ב ע״ש אך מ ה ש ‪ :‬ת ב שש וזיל זכש־כ לפי ד ע ת הפיסקיש ביז״ד סי׳ ר״־ ו ב ח ״ מ בי׳‬
‫ר״ח ר מ ק ח שנעשה באיסור ש ב ת ה מ ^ ח ב ט ל וכו׳ הוא ת מ ו ה ‪ ,‬ולהיפוך ה ו ב א בר;»״ש וברי״ף סוף‬
‫מס׳ ביצה בשם הירושלמי )ליחא בירושלמי שלפנינו‪ .‬ונמצא ב ת ו ס פ ת א ס״ר ד ב י צ ה ( וכולן שעשו‬
‫בין אגוסין בין שיגגין בין פזירין בין מוטעין מ ה שעשו עשוי ב ש ב ת ואין צריך לומר ב י ו ׳ ט וש״מ‬
‫רמ*ן ד ע ב ר ואקנ׳ ב ש ב ת א מ ק ר ק ע י או מ ט ל ט ל י הקנא־זו ה ק נ א ה ‪ .‬וכ! מ ו כ י ח ר״יא״ש פ ר ק א״נ סי׳‬
‫י״ש וכן הוא ב ח ״ מ סי׳ קצ״ה‪ ,‬וסי׳ דלייה סעיף כ ״ ח וצ׳׳ע‪ ,‬ו ר ע ת ה מ ח כ ר רמצריך גפ בא; כ ל ‪:‬ירט׳‬
‫ה ת נ א י ם המפורשים כתנאי ד ע ל מ א ומתרץ משוס ד ה ו ה מצוד‪ .‬ה ב א ה בעבירה נ פ ל א ה סמני ל א א י כ ל‬
‫לה‪ ,‬דכיון דמצריך כ ל פרטי ה ת נ א י ם ולא ה ת נ ה ‪ ,‬הרי ת מ ת נ ה ק י י מ ת ואיך שייך כאן ט ע מ א מ ש ו ס‬
‫‪ (c‬א ר ב ע ה מיני; שבלולב וכו•‬ ‫מציה ה ב א ה בעבירה‪ ,‬יכל ה ר א ש ו נ י * ל א הזכירו טעם ז ה וצע״ג‪.‬‬
‫׳‬

‫מ נ ח ו ת כ״ו ע״א ועיי׳ מ ר י ש וי״ד פ׳יו לי‪ .‬ו ב פ ס י ק ת א פ׳ כ״ח‪. ,‬ובהערות רש״ב‪ ,‬ובן ה ו א בפרדס‬
‫לרשי׳י ז״ל ס ״ קצי א‪ ,‬ו ב ש ה ״ ל סי׳ שניית‪ ,‬ו כ פ ס י ק ת א זוטרחא פ׳ אמוד‪ ,‬ובפיוט ליום ראשון של סוכות‪-.‬‬
‫‪ (h‬א ר ב ע ת מינין כשם וכוי לפניני ס ו כ ה ל״א‬ ‫מ( כ ד ש ל ח ו מ ת ם יבעון וכו׳ כצ״ל חי^ין צ״כ ע יא‪.‬‬
‫ב( וכולן במושין כשרים יבשין פסולי! כצ״ל שמ‬ ‫ע״א א י ת א א ר ב ע ה טינין ש ב ‪ -‬ו ל ב כ ש ם וכר‪.‬‬
‫י ( לייתי שלא ח ש ח כ ה‬ ‫וגירסתו כ ג י ר ס ה הרי״ץ גיאה ו כ ע ה ״ ע ותניא ושארי ראשונים וכולן וטי‪.‬‬
‫י( ובבר עלו זקני ב׳יש וכוי לעליית כן' בתירא מ נ ה ו ת מ״א ע״ב ושם איחא‬ ‫זכו׳ שם ל״א ע״ב‪.‬‬
‫ה( שיעור ח ר ס ו ע ר ב ה שלשה וכוי סוכת ל״ב ע״כ ועיי׳ בפירש״י‬ ‫לעליית יותנן בן כ ת י ר א וכוי‪.‬‬
 ‫םחזור רטר•‬ ‫‪422‬‬

‫עשוי כשדת ע ל בהמה‪ .‬שהחליות והצלעות מחוברות לה מיכן ומיכן‪ .‬כמו כן הלולב נדל‬
‫שמאותו מחציתו עליו עולין פיכן ומיכן‪ .‬ואמצעז הלק‪ .‬ועולה במקל‪ .‬ואותה מדדה‬
‫הא‪$‬צעית צריך שתהא יוצאה למעלה מן ההדפ והערבה טסה‪ .‬לבד מה שהעלץ אתכץ‬
‫למעלה ו( לאחר )שנתלה( ]שכלתה[ השדרה שאין עוד )עליו( ]עלין[ מדובקין ועולץ‬
‫בו‪(' :‬והלכה כר׳ לחנן מחכירו‪ .‬כדאמדי׳ פיק רביצה‪ :‬ח(אט׳ דבא לולב בימץ ואתרת‬
‫בשמאל‪ .‬מאי טעם׳ הני תלת מצות והא הדא מצוה‪ :‬איל ר׳ ירמיה לר׳ זריקא מאי‬
‫מעמ׳ םכרכין אלולכ לחודיה‪ .‬איל הואיל יגביה מכולן‪ .‬ולינגיה לאתדונ טפ* וליכריך‬
‫עליה‪ .‬אלא ט( הואיל ובמינו נכוה מכולן‪ .‬פי׳ אלולב להודיה‪ .‬שאנו מכרכין על נטילת‬
‫לולב ולא על נסילת אחרוג‪ :‬ולנבהיה לאתרונ טסי‪ .‬קס־ר הואיל ובברה מטלן )דקא(‬
‫]דקאמר[ הייט דאמק לעיל שררו של לולב צריך שיצא למעלה ‪ p‬החדס מפח‪ .‬ובסיט‬
‫נכוה‪ .‬אילנו נבוה משלשתן‪ .‬לפיכך חשוב הוא‪ .‬ונקרא כל האנד על שטו‪:‬‬
‫ת״ר לולב נ ץ אטד בין שאיט אטד כשר‪ .‬ר׳ יתדה איס־ אטד כשר שאינו אטד סמול‪.‬‬
‫מאי טעמי דרי יהודה י( יליף לקיחה לקיחה מאזוב‪ .‬מה להלן אנודה‪ .‬דכת׳‬
‫ולקחתם אנודת אזוב‪ .‬אף כאן אנודה‪ .‬ורבנן לא ילפי‪ .‬פי׳ לא לימדוה מרבותיהמ‪ .‬ואץ‬
‫אדם רן נ׳ש מעצמו אלא א־כ למדוד‪ .‬מרבו‪ .‬ושמא מקראות חללו לא לדרוש נ־ש נכתבו‪:‬‬
‫כ(כסאן אזלא תא דתניא לולב מצוה לאנדו‪ .‬לא אנדו כשר‪ .‬כמאן אי כר׳ יהודה כי לא‬
‫אגדה אמא• כשר‪ .‬אי רבנן מא• מצוה‪ .‬לעולם רכנן‪ .‬זטאי סצוה‪ .‬משוס שנאפ׳ זה אלי‬
‫ואנוהו)שמות פו(‪ .‬פי׳ ל(אתנאה לפניו במצות‪ .‬סובה נאה‪ .‬לולב נאה‪ .‬ציצית ]נאה[‪:‬‬
‫תיד ״(תותר אנדו‪ .‬אונדו כמין ירק‪ .‬וליענביה מיענב‪ .‬הא מני ר׳ יהודה דאס׳‬
‫עניבה טפח קשירה היא‪] .‬אי[ ר׳ יהודה אגד טעלייא בעי‪ .‬האי תנא סבר לה כוותיה‬
‫בחדא ופלינ עליה בהדא‪ :‬סי׳ הותר אגדו של לולב ביום טוב‪ .‬נ( אונת בבריכה בעלמא‬
‫יכרוך האגד מכיב ויתחוב ראשו בתוך חכרך נמו שאונדין אגורת ירק‪ .‬ולא •קשור שני‬
‫קשרים בשני הראשים כאחד‪ .‬דקשר של קיימא הוא‪ .‬מאבות מלאטת‪ .‬כדתנן‬
‫חתם חקושי והמתיר הה של קיימא חוא‪ .‬שאינו חושש להתירו עולמית‪ .‬וקשריך‬
‫וליענביה טיענב‪ .‬דהכי מקיים טפי‪ .‬אמאי דחקת ליח בכי חאי טונא‪ .‬דאי»ר מלאכה‬
‫לייא דעניבה לאו קשירה היא‪ .‬ר׳ יהודה היא‪ .‬במסכת שבת‪ .‬פי׳ אילו קשרימ‪.‬‬
‫תעיא ס( חבל דלי שנספק לא היה קושרו אלא עונבו‪ .‬ר׳ יהודה אום׳ כורך עליו פונדא‬
‫או םםיקיא ובלבד שלא יענבנו‪ .‬אי ר׳ יהודה )כשר( ]קשר[ מעליא הוא בעי‪ .‬כדתניא‬
‫לעיל אטד כשר שאינו אמד פסול‪ .‬מסר םאנודח אזוב‪ .‬והאי לאו אנד הוא‪ .‬האי תנא‬
‫שבר לה בוותיה בחרא‪ .‬וסלינ עליה בהדא‪ .‬דאין צריך אנר‪ :‬ע( שמעינן מהנא דבענן‬
‫בלולב )כשר( ]קשר[ גמור שיקשור שני ראשי האנד‪ .‬ולא יאגדנו כאבודה של ירק‪.‬‬
‫רלאו אטדה היא‪ .‬ואפילו רבנן רשליני עליה דרי יהודה‪ .‬דאמרי לולב שאינו אטד כשר‬

‫ז( ו ה ל כ ה כרי יווזנן ס ח ב י ר ז‬ ‫י( ? א ח י ש כ ל ת ה ה ש ד ר ה שאי; ע ו ד עלי; מדובקין וכוי כצ״ל‪.‬‬ ‫שס‪.‬‬
‫א ־ ד ד נ א י ו ל כ כימין וכוי לפנינו ס ו כ ה ל״ו ע״ב איחא אשר ר כ ה לולב‬ ‫עי״ ביצה ד‪ -‬י‪1‬״א‪.‬‬
‫ט( הואיל ו ב מ י ט ג ב ו ה וכוי קם״ר הואיל ו ג ב ו ה מכולן‬ ‫בימין ובו׳ ועיי׳ מ נ ״ א שי׳ חרנ״א ם״ק וי‪.‬‬
‫ד ק א מ ר כצ״ל ובן הוא בשירשי׳י‪ ,‬אילנו ו‪.‬בוה ובו׳ עיי׳ ב ה נ ה ו ח דק״ס שש‪ .‬י( יליף ל ק י ח ה ל ק י ה ה‬
‫מ א ג ו ד ת איזוב כ ת י ב ה ב א ו ל ק ה ת ש לכש ביוש הראשון )ויקרא כ״ג( ו כ ת י כ החש ו ל ק ח ת ם א ע ד ת‬
‫איזוב )יעלוה י״ב( מ ה להל; אגודה אף בא; א נ ו ד ה ‪ :‬ן הוא ל ס נ י ט שש ל״ג ע״א ו ה מ ח ב ר קיצר גס‬
‫כ‪ 1‬כ מ א ן אזלא •הא דתניא וכו׳‬ ‫באן לשון ה ג מ ר א בדרכו ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ‪ ,‬ועיי׳ ברי״ף וכרא׳יש‪.‬‬
‫ל( א ת נ א ה לפניו במזווה ובו׳ שש‬ ‫לפנינו שם ל״ג ע״א איחא מאן ה נ א ל ה א ר ה ט רבנן ובו׳ ע״ש‪.‬‬
‫ל״ג ע״א‪ ,‬ולע־ל י״א ע״ב‪ ,‬ועיי׳ ש כ ת קל״נ עיב‪ ,‬ונזיר ב׳ ע״ב‪ ,‬וירושלמי פ א ה פ״א הי־א ו מ כ י ל ת א‬
‫שרשה בשלח‪ ,‬ומסי סופרים פ״ו‪ ..‬ציצית נ א ה כצ״ל‪ .‬יו( ה ו ת ר אגדו אוגדו כ מ י ן ירק וכו• ל פ נ י ט שש‬
‫ל ינ ע״ב א י ח א ה ו ת ר א ג ר ו ביו״ס ובו׳ ועיי׳ בד״ם ו כ ג י ר ס ת ה מ ח ב ר נ ר א ה ש ה י ה ג״כ גירםת רש״י‬
‫נ( אוגדו ב כ ר י כ ה ב ע ל מ א יוכו׳ ב; הוא לשו; רש•‪-‬׳ שם‪ (p .‬ח ב ל דלי ש נ פ ס ק ובו׳ ש ב ה קי״ג‬ ‫ע״ש‪.‬‬
‫ע י א ‪ .‬אי ר׳ י ה י ר ה וכוי כצי־ל‪ .‬ע( שמעינן ס ה כ א רכעינן ב ל ו ל ב ק ש ר גמור ימי כצ״ל והוא בפייש״י‬
‫‪423‬‬ ‫מחזור רטיי‬
‫מוח דטצוח סיהא לאונרו‪ .‬כדתניא לעיל‪ .‬משופ זה אלי ואנוהו‪ .‬ואוקימנא ליה כרבנן‪:‬‬
‫איר חוקיה איר ירמיה משוש ר׳ שמעץ בן יוהי ס( כל הנמנות כולן אין אדם •הנא ידי‬
‫חובתו בהן אלא דרך נדילתן‪ .‬שנא׳ עצי שימים עומדים‪ .‬שעומדים דרך נדילתן‪ .‬התחתון‬
‫למפה וצד העליץ למעלה‪.‬־ צ( שמעינן מהכא שצריך ליפול ד׳ םינץ דרך נרילתן‪ .‬נסו‬
‫שנדילין באילן‪ .‬יו( אותו צד שמחובר יהיה למפה‪ .‬ואם הפכו לא יעא‪ .‬וצריך לימול‬
‫ולברך פעם שנייה‪ :‬והיכא רנקימ ליה בםנא י( דרך בדון לא נסיק‪ .‬אכל ודאי במודרא‬
‫או בשושיסא דרך כבוד ת א ‪ :‬וכן הלכה‪:‬‬
‫בהלכות נמלות‪ :‬תנן התם במנחות‪ .‬ס(שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד היה עושה‪.‬‬
‫מניה שתי הלחם על שני כבשים ומניח ידו חחתיהם וסניף מוליך ומביא מעלה‬
‫ומוריד‪ .‬ח( אמ׳ ר׳ הייא כר אבא אמ׳ ר׳ יוהנן מוליך ומכיא למי שהרותת שלו‪ .‬מעלה‬
‫ומוריד למי ששמים ו א ‪ p‬שלו‪ .‬בםערבא מחנו הכי‪ .‬איר חםא כר עוקב א איר יוסי בר‬
‫חנינא‪ .‬מוליך ומביא כדי לעצר מהות רעות‪ .‬מעלה ומוריד‪ .‬כדי לעצר מללים רעים‪:‬‬
‫אס׳ ר• עסי בר אבין א( ואת אומרת שירי)ברכה( ]מצוה[ סעכבין את הפורענות <והא(‬
‫נ(]דהא( תנוסה שירי כמוה נינת‪ .‬נ( ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים‪ :‬י(אמ׳ רבא‬
‫ובן ללולב‪ :‬פי׳ כיצד היה עושה‪ .‬ש ת א צריך להניסם יהד השני כבשים חיים עט שתי‬
‫הלחם‪ .‬כדכת׳ והניף הכהן אותם על להם הביכורים תנופה לפני ייי על שני כבשים‪.‬‬
‫)רקרא כנ(‪ .‬הכבשים חיים‪ .‬והלחם יחד‪ .‬מניף את הלחם על שני כבשים‪ :‬ואע־נ דרימיה‬
‫דקרא משמע אותם על הלחם‪ .‬ילסי׳ לה במנחות מלחם דסילואים דלחם לסעלה‪:‬‬
‫הונף‪ .‬היינו מוליך ומביא‪ .‬כדסתרנ׳ ינסף ידו תר בת ציון)ישעיה י( מוביל וםייחי‬
‫בידיה‪ .‬וונטליר ב׳‪ .‬הודם‪ .‬מעלה‪ .‬ואי איסשר לעלייה כלא ידידה‪ .‬הרי ותרם מעלה‬
‫ומוריד‪ .‬משמע‪ .‬והאי קרא לאו בכבשי עצרת כתי‪ .‬אלא כמילואים‪ .‬וכולזע תנופות‪ .‬ילסי־‬
‫מינה‪ .‬למי שארבע רומה שלו‪ .‬פי־ מצוד‪ .‬וו אט עושין לשמו‪ .‬כך מראה בהנסחו‪ .‬זאת‬
‫אומרת‪ .‬ה( הא דר׳)יוחנן( ]יוסי[ רקאס׳ תמסח עוצרת רוחות וטללים רעים‪ .‬שירי מנוה‪.‬‬
‫םצוה שהיא כשירים‪ .‬כלוס׳ שאינה עיקר לעכב כפרה‪ .‬אע־פ בן חשובה היא לעכב אח‬

‫‪ (t‬כ ל ה מ ו ח בולן אי! •ודם ובו־ ‪ c r‬ע ־ ח ע׳־ב‪ ,‬ועיי׳ ירזשלס• ב י ט ח פיזז םון» ח י ב ‪.‬‬ ‫עיש‪.‬‬
‫צ( שמעינן ס ה כ א ׳ מ ר י ך וכו׳ ה ו א ס ב ה ״ ג ודיל שמעינן פ ה נ י ש ס ו ע ת א ד ה י כ א ראפיך ל י ח ללולב‬
‫או לאתרוג מ י פ ך ל א נ פ י ק ידי ח ו ב ת י ה ו ו ד ג א ד נ ק י ט ל י ח ב ס נ א דדך בזיון ל א « י ק א ב ל ודאי‬
‫בסודדא או בשושיפא ) ח ו ת מ ך ו מ ח י ל ו פ ת ד נ ס עיזקחך ושושיפך והוא ל ש ק ש מ ל ה ( דרך כ ב ו ד מ א‬
‫ונפיק וכן ה ל כ ה ‪ .‬ק( אותו י ד ש מ ד ו ב ר יהי׳ ל מ ט ה ‪ ,‬כיון ל מ ה ש ה ב י א הסג׳׳א ‪0‬י׳ חרנ׳־א ס״ק ד‬
‫ו א ע ־ נ ר א ת ר ו נ ר‪.‬לוי באילן יעוקיו ל מ ע ל ה ס ״ ס מ ק ר י דרך נ ר י ל ח ו עוקצו ל מ ט ח ׳ וכן ה ו א כ מ נ ח ת‬
‫ה׳ כ ו ב ה א ו ת כ׳־ה ר׳ מיני! ש ב ל ו ל ב אין ימאי! בהן אלא דרך גדילתן ואותן ה פ ת י י ס שללקהין‬
‫האתרוג ח ו ט מ ו ל ס מ ה !עוקצו ל מ ע ל ה כדרך שתלוי באילן בודין מ ל ב ! ואינן יוצאין ידי ח ו ב ת ן‬
‫ר ב ת ת ל ת גדילתו ח ו ט מ ו ל מ ע ל ה ועקצו ל מ ט ה כ ד ר ך כ ל פ י ר ו ת האילן ולבסוף מ ח ו ך כ כ ר ו נ ה פ ך‬
‫א ה של מ ע ל ה ל מ ט ה וכן דרך שאר תפירות ה כ כ ד י ס ‪ .‬י ( דרך בזיון ל א נפיק׳ בסודרא או בעושיפא‬
‫‪ (0‬שתי ה ל ח ם ושני כבשי ׳!צרת ובו׳ עיי• ‪ $‬ו כ ה ל׳׳ז ע״ב ו ס נ ת ו ת‬ ‫עיי• שש ל״ו ע׳׳א‪ ,‬מ״ב ע׳׳א‪.‬‬
‫יו( א מ ר ר׳ חייא ‪3‬ד אבא אמר ר• יוהנן מוליך וכי• וכן ועא כ ב ה ׳ ג ‪ .‬ו ב מ נ ח ו ת ס ״ ב‬ ‫ס׳־א ע׳יא‪,‬‬
‫ע״א‪ ,‬ו ל פ נ י ט ב ס ו כ ה ל י ת א ר ח ב ״ א ר ק אמר ר• יוחנן מוליך וכוי‪ .‬ו כ פ ס י ק ת א ר ב ח י » ק א מ צ ו ת‬
‫ה ע ו מ ר פ ר ש ה י־יח איחא ר• ה ס • י ר ע ו ק ב א ב ש ס דיי כ ר ת נ י נ א מוליך ומביא כדי ל ב ט ל ר ו ח ו ת‬
‫ק ש ו ת מ ע ל ה ומוריד כדי ל ב ט ל טללים קשים‪ ,‬ר׳ סימון נ ש ם ריב״ל א ו ס ר מוליך ומביא ל ס י שהעולם‬
‫בולו שלו מ ע ל ה ומוריד למי שהעליונים ו ה ח ח ח ו ג י ס שלו‪ ,‬אך ב מ ד ר ש וי״ר פ נ י ח ה ג י ר ס א להיפוך‬
‫דברי ר• ח ס א לר• סיבון ו ד ב ר י ד׳ סימון לר׳ ח מ א ‪ .‬ו ב ד ב ר י שגיהם שמביאים הך דטוליך ו מ ב י א‬
‫וכו׳ פ ע ל ה ומוריד גם ב מ צ ו ת העומר ה ו כ ה ה ברורה שלא ברברי ת ח ו ס ׳ כ ס ו כ ה ו ב פ ג ה ו ה שם ד״ת כדי‬
‫שרוצים לימד לאו בכל ה ת נ ו פ ו ת ה י ה מוליך ומביא וכו׳ ע״ש ר ה א נ ם בעומר ה י ה מוליך ומביא כנ׳׳ל ועיי׳‬
‫_רשיי פ• א ס ו ר ע ל פ ס ו ק והניף ונוי כ ל ת נ ו פ ה ס ו ל י ך ומביא מ ע ל ה ומוריד וכו• נ י א ה שסמך ע ל ה פ ס י ק ת א‬
‫' ו ה מ ד ר ש ה נ ״ ל ו ה ר א י ס שם ל א העיר בזה כ ל ו ם ו צ ־ ע ‪ .‬א( ז א ת א ו מ ר ת שירי מצוה מעכבי! ו כ ר כצ׳׳ל‪ (1 .‬ד ה א‬
‫ח נ ו פ ה בצ״ל וכן היא ב מ נ ח ו ת ם״ב ע״א‪ ^ .‬ו ע מ ד ו ת רותוח ר ע ו ה י פ נ י ט בסוכה ;׳־ת ע‪-‬־א ל י ת א ת י ב ה ר ע ו ת‬
‫ואיתא ב מ נ ח ו ת שש ו ב מ ה ר צ ־ ג ‪ .‬ל( א פ ר ר ב א וכ; ל^לב וכו׳ ב פ נ ת ו ח ש ס איתא א ס ר י כ ה ובן ח ו א‬
‫באריז‪ ,‬ובן ה ב י א גס ה מ ח ב ר ל ק מ ן ונירסחו א ס ר ולא ו א ס ר ‪ 3‬ד א י ת א ב מ נ ח ו ת ‪ ,‬ובן הוא ברי‪-‬ף וברא*׳•‪.‬‬
 ‫מחזור רטדי‬ ‫‪424‬‬
‫הפורענות• שהרי תנופה‪ ,‬שירי גמדה היא ואינה מעכבת ‪:‬פיה‪ .‬י( כדתניא כתיב וטייחינן‬
‫לה בנטד׳ דיומ׳‪ .‬בפיק‪ .‬לתנופה‪ .‬לכפר עליו‪ .‬וכי תנופה מכפרת‪ .‬והלא אין כפרד אלא‬
‫כדם‪ .‬אלא שאס עשאה לתנופה שירי כמוה מעלה עליו הכת׳ כאילו לא כיפר‪ .‬וכיפר‪.‬‬
‫פי׳ והלא אין עיקר כפרה אלא בדם‪ .‬דכת׳ ואכלו אתם אשר כסר כהס ונו׳‬
‫)שמות כמ(‪ .‬ז( מלמד שהכהנים אוכלין ונעלים מתכפרים‪ .‬שיד מצוה‪ .‬פי׳ ששיירה ולא‬
‫עשאה‪ .‬כאילו לא כפר‪ .‬כפרה נמורה מן המובחר‪ ,‬וכפר‪ .‬בלומ׳ אע־פ כן ו‪8‬פר‪ .‬שאינו‬
‫צריך להביא קרבן אחר‪ .‬ובן ללולב‪ .‬פי שמוליך ומביא מעלה ומוריד‪ :‬וכן כהלכות‬
‫גדולות מצאתי‪:‬‬
‫ת״ר ח( העושה לולב לעצמו אומי ברוך שהחיינו וקיימנו והניענו לוםן הזה‪ .‬נטלו לצאת‬
‫בו אומי אקב־ו על נמילת לולב‪ .‬נו( ומוליך ומביא ‪.‬מעלה ומוריד‪ .‬י( ור־ה איש‬
‫רומי פי׳ וניעטע זה זולהי מוליך ומביא מעלה ומוריד‪ ,‬כ( כמו ששנינו במנחות‪) .‬טי׳(‬
‫]פרק[ כל המנחות‪ .‬ומייתי לה בס׳ לולב הגזול‪ .‬כעיניין שתי חלחס וכבשי עצרת‪ .‬ואם׳‬
‫רבה התם‪ .‬וכן ללולב‪ .‬אלמי צר־ך לנענע בהולכה והובאה שש פעמים זולתי מוליך‬
‫ומביא מעלה ומוריד‪ :‬וכן קיבלנו מרכינו הרב זצייל‪ :‬להעמידנו כעיקר הדבר מתלמוד‬
‫ארן ישראל‪:‬‬
‫^ לולב הנזול והיבש פסול‪ .‬נקטם ראשו‪ .‬נפרצו עליו ]פסול[‪ .‬נפרדו עליו כשר‪ .‬ר׳‬
‫יהודה אומי יאגדנו מלמעלה‪ :‬פי׳ לולב‪ .‬כף תמרים‪ .‬ואע־נ רקרינן כסות תמרי‪.‬‬
‫מ( כסת בתי‪ .‬חסר בלא ר־ו ויש אם למסורת‪ :‬גזול‪ .‬פסול‪ .‬דכת׳ ולקהתם לכס )ויקרא כנ(‪.‬‬
‫משלכם‪ .‬ותה ליה מצוד! הבאה בעבירה‪ .‬ואשכהן קרא דאוסר מנוה הנאה כעבירה‪.‬‬

‫ו( כ ד ת נ י א ב ה ״ כ וכו׳ ה ו א ל ש ו ן רש״י ס ו כ ה ל ׳ ׳ ה ע׳׳א ע׳׳ש‬ ‫) ה ה א ד ר ׳ יוסי ד ק א ס ד וכוי כ צ ״ ל ‪.‬‬

‫) ו ב ט ע ו ת נ ד פ ס ש ם כ ד ח נ ן { והוא ב ח ״ כ פ ר ש ה מ צ ו ר ע והכי א י ח א ה ח ט ל ת נ ו פ ה ל כ פ ר וכי יש ה ג ו פ ה‬
‫מ כ פ י ת א ״ כ ל מ ה נ א ס ר ל ת נ ו פ ה ל כ פ ר א ל א ל ל מ ד שאש ע ש ה ח נ ו פ ה שירי ם צ ו ת כ א ל ו ל א כ י פ ר ‪,‬‬
‫ו פ י ר ש ה ק ״ א ודייל ב ג מ ר א נ ר ס י נ ן ב א ל ו ל א כ י פ ר ו כ פ ר ו פ פ ר ש ‪ vh‬ב פ י ׳ ק ר ו כ ת י ם ) ע ״ ע ר ע ‪ -‬ב ( כ פ ר‬
‫נ ב ד א ע ל ח ט א ש ב י ד ו ונצול ם ! ה י ס ו ד י ! א כ ל ל א כ פ ר ק ט י ש צ י א ל נ ח ת ר ו ת ל ק ו נ ו ש ל א ע ש ה ס צ ו ה‬
‫מ ן ה מ ו ב ה ר ‪ ,‬ועיי׳ י ו מ א ה ׳ ע׳׳א‪ ,‬ו פ נ ח ו ה צ׳׳ג ע ״ ב ‪ .‬ז( מ ל מ ד ש ה כ ה נ י ש א ו כ ל י ן וכו׳ פשחיש נ׳‪-‬ט ע׳יב‪.‬‬
‫י( ו ד ״ ח א י ש‬ ‫‪ (P‬ו נ ע י י ן וכזכיא וכו׳ ש ס ל ״ ז ע׳׳כ‪.‬‬ ‫יז( ה ע ו ש ה ל ו ל כ ל ע צ מ ו ו ב ר ס ו כ ה ס׳׳ו ע ״ א ‪.‬‬
‫‪ .‬ר ו מ י פ י ר ש זכו׳ בעני! ה נ ע נ ו ע י ם א ש ר מ ק ו ר ו ה ו א ב י ר ו ש ר ס י פ‪-‬׳ג ד ס ו כ ה הייה ר ב ו ג פ ר ב ו ה ה ו ל ק י ם‬
‫‪ p x‬ישראל דגרםינן ה ח ם ר ב‬ ‫ב פ י ר ו ש ה י ר ו ש ל מ י עיי׳ כ ע ר ו ך ע ר ך נ ע ב׳ ו ע י ק ר ד ב ר ז ה פ ת ל פ ו ד‬
‫ח י י א ב ן א ש י ב ש ם ר ב ה מ ש כ י ם ל ל כ ת כ ד ר ר נ ו ט ל ל ו ל י ו מ נ ע נ ע שופ‪.‬׳ ו ת ו ק ע ו כ ש מ ג י ע זמן ק׳׳ש‬
‫ק ו ר א ו מ ת פ ל ל ת נ י א צרי׳ ל נ ע נ ע ג׳ פ ע מ י ם ע ל ב ר ר ב ד ו ד ב ר בעי ר ׳ ו י ר א ח כ ץ ח ד ו ת ב י ן ח ד א ו‬
‫ה כ י ; ו ה כ י ; ח ד פ י ר ש כ כ ר א מ ר ערי׳ נ י ע נ ו ע גי פענגיש כ ע י ד׳ ז י ר א ה ה ו ל כ ה ת ח ש ב פ ע ס אח־‪1‬‬
‫ו ה ה ו נ א ה פעם א ר ד ה או ה ה ו ל כ ה ו ה ה ו ב א ה פ ע ס א ח ת נ ת ש כ י ם וצר״ להוליך ו ל ה ב י א נ׳ פ ע ם י ס ב כ ל‬
‫א ח ר ו א ת ר ‪ .‬ת מ ן ת נ י נ ן ) ‪ :‬ר ה ס ״ כ ע׳׳א( וצרי׳ ל כ ס כ ם ג׳ שעמים ע ל כ ל א ח ת ו א ת ת ר• ז ע י ר א כ ע י‬
‫ה כ י ן ח ד ו ה כ י ; ח ד א ו ה נ י ן ו ה כ י ן ח ד ו ל א א פ ש ו ט וביון ר ל א א פ ש ו ט ע ב ד י ‪ ; :‬ל ח ו ס ר א ש ל ש ה פ ע מ י ם‬
‫ע ל כ ל א ח ד ו א ח ר ‪ .‬ועיי׳ ת ו ס ׳ ס ו כ ה ׳ ל״ז ע ״ ב ד ״ ה ג ר י ל ע צ ו ר ו כ ר ו ת ו ס ׳ מ נ ח ו ת ם ״ ב ע ״ א ד ״ ה כ ד י‬
‫‪1‬‬
‫זכי' ׳׳כיי' בד*ן ו כ ב ע ל ה ע ט ו ר ו כ ר ש ב ״ א ובמהריצ־״ג ע ם ו ד קי׳׳ב ו ב מ נ ה י ג ה ׳ ל ו ל ב א ו ח ל ״ ח ‪ ,‬ועיי׳‬
‫ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ׳ ‪ :‬א סי' ת ־ ״ ז ש א ל ח מ ה ד ע ת י בנענועי( ש ל ל ו ל ב וכו׳ א ל א ש א נ ו ס ו מ כ י ן ע ל ד ב ר ד ב י נ ו‬
‫ח נ נ א ל ז ״ ל שאמי־ שצרי׳ ל נ ע נ ע ב ה ו ל כ ה ו ה ו ב א ה ש ל ש ה פ ע מ י ם <‪1‬לח• מ ו ל י ך ל מ ב י א ו ה כ י א ר א י ה‬
‫כ ש ם ד כ י נ ו ה א י י ז״ל וכוי ושש סי• תרע״ו‪ ,‬ועיי׳ ר מ ב ^ ס פ ״ ז מ ה י ל ר י ב ה ״ ט ו״‪ ,‬ו ב ש ׳ ׳ ס ה ״ ט ‪ ,‬ו ב ל ת ׳ ׳ מ‬
‫ה ״ י ועיי׳ ב ש ר י ת ה ר ל נ ״ ה סי' ע ״ ט ובעןו״ת פ ה ר ש ״ ל סי׳ פ ״ נ ו ב ט ו ר סי׳ ה ר נ ״ א ו ב ש ״ ע ש ם ו ב ס ״ א‬
‫ש ם ס ״ ק כ׳ וב&״ז סייק י׳ וי״א‪ ,‬ו ב ב י א ו ר י ה נ ר ״ א ' פ ״ ק כ ״ ח ועיי ב א ר ו כ ה ב ס פ ר כ ש ו ת ת מ ר י ם ‪ ,‬ו ס ה‬
‫ש ב ח ג ה מ ח ב ר ובן ק ב ל נ ו ס ר ב י נ ו ה ר ב ו צ ״ ל ו ה ע ; ז י ר נ ו ב ע י ק ר ה ד ב ר ס ה ל מ ו ד א ר ץ י ש ר א ל ‪ ,‬כעין•‬
‫ל ש ו ן ז ה פ ס ש ה ו א כ מ נ ה י ג ה ׳ ל י ל ב ה ״ ל ז פ י ר ש ר ״ ח ז נ ע ג ו ע ז ה זולתי מ ו ל י ך ז ם ב י א מ ע ל ה ז פ ז ד י ד‬
‫וכן ק כ ל ‪ :‬ו מ ר ב י נ ו ה א ״ ב ו ה ע מ י ד נ ו כ ע ק ר ד ב ר ז ה פ ת ־ י פ ו ד י ר ו ש ל פ ׳ ו כ ל פ ע י י ׳ י ר א ה כ י כ ל‬
‫ד ב ר י ה ם ' ו ל ש ו נ ם ישוו י ה ד ‪ ,‬ו ד ב ר י ש נ י ה ם ל ק ז ת י מ ה מ ה מ ס ה ר י צ ׳ ׳ נ ע פ ו ר ק י ״ ב ו ו ״ ל שש ו ר ב י ה נ נ א ל‬
‫ה כ י א פ ר י ו נ ע ט ע ז ה ז ו ל ת י י מולי' ו מ ב י א מ ע ל ה ו מ ו ר י ד א ל א צרי׳ ל נ ע נ ע ב ה ו ל כ ה ו ה כ א ה ג׳ פ ע מ י ם‬
‫ז ו ל ה י מולי׳ ו מ ב י א ס ע ד ה ו מ ו ר י ד וכן ק ב ל נ ו מ ר ב י נ ו ה א ב * •ל ו ת ע פ ד נ ו ב ע י ק ר ר ב ד ז ה מ ת ל מ ו ד‬
‫א ר ץ ישראל‪ ,‬ועל ת י ב ה פ ר ב י נ ו ‪..‬האב״ ו״ל י י ר ש ה ר ה ״ ג רווירצבורג ד ה כ ו ו נ ה ע ל ר ב ע ו ה ו ש י א ל‬
‫א ב י ו ש ל ר״יח ו ל ד ע ת י צ ״ ל ש ם ו ב מ נ ה י ג ש ם ובן ק ב ל נ ו מ ר ב י נ ו ‪ ,‬׳ ה ר ב ״ ו ״ ל כ ל ש ו ן ה פ ה ב ר כ א ן ‪.‬‬
‫ל( ל ו ל ב ה נ ז ו ל וכו׳ נ פ ר צ ו‬ ‫•כ( כ ס ו ש ש נ י ט ב ; נ ה ו ת פ ר ק כ ל ה פ נ ת ו ת ובו׳ כצ־־ל פ י ח ו ת ש״א עי׳א‪.‬‬
‫מ( כ פ ת כ ת י ב ת ם ר וכו׳ ש ם‬ ‫פ ס ו ל וכו׳ כצ׳׳ל ס ו כ ה כ ״ פ ע ־ ב ‪ ,‬פ י ר ש ל ו ל ב כ ף ח ס ר י ם כ ם ר ש ״ י ש ם ‪.‬‬
 ‫‪425‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫רכח׳ והבאתם נוול ואת הפסח ואת החולה )מלאכי א( מול דוסיא רפסה‪ .‬מה‬
‫פיסח שאין לו תקנה לאהד ומן להקריבו שהרי מום קבוע הוא עולמים‪ .‬אף נזול אין לו‬
‫תקנה לאחר זמן‪ .‬ואפי׳ בייאוש‪ .‬דשסעינ׳ ליה למריה דמייאש פיניה וא׳ ווי ליה לחסרון‬
‫כיס‪ :‬ואע־נ דלעיניין מיקנא אמרי׳ כבבא קמא פר• הנוזל רבה‪ .‬דקנייה ליה בייאוש והוי‬
‫דידיה‪ .‬אפי׳ הכי אקרובי למזבח לא‪ .‬משום דהוה לי מעוד‪ .‬הבאה בעבירה‪ :‬נ( יבש םסול‬
‫לפי שאינו הדר‪ .‬ובירושלמי אמרי׳ יבש פסול משומ רבת׳ לא הפתי׳ יהללו יה‬
‫)תהלים קטו(‪ .‬כלומר כיון שהוא יכש הרי חוא כסה‪ .‬ואינו כדיי להלל יה בו‪ :‬נפרעו‬
‫עליו‪ .‬אס׳ רב םפא ס( דעביר כי חופיא‪ .‬שקורין אשקובא שמככדין כה את הבית‪.‬‬
‫ועזשץ אותה מעלי[ של לולב התלושין מן השדרה‪ .‬ואונדין מהן הרכה ביחד‪ .‬והאי לאו‬
‫הידור הוא‪ .‬דאיסרוד אפרורי‪ .‬סהוברין הן מלמטה בשררה‪ .‬אלא שלמעלה ראשיהן‬
‫נפרדין לכאן ולכאן‪ .‬כענפי אילן‪ :‬נקטם ראשו‪ .‬פסול‪ .‬פ( אפ׳ רב הונא בר הנינא לא‬
‫שנו אלא נקטם‪ .‬אבל נסדק כשר‪ .‬אמי ר ב פ ם א ה( והוא דעכיד כהיפנק‪ :‬פי׳ נסדק‪.‬‬
‫נסדקו ראשי העלין‪ .‬כסוף‪ .‬הלכף )כאנמון( ]כאנסן[ ראשו )ישעיה נח(‪ .‬צ( קורן‪.‬‬
‫שיוצאין בשדרה שלו עוקצים‪ .‬כמין קוצים‪ .‬עקום‪ .‬דומה למנל‪ .‬חדא מילחא היא‪.‬‬
‫חרות‪ .‬קשה‪ .‬שנעשה חרשת‪ .‬שכן דרך הלולכ עליו נושרין כימות הנשם״ השדרה‬
‫מתקשת ונעשה עץ‪ .‬דומה לחרות התהיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ‪ :‬אט׳ רב ססא‬
‫האי דקתנ* סרוק םסול לאו שנסדקו ראשי עליו לשדרה אלא דעביד כיהימנק‪ .‬פיינםור‬
‫של ברול של סופרים‪ .‬שיש לו שני ראשים )שראשו מפוסל( ]וראשו אחד מפוצל[ כך‬
‫נרול הלולב כמין ]שתי[ שדראות מתצית עליו לכאן ומחצית לכאן‪ .‬ק( ואמי רב ססא‬
‫האי לולבא דםליק בהד הוצא בעל מום הוא וסםול‪ .‬סי׳ שכל עליו עולין מצד אתר‪.‬‬
‫בעי רב פפא נהלקה התיומת)מהן( ]מתו[‪ .‬בתר דבעיא הדר פשטה‪ .‬נחלקה‪ .‬נעשה כמין‬
‫שניטלה ופסול‪ .‬סי׳ נהלקה התיוםת‪ .‬שני עליו עליונים האמצעיים של נוף השדוד‪ ,‬והן‬
‫נתלקין זה מזה‪ .‬ל( ונסדקה השדרה )עם( ]עד[ העלין שלמטה מהם‪ .‬תיומת‪ .‬לפי‬

‫ל ״ ב ע״א ועיי׳ בתוס׳ ש ם ד י ה כשת כ ת י ב ונוי ובתום׳ לעיל ר ע ״ נ ד״ה ודי שמעון וכר״ ב ה‬
‫פ י ס ח שאץ לו ת ק נ ה וכוי ש ם ל׳ ע ־ א וע׳־ש תוס• ד י ה מ ש ו ם ו כ י ותוס׳ ל ע י ל ש׳ ד ־ ה ה ת ו * וכוי‪.‬‬
‫<( יבש פ ס ו ל לסי שאינו ה ר ו שם כ י ס ע׳׳כ׳ ובירושלמי אמרינן וכו׳ פ ׳ ג ד ס ו כ ה ה׳־א ועיי׳ ברא״ש‬
‫ו כ י י ן דיש פ י נ ד ס ז כ ה ‪ .‬ועיי׳ באויז ה׳ ס מ ה סי׳ ש״ו‪ .‬ו כ ת ש ו ב ו ח ב י כ ה א ב ר ה ם לבן ה ר ם כ ״ ם ה נ ד פ ס‬
‫‪ (0‬ד ע כ י ד כ׳ ה ו פ י א וכר שש ל־יב ע״א ת י ר ו ש ו בפירש׳׳י ועיין כה‪1‬ס׳ ש ם ב י ט‬ ‫מ ח ד ש סי׳ ‪b‬״‪.2‬‬
‫מ( א ס ר ר ב ה ו נ א‬ ‫ע״ב דייה נפרצו עליו וכו׳ ו ב ט ו ר וב״י סי׳ ת ר ס ״ ה ד י ה ואם נפרצו עליו וכוי‪.‬‬
‫בר ח נ י נ א ל י ש אלא נ ק ט ם וכו׳ לפנינו שם ל י א ע״ב איתא א מ ר ר ב ה ו נ א ל׳׳ש א ל א נ ק ט ם וכר‪.‬‬
‫פ ( ו ה ו א דעביד כ ה ו מ נ ק ‪ ,‬ובן ח ו א ב ע ר ר ערך ה ם נ ק ע׳ ש‪ ,‬ולפנינו ל׳׳ב ע״א ל י ת א ח י ב ת ‪ .‬ו ה ו א ‪ .‬ל( קוזץ‬
‫וכו׳ עוקצים כמי! קוצים וכו׳ וכן פירש׳״ ועיין ערר ערך קווץ פירוש ענין צ מ י ת ה ‪ ,‬ו ב ע ד ן כווץ‪ ,‬וברי״ף‬
‫מ ב י א ת נ י א לולב כווץ קווץ ו מ ש מ ע דגרס הרווייהו‪ .‬ופירש הר״ן כווץ שעשוי ק מ ט י ם ק ס מ י ם ׳ קווץ‬
‫שיש בו קוצים‪ .‬ועיי׳ בדא״ש פ ״ נ ה ״ ד וצ׳׳ל שם וכעיו׳ ערך כיוץ וכר ועיי׳ כרשב׳׳א שם‪ .‬שני ראשים‬
‫ק( ואמר ר ב פ ס א ה א י ל ו ל ב א וכו׳ לפנינו שם א י ת א ו א מ ר ר ב א וכוי‪.‬‬ ‫וראשו א ה ד ט פ ו צ ל כצ״ל‪.‬‬
‫ל( ו נ ס ד ק ה ה ש ד ר ה עד העלי! וכו׳ כצ״ל דייל שני עלי! עליונים האמצעים של נוף ה ש ד ר ה שזכר‬
‫ס ק ו ד ס נ ס ד ק ה עד העלין ש ל מ ט ה מהן‪ .‬ולשון רש״י ג ה ל ק ה ה ת י ו ס ה שני עלי! עליונים אמצעים ששם‬
‫ה ש ד ר ה כ ל ה נ ה ל ק ו ז ה מ ו ה ו נ ס ד ק ה ה ש ד ר ה עד העלין ש ל מ ט ה ס ר ן כיונתו גי׳כ ש נ ס ר ק ו העלי)‬
‫היוצאים מן ה ש ד ר ה ו נ ת ל ק ו עד ת ת י ל ת עץ ה ש ד ר ה וכן פירש ה ק ׳ נ נ ר א ״ ש שם ע״ש‪ ,‬ועיי׳ ב ה ״ נ‬
‫פ ר ק לולב ה ג ז ו ל נ ח ל ק ה ת ת י א מ ת מ ה ו ה ה ו א נ כ א ד ה ו צ א ה י כ א דדביקין כ ה ד ד י ה ה ו א ר מ ה י י ס ל ה ו‬
‫ופשוי ל ה ו ה ד ‪ .‬וכן פ י ר ש בערוך ערך תיים בפירוש הראשון ע׳׳ש ועי׳ תוס׳ ס ו כ ה ל ־ כ ע״א ד״ה‬
‫נ ח ל ק ה וכו׳ וברא״ש שם סי׳ ף‪ ,‬וברי״ף ור״ן שם‪ ,‬ותוס׳ ב״ק צ׳׳ו ע׳׳א ד״ה נ ת ל ק ה וכוי ודייה‬
‫נ ט ל ה וכר וברא״ש פ״ט סי׳ ד׳ ובש׳׳מ ש ם ‪ ,‬ועיין ב ס ה ד י צ ״ ‪ :‬ע׳ ק״ב‪,‬׳ ותמים רעים סי׳ ר ל ״ ב ‪ ,‬ו ב ס פ ר‬
‫יראים סי׳ קכ׳׳ד‪ ,‬ו ב ב ע ה ־ ׳ מ ‪ ,‬ובשערי ה ש ו ב ה סי׳ ש׳׳ו‪ ,‬ו ב ש ה ׳ ל סי• שנ״א‪ .‬ו ב ח נ י א סי׳ ס׳׳ה‪ ,‬ובאו״ז‬
‫ס ר ק לולב ה ג ז ו ל סי׳ ש־׳ו א ו ת ד׳ )ושם א י ת א ב מ ק ו ם בעי ר כ פ פ א בעי ר׳ י ר ם י ה ( ועיין בשליית‬
‫ת ה ~ ד סי׳ צייו וז׳׳ל נ ת ל ק ו ה ת י ו מ ו ת דלולב רבו בו פתרונים היאך אנו נוהגין בו‪ .‬ת ש ו ב ה דיש ל ג ה ו ג‬
‫בפירוש א ת ר דרש׳־י)וליתא ברש״* שלפנינו( ב מ ה ש כ ת ב ב ס ס ״ ק ר ע ל ה ה א ט צ ע י ה שדרכו ל ה י ו ת כ פ ו ל‬
‫כ ש א ר עלץ נ ה ל ק ה לשנים! זהו נ ח ל ק ו ה ת י ו מ ו ת ולא נ ק ר א נ ח ל ק ה אא״כ נ ך י ק ה ע ד ‪ ,‬ל מ ט ה מ ן‬
‫העלין‪ ,‬ובאי״ז הוסיף ל ה ק ל רבעי נ ה ל ק ה ה ש ד ר א ו ת ג״כ עד העלין שלמטה" הימנו וחיינו נ ח ל ק ה‬
‫ח ת י ו ס ו ת לפירי׳שי )זהו כפירש׳׳י שלפנינו ו נ ס ד ק ה ה ש ד ר ה ער וכו׳ ולא כפירוש ח ק ״ נ ( ו כ ת ב ע ל ה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪426‬‬
‫שמרובקץ )כתיוסים( ]כתאומים[‪ :‬שמעי׳ סוזכא דלולב יכש מסול מאותם ס( שיכול‬
‫להביא אחד‪ .‬יבש מםול‪ .‬יי( יבש ממש ממראה שלו הראשון ונשבר במהרה &( אב‬
‫)כבוש( ]כמוש[ שקורי׳ מלמדי‪ .‬כשר‪ .‬נקמם ראשו של לולב ממול‪ .‬הנבוה שבו‪ .‬אמ‬
‫נחתך ראש שני עליו הנבוהין מכולן‪ .‬קרי ראשו‪ .‬אבל אם נסדקו העלין כשר‪ .‬נמחנו‬
‫העלין שאין סחוברין)כשררה( ]בשדרה[ אלא עיי האנד סםול‪ .‬וביש אם נשרו מכל וכל‬
‫שיהא פסול‪ .‬ובנון נ( שנטחנו או נשרו הרוב‪ .‬אכל המיעוט כשר‪ .‬נ( וצריך שבכל אורך‬
‫לולב לא תהא מגולה השדרה םתםת רליכא ענבים )דראו( ]רדאר[ לכסות בעינן‪ .‬ולצד‬
‫ממד• של לולב צריך להוהר שידיו סחהילין העלין שלא יחסר השיעור‪ :‬כ‪6‬וף‪ .‬קורן‪.‬‬
‫עקום‪ .‬דומה למל‪ .‬םםול‪ .‬וכן נהלקד‪ .‬התיומת או גימלה‪ :‬מצאתי בה־ג‪ :‬ד(והיכא דלא‬
‫אתנח ית לולב מערב עם טוב בתשענא םתנה ליה ביום טוב כםעשה רבה בר שמואל‪.‬‬
‫ומר שמואל‪ :‬ה( הדס הטול והיבש סמל‪ .‬נקטם ראשו‪ .‬נפרצו עלץ או שהל ענביו‬
‫הרוכץ מעליל מעל‪ .‬ואס מיזןמ כשר ואין סםעמין ביום טוב‪ :‬סי׳ נסחנו‪ .‬נשרו‪ .‬ענביו‪.‬‬
‫מרי שבו הרוסה לענבים‪ .‬ואץ םמעטין בעם טוב‪ .‬ו( משום דקא מתקן ביום מוב מנא‪:‬‬
‫שהיה ססול ועתה מכשירו‪ :‬ת״ר '(יבשו חב עליו ונשתיירו שלשה בדי)עליו( ]עלץ[‬
‫לחים כשר‪ .‬דמניר משלשה בדי עלץ לא הד עכזת‪ .‬ובראש כל אחד ואחד שהיו עליז‬
‫עלץ הלחים בראשי הבדים‪ .‬אבל באמצעם לאו הדר הוא‪ :‬ת״ר ״(ענף עץ עבות‪ .‬עץ‬
‫ש ת א עבות‪ .‬וענפיו תמים אח עציו‪ .‬וה הדס‪ :‬ח־ר ני( קלועה כסץ קליעה רומה לשלשלת‬
‫זה הדם‪ :‬תגא ע מ ת כשר‪ .‬שאינז ענות ממזל‪ .‬תכי רמי עטת‪ .‬אט׳ רב יתדה דקייפי‬
‫תלתא תלתא מרסי בחד קינא‪ .‬ורב כהנא אס׳ תרי וחד‪ .‬רב אחא כריה דרבא מהדר‬
‫אחרי וחד‪ .‬חואיל ונפק מטומיה דרב כתנא‪ :‬איל מר בר אםימר לרב אשי אבא להתא‬
‫חרס שוטה קרי ליה‪ :‬פי׳ ענף עץ עכוח‪ .‬עץ שטלו ענף‪ .‬שהעץ מתפה בעלין על ירי‬
‫שעשויין הן בקליעה ושרשתת )ושוככין( ]ושתבין[ על אביהן ומורנבץ זה על זר‪-‬‬
‫תלתא תלתא כחד קינא‪ .‬נ׳ עלין כקן אחד‪ .‬ויוצאין מחוך עוקץ אחד‪ :‬תרי והד‪ .‬שני‬
‫עלץ בעוקץ אחד‪ .‬י( ועלה אחד מלסטה ארוך‪ .‬ועולה ורוככ על השנים‪ .‬מהרד אתרי‬
‫ה ר י י וחאו״ז ר ע ל פירש״י אני ‪ 0‬ו ט ך ח ל ב ה ל מ ע ש ה ‪ ,‬ולשון ‪ 0‬ס ״ ק נ מ י מ ש ס ע להכשיר כפירש׳׳י‪ .‬ובן‬
‫ראיתי ל א ח ר ס ו ע ר ו ל י ם ש ח י ה ט ח ג ל ח כ ״ י ר לולבין שהיו סדוקים ג ע ל ח ה א מ צ ע י ת בראשיהן ב ת ח ב‬
‫א צ ב ע ויותר! ע׳׳כ‪ .‬ועי׳ בי׳•׳׳׳• כ ב ״ ק פ״ם ח ״ כ ‪ ,‬ו ב כ פ ו ת ה ס ר י פ ‪ .‬ו ב ס ו ד וג״י ס ״ ת ר כ ר ה וכפ״ז שט‬
‫ס*ק ד׳‪ ,‬וכביאור• ת נ ר י א ס י ק י׳ יי״א‪ .‬פ ( ש י ט ל י ן ל ה ב י א א ת ר וכו׳ ה י א כ ד ע ת כ ע ל ה י ר א י פ ס י ׳ ק נ ׳ ד‬
‫ח* ל ‪ •ahoar vy*1‬י ב » ש כ ל ו ל ב ה ד ם ה נ י ב ה םכשירין א ט ׳בישי! ו » ב ר כ י ן איבישין וכו׳ וםנלן ד ב ש ע *‬
‫ה ד ח ק ס ב ר כ י ן *יבשי! רהניא ט ר ק לולב ׳בישי! פסולין וי׳ י ה ו ד ה א ם י יבישין גשירין א ס ר ר׳ י ה ו ד ה‬
‫ס ע ש ה ג א מ ז • נ ר כ ץ שחיו ס ו ר ״ ז י ! לולכיה! ל כ נ י ה ! ולבני ב נ י ה ן ׳ א ס ר ו לו אין ס ע ח ה ד ח ק ר א י ה ‪.‬‬
‫א י ס א אפי‪ 6‬ב ש ע ה ה ד ח ק אפילו לרבנן שפיר ד מ י ד ט ב ר כ י ן ‪ ,‬וכן ה ב י א ה ס ר ד כ י נ ש ם ו ב פ ״ ג ד ס ו כ ה‬
‫סי׳ ו מ ״ נ ‪ .try‬ו ע י ל ק ט ן סי׳ שזליג‪ (0 .‬יבש ס ם ש מ ם ד א ה שלו ה י א ש ו ן וכו• הרוס• שש כ׳־ש ע׳׳ב‬
‫ד ‪ -‬ח ל ו ל כ זבו׳ כ ת ב ו דשיעוד י ב ש שיהא ג פ ר ך בצפורן‪ .‬ועי׳ ברא־יש פיינ סי־ א׳ שהביא ד ע ת ה ד א ב ‪ -‬ד‬
‫ד ג ב י ל ו ל כ אפילי א ה ד ב פ ה שביס איבו נ פ ר ך ו א י ט ע ו פ ד ה א ר ס על יבשוחו בפריבה ושבירה א ל א‬
‫» ס י מ ן ה נ כ ס וחישר ב מ ע י עצים ו ה ו א ה מ ר א ה ש ל ח ס ובר ע״ש ו ד ע ת הראב׳׳ד שהביא ה ו א ב ת מ י ם‬
‫רעים סי׳ רל׳׳ב׳ ועיין ברא״ש פ׳׳ג סי׳ י י ד ‪ ,‬ועי• בשו״ת מ ש א ת בנימין םי׳ י״ז דפסיק לענין לולבין‬
‫והדסים יכשיס ד ל א ת ת יבשים אאי־כ ב ד א י כ א ת ד ח י לריעותא ש י ל כ י ט פניו ויהיה נפרך ב מ ו ר ן‬
‫‪ (6‬אבל כ ם ו ש שקירין‬ ‫והביאו ת פ ג ״ א בם•׳ ת ר פ י ו ס י ק י ׳ ועי׳ כ ב י ח אפרים ח׳ א י ה ס ״ ס״א‪.‬‬
‫• ל ט ד י וכר נ צ י ל שם ל ׳ א ע׳יא כמושים •כשרים ועיין לעיל• סימן שס״ב שאין ס ח ו ב ר י ן ב ש ד ר ה‬
‫כן צריך ל ה י ו ת שם כייס ע׳׳ב‪ .‬נ ( שנפרצו או נ ש י ו הרוב ובו׳ ת ו ס פ ת א פ׳־ב ר ם ו ב ה או שנפרצו‬
‫רוב עריו פ ס ו ל וכר‪ .‬נ( וצריך ש ב כ ל אורך לולב וכו׳ עיי ר ש כ ״ א ור״ן ש כ ת כ ו וכן כ ה ד ס בעינן‬
‫י ( והיכ׳י ר ל א א ת נ ח וכר כן ה ו א לשון כ ה ״ נ ישם א י ח א‬ ‫שיהא כ ל »יעורו ע כ ו ה ובן הרין בלולב‪.‬‬
‫כ מ ע ש ה י ס ר כ י י כ חני‪ .‬יסר שמואל ו ל א ידעתי ה מ ק ו ם שםוזכד מ ע ש ה כ ז ה ׳ זע•׳ בריין! ו כ ר א ״ ש‬
‫ו ה ש ת א דקיי״ל ד ל ו ל ב אין צריך אגד אי ל א א ת נ ח י ה סעיו״ט פ נ ה ליה ביו׳׳ט וכר ועיי׳ ברין שם‪.‬‬
‫ה( ה ד ס הגזול וכו׳ שס ל׳׳ב ע׳׳ב‪ .‬ו( משום ד ק א מ ת ק ן וכר שם ל ״ נ ע׳׳ב‪ .‬ז( י כ » רוב עליו‬
‫וכזי י ה ו א כ פ י ר ש ״ ש ם זעיין בדא״ש ‪0‬״ג ‪ 0‬״ י׳ ‪ (0‬ענן( עץ ע כ ו ח וכר שם ל ״ ב ע״ב ע*ש ו ב י ר ו ש ל ס ׳‬
‫ס י ג ה ־ ב כ ת י ב וענן! עץ ע ט ת שענפיו חופין א ת רובו ועילה כמין ק ל י ע ה ואיזה זח ה ד ם > והיא‬
‫ברייתא כ ס פ ר א פ ר ש ה אסוד פ ר ק ס״ז‪ .‬פ ( ק ל ו ע ה כ פ י ן ק ל י ע ה וכר ו מ כ ב י ! ע ל א כ י ח ן ז ט ׳ כ»״ל‬
‫ובן ח ו א בריין‪ ,‬ונרש״י איחא ו » ש נ י ן ע ל א * ח ן ‪ ( • .‬ו ע ל ה א ח ד מ ל נ מ ח וכו׳ בן •ירש״* שם ו ה א ד ל א‬
‫‪427‬‬ ‫מחזוי רטרי‬
‫וחד‪ .‬אע־נ דתלתא כחד קינא נמי כל שכן דכשר‪ .‬הואיל ונפק מפוטיה דרב כ ת א ‪:‬‬
‫כ( והלכה כרי יהודה‪ :‬אם׳ רב חסדא‪ .‬ל( הדס שומה לסוכר‪ -‬עץ עבות‪ .‬ללולב‪(" .‬והאי‬
‫הדס ]שומה[ מסול להושענא‪ .‬בין לחודיה‪ .‬בין)אהדס( ]בהדי הדס[ אהרינא‪ .‬והיכי רמי‬
‫הדס שומה נ(דרברבן אטרםיה ומתיין‪ .‬ס( תניא ר׳ )•שמעל( ]ישמעאל[ אומי‪ .‬סרי עץ‬
‫הדר‪ .‬אחד‪ .‬כסות חסריס‪ .‬אחד‪ .‬וענף עץ ענות‪ .‬שלשה‪ .‬וערבי נתל שתיס‪ .‬ואמי• שנים‬
‫קמוטים ואחד שאינו קטום‪ .‬ר׳ פרסון אומר אסילו שלשתן קטומים‪ .‬ר׳ עקיבא אומ׳‬
‫כשם שלולב אחד ואתרונ אחד‪ .‬כך ערבה אהד והדס אחד‪ .‬אם׳ לו ר׳ אליעזר יכול יהא‬
‫אחרונ עמחן באנודח אחת‪ .‬אמרח‪ .‬וכי נאמר וכסח‪ .‬והלא לא נאמר אלא כמת‪.‬‬

‫אי שלימים בעי‪ .‬ליבעי כולחו שלימים‪ .‬ואי לא בעי שלימים‪ .‬אפי׳ חד נמי לא ליבעי‪.‬‬
‫פ( אמי רב ארא א־ר הזר נו ר׳ ישמעאל‪ :‬אמר ר׳ יהודה אמי שמואל הלכה כר׳ טרסון‪:‬‬
‫סי׳ כפות תמרים‪ .‬אחת משמע‪ .‬בפת כחי‪ .‬וענף‪ .‬אהד‪ .‬עץ‪ .‬אחד‪ .‬עבוח‪ .‬אחד‪ .‬הרי ני‪.‬‬
‫אפי־ שנים קטומים‪ .‬אהדפ קאי‪ :‬יבול •אנלס בולן‪ .‬ואף האתרונ עמה‪ .‬אסרת‪ .‬וכי נאמד‬
‫וכפות המרים‪ .‬דלמעי דיו מוסיף על עניין ראשון‪ .‬ליקת כסת עס פרי עץ הדר‪ .‬והלא לא‬
‫נאמר אלא כסת‪ .‬משמע היא בסני עצמה ולא עס חאחרונ‪ • .‬וענף עץ עבות‪ .‬מוסב על‬
‫כפות‪ .‬וערכי נחל‪ .‬מוסיף עליהן‪ .‬שנ׳ בהן ווי־ן‪ .‬לפיכך נאנרין עם הלולב‪ .‬שמעכבץ וה‬
‫את זד‪ -‬אס חסר אחד מאדבעחם‪ .‬אין חלקיחח לשם מצוד‪ ,‬חמה‪ .‬שלימה‪ .‬ד ד ש ולקחתם‪.‬‬
‫לקח חם‪ .‬כמו פ( וכחבחם‪ .‬כתיבה חמה‪ .‬ור׳ ישמעאל דסכשר שני קמוםים וחד מצריך‬
‫שלם‪ .‬צ( היק חלקו הכת׳‪ .‬אי בעי הדר‪ .‬ניכעי ככולהו‪ .‬ואי לא בעי הדר לא ניבעי אפי׳‬
‫כחד‪ .‬ק(רכ אוייא‪ .‬שם חכם‪ .‬חור כו ר׳ ישמעאל‪ .‬מתחילת רברזו‪ .‬ומכשר בחר‪ .‬וסיוד‬
‫הדר מ ל ‪ :‬הלכה כר׳ מרפון‪ .‬להקל‪ .‬דקטום כשד‪ .‬דקסבר אע״נ דקמום הדר הוא‪ :‬שמעי׳‬
‫םהגא דנקמם ראשו של הדס כשר‪ :‬י( ערבה נוולה‪ .‬ויבשר‪ .‬פסולה‪ .‬כלולב‪ .‬דלכס‬
‫אכולוע קאי‪ .‬נקמס ראשה‪ .‬נפרצו עליה‪ .‬והצפצפה פסולה‪ .‬כמושה‪ .‬ושנשרו מקצת‬
‫עלית‪ .‬ושל בעל‪ .‬כשירה‪ .‬סי׳ צפצפה‪ .‬מין ערכה‪ .‬ועלה שלה ענול‪ .‬כמושה סלמרי‪ .‬ושל‬
‫בעל‪ .‬שנדילה בשדה‪ .‬שלא על הנחל‪ .‬כעל קרי קרקע שאינה צריכה להשקות׳ )דםנילה(‬

‫• י י * ‪ n v w u‬׳ מ ל ח • ח י ס ל ט ע ל ה ר ו כ ב ע ל השנים י כ נ י ח א י נ\ונא ל א ה ו ה ק ר י ל י ה ה ד פ‬

‫• ם ח כ ן ב ח ב ס ו ו ר י י ק ‪ want‬ם ״ א וזיל פירש׳׳י הרי ו ה ד שני עלין בעוקץ א ח ד ו ע ל ה א ח ד ד ל פ ט ח‬
‫א ח ן ו ע ו ל ח ו ו ז כ כ ע ל » י ם ע כ ‪ -‬ל ולפי דבריו נ ו כ ל ל ו מ ר ד ר ו ק א אוחו ש ה ע ל ה ה ש ל י ש י ל פ ס ה סן‬
‫ו י מ י ם ע ו ל ח ו ר ו כ ג וכו׳ ה ו א ד פ ק ר י ה ד ס ש ו מ ה א ב ל אם ה ו א ל פ ע ל ה ס ן ה ש נ י ם א פ ש ר ש ה ו א כשר‬
‫לרש״י וראיתי ב ס ח ר ־ ס » כ ר העיר מ ת ש ו ב ו ת מהריי׳ק ועיין בשו׳׳ה ה׳׳צ סי׳ קס׳׳א ו ב ה ג ה ו ת ר ש ‪ -‬ש‬
‫ע ל ס י ד * ברי׳ז• ‪8‬׳ מ א א ו ח ם׳ ‪ .‬נ ( ו ה ל כ ה כרי י ה ו ד ת ה ו א לשון ה״ג‪ (S .‬ה ר ם שיטת ל ס ו כ ה‬
‫» ( והאי ה י ם‬ ‫יכר ש פ י״כ ע׳׳א‪ ,‬ועי׳ בשו׳׳ת חשב׳׳ץ ת ״ ש סי׳ רנ״ב ובשר־ת םהרי״ק שורש ס ״ א‬
‫וכן׳ ב י ן א ח י ש אהו־יגא‪ -‬י ‪ -‬ל ‪1‬ד‪.‬א» ד‪,‬דם ש ו ט ה פ ס ו ל ל ה ו ש ע נ א כין ל ח ו ד י ה בין כ ה ר י ה ד ס א ח ר י נ א ‪,‬‬
‫וכן ח ו א ל׳וזק ב ח ״ כ ‪ .‬ו ה ו ב א ד ע ת ו ב מ ה ר י י ׳ ׳ ג ע׳ ק ׳ ׳ ב ו ב ר א ״ ש פ״ג םי׳ י״ד ע׳יש‪ .‬ועיין במור וב״י סי׳‬
‫תרג׳״א‪ ,‬ו ב פ ת ר י י ׳ ־ נ ש ם ה ב י א ל מ י ן ה ר ב פלטואי ש ח ו ל ק ו כ ת ב לולב שיש בו נ׳ ה ד ס י ם כ ס ו ש א ס ר ו‬
‫ח כ מ י ט ת ל ת א ח ל ח א ב ק י נ א א ם ר » ה להוסיף עליו כ ס ה ה ד ס י ם מן ר ד ס שאינו ע ב ו ת ה ר ש ו ה כידו‬
‫ואין ‪0‬וסלין אוחו‪ ,‬ובן ה ב י א ש ם ר ב נסדונאי ורב ס ע ד י ה דםכשידי‪ ,‬וכן הוא ב פ ר ד ס לרש״י סי׳‬
‫ק » ״ ד כ ה ל כ ו ת ל ו ל ב ס ס פ ר ת א ו ר ה ע י ש ועי׳ ל ק מ ן סי׳ שע׳׳נ‪ .‬ג( ררברבן מ ר פ י ה יפתיין כ י ״ ל וכן‬
‫ה ו א כ ב ח ״ ג ‪ ,‬ו ב מ ה ר י ל ג עמוד ק ״ ב ‪ .‬ס ( ת נ י א ר׳ ישמעאל א ו ס ר וכוי כג׳׳ל שם ל׳׳ר ן ך ב ‪ .‬מ( א ס ר‬
‫ר ב אויא ובו׳ לפנינו ש ם א פ ר כ י ר א ה א ס ר ד׳ א פ י ! « ׳ ‪ .‬פ( ו כ ת ב ת ם כ ת י ב ה ח פ ה ש כ ת ק ״ ג ע׳׳כ‪.‬‬
‫צ( היכן ח ל ק ו ת כ ת ו ב ‪.‬־בר בן סיר׳י׳שי שם ל׳׳ר ע׳׳ב‪ .‬ק( ר׳ אוייא וכר בן נ ר ם לעיל ולפנינו א י ת א‬
‫א ס ר ב י ר א ה א ס ר ר׳ א מ י ו כ ר ה ל כ ה כדי טרפון עיין ברי״ף ע ל נ ק ט ם ראשו ת נ י עולא בר ה נ י נ א‬
‫נ ק ס ס ראשו ו ע ל ת ה כ ו ת ש ר ה כ ש ר ואיפסקא ה י ל ב ת א ל ק מ ן כרי טרפון ד א מ ד אפילו שלשתן ק ט ו פ י ן‬
‫ה ל כ ך לא ש נ א ע ל ת ה בו ח מ ר ה ול׳׳ש ל א ע ל ת ה בו ת מ ר ה כ ש ר ועיי׳ בר״ן ע ל מ ש נ ה ד׳ י ש מ ע א ל‬
‫א ו פ י ג• ה ד ס י ם וכו• וברא״ש פ׳־נ סי׳ י״ד‪ ,‬ועי• ב ס פ ר ת ס י ס רעים ב ה ש נ ו ה הראב׳־ר סי׳ רכ׳־ח‪ ,‬ו ב ב ע ל‬
‫ה ע י פ ר שלישי עץ ע ב ו ת ‪ .‬ו ב ב ע ל ה מ א ו ר ו ב ם ל ח פ ו ח לרסב׳ין‪ ,‬ו ב ש ה י ל יפי׳ שנ״ה ע״ש ו ב ס פ ר ה ת נ י א‬
‫‪0‬י• • ״ ח עני! ה ד ס ‪ ,‬ועיי׳ ב ס ו ד ובש׳׳ע סי׳ תרפ׳׳ו סעיף י׳ ד ש פוסלי! ב נ ק ס ם ראש! ועי״ בביאור׳‬
‫ח ב ר י א שס ס ־ ק א׳ וס״ק י״ז ב ב י א ו ר הירושלמי ע׳׳ש‪ .‬י ( ע ר ב ה גזולה ו י ב ש ה ובו׳ ד ל כ ם א ב ו ל ה ו‬
 ‫מחזור ריטרי‬ ‫‪428‬‬

‫ס(]דסני לה[‪ .‬כמפר השמים‪ .‬ידאמרי׳ במשקין כית השלחין‪ .‬דבעל ח(לישנא דמתיכותא‬
‫הוא‪ .‬כדבח׳ כי יבעל בחור כחולה )ישעיה סב(‪ .‬רמתרנ׳ ארי כסא )רמחייהב( ]דמתיתב[‬
‫עולם עם כחולתא‪ :‬ח־ר א( ערבי נחל‪ .‬הנדילות על הנחל‪ .‬ד‪-‬א ערבי נחל‪ .‬שעלה שלה‬
‫משוך כנחל‪ .‬תניא אירן־ אץ לי אלא ערבי נחל‪ .‬של בעל ושל הרים מניין‪ .‬חיל ערבי‬
‫נהל‪ .‬מכל מקום‪ :‬מי׳ הנדילזח על הנחל‪ .‬נחלי מים‪ .‬מצוה בזו‪ .‬ומיהו של בעל כשירה‬
‫)ברכת( ]כדכתיב[ ערבי‪ .‬דםשמע לשון רבים‪ .‬משוך‪] .‬ולא[ ענול‪ .‬פרט לצסצםה‪.‬‬
‫ת״ר ערכ• נחל‪ .‬שנדילוח על חנחל‪ .‬סרט לציסצסה שנדילה כין ההרים‪ :‬תיר )ערבי‬
‫‪J‬‬
‫נחל‪ .‬שנדילח על חנחל‪ .‬שרט לצ־פצשה( ( ]א־זהר ערבח ואיזהו צפצסה[‪ .‬ערבה‪.‬‬
‫קנה שלה אתם‪ .‬ועלה שלה משוך ופיה חלק‪ .‬צפצפה‪ .‬קנה שלח לבן ועלח שלח ענול‬
‫ופיה דומה למנל‪ .‬פי׳ ערבה‪ .‬קנה שלה‪] .‬עץ שלה[‪:‬‬
‫שסו‪ .‬דין מימני ערבות‪.‬‬
‫ערבה שאין בה נ׳ סםנין הללו אינה ערכה‪ .‬ופסולה ללולב‪ .‬קנה שלה ]אדום‪ .‬ועלה‬
‫שלה משוך[ ופיה הל;‪ .,‬תדן של עליו חלק ואינו עשוי פגימות פניסות‪ .‬נ(דוםה‬
‫לסנל‪ .‬מנל קציר‪ .‬סנימלתיה יומות כולן לצד אהד‪ .‬עקומות כלפי בית יד שלה‪ :‬שמזל׳‬
‫םהכ׳ שעריך להחמיר בדכר לפסול כל ערבה שאץ לה נ׳ םסנין הללו‪ :‬י( איר יוסי איר‬
‫יוחנן משום ר׳ נתנייא איש בקעת בית תורתן עשר נטיעות ערכה וניסוך הסיס הלכה‬
‫למשה מסיני‪ .‬סי׳ ה( אילו שלש שאילות נשאלו בבית המדרש מניין להם מן התורה‪.‬‬
‫והשיבו‪ .‬שהלכה למשה מסיני הן‪ .‬ושמע השומע ונרסן כסדר־ששמען‪ .‬ובן בכל מקום‪:‬‬
‫עשר נטיעות י( משנה היא כסדר ?דעימ‪ .‬ואינה עיגיין לכאן לכך לא סידשתיה הנה‪:‬‬
‫'(ומפורשת בסיקדתענית‪ :‬י׳(ערבה‪ .‬למקדש‪ .‬להקיף את המזכות דאילו ערבה שבלולב‬
‫ממקרא מלא נסקא‪ .‬וערבי נהל‪ :‬ט( וניסוך חסים‪ .‬לתמיד של שחר‪ .‬של ז־ ימי ההנ‪.‬‬
‫שכל קרבנות של ימות השנה אין נםביהם אלא יין‪ .‬חוץ מן החנ בתמיד של שחר‬
‫שעריך שני ניםוכין אחד של מיפ ואהד של יין‪ .‬י( ואע־נ דנסקא לן מנאמר בשני כוי‪.‬‬
‫בית‪ .‬טיס‪ :‬חזרא אםפכת׳ בעלמא היא‪:‬‬
‫שםז‪ .‬אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב‪.‬‬
‫א מ ר ד׳ אמי ערכה צריכה שיעור‪ .‬ואינה ניטלת אלא כפני עצמה‪ .‬נ( ואץ אדם יוצא‬
‫ידי ת כ ת בערבה שבלולב‪ .‬פי׳ בפני עצמה‪ .‬אץ דבר אהד נאנד עמה‪ .‬וכמה‬

‫קאי כ! פירש״י שם ל״ג ע״כ‪ .‬פ( דסגי ל ה בצ׳׳ל בשתי תיבות‪ (a .‬לישנא ד מ ת י ב ו ת א ה ו א ע׳׳׳•‬
‫ם ״ ק ב׳ ע״א‪ .‬ב מ ה ד ם י ת ו ת ב כצ״ל‪ .‬א( ערבי נ ח ל וכוי כ ל זה לשו! ה נ ט ר א ש ם ל ״ ג ע׳׳ב‪ .‬ב ד כ ת י ב‬
‫ערכי ובו• כצ׳׳ל‪ ,‬משוך ולא עג‪1‬ל פרש ל צ פ צ פ ה בצ־ל‪ .‬ב( ת ״ י איזהו ע ר ב ה ואיזהו * פ צ ס ה ע ר ב ה‬
‫משוך זכו׳ כצ״ל‪ .‬נ( י ו ס ה‬ ‫‪1‬כר‪ .‬ק נ ה ש ל ה עץ ש ל ה כ צ ״ ל ‪ ,‬ק נ ה ש ל ה אדום י ע ל ה ש ל ה‬
‫ל פ נ ל פ נ ל קוייר עיי׳ בפי׳ רש׳׳י שם ל׳׳ד ע״א‪ .‬ל( אייר יופי א׳׳ר מחנן םשוש ר׳ נ ח ו נ י א ו כ ו ׳ לפנינו‬
‫ב ס ו כ ה ל׳׳ד ע׳׳א א י ח א ד א מ ר ר׳ אםי א׳׳ר יוחנן עשר נטייתה‪ ,‬ולקמן ס׳׳ד ע״א ובן ס׳׳ק ג׳ ע י ב‬
‫א י ת א ד א ם ר ר ב אםי א״ר יוחנן מ ש ו ס ר׳ נחוגיא ובו׳ ו ב ת ע נ י ת ‪ •1‬ע״א ר א ס ר ר׳ אמי א׳׳ר יוחנ!‬
‫מ ש ו ם ר׳ נתוניא וכד‪ .‬יי( אילו ש ל ש ש א ל ו ת נשאלו ב ב י ה ס ״ ר עי׳ שם בפידשיי ל״ד ע׳׳א‪ ,‬ולא כן‬
‫״‬
‫ה ו א ד ע ת החום׳ מ׳׳ק ד׳ ע״א ד ה א״א ר ב אשי וכו׳ ש כ ת ב ו ש נ ת נ ו ל מ ש ת גבי תרדי‪ .‬ו( מ ש נ ה‬
‫היא וכו׳ שביעית פ׳׳א מ ש נ ה וי‪ .‬ז( ו מ פ ו ר ש ת כ ם ״ ק ד ת ע נ י ח ל א ידעתי מרוע ת פ ס כפ׳׳ק ד ת ע נ י ח‬
‫ה ל א ה מ ש נ ה • ר ע ש ר נ ס י ע ו ת ה ו ב א ב כ מ ה מקדמות‪ .‬וכמס׳ ת ע נ י ת אינת מפורש יותר מ מ ק ו ם א ה י‬
‫ואולי »״ל פ״ק דשביעית‪ .‬מ( ע ר ב ה ל מ ק ד ש ל ה ק י ף ובר ראיל! ע ר ב ה וכוי כן פירש״י שם ל׳׳ד ע׳׳א‬
‫ע״ש ועיי׳ מ׳׳ג ע״ב‪ .‬פי( וניסוך• ה מ י ם ובו׳ עיי ש ם מ ״ ח ע״א‪ .‬שצריך שני ניסוכץ ובר לשון רש׳׳י‬
‫כ( ואין א ר ס‬ ‫ש ם ל׳׳ר ע״א‪ .‬י( ואע׳ינ י ד נ פ ק א לן וכו׳ בו״ז מים ש כ ת ק״נ ע״כ‪ ,‬ת ע נ י ת כ׳ ע׳׳ב‬
‫יוצא וכו׳ ש ס ס ״ ר ע״כ איכא פ ל ו ג ת א כ ז ה כין ר׳ אמי וכין ר כ ח ס ד א א מ ר ר׳ יצחק‪ ,‬ר׳ אסי ס ב ר‬
‫דאין ארם יוצא "ידי ח ו ב ת ו כ ע ר ב ה ש ב ל ו ל ב אפילו א ג ב י ה ו ה ד ר אנביה‪ ,‬ו ה ם ע ם נ ר א ה משום דאינו‬
‫ניכר ש ה ו א ל מ צ ו ה ע ר ב ה ‪ .‬והיינו ט ע מ א דאין ר כ ר א ח ד נ א ג ד ע מ ה כםירש׳׳י שם ד מ ו כ ה ש ה י א מצוה‬
‫ו ר כ ח ם ד א א מ ר ר׳ יצחק ס ב ר א ד ם יוצא ירי ה ו ב ת ו כ ע ר כ ה שבלולב‪ .‬ו ה ס ת ב ר מ ד ל א ה ב י א כ ל ל‬
‫ה א ר ר ב ה ס ר א ש׳׳מ ד פ ם ק ברי אמי‪ .‬אכן הבה׳׳נ ל א ת ב י א ד ע ת ר׳ א פ י ו ה ב י א ר ק מ א מ ר ד ר כ‬
‫‪429‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫שיעוחד ל( אם׳ רב נ ה ק שלשה כדי עלץ לחין‪ .‬פי׳ שלשה ענסים עריך שיהא כל‬
‫אהד עליו עלץ להץ‪ :‬וכן הלכה‪ :‬וכן ססק ריח איש חסי‪:‬‬
‫שםח‪ .‬ערבה צריך חיבוט ואינה צריכה ברכה‪.‬‬
‫»(אם׳ אייבו הוה קאיסנא הטיה דרי אלעזר בר עדוק‪ .‬ואייתי ההוא נברא ערבה לקמיה‪.‬‬
‫שקיל הביט הביט ולא ברץ‪ .‬קסבר ערבה מנוע נביאים הוא‪ .‬בנבולין‪ .‬ואסנהנ‬
‫נביאים לא סברכינן‪ :‬אייבו והזקיה בני ברתיה דרב‪ .‬אייתו ערבה לקמיה דרב‪ .‬שקל הביט‬
‫הביט ולא בדיך‪ .‬קסבר מנהנ נביאים הוא‪ .‬הילכך ערבה עריכה היבוט ואינה עריכה‬
‫ברכה‪ .‬כדאשבחן הלכה למעשה מכל הני דלא םברכי‪:‬‬
‫אתרוג ועוול והיבש םסול‪ .‬עלהה הזדת על חבו‪] .‬ניטלה[ סיטסתו‪ .‬נסדק‪ .‬נקלף‪ .‬ניקב‪.‬‬
‫וחםר כל שהו‪ .‬טסול‪ .‬עלתה החית על טיעוטו‪ .‬ניטל עוקצו‪ .‬ניקב ולא חסר‪.‬‬
‫כשר‪ .‬אתרונ הכושי םםול‪ .‬הירוק ככרתי‪ .‬ר׳ מאיר מכשיר‪ .‬ור׳ יהודה םוםל‪:‬‬
‫שסט‪ .‬אתרוג שניקב כשר‪.‬‬
‫‪$‬י׳ חוזיות כמו אבעבועות דקות‪ .‬ררינא כ׳‪) .‬םיסמתן( נ( ]סיממתו[‪ .‬ראש האתתנ‪ .‬םםי‬
‫רבינו יעקב‪ :‬ודונמתו הםיטמה של רימץ; ניקב והסר כלשהו‪ .‬ס(הדא םילתא‬
‫חיא‪ .‬דאילו ניקב ולא חסר כלל כנון שתהב בו מחט והוציאה כשד‪ .‬כדקת׳ סיפא ניקב‬
‫ולא חסר כשר‪ :‬עוקצו‪ .‬זנבו‪ .‬כמו בעוקצי חאינים‪ .‬המשי‪ .‬הבא מארץ טשי‪ .‬ושחור‬
‫הוא‪ .‬ט(כרחי‪ .‬כרישין‪ .‬שקורץ סודם‪:‬‬
‫»( ת״ר סרי עץ )ויקרא כנ(‪ .‬שטעם" עצו וסיריו שוה‪ .‬הוי אומ׳ זהו אחרונ‪ .‬ר׳ אומי אל‬
‫תקרי הדר אלא הדיר‪) .‬כוי(‪) .‬אימה( ]מה[ דיר זה )שיש( ]יש[ בו נדולים‬
‫וקטנים תמימימ ובעלי מומימ ]וכ׳[‪ .‬אלא הכי קאמר‪ .‬עד שבאו קמניס עדיין נדולים‬
‫הייםים‪) .‬ו״א הדר(‪ .‬צ( ]רבי אבוד‪ .‬אמר[ אל תיקרי הדר‪ .‬אלא הדר‪ .‬שדר באילנו משנה‬
‫לשנת‪ .‬כן עזאי אומי אל תיקרי הדר אלא אירור‪ ,‬שכן כלשון יווני קורין למים אידור‪.‬‬
‫ואיזהו אילן שנדל על כל )המיס( ]מים[ הוי אומי זה אתרונ‪ .‬סי׳ סרי עץ שהעץ כסרי‪.‬‬
‫בסעם שוה‪ .‬הדר‪ .‬סדי עץ הדומה אילנו לדיר של צאן‪ .‬אטו כולהו אילני ל־ת להו מירי‬
‫נמלים וקמנים‪ .‬והלא כל תםוחי אילנות אינן שוות‪ .‬הכי קאמ׳ עד שבאו‪ .‬כלוט־ האי‬

‫ה ם ד א א ס ר ר׳ יצחק א ר ס יוצא מ ש ס ע ד ס ם ק כ ר ב ח ס י א ‪ .‬וכ! הוכ<ח הסם׳׳ג עמי! ס ״ ר ה ל כ ו ת ל ו ל ב‬

‫ח ״ ל ובח׳׳ג ל א םייחי א ל א ה א ד ר ב ח ס ד א א ס ר ר׳ י צ ח ק ם ש ס ע ש ס ו ב ר שכן ה ל כ ה ׳ ועיין ברא״ש‬
‫פ י ד סי׳ א׳> וכשו״ת שעדי ח ש ו ב ה סי׳ ש׳׳ח‪ .‬ל( א מ ר ר ב נ ח מ ן ובו׳ וכ! ה ל כ ה ובו׳ שם ס ־ ד ע״ב‬
‫עיין ב ר א י ש פ י ר סי׳ א׳ ס ה ש ה ב י א ש כ ח ו כ ב ת ש ו ב ו ת הגאונים ה ל ב ה כ ר ב נ ה מ ן בדיני ו ה ^ ה כ ר ב‬
‫ייז א ג ד‬ ‫ש ש ת כאיסורי‪ ,‬ועיין ג ד י ן פ׳׳ד ש ם ש כ ת ב ט ע ס א ד ר ב נ ה ס ! ה ו א רביו! דקיי״ל ד ל ו ל ב •*'‪I‬‬
‫©עסיס ש א ד ם ט ט ל ע ר כ ת בפגי ע צ מ ה ל צ א ת ב ה מ מ צ ו ת ע ר ב ה שעם ה ל ו ל ב ומשום דאיפלגו ת נ א י‬
‫ב ע ר ב ו ת ד א י כ א מאן ד א מ ר ע ר ב ה א ה ת ואיבא מ׳׳ד שתי ע ר ב ו ת בעי ר ב נ ה מ ן ג׳ כדין כדי שיהא‬
‫נ י כ ר שלשס מ צ ו ת ע ר ב ה ט ט ל א ו ת ה ולא ל ש ם מצות ע ר ב ה שבלולב‪ ,‬ו ר כ ש ש ת פ ל י נ ו א ס ר דאפילו‬
‫ע ל ה א ח ד כ ב ד א ח ד וקי׳׳ל בנותיה ‪ awn‬ד מ נ ה ג נביאים היא ואזלינ! ביה לקולא‪ ,‬ו ה א ד ל א מ פ ר ש‬
‫ה ר י ן כועסא משום ד ה ל כ ה כ ר ב ש ש ח באיסורי נ י ל ס ש ו ם ד ה כ א לאו באיסורי קייסינן ר ק ב ד ב ר‬
‫םצות‪ .‬ועיי׳ בברי* ס י הרס״ד! ו ה ס ה כ ר ש פ ס ק ב ר ב נ ח מ ן הוא במו ש ה ו ב א ג׳׳כ ב ע ה י ל סי׳ שס״ט‬
‫ו ב ח ט א רבתי עני; ע ר ב ה ל ה ו ש ע נ א סי׳ ס׳׳ו בשם ר ״ ח ז״ל ד פ ם ק כ ר ב נ ח ס ! דבעינ! ש ל ש ה בדי עלי!‬
‫להין זףש‪ ( » .‬א מ ר אייבו וכו׳ שם ט ״ ד ע׳־ב‪ ,‬א ת ר ו ג הגזול ו ה י ב ש פ ס ו ל שם ל״ד ע״ב‪ ,‬ע ל ת ה‬
‫חזזית ע ל ת ב ו שם ועיי׳ חוס׳ ל״ח ע׳׳ב ד״ה ע ל ת ה ובר‪ ,‬נ ס ל ת פ ס מ ח ו כצ״ל‪ ,‬א ב ע ב ו ע ו ת ר ק ו ח כן‬
‫פילש״י ועיי׳ לעיל סי שש׳־נ‪ .‬נ ( פ י ם ס ת ו ר א ש ה א ת ר ו ג כצ׳׳ל ‪0‬פי רבינו יעקב בן ה ו א כרש״י שם‬
‫ו ח ג ם ת ו ה מ ס מ א ש ל רםון עוקצין פ ״ ג מ ש נ ה ג׳‪ (p .‬ח ר א מ י ל ח א ה י א כן פירש״* שס עוקצו זנבו‬
‫כרישי! ועיי׳ לעיל ל״א‬ ‫ב‬
‫ב מ בעוקצי ת א נ י ם םנהדרין ס ׳ ע׳׳א וכן ה ו א לשון רש׳׳י שם‪ .‬מ( כרתי‪,‬‬
‫ערך כ ר ת י ‪.‬‬ ‫יי־י י עייד‬ ‫ח‬ ‫א‬
‫ע״ב חוס׳ ד״ה הירוק כ כ ד ה י וכו׳ וחום׳ חולין מ י ז ע ״ ב ד״ח ל א י י י ק‬
‫פ ( ת״ר פרי עץ וכר שם ל ״ ח ע׳׳א א ל א חדיר ס ה דיר ז ה יש זכר כצ׳׳ל‪ ,‬ובעלי מוסין וכו׳ כצ׳׳ל‪.‬‬
‫ל( ר׳ א ט ח א מ ר א ל ת ק ר י וכר כצ׳׳ל ועיי׳ לעיל ל״א ע׳־כ חוס׳ ר י ח ד ב ר ה ד ר וכו׳ בן עזאי ה ו א‬
‫דדדיש ח כ י ל ק ס ן ובר ו ס ח ד ש ״ ל ח ג י ה שצ״ל ר׳ א ב ו ח וכו׳ אך עיי׳ כ ח ו ״ כ פ׳ א מ ו ר כן עזאי א מ ר‬
‫ח ד ד ח ד ר ג א י ל ט מ ש ב ח ל ש נ ה וכ! ה ו א ב מ ד ר ש וי״ר פ״ל ע״ש ו נ ר א ה שכן ח י ח ח ג י ר ס ח החום•‬
 ‫מחזור ויטוי‬ ‫‪430‬‬
‫נדולים וקטנים‪ .‬לאו של שנה אחת קאס׳‪ .‬אלא נתלים של אשתקד‪ .‬וקטנים של שנה‬
‫זו‪ .‬לסי שהאתרונ)זה( ]דר[ באילן ונדל שחים שלש שנים‪ .‬וכשבאים וחונטים קטנים של‬
‫עכשיו עדיין נדולין דאשתקד קיימי בו מה שאין כן בשאר אילנות ראעינ רבשאר‬
‫אילנות נמי יש בהן תמימים ובעלי מומין‪ .‬אין באין נדולים כשבאי׳ קטנים‪ .‬הדר‪ .‬והא‬
‫דרי ראי דיר הדא היא‪ .‬ק( אלא במשמעותא םליני‪ .‬מר דריש לשון דיר‪ .‬ומר ד ד ש‬
‫לשון רירה‪ :‬י( נדל על כל מים‪ .‬שלכל המים צריך בין לשאובים בין לנשםים‪ .‬כשאין‬
‫לו מי נשמים‪ .‬צריך להשקות מים שאובים‪ :‬ש( עלתה חזזיח על מיעוטו‪ .‬אמי רב חסדא‬
‫לא שנו אלא במקום אחד‪ .‬אבל בשנים ושלשה מקומות ת ה ליה• כמנומר וםםול‪ :‬אמר‬
‫רכא ובחוטמו‪ .‬בעובי נובהו שמשסע משם ח( ויורד לצד )ראשון( ]ראשו[‪ .‬אסי׳ כל שהו‬
‫פסול‪ ,‬ששם נראה לעינימ יותר משאר מקומות‪ .‬שבאוחו עובי ארם נותן עיניו‪ .‬ניטלה‪.‬‬
‫)איר( א( ]תנא רכי[ יצחק ]כן אלעזר[ ניטלה בוכנת‪ .‬ס״ דנינו‪ .‬כםתניתי׳ תנא פימסחו‪.‬‬

‫ב ב ר י י ת א ל׳יה ע״א‪ ,‬ש ג ד ל ע ל כ ל מים זכו׳ בצ׳׳ל‪ ,‬ש ה א ת ר ו ג דר באילן כצ׳׳ל‪ .‬ק( אלא ב מ ש מ ע ו ה א‬
‫סליני וכו׳ כן הוא לשון רש״י ש ם י*"יז ע״א• ל( ג ד ל ע ל כ ל מים ש ל כ ל וכוי ל א שייך ה כ א ל ה ק ש ו ת‬
‫א פ ו שאר פידות אין גדילים על כ ל מ י ם כ ד מ ק ש י לעיל‪ .‬משום שש‪..‬ר פירות האילן גדילים ע ל ר ו ב‬
‫מ י ס ולא על ב ל מ י ם עיין קידושין ג׳ ע׳׳א‪ ..‬ש( ע ל ת ה חזזית ע ל ס י ע ו מ א ס ר ר ב ח ס ד א ובו׳ שם‬
‫ל׳׳ה ע*ב‪ .‬יז( ויורד ל צ ד ר‪..‬שו כצ״ל וכי כ ל ז ה ו‪.‬וא לשון ופירש׳׳י שם‪ .‬א( ח ג א ד׳ י צ ת ק בן‬
‫אלעזר כצ״ל במהגיתין ת נ א פ ש מ ה ו כוכנתו‪ ,‬והוא ב ר א ש ה א ת ר ו ג כפירש״י מפי רבינו יעקב‪ ,‬ו ד ו ג מ ת ו‬
‫ה פ פ ס א ש ל דמון‪ ,‬ו כ ב ר כ ו ה ליו ע״ב פיממא ש ל דמון ובו׳ וכירש״י ה פ ר ח שבראשו כעין שיש ל ת פ ו ת י ם‬
‫ועיי' ע ר ל ה פ׳׳א מ ש נ ה ח׳ והנץ שלו פירש חר״ש פ ר ח ש ע ל ה פ ט מ א ‪ ,‬ו ב מ ש נ ה עוקצי! שם בפירוש הר׳׳ש‬
‫וז״ל ה פ פ מ א של רסון ב פ ר ק העור והרו&כ )קי״ת ע״ב( מיית• ל ה ראש ש ל ‪ 1‬מון ש מ ט נ ו מוצץ יש כו ג׳ דברים‬
‫‪1‬שס ל כ ל א ח ד ו א ח י ה ע י ס ד ב א מ צ ע ש ס ‪ .‬פ י ט ס א ז כ ל ע ס ע ת א ק < י א ל ה ע ס ‪ 1‬י ‪ ,‬ז ‪ 0‬כ < ט ת ד ‪ .‬פ ׳ ס ‪ 0‬א ג ‪ 0‬׳ ן ז * ע ו ז ה‬
‫ה ב א קרי ליה נץ ו ב ת ו ס פ ת א קרי ל י ה שער‪ ,‬ס ב י ב מיקף ע ט ר ה ש מ ו ס ם ר ק שהוא עשוי ו ח ת ו ך במין‬
‫מסרק‪ ,‬וע״ש כ פ י ר ש הרא״ש‪ ,‬ועיי׳ בחולין קי״ה ע׳׳ב ה פ מ מ א ש ל דמון כ צ ס ר פ ח ופירש״• ח ו א שומר ע ל‬
‫פיו ו ה נ ץ שומר א ה ר ע״ג ה פ י ט ס א כ מ ו שיש על אגוזים שומר ע ״ ג ש ו מ ר ‪ ,‬ועל נ י ט ל עוקצו פירש‬
‫ונבו כ מ ו בעוקצי חאנים סנהדרין מ׳ ע׳׳א ושם פירש״י עוקץ 'זנב ה פ ר י מ ק ו ם ח ב ו ת לאילן‪ ,‬ובן‬
‫כסנהדרין ט׳ ע״ב פירש׳׳י עוקצי! זנבות ה א נ י ס כ מ ו )סוכה ל ׳ ר ע׳׳ב( נ י ט ל עוקצו‪ ,‬ועיין פי׳ו ר פ י א ה‬
‫ס ש נ ה נ׳ ע ק ץ א ת ה א ש כ ו ל ופירש הד־ימ ועוקץ ה ו א ק צ ה ה ד ב ר ו ע « מ מ נ ו שמוש פ ע ל ו א ס ר ו ע ק ץ‬
‫ר׳׳ל ב ר ה העוקץ וכן ה ו א בערוך עדך עקץ א׳ בסין זנב יש ל ת א נ ה שבו היא תלויה באילן ו נ ק ר א‬
‫עוקץ‪ ,‬ועיי• בערך חדר‪ ,‬ו ב ש ב ח עיו ע ׳ ב ועוקציהן פירש׳׳י זנב הפרי ד ה ו א עץ בעלמא‪ ,‬ו ח נ ה לפי‬
‫פירש ה״ר יעקב בר יקר ועמו ה ס ב י ם גם רשי׳י ש ם נ ט ל ה פ ט מ ת ו ר פ ם ו ל ה ו א ה פ ר ה מ ה ש ב ר א ש‬
‫האתרוג‪ ,‬ועוקצו ד ק ת נ י ב מ ת נ י ח ! ד כ ש ר ה ו א אם נ מ ל ה ז נ ב ה צ ד ש ה ו א תלוי באילן ובשד ב כ ל ענין‬
‫אפילו נ ח ל ש העוקץ ונשאר ט ק ו מ ו כ ס ו גומא מ ש ו ם דלא נ ח ס ר מ ט ף ח א ח ר ו נ וכמו ש כ ת ב הרא׳׳ש‬
‫שס‪ ,‬י ל « פירש ד׳ י צ ח ק הלי׳ פ ס ס ח ו !עוקצו ש נ י ה ם בזנבי ו ה ח י ל ו ק ה ו א א ס נ ט ל העץ ס ם ה שחוץ‬
‫ל ט מ א ש ב א ת ר ו ג כשר‪ ,‬ואס נ ת ל ש ה ע ץ מ ח ו ך ה א ת ר ו ג פ ס ו ל משוס שחסרו‪ ,‬ור׳ י צ ח ק בן אלעיר‬
‫ד ח נ י נ י ט ל ה ב ו כ נ ה ו כוונתו ע ל מ ה ש נ כ נ ס בתוך ה א ת ר ו ג כ כ ו כ נ א באמיחא‪ -‬א ב ל מ ה ש נ ח ל ש מ ר א ש ו‬
‫ש ל א ת ר ו ג ה ס ר ה הוא בשר משום דלא הוי מגופו ש ל אתרוג‪ ,‬ועיי׳ ב ת ש ו ב ו ת ה ר ס ב ׳ ׳ ם דפוס א מ ״ ש‬
‫סי׳ רכ״ה ש נ ד פ ס שס ח ש ו ב ח א ח ה ה מ ת ח ל ת א מ ר ס ע ד י ה וכו׳ ורש״י כ ת ב דלישנא ק מ א נ ר א ה לו‬
‫משום ד ל א ס צ י נ ו כשום מקום עוקץ ל ג ב י פ י ם ס א ‪ ,‬ועיי׳ בתוס׳ דייה ניסלר‪ ,‬ט כ נ ת ז וכו׳ יכרא״ש ש ס‬
‫סי׳ ‪a‬׳‪ x‬ו כ ס פ ר יראים סי׳ ק כ ״ ד ‪ ,‬ו ב ש ה ״ ל סי' ש י ס •!״ש ו כ ת נ י א סי׳ פ ״ ח ענין א ת ר ו ג ‪ .‬יברי״ף כ ת ב‬
‫ח ״ ל נ ט ל ה בוכנחו פירוש פ י ט מ ת ו דד ש ל א ת ר ו ג והוא הוטמו כדחנן פ י ט מ א ש ל דמון והיא שושנתו‬
‫)עיי• ב ח מ י ם דעים סי׳ ד״ל ש כ ה ב ע ל והיא שושנהו ר*ל מ ק ו ם שושנחו כי ה ש ו ש נ ה ודא• א י נ ה‬
‫ם ע כ ב ה וכוי ע׳׳ש( ופירוש בוכנתו ק צ ה ה ע ץ הנתון ב א ה ר ו ג שהוא חלוי בו באילן ובעיקר ה ע ץ‬
‫סביבותיו במי! א ס י ת א והעץ יוצא מ מ נ ה ו נ מ צ א ה ע ץ יוצא מ ת ו כ ה ב מ ו בוכנא ב א ם י ת א ואם נ ע ק ר‬
‫סן ה ע ץ ש ה י א כיבנתי מעיקרי ו ל א גשתייד מ ס ט ב א ס י ח א כ ל ז ם נ מ צ א ם ק ו ם ז כ מ י ט מ א ש ה ו א‬
‫כ א ס י ח א ו נ ר א ה כ פ ו נ ק ב ו ח ס ר ולפיכך פ ס ו ל ואם נ ח ת ך ה ע ץ י פ ל ס ע ל ה כ מ ע ט ונשתייר כ ל ש ה ו א‬
‫כ ת ו ך ה א ם י ת א בשר וזהו נ י ט ל עוקצו כשר עכ״ל וכן היא ד ע ת הערוך ערך פ ט ם ב ש ם ר״ה ו ה ו ב א‬
‫בחום׳ ר ״ ה נ י ט ל ה וכו׳ ועיי• ב ש ה ״ ל שס א ב ל רבינו י צ ח ק והוא הרי״ף פי׳ פ י ט ט ת ו דד ש ל א ת ר ו ג‬
‫ו ט ׳ ועיי׳ בד׳׳! שם ש ה ק ש ה ע ל פירש הרי״ף ד א ״ ה היכי אטרינן תני ר׳ י צ ח ק בן אלעזר נ מ ל ה‬
‫ב ו כ נ ה ו ה ד ל ל פ י מ ר נ מ ל ה ב ו ב נ ה ו פ ס ו ל שהרי ל א ב א ל ל מ ד פירוש ה פ ס ו ל השנוי כ פ ת נ ח י ט א ל א‬
‫ש נ א ל ל ט ז ט פ ס ו ל אחר‪ ,‬ואי טשום קושי׳ זו ה י ת א פ ש ר ל פ ר ש ב פ ש י ט ו ת ד ה ל א ה ג מ ר א ק ב ע ל ח א‬
‫דר׳ יצחק א מ ח נ י ת ץ נ ט ל ה פ ט מ ת ו וכוי פ ס ו ל ת נ א ר• י צ ח ק ב ן ‪ .‬א ל ע י ר נ מ ל ה ט כ נ ח ו לארויי לן דר׳‬
‫יצחק ה ו ה תני ב פ ת נ י ח י ן ב מ ק ו ם נ ט ל ה פ ט מ ה ו נ מ ל ה בובנתו‪ ,‬ו א נ ן ה ו א ד ל א ידעינן חי ס י נ י י ה ו ע י ק ר‬
‫או ז ה או זה‪ ,‬או שניהם כ א ה ד טובים ולכן פירש הרי׳׳ף בדברי שניחם ל ח ו מ ר א ‪ ,‬אך הרשב״א הוסיף‬
‫ל ה ק ש ו ת ע ל ד ע ה הרי״ף והערוך דתרי מילי נינתו פ ר ו ע ל א ק ת נ י ב פ ח נ י ת א ד ל ק פ ן דתביא ט ל ה ו‬
‫פסולי א ל א נ מ ל ה ב ו כ נ ת ו להוד‪ ,‬תו״ל ל מ ק נ י נ ס י פ ט מ ת ו כדקתבי נ ק ל ף ו נ ס ד ק ואידך כ ל ה ו ד ס ה נ י ה י ן‬
‫ו נ ר א ח ד ה ו ה נרים כ ב ר י י ת א ש ה ב י א ח נ פ ר א ל ק מ ן )ל״י י ר א ( נ ט ל ה ט כ ב ת ו נ ק ל ף נ ס ר ק ו ח ס ר כ ל‬
 ‫‪431‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫בוכנתו‪ .‬ולפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא‪ .‬פילץ‪ .‬וזזו לשץ סורי הזקן רבינו יעקב‪ .‬אבל‬
‫רבעו חשק הלוי סי׳ סטמחו ועוקצו שניהן כזנב‪ .‬עוקצו‪ .‬שנימל העץ סה שחוץ לנוםא‬
‫כשאתרונ נשר‪ .‬סיטמחו‪ .‬שנתלש העוקץ‪ .‬מחוך האחרונ והמרו‪ .‬לפיכך טםול‪ .‬והיינו‬
‫דקתני ]ר׳ יצחק[ כן אלעזר נימלה בוכנתו‪ .‬סח שנכנס בתוך חאתרונ‪ .‬כבוכנא הנכנס‬
‫ומכה באסיתא‪ .‬ולשון רכינו יעקב הלר נראה לי שלא מצינו בכל מקום פיטמא עוקץ‪:‬‬
‫עד כאן מי׳ ובינו‪ :‬נס ריח סי׳ נראין הדברים שהוא דד חחוטם‪ .‬כדהנן סיממא של דמון‪:‬‬
‫שע‪ .‬דין ניטל כוכנא מן אתרוג‪.‬‬
‫א ב ל הא דאיר יצחק כוכנחו‪ .‬הוא קנה העץ‪ .‬הנכנס כאחרונ כמו כוכנא‪ .‬שם הםדוך‪.‬‬
‫כדנרםינ׳ בוכנא ואסיתא‪ .‬ובאתחנ עץ שהוא תלוי בו כאילן‪ .‬הוא כסו מכנא‪.‬‬
‫ובעיקר האחרת כסו אסיתא‪ .‬והעץ נחון כה‪ .‬וקייס׳ לן שאם נעקרה הבובנא מן־האםיתא‬
‫חיישי׳ שטא ניטל מנוסו של אחרונ עסה והסר האחרונ ופסול‪ .‬אבל אס הבוכנא קיימת‬
‫בתוך האסיחא ונחתך העץ לםעלה כשר‪ .‬שהרי העיקר קיים‪ .‬חהז ניטל עוקצו כשר‪:‬‬
‫גקלף פסול‪ .‬אם׳ רבא האי אתרונא נ(דאנליד )כאהיבא( ]כאהינא[ סוטקא כשירד‪ .,‬והא‬
‫אנן תגן נקלף פסול‪ .‬לא קשיא הא בכולה‪ .‬הא בטקצחה‪ .‬פי׳ דאנליד‪ .‬נקלף‪ .‬כאהינא‬
‫סומקא‪) .‬חומרה( ]תמרה( אדומה‪ .‬אף זה לאחר שנקלף נהפך לאדסימות‪ .‬כדרך כל‬
‫הנקלםים כפירות‪ .‬בטלה בשר‪ .‬ג(בסקצתה פסול‪ .‬דמנומר תוא‪ :‬ניקב‪ .‬תני ל(עולא בר‬
‫חיננא ניקב נקב מפולש במשהו‪ .‬שאינו משולש ככאיםר‪ .‬סי׳ אנקב ולא )אחסר( ]הסר[‬
‫קאי‪ .‬רסכשר תנא דמתניתין‪ .‬ואתא האי תנא למימר‪ .‬ראם מפולש שהוא מצירו לצידו‪.‬‬
‫כרי שיראה נקב משני צדדין‪ .‬ססול בנקב כל שהו‪ .‬ואסילו של מהמ‪ .‬ואי• הסר אפילו‬
‫אינו מפולש פסול במשהו‪ .‬מקב שאינו םסולש בכאיסר‪ .‬אם רהב כאיםר פסול‪ .‬ואעיס‬
‫שאינו חסר כלום‪ .‬כגון שתהב ט יתד עבה‪ .‬ומתני׳ במהות סכאיסר‪ .‬וכשאינו םפולש‪.‬‬
‫וכמה שיעור איסר ה( כדינרא זוטא‪ :‬אתרונ כושי פסול‪ .‬והתניא אתרונ טשי כשר‪ .‬ו( ת מ ה‬

‫שהוא פ ס ו ל ולפנינו ליחא‪ ,‬ובן ה ב י א הר׳״ןז ש ‪ 3‬ת נ י א א ת ר ו ג ח פ ו ת פ ר ו ת בכוש מ ל ו ק נ ו מ י יינן‬

‫ו פ נ ו מ ר פ ס ו ל אתרוג בדור מסול וי״א אף התיום פ ס ו ל ואתרוג ה ב ו ס ר ר״ע מוסל ו ח כ ם י ס סכשירין‬
‫ע ל ת ה חזזית ע ל רובו נ ט ל ה בוכנתו נ ק ל ף נ ס ד ק ותסר ב ל שהוא פ ס ו ל וכוי ע׳׳ש‪ .‬יכן ת י ח ה ג״כ‬
‫נ י ר ס ת ס ה ר י צ ״ ג עפוד ק׳־ת ו ת נ א בברייתא ע ל ת ה ה ח י ה על רובו ג פ ל ה בוכנהו נ ק ל ף נ ס ר ק וטי ע״ש‬
‫ו ב י צ ה ק ירנן ל א העיר ב ז ה ע ל ה ג י ר ס א ש ל א נ ס צ א בברייתא‪ ,‬יכן ה ב י א נם ה פ נ ה י נ בה׳ א ת ר ו נ‬
‫ה ב ר י י ת א ב פ ו שהיא ברי׳׳ף‪ ,‬ו ה ו כ א נ״כ בתוס׳ הדא׳׳ם ע ל ה ס פ ״ נ עשי! פ ״ ד עיש‪ .‬וראיתי ב ס פ ר ערוך‬
‫ל נ ד שהעיר ע ל ה ב ר י י ת א ש ה ב י א הרי״ף ו כ ת ב ע״ז ו ח פ ו ה שלא ראיתי סי ש ה ע ת י ק בן‪ ,‬ולא ר א ה‬
‫ב פ ק ו מ ו ח הנ״ל‪ ,‬ולפי פ ה ש כ ת ב ת י לעיל יש לתרץ גם הקושי• ה ש נ י ה כ ד י ך זה‪ .‬אך אין כאן פ ק ו ס‬
‫ל ת א ר י ך יותר‪ .‬נ ( דאגליד כ א ח י נ א ם ו ט ק א כ צ ״ ל שם ל׳׳ה ׳״׳ב‪ .‬ת מ ר ה א ד ו מ ה כצ״ל א ף ז ה ל א ח ר‬
‫ש נ ק ל ף וכוי כן סירש־י שם‪ .‬נ( ב מ ק צ ת ה פ ס ו ל ד פ נ ו ס ר הוא בן םייש״י שם ל״ו ע׳־א ועי׳ חוסי ד׳׳ח‬
‫ה א ב ט ל ת יכו׳ שהביאו ב ש ם ר׳׳ת להיפוך מפירש׳׳י ב כ ו ל ה פ ס ו ל ו ב ס ק צ ת ה בשר‪ ,‬וכן ה ו א ברי׳׳ף‬
‫אם נ ק ל ף ט ל ו ו ל א נ ש ת י י ר פ פ נ ו כלום פ ס ו ל ואם נשתייר מ ק צ ת ו כשד כ פ י ח ג ל ו ד ח ש מ ק צ ת ס ת ׳ ד‬
‫בה‪ ,‬ולכאורה ק ש ה ה ל א פ נ ו מ ר ה ו א בפיר׳ז׳׳י ועיי׳ ברא״ש סי׳ י־ז ובב״פ שם ועיי׳ כ ת מ י ם רעים ‪0‬י׳‬
‫ר״ל‪ .‬ד( עולא כ ר ח י נ נ א ל פ ג ע ו ע ו ל א ב ר ת נ י נ א וטי‪ .‬א נ ק ב ולא ת ס ר ק א י כ צ ״ ל ד פ כ ש י ר ת נ א ד פ ח נ י ת י ן‬
‫ובו׳ כ ל ז ה ה ו א לזצן ר * ס ת רש״׳י‪ ,‬ועיין מ ־ פ ב ׳ ׳ ס פ י ח פ ה ׳ לולב ה״ז‪ .‬אתרוג שניקב נ ק ב מ פ ו ל ש בל‪ .‬שהוא‬
‫פ ס ו ל ושאינו מ פ ו ל ש א ‪ 0‬ה ו א באיסור או י ת ר פ ס ו ל ‪ .‬ח ס ר ב ל שהוא פסול‪ .‬ו ב ה ש ג ו ת ה ר א ב ״ ד ו ב ל ה ״ ס‬
‫ש ם ו ה ע ו ל ה ס ת ו ך ד ב ר י ה ם הוא זה‪ ,‬לפירש־י* איידי םתניתין מ ק ב שאינו ס פ ו ל ש וניקב ו ח ס ר כ ל‬
‫שהוא ח ר א ס י ל ה א היא נ י ק ב ו נ ס ת ס ר כ״ש פ « ל ואף שאין ה נ ק ב פפולש‪ ,‬א ב ל כ נ ק ב ס פ ו ל ש פ ס ו ל‬
‫אפילו ל א ח ס ר בלום‪ .‬ולהדםב׳־ם מחניתי׳ איירי ב נ ק ב פ פ ו ל ש וניקב ו ח ס ר או או ק ח נ י או נ י ק ב נ ק ב‬
‫פ פ ו ל ש א ף אם ל א ח ס ר כ ל ו ם ‪ ,‬או ש ח ס ר ב ל שהוא אף שאי! ה נ ק ב פפולש‪ ,‬ופליני רש״י והרפב׳־ם‬
‫ר ס בפירוש‪ .‬ה מ ש נ ה ׳ ולרש״י עולא קאי אסיפא דםתניתי! ו ל ח ר ס ב ״ ם קאי ארישא ו כ ד ס ש ס ע פ ש ט א‬
‫ד ^ ש נ א י ג מ ר א דםציין נ ס ד ק נ י ק ב הגי עולא ו ט ׳ ע״ש א ב ל לעני! דינא ל א פליגי׳ אכן ל ד ע ה‬
‫ה ר א כ ״ ד איירי ס ח נ י ת י ן ב נ ק ב ם פ ו ל ש ו ס ב ר ב ה א ב ד י י י ד ח ד א ק ת נ י שניקב נ ק ב פ פ ו ל ש וגס ח ס ר‬
‫כ ״ ש ד ד ו ק א ב י א י כ א ת ד ח י לדיעוחא פסול‪ ,‬א ב ל ב ת ד א לריעותא ש ה נ ק ב ם פ ו ל ש ולא ח ס ר כלום או‬
‫ח ס ר נ ־ ש א כ ל אינו ס פ ו ל ש בשר‪ .‬ועי־ ירושלמי פ׳׳ג ה י ו נקב־ ולא פירש ונו׳ י ב ס ח ״ ס שם ו ב ר א י ש‬
‫פ ״ ג סי־ י״ו< ו כ ח ס י ם רעים סי• ד י ל ו ב ש ו ‪ -‬ח פ ש נ נ ו ת יעקב סי׳ ק ס ״ ב ‪ .‬ה( כ ד י נ ר א זופא‪ ,‬והוא לשין‬
‫ב ה י ג ו ב ע ל חעי»ור ח ב י א ו ו ב ח ג ע ל ה ה ה השיעור אינו ס ח ק ד ק ועיי׳ ביו׳׳ד ובש״ך סי• ל״ר סעיף‬
‫ב• ס י ק ד ‪ .‬ו( ד ו מ ה ל כ ו » י » » ל כצ׳־ל‪ .‬ד כ א א ס ר ל א קשיא ה א לן ו ה א ל ח ו כור׳ל‪ .‬חייג! א ו ר ח י ה‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪432‬‬

‫)כושי( ]לכושי[ מסול‪ .‬אמ׳ אביי כי הנן נמי מתני׳ דומה לכושי תכן‪) .‬רבינא( ]ובא[‬
‫אמי לא קשיא הא לן והא )להן( ]להו[‪ :‬פי׳ דומה לכושי‪ .‬שנרל כאן‪ .‬והרי הוא שחור‪.‬‬
‫פפול נדטה הוא קוטראפייט כי‪ .‬כלומ׳ משונה הוא‪ .‬אבל כושי עצמו שנדל שפ‪) .‬חייבי(‬
‫]היינו[ אורהיה וכשר‪ .‬רב אט׳ לעולם מתני׳ כושי עצמו פסול‪ .‬ולא קשיא‪ .‬מתני׳ לבני‬
‫]ארץ[ ישר׳ הרחוקים מארץ כוש ואינן רנילין כהן‪ .‬בדיתי‪ .‬לבל בבל שקרובים לבני‬
‫כושים‪ .‬ומכל טקוס נדל כאן‪ .‬ומטה רכושי‪ .‬נדמה הוא ופסול‪:‬‬

‫ת״ר‪ .‬אחרונ תפוח‪ .‬םרוח‪ .‬כבוש‪ .‬שלוק כושי‪ .‬לבן‪ .‬וםנומר פסול‪ .‬אחרת כדור פסול‪.‬‬
‫רש אום׳ אף התיום‪ .‬אתרונ הבוסר‪ .‬ר׳ עקיב׳ פוסל וחכמים ׳מכשידן‪ .‬נידלו בדפוס‬
‫ועשאו כמין בריא אחרת פסול‪ .‬פי׳ תפוח‪ .‬אנסליץ‪ .‬כנון שנסלו עליו נשסים בתלוש‬
‫ותפח‪ .‬כמו נותח נפוחים‪ .‬סרוח‪ .‬נרקב‪ .‬ליא חסוח‪ .‬נרקכ‪ .‬סרוח דחו רע‪ .‬מחמת תולעיפ‬
‫שאכלוהו‪(' .‬כבוש‪ .‬בחומ^ן או בחרדל‪ .‬שולציץ‪ .‬שלוק‪ .‬מבושל ביותר‪ .‬באור וברותחין‪.‬‬
‫כדור‪ .‬ח( העשוי כמין דור פלומא כ׳‪ .‬ענול‪ .‬ואינו ארוך כשאר אתרונין‪ .‬ם( החיום‪ .‬שניפ‬
‫דכוקיס יחד‪ .‬י( הבוסר‪ .‬קמן כמין פול הלכן‪ .‬כ( כראי כראש השנת‪ .‬הוא בוסר הוא‬
‫נירוע‪ .‬הוא פול הלבן‪) .‬ופריק( ]ופריך[‪ .‬סול הלבן ס״ד‪ .‬אלא אימ׳ שיעורו כפול הלבן‪.‬‬
‫נידלו בדפוס‪ .‬ל( שעשה לו דסום כשהוא קטן ונתנו כתוכו כמחובר ונדל כמידת הדםום‪.‬‬
‫דפוס‪ .‬סורמא כי‪ .‬כל רבד העשוי ליעשות למדחו דברים אחדיפ על נביז או בתוכו קרוי‬
‫דפוס‪ .‬כמו כרייא הדשה אחרה שאינה דומה לאחרונ כלל‪ .‬מעמ׳ דטלהו דהדר אטד רחמנא‬
‫וליכא‪ :‬איתמר מ(אתרונ שנקכוה עכבדם‪ .‬אס׳ רב אין זה הדר‪ .‬איני‪ .‬והאיר הנינא טמבל‬
‫בה ונסיק‪ .‬ולר׳ הנינא קשיי מתני׳‪ .‬בשלמא מתני׳ לר׳ הנינא לא קשיא‪ .‬כאן בץם טוב‬
‫ראשון כאן כיוס מוב שני‪ .‬אלא לרב קשיא‪ .‬אם׳ לך רב שאני נקיבות דעכברים דםאיסא‪.‬‬
‫איכא דאמרי אם׳ רב הרי זה הדר‪ .‬דהא רכ הנינא מטבל כה ונסיק‪ .‬לר׳ הנינא קשי׳ מתני׳‪.‬‬
‫לא קשיא הא ביום ]טוב[ ראשון הא ביופ טוב שני‪ :‬פי׳ מה מטבל בה ונפיק‪ .‬אוכל‬
‫מקצתה‪ .‬ונפיק‪ .‬ויוצא ירי חובתו בנוחר‪ .‬ומברך עליה‪ .‬והא דנקט ממבל‪ .‬לסי שכל‬
‫מאכלס על ידי טיבול‪ .‬כדאמרי• בסםחי׳‪ .‬חשמש מטבל כבני סעים‪ .‬ר׳ יצחק מטבל‬
‫בירקא‪ .‬וםרכינן‪ .‬ולד׳ חנינא קשיא מתני׳‪ .‬דקתני חסר כל שהו פסול‪ .‬ומשנינן‪ .‬כשלטא‬
‫מתני׳ לר׳ חנינא לא קשיא‪ .‬מתני׳ כיוס ]מוב[ ראשון שלקיתתו סן התורח‪ .‬ובעינן‬
‫לקיהה תסח‪ .‬דכת׳ ולקחחם‪ .‬לקיהה תמה‪ .‬וביופ טוב שני נסיק כה ר׳ חנינא אע״נ דלא הוי‬
‫שלם‪ .‬אלא לרב דאמ׳ אין זה הדד‪ .‬קשי׳ דד׳ הנינא‪ .‬דהא אפי׳ בשני לרב נמי לא‬
‫נפיק‪ .‬דהא םצוה הדורה בעינן הואיל וםזכירין שם שמים עליו‪ .‬ומשנינן‪ .‬אם׳ לך רב‬

‫מ י ״ ל ‪ .‬מ ח נ י ח י ן ל ב נ י א ‪ p‬ישראל כ ג י ל ‪ .‬גידלו כ ד פ ו ס כצ׳׳ל‪ (r .‬כ ב ו ש ב ח י מ ץ או ב ח ר ד ל ע»׳ ם׳׳* סי׳‬

‫‪,‬‬
‫ת ר ם ׳ ׳ ח ס׳׳ק כ״ב ובביאורי הגר׳׳א שמ ס״ק ל ‪ .‬מ( חעשוי במין רוד עי׳ חוס׳ ד ״ ח א ח ר ו ג ובו׳ וחוס׳‬
‫סנחדרין כ׳־ו ע״א ד״ה ב ת ר וכו׳ וחוס׳ חולין ם׳׳ד ע׳׳א דייה כ ו ד ר ח ו כ ף ובםחדש׳׳א ש ם ועי׳ ם נ ח ר ר ץ‬
‫ירושלסי פ״י ה״א‪ ( » .‬התיום שניס דבוקים י ח ד עי׳ חום׳ ס ו כ ה ל׳׳כ ע״א ד ־ ה גחלקי ה ת י י פ ח וכי׳‬
‫וחום׳ ב״ק ‪1‬״ו ע״א ד י ה נ ח ל ק ה ה ח י ו ס ח ו ט ׳ ועי׳ בערוך ע׳ חייס ר ב האי ז״ל א ס ר ח ח י ו ם וכר‬
‫ו ס ד ה ב י א ה מ ח ב ר דין ה ח י ו ס ש״ט דם״ל ל ה ל כ ח רחיום פ ס ו ל כהי״א‪ ,‬וכן ה ו א בבה׳׳נ‪ ,‬ו ב ס פ ר יראים‬
‫סי׳ קב׳׳ד ו ב ב ע ל העיטור‪ ,‬ו ב ש ה ״ ל סי׳ ש״ס ו נ ח נ י א סי׳ פ״ה ענין אתרוג‪ ,‬ובאו־ז ה״ש סי׳ »׳׳ט‪,‬‬
‫ובסם׳׳ג עשי! סייר פ ס ק ל ה ד י א ל ה ל כ ה לבן ט נ ו ס ר העשוי ככדור והחיומ ה ם שנים דבוקים • ח ד גולן‬
‫פסולי! וכן ה ו א ב ר ו ק ח •סי׳ רי״ט ובראב״ן דן* פ״א ע״ב אתרוג כ ת ר וחיום פסול‪ ,‬א ך ה ר ט ב ״ ם פ׳׳ח‬
‫מי‪1‬׳ ס ו כ ה ה ״ ה פ ס ק ד כ ש ר ובן ה ו א ב ת ש ו ט ת ה ר ש כ י א סי׳ חי׳׳א וו״ל ש א ל ת ב א ת ר ו ג ח ת י ו פ ו ה ב ו ס ר‬
‫הרםב׳־ם ז״ל ל ה כ ש י ר ו ת פ ה ח תכשירו ב א ת ר ו ג החיום שהרי א פ ת ב ג ס ר א א ת ר ו ג כ ד ו ר פ ו ס ל וי׳׳א‬
‫א ף החיום‪ ,‬ו ל פ ה ה נ י ח י׳יא ו פ ס ק כ ת נ א ק פ א ‪ .‬ת ש ו ב ה כדין פ ס ק ד ה א ס ש ס ע ד ל ת ״ ק כ ש ד ד כ ד ו ר‬
‫רוקא םסול וי״א ה ל ק ו ופסלו א ף התיום וקי״ל כ ס ת ם דרביס נינהו ו ב כ ל מ ק ו ם עועין כן כ ס ת ם א ל א‬
‫א״כ יש ראיה ל פ ס ו ק כיחיד‪ .‬וכן פ ס ק בטור וש״ע' םי׳ תרס׳־ח‪ .‬י( ה מ ס ר ק ט ן כ פ י ן פול ח ל ב ן כן‬
‫פירש״י שס ל״ו ע״א ו‪£‬י׳ תום׳ ד ״ ח א ת ר ו ג ה ב ו ס ר ‪ ,‬והופ׳ לעיל ל״א ע י ב ד״ד‪ .‬שיעוד אתו־וג וכר‪.‬‬
‫ה( כ ד א ס ד כ ר ״ ה ה ו א בוסר וכר ל י ח א בר״ה אך הוא כ ב ר כ ו ת ל״ו ע״ב‪ ,‬ו ב פ ס ה י ם נ׳׳נ ע״א‪ .‬מ ר י ר‬
‫פול ח ל כ ן סייד ט ו ״ ל ‪ .‬ל( ש ע ש ה לז דפוס עי׳ כפ*רש״»‪ (0 .‬א ת ר ו ג ש נ ק ט ה ו ע כ ב ד י ט »‪ rh 0‬זרב•‬
‫‪433‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫אפיי ר׳ חנינא נפי סורי בה דאין וה הדר ואפילו בשני נסי לא נפיק‪ .‬דשאני נקיבות‬
‫דעכברים דםאיםא‪:‬‬
‫שעא‪ .‬שאם חסר האתרוג מעט‪.‬‬
‫מהבא שאםילו הסר האחיו‪ :‬מעט בשר ביוש שוב שני‪: .‬ראשיהן הל‪:‬ה למעשה‬ ‫שמעי־‬
‫דמטב־ל בה ונסיק‪ :‬וכן פסק ר־ה דק״מ׳ לן‪:‬ר׳ חנינא ונקיבות דעכבר״ם מאוסא‬
‫ופסולה‪ .‬דאזלינן להומרא ‪:‬רב‪:‬‬
‫שעב‪ .‬שיעור אתרוג‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫׳(שיעור אתרונ קטן‪ .‬ר׳ מאיר אומ ‪:‬אבוז‪ .‬ר יהודה אומי בביצה‪ .‬ובנדיל כדי שיאהז‬
‫שתים בידו אהת‪ .‬דברי ר׳ יהודה‪ .‬ר׳ יוסי אומי אסי׳ אחת בשתי ידיו‪ .‬ס(בקפן‬
‫הלכה כר׳ •הודה‪ .‬בנרול הלכה בר׳ יוסי‪:‬‬
‫שענ‪ .‬דין לולב יבש‪.‬‬
‫וששאלתם לולב הנזול והיבש ססול‪ .‬כך ראינו ודאי‪ .‬שהלכח כחכמים‪ .‬ננ(בסקוס‬
‫שאיששר להביא כשהן הדוריש‪ .‬אבל במקום שאי איפשר יוצאין ביכישין‬
‫ומניין שהוא כן‪ .‬דחניא א־ר ׳הודא פ(‪.‬מעשה בבני כדק שהין מורישין לולביהן לבג׳‬
‫בניהן ולא אמרו חכמים דבר‪ .‬ששלא כרצון חכמים‪ .‬אלא אמרו לו משם ראייה‪ .‬שעח‬
‫הדחק שאני‪ .‬וכן באחרונ‪ .‬והדם‪ .‬וערבה‪ .‬במקום שאי איסשר להביא אותם כשהן הדורץ‬
‫יוצאץ בהן ביבישין‪ :‬צ(ולולב שיש בו הדסים כהילכחן‪ .‬חלחא חלתא טרשא בחד קינא‪.‬‬

‫נ ( שיעור אתו־ונ ה ק ט ! ונו• ל׳׳ד ע׳׳ב‪ .‬עיי י ש ״ לעיל ל י א ע׳׳ב שגיס בידו א ת ת גרסינן ונו׳ ועי׳ בריין‬
‫על ה מ ש ג ה שיעור א ח ר ו נ ק ט ! ו נ ר ‪ (p .‬בקט! הליכה כר״י וכוי כ! פ ס ק ב ה ״ ג וכ׳׳ה ברי•׳!(‪ .‬גו( ב מ ק ו ם‬
‫‪1‬‬
‫שאפשר ? הניא ונוי כ! ה ו א י ס פ ר ׳ראימ סי׳ ק נ ״ ד ‪ .‬ובמרדכי פ״ג רםוכד‪c .‬׳׳ תש״! משמו ועיי• ‪:‬יעיל‬
‫סי׳ שס״ה‪ .‬מ( מ ע ש ה בבני ב ר ק וכו• גירםא ח ד ש ה היא ולפנינו ל״א ע׳׳ב איתא מ ע ש ת נ ב נ י כ י ב י ס‬
‫ובו• ובאריז ת י ש ס ״ ש״‪ 1‬מ ע ש ה ‪ :‬א נ ש י כרבוס וכוי וע״ש פ ה שהביא ו ב ת ש ו ב ו ת כתוב ו ש ב ת כ ת‬
‫ש ה ת נ ר ר׳ יוסיסיה ה ת י ר א ת ר ו נ פסול ‪:‬ראשון ש מ א במקום שלא ה י ה כ ש ר מצוי וישר כ ת ו ר כ ל‬
‫ה נ ׳ פסולי ר פ ת נ י ת ׳ ! הייט במקום שיכול למצוא ב ש ר א ב ל ב ש ע ת ה ד ח ק אף• מי שאינו ה ד ר כ ש ר‬
‫אפילו בראשו! ה ר ע ד ה א רבנו דפליגי עליה דר• יהודה ואית ל ה ו ד׳ מיני! ש ב ל ו ל ב יבשי! פסולי!‬
‫דבעי ה ד ד א פ ה י כ בי פייתו ל ה ו ר׳ ׳הידד‪ .‬ר א י ה ס א י ת ס שהיו סירישין לולביהן לבניהן אמיל לו‬
‫אין ש ע ת ה ד ח ק ראיה כלל׳ מ כ ל ל דפורו רבנן ר ב ש ע ת ה ד ח ק יוצאי! בפסול ו מ ה לי פכור י ב ש ו פ ה‬
‫לי פסולי א ה ר י נ א כולהו ט ע מ א רירהו משום ה ד ר וכיון דלכולהו יה מ ע ס א א י ת ל ה ו אין ל ח ל ק‬
‫ביניהם עכ״ל ה ת ש י ב ה ‪ ,‬ועיין בר״ש פ ״ ג סי׳ י״ר ובשו״ת ח כ ם צבי סי׳ ט• ובש״ע סי׳ תרמ״ט סעיף‬
‫ו׳ ובביאורי הגרייא ם״ק ל״ה‪ .‬ועיי׳ ב ת מ י ם דעים סי׳ רל׳יג ב ה ש ג ו ת ה ר א י ״ ד ׳ ועיין בשערי ה ש ו ב ה‬
‫סי׳ שי״נ‪ .‬ועיי׳ בשו״ה לרביט א ב ר ה ם בן ה ר מ ב ״ ם סי׳ ל ׳ ‪ , :‬ו נ ן ר ר ס ל‪-‬ש‪-‬יי ז״ל ה ל ב ו ת לולב מ ‪ £ 0‬ד‬
‫ה א ו ר ה סי׳ קצ״ד‪ .‬ל( ולולב שיש בו ה ד ס י ם כ ה ל כ ת ן וכוי ויה ש ל א כ ד ע ת בה־־ג ד כ ת ב והאי ה ר ס‬
‫ש ו ט ה פ ס ו ל ל ה ו ש ע נ א בין לחודיה ובי! ב ה ר י ה ה ד ס א ת ר י נ א וכוי‪ .‬ורוב הגאונים הראשונים לא ס ב י ר א‬
‫ל ה ו כוותיה ברין י ה עיי׳ בשערי ה ש ו ב ה סי• ש י ה ל ר ‪ :‬שר שלום ז״ל ו ש ש א ל ת ם לולב שיש בו‬
‫ש ל ש ה ה ד ס י ם וכוי א ם ר צ ה להוסיף עליו כ מ ה הרסיס ו ל ע ש ו ת אנורר‪ ,‬א ח ת נ ת ל ה מן ה ר ם שאינו‬
‫ע ב ו ת ה ר ש ו ת בידו וכשר ה ו א וכוי וכן ה ו א שס כי׳ ש״׳מ בשם ר ב נטרונאי ו ה ד ם של• לולב אם‬
‫יכול לעשותו כ ל ו מן ה ע ב ו ח מצוה מן ה מ ו ב ח ר ואס אינו מוצא א ל א ש ל ש ה הדסים ע נ י ת מ מ ל א‬
‫אותם ב ה ד ס ש ו ט ה ושפיר דמי‪ .‬ובן ה ו א בפרדם לרש׳׳• ז״ל ב ה ׳ לולב מ ס פ ר ה א ו ר ה סי׳ קצ״ד ו פ א ן‬
‫ד ל י ה ל י ה ע ב ו ת ר‪*1.‬בה‪ .‬ל י ע נ ר כ ו ל ה א ג ו ד ה מ ה ר ם שאינו ע ב ו ת ו ב ל ב ד שישים ב ה נ׳ בדים מ ה ד ס‬
‫ע ב ו ת וגו׳ ועיי׳ ברמב״ש פ״ז מהי לולב ה״ז ואם ר צ ה להוסיף ב ה ד ס כרי ש ת ה י ה א מ ד ה ג ד ו ל ה‬
‫מוסיף י נ ‪ 1‬ס צ ו ה ה י א ונו׳ י נ מ ״ ס יבל״מ יכ״מ ש ם ז ב ה ג ״ מ שש‪ .‬יעי״ ב ח ש י ב ו ת ל י ב י נ ו א כ ר ה ס כן‬
‫ה ר פ ב ״ ם ש א ל ה ל״א ועוד קשיא ל ׳ וכו• ח ש ו ב ה ח ק נ ו ה ס פ ד י ם ש ל כ ם וכו• ועי׳׳ במהריצ״נ עמוד ק ״ ד‬
‫ו א ס ר מ ר ר ב נסרינא* ה ד ם של לולב ובו׳‪ .‬וזיל ב ע ל העיטור בשלישי עץ ע ב ו ח וצריך ג׳ ה ד ס ובי‬
‫ע ר ב ו ת ב ש ר ו ת ו א ם ר צ ה להוסיף ב ה ר ב ש א י ט ע ב ו ת מוסיף א ב ל ב ע ל ה ל ב ו ת אמר ה ד פ ש ו ט ה אפילו‬
‫בהרי ה ר ס אחדינא פםול ו ל א ד ״ ק לן ביון דמין הרש ה ו ^ ב ש ר וליכא משום בל תוסיף ר ה א ע י ק י א‬
‫ד ר י ק ל א לולב פסול ולפי׳ד לולב צריך אגד אי אגוד ל י ה בעיקרא ד ד י ק ל א ל א מוסיף וזוא ה כ י נמי‬
‫ל׳׳ש ו ר ב פלטי ו ר ב נטרונאי ו ה ר ב א י ן גאות וצ״ל אית ל ה ו ה א ס ב ר א ויו׳ ועי״ בתשובוח הגאונים‬
‫קרמוגים )ברלין ת ר ״ ה ( סי׳ נ ״ ז ו ה ד ס של לולב א ס יבול לעשותו בולו ע נ ו ת מצוה מן ה מ ו ב ח ר‬
‫ואס אי! מ ו צ א א ל א שלשה ה ד ס י ם ע ב ו ת מ מ ל א אותם ‪ :‬ה ד ם ש ו מ ה ושפיר רמי ובו וכן ה ב י א בשש‬
‫ר ב ה א י גאו; ב ש ה ״ ל ס״ שנ״ת ש ה ע כ ו ת ש ב ל ו ל ב צריכין ל ה י ו ת ש ל ש ה ע ב ו ת כראוי ו ה ש א ר ה ד ס‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪434‬‬
‫אם בא להוסיף עליו כמה הדסין‪ .‬ולעשותו אנודה נהלה מן ההדס שאינו )ערבות(‬
‫]עבות[‪ .‬הרשות בידו‪ .‬כיון דמעות לולב לא נתנו בו הכמים שיעור יותר משלשה אפי׳‬
‫)בהמור( ]כחמור[ שבהן‪ .‬עשה שלשה כתיקנן יעא ירי תובתו ואותם יתירים תוססת הן‪.‬‬
‫ואין פוסלים את הכשרים‪ :‬וכן מנהנ כשתי ישיבות‪:‬‬
‫שעד‪ .‬אין אומ׳ זמן בנטיל׳ לולב אלא ביום ראשון‪.‬‬
‫אני החתום נשאלתי אם אומר״ ומן בנטילת לולב בשני ימים טובים הראשונים של‬
‫הנ‪ .‬הואיל ויום ראשון מן התורה‪ .‬דכת׳ ולקחחס לכם ביום הראשון ויום שני ספק‪.‬‬
‫ודיניה דלולב כקידוש היום שכשם שאומר״ זמן על הכום ביום שני של הנ ממה נסשך‪.‬‬
‫הכי נסי אמרי• ומן בנטילתו של לולב ביום שני‪ .‬או אין אומר״ אותו אלא ביום ראשון‬
‫בלבד‪ :‬ק( כך מקובלני ממורי הזקן רבינו יעקב בר׳ יקר וכך דעתי נוטה‪ .‬שאין אומי זמן‬
‫בנטילתו של לולב אלא ביום טוב ראשון‪ .‬לפי שלא מעינו עיקר ושורש לברכה זו לא‬
‫בתלמוד ולא במשנה ולא בהוספתא‪ :‬וכלל כלל אין היוב ברכה זו אלא בשעת עשייתו‬
‫של לולב בהול בשעה שאונדו ומתקנו‪ .‬ובסוכה נסי בשעה שעושה אותה‪ .‬דת״ר העושה‬
‫סוכח לעצמו מברך שהחיינו‪ .‬נכנס לישב בה אומי אשר ‪-‬קדשנו במעותיו ועונו לישב‬
‫בסוכה‪ .‬העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו‪ .‬נטלו לצאת בו מברך על נפילת לולב‪ .‬ותו‬
‫תניא נב׳ סוכה‪ .‬היתה עשויד‪ ,‬ןעוםדת אם יכול לחרש בה דבר ב־ום טוב עצמו‪ .‬כנון‬
‫למימך בםתרקי ולעטרה בקרמין ובסדינין המעו״רין מברך מיד שההיינו‪) .‬עיקר( ]דעיקר[‬
‫חיוב ]בשעה[ מעשה‪ .‬ואם אין יכול להדש בה דבר מברך שתים‪ .‬בכניסתו אהת אםוכה‬
‫ברישא ואחח אזמן‪ .‬אבל בלולב לא מצריך בשעח נטילה אלא אחח בנטילחו‪ .‬אלמ׳‬
‫דכלל ליכ׳ ברכה זמן‪ .‬אלא בשעת עשייה דהיינו בהול‪ .‬אבל הראשונים שנהנו לברך‬
‫שחים בנטילחו‪ .‬הואיל ואין כל אדם עושה לולב לעצמו אלא םומכין על של ציבור‪.‬‬
‫לכך מברך כל אדם שחים בנטילחו‪:‬‬
‫וגם זו סליאה בעיני על מה סמכו‪ .‬והואיל שכן היזב ברכה זו אינה אלא כשעח עשייתה‬
‫בחול כיון שבירך ומן סע• אחח‪ .‬מה לי חו לברך ביום שני בין שיהא יום ראשון‬
‫ודאי יום טוב או ודאי הול‪ .‬מה בכך‪ .‬כיון שבירך שעם אחח זמן‪ .‬אסאי חוזרין ומברכין‬
‫ביום שני‪ .‬הלא אץ עיקר היובה איא בחול‪ .‬ונכי נר חנוכה נמי אין אומ׳ זמן אלא ביום‬
‫ראשון‪) .‬והם( ]והכי[ נמי היא‪' .‬ולא רמי הא לקידוש היום‪ .‬דומן דכוס תלוי בקידוש‬

‫שוטה וכו׳ וכן הוא בהניא סי• פי׳ה עני! הדס‪ ,‬ועיי׳ בשו״ה הרשב״א סי׳ ע״ה‪ .‬ק( כ ך מקובלני‬
‫ממורי הזקן וכו׳ ולבסוף ש ל מ ה בר• יצחק׳ אך באוי׳ז ח״ש ה• סוכת ולולב םי׳ שס״ז ה ב י א שס א ת‬
‫כ ל ה ד ב ר י ם האמורים כאן ב מ ע ט שינוים קלים בשט ה ר ב ר׳ ש ל מ ה בר׳ שםשון ער ותו ל א מידי‬
‫י ‪:‬‬
‫ע׳י״ש ועיי׳ ברוקח פי׳ רי״ם ה׳ ל ו ל ב זאחדונ‪ ,‬וכן ברא״ש פ׳׳ד ם ב׳ כ ה ב בשם ר• ש ל מ ה כרי‬
‫שמשון ז״ל נשאלתי אומר זמן ע ל ה ל ו ל ב ביו״ט שני וכוי ור״י פסק דאין אומד זמן ביו״ט שני וכן‬
‫גחנו גדולי נ ר מ ״ ש א ו כ ו ‪ /‬ועור משוש רבעינן נ ט י ל ת לולב ש ב ע ת ימים וכוי‪ ,‬ועיי׳ בצל״ה ה נ ד פ ס‬
‫פ ה ד ש על פס׳ ס ו כ ה מ״ה ע״ב‪ ,‬ועיין במגהיג ה׳ א ח ר ו ג סי׳ ל״ז ר ל א ח י מ א אינו ל א ש ע ח עשיה‬
‫ולא ש ע ה גטילה רהאידגא דידעינן בקביע רירחי ופשיטא לן דודאי יו״ט ק ר ש ושעת גמילה ה ו א‬
‫ה ל כ ך כיון שבירך ביו״ס ראשון שוב לא יברך בשני ואם ברך הויא ב ר כ ה ל ב מ ל ה ‪ .‬ובן הוא ב ש ה ״ ל‬
‫ס״ שס״ו‪ ,‬וכליקוטימ מ ה ל כ ו ת א מ ר כ ל הביא בש‪ 0‬רש׳יי ש ק ב ל מ ר ב ו ר׳ יעקב ברי •קר שאין אומרים‬
‫זמן ביו״ט שני א ל ו ל ב וכו׳ ולסוף ב ת ‪ :‬ובמגנצא וצרפת אומרים שההיינו אף ביר׳מ שני אפילו‬
‫כלולב )כי׳ גס כ ס פ ר העיתים גהנו לימר ‪1‬פן א ל ו ל ב גם ביי׳יט שני שאש יז״ט ראשון חול ל א •צא‬
‫מזמן שהרי יש לברך ב ש ע ת קיום ה מ צ ו ה ׳ והרר״א כ ת ב ולענין זמן )ביום ישני( היא מ ה ל ו ק ו ת הר•‬
‫ש ל מ ה בר שמשון כ ת ב שאין ל א מ ת רממ׳ינ יצא בזמן שאומר בראשון א ף אם ה ו א חול ר ל א גרע‬
‫מאלו אמרו ב ש ע ת עשיה שיצא וכו• וי״א שצריך לאומרו משום דלא ת ק נ ו זמן אלא כ ש ע ת עשיה‬
‫אז ב ש ע ת נ ט י ל ה ואם ה י ה א ת מ ו ל חול א״כ ל א יהיה לו ש ע ת עשיה ‪.‬׳לא ש ע ת נ ט י ל ה ה ל כ ך ל א‬
‫יצא בזמן ש ל א ת מ ז ל ז ם ׳ ע״ש ‪1‬ע״• באו״ז ת״ש ה׳ •עירוני! סי׳ ק ״ מ והוא כקיצור בהנ׳יא פי׳ג‬
‫דעירוכין‪ ,‬וכן ר ע ת תשב׳׳ץ ה״ש סי׳ עייר רמברכין זמן ביו״ס שני ע״ש‪ ,‬ועיי׳ ב ת ש ו ב ו ת ב ט הרשבי׳ש‬
‫סי׳ הל״כ׳ ובפרדס לרש״י ז״ל סי׳ ק״צ הודיעני מ נ ה ג וכו׳ ע״ש ועיי׳ במרדכי פ׳ לולב ו ע ר ב ה ‪ .‬דעיקר‬
‫‪435‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫יום טוב‪ .‬וכיון דשתי קדושות הן סםפיקא סקדשינן‪ .‬ואמרי׳ נמי זמן‪ .‬אבל כרכה זו אינה‬
‫תלוייה אלא בעשייתה ואפילו בחול‪ .‬ואפילו בסוכה נמי אין אום־ זמן להדיא בישיבתה‪.‬‬
‫אלא סוסבין על אותו זמן שאומרי׳ על הכוס‪ .‬ראמ׳ רב אשי הדנא ליה לרב כהנא‬
‫דססדר ליה אכםא דקידוש׳‪ .‬דטקדש ומכרך זמן‪ .‬ואי היובא הוא לומר זמן כישיבת‬
‫סוכה‪ .‬ונמילת לולב‪ .‬ליתנייה בהדיא‪ .‬דאס׳ זמן עליהו‪ .‬כדאמרי׳ גבי נר הנוכרי ומקרא‬
‫מנילה דהוי כהנך מדאוריית׳‪ :‬ועוד מעאתי בהלכות נדולות דלא עריך לוס׳ זמן בסוכה‬
‫ולולב‪ .‬רסני ברכסא‪ :‬ובהלכות לולב דקסשרש רכ יהוראי בארן תני הכי‪ :‬ת־ר העושה לולב‬
‫לעעמו אומ• כרוך שההיינו וקיימנו כוי‪ .‬נטלו לצאת בו‪ .‬מברך אקבץ על נטילת לולב‪.‬‬
‫ומוליך ומכיא ומעלה ומוריד‪ .‬אבל זמן לא מעריך כלל‪ .‬ולפיכך כיון שכירך זמן ביום‬
‫ראשון םני כהכי‪ .‬ותו לא מידי‪ :‬שלמה כר יעהק‪:‬‬
‫לולב שלא נאגד אלא אנד אהד כשר‪ .‬דרב יהודה יליף קיחה קיחה מאנודת אזוכ‪ .‬ולא‬
‫מעינו שס מניין אנדץ‪ :‬ובחד סניא‪ .‬אבל לנוי מעוד‪ .‬לאונדו‪ .‬אפילו לרבנן י( למטי‬
‫ולמעלה‪ .‬שלא יתפזרו ענפי הערבה לכאן ולכאן‪ .‬משוס שנ׳ זה אלי ואנוהו‪ :‬שלמה בר‬
‫יצחק‪ :‬אחרונ בניסטריא ש ש מאות ועשר‪ .‬ולולב והרס וערבה‪ .‬הרי תר״נ מעות‬
‫ס(שש^לה מצוותו לפני המקום כתרי־נ מצוח‪:‬‬
‫בתשומת הנאוניס מצאתי‪ :‬העושה לולב צריך לשום בו ח( שבעים פאוחת שקורין‬
‫רמייש‪) .‬דמניין( ]כמניין[ לולב בני ממריא ס־ה‪ .‬ושהים כננד אתרונ והדס‪.‬‬
‫הרי שבעים סנהדרין‪ :‬וכן מנוע בישיבה‪ :‬וקושרין אוחו נ׳ אנודות מן ערבה עצמה‬
‫א( שאין קושרין אותו אלא במינו‪ .‬וכסות החמר צריך לאנוד ולכסות יחד בכסוח וי‪-‬תםר‬
‫עצמו‪ .‬ושיצא חוץ לערבח פסח‪ .‬וביום הושענא רבא ‪(3‬מניהין אותו פרוד אבל לא אנוד‪:‬‬
‫וכן מנהנ ספרד ופרוונצא ונרכונא‪ .‬נ( ויש שאונדין אוחו בנימוניוח של וחב םלסעלח‪.‬‬
‫ובטינו למטה‪ .‬כדמוכח בסוכה‪ :‬נרסי׳ כמוכה פ׳ לולב )וערבה( ]הנוול[‪ .‬ר׳ יוסי אומי‬
‫י ( שכת והוציא את הלולב )ברשות( ]לרשות[ הרבים פטור‪ .‬מפני שהוציא כרשות‪.‬‬
‫ה( ופריך כנמרא אמאי מראנביה נשק כיה‪ .‬ומשני כשהפכו‪ .‬מיכאן יש להוכיה דיש לנו‬
‫‪ 0‬להפכו בנטילתנו‪ .‬ולברך אז‪ .‬ואחר כך ליטלנו כדרך נטילתו וגדילתו‪ .‬דאי לא תימ׳‬

‫ל( ל מ ט ח ו ל מ ע ל ה ‪ .‬ו ב מ ר ד כ י פ ר ק ל ו ל ב ה ג ז ו ל ב ח ב‬ ‫ח י ו כ ב ש ע ת מ ע ש ה כצ׳׳ל! ו ה כ י גמי כצ׳׳ל‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫ל ע ש ו ת ש ל ש ה ק ש ר י ם כ ע ד ש ל ש ה א ב ו ת ‪ .‬ועיי• ב ר ו ק ח םי׳ רי״מ ה ל ו ל ב ו א ח ר ו ג ‪ (D .‬ש ש ק ו ל ה‬
‫מ צ ו ת ו ל פ נ י ה מ ק ו ם כ ח ר י ״ ג מ צ ו ת ‪ .‬ה ר ר ״ א ה ב י א כ ש ש ה מ ד ר ש ש ב ל ה מ ק י י ם מ ד ו ת א ת ר ו ג עש ש ל ש ת‬
‫ס( שבעים‬ ‫ה פ י נ י ן כ א ל ו ק י י ם ב ל ה מ צ ו ת י ה ש ע ס ס פ ג ׳ ח ש כ ו ן א ת ר ו ג ע ם ג• מינין ע ו ל ת למבין ת ר י ״ ג ‪.‬‬
‫פ א ו ד ו ת ובו• עיי׳ ב א ו ״ ו ח ־ ש ס ״ ש ׳ ׳ ח ו ש ם א י ת א א כ ל י ש נ ו ה ג י ן שעושי! ע ״ א פ א ר ו ת ש ל ע ר ב ה‬
‫כ מ נ י ן ל ו ל ב ב ג י מ מ ר י א ז ה ו ס ״ ת וג׳ ב ע ד א ה ר ו ג ל ו ל ב ו ה ד ם ה ר י ע ״ א ב ג ג ד ס ג ה ד ר י ג ד ו ל ה ו כ ן ם נ ה נ‬
‫ב י ש י ב ה ‪ .‬ו מ ב א ב ה ג ׳ י א פ י נ כ י ׳ י י ד א ב ל י ש ט ת ג י ! שעושי] עני! א ח ר שאורות ש ל ע ר ב ה כ מ נ י ן‬
‫ל ו ל ב וכו׳ ו ה ת י ב ו ת »ענין א ת ר * ה ו א ט׳יש וצריך ל ה י ו ת ע ״ א ‪ ,‬ו ה ס ו פ ר ט ע ה ו ח ש ב ש ה ו א ר־־ת ו כ ת ב‬
‫ת ח ת ע׳׳א עני! א ת ר ע׳־ש׳ ועיי' ב מ ר ד כ י ס ׳ ׳ נ ואגן נ ה נ י ג ן ל י ט ו ל ע ר ב ה כ מ ג י ן ל ו ל ב ו ש ל ש ה ק ש ר י ם‬
‫ב ע ד ש ל ש ה א ב ו ת ש ה ו א ס ך ה כ ל כ ב נ י ! ס ג ה ר ר ץ ‪ .‬ו ב פ ר ד ס לרש׳יי דיל סי׳ קצ׳׳ר ו י ש ש נ ה ג ו ל ש ו ס‬
‫ש ם ש ב ע י ם כ נ ג ר ס ד י ה ה נ א ו ש ש י ם ו ש מ ו נ ה כ ס נ י ! ל ו ל ב ועיי׳ ב ה ג ״ ס פ״ז ‪ 0‬ה ׳ ל ו ל כ ה י ו ‪ ,‬ו ב ט א ״ ת‬
‫ס ו ף סי׳ ת ר נ ״ א ה ב י א ב ש ם ר ב ע מ ר ם נ ה ג ו ב ס ק ו ם י נ ו ב מ ת י ב ת א מ ב מ ה ד ו ר ו ת ש ל א ל פ ה ו ה מ ש ש י ם‬
‫ו ש מ ו נ ה ע ר ב ו ה כ ם נ י ! ל ו ל ב ו י ש ס ו ם י פ י ן ע ד ש ב ע י ם כ מ נ י ! ה פ ר י ס ו ה י א כ מ ע ם רש׳׳י כ ס ד ר ם ‪ (b .‬שאי!‬
‫ב( ס נ י ה י ן א ו ת ו פ ר ו ד וכו׳ ו כ ן ה ו א ב ר ו ק ה סי׳ רי׳׳ש‬ ‫ק ו ש ר י ן א ו ת ו א ל א ב ם י נ ו ס ו כ ה ל ״ ו ע׳׳ב וכר׳׳י‪.‬‬
‫ה ׳ ל ו ל ב ו א ת ר ו ג מ נ ה ג י נ ו ל כ ו פ ת ו ו׳ י מ י ם ו כ ה ו ש ע ג א ר ב ה מ ח י ד י ן איגודו ל מ ע ל ה כ פ ת כ ה י ב ו׳ י ס י ס‬
‫כ פ ו ת • ב כ פ ת א ה ד ועיי׳ ב מ ו ר א ־ ח סי׳ תדם׳׳ד‪ .‬ו ב מ ר ד כ י פ ״ ג ד ס ו כ ה ‪ .‬ו ב ר ו ק ח סי׳ ר נ ״ נ כ ת ב ו מ ח י ר י ]‬
‫ג( ויש שאוגדי! א ו ת ו ב ג י מ ו נ י ו ת ש ל‬ ‫א י ט ד ו ש ל לולב בהו״ד כדי לקיים דברי שניהם ש ש ה כרבנן‪.‬‬
‫ז ה ב ו כ ר ש ם ל י ו ע׳׳ב‪ .‬פ ר ק ל ו ל כ ה ג ‪ .‬ו ל כ צ ״ ל ‪ (< .‬ש ב ח ו ה ו צ י א א ת ה ל ו ל כ ל ר ׳ ׳ ה וכוי ש ם מ י א‬
‫ה( ו פ ר י ך כ ג מ ר א א מ א י ס ד א ג ב י ה זכו׳ ש ם מ ״ ב ע ״ א ב ס פ ר ע ל ״ נ מ ק ש ה ה א ז ה פ ש ו ט ד ב י ן‬ ‫ע״ב‪.‬‬
‫ע ל ה ה ו צ א ה בין ע ל ה ע ב ר ה ברייה ל א מ ח י י ב ר ק כ ש ע ש ה ע ק י ר ה ו ה נ ח ה ב ד ר ך ח י ו ב א ב ל ע ק ר‬
‫כ פ ז י ד א ו ב א ו נ ס א ף ש א ח ׳ ׳ כ ה ו צ י א ו ה נ י ח ב ש ו ג ג פ ט ו ר כ ר א מ ר י נ ן ב ש ב ח )סיים ה ז ו ר ק ( וא׳׳כ מ א י‬
‫פ ר י ך ס ד א נ כ י ה נ פ ק ה א ב מ ה ש ה נ ב י ה ו ל ה ו צ י א ו ע כ י ד ע ק י ר ה ו א ז ה י ה שרוד במצוד‪ .‬וא׳׳כ ה י ה‬
‫ה ע ק י ר ה ב פ ט ו ר ו ל כ ן ג פ ע ל ה ה ו צ א ה ל א מ ה י י ב ובו׳ ו נ ע ל ם מ מ ט כ ׳ ב כ ר ה ק ד י מ ו ב ה ק ו ש י א ה נ ח ד א‬
‫ב ה י ד ו ש י ו שם״וע* ס ״ ש ב ז ה בם׳ נייח איית סי׳ זי‪ .‬ו( ל ה פ כ ו ב ג ט י ל ח י ט ו כ ו ׳ עי׳ כ ש י ת סי׳ ל ׳ ׳ ב ו ה י א ת ש ו ׳ ר ב ה א י ‪,‬‬
 ‫מחזור דטיי‬ ‫‪436‬‬
‫הכי‪ .‬הא דקייס׳ לן ; ל המצות בולן מברך עליהן עובר לעשייתן‪ .‬ה•‪:‬׳ מוקמת לה‪.‬‬
‫הילבך איח לן למימר שיטלנ׳ על •ד־ כלי או בהיפוך או יניחנו על נב• קרקע‪ .‬עד‬
‫שיברך עליו‪ :‬ודבינו •עקב אומר '(כ־ון דעדיין יש לו לעשות הניענוע עובר לעשייתם‬
‫‪,‬‬
‫קרינ ביה‪:‬‬
‫הרוצה לקיים )מצוח( ]מצוה"( מובחרת אינה יבול לקיימה בלולבו של הכירו דאפילו‪.‬‬
‫‪:‬שיצא ירי נטילה יד־ ניענוע לא יע*(‪ .‬ושרנו החם‪ .‬יי( והיכן הד מגענע־ן‪.‬‬
‫בחורו לי•׳־ חחילה וסוף‪ .‬ובאנא ״״ הושיעה נא‪ .‬והא מיהא לא עביר‪ .‬אף כ׳ אמר״‬
‫התם‪ .‬י‪-‬־( היה קורא ק״ש לולבו בידו‪ .‬חיה מהשלל לולבו בידו‪ .‬היה קורה בחורה מניחו‬
‫על נבי קרקע‪ .‬כר־ שיניח כל עסקיו כשיקרא בתורה‪ .‬וכך היו עושין אנשי ירושלס‪:‬‬
‫ובן עמא דבר‪ .‬י( שנוהנ־ן ידיהן הקוראים על השפר חורה לאחוז יה אך וה־רין מלינע‬
‫בה כידו ערוס כ( משוש דרי פ מ ך כראיה׳ בפיק דשנה ובכסה דוכתי‪ :‬והבינו אליהו‬
‫אוחזו כידו מחחלת זמירות עד שיצא מבית חכנסח ומוליכו עד ביתו‪ .‬כדחניא איר אלעזר‬
‫ברי צדוק כך היה מנהנש של אנשי •רושל׳ אדם יוצא מביחו ולולבו ]בידו[‪ .‬נכנס לבית‬
‫הכנסת ולולבו בידו‪ .‬קורא ק״ש לולבו בית‪ .‬קורא כהויה ונושא אח כפיו מניחו על נבי‬
‫קרקע‪ .‬מחרנם לולבו כידו‪ .‬הלך לבקר תליש ולנחש אכילים לולבו בידו‪ .‬נכנס לבית‬
‫המדיש משכרו ביד בני ביד שלוחי׳ להודיע כסה חן זריזין במצות‪:‬‬
‫שעה‪ ,‬בחנ הסוכוח‪ :‬ערביח שחרית ומנחה מחשלל אבוח וגבורות וקדושת השם‪:‬‬
‫אתך בחרתנו וכר וכשחל ‪ :‬מ ת א י שבת ל( אומי ותודיענו‪ :‬וחנה ת א בחשילת ססח‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ותחן לנו ‪.‬׳‪:‬ו ‪ .‬אלה־נו ואלה׳ אבוהינו יעלה ויבא וכ״‪ .‬כרכר ישועח ורחמים חוס‬
‫והנינו וחסול ורהם עלינו והושיענו ומלםינו מכל ערה וינון כ* אל מלך חנון ורתם אתה‪:‬‬
‫והשיאנו י•* אלהינו את כיכת מיע־יך וכוי‪ .‬לאס שבת ת א הזהם‪ :‬מקדש השבת ישר׳‬
‫והזמנים‪ :‬רעה ומוריש שיש שלים‪ :‬ואש חל להיות כשבת‪ .‬שליח ציבור היורד‬
‫לשני החיב• ערבית אהד שסיים תשילה לחש אומי ויכילו‪ :‬וברכה מעין שבע‪ .‬סנן אבות‬
‫בדברו‪ :‬וחותם כ״א ••״ מקדש השבה‪ :‬יג(ואיןעייך להזכיר של ׳וששוב‪ :‬וכן ככל‬
‫חמועדוח שהלו להיוח בשבח כך ת א סידרן שאין שליח ציבור מזכיר של יום טוב‪.‬‬
‫שאלמלא שבת אין שליח ציבור יורד לשני החיבה עינית לומ׳ ביכה מעץ זי‪ .‬דהא‬
‫בשבת תקנוהו הכמים‪ :‬וזהו טעמו ופירושו‪ .‬חוין מלילי יום ‪£‬םח הראשונים שאש חלו‬
‫בשבת אין אומי כלל ברכה מעין זי‪ .‬שמשני מויק־ן דשכיה׳ נתקן לאומרן‪ .‬ואמרי• בפיק‬
‫דראש השנה‪ .‬ליל שימורים הוא לי‪ .-‬נ( לילה המשומר מן ימזיקין‪ :‬והולכים לבתיהם‪:‬‬
‫ונכנסין בסוכה‪ :‬ואוכל־ן ושותין‪ .‬בסוכה; וכך אומי קידוש על הכום‪:‬‬

‫ו ש ש א ל ת ם מ ס ה ש א ס ר ה ר ב ר• י צ ח ק א נ ב ר ו ״ ל ששיר ק א מ י ו ה כ י ה ו א ק ו י ם ש י נ נ י ת א י ‪ :‬קלוייב‬
‫‪ 't‬כיו; רעדי•; יש ל ו ייעשו‪.‬־! ה‪:‬יע‪:‬וי; וכוי ע׳ ח ו ב מ כ ח י ש ד ע כ‬ ‫ם מ ק ז מ י י ב ר ך קודש נ ב י ל ת ו ובר‪.‬‬
‫ד י ה ב ע י ר נ א וכוי ו א ו מ ר ר״׳ ו ב ר ־ ודי ה •יצאה ו כ י ותוכי נ ו כ ה יי׳ מ עייא רי׳ה ע ו ב י לעשיית; ו ב י‬
‫‪1‬‬
‫ו ב מ ד י ם לרש״• ז״• בי' ל ש ו מ ו ק כ ״ ר ל י מ צ • וזישענא ״יא מ צ י •'ברוכי עיייה רתיישי;; רייימא ס י ת נ י ס‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ו ל א ע נ י י נ מ צ א ד ק א מבר;־ עיייה שם ש מ י ב • ‪ :‬צ י ה ונו• ועי׳ ב ר ו ק ח סי׳ י י ׳ ב ד ה נצ'<ת ל ו ־ ‪:‬‬
‫ו ב י ו ב מ ר ד כ י ש״נ ס " ה ש ס ‪ -‬א ‪ ,‬ועי׳ ב ש ה ״ ל סי• ש}!״ו ‪•:‬רז ש ה ב י א ב ש ם סשר ה י ר א י ם ו ג ב מ ה ש ה ב י א‬
‫ב ש ם בעיי ה ר ב ר ז ח כ ׳ כ ע י ב ו ר ש נ מ נ י נ ו ח כ ר ומשינ־ש ו ש ם ה י א לנבון‪ ,‬יעי• ב י ״ ; ש״ג ר ס ו כ ה ד•ד‪.‬‬
‫<׳ ו ה י כ ; ה י ו מ נ ע נ ע י ם וכוי ׳שש ל י ו ע ‪ -‬כ ועי כ ת ו ס ׳ שש ד ה‬ ‫ו מ ר ס ר כ י נ ן ובו וברא־ ש מ״; סי׳ ל ג‬
‫ס' ה י ה ק י ־ א ק י ש וכו ‪ :‬ב י ה ע י ר ו ת י כ מ ה שעכליש שאינו מ ד ק ד ק ל ה ע ת י ק לשו; ה נ ס ־ ־ א‬ ‫ב ה ו ד ו וכוי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל מ נ ע ו ש ם מ ׳ א ע י נ ק ו ר א ק ש ו מ ה מ ל ־ ו ל י ל נ ו ‪ :‬י ר ו ק ו י א ב ת ו י ה ו נ ו ש א א‪.‬־‪ .‬במיו מ נ י ח ו ע ל ג ‪ :‬׳‬
‫‪1‬‬
‫‪ " t‬־ו־יב תגזי• א י ת א ק ו ר א ו נ ו ש א‬ ‫ק ר ק ע וכוי‪ .‬י( ש נ ו ה נ י ; ידיה; ה ק ו ר א י ש עיי השי־־‪ ,‬וכו ו ב כ ־ ר ר נ •‬
‫כמיו מ נ י ח ו ל א י ץ ש מ ע י נ ן מ ה ב א ד ה ק ו ד א ב ה ו י ה אוהז ‪ :‬׳ ; ד י ר י ה ה ו י ה וייוד ר א י ה משוף מ ר ק ב נ י‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ה ע י ר ח ״ ר ש ו ח ה ו ר ו א ה בולל ו מ פ ר ד ובו׳ ו מ ש מ ע ו י ־ א ה ר מ ו ת ח ב ת י ו י ה ו ג ו ‪ -‬י ב ס ו ף ‪ .‬כ( משוש ד ר‬
‫מ ר נ ך ונוי ש ‪ :‬י י ' ״ ס ״׳׳א ס נ ״ י ה ל ״ נ ע יא מ ה שישריש ‪ ; e‬ה ט ז‪ .‬ו־יו־ינו בידו כ צ ל‪ .‬פ ת י נ ש ל ו ל ב ו‬
‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫‪4‬‬
‫ל‪ 1‬א ו מ ר ו ה ו ד י ע נ ו ב ר כ ו ה‬ ‫נ י ד ו ‪ • ,‬יחא ־ פנינו‪.‬־*ו־ שמ״ג עשי; מ י ד ה ו ב א ג ‪ :‬ב!‪,-.‬רו‪ :.‬ו^ו־ינו נ י ד ו ‪.‬‬
‫ל י נ ע*ב‪ .‬ב ת מ י ל ת ש ס ח ‪ .‬א ו ח ק ״ ג ‪ .‬יי( ואי; צ י ד ל ה ו נ י ר ש ל • י ‪ :‬ש ב ת כ ד ע ״ נ ועי נ י ש ״ י ש ‪:‬‬
‫‪437‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫שעו‪ .‬ב ר ו ך אתה ״ י אלה־נו מלך העולש כורא שרי הגסן‪ :‬כרוך אתה י ״ אלהינו‬
‫מ״ה אשר כהר בנו מכל עש ורוממנו מכל לשון וקדשנו במעותיו ותתן‬
‫לנו י״י אלהינו באהבה מועדים לשמחה הנים וזמנים לששון את *וס ח ג הסוכות הוה‪.‬‬
‫ומן שםחתינו כאהבה מקרא קודש וכר לעיאת מערים כי בנו בחרת ואותנו קדשה מכל‬
‫העמים‪ .‬מועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו‪ .‬ברוך אתה ״ י מקדש ישראל‪.‬וחזמנים‪:‬‬
‫בתך אתה י״י אלהיט מ״ה אשר קדשנו במעותיו ועיונו לישב בסוכה‪ :‬ברוך אחד‪* .‬׳״‬
‫אלהינו מ״ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪ :‬ואש שבת הוא אומי תחילה ויבולו‪:‬‬
‫בורא סדי הנשן‪ .‬ואשר בחר בנו‪ .‬ומוסיף בה‪ .‬וחתן לנו י״׳ אלהינו באהבה שבתות‬
‫למנוחה ומועדים לשמחה חניס וזמנים לששון את יום המנוח הזד‪ .‬ואת יום חנ הסוכוח‬
‫הוה זמן שמחתינו באהבת מקרא קודש זכר ליעיאת מעריש כי בנו בחרת ואותנו קרשת‬
‫מכל העסיס שבח ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו ב״א ״״ מקדש השבת ישר׳‬
‫והזמנים‪ :‬לישכ בסוכה‪ :‬שהחיינו‪ :‬ובברכת המזון מזביו״ן יעלה ויבא בבונה •רושלם‪:‬‬
‫בשחרית הולכין לבית הכנסת‪ .‬ימתסללין כתסילח ערכית‪ :‬ולשיניע שליח עיכור להמכרך‬
‫‪1‬‬
‫עמו שר׳ בשלום‪ :‬נוטל לולב בימין ואתרונ בשמאל‪ .‬ועוסד ומברך‪ .‬חי‪ :‬ומצאתי כל‬
‫מעוד‪ .‬שכחי בה לכם‪ .‬מבדכין מעומד‪ .‬בנון לולב‪ .‬וציצית‪ .‬ומילה‪ .‬בלולכ כחי ולקחחס‬
‫לכס )ויקרא כנ( בציצית כחי‪ .‬והיה לכס‪.‬לעיצית )במדבר טו(‪ .‬במילה כחי המול לבם כל‬
‫וכר)כראשיח יז( וכולהו ילשי׳ מעומר‪ .‬דכח׳ וששרחם לכם )ויקרא כנ(‪ .‬מה להלן מעומד‬
‫דכת׳ בקמה ס( ודרש״ בקומה‪ .‬אף כולן‪ .‬ועוד כת׳ ע( לעמוד )לשרח( לשני •׳״ ]לשרתו[‬
‫ולברך ]בשמו[ )דברים י(‪ .‬איחקש כרכה לשירות‪ :‬כך מצי‪ .‬תי‪ :‬ומכרך ב׳׳איי״ אלהינו‬
‫מיה אקבץ על נטילת לולב‪ :‬בתך אתה י״י אלהינו מ׳׳ה שהחיינו וקיימנו והניענו לזמן‬
‫הזה‪ :‬ומוליך ומביא ומעלה ומוריר‪ :‬ושנענעו‪ :‬והכי אמי רב פלטו׳ נאון‪ .‬מ* שנושל לולב‬
‫לעאח בו חייב לברך עם נטילתם‪ :‬שהלכה רווהת היא בישרי‪ .‬כל המצות כולן מברך‬
‫עליהם עובר לעשייחן הוץ טהטבילה‪ :‬והמנענע בשעח נט־לחו מברך עליו‪ .‬ונוטלו‬
‫ומנענעו ומחזירו למקומו‪ :‬אבל שליח עיבור אוחזו בידו עד שינמור אח ההלל‪ .‬כל אותם‬
‫שבעה ימים‪ .‬ומנענעין את הלולב בהודו ליי״‪ .‬תחילה וסוף‪ .‬סי׳ פ( בסוף הפסוק בחסדו‪.‬‬
‫חי‪ .‬צ( וצריך להתיז סמ״ך של חסדו‪ .‬רלא לישתמע הדו‪ :‬ירושלמי‪ :‬ויש אומי בסוף‪.‬‬
‫בד\דו שני אחרי ברוך הבא‪ :‬חי‪ :‬ובאנא ייי הושיעה ‪1‬א‪ :‬ואס שבת הוא אין נוטלין את‬
‫הלולב ק( משוס דרבח‪ :‬וקורין אח ההלל‪ .‬וממרין אח כל שמונה‪ :‬י( והן סי״ח ימים שהיחיד‬
‫נומר בהן את ההלל‪ .‬ומברכין בהן לנמור את ההלל‪ .‬כשם שבכל יום ויום ם( חלוק בטרי‬
‫החנ‪ .‬ואף באחרון נומרין‪ .‬שרנל בפני עצמו הוא‪ .‬ושמחת תגרה‪ .‬וזהו ובגולה עשרים ואחד‬
‫יום טי ימי חחנ‪ .‬ושני יסים טובים הראשונים של חנ פסח‪ .‬ושני ימים טובים של עצרת‪.‬‬

‫‪ (p‬ודרשינן‬ ‫נ( לילה ה מ ש ו מ ר ו כ י ר״ה י״א ע״ב‪ .‬פסחים ק״מ ע ׳ ב ‪.‬‬ ‫ולעיל ס״ ק י ר וסי׳ ק י ה ‪.‬‬
‫ב ק ו ס ה עיי׳ רא״ש סוף סם׳ פ ס ה י ס דח״ר כ ק מ ה ת ח ל לספור א ל חקרי ב ק מ ה אלא כ ק ו מ ה וכוי יעי‪:‬‬
‫ע( ל ע ס ד לפני ח׳ ולברך בשמו כצ׳ל‪ .‬א י ת ק ש ב ר כ ה‬ ‫לעיל ה׳ פ ס ח א ו ת ק״ר ובהערוחי ס׳׳ק כי‪.‬‬
‫לשירות עיי׳ ס ו ט ה ל ״ ת ע״א ר׳ נתן א ו ס ר אינו צריך הרי ח ו א א ו ס ר ל ש ר ח ו ולכרך בשמו מ ה מ ש ר ת‬
‫ב ע מ י ד ה א ף מ ב ר ך בעמידה‪ ,‬ו מ ש ר ת נופיה מנלן ד כ ת י ב ל ע מ ר לשרח‪ .‬הקושיא מ פ ו ר ס מ ת ד ה א ב ה א י‬
‫‪,‬‬
‫ק ר א נופית ב ת י כ ל ע מ ו ד לפני ה ל ש ר ת ו ו ל ב ר ך בשסו‪ ,‬ומאי מ ק ש ה ו מ ש ר ת ט פ י ה ס נ ל ן וכוי וכן‬
‫ה ק ש ה הגרע״א בנהש׳‪-‬ס‪ ,‬ו כ ס ס ״ נ עשין ס״ ב׳ הביא נירםא א ח ר ת ו ז ־ ל ‪ .‬ודי נתן נ פ ק א ליה ע מ י ד ה‬
‫מ ד ב ח י כ ל ע מ ו ד ל ש ר ת )צ׳׳ל ל ש ד ה ו ( ו ל ב ר ך בשמו ה ק י ש מ כ ר ך ל מ ש ר ח לענין ע מ י ד ה וכו׳ ו כ פ ו‬
‫שהביא ה מ ח ב ר ‪ .‬ו נ ר א ה כ ת ר ש ל א ה י ה ל פ נ י ה ם כ ל ל הני ת י ב ו ת ‪..‬ומשרת נופיה םנלן ד ב ת י ב ל ע מ ו ד‬
‫לשרת״ ויליף נ א פ ה מ ה א י ק ר א ק פ א לעמוד לפני ד׳ ל ש ר ת ו ו ל ב ר ך בשמו‪ ,‬ועיי׳ נ ש ו ״ ח ש כ ו ח יעקב‬
‫ח ״ ש סי׳ א׳‪ .‬פ( בסוף ה פ ס ו ק ב ח ס ד ו עיי• ס ו כ ה ל״ז ע״ב וברש־; ד״ה ת ח י ל ה וכו׳ ו נ ח ו ס ׳ ד״ה‬
‫בהודו וכוי ועיי׳ ברא׳׳ש פ ״ נ סי׳ כ״ו‪ .‬צ( וצריך ל ה ת י ז ובו׳ ה ו א בירושלמי נ ר כ ו ת פ״ב ה״ד ועיין‬
‫ב ג ה ש ׳ ס שם ובהערותי ל י ת ש ל ס י ב ר כ ו ת ה נ ד פ ס במיינץ‪ .‬ק( משום ד ר ב ה שם מ ״ ב ע״ב‪ .‬ר( והן‬
‫מי‪-‬׳ח ימים ש ה י ח י ד נ ו ס ד בהן א ת ה ה ל ל ובו׳ ערכין י׳ י״א‪ ,‬ת ע נ י ת ב״ה ע יב׳ ם ם כ ת « פ ד י ס פ״ב‬
‫ה״פ‪ .‬ועיי׳ לעיל סי׳ רכ׳־ו ובהעי־ותי שם‪ (0 .‬הלוק בפרי ה ח נ ערכין י׳ ע״ב‪ ,‬כ ש ס ו נ ח ימי ה ח נ‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪438‬‬
‫ושמונת ימי חנוכה‪ :‬חי‪ .‬שמאחר שהיה י הנס נדל והולך כל ימי ועוכר הרי הוא כאילו‬
‫חלוק בקזרמזתיו‪ .‬כשמונה ימי )תנוכה( ]החג[‪ ,‬אכל שבעת ימי הססח )אינו( ]אינן[‬
‫חלוקץ‪ :‬תי‪ :‬קדיש‪ .‬כוי‪ :‬ומוציאץ שתי תורות‪ .‬ת( באחת קורץ חמשה שור או כשכ‬
‫)ויקרא בב(‪ .‬עד וידבר משה את מועדי ה׳ )שס כד(‪ :‬ואם שבת הוא קורין ד‪ :‬ובשנייה‬
‫קורא המפטיר בפנחס‪ .‬ובחמשה עשר יום להרש השביעי‪ .‬עד סוף סיסקא‪ :‬קדיש עד‬
‫דאמירן‪ :‬חי‪:‬‬
‫שעו‪ .‬ובן עיקר לד׳ודוח ולקדש אחרי קרייח המפטיר במקום שחמפטיר קורא חובה‬
‫היום‪ .‬כמשפט ראש הדש וחנוכה חבאיס בשבת‪ .‬וחנים שקורץ בשחי‬
‫פרשיות והשנייה שנם היא חובת היום קוראה המספיד‪ .‬הדין נותן שאחד קריאה שהיא‬
‫הובת היום יאמרו קדיש‪ .‬כמו שנהנו ככל שבחות השנה אחרי קריאת חובת היום‪.‬‬
‫והמדמיס‪ .‬דמה מעינו בכל שבתות השנה קודם המפטיר קדיש אף כאן‪ .‬לא יפה דקדקו‪.‬‬
‫דשאני התם שכבר קראו חובת היום‪ .‬מה שאין כאן‪ :‬ת׳‪ :‬ומפטיר בזכריה‪ :‬הנה יום בא‬
‫לי״י)״‪:‬ריח י״ד(‪ .‬על שם מנפת כל ת ר ם והבהמות שתהיה בחנ הסוכות‪ .‬וכרכתי‬
‫באפטרת׳‪ .‬ולחונ אח חנ הסוכות‪ :‬ת׳‪ .‬ועוד דקרובי דינא דינא בענן‪ .‬שהרי עבר מעלינו‬
‫יום הדין בסמוך‪ .‬ומקרבינן ליה יומא דדינא דמלחמת נונ ומטנ‪ :‬תי‪ :‬אשרי‪ :‬ואם שבת‬
‫הוא יאמר יקום פורקן חה־לה‪ .‬ואחר כך אשרי; יהללו את שם *־י ונוי‪ .‬ומחזיר חחורות‬
‫למקומן‪ :‬ושליה עיבוד אומי לפני החיבה קדיש‪ .‬עד דאמירן‪ :‬ועומדץ למוסף‪ :‬וסתסללץ‬
‫אבות וגבורות וקדושה השם‪ :‬אתה בהרתנו‪ :‬עד זכר ליעיאת מעריפ‪ :‬ואומי מפני הטאינו‪:‬‬
‫שעז‪ .‬מפני הטאינו ובו׳‪ .‬והנדל כבודו ותבנה עירן־ ותחדש אח היכלך ותכונן את‬
‫מקדשך ותכנס גליות ישר׳ לתוכו‪ .‬ותמלוך עליהם מהרה בהדרך בשבחך‬
‫בתפארתך בכיח בחירתך‪ .‬אבינו מלכינו גלה כבוד מלכותך עלינו וכוי‪ .‬ובחמשה עשר ובר‪.‬‬
‫והשיאנו י״י אלהינו וכוי‪ .‬רעה ומדים‪ :‬שים שלום‪ :‬ולפחד ביום שני מתםללין כסו כן‪:‬‬
‫וכל ימי הול המועד יזכור במוסף שני יםים טובים יחדיו לעאת ידי חובתו של ססק היום‪:‬‬
‫וכן דרכו של אהרץ הקורא בתורה‪ :‬תי‪ :‬וסימניך שלא תטעה סדר הקרבנוח על פה יקה‬
‫כלל זה בידו ולא יטעה‪ .‬דע שבכל‪.‬ימי הול המועד עד שמיני ספק שביעי‪ .‬יש בין ימים‬
‫וםרימ ארבעה עשר‪ .‬ימים רבים‪ .‬וסריס מתםעטין והולכין‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫שעוז‪ .‬מם ראשץ של חול המועד יאמר‪ :‬מסי כבודך כאמור‪ .‬וביום השני וכוי‪ .‬ונ־ וביופ‬
‫השלישי וכוי‪ .‬ומנחתם וכוי‪ .‬כיום שני של הול המועד יאמר‪ :‬כאמור‪ .‬וביום‬
‫השלישי וכוי‪ .‬ונ׳ וביום הרביעי וכוי‪ .‬ומנחתם וכוי‪ :‬ביום שלישי של חול המועד יאמר‪:‬‬
‫כאמור‪ .‬וביום הרביעי וכוי‪ .‬וני ביום החמישי וכוי‪ .‬וטנהחםכו׳‪ :‬ביום רביעי של הול‬
‫המועד יאמר‪ :‬כאמור‪ .‬וכיום החמישי וכוי‪ .‬ונא׳ וביום חששי וכו׳ ומנחתם וטי‪ :‬בהםישי‬
‫לחול המועד הוא הושענא רכא‪ :‬יאמר‪ :‬כאמור וביום הששי וכוי‪ .‬וני וביום השביעי וכר‪.‬‬
‫ומנחתם וכוי‪ :‬כשמיני עערח יאמר‪ :‬אח מוסף יום שמיני לחנ עערח הזה נעשה‬
‫ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך בסו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משח עבדך מסי‬
‫כבודך כאסור‪ :‬ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו‪ :‬והקרבתם‬
‫עלה אשר‪ ,‬ריח ניחח לי־י פר אחד איל אחד כבשימ בני שנה שבעה תמימט‪ :‬ומנחתם‬
‫ונםכיהס כמדובר שלשה עשרונים לסר ושני עשדנים לאיל כו׳‪ :‬וחםילחו שלימה תסדיר‪.‬‬
‫ברחה ואימה לאל אדיר‪ :‬ומנהג אכוחינו חורה היא לומר קרכנות של יום רום‪ :‬א(ואע־נ‬
‫דקבעי׳ הילכת׳ כרב חננאל אמ׳ רב דאמ׳ כיון שאי ככתו׳ כתורתך שוב אינו צריך‪ .‬אין‬
‫להיפטר לאדס בכך לכחהילה ותדע שהרי כשכחו׳ וראשי תדשיס דמרנלא כמומיה רכולי‬

‫שוד או כ ש ב וכו׳‬ ‫ח( ב א ת ת קורי! ח מ ש ה‬ ‫סוף הי׳ קע״ד‪.‬‬ ‫מ י י ל ‪ .‬אינן חולקין כצ׳׳ל‪ .‬ןעיי׳ בשוז׳׳ל‬
 ‫‪439‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫עלם׳ לומ׳ בתפילה וביום חשבת‪ .‬ובראשי חדשיכם‪ .‬ש־מ לא תהינו קדמונים כרכ חננאל‬
‫אמי רב אלא בדיעבד‪ :‬ובני אדם הנמנעים מלומר ולפרש מקראות המוספים ברנלים דבר‬
‫יום לפי עיניינו בתך מםני חםאינו‪ .‬מ ת ך שאין מילין ושנורץ כסה‪ .‬בשל שבח וראש‬
‫הדש מצאו עילה להיפטר כדרנ חננאל אמ׳ רב‪ .‬ולא כל ד‪-‬ימיס‪ .‬לאין שוסעץ להם‪:‬‬
‫ומיהו בפלכיות וכתנות ושופרוח לא אמ• רב הננאל אפ׳ רב‪ .‬אפי׳ בדיעבד‪ .‬שכן הן‬
‫באים ועולין למיניין‪ :‬הל להיות יום טוב שני של סוכות בסוצאי שבת‪ .‬דיום טוב ראשון‬
‫אי איפשר להול במוצאי שכת‪ .‬דלא אדיו ראש השנה וסכות‪ :‬סתםללין אבות ובבורות‬
‫וקדושת השם‪ .‬ומתפלל אתה בחרתנו‪ :‬וכשמגיע עלינו קראת אום׳ ותדיעט‪ :‬והגה ת א‬
‫כתב כתסילח ססח‪ :‬ואין אוסרי׳ שום סידור שבמוצאי שבתיח לחול לאמר ויהי נועם‪.‬‬
‫ולא סדר קדושה‪ .‬ולא ויתן לך‪ .‬שאין אוסרי׳ רהי נועס אלא כשיש בשבת הבאה ששת‬
‫ימי התל‪ .‬רבתי ומעשה ירינו כוננהו‪ .‬ג(*דרשי׳ כאנדת׳ וייו מעשה ירינו‪ :‬וכן שאר‬
‫הסדר‪ :‬ונסטרין והולכין לבתיהם לשלוט‪ :‬ואין נוטלין ידיהם לעולם לא קודס קידוש ולא‬
‫קורס הבדלה‪ .‬דיין סירות הוא‪ .‬נ( ובל הנוטל ידיו לסירוח הרי זה מנסי הרוח‪ .‬והוא דהוי‬
‫נקי כפים‪ .‬אבל אם נתעסק כשום דבר ליכלוך או שנפנה לנרוליס או לקטנים‪ .‬ודא•‬
‫צדץ לרחוץ בנקיון כפיו ולטהר עצמו קודם שיקדש או שיבדיל‪ :‬והבדלה של בום הכי‬
‫מברך‪ .‬אם יש לו יין מברך בורא פרי הנסן‪ :‬אשר בחר כנו‪ .‬עד מקדש ישרי והזמנים‪:‬‬
‫בורא סאורי האש‪ :‬ברוך אחה י־י אלהיט מלך העולם המבדיל בין קודש לתל בין אור‬
‫ל ת ש ך כין ישר׳ לעמים‪ .‬בין יום השביעי לששת ימי המעשה כין קדושח שבח לקדושת‬
‫יום מזב הבדלו‪ /‬ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת‪ .‬הבדלת וקידשת את‬
‫עמך ישר׳ בקדושתך‪ .‬ב״א י•• המבדיל כין קודש לקודש‪ :‬לישב בסוכה‪ :‬שהחיינו‪ :‬וסימן‬
‫יקנהיו‪ :‬יין‪ .‬קידוש‪ .‬נר‪ .‬הבדלה‪ .‬ומן‪ :‬אלא ל(שאס׳ תהילה סוכה ואתר כך זמן‪ :‬ואס‬
‫אץ לו יין ה( מבדיל על הסת ]ואעיפ שאץ מבדילין על הפת[‪ ,‬י( זהו בשאר מוצאי‬

‫עיי׳ מ ג י ל ה ל״א ע־א‪ (b .‬ואע׳׳ב דקבעינן ה ל ב ת א וכו׳ עיי׳ ר׳׳וז ל׳׳וז ע׳׳א‪ .‬ולעיל ם ״ שכ׳׳א‪.‬‬
‫ב( ודרשינן ב א ג ר ח א וי׳־ו מ ע ש ה י ד י ט עיין לעי׳ סי• קמ׳ימ‪ .‬ג( ו כ ל ה ט פ ל ידיו לפירות וכו׳ חולין‬
‫נךו ע׳׳א‪ .‬ל( שאומר ת ח י ל ה ס ו ב ה ואחייב זמן וזד! ד ל א כ ד ע ח ה ר א י ש ם״ר סי׳ ד׳‪ .‬ו פ ס ק הש״ע‬
‫ועיי׳ ב ס ״ א ריש סי׳ ח ר ם ״ א ובמיץ ס״ק׳ ועיי׳ בירושלמי ב ר כ ו ח פ ״ ח וד״א תנין כ ר א כ א א ס ר בשנו‬
‫ר ב יין קידוש נר ה ב ד ל ה ס ו ב ה וזמן‪ ,‬ועיי׳ נשו׳׳ה טייב ם ה ״ ק סי׳ ל־ט‪ .‬ובביאורי ל ה נ י א ר ב ת י סי׳‬
‫פ׳׳ד ס״ק ו׳ ע׳׳ש‪ .‬ה( מ ב ד י ל על ה פ ה ואע׳׳פ שאין סברילין על ה ס ת זהו וכו׳ כצ׳׳ל ו נ ש מ ט מ ה מ ע ת י ק‬
‫מן ה ס ח עד ה פ ח ‪ .‬ו נ ל מ ד מ ה א ד א י ח א ב פ ס ח י ס ק׳׳ז ע*א איקלע אמימר לאחרין וכו׳ ו ב ת מ ב ת וכוי‬
‫ועיי׳ בתום• שם ד״ה מ ק ד ש וכוי ומבואר ב ס ד ר רע׳׳נ דף ל ״ ב ו ז ״ ל ד ה כ י א ס ר ר ב ע מ ר ם ריש מ ת י ב ת א‬
‫איו טבדילין ע ל ה פ ת כ ל ע י ק ר ‪ .‬מוז מעמ שאין ד ו מ ה ה ב ד ל ה לקידוש׳ ס פ נ י שקידוש אי א פ ש ר לו‬
‫שלא ל ס ע ו ד דקאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה׳ וכיון ששולתן ק ב ו ע וסעודתו ק ב ו ע ה י ו א ״ א לו‬
‫ש ל א לסעוד ס ק ד ש על ה פ ת ‪ .‬בסחנאי ש ב ת כלום סעודתו ק ב ו ע ה ושולחנו ק ב ו ע ו פ ת מ ת ו ק נ ת לפניו‬
‫ש ט פ ל פ ה ו מ ב ד י ל עליה‪ ,‬ה ל כ ך אין פבדילין על ה פ ת ׳ וכך מ נ ה ג בשתי ישיבות‪ .‬ו( זהו ב ש א ר‬
‫מוצאי ש ב ת ו ת ובו׳ וכך א מ ר וכו׳ מ ר ר׳ צדוק ריש מ ת י ב ה א ז״ל «ם ע מ ד ה ה ל כ ה כ ד ש ל ח ובו׳‬
‫כ צ ״ ל עיי׳ פ ס ח י ם ק׳יג ע״א‪ ,‬וכל דברי ה מ ח ב ר כ מ ע מ ב ל ש ו ט מ מ ש נ מ צ א ב ס ד ר ר ע י ג כ ס ד ר פ ס ת‬
‫ר ף מ״ב וז״ל שם וסי׳ יקנה״ז וכוי ואם אין לו יין מ ב ד י ל ע ל ה פ ח ‪ .‬ואע׳׳ס ש ב ה ב ט ל מ ע ל ה שאי;‬
‫מ ב ר ל י ן ע ל ה פ ה ‪ ,‬ודאי כ ך ה ו א ש ב ש א ר ימוח ה ש נ ה אין מבדילין על ה פ ח כ ל עיקר‪ ,‬וכמו ש ב ת כ ט‬
‫א‬
‫‪" °‬ין לי •ין מ ב ד י ל ע ל ד‪.‬פח לשפיר ד פ י ‪,‬‬ ‫פ ע מ ו ש ל דבר‪ ,‬א ב ל ש ב ת ויו׳׳ם שיש קידוש והבדלר״‬
‫ובן א פ ר טעם א ר ו נ י ט מאור עינינו מ ר ר ב צדוק גאון זלה״ה אילו ע מ ד ה ה ל כ ה כ ד ש ל ח א ב א‬
‫א ב ו ה ד ש מ ו א ל )גירסהו כ נ י ר ס ת ה ס ר ד כ י כתום׳ ערבי פ ס ח י ם ועיי׳ ב ה נ ה ו ת ד ״ ס שם( לרבותינו ילמדנו‬
‫ר ב י ט ס ד ר ה ב ד ל ו ת איך ש ל ה ליה בך א מ ר ר׳ ישמעאל בר׳ יום׳ משום אביו נהי׳׳ק נ ר ה ב ד ל ה יין‬
‫קידוש‪ ,‬וא־׳ר ה נ י נ א מ ש ל ל מ ל ך יוצא ואפרכוס נ כ נ ס מלוין א ה ה מ ל ך וזו ה י א ש ב ח ‪ ,‬ואה׳׳ב יוצאין‬
‫ל ק ר א ה א ס ר נ ו ס הו ה י א יר׳ט הוה אמרינן ביון ש ה ב ד ל ה קודם וקיי׳׳ל דאין מברילין על ה פ ת ‪ ,‬אסור‬
‫ל ה ב ד י ל על ה פ ת אשילו פ פ ו צ א י ש ב ת ליויט‪ ,‬עכשיו שאמרו ח ז ״ ל היבא דאיכא זמן היב׳ עבדינן‬
‫אבי׳ א מ ר יקזנ׳׳ה ורבא א מ ר יקנהי׳ז ו ה ל ב ת א כרבא‪ ,‬כיון שקידוש אופר ת ח ל ה נ ע ש ה קידוש עיקר‬
‫ו ה ב ד ל ה כ מ פ י ל ה ‪ ,‬ו פ י ד י ל י ן ה פ ת עם קידוש‪ ,‬ה ל כ ך יו״ט ש ח ל להיות במוצאי ש ב ת מי שאין לו יין‬
‫ב ת ח י ל ה מ ב ר ך המוציא ובו׳ ואח״ב אשר ב ח ר בנו וכוי ואחייב ה מ ב ד י ל וכו׳ ובן ה ו א ד ע ת מ ה ר י צ י נ ‪.‬‬
‫ורב האי גאון ע י ש עמוד יי׳ד‪ .‬ועיי׳ ב ר ב א ל פ ס פ ר ק אלו דברים ר״ה איכא מרבווח״א‪ ,‬ובו׳ ״דו*נן‬
‫אסור ל ה ב ד י ל ע ל הפח׳י ) ה נ י ה מ ש ה ת י ב ו ת הוא מ ט ע ו ת ה מ ע ת י ק ו ה מ ה מיותרים ומוקשים רהיכי‬
 ‫מחזור דטרי‬
‫שבחות שאין הפת באה עיקר‪ .‬אבל שבח ויום טוב שיש קידוש ויעילה אש אץ לו יין‬
‫מבדיל על הפת‪ .‬ושפיר דמי‪ :‬וכך אמ׳ חטעם אדונינו מאור עינינו מר ר׳ ערוק ריש‬
‫מתיבתא דל‪:‬‬
‫שעט‪ .‬א ם עמדה ]הלכה[ כר שלה אבוד‪ ,‬דשמואל ל ד ‪ .‬ילמדינו רבינו סדר הבדלות‬
‫היאך‪ .‬שלה ליה כך אמ׳ רב ישמעאל ברי יוסי משום ר׳ •הושע בן חנניה‬
‫נה״׳ק‪ :‬נר‪ .‬הבדלה‪• .‬ין‪ .‬קידוש‪ .‬וא־ר הנ־נא משל למלך שיוצא ואסרכוס נכנם‪ :.‬מלוין‬
‫את המלך‪ .‬וו היא שבת‪ .‬ואחר כך יוצאץ לקראה אפרכום‪ .‬זה הוא יום טוב‪ .‬אז‪ .‬היינו‬
‫אומד׳ ליון שהבדלה קודמח‪ .‬וקיימי לן שאין מכדילץ על הפת‪ .‬דתנן אסור להבדיל על‬
‫הפח‪ .‬א״כ אסור להבדיל על הפח אפ״ במוצאי שבח ליום טוב‪ .‬אבל עכשיו )שיאמרו(‬
‫]שאמה[ חכמים‪ .‬אבי־ אמי •קזנ״ה‪ .‬ורכא אמי יקנה״ז‪ .‬וה־לכחא כרבא‪ .‬כיון שיין וקידוש‬
‫אומי קודם ני והבדלה‪ .‬אומי חחילה קידוש על הסת ואחר כך אומי הבדלה‪ .‬ומברכין‬
‫על חסת עם קידוש‪ .‬הילכך יוס טוב שחל להיות כמוצאי שבח מי שאין לו יין כחחילה‬
‫מכרך המוציא ואחר כך אשר בחר בנו‪ .‬ונר והבדלה‪ .‬וומן‪ :‬וביום טוב שאין בו זמן‪ .‬כמו‬
‫בשביעי של סט ח הלכה כרבא דאמ׳ ׳קנייה‪ :‬ותפילת יום טוב שני כיומ טוב ראשון‪:‬‬
‫ערכית שחרית ומנחה מתפלל אכות וגבורות וקדושת השם‪ .‬אחה בחרתנו‪ .‬יעלה ויבא‪.‬‬
‫והשיאנו‪ :‬רצה ומודים‪ .‬שים שלום‪(' :‬ונוטלין את הלולב ומכרכין שתים קודם נטילתו‬
‫דעובר לעשייתו בענן‪ .‬וסדאנבהיה נפק ביה‪ :‬ואחר י כך נומרין אה ההלל‪ :‬קדיש‪ :‬כוי‪:‬‬
‫שף׳ וסוצ״אץ שת־ תותח וקורץ גיוס אחמול גי יעבור‪ .‬ומפטיר ותשלם כל המלאכה‬
‫)מלבים א• ז(‪ .‬ח( עד בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ :‬דמחוך שבסוכות‬
‫היה יום הינוך הבית נשננמר מסטירין בחנ בהשלמתו‪ :‬ועומדין למוסף‪ :‬סםני הטאינו‪:‬‬
‫זפסזקי מוסף כיוס אחמול‪ .‬זלא ־אלד ביום השני כלל לא בקריאה התורה ולא בתפילת‬
‫מוסף‪ .‬כ* היכיידלא ליזלזלו ביד‪ ,‬לס* שכבר הערתה וקראח אוחו מקרא קדש‪ .‬ולא נאה‬
‫לקרותו עוד שני‪ .‬שהרי לבי קראתו המשה עשר‪ .‬וכיוצא בו שנינו לאחר שעשיחו קודש‬
‫תעשהו חול‪ :‬חי‪ .‬ורבעו אליהו היד‪ ,‬אומי שצריך לומ׳ כין כספר תורה בין בתפילה‪.‬‬
‫וביום השני‪ .‬עם ובחמשה עשר יום‪ .‬לסי שאנו בקיאין בקיבועא דירחא‪ .‬מניה את קרבן‬
‫י״י אשר אנו ׳ורע־ן בב־רור שזחו יומו‪ .‬ונאמר אח אשר אנו יודעין בבירור שאינו עמו‬
‫משומ נזירה‪ :‬ומה שאומ׳ לא שעשיתו כוי‪ .‬היבד! אנו קורין בתורה שאינו מן היום‪ .‬ונמ‬
‫בתפילה כמו לן‪ .‬בכל •מ׳ הול המועד‪ :‬ונראץ דבריו עיקי‪ :‬תי‪:‬‬
‫ובתפילת ערבית של מוצאי יום טוב‪ .‬מחפללץ אתח חננחנו‪ .‬כסו שמתםללין במוצאי‬
‫שבת‪ .‬ומבדילץ על הכוס במוצאי יום טוב‪ .‬וסימן ״ה‪ .‬יין הבדלה‪ .‬גו(אבל‬
‫אין מברכיי על המאור ועל הבשמים‪ .‬דא״ר זירא י(יום טוב שהל להיות באמצע שכח‬
‫או׳ המבדיל בין קודש לחול‪ .‬וצריך לומ׳ בין יום השביעי כוי‪ .‬מאי טעם׳ סדר הבדלות‬
‫הוא מונה‪ :‬שהגדלות מן התורה הם‪ .‬בין קדש לחול‪ .‬ולהבדיל בין הקרש ובין החול‪.‬‬
‫בין אור לחשך‪ .‬ויבדל בין האור ובין החשך‪ .‬נין ישרי לעסיס‪ .‬ואבדל אתכם מן העמים‬
‫לחיוח לי‪ .‬בין יום השביעי‪ .‬כו׳ היינו בין קדש לחול‪ .‬כ(אלא דבע* למיסרשיה סמוך‬
‫לחחימה‪ :‬סם״ק דחול־ן‪ :‬חי‪ .‬ואע״נ דחולו של מו׳עד נקרא מקרא קדש‪ .‬אפילו הכי לא‬
‫ניבדיך המבדיל בין קדש לקדש‪ .‬ש ה ד היא מותי במלאכת דבר האבד‪ :‬תי‪ :‬לשבת‬
‫וסוכה ‪:‬ומר״ אח ההלל‪ :‬קריש כוי‪ :‬וקורין כל הציבור ספר קהלת מיושב‪ .‬ליתן ה‪^7‬ן‬

‫ח נ ן אבור ל ה ב ד י ל ונוי( ע נ ש י ו ש א מ ד ו ח ב מ י ב יצ*ל‪ \_t .‬ונוטלי; א ח ה ל ו ל ב ומברכי; שהיס‪ .‬וזה‬

‫ש ל א כ פ ס ק רשיי ש ה ב י א לעי? בי* ש ע י ר ‪ .‬ת'‪ ,‬ע ר בהוציאי אוחש מאר־ן מצריס‪ .‬ו ב ס ר ע י נ א י ח א ער‬
‫ובידו מ ל א ‪ .‬מ! א נ ל אי; מ ב י ב י ; עיי ה מ א ו י וכו׳ ‪ o*noc‬נ״ג ע׳־ב‪ .‬ו ש ‪ 0‬נ י ד ע״א‪ .‬וייושלמי ב ר ב ו ח‬
‫‪,‬‬
‫‪ t‬״ ‪ n‬הייה וןנ״ לעיל ס י ' ק נ י א ‪ -a'v (• .‬שהיי להיוה ב א מ צ ע ש ב ח ובו׳ חולי; כ י ו ע ״ ב ‪ .‬נ‪ (,‬אייא‬
 ‫‪441‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫לשבעה ונס לשמונה‪ :‬ואסרינן בס׳ בכל סערבין‪ .‬תן הלק לשבעה )קהלת יא(‪ .‬ל(אילו‬
‫‪,‬‬
‫‪1‬׳ יסי ההג ונם לשמונה‪ .‬והו שמיני של חג‪ :‬ת ‪) .‬ז־א( ]ד־א[ קהלת על שם רקהלו אל‬
‫המלך שלמה בירח האיתנים בחנ )מלכימ א‪,‬ה(‪ .‬ואו אמרו שלמה‪ :‬ת•‪ :‬קדיש‪ .‬יהא‬
‫שלמא רבא‪ .‬ומוציאץ שתי תורות‪ .‬וקורין ראה אתה אוסר אלי)שמות לנ(‪ .‬כשבת של‬
‫הול המועד בין בססח כין בחנ‪ .‬מתוך שלמדנו מתוכה הלכות המועד‪ .‬שכך שנינו במם׳‬
‫חנינח אח חנ המצות‪ .‬תשמר )שמות כנ(‪ .‬לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית‬
‫מלאכה‪ .‬ולא מסרה הכתוב אלא לחכמים‪ .‬דבר האבר סוחר‪ :‬ומפמיר‪ .‬יום ראשון דחול‬
‫המועד הוא קורא וביום השני‪ .‬וכיום השלישי‪ .‬שבכל מקום מפטיר עולה לחובת היום‪.‬‬
‫הילכך ליקרי כאן בספיקא דיומא‪ .‬והרי ספק שלישי הוא‪ .‬וכן כל יום ויום דהולו של‬
‫מועד האחרון קורא םשיקו של יום‪ .‬שכך שנינו במסכת מנילה‪ .‬מ(ביום טוב הראשץ של‬
‫חנ קורין ]בפרשת מועדות[ שבתורח בחנים‪ .‬ושאר כל ימוח חחנ קורץ בקרבנוח ההנ‪ .‬והאי‬
‫קורין דקתנ׳ אאהרון קא*‪ .‬אהרון הבא בכל מקום קורא תוכח היום‪ :‬דאי אכולהו ארבעה‬
‫‪,‬‬
‫נכרי קאי‪ .‬א״ב יומא קמא דחול הסועד קרו ד נכרי‪ .‬ביום השני‪ .‬ביום השלישי‪ .‬כיום‬
‫הרביעי‪ .‬ביום החמישי‪ .‬יומא תניינא‪ .‬ביום הששי‪ .‬ביום השביעי‪ .‬ביום השמיני‪ .‬א״כ כתרי‬
‫יזמי הוו מסקי להו לבל קרבנות ההנ‪ .‬אלא על כורחך‪ .‬באחרץ מיידי‪ .‬המחוייב לקדוח‬
‫סוססי של יום בכל מקום‪ :‬ואותו אחרון קורא ביום טוב ראשון של חנ בפרשת המועדות‬
‫ובחסשח עשר יום‪ .‬בסנחם‪ .‬ומסט־ר הנה יום בא לי״י )זכריה יד(‪] .‬והשאר ככר קראו‬
‫חחילה קורס לזד‪ .‬בשרשה הקבועה ליום שור או כשב‪ .‬ושאר כל ימות החנ הם חולו‬
‫של מועד יהא קורא האחרון מ ה בקורבנות ההב בפרי החג המחמעטין והולכין‪ .‬שעל זה‬
‫סותר לספר מעשה מוסף היום העשוי באותו יום שהוא עומד כו‪:‬‬
‫ג(ותוסשתא דמנילה מוכתא הכי‪ .‬דחניא כראשון קורא ובחמשה עשר יום‪ .‬כשני‪ .‬כיוס‬
‫השני‪ .‬בשלישי‪ .‬ביום השלישי‪ .‬ברביעי‪ .‬ביום הרביעי‪ .‬בהמשי‪ .‬כיוס‬
‫ההםשי‪ .‬בששי‪ .‬ביום הששי‪ .‬בשביעי‪ .‬ביום השביעי‪ .‬בשמיני‪ .‬ביום השמיני עצרת‪.‬‬
‫אלם׳ לא פסיק ותני אלא כקרכן המיוחד לשמו של יום‪ :‬וכסיררא דבריית׳ דגי איתי‪.‬‬
‫וםירושא רמחני׳ מיתוקמ כוותיה‪ .‬בזמן שהשנים כתיקנם וישר׳ שרויין על אדמתן‪ .‬שאין‬
‫יום טוב אלא יום אחד החם איסשר להיוחם נקראין כל קרבנוח החנ כםידרן דבר יום‬
‫ביומו‪ .‬ואנן דאית לן חרי יומי ובענן למיקרי ובחמשה עשר יום בתרי יומי קמאי מחוך‬
‫הםסק‪ .‬ושני אי איםשר להלכיר ביום השני שכבר אתה קורא אותו המשה עשר ומקרא‬
‫קרש‪ .‬והיאך חעשהו חול לקרותו שני‪ :‬אכן הכי עבדינן שידיו כל הסרשיות נקראות בתנ‬
‫הואיל וקרינן חרא פרשתא תרי יומי ושני לא נזכר בהן‪ :‬אמרי• במסכה סוכה ס(אביי‬
‫אמי שני ירחה‪ .‬מאחר שנדהה יום השני ממקומו שהיה ראוי ליקרא ביום שני של סובוח‬
‫ידחה לנמרי‪ .‬ולא יאמר עוד‪ .‬אלא בראשון דחולו של מועד או׳ נם על המוסף ביום‬
‫השלישי‪ .‬ובשני של הול המועד וביום הרביעי‪ .‬וכן כולן‪ .‬רבא אמ׳ שביעי ידחה שלא‬
‫יהא סססיק ומדלג הקרבנות מכםדרן‪ .‬הוי קורא ובחמשה עשר יום בשני ימים טובים‬
‫הראשונים‪ .‬ובראשון דהולו של מועד יקרא וביום השני‪ .‬דראוי לקמחו שני מספק‪.‬‬
‫ולמחר ביום השלישי‪ .‬וכן כולם כסדר‪ .‬נמצא שביום ערבה יארע לו ביום הששי‪ .‬ושוב‬

‫רבעי למיםרשיה וכו• כן ה ו א לשון דש״י שם‪ .‬ל{ אילו ז׳ ימי ה ח ג ונס ל ש מ ו נ ה ‪ .‬ז ה ו שסיני של‬
‫חג‪ ,‬לפנינו עידובין פ• ע״ב א י ח א ש ב ע ה אלו ש ב ע ה ימי פ ס ח ‪ ,‬ש פ ו נ ה אלו ש מ ו נ ה ימי ה ח נ ׳ וגירםת‬
‫ה מ ח ב ר ל א פ צ א ח י ‪ ,‬ד׳׳א כ צ ״ ל ל י כ ד ע ל חולו ש ל מועד ובו׳ ח ג י ג ה יי׳ח ע״א‪ ,‬מ( כיו׳׳ש הראשון‬
‫ש ל ח ג קורי! ב פ ר ש ה מ ו ע ד ו ח ש ב ח ו ר ה כ ה נ י • כ צ ״ ל מ נ י ל ה ל ע״כ‪ _ .‬ג( ו ב ח ו ס פ ח א ד מ נ י ל ה ובו׳‬
‫כוייל והוא בפ״ג‪ .‬ס( אביי א מ ר שני י ד ה ה וכי׳ עיי׳ ס ו כ ה ני׳ה ע״א וברש״י ש ם דייה אחקין‬
‫א ס י ם ר וכו׳ ובחום׳ שם‪ .‬ועיי׳ מ ג י ל ה ל׳ ע״ב רש״י ד״ה קורץ וכו׳ וברי״ן! פ ר ק בני העיר גרםינן‬
‫ב ס ו כ ה וכו׳ ובר־־ן שם‪ ,‬ועיין בסרע״נ דןז נ׳יא‪ ,‬ו ב מ נ ה י ג סי׳ מ״ז מ ״ ה מ ״ ט ובשה׳׳ל סי׳ שע־׳א ו ב ס ו ר‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪442‬‬

‫אין םקום לו ביום השביעי‪ .‬והרי כולם כל ימי החג‪ .‬עבר יומו בטל קרבנו‪ .‬רדהה מכל‬
‫וכל‪ :‬לא כדברי וה‪ .‬ולא כדברי זה אתקין אטימר בנהרעא דמדלני דלוני‪ .‬דולנ הקורא‬
‫וחוזר על עקיבו אחור לקרוא היום מה שקרא אתמול ולמהר טה שקרא היום‪ .‬עכשיו‬
‫לא שני ולא שביעי ידחה‪:‬‬
‫ר א ש ו ן דהול המועד קורא בעל המוסף ביום השני‪ .‬וביום השלישי‪ .‬דשני סםק שלישי‬
‫הוא‪ :‬בשני יאמר כיום השלישי‪ .‬ובעם הרביעי‪ .‬וכיום החמשי‪ .‬שלישי ורביעי‬
‫סמק‪ :‬כשלישי יאמר‪ .‬ביום הרביעי‪ .‬וביום החמשי‪ .‬וכיום השישי‪ :‬ברביעי יאמר‪ .‬ביום‬
‫החםשי‪ .‬וביום השישי‪ .‬וביום השביעי‪ :‬בהםשי‪ .‬הוא יום ערבת‪ .‬ביום השישי וביום‬
‫השביעי‪ :‬הרי )שבעה( ]שבתי[ נקרא ביומו ביום ערבה‪ :‬ולנכי שני נמי קח דילונ‬
‫שהראוי ליאטר ביום טוב שני הוא חוזר ואומי למחר בשלישי‪ :‬ובשמיני לא יחכן לקדוח‬
‫ביום השביעי מחםח ססיקו של יום‪ .‬לפי שאנו מקדשין אוחו לקרותו שמיני עצרת‪.‬‬
‫ויתהלל על סיך להללו ולזלזלו)כשם( ]בשם[ שביעי‪ :‬ובסדר הזה הנהיג רבינו זצ״ל את‬
‫דורו‪ .‬והעמיק בדבר מכתב ידי רבו מובהק ד׳ יעקב בד׳ יקר שסירשה במסכת מנילה‪.‬‬
‫לפני המאור הגדול מתקן לכולה נולה‪ :‬רכנא נרשום ובדונו לברכה‪ :‬וכן פירש‪:‬‬
‫ב ר א ש ו ן דהולו של מועד‪ .‬כהן קורא ביום השני‪ .‬לוי‪ .‬וביום השלישי‪ .‬ישר׳ וכיום‬
‫הרביעי‪ .‬האחרון דולנ וחוזר אהוד‪ .‬וקורא וביום השני‪ .‬וביום השלישי‪ .‬ולזה‬
‫קרי אמימר דילונ דהא לא איירי בקריית קמאי כלל אלא מיום ליום‪ .‬של אתמול בזה‪.‬‬
‫ושל היום למחר‪ :‬בשני של הול הסועד כהן קורא ביום השלישי‪ .‬לוי וביומ הרביעי‪.‬‬
‫ישר׳ וביום החסשי‪ .‬אחרון חוזר על עקיבו‪ .‬וכיום השלישי‪ .‬וביוס הרביעי‪ :‬בשלישי של‬
‫הול הסועד‪ .‬כהן קורא וביום הרביעי‪ .‬לוי וביום ההמשי‪ ,‬ישרי וביום השישי‪ .‬אחרון וביום‬
‫הרביעי‪ .‬וביום החמישי‪ :‬ברביעי של חול המועד‪ .‬כהן קורא וביום ההסישי‪ .‬לד וביום‬
‫הששי‪ .‬ישרי וביום השביעי אחרון חוזר וקורא וביום החמישי וביום חששי‪ :‬בהמשי של‬
‫חול המועד הוא יום הושענה רכה‪ .‬כהן מתהיל מלמעלה ביום החמישי‪ .‬לוי ביום השישי‪.‬‬
‫ישר׳ ביום השביעי‪ .‬האחרון ביום השישי וביום השביעי‪ .‬שהיה רע בעיניו שיקרא כהן‬
‫ביום ערבה ביום השישי‪ .‬ולוי כיום השביעי‪ .‬וישר• ביום תשמיני עצרת‪ .‬דשמיני‬
‫יום טוכ ורנל כפני עצמו ואיך אחה בא לקרוחו בחול‪ .‬לכך מקדים הוא לכהן‬
‫מלמעלה ביום החמישי‪ .‬כדי שלא יעבור אחד מהן מהשביעי ואילך‪ .‬שקרבנות‬
‫החנ כלין שם‪ .‬ומיהו הבא לקרותו וביום השמיני בשביעי אין מוחין בו‪ .‬שהרי‬
‫אוחו ישר׳ שלישי לא לחובת היום הוא‪ .‬דהא כחול נסור אין םוחתין מתלחא נברי‪ .‬ומה‬
‫שינה זה מראש חדש שהשלישי קורא וביום השבת‪ .‬ואין אנו מקםידין אלא באחרת‬
‫לבדו שהוא קורא מוסף של ראש ]הדש[‪ .‬ובראשי חרשיכם‪ .‬ותלתא גברי דהולו של‬
‫מועד אץ לנו להקפיד במה הן קורין‪ .‬שחרי שלשחן לא להובה היום מעשה מוסף‪ .‬אלא‬
‫לקרות כתורה בעלמא הן באים‪ .‬וכיון שהספר תורה מ‪1‬נה לפניהן ופתה לקרות בו מוסף‬
‫היום קורין והולכין בקורבנות החג במו שהיו קורין בשאר התורה‪ .‬אבל הרביעי הבא‬
‫באחרונה הוא מיוחד בבל מקום לםפר מעשה היום ולקרות בו‪ .‬והרי פסח שעושין לן‪.‬‬
‫שהראשונים קורין בפרשיות הקבועות לימים‪ .‬כנוז‪ .‬משך‪ .‬תורא‪ .‬כוי‪ .‬וחאחרון קורא בספר‬
‫חורה לעצמו וקורא חמוסף‪ .‬ומחוך שהוא בא לשם היכירא להוכיה על קדושת היום‪.‬‬
‫שחרי כחול אין קורין אלא נ׳‪ .‬ובמועד נוסף עליחס הרגיעי‪ .‬משום דאסרי׳ במסכתא‬
‫מגילה‪ .‬ע( כל דטפי מילתא מחבריה טסי ליה נברא יתירא‪ .‬מתוך כך תקנו הראשונים‬
‫שההא חובת היום נקראת על ידו‪ .‬ואם יום מוכ עצמו המפטיר שבא להוכיח ולגלות על‬

‫ע( כ ל דט«י א ה ם י ל ח א זכו׳ ם ג י ל ח כ״ב ע*ב‪ ,‬בריש‬ ‫וב״י םי׳ תרס׳יג‪ .‬מ ו ס ן ו ש ל ר א ש ח ד ש כ»״ל‪.‬‬
‫‪443‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫קדושת דהא אילו ודה חול לא היה מפטיר‪ .‬הואיל וקצת היכירא דיוטא בדידיה הוא בא‬
‫לקרות אח המוסף‪ .‬מאחר שהרביעי טובן לחובת היום‪ .‬נבון הדבר ומקובל שיהא ד‪1‬א‬
‫קורא כאן בסוכות כולה ספיקא דץמא‪ .‬שיהא כל ספק של חובת העם נקראת על ידו‪.‬‬
‫שהרי לצורך כן האחרון עולה לספר מעשה היוס‪ :‬לפיכך צריך הוא לקחת בכל ץם‬
‫אותם שני פרשיות שהן ספיקן של יום‪ :‬ואנו לא מעינו בכל הםימנין שקבעו רבותינו‬
‫בתלמוד כגון סשך‪ .‬תזרא‪ .‬וכל אינך‪ .‬שיהא שום פרשת מוסף נזכר בהן כל עיקר‪ .‬אבל‬
‫הראשונים הנהינו כן לקרות בכל יום טוב מוסף שלו‪ .‬וייחדוהו לאהרון מתוך שהוא בא‬
‫להיכירא דיומא‪ .‬כדאמרי׳ במנילה‪ .‬כל רמסי מילתא‪ .‬כו׳‪ :‬ומנהנ כשר הוא לאחוז בו‬
‫ומחזיקץ אוחו‪:‬‬
‫שפא‪ .‬נחזור על הראשונות‪ :‬שבת של חול המועד מפטיר קורא בשני ימים ססיקא‬
‫דיומא‪ .‬ומפטיר ביום בא נונ)יחזקאל לח(‪ .‬שאותה מפלה היא המנפה‬
‫הכתובה הנה יום בא ל״י‪ .‬על אותם האומות שמנסה הק׳ לעתיד שיעשו סוכה‪ .‬י כדאםרי׳‬
‫בריש ע׳ז‪ .‬ואותם ההדילים סלחונ את חנ הסוכות יבא עליהם מניסה‪ :‬וםםיים ובזזו את‬
‫בוזדהפ‪ .‬כשם שאנו מפמירין כשבח של חול המועד ]פסח[ בעעמות היבשות )שם לז(‪.‬‬
‫מהון• שהן היו פ(סיזעאי מערים כלא זמנן‪ :‬ובמופף יזכיר ספק המכוון ליזם‪ .‬בחוך מפני‬
‫תטאינו‪ :‬וכל ימות חחנ םתפללין הושענות לאחר תפילה‪ .‬זכר לניסוך המים‪ .‬שהיה בא‬
‫כל שבעה לרעות על המימ‪ .‬אלא שאין מזכירץ מוריד הנשם עד השמיני‪ .‬מתוך שסימן‬
‫קללה הם‪ .‬כסוזנ כוס לרבו‪ .‬והוא שופך קיתון על פניו‪ .‬לסי שיכל ימות ההנ אינו אלא‬
‫כמשתה סן הצד לרמה טללים ורסיסים‪(* .‬שבן רשס הכת׳ ברז‪ :‬בשביעי שכלו יפי‬
‫סוכה מאמעים לבקש בה‪ .‬בד פיתויים וריעויין‪ .‬ולמהר בשמיני יום הזכרה‪ .‬ועליו סידרו‬
‫תפילה עריבה‪ :‬משל למלך המספיק מזונות לתיילותיו‪ .‬וכן איר תנהומא ק( כל ז׳ ימי‬
‫התנ מתפללים לטללים‪ .‬ויום טוב האהרון לנשמיפ‪ .‬לכך נפטרין מן הסוכה שידיו סתפללין‬
‫על הסוכה כלב שלם‪ .‬ואף קרבן של שמיני יהידי תא‪ .‬כננד אומה יהידית‪ .‬וכן אמ• ר׳‬
‫אלכסנדר״ כל שבעת ימי החנ התורה מרמזת להם לישר׳ שאלו מי״י סטר‪ .‬והן שלא‬
‫התכונן כבשה להם התורה עוד יום אחד לתבוע‪ .‬ועל זה שיתת המשורר ט־ס ירד ם״ס‬
‫שאל ללא קצרה‪ .‬לא הכינו ראיתם עערה‪ :‬וכל ימות החנ)טכיסץ( ]סקיסין[ את הבירה‬
‫הוא הדוכן פעפ אהח בלולב ואתרוג ובשביעי שבע םעטים ונותנין עליה ספר חורת‬
‫י(שכן כהניס )מפיקים( ]מקיסין[ את המוכח בכל יום פעם אחת ואוחו היום ז׳ פעמים‬
‫ואוםרי׳ אני והוא הושיעה נא‪ :‬ומדקת׳ ש( פעם אהת )וני( ]ת•[ פעמיס ש־ט דהקסה כרגל‬
‫סביב מזכה הוא‪ .‬ובמה מקיפין‪ .‬י‪0‬פליני בה אמוראי הד אמ׳ סקיסץ בסעיפות סביב‬
‫למזבח‪ .‬הריות של ערבה בידיהן סעם אהת ככל יום ושבע פעמים לאותו היום‪ .‬דהכי‬
‫נמירי לה‪ .‬וחד אמ׳ בלולב מקיסין‪ .‬לאהד שזקםו הערבה סביב חמזבח‪ .‬דאמ׳ רכ זביד‬
‫משמיה דרכא א( לולב דאית ליה עיקר פן התורה בנבולין‪ .‬רהא לפני ייי כת• ושמחתם‬
‫לפני י־י אלהיכם שבעת ימים )ויקרא כנ(‪ .‬ואבנבולין כתי ולקהתס לכם כיום הראשץ‬
‫)שס(‪ .‬ועברייני ליה שבעה וכר למקדש‪ .‬ערכה דלית לה עיקר מן התורה בנבולין‪ .‬רבי‬
‫אתאי הילבתא לסובח לא עבדינ׳ שבעה זכר למקדש‪ .‬ומברכין אלולב כל שבעה‪ ,‬דאביי‬
‫ורבא תרוייהו מוקמי הילכת׳ כר׳ הלכה למעשה‪ .‬תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן‪.‬‬

‫ע״ז‪ ,‬נ׳ ע־א‪ .‬פ( ט י ת א י נ מ ר י ם ב ל א זמנן עיי ב ח י י ריש ‪c‬׳ ב ע ל ת ולעיל סי׳ ק פ ״ פ ו ב ח ע ר ו ת י שם‪,‬‬
‫כ מ ו ז נ כוס ל ר ב ו וכר ס י כ ה כ ־ ח ע ־ ב ‪ .‬ל( שבן ר מ ז ה כ ת ו ב בו״ו‪ .‬עיי׳ ש ב ח ק״נ ע ־ ב ו ת ע נ י ת ב­‬
‫ק ( כל ז׳ ימי ה ח ג וכר מ ד ר ש ח נ ח ו מ א ס ו ף ס׳ פ נ ח ס ׳ ו כ ל י ס ו ח ה ח ג סקיפין כ‪*1‬ל‪ .‬ר( שבן‬ ‫ע­ב‪.‬‬
‫כ ה נ י ם סקיפין • א ח ה מ ז ב ח וכו׳ כך׳׳ל ע׳׳ש ם ״ ה ע׳׳א ו מ ס ל י ח א כ ה נ י ס ‪ .‬מ( פעגז אחוז וו׳ פ ע ם י מ‬
‫מ י ל ‪ .‬ש״‪ .0‬ד ה ק פ ה ב ר ג ל זכו׳ עיי׳ ב ת נ י א ר ב ח י ענין ע ר ב ה ל ה ו ש ע נ א סי׳ פ׳׳ו וסד‪ ,‬ש כ ת ב ח י ש ס‬
‫‪ (ft‬ל ו ל ב ד א י ת ל י ה עיקר וכו׳ שם ס ״ ד ן ך א ‪.‬‬ ‫ס״ק וד‪ (0 .‬פליגי כד‪ .‬אמוראי ובו׳ ע״ש ס י ג ע׳׳ב‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬
‫ואע׳נ דלולב בשאר יומי דרבנן הוא זכר למקדש‪ .‬רב ושמואל בחדא שיטתא‪ .‬כי היכי‬
‫דםברכי׳ בנר חנוכה דרכנן‪ .‬ובמקרא מנילה‪ .‬דק*‪ 0‬ליה רב ושמואל בחרא שיטתא בלולכ‬
‫שמצותו בל ר‪ .‬ג(]ונבי סוכה נמי אע־נ[)ואע״נ( דלא שסקי לילות מימים וכהד יומא‬
‫אדיכא דמי‪ .‬לא נרעא מתפילין‪ .‬ואשיי חולצן וסניחן מאה םעסיס‪ :‬וערבה אינה צריכה‬
‫ברכה לנבולין ג(מדפלזני ופלוני אייתו ערבה קמיה‪ .‬שקיל הביט חכיט ולא בריך‪ .‬קםבר‬
‫מנוע נביאים הוא‪ .‬ולא יסור נביאים‪ .‬ואםנהנא לא כעי ברובי‪:‬‬
‫שפב‪ ,‬ד( ועל היקף של כל יפוח חחנ נשאל רבינו נ״ע‪ :‬וכך חשיב‪ :‬על שכתב על היקף‬
‫של כל ימוח החנ‪ .‬שיש חולקין ואוי שאם ]אין[ לולב אץ חיקף‪ .‬ויש אוי יש‬
‫הקיף אע־־פ שאין לולב מצד‪ .‬אני ככר נשאלתי על זאת‪ .‬כמה שנים‪ .‬והשיבוח׳ כדברי האומ׳‬
‫יש היקף‪ .‬ושניתי כה‪ .‬שרמיתי ה( דכי איתותכ רב יוסף םטתניחין דחיכוט ערבה‪ .‬אכולא‬
‫טילתא איתותב‪ .‬בין בהא דאי• ערבה לאו בנטילה‪ .-‬בין בטאי דאט׳ היקף אהת‪ .‬ושבע‬
‫של שביעי כלולב‪ .‬ואמרתי אחרי שהושב רב יוסף‪ .‬ושמעי׳ דכערבה היה אותו היקף‬
‫אלט׳ לא הוזכר לולב לעיניין היקף‪ .‬אלא ערבה דאמור רבנן רלא עבדי׳ ליה האידנא‬
‫שבעה זכר למקדש‪ .‬לפיכך רימיתי שהיקף שאנו סקיסין בכל יום לא חובה הוטל עלינו‪.‬‬
‫לא בענן זבד למקדש‪ .‬לערבה וי‪ .‬אלא מנהנא בעלמא‪ .‬ולולב לא מהייבו ולא פוטרו‬
‫שהרי אץ זכר למקדש לולכ בהיקף‪ :‬אכל עתה יישר כזהו של אהי שלמדת* מפלפולו‪.‬‬
‫ויש לום׳ שלא לחנם חנהינו חראשונים בלולב חיקף‪ .‬קסכרי דמחוורתא היא‪ .‬כי אתותב‬
‫רב יוסף מהא מתניח׳ אהא דאמ׳ ערבה בוקיפה ולא בנטילה אתותב‪ .‬ושמעי׳ מינח‬
‫דכנטילה‪ .‬אבל מילתא אחריתי דאמ׳ היקף דמתני׳ בלולב‪ .‬זבן אס׳ ר׳ אלעזר בדוכתיה‬
‫קיימי‪ .‬וההיקף בלולב היה‪ .‬וכיץ שהומל עלינו חובה לעשות לולב זכר למקדש שבעה‪.‬‬
‫הנהינו להקיף בו כל זי וכר למקדש‪ .‬ואם אין לולב אין היקף‪ :‬וכן נדאין הדברים וחתרני‬
‫ב׳ מבדאשונה‪ :‬חי‪:‬‬
‫והרב מכרך טירי ספק הלכך למעשה שאס אין לולב בשאר ימות החנ אין היקף ברכינו‪.‬‬
‫אבל בשביעי אינו מודה לרבינו‪ .‬דודאי כיון דשםא ערבה הוא בנטילה ימן היקוף‬
‫אעפ־י שאין לולב‪ :‬ועיקר‪ :‬תי‪ :‬ובחולו של מועד מתפללין י‪-‬ח‪ :‬כדרך שסתסללץ בחול‬
‫אלא שאוםרי׳ יעלה ויבא בעבודה‪ :‬ונומרין את ההלל‪ :‬קדיש כר‪ :‬זמוציאין ספר חודה‪.‬‬
‫וקורץ כמו שסידרנו למעלח‪ :‬קדיש עד דאמירן‪ :‬אשרי‪ .‬ח׳‪.‬־ ואץ טנהנ בתול המועד‬
‫לום׳ למנצח‪ .‬לסי שכחי בו יענך י״י ביום צרר‪ .,‬ואין נכון להזכיר צרה כיום טוב‪ .‬ונם אין‬
‫אומרי׳ שיר םזםור לאסף‪ :‬זעזמדין למזסף‪ :‬ומתשללין מנן‪ .‬ומחייה‪ .‬ומשולש‪ .‬אתה‬
‫בחרתנו‪ :‬מפני חםאינו‪ :‬ופסוקי מוסף הסדורי׳ למעלה‪ :‬והשיאנו‪ :‬חנה‪ .‬ומורים‪ .‬ושים‬
‫שלום‪ :‬הושענא‪ :‬והיקף‪ :‬ובשבת שאין לולב אין היקף‪ .‬כאשר פירשנו‪:‬‬
‫שמג• ביום שביעי של ערבה מנהנ לומ׳ זמירות של שבת‪ :‬ועל הכל בקול רם‪ :‬ומנהנ‬
‫להוציא כל ספרי הורה‪ .‬ולא לקריית היום הוצרכו כולם‪ .‬אלא דרך כבוד‬
‫של מעלה הוא‪ .‬וכן בשמהה תורה‪ :‬ומתסללין כמו שמתסללין בחולו של מועד‪ :‬אלא‬
‫שאומרי׳ למוסף קדושה רבה‪ .‬כבודו מלא‪ .‬ממקומו הוא יפן‪ .‬סעמים‪ .‬אהד הוא אלהינו‪:‬‬
‫אדיר אדירנו‪ :‬ימלוך‪ :‬לדור ודור‪ :‬מפני חטאינו‪ :‬והשיאנו‪ :‬רצה‪ .‬ומודים‪ .‬שים שלום‪:‬‬
‫ד\שענא‪ :‬ומקיפץ ז׳ סעסים‪ .‬ואומי םזמוניס בעמידה לפני חחיבה‪ :‬ח׳‪ .‬ונהנו לומ׳ כקול‬

‫ע״א‪ .‬נ ( מדפלזני ז‪0‬ל‪1‬ני איית• עיבד‪ ,‬ובו׳‬
‫כ ל לשון ה ש א ל ה ו ה ת ש ו ב ה ליש׳׳י ז״ל ער‬
‫שהוסיף בור״ ועיי׳ כשערי ח ש ו כ ה ‪0‬י׳ ל״א‬
‫וששאלתם רמז ל ה ק פ ת ם׳׳ח בלולב ו ה ד ס‬
‫ה ק ף ד כ ת י נ אסרי לגפן עירה י ס ח ר ישראל‬
‫נ ( ונכי ס ו כ ה נ ס י אע״ג ד ל * מסקי וכי׳ כ»׳׳ל ש ס ס ״ ז‬
‫ד( ו ע ל היק!* ש ל כ ל ימות ה ת נ ובו׳‬ ‫שמ מייד ע״ב‪.‬‬
‫ותוזרני בי ס ב ר א ש ו נ ה ׳ ת ו ב א כאו״ז סי׳ שט׳׳ו וע׳׳ש ס ה‬
‫) ו נ ר א ה שהיא ל ר ב האי נאון עיין ב ה ע ר ו ת ל ר ד ״ ל שם(‬
‫כ ך ר א י ט ס ה כ א ד כ ת י כ אסרו ח ג בעבותים והוא לשון‬
‫‪445‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫רם ו־ סעםים‪ .‬י־י הוא האלהים‪ .‬כעל מתאי ]עם[ ייסוד‪ .‬לסי שכעס כיפור נחתם לחיים‬
‫‪,‬‬
‫דיננו והיום נחקייס בחחימח החיים‪ .‬ושכינה עולה לפעלה בערבות‪ .‬ועוד אום שסע ישר׳‬
‫‪,‬‬
‫ונוי‪ .‬ברון שם כבוד מלכותו לעולם וער‪ :‬ח׳‪ :‬קריש כוי‪ :‬י(שלא הקנו לוש אק כאלהיט‬
‫אלא ביוס שאץ אוס׳ ייח ברכוה ובא אץ כאלהינו להשלים הייה‪ .‬כאשד פי׳ ר ב ע ס ר ם‬
‫גאון כתחילת המחוור שלו‪ :‬גיל‪ .‬יקר‪ :‬ואין אום־ אין כאלהינו‪(' :‬ואחרונ בשביעי אסור‬
‫באכילה‪ .‬אעס•׳ שעברה מעות‪ .‬דהא איתקעאי לכולה שבעה‪ .‬ואתקצאי נסי אף לבין‬
‫השמשות וכיון דאתקצא• לבין השמשות אתקצא׳ נמי לכולה יומא השמיני‪ .‬ושמיני ספק‬
‫שביעי הוא‪ .‬אבל בתשיעי ספק שמיני דברי הכל אכול בשמחה;‬
‫שפד‪ .‬בשמיני עצרת‪ .‬ליל דתקדש זע‪ .‬שמיני ספק שביעי הוא ומקדש בסוכה את‬
‫יום שפיני להנ עצרת הזד‪ ..‬ועדיך לומ׳ ;מן שהרי ת ל בפני עצמו‬
‫הוא‪ .‬כדאמ׳ פיק תומי‪ .‬וראש השנה ח(לעיניץ פדר קש־ב ת׳‪ .‬רנל לע־ניץ לינה‪ .‬ואבל‪.‬‬
‫כסר־ה‪ .‬וברכה‪ .‬ברכת סלך עולם‪ .‬כדאס׳ כתססת־‪ .‬ושיר נ ו ‪ 1‬ס פ ר י במסכת סופרים למנצח‬
‫על השמינית‪ .‬ותרי מזמור כתיבי על השמינית‪ .‬ושסא חד נאם׳ בשני עינייני׳‪ .‬והשני על‬
‫הפילה‪ :‬ח־ם‪ :‬ורלא כפי׳ חקונט׳‪ ,‬חדא דשור לקשב הוה ליה למימר ולמיהשב לינך‪..‬‬
‫כדסוכח בל‪:‬לב וערבה‪ .‬ועוז־ ברכת המלך כל שבעה מי איכ• כדסריך גבי וסן התם‪.‬‬
‫ועור דםסיק דתם כרכת המזון ותפילה‪ .‬וא־כ היינו מ ל היינו ברכה‪ :‬ת ‪ :‬וקיימי לן‬
‫י(הילכחי מיהב יחבינן לשם סוכה ברוכי לא םברכינן‪ .‬ת׳‪ :‬דתרתי דםתרו אהדדי בחד‬
‫דוכתא הואי‪ .‬שלאחר שעשיחו קודש בקידוש לוס־ אח יום שמיני לחנ עצרת הזה‪.‬‬
‫תעשהו תל‪ .‬בברכת סוכה‪ .‬ועוד דאמרי• בירושלמי ס• שםוכחו עריכה עליו יקדש‬
‫בתוך ביתו ויחוור ויאכל בתך סוכתו‪ .‬ואץ זח קידוש שלא במקום סעודה‪ .‬רכיין‬
‫שדעתו מתחילה לאכל בסוכה כבמקום םעודח רמי ובן כתב רבינו ; י ם י ס מהתא‬
‫דירושלמי‪ :‬והרב ר׳ יוסי מ ק י נ ו ן לאחיה אוכל בסוכה ליל שמיני עצרת‪ :‬ת׳‪ :‬ואחרת‬
‫לא מיתאכלא ביה‪ .‬רחואיל ואתקצא׳ לשכעח אבח• לא נפק סקדושתיה עד תשיעי‬
‫סשק שמיני רכסל שם סשק שביעי לנםרי‪ .‬ומיהו כמקרא שרשח לא משנינו לםיקרי‬
‫כיוס השביעי‪ : .‬י חיני רלא ליזלולו בית‪ .‬שאתה קורהו מקיא קודש זתהללנז כש‪0‬‬
‫שביעי‪ .‬ומהאי טעמא נמ* לא קרינן ביום השני‪ .‬בהרי חמשה עשר כיום שני של‬
‫סוכות‪ ,‬שלא לסקשק קדושת תום טחןקתה‪ .‬לחכריעה לכאן ולכאן‪ :‬כ( ובפר שת היומ‬
‫עשר העשר היא‪ .‬נין שחל להיות בשבח כין בימי השבוע‪ .‬שכך שנינו בשמיני‬
‫עצרת‪ .‬מצות ותקים ובכור וםחסח מצות הענקה דכי קא* בפסח כיוס טוב האחרון‬
‫קרי ליה תנא כל הבכור כחדיא‪ .‬ש־מ רחנ המן אסישא תא‪ .‬ורישא רשתא לחינוך‬
‫שמימין ויובלות‪ .‬חזקיקו רכוחי׳ להוסיף על כל הבכור עשר תעשר‪ .‬להכריז על‬
‫המעשרות‪ .‬ותק׳ שמיטות‪ .‬ולצוות הענקה עבד ושתיהח יד לאביונים‪ .‬היינו דקת׳ מצות‬
‫ותקים ובכור‪ :‬ומחמת חידוש הפרשה וחיבת המעשר ייסדו לו סייטנץ קרובה מיוחדת»יכ(‪.‬‬
‫היא ]איום[ אמצה עשירייה‪ .‬ושודרו עליו קיבוץ עשרונ ות ועשיריות הסצויינין כתרח על פי‬
‫הלכות ואנחת‪ .‬ורסז המייסד כסילוק סרשח זו נקראת שחי סעמיפ כשנה‪ .‬אחת של‬

‫י‪ (.‬דכי א י ת ו ת נ ר נ »‪ rp‬ובן שש ש־׳נ ׳;־ב‪ (1 .‬שלא ה ק ט‬ ‫ל ק ר ח י ה ‪ .‬נעכוהיש הוא עץ ע נ ו ה ‪.‬‬

‫ל ו כ ד וכוי עיי לעיל ב ה ח ל ה השפר וככיאויי ס״ק פ ועיי׳ ־יעי ש•• ן ל ־ י ‪ (1 .‬ו א ה י ו נ בשביעי אשור‬
‫‪ !,r‬לעני; פו״ר ק ש ׳ כ וכו׳ עיי׳ ערוך עדך‬ ‫ב א כ י ל ה ובו׳ ש ב ‪ vc‬עי׳ ב ועיי׳ כתוב• ד י ה א ת ר ו נ ו כ ו ‪.‬‬
‫פ ז ־ י קש״כ‪1 ,‬כר״ה יי י ל נ ת ״ י יתוש ריר‪ v i e .‬ק ש י ‪ . :‬וע״ תוס׳ ס ו כ ה ס •ז ע״ א ר״ה שיר וכוי‬
‫וכיושא ג־ ע׳׳א רשי• וחוס י ״ ה פדיר ק ש י ב‬ ‫ור׳־ה ילינה וכוי‪ .‬ושש ש׳־ח ע י א תוס ר~ה י נ ל ו‪:‬ו‬
‫ז ( ס פ י ש נ פ ס כ ת פופריב ו נ ו ׳ הוא כ ב ר ק • מ ה ‪ . : -‬ועיי• חוס• י ו ס א ג׳ ע״א ר״ה שיר וכר‪.‬‬ ‫ונוי‪.‬‬
‫י( ח ל ב ת א ס י ת ב ׳תכינ; וכוי שש ס י ז ע ׳ א ‪ .‬שי שבוכתו ובו׳ ירושלשי סובה ב י ר ה״ה‪ .‬נ ( ו ב פ ר ש ת‬
‫היוס עשר תיישר היא ובו• עיי׳ !•ש׳־י ס ג י ל ה ל״א ע ׳ א די־ה נ ל ה ב כ ו ר יוכר ועיי׳ ב פ ר ד ס לדש־י דל‬
‫‪ (3a‬עיין־ אורותיה‬ ‫סי׳ קפ׳ש‪ .‬ובלקושיס ש ב ד ‪ -‬ה פ ר ש ת ע ש י תעשר וכוי ועיי׳ בשה׳׳ל סי׳ שע*ב‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪446‬‬
‫ראה אנכי‪ .‬ואחת בשמיני עצרת‪ .‬וכך התחיל‪ .‬השקיפה ממעון קרשך מן השמיש‪ .‬וכרך‬
‫משנני עשר סעסיים‪ :‬ובדורו של קלירי עמד המשורר ואהז כידו שער יסודו לפיוט‪:‬‬
‫נומרין הלל וקורין קוהלת אם עדן לא נקרא‪ :‬ת‪ /‬ורש״ הורה כן‪ .‬פרשת עשר‬
‫תעשר בפסה ועצרת אין קורין אותה אלא מתהילין כל הבכור‪ .‬אלא א־כ אירע‬
‫קריאתה כשבת מפני שקורין בה ז׳‪ .‬ויהא הפרשה קצרה‪ .‬לפיכך םתהילין בעשר‬
‫תעשר‪ .‬אבל בסוכות ביום שמיני ספק שביעי סחחילין עשר תעשר בין בחול בין‬
‫כשבת‪ .‬ססני שיש כד‪ .‬מצות וחזקים ובכור‪ .‬נתינת מעשרות וחילוק מתנות לעניים‬
‫שמםורשין בה‪ .‬ובסוכות עת הבציר ועת האסיף הוא‪ ,‬וכדי להשמיע ולהזכיר חוקי‬
‫הפרשה כדי שיהלקו לעניים ויתמכו האביונים נהנו לאוסרה‪ :‬רש הולקין ברבר‪ ,‬ואום׳‬
‫שאין צריך להתחיל אלא בכל הבכור‪ .‬אך אץ ממש בדבריהם‪ ,‬רקאסרי׳ במנילה פי‬
‫בני העיר‪ .‬ביום שמיני של הנ מסמירין במצות והוקים ובבור‪ .‬ובבור תרתי משסע‪.‬‬
‫בכור‪ .‬כל הככור‪ ,‬ומצות והוקים דעשר תעשר‪ :‬ומצעו ראייה לדבר שר׳ אליעור‬
‫בירכי קליד יסד קרובח על סרשח עשר חעשר‪ .‬בסוכוח‪ .‬םה שלא יסד בשאר תלים‪.‬‬
‫ועוד יסד בץיוכה פרשה זו כסילוק‪ .‬ונשנית כשנה שתי פעמים‪ .‬כלומר ת ק ת א‬
‫ולא יעבר‪ .‬שתחא נקריח כ׳ פעמים אחח במקומה לשבתה‪ .‬ואהת לסוכות ביום‬
‫שפיני של חנ‪ :‬ולדברי האוס׳ מחהילין כל הבכור שאלנו לדי‪ .‬מפני מה נקראת‬
‫בעט השםעי‪ .‬הלא לא נזכר בר‪ .‬כיום שסיני כלל‪ .‬ואס׳ לנו ר׳ מסני שכחי‪ .‬והיית‬
‫אך שמה )דברים טז(‪ .‬ל( ואסרי׳ כפ׳ בכל מערכין‪ .‬לרבות לילי יומ טוב האהרון של‬
‫הנ לשמחה‪ :‬והרב ר׳ חיים כהן בד הננאל פי׳ מצות ותקים ובכור‪ .‬מצות אלה‬
‫המשסטיפ‪ .‬שהן נופי מצות ודיניו‪ .‬ותקיפ‪ .‬אם בהקתי‪ .‬שהן קבלת מצות ותוכתח‪.‬‬
‫וככור‪ .‬כל חככור‪ .‬וסי׳ או מצות‪ .‬או חוקיפ‪ .‬או בכור‪ :‬ואנו לאפוקי נמשץ מפלוגת׳‬
‫קרען בעשר‪ .‬וכל ועכור‪ :‬אע׳פ שבירושלמי מצא חרב סיינ לדבריו‪ :‬וכן עמא דבר‪:‬‬
‫•ודת פי׳ לכך מחחילין מעשר חעשר‪ .‬לסי שיש באותה סרשת מצות וחוקים חרבח‬
‫שנוהגות באותו ומן‪ .‬ש ת א זמן תאםיף‪ .‬ועח שחעניים צריכין לאסוף מאכל ביתם‪.‬‬
‫ויש כאותה פרשה מצות מעשר עני‪ .‬ומצות נתן חתן‪ .‬פתה תפתה‪ .‬הענק תעניק‪.‬‬
‫העבט חעבימנו‪ :‬ת־פ‪ :‬תי‪ :‬ומוציאץ שתי תורות וקודין ה׳ בפרשת עשר תעשר‪ .‬ואס‬
‫שבח ת א קורץ בה ז׳‪ .‬והםפמיר קורא בסנהס‪ .‬ביום השמיני עצרה‪ .‬וקורץ בנביא‬
‫ויה• כבלוח שלמד‪) ,‬מלבים א ח(‪ .‬עד וכפיו פרושות השמים‪ .‬מתוך האמור בו ביופ‬
‫השמיני שלה אח העם; ח׳‪ :‬היום סוסקין צדקה לעניים ברכים‪ .‬שהרי חםפטיר כנביא‬
‫וחמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני י״י וחקורא חכריז לא חקסץ את ירך‪.‬‬
‫פתח תפחה‪ .‬ובכל הדגלים אחה מוצא פיסוק צדקח ביום קרות איש כמתנח ידו‪ :‬תי‪:‬‬
‫מעתה עומרין למוסף‪ :‬ומזכירין נבורות נשמיס בתחיית הסתים‪ :‬משיב הרוה ומודד‬
‫הנשם‪ :‬אחה בחרתנו‪ .‬מפני חסאינו‪ :‬פסוקי מוסף כמו שםדורץ למעלת‪ .‬ותשיאנו‪:‬‬
‫עבודה והודאה וברכת כהנים‪ .‬ושים שלום‪ :‬קדיש כוי‪:‬‬
‫השיעי םסק שמיני מ(^דן‪-‬וזאח הברכה‪ .‬כדי לסמוך שמהת התורה‪.‬‬ ‫יום‬ ‫ששה‪.‬‬
‫שזכו לסיימה לשמחח ההנ‪ .‬שכן נכסלה שמהר‪ .‬במקרא בשמיני עצרח‪.‬‬
‫החנ מרובה‪ .‬ועור כרי לסמוך כרכת המלך לברכת משה‪ .‬שביום טוב‬ ‫לפי ששמחת‬
‫ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק סן ההנ שזקוק לברכה‬ ‫האהרון היתה‬
‫וקרית עניין ההנ תקדפנוחו כבר מיום ראשון של שמיני עצרת לסי‬ ‫בפני עצמה‪.‬‬

‫כ ס פ ר ליטעראטורנעשיכטע של ה ח ׳ מ נ ץ ע׳ ‪ •69‬ל( ואמרינן בפרק ב כ ל טערבין וכר ט ע ו ח ה ם ע ח י ק‬

‫»( קורין וזאת‬ ‫הוא ו י ״ ל ב פ ר ק לולב וערבה‪ ,‬מ׳־ח ע׳׳א או ב פ ר ק אלו דברים‪ .‬פשהים ע״א ע״א‪.‬‬
‫‪447‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫שהוא עיקר‪ .‬והמפטיר קורא בדרך שקרא אתמול‪ .‬ביום השמיני‪ :‬בפנחפ‪ .‬ומפטיר‬
‫במלכים‪ .‬ויעמוד שלמה )שם א ה(‪ .‬ואף הוא כדי לסמוך ברכת משה לברכת שלמת‬
‫שכירך להק׳ ולישראל‪ .‬כמו שמסיים כעניין היום ויהי ככלות‪ .‬וברין ‪ mn‬לסיים‬
‫העיניין היום אם לא מפני שקרינוהו כבר אתמול‪ :‬רש שמסמירין דהי אחרי מזח‬
‫משה )יהושע א(‪ .‬ומועיפ הן‪ .‬נ(שכך פירשו חכמים בסר׳ בני העיר‪ ,‬ויעמוד שלמה‪.‬‬
‫עד י׳י אלהים ־‪ .‬ואני מצאתי כםםריס ישנים ויהי אחרי פית פשה‪ .‬וכן מצאתי בהלכוח‬
‫הנאק רב אלפסי וצ־ל‪ :‬למוסף כיום אחמול כי יעבר‪:‬‬

‫הישענות‪.‬‬
‫ש‪6‬ו‪ .‬הושענא למענך אלהינו‪ .‬הושענא‪ .‬למענך בראינו‪ .‬הושעגא‪ .‬למענך גואלינו‬
‫תשענא‪ .‬למענך הרשינו הושענא‪ :‬למען )א( אהבת ^ ק ד ו מ י פ‬
‫מראשץ‪ .‬בבריתם עם נצורי כאשון‪ :‬למען )כ( נדודי תמימים כלי טפשון‪ .‬כדרכם‬
‫תדרוש שוםכי לך לכ רחשון‪ :‬למען )נ( השמיעך קול מדבר אני ראשון‪ .‬בויעודם‬
‫תוועד מתפללים בלחשון‪ :‬למען )ד( זרוע ולחי וקיבה נטל כדאשזן‪ .‬בחסידותו‬
‫תתפניגו והשעינו בשיי נהשון‪ :‬למען )ה( טוביה נקרא נביא ראשון‪ .‬ביישרותו חייקרונו‬
‫כמי פרת וחדקל זניחזן זפישון; ל מ ק )ו( כל נחלות חלק ראשון‪) .‬בלימודן( ]כלימות[‬
‫חלחט קפינו כאלופי רישון‪ :‬למען )ו( משח בשמן סלך ראשון‪ .‬בנעיטזתו תנקמינו‬
‫מאויבינו כנקם שסשון‪ :‬ל מ ק )ח( סד יסוד בית ראשון‪ .‬בענוותו תעשן צררינו בערוך‬
‫מאתטל לעשון‪ :‬למען )ט( פוקד בחכמה מכל בני אדמ הראשון‪ .‬כצדקתו תצמיח‬
‫צררינו באופל ואישון‪ :‬למען )י(קירץ נביאי חאשירח כנתל קישון‪ .‬ברכותו תרבץ‬
‫שנאינו כםיםרא בנחל קישון‪ :‬למען )כ(שיזען ]שיועך[ מ מ ע ל ה ונדדה עינו מלישון‪,‬‬
‫בשפלותו תשפיל בני אדמוני יצא ראשון‪ :‬למען )ל( תיקן אינרח חנקראת ככל לשק‪.‬‬
‫כחוטו תכשר לפרוס מראשון•‪ .‬למען )ם( חינך כיח שני הנחרכ ברנשון‪ .‬בזריזותו‬
‫חקבל אומרי׳ הושענא כיופ חראשון‪ :‬הושענא‪ :‬אני ו ת א הושענא‪ :‬ס( מי׳ מעיב‬
‫שמוח המפורשים )בוידרי( ]כאידרי[ בשלח הס‪ .‬וסתרוגו כך שאם יושיע אותי יושת‬
‫אות‪ .‬כי נמ הוא בצרח כסוני‪ .‬דכח׳ עמו אנכי בציח‪ .‬בכל צרתם לו צר‪ .‬ואם תאמר‬
‫ע(א־כ יאמר אל• ותא יושיע‪ .‬חריץ‪ .‬מעין שאנו אומרי* כשאר מקומות חמוציא לחם‬
‫אשר הו*את היה עריך לוס׳‪ .‬אלא כך פתחנו‪ .‬כיא ״ י ‪ .‬משום שנ׳ שיוית• י׳י לננדי‬
‫תמיד‪ .‬שאופרי־ אנו כל שעה כאילו חוא מצוי לגגוץנו‪ .‬ולכך אגו אומרי׳ המוציא‬

‫כגליל[ ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬

‫)א( אנלסמ‪) .‬ג( י‪5‬חק‪) .‬נ( יפקב‪) .‬ד( אהלן‪) .‬ח( משה‪) .‬ו( יהוסע‪ (t) .‬שמואל‪) .‬יו( דוד‪.‬‬
‫)ט( שלמה‪) .‬י( אליהו‪) .‬כ( יונה‪) .‬ל( מריבי‪) .‬מ( עזרא‪.‬‬

‫ה כ ר כ ה וכר מ ג י ל ה ל״א ע׳׳ב‪ ,‬נ( שכך פירשו וכוי מ נ י ל ה ל״א ע״ב‪ .‬ג ג ( א ה ב ת קדומים מראשו; וכר‬
‫מיוסד ע״ס א׳ כ׳‪ .‬למען קירץ וכו׳ מלכים א׳ ׳״ח‪ .‬ס ( פירש ס ע ״ כ ש מ ו ח ה מ פ ו ר ש י ם באידרי כ ש ל ה‬
‫ה ם כצ׳׳ל ) ו ל ד ע ה ידידי ה ר ב ה ח י סוהר״א כרלינער צ׳׳ל כויה׳^ ועיין רש׳* והוס׳ ס ו ב ה ‪ :‬ד ה ע׳יא‬
‫ר ־ ה אני והוא ובר‪ ,‬ובערוך ערך אן ר׳‪ ,‬ו ב מ ד ר ש איכה שלפנינו הלשון ם ש ו נ ה ק צ ת ח ״ ל א מ ר ה ק ב ־ ה‬
‫עטו אגבי בצרה כ ת ב ת י ב ת ו ר ה ועכשיו בני שרויין בצער ואני ברווה כ ב י כ ו ל השיב אחור ימיט‬
‫ולבסוף ג ל ה א ו ת ה ל ד נ י א ל הה׳׳ד ו א ה ה ל ך ל ק ץ א ס ר ל ו לחן דין זחשכון א מ ר לו ה ק ב י ה ו ת נ ו ח‬
‫א מ ר לן ו ה נ ח ה לעולם‪ ,‬א מ ר לו וחעסוד‪ ,‬א י ל ע ם מי ע ם הצדיקים או ע ם הרשעים‪ ,‬א י ל לגורלך‬
‫עם הצדיקים‪ ,‬א״ל ב א ח ר י ת הימים או ג א ח ר י ח הימין‪ ,‬א״ל לקץ הימין א ו ת ה ימין שהיא מ ש ו ע ב ד ת‬
‫ק ץ נ ח ת י ליסינ׳ גאלתי א ח כני גאלתי א ת יסיני והוא ש א ס ר דוד ל ם ע ! יחל*!! 'יייין־ ו ז ו * ע ח‬
‫י מ י נ ך וענני‪ .‬ועיי׳ ב פ ס י ק ה א ר ב ת י פ ר ש ה ל״א‪ (» .‬א י כ יאםר אלי וחוא יושיע וכד עיי׳ בךבינו בחיי‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪448‬‬
‫שאץ אנו יורעין היכן תא‪ .‬כמו שאנו אום׳ בקדושה בתך כמר י״י מיםקושו‪ :‬ססקום‬
‫שהוא‪ ,‬ולכך כשאנו אוסרי• אני והוא שםוכי־ץ אותו‪ .‬אוסרי׳ אנו הושיעה נא‪ ,‬שאנו‬
‫מרברץ אליו‪ :‬כיס‪:‬‬

‫ליום ר א ש ו ן ש ל חול ה מ ו ע ד י א ס י ‪:‬‬

‫שפז‪ .‬למענך אל אהד ואין שני‪ .‬היום חברך עמך בשמאלי ובימיני‪ :‬למען )א( נבר‬
‫הנקרא אב המוני‪ .‬היום חדשן סחי ושמני וייני‪ :‬למען )כ( תרצד‪.‬‬
‫לשיי ונימול לשמיני‪ .‬היום תוציא לאור מ ׳ « ‪ 0‬ט י זדיני‪ :‬למען ןנ(זך הנבהר וסבל‬
‫כמה עוני‪ .‬תום חהסן והושיע אח עם עני‪ :‬למען )ד( טוביה בבל בית נאמני‪ .‬היום‬
‫תיימן לעמך מליץ רחמני‪ :‬למען )ד‪ (.‬כיפר עם שפתיו כשני‪ .‬היום חלבין כתמי אורם‬
‫שני; למען )!(מנחיל לעמך ארץ הכנעני‪ .‬היום תנעים עם קראתו פרי בטני‪ :‬למען‬
‫)ז( סח ביישרוחו ענו בי הנני‪ .‬חיום חעש ממחה אעשה למעני‪ :‬למען !ח( פקיד‬
‫אדמוני והוא תהכמוני‪ .‬היום תצמית שפתי אורם מלשני‪ :‬למען )ט( קיהל בזה חנ‬
‫סוכות שושני‪ .‬היום חירש וחחיש לאסר לצסון תני‪ :‬למען )י(שיוע עניני י״י עניני‪.‬‬
‫היוס תשעה עם ותאמר הנני הנני‪ :‬למען <כ( חינך כהוטל בים מאני‪ .‬היום תיסן‬
‫בבריתך וכרית אל תניא‪ :‬פ( למען )ל( הבוש בכבל ועתיר להבהיק אישוני‪ .‬היום‬
‫תתיר לנאול מושיסים ביום השני‪ :‬הושענא‪ :‬אני והוא הושיעה נא‪:‬‬

‫ליום שני של הול ה מ ו ע ד ‪:‬‬

‫ש פ ה ‪ .‬א נ א אמן שוועת מייהליס‪ .‬בא* עדיך ואומרים טי כמוך באילים‪ :‬נודלך בנ‬
‫יחקדש אל אלים‪ .‬דלות מעשינו אל תחפש בסלילים‪ :‬הלא לך ייחלנו‬
‫ולא לאלילים‪ .‬ובשמך הפינו ולא בפסילים‪ :‬זכור עדקח אב מאס אלילים‪ .‬חש ונדר‬
‫וכטה כך אל אלים‪ :‬טובך עכור! תהחום לעוללים‪ .‬יה אל חשימנו בזנותם ונעולים‪:‬‬
‫כבוש מנו כעם ואל תחרה ברעוליש‪ .‬למענך עשה ולך נהלל כהילוליס‪ :‬מאד ניכינו‬
‫ונהשבנו כדלים‪ .‬נא עסה לעודרינו והלינו מדלדולים‪ :‬סרעף אונסים אל תשור אל‬
‫אלים‪ .‬עון סלח נא והחם חרעיל־ם‪ :‬סרים נשלמה שפחינו בסילולים‪ .‬צועקים שעי‪.‬‬
‫נא והעלה חובש ותעלים‪ :‬קוראים היום ותהן מפילים‪ .‬רם תוכרם בספר חיים כלולים‪:‬‬
‫שוועתנו םכוח ממעון תלולים‪ .‬תעשה למענך ‪ (pa‬וחתן בני אילים‪ :‬הושענא והושיעה‬
‫נא‪ .‬אני והוא הושיעה נא‪:‬‬

‫ליום ש ל י ש י של הול המועד יאמר‪:‬‬

‫א ה ל שכנת כארס‪ .‬בתרח חחה לבני אדם‪ :‬נוי הנקרא צאן אדם‪ .‬דתך חקת בויעורס‪:‬‬
‫חיום ישוררוך בעברם‪ .‬והם מבשר ודם‪ :‬זבות תמציא בעדם‪ .‬תקוק ככםאך‬
‫צורח אדם‪ :‬מובוח תנזור בעדם‪ .‬ישועה תחיש לנינם ולנכרם‪ :‬כלה צריהם לחנחירם‪.‬‬
‫לאין יחשבו ננדם‪ :‬מייהדיך בכל מאורס‪ .‬נוראוח חיש לעודדם‪ :‬סובבי מזבח וערבה‬
‫בגליו! ה נ ת ב יד נ ב ה ב ‪:‬‬

‫)א( אנרהס‪) .‬נ( יצחק‪) .‬נ( יעקנ‪) .‬י( משה‪) .‬ה( אהרן‪) .‬ו(יהוםט‪ ) .‬ז ( שמואל‪) .‬ח( דוד‪.‬‬
‫)ט( שלמה‪ (;) .‬אליהו‪) .‬כ( יוכה‪) .‬ל( משיח נן דור‪ .‬־‬

‫פ• בשייח׳ ילע״ ס ״ פ‪-‬יה‪ .‬ל מ ע נ ך א ל א ה ד וכזי מיוסד ע״פ א׳ בי‪ .‬פ ( למען ח ב ו ש כ ב כ ל ו כ ד עיי׳‬
‫סנהדרין צ״ח ע״ב ובזוהר ו י ק ה ל ד ף ר ״ ב י ‪ (ta‬עיי בצונץ ליטעו־אמורנעשיבסע ע׳ ‪ 81‬שלפניו‬
‫ה י ח ה ה נ ו ס ח ‪ :‬וההון א ב ו ה וכניס זרויה ל ה ג י ה קמנימ ונדולימ ולפי ה נ ו ס ח הנ־־ל אינו צריך ל ה ג י ה ‪.‬‬
‫‪449‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫בידם‪ ,‬עמב םילולם ושיר תורם‪ :‬שדוח תשלח לקמאי צאן אדם‪ .‬צמח תצמח כעדס‪.‬‬
‫קוראיך בסשאת ארם‪ .‬רחשס שעוז כשיי תסידס‪ :‬שוחריך רצה בזכות ארס‪ .‬תחון‬
‫וחחיש נסיכי אדם‪ :‬חושענא‪:‬‬

‫ליוס רביעי ש ל חול ה ס ו ע ד ‪:‬‬

‫שצ‪ .‬אנט בלי קשר אסורה‪ .‬בכבלי אהבתך היא םנודה‪ :‬ננון כעדה להאירה‪ .‬דור‬
‫כססנירח דרוך סורח‪ :‬הלא על• חנם מכורח‪ .‬ועל רחך הרונהן סנורה‪:‬‬
‫זכור אדיריח וחיש לחחירה‪ .‬חדש חארח כחסד‪ .‬ברחי‪ :‬טרם בלאומים חעש נטירח‪ .‬יה‬
‫סקח עין לחאירה‪ :‬כי מתייחסת בשס יוצרה‪ .‬לבד היא תסיר מאירה‪ :‬מכת עמים‬
‫בלתי סרח‪ .‬נובלת חנםד עורר‪ :.‬סובלת וסומכת כשם יוערח‪ .‬עבורח תשבי תשלח‬
‫לבשרה‪,‬־ סניח לאטד‪ .‬והיא קדורה‪ .‬צוסח וסחבה ליום אורה‪ :‬קולה נאלמח והיא‬
‫צרודה‪ .‬ראה רחשח ודק עחירח‪ :‬שלח בנוזזיה אף ועברת‪ .‬תחיש יום ישע להאירה‪:‬‬
‫י‪-‬ושענא‪ :‬לאהד הושענא אומי‪:‬‬

‫שצא‪ .‬כהושעתה אלים כלור עמך‪ .‬בצאתך לישע עטך‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה‬
‫צ( נוי ואלהיס‪ .‬דרושים לישע אלהים‪ .‬כן תושענא‪ :‬כהושעתה‬
‫הסוני צבאות‪ .‬ועמם מלאכי צכאות‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה זכים סבית עבדים‪ .‬הנון‬
‫בידם מעבידים‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה טבועים בין נורים‪ .‬יקרך עמם מעבידים‪.‬‬
‫כן הושענא‪ :‬כהושעהה כנה ששוררת רושע‪ .‬לנוהה מצויינת ויוושע‪ .‬כן הושענא‪:‬‬
‫כהושעתח מאסר והוצאחי אח‪:‬ס‪ .‬נקוב כהוצאתי אחכם‪ .‬כןחושענא‪ :‬כחושעתה סובבי‬
‫מזבח‪ .‬עומסי ערבה להקיף מזכה‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעחה סלאי ארון כהוסשע‪ .‬ציער‬
‫סלשת בחרון ונושע‪ .‬כן הושענא‪ :‬כחושעתה קחילות בבלה כשילחתה‪ .‬רחום למענס‬
‫שלחתח‪ ,‬בן חושענא‪ :‬כחושעתה שבות אחלי יעקב‪ .‬תשיב ותשוב שבות שבטי יעקב‪.‬‬
‫והושיעה נא‪ :‬אני והוא הושיעה נא‪:‬‬
‫אחרח‪:‬‬
‫שצב‪ .‬כהושעתד‪ ,‬אב המון השליך עליך יחב‪ .‬כעדן רדתה ומלטחו בלהכ‪ .‬כן‬
‫הושענא‪ :‬כחושעחח נזעו מסר יחידחו לשלח‪ .‬דברתה להודו‬
‫ירך אל תשלה‪ :‬כן הושענא‪ :‬כחושעחח חנאבק עם קריש ועיר‪ .‬ומלבוחו ססומס‬
‫שעיר‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעחח זרעו בבואם על העיר לבטח‪ .‬חירדת עויינימו בנוסעם‬
‫והלכו לבטח‪ :‬כן הושענה‪ :‬כהושעתה טהורים ממסריכיםו במלבן‪ .‬ירדו במצולות במו אבן‪:‬‬
‫כן הושענא‪ :‬כהושעתה כליל כנתעלמה בגמי צווחו‪ .‬לויחו אל חיק הורתו‪ .‬כן הושענא‪:‬‬
‫כהושעתח מוצנף בר כנתעבר‪ .‬נאמן חל כעדו ונתגבר‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה מנר ביד‬
‫ישבי כנוב הנתי‪ .‬עזרו אבישי ויך את הסלשתי‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה סקיר כנד שבע‬
‫ממעונו‪ .‬עיטיח לישעו ושוכבחו למעונו‪ .‬כן יעשענא‪ :‬כחושעחה קיצב ‪0‬ד ושעיתו למעלה‪.‬‬
‫רישסתו האש ונמ המים אשר בתעלה‪ .‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה שיוועך כי מת הילד‪.‬‬
‫חשב רוחו אליו דחמ בשר הילד‪ :‬כן הושענא‪ :‬כהושעתה שומרי מעות וחוכי ישועות‪.‬‬
‫האל לנו למושעוח‪ .‬כן הושענא‪ :‬אגי והוא‪:‬‬

‫הושענא לשבת‪:‬‬
‫ב א מ ו נ י ארץ אמונחך שוחחים‪ .‬אומץ אלהותך כסלץסוצהיס‪ :‬בך סיברמ ישימון‬ ‫שצג‪.‬‬
‫ועליך מטחים‪ .‬ביום םדנוע ברצונך נחים‪ :‬נבול אלפים נובלים לחתחים‪.‬‬
‫ל( כחושעתד> ט י ואלהיט וכו׳ סובן ע׳׳פ הידושלםי ס ו כ ח פ׳־ד ת׳ינ א ש י פ ד י ת ל ך ט ם צ ר י ס כביכול‬
‫כאילו ע * ם ך פדית‪ .‬כ נ ח ע ל ם ה ב נ כ י * ו ד ת ו וכר ש מ ו ת אי‪ .‬ס ו נ ר כ י ד ישבי ש׳׳ב‪ .‬כ*א‪8 .‬צ( םיוסד ע׳״ס‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪450‬‬
‫גיהוץ סחליםים‪ .‬ממדי פלתחים‪ :‬דליקה ני כדת םצחצהים‪ .‬די תענוגם יכינו להלהיס‪ :‬הן‬
‫על מזג נודלך משבתם‪ .‬הס עליו מבדילין לנונוחי אחים‪ :‬ונוהגים אט מםסוע אדהים‪.‬‬
‫וחושכים מרוץ ומדילונ מגצהיס‪ :‬זימון משלשים על שלשה אריחים‪ .‬ומר שיר שכת ל ן‬
‫משבחים‪ :‬חצירות מערבים להוציא מטתהים‪ .‬חדים אלי ניל ואיגימו מוסחימ‪ :‬סועסים‬
‫להמיר כל מיני מרוחים‪ .‬טומנין במנוע מועסיף רתהים‪ :‬יקוד אור הננחל עוד מחסחיס‪.‬‬
‫ימנעו סילח חול וניכ־ שיחים‪ :‬בכיר כח הנוטה מתוחים‪ .‬כוננס עקב זאת במשכנות‬
‫מבטחים‪ :‬לימדחם בטובך אל חונן וסרחים‪ .‬לעשות סוכח כנרש ירחים‪ :‬מוסחי קדט‬
‫להזכיר בשבחים‪ .‬מעלל• יה מהיוח נשכחים‪ :‬נועדח לשבח בה כל • חאזרח־ם‪ .‬נובבים‬
‫כהובה הניון נכוחים‪ :‬םוד םלםלי טעמי לקחים‪ .‬סודרים שלש דסנות מרווחים‪ :‬עלי‬
‫דלעח וכל מיני צמחים‪ .‬עשות תחחם במחובר אסרו להנהים‪ :‬פורםין כה קרסים סדינין‬
‫וםטסחים‪ .‬סרי עץ ושקרים רימונים וחסוחים‪.‬־ צילתה כנוע מחמחה אינן טטשחים‪ .‬צורחח‬
‫טנביהין עד עשרה טפחים‪ :‬קדוש מקרח עליות מרווחים‪ .‬קודרים משניב ומרסא םויחים‪:‬‬
‫רעה שוועתיגו כעולוח מיחים‪ .‬רעח בשבטך גוניס ונידחים‪ :‬שובה לנוה צדק אנסייס‬
‫ומבריחים‪ .‬שעריו חכונן באכנ• אקדחים‪ :‬חעםיד אלי שיר ניני הקרחים‪ .‬תכין על דוכנם‬
‫נתחי נתחים‪ :‬מקטירי קטרח רוקח מרקחים‪ .‬מכהנ• בקרש באבני סיתוחיס‪ :‬נפלאוח חסליא‬
‫וחיינו שמיחים‪ .‬ניני אזרחים •עטו שבחים‪ :‬חרם מבוא ומאסוף סהרח תפוחים‪ .‬חובש‬
‫להעלות ללהקת אנוחיס‪ :‬משושם ינלה ננד כל נפוחים‪ .‬ממלכתם לא תכלה לנצח‬
‫נצהים‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫ש צ ד ‪ .‬כ ה ו ש ע ת ה יהודה ואםרים‪ .‬מיד מעדים‪ .‬מכלי שירים‪ :‬קול נונש נשבח‪ .‬צינוק‬
‫ואזיקים‪ .‬עלובים וניזקים‪ .‬ובשמך סחויקיס‪ .‬יודעי בריח שבח‪ .‬כן‬
‫הושענא‪ :‬אני והו‪ :‬כהושעחה חרירי שנב‪ .‬מכף סלך ננב‪.‬י ויעניב ענב‪ :‬הכן את הבח‪.‬‬
‫פנועי מלחמה‪) .‬א( ורכה משטימה‪ .‬יטור נשיש וקדמה‪ .‬נומרי חילכוח שבח‪ .‬כן הושענא‪:‬‬
‫אני והו‪ :‬כחושעחח חסוני יורם‪ .‬מיד מלך ארם‪ .‬ותמלא ותרם‪ :‬חאיסח ובת קו קו‬
‫ומכוסה‪) .‬ב( נוי אשר בך הסה‪ .‬ישירו במשא‪ .‬רבו׳ שיר שבת‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו‪:‬‬
‫כהושעתה טרוד׳ מצור‪ .‬מכף מלך )נ(חעור‪ .‬אכן לא למעצור‪ :‬במלחמת לבה‪ .‬נדודים‬
‫בבל סיאות‪ .‬לאלפים ולטאוח‪ .‬לבד להם יאוח‪ .‬לקרוא עוננ לשבת‪ :‬כן הושענא‪ :‬אני‬
‫והו‪ :‬כהושעחה חבל חלק‪ .‬מיד מרין ועמלק‪) .‬ר(וחדליק דלק‪ :‬אבל )ח( מחולת על טבת‬
‫דברך אוינו‪ .‬לשמך קוינו‪ .‬דעח חיוינו‪ .‬קרא מקרא חדש ושבת כן הושענא‪ :‬אני ‪:vn‬‬
‫תשיעח נא‪:‬‬

‫ליום חמשי ש ל חול הסועד הוא יום ח ו ש ע נ א רבא‪:‬‬

‫ש צ ה ‪ .‬ל ס ק אדם אשר בכף נתד‪ .‬בוטחיך חענה ממיצר‪ :‬למען גדלת וחן בעיניך‬
‫מצא‪ .‬דרוש לטובה יפה כהיעח‪ :‬למען השבטים נולדו באדם נחרים‪.‬‬
‫ואפילת תזריה בצהרים‪ :‬למען זכתה ובעבורה ניתן באר מים‪ .‬חיש לחיותינו מיומים‪:‬‬
‫למען טבח מדנים ובני קרס‪ .‬יוס זח תן עם לך מקדם‪ :‬למען כאהד דן שבטים‪ .‬לא חסר‬
‫בריתך מפליטים‪ :‬למען מלח השליך לרפאות המים‪ .‬נא תאזין לתחנון מחנני עלי מים‪:‬‬
‫למען שיכל ובי״ אלה* ישרי דבק‪ .‬עזור עם כך נרבק‪ :‬למען פילל והסיל תחינח בנולה‪.‬‬
‫בנליו; ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬

‫יד יחורסנן‬ ‫על‬ ‫)א( הכנעני תלך ערד‪) .‬נ( ‪:‬וי שנפרע בערכו מדה נמלה וניחן למניסס‬
‫אחאב‪) .‬י‪ (.‬ע ל יד יהושע‪) .‬ד( ע ל יד נועץ‪) .‬ה( שם הנהר‪.‬‬

‫ל מ׳‪ ,‬י ח ת ו ס‬ ‫ח ס ו מ ה פ י ו ט אווז‬ ‫א״ב כ פ ו ל ובסוף הפיומ ה ח י ם •סס ״מנחם״‪ .‬ק( אליהי א י ר ה ש ובו׳‬
‫‪451‬‬ ‫מדמזד ויטו*‬
‫צבאותיך תוציא לאודה ועהיה‪ :‬למען קנאו לשמך וגועלו מכבשן‪ .‬רחס עסוםץ ער ולא‬
‫יישן‪ :‬לסען שלשה התנבאו בסרק אחד‪ .‬תושיע אוסרים י׳י אחד‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫שצו‪ .‬ל מ ע ן אב נצמוה על דם ברית‪ .‬היום כרחםיך שים לנו שארית‪ :‬לםען נבר‬
‫הנעקר כשה‪ .‬היום דורשיך תרחם מחסה‪ :‬למען הנסנע במקום ולן שם‪.‬‬
‫היום וותיקים תנקה מכל אשם‪ :‬למען זך ונאמן ביל בית‪ .‬היום חון וברך עמך בשדה‬
‫וככיח‪ :‬למען מוב שמן אחיו יצק על ראשו‪ .‬היום מעמך תשמע רהשו‪ :‬למען כוענת‬
‫כרית עולמ ניתנה לו כמתנתו‪ .‬היום למוכה נחבשר בבשורחו‪ :‬למען משרת מלא מ ח‬
‫הכמה‪ .‬היומ נאק תאזין מאני הומה‪ :‬ל מ ק סיבב בית אל והנלנל והמצפה‪ .‬היום עבורו‬
‫למכתינו רפא‪ :‬למען פיהו תמיד בתהילזת‪ .‬היזם עקץ הקכל מסקזדלות‪ :‬למען ידידיה‬
‫וכיח לשמך בנה‪ .‬היום רמ תמלא לשונינו רינה‪ :‬למען שוע על המים‪ .‬תענינויאתה‬
‫מן השמים‪ :‬חושענא‪.‬‬

‫שצז‪ .‬ק(אלהי אברהם מאויב* עז‪ .‬הושענא‪ :‬כוחן לבזה מבוא בלטים‪ .‬הושענא‪ :‬גאון‬
‫•עקב‪ .‬מגוי לא הסיד‪ .‬הושענא‪ :‬מכר צדק‪ .‬מדור כאהל״ רשע‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫הודך והדרך‪ .‬מהררי נמרים‪ .‬הושענא‪ :‬וסחר יצחק מושיע לישרי לכ‪ .‬הושענא‪ :‬זה זכרי‪.‬‬
‫סזרס וממטר‪ .‬הושענא; חנון ורחום‪ .‬מחשך וצלמות‪ .‬הושענא‪ :‬טוכ וטטיב‪ .‬מטים ורפש‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬יושב מרום‪ .‬מיד שאול סלח‪ .‬חושענא‪ :‬כך חהילחך‪ .‬סכל אורח רע‪ .‬חושענא‪:‬‬
‫נאור אחה‪ .‬מן נערחך‪ .‬חושענא‪ :‬סחרי ומניני‪ .‬משפח שקר‪ .‬הושענא‪ :‬עח ישועתי‪.‬‬
‫מעוצר רעה וינק‪ .‬הושענא‪ :‬םהד יהודה‪ .‬מטח יוקשים‪ .‬הושענא‪ :‬צור לבבי‪ .‬מצור‬
‫ירושלס‪ .‬הושענא‪ :‬קדוש ישרי‪ .‬סקול ‪ .yam‬ועשענא‪ :‬רס ונישא‪ .‬מרשע היבך‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬שופט צדק‪ .‬משערי סות‪ .‬הושענא‪ :‬תהילתך תמיד‪ .‬סוערת ידך‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫יריאי שמך‪ .‬סיר בני נכר‪ .‬הושענא‪ :‬צדקות אהב‪ .‬מצרי ומאוייכי‪ .‬הושענא‪ :‬תכפ לב‪.‬‬
‫מחרון אפך‪ .‬הושענא‪ :‬קהב לקוראיו‪ .‬מקוצר רוח‪ .‬הושענא‪ :‬הושענא;‬

‫ש צ ח ‪ .‬ל מ ע ן )א( אב הנוסה כעשרה‪ .‬חיומ אמץ וחזק אהובה ובהורה‪ :‬למען )ב( בך‬
‫נושע והודעה באמרה‪ .‬היום ברהמיך ברך בהמה ברה‪ :‬למען )נ( נכיר‬
‫באונו לאלהים שרה‪ .‬היום נכר מ״הליך ככל לב לכשרה‪ :‬למען ) ד ( י ( מ ר בר ואכות‬
‫וכנים הברה‪ .‬היום דרוש ונאול מכורי בלא מהירה‪ :‬למען)ה( הוקס על לקחת )ו(שםרה‪.‬‬
‫היום הונים מסברפ אל תחפירח‪ :‬למען)ז( ווחיק‪ .‬ובכללו הוענן לסתרה‪ .‬היום וולדיו‬
‫המציא ישע וסברה‪ :‬למען )ח( זד סאהיו ובעדו ננף הועצרה‪ .‬היום זרעו אחריו בריתו‬
‫ינצורה‪ :‬למען)ט( הרב שנונה השיב להערה‪ .‬חיום חקקינו לחיים ומעפר לנערה‪ :‬ל מ ק‬
‫)׳(טוב ישיש ועליך למות הונרה‪ .‬היום טרם נקרא תענה לעונה כמים ננרה‪ :‬למען)כ(יקיר‬
‫הובן לעדוח ואחה העדח בו לבודדה‪ .‬היום ידעינו לכח חופש‪ .‬ל מ ק )ל( כבל הכביר בכל‬
‫עוז לכרכרה‪ .‬חיום כטדל זרועך הותר לך עין מסקרה‪ :‬למען)מ( לשמך הוסיף שבע על‬
‫שבע בובח וקטרח‪ .‬היוס לריוחמיפ חנינו ומטך לשלום נפשרה‪ :‬למען)נ(סונד‪.‬ר ארעה עד‬
‫שבע ובשביעית נקרא‪ .‬תום מוסרינו חנחק כי שסך נקרא‪ :‬למען)ס( נוצר בריחו ומשם‬
‫עלה לנמרה‪ .‬היום נא כנס אל נא שמע מנו עתירה; למען)ע( סיתת וכיחת נחש נחשח‬

‫בגליו! ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬

‫)א( אנלהס‪) .‬נ( יצחק‪) .‬ג( יעקב‪) .‬ד( ‪) .ejpv‬ה( עמרם‪) .‬ו( יוכנו‪ (r) .‬משה‪) .‬ח( להלן‪.‬‬
‫)ט( סנחס‪) .‬י( יהושע‪) .‬נ( שמואל‪) .‬ל( דזל‪ .‬ולוד מכלכל‪) .‬מ( שלמה‪ .‬שנגנה כומלח‬
‫וגד‪) .‬נ( אליהו‪) .‬ס( אלישע‪) .‬ע( נחקיהו‪.‬‬

‫תחונו‬ ‫ס נ י ל ת י*ג ע׳׳א‪.‬‬ ‫ע ל ש ‪ 0‬שכפר כע״ו‪,‬‬ ‫א ס ף בר‪.‬‬ ‫כ( למע! דגר ג ר וכוי‪,‬‬ ‫בסוף יצחק‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪45a‬‬
‫תושייה‪ .‬היום שנבינו‪ .‬לשורר כאז •שיר משה ובני ישר׳ שירה‪ :‬לסען)‪(0‬זקנים שנים‬
‫לאחדים חברה‪ .‬היום עולמך לשכם אהד הברה‪ :‬ל מ ק )צ(‪0‬קוה עינים נברא להוציא‬
‫מםסני אסירה‪ .‬היזם סניט אל יחוורו ממעוא עזרה‪ :‬ל מ ק )ק( צלם תיעבז כהוססנז‬
‫םסנתירין וכל זני וסרה‪ .‬היום צקץ לחש תשקיף מרמתה להמרה‪ :‬למק )ר( קרוי יהודי‬
‫על שם שכסר בעבודה זרה‪ .‬חיום שאילחינו חמלא ביום י־י הנדול והנורא‪:‬‬
‫שצט‪» .‬י(אמרישר׳‪ .‬מאנשידמים‪ .‬הושענא‪ :‬בוחןלבוח‪ .‬מבור שאון‪ .‬ועשענא‪ :‬נדול‬
‫העצה‪ .‬מנערת שניך‪ .‬הושענא‪ :‬דורשדמיס‪ .‬מדבר ת ו ת הושענא‪ :‬היודע‬
‫ועי‪ .‬מהמון רשעים‪ .‬תשענא‪ :‬ואתה קדוש‪ .‬מודיעים להרשים‪ .‬תשענא‪ :‬זה זכרך‪.‬‬
‫מזאיכי ערב‪ .‬תשענא‪ :‬חסין יח‪ .‬מחרב נםשי‪ .‬הושענא‪ :‬טוב וישי‪ .‬מנז־ט היון‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫יושב קדם‪ .‬מיורדי בור‪ .‬הושענא‪ :‬כונן שמים‪ .‬מכף מעוול‪ .‬הושענא‪ :‬לך זרוע‪ .‬מלשון‬
‫רמייה‪ .‬הושענא‪ :‬מעו; לדל‪ .‬ממעונוח אריוח‪ .‬תשענא‪ :‬נאור אחה‪ .‬מן בלהות‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫סלעי ומצודת‪ .‬מסוד מריעים‪ .‬הושענא‪ :‬עליון ונורא‪ .‬מעוצר ומשפפ‪ .‬הושענא‪ :‬סועל‬
‫ישועות‪ .‬מפחד אויב‪ .‬תשענא‪ :‬צדיק ישר‪ .‬מצרה נפשי‪ .‬הושענא‪ :‬קרוש יעקב‪ .‬מקטב‬
‫ישוד‪ .‬תשענא‪ :‬רב ומושיע‪ .‬מריבי עם‪ .‬הושענא‪ :‬שומר ישרי‪ .‬משחת כלי נרד‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬חולה ארץ‪ .‬מ ת ך וסחסם‪ .‬תשענא‪ :‬ידוע כבירים‪ .‬מיד רשע‪ .‬תשענא‪ :‬צח‬
‫אדום‪ .‬מצר תצרני‪ .‬ועשענא‪ :‬חנון ודחוס‪ .‬מחץ יעוף‪ .‬הושענא‪ .‬קורא הדורות‪ .‬מקרני‬
‫ראיסים‪ .‬הושענא‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫ת‪ .‬ל מ ע נ ך אל עוסה אורות הושענא‪ :‬לסען)א( כלול תבל תתלתראש עפרות‪ .‬תשענא‪:‬‬
‫ל מ ק )ב( נבר צדיק וחמים בדורות‪ .‬הושענא‪ :‬למען)נ( דורשי םעוח וחוקים ותרוח‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬למען)ד( תעקר וככות אלאליס במרורות‪ .‬הושענא‪ :‬למק )ה( ולד זריז לקבל‬
‫כרכות כתלכש כעורו׳‪ .‬הושענא‪ :‬למען)ז(זבידת עקרות כשהן סכזדוה‪ .‬הושענא‪ :‬למען‬
‫‪11‬‬
‫)ז(חביבים חשו כמנהנ הורים להורות‪ .‬הושענא‪ :‬למען טעמו י( נעשה ונשמע ובוללו בעטרות‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬ל מ ק ישר משרה ככנדי תפארות‪ .‬הושענא‪ :‬למען כחן קינא באוחרוח ושיכך‬
‫עבדוה‪ .‬הושענא‪ :‬למק לסבוב סםנרח צוה ולהריע בשופרות תשענא‪ :‬למען מדי שנה‬
‫כשנח סיבב עיירות הושענא‪ :‬למען נות בית יסד וםץ זמירוח ושירוה‪ .‬הושענא‪ :‬למען‬
‫סבר כיח כנה וצנ קירות הושענא‪ :‬למען ען עניני ושחט נביאי חאשירות‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫ל מ ק סקיד התה בן השונמית‪ .‬והמת מקברוח‪ .‬תשענא‪ :‬למען צדיק כלכל חמשים איש‬
‫בסערות‪ .‬הושענא‪ :‬למק קראך ממעי הדנה וענית בצרה‪ .‬הושענא‪ :‬למען ריעיס שלשה‬
‫ננרםו במדורות הושענא‪ :‬למען שלם ניצל מאריוח בוערות‪ .‬הושענא‪ :‬למען שלמו‬
‫הםודיפ וכחבו בכל אנרות‪ .‬הושענא‪ :‬למק תרה כחב חסימת ויתרות הושענא‪ :‬למען‬
‫חיקן עשרים וארבעה משמרות‪ .‬הושענא‪ :‬למען תאזין לחשם וחאסר קבלת עתידות‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬הושענא‪:‬‬
‫ת א ‪ .‬ל מ ק )א( אסף להחיות שבעה ושבעה‪ .‬ברכתך יבורכו יושב• בסוכה שבעה‪:‬‬
‫ל מ ק )ב( בלילות פלשת הציב לעדה שבעה‪ .‬דרוש לטובה פוסרי שבזעזה‬
‫שבעה‪ :‬למען)נ( הואיל ברחמהים שבעה‪ .‬ווחר הסרך מחני חלק לשבעה‪ :‬למען)ד( זן‬
‫בשביעה שור וכפן )ה( שבעה‪ .‬חוננה שומרי ימי מצה שבעה‪ :‬למען)ו( מרה ושימש ימי‬
‫בגליו! הכתב יד נכח‪::‬‬
‫)פ( יחזקאל קח לך ‪ p‬ו נ י • )צ( דניאל‪) .‬ק( חנגיה מיםאל מחייה‪) .‬ר( מרדכי‬
‫)א( איס הראשון‪ (3) .‬כרו‪) .‬נ( אנרהס‪) .‬ד( יצחק )ה( יעקב‪ ) .‬ו ( אתהוח‪ (r) .‬ישראל‬
‫)א( נח‪) .‬נ( אנרהם‪ .‬ויצב אנרהס‪) .‬נ( יצחק‪) .‬ד( יעקב )ה( שני רענ )ו( משה‪.‬‬

‫בשעה‬ ‫נ ע ט ר ו ה ש ב ת פייה ע י א‬ ‫‪11‬ל( נ ע ש ה ו נ ש ס ע ו נ ו ל ל ו‬ ‫מבל* נ ר ד נ צ י ל ‪.‬‬ ‫בכוף הפיוס יצהר‪.‬‬

‫ם א ר י ו ה ב ו ע י ו ת כצי ל זכ; נכין ב ה כ ״ י ‪.‬‬ ‫ש ה ק ר י ס ו וכוי‪.‬‬
‫‪458‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫מילואים שבעה‪ .‬ישישו בך מחלליך שבעה‪ :‬למען )ו( כהן העלה כקודש נרות שבעה‪.‬‬
‫לשמך הנן במתנקות שבעה‪ :‬למען)ה( משרת הסב בית האלי שבעה‪ .‬נהל בעזך נוהלי‬
‫גויס שכעה‪ :‬ל מ ק )מ(סנבכיס עשה לכותרות לאחת שכעה‪ .‬ערבה משעשעים מנכה‬
‫עמודיה שנעה‪ :‬למען )י( פץ לנערו שוב סעםיס שבעה‪ .‬ערקה תצמיח נסו דרכים‬
‫שבעה‪ :‬למק )כ( קדוש )ל(וורר על הנער םעמיס שבעה‪ .‬רבבותייך תדריך בנעל נחלים‬
‫שבעה‪ :‬ל מ ק )מ( שבות שלםניכא לשבועים שבעה‪ .‬תסילנה בנחלה כאז להלקים שבעה‪:‬‬
‫למען)נ(יקרתו להוציא אבן עיניס שבעה‪ .‬אובדוה בקש בראשם שבעה‪ :‬ל מ ק )מ( חמדת‬
‫אהבה בני אליהו עיני שבעה‪ .‬קבל חתינת כוכבי שבעה‪ :‬הושענא‪ :‬אני והוא ודשיעה נא‪:‬‬

‫תב‪ .‬כהושעתה ישע לזכדון‪ .‬םליאי ינון ושברון‪ .‬ביד משה ואהרן‪ :‬אד פדות הוחל‪.‬‬
‫*מור אין לד‪ .‬קן‪ .‬הד שמם זמתרזקן‪ .‬המון נער הקן‪ .‬לוקה־ ערני‬
‫נהל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו הושיעה‪,‬נא‪ :‬כתושעתה הלוץ נינון‪ .‬מברק חץ שנק‪ .‬על ירי‬
‫בן נון‪ :‬יהודה חלקו ניהל‪ .‬קבועי מלחמה‪ .‬ורבת משמימה‪ .‬יטור נםיש וקדמה‪ .‬לוקחי‬
‫ערבי נחל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו הושיעה נא‪ :‬כהושעתה הומי לב‪ .‬מכף כושן עולב‪ .‬על‬
‫ידי)א( אחי כלב‪ :‬וחשיעבוד נמחל‪ .‬קדורנית חולבים‪ .‬בלחץ המלכים‪ .‬חוות וסלכיפ‪.‬‬
‫לוקחי ערבי נחל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני וזע הושיעה נא‪ :‬כהושעתח ממוני מסנירה‪ .‬מבכי‬
‫עץ ננדוד על ידי בן נרא‪ :‬ומואב נתהלהל‪ .‬נפוצות יהודה‪ .‬םתרוס כוש ולווה‪ .‬לתורה‬
‫ולתעודה‪ .‬לוקחי עדבי נחל‪ .‬כן זעשענא‪ :‬אני זהז הזשיעד‪ .‬נא‪ :‬כהזשעתה חבל ;נעים‪.‬‬
‫םבוו ורבת עם‪ .‬על ידי בן אבינועם‪ .‬רצד ציד כשחל‪ .‬נרי משך וקדר‪ .‬עלי נזית נדר‪.‬‬
‫בקולות ובהדר‪ .‬לוקחי ערבי נחל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו הושיעה נא‪ :‬בהושעתת דנל‬
‫נבאש‪ .‬אשר אמר נואש‪ .‬על ידי גדעון בן יואש‪ .‬ותיקוד אש ותנחל‪ .‬להוטים חוך‬
‫לבאים‪ .‬סובאים )ב(סכאים‪ .‬רדופים כצבאים‪ .‬לוקחי ערבי נחל‪ .‬כן הושענא‪ :‬אני והו‬
‫הושיעה נא‪:‬‬

‫אנא אל נא הושענא והושיעה נא‪:‬‬

‫תנ‪ .‬אל נא תעינו כשה אובד‪ .‬שמינו משמך אל חאבד‪ .‬והושיעה נא‪ .‬אל נא רעה‬
‫צאן הרינה‪ .‬קצוםה ועליך הרונה‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא צאנך‬
‫וצאן מרעיתיך‪ .‬פעולתך ורעייתך‪ :‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא עניי הצאן‪ .‬שיחפ ענה‬
‫כעת רצץ‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא נושאי לך עיניס‪ .‬ממעיינ׳ הידועה ישאכון‬
‫מים‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא למנסכי לך מיס‪ .‬כל צריהם יהיו כאץ‪ .‬הושענא‬
‫והושיעה נא‪ :‬אל נא יעלו לציון סושיעיפ‪ .‬טפולים ובך נושעים‪ .‬הושענא והושיעה נא‪:‬‬
‫אל נא חמוץ בנדיס‪ .‬זעים לנער כוגריס‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא וזכור תזכור‪.‬‬
‫המכורים כלתך וכור‪ .‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא דורשיך בענםי ערמת‪ .‬גיעיים שעה‬
‫מערבות‪ :‬הושענא והושיעה נא‪ :‬אל נא ברך בעיטור שנה‪ .‬אומרי בסילולס שעה נא‪.‬‬
‫הושענא והושיעה נא‪:‬‬

‫אנא אל נא הושענא והושיעה נא אבינו אתה‪:‬‬

‫תר‪ .‬לסען )א( תטיס בדורותיו‪ .‬הנמלט ברוכ צדקותיו‪ .‬מוצל משטף בבוא ממל מימ‬
‫לאום אט הוטה‪ .‬הושענא והושיעה נא אכיט אתה‪ :‬למען)כ( שלם ככל‬
‫בגליון הכתב יד נבחב‪:‬‬
‫)ז( אהרן‪) .‬ח( יהושע‪) .‬כו( שלמה‪) .‬י( אליהו‪) .‬כ( אלישע‪) .‬ל( גחעסם‪) .‬מ( דניאל‪.‬‬
‫)נ( זיועל‪) .‬ס( עזרא‪,‬‬
‫)א( עהניאל בן קמ‪) .‬ב( מובאים לניאף מתנע ביחזקאל‪) — .‬א( נס• )נ( אנלחמ‪.‬‬
 ‫מדוןוד רטדי‬ ‫‪454‬‬

‫מעשים‪ .‬המנוסה בעשרה נימים‪ .‬ם( בשר מלאכים נס יוקח נא מעט מיס‪ .‬ליכדה כחמה‪.‬‬
‫הושענא והושיעה נא אבינו אחה‪ :‬ל מ ק )נ( רך ויהיד נהנמ למאה‪ .‬צעק איה השה‬
‫לעולה‪ .‬בשרוהו עבדיו מצאנו מים‪ .‬לנולה וסויה‪ .‬הושענא‪ :‬למען)ד( קידם שאת‬
‫ברכה‪ .‬חנשטם ולשמך חיכה‪ .‬לייחס במקלות בשקתות המים‪ .‬לדמחה לחמר‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬למק )ה( צדק היוח לך לכהן‪ .‬כחתן סאד יכהן‪ .‬מנוסה במסה תריבהו על מי‬
‫מריבת מים‪ .‬לההר הטוב‪ .‬הושענא‪ :‬למען)ו(סואר היות נכיר לאהיו‪ .‬יתדה אשר נכר‬
‫באתו‪ .‬מססר רוכע טרליו יזל מיס‪ .‬ולא לנו כ׳ אש למענך‪ .‬תשענא‪ :‬ל מ ק )ו( עניו‬
‫מכל ונאמן‪ .‬אשד בצדקו כלכל המן‪ .‬משוך לנאול ומשוי ממים‪ .‬לואת הנשקסה‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫למען )ח( שמחו כמלאכי סרומימ‪ .‬הלובש אורים וחומים‪ .‬מעווה לחכיא לביח קדשי‬
‫הקדשים דם ושמן בדתצח מים‪ .‬לתלת אהבה‪ .‬תשענא‪ :‬למק )ט( נביאה מתלת‬
‫מהנים‪ .‬לתטיה׳ לב תשטה עינים‪ .‬לרנלה רצת ועלת וירדה באר טיס‪ .‬לטובו אהליו‪.‬‬
‫הושענא‪ :‬למען)•(משרח לא מש מאחל‪ .‬ורוח חכמה עליו איהל‪ .‬בעוברו בירדן נכרת‬
‫המים‪ .‬ליונה חמח‪ .‬הושענא‪ :‬למען )כ( לימד לטובח אוח‪ .‬זעק איח נסלאית מיץ טל‬
‫םניזה מלא הספל מיש‪ .‬לכלח לבנון‪ .‬תשענא‪ :‬למען)ל(כלולימ עשוח מלחמתך‪ .‬אשר‬
‫בידם חחה חשועחך‪ .‬צרוס• מניין כלוקקם בידם מים ללא בנדו כך‪ .‬הושענא‪ :‬למען‬
‫)מ( יחיד צוררים דש‪ .‬אשר לנדר מרהם הוקדש‪ .‬וממכתש לה* הכקעח לו מים‪.‬‬
‫ל מ ק שסך‪ .‬הושענא‪ :‬למען )נ( טוב הולך ונדל‪ .‬מקשיות לב עדח חדל‪ .‬בשוב עם‬
‫מהטוא‪ .‬צוה לשאוב מים‪ .‬לנאוה בירושלם‪ .‬הושענא‪ :‬ל מ ק )ס( ת ך מכרכר בשיר‪.‬‬
‫חמלמד תרח בכל כלי שיר‪ .‬מנסך לפניו כתאיו שחות מיס‪ .‬לסגולה מעמים‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫למען)ע( זך עלה כסערה‪ .‬המקנא ומשכך עברה‪ .‬לפילולו ירדה אש ואכלח עצים ואבנים‪.‬‬
‫ועפר וליהכה סיס‪ .‬לעיניה בריכות‪ .‬הושענא‪ :‬ל מ ק )ס( ומשרת באמה לבדו‪ .‬וסי שנים‬
‫ברוחו גאצל בו כגנן המנגן נתמלאו הגבים מים‪ .‬לסצו מי כמוך‪ .‬הושענא והושיעה נא‬
‫אבינו אהה‪ :‬למען )ע( הרהר עשות רצונך‪ .‬המכריו תשובה לצאגך‪ .‬בבא מחרף סחס‬
‫מעיינוח מ־פ‪ .‬לעיון סכלול יופי‪ .‬הושענא‪ :‬למען )ק(דורשיך בתוך הגולה‪ .‬וסודך למו‬
‫ננלה‪ .‬כלי לההנאל דרשו זרעונ־ס ומיס‪ .‬לקוראיך כעיח‪ .‬תשענא‪) :‬ר()ספיר( ]סוסי[‬
‫מהיד מסלש אמונה‪ .‬מחכם אמרים ברחבה ממים‪ .‬לרבת עם הושענא‪ :‬ל מ ק באי היום‬
‫בכל לב‪ .‬שופכ׳ לך ‪:‬מים לב‪ .‬שואלים ממך מטרות עז מים‪ .‬לשחורה ונאוה‪ .‬הושענא‪:‬‬
‫ל מ ק אומרי •נדל שמך‪ .‬והם נחלתך ועמך‪ .‬צמאים לישעך בארץ עייפה למים‪ .‬לתרחח‬
‫למו מנוחה‪ .‬הושענא והושיעה נא אכינו אתה‪:‬‬

‫הושענא אל נא‪ .‬אנא הושיעה נא‪ .‬והושענא והושיעה נא והעליהה נא‪:‬‬

‫תה‪ .‬תענה אמוניש‪ .‬שושבים לך לב כמים‪ .‬והושיעה נא‪ :‬למען באי באש וכמיס‪.‬‬
‫נזר ונם •קה נא מעט מיס‪ .‬והצליחה נא‪ :‬תענה דגלים גזו נזרי מיס‪.‬‬
‫והושיעה נא‪ :‬למען תעקר בשער השמים‪ .‬ושב וחסד בארוה המים‪ .‬והצליהה נא‪ :‬חענח‬
‫נכתב‪:‬‬ ‫ה כ ת ב ‪,‬יד‬ ‫בנליו;‬

‫יהושע‪.‬‬ ‫)י(‬ ‫) ט ( מריס‪.‬‬ ‫אהלן‪.‬‬ ‫)ח(‬ ‫) ז ( ולשה‪.‬‬ ‫יהולה‪.‬‬ ‫לוי‪ .‬ו ו(‬ ‫)ה(‬ ‫יעקנ‪.‬‬ ‫)ר(‬ ‫) י ( יצקק‪.‬‬
‫אליהו‪.‬‬ ‫)מ(‬ ‫) ס ( דוד‪.‬‬ ‫שמואל‪.‬‬ ‫)נ(‬ ‫שמשון‪.‬‬ ‫)ת(‬ ‫ו י ה י מססי־‪.‬‬ ‫גדעון‪.‬‬ ‫)ל(‬ ‫) כ ( גדעון‪.‬‬
‫) ר ( עזלא‪.‬‬ ‫) ק ( דניאל‪.‬‬ ‫י״קיה‪.‬‬ ‫)צ(‬ ‫אנישע‪.‬‬ ‫)פ(‬

‫ש( כשר מלאכים‪ ,‬כ א ש ר ר א ה מלשון אשורנו‪ .‬נ ח נ ט למאה‪ .‬שירש ה נ ו ל ד למאה‪ ,‬ה נ ש ט ם וישטם עיש• א ה‬
‫‪,‬‬
‫יעקב‪ ,‬צ ד ק ה י ו ת לן־ לכה; וכוי ־!׳ש ה כ ת ו ב וללוי יאמר וכו• ) ר ג ר י ס ל״נ( מואר וכו׳ דהי‪-‬א ה ‪ ,‬כ מ ל א כ י‬
‫‪1,‬‬
‫מרומים ע״ש ה כ ת ו ב כ• םלאך ה׳ צבאות הוא ) מ ל א כ י בי(‪ .‬טוב ה ו ל ך ונד ‪ ,‬ע״ש ה כ ת ו ב ת ל ד ו ג ד ל‬
‫וטוב )שמואל א• ב׳‪.‬׳ צוה ל ש א ו ב מים ) ש ם זי(‪ .‬חיך מ ב ר ב ר וכוי ה ו א לשין ש ת ו ק ע״ש ה כ ת ו ב ה מ ל ך‬
‫‪455‬‬ ‫םחץור רטדי‬
‫זכים תניס עלי טיס‪ .‬והמזיעה נא‪ .‬לסען חלק ס מ ל סקלות בשקחוח הסיס‪ .‬שען וגל‬
‫אכן מבאר מים והצליחה נא‪ :‬תענה ידידיס ניחלי ]דת[ משולח מיס‪ .‬והמזיעה נא‪ :‬לסען‬
‫)כר( ]כרו[ בטשענותס מים‪ .‬להכין לצאצאיפו מיס והצליחה נא‪ :‬תענה מחננים כישימון‬
‫עלי נדם‪ .‬והושיעה נא‪ :‬למען נאמן בית מסטיק מים‪ .‬סלע היה )מזונו( ]ויזובו[ סיס‪.‬‬
‫והצליחה נא‪ :‬תענה )עולים( ]עונין[ עלי באר סיס‪ .‬והושיעה נא‪ :‬לסען םקיד במי‬
‫מייבת מיס‪ .‬צמאים להשקותם מיס‪ .‬והצליחה נא‪ :‬תענה קדושים מנסבילך מים‪ .‬והושיעה‬
‫נא‪ :‬ל מ ק ראש משוררים‪) .‬האץ( ]כתאב[ שתוח מיס‪ .‬שח הלילה ויסך לך מים ומליחה‬
‫נא‪ :‬תענה שואלים כריבוע אשלי מיס‪ .‬והושיעה נא‪ :‬למען תל תלפיות מוצא מיס‪.‬‬
‫תפתח א ‪ p‬ותרעיף מים‪ .‬והצליחה נא‪:‬‬
‫תו‪ .‬הושיענו אל סעוזינו‪ .‬כי לך עינינו ולכה לישועחינו‪ :‬אנא רחום אל תסן ברשעינו‪.‬‬
‫בינה ועינינו ושעינו ולכה לישועתינו‪ :‬נואל חזק שמחת נילינו‪ .‬דנול‬
‫בשפך הדנילנו‪ .‬ולכה לישועת־נו‪ :‬האר פניך וניוו׳‪6‬עה‪ .‬ועסך בשמך הושיעה‪ .‬ולכה‬
‫לישועתינו‪ :‬זכור רחמיך י־י וחסדיך‪ .‬חשוב נא ממעלות חסידיך‪ .‬ולכה‪ :‬טבח להותיס‬
‫כמו צאן נחשבנו‪ .‬ישועתה אין קשבנו‪ .‬ולכה‪ :‬כרוב רהסיך סנה אלינו‪ .‬לבלתי כרוע‬
‫מעללינו‪ .‬ולכה‪ :‬שסתינו בישועתך כמו קוינו‪ .‬עזרינו תקותינו ומקרנו‪ .‬ולכה‪ :‬פועל‬
‫ישועוח הושיענו‪ .‬צלול במצלול כל סשעינו‪ .‬ולכה‪ :‬קץ יום נקם חיש לנאלינו‪ .‬רהוס‬
‫מתהומות תעלינו‪ .‬ולכה‪ :‬שובינו אלתי ישענו‪ .‬תשוב ברחמים להושיענו ולכה‪:‬‬
‫תז‪ .‬אגא‪ .‬אוץ תאיכי ישעך‪ .‬בערבי נהל לשעשעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא נאול כנת‬
‫נמעך‪ .‬דרוך פורה בטאטאך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא הבט לכרית טיכעך‪ .‬ומחשכי‬
‫ארץ בהטביעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא זכור לנו אב •ידעך‪ .‬הסדך לנו נהודיעך‪ .‬והושיעה‬
‫נא‪ :‬אנא מהורי לב בהפליאך‪ .‬יוודע כי הוא מלאך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא כביר כח תן‬
‫ישעך‪ .‬לנו כהשסיעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא מלא משאלות עם משמעך‪ .‬נעקד כהר מור‬
‫בשוועך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנאסנב ח(אשילינטעך‪ .‬עיתיםבהגיעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא פתח‬
‫אוצרות ריבועך‪ .‬צייה כהרביעך‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא קוראיך בשםעך‪ .‬ת ם בטוכ טרעך‪.‬‬
‫ו ת ש ת ה נא‪ :‬אגא שעריך תעל ממשואיך‪ .‬תל תלפיות בתדיעך‪ .‬והושיעה נא‪:‬‬
‫תח‪ .‬א נ א אנקת אסירי הכן‪ .‬בהירת מטה בני ראובן‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא מון והצל‬
‫ושעון‪ .‬ת ל מסח בני שמעון‪ .‬והצליחה נא‪ :‬אנא יהא לכן מצודה‪ .‬וועד‬
‫ממה בני יתדה‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא זריפ ישלחו כר‪ .‬חבל מטה בני יששכר‪ .‬והצליחה‬
‫נא‪.‬־ אנא מהר מקום ללץ‪ .‬יסור מטה בני ובולץ ותשיעה נא‪ :‬אגא כלה בונד בנר‪.‬‬
‫להלה סטה כני נד‪ .‬המליחה נא‪ :‬אנא סשוך חסדך לשיריים‪ .‬נדודימ טטה בני אפדם‪.‬‬
‫והושיעה נא‪ :‬אנא סנולחך אל תנשה‪ .‬עוררה מטה בני מנשה‪ .‬והצליחה נא‪ :‬אנא‬
‫פשט שמאל רמץ‪ .‬צבאות כני בנימן‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא קרית שבא ודדן‪ .‬רדה מטה‬
‫בני דן‪ .‬וחצליחח נא‪ :‬אנא שפתי תפחת לי‪ .‬תחינת בני נפתלי‪ .‬והושיעה נא‪ :‬אנא יצב‬
‫הכלי בכושר‪ .‬קכתח סטה בני אשר‪ .‬והצליחה נא‪:‬‬
‫תט‪ .‬ק ו ל מבשר מבשר ואומר‪ :‬אומץ ישעך כא‪ .‬קול דודי הנה בא מבשר ואומר‪:‬‬
‫בא מרכבות בתים‪ .‬לעמוד בהר הזיתים‪ :‬מ־ו‪ :‬נשת־ בשופר לתקע‪ .‬תחתיו‬
‫ההר יבקע‪ .‬פץ‪ :‬דפק והציץ תרח‪ .‬ומש חצי ההר ממורת מיו‪ :‬הקיש מילול מאמו‪.‬‬
‫וכל קדושים עסו‪ .‬מיו‪ .‬ולכל באי עולם‪ .‬בח קול חשסיע כעולם‪ .‬מ־ו‪ :‬זיע עמוסי‬
‫רחמו‪ .‬נולד כילוד מסעי אטו‪ .‬מיו‪ :‬חבלה וילדה מי ואת‪ .‬סי שמע בזאת ם׳ו‪ :‬םהוד‬

‫דוד מפזז ו מ כ ר כ ר )‪ am‬ב־ זי( ה ר ה ר וכזי)ס׳׳ב י־ס(‪ .‬מ( אשילי בסער ובו׳ ישראל ה ק ר י א י ס ע ד ס ס ע י‬
‫)ישעי׳ סי(‪1 .‬ייה‪ .‬א ד ס ה ‪ .‬םםשואך‪ ,‬ה ו א לשון חודב! כשו שואה ו מ ש ו א ה )איוב ל׳(‪ •.‬כיחיט‪ .‬כ ח ו ח‬
‫ל ע מ ו ד וכר ע׳׳ש ה כ ת ו ב )זכריה י׳־ד(‪ .‬ו כ ל קדושים )שם( ס י ז א ה כינוי לישראל כש״ה‬ ‫סלאביס‪.‬‬
 ‫מחזור רפזרי‬ ‫‪456‬‬
‫שעל כל אלה‪ .‬מי דאה נאלח‪ .‬מ־ו‪ :‬ישע הטן הוחד‪ .‬היחל אוץ ביום אחד‪ .‬מץ‪ :‬ככיר‬
‫רום יתהת אם יולד טי שעם אהת‪ .‬מ־ו‪ :‬לעת ינאל ‪8‬אור‪ .‬לעת ערב יהיה אוד‪ .‬מ׳׳ו‪:‬‬
‫סושיעים תלו להר ציון‪ .‬כי שקד י׳י אח ציון‪ .‬מ־ו‪ :‬נשמע ככל גבולך‪ .‬הרתיבי מקום‬
‫אהלך‪ .‬מיו‪ :‬א( שיטי עד דמשק משכנותייך‪ .‬הביאי בנייך וכגותייך‪ .‬מיו‪ :‬עלד הבצלת‬
‫השרץ‪ .‬כי קמו ישיני הברון‪ .‬ם־ו‪ :‬וסנו אלי והוושעו‪ .‬היום אם בקולו תשמעו‪ .‬מ״ו‪ :‬צמח‬
‫איש צסה שסו‪ .‬הוא דוד בעצםו‪ .‬מ־ו‪ :‬קומו בשושי עשר‪ .‬הקיצו ורננו שוכני עםר‪ .‬מ־ו‪:‬‬
‫רומו עם במלכו‪ .‬מגדול ישועוח מלכו‪ :‬מ׳־ו‪ :‬שם עדינח להאביד‪ .‬ועושר‪• ,‬חסד למשיחו‬
‫לדוד‪ .‬מיו‪ :‬תנה תשועה לעס עולם‪ .‬לדוד ולזרעו עד עולמ‪ .‬מ־ו‪ :‬קול מבשר מבשר ואומר‪:‬‬

‫ל ש ס ח ת תורה‪ .‬קודם ש י ו צ י א ו םסר תורה‪:‬‬

‫תי‪ .‬א ת ה הראיתה לדעת כי י׳י הוא אלהים אץ אין עור מלבדו‪ :‬אץ כמוך באלהים י־י‬
‫ואין כמעשיך‪ :‬לעושה נםלאות נמלות לבדו כי לעולם תסדו‪ :‬ואמרו הושיענו‬
‫אלהי ישענו וקבצינו והצילנו מן הנרם לחודוח לשם סדשך לחשתבח בתהילתך‪ :‬יהי י־י‬
‫אלהינו עמנו כאשד היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל ימשנו‪ :‬מי כמוכה באלימ י־י מי‬
‫כמזכה נאדר בקודש נורא תחילוח עושה שלא‪ :‬י׳י מלך י׳י מלך י־י ימלוך לעולם ועד‪:‬‬
‫י׳י עוז לעמו יחן י־י יברך את עסו בשלומ; יהי נא אמרינו לרצון לפני אדון כל‪ :‬שמע‬
‫ישראל י־י אלהינו ״י אהד‪ :‬ויהי מסוע האדון ףאמו משה קומה ״ייוישוצו אויביך וינוסו‬
‫משנאיך משניך‪ :‬קומה י׳י לסנוחתיך אחח וארץ עוזיך‪ :‬כחניך ילבשו צדק וחסידיך רנן‬
‫ירננו‪ :‬בעבור דוד עבדך אל חשב שני משיחך‪ .‬שאו שערים ראשיכמ והנשאו שתתי‬
‫עולם ויבא מלך הכבוד‪ :‬מי הוא זה מלך הכבוד ״י עיזוו וניכור י־י ניכור מלהמה‪ :‬שאו‬
‫שערים ראשיכם ושאו סתהי עולם ויבא מלך הכבוד‪ :‬מי הוא וה מלך הכבוד י־י צבאות‬
‫הוא מלך הכבוד סלה‪ :‬סתתו שערים ויבא נוי צדיק שומר אמונים‪ :‬כי מציון תצא תורה‬
‫ודבר י׳י מירושלם‪ :‬ומוציאץ ספרי תורות סן הארון וכעוד שאוהוין סית יאמר שליה‬
‫ציבור בקול רם‪:‬‬
‫תיא‪ .‬אוהבי י־י זרע עבדיו‪ .‬ססרו שבח מעבדיו‪ .‬נדלולי״י אתי ונווסמח שמו יחדיו‪:‬‬
‫מושל כנמרה‪ .‬יקבץ שה שזורה‪ .‬יביאנו לכיח הבהירה‪ .‬מקדש י־י כוננו‬
‫ידיו‪ :‬השב ישיב לקדמתו‪ .‬הררי קודש ויםורתו‪ .‬כמו זכר לעולם בריתו‪ .‬וינחמ כמב‬
‫הסדיו‪ :‬הכן מזבח ומנורה‪ .‬וישיטו באשך קטורה‪ :‬כליל ומנורה מהורה‪ .‬בהקכץ עמים‬
‫יחדיו‪ :‬חזון משיחך חקם כנ־בא‪ .‬אלהים יבנה ערי חרכה‪ .‬ואוהבי שסו ישכנו בה‪ .‬וינהלוה‬
‫זרע עבדיו‪ :‬גדלו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תיכ‪ .‬יריד אל עדת לאומו‪ .‬שבהוהו בעולמו‪ .‬נדלו לי־י אתי ונרומסה יחדיו שסו‪:‬‬
‫שוכן בשמי מרומו‪ .‬ימהר ויהיש לעמו‪ .‬בן דוד להקימו‪ .‬ובן יוסף להרימו‬
‫ולהרים קרנימו‪ :‬בכל קצו׳ הדומו יביאם לבית אולמו‪ .‬כהבטיח המיסו‪ .‬יקים דבר נאומו‪.‬‬
‫על אדום ישליך ועמו‪ :‬ונבנתה עיר על תילה‪ .‬והיתד‪ ,‬דרך ממילה‪ .‬אל עיר מקומו לה‪.‬‬
‫יבואהו לבית התסילה‪ .‬דהי אלהיו עמו‪ :‬אל אדיר וקדש ועיר‪ .‬תורתו נתן לצסיר‪ .‬סםיני‬
‫בא והעיר‪ .‬ונם זרה משעיר‪ .‬והושיע מהר למו‪ :‬לך עמר שיר יחדשו‪ .‬ולשמך יקדישו‪.‬‬
‫בני נכר ירחשו ויכלמו ויבושו‪ .‬ףאדרוך עמו בשימו‪ :‬ואהר כך יאמר‪:‬‬

‫מי ז א ת )שה׳׳ש גי(‪ .‬אוצרות ריבעך‪ .‬א ו ג ר ו ת גשם‪ .‬א( שימי עד ד מ ש ק ע״ש ה נ ת ו כ זכריה טי‪ .‬הקיצו‬
‫וכו׳ )ישעיה כ׳יו(‪ • .‬צ פ ת שמו )שט ו׳(‪.‬‬
‫‪457‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫תיג גדלו לי*י אתי ונרוממה שמו יחדיו‪ :‬רוממו י־י אלהיט והשתחוו להר קדשו כי‬
‫קדוש י־י אלהיט‪ :‬ואמר ביום ההוא הנה אלהיט זה קיוינו לו דושתט זה‬
‫י־י קידט לו ננילה ונשמחה כישועחו‪ :‬אנא י־י הושתה נא‪ .‬אנא י־י הצליחה נא‪ .‬אנא‬
‫י׳י עניט ביום קראינו‪ :‬ושומע מעמ מעט באלמא ביתא‪:‬‬
‫תיד‪(!» .‬אל אלהי הרוחות הושתה נא‪ .‬בוהן לבות הצליחה נא‪ .‬נואל חזק ענינו ביום‬
‫קוראינו‪ :‬רובד צדק הושיעה נא‪ .‬הדור בלבושו הצליתה נא‪ .‬ודובר נשכהות‬
‫ענינו כיום קוראינו‪ :‬זך וישר הושיעה נא‪ .‬חנון ורחום הצליחה נא‪ .‬טוב וממיב עניט‬
‫ביום קוראינו‪ :‬יושב מרום הושיעה נא‪ .‬כביר כה הצליחה נא‪ .‬לבש גאות עניט ביום‬
‫קוראיט‪ :‬סלך מלכים הושיעה נא‪ .‬נורא ונשגב הצליחה נא‪ .‬סומך תוזר עניט כיוס‬
‫קוראיט‪ :‬עיזה וניכור המיתה נא‪ .‬סודה ומציל הצליחה נא‪ .‬צדיק ומצדיק ענינו כיום‬
‫קוראיט‪ :‬קורא הדורות הומתה נא‪ .‬רוכב ערבות הצליהה נא‪ :‬ש ת ה תחינות תומך‬
‫תמימים ענינו ביומ קוראינו‪ :‬עלה למנדל אומי על הכל‪ :‬לאחר שקראו כולם אומי הוק‬
‫למסיים את התורה רשות זה‪:‬‬
‫תטו‪ .‬מרשות האל הנדול הנבור והנורא‪ .‬ומרשות מםניניםיוססז יקרה‪ .‬ומרשות סנהדרי‬
‫נרולח קדושח ובחירה‪ .‬ומרשות ראשי ישיבות ואלופי התורה‪ .‬ומרשות‬
‫וקנים ונעריפ עשבי השורה‪ .‬אפתח פי בשירה חמרה להורות ולהלל לדר בנהורה‪.‬‬
‫שהחיינו וקיימט ביראתו התורה‪ .‬המשמחת לב ועינים מאירה‪ .‬הנותנת חיים ועושר וכבוד‬
‫ותפארה‪ .‬לאורגיה ולשוםריה בציוד םורא‪ .‬לעומקיה ולנוצריד• באהבה ומורא‪ .‬וככן יהי‬
‫רצון מלפני הנבורה‪ .‬לתת חיים ק והסד ונזר ועטרה‪ .‬לפלוני בר פלוני הנבחר להשלים‬
‫את ההורה‪ .‬לאמצו לכרכו לנרלו כתלםור תודה‪ .‬לדרשו לדרים להדרו לוועדו בתוך‬
‫חבורת לזכותו לחםנו לטכסו בטכס אורה‪ .‬ליישרו לכלכלו ללמדו לקה מוכ וסברה‪.‬‬
‫למלטו לנשאו לסעדו בסעד ועזרה‪ .‬לעדט לפרנסו לצדקו בתך עם נברא‪ .‬לקרבו לרחמו‬
‫לשמרו מכל צרת לתקפו לתמכו לחממו בדוה נשברה‪ .‬לראוח כנים וכני בניס עוסקים‬
‫בתרה‪ .‬ומקיימי מצות בתך אום כדה‪ .‬ויזכה לשמוה כשמהת בית הבהירה‪ .‬כניבא ישעיה‬
‫מלא דוה עצה וגבורה‪ .‬ש מ ת את ירושלים ונילו בה מהרה‪ .‬שישו אתה משוש כל‬
‫המתאבלים עליה כאבלה וצרה‪ :‬עמוד עמוד ד׳ פלוני בר׳ סלוגי מתוך קהל הקדוש הזה‬
‫ותשלם את התרה‪:‬‬
‫תטז‪ .‬מ ו ש ך חסד ליודעיו וצדקה לחושב* שמו‪ .‬לו הנצח והועד נורא מאוד בעולמו•‬
‫כשמש וכמנן כן ינן כמתפו‪ .‬על עכרו וידיאו נאטנו ותטיםו‪ .‬יפיח צורר?‬
‫יהרוס ויפרופ אליו שלומו‪ .‬יצרנהו יכוננהו ויחי עליו טעמו‪ :‬אליו רע לא יקרב‪ .‬וכל א‬
‫לא יאונה‪ .‬במניין ובבניין עולם יכונן ויכנת יהי לו ער כהבמימ ובתלמידים עונת ישכי‬
‫נם יצליה ככל סיטת אשר יסנה‪ .‬מלאך י־י יטעהו וכל סביבותיו תנה‪ .‬נטן וסכות והצל‬
‫פלס פלג! רני‪ :‬ידעתיך עמיתי מאהבה ומיוסר‪ .‬בסדר פורק הריס וממקוסם עוקר‪ .‬כל ח‬
‫סתם וחתום מפענח וסוקר‪ .‬לא עםמוך סחרים ורא נאנס כל תקר‪ .‬סצהרים תקום ותעופה כבקר‪:‬‬
‫דוממתי איש לייש ארי שבחבורה‪ .‬בפו נניד אקרבט אענדט עמדה‪ .‬הרימותי בתר‬
‫מיושבי השורה‪ .‬היותו קורא עמי‪.‬פרשת זמירה‪ :‬סורה ארוני‪ .‬סודה אלי סורה‪ :‬עמוד‬
‫עמוד עמוד ר׳ פלוני ברי סלוני מתוך קהל הקודש והשלם את התרה‪ :‬נ( ושמונה םםוקים‬
‫אחרונים יחיד קורא אות המשלים את התרה‪:‬‬

‫» א ( כ! נ ד א ה ש ה י ה ה נ ו ס ת א ה ע ת י ק ה ב ל ש ן ה כ ת ו ב ב מ ד ב ר ס״ו‪ ,‬ו מ ע ה ה מ ע ת י ק ו כ ת ב ת ה ה אל‪ -‬הי‪.‬‬

‫‪mow‬‬ ‫נ( ש ס נ ה » ו ק י ם אתרוניס וכו׳ ג ״ ב פ ד ו ע״א ועיי׳ מ י ר ש י י ד י ה י ה י ר ובו׳ ובחום׳ שם ד י ה‬
‫עיין ס ג ח ו ת ל׳ ע״א דש׳׳י ד*ח יתיד וכו׳ ובחום׳ ש ם ד*ח ע ס נ ה וכד ומגילה כ״א ע ״ כ ד ״ ה ת נ א‬
 ‫מחזוי רטרי‬ ‫‪458‬‬

‫אחר ל מ ת ח י ל א ת ה ח ו ו ה ‪:‬‬
‫תיז‪ .‬מ ר ש ו ת אלהי האלהים ואדוני האדונים‪ .‬נשחק אין זולתו ואין בלעדו בתחתונימ‪.‬‬
‫נותן ליעף כה ועוצמה מרכה לאין אונים‪ .‬מניד מראשית מה באהרית‬
‫השנים‪ .‬יועץ ואין מי יפר לרורוח המונים‪ .‬ומרשות קדומה לעולם אלמייס שנים‪ .‬שבה‬
‫מלכים נמלכים ושרים וסננים‪ .‬ארוכה מ א ‪ p‬םדה ורחבה םני ים ושאונים‪ .‬מהורה ומתוקה‬
‫מצוף דבש ושמנים‪ .‬כל הפצים לא ישוו בה יקרה היא םםניניס‪ .‬אורך יםים בימינה‬
‫וכשסאלה עושר וכבוד נתונים‪ .‬מננת בעליה והוניה ועושקיה כשיטנים‪ .‬מאשרת ומיישרת‬
‫םעםי בה נשענים‪ .‬סוערת באהכ תומכיה למלמס סאישונים‪ :‬ומרשות תכמימ ידועים‬
‫רועים ונבונים‪ .‬ומרשות בעלי ישיבה הנוניס וזקנים‪ .‬ומרשות שאר הקהל נדוליס וקמניס‪.‬‬
‫עמוד ר׳ פלוני ב ד פלוני מתוך עדת אפונים‪ .‬ופה עמוד עמדי על הםנדל העשוי לנו‬
‫במינים‪ .‬וברך את י׳־י חםבורך םמזרח למערב‪ .‬כפי כל בריונים‪ .‬תן לו כרכה תחילה וסוף כהות‬
‫נכונים‪ .‬ותן לו מעין ברמתיו בחוך קהל אמונים‪ .‬שמיעך ביום זה להתחיל התורה‬
‫ולשסוח ביום חיתונים‪ .‬ובכן יהי רצון מלפני שוכן מעונים‪ .‬לייסד את בית המקדש מרום‬
‫מראשונים‪ .‬לשכלל היכל ואולם ככדכוד ואבנים‪ .‬ששם עתיד לקבץ אבות ובנים‪ .‬ותשמח‬
‫בשמחת בית השואבה בעידון סנדניס‪ .‬ותוכה לראות בניס ובני כניס‪ .‬עוסקים בוצרה‬
‫מקיימי מצות וחוקים נאמנים‪ .‬ותזכה לדאות שבעה רועים ושמונה נסיכימ מזומנים‪ .‬ותשבע‬
‫םטוב הצפון ותגיה יתרך לבנים‪ .‬ויהי מושבך בית אלהים בין הגונים‪ .‬ותרדוף צדק‬
‫ותסצא כבוד חן וחסד וחביונים‪ .‬עמוד ר׳ פלוני כר׳ פלוני חתתן לבראשית‪ .‬והתחיל‬
‫כקדומה קרם כל בניינים‪ .‬וקרא מבראשית עד אשר ברא אלהים לעשות מעשיו שלימים‬

‫והוגנים ומתוקנים‪:‬‬
‫תיח‪ .‬מ ק ד י ם וראש לקוראים זוכה עומד וקורא‪ .‬יהי כדת הודו וכרעננים ימרה‪ .‬יהיו‬
‫לחנון אמריו ורוח קודש לו יערה‪ .‬רוכ כרמת נערטת יעמנו מורה‪ .‬את‬
‫מציקו ואת עושקו יזרנו במזרה‪ .‬או סקל יסקל או ירה יירה‪ :‬אני סותח בבתך ובעתרת‬
‫שלום‪ .‬אצלתי לך ברכה בכתר בראשך להלום‪ .‬מעמה ברכה תעמה תתעמף אף ועלוס‪.‬‬
‫כל יקר כאוצרותיך נפך ספיר דהלום‪ .‬אסנם צדק תדכר וסן תאלם אלום‪ .‬התיצב והכן‬
‫לך קום ועמוד וקרב הלום‪ :‬יחליף ימיר ילבש בח עוז ותעצומות כבוד חכםיפ יירש וינהל‬
‫יש עולמות‪ .‬ברכות טוב באםמיו ואוכל לו בשדמות‪ .‬עיניו מישרים יחזו ונאות הוד נהמות‬
‫חייס ארוכימ יחיה נצח בימינו נעימות‪ .‬חיים של עושר וכמר חיים של תלרן עצמות‪:‬‬
‫רחש לבי בקרבי עיני ליתן להשית‪ .‬על מאור המבהיר ומזהיר בעששית‪ .‬מתחוק במשמרתו‬
‫קבוע כעמוד ואשית‪ .‬מיוסד וניצב ונכון כאבן היסוד ושית‪ ,‬ראש פעדנימ יתר לבו יטנן‬
‫וישית‪ :‬עמוד עמוד עמוד ר׳ פלוני בר׳ מלוני החתן לבראשית‪:‬‬
‫לעיל‪ :‬שמתה ססוקים אחרונים שבתורה יהיד קורא אותם שלא להפסיק כפמירת של‬
‫יסוד עולם‪ .‬והוא נקרא החתן תומר את המצוה‪ .‬כאילו עשאה כולה‪ .‬ונקראת‬
‫על שמו‪ .‬והוא נוטל ספר תרה בזרועו ונוללו‪ .‬דין נדול שבכולן‪ :‬וסביאיןםסד תרה שני‬
‫ותזו הלילה‪ .‬תנוך לתורה בהדרן עלך‪ .‬וקורא בראשית עמ כל ימי היצירה והמנוחה‪ .‬נפ‬
‫ת א התן נעלה‪ .‬כמהנך ונכנס לתםה‪ .‬ונוטל ת ר ת ובוללה‪ .‬וסביאין ספר תרה שלישי‬
‫וקורא בפנחס‪ .‬ביום השמיני עצרה‪ :‬ופטטיר בנביא רעמד שלמה‪ .‬תפילת נמר הבניין‬
‫בנמר החנ‪ :‬כך נהגו העם על פי ההלכה‪ :‬ורב יהודאי נאון פפק בהינ‪ .‬רקיא תחלה נ׳‬
‫פסוקים ביהושע ויהי אחרי מות משה‪ .‬עד כאשר דברתי אל משה‪ .‬לשם עינייגו של יום‪.‬‬
‫ואחרי כן רעמד שלמה‪ .‬בהלכה שנריה במנילה‪ :‬ועומד השליח צימר ופוסקין צדקה‬

‫נ( ימי! ה׳ ט‪0‬חיש בלוחיות וכי׳ מדייר ‪ 8‬ר » ה ע ם ו ח כ׳׳ח‪.‬‬ ‫ובו׳ וריד‪ ,‬כ׳׳ז ע״א ד׳׳ה א ב ל מ נ י ם וכוי‪.‬‬
‫‪459‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫כציבור איש כאשר ירכנו לכו‪ :‬וחוור למקומו מותח באמרי‪ :‬קראן תהילה יעםדו על‬
‫עסדם‪ .‬ראסרו על הסנדל אהת אהת‪ .‬והציבור יענו שנייה לה‪:‬‬
‫תיט‪ .‬א ש ר כבלל אכות כניס נידל ובעבורם תורה ניתן‪.‬־ כגלגלי רוח אלחש סלאבי‬
‫צבאות ואלס׳ שאנן‪ :‬ניכור ניאים אלוה אדיר קרא למשה לקבל לוחות‪:‬‬
‫דברי אל חי שמעה הארץ ועמודיה יחםלצץ‪ :‬הימה שמיס וירד וירא על כנסי רוח‪:‬‬
‫ותאו דברים מתוך האש ויתחקקו על לוחות האבן‪ :‬ומידות אמת כל בני אלהיס שוסר‬
‫תקע משמי סרוסים‪ :‬חררה לבשו כל בני עשו כי משעיר י־י ורח‪ :‬משחו טלם בני‬
‫ישמעאל כי משארן "י הושיע‪ :‬נ( ימין י־י פשהייס בלהות וימין משה טםחיים מפתים מפורש‬
‫כין יד ליד‪ :‬לך משה שמה בנדולתך כי אין כמוך בכל הנכיאים‪ .‬סי עלה שמים כתוך‬
‫הענן ומי ראה תמונת אלהינו משה עלה בתוך הענן ונם הוא ראה תמונת אלהינו‪ :‬נשיא‬
‫נשיאים היה משה רבינו אב לחכסיפ וראש לנביאים‪ :‬סנר הים כתסילתו ועל יד שלוחו‬
‫הרון אף השיב‪ :‬ענה י־י ואמר לעסו אנכי י׳י אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית‬
‫עבדים‪ :‬סתחו סיהם כולם ואמרו ייי ימלוך לעולם ועד‪) :‬צעקה( ]צעק[ משה צעקה‬
‫נהלה בשעה שאמי לי ריק• עלה ומות בהר‪ :‬קרע בנריו והרים קולו יר‪1‬שע בן נץ שמור‬
‫נא צאני‪ :‬ראה משה מראש הססנה נהלת שבמים עוסדים לנגדו‪ :.‬שם מת משה עבד י־י‬
‫מול בית שעור אםשו אלהיט‪ :‬תניח ברכה על אסיסתו כי על סי י־י מת משה רביני‪:‬‬
‫תפילת לעולם לא תשוב ריקם כי תעה נאמן היה משה לישרי‪ :‬יהושע בן נץ קס אחרי‬
‫משה ונם הוא לימד תרה לישר׳‪ :‬תסילח משה קרע רקיע וענה לעסו בעת צרתם‪:‬‬
‫ברוך אחה י׳י מנן לצדיקים ונתן תרה לעמו ישר׳ על ירי משה וביט‪:‬‬
‫ת כ ‪ ,‬ל א קם נביא כמשה בישר׳ צדקח ״י עשה ומשסטץ עם ישרי‪ :‬לא קם עוד נביא‬
‫כמשה‪ :‬תרה צוד‪ .‬לנו משה מורשה‪ :‬לא קם נביא עוד כמשה מקרן בועד‪.‬‬
‫והאיש משה עניו מאד‪ :‬לקנע־כ לאתר ולא לשנים‪ .‬אשר ידעו י׳י שנים אל שנים‪.‬‬
‫לקנע־כ דת הדוהה על לוחו‪ .‬לא כהתה עינו ולא נס לחה‪ :‬לקנעיכ קוט בכל מיתת‬
‫שכחת‪ .‬בכל ביתי נאמן ת א ‪ :‬לקנע־כ בנביאים‪ .‬אב לחכמים וראש לנביאים‪ :‬לקנע־כ‬
‫במשיבי טעס‪ .‬ויתא ראשי עם‪ :‬לקנע־כ אשר אהבו‪ .‬סד• אל סד‪ ,‬אדבר כו‪ :‬לקנעיכ‬
‫כקדושי ארץ‪ .‬ומשה בחירו עמד בפרץ‪ :‬לקנע־כ י(כשכרכ־ ירא מהביט‪ .‬זכה ותמונת י׳י‬
‫יביט‪ :‬לקנעיכ בשכר כי ירא מנשח אליו‪ .‬זכה ויראו מנשח אליו‪ :‬לקנע־כ בעטה ושפל‪.‬‬
‫ומשה ננש אל הערפל‪ :‬לקנעיכ בתרי תדות‪ .‬ומראה ולא בהירות‪ :‬לקנע־כ עבדי‪ .‬זכרו‬
‫תרה משה עברי‪:‬‬
‫ת ב א ‪ .‬מי עלה לםרוס‪ .‬מי עלה לסתם‪ .‬משה עלה לממס ותריד עוז מבטחה‪ :‬התקבצו‬
‫מלאכים זה אל זה‪ .‬ואמר זה אל זה מי הוא זה ואיזה ת א םאהז פני כסא‬
‫םרשז עליו עננו‪ :‬מי עלה לסדום סי עלה לסרוס‪ .‬יקותיאל עלה לפרוס ותדיד עוז‬
‫מבטחה‪ :‬התקבצו מלאכים כוי‪ :‬אבינדור‪ .‬טוביה‪ .‬אבי זנות אבי סוכו‪ .‬הכר‪ .‬ירד‪ .‬שמעיה‪.‬‬
‫נחנאל‪ :‬התקבצו‪:‬‬
‫אות ראשץ אנכי‪ .‬אוח שני לא יהיה‪ .‬אוח שלישי לא תשא‪ .‬אוח רביעי זכור ושמור‪:‬‬
‫התקבצו‪ :‬אוח חמישי כבד תריס‪ .‬אות ששי לא תרצח‪ .‬אות שביעי לא תנאף‪ .‬אוח‬
‫שמיני לא תגנוב אות תשיעי לא תענה‪ .‬אות עשיר• לא תחמוד‪ :‬התקבצו‪:‬‬
‫ת ב ב ‪ .‬אשריכם ישר; אשריבמ ישרי אשר בחר בכס אל‪ .‬והנחילכם התרה ממדבר‬
‫מתנה‪ .‬וממתנה נחליאל‪ :‬אשריכם אדירי אל‪ .‬אשריכם ישרי‪ .‬אשריכפ‬
‫בחירי אל‪ .‬אשריכם ישרי‪ .‬אשריכם גדולי אל‪ .‬אשריכם ישרי‪. .‬אשריכם דרושי אל‪.‬‬

‫ל( ב ‪ 0‬נ ר כי ירא ס ה ב י ט )•מסות גי( ב ר כ ו ת ז׳ ע״א‪.‬‬

 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪460‬‬

‫אשריכם ישר׳‪ :‬אשריכם ישר׳ אמור בכם כהר אל‪ .‬והנחילכם את התורה ממדבר מתנה‪.‬‬
‫ממדבר מתנה וממועד‪ .‬נחליאל‪ :‬אשריכם הדורי אל‪ .‬ועודי אל‪ .‬זכור• אל‪ ,‬חסידי אל‪.‬‬
‫מהורי אל‪ .‬ישרי אל‪ .‬כבירי אל‪ .‬למורי אל‪ .‬משרתי אל‪ .‬נדיכי אל‪ .‬שדי אל‪ .‬ענו׳ אל‪.‬‬
‫סדויי אל‪ .‬צדיקי אל‪ .‬קדושי אל‪ .‬רנוני אל‪ .‬שלומי אל‪ .‬תמימי אל‪ .‬אשריכם ישראל‬
‫אשר בחר בכם אל והנחילכם אח התורה ממדבר מתנה‪ .‬ממדבר מתנה וממחנה נחליאל‪:‬‬
‫אגיל ואשמח כשמחת תורה‪ .‬בא יבא צמח בשמחת תורה‪ .‬תורה היא עץ חיים‪ .‬לעולם‬
‫היא חייט‪ ,‬כי עמך מקור חיים‪ :‬אברהם שמח כשטחת תורה‪ .‬יצחק שמח בשמחת‬
‫תורה‪• .‬עקב שמה נשמהח תודה‪ :‬בא יבא צמח כשמחת מודה‪ :‬משח שמח כשמחח‬
‫חורה‪ .‬אהרן שמח בשמהת תורה‪ .‬בא יבא צמה בשסתת הורה‪ :‬שסחו אהובים בשמחת‬
‫תורה‪ :‬שמחו ברובים בשםחת תורה‪ :‬גאולים‪ .‬דרושים‪ .‬חדורים‪ .‬ווחיקיס‪ .‬זכורימ‪ .‬חסידימ‪.‬‬
‫טהורים‪ .‬ירידים‪ .‬כלולים‪ .‬למודים‪ .‬מהללים‪ .‬נדיבים‪ .‬סמלים‪ .‬עמוסים‪ .‬סדרים‪ .‬צדיקים‪.‬‬
‫קדושים‪ .‬דנוניס‪ .‬שלימים‪ .‬חמימים‪ :‬שמחו בשמתת תורה‪ .‬כי נתנה אלהים למשה על‬
‫הר סיני ודיבר עם משה‪:‬‬

‫שיוט לר׳ אברהם א ב ן עזרא‪:‬‬

‫תכג‪ .‬אשריך הר העבדים‪ .‬על ההרים הנכוחים‪ .‬יען בך מבחר קברים‪ .‬הקבר איש‬
‫האלהים‪ :‬בלבב• לכה‪ .‬וכף אך‪ .‬על מות ציר נאמן אשר לא קם‬
‫כמוהו עוד ומלאך‪ .‬נראה מחוך הסנה לו‪ .‬מער באש הסנה אך‪ .‬לא נאכל עצמו וחילו‪:‬‬
‫דאל עיניו להרים‪ .‬ויואל‪ .‬ויקרא אליו אלהים‪ .‬הסתיר שניו היקרים‪ .‬מהביט אל האלהים‪:‬‬
‫רבו מוסחיו אך באמוגה‪ .‬אל חי עצמו בחבםה‪ .‬הוא הוריד דת נאמנה‪ .‬דת מליאה דעת‬
‫וחכמה‪ .‬כבר הוריך ואל גא‪ ,‬תשאל איך היה וכסה‪ .‬הגמלאים הזכורים‪ .‬למה יקצוף‬
‫האלהים‪ .‬החוכרים עליו שקרים‪ .‬לא האמינו נאלחים‪ :‬הוא הוריד לוחות שתים‪ .‬ובעת‬
‫תעיתי במעלי‪ .‬ארבעים יום שעמים לא אכל לחס בשלי איך אוכל לחם וסיס‪ .‬אשתה‬
‫כי נאסף שלילי‪ .‬בחייו שירש לי אמרים‪ .‬אשר אמר לו האלהיס‪ .‬ובמותו בירך ישרים‪.‬‬
‫ויברך אותם אלהים‪ :‬מה נכבד מקרא ומדרש‪ .‬דת היחד‪ .‬אסון בשחק‪ .‬הורידה )עיניו(‬
‫]עניו[ וירש דור מדור קרוכ למרחק‪ .‬ויסוד השם המסורש על ססר ואלה שמות חק‪.‬‬
‫ויקרא סוד הפסדים‪ .‬ויקרא‪ .‬וידבר אתו אלהיס‪ .‬דיבר אלה הדברים ובראשית ברא אלהים‪:‬‬
‫ומחזיר ססר חורה למקומו‪ .‬ואומי יהללו את שם י׳י ונוי‪ :‬קדיש עד דאםירן‪ :‬ועומדין‬
‫למוסף‪ .‬אתה בחרחנו‪ .‬משני חטאינו‪ .‬והססוקין כמו שסדורין למעלה‪ .‬כו׳ כיום‬
‫אתמול‪ .‬רצה ומודים‪ .‬נרכת כהנים‪ .‬שים שלזם‪ .‬טי‪:‬‬

‫סליקו הילכות ס כ ו ת ‪ :‬חזק‪ :‬שמעיה ל א יוזק‪:‬‬

 ‫פירקי אבות‪.‬‬ ‫תכי•‬

‫ודין םיסנהון בשאומ׳ בנקר‪ :‬ב ר א ש י ת שמות‪ .‬ויקרא‪:‬‬

‫בל ישראל יש ל ה ם ה ל ק לעולם ה ב א שנאמד ועמך בולם צדיקים לעולים‬
‫משה קיבל ת ו ר ה מסיני‬ ‫ירשו א ר י ן ; צ ר מטעי מעשה ידי ל ה ת פ א ר ‪:‬‬
‫ומסרה ליהושע ויהושע לזקינ־ש הקינים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי‬
‫ב נ ס ת הגדולה והם אמרו שלשה דבריס הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים‬
‫ה ר ב ה ועשו ם״ג לתורה‪:‬‬
‫בך חחילח המשנה משח קיבל וססכח זו מסדר ישועות היא וסידרה אחו־ מסבת ע־ז‬
‫למעלה מהוריות‪ .‬ונקראת מסבר‪ ,‬אבוח על שם שמפורש בה סידרן של אנוחינו‬
‫הראשונים דור אחר דור‪ .‬היאך קיבלו חורה דד‪ ,‬מ;ה‪ .‬ונהנו העם לשנותה בבית הכנסת‬
‫בין מנחה למעריב בשבת‪ .‬לפי שעמי הארץ נאספים לקרית התורה‪ .‬ומשמיעים אוחם‬
‫מידות חרומות השנויות בסשכח זו שרק ליום‪ .‬כלש׳ שאמרו חכמיס בהמניח אח חכר‪.‬‬
‫הניחוהו הסיד‪ .‬מאן דמקייש מיל• דאבות‪ .‬והן הנהינו להחחיל בה כל ישראל יש לחש‬
‫הלק‪ .‬בלשי שהתחלה יפה היא‪ .‬וכדי להמשיך לב עמי הארין שלא יחייאשו מן החשובה‬
‫ומן הגאולה לומר שאירח חקוותש מחמת קצת עבירה שבידם‪ .‬אכל אין בבא וו ממסכח׳‬
‫זו‪ .‬וחחילת שרק היא כמסכה סנהדרין‪ .‬וכמו כן הנהינו לסיים בכל שרק ושרק‪ :‬ר׳ חנני\‪.‬‬
‫בן עקשיא ואף אותה כבא אינה מסשכחא זו אלא שוף שרק ה־א במשכחא מכוח‪,‬‬
‫סדק אילו הן הלוקין‪ .‬ולשי שיש בה סיום נאה נהנו העש לומר כשוף כל שרק ושרק‪:‬‬
‫משה קיבל תורה מסיני‪ .‬כל התורה כולה שבכתב ושבעל שה‪ .‬כאותה ששירשו הכפים‬
‫בםאימתי קורין‪ .‬א״ר ]לוי[ בר חמא אייר ריש לקיש מאי דכת׳ עלה עלי ההרה והיה‬

‫ה ס ה ב ר סידר לפנינו ס ם כ ת א ב ו ה עם פירש ארוך נ ח מ ד ונעים‪ .‬אישר לא זכיגו לאורו עד ה נ ה ‪,‬‬

‫)כי ד ק ה פ י י ו ש על פ ר ק ראשו; ה‪:‬דיע ה ח כ ם שד״ל בכוכבי יצחק ש ח ב ר ה כ י ח ס ה ו ך ב׳׳י ז ה (‬
‫ו נ ה נ ל נ ל זכוה ע״י ה ס ז ב י ם א ח הרבים היא ה ח ב ר ה ה נ כ כ ד ה ו ז ס כ ו נ ך ״מקיצי נרדמים״ כ ד כ ת רבים‬
‫ע ל י ה ם תבוא‪ .‬ואני בהערותי א ה נ ה ל ה לאשי ל מ ל ה מ ל א כ ה אשר ש מ ת י לי ל מ ט ר ה ל פ נ ו ח א ה‬
‫ה כ * אשר לפני סהרולי המעות‪ .‬ולהעיר ‪/‬־ל מקורי ה מ ק ו מ ו ה שכיון עליהן ה מ ח ב ר ׳ ולשים ע ל י ה ם‬
‫נ ו ס פ ו ת כיד הי ה ט ו ב ה ע ל י ‪ — .‬וםיררה א ה ד מ פ כ ה ע״ז ל מ ע ל ה מהוריות‪ ,‬ו כ י ה נ״כ ע׳׳פ ם ד ר ה ר ט ב י ם‬
‫ב ה ק ד מ ת ו ל ס ד ר זרעים ודיל‪ :‬ת ח ה י ל ל ד ב ר ע ל ע‪-‬ו וכוי ו כ א ש ר נשלם ל ו ס ה שהיה ווריך אליו‬
‫השופט ה ח ח י ל ב א מ ת וכוי ולפיכך ס ד ר הוריות א ח ר א ב ו ה וכוי ע״ש‪ .‬בין מ נ ה ה ל מ ע ר י ב וכו׳ עיין‬
‫לעיל ס י ס ! קס׳׳א‪ .‬ובשערי ת ש ו ב ה ס י ס ן ריכ‪ .‬ו ב ה ע ר ו ת ו פ ״ על ת ש ו ב ו ח הגאונים ב ה ק ר ם ו ח ר ד ״ ל ‪,‬‬
‫ו ב פ ר ד ס לרש׳׳י ו״ל סימן ר׳ חייל והכי א מ ר ר ב שלום גאו; ב ש ב ת ב מ נ ח ה מותר ל ה ת ע ס ק כ ת ל מ ו ד‬
‫ולא עוד אלא ש ס נ ה ג ב ב י ת ר נ י נ ו ש ב ב ב ל ל א ח ר ת פ ל ה מנהר‪ .‬ב ש ב ת שיני! א ב ו ת וקנין ה ו ר ה וכו׳ ו כ י ה‬
‫בהסניח את‬ ‫ב ס ד ר ר ב ע ס ר ם גאון‪ .‬ו ב ס פ ר הישר לר׳׳ת ם ״ תר״כ‪ .‬ובשו׳׳ת שהר״ם סר״ב ס״ י‪-‬׳א‪.‬‬
‫ה ג ד הניחוהו חסיד‪ ,‬ב׳׳ק ל׳ ע״א ולפי ה ע ת ק ת שדייל כ ת ו ב ת ח ת הניחוהו‪ ,‬ה• ;•הו‪ ,‬ונראה ל ת ק ן‬
‫כן גם בא]‪ .‬א״ר לוי בר ח מ א וכו• כ צ ׳ ל מאי ר כ ח י ב ע ל ה אלי ה ה ר ה ונוי ) ש מ ו ת ב ר ( ולפנינו‬
‫ב ר כ ו ת ה׳ ע׳׳א א י ח א מאי ד כ ח י ב ו א ת נ ה ל ך א ת לותות ה א ב ן ו ה ת ו ר ה ו ה מ צ ו ה אשר כ ח כ ח ׳ להורותם‪,‬‬
‫לותות אלו ע ש ר ת ה ד ב ר ו ת ח ו ר ה וה ם ק ר א ו ה ס צ ו ה זו מ ש נ ה אשר כ ח ב ח י אלו נביאים וכתובים‬
‫ל ה ו ר ו ת ם יזה ג ס י א מ ל מ ד ש כ ו ל ם נ ת ט ל ס ש ה מסיני‪ ,‬ועיין בה׳־ג ריש ה׳ צרכי צבור טאי ד ב ת י ב ע ל ה‬
‫אלי ה ה ר ה והיה שם ו א ת נ ה ל ך א ת ל ו ח ו ת ונו׳ ל ו ח ו ת ה א ב ן זו ם ק ר א ו ה ת ו ר ה זו מ ש נ ה ו ה ם צ ו ה‬
‫כ מ ש ם ע ה אשר כ ת ב ת י אלו נביאים וכתובים להורותם ז ה ת ל מ ו ד מ ל מ ד שכולן נתנו לו ל ס ש ה בסיני‪.‬‬
 ‫מחזור ויטו‬ ‫‪462‬‬

‫שם ואתגר‪ ,‬לך את לחח האבן והתורה והמצוה אשר כחכח״ להורתם‪ .‬לחות‪ .‬במשמען‪.‬‬
‫תורה וו משנה‪ .‬מעוה‪ .‬אילו מעות וחוקים‪ .‬אשר כתבתי‪ .‬אילו נביאים ובתובים‪.‬‬
‫להורותם‪ .‬זו הלמוד‪ .‬מלמד שכולן ניהנז למשה משיני‪ .‬ועור מצינז )בפסחים שאר(‬
‫]בפסיקתא ושאר[ אנדוה‪ .‬שכשפתה לו הק׳ למשה במסכת םרה‪ .‬אמר לו אלעור‬
‫בני כך הוא אומר‪ .‬יהושע בני כך הוא אומר‪ .‬וזהו שכת׳ דברי הכמיס כדרבונות‪.‬‬
‫ונוי‪ .‬ניתנו מרועה אחר‪ .‬ודרש״ בהבל ח״כץ בראייה‪ .‬אעיםי שהללו מטמא־ן והללו‬
‫מטהרין הללו אופרין והללו מתירין‪ .‬כולם ניתנו מרועה אחד‪ .‬רועד‪ ,‬אחד אמרן‪.‬‬
‫ואילו ואילו דברי אלהים ה־ים‪ .‬ותורה שבעל פר‪ ,‬היא סמנט־רין של הק׳‪ .‬כמו‬
‫שפירשו רבות״ באכרה‪ .‬והוא שאמר הכת׳ אכתוב לו רוב• הורה׳ כמו זר נחשבו‪ .‬שאין‬
‫לך דבר הכתובה בנביאים שצריכה תלמוד שלא נאמרו למשה בתלמוד׳ בסיני אבל לא‬
‫ניתנו ליכתב על ידו‪ .‬עד שבאו סופרים שבכל דור ודור וכחבוס על •ש* רוח הקודש כמו‬
‫שנמר עליהם מששת •ימי בראשית‪ .‬כמו שנאמר זה ספר תולדות אדם בלשני אידיהן‪.‬‬
‫והוא שאנו אומרי׳ בתלמוד בכמה דברים‪ .‬בסנהדרין פ׳ כהן גדול וביומא‪ .‬גמרא נמ־רי‬
‫לה ואתא יהזקאל ואסמכה אקרא‪ .‬לכך אני אומי שנק‪-‬או נביאים וכתובים רברי קבלה‬
‫שהיו מקובלין ובאים מימות יהושע־ וסימ אינס שויש לחמשה משרים שכולן מצות וחוקיה‪.‬‬
‫ולא אילו בלבד נאמרו למשה מסיני בעל פה‪ .‬כאותה ששנינו באין כין הסודר‪ .‬א״ר‬
‫יצהק מקרא םוסרים ועיטור שושריש‪ .‬וקריין ולא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשד‪,‬‬
‫מסיני‪ .‬ואמר רב חננאל אמר רב )ויקרא( ]ויקראו[ בספר )תורת אלודם משורש( ]בתורת‬
‫האלהים מפרש[ ושום שכל ויבינו במקרא‪ .‬ומפיק זו פיסוק׳ טעמיי‪ .‬דהו כי )הוא( ]הא[‬
‫דאמר פ׳ הוציאו לז‪) .‬שלש( ]המש[ מקראות שאין להם הכרע מן התורה‪ .‬ומההיא‬
‫דהכל הייבין בראייה‪ .‬הכי קאמר ויעלו עולות )כנשים( ]כבשים[ ונימי• נפק׳ מיני‬
‫לפיסוק׳ טעי‪ .‬שטעמי לננינות חש שגאמרו למשה מ־ תולש‪ .‬ומי זוקף‪ .‬ומי יושב ומי‬
‫עומר‪ .‬ומי העולה וסי היזרד ומי המונה‪ .‬אכל סימני הננינוה סושדים הוא שתקנוס‪.‬‬
‫ולפיכך אץ ניקוד מברני דומה לניקוד שלנו‪ .‬ולא )שניחם( ]שניהם[ דומים לניקוד ארץ‬
‫ישראל‪ .‬ומפני שהטעסים והנגינות משתכהין הוא שתקנוס‪ .‬וסמכו על מה שאמר הכת׳‬
‫עח לעשות ל״״ השרו תורתך )חהלים קימ(‪ .‬ולפיכך לא ניחן ספר תורה לינקד‪ .‬שאעיס‬
‫שניתנו פסוקי הטעמים ונגינות הקי״ה משיני כמשורה‪ .‬דכת׳ ושום שכל )נחמיה ח( על‬
‫פה נאמרו‪ .‬ולא בסימגי נק־דה בספר‪ .‬ועוד מצינו במסכת מגילה שהתרגום ניחן בשיני‪.‬‬
‫אלא שכחוהו)וחסרו( ]יוחזרו[ ויסדוה!‪ .‬ולפיכך ‪:‬כה תינוש שאמרו חכמ״ לד׳שלי׳ פרשיותיו‬

‫ועוד מ צ ע ו ב פ ס י ק ת א ו ע א ר אגדות וכוי אליעזר בנו ויו׳ ב צ ל ד י ! בסס׳ ס ר ה פ ׳ א מ ש ‪ :‬ה אי‪.‬‬

‫ו ב פ ס י ק ת א ד כ ה ׳ פי״ד‪ ,‬ר׳ א ת א ב ש כ ר׳ ׳וכי בר חנינא בשעה ש ע ל ה מ ש ת ונוי וכן הוא ב ת נ ח ו מ א‬
‫פ ר ש ה ח ק ת ר׳ א ח א ב ש ם ר׳ יוסי בר ח נ י נ א א מ ר יכו׳ ובמ״ר פ׳ ח ק ת איתא ר׳ א ח א ב ש ם ר׳ חנינא‬
‫א מ ר ומי ו ב פ ס י ק ת א פ פ ר ה א י ת א ר׳ א ח א בר חניגא א מ ר וכי׳ ובכל ה מ ק ו מ י ת האלי ל א נ מ צ א‬
‫יהושע כני כ ך ה ו א אומר כ נ ו ס ח ת ה מ ח ב ר ‪ ,‬ועיין נ ס פ ר ה ק נ ה דןכ ע״ט ע״א‪ .‬דברי ח כ מ י ם כ ר ר ב ו נ ו ה‬
‫ו ג ו י ) ק ה ל ח יב( אע״פ שהללו וכוי עי׳ ח נ י נ ה ג׳ ע״ב‪ .‬ו ת ו ר ה שבע״פ ה י א סמנמירין וכוי ערוך ע ר ך ס ס נ ט ר‬
‫וכוי ובמוסף פירש הוא חיתם‪ .‬ועיין בירושלמי ב ר מ ת פי׳א ה״ר אם אינו מ ר א ת ל כ ס ח ו ת ם שלי‬
‫וסמנטרין שלי וכוי‪ .‬א כ ת ו ב לו רובי תודח׳ ובו׳ כצ*ל )הושע ח ( עי׳ ירושלמי פ א ה ס״ב ה״ד‪ ,‬וירושלמי‬
‫ח נ י נ ה פ״א ה ״ ח ו ב מ י ר שמות פס״ז‪ .‬והוכא בתום׳ נימין ם׳ ע״ב ד ״ ה א ת מ ו ה י וכוי ‪.‬ועיין כ מ ד ר ש‬
‫ק ה ל ה פסוק מ ה שהיה וגי‪ .‬ו ב מ ג י ל ה י״ש ע״ב ו מ ה שהסופרים עתידי; ל ח ד ש ו מ ה ניהו מ ק ר א מ נ י ל ה ‪.‬‬
‫זה ס פ ר ת ו ל ד ו ת א ר ם ) כ ר א ש י ת ה ( כל;«י אידיה; ע״ז ה׳ ע״א‪ ,‬סנהדרין ל ״ ה ע י ב ג מ ר א ג‪*0‬ד• ל ה‬
‫וכו׳ סנהדרין כ ״ ב ע״כ‪ ,‬יומא ע״א ע־׳כ׳ ת ע נ י ת י״י ע״ב‪ .‬ועיין יומא ל ״ ה ע״ב דש׳׳י ד ״ ה מיתיביה‬
‫וכוי‪ .‬כ א ו ת ה ששנינו באין בין וכו• נדרים ל״ז ע״ב‪ ,‬ועיין מ ג י ל ה ג׳ ע׳‪-‬א‪ .‬ויקראו כ ס פ ר ב ת ו ר ה‬
‫וזהו כי ה א וכו׳ ח מ ש מ ק ר א ו ת וכוי כצ׳׳ל י ו ס א נ ״ ב ע״א‬ ‫ה א ל ה י ם מ פ ר ש וכוי כצ״ל ) נ ח מ י ה ח ( ‪.‬‬
‫ועיין בתים׳ שם ד״ה ש א ת וכוי ד ה ק ש ו מדוע לא נ ק ט הכתובים כ ם ר ר ש ה ם כ ת ו ב י ם בתורה‪ ,‬ועיין‬
‫ירושלמי ע״ז פ ״ ב הי׳ז ד ש פ י ח ש י ב ל ה ו כשר־ ועיין במב״ר ‪5‬׳ פ׳ ו מ ד ר ש שוז״ש ם״א׳ ו ב ח נ ח ו מ א‬
‫» ד ש ה ב ש ל ח מ כ י ל ת א פ׳ ב ש ל ח ‪ .‬ו מ ה ה י א ר ה כ ל חייבים וכו׳ עיין ח ג י ג ה ו׳ ע ״ ב תום׳ ד ״ ה לפסוקי‬
‫וכו• ו ח ו ס יומא ל׳׳א ע׳יב ד ״ ה יפשיט ו מ י ‪ .‬ויעלו עולות כ ב ש י ם כצ״ל ) ש מ ז ת כ״ד(‪ .‬ולא ש נ י ה ם דומים‬
‫ל ה ש ל י ם פרשיותיו עם הצבור וכו׳ ברבות‬ ‫ש כ ח ו ה ו וחזרו ויסדוהו כצ״ל מ ג י ל ה ג׳ ע״א\‬ ‫כצ׳׳ל‪.‬‬
‫‪463‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫עם העיבור‪ .‬שנים מקרא ואחד תינום‪ .‬מה שאין כן בכל מקוש‪ .‬וכן‪.‬אמ׳ רב עסרס‬
‫שהשיב מר רב נפרונאי נאון‪ .‬ואמר״ נמי בהקורא אח המנילה למשרע‪ .‬ואם׳ רב אבא‬
‫בריר‪ .‬דרב חייא כר אבא א־ר יוחנן מאי דכה׳ ועליהם ככל הדברים‪ .‬מלמד שהראה לו‬
‫הקב־ה למשה בסיני דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים‪ .‬ומסרה ליהושע‪ .‬דכת׳ ויען יהושע‬
‫בן נון משרת משה‪ .‬ואומי ומשרתו יהושע בן נון נער מומי‪ .‬ויהושע לזקינימ‪ .‬ועל ידי‬
‫•הושע נמסרה לזקינים‪ .‬הם שוםמים שעמדו לישראל עד שמלך שאול וקורא אותם‬
‫זקיניס‪ .‬שכן דרך למנות זקיניס על הציבור‪ .‬דכה׳ אשר ידעח נ׳ הס זקני העם ושוטריו‪".‬‬
‫ונמנינו שיהושע מסרה לזק־ניס שהיו רודים ושומרים את ישראל‪ .‬כרכתי ויעברו העם‬
‫את י׳י כל ימי יהושע )והוקינים( ]וכל ימי הזקנים | אשר האריכו מומי‪ .‬ואותם זקיניס‬
‫מסרוח לשוסמים שאחריהם שהיו וקינים וכל אחד םהוקנים והשופטים מסר‪ ,‬לחבירו‪:‬‬
‫והא לך סדר השוסעימ‪ .‬עהניאל‪ .‬אהוד‪ .‬שמגר‪ .‬ברק‪ .‬נדעון‪ .‬אבימלך‪ .‬חולע‪ .‬יאיר חנלעדי‪.‬‬
‫שנחס‪ .‬יסחח‪ .‬אבצן‪ .‬זח בעז‪ .‬אלון‪) .‬עברון( ]עכדון|‪'.‬מנוח‪ .‬שמשון‪ :‬הקינים לנביאים‪.‬‬
‫ונביאים התקבלו זה מזה‪ :‬וזה סדרן של נביאיכם עלי שמואל‪ ,‬נד‪ .‬שמעיד‪ .,‬עדוא‪ .‬אחיה‬
‫השילוני‪ .‬אליהו‪ .‬אלישע‪) .‬מיכייהו( ]מיכיהו[‪ .‬עובדיה‪ .‬יונה‪ .‬מיכה המורשת‪ .‬יואל‪ .‬נחום‪.‬‬
‫הבקוק‪ .‬צפניה‪ .‬ירמיה‪ .‬יחזקאל‪ .‬ישעיח‪ .‬חולדה‪ .‬הני‪ .‬זכריה‪ .‬ומלאכי‪ :‬ונביאים מסרוה‬
‫לאנשי כנםח ר‪-‬נדולח‪ .‬ואילו חן‪ .‬עזריה‪ .‬ת א עזרא שעלה מבבל‪ ,‬וגלותו עסו‪ .‬ורוכבל‪.‬‬
‫;‬
‫שוע‪ .‬נחמיה‪ .‬מרדכי בלשן‪ .‬ככל לשון היה יודע‪ .‬כדאי במסכח מנילח‪ .‬שמיושבי)לשבי(‬
‫]לשכה[ הנזיח תה‪ .‬ואיח דאמרי רתח )כייל( ]בייל[ לישני ורריש לחו‪ .‬כדאמ• במנחות‬
‫ש־ר ישמעאל‪ .‬זימנא חרא לא תו ידעי ה־כא עומר לאיתו״‪ .‬אכתז‪ .‬אתא ההזא הדשא‪.‬‬
‫אוחיב חרא יריח אאינרא וחרא א^־יפא‪ .‬אמ• להו מרדכי מי איכא דוכחא רשמיח ננוח‬
‫צריטין ברוק ואשבה‪ :‬ובאבות דר׳ נתן כך שנינו‪ .‬משה קבל תורה מסיני‪ .‬שנאמר ויתנם‬
‫)י־י'"'אלי‪ .‬ואומי זכרו תרת משה עבדי‪ .‬יהושע קבלה ממשה‪ .‬שנאמ׳ ונתת מהודך עליו‪.‬‬
‫וקינים מיהושע‪ .‬שנאמר ייעבדו העם אח ה׳ וגומי‪ .‬שושטים קבלו מזקנים‪ .‬שנאי ויהי‬
‫כימי שםט הששמ־ם‪ .‬ונביאים קכלו מששמים‪ .‬שנאמר ואשלח אליכם את כל עבדי‬
‫חגביאים יום חשכם ושלוח ולא שמעו‪ .‬ואנשי כנסת חנתלה קבלו מנביאים האחרונים‬
‫הן ת* וכריה ומלאכי‪ :‬ובריית זו קורין אותה אבות דר־ נתז‪ .‬ולא ידעת על מה‪ .‬אם‬
‫מסגי שתוכר בתחילה‪ .‬הרי ר׳ יוסי הגליל* הוזכר שם ראשון‪ .‬שגי לו ר־ עקיבא‪ .‬שלישי‬
‫לו ר׳ נתן‪ .‬וכך סחחלת‪ .‬משה נתקדש בענן‪ .‬בריש )אמי( ךומא[ מיית׳ לה‪ .‬ויש לומר‬
‫שרי נתן סידרה וכך מסורת בידם‪ .‬כמו משנח ר׳ חייא‪ .‬ור׳ הושעיא‪ .‬ומשנת נר קשרא‪.‬‬
‫כס־כ דע־ז‪ .‬ודשמואל ולוי‪ .‬וכן תני לוי במתניתן בש״ק ריכםות‪ .‬ווו היא משנת ר נתן‬

‫‪,‬‬
‫ח׳ ע״א‪ .‬וכן א מ ר ר ב ע ס ר ם שהשיב מר ר ב נטרונאי נאי! עיין כםרע״נ דף כ י ט ועי ] לעיל סיס;‬
‫ואמר ר׳ א ב א ו ט י לפנינו מ ג י ל ה י״ט ע״ב איתא ואמר ר׳ תייא בר א ‪ :‬א אייר ׳והנן וכר‪.‬‬ ‫קביז‪.‬‬
‫ועליהם כ כ ל ה ד ב ר י ם )דברים ט ( ועיין כ ר מ ה ה• ע‪-‬׳א ועיין מ ג י ל ה י״ט ע״כ‪ ,‬ובירושלמי פ ״ י ר פ י א ה‬
‫ר כ ח י ב ויען‬ ‫ה״ר ו ב מ ד ר ש ק ה ל ה פ״א פשוק מד‪ .‬ש ה י ה זכר זבוי״ר ‪ •t‬כ״ב ו ב ש מ ו ת ר ב ה פמ״ז‪.‬‬
‫יהושע ונו׳ ) ב מ ד ב ר ‪.‬י*א( ו מ ש ר ת ו יהושע וגו• ) ש מ ו ח ל ־ נ ( אשר ירעה כי ה ם וגו׳ ) ב מ ד ב ר ייא(‬
‫ויעבדו העם א ת ה׳ כ ל ימי יהושע ו כ ל ימי הזקנים גגו׳ כ ג ״ ל )שופטים בי( ו ה א לך ס ד ר השופטים‬
‫וכו׳ עיין ר ק מ ן דייה פ ש ה קיבל ת ו ר ה מסיני ובו׳ מ ה ש ה א ר י ך שם ה מ ח ב ר כ ס ד ר ה ק ב ל ה ‪ .‬שמיושבי‬
‫ל ש כ ה ה ג ז י ת ה י ה כצ״ל מ ג י ל ה ׳*ג ע־ב‪ .‬ד ח ו ה בייל לישנ׳ ודרש כצ״ל מ נ ח ו ת ‪•:‬׳‪.‬־‪ .‬ע׳־א‪ .‬זיםנא‬
‫ה ד א לא הוו ידעי וכוי ע ״ ש ס ״ ר ע״ב ועי׳ ירושלמי שקלים פ״ב ה י א ‪ .‬ש‪:‬אי ויתנם אלי‪ .‬כצ״ל )דברים הי(‬
‫ואומר זכרו ת ו ר ת מ ש ה עברי ) מ ל א כ י ג׳{ ו נ ת ח מ ה ו ר ך ע ל י ו } כ מ ד ב ר כי!{ ויעברו ה ע ם ו נ ו ׳ ) ש ו פ ט י ם ב׳(‬
‫ויהי בימי שפט השופטים ) ר ו ת אי( ו א ש ל ח אליכם א ת כל עברי הנביאים יום ה ש כ ם ו ש ל ו ח ולא שמעו‬
‫כצ״ל )ירמיה זי( בריש יומא מייהי ל ה נ צ ״ ל ע״ יומא ד׳ ע״א‪ .‬ו מ ש נ ת כר קפרא בפ׳׳ב דע״ז ע י ש ל״א ע־א‪.‬‬
‫ה א מ ו ר ה ב מ ד ר ש ק ה ל ה ובו׳ פ״ב עי׳ש פ ס ו ק כבסתי לי נ ס כ ס ף‬ ‫וכן תני לוי כמתניתין זכו׳ עי• י ב מ ו ת י׳ ע י א ‪.‬‬
‫ו ז ה ב וגו׳ אלו ס ש נ י ו ח גדולות כגון מ ש נ ח ו של ר׳ ת ״ א ר ב ה ו מ ש נ ת ו של ר• הושעיה ר ב ה ומשנתו ש ל בר‬
‫ק פ ר א ו ב מ ד ר ש ש ת ־ ש ‪ -‬פ ־ ח פ ס ו ק א נ ה ג ך א ב י א ך א ש ק ך מיין ה ר ק ה אלו משניות גדולות ב ט ן מ ש נ ת ו ש ל‬
‫ר׳ תייא ר ב ה ו ס ש נ ת ו ש ל ר׳ הושעיה ושל בר קפרא‪ .‬ו ב פ ת י ח ת * ל ס ד ד ש איכה יבטלו ה ט ו ח נ י ח אלו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪464‬‬

‫האסורה בסדרש קהלת ומדרש פסיקתא רבתי‪ :‬מסרוה לאנשי כנסת הנרללה‪ .‬לכך‬
‫נקרא שסם בנסת הבדילה‪ .‬לסי שהיו כנםייא גדולה‪ .‬והשונה‪ .‬וקדושה‪ .‬לפני המקום‪.‬‬
‫שבן גדלוהו להק׳ וההוירו עטרה ליושנה‪ .‬כדאי כמסכת יומא‪ .‬נפ׳ בא לו‪ .‬משה אסר‬
‫האל הנמל הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים‪ .‬בא ירמיה ואמר האל הנדול והגורא‪.‬‬
‫אםר נרס מרקרץ בהיכלו איה גבורותיו‪ .‬בא דניאל ואמר האל הנדול‪ .‬אם• נוים משעבדים‬
‫י‬

‫בבניו איה נוראותיו‪ .‬באו אנשי כנסת הנמלה וההזירו עטרה ליושנה‪ .‬ואמרו האל הנדול‬
‫הניכור והנורא‪ .‬אמרו הן הן גבורותיו‪ .‬שנעשה ארך אפים אף לרשעים‪ .‬הם הם מראותיו‪.‬‬
‫שאילמלא מראותיו היאך אומה יחידה מתקיימת כין האומות‪ .‬ובאגדה נותן מוראות‬
‫חמקןא למוראח מקדש‪ .‬על שם שנאמר ומקדשי ח־ראו‪ .‬ואיזהו מוראת )מוראה( מקדש‪.‬‬
‫לא יכנס אדם להר הביח‪ .‬בפ״ק דיבמוח‪ .‬ואומי נורא אלהים ממקדשך‪ .‬אלמ׳ דמורא‬
‫כמקדש‪ .‬וזהו ׳עאמ׳ נוים מרקדין בהיכלו איה נוראותיו‪ :‬הס אמרו שלשה דברים‪ .‬אנשי‬
‫כנסת הגדולה אמרו נ׳‪,‬דברים‪ .‬הוו סחונים בדין‪ .‬דמתין מסיק אליבא דשמעתא‪ .‬בסוף‬
‫הוריות‪ .‬בלומר ממחינין להשוב עומק הדין ולישא וליתן בו‪ .‬ומפר׳ בםישרי בפרש׳ אלה‬
‫הדברים‪ .‬אם כא לפגיך דין אהד שנים ושלשה פעמים לכשבא לפניך פעם רכיעיח אל‬
‫חחחכהו סיר לומר ככר שסקתה פעם ראשונה לשנייה אלא חוור ופשפש כו שמא תמצא‬
‫בו פעם אהר‪ .‬ובברי־ת׳ דר׳ נתן מפורש שכן מעיגו באנשי כנסת הגדולה שהיו מתונין‬
‫בדין‪ .‬שנאמ׳ נם אלה משלי שלמה אשר תעתיקו אנשי הזק־ה‪ .‬לא שהעתיקו אלא‬
‫שהמתינו‪ .‬ובשיק דסנהדרין טתיא מלא תעלה במעלות‪ .‬וסמיך ליה ואלה הסשםמיס‪.‬‬
‫והעמידו תלמידים הרבה‪ .‬להרבות חבסתמ‪ .‬מרכה ישיבה מרבה חכמה‪ .‬ראמ׳ מר הרבה‬
‫למדתי מרבותיי ויותר מהכיריי ומתלמידיי יותר מכולם‪ .‬וכן מצינו ביעבץ שביקש רהמים‬
‫על הדבר‪ .‬שנאמר ויקרא יעבץ לאלה׳ ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את נבולי‬
‫ושרשו רבותינו בסבכת תמורה‪ .‬והרבית את נבולי‪ .‬בתלמידים‪ :‬ועשו סיינ‪ .‬גרר והרחקה‬
‫לדברי תורה‪ .‬שתהיו גוזרין נדרה למצות‪ .‬כגון שניות לעריות‪ .‬בם״ב דיבמות כר*‬
‫להרחיק אדם מן העבירה עצמה שאסורה מן התות־!‪ .‬וכן הוא אומ׳ ושמרתמ את‬
‫משמרתי‪ .‬עשו משמרת למשמרת‪ .‬הרחק מן הביעור ומן הדומה לו‪ .‬שאף גדרה‬
‫לנזירה פלוגת׳ ראביי ורבא‪ .‬ומאן רלא גזר דייק לקרא הכי‪ .‬ולא משמרת למשמרת‬
‫משמרתי‪ .‬ובמשנת ר׳ נתן אמריי בן עזאי אומי הוי זהיר בדבריך מכטלתן ועשה‬
‫סיינ לדבריך כדרך שעשה הק׳ םייב לדבריו‪ .‬ארם הראשון תורת משה‪ .‬נביאים‬
‫וכחובים כוי‪ :‬כדמסר׳ חתם‪ .‬ושנינו במכילתא‪ .‬ולא תותירו ממנו עד כקד‪ .‬והמחר‬
‫ממנו עד בקר למד‪ ,‬בא‪ .‬לא בא הכת׳ אלא לקבוע תחום‪ .‬לבוקרו של בקר‪ .‬ואיזה זה‬
‫עמוד השחר‪ .‬מיכן אמרו חכמים אכילת פסחים ואכילת זבחים והקטר תבלים ואיברים‬

‫כדאמד במסכה‬ ‫מ ש נ י ו ת גדולות כגון מ ש נ ה ו של ר״ע ו מ ש נ ת ו של ר׳ אושעיה ומשנתו של בר קשרא‪.‬‬

‫יומא וכו• עי־ש ס״ט '!״כ‪ ,‬משד‪ ,‬א מ ד ה א ל הגדיל זגז׳ ) ד ב ד י ב יי( ומקדש׳ היראו כצ׳׳ל‬
‫)ויקרא י״ט( ואיזהו מוראות מ ק ר ש וכי׳ כצ״ל ל א •יכנס אדם וכוי יבמות ו׳ ע״ב ב ר כ ו ת נ״ד ע״ב‪.‬‬
‫נורא א ל ה י ס מ ס ק י ש ך כצ״ל ) ה ת ל י ם סייח( ר מ ח ו ן מ ס י ק כצ״ל בסון* הוריות‪ .‬ואליבא ד ש ס ע ת א ה ו א‬
‫משירוש ה מ ה ב ד ורש״י שם בסוף הוריות כ ה ב אליבא ד ה ל כ ה א ‪ .‬ובברייתא דר״נ וכו׳ אדר״נ ש״א‪.‬‬
‫אשר העתיקו ונו׳ )משלי כ ״ ה ( ל א שהעתיקו א ל א שהמתינו כ; היא ב א ר ר ״ נ פ ״ א וכפ״ק דסנהדרי[‬
‫וכוי ז׳ ע״‪ ,3‬ועיין שם ל״ה ע״א אשרו ח ס ו ץ אשר• דיין ש מ ח מ ץ א ה דינו‪ .‬ו ב ס פ ר י דברים פ ס ק א ט ״ ו‬
‫א ס ר ת י ל ת ם הוו מתונים בדין ש א ס נ א •דין לפניך פעס איות שתים ושלש א ל תאשר וכוי ועיין‬
‫ה ר כ ה ל מ ד ת י מ ר ב ו ת י וכו׳‬ ‫ב מ ד ר ש ק ה ל ת פ ס ו ק כי העושק יהולל ח כ ם אלו ה י ה מ ש ה מתון ובר‪.‬‬
‫עיין מ כ ו ח י׳ ע״א ו ת ע נ י ת ז• ע״א ע״ש‪ .‬ויקרא יעבץ ל א ל ה י ישראל ל א מ ר א ס כרך ת ב ר כ נ י כצ״ל‬
‫ו ה ר ב י ת א ת גבולי ב ת ל מ י ד י ב יכו׳ ת ס ו ר ה ט׳יז ע״א‪ .‬ועיין נארר׳ינ פ ל ״ ה ‪ .‬כגון שניות ובו׳ י ב מ ו ת כ״א‬
‫ה ר ח ק מן הכיעור‬ ‫ע׳׳א ו ש מ ר ת ם א ת מ ש מ ר ת י )ויקרא י״ח( עשו מ ש מ ר ח וכו׳ שס מ״ק ה׳ ע״א‪.‬‬
‫בן עזאי א ו ס ר וכוי אדר׳ינ ש״א ע״ש‪ .‬ושנינו ב מ כ י ל ת א ולא‬ ‫זכו׳ חולין מייד ע״כ‪ ,‬ובאדר׳׳נ ‪0‬״ב‪.‬‬
‫תותירו וכוי ו ת נ ת ד וגי׳ כצ״ל )שמות י״ב( עיין שם ‪0‬׳ בא סי׳ וי‪ ,‬א כ י ל ת פ ס ח י ם וכר עיין ב ר כ ו ת‬
‫ט׳ ע״א ומסחיס ק״כ ע״ב‪ ,‬זבחים נ״ז ע״ב ובהוס׳ דייה וא״א ובו׳ ומגילה כ׳יא ע״א‪ .‬ועיין כירושלמי‬
‫‪465‬‬ ‫מחזור דטרי‬
‫טצותן עד שיעלה עמוד השחר‪ .‬בל הנאכלין ליום אחד‪ .‬טצוחן עד שיעלה עסוד השחר‪.‬‬
‫ולמה אמרו חכמים עד חעוח כדי להרהיק אדם מן העבירה‪ .‬ולעשוה ס״נ לחורה‪ .‬ולקיים‬
‫דברי אנשי כנסת הנחלה שהיו אוםרי• נ׳ דברים הוו מתונין ברץ והעמידו תלמידים‬
‫הרבה ועשו סיינ לתורה‪:‬‬

‫ש מ ע ו ן ‪ .‬ה צ ד ק היה משירי ב נ ס ח הגדולה הוא היה אומר ע ל ש ל ש ה דברים‬

‫העולם עומד‪ .‬ע ל ה ת ו ר ה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪:‬‬
‫שמעון הצדיק כהן נתל היה‪ .‬ובימי אלכםנדרוס מוקדון שהרנ דריוש בן אסתר‪.‬‬
‫היה משירי כנסת הנדולה‪ ,‬סן האהרוניס שבהט‪ .‬שכבר כיסיו נסטרו לבית‬
‫עולמים רובה של כנסת הנתלה‪ .‬על התרה‪ .‬מפורש כברייתא דכת׳ אם לא כריתי‬
‫יומס זלילה‪ .‬וכדאי בלסני ׳אידיהן‪ .‬שהתנה ד‪,‬ק׳ עם מעשה כראשית אם ישר׳ מקבלין‬
‫את התרה מוטב ואס לאו אהדר אתכם ל ת ת ובהו‪ .‬ועל העכורה‪ .‬עבודת בית המקדש‪.‬‬
‫אמרן כל זמן שבית המקדש קיים היה העולם מתברך ליושביו והנשמיס יורדין בזמנן‪.‬‬
‫שנאמר ותה אם שסע תשמעו ונוס׳‪ .‬ונתתי מטר ארצכם בעתו‪ ,‬ואחו זו עבודת בית‬
‫המקדש‪ .‬ובזמן שאין בית המקדש קיים אין העולם מתברך על יושכיו ואין הנשמים‬
‫יודדין בזמנן‪ .‬שנאסר השסמ לכם ק יפתה ונו׳‪ .‬וחרה אף י״י בכם ועצר אתהשםים‪.‬‬
‫ונום׳‪ .‬וכן בנביאים‪ .‬כהני הוא אומר מתוחם בא אל ערמת עשרים ונוסי‪ .‬ועוד מצינו‬
‫בראש השנה ובמנילה‪ .‬אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ‪ .‬ועל נטילות הסדים‪.‬‬
‫שנאסר ב• חסד חסצחי ולא זבח‪. .‬ועולם לא נברא מתהילתו אלא בגמילות הסדים‪.‬‬
‫שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה‪ .‬ועכשיו שאין )עבודת( ]עבודה[ מתקיים העולם בתורה‬
‫ובגמילות הםדים ובהטילה‪ .‬שהתפילה חשוכה כעבודה‪ .‬כרמסרש בסיםרי‪ .‬ובתסילת‬
‫השחר ירושלמי‪ .‬ולעבדו בכל לבבכם ובבל נסשכם‪ .‬ובייש עבודה בלב )ולא(]אלא[‬
‫בתפילה‪ .‬וכן הוא אוסר אלהך די אנת פלה ליה בתדירא הוא ישזבינך‪ .‬וכי יש עכודח‬
‫בכבל אלא וו תפילה‪ .‬הא למרח שנתלה תפילה‪ .‬ואף ‪ p‬הקרבנוח נראה לי היא‬
‫השובה‪ .‬שהדי חשובה היא כקטורת‪ .‬שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך‪ .‬ואמרי׳ רשכינ‬
‫אוסר סיום ש ח ו ג בית המקדש אין לך יום שאין כו קללה‪ .‬ולא ירד טל לברכה‪.‬‬
‫ואמרי׳ בנמרא‪ .‬ועלמא אםאי מקיים‪ .‬אקידושא דסדרא ואיחא שסיד‪ ,‬רכה מברך‪.‬‬
‫דאנדי‪ .‬ונתלה היא גמילות חסדים מן הצדקח‪ .‬כמו שאמרו חכמים שזה מחיים חח‬
‫בין מחייפ כין לאחר מיחד‪ ..‬זה בממוגו הה כגופו וממונו‪ .‬זה דרך חלואה שמלוה‬

‫ון״א ר ב ר ב ל ח זד׳* אגן תנינן א כ י ל ת פ ס ח י ם וכוי‪ .‬כ ה ן נדול ה י ה וכזי ובימי אלבסדרום וכו׳ יומא ס׳׳ט‬
‫ע״א‪ ,‬ועיין ב פ ס י ק ת א ר ב ת י סי׳ ייד‪ ,‬ו ב ס ד ד ש יי״ר סוף פי״ג‪ ,‬ו ב מ ג י ל ה • ‪ .‬ת ע נ י ת ‪1‬ו״ח‪ .‬ועיין רש״י ריש‬
‫ס פ ר עזרא‪ ,‬ותום׳ ר׳יה ג׳ עי׳ב ד ״ ה ש נ ח עשרים וכוי ובס• יסוד עולם מ א ס ר רביעי ס ר ק י״ח‪ ,‬ועיין‬
‫ם פ ו ר ש בברייתא וכר ש כ ת ל״ג ע״א‬ ‫ב ס פ ר מאור עינים פ ר ק נ ״ ב ופל״ח מ ה ש כ ת ב ב ז ה בארובת‪.‬‬
‫אם ל א בריחי ונו׳ )ירמיה ל׳יג( ש ה ת נ ה ה ק ב ״ ה עם ם ע ש ה‬ ‫פ פ ת י ם ס׳־ת ע׳־ב‪ ,‬נ ר ר י ס ל^ב ע״א‪.‬‬
‫ב ר א ש י ת ובז׳ ע׳׳ז ג׳ ע״א‪ .‬ושם 'ה׳ ע׳׳א יעיין ש ב ת פ״ת ע״א ובפירש״י שם ובסדר״א סס״ז ע ל ש ל ש ה‬
‫ובזמן שאי! ב ה ״ מ קיים‬ ‫דברים ה ע ו ל ם עומר וכו׳ ועיין ירושלמי ה ע נ י ח פ׳׳ד ה״ב‪ ,‬ו מ ג י ל ה פ״ג ה׳׳ז‬
‫וכו׳ ואין ה נ ש מ י ם וכו׳ מ ד ר ש ת נ ת ו ס א פי ת ר ו מ ה ולא ת א ס ר ב ה ״ ס ה י ה י פ ה ל ה ם )לאוה״ע( א ל א‬
‫אפילו ישראל שאלולי ה ס ל א ה י ה » ט ר יורד לעולם וכו׳ ש נ א מ ר ה ש מ ר ו ל כ ם וגר )דבו»ס ׳״א( בהג׳‬
‫א ל מ ל א מ ע ט ר ו ת וכו׳ ת ע נ י ה כ׳׳ז ע׳׳ב‪,‬‬ ‫ה ו א אומר מהיודש בא א ל ע ר מ ת עשרים בצ״ל )הגי בי(‪.‬‬
‫ש נ א ס ר כ׳ ח ס ד ה פ צ ה י וגר ) ה ו ש ע ר (‬ ‫מ ג י ל ה ל״א ע י ב וליהא כ ר י ה וצריך ל ה ג י ה כ ת ע נ י ה ו ב מ ג י ל ה ‪.‬‬
‫ש נ א * ־ ׳ כי א ס ר ת י עולם ח ס ד י ב נ ה כצ׳׳ל ) ה ה ל י ם פ״ט(‪ ,‬ש ה פ ל ה ח ש י ב ה ב ע ב ו ד ה וכו׳ עיין ספרי פ•‬
‫ע ק ב ושם מסיים כשם ש ע ב ו ר ח מ ז ב ח קרייה ע נ ו ד ה בר ת פ ל ה קרויה ע ב ו ד ה ‪ ,‬ועיין ת ע נ י ת ב׳ ע׳׳א‪,‬‬
‫וכירושלסי ב ר כ ו ת פ״ד ה׳־א‪ ,‬כ ת י ב ל א ה כ ה א ת ה׳ א ל ה י כ ם ולעבדו וגו• וכי יש ע ב ו ר ה ב ל ב ואיזו‬
‫זו ת פ ל ה ובר ו ב מ ד ר ש נ ם ״ ד פ י י ה א מ ר ו ישראל וכוי ובפרר״א פ ר ק ס י ז ועיין ב״ק צ׳׳ב‪ ,‬וב״מ קי׳ז‬
‫ע׳׳כ ז ע כ ד ה ט א ה ה׳ אלהיכש זל ק״ש ו ת פ ל ה ‪ .‬א ל ה ך די א נ ת וגו׳ )דניאל וי(‪ ,‬ש נ א מ ר תכו! וגוי‬
‫) ת ה ל י ס ק ס ״ א ( מיום ש ה ר ב ב ה ס ״ ק וכו• ס ו ט ה סייח ב״א‪ .‬ו ע ל מ א אמאי מקיים ו כ ר שם ם׳׳מ ע״א‬
‫כ פ ו שאמרו ה כ מ י ב ש ז ה מהייס יכו׳ עיין ס ו כ ה ס ״ ט ע״ב ו ס ו ט ה י״ד ע״א‪ ,‬ו מ ד ר ש ק ה ל ת פ ר ש ה ד ‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪466‬‬
‫את העני מעות בשעת דוחקו ואינו מתבייש‪ .‬ואילו צדקה בשנותנח לו מתבייש‪ .‬זה‬
‫לעני חח אף לעשיר‪.‬‬

‫אנטיגגום איש םוכו קיבל משמעון העדיק׳ הלא היה אומר אל תהיו כעבדים‬
‫המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם אלא היו כעבדים‬
‫המשמשים את הרב על )שלא( מנת ]שלא[ לקבל פרס ויהי מורא שמים‬
‫עליבס‪:‬‬
‫איש סוכו‪ .‬שם עירו‪ .‬כרכתי ירמות ועדלם סוכה ועזקה‪ .‬סרמ‪ .‬מנה‪ .‬להם חק‪.‬‬
‫פרוונדא ני‪ .‬ונקראה פרס‪ .‬לשון פרוס ההנ‪ .‬ל‪0‬י ההנ‪ .‬שנופל הרב משאות‬
‫סאת פניו זנזתן להם‪ .‬דש לומד לשק סרזסת לחם שסוסק עליו לתת לו כך וכך‪ .‬או‬
‫שמא לשק משאת חוא )כאחח( ]באחת[ הלשונות‪ .‬אלא על מנת שלא לקבל פרם‪.‬‬
‫ומתוך דבר זה סקרו המינין‪ .‬כדפסורש בברייתא שהיו יושבין לפניו שני תלמידימ‬
‫צדוק ובייחוס‪ .‬וכששמעו כך מרשל והלכז להפ ונעשו אומה לעצמן שלא לשמוע‬
‫עוד דברי חכמימ מפני שכל דברידש הכל וריק‪ .‬וכי למה אדפ ינע לריק ועמל לרוח‬
‫אם אינו נומל שכר על המצות‪ .‬כסבורים הם שכן אומר אנטיננופ שאין תשלופ שכר‬
‫לצדיקים‪ .‬ועמר ‪ . . . .‬ירקכ שסו חכרו‪ .‬אחר סן התלסירים מכני פריצי עמנו וכתב‬
‫לחפ ספר נדרוח חקק און עץ ניליון‪ .‬ומכתב עסל חוקים לא טובים ומשסמים כל יחיו‬
‫בהם‪ .‬שמס‪ .‬נקראו תלמידי צדוקין ובייחוסץ‪ .‬וחם ושלום שלא עלה על דעתו של‬
‫אנטיננום לומר כך‪ .‬אלא כך אמר‪ .‬שלא יאמר אדם אעבור את יוצרי כד• שיספיק‬
‫לי צרכיי‪ .‬אלא סססיק ואינו מספיק יעבוד אח בוראו מאחבה‪ .‬משום כאשר ציוני י״י‬
‫אלחי ואעם״י שייסורים באים עליו‪ .‬אל יחרחר ואל יעיין‪.‬אחריו אלא יקבלם מאהבה‪.‬‬
‫דכח׳ אשרי הנכר אשר חיסרנו יה‪ .‬שאעיס שמיצר עכשיו שסח הוא לאחר ומן שסוף‬
‫הכבוד לבא‪ .‬כרכתי בשמרם עקב רב‪ .‬ואילו כל המקיים מצות על מנת‪ .‬כשיראה‬
‫חנאי כלח סניחו ותלך לו‪ .‬שכך אמרו חכמים כל אחכח שחיא חלוייה בדבר בטל‬
‫דבר וכפילה אהבה ושאינה תלוייה בדבר אינה בטילח לעולם‪ :‬וחנן כס״ק דראש‬
‫השנה האוסר תנו סלע זו לצדקה בשביל שיתו כניי ושאזכה לעולם הכא הרי זה‬
‫צדיק נמיר‪ .‬לא כעל סנח קאי‪ .‬דמאןדעבד הכי לאו םעליוחא חיא‪ .‬מיתי התם סוקי‬

‫ע ל ם ג ח ש ל א ל ק ב ל » ־ ס כצ״ל גידסתי כ ג י ר ס ח ס״א ה מ ו ב א בספרים ש ל ט במשניות‪ ,‬וכן ה ו א נ י ס ת‬

‫רש״י בפירושו ע ל מם׳ א ב ו ח ‪ ,‬ובפירושו ע״ז י״ט ע״א עיש‪ .‬ירםות ועדלם ס ו ב ה ו ע ז ק ה כ צ ״ ל ו ה ס ה‬
‫פ ר ס ס נ ה ובו׳ עיין ערוך ערך פרם ד• ועיין עירובין ע׳׳ג ע׳׳א‬ ‫ערים ב ג ה ל ה י ה ו ד ה )יהושע ט״י(‪.‬‬
‫ב א ת ת הלשונות כצ~ל‪ .‬כ ר מ פ ו ר ש בברייתא וכו׳ וכששמעו‬ ‫ס י שיש לו וכו׳ ס ק ב ל ו ת פ ר ס מבעליהן‪.‬‬
‫כ ך פרשו וכו׳ עיין באדר״נ ס׳׳ה׳ ועיין בערוך ערך בייתותין‪ ,‬וכפירוש ה ר מ ב ״ ס על מסי א ב ו ת ו מ ד ב ר י ה ם‬
‫ס ש ס ע שצדוק וביתוס עצמן פקרו‪ ,‬וכן הוא כ ס פ ר יסוד עולם ס א מ ר רביעי פי׳יה ותלמידיו היו‬
‫צדוק וכייתום שיצאו ל ת ר ב ו ת ר ע ה והחזיקו כ מ י ט ת ונו‪ -‬וביוהסין מ א מ ר א• וצדוק וביתוס תלמידיו‬
‫היו ראשי המינים שטעו ברברי ר כ ם ועיין בפירוש רשב״ס כ״ב קט׳׳ו ע׳׳ב ש ה ל ס י ר י ה ם ה ו א שפקרו‬
‫ותלוי בחלופי גרסאות בארר״נ שם‪ .‬שלא יאמר אדם וכוי כדי שיספיק לי צרכי וכו׳ עיין ע׳׳ז י״ט‬
‫ע׳׳א ובהוס׳ ר ״ ת על מ נ ה וכוי ובמהרש׳׳א רז״א שם‪ ,‬ועיין פ ס ת י ם ח• ע״ב ובתום׳ ש ם ד ״ ה שיזכה‬
‫ונו׳ ו כ ״ כ י׳ ׳!׳‪-‬ב‪ .‬וב״ב י׳ ע״ב ובתום׳ ב ר ב ו ת ם״ו ע״ב דייה בין ה ד ב ק י ם וכוי ועיין ס ו ס ה כ׳׳ב ע‪-‬׳ב‬
‫חוס׳ ד׳׳ה לעולם וכר׳ ותוס׳ נזיר כ׳׳ג ע״ב ר״ה ש ס ה ו ך ובו׳ והוס׳ חיה י״ר ע׳׳א ר״ת בשביל וכוי‬
‫ועיין בתוי׳׳ט ע ל ה מ ש נ ה שם ו מ ה ש ה ק ש ה על דברי התום׳ ה נ ״ ל ש כ ת ב ו בעכו״ם שתוהין על‬
‫הראשונוה עי׳ש נ״ל שם״ס ק ל נ פ ל בספרים שלפנינו ו ת ח ת ב׳ בעכו״ם וכוי צ׳׳ל כעכו״ם שתוהין וכו׳‬
‫כ ד מ ו כ ה מ ד ב ר י ה ם בע״! שם׳ דייה על מ נ ת וכוי ב כ י שעישיו עכי״ש זכו׳ ע״ש זע״! זוהר פ ר ש ת‬
‫מ ש פ ט י ם ב ר י ם קי׳׳ט ע״א ואינון דםתעםקין באורייהא ו ב מ צ ו ת ר ש מ א דקב׳׳ה ושכינתיה ולא על מ נ ה‬
‫ל ק ב ל פ ר ס אלא כ ב ד א דאיהו מועייכ ביקרא דאבוהי ו א מ י ה וכו׳ ו ב ת ק ו נ י זוהר חקו! ל׳ אית יראה‬
‫ו א י ח ידאה‪ ,‬איה א ה ב ה ואיח אהבו‪ ,:‬יראה דדחיל בר נש להקב׳׳ה בגין ד ל א בחיה מנבסוי או בגין‬
‫ד ל א ימותון כנוי בחייזי א ש ח ב ח ר א ם הוה נ ח י ת וכו׳ ובגין דא א ת ק ר י א ה האי • ר א ה ו א ה ב ה ע״מ‬
‫ל ק ב ל פ ר ס א כ ל וכוי‪ .‬אשרי ה ג ב ר אשר תיםרנו י ה כצ׳יל ) ת ה ל י • צ״ד(‪ .‬כ ד ב ת י ב ב ש מ ר ם ע ק ב ר ב‬
‫)שם י״ט( וכפירש״י ע ק ב ר ב סופן של ה׳־ה 'לבוא לידי גדולה ע ק ב לשון ויש לו ת כ ד בלשון מ ש נ ה‬
‫‪467‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫לח בישראל)א( שמתוך שלא לשםה כא ל׳&סה‪ .‬ועוד שלא יתחרט אם לא יחיו בניו‪.‬‬
‫ובאומות ׳העולם דליכא למימר חיי מוכת התמ מנא לן )דאחמיין( ]דאחסיץ[ מהנא‬
‫ומצליין לחיי םלנא ומוחי‪ :‬ואף מטעם אהבה תלוייחבדבר אמרו חכמים שיעבוד אדם‬
‫את בוראו םאחבח המקום ולא מאחבת שכר תמצות דכת׳ ואחבת את י״י אלהיך‪ .‬ולא‬
‫מתוך יראה‪ .‬שמא יחתוך אטונח ויםסוק םרנשתו‪ .‬שכל העוכר את ר מ מאהבה אפי׳‬
‫סכביד עליו כל היום אינו תטה עליו לכלום‪ .‬כדרך שמצאנו ביעקב ויהיו בעיניו כימים‬
‫אחדים כאהבתו אותה‪ .‬ואילו העובד את רבו מיראה כשרואה רבו סככיר עליו סניהו‬
‫והולך לו‪ .‬ויחי מורא שמים עליכם‪ .‬עפ אחכח‪ .‬שלא ינחנ קלת ראש כלפי םעלח‪.‬‬
‫כבן חמחחטא לפני אביו‪ .‬מחמח אחבר‪ .‬שלבו נס בו‪ .‬כמו שמצינו בחוני המענל‪.‬‬
‫ששלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה נווריני עליך נידוי אכל מח אעשח‬
‫שאתה מתחטא לפני חק׳ כבן חמתחמא לפני אביו ועשה לו רצונו‪:‬‬

‫יוסף בן יועזר איש צרירה ויוסף בן יוחנן איש ירזשלם קבלו מהן‪ .‬יוסי ק‬
‫יועזר אומר יהי ביתך בית וועד להכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם‬
‫והוי שותה בצמא את דבריהם‪ :‬ויוסף בן יוחנן איש ירושלם אומר יהי‬
‫ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה‪:‬‬
‫כאשתו אמרו קל וחומר באשח חבירו‪ -‬מיכן אמרו חכמים כל זמן שאדם‬
‫מרבה שיחה עם האשה נורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו‬
‫יורד לגהינם‪:‬‬
‫צרירה‪ .‬שם מקום‪ .‬קיבלו מהם‪ ,‬מאנשי כנסח הנדולה‪ .‬וכל הוזנוח השמיק כאן‪.‬‬
‫ראשי פנתרראות חיו‪ .‬ופירשו חכמים במסכת חנינה שאחד סהס נשיא שני‬
‫לו אב ביר‪ .‬ביח וועד לחכמים‪ .‬מםורש בברייח׳ מלמד שיחא ביתו של אדם מזומן‬
‫להכסיס לביה וועדים‪ .‬כאדם האומר להבירו שמד לי בבית סלוני‪ .‬והוי מתאבק בעפר‬
‫רנליהן‪ .‬כיצד בזמן שתלמיד חים נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו‪ .‬אלא לך‬
‫אצלו ושב לפניו‪ .‬ואל תשב לפניו לא על הכסא ולא על המיטה ולא על הספסל‪.‬‬
‫אלא על הקרקע‪ .‬י שתתעשר בעפר רנליו‪ .‬שמתוך כך תוכה‪ .‬בדאי בפיק רםנהדרין‬
‫ושמעון התימני דן לסניהם בקרקע‪ .‬רש תימא דאמרי׳ במנילה מניין לרב שלא ישב‬
‫על גבי מיטה וישנה לתלמידין על ע י קדקע‪ .‬שנאמר לאתה פה עמד עמדי‪ .‬ובבא‬
‫מציעא פ׳ השוכר את הפועלים‪ .‬סיסיהם אנו )אנו( שוחין ועל נכי קרקע המ יושבין‪.‬‬
‫ויש לומ׳ הא לםינרם כמשה‪ .‬הא לעיוני נשמעון‪ .‬והוי שותה בצמא את רכריהם‪.‬‬
‫כרצון ובנפש חסיצה‪ .‬כמים קרים על נסש עייסה‪ .‬ששותה לתאבון‪ .‬ומתקבלין ברצון‬
‫כגליון ה ב ת ב יד ב כ ת ב ‪:‬‬
‫)א( ‪ 00‬האלז•‬

‫בישראל עם ה א ‪? p‬ומחוך נצ״ל‪ .‬מנלן ד א ח מ י ץ וכו• בצ״ל ר ״ ה ד ע׳׳א‪ .‬ומצלי!‬ ‫עקכוח טשיחא‪.‬‬
‫לחיי ם ל ב א ו נ ס ה י כצ׳־ל )עזרא ‪1‬׳(‪ .‬ד כ ח י כ ו א ה ב ת וכו• )דברים וי( ש מ א יחתוך אט‪1‬נה וכו׳ שירש‬
‫ש פ א ימסוק ת ב ל םרנסתו‪ ,‬ותורידם ב ה ב ל מ ח ר נ ם ושלשלתינן באטונא! ויהיו בעיניו וטי )בראשית כ״ם(‬
‫צרירה שם טקוס‪ .‬ונמצא כ מ ק ר א וירבעם בן נ ‪ :‬ט‬ ‫כ ס ו שסצינו ב ה ו נ י ה ם ע נ ל ובו׳ ת ע נ י ת י־ט ע׳׳א‪.‬‬
‫אפרתי מן ה צ ד ד ה )מלכים א׳ י׳יא( ופירשו ת כ ס י ס במסי ה נ י נ ה ובו׳ ע י ש ט׳׳ז ע״ב‪ .‬יוסף בן יועזר‬
‫ויוסף וכוי כן ה ו א ב ת מ ו ר ה פ ״ ו ע־ב‪ :‬ועיין ‪0‬וסה מ׳׳ז ע׳׳א ו ש ם איחא עסי וכן ב ה ג י ג ה שם‪ .‬מ פ ו ר ש‬
‫ויש‬ ‫דן לפניהם ב ל ר ק ע סנהדרין י׳׳ז ע * ב ‪.‬‬ ‫כברייתא מ ל מ ד וכו• עיין אדר׳ינ פ״נ והלשון מ ש ו נ ה ‪.‬‬
‫ה י פ א ר א פ ר י נ ן כ מ ג י ל ה ו ב ר ו א ת ה פ ה ע מ ר עמדי ) ר ב ד י ם הי( עיין מ ג י ל ה ב*א ע־א ו נ י ט פ״ד ע ־ ; ‪,‬‬
‫ו מ ע י ק מ׳׳ז ע׳׳ב! ובר״! פ י ד ד מ ג י ל ה ד׳׳ה ו מ ק ש ה ה כ א ובו׳ ו׳‪1‬יין ב ר ס ב ״ ם פ׳׳ר מ ה ׳ ת׳׳ח ה ׳ ׳ כ ובכ׳׳מ‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪4t>8‬‬

‫על לבו‪ .‬סתוח לרווחה‪ .‬ססורש בברייתא שיהא ביתו פתוח לעוברים ומנים וטרויח‬
‫להם וטםפיק ברוחב‪ .‬ידים נדרך שהיה ביתו של איוב םתזח לעפזן ולדרום לםזרח‬
‫ולסערכ‪ .‬ולפה עשה איוכ ד׳ סתהים כדי שלא יהי עניים מצטערים עד שיקיפו את‬
‫כל חכיח אלא כל הבא יכנס כדרכו ויצא בפתח שני‪ .‬שלא יראוהו העוםדים דרך‬
‫כניסתו ויתבייש מהן‪ .‬ויהיו עניים כני ביתך‪ .‬אל תרבה עכדיס ושפחות לשרתך‪ .‬אלא‬
‫הקא ענדם בםקוסס להיות כני ביתך‪ .‬ויעבדוך‪ .‬ותקבל שכר עליהם‪ .‬כדרך שעשה‬
‫רבא‪ .‬כדמסורש בהזהב‪ .‬ובבריית מסורש לא בני ביתך ממש‪ .‬אלא ש י ת עניים‬
‫משיחים שאוכלים ושותים על שולחנך כוי‪ .‬ואל חרבח שיחה‪ .‬דבריס בטילים‪ ,‬באשחו‬
‫אמרו‪ .‬רבינו הקרוש כשסידר המשנח פי׳ כן‪ .‬קיו באשח חבירו‪ .‬ספני טענת חבריות‬
‫ולזות שסתם‪ .‬באשחו &־ח‪ ,‬לא נרמינן‪ .‬שאף באשתו טהורה אפרו מפני כימול‬
‫תרה‪ .‬מיכן אמרו‪ .‬מחוך דבר זח למדנו חבאים אחריו וחוסיםו על דבריו‪ .‬וסיוישו‬
‫שלפיכך לא ירכה ארס שיחה עם האשה שכל ומן כוי‪ .‬נורם רעה לעצסו‪ .‬מ*־ש‬
‫כברייתא‪ ,‬כיצד בזמן שאדם תלך לכיח הכנםח ולא היו מהנין כו כבוד‪ .‬או‪-‬שעירעד‬
‫עם ועירו אם ילך ויססר לבית כך וכך עירערתי עס חכיריי כך וכך אמרתי לו‪ .‬וכך‬
‫אמר לי‪ .‬נמצא מבזה עצמו וםבזח חבירו‪ .‬וכיון שסח לח כל אותם תדבר ים אף ת א‬
‫ס נ ה אותו בלבה‪ .‬ובוטל מדברי תורה‪ .‬שמתעסק כדברים בטלים‪ .‬עומד עמה ומשחק‬
‫עםח‪ .‬וסוסו יורד לנחינם‪ .‬שחשחוק וקלח ראש סרנילין ארס לערוה ומעטים שאין‬
‫האשה םקכלח ממנו‪ .‬ויצרו תקסו ונכשל כש­‬

‫יהושע בן פרהיה וניתאי הארבלי קבלו מהם׳ יהושע כן פרחיה אומר עשה‬
‫לך רב וסנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות‪ .‬וניתאי‬
‫הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן‬
‫הפורענות‪:‬‬
‫ק ב ל ן מהם‪ .‬מיוסף בן יועזד זמיוסף בן יוחנן‪ .‬וכן כולם קבלו זה מזה‪ .‬עשה לך‬
‫רב‪ .‬מפורש בברייתא‪ .‬כיצד יעשה אדם את רכו קבוע שילמד ממנו מקרא‬
‫ומשנה ]מדרש[ הלכות ואנדות‪ .‬טעם שחניח במקרא סוסו לומר במשנה‪ .‬טעם שחניח‬
‫לו כמשנה‪ .‬סוסו לומר במדרש‪ .‬בסדרש סוסו לומר בהלכות וכן באגדות‪ .‬נמצא אותו‬
‫אדמ יוצא מלפניו מלא מלא‪ .‬וברכח לראש משכיר‪ :‬ד־א עשה לך רב‪ .‬שלא תהא‬
‫תוקע עצמך לדבר הלכח‪ .‬רכת ושונא חוקעים בומח‪ .‬חשונא את מי שתוקע עצמו‬
‫ואינו גוהנ כמותו הוא יעמוד לבטה‪ .‬ומהו תוקע דאתא רינא קמיה ונמר הילכתי ומדמי‬
‫מילתא למילתא‪ .‬ואית ליה רבא בםתא ולא אזיל למינטר מיניה‪ .‬דכיון דלא אמרוהו‬
‫חכמים כפירוש צריך לו לילך בפני רבו וללמד‪ .‬וקנה לי־ חכר‪ .‬דכת׳ הרב )על( ]אל[‬
‫חברימ )וגואלו( ]וגאלו[‪ .‬חרב על תלמידי חכמים שיושכין בר בבד ועוסקין בחורה‪.‬‬
‫ולא עוד אלא שםטפשין‪ .‬רבת׳ ומאלו‪ .‬וכח׳ )וגואלו( ]גואלו[ שדי )צוק( ]צען[‪.‬‬
‫ועוד נאמר מוכים השנים‪ .‬מפורש בברייתא מוכים שנים שיושכין ועוסקין בתורה‬

‫ולח״ם‪ ,‬ועיין ב פ ר ש ת דרבים דרוש ש״ו מ ה ש ה א י י ך כענין זה ע״ש‪ .‬פ ח ו ח ל ר ו ח ה מ פ ו ר ש בברייתא‬

‫בררך שעשה ר י א וכוי עיין כ״מ ס׳ ע״ב בי ת א ד ה ה ו א ע כ ד א ס כ א וכו׳‬ ‫יכו׳ עיין באדר״ג פ׳׳ז‪.‬‬
‫ג י‬
‫ת ך וכוי‪ .‬ובברייתא מפורש ל א ב״ב מ מ ש ונוי אדר״נ פ״ו‪ .‬ק״ו כ א ש ת ח ב ר ו‬ ‫א״ל יהיו עניים בני‬
‫או שעירער עם ח ב י ת וכו; ארר״נ‬ ‫ס פ נ י וכו׳ עיין עירובין נ״נ ע״ב‪ ,‬נדרים כ• ע״א ח נ י נ ה ה׳ ע״א‪.‬‬
‫מ פ ו ר ש ב כ ר י י ח א כיצר יכו׳ עיין אדר״‪ :‬ריש פ ר ק חי‪ ,‬מ ק ר א ו מ ש נ ה מ ד ד ש ה ל כ ו ת ובו• כצ׳‪-‬ל‪.‬‬ ‫שס‪.‬‬
‫ושנא תוקעים ב ו ־ ח )משלי י״א( ד א ח א דינא ק מ י ה וכו׳ י ב מ ו ת ק׳׳ט ע״ב ולפנינו ה כ י איהא ד א ת י‬
‫תרכ אל‬ ‫דינא ל ק ם י ה ו נ מ ר ה ל כ ה ומדמי ס י ל ת א ל ם י ל ח א ואית ליה ר כ ה ו ל א ‪ .‬אזיל ‪.‬משאיל וכוי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ב ד י ם זנאלו כז‪-‬׳ל )ירמיה ני( ה ר ב על שנאיהם של ח׳׳ח ונוי ברכות ס ־ נ ע״ב‪ .‬ה ע נ י ה ז ע״א ס ב ו ה‬
‫ועור נ א ס ר טובים ה ש נ י ם ) ק ה ל ת די( טובים‬ ‫י׳ ע׳׳א‪ .‬וכתיב נואלו שרי צוען )ישעיה י״ט( כצ״ל‪.‬‬
‫‪469‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫מער• אחד מהם הלכה או סמוק או שאומר על מדעי םםא ועל טמא מהוד והכירו‬
‫מחזירו יש להם שכר טוב כעםלס‪ .‬והוי דן את כל האדם לכף זכות‪ .‬אם עשה אדפ‬
‫דבר שיש להכריע עליו לזכות ולחובה הכריעו לכף וכוח‪ .‬כאוהד‪ .‬ששנינו במסכת‬
‫שבת ם׳ טסנין‪ .‬מעשה באדם אהד שהשכיר עצמו בנליל העליון‪ .‬ור׳ יהושע סיפר‬
‫עס מטרונית כחדר‪ .‬כשיצא הלך וטבל‪ .‬והכריעות תלמידיו ליכות‪ .‬שמפני שנתזי‪,‬‬
‫צינורא מפיה עליו הוזקק לטבילה‪ .‬וכן באותו חסיד שסרה ריבה אהת והמכינה‬
‫למרגלותיו מפני התלמידים שלא חיה בקי בהם הרחק משכן רע‪ ..‬מפורש בברייתא‬
‫אחד )שנינו( ]שכינו[ שבביח ואחד שבשדה‪ .‬שאין חננעים באים אלא מחמת ביתו‬
‫של רשע עוונותיו של רשע נדמו לסחור כותלו של צדיק‪ .‬כיצד נראה ננע ככותל‬
‫שבין רשע לצדיק סותרין כותלו של צדיק איד ישמעאל בנו של ר׳ יותנן כן ברוקח‬
‫אוי לרשע אוי לשכנו‪ .‬עוונוחיו של רשע נרםו לסחור כותלו של צדיק‪ .‬ויש תימא‪.‬‬
‫םדחני בת״כ ונחתי ננע צרעת‪ .‬בשורה היא )לכם( ]להם[ שהננעיס באיס עליהם לסי‬
‫שהאמיריים הטמינו סטםונית של זהב‪ .‬בס‪« ,‬״י‪ .‬בוזאת תהיה‪ .‬ולי נראה דבשורד‪ .‬היה‬
‫להם לצדיקים כשסוצאים סממונית ולכך כא ציעת בבתיהם‪ .‬אבל כשבא צרעת ואינן‬
‫מוצאים שוס מטמון בידוע שהוא רשע ונדם לסחור כותלו של צדיק‪ .‬ואני אומר‬
‫הרחק משכן רע‪ .‬מי שהוא רע לשםים ור‪ $‬לבריות‪ .‬במו שפירשו חכמים‪ .‬אוי לרשע‬
‫רע‪ .‬בנק שאותו אדם רמאי ננב ומלן‪ .‬ואמרו הכמים שלא יהא אדם נמשך אצלו‪.‬‬
‫שלא ילמד ממעשיו‪ .‬מפני שהן דבריפ שתנסש מתאוה לחם ומחמדתם‪ .‬וביש אל‬
‫תחחבר עסו‪ .‬ואפי׳ לאדם שאינו אלא רשע שהוא רע לשמים‪ .‬ואינו רע לבריות‪.‬‬
‫בנון מי שהוא עובד עיז או אוכל טריפה ונבילה‪ .‬ואין צריך לומר שלא יחיו נחשב‬
‫ונפשך עסו‪ .‬אלא אפילו שופ עסק ושיתסוח בעלמא‪ .‬לא יהא לו אצלו ולא אקרא•‬
‫בעלמא‪ .‬ואל תתחבר לרשע‪ .‬שכן מצימ ביהושפט מלך יהודה‪ .‬שנתחבר לאחאכ‬
‫לילך כדמות נלעד וחיד‪ .‬עליו קצף מאה הק*‪ .‬שנאסר )ויאמר כה אמר י׳י( חלרשע‬
‫)לעזור ולשונאי( ]לעזר ולשנאי[ י׳י תאהב‪ :‬ואל תתייאש ס; הפורענות‪ .‬אל תהי מיואש‪.‬‬
‫אשאוריץ בי‪ .‬בך נהבר כ ס ש נ ח ר׳ אפרים‪ .‬כלומר אם ראיה פורענות מפשפשת‬
‫לבא החקן עצמך לעמוד )בסריו( ]בפניו[ קודם שחחזק לכא‪ .‬וסמך אל תתייאש‬
‫לאל תתחבר שאש תתחבר לאדם רשע חדאנ כן הסורענוח‪ .‬תראה ותהשוכ איך‬
‫ינצל ממנו‪ .‬שבודאי יבא‪ .‬ובברייתא שנינו אל תתייאש מן הפורענות‪ .‬מלמד שיהא‬
‫ארס סתסחד בבל יום‪ .‬שנאמר כי פחד סתרתי ויאתיני‪ .‬שמתוך כך לבו שלפ כל‬
‫שעה עם חק׳ אלא על מנת שלא יקלקל‪ .‬דיא אל תתייאש‪ .‬כיצד‪ .‬בזמן שאדם רואה‬
‫אה ביתו מצליח אל יאמר בשביל זכותי הק׳ נותן לי םרנסחי ״כעולם הזה והקרן‬
‫קיימת לי לעולם הבא‪ ,‬אלא יאמר אוי לי שלא נמצא לי בפני הקי‪ .‬אלא זכות אהד־‬
‫והוא נותן לי מאכל כעולם הזה‪ .‬כדי שיאבד שבר לעולם הבא‪:‬‬

‫יהודה בן טבאי ושמעון בן שטה קבלו מהם‪ .‬יהודה בן מבאי אומר א ל‬

‫מ ע ש ה ‪ :‬א ד ם א ה ד וכר ש ב ת קב״ז ע״כ ושם פ־ה‪ .‬א ח ר שכינו‬ ‫שנים שיושבים וכר ע״ש פ ר ק הי‪.‬‬
‫אוי ל י ש ע אלי לשכנו נגעיש שי״‪ :‬מ ש נ ה ו; ובאדר׳׳נ פ״מ א י ח א א י ר י ש מ ע א ל‬ ‫ש ב נ י ת זכז• כ צ ״ ל ‪.‬‬
‫בשורה היא ל ה ם כצ־ל‪ .‬שהנגעים‬ ‫כ ט של ר׳ יוחנן ב; כ ר ו ק ה אומר ובו׳ וכ; הוא ג י ד ס ת ה ס ת ב ר ‪.‬‬
‫באים עליהם ע״כ ה ו א מלשון ה ס פ ר א פ ר ש ה מצורע‪ .‬לפי שהאמוריים הטמינו וכוי הוא מפירש׳׳י שם‬
‫ישנא׳ ה ל ד ש ע‬ ‫ע״פ מ ד ר ש וי׳יר פי״ז ה‪:‬י רשב׳•׳ כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהס וכוי‪.‬‬
‫•יעוד ולשנאי ה׳ ת א ה ‪ :‬כצ״ל ) ר ה ״ ב י ‪ -‬ס ( ועיין כאדר׳ינ פ״ל ר׳ עקיבא א ו ס ר כ ל ה מ ר ב ק כעוכרי‬
‫ע ב י ר ה אע״פ שלא עשה כ מ ע ש י ה ם הרי זה מ ק ב ל פורעניות כיוצא בהן י וכל ה ם ד ב ק בעושי ס צ ו ה‬
‫ה ה ק ן עצמך לעמוד בפניו כצ׳׳ל‬ ‫אע׳׳פ שלא עשה כ מ ע ש י ה ם הרי זה מ ק ב ל שכר כיוצא בה! וכר‪.‬‬
‫ב ל פ ד ש י ה א מ ה פ ח ד ובו• עיין ב א ה ינ םוף ם״ם והלשון משונה‪ ,‬שנא׳ בי פ ח ד ‪ :‬׳ ח ד ת י ויאתינ׳‬
 ‫מחזור רטדי‬ ‫‪470‬‬

‫תעש עצמך כעורכי הדיינץ‪ .‬וכשיהיו בעלי הדין עומדם לפניך יחו‬
‫‪.‬בעיניך )כרשעים׳ וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך[ כזכאים לכשיקבלו‬
‫עליהם את הדין‪ :‬ושמעון בן שטח אוסר הוי מרבה לחקור את העדים‬
‫והוי זהיר‪-‬בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר‪:‬‬
‫יהירה בן מבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם‪ .‬מעינו גסנהררץ ירושלמי‪ .‬אנן תנא‬
‫יהודה בן מבאי נשיא‪ .‬ואי תנא תני׳ חליף‪ .‬מאן דאמר יהודה כן טנאי‬
‫נשיא עוכרא באלכסנדריא ]מסייע ליה[‪ .‬שלחו לתו בני ירושלמ‪ .‬מאתי ירושלמ‬
‫הגדולה‪ .‬לאלכםנרריא אחותי הקטנת עד מתי ארוסי יושב אעליך ואני יושבת ענוסה‪.‬‬
‫על סרש םייתי‪ :‬אילסא‪ .‬כלומר נכנס ובא לו‪ .‬לסתו שהיה נשיא‪ :‬ומאן דתני שמעק‬
‫בן שטח נשיא‪ .‬עובדא דאשקלון מסייעא ליה‪ .‬דתנן איר אלעזד מעשה בשמעון בן‬
‫שטח שתלה שסונים נשים באשקלון‪ .‬דתוו תמנן נשין חרשין יתיבו במערת אשקלק‪.‬‬
‫יחיבן ומחבלן עלמא‪ .‬עמד שמעון בן שטה ביום סנריר‪ .‬ונסיכ עימיה תסנן נוברין‬
‫נתרן‪ .‬ויהב בידיהון חמנן לכושי חרתין‪ .‬יחיבן נודקררין הדתץ וכסיין על רישיחון‪.‬‬
‫ואמי להק אק נחרית צסרית חדא דסנא א ת ן לכשין‪ .‬ואין צמרית וסן תניינות אתון‬
‫עלק כולכק כחדא‪ :‬טי׳ אם אגי נותר סעם אחת לבשו הבגדים‪ .‬ואס אני נוהר מעם‬
‫שנייה בואו עלינו‪ :‬וכיון דאחק עלון יהב כל חד וחד מנכון חדא ויטלטלונה מארעא ולא‬
‫םצלת אזל קם על תרעא ד‪$‬ערתא‪ .‬אמרו ליה מה את כעי הכא‪ .‬אמ׳ לק למילף‬
‫ולמילסא‪ .‬כל מינוי יעביד מה רתא חכים‪ .‬ותת כל חדא והדא אמרה סה דהיא אמרו־׳‪.‬‬
‫ומתא חמרא‪ .‬או קפרא‪ .‬או תכשילא‪ .‬אמרק ליה מה את יכיל עביד‪ .‬אמר יכיל אנא‬
‫מציפור תרץ‪ .‬ומייתי הנא תסנין נוברין בחירין דכוותי לכישין תטנץ לכושין נקרין יתכין‬
‫חכא עמתן חריץ וסחדיין לכון‪ .‬אמרין אוף אגן כי נעיין‪ .‬נחר עפר)חד( ]הד[ פעם זמן‬
‫ולבשין לבושיהק עפר זמן תיגיינות עלון כלהק‪ .‬אמי כל פינר יחכפ וטעמנין ואולק‬
‫)ועלנונון( ]ועלכונין[‪ :‬אל תעש עעמך כעורכי הדייגין‪ .‬כמקבלי טענות שבכיר שמלמדים‬
‫בעלי דינין להערים ולהסדיר טענותיהן היאך יטענו‪ .‬כאותה שמעינו בתלמוד ככמה‬
‫מקופות בכתבות פרק נערה שנתפתתה‪ .‬בר׳ יוחנן יורי נחמן שםלםרין קרוביהם לםעק‪.‬‬
‫ומשעשו כך מתחרטין בעצמן‪ .‬ואומרין עשינו עצםינו כעורכי הדיינין‪ .‬מעיקרא סבר כוי‪.‬‬
‫ובברייתא כך שגיגו אל תעש עצמך כעורכי הדייגין‪ .‬רש נורסין כארכי‪ .‬באלף‪ .‬והיא‬
‫היא‪ .‬כיעד מלמד שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר הלכה או טעם אל תבהל להשיב‪.‬‬
‫ואל תהא יושב ושותק‪ .‬אלא שאל באיזה עיניין הרין וכאיוה מעמ אמרות‪ .‬ואל תעש‬
‫עצמך כאילו אתה יודע טעם הדין כאותם שהן נדולים ובקיאין בדין‪ .‬כמו איש סלוני‬

‫‪,‬‬
‫)איוב ג (׳ בזמן שאדם ר ו א ה וכו׳ ע י ש ב א ד ר ״ נ ועיין ב ח ד ב ״ א ד כ א פי‪-‬׳ג‪ .‬יהו בעיניך כרשעים‪,‬‬
‫י נ‬ ‫ב‬ ‫י ה ו‬ ‫ם‬ ‫> פ נ‬
‫ע י ך עד יהיו ב ע י נ ‪ 7‬השני‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫וכשנפסרין ס י י ך יהיו בעיניך ונו• כ צ ״ ל ו נ ש מ מ מ ה ס ו פ ר‬
‫םצינו כסנהדרין ירושלמי וכוי הוא שם ש״ו ה״ו ו ה ו ב א זה הירושלמי ב ה ג י ג ה ש״ב ה״ב בשינוי לשון‬
‫מ ז ה ‪ ,‬ועיין ת ס ׳ ח ג י ג ה ט״ז ע׳׳כ ד׳׳ח א ב ב׳׳ד׳ וגם ה ם הביאו הלשון בסגנון א ה ד ועיין רש׳׳י ס נ ה ד ר י ן‬
‫ס ״ ר ע״ב ד׳׳ה דבעיא מ כ ס א וכו• ש ה ב י א ג ם ה ו א הירושלמי בשינוי לשון ו ג ם לפני ה מ ה ב ר ח י ה‬
‫נוסהא• א ח ר ו ג עובדא באלכסנדרייא מסייע ל י ה כצ׳׳ל‪ .‬ער ס ה י ארוסי וכו׳ בירושלמי ס נ ה ד ר י ן עד‬
‫מ ח י כעלי שרוי ב ת ו כ ך ואני • ו ש כ ח בביתי‪ ,‬ובירושלסי ח ג י ג ה א י ח א עד מ ח י ארוסי יושב אצלכם‪.‬ואני'‬
‫יושב ע ג ו מ ה עליו‪ ,‬פירש ס י ת י ‪ u‬אילפא‪ ,‬ופירש היפ׳׳מ פירש ל ב ו א בתוך ה א נ י ה יכן פירש ג ס כן‬
‫הק*ע‪ ,‬ו ל י א ו ר ה ה י ה נ ר א ה ל ת ק ן גם ברברי ה מ ח ב ר ע נ ו מ ה עליו‪ ,‬אך מ י פ י ר ש נ נ נ ס ובא לו‪ ? ,‬ד ם‬
‫ד ה י ה ג י י ס ת ו ע ל פרש םייתי אילשא )ושתי ה נ ק ו ד ו ת שבין מייחי ל ח י ב ת אילסא צריך ל מ ח ו ק ( ופירושו‬
‫ואזלון‬ ‫נ כ נ ם ובא לו לפרוש ב ס פ י נ ה לים‪ ,‬ו נ ו ס ת ת ה מ ח ב ר יותר ק ר ו ב ה ל ג י ר פ ת הירושלמי חגיגה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ברי יוחנן הוא ב כ ת ו ב ו ת נ׳יב ע״ב‪ .‬וד׳ נ ה ס ן שם ש׳׳ו ע״א מעיקרא ס כ ר ובו ‪.‬‬ ‫וצלבונין כצ׳׳ל‪.‬‬
‫ו ב ב ר י י ת א בך שנינו א ל ת ע ש וכוי מ ל מ ד שאם ב א ת לבהי׳מ וכו• עיין אדר״נ ריש פ ר ק עשירי ועיין‬
‫ירושלמי כ ת ו ב ו ת פ״ר ה׳׳י וירושלמי ב״ב פייט הייה ובערוך עדך ע ר כ א ו ת ‪ .‬ויש נןרכין כ א ר כ י ב א ל ף‬
‫וכוי עיין כ״ב קם׳־ד ע״ב ש נ ה ר א ש ו נ ח קורי! לו ארכ! שנית קורי! לו דינון‪ ,‬ו ב ס ד ד ש רות פ ס ו ק ו י מ ת‬
‫‪471‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫ארכן ובאנדח יש ארכי הרבה‪ .‬וכי חושי הארכי שהיה יושב ויועץ בראשי ערכאות של‬
‫דוד‪ :‬רש לפרש אל תעש עצמך כארכי חדיינין‪ .‬לכםוח כני אדם לדץ לסניך ביחיד שהן‬
‫רשאין ולא אתה‪ :‬וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך בתחילתו של דין כדכת• ועמדו שני‬
‫האנשים‪ .‬יהו בעיניך כרשעים‪ .‬שלא תהרהר בלבך לומר זה זכאי יותר םוה‪ .‬שמתוך כך‬
‫תראח לו זכוח ולא חובה‪ .‬ושמא חייב הזא‪ .‬אלא שניהן יהו בעיניך נהייבין‪ .‬וחפש׳‬
‫אתריה׳‪.‬אס מערימים בטענותם‪ .‬וכשנסטרץ מלפניך‪ .‬לאחר שקיבלו עליהן את הדין שלא‬
‫תחשדם בשום דבר אלא הכרע שניהן לוכוח‪ .‬שזה היה סבור בברור שזה חייב לו ואינו‬
‫כך‪ .‬תה נשבע על הודאי‪ .‬והוי זהיר בדבריך‪ .‬שלא תאמר להם דבר שיוכלו להבין מתוכו‬
‫סה יאמרו כדי להחזיק את הדברים‪ .‬כאדם האומר שמא כך וכך היה‪ .‬שלא ילמדו לשקר‬
‫מתוך דבריו ויאמרו כך היה כאשר דברת ולא היה מעולם כן‪:‬‬

‫שמעיה ואבפולי־ון קבלו מהס׳ שמעיה אוסר אהוב את המלאכה ושנא את‬
‫הרבנות ואל תתוודע לרשות‪ :‬ואכטליון אזמר חכמים הזהרו‬
‫בדבריכם שמא תחובו חובת נלות ותגלו למקום מים הרעימ וישתו‬
‫התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל‪:‬‬
‫אהוב את המלאכה ושנא את הרבנוח‪ .‬שכך אמרו הכמימ נמלה מלאכה שמחממת‬
‫את בעלה‪ .‬ואל יחזיק אדם עצמו כגדול שלא לעשות מלאכת שכן אמר לו רב‬
‫לרב בהנא פשוט נבלתך בשוקא ולא תימר כהנא רכא אנא‪ .‬נברא רבא אנא )וסבי‬
‫כיח( ]וסניא בי[ מילחא כדבת׳ טוב נקלה ועבד לו ונומי‪ .‬ועוד אמרו הכםים כל מ*‬
‫שאינו לומד את במ אומנות מלמדו לסטיות שמתוך שאינו יודע להשתכר במלאכה הוא‬
‫נתל ותמס ומלסטם את הבריות )ובביר()ובברייתא( שנינו‪ .‬ר׳ יהודה אומר הרי שאין‬
‫לו מלאכה שיעשה ותת׳ לו חצר הריבה ושדח חרב‪ .‬מניין שילך ויתעסק‪ .‬ת־ל ששת‬
‫ימים תעבוד‪ .‬מה ת ל בל מלאכחך‪ .‬לחביא כל מי שיש ל‪ 1‬חצר שילך ויתעסק בה‪ .‬וזהו‬
‫ושנא את הרבנות‪ .‬שישפיל עצמו כרי להשתכר‪ .‬ואל תתדע לרשות שאפילו תנהונ‬
‫ברבנות‪ .‬מ־־ס רבנות שהיא מצד המלכות אל תאהב שסוף מעליל עליך ונוטל כל עמלך‪.‬‬
‫כדרך שהמלכות עושה‪ .‬ובברייתא שנינו ושנא את הרבנות מלמד שלא יהא אדם מניה‬
‫עטרה לעצמו אלא יניחו לו עטרה אחרים‪ .‬וכן הוא אומר יהללך זר ולא םיך‪ .‬ומצינו‬
‫בשאול בשעה שאמר לו הק׳ עלה היה מחחבא בין הכלים‪ .‬שנאמר ויאמר ד׳ הנה הוא‬
‫נחבא אל הכלים‪ .‬מה טעם לס• שאמרו חוי קבל וקייס‪ .‬ח ת שסל וחייה‪ .‬ועוד אמרו‬

‫א ל י מ ל ך וכו׳ א ר נ י ו ת ארניות ה! וכו׳ ועמדו שני אנשים )דברים י״ט( שזה ה י ה סבור ב ב ה ר ש ז ה‬
‫חייב לו וכוי ו כ פ ו שאמרו סנהדרין ז• ע• א ראזיל מ כ י רינא ש ק ל גלימא ליזסר ז מ ר וליזיל ב א ו ר ח א‬
‫ג ד ו ל ה מ ל א כ ה ש ם ח מ ס ח וכו׳ נימין ס׳יז ע״ב‬ ‫ופירש׳•׳ הואיל !דין א מ ח דנו ל א הפסיד כ ל ו • וכוי‪.‬‬
‫״‬
‫ובירושלמי ס א ה פ « הי׳א ו ב ח ר ת בחיים‬ ‫ובנדרים מ״ט ע״ב גדולה מ ל א כ ה ש מ כ ב ד ח א ת בעליה‪.‬‬
‫וו א ו ס נ ו ח ‪ ,‬ועיין ב״ק ע״ט ע׳׳נ א ס ר ר׳ מאיר בא וראה ב מ ה נ ד ו ל כ ה ש ל מ ל א כ ה שור ש ב ט ל ו‬
‫מ ס ל א ‪ 8‬ה ו ח מ ש ה ש ה שלא נ מ ל ו מ ב ל א כ ת ו ארבע‪ .‬ו ב ת ו ס פ ת א ב״ק פ ר ק שביעי ר״מ אומר בא ו ר א ה‬
‫כ ס ה ח ב י ב ה מ ל א כ ה ל‪0‬נ׳ מי שאמר והיה העולם שיר מפני ש ב ט ל ו ס פ ל א כ ח מ ש ל ם ה• ש ח שאין‬
‫לו מ ל א כ ה מ ש ל מ ר ‪ /‬ועיין ב ב ״ כ ל׳ ע ״ י רתני ר ב יוכן? ו ה ו ד ע ה ל ה ם וה בית ח י י ה כ פירשי׳י ל ל ם ו ד‬
‫‪ onb‬א ו מ נ י ת ל ה ת פ ר נ ס כי‪ .‬וזה י ל א כפיר״‪.‬״י ב״ק ק׳ ע״א ב י ת ח י י ה פ ת ״ ת ‪ ,‬ועיין מדריש ק ה ל ת שייט‬
‫פ ס ו ק ר א ה ה ״ ם עס אשה אשר א ה ב ה א נ ר ר נ י מיעום ע ד ה ק ר ו ע ה ק נ ה לך אומנות עם ה ה ו ר ה ‪.‬‬
‫פ ש ו ט נ ב ל ת ך ב ש ו ק וכו• עיין פ ס ח י ם‬ ‫ו נ ר א ה ש כ ס כ ו בזה ע ל ה ד ר ש הנ׳׳ל ו ג ח ר ת בחיים וו אומ‪-‬יית‪.‬‬
‫כ ד כ ח י ב כ ו ב נ ק ל ה ונו׳ ) פ ע ל י י״ב(‪,‬‬ ‫קי״ג ע״א‪ ,‬וב״ב ק • ע*א וברשב״ם ד ם ‪ .‬וסגיא ב׳ פ י ל ה א כצ׳יל‪.‬‬
‫כ ל פ י שאינו לומד אר‪ .‬בנו אומנות וכוי קידושין כ״ט ע׳ א‪ ,‬ועיין ד ם ל׳ ע״ב ובםירע״י ר א ה חיים‬
‫א ו ס נ ו ת ש ח ח י ה ; ו עם א ש ה וכוי ועיין צלבוח ח• ע״ב ר ש ״ דייה חיותיה ומי‪ .‬ששת יפיס ת ע ב ו ד‬
‫ובבי־ייתא שנינו כצ״ל והוא באדר״נ פי״א ריב״ב אומר מי שאין לו מ ל א כ ה וכר‪.‬‬ ‫וגוי ) ש כ ו ת כי(‪.‬‬
‫ה נ ה הוא נ ח ב א א ל ה כ ל י ם )ש״א יי(‬ ‫ובברייתא שנינו ושנא וכוי‪ .‬י ה ל ל ך זר ולא פיך )משלי כ״ז(‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪472‬‬

‫קשה רכנות שמקברת את בעלה שכן מנינו כיוסף שמת קודס לאחיו‪ .‬שנאמד רמת יוסף‬
‫וכל אחיו‪ .‬ובל בך לסה‪ .‬לשי שנהנ שררה בעצמו‪ .‬רבנות‪ .‬שררה‪ .‬ואל תתוודע לרשות‪.‬‬
‫שנינו כברייתא שלא יוציא אדם שם במלבוח‪ .‬שמחוך שמוציאין לו שם סוף שמתנין בו‬
‫עיניהן וחורנין אותו וממלין סמנו את ממונו‪ :‬רשוח‪ .‬היא המלכות שהרשות בידה לסתוח‬
‫ולהסניף להשקיט ולהרשיע‪ :‬וליתן רשות ולבשל רשות‪ .‬כדאי ס־ק דסומה נכי גדולתו‬
‫של משת שבת של דיוזני היחד‪ .‬ניטלה רשות מזה וניתנה לזה‪ .‬כלומד ניטלה ש ר ת ת‬
‫של משה וניתבה ליהושע‪ .‬ובן נכי מעלה אמריי כתינה‪ .‬אסר אחר בלבו חס ושלומ‬
‫שמא שתי רשויות יש‪ .‬ואבטליון אומר חכמים הזהרו‪ .‬הוא קורא להכםים ואומר להמ‬
‫חכמים תהרו‪ .‬שמעו והבינו‪ .‬מה שאנו אומר״ לבס‪ .‬הזהרו כדבריכם‪ .‬מסורש בברייתא‬
‫ראו שלא חודו שלא כדברי תרה‪ .‬יהה״בו עליה גלות‪ .‬ועוד הזהמ למי אהס שונים‬
‫שתאמרו דבריכם לתלמידים יריא׳ השם ולא לחדיוטוח‪ .‬שמא הם יורו שלא כדברי תרח‬
‫וחחייבו עליו גלות‪ .‬ותגלו למקום מים הרעים‪ .‬אילו המים‪ .‬שנאמר בהן )הם( ]הן[ מימ‬
‫כמר מדלי‪ .‬רשתו התלמידים הנאים אחר‪ .‬שתגלו‪ .‬וילמדו ממעשה וערם וימות‪ .‬כסה‬
‫שנאמר ויתערבו במים וילמדו ממעשיהמ‪ .‬ונמצא שם שמימ מתחלל על ידכם‪ .‬שגרםחם‬
‫לעצמכם ‪:‬לוח‪ .‬ואומוח העולם והמעין אומר שאין כשבינה כח להצילכם דכת׳ וקדמתי‬
‫את שמ״הנדול אשר הללוהו בית ישיא; באמור להם עם ״יי אלה ומארצו יצאו‪ .‬ואני‬
‫אומר הכמיס הזחת לדבריכם‪ .‬שלא תאמרו דבר קל ברברי תורה‪ .‬ואפי׳ אתם עומדין‬
‫עכשיו כמקום בני תרח שאתם יודעים נהם שלא )יפקדו( ]יסקרו[ מתך דבריכם‪ .‬שמא‬
‫תחובו חובת נלות‪ .‬כמו שמעינו בהרבה תלמיד* חכמים שנלו מארץ ישראל לבבל ומבבל‬
‫לארץ ישראל‪) .‬והנלו( ]ותנלו[ למקום עמי הארץ שמנהגם רע‪ .‬וילמדו התלמידים‬
‫העומדים אחרי כן ממעשיהם ויוסיפו להקל בדברי תרה מ ת ך דבריהם‪ .‬וימות‪ .‬כרכתי‬
‫כ׳ רבים הללים הפילה‪ .‬ונמצא שס שמים מתהלל‪ .‬שאומ׳ אוי לו לפלוני שלמד תרה‬
‫ראו מה אירע בו‪ .‬ווה שמ^נו רב בקעה מצא ונדר בה נדר‪:‬‬

‫הילל ושמאי קבלו מהן׳ הילל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום‬
‫ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ :‬הוא היה אומר נגד‬
‫שמא אבד שמיה ודםדםיף יוסיף ודלא ]מוסיף[ יםיף׳ ודלא יליף קטלא חייב׳‬
‫ודאשתמש בתגא חלף‪ :‬הוא היה אומר אם אין אני ל־ מי לי׳ וכשאני‬
‫לעצמי מה אני ואם לאו עכשיו אימתי‪ :‬שמאי אוסר עשה תורתך קבע‬
‫אמור מעמ ועשה הרבה והו* מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות‪:‬‬
‫הילל ושמא*‪ .‬ולשון המקרא הלל בדברי היסים‪ .‬הוי מתלמידיו של אהרן‪ .‬הוי למד‬
‫ממעשיו‪ .‬אוהב שלום‪ .‬שנינו בביייתא מלמד שיהא אדם מרף שלומ במו שהיה‬

‫ו י מ ה יוםף ו כ ל אחיו )ששיח אי(‪ .‬לשי ש נ ה ג‬ ‫הוי קב־• וקיים ס נ ה ד ר י ן י״ד ע״א •שש צ״ב ע״א‪.‬‬
‫ש ר ר ה ובו׳ ב ר ב ו ת נ ״ ה ע״א ועיי! יומא שיו ע״ב ו ה ר ש ו ח ובו׳ וברש״י מ ק ב ר ה ב ע ל י ה ש נ א מ ד ו י ם ח‬
‫ש ב ח של ריחני‬ ‫יוסף ת ה י ל ה ‪ .‬ועיין ס ו ט ה יי׳ג עי׳ב‪ .‬שנינו בברייתא שלא יוציא ובו׳ אדר״נ פי״א‪.‬‬
‫וכו׳ ם ו מ ה י״נ ע‪-‬ב‪ .‬ועיין ט י ו ע ״ י דייה דיוזגי ובו׳ ועיין לעיל סי׳ ק ס ״ א ו מ ש י ב ש ם א ו ת ס״נ‪.‬‬
‫ש מ א שחי רשויות יש ח נ י נ ה מיץ ע״א‪ .‬ראו שלא הורו ש ל א וכו׳ עיי; באדר״נ סוף פי״א׳ ו כ ת ד ב ״ א‬
‫ש נ א ס ר הן גויס ב פ ר מדלי כצ״ל‬ ‫ר ב א פ״כ כ ך •מנו ח כ מ י ם ה ז ה ד ו בדבריכם ש מ א תורו ובר‪-‬‬
‫)ישעיה פ י ( ויתערבו בגוים וטי ) ת ה ל י ם ק״ו( וקדשתי א ה שמי אשר ׳ ח ל ל ה ו ביה ישראל ב א מ ו ר‬
‫ל ה ם עם ה׳ א ל ה ומארצו יצאו ח ב ר שלשה פסוקים ה א מ ו ר י ם ב י ח ז ק א ל ליו ל פ ס ו ק א ח ר ‪ .‬ש ל א‬
‫ב ק ע ה מ ג א ונדר ב ה נדד‬ ‫יפקרו וכו׳ כצ״ל‪ ,‬והגלו ו נ ר כצ״ל‪ .‬כי רבים ח ל ל י ם השילה )משלי ד ( ‪.‬‬
‫שנינו כ ב ר י י ת א מ ל מ ד זכי׳ א ב ד ר ״ נ ריש פי״ב ע־׳ש‪.‬‬ ‫עירובי; ו׳ ע״א‪ ,‬ושט ק׳ ע״ב חולין ק י י ע״א‪.‬‬
‫שנא׳ בשלים ובמישור ה ל ך א ח י ונו׳ )טלאבי בי(‪ .‬וכן בי; איש ל א ש ת ו וכו׳ שאש א מ ר א ד ם ל א ש ת ו‬
‫וכ; הוא בפירש״י ו ל י ה * באדר״נ לפנינו שם‪ ,‬וכעין ז ה מ ס ו פ ר ע ל ר ״ פ עיין ירושלפי פ״א ד ס ו ם ח‬
‫‪473‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫אהרן רודף שלום בין כל אחר ואחד‪ .‬שנאמר כשלום ובמישור הלך אתי‪ .‬הרי שני כני‬
‫אדמ שעושין מריבה זה עם זה הולך אהרן ויושב לו אצל כל אחד ואחד‪ .‬ואמר לו בני‬
‫ראח חבירך מהו אומר הרי ממדף את לבו ומהנק עצמו ומתלש כשערו‪ .‬ואומר אוי לי‬
‫היאך אשא עיני ואראה את ועירי בושתי ממנו שאני סרחתי עליו‪ ,‬ויושב אהרן אצלו‬
‫עד שמוציא כל קנאה שבלבו‪ .‬ואחר בך הולך אצל חבירו ואומר לו כך עד שםתביישץ‬
‫זה מזה ונושקין זר‪ .‬את וזד וכן כין איש לאשחו היה אהרן מטיל שלום‪ .‬שאם אמר‬
‫אדם לאשתו קונם שאץ את נהנית לי ‪-‬עד שחרוק בשניו של כהן נדול הולך לאשה‬
‫ואומר לה חשתי בעיני ותק שלך רסואתי ורוקקת לו בעיניו‪ .‬והיינו רכת׳ באהק ויבכו‬
‫א ו ת כל בית ישר׳ אגשים ונשים‪ .‬שהיה מטיל שלום בין איש לאשת‪ .‬ואילו במשה‬
‫נאמר ויבכו אות בני ישראל אנשים בלבד‪ :‬ורודף שלום‪ .‬שנאמר בקש שלום ורדסהו‬
‫בקשהו במקומך ודדסהו במקום אהר‪ .‬אוהב את הבריות עיניין אחר ת א ואינו מוסב על‬
‫תלמידיו שר אהרן‪ .‬כלומר ועור הוי אוהב את הבריות‪ .‬ומצעו כביר שכן אנשי סנדל‬
‫מ ת ך שהיו אוהבין זה לזה לא רצה הק׳ לאבדן אלא לכלכלן‪ .‬אבל אנשי סדום שהיו‬
‫שונאץ זה אח זה איבדם מן העולם‪ .‬שנאמר ואנשי סדם רעים וחטאים‪ .‬רעים זה עם זה‪.‬‬
‫וחטאים מילוי עריות‪ .‬ועוד אמרו הכסים שאפילו ישראל עובדי ע״ז ושלום ביניהן אין‬
‫כל אזטה ולשץ שולטת כהן‪ .‬שנאסר הבור עצבים אסרים הנח לו‪ .‬וקשה ודא המחלוקת‬
‫שאםילו ישראל מקיימין כל התרה כולה כיון שיש מחלוקת ביניהן הם נעשים הסקר‪.‬‬
‫ותלין למזיקין‪ :‬ומקרבן לתרה‪ .‬שנינו בכריית שיהא אדם מסקח את הכריות ומקרבן‬
‫לתרח תחת כנס־ השבעת ובאות שבא לשני הילל עצמו‪ .‬ואמי ניידע׳ על מנת שתשימני‬
‫כהן נתל‪ .‬בסיב דשבת שכל המלמד תרה לחבית מעלה עליו הכת׳ כאילו ילדו‪ .‬שנא׳‬
‫ואת הנסש אשר עשו בחרן‪ .‬ותדנ׳ אונקלוס וית נששתא דשעבידו לאורייתא בחרן‪ .‬וכל‬
‫בך למה‪ .‬ספר שמביאו לחיי העולם הבא‪ :‬ת א היה אומר‪ .‬ת א הילל היה אומר ד׳‬
‫דברים בלשון הבבלי‪ .‬נגד שמא אבד שמיה‪ .‬כיצד מלמד שלא יתיא אדם שם במלכות‬
‫שכיון שיצא לו שם תרנין אות ונוטלץ את ממונו‪ .‬נגד‪ .‬מושך‪ .‬כמו משכו‪ .‬ומתרגם‬
‫ננוח‪ .‬אם ראית אדם שהמשיך עליו את השם הרי הוא כמו שאבד כבר שמו‪ :‬דיא נגר‬
‫שמא‪ .‬המשך עליז שם תרה‪ .‬׳שעוסק כתרה להתנאות כה ולא לשמה אינו זוכה לשם‪.‬‬
‫וכן ת א אומר אם נבלת בהתנשא‪ .‬אמ נושא ומנביה את עצמו אחרית יהיה נבל‪ .‬שכל‬

‫ה״ד‪ .‬ו ב מ ד ר ש וי׳׳ר ש״ט ו ב מ ד ב ר ש״ס‪ ,‬ודברים ש״ה‪ .‬והיינו ד כ ת י ב באהרן ויבבו אוחו וכר ל א ה ע ת י ק‬
‫לשון ה ב ה ו ב וינכו א ח אהרן שלשים יום כ ל ב י ת ישראל ) כ מ ד ב ר כי( ר ק ה ד ר ש דנבי א ה ד ! כ ת י ב‬
‫כ ל ב י ה ישראל י ס ש מ ע נם הנשים‪ .‬ו כ מ ש ה נ א מ ר ויבכו בני ישראל ונוי )דברים ליד‪ (.‬ר מ ש מ ע אנשים‬
‫ל כ ד ו ל א נשים יהיא כארר׳־נ שם‪ ,‬ובסשרא ש׳ שסיני ומניו שאהרן רודן( שלוש בישראל שנאמר ויראו כ ל‬
‫ה ע ד ה כי נוע אהרן ויכבו א ה אהרן שלשים יום כ ר ב י ה ישראל ו ב מ ש ה הוא אומר ויבכו בני‬
‫ישראל א ח מ ש ח ו ב ד ע״ש‪ .‬שנאי ב ק ש שלום ו ר ד פ ה ו ) ה ה ל י ס ל י ד ( ב ק ש ה ו ב ם ק ו ם ך וכוי ארר׳׳נ‬
‫שם‪ .‬ובן הוא בירושלמי שאה שיא ה׳־א‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ת נ ח ו ם א פ ר ש ה ח ו ק ת ‪ .‬וסצינו כב־־ר שכן אנשי‬
‫מ ג ד ל וכף ׳;יין בר׳׳ר םל״ח‪ ,‬ובאדר׳׳נ םי״ב‪ .‬שנאי ואנשי סדום רעים ו ח ס א י ם וגו׳ ) ב ד א ש י ה י׳יג(‬
‫רעים ז ה עם זר‪ .‬וכו׳ עיין בארר״נ שם‪ ,‬ועיין סנהדרין ק ״ ט ע״א‪ .‬שאפילו ישראל ׳!ונדי ע״ז ו ש ל ו ם‬
‫ובו׳ בר״ר פל*ר ובמד׳׳ר פי״א‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ח ג ח ו מ א פ׳ שופטים‪ .‬ובמס׳ ד״א זוסא פייט‪ .‬ש נ א ס ר ח מ ר ־‬
‫עצבים אפרים ה נ ח לו ) ה ו ש ע די( שיהא ארש מ פ ק ח א ת ה כ ר י ו ח וכו• לפנינו באדר׳׳נ פי׳׳ב ה נ י ר ם א‬
‫שיהא א ד ם מ ק ‪ 8‬ח א ח ה ב ר י ו ת ו נ ״ ג לשון נצוח והוא דהוק‪ .‬וגירשה ה מ ח ב ר מ פ ק ח זנז׳ ה ז א ישר‬
‫ומונ‪ ,‬וענינו ש מ ח כ י ם א ת ח ב ר י ו ח ומקרבן ל ת ו ר ח וכוי‪ .‬ניידי‪:‬׳ על מ נ ח וכוי עיין ש ב ה ל״א ע״א‪.‬‬
‫ב ל ה מ ל מ ד ח ו ו ה ל ח ב י ר ו וכוי סנהדרין י׳‪-‬ש ע״ב‪ ,‬ושם צ׳־ט ע־ב‪ .‬ושם איהא כ ר הכזלםר בן ח ב י ר ו‬
‫הורה וכו׳ ועיין כאדר״נ שט‪ .‬ו א ת ה נ פ ש ו ט י )בראשית יב( ועיין פ ס י ק ח א ר כ ה י םמ׳׳נ וכי א כ ר ה ם‬
‫ב ר א נ פ ש ו ת או ש ר ה וכו׳ ובספרי פ׳ ואתהנן‪ .‬ו ב מ ד ר ש כר״ר פ ל ־ ט ושם פם׳׳ד ובסד׳׳ר פ׳ י״ד‪ ,‬שה״ש‬
‫׳‪,‬‬
‫ש א פסוק לריח שמגיך ג ו ב י ם ונוי ובזוהר פ׳ ל׳׳ל דף ע־ט ע־׳א‪ .‬ה ו א ה י ל ל ה י ת אוםר ד׳ דבריש‬
‫שעוסק ב ה ו ר ה ל ה ת ג א ו ת ב ה וכו׳ עיין‬ ‫בלשון ה ב ב ל י וכוי הוא לשון אדר״נ סוף ס ר ק י״ב ע״ש‪.‬‬
‫תזס׳ נזיר כ ״ ; •;*ב ד י ה ש מ ח ו ך וכו׳ יהכא ק א ם ר שעוסק ב ת ו ר ה •שלא לשטר‪ .‬ל ה ת ג ד ר ו ל ק נ ו ת‬
‫שש‪ ,‬ועיין הום• ס ו ט ה ב י ב ע״ב ד י ה לעולם וכוי ותום׳ ב ר כ ו ה י׳׳ז ע׳׳א ר׳׳ה ה ע ו ש ה ו כ ר והום׳‬
‫ת ע נ י ת ז• ע״א ד ״ ה ו ב ל ה ע ו ס ק וכו• וי״ל דחרי ש ל א ל ש מ ה הוי וכוי והוס׳ שסחיט נ׳ ע׳־ב ד׳יה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪474‬‬

‫הרודף אחר שררה‪ .‬שררה נורחח ממנו‪ .‬והדוחק את השעה שעה דוחקתו‪ .‬כפל שמעינו‬
‫בקרח‪ .‬ובאבשלומ‪ ,‬ובאדניה נץ חנית‪ :‬ורלא מוסיף יסיף‪ .‬שנו רבותינו שאם שגה אדם‬
‫סםכח אחח או שחים ואינו מוסיף ומחזר עליהן סוף שישכח את כולן‪ .‬מאחר שהוא‬
‫מייאש מהן וחלמודו נספה וכלה בידו לפיכך זקוק הוא לחזר אחריו‪ .‬יסיף‪ .‬כמו וזכרם‬
‫לא יםוף מורעם‪ .‬ד־־א דמוסיף טברו באב ואילך ללמד בלילות שהרי ארוכות הן מיכן‬
‫ואילך‪ .‬יוסיף יוסיפו לו ימים ושנים‪ ,‬כדאמ׳ בשילהי תענית‪ ,‬ודילא מוסיף שאינו סוכר‬
‫בתלמודו ללמד דבר מתוך דבר‪ .‬ואף אינו מוסיף מן הלילות על הימים ללמד‪ .‬יסיף‪.‬‬
‫יאםף‪ .‬מאי יאסף‪ .‬תרגם רב יוסף תקבריניה אימיה‪ .‬בשילהי תענית‪ .‬ודילא יליף‪ ,‬מי שלא‬
‫למד תורה מימיו‪ ,‬קטלא הייב‪ .‬חייב מיתה‪ .‬דין הוא שימות שין היא מידותיה של תורה‬
‫מכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו הן‪ .‬כיצד‪ .‬למד אדם תורה כי היא חייך ואורך‬
‫ימיך‪ .‬לא למד‪ .‬הרי ימיו םחקערין‪ .‬ומסתלק מן העולם‪ .‬וכן הגא אומר ושסתם את דברי‬
‫אלה‪ .‬זכה געשית לו‪ ,‬סם חיים‪ .‬לא זכה געשית לו סם מות‪ .‬וכדאי משמחי לב‪ .‬זכה'‬
‫משמחו‪ .‬לא וכה משמהו‪ .‬יש משניות שבתי בהן ודילא יסבר קטלא קסמין‪ .‬אם איגו‬
‫סוכר בתלמודו הכל קוססין ומתנבאים עליו שמיתתו קרובה לבא‪ .‬ואית משגיות דגרסי‬
‫ודי לא ישפר‪ .‬מי שאיגו משפר בתלמודו גיכין רבד מתוק‪ .‬ושלשתן לשון אחד הן‪.‬‬
‫ודאשתמש בתנא חלף‪ .‬ושנשתמש בכתרה של וצרה‪ .‬שמתגאה וסשתחץ על כני אדם‬
‫ומראה כעצמו בחר לבכדו כשביל כבוד התורה‪ .‬הלף‪ .‬נטרד מן העולם‪ .‬ולא יאריך ימים‬
‫כצל אשר אינינו ירא מפני האלהים‪ .‬שאינו עוסק בחורה לשמה אלא ליהנות' עצמו‪.‬‬
‫שכן מעינו בנדרים בס׳ קונם יין שאיני טועם בר׳ טרפון שבא מעשה לידו והיה דואג‬
‫על דבר זה כל ימיו‪ .‬ועוד יש לסרש המשתמש בתלמוד חכם שנטל כתר של חורה‪ ,‬חלף‪.‬‬
‫שכן מציגו בגדרים‪ .‬שנעגש אברהם על שעשה )אגנדייא( ]אננרייא[ בתלמידי חכמים‬
‫שגאמר וירק אח חגיכיו ילידי ביחו‪ .‬ועור ק״ו שהרי תלמידי חכסימ הן בלי תשמישו‬
‫למלכו של עולם‪ .‬ומה אם מלך כשר ודם אין רונכין על סוסו ואין סשתמשין בשרביטו‪.‬‬
‫המשתמש בטכסיסו של מלכו של עולם על אחת כמה וכמה שתייב מיתה‪ .‬ואעפ׳־כ אמרו‬
‫הכמים לישתמש איניש במאן רועי ארכעה ולא לישתמש במאן דתגי שיתא‪ .‬וכברייתא‬
‫שגיגו ודאשתמש בתנא אבד ואזיל ליה‪ .‬מלמד שכל המשתמש כשם המפורש אין לו‬
‫הלק לעולם הבא‪ .‬אי גמי המשתמש בכתרה של תורה‪ .‬הלף‪ .‬אין לו עוד שכר תורה‬
‫שהרי קיבלו בכך שהרי מכבדין בכך אותו‪ :‬הוא הילל היה אום׳ אם אין אגי לי מי לי‪.‬‬
‫מפורש בברייתא אס איני זוכה בי‪ .‬מי הוא שווכה בי‪ .‬וכשאני זוכה לעצמי מה אני‪ .‬ואף‬
‫בזמן שאני טורה לעצמי‪ .‬מה אני‪ .‬לכמה עולה הזכייה הא ודאי אינה עולה אלא לדבר‬
‫מועט ככל מה שאני טורח‪ .‬כסו שאמר )ר׳ שמעון( ]מר עלקכא[ אלרלדן רהיקא וזלללין‬

‫הרודף אהד ש ר ר ה וכו׳ ם ד ר ש‬ ‫וכאן ונו׳‪ .‬אס נ ב ל ה ב ה ה ב ש א וני׳ )משלי ל ( עיין ארר״נ פ״יא‪.‬‬
‫ו ה ר ו ה ק א ת ה ש ע ה וכו׳ ב ר ב ו ת ס״ד ע'א ופירש״י כגון אבשלום ש ב ק ש ל מ ל ו ך‬ ‫ת נ ח ו ס א ‪6‬׳ ויקרא‪.‬‬
‫שנו רבותינו שם ש נ ה אדם וכוי אדד׳׳נ םוף פי״ב‪ ,‬וזכרם ל א יםוף‬ ‫בחזקה‪ ,‬ועיין עירובין י״נ ע״ב‪.‬‬
‫מזרעם ) א פ ה ר טי(‪ .‬ו ר ל א מוסיף וכו׳ עיין ה ע נ י ה ל״א ע״א‪ ,‬וב״ב קב״א ע׳׳ב‪ .‬כי הוא הייך וארך‬
‫י‪ 7°‬ונו׳ )דברים לי( ו ש ס ת ם א ת דברי וגו׳ ) ש ם י״א(‪ .‬זבה נעשית לו ס ס חיים וכו׳ יומא ע״ב ע״ב‬
‫ועי׳ ש כ ת * ׳ ׳ ח ע״ב ו ת ע נ י ת ז• ע״א‪ .‬ז כ ה מ ש ס ח ו ע״ יומא שם‪ .‬ם ׳ שאינו מ ש ו ד ב ת ל ס ו ד ו להכין דבר‬
‫מ ת ו ך ) ז נ ב ת ב נצידז עייל מ ת ו ק ( ו נ ר א ה שצ״ל ל ה ב י ן ר ב ד מ ת ו ך ד ב ר ‪ .‬שכן שצינו בנדרים ובו׳ עיין‬
‫המשתמש‬ ‫נדרים ם׳׳ב ע׳׳א‪ ,‬ו ב ב ״ ק נ״ט ע״ב א י ל גברא ר ב ה א נ א ובו׳ ועיין בח״א סהרש׳׳א שם‪.‬‬
‫בהייה וכר ע ל שעשה אננרייא ובו׳ בצ״ל נ ד ר י ם ל״ב ע״א‪ ,‬ועיין זוהר מ ש פ ט י ם ר ף קט׳׳ז ובג״ד מ א ן‬
‫ד ט ש ה ם ש בסי ששונה הלכות‪ ,‬עליה א ו ק מ ו ה רבנן ד א ש ת מ ש ב ח ג א הלף‪ .‬שנאי וירק א ת הניכיו‬
‫וטי ) ב ‪ -‬א ש י ת י׳׳ר( ל י ש ת מ ש אינש בסאן זכי׳ ולפנינו מ נ י ל ה כ ״ ח ע״ב איתא ואסר עזלא ל ש ת ס ש‬
‫איניש בסאן דתני ארבעה ולא ל ש ת ם ש במאן ר מ ה נ י א ר ב ע ה ופירש הרא״ש דתני א ר ב ע ה מי ש ש ו נ ה‬
‫א ר ב ע סדרי מ ש נ ה ‪ .‬ופירש ד מ ת נ י ט י ש ל ו ם ד הש״ס א ר ב ע ח סדרי‪ ,‬וחוא מסירש הרי״ף ס ר ק שלישי‬
‫ועיין בריין שם‪ .‬ובברייתא ש נ י ט ז ד א ש ת מ ש וכוי עיין בארר״נ סוף פי״ב‪ .‬אם אני זוכה בי וכוי עיין‬
‫ב נ ו ס ח א שלפנינו כאדר״נ םי׳׳ב‪ ,‬ועיין בזוהר פ ר ש ה ס ש פ ם י ם ) ר ף קט״ו ע״ב(‪ .‬כ פ ו ש א ס ר ס ר ע־קבא‬
‫‪475‬‬ ‫מחזור רטרי‬
‫קלילא‪ .‬שקשין הן היי העולם הכא לקנותם‪ .‬ואם לאו עכשיו אימתי‪ .‬ואם איני זוכה‬
‫לעצמי בה י מי הוא שיזכה לעצמי‪ .‬לאהר מיתת וכן הוא אומר כי לכלכ הי הוא שוב‬
‫‪.‬מן האריה ה מ ת זה רשע שמתקיים בעולם הזה שאם יעשה תשובה הק׳ מקבלו‪ .‬אבל‬
‫צדיק ביק שמת שוב אינו מוסיף זכות ובסיב ]דעירובין[ דורשו בעיניין אחר‪ ,‬ועוד א מ ח‬
‫הבמיס מי שטרח בערב שבת אוכל כשלת‪ .‬מי שלא טרח מה יאכל בשבת‪ .‬שמאי אומ׳‬
‫עשר׳ תרתך קבע עשה לך עתים לתרה וקבע לך זמן ללמוד תרה‪ .‬זההבטל סעסקיך‪.‬‬
‫שאם אי אתה עושה כן מ ת ך מירח־ עסקיך אתה מתבטל ונואש מן התורה‪ .‬קכע כסו‬
‫)שיתבעוהן( ]שיתבעות[ לדין העתיד לסני מי שאמר והיה העולם‪ .‬קבעת עתימ לתרה‬
‫כו׳‪ .‬ובאור לארבעה עשר‪ .‬דלא ליסתה איניש בעידניה באורתא דתליסר נהני ארבםר‪.‬‬
‫דילמא מתך כך שיקבע עצמו ללמד משכא ליה שסעתתה‪ .‬וכוי‪ :‬דיא עשה תרתך‬
‫קבע כמו שאמרו הכסים‪ .‬מאי דכת׳ )ושננם( ]ושננתם[‪ .‬אל תקרא ושננתם‪ .‬אלא‬
‫ושלשתם‪ .‬לעולם ישלס אדס שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש כתלסור‪ .‬ומי‬
‫ידע כמה חיי‪ .‬לא נצרכא אלא ליומי‪ .‬ולפיכך תיקנו דבר יום כיומו בשחרית שליש‬
‫במקרא‪ .‬בו׳‪ :‬ושלשתן בקרכנות איירו‪ .‬ולכך לא נתקנו מע־א‪ .‬רתטילות כנגר תמירים‬
‫תיקנום‪ :‬וכבריית׳ שנינו‪ .‬עשה תרתך קכע‪ .‬כיצד מלמד שאם שמע אדמ דבר מסי חכמ‬
‫כבית המדרש‪ .‬אל יעשה אות עראי אלא קבע‪ .‬ומה שלמד אדם יעשה ואתר כך ילסור‬
‫לאחרים שיעשו‪ .‬שנאסר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם‪ .‬אמור מעט ועשה הרכה‪.‬‬
‫יותר ממה שתאמה כמו ששנו )רבעו( ]רבותינו[ באברהם שאמ• למלאכי השרת מת‬
‫הריבה אתם סזעדים‪ .‬שנאמר יאקהה סת לחס‪ .‬ובאחרונה במה הביא לסניהן נ׳ סאץ‪.‬‬
‫דקה הסאה וחלב ובן חבקר‪ .‬והאכילם נ׳ לשונות כחרדל שנאסר בן נקר רך וטוב‪ .‬שבן‬
‫כקד מסתמי וך‪ .‬וםדכת׳ רך‪ .‬ללמד אשני‪ .‬וטוב להורות אשלישי‪ :‬אבל הרשעים כיס‬
‫ננרש‪ .‬שאומ׳ הרבה ואשי׳ מעמ אעס עושין‪ .‬שכך םצינו כעסרון שבתחילה אמר השדה‬
‫נתתי לך‪ .‬ואהר כך נאם׳ ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא‪ .‬וכת׳ וישקל‬
‫אכרהס ונוס׳ עובר לסותר‪ .‬כתרנומו‪ .‬עוכר בכל הארצות שאין אדם פוסלו‪ .‬כלזטר‬
‫שהיה מקפיד על המשקל והוסיף לו את הקלבונות‪ :‬והד מקבל את כל האדם בסבר‬
‫פנים יפות‪ .‬שאם נכנסו אורחים אצלך קבלם ברצון‪ .‬שיהא סברך ודעתך טוב‬
‫להם‪ .‬ואף להם ייודע ויסגרו שכסבר פנים יפות ובהבר טוב ובלב טוב אתה נותן‬
‫להם‪ .‬מפני שכל העושה ואין ד ע ת נוהה בכך פניו משתנות ברע‪ .‬ושנו רבותיי‬
‫מלמד )שאין( ]שאס[ ארס נותן לחבית כל מתנות שבעולם ופניו כבושות בקרקע כאילו‬
‫לא נתן לו כלום‪:‬‬

‫וכו׳ » ״ ל ועי׳ כ ח ו ב ו ת ס״ז ע״ב ושס א י ח א זוודאי קלילי ו א ו ר ח * ר ת י ק ת א ‪ .‬כ* ל כ ל ב ‪ u t‬׳ ) ק ה ל ת מ׳(‪.‬‬
‫ובפ׳׳ב דעירובין דורשו וכו׳ כצ׳׳ל ה ו ס פ ת י ת י כ ח בעירובין א ש ר בלי ס פ ק ה ח ס י ר ה מ ע ת י ק בשעות‬
‫וכוונתו‪ .‬ל ה א ד א י ת א שם כ״ב ע״א מאי ד כ ת י ב א ש ר א נ כ י ם צ ו ך היום ל ע ש ת ם ) ד ב ד י ס ד( היום‬
‫לעשותם ולא ל מ ה ר ל ע ש ו ת ם וכר‪ .‬מי ש ט ר ח בע״ש וכו׳ ע׳יז ג׳ ע״א‪ .‬כ מ ו שיתבעוהו לדין ה ע ת י ד‬
‫וכד כ»״ל ק ב ע ת עתים ל ת ו ר ה ש ב ת ל״א ע׳׳א‪ .‬ד ל א ל י פ ת ת איניש בעידניח וכו־ פ ס ח י ם ד׳ ע״א‪.‬‬
‫ס א י ד ב ת י ב ו ש נ נ ת ס א ל ח ק ר א ו ש נ נ ת ם וכר כור׳ל ) ד ב ר י ם וי( קידושין ל׳ ע״א ועיין בתוס׳ ש ם ד״ח‬
‫ל א *דיכא וכר ועיי! ל ע י ל סי׳ נ ‪ 7‬ז ‪ .‬ד ח פ י ל ו ה כ נ ג ד ת ם י ד י ס וכו׳ ב ר כ ו ת כ״ו עי׳ב‪ .‬יבכרייחא שנינו‬
‫ו ג ר שאם ש ס ע א ד ם וכו׳ אדר׳׳נ ריש פי״ג‪ .‬שגא׳ ו ל ס ד ת ם אותם ו נ ר )דכריט ה׳(‪ ,‬ו א ק ת ה פ ת ל ת ם‬
‫) ב ר א ש י ת י״ח(‪ ,‬ששנו רבותינו ב א ב ר ה ם וכוי׳ ב ו ד ל ‪ .‬ו ב א ח ר ו נ ה כ ס ה ה ב י א ונו׳ עיין כ א ד ר ״ נ ס י ־ נ‬
‫ו ב ב ״ ס פ׳׳ו ע י ב ו‪6‬־י ע׳יא ו ב מ ד ר ש ת נ ה ו ס א ס׳ וירא ושם ריש ס־ ב ה ר ופ׳ ר א ה ‪ .‬ק ב ל ם ‪ p r o‬ש י ה א‬
‫ם ב ר ך ו ד ע ת ט ו ב ל ה ם ובו׳ והוא מלשון ת׳׳י ואל קין ואל ם נ ת ת ו ל א ש ע ה ) ב ר א ש י ת די( ולקין‬
‫ו ל ק ר ב ב י ה ל א ס ב ר אפין‪ .‬ו ש ם ל״א ד ו א ה א נ כ י א ת פני אביכן בי איננו אלי ונו׳ ת״א חזי א נ א י ת‬
‫ס ב ר אפי אכיבן ארי ליחנון עטי וכו׳ וכן בלשון ח ד ל ב ר כ ו ת ס׳־ג ע ״ ב בשם ש ה ס ב ר ת י לך פניס כ ך‬
‫א ת ה ה ס ב ר פנים לישראל‪ ,‬וירושלמי י ז ס א ‪0‬״ז ה ״ א ש ל א י ה א הריין ם ם כ י ר מ נ י פ ־ כ נ ג ד א ה ד •ומעיו‬
‫סגיס כ נ ג ר ה א ח ר וכר ו מ ד ר ש ש ח ״ ש פ ס ו ק ס ם ב ו נ י כאשישות וכד ע׳׳י ש ק ב ל ה אוחו ב ס פ ר *נים יפוח‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪ 6‬ז*‬
‫רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר‬
‫אומדות‪ :‬שמעין בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי‬
‫לגוף טוב משתיקה ולא המדרש עיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים‬
‫מרבה חט‪:‬‬

‫ע ש ה לך רב‪ .‬כרמפורש לעיל‪ .‬והסתלק מן הפסק‪ .‬אל תעמוד בדבר הלבד‪ ,‬בספק אלא‬
‫עשה לך רב‪ .‬ת א הסתלק מספק איסור‪ .‬שכן אדס זקוק להביא אשם תלד על‬
‫הספק‪ .‬ואל תרבה לעשר אומרות ואל תרניל לעשר כאומד‪ .‬שאע־ס שהמרבה במעשרות‬
‫פירוחיו מתוקנין‪ .‬מ־מ יש להוש לפעמים שלא ימול כשיעור‪ .‬ופירותיו טבלים ונמצא‬
‫מביא עצמו לירי ספק‪ .‬ואפילו הוא מרבה במעשרות יש איסור בדבר‪ .‬שאע־פ שפירותיו‬
‫מתוקנין מעשרותיו סקולקלין‪ .‬שהן טבלים והולין מעורבין זד‪ .‬בזה‪ .‬לפיכך לא יטול‬
‫מאומד אלא במדה מדורה ומהוקה ולא נדושה‪ .‬שנמצא עכשיו מתוקנין הסירות והמעשרות‬
‫ואע־־ש שהתרומה ניטלת באומד‪ .‬דתניא אלעזר בן נמליאל אומד ונחשב לכם תרומתכמ‬
‫ונוטר‪ .‬כשס שהתרומה ניטלת כאומד ומחשבה כך חרופ׳ מעשר ניטלת באומר ומחשבה‪.‬‬
‫אין תרומה דומה למעשר‪ .‬שהמעשר נתנה לו התורה שיעור‪ .‬אכל תרומה אין לה שיעור‪.‬‬
‫דאמ׳ שמואל אפי׳ חיפה אחת סומרת את וערי‪ .‬שנאמר ראשית דננך‪ .‬ושאמרו הנסים‬
‫‪,,‬‬
‫‪.‬עין יפה אחר מארבע ‪ .‬רעה אחד מששיט‪ .‬בינונית אחר מחמישים‪ .‬תקנת חכמימ היא‪.‬‬
‫אלא שםמבוהו על המקרא‪ .‬אחד מארבעים‪ .‬מוששיתם )אח( חאיםח' מהמר השעורים‪.‬‬
‫אחד סששים כפשוטו של מקרא‪ .‬דאיפה נ׳ םאין‪ .‬וששית האיפה הוא הצי סאה‪ .‬ותא‬
‫אחד מששים לתמר שהוא ל׳ סאין‪ :‬אחד מארבעים‪ .‬דכת׳ ששית האיפה מהמר החמים‪.‬‬
‫וששיחפ )את( האיפה מתמר השעורים‪ .‬ונר׳ כירושלמי‪ .‬אמר שסואל חן ששית של‬
‫וששיתם רהוו לחו שלש ששיוח ונמצא תרם אחר )םארכע( ]מארבעים(‪ .‬ולפיכך כת׳‬
‫וששיחם לשון רכים‪ .‬לומר שנוטל משני תמרים שלש שתתי איסה‪ .‬שהן סאה תמני‬
‫לששים םאין‪ .‬שהן ק‪-‬כ חצאי סאה‪ .‬חצי סאה למי חצאץ‪ .‬ואחר מחמשים דכתיב במרץ‬
‫תקח אתו מן ההמשיס יש לך תרומה שהיא אחוזה כזו‪ .‬ואיזו היא תרומת דנן תירוש‬
‫ויצהר‪ .‬וכדבר ר׳ יוסי‪:‬‬

‫ס ל ם ד שאם ארם ניתן וכי׳ כצ״ל אדר״‪ :‬סיף שי׳׳ג ע׳״ס‪ .‬א ל ת ע ס ו ר ב ד ב ר ה ל כ ה ב ס פ ק‬ ‫וכוי ע׳יש‪.‬‬
‫א ל א וטי ע׳׳ד פירוש הרמב׳ים דלעיל נ א מ ר ענין הלמוד‪ ,‬וכאן ה ו א אומד בענין ה י ר א ה ש ת ס מ ו ך עליו‬
‫ש ה מ ר ב ה ב מ ע ש ר ו ת שירותיו מחיקנים ובו׳ עירובין נ׳ ע״א‪ ,‬קידושין נ׳׳א ע״א‪ ,‬ם נ ה ו ה‬ ‫באריה זכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫נייד ע״ב‪ ,‬ועיין ירושלסי דמאי פ ״ נ ה ״ ב ה פ ו ח ת ממעשרותיו וכוי ו כ ח ו ם פ ח א רמאי פ״ח לפנינו הגי׳‬
‫מ ש ו ב ש ת ו ה ב י א י ח א ה ח ס ה מ ר ב ה ב מ ע ש ר ו ת מעשרותיו מ ת ו ק נ י ם וכוי ה מ ס ע י ם במעשרות מעשרותיו‬
‫מ ק ו ל ק ל י ם ו ט י וצ״ל ה מ ר ב ה וכו׳ מעשרותיו מ ק ו ל ק ל י ם וכו׳ ה מ מ ע י ט וכוי מעשרותיו מ ת ו ק נ י ם ובו׳‪.‬‬
‫ד ה נ י א אלעזד בן נ מ ל י א ל אומר ב י צ ה יי׳נ ע״ב‪ ,‬נימין ל׳ ע״כ‪ ,‬כ ב ו ר ו ת נ״ח ע׳׳ב ו כ כ ל ה ם ק ו מ ו ת א י ת א‬
‫אפילו ח ט ה א ח ה ובו׳ ע״ז ע׳׳ב‪ ,‬קידושין‬ ‫ו נ ח ש ב ל כ ם וגר ) ב ס ד ב ר י״ח(‪.‬‬ ‫א ב א אלעזר וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫נ ״ ח ע״ב‪ .‬שנא׳ ר א ש י ת ד ג נ ך ינז׳ )דברים י״ח(‪ .‬ושאמרו ח כ מ י ם יכי׳ ה ר י ס ז ח פ׳׳ד מ ש נ ה ג׳‪ .‬א ח ד‬
‫מארבעים מוששיחם ה א י פ ה מ ח ס ר השערים כצ״ל )יחזקאל מ ״ ה ( ד כ ת י ב ששית ה א י פ ה ס ח ס ר ה ח ט י ם‬
‫וששיתס האישה מ ח ס ר השעורים כצ״ל ועיין חולין' קר׳יז ע*ב בפירש׳׳י דייה ומשני ובו׳ ובירושלמי‬
‫ת ר ו מ ו ת שייר ה׳׳כ‪ ,‬ובפירוש הר״ש ת ר ו מ ו ת שם והובא בחוי׳יס בקיצור ד כ ח י ב ז א ה ה ח ר ו ס ה א ש ר‬
‫חדיםו ששיח ה א י פ ה מ ח מ ר ה ח ט י ם וששיתם האישה ס ח ם ר השערים‪ ,‬והמר שלשים סאים ואיפה‬
‫ש ל ש ה סאים נ מ צ א ששיה ה א י פ ה חצי ס א ה ‪ ,‬וששיתם היינו חרי ש ש י ח על ח ד ששית הוו ס א ה‬
‫ו מ ה צ ה לשני חומרים ל ח ו מ ר חטים ו ל ח ו ס ר שעורים הוו א ח ד ם&רבעים‪ ,‬ועיין רש׳׳י כ ח ו מ ש ד ב ר י ם‬
‫י ־ ח ובשנות אליהו שם‪ .‬ת ק ת א ח ד א ח ז ס ן ה ח ם ש י פ ו ג ל • ) ב מ ד ב ר ל״א( ע ״ ירושלמי ח ר ז ס ז ת פ י ר ח ״ כ‬
‫א״ר לוי כ ת י ב ו מ מ ה צ י ת בני ישראל ת ק ח א ח ד אהוז מן ה ת ט ש י ם בל ש א ה ה אוהו מ מ ק ו ם א ת ר הרי‬
‫ה ו א ב ז ה י כ ל • ו ב ת ו ס פ ת א ת ר ו מ ו ת פייה‪ .‬ו ה ו ב א ברש״י חולין קל״ז ע״ב ד״ה דאורייתא אין ל ה שיעוד וכו׳ ועי׳‬
‫הוס׳ יוטא כ״ר ע׳׳א ר״ה ם ת ר ו ם ו ת מ ע ש ר ו ט • ועי׳ בנר׳ב מהד׳־ת ת ל ק י׳ סי׳ ר״א ב ת ש ו ב ת ל ה נ א ו ן סחרי׳׳ב‪.‬‬
‫‪477‬‬ ‫מחזור הטרי‬
‫שמעון בנו אומר כך הוא סדרן של נשיאימ א( מבני בחירה ואילך‪ ,‬נ(ל‪.‬ילל ושמעון‪,‬‬

‫שמעון בנו א ו ס ר ובר להבין כ ל רברי ח ם ח ב ר כאן‪ ,‬וכן לעמוד ע ל ר ע ת ו ד ע ח ת ו ר ה לקמן ב ט ח ­‬

‫י מ ק ב ל י ה ת ו ר ה ו ל ו ם ד י ה ‪ ,‬ה נ ה נ ד ר ש לנו ל ב א ר מ ה ה י ל ה ס ד ר הנשיאיס ? ה י ו מימות ה ל ל‬
‫ז ה א ח ר ז ה ועניניהם לפי ד ע ת גדולי הראשונים מ ס ד ר י ה ד ו ר ו ת ו ה ם כ מ ו ת י ה ס ‪ ,‬ונצרף לזד‪ ,‬מ ע ט‬
‫מ א ס ר י ח י י ל השייך לענינינו ו ה ב ל בדרך ק צ ר ה ‪ .‬ו נ ה ח י ל ב מ ה ש א מ ד ו תו׳׳ל ש ב ח ט׳יי ע״* ה ל ל‬
‫ושמעון גמליאל ושמעון נ ה נ ו נשיאותן בפני ה ב י ה ק׳ ש נ ח ‪.‬‬
‫הלל‪ ,‬ו נ ק ר א ה ל ל ה ב ב ל י כי ה י ה םיותםי ב ב ל ‪ ,‬עיין קידושין ם״א ע‪-‬א בימי רבי בקשו לעשות ב ב ל‬ ‫א(‬
‫עיסה לארץ ישךןול א ס ר ל ה ‪ $‬קוצים א ת ם משימים לי בין עיני ופירש״י משום דרבי ב מ ש פ ח ת‬
‫ב ב ל ה י ה ס ב נ י בניו ש ל ה ל ל ש ע ל ה ו ק ב ל נשיאותו של בני • ב ח י ר * ועיין פ ס ח י ם ס״ו ע*א א ס ר ו ל ת ם‬
‫א ר ם א ה ד יש ש ע ל ה מ ב ב ל ו ה ל ל ה ב ב ל י שמו וכוי ס י ד הושיבוהו בראש ו מ י ט ת ו נשיא עדיהם וכוי‪,‬‬
‫ו ב ס ו כ ה כ׳ יראי ח ז ר ה ו נ ש ה כ ה ה ע ל ה ה ל ל ה ב ב ל י ו י ס ד ה ועיין רש׳׳י שם׳ ונקרא נ״כ ה ל ל ‪ .‬ה ז ק ן‬
‫עיין שביעית שיי מ ש נ ה נ ׳ זת א ה ד ס ן ה ד ב ר י ם ש ה ה ק י ן ‪ .‬ה ל ל הזקן‪ .‬ועיין נישין ל ״ ו ע׳׳כ‪ ..‬ותוספתא‬
‫נגעיס סוף פ ״ א ו ו ה א ה ד סהדבריש שעליהם ע ל ה ה ל ל ס ב י ל ועיין ס פ ר א פ ר ש ה הוריע פי נגעים ס ו ף‬
‫פ ר ק מ י ‪ ,‬ו כ ש מ ת הספידוהו הי ה ס י ר הי עניו תלמידו• של עזרא‪ ,‬ס ו ס ה מ ״ ת ע ׳ ׳ ב ‪ ,‬ס נ ה ד ר י ן ‪ .‬״ י א ע״א‬
‫ו ב ח ו ם פ ה א ס ו ט ה סייג‪ ,‬ועיין מ ס כ ת סופרים םס״ז ה ״ ם א מ ת ‪ .‬עליז ע ל ה ל ל ש ל א ע ז ב ד ! ^ י ת כ מ י ס‬
‫מ ל א ל מ ד ה אפילו כ ל ה ל ש ו נ ו ה אפילו ש י ה ה הרים ו ג ב ע ו ת ו ב ק ע ו ת ש י ה ת עצים ועשבים ש י ח ת תיות‬
‫ב ה מ ו ת ש י ח ה ש ד י ם ו מ ע ל ו ת ה כ ל ל ס ר כ ל כ ך ל ט ה סשדש שנא׳ ה ׳ ח פ ץ לםען צדקו יגדיל ת ו ר ה‬
‫ויאדיר‪ ,‬ועיין בתוס׳ רתיד׳־א שם‪ .‬ובערוך ע ר ך ם ת ‪.‬‬
‫בנו ש ל ה ל ל לא נזכר בשום מקום ב ם ש נ ה ‪.‬‬ ‫ב‪ £‬שמעון׳‬
‫ג‬
‫( גמליאל׳ הוא ר׳׳נ הזקן נ כ ר ו ש ל הלל‪ ,‬ש ת ק ן כ ס ה ת ק נ ו ת כ ד א י ח א ר ״ ה כ ״ נ ע׳־ב ב ר א ש ו נ ה ל א‬
‫חיו זזין מ ש ס בל היוש ה ת ק י ן ר״ג הזקן שיהו ס ה ל כ י ן אלפיס א ס ה ל כ ל רוה‪ ,‬ולא אלו‬
‫ב ל ב ד ובו׳ ובנימין ל׳־ב ע ־ א ה ת ק י ן ר׳׳ג הזקן ש ל א יתו עושי! כן מ פ נ י תקון ה ע ו ל ם ‪ ,‬ושם ל‪-‬ד ׳‪,‬־־ב‬
‫ה ת ק י ן ר״נ חוקן שיהא ט ח ב איש פלוני ו כ ל שום שיש לו וכו׳ ושם ה ת ק י ן ר״נ ח ז ק ! ש ת ה א נ ו ד ר ת‬
‫ל י ת ו ס י ס כ ל ס ה שירצז ו כ ר ‪ ,‬ועליו א ס ר ו ס ו ס ה ם ״ ם ע״א ס ש מ ת ר־־נ הזקן כשל כ ב ו ד ה ה ו ר ה ‪.‬‬
‫י( שמעון ‪ p‬גמליאל‪/‬הוא ה נ ז כ ר ב א ב ו ה פ ׳ ׳ א ס ש נ ה י׳׳ז שסעון בנו א ו ס ר כ ל ימי גדלהי וכו׳‬
‫‪1‬‬
‫ומדרש וי־י׳ר שרשה ט׳׳ז‪ ,‬ו מ ד ר ש ק ה ל ת פ ר ש ה ה ׳ ‪ ,‬נ׳‪ ,‬כ ד ת נ ן ב א ב ו ת‬ ‫י‬
‫שמעון כ נ ו א ו מ ר ובו׳ ו מ ד ר ש ת נ ה ו ס א פ ר ש ה ויצא‪ .‬וזהו ר׳ שמען ש א ס ר ב ר י ת ו ת ח ׳ ע י א הםעון ה ו ה‬
‫ל א אלין ח ל י ל ת ע ד ש י ה י ה ברינרין‪ ,‬והוא ה י ה מ ע ש ר ה הרוני מ ל ט ה ‪ -‬ועליו א מ ר שמואל ה ק ס ן‬
‫ב ש ע ת מ י ה ח ו שמעון ו י ש ס ע א ל ל ח ו ר ב א ו נ ר ס ו ט ה ם ״ ה ע״ב‪ ,‬וסנהדרין י׳׳א ע׳׳א‪ ,‬ועיין בארר׳׳נ פל׳יח‪.‬‬

‫ר‪3‬ן גמליאל דיבנה׳ ו ה י ה עזר ק ט ן ב ו ם ן חורבן ה ב י ת ‪ .‬ו נ ה ג ה נ ש י א ו ה ב מ ק ו מ ו ר׳ יוחנן בן‬

‫‪1‬‬
‫זכאי ע ד שגדל‪ ,‬וד׳ יוהנ! ש א ל ט א ס פ ס י נ ז ס עליו ועל זרעו שלא חשסוק‬
‫ה נ ש י א ו ת מ ה ם ‪ ,‬גיפין נ*ו ע*ב‪ ,‬וזה ר ״ נ ה י ה אהי א ש ת ו ש ל ד ׳ אליעזר בן הורקנוס בדאיתא ב ב י ט‬
‫‪,‬‬
‫נ ״ מ ע ״ ב ע ־ ש ו ב ש ב ח קס׳׳ז ע*א א י ס א שלום ד ב י ת ח ו דר״א א ת ת י ה ר ר ״ ג הואי‪ ,‬ו ה ו א ד״נ בעל‬
‫ס ח א י ק ח ו ש ל ד׳ יהושע עיין ב ר ט ת כ ־ ז ע״ב׳ ו ש ס כ י ה ע״א ש ב ק ש ו ל ה ע ב י ר ו מנשיאותו ב ו מ ! ר׳׳ע‬
‫ומדברי ההום׳ ג ד ה ו׳ ע ־ כ ם ש מ ע ד ב כ ל מקום שגובר ס ת ם ר״נ ה ט ו נ ו ; על י״ינ ד י ב נ ה הנ״ל ו ד ל‬
‫ד ״ ח ב ש פ ח ת ו ש ל ר״ג פירש ר ש ב י ם דהיינו ר״נ הזקן ו ט י ומיהו אין ר ג י ל ו ת להזכיר ם ה ם ר״נ א ל א‬
‫ר״ג הזקן ו י ט ל ל ה י ו ת שזהו ר׳׳נ ד י ב נ ה הבירו ש ל ר״א וד׳ יהושע‪ ,‬וצ״ע ס ה י ו ד א י ה א בפ׳׳ב ד פ י א ה‬
‫מ ש נ ה ר מ ע ש ה וכו׳ לפני ו׳״ג ועלו ל ל ש כ ו ז ה נ ז י ת ושאלו‪ ccn .‬ע״כ ה ט ו נ ה ע ל ר״נ הזקן ד כ י ם י‬
‫ד״ג ד י ב נ ה לא ח י ה ב*ד ב ל ש כ ת הגזית‪ .‬ועיין בסה׳׳ד אוח ש׳ ש ל א העיר ם ז ה ‪ ,‬ו כ א ו ת נ׳ ח ש י ב‬
‫ל י ה לר׳׳נ השני ע״ש ועיין סנהדרין י״א ע׳׳א מ ע ש ה כר״ג ש א מ ר ה ש כ י מ ו לי ש ב ע ה וכו׳ ושש י״א‬
‫ע״ב מ ע ש ה ב ד י ג וכו׳ ו ח י ה יוחנן מ פ ר ה ל ו עומד לפניו וכוי ו א ף ששני ה מ ע ש י ו ת בלשון א ח ד נ א ס ר ו‬
‫ס ע ש ה בר׳ינ ו כ ר פ ת ס ׳ ל פ י מ ה ש ה ו ב י ת ב ת ש ו ב ו ת ם ה ר ל כ י ה ה י ה מ ע ש ה הראשון ב ר י ג הזקן ו מ ע ש ה‬
‫השני ה ו א בר״נ ד י ב נ ה עיין שם ב ת ש ו ב ת ה א ר ו כ ה בסוף ה ס פ ר ‪ ,‬ואין ל ה א ר י ך כאן‪.‬‬

‫י( ר׳ שמעיז ‪ \2‬גמליאל‪ ,‬הוא ר׳ שמעון ח נ ז כ ר ב א ט ת פ׳־א ם ש נ ח י׳׳ת ו ה ו א נכדו של שמעון‬

‫המוזכר ל מ ע ל ה ‪ ,‬והוא אביו ש ל רבינו ה ק ר ו ש ‪ ,‬ה נ ק ר א בשם ס ח ס ׳‬ ‫י‬ ‫י‬
‫‪ #‬י ב י ״ ו ח י ה בימי ר׳ יוסי ודי יהודי‪ ,,‬כ ד א י ח א פ ס ח י ם ק׳ ע׳׳א ו מ ע ש ה ברשב׳׳ג ודי י ה ו ד ה ודי יוסי‬
‫שהיו מסובין ב ע כ ו ו ק ד ש עליהם חיום א״ל ר ש ב י ג לדי יוסי ברבי רצונך נ פ ס ו ק ו נ ח ו ש לדברי י ה ו ד ה‬
‫ה ב ר י ט ‪ .‬ורצז ר׳ מ א י ר ור׳ נ ת ן להעבידו מנשיאותו עיין הוריות י י נ ע*ב‪ .‬ו ה י ה עגיו ביותר כ ד א י ח א‬
‫ב ב י ס שיד ע ־ ג ח ל ש דעתיח דרבי א ת א אייל ל א ט ה א ‪ -‬ל בבי א ל ירע ל ך ש ה ו א ארי בן ארי ו א ת ה‬
‫ארי בן ש ו ע ל ו ב ר ו ע ל ר׳ שמעון ב! ג מ ל י א ל ז ת אמדו כ ת ו מ ת ע״ז ע״א‪ ,‬וניסין ל ״ ת ע׳׳א‪ .‬ושם ע״ח‬
‫ע ״ א ובשאר מ ק ו מ ו ת נ ב ל םקים ש ש נ ה ד׳ שסעון בן נ מ ל י א ל במשנתינו ה ל כ ה כ מ ו ת ו וכו׳ ועיי! תום׳ כ ח ו ב ו ת‬
‫ל נ ר ח ח ל ב ה וכו׳ ועיין ברא״ש פ ר ק אע״פ סי׳ כ ‪ r‬ו ב ק ‪ -‬נ ‪ zv‬ועיין חום׳ ב ר כ ו ת י״ז ן ך כ‬ ‫‪m‬‬
‫ד ״ ח ר ב שישא ובו׳ ובתיו״ט עירובין ש״ה מיז‪ .‬ו ל ר ע ה ה ס ת ב ר ל ק מ ן והו ר־ שטעון ח ג ח ר ג עסי‬
‫ר׳ ישמעאל בן אלישע‪.‬‬
‫י( ר׳ ‪ TTVtiT‬הנשיא‪ .‬ונקרא נ י כ ב ש ס ס ת מ י רבי עיין קידושין ס״נ ?ךא היינו ר ב י חייט ר׳ י ה ו ד ה‬
‫תנשיא‪ .‬ו ש ב ת ל״ב ע׳־ב‪ ,‬ו י ב מ ו ת מ ־ ה ע׳יא וסאן ר׳ י ה ו ד ה ה נ ש י א ר נ י ‪ ,‬ו נ ק •א‬
‫נ ״ כ דבינו ת ק ד ו ש ‪ ,‬ש ל א הבנים ידו ת ת ת א ב נ ט ו ‪ ,‬ולא נ ס ת כ ל ‪ -‬ב ס י ל ת ו לעולם עיין ש כ ת ק י י ח ע ״ ב ‪.‬‬
‫ואמרו ע־יו מ י ס ו ת מ ש ה ועד ר נ י ל א מצינו ת ו ר ה וגדולה במקום א ח ד ‪ .‬עיין נימין נ י ט ע ״ א וסנהדרי;‬
‫ליי <ד* ו ה ו א ח י ב ר ה מ ש נ ו ת עיין ב*ק ד ו ע ־ ב תוס׳ ד*ח בימי ד ב י ובר זע״; י ב מ ו ת ס ‪ -‬ר ן ך ב ‪,‬‬
 ‫מחזור ויעודי‬ ‫‪478‬‬
‫גמליאל ושמעון‪ ,‬נמליאל הוא ר־נ הזקן‪ ,‬שמעון‪ ,‬הוא רכן שמעון שנהרג‪,‬‬
‫נ( ויהודה‪ ,‬הוא ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬גמליאל יהודה נשיאה‪ .‬הילל ושמעון‪ .‬מרשו רכותיגו‬
‫ביציאות שבת‪ ,‬שנהנו נשיאוחס כפני הכיח ק׳ שנה‪ ,‬י( וקצת נהנו לאחר הכית‪ ,‬ולפי‬
‫שלא הזשלם נשיאותו בפני הבית לפיכך לא נמנה עם אילו‪ ,‬ועוד קטן היה באותו הימים‪:‬‬
‫ורק יוחנן היה ראש ישיבה מסני שהיה זקן מתלמידיו של הילל‪ ,‬ואותו רבן נמליאל בן‬
‫בנו של הילל‪ ,‬ה( הוא ר׳נ הזקן‪ ,‬דימה היה‪ ,‬כמו שמצינו בכל כחבי‪ ,‬באבא חלםתא אביו‬
‫של ר׳ יוסי בן חלפתא‪ ,‬חלמידו של ד• עקיבא‪ ,‬שאמי לו לר־נ דימה‪ ,‬זכורני בר״נ הזקן‬

‫וכתובות צ״ג ע׳׳א‪ ,‬ושם צייה ע״א‪ ,‬ועיין ביצה ב׳ ע״ב‪ ,‬ס א ן ם ח ס ח לםחניחין רבי וכו׳ ופירש׳׳י הוא‬
‫ס ד י ה מ ע נ ה זכו• זר״ר‪ ,‬ז׳ ע׳׳ב‪ .‬וםירש״י רבי היא הוא א מ ר ה ל ס ת נ י ת י ן וכו׳ ו מ ג י ל ה ט׳ ע״ב‪ ,‬חולין‬
‫סייד ע׳׳א ובסירש״י שם‪ ,‬ושם ק ״ ד ע״א‪ ,‬ועיין שבועות ד׳ ע״א‪ ,‬ושם ה׳ ע״א הוריות י״ב ע״ב‪ .‬ור'‬
‫יוהנן קראו רכי ר כ ה עיין חולין נ״ר ע׳׳א‪.‬‬
‫‪ (P‬רב* גמליאל !ד; שמעון‪ ,‬בניו ש ל רבי‪ ,‬והיו נ ק ר א י ם רבן גמליאל ברבי‪ ,‬ור״ש ברבי‪ ,‬ונזכרו‬
‫י שניהם חולין צ׳יח ע״א‪ .‬ועיין חולין ה ע׳׳ב ר״ג וב׳׳ר נםגו על‬ ‫‪.‬י‬
‫ש ת י ט ת כותי וכו׳ ופירש רש׳׳י ר״נ בנו י של ר׳ י ה ו ד ה הנשיא ש ה י ה סן האחרונים וכוי ועיין בתום׳‬
‫ש ם ד י ה ר״ג זכר‪ ,‬ונזכר ר״נ בנו של ד׳ יהודה הנשיא כפ׳יב ד א ב ו ת מ ש נ ה ב׳‪ ,‬ו ב כ ת ו ב ו ת ת ׳ ע״ב‬
‫ושש י׳ עיא• יע״כ ע״ש‪ ,‬ו ב ש ע ת מ י ת ה רבי א מ ר אע״פ ששמעון בני ה כ ם נ ם ל י א ל כני נשיא כ ה ו ב ו ח‬
‫ק״ג זן׳ב ע״ש‪.‬‬
‫ט‬
‫( ר׳ יהודה נשיאה׳ נ כ ר רבי‪ ,‬עיין גיטין ע׳׳ו ע״ב א ס ר ר׳ יוחנן ר׳ יחודה נ ש י א ה בנו של ר״נ‬
‫בד רב• הורד‪ ,‬ובו׳ ופירש״׳ כנו ש ל ר״נ ב ד ר׳ ג נ ו של רבינו הקרוש‪ ,‬ועיין‬
‫ע׳׳ז ל״ז ע׳׳א‪ ,‬ו ב מ נ ח ו ת ס״ד ע״ב ר ״ נ בר רבי אוסר נ א ס ר כאן וכו• ו ב נ ד ה ם׳׳נ ע״ב זו דברי ר׳ינ‬
‫בר דבי וכד והיה ב ת ה י ל ת אמוראים ביבי ר׳ יוחנן וריש לקיש‪ ,‬ועיין ע׳׳ו לי׳ה ע ״ כ רבי ובית ר י ט‬
‫התירו א ח השמן ו ר ש ״ רבי וב״ד ובו׳ לא גרסינן ד ה א לאו איהו שרייה אלא ר׳ יהודה נ ש י א ה ב ר‬
‫בדיד‪ ,‬ש ח י ה זכו׳ ואלו דבי בגו ש ל ר ש ב ״ ג היי וכוי ע׳׳ש ועיין ל״ו ע׳׳א הו‪ •0‬ד׳׳ה אשר וכו׳ בסתניתין‬
‫וכר ו ח י ה הלמירו ש ל ר׳ יוחנן כ ד א י ה א ר״ה ב׳ ע״א ו ה א ש ל ה ליה ר׳ י ה ו ד ה נ ש י א ה לדי אסי הוו‬
‫יודעין ש כ ל ימי! של ד׳ יוחנן ה י ה מ ל מ ד נ ו וכר ועי׳ בתום׳ שם ד״ה ש ל ה וכו׳ ותוס׳ ע״ז ל״ג ע*ב ד״ה‬
‫ב ע א מ י נ י ה ו כ ר ועיין ב ״ ב קי׳׳א ע״א מיםתמיך ואזיל וצייע ו ב ש ב ת ק ״ ס ע׳׳ב אשר ר׳׳ל משוט‬
‫ר׳ י מ ר ה נ ש י א ה וכוי יאמר ר׳׳ל ל ח ׳ ה ז ר ה נ ש י א ה וכוי‪ ,‬ושם ק״ל ע״ב א ס ר ר׳ שמעון בן לקיש‬
‫משום ר יהודה הנשיא )והוא ר׳ יהודה נשיאה(‪.‬‬

‫י( ה ל ל מ ש ל ד׳ ‪ T U T‬גשיאה׳ ה ו א העשירי ל ה ל ל הזקן והיה בימי אכיי ורבא והוא אשר‬
‫ה ק ן וסדר ה ח ש ב ו ן לדורות בחדשים ובשנים‪ ,‬כ ס ו שהכיא‬ ‫י‬
‫החשב׳״ן בססו־ א ז ה ר ו ת ‪,‬ז״ל והיום שאין ל ט מ ו מ ח י ם םטובין עד מ ש ה ר ב ע ו ע׳׳ה אנו סוסכין ע ל‬
‫חשכו! העיבור בין בקידוש ה ח ד ש בין כעיבור ה ש נ ה על ר• ה ל ל ב ט של ר׳ יהודה נשיא ב ט ש ל‬
‫ר״ג ב ט ש ל ו ׳ יהודה הנשיא ה ו א דגינו ה ק ר ו ש והיה בים׳ אביי ורבא‪ ,‬ולפי ש ר א ה ש נ ת ב ט ל ה‬
‫ה ס מ י כ ה ומפני בטול ה ס מ י כ ה היו מ ת ב ט ל י ן ה ס ו ע ד ו ת כ מ ו ש נ ת כ מ ל ו דיני קנסות‪ ,‬ע׳׳כ ת ק ן ל ט זה‬
‫ה ח ש ט ן ש א ט סימכין עליו ב נ ל ו ת עד שיבוא אליהו וכרו לטוב ונהזר לקדושיט ע״ש הראייה‪ .‬ועיין‬
‫ב ס פ ר ה מ צ ו ת ל ה ר מ ב ״ ם מצוה קנ״נ‪ ,‬ונרמב״ן שם‪ ,‬ועיין ב ס פ ר יסוד עולם סוף מ א מ ר רביעי‪ ,‬ובשו״ח‬
‫תשכ׳״ן ת״ר סיםן קל*ו‪ ,‬ובשו׳׳ח כ ה ר ל ב ״ ה סי׳ ק ס י ז כ ס ו ף ה ס פ ד ‪ ,‬ועיין ברביט בחיי פ ר ש ה כא‪,‬‬
‫ואהריו היו עוד ש ל ש ה דורות משולשילתא ד ה ל ל הזקן ו ה ס ‪ :‬ר י נ כן הלל‪ ,‬י ה ו ד ה בן ר״נ‪ ,‬ור״נ‬
‫כ ח ר א ה ‪ ,‬כן ה ו א ב ס פ ר היוחסין א ו ת ג׳ ס ה א מ ז ר א י • וזיל ב ס פ ר ה ג א ו נ י ם ז״ל הזכיר נ ו זה ה ס ד ר‬
‫ר ב ע ו הקרוש‪ ,‬ור־ינ כ ט ׳ ויהודה נ ש י א ה ב ט ‪ ) ,‬ו ה ל ל בנו כצ״ל׳ ועיין ב ס ה ״ ר א ו ת ני( א ש ר תקן‬
‫ה ע כ ו ר כ ס ו ש ה ב י א ר׳ שמעי! בר צ מ ח דוראן בפירוש ה א ז ה ר ו ת ‪.‬‬

‫יא( ור׳יג ג נ ו ש ל זה ה ל ל ‪.‬‬

‫ע( ויהודה בנו‪.‬‬
‫ע‬
‫לשטרות‪ ,‬ע״כ‪ .‬ו ל ד ע ת שד״ל ב ה ע ר ה ל ס ד ר ת נ ״ א ט ע ו ת ה ו א בספר‬ ‫( ור״ג ב ת ר א ה ש נ ת תק׳׳ל‬
‫היותסין וצ׳׳ל ש נ ת ת ש י ל לשטרות‪ ,‬וכבר ה ק ד י מ ו בסהדו״ר א ו ת ג׳ שיש ט ע ו ת‬
‫ברברי היוחסין ע״ש‪.‬‬
‫לעתה נשוב לפרש דברי ה מ ה ב ר ‪ .‬א( מבני כ ח י ד ה ואילך עיין פ ס ח י ם ם׳ץ ז ך א ה ל כ ה וו נ ת ע ל ס ה‬
‫מ ב נ י ב ה י ר ה ו ב ר ס י ר הושיבוהו כ ר א ש יכר ו ב י ם פ״ה ע״א‪ ,‬זע״ן ירושלמי פםהים פ י ו ה י א ‪,‬‬
‫וירושלמי כלאים פייט ה״ג‪ .‬כ ת ו ט ח פי״ב ה״נ‪ .‬נ ( ה ל ל ושמעון וכר ש ב ח ט״ו ע״א ושירשיי ר׳‬
‫שמעון בנו של ה ל ל היה‪ ,‬ורבן נ ס ל י א ל היא י ״ ג הזקן‪ ,‬ושמעון הזא ר׳׳ש ה נ ה ר ג ע ם הרוגי מ ל כ ו ת‬
‫והוא ה י ה אביו של ר״ג רצעריה לר׳ יהושע בן ה נ נ י ה ) כ ר ט ת ב״י ע״כ( ושעשה מ ח ל ו ק ו ת ע ם ר״א‬
‫בן הורקנוס ) ב ״ ס נ״ט ע׳׳ב(‪ .‬נ( ויהודה יבי• י ל ג מן ה ס ד ר ר״ג השני ו י ב נ ה ‪ ,‬ורשב״ג אביו ש ל‬
‫ר׳ י ה ו ד ה הנשיא‪ ,‬ועיין יוחסין מאיזר אי‪ .‬ועיין ב ס פ ר כ ר י ת ו ת י״ע שער א׳ דודות ה ת נ א י ם ו ה ק ד מ ה‬
‫ליד ה ה ז ק ה ו ה ק ד מ ה ל ס ד ר ורעים להרםכ׳‪-‬ם פ ״ ג ו?׳׳ע‪ .‬י ( ו ק צ ה נ ה נ ו )צ׳׳ל נ ה ג ( וכר מ ב א ר לסר‪.‬‬
‫לא חשיב ה נ מ ר א ר׳יג השני משום של;‪ :‬הושל^ נשיאותו בפני ה ב י ת משני שהורבן ה ב י ה ה י ה כיסיו‪,‬‬
‫ועוד קטן ה י ה וכוי‪ .‬ת( הוא ר״ג חוקן דיבנה ה י ה ו ט ׳ נ ר א ה ר ח ס ר כאן ו נ צ י ל ה ו א ד ־ ג הזקן‪ ,‬ו ד ־ נ השני‬
‫‪479‬‬ ‫מחזור ייסורי‬

‫אבי אביך שהיה עוטר על נב מעלה בהר הבית כוי‪ ,‬ובן ניבטות ס׳ בחרא׳ י( חוא ר־נ‬
‫שבקשו להומו שאמרו עליו בעל החונט מתבקש‪(' ,‬ושמעק בנו הוא רבן שטעון שנהרנ‪,‬‬
‫עם ר׳ ישמעאל כן אלישע שאמי עליהמ שמואל הקטן בשעת מיתתו שמעון דשטעאל‬
‫לחורבא וחברוהי לקטלא‪ ,‬בשלהי מסבת סוטה‪ ,‬מ( אבל ממה שמצינו אומר אני שהוא‬
‫רבן שמעץ אביו של רנינו הקדוש שחרי נער קטן חיה באותה שעה נימי ר׳ יהושע‪,‬‬
‫כדמוכת כניטין ‪) x‬מי שאחוו( ]הניזקין[‪ ,‬ר׳ יד‪1‬שע ורינ ריננה חם הלוקין‪ ,‬ואחריהם ך־‬
‫עקיבא וי׳ ישמעאל כאחח‪ ,‬בימי רבן שמעון נן נםליאל‪ ,‬אבל נדולים היו ממט לימים‬
‫ר׳ יהודה ור׳ יוסי בני נילו‪ ,‬כמו שאסרש למטה‪ ,‬ואהריו ר־נ דימה‪ ,‬נם הוא שכייקש רבן‬
‫יוחנן עליו ועל ורעו מלשני אסססיינוס קיסר‪ ,‬בביטין‪) ,‬במי שאדמו( ]כהניזקין[‪ .‬הוא ט(נחלק‬
‫עליו ר׳ יהושע במםכח ברכוח‪ ,‬וכבבורוח‪ ,‬ובראש השנה‪ •,‬ונטלו נשיאותו טמנו‪ ,‬ואחריו‬
‫רשב־נ‪ ,‬י( חבירם של ר׳ יהודה ודי יוסי בערבי פסחים‪ ,‬כ( הוא שביקשו ר׳ מאיר ור׳‬
‫נתן להודית מנשיאותו‪ ,‬כדמשורש בסוף הוריות‪ ,‬הוא ל( אביו ש ל רבינו הקדוש הנקרא‬
‫שמו רע כדטסורש כפרק אחרון של כתבות‪ ,‬מ(;דיג אומ• •עשה לך רי ששנינו כאן‬
‫הוא בן בנו של הילל ורינ תקן היה נקרא‪ ,‬ושמעון דבל ימי נרלתי בין ההכמים‪ ,‬הוא‬
‫רכן שמעון שנהרג‪ ,‬ומה שקורת שמעון‪ ,‬יש לומר שעד שלא נסמך א׳ דבר זה ונתקבלה‬
‫בעיני התלםידיס וקבעוהו כשמו‪ ,‬ואעפ״י שנסמך אחרי כן משנה לא זזה ממקומה‪ ,‬וכיוצא‬
‫בדבר שנינו בסנהדרין סרק היו בודקין‪ ,‬נ(םעשח ובדק בן זכאי בעוקצי תאינים‪ ,‬ס( ופי׳‬
‫בנמר׳ ש ת א רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬ע(אלא )שבעירו( ]שבעודו[ תלמיד יושב לפני רבו א׳‬
‫דבר זה‪ ,‬וגיאותה לרבו‪ ,‬וקבעוה כשמו‪ ,‬ואעס׳י שנסמך אחרי כן משגה לא הה ממקומה‬
‫שכיון שנקבעה נקבעה‪ :‬כל ימי גידלתי בין החכמים ולא מצאתי לנוף סוכ משתקה‪ ,‬לא‬
‫מצאתי ולא למדתי מהם שתהא מידה יפה באדם יוחד משחיקה‪ ,‬שםעליבין אות והוא‬
‫שוחק‪ -‬כמו ששנינו ס(הנעלבק ואנן עולבין שוסעין הרסתם ואינם משיבים‪ ,‬עליהן הבת׳‬
‫צ(]ואהניו[ כצאת השמש ונזמי‪ ,‬שאינו עומד וחתר ומוציא רבה על חבית‪ ,‬שנאסר‬
‫ק(וסוציא דכה הוא כסיל‪ ,‬וכיש אם מוכיחים אות‪ ,‬שנאמר ל(אזן שמעת )חבחן ת כ ת ת‬
‫סוםר( ]תכחת חיים[ בקרב חכמים תלק‪ ,‬ח ת שאמרו חכסים ם(מלה בסלע סשתקא‬
‫ד י ב נ ה היה׳ כםז ש ס צ י ט וכד ש א מ ר לו לר״ג ל י מ ה ובר שבר׳ ק נ ד י ע*א‪ .‬וביבמות קכ׳״ב ע״א מקובלני מר׳־נ‬
‫הזקן וכוי וכשבאחי והרציתי הדברים לפני ר׳*ג ש מ ח לדכד׳ ובו׳ ועי׳ בכורות ל*ח ע י א העיר ח ו ק י ת אבי‬
‫ע ק ש לפני ר״נ ב י ב נ ה ש א ם ר סשום ר׳׳נ הזקן וכוי‪ .‬ו( ה ו א ר״נ ש ב ק ז ו להורגו ובר בעל ה ח ו מ ס מ ת ב ק ש‬
‫ה ע נ י ה כ ״ ס ע״א‪ .‬ז( ושמעון בנו ה ו א ובן׳ ה א ס ו ר ב מ ש נ ה י׳׳*‪ ,‬ב ש ע ה מ י ח ח ו כצ׳׳ל‪ .‬שמעון וישמעאל‬
‫להוי־בא וכו׳ ס ו ס ה מ ״ ח ע״ב וסנהדרין י׳׳א ע״א‪ .‬ח( א ב ל מ ס ה שמציט ובו• פירש מ ס ה ש ם צ י ט‬
‫ס ת י ר ה ל ד ב ר ללמד ששמעון ה נ ה ר ג ה ו א שמעון השני‪ .‬אומד אני שהוא רבן שמעון אביו ש ל רכינו‬
‫ה ק ד ו ש שהרי נ ע ר ק ט ן ה י ה וכר ר׳׳ל י ש מ ע א ל בן אלישע ב ש ע ה שפדאוהו ר• יהושע כ ר מ ו כ ח בנימין‬
‫פ ר ק הניזקין כצ״ל ני׳ה ע״א‪ ,‬ור׳ יהושע ב ר פ ל ו ג ת י ה דר׳׳ג דיבנח‪ ,‬ואחריהם נ ה ר נ ו ר׳ עקיבא ור•‬
‫ישמעאל כ א ח ת ‪ ,‬ומזה מ ו כ ח ראוהו ש נ ה ר נ הוא ר׳ שמעו; השלישי אביו של רבי‪ ,‬ובזמן מ א ו ח ר‬
‫לתורבן‪ ,‬ואפילו ל ד ע ת ה ת ו ס ׳ ניטין מ״ה ע׳׳א ד״ה ד ל א ליגרבו ובו• א׳ינ ב ש ע ת חורבן ה ב י ת ל א שייך‬
‫ד ל א ליגרכו‪ .‬ק ש ה מ ת א ד א י ת א כ ר כ ו ת ז׳ ע״א אמר ר׳ ישמעאל בן אלישע פעם א ת ת נ כ נ ס ת י ל ה ק ט י ר‬
‫ק ט ו ר ת לפני ולפנים וכוי ד ס ש מ ע רר• י ש מ ע א ל בן אלישע קדים טובא‪ .‬וע*כ צ ״ ל ' ד ת ר י ר׳ י י ש מ ע א ל‬
‫בן אלישע הוו‪ ,‬עיי! ת ס ׳ י ב מ ו ת ק״ד ע׳׳א ד י ה אמר ו ט י ועיין ביוחסין ס א מ ר ראשון‪ ,‬ד י ה ד׳‬
‫ישמעאל וכו׳ ובסה׳יר אות י׳‪ .‬וכן ראיתי ב ס פ ר הקדמון כ פ ת ו ר ו ס ר ת פ ר ק המישי ש ד ע ה ו כ ד ע ה‬
‫ה ס ת ב ר ‪ ,‬וז״ל שהרי ר׳׳ע מ ע ש ר ה הרוני מ ל כ ו ת ה י ה עם ר׳ שמעון בן ג ס ל י א ל אבי רבי‪ ,‬אך מ ה‬
‫שםםייס ש ס וא*כ אוחו מעשר׳ מימי דכי ה י ה וכר פ ל י א ה גדולה היא בעיני שהרי ביום ש מ ה ר׳׳ע‬
‫נולד ר ב י כ מ ב ו א ר קידושין ע ־ כ ע״ב‪ .‬בגימין בהניזקין בצ׳׳ל נ׳ץ ע׳־ב‪ .‬ס( ג ה ל ק עליו ר׳ יהושע‬
‫כמס׳ ב ר כ ו ת כ י ז ע״ב‪ ,‬ו ב ב כ ו ר ו ת ל״ו זךא‪ ,‬ובר״ה כ י ה ע״א‪ .‬י( חבירם של ר׳ י ה ו ד ה ור׳ יוסי וכו׳‬
‫פ ס ת י ם ק׳ ע״א וניחוש ל ד ב ר י ר׳ יהודה חכירינו‪ .‬כ( הוא שכקשו וכו׳ הוריות י׳־ג ע׳׳ב‪ .‬ל( אביו‬
‫ש ל ר ב י ט ה ק ר ו ש ה נ ק ר א שסו ר ש ב ־ נ וכר בצ־ל‪ .‬מ( ור״נ אומר ע ש ה ‪fj‬־ ר ב וכוי היא ב מ ש נ ה‬
‫ט״ז ש ס לשסעזן ל כ ל יסי גרלח׳ וכו׳ ה ו א ה נ א מ ר ב מ ש נ ה י׳׳ו‪ .‬נ( מ ע ש ה ו ב ד ק בן זכאי ובו׳ סנהדרין‬
‫‪0‬׳ ע׳׳א‪ .‬ס ( ופירשו ב ג מ ר א וכו׳ שם מ״א ע י א ‪ .‬צ( א ל א שבעודו ת ל מ י ד וכו׳ כ ג י ל ‪ ,‬ס( הנעלבין וכוי‬
‫גיסי; ל״ז ע*ב‪ ,‬יומא כ ״ נ ע״א׳ ש ב ת פיית ?רב‪ .‬צ( ואהכיו כ צ א ת וטי )שיפסיס הי(‪ .‬ו ב מ ד ר ש ה ת ל י ם‬
‫ס ו ם ו ר ט‪-‬ז כ ל מ ׳ ש ש מ ע ק ל ל ת ו ושותק נ ק ר א הסיד ובו׳‪ .‬ק ( ומוציא דבר‪ .‬וטי )משלי י׳(‪ .‬ל( אזן ע ם ע ת‬
‫ה ו כ ת ה חייט ו נ ר כ ל ל ) ש ם ס*ו(‪ .‬ם( מ ל ה ב ס ל ע מ ש ת ו ק א ב ש ת י ם ב ו ר ל כן ה ו א ב מ ג י ל ה ״ ח ע*א ס ל ה‬
 ‫מדוזור ויטרי‬ ‫‪480‬‬
‫)במים( כשהים‪ ,‬וכן הוא אומר י‪0‬אויל מחריש הכם י־השב‪ ,‬וזהו שאסרו א(יסה שתיקה‬
‫לחכמים קיו לטפשים‪ ,‬ולא עוד אפילו בדבר• תורה יסה חשותק ועושה מן הלומד ודורש‬
‫ברבים זא־ט סקייס‪ ,‬ולא המדרש הוא עיקד‪ ,‬לא זהו ע־קדו של דבר שיהא אדם עיסקן‬
‫ללמד ולדרוש ולא לקיים‪ ,‬אלא המעשה‪ ,‬כשהוא משתדל אף לקיים לשמר ולעשוח לכד‬
‫הלימוד הוא עיקרו של דבר‪ ,‬כדכת׳ ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם‪ ,‬אכל מעשה בלא‬
‫תלמוד‪ ,‬ותלמוד בלא מעשה‪ ,‬תלמוד בדול‪ ,‬לסי שאין כור ירא חט‪ ,‬ולא עם הארץ הסיד‪,‬‬
‫•לפי שאין לז סהיכן ללמד‪ ,‬אכל התלמוד מביאו לידי מעשה‪0 ,‬זכטז ק שינו בשלהי‬
‫האשד‪ ,‬נקנית‪ ,‬שנשאלה שאלד‪ ,‬לפני רבותינו תלמוד נדול או מעשה נדול‪ ,‬נענה ר׳‬
‫עקיבא ואמר תלמוד נדול שמביאו לידי מעשה‪ ,‬אמנם יש לומר׳ כאן ללמוד‪ ,‬כאן ללמד‪,‬‬
‫לעצמו נחל תלמוד‪ ,‬ללמד אחרים מעשה בדול‪ ,‬מוטב שיעשה מעשה מצות‪ ,‬משילמר‬
‫לאחרים‪ ,‬כדמסר• בס״פ אכוה נזיקין‪ :‬וכל המרבה דברים מביא חפ‪ ,‬ואין צריך לומ׳‬
‫כדברי׳ של עאי דבלא ריבוי מיתםר ניבול פה‪ ,‬כדאמרי׳ בסי בתולה נישאת‪ ,‬נ(הכל‬
‫יורעין למה כלה נכנסה להוסה כר‪ ,‬ווה שאמרי׳ במנילה ר(כל ליצנותא אסורה‪ ,‬דניבול‬
‫©ה כין ברב בין במועט אלא אפיי ריבוי דברים של שכח אל ירבה‪ ,‬כאותה שאמרו‬
‫חכמים ה(אל יספר אדם בשבחו של חבירו יותר מדאי‪ ,‬שמתוך שכחו בא לירי גנותו‪,‬‬
‫וכן חוא אום׳ ו(ברב דברים לא יחדל םשע‪ .‬ואו׳ וקול במיל ברב דברים‪:‬‬

‫רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל‬
‫האמת ועל השלום׳ ש;אמ׳ אמת ומשפט שלום שפטו בשעריבם‪ :‬ר׳‬
‫חנניא בן עקשיא אומ׳ רעה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם‬
‫תורה ומצות׳ שנאמ׳ י״י־ חפץ ל מ ק צדקו יגדיל תורה ויאדיר‪:‬‬
‫סירקא‪:‬‬ ‫סליק‬

‫רבן שמעון זהו אביו של רבינו הקדוש בנו של ד־נ בןמחלוקתו־ של ר׳ יהושע‪ :‬העולם‬
‫קיים‪ .‬שאלמלא אילו שלשה לא יחקיים העולם‪ ,‬שביון שלא יעשו דין‬
‫ועולו ויחמסו וה לוה ולא יאמיר״׳ דבריחם אחר לחבירו ואין שלום בעיהס העולם אבר‬
‫וכלה שהורנין זה את זה וכל דאלים נבר‪ ,‬והכי קאמ׳ על הדין מתקיים העולם ואפי׳ תשו‬
‫הדין לא יחקיים אם לא ישפטו אמת‪ ,‬כדכח׳ ושסטחם צדק‪ ,‬מה כת׳ בפרש׳ איש על‬
‫מקומו יבא כשלום‪ ,‬ואשיי דונו דשסטו אמח לא יחקיים אם לא כשלום‪ ,‬דכסה נדול כח‬
‫השלום‪ ,‬דכת׳ ונתתי שלום בארץ‪ ,‬הכל תלוי בזה‪ ,‬ודריש םכילתין על נ׳ דברים חעולס‬
‫עומד‪ .‬הבי קאם׳ בזכות נ׳ דברים שישראל עושין עומד אםי׳ כשדנין אמת ובשלום לא‬
‫יעםד ויחזור לתוהו ובהו‪ ,‬אם לא בהוט המשולש‪ ,‬ואז לא במהרה ינתק‪ :‬ובמשניות‬

‫ב ס ל ע מ ש ת ו ק א בתרין‪ .‬ו ב מ ד ר ש ק ה ל ת ש׳׳ה ס ל ה ב ס ל ע ס ש ת ו ק א בהרין כאבן ט נ א וכר כ ד ח נ י נ ן ח מ ן‬

‫‪ (0‬כס אייל מ ח ר י ש ו ע פ‬ ‫ב א ב ו ת שמעין כ נ ו א ו מ ר ובו׳ ועיין וי״ר פ ר ש ה ט״ו• ו ס ד ר ש ת נ ח ו ס א פי ויצא‪.‬‬
‫י ח ש ‪) :‬משלי י״ז(‪ .‬א( י פ ה ש ת י ק ה ל ח כ מ י ם וכו׳ פסחים צ״מ ע״א ר ר ו ע ל מ י שס פייס ודיס‪ ,‬ו ב ת ו ס פ ת א‬
‫פ ס ח י ם ס׳׳ס‪ ,‬ועי׳ ערוך ערך מ ל הי‪ .‬נ ( ו כ ס ו כן שנינו ובו׳ קידושין ס ׳ ע׳׳ב‪ .‬ועיי ש ‪ 8‬בתוס׳ ד ״ ה‬
‫לימוד גדול ובו׳ ותום׳ ב״ק י׳׳ז ע״א דייה ו ה א מ ר ובו׳ ועי׳ ב מ ק נ ה קידושין מ׳ ע״ב׳ וגסשר׳ שרשה‬
‫עקב‪ .‬ו ב ס פ ר א א ח ר י פ ר ש ה מ ‪ /‬ובקידושין ל״ו ע״א חשמרון ו ח ה ס ש נ ה וכוי יעיין ב ש א י ל ת ו ת פ׳ ל׳׳ל‬
‫סי׳ ז׳‪ ,‬ועיי׳ בערוך ערך גדול וכו• והביא הדשב״א בפירושו ב ב ״ ק י״ז ע״א בשם סד׳׳ה ע״ש‪ ,‬ווה‬
‫א ח ד סן ה מ ק ו מ ו ת שפירש הערוך כפירש ר ״ ח ולא הזכיר שמו‪ .‬נ( ה כ ל יורעין וכו׳ כ ת ו ב ו ת ח׳ ע״כ‪.‬‬
‫ועי• ב ה פ ל א ה טעם ל מ ה כשל לשונו ה מ נ ב ל פיו וםוציא ד ב ר נ ב ל ה מסיו ובו׳ ועיין ם״ז יו׳׳ד סי־ ק כ י ד‬
‫ה ( א ל יסשו־ א ר ס‬ ‫ס״ק * ׳ • ל( כ ל ליצנוהא אסורה ובו׳ מ נ י ל ה ב״ה ע״ב‪ .‬ס נ ה ד ר י ן ס״נ ע׳׳ב‪.‬‬
‫כ ש ב ה ו ובו׳ עי׳ ערובין ט״ז ע״א‪ ,‬ז ב ב ״ כ קס״ר ע״ב‪ ,‬ועיי׳ ב׳׳מ כ״ד ע״« רש*י ד״ה באושפיזא ובחוס׳‬
‫שס כ״נ ע״ב כאושפיזא‪ .‬ו( ב ר ב ו ב ר י ס וג‪1‬׳ )סשלי י•( וקול כ ס י ל ב ר ב ד ב ר י ם כצ־יל ) ק ה ל ת ה י ( ‪.‬‬
‫‪481‬‬ ‫מחזור דפורי‬

‫מדוייקות אץ כתי הסקרא‪ .‬ז(אטת ופשפט ונום׳‪ :‬ונראץ הדברים לסי שבמקרא אץ כת׳‬
‫ושלום אלא וסשםש שלום׳ בלא וי־ו‪ ,‬והמקרא בתרי עשר בנבואת זכריה‪ ,‬אלה הדכדים‬
‫אשר תעשו)דברי( ]דברו[ אסת איש אל רעהו אםת ופשפש שלום שפשו בשעריבס‪:‬‬
‫ר׳ הנניה כץ עקשיא‪ ,‬סי׳ בריש פירקי׳ )למה נהנו( למה נהנו לאומת‪:‬‬

‫ס ד ר מ ק ב ל י ה ת ו ר ה ללומדה‪:‬‬
‫שכחתי לעיל בריש סירקי‪:‬‬
‫מ ש ה קיכל תרה מסיני ומסרה ליהושע ויתשע לזקיניס• *'(וזקינים לעחניאל‪ ,‬ועתניאל‬
‫לאתר‪ ,‬לשמגר‪ ,‬נ(לדבורה וברק‪ ,‬לגדעון‪ ,‬לאביסלך‪ ,‬לתןלע‪ ,‬נ(ליאיר הנלעדי‪,‬‬
‫לפנחס‪ ,‬ליסחח‪ .‬לאבצן‪.,‬לאלון‪ ,‬לעבדון‪ ,‬למנות לשמשון‪ -‬לאלקנה‪ ,‬לעלי‪ ,‬י(לשמואל‪,‬‬
‫לנד‪ ,‬לשמע־ה‪) ,‬לעיק( ]לעידו[‪ ,‬לאתה השילונ*‪ ,‬לאליהו‪ ,‬לאלישע‪ ,‬למיכיהו‪ ,‬לעוכריית‪,‬‬
‫ח( ליונה‪ ,‬לאליעזר‪ ,‬להוידע‪ ,‬ו( לזכריה כנו‪ ,‬להושע‪ ,‬לעמום‪ ,‬לשעיהו‪ ,‬למיכה המורשת‪,‬‬
‫ז( ליואל‪ ,‬לחבקוק‪ ,‬לצפניה‪ ,‬לירמיה‪ ,‬ליחזקאל‪ ,‬לתלדה‪ ,‬לחני׳ "‪ C‬לזכריה‪ ,‬לעזריה‪ ,‬ועזריה‬
‫לכנסת הגדולה‪ ,‬ומי הם זרובבל‪ ,‬ישוע‪ ,‬גהמיה‪ ,‬ומרדכי בלשן‪ ,‬מספר‪ ,‬בנד‪ ,‬רחום‪ ,‬בענת‬
‫וכנסת הנתלה לשמעון הצדיק‪ ,‬ושמעון הצדיק לאנטינטם‪ ,‬ליוסף כן יועזת ליוסף כן יוהנן‪,‬‬
‫ט( לר׳ יתשע בן סרחיח‪ ,‬לניחאי חארבלי‪ ,‬ממדינת ארבל‪ ,‬י(לשמעץ בן שטח‪ ,‬ליהודה‬
‫בן טכאי‪ ,‬לשמעיה ואבטליון‪ ,‬להילל הזקן שעלה ממדינת בבל בראשונה‪ ,‬ותא היח אב‬
‫ב־ד‪ ,‬ומן הילל נקראו נשיאימ‪ ,‬כ( והילל מסר לרבן‪.‬שמעון בן נמלי>‪1‬ל הזקן‪ ,‬לשמעון בט‪,‬‬

‫‪ (1‬א ס ח וסששט ע ל ו ם ונו׳ )ונייר‪ ,‬חי( ובחוב בפירש׳״ ב מ ש נ ה טכריינית אי! ש ם פסוק‪ -‬אולס‬
‫בירושלמי מ ג י ל ה ם*ג ה׳׳ו א י ח א ח ם ! הנינן רשב״נ או}‪1‬ר ע ל ש ל ש ה רברים העולם עזםד ) ה ו א‬
‫כ נ ו ס ח ה מ ש נ ה שלפנינו ל א כ נ ו ס ח נ׳יא העולם קיים( ע ל הדין ועל ה א ס ח ועל השלום‪ ,‬ושלשת! ד ב ר‬
‫א ה ד הם‪ .‬נ ע ש ה הדין נ ע ש ה א מ ח נ ע ש ה א מ ת נ ע ש ה שלוס‪ ,‬א״ר מ נ א ושלש‪ ],-,‬ב פ ס ו ק א ח ד א ט ה‬
‫ו ס ש פ ט שלום ששטו בשעדיכם‪ ,‬ועיין כחויו־מ ש=‪ .‬וחימר‪ ,‬כי ל א העיר מהירושלמי‪.‬‬
‫מ ק ב ל י ה ה ו ר ה ולוצדיה‪ ,‬כ ב ר ידוע יםפורכס ש ה י ה ביר גדולי הראשונים ס פ ר ס ד ר מ ק ב ל י‬ ‫סךף‬
‫ה ת ו ר ה ו מ מ ד י ה ‪ ,‬ו נ כ ל ל בו ג״כ ס ד ר הנאים ואמורים‪ ,‬ה ו ב א ב כ ס ה ס ק ו מ ו ת בהוס׳ עיי׳ ש ב ו ע ו ת‬
‫ם״א ע״א ד׳׳ה ו ל מ ר בר ר ב •אשי ונו׳ וכן בסנהדרין כ׳־מ ע״ב ד ״ ה ו ל מ ד בר ר ב אשי‪-‬וכו׳ וכ; בע״ז‬
‫ל ״ ה ע*א ר׳׳ה ח ר א ק ה נ י וכו׳ ותוס׳ חולי; ; * ו ע״ב ד י ה ב ר בר ר ב אשי ובו• ו ב ב ר הזבירש הנאו‪,‬־‬
‫רחיד׳׳א בראש ספרו ועד ל ח כ מ י ם ח״ש‪ ,‬ושש ה ב י א שמצא כ ה ‪ :‬יד כ ח ו ב על ק ל ף ישן נושן כדר‬
‫הנאים ואמוראיב‪ ,‬והוא חילק כ ל ענין וענין ל ב ר ‪ ,‬ו נ כ ל ל ה מ ה תשעים סעיפים‪ .‬ושד״ל ה ב י א נ ם ה ו א‬
‫כ כ ״ ח ה״ד שמצא אצל ה ה נ ס ר׳ יוםןז אלמנצי ס פ ר כ־י ובו סדר תז׳׳א מ ר א ש ו לסופו‪ ,‬ומעתיק ג=‬
‫השיטים מ מ ח ״ ו אשר היח לפניו‪ ,‬ומכ״* רחיד״א‪ — ,‬ונמצא ב ק צ ת ספרי הקדמונים עוד דברים קצרים‬
‫מענין ס ד ר חו״א אשר ה נ ר א ה כי נעתקו מ ם פ י תנאים ואמוראים‪ .‬כ ס ו בת״ג ה ל כ ו ת ק צ ו ב ו ת ר ב נ י‬
‫ס ע ר ב א י ם ת ת י ל ס ת ם ו מ ח ל ו ק ת וכר ו ב ס פ ר ה ב ר י ת ו ת ס ר ‪ -‬ש סקינון י ס ו ה עולם שער א• כ׳ ני‪ ,‬ובן‬
‫ב ס פ ר ה ק נ ה נ מ צ א מ ס ד ר מ ק ב ל י ה ת ו ר ה ומעש מ ם ר ר חוייא‪ ,‬וכן ב ס פ ר יסוד עולם מ א ס ר רביעי פ ר ק‬
‫י״ח‪ ,‬ובן ביוחסין ה ש ל ם ה נ ד פ ס בלונדון ש נ ת ח י כ ״ ז ‪ ,‬ו ב א נ ד ח ר ב שרירא גאון‪ ,‬ובן ראיתי בםתבי־ת‬
‫ה מ כ ו נ ה ת מ ר ה גגווה נ ד פ ס מ א ס ר ע ל ס ד ר ה ד ו ר ו ת מ מ ק ב ל י ה ת ו ר ה לר׳ ס ע ד י ה כ כ ה ר ״ ר סימו;‬
‫אבן ד א נ א ן םכ*י ה נ מ צ א ב א ק ס פ ד ד ז ס ת ח ׳ ל א ד ס ש ת א;יש זכי׳‪ ,‬והכ״י ססח״< אשר לפני ר ו מ ה‬
‫ב כ ל ל להב״י אשר היה לפני שד׳‪-‬ל ר ק מ ע ט שיטים קטנים‪ ,‬ואעיר עליהם וגט על ה ש י ט י ם אשר‬
‫מ צ א ת י בספרים אשר זכרתי‪ ,‬ל מ ל א ו ת רצון הנכונים ה ת פ צ י ם ל ה ת ח ק ו ת על שרשי גידסוח ה נ כ ו ט ה‬
‫ל( ממנים ד ע ת נ י א ל וכוי ו ב ס פ ר ו ז ק נ ה וזקניש ל נ ב י א י ם ה ם אלדד ומירר‪ ,‬ו א ל ד ד ו ס י ד ר ל ע ת נ י א ל‬
‫‪1‬‬
‫ג( ליאיר ה ג ל ע ד ׳ לשנתם לישתה‬ ‫נ ( ל ד ב ו ר ה וברק זבו׳ שם ל ד ב ו ר ה ו ד ב ו ר ה לברקי‪.‬‬
‫י( לשמואל ל נ ר ‪ ,‬ישם ושמואל לנהן‪,‬‬ ‫לאבצן וכ‪.‬־׳ ושם ויאיר לישתה ו י פ ת ה לאלון ואלו; לעבדון‪.‬‬
‫ה( ליונת לאליעזר‬ ‫ל א ח י ה ה ש י ל ו ט לאליהו‪ .‬שם ל א ח י ה ‪ ,‬ו א ה י ה ליהוא ויהוא לאליהו‪.‬‬ ‫ונתן לנד‪.‬‬
‫ו( •ליואל ל ח ב ק ו ק ‪ ,‬שם ויואל לנחום‪ .‬ונהום ל ח ב ק ו ק ‪.‬‬ ‫וכוי שם ויונה לאליועני ואליועני לזכריה‪.‬‬
‫מ( לוכריה לעזריה ובו׳ ושש לזכריה‪ .‬ויכריה‬ ‫ז( ל ז כ ר י ה בנו וכר ושם לזכריה וזכריה להושע‪.‬‬
‫ל מ ל א כ י ו מ מ ל א כ י ואילך היו משתמשי! ב ב ת ׳ ק ו ל א ב ל קודם לכן ב כ ל אלו שהזכרנו היו מ ש ח ס ש י ן‬
‫מ(ילר• ׳יהושע בן פ ר ה י ה לניהאי וכו• כצ׳׳ל שש ליתא לר׳ יהושע וכו׳‬ ‫ברוח ה ק ו ד ש עד מלאכי‪.‬‬
‫י( לשמעון בן שמת‪ ,‬ל י ה ו ד ה כן‬ ‫ר ק ליהושע ובו• וכן ל א ה י ה ת י ב ה לר׳ ב מ י ו ש ה י ה לפני שד״ל‪,‬‬
‫טבאי‪ .‬ושם ו א ה ד י ה ם יהודה בן טכאי ושמעו! ב! שטה‪ ,‬וכן הנכון רבן ה ק ד י ם נ ס ב מ ש ג ה ‪.‬פ׳יא מ ש נ ה‬
‫כ( ו ה ל ל מ ס ר לרבן ־שמעון בן נ ס ל י א ל הזקן‪ .‬ל ע ס ע ו ן ג ט ובו׳ ב ס ת ט ״ א ש ה י ה‬ ‫ח׳ י ה ו ד ה לשמעון‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪482‬‬

‫לד׳ יהודה הנשיא‪ ,‬הוא רבינו הקדוש‪ ,‬לר־ינ‪ ,‬לד יודן אהי ר׳ חנניה׳ הנולד באוסייא‪,‬‬
‫לר־נ היושב באושא‪ ,‬ומושבו ביח שערים‪ ,‬לדי יודי בציפורי‪ ,‬לר״נ בטברייא‪ ,‬ל( לד׳ יהוד׳‬
‫הנשיא גדול הדור‪ ,‬מ( לרע‪ ,‬נ(לר׳ הילל‪ :‬ואילו הן נשיאי ישראל‪ ,‬ס( ודלל הזקן‪ ,‬ושמעון‬
‫יבנו‪ ,‬ורבן שמעון שנהדנ עם ר׳ ישמעאל בן אלישע‪ ,‬הללו בבית שני‪ ,‬ע(ובשנת ש׳׳ע‬
‫למניין שטרות שחרב הבית‪ ,‬יהי רצון שיבנה במהרה בימינו‪ :‬ורבותינו כך כוללין אותם‪,‬‬
‫חילל ושמעון אב נמליאל חוקן ושמעון של זקנים‪ ,‬ונמליאל דיבנה‪ ,‬פ( ויהודה אב שמעון‪,‬‬
‫וכן ר״נ‪ ,‬צ(רהורה בנו מת‪ ,‬א״ר ירמיה בנו של ר׳ ועירא בן ט׳ אכוח לו נשיאים‪,‬‬
‫ק(ואחר כך דיג‪ ,‬ורבן יהודה ורבן נמליאל‪ ,‬ודי ילל‪ ,‬י( ותינוקות שמחו‪ ,‬ובאותו זמן‬
‫ה‬

‫נוהג נשיאות ר׳־ג‪ ,‬ורבן שמעון בן גמליאל‪ ,‬ודי יהודה הנשיא‪ ,‬בנו של רבן שמעון בן‬
‫נמליאל‪ ,‬ש( בנו של רב־ יהודה הנשיא‪ ,‬ורבן גמליאל ור׳ יהודה נשיאה ור״נ נתראה‪:‬‬
‫ח( בשנת)הקץ( ןתק׳׳ל[ שנים בימי רכינו הקדוש ירד רב לכבל והורה אישור והיתר בנהרדעא‪,‬‬
‫ומצא את ר׳ אבא מנהיג שררות בבבל‪ ,‬וכן זמן שהיה קיים לא היד‪ ,‬נוהג רב שררות‪,‬‬
‫ונשטר ר׳ אבא‪ ,‬א( ורב ושמואל ורב הונא קמא היו מנהיגים בנהרדעא‪ ,‬נ(וניד‪,‬נ רב‬
‫שירוח בנהרדעא כ׳׳ד‪ .‬שנים‪ ,‬נ( ונפטר בשגח תקנ״ה למניין שטרוח‪ ,‬י(וניהנ אחריו‬
‫שמואל שררות י׳ שנים‪ ,‬ונפטר בשנת תקםיה‪ ,‬והיתה מדינה נהרדעא בישובה בימי‬
‫יהויכין‪ ,‬עד שנאסף שמואל ה( ובא ססא בן נצר פולמוסא וההריכ אותה כשנת‬

‫לפני שדייל איתא ו ה ל ל מסד לשמעו; בנו‪ ,‬ל ג מ ל י א ל הזק; לשמעון בנו וכן הוא לנכון‪ ,‬והשיב כ ס ד ר‬
‫כמו שםדרו ח ד ל ש ב ה ט״ו ע׳׳א‪ .‬וכן הוא ב ק נ ה ו א ה ר י ה ם ) א ח ר ה ל ל ושמאי( ר״ש‪ ,‬ואחריו ר׳יג‪,‬‬
‫ואחריו ר׳׳ש בנו‪ ,‬ואחריו ר׳ ור׳ נהן ו כ ו ׳ ) ו מ ד ל ג נ״כ ר״ג ר י נ נ ה ור״ש כנו‪ (,‬ועיין ב ס פ ר יסייע מ א מ ר רביעי‬
‫פי״ח ר• יוחנן בן זכאי ור׳ שמעון כנו ש ל ה ל ל קבלו מ ה ל ל ושמאי וכו׳ ר״ג הזקן מד״ש אביו‬
‫וסרינ״ז‪ ,‬ור״ש בנו קיבל ממנו‪ .‬ר״ג כ נ ו ) ה ו א ד״נ דיבנה( ק ב ל ממנו‪ ,‬ר״ש בנו ק ב ל ממנו‪ ,‬ור׳ י ה ו ד ה‬
‫ל( לר׳ י ה ו ד ה הנשיא גדול ה ד ו ר ) ה ו א‬ ‫הנשיא ה נ ק ר א רבינו ה ק ד ו ש ק ב ל מד׳ שמעון אביו ובו׳‪.‬‬
‫;( לד׳ ה ל ל )הוא מ ת ק ן העיבור והוא עשירי ל ה ל ל‬ ‫מ( לר״ג ) ה ו א מיוהר(‪.‬‬ ‫ר׳ יהודה נשיאה(‪.‬‬
‫ס( ה ל ל הזקן ושמעון בנו‪ ,‬נ מ ל י א ל בנו׳ ושמעון ש נ ה ר נ וכו׳ כצ״ל‪.‬‬ ‫הזקן( ואלו הן נשיאי ישראל‪.‬‬
‫פ ( ויהודה א ב שמעון צ׳׳ל ושמעון א ב י ה ו ד ה‬ ‫מ( ו ב ש נ ה ש״פ לםנין ש מ ר ו ח ח ר ב ה ב י ה כצ״ל‪.‬‬
‫ל( ויהודח בני מ ה א״ר ירמיה בנו‬ ‫)והוא ר׳׳ש בן גמליאל אביו של ר׳ יהורח הנשיא( ובן ר״ג‪.‬‬
‫של ר׳ זעירא בן טי א נ ו ח לו נשיאים‪ ,‬הדברים ה מ ו ח י ם וסתומים ואין ל ה ם ביאור‪ ,‬וכבר ט ר ח בזה‬
‫הגאון ר״פ ב כ ״ ח ח״ד מ כ ת ב כ״ד לפרש ת י כ ו ה רר׳ זעירא ושובר שהוא בינוי לר׳ י ה ו ד ה נשיאה‬
‫נכד רכינו הקדוש‪ ,‬ועל מ ל ח מ ת ב ת ב לא ידענו עניינה ואולי ה י ה מיטב על ה ת י נ ו ק ו ת ע׳׳ש‪ .‬ולי‬
‫נ ר א ה רקאי מ א מ ר אייר ירמיה כ ט של ר׳ זעירא על ר א ש ה מ א מ ר ויהודה בנו מ ת ר״ל כאשר מ ת‬
‫יהודה כנו של ר׳׳נ א מ ר עליז ב ה ס פ ד ו ב; ט׳ א ב ו ת נשיאים לו׳ כי ה י ה ר׳ יהודה נשיאה דור חשיעי‬
‫ל ה ל ל הוקן‪ ,‬ו ה מ א מ ר ה י ה כ ת ו ב לפני ה ר א ס ו נ י ס ו״ל באיזה מ ד ר ש או אגרה‪ .‬ו א נ ח נ ו ל « ידענו מקומו‪,‬‬
‫ק( ואה׳׳כ ו״׳ג ורבן יהודה )ורבן נ מ ל י א ל מיותר( ור׳ הילל‪ .‬ע ת ה חוזר‬ ‫והובא ד י ך א ג ב ה כ א ‪.‬‬
‫ל( ותינוקות שמתו‪ ,‬ובאותו זמן‬ ‫ל מ ע ל ה מ ה ש ה ש ב ושמעון א ב י ה ו ד ה ובן דייג ואת״כ ר״ג וכר‪.‬‬
‫נוהנ נשיאות ובו׳ ה א נבזי נ ק מ דרך אגב הבא‪ ,‬ו מ ס פ ר מ י ת ת התינוקות שהיו בזמן ר״ג דיבנה‪,‬‬
‫ורשב״ג‪ ,‬ודי י ה ו ד ה הנשיא‪ .‬כאילו הוא ד ב ר ידוע ומפורסם‪ ,‬ואולי גם זה מסופר באיזה א נ ד ה אשר‬
‫‪ (c‬ב ט של ר׳ י ה ו ד ה הנשיא וכוי‪ .‬ע ח ה חוזר ל מ ה‬ ‫ל א ידענו סקוסו‪ .‬ועיין ב ם כ ה כ ם ר ״ פ ה נ ׳ ל ‪.‬‬
‫שסיים לעיל ור׳ הילל‪ -‬ומפרש שר׳ הילל ) ה ו א ד׳ ה ל ל השני( ה ו א ב ט של רבי י ה ו ד ה הנשיא‪ ,‬ור׳׳נ‪,‬‬
‫ור׳ יהודה נשיאה‪ .‬ור׳׳ג ב ח ר א ה ‪ .‬ועיין לעיל מ ה ש ה ב א ח י 'בשם םפר היוחסין א ו ח ג׳ מ ה א מ ו ר א י ם ‪.‬‬
‫<!( ב ש נ ה הק׳׳ל שנים בימי ר ב י ט ה ק ד ו ש ירד ר ב ל ב ב ל וכוי כן הוא הנכון ב ה פ ס ק נ ק ו ד ה א ה ר ת י ב ת‬
‫בתראה‪ ,‬ו מ ת ח י ל מ א מ ר א ח ר ״ כ ש נ ת ה ק ״ ל שנים וכרי׳ וכן הוא ב א ג ר ת ר ב שרירא ובים׳ רבי ירד ר ב ל ב ב ל‬
‫ב ש נ ת ת ק ״ ל ל מ ל כ ו ת יון וכוי ו ב ס פ ר בריחות שעד ב׳ דורות האמוראים ב ש נ ת ח ק ״ ל ל ס ר ס ששרות‬
‫בישי רבינו הקדוש ירד ר ב ל ב ב ל והורה ובר‪ (15 .‬ורב ושמואל ורב ה ו נ א ק ס א וכו׳ בן הוא הנכון‪.‬‬
‫נ( וניהנ רב‬ ‫וכ; הוא ב ב ר י ת ו ח שם‪ ,‬ולא כ מ ו ש ה ו ב א ב ה ע ת ק ש ד י ל ורב שמואל ורב וזונא וכר‪.‬‬
‫נ( ו נ פ ם ר‬ ‫שררות ב נ ה ד ד ע א כ ״ ה שנינז‪ ,‬וכן ה ו א בבריתות שם‪ .‬ו כ ס ד ר תו״א ל ש ד י ל כ ״ ח שנים‪.‬‬
‫=ש‪:‬ה הקנייה למנין ששרות‪ .‬וכן הוא כםה״ד‪ ,‬ו ב ר ב שרירא א י ת א ב ש נ ת ת ק נ ״ ת ‪ .‬וכן ב כ ר י ת ו ת שם‪,‬‬
‫י ( וניהג אחייו שמיאל שררות י׳ שנים ונפטר ב ש נ ת ה ק ם ״ ה ‪.‬‬ ‫ובסדר תו״א לשד״ל חקם״ה‪.‬‬
‫ובכריתות שם שמואל נ ה ג אתריו ש ר ר ה ו׳ שנים ונפשר ב ש נ ת חקס״ד‪ .‬וכרב שרידא ו נ ה ג שמואל‬
‫וביוחסין איתא והאריך ימים א ה ר‬ ‫אחריו לבדו ש ב ע שנים יכו ו מ ת ?‪!::‬ואל כ ש נ ת ‪.-‬קס״ד‪,‬‬
‫‪ 2‬פ ו ל מ י ש א ו ת ח ר י ב א ו ת ה ב ש נ ת תק״ע; ‪.‬‬ ‫ה( ובא שפא‬ ‫ר כ ש ש ־ ‪ : :‬׳ ; ‪ ,‬ועיין ‪ 2rz‬ר‪.‬‬
‫וכ; תוא ב א ג ר ת ‪ -‬כ שרירא ו ב ש נ ת תק״ע בא פפא בר בצר ו ת ח ר י ב לנהרדעא‪ ,‬ו ב כ ר י ת ו ת איתא ו ב א‬
‫‪ DEC‬בן סולמו‪.. :‬־‪-:‬זריב א ת ה כ י ת כ ש נ ה תקפ״ט‪ ,‬יהסה‪-‬יד הביא בשם כריתות ו ה ח ר י ב ב י ת מ ד ר ש ו‬
‫‪483‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫תק־ע‪ 6 ,‬ו כ א ו ת הזמן היה ר׳ יוחנן ב א ‪ p‬ישראל והיה מנהינ שררה ונאסף בשנת תק״ץ‪.‬‬
‫‪ 0‬ונאסף ריש לקיש קורם ר׳ יוהנן שנה אחח‪ ,‬ואחר כך רב ת נ א ורב חסדא ועשו שתי‬
‫ישיבות‪ ,‬ח(והלך רב הסדא לםהסיא ועשו אותו ראש ישיבה‪ ,‬וזכה אוחו ד׳ שנד״ ומתיבתא‬
‫דרב הונא בנהרדעא‪ ,‬ונאסף רב הונא בשנת תריה‪ ,‬ט(ורב הסדא בשנת תריב ואהריו רב‬
‫נחמן בר יעקב בשנת תרל־א‪ ,‬ואחריו רבה בר רב הונא‪ ,‬ונאסף בשנת תרל׳־נ‪ ,‬י(ואחריו‬
‫רבה בר נחמני בשנת תרם־ח‪ ,‬ואחריו כ(רבה בר יוסף בשנת תרםיז‪ ,‬ל(ואחריו אביי בשנת‬
‫תרמ־ח‪ ,‬״(ואחריו רבה כריה דרב יוסף בר חמא בשנת תרסיג‪ ,‬נ(ובו כיום )נהרנ( ]נהרנו[‬
‫בניו של רב םפא‪ .‬ס( ואחריו רב נחמן בר מ ח ק בשנת תרסיז‪ .‬ע(ואחריו רב םפא בשנת‬
‫חרס־ו‪ ,‬ואחריו רב זביד בשנח חרצ־ו‪ ,‬ואחריו רב ריסי מנתרדעא בשנת תרציט‪ ,‬ס( ואחריו‬
‫רב כהנא כשנח בו־ק־ת‪ ,‬צ( ואחריו מר ווטרא בשנת )חשביו( ]חשכו[‪ ,‬ובו כיומ היחה‬
‫וועד‪ .‬נ ת ל ה בעולם ונזדעזעה הארץ‪ ,‬ואחריו רב אחא כריה דרבא כשנת חש־׳ל‪ -‬ובו ביום‬
‫בלעחחליאח הירח ונראו כוכביםביום‪ ,‬ואחריו רכינאכשנתתשל־נ‪ ,‬ק(ואחריו רב אש• כשנח‬
‫ש‬
‫תשל־ח‪ .‬י(ובשנח חשמ־ב נאסף רב ייסר ונראה עםוד אש ברקיע ( ו ע ס ד יום‪ ,‬ח( בשנח‬
‫תשנ־נ נאסף רכ ת נ א ראש נולח‪ ,‬בשנת תשס׳כ נאסף רב אירי כר אבא‪ ,‬בשנת תשס־ו נאסף‬
‫רב נחמן כריח דוב ת נ א ‪ ,‬א( ונזר ארנזור מלך םרסיים על אבותינו לחלל שבתת‪ ,‬בשנת‬
‫חשע״ט נאסף רבה בריח דרב אשי‪ ,‬נ( כשנח חשס־כ נאסף רב המא בדיה דרבא‪ ,‬נ(ונהרנ‬
‫ת נ א בר מר ווטרא ראש נולה‪ ,‬ונמסרו יהודים למלכות י ( ב ש נ ח חשס־ח הרסו ב ת מדרשות‪,‬‬
‫ונזרו על היתרים להיות בדין סרם״ם ונאסף רבה תםשאה‪ ,‬יי( כשנח חשצ־נ עוד נדרה‬
‫הארץ ונהרנ פירח מלך פרסיים‪ ,‬י(בשנח תת־א נאסף רבינא סוף הודאה ונסתם‪ ,‬ז ( ו א ת‬
‫רבנן סבוראי‪ .‬ואלה שמותם י‪0‬רב אחאי מבר חתיס‪ ,‬רב נברא םארנוזחא‪ ,‬רב אהא בי‬

‫ו( ובאותו זמן ה י ה ר׳ יוחנן וכר ונאסף ב ש נ ת חק״ץ‪ .‬ובן כ א ג ר ת ר ב שריר* ו ב ש נ ח‬ ‫ה ג ד ו ל עיש‪.‬‬
‫תק׳יץ מ ה ר׳ יוהנן‪ ,‬ו ב כ ר י ת ו ת ש ם נ ר ס ובאוהו זמן ר׳ ת נ י נ א מ נ ה י ג ש ר ר ה ו נ א ס ף ב ש נ ה חק׳׳ץ‪.‬‬
‫>( ונאסף ריש לקיש קודם ר־ יוחנן ש נ ה א ח ת ‪ ,‬וכן ה ו א כ ב ר י ת ו ת שש ועיין ב ם ד ה ־ ד ‪ .‬ס( ו ה ל ך ר ב‬
‫גו( ורב‬ ‫ה ם ד א ל מ ח נ י א ובר וכן ה ו א ב כ ר י ת ו ת שם ו ב ס ו ד ת ו ־ א לשד׳׳ל ו ה ל ך ר ב ח ס ד א ל מ ח ו ז א ‪.‬‬
‫ה ס ד א כ ש נ ת ה ר ״ ב ובבריהות ב ש נ ת תרי״ב‪ .‬י( ואהריו ר ב ה בר נ ה ס נ י ב ש נ ת ת ר ס ״ ה ‪ ,‬ו ב כ ר י ת ו ה ואהריו‬
‫ר ב יוסף תרם׳׳ב‪ .‬כ( ואהריו ר נ ה בר יוסף ב ש נ ת הרס״ז‪ ,‬ו ב ס ד ר תו׳׳א לשר״ל ואחריו ר ב יוסף ב ר‬
‫<( ואתריו אביי ב ש נ ת תרס׳׳ת‪ ,‬ושש ויאתריו אביי ב ש נ ת תרמ׳׳ז‪ ,‬ו ב ב ד י ח ו ת‬ ‫ת ס א ב ש נ ת תדס׳יר‪.‬‬
‫ואחריו א ב ״ נ ש ג ה תר׳יס‪ .‬ו ב א ג ר ח ר ב שרירא ואחריו ס ל ך אביי שתים ע ש ר ה ש נ ה ו מ ת ב ש נ ת ת ר מ ״ מ ‪.‬‬
‫מ( ואחריו ר ב א בדיה ר ר ב יוסף נ ר ח מ א ב ש נ ת ת ר ס ‪ -‬ג כ‪1‬״ל והוא ר ב א ס ת ם ח ס ו ז כ ר בשים עיין‬
‫ב ״ ס סייר ע״כ‪ ,‬ו ב א נ ר ה ר ב שרירא ו כ ל שני מ ל כ ו ת ד כ א יהיו א ר ב ע ע ש ר ח ש נ ה ו י ס ת ב ש נ ח ת ־ ס ״ נ ‪.‬‬
‫נ( ובו כיום נהרגו בניו של ר ב ‪ wee‬עיין ס ד ה ״ ר ת ־ ש ש ה ב י א כ ש ם ס פ ר חיותם׳)‬ ‫ועיין בסה״ר‪.‬‬
‫‪ (p‬ואחריו ר ב נ ח ס ן בר‬ ‫ובו ביום נ ח ר מ ר׳ בניו ש ל ר ב פשא‪ ,‬וביוחסין שלשני ל י ת א ל ח י ב ח ר׳‪.‬‬
‫»( ואחריו ר ב פ פ א כ ש נ ח‬ ‫יצתק ב ש נ ת תרם׳׳ו‪ ,‬וסדר תו״א לשד״ל ת ר ס ־ ר ‪ ,‬ו כ כ ר י ח ו ח שם חרשיו‪.‬‬
‫תרפ׳׳ו‪ .‬ובשד״ל ב ש נ ת תו־כ״נ‪ .‬ו ב כ ר י ת ו ת ב ש נ ת תרע״ו‪ (P .‬ואחריו ר ב כ ה נ א ב ש נ ת ברק״ת‪ ,‬ובשד״ל‬
‫ב ש נ ה השב׳־ב‪ ,‬ו כ כ ד י ה ו ה א ח ר ר ב דיסי ס נ ת ר ר ע א ובר ואחריו ר ב ה ו נ א כ ר י ה ד ר ב יהושע ב ש נ ת‬
‫צ( ואתריו ט ר זופרא ב ש נ ת ת ש נ ״ ו כג׳׳ל ובשדי׳ל תשכ־׳ר‪ ,‬ו ב כ ר י ת ו ת תשכ״ת‪ .‬ק( ואהריו‬ ‫תשכ׳׳ב‪.‬‬
‫י ( ובשנת תשמ״ב נאסף רב‬ ‫ר ב אשי ב ש נ ת ח ש ל י ה ‪ ,‬ובשר״ל חשל׳׳ה‪ ,‬ו ב כ ר י ת ו ת ב ש נ ת תשל׳׳ד‪.‬‬
‫יימר ובו׳ ו ב נ ד י ת ו ח ו ב ש נ ת ת ש מ ־ ד נ א ס ף ר ב יימר‪ .‬ט( ו ע מ ר יום‪ ,‬ו כ ש ד מ י ו ע מ ד ל׳ יום‪ .‬מ( ב ש נ ת‬
‫ת ש נ ״ ג נ א ס ף ר ב וזונא ר א ש מ ל ה ‪ ,‬ועיין סה׳‪-‬ר א ו ח ח׳‪ ,‬וסתו׳׳א לשד״ל נ א ס ף ר ב ריש גלה‪ ,‬ב ש נ ה‬
‫תשם׳יב נ א ס ף ר ב אידי בר אבא‪ ,‬ובשד׳‪-‬ל בר אבי!‪ . .‬ב כ ר י ת ו ת כ ש נ ח תשם״ב נ א ס ף ר ב דיםי בר אכא‪ .‬ב ש נ ת‬
‫ה ש ס ‪ -‬ו נ א ס ף ר ב נ ח ם ן ב ד י ה ד ר ב הונא‪ ,‬ו ב ש ד ־ ל כ ש נ ה תשס׳יד‪ (b .‬ונזר ארנזור ‪ •fm‬פרסיים וכר ועיין‬
‫ב ת ו ב ו ח ס י א ע״א הוו ק א יחבי א פ י ח ח א רבי אזנור מלכא‪ ,‬ועיין רש״י ושם אדנזר‪ ,‬ו ב א נ ר ח ר ב שרירא‬
‫יזרנרד‪ .‬ב ש נ ת השע׳יט נ א ס ף ר ב ה בדיה ר ר ב אשי‪ .‬נ ( ב ש נ ת תשפ׳יב נ א ס ף ר ב ח ס א ב ר י ה ד ר ב א ‪ ,‬ושם‬
‫ב ש נ ת ה ש ע ־ ט נאסף ר ב ם מ א ב ד י ה ד ר ב א ‪ .‬נ( ו נ ה ד נ ה ו נ א ב ר ס ר זוטרא ו כ ר ו ש ם ו נ ת ר ג ב ר ס ר ז ו ט ר א‬
‫ה( ב ש נ ת תשצ׳׳נ עוד נ ד ד ה‬ ‫י ( כ ש נ ה ח ש פ י ה ה ר ס ו כ ה י מ ד ר ש י ה ושם השע׳׳ה הרסו ובו׳‪.‬‬ ‫וכוי‪.‬‬
‫ה א ר ץ ו נ ה ר ג שירח וכוי שם ב ש נ ת תשד׳׳נ נ ר ד ה הארץ ל מ ל ך פרסיים פ ר ח ‪ .‬ו( ב ש נ ת תתי״א נאסן!‬
‫רבינא ו נ ח ת ם ה ת ל מ ו ד בצ׳׳ל וכן ה ו א בבריתות שם‪ ,‬ו ב א נ ר ה ר ב שרירא ז״ל וברביעי ב ש ב ח שהוא‬
‫יי׳נ בכסלו תהי״א מ ת ר ב נ א אבינא כ ר י ה דרב הונא דה‪1‬א רבינא והוא סוף ה ו ר א ה ‪ ,‬עיין ב״מ שיו‬
‫ע״א‪ .‬ועיין ברש׳׳י שש‪ .‬ו( ואהו רבנן סבוראי וכו׳ עיין ב א נ ר ת ר ב שרירא שם ואהרי כן אע׳־ס ש ל א‬
‫ה י ה הוראה היו מפרשי שירושים ו ס ב ר ו ת ה ק ר ו ב ו ת ל ה ו ר א ה ו ה ם נקראו רבנן סבוראי וכוי‪ ,‬ח ( ו א ל ה‬
‫ש מ ו ת ם וכוי‪ .‬ר ב אחא׳ ס ב ר חחים‪ ,‬ו ב א ג ד ה רב שרירא מוסיף דאמרינ! בניטין פירש הנקלנ וכו•‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪484‬‬
‫נהילאי‪ ,‬דבנא סמא בר רבנא *הודה‪ ,‬ר׳ שמואל ססומבדיתא רבינא בר אומצוא‪ ,‬רב‬
‫אחדכוי בר קמינא‪ ,‬ומר זומרא בני רב חנא‪ ,‬נו(ובימיהם יצא מחומם בשנת תתכ־־ח‪,‬‬
‫וםברייתו של עולם יש היום אלף וחרמ׳יז‪ ,‬ולמניין יוונים אלף וקע־ה‪ ,‬שנח קצ־כ )לרבות(‬
‫]לחרבות[ הבית בשנייה׳ שלמו ד אלפים‪ ,‬י(ותנו תנאים קודם לחרבוח הכיח קי־ע שנה‪:‬‬

‫והרי ל ך ס ד ר ח כ מ י ש ב כ ל דור ודור‪:‬‬

‫ת ה י ל ת חכמים היה שמעון הצדיק שהיה בישיבה בנסח הנתלה והוא ריכץ חורה‬
‫בישר׳‪,‬־ ואחריו אנטיננוס‪ ,‬יוסף בן יועזר‪ ,‬יוסף בן יוחנן‪ ,‬ואחריהן יהושע בן‬
‫סרחיה‪ ,‬גיתאי הארבלי‪ ,‬ואחריהן יודדה בן מבאי‪ ,‬ושמעון בן שמח‪ ,‬ואחריהן שמעיה‬
‫ואבםליון‪ ,‬ואחריהן הילל ושמאי‪ ,‬ל(והילל הוא )עולה( ]עלה[ מבבל בראשונה והוא מני‬
‫נשיאה‪ ,‬ואחריו רבן שמעון‪ ,‬ר־נ בנו‪ ,‬ואחריו רבן שמעון‪ ,‬ואחריו ר׳ ודי נחן‪ :‬הרי אילו‬
‫נולן תנאים הם‪ :‬מימית משה ועד הילל י‪0‬היו שש מאוח סידרי משנה‪ ,‬כמו שנתן הק׳‬
‫למשה בסיני‪0 ,‬וםן הילל ואילך העולם‪ ,‬וחלשה בבודה של תרה‪ ,‬ולא תיקנו הילל‬
‫ושמאי אלא שש סדרים‪ ,‬והן אנשי משנה מהילל וער ר׳ נתן ור׳‪ ,‬והן הן סוף משנה‪,‬‬
‫ס(רב דכא התהיל בהוראה ע(מרב הונא ועד רב אשי ודבינא ד׳ שנה היו‪ ,‬והן היו‬
‫סוף תראה‪ ,‬ואחריהן רבנן סבוראי שמכוחן נמחהו שמים ונרקעה הארץ‪ ,‬ס( עד‬
‫רב נווא ורב חוגא‪ .‬שחיו סוף סבוראי‪ .‬לא הוסיפו ולא הפליגו מדעחן כלום אלא‬
‫תקנו סדקים שככל חנויי כסדרן‪:‬‬

‫והרי ל ך ם ד ר ת נ א י ם ‪:‬‬
‫ש מ א י והילל היו בבית‪ .‬בסנהדרין‪ .‬ורבן יוחנן בן ‪.‬זכאי קיבל מהם‪ .‬והיו בחורבן‬
‫הכיח‪ .‬ולאחר הורכן הכית צ( קבע ישיבה לחודה ביבנה ם׳ שנה‪ .‬א(ור׳ )אלעזר(‬

‫ובונהו ל ה א ר א י ח א שב ו׳ ע״א ר ב ג ב י ה ס ב י ארניוא וכוי וליתא ש ם ר ב אתא׳ מבי תתים‪ ,‬יעל בי‬
‫ח ה י ם פירש ש‪ 0‬עיר ב ם ב י ב ו ה נ ה ר ר ע א ‪ ,‬ו ב ק נ ה איחא ר ב א ח א ‪ -‬סן בני ח ח י ם ע׳׳ש‪ ,‬ועיין ב ח ו ם פ ו ח‬
‫כ ח ו ב ו ת ב׳ ע״ב ד״ה םשימ ובו׳׳ ותום׳ ו כ ה י ם ק״ב ע׳׳ב דייה פריך וכו• ועיין ב ה ק ד מ ו ת להגאון‬
‫ס ה ר י ״ ב ל ס פ ר השאילתות‪ ,‬ושח״ג מ ע ר כ ת גדולים א ו ת אי‪ ,‬ו ב ס פ ר הישר לר״ח סימן ת ר י י ה ורב א ה א י‬
‫שהיה ראש לגאונים שבדור כ מ ו כן בשרשה א ה ר ׳ מ ו ה אע״ס וכוי‪ .‬ובכריהוח ר ב א ח א מבי חתים‪,‬‬
‫ר ב נ ב י ה א מאדגיזא‪ ,‬ר ב א ה א כ ר נהילאי‪ ,‬ר ב נ א ס מ א בר ר ב נ א יהודה‪ ,‬ורב ושמואל מ פ ו ט ב ד י ת א ‪,‬‬
‫ד ב י נ א ב ד ארמינא‪ ,‬ר ב אחדבוי כ ר קטינא‪ ,‬מ ר זוסרא בר חיננא‪ ,‬ובימיהם יצא שנעו] לעולם וכו׳‬
‫היא א מ ו נ ת מ ח מ ס ועיין בספר ה ק נ ה ד ף שיא ע׳׳ב ו ח ש י נ שם רק ש ב ע ה עיש שמוחם‪ ,‬ועיין בםה׳‪-‬׳ד‬
‫ט( ובימיהם‬ ‫א ה ד ש ה ע ח י ק דברי ה ב ר י ח ו ת ה נ ״ ל ב ח ב וצ׳׳ע כי ל א ה ב נ ה ׳ ‪ ,‬כי ל א מ צ א ה ׳ זכרם‪.‬‬
‫כ( וחנו הנאים קורם ל ח ר ב ו ה‬ ‫י( ש נ ת קע״כ ל ח ר ב ו ת כציל‪.‬‬ ‫יצא מ ה מ ו ט ב ש נ ת ת ת ק כ ״ ח כצ׳׳ל‬
‫ל( ו ה ל ל ה ו א ע ל ה מ ב ב ל ונו׳ כצ׳׳ל‪-‬‬ ‫ה כ י ת קצ״ז ש נ ה כע״ל ונן הוא בםח״ו ש ה י ה לפני שד׳‪-‬ל‪.‬‬
‫»( היו שש ס א ו ה סדרי מ ש נ ה וכו׳ עיין ה נ י ג ה י י ר י ע ״ א שלינא ב ה ר ב פ פ א ורבנן ת ד א מ ר שש‬
‫מ א ו ח וכוי ו ח ד א ס ר ש ב ע ה ס א ו ת וכוי ועיין ע״ז ״יד ע״ב‪ ,‬ועיין בשערי ת ש ו ב ה סי׳ כ׳ ח ש ו ב ה‬
‫ל ר ב י ט ה א " גאון ר ע מ י מ ו ת מ ש ה רבינו עד ה ל ל הזקן היי ש ש פ א ז ת םרר׳ מ ש נ ה נ מ ז ש נ ת נ ם‬
‫ה ק ב ״ ה ל מ ש ה בסיני‪ ,‬ומן ה ל ל ואילך נ ה מ ע ט ו נ ה מ ס כ ן העולם ו ה ל ש ה כ ב ו ד ה של ה ו ר ה ולא ח ק נ ו‬
‫מ ה ל ל ושמאי א ל א ששה סדרים ב ל ב ד וכר‪ ,‬ושם בסי׳ קם׳־ז ה ״ ל כ‪ 1‬אשכחן ל ח ד מן הנאונים ב ה ר‬
‫ד נ ה נ פ ש י ה אשכחן ביה זכור נ ב ר א ה ה ו א ל ט כ כ ל הוייא דרבנן קדמאי ר א עם י א ושיש סדרי‬
‫מ ש נ ה ד א ה נ נ י ן מיומי ד ה ל ל ושמאי ו כ מ ה עניניס ד ל י ה לון שיעורא כוי‪ .‬נ( ומן ה ל ל ואילך העולם•‬
‫חסרון הניכר יש כאן‪ ,‬ו כ ל ה ר ו א ה ב ה ש ו ב ה ה ר א ש ו נ ה יראה כי לשון ה מ ח ב ר ולשון ה ח ש ו ב ה‬
‫שוין בלשונם‪ ,‬וכ; צ״ל ומן ה ל ל ואילך נ ת מ ע ס ו נ ת מ ס כ ן העולם וכו׳ ־ושד״ל ל א ה־־ניש בזה‬
‫ע( מ ר ב‬ ‫‪ (p‬ר ב ר ב א הוא ה ה ת י ל ובו׳ ב ס ד ר תנו״א של שדייל ר ב ה ה ו א ה ח ח י ל וכוי‪.‬‬ ‫ע״ש‪.‬‬
‫ה ו נ א ועד ר ב אשי ו^בינא ד׳ ש נ ה היו‪ ,‬ושש מ ר ב ה וער ר ב אשי מ א ת י ם וארבע ש נ ה היו‪.‬‬
‫מ( ער ר ב ט ז א ורב הונא‪ ,‬ושם עד ר ב נירא ורב ס ס ו נ א ‪ ,‬ו ב כ ר י ת ו ת שער ב• א ו ת ה׳‪ ,‬ואחריהם‬
‫ר ב נ ד א ורב סימונא סוף סברא‪ .‬ובכריתות שער ג׳ א ו ה כ״ר ר ב נ ד א ורב ס מ א והוא הוא‪ .‬וכן‬
‫ה ו א בסחו״א לתיד׳‪-‬׳א א ו ח צי‪ ,‬ו ת מ ו ה ה ג ה ת ו שם ועיין ביסוד עולם ס א ס ר םי״ח‪ .‬ל{ ק ב ע ישיבה‬
‫‪485‬‬ ‫מחזור ויכירי‬

‫]אליעזר[ זר )יהודה( ןיהזשע[ זד׳ג ק־כלז סרבן יזחנן בן זכאי‪ .‬זיני טדפון וד׳‬
‫עקיבא ור׳ ישמעאל קיבלו סר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ מאיר ודי יהודה ור׳ עסי‬
‫ורבי ;חמיה ור׳ אלעזר בן שמוע קיבלו סר׳ טרסון‪ .‬ור׳ עקיבא ור־ שמעון‪ ,‬ור׳‬
‫נתן קיבלו מר׳ מאיר והביריו‪ .‬ור• חייא‪ .‬ור׳ שמעק בר‪ :‬ובר קסרא ור׳ הנניא קיבלו מר׳‪:‬‬

‫הרי ל ך סוף תנאים‪:‬‬

‫ת ח י ל ת אמוראימ‪ .‬רב ושמואל בכבל‪ .‬ודי יוחנן וריש לקיש ב א ‪ p‬ישר־‪ .‬תלמידי‬
‫דרב ושמואל‪ .‬רב הונא ורב כחנא ורב אםי ורב יהודה ורב נחמן למטח‬
‫מחן‪ .‬רב חסדא ורב ששת לממד‪ .‬מהן‪ .‬רבה ודי יוסף למטה מהן‪ .‬אביי ורבא למטה‬
‫מחן‪ .‬רב ססא ורב הונא כריה ררב יהושע לממח מחן‪ .‬רב אשי ורבינא סוףהוראח‪:‬‬
‫ותלמידי רר׳ יוחנן‪ .‬ריש לקיש ור׳ יחושע בן לוי ור׳ אלעזר‪ .‬ילממה מחן עולא ודי‬
‫אבא‪ .‬ולמטה מהן ר׳ אמי ודי אמי‪ .‬ואהריהן רב זנא •ורב םסונא נ(סוף‪ .‬חנרא‪ .‬ור׳‬
‫יונתן סוף מעשת‪ :‬מיכן אתה לסד כתנאין ואמוראין‪ .‬הי רבה והי חלמודא‪ .‬והי כד‬
‫זוניה‪ .‬אינך רהון תלסירייהו בחרייחו לא קחשיב לחו‪ :‬נ( כל סחס משנה כר׳ מאיר‬
‫היא‪ .‬ל(כל סתם ברייתא ר׳ נתטיה‪ .‬ר‪(.‬סתפ ם־שרא ר׳ יהודה בר• אלעאי‪ ,‬ו(סתס סינורי‬

‫ביבנה ס ׳ ש נ ה ר״ה ל״א ע״ב‪ .‬וסנהדרין ם י א ע״א‪ ,‬ובספרי םוף פ׳ ו ז א ת הברכ־;‪ .‬ו מ ד ר ש בר״ר סוף‬
‫‪ •6‬ויחי‪ ,‬ועיין חוס׳ ש ב ח נ״ר ע״ב ר״ה ה ו ה מ ע מ ד וכר ו ב פ פ ר גור אריה מ ט ה ר ׳ ׳ ל מ פ ר א נ שס‪.‬‬
‫‪ (b‬ור׳ אליעזר ור׳ יתושע ורבן ג מ ל י א ל ובו׳ בצ׳יל‪ ,‬ועיין ס ד ר ה ק כ ל ה כ ב ר י ת ו ה שער אי דורות‬
‫התנאים‪ ,‬ובםתו״א ש ה י ה לפני שד׳׳ל‪ .‬נ ( סוף ה ב י א צייל סוף סברא‪ .‬וכן ה ו א ב כ ר י ת ו ת סוף ס ב ר א ‪,‬‬
‫וכן הניר‪ ,‬שד״ל‪ .‬נ ( כ ל ס ת ם מ ש נ ה כר׳ מאיד היא‪ .‬עיין ערוך ערך סתם‪ .‬ונימי! ד׳ ע״א ם ה ד ר י נ ן‬
‫אדר׳׳מ ד ס ת ם מחניתין ר׳׳ם וכר‪ ,‬ועירוב׳! צייו ע״ב‪ .‬ושם צייה ע״ב‪ ,‬וסנהדרין ‪ r e‬ע׳׳א‪ .‬ועיין ב ה ק ד ם ו ה‬
‫ה ר ם ב ״ מ לפירוש ה מ ש נ ה פ׳׳ו א ב ל ס ת ם מ ש נ ה ה ו א ס ה ש ת ס כ י ם עליו ד ע ת רבים ו ת ש ת ו ת עיונם בז‬
‫ולא נ פ ל ה בו ס ת ל ו ק ו ת או שקיבלוהו רכים מפי רכים עד ט ש ה כסי אשר ה ל ק ט ב פ ת י ח ת דברינו‬
‫ו ה מ ק ב ל ה ק ר ו ב ש נ ת י ה ס אליו ה מ א ש ר הוא ר״מ וזה עני; שאמרו ס ת ם מ ש נ ה ר י ס ‪ ,‬ולשי ד ע ת‬
‫ה ר מ ב ״ ס ה נ ״ ל י ת כ א ד מ ה ש א ס ר ו כ ש ב ה ‪ ra‬ע־א‪ ,‬ושם פ ־ א ׳;־ב‪ ,‬קי״כ ע׳יא‪ ,‬עירובין ג־׳כ ע׳׳א וכן‬
‫ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת בש׳׳ס ה ל ב ה כ ס ה ם משנה‪ ,‬ו ט ע ט א בעי ל מ ה נ פ ס ק כ ם ה מ א ה ל א היא ד ע ת יהיר‪,‬‬
‫אך לפירש הרמב״ש ניחא‪ ,‬דאין פירש ם ח ם מ ש נ ה ר״מ שהוא אמרה‪ ,‬דק ש נ ח י ח ס אליו ה מ ש נ ה‬
‫ש ש ם ע ה מפי רבים׳ והוא ה י ה ה מ ק ב ל ח ק ־ ז כ ‪ ,‬ועיין ב א ג ר ח ר ב שרירא ש ה א ר י ך בענין זה׳ ועל דדך‬
‫ז ה בארנו מר‪ -‬ר א י ת א בירושלם׳ יבמות פייר הי״א א מ ר ר׳ יוחנן כ ל ס ק ו ם ש ש נ ה ס ת ם מ ש נ י ו ת‬
‫ד ר ב נ ן עד שיפרש לו רובו )ר״ל רבו( ר״ש בן לקיש אומר כ ל ם ח ם מ ש נ י ו ת רר׳ מאיר עד שישרש‬
‫לו רובו א״ר זעירא קומי ר׳ יוסי ל א דרי שמעון בן לקיש ס ל י נ א ל א דו ח מ י ר ו ב ס ת ם מ ש נ י ו ת דרי‬
‫מאיר עכ״ל ועיי! ב ק ״ ע ובש׳׳ס‪ -‬ו ק ש ה לומד דהירושלמ• פ ל י נ בזה על ה ג מ ר א שלנו וסבר דלר׳‬
‫יותנן ס ת ם מ ש נ ה הוא דרבנן‪ ,‬וד״ש בן לקיש ה ו א ר ס ב ר ר ס ת ס מ ש נ ה ר־׳ט‪ .‬ו נ ר א ה ל פ ר ש ד ה כ ו ו נ ה‬
‫לשי פירש ה ר ס ב ״ ם ה נ ־ ל רר׳ זעירא הכי ק א מ ר ל א דר״ש בן לקיש פליג ע ל עיקר ה ל כ ה וס״ל‬
‫דאין ה ל כ ת כ ם ת ב משנה‪ ,‬א ל א באשר ה ס י ר ר ו ב ס ת ם מ ש נ י ו ת דרי מאיר והוא ה מ ק ב ל האהרון•‬
‫ש נ ת י ח ס אליו ה מ א ס ר ‪ ,‬ק א ם ר הכי‪ ,‬א ך לענין ה ל כ ה ם״ל נ ס י כר׳ יוחנן ד ה ל כ ה כ ס ת ם מ ש נ ה ‪ ,‬וע״ן‬
‫‪1‬‬
‫בתום׳ ס ״ ק ב‪ -‬ע׳יא דייה מאן ת נ א וכוי וביד מ‪>-‬אבי סי׳ תנ־׳ו מ ה ש ה ק * ה י‪,‬״ דברי ה ת ו ם ׳ מ כ ת ו ב ו ת‬
‫כ״ט ע״א‪ ,‬וכן משבועות מ ״ מ ע׳יב ר א ף כ ס ת ס א ד א ת י א כר״מ בעי ת ל ס ו ד א מאן ת נ א וכו׳ ועיין‬
‫בש׳׳ס כ ת ו ב ו ת ריש פ ר ק אלו נערוח‪ .‬י ( כ ל ס ת ם ברייתא ר׳ נ ח מ י ה ‪ ,‬ב ס פ ר ת נ א י ם ואמוראים ש ה כ י א‬
‫הנאון ד׳ חיד״א כ ש ה ״ נ ה נ י ר ס א כ ל ס ת ם ת ו ס פ ת א וכו׳‪ ,‬וכן הוא ג י ר ס ת תערוך ערך סתם׳ ם ח ם‬
‫ת ו ס פ ת א ר׳ נ ח מ י ה ‪ .‬וכן ה ו א נ״כ ב א נ ר ח ר ב שרירא ס ת ם תושפתא ר׳ נ ח ס י ה ונוי ו נ ר ש ב ״ ס כ׳׳ב‬
‫ק כ ״ ר ע״ב ו ב כ ר י ת ו ת כלשון למורים שער כ׳ א ו ה י״נ׳ ו ב מ ב ו א ה ח ל ס ו ד לר׳יש הנגיד‪ ,‬אכן בס׳ ה ק נ ה ד ף‬
‫פ׳׳ג ה ג י ד ס א פ ת ס ברייתא ר׳ נ ת ס י ה כ ה ו שהוא באן‪ ,‬וכן בסתו״א ש ה ו ב א ביוחסין נרים ג׳׳כ ס ת ם‬
‫בדייהא ר׳ נ ח מ י ה וכוי‪ ,‬ובספר הקדמון כ ס ח ו ר ו פ ר ח פ ר ק חמישי' ה כ י א י ת א ס‪,‬תם מתגיתין ר׳ מאיר‪,‬‬
‫ס ת ם ס פ ר א ר׳ י ה ו ד ה בר אלעאי‪ ,‬ס ת ם ספרי ר׳ שמעון בן יוחאי׳ ס ח ס ברייתא ר׳ ה י י * וכן ב ר ט ב ״ ם‬
‫ב ה ק ד מ ה ל ס פ ר ה ד ור׳ חייא היכר ה ת ו ס פ ת א ל ב א ר עניני ה מ ש נ ה ‪ ,‬ולא ראיתי ס י ש ה ע י ר ע ל חלופי‬
‫ה ג י ר ס א ו ה כאן‪ ,‬ו ה נ ה כרי ל ה ש ו ו ת ה ג י ר ס ו ח שלא יהיו ם ו ת ר ו ח זו א ח זו‪ ,‬וכדי ל ב א ר נם‪ .‬ד ע ה‬
‫רש׳׳י ב ב מ ה ט ק ו מ ו ה בעני! ז ה שנביא לקמן‪ ,‬אמרנו ל ב א ר שלשון ה ו ם פ ה א ה ו נ ח על ד ב ר ה ט ס ף ע ל‬
‫ד ב ר א ח ר ה א מ ו ר לפניו‪ ,‬ו נ ק ר א ת ו ס פ ת א ל ה י ו ת ה ה ו ס פ ה ע ל ה מ ש נ ה ‪ .‬ולשון ברייתא ה י א ה ל מ ו ד‬
‫ש נ ש נ ה תוץ ל ב י ת ה מ ד ר ש ב ל י שום שייכות ל ד ב ר א ח ר ה א מ ו ר ס ק ו ד ם ‪ ,‬ו ה כ ר י י ת ו ח ש ש נ ח ר׳ נ ח מ י ה‬
‫ת ל מ י ד ו ש ל ר ־ ע )עיין מ ד ר ש כר׳יד םס״א‪ ,‬ומדרש ק ה ל ח פי״א ‪ (er>y‬ע״פ ד״ע‪ ,‬שהיד‪ ,‬ל ה ם א י ז ה‬
‫שייכות ו ה מ ש כ ה ל ה מ ש נ ה אספם ר׳ חייא ור• אושעית ב ת ו ס פ ת א שסדרו ח ם )ונקראו בירושלמי‬
‫קידושין פ״א ח י נ ‪ ,‬ובירושלמי ב י ק פ׳׳ר ה׳יי אבי ח מ ש נ ה ( ו נ י ח א שחי ה ג י ר ס ו ת ס * ם ברייתא ד•‬
 ‫סחזור ויטרי‬ ‫‪486‬‬

‫ר׳ שמעון כן יוחי וכולחו אליבא דרי עקיבא‪ .‬ותן תלסידי ר׳ עקיבא‪ .‬ז( ולא ראו ר‬
‫עקיבא‪ .‬ולא היו עמו בדור אחד‪ ,‬אלא חפלינז על רעתו‪ :‬ק(אמ׳ בן עזאי בל זעמי‬

‫נ ח מ י ה היינו אוחן ה ב ר י י ח ו ח ש ה ו ק ב ע ו א ד ד כ בחוסשחא‪ ,‬ו ס ח ט ח ו ם פ ת א ר׳ נ ח מ י ה או כ נ י ד ס ח הכו״<‪1‬‬

‫ר״ה‪ ,‬ועש״ז מדויק ה ט י ב ל ע ז ן רש׳׳י כ ת ו כ ו ח ס ״ ט ע״ב אילשא וכר א מ י איכא ד א ם ר לי מ י ל ח א דבי‬
‫ר׳ חיי* ור׳ א ו ש ע י ה ו ל א ששיעונא ל י ה ס מ ת ג י ה י ו ו ב ר וסירש״י ויש כירי ל ח ק ן כ ל ת ב ר י י ת ו ת שסידרו‬
‫ר׳‪-‬ח ור״א כחוסשתא שלהן׳ היינו ה ב ר י י ח ו ח שבללו ר ״ ח ור־׳א בתוסשתא הוא מ כ א ר ט ע מ ן ונימוקן מ!‬
‫ה מ ש נ ה ׳ ועיין ח ע נ י ת ב׳יא ע״א ובסרש׳׳י ועיין רש׳׳י ב״מ פייה ע״ב ס ח נ י י ח א ד מ ר ) ר ״ ח ( מ ח נ י ת א‬
‫וכו׳ וסירש׳יי ת ו ס פ ת א של ארוני ש ס י ד ר ה ל ש ש ה סדרים אני שונה ה מ י ר דדי הייא ס ר ר ה לתוםשתא‬
‫נדאמדינן ב ע ל מ א רבי ל א ש נ א ה ר׳ הייא ס נ א ל י ה )עירובי! צ י ב ע״א ע׳׳ש בשירש״י( ואמדינן כ ל‬
‫ס ת נ י ח א דלא םיחנייא בי ר• חייא וד׳ אושעיא ל א ת ו ת ב ו מ י נ ה בי מררי^א )חולין ק כ ד א ע׳׳ב ועיין‬
‫בפירש״י(‪ ,‬ועיין עירובין י׳׳ם ע״א ובסירש״י ד׳׳ה בדבי וכו׳ ברייתא ש נ ס ד ר ה ב ב י ת מדרשו כעין‬
‫ת ו ס פ ת א שסידר ר• חייא ודי אושעיא‪ ,‬ועיין רש״י ביצה נ׳׳ט ע״א‪ ,‬ועיי! קידושין ס ״ ט ע׳יב ת נ א א נ א‬
‫עד דתני ה י ל כ ת א ס פ ר א וספרי ו ת ו ס פ ת א וכו׳ ו מ ג י ל ה כ ״ ח עי׳נ׳ ועיין יוםא ע׳ ע׳׳א ר י ע ד ת ו ם ס ת א‬
‫ס א י היא ר ת נ י א ר״ע א ו ס ר וכוי ועיין ב מ ב ו א ה ת ל מ ו ד לר״ש ה נ נ י ר ה ת ו ס פ ת א היא שיור ה מ ש נ ה‬
‫ו ס י כ נ ה ה נ א וכו׳ וסי• ה ב ר י י ת א ת״ר‪ ,‬ו ח נ י ח ד א ׳ ותניא אידך ו ה א דסזגינו ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת בש׳־ס‬
‫ר ם ב י א ה נ מ ר א לשון ת״ר ונמצא בעין זח ב ת ו ס פ ת א שלשנינו עיין ב כ י ר ו ת נ ‪ -‬א ע״ב ת נ י נ א ל ה א ד ת נ ו‬
‫רבנן נ ה נ ו ל ע ש ר ה כ ה נ י ט ב ב ת א ח ת יצא‪ ,‬ב ז ה א ה ד ז ה יצא‪ ,‬נ ט ל ו והחזירו לו יצא‪ ,‬והוא ב ת ו ס פ ת א‬
‫ש׳׳ו ד ב ט ר ו ח )ועיין רש״י ד י ה ב ז ח וכר ובד׳׳ה ב ב ה א ח ת וכוי( ועוד ב כ ס ה מקומות‪ ,‬ה ו א מ א ו ת ן‬
‫ה ב ר י י ת ו ת ש נ » נ ו מ ק ו ד ם כפני עצמן ונכללו א ת ״ ב ב ת ו ס פ ת א דר׳׳ח ור״א׳ ולא ב ד ע ת ב ע ל דרבי‬
‫ה מ ש נ ת ש כ ת כ על דברי ה ד י ש ה נ נ י ד ה נ ״ ל שהוא מאיזה ת ל מ י ד ט ו ע ה ע׳׳ש‪ ,‬ועיין ב ב ד י ח ו ת י מ ו ת‬
‫עולם שעד א׳ ח ״ ל ו ם ח ש ק ר א ו ב ת ל מ ו ד חוםשתא אין ז ה מ ה שאנו קורין הוסשהא א ל א חוששות‬
‫שהוסיפו ל ב א ר ה מ ש נ ה כ ט ו והני ע ל ה וכיוצא בזה‪ ,‬וראיה ל י ה מ ה א ד ח ק בירושלמי ד ה ו ר י ו ת )ש״נ‬
‫ה״ח( ו א נ ד ת ק ה ל ח ר׳ א ב א אזיל ל ח ד א ת ר א ש כ ת י ה לד׳ לוי דיתיב ודריש איש א ש ד יחן לו ה א ל ה י ם‬
‫עושר זה מקרא‪ .‬ונכסים אלו ה ל כ ו ת ‪ ,‬וכבוד זת ח ו ס פ ת א ‪ ,‬ל ע ש ו ת מ כ ל א ש ר י ת א ו ה אלו מ ש נ י ו ת‬
‫גדולוה בנון מ ש נ ה ר׳ חייא ור׳ אושעיא ו מ ש נ ה ב ר ק פ ר א ו ל א השלי׳טו ה א ל ה י ס ל א כ ו ל מסט־ ו ה‬
‫בעל ה ג ד ה ל א איסר ולא מ ת י ר ל א מ ט מ א ‪1‬לא מ ט ה ר כי איש נכרי ׳אכלנו ז ה כ ע ל ה ת ל מ ו ד ע כ ״ ל‬
‫תזינא ד ת ו ם פ ת א ו מ ש נ ת ר׳ חייא ור׳ אושעיא הוו תרי מיל׳‪ .‬ולדברינו ה ם ב א ס ה ח ד י סילי נינהו אן־‬
‫הכוונת ב מ ש נ י ו ת גדולוה לאותן ה כ ר י י ת ו ה ש נ כ ל ל ו ב ה ו ם פ ה א וכדאמרן‪ ,‬וכן הוא ד ע ת ה נ א ו ן דהיד״א‬
‫בשה׳׳ג א ו ת ת׳ ו ד ל ה ו ם ס ה א שבידינו היום שהיא נדשסת א צ ל הרי׳׳ף נ״ל ש כ ו ל ל ת ברייתוה רר׳ חייא‬
‫ור׳ אושעיא וחוסשהא דר׳ נ ח מ י ה ‪ ,‬ועיין בקיצור כללי ה ג מ ר א ‪ ,‬ובפירש״י חולין ל ע׳יא ד״ה ם ת י מ ת א ה‬
‫זכר יעיין כ ת ו ב ו ת ק ״ א ע׳׳ב זו דברי ר׳ מ נ ח ם םד״יטתאה יכו• זכפידש״׳ שס‪ ,‬ובעירובין ל ״ ח ע״ב‪,‬‬
‫ו ב ס נ י ל ה בי ע ־ א ושם כ׳ץ ע״א וכפירשיי שם ואץ ל ה א ר י ך כ א ן יוחד‪ .‬ה( ם ה ם ס פ ר א ר׳ י ה ו ד ה ש ב ת‬
‫קל׳׳ז ע״א וסנהדרין ס״ו ע״א וכן ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת בש״ם‪ ,‬והרמב*ם ב ה ק ד מ ת ל ס ד ר זרעים ו ר ב חבו־‬
‫ברייתא והיא ס פ ר א וספרי וכו• וכן כ ה ב ב ה ק ד מ ח ו ליד ה ח ז ק ה וז״ל ר ב היבר ס פ ר א וספרי ל ב א ר‬
‫ולהודיע עיקרי ה מ ש נ ה ‪ ,‬ו נ ר א ה שיצא לו ל ה ר מ ב ״ ט ש ר ב ה י כ ר ה ס פ ר א ם ה א ד א י ת א ב ר כ ו ת י״א ע*ב‬
‫זיסנין סגיאין ה ו ה ק א י ס נ א ק מ י ה ר ר כ לחנויי׳ פרקין כ ס פ ר א דכי ר כ ו כ ד ושם י״ח ע*כ א י כ א ד א ם ר י‬
‫ד ח ג א ס פ ר א דבי ר ב ביומא דסיתוא ופידש״י ס פ ר א דבי ר ב ה ו ד ה נהנים‪ -‬ו ם פ ר ש ב ס פ ר א דבי ר ב‬
‫היינו ש ר ב חיברו‪ -‬והוא כ ס ו שביאר בעני! ם ה ם מ ש נ ה ר ״ ם ש ה ב א ת י לעיל שהוא ה י ה ה מ ק ב ל‬
‫האחרו!‪ ,‬והכי נטי שר׳ י ה ו ד ה היה ה מ ק ב ל האהרון ורב ה י ב ר ו וסדרו כ ס ו ש ה ו א לשנינו׳ וכ! ב ס פ ר‬
‫כפתור ושרה ש״ה ורב ה ב ר ס פ ר א וספרי‪ ,‬ועיין יומא מ׳ ע׳׳כ ה״ש ועשהו ה ט א ת ה ג ו ר ל עושהו‬
‫ח פ א ח ואין ה ש ם עושהו ת ט א ת מ י ב ו ל וכו׳ ושם מ ״ א ע״ב ס ת ם ס פ ר א מבי ר׳ י ה ו ד ה ובר ו ה ב ר י י ת א‬
‫ה ז א ת ל א נ מ צ א בתר׳כ שלפנינו ו נ ר א ה שלא ה י ה גס לפני רש״י לכן כ ת ב ב ר ״ ה ס ח ם ס פ ר א וכו׳‬
‫ו ה א בחו״כ היא ד ה א ק ר א ב ס פ ר ויקרא כ ח י ב ע״ש וראיחי ב ס פ ר שיח יצהק ע ל יומא ש ה ע י ר על‬
‫זה‪ ,‬ועיין בציונים מ ה ג א ו ן מהרי״ר ע ל חו״ב׳ ועיין יומא ע״ר ע״א ד ח נ ו ר ב ה ורב יוסף בשאר ספרי‬
‫דבי ר ב ופירש״י ש א ד ספרי ד ל א ו ת ו ר ח כ ה נ י ם ס פ ר וירבר ו א ל ה הדברים‪ ,‬ועיין ב י ב ק כ ״ ר ע״ב‬
‫תני רמי כ ר חמי בשאר ספרי רבי ר ב ופירש רשב״ס כ ש א ר ספרי ד כ י ר ב ס פ ר א ר ב י ר ב היינו ת ו ד ח‬
‫כ ה נ י ם ברייתא ש ל סשר ויקרא‪ ,‬שאר םרי דבי ר ב קרי ל מ ד ר ש של ס פ ר ב מ ר ב ד סוישלחו סן ה מ ת נ ה‬
‫ע ד סוף ה ס פ ר א ל ה ה ד ב ר י ם וכר ו מ כ י ל ת א דהיינו מ ד ר ש א ל ה ש מ ו ה מ ה ה ד ש ה ז ה ל כ ם עד סוןו‬
‫ה ס פ ר כ ו ל ה ו איקרי ש א ד ספרי ד ג י ר ב וכוי‪ ,‬אך בחולין ס״ו ע״א סירש״י ת נ א דבי ר ב קרי ל ב ר י י ה א‬
‫קמייתא ששנויה ב ח ו ר ה כ ה נ י ס ד ט ק ר י ס פ ר א דבי ר ב לפי ש ה י ה שנור בכיה ה מ ד ר ש בשי כולם ובו׳‬
‫ועיין‪.‬בשת״; א ו ת ס פ ר א מ ת ש ה ב י א כ ש ם ה ר ב ישייר ב ס פ ר מ צ ר ף ל ת כ מ ה ‪ ,‬ועיין כ ה ק ד מ ת הגאון‬
‫‪,‬‬
‫מלבייש ל ס פ ר א ‪ ,‬ועיי! ביר ט ל א כ י סי רג״ו ב ח ש ו ב ה ש ה ש י ב לו מוהר״ר יוסןו בן ס א ס ו ן ע׳׳ש‪.‬‬
‫ו( ס ת ם ספרי ר״ש ובו׳ ס נ ה ד ר י ! פ״ו ע״א‪ ,‬ועיין יומא ע י ר ע״א ובפירש׳׳י ש א ר ספרי וכו׳ ועיין רעיל‬
‫ובספר כ ר י ת ו ת לשון למודים שעד ב׳ א ו ת י׳׳נ ת ג י ר ס א ט ת ם ספרי ר׳ ישמעאל ועיין ביד מ ל א כ י סי׳‬
‫ח ק ״ נ שט״ם ה ו א וצ״ל ר׳ שמעון‪ .‬ז( ולא ראו ר׳ ע ק י ב א וכוי ובםחו״א לרחיד״א הלשון וכולהו‬
‫אליבא דר״ע ו ה ם תיו ת ל מ י ד י ' ר ״ ע ו ל א ת ר מותו נ ח ל ק ו על רעהו‪ -‬והביא ש ם רחיד׳׳א לשון ס פ ד‬
‫ה ק נ ה וכולהו תלמידי ר״ע הם‪ -‬והם איפלובי א ל י ב א דר״ע ו א ת ר ׳ ׳ ע ל א ראו‪ ,‬ל מ ה כי ל א היו ע מ ו‬
‫בדורו א ל א פליני בדבריו ע ל ד ע ח ו ע״כ לשון ס פ ר ה ק נ ה ד ף פ ״ ג ע׳׳ב‪ ,‬ו כ ת ב על דברי ה ק נ ה שהוא‬
‫חוסשוח שהוסיפו ואייה ת ל ס י ד ב ח ב בן כי ב י ב ם ו ח ס ״ ב ע׳׳ב מ ב ו א ר שהיו תנשידיו מ מ ש ו כ ר ואיזה‬
‫כ ו ת ב כ ת ב בשפר ה ק נ ה בכי׳י ו ח בגליו! ו ה ד פ י ס ו ה ו וכו׳ ולשון הםח׳׳ו ב ז ח קרוב ללשון ה ק נ ה ו ד ו ת ק‬
‫ג ד ו ל ח ו א ל א ט ד בי ב ש נ י ה ם נתוםןז ד ב ר א ח ר בסגנון א ה ד ובכזונח א ח ת וצ״ע‪ .‬מ( א מ ר בן עואי כ ל ח כ מ י‬
‫‪487‬‬ ‫מחזור רמדי‬
‫ישראל לפני כקליפת המום חוץ סן הקרח הזה‪ .‬ומנו ר׳ עקיב׳ בן יוסף‪ .‬ס(ור׳ יהושע‬
‫בן קרחה הוא בנו של די עקיבא הקרח‪ .‬י(ור״נ שהיד• בימי ח עקיבא בן יוסף הוא‬
‫אבי אביו של רבינו הקרוש‪ .‬כ(ורבינו הקחש נר זונו של ר׳ נתן הוא בן בנו של‬
‫ר״נ‪ :‬ל(כל אחרים אוסרים‪ .‬חוא ר סאיר‪ .‬וכל יש אומי ר׳ נתן‪ .‬מ(ובל ר יהודה‬
‫סתם‪ .‬במשנה‪ .‬שססלינ עם ר׳ יוסי ועם ר׳ סאיר ועם הנסים הוא רבי יהודה בר׳‬
‫אלעאי‪ .‬כ(כל ר׳ שמעון סתם הוא ר׳ שמעון בן ׳והי‪ .‬ס( וכל ר׳ אלעזר במשגה סתם‬
‫הוא רי אלעזר כן שסוע‪ .‬ע( כל ר׳ אליעור בסשנה סתם הוא ר׳ אליעזר בן הורקנוס‪.‬‬
‫ס(כל ר׳ יהושע במשנה הוא ר׳ יהושע בר חנינא שהיד‪ .‬ביםי קיסר‪ :‬צ(כל תקנת‬
‫סתם תקנת עורא חיא‪ .‬ק(וכל מקום ששנינו בראשוני‪ .‬תיקנו כך וכך ואץ שם שם‬
‫חכס כך הלכה‪ :‬ל(וכל סנץם ששנינו נמשנתינו ש(במריא‪ .‬אימתי‪ .‬ח(דאסת‪ .‬הלכה•‬

‫ישראל וכו׳ ב נ ו ר ו ת נייח ע*א‪ (P .‬ור׳ י ה ו ש ע בן ק ר ח ת חוא בנו ש ל ר״ע ה ק ר ח ‪ ,‬כן •ירש״י » ם‬
‫‪,‬‬
‫ו ח ע ו ז ן ע ר ך ק ר ח ׳ ועיין חום׳ ד״ח חוץ וכו׳ וברשב׳׳ם פשתים ק י י ב ע׳־א ר ״ ח י י כ י ק ח ו א בן ר״ע‬
‫וכו׳ ובחום׳ שם ר ״ ה * ו ה ונו׳ ובן עזאי קראו כ ן ד ר ך בדיחותא‪ .‬ועיין חוס׳ ש ב ח ק״נ ע׳׳א ד״ח ודיב״ק‬
‫היא ו כ ר ואין נ ר א ה ל ר ״ ת וכו׳ ו נ ח ו ס ׳ ב״ב ק י י נ ז ך א ר י ח ו ס ם ו ב ה וכו׳ ה ב י א ו » ר ש ״ י ורשב״מ ב ש ם‬
‫י״י ןךש׳ וזלין ב ק נ ח דן* פ * נ ע*ב זז״ל א ס ר בן עואי כשוף שרק ב ח ר א ד ב ט ו ו ח כ ל ח כ ס י י ש ר א ל‬
‫ח ס מ נ י כ ק ל י פ ת השום חוץ ס ן ח ק ר ח ה ז ח ו ם נ ו י ׳ יחושע כן ק ר ח א ח ו א ב נ ו ש ל ר״ע ח ק ר ח עכ״ל‬
‫קושיות ההוס׳ הנ״ל ועיין ב ס ד ו ד ו א ו ח י׳‪ ,‬זכהגהו׳ ע ל ס ח ו ״ * ס ד ח י ד ״ א ‪ .‬י( מ־״כ ש ח י ה‬ ‫‪pwm‬‬
‫כ י ס י ר׳־ע ו כ ר ה ו א ר״ג ריבנה‪ ,‬ר כ ך ס ד ר ן ח ל ל הזקן‪ ,‬ר ׳ שםעון בנו‪ .‬ר ‪ -‬נ חוקו‪ .‬ד ״ » ד׳ע ר י נ נ ה ‪,‬‬
‫ר׳ שמעון‪ ,‬ר ב י ט ה ק ד ו ש ‪ .‬כ ( ורבינו ה ק ד ו ש כ ר זוגו ש ל ר׳ נ ת ן תוא בן בנו ש ל ר׳׳ג כ*־ל‪ 0 .‬ב ל‬
‫א ת ר י ם א ו ס ר י ס ו ב ר הודיות י״נ ע״ב ד ־ ש ועיץ בסשר באד ש ב ע ש מ ח ל ק ראותן ה ל ט ח שאמרו ר ״ ס‬
‫‪1‬ד‪-‬נ קודם דאםי‪ 9‬ל ה ט א ח ר י ם זיש א ו מ ר י ם קכעיש בשמם‪ -‬ו כ ל אותן ה ל כ ו ת שאסרו א ח ר ד א ס י ק ו‬
‫ל ח ם א ח ר י ם ויש אומרים‪ ,‬קבעום בשם א ה ר י ם וי״א‪ .‬ועיין חוס׳ ב ר ט ׳ ט׳ ע*ב ר י ח אחריס ו כ ר וחוס׳‬
‫ס ו ם ח י * נ ?לא ד י ה א ה ר י ם וכר‪ .‬וחוס‪ :‬ע״ז ס י ד ע*ב ד״ח אהרים וכר וחום׳ ‪*3‬ב ט״ו ע י כ ד״ח וי״א‬
‫ז כ י וחום׳ ב י ב ‪1‬״ג ק״ב ד ״ ח מ א ן וכו׳ ועיין כ ס ה י ר א ו ח מ־ ועיין ביד מ ל א כ י סי׳ ח ק פ ״ י ‪ .‬מ( ו ב ל‬
‫ר׳ י ה ו ד ה ס ת ם ב מ ש נ ה וכו׳ ב ס ת ו ״ א ל ר ת י ד ״ א א י ח א כ ל ר׳ ׳ ה ו ד ח ס ח ס ב מ ש נ ה וברייתא ש ח ו ל ק עש‬
‫ר׳ מאיר ור׳ יוסי וד״ש ור׳ נ ח מ י ה ור׳ אלעזר ה ו א ר׳ • ה ו ד ה כ״ר אלעי )‪ brt‬א ל ע א י ( ‪ .‬ז ב כ ר י ח ד ת‬
‫ב י מ ו ה עולם א ו ח י י ס ל א ח ש י ב ר׳ נ ח ס י ח ‪ ,‬ועיין ב ה ק ד מ ח שירש ה ס ש נ י ו ח לחו־סכ״מ » ר ק וי ודי‬
‫י ה ו ו ה ס ת ם ה נ ז כ ר נ מ ש נ ח ח ו א ר׳ י ה ו ד ה ב ׳ ר אלעאי שעליו נ א מ ר ב ת ל מ ו ד ס ע ש ח נ ח פ ז א ח ד ‪,‬‬
‫ב י ק ש׳ ע־א׳ ת מ ו ר ה מיו ?רב‪ .‬ועיין ב ־ ק ק*ג ע ־ ב ו כ ל ה י כ א דאסרינן ם ע ש ת ב ח ס י ד א ח ד וב\׳‪.‬‬
‫נ( בל ר׳ שמעון ס ת ‪ 0‬ובו׳ ע״ן נ * ט ס ״ ח ‪ tt*y‬ועסי ר ״ ח א ס ר ד י ש ז ט ׳ זרשכ׳׳ם ב י ב ק ״ ב ע״א ד ״ ח‬
‫מ ש ו ס וכר ר׳ שסעון ס ת ם ה י ע ו ר״ש בן יוהי‪ ,‬שבועות ב׳ ע׳־ב ר י ש ב ן י ח ו ד ח א ו ס ר ס ש ם ו וכו׳‬
‫וםירש׳׳י מ ש ס ו ש ל ר׳׳ש ו ס ת ם ר י ש ה ו א ר״ש בן ׳והאי‪ .‬ורש״י חולין ט ״ ס ע״ב ד״ח אודי־ לי וכו׳‬
‫דד״ש ס ה ס א ה ו א ר״ש בן יותאי‪ (p .‬ו כ ל ר׳ אלעזד ב מ ש נ ת ס ת ם ונו׳ מ ן ה ו א בספר ה ק נ ח דן‪1‬‬
‫ש״ג ע י ב כ ל ר׳ אלעזר ב מ ע נ ה ס ת ם ו כ ר ובסתו״א לרחיד״א א י ת א ש ב מ ש נ ה וברייתא ו ט ׳ ובן ברש״י‬
‫ש ב ח י״מ ע״ב ר׳ אלעזר ה י * ה ו א ר׳ אלעזר ב ן ש ס ו ע ם ח ס ״ ר ׳ אלעזר של מ ש נ ה וברייתא‪ ,‬ו ב י ב מ ו ת‬
‫ע י ב ע״ב ראיתי ל ב ן פ ר ח ו כ ר ושירש׳־י ל א ו ח נ א ה י ה ואמורא ה י ה ח ל ס י ר ו ש ל ר׳ יוחנן והוא ר•‬
‫אלעזר ס ה ם דטיירי ב כ ל חש*ס ב ג מ ר א וד׳׳א ס ח מ א ר מ ש נ ה וברייהא הוא ר׳ אלעזד בן שסוע‪ ,‬ועיין‬
‫כ ת ו ט ת סי ע״א רש׳׳י ר י ח טובינא דתבימי וכוי‪ ,‬ורש׳יי גיטין ל״א ע י ב ר׳ אלעזר בן שדת רנבורא‪,‬‬
‫וריא בן שמוע ד ט ש נ ה וברייתא‪ ( » .‬כ ל ר׳ אליעזר כ ס ש נ ה ‪ 0‬ת ם זכר זכשחי״א לדחיד״א כ מ ש נ ה‬
‫וברייתא ס ת ם ובר ו נ ק ר א נ ש ם זה ב א ט ח ש׳׳נ ס ש נ ח חי‪ ,‬ו ב ח ר כ ה ם ק ו מ ו ח נ ק ר א כ ש פ ר י א ו מ ר ז ל‬
‫עיין ב ר ט ת ו׳ עייא‪ .‬ס ו ט ה י׳׳נ ע״ב ושם ט ״ ס ע׳׳א‪ ,‬ועיין תוס׳ ב״ק ‪ r o‬ע״ב ר׳יח ר״א ו ט י וחוס׳‬
‫סנהדרין ס״ו ע׳׳ב ד ־ ה ור׳ יוהנן א ט ד וכו• ר ה ת ם גרס ר־ אלעור משום ד מ ו ג י ר ו א ח ר ד י ‪ 0‬ו מ י ועיין‬
‫חוס׳ נ י ג קג״ז ע י א ד׳׳ה ר׳ אלעזר א ו ס ר זכר‪ (» ,‬כ ל ר• יהושע ב מ ש נ ה ו ב ד ש ה י ה בימי קישר‪ ,‬ב ר ח י ר ״ א‬
‫ובברייתא‪ ,‬ובכריתו׳ יטר׳ע שער א׳ סי׳ י״ט ב ל ר׳ יהושע ס ת ם ב מ ש נ ה ובברייתא ה ו א ו ׳ יהושע בן‬
‫ה ע י א ש ה י ה וכזי וכן ה ו א ברחיד״א חנניא׳ ב ר ט ת נ״ו ע״א‪ ,‬חולין נ׳יט ע׳׳ב‪ ,‬ושם ס׳ ע י * ש ב ח‬
‫ק י י ס ע י א א י ל קיסר לד׳ יהושע בן ח ע י א מפני מ ה ת ב ש י ל של ש ב ת ו כ ו ‪ /‬ו ב ח ג י ג ה ח׳ ע״כ‪,‬‬
‫ו כ ה ע נ י ח ז׳ עיא‪ ,‬וסנהררין *׳ ע״ב‪ ,‬ובכודוח "ח׳ ע׳׳ב‪ .‬צ( כ ל ח ק ט ת ס ת ם ת ק נ ה עזרא ה י * וכן ח ו א‬
‫‪-‬‬
‫ב כ ר י ת ו ת בימריע שעד א׳ א ו ת ׳ ט כ ל ה ק נ ה ם ח ם חיא ח ק נ ה עזרא׳ נ ב ס ד ח י ר ‪ v*n‬ד י ח ע ו ד א ״׳יל‬
‫ותיקן‪ :‬ת ק ט ת ועוד ח ק ט ח כי ס ת ם ח ק נ ו ח ע ז ד א תיקן‪ ,‬ולא ידעתי מ ק ו ם לדברים אלו‪ ,‬עיין ב״ק » ״ ב‬
‫ע י * ב ר ט ח ל׳׳נ ע״א‪ .‬ושם נ י ד עיא ה ח ק י ט ופירש״י עזרא וסיעתו וכו׳ ושם ס״נ ע״א‪ ,‬ת ע נ י ת כ*ז ע״א‪,‬‬
‫ס נ י ל ח ל״א ע״א‪ ,‬ב״כ ב ״ ב ע׳׳א ועיין כהום׳ ד י ה ק נ א ת סוסריס וכו׳ ועיין ב ס ב ו א ח ת ל ם ח ־ <‪m*f‬‬
‫ד י ה עזרא וכר‪ ,‬ועיין ירושלמי ‪*0‬י ד ט ג י ל ח ח־׳א‪ ,‬נשם עייא ה י א ובשירי ק ־ ב ן שס‪ (p .‬ו כ ל ס ק ו ם‬
‫ש ש נ י ט כ ר א ש ו נ ה ת י ק נ ו וכר עיין ד י ה כ״ב ע׳׳א ב ר א ש ו נ ה היו מ ק ב ל י ן ובר ו ש ס ב ״ ב ע״ב‪ .‬ר ( ו ב ל‬
‫מקום ש ש נ י ט ב ס ש נ ה י ט ו ט ׳ ה י י ט לאפוקי ברייתא כרדייק ח נ ם ר א ב ר כ ו ת י״ם ע״א ב ט ש נ ח י ט ק א ס ר י נ ן‬
‫ו ת א ברייתא חיא‪ .‬ב מ ט ח ק י ט ע״א א״ל ר ב א לרב נ ח מ ן אפילו ב ב ר י י ת א א״ל מ• קאמדינן בנזשנח‬
‫י ט ‪ /‬ועיין ס נ ח ו ח ל״א ע י ב ס י ק א ס ר ב מ ש נ ת י ט וכי׳ ועיין רש׳׳י מי ק א מ ד ב ט ש נ ת י ט ר מ ש ם ע ס ש נ ח‬
 ‫סחזור דמויי‬ ‫‪488‬‬

‫לםשח םםיני‪ .‬א( וכל סתם סשנח הלכה‪(3 .‬סחלוקח מ ח ר כך סתם חלכח כסתם‪.‬‬
‫נ(םחם ואחר כך סחלוקת אין הלכה כסתם‪ .‬ד(סתם במשנה ומתלוקת בכריית׳ הלכה‬
‫כסתם‪ .‬ס(טחלוקח בסשנח וסתם בכרייחא אין הלכה כסחם‪ .‬ו( לפיכך כל םקום‬
‫שחולקין חכסים בתוספת׳ בםיסרא וסיסרי וסתוס בםחניחא כחד סינייחו חלכח נמאן‬

‫ו ל א ב ד * ח א ‪ .‬ועיין חוה׳ ד ״ ה ‪ *0‬ק א ם ד וכוי‪ ,‬ובחולין ע*ח ע ״ ב א ל א כ ל מקום ש ש נ ח ד״ש שזורי‬

‫ב ס ש נ ת י ט ועיין ב ח ג ח ו ח ס ח ר י ״ ב שס ר י ח אין לגרום ובו־ ועיין ביד ס ל א ב י פי׳ ש״ב‪ .‬ש( ב ם ח רבדים‬
‫אמורים‪ ,‬עיין חוס׳ עירובין ס׳׳א ע״ב ד״ה ה״נ‪ ,‬והוס׳ ביצה ט׳ ע״ב דייה ולא היא וכו׳ וחום׳ גיטין‬
‫ד ע״ב ר י ח א מ ר וכו׳ וחום׳ ש ב ו ע ו ת מ׳׳ח ע׳׳א ד י ה נ ש ב ע ובו׳ ועיין ביד מ ל א כ י א ו ח ש״א‪ .‬ו ב ש ע ר‬
‫ה מ ל ך חיו״ט »״ח ה׳יד‪ ,‬וכסשר ב א ד יעקב כ כ ל ל ו ה הסוגיות כ ל ל ל׳׳ט ע׳׳ש‪ .‬ש( ב א מ ה וכר עיין ש ב ח‬
‫וריב ע׳׳כ‪ ,‬וב׳׳ם סי ע׳יא ע ד ה א ב ר ה כ ל כ א מ ח א ס ר ו ה ל ב ה היא ועיין שירש״י ובריסכ״א ו ש ״ ס ש ם‬
‫בשם ר ב י ט יהונתן ד ה ו א י ל ש ב א מ ת נ ש ב ע שכן ה ו א ל ה ו ד י ע ט בא ש ה ל כ ה ב מ ו ת ו ואין ל ג מ ג ם בדבר‪,‬‬
‫ס ד ג ר י ח ם נ ר א ה ד ב ל ב א מ ת א מ ר ו לאו ה ל ‪ -‬מ הוא אלא שכן ה ל כ ה ‪ ,‬וכן מ ו נ ח ס ח א ד ש נ ה י״א ע׳׳א‬
‫ב א ס ה א ס ר ו ה ח ז ן ר ו א ה ובר וכן פי׳ ה ר ב בש״ב מ ש נ ה א־ ד ת ד ו ם ו ת כ ל ה י כ א דחנינן כ א ס ח א מ ר ו‬
‫כאילו ה ו א ח ל ״ מ א ב ל לאו דוקא הל׳־מ שהרי ב פ ר ק ר ש ב ח ש נ י ט ב א מ ח א ס ר ו ה ח ז ן ר ו א ה חיכן‬
‫ח ה י ט ק ו ה קורי! ו מ ד ר ב נ ן היא‪ .‬ועיין טס׳ ידים שיר ס ש נ ח נ• בשי׳ ה ד י ש לאו דווקא ו א ץ ז ה מן חחורוז‬
‫א ל א כ ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני‪ ,‬זבשיחש ה ר ב שם‪ .‬ועיין ב ד א י ש דיש ה׳ מ ק ו א ו ת ו ד ל א ו ט ו ד״י ש ל א מ צ י ט‬
‫בשום מ ק ו ם ה ל ״ מ בשםול מקוה‪ ,‬יאם י ש ט בשום מ ק ו ם יש לשרשו כ ס ו ח ל ״ מ עמון ו מ ו א ב סעשדין‬
‫מ ע ש ר עני ב ש ב י ע י ת ו ב ר י י ת א ר ס ס ׳ ח ג י ג ה )‪1‬י( שאינה א ל א כ ל ו מ ר ד ב ר ברור כ ח ל כ ח ל ס ש ח ס ‪ 0‬ע י ‪,‬‬
‫וכן כ ל ב א ס ה ה ל כ ה ש א ו ס ר בש׳׳ס נ כ י טילי ד ר ב נ ן כ ה ח י א ד פ ר ק ק מ א ד ש ב ח )י׳׳א( ל א י ק ר א‬
‫לאור ה נ ר ב א מ ת אמרו ה ה ו ן ר ו א ה היכן ה ח י ט ק ו ת קורי] ומשרש ר״ת ה ת ם כ ל כ א ס ח ה ל ב ה ‪ ,‬כ ח ו ב‬
‫בירושלמי )עיי; ירושלמי ש ב ת פ״א ה ־ ג ( א ף ע ל נ ב דאיםור ר ו א ה לאור ה נ ר מדרבנן א ל א ד ג ר‬
‫ברור כ ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני ק א ם ר ‪ ,‬ו ד ב ר י ה ר א י ש הנ׳׳ל נעיים מעיני הגהש׳׳ס ע ל הירושלמי ח נ ״ ל‬
‫עיש׳ ועיין בשר׳ח ח ר ש ב י ש סימן ח ק צ ״ נ ‪ ,‬וביד מ ל א כ י סי• שכ׳׳ו‪ ,‬ובשו׳׳ח ח ו ת יאיר סימן ק י י ב ‪.‬‬
‫<‪ (f‬ו כ ל ס ה ס מ ש נ ה ה ל כ ה ‪ ,‬ש ב ה מ״ו ע׳׳א‪ ,‬ס״א ע״ב‪ ,‬קי״ב ע״ב ו ב כ מ ה מ ק ו מ ו ח בש״ס ועיין ב י צ ח ב׳‬
‫ע״ב חוס• דייה גבי ש ב ח וכר וחוא מ י מ ר א רר׳ יוחנן‪ ,‬ולאו ר״ה ה ו א דאיכא אמוראי א ה ר י נ א ד פ ל י נ י‬
‫ו ל י ה ל ח ו ל ה א י כללא‪ ,‬עיין ני&ין פ״א ע׳׳א א ס ר ר ב ה בר בר ח נ א א ס ר ר׳ יוחנן ס ה ל ו ק ו ה ב ש ר א ו ח‬
‫ש נ ב ע ל ה ז ט ׳ זשס ע ״ כ זס׳ א פ ד ד׳ ׳ ‪ [ j m‬ה כ ׳ ו ת א מ ו ד׳ •!חנן ה ל ב ה כ ס ת ם מ ש נ ה ו א ז ק ׳ ס נ א למתניה*[‬
‫כ ש ל א ר א ו ה ש נ ב ע ל ה אמוראי נינתו ו א ל י ב א רר׳ יוהנן‪ ,‬והיינו ד ר ב ה ב ר ב ר ח נ ה ל י ח ליח האי כ ל ל א‬
‫דר׳ יוחנן‪ ,‬וס״ל כר׳ יצחק בר יוסף בחולין מ ״ נ ע״א אמודאי נינהו ו א ל י ב א דר׳ יוחנן וכו׳ ופירש׳׳י‬
‫ור׳ י ‪ 1‬ח ק ס ב ו ד ל א בייל ר׳ יוחנן ל ס י ס ר ה ל כ ה כ ס ת ם מ ש נ ה אלא ה י כ א ד ס ״ ל א ס ר ב ה ד י ה ח ל כ ח כ מ ש נ ה‬
‫זו ובר ע׳׳ש‪ .‬ועיין ב ס פ ר ד ב ר י א מ ה ל ה נ א ו ן ר׳ י צ ח ק ב כ ר דוד בקונטרס תשלישי ד ס ת ר ץ עפ״ז ק ו ש י ה‬
‫ח ר ש ב ״ א כ ש ב ת ק״נ ע־־א ל א ישכור אדם פועלים ב ש ב ת וכו׳ א מ ר ר כ ה ב׳׳ב ה נ ה א ס ר ר׳ מ ת נ ן‬
‫ח ל כ ח כרי יהושע בן ק ר ח ה וכו• ו ח מ ש ה הרשב״א ז״ל ד ל מ ה ה מ י ר ר ב ה בר ב ר ה נ ח למיווםק ח ל ב ה‬
‫כר׳ יהושע ב״ק ה ל א כ ב ר א מ ר ה ל כ ה כ ס ה ס מ ש נ ה ‪ ,‬ו ם ה ר ץ ד ר כ ה בד בר ח נ ה ה ו א ס ח א ס ו ר א י ם‬
‫ד ל י ת ל ה ו ה ך כ ל ל א ה ל ב ה ב ם ה ס מ ש נ ה ‪ ,‬ועיין בבר״׳ ח ל ק א״ח סי׳ ש׳׳ז וגירםא א ח ר ה ה י ה לפניו‬
‫ברשב׳׳א‪ ,‬ובן ת ב י א שם בשם חידושי הר״ן כ׳׳י ב ש ב ת שם ת נ י ר ם א ס ת נ י ת י ן ד ל א כרי יהושע בן ק ד ח ה‬
‫ומישב שם ד ע ת ה ש א ל ת ו ה כ פ ר ש ה ב ר א ש י ת ז ר ב י ט ידוהם שפסקי כ ת נ א ק ס א דברייתא ?רש כי קצדחי‪,‬‬
‫ו כ ל ‪ m‬ה י ה ב ה ע ל ם עין ס ה ג א ז ן מ ה ר י ״ ב ב ש א י ל ה שלום ומהגאון כ ע ל ה ע ס ק ש א ל ה ?ךש‪ .‬נ ( מ ח ל ו ק ו ת‬
‫ואח׳׳כ ס ת ם ה ל כ ה כ ס ת ם יבמות פ ״ ב ע״ב ועיין תום׳ ד׳יה ם ת ס וכו׳ ושם ט׳׳ד ? ר א ז ד י ל ס א ק ס ח י ם‬
‫לן ה נ א כר״ש ה ת י מ נ י ו ט י ועיין בהום׳ ד׳יה ו ד י ל ס א יונו׳ וב״ק ק ״ ב ע״א‪ ,‬וכיש״ש ש״ר דין ל״א‬
‫ובנימוקי יוסף שס‪ ,‬ועיין ב כ ה ו נ ה פסים ע ל נ״י ש ם מלשון ה נ י י מ ב ו א ר אף ד ס ת ל ו ק ו ה ו א ה ״ כ ס ת ם‬
‫וכר ועיין ירושלמי י ב מ ו ה ס״ר הי״א ר׳ ט נ א בעי קומי ר׳ יורן ה מ ן א ס ר ר׳ ה ז ק י ה ר׳ א ב ה ו בשם‬
‫‪ d‬םחם‬ ‫ר׳ ל ע ז ר כ ל מ ק ו ם ש ש נ ת רבי מ ח ל ו ק ת והזר ושנה ס ה ם וכר ועיין ירושלמי ס ו ס ה ש׳ץ ה״א‪.‬‬
‫ו א ה ״ כ מ ח ל ו ק ו ת וכו׳ י ב ס ו ת מ״ב ע׳׳כ ועיין בתום׳ ד י ה םתש ובו׳ ובהידושי ה ר ש ב ״ א יבשו״ח ה ר ש ב ״ א‬
‫סי׳ קי׳׳ד ה ו ב א בתוי״ט ריש שרק כ ל ה ב ש ר שלא אמרו ה ל ב ח כ ס ח ל ו ק ו ת א ל א אזלינן ב ה א כ ם א ן‬
‫ד מ ם ת ב ד מ ע ס א ‪ ,‬ועיין חולין ק׳׳ר ע״ב ד״ה ר׳ יוסי וכו׳ ובדב׳׳ת שרק כ ל ה ב ש ר א ו ת בי‪ ,‬ו ב נ ט ק י יוסף‬
‫יבמות שיד ד׳׳ה מ כ ל ל ד י ח י ד א ה םליג עליה וכו׳ ועיין כ ת ו נ ת פסים שם ד״ח מ כ ל ל וכו׳ ובד״ה מ ם ח נ י ח י ן‬
‫ד ב ר מ א וכר ע״ש‪ (7 .‬ס ה ם ב מ ש נ ה ו מ ח ל ו ק ו ת בברייתא וכו• ב י ב מ ו ת שס‪ ,‬ועיי] בתויר׳ס שי״א ד ם ס ׳‬
‫זבהיס מ ש נ ה ז׳ ת י ל ויש לי ל ו מ ר דכיו! ד ר ב י היא ש ם ח ס כדברי עצמו וו״ חייא ח ע י ד ד ח כ מ י ם פליני‬
‫עליה ל א ה ו ה ב כ ל ל ם ח ם ב מ ת נ י ח י ן ו מ ח ל ו ק ת בברייתא ובו׳ ומ״ט ס ב ר א זו צריכה ראי׳ ס נ ל ן ל מ י מ י‬
‫ה כ י וכר ע י ש מ י י ן ר^י׳י ס נ ה ד ר י ן ל י ג ע״א ד״ה ואפילו וכי׳ ועיין ביר מ ל א כ י םי׳ ח י ק ‪ ,‬ובשייט ב י ק‬
‫ק י נ ע*א ה ו ב א ב ש ם ה ר ש ב ״ א וכן ב ה ש ו ב ו ה ר׳ ב » ל א ל אשכנזי סי׳ א׳ בשם ה ר ש ב ״ א דאף ב ם ה ם‬
‫י‬

‫ב מ ש נ ת ו ס ה ל ו ק ו ח בברייתא איבא אסורא׳ דםםקי ה ל כ ה נ ס ח ל ו ק ו ח דברייתא הוץ סר׳ יוחנן ר א ם ד‬

‫ר ה ל ג ה כ ס ת ם מ ש נ ה ע‪-‬ש‪ ,‬ובבריתות ב י מ ו ת עולם א ו ח ז׳ איתא ם ה ם ב מ ש נ ה ו מ ת ל ו ק ת כברייתא אין‬
‫ה ל כ ה כ ס ת ם מ ש נ ה ! וצ״ע דליבא ל ט י מ ר ד ם ב ר כ ח ד ש ב ״ א ה נ ״ ל ד ה א פ ס ק כ ל ם ח ם מ ש נ ה ח ל כ ח‬
‫ה( מ ה ל ו ק ו ח כ ס ש נ ה ו ס ת ם בברייתא ו ט י י ב מ ו ת שם ו כ ד א מ ר ה ח ם ט ע מ א ם ״ ג ע״א דבי ל א‬ ‫כסתם‪.‬‬
‫ש נ א ה ר׳ הייא מניין לו‪ ,‬ועיין נ ו ה נ ״ ב ע״ב הוס׳ ו ״ ה ר׳ חייא וכוי‪ ,‬ו ב ח ״ נ סוף ת׳ נ ח ל ו ת ‪ .‬ו( ל פ י כ ך‬
‫כ ל מנ‪1,‬ם מ ה י ו ק י ן ) ע נ י ר כ ט י ס כן היא ב נ ה ״ ו שהי׳ לפני שד״ל( ח כ מ י ם וכו־ וקמ״ל א ף שח! מ ס ו ד ר ו ת‬
‫לשניט ל ס פ ר י ם בפני עצמן‪ ,‬מ׳ימ לענין ה ל כ ה נ ה ש ב י ם נ ג ר ח ט ש נ ה כ ס ח ם ב מ ש נ ה ‪ nyfirm‬בברייתא‪.‬‬
‫‪489‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫דסתימא מתניתא כוותיה‪ (r .‬וכל מילתי דסליגי בה נםתניתא וסתמא ככרית׳ כחד מינייחו‬
‫לית חילכתא כחחיא ברייחא‪ :‬ח( וכל מקום ששנינו חזרו בית תילל להורות כבית‬
‫שמאי‪ .‬חלכה כביש‪ .‬ס(אבל בכל שאר מקומות שחולקין ביש וביה הלכת ככיה‪.‬‬
‫י(חוץ מזו‪ .‬ביש אומי מכבדיןאת הבית‪ ,‬ואחר כך נוטלין הידים‪ .‬וכיח אומי גומלין‬
‫את חידימ ואחר כך מכבדין את הביח‪ .‬שהלכה כב״ש‪ ,‬כ( ולמי שטהמך ושונח אותה‬
‫אף בוו הלכה כב־ה‪ .‬ל( וכל עדות שהעירו בבחירתא דבר ברור הוא‪ .‬מ( וכל מקום‬
‫ששנים חלוקין ואהר מכריע הלכה כדברי המכריע‪ .‬נ( ומכריע לאו בהדייהי הוא אלא‬
‫ל א ^ זמן ומלינ לחד מינייי‪-‬ו‪ .‬ס(וכל מקוים שנחלק ר׳ עקיבא עמ יחיד חלכח כמותו‪.‬‬
‫לסי שתלכח כר׳ עקיבא מחבירו ולא מחביריו‪ ( .‬והלכה כרי מחבירו ולא מחביריו‪.‬‬
‫‪D‬‬

‫‪ (r‬וכל ס י ל ח א ו ע ל י ג א כ ה ב ס ח נ י ח א ו ס ח ס א ב ב ר י י ח א וכו׳ ר״ל ב ב ר י י ח א ד ח ש י כ לעיל חיינו ת ו ס פ ת א‬

‫וספרא וספרי ס ח ם א ד י ד ח ו ל א ח ש י ב ת ב ס ת ם ס ש נ ח ‪ .‬ח( ו כ ל מקום ששנינו חזרו ו כ ר עיין ע ד י ו ת‬
‫פ״א ס ש נ ח י׳יב‪ .‬ושם מ ש נ ח ד׳> ה׳׳ ו׳‪ .‬ו ב ח ק ד ס ת פירש ה מ ש נ י ו ת ל ח ר מ ב ״ ס ה ט ע ם שהצריכו ל כ ת ו ב‬
‫ד ע ח איש א ח ד ו א ח ״ כ חוזר מן ה ד ע ת ת ת י א ב ט ן ש א מ ר ו ב״ש כ ך ו ב ״ ח כ ך וחזרו ב ״ ח ל ת ו ר ו ת‬
‫כדברי ב״ש וכר תך*ן בחויו״ס ש ם ס ש נ ח ר‪ .‬וביד מ ל א כ י סי׳ רפ״ט‪ ,‬ו ב פ ״ נ ר פ א ה ט ש נ ה א׳ ובתויו״ט‬
‫שם! ו ב פ ר ק ב׳ ד כ ל א י ם מ ש נ ה ד׳ ו ב פ ״ א ד ש ב י ע י ח מ ש נ ה ר ‪ .‬ס ( א ב ל ב כ ל שארי ס ק ו ט ו ח וכו־ עיין‬
‫ע י ר ו ב י ר ע ־ ב וחוס׳ ד״ח כאן וכרי ושם י״ג ע״ב‪ ,‬ו י ב מ ו ת ״ ד ע״א וחוס׳ שם ד י ה ר׳ יהושע ובו׳‬
‫וחוס׳ ב ״ ס נ ״ פ ן ך ב ד י ה ל א בשטים‪ ,‬וחוס׳ סבחדרין י׳׳א ע׳יא ר י ח ב י ק ו כ ר וחופי חולין מ ״ ר ע״א‬
‫ד״ח וד׳ יחושע וכר ועיין ירושלמי ב ר כ ו ה שיא חיז‪ ,‬ובירושלמי ס ו ף פ ־ א ד י ב ס ו ח ב י ב נ ח י צ א ת בת•‬
‫ק ו ל ד ח ל כ ח כ ב ״ ח ‪ .‬י( חוץ מזו מכבדין א ח ה כ י ח וכו׳ עיין ב ת ״ נ סי• נ י ג ב ה ל כ ו ת קצובות‪ .‬ו ב ר ב ו ת‬
‫נ״א עיב‪ ,‬נ י ב ן ך ב ‪ .‬ו ב ס פ ר ה כ ר י ת ו ת יסו״ע שעד נ׳ וז״ל יש פוסקין בו׳ דברים בב״ש ח ד א ה א ד א מ ר ן‬
‫) ה ו א מ ב ב ד י ן א ת ח ב י ת ( תביינא טי ש א ב ל י ש כ ח ולא בירך ) ב ר כ ו ה שם( נ׳ ס ו כ ה ת ס ח ז ק ח ראשו‬
‫ו ח ב ו ) ס ו כ ה ג׳ ע״א( ד׳ ב ס ר ק ח ת כ ל ח כ ס ה חוטין ח ו א ט ח ן ) מ נ ח ו ת מ״א ע י ב ( ה׳ סדין בציצית‬
‫) מ נ ח ו ת מ׳ ע״א( ר ב ט ח ת ה א מ ש ו ל ש ה וכו׳ ) ש ם ט י א ע״ב( בהני שיהא םילי פ ס ק ר ב ע מ ר ם במהזודו‬
‫ד ח ל כ ה כ ב י ש ‪ ,‬עיין ס ר ע ״ נ ר ף ה׳ ע״ב‪ ,‬ועיין ס ו כ ה נ׳ ‪ try‬ד י ה ד א מ ר וכר ותוס׳ ש ב ח כ י ח ע״ב ד*ה‬
‫סדין וכו׳ וחוס׳ ס נ ת ו ת ס ׳ ע״א ד י ה סדין וכו׳ ועיין לעיל סי־ י׳״א‪ .‬כ( ו ל ם י ש ס ה מ ך וכר ב ר כ ו ת נ׳׳ב ע״ב‬
‫ור׳ אושעיה ט ח נ י איפכא ו ב ה א נ מ י ה ל כ ה כ ב ״ ח ‪ .‬ל( ו כ ל ע ד ו ת שהעירו ב כ ח י ר ת א ו כ ר ב ר כ ו ת כ״ז‬
‫ע׳׳א‪ ,‬קידושין נ׳׳ד ע׳׳ב ועיין פירש׳יי‪ ,‬בכורוה כ׳׳ו ע״א‪ .‬ועיין ערוך עדך ב ח ד פירוש ב ח י ר ח א ס ם ׳‬
‫דעדיוח ש ח ל כ ו ח י ח מ ו ב ח ר ו ת מ ק ו ב צ ו ת מ כ ל ח ט ש נ ח )והוא ס פ י ר ש דייה ח ו ב א באריז ה י א סוף סי׳‬
‫פ י ח ( ונשנית ביום שהושיבו ר״א בן עזריה בראש שסילקו שומר פ ת ה ב ה מ ״ ד ונכנסו כ ל ת ל מ י ד י‬
‫ח כ ם י פ ו כ ל א ח ר חעיד ט ה ש ש ט ע טרבו‪ ,‬ו ב ס ע ר י ך י״א ש א י ט מלשון ע ד ו ת א ל א מלשון עדיות שהוא‬
‫ה מ ו ב ח ר ש ב כ ל סיני ה ק ר ק ע ו ת והייט ד ה כ א קרי ל ה בתירתא‪ ,‬ועיין יד מ ל א כ י סי׳ קע־ז‪ .‬מ( ו כ ל‬
‫מקוש ששנים חלוקין ו כ ר ב ר כ ו ת כ ע ע ־ ב א״ר יוחנן הלכוד כ ד ב ר י ח ס ב ר י ע ‪ ,‬ועיין ש ב ת ל׳עו ע י ב‬
‫הום׳ דייה א ס ר וכו׳ ושס ס ׳ ע י א חוס׳ ר י ח ח ל כ ח וכר עירובין מ״ג ע״א חום׳ ד י ה ח ל כ ח וכו׳ פ ס ח י ם‬
‫י״ג ע״א ח ו ס ׳ ד י ה רבן ג מ ל י א ל ו כ ר ושם כ״א ע״א רש״י והוס׳ ד״ה אין ה כ ר ע ת וכד נזיד נ ״ נ ע״א‬
‫ט ב ח אין ח כ ר ע ח ו כ ר ורש׳׳י ש ם כ ל ה כ ר ע ה ש ה י א ב ט ק צ ח וכו׳ וב״ק ק ט ״ ז עיא דש׳׳י ד ״ ח אין‬
‫ה כ ר ע ה וכר וחוס׳ ד׳׳ח ה כ ר ע ה וכו׳ ורשיי בחולין ק ל ת ע״א ו ח א ס ר ס ר אין ח ב ר ע ח ובו׳ ו ב ס פ ר‬
‫ה כ ר י ת ו ת י ס י י ע שעד נ׳ םסיים ורוקא ב מ ש נ ה א ב ל ב ב ר י י ת א לא‪ ,‬וכן ה ו א כרי״ף ש״ק רקידושין‪,‬‬
‫וברא׳יש פ ״ ק דקידושי! סי־ ל• ע׳׳ש‪ ,‬ועיי! •במשנה ל מ ל ך ‪ .‬ס ״ ט ס ח ׳ ב ר כ ו ח ח״נ• ופ׳׳א מ ה ׳ ב י ח ה כ ת י ר ה‬
‫ה*וו‪ (< .‬ו מ כ ר י ע לאו ב ה ד י י ה ו ה ו א א ל א ל א ה ד ‪ p i‬ושלינ ל ה ד סינייהו‪ ,‬נ ר א ה ל פ ר ש ע י פ ם ה ד א י ת א‬
‫בםשר כ ר י ת ו ת בלשון ל מ ו ד י ם שער ב׳ א ו ח •ר ח ״ ל ה י כ א ד א ש כ ח ב׳ חנאים ו ד ע ח ש ל י ש י ה ל א כ ט ר‬
‫ולא ב ס ר נ ק ר א ד ע ת שלישיה ואין זו ה כ ר ע ה וכו׳ א ב ל בשהשלישי ם ״ ל כ ח ד מעייהו ל ג מ ר י או ב ח ר‬
‫סנייהו ב ד ב ר א ח ו ב ט ח ד ם ב ר כ ח ד מנייהו ה ל כ ה כ ס ו ח ו ד ה ו ח ל י ה ט כ ר י ע מאוח! ד ב ר ש ח ם שנים‬
‫מאזנים שהשנים ט כ ר י ע י ף ה א ת ד ו ר ׳ ׳ ל א ף ד ל א ס צ י ט ד ע ת ה מ כ ר י ע‬ ‫‪,‬‬ ‫‪p‬‬
‫ב ט ק ו ם דסליני ח ש נ י ם א ל א ב מ ק ו ם א ח ר ט צ י ט ד ם ל י נ א ה ד טינייהו לגטרי‪ ,‬או דשליג ב ד ב ו א ה ו עליו‬
‫ובאידך ס ב ר כ ה ד מינייהו ה ו ה ליה מ כ ר י ע באוחו ד ב ר ש ח ם שנים‪ .‬ועיין ב ב א ר יעקב בסוף ה ס פ ד ‪.‬‬
‫ם ( ו כ ל מ ק ו ם ש נ ח ל ק ר״ע ע ם יהיר ה ל כ ה כ ט ו ח ו לשי ש ה ל כ ה כר׳ עקיבא וכר כצ״ל עיין עירובי!‬
‫‪ v o‬ע״ב ה ל נ ת כ ר ״ ע מ ה ב י ר ו וכרי יזסי ט ח נ י ר י ו וכרבי טחבירו‪ ,‬ועיין פ ס ה י ס כ״ז ע׳׳א כ ר ב י מ ה ב י ר ו‬
‫ולא מהבידיו ו מ ש מ ע ד נ ם בר׳׳ע ו ק א ט ר ב ר י ע ט ה ב י ד ז ה כ י נטי ולא טהביריו‪ ,‬ועיין רש״י כ ת ו ב ו ת‬
‫ש״ד ע ״ ב ד י ה ב ד ב ר מ ש נ ה דקיייל ה ל ב ה כר״ע ה י כ א ד י ה י ד א ה שלינ עליה‪ ,‬וכן ד ע ת רשב״ם ב פ ס ח י ם‬
‫קט״ז ע׳יב ד׳׳ה כן י נ י ע ט וכד ו ה י י ט ר ע כ ד י נ ן ־ כ ר ׳ עקיבא מ ח ב י ר ו וכר ה א אין ה ל נ ה כר״ע מ ח ב י ד י ו‬
‫ו כ ר וכן ב ה ב הר״ן בנדרים ז׳ ע׳יא וד׳ל ולענין ה ל כ ה ל א קיי״ל כ ר ״ ע וכו׳ ועוד דקיימא לן ה ל כ ח‬
‫כר״ע מ ח ב י ר ו ולא מחביריו‪ .‬אכן ב ש א י ל ח ו ח שרשח ב ש ל ח א י ח א א ל מ א ה ל כ ה כר״ע אפילו מחביריו•‬
‫ועיין בש״ש ו כ ת ז ל ש ‪ ,‬ועיין ב ש א י ל ת ו ת ש׳ ו ז א ת ה ב ר כ ה ובחע״ש‪ ,‬ג ס י ה ט ׳ ׳ ז א ״ ח סי׳ חצייה ס׳יק ח ׳‬
‫כ ת ב ב פ ש י ט ו ת ד ה א קי׳׳ל ה ל כ ה כר׳׳ע ב כ ל מקום ואפילו ס ה ב י ו י ו שירש אפילו אם ר ב י ם ת ו ל ק י ס עננו‬
‫» ( ו ה ל כ ה בר׳ מ ה ב י ד ו ולא ט ח ב י ד מ עיין עירובין נ ד ו ע״ב ו מ פ ר ש ה י כ א ד ק א ס ד ס ח ב י ר ו ת א‬ ‫ת״ע‪.‬‬
‫ח ק א • ו ה א ד ס פ ר ש נ ב י ר׳ יוסי ס ה ב י ר ו ו ל א ס ח ב י ך י ז נ ר א ה ש ה י ה ח נירםח! כ נ י ר ס ת ‪ s p i n‬בעירובין‬
‫שם בר׳ יוסי ס ח נ י ו ו ‪ ,‬ו ל א כגידסא שלנו ו כ ו ׳ יוסי ס ח ב ר י ז ‪ .‬ועיין בה־־ג סי׳ נ״ג ב ו י כ ו ח קצובות•‬
 ‫מהזור וימת‬ ‫‪490‬‬

‫והלכה כר׳ יוסי מהבירו ולא מחביריו‪ .‬פ( ד׳ מאיר ור׳ יוסי הלכה בר׳ יופי‪ (5 .‬ר׳ יהודה‬
‫ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי‪ .‬ק(ר׳ שמעון ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי‪ .‬ר(ר׳ אליעזר ‪ p‬יעקב‬
‫וו״ יוסי הלכה כר׳ יוסי‪ .‬ס(ר׳ מאיר וו״ יהודה הלכה כר׳ יועדה‪( .‬ר׳ שמעון ור׳‬
‫ת‬

‫יהודה הלכה כר׳ יהודה‪ .‬והלכה כר׳ בכל עירובץ‪ .‬אבל לא במהיצות‪ .‬א( ד׳ מאיד ודי‬
‫שמעון סי שמהסיד הלכה כסותו‪ .‬נ(והלכה כר׳ שמעון בכולה שבת ואפי׳ בדבר שאין‬
‫מחכוין‪ .‬בנק הוצאת דם בתולים שאינו מתכוין לחבורה‪ .‬אלא לבעילה‪ .‬וכנון פקק‬
‫חחבית שאינו מתכוין לסחיטח אלא לפקוק חביתו‪ .‬ושניתן סותרץ חוץ ממוקצה מחסח‬
‫*יסור שאין הלכה כמותו‪( .‬ר־ יהודה ור׳ נחמיה הלכה כד נחמיה‪ .‬ל(ר יהודה ור׳‬ ‫נ‬

‫<‪ (t‬ר׳ מ א י ד ור׳ יוסי ח ל כ ח כר׳ יוסי עירובין מ׳יו ע׳׳ב׳ י מ ס נ״א ע׳׳א מ מ ם רר׳ י מ י נימוקו עסו‪,‬‬
‫ופידש״י נימוקו ע מ ו נים ק ו ד ב ר ישר כ ק ו ח ט ש ק ו ל ו ח ‪ ,‬ועיין נימין ם׳׳ז ע״א ר׳ יוסי נימוקו ע ט ו •ירש״*‬
‫נימוקו ע מ ו ווירושו ע ס ו ל ח ח מ ע ט ל כ ל דבריו שחיו! מיישב א ח דבריו‪ ! ,‬ע י י ן חוס׳ ת ע נ י ת ב״ח ע״א‬
‫ר י ח אי ר ״ ס ו כ ר ש ב ח ב ו ו נ י ל ד ל ה ב י ס ו ק י ם ל ח כרי יוסי מ ש ו ס דר׳ יוסי נימוקו עמו ו ס ם ת ב ר א‬
‫כווחיח ב כ ל ם ק ו ס ואפילו סתביריו‪ ,‬ועיין ירושלמי פ ״ נ ד ח ר ו מ ו ת ח י א ועיין לעיל נירסת‪.‬הדי׳׳ן«‪ ,‬וכן‬
‫כ ת ב חרי׳׳ף ר י ש ס ר ק ע״פ ו ח ל כ ח א כר׳ יוסי דקי׳יל ח ל כ ח כר׳ יוסי סחבירו‪ ,‬וכן ח ו א ברא״ש שרק‬
‫כ ל ה ב ש ר ‪ .‬ס י ׳ ט׳׳ו׳ ועיין ברא״ש ש׳׳א ד ם ו כ ח סי׳ ל ־ א ווסקא ה מ ש ל ש ל דשנות ח ״ נ ו ר ב נטרונאי וחרסב׳׳ן‬
‫ז״ל וחר׳ ישעי׳ דיל פ ס ק ו כרבנן ו ר ב ע מ ר ם ור״ח ורבינו אבי העזרי ססקו כרי יופי דנטוקו ע ס ו ואע״ג‬
‫דאין ה ל כ ה כר׳ יוסי א ל א מ ח ב י ר ו ו ל א סחביריו וכו׳ ועיין ירושלמי ת ר ו מ ו ת פ ״ נ ה ׳ ׳ * ועיין ס ס ״ ג עשי(‬
‫סי׳ ע״ר ו ד ל מ ש ס ע מ כ ח שני פסקים הללו ש ח י ה ב ח ו ב ב ס פ ר י ם ש ל ה ם ב פ ר ק מי שהוציאוהו ) מ י ו‬
‫ע י ב ( ח ל כ ח כר׳ יוסי מחביריו וכו׳ ו ק ש ה לי ע ל א ו ת ה גירסא וכו׳ א ח ר כ ו ת ב י ראיתי ב ס פ ר כ נ ס ה‬
‫ה ג ד ו ל ה ב כ ל ל י ח ג ס ר א א ו ח ג׳ שהאריך ב ז ה ע ״ כ קצרתי‪ .‬צ( ר׳ יהודח ור׳ יוסי ובו׳ עירובין שם‬
‫ועיין ר״ח ל׳׳ג ע״א חוס׳ ד׳׳ה ה א ר׳׳י וכו׳ וסע״ק ב׳יו ע״ב חוס׳ ר׳׳ח ת נ י א וכר‪ .‬ק ( ד שמעון ור׳‬
‫יוסי ו כ ר עירובין שם׳ א ס ר ר ב אםי אף אני ל ו ם ד ר׳ יוסי ור״ש ה ל כ ה כרי יוסי ד א ם ר ר׳ א ב א א ס ר‬
‫ר׳ יוחנן ר׳ י ה ו ד ה וד׳ שסעון ה ל כ ה כד׳ י ח ו ד ח ה ש ת א במקום ר׳ י ה ו ד ה ל י ח א ב מ ק ו ם ר׳ יופי סיבעיא‪,‬‬
‫ועיין בלשון ב ה ״ נ םוף ח׳ נחלות‪ ,‬וביצה כ״ז ע״א‪ ,‬ובכורוח י״א ע״א‪ ,‬ועיין ב ח ש ו כ ו ח ח״* םי׳ צ״ד‪.‬‬
‫?( ד׳ אליעזר בן י ע ק ב זר• <!סי זכר ב ם ת ד א ל ר ח י ד ״ א א י ת א ד׳ נ ח מ י ה ‪:‬ד׳ יופי הלכזן כ ד ׳ מסי׳‬
‫ועיין עירובי] ם׳׳ב ע׳׳ב‪ .‬ש( ר׳ מ א י ר ור׳ י ה ו ד ה וכר עירובי] ם׳־ו ע׳׳ב‪ .‬ושם נ׳׳ב ע״א‪ ,‬כ ת ו ב ו ת סי‬
‫ע׳׳א‪ .‬ם( ר׳ שטעו! ור׳ י ה ו ד ה וכר עירזכין ס ״ ו ע״ב ב מ ר ד ו ש ה י ה לפני שד׳׳ל כ ה ו ב ר׳ ט א י ר ור׳‬
‫י ה ו ד ה ה ל כ ה כרי יהודה׳ ו ח ל כ ח בר׳ ב כ ל עירובין ובו׳ והוא ט״ס וצ״ל ח כ א ו ח ת ם ו ה ל כ ה בר׳ י ה ו ד ה‬
‫כ כ ל עירובין ו כ ר וכן ה ו א בסהו״א של רחיד״א ר׳ ששעון ור• י ה ו ד ה ה ל כ ה כר־ י ה ו ד ה ו ה ל כ ה כרי‬
‫י ה ו ד ה בעירובין וכו׳ עיין עידובין פ״א ע׳׳ב‪ ,‬וצ״ה ע׳׳א‪ .‬ועיין ב ה ״ נ סוף חי נ ח ל ו ה ש ב ה כ ר׳ י ה ו ד ה‬
‫ור׳ שמעון ה ל ב ה כר׳ יהודה‪ ,‬ו ב ה ל כ ו ת ק צ ו ב ו ח ר ב נ י ס ע ר ב א שיי נ״ג כ ח ב ר י ה ו ד ה ור״ש ה ל כ ה כר׳ שמעון‪,‬‬
‫יעיין ב ס פ ר יד מ ל א כ י סי׳ ת ק ע י ז ש ב ב ר ע ט ר על ה ס ת י ר ה ה ז א ה בבה׳׳נ‪ ,‬ועיין בספר ה ק נ ה ד ף פ ״ נ ע ״ א ר ׳ י ה ו ר ה‬
‫ור׳ שטעון ה ל כ ה כר״ש‪ .‬ועיי] ברא״ש ס׳׳ד דעירובין סי׳ ר ו ב ה ג ״ ס סט״ז מת• ש ב ת ה״ה‪ ,‬ובשר׳ת הו״י סי• צ׳׳ר‪.‬‬
‫‪ (ft‬ר׳ מ א י ר ור׳׳ש טי ש מ ה ס י ד וכו׳ בעיא ד ל א » פ ש מ א היא בעירוכין מ״ו ע״ב‪ ,‬ועיין ירושלמי‬
‫שביעיח ס ״ ח ה״ז׳ וירושלמי ה ד ו מ ו ת ש״ג ה״א‪ ,‬ועיין ברא״ש ע״ז פ״כ סימן ל׳׳ד ו כ ה נ ה שם‪ ,‬ועיין‬
‫ב ה ״ ג ח ל כ ו ח קצובוח‪ ,‬ויד מ ל א כ י סי׳ תק״ש‪ ,‬ו ב ב ע ל חעיטור א ו ח שקדון ו כ ר ו ב ס פ ר ה כ ר י ת ו ת ימו״ע‬
‫שער ג׳ ר׳ מאיר ור״ש ה ל כ ה כ ד ב ר י ה מ ה מ י ר כשניהם‪ ,‬ועיין ב מ ב ו א ה ת ל מ ו ד לר״ש הנגיד ש כ ת ב‬
‫ר׳׳מ ור׳יש ה ל נ ה כר״ש‪ ,‬ו כ ב ר ת מ ה ע ל פ ס ק זה הגאון ב ע ל ט ״ כ מ ח ר ״ ק י ו ״ ד סי• כ״ו ולא ר א ה‬
‫ש כ ב ר ה ק ד י מ ו בי״מ הנ• ל ע״ש‪ . .‬נ ( ו ה ל כ ה כר׳יש בכולה ש ב ח ואפילו ב ר כ ר שאין מתכוין ב ט ן‬
‫וכר ו ב ט ן שקק וכו׳ עיין ש ב ת ק‪:‬״ו ע״כ‪ ,‬קנ״ו ע״א‪ ,‬ו ב כ ר י ת ו ת כיסו׳יע ש ע ר ני‪ ,‬וכן בסתריא ש ל‬
‫רהיר״א העת־קו ו ח ל כ ח כר״ש ) ב כ ו ל ה ( ב ש נ ת ואפילו בדבר שאינו מתבוין א ב ל ב מ ו ק צ ה מ ח מ ת‬
‫איסור דאורייתא אין ה ל כ ה כרי שמעון ע״כ‪ ,‬ושד״ל ת ע ת י ק ססח״ו שהיה לפניו כ ס ו שחוא לפנינו‬
‫וכנון שקק ה ח ב י ת שאינו מהכוין לשחיטה א־יא ל פ ק ו ק חניתו‪ ,‬וההששך ה ז ה כנון וכר וכגין ובו׳‬
‫ל א נ מ צ א ר ק נסתו׳יא של ה ס ת ״ ו ‪ ,‬ועיין תוס׳ כ ת ו ב ו ת ו׳ ע״א ד ״ ה האי מ‪:‬וברייא ובו׳ דהביאו דאםוד‬
‫משום ס ח י ט ה בשש ס ד ר תו״א‪ ,‬והוא ת מ ו ־ לכאורה‪ ,‬א ך ה ד ב ר נבון ע״פ מ ה ש כ ת ב ה מ ח ב ר לעיל‬
‫ב ס ד ר ה ל כ ו ת ש ב ת א ו ת ס׳ והוא מ ס פ ר ה ת ר ו מ ה ע״ש פירש הערוך ש מ ח ל ק בין אם יש ג ל י ת ח ת‬
‫ה ה ב י ת ל ק ב ל מח שנוםל אשור‪ ,‬ואש אין כלי לא ניחא ל י ת באותה מ ש ק ת ע״ש‪ ,‬ועיין בש׳׳מ‬
‫כ ת ו ב ו ת שס‪ .‬ובערוך ערך ס ב ר הי‪ ,‬ועיין כ ה ק ד מ ת ת ש ו ב ו ת הגאונים הנדפס ברלין ש נ ה חר״ח ל ה נ א ו ן‬
‫‪,‬‬
‫מ ה ר ש ״ ל ר׳ים שהעיר בוה‪ .‬ועיין ברא״ש ש ב ת פי׳יד סי׳ ט ‪ ,‬ושם ‪6‬י״ב סי׳ א׳ ובק״נ‪ ,‬א ך הלשון‬
‫לאשילי כ ד כ ד שאין מחביי[ דהכיאז גם ה מ ח ב ר י ם הנ״ל בסתו״א ק ש ה זצ׳יע‪ .‬נ ( ר׳ יהלדד‪ ,‬זר• נ ח מ י ה‬
‫‪ (7‬ר׳ י ה ו ד ה ור• אליעזר‬ ‫ה ל כ ה כרי נ ח מ י ה כן הוא נ״כ ב ס פ ר ה כ ר י ת ו ת ה ל כ ו ת פסוקות שער ני‪.‬‬
‫בן יעקב וכו׳ ו ב ס פ ר הבריתות‪ ,‬וסתו״א של ר׳ חיד״א מוסיף ו ה ל כ ה כר׳׳א בן י ע ק ב ב כ ל מ ק ו ם דקי״ל‬
‫י מ ש נ ה ר״א בן יעקב ק ב ונקי‪ ,‬עירובי! ס״ב ע״ב‪ ,‬ובכורוה כ ״ ג ע ״ ב חוסי ד״ה משנהינו וגו׳ ושארי‬
‫ם ק ו מ ו ה בש״ס‪ ,‬ו ה כ ל ל ה ז ה ל ד ע ת ה כ ״ מ פ ״ ב מהי ב י ה ה ב ה י ר ה הי״ה ה ו א דוקא ב מ ש נ ה ולא‬
‫בבדייחא‪ ,‬ו ל ד ע ח ו ש ב י ם ב״ב קל״ח ע״א הוא בין ב מ ש נ ה בין בבדייהא ע״ש ד ס ח ל ק בין א מ ר ם‬
‫ב ט ה נ ח י נ ו הייט ט ש נ ה ו ל א ב ר י י ח א א ב ל ב א ט ר ם מ ש נ ה חייט נ ס י ברייתא׳ וכן ה ו א ד ע ת הרא״ש‬
‫פ״ק ד כ י צ ה ס ו ף סי׳ ו׳‪ ,‬ובן ג״כ ד ע ה ה מ ר ד כ י פ״ק דר״ה סי׳ חש׳׳ר‪ ,‬ועיין בביאור ה נ ר ״ א יו״ד סי׳‬
‫‪491‬‬ ‫מחזור ויפורי‬
‫אליעזר כן יעקב הלכה כר׳ אליעזר‪ .‬ס( ר׳ סאיר ור״נ הלכה כרינ‪ .‬ן( ר׳ יועדה ורינ‬
‫הלכה כרינ‪ .‬ר שמעון ור״נ הלכה כרינ‪ .‬ז(רי וד אלעור בן שמעון הלכה כר‪ .‬ס( ר‬
‫ור׳ יוסי הלכה כר׳‪ .‬ס( ר׳ וד׳ ישסעאל בר יומי הלכה כר‪ .‬ואם אמי םשום אביו‬
‫הלכה כאביו‪ .‬י ( ר ור־ שםעץ בן אלעזר הלבה כר‪( .‬וכל מקום ששנה ר אלעזר בלא‬
‫כ‬

‫מהלוקת הלכה כמותו‪ .‬ל( והלכי‪ .‬כר׳ יהושע בן לוי ככל סקום במשנה‪ .‬מ(ר׳ורשבינ‪.‬‬
‫הלכה כרשב׳נ‪ .‬נ( ר׳ טרסון ור׳ עקיבא הלכה כר עקיבא‪ n(p .‬ישמעאל ור עקיבא‬
‫הלכה כד־ עקיבא‪( .‬רבי יוהנן כן נורי וד׳ עקיבא הלכה כר עקיבא‪ .‬פ(ר׳)אלעזר(‬ ‫ע‬

‫]אליעזר[ ור׳ עקיבא הלכה כר׳ עקיבא‪ .‬צ( ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הלכת כר׳ יהושע ק(ואעם־י‬
‫שאמרו הכםים הלכה כםלוני ופלוני היכא דאיכא אמוראי בתראי דקיימי כתד םינייהו‬
‫הילכת׳ כזותיה‪ :‬ל(והיכא דקא מקשו תרי תנאי ]או[ תרי אמוראי אהדדי ולא‬
‫איתמר הילכת׳ לא כמר ולא כמר הזי אי איכא רבה בהדי תלמידא אץ הלכה כתלמיד‬
‫כמקום הרב‪:‬‬
‫ט ( ת ו ס מ ת א לא דבר קצובה הוא ולא דבר םסויים הוא‪ .‬וכן תודח כהנים שהוא‬

‫נ ד ו ס״ק בי‪ .‬ס( ר״מ ו ד י ג ה ל כ ה כי*נ‪ ,‬ה ע נ י ה י׳ ע״א‪ ,‬וע״ב ע י ש ועיי! ס ו ט ה פדו עיב• יחוא ר״ג זקינו‬
‫ש ל ר׳ י ה ו ד ה הנשיא‪ .‬ו( ‪ .‬ר ׳ י ה ו ד ה ור״ג ה ל כ ה כ ד ״ נ ר״ש ו ד י ג ה ל כ ה כ ר ״ ג ״ ל י ת א ב ס ו ד ו ש ה י ח ל פ נ י‬
‫שד״ל‪ ,‬ו נ ו ס א ה ד ר*מ וו׳׳נ ה ל כ ה כד״ג‪ .‬ז( ר׳ ור׳ א ל ע ז ו בן שסעון ה ל כ ה כרבי עיין כ ״ מ פ י ו ץ—• ועיין‬
‫‪#‬‬
‫פ ( ר ב י וד׳ יוסי‬ ‫ירושלמי ד מ א י פ ב ה״א‪ ,‬ובפ׳־ג ר ס ס ׳ ת ר ו מ ו ה ה י ה ועיין ביר מ ל א כ י פי׳ קע״ה‪.‬‬
‫ה ל כ ה גרבי‪ .‬ב מ ד ד י ש ה י ה לפני ש ד ׳ ל כ ח ו ב רבי ור׳ יוסי בר׳ י ה ו ד ה ‪ .‬ד ה ל כ ח כ ר ב י פ ה ב י ר ו עירוכין‬
‫כדו ע״ב‪ .‬ב״ב ק ב י ו ע׳׳ב‪ .‬ועיין ביד ס ל א ב י ם י ס ן רל׳׳ב‪ (p .‬ר ב י נר׳ י ש מ ע א ל ובו׳ עיין ס נ ה ד ר י ן‬
‫י( רבי‬ ‫כ י ד ע״א ב ב ר ח ו ר ה זקן‪ ,‬ועיין ש ב ח נ י א עי׳א חום׳ ד י ה אילו וכר‪ .‬ו ב י ב מ ו ת ק׳׳ח ז ר ב ‪.‬‬
‫ו ר י ש ב! * ל ע ז י י י ן ש ב ת ע י ט ע־ב‪ .‬ו מ נ ח ו ת ל״א ע״ב חום׳ ז ״ ה ר י ש כן אלעזר ובי׳ ועייז ב ה י ג‬
‫ב ת ל ב ו ח קווזבוח םי׳ נ״נ‪ .‬כ( ו כ ל ם ק ו ם ש ש נ ה ר י א וכו• ו ב כ ר י ת ו ת ב י ם ו י ע שער ג׳ ח ו כ א כ ל מ ק ו ם‬
‫ש א מ ר ר׳ אליעזר בד שמעון ב ל א ס ח ל ו ק ו ח ה ל כ ח כמוהו‪ ,‬וכבה׳׳ג ב ה ל כ ו ת ק צ ו ב ו ת איתא ו כ ל מ ק ו ס‬
‫ש א מ ר ר׳ שמעון בן אלעזר ב ל א ס ה ל ו ק ו ת ה ל כ ה כמוהו‪ ,‬וכן הוא ב מ ב ו א ה ח ל מ ו ד לד׳יש חנניד‪,‬‬
‫ל( ו ה ל כ ה כד• יהושע‬ ‫ו ב ס ד ר חו״א לר׳ היד״א ו ב ס פ ר ה ק נ ח דף פ׳׳ג עיא‪ ,‬ועיין חולין מ״ט ע׳׳ב‪.‬‬
‫בן לוי כ כ ל מ ק ו ס ב מ ש נ ת ‪ ,‬עיין ברא״ש ס ״ ר ד ס ו כ ה סי׳ א׳ ו ב ה ש ו ב ו ת ה נ א ו נ י ם פ ם ק כ ר י ב ׳ ל ב כ ל‬
‫מ ק ו ם ע״כ וליתא ל ת י ב ת ב ט ש נ ת ‪ ,‬וכן ח ו א בחום׳ חולין ציו ע׳׳א ד׳׳ה א ס ר ר ב א ו כ ר וריב״ל בר‬
‫ם ט כ א ה ו א ו ה ל כ ה כ מ ו ה ן ב כ ל מ ק ו ם וכו׳ ושט ו ס י ס יש ראיה ד ב ס ד ר חו״א פ ו ס ק ה ל כ ה כריכ״ל‬
‫ב כ ל םקוס‪ ,‬ועיין חוס׳ ס נ י ל ה כ״ז ע״א ד׳׳ה כ ו ו ח י ח ובו׳‪ ,‬ובתום׳ עירובין ס׳׳ה ע׳׳ב דייה איקלעו ובי׳‬
‫ותום׳ ק ד ו ש י ן כ ״ נ ע״א דייה ו א י ב א דאמרי ובו׳ ד כ ל מ ק ו ם ח ל ב ה כ ר י ב י ל ל נ כ י דרי יוהנן וכו׳ ועיין‬
‫‪,‬‬
‫ע*ז ל י ה ח ו ס ד י ה ה ד * זכו׳ ועיין כ ת ה י ל ת ס * • ה״ג‪ ,‬ועיין כ ה ק ד מ ה ל ת ש ו ב ו ת הגאונים ק ד ם י נ י ס‬
‫)ברלין ת ד י ח ( ו ב ה ג ה ה ר ה י ד ״ א לסתו׳׳א סי׳ כ ־ ג ‪ .‬מ( רבי ו ר ש ב י ג ה ל כ ה כ ו ש ב י ג ‪ ,‬עיין בה׳׳ג ה ל ב ו ה‬
‫ק צ ו ב ו ת סי• נ״ג ו ח ו ב א ב ב ע ל חעיטור א ו ח קיום ו ד ל ובן ב ה ל כ ו ת קצובות ר ב נ י ס ע ר ב א דר׳ ורשב״ג‬
‫ה ל כ ה ב ר ש ב ־ נ ‪ ,‬ועיין ככריש פ ר ק חמישי‪ {•< .‬ר׳ סרפון ור״ע ה ל כ ה כ ר י ע עיין בה׳׳ג סי׳ נ י נ ב ה ל כ ו ת‬
‫קצובות ר י ע ור״ט ה ל ב ח בר״ע‪ .‬ו ב ק נ ח ד ף פ*נ ע‪-‬א‪ ,‬ועיין ר א י ש פ׳׳ק דקידושין סי׳ ל׳ ו ה ל כ ח א בר׳׳ע‬
‫דר׳ טרפון חבירו וקי׳׳ל ה ל כ ה כר״ע מ ח ב י ר ו ו כ ר ועיין כ ח ו ב ו ת פ״ד ע״ב ס׳׳ס ר׳ ט י פ ו ן ר ב ו ה י ה‬
‫‪ (p‬ר׳ י ש ט ע א ל ור׳׳ע ה ל כ ה כ ר ־ ע עיין‬ ‫וכו׳‪ ,‬ובכנה׳׳ג בכללי ה ג מ ר א א ו ה י״ה ה א ר י ך בזה ע״ש‪.‬‬
‫זבחים נ׳־ז ע״א‪ ,‬ויומא ע י ה ע״ב‪ ,‬ו ע ‪ -‬ן רי״ף פ ״ ו דגיטין וקיי״ל ה ל כ ח כ ר י ע זבו׳‪ ,‬ו ב פ ל ו ג ה א דר׳‬
‫יששעאל ור״ע בב״ק ז׳ ע׳׳א כ ת ב הרי־׳ף וקיי״ל ה ל כ ה כר״ע טהבירו‪ ,‬ובן ה ו א ב מ ר ד כ י י ב מ ו ת פי״ב‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫ע( ר׳ יוהנן כן נורי ורי׳ע וכו׳ עיין כ ב ו ר ו ת מ ׳ ע״א א מ ר ר׳ יוהנן בן נורי לר׳׳ע עד מ ת י א ת ה‬
‫פ ( ר׳ אליעזר ור״ע וכר‬ ‫מ א כ י ל וכר ו ב ה ״ ג ה ל כ ו ת קצובות סי׳ נ ״ נ ועיין כדא״׳ש ש ם פ י ו טי׳ בי‪.‬‬
‫ב ו ד ל עיין ב ר כ ו ת ל י ו ע״ב ר־ע ב מ ק ו ם ר״א עבדינן כותיה‪ ,‬ועיין כביטוקי יוסף פ ר ק השוכר א ת‬
‫חאוסנין ד ׳ ה לימא ר ר ב יוסף וכו׳ ועוד ד ת י ל כ ת א כר״ע מ ח ב י ר ו ‪ ,‬ועיין ב ה ג ה ו ת מר׳ תיד׳׳א א ו ת ט״ו‪.‬‬
‫צ( ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ה ל כ ה כ ד יהושע כ! הוא ב ב ה ״ נ ב ה ל כ ו ת ק צ ו ב ו ה ס ״ נינ׳ ו ב כ ר י ת ו ת‬
‫ב י מ ד ע שער נ׳ א ו ח ד׳‪ ,‬ועיין ביד מ ל א כ י םי׳ חקע׳׳ה‪ .‬ק( ואעים ש א מ ר ו ח כ מ י ם וכר היכא ר א י כ א‬
‫אמורא• כ ח ד א ׳ זכר וכן ה ו א ברחיד״א ז ב כ ו י ת י ח שש איי‪/‬א ה י כ א ד א י כ א ח ד י אמוראי כ ת ר א י וכו׳‬
‫וכן בקיצור כללי ה ג מ ר א ב מ ב ו א ח ח ל מ ו ד ‪ .‬י ( ו ח י נ א ד ק א מ ק ש ו חדי אמוראי ובו׳ כצ׳יל׳ וכן ח ו א‬
‫ב ס פ ר ה כ ד י ח ו ה שט א ו ח ר וסוסיה ע ל דברי ה מ ח ב ר «עד ר ב א ומכאן ואילך ה ל כ ה כ ב ת ר א ה " ‪ ,‬ו ה ה ו ס פ ה‬
‫פ ( ח ו ט ס ת א לא ד ב ר ק צ ו ב ה הוא וכוי כ י ה‬ ‫נ מ צ א נ״כ ב כ ר י ת ו ח שם ו ב ס ד ר חו׳׳א של ר'׳ חיז״א‪.‬‬
‫ה נ י ר ס א ה נ ב ו נ ה ‪ ,‬ובן ה ו א כ ס פ ר ה ק נ ה ד ף פ ״ נ ע״ג כ ל ת ו ס פ ת א ו ס פ ר א לאו ד ב ר םסוייס ה ו א ולא‬
‫ד ב ר קצוב ה ו א ס פ נ י ש ח ו ס פ ח א ו ת ו ר ח כ ה נ י ם ה ו א ספרי דבי ר ב ו ס פ ר י ח ו א ח ו מ ש א ל ה ש מ ו ת‬
‫וחוכףש ה פ ק ו ד י ם ו ת ו ס ש מ ש נ ת ת ו ר ה ששמו מ ד ר ש ו ה ל ל ו נ ק ר א י ם ב ה ל ס ו ד ברייחא וכו׳ ולא כ ס ו‬
‫ד א י ח א בםתו״א לרחיד״א ת ו ס פ ת א א י ט א ל א ד ב ר ק צ ו ב וכר ועיין י יומא ע׳ ע*א א ס ר ד כ א ובו׳‬
‫ובפירעד* ד י ה ל א מ ש כ ח ח וכו׳ ועיין ב ר מ ב ״ ס ב ה ק ד מ ה ליד ח ה ו ק ח ו ח ב ר ו ח כ מ י ה מ ש נ ה וכו׳‬
‫ו ב מ ב ו א ח ח ל ס ו ר ל ו ״ ש ה נ ג י ד ד ־ ח והברייתא ונר‪ .‬ועיין ב ח ״ ג סוף ה ׳ ו » פ ד ש ש ח שדר* ס ש נ ה וכר‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪492‬‬

‫ה(סיפרא דבי רב‪ .‬וםיםרי שהן חומש ואלה שמוח‪ .‬וחומש הפיקודים וחומש ששנה‬
‫תורה‪ .‬ששמן מדרש והללו נקראו בחלמוד ברייתא יש מחן שחן הלכה ויש‬
‫מהן שאין הלכה‪ .‬כיער כל ברייח׳ שאין חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותה‪ .‬א( בנון‬
‫זו ארמ שהוא עומד בשדד‪ ,‬ערום הרי זה מכסה עצמו בהכן או בקש‪ .‬ובכל דבר‪.‬‬
‫וקורא ק־ש‪ .‬אבל לא יתפלל עד שיכסח את עצמו‪ .‬וו ודאי הלכה כמותה‪ .‬שאין‬
‫חלוקין עליה בחלמוד ולא עוד אלא שיש סיוע מן התלמוד‪ .‬דאמ׳ רב תחליםא‬
‫אמי שמואל ‪ (3‬הישן בכילה ]עדוס[ מוציא ראשו חוץ לכילח וקורא קרית שסע‪.‬‬
‫ואוקיסנא בכילח שאינח נבוחח עשרח משחים‪ .‬דכיון דסחיתא דמי נ(כמאן דכרוך‬
‫בנווה ומכסה‪ :‬לא סע׳ יותר‪:‬‬

‫© ר ק שני‪.‬‬
‫נח‪ :‬וישלח‪ :‬וארא‪ :‬תצוד׳ ־‪.‬‬ ‫תכה‪.‬‬
‫רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם׳ כל שהיא תפארת לעושיה‬
‫ותפארת לו מן האדם‪ .‬והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאץ אתה‬
‫יודע מתן שכרמ של מעות‪ .‬והוי מחשב הפסד מעוד‪ ,‬כעד שכרה‪ ,‬זשכד‬
‫עבירה כנגד הפסידה‪ .‬הםתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה‪.‬‬
‫ודע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ד׳ אומי‪ .‬הזא ד יהזדד• הנשיא האמוד למטה‪ .‬אלא חלמידים שבאוחו חדור העלו אח שמו ר ‪.‬‬
‫לשי שהרביץ תודה בישרי מכל חנשיאיס שחיו לפניו‪ .‬מפני שהיד‪ ,‬אהוב לאנםונינוס מלך‬
‫רומי‪ .‬כדאסרי׳ בלפני אידיהן‪ .‬ואותו הפרק אין שטן ואין סנע רע‪ .‬ושלח וקרא לכל התלמידים‬
‫ושנו לפניו איש ואיש מה שבידו‪ .‬והוציא תסלח םתוך הדברים וסתס וסידר את המשנה‪.‬‬
‫כדאי מכדי א(מאן כחמיה למתני׳ ר׳‪ ,‬דאמ׳ מר ג(מימות עזרא ואילך לא מצינו תורה‬
‫וגדולה בסקום אחד‪ ,‬נ(ואמרי׳ נמי מימוח ד ועד דב אשי לא מצינז תורה וגדולה‬
‫כמקום אחד‪ .‬ולכך סחס וסידר ד המשניות‪ .‬ורב אש• סידר התלסור שהיה פנוי לכך‪.‬‬
‫ולשי שהיד‪ ,‬ר׳ כסתס רכ שלהן כאותו הסרק לא חיו צריכין לחזכירו בשמו‪ .‬ובן רב‬
‫הכירו של שמואל חיי‪ ,‬שמו אבא‪ .‬כמו שמצינו בראשית הנו‪ ,‬ל( סאן ריש סידרא‬
‫בכבל א״ל אבא אריבא‪ .‬ולפיכך כעס עליו שקורהו לרבו בשמו‪ .‬ולפי שהעמיד תלסירים‬ ‫(‬

‫הרבה והוא היה רבן סתם של בני בבל לא היו צריכין להזכירו בשמו‪ .‬לחיו‬
‫אותו רב‪ .‬והוא תרנוסו של שר ונדול‪ .‬שכן בבבל היו מססרין כלשון ארמי‪ .‬ושמואל‬

‫ו ב ר ש ב ״ ם ב״ב קכ״ר ע״ג‪ ,‬ועיין לעיל‪ .‬ח( ס פ ר א רבי ר כ וספרי שהן וכוי כצ׳׳ל‪ ,‬נקראו ב ח ל ט ו ד ברייתא‬
‫כ צ י ל ושהי ה נ ק ו ר ו ה צ י ד ל ס ה ו ק ‪ .‬א( כגון זו א ד פ שהוא ‪.‬וכו׳ ת ו ס פ ת א פ״ב ד כ ר כ ו ת ע״ש‪ .‬ב( הישן‬
‫ב כ י ל ה ערנם כצ׳׳ל ס י כ ה י׳ ע׳׳ב ועיין בתזס׳ ד״ה מוציא וכר ועיין ברא״ש ב ר כ ו ה פ״ג סי׳ ל״ו ואע״ג‬
‫ד ש ס ו א ל אית ליה בפ״ק ר ס ו כ ה ה י ה ישן בכילה ו ל ב ו ר ו א ה א ת הערוה ס ו ת ר ל א קי׳׳ל הכי‪ .‬ועי׳ בטג׳יא‬
‫ריש סי׳ ע״ר ובברב״י שם‪ .‬נ( כ ס א ן ר כ ר ו ך בגווה ו מ נ ס ה בצ׳יל‪) .‬לא מצאתי יותר כן כ ת ו ב ג ס בםת׳׳ו‬
‫שהיו לפני שדייל‪ (.‬ש ה י ה אהוב לאנטונינום ובו׳ ע׳׳ז י׳ ע״א‪ ,‬ושם י׳ ע״ב כי שביב אנשונינוס א מ ר רבי נ ת פ ר ד ה‬
‫ה ב י ל ה ‪ ,‬ושם י״א ע׳יא ז ה אנטונינוס ורבי וכוי‪ .‬ירושלמי מ ג י ל ה פ״א הי״א אנטוביניס ש א ל ל ר ב י ס ח ו ל ב נ ו ת‬
‫מ ז ב ה וטי׳ שם פ״ו ה״ב! וירושלמי סנהדרין פ״י ה״ד‪ ,‬אם כאיש הן גירי צ ד ק וכזי א נ ע ו נ י ס ס א ת א‬
‫נבי רבי וטי‪ ,‬מ ד ר ש ב״ר םס״ז אנטונינוס ש ל ה לרבינו וכוי מ ד ר ש ת נ ח ו ט א פ ר ש ה מ ק ץ שאל אנסונינוס‬
‫א ת רבינ! ה ק ד ו ש מ ה ו ל ה ת פ ל ל כ כ ל שעד‪ ,‬ונוי‪ ,‬ו מ ד ר ש ת נ ח ו מ א פ ר ש ה וישב׳ מ ע ש ה ב א נ ט ו נ ע ו ס ונוי‬
‫ושלה א ח ר ר ב ע ו ה ק ד ו ש וכוי‪ .‬א( מ א ן שהמיה ל ט ה נ י ה י ן רבי ביצה ב׳ ע״ב ועיין ר״ה ו׳ ע״ב‪ ,‬ולעיל‬
‫נ ( מ י מ ו ת עזרא ואילן־ וכו׳ עיין גיטין נ״ט ע״א‪ ,‬וסנהדרין ל״ו ע״א ושס‬ ‫א ו ת ר׳ יהודה הנשיא‪.‬‬
‫איתא ם י מ ו ה מ ש ה ע״ש‪ .‬ג( ואסרינן נ ס י ט י ס ו ת רבי ובו׳ שס‪ ,‬ושם‪ .‬ל( מ א ן ריש סיררא ב ב ב ל‬
‫‪493‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫לאו בבנל הוה אלא כנהידעא‪ .‬ודלאכםי׳ חקונטרס בהנא על ינמתו‪ .‬ה(דמי׳ ומודד•‬
‫לי אכא לשון השיכוח הוא שקורחו כך‪ .‬ראי לשון חש־כוח םה וה כעס‪ .‬רקאיל‬
‫אכא אריבא קריה ליה‪ .‬ומיהו ששואל שהיה הכירו של רב קורת כשסו‪ .‬ו(ואי משוס‬
‫דבהכל חייבין אסר רב כהנא דמי סוסיה דאכא כדלא טעיס חבשילא‪ ,‬והיאך קורהו‬
‫לרבו בשמו שבדבר זד• (נענש ניחזי‪ .‬בסנהדרין ‪c‬׳ )ננמר(ןחלק[‪ ,‬תלמיד חכר המי״‪.‬‬ ‫(‬

‫כדאמר בס־ אחר דיג• ממונות‪ .‬ח(דלנסריר‪ .‬צריכי ולא לסכריה‪ .‬ובסוף ביק מ( דרכי‬
‫יוהנן קא סשאיל לרב כהנא םסיקותח‪ .‬אלמא חשיב הוה בעיני דר יוהנן הבריה דרב‪.‬‬
‫ואי משוס דרב הונא תלמיד דרכ‪ .‬בדאי ‪0‬׳ מסנין וה'א י(רבהונא תלמידיה דרבהוה‬
‫‪%‬‬

‫כוי‪ .‬ואילו רב חונא קורהו לרב כשםו ב&רק בחרא דיומא‪ .‬נכי ההוא טכתא כ(דרב‬
‫חוה ליה מילחא בהריה במעלי יומא דכפורי כוי‪ .‬יש לומר דרב חונא תלמיד חגר של‬
‫רב חוה‪ .‬רהא׳ כמציאות האשד‪ .‬ל( אזל רב ענן קמיח דמר עוקכא ואיל חזי סד רב‬
‫חונא מאי שלח לי‪ .‬ואיל מר עוקבא נברא דלא ידע מאי מרזיחא‪ ,‬איל למר בר רב‬
‫הונא הוגא חברין‪ .‬אלסא שהיה חשוב כעיני םר עוקבא ער מאד‪ .‬ואילו מר עוקבא‬
‫היה השוב עד מאד בימי רב שמואל‪ .‬כדאמר בס׳ האיש מקדש‪ .‬נבי מ(קטנה‬
‫שנחקדשה ]שלא[ לדעת אביה‪ .‬וההיא דערבי ססהיס נ(כנון אררילי ונוזליא לאכא‪ .‬כך‬
‫היד‪ .‬שמו‪ :‬שיבור שיברור שכל אדם צריך לבודדה לעצמו להתהלך בה‪ .‬כל שהיא‬ ‫׳‬

‫תשארת לעושה‪ .‬כלומר הנה לך דרך וה שיבור לו כל שהיא כוי‪ .‬כל אותה‬
‫דרך שהיא הנמה ונאה לארם המתהלך בה ועושה אוחה‪ ,‬וכמו כן היא נאה‬
‫בעיני שאר כני אדם שרעח הבריות כולן שווח ביוצא בה שבעיני כולם היא סשוארח‪.‬‬
‫ומחחםרח‪ .‬היא הדרך *שרר‪, ,‬׳האמת והמששם והשלום וכיוצא בה חמתקכל על הכל‪:‬‬
‫והוי זהיר במצוד‪ .‬קלה כבחמורה‪ .‬סצינו בסםיקחא אורח חיים סן תשלם געו מענלותיה‬
‫לא תדע‪ .‬ס(מיטלטלא איבון שבילי ראווייח*‪ .‬חני רי‪.‬הייא‪ .‬משל למלך שהיה לו‬
‫םרדם והכניס בהם שועלים ולא ;ילה להם המלך שבר נטיעותיו‪ .‬שאילו נילה להם‬
‫היו האין איווה׳ נטיעה ש‪:‬רד‪ ,‬מרובה ועושין אוהד‪ ..‬נמצאח מלאכת השדדס מקצתה‬
‫בטילח וסקצחד‪ .‬קיימה‪ .‬איר אחא בשס ר׳ אבא בר כהנא לא גילה הק׳ שבר של‬
‫חורה שלא תהא מקצתה בטילה ומקצתה קייטח‪ .‬ואיר אחא כשש ר׳ אכא כר כהנא‬
‫טילטל הק־ שכר עושי מצות כעולמ הוה כדי שיחו עושין בלב שלם‪ .‬ע(ובש״ק‬
‫דקידושין חני ר׳ שסעון כן יוחי שח• מצוח שבחורה נילה הק׳ מתן שירן‪ ,‬ואילו הן‬
‫קלח שבקלוח וחמורה שבחמורות‪ .‬קלה שבקלוח‪ .‬ס( שלח השלח אח האס ונו׳‪ .‬למען‬
‫ייטב לך והארכת ימיס‪ .‬חמורה שבהמורוח‪ .‬נ(כבד את אביך ואת אמך‪ .‬למען יאריכון‬
‫יםיך‪ .‬איר אבא כר כהנא ומה אם רבר שחוא שריעח חוב כחי בו אריכות ימים‪ .‬דבר‬

‫וכו• חולי! קל״ז ע״ב‪ .‬ה( דפירש ו מ ו ד ה לי א ב א ונו׳ ׳ נ ט ו ה נ׳׳ז ע׳׳ב ועיין כתום׳ שם ר ״ ת א ס ר‬
‫והוס• חולין ל ״ ח ע׳יא ר״ח א י ז ט ר י ך וכר‪ .‬ו( ואי מ מ ו ם‬ ‫שמואל וכו• ווכסנהררין ק• עיא כצ׳יל‬
‫ד ב ה כ ל חיינין וכו׳ רכזי ס ו ס י ה ר א נ א וכו׳ לפנינו ח נ י נ ה ה׳ ע״ב איחא דמי שומיה דרכ ובו׳ ונראה‬
‫שהיה גייסהו פומיה ד א כ א עיין ד״ס‪ .‬ו ה י ה לו ל ה ב י א ה ה י א ד ב ר ב ו ח ם״ב ע״א דקורם‪ (r .‬נענש‬
‫גיחזי בסנהדי־ין פ׳ ח ל ק כצ״ל והוא ק׳ ע״א‪ (n .‬ד ל נ מ ר י ה צריכא וכוי סנהדרין ל״ו ע״ב‪ .‬ע( דרי‬
‫יוהנ! ק א משאיל וכר עיין ב״ק קי״ז ע״כ‪ .‬י( ר ב הונא ת ל מ י ד י ה ד ר ב חוה ובו׳ ש כ ח קכ׳׳ח ע״א‪.‬‬
‫ביצה מ׳ ע״א‪ ,‬ב״ק ק ם י ו ע״א‪ .‬ס נ ה ד ר י ן \• ע יב‪ .‬ועיין תום׳ ב‪-‬ב קנ״ב ע״ב ר ‪ -‬ה שלהו ל י ה וכוי‪.‬‬
‫ב( ד ר ב ה ו ה ליה ם י ל ת א וכו׳ יומא פ״ו ע״א‪ .‬ל( ‪ but‬ר ב עגן וכי׳ בד׳זכיח ס ‪ -‬ט ע־׳כ‪ .‬מ( קשנה‬
‫ש נ ת ק ד ש ה שלא ל ד ע ת אכיה כצ״ל קידושין מ ״ ר עייב‪ .‬נ‪ (,‬כגון אררילי ונוזליא ובו׳ עיין פ ס ח י ם‬
‫‪1‬‬
‫קי״מ ע״ב‪ ,‬ברבות ס״ז ע ׳ א ‪ .‬אורח ח ״ ס וגו• לא ת ד ע )מש־ ׳ הי(‪ .‬ס( מ צ ל ט ל א אינו! שבילי‬
‫דאורייתא וכו׳ פ ס י ק ת א רבתי פביג‪ .‬ירושלמי ‪6‬אה פ י א ה י א •וירושלמי קי! ‪.‬־?ין פ׳׳א ה״ז‪ .‬ה נ ה ו מ א‬
‫פ ר ש ה עקב‪ ,‬ו מ ד ר ש ת ה ר י ם מזמור טי‪ .‬ועיין מדרש ר ב ה דברים פ״ו‪ .‬נו( וב‪£‬״ק דקירוסי! ת נ י ר׳‬
‫שמעון וכוי לפנינו בקידושין ליתא‪ ,‬ונמצא כעין זה ב מ ד ר ש שמואל פיי ו ב מ ד ר ש ת נ ח ו ם א פ ר ש ה עקב‪.‬‬
‫‪ (6‬ש ל ח ח ש ל ח א ת האם ומי )דברים ב״ב(‪ .‬צ( כ כ ר א ה אביך ונו׳ ) ש מ ו ת כ(‪.‬‬ ‫ועיין ב מ ק ו מ ו ת חנ״ל‪.‬‬
 ‫סחזור ויטרי‬ ‫‪494‬‬
‫שהוא חטסד כיס וחסרון נטשוה על אחת כמה וכמה‪ .‬וכל כך למה‪ .‬בדי שלא ישכ‬
‫בפני עצמו ושוקל ואומר זו קלה וזו המורה‪ .‬זו שכרה מועט וזו שכרה מרובד‪ :.‬והד‬
‫מהשב הפסד מצוה כננד שכרה‪ .‬אם מפסיד אתה לפי ראוח עיניך על ידי קיום‬
‫המצוד‪ ,‬מון נבילה לטריפה שאתר‪ .‬זקיק לימן לכלכ‪ .‬אן לממד לטי כדסים מעטים‪.‬‬
‫או שהיה לך חכואה כשדה ונשמים יורדין עליה בשבח‪ .‬ואחה מפסידה‪ .‬אל העלה‬
‫על דעחך לומר היאך אעמוד סננר ואפסיד‪ .‬אלא הוי מחשב מד‪ .‬שאתה מפסיד‬
‫עכשיו כננר שבר שאתר‪ ,‬נוטל כננרה אלף ימח לעולם הבא‪ .‬דסבול את עצמך‪.‬‬
‫וחשוב ההפסד תחת השכר‪ .‬ושבר עבירה כננד הפסידה‪ .‬ואל תחסר בלבבך ממץ‬
‫הניוך נזילתו‪ .‬ונניבחו‪ .‬ואבידחו‪ .‬אלא מנח וחשוב כלבך מח שאחד‪ .‬משתכר עכשיו‬
‫תהת ההפסד‪ .‬והשב אל לבך שאלף ימת אתה מפסיד כננדו לעולם הבא‪ :‬ק( כיוצא‬
‫בדכר בהפוכד‪,‬את הספינה‪ .‬ל(סאי דכת׳ על כן יאמרו המושלים כאן השמן‪ .‬אילו‬
‫צדיקים שמושלים ביצרם‪ .‬דכת׳ ש( צדיק מושל יראת אלהים‪ .‬באו חשבון‪ ,‬בואו‬
‫ונחשב המסד מצור‪ .‬כננר בוי‪ .‬כדאיתא התם‪ :‬ודע סה למעלה ממך‪ .‬בשמיש‪ .‬הק׳‬
‫שהוא צופה ומביט בך‪ .‬כמצסד‪ .‬העומד במקום נבוח על משמית; ע־נו רואה מעשיך‪.‬‬
‫ואוזן שומעת דבריך‪ .‬ואי איפשר לך להסתר ממנו‪ .‬ח(כםד‪ .‬שנאסר אס יסתר *״ש‬
‫במסתרים ואני לא אראנו‪ .‬וכל מעשיך בספר נכתבים‪ .‬ולא ניחנו להשתבח א( שאף‬
‫הוא בעצסו מעיר עליהן וכותבן‪ .‬שנאי ביד כל אדם יחתום ‪:‬‬

‫רבן גמליאל בנו של יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ‬
‫שיגיעת שניהם משכחת עלן וכל תורד‪ .‬שאין עמה מלאבד‪ ,‬לסוף בטילה‬
‫ונודרת עוף וכל העוםקין והעמילים עם הציבור יהיו עוסקין ועמילים עמהן‬
‫לשם שמיס שזכות אבותם מםעייתן וצדקתם עומדת לעד ואתם מעלה‬
‫אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם‪ :‬הוו זהירין ברשות שאץ מקרבין‬
‫לו לאדם אלא לעורך עצמן נראין כאוהבין בשעת הגייתן ואין עומדין‬
‫לאדם בשעת דוחקו‪ :‬הוא היה אומר עשה רצונו כרעונך בדי שיעשה‬
‫רעלכך כרצונו׳ בטל חטנך מפני רעונל כדי שיבטל חמן אחדיס מפ;י דעזנך‪:‬‬
‫ר׳׳ג בנו של ר׳ יהודה הנשיא‪ .‬הוא ר׳ האמור למעלה רבעו הקדוש‪ .‬עם דרך ארץ‪.‬‬
‫שעוסק בתורה סרק‪ .‬וסרק בדרך ארץ‪ .‬בסרנמטיא‪ .‬ושאר שיר‪ .‬ויש תימה‬
‫דאלמא דרך ארץ עיקר‪ .‬נ(דחכי נמי דייקי׳ בכחובוח שרק האשה כי האי נוונא ריקא‬
‫נמי דקחני יחלק‪,‬׳ יורשי הבעל עם יורשי האב‪ .‬הנא נמי מדתלי תלמוד תורה עם‬
‫דרך ארץ‪ .‬אלמא דרך ארץ עיקר‪ .‬מיהו יש לדהות ששניהן שרן‪ .‬מדקוזני אבחר חכי‬
‫שיניעת שניהן כו׳‪ .‬וכרתנן לקמן אם אין תורה אץ דרך ארץ‪ .‬כו׳‪ :‬שיניעת שניהן‬
‫משכחת עון‪ .‬שמחוך שרואה כת׳ כחורי‪ ,‬לא תעשק ולא תנגל והוא משתכר מצד‬
‫׳‬

‫אחר לא יעלה על לכו לננוב‪ .‬ולנזול ולחמוס‪ .‬שאין עמה מלאכה‪ .‬שאינו משחכר‬
‫כסרנמטיא ומלאכה כדרך כל הארץ‪ .‬לסוף בטילה‪ .‬לסי שאין לו מה יאכל‪ .‬והוא‬

‫ק ( כ ׳ מ א ב ד ב י ג ה מ ו ב ר א ה ה ס פ י נ ה וכו׳ כצ׳׳ל ב ״ ב ע״ה ע*ב‪ .‬י ( מאי דכחיב על נ ! יאמרו המושלים‬

‫ו ע ׳ ) ב מ ר ב ד כ״א(‪ * ( 0 .‬ד י ק מושל י ר א ת א ל ה י ם כצ״ל )שמואל ב׳ כ״נ(‪ .‬מ( כ ס ה שנאמר אם י ס ח ר‬
‫א ( ש א ף ה ו א בעצמו ונו• ת ע נ י ת י״א ע׳׳א‪ ,‬שנא׳ ביר כ ל א ד ם יחתום‬ ‫איש ב מ ם ה ר י ם )ירמיה כ ״ נ ( ‪.‬‬
‫כצ״ל )איוב ליז(‪ .‬נ ( ר ה כ י נמי דייקינן ב כ ה ו נ ו ת יכו׳ ד י ק א נס• וני׳ עיין כ ת ו ב ו ת פ׳ ע״א‪ ,‬ועיי!‬
‫יבמוה ל״ח ע*כ מהניתין נמי ר י ק א וכוי ו מ ש מ ע שהיה לפני ה מ ח ב ר ב כ ת ו ב ו ת כ ד א י ה א ב י ב מ ו ת ע״ש‬
‫ועיי! בתום׳ ישנים יומא פ״ה ע״ב ד״ה ה ש י ב ה בעיא יוה׳׳כ וכוי‪ ,‬ועיי! מ ד ר ש ק ת ל ת פ״ז ט ו ב ה ח כ ס ה‬
‫‪495‬‬ ‫מחזור ויפורי‬
‫עייך־ לחיות נולד‪ ,‬ממקומו לחזר אחר סינסחו‪ .‬ומהנטל ונודרת ערן‪ .‬מפני שלא ניסה‬
‫במלאכח עד עחח‪ .‬ופעמים שאינו עולי‪ .‬כידו פרנסחו ועומד וסלסשש אח חבריוח‪.‬‬
‫ונוזל וחומס‪ .‬וכלהעמילים‪ .‬הרי וה ע״א‪ .‬ואץ סמוך למעלח‪ .‬ג( וכל העמילים וטורחים‬
‫עם העיבור לעסוק בדבריהם לדבר אל הפלך או אל שר הצבא‪ .‬יה* עםילים‬
‫עמהן לשם שמים לעוור אותם ולםייעס לשם מצות‪ .‬ולא ימול שררה להתנאות על‬
‫העיבור‪ .‬ואפי׳ אץ רעתם של עיבור שלם עמחן‪ .‬ואץ דבר זח נוח להם‪ .‬מפני שזכות‬
‫אבותם של ציבור מסייעתן‪ .‬הוא מסייע העמלים ליחן להם הן והצלחה מאחר שכוונתם‬
‫‪,‬‬
‫לשמים‪ .‬וצדקתם של אבות עומדת להם לעמלים לעד‪ :‬ואתם מעלה אני עליכס כו ‪ .‬הרי ר׳־נ‬
‫עעמו כמדבר אל העמלים‪ .‬כלומר ואתם עמליש‪ .‬אם טרחתם פעם ראשונה ולא עילה‬
‫בירכם להועיל לכם כלוס בכל זאת‪ .‬מ״מ אל זרסו ידיכם לומר אין לנו שכר מאחד‬
‫שאינו ניאותין‪ .‬ולרוח עמלים‪ .‬שהרי כוודאי א־ןהק׳ מקפה שכרן‪ .‬אלא מעלה עליכם‬
‫כאילו עשיתם מעשה ועלה בידכם‪ .‬שהרי אמרו חכמים ד( מהשבח טובה מעיסה הק׳‬
‫למעשה‪ .‬כסוף האשד‪ .‬נקנית‪ :‬ובם‪,‬־ר ויבולו‪ .‬מהו מעלה עליכם‪ .‬שמתעלין על ידי‬
‫ציבור‪ .‬צא ולמד סכל הנביאים שלא הסיו משלהם כלום ונתעלו על ידי ישר‪ :‬הוו‬
‫והירין ברשות‪ .‬היא המלכות‪ .‬ובמועד קטן *‪(:‬שטרות של רשות‪ .‬שלפניה‪ .‬שהרשות‬
‫בידח לעשוח כל אשר חחפוץ ומהו הזהירות‪ ,‬שישמר עצמו מלהיות טריר עסהן‪.‬‬
‫וםלהוריד עליהם את עיניכםשכן דרכן לשאול‪ .‬ואם הוא נותן להם הרי הוא כמוליכו לים‬
‫המלה‪ .‬ואץ לו הנייד‪ .‬בהן כלוס‪ ,‬וניאץ כאוהבין כוי‪ .‬כדא׳ בסיב דשכת ו(אבכןתנואתא[‬
‫)חנמחא( נס*שי אחי ורחמי‪ .‬אבב בויונא לא אחי ולא מרחמי‪ :‬ד־א הוו זהירין‪ .‬שאם‬
‫ישאלו אנשי השלפנות מכס רבד ויחניפו ויבטיחו אחכם הוהרו שלא תשענו על‬
‫דבריהם שהן אין מקרבין לאדם אלא לעורך הנאתן‪ .‬שנראין כאוהבין כשעת שנהנין‬
‫ואין עומדין כוי‪ :‬הוא היה אומר ר׳נ עשה רצונו‪ .‬הוי מחזר ומשתדל לעשות רצון‬
‫המקום‪ .‬כרצונך‪ .‬בלב שלב ‪.‬׳כנסש חשיעה‪ .‬ובטל רצונך‪ .‬אפי׳ אם רצון המקוש עליך‬
‫למשא‪ .‬בטל רצונך‪ .‬רעון אחרים שמבקשין שלא כדעתך‪ .‬אשיי היה רעת המקוש‬
‫ז(נמשך אהריהן‪ .‬יהא נמשך אחריך‪ .‬ח(ימו שמעינו בחוגי המעגל‪ .‬בתענית‪(!: .‬וכרבת׳‬
‫ותנזר אוסר ויקם לך‪ .‬אלא שאין דרך כבוד שלמעלה לומר כדי שיבטל רצונו‬
‫מפני רצונך‪:‬‬

‫הילל אומר אל תפרוש מן הציבור׳ ואל תאמן בעצמך עד יום מותך׳ ואל‬
‫תדין את חבירך עד שתגיע למקומו׳ ׳(ואל תאמר דבר שאיפשר‬
‫לשמוע וסופו להישמע׳ ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה‪:‬‬
‫הוא היה אומר אין בור ירא הט׳ ולא עס הארץ חסיד׳ ולא הביישן למד׳‬
‫ולא הקפדן מלמד׳ ולא כל המרבה בסחורה מחכם׳ ובמקום שאין איש‬
‫השתדל להיות איש‪ :‬אף הוא ראה גולנולת שצפה על פני המים ואמ׳ לה‬
‫על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון‪ :‬הוא היה אומ׳ מרבה בשר מרבה‬
‫רימה׳ מרבה נכסים מרבה דאגה׳ מרבה שפחות מרבה זימה׳ מרבה עבדים‬
‫מרבה נזל׳ מרבה נשים מרבה כשפים׳ מרבה תורה מרבה חכמה׳ מרבה‬
‫כשיש ע ס ה נ ת ל ה דתנינן ת ס ן כ א ב ו ת ובו׳ י פ ה תלםוד ת ו ר ה עם דרך ארץ וכוי‪ .‬נ( ו כ ל ה ע מ ל י ם‬
‫וטורחים עם הצבור וכר עיין ח נ א רבא״ר פיי׳׳ח‪ .‬י ( מ ח ש ב ה ט ו ב ה מ צ ר פ ה ה ק ב ״ ה ל מ ע ש ה וכו׳‬
‫קידושין ‪0‬׳ ע*א‪ ,‬ב ר כ ו ת ו׳ ע״א ח ש ב אדם ל ע ש ו ת מצות וכו׳‪ .‬ה( ש מ ר ו ח של ר ש ו ת עיין מ ״ ק ״׳ח‬
‫ע״ב‪ ,‬ובתום׳ שם ר״ת ואיגי־ות רשות ובר‪ .‬ו ( א ב ב הנוא־‪/‬א נפיש׳ וכו׳ כצ׳יל ש ב ת ל״ב ע׳׳א‪ .‬ז ( נ ס ש ך‬
‫מ( ו כ ד כ ת י ב ו ה נ ז ר‬ ‫אחריחן כצ׳׳ל‪ .‬ח ( ' כ מ ו ש מ צ י ט בהוני ה מ ע ג ל ‪ ,‬ת ע נ י ת י״ט ע״א‪ .‬ושם כ ״ נ ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪496‬‬

‫עיצה מרבה תבונה׳ מרבה ישיבה מרבה שלום׳ מרבה חכמה מרבה צדקה‬
‫קנה ש ם טוב קנה לעצמו׳ קנה לו דברי תורה קונה לו חיי העולם הבא‪:‬‬
‫ך״ילל אופר‪ .‬הילל כת׳ כ ס ש נ ת רבינו נרשום ור׳ אשיים נלא יי‪ .‬והוא הילל הזקן‪.‬‬
‫אבל המעתיקים קלקלו השורה וטעו כ ד של םניין הבבות ונתחלסה להם ד׳ ברי״ש‪.‬‬
‫וכתבו ר׳ הילל‪ .‬וםדלקמן יש להוניה‪ .‬רקת׳ אף הוא ראה נולנולח‪( .‬ומעשה זה‬
‫כ‬

‫שנר במי אחרון דםוכה על הילל הזקן הכירו של שמאי הזקן‪ :‬הילכך נר׳ ל‪0‬ינרס‬
‫הילל‪ .‬ולא ר• הילל‪ :‬אלתסרוש סן הצבור‪ .‬אלא השתתף עמהן לעול מלכות ולתעניות‬
‫ולתפלה‪ .‬שכן שלח לה מרדכי לאסתר אל תדמי בנפשך‪ .‬שלא תפרוש מן הצבור‪.‬‬
‫ל(ושנינו ]בפ׳׳א[ )בפ־ב( דתענית אדם הפורש מן הציבור שני סלאבי השרת הסלוין‬
‫לו לאדם‪ .‬שנאמר בי מלאכיו יצוה לך‪ .‬מניהין ידיהן על ראשו‪ .‬ואום׳ פלוני וה‬
‫שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור‪ .‬ועוד פירשו מ( ואני תסלחי לך ה׳ עת‬
‫רצון‪ .‬אימתי תפילתו של אדם נשמעת כשעה שחציבור מתסללין‪( .‬דכחיב הן אל‬
‫נ‬

‫כביר ולא ימאס )תם(‪ :‬ואל תאמן בעצמך‪ .‬לומר יכולני להיות מותר ברנד זה שאסור‬
‫משוס נזירה‪ .‬שאני זהיר שלא אבא לידי עבירה‪ .‬עד יום מותך‪ .‬ס(שהרי יוחנן כהן‬
‫גדול שמש שמונים שנה בכהונה נתלה ולבסוף נעשה צדוקי‪ .‬ועוד ע{ני מצות כתובות‬
‫בתורה שנחן בחן חבתוב טעם‪ .‬וחאמין שלמי‪ .‬בחכמתו‪ .‬ונשען בתכונתו‪ .‬ונכשל‬
‫בשלשתן‪ ,‬לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו‪ .‬וכסף וזתב לא ירבה לו מאד‪ .‬לא‬
‫ירכה לו סוסים‪ .‬ולכך לא נתנלו טעמי תורה‪ :‬ואל תדין את הביוץ‪ .‬ונס אם עכר‬
‫הכירך עבירה אל תדיננו ותאמר דינו לישרף‪ .‬דינו ליסקול‪ .‬דינו ליהנק‪ .‬על שנכשל‬
‫בעבירח זו‪ .‬עד שתניע למקומו‪ .‬עד שהבא לירך אותה עבירה ותשסט ותנצל‬
‫ממנח‪ .‬כמו שסצינו בירבעט בן נבט‪ .‬ס( שבשעה שנשא שלמח את בת פרעה הכניסה‬
‫לו כל מיני וסר שבעולם‪ ,‬ואסרה לו כך עושין לע־־ז פלונית פעם אחת חלך לישן‬
‫וחעריב חיום‪ .‬הלכת וקראח לחרשי העץ ולבונים העושים במלאכת חרש וחשב‪ ,‬ועשו‬
‫על מיטתו כענן רקיע ובו חמד‪ .‬ולבנח כוכבים ומולוח‪ .‬וכל צבא חשםים‪ .‬ויחי בבקר״‬
‫העיר משנתו לפחוח דלתות ההיכל שחיו מפתיחות חחיכל תחת מראשותיו‪ .‬ראה‬
‫שחרקיע בהיר בכוכבים וצבא כסבור עריץ לא פנח לילח‪ .‬חור לישן‪ .‬דשן ער ד׳‬
‫שעוה‪ .‬עז־ שהבין והכיר מעצמו שאין הלילה ארוך כל כך‪ .‬צ( ועל אותה שעה שנינו ערוח‬
‫על תמיד של שחר שקרב כדי שעות‪ .‬בבהירתא‪ .‬ובטרם הקיץ משנתו הלך ירבעם‬
‫בן נבט על פתח ביתו ויעבר קולו‪ .‬רשע ער מתי תישן ומבטל חמיד של שחר‪.‬‬
‫מה לך נרדם‪ ,‬קום קיא אל אלד׳יך‪ .‬יצחה בת קול ואמרה רשע בן רשע עתיד אתת‬
‫לבטל מישר׳ כמח וכמת קרכנות במזיד ואחה מחייבו על השוננ כמזיר‪ .‬ועל האונס‬
‫כרצון‪ .‬והיינו דכת׳ (כדבר אפרים רתח נשיא הוא בישר׳‪ .‬ויאשם בבעל וימת‪ .‬ברבר‬ ‫ל|‬

‫ירבעפ שהוא משבט אפרים דהה‪ .‬קטינורין על שלמד‪ .,‬הוא ירבעס נשיא בישר׳ ומלך‪.‬‬
‫ובת קול השיבתו שיאשס כבעל וימות‪ .‬כיש‪ :‬ואל תאמר שאי אפשר לשמוע‪ .‬אם‬

‫א ס ר ויקם ל ך ;איוב כ׳׳ב{‪ .‬י( ואל ה א ס ר ד ב ר שאי א פ ש ר ל ש ס ו ע שסופו וכו׳ נ ן ה ו א הנירשא שלפנינו‪.‬‬
‫ו ג י ד פ ת ה ם ה ב ו ־ הוא כ נ י ד ס ת ה נ ״ א ה מ ו ב א במשניוה‪ ,‬ו נ ר ס וסופו ל ה ש ס ע ‪ .‬כ( ו מ ע ש ה זה וכו• ס ו כ ה‬
‫נ׳׳ב ע״א‪ .‬ל( ושנינו בפ׳יא ד ח ע נ י ת כצ׳׳ל י׳׳א ע״א‪ .‬מ( ואני ת פ ל ת י ונו׳ ) ת ה ל י ם ס׳׳ט( א י מ ת י ת פ ל ת ו‬
‫ש ל א ד פ זכי• עיין ב ר כ ו ת ה׳ ע״א‪ .‬יומא ס ״ מ ע״ב‪ .‬ת ע נ י ת כ ׳ ׳ ד ע י ב ‪ .‬נ( ד כ ה י ב הן א ל כביר ולא י מ א ס‬
‫כצ׳׳ל )איוב ל״ו(‪ .‬ש( שהרי יוחנן כ ה ״ ג וכו• ב ר כ ו ת כ י מ ע׳׳א‪ .‬יומא ס ׳ ע׳׳א‪ (» .‬נ׳ ם מ ה כ ח ו ב ו ה‬
‫ב ח ו ר ה וכוי עיין מ ד ר ש ש מ ו ה פ ר ש ה יי‪ .‬וי״ר פי״ט׳ בסד״ר פ״י‪ .‬פ( ש כ ש ע ה ש נ ש א ש ל ם ה וכו׳ עיין‬
‫ב ר כ ו ה כ״ז ע״א‪ ,‬ובר׳׳י על רי״ן! ב ר ב ו ת פ״ד ד״ה העיר ר׳ י ה ו ד ה בן ב ב א וכר ועיין בד׳׳ת שם‪,‬‬
‫ו ב מ ד ר ש וי״ר שי״ב׳ ו ב מ ד ׳ ד פ׳׳י‪ ,‬ו מ ד ר ש מ ש ל י םל״א‪ .‬צ( ועל א ו ת ה ש ע ה וכו׳ ב ב ה י ר ח א ‪ ,‬עדיות פ״ו‬
‫ס ש נ ה ז•׳ עיין בירושלמי פ׳׳ד ד ב ד כ ו ת ה י א ׳ ועיין בעדיות שמ ב פ י ר ש חרמב״ם׳ וחראב׳׳ד‪ ,‬ובל״מ‬
‫‪497‬‬ ‫מחזור ויפודי‬

‫אינך מרוד ועסוק בםלאכול ואיסשר לך לשמוע דברי חורה עכשיו אפי־ אס מיפו‬
‫לישסע בסעם אחרת‪ .‬אל תאמר חדי סושו לחשםע ואוחד‪ ,‬חסעס תלך ותשסיענו‪ .‬כי‪.‬‬
‫לא תדע סח ילד יום‪ .‬אם תוכל לשסוע עוד אס לא ולא עוד אלא אפי׳ אתח פרוד‬
‫הסנה מעסקיך ועסוק כתורה‪ .‬ואל תאסר כד‪ .‬שסא לא תפנה‪ .‬ונםצא בטל כל‪ .‬ימי‬
‫חייך םדברי תורה‪ .‬אין בור‪ .‬ר(והאדמד‪ .‬לא תשם תרנום לא תבור‪ .‬כפו שדה מר‪.‬‬
‫ונרוע הוא סעם חארץ‪ .‬שאשי׳ בטיב משא ומחן אינו יורע‪ .‬ומדת הארץ שקורץ‬
‫‪,‬‬
‫נורטירא ב ‪ .‬ולי נראה כור שלא לסד כלל‪ .‬ואש״ קריאת שפע‪ .‬ש(וסהו בור‪ .‬ריקן‪.‬‬
‫ועני‪ .‬ונקי‪ .‬כארס האוסר להכירו יצא פלוני נקי מנכסיו‪ .‬דהואיל ואינו סכיר כשום‬
‫דכר ואינו יודע שכר המצוד‪ .,‬איך יירא טסנו‪ .‬לפיכך ישחרל אדם שילסוד‪ .‬ולא עפ‬
‫הארץ חסיד‪ .‬אבל איפשר לחיות ירא חטא‪ .‬דאסר מר ת( איזה עמ הארץ‪ .‬קרא ושנה‬
‫ולא שימש חלמידי חכמיס‪ .‬ולא הביישן למד‪ .‬משני שםתבייש ללמוד סרבו‪ .‬א( וכן‬
‫הוא אומר אם נכלח בחתנשא ואס זמוח יד לשה‪ .‬כל המנבל עצמו על דברי חורה‬
‫סוסו בהתנשא‪ .‬ואם הניה זמם על פיו שלא ביקש לשאול סוסו ששואלץ ממנו דבר‬
‫הלכה והוא מניה ירו על פיו שאינו יודע מה להשיב‪ .‬נ( תה שכתב כמים הפנים‬
‫לפנים כן לכ האדם לאדם‪ .‬שצריך לאדפ להשכיר פניו לתלמידו‪ .‬נ( בפרשת החדש‬
‫השביעי‪ .‬בםסיקתא רבתי‪ :‬וכדאמרי׳ ל(םעיקראפחח )לחחוא()להון כבדיחותא ולבסוף‬
‫יתיב באימתא‪ .‬ולא כל המרבה בסחורה מחכס‪ .‬כלוםר לא על ידי סחורה כלבד םהכם‬
‫האדם‪ .‬שהרי סי שרוצה להתחכם צריך לעסוק בכל עיניין יישוב בין כסחורה ובין שאר‬
‫חכמות שבדרך עולמ להיות מבין ככל‪ :‬וכמקום שאין אנשים להשתדל ולעסוד כשרק‬
‫תשתדל להיות איש לצאת ולבא ואין כאן משום שררה‪ .‬ולא מחזקינן ליח כיהורא‪.‬‬
‫ובירושלמי ח( בתר דלית נבר תמן תה• נבר‪ :‬והיא היא‪ :‬אף הוא‪ .‬הילל הזקן‪ .‬על‬
‫דאספת אטסיך‪ .‬רשע היה ואסר לו לסי שהמת אנשים והיית מצישם כנהר‪ .‬שהייתה‬
‫סשליכם בנהר שלא יוודע‪ .‬לפיכך הציפו נם אותך והינוך ודנוך לפי מעשיך‪ .‬כדאמ׳‬
‫בסנהדרין‪ .‬ו(אע־פ שבטלו ארבע מיתות דין ארבע מיתות לא בטלו‪ .‬מידה כמידה‪.‬‬
‫שנאמר בסאסאה בשלהי‪ ,‬חריבנה‪ .‬בסאה שאדם מודד כה םודדין לו ז( כי בדבר אשר‬
‫ודו עליהם‪ .‬בקדירה שבישלו‪-‬כה נתבשלו‪ .‬ולסוף מטיפיך יטושון‪ .‬אותם שהציםוך נס‬
‫הם יהרגום אחריס‪ .‬ויהיו צפיס על פני המים‪ .‬ח( אשר הציף‪ .‬סתרנס דאטיף‪ .‬יש‬
‫משניות שכתב בהן רעפפת עפםוך‪ .‬והיא היא‪ .‬שאותיות איח היע‪ .‬מתחלפות‪ .‬אשה‬
‫אל אחותה‪ .‬ויש שבתוכ בהן על דאקשות אקפוך‪ .‬םתרנס וקשא ב ח ל א ‪ :‬מרבה בשר‪.‬‬
‫הווו־ לומר שבל הריכויץ אין בהם חועלח זולחי ריבוי ההורה בלבר‪ .‬מרבה'דמה‪.‬‬
‫שאוכל מעדנים ומבדא עצמו ומתעדן גדי להרבות בשר‪ .‬וכשמת יש לו רוב דמה‬
‫וחוליעה‪ .‬פרכה נכסים מרבה דיון‪ .‬דוי ודאבון נפש שמשתר חסיד שלא יאנסו נכסיו‬
‫מבית המלך‪ .‬וזחו שכח׳ ‪ (p‬והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן‪ .‬נמצא שזהו ריכוי‬

‫פ״א מ ה ׳ תמידין ומוספי] ה ״ ב ‪ .‬ק ( כ ד ב ר אפרים ד ה ה ונוי כ צ ״ ל ) ת ש ע ״ נ ( ‪ .‬י ( ו ה א ד מ ה ל א השם‬

‫ה ר ג ו ם ל א הבור ) ״ ר א ש י ה ט״ז( כ מ ו ע ד ה בור עיי; ג ט ש נ ו ז כלאים ט י ב מ ש נ ה ח׳ וסומך ל ב ו ר וכוי‪.‬‬
‫‪ ( 0‬ו ם ה ו כור ו כ ר ־ כ צ ״ ל איך יירא מ מ נ ו בצ״ל‪ .‬י‪(1‬איזה עם ה א ר ץ וכוי עיין ב ר כ ו ה מ*ו ע׳׳ב‪ ,‬ו ס ו ט ה‬
‫כ״ב ע׳׳א‪ ,‬ועיין בתום• ד״ה כ ל ובר‪ .‬א( וכ; ה ו א אומר אם נ כ ל ה ב ה ת נ ש א וגי׳ )משלי וי( כ ל‬
‫נ( וזה ש ב ה ו ב כמים הפנים וגר )משלי ג״ז(‪ .‬ג( ב פ ר ש ת ה ה ר ש‬ ‫ה מ נ ב ל עצמו ובו׳ ב ר כ ו ה ס י ג ע״ב‪.‬‬
‫השביעי ב פ ס י ק ה א רבתי וכוי ל י ת א לפנינו שם‪ ,‬ועיי; ב פ ס י ק ת א רבתי םכ״א‪ .‬ל( מעיקרא פ ת ח להו‬
‫בכדיחוו<אי כצ׳יל עיין ש ב ת ל׳ ע י ב ‪ .‬ה( ב א ת ר ד ל י ת גבר כ צ ׳ ל והוא בכבלי ב ר כ ו ת סייג ע״א‪ ,‬ועיין‬
‫ב ס ו ט ה ב״ב ע׳׳ב הוס׳ ד ״ ה כשוי! וכי• ו( אע׳־פ שבשלו ובו׳ םנרדרין ל״ז ־‪*,‬״ב‪ .‬ועיין ש ם ק׳ ע י א‬
‫ב ם ד ה שאדם מודד סודדין לו ד כ ה י ב ב ס א פ א ה ב ש ל ח ה ונו׳ )ישעיה כ״ז( ועיין סוטה ה׳ ע״ב‪,‬‬
‫וכירושלס׳ ס ו ס ה פ״א ה״ו‪ .‬ו ב מ ד ב ר ר ב ה פ־ס‪ .‬ו ב מ ד ר ש ה ה ל י ם סזמור פ״א‪ .‬ו( ב׳ ב ד ב ר אשר זדו‬
‫עליהם ) ש מ ו ת י״ח( ב ק ד ר ה שכשלו וכו׳ ס ו ט ה ׳״א ע״א‪ .‬״{ אשר הציף מ ת ר ג ם ראטיף )רכריס י״א(‬
‫מ( ו ה ש ב ע ל ע ש י ר * י נ נ ו‬ ‫ו ק פ א ברזלא׳ נ ר א ה רז־‪-‬ל וי»וף ה ב ר ז ל מ ת ר ג ם וקפא ברזלא ) ס ל כ י ס ב׳ וי(‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪498‬‬

‫שאין לו לאדס נחת רוח סמנו‪ :‬מרבד‪ .‬עבדים‪ .‬כערבי סםחיס סוכיח כמו כן‪ .‬שנזל‬
‫חיסה סצוייה בעבדם ושפחות שהן מן הדברים י( שעוד‪ .‬כנען את בניו‪ .‬וכדי לטובתם‬
‫נהכוון‪ .‬שמהוך שיהו נזלנין והמםנין ובעלי זימה ואין מדברים אמת ושונאים אדוניהם‬
‫ישהררוס מהר להועיאם מעליהן‪ .‬ולםיכך חלה הזימה כשסחוח אעס״י שמצויה כשניהם‬
‫לםי‪ .‬שזימח השמחות מצויה שמםקירוח עצמה לכל‪ .‬םרבח כשמים‪ .‬שמחוך שמתקנאות‬
‫זו בזו םבקשוח לנעח על ידי כששים‪ .‬כ(כדכח׳ מכשסה לא תחיה‪ .‬מלמד שהכשפים‬
‫מצויין כנשימ‪ .‬מרבה תורה מרבה היים‪ .‬כך היא כת׳ במשנה רווקנית‪ .‬מרבח חיים‪.‬‬
‫‪(3‬דכת־ כד‪ .‬בתורה בי כי ירבו ימיך ויוםישו לך שנות חיים‪ ,‬מרבה ישיבה מ( ]עם[‬
‫)אב( תלמידים‪ .‬סרבח חכמה‪ .‬כדאמר מר נ( הרבה למדתי מרבותיי ומהביריי יותר‬
‫מרבותיי ומתלמידי יוחר מכולן‪ .‬מרבה צדקה מרבה שלום‪ .‬כראמר בבכא בתראס(כל‬
‫העושה צדקח לחבית משים שלום כסמליא של מעלה ושל מטה‪ .‬קנח לעצמו‪ .‬הוא‬
‫קניין שיש לעצמו נחת רוח בו מכל אילו‪ .‬והוא ריוה טופ‪ .‬וכל שכן המרבה בחורה‬
‫וקנה לו דברי תורה שקנה לו חיי העולם חכא‪:‬‬

‫ד ק יוחנן בן זכאי קיבל מהילל ומשמאי הוא היה אומ׳ אם ע ש י ת ת ו ר ת ך‬

‫ה ר ב ה א ל תחזיק ט ו ב ה ל ע צ מ ך כי ל כ ך נוצרת‪ :‬ח מ ש ה תלמידים היו‬
‫לו לרבן יוחנן בן זכאי׳ אילו הן ר׳ אליעזר בן הורקנוס׳ ר׳ יהושע בן‬
‫הוא היה‬ ‫חנניה׳ ר׳ יוסי הכהן׳ ר׳ שמעון בן נ ת נ א ל ור׳ אלעזר בן ערך‪:‬‬
‫מונה שבחן׳ אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מ א ב ד טיפה׳ יהושע בן‬
‫חנניה אשרי יולדתו׳ יוסי הכהן חסיד׳ שמעון בן נ ת נ א ל ירא חט׳ אלעזר‬
‫הוא היה אומר אם יהיו כ ל חכמי ישראל ב כ ף‬ ‫בן ערך מעיין המתגבר‪:‬‬
‫מאזנים ור׳ אליעזר בן הורקנום ב כ ף שגיד‪ ,‬מכריע א ת כולם‪ :‬א ב א שאול‬
‫אומ׳ משמו אם יהיו כ ל חכמי ישר׳ ב כ ף מאזנים ור׳ אליעזר בן הורקנוס‬
‫אף ע מ ה ם ור׳ אלעזר בן ערך ב כ ף שניה מכריע א ת כולן‪:‬‬

‫ר ק יוחנן בן זכאי בחהילה םםק סדרן של נשיאים יאחר כך חוזר לדברי קבלה זה‬
‫מזה ממשה כסיני והוא שאמרחי שר׳ חילל חכתי כסשרי׳ מעות‪ .‬וחוא חילל‬
‫הזקן‪ .‬וחזר להזכיר דבריו של הלל כדי לסמוך בהן רכן יוחנן בן וכא* קיבל כו־‪ .‬ויש‬
‫חיטא בביצה ירושלמי ם׳ המביא (ר&ריך נכי הא דתנן ועוד איר אלעזר עומד אדם‬‫ע‬

‫על המוקצה‪ .‬ור׳ אליעזר ולאו שמתי הוא‪ .‬ובירושלמי דתרוסה‪0 .‬׳ סאה תרומה‪ ,‬ואיכ‬
‫היאך קרי לה שמאי משום דלסד לשני רבן יוהנן בן זכאי תלמיד שמאי רהא מהילל‬
‫נסי קבל‪ .‬פ( וכדאי !שמונים[ )חמשים( חלמידים היו לו להילל וקחשיב רבן יוחנן כן‬
‫זכאי‪ .‬וי׳ל כיון דכלל למד לםני שמאי חוה ליה למםבר כשמאי‪ .‬ולכך שריך בחרומוח‬
‫וביצה ולא שמתי הוא‪ .‬בהטיה‪ .‬צ(ודריש נדה דחק ר׳ אליעזר אומי ד׳ נשים דיין‬
‫שעחן‪ .‬לאו דסלינ אשמאי רביה‪ .‬אלא הכי קאמי לא נחלקו שמאי והילל בדכי זה‪:‬‬

‫י(שצוה כנען א ח כניו וכו׳ פ ס ח י ם קי"* ע״ב‪(< .‬דבחיב כ ה כ ה ו ר ה כי כי‬ ‫ונו• כ ‪ ' 1‬ל ) ק ה ל ח הי(‬
‫» ( ע ם ה ל ס י ד י ס כצ״ל‪.‬‬ ‫ירבו ימיך וגן׳ ) מ שלי ‪0‬י(‪ .‬ל( כ ד כ ה י ב מ כ ש פ ה ל א ה ח י ה ) ש מ ו ה כ ״ נ ( ‪.‬‬
‫נ( הרבוז ל ט ד ח י מרבוחי זכו׳ ה ע נ י ה ד ע״א‪ .‬ס( כ ל ה ע ו ש ה צ ד ק ה להכירו וכו׳ לא ידענו מקום ל מ א מ ר‬
‫כ ז ה בב׳׳כ‪ ,‬וכעין מ א מ ר כ‪1‬ה ע ל ה ע ו ס ק ב ח ו ר ה ל ש מ ה משום ?מיום וכוי סנהדרין צ׳׳ט ע׳׳ב־ ע( דפדיך‬
‫נ כ י ה א דתנן וכוי ירושלמי ביוגה פ״ד ה׳׳ז‪ ,‬ושם פ״א ה״ד‪ ,‬ובירושלםי ד ח ר ו מ ה וכוי' וו״ה ה״ד‪.‬‬
‫ס ( ו כ ד א ס ר נ ס י שמונים ח ל כ י ד י פ וכוי כ»״ל ו כ ן ‪ .‬ב ס י כ ה כ׳יח ע״א‪ ,‬ו ב ׳ נ קל״ד ע״א‪ .‬צ(ודריש נ י ח‬
‫ד ח נ ן ובו׳ עיין נ ד ה ז׳ ע׳׳א‪ .‬זשם ז׳ ע״ב ובחוס׳ ד״ה שמוהי הוא׳ וחוס׳ ש כ ח ק״ל ע״ב ד״ה ד ר י א‬
‫‪499‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫‪1‬‬
‫אם עקדת תודתך הרבה‪ .‬שלמדת הרבה‪ .‬אל תחויק טובה ? מסך‪ .‬לומר הסה נמלה‬
‫הטובה שעמיתי עס קוני שלמדתי תורתו‪ .‬וכסה אני נדול כי לכך נוצרת‪ .‬ללמד תודה‬
‫נבראת‪ .‬ויהי ערב ויהי כקר יום הששי‪ .‬ודרשי׳ כלטני אידיהן ק(סלםד שהתנה הק׳‬
‫עם מעשה בראשיח‪ .‬אס ישר׳ מקבלץ את התורה מוטב ואס לאו אחזיר אתכםלתהו‬
‫ונהו‪ .‬ה׳ דהששי דייק‪ .‬נהלה העולם כששי אהד הידוע הוא ששה כסיון שניתנה בו‬
‫תורה‪ :‬ואילו הן ר׳ אליעזר בן הורקנום‪ .‬ר׳ יהושע בן חנניה‪ .‬ולא נרסי׳ וד‪ .‬וכן‬
‫בכולן אין וי־ו כחב בחן אלא ד סלוני‪ .‬חוץ מן חאחרון שכת׳ במשניות ‪.‬ור׳ אלעזר‬
‫כן ערך‪ .‬והכי גסי אורחיח קרא דםשחעי הכי‪ .‬ראובן שמעון לוי ויהודה‪ ,‬וכן כולן‪:‬‬
‫הוא היה מונח שבחן‪ .‬רבן יוחנן כן זכאי מחשב מסשר סעלותס‪ .‬בור סיר‪ .‬סיר שם‬
‫דבר‪ .‬חוא בור של מיס מבונםין שעשאוחו בטיט המתוקן בסיד כדי שלא יהו המים‬
‫סובלע־ס בקרקע‪ .‬שהסיד מקשה את הטיט‪, .‬׳כמו בן לא היה ר׳ אליעזר מאבד דבר‬
‫משמועתו‪ :‬באילו אתח שונה‪ .‬אליעזר יחושע‪ .‬בלא די‪ .‬שאץ דרך הרב לקרות‬
‫לחלםידיו ר׳‪ .‬אשרי יולדחו‪ .‬אמו שילדחו‪ .‬מסני שהיה' בקי בחכמת כל דכר ולהיות‬
‫יוצא ונכנס לשני המלך‪ .‬כמו שמצינו בתלמוד ככמהמקוםוח‪ .‬ר( איל קיסר לדי יהושע‬
‫בן חנניה‪ .‬ואני שמעתי לכך אומר אשרו יולדתו‪ ,‬שכשהיתה אמו סעוברח ממנו היתד•‬
‫הולכת חסיד לבית חסררש שיברכו חחלס‪-‬דים אח חעובר שבמיעיח‪ .‬ואשרי •ולדתו‬
‫שזיכהו לבך‪ .‬חסיד‪ .‬ם(שחיח עוסק בתורה ונםילוח חסדים‪ .‬ניל הוא יזסי הכהן שאנו‬
‫מביאין ססנו ראיה כתלמוד‪ .‬ח(שחלך אחרי רבו לציידן ללמוד תודח‪ .‬וכשחזר מבית‬
‫הקברות שקבר את אשתו אמר לאחות אשתו א(לכי ושרגסי בני אחותך‪ :‬ירא חט‪.‬‬
‫היד‪ ,‬מתרחק מאבק חחט‪ :‬כמעיין הסתנבר‪ .‬שמוסיף על מה ששמע ומבין דבר תוך‬
‫דכי‪ ,‬אבל ר׳ אליעזר בן הורקנוס‪ .‬ב(סצ*נז במסכת)שטה( ]סוכהן‪ .‬שלא אסר דכר עד‬
‫שלא שמע מסי רבו לעולם‪ .‬ואעיש שחריף ומסולסל יוחד מדאי ומוסיף חכמה על הכמתו‬
‫מתוך פילסולו א‪0‬י׳ הכי בור סיד עדיף‪ .‬דהוא סיני ועוקר הריס סיני עריף‪ .‬דהבל‬
‫צריבין למרי חטיא‪ .‬כדאמר בסוף חור־וח‪ .‬ולבך חיה אומר רכן יוחנן‪ .‬ר׳ אליעזר בן‬
‫הורקנוס מכריע את כזלס‪ :‬אנא שאול אומר משמו דרכן יוחנן‪ .‬דקסבר דעוגץ חדים‬
‫עדיף‪ .‬והיי חנאי ואליבא דרבן יוחנן‪:‬‬

‫א ם ר ל ה ם צאו וראו איזהו ד ר ך ט ו ב ה שידבק ב ה הארס׳ ר׳ אליעזר אומר‬

‫עין טובה׳ ר׳ יהושע אומ׳ ח ב ר טוב׳ ר׳ יוסי אוט׳ שכן טוב‪ ,‬ר ׳ שמעון‬
‫אומ׳ הרואה א ת הנולד• ר׳ אלעזר אומ׳ ל ב טוב׳ א מ ד ל ה ם רואה אני א ת‬
‫דברי ר׳ אלעזר ק ערך מדבריכם ש ב כ ל ל דבריו דבריכם‪ :‬אמר ל ה ם צאו‬
‫וראו איזהו דרך ר ע ה שיתרחק ממנה האדם׳ ר׳ אליעזר אום׳ נעץ ר ע ה‬
‫ד׳ יהושע אומ׳ ח ב ר רע׳ ר׳ יוסי אומי[ שכן רעי ר׳ שמעון אומ׳ הלוה ואינו‬
‫א ח ד לוה מן ה א ד ם כ ל ו ה מן המקום׳ שנאמר לוה ר ש ע ולא‬ ‫משלם׳‬
‫ישלם צדיק חונן ונותן‪ :‬ד׳ אלעזר אומר ל ב רע׳ אמר ל ה ם רואה אני א ת‬
‫דברי ר׳ אלעזר ק ע ר ך מדבריכם ש ב כ ל ל דבריו דבריכם‪:‬‬

‫ר ( א מ ד ליה קיסר לר׳ יהושע וכן׳ חולי! נ ״ ס ע ״ נ ‪,‬‬ ‫ק ( מ ל מ ר ש ה ח נ ה ה ק כ ״ ח ו כ ר ; ״ ז ב׳ כי‪.‬‬ ‫וכוי‪.‬‬

‫ושם א״ל קיסר ל ו י ב ״ ח ב ע י נ א וכר׳ ושם ‪0‬׳ ע״א א ־ ל ב ת קיסר וכו׳ ו כ ר כ ו ה נ׳יו ע״א א״ל 'קיסר‬
‫‪ (6‬לכי‬ ‫ל ר י ב ח ־ נ ‪ .‬ש( ש ה י ה ע ו ס ק כ ח ו ר ה ו ג ם י ח כצ׳׳ל‪< .‬ז(שהלך אחרי ר ב ו ו ב ר עירובין ם״ז ע״ב‪.‬‬
‫‪01‬ר‪01‬׳ בגי א ה ז ח ן מ ״ ק ב״כ ‪y‬׳‪ .x‬נ ( מצינו ב כ ס ׳ ס ו כ ה ובו׳ כצ׳׳ל כ ״ ח ע״א‪ ,‬ועיין ב ר כ ו ת כ״ז ע־׳ב‪,‬‬
‫ו ג ר ד א ש ם ו א פ ש ר ל ו מ ר ר ר ב ר שאינו ס ם ב ר א ל א א ס ר ה ר ־ א ב ש ם ר ב ו כיון שלא ש ס ע מפיו‪ ,‬ע כ י ל‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪500‬‬

‫א מ ר להם רבן מחנן כן זכאי לתלמידיו‪ .‬בפעם אהה שאלם איור‪ p i ,‬טובה ורעה‪.‬‬
‫רכת׳ בקרא נ( ואה נתתי לפניך אח החיים ואת הטוב ‪ as‬המוח ואה הרע‪ .‬סד!‬
‫חקראו טוב שיזכה כה‪ .‬ורע שיאבד בשבילה והשיבו על שניהם‪ .‬זה טוב שירכק תה‬
‫רע שיתרחק‪ .‬דאי לאו בסעם אחה שאלס‪ .‬םביון שהודיעוהו דרך הטובה יש להבין‬
‫שבעדה דרך הרעה‪ .‬ואי משוס רר שמעק דאינה נננדה לא חזר לישאל‪ :‬שידבק‬
‫בה האדם‪ .‬כדי שיזכה להיי העולם הכא‪ .‬עין טוכה‪ .‬שלא תהא עינו צרה כטובת‬
‫הכירו‪ .‬שמתוך שאין עינו צרה ואין לו קנאה על הבירו נמצא שהוא שלם עסו‪ .‬והרי‬
‫סירשנו בסרק ראשון שגדול כח השלום‪ .‬ולא עוד אלא שאפי׳ תלמיד הכם )ואינו(‬
‫ד(]ועינו[ צרח כחבירו כעולס הזה עיניו סתמלאות עשן לעולפ הנא‪ .‬כדאטר כהסובר‬
‫אח' הספינה‪ .‬מדכת׳ וברא י־י על ]כל[ מכון הר עיון ועל)כל( מקראה ענן יומס ועשן‪:‬‬
‫חבר טוב כבר פירשנו למעלה‪ :‬וקנה לך חבר‪ .‬ה( רבתי טובים השנים סן האחד‪ .‬שכן‬
‫טוב‪ .‬שיתנהנ באחות עמו‪ .‬ו(שנאסר טונ שכן קרוב מאח רהוק‪ .‬ואדם כשר שילמדו‬
‫בני ארס ממעשיו הנקובים שרנילין שם‪ .‬ד־א שעריך אדם לחזר אחר שכן טוכמחכר‬
‫טוב‪ .‬שחבר טוב אינו ת א ה מעשיו אלא ביום‪ .‬ושכן בין ביום וכין כלילה‪ .‬ולמר‬
‫ממעשיו המוכים יותר מחבירו‪ :‬הרואה אח הנולד‪ .‬שמשיב אל לבו ואומר אם עושה‬
‫אני דכי זה הרי הוא בא לסוף לידי כך וכך‪ .‬שמחוך כך ז(הוא שם דרכיו ומחשב‬
‫הפסד מעוד‪ ,‬כננד שכרה‪ ,‬ושכר עבירה כננד הפסידה‪ .‬והרי הוא אומר ושם דרך‬
‫אראנו בישע אלהים‪ .‬וכיועא בו א־ר חידקא במסכח דרך אריץ*• ח( אהוב אח השםא‪.‬‬
‫ושנא את הכי מה‪ .‬ומה בכך‪ .‬לב טוב לשמים ולבריוח‪ .‬שהקב־־ה ליבא בעי• שנאסר‬
‫ט ( ל מ ק חפש את כני ישר׳ בלכם‪ .‬הא למדת שי׳כל חליי כלב‪ .‬ואז לא יבא לידי‬
‫תקלה‪ :‬שיתרחק‪ .‬כדי שינצל מדינה של נהינס ויוכה בה לחיי העולם חכא‪ .‬עין רעה‪.‬‬
‫שעינו של אדם צרה בטונה של חכירו ומחוך קנאה ש־ש לו עליו הן באים לירי‬
‫המחלוקת‪ .‬וקשה המחלוקת לפני המקום‪ .‬דבת׳ י(חלק לבם עתה יאשמו‪ .‬שכן רע‪.‬‬
‫מפני שמרבה בסחלוקח‪ ,‬וכני ביתו למידין הימנו מסעשיו הרעים יותר מהכירו שכל‬
‫שעד‪ .‬עומד לאונו ומוציאו לחרכוח רעה‪ :‬אהד לוד‪ ,‬מ ן )המקום( ]האדם[ כלוה מן‬
‫המקום‪ .‬שניהן שרן זה לזה‪ .‬מפנ* שמזקיק ח ק י ל ש ל ש ל ז ה משני שנוזל זה חימנו‪.‬‬
‫שנאסר לוד‪ ,‬רשע ולא ‪-‬שלם‪ .‬ד י ב ל של רשע ש ל ל ה לאינו משלם‪ .‬והקניה שהוא‬
‫צריק חתן ונותן‪ .‬ומרהס על הננזל‪ .‬לשלם מה שגנזל מסע‪ .‬והרי לך מרה רעה שמזקיק‬
‫הק• לתקן א ת אשר עיות‪ .‬שהוא אמר לעשותו אדם עשיר והלוה מבקש לעשותו עני‪.‬‬
‫ו כ ן ד‪,‬זא אומר צ ו ד ילדך חש*‪ .‬ואני כך קיבלתי ארם אחר יעלוה מן האדם ולא שילס‬
‫ה ר י הוא כסי שלוה חהילח מן המקום‪ .‬שאוחו המלוח ל א את זה האמין אלא לשלישי‬
‫שביניהם‪ .‬שהפקיד על ה מ ע ל ה ‪ .‬כ ( ו כ י ה א ר א מ ר בירושלמי ה ה ו א נברא ראנח תפילי‪.‬‬
‫ואשקידו נכיה‪ -‬ו כ ש ד איל א נ א ל א ה י מ נ ה א ל א )למילין( ןלאילין[ דברישיך‪ :‬והרי הוא‬
‫נוזל את א ב ־ ז ‪ .‬להקי‪ .‬ו א מ ו ‪ .‬לחזרה‪ .‬שאיגז נושא שנים לתורה ח ב ר הוא לאיש משחית‪.‬‬
‫לירבעמ ב ן נ ב ט ‪ :‬הק׳ הוא קורא מקום‪ .‬ומפורש כםיפרי לשי שהוא מקומו של עולם‪.‬‬
‫ואין העולם מקומו‪ .‬ל(שנאי ומתחת ;רועות עולש‪ .‬והקדוש ברוך הוא‪ .‬תכף שאנו‬

‫! נ ע ל ם זד‪ .‬מ ב ע ל דדה״מ‪ ,‬ועיין יומא כ״ו ע״ב‪ .‬ג( ר א ה ‪ :‬ת ח י לפניך היום א ת החיים ו א ת ה ט ו ב ו א ה‬
‫ה מ ו ת ו א ת ה ר ע כצ״ל )דברים לי(‪ .‬י ( ועינו צ י ה ב ח ב י י ו וביי בצ׳׳ל ;•״‪,‬׳ ב״ב ע״ה ע׳׳א מ ח ב ת י ב‬
‫ו ב ר א ד‪ -,‬על בל מכון ה ד זדון ועל שקראה ונד כ צ ״ ל )ישעיה ד׳(‪ .‬ק ( ד כ ח י ב טובים השנים מן ה א ח ר‬
‫) ק ה ל ה די(‪ .‬ו( שנ׳ מ ו ב שכן קרוב ו נ ו • ) מ ש ל י כ״ז(‪ .‬ז‪ (.‬הוא שש דרכיו וכוי עיין ם׳ ק ה׳ ע״א‪ ,‬ס ו ט ה הי ע״ב‬
‫‪1‬ש• ד ר ך עזי ) ה ה ל י ם ני(‪ (0 .‬א ה ו ב א ת ה ש מ א ונוי מ ס דרך ארץ זוטא ש״א‪ .‬ט! למען ת פ ש‬
‫ו ו ו י ) י ח ו ק א ד י״ר(‪ {- .‬ח ל ק ל ב ם ונר )הושע יי( שנא׳ ל ו ה רשע ולא ישלם ) ח ה ל י ם ל׳יו( וכן ה ו א א ו ס ר‬
‫ג ו ר •לדך תש• )דבדיס ל ״ כ ( ‪ .‬כ( זכי ה א ד א מ ר בירושלמי כצ״ל א ל א למילין רברישך ירושלמי ב ר כ ו ת‬
‫‪501‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫םזכידן שסו אנו צריכץ לכרכו‪ .‬שנאמר זכר צדיק לברכה‪ ,‬ואוסר כי שם י״י אקרא‬
‫רגו נדל לאלהינו‪:‬‬

‫ה ם אמרו ש ל ש ה דברים׳ ר׳ אליעזר אומר יהי כ ב ו ד חבירך חביב עליך‬

‫כשלך׳ ואל תהי נוח לכעוס׳ ושוב יום א ח ד לפני מיתתך׳ והוי מ ת ח מ ם‬
‫כ נ ג ד אורן ש ל חכמים והוי זהיר מ נ ח ל ת ם שלא ת כ ו ה שנשיכתן נשיכת‬
‫שועל ועקיצתן עקיצת עקרב׳ ולחישתן לחישת שרף ו כ ל דבריהן כגחלי‬
‫אש׳ רבי יהושע אומר עין רעה ויצר ה ר ע ושנאת הבריות מוציאין א ת‬
‫האדם מן העולם‪:‬‬

‫ה ם אסרו שלשה דברים‪ ,‬כל אחד סהן אמד נ׳ דברים של תוכהה‪ .‬א( יהי כבוד‬
‫חביוך חכיכעליך כשלך‪ .‬ואל תהי נוח לכעוס‪ .‬אהח היא‪ .‬שנו רבותינו ג(סלסר‬
‫שכשם שאדם רואח את ככוח יראה כך כבור חבירו‪ .‬וכשם שאין אדם רחנח להחניא‬
‫שם רע על עצמו‪ .‬כך לא ירצה להוציא שם רע על הבירו‪ .‬ואל יחי נוח לכעוס עסו‬
‫ולהוציא שם רע עליו שמתוך כך שלום ביניהן‪ .‬והא למדת שגדול כח חשלום‪:‬‬
‫נ(ושוב יום אחד לםני מיתתך‪ .‬היא השנייה‪ .‬שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר‪ .‬וכי אדם‬
‫יודע יזמ שימות כו שיעשה תשובה‪ .‬אמי־ להן וכל שכן שיעשה היום חשובה שמא‬
‫ימות למהר‪ .‬ולמהר שמא יסות ליום שלאחריו‪ .‬ונמצאו כל ימיו כתשובה‪ :‬והוי‬
‫םתהסם‪ .‬כננד אוק‪ .‬אור‪ .‬הוא האש‪ .‬כמו חמותי ראיתי אור‪ .‬כלומר הוי יושכ בננדן‪.‬‬
‫והמכת ושמע לדבריהן‪ .‬והוי זחיר בנחלחן‪ .‬שלא תעבור על דבריהן‪ .‬כדכתיב לא תסור‪.‬‬
‫שלא תכוה‪ .‬ר(שדברי תודה נמשלים לאש‪ .‬דכת׳ הלא כה דכרי כאש‪ .‬מימינו אש‬
‫דת לסו‪ .‬וכשם שאם זכה ארס נהנה ומתהמם םסנו‪ .‬כך אם לא זכה נכווה בו‪ .‬כך‬
‫הן דכרי תורה‪ ,‬מה קונה חיי העולם‪ .‬לא זכה מודדתו סן העולם‪ .‬ולמה אני אומר‬
‫לך שתזהר בהן ס(שנשיכתן נשיכת‪ .‬כלומר הקשה עונשו כנשיכת שועל‪ .‬ששיניו דקות‬
‫ועקושות‪ .‬ועקיצת עקרב‪ .‬שדרכו לע^ץ ‪ p‬חזנב‪ .‬וכלחישת שרף‪ .‬שמוציא להב בסיו‬
‫בשעה שהוא לוחש‪ .‬ולא עוד אלא כנחלי אש בל דבריהם‪ .‬שהכל הנחלת קשה מהבל‬
‫הלהב‪ .‬לכך מוחירך אני שחזחר מנחלחס‪ .‬ואני קיבלתי לחישה שרף היא נשיכתו‪.‬‬
‫שדף כשבא לישון־ דרכו להיות שורק ולוהש בםיו‪ .‬כדרך שעושין אווזין זה לזה‪.‬‬
‫שקודץישימליר בלי‪ :‬בדאי בםתן אץ מעמידין‪ .‬ו(איהו נמי חיויא טרקיה‪ .‬חיווייא‬
‫דרבנן קא־ל דלית ליח אסותא כלל‪ .‬דלא םסתייעא מילחא ‪ (r‬כרמוכח בס׳ח שרצים‪.‬‬
‫וזהו ששנינו כמו ולחישתס לחישת שרף שאין לו רסואח‪ :‬עין רעח‪ .‬שנו רבותינו‬
‫ח( שכשם שאדם רואה את אשתו ואת בניו בלב שלם‪ .‬כך יהא רואה ביתו של חבירו‪.‬‬
‫שכל המכניס עץ רעה כממץ חבירו מאבד את שלו‪ .‬ולא עוד אלא אסי׳ את עצמו‪.‬‬

‫‪*39$‬׳ ו ס ח ח ח זרועוח עולם ) ד ב ר י ם ל׳׳נ(‪ .‬מ( ליפי‬ ‫‪ 0‬״ ב ח״נ ע״* יעיין פ ם י ק ח א ר ב ח י פכ״ב‪.‬‬
‫שיזוא ס ק ו ס ו של עולם וכר פ ס י ק ת א ר ב ת י פב״א‪ ,‬ו מ ד ר ש ב ר י ר פס׳־ח׳ ומדרש ש״ר פס׳׳ה אתרי‬
‫ט פ ל ה ל* ובר ו מ ד ר ש ת ה ל י ם מ ז מ ו ר צ׳‪ ,‬ו ת נ ח ו מ א ‪0‬׳ כי ת ש א ‪ .‬שנא׳ ו כ ר צדיק ל ב ר כ ה ו ס פ ל י יי(‬
‫ו א ו ס ר כי שם ה׳ אקרא ‪.‬־נו׳ ודברים ל״‪((1 .(£‬יהי כ ב ו ד וכד ואל ת ה י כו׳ א ת ת היא וכן פירש״ייהי‬
‫נ ( ס ל ס ד שבשש שאדס ר ו א ה‬ ‫כ ב ו ד ח ב י ר ך ה ב י ב עליך בשדך איסתי בזסן ש ל א ת ה א נוה לכעוס־‬
‫וכו׳ עיין ב א ד ר ״ נ פ ר ק ט״ו‪ .‬ג ( ו ש ו כ יום א ה ד וכו־ וכי א ד ם יודע זכו׳ ש ב ת ק נ ־ נ ע‪-‬א‪ .‬מ ד ר ש ק ה ל ת‬
‫פ״ט׳ ו מ ד ר ש ת ח ל י ם מזמור צ׳‪ .‬ובאדר׳׳נ פט־ו‪ .‬כ מ ו ה ס ו ת י ראיתי אור )ישעיה מ ״ ר ( ‪ .‬כ ר כ ת י ב ל א‬
‫ת ס ו ר )דברים י׳׳ז(‪ .‬ד( שדברי ת ו ד ה נ ס ש ל י ס ל א ש וכר עיין מ כ י ל ת א י ה י ו פ״ד‪ .‬ובספרי פרשוז ו ז א ת‬
‫ה ב ר כ ה ׳ ו מ ד ר ש ת נ ח נ מ א יהרו פ ר ש ה )ידבר אלהים ו נ ר ס ה ד ר כ ה ש ל אש וכר ו פ ס י ק ת א ר ב ח י פ ר ש ה‬
‫ר כ ה י ב ה ל א כ ה דברי כ צ ״ ל )ירמיה ני(‪ .‬ה( שנשיכתן נ ש י כ ת ובו׳ מ ד ר ש ב מ ד ב ר שרשה ני‪.‬‬ ‫ני‪.‬‬
‫ו ת ג ת ו ס א ש ם פדו‪ .‬ו( איתו נ ט י חיויא סדקיה‪ ,‬ע״ז כ י ז ע״ב‪ .‬ו( כ ד מ ו כ ה ב פ י ה שרציס וכר ש ב ת‬
‫נך* ע*א‪ .‬ס ( ש כ ש ם ש א ד ם דואה ו ם ׳ עיץ אדר׳ינ ס ט י ו ‪ ,‬וסי״ז‪ ,‬שנא׳ ורוח נ כ א ה ונו׳ )משלי י״ז(‬
 ‫מחזור דמרי‬ ‫‪502‬‬

‫שנאמר ורוח נכיאה תיבש נרם‪ .‬ואומר ורקב עצמות קנאה‪ .‬ויצר ה ח ג שכל הנותן‬
‫מקום ליצרו למלאות תאוחו טוררו מן העולם‪ .‬ששני יצרים יש בו באדמ יצר טוב‬
‫רצר הרע‪ .‬ש•( יצר הרע נכנס בו ממעי אמו‪ .‬שנאמר למתח חטאת רבץ‪ .‬י( ויצר טוב‬
‫לי״נ שנה משנח י״נ חיימ כסצוח‪ .‬ושנאת הבריות‪ ,‬שהיא קשה עורף עד שהכל‬
‫שונאין אותו‪ .‬מוציאץ כוי‪ .‬םסני שהכל םקללץ אותם‪ .‬כ(וסירשו חבםיס כאילו הן‬
‫חלוקין‪ ,‬אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קילל את שיה ונתקיים‬
‫בזרעה‪ .‬ל( שנאמר הנה הוא לך כסוח עיניס ואוסר ויחי כי וקן יצחק ותבחין ונוסד‬
‫ואעסיי שיסד הקליד והבחין עיניו‪ ,‬בעשן מיסש‪ .‬וכדמסורש נאנרה‪ .‬דילםא כהו מזח‬
‫ומזה‪ .‬מ(שנו רבות״ ר׳ עקיבא אומד ואהבת לרעך כמוך‪ .‬כעושה מעשה עמך אתה‬
‫אוהב‪ .‬ושאינו עושה מעשה עמך אינך אוהב‪ .‬ר׳ שמעון בן אלעור אומר נ(כשבועה‬
‫נתלה נאסר זה ואהבת לרעך כמוך אני הי‪ .‬נאסן ליסרע ולשלם שכר‪ .‬הא למרת‬
‫שאין לנו לשנוא אח הבריות‪ .‬ולכך םוציאין אדם ק העולם שנאה שהבריות שונאץ‬
‫אוחו שמדברות עליו ומלעינות אותו שיסטי מן העולם מתוך צעיו‪ .‬ס(כדאמרי׳ בחוני‬
‫המענל‪ .‬שמת על אשר לא כיבדו אותו‪ .‬והיינו דאמרי׳ אי חברא אי מיתותא‪:‬‬

‫ר׳ יוסי אומי יהי ממון הכירך חביב עליך כ ש ל ך והתקן עצמך ל ל מ ו ד ת ו ר ה‬
‫שאינה ירושה לך׳ ו כ ל מעשיך יהיו ל ש ס שמיס‪ :‬ר׳ שמעון אוימ׳ הוי‬
‫זהיר ב ק ת ת ש מ ע ותפילה ו כ ש א ת ה מ ת פ ל ל א ל ת ע ש ת פ י ל ת ך ק ב ע א ל א‬
‫תחנונים לפני המקום ברוך הוא׳ ״(שנאמד כי א ל ד ח ו ס וחנון הוא א ר י‬
‫אפיס ורב ח ס ד וניחם ע ל הרעה׳ לאל תהי ר ש ע בפני עצמך‪:‬‬

‫יהי ממון חבירך חביב עלץ כשלך‪ .‬שחחור אהד אכידתו כשלך ושנו רבותינו שכמו שאדמ‬
‫מ א ה את ממז» כן יהי תאה םמזן חכ־רו‪ .‬ס(זנשס שאדם רועד‪ .‬שלא יצאשמ רע ועין‬
‫דע על ממונו‪ .‬כן ירצה על ממון חבית‪ .‬והתקן עצמך ללמוד חורה‪ .‬שאם בא תלמיד אצלך‬
‫ואמר לך שנד‪ .‬לי סרק אחד אמ יש כירך ללמוד למדהו מיד‪ .‬ואם אין בידך שמרהו‬
‫מיד‪ .‬צ(שנאמר אל חאםר לרעיך לך ושוב ומחר אתן )לך(‪ .‬שאינה ירושה לך‪ .‬בת׳‬
‫כמשניוה‪ .‬ונקוד מלמעלה לוסר שאין נורסין אוחו‪ .‬וסיא התקן וזרז עצמך ללמוד‬
‫הורה‪ .‬ולא תאמר אבי היה תלמיד הכס אף אני אהיה כמוחו בלא עמל ויניעה‪.‬‬
‫שבודאי אש לא תודווחטרח בה לא תדענח‪ .‬כדא׳ אם אמר ק(לאינעחי וסעאחי אל‬
‫תאמן‪ .‬יגעתי ומצאת• תאמן‪ .‬שאיני‪ ,‬ירושה לך‪ .‬לפיכך אין אתה יזדע כלום אא״כ‬
‫אתה ינע ולומד אותה'‪ :‬וכל מעשיך יהיו לשם שמים דאמר מר (נדולה עבירה לשסה‪.‬‬
‫ר‬

‫ורקב עצמות ק נ א ה )שם יד(‪ .‬ש(יצר ה ר ע נ כ נ ם וכו׳ סנהדרין צ״א ע׳׳ב‪ ,‬שנאי ל פ ת ח ח ט א ת ר ב ץ‬
‫כצ״ל ) ב ר א ש י ת ד׳( ועיין ירושלמי ב ר ב ו ה פ״ג פייה‪ .‬י( ויצר ט ו ב לי״נ ש נ ה וכוי א ר ר ״ נ פש״ו ועיין‬
‫מ ד ר ש ק ח ל ח פ׳־ר ט ו ב ילד מ ס כ ן ו ח כ ם זה יצ״ס ו ל ס ה נ ק ר א שמו ילד כי אי! מזדווג ל א ר ם אלא‬
‫מ ב ן י׳׳ג ו י מ ע ל ה וכו׳ ו ב מ ד ר ש ה ה ל י ם מזמור ט ׳ ‪ .‬פ ס ו ק אורה ה׳ ב כ ל לבי וכוי‪ .‬ועיין ט ד ב ד ״ ר םנ״נ‪,‬‬
‫ו ח נ ה ו מ א נ ח פסוק ויטע כ ר ס ‪ .‬כ( ופירשו ה כ ס י ם באלו הן ה ל ו ק י ן א ל ה ה • וכוי ל י ה א ש ם ר ק כ מ ג י ל ה ט׳׳ו ע״א‪.‬‬
‫ושם כ ״ ח זר־* ב״ק צ״נ ע י א ע״ש‪(< .‬שנא• ה נ ה הוא ל ך ו נ ו ׳ ) כ ר א ש י ת כ ( ואוטר ויהי בי זקן י צ ח ק ונו׳‬
‫)שם כ״ז( ובן הוא לשון ח ק ל י ר ב מ ו ס ף יום א׳ ר״ה‪ ,‬ועיין כ ת נ ח ו מ א ת ו ל ד ו ת ס״ח׳ וכרש״י שם‪ .‬מ[שנ‪1‬‬
‫רבוחינו ו כ ר ו א ה ב ( לרעך בטוך )ויקרא י״ט( בעושה מ ע ש ה ע ‪ -‬ך ובו׳ אדר״נ סוף פט׳׳ז‪ .‬נ ( כ ש ב ז ע ה‬
‫נ ד ו ל ה נ א ס ר זח‪ ,‬ב א י ר ׳ ׳ נ שם ה נ ו ס ח ב ש ע ה של ג ד ו ל ה נ א מ ר ד ב ר וה‪ ,‬ואין לו ביאור‪ ,‬והגר״א ה ג י ה‬
‫ב א ז ד ר ה נ ד ו ל ה נ א מ ר ד ב ר זה׳ ו נ ו ס ח ת ה ט ח ״ ו היא ה מ ו ב ח ר ת ו ס ל ע י נ ו ח כצ״ל‪ .‬ס ( כ ר א ס ר י נ ן בחוני‬
‫ה מ ע ג ל זכי׳ ת ע נ י ח כ י ג ע ״ א אז ח ב ר ו ח א או כ י ח ו ה א נצ׳יל‪ .‬ע( שנא׳ כי א ת ה א ל הנון ו ר י ו ס א ר ך‬
‫אפים ורב ח ס ד ו נ ח ם ע ל ה ד ע ה נצ׳׳ל )יונה די( וכן צריך ל ת ק ן לשו! ה כ ת ו ב ה ס ו ב א ב מ ש נ ח‬
‫שבמשנידח פ׳׳ב מ ש נ ה י ׳ נ ‪ ,‬ובארר׳׳נ פי״ז‪{!! .‬וכשם שאדם רוצה וכוי אדר״נ פי״ז ע׳יש‪ .‬שאם ב א‬
‫חייס״יד וכו׳ שם‪ .‬צ( שנא׳ א ל ח א ס ר לרעיך לך ושוב ו ס ח ר אחן כצ׳׳ל‪ (p .‬ל א יגעתי ומצאתי וכו׳‬
‫עיין מ נ י ל ה ר ע ‪ -‬ב ‪ .‬ל( נ ד ו ל ח ע ב י ר ה ל ש מ ה ובו׳ נזיד ב ־ נ ע׳׳ב‪ ,‬הוריות י׳ ע׳׳ב‪ ,‬ועיין ברכות ם״ג‬
‫‪508‬‬ ‫מחזור ויטה‬

‫לשם מצוה‪ .‬ממצוה שלא לשסה‪ .‬לשם םצוה‪ .‬אלא לשם עטרה‪ .‬שנאסר בין רנליח‬
‫כרע נפל שכב‪ ,‬וכת׳ תבורך סנשים יעל וטס׳‪ :‬הד והיו נקיש ותפילת‪ .‬אץ אנו‬
‫נורסין כסשנה הוי זהיר בקיש‪ .‬הוי זהיר בקיש לימיה בשעחה כדי שתקבל עליה‬
‫שכר מקיים מצוה בשעתה‪ .‬ואמר מר חביבה םצוה כשעתה‪ .‬ש(בתיכאצלאם לא תשינ‬
‫ידו‪ .‬ובתלמוד אנו מביאין אותה במסכת מנחות‪ .‬איר יהודה‪ ,‬הביבה מצור‪ .‬בשעתה‪.‬‬
‫שמיד כערכין מביא סלע‪ .‬ואין סםתינין עד שיעשיר ייביא הסשים סלעים‪ .‬איר שמעק‬
‫חביבה מצוד‪ ,‬בשעתה שהקטר הלביס ואיברים כשיו״ן כל הלילה ודוחין את השבת‬
‫ואץ סמתינין לחם שיקרבו למוצאי שבח‪ .‬וכך אמרו חכמים חקורא קיש שלא בעונתה‬
‫ח(שכר קיש יהכי ליה שכר ק״ש בשעתה לא יהבי ליה‪ .‬וכשאחד‪ ,‬מתפלל כוי‪ .‬שנא׳‬
‫כי אל‪ .‬הרי רבד שני‪ .‬קבע כאדם שהדבר קבוע ומוטל הובה מפני שהמה עליו‪.‬‬
‫למשא וממהר להםמר ממנו‪ .‬ואין זה דרך כבוד ודק־ בקשה אסי׳ למלך בשר ודם‪.‬‬
‫אלא עשח תפילתך חחנונים‪ .‬שנאמר כי אתה אל חנון ונו׳ )י״י(‪ .‬כעל חהנוניס‪ .‬שמחאוה‬
‫לתחנונים‪ .‬ונדולד‪ .‬היא תפילה‪ .‬כסו שפירשנו כפ׳ ראשון‪ .‬ונסרשוז ואתחנן בסיפרי‪.‬‬
‫וכן הוא אומר ש כי תרבו תפילה אינני שוסע‪ ,‬כתחילת ישעיה‪ .‬ואל תהי רשע בפני‬
‫עצמך‪ .‬היא השלישית‪ ,‬ואל תעש דבר שהוא רע בפני עצמך‪ .‬ואחה מבץ כו‪ .‬ואעפיי‬
‫שאין אחרים מכירין כו‪ .‬כך קיבלתי‪ :‬ולי נרי‪ .‬ואל תהי‪ .‬ואל תרשיע להיות עצמך‪.‬‬
‫יחיד שלא לנהנ אחוד‪ ,‬וריעות לשום ]אדם[ אלא עמוד בפני עצמך כאילו אחה כעצמך‬
‫יחיד כעולם‪ .‬וכך אנו זקוקץ לסי׳ זח א(שאמרו רבותינו סזיר קש׳ ב כפני עצמו‪:‬‬
‫ואני שמעתי בשם דית‪ ,‬אל תהי רשע‪ .‬אל תחדק עצמך כרשע‪ .‬כדאי בפיק דקידושץ‬
‫לעולם יראה האדפ את עצמו כאילו תציו זכאי וחציו חייב‪ .‬עשי‪ ,‬מצוד‪ .‬אחת אשריו‬
‫שהכריע אוחו ואח כל העולם לכף זכוח‪ .‬כי כשאדם מחזיק עצמו כרשע מחשב לבלתי‬
‫עשות עוד צדקה‪ .‬שםכור שלא יועיל לו והרשיע יותי מראי‪ .‬והא דאמר כפ׳ הספלח‬
‫הר צדיק ואל תהי רשע‪ .‬ואפי׳ כל העולם כולו אומר׳ עליך צדיק הוי בעיניך כרשע‪.‬‬
‫הכי קאמר כרי לההזיק ביראתך ולהטיב דרכך יותר ויותר‪ :‬ת־‪:‬‬

‫ר׳ אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד ת ו ר ה ס(טה שתשיב א ת אפיקורוס׳ ודע‬
‫לפני מי א ת ה עמל׳ ומי הוא ב ע ל מ ל א כ ת ך שישלם לך ש ב ר פעולתך‪:‬‬
‫ר׳ טרפון אומר היום ק צ ר ו ה מ ל א כ ה מרובה והפועלים עצילים ו ש כ ר ה ר ב ה‬
‫ובעל הבית דוחק‪ :‬הוא היה אומר ל א עליך ה מ ל א כ ה לנטור ולא א ת ה‬
‫בן חורין ליבטל סמנה׳ אם ל מ ד ת תורה ה ר ב ה נותנין לך ש כ ר הרבה׳‬
‫ונאמן הוא בעל מ ל א כ ת ך שישלם ל ך ש כ ר פעולתך׳ ידע מתן ש כ ר ן ש ל‬
‫צדיקים לעתיד ל ב א ז רבי הנניא בן עקשיא כוי‪.‬‬

‫ע׳׳א אפילו ל ד ב ר עבירה‪ ,‬ובארר״נ פי׳׳ו ו ב ת ו ס פ ו ת רתיד״א‪ .‬שנא׳ ב י ן ר ג ל י ח ונו׳ )שופטים ה ( ו כ ת י ב‬

‫ח ב ר ך וכר )שם(‪ .‬ש( בתו׳׳כ אצל ואם ל א השיג ידו וכו׳ כצ׳׳ל והוא ב ח ו ״ כ פ ר ש ה ויקרא‪ .‬ועיין‬
‫מ נ ח ו ח ‪7‬ףב ע״א א׳׳ר שטעון בא ו ר א ה כמר‪ ,‬ח ב י ב ה מציה ב ש ע ת ה וכר ושם ל י ה א ה א רר׳ י ה ו ד ה‬
‫מצוה‬ ‫חביבה‬ ‫בערכין מ ב י א ס ל ע וכו׳ ו ה ו א ב ת ו ר ת נ ה נ י ם שם בשם ר״א אומר‬ ‫שמיד‬
‫ש ס י ד בערכין מ ב י א ס ל ע ואי! מ כ ח י נ י ם לו ער שיעשיר ויביא המשים סלעים‪ ,‬וגרם‬ ‫בשעחח‬
‫ר׳ י ה ו ד ה א ו ס ר וכו׳ כ נ י ר ם ה ה ת ו ס פ ת א ב פ ‪ -‬ב רערבין‪ ,‬ועיין ערכין י״ו ע״ב‪ .‬ה( ש ב ר ק ר י א ה‬
‫ש מ ע י ה ב י ה ל י ה וכר עיין ב ר ב ו ת ט׳ ע*ב‪ ,‬ושם י־ ע״ב‪ ,‬ושם כיו ע׳׳א‪ .‬ש נ א ט ר כי א ת ה א ל ה מ ן‬
‫ונר כ צ י ל ‪ .‬נ ם בי ח ר ב ו ח פ ל ה ונר )ישעיה אי(‪ ,‬לשופ ארס א ל א וכו• כצ׳׳ל‪ (b ,‬שאמרו רבותינו פריד‬
‫קש״ב צפני עצםו‪ ,‬ר׳׳ה ר• ע׳׳ב‪ ,‬יומא נ• ע ׳ א ושארי מ ק ו מ ו ת ‪ ,‬ו ר י ל סיםן ל ד ב ר ב מ ו » ס ב ל א ו ח‬
‫ס ו ר ח על עני! כפני עצמו כ ס ו כן א ל ח ח י ע ו מ ד בפני עצמך בלי ה ת ח ב ר ו ת ‪ ,‬ל ש ו ס אדם‪ .‬לעולם י ר א ח‬
‫ה א ד ם א״ע וכר כצ״ל קידושין ס ׳ ע י ב ׳ ח ו ס פ ח א פ*א רקידושי! ע׳׳ש‪ .‬הוי צדיק ו א ל ה ה י ר ש ע וכו׳‬
‫נ ד ת ל׳ ע׳־ב‪ ,‬ועיין בערוך ל נ ר שם ש ה ק ש ה קושית ה מ ח ב ר והירץ בעין תירוצו‪ (p .‬ט ה ש ה ש י ב א ת‬
 ‫מחזור ממרי‬ ‫‪504‬‬

‫חוי שקוד‪ .‬אגייטנץ שחתן לבך ועיגיך במקראות שבחייה‪ . . .‬םוקרץ בהן כדי שתדע‬
‫להשיבנו‪ .‬כדי שחשיב אח אשיקורוס‪ .‬ע( בכל ישרי יש לחם חלק נחלקו בו‬
‫חכמים‪ .‬יש מפרש זה הסכזח חלםיד הכם‪ .‬ויש משרש וה הםגלה פנים בתורה שלא‬
‫כהלכה‪ .‬בנון מנשה בן חוקיה שהיה יושב ומרש באנרוח של דופי‪ .‬אפיקורוס‪ ,‬לשון‬
‫הפקד‪ .‬בגון עוף ונבינה פ( נאכלים כאסיקורן‪ .‬ליסטים‪ .‬ליסמין‪ .‬אפוטרופוס‪ .‬בכולן הססך‬
‫לחיקון השם‪ .‬וכפ׳ אהד דיני ממונות‪ .‬א״ר יוהנן צ(לא שנו אלא אפיקורוס נוי אכל‬
‫אפיקורוס י׳עראל כל שכן רשקי טשי‪ .‬ודע לשני שי אחה עמל‪ .‬הרי השנייה השב אל‬
‫לכך כסה גדול סי שאתר‪ .‬משחכר במעשיך כל מד‪ .‬שחוכל‪ .‬כדי שתשא חן וחסד‬
‫בעיניו והוי ירא מלפניו‪ .‬ומי בעל מלאכתך והוי יורע מי הוא שאתה עושה מלאכח‬
‫עסו הוא הקניה שיש בידו ספק לשלם לך שבר מעשיך כי הוא אל אמונה ואין עול‪.‬‬
‫שמשלס שכר שעולה לפועליו באמונה‪ .‬ווו היא השלישיח‪ .‬והיא סוף בבא‪ .‬ואין כת׳‬
‫במשניות ונאמן הוא‪ :‬היום קצי‪ .‬ימיהייך כעולם הזה‪ .‬דכת׳ ימי שנותינו‪ .‬בהם שבעים‬
‫שנה ואוסר כלינו שנינו כמו הנה‪ .‬והמלאכה של תודה מרובה‪ .‬ואי אסשר לשנותה‬
‫בכדי הייו אלא א־נ דוהק את השעה‪ .‬לםיכך ישתדל לעסוק בתורה כסה שיוכל‪ .‬כדי‬
‫שימול ש‪ :‬ר הרבה‪ .‬לשי מה שהיא מרובה שכיה חרבה‪ .‬והשועלים ע‪1‬רלי‪\0‬ואץ לוסרין‬
‫תדיר‪ .‬ואף בעל הבית שהוא הק׳ שאתה משחכר עסו דוחק‪ .‬ואינו נונש לעשות‬
‫במלאכתו‪ .‬ומכריז ואומר לא‪ .‬ימוש והגית בו יומם ולילה‪ .‬ואחה זקוק לרוץ אהד‬
‫דברי ולמהר עצמך‪ :‬הוא היד‪ ,‬אומר ריטרסון‪ .‬לא עליך המלאכה לנסור‪ .‬כלומר אעפ״י‬
‫שהיום קצר והמלאכה מיובה אל *סול עליך לומר שאס לא תנמור את כולה לא‬
‫הטול שכר‪ .‬והעמוד *ושב ורומם שלא תוכל לנמור‪ .‬לסי שלא עליך המלאכה לגמור‬
‫אלא כל אשר חובל לעשות בכוהך עשה‪ .‬שנה כסא שאיסשר לך לסבול ותיטול‬
‫שכר כננדו‪ .‬ולא אתה בן חורין ליבטל‪ .‬שלא חאמר אחדי שאין עלי המלאכה‪ ,‬לנסור‬
‫אחא אשב ובטל‪ .‬שאין אחה בן חורין ליכטל מסנה‪ .‬שעל מנת כן ר\ציא הק׳ את‬
‫ישרי ממצרים‪ .‬לקבל תורתו וסצותיו‪ .‬ועסוק בה‪ .‬שאם לימית תורה הרבה נותנין לך‬
‫שכר הרנה‪ .‬ונאמן הוא כעל מלאכתך שישלם לך שנר פעולתך‪ .‬שאין מלאכתו‬
‫רוסה למלאכת בשר ורם‪ .‬בשר ודם ק( כשהוא עושה אננריא בעבדיו מכיון‬
‫שמלאכתו מוטלת על העבר חוכר‪ ,‬שוכ אינה נוטל עליה שדר‪ .‬אבל הקדוש‬
‫ברוך הוא איני‪ ,‬כן שהיא חובר‪ .‬ונוטל שכר‪ .‬ודע מתן שכרן של צדיקימ‪.‬‬
‫והן לבך לרעת כמה נמל מהן שירן של צדיקים לעתיד לבא כדי שיקחך לבך לעסוק‬
‫בתורה‪ .‬שגאמר מה רב טובך אשר עשנת ליריאיך סעלח לחוסים בך נגד בני אדם‪.‬‬
‫איר יהושע בן לוי שני שערי בדבור יש בנן עדן כוי‪ .‬כך מתחיל פרק נן עדן‪.‬‬
‫ומאריך כחושות הצדיקים ובכורם נדול לעתיד‪ .‬עיא ורע מחן שכרן כלומר אל ישיאך‬
‫לבך לבלה־ עסוק בתורה‪ .‬ולוסר אני רואה אותם שאינן עוםקין ומלאים כל מוב ואחד‪.‬‬
‫תטרח לריק‪ .‬אלא תאמר כך‪ .‬שנאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שבר ולא יקפח‬
‫שכרך‪ ,‬כ* מתן שכרן של צדיקים אינו אלא לעתיד לבא‪:‬‬

‫סליק פידקא‪.‬‬

‫מיי; כ מ ש נ ה שלפניט‪.‬‬ ‫א פ י ק ו ר ו נ ייפנינו איהא ב ס נ ה ד ר י ן ל ״ ה ע ״ נ ודע מ ה ש ת ש י ב לאפי‪.‬־ודוס‪,‬‬

‫ובפירש ה מ ש נ י ו ת להרמב׳ים‪ .‬יע( ב ב ל ישראל ובר פירש ב פ ר ק כ ל ישראל נ ה ל ק ו בו ח כ מ י ם וכו׳‬
‫ז ( נאכלין באפיקורן כצ״ל‬ ‫עיי! סנהדרין צ״ס ע״ב‪ .‬ת ל מ י ד ה נ ם בצ״ל‪ ,‬ב א ג ד ו ת של דופי בצ׳יל שם‪.‬‬
‫חולין ק״ד ע׳ ב‪ (J .‬ל א שנו א ל א אפיקורוס ניי ו כ י סנהדרין ל ״ ח ׳!׳׳ב‪ .‬ר כ ת י ‪ -‬ימי שנזחיט וגוי‬
‫) ח ה ל י ם צי( כלינו שנינו כמו ח נ ה )שם( ועיין מ ד ר ש ת ה ל י ם קי״ם ‪:‬־סוק גר אנכי וגוי‪ .‬ק( כ ש ה ו א‬
‫ע ו ש ה א נ נ ר י א וכו׳ עיין נרדים ל ״ ב ע׳׳א מפני שי;שה א נ נ י י י א וכו׳ וסימה י׳ ע׳׳א דרש ד ב א וכוי‪.‬‬
‫שנא• ם ה ר ב מובך וגו׳ ) ח ה ל י ם ל ‪ -‬א ( ‪ .‬י־ עפר א ה ה זגז׳ ) ב ר א ש י ת ;׳( •אושר כי א נ מ ר ם ה ובן‬
‫‪505‬‬ ‫מחזור ועורי‬

‫פ ר ק שלישי‪.‬‬
‫תשא‪.‬‬ ‫וישב‪ .‬בא‪.‬‬ ‫לך‪.‬‬ ‫תכו‪.‬‬

‫עקביא בן מ ה ל ל א ל אומר ה ס ת כ ל ב ש ל ש ה דברים ואין א ת ה ב א לידי‬

‫עבירה׳ דע מאין ב א ת ולאן א ת הולך׳ ולפני מי א ת ה עתיד ליתן‬
‫דין וחשבון‪ .‬מאין באתה׳ מטיפה )מליהה( םרוחה׳ ולאן א ת ה הולך למקום‬
‫עפר רימה ותולעה׳ ולפני מי א ת ה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מ ל ך מלכי‬
‫המלכים הוא הקב׳׳ה‪:‬‬

‫ה ס ת כ ל ‪ .‬התבונן ‪:‬הם ושוב לא תעלה על דעתך להיזקק לעוברי עבירה‪ :‬מטיסה‬

‫סרוחה‪ .‬היא שכנת זרע‪ .‬שאינה כד״ ליראזת‪ .‬למקום עשר ריסה ותוליעד‪..‬‬
‫שנאמר כי ע‪0‬ר אחח ואל עשר חשוב‪ .‬ואומר כי אנוש רמח וכן אדם חולעח‪ .‬ומעתה‬
‫לא יעלח על לינך ליטול עטרח לעצמך לעשות עצמך חששי מן חמצות‪ .‬לשי שאינך‬
‫כדיי ליטול שררח‪ .‬ואם על כל ואת‪ .‬חנבר עליך יצרך הוי משיב אל לכך‪ .‬לםני מי‬
‫אתה עתיד ליהן דין וחשבון מעשיך‪ .‬הוא שהכל צפוי לו ואי איסשר לך להישמט ממנו‪:‬‬
‫?(ושלשתן מוציאים בויקרא רבד‪ ,‬ממקרא אחר‪ .‬וזכור את בוראך בימי בחורותיך‪ .‬קרי‬
‫ניד‪ .‬בארך‪ .‬בורך‪ .‬בוראך‪ .‬בארך‪ .‬הוא שכבת זרע שנובע כבאר‪ .‬בורך‪ .‬הוא הקבר‪.‬‬
‫כוראך הוא הבורא‪ .‬כסשסעו‪ .‬בורא עולם ה׳‪:‬‬

‫ר׳ חנינא ם ק הכהניס אומר הוי מ ת פ ל ל בשלומה ש ל מלכות׳ ש א ל מ ל א‬

‫מוראה איש א ל רעהו חיים בלענו‪:‬‬
‫סגן הכהנים‪ .‬ם(ואת כהני המשנה‪ .‬םתרנס וית סנן כהניא‪ .‬והוא שני לכהן נדול‪.‬‬
‫לשון סתות וסננים‪ .‬הוא הכהן המתוקן לעמוד תהת כהן נדול ביום הכיסוריס‬
‫אס יארע בו ססול‪ .‬לסי שכל עבודות יום הכישורים אינם כשירות אלא בכהן נ ת ל ‪.‬‬
‫וכך שנינו בס׳ אהרון דהוריוח‪ .‬לסה סנן הכהנים ממונה שאם יארע ססול בכהן נתל‬
‫נכנס זח ומשמש תחתיו‪ :‬בשלומה של מלכות‪ .‬אס״ באומות העולם‪ .‬שאלמלא מוראה‬
‫מסיק ד‪,‬׳‪ .‬שאילולי לא היחד‪ .‬יראחה של סלכוח עלינו איש אל רעהו חיים בלענו‪.‬‬
‫הייט בולעים אהד את הכירו כשהן היים‪ .‬ולשק המקרא הוא נבלעם )חיים( כשאול‬
‫‪,‬‬
‫חיים‪ .‬וכן הוא אומר ודרשו את שלום העיר ונוס ‪ .‬כי בשלומה יהיה לכס שלום‪.‬‬
‫שיהיה עליכם פזראת מלכות‪ .‬שמתוך כך כני הסקוס שלימים זה עס זח ואינם‬
‫מתנרים זה בזה‪ .‬ושלום בכל עבדיו שלא יבטחו למרוד בו‪ :‬ובמשניות סדוייקות כת׳‬
‫‪ .‬חיים בלעו‪:‬‬

‫ח ו ל ע ה כצ״ל )איוב כ ״ ה ( ‪ .‬ל( ושלשתן מוציאים בויקרא ר ב ה פי״ת ע׳׳ש‪ .‬ועיין ירושלמי ס ו ט ה‬ ‫ארם‬
‫ה״ב‪ .‬ו מ ד ר ש ק ה ל ה פ ר ש ה י׳׳ב‪ .‬ומסי ר׳יא פ ר ק בן עזאי‪ (0 .‬ו א ה כ ה נ י ה ס ש נ ה ) מ ל כ י פ ב׳ כ ״ נ (‬ ‫פ״ב‬
‫‪,‬‬
‫יארע פ ס ו ל בכ׳ינ וכו׳ עיין הוריות י״ג ןךא‪ .‬נ ב ל ע ם כ ש א ו ל חיים )משלי א (‪ ..‬ודרשו א ח י ש ל ו ם‬ ‫שאם‬
‫וט׳ )ירמיה כ״ט(‪ .‬שנאי ומושב לצים ו ע י ) ת ה ל י ס א׳( אז נדברו יראי ה ׳ ונו׳ ויבחב ס פ ר זכרון‬ ‫הןלר‬
‫ליראי ה• ו ל ח ש ב י ש מ ו נ צ ״ ל ) ס ל א ב י ג׳(׳ ישב ב ת ־ וידום וגן׳ ) א י כ ה ג׳(‪ .‬ח ר ב א ל ה ב ד י ם‬ ‫לפניז‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪506‬‬

‫ר׳ חנניא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי מ ו ר ה הרי זה‬
‫מושב לצים׳ שנאמר ובמושב לצים ל א ישב׳ א ב ל שנים שיושבין ויש‬
‫ביניהם דברי ת ו ר ה שכינה שרוייה ביניהם׳ שנאמ׳ אז נדברו יראי ה׳ איש‬
‫א ל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ס פ ר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחשבי שמו‪,‬‬
‫אין לי א ל א שנים ומניין אפילו א ח ד שיושב ועוסק ב ת ו ר ה שהקב״ה ק ו ב ע‬
‫לו שכר׳ שנאמר ישב ב ד ד וידום כי נ ט ל עליו‪:‬‬

‫שנאמר ובמושב לצים לא ישב‪ .‬ומיעוט לצים שנים‪ .‬וסמץ ליד‪ ,‬כי אם כתורת ה׳‬
‫חפצו‪ .‬טי שהשצו בהורת ה׳‪ .‬זהו שבמושב לצים לא ישב‪ .‬הא אין חפץ‬
‫בתורת ה׳ הר* זר‪ ,‬ישב במושב לצימ‪ .‬הא לפרח שמעלץ עליהם באילו ישב במושב‬
‫לצים כשאין ביניהם דברי תורה אבל שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שמייד‪.‬‬
‫ביניהם שנאסר איש אל רעהו‪ .‬הרי כאן שנים‪ .‬ויקשב ה׳ וישמע‪ .‬הרי שהשכינה‬
‫שרוייר‪ .‬ביניהם‪ .‬ויושבין אינו דווקא‪ .‬ומה שמצינו בםשניוח ומניין אשיי אחד‪ .‬כוי‪ .‬אץ‬
‫אנו נורםיןרבר זה ב ם ש נ ח ר׳ א פ ר י ם ושאר משניוח מדוייקוח‪ .‬אלא מסיים ליראי ה׳‬
‫ולהושבי שמו‪ .‬ולפי מה שכת׳ בקצת משניות לא חיקשי בהדי ההיא דאמ׳ בכמה‬
‫דוכתי‪ .‬חרב אל הבדים וגאלו‪ .‬חרב על שונאיהן של ישר׳ ל!( שיושבין בתורת כר בבר‪.‬‬
‫והיכא דאיפשר אמריי חרב על הכדים‪ .‬ודלא איפשר קובע לו שכר‪ .‬נטל עליו‪ .‬נהה‬
‫עליו רוה ה׳‪ :‬וידם‪ .‬לשון המחנה‪ .‬כי נטל ולקה עליו שכר פעולתו‪:‬‬

‫ר׳ שמעון אומר ש ל ש ה שאכלו ע ל שלחן א ח ד ולא אמרו עליו דברי ת ו ר ה‬

‫כאילו אכלו מזבחי מתים׳ שנאמר כי כ ל ש ל ח נ ו ת מלאו קיא צואה בלי‬
‫מקום׳ א ב ל ש ל ש ה שאכלו ע ל שלהן א ה ד ואמרו עליו דברי תורה כאילו‬
‫א כ ל ו משלהנו ש ל מקום ברוך הוא׳ שנאמר וידבר אלי זה השלחן א ש ר‬
‫לפני ה׳‪:‬‬

‫מזבחי פתים‪ .‬חקרוכת ע׳׳ז א(רנסקא לן בשי אין סעםידץ שאסורה בהנייה סשוס‬
‫דאיחקש לסח‪ .‬שנאםר דצמדו )ישרי( לכעל פעור‪ .‬ויאכלו זבחי שתים‪ .‬כי‬
‫אלהי העמים הבל חם ואח חםתים חם עובדים‪ .‬אבל אנו עובדץ לחק׳ שהוא אלהים‬
‫חיים וקייס לעולם ומלך על כל‪ :‬והתם קבעי וסת נופיה מנא לן‪ .‬נסר שם שם םענלה‬
‫עריסה‪ .‬וענלה עמסה כסרח כת׳ בה כקדשים‪ :‬ויש חימ׳ דכלא ניש דשם שס איתסר‬
‫מת בתאה‪ .‬נ(כדאמר ס׳ ננמר הדין‪ .‬מפני מה אמרו מת אסור בהנאה כדי שלא‬
‫יעשה אדם מעור אביו ואמו שטיהין להמור‪ .‬וי״ל דמקרא ומסברא קחדנן ליה‪ :‬וניל‬

‫ונאלו כ ג ״ ל )ירםיה ני(‪ .‬ש( שיושבי! ב ת ו ר ה בד ב ב ר ב ר ב ו ת ס׳׳נ ע״ב‪ ,‬ת ע נ י ת ז׳ ע״א ם « ת י׳ ע״א‪.‬‬
‫כי כ ל ש ל ח נ ו ת וגוי )ישעיה כ ח ( ‪ .‬שנא׳ וידבר אלי ז ה ח ש ל ח ן אשר לפני ה׳ כ ג י ל ) י ח ז ק א ל ס׳׳א(‪.‬‬
‫‪ ry‬כ׳׳מ <נ״כ שנא׳ ז י מ ד ז ל ב ע ל פעזר ייאכלו זבח• פ ח י ם‬ ‫י(( ד נ מ ק א לן ב פ ר ק אין טעמידין <מ׳‬
‫כצ״ל ) ח ה ל י • ק״\( ו ה ת ם ק ב ע י ו ב ר ע׳׳ש ת!שי ר ״ ה א ת י א שט ש ם ובו׳ ותוס־ ר ״ ח כ פ ר ה וכר‪.‬‬
‫ב( כ ד א מ ד פ ר ק נ ג מ ר הדין‪ .‬לפנינו ל י ת א כ ה א י לישנא‪ ,‬ועיין שם ט׳׳ז ע׳׳ב‪ ,‬ו ב ם ס ׳ נ ד ה נ ״ ה ע*א‬
‫ובתוס׳ ש ם ד״ה ש מ א יעשה וכר וחוס׳ חולין ק כ ״ ב ע״א ד״ה וכו׳ ותופ׳ זבחים ע״א ע*ב ד״ה‬
‫ו ב ט ר י פ ה וכו׳ ו א י ה ב פ ר ק ה פ ר ה דסרפינן שוד פסולי ה ם ו ק ד ש י ם ש נ פ ל ל ב ו ר משוס ד כ ח י ב ו ה ס ח י ח י ה‬
‫לו מי ש ה ט ח ה שלו הרי ה ס ה ה שלו כ ד ת נ ן ) ק ״ נ ( ע׳׳ב( דיאוחו ה כ ה נ י ס בעורו ובו׳ חריע ד ל « ה ח י ר‬
‫ר״ע אלא היכא ד ש ה ט ו ד ה ת ס מ ו ת ר נ ס ה ע ו ר א ב ל אם מ ה העוד נ״כ אפור‪ .‬וכן ב ח ב רש׳׳י שם ק׳׳ד‬
‫ע י א ד ״ ה דאפילו בנכולין ו כ ר א ב ל אם מ ה עורו אסוד וכר ואין כאן מ ק ו ם להארץ• ב ז ח ‪ ,‬ועיין תוס׳‬
‫ב״ק י׳ ע״א ד״ה שתשור וכו׳ וכשם׳׳ק שם‪ ,‬ובשו״ת ח כ ם ג ב י סי׳ קל״ו‪ .‬ועיץ תום׳ סנהדרין ס ׳ ע״א‬
‫ד ״ ה ס ש ם ש י ן וכר ובשדיה ח ר ש ב ־ א סי׳ שס״ה‪ ,‬ו ב נ ד ל ב ר ם ב י ם ח׳ א ב ל פי״ר ח כ ‪ -‬א ‪ ,‬ועיין בביאור‬
‫‪507‬‬ ‫סחזור ויטדי‬

‫‪ .pnS‬ראיםנ״שהוה אמיניענלה ערוסה טעה‪ .‬אשי׳ כי טקשח למסרי כל הקדשים‪.‬‬

‫עור העולה לכהן לו תהיה‪ .‬וכי אחיא לנדרה שוה כשס שם‪ .‬הח־• אסינא דעור‬
‫המת מיהא לישחרי‪ .‬דבל בשרו ת א דםיהםר טמירה שוה‪ .‬אבל עורו סותר‪ .‬אתו רבנן‬
‫תות עליו בננסר הרץ‪ .‬מיהו הא קש־א לי‪ .‬למה לי למיחזי בענלה ערוסח סדכת׳‬
‫כה כסרה‪ .‬חיפוק לי משם דםשחםע שס חחא קנורחח‪ .‬כדאי בסוטה‪ .‬ועוד תי׳ לי‪.‬‬
‫כי כתב כה כמרד‪ .‬וילםת לה מקדשימ‪ .‬מאי חזית דילםת לה מקדשים האםורין‪.‬‬
‫נילף מקדשים הסוחרץ‪ .‬בבון כשר שלמים ורם לאחר זריקתו‪ .‬כדאמ׳ בכל שעה‪.‬‬
‫ואימא דענלה ערומה חשחרי בהנאה לאחר עריסתה‪ .‬ואםילו הימא רשאני הנא רנלי‬
‫קרא הערופה‪ .‬כדאסר כשלהי כל הבשר‪ .‬אינמי משום דלחומרא מקשינן ולא לקולא‪.‬‬
‫כראמרינן בריש יבמות‪ .‬נבי אחות אשה‪ .‬חא תינח‪ .‬אלא מהא חיקשי‪ .‬כיון יכת׳‬
‫שם תהא קבורתה משסע‪ .‬דאסילו העור שלח מיחסר בהנאה‪ .‬ואיצטרך אע״נ דכסרה‬
‫כת׳ בה כקדשים משום דבל הקדשים עוק סוחר אצטריך שם ההא קבורתה‪ .‬לםיסרה‪ ..‬א״כ‬
‫ההיא דגגםר הדין למאי כן אצטריך מענלח נסק לםיחםר אםילו עור‪ .‬והשתא מיהא‬
‫דמת אסור בהנאה יש תימא להאי כן אצטריך למעוטי מונסל שמה שור או המור‬
‫שור ולא ארס נכי בור‪ :‬מוהמת יהיה לו‪ .‬איםעט אדם‪ .‬דיצא אדם מת שאין הסתה‬
‫שלו לעולם דהא מיחסר בהנאה‪ :‬וצ״ע‪ :‬כי כל שלהנות מלאו קיא צואה בלי מקום‪.‬‬
‫סתס שלחנות יש בהן נ׳ לזימון‪ .‬מלאו קיא צואה‪ .‬הרי הן כמי שמלאו תקרובת ע־ז‪.‬‬
‫שהוא משוקץ ונחעב ומגואל בקיא צואה‪ .‬אימתי בלי מקום בזסן שאין סדברין כעסק*‬
‫חק׳ שנקרא מקום‪ .‬והרבה יש במשנחינו‪ .‬וכן והניף ידו אל המקום ואסף )את(‬
‫חמצורע‪ .‬ובן ויפנע במקום‪ :‬ולכך חשוב חקרוכת שחשלחן קרוי מזבח‪ .‬ולחם שעליו‬
‫תקרובת כמםורש למטח‪ .‬וחדי בזמן שאמרו עליו דברי תורד‪ ,‬השלחן תשוב מובח‬
‫בשדה‪ .‬והלחם קרבן בשד‪ .‬וכשלא אמרו עליו דברי תורה הואיל ואין אתה קורא בו‬
‫תקרובת הק׳ על כורחך השוכ הוא תקרובת עיז‪ .‬כסה שנאסר הערכים לנד שלחן‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כאילו אכלו משלחנו של סקוס‪ .‬שנאמר וידבר אלי ונו ‪ .‬סיום המקרא הוא )במשכנה(‬
‫]במראות[ יחזקאל‪ .‬וםשםי שדברו אליו בדברים הללו של תורה‪ .‬ולכך נקרא שלחן‬
‫אשר לפני ח׳‪ .‬כך קיבלחי‪ :‬ולי נראה כמו שפירשו חכמים כססכח׳ חנינה‪ .‬בסוסו‪.‬‬
‫שבעינין המזבח הכת׳ מדבר‪ .‬ופרשו חכסיפ ג( פחח חכתי כמזבח וסייפ כשלחן אלא‬
‫לומר לך בזסן שכית המקדש קייס מתכפר אדם על המזבח‪ .‬וכשאין בית המקדש‬
‫קיים אדם מתכפר על ידי שלהנו‪ .‬שמאכיל ומשקר‪ .‬העניים‪ .‬ולכך נקרא חשלחן‬
‫מזבח‪ .‬שחשלחן וסזכה שוין‪ .‬ואס חשלחן חשוב מזבח‪ .‬הלחם שעליו קמי תקרובת‬
‫המקום‪ .‬והאוכל עליו הרי הוא בנוטל סרס משולחנו של מקום שהוא דרך כבוד‪:‬‬

‫‪ p‬חכינאי אומר הניעור בלילה ו ה מ ה ל ך כ ד ר ך יחידי ו ה מ פ נ ה‬ ‫ר׳ חנינא‬

‫לבו ל ב ט ל ה הרי זה מתחייב בנפשו‪:‬‬

‫הניעור בלילה‪ .‬אפילו בביח‪ .‬מאחר שאינו עושה שום מלאכה‪ .‬והמהלך בדרך‪.‬‬
‫ואפי׳ ביום‪ .‬וכיהידי אנו עוסקין כשניהם‪ .‬אבל אין אנו נורסין אותו כמשנה‬
‫דווקניח‪ .‬הניעור כלילה יחידי‪ .‬םסתכן‪ .‬לס• שמזיקין ההולכים כלילה פונעין בו‪.‬‬
‫םעסים שאץ סראיס עצמם ופונעים ברואה בהם‪ .‬בנון אילו שקורין פיאש‪ .‬והן מצויות‬

‫חנמורע‪.pm‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ח נ ר ״ א יו״ד סי׳ שם־׳ט ס ק ׳ א ‪ .‬בי כ ל שלחנו‪,‬־( מ ו )ישעיה כ ־ ח ( ‪ .‬וזזנין‪ :‬ידו א ל ה ס ק ו פ‬
‫ובן ויפנע במקום ) ב ר א ש י ת כ ״ ח ( ‪ .‬ה ע י כ י ס ל נ ד ש ל ח ן ) י ש ע י ח ס ׳ ׳ ח ( ‪ .‬שנא׳ וידבר אלי ונר ) י ח ז ק א ל כ ך א (‬
‫םידם ה מ ק ר א מ א ב מ ר א ו ת י ת ז ק א ל » ״ ל ‪ .‬נ( פ ת ה ה כ ת ו ב ב מ ז כ ה וכר עיין ח נ י נ ה ב׳־ז ע״א וחלשון‬
‫מ ש ו נ ה ‪ .‬ה י כ א ד ש כ י ח ה ד ק א שאני פ ס ח י ם ח׳ ע * מ כ ד ל ח י ב ויאמר ש מ ו א ל ו‪11‬׳ ) ש מ ו א ל א׳ פ״ז(־‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪508‬‬

‫במדברות‪ ,‬מקום שאין בני אדמ רנילץ‪ .‬כאותה שאמר ר׳ יוחנן במדרשו קהלת‪ .‬כל‬
‫דודך כחזקה סכנה‪ ,‬וזעאיל וכן א ד ס שיש בידו תורה הרי זה סחחייב בנםשז‪.‬‬
‫באותה שאמרו חכמים חיכא דשכיחא הידקא שאני‪ .‬כדכת׳ ויאמר שמואל א ץ אלך‬
‫ושסע שאול וחרנני‪ .‬וכן הממנה לבו לבטלה‪ .‬שמבטל מדברי תורה ועוסק בדברים‬
‫בטלים‪ .‬םסני שנעשח נוםו חולין לםזיקין‪ .‬ואם״ כעיר וביום יש לו לדאנ‪ .‬מאחר‬
‫שאין תורתו משמרתו מי ישמור עללו‪ ,‬ולא עוד אלא מחמת נטילתו‪ .‬חוא נכשל‬
‫כדבר תורתו ונמדד מן העילם‪ .‬וערם גלות לבניו‪ ,‬שנאמר *תשכח תורת אלהיך אשכח‬
‫בנץ גם אני‪:‬‬

‫ר׳ נחוניא בן ה ק נ ה אומר ב ל ה מ ק ב ל עליו עול תורה מעבירים סמנו עול‬

‫מ ל כ ו ת ועול ד ר ך ארץ‪ .‬ו כ ל הפורק ממנו עול תורד‪ ,‬נוזרין עליו עול‬
‫מ ל כ ו ת ועול ד ר ך ארץ‪:‬‬
‫ל א מצאתי םסורשת דבר זה‪ ,‬ונ״ל (כדאסריי בהשותםין שרצו‪ .‬מנדא כלו והלך‬
‫ל‬

‫לא שלימ לטירמא עליהן‪ .‬מיכן שאין מטילין ארנוניות ומסים על‬
‫תלמידי חכמים‪ .‬שמאחר שהן עוסקין בתזרה מעבירין מהן עול מלכות‪ .‬ונבבא קמא‬
‫נמי אמרינן דםרדכת מסייע מתא‪ .‬אכל רבנן לא מסייעי מתא דהן שומרי העיר עיי‬
‫תורתס‪ .‬ועול דרך ארץ‪ .‬שאיני צ י ץ לטרוח אהר מזונותיו‪ .‬שהרי מן השמים מזמנין‬
‫לו סרנסתו‪ :‬אבל חםורק מטנו עול תורה‪ .‬כמו עטי הארץ‪ ,‬נוורין עליו עול מלכות‪.‬‬
‫כי ההיא ה( רמי כלילא‪ .‬ר ש ת אטברייא‪ ,‬כהשותסץ ועמק כולהו עמי הארץ‪ .‬משום‬
‫דרככן לא הוו מסייעי לוע‪ .‬דלייה לרמי כלילא‪ .‬א״ר ראיתם שאין פורענות נ א‬
‫לעולם אלא בשביל עמי הארץ‪ .‬וההיא ופיקדעייז‪ .‬דליעביד מבריא קלניא‪ .‬כת חורץ‪.‬‬
‫אף מעסי חאוץ ונזיס קאטד‪ ,‬דםדרבנן לא איצטרץ דהא פיפפרי‪ ,‬כראי בהשותסץ‪:‬‬

‫ח ל פ ת א איש כ פ ר חנניה אום׳ עשרה שיושבין ועוסקין ב ת ו ר ה שכינה‬ ‫ר׳‬

‫שרויה ביניהן‪ .‬שנא׳ אלהיט נ ע ב ב ע ד ת אל‪ .‬ומניין אפי׳ חמשה‪ .‬שנאמר‬
‫ב ק ר ב אלהים ישמוט‪ .‬ומניין אפילו שלשה‪ .‬ש נ א מ ׳ ) א ל ה י ם ( ואגדתו ע ל‬
‫ארץ יסדה‪ .‬ומניין אפי׳ שנים‪ .‬שנאמ׳ אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו‪.‬‬
‫ומניין אפילו אחד‪ .‬שנאט׳ ב כ ל המקום א ש ר אזכיר א ת שמי א ב א אליך‬
‫וברכתיך‪:‬‬
‫ב ע ד ת אל‪ .‬בעדה שנתאפפו לשמו הכת׳ מדבר‪ .‬ומניין לערה שהיא עשרה‪ .‬ו( שנאי‬
‫עד מתי לעדה הרעד‪ ,‬הזאת‪ .‬יצאו יהושע וכלב‪ .‬הוי הן עשרה‪ .‬מניין אפי׳‬
‫חמשה‪ .‬שנא׳ כקרב אלהים ישפוט‪ .‬הרי אלהימ האמור כן לשון ביד‪ .‬כמו אלהיפ לא‬
‫תקלל‪ .‬דמתרנמ׳ דייניא‪ .‬ואשר ירשיעון אלהים‪ .‬וכן סתרון המקרא‪ .‬אלהים נצב בעדת‬
‫אל‪ .‬ונם נצב ועומד בקרב אלהים ישפוט‪ .‬עם הדיינין‪ .‬כשעה שישפטו‪ .‬ור׳ חלםתא‬

‫שנא׳ ו ח ש כ ה ח ו ד ה זג׳ ) ה ו ש ע ד ׳ ( ‪ .‬ד( כ ד א מ ד י נ ן בהשוחפין ונו׳ ב״ב ח׳ ? ׳ א ‪ ,‬ס נ ד ה כלו ו ה ל ך‬

‫ונו׳ )עזרא »׳> ובב״ב נ ס י אסרינ! ו פ ר ד ב ת וכו׳ כ י ׳ ל והוא שם נ״ה ע׳׳א‪ .‬ה( כי ח ח י א דמי כ ל י ל א‬
‫ר ש ת ובו׳ כ*״ל כ ״ ב ח׳ ע׳׳א‪-‬״דליעבד מ ב ר י א קלניא וכר ע~ז י׳ ע ״ א ‪ ,‬שנאי אלהיט נ ג ב כ ע ר ח א ל‬
‫) ח ח ל י ס פ י כ ( ‪ .‬שנא׳ ב ק ר ב א ל ה י ס ישפוט )שט(‪ ,‬שנא׳ ואגדתו ע ל ארץ יסדה כצ׳׳ל )עטוס ס(‪ .‬מ א ׳‬
‫אז־ נ ד ב ר ו ונו׳ ) מ ל א כ י גי(‪ ,‬ב כ ל ה מ ק ו ם א ש ר אזכיר ) ש ם ו ה כ׳(׳ ועיין נ י ד פ ת משנתינו‪ ,‬ובחוס׳ ס ו כ ה‬
‫י״ג ע י א ר ״ ת כ ש ל ש זכו׳ ועיין בחוי׳׳ט‪ 6 .‬שנאי עד מ ה י ל ע ד ה ה ד ע ה ה ז א ת ) ב ם ד ב ר י*ר( ועיין‬
‫ב ר כ ו ה כ״א ע״ב‪ ,‬ו מ נ י ל ח כ׳׳ג ע״ב כ ס ו אלהיט ל א ת ק ל ל ) ש מ ו ח כ ״ ג ( ‪ ,‬א ש ר ירשיען מ ל ח י ם ) ש מ ו ח‬
‫‪509‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫בשימת ר׳ ‪£‬מרה‪ .‬דת׳ר דיני משונות בני‪ .‬ר׳ אומר בה‪ :‬מניין אפי׳ מ ׳ שנאמר‬
‫ואנודתו ונו־‪ .‬בשביל אמדת העדיקיס שיש לו להק׳ בארץ יסרה לארץ‪ ,‬וסתם אנודה‬
‫ני‪() .‬כמו שסצינן אצל לולב‪ .‬סשיט׳ תלתא הוי אנד‪ .‬וכן אצל אנודת אזוב‪ .‬ג׳‬
‫נבעולץ‪ .‬ל!(וכן שט רבותינו‪ .‬הא למדת שלשה שישבו ועסקו בתורה מעלה עליהן‬
‫כאילו נעשית אנודה לםני הק׳‪ .‬מניין שאס״ שנים‪ .‬שנאמר אז נדברו‪ .‬ואין כתי יותר‬
‫כמשנה‪ .‬אזכיר אח שמי‪ .‬כל םקום שמדברין מ בדברי תורתי לכשאזביר שס את שמי‬
‫אבא אליך וברכחיך‪ .‬לך חמרבר‪ .‬מאחר שכתב לשון יחיד למדנו שביחיד הכת׳ מדבר‪.‬‬
‫וכס׳ ׳ראשון דברכוח םסרש ס(שיש הסרש בדבר‪ .‬שהאחד דבריו אינן נכתבין‪.‬ושנימ‬
‫דבריהם נכתבץ‪ .‬ונ׳ משיש בו כ־ר כא שכינח על ידם‪:‬‬

‫ר׳ אלעזר בן יהודה איש ב ר ת ו ת א אומר תן לו משלו ש א ת ה ושלך שלו‪.‬‬

‫וכן בדוד הוא אומר כי מ מ ך ה כ ל ומידך נתנו לך‪:‬‬
‫במשניות כת׳ איש ברתותא‪ .‬ובמכילתא כסרשת ויושע שניט איש כסר תותא‪,‬‬
‫ואלמלא שנקוד כך במשנה הייתי אומר שסכשר תותא הוד‪ ..‬וכן בדוד‬
‫הוא אומר כי ממך ונוי‪ .‬מקרא הוא בדברי הימים‪ .‬כשהתנדב דוד ושח ישר׳ הכסף‬
‫והוהב לכית המקדש הורה להק• על רוב הנדבה‪ .‬ואומר וכי מי אני וסי עמי כי נעצר‬
‫כת להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך‪ .‬כלומר הדין עלינו לתת לך כי‬
‫מבריתך נתת לנו וממנר‪ .‬נתנו לצורך ביתך‪ .‬וכת׳ בחריד‪ .‬י״י אלהי אברהם יצהק וישר׳‬
‫אבוחיט שסרה ונוי‪ .‬כלומד שמור לבם של ישר׳ לעולם שיחו סזורזין ליתן לך ממה‬
‫שנתת לחם‪ .‬כמו שחן עכשיו סזורזין לנדבת כיתך‪ .‬נתנו‪ .‬כמו נתננו‪:‬‬

‫׳(ר׳ יעקב אומי ה מ ה ל ך בדרך ושונה‪ .‬ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן‬
‫זה מ ה נאה ניר זה מעלה עליו ה כ ת ׳ כאילו מתחייב בנפשו‪:‬‬
‫ה מ ה ל ך בו?ך יחידי‪ .‬ל־נ‪ .‬אלא א‪0‬״ בחבורה‪ .‬ואסי׳ בעיר‪ .‬ולא תסש דרך זר‪ .‬אלא‬
‫מפני שאילו מצויץ בדרך‪ .‬וארם עשוי להשסיק כדי לחסחבל בהן י ומפסיק‬
‫משנה ששונה בה‪ .‬ניר‪ ,‬משקצה אח התבואה מהסכין אח הקרקע על ידי חרישה מסגי‬
‫שנשרשץ העשבים שם ועכשיו סעלין שרשיחן‪ .‬ומחייבשין שלא ינרלו עם התבואה‪ .‬לשנה‬
‫הכאה‪ .‬והוא קרוי ניר‪ .‬והוא שאג;ר הכת׳ נירו לכם נ־ר ואל הזיעו אל קוצים‪ .‬ובי קורין‬
‫להם קרדונש‪ .‬רש לועזץ שנברא‪ .‬מעלה עליו הכת׳ כאילו סחח״כ בנסשו‪ .‬הרי הוא כמי‬
‫שמתחייב כנסשו‪ .‬כלומר שאף בעון שועט כזד‪ ,‬קרוב הוא לחיתשש ולחתחייב בו‪ .‬תואיל‬
‫וסםק מדכרי חורה לעסוק כשיחת חולין‪ .‬שנאסר הקוסשיס סלוח עלי שיח שרש‬
‫רתמים לחסם‪ .‬שנשרסים כנחלי רתמים בנהינש‪ .‬אותם שפוסקץ מדברי חורה שניתנו‬
‫כלוחות‪ .‬עלי שיח בשביל שיחת חולין‪ ,‬שורש רחמים לחמם‪ .‬כ(שמאבילין אותן נחלי‬
‫רחמים‪ .‬יינבראי‪ .‬והרי כאן)בית( ב׳ פורעניות מרירת עשב חמר‪ .‬ושריסח הנשםח‪ .‬ולאו‬
‫סקרא דייק נחלי‪ .‬אלא שםחם מאכלם של רשעים בנהינם חס הוא כנחלים‪ :‬הקוטפים‪.‬‬

‫כ׳׳ב^ דת׳׳ד נ׳ דיני ט מ ו נ ו ה וכו׳ סנהדרין נ• ע׳׳ב‪ .‬ז( כ מ ו ש מ צ י נ ו אצל ל ו ל ב וכו׳ א צ ל א נ ח י ת א ז ו ב‬

‫וכו׳ עיי! ס ו ב ה י׳״נ ע׳׳א‪ ,‬ע נ ת ו ת כ״ז עיא‪ .‬נו( וכן שגז רבוהינו ה א ל מ ד ת ובו׳ אדר׳ינ פיק חי‪.‬‬
‫י( ד׳‬ ‫ט( שיש ה ו ד ע ב ד ב ר וכו׳ ברכוה ו׳ ע״א‪ .‬וכן בדור ה ו א אומד כי מ מ ך וגו־ ) ד ״ ה א׳ כ ״ ט (‬
‫י ע ק ב א ו ס ר ה מ ה ל ך ב ד ר ך וכוי וכן ה ו א ה נ י ר ס א בספר מד״ש‪ .‬ו ב א ב ו ת שלפנינו ה ג י ר ס א ר׳ שנ«‪5‬ץ‬
‫א ו מ ר ה מ ה ל ך בדרך וכו׳ וראיה לגידכא זו מזוהר פ י ש ה שלה לך דן( ק ס ״ ב ס א ן ד פ ס ק י ח פ ס ק וכו׳‬
‫מ א ן רפס ק מלין דאורייתא על מלי! בטלי! וכו׳ ע״ש‪ ,‬ו ה ו ב א כ ס פ ר א ׳ ע ‪ .‬נירו ל כ ס ניר וגו׳ ) י ר מ י ה די(‪.‬‬
‫שנא׳ הקוטפים מ ל ו ח ונוי )איוב ‪ .1*7‬ו ק ט פ ת מ ל י ל ת כג‪-‬׳ל )דבריס כ״נ(‪ .‬ל א ת ב צ ר )ויקרא כיה‪.(.‬‬
‫‪ (3‬שטאכילי! איח! גחל• ר ת מ י ם וכו׳ ה ג י נ ה ״ ה ע;יב‪ .‬יש ט ח ! וכו• ד״ה ••״‪ r‬ע״א‪ .‬ל( א ט ד ר ב אשי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪510‬‬

‫לשון וקטפת מלילת‪ .‬לא חבצר‪ .‬מחרנמ לא תקטוף‪ :‬ויעז אומריש לכך נקט נחלי‬
‫רתמים‪ .‬שמשפט רשעים בגהינס יש מהן כי תולעתס לא תמות‪ .‬ואשם לא תנגח‪.‬‬
‫כדאפר בארכעח ראשי שנים‪ .‬ואפי׳ לאותן שתכבה אשם‪ .‬שוהא מיהא לככות‪ .‬ונחל•‬
‫רתמים שוהין לכבות‪ .‬נדאמר בבבא בחרא בהמובר אח הספינה‪ .‬ל( אמר רב אשי‬
‫)אישתבע( ]אישתעי[ לי רכ חונא כי נחן כוי‪ .‬ואץ לומר דחא עלי שיח מתפילה‬
‫קאמר דאשל משום דסוסק מדברי תורה להתפלל י רזן כנחלי רתמים נהי דלאז שפיר‬
‫עבד ותפילתו חועכה מיהו אין מאכילין אוחו נהלי רתמים‪ ,‬חילכך על כורחא עלי‬
‫שיח‪ .‬שיחח חולין קאמר‪ .‬וחס ושלום לא דינר הבת׳ ברבר בזח‪ ^ .‬לפיכך הוא אומר‬
‫כאילו מתחייב בנפשו‪ .‬זלא נתחייב ממש‪ .‬דהוה ליה לסיסר הרי זה מתחייב בנפשו‪,‬‬
‫רש לפרש‪ .‬לפי שנאמר ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‪ .‬וכת׳ סהתהלבך‬
‫תנחה אתך כשכבך תשמר עליך‪ .‬שכל זמן שאץ אדם מסיח עצמו סרביי תודה תורתו‬
‫משחמרח עליו‪ ,‬וזה הואיל והסיח דעתו ממנה קרוב היה להתחייב בנפשו‪ .‬ששום‬
‫שכת׳ התעיף עיניך בו ואיננו‪ .‬ואית דנרס הרי מתחייב כנפשו‪ .‬כלומר מסתכן בעצמו‪.‬‬
‫שמאחר שפסק מדברי תודח ניחנח רשות לשטן להדק‪:‬‬

‫ר׳ דוםתאי בר׳ ינאי משום ר־ מאיראומ׳ ״(תלמיד ח כ ם שהוא יושכ ושונה‬
‫ד ב ר א ח ד ממשנתו מ ע ל ה עליו ה כ ת ו ב כאילו מתחייב‬ ‫ושכח‬
‫בנפשו‪ .‬שנאמר ר ק ה ש ט ר ל ך ושמר נפשך מ א ד פן ת ש כ ח א ת הדברים‬
‫א ש ר ראו עיניך יכוליאפילו ת ק פ ה עליה משנתו ת י ל ופן יסורו מלבבך‪ .‬ה א‬
‫איגו מתחייב ע ד שישב ויסירנד‪ ,‬מלבו‪:‬‬
‫ו ש כ ח דבר ממשנתו‪ .‬שחסיח דעחו ממנח מלחזור עליח עד ששכהה‪ .‬ושמור נפשך‪.‬‬
‫כלומר ג( הרי נפשך ערבון נתונה חחח דבר וח שאם עשית כן הריני נומל‬
‫את נפשך‪ .‬תקפח‪ .‬יש לפרש אנסה‪ .‬שכחה באונם‪ .‬במו תקפתו ועלתח‪ .‬תקפתו זימה‪ .‬ראמרי׳‬
‫(נבי בהמה המסורה לרועה‪ .‬וכמו (התוקף בעבדו שלדיבירו‪.‬או תקפה כסו פ(חמרא‬
‫ע‬ ‫ס‬

‫דחקיף‪ .‬שנתחםצה ונתייקרה והבכירה עליו משנה שלו מתוך שהיא חמורה‪ .‬ונשתכה‬
‫ממנו בעל כרחו‪ .‬ח׳ל וסן יסודי‪ .‬עד שישב ויסירנה מלבו‪ .‬מדעח‪ .‬שיסורו מעיקרא‬
‫משמע‪ .‬שאינו זכור בהן כל עיקר‪ .‬וא* אחד‪ .‬מוצא שאינו זכור כל עיקר‪ .‬אלא בחשיח‬
‫דעתו מדעח ומפני‪ .‬לכו לבטלנוח ואינו מחזיר עליה ואז סחהייב בנששו‪ .‬אכל תקפח‬
‫נזכר עליו במקצת‪:‬‬

‫חנינא בן דוםא אומר כ ל שיראת חטאו ק ו ד מ ת ל ח כ מ ת ו ח כ מ ת ו‬ ‫ר׳‬

‫ו כ ל ש ח כ מ ת ו ק ו ד מ ת ל י ר א ת חטאו אין ח כ מ ת ו‬ ‫מתקיימת‪.‬‬
‫ובל שמעשיו מרובין מ ח כ מ ת ו ח כ מ ת ו מתקיימת נוכל ש ח כ מ ת ו‬ ‫מתקיימת‪:‬‬
‫מרובה ממעשיו אין ח כ מ ת ו מתקיימת(‪ :‬כ ל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח‬
‫המקום נוחה הימנו‪ .‬ו כ ל שאין רוח הבריות נוהה הימנו אין רוח המקום‬
‫נוחה הימנו‪:‬‬
‫אישחעי לי רב תונא בי נתן בצ׳׳ל כן הוא נירסת הסחבר אלא שנשבש‪,‬־וכך הובא בדק״ס אישתעי‬
‫לי תחת אמר בגםרא שלפנינו ב״ב ע״ר ע״ב‪ .‬בשבתך בביתך כצ״ל ")דברים ר(‪ ..‬בהתהלכך הנחה‬
‫אחך בשכבך תשמר עליך )סשלי וי( בייל• התעין* עיניך בו ואיננו כצ״ל )סש^י כג(‪ (n .‬ת־יסיד‬
‫הכס שהוא יושב ושונה וכו׳ משונה טגיר‪,‬םת המשנה שלפ‪:‬י‪1‬ו‪ ,‬ועיין םנחות צ־מ ע״נ׳ השמד א־‬
‫ונו׳ )דבריס ד׳(‪ .‬נ( הרי נפשך ערבון וכו׳ עיין אדר״נ ‪0‬כ״ד‪ .‬ס( גבי בהמה הט&ורה לרועה וכו׳‬
‫ע׳׳ז כ״נ ע׳׳א‪ .‬ע( התוקן‪ :‬בעבדו של הבירו וכר ב״ק צ׳׳ו ע׳׳ב‪ (6 .‬חמרא דתקין! ב״ב צ״ח ע״א‪.‬‬
‫‪511‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ק י ד מ ת לחכמתו‪ .‬שכל מה שהוא עוסק לעשות דבר בחכסחו הוא מתן לבו תחילה‬
‫ליראה את המקום‪ .‬ולהבין ולעשות ‪,‬שלא •חנלנל הדבר לידי עבירת‪ .‬חכמתו‬
‫מתקיימח‪ .‬חכמתו יםה לו ועולה בידו שמתוך כך א*נו נכשל בעבירה לעולם‪ .‬וכל‬
‫שחכמתו קורמת ליראת חטאו‪ .‬שאינו ירא לםני האלחים כל כך לראות תחילה את‬
‫הנולד דגי זה נבשל בחכמתו‪ .‬כדרך שנבשל שלמד• שאמר אני ארכה ולא אסור‪ .‬וכן‬
‫הוא אומר ראשית חכמה יראת חי‪ .‬ועור שפירשו חכמים כיומא ‪ x‬בא לו‪ .‬צ(נל אדם‬
‫שיש כו תורה ואין בו יראת שמיס הרי הוא כאדם שמםיו לו סשתיחות החצר‬
‫הפנימיות‪ .‬ומשתהות החצר חיצונות לא מסרו לו אלא שאין לו דרך ליכנס לשם‪ .‬אף‬
‫זה א*ן חכמתו מתקיימת‪ .‬ק( ורבותינו שנו שאל חלמידאחר לרבן יוחנן בן זכאי‪ .‬חכם‬
‫וירא חט מהו‪ .‬אמר לחם הרי וה אומן‪ .‬וכלי אומנתו בידו‪ ,‬וחבש ואץ ירא חט מתו‪.‬‬
‫אמר לו הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו‪ .‬ירא חטא ואינו חכם מהו‪ .‬אלא שאץ‬
‫כלי אומנותו בידו‪ .‬נ־ל שברייתא משובשת היא זו‪ .‬וכן ראוי לנדוס בסיפא‪ .‬אין »ו‪7‬‬
‫אומן אלא כלי אומנתו בידו‪ :‬שחכמתו שרובה ממעשיו‪ .‬שאינו"מקיים מה שהוא לומד‪.‬‬
‫ואין תורת! מתזךמת‪ .‬שמתוך כך הולך ושוכח אותה‪ .‬וכדאמרי׳ כל הלומד ואינו‬
‫מקיים ר( דומה לאדם שזורע ואינו קוצר‪ .‬ולאשר‪ .‬שיולדת וקוברת‪ :‬שמעשיו מרובין‬
‫מחכמתו‪ .‬ששרבה לעשות נדרים וסיינים והרחקות לתורה‪ .‬וליכנס לשנים משורת תרץ‬
‫יותר ממה שלמד‪ ,‬חכמתו מתקייםח‪ ,‬שםתוך כך אינו נכשל כעבירה לעולם‪ .‬ורבותיי‬
‫ש(למדו בנרייחא‪ .‬מדבח׳ נעשה ונשמע‪ .‬שהקדים מי‪ .‬שלא ששע כדי שיתקיים שמועתו‬
‫כידו הבאה לאחר מיכן‪ :‬נוחה הימנו‪ .‬שישלו נחח רוח כו‪ .‬שכל מי שסחקבל ואהוב‬
‫למפה בידוע שהוא אהוב למעלה‪ .‬ח(שנאםר ושצא הן ושבל טוב כעיני אלהיסוארס‪.‬‬
‫ואומר וחסד הי מעולם ועד עולם על ידיאיז‪ .‬שכל סי שמושך עליו חוט שר חסד‬
‫כידוע שהוא ירא שםימ‪:‬‬

‫ר׳ דוםא בן הרכינס אומ׳ שינה ש ל שחרית ויין ש ל צהרים‪ .‬ושיחת ילדים‬
‫וישיבת כנטיות ש ל עמי ה א ר ץ מוציאין א ת ה א ד ם מן ה ע ו ל ם ‪:‬‬

‫שינה של שהרית שהיא עריבה לו לאדם‪ .‬ויין של צהרים‪ .‬ששוחד‪ .‬כל היום עד‬
‫הצהרים‪ .‬ושיחת ילדים שמרבה שיחה עם הילדים‪ .‬כהזיים היושבים נכתי‬
‫מננינתם‪ .‬וישיבת כנסיות של עמי הארץ‪ .‬שסתכנסץ עמי הארץ וםתעסקין כדברים‬
‫בטילים‪ .‬סוציאין אח האדם מן העזלם‪ .‬שנ־גשך אחריהם וכזמל מדברי תורה‪ .‬ונטרר‬
‫סן העולם‪ .‬שנו רבותיי א(שינח של שחרית כיצד‪ .‬מלמד שלא יחבוין אדם לישן ער‬
‫שיעבור זמן קיש ונמצא כטל סרבר׳ תורה‪ .‬שנאסר הדלת חםוב על צירה ועצל על‬
‫טיטתו‪ .‬יין של צהריס ביצד‪ .‬מלמד שלא‪-‬יתכוון ארם לשחוח בצהרים‪ .‬ונמצא בטל‬
‫סדברי תודה‪ .‬שנאמר אי לך אדץ שמלכך נער‪ ,‬ואומר אשריך ארץ שמלכך כן חורימ‪.‬‬
‫ושריך בעח יאכלו בנבורה ולא בשתי‪ .‬נ(בנבודה של תורה ולא כשתייה של יין‬
‫שאינן מרבים כשתייה‪:‬‬

‫ר א ש י ת ח כ מ ת יראת ה׳ וגו• ) ת ה ל י ם קי״א(‪ .‬צ( כ ל א ר ס שיזו כו ת ו ר ת וכו׳ עיי! יום״ ע׳׳ב ע ״ ג‬

‫ה כ ל על ר ל י ת ליה ד ר ת א וכו׳ ו כ ש ב ת ר׳׳א ע״א איתא בלשו! ה מ ח ב ר כ ל שיש בו ת ו ר ה וכר עיש‪,‬‬
‫ק( ורבותינו ש ט וכוי עיין אדר״נ שרק כ׳־ב‪ .‬ל( ד ו מ ה ל א ד ם שזורע ואינו קוצר ו ט ׳ עיין םנהררין‬
‫צ*מ ע״א‪ .‬ובאדר״נ פ כ ״ נ ‪ .‬פ ( ל מ ד ו בברייתא מ ד כ ת י כ נ ע ש ה ו נ ש מ ע ובו׳ א ר ר י נ פ ‪ :‬־ ב ע ׳ ש ‪.‬‬
‫ש( שנא׳ ומצא חן וגו׳ )משלי ג׳( ועיין בתום• יו־״ס שם‪ .‬ו ח מ ר ה׳ מ ע ו ל ם וגר )חהלי& ? ׳ נ ( • א( שינת‬
‫ש ל ש ה ר י ח כיצד וכוי עיי! אדר׳׳נ פב׳׳א‪ .‬ח ר ל ח ח ם ו ב על צירה ‪1‬ג‪1‬׳ )משלי נ‪-‬״י(׳ שנאי א* ל ך אדץ‬
‫) ק ה ל ת יי( אשרך ארץ ש מ ל כ ך בן חורים ושריך ב ע ת יאכלו וט׳ כצ״ל )שם(‪ .‬נ ( ב ג ב ו ר ה ש ל ת ו ר ה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪51-2‬‬
‫ר׳ אלעזר המודעי אומ׳ ה מ ח ל ל א ת הקדשים והמבזה א ת המועדות והמיפר‬
‫בריתו ש ל א ב ר ה ם אבינו‪ .‬והמגלה פנים בתורה ש ל א כ ה ל כ ה‬
‫והמאדים פני הביר! ברבים אע״פ שיש בידו ת ו ר ה ומעשים טובים אין לו‬
‫ח ל ק לעולם ה ב א ‪:‬‬
‫המודעי‪ .‬מן המודעים היה‪ .‬נ( הר שחוא סמוך לירושלם ט׳׳ו מילין‪ .‬שאמרו חכמים‬
‫סן המודעיפ ולפנים כלפנים‪ .‬חמחלל את הקדשים שאינו משמרן כהלכה‬
‫ונוהג כהן מנהנ כזיון‪ .‬או כיששכר ד( איש כ ‪ 0‬ר )בדקאי דנריך( ]בירקאי דכריך[‬
‫ידיה כשיראי ועביד עבודה‪ .‬בסוף מקים שנהנו‪ .‬וחא חזי •מאי סליק ליה‪ .‬והיינו‬
‫ה(דאטררב יוסף התם בריך רחמנא רשקריהלמטר׳ דיש• איש כפר )ברקאי( ]ברקאי[‬
‫בהאי עלמא כדי שיהא לו חלק לעולם הבא‪ .‬וחמבוח אח המועדות‪ .‬חולו של מועד‪.‬‬
‫וסיקל לעשוח כחם מלאכה‪ .‬אפ״ כדבר שאינו אכד‪ .‬והמיסר בריתו של אברהס אבינו‪.‬‬
‫שאינו רוצח למול‪ .‬וחמנלה פנים בתורה‪ .‬פנים‪ .‬עינייניס‪ .‬ומראות טעמים‪ .‬כאוחח‬
‫שאמרו הכטימ במ׳יט פנים התורה נדרשח‪ .‬שמחפש לגלות טעמי ננאי‪ .‬שלא כחלכח‪.‬‬
‫אין אנו נורסין במשנח‪ .‬ופירשו חכמים בכל ישראל יש לחם חלק‪ .‬ו( כמן מנשה שהיה יושב‬
‫ודורש באנחת של דופי‪ .‬ואומר מה לי לכתוב מקרא זה ואחות לוטן חטנע‪ .‬ותמנע‬
‫היתה פילגש‪ .‬וילך ראובן בים׳ י קציר חטיס‪ .‬מה לכס ולמראימ‪ .‬ודברים הללו של‬
‫כדון הן‪ .‬ומ־מ טעם הנון יש בהן‪ .‬כמפורש שם‪ .‬והםאדים פני הכירו‪ .‬נרםי׳‪ .‬שמביישו‬
‫בדברים עיד שפניו מאדימים‪ .‬מפני שנעשה כשופך דמים‪ .‬ופירשו הכסיס‪ .‬חדע‬
‫!(דאזיל סוםקא ואתי היוורא‪ .‬עוד מצינו בכל ישראל יש להם חלק‪ .‬בי רבד ה׳ בזה‪.‬‬
‫ח(זה האומר אין חורה מן השמים‪ .‬ואפי׳ כל החורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה‬
‫שלא אמרו חקי אלא משה אמרו מפי עצמו‪ .‬זה דבר ה׳ כוח‪ .‬ר״א בי רבר ה׳ בוה‪.‬‬
‫זח אפיקורוס‪ .‬ואח מצוחו הפר‪ .‬זיז חמיפר ברית בבשר‪ .‬חכרת תכרח‪ .‬חכרת בעולם הוד­‬
‫ח ק ה לעולם דיכא‪ .‬מכן איר אלעזר חסחלל אח חקדשיס כו׳‪ .‬סביון שדרשנו בו הכרת‬
‫בעולם הזח‪ .‬תברח לעולם חבא‪ .‬מיכן יש ללמוד על כל דבר שנוחנ כו בזיון כמן‬
‫מחלל קדשים‪ .‬ומבזח מועדות‪ .‬שמיקל בחילו של סוער כבהול דעלמא‪ .‬והרי אף הן‬
‫נקראו סקרא קודש ועל כולו מעיר הכחוב‪ .‬שכל חממת אותם ומיקל בחם אין לו‬
‫חלק‪ .‬ולפי שברוב מקומוח במקרא כה׳ חילול לקודש הוא חופש לשון חילול אצל‬
‫קודש‪ .‬ולשון בזיון האמור במקרא אצל מועדות‪ .‬ואעפ׳׳י שיש לנו מקרא אהד המלמד‬
‫שהקדשימ וימים טובים שוין ומתן בזיון לקדשים וחולין לשבת‪ .‬שנאמר קדשי בזית‬
‫ואת שכתתי חללח‪ .‬וכל כך‪ .‬לס־ שאחד לשון חילול ואהר לשון בזיון מסל לכאן‬
‫ולכאן‪ .‬והסיםר בריתו של אברהם אבינו‪ .‬דכת׳ ס(ואת םצותו הסר‪ .‬מצותו יחידת‬
‫משמע‪ .‬ואיזה היא סצוה שניתנה יחידה הוי אוסר מילר‪ ..‬סנלה פנים כתורה‪ .‬כמן‬
‫מנשה שהיה מבזה רברי תורה‪ .‬שהיה אומר לא נאסר על סי רוה הקדש וילך ראובן‪.‬‬
‫ותמנע היתה פלנש‪ .‬אלא דברי הבאי הן‪ .‬ומשה מפי עצמו אמרן‪ .‬ואף היא בכלל‬
‫כי דבר ה׳ בוה‪ .‬ואיל&לא שנינו באוחד‪ .‬משנה והמאדים פני הכירו היית־ מוציאו אף‬
‫מכלל מקרא וכדברי האומד זה אפיקורוס‪ .‬ולפי מה שפירשו הבסיס‪ .‬יש אום׳ זה‬
‫המבזה תלמיד הכמ‪ .‬ויש אומר זהחמבזח חבירו בסני חלמיד חכם‪ .‬אבל מאחר שאינו‬

‫י( איש כ פ ר ברקאי‬ ‫נ ( ה ר ש ה ו א ס ס ו ך ל י ר ו ש ל י ם ו ב ר פ ס ח י ם ןי״ג ע ״ ב ע ״ ש ‪.‬‬ ‫וכוי ש כ ת י׳ ע ״ א ‪.‬‬

‫ה ( ד א מ ד ר ב י ו ס ף וכו׳ ש ם נ״ז ע ״ ב ע ״ ש ‪ .‬ו( כ נ ו ן מ נ ש ת וכו׳ ס נ ה ד ר י ן‬ ‫ד ב ר י ך ובו׳ ש ם נ״ז ע״א‪.‬‬
‫גז( ו ה ה א ו מ ר ע ר‬ ‫‪ (t‬ד א ו ל ס ו מ ק * ובו• ג ׳ ע נ ״ ח ע׳׳ב‪ .‬כ י ד כ ר ה ׳ ב ו ה ) ב מ ר ב ד גרו(‪.‬‬ ‫צ״ט ע״ב‪.‬‬
‫ס נ ה ד ר י ן *ו׳׳ט ע ־ א ‪ ,‬ה כ ר ת בעוה׳׳ז וכו• ש ם ‪ ,‬ש נ א ׳ ק ר ש י ב ז י ת ו א ת ש ב ת ו ת י ה ל ל ת ) י ה ז ק א ל ב ״ ב ( ‪.‬‬
‫מ( ו א ת מ צ ז ת ו ה פ ר ) ב מ ד ב ר ‪B‬׳‪ (V‬עיין ש ב ו ע ו ת ״ ב ע ״ א ו כ ן פירש״י ש ם ז ה ה מ פ ר כ ר י ה ב כ ש ר‬
‫‪513‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שם‪ .‬מכלל שאינו יוצא ססקרא זד‪ .‬ולא שנאו עם אילו‪ .‬אלא לפי סה שחנו שוי‪..‬‬
‫ומהן למרור׳ אלעזר‪ .‬אומר אני‪ .‬שלסד מאותת ששנינו י( עבירות שנין אדם לחכידו‬
‫אין יום הכסורים מכפר עד שירעה את חבירו‪ .‬שיבקש ממו ממנו‪ .‬דמסתםא כיק‬
‫שכמהו כסני רבים שנושתו נדול לםיכך עונשו נדול ואעםיי שיש בידו מעשים טובים‬
‫אק לו חלק צא ולמר מתמר שאמרו הכםים כ(לעולם יפיל אדם עצמו לתוך ככשן‬
‫האש ואל ילבין םני חבירו ברבימ‪ .‬דמוטב ימות זנאי‪ .‬ואל ימות חייב‪ .‬חורה‪ .‬ל׳נ‪.‬‬
‫אעם־י שיש בידו תורה‪:‬‬

‫ר׳ ישמעאל אוט׳ הוי ק ל ל ר א ש ונח ל ת ש ח ר ת והוי ס ק ב ל א ת כ ל ה א ד ם‬

‫ב ש מ ח ה ‪ :‬ר׳ עקיבא אומר שחוק‪ .‬ו ק ל ת ר א ש מרנילין לערוה‪.‬‬
‫מ ע ש ר ו ת םיינ לעושר‪ .‬מסורות םיינ לתורה‪ .‬נדרים סייג לפרישות‪ .‬סייג‬
‫ל ח כ מ ה שתיקה‪ :‬הוא היה אומר חביב אדם ש נ ב ר א בצלם‪ .‬חיבה יתירה‬
‫נודעת לו‪ .‬ש נ א מ ׳ כ י ב צ ל ם אלהים ע ש ה א ת ח א ד ס ‪ :‬חביבין ישר׳ ש נ ק ר א ו‬
‫בניס למקום‪ .‬חיבה יתירה נ ו ד ע ת להם‪ .‬שנאמ׳ בנים א ת ם לה׳ אלהיכם‪:‬‬
‫ח ב י מ ן ישר׳ שניתן ל ה ם כלי ח מ ד ה שבו גברא העולס‪ .‬שנאם׳ כי ל ק ח ט ו ב‬
‫נ ת ת י ל כ ס תורתי אל תעזובו‪ :‬ה כ ל צפוי והרשות נתונה‪ .‬ובטוב העולם‬
‫נידון‪ .‬ו ה כ ל לפי ר ו ב ה מ ע ש ה ‪ :‬הוא היה אומר ה ב ל נתון בערבון‪ .‬ומצודה‬
‫פרוסה על כ ל החיים‪ .‬ה ח נ ו ת פ ת ו ח ה ‪ .‬והחנוני מקיף‪ .‬ו ה פ נ ק ס פ ת ו ח ה ‪: .‬היד‬
‫כ ו ת ב ת ‪ .‬ובל ה מ צ ה ל ל ו ת ב א ולוה‪ .‬והגבאים מתזירין ת ד ר כ ב ל יום‪.‬‬
‫ונפרעין מן ה א ד ם לדעתו ושלא לדעתו‪ .‬ויש להן על מי שיםמוכו‪ .‬והדין‬
‫דין אמת‪ .‬ו ה כ ל מתוקן לסעודה ג‬

‫הוי קל לראש‪ .‬הקל את ‪.‬ראשך ל( והוי רך כקנה‪ .‬שהולך לכאן ולכאן‪ .‬ווריו כאדם‬
‫קל להקביל סני ראש העיר ושופטיה‪ .‬ונוחלחשחורח‪ .‬והוי נוה אצל ]ראשן העיר‬
‫שהלך אחר דכה‪ .‬ואחר עצחו‪ .‬ואל תתנרה כו‪ .‬ואל תעמד כננדו‪ .‬וכן אחה כשתהיה‬
‫נוח אצלו כל אשר חחפוץ חעשה‪ .‬וכן מחלין טתלא‪ .‬מ( עבד מלך סלך‪ .‬הדבקלשחוור‬
‫וישחחו לך‪ .‬חשחורח‪ .‬הוא הממונה של מלך לעשות אננריא בבני ארפ‪ .‬והעומר‬
‫כננדו מכבירין עליו עולו‪ .‬ואונסין בהמתו ממנו‪ .‬ומקילין לנוח לחם‪ .‬לשון תשחורת‪.‬‬
‫כמי נ( ממטי ליה ולחמריח לשחוור‪ .‬ובמו ם(לא חמור אחד מהם נשאתי‪ .‬תרנ׳ שחרית‪.‬‬
‫תשחורת‪ .‬קורכיאה בי‪ :‬שחוק ליצנות‪ .‬נכוייש ני‪ .‬וקלת ראש )א( בלדירא‪ .‬מינילין‬
‫אח האדם לעמה‪ .‬שמחוך שהוא מיקל ראשו ושוחק את היאשה פוף שהוא תובעה‬
‫לזנות‪ :‬מסורות‪ .‬כטן אילו שכוחבין בנליון המסיים‪ .‬היא מסורת חנדולח‪ .‬שכל חבקי‬
‫בהן עומד על פתרון רוב המקרא ואינו פועה בהן‪ .‬להחליף דבר בדבר‪ .‬סיינ‪ .‬נדר‪.‬‬
‫בגליו; הכתב יר נכחב‪:‬‬
‫)א( ‪.Baldoria‬‬

‫ש ה י א ס צ ו ה י ח י ד י ה ועיין סנהדרין צ״ש ע״א ובפירש־י ד י ה מ פ י כ י י ה וכוי‪ .‬י( עבירות שכין א ד ם‬

‫לחבירוי וכוי יומא ‪0‬׳־ח ע״ב‪ .‬כ( לעולם יפיל ארס עצמו וכר ב ר כ ו ת מ״ג ע״ב עיש‪ ,‬בי ב צ ל ס א ל ה י ם‬
‫‪,‬‬
‫וגי׳ )בראשיר‪ ,‬ט׳(‪ .‬בנים א ת ם וגוי )דברים •״ר(‪ top .‬נ י ל ק ח ט ו ב וגו׳ )משלי ר׳(‪ .‬ל( והוי ר ך‬
‫נ ק נ ה וכר אדר״נ פמ״א‪ .‬מ פ כ ה ר״א ם״ד ה ס ה ה י ל לעולם ה ה א נ א ה וכר‪ .‬והוי נ ו ח אצל ראש העיר‬
‫מ ( ע כ ר ס ל ך ס ל ך שבועות ס י ; ע״ב‪ .‬ו נ כ י ר פם׳׳ו ע״ש‪ .‬נ( ס ט ט י לי׳ ו ל ח ט ר י ה לשהוור ב י ב‬ ‫כצ׳׳ל‪.‬‬
‫‪ (p‬לא ח כ ו ר א ה ד ט ה ם נשאחי ו נ ר‬ ‫נ ד ו ע״א‪ .‬ובספרי ח׳׳ש פ ס ק א וי‪ .‬ובערוך ערך שחן אי‪.‬‬
‫׳ ) ב ם ר נ ד ט־־ז( חרבם שחריח׳ ועיין רשיי שפ ש ח ר י ת לשון ארמי בך נ ק ר א ת אנגריא של ‪ *$0‬ש ח ו ו ד ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי־‬ ‫‪an‬‬
‫לעושר שמתוך כך מתעשר‪ .‬ע( שנאסר עשר תעשר‪ .‬ופירשו תכםיס בתענית‪ .‬עשר‬
‫בשביל שתתעשר‪ .‬זמתסד‪ ..‬ומי שרי לנסויי הק• והכי לא תנסו‪ .‬ואסרי* חוץ מזה‪.‬‬
‫שנאמר ובחנוני נא ונוי‪ .‬נרריס םיינ לפרישות לא איתפרש ויש לשרש שאס קיבל‬
‫לפרוש מכל דבר מכיץ שנדר‪ .‬הוא נוחר ביותר ומקמי מר רב יחודא* נאון‪ .‬שאלו‪.‬‬
‫נדךיס סיינ לפרישות‪ .‬פ( ואמר הדין נסרא דאית בנדדיס‪ .‬ה א דחק־נו חבטיס קונם‬
‫קונס‪ .‬דילמא איח למימר נדר לחי' וכי אמר הכי מאי הוי רילסא אית למימר לה׳‬
‫נדר‪ .‬סיינ לחכמה שתיקה‪ .‬שמחוך בך שנזהר לשתוק הוא מתחכם בדבר וזהיר‬
‫בתשובחו‪ .‬ואינו נבהל להשיב‪ .‬וכן הוא אומר צ(אויל מחריש חכס יחשב ואמרו‬
‫חכמים יפה שחיקה לחכמים‪ .‬קיולטסשים‪ :‬חיבה יתירד‪ .‬נורעחלו‪ .‬כלומר תיכה יתירה‬
‫חיבבו שנבראו בצלם אלהיס עצמו‪ .‬שנאמר כי בצלס אלהיש‪ .‬בצלם אלהיס עצמו‬
‫עשאו המקום‪ .‬ואיח דלא נרסי הא‪ ,‬דכיון דאין לצור דמיין ולא תמונה מי שאוסר‬
‫כזה חיישינן שפא מין הוא‪ .‬ואף כי בצלש אית מתרנ׳ ארי‪-‬בצלמא ה׳ עבד‪ .‬ולא‬
‫בצלמא די״י ק(ובעברי היקף נרול בצדין של בצלם לסיסק הפעם‪ .‬להכץ פתרונו‪.‬‬
‫כסו שפירשו כהבל חייבץ בויעלו עולות וכן נקוד כי בצלם כצלם כלי המרה‪ .‬תורה‬
‫שהיא כלי חמרה‪ .‬שנאמד ר(ויקר מכלי חמרה‪ .‬ואומר לא יערכנה והב וזכוכית‪ .‬שבו‬
‫נברא העולם‪ .‬דכת׳ בראשית ברא אלחים‪ .‬ואין ראשיח אלא חורה שנאמר ״ י קנני‬
‫ראשית דרכי‪ .‬ש(ואוםר ואהיה אצלו אמון‪ .‬אמרה תורה אני הייתי כלי אימ;ותו של‬
‫הק׳‪ .‬בתהילה‪ .‬שבה נסתכל וברא את העולם‪ .‬בברייתא דרי אושעייא‪ .‬כי לקת טיב‪.‬‬
‫ונו‪ .‬הרי שטובה וישה לישראל‪ .‬ואס לא שמקיא מבואר הוא יש לנו ראייה מן‬
‫התורה‪ .‬שנאמר ח(ראח נחח׳ לפניך חודים וממר‪ .‬ועוד טוב משמיע נתל וחשוב‪ .‬הכל‬
‫צפוי‪ .‬הק׳ צופה כל מעשה כני אדם‪ .‬שנאסר )כי( עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ‪.‬‬
‫וכשבא לעשות שלא כהונן הוא רואה ויודע‪ .‬ואעפ״כ אינו מוחה בידו‪ .‬אלא הרשות‬
‫נתונח ביד כל אדם‪ .‬רצה חוטא‪ .‬רצה נמנע מלחטוא‪ .‬דכת׳ ראה נחת• לפניך וגומי‪.‬‬
‫וכת׳ ובחרח כחיים‪ .‬אין לומר לאדם בחר‪ .‬אלא בדבר שיש לו רשות לבחר‪ .‬אלםא‬
‫הרשות בידו‪ .‬א( ואיה דאסרי הכל צסון‪ .‬מלמד שכל מעשיהם של בני או־ס צשונין‬
‫הן אצל הק׳ שנאמר הלא הוא כסום עמדי‪ .‬ועד כאן מדברי ר׳ עקיבא‪ .‬וההיא נסי‬
‫דהכל נתון כעו־בון‪ .‬ואני מצאחי בחוססחא‪ .‬ועד כאן מדברי ר׳ ישמעאל הן‪ .‬ונר׳‬
‫שיבוש הסופר דא״כ מיקמ׳ מילחיה דר׳ עקיבא חוח ליה למיתנינהו‪ .‬לבחר םילתא‬
‫דר׳ ישמעאל‪ .‬ובטוב העולם נירון‪ .‬מלמד שתק׳ מפרנס עולמו בטובו‪ .‬אבל לא על‬
‫סי רוכ המעשה‪ .‬אעס׳יי שיש כעולם חוטאים ויש עושין צדקה ויכוח‪ .‬העולם נידון‬
‫במובחו של חקי‪ .‬שאינו הולך אחר רוב מעשיהן המקולקלין שלא להחריב עולמו‪.‬‬
‫ומימ מעשיהן ננוזץ להסרע מהן ליומ הדין‪ .‬ס;יין אט לסידץ םביייתו של עולש עד‬
‫שלא ניתנה חורה‪ .‬כדאסר כערבי פסחים ב( הגי כ׳׳ו חסרו שבהלל הנדול כננד מי‪.‬‬
‫כננד כ״ו דורות שמאדם ועד נתינת התורה‪ ,‬שאילו לפי מעשיהן היה העולם מתחייב‬

‫»( שנא׳ עשר ת ע ש ר ) ד ב ר י ם י״ד( ת ע נ י ת ט׳ ע״א‪ .‬ש ב ח ק ׳ ״ ט ע׳׳א‪ ,‬שנאי ובחנוני נ א ו ; ו • ) מ ל א כ י ג׳(‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ (0‬ואטד הדי] נ ם ר א ד א י ח בנדרים וכי• עיין נרריש י׳ ע״א ו ב פ ר ש ״ ו צ ל ק ו נ ם קונס‪ .‬צ( א ו ל‬
‫מ ח ר י ש וטי )משלי »‪ .(r‬י פ ה ש ח י ק ה ל ח כ מ י ם ונו׳ פ ס ח י ם צ׳׳ט ע״א׳ ירושלמי פ ס ח י ם פ״ט ה׳׳ס‪,‬‬
‫אדר״נ םב״ב‪ .‬לן( ובעברי כ צ ׳ ל הקיןז גדול )הוא זקן( גדול( כ ס ו שפירשו ב ה ב ל חייבי! בויעלו ע ו ל ו ת‬
‫) ש ט ו ת כ״ד( ח נ י נ ה ו׳ ע״ב פ ר זומרא א מ י לפיסוק מעטים ע״ש בפירש״י‪ .‬ועיין ב ס פ ר נ פ ש החיים‬
‫שער אי‪ .‬ס ה שביאר• בור‪ ,‬ב ד י ך ק ב ל ה ‪ .‬ל( ויקר מבלי ח ס ד ה ל א מ צ א ת י ס ק ר א כצורתו כחנ״ך‪.‬‬
‫ואומר ל א יעדכנה וגו׳ )איוב ב״ח(‪ .‬ה׳ קנני רא‪=-‬יח ררכו וני• )משלי ‪ •{•r.‬ס( ואומר ו א ה י ה אצלי‬
‫אמון )משלי שם( א מ ר ה ח ו ר ה אני הייחי מ ד ר ש כ י ״ ר פ״א א״י אושעיה ר ב ה וכוי‪ .‬כי ל ק ח ס ו ב‬
‫‪ (n‬ר א ה נ ת ת ׳ לפניך החיים‪ .‬לשון ה כ ת ו ב ר א ה נ ת ח י לפניך חיום א ת החיים ונוי‬ ‫וטי ) ס מ ל י ‪.(n‬‬
‫) ד ב ר י ם ל ( ‪ .‬עיני ה׳ ה מ ה מ ש ו ט ט י ם כ כ ל ה א ר ץ ‪,‬וכריה ר׳( כ צ ל ‪ .‬ו כ ח ר ח בחיים ) ד כ ר י ם לי(‪ .‬א( ו א י ה‬
‫‪515‬‬ ‫מחזור דפר*‬

‫שלא היד‪ .‬להן זכות‪ .‬הן אותם בחסדו‪ .‬ואוםר תכין בטובתך לעני אלהים‪ .‬וזחו שאט‬
‫אום׳ כברכת הזן‪ .‬ניתן לחס לכל בשר כל׳ח‪ ,‬ובטובו‪ .‬כר‪ .‬שחעולס ניזון בפובחו של‬
‫הקי‪ .‬כך קיבלתי‪ .‬אבל לא לש* רוב המעשה‪ .‬ברשמי‪ .‬ואני מצאתי במשניות ה‪:‬ל לםי‬
‫מב המעשה‪ .‬זם״ כל זה שאמרנו שהעולם נידון במובה הוא משני רוב מעשיו שהיו‬
‫דעים זאונל הלקו כעולם הזד‪ :,‬הבל נתון כעיבון‪ .‬כל מה שתק׳ מקיף את האדם ע־״י‬
‫ערב הוא נותן לו ומקיפו משנולד‪ .‬ונשמתו של אדם ערב בכל האיברים‪ .‬וכשזכו הן‪.‬‬
‫וכתה היא‪ .‬וכשלא ובו‪ .‬היא נרונת עםהן‪ .‬שנאסר יקרא אל‪.‬השםיש סעל‪ .‬וה נשמתו‬
‫של אדם שנבראת מן השמים‪ .‬ואל הארץ לרין עסו‪ .‬זה הנוף שנברא סן האדםח‪.‬‬
‫ומצודה פרוסה‪ .‬זהו מצורתו של מלאך המות‪ .‬שאין אדם יכול להשמט‪ ,‬סיום הסיתה‬
‫ומיום הדין כסה שנאסר כי נס לא ירע האדם את עתו כתיס שנאהזים במצודה‬
‫רעה ואומר אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח‪ .‬ההנות פתוהה‪ .‬זה דרך הטוב והרע‬
‫שנסחחין לו לאדם דכח׳ ראי‪ .‬נתח• לסניך ונוי‪ .‬ועור כח׳ אם ללצים הוא יליץ‬
‫ולענרם יתן הן‪ .‬ודרשו הבסיס נ( בא לסמא פותחים לו‪ .‬שבדרך שאדם רוצה לילך‬
‫מליו מוליכות אותו‪ ,‬וסניחין אוחז לחטוא אבל לאחר םכא) נשרעיס‪ ,‬ססנו בחנוני הוה‬
‫שמניח ליקח אח אשר לו באמונה‪ .‬ומאמין בהס הרבה‪ .‬ואחר בך חוזר ותובע חכל‪.‬‬
‫וזד‪ .‬שאמר חחנוני מקיף‪ .‬זח יצר הרע שמקיף לאדם מעט מעט כדי שימלא ספקו‪.‬‬
‫וכיון שנחסלא ספקו יצר לו וכל יד עסל תבזאמ‪ :‬והםיגקם פתוחה‪ .‬זהו סינקסו‪.‬‬
‫שנכחב סח שעשח‪ .‬זהו שאוסר חכתי נלםי ראו עיניך‪ .‬חפינקס פתוחה‪ .‬וםווטנת לכתוב‬
‫כל מעשיו של אדם‪ .‬פנקס‪ .‬היא טבלאות של נלחיפ‪ .‬ד( ומדרש איבת רבת• מוכיח‪.‬‬
‫דאפי ההוא‪ ,‬חזית כפילסאי הר פנקס דאית ביי‪ .‬ד׳ לזוהץ‪ .‬ובמסכת כלים שניט‪,‬‬
‫ה(סינקם שיש בה בית קיבול שעות‪ .‬והכי הר אורחא דםילתא‪,,.‬ובתלםוד שני לווחי‬
‫פינקם‪ .‬והיר כותבת‪ .‬ברכת׳ אבל אניד לך את הרשום בכתב אמת‪ .‬ובת׳ וביד בל‬
‫אדם יחתום ואמרו הבסיס אעפ׳יי שנלרים וידועים הן לפני המקום נכתנין הן משעה‬
‫שטצר ארס‪ .‬כתובים לא נאמר אלא יכחבו‪ .‬ואומר כי מלאכיו יצוח לך לשמרך בכל‬
‫דרכיך‪ .‬ואוסר והנח מלאכי אלחים עולים ויורדים בו‪ .‬ללמדך שני מלאכים סהלבץ‬
‫וטלוין לו לארם ביום‪ .‬ושני מלאכים אחרים סלויס לו בלילה‪ .‬אותן שמהלכין עסו‬
‫ביום כותבין מה שעושה ביום‪ .‬ואותן שמהלכין עמו כלילת כותבין מה שעושה בלילה‪.‬‬
‫וכאיס ומעידין לפני חקי והנכאים סחזירין מלאכי המות הם הנבאין‪ .‬שסשתלהיס בהמתו‬
‫של ר‪.‬ק> לחסרע על עסק עכירוח שחקיפוחו והמתינו לו שמא יעשה תשובח‪.‬‬
‫משנתמלאת ספקו‪ ,‬ומחזירץ ומחבבין אוחו חדיר‪ .‬כלומר אילו פירות סעשיחן של‬
‫רשעים שחן עונשין בעולם הזה‪ ,‬וחקי פורע מהן כץ מדעתו כוי‪ .‬בץ מצח וחפץ בין‬
‫אינו חפץ כחטוני שכוחכ על סינקסו ונפרע ם; האדם לאחר מיכן‪ .‬ומחבב עליו‬
‫תמיר ער שמוציא ממט כל אשראיותיו‪(! .‬בכל אשרי נבאי בעיא רצה מרעתו‪ .‬רצח‬

‫ג( ח;*‬ ‫ד א ם ר י ח כ ל צמו! וכו• עיין ערוך ערך ס ע ד אי‪ .‬שנא׳ ח ל א ה יא כ ס ו ס עטדי ) ד ב ר י ם ל ״ ג (‬
‫ב י ו ח ס ד ו ו ב ר ססהיש קי״ח זךא‪ .‬תכין ב ט ו ב ת ך לעני א ל ח י ם כצ׳יל ) ת ה ל י ם ם י ח ( ‪ .‬א ב ל ל א ל פ י י ר ו ב‬
‫ה מ ע ש ה כצזיל‪ .‬שנאי י ק ר א א ל ה ש ט י ם מ ע ל כצ׳׳ל )תוזלים ני(‪ .‬ז ה נ ש מ ת ו ש ל א ר ס ובו־ ס נ ה ד ר י ן **א‬
‫ע״ב‪ .‬וי׳־ר פ ר ש ה י׳יד‪ .‬כי גם ל א ידע ה א ד ם א ת עתו כ ד ג י ם שנאחזים ב ס ג ו ר ה ר ע ה ) ק ח ל ח ס ( כצ*ל‪.‬‬
‫ו א ו ס ר א נ ה א ל ך מ ר ו ח ך וגו׳ ) ה ה ל י ם ק ל ״ ט ( א ‪ 0‬ל ל צ י ס ד‪1.‬א ׳ליין לג‪1‬׳ כ צ ״ ל ‪ .‬נ ( ב א ל ש ס א וכר‬
‫י( וסדרש איכה‬ ‫ש ב ח ק י ר ע ‪ -‬א יומא ל ״ ח ע־׳כ‪ .‬ע״ז נ׳׳ת ע״א‪ .‬ג ל ס י ראו עיניך ונו׳ ) ת ה ל י ם ק ל ־ ט ( ‪.‬‬
‫ה( פ י נ ק ס שיש ב ת בית ק י כ י ל י ש ע ו ה וכר‪ ,‬עיין בלים פ ר ק כ*ד ט ש נ ח ד‪,‬‬ ‫ר כ ת י וכר ל י ת א לפנינו‪.‬‬
‫א ב ל אניד ל ך א ת הרשום ו‪:‬ר )דניאל יי(‪ .‬ו( כ י ד כ ל‬ ‫ו ב ח ל מ ו ד שני לווחי פ נ ק ס ש ב ת ק׳׳ד ע״ב‬
‫א ד ם • ח ח ‪ 1‬ס נ צ * ל ) א י ו ב ל״ז( עיי; ה ע נ י ח י׳׳א ע׳׳א‪ .‬ה ג י נ ה ט׳׳ז ע״א ח ו ה ר פ׳ לך לך‪ ,‬ועיין ערןך‬
‫עייך ס ע ד אי‪ .‬בי טלאכיו י ג ו ח ‪ •fi‬ו ט ׳ ) ח ה ל י ם צ*א(‪ .‬ואומר ו ה נ ה מ ל א כ י אלהיט וני ) ב ר א ש י ת כ ״ ח ( ‪.‬‬
‫ז( ב כ ל אשרי נ ב א י בעי*!‪ ,‬לשון ה ג מ ר א פשתים ק י ־ ג ע׳׳א כ ל אגב נ ב י א בעי ופירש״י ו ר ש ב ־ ס ב ל‬
‫ד כ י שצריך ל כ ת ו ב ש ס ר עליו ב ט ן ס ל ו ה ו א מ נ ה גביא בעי כ ל ו מ ר עדיין ה ו א צריך ל ג ב ו ת ויש בו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪516‬‬

‫על כרתו‪ ,‬וכן הוא אומר במלאות ם‪0‬קו יצר לו‪ .‬ואומר ראכלו ססרי דרכם וממועצוחיחס‬
‫ישבעו‪ .‬ואם תאמר עבירה יש לה גךן ואין לה פייות שנאסר אוי לרשע רע כנמול‬
‫יריו יעשה לו‪ .‬מ( כבר מירשנו באשה נקנית‪ .‬עבירה לה שיש שירות אש עושה םירות‬
‫אוכל סירוח‪ ,‬אכל קרן כולו קיים לעולם הדין‪ :‬ולצדיק אסרו כי טוב שנאסר כי םרי‬
‫מעלליהם יאכלו‪ :‬ויש להם על מה שיםמוכו‪ .‬אילו טעמים שאמרנו על כל אהתואחת‬
‫והדין דין אמה‪ .‬מה שק׳ דן‪ .‬דין אמה הוא שבדין נסרעין ממנו‪ .‬והכל מתוקן‬
‫למעורר׳‪ .‬ס(מצאתי כתי‪ .‬אילו משניות שסתוקנות לסעודה ללמוד שמשם תצא כל‬
‫התלמוד‪ .‬ואינו דומה עיניין לכאן‪ .‬ועוד והלא שנינו *(התנאים מבלי עולם‪ .‬והוה ליה‬
‫*למינקט תלסוד‪ :‬ירא ויש להם על מה שיםםונו‪ .‬ויש לנבאין שהולכין לנכות טמון‬
‫ההנווני המקיף על מה שיסמכו על םירעון וה שהן נובים‪ .‬שהרי אינם נוכים לצרכם‬
‫אלא שליחות חנווני הם עושין ועליו הם סומכין‪ .‬שהוקיקס לכך‪ .‬והדין דין אמת כלומר‬
‫בדין־ הוא שינבה החנוונ! המקיף מעותיו מהן על יינו ששתו‪ .‬והכל מתוקן לסעודה‪.‬‬
‫כלומר מה שאינו יכול לנבוח מהם מעט מעט הוא מניח בידם ומייחד אותם לצורך‬
‫סעודה אחת שהוא עתיד לתקן ביום סלוני לקרוביו שיבואו אצלו ואז יצטרכו לו‪ .‬כך‬
‫הק׳ שילה שלוחיו לחזור ולפשפש על דרכי בני אדם ולנכות הונוהיהן כין מדעתם‬
‫כין שלא מדעתן‪ .‬ויש לחם לשלוחיו על סי שיסםוכו‪ .‬שחרי חפ סוסכים על המקום‬
‫ששלחם על כך‪ .‬והדין רין אמת‪ .‬שבדין הם עושין והאמת עמחן‪ .‬וכל מותר פשעיו‬
‫סזומנין ומחננעין ליום אחר שעתיד לבא עליהם דהיינו ליום הדין‪ :‬וי׳ משולם בר׳‬
‫קלונימופ איש רוסי ס״ לסעודה‪ .‬ליום המיתה‪ .‬כראמרינן לקמן סיף ארש למות‪ .‬חבל‬
‫למיתה הן עומדין‪ .‬שנאמר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע‪ .‬לסעודה‪ .‬זה‬
‫כינוי של מיתת‪ .‬מלמד שכל מתוקן למיתה‪ .‬ולסר‪ .‬נקרא שטה של מיתה סעודה ללמד‬
‫שכשנקראין בני אדם לסעודה כ( הכל נבנמין בפתח אחד‪ .‬אבל כשיושבין אין יושכין‬
‫בעירכוכייא אלא כל אחד ואחר לשי מה שהוא‪ .‬הכל לפי בכודז‪ .‬אף כשעת סשידתז‬
‫של אדם מקרה אחד לצדיק ולרשע‪ .‬ולעינ״ן כבוד‪ .‬לסוף נוטל כל אחר ואחד לשי‬
‫מעשיו‪ .‬כסה שנאמר בעדן נן אלהים הייח‪ .‬ואומר כי הלך האדם אל כית עלמו‪.‬‬
‫שלכל אחד ואחד עושה לו י‪.‬ק׳ מדור לש* כבודו‪ .‬כסו שססורש בס׳ נן ערן‪ .‬שיסד‬
‫ר׳ יהושע כן לוי‪ .‬וזהו שאמרו מתוקן לסעודה לכל אחד ואחד בנן ערן יש לכבודו‪.‬‬
‫זיש לננזתו‪ .‬באותה ששנינו בשבת בס־פ שואל‪ .‬בכל עת יחיו בנייך לבנים‪ .‬ושי׳‬
‫יוחיו ל(חחנו של ר׳ מאיר משום י׳ מאיר שהקב׳׳ח עושי‪ .‬כמי שמזמין את תצריקיס‬
‫ואת הרשעים חללו בכנדים נקיים וחללו בכנריס צואיס‪ .‬וחקי מזמין לחם ויושבין אילו‬
‫ואילו‪ .‬הללו אוכלים יהללו רעיבים שנאמר לכן כה אמר אדני אלהים הנה ענדי‬
‫יאכלו ואתם תרעבו חנח עבדי ישתו ואתם חצסאו ונוי‪:‬‬

‫ר׳ אלעזר כן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ‪ .‬ואם אין ד ר ך ‪ .‬א ר ץ‬
‫אין תורה‪ .‬אם אין ח כ מ ה אין יראה‪ .‬א ס אין יראה אין ח כ מ ה ‪ .‬אם‬

‫ס ו ר ח ‪ .‬וכ! הוא א ו מ ר כ מ ל א ו ת ס פ ק ו יצר •יו‪) ,‬איוב ב(‪ .‬ו א ו מ ר ויאכלו מ פ ר י י ד כ ם וט׳ )משלי *י(‪.‬‬
‫אוי ל ר ש ע ונז׳ כצ*ל )ישעיה ני(‪ .‬יז( כ נ ד פ י ר ש ט באשה נ ק נ י ת וכו׳ קידושין מ׳ עיא׳ ועיין אדר״נ‬
‫»( מ צ א ת י כ ת ו ב אילו מ ש נ י ו ת‬ ‫יאכלו כצ׳יל )ישעיה ג׳(‪.‬‬ ‫ס״מ‪ .‬שנא׳ כי פרי מ ע ל ל י ה ם‬
‫ש ס ח ו ק נ ו ח וסעודה וכר בן הביא העי־וך ערך םער א׳ ב ש ס ר׳ משללם ברכי קליניסגס ש ה ב י א ה ס ח כ ר‬
‫א ח ר כן ועיין בערוך שהאריך בזה‪ .‬י( ה ת נ א י ם מ ב ל י עולם כצ׳׳ל ס ו ם ח ב״ב ע׳יא‪ .‬כ( ה ‪ :‬ל נכנסין‬
‫ב פ ח ח א ח ד וכזי עיין ש ב ה קנ׳׳ב ע״א‪ .‬כ ס ה שנא׳ בעדן נן א ל ה י ם הייח וכר כצ״ל ) י ח ז ק א ל ב ״ ח ( ‪.‬‬
‫זאומר נ י הולך ה א ר ס א ל ב י ת עולמו ו נ ו ׳ ) ק ה ל ה י״ב( ב כ ל ע ת יחיו ב נ ד י ך לבנים ונר ) ק ח ל ח מ ( ‪.‬‬
‫ל( ח ח נ ו ש ל ר׳ מאיר וכו׳ ש ב ה קנ׳׳נ ע׳׳א‪ .‬לכן כ ה א מ ר ה׳ אלהים וט׳ )ישעיה ס׳׳ה(‪ .‬ר א ש י ה ה כ ס ה‬
‫י ר א ת ה• ) ת ה ל י ם קי״א(‪ ,‬וכן ה ו א אומר ר ז י ד ע ת ייראח ה׳ )ישעיה י ׳ א ( ‪ .‬אהד׳ ה ו ד י ע א ל ה י ס א ו ת ך‬
‫‪517‬‬ ‫סחזור דטרי‬

‫אין ד ע ת אץ בינה‪ .‬ואם אין בינה אץ תת‪ .‬א ס אץ ק מ ח אץ תורה‪ .‬אם אץ‬
‫ת ו ר ה אין ק מ ח ‪:‬‬

‫א ם אין תורה אץ דרך ארץ‪ ,‬אץ שום אדם שבקי יסד‪ .‬בדרך ארץ ותרנות וסנהנ‬
‫כל דבר אלא א״כ לםד תורה שככללה של תורה הוא מוצא כל עינייני חכםוח‬
‫וםשלות כל דבר‪ .‬ואיך יתנהג‪ .‬ואם אין דרך ארץ אין תורה‪ ,‬שאם אין תרבות לאדם‬
‫לנהג כשורה אין תורתו סועלת לו כלום ואינה סתקייסת בידו‪ .‬ד ‪ p‬א ‪ p‬נורטודא בי‪.‬‬
‫שהתורה םלסדתו תרכות‪ .‬כגון הילכות סםכת דרך ארץ‪ .‬אס אין יראה אין הכסה‪.‬‬
‫וכן הוא אוסר ראשית חכמה יראת הי‪ ,‬דכיון דאינו ירא הם אינו נסנע סזנכירה‪ .‬וכיון‬
‫שאיט נסנע מעבירה נמצא שאינו הכס‪ .‬ואם אץ הכסה אין יראה‪ .‬וכן הוא אוסר רוח‬
‫דעת דראח הי‪ .‬שביון שאינו עסוק בחכמה אינו יודע להבין ולםשסש ביראת שמיס‪.‬‬
‫אם אין רעח אין כינה‪ .‬וכן הוא אומר אהרי הודיע אלהים אוחך את כל ואת אין‬
‫נכון ותכם כםוך‪ .‬ואם אין בינה אין דעת‪ .‬וכן הוא אומר אז תבין יראת ח׳ ודעת‬
‫אלהיס תמצא‪ ,‬ואומר לרעת חכמה ומוסר לחבין אמרי בינח‪ .‬אס אין רעת‪ .‬מד‪ .‬שלומר‬
‫מרבו קרי דעת‪ .‬ומה שמבין מלכו קרי כינה‪ .‬אס אין דעת‪ .‬כלוסר אם לא לסר משי‬
‫השמועה‪ .‬אין לו בינה‪ .‬אין לו בינת הלב בדברי הורה‪ .‬שסד‪ .‬יבין בלבו מאחר שלא‬
‫שמע בלום‪ .‬ואם אין בינה‪ .‬ואמ אין לו בינת הלב להבין ולעשות סברא מלכו‬
‫ולהוסיף על שמועתו‪ .‬אין דעת‪ .‬כלומר מה יתרץ לו ככל סח שלמד שחרי אינו יכול‬
‫לעםוד בה אם לא יוסיף על מה ששסע‪ :‬אם אין קסה‪ .‬להם‪ .‬אץ תורה‪ .‬מ( שאם‬
‫אין לו לאדם מה יאכל אינו יכול לעסוק בחורה הואיל והייו תלוים לו םננד‪ .‬ממעשה‬
‫ר ד וריקא‪ .‬שהיה סמוך אשלטיר‪ .‬במנחות‪ .‬ובשקלים‪ .‬לפיכך יעסוק באומנות ובסחורה‬
‫עם הלימוד‪ .‬ואם אין תורה אין קמה‪ .‬דכת׳ אורך יסים כיסינה בשמאלה עושר וכבוד‪.‬‬
‫ומידותיה של וצרה כך הן‪ .‬מכלל הן אתה שוסע לאו‪ .‬ומכלל לאו אתה שומע הן‪.‬‬
‫ואומר חכסיל חבק את ידיו ואכל אח בשרו‪ .‬שבשעה שהן)עסוקים( ]מששיקין[ מלעסוק‬
‫כםלאכח‪) .‬סוסו אוכל את כשרו שסתחכך וסתחוסף בעצמו מחמת צערו‪ .‬ואית דנרסי‬
‫היש תורד‪ .‬יש קמחי‪ .‬בוכות התורה‪ .‬והיא חיא לש• ראות חעץ‪ .‬סבלל ראין תורד‪ .‬אין‬
‫קפח‪ .‬וכזה תוזהי אינשי‪ .‬והא סעשיס ככל יום אשר ישיליו אהלים לשודדים‪ .‬ואינן‬
‫בני חורה‪ .‬לאשר הביא אלוה בידו‪ .‬וםילי דכדי נינחו‪ .‬לםי שאץ בידינו שלוח רשעים ‪:‬‬

‫הוא היה אומר ב ל ש ח כ מ ת ו מרובה ממעשיו ל מ ה הוא דומה‪ .‬לאילן שענפיו‬

‫מרובין ושרשיו מעופדן והרוח ב א ועוקרתו והופכתו ע ל פניו שנאמר‬
‫והיה כ ע ר ע ר ב ע ר ב ה ולא יראה כי יבא ט ו ב ושכן חרירים ב מ ד ב ר א ר ץ‬
‫מ ל ח ה ל א ת ש ב ‪ .‬א ב ל כ ל שמעשיו מרובים מ ת כ מ ת ו ל מ ה הוא דומה ל א ל ן‬
‫שענפיו מעוטין ושרשיו מרובים שאפילו‪ .‬כ ל הרוחות שבעולם ב א ו ת ומנשבות‬
‫בו אין מזיזות אותו ממקומו‪ ..‬שנאמר והיה כ ע ץ ש ת ו ל ע ל מים ועל יובל‬
‫ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עליהו רענן ו ב ש נ ת ב צ ר ת ל א‬
‫ל א ידאנ ולא ימיש מעשות פרי‪:‬‬

‫‪ (9‬ש א ס אין‬ ‫וגר ) ב ר א ש י ת מ״א(‪ .‬אז הבין י ר א ת ה׳ )משלי בי( ל ד ע ח ח כ מ ה ו ס ו ס י ת ר )שם אי(‪.‬‬
‫לו ל א ד ם ס ח וכו׳ כג׳יל מ ט ע ש ח ד ר זריקא ש ה י ה ס מ ו ך א ס ל ס י ר מ ד ל עיין מ נ ח ו ת ק י ר ע״א‪.‬‬
‫ושקלים י*נ ע״א‪ .‬ד ב ת י ב אורך ימים ב י מ י נ ה ונר ) ס ש ל י ני( ו א ו מ ר ה כ ס י ל ח ב ק א ח ידיו וגו׳ ) ק ה ל ת‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪518‬‬

‫ש ח כ מ ת ו מרובה ממעשיו‪ .‬שאינו מקיים כל מה שהוא לוטי‪ .‬ושרמזיו מעוטץ‪.‬‬

‫המעשה הוא תולה כשרשים‪ .‬מפני שהן עיקר‪ .‬כאותם שאמרנו למעלה‬
‫ולא המדרש הוא עיקר אלא חמעשח‪ .‬חכמתו זהו ענפי האילן‪ .‬ותרות כאת ועוקרחו‬
‫והופכחו על פניו‪ .‬שמאחר ששרשיו מעוטין אינו יכול לעמוד לפני הרוח‪ .‬וכאן נטי‬
‫שאף חכמתו אינה מתקיימח‪ .‬דהו«יל ונוזל וחומס ואינו מקיים מה שהוא לומד נעקר‬
‫סן העולם‪ .‬שנאמר והיה כערער בערבה‪ .‬אותו שאינו בוטח בהק ואינו מקיים מעותיו‪.‬‬
‫הרי הוא כאילו יהירי ומקולל העומד בערבה בארץ צייה ושממה‪ .‬שלא נעבדה סעולס‬
‫שאין דרך אילנות להיות שם אלא הוא יהירי נדל שם‪ .‬ולא יראה כי יבא טוב‪ .‬אותו‬
‫אילן כשיבא טוב לשאר אילנות הוא לא יראנו‪ .‬שלא נעבד מעולם ולא נערר‪ .‬ולא‬
‫מקושקש נ(כעיניין קשקושי ואברו״ אילנא אלא שכן הדירים במדבר‪ .‬בארץ מלחה‬
‫לא תשב‪ .‬ועצמי הרה מני חרב‪ .‬צייה והרינה‪ .‬ובן חרירים לשון יבש‪ .‬ארץ מלחה‪.‬‬
‫כלומר הרי הוא עומד שם כאילו עומד בקיקע שהיא מלוחה במלה שלא יתיישב‬
‫לעולם‪ ,‬רכל קרקע שזרקו עליה מלח אינה מתיישבת לעולם בזרעים‪ .‬לס* שהמלח‬
‫סכלה הזרעים‪ .‬לא תשב‪ :‬ארץ נושבת שאינו נעברת לעולם‪ .‬ערער‪ .‬לשון ערירים‬
‫ימותו‪ .‬בלא וולד‪ .‬שולטא‪ .‬שהכת׳ מבשרן שלא ישאר נץ ונכר‪ .‬ואץ לך קילקול נתל‬
‫מזח‪ .‬אי נסי לשון חורבה וששה‪ .‬שנסתר בניין ביתו‪ .‬כסו המות בכל הרהבה ערער‬
‫תתערער‪ :‬וכל שמעשיו מרובין‪ .‬תן מעשיו שמעמידין אותו בעולם‪ .‬שעושר‪ .‬מעות‬
‫יותר ממה שלמד‪ .‬נושבות לשון משיב הדוח‪ .‬וישב אותם אבדם‪ .‬ואיח דנרםי נושמות‪.‬‬
‫כמו נשפת ברוחך‪ .‬נושבות‪ .‬רוחות‪ .‬ס(לשון נקבה כסו והרוח תשוב אל האלהים אשר‬
‫נתנה‪ .‬וםעסים לשון וכר‪ .‬ויגע בארבע סנות הבית‪ .‬ע(ויעא הרוח‪ .‬רוחו של נכות‪:‬‬
‫ועל יובל‪ .‬יבלי מימ ונהרות‪ .‬לעיל מיניה כת׳ ברוך הנכר אשר יבטח בהי‪ .‬ישלח‪.‬‬
‫מתפשט‪ .‬אשםנם‪ .‬לא ירא כי יבא חס‪ .‬כשבא ההום הוא עומד כנניו כמי שאינו‪.‬‬
‫ואינו רואהו‪ ,‬שלא ייבש מפניו‪ .‬שהמים אשר חחחיו מרמיבין אוחו וכל שער‪ .‬עלהו‬
‫רענן לה‪ .‬כסו דשנים ורעננים יהיו‪ .‬ובשנת בצורת לא יראנ‪ ,‬שנת רעבון‪ ,‬שהנשמים‬
‫כלים ומבצרים מן העולם אע׳ס שיש הורב בעולם ששאר אילנות סירותיהן כלץ‪ .‬לא ידאנ‬
‫ולא יםיש‪ .‬ולא יסיר מעשות פרי‪ .‬מפני שהמים שהוא שתול עליהן נותנין בו ליחלוהית‪.‬‬

‫אלעזר ח ם מ א אומר קינין ופתחי נדה הן הן נופי ה ל כ ו ת ת ק ו פ ו ת‬ ‫ר׳‬

‫ונימטרייאות פ ר פ ר א ו ת ל ה ב מ ה ‪ :‬ר׳ חנניא כו׳‪:‬‬

‫ר׳ אלעזר הםמא‪ .‬פירשו רבותינו בירושלמי‪ .‬שיצא לעיירות ושאלו ממנו הלכות ולא‬
‫ידע להשיבם‪ .‬והזר לעירו ולמד הרבה והיו קורין לו הםמא על שמ שהור‬
‫ונתאמץ ונעשה חסום באומנותו‪ .‬כסו מס‪ *:‬פ( שצריך להסמן‪ .‬דרעסים‪ .‬במסכת ביצה‪.‬‬

‫די( כצ׳׳ל‪ .‬ו ה י ה כ ע ר ע ר ב ע ר ב ה ו נ ר )ירמיה י״ז(‪ .‬ו ה י ה כ ע ץ ‪#‬זהול וגוי )שם( נ( כעני! קשקושי‬
‫ואברויי אילנא‪ ,‬מ׳׳ק ג׳ ע״א ועצמי ה ר ה מני ח ר ב ')איוב לי(‪ .‬לשון ערירים ימותו )ויקרא כי(‪ ,‬כ ס ו‬
‫ח ס ו ת ב כ ל ה ר ח ב ה ערער ת ת ע ר ע ר כצ״ל ) י ר מ י ה נ״א(‪ .‬יישב איחש א ב ר ט ) כ ר א ש י ת ט׳׳ו( כ ס ! נ ש פ ת‬
‫ב ר ו ה ך ) ש מ ו ת נרו(‪ .‬ס( לשון נ ק ב ה כ מ ו ו ה ר ו ח השוב א ל ה א ל ה י ם אשר נ ת נ ה ) ק ת ל ת י״ב(‪ ,‬ופעמים‬
‫לשון זכר ויגע ב א ר ב ע פ נ ו ה ה ב י ת ונו׳ )איוב אי( כצ׳׳ל‪ .‬ע( ויצא ה ר ו ה ) מ ל כ י ם א׳ ב״ב( רוהו ש ל‬
‫נ כ ו ת כצ״ל עיין ש ב ח ק מ ״ ט ע״ב‪ .‬סנהדרין פ ״ ט ע״א‪ ,‬ושם ק ״ ב ע׳׳ב‪ .‬ו ל כ א ו ר ה ק ש ה ד ס ב י א ראיה דרוח‬
‫פעמים הוא לשון נ ק ב ח מ ק ר א ו ה ד ו ח ת ש ו ב ו מ י ופעמים הוא לשון זכר מקרא‪ .‬ויגע‪ .‬ויצא‪ .‬ח ל א‬
‫מרישא ד ק ר א דוינע ה י ה יכול ל ה ו כ י ח שהוא נ ״ כ לשון נ ק ב ה ד ה ר י כ ת י ב שם ו ה נ ה ר ו ח נ ד ו ל ה כ א ה‬
‫מ ע ב ר ה מ ד ב ר ויגע ב א ר ב ע פ נ ו ח ה נ י ח וגו׳ הרי זכר ו נ ק כ ה ׳ וכן הוכיח רש״י בפירושו על ח ת ו ר ה‬
‫פ ר ש ה וישלה פסוק ט׳ ו ד ל וכן ר ו ה ו ה נ ה רוח ג ד ו ל ה ב א ה הרי לשון נ ק ב ה ‪ .‬ו י נ ע ב א ר ב ע פ נ ו ח‬
‫הביר‪ .‬הרי לשו; זכר ע״ש ש ה ב י א עוד מ פ ס ו ק ) ט ל כ י ם א׳ י״ט( ורוח נ ד ו ל ה ו ה ז ק וגו׳ ועיין במזרחי‬
‫ורבדיו שם דחוקים‪ .‬ב ס ו דשנים ורעננים יהיו ) ה ה ל י ם ןר׳ב(‪ .‬ע ל שם ש ח ז ר וכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬פ( שצריך‬
 ‫‪519‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫וכן ד^שון בויקרא רבה בסדר אחרי מות בפרשה ראשונה ר׳ אלעזר חססא אזל לחד‬
‫אתר‪ .‬אסרו ליה הכיס ר׳ לסיסרס על שסע‪ .‬אסר להו לאו‪ .‬אמדי ליה חכיס ד׳‬
‫לםיקרב קדם תיבוחא‪ .‬אסר להו לאו‪ .‬אסרו ליה על סנן צוותין לך ר׳‪) .‬נחכרםסו(‬
‫]נתנרכםו[ םניו והלך אצל ר׳ עקיבא רבו‪ .‬אסר לו לסה סניך תולניות‪ .‬תני ליה‬
‫עובדא‪ .‬א״ל צבי ר דיילף‪ .‬א־ל אץ‪ .‬אלפיה‪ .‬לבתר זיסנא אזל לההיא אתר‪ .‬אמרין‬
‫ליה חכים ר־ לטיסרס‪ .‬אסר לוע אין‪ .‬לםיקרב‪ .‬אסר להו אץ‪ .‬אסרין ליה הא חסים‬
‫די אלעזר‪ .‬והוו קרוו ליה ר אלעור חססא‪ .‬לשץ צ( משניטל החיסוס דסכץ‪ :‬קינץ‪,‬‬
‫כנץ ק(האשה שאמרה הרי עלי קן בססכח יוםא‪ .‬יכזכחים ס׳ חטאת העוף‪ .‬וכסח‬
‫הלכות יש בםסכת קינים שאינו יכול לעשור על עיקרן‪ .‬וכן םתתי נ‪T‬ה‪ .‬ל( נדה‬
‫שאבדה סחהה‪ .‬זמן ראייתה‪ .‬ואפרה יום אחד טמא ראיתי‪ .‬שני יטים טמאים ראיתי‪.‬‬
‫ואינה יודעת אס ביםי נידתה‪ .‬אם בייא יום שבין נירה לנידה‪ .‬הן הן‪ .‬הן הנה‪ .‬אותם‬
‫שני דבריפ‪ .‬נופי הלכות‪ .‬עיקר הלבות למשה מסיני היאך תוכל עוד לסצוא פתחיה‪.‬‬
‫שתטהר לבעלה‪ .‬דעכשיו כל ראיותיח אנו םפשקין בנידות וזנוח‪ .‬והרי אנו מטילין‬
‫עליה חומר נידח וחומר זכה‪ .‬כדמשורש בםםבח נדה‪ .‬ובססבת ערכין‪ .‬ושם אנו ספרשין‬
‫אימתי היא ראוייה לבעלה‪ .‬שיש לחזר לנרד‪ .‬של י־ח יום‪ .‬כיצד‪ .‬כשחיא רואח פעם‬
‫ראשונה היא טםאה כל ז׳ יסיט‪ .‬אם חזרה וראתה או לא חזרה וראתה בל תוך ז׳‪.‬‬
‫טובלת אור לשמיני ומשמשת עם בעלח בל י־א יום‪ .‬שלאחר אותם ד יסים ראתח‬
‫יום אחד‪ .‬שמםתנח יום אחר חוץ מאותו יום שאינת משמשת מיטתה‪ .‬ואם לא ראתח‬
‫יום ד&חרת טוכלת לערב ומשמשת טיטתח‪ .‬ואם חזרה יוס המחרת שומרת עוד יום‬
‫אחד לשניהם‪ .‬ואם לא ראתה טובלת לערב וסשסשת‪ .‬ובל אותו ומן של אותם‬
‫ראיות קהייה זכה קטנה‪ .‬ואינה צריכה להביא קרבן והזרה וראתח יום שלישי צריכה‬
‫לישב ז׳ נקיים‪ .‬חוץ מיום שראתה בו‪ .‬ומסן שבית הםקדש צריכה להביא קרבן‪.‬‬
‫ואור ליום שמיני טובלת ומשמשת‪ .‬ורץ זח נוחנ כייא יום שלאחר ז׳ ימים של‬
‫ראייה ראשונה‪ .‬אהד כתהילת יום‪ .‬אחר כםוסו‪ .‬אחד באמצעיתו ומשעסדח ז׳ נקיים‬
‫אם ראתה אחרי כן חוזרת להיות נידה‪ .‬והזר הדין‪ :‬תקופות‪ .‬היא הילוך החמה‪ .‬היא‬
‫מקפת את חעולמ בזמניה‪ .‬וכסה אריכות הימים והלילות וקוצר שלהן‪ .‬וניסן ותשרי‬
‫נושקין זה את זה שחלילות וחימים שוין‪ :‬ונימטריא‪ .‬דרישת חשבון קרוי נוטריקון‬
‫בלשון ייוני‪ .‬שאדם יורע לחשב סימני חאותיוח עד שאין הפה יכולת לדבר‪ .‬כדרך‬
‫שהייונים עושין‪ .‬כדמסורש בסידור רכ סעדיה נאון של ספר יצירח‪ .‬וקורץ אותו אומות‬
‫העולם אבק‪ .‬והכץ הוא בספר יצירה‪ .‬שתים עשרת פשוטות הן‪ .‬הוד‪ .‬הטי‪ .‬לן‪ .‬סע‪.‬‬
‫צק‪ ,‬צרפן חקקן‪ .‬שקלן והשיין‪ .‬כיצד צרפן‪ .‬שתים אבנים בונות שנים בתים‪ .‬שלש‬
‫בונות ששה‪ .‬ארבע בונות עשרים וארבעה‪ .‬חמש בונות קיכ‪ .‬שש בונות שבע מאוח‬
‫ועשרים‪ .‬סיכאן ואילך צא והשוב םה שאץ הסה יכולה לדבר ואין אוזן יכולה לשמוע‪.‬‬
‫וסוף דבי באותיות ענל או באדם מונין ובונין עסחם‪ .‬ואיברי לחו‪ .‬בך נ׳יל ניטטרייא‪.‬‬
‫אבל אני קיבלתי הן הנה טעמי הוצרה החלויין בחשבון חאותיות‪ .‬כנון רדו שמח‪.‬‬
‫שנדמו להם שעתידין לעמוד במצרים כמניין רדיו‪ .‬בזאית יבא אהרן רמז שעתיד בית‬
‫ראשון לעמוד די מאוח ועשר שניס‪ .‬ם( ציצית‪ .‬עס ח׳ חומץ וה׳ קשרים כמניין כל‬

‫ל ח ס מ ן ־ בי‪1‬ה ל׳־ד ע־א‪ .‬נ ת כ ר כ מ ו פניו וכו‪» .‬׳><>‪ ,‬ועיי! ט ו דש וי*ד פכ״נ‪ .‬ו מ ד ר ש שיר השירים מ*ב‪.‬‬
‫ועיין ערוך ערך חשס״ ת נ י ל י ה ע ו ב ד א כ צ י ל ‪ .‬ל( מ ש נ י ט ל ה ה י ס ו ס כ ל י פ פי״נ מ ש נ ה די‪ .‬ק ( ה א ש ה‬
‫ש א מ ר ח וכו׳ זבהים פ׳׳ז ע״ב! קנים פ*נ מ ש נ ה ר‪ .‬ר{ נ ר ה ש א ב י ה פ ח ח ח וכו׳ עיין נ ד ח כ*ט ע*ב‪,‬‬
‫ושס ע״ב עיב‪ -‬ועדכין ח׳ ע*א‪ ,‬ע ׳ ב ופירש׳״ ש פ ‪ .‬ש ש מ ט מ יכני כצ״ל‪ .‬פ ( ציצית ע פ ח׳ חוטין‪.‬‬
‫וכו׳ עיין מ נ ה ו ח מ ״ נ ע׳״ב׳ ו ג פ י ר ז ד י ד ״ ח ש ק ו ל ה וכו׳ ועיין שפ ל ״ ס ע״א חוס׳ ד ״ ח ל א י פ ח ו ת וכר‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪520‬‬

‫הסצוח חריינ‪ .‬ירא״ת הי‪ .‬תור״ה‪ .‬שוין בחשבונן‪ .‬ויראת עס ותורה וי־יי תריינ‪ .‬ח(יצחק‪.‬‬
‫יוד לי׳ נסיונות‪ .‬לצי שנה ילדתו שרח‪ .‬לח׳ נמול‪ .‬לק׳ לאברדמ נולד‪ .‬ובסםורשים‬
‫בחנחוסא‪ .‬ברית‪ .‬חסר אהד מתרי־נ‪ .‬ותורה הסר שנים‪ ,‬דכיון שנימול בבריתו לא נחמד‬
‫אלא ׳לקיים מניין המצות שעולה ברית‪ .‬תרייב‪ .‬ותורה צריכח לחעמיד על ב׳ דנריס‬
‫נסילות הסדם ועבודה‪ .‬והרבה כאילו‪ :‬םרסראות לחכמה‪ .‬אני שמעתי סביאץ את‬
‫האד‪ 6‬לידי הכסה‪ .‬א(לשון סרםרת השת‪ .‬בס׳ כיצד מברכ־ן‪ ,‬הוא דבר הםםשיך אח‬
‫חלב ונדיר אח האוכל‪ .‬ורב נתן הבבלי שסידר את הערוך סי׳ לשון סוםירין האסור‬
‫כאנדה‪ .‬עין כנר ארנםן‪ .‬כלוסר תכשימ‪ .‬ונראין דבריו שנאה להכס להיות יודע מדבר‬
‫בהם‪ .‬ואעס׳י שאינן הלכות‪ .‬לסי שנו היא חכסח וכינה שהיא לעיני י העמים‪ ,‬והרי‬
‫‪.‬כת׳ ושמרתם• ועשיתם )אותם( כי היא הכסתכס ובינתכם לעיני )כל( העסיס‪ .‬ואסרינן‬
‫נ( איזהו הכסה וכינה שהיא לעיני העסיס הוי אומר זו חישוב תקושות וםולות‪ .‬ובלשון‬
‫ערבי קרוי סירסאורא‪ .‬ואני הכותכ תםה עלה דההיא דאמרינן' רכל היודע לחשב‬
‫בתקוסות ומזלות ואינו מהשב עליו הכת׳ אומר ואת סעל ה־ לא יביטו ומעשה ידיו‬
‫לא ראו‪ .‬והא אמרו הכםים‪ .‬נ( מניין שאין שואלין בכלדייס‪ .‬שנאמר תמים תהיה עם‬
‫ה׳ אלהיך‪ ,‬ואיני יודע אס שאלה הואראםזר‪ .‬הא חישוב בעלמא מותר‪ .‬דמאי הכסה‬
‫לעיני העמים איכא בהישוב נרירתא‪:‬‬

‫רביעי‪.‬‬ ‫פרק‬
‫ויקהל‪.‬‬ ‫בשלה‪.‬‬ ‫וירא מקץ‪.‬‬ ‫תכז‪.‬‬

‫בן זומא אומר איזהו ח כ ם ה ל ו מ ד מ כ ל אדם‪ .‬שגאמ׳ מ כ ל מלמדי ה ש כ ל ת י‬

‫כי עדותיך שיחה לי‪ :‬איזה גיבור ה כ ו ב ש א ת יצרו‪ .‬שנאמ׳ ט ו ב‬
‫א ר ך אפים מ נ מ ר ו מ ש ל ברוחו מ ל כ ד עיר‪ :‬איזה עשיר ח ש מ ח ב ח ל ק ו שנאי‬
‫יניע כפיך כי ת א כ ל אשריך וטוב לך‪ .‬אשריך בעולם הזה וטוב ל ך לעולם‬
‫הבא‪ :‬איזהו מ כ ו ב ד ה מ כ ב ד א ת הבריות שנא׳ כי מ כ ב ד י א כ ב ד ובזי יקלו‪:‬‬

‫ק זומא‪ .‬זהו שמעין בן זומא הכית של שמעון בן עזאי ד( שנכנס עסו לסרדס‪.‬‬
‫הכיריהם של שמעון הודםני‪ ,‬ושמעץ כן נגס‪ .‬וכדי שלא תחלסו זה בזה קורץ‬
‫אוחס בשם אביחס כלשון קצרח ושמעון חתימנ׳ על שס מקומו חמגת‪ .‬כרכתי שמשק‬
‫התן התמני‪ .‬ועוד לסי שנשמרו בילרותן קודם שנסמנו ולא באו לכלל אנשים‪ .‬לא‬
‫נקראו ר׳‪ .‬וקראם על שם אב*ד&‪ ,‬במו ששירשו חכמים בשיא דםנהדרין‪ .‬ה(היושבין‬
‫לשני חכסיס שמעון בן עזא׳ ושמעון בן זומא‪ .‬כשנסמרו עריץ חיו יושבין לסני‬
‫חכמים על הקרקע כדרך חתלמידיס היושבין לפני רכן‪ .‬ועור שנעו הורו ביד‪ .‬וידע‬

‫ח( יצחק׳ יוד לי׳ נסיונוח כן ה ו א כפדר׳׳א פ י ק ל״ב‪ .‬וכמדרים ב ט ״ י פי״ה‪ ,‬ו ב ת נ ת ו ס א פ ר ש ה ק ד ח ‪.‬‬
‫ועיין בבר״ר פייטה נ״ג דשם איחא יו״ר ע ש ר ה כ נ ג ד ע ש ר ת ח ד ב ר ו ת וכוי‪ .‬ועיין ב ח נ ח ו מ א פ ר ש ה‬
‫ש מ ו ת א ו ת ד׳ ע״ש‪ .‬א( לשון פ ר פ ר ת ה פ ת וביי ב ר כ ו ת ם ״ ב ע״א ועיין רש״י שפ‪ .‬ופסחים קי״ד ע׳׳א‪,‬‬
‫ועיין ערוך ערך םרפריות‪ .‬והרי כ ת י ב ו ש מ ר ת ם ועשיתם כי היא ח ב מ ת נ ס ובינתכם לעיני‪ .‬ה ע מ י ס וכו׳‬
‫נ ( איזהו ה כ מ ה ו ב ע ה וכו׳ ש כ ת ז ך ה ע״א‪ .‬עליו ה כ ת ו ב אומר ‪ f.m‬פ ע ל ה׳ ל א יביםו ו מ ע ש ה‬ ‫כצ׳׳ל‪.‬‬
‫ידיו לא ראו כצ״ל )ישעיה ה׳(‪ .‬נ( מנין שאין שואלי! פסחים קי־׳ג ע־׳כ‪ .‬תנזיש תהיה" ע ם ה׳ אלהיך‬
‫)דברים ׳״ה(‪ .‬מ כ ל מ ל מ ד י ה ש כ ל ת י ונר )הת‪-‬ייס קי׳׳מ(‪ .‬ט ו כ א י ך אפים וגר )משלי ט״ו‪ .(.‬יניע כ פ י ך כי‬
‫ת א כ ^ ונו׳ )תהלים קב״ח(‪ .‬כי מ כ ב ד י א כ כ ר ו נ ו ׳ ) ש מ ו א ל א• בי(‪ .‬ל‪ 1‬ש נ כ נ ס עמו ל פ ר ד ס ח ג י ג ה י יד‬
‫ע י ב ‪ ,‬שמש!! התן ה ת מ נ י )שופטים ט״ו‪ .‬ה( היושכין לפני ה נ ס י ם וכו׳ עיין סנהדרין <‪ r‬ע*כ‪.‬‬
‫‪521‬‬ ‫מחזור וימה‬
‫היושבין אחד םהן שמעו‪ .‬או תלמיד הראוי לתורה ו( כנין שמעץ הראוי ושסעץ בן‬
‫זוסא‪ .‬לםדנו כשנסטרו עדיין לא נסמכו ולא הושיבום בישיבה‪ .‬וסכללן אתה למד‬
‫כשמעון כן ננס‪ ,‬וראייה לדבריי ז(מעשח וברק בן זכאי בעוקצי תאנים‪ .‬והוא היחרבן‬
‫יוחנן בן זכאי אלא שהיה תלמיד יושב לפני רכו‪ .‬כמו שםירשנו למעלה‪ :‬הלמד מכל‬
‫אדם‪ .‬ואפי׳ מן חקטן ממנו‪ .‬בשנים ובחכמה‪ .‬טניזן שאמר לו ד נ ו מעם לא יטש‬
‫מלקבלו ממנו‪ .‬ולא יבוז לדבריו‪ .‬שנאמר על דור מלך ישראל‪ .‬מכל מלמדי חשכלתי‪.‬‬
‫כל אדם שבא ללמריני הייתי משכיל ושומע לדבריו‪ .‬ואץ סיום תסקרא כתוכ במשנה‪.‬‬
‫יכי עידוחיך שיחה לי‪ .‬בלומר במקום ששאר בני אדם םט״לין ומשיהין כדברי שחוק‬
‫אני משיח ומטייל בדברי תורחך כל חיום‪ .‬ודאסרי׳ לקמן כל חלומר מן חקטניס כוי‪.‬‬
‫חלםיריס קטנים שלא שימשו כל צורכם ואינן מכינין במעסי הדברים‪ :‬הטנ;ש את‬
‫יצרו‪ .‬ואינו חולך אחרי תאוחו ושרירות לכו‪ .‬טוב ארך אםים מגיבור‪ .‬םי שהוא מאריך‬
‫אםיו ושותק ואינו ממהר להנקם בשעח כעסו אלא ממחין וסצשד‪ ,‬עד לאורך יםים‪.‬‬
‫טוב הוא זייסח כזחז מנח י״גימר ומושל כרוחו‪ .‬שאינו הולך אחרי יצר הרע שלו‬
‫אל״א ט ב ש כעסו ואעיס שהניע למקום שיכול להנקמ ויצרו אומר להנקם‪ .‬טוב הוא‬
‫מניכור ומלוכד עיר‪ :‬איזה עשיר‪ ,‬איזה אדם נקרא‪.‬עשיר‪ .‬השמח בחלקו‪ ,‬שהוא שסה‬
‫במה שה־ מזמין לו‪ .‬בין ברב בין במעט‪ .‬ואינו רודף אהר העושר לאסוף ולכנוס‪.‬‬
‫שנאמר יניע כפיך כי תאכל‪ .‬כלומר כשחאכל יניע כפיך ולא ררסח אהרי הנזל והעושק‬
‫לאסוף ולכנוס‪ .‬אשריך בעולם הוה‪ .‬שלא נצרכת לכריות‪ .‬וטוב לך לעולם הבא‪ .‬על‬
‫שאין לך חמס בכפך‪ .‬ואין לך שאין רודף אחי חמם ונזל אלא א׳יכ שמה בחלקו‪.‬‬
‫ועוד אם״ עשיר ועצב בחלקו אין לו יתרון והנאה בעושרו‪ .‬וכל ‪,‬שכן אם עני הוא‬
‫זהלא מתרעם על פדותיי של הק׳ שאין לו טובה לא בעולם הוד‪ .‬ולא לעולס הנא‪.‬‬
‫בעולם הוה שחרי עני חוא‪ .‬ולעולם הבא‪ .‬םה לו להשתכר בעניותו‪ .‬שהרי ראוי‬
‫להתכפר מעוונותיו והיה לו לקבלו מאהבה והוא מתרעם על סירותיו של הק׳‪ .‬המכבד‬
‫את הכריות‪ .‬שמחוך שהוא סבבדם אף הן מכבדץ אותו‪ .‬כי מככרי אבכד‪ .‬כך אמר‬
‫הק׳ על בני עלי‪ .‬ואף אתה לך ולמד ממידותיו‪ .‬ובכר מכבדץ‪ .‬כדי שיככרוך אף הם‪.‬‬
‫ובוז‪ :‬והכורם אותי‪ .‬יקלו‪ .‬חמאם חרפה וקלון‪:‬‬

‫בן עזאי אומר הוי רץ למעוה ק ל ה ובורח מן העכירה שמצור‪ .‬גוררת מצוה‬
‫ועבירה גוררת עבירה‪ .‬ש ש כ ר מצוה מצוה ו ש כ ר עבירה עבירה‪.‬־‬
‫הוא היה אומר א ל ת ה י בז ל כ ל א ד ם ואל ת ה י מפליג ל ב ל ד ב ר שאין ל ך‬
‫אדם שאין לו שעה‪ .‬ואין ל ך ד ב ר שאין לו מקום‪ :‬ר ׳ ל ו י ט ס איש יבנה אומר‬
‫מ א ד מ א ד הוי ש פ ל רוח ש ת ק ו ת אנוש רימה‪:‬‬

‫הוי רץ למצוד‪ .‬קלה‪ .‬אפי׳ מצוד‪ .‬הנראית בעיניך קלה הוי רץ ורודף לקיימה‪ .‬ובורח‬
‫סן העבירה‪ .‬אם״ עבירה הנראית בעיניך קלה‪ .‬הוי בורח והתרחק ממנה‪ .‬שמצור‪.‬‬
‫נודרת מצור‪ .‬שעל ידי שהוא עוסק במצוה קלח סוף בא לידי חמורה‪ ,‬ועבירה נוררת‬
‫עבירה‪ .‬א( שנו רבותינו‪ .‬עבירה קלה שאדם עובר ואינו דואב עליה‪ .‬סוף בא ש ת א‬

‫ו( כנון שמעון וכוי הוריות כי ע ׳ י ‪ [t .‬מ ע ש ה ו ב ד ק כן זכאי וכו׳ ס נ ה רדי] מ־ ע׳׳א‪ ,‬ומ״א ע׳׳ב‪ ,‬שנא׳‬
‫יניע בפיך כי ה א ב ל ) ת ה ל י ם ק כ ״ ח ( ‪ .‬ו כ ל שבן אם עני ה ו א כצ׳יל‪ -‬ל א בעוה״ז וכו׳ כצ׳׳ל כ׳ ם כ כ ד י‬
‫א כ ב ר וגוי ) ש ס ז א ל א׳ ב•{‪ .‬ש ע ל ירי וכו׳ כצ׳׳ל‪ (fi .‬שנו ר נ ו ה י נ ו ע ב י ר ה ק ל ה וכר ארר׳׳נ סוף פכ׳־ה‬
‫ח ״ ל אם ע ש י ה מצות א ת ה ואין א ת ה ד ו א ג מ מ נ ה מ א ו ת ה ס צ ו ה פון! ש ה י א גוררת מצות ה ר ב ח ‪,‬‬
‫ה ע ו ב ר ע ב י ר ה א ה ת ואינו ד ו א ג מ א ו ת ה ע ב י ר ה סו!* שהיא ג ו ר ר ת עבירות ת ר ב ה ‪ .‬ש ס צ ו ה וכר וליתא‬
‫ל ת י ב ת קלה‪ .‬ועיין ספרי פ׳ ש ל ח ‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ה נ ת ו ם א פ׳ ויקרא שנו רבותינו מ צ ו ת ט ר ד ת םצוה ו ע ב י ר ח‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪522‬‬

‫נוררתו לידי עבירה המורד‪ .‬הימינה‪ .‬כסו שפירשו רבותיי בלפני אידיהן‪ .‬אשרי האיש‬
‫אשר לא הלך ונוי ואסר ר׳ שמעק כן פזי‪ .‬ג( וכי סאתר שלא הלך מהיכן עמד‪.‬‬
‫ומאחר שלא עמד מהיכן ישב‪ .‬ומאחר שלא ישב מהיכן לץ‪ .‬אלא לומר לך שאם‬
‫הלך סופו לעמוד‪ .‬ואמ עמר סופו לישב‪ .‬ואס ישב סופו להתלוצץ‪ .‬שכך דרכו של‬
‫יצר הרע‪ .‬נ( היום אומר לו עשר‪ .‬כך‪ .‬ולפחד עשה כך‪ .‬עד שעובי ע״ז‪ .‬כמו ששנינו‬
‫במשנת ר׳ נחן‪ .‬וכשבת ס׳ האורנ‪ .‬הוי שעבירה נוררת עבירה‪ .‬ששכר מצוד‪ .‬מצוה‪.‬‬
‫אם תקיים מצוי‪ .‬קלה‪ .‬והו שכר מצוד‪ ..‬שחנרור על ידה מצות אחי־ת נדולה הימנה‪,‬‬
‫ונמצאת מקבל שכר חרבה על טלם‪ .‬ושכר עבירה הקלה היא נוררת לך עכייה אתית‬
‫חמרה‪ .‬שמתוך שהקלח את דאשך כאחת םוף אתה טיקל באחרת חמורה הימנה‪.‬‬
‫וטורדך סן העולם‪ .‬שכך שנינו עבר עבירה אחת אל ידאנ לאוחח עבירת בלבד שלא‬
‫מביאתו לידי הטורד‪ .‬ממט־‪ ..‬עשה מצוד• אחת אל ישביח לאותה םצוה בלבד‪ .‬שלסוף‬
‫מביאתו לירי מצוד‪ .‬אחרת‪ .‬אל תחי בז לכל אדמ‪ .‬בז‪ .‬מכוח‪ .‬ש ט רבותינו ד( משום‬
‫שנאמר בז לדבר יחבל לו‪ .‬ומחו יחבל לו‪ .‬עוד יניע ומן שחוא מיצר‪ .‬כמו שאחזוהו‬
‫חבלים לסוצאין ולמובאין‪) .‬א( שא דולור שרא סור לוי ב׳‪ .‬לבל אדם‪ .‬לשום אדם‪.‬‬
‫אל חחי מבור‪ .‬אפילו לקל שבקלים‪, .‬ואל תחי ססלינ לכל דבי‪ .‬אל תחי דוחי‪ .‬ואוסר‬
‫על דבר הלכה לסחר אשסענה‪ .‬וזהו שאמרנו בפירקי׳ דלעיל‪ .‬ואל תאמר דבר שאיסשר‬
‫לשמוע כוי‪ .‬מסלינ‪ .‬כמו הפליט בדברים‪ .‬לשון הבדלה וחילוק‪ .‬ולשון פסלינין‬
‫בספינה‪ .‬בשבת‪ .‬ולפיכך אני סזהירך‪ .‬לפי שאין לך אדם קל כעולם שלא תהיה שעה‬
‫עומדת לו‪ .‬שעה מול‪ .‬בין ברב‪ .‬בין במעט‪ .‬שתהיה צריך לו‪ .‬לפיכך אל תהי בז לכל‬
‫אדפ ואץ לך דבר כו׳‪ .‬לפיכך אל תהי םסלינ לכל דבר רשסא אם תראה עצמך‬
‫עכשיו שוב לא תשמענה‪ .‬וסוף אתה צ י ץ לה ואינך יודעה‪ :‬כך קיבלתי‪ .‬ולי נח‪.‬‬
‫ואל תהי ססלינ לכל דבר‪ .‬אל יהא שום חפץ ושום דבר ושום כלי תשמיש קל בעיניך‬
‫להניחו במקום התורפה והסקר והוא אבר והולך לפי שאין לו חפץ כו‪ .‬שאץ לך‬
‫מקום וצורך לםעסיס‪ .‬שתקות אטש ריסה‪ .‬שכל אדם שקוה ומייחל ויודע שסופו הוא‬
‫עתיד להיות ריםח ותוליעח‪ .‬ולפיכך אל תחי רוחו נסה עליו‪ .‬כי מה לו אצל נאוה‪:‬‬

‫ר׳ יוחנן בן ברוקה אומי ח מ ח ל ל ש ם שמיס ב ס ת ר נפרעין ממנו בגלוי א ח ד‬

‫שוננ ואחד מזיד בחילול ה ש ם ‪ :‬ר׳ ישמעאל אומי ה ל ו מ ד ע ל מ נ ת‬
‫ל ל מ ד מספיקין בידו ללמוד וללמד׳ והלומד ע ל מ נ ת ל ע ש ו ת מםמיקין בידו‬
‫ללמוד וללמד לשמור ולעשות‪ :‬ר׳ צדוק אומ׳ א ל ת ע ש ם ע ט ר ה ל ה ת נ ד ל‬
‫ב ה ם ולא קורדוס ל א כ ו ל מהן‪ .‬וכן היה הילל אופ׳ ודאישתמש ב ת נ א חלף׳‬
‫ה א כ ל הנאות מדברי ת ו ר ה נוטל חייו מן העולם‪:‬‬

‫ה מ ה ל ל שם שמים בסתר‪ .‬שעבר עבירה בסתר שאילו היתד‪ .‬נלוייה לעולם היד‪ .‬בה‬
‫חילול השם‪ .‬כנון שזה העוכר עכירח הוא תלמיד חכם והכריות לפירין‬
‫בנליון ה כ ת ב יד נ כ ח ב ‪:‬‬

‫)א( ‪.Sa douleur pour lui‬‬

‫ט ר ד ת ע ב י ר ה ל א יצר אדם ע ל ע ב י ר ה ש ע ש ה בשוגג א ל א ש נ פ ת ח לו פ ת ה ש י ח ס א אפילו בשוגג‬

‫ואפילו במזיד‪ .‬ו ל א י ש ט ח א ד ם על מ צ ו ח ש ב א ה לידו א ל א ע ל מצות ה ר ב ה ש ע ת י ד ו ת ל ב ו א לידו וכוי‪.‬‬
‫ו ה נ ח ו מ א ה צ א סי׳ א׳ ש ט רכוהינו וכוי ושם פ׳ ו י ק ה ל סי׳ א׳ ו מ ד ר ש ד ב ר י ם ד ב ח פ״ו ב) עזאי אומר‬
‫וכוי‪ .‬ב( וכי מ א ח ר ש ל א ה ל ך וכו׳ ע׳׳ז י״ח ע׳׳ב ושט איחא ד ר ש ר״ש בן פזי וכו׳ ע ׳ ש ‪ .‬נ ( חיום‬
‫א ו מ ר ק* ע ש ת כ ך וכר ש ב ח ק ״ ח ע״ב‪ .‬נ ר ה י׳׳ג ע׳׳ב‪ .‬ד( מ ש ו ס שנא־ ב ז ל ד ב ר י ח ב ל לו )משלי י״ג(‪.‬‬
‫‪523‬‬ ‫מחזור וינדיי‬
‫סמנו‪ .‬נפרעין סמנו בגלוי כרי לפרסם את הניפותו‪ .‬ברכת׳ ובשוב צדיק סצדקו ועשה‬
‫עול ‪.‬־נוסי‪ :‬עיא המחלל שס שסים בסתר‪ .‬שעובר עבירה בסתר‪ .‬הק׳ פורע ממנו‬
‫בגלוי‪ .‬שעושה כו דבר שמודיע לכל שהוא עבד עליה ומגלה חרסתו כדכת׳ בדור‬
‫ה(הנני טק־ם עליך רעה וגומי‪ .‬ושכב עס נשיך לעיני)כל נגד( השמש הזאת‪ .‬כי אתת‬
‫עשית בסתר )עמ אשת אוריד‪ (.‬ואני אעשה את הדכר הוה ננר כל ישראל ונבר‬
‫השסש‪ :‬אהד שוננ זאהד מדד בהילול ד‪.‬ש‪ .0‬כלומר שוננ וםדר חשובים הם דבר‬
‫אחד אצל חילול השם‪ .‬כי כשם שגסרעין ססנו פירעון אם הויר כחילול השם‪ .‬כך‬
‫נשרעין סבנו אס שננ בחילול השם‪ .‬וכמו כן מצינו אצל דבר אחד שחמויד ושוננ‬
‫שוין ו( אין עושץ לו כחנווני חמקיף אלא נסרעים ממנו סיד‪ .‬ושריח חתמ‪ .‬חנן חתם‬
‫בםרקי אבוח‪ ,‬וזו היא דר׳ יוחנן בן ברוקח‪ :‬חילול ‪(r‬משורש בס׳ אחרון דיומא היאך‬
‫הוא‪ .‬דאמר רבא חיכי דמי מחלל‪ .‬בנון אנא בי׳‪ .‬שכשרואים תלמיד חכמ שעושר‪ .‬דבר‬
‫שאינו חנון חבריוח םליזוח ואוסרות חבל על כל הלומד תורה שאינו לומר מתוכה‬
‫אלא דברי תפלות‪ .‬ראו סלוני שלמר תורה כסה מעשיו מכוערים‪ .‬ח(ונמצא נוהנין‬
‫ברברי על ידו הילול ובזיון‪ .‬ולפיכך עשה נתילול השם שוננ כמדד עונשו ממנה‪.‬‬
‫שמצינו ס( כשרשת דברי ירמיה שתים שאלתי מאתך ונוי‪ .‬שנייה קשה‪ .‬שמצינו שויחר‬
‫חק׳ על ע־ו ולא על חילול השם‪ .‬י( שנאסר ואתם בית ישר׳ וכו׳ נלוליו לכו עבדו‪.‬‬
‫מר‪ .‬כת׳ שמ רא תחללו עור‪ :‬וקשה חילול השש ממדד‪ .‬יסזיר אפשר כצינעהכתוך‬
‫ביתו‪ .‬והילכך פירעון דידיה;פי הוי הסר מסדר שמחמירים עליו את דינו מן השמים שחרי‬
‫העולם תועים על ידו‪ .‬עיא אחד בשוננ‪ .‬כלומר אש עשאה בשוננ נובה ממנו בעניין‬
‫השננה‪ .‬בריא כ(מסני מר‪ .‬נחהייבו שונא־הס של ישראל שבאותו הדור כלאה ספני‬
‫שחשתחוו לצלס בימי נכוכרנצר‪ .‬וכי משוא פנים יש ברבר‪ .‬כלומר למד‪ .‬ניצולו חואיל‬
‫והשתחוו יחו כלים לגמרי‪ .‬ואמרי׳ חס לא עשו אלא לפנים‪ .‬משני אימתו של‬
‫‪-‬כוכדנצר‪ .‬ולא מפני שכוונחם לכך‪ .‬ואף חק׳ לא עשר‪ .‬עמחם אלא לסניס‪ .‬ובאותו‬
‫עיניין שחטאו כרע עסה‪ .!:‬והיינו פירעון דשוננ‪ .‬ולכתחילה חראה להם באילו חנונו‬
‫לכלוחס‪ .‬ואחר כך הצילם מיהי‪ .‬ואחד במזיד‪ .‬כלומר אס עשר‪ ,‬העבירה במזיד נובח‬
‫המקום ממנו בפירעון נמור בנלוי‪ .‬הילול השם היינו נמי מזיר‪ .‬אלא שבלבד המדד‬
‫יש בו חילול השם כאשר אשרש‪ .‬םיא אחד שוננ כחלמיד שלמד ומזלזל ב ה ‪ :‬על‬
‫מנח ללמד‪ .‬שאין רעהו לקיים לשי שאינו יכול או אשי׳ יכול אינו עושה אלא לעשות‬
‫לו שם‪ .‬על סנה שיקראמ ר׳‪ .‬ללמוד וללמד‪ .‬ולא יוחר‪ .‬מסשיקין בידו‪ .‬מן השמים‬
‫נוחנין לו ספק אף לעשותה‪ .‬שהמעשה עיקר‪ .‬במו שמצינז בשיא לא המדרש הוא‬
‫עיקר אלא המעשה‪ :‬אל תעשם עטרה‪ .‬שלא תלמוד דברי תורד‪ .‬על מנת להתנדל‬

‫ועיין אדר׳־נ פכ׳־ו‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ח ח ל י ם מזמור ל ׳ ד ‪ .‬ובשוב צדיק מ צ ד ק ו ונו׳ ) י ח ז ק א ל נ׳(‪ .‬יה( הנני‬
‫מ ק י ם עליך ר ע ה וגו׳ ו ש כ ב עמ נשיך לעיני ה ש מ ש ה ז א ה ‪ .‬כי א ת ה ע ש י ח ב ס ת ר ואני א ע ש ה א ח‬
‫ת ד ב ר ה ז ה נ ג ד כ ל ישראל ו נ ג ד ה ש מ ש כצ״ל‪ .‬ן( אין עושין לו כחנווני וכו׳ כ צ ׳ ל ו פ ר ״ ח ה ח ס ח נ ן‬
‫ה ח ס ב פ ר ק י א ב ו ת ווו ה י א רריב׳׳ב‪ ,‬כוונתו מ ם ו ת ר ח ל נ א ו ו ה ‪ ,‬ו נ ר א ה שנמשך ל ה א י א י ת א כקידושין‬
‫ס ׳ ע״יא ח נ ן ה ת ם אין טקיפין בחילול ח ש ם א ח ר שוגנ ו א ח ר מזיר מאי אין מקיפין א ם ר מ ר זוטרא‬
‫שאין עושים כהנווני‪ .‬ופירשיי אין עושין ל ו כתנווני הסקי![ ל א ר ם פ ע מ י ס ר ב ו ת ו ג ו ב ה ב ל ה ק פ ו ת י ו‬
‫י ה ד אין עושין כ ך ם ל ס ע ל ה ל מ ח ל ל ׳ ה ש ם א ל א נפרעין סיד‪ ,‬ועיין כחום׳ ש ס ד״ה אין מקיפין וכו׳‬
‫ר ל א כרירא לן ה א י ח נ ן ה ת ם ח י כ א חנן‪ ,‬ופירש ר־׳ח ר ק א י ע ל ס ש נ ה י נ ו ח נ ״ ל עיש‪ .‬ו ל פ י ו ר ע ת ו‬
‫מ ב ו א ר כ ד ע ת ה ר י ח ד ה נ ן ה ח ם קאי על ה מ ש נ ה דר׳ יוחנן בן ב ד ו ק א הנ״ל‪ .‬ז( מ פ ו ר ש ב פ ר ק אחרון‬
‫דיומא וכו• כצ־־ל יומא פ׳׳ו ע״א ד א מ ר ר ב א וכו׳ ולפנינו שט איתא ד א ש ר ר ב וכוי ו כ נ י ר ם ח ח מ ת ב ר‬
‫הוא בםט׳׳נ ו ב מ נ ה י נ ‪ ,‬ראו פלוני ש ל ט ד ה ו ר ה וכו׳ עיין ביומא שס‪ .‬ס ( וגטצאו נוהגי; ע ל ידו בדברי‬
‫חילול ובזיון כצ״ל‪ .‬מ( ב פ ר ש ח ר נ ד ׳ ׳ ד פ ׳ ה ז שתימ ש א ל ה ׳ וכו׳ ע״; פ ס י ק ת א ר ב ת י א ס ר ל י ה ט ה הדי!‬
‫ד כ ח י ב )משלי ‪ [jb‬שהים ש א ל ה י מ א ח ך ונו־‪ ,‬זבוי״ר פכ״ב‪ ,‬ו ב מ ד ר ש ה ח ל י ם י כ י ו ‪ .‬ולא י ד ע ת י ע ל א י ו ת‬
‫ס ק ו ם כיון ה מ ח ב ר ‪ .‬י( שנא׳ ו א ת ס ב י ת ישראל וגו׳ איש נלוליו לכו ע ב ד ו ) י ח ז ק א ל בי( כצ״ל‪ .‬ל א‬
‫חחל‪ 6‬עוד כ צ ״ ל )שט(‪ .‬נ ( מ פ נ י מ ה נ ח ח י י ב ו וכו׳ ט נ י ל ח י״ב ע״א ועיין מ ד ר ש ש ה ״ ש ס פ ו ק ז א ת‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪524‬‬

‫ולהחנח־ ולהתעמר בהן‪ :‬אלא הוי טלמדהלשם בוראך‪ .‬וסוף ו ע מ ד לבא‪ .‬ולא קורתם‪.‬‬
‫הד מלמד אותר‪ .‬לאחרים ולא ח;‪8‬ול שכר עליה‪ .‬ואל תעש עצמך כפועל הנשכר‪.‬‬
‫לחטוב עצים בקרדומו‪ .‬ולאכול מיניע כפיו‪ .‬ל(וטעםו של דבר מפורש כנדרים סרק‬
‫אין בין‪ .‬כדכת׳ (ראח למדתי אחכם חוקים וסשסטיס באשר ציוני ה׳ אלתי‪ .‬מהאני‬ ‫מ‬

‫למדתי בחנם אף אחס כחנם תלמדו למדנו שאסור עליה ליטול שנר‪ .‬ועוד כת׳ אמת‬
‫קנח ואל חםכור‪ :‬ו א ת אשר נהנו ל י ט ו ל שכר‪ .‬שסמכו על ‪ 710‬שמצינו באגדה‪.‬‬
‫שאין זה אלא שברביטול‪ .‬אבל שכר תורה אין כל כריח‪.‬יכולה לשער‪ .‬ומייממלמדי‬
‫תינוקות של בית רבן מותרין‪ .‬כדמסורש כאין כין המורד‪ .‬שאין נוטלין אלא שכד‬
‫שימור (זשכר פיסוקי טעמים‪ .‬יין היה אומר‪ .‬כבר פירשנו למעלה דבריו של הילל‪,‬‬ ‫ג‬

‫והכי קאמר ודאישתמש בתנא‪ .‬שמקבל שכר לימוד נתר חודה‪ .‬חלף‪ .‬עבר שברו‬
‫לעתיד‪ .‬ושוכ אין לו שכר אתר מכיון שנוטל עכשיו‪ :‬ור׳ אלעזר בר׳ צדוק הביאם‬
‫ראייה לדבריו‪ .‬שמדברי הילל למדנו שכל מי שיש לו הנאה כדברי תורה נוטלתייו‬
‫מן העולם‪ :‬שאינו מאריך יםיס אהרי כן‪ .‬הגיאות‪ .‬כסו הנשים ניאותות בהן‪ ,‬ומאי‬
‫גיאוחוח‪ .‬רוחצות‪ .‬וכמו שברא את אילו בעולמו לתגאות מהן כני אדם‪ .‬ס(ועדשיאותו‬
‫לאורן‪ .‬בגר של הנדלה‪:‬‬

‫ר׳ יומי אומר ב ל ה מ כ ב ד א ת ה ת ו ר ה גופו מכובד ע ל הבריות׳ ו כ ל ה מ ח ל ל‬

‫א ת ה ת ו ר ה גופו מחולל ע ל הבריות‪ :‬ר׳ ישמעאל ב ט אומ׳ החושך‬
‫עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא‪ .‬והגס לבו בהוראה‬
‫שוטה ר ש ע וגס רוח‪ :‬הוא היה אומ׳ א ל ת ה י דן יחידי שאין דן יחיד א ל א‬
‫א ה ד ואל ת א מ ר קיבלו דעתי שהן רשאין ולא א ת ה ‪:‬‬

‫כ ל המכבד את התורה‪ .‬שמלמדה לתלמיד הנון‪ .‬מ{ ואינה מניחה לא על גבי מיטה‬
‫ולא על םסםל‪ .‬ושאינו מניה לא הוסש על נכי ספר תורה‪ .‬ולא נביאים וכתובים‬
‫על נכי חומש‪ .‬זלא תלמוד על נכי נביאים‪ .‬ובירושלמי דםנילה אמר״ לא ישכ אדם‬
‫על ספסל שספר תורה נתון עליו‪ ,‬ומעשה בר׳ אליעזר כו׳‪ .‬ואם היה נתק על נכי‬
‫דבר אהר סותר‪ .‬ועד כמה‪ .‬ר׳ אבא בשם ר׳ הונא אמר טפח‪ .‬ר׳ ירמיה בשם ר׳‬
‫זעירא אמר אפי׳ כל שחו‪ .‬ועור מצאתי כירושלמי ס׳ מי שמתו‪ .‬חיבר‪ ,‬שהיא מלאה‬
‫ספרים מתנה מראשות המטה ואיגד‪ ,‬מחנה מרגליות המפח‪ .‬רבו[ בשמ ר׳ חונא אמור‬
‫והוא שתהא מטח נכוחה עשרה טסח‪-‬ם ולא יהו חבלי המטה נונעין בתוכה‪ :‬ועוד‬
‫מצינו בפנילת ירושלמית דםיקייא שהיא מליאה ספרים פ( או שהיו בתוכה עצמות‬
‫המת הרי אילו פסשילן לאחוריו ורוכב‪ .‬ומכאן יש ראייה להתיר מה שנהנז בני אדם‬
‫לרכוב וספרים אהריהם‪ :‬נוסו סכובר‪ .‬שמכברין אותו הכל‪ .‬נדבת׳ והסר ה׳ מעולפ‬
‫וער עולם על יריאיו‪ .‬שכל מי שחוא ירא חט הק׳ מושך עליו חוט של חסד‪.‬‬

‫קומחך‪ .‬י ל( ו מ ע מ ו ש ל ר ב י וכו׳ ג י י י ס ל״ו ע״א‪ .‬ב כ ו ר ו ת כ ׳ ע ע״א ועיין כחוש׳ שפ ד״ה אני וכו׳‬
‫ועיין ב ש ו י ת פ׳׳מ ה י א ס י ׳ ‪ .‬ע ״ ט ם ח ש־זשינ ע ל שי״ת חב׳׳ה ל ס ה ל א ה כ י א ראי׳ לדבריו מ ח א‬
‫דחולין ק ל י ד ע׳׳כ ה ה ו א ש ק א דדינרא וכו׳ ו כ ב י ה ק ד י מ ו כראי׳ זו בשרית תשב׳׳ץ ח י א סי׳ ק מ ׳ ב‬
‫ע׳׳ש ער סי׳ קט׳׳ט‪ .‬מ( ר א ה ל מ ד ת י א ה כ ם תקים ומשפטים ב א ש ו גוני ונו׳ ב ד י ל ‪ .‬וע־ד כ ת י ב א מ ת‬
‫ק נ ה ואל ת ט כ ר כצ״ל )משלי כ׳׳ג(‪ .‬נ( ושכר פ י ט ק מ ע ט י ם נדרים ל״ז ע״א‪ .‬ס ( ועד שיאותו ל א ו ר ה‬
‫ב ר נ ו ח נ״א ע״ב‪ .‬פ ( ואינה מ נ י ח ה ל א •!ל נ ב י ט י ט ה וכו׳ מ״ק כ י ה ע׳׳א‪ ,‬ל א ח ו מ ש ע ל גבי ס־׳ת‬
‫ובר עיין מ ג י ל ה כ־ז ע״א‪ .‬ועיין ירושלשי מ ג י ל ה ם׳׳נ ה״א‪ .‬וירושלמי כ ר כ ו ח פ ״ נ ח׳׳ה‪ .‬ועיין ט נ ח ו ח‬
‫ל ״ ב ע״ב‪ .‬פ( או שהיו ב ת ו כ ח וכו• ב צ י ל מפשיל! לאחוריו בצ*ל‪ .‬ועיין ב ר כ ו ת י״ת ע״א ובתיפ׳ ד י ה‬
‫דז־כב זכו׳ !בירושלמי ב ד נ י ת ש‪ .0‬וספדיס א ח ר י ה ם כצ׳׳ל‪ .‬ו ח ס ר ח׳ מ ע ו ל ם וגו׳ ) ת ח ל י ם ק״נ(‪.‬‬
‫‪525‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫צ(ומכבק אותו מתוך פרישותו‪ .‬המהלל‪ .‬שנוהג כה דרך מיון שאינו נוהר ככל אילו‬
‫שאמרנו‪ .‬העולם מכוץ אותו‪ :‬ההושך עצמו מן הדין אני קיבלתי שעל כרחינו אץ‬
‫לפרשן על הדיין‪ .‬לפי ק( שאץ לו לדיין אלא מה שעינץ רואות‪ .‬ועל בעל הרץ‬
‫צרץ לפרשו‪ .‬ומהו החושך עצמו מן הדין‪ .‬המתפשר עפ כעל דינו קורפ שירד לדין‪.‬‬
‫מורק ממנו איבה‪ .‬נופל משאר מעליו שאינו כא לידי כל אילו‪ .‬שכל הבאים לכיד‬
‫לפעק פענוחם מחקומשים זה עם זה‪] .‬ונעשיןן שונאיפ זה לוה‪ .‬ונזל‪ .‬פעמימ שיצא‬
‫חייב להכירו‪ .‬וכשהוא חפץ לריב עמו טוען מענה שהוא נפטר בה ונשבע לשקר‪.‬‬
‫וזהו ושבועת שוא‪ .‬ולי נרי שבהיטב יש לשרשו על הדיין ואעפיי שאין לו לדיין אלא‬
‫מה שעיניו רואות‪ .‬ל(מ׳מ פצינו כר׳ פלוני שהיה אומר כשהיה יוצא לדין ברעות‬
‫נפשיה לקטלא אדל‪ .‬כוי‪ .‬ולואי שתהא יציאת ככיאה‪ .‬ורב הונא דמעיף כי עשרה‪.‬‬
‫ואמר כי חיכי דמםטיץ שיבא ־ סכשורא‪ .‬שבשעת חכעס עונשין על הדבר‪ .‬כפו שטציגו‬
‫ב‪0‬׳ התכלת‪ .‬במסכת מנחות‪ .‬ש( שאמר לו רב קמינא למלאכא ענשיתו אעשה‪ .‬ואיל‬
‫בעידנא דאיכא ריתהא ענשינן‪ .‬וסיס אי איסשר להשמט אלא על ס* כיד‪ .‬שיפריד‬
‫כץ עצוסיס‪ .‬וישבית מדיינים‪ .‬ויסמוך על מה שכת׳ ועמכם ברבר המשפט‪ .‬שאץ לו‬
‫לדיין אלא םה שעיניו רואות‪ .‬דהואיל ולבו לשטים אץ עונשו םצוי‪ .‬ונזל‪ .‬שתרי נוטל‬
‫מזה ונותן לזה‪ .‬ומעמיס שטועה ברין ונמצא שהוא גזלן‪ .‬ושבועת שוא‪ .‬שקר‪.‬‬
‫כשטטיל עלץ שבועה והוא נשבע לשקר‪ .‬ח( כל העומדים שם נענשים כדכר כמו שפירשו‬
‫הכמים בם׳ שבועת העדות‪ .‬והוא שהטילה עליו והיה לו לעיין בדבר‪ .‬יותר על כולן‪:‬‬
‫והנס לבו בהוראה‪ .‬שמעתי‪ .‬שטגים לבו בהוראתו ואומר ראו כך ובך דנתי‪ .‬כך וכך‬
‫הייבתי‪ .‬שוטה‪ .‬דדי זה שוטה‪ .‬שהתורה אינה שלו‪ .‬ועוד שמא לא דן יפה‪ .‬רשע‪ .‬שלא‬
‫למד תורה אלא להתנאות בה‪ .‬ונס רוח‪ .‬שמראה בעצמו שאין דוגמתו בעולם‪ :‬ולי נר׳‬
‫והנס לבו בהוראה‪ .‬שקוסץ לעשות הוראה מתוך נסות הרוח אשר בו‪ .‬באדם שאומר בקי‬
‫אני יפה כדבר הזה‪ .‬שוטה‪ .‬שאינו מכין לאשורו‪ .‬שמתוך שהוא נמהר רוב פעמים נכשל‬
‫בדבר‪ .‬רשע‪ .‬שהוא קרוב למזיד הואיל ואינו חפץ לעיין ברבר‪ .‬כאותה ששנינו שאמר‬
‫ר׳ יועדה הוי זהיר בתלמוד ששעת תלמוד עולה זדון‪ .‬ונס דוה‪ .‬שממהר ומרניל עצמו‬
‫לעשות הוראה לעצמו למעשה להחנדל בו‪ .‬וכל סי שיש בו נסות הרוח שנוי הוא לפני‬
‫המקזם *'(כמו שפידשז דבזתי׳‪.‬במסכת ערכין וכהרבה• מקומות שנאסר נכה עינים ורחכ‬
‫לבב אתו לא אוכל‪ .‬כביכול אמר הק׳ אין אני והוא יכולין לדור כמדור אהד‪ .‬אלא אחד‬
‫זה דקי‪ .‬וכן הוא אומר והוא באהד מי ישיכט‪ .‬שהק׳ דן באחד‪ .‬ומי יוכל להשיבנו‪ .‬אבל‬
‫בני אדם אין דנץ פחות משלשה‪ .‬שמתוך שהם שלשה נושא־ן ונותנין בדבר‪ .‬ומוצ״יאין‬
‫את הדין לאמיחו‪ .‬לפיכך אל תהי דן יהירי‪ .‬ר־א אל תהא רניל לדון יחידי‪ .‬ואשיי שיש‬
‫עמך שנים‪ .‬ותוכל לשאר להט בדבר המשפט‪ .‬צריך שיעסקו בדין כמוך ואל תאמר קבלו‬
‫דעתי‪ .‬אל תכריח שוס אדם צ( לדון לפניך‪ .‬ולומר לבעלי דינין קבלו דעתי‪ .‬ויעשה‬
‫האהד עם ועירו כמה שאדון לפניכם‪ .‬שהן רשאין‪ .‬מה טעם‪ .‬לסי שהם הרשות בידם‬
‫או לקבל או לילך לפני אדם אחר‪ .‬מאחר שלא קכלוך עליהם לדיין‪:‬‬

‫צ( ומכברין אווזו מ ח ו ך פרישותו עיין מ ד ר ש ב י ד ר ‪0‬׳ חי‪ ,‬וארר‪-‬כ פ ר ש ה כ•־!‪ .‬י!( שאין לו לויי! א ל א‬
‫וכר ס נ ח ד ד י ן ר ע״ב‪ ,‬ב״כ ק ל ״ א ע׳׳א‪ .‬נ ד ה כ׳ ע״ב‪ .‬ונעשין שונאיט ז ה לוה כג׳יל‪ .‬כ( ט ״ ס ם י י ט‬
‫בר׳ פלוני וכו׳ ס נ ה ד ר י ן ז׳ ע״ב ר ב כי ה ו ה אתי לבי רינא א מ ר ח כ י ברעות נפשיה וכוי ורכ ה ו נ א רמכני!*‬
‫בי ע ש ד ח זכו• כ ז ד ל ד י ש ו כ ה י ד ׳ ו ה ‪ •1‬ע ״ כ ‪ .‬ש( שאמר לו ר ב ק פ י נ א ל ס ל א כ א וכו׳ מ נ י ע ת ט ״ א ע׳׳א‪.‬‬
‫ע ל מ ה ש כ ת ו ב ו ע ם כ ס ב ד ב ר ה מ ש פ ט ) ד ״ ה ב י*ט‪ .1‬מ( כ ל ה ע ו ס ד י ם שם נענשים וכו׳ כצ*ל עיין‬
‫ש ב ו ע ו ת ל״ס »"*• וע״ב‪ .‬וג׳׳ל ב פ ר ק ש מ ע ו ה הדיינין‪ .‬ששהוך שהוא נ מ ה ר ו כ ר כ‪*1‬ל‪ (h .‬כ מ ו‬
‫שפירשו ר ב ו ה י ט וכו׳ ערכין ט*ו ע׳׳ב‪ .‬שנא׳ נ כ ה עיניש ו ר ת ב ל כ כ אתו ל א אוכל כור׳ל ) ת ח ל י ט ק י א ( ‪.‬‬
‫וחוא נ א ח ד ו ס ו ישיבט וכו׳ ) א י ו ב כ״נ(‪ .‬ב( ו א ל ה ב ר י ת שום א ד פ לדון לפניך כ**ל‪ .‬ד כ ה י ב א ר ך‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪526‬‬

‫ר׳ יונתן אומר כ ל המקיים א ת ה ת ו ר ה מעוני סומו לקיימה מעושר‪ -‬וכל‬

‫ה מ ב ט ל א ת התורה מעושר סופו ל ב ט ל ה מעוני; ר׳ מאיר אומר הוי‬
‫ב ע ס ק ועסוק בתורה׳ והוי ש פ ל רוח בפני כ ל אדם׳ ואם ב י ט ל ת מן‬ ‫מעט‬
‫ה ת ו ר ה יש ל ך בטלים ה ר ב ה כנגדך׳ ואם ע מ ל ת ב ת ו ר ה יש ל ך ש כ ר ה ר ב ה‬
‫ליתן ל ך ‪:‬‬

‫מעוני‪ .‬כעוד שהוא עגי‪ .‬דכח׳ אורך ימים בימינה‪ ,‬למיימינימ בה‪ .‬נ(וכל שכן עושר‬
‫וכבוד‪ .‬ובשמאלה‪ .‬למשמאילימ בה עושר וכבוד מיהא איכא‪ .‬וכל חמבטלח‬
‫מעושר בעוד שהוא עשיר‪ .‬םוםו לבטלה מעוני‪ .‬שאינו יכול ללמוד מרוב דוחקתו ועניותו‪.‬‬
‫שטרוד אהר מזונותיו‪ .‬ומקרא דאיתינן שמעינן לה דדברי תורה מכלל הן אי‪1‬ה שומע‬
‫לאו‪ .‬ומכלל לאו הן‪ .‬למי שלומדה עושר וכבוד‪ .‬הא אינו לוטדה ותהי להפך‪ :‬הןי ט‪££‬‬
‫בעסק‪ .‬בסחורה‪ .‬שתעשה עסקץ מועטץ בשאר דברים‪ .‬ותעסוק בתורה‪ .‬ושםל רוח בשני‬
‫כל אדם‪ .‬ואף הוי שסל רוח בשני כל אדם ותחיה‪ .‬יותר‪ .‬כמו שאמרו חכמים ל( הוי קבל‬
‫וקיים‪ .‬וזהו שאמרו בחלק ובחורת כהנימ‪ .‬ה(מיכן אמרו בית אסל אין םותהין לו חלונות‬
‫לראות את ננעו‪ .‬אט בטלת מן התורה ט׳‪ .‬שנו רבותינו במשנה ר׳ נתן‪ .‬הוא היה אוסר‬
‫כל השוקד על דברי תורה הרבה שקדנימ כננדו‪ .‬וכל המבטל מדברי תורה טוסרים לו‬
‫הרבה בטלים כנגדו‪ ,,‬זאב‪ .‬ארי‪ .‬נמר‪ .‬ברדלס‪ .‬נהש‪ .‬ניימ‪ .‬וליםטין‪ .‬באימ וםקיסין אותו‬
‫ונסדעיםממנו‪ .‬שנאמר אך יש אלהים שםטים בארץ‪:‬‬

‫ר׳ אלעזר בן יעקב אומר העושה מצוה א ח ת קונה לו פרקליט אחד‪ .‬והעובר‬
‫עבירה א ת ת קונה לו קטיגור א ח ד ת ש ו ב ה ומעשים טובים כ ת ר י ס‬
‫בפני הפורענות‪.‬‬

‫פ ר ק ל י ט אחד‪ .‬םליץ יושר‪ .‬שהםצוה עומדת לו למליץ‪ .‬כרכתיב והלך לסניך צדקך‪.‬‬
‫ואומר בהתהלכך תנחה אותך‪ .‬והקיצות היא תשיהך‪ .‬לעולם הבא‪ .‬קטינןר‪ .‬וכן‬
‫דילטוד‪ .‬רכיל בנימטריא‪ .‬ושניהם לשץ יוון‪ .‬ואני נהוג לסרש קטינור‪ .‬קמי תנרא‪ .‬כלומר‬
‫כעל קטטה ותגר‪ .‬או קני תגרא‪ .‬וסניגור‪ .‬םני תנרא‪ .‬קטיגור‪ .‬אנקוויירש בי‪ .‬עומדין לו‬
‫למגן‪ .‬ומקדיסין לפניו‪ .‬וםונרין בעדו מסגי הסורעגות‪ .‬תריס‪ .‬הוא המגן שלסני אדם‬
‫בםלהסה להכות כו מפני ארב הנלחם בו‪ .‬ומחזיקין אותו‪ .‬לשון ׳(תריסי חנויות‪:‬‬

‫ר׳ יוחנן ה ס נ ד ל ר אומי כ ל כניםייא שהיא ל ש ם שמים סופה להתקיים׳‬

‫ושאינה ל ש ם שמים אין סופח להתקיים‪.‬‬

‫ה ס נ ד ל ר ‪ .‬כך שמו‪ .‬בניסיי*‪ .‬אםיסה‪ ,‬וכן בית הכנסת‪ .‬בית האסיפה‪ .‬שהיא לשם שטים‪.‬‬
‫שנאספו כאהד ללמוד וללמד‪ .‬סוסה להתקיים‪ .‬אף באתרית הימים‪ .‬היא‬
‫•מתקיימת עדיין‪ .‬שעומדת לאורך ימים‪ .‬אין סוסה להתקיימ‪ .‬שהק׳ מכניס ומעביר ת ה‬

‫יט<ם ב י ם י נ ח וגו׳ ) ם ש ל י ג׳(‪ .‬נ( וכש״כ עושר וכבוד ובו׳ ש כ ח ס״ג ע״א‪ .‬י{ הוי ק ב ל וקיים כור׳ל‬
‫ס נ ה ד ר י ן י״ד ע״א‪ ,‬ושם צ״ב ע״א‪ .‬יה( מ ב א ן אמרו ב י ת א פ ל עיין‪ .‬סנהדרין צ׳׳ב ע״א‪ ,‬תו׳׳ב פ׳ ם ג ו ר ע ‪.‬‬
‫נגעים ס״ב ם ש נ ה נ׳ ש ט רביחינו וכוי‪ .‬ו( כ ל ה ש ו ק ו ע ל רברי ח ו ד ה •ובו׳ ח ר ב ה שקדנים וכר‬
‫כצ״ל וליתא באדר״נ שלפנינו׳ והובא בסר׳׳ש ע ל א ב ו ת פ״ד ט ש נ ה ‪ .‬ס י ב ׳ ו ד ל והר׳ יצחק כו״ ש ל ם ה‬
‫ד ל כ ח ב כי ם פ ז ר ש כ כ ר י י ה א כל ה ס כ פ ל מ ד ב ר י ת ו ר ה ה ד נ ה נ ט ל נ י פ כגגד! ארי זאב ב י ל ל ם נ ח ש‬
‫גייסות ו ל ס ט י ם ב א י ס עליו ונפרעיס מ ס ט ‪ ,‬שניו' א ך יש א ל ה י ט שפטיש ב א ר ץ עכ׳׳ל ו נ ר א ה כי ג ם‬
‫לפני ב ע ל מד׳״ש ל א ח י ה ז ה באדר״נ עיש‪ ,‬א ך יש א ל ה י ט שפטים ב א ר ץ כ ‪ 1‬ל ) ת ח ל י פ נ ״ ח ( ו ה ל ך‬
‫ל פ נ י ך צ ד ק ך )ישעיה נ ״ ח ( ‪ .‬ב ח ת ח ל כ ך ת נ ח ח א ת ך וט• ו ח ק י צ ו ח ונו׳ )משלי ו׳(‪ (» .‬תריפי חנויות‬
‫‪527‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫קנאה ביניהן‪ .‬ומחפלבין כדרך שעשה נדוד הפלגה‪ .‬וכן מפורש כסוף ‪.‬משנת ר׳ נתן‪.‬‬
‫כניםייא שהיא לשם כמנוד‪ .‬י‪0‬זו כניםיית אנשי כנסת הנחלה‪ .‬ושלא לשם שמים‪ .‬של‬
‫אנשי דור המלגה‪:‬‬

‫ר׳ אליעזר אומ׳ יהי כ ב ו ד ת ל מ י ד ך חביב עליך ״זכבכוד חבירך‪ .‬וכבוד‬

‫חבירך כמורא ר ב ן ‪ /‬ומורא ר כ ך כמורא שמים‪:‬‬

‫כ כ ב ו ד תבירך‪ .‬ואל תנהונ בתלמידך סנהנ בזיון‪ .‬אלא גהמ בו כבוד בשם שאתה זקוק‬
‫לנהונ בכור בחבירך‪ .‬ולא שיעשה שניהן שוין‪ .‬אלא שיעשה בו כיוצא בו‪.‬‬
‫כדרך שעשה משה ליהושע‪ .‬שאמר לו בחר לנו אנשים‪ .‬שאם אתה אומר בכבוד תבירך‬
‫ממש‪ .‬דבר זה אי אפשר‪ .‬שהרי הוא אומר ומורא הבירך כמורא רכך וכיוצא בו שנינו‬
‫בתכלת‪ .‬י(תכלת ח ט ה לים וים דומה לרקיע‪ .‬ורקיע דומה לכשא הכבוד‪ .‬דוסח לרומה‬
‫‪.‬כ(בטשנת ר׳ נתן‪ .‬ובמכילחי סצאח*‪ .‬יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך‪ .‬מלמד שיהא‬
‫כבודו של אדם חביב בכבודו‪ .‬ל( ילמדו כל אדם ממשה‪ .‬שאמר ליהושע תלמידו כתר לנו‬
‫אנשים‪ .‬ולא אמר בחר לי‪ .‬אלא לנו‪ .‬שעשאו כמותו‪ .‬ומניין שכבוד חבירו חביב עליו‬
‫ככבוד רכו‪ .‬שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת‪ .‬והלא‬
‫קטן טמנו היה‪ .‬אלא עשאו רבו‪ .‬ואע־ס שקטן היה‪(" .‬כמו ששנינו במסכת עירובין‪ .‬ביון‬
‫שקטן מטנו היה‪ .‬ואהרן נביא כמותו היה ועוד כת׳ הוא יהיה לך לפה‪ .‬הואיל וכן דיי‬
‫אמ עשאו כמוהו‪ .‬ומורא רכך כמורא שמיס‪ .‬שנאמר נ( ויען יהושע בן ינון‪.‬משרת משה‬
‫טבחריו ויאמר אדני משה כלאם‪ .‬הייבין הן כלייה‪ .‬שקלם כננד שכינה‪ .‬שחייבין כלייה‬
‫על שדברו כננדו כאילו דיברו ננד שבינה‪ .‬שהיו מתנבאים ואומרים משה מת ויהושע‬
‫מכנים אח ישר׳ לארץ‪(? .‬ובסנהדרין איח דא מלא‪ .‬ע‪-‬א יהי כמד חלמירך חביב עליך‬
‫כשלך‪ .‬סברא הוא‪ .‬שהרי אתר׳ מתפאר בו וכבודו הוא ככורך‪ .‬שאומרים ראו תלמיד הנון‬
‫זה שליפת סלוני תורה‪ .‬ובכך אתה מתכבד‪ .‬ול‪:‬ך דין הוא שיהא בבורו הביב ויקר עליך‬
‫כשלך‪ .‬כלומר ככבוד עצמך‪ .‬אבל בכבוד הבירך לא מצי למיתני הביב עליך כשלך‪ .‬כי‬
‫היבי דתנא בתלמידו‪ .‬שהרי אין לו הלק בכבוד הכירו‪ .‬דמה טיכו של כבוד תכירו אצל‬
‫כבוד שלו‪ .‬ולכך נלה כבוד חבית כמורא רבו‪ .‬שיהא מקובל עליו כבוד חבירו כמוראת‬
‫רבו‪ .‬ולא ככבוד רבו‪ .‬ומורא רבך כמורא שמים‪ .‬אין חימא בדבר‪ .‬דהא דרשינן את י־י‬
‫אליך תירא‪ .‬לרבות תלמידי חכמימ‪ .‬ע( ככל שעה‪ .‬וכל שבן שחייב לירא אתרכז‪.‬‬
‫ס(וכפ־אדקידושין מפי מורא היכי דמי‪ .‬לא ישב במקומו‪ .‬לא יעבור על דבריו‪ .‬צ(אבידתו‬
‫ואבידת אביו‪ .‬רבו קדמת‪ .‬כאילו מציאות‪:‬‬

‫מ( זו כניסיוה אנשי כ נ ס ת ה ג ד ו ל ה ובו׳ א ד ר ‪ -‬נ סוף פ י ס ושם נ״א נ ג \ ן ‪ ,‬נ נ ש ת‬ ‫כיצד‪ .‬י״א ע׳׳ב‪.‬‬
‫ישרלול לפני ה ר סיני‪ .‬מ( כ ב כ ו ר חבירך‪ ,‬ולפנינו א י ח א ה כ י כ עליך כ ש ל ך ועיין ב פ ס י ק ת א ר ב ת י‬
‫פי״ב ס ב א ן שצריך א ר ם ל ח ל ו ק כ ב ו ד ל ת ל מ י ד י ו כטוהו‪ .‬ו ב ס ד ״ ש ה ג י ר ס א ב ה ס ת ב ר ועיין בתוס׳'יר׳ט‪.‬‬
‫ש א ס ר ל ו כ ה ר ל נ ו אנשיס ) ש ם ו ת י־ו(‪ .‬י( ה כ ל ח ר ו ס ה ליס ובר ס ו ט ה י׳׳ו ע״א‪ ,‬ט נ ח ו ח ם׳׳ג ע״ב‪.‬‬
‫חולין ס״ט ע׳׳א‪ .‬ובירושלמי ב ר כ ו ה פ י א ה׳׳כ מוסיף וים ד ו מ ה לעשבים ועשבים לרקיע וכוי ו ה ו ב א‬
‫כ ח ו ס ׳ ס ו כ ה לי׳א ע׳׳ב ד״ה ירוק וכוי‪ .‬ו כ מ ד י ר פ י ר סי׳ יי‪ .‬ושם י״ר שיי י• ו ש ס פי י״ו! ו כ נ ז ד ר ש‬
‫ח ה ל י ם מזמור כ״ד ס פ נ י ש ה ח כ ל ח ר ו מ ח לעשבים וכו׳ יעיין כספרי ם׳ ש ל ח ‪ .‬נ ( כ פ ש נ ת ר׳ נ ת ן‬
‫ו ב מ כ י ל ח א ובו׳ חוא באדר׳ינ ס ר ק ב״ז‪ ,‬ו ב מ ב ל ח א פ ר ש ה ב ש ל ח ‪ .‬צ( ילמדו כ ל א ר ם מ מ ש ה כצ׳׳ל‬
‫‪ (n‬כ מ ו ששנינו במם־ עירובץ‪.‬‬ ‫וכן ה ו א בארר״נ שט‪ .‬א ל נ א ת ש ת עלינו ח ט א ת כצ״ל ) ב מ ד ב ר י״ב(‪.‬‬
‫ע י ש נ״ר ע״ב׳ ועוד כ ח י ב ה ו א יהיה ל ך ל פ ה ) ש מ ו ת ר׳(‪ .‬נ( ויען יהושע בן נון ט ש ר ח מ ש ה‬
‫ס ב ה ר י ו ) ב מ ד ב ר י״א( מ ש ה מ ת ויהושע מ כ נ י ס וכוי ס נ ה ד ר י ן י״ז ע׳׳א‪ .‬ס ( ו ב ס נ ה ד ר י ן איה דא בענין‬
‫א ה ד ע״ש ועיין באדד״נ סוף פכ״ז‪ .‬ע( ב כ ל ש ע ה ר״ל ב פ ר ק כ ל שעה ס ס ח י ס ב״ב ע״ב‪ .‬פ ( ובפ״א‬
‫ל( א ב י ד ת ו ו א כ י ד ת אביו רבו ק ו ר ס ת ‪ .‬ת כ י א י ח א ב מ ש נ ה כ י מ‬ ‫דקידושין ס פ ר ש ובר ל״א ע י כ ע י ש‬
‫ל׳־נ ע״א א ב י ר ת אביו ו א ב י ד ח רבו ש ל רבו ק ו ד מ ת ו נ ר ו ה מ ח ב ר ה ע ה י ק כקיצור נ ד ר כ ו ב כ ס ח מ ק ו מ ו ת ‪.‬‬
 ‫מחזור מטרי‬ ‫‪528‬‬

‫ר׳ יהודה אומ׳ ה ר זהיר ב ת ל מ ו ד ששגגת ת ל מ ו ד עולה זדון‪:‬‬

‫הוי זהיר בתלמוד לידע ולהבין דקדוקי הטעות‪ .‬שאם שעת בתלמוד ומריחה שלא‬
‫כהוגן חשוכה •היא עליך אותה שעה כזדץ‪ .‬׳*נסרעץ ממך כאילו עשית במדד משגי‬
‫שהיה לך ללמד יםה ולא למדת‪ .‬ק( וכן משורש בם׳ אילו מציאות והנד לעמי סשעמ‬
‫ולכיח יעקב חטאחם‪ .‬הנד לעמי םשעמ‪ .‬אילו תלמידי הכמיס ששעות חשובות להם‬
‫כזדונות‪ .‬ולבית יעקב הטאתט‪ .‬אילו עטי הארץ שזרונוח חשובות להם כשנבוא סשעים‪.‬‬
‫אילו המרדים‪ .‬וחטאים‪ .‬אילו השננות‪ .‬כדמ^בח ביומא ם׳ בתרא‪:‬‬

‫ר׳ שמעון אומ׳ ש ל ש ה כ ת ר י ם הן׳ כ ת ר ת ו ר ה ו כ ת ר כהונה ו כ ת ר מ ל כ ו ת‬

‫ו כ ת ר ש ם ט ו ב ע ל גביהם‪:‬‬

‫ש ל ש ה כתריס הן‪ .‬י(נ׳ !דים הן‪ .‬כמו ששנינו במס• יומא‪ .‬ור זהב שבארון סימן לכתר‬
‫תורה שבו‪ .‬וזרו של שלהן סימן לכתר מלכות‪ .‬שלהן של מלכים‪ .‬זרו של‬
‫מזבח סימן לכתר כהונה‪ .‬זרו של ארץ‪ .‬ועשית זר זהב למםנרתו סביב‪ .‬זר מזכה כת׳ כסו‬
‫כן‪ .‬ועשית לו זר סביב‪ .‬תשמיש המזבחות כהניס זוכים במתנותיהם‪ .‬זד שלחן‪ .‬דכתיב‬
‫ועשיח זר והב למסנרחו סביב‪ .‬הוא סימן לכחר םלכוח‪ .‬ששלחנם נרול וחשוב משאר‬
‫שלחנות‪ .‬וכהנים זכו משלחן נכוה‪ .‬ובתר שם טזב עולה על גביהן‪ .‬על ידיהן כא שם‬
‫טוב לאדם‪ .‬אם נזהר בהם כמידה וכשורה‪ .‬ונוהג עצמו כדין‪ .‬שהרי עסק בתורה לשם‬
‫שמיס‪ .‬נמצא שמכיא שם טוב עליו‪ .‬ואומר אשרי מי שיצא ווי! מחלציו‪ .‬ראו פלוני‬
‫שלמד כמה מצות קיים‪ .‬וכן כהן הזהיר בעבודתו ומזורז שלא להביא קדשים לבית הפסול‬
‫יוצא עליו שם טוכ על כך‪ .‬וכן מלך המושל בעמו ומנהיג את בני דור בצדק וסשסט‬
‫יוצא עליו שם טוב‪ :‬על נביהן‪ .‬כמו ט( היו עושין אילו על נב אילו‪ .‬ךמסכת ביצה‪ .‬וכמו‬
‫םטבילץ על נבס‪ .‬כך קבלתי‪ ..‬ולי נראה על גביהן‪ .‬למעלה מכולן‪ .‬שאץ לך בהם‬
‫מתקיים בלא טוב שאם אעו נוהג עצמו כרין ואם אינו קונה שם טוב הכל מבדם אוחו‪.‬‬
‫ונמצא כתרו בטל‪ .‬ועוד כחי טוב שם משמן טוב‪:‬‬

‫ר׳ נהוראי אומ׳ הוי גולה למקום תורה׳ ואל ת א מ ר שהיא ת ב א אחריך‬
‫שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען‪ :‬״(הוא היה אומר‬
‫אץ בידינו שלוות רשעים ואף ל א ייסורי הצדיקים‪:‬‬

‫ר׳ נהוראי‪ .‬א( הוא ר׳ אלעור בן ערך‪ .‬כסו שפירשו חכמים בשבת ם׳ חבית‪ .‬ונקרא שמו‬
‫נהוראי על שמנהיר עיני הכמים בהלכה‪ .‬ובא מעשה לידו‪ .‬שנמשך אחר חיץ‪.‬‬
‫ונשתבהה סמנו תורתו‪ .‬ובקשו עליו רחמים וחורה לו‪ .‬הוא שהיה אומר הוי נולה למקום‬
‫תורה‪ .‬לא בדרך שעשיתי אני‪ .‬שנליתי למקום ליצני הדור השותים במזרקי יין‪ .‬ונמנעו‬
‫חלמידי חכמים לבא אהרי אלא הוי נולד‪ .‬למקום חורה‪ .‬למקום תלמידי הכמימ‪ .‬ואל‬
‫תאמר בלבך שהיא תבא אחרי‪ .‬שיבואו תלמידיך אחריך וחחזור תלמודך על ידמ‪ .‬והוסף‬

‫ק( וכן מפורש ב פ ר ק אלו מציאור‪ ,‬ב ״ ם ל״ג ע״‪ ,:‬ו ה ג ר ל ע ס ׳ פשעם וגו׳ )ישעיה נ*ח(‪ .‬נ ד ם ו כ ח ביוטא‬
‫וכוי ועיין ב ה נ ח ו מ א פ ר ש ה ויקרא ס ״ ו׳ שנו רביחינו ש ג ג ת ה ל מ ו ד וכוי‪ .‬ל( ש ל ש ה זרי‪ -‬הן וכוי‬
‫יומא ע׳יב ע״ב‪ ,‬אדר״נ פמ׳׳א‪ .‬מדש״ר פל״ד‪ ,‬בסד״ר פייר‪ .‬ופי״ר ו ב מ ד ר ש ק ה ל ח פ׳׳ז‪ .‬פ( היועושין‬
‫אלו ע״ג אלו וכו׳ עיין ביצה י״ז ע״ב‪ ,‬י״ת ע׳יב‪ ,‬י״ט ע׳׳א‪ .‬ט ו ב שם מ ש ט ן ט ו ב כצ׳׳ל ) ק ה ל ת וי(‪.‬‬
‫‪ (n‬הוא ה י ה אומר אין בידינו שלווה ובו׳ לפנינו ב מ ש נ ה א י ת א ר׳ ינאי אומד אין בידינו ל א מ ש ל ו ת‬
‫‪ (b‬הוא ר׳ אלעזר כן ערך וכו׳ עיין ש ב ת קט״! ע י ב ‪ ,‬וארר״נ םיןז פי״ד‪.‬‬ ‫וכו׳ וע׳׳ש בפירש ח ר ב ‪.‬‬
‫‪529‬‬ ‫םחזור וייטרי‬

‫מתוך כך על שםועתך‪ .‬כדרך שאמרו חכמים נ( הדנה לימדתי מרבותיי כר‪ .‬ומתלמידיי‬
‫יותר מכולן‪ .‬שהרי הביריך יקיימוה בידך שאם תשכחנה יבקשו עליו רחמים כדרך שביקשו‬
‫עליי‪ .‬דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא‪ .‬ואתה אל בינתך אל תשען‪ .‬לומר שאתה‬
‫מחזיר הכל מחוך שלסולך‪ .‬נ( כדרך שעשה עחניאל בן קנז שהחזיר מתוך םלמלו הלכות‬
‫שנשתכחו בימי אבלו של משה‪ .‬במו ששירשו חכמים נמסכת תמורה‪ .‬תה אשר כתוב‬
‫)איש( אשר יכה את קרית םשר‪ .‬סםרי הלבות‪ :‬י(ולכך לא תשיב כלב בריש תענית‬
‫בהדי אותם ג׳ ששאלו שלא בחונן דמובמח היה כלב שלא יוכל להחזיר אותם הלכות‬
‫אם לא אדם מיותם שאין בו שום םסולת‪ .‬כ־ש‪ .‬ואל בינתך אל תשען‪ .‬סוף מקרא הוא‬
‫בסםר משלי‪ .‬ולצחות לשון תסס לו לשון המקרא‪ .‬ה(וכסו מקץ השינול‪ .‬כוכת־ם ולכך‬
‫קא׳ הוי נולה כר‪ .‬נלוח קרי כאדם שנעתק ממקום זה ונתקע במקום אחר‪ .‬ו( ולדברי‬
‫האוסר כהבית שאין זה ר׳ אלעזר בן ערך כך אנו מסרשין אותה‪ .‬הוי נולה למקום שהרב‬
‫שם ואל תמתין ותאמר שהיא חבא אחרי‪ .‬שהרי הביריך יקיימוה בידך‪ .‬הביריך שהלכו‬
‫מאצלך לשם ללמוד‪ .‬הס יקיימוה בידך לכשיבואו‪ .‬שישאו ויתנו עמך‪ .‬לסי שאינו רומה‬
‫שומע ם‪ •0‬הרב לשומע מ‪0‬י חלםיד‪ .‬ואחה &ל בינתך אל תשק‪ .‬שהרי אץ התורה‬
‫מתקיימת ביחיד‪ .‬חרב על הבדים ונואלו‪ .‬ולכך הוי נולה למקום הרב‪ :‬אין בידינו שלוות‬
‫רשעים‪ .‬אני קיבלתי אין בידינו לידע מדוע דרך רשעים צלחה‪ .‬ולמה צריקיד נידונין‬
‫בייסורין‪ .‬ולי נר׳ אץ בידינו בוי‪ .‬לעולם ישתדל אדם לקנות היי העולם הבא‪ .‬שהי־י יש‬
‫סשק ביריט לעשות‪ .‬כי נם יודע אני שאין חשובים הרשעים לםני הקי‪ .‬שהרי אין בידינו‬
‫משלוות רשעים שאין לנו שלווה כראוי לרשעים‪ .‬שנאמר שלו כל בנדי בנר‪ .‬ואומר‬
‫ומשלם לשונאיו אל סניו להאבידו‪ .‬ומימ יורע אני שאין אנו חשובץ לומר דיי לנו במה‬
‫שעסקנו במצות עד עתה‪ .‬שהרי אין ייסורין באים עלינו בייסורי הצדיקים אלא ייסורין‬

‫של םירענות הן‪:‬‬

‫ר׳ מתיא בן ח ר ש אום׳ הוי פקדים לשלום ב ל א ר ס והוי זנב לאריות ואל‬
‫תהי ר א ש לשועלים‪:‬‬

‫כ ל אדם‪ .‬ואסי׳ לשלום נוי הוי מקדים‪ .‬ושואל בשלומו משני דרכי שלום‪ .‬באותה שאמו­‬
‫ר׳ יוחנן !(לעולם לא הקדימני ארס שלום כעולם‪ .‬ואשי׳ נוי בשזק‪ .‬והוי זנכ לאריזת‪.‬‬
‫כבודך לעשות עצמך זנב לאריוח‪ .‬ולהששיל עצמך לילך אחיי תלמידי חבםיס• מלהיות‬
‫ראש לשועלים לאנשים קלים‪ .‬שאינם חשובים אלא כשועלים חללו‪ .‬ומצאתי לו מן‬
‫המקרא הולך אח חכמים יחכם‪ .‬מי שעושה עצמו טסל לחכמים יחבש‪ .‬באותה ששנינו‬
‫ח( את כשרו את הטשל לבשרו‪ .‬ורוע כסילים ירוע‪ .‬מ* שנעשה ראש ושרנס לכסילים‬
‫ורועם‪ .‬ידוע‪ .‬יתמצץ‪ .‬א־ט משתכר כלום משבר עצטוחיו וטחיינע לחנם‪ .‬כמו שאנו מתינ•‬
‫עשוק ורצוץ‪ .‬עשוק ורעיע‪ .‬לשץ סובה רעועה וסולם רעוע‪ .‬או יש לומר ידוע‪ .‬סופו‬
‫שםרועע ונוםל‪ .‬כנוסל בדרך שמצינו כאליםלך שנעשה ראש לאנשי שכם ונשלו באחת;‬

‫ו מ ד ר ש ק ה ל ה פ י ז סי׳ כרו‪ .‬נ ( ה ר ב ה ל מ ד ת י ס ר כ ו ת י ו נ ר ה ע נ י ה ז׳ ע ׳ א ‪ .‬מ נ ו ת ״ ע״א ע ־ ש ‪.‬‬

‫נ ( נ ו ע שעשה• עהניאל ב! ק נ ז ובר ח כ י ר ה מ״ז עיא‪ .‬אשר י כ ה א ח ק ר י ה ס פ ר כצ״ל )שופטים א׳(‪.‬‬
‫י ( ולכך ל א ח ש י ב כ ל ב וכוי עיי! ה ע נ י ה ד׳ ע׳־א ועם׳ ד״ה שלשה ובו׳ וא״ח אטאי ל א השיב נ ל ב‬
‫בן יפונה וכוי ועיין מ ר ב י ״ ר פ ר ש ה ס׳ ו ס ד ד ש וי׳׳ד פל׳׳ו ר ח ש י ב ב א ס ה ר׳ חן ש ח ב ע ו שלא כ ה ו נ !‬
‫ותשיב נ ם כ ל ב בהדייהו ע׳יש‪ .‬סוף מ ק ר א הוא ב ס פ ר ס ש ל י )משלי גי(‪ .‬ה( ו ב ס ו יוקץ ה פ י ג ו ל‬
‫בזגהים‪ ,‬כוונחו ל מ ל י צ ה מ א מ ר ר ב א ו כ ה י ם ל״א ע׳־א ויקץ כישן הפיגול והוא לשון ה ב ה ו ב ) ח ה ל י ם ע״ח(‪.‬‬
‫ו( ולדברי ח א ו מ ר ב ח ב י ת שאין ז ה וביי ׳‪,‬־יין ש כ ה קס״ז ע״ב‪ .‬שזיו כ ל בונד׳ ב ג ר ) ־ י מ י ה ״ ב ( ‪.‬‬
‫‪ (c‬מ ע ו ל ם ל א ה ק ד י מ נ י א ד ם שלום וכו׳ ב ר כ ו ת י־ז ע׳׳א‪ .‬ה ו ל ך א ת ח ב ט י ם י ח כ ם )משלי ״ ג ( ‪ .‬פ ( א ח‬
‫בשרו א ת ה ט פ ל וכו׳ פ ס ח י ם ב ״ ב ע׳יב‪ .‬עשוק ורצזץ ) ר ב ר י ס ב ״ ח ( כ ד ר ך שסצינו ב א ב י ס ל ך ) ? צ פ ס י ם טי(‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪530‬‬

‫ר׳ יעקב אומ׳ העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם ה ב א ו ה ת ק ן ע צ מ ך‬

‫בפרוזדור כדי ש ת כ נ ס ל ט ר ק ל י ן ‪ :‬הוא היה אומר יפה ש ע ה א ח ת‬
‫כ ת ש ו ב ה ומעשים טוביס בעולם הזה מ כ ל חיי העולם הבא׳ ויפה ש ע ה א ח ת‬
‫ש ל ק ו ר ת רוה ל ע ו ל ם ה ב א מ כ ל היי העולם הזה‪:‬‬

‫פ ר ו ז ד ו ה בדלית‪ .‬ואולם לכסא‪ .‬מתרנמ׳ וסדוזדודא‪ .‬הוא בית כניסת הכית שקורין‬
‫סורקא‪ .‬וטרקלין הוא מעין היכל שקורין םלייץ‪ .‬בית נ מ ל שעושין השרים‪.‬‬
‫והתקן עצמך כוי‪ .‬דרך אדם הרוצה ליכנס לטרקלין לתוך הבית שמתקן עצמו ומצמצם‬
‫קודם שיכנס‪ .‬כך צריך אדם לתקן עצמו בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים כדי שיזכה‬
‫ויתנאה לעולם הבא‪ .‬שאם לא עשה כן בעולם הבא א* אפשר לתקן‪ .‬שהעולם הוה רומה‬
‫ליבשה והעולם הבא לים‪ .‬העולם הזה דומה לערב שבת והעולם הבא דומה לשבת‪.‬‬
‫ט( מי שטרח בערב שבת יאבל כשבת‪ .‬וכן המתקן מזונותיו ביבשה יש לו לאכול בים‪.‬‬
‫לא טרח ולא תיקן אין לו מה יאכל‪ .‬ויפה שעה אחח בחשובה כוי‪ .‬לעשות בה תשובה‬
‫ומעשים טוניס‪ .‬מכל חיי העולם הכא‪ .‬שבכל העולם הבא א׳ אםשר לעשוח תשונה‬
‫ומעשים טובים שאינו עשוי אלא לקבל שבר על מה שקיים בעולם חזה‪ .‬ויפה שעה כוי‪.‬‬
‫ושעה אחח של עולם ]הבא| יפה לחיוח בד‪ ,‬קורח רוח לאדם מכל ח״ העולס הזה‪.‬‬
‫שכל היי העולס הזה אינו כמד שעה אחת של עולם הבא לעיניין קורת רוח‪ .‬שאין כאן‬
‫קורת רוח שלימה‪ .‬קורח רוח‪ .‬נחח רוח‪ .‬לשון נחקררה דעתו‪ .‬וכלפי שההרון אף ועצבת‬
‫דוח נקרא חימה‪ .‬הרצון והנחח רוח נקרא קודח‪ .‬שמתקררח ומיישבת דעתו עליו מרוב‬
‫שמהה והנאה‪ .‬רפריירסנמ בי‪:‬‬

‫ב ש ע ת כעסו ו א ל ת נ ח מ נ ו כ ש ע ה‬ ‫ר׳ שמעון אומי א ל ת ר צ ה א ת חב־רך‬

‫תשתדל‬ ‫שמתו מוטל לפניו ואל ת ש א ל לו ב ש ע ת נדרו ואל‬
‫לראותו ב ש ע ת ק ל ק ל ת ו ‪:‬‬

‫א ל הרצה‪ .‬לשי שאינו מועיל לך‪ .‬שאינו מקבל ריעוייך בשעח כעסו אלא הנח עד‬
‫שתקרר רעתו‪ .‬ואחר כך אמור לו דברי ריצו• וישמע אליך ‪:‬אותה שפירשו הכמיס‬
‫כברכות פיק‪ .‬אמר ר׳ יוחנן ׳(מניין שאין מרעין לו לאיש בשעת ‪:‬עסו‪ .‬שנאמר שני ילכו‬
‫והניחוחי לך‪ .‬אמר לו הק׳ המחן ל׳ עד שיעברו פנים של זעם‪ .‬ואל תנחמנו ‪:‬וי‪ .‬שלא‬
‫יקבל חנחוסים ממך‪ .‬דהיאך ׳תנהם ומתו מוטל לשנ־ו‪ .‬אלא מ־עיתסתש הנולל יש לך‬
‫לנחמו‪ .‬ואל תשאל לו להתיר נדרו‪ .‬מפני שאהד‪ .‬מצערו כשאתה מזכיר שום נדרו אלא‬
‫לך אצל אחר ויהיר לך נדרך‪ .‬וכל שנן אם הידירך‪ .‬אל תבקש ממנו להתיר את נדרו‬
‫כאותה שעה עד שיתקרר דעתו עליך‪ .‬ואני שמעת* ס״א אש שמעת חביריך נודר אל‬
‫תסחח לו בחרםה לשאל לו כוח נדרת וכוח נדרת‪ .‬שמחמת כעסו יאמר לך‪ .‬ככל עיניינים‬
‫נדרתי ומצאח נורם לו להיות באוחו נדר כל •ימיו‪ .‬לכן אל תשאל לו ואל תפתח בחרמו‬
‫עד שתשוך חמתו ותתקרר דעתו‪ :‬חי‪ :‬ואל תשתדל‪ .‬ואל תמרח ואל תבקש לראותו‬
‫כשעה שאירע לו שום תקלה משני שמתבייש מיל אדם‪ .‬כ( בך דרש ר׳ תנחומא בסי‬

‫לפני ה ק נ י ה‬ ‫ט( מ י ש ט ר ח ב ע ״ ש י א ב ל ב ש ב ת ע ״ ז ני ע״א‪ ,‬ו ב מ ד ר ש מ ש ל י פ״ו ע ת י ד י ן ה ר ש ע י ם ל ו מ ר‬

‫והעולם הזה‬ ‫ה נ י ח נ ו ו נ ע ש ה ת ש ו ב ה ‪ .‬ו ה ק כ ״ ה מיעיבם •גיומיס ש ב ע ו ל ם עו־יס ש ה י י ת ם ב ה ר ו מ ה לי;״ש‬
‫ל י ב ש ה ובר‪.‬‬ ‫ד ו מ ה ל ש ב ת ‪ ,‬א ס אין א ד ם ס כ י ן מ ע ״ ש מ ה י א כ ל ב ש ב ח וכו׳ ע ו ל ם ׳;!הייתש ר ו מ ה‬
‫כ ך ד ר ש ר׳‬ ‫י( מ נ י ן שאין מ ר צ י ן ל א ד ם וכי׳ ב ר כ ו ת ז יי׳ ב ׳‪::‬נאמר פ נ י ילבו וגוי ) ש מ ו ת •'׳•נ(‪ .‬כ(‬
‫‪1‬‬
‫וביי ל פ נ י נ ו‬ ‫ת נ ח ו מ א וכו׳ ו נ ס פ ר ע ר ו ך מ צ א ת י ש נ ך משורש ב ה ג ד ת ״ מ ר י נ ו ה מ ח ח ל ח ס נ ד ל יחידי‬
‫ס נ ד ל יחירי‪,‬‬ ‫ליתא לא ב ח נ ח ו ס א פ׳ ש ל ח ‪ .‬ולא מ ה שהביא ב ש ם הערוך ה ג ד ת ילמדני ה מ ת ח ל ח‬
‫‪531‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שלח לך‪ .‬ובספר ערוך מצאתי שכך מפורש בוערת ילמדנו המתחלת סנדל יז‪7‬די בפרשת‬
‫שלח לך‪ .‬אל תרצח מניין אחה למד ממשח רבינו‪ .‬בשעה שעשו ישראל את ד‪-‬ענל‬
‫אסר לו חקי לך רר ב* שחת עמך‪ .‬אמר משח איני צריך לדבר עכשיו‪ .‬מה עשה ירד‬
‫מן ההר ודנם ובדקם שלש בדיקות כמו שמפורש שם• ל( סייף‪ .‬ומיתה והדרוקן‪ .‬ואחר‬
‫שהמתין כל כך הזר לפני הק׳‪ .‬וביקש רהמים על הדבר‪ :‬ואל תנחמנו בשעת אבלו‪ .‬מניין‬
‫אתה למד מהקב״ה‪ .‬כשנלו ישר׳ לבבל‪ .‬כביכול‪ .‬היה הק׳ באילו מתאבל‪ .‬שנאמר ויקרא‬
‫ה׳ אלהיס לבכי ולמספד‪ .‬בקשל מלאכים לנחמו‪ .‬אמר להם הק׳ אל תאיצו לנהמני‪ .‬מאי‬
‫אל תאיצו‪ .‬אין אילו תנהומים אלא ניאוצים המ לפני‪ :‬ואל תשאל לו כשעת נדרו‪ .‬מניין‬
‫אתה למד ממשה‪ .‬כשאמר ליש׳ שמעו נא המורים‪ .‬נשכע הקב־ה שלא יכנס לארץ‪.‬‬
‫שנאמר מ( לבן לא תביאו אח הקהל‪ .‬ואין לכן אלא שבועה‪ .‬שנאמר ולכן נשבעתי לבית‬
‫עלי‪ .‬אמר משת שעת שבועת היא איני צריך לדבר עכשיו המתין מ׳ שנה ואחר כך‬
‫התהיל להתחנן לפניו‪ .‬שנאמר ואחחנן אל ה׳‪ .‬אמר הק׳ כשביל שהסתנת לי עלה ראש‬
‫הפסנה ונוי‪ .‬ואל תשתדל לראותו‪ .‬מניין אתה למד מאדם הראשון כשאכל מן האילן‬
‫ונתקלקל‪ .‬שנאמר וידעו כ׳ עירמם הם‪ .‬לא נגלה עליהם הק׳ כאותה שעה שהיו מקולקלין‬
‫אלא ויתפרו עלה‪ .‬ואחייב וישמעו את קול ה׳ אלהים ונו׳‪:‬‬

‫ש מ ו א ל ה ק ט ן אומ׳ ־(בנפל אויביך א ל ת ש מ ח ובבשלו אל יגל ל ב ך פן‬

‫ידאה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו‪ :‬מ ל מ ד שמוחלין לו כ ל‬
‫אלישע בן אבריה אומי ה ל מ ד ילד ל מ ה הוא דומה לדיו כ ת ו ב ה‬ ‫עונותיו‪:‬‬
‫ע ל נייר חדש׳ והלמד זקן ל מ ה הוא רומה לדיו כ ת ו ב ה ע ל נייר מחוק‪ :‬ר׳‬
‫יוסי בר׳ יהודה איש כ פ ר הבבלי אומ׳ ה ל ו מ ד מקטניס ל מ ה הוא דומה‬
‫ל א ו כ ל ענבים ק ה ו ת ושותה יין מניחו׳ והלומד מן הזקנים ל מ ה הוא דומה‬
‫ל א ו כ ל ענבים בשולות ושותה יין ישן‪:‬‬

‫בנפול אויבך‪ .‬מקרא הוא בספר משלי‪ .‬כיוצא בו לעיל ואל בינתך אל תשען‪ :‬אל‬
‫השמה‪ .‬כננר מ • אדם השמחים בחקלת חביריהם היה מיל לומר מקרא זה‬
‫לקיימו בידם‪ .‬כאוחו שהיה קורא למעלה א־ר ינאי ס( מאן בעי היי כמו שפירשו חכמים‬
‫ביבמוח ובמדרש ויקרא רבה שאמר עליו ר׳ ינאי שקיים מקרא זה בידו מ־ האיש החפץ‬
‫הייס‪ .‬ונוי‪ .‬ואע־ס שהיה בקי בו קודם לכן בל ארם חיל קרי ביה רב הוא‪ ,‬להודיע‬
‫ולהוודע ולהוהיר העולם היה רניל לאומרו‪ .‬ובן דה או׳ יש לומר שהמקרא זר‪ ,‬אינו מדבר‬
‫אלא בשני בני אדם ששונאין זה את זה בעמק העולש‪ .‬ושמואל אמרו בננד שני חלמידי‬
‫חכמים שנחרוצעו זד‪ ,‬עס זה בדבר חלכח‪ .‬שלא ישמח למשלחו‪ .‬ולא ישתדל לראותו‪.‬‬

‫ר א ה זה מ צ א ת י ב ע ר ו ך ערך א ל ש ה ב י א כ ל ה ד י ש ה הלזו‪ .‬וכן ה ב י א בספר מגן א ם ח ב ש ס הי;ריך‬

‫ערך איי ע׳׳ש והוא בילקוט פ ר ש ה ש ל ח לך ע ל ‪ pice‬עד א נ ה ינאצוני שנו רבותינו וכו׳ ונרשם •‪T,‬‬
‫הנליון ילמדנו׳ שוב ראיהי ב מ ב ו א ה מ פ ו א ר ל ט ר ר ש ח ג ח ו ס א א ש ר הוציא לאור עולש ה ר ב ה נ ר ו ל‬
‫ם ו ה ר ש ־ ב ש ה ב י א נ ד ם ה ר ב ה ח נ ם ם ו ה ר י א ק א ה ו ט כי בערוך רפוס ראשון כ ת ו ב מ פ ו ר ש ב ה נ ד ת‬
‫ילמדנו ה מ ה ה ל ת ס נ ד ל י ה י ר כפ• ש ל ח ל ך כ מ ו ש ה ב י א ח מ ה ב ר ‪ .‬א ס ר לו ה ק ב ׳ ׳ ה כצ*ל‪ .‬ירד מן ה ה ר‬
‫ודנם כצ״ל‪ .‬ל( סייף ו ס י ה ה ו ה ר ר ו ק ן כצ״ל־ ועיין יומא ם׳׳ו ע׳׳ב‪ .‬בקשו מלאכים _ ל נ ח מ ו כצ׳׳ל‪.‬‬
‫מ( ש נ א מ ר לכן ל א ת ב י א ו א ח ה ק ה ל ה ו ה וגוי ) ב מ ד כ ד ני(‪ .‬ואין לבן אלא ש ב ו ע ה וכר עיין מ ד ר ש‬
‫דברים ר ב ה פי׳׳א‪ .‬שנא׳ ולכן נ ש ב ע ה ׳ ל כ י ת עלי כצ״ל ) ש מ ו א ל א׳ נ•(‪ .‬ו נ ת ק ל ק ל כצ״ל שנא׳ וידעו‬
‫כי עירמים ה ם ) ב ר א ש י ת ‪1‬י(‪ {1 .‬בנפול אויבך א ל ת ש ט ה ) ט ש ל י כ׳־ד( ועיין כ ר כ ו ח נ״ה ע׳׳ב‪ .‬נדרים‬
‫מ׳ ע״א‪ .‬מ ל מ ד שמוחלין רו וכו׳ לפנינו ליחא‪ .‬ס ( מאן בעי חיי וכו׳ בע״ז ׳׳•= ע׳׳ב מבריז ר׳‬
‫א ל ב ס נ ד ר י וכו׳ ו ב מ ד ר ש וי׳יי םט״ז א י ח א מ ע ש ה ברוכל א ח ד שהיי־‪ .‬מחזיר בעיירות ונר ר־ ינאי ה ו ה‬
‫י ח י ב וכו׳ וליחא לפנינו כ ה א י ל ש נ א ש ה ב י א ח מ ח ב ד ‪ ,‬וגפ ב י ב מ ו ת ל י ח א ‪ .‬מי האיש ה ח פ ץ חיים‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪532‬‬

‫ושנקרא שמואל הקטן לסי שהיה מקטין עצטו‪ .‬כאותה ששנינו שמצינו ע( שביקשו‬
‫להסשיח אי הסיד א• עניו‪ .‬בס־ק דסנהדרין ובס^ף סוטה‪ .‬ובתלמוד ירושלמי מסרש שהיה‬
‫מעט קטן משמואל הרמתי‪ .‬שאף הוא נתנבא בשעת מיתתו וראוי שתשרה שכינה עליו‬
‫אלא שאין דורו ראוי לכך‪ :‬אלישע בן אבריה‪ .‬נ*ל הכותב אלישע בן אבוייה הוא אחר‪.‬‬
‫כדאמרי׳ באין דזרשין‪ .‬וקודם שיצא לתרבות רעה נאמרה‪ .‬או אשיי לבחר דנםקי‪ .‬ומי‬
‫שסידרה ש( ריסון מצא חובו אכל קלישתו זרק‪ .‬הלמד ילד‪ .‬בעודנו ילד‪ .‬כראטרי׳ צ(אי‬
‫זכאי נםיךנא מעיקרא‪ .‬והא נמרה‪ .‬נסקא מינה לנירסא דינקוחא לדיו כחובה על נייר‬
‫הדש‪ .‬הוא אותו קלף שעושין הקלםים‪ .‬ובתשובות הגאונים מצאתי הוא אוהו שעושץ מן‬
‫צמר נםן שנקרא קיטון׳ כי‪ .‬שכורכין כו שירים הבאים מארץ ישמעאל‪ .‬ועודנו הדש‪.‬‬
‫הדיו נדבקת בו ועומדת ימים רבים בתיבתו‪ .‬וקורין אותה קאנד‪ .‬והלומד זקן‪ .‬כשהוא זקן‪.‬‬
‫שלא למד בנערותו‪ .‬וסשהזקץ בא ללמד‪ .‬על גייר מחזק שכתבו ט כבר ונמחק‪ .‬דמוברע‬
‫הוא ועומד מן הכתיבה ראשונה ולסיכך אין כתיבתו עומדת לעד וכן מוכיח ק( אצל‬
‫הוצאה במסכת שבת‪ .‬י( וכן בנט ששוט‪ .‬הוא על הנייר ועדיו על המחק‪ .‬וכן אדם שמשנה‬
‫לכו לבטלה‪ .‬ונותן מחשבותיו לדברים בטלים‪ .‬ומייאש את עצמו מלעסוק בהורה‪ .‬אם‬
‫בא לחזור וללמדה בעת זקנותו‪ .‬אינה עולה בידו שכבר נתייאש ממנה‪ .‬וקשה היא משלא‬
‫למדה מעולם‪ .‬וזהו שאמרו ם(סינמר כעתיקא קשה מדחדחא‪ .‬וסימנין טינא בר טינא‪.‬‬
‫והוא שסירשו חכמים‪ .‬אם שכח תשבח‪ .‬אם שכח בחדש תשכח כישן‪ .‬ואס שמע תשמע‪.‬‬
‫ח( ואם שמע כחדש תשמע בישן‪ .‬מחוק כנון א(והמוחקו דאבות מלאכול וכנון מהק‬
‫דסידות‪ .‬דבבא בתרא‪ .‬ס׳ המוכר את הםסינה‪ .‬ועל שם שסתמו מחליק נקרא מחקא‬
‫בלשון ארמי‪ .‬במו שםירשו חכמים במסכת מנילה‪ .‬נינייר‪ .‬סחקא‪ .‬אצל אין כותבץ טי‪.‬‬
‫משני שמחליקין אותם בשעת כחיבחם‪ .‬עשייתם‪ :‬קהות‪ .‬לשון ושני הבנימ תקהינח‪.‬‬
‫ענבים שלא בישלו כל ערכם‪ .‬ולשותה יין מניחו‪ .‬ועוד דומה לשוהה חירוש מניחו‪ .‬חדש‪.‬‬
‫ועודנו בנת‪ ,‬שלא החמיץ שהוא מתוק וקשה ללב‪ .‬וכל שבן שהשותה יץ של ענבים‬
‫קהות שהוא חמוץ שקשה ללב‪ .‬ונם לשתותו‪ .‬כך התלמידים תלמודם קשה שלא שימשו‬
‫כל צורכם‪ .‬ולא הבינו בטעמי של דבר‪ .‬והלמד מן הזקנים‪ .‬הם שנו ושילשו והכינו כל‬
‫הטעמים‪ .‬והלמד מהן רומה לאוכל ענבים כשולוח שנתבשלו‪ .‬ושותה יין ישן‪ .‬שהוא‬
‫טוב ובריא לנוף וסחיישב על הלב‪:‬‬

‫ר׳ אומ׳ אל ת ס ת כ ל ב ק נ ק ן א ל א ב מ ה ש י ש בו‪ .‬יש ק נ ק ן ח ד ש מ ל א ישן‬

‫וישן אשי׳ ח ד ש אין בו‪:‬‬
‫א ל תסתכל בקנקן‪ .‬אל תבט אל מראה האדם ואל נכה ואל קומתו‪ .‬לומר זה הנון‬
‫ותלמיד‪ .‬אלא כסה שיש ט‪ .‬נ(ביץ שבתוכו תן עיגיך אם טוב הוא‪ .‬כלומר לך‬
‫והריה בו אם יש בו ריה תורה אם לאו‪ .‬כההוא דאםר ליה י( תהי ליה אקנקניה‪ :‬מלא‬
‫ישן‪ .‬יש לך ארס בחור ומיושב בתלמודו כיין ישן שהוא םשוקט על שמריו‪ .‬ויש קנקן‬

‫) ת ה ל י ם ל״ד(‪ {•0 .‬ש ב ק ע ו להספידו אי הסיד אי עניו וכו׳ כצ׳יל ועיין סנהדרין י״א ע־׳א‪ .‬ס ו ט ה‬
‫מ ״ ח ע״ב‪ .‬וירושלמי ס ו ט ה פ״ט הט׳יז‪ .‬ועיין שס הי״ג רמםייס ו ל ט ה גקרא שמו קטן ‪ r.-rv‬מקטין‬
‫עצמו ו״׳א לפי ש מ ע ט ה י ה קטן מ ש מ ו א ל ה ר מ ת י ‪ (c .‬רמון מ צ א הוכו א כ ל ו כ ד ה ג י ג ה מ׳׳ו ע״ב‪,‬‬
‫ק ( א צ ל הוצאה בססי ש ב ה‬ ‫ל( אי זכאי ג מ י ר נ א מעיקרא ו ה א נ ט ר ה ובו׳ בצ״ל עיין ש ב ת ב״א ע־׳ב‪.‬‬
‫ע ״ ח ע״ב‪ .‬ל( וכן כ ג ט *שומ הוא על מנייד זעדיי ע ‪ -‬ה מ ח ק ב ־ ב קש״ד ע״א‪ (0 .‬ס י ג ס ר ב ע ת י ק א‬
‫ק ש ה ס ד ח ר ח א ו נ ר יוטא כ׳יט ע׳׳א‪ ,‬אט ש כ ח ה ש נ ה וטי )דברים חי(‪ .‬אם ש מ ע תששע וכוי דברים‬
‫‪ (n‬אם ת ש ט ע ב ח ר ש וכו׳ עיין ב ר כ ו ת טי ע׳׳א ו ס ו כ ה ס״ו ע׳׳כ‪ .‬ושם איהא אם ש ט ו ע כישן‬ ‫כ״ח(‪.‬‬
‫‪ (h‬ו ח ס ו ח ק ו ד א נ י ת מ ל א ט ת ש ב ת ע״ג ע״א׳ וכנון ם ח ק ד ט י ד ו ת פ ר ק ה מ ו כ ר א ת ה ס פ י נ ה‬ ‫וכד‪.‬‬
‫כצ״ל ב״ב פ ״ ח ע׳׳ב‪ .‬פייט ע׳־ב‪ .‬נ( נייר ט ח ק א טבילה י׳׳ט ע׳׳א‪ .‬ושני ה ב נ י פ ת ק ה י נ ה בי׳׳ל‬
‫) י ח ז ק א ל ׳״ח(‪ .‬נ ( ביין ש ב ת ו כ ו כ צ ״ ל יען ה ו א בפירש׳׳׳‪ .‬ד( ת ה י ליה א ק נ ק נ י ה ונו׳ ב״ב ב״ב ע ־ א‬
 ‫‪533‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ישן‪ .‬שאפילו מן הנרוע החדש אין בו שבולו ריקם‪ .‬כך יש אדם זקן ובעל צורה שאפי׳‬
‫מיעוט תורה אין בו־‪ .‬תורה נמשלה ליין‪ .‬שנאסר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מםכחי‪.‬‬
‫ואדם דומה לקנקן שהוא בכית משמרתה של תורה‪ .‬כשמ שהקנקן בית משמרתו של‬
‫יין‪ .‬ועוד המשיל עיקר של תודח ביין ישן‪ .‬ושאינו עיקר ביין חדש שאינו טוב ביין ישן‪.‬‬
‫אבל מעולה הוא מן המים‪:‬‬

‫ה ק פ ר אומ׳ ה ק נ א ה והתאוה והכבוד מוציאין א ת ה א ד ם מן‬ ‫ר׳ אלעזר‬

‫העולם‪ :‬הוא היה אומ׳ הילודים למות והמתים להחיות וההייפ‬
‫לידון׳ לידע׳ להודיע׳ולהיוודע׳ שהוא אל׳ הוא היוצר׳ והוא הבורא‪ -‬והוא המבין׳‬
‫הוא הדיין׳ הוא עד׳ הוא בעל דין׳ הוא עתיד לדון׳ ברוך הוא׳ שאין לפניו‬
‫ל א עוולה ולא ש כ ח ה ולא משוא פנים ולא מ ק ח שוהד׳ ש ה כ ל שלו׳ ודע‬
‫ב א לחשבון׳ ואל יבטיחך יצרך לומר שהשאול בית מנוס׳ שעל‬ ‫שהכל‬
‫כ ו ר ח ך א ת ה נוצר׳ ועל כורחך א ת ה נולד‪ .‬ועל כורחך א ת ה הי׳ ועל כורחך‬
‫א ת ה מת׳ ועל כורהך א ת ה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים‬
‫הוא ה ק ב ה ‪ :‬ר• חנניא בן עקשיא כו׳‪:‬‬

‫ה ק נ א ה שיש לו לאדם על הבירו‪ .‬והתאוח שנמשך אחר חאוח לבו לניאוף ולשאר‬
‫עבירוח‪ .‬והכבוד‪ .‬שרודף אחר שררה וכבוד‪ .‬מוציאין אח• האדם מן העולם‪.‬‬
‫קנאה‪ .‬ה( שנאמר ורקב עצמות קנאה‪ .‬והחאוה‪ .‬שנאמר חוחלח ממשכהמחלה לב‪ .‬והכבוד‪.‬‬
‫שררה‪ .‬רכתיב '(רמת יוסף תחילה‪ .‬ובל אחיו וכל הדור ההוא‪ .‬הא למדת שקשה היא‬
‫הרבנוח שקוברח אח בעלה‪ .‬ועוד כהב הזון ישעיהו‪ .‬בימי עוזיהו יוחם אחז יחזקידו‪ .‬הרי‬
‫שקיפח ר׳ מלבים בימיו‪ .‬הא למדח שהנחלה מקברח את נעלה‪ .‬מחמח שהוא משחרר‬
‫יוחר מדאי‪ :‬הילודים‪ .‬כמו הילדים במדבר בדרך‪ .‬הנלודיס כבר סופם למוח‪ .‬חמה ל׳‬
‫הכותב‪(' .‬דבס״ק דניטין משמע דנולדיש להבא‪ .‬נב* לנולדים דלא הוו בשעת מתן‬
‫מעות‪](" .‬וביבמות[)ובשי החולץ( משמע דנולדיש לשעבר וילודים להבא‪ .‬דקאמר מאן אחיו‪,‬‬
‫אהיו הילודים‪ .‬ולע״א מאן אהיו‪ .‬אהיו הנולדים‪ .‬ובשילה־ פרק קמא דנ־מין נולדים להבא‪.‬‬
‫ט(ובקרא‪ .‬הנה בן נולד‪ .‬והבן הילוד לשעבר‪ .‬נתרג׳ דא־תיליד‪ .‬ובכאן משמע הילודים‪.‬‬
‫לשעבר‪ .‬והמתים כבר‪ .‬סופם להחיות‪ .‬והחיים‪ .‬ומשייחיו ס‪1‬פם לירון‪: .‬שיניע יום הדין‬
‫בעמק יהושםט‪ .‬הוא עמק המלך‪ .‬וכל כך אני אומר לידע‪ .‬למען דעה כל עמי הארץ‪.‬‬
‫גלנל זה‪ .‬שהעולם חווי כן‪: .‬ד׳ שיטיבו מעשיהם‪ .‬ולהודיע‪ .‬נס הס לאחרים אשר ילמדו‬
‫אח •בניהם‪ .‬״ולהיורע‪ .‬שיהא הדבר גלוי לכל העמים‪ .‬כד־ שייראו מלשני המקום‪ .‬שהק׳‬
‫הוא היוצר‪ .‬וכשם שהיוצר הזה עושה בכליו כל אשר יחפץ כוי‪ .‬כן כל אדם ביד חקי‬
‫לעשות בהם כבל הישר בעיניו‪ .‬להוליד ולהחיות ולמות‪ .‬ולדון‪ .‬והוא הבורא שעושה ארס‬
‫בריא בעולם בצלם דמות תבניתו‪ .‬והוא היודע מה בסתרי מוחותיהם‪ .‬שהרי הוא עשאן‬
‫ואין להסתיר בהן דבר ממנו‪ .‬והוא המבין אל כל מעשיהם‪ .‬י(דכתיב היוצר יהד לבס‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬ש נ א לכו ל ה מ ו וגר )משלי ט׳{‪ .‬ה( שנא• ו ר ק ב ע צ מ ו ת ק נ א ה )משלי י״ד(‪ ,‬ועיין בפרר־׳א‬
‫‪1‬‬
‫ו( ו י מ ת יוסף‬ ‫פי״ג י‪-‬ביאור הו״יל שט‪ ,‬שנא׳ הות־יה ט מ ש כ ה נזיזלת ל ב בצ״ל ; מ ש י י״ג(‪.‬‬
‫ובו• ) ש מ ו ת אי( ה א ל מ ד ת ש ק ש ה וכו׳ פ ס ח י ם ‪s‬״‪ 1‬ע״ב‪ .‬הילדים ב מ ד ב ר ב ר ר ן וגו׳ )יהושע הי(‪.‬‬
‫ח( ו ב י צ מ ו ת מ ש מ ע דנו־ידים ל ה ב א וכוי‬ ‫ז( דבם״ק דניטין מ ש מ ע וכו׳ כצ״ל שש י״נ ע״ב עי״ש‪.‬‬
‫כצ׳׳ל שם י״א ע״א‪ ,‬ועיין בתום׳ ד ״ ה פאן אחין וכו׳ ועיין נדרים ל׳ ע״כ ובי־ש׳יי וברין שם‪ .‬נ ג ( ו ב ק ־ א‬
‫ה נ ה בן נולד )מלכים א׳ י״ג( והכן הילוד ונו׳ ) ש מ ו ת א׳( כ ת ר נ ו ם ‪ -‬א ת י ל י ד ה ו א ת״י ובת״א‬
‫י( ר כ ת י ב היוצר י ח ד לבש ) ה ה ל י ט ל״ג(‪ ,‬ועיין מ ד ר ש וי׳׳ר‪ ,‬ו מ פ ר ש ק ה ל ה םי״ב‪.‬‬ ‫הוא דמחיליד‪.‬‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪534‬‬

‫הוא הדיין‪ .‬הוא המומחה לדין ובקי‪ .‬כקו המשפט‪ .‬שנאי כ( והמו כאחד מי ישימו‪.‬‬
‫ואם תאמר מה ירץ ואין מעיר עלי‪ .‬והוא ער‪ .‬כלומר והוא עצמו יעיר כרכר שהוא‬
‫רואה את הכל‪ .‬שנאמר עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ‪ .‬ל(וכתיב וקרבתי אליכם‬
‫למשפט והייתי עד‪ .‬ואמרי׳ בחכל חייבים‪ .‬עבר שרבו מקרבו למשפט וממהר להעירו מה­‬
‫תקנה יש לו‪ .‬והוא עצמו יהיה בעל דין לצעוק על האדם להורידו לדין‪ .‬והוא עתיד‬
‫לדין‪ .‬שאץ לפניו לא שכחה‪ .‬ואל תאמר בלבך כשככר הימים הבאים הכל נשכת‪.‬‬
‫שבכדור יוודע לך שיעמידך בדין כי הוא עתיד לדון‪ .‬ומ׳מ כאמת וביושר ישפוט אותך‬
‫ואם ניחנת כשורה אל תפחד ותדאנ‪ .‬כ׳ ישים עליך דבר ‪.‬שלא כדין שלא מדעת אלא‬
‫מתוך שכחה‪ .‬שאין לפניו לא עולה‪ .‬דכחיב אל אמונה ואין עול‪ .‬ולא שכהה‪ .‬שהכל‬
‫כחוב לפניו כמפר שנאמר ו־קשב ה׳ וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ח׳ ולחושבי‬
‫שמו‪ .‬ואומר ביד כל אדס יחתום‪ .‬ולא משוא פנים‪ .‬שלא יבטח אדם על דבר שקר לאמר‬
‫שישא לו פנים‪ .‬או יקח שוחד‪ .‬ולא מקח שוחד‪ .‬מקרא הוא בדברי הימים ביהושסט‪.‬‬
‫י‪0‬כי אין עם ה׳ אלחינו עולח ומשא פנים ומקח שוחד‪ .‬וכמשנה יש נקוד םקח‪ .‬ויש‬
‫נקוד מקה‪ .‬ואני אומד שהאומר בן משתבש‪ .‬דלשון חורה לחוד ולשון חכמים לחוד‪:‬‬
‫שהכל שלו‪ .‬אין כאן‪ .‬ודע‪ .‬במשניות‪ .‬ומניין שהבל שלו‪ .‬נ( שנאמר לי הכסף ולי הזהב‬
‫נאם הי צבאות‪ .‬ולמה יקה שוחד מאחר שהכל שלו‪ .‬אין כאן‪ .‬ובן בדוד הוא אומר כי‬
‫ממך הכל ומידך נחנו לך‪ .‬ודע שהכל בא בחשבון‪ .‬שכל מעשיך באים בחשבון ואץ‬
‫נעדר דבר‪ .‬שנאמר אחת לאחת למצוא חשבון‪ .‬ומצרפן זה עם זה עד שעולין לחשבץ‬
‫נהל‪ ":‬ואל יבטיחך יצרך כו׳‪ .‬שלא תאמר כלבך‪ .‬הקבר לי בית מנוס‪ .‬שאפטר מן הדין‬
‫אחרי בואי בקבר‪ .‬לא אחעורר לי לעולם‪ .‬שעל כורחך כו׳‪ .‬ועל כורחך כוי‪ .‬וכשם‬
‫שנולדת בעל כורחך וחייך לעולם לעמל ולרוח‪ .‬על אפך ועל חמתך‪ .‬שהרי פעמים רבות‬
‫התארח למות‪ .‬ואינך םשינ‪ .‬ומי שהניעה עונת מיתתך לא יכולת להשמט ולהםטר ממנה‪.‬‬
‫כמו כן אחד‪ ,‬עתיד ליתן דין וחשבון לסי השבץ מעשיך‪ .‬ו ק בדוד הוא אומר אם אסק‬
‫שמים שס אתה ואציעה שאול הנך‪ .‬שם ידך תקחני ותאחזני ימינך‪:‬‬

‫סליק פירקא‬

‫חמיש־י‪.‬‬ ‫פרק‬
‫חיי‪ :‬וינש‪ :‬יתרו‪ :‬ויקרא‪:‬‬ ‫תכח‪.‬‬

‫בעשרה מאמרות ;ברא העולם׳ מה תלמוד׳ והלא במאמר אחד יכול‬

‫להבראות׳ אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא‬
‫בעשרה מאמרות׳ וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא‬
‫בעשרה מאמרות‪:‬‬

‫ל( ד כ ח י ב‬ ‫כ( והוא ב א ה ד ומי ישיבנו )איוב כ ״ נ ( ש נ א מ ר עיני ה׳ ה מ ה מ ש ו ט ט י ם ב כ ל הארץ‪.‬‬

‫וקדכחי א‪-‬יינם ל מ ש פ ט ונוי )מלאכי גי(‪ ,‬ע ב ד שרבו ט ק ר ב ו ל מ ש פ ט וכו׳ עיי! ח נ י נ ה ה• ע״א‪ ,‬ר ב ת י ב‬
‫א ל א מ ו נ ה ואין עול )דברים ל״ב(‪ .‬שנאי ויקשב ה׳ וישמע וגוי ) מ ל א כ י ג׳(‪ .‬ביד בל אדס יחחום וגוי‬
‫)איוב ל״ז(‪ .‬מ( כי אין עם ה׳ א ל ה י נ ו עוייה ו מ ש א סנים ו מ ק ח ש ח ד כצ״ל )דה״י ב׳ י״ט( ועיין‬
‫בתוי״ט ד״ה מ ק ח ו כ ו ׳ ‪ .‬י( לי ה כ ס ף ולי ה ז ה ב נאום ה׳ צ ב א ו ת כצ״ל )חגי בי(‪ ,‬כי כ ס ך ה כ ל ומידך‬
‫‪,‬‬
‫נ ח נ ו לך ) ד ״ ה א• כ״ט(‪ ,‬א ח ה ל « ח ח ל ס צ א חשבון ) ק ה ל ה ד(‪ ,‬אם א פ ק שמים וגו׳ )תהליט ק ל ״ ט ( ‪.‬‬
‫‪535‬‬ ‫מחזור ויםרי‬

‫ס( ב ר א ש השנה מפרש מאמרות• מאי ניהו‪ .‬ויאמר ויאמר דכראשית‪ .‬הני השעה הוו‪.‬‬
‫בראשית נמימאסר הוא‪ .‬דכתיב נדבר ה׳ שמיס נעשו‪ .‬ט( ובפרקי׳ דר׳ אליעזר‬
‫ובפסיקתא משלימן מאותם הכתובים אצל יצירת האדם ואעפ־י שאינם אצל מעשה‬
‫בראשית לפני ויכולו‪ .‬מה הלמוד‪ .‬ראמר ויאמר האילו מה תלמוד‪ .‬מה אנו למידין מהן‬
‫והלא במאמר אחד היה יכול להבראות את כל העולם‪ .‬אילו אסר יתקיים כל העולם כולו‬
‫לרצוני‪ .‬וזהו מאמר אחד‪ .‬מה טעם לא בראו בולו במאמר אהד ומסרש‪ .‬כדי להיפרע מן‬
‫הרשעים פירעץ נדול וכבד‪ .‬שמאבדץ את העולם שנברא בעשרה מאמרוח שטרה כו‬
‫דק׳ לבראו בעשרה מאמרות‪ .‬וכרי ליחן שכר כוי‪.‬‬

‫ע ש ר ה דורות מ א ד ם ועד נה׳ להודיע כמד‪ .‬א ר ך אפים לפניו׳ ש ב ל הדורות‬

‫היו מכעיסין לפניו ע ד שהביא עליהם מי ה מ ב ו ל ‪ :‬עשרה דורות מנח‬
‫ועד אברהם׳ להודיע כ מ ה ארך )אפים[ ש כ ל הדורות היו מבעיםין לפניו‬
‫ע ד ש ב א א ב ר ה ם אבינו וקיבל עליהם ש ב ר כולן‪ :‬ע ש ר נםיונות נ ת נ ס ה‬
‫א ב ר ה ם אבינו ועמד בכולן להודיע כ מ ה חיבתו של א ב ר ה ם אבינו‪:‬‬

‫ע ש ר ה דורות מאדם ועד נח‪ .‬אדמ‪ .‬שת‪ .‬אנוש‪ .‬קינן‪ .‬מהללאל‪ .‬ירד‪ .‬חנוך‪ .‬וםחושלה‪.‬‬
‫למך‪ .‬נה‪ .‬ולמה עשרה בננד י׳ מאמרות של בריית עולם‪ :‬היו מכעיסין‪ .‬ובאים‬
‫לינ‪ .‬ולפיכך שימר והסחין להם הק׳ י׳ דורוח‪ .‬כננד י׳ מאמרות‪ .‬עד שהביא עליהם מי‬
‫־‬

‫המבול‪ .‬כיון שראה שלא היתד‪ .‬בהן תועלת‪ .‬משהודיע ארך אסים לכל כאי עולפ הביא‬
‫עליהמ מי המבול ולא נשתייר מהם אלא נה ובניו ודי• להם שיצילו את עצמם שלא היה‬
‫בהם וכוח להציל כל חעולם כולו‪ :‬עשרר‪ ,‬דורות מנח ועד אברהם‪ .‬שם ארסבשד‪ .‬שלה‪.‬‬
‫עבר‪ .‬סלנ‪ .‬רעו‪ .‬שרונ‪ .‬נתור‪ .‬תרה אברהם‪ .‬ער שבא אברהם אבינו וסיכל מעשים טובים‪.‬‬
‫וניסת הק׳ ביי נסיונות‪ .‬ועמד בכולן‪ .‬והיה מדריך כל העולם בדרך ישרה‪ .‬והציל אח‬
‫כולן‪ .‬ונתן הק׳ שבר לו על שההיה את כולן‪ .‬לס* שאין הק׳ חסין במיתתן של רשעים‬
‫והוא הורה אותם דרך תשובה‪ .‬שנאמר ואת הנפש אשר עשו בהדן‪ .‬כתרנו׳‪ .‬ויש לומר‪.‬‬
‫שבר כננד מה שהיה ראוי לכולן‪ .‬כאותה שמצינו בתלמוד‪ .‬פ( לעולם יקדים אדם לבית‬
‫הכנסת כדי שימנה עם עשרה ראשונים‪ .‬שאפי׳ הם מאה נוטל שכר כולם‪ .‬שכר כולם‬
‫סיד‪ .‬אלא שכר כננד כולן‪ .‬הכא נמי נוטל כעד הצדיקים שהיו באותם הדורוח‪ .‬שם‪.‬‬
‫ארפכשד‪ .‬שלה‪ .‬עבר‪ .‬יקטן‪ .‬לפי שהוא סינל מעשים טובים הרבה יותר מכולן‪ .‬ובאים‪.‬‬
‫מהוק ממשניות‪ .‬ובת׳ באין מלפניו‪ :‬צ(עשרנםיונות‪ .‬וכולו מפורשת בפרקים דר׳ אליעזר בן‬
‫הורקנוס‪ :‬ההילה ביקש נמרוד להורני ונחבא בקרקע י־נ שנה‪ .‬שוב הוליכו לעיר כשדים‬
‫וגלה ממולדתו‪ .‬והביא הק׳ רעב בארץ בנען לצרפו‪ .‬ונלקחה שרה‪ .‬ובא עליו כדרלעמר‬
‫וחביריו והבלו את לוט בן אחיו‪ .‬והראה לו הק׳ כץ הבתרים שיעבוד מערים‪ .‬זמן הד׳‬
‫מלכיות‪ .‬שנאמר קחה לי ענלה מ ש ו ל ש י וציוהו על המילה‪ .‬ואמר לו לנרש ישמעאל‬

‫‪ (p‬ב ר א ש ה ש נ ה מ פ ר ש וכו־ עיין בר״ה ל״ב ע׳יא ו ו י ס ת ו כנירםא ה י ש נ ה ויאמר ויאמר וכו׳ ועיין‬
‫ע ( ובפרקי רר״א וכוי ע״ש פ ר ק שלישי ועיין בביאור הרר״ל א ו ת‬ ‫מ נ י ל ה כ״א ע״ב‪ ,‬ובר״ר פי*ז‪.‬‬
‫ע׳״נ‪ .‬ו ב פ ס י ק ה א שלפנינו ליחא‪ ,‬ועיי; שש פכ״ג בי׳ ה׳ ועיין מ ד ר ש במ״ר פייר‪ .‬ו כ ז ו ה י פ׳ ויקרא דן!‬
‫י*א ע־ב׳ ו א ת ה נ פ ש אשר עשו כתרן ) כ ר א ש י ת י׳׳ב(׳ כ ח ר נ ו ם ו ו י ת נ פ ש ח א דשעבירו ל א ו ר ״ ה א ‪.‬‬
‫פ( לעולם יקדים א ד פ וכוי עיין כ ר כ ו ת מ י ז ע״ב‪ .‬ל( •!שר נ ס י ע ו ת וכד פ ר ו ׳ ׳ א פכ״ו ע־׳ש‪ ,‬ועיין שמ‬
‫םל׳־ב‪ .‬ו ב מ ד ר ש ב מ ד ״ ר פי״ר׳ ובאדר״נ פל׳׳נ ח ד י ב ה ע ש ר ה נסיונות בענין א ח ר ‪ .‬וכסדר הזר‪ .‬ת ש י ב‬
‫ל ה ו כ מ ד ר ש ה ה ל י ם מזמור ייח וסוף מ ז מ ו ר צ׳׳ח׳ ועיין בפירש׳׳י ע ל מם׳ א ב ו ת וז־ל עשרה נםיונוח‬
‫נ ת נ ס ה א י א מ פ ר ש י ם בפדריא‪ ,‬וכולם יסדם ד׳יש ה נ ר ו ל בקרוכ־ץ א מ ר ת ה׳ צרופה והוא "ט״ס וצ׳־ל‬
‫בקריב״ץ א מ ר ת ך צרופה בסילוק יום ב׳ ש ל ר״ה ו כ ב ר העיר ב ז ה הנאון רר״ל בביאור םדר״א פכ״ו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪536‬‬

‫עס אמו‪ .‬וצוה לשחוט את בנו‪ :‬ובמדרש תילים הוא נדרש‪ .‬וכך הס מנויים‪ .‬י‪0‬אני י״י‬
‫אשר הוצאתיך מאור כשדים‪ .‬לך לך‪ .‬ויהי רעב בארץ‪ .‬־ושנים‪ .‬אהד בפרעה ואהד‬
‫באבימלך ושל בתרים‪ .‬ושל יצחק‪ .‬ושל ישמעאל‪ .‬ואחד במלכים‪ :‬ובמשנת ר׳ נתן הן‬
‫נכללין כך‪ .‬שנים כלך לך‪ .‬שנים כשתי נשיו‪ .‬ושנימ בשני בניו‪ .‬ואחד בשני בניו‪ .‬ואחד‬
‫כאור כשדים‪ .‬ואחד בכרית מילה‪ :‬וכל כך למה‪ .‬כדי שיטול אברהם שכרו ויחיו כל‬
‫אומות העולם אוסרים יתר מיכן שוה לאברהם שיטול שירו‪ .‬עליו הכת׳ אומר לך אכול‬
‫בשמחה לחמך‪ •.‬ולמה ניסהו בעשר‪ .‬לא םחוח ולא יותר‪ .‬בננד י• מאמרות שבהן נברא‬
‫העולם‪ .‬כדיי היה אברהם שנתנסה ביי נסיונות ונמצא שלם שיעמיד העולם שנברא בי׳‬
‫מאמרות־‬

‫ע ש ר ה ניםים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים• עשר מ ב ו ת הביא‬

‫הקב״ה ע ל המצריים במצרים ועשר ע ל הים‪ :‬עשר נםיונות ניסו אבותינו‬
‫א ת הקב׳׳ה ב מ ד ב ר ש נ א מ ד וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקלי;‬

‫ב ב א זו כך היא בתוכה ברוב סיפרי משנה‪ .‬עשרה ניסים‪ .‬כוי‪ .‬ואין בה׳ בם ה׳ מכות‬
‫כוי‪ .‬ואומר הייתי שזה הכת׳ במחזורים שלנו עשר מכות הביא‪ .‬סי׳ הוא‪ .‬שאילו‬
‫הן הנימים שנעשו לאבותינו במצרים‪ .‬ועל הים שלקו במצרים עשר ובימ עשר‪ .‬וישר׳‬
‫נוצלו מאילו ומאילו‪ .‬שהנץ הק׳ עליהם‪ .‬אכל מצאחי אחרי כן‪.‬מונה במשנה רווקנית‬
‫שהונה ממשנת ר׳ אפריס עשר מכות כוי‪ .‬ואילו הן שבמצרים‪ .‬דצ״ך עד״ש באח־־ב‪ .‬דם‪.‬‬
‫צפרדע‪ .‬כנים‪ .‬ערוב‪ .‬דבר‪ .‬שהין‪ .‬כרד‪ .‬ארבה‪ .‬השך מכות בכורות‪ .‬ולבך עשה םימנץ‬
‫שלא תחליפש בדוד בתהליס‪ .‬אלא בסדר הכתובים בבא‪ .‬ושלש תיבות למה בלם׳‬
‫י( ששנינו בסנהדרין‪ .‬מי שלקה ושנה בהתראה ב״ד בונסין אותו לכיפה לשלישית אף‬
‫בלא התראה‪ .‬וכן השנים ראשונים בהתראה והשלישית לעולם בלא התראה לנד מבכורות‬
‫שהתרה בראש כולן על שם שהיתה קשה מכולן; בייש‪ :‬ני(ועשר על הים‪ .‬שבת׳ בהן‬
‫עשרת מיני מיתה בפרשת ויושע‪ .‬רמה‪ .‬ירה‪ .‬טבעו‪ .‬תהומות יכסיומו‪ .‬ירדו במצולות‪.‬‬
‫תרעין אויב‪ .‬תהרס קמיך‪ .‬׳אבלמו כקש‪ .‬נערמו מימ‪ .‬נעבו במו נד נולימ‪ .‬שנעשו המיס‬
‫כערימה וקמו נד אהד והיו משברים ראשיהס של מצרים‪ .‬צללו כעופרת‪ .‬הרי כאן עשרה‪.‬‬
‫תבלעמו איץ מניין‪ .‬דבשבחם דיבר הכתוב שזכו לקבורה‪ .‬עשר מכות שנעשו על הים‪.‬‬
‫שנאמר במשנה ר׳ נר‪.‬ן י‪0‬בנ‪:‬ר עשר נשיונות אברהם אבינו ובכולן עמד ונעשה שלם‬
‫הביא הק׳ לבניו נס במצרים ובנכדו הביא עשר מנות במצרים‪ .‬וכננדו עשה להם נימין‬
‫על הים‪ .‬בשעה שעברו כוי‪ .‬ובמנלתא כך היא שנוייה‪ .‬א( בשעה שנאו משה ואבותינו‬
‫על ים סוף אמי להן משד‪ ,‬קומו עכרו‪ .‬אמרו אין אנו יכולין לעבור‪ .‬עד שיעשה לנו הים‬
‫נורים ‪:‬זרים‪ .‬שנאמר לנוזר ים סוף לגזריש‪ .‬עד שיעשה הים בקעים בקעים‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫בקע ים ויעבירם‪ .‬עד שיעשר‪ ,‬הים טיש‪ .‬וכן הוא דרכת ביש סוסיך המר מים רכים‪ .‬נקבים‬
‫נקבים‪ .‬וכן היה‪ .‬שנאמר נקבת במגיד ראש פרוץ‪ .‬מדברות מדברות‪ .‬ובן היה שנאמר‬
‫*(המולינך במדבר‪ .‬פירורין סירורין ובן היה‪ .‬שנאמר אתה סוררת בעזך ים‪ .‬סלעים‬

‫ק ( ‪ .‬א נ י ה׳ אשר הוצאתיך מ א ו י כשדים ) כ ר א ש י ה ט״ז( בצ״ל‪ ,‬ו א ח ר באור כשדים כצ״ל‪.‬‬ ‫ע״ש‪.‬‬
‫וינסו א ת י ' ז ה עשר פעמים ולא ש ט ע ו כקולי בצ׳׳ל )!•‪::‬דבר »״ד(‪ ,‬ועיי; ב א ד ר ״ נ פ״ט‪ .‬ר( ששנינו‬
‫‪1‬‬
‫כ ס נ ה ד ר י ן כצ״ל ועיין שם פ״א ע״ב‪ ,‬פ ״ ב ע ״ ב ‪ ,‬י ב מ ו ת סייר ע״ב‪ (0 .‬ועיבר ע־ ה י ם וכו׳ ועיין כ מ כ י ל ת א‬
‫פ׳ בש־יה ו ב ת נ ח ו מ א 'שט‪ -,‬ובאדר״ב פל׳ינ‪ .‬ת( ב נ ג ד עשר נסיונות א ב י ה ם וכו׳ א כ ד ר ״ נ ע ׳ ׳ ש ‪ .‬א ( ב ש ע ח‬
‫שבאו מ ש ה וכר א מ ־ ל ה ן מ ש ה ק ו מ ו ובו׳ כלשון ה ז ה הוא באדר״נ פ ר ק ל״ג‪ ,‬ועיין כ מ כ י ל ת א פ׳‬
‫בשלח‪ ,‬ו ב ת נ ח ו ס א שם‪ ,‬לגוזר ים סוף לגורים ) ת ה ל י ס קל״ו( ב ק ע יס ויעבירם ) ח ה ל י ם ע״ח(‪ .‬ד ר כ ת‬
‫ס‬ ‫י‬ ‫ב‬
‫סוסיך ה ס ד מ י ם רבים כצ״ל ; ח ב ק ו ק גי( נ ק ב ת במטיז ר א ש םרזו )שם(‪ .‬נ ( המוליבך ב מ ד ב ר‬
‫‪537‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫סלעים‪ .‬שנאםר שברת ראשי תנינים על הסיס‪ .‬היכן נשבדין ראשי תנינים‪ .‬מ י אוסר‬
‫על הסלע‪ :‬יבשה יבשה‪ .‬שנא׳ ובני ישר׳ הלכו ביבשה בתוך הים‪ .‬נורות נודות‪ .‬נצבו‬
‫בסו גר‪ .‬ומים שהד בין ועזרים ירדה אש מן השמים וקלםן‪ .‬שנאמר כקרח אש המסים‬
‫מים תבעה אש‪ .‬וסימן נבט נ ם ף סינן‪ :‬העשירית‪ .‬נורות של שמן ושל דבש היו יורדין‬
‫לתוך סי תיטקות של ישרי‪ .‬שנ׳ ויניקהו דבש מסלע ושמן םהלמיש עור‪ .‬ויש אום׳ מים היו‬
‫נובעים מן הים שמהן היו שותין‪ .‬משני שמי הים םלוזדס הם‪ .‬ר• אלעור אומר תהום קמה‬
‫להם למעלה כרי שלא יעםערו‪ :‬נ(עשר נםיונות דבמדכר‪, .‬ססורשות במסכת ערכין‪.‬‬
‫כס׳ יש בערכין‪ .‬ל(וכסשנת דר׳ נתן‪ .‬בס׳ יוסף כן יועזר‪ .‬אילו הן‪ .‬שנים בסים‪ .‬שנים בסן‪.‬‬
‫שנימ כשליו‪ .‬אהד בעבל‪ .‬ואהד במדבר סארן‪ .‬שנים בים אחד בירידה‪ .‬ואתר בעליה‪.‬‬
‫ביחידה דכתיב המבלי אין קברים וטי‪ .‬ובעלייה‪ .‬אמר רב הונא ישר׳ שבאותו הדור מקטני‬
‫אמנה‪ .‬שנא׳ רמת על הים בים סוף‪ .‬מלמד שהיו ישר׳ ממרים באותה שעה ואוםרי׳ בשם‬
‫שאט עולין מצד זה כך מצריים עולין מצדאהר‪ :‬עד שאמר לו הק־ לשר של ים מלוט‬
‫אותם‪.‬ליבשה •וסלטם‪ :‬שנים בסים‪ .‬במרה‪ .‬וברסידים‪ .‬במרד‪ ,‬רכת׳‪.‬ויבאו מדתה ס(ףלנו‬
‫העם על םשה‪ .‬כרסידים‪ .‬ויחנו ברשירים‪ .‬ו(וידב העם עם משת‪ .‬שנים במן‪ .‬אל תצאו‪.‬‬
‫דצאו‪ .‬אל תותר‪ .‬ויותירו‪ .‬שנים בשליו‪ .‬בשליו ראשון‪ .‬כשבתט על סיר הבשר‪ .‬בשליו‬
‫שני והאםסםוף אשר בקרבו ונוי‪ .‬אחד בענל שעשו‪ .‬ואחר כמדבר ס א ק בסרנלים‪.‬‬
‫ז( דכת׳ ויבאו אל סשה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישר׳ אל מדבר שארן קדשה‪ .‬והוא‬
‫נםיון עשירי‪ .‬רבת׳ וינסו אותי זה עשר םעמים‪ .‬ומי מריבה‪ .‬לאחר מיכן היה‪ .‬ועל כולם‬
‫הוכידזן משה‪(" .‬ובמסורש אף במשנת ר׳ נתן‪ .‬שנאם׳ אלה הדברים‪ .‬במדבר‪ .‬על שעשו‬
‫ישר׳ הענל‪ .‬שנאמ׳ עשו להם ענל מסכה‪ .‬בערכה‪ .‬על הסים‪ .‬שנאסר ויצמא שם העם‬
‫למים‪ .‬מול סוף‪ .‬על שהמרו כים‪ .‬שנאמ׳ וימרו על הים בים סוף‪ .‬כסו שסירשתי למעלה‪.‬‬
‫בימ המרו‪ .‬וכבר סירשתיו‪ .‬בין שארן‪.‬‬ ‫ט(ויש אומ׳ םםלו של מיכה‪ .‬ר׳ יהודה אומר‬
‫אילו הםרנלים‪ .‬ובין תסל‪ .‬אילו דברים של תיסלות‪ .‬שנמשלו על המן‪ .‬ולכן‪ .‬זה מחלוקתו‬
‫של קרח‪ .‬ניל לסי שבאותו הסרק סרת מטהו של אהץ‪ .‬והצרות על העריות‪ .‬נר׳ לי לסי‬
‫שנאמ׳ '‪1‬רשמע משה את העם בבה לסששחותיו‪ .‬על עיסק׳ מששחותיו‪ .‬ואותה בכייה‬
‫היה ממוך למעשה סרנליס‪ .‬ואעס־י שאין השרשיות סמוכות‪ .‬כמו שמשורש בכל כתבי‪.‬‬
‫כ( שאין שם מקומה‪ .‬הרי כאן שבעה‪ .‬ובמקום אחר הוא אומר ובתבערה ובמרה ובקברות‬
‫וטי‪ .‬הרי כאן עשרה‪ .‬ותרנוס אונקלוס מוכית קצת אוכה יתהון על דחבו בםדכרא ט׳‪.‬‬
‫וכוח וקל להכין‪:‬‬

‫כצ׳יל ) ד ב ר י ם ה׳( ועיי! בשירש״י ע ל א ב ו ת ב ה ג ה ה שם ש מ ב י א ט ס ה מ ש ז נ ה מהאדר׳׳נ שלפנינו‪.‬‬

‫וגם נ מ צ א ב ה שיטים מ נ ו ס ח ה מ ח ב ר ‪ ,‬ןעל מ ד ב ר ו ת ב ר ב ר ו ח מ ב י א שם ה מ ק ר א מוליכם ב ה ה ו ס ו ח‬
‫ככוכ נ ט ד ב ר ל א יבשלו )ישעיה ס׳׳נ(‪ ,‬א ת ה פוררה בעזך ים ) ה ה ל י ם ע״ר( שנא• ש ב ר ה ראשי ת נ י נ י ם‬
‫על המיט )שם( ובני ישראל ה ל כ ו ב י ב ש ה וטי ) ש מ ו ת ט״ו( נ צ ב ו כ ס ו נ ד )שם( ב ק ר ת אש ה ם ס י ם‬
‫כצ׳׳ל )ישעיה ם״ד(‪ .‬ויניקתו ד ב ש מ ס ל ע )דברים ל״נ‪ .‬נ( עשר נ ס י ו ט ת ד כ מ ר ב ר ערכי! ס״ו ע״א‬
‫עיש‪ .‬ועיין בספרי פ ר ש ת דברים‪ ,‬ו ב פ ד ר ״ א פכ״ו‪ .‬ושם פ‪:‬־״ד‪ .‬ד( ו ב מ ש נ ת דר׳׳נ ב פ ר ק יום!! ובו׳‬
‫‪,‬‬
‫ל י ת א לפנינו וע״ש פדייה ה ס ב ל ׳ אין ק ב ר י ס וגוי )שמוח י־ר(; ש נ א וימרו ע ל ים בים םוןע ) ה ה ל י ם‬
‫ק׳׳ו(‪ .‬ויבאו מ ד ה ה וגר ) ש מ ו ת ס״ו(‪ .‬ס( וילנו העם‪ .‬על משר‪ ,‬כצ׳׳ל )שם( וכן צריך תקון ב נ מ ר א‬
‫דערכין שם‪-,‬ויחנו ברפירים ) ש מ ו ת י״ז(‪ .‬ו( וירב ה ע ם עם מ ש ה כצ׳׳ל )שם( כ ש ב ה ט ע ל סיר ה ב ש ר‬
‫) ש מ ו ה ט״ז(‪ ,‬ו ה א ס פ ס ו ף אשר בקרבו וגו׳ ) כ מ ד ב ר י״א(‪ (r .‬ר כ ת י ב ויבאו אל מ ש ה ואל אהרן ואל‬
‫כ ל ע ר ה בני ישראל א ל מ ר ב ר פ א ר ן ק ר ש ה כג׳יל ) ב מ ר ב ד י׳׳נ(‪ ,‬וינסו אוחי וה עשר פ ע מ י ם ) ב מ ד ב ר‬
‫י״ר(‪ .‬ח( וכמפורש אן! ב מ ש נ ה ר׳ נ ח ן ע״ ש ריש פליר‪ ,‬שנא׳ עשו ל ה ם עגל מ ס כ ה ) ש מ ו ת ל ״ ב ( ‪.‬‬
‫ויצמא שש העם ל ט י פ )ש= •י״ז(‪ .‬וימרו ע ל הים ו ט ׳ )תהלים ק י ו ( ‪ (* .‬ויש אומרים פ ס ל של מ י כ ה‬
‫כצ׳־ל עיין• ט ד ר ש ח נ ח ו מ א פ׳ תיםא סי׳ י״ר‪ .‬ט כ י ל ה א נ ש ל ה ‪ ,‬סם־י פי׳ ב ה ע ל ו ת ך ‪ .‬ש מ ו ת ר ב ה סכ״ד‪,‬‬
‫ב ט ״ ר ‪2‬טיו‪ ,‬מ ד ר ש ה ה ר י ם מוטור ק־א‪ .‬ועיין ס נ ה ד ר י ן ק״ג ע״ב ובםירש׳׳י שש‪ ,‬ובירושלמי ס ו כ ה פ׳יד‬
‫ה׳־נ‪ .‬י( וישמע מ ש ה וטי על עסקי מ ש פ ה ו ה י ו ) ב ט ד נ ד ייא(‪ ,‬ש ב ח ק׳׳ל ע׳יא‪ .‬כ( שאין שט מ ק ו מ ה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪538‬‬
‫עשרה ניםים נעשו לאבותינו ב ב י ת המקדש׳ ל א הפילה אשה מריח ב ש ר‬
‫הקודש׳ ולא ה ת ל י ע ב ש ר הקודש מעולם׳ ולא אירע קרי ל כ ה ן נ ח ל‬
‫ביום הכיפורים׳ ולא נ ר א ה זבוב בבית המטבחיים׳ ולא נמצא פםול בעומר׳‬
‫ובשתי ה ל ח ם ו ב ל ח ם הפנים׳ ולא כיבו גשמים א ש ש ל עצי המערכה׳ ולא‬
‫נצחה הרוח לעמוד העשן׳ עומדים צפופים ומשתחוים רווחים׳ ולא הזיק‬
‫נ ח ש ועקרב בירושלם׳ ו ל א א מ ר א ד ם ל ח ב י ר ו צ ר ל י המקום שאלין בירושלם‪:‬‬

‫ל א הטילה‪ .‬אשה עוברה‪ .‬מתאות הריח‪ .‬ואע׳נ דאמרי׳ ל(עזימ שביריחו היו מתעטשות‬
‫ממה פיטום הקטורת‪(" .‬ומירושלם ליריתו עשר פרסאות‪ .‬אפיי הכי לא הטילה‬
‫אשה‪ .‬ולא התליע‪ .‬שהרי נ( כשלא היה להם סגאי להקטיר כל האיברים שניחותרו סן‬
‫הערב סעלין אוחו לראשו של מזבח‪ .‬לסי שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר‪.‬‬
‫ומתרנ׳ ולא יביתון בר םםדבחא בר‪ .‬והן עוסרץ שס ב׳ יסים או נ׳ עד שיהו פנויימ‪.‬‬
‫לסי‪ .‬שאין לינה מועלת בראשו של מזבה‪ .‬ואעפ׳י כן לא הסריחו‪ :‬ולא אירע קרי‪.‬‬
‫‪ (p‬ודוקא קרי אבל שאר טומאות אירעו בו‪ .‬כנון טומאת שרץ‪ .‬וכנון יוסף בן אילפ‬
‫שנחזה צינורא של עם הארץ על בגדו‪ .‬בפ־ק דיומא‪ .‬וכל כך‪ .‬מפני שהמומאה היוצאה‬
‫מנופו מכוערת היא מכל שאר ממאות שבעולם‪ .‬יאעם׳־י שלא אירע קרי‪ .‬לא ססכינן‬
‫אניסא‪ .‬וחייט דתנן שכעת יטיס כוי‪ .‬שםא יארע בו םסול‪ .‬וסי׳ הקונטרס קרי או‬
‫שאר מומאה חמעככתו מלבא במקדש‪ .‬ואי לאו ס״ הקונמרס הוי אמינא מדנקט סםול‬
‫חחם כסשנח והכא קרי‪ .‬אלמא םםול דהתמ לאו מקרי קאמר אלא משאר טמאות‪,‬‬
‫ולא נראח זבוב כביח חסטבחים שבעזרה ע( ששם חיו חשלחנוח של שיש כרמסריי‬
‫בםסכח שקלים‪ .‬שעליהן חיו םניחין בשר חקרבן‪ .‬ולא נםצא פסול‪ .‬לינע שרץ בםנחח‬
‫העומר‪ .‬או בקוםצה‪ .‬שלא כהילכחה‪ .‬פ( ונם נדול הוא זה‪ .‬שאילו חיח בו פסול חיה‬
‫נדחח לנמרי ואין לו חשלומין‪ .‬צ( שהרי אי איששר ללקיטתו‪ .‬וקעירתו אלא בליל‬
‫י־ו‪ .‬וכדמפורש במנחות‪ .‬פיר ישמעאל‪ .‬ובשתי חלחם של עצרח‪ .‬אף בם לא אירע‬
‫ססול‪ .‬דשוב אץ לו תשלומין מאהר שהל עליהן יופ מוב‪ .‬שחרי צריכץ לאפוחו‬
‫סערב‪ .‬ק( שאין אסייחן תחת לא את שבת ולא את יוס מוב‪ .‬כדמסורש בססחיס‪.‬‬
‫ונמצא שריו נדחים לנמרי‪ .‬ואם נמצא בלחם הפנים בשבח חיח נדחח ער שבח הבאח‪.‬‬

‫ש ם קם״ז ע״א‪ ,‬ו ב ה ב ע ר ה ו ב מ ס ה ו ב ק ב ר ה וגוי )דברים ט׳(‪ .‬ל( עזים שביריחו היו ט ת ע ט ש ו ח וכו׳‬
‫עיין יוסא ל׳ימ ע״ב‪ .‬ת מ י ר ל׳ ע״ב‪ ,‬ובירושלמי ס ו כ ה פ״ה ה״ג‪ .‬מ( וטירושליס ליריחו עשר פ ר ם א ו ח‬
‫יומא כ• ע״ב‪ -‬ושם ל״ט ע״ב‪ .‬נ( כשליא ה י ה ל ה ם פנאי ל ה ק ט י ר וכו׳ כן הוא בפירש׳׳י שש‪ ,‬לפי‬
‫שנא׳ ולא ילין ונר ) ש מ ו ת כ״נ(‪ ,‬ומהרג• ולא יביתון ב ר ס ס ד כ ח א וכו׳‪ .‬ס( ודוקא קרי א ב ל ש א ד‬
‫צומאות וכוי ה מ ה ב ר ס ת ל ק ב פ ש י ט ו ת בין" ט ו מ א ו ת הרי ל ש א ר ט ו מ א ו ת וההיא דיושף בן אילם דיומא‬
‫י״ב ע״ב מוקי ל ה משום ש נ ח ז ה מ ו ר א על בגדו ש ל כ״נ‪ ,‬כדי ל ת ר ץ ק ו ש י ה ה מ פ ר ש י ם מ ה ר ט ח נ י ח י ו‬
‫ד ל א אירע קרי ל כ י ג ביוה׳׳כ‪ ,‬וכמו שפירש״י ב א ב ו ח ואוהו פיסול שאירע בו ביוסף בן אילם פ ס ו ל‬
‫א ח ר היה בגון ט ח מ ח שרץ או צנורא ש ל ע ם ה א ר ץ נ ה ז ה ע ל בגדו ל א קרי ה י ה ‪ .‬ו ק ש ה שהוא‬
‫נ ג ר ירושלמי מ פ ו ר ש בפ״ק דיומא ה״א מ ע ש ה בבן אילם מציפורין ש א י ר ע קרי לכ׳׳ג ביוה׳׳כ ו נ כ נ ס‬
‫בן אילם ושימש ח ח ת י ו ב כ ה ו נ ה גדולה‪ .‬ובק״ע פירש שאירע קרי היינו מ ק ר ה שנטטא' ע״י א ת ת‬
‫מ ט ו מ א ו ת א ב ל קרי מ מ ש אי א פ ש ר לומר ר ח נ ן ב א ב ו ה ש ל א אירע קרי לכ״ג ביוה״כ מ ע ו ל ם והוא‬
‫ד ו ח ק נ ת ל ועיין בירושלמי שם ה׳׳ד ולא מן הנסים שהיו נעשין ב ב י ת ה מ ק ד ש חן א״ר אכין ע״ש ל א‬
‫הנסון‪ ,‬א״ר יוסי בי רבי בון כאן בראשון וכאן בשני‪ .‬ועיין בחיר׳ט פ״א משני! א׳ דדמאי ו ב ה ר‬
‫חדשים שם שלא הזכירו דברי הירושלמי הנ״ל‪ .‬ובאדר׳ינ ם ל ״ ה ולא אירע קרי לכ״ג ביוה׳יכ הוץ‬
‫ס ד ישמעאל בן ק מ ה י ה שיצא ל ה ס י ח עם שר א ח ד ו נ ח ז ה צנורא מפיו ו נ פ ל על בגדיו ונכנס אחיו‬
‫ו ש מ ש ב כ ה ו נ ה ג ד ו ל ה ח ח ת י ו וכוי וע״ש בל הענין ו מ ש מ ע ד ט ו מ א ו ת קרי מ ל ל נ ם ל ט ו מ א ה א ח ר ת ‪,‬‬
‫ועיין יומא כ״א ע״א ותו״י ד״ה ולא אירע וכוי‪ ,‬ובשו״ח חשב׳׳ץ ח ״ נ סי• ל״ז‪ ,‬וםי׳ קלייה‪ ,‬ום״ קל׳׳ז‬
‫ואין באן מקום ל ה א ר י ך ‪ .‬ע( ששם היו ה ש ל ח נ ו ת וכר שקלים פ״ו מ״ר‪ .‬פ( ו נ ס נ ד ו ל ה ו א ז ה וכו׳‬
‫ב ל ו ח לשון רש״י ב ס ש נ ה ‪ .‬צ( שהרי א׳׳א ל ל ק י ט ח ו וכו׳ עיין רש׳׳י יומא כ״א ע׳׳א ד ״ ה ולא נ מ צ א‬
‫פ ס ו ל ובו׳ ועיין חוס׳ ס נ ת ו ח ם״ו ע׳יא ד ״ ח זכר וביי‪ .‬ק ( שאין אפיתן ד ו ח ה וכו׳ פ ס ח י ם ס״ז ע׳׳א‪,‬‬
‫‪539‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שאי אופשר לסדרן אלא בשבח‪ .‬שנאסר ר( כיוס השבת יעדכנו‪ :‬לא כיבו‪ .‬ולא נצחה‪,‬‬
‫הן כתוכץ במשניות‪ .‬אכל ש( לסי שאנו מקשי׳ בפיא של יוסא על ולא הדק‪ .‬וזע‬
‫ליכא‪ .‬והא לא כיבו ולא נצהה‪ .‬למדנו שאין דרכס לוכתכ במשניות‪ .‬ונראה לפי‬
‫אותו עניין‪ .‬דעוסר ושתי חלחס‪ .‬ולחס הפנימ‪ .‬חשובין חן בשלשה‪ .‬ע ו מ ‪ p‬צפופין‪.‬‬
‫דתוקיס ומצומצמים‪ .‬שמתוך הדחק היה נראה לארס כאילו חוא על ע י תכירו‪.‬‬
‫וכשהיו מתפללי; וםשתחוים כלפי היכל לבקש צורכיהם היו דוהים ער שיהיו כין כל‬
‫אהד ואחד ד׳ אמות‪ .‬כרי שלא ישםע אחד מהן תפילתו של תכירו‪ .‬כשהיה תובע‬
‫צרכיו ומתודה עוונותיו כרי שלא יתבייש‪ .‬וכבר׳ רב׳ אמרי׳ עלה דעומדיפ צפופימ‪.‬‬
‫א(א־ר שמואל כר אחא ארבע אמות היה לכל אחד ואחד לכל צ ד ‪ :‬ולא הזיק‪.‬‬
‫ג( שלא נשך אדם ומת‪ .‬שהיחד‪ ,‬ירושלים משמרת על יושביה שאין אדם‬
‫נסנע כה‪ .‬חתו שקראה הבת׳ עליזה‪ .‬צר לי המקום שאלין שאתא לן‪ .‬דחוקה שעתי‪.‬‬
‫שאץ לי כמה להתפרנס‪ .‬ואי אפשר לדור וללון בירושלפ ב( לפי שכל־הדרין ‪3‬ה‬
‫הקי מזמן פרנסתם להם‪ .‬שלא היו צריכין לצאח‪ .‬כך ק י ב ל ת י ‪ :‬ולי נראה שאינו‬
‫סדנר אלא על עםק הרנליס‪ .‬שכל ישר׳ נאספין לשפ וסיפוקם מרובה‪ .‬ועומדין בבקר‬
‫ונפמרץ וחולכין‪ .‬שנאמו* ופנית בכקר והלכת לאהליך‪ .‬ולא אמר ארס לחבית מעולם‬
‫בדרך אדם הי^כל ומתרעם על עצמו צר לי חםקום שאהא לן חלילח בו‪ .‬אם מפני‬
‫שלא חיח מוצא כיח ללון‪ .‬או מפני שלא חיה מחסורו בעיר‪ .‬ום״א של סדר יומא‬
‫'הוא משיב‪ .‬ך(סתח כמקדש‪ .‬כנסיפ שנעשו במקדש‪ .‬וסיים בירושלס‪ .‬בניסימ שנעשו‬
‫בירושלמ‪ .‬בתמיח‪ .‬ומשני‪ .‬אילו שנים אחרונים העסוקץ כירושלס אינם עולין מן חמניץ‬
‫הרי יש לך שני ניסים אחריס למלאות החשבון‪ .‬לא כיבו‪ .‬ולא נצחה‪ .‬שלא כיכו‬
‫נשפים אש של עצי המערכה‪ .‬ואעם׳י שהיה הסזבה עוסך בנלוי התצר‪ .‬שלא היה‬
‫החצר מסוכך על נכיו‪ .‬ועוד שעשן המערכת של עציפ אפי׳ כל הרוהות שבעולמ‬
‫באות ונושבות בו אץ מזיזות אותו ממקומו‪ .‬ה( שהיה מתמר ועולה כמקל‪ .‬שלא ידק‬
‫לעיני הכהניס העסוקין בעבודה‪ .‬ועוד ללמד חשיבות לכל באי עולם שהיה בו כה‬
‫לעמוד לפני הרוח‪ :‬ושם הוא מונח עוםר ושתי הלחם ולחם הפנים‪ .‬תני חלתא פסולי‬
‫כחד‪ .‬ומכניס תחתיהן הא דאםר אביי מוראה ונוצה‪ .‬ודישון מוכח •הפנימי ודישון‬
‫המנורה נבלעץ‪ .‬ושברי כלי חרכ נבלעין במקומן‪ .‬ובלועיס כולהו חשבינהו כחד‪.‬‬
‫איכא אחריתי‪ .‬דאםר ר׳ יהושע כן לוי נס נ ח ל נעשה בלחם הטניס שסילוקו כסיתרו‪.‬‬
‫שנאמר לשוס לתם חם ביופ הלקהו‪ :‬הכי איתא ו(בשילהי פיק דיומא‪:‬‬

‫‪ 0‬ע ש ר ה דברימ נבראו ב ע ר ב ש ב ת בין השמשות‪ .‬פי הארץ‪ .‬ופי הבאר‪.‬‬

‫מנחות ק׳ ע״ב• ערכי! ח׳ ע׳יב‪ .‬ר( ביום השבח ׳ערבנו )ויקרא ביר(‪ (C .‬לפ» שאנו מקשים בפ״א‬
‫של יומא וכו׳ עיין יומא כ״א עי׳א‪ .‬ונראה שחיח לו גירסא אחרח שם וכוונחו כמו שכחב דש״י‬
‫בפירושו כ א ט ת ודיל כתוב כמשנה לא כבו גשמים ולא נצחה הרוח וכמדומה לי שהוא שבוש דחא‬
‫כפרקא קטא דיומא קת‪ •1‬לה! משנה אגכ נדרה ולא קתני בי• תני תרתי וסוספינן לחו בבחיחא‬
‫ותפשוט דלא נרטינן להו בסשנה‪ ,‬וכן הוא בריטכ״א על יומא שם עיש‪ (b .‬אמר ר׳ שמואל כר‬
‫אהא ד׳ אמוה וכר במדרש בדיר פ״ה איתא ר׳ שמואל בשם ר׳ אהא אטר ארבע אטוח לכל אחד‬
‫ואמה טבל צד‪ ,‬ופן במדרש קהלה פ״א ר׳ שטואל בר חובה בש״ר אחא אמד ד׳ אטוח ריוח כין‬
‫כאו׳״א ואמה מכל צד כדי וכו׳ וצריך לגרוס בשה׳ המקומות אמה מכל צד כדאיתא להא _סילהא‬
‫ב^י׳ץ• פ ״ ושם הנירסא נכונה אטה לנל צר שלא יהא אהד מהן שומע קול הבירו מתפלל‪ ,‬ושם‬
‫איחא ר• שמואל בר איביה בשם ר׳ אחי אמר ריוח ד׳ אמות וכוי ועיין רש׳׳י יומא כ־א ע־׳א ד״ה‬
‫משתחויס ונו• ובאדרינ פ י ק ל״ה‪ .‬נ( שלא נשי אדם ומת בן פירש״י שם‪ ,‬וזהו שקראה חכחוב‬
‫עליזה )ישעיה כ״כ(‪ .‬נ( לפי שכל הדדין בה ובו׳ ובםירש׳יי צר לי המקום כלומר דחוק לי שעחי‬
‫בכאן ואינו יכול להתפרנם שבל הדברים בתוכה ונו׳ והוא ט״ס נצ׳׳ל שבל הררים בתוכה ?רש‪.‬‬
‫ופנית בבקר והלכת לאהליך )רבריס מיו(‪ .‬ל( פתח במקדש ובו׳ עיין יומא כ*א ע־א‪ .‬ה( שחיה‬
‫מתמר וכנ׳ עיי! יומא כ״ת עיב זבאדר״נ פל־־ה‪ .‬להט הס ביום הלקחז כצ״ל )ש׳׳א כ״א(‪ .‬נ( כשלהי‬
‫ז( עשרה דברים נבראו וכו׳ עיין פםחים ניד ע״א ושם השיב לתו‬ ‫פ״ק דיומא ע׳׳ש נ*א ע׳יא‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪540‬‬

‫ופי האתון‪ .‬והקשת‪ .‬והמן‪ .‬והמטה‪ .‬והשמיר‪ .‬ו ה כ ת ב ו ה מ כ ת ב והלוחות‪.‬‬

‫ויש אוסרי׳ א ף המזיקין‪ .‬וקבורתו ש ל משה‪ .‬ואילו ש ל א ב ר ה ם אבינו‪ .‬ויש‬
‫אומרי׳ א ף ע ב ת ב צ ב ת עשויה‪:‬‬

‫בערב שבח בין השמשות‪ .‬בחון כך םעריב והולך‪ .‬כערב שבת בראשית סמוך‬
‫לחשיכה‪ .‬לפי שער אותה שעה נתעסק הק׳ כמלאכה האמורה כעינין‪ .‬ופי׳‬
‫כין השמשות‪ .‬כסו בין כך ובין כך שמפייס עעשד• ששת • ‪ 0‬׳ בראשית עשה אח‬
‫אילו‪ .‬אחר לכולן‪ ,‬שמעין כשר ודם שעושר‪ .‬מעשה אחר הבירו עשה הקי‪ .‬נמצאו‬
‫אילו הן המאוחרים לאותם הכתובים במקרא סמוך לחשיכח‪ ( .‬ומחלוקת ביש וביה‬
‫ק‬

‫בבריר‪ .‬ור׳ שמעון בן יוחי מכריע לומר שהיתר‪ ,‬מלאכה עם דמדומי חמה כבא השמש‪.‬‬
‫רש לומר בין השמשות ששנינו לא מסגי שהיה סמוך לחשיבה אלא מסני שכל בין‬
‫תשמשות שבתלמוד מחסו בערב שבח הוא מדבר‪ .‬ועל שם שאוחו בין השמשות‬
‫ה ל ק משאר בין השסשות‪ .‬לסי שמוםיפין בו מחול על הקורש‪ .‬ובברייתא רר׳ אושעייא‬
‫הוא אוסר יש מחן שנבראו ויש מחן שעתידי; להבראות‪ .‬אלא שנגזר עליהן מאותת‬
‫שעה‪ .‬לפי שאין כל הדש תחת השמש‪ .‬פי הארץ‪ .‬לבלוע את רןשעים‪ .‬רבתב‬
‫‪ (p‬יתפתח‪.‬הארץ את פיה‪ .‬ונוי‪ .‬ופי הבאר‪ .‬שהיו ישראל אוס׳ עליו עלי באר עלי‬
‫כאד והיה םחנלה מיד‪ .‬והיה םתנלנל עמחס בםדבר‪ .‬מנחליאל במוח‪ .‬ומבמוח חני‪ .‬ופי‬
‫האתון שגכרא הדינור והיה עומד ומצפה עד שדיברה כו חאתון‪ .‬ועל שם ויפתח‬
‫ה׳ את פי האתון הוא אופר סי האתון‪ .‬ועור כת׳ מי שם פה לאדם‪ .‬למדנו שציחצוח‬
‫הלשון הזה הוא קורא לדיבור פה‪ .‬וחקשח‪ .‬שבענן‪ .‬רבתי את קשחי נחחי בענן‪.‬‬
‫והמן‪ .‬שאכלו ישראל כמדבר‪ .‬והמטה‪ .‬שבו קרע משח את חים שלא היה דוגמתו‬
‫כעולפ שחיה חקוק עליו שם תססורש‪ ,‬ואדמ מסרו לשח‪ .‬וכל חדורוח מסרוהו זה‬
‫לוה עד שירד יעקב אבינו למצרים ומסרו ליוסף‪ .‬וכשמת יוסף י( חיפשו עבדי פרעה‬
‫כל מה שבביתו והניחוהו בכית גנזיו של פרעה‪ .‬והיד‪ ,‬שם יתרו חתן משה שהיה‬
‫מאצטננוני פרעה וידע טתין אסטגנזניתז חשיבותו של מטה‪ .‬ונטלו ושתלו גנן‬
‫ביתו‪ ,‬ונשתרש בארץ‪ .‬וראה )כאםננוניחו( ]באםטננוניתו[ שכל העוקרו יהיה מושיעו‬
‫של ישראל‪ ,‬והיה מנסה כו בני אדם‪ .‬ובשנזרמן לו משה ועמד ועקרו השליכו לבור‬
‫בחצירו‪ .‬וציפורח נכנם אחבתו של משח בלבח והבעתו מאביה‪ .‬ועסר יתרו והשיאה‬
‫לו‪ ( .‬כסו שמצינו באנדח השכם‪ .‬ודברי חימים של משח‪ .‬ועוד מצינו ל( שחיח‬ ‫כ‬

‫מטהו של אהרן שנמר שקדימ וכדי שלא להטיל קנאה ועמד משח וחלקו לי״ב‬
‫מטוח‪ .‬ופשטו של דבר שננור עליו שיעשו כל האותוח והמוסתים שעשה משה על‬
‫ידו‪ .‬מ( וחשסיר‪ .‬כסו חולעת‪ .‬וכל נרשמו שמזתם של ישראל כאבני האפוד והחושן‪.‬‬

‫ב‪0‬דד ואופן א ח י ‪ .‬ועיין מ כ י ל ה א פ׳ ב ש ל ח פ ס ו ק עד א נ ה וגם שש ה ג י ר ס א מ ש ו נ ה ‪ .‬ו ב ח נ ח ו מ א פ ר ש ה‬

‫וירא ח ש י ב אילו ש ל א ב י ה ס תוך ע ש ר ה דבריש שנבראו ב ה ״ מ ע״ש ועיין בספרי פ ר ש ה ויאה ה ב ר כ ה‬
‫ה נ ו ס ח א כ ה ה י א ד פ ם ה י ם ועיין בת״י ב מ ד ב ר כ ״ ב פשוק כ״ח‪ .‬ובפדרי׳א פי״ט ה נ ו ס ח א בלשון ה מ ש נ ה‬
‫כאן‪ ,‬אך ןי׳׳ע דשם בם׳יג ח ש י ב חי דברים ס ה נ י ד ה ש י ב להו הבא‪ ,‬ש נ ב ר א ו ביום השני‪ ,‬ובבר ת מ ה‬
‫בזה הגאון רד׳׳ל ו כ ה ב שט״ם נ פ ל שם בס״נ ו ה י ה כ ת ו ב ברייה נבראו ביה״ש ו ט ע ה ה מ ע ת י ק ו ה ש ב‬
‫לו( ו ד ח ל ו ק ת ב׳יש זב״ה בבר״ר עיין שש פ ר ש ה י״ב‪ .‬נו( ו ה פ ת ח ה א ר ץ‬ ‫שהוא ביוס השני ע״ש‪.‬‬
‫א ח פ י ה ) ב מ ד ב ר ט׳׳ז(‪ .‬שהיו ישראל אומרים עליו עלי באר וכו׳ ) ב מ ר ב ד כ״א( לעיין מדבר׳׳ר פ ס ״ ח‬
‫פנ״ד‪ .‬פ׳׳ם‪ ,‬ו י פ ת ה ה׳ •את פי האתון ) ב מ ד ב ר כ״ב(‪ ,‬מי ש ם פ ה לארם ) ש מ ו ת ד ׳ ( ‪ .‬א ת ק ש ת י נ ת ת י‬
‫כענן ) ב ר א ש י ת ט־•(‪ .‬י( חיפשו עברי פ ר ע ה כצ״ל‪ .‬עיין בפרקי ד ר י א פ״מ ו ב ה ג ה ו ת הרד‪-‬׳׳‪.‬ל שם‪ .‬ו ר א ה‬
‫ב א ם ט נ נ ו נ י ה ו כצ״ל‪ .‬וכשנזרסן לו מיטה צע״ל‪ -‬ג ( כ מ ו שמצינו ב ה ג ד ת ה ש כ ם וד׳׳ה של מ ש ה ו כ י עיין‬
‫ב ס ב ו א ל פ ס י ק ת א זוטרתי ל ה ר ב ר׳ ש״ב אות ב״ג‪ .‬ל( שהיה ס ט ה ו של וכו׳ כפיר״שי על א ב ו ת ‪ 7‬ח כ‬
‫ו מ מ ט ה ש ל מ ש ה שבו שם ה מ פ ו ר ש ח ק ו ק מ ו נ ח ועומד עד שנהנו ל ט ש ה ולא והו מ מ ה אהרון‬
‫»( והשמיר כ מ ו ת ו ל ע ת ובו׳‬ ‫ר ה א כ ת י ב ו א ת ש ם מ ט ה אהרן ת כ ת ו ב על מ ט ה ' לוי וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫‪541‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫נ( כדמפורש )כיומא( ]בסומהן‪ .‬שהיו כוחבץ את השמ על נבי אכנים ומוליכץ השמיד‬
‫על האבן לסי תבניה האות והאבן סתבקעח כגנדו במקום הכתב‪ .‬ובעיניץ זה אתה‬
‫מוצא סתוח• חתם במלאתם‪ .‬שלא היו הסירות כלום‪ (p .‬ולםי מה שאנו אומרי׳ ביומא‬
‫כי אברחם יצחק ויעקב ושבםי ישורון כתב שש‪ .‬יש לומר כסו כן ע( שיש ככל אבן‬
‫ד אותות‪ .‬וחויין שוות כולן‪ .‬וזהו כםלאוחס כך קיבלחי‪ :‬וחכתב‪ .‬תיקון חכתכ‪ .‬כמו‬
‫שהאות מחהסכח במםיבוחיח‪ .‬אשקיבשמט ב׳‪ .‬והמכתב‪ .‬עמ שבו נהרתו חלוחות‪.‬‬
‫שקורין נרייסא‪ .‬ואני קיבלת• ש( והמכתב‪ .‬והלוחות‪ .‬שחן מעשר‪ ,‬אלחימ‪ .‬הס הלוחות‬
‫שנכחבו הדיבור עיליחן‪ .‬אף הסזיקין‪ .‬רוהין‪ .‬ושירים‪ .‬ולילין ורשמים‪ .‬ופרחים‪ ,‬טולטן‪.‬‬
‫ושעירי‪ .‬וצעירי‪ .‬וטיהרנון‪ .‬שלא הסםיק הק׳ לבראוחם עד שחשך עליהם חיום‪.‬‬
‫ולפיכך אין כה בעין לראותם מסני שדומים לרוה הקודש‪ .‬ובבר״ד סירשוחו חכםים‬
‫מן המקרא‪ .‬שנאמר תוצא הארץ נפש חיח לפינה נפש היה‪ .‬צ( אילו המזיקין‪.‬‬
‫וקבורתו של משה‪ .‬ק( ולא ידע איש את קבורתו‪ .‬ל( ואילו של אברהם אבינו‪ .‬שנאמר‬
‫והנה איל אחר נאחז‪ .‬שנזדמן מאותה שעה‪ .‬אף צבת‪ .‬שקורץ מניילש בי‪ .‬ובלשון‬
‫הקודש מלקחיים‪ .‬אף חיא נעשיח כו ביום‪ .‬שהיא דרך צבח ומלקחיים ליעשות על‬
‫ידי צבת‪ .‬ש( וצבת ראשונה ם׳ עשאה‪ .‬על כרחך ברייא בידי שסיס הית׳ שהרי אי‬
‫איםשר לאומן לעשות דבר נאור אלא על ידי צבת שלא ישלוט כו חאור‪ .‬וכן אנו‬
‫אוםרי׳ בסי מקום שנהנו‪ .‬צבתא בצבתא מחעבדא‪ .‬צכחא קמייתא במאי)כו( מתעבדא‪.‬‬
‫הא למדת שםששת ים׳ בראשית נבראת‪ .‬ומלקחיים סתרנ׳ וצבייתהא‪ .‬והוא בטן‬
‫ח(צביתו ליה זוודתא‪ .‬לשון תיקון וחבנח חיםון‪ .‬א(ולדביי חכמים־ איסשי לצבת‬
‫ראשונח שתעשה בכסח עיניינין‪ .‬או על ידי בית יד ארוך או על ידי יציקה‪:‬‬

‫ש ב ע ה דברים בנולס ושבעה ב ח כ ם ‪ .‬ה ח כ ם אינו מ ד ב ר בפגי מי שגדול‬

‫ממנו ב ח כ מ ה וכמניץ‪ .‬ואינו נ כ נ ס ל ת ו ך דברי ח ב י ת ‪ .‬ואינו נ ב ה ל‬
‫להשיב‪ .‬ושואל כ ה ל כ ה ‪ .‬ומשיב כעיניין‪ .‬ואומר ע ל ראשון ראשון ועל אחרון‬
‫אחרון‪ .‬ועל מה ש ל א שמע אומר ל א שמעתי‪ .‬ומודה ע ל ה א מ ת וחילופיהס‬
‫בגולם‪:‬‬
‫אדם כלא בינה והשכל קרוי טלם‪ .‬שדומה שלא ננמרה מלאכתו‪ .‬לשץ טלמי כלי עץ‪.‬‬
‫והם כלים שלא ננמרר‪ .‬מלאכתם‪ :‬נ(ב‪0‬־א רהולין‪ .‬סורםש ב׳‪ .‬והוא לשון נלימא‬
‫דאליהו‪ .‬לט באדרתו דנלום‪ .‬שכיון שאדם נתעטף בטליתו רוסה לכלי שלא ננסר‪ .‬שאץ‬
‫לו לאדם חיחוך איברים‪ .‬החכם אינו כו‪ :‬הרי אחת‪ .‬בהכסה ובמניין‪ .‬נ( אין כת׳‬

‫עגין ה ש מ י ר עיין ס ו ס ה ס י ח ע״ב וגיסי! ‪ 0‬״ ח ע׳׳א ועיין בחום׳ שש ד ״ ה איכא ש ס י ר וכו׳ ובירושלמי‬
‫ס ו ט ה פ י ט הי״נ‪ .‬ו ב ת ו ס פ ת א סברו‪ .‬נ( כ ד ס פ ו ר ש ב ס ו ט ה כצ׳׳ל מ י ה ע׳יב‪ .‬פ ת ו ח ׳ חהש‪ .‬במלואחנז‪.‬‬
‫) ש ט ו ת כ ״ ח ( ‪ .‬ס ( ולפי ם ה ש א ט אומריש וכוי יומא ע י נ ע*ב‪ (» .‬שיש ב ב ל אב! וכו׳ ס ו ס ה ל*»‬
‫ן ך א ועיין ירושלסי ס ו ט ה פ׳יז ה י ד ו ה כ ת ב ת ק ו ן ה כ ה ב וכו׳ כן סרש־׳י‪ .‬ועיין בעיי‪ 1‬ע ר ך כ ה ב ‪.‬‬
‫‪ (6‬ו ה מ כ ת ב ה ס ׳ ב פ ת ח והחיו בצירי‪ .‬והוא ה ע ט ש נ כ ת ב כו ה ל ו ת ו ת כמו ה מ ק ד ח ו ת מ כ ת ב קידושין‬
‫כ״א ע י ב ‪ ,‬ו כ ס ! ס כ ת ב א ג ל ל א בזי; ע־ז כ׳׳כ ע״ב‪ .‬נעיין רש״י פ פ ח י ס נ״ר ע״א ד׳׳ה ו ה מ כ ת ב וכד‪.‬‬
‫ק ( ולא י ד ע‬ ‫ת ו צ א חארץ נ פ ש ח י ה ל מ י נ ת ו ) ב ר א ש י ת א•{‪ .‬צ( אלו הטזיקין עיין ב ר י ר םוף פ״ו‪.‬‬
‫כ( ואילו ש ל א ב ר ה ם‬ ‫א י ש א ת ק ב ר ת ו כצ׳׳ל ) ד ב ר י ם ל״ד(‪ .‬ועיין ס ו ט ח ט׳ ע׳׳ב‪ .‬ש ס י׳־ג ע״ב‪.‬‬
‫אביט‪ .‬וכן ה ו א ב ט ד ר ש ב מ ״ ר פי״ו ובפרר׳׳א איחא אילו ש ל י צ ה ק ע׳־ש פ ר ק ׳׳׳ט‪ ,‬ו ב פ ־ ק ל״א‪ .‬שנ׳‬
‫ם( ו צ ב ה ר א ש ו נ ה ס י ע ש א ה וכר ס ם ח י ס נ״ר ע י א‬ ‫ו ה נ ה איל א ת ר נ א ה ז כצ׳׳ל ) ב ר א ש י ת כ ״ נ ( ‪.‬‬
‫צ ב ח א ב צ ב ת א ט ח ע ב ד ו צ נ ת א ק ם י י ת א מאן ע ‪ :‬ד א ו כ ו ‪ /‬ובחוםפת־ עירובי! סוף פ ״ ח איתא ט כ א ן א־׳ר יהושע‬
‫צ ב ת א ב צ ב ת א ט ת ע ב ד א צ ב ת א ד ק ט י י ת א מ ה תוית ה א לאי בדיה חוח‪ .‬ו נ ר א ה ד ת י ב ת ר־ י ח ו ש ע ת א‬
‫‪*6‬ס וצ״ל ר׳ י ה ו ד ה כ ד א י ח א ל פ נ י ט בפסחים שם‪ ,‬ועיין ב ת ו ס פ ת א ' סוף פ״א ר ת ג י נ ה ‪ .‬פ ( צביחו ל י ה‬
‫ב( כ פ ״ א דהול׳[ בד״ל חולין‬ ‫ווודחא ד״ה י״ז ע״א‪ (b ,.‬ולדברי ח כ מ י ם וכר פ ס ה י ס נ ־ ר ע*א‪.‬‬
‫נ ( אין כ ת ו ב ב מ ש נ י ו ת ד״ל ד ת י ב ת נבסגיץ אין ב ח ו ב ב מ ש נ י ו ת ‪ .‬ובפרש״* נריס ל ח וכ!‬ ‫כ י ח ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪542‬‬

‫במשניות‪ .‬וחכמה‪ .‬שרובץ תורה ולמד יותר ממנו‪ .‬ובמנק‪ .‬בתלמידים ולכך נקרא‬
‫מניץ‪ .‬לסי שכשהיה מעשה בא לפניהמ בבית המדרש היי נושאין ונותנין ברבר‪.‬‬
‫ועומדץ למניין‪ .‬רנו הטטמאץ טמאיס‪ .‬רבו המטחרץ טהרו‪ :‬נכנס‪ .‬הוא שאינו מניהו‬
‫להשלים דברו אלא מסםיקו מדבר עמו קודם שיכלה הדבר נשיו‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫טשיב דבר בטרמ ישמע‪ .‬אולת היא לו וכלימה‪ .‬ואינו נבהל להשיב על דבר הכירו‪.‬‬
‫להשיב בחסזזן ובבהלה‪ .‬אלא מבין ואחר כך משיב‪ .‬כמו שמעינו בדניאל‪ .‬אשחומס‬
‫כשעה הרא‪ .‬שואל כהלכה‪ .‬אם כא הוא לשאול‪ .‬שואל כםי ההלכה שהן עסיקץ‬
‫בו‪ .‬ואם נשאל טמנו דבר סשיב לשואלו באותו עיניין בדבר ששאלו שאינו מםלינו‬
‫בדבר‪ .‬ומשיאו לדבר אחר‪ .‬ואומר על ראשון ראשון‪ .‬אם שאלוחו שנים ושלשה‬
‫רבדים משיב כסדר ששאלוחו‪ .‬על ראשון ראשון‪ .‬ואינו מחליף‪ .‬מוקדם ומאוחר‪ ,‬לשי‬
‫שהוא דדך ילדוח‪ .‬כמו שםצינו ברבקה רעקב‪ .‬ברבקה‪ .‬כשהשיחח עם אליעור‪ .‬ביעהב‬
‫כשחשיח עם לבן‪ .‬אומר לא שםעחי‪ .‬ד( כמו שמעינו בר׳ אליעזר בן חורקנוס‪ .‬כמסכת‬
‫)סוטה( ]סוכה(‪ .‬שאינו מהזיק עצמו כחכם אלא איכ יש בו‪ .‬ועוד ה( למד לשונך‬
‫לומר איני יודע שמא חתברה ותאחו‪ .‬ומודה על האמה‪ .‬אס טעה ונכשל בדבר‬
‫מודח ואינו בוש‪ .‬ו( אשר חכמים ינידו ולא כחדו מאבוחם‪ :‬וחילופיהן בגולם‪ (r .‬ובמשנת‬
‫ר׳ נחן משרשם כך‪ ,‬חכם אינו מדבר‪ .‬אי איםשר‪ .‬שבמקום שאחי נ ת ל ממני איםשר‬
‫לי לדבר‪ .‬לסיכך אמר לו משה לאהרן דבר‪ .‬שנאמר ח{ וידכר אהק את כל הדברים‬
‫)האלה( אשר דבר ה׳ אל משה‪ .‬ואינו נכנם זה אהרן ששתק עד שסיים זה משה‬
‫דברו‪ .‬ולא אמר קצר דבריך‪ .‬וכן הק׳ לאברהם כמעשה סחס‪ .‬ואעיש שהכל נלד‬
‫לפניו‪ .‬ואינו נבהל להשיב‪ .‬זה אליהו כן ברבאל הכזזי‪ .‬שנאמר אמדתי ימים ירבת‪.‬‬
‫ומניין שלא ענו בערבובייא‪ .‬שנאמר ויק איוב‪ .‬ויען אליםז‪ .‬בלרד‪ .‬אליהו‪ .‬לא סידרן‬
‫הכתוב אלא להודיע לכל באי עולם‪ .‬שאץ חכם מדבר כוי‪ .‬ואין נבהל כר‪ .‬ואינו‬
‫נכנס בר‪ .‬שואל כהלכה זה יהודה‪ .‬דקאיל לאבוה אנכי אעיבנו ואוסר על ראשון‪.‬‬
‫זה יעקב‪ .‬ט( על מה שלא שמע‪ .‬אילו אנשי חרן‪ .‬י( ומודד‪ ,‬על האמת זה משה‬
‫רבינו‪ .‬שנאמר וישמע משד‪ .‬וייטנ בעיניו‪ .‬וכן הק׳ כן בנות צלםחר דברת‪:‬‬

‫•שבעה מיני פורעניות באים ע ל שבעד‪ .‬גומי עכירות‪ .‬מ ק צ ת ן מעשרין ומקצתן‬
‫אינן מעשרין‪ .‬ר ע ב ש ל ב צ ו ר ת ב א ה מקצתן רעיביט ו מ ק צ ת ם שבעיס‪.‬‬
‫נ מ ת ש ל א ל ע ש ר ר ע ב ש ל מהומה ושל מצורה באה‪ :‬ושלא ליטול א ת ה ח ל ה‬
‫דבר ב א לעולם ע ל מיתות האמורות ב ת ו ר ה ש ל א‬ ‫ר ע ב ש ל כלייה באה‪:‬‬
‫ח ר ב ב א לעולם ע ל עינוי הדין ועל‬ ‫ועל פירות שביעית‪:‬‬ ‫נמסרו לב״ד‪.‬‬
‫היה ר ע ה ב א לעולם ע ל‬ ‫עיוות הדין‪ .‬ועל המורים ב ת ו ר ה ש ל א כ ה ל כ ה ‪:‬‬
‫גלות ב א לעולם ע ל עובדי‬ ‫)שביעית( ]שבועות[ שוא ועל חילול השס‪:‬‬
‫ע׳׳ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל שמיטת ה א ר ץ ‪:‬‬

‫נ י ד פ ת ה מ ח ב ר כ ח כ מ ה ובמנין ו מ פ ר ש לחריייהו וע״ש בפירשיי‪ .‬משיב ד ב ר ב ט ר ם ישמע א ו ל ה היא‬

‫ל ו ו כ ל י מ ח )משלי י״ח( בצ״ל‪ .‬א ש ת ו מ מ כ ש ע ה ח ר א )דניאל ד•(‪ .‬ד( ב ס ו שמצינו ובו׳ ב ט פ כ ח שוכה‬
‫בצ׳׳ל ע׳׳ש כ׳׳ז ע׳׳ב‪ ,‬כ׳׳ח ע״א‪ .‬ה ( ל ט ד לשונך ו ט ׳ ב ר כ ו ה די ע״א ו ס ם ׳ ד ״ א פ״ג‪ .‬ו( אשר ח כ מ י ם‬
‫ינידו ונו׳ פירש ל ה ו ד ו ת ע ל ה א ט ח כ ד א י ח א ב ס ו ט ה ר ע״ב‪ (t .‬ו ב מ ש נ ת ר׳ נתן יכו׳ עיין אדרי‪-‬נ‬
‫מ( וידבר א ה ר ן א ת כ ל ה ד ב ר י ם א ש ר ד ב ר ה׳ א ל מ ש ה כצ׳׳ל ) ש מ ו ת די(‪ .‬א ס י ח י ימים‬ ‫פל״ו‪.‬‬
‫ידברו )איוב ל׳׳ב(‪ .‬ד ק ״ ל ל א ב ו ה אנכי אערבנו ) כ ר א ש י ת ס ״ נ ( ‪ .‬ט( ו ע ל מ ה ש ל א ש מ ע אלו אנשי‬
‫חרן כן ה ו א באדר׳ינ פ ר ק ל״ז פירש כמ״א כ ש א מ ר ל ה ם י ע ק ב ה ש ל ו ם לו א מ ר ו לו שלום ו ה נ ה ר ח ל‬
‫ב ת ו ב א ה עם‪ -‬הצאן כ ל ו מ ר זה א ט יודעים ואם ת ש א ל יוהר ר ה ל בתו ת נ י ד ל ך כי ל א ידענו יותר‪.‬‬
‫י( ו מ ו ר ה ע ל ה א מ ת וה מ ש ה רבינו שני וישמע מ ש ת וייסב בעיניו)ויקרא יי(‪ .‬ו ל פ נ י ט שם מ ב י א ה מ ק ר א‬
‫‪543‬‬ ‫מחזור ויםדי‬

‫ע ל ש ב ע ה נוסי עכירות‪ .‬על ו׳ חבילות נוסים של עבירות‪ .‬והרי שכסה עבירות‬

‫בחבילה אחת‪ .‬ואילו הן‪ .‬מקצתן מעשרין כר‪ .‬שבשעה שישראל מקעתן‬
‫כוי‪ .‬רעב של כצורת‪ .‬שמתייקרח חחבואח מתוך ששמים נעצרים‪ .‬ונעדרין וםתבצרין‪.‬‬
‫שהחלקה אחח חמטר‪ .‬והחלקה אחת לא ירד עליה מטר‪ .‬ומתוך כך מקצחן דעיבימ‬
‫ומקצחן שביעים‪ .‬שבמרד‪ .‬שמדדו בה מודדן להם‪ .‬נמרו שלא לעשר‪ .‬שבטלו כלם‬
‫תודת מעשר לגמרי‪ .‬רעב בבד בא עליהן של מהומה‪ .‬שמהמה אותם ומשבשס וטורדן‬
‫סן העולם‪ .‬כר־א ונם יד הי היחח בם להמם ונוס׳‪ .‬שלבד פורענות הבצורת חקי מכניס‬
‫מאירה באותו מיעוט תבואה שנרלה‪ .‬ואף בבני םיעייס ואוכלין ואינם שביעים‪ .‬ומחוך‬
‫כך הרעבון מצוי בכל‪ .‬ושל מצורה‪ .‬שצריכין לאוכלו במצור ובמצוק‪ .‬כדכה׳ במצוד‬
‫ובמצוק ונוסי‪ :‬ואם נטרו שלא ליטול אף החלה‪ .‬שבטלו תורת חלה ומעשר לנסרי‪.‬‬
‫רעב של כליית באה‪ .‬רעב בבד שמכלה את בולן והן מחים ברעב‪ .‬נ( בטבילת׳‬
‫בפרש׳ השירה‪ .‬ויחס את מחנה מצרים‪ .‬הממס ועירבבס־ונטל סינניות שלהן‪ .‬ולא‬
‫היו יודעין מר‪ .‬חן ]עושץ[‪ .‬ד׳א אין חממה אלא מנשה‪ .‬כעיניין שנאמר והמס מהומה‬
‫גדולה עד השםדם‪ .‬ומניין שלעבירה זו באה פורענוח זו שבן מצינו בפ׳ב דשבח‬
‫‪ (i‬בעזן ביטזל הרוסות ומעשרות שמיש נעערין מלהוריד טל ומטר‪ .‬והיוקר הווה‪.‬‬
‫)והשבר( ]והשכר[ אבד‪ .‬ובני אדם רצין אחר םרנםחמ ואין מניעין שנאמר ציה נמ‬
‫חם •נזלו מימי שלנ שאול חטאו‪ .‬מ( וחנא דבי ר׳ ישמעאל בשביל דברים שציויחי‬
‫אתכס בימות ההמה ולא עשיתם‪ .‬והן תרומות ומעשרות ינולו מהם מימי של‬
‫נשמיס‪ .‬למדנו שבעון ביטול תרומוח ומעשרוח התבואה מת״קיח והרעב בא‪ .‬ומציגו‬
‫שאין חקי נפרע מן האדם אלא מירח כננד מירח‪ .‬רבת׳ בי ברבר אשר זרו עליהם‪.‬‬
‫וכמו שפירשו חכמים כמסנח סוטה‪ .‬מבםאםאה בשלחה תריבנה‪ .‬נ( שבםאח שאדם‬
‫מודד בה מודרין לו‪ .‬ועוד חניא ‪ (p‬בעון חלה אין ברכה מצויה במכונס‪ .‬ומאירה‪,‬‬
‫םשחלהת בשערים‪ .‬ווורע־ם ורעים ואהריס אוכלים אותם‪ .‬ע( שנאמר אף אני אעשה‬
‫זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה‪ .‬אל תיקרי בהלה אלא בחלה‪ .‬בעון הלה‪ .‬דכתיב‬
‫וזרעהם לריק זרעים ואכלוהו אויביכם‪ .‬ומתוך כך הם כלים ברעב‪ .‬ואע׳ש שנת׳ בהא‬
‫אותיות אחה״ע מתחלפות זו בזו‪ :‬שלא נמסרו לב״ד אלא במיתה בירי שמים הן‪.‬‬
‫שאם הרנילו בני אדם בעכירות שאין בהם מיהת ב־ר אלא מיחה בירי שמים ר‪,‬ק׳‬
‫מביא דבר לעולם והוא נפרע מהן‪ .‬והוא המיתה ב‪-‬־די שמים‪ .‬רא־לו על אותם שנמסרו‬
‫לביד אין דבר בא לעולם אפילו בזמן הזה‪ .‬אלא בדונפחם וסעיניינס הקב״ד\נפרע מן‬
‫האדם‪ .‬כאותה שמעינו בתלמוד‪ .‬פ( א עיש שבטלו ארבע מיתות‪ .‬ר־ן ר׳ מיתות לא‬
‫בטלו‪ .‬מי שנתחייב סקילה או נושל מן הננ או חיה רורםתו‪ .‬סי שנתהייב שריפה‬
‫או נופל בדליקה או נהש מבישו‪ .‬מי שנתחייב הרינה ליםטין באים עליו והורק‬
‫אוחו‪ .‬מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או סח בסרונני‪ .‬ובאילו הן הנהנקין מסרי‬

‫ויאשר ה׳ אלי היטיבו אשר ר ב ר ו ) ר ב ר י ס י ה ( כן בנות צ ל פ ה ר ד ב ר ת ) כ ש ד ב ר כ י ו ( ‪ .‬על שבועות‬

‫שוא כצ׳׳ל‪ .‬וגם יד ה׳ ה י ת ח בם ל ה מ ם וגו׳ ) ר נ ד י ם בי(‪ .‬ב מ צ ו י ובמצוק ונו׳ ושש כ ״ ח ( ‪ .‬כ( ב מ כ י ל ה א‬
‫ב פ ר ש ה ה ש י ר ה ויהם א ת מ ה נ ה מצרים ה מ מ ם ועירבכס ונמל םינניות ש ל ה ן ולא היו יודעי! מ ה‬
‫‪,‬‬
‫עושי! בצ׳׳ל וכ! הוא ב מ כ י ל ת א ב ש ל ה פ״ה‪ ,‬וכן ה ו ב א בערוך ערך שיננו;‪ ,‬וברשיי פ ב ש ל ח ״ ר ‪ .‬ד־א אי;‬
‫ה מ מ ה וכו׳ שנא׳ והמש מ ה ו מ ה ג ד ו ל ה וגו׳ ) ד ב ר י ם (׳( מ כ י ל ת א שש‪ .‬ל( בעו; ביטול ת ר ו מ ו ת ו מ ע ש ר ו ת‬
‫וכו• ש ב ת ל‪-‬׳ב ע׳׳כ ע״ש שנא• ציה נ ס תש ונו• )איוב ב״ד(‪ .‬מ( ו ח נ א ר ב י ר׳• ישמעאל ב ש ב י ל וכו•‬
‫ש ב ת ל ״ ב ע ־ ב ושם איהא יגזול מ כ ם מימי ש ל ג ב י מ ו ה הגשמים‪ ,‬וכן היא ב ת ע נ י ת ז׳ ע״ב‪ .‬מרד•‬
‫כ נ ג ר מדד‪ ,‬ד כ ה י ב כי ב ד ב ר אשר זדו עליהם ) ש מ ו ת י״ח(‪ .‬ועיי! ס ו ט ה ח• ע״ב ושם ׳״א ע׳׳א‪ .‬ב ס א ס א ה‬
‫ב ש ל ח ה ת ר י כ נ ה )ישעיה כ׳‪-‬ז(‪ .‬ן( ש כ מ א ה ש א ד ם ובו׳ עיין שוטה ה׳ ע׳׳ב ושנהדרין ק׳ ע ‪ -‬א ‪ .‬פ ( כעין‬
‫ח ל ה אין כ ר כ ה מצויר‪ .‬במכונס כצ״ל ש ב ת ל״ב ע׳׳ב‪ .‬ע( ש נ א ד ר א ף אני א ע ש ה ז א ת ל כ ם וגר‬
‫‪ (D‬א ע י פ שבטלו א ר ב ע מ י ת ו ת וכר כ ח ו ב ו ת ל׳ ע׳׳ב׳‬ ‫)ויקרא כ״ו( א ל תקרי ב ה ל ה וכו• ש ב ת שם‪.‬‬
‫ס ו ט ה ה׳ ע׳יכ‪ .‬םנהדרין ל ־ ז ע ־ ב ע י ש ‪ .‬א ל ה ג ז ל דל כי ד ל ה ו א וגו׳ )משלי כ י ב ( ‪ .‬ו ק ב ע א ח ק ב ע י ה ם‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪544‬‬
‫אילו שבמיתה בידי שמים האוכל טבל טי‪ .‬והא דאמדי׳ דין ד׳ מיתות לא בטלו‬
‫בראיכא עדים והתראה‪ .‬דומיא דשני הבית שדנו ד׳ מיתות‪ .‬אבל ליכא עדים ואשילו‬
‫איכא ולא התרו נו ודאי בטלו ובטלו‪ .‬בך קיבלתי‪ :‬ועל פימת שביעית‪ .‬שנוזל את‬
‫העניים‪ .‬והרי הכת׳ אומר אל תנול דל כי דל הוא‪ .‬ונום׳‪ .‬וקבע את קבעיהש גשש‪.‬‬
‫צ( על עינוי הרין‪ .‬שטשתא את דינו של אדם יום או יוסיים‪ ,‬ורן לאחרים‪ .‬והוא‬
‫מתענה ומצטער בעצמו שמצפה ועומד ואף אינו יודע אס יתחייב אש לאו‪ .‬ובכולו‬
‫אנו לטידין כבמה מרליקין מדכתכ ק( והבאתי נקמת נקם וטסי‪ .‬ואין ברית אלא תורה‪.‬‬
‫שנאמר אם לא בריתי יומם ולילח‪ .‬יען וביען במשסטי מאסו ומד‪ ,‬ששנינו כטבילת*‪.‬‬
‫אם ענה תענה אוחו ונום׳‪ .‬ל( וחרה אשי׳ והמתי אתכם בחרב‪ ,‬אם ענד‪ .‬תענח‪ .‬אחד‬
‫עינוי מרובה ואהר עינוי מועט‪ .‬וכבר היו יוצאין רשב׳נ ור׳ ישמעאל בן אלישע כחן‬
‫נמל ליהרנ‪ .‬אפר לו רשבינ לד׳ ישמעאל‪ .‬ר־ לבי יוצא שאין אני יודע למה נהרנ‬
‫אני‪ .‬מוסף עליו במשנת ר׳ נתן שלנו חיה מצטער‪ .‬מפני שדומה לעונד עיז ומהלל‬
‫שבתות ושוסך דמים ומנלה עריות‪ .‬אמר לו ר׳ ישמעאל מימיך לא בא אדם לפניך‬
‫לרין ושחיחו עד שחהא קושר כיסך או נועל םנדלך‪ .‬או עוטף טליתך‪ .‬והתורה‬
‫אמו ה אס ענה תענה אתו‪ .‬אהל עינזי טרזנה זאהד עימי מועט‪ .‬לאם על העינוי חייב‬
‫קיו לעיוות‪ .‬ועל הטורה שלא כהלכה‪ .‬ועוד יש לפרש על העיוות‪ .‬כלם• שאמרו‬
‫חכמים ש( שכל הנוזל את חבירו כאילו נוטל נשמתו סמנו‪ .‬שנאמר אל חנזל דל‬
‫ונזמי‪ .‬והמעוות את הדין‪ .‬מפל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין‪ .‬ועל המזרח בחורה‬
‫שלא כהלכה‪ .‬שאינן םורין יפה‪ .‬שנאמר <!(כי רבים הלליפ הפילה‪ ,‬זה תלמיד שלא‬
‫הניע להוראה ומורח‪ :‬על שבועת ש‪,‬־א‪ .‬פירשו ח‪:‬סיש בפ׳יב דשבת‪ .‬םדכת׳ ואס באלה‬
‫לא חוםרו‪ .‬וחשלחחי בכם אח חית חשדה‪ .‬אל תיקיי באלה אלא באלה‪ ,‬דיש אס‬
‫למסורת‪ (& .‬ולא ןשדי( ]שני[ קרא למסירת רומיא דיראח יראד‪ .‬בדיש סנהדרין‪ .‬וכת­‬
‫ביה בשבועת שקר ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שש )י״( אלחיך‪ .‬וכחי בית‬
‫בחילול השם ולא חחללו אח שם קדשי‪ .‬ונלמד חילול חילול משבועח שקר‪ .‬ואעיס‬
‫שבשבועות מחלק בין שוא לשקר‪ .‬לשוא נופיה םתמ׳ לשיקרא‪ :‬נלות בא לעולם‬
‫כוי‪ .‬ועל תשנאו הארץ‪ .‬נ ( ו ט ל ן אנו לטידין בפ״ב דשנת מדכת׳ כעריות כי את כל‬
‫התועבה האל עשו אנשי הארץ ונומ׳‪ .‬וכת׳ ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה‪ .‬ונוסי‪.‬‬
‫ובע״ז כת׳ ונתתי את סנריכם על םנרי נילוליכם‪ .‬מומי‪ .‬כאדפ תםשליך את הכירו‬
‫מעל פניו‪ .‬נ( שכן פליטת כלי קרי ניעול‪ .‬בלשון תלמוד‪ .‬ובשםטות כת׳ תרצה‬
‫ה א ^ וחרץ את שבתותיה כל ימי השטה תשבות ונוי‪ ,‬ד( ובמשנת ר׳ נתן שנינו‬
‫על בילוי עריות כיצד‪ .‬איר ישמעאל בר יוסי כל זמן שישר׳ פרוצים כעריות שכינה‬
‫מסתלקת מביניהם‪ .‬שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך‪ :‬שפיכות דמים‪.‬‬
‫ואפילו שוננ‪ .‬שבן נולה לערי מקלט כל מכה נפש בשננה‪:‬‬

‫נ פ ש )שם(‪ .‬צ( ע ל עיניי הדי! וכו׳ ע ב ת ל׳יג עי׳א‪ .‬ק ( ו ה כ א ת י י‪1‬ר קיצר ה כ ת י ב )ויקרא כ ׳ ו ( ‪.‬‬
‫א ס ל א בריחי ונו׳ )ירמיה ל׳׳נ(‪ .‬יען וביען ונו׳ )ויקרא כ׳׳ו(‪ .‬אש ע נ ה ת ע נ ח אותו ו נ ו ׳ ‪ ) .‬ש ט ו ת ב ״ ב ( ‪.‬‬
‫י ( ו ח ר ה אמי ו ה ר ג ת י ונו׳ )‪ •lev‬מ כ י ל ת א מ ש פ ט י ם פ י ״ ח א ח ד עינוי מ י ז כ ה וכר סוסן* עליו ב מ ש נ ת‬
‫ר׳ נ ת ן וכר עיין אדר״נ פל״ת‪ .‬ועיין ב ם פ כ ת ש מ ת ו ת פ ר ק ה׳‪ .‬ש( ש כ ל ה נ ו ז ל א ח ח ב י ר ו ובו׳ ב״ק‬
‫קי׳׳ט ע׳׳א‪ .‬פ ( נ י רביפ ח ל ל י ם ה פ י ל ה )משלי ‪ (7‬ז ה ת ל מ י ד ש ל א ה נ י ע ל ה ו ר א ת ו כ ר פ ז ט ה ב ״ כ‬
‫באלה שבת‬ ‫ע י א ‪ ,‬ע׳׳ז י״ט ע״ב עיש‪ .‬ואפ ב א ל ה ל א הוסרו )ויקרא כ״ו( א ל ת ק י א ב א ל ה אלא‬
‫‪ (b‬ולא שני ק ר א כצ״ל עיין ס נ ה ד ר י ן ד• ע״ב ולפנינו ש ס מ מ ס ר ו ת ‪ .‬ו כ ת י ב ב י ה ב ש ב י ע ת‬ ‫ל׳׳ג ע״א‪.‬‬
‫ש ק ר ו ל א ח ש כ ע ! זגו׳ כ ^ ל )ויקרא י״ט( ולא ה ח ל ל ו א ת שם קדשי ) ש ם כ״ב(‪ .‬נ ( וכולן א נ ו למדין‬
‫בפ׳׳ב ר ש ב ת מ ד כ ח י ב בעריות כי א ת כ ל ה ת ו ע ב ו ה ה א ל ונו׳ כד״ל ) ש פ י ״ ח ( ‪ .‬ו ה ט מ א ה א ר ץ )שש(‪.‬‬
‫ובע׳׳ז כ ח י ב ו נ ח ת י א ח פ ג ר י כ ם ונר )ויקרא כ״ו(‪ .‬נ( שכן פ ל י ט ת כ ל י קרי גיעול בצ׳׳ל‪ .‬ר( ו ב מ ש נ ת‬
‫י ׳ נ ה ! ש נ י ט ע ל נילוי עריוח בי‪1‬ד כ צ ״ ל אדר״נ סוןו פ ל ־ ח ‪ .‬שנא• ולא י ר א ה ב ך ע י ו ח ד ב ר ונו׳‬
‫‪545‬‬ ‫מ ח ז ו ר וינורי‬

‫ב א ר ב ע ה פרקים ה ד ב ר מ ת ר ב ה ‪ .‬ברביעית‪ .‬ובשביעית‪ .‬וכמוצאי שביעית‪.‬‬

‫ובמוצאי החג; ברביעית‪ .‬מפני מ ע ש ר עני שבשלישית‪ :‬ובשביעית‬
‫מפני מ ע ש ר עני שבששית‪ :‬ובמוצאי ה ח ג ש ב כ ל ש נ ה מפגי נזל ו מ ת נ ו ת‬
‫עניים‪:‬‬
‫ה ד ב ר מרובה‪ .‬פירשו הכמיס ח( אל הגזול דל כי רל הוא‪ .‬וכי מה ־ש לו לגזול‬
‫את הדל‪ .‬אלא מחנוח עניים‪ .‬שכל המעכבש ואינו גותנם לעני כאילו ־גומל‬
‫נשמתו מפנו‪ .‬וקבע את קובעיהם נפש‪ .‬נפשו של נזלן‪ .‬שהנזלן שולה יד ומהייב‬
‫לעצמו מיתה‪ .‬הא לסדנו שהנוזל םתנוה עניים וסעככס הייב מיתה‪ .‬ו( ואף במשנת‬
‫ר נתן שנינו כן‪ .‬כסיז מיני פורעניות‪ .‬ואפי׳ אם תימצי לומר נפשו של ננזל‪ ,‬הרי‬
‫הוא אומר שפך רם הארס כאדם דסו ישפך‪ .‬שמודדין לו מרה בפדת‪ .‬ולפיכך הדבר‬
‫מרובה ומצוי כאותם ד׳ פרקים‪ .‬משעה שהחזיקו בהן‪ .‬ובמוצאי הזע‪ .‬של סוכות‪.‬‬
‫שבכל שנה‪ .‬ברביעית‪ .‬כוי‪ .‬שבשלישית ז( שנאמר מקצר‪ .‬שלש שנים תוציא את בל‬
‫מעשר תבואחך בשנה ההיא והנחת כשעריך‪ .‬ובא הלוי כי אץ לו חלק ונהלה עמך‬
‫והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואבלו ושבעו‪ .‬מה ת״ל חוציא כשגח ההיא‪.‬‬
‫והנהת‪ .‬ואכלת‪ .‬לפי שנאמר למעלה בעיניין עשר תעשר תוסר‪ :‬ואכלת לפני ה׳‬
‫אלהיך‪ .‬שוקוק ליטול מעשר שני בכל שנה ולהעלותו לירושלס‪ . . . .‬ראשון שנותן‬
‫ללוי‪ .‬ח(כדכח׳ ולבני לוי הנח נתתי ונוסי‪ .‬ואותו םעשר שני אסור לאוכלו הוץ‬
‫לירושלם‪ .‬כמה שנאמר להלן לא חוכל לאבל כמעריך מעשר דגנך‪ .‬לכך בא חבחוכ‬
‫עתה ללמדך שאין חורח מעשר שני נוהג ככל השנים כולן להעלותו לירושלם‪ .‬אלא‬
‫בכל נ׳ ונ׳ שנים של שמיטה הוא מתהלק לעניים‪ .‬ואינו עולה לירושלס‪ .‬ומעשר‬
‫ראשון נתון ללר בכל מקום‪ .‬וכך הוא סרר המעשרות‪ .‬שנה' ראשונה ושנייה מעשר‬
‫ראשון ומעשר שני‪ .‬שלישית מעשר ראשון ומעשר שני‪ .‬וכן רביעית וחמישית מעשר‬
‫ראשון ומעשר שני‪ .‬ששית מעשר ראשון ומעשי עני‪ .‬במוצאי שביעית‪ .‬שמינית היא‬
‫קרויית מוצאי שביעית‪ .‬בכל מקום מפני פ־רות שביעית‪ .‬שלא נהנו בהן הפקר כדן‬
‫שביעית‪ .‬מפני נזל‪ .‬שזמן אסיפה הוא במכות‪ .‬ולכך נקרא חנ האשיף‪ .‬הנ הבא מסן‬
‫אסיפה‪ .‬וכשנוזלץ סחנוח עניים שאין מניחין לחם לקט שכחה ופיאה‪ .‬הקי נפרע מהן‬
‫סיד לאחר אסישחם‪:‬‬

‫האומר שלי שלי ושלך ש ל ך זו מ ד ת בינונית‪ .‬ויש‬ ‫א ר ב ע מידות באדם‪.‬‬

‫אומרים זו מ ד ת סדום‪ .‬שלי ש ל ך ושלך שלי עם הארץ‪ .‬שלי ש ל ך‬
‫ושלך ש ל ך חסיד‪ .‬ש ל ך שלי ושלי שלי ר ש ע ‪:‬‬
‫ש ל י ש ל י ושלך שלך‪ .‬כלומר הסתנהנ במרה זו י שאינו רוצה ליהנות משל אחרים‪.‬‬
‫ואף אינו רוצה ליהנות אהריס מנכסיו‪ .‬ונעשה כאומר להכירו שלי שלי‬
‫ושלך שלך איני רוצה להנותך‪ .‬ואף לקכל טובתך איני חשץ‪ .‬מדת בינונית‪ .‬אנו‬
‫נורסין זו בינונית‪ .‬מדח שוה היא וו‪ .‬שאינו נהגה לא עס הצדיקים ולא עמ הרשעים‬
‫שהרי אינו נוזל כלום משל אהריס‪ .‬ויש אוסרי׳ וו מדת סדום‪ .‬שלא היו‪ -‬נוטלץ משל‬

‫)דברים כ״נ(‪ .‬י‪ (,‬א ל ת נ ז ל ד ל כי ד ל ה ו א ונוי )משלי כ׳יב(‪ .‬וכי ס ה יש לו ל נ ז ו ל ובד עיי! ב״ק‬
‫קי׳׳ט ע׳יא ב׳׳מ קי״ב ע״א‪ ,‬ובסד׳׳ר פ״ת‪ .‬ו( ו**ף כ ם ש נ ת ר׳ נ ת ן שנינו כן ב פ ר ק ו׳ סיני פ ו ר ע נ ו ת‬
‫‪,‬‬
‫‪ . ( t‬ש נ א ט י מ ק צ ה ש^ש שנים‬ ‫‪(t‬‬ ‫כצ׳׳ל והוא בםל׳־ה דאדר״נ‪ .‬שפך דם ה א ד פ ונוי )בראשית‬
‫‪ (n‬כ ד ב ח י ב ו ל ב נ י‬ ‫ו נ ו ׳ ) ר ב ר י ס י״ר( ו ה נ ר והיתום ו ה א ל ס נ ה אשר בשעריך ו י כ ל ו ו ש כ ע ו ב ל ל ) ס פ ( ‪.‬‬
‫לוי ה נ ה נ ת ח י יעי ) ב מ ד ב ר י״ה( עיין בפפרי פ ר ש ה ק ר ה ‪ .‬ל א ה ו כ ל ל א כ ל ב׳פעריך מ ע ש ר ד ע ך וגו׳‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪546‬‬

‫ארס כלומ‪ .‬ואף לא היו מעין ליהנות שוס עני מנכסיהן‪ .‬גו( כדכח׳ הנה זה היה עוץ‬
‫סדם אחותך נאון שבעת לתם זשלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא‬
‫החזיקה‪ .‬וכדמםרש בהלק‪ .‬סעשיהס המקולקלין‪ .‬י( כי חזו דקא יהבי ריסתא להלך‪.‬‬
‫זאומך הנשכהים מני רנל שססקי מעליהם מלי בני ארס‪ :‬עמ הארץ‪ .‬דישנוריץ‪ .‬אין‬
‫וו חרבוח ודרך ארץ‪ .‬והרי הוא נוהנ כאהד מעמי הארץ‪ .‬שאינם כושים סליקח טובח‬
‫חבידיהס‪ .‬אלא עושים עצמם נאים לבקש מהן מתניח בעזות מעה‪ .‬וזהו ששנינו כמסכת‬
‫סוטה סרק אחרון‪ .‬כ( משרבו מקבלי טובח רבו איש )כל( הישר בעיניו יעשח‪ .‬סתמן‬
‫עס הארץ‪ .‬עמיא דאורייתא‪ .‬ל{ כהה מחדנס עםיא‪ .‬ומארצו יצאו ‪ . . .‬חסיד שרועה‬
‫‪ . . .‬משלו‪ .‬ושונא מחנות יחיה‪ .‬רשע שחומד ממון אחרים ואינו רוצה לחנותם‪.‬‬

‫קשה‬ ‫א ר ב ע מדות ב ד ע ו ת ‪ .‬נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו ב ה פ ם י ת ‪.‬‬

‫ל כ ע ו ס וקשה ל ד ע ו ת יצא הפסדו בשכרו‪ .‬קשה ל כ ע ו ס ונוח ל ר ע ו ת‬
‫חסיד‪ .‬נה ל כ ע ו ס וקשה לרעות רשע‪ :‬ארבע מידות בלמידים‪ .‬מ ה ר לשמוע‬
‫ק ש ה לשמוע וקשה ל א ב ד יעא הפסדו‬ ‫ומהר ל א ב ד יצא ש ב ת בהפסדו‪.‬‬
‫בשברו‪ .‬מ ה ר לשמוע וקשה ל א ב ד זה ח ל ק טוב‪ .‬קשה לשמוע ומהר ל א ב ד‬
‫זח ח ל ק רע‪ :‬א ר ב ע מדות בנותני צדקה‪ .‬רועה שיתן ולא יתנו אחרים‪ .‬עינו‬
‫ר ע ה ב ש ל אחרים‪ .‬שיתנו אהריס והוא ל א יתן עינו ר ע ה בשלו‪ .‬יתן ויתנו‬
‫אחרים חםיד‪ .‬ל א יתן ולא יתנו אחרים רשע‪ :‬א ר ב ע מ ת ת בהולכי ל ב י ת‬
‫הולך ואינו עושה ש כ ר ה ל י כ ה בידו‪ .‬עושה ואינו הולך ש ב ר‬ ‫המדרש‪.‬‬
‫מעשה בידו‪ .‬ה ו ל ך ועושה הסיד‪ .‬לא הולך ולא עושה רשע‪:‬‬

‫י ע א שכרו כהססידו‪ .‬שכר שהוא סרויה במה שהוא מה לרעות הוא מאבד כהפסד‬
‫שיש לו במה שהוא כוח לכעוס‪ .‬שהרי בל שעות שביום עריך להרבות עליו‬
‫ריעים לסיימו ואינו משהכר כלומ מעכשיו‪ .‬שנמל הפסדו משברו‪ .‬אבל קשה לכעוס‬
‫וקשת לרצות )וקשח לרצוח(‪ .‬מרח מוכח הימנה י׳ית ושכרו ראינו כועס אלא‬
‫בקושי מרובה הוא יותר מהססמ‪ .‬שהוא קשה ל ח ג ‪ . .‬ויצא הססדו מועט מן חםניין‪.‬‬
‫שאינו נחשב לכלום ססני רוב שכרו שסרויח בסח שאינו כועס חמיד‪ .‬שמתוך כך‬
‫בא לידי עון‪ ,‬ראמר מר מ( לא תירחח דלא חחטי‪ :‬מהר לשמוע מרבו‪ .‬ומהר לאבד‪.‬‬
‫שמשבח‪ .‬יצא שכרו שמשתכר במהירות שמועתו‪ .‬בחססירו‪ .‬שמיר ממחר ומשבח‬
‫ונמצא שלא עלח בורו כלום‪ .‬יצא חסםדו‪ .‬ששומע בקושי סחמח שכר שבידו‪.‬‬
‫שמאבד בקושי‪ .‬ונמצא שמועלח לו סדח זו סקצח‪ :‬עינו יעד‪ .‬כשל אחרים‪ .‬שאינו‬
‫רועה שיעשו ערקה‪ .‬כדי שלא ירכז נכםיהס‪ .‬ואינו דועה שיצא עליהם שם טוב‪ .‬עינו‬
‫רעה בשלו‪ .‬שמתוך כך נכסיו נמנעים מלהרבות‪ .‬והמשל ג( מלה ממון חסד‪ .‬ואמרי‬
‫לה חסר‪ .‬והיא היא‪ .‬וכן הוא אומר כ( *‪ c‬שלמים וכן רבים וכן בכלור ועבר‪ .‬שיתן‬
‫ויחנו בר‪ .‬ואין אנו נורםץ במשנה רוצח אלא בראשון נרם״ רועה שיתן ולא יחנו‬

‫) ר ב ד י ם י״ב(‪ .‬ט( כ ד ב ח י ב ה נ ה זה ה י ה עון ם ר ס א ח ו ת ך גאון שבער‪ .‬ל ח ם ו ש ל ו ה ה ש ק ט ה י ה ליה‬

‫ולבנותיה ויד עני ואביון ל א ה ה ז י ק ה כצ״ל ) י ה ז ק א ל ט״ז(‪ .‬י( בי חזו ובו׳ עיין ס נ ה ד ר י ן ק י ט ע־ב‪,‬‬
‫ה נ ש כ ה י ם מני ר נ ל )איוב כ״ת(‪ .‬כ( מ ש ר ב ו מ ק ב ל י ט ו נ ה רבו איש הישר בעיניו יעשה כצ׳יל‬
‫)שופכים י״ז(‪ ,‬ילפנינל ב ס ו ט ה נדיז ע ׳ ב ה ג י ד ס א ס ש ר ב ז מ ק ב ל נ י ט ו ב ח ך ומתזקני טוביייך רבו איש וכר‬
‫ובעין זה ב ח ו פ פ ח א ס ו ט ח פי״ד ט ש ר ב ו מ ק ב ל אני ט ו ב ת ך ו מ ח ז י ק אני ט ו ב ת ך ר ב ו איש הישר בעיניו‬
‫ול( ל א ת י ר ת ח ררא ה ח ט י לפנינו ב ר כ ו ח כ״ט ע״ב‬ ‫ל( כ ה ה מ ח ר ג ם עמיא )ויקרא י״נ(‪.‬‬ ‫יעשה‪.‬‬
‫איהא ל א ח י ר ח ח ולא ח ח ט י ‪ .‬נ( ס ל ח טמון ח ס ד ואמרי ל ה ח ס ר ולפנינו כ ת ו ב ו ה םי׳ו ע״ב מ ל ח‬
‫טמון ח ס ר ואמרי ל ה חסד• פ ( א ס שלמים וכן רבים וכן ננוזו ועבר כצ׳יל )נחוש אי( ועיין נימין ו׳‬
‫‪547‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫כוי‪ :‬שכד הליכה בידו‪ .‬שטרהש לשש מצוד‪ .‬ואינו הולך‪ ,‬בנון שלמד בתוך ביתו‪.‬‬
‫חסיד‪ .‬שמקיים שכת׳ בו והגית בו‪ .‬ולמדתם‪ .‬ושננתש‪ .‬רשע‪ .‬שלא השש לזה‪:‬‬

‫ארבע מדות ביושבי לפני הכמים‪ .‬״(ספוג‪ .‬ומשפך‪ .‬משמרת‪ .‬ונפה‪ :‬ספוג‪.‬‬
‫משמרת‬ ‫שמבנים בזו ומוציא בזו‪.‬‬ ‫משפך‪.‬‬ ‫שהוא םופג א ת ה ב ל ‪.‬‬
‫ונפה שמוציאה א ת ה ק מ ה‬ ‫א ת היין ו ק ו ל ט ת א ת השמרים‪.‬‬ ‫שמוציאה‬
‫ו ק ו ל ט ת א ת הסולת‪:‬‬
‫ספוג‪ ,‬אשסונצא ב׳‪ ,‬והוא בולע ומוצץ אח המים‪ ,‬ישנותנץ אותו במלא ספל מיש‪,‬‬
‫משסך‪ .‬אטוגיייר‪ .‬שראשו האחד רהב מלמעלה‪ ..‬וראשו השני קצי מלמטה‬
‫והקצר מכניסין בנקב שבהבית מלמעלה מעל גביו ומעיד‪ ,‬המשקה למש‪2‬ך והוא‬
‫נשפך לחוך החבית דרך נקכ שכהבית‪ .‬ושבמשסך מלמטה‪ .‬משמרת‪ .‬שהוא כמין שק‬
‫שנותנין לתוכו השמרים וחולין אותי וחיץ מתמצה זכטפ^ף ממני‪ .‬ונמו בן יש ארס‬
‫שמניה עיקר שמועתו וטעמו של רנד‪ .‬וקופא והולך כאדם שצף על פני המיס ומניח‬
‫את העיקר ואוחז את הטפל‪ .‬נפה‪ .‬ששרקדץ את הקמח‪ .‬שמוציאה אח הקמח‪ .‬במקום‬
‫שטוחנין בריחים של נרוםות לצורך סולח‪ .‬הוא אוחו קמה שאינו נטחן הדק‪ .‬אותו‬
‫קמח דק שנופל פן הנפה קרוי פ( אבק של מנחות‪ .‬וגרוע הוא ופסול‪ .‬אבל מח‬
‫שנשאר בנפח חוזרין עם אוחו שכנסה דק ומוציאין סלת נקייה )והיא דרכן( צ( ]והוא‬
‫דרכו של חכם[ שמניח את הטפל ומחזיק כעיקר‪:‬‬

‫כ ל א ה ב ה שהיא תלו־יה ב ד ב ר ב ט ל דבר ובטילה אהבה‪ .‬ושאינה תלויה‬

‫ב ד ב ר אינה בטילה לעולם‪ :‬איזו היא א ה ב ה שהיא תלוייה ב ד ב ר‬
‫זו א ה ב ת אמנון ותמר‪ .‬ושאינה תלוייה ב ד ב ר זו א ה ב ת דוד ויהונתן‪:‬‬
‫בדבר‪ .‬על שמחנחו משלו ולא מחמח קורבת‪ .‬בטל דבר‪ .‬מתוך שבטל דבר בטילה‬
‫אהבה‪ .‬ושאינה תלוייה ברכר‪ .‬שאינו אוהבו־ בשביל שיתה ממנו אלא בשביל‬
‫קורבה או בשביל טובוח שיש בו דזהו דבר שאמו כטל אף האהבה אינה נטילה‪:‬‬
‫אמנון וחמר אחוחו‪ .‬שאחכה אמנון כדי לשכב עסה‪ .‬ולא נתקיימה מחשבחו‪ .‬ונדלה‬
‫שנאה ביניהן‪ .‬מפני ( שנימה קשרתו לו ועשאי כרות שפכה‪ .‬דוד ויהונתן‪ .‬שכך‬ ‫י|‬

‫אמר דוד כשקינן עליו נסלאתה אהבתך לי מאהבת נשים‪:‬‬

‫כ ל מ ה ל ו ק ת שהיא ל ש ם שמים סופה להתקיים ושאינה ל ש ם שמים אין‬

‫ס ו פ ה להתקיים‪ .‬איזהו מ ח ל ו ק ת שהיא ל ש ם שמיס זו מ ח ל ו ק ת הילל‬
‫ושמאי‪ .‬ושאינה ל ש ם שמים זו מ ח ל ו ק ת ק ר ה וכל עדתו‪:‬‬
‫ל ש ם שמים‪ .‬להעמיד דבר על אמיתו‪ .‬או לתוביח כני אדם על רנד עבירה‪ .‬ולא‬
‫להשתרר ולקנות שש ולחתנאוח בחנם איש על חבירו‪ .‬שהיא לשש ששים‪.‬‬
‫מחלוקת הילל ושמאי‪ .‬אץ אנו נורסץ לא כבבא ראשונה ולא כבבא זו‪ .‬חיבר‪ .‬זו‪ .‬אלא כזו‬
‫מתלוקתו של קרת‪ .‬הילל ושמאי היו מתכוונין לשם שמים להעמיד דבר על צוריו‪.‬‬

‫ע׳׳א אם י ו א ה ארם שמזונוהיו מצומצמים יעשה מהן * י ק ה וכר‪ .‬ע( ס פ ו ג ושש!;־ וכו׳ עיין באדר׳ינ‬
‫פ״מ ד ו מ ה ל ס פ ו ג ב י צ י וכו׳ ו ב ס פ ר י פ׳ ע ק ב מ ה נ ס ה וו מוציא ק מ ח בפני ע צ מ ה וכו׳ ת ל צ י ד ש ב ה ו‬
‫י פ ה ד ו מ ה ל ס פ ו ג וכוי‪ (5 -‬א ב ק ש ל מ נ ה ו ה עיין מ נ ח ו ת פייה ע־׳א‪ .‬ו ה ל ס ו ן ה ו א בעי; לשון ופירש‪-‬׳‬
‫ע ל א ב ו ת שם‪ .‬צ( והוא דרכו ש ל ה כ ם ש מ נ י ח א ת השפל ומחזיק בעיקר כצ״ל וכן הואי בפיר ש•׳!‬
‫ק( ש נ י מ ה ק ש ר ח ו לו וכוי סנהדרין כ״א ע״ש‪ .‬ו ת פ ת ח ה א ר ץ ו נ ר ) ‪ :‬מ ר ב ד ס׳׳!(‪ .‬צ ד ק ת ה׳‬ ‫ע״ש‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪548‬‬

‫זו סהליקת של קרה‪ .‬שהיה מתכוץ ליטול שררה‪ .‬ראה מסוסה לא נחקייםה המחלוקת‬
‫ולא עמדה לאורך יסיס‪ .‬אלא בא עליו פורענות‪ .‬כרכתי ותפתח הארץ ונום׳‪ :‬נסעא‬
‫נטל המחלוקת‪:‬‬

‫י( כ ל ה מ ז כ ה א ת הרבים אק ה ט ב א ע ל ידו׳ וכל המחמיא א ת הרבים אין‬

‫מספיקץ בידו ל ע ש ו ת תשובה׳ מ ש ה זכה וזיכה א ת הרבים׳ זכות‬
‫דרבים תלויי׳ בו׳ שנאמ׳ צדקות ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל‪ :‬ירבעם בן‬
‫נבט ח ט א והחטיא א ת ישר׳ ח ט הרבים תלוייה כו׳ שנא׳ ע ל ח ט א ו ת ירבעם‬
‫בן נ ב ט א ש ר ח ט א ואשר החטיא א ת ישר׳‪:‬‬
‫המזכה׳ שסדרינן נדרך ישרח‪ .‬שעל ידיחן זוכין‪ .‬במה יוכה חנער‪ .‬זכיחי לבי‪.‬‬
‫ערקה‪ ,‬מחדנם׳ זבוחא‪ .‬שנינו במשנת ר׳ נתן כל המזנה את חרכים אין‬
‫מנלנלין ענירה על רו בדי שלא יהו חלמידיו נוחלין חעולם הנא וחוא יורד לשאול‪.‬‬
‫שנאמר כי לא חעזונ נפשי לשאול‪ .‬ונל המחטיא אח הרבים אין מסםיקין נידו‬
‫לעשוח חשובה‪ .‬כדי שלא יהו תלמידיו ׳ורדין לשאול והוא נוחל לעולם חנא‪ .‬שנא׳‬
‫אדם עשק ברם נשש עד בר יגוס אל יתמנו בו‪ :‬ומשפטיו‪ .‬של הק׳ עשה‪ .‬עש ישר;‬
‫שמתנהנין ישר׳ על ידי אוחו מחוקק האמור באוחו פסוק והוא משח‪ .‬שביון שעל ירו‬
‫נעשית‪ ,‬שעל ידי שלימדמ חכמה הן מקיימין‪ .‬ומעלה עליו הכת׳ כאילנ עשאו‪:‬‬

‫כ ל מי שיש כו ש ל ש ה דברים תלמידיו של אברהם׳ ושלשה דברים של‬

‫בלעם‪ .‬עין טובה׳ ורוח נמוכה׳ ונפש שפלה׳ תלמידיו ש ל אברהם׳‬
‫עין ר ע ה ורוח גבוהה׳ ונפש ר ח ב ה תלמידיו ש ל בלעם הרשע‪ .‬ומה בין‬
‫תלמידיו של א ב ר ה ם אבינו לתלמידיו של בלעם׳ תלמידיו ש ל ב ל ע ם יורדי(‬
‫לנהינם׳ שנאמר ואתה אלהים תורדס ל ב א ר ש ח ת אנשי דמים ומרמה ל א‬
‫יחצו ימיהם ואני א ב ט ח בך‪ .‬א ב ל תלמידיו של א ב ר ה ם אבינו אוכלין בעולם‬
‫הזה ונוחלין לעולם ה ב א שנאמר להנחיל אהבי יש ואצרתיהם א מ ל א ‪:‬‬
‫עין טובה כוי‪ .‬שכן היובאברחםנ׳ םידוח הללו‪ .‬עין טובה‪ .‬דכתיב ש(וישקל אברהם‬
‫לעפרן ונוסי‪ .‬עבר לסחר‪ .‬שנתן לו קנחורין שהן עונרין ככל מקום‪ .‬ורוח נמוכה‬
‫ואנכי עשר ואשי‪ .‬ואומר נר וחושב אנכי עמכם‪ .‬ונפש שפלה‪ .‬שמתוך שנפשו של‬
‫ארם ששלח בשניו נראח נעצמו שיש לו רחנח ירימ נריוח כל שחו‪ .‬ורנ לו במלא‬
‫כף נחה‪ .‬שכן אמי אברהם לפני הק לו ישמעאל יחיח לשניך‪ .‬ולא ביקש ממנו‬
‫נדולוח‪ .‬ובן אמר לשלך סדום אס מהוט ונומ׳‪ .‬עין רעה‪ .‬דנתי וישא בלעם אח עיניו‬
‫וייא אח ישראל שכן לשבטיו‪ .‬שהכניס בחן עין רעח‪ .‬ונפש רחבח‪ .‬שדעתו רחבח‪.‬‬
‫ונחשכ עליו הכל כאפס ותהו‪ .‬שכן שלח לבלק‪ .‬אס יחן לי בלק מלא ביחו‪ .‬וכוי‪.‬‬
‫וכך אנו שמין בסדר ויבולו‪ .‬נפש של בלעם רחבה היתד‪ ,‬עליו‪ .‬ואומי רום עינים‬
‫ורחב ל נ נר רשעים חפאח‪ .‬הא למדת שמדת רשעים דחנ׳ ל נ ‪ :‬זרזה ננזהה‪ .‬כי‬

‫עשה וגו׳ )רבדים ל״נ‪ .‬ע ל ח ט א ו ת ירבעם בן נ ב ט ונו׳ )מלבים א׳ ט״ו(‪ .‬ר( כיי ה מ ז כ ה א ת ה ר ב י ם‬
‫וכוי עיין א י ר ״ נ פ ״ ד ‪ .‬כי לא ת ע ז ב נפשי לשאול וגו׳ ) ה ת ל י ם ט״ז(‪ .‬ארם עשק כ י ס נ פ ש עד ב ד‬
‫ינום וגוי ) ט ^ ל י כ ״ ח ( ‪ .‬וא‪,-‬ה א ל ה י ‪ 0‬חיריים״ונו׳ )תה־יימ נייח(‪ .‬ל ה נ ה י ל אוהבי יש ואציתיו‪.‬ם א מ ל א‬
‫ואנכי עפר‬ ‫)משלי חי(‪ .‬ם( וישק•* א ב ר ה ם וגוי ) ב ר א ש י ת כ״ג( ש נ ח ן לו קנחרין ובי׳ כר״ר פנ׳׳ח‬
‫‪1‬‬
‫ואפר ) ב ר א ש י ה י־ח(‪ .‬נ ר התושב אנכי ע מ כ ם )שם כ״ניו‪ ,‬רו יששעא־ יחיה ל פ נ י ך )שם י׳׳ז(‪ .‬אם מ ח ו ט‬
‫ונו׳ )שם ‪ .‬ד ל ( ‪ .‬וישא בלעם א ת עיניו ו ג ו ׳ ) ב מ ד ב ר כ״ר(‪ .‬א ס יה! לי ב ל ק )שם כ״ב(‪ .‬רום עיניפ ו ר ח ב‬
‫‪549‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫סאן ה׳ לתחי להלך עםכם‪ .‬אלא עס שרים גדולים סנם‪ .‬והוא שנאסר ויסף עוד בלק‬
‫שלה לנופי‪ .‬וכן דרש ר׳ חגחיסא‪ :‬לא •הצו ימיהם‪ .‬שכן בלעם הרשע לא הניעלחןי‬
‫יסיו‪ .‬שחרי שנותיו של אדם ע־ שנח‪ ,‬וחציו ליה‪ .‬ומצעו באגדת חלק ח(כת׳ על‬
‫פנקסיה דכלעם‪ .‬כד חלחין וחלח שנין חוה בלעם תנידא כר קטל יחיה סנחם לסטאה‪,‬‬
‫ויש תימא דאסרינן בפ״ק דםוטה‪ .‬א(שלשה היו כאותה ע * ח רכל הכן הילוד‪ .‬בלעם‬
‫ואיוב ויתרו‪ .‬וכאוחו זמן נולד משה‪ .‬שאו הושלך ליאור‪ .‬ומשח בן שבונים שנה‬
‫כעסת‪ .‬ובלעם' נהרנ כסה שנים אחרי כן‪ .‬ויש לרחוח דאין ששיבץ על האנדה‪.‬‬
‫ושמא םלונתא דאסוראי ה ו י להנחיל אהבי יש‪ .‬וקיא ם״רי באברהם‪ .‬רכת־כ ורע‬ ‫‪:‬‬

‫אכרחס אהבי‪:‬‬

‫*(יהודה בן ת י ס א אומר ה ר עז כ נ ס ר וקל כ נ ש ר ורץ כצבי וגיבור כארי‬

‫ל ע ש ו ת חגון אביך שבשמים‪:‬‬
‫עז כנמר‪ .‬אננריש בי‪ .‬כדאמר בביצה‪ .‬נ( שלשה עוץ‪ .‬ישר־ באומות‪ .‬הו* בעל זרוע‬
‫לעסוק בתורה בבל כחך‪ .‬וקל כנשרי‪ .‬שהוא חש לאכול ‪.‬יםנביח לטוס סכל העופות‪.‬‬
‫ובבור כארי‪ .‬ולשון המקרא הוא‪ .‬כמו שאסר רוד בשאול ויהונחן‪ .‬מנשרים קלו‬
‫פאריוח נכרו‪:‬‬

‫חסלת םםכת אבות‪:‬‬

‫הקטן אומר בן ח מ ש שנים למקרא׳ בן עשר לסשנה׳ בן שלש‬ ‫שמואל‬

‫עשרה למצות׳ בן חמש ע ש ר ה לתלמוד׳ בן שמונה ע ש ר ה לחומה׳‬
‫בן עשרים לרדוף׳ בן שלשים לכח׳ בן ארבעים לבינה׳ בן חםשים לעצה׳‬
‫בן ששים לזקנה׳ בן שבעים לשיבה‪ .‬בן שמונים לגבורה׳ בן תשעים לשוח׳‬
‫בן מ א ה כאילו מת׳ ע ב ר ו ב ט ל מן העולם‪:‬‬
‫ברוב המזמורים שנינו ההיא דשטואל חקטן אומר כנסול אויביך אל חשםח‪ .‬בסוף‬
‫בי׳ מאמרות‪ ,‬ואעפ״ ששנרה למעלה בס׳ בן זומא‪ .‬כר* לסמיך עליה הוא היה‬
‫אוסר בן חמש שנים למקרא‪ .‬רש שאץ כחי למעלה לדשסואל הקטן וכת• הכא‪:‬‬
‫בן ה׳ שנים למקרא‪ .‬שכן סצינו כערלה‪ .‬ד( שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל‬
‫לאסור אף כהנאה כדסוכח בכל שעה‪ .‬אבל נרביעיח סותר על ידי )טרייה( ןסדייהן‪.‬‬
‫דכתיב ה( ובשנה הרביעה יהיה כל פריו קדש הלולים ל ״ י ‪ .‬אל תיקרי הלולים אלא‬
‫חילולים‪ .‬אחליח לקדושה והרד אכליח‪ .‬וכשנח חחסישח חאנלו את םייו‪.‬״וכן התינוק‬
‫בשנה שלישית ינםל‪ .‬םשעברו עליו שחי שנים‪ ,‬שכן דרך לתינוק ו(לחניק כיד חדש‪.‬‬
‫ומשמואל נפקא לן‪ .‬וםסניץ לא תבשיל‪ pn .‬סיום שמח כו‪ .‬וסיום שנחארסח בו‪.‬‬

‫ל ב ו ג ר ) ס ש ל י ב י א ( ‪ .‬כי מאן יד ‪ wjA‬ל ח ל ך ע ס כ ס ) ב מ ד ב ר ב״כ(‪ .‬ויס^ עוד ב ל ק וגר ) ש ם ( ‪ .‬ס( כ ח ו ב על‬

‫פ נ ק פ י ה ר כ ל ע ם וכר ס נ ה ד ר י ן נ ך ו ע י ב ‪ (ft .‬ג׳ תיו ב א ו ח ה עצה וכו• ס ו ס ה י״א ע״א וכן בםנהררין ק‪-‬״ו ע׳׳א‬
‫ועיין ברש״י ש פ ע״ב ר ־ ח ב ד ח ל ת י ! יכו׳‪ .‬ל ה נ ח י ל אהבי יש )משלי הי(‪ .‬זרע א ב ר ה ס א ה כ י ) י ש ע י ה מ״א(‪.‬‬
‫נ ( י ה ו ד ה בן ה י פ א א ו ס ר וכד עיין • ס ח י ם ק י י ב ע״א ושס ר׳ י ה ו ד ה בן ח י ם א א ו ס ר י כ ו ועיין במור‬
‫א״ח יפי׳ ר ם ״ ב ו כ כ י י ר ל א גריס ל ה ‪ ,‬וסדיבו אוהו ב ש ס ר׳ י ה ו ד ה בן ת י ס א ב ה ג י ג ה י״ד ע ׳ א עיש‪.‬‬
‫י( שלש שנים יהיה‬ ‫נ ( ש ל ש ה עוין הן וכו׳ נ י צ ה כ־יה ע״כ‪ .‬מנשרים קלו וגו׳ ) ש ם ו א ל ב׳ אי(‪.‬‬
‫מ ו ה ר ע ל ידי פ ד י י ה כג״ל‪.‬‬ ‫ל כ ם ערלים ונוי )ויקרא י״מ(‪ .‬ל א פ ו ר אף נ ה ג א ה זבו• פ ס ח י ם כ ״ ב ע ״ כ ‪.‬‬
‫ה( ו ב ש נ ה ה ר ב י ע י ה יהיה כ ל פףיו ק ד ש ה ‪ .‬ו ל י ם לח• )ויקרא י ־ ט ( כ * ‪ -‬ל א ח ל י ה ו ה ד ר א כ ל י ה בחבוח‬
‫?‪ rr‬ע*א‪ .‬ו ב ש נ ה ה ח מ י ש ה תו־ ) ש ם ( כצ״ל‪ .‬ז( ל ח נ י ק ב״ד ח ד ש כ ת ו ב ו ח ס־ ע ׳ א ‪ ,‬ניטין ע*ה ע״ב‬
‫כ ס ה היא מניקחו שחי שנים! ועיין בפרש׳׳י ש * ועיין ירושלמי ב ר ב ו ת פ״ר ה י א ‪ ,‬וירושלמי ת ע נ י ת‬
‫» ‪ T‬ח״א! ו ב מ ד ר ש ש מ ו א ל פ״כ‪ [1 .‬נ ב י מ נ י ק ח ש ט ה ב ע ל ה ו כ ר כ ת ו ב ו ת פ׳ ע א‪ .‬נז( ס ב ן ח ס ש‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪550‬‬

‫ז(גבי כעיקר‪ ,‬שמת בעלה‪ .‬בכתובות‪ .‬וברביעית יעמידוהו על הספר‪ .‬או ;למדוהו קצח‬
‫על פה תורה צוה לנו‪ .‬כדי להשנירו בשיו‪ .‬ושנח חמש יחזיקוהו על המקרא‪ .‬וכן‬
‫מצינו בויקרא רבה‪ .‬ובמדרש ר תנהומא‪ :‬בן עשר למשנה‪ .‬שכך מצינו כלוים‪ ,‬שכת׳‬
‫אחד אומר ואח אשר ללויס ח( מכן המש ועשרים שנח ומעלה יבוא לצבא צ;‪:‬א‬
‫בעבודת ונופי‪ .‬וכחי אחד אומר ט(מבן שלשיס שנה ומעלה ועד בן חסשים שנה‪.‬‬
‫ופירשו חכמים בהבל שוהטין‪ .‬הא כיצד כן כיה להתלמד‪ .‬בן שלשים לעבודה‪ .‬שאס״‬
‫הוא לוי שלא לסר מעולם יכול הוא ללמוד טכסיס־ לויה בהסש שנים הוא זמן לימוד‬
‫המקרא‪ .‬והוא מחמש ועד עשר‪ .‬ואחר שלמד והוא בן עשר‪ .‬חוור ומתחיל לעסוק‬
‫במשנה‪ .‬ועוסק מי׳ וער ט־ו‪ .‬ובשהניע לט׳־ו שלמר כבר המשנח קבועה בה׳ שנים‬
‫שהוא הנסרא של תנאים ההר ולומד התלמוד שלנו‪ .‬שאנו קורין נמרא‪ .‬שהוא נמרא‬
‫של אמוראים‪ .‬י( וכי הא דר׳ מאיר אחא לקמיה דרי ישמעאל ונטר נמרא‪ .‬הדר אחא‬
‫לקםיה דר׳ עקיבא וסבר סברא‪ .‬ונמר נמרא‪ .‬היא נירסח המשנה בלא פירוש הטעמים‪.‬‬
‫וסבר סברא‪ .‬הוא שירוש המשנה וטעסיה‪ .‬הוא נסרא שלנו‪ .‬אלא שההנאים שהיו‬
‫מארץ ישר׳ שהיו מםשרים בלשון עברי קורץ אותה משנה‪ .‬ואמוראים שעמדו אחריהם‬
‫שהיו עומדין שם בבל‪ .‬שהיו מםסרין בלשון ארמית יסדו התלמוד בבלי פירוש וטעם‬
‫למשנה‪ .‬ובלשון ארמיח‪ .‬וכן התלמוד ירושלמי‪ :‬ולעסק התלמוד אין שיעור‪ .‬לשי‬
‫שנאמר דדיה ירוך בכל עת‪ .‬שבכל עת אדם מוצא טעם בדברי חורה‪ .‬כדשרי׳ לעיל‪.‬‬
‫בן שלש עשרה למצות‪ .‬דמכן י׳־נ הוא מביא שערות בוקן התחתון‪ .‬ונקרא איש‪ .‬כמו‬
‫שפירשו רבותיי במסכת נדה‪ .‬ואף במקרא סצינו שבן יינ נקרא איש‪ .‬בלוי בן יעקב‬
‫שנקרא איש במעשה שכם‪ .‬ולא היה באותה שעה אלא בן י״נ שנה‪ .‬ויקהו שני בני‬
‫יעקב שטעון ולוי אחי דינה איש הרבו‪ .‬צא והשוב בן כמה שנים היה באותו מעשה‬
‫ותמצא שחיה בן י״נ‪ .‬כיצד‪ .‬לאתר שנשא יעקב את לאה עבר את לבן ו׳ שנים‬
‫ברחל‪ .‬שכן כחי מלא שבע ואח‪ .‬חשלם שבוע של חוסת לאה‪ .‬ואחרי כן אתן לך‬
‫אח רהל כשבוע שנייה בעבורה אשר תעבוד עמדי‪ .‬ונוי‪ .‬משתשאנח‪ .‬ושש שנים ענד‬
‫בצאנו‪ .‬ובבואו מפדן ארם כת׳ כ( ויעקב נסע סכחח‪ .‬שעסד שם ו׳ חדשים של קיץ‬
‫שדרים בני אדם כסוכות‪ .‬ויכן לו כיח‪ .‬חן חודשי החורף‪ .‬שבני ארם עושין לחם בית‬
‫מפני הצינה והנשמימ‪ ,‬ולמקנהו עשה סכוח‪ .‬שעשר׳ שם ו׳ חרשים כקייץ‪ ,‬חדי י״ח‬
‫חדשים‪ .‬כמו שמצינו בסוף מנילה נקראת‪ .‬ובסדר עולם הלך לםוכוח ועשה שס שנח‬
‫ומחצה‪ .‬הרי לך י־ד שנים וחצי‪ .‬וששח חדשים נשחהה בדרך‪ .‬הרי לך ט״ו שנים‪.‬‬
‫צא מהן שנה וםהצה‪ .‬או שתי שנים לנ־ עיבורים של ראובן‪ .‬שמעץ ולוי‪ .‬שנולדו‬
‫לשבעה חדשים‪ .‬ויולדת לשבעה יולדת למקוטעין לדברי י הכל‪ .‬הרי שהיה לוי כן י׳נ‬
‫כשבא מסוכות לשכם וקראו הכת׳ איש‪ :‬אבל אינו לא בכית ולא כמיתה בידי שמים‬
‫אלא מעשרים שנה ואילך‪ .‬כמו שמצינו במעשה סרגלים שהוא כרת בירי שמיס ולא‬
‫נמרה נזרה על סהות מעשרים‪ .‬דכת• וכל סקדיכם לכל םםשרכס מבן עשרים שנה‬
‫ומעלה‪ .‬וזהו בן עשרים לרדוף‪ .‬שמרדסץ אוחו מן השמים‪ .‬זמענישין אותו‪ .‬בך קיבלתי‪.‬‬
‫ולבי מהסס‪ .‬ולולא לא ננזרה נדרה אף על יותר מבן ס׳‪ .‬ויש לשרש שלדבר זה‬
‫שוין שתות בן בי ויותר מבן סי‪ .‬לעיניין עונש מיתה‪ .‬שכשמ שאין מיתה הבאה‬

‫‪1‬‬
‫ועשרים ש נ ה ו מ ע ל ה ״ י ב ו א ל צ ב א צ ב א ב ע ב ו ד ת וגו׳ כצי׳״ ) ב מ ד ב ד י ה • ( ‪ .‬גו( מבן שלשים ש נ ה ו מ ע ל ה‬
‫וער בן ה מ ש י ם ש נ ה כצ״ל ופירשו ה כ מ י ס חולין כ״ד ע״א‪ .‬י( ובי הא דר׳ מאיר וכו׳ עירוני! י״ג‬
‫ע״א‪ ,‬ס ו פ ח כ• ע׳יא‪ .‬ד ד י ח ירון־ ב כ ל ע ת בצ׳יל )משייי הי( כ מ ו שפיר׳כו רבותינו וכו׳ נ ד ה מ״ו ע״א‪.‬‬
‫ו י ק ח ו שני בני י ע ק ב וגו• ) ב ר א ש י ת ל״ר(‪ .‬מ ל ^ ש ב ע ו א ת ) ש ם ב״ש( כ( ויעקב נ ס ע ם כ ת ה ) ש ם ל ״ ג ( ‪.‬‬
‫ש ע מ ד שם ו׳ הרשים וכו׳ מ ג י ל ה י״ז ע׳׳א‪ ,‬ו מ ד ר ש בר״ר פע״ח‪ .‬ו כ ל פ ק ר י כ ם ל ב ל וגו׳ כצ׳יל‬
‫‪551‬‬ ‫מחזור וימו־י‬

‫לאדם בפחות ם‪ 0‬שנה אינו משום עונש שיתה בידי שמים וכרת‪ .‬ל( שכן פירשו‬
‫חכמים כסוף זאילז מנלהין כמו כן מס׳ שכה ואילך מיתת זיקגה היא וו‪ ,‬שנאסר תבא‬
‫בכלח‪ .‬ודוק החס ותשבח הבי‪ ,‬בן שממה עשרה לחוסה‪ ,‬י״ח סעסים כת׳ אדם כםםר‬
‫בראשיח עד שנורוונד‪ -‬לו חוח‪ .‬ואף דרך א ‪ p‬כן ד‪1‬א‪ .‬ומידה שוד‪ ,‬היא זו‪ .‬כדאםר‬
‫רב חסרא בס־א דק־דושין מ( האי דעדיםנא מחכריא משום מסיבי בר שיתסר ואילו‬
‫נסיכי כר ארבסר‪ .‬הוה אסינא לםטנא נירא כעיניה‪ .‬נ(ואעינ ראטר בלולב הנזול לא‬
‫לימא איניש לסמן נירא בעיניה דילסא אתי לאינרויי כיה‪ .‬לסי׳ הקונם׳ לא קשי סיד‬
‫דפ״א דקימשץ רשמן דהתס הוא שר הרע‪ .‬ואף למסי׳ שמן »טש ה״פ יכילנא‬
‫למימר אעינ דלא עבידנא‪ .‬ואעפ־כ אין זו דרך ארץ שהרי ממהר לישא אשד‪ ,‬יותר‬
‫מדאי‪ .‬שנן ריחיס בעוארו ואי איפשר לו לעסוק בתורה‪ ,‬אלא יעסק ני שנים ואחר‬
‫כך ישא אשה‪ .‬ס( כמו שפירשו הכמים בהכל שוחמץ‪ .‬שאץ עסק פחות םנ׳ שנים‬
‫קרוי עסק‪ .‬ואפ״ בדבר קל‪: .‬דבחיכ ולגדלם שנים שלשוללמרפ ספר ולשץ כשדים‪.‬‬
‫ולהמתין עד עשרים שנה אי איששר‪ .‬דאמר רב התא‪ .‬פ(כיון שעמד ארס עשרים‬
‫ולא נשא אשה כל ימיו כעבירה ‪ :‬בן עשרים לרדוף‪ .‬אני מקובל לרדוף אחר מזונות‬
‫אשתו ובניו‪ .‬שהרי נשא בי־ח ויש לו כנים מסנה‪ ,‬ולי נראה לרדוף אחר המלחםת‬
‫ארץ ישר׳‪ .‬רבן י‪-‬ח נשא אשד‪ ,‬ועדיך להיות נקי עמ ביתו‪,‬שנת י״מ‪ .‬שנאמר נקי‬
‫יהיה לביתו ונו׳‪ .‬ובשנת כ׳ ירדוף אחר המלחמה ולא יהיה עוד נקי‪ .‬וכן מוכיח בריש‬
‫ספר וידבר‪ .‬מבן עשרים שנה ומעלה כל יעא עבא‪ .‬מניר שאין יועא פחות מעשדימ‪ .‬ובדיא‬
‫במלחמה הרשות‪ .‬אבל במלחמת מעוד‪ ,‬יצא התן מהדרו ובלח מהופתה‪ .‬ס־א לרדוף‪.‬‬
‫שמרדפין אוחו סן השמים ומענישין אוחו‪ .‬כדאמ׳ בפי האשה נקנית‪ .‬ס( כיון שהניע‬
‫אדם לעשרים ולא נשא אשד• א׳ חקי חיפח עעסותיו כר‪ .‬בן שלשיפ לכח‪ .‬שבן‬
‫מעינו בלוים שנכנסין לעבודה מבן ל׳ שנה ומעלה‪ .‬שנאסר כי עבודת חקודש עליהם‬
‫בכתף ישאו‪ .‬בן ארבעים לבינה‪ .‬דכתיב ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת תומי‪ .‬עד היום‬
‫הזה‪ .‬והיא היתד‪ ,‬שנח מ׳ ליעיאת מערימ ולמתן תורה‪ .‬ואף שאסר לחם שכינה לישר‬
‫בשעת מתן תורה צ( מי יתן והיה לבבם זד‪ .‬להם ליראה אתי‪ .‬לא הרניש בו משה עד‬
‫ט׳ שנה‪ .‬שחיה אוסר משה לישר׳ שמשעת מתן תורה ואילך לא הספיקו ללמוד‬
‫ולעסור על דעתו של משד‪ .‬עד שנח סי‪ .‬ומשה לא הודיעם כ• מזב כעיני ה׳ שיכינו‬
‫מדעתם ראמרו מעצמם ולא ער ידי משה רבם‪ .‬מיכן לתלמיד שאינו עוסד על סוף דעתו‬
‫של רבו מישנה‪ .‬והיינודא׳ל ק(חסדאחסדא צריכת לי עד ארבעץ שנץ‪ :‬כןחסשיס‬
‫לעצה‪ .‬שכן הגת׳ אומר ומכן שנח ישוב‪ .‬ונוסי‪ .‬ושרת אח אחיו‪ .‬שסשיאו עצה‬
‫ההוגנת להם לבל צרכי העבודה ושאר הדברים‪ :‬בן ששים לזקנה‪ ,‬פירשו חכםימ תבא‬
‫בכלח עלי קבר‪ .‬ל(בכל״ח בניסטריא ם׳ הוו‪ .‬בן ע׳ לשיבה‪ .‬שכן כת< כמלכים‪,‬ם( בן‬
‫שלשים שנה דוד נמלכו ארבעים שנה מלך‪ .‬זבםיחתו של דוד כת׳ כדבמ חיטים‪.‬‬
‫)!(וימת )דור( בשיבה מוכה שבע ימים עשר ובכור‪ :‬בן שםונימ לנמרה‪ .‬שנא׳ ואם‬

‫) ב מ ד ב ר י״ד(‪ .‬ש ל ד ב ר ז ה שווין ת י ב ה א ח ת ב י י ל ‪ .‬ל( שבן־ פירשו ח כ ס י ם וכר ט ״ ק כ*ח ע׳"* ע*מ‪.‬‬
‫ועיין ב ב א ב ת ר א ק כ ״ א 'ע״כ ותופ׳ י ב ם ו ח ב׳ ע״א ד״ה א ש ת וכוי ובשו״וז ה״צ פיס! ם ״ ט ‪.‬‬
‫מ( האי ד ע ר י פ נ א מ ה ב ר י א ובו׳ ולפנינו קידושין כ״ט ע ׳ נ דעדיפנא מ ח כ ר א י ד נ ס י ב נ א בשיתםר ואי‬
‫ה ו ה נ פ י ב נ א ב א ר ב י ם ר ה ו ה אטינא לשטן נירא בעיניך ופרש׳׳י כ ל ו מ ר הייחי מ ת נ י ה בו ושטן ח ו א‬
‫יצר ה ד ע ולא אירע שיהמיאני‪ .‬נ( ואע׳׳נ ר!‪:‬מר וכו׳ ס ו כ ה ל י ה ע־יא‪ .‬ש( כ מ ו שפירשו ה כ ב י ם ובו׳‬
‫הולין כ״ד ע׳׳א ע׳׳ש‪ .‬כ ר כ ה י ב ולגדלם שנים ש ל ש ) ד נ י א ל אי(‪ .‬ע( כיון ש ע מ ד אדט עשריס וכו׳ עיין‬
‫‪ (t‬ביון ש ה ג י ע אדם לעשרים ו כ ד ק י י מ י [‬ ‫קידושין כ׳׳מ ע״ב‪ .‬שנא׳ נקי יהיה לביתו )רבדים כ״ד(‪.‬‬
‫כ״ט ‪£‬״ב ע׳־ש כי ע ב ד ה ה ק ר ש עליהם בכת!* ישאו כצ׳׳ל )כשדבר ד ( ולא נתן ה׳ ל כ ס ל ב ל ד ע ת‬
‫ונר )דבריט כ׳׳ט(‪ .‬צ( טי יהן ו ה י ה ל ב ב ט זה ל ה ם ל י ר א ה אתי וגו׳ כ**ל )רבדים ה׳( ועיין ע ח זד‬
‫ע*א וע׳־ב‪ ,‬ובפירש׳־י ש ם ובתום׳ דייה ע ד וכוי‪ .‬ק ( חשדא ח ס ד * צ ר י כ ה ‪ .‬ל י וכו׳ עיין ב׳׳ס ר י נ ז ך א ‪.‬‬
‫ומבן המשים ש נ ה וגר ) ב ט ד ב ר ת׳(‪ .‬ל( ב כ ל ״ ח בגישטריא פ׳ הוז ע ‪ -‬ק כ י ה ‪ jrg‬פ ( בן שלשיפ‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪552‬‬

‫בנבודות שמונים שנה‪ .‬שהגביר והעצים להחיות יותר מראי מנדי הראוי‪ .‬לבכורה‪.‬‬
‫לזמן הקרוי גבורה‪ .‬ויש טסרשין עורה נדילד‪ ,‬היא זו‪ .‬אש הניע לשמונים שחרי אין‬
‫ט כח לאכול ולשתות ובנבורחו של הק׳ הוא חי‪ .‬ולא םחסח בה שנו‪ .‬במו שםצינו‬
‫בברזילי• הנלעדי בסםר שמואל א( בן שמונים שנה אנכי היום חאדע בין טוב לרע‬
‫אס יטעם עבדך אח אשר אכל‪ .‬ואי משום דכלב אמר ליהושע הנה אנכי היום בן‬
‫חמש ושמונים שנה עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משח נ( ככוחי אז וככוחי‬
‫עתה למלחמה ולצאח ולבא‪ .‬שאני כלב דרב נוכריה‪ :‬בן חשעיס לשוח‪ .‬שהיה שחוח‬
‫וכסוף‪ .‬ויש אומי׳ לשוחד‪ .-‬לקבורה‪ .‬ושוב אינו יכול לצאת •ולבא‪ .‬בן סאה‪ .‬כאילו מח‪.‬‬
‫שהרי כהו עיניו ונשתנו פניו‪ ,‬ומעיין החכמה שסק ממנו והוא משחטה והולך‪•:‬‬

‫תניא ר׳ נתן אומר עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן׳ עז פנים ג>ר׳‬
‫אליעזר אומ׳ ממזר׳ ר׳ יהושע אומ׳ בן הנדח׳ ר׳ עקיבא אומ׳ ממזר‬
‫ובן הנדה׳ אף ל א ע ט ה אבותיו על ה ר םיני׳ י(ועל בולם אליהו כ ו ת ב ו ה ק ׳‬
‫חותם‪ .‬אוי לו ל פ ו ס ל א ת זרעו ולפוגם א ת מ ש פ ה ת ו ולנושא א ש ה שאינה‬
‫הוגנת לו׳ ש כ ל הנושא א ש ה שאינה הוננת לו אליהו מ פ ת ו והק׳ רוצעו׳‬
‫ו כ ל ה פ ו ס ל פסול׳ ״(ואמי ש מ ו א ל במומו פ ו ס ל • י( סוף ארס למות׳ וסוף‬
‫ב ה מ ה ל ש ת י ט ה ה כ ל למיתה הן עומדין‪ :‬ר׳ א ב א אומר אשרי מי שגדל‬
‫בתורה׳ ועמלרבתורה• ועושה נ ח ת ר ו ח ליוצרו‪ .‬וגדל ב ש ם טוב ונפטר ב ש ם‬
‫ט ו ב מן העולם׳ ועליו א מ ר ש ל מ ה ב ח כ מ ת ו טוב שם משמן טוב ויום ה מ ו ת‬
‫מיום הולדו‪*:‬למוד תורה ה ר כ ה כדי שיתנו ל ך ש כ ר הרבה׳ ודע שמתן שברן‬
‫ש ל צדיקים ל ע ת י ד ל ב א ‪ :‬ו׳ העיא ‪ p‬עקשיא ‪ :‬ו ׳ ‪:‬‬

‫תגיא ר׳ נתן אומר‪ .‬ברייחא‪ .‬ואף הוא נהנ לאומרו בסוף בעשרח מאמרוח‪ .‬וקמסריש‬
‫ואזיל עז סנים מהו‪ .‬ולי חכוחב ני׳ לנרוס ר׳ יהודא הנשיא‪ .‬רכך היא שנוייח‬
‫כמסכת כלה‪ .‬ועלה דר׳ יהודה הנשיא קיימי הנך תנאי ר׳ אליעור ור׳ יהושע ור׳‬
‫עקיבא‪ .‬שנחלקו על תלמיד אחד שהלך ועמד עליהם בקומה וקופה‪ .‬ר׳ אליעזר‬
‫אומר ממור הוא זה‪ .‬ר׳ יהושע אומר בן הנדה‪ .‬ר׳ עקיכח אומר ממזר ובן הנדה‪.‬‬
‫אמרו לו !(היאך חנוח דעחך לעמוד על דכרי הביריך‪ .‬הלך ר׳ עקיבא אצל אמו‪.‬‬
‫ואסר אס תנלה לי הדבר הזח אני מניאך לחיי העולם הנא‪ .‬אמרה לו השבע לי‪,‬‬
‫ח( והיה ר׳ עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל בלבו‪ .‬שאל לה מה טיבו של עונר זה‪.‬‬

‫ש נ ה דוד ב מ ל כ ו א י ב ע י ם ש נ ה מ ל ך כצ׳׳ל )שמואל ב ה׳(‪ .‬ת( ו י מ ת ב ש י ב ה טובה ש ב ע יסיס ע ש י‬

‫וכבוד כ צ ־ ל )ד״ה א׳ כ״ט(‪ .‬ו א ס ב ג ב ו ר ת שמונים ש נ ה כצי׳ל ) ת ה ל י ם צ׳(‪ .‬י(( בן שטנים ש נ ח אנכי‬
‫נ ( כ כ ח י אז ו כ כ ח י‬ ‫היום ה א ד ע בין ט ו ב ל ר ע אם יטעם ע ב ר ך א ת אשר א כ ל כצ״ל )ש״ב ׳׳׳ט(‪.‬‬
‫ע ח ה ל מ ל ה מ ה ו ל צ א ה ו ל כ ו א כצ״ל )יהושע י״ד(‪ .‬נ( ר״א אוסר מ מ ז ר וכו׳ עיין מס׳ כ ל ה ‪ .‬י( ועל‬
‫כולם אליהו כ ו ת ב וכו׳ עיין מס׳ ר׳׳א ס״א‪ ,‬וקדושין ע׳ ע׳׳ב‪ .‬ה( ואמר ש מ ו א ל במומו פוסל קידושין‬
‫ע׳ ע״ר‪ ..‬ו( סוף א ד ם יכו׳ ב ר כ ו ח י״ז ע״א‪ .‬טוב שם מ ש מ ן ט ו ב ונו׳ כצ״ל ) ק ח ל ח זי(‪ (r .‬היאך‬
‫ח ט ח ד ע ח ך ל ע מ ו ד ע ל דברי חכיריך‪ ,‬לפנינו ב מ ב ׳ ב ל ה ה נ י ר פ א חיאך מ ל א ך ל ב ך לעבור על דברי‬
‫הביריך‪ ,‬יהגר״א ב ה ג ה ו ה מגיה ע ל דברי ר ב ו ת י ך משום דר״א ור׳ יהושע רבותיו של ר״ע היו כ ד ס ו כ ח‬
‫בנדרים נ׳ ע״א ובשאר מ ק ו מ ח ‪ ,‬ועיין בר׳ין ס״ב דקידושין ד ״ ה א מ ר ר ב א וכו׳ שהביא ה ך ד מ ס כ ת‬
‫כ ל ה ו נ י י ס ה י א ך א ח ח מ ג י כ ד ע ת ך ל ח ל ו ק על רברי רבוהיך ע״ש‪ .‬גם במס׳ בלה ה נ ד פ ס מ ה ד ש‬
‫ב ס פ ר ה מ ש ה קונטרסים ב ש ל מ ו ת א י ח א א מ ר ו לו ע ק י ב א איך מ ל א ך ל ב ך לעבור על דברי חבירך וכוי‬
‫א ס ר ו נ ד ו ל ה י ה ר׳ ע ק י ב א ש ה כ ח י ש א ה רבוהיו וכו׳ ולבסוף׳ כ ס י י ס קרי להו רבוהיו וקרי להו חבריו‪,‬‬
‫כיון ד ח ז ו ד ק א גבר עיייהו הוו ל ח ו חבריו‪ ,‬ו נ ד ח ה מ מ י ל א נ י ר ס ה הגאונים הנ׳׳ל‪ .‬ח( והיה ר׳ ע ק י ב א וכו׳‬
‫״‬
‫עיין בר ‪ 1‬שם‪ .‬ו ב ה ׳ ק ו נ ט ר ס י ם הכי א י ח א ה י ה ר״ע נ ש ב ע בשפחיו חיכי עביר ר״ע חכי‪ ,‬ו ה כ ת י ב או נ פ ש בי‬
‫ת ש ב ע ל ב ט א ב ש פ ה י ם ו ל א בלב ואין צריך ה ל ב ‪ ,‬א ל א ד ט ש ת כ ע ל ה כר׳ יוחנן ראמר ל א ל ה י ישראל‬
‫‪553‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫אסרה לו כשנכנסתי לחופי‪ ,‬שירשתי נדה ופירש סמני בעלי ונא עלי שושביני‪ .‬קראו‬
‫עליו סור ה׳ ליריאיו‪ :‬מיכן ועד סוף הכבא כי׳ יוחס‪:‬ץ‪ :‬מפוסל אח זרעו‪ .‬שנושא ממזרח‬
‫או שפחד‪ ,‬שהן פסולות לו מן התורה‪ .‬ונושא אשד‪ ,‬שאינה הוננת לו‪ .‬שאינד‪ ,‬כדיי‬
‫לבא בקהל‪ ,‬ופונם את משפחתו‪ .‬בנון אלםנח לכהן נמל נמשה וחלוצה לכהן הדיוט‪.‬‬
‫דסםול ודאי לא הוי אלא סנום הוא שנתהלל מזרע כהונת עולם‪ .‬ונושא אשי‪ -‬שאינה‬
‫המנח לו‪ .‬אע־ס שאינה שנוסח‪ .‬כנין חכר לבת עס הארץ‪ ,‬כדאמרי׳ ט( לעולם ימכור‬
‫אדם כל אשד לו דשא כת תלמיד הכס‪ .‬לא כיצא כיי‪ .‬ואל ישא כת עס הארץ‪.‬‬
‫מפני שהן שקץ ובנותיהן שרץי‪ .‬ועל בנותיהן הוא אומר‪ .‬ארור שוכב עס כל בחמה‪:‬‬
‫כופתו‪ .‬לשון בעבד כסות‪ .‬כפתיח ואוריה‪ .‬עוקד ידיו ורנליו כיצחק בן אברהם‪ .‬מצעו‬
‫מכהו ברצועה‪ .‬כופהו על העמוד ומלקהו‪ .‬ומשל הוא זח‪ .‬כלומר ייסודן באיפ עליו‪.‬‬
‫סכות נרולות ונאמנות‪ .‬והלאים רעים ונאמנים‪ :‬ועל ס* אליהו שכותב ייחוסן של‬
‫ישר׳ כדכח׳ והשיב לב אבור על כנים‪ :‬וכל הפוסל פסול‪ .‬ארס חרניל ודרכו נכך‬
‫לומר לבל אדם שהן פסולים ומתרפס ומנדסם‪ .‬ומשיאם שם רע של ססול בידוע‬
‫שהוא םשול‪ .‬לפיכך אינו מרבר בשבחם לעולם‪ .‬אינו יכול לדבר בשבח של שום‬
‫אדם לעולם‪ .‬שברצונו הוא שיהו הכל םסולין כמוהו‪ .‬י( אמר שמואל במומו פוסל‪.‬‬
‫במום שהוא פוסל לאחרים מי חסחס‪ .‬שלפי שמכיר בעצמו שהוא ססול‪ .‬באותו‬
‫פסול הוא רוצה לעשות אח הכל םסולין ביוצא בו‪ :‬הכל למיחד‪ ,‬הן עומדץ‪ .‬מיכן‬
‫איר אנא )א( אשרי מי שנדל בתורה‪ .‬ני אדם שנדל‪ .‬ועשל‪ .‬ועושה ונדל‪ .‬נפטר‬
‫בשם טוב‪ .‬ומה טיבו עולה על כולן‪ .‬כאמור לעיל‪ .‬כשמן שהוא טוב על כל הסשקין‪.‬‬
‫כ( שכל ה‪.‬שקין מחערבין האחד עם הבירו אבל שמן כשנהעיבו עם כל המשקין‬
‫שבעולם הולך ובא למעלה כץ השש הטוב עולה על נביהן‪ :‬ודע מחן שכרן של‬
‫צדיקים‪ .‬ותן לבך לדעח כמה נרול שכרן של צדיקים לעתיד לנא כדי שיקחך לבך‬
‫לעסוק בחורה‪ :‬ולעיל ם״ ם׳פ ר׳ אוסר‪ :‬עיא ודע שמחן שכרן של צדיקים לעתיד‬
‫לבא בלומר אל ישיאך לבך לבלתי עסוק בתורה מפני שאתה רואה שאותם שאינם‬
‫עוםקין מלאים כל טוב‪ .‬אל חאמר כך כ׳ מתן שכין של צדיקים אינו אלא לעתיד‬
‫לבא‪ .‬ופירוח אונלין בעולם הזה והקרן קי־םח לעולם הבא‪:‬‬

‫תולדות‪ :‬ויחי‪ :‬מ ש פ ט י ם ‪ :‬צו‪:‬‬ ‫תכט‪,‬‬

‫כ ך שנו חכמים בלשון ה מ ש נ ה ברוך ש ב ח ר ב ה ם ובמשנתם‪:‬‬

‫ר׳ מאיר אומר כ ל ה ע ו ס ק ב ת ו ר ה ל ש מ ה זוכה לדברים הרבה‪ .‬ולא עוד א ל א‬
‫ש כ ל העולם כללו כדיי הוא לו‪ .‬נ ק ר א ריע‪ .‬ואהוב‪ .‬אוהב א ת המקום אוהב‬
‫א ת הבריות‪ .‬מ ש מ ח א ת המקום‪ .‬מ ש מ ח א ת הבריות‪ .‬ומלבשתו ענוה ויראה‪.‬‬
‫ומכשרתו להיות צדיק‪ .‬וחםיד‪ .‬וישר‪ .‬ונאמן‪ .‬ועניו‪ .‬ומרחקתו מן החט‪.‬‬
‫ב‪5‬ליו! ה כ ה ב יר נכחב•־‬
‫עומיין‪.‬‬ ‫מ א ח י שלמיח׳ ה ן‬ ‫)א(‬

‫ע״א( ואפילו ה כ י מ ב ט ל בלבז‪ ,‬ע*ב‪ .‬ז נ י ח ח כ ז ה ח ת י י ׳ ן‬ ‫מייהינא •>ך ) ה כ ו ו נ ה •יהא ד א י ה א ע״ז ל ״ ה‬

‫ב מ ס הרטב׳׳‪ •,‬ז״ל ע׳׳ש‪ .‬מ( לעולם י ס מ ר א י ט ובו• נוסחים‬ ‫מה ש ה ב י א ב ש ם ה י ב ו״ל‪ .‬נ ם פ ה ש ה ב י א‬
‫) ס ל א ב י גי(‪ .‬י( א ס ר שטואל ב ס ו ס ו פ ו ס ל עיי] קידושי!‬ ‫ס ־ ס ע׳׳א ע״מ‪ .‬והשיב ל ב א נ ו ה על בניס‬
‫עיין מ ד ר ש ש ח ‪ -‬ש פ ס ו ק ל ר י ח ש מ נ י ף מוביס‪ .‬לי ע ג ה‬ ‫ע ע״ב‪ .‬כ( ש כ ל המשקי! מחעדבין וכר‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪554‬‬

‫ומקרבתו לידי זכות‪ .‬ונהנין ממנה עיצה ותושייה בינה וגבורה‪ :‬שנאמר לי‬
‫ונותנת לו מ ל כ ו ת ו מ מ ש ל ה ו נ ת ל ה‬ ‫עצה וחושיה• אני בינה לי נ מ ר ה ‪.‬‬
‫תדקור ד ן ‪ .‬ומנלים לו מן השמים‪.‬רזי תורה‪ .‬ונעשה כמעיין שאינו פיסק‬
‫ו כ נ ה ר ש מ ת ג ב ר והולך‪ .‬והוי צנוע וארך ר ו ח ומוחל ע ל עלבונו ומגדלתו‬
‫ומרוממתו ע ל כ ל המעשים כולו‪:‬‬
‫כ ך שנו‪ .‬אומי אני שהחכמים שהנהיגו לומד פרקים הללו כבית הכנסת לא היו‬
‫שונין כלומ אחר כעשור‪ .‬מאמרוח‪ .‬שהניא ר׳ אומר והולך‪ .‬אלא הוא היה‬
‫אומר כר‪ .‬איפשר לומר שהיו רנילץ לשנותה בסוף בעשרה מאמרות נרי לסמוך לוה‬
‫הוא היה אומר‪ .‬כמו שמעינו ככל חםחזוריס הישנים‪ .‬ואע׳׳ס שבסדר המשנה היא‬
‫שנדיה למעלה וסידרח אחרי נן כעין פיק מעין אבות מברייתא ודברי האמוראים‬
‫והיה יכול לאוסרו כשנח בפני עעסו‪ :‬מהו שאנו אוסרי׳ גך שנו חנמים כלשק‬
‫המשנה‪ ,‬דבריית׳ היא‪ .‬ובלשון משנה היא שנוייה‪ .‬שאף הברייתא נקראה משנה‪.‬‬
‫משנת ר׳ חיי״א‪ .‬משנח ר׳ אושעיא‪ .‬וכר קסרא אומר כוי‪ .‬חכמים האחרונים הוסיפו‬
‫אותה‪ .‬שאף היא מעינייה בפרקים הראשונים‪ .‬שאלמלא קבעוה הראשונים חיו‬
‫קובעים אוחד‪ .‬בס׳ ר׳ מאיר‪ .‬זוכה לרבדים הרבה‪ .‬כדססר׳ שזוכה להיות חסיד‪ .‬כדיי‬
‫הוא לו‪ .‬דיי אם נברא כל העולם כולו בשבילו‪ .‬כמו שפירשו חכמים במםכח שבח‪.‬‬
‫ל( את האלחים ירא ואח סצוחיו שמר ני זה כל הארס‪ .‬כל העולם כולו לא נברא‬
‫אלא לעוות זד‪ .‬את זה‪ .‬יריע ולי מה יקרו ריעיך‪ .‬ואהוב‪ .‬אני אוהביי אהב‪ .‬ומלבשחו‬
‫שנעשים לו הענוד‪ .‬והיראה כמלבוש שאדם עוטה בו‪ .‬ברכת׳ ערק לבשתי וילבישיני‪.‬‬
‫וילבש ערקה כשריון‪ .‬והעטה מביאה לידי יראת שמים‪ .‬רבת׳ עקב ענוה יראת ה׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ויראה מביאה לירי תורת‪ .‬רבת ראשית חכמה יראח הי‪ .‬הרי שכל מי שיש כו תורה‬
‫יש בו מדת הללו‪ .‬ואני הכותב איני אומי יכך‪ .‬שהרי שנינו בע־ז פיק‪ (» .‬תורה‬
‫מביאה לידי זהירות ענוה ליראה‪ ,‬אמר ר׳ יצחק כ( מםה שעשתח חכמה בפה לראשה‬
‫עשתה ענוה עקב לסולייתה‪ .‬בע־ז ירושלמי׳ איחה הבי‪ .‬וכן כפ״ק דשבת ירושלמי‪:‬‬
‫עדיק‪ .‬הולך בחומו ואינו )ואינו( עושה עול‪ .‬ומהנה לאהרים משלו‪ ,‬אבל אינו נומל‬
‫מוכה מנוסו לטרוח כשביל אחרים‪ .‬דעדקה להייס ולא למחים‪ .‬לענייס ולא לעשירים‪.‬‬
‫והנומלו רעה משלם לאיש כמעשהו‪ .‬אכל מדת הסירות בין בנופו בין כממונו‪ :‬כין‬
‫לחייפ בין למתים בין לעניים בין לעשירים‪ .‬דאינו נומלו רעה‪ .‬אלא עושה עמו לפנים‬
‫משורה הדין‪ -.‬במו שפירשו חכמים מועשית הישר והטוב‪ .‬ונאמן לא יעשר‪ ,‬עולה‪.‬‬
‫ולא ידבר כזב‪ .‬ולא ימצא בפיו לשון תרמיח והוא נאמן רוח לכסוח דכר‪ .‬כדכת׳ בכל‬
‫ביתי נאמן הוא‪ .‬והוא למשענת ארז לכל הבוטחים בו‪ .‬עלוב‪ .‬ואינו עולב‪ .‬שומע •בזיונו‬
‫ושותק‪ .‬ומרחקתו‪ .‬דתנא דכי ר׳ ישמעאל ס(אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש‪.‬‬
‫אם אבן הוא נימוח‪ .‬שנאמר אבנים שחקו מים‪ .‬ע( ואין מים אלא וצרה‪ .‬שנאמר הוי‬

‫ו ח ו ש י ה אני בינה לי נ ב ו ר ה כ צ ״ ל )משלי ה׳(‪ .‬כדיי ה ו א ל י כ צ ״ ל ‪ ( ) .‬א ת ה א ל ה י ם ירא ונר ) ק ה ל ת י ׳ ‪ -‬ב (‬

‫כ ל ה ע ו ל ם כולו ל א נ ב ר א ו כ ר עיין ש ב ה ל׳ ע׳׳ב‪ .‬ולי מ ה יקרו רעיך ) ה ה ל י ם קל״מ(‪ .‬אני א ה ב י ה‬
‫א ח כ כצ׳יל )משלי הי( צ ד ק ל ב ש ה י וילכשני כ צ ׳ ׳ ל ) א י ו ב כ״מ(‪ .‬וילבש צ ד ק ה כשרי! כצ׳יל )ישעיה נ ״ ט (‬
‫ע ק ב ע ט ה י ר א ה ה ׳ ) מ ש ל י כ״ב(‪ .‬ראשיה ח כ מ ה י ר א ת ה׳ ) ת ה ל י ם קי״א(‪ (» .‬ה ו ר ה מ ב י א ה לידי‬
‫זהירות וכר עיין ע׳׳ו כ׳ ע״ב‪ .‬ובחום׳ שם ד ״ ה ענוה וכוי‪ .‬נ( מ מ ה ש ע ש ת ה ה כ ס ה ב פ ה ל ר א ש ה‬
‫וכו׳ עיין ע״ז שם‪ ,‬ועיין ירושלמי ש ב ה פ״א ה״נ‪ ,‬וברי׳׳ף סוף פ״א דע״ז ש ה ב י א ירושלמי מ ה ש ע ש א ה ו‬
‫ה ח כ מ ה ע ט ר ה ל ר א ש ה ע ש א ח ו ע ט ה ע ק ב לםוליחה‪ ,‬ועיין ירושלמי שקלים פ ״ נ ה׳׳ג‪ .‬ו ב מ ד ר ש שה׳׳ש‬
‫פ״א ס ח ש ע ש ת ה ב ס ה ע ט ר ה ל ר א ש ה ע ש א ה ע ט ה ס נ ד ל ל ע ק ב ה ‪ .‬והובא כ ה ו ס ׳ י ב מ ו ת ק ״ נ ע״ב ד״ה‬
‫הםםוליים מ ר ועיין נ ו ה ר נ ש א קמ׳׳ה ע״א‪ .‬כ ר כ ת י ב ב כ ל ביתו נ א מ ן ה ו א ) כ מ ד ב ר י״ב(‪ .‬ס ( א ם פ נ ע‬
‫מנוול ז ה וכו׳ ס ו כ ה נ״ב ע״ב‪ .‬קדושין ל ע׳׳ב‪ • .‬א ב נ י ם ש ח ק ו מים )איוב י׳׳ר(‪ ( » .‬ואץ מים א ל א‬
‫‪555‬‬ ‫מחזור רעדי‬

‫כל צמא לכו למיס‪ .‬ואם בתל הוא מחסוצץ‪ .‬שנאמר הלא כה דברי כאש ונום׳‪,‬‬
‫ונהנץ סמנו‪ .‬בגי ארם נהנין ממנו‪ ,‬להימלך בו ולהתייעץ ולקהת ממנו ־עצה וחושיה‪,‬‬
‫ליאמיר בי‪ -‬שירשו חכמים שלכך נקראת התורה תושייה משני פ( שסחשת כוח של‬
‫אדמ עיי מזרח זמהשבה‪ .‬ונדאמרי׳ אלמלא שקיבלו ישראל את התורה שמתשת כוחם אץ‬
‫כל אומה יכולה לעמוד בשניהם‪ :‬לי עצה ותושייה‪ .‬בריש משלי הוא‪ .‬ובשביל ההורה‬
‫אמרו שלמד‪ ,‬בחכמתו‪ .‬מלכות וממשלה‪ .‬וםשק בידו למלוך‪ .‬שמתנדבים הכל לעשותו‬
‫ראש וקצין‪ .‬וחולקין לו כבור‪ .‬שנאמר בי מלכים ימלוכו‪: .‬מיכן שירשו חכמים בנימין‪.‬‬
‫שתלמידי הכםיש צ( נקראו מלכים‪ .‬וה־קור דין‪ .‬כדרך הרשות‪ .‬שאמרו חכמים במסית‬
‫שבח שאץ מפםיקין ק( לכתוב חללה של רשות‪ .‬שנאמר שמים לרום ו א ‪ p‬לעומק‬
‫ולב מלכים אין חקר‪ .‬רזי תודח‪ .‬סחרי תורה‪ ,‬כנון מעשה בראשיח‪ .‬מעשה מרכבה‪.‬‬
‫וסטר יצירה‪ .‬וכל שכן שאר ההורה‪ .‬שנאמר ונביא לבב חכמה‪ .‬ומההיא אמריי‬
‫ר( חכם עדיף מנביא‪ .‬שנאשר זנביא לבנ הכמה‪ .‬ח‪ .‬לשין ש( ס• הוא שמנלה חי*‬
‫לבני אדם‪ .‬ריונחן בן עזיאל‪ .‬רד ל׳ חי לי‪ .‬וכל רז לא אנס לך ררניאל‪ .‬כמעיין‪.‬‬
‫רכת׳ שתה מים מבורך ונתלים מתוך בארך‪ .‬ת( נתהילח מבורך שהן מכונסין‪ .‬ולבסוף‬
‫מכארך שהן מים נובעים‪ .‬ושוב מה כת׳ יפוצו מעיינוחיך חוצה‪ .‬שנעשה נהר גדול‪.‬‬
‫ומוחל על עלבונו‪ .‬מעביר על מירוח־ו מרוב ענוה‪ .‬וסרוממתו על כולן‪ .‬כדאי א( כל‬
‫המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל סשעיו‪:‬‬

‫אמר ר׳ יהושע כן לוי ב כ ל יום ויום כ ת ק ו ל יוצאת מ ה ר חורב ומכרזת‬

‫ואומרת אוי ל ה ם לבריות מעלבונה ש ל ת ו ר ה ש כ ל מי שאינו עוסק‬
‫שנאמר נזם זהב ב א ף חזיר א ש ה יפה ו ס ר ת כועס;‬ ‫ב ת ל מ ו ד ת ו ר ה נזוף‪.‬‬
‫ואומי נ( והלוחות‪.‬מעשה אלהים ה מ ה ו ה מ כ ת ב מ כ ת ב אלהיס )הפה( הוא‬
‫אל תיקרי הרות א ל א חירות שאין ל ך בן חורץ א ל א‬ ‫ח ר ו ת ע ל הלוחות‪:‬‬
‫מ* שעוסק בתורה‪ .‬ו כ ל ה ע ו ס ק ב ת ו ר ה הרי זה מ ת ע ל ה ‪ .‬ש נ א מ ר ‪ 0‬ו מ מ ת נ ה‬
‫ש נ א מ ר ומבמות‬ ‫נחליאל ומנחליאל במות‪ .‬ואם הנים דעתו הק׳ משפילו‪.‬‬
‫והלומד מ ח ב י ת פ ר ק א ה ד או ה ל כ ה א ח ת ‪ .‬או פ ס ו ק אחד‪ .‬או אפילו‬ ‫הני‪:‬‬
‫שבן מצינו בדור מ ל ך ישראל שלא ל מ ר‬ ‫ד ב ר א ח ד צריך לנהוג בו כבוד‪.‬‬
‫א ל א מאדדתופל שני דברים ב ל ב ד ועשאו רבו אלופו ומיודעו‪ .‬שנאמר ו א ת ה‬
‫אנוש כערכי אלופי ומיודעי‪ .‬והלא דברים ק ל וחומר‪ .‬ומה דוד מ ל ך ישראל‬
‫ש ל א ל מ ד מ א ח י ת ו פ ל א ל א שני דברים ב ל ב ד עשאו ר ב ו אלופו ומיודעו‪ .‬ה ל מ ד‬
‫מ ח ב י ת פ ר ק א ח ד או ה ל כ ה א ח ת או פ ס ו ק א ח ד או אפילו ד ב ר אחד ע ל‬

‫ת ו ר ה וכוי עיי] ה ע נ י ת ז• ע׳יא‪ ,‬ש נ א מ ר הוי כ ל צ מ א וכוי )ישעיה נ״ר‪,‬׳(‪ .‬ש נ א מ ר ה ל א כ ה ד ג י • כ א ש‬

‫ונוי ) י י מ י ה כ ״ נ ( ‪ (8 .‬ש מ ח ש ח כ ה ו ש ל ארם סנהדרין כ״ו ע״ב לי ע צ ה ו ח ו ש י ה )משלי הי(‪ ,‬בי‬
‫מ ל כ י ם •מלכו )שם(‪ .‬צ( נקראו מלכיש נימי! ס״ב ע י א ‪ (p .‬ל כ ת ו ב ח ל ל ה של ר ש ו ח ש ב ח י״א ע י א ‪.‬‬
‫שמיש לדוס וארץ ל ע מ ק ונו׳ )משלי כ״ה(‪ .‬ו נ ב א ל ב ב ה כ ס ה )תהלים צי( כ צ י ל ‪ .‬י ( ח כ ם עדיף ט נ כ י א‬
‫כ ״ כ י י כ ע״א‪ (6 .‬מי ה ו א ע ם נ ל ה רזי ל ב נ י א ד ם לפנינו ב מ ג י ל ה ע׳׳א א י ה א מ י הוא ש נ י ל ה‬
‫ס ה ר י לבני אדם‪ .‬רזי לי רזי לי )ישעיה כ׳יד( ו כ ל רז ל א א נ ס לך )דניאל ד ( ‪ .‬במעיין כצ*ל‪ ,‬ד כ ת י ב‬
‫‪ (0‬ב ת ח י ל ה מ ב ו ר ך וכו׳ ע״ז י״ט ע״א‪.‬‬ ‫ש ה ה מיס מ ב ו ר ך )משלי ה•(‪ .‬יפוצו מעינחיך כ צ ״ ל )שם(‪.‬‬
‫א( כ ל ה מ ע ב י ר ע ל מידותיו ו־־ה י״ז ע״א‪ ,‬יומא כ׳־נ ע׳׳א‪ .‬נזם ז ה ב וגו׳ )משלי י‪-‬א(‪ .‬נ ( ו ה ל ה ה‬
‫מ ע ש ה א ל ה י פ ה ט ה ו ה מ כ ת ב ס כ ח ב א ל ה י ט ה ו א ח ר ו ת ע ל י ה ל ה ת כצ׳יל ) ש מ ו ח ל׳׳ב(‪ .‬שאין לך בן‬
‫חורין ובו׳ ־;יין מ ד ר ש שטייר פל׳׳ב‪ ,‬וי״ר פי״ח חירות מ מ ל א ך ה מ ו ח ‪ ,‬ח י ר ו ת מן ה ט ל כ י י ח ‪ ,‬תירלת מן‬
‫‪ (:‬ו מ מ ח נ ה נ ח ל י א ל ונר ) ב מ ד ב ר כ״א( ו א ס ה ג י ס‬ ‫היסודי!‪ ,‬ועיין ת נ ת ו ס א פי כי ת ש א א ו ת ט ׳ ז ‪.‬‬
‫ר ע ח ו וכו׳ עירובי! נ״ר ע״א‪ .‬נרדים נ׳׳ה ע׳יא‪ .‬ו א ת ה א ט ש כערבי ונו׳ ) ת ח ל י ם נ ‪ -‬ה ( ‪ .‬כי ל ק ח ט ו ב‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪556‬‬

‫א ה ת כ מ ה שצריך ל נ ה נ בו כבוד‪ ,‬ואץ כ ב ו ד א ל א תורה‪ .‬שנאמד י( כבוד‬

‫חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב ואץ טוב א ל א תורה שנאמר כי ל ק ח‬
‫ט ו ב נ ת ת י ל כ ם תורתי א ל תעזובו‪:‬‬
‫א מ ר ר׳ יהושע ק לוי (אנרי היא בתנחומי‪ .‬כת קול אינן סלאך אלא סרת קול‬ ‫ח‬

‫היא‪ .‬ונמצאת בשני ‪.‬עצמה ברוח המנשבת‪ .‬ורב סעדיה פי׳ שהוא קורא כץ‬
‫ההרים והקול נענה לו מבין שברי ההרים והמרות שבסלעים‪ .‬ולשון בת‪ .‬שאץ‬
‫שומעין הקול ממש‪ .‬אלא את שכננדו‪ .‬שנראה ההר העונה כננר ארס הקורא אצלו‪.‬‬
‫מחר חורב‪ ,‬מקום שניחנה בו חורה‪ .‬לפיכך היא נשמעח לו משם‪ .‬מעלבונה‪ .‬שמעלבץ‬
‫את התווה‪ .‬שהיא על בה על שאץ לה עוסקין‪ .‬נזוף‪ .‬נוסיייקון‪ .‬נזם זהב‪ .‬ואף ולשון‬
‫וינער בו אביו‪ .‬מתת׳ ונזף ביה אבוהי‪ .‬שהוא כמנודה לשמים‪ .‬רבת׳ ארור אשר לא‬
‫י^יס ונוס׳‪ .‬ושאינו לומר היאך יקיים‪ .‬דאין בור ירא חט‪ .‬ולא עם הארץ הסיד‪.‬‬
‫ו( ואמרי׳ במסכת )םונ&ה( ]שבועות[‪ .‬ארור‪ .‬בו נידוי בו קללה‪ .‬נמצא שהוא מנודה‬
‫כסו נזם זהב כאף חזיר‪ .‬כן א ש י ‪ .‬יפה וסדחטעס‪ .‬ותלמיד חכם המסיר עצמו מללמוד‬
‫חדי הוא כמנודה‪ .‬ששורשין בני אדם‪ .‬שאע׳׳ס שבת׳ אשד‪ .‬לא דיבר הכת׳ אלא כננד‬
‫ההורה‪ .‬שכך אמר שלמה בחכמתו כל דבריו כעין משלי והוא שאמרו חכמיס‬
‫כיכ‪:‬׳ות ‪ (r‬כמה טובה אשי‪ .‬טוגי‪ .‬שחחורח נמשלת בה‪ .‬חיות על הלוחות‪ .‬נעשה בן‬
‫חורין‪ .‬על עםק הלוחות שכני אדם מכבדין אותו‪ .‬ומשמשים לשניו‪ .‬וכן כת׳ במשר‬
‫בן סירא סלםליח ותרוממך‪ ,‬נחליאל‪ .‬ס ( בשרי יום הכיפורים אמריי שבחורח הכת׳‬
‫מדבר‪ .‬לפי שכח׳ למעלה וממדבר מתנה‪ .‬ופירשו חכמים ביון שעושה אדם עצמו‬
‫כמדבר שהוא מופקר לכל‪ .‬ניחנה לו במתנה‪ .‬ומשניתנה לו במתנה נחלי אל‪ .‬שנא־‬
‫וממחנה נחליאל‪ .‬וכיון שנחלו אל‪ .‬עולה לנמלה‪ .‬שג׳ ומנהליאל כמות‪ .‬ואס הגביה עצמו‬
‫חקי משפילו‪ .‬שנא׳ ומבמות מי‪ .‬ולא עוד ( אלא ששוקעים אותו כקרקע‪ .‬ש נ א ׳ על‬
‫מ‬

‫פני הישימון‪ .‬ואש חוזר כו הק׳ מנביהו‪ .‬שנאמר כל ניא ׳נשא‪ :‬שני דברים‪ .‬שסצינו‬
‫שאמר לו אחיחוסל לדור‪ .‬אשר יחדיו נמחיק סיר בכית אלהים נמלך ברנש‪ .‬םתשוכת‬
‫אחיחופל אחה לסר דברי דוד‪ .‬י( שפעם אחת מצאו אחיחוסל לדוד שהיה יושב‬
‫ושינה לבדו‪ .‬אסר לו מה אתה עושה‪ .‬הדי ככד כת׳ ( ה י ב על הכדים ונואלו‪ ,‬חרב‬
‫כ‬

‫על חלגידי חכמים שיושכץ בד בבד ועוסקין בחורה‪ .‬ולא עוד אלא שמטםשין‪.‬‬
‫דכת׳ וגואלו‪ .‬וכת׳ ונואלו( ש מ צוען‪ .‬אשר גואלנו‪ .‬די טטשנא‪ .‬אמר לו אשר יחדיו‬
‫נמתיק סוד‪ .‬נעסוק בתורה אני ואחה‪ .‬ושוב פעם אחרת מצאו שחיה הולך יחיד‬
‫לבית המדרש בנחת‪ .‬אסר לו מה אתה עושה‪ .‬הרי נבר כת׳ ברב עם הדרת מלך‪.‬‬
‫אמר לו ומה אעשה‪ .‬אמרי לו בית אלהיס נהלך ברנש‪ .‬כרינשת כני ארם נלך אני‬
‫ואתה‪ .‬אבל בככישח התהום לא לימדו כלל מפני שהוא עצמו כתט ל(ואית דאמרי‬

‫וגו׳ )משלי די(‪ .‬ל( כ ב ו ד ח כ ט י ם ינחלו ו ה ט י ם י ם יבחלו טוב‪ ,‬הוא ם ו ר כ ב משני פסוקים נ פ ד י י ס ה ר א ש‬
‫״כבוד ח כ ט י פ ינהלו״ הוא כ ט ש ל י ני‪ .‬ו ה ס ו ף ח י י ט ״ותטיטיפ ינחל! ט ו ב • ה ו א כ מ ש ל י כ׳׳ח‪ >:< .‬א ג ד י ‪.‬‬
‫ח י א בחנחוביא פ׳ ח ש א פ ס ו ק ו ה ל ח ו ח מ ע ש ה אלהיט א ט ר ריכ״ל ב ב ל יוט וטי ובן ה ו א ב ם ד ר ש ש ט ״ ר‬
‫פ׳ ס״א‪ .‬ובשני ה מ ק ו מ ו ת איחא נזוף ה ו א לפני ה ק ב ״ ה וינער בו אביו ) ב ר א ש י ח ל״ו(‪ .‬ארור אשר‬
‫ו( ואםרינן נ ס פ כ ת ש מ ע ו ת אדור כו נידוי בו ק ל ל ה כ ‪ 1‬׳ ל ש ב ו ע ו ת‬ ‫ל א יקים וגז׳ ) ד כ ר י ס כ״'(•‬
‫‪ (f‬כ ט ה ט ו ב ה א ש ח ט ו ב ח וכד י ב מ ו ת פ ״ נ ע־׳ב‪ .‬שבני א ד ט טכבדין אוהו וכוי ה ו א‬ ‫ל״ו ע׳׳א‪.‬‬
‫וז( ב ס ר ק יום הכפוריט וכר ל י ה א ל פ נ י ט שם‪ ,‬ואיחא ב פ ר ק ה ט ר ד טן ה י ר ק נדרים‬ ‫לשון פירש׳׳י‪.‬‬
‫גו( א ל א ששוקעין וכו־ הערוך ערך שקן* ט ר ם ששוקפין וכו׳‬ ‫נ״ר‪ .‬ע״א‪ .‬ובעירובין נ״ר ע׳׳א ע״ש‪.‬‬
‫י( ש פ ע פ א ת ת וכו׳‬ ‫כ ל גיא ינשא )ישעיה ס ׳ ( ‪ .‬א ש ר יהדיו נ ט ת י ק סור וגר )תהלים נ י ה ( ‪.‬‬ ‫ע׳׳ש‪.‬‬
‫כעין זה חוא בפירש״י ע ל א ב ו ה ‪ .‬ובן ה ב י א ז ה ה ם ר ר ש ס ה ר ש ״ א בת״א בפנהדרין ק׳יו זר׳ב וסקור‪.‬‬
‫כ( ה ר ב על‬ ‫ה ר ב ר י פ הוא ב ס פ ׳ כ ל ה ה נ ר פ פ ב פ פ ר ח ט ש ה קונטרסים בשינוי הלשון ם ע ט ע״ש‬
‫ה ב ד י ם ו ט א ל ו )ירטיה נ•( ה ר ב ע ל ת ״ ח וכו׳ ב ר כ ו ת פ ־ ג ע׳׳ב׳ ת ע נ י ת ז׳ ע״א ע״ש‪ .‬ל( ואיח ד א ס ר י‬
‫‪557‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שלימדו קל והומר דהחליל להתיר למכתב שם אהססא‪ .‬דמה כין איש לאשתו אסרה‬
‫חורה כד‪ .‬ואתה אנוש בערכי‪ .‬דוד היה משבח לאהיתוםל ועושה אותו כערכו וכמותו‪.‬‬
‫ואף חשוב סמנו‪ .‬אלופי ומיודעי‪ .‬חכם ורב שלי‪ .‬כמו אנשים חכמים וידועים‪ .‬הלמד‬
‫מחבירו ארם הדיוט‪ .‬על אחח כמה ובמה‪ .‬כל שכן שזקוק להשפול את עצמו‪ .‬להכניע‬
‫עצמו אצל חב;וו כיוצא בו כאות אחת‪ .‬ואין כבור אלא חורה‪ .‬אין לך אדם הראוי להתכבד‬
‫יותר ממי שהוא בעל תורה‪ .‬וכ־ש זח שלסדו חכמה‪ .‬ואף התםיםים על עסק שנחלו‬
‫טוב‪ .‬ואין טוב אלא תורה‪:‬‬

‫ב ך היא הרבה של תורה‪ .‬פ ת ב מ ל ח ת א ב ל ‪ .‬ומים במשורה ת ש ת ה ‪ .‬ועל‬

‫הארי[ תישן‪ .‬לחיי עער תחיה‪ .‬לבתורד‪ .‬ת ע מ ל ‪ .‬אם א ת ה עושה כן‬
‫אל תבקש‬ ‫אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא‪.‬‬ ‫אשריך וטוב לך‪.‬‬
‫גדולה ואל החמוד כבוד‪ .‬ויותר מלימודך עשה‪ .‬ואל ת ת א ו ה לשלחנם ש ל‬
‫מלכים‪ .‬ש ש ל ח נ ך גדול משלחנם‪ .‬ו כ ת ר ך גדול מ כ ת ר ם ‪ .‬ונאמן הוא ב ע ל‬
‫מ ל א כ ת ך שישלם ל ך ש כ ר פעולתך‪:‬‬

‫פ ת ב מ ל ה חאכל‪ .‬שאס אין לו לארס אלא סת חריכה שיטבול כסלח‪ .‬אע־ש כן‬
‫אל ימנע עצמו מלעסוק בתורה‪ .‬ואם הוא עשיר כל שכן שיעסוק בתורה‪.‬‬
‫וטוב לו‪ .‬מ( כדי שינהל שני עולמים‪ ,‬כמו שמצינו באנדר‪) .‬הלק( <(]כר‪.‬ן משיח[‪.‬‬
‫אטו )צדיק כי אכול( ]צדיקי אי אכלו( חדי עלמ׳ )מימני( ]מי סני[ לוע‪ .‬וטים‬
‫במשורה מדת הלח‪ .‬ואין לך אדם שוחה במרד‪ .‬אלא בשביל עצירח מימ‪ .‬ואפי׳ חכי‬
‫החוק ללמוד חורה‪ .‬ואל תחמוד כבור‪ .‬להתכבד כתורתך‪ .‬דאיכ אתה נראה כלומד‬
‫שלא לשמח‪ .‬ויוחר מליסודך עשר‪ ..‬שיחו מעשיך מרובין סחכמחך‪ .‬ואל תחאוה‪.‬‬
‫שאם יפתוך לעשוח כמעשיהם וליתן לך שררח לא תשמע ולא תאבח‪ .‬ואל תתחר‪.‬‬
‫ואל חקנא בהם‪ .‬ואל תפקפק כדברי תורה מפני שאתה דואה אותם םצליחין‪ .‬מפגי‬
‫ששלחנך לעולם הבא נרול משלחנם כעולם הזח וכתרך נדול סכחרם‪ .‬ואפילו בעולם‬
‫הזה‪ .‬דני כתריס הם‪ .‬וכתר שם טוב על נביהן‪ .‬בעל מלאכתך‪ .‬הק׳ שאתר‪ ,‬עושה‬
‫מלאכה שלו‪:‬‬

‫ש ה מ ל כ ו ת נקנית כשלשים‬ ‫נדולה תורד יותר מן הכהונה ומן המלבות‪.‬‬

‫מעלות‪ .‬והכהונה בעשרים וארבעה‪ .‬והתורה נקנית בארבעים ושמונה‪.‬‬
‫אילו הן הדברים‪ .‬ס( ב ת ל מ ו ד בשמיעת האוזן‪ .‬ב ע ר י כ ת שפתים‪ .‬בבינת ה ל ב‬
‫ב ש כ ל ו ת הלב‪ .‬באימה וביראה‪ .‬ב ח כ מ ה ובעטה‪ .‬בשמחה‪ .‬בשימוש תכמים‪.‬‬
‫ובדיבוק תביריס‪ .‬ובפילפול התלמידים‪ .‬בישיבה במקרא‪..‬במשנה‪ .‬במיעוט‬
‫שנה‪ .‬במיעוט תענוג‪ .‬בארך אפים‪ (» .‬ובמיעוט דרך אר*ן‪ .‬במיעוט שיחה‪.‬‬
‫במיעוט סחורה‪ .‬במיעוט שחוק‪ .‬ב ל ב טוב‪ .‬באמונת חכמים‪ .‬ו ב ק ב ל ת ייסורין‪.‬‬
‫והעושה סייג לדבריו‪ .‬ואינו מחזיק‬ ‫ו ה ש ט ח בחלקו‪.‬‬ ‫המכיר א ת מקומו‪.‬‬

‫שליטרו ק׳יו ר ה ח ל י ל וכו׳ עיין ס ו כ ה נ״נ ע״א‪ ,‬וע״ב‪ ,‬ועיי! ירושלמי פ־י ה ל כ ה ב׳ רסנהררין‪.‬‬
‫מ( כדי שינחל שני עולםים עיין ב ר כ ו ת ח׳ ע״א‪ ,‬הולין ט״ד ע׳׳ב‪ .‬נ( כ ה ן משיח‪ .‬אטו »ריקי‬
‫אי אבלי ח ד י ע ל מ א טי ‪0‬ני בצ׳׳ל הוריות י׳ ע״ב‪ .‬ו ס י ס במשורה וכו׳ ה ו א לשון ח כ ח ו ב‬
‫‪ (p‬ב ח ל ט ו ד ונוי השדר ט ש ו נ ה מ א ש ר הוא לפנינו‪ .‬ועיין ט ר ד ש שיר השיריש‬ ‫) י ח ז ק א ל ד׳(‪.‬‬
‫פ ר ש ה ד׳ פסוק טעי! גנים ט׳׳ח • ע מ י ם ב ת ו כ ב ה ו ר ה באר באר כ נ נ ד ם׳׳ח רבדים ש נ ח נ ה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪558‬‬

‫ט ו ב ה לעצמו‪ .‬אהוב‪ .‬א ו ה ב א ת המקום‪ .‬א ו ה ב א ת הבריות‪ .‬א ו ה ב א ת‬

‫א ו ה ב א ת ה ת ו ב ה ו ת ‪ .‬א ו ה ב א ת המישרים‪ .‬ו מ ת ר ה ק מן ה ב ב ו ד ‪.‬‬ ‫הצדקות‪.‬‬
‫ואינו ר ו ד ף א ה ר ה כ ב ו ד ‪ .‬ו ל א מגים לבו בתלמודו‪ .‬ולא ש מ ח ב ה ו ר א ה ‪.‬‬
‫ו ה נ ו ש א ב ע ו ל ע ם הבירו‪ .‬ומכריעו ל כ ף זכות‪ .‬ומעמידו ע ל ה א מ ת ‪ .‬ומעמידו‬
‫ע ל ה ש ל ו ם ‪ .‬ו מ ת י י ש ב בתלמודו‪ .‬ש ו א ל ומשיב‪ .‬ש ו מ ע ומוסיף‪ .‬ו ה ל ו מ ד ע ל‬
‫מ נ ת ל ל מ ד ‪ .‬ו ה ל ו מ ד ע ל מ נ ת ל ע ש ו ת ‪ .‬ה מ ח ב ם א ת רבו‪ .‬י ה מ ב ו ץ שמועתו‪.‬‬
‫ו ה א ו מ ר ד ב ר ב ש ם אומרו‪ 0 .‬י ט ב ל ה א ו מ ר ד ב ר ב ש ם אומרו מ ב י א גאולה‬
‫לעולם‪ .‬ש נ א מ ׳ ו ת א מ ר א ס ת ר ל מ ל ך ב ש ם מ ר ד כ י ‪:‬‬

‫ש ה מ ל כ ו ת כשלשים מעלות‪ .‬מקצתו כמקרא ומקצתן כסשנתינו כסגהדוץ‪ .‬ואילו‬

‫חן‪ ,‬צ( מלך לא דן‪ ,‬ולא דנין אותו‪ .‬לא חולין ולא חולצץ אשתו‪ .‬לא‬
‫מייבס ולא מייבמין אשתו‪ .‬ואין נושאין את אלםנחו‪ .‬מת לו מת אינו יוצא מחוך‬
‫םלטירין שלו‪ .‬וכשמברין אוחו כל העולם ׳ושבין על חקרקע והוא םיםכ על הדרנש‪.‬‬
‫)ןרסא רסלא‪ .‬ושורץ לעשות לו דרך ואין ממחין נידו‪ .‬וכל חעם בוזוין ונוחנין לפניו‪.‬‬
‫וחואינומל חלק בראש‪ .‬ולא ירבה לו נשים אלא ״ח‪ .‬ולא ירבה לו סוסים אלא‬
‫כדי מרבבחו‪ .‬וכסף וזהב לא ירבח לו מאד אלא כדי אבסניא שלו‪ .‬וכוחב לו‬
‫ספר תודח לשמו‪ .‬והיחד‪ ,‬עמו‪ .‬בין במלהמה‪ .‬בין במדינה‪ .‬בין כהליכה‪ .‬בין‬
‫כישיכח‪ .‬ואין יושבין על כםאו‪ .‬ואין רוכבין על סוסו‪ .‬ואין משתמשין בשרביטו‪.‬‬
‫ואין רואין אוחו ערום‪ .‬ולא כשחוא מסחשר םשום שנאמר שוס חשים עליך‬
‫מלך‪ .‬שתחא אימתו "עליך‪ .‬אשר יבחר ה• אלחיך בו‪ .‬על שי נביא‪ .‬סקרב אחיך‪.‬‬
‫ולא הוצה לארץ‪ .‬אחיך ולא אחרים‪ .‬כדכח׳ לא חוכל לתת עליך איש נכרי אשר‬
‫לא אחיך הוא‪ .‬מלמד שהנוי ססול‪ .‬ק( ואף ישראל םסול בעבד וממזר‪ .‬משוס שנאמר‬
‫כלך יפה רעייתי‪ .‬שלא יהא ראוי להושיבו בסנהררץ‪ .‬ואע״ס שאמרו ל( אין םושיבץ‬
‫סלך בסנהדרין‪ .‬ואיסשר ל הו הכניס חחחיהן‪ .‬זה יהיה משסט המלך אשר ימלך‪ .‬שסירש‬
‫שמואל הרואה‪ .‬אח בניכם יקח‪ .‬ושם במרכבתו ופרשיו‪ .‬ורצו לשני טיככתו‪ .‬ולשום‬
‫לו שרי אלסיס ושרי חםשיס‪ .‬ולחרוש חרישו‪ .‬ולקצור קצירו‪ .‬ולעשוח )לו( כלי‬
‫מלחמתו‪ .‬וכלי רכנו‪ .‬זאת בנזתיכס יקח לרקחזח ולטבחות‪ .‬ולאופות‪ .‬ואת שדוחינם‬
‫ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח‪ .‬הרעיבם וכרםיכם‪ .‬יעשר‪ .‬ואח עבדינס ואת‬
‫שםחותיכם ואת בהוריכם הטובים ואת חסוריכם יקח‪ .‬צאנכם יעשר ואתם תהיו לו‬
‫לעברים‪ .‬הרי כ״נ מן חםקרא‪ .‬מוסיף עליהם שוס תשים עליך מלך אשר יבחר ה־‬
‫אלחץ בו‪ .‬םקרכ אחיך תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלהיך בו‪ .‬מקרב אחיך‬
‫תשים עליך מלך‪ .‬שתהא אימתו עליך‪ .‬וכתב לו אח משנה התורה‪ .‬הרי שלשים‬
‫וססתםר בכל יום אינו סן הכלל של מקראוח הללו‪ .‬אלא סשום שנאמר מלך ביסיו‬
‫תחזינה עיניך‪ .‬ם( והכהונה בביר‪ .‬ואילו הן‪ .‬קרושה‪ .‬טהרה‪ .‬בנדי שש‪ .‬תספורת ראש‬

‫‪ (s‬ו ב ם ע ו ט דרך א ‪ p‬עיין חוסי ישנים יוסא פייה ע״ב ד״ה ח ש ו ב ה ‪ (P .‬ש כ ל ה א י ט י‬ ‫בט ה ה ו ר ה ‪.‬‬
‫ד ב ר בשם אוסרו וכוי מ נ י ל ה ט״ו ע״א‪ ,‬הולין ק ״ ד ע״ב‪ ,‬נ ד ה יי׳ט ע״ב‪ ,‬ועיין בסוף טסי כ ל ח ו ב מ ד ר ש‬
‫ח ג ח ו ט א פ• כ מ ד ב ר ‪ ,‬ו ב מ ד ר ש משלי * ר ש ת י' יעיין כשירש ס ה י ״ י בהן שם ד ב ר נ א ה י ס ח ק ב ל ‪ .‬ו ה א ט ד‬
‫א ס ת ר וגו• ) א ב ח ר בי(‪ .‬ל( ס ל ך ל א דן וכו׳ םנחררין י״ח ע״א והוא מ ס י ב ע ל ה ד ר נ ש וכו׳ שם כ׳‬
‫ע״א‪ .‬ערסא ד ס ל א ‪7‬׳ש ערסא ה צ ל א ופורץ לעשייה לו דרך ובר ל׳ ע״ב‪ .‬ולא י ר ב ה נשים א ל א י׳׳ח‬
‫שם ב״א ע״א‪ ,‬ואין משתמשין בשרביטו שם ב״ב ע״א‪ ,‬שים תשים עליך מ ל ך )דברים ׳״‪ (1‬ש ת ה א‬
‫ז‬ ‫ט‬
‫*<י ׳' י ע ל י ך ב״ב ע׳יא‪ .‬ק ( ואף ישראל פ ס ו ל וכו׳ ס נ ה ד ר י ן ל״ו ע״ב‪ ,‬ועיין בחוס׳ ד״ה ח ד א וכו׳‬
‫ל( אין מחפיכין ס ל ך בסנהדרין‬ ‫י ב ס ו ת ק׳׳א ע־ב‪ .‬קידושין ע״ו ע׳׳ב‪ .‬כ ל ך י פ ה רעיתי )שח״ש די(‪.‬‬
‫וכו׳ סנהדרין ׳״ח ע״ב‪ .‬זה יהיה ס ש פ מ ה מ ל ך ) ש ס ו א ל א׳ חי( אינו סן ה כ ל ל ו כ י שפ כ ״ ב ע־ב׳‬
‫ט ל ך כיסיו וגו׳ בצ״ל )ישעיה ל״ג(‪ .‬ש( ו ה כ ה ו נ ה בכ״ד ובו׳ ק ד ו ש ה ט ה ר ה וכו׳ רש״י בפירושו ע ל‬
‫‪559‬‬ ‫םחזור ויטרי‬

‫וזקן כל ל׳ יום‪ .‬וכהן נדול כל ז׳ ימים‪ .‬לנפש לא יממא בעמיו‪ .‬לא יקרהו קרתה בראשם‪.‬‬
‫ושאת זקנם לא ינלהו‪ .‬ובבשרם לא ישרמו שרמת‪ .‬אשד• זונה וחללה לא יקתו‪ .‬ואשד‪,‬‬
‫נתשה מאישה לא יקהו‪ .‬כל אשר בו מום לא יקרב איש עור‪ .‬או שסח‪ .‬או חרוס‪ .‬או‬
‫שרוע‪ .‬לא שבר יד‪ .‬ולא שבר דנל‪ .‬לא נבן‪ .‬ולא דק‪ .‬ולא תבלול בעינו‪ .‬לא נדב‪ .‬ולא‬
‫ילסת‪ .‬ולא מרוח אשך‪ .‬לא בעל מום‪ .‬וחייב לנקות עצמו מכל מום וכיעור‪ .‬ולהיות קחש‪.‬‬
‫ואח אחק ואת בנץ אקדש לכהן לי‪ .‬וכחי וקדשחו‪ .‬וכננד כ׳־ד םעלוח ניחנו לכהנים כ־ד‬
‫מתנות כהונה‪ .‬מוסיף עליהם כהן נדול שאסור ליטמא לאביו ולאמו‪ .‬והוא אשד‪ ,‬בבתוליה‬
‫ח‬
‫יקח‪ .‬וסן חמקדש לא יצא‪ .‬כשחוא מתנחם מאחרים אומי לו ( דרי אנו כסרתך‪ .‬והוא‬
‫אוסר להם תחברבו מן השמים‪ .‬וכשמברץ אוחו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב‬
‫)בעל הדרנש( ]על הארץ[‪ .‬וכשהוא עומד בשורה לנחם אהרים סנן מימינו‪ .‬וראש בית‬
‫אב משמאלו‪ .‬ולובש בנדי זהב‪ .‬השן ואשור‪ .‬מעיל וציין‪ .‬שנאמר והיה על מצהו תמיד‪.‬‬
‫ודומה למלאך ה׳ צבאות‪ :‬והתורה במ־ה‪ .‬בעריכת ששתים‪ .‬במציאה בשה‪ .‬ומשמיעה‬
‫לכל איבריו כשהוא סודרה בשיו‪ .‬כאוחז; ששנינו בעירובץ‪ .‬א( ברוריא אשכחחיה לההוא‬
‫נברא דהוה נרים בלחישה‪ .‬בטשא ביה‪ .‬אמרה ליה כחי ערוכה בכל ושמורה‪ .‬אם ערוכה‬
‫ברמ־ח איברים אז שמורה בו ואם לאו אינה שסורח‪ .‬ועוד כחי כ׳ חיים הם למצאיהמ‪.‬‬
‫לסוצאיחם בשח‪ .‬ולבל בשרו סרםא‪ .‬בבינת הלב‪ .‬ובשיכלוח חלב‪ .‬שמסחכל לחקשות‪.‬‬
‫וחוזר ומסתכל לתרץ‪ ,‬ולהעמיד דבר על בוריו‪ .‬ושס את חטעמים‪ .‬ומאח ושוקל בלבו‪.‬‬
‫כראמר או ראה ויססרה הכינה ונם חקרה ויאמר לארס‪ .‬ואומר איה כושר ‪$‬יה שוקל‪.‬‬
‫באימה וביראה‪ .‬אימח שמים‪ .‬שטכוין שלא יטעה‪ .‬ומוראה הרב‪ .‬שאינו נוהנ קלת ראש‬
‫לסניו‪ .‬בדאי באץ עומדין‪ .‬ונילו ברעדה‪ .‬נ( במקום נילה שם חהיה רעדה‪ .‬ואף מזה‬
‫הטעם נ( נהנו לשבור הכוס אחר ברכת חחניס במקום החוסה‪ .‬בענווה‪ .‬כרכה׳ בקשו צדק‬
‫בקשו ענוה‪ .‬ואמרו חכמים לא הביישן למד‪ .‬לשי‪:‬ך עריך אדם להיות עניו ולשאול סרבו‬
‫מה שצריך לו‪ .‬ולא יחזיק עצמו כארמ גדול‪ .‬בשימוש חכמים‪ .‬שמשמשין ועוכר עבודמ‪.‬‬
‫כדי ללמוד לשניהן תלמוד וסברא‪ .‬ראמ׳ י( נתלה שימושה יותר מלימודה‪ .‬ועוד אמרו‬
‫הבמים ה( איזהו עם הארץ כל שקרא ושנח ולא שימש חלמירי חכמים‪ .‬לסבור סברא‪.‬‬
‫ובפילפול החלמידימ‪ ,‬ם־לשול‪ .‬חריפוח‪ .‬לשו; סלשלתא חריסא‪ .‬שמלמד לשני החכם חוור‬
‫ומחווכח‪ .‬ומחחזר עש חחלמידיס‪ .‬י( כמו שא־ר ומחלמיריי יותר מכולם‪ .‬וכסו שאמר‬
‫חכתי י( ברזל בברזל יחד‪ .‬ואיש יחד פני רעהו‪ .‬כמו כן‪ .‬בדיבוק סופרים‪ .‬בישיבה‪.‬‬
‫שמתוך שמרבה בישיבה מתחכם‪ .‬כמו שאסרו רבוח״ יי( אס יאמר לך ארם ינעח* ולא‬
‫מעאח׳ אל חאמן‪ .‬במיעוט חענונ‪ .‬רבת׳ ולא תמצא בארץ החיים• ט>בב‪1‬י שמחיה עצמו‬
‫עליה‪ .‬ובארך אפיס‪ .‬׳(מעינו)בסיפרי( ]בספרא[ אמר ר׳ יהודה ר׳ חנינא בן יהודה היה‬

‫א ב ו ת כ ת ב וכ״ד מ ת נ ו ח ב ה ו נ ה ה! י• ב ם ק ד ש ‪ .‬ד׳ בירושלים‪ .‬ו ע ש ר ה כנבולין‪ .‬וכן שירשו שארי‬

‫המםרשיס‪ .‬ו ז ה ע ל סי ה ב ר י י ת א ב ב ־ ק ק״י ע״א‪ ,‬ו ח ו ל ץ קל״ג עיב‪ ,‬ו ה מ ח ב ר ח ו ש ב ב ו ק ר ו ק כ״ד‬
‫ס ע ל ו ח ב כ ה ו נ ה ‪ ,‬ל כ ד ה מ ת נ ו ת כ ה ו נ ה שנחנו ל ב ה נ י ם כ נ ג ד הכ׳יד מ ע ל ו ת הנ״ל‪ .‬ו א ת אהרן ו א ת כניו‬
‫ה ק ד ש לכהן לי ) ש מ ו ח כ״ט( ו ק ד ש ח ו )ויקרא כ״א(‪ .‬יז( הרי אנו כ פ ר ת ך וכוי סנהדרין י ־ ח ע״א‪.‬‬
‫זחוא עיעב ע ל האר־ן כצ״ל ‪ .nv‬ו ה י ה על מ צ ח ו ת מ י ד כצ׳‪-‬ל ) ש כ ו ח ב״ח(‪ .‬א( ברוריא א ש כ ח ח י ה ל מ ה ו א‬
‫נ ב ר א וכר עירובץ נ״נ ע״ב‪ .‬ונ״ד ע״א ושם איתא ת ל ס י ר א ‪ .‬ערוכה בכל ושמורה ) ש ׳ נ כ ״ נ ( בי חיים‬
‫ה ס ל ט צ א י ה ם בצ׳׳ל )משלי ר•(‪ ,‬למוצאיהם ב פ ה עירובי! שם א ל ח ק ר י ל מ צ א י ה ם אלא לטוציאיהפ בפה‪,‬‬
‫נ‪ (,‬כ מ ק ו ם גילה שם‬ ‫אז ר א ה ויספרה ה כ י נ ח ו נ ם ח ק ר ה )איוב ב ״ ח ( וגילו ב ר ע ד ה )תהליש בי(‪.‬‬
‫ה ה א ר ע ד ה ב ר כ ו ה ל׳ ע״ב‪ ,‬יומא ר׳ ע~נ ע״ש‪ .‬נ( נ ה נ ו ל ש ב ו ר הכוס וכוי עיין חוס׳ ב ר כ ו ה ל״א‬
‫ד ״ ה אייתי ובו׳ ב ק ש ו ! ד ק ‪ -‬ק ש ו ע מ ה )צפניה בי(‪ .‬ל^ן גדולה שימושה יותר מ ל מ ו ד ה ב ר כ ו ת ז 'ל־כ‬
‫ועיין תום׳ כ ת ו ב ו ת י״ז ע״א ד״ה מ ב ט ל י ן ונר‪ .‬י־‪ (.‬איזהו עם ה א י ץ וכוי ב ר כ ו ת מ ־ ז ע ״ ב ‪ ,‬ס ו ט ח כ ״ ב ע ״ א ‪.‬‬
‫‪ h‬כ מ ו שא״ר ומתלטידיו יותר ס כ ו ל ס מ נ ו ת י׳ ע״א‪ ,‬ו ב ת ע נ י ת ז׳ ע״א איתא ד א מ י ר׳ ח נ י נ א ח ר ב ה‬
‫ל מ ד ה ׳ וכוי‪ .‬ז( ברזל כברזל י ח ד ואיש י ח ד פני ר ע ה ו כצ״ל )משלי כ״ז‪,‬ו ועיין ת ע נ י ת ר ע״א מ ה‬
‫ב ר ז ל ז ה א ח ד ס ח ר ר א ח ח כ ר ו וביי‪ .‬ק( אם י א מ ר לך אדם ‪ • J I‬ד י י ל ת ו• ע׳׳ב‪ ,‬ולא ת מ צ א בארץ‬
‫ה ח י י ם )איוב כ ״ ח ( ‪ .‬מ( בטי ש מ ח י ה עצסו עליה כצ״ל ס נ ה י י י ן קי״א ע״א‪ .‬י מצינו כ ס פ ר א איר‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪560‬‬

‫דורש כל ימיו‪ .‬בא וראה קשה הקסדה‪ .‬שהקסדתו של משה נרםה לו שנשתבחה ממנו‬
‫הלבה‪ .‬כ( ובספרי כך שנינו‪ .‬איר אלעור בשלשה )מזימות( ]מקומות[ בא •משה לכלל‬
‫כעס ובא לכלל טעות‪ .‬כיוצא ם אחה אומר ל( ויקצף )משה( על אלעור ועל איתמר‪.‬‬
‫מלמד שנשתכהה סמני הלכה‪ .‬בדרך ארץ‪ .‬כטז ששנינו למעלה יפה תלמוד תורה עם‬
‫דרך ארץ‪ .‬באמונת הכסים‪ .‬שמאמץ בדבריהם‪ .‬ולא כעדוקי׳ וכייחוסץ‪ .‬ובקבלת ייסורין‪.‬‬
‫שאם ייסורין כאים עליו יקכלם מאהבה‪ .‬ולא יבעט בהס‪ .‬ולא יאמר כלבו מלנפל את‬
‫החורה‪ .‬ולקרוא תבר‪ .‬ולאםר לרוח הוא עמל‪ .‬מאחר שאינה מנינה עליו מן הייסורים‪.‬‬
‫דשבר מצות בהאי עלמא ליכא‪ .‬כמיעוט עסק‪ .‬שרובי עיםקו אינו אלא בחורה!‪.‬‬
‫המכיר את מקומו‪ .‬שמקדים ובא לבית המדרש והוא צריך להכיר את מקומו בבקר‬
‫בהשכמה‪ .‬והוא שאמר הבת׳ קווצותיו תלתלימ שהורות בעורב‪ .‬במי אתה מוצא דברי‬
‫חורה מ( כמי שמשחיר עצמו עליה‪ .‬ומשכים ומעריב עליה‪ .‬השמה כחלקי‪ .‬שכלימה‬
‫שדק׳ מומן לו הוא מקבל מאהבה‪ .‬ואינו מהרהר אחר מדח חקי‪ .‬שמתוך שאין למטריד‬
‫ואינו מחשב כדבר אחר תורתו מתקיימת בידו‪ .‬והעושה סיינ‪ .‬בשמורה מדברי תורה נזהר‬
‫לעשות םיינ לדבריו כדי שלא יבשלו בני אדם בהוראתו‪ .‬ונוהר אף בתשובתו‪ .‬במו שאמרנו‬
‫בס׳ ראשון חכמים הזהרו בדבריכש‪ .‬ואיזהו שיינ‪: .‬נון אילו)המטיין( | המנו״ן[ באימתי קורין‪.‬‬
‫שמצותם עד שיעלה עמוד השחר‪ .‬ואמרו חכמים ער חצות‪ .‬ג( וכן פירשו חבמיס במכילתי‬
‫אצל אכילת פסחים‪ :‬ואינו מחזיק טובה לעצמו‪ .‬במה שלמד אינו מחפאר בלבו‪ .‬אלא‬
‫אוסר בלבו שהדבר מוטל עליו לחובה‪ .‬ומעכשיו אין ר״ לו במר‪ ,‬שעסק‪ .‬אוהב את‬
‫הבדלת‪ .‬שמתוך בך מתכבדת תורה ומת״קרת בעיני הבריות והכל רצץ אהר־ה‪ .‬ומחזיקיןאת‬
‫ידו לעסוק בה‪ .‬ואינו רודף‪ .‬אלא מחרחק אפילו כשמגיע לידו כדרך שעשה שאול‪.‬‬
‫שנהבא אל הכלים‪ .‬שמתוך כך אינו נבזה בעיניו •ונמאס מללמוד מכל אדם‪ .‬ומאהר‬
‫שלומד מכל אדמ היא מתקיימת בידו כמו שאמר דוד‪ .‬סכל מלמדי השכלתי‪ :‬ואינו מנלס‬
‫לבו‪ .‬להיות שמח בהוראה‪ .‬מפני שרואנ שמא ׳כשל בדברי תורה‪ .‬זנושא בעול עם‬
‫חבירו‪ .‬ואפילו למנת המלך‪ .‬ואע״ס שאינו צריך‪ .‬ומכריעו‪ .‬נמקוס שיש להטות הדבר‬
‫לזבוח ולחובח‪ .‬על האמה‪ .‬שאינו דוהת בקש‪ .‬ומעמידו על השלום‪ .‬בשיש שנאה בינו‬
‫ובין חבית‪ .‬ומוסיף מכין דבר מתוך דבר‪ .‬דמאן דלא מוסיף יסיף‪ .‬ס( אמר רב לסף‬
‫תקבריניה אימיה‪ .‬והסחכם את רבו‪ .‬כשם שמצינו שהיה )ר׳ ישמעאל( ]ריש לקיש! מחכם‬
‫את ר׳ יוחנן‪ .‬נמר ליה שמעהא‪ .‬ומקשי ליה עשרין)תרחץ()וארבע[ קוש״חא‪ .‬ומפרק ליה‬
‫ר׳ יוחנן עשריפ וארבעה פירוקי וממילא רווהא שמעתתא‪ .‬והמכוין‪ .‬שאינו מבוץ לא‬
‫להוםיף עליה ולא לגרוע ממנה‪ .‬ע־׳א ע( שחייב אדם לומר בלשין רני‪ .‬כדאי בג׳ שאכלי‪.‬‬
‫וכיציאות שבת‪ .‬הילל אומר סלא הין מיס שאובים כוי‪) .‬ובעריוח( ]ובעדיות[‪ .‬והאומר‬
‫דבר בשם אומרו‪ .‬שאינו תולה דברי רכו כעצמו‪ .‬ותאמר אסתר‪ .‬פ( אילמלא אמרה בשם‬
‫עצמה לא באה גאולה‪ .‬שמחוך כך שאל המלך מה געשה יקר וגוי‪:‬‬

‫גדולה ]תורה[ שהיא נ ו ת נ ת חיים לעוש־ה בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬שנא׳‬
‫י ה ו ד ה וכוי כצ״ל עיין ס פ ר א פ ר ש ה שסיני‪ .‬ל( ובספרי כ ך שנינו א״ר אלעזר כ ש ל מ ה מ ק ו מ ו ת וכי‬
‫כ צ ״ ל ספרי פ ר ש ה מ ט ו ת ע״ש‪ .‬ל( ויקןנף ע ל אלעזר ועל א י ת ס י כצ״ל )ויקרא יי( ועיין ם ד ר ש י ו י ״ ר ׳‬
‫פי׳׳נ‪ .‬קוצותיו ת ל ת ל י ם ש ח מ ה כ ע ו ר ב כצ׳׳ל )שה״ש הי(‪ .‬מ( כמי שששהיר עצמו ע ל י ה עיין עירובי!‬
‫ב״ב ע״א‪ ,‬ב ט ן אלו המנוייו ובו׳ נצי׳ל‪ .‬נ( וכן פירשו ח כ מ י ם כשכילהא וכו• ע׳׳ש פ ר ש ה כא‪ .‬ועיין‬
‫ב ר כ ו ת מ׳ ע׳׳א ואילו אבירת פ ס ח י ם ל א ק ת נ י וכוי ועיין פ ס ת י ס פ׳׳בו ע׳׳א חום• ד״ה דאילו פ ס ח וכו׳‬
‫פ( אמו־ ר ב ייסן( ו מ ׳‬ ‫ובירושלמי כ ר כ ו ת פ״א סוף ה״א‪ .‬ס כ ל ט ל מ ר י ה ש כ ל ת י ) ת ה ל י ב קי־ט(‪.‬‬
‫ת ע נ י ת ל״א ע׳׳א‪ ,‬וב״ב ק כ ״ א ע י ב ועיי! בםידש רשנ״ם‪ ,‬כ מ ו שםצינו ש ה י ה ריש לקיש מ ח כ ם ובו׳‬
‫ע ( שתייב אדם ל ו מ ר וכו׳ ב ר כ ו ה‬ ‫כצ״ל עשרין ו א ר ב ע קושייתא ובו׳ כצ״ל עיין ב״ט ש־׳ד ע״א‪.‬‬
‫‪ ro‬עיא ש ב ת טיץ ע׳׳א‪ .‬עדיוה׳ פ״א מ ש נ ה ני‪ (5 .‬א ל מ ל י א מ ר ה בן יש ל נ ר ו פ ע׳׳פ מ ה ש כ ת ב ו‬
‫ה ח ז ה ׳ מ נ י ל ה ב״א ד ״ ה א ל מ ל א ‪ ,‬ו נ כ ר ה ג י ה ב ו א ה הנרי׳‪-‬ב ב כ ס ה מ ק ו ס ו ח ע ׳ פ דברי חהוש׳ הנ׳׳ל‪.‬‬
‫‪561‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫ואומר ר מ א ו ת תהי לשרך‬ ‫כ־ חיים ה ס למוצאיהם ולכל בשרו מרפא‪.‬‬

‫ושקר לעצמותיך‪ :‬ואומר בי ל ד ת חן ה ם לראשיך וענקים לגרגרותיך‪:‬‬
‫ואומר ת ת ן ל ר א ש ך לויית חן ע ט ר ת ת פ א ר ת ת מ ג נ ך ‪ :‬ואומ׳ עץ חיים היא‬
‫למחזיקים ב ה ותומכיה מאושר׳ ואומר כ־ בי ירבו ימיך ויסיפו ל ך שנות חיים‪:‬‬
‫ואומר א ר ך ימים בימינה ו ב ש מ א ל ה עושר וכבוד‪ :‬ואומר דרכיה דרכי‬
‫נועם ו כ ל נתיבותיה שלום‪(< :‬אמר ר׳ יהושע בר׳ לוי מ ש ו מ ר ׳ אלעור‪.‬בר־‬
‫שמעון הנוי׳ וחכח׳ והחכמה׳ והעושר׳ והכבוד׳ והשיבה׳ והבנים׳ נ א ה‬
‫לצדיקים ונאה לעולם׳ שנאמר ע מ ד ת ת פ א ר ת שיבה ב ד ר ך צ ד ק ה תמצא׳‬
‫ואומר ק! ע ט ר ת זקנים בני בנים ו ת פ א ר ת בנים אבותס׳ ואומר י( ת פ א ר ת‬
‫בחורים כ ח ם והדר זקנים שיבה‪ :‬ואומר ו ה פ ר ה ה ל ב נ ה ובושה ה ח מ ה כי‬
‫ק‬ ‫מ ל ך ה׳ צ ב א ו ת ב ה ר ציון וכירושלם וננד זקניו כבוד‪ :‬ש( ר׳ שמעון‬
‫מנםיא אומר אילו ש ב ע מידות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו ברבי‬
‫ובניו‪ :‬א״ר יוסי בן קיםמא‪ .‬פעם א ח ת הייתי מ ה ל ך ב ד ר ך ופנע בי זקן א ח ד‬
‫ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום• ואמר לי ר׳ מאיזה מקום אתה׳ אמרתי‬
‫לו מעיר גדולה ש ל ח כ מ י ס ושל סופרים אני׳ א מ ר לי ר׳ רצונך שתדור עמנו‬
‫במקוםינו ואני נותן ל ך אלף אלפים דינרי זהב׳ ואכניס ט ו ב ו ת ומרנליות׳‬
‫א מ ד ת י לו אפילו א ת ה נותן לי כ ל כ ס ף ת ה ב ש ב ע ו ל ם איני ד ר א ל א במקום‬
‫תורה׳ א מ ר לי ר׳ מפני מה א מ ר ת לי כך׳ אמרת־ לו מפני ש ב ש ע ת פטירתו‬
‫ש ל אדם אין מלוין לו ל א ד ם ל א כ ס ף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות‬
‫א ל א ת ו ר ה ומעשים טובים בלבד• ש ב ך כ ת ׳ ב ס פ ר תולים ע ל ידי דוד מ ל ך‬
‫ישראל ט ו ב לי ת ו ר ת פיך מאלסי זהב וכסף‪ :‬ואומר ב ה ת ה ל כ ך ת נ ח ה אותך‬
‫ע ש כ ב ך ת ש מ ר עליך והקיצות היא תשיחך‪ :‬י׳( ב ה ת ה ל כ ך ת נ ה ה א ו ת ך‬
‫בעולם הזה ב ש כ ב ך ת ש מ ר עליך׳ בקבר׳ והקיצות היא ת ש י ח ף לעולם‬
‫הבא׳ ואומר לי ה כ ס ף ולי הזהב א מ ר ה׳ צבאות‪:‬‬

‫כ׳ חיים הם‪ .‬בעולם הזה‪ .‬ולכל בשרו מרפא‪ .‬לעולם הבא‪ .‬שאץ חלאים סתנרים כו‪.‬‬
‫כמו שס־רש ר׳ יעקב נהאשה‪ .‬כלמען ירט ׳םילס‪ ,‬שבל זמן שעוסק כתורה‬

‫כי חיים ה ס וגו )משל• די(‪ .‬ר פ א ו ת ת ה י ל ש ר ך )שש ‪ .01‬כ• לזית ח; ד‪.‬ש ל ר א ש ך וענקים ל ג ר ג ר ת ך‬
‫‪,‬‬

‫נונ׳יל )שמ אי(‪ .‬ה ה ! לראשך לוית ח; ונוי בוו״ל )שש די(‪ .‬עץ הייש ה יא למתזיקיש ב ה ו ה מ נ י ה ס א ש ר‬
‫)שש גי( כצ׳‪-‬ל‪ ,‬כי נ י ירבו י מ י ך וגוי ) ש ם מ׳(‪ .‬א ר ך יסיש ב י מ י נ ה ב ש מ א ל ה עשר וכבוד ) ש ס גי(‬
‫‪ (i‬איןד ר׳ י ה ו ש ע כייר לוי משוש ד׳ אדעזר ב ״ ר שמעון הנוי וכו׳‬ ‫כ צ ׳ ל ‪ .‬ד ר כ י ה דרכי נעם )‪.(atr‬‬
‫ניישאוה שונוה ראיהי ב מ א מ ר ‪1‬ה ולונינו ה נ י ר ס א ר• שסעון כן י ה ו ד ה מ ש ו ם ר י ש כן יוחא* א ו מ ר‬
‫הנו• ו ה כ ה ו ה ע ש ר ו ה כ ב ו ד ו ה ח כ מ ה ה ז ק נ ה ו ה ש י ב ה ו ה כ נ י ס וכו־ והרזו׳־ה כ ה ב ח״ר הנוי שהזכיר‬
‫ת ח ל ה איננו ה ד סן ה ש כ ע מ ד ו ת ו‪:‬ר ולשי מ ה ד ה ש י כ בירושלמי ס נ ה ד ר י ן ש״יא ה‪-‬־ג‪ .‬ו ב ח ו ס פ ה א‬
‫ק ( ע ט ר ת וקנים בני ב נ י ס‬ ‫שם וכן ה מ ח ב ר ׳ ל י ח א לדבריו ע׳־ש‪ ,‬ע » ר ת ת פ א ר ת ש י ב ה )מש‪*:‬י ם ״ ז ( ‪.‬‬
‫ל( ח ש א ר ח בחורים בחש ומי כצ״ל ) ש ם כי( והשרת ה ל ב נ ה‬ ‫ו ת ‪ 5‬א ו ח בנים אבוחש כ צ ״ ל )שש י״ז(‪.‬‬
‫ו ב ו ש ה ה ה ם ה ומי )ישעיה כ׳־ד(‪ (6 .‬ר׳ שמעון בן ס נ ס י א א ו ס ר ובו׳ ובירושלמי ס נ ה ד ר י ן שש א י ת א‬
‫הנ* ר ב ן שמעון כן נ מ ל י א ל א ו מ ד אילו ש ב ע מ ד ו ת זכר ו ב ת ו ס פ ת א ‪ to‬ה נ ׳ י כ א כ ס ! ש ה ו א ל פ נ י נ ו‬
‫'עי־׳ש‪ .‬ט ו ב לי ח ו ר ת שיך ונו• ) ה ה ל י ם קי׳׳ט(‪ .‬מ( ב ה ה ה ל כ ך ת נ ח ח א ת ך ב ש כ ב ך ה ש ט ר עליך בצ־׳ל‬
‫)משלי וי( ב ק ב ר ‪ ,‬ו ב ס ו ט ה כ״א ע״ב ו ר י ש ב ש כ ב ך ת ש ס ר עליך זו ס י ת ת ‪ ,‬וכן ה ו א כ ס פ ר י על פ ס ו ק‬
‫ו ב א ל י ה ו זוטא ש״ז ו ב ש כ ב ך ת ש מ ו ר עליך זי ש ע ת מיהר׳ כ ק ב ר ‪ .‬ו ב מ ד ר ש תהיייפ ב ש כ ב ך‬ ‫ושננהס‪.‬‬
‫ת ש מ ו ר עליך ב ק ב ר ט ן ה ר מ ה ‪ .‬ועיין סדב׳־ר םוף פל׳־ה‪ .‬ועיין יוחד ס ר ש ח ו י ש ל ח קע*ה ע־ב׳ לי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪562‬‬

‫אין הלי סדקו‪ .‬גמו שפירשו רבותינו בעידובץ‪ .‬א( חש במי נוסו יעסוק בתורת ףתרםא‪ .‬שנ׳‬
‫רםאות‪ .‬ואומר כי לדת חן‪ .‬שכל זמן שעוסק בתורה אינו חש ככל אילו‪ .‬ובמקום שלא‬
‫עסק וחש יעסוק בחורה רתרסא‪ .‬שנאמר תתן לראשך לדת חן‪ .‬עץ היים היא‪ ,‬לעולם‬
‫הבא‪ .‬ולא עוד אלא שמוליכתו לשלומ‪ .‬הא למדת שנחל בה השלום שברכת כהניס‬
‫החומה בז‪ .‬בסיסרי‪ .‬אמר מיכן שאץ תועלת האדם בתייז כלא שלום‪ .‬שאם תאמר ימים‬
‫ולא שנים‪ .‬תיל ושנות היים‪ .‬ושמא תאמר בלא עושר וכבוד‪ .‬תיל ובשמאלה עשר וכבוד‪.‬‬
‫ושלום יוסיסו לך‪ .‬תוססת על הוםסת‪ :‬הנר‪ .‬זה קלסתר סנים‪ .‬שמתוך דו קלסתרו דומה‬
‫)בורא( ]נורא[ כמלאך ודבריו נשמעים‪ .‬שנאמר עטרת‪ .‬הנוי‪ .‬תםארח‪ .‬כח‪ .‬יריאים ממנו‪.‬‬
‫ונאה לעולם‪ .‬שהדור נאה שיש בו אנשים כאלה‪ .‬והכבוד‪ .‬דנת׳ ונגד זקניו כבוד‪.‬‬
‫שנעשין מכובדין ומתעננין מזיו כבודו ואינן צריכין לאור החמה ולבנה‪ :‬נ( כר‪ .‬הוא‬
‫דבינו הקדוש‪ .‬הוא ר׳ יהודה הנשיא‪ .‬םוסריס‪ .‬בעלי מקרא‪ .‬אין מלוים‪ .‬לשץ לוייה‪ .‬ומעשים‬
‫טוביס‪ .‬ואני לסדחי אותם מחוך דברי תורה‪ .‬ואם אטעה הביריי מיישרים אותי‪.‬‬
‫הנחה אזחך לשזן לך נחה‪ .‬תשמר עלץ‪ .‬לדגן ולהציל‪ .‬תשיחך‪ .‬חדבר בשבילך‪.‬‬
‫סורסרלטוי ב׳‪:‬‬

‫ח מ ש ה קניינין ק נ ה הק׳ בעולמו‪ ,‬אילו חן׳ ת ו ר ה קניין אחד‪ .‬שמיס וארץ‬

‫א ב ר ה ם קניין אחד׳ ישראל קניין אחד׳ בית ה מ ק ד ש‬ ‫קניין א ח ד‬
‫קניין אחד׳ ת ו ר ה קניין א ח ד מניין׳ שנאמר י״י קנני ראשית דרכו קדם‬
‫מפעליו מאז‪ :‬שמיס• וארץ קניין א ח ד מ נ ץ ש נ א מ ר כ ה א מ ר ה׳ השמים‬
‫כסאי והארץ הדום רנלי׳ ואמר מ ה רבו מעשיך ה׳ כולם ב ח כ מ ה עשית‬
‫ה א ‪ p‬קנינך‪ :‬א ב ר ה ם קניין א ח ד מניין׳ שנאמר ויברכהו ויאמר‬ ‫מלאה‬
‫ברוך א ב ר ם ל א ל עליון קונה שמים וארץ‪ :‬ישראל קניין אחד מניין׳ שנא׳‬
‫ע ד יעבר עמך ה׳ ע ד יעבר עם זו קנית׳ ואומר לקדושים א ש ר בארץ ה ס ה‬
‫ואדירי כ ל תפצי בם‪ :‬בית ה מ ק ד ש קניין א ה ד מניין׳ ש נ א מ ר סבון ל ש ב ת ך‬
‫פ ע ל ת ה׳ מ ק ד ש י״י כוננו י ד ך ‪ :‬ואומר ויביאם א ל נבול קדשו ה ר זה‬
‫ק נ ת ה ימינו‪ :‬וכולם לא בראם הקב״ה א ל א לכבודו׳ שנאמר כ ל ה נ ק ר א‬
‫בשמי לכבודי בראתיז יערתיו א ף עשיתיו‪ :‬ואומר נ ( ה ׳ ימלוך לעולם ועד‪.‬‬
‫ה׳ מלכותיה קאים ל ע ל ם ולעלמי עלמיא‪ :‬בן ב נ בנ אומר הפוך ב ה והפוך‬
‫בה׳ ד כ ו ל ה בה׳ ובלה בה׳ ובה תהוי ומינה לא תזוע שאין לך מידה ט ו ב ה‬
‫בן ה א ה א אומר לפום צערא אנרא‪ :‬יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו‬ ‫הימנה‪:‬‬
‫ואלהי אבותינו שיבנה בית ה מ ק ד ש ב מ ה ר ה בימינו‪ :‬ר׳ הנניא בן עקשיא‬

‫ח כ ס ף וגו׳ ) ח נ י כי(‪ (b .‬ח ש כ כ ל גופו ונו׳ עירובי) נ״ד ע״א ע״ש שנא׳ ר פ א ו ת וכד ) מ ע ל י גי(‬
‫נ י ל י י ח חן )שס א•(‪ .‬ת ח ן לראשן• לוית חן ונד ) ש ס ר • ( ‪ .‬עץ חיים ה י א ) ש ‪ 0‬ג ׳ ( ‪ .‬ד י ס ח טי־א כ מ ל א ך‬
‫נ ( ברבי ה ו א רבינו ה ק ד ו ש ובו׳ ירושלמי ט נ ח ד ר י ן‬ ‫ב ו ד ל מ נ ד זקנים ב מ ד כצ״ל )ישעיה ב״ד(‪.‬‬
‫פי׳׳א ה ״ נ מ א ן ר ב י ה ו א ר ב י ה ו א ר׳ י ה ו ד ה הנשיא‪ ,‬אייר א ב ה ו ה ו א רבי ה ו א רבי יורן הנשיא ה ו א‬
‫רבינו‪ .‬ח׳ ק נ נ י ר א ש י ת ו ר מ ונו׳ ) ס ש ל י חי(‪ .‬כ ה א ס ר ה׳ ה ש מ י ם כםאי ו נ ר ) י ש ע י ה ם״ו(‪ .‬ו א ו ס ר מ ה‬
‫ר ט מעשיך וגד ) ה ה ל י ם ק׳׳ד(‪ .‬קנינך כ»ו׳׳ל‪ .‬ויברכהו ויאמר ברוך א ב ד ם ל א ל עליון ק נ ח שמים‬
‫וארץ כצ*ל ) ב ר א ש י ת י״ד(‪ .‬עד יעבר ע מ ך ונו׳ ) ש מ ו ח ט׳׳ו(‪ .‬־לקדושים אשר בארץ ה ס ה ואדירי ונו׳‬
‫) ת ה ל י ס מ י ו ( םכון ל ש ב ח ך פ ע ל ת ה• פ ק ד ש אדני ו נ י ) ש ס י ת ט׳׳ו( ויביאם א ל נ ט ל ק ד ש ו ונו׳‬
‫) ה ה ל י ם ע״ח(‪ .‬ב ל ה נ ק ר א בשמי ו ט • ) י ש ע י ה מ׳ינ(‪ .‬נ( ה ׳ ימלוך לעולט ועד ) ש מ ו ת ‪0‬׳‪ (v‬ב ב ל הספרים‬
‫שלפ^יט וכן בפירוש ח ם ש נ י ו ח להרמב׳ים כאן הפיוט מ פ ר ק ש ט חכמים‪ ,‬ו מ ש נ ת בן ב נ ב ג זבן ה א‬
‫‪563‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫אומר ר ע ה המקום ל ז כ ו ת א ת ישראל לפיכך ה ר ב ה להם ת ו ר ה ומנות‪.‬‬

‫ש נ א מ ר ה׳ ח פ ץ למען צדקו יגדיל ת ו ר ה ויאדיר‪:‬‬

‫ח מ ש ה קניינין‪: .‬ת׳ כרוב מחזורים‪ .‬וראיתי מדרשו של ר׳ שמעון קרא בסשד משלי‪.‬‬
‫שמוצא קניינו של אברהם אבינו‪ .‬מד‪:‬חי ל( אלה חולדות השמים והארץ‬
‫בהבראס‪ .‬אל תיקרי בהבראם‪ .‬אלא באברהם‪ .‬זהו שאסר הבה׳ ברוך אברס לאל עליון‬
‫קנה שמים וארץ‪ :‬וכן שחרונו בהמקרא‪ .‬ברוך אברם לאל עליון הקונה אוחו כדרך‬
‫שקנה שמיס וארץ‪ .‬יי( אבל בסיסר׳ אצל הלא הוא אביך קנך אין כת׳ אלא שלשה‬
‫קניינין‪ .‬וכן בסםחים סרק האשה‪ .‬אכל בטבילת־ אעל עמ זו קנית מונה אותם ארבעה‪.‬‬
‫וין ראיחי במחזור ישן אהר‪ .‬וממני שקשה לומר קניין של אברהם מברוך אברש לסי‬
‫שאץ המקרא נשמע כן‪ .‬אלא קנץ שמ־ס וארץ‪ .‬ואנ* אומר כשם שהסישרי והמכילתי‬
‫הלוקים שזה אומר נ׳ וזה אומר רי‪ .‬כך איששר שהנדת שלישית חולקת לסיד‪ ,‬הי‪ .‬והא‬
‫לך לשון ששרי ומכילחי‪ .‬בססר־ שלגו‪ .‬הלא הוא אביך קנך‪ .‬זה אחד משלש שנקראו‬
‫קניינין למקום‪ .‬תורה‪ .‬שנאמר ה׳ קמי ראשית דרכו‪ .‬ישראל הלא הוא אביך קנך‪ .‬בית‬
‫המקדש הר זד‪ .‬קנחה ימינו‪ .‬ובםכילח׳ כך שנינו‪ .‬ארבעה נקראו קניינין‪ .‬ישראל עם וו‬
‫קנית‪ .‬שמיס וארץ‪ .‬רבתי קונה שמים וארץ‪ .‬בית המקדש‪ .‬הר זה קנתה ימינו‪ .‬תורה ה׳‬
‫קנני ונוי‪ :‬ויבאו ישראל שנקראו קניין לארץ •שראל שנקרא קניין‪ .‬ויבנו בית המקדש‬
‫שנקרא קניין‪ .‬בובות התורה שלימדו שנקראת קניין‪ :‬ולדברי האומ׳ ה׳ קניינין הוא מוציא‬
‫קונה שמיס וארץ מדכת׳ השמים כשאי וגומי‪ .‬וכת׳ הן בל אלה עשתה‪ .‬והקניין והעשייה‬
‫אחד הוא‪ .‬כל תנועי בם‪ .‬שהן חשובין לסני המקום ככל קניינין‪ .‬שאילמלא הם •אין‬
‫העולם עומד‪ .‬כוננו ידיך‪ .‬אף זה לשון קניין‪ .‬ואם נששך לומר העד‪ ,‬לכד וקניין לבד הרי‬
‫הוא אומר ויביאם אל גבול קרשו ונוי‪ .‬לכבודו‪ ,‬שיתכבד כהן העולם‪ .‬וימליכהו עליהם‪:‬‬
‫הסך כה והסך בד‪ ,,‬חזור וחזור על דברי תורה‪ .‬וכולה בה‪ .‬שכל חכמות העולם‬
‫כלולה בה‪ .‬כסו שאמרו חכמים ררית ירווך בכל עח‪ .‬ו( מה היד הוה בל ומן שהתינוק‬
‫ממשמש כו מוצא טעם חלב אף דברי תורה כל וסן שאדם עוסק בה מוצא טעם‬
‫רש ללמוד מתוכן דרך ארץ והבסח‪ .‬ובלח בה‪ .‬לשון בלו״ הסחבות‪ .‬אחרי כלוחי‪.‬‬
‫הוקן עצמך בתורה‪ .‬אם למדת בבחרוחך נס בזקנותך החוק בחורת אלהים‪ .‬לא תזוע‪.‬‬
‫תזוז‪ .‬לזעוה‪ .‬לזיע‪ .‬שאין מדד‪ ,‬שוד‪ .‬כזו שהעולם וייס עליה‪ :‬לשום צערא‪ .‬לסי הצער‬
‫שהצטער בה תקבל שכר‪ :‬ולשי שדברי שגיהס כעין משל בני אדם‪ .‬היו אוסרי׳ אותו‬
‫בלשון ארסי שהכל מכירין בו‪ .‬שהיד‪ .‬שניר בשיהס משעלו לבבל‪ .‬ובן שניגו כשרקי‬
‫שלמעלה ודלא מוסיף יםיף‪ ,‬ודאישתמש בתנא הלף‪) .‬אין( ]אף[ כאן לשום עערא‬
‫אנרא‪ :‬שמעת• אני הכותב דבן בנ בנ ובן הא נרים היו‪ .‬וב״נ עולה ה׳‪ .‬בלומר כן‬
‫אברהם )שהיה( שיש בו ה׳ אותיות‪ .‬וכן הא הא‪ .‬המש‪ .‬כאותיות אברהם‪ .‬ולא רעה‬
‫לסרסום‪ .‬וכינה המשדר בלשון הצנע ובלשון נקייה‪ (r .‬כמו רב מרי בד רחל שהיה בן‬
‫נוי קיאו על שם אמו‪ .‬מישראל‪ .‬ואילו אביהם ואמם לאו מישראל‪ ,‬אי נמ׳ כן בנ‬

‫הא הוא ההיום ש; טרק חמישי‪ .‬ד( אלה הולדות השמים והארץ כהבראם )בראשית כ׳(• אלי חקרי‬
‫ונו׳ בעין דרוש זה בכ׳׳ד שי״ב ע״ש‪ .‬כרוך אירס לא־* עליון קנה שמיש וארץ )בראשיח ו״ד(;‬
‫ה( אכל כששרי וכו׳ אלא שלשה קניניו ובו׳ עיין סשי־י שישה האזינו‪ .‬פסוק הלה׳ הגמלו זאר‪ .‬ועיין‬
‫פסהיש פ״ז ע״כ אהר מארבעה קנינין וכו׳ ומכילתא בשלח ארבעה נקראו קנין וכוי‪ ,‬ובאליהו זוטא‬
‫פרק ט׳ והס קני! אהד מה׳ קנינים וכוי‪ .‬השמים כסא׳ ונו׳ )ישעיה ס״ו(‪ .‬ויביאם אל נבול קדשו הר‬
‫זח קנחה יסיט כצ׳׳ל )חהלים ע׳׳ח(‪ .‬דייה ירו‪,‬־ בכל עת )משלי הי(‪ .‬ו( כ ה הרד הוה וכו״״רובין‬
‫נייד ע״ב‪ ,‬א\* כאן לפוש צערא אגרא כצ׳׳ל‪ (r .‬כמו רב מרי בר רחל וכו׳ ברכות ט״ז ע״אובפירש״י‬
‫שכח ש״ח ע״ב‪ ,‬ב״מ ע״נ עיב רב טרי כר רחל פירש״י בה שמואל הוה וכו׳ ע‪-‬ש‪ ,‬בתוש׳ דיה ר‪.‬י‪:‬‬
‫מרי וכו׳ ועיין ב״ב קמ׳׳ט ע׳יא חוס׳ ד״ה רב מרי יכו׳ ועיין תום• חנינה ס• ע״כ ד״ה בר הי הי‪.‬‬
 ‫מחזור ויטלי‬ ‫‪564‬‬

‫בנ‪ .‬בן אביהמ שניתומסי• בו ה׳ כשנתגייר‪ .‬וכן בשיה‪ .‬וזהו כמו כן הא הא‪ .‬ה׳‬
‫של אברהם וה׳ של שרה‪ .‬ק( בן בנ בנ מיידי בקידושין ובבא קסא‪ .‬ובן הא הא‬
‫בהבל הייבין‪:‬‬

‫םליקא ל ך מ ס כ ת אבות‪ .‬חזק‪:‬‬

‫פסחים‬ ‫יו( גן ב ג כ ג מיידי כקידושי! י׳ ע״ב‪ ,‬עירוכין כ״ז ע״ב מ א ן ר מ ת י ג ם וכי׳ ככורוח ׳״ב עי׳א‪,‬‬
‫»׳׳ו ע״א‪ ,‬מ נ ח ו ח ם׳יט ע׳׳ב‪ ,‬ערכין יי׳ג עי׳ב ועיין חוסי ח ג י ג ת מ׳ ע״ב ד ״ ה בר ה׳ וכוי‪.‬‬
 ‫רשויות למעריכים‪.‬‬

‫ת ל ‪ .‬ס( עם אשר יה ברך‪ .‬שם אל הםבורך ביכו‪ :‬יחדיו הללוהו‪ .‬בקהל רומםוהו‪ .‬ואח•‬
‫גדלוהו‪ .‬ופלאי מעשהו‪ .‬תחכו‪ :‬שםיאל‪. :‬עור דר שסים‪ .‬לו שאו כפים‪.‬‬
‫והשתחוו אסים‪ .‬ולבכם במים שפכו‪ :‬שם‪ :‬חי שוכן ובוליו‪ .‬שת רקיע מעלליו‪ .‬כל מחי‬
‫מפעליו‪ .‬אור נונה מעליו‪ .‬ידרכו‪ :‬שם‪ :‬קץ לחשך עשרי‪ .‬נם גשי אור כסה‪ .‬יום ולבל‬
‫כס נעשח‪ .‬בשמו רם ונישא‪ .‬ימלכו‪ :‬שם‪ :‬ספרו תעצומיו‪ .‬עושה שלום במרומיו‪ .‬בין אש‬
‫שרסיס ומימיו‪ .‬שיר וחלל עמיו‪ .‬חערכו‪ :‬שם‪ .‬אחר‪:‬‬
‫ת ל א \ ( יחדיו לכ גשלם‪ .‬שם אלהי עולס‪ .‬ברכו‪ :‬וענות לו הודות‪ .‬יוס ביום על אודות‪.‬‬
‫נסלאו הסודות‪ .‬כי לבמה ידות‪ .‬נמשכו‪ :‬שם‪ :‬סוד פעליו רב הוא‪ .‬וטסש‬
‫םחוהו‪ .‬שם שחקים גבהו‪ .‬צור היכל כלבלוהו‪ .‬ויתמכו‪ :‬שם‪ :‬פירש עב למכסה‪ .‬סול סני‬
‫הכסא‪ .‬ולולא מחנשא‪ .‬כס וחיות נושא‪ :‬הוםכו‪ :‬שם‪ :‬יה יסוד כל הורם‪ .‬שח כעין‬
‫מאזניים‪ .‬כאן וכאן ובינתיס‪ .‬אש ורוח ומים‪ .‬נסמכו‪ .‬שם‪ :‬המשל בעצומיו‪ .‬ושלום‬
‫כסרוסיו‪ .‬מבלי אש שמיו‪ .‬נכבית ולא מימיו‪ .‬לוחכו‪ :‬שם‪ :‬חי ברוחו שסרה‪ .‬תולדות‬
‫היצירה‪ .‬כל למענו ברא‪ .‬ועל זרוע נבורה‪ .‬נחמנו‪ .‬שם‪ :‬זר לבבו ימרח‪ .‬ושורשו ראש‬
‫סודה‪ .‬עם לסםלו קורא‪ .‬ומה דמות לבורא‪ .‬תערובו‪ .‬שם‪ :‬קושפ אמריו יחוו‪ .‬עם אשר לו‬
‫יקוו‪ .‬ושיר בפיהם ישוו‪ .‬יכרעווישתחוו‪ .‬ויכךמ‪ .‬שם‪ :‬אחר‪:‬‬
‫ת ל ב ‪ .‬מתי יעקכ תםארון‪ .‬צדק תרברון‪ .‬אין כאל ישורון‪, .‬רונו‪ :‬מבקשי צור בינו‪.‬‬
‫שיחי האמנו‪ .‬כבוד לאל עליץ‪ .‬תנו‪ :‬אין‪ :‬מוכרי עירניי‪ .‬פילאי איתניי‪.‬‬
‫שם צדקות הי‪ .‬יתגו‪ :‬אין‪ :‬יסרגי במידה‪ .‬כאב את בגו רידה‪ .‬לה׳ בתודה‪ .‬ענו‪ :‬אין‪ :‬רע‬
‫וטוב בהמלו‪ .‬הלא זה חילולו‪ .‬חסרי ה׳ לא תםנו‪ :‬אין‪ :‬בכל דרכי שיכן‪ .‬סלט רני דכן‪.‬‬
‫סביב למשכן‪ .‬יחנו‪ .‬אין‪ :‬יעצנילילות‪ .‬הרצללגלות‪ .‬ה׳ לו עלילות‪ .‬נתכנו‪ :‬אין‪ :‬שיכלני‬
‫יחד‪ .‬שמרים כלא שחד‪ .‬מרועה אהד‪ .‬נתנו‪ :‬אין‪ :‬יהירים במדויהס‪ .‬אסירימ בסבליחס‪.‬‬
‫מעזונזחיהם יהגו‪ :‬אין‪ :‬הרוצים כל קמיו‪ .‬אםוצים כל חעסיו‪ .‬לא יכזבו עטיו‪ .‬נאמנו‪:‬‬
‫אץ‪ :‬וידים יהיו להידד‪ .‬והם ישבו בדד‪ .‬ואנחנו נתעודד‪ .‬קטנו‪ :‬אין‪ :‬קרב קץ הכושים‪.‬‬
‫צאת לאור חמושים‪ .‬נחלץ חושים אנהנו‪ :‬אין כאל‪ :‬ואורות הלו‪ .‬נתיבות יחילו‪ .‬סולו‬
‫סולו‪ .‬פנו‪ :‬אין‪ :‬מסילה ליוצרינו‪ .‬כ(יסנהצירינו‪ .‬האומרשנו‪ .‬וישנו‪ :‬אין‪ :‬מציוןקדש‪ .‬צח‬
‫בהדרת קודש‪ .‬שאו ידכם קדש וברכו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תלג‪ .‬ל( ידכם שאו משאת‪ .‬דננו זברכז ‪ JW‬הי‪ :‬יזם ויברא‪ .‬כל כקול ט קרא‪ .‬שר ני‬
‫זייי־א‪ .‬הוא לי ולא אירא‪ .‬מולי‪ :.‬רנני‪ :‬ש ח לי אל• זה‪ .‬סביב חורכ חוזה‪.‬‬
‫עוד נחן במחזה‪ .‬משני ה׳ זה‪ .‬סיני‪ :‬רננו‪ :‬עמד רמודד‪ .‬א ‪ p‬ויעודד‪ .‬עמו בו מודד‪ .‬שם‬

‫•( יחדיו ל ב נ ש ל ם וכר נ ד פ ס נ ס פ ר ‪So‬‬ ‫מ( עס א ש ר יה ברך וכר‪ .‬שס ה מ ח ב ר י צ ח ק ‪.‬‬

‫אודוח צר ‪ .34‬והיא לר׳ יוספיה ונרשם בראש כ ל הרוז שם ה ס ה ב ר ב ה ו ם פ ו ח ח י ב ח ה ז ק כ מ ע ט‬
‫‪.‬שינוים קטנים‪ ,‬צור ה י כ ל ב ל ו ה ו בצ׳׳ל‪ :‬םרש עב ובו׳ כצ״ל‪ .‬יסור כ ל ה ו י • כ*יל‪ .‬ש פ כעי[ מאזנים‪.‬‬
‫<( ידכם שאו כי׳ ש ם ה ט ה ב ד ישעיה‪.‬‬ ‫כ( י פ נ ה צירינו ה א ו מ ר וכר הוא אליהו )מלכים א• י״ה(‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪566‬‬

‫נםל שודד‪ .‬לפני‪ :‬רננו‪ :‬יהירים הומסו‪ .‬עטיםרונעו‪ .‬שורק נוטעו‪ .‬ועליו הוטבעו‪ .‬אדניי‪:‬‬
‫רננו‪ :‬הותרו מעיקים‪ .‬לחרץ בלוקים‪ .‬ואתם חדביקים‪ .‬ברית חיים הקים‪ .‬לעיניי‪ .‬רננו‪:‬‬
‫רועים ישורו‪ .‬בעטי •עעורו‪ .‬ומשסטים יורו‪ .‬דבש וחלב אורו‪ .‬עיניי‪ :‬רננו‪ :‬אלי והוא‬
‫באהד‪ .‬הללוהו בלי כחד‪ .‬ומכהנם שחד‪ .‬חוסדו יחד רוזניי‪ :‬רננו‪:‬‬
‫ת ל ד ‪ .‬אשיר בהוד נועם‪ .‬בתוך משיבי טעם‪ .‬ואיחניי כםעם‪ .‬בהתנדב עם‪ .‬ברכו‪ :‬נדלו‬
‫ונרוממה‪ .‬עושה עש כסיל וכימה‪ .‬ברעדה ואימה‪ .‬נילו‪ :‬יער מנשייה‪ .‬אביר‬
‫רם עלילייה‪ .‬בהמה ונם חיה‪ .‬הורו‪ .‬למען ישכילו‪ :‬דרשו עלי שסר‪ .‬נתון אמרי שסר‪.‬‬
‫לאשכל הכושר‪ .‬למנוח ידי סוסר‪ .‬הדלו‪ :‬ירה אבן שינה‪ .‬עלי נטע כנה‪ .‬בעיר קריח חנה‪.‬‬
‫מרי הדש ושנה‪ .‬יעלו‪ :‬דרך כוכב מיעקב נשש היה‪ .‬במצב חחחייה‪ .‬שס עושה רמייה‪.‬‬
‫נשלו‪ :‬ידבר עור במענה‪ .‬כוכב אשר ימה‪ .‬ומסחרו מקנו‪ .‬הטיף והקנה‪ .‬קמלו‪ :‬חשח יושבי‬
‫המון קרייה רבה‪ .‬רדםמ עד הוכה‪ .‬מסיני אלהיט בא‪ .‬וננלו‪ :‬בריר‪ .‬לו בחסדו‪ .‬יקח מאת‬
‫עבדו‪ .‬חמשרת בשחת ברכיי עמוד כננדו‪ .‬כשלו‪ :‬לדור אחרון אםסרה תוקף ותסארה‪.‬‬
‫למושל בנבורה‪ .‬ואיתם נס בשירה‪ .‬הללו‪ :‬יאירו שבעה‪ .‬נס׳־כי הישועה‪ .‬וזאח המרניעה‪.‬‬
‫כל הר ונבעה‪ .‬ישסלו‪ :‬יכואה למשכנות‪ .‬האל המחנות‪ .‬נביע רננות‪ .‬העם כשניונות‬
‫צלצלו‪ :‬חללה יד הי‪ .‬בעאתו םני מחני׳‪ .‬כעס בעלי מדניי‪ .‬הן כאשר נעניי‪ .‬שאלו‪ :‬זקן‬
‫ורב לכן‪ .‬ומרו לעור שוכן בציון בימיכם‪ .‬יאמר לעיניכם סולו‪ :‬אעלה בבמותיי‪ .‬נצח‬
‫בננינותיי‪ .‬ועמים צבאותיי‪ .‬עמדו בברטתיי‪ .‬ברכו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫ת ל ה ‪ 0 * .‬א מ ר ו לאלהיס עד אהריונוהים‪ .‬במקהלותאלהים‪ .‬ברכו‪ :‬להמליכויחד‪ .‬חשוד‬
‫האהד‪ .‬יהד שכס אחד‪ .‬לעובדו‪ :‬יה שוכן ערן‪ .‬שעשועי׳ ארץ‪ .‬מלא כל‬
‫הארץ‪ .‬כבודו‪ :‬על המערכת‪ .‬טרם נערכת‪ .‬שלח במלאכת‪ .‬ידו‪ :‬זיקק משחקת‪ .‬לנסש‬
‫שוקקת‪ .‬עד אל השוקת‪ .‬כדו‪ :‬רם שוכן עלטה‪ .‬עם זו הביטה‪ .‬כי ימוך ומטה‪ : I T .‬בנוע‬
‫הלהמי‪ .‬ישב שבות עמי‪ .‬הנקרא בשמי בכורו‪ :‬רטייה למכתו‪ .‬מסר לעדתו‪ .‬תיכון בטלכותו‬
‫כמת‪ :‬ביד* הוקם על‪ .‬חץ לדולקים ׳שעל‪ .‬שק תסארתי על‪ .‬נלדו‪ :‬יקם הוד אריאל‪ .‬צור‬
‫סודה ונואל‪ .‬זרע ישרי‪ .‬עבדו‪ :‬שובה עם מכהן‪ .‬ורועים על ידיהם‪ .‬ולבניו הכהן‪ .‬מדו‪:‬‬
‫לסניו לא נוצר אל מסלט* מער‪ .‬והוא ישסה אוצר‪ .‬המדו‪ :‬מאור הנעלם‪ .‬בו צדיק ישולם‪.‬‬
‫כי מוב כי לעולם‪ .‬חסדו‪ :‬הללוהוננודלו‪ .‬עמו מנתחבלו‪ .‬תשמרו להקריב לו במועדו‪ :‬אהר‪:‬‬
‫תלו‪ .‬שירו לה׳‪ .‬בהוריי תקניי‪ .‬במקהלות הי‪ ,‬ברבו‪ :‬למששיל הרמים‪ .‬אודה בעמים‪.‬‬
‫לו שם הימים‪ .‬ארכו‪ :‬מזורה הרשת ושלשת‪ .‬הרשעים קשת‪ .‬ידרכו‪:‬‬
‫חוסכים קערתי‪ .‬לכבות נחלחי‪ .‬ארץ מדודתי‪ .‬שסכו‪ :‬במר לענה ורוש‪ .‬אני לאל אדרוש‪.‬‬
‫את ידיהם על ראש‪ .‬סמכו‪ :‬רצץ מוחם חש‪ .‬אל עונה לחש‪ .‬עשר כנחש‪ .‬ילחכו‪ :‬בורא‬
‫כל וסובל‪ .‬כל מנאעיו יחיל‪ .‬אהרי ההבל‪ .‬ילכו‪- :‬תן עוו לעמו‪ .‬ויסיל אדבימו‪ .‬ועל‬
‫במותימו‪ .‬ידרוכו‪ :‬האל נשסט באש‪ .‬הורים אל תבאש‪ .‬עעיש על האש‪ .‬ערכו‪ :‬לך יהיו‬
‫לרצון‪ .‬כדם סנימיוהיצון‪ .‬למשסהתצאן‪ .‬משכו‪ :‬יקר עדת ברוכים‪ .‬אשר שמך ממליכים‪.‬‬
‫ואלה המלכים‪ .‬מלכו‪ :‬עורד לירידים‪ .‬וחבל עול רודים‪ .‬ובשאול צעדים‪ .‬יתמכו‪ :‬וכרה‬
‫לבני ארם‪ .‬זרע בני אכרם‪ .‬משחור תארם‪ .‬חשכו‪ :‬ריבה ריבוחיי‪ .‬וכלה מצמיחיי‪ .‬כמים‬
‫שאנוחיי‪ .‬נהכו‪ :‬הזקו זה העם‪ .‬והדרוהו ברוב עם‪ .‬מתנדבים בעם‪ .‬ברכו‪ :‬אחר‪.‬‬
‫תלז‪ .‬י*ל(שיר ושבח ערכו‪ .‬במקהלוח ברכו‪ .‬אלהיט‪ :‬שביב אש בוערה‪ .‬וממים השרה‪.‬‬
‫והושך שת סתרה‪ .‬סוכו מד‪ .‬נורא‪ .‬אלהים‪ :‬למעלה רם ;דלו‪ .‬ובכרוב‬
‫שם מלו‪ .‬בחוך עם הוד חבלו‪ .‬נוי נדול אשר לו‪ .‬אלהים‪ :‬מאור שמש ימרץ‪ .‬פלאיו עח‬

‫&ל( שם המחבר אליעזר בריבי עלמה‪ b>0 .‬צונץ בריצעראטורגעשיכטע עטור ‪ 311‬ס״חס פיוט זה‬
‫וגס פיוט האחר המהחיל שירו לאל נועם אל הפייטן שלטה ב; אבון נקרא הנער ואני בררתי אח‬
‫השם טתוך ראשי ההרוזים ואיפשר שנפ בפיוט האהר נרמז ג״כ השס בראשי החרוזים אך לשריל יש‬
‫‪567‬‬ ‫םחזוד מטרי‬

‫יירץ‪ .‬בלי םה רר עוץ‪ .‬רם על כל הארץ‪ .‬אלהיט‪ :‬הםון שיר קול אתך‪ .‬נתכרין הוד‬
‫כרוך‪ .‬נותן סוד עווך‪ .‬עח לעמו ברוך‪ .‬אלהים‪ :‬ברוח מיו שסרה‪ .‬שחקים נם קירה‪ .‬עליות‬
‫לו דירה‪ .‬בראשית יום ברא‪ .‬אלהיס‪ :‬אטניס בחרי‪ .‬ונועם תניוניי‪ .‬שאו נא לםעוניי‪ .‬קול‬
‫ברוך הי‪ .‬אלהיט‪ :‬אהד‪:‬‬
‫תלדו‪.‬״( שירו לאל נועם‪ .‬מהלל אמוניי‪ .‬מתנדבים כעס‪ .‬כרכו הי‪ :‬שדי אשר בשמו‪ .‬די‬
‫כל כרואים‪ .‬נמצא בלב אישים‪ .‬אליו סצואימ‪ .‬אך מראות עיני‪ .‬םקחיס‬
‫ורואים‪ .‬נסלא ונסלאים‪ .‬מעשי ה׳‪ :‬סתנרכיס בעם‪ :‬למענהו כל‪ .‬עשה ומעל‪ .‬אדיר אשר‬
‫מדד‪ .‬מימ כשעל‪ .‬אל תהקרו ט מ ת מטה ומעל‪ .‬כי אץ לחקר על‪ .‬דברי הי‪ .‬מתנדבים‪:‬‬
‫מ ט ן ]לכס[ שבתו תיכן ויעד‪ .‬בשסו יסדו סן ירעש ררעד‪] .‬נראה בנושאו‪ .‬אך הוא לו‬
‫^ססעד‪[.‬כי קט מעט )מזער( ]ימעד[‪ .‬לולי הי‪ :‬מתנדבים‪ :‬ה ן איש ולו יהי‪ .‬ררדע וכלכל‪.‬‬
‫להניד קצת הודו‪ .‬ישיג ויכול‪ .‬כי הוא אשר תולה‪ .‬עולסכאשכל‪ .‬צור רב ודס על כל‪ .‬נויס‬
‫ה׳‪ :‬סתנדבים‪ :‬בניו אשר לשמו‪ .‬הודו ושרו‪ .‬קץ בם הכיאליו‪ .‬הקשו ]ומרו[‪ .‬עשו‬
‫דשסעאל‪) .‬עמים( ]עצו[ והמרו‪ .‬לבם ולא אמרו‪ .‬איה הי‪ :‬מתנדבים‪ :‬א ץ בן בטר‬
‫אשכת ונעים דנניו‪ .‬זכרץ כרית זןהי‪ .‬כיני וביניו‪ .‬קום בשרו סםו עדיניו וםוניו‪ .‬אך‬
‫)לא( ]לו[ לכד מניו‪ .‬יאר הי‪ :‬מתנדבים‪ :‬אהד‪:‬‬
‫תלט‪ (»*.‬יחדיו בשיר מעלות‪ .‬על אור ננוהים‪ .‬עמים במקהלות‪ .‬ברבו אלהיט‪ :‬ישאונניאל‬
‫חי‪ .‬אל אל ברכת שמש לאור נתן‪ .‬ברא חשיכה‪ .‬חמל כרוב חסדו פרוכות‬
‫יאמרו עלי ככה‪ .‬ברוך אלהימ‪ :‬עמים‪ :‬ויעוד נות ביתו‪ .‬מתוק ונופת אך ריחקו אותי‪.‬‬
‫נוםר )דםת(]ףסת[‪) .‬אבן( ]אכן[ בחוךעדיה‪ .‬אות היא ומוסיף שמה מרחפת רוחאלהיס‪:‬‬
‫עמים‪ :‬סודו מאד הפליא‪ .‬נאורבנבורה‪ .‬כי הוא בחכמה צר‪ .‬צורה בצורת )םשנם(]םשנב[‬
‫לעמו הוא‪) .‬ינוזד מה בצורה(‪] .‬מבטח בצרה[‪ .‬חושך ונס אורה‪ .‬כרא אלהיס‪ :‬עמים‪:‬‬
‫מינות צבא שחק עולים דוודים‪ .‬ערב עדי אוץ‪ .‬כורעים ומודים‪ .‬לעשות רצץ יוצר‪ .‬ששים‬
‫וחדים‪ .‬בם אות ומועדים‪ .‬נתן אלודס‪ :‬עסיס‪ :‬נבה‪ .‬ולא בזה‪ .‬עני ונבזה‪ .‬נדול‪ .‬ולא שר‬
‫)מ( ]ט[‪ .‬נביא וזדות לילה דוס הפליא מהזה מול מחזה‪ .‬את זה לעומת ‪ 1‬ת עשה‬
‫אלהים‪ :‬עמים‪ :‬ברט צבאיו אל‪ .‬עושי)דכא( ]דברו[‪ .‬ברט משרתיו אל‪ .‬על חור הדה‪.‬‬
‫ברכי ליי׳נפשי‪ .‬נוהלו וזכה‪ .‬כי כל במאמרו ישםוס אלהים‪ :‬עמים‪ :‬אתר‪:‬‬
‫תס‪(».‬אור עפ אדרת בונה עוטרת‪ .‬סביטתץ סוחרת ברט‪ :‬בימה והרקיע‪ .‬מיהרו הבקיע‪.‬‬
‫תהומות השקיע‪ .‬ברכו‪ :‬נילה המדנים‪ .‬ימים בתככים‪ .‬סידר בערבים‪ .‬ברט‪:‬‬
‫דידה הדשאים‪ .‬רענני בכאיס‪ .‬הציץ סרי נושאים‪ :‬ברט‪ :‬ומהיר למודד‪ .‬תרם לזות״‪ .‬אנן‬
‫הסהר‪ .‬ברכו‪ :‬וקבע בחכמת כל כוכבי חמת עש כסיל וכיסה‪ .‬ברכו‪ :‬זימן כל רמשים‪.‬‬
‫עטויי קשקשים‪ .‬בנפיס פורשים‪ .‬כרכו‪ :‬חברבור ואחות צר צוד וכל חיות רב העליליות‬
‫ברט‪ :‬טיכס קוממיות ננירבנקיות נסח ט חיות ברכו‪ :‬ייםהלובניין‪ .‬צלע לקנייןיקילע‬
‫לעיניץ‪ .‬ברט‪ .‬ביהר הכלה‪ .‬כבודה וכלולה‪ .‬דכה לכילה‪ .‬ברכו‪ :‬ליהה מלאכיו‪ .‬שסשו מבורכיו‪.‬‬
‫התן במערכיו‪ .‬ברכו‪ :‬מרומם בברכה‪ .‬ערובה ונמוכה‪ .‬עיטרס כהלכה‪ .‬ברכו‪ :‬נה בשביעי‪.‬‬
‫קידש סרנועי‪ .‬זה דודי תה ריעי‪ .‬ברבו‪ :‬סידר המפעל‪ .‬למעני כל פעל‪ .‬מלך הוקם על‪.‬‬
‫ד ע ה א ח ד ח ב ז ה עי׳ ח ע ר ה ם׳‪ .‬ה( ע י ד ו ל א ל גועס ו כ ר נ מ צ א ב‪5‬דא צ ד ‪ 21‬יחיא לר״ש נ ב י ת ל ו ח ח ו ם‬
‫שטו ש ל מ ה כן י ה ו ד ח ולסעיד חחוס בראש החרוז ח א ח י י ! בניי״ א ? בן״ ינןים ר נ נ י ו ח ש ם‬
‫א ב ן בן נער‪ .‬מבון ל כ ם שבתו היכן ויעד גצ״ל‪ .‬נ ר א ה בנושאו א ך ה ו א לו ל מ ס ע ד ‪ ' ,‬כ ׳ ׳ ה בט״א‪ .‬ה! איש‬
‫ולו יהי ו כ ד ש‪ 0‬כ ש י ט י הן אין‪ .‬ולו יהי ד ר ר ע וכלכל ה נ י ד ק צ ה חודו ישינ ויכול‪» .‬מ( י ח ח ו בשיר‬
‫מ ע ל ו ה נ ד פ ס בט׳׳א צ ד <׳‪ 3.‬והוא לר׳ יוסף‪ .‬פרוכת‪ ,‬בנוי לישראל מלשון ע ב ו ר ח פדך! נומר ויפה‪ .‬אכן‬
‫כ ל ל ‪ .‬צ ר צורה בצזרה ב ר כ ו ה י׳ ע״א‪ .‬מ ש ג ב כצ״ל‪ .‬מ ב ט ה ב צ ר ה כד״ר‪ .‬עושי דברו בצ״ל‪ .‬נ ( מ ס ו ד ר‬
‫ג י ל ה ה פ י כ י ם מלשון פרכין פרכין ר ״ ה י״נ ע״ב‪ ,‬ד י ד ה הדשאיס‪,‬‬ ‫ן ף ס א י ב ע ר א ו ח עי‪.‬‬
‫מלשון א ר ר ט ) ה ה ל י ם ע״ב(‪ .‬רענני בכ«יפ מלשון מ מ ו ל ה ב כ א י פ ) ד ״ ה א׳ י״ד( טיכס ק ו ס ס י ו ח ה ו א‬
‫לשון תיקון‪ ,‬וכזח בטחוורים ש ל ט במעריב ליום שני ש ל פ ס ח ט כ פ פלאיך ובר‪ .‬ייפה לו בנין ו כ ר‬
‫ב ר כ ו ה ס״א עיא‪ .‬עירובין י״ח ז ך א ‪ .‬ליחק מלאכיו וכוי לשון ק ה ל כ מ ו ל ח ק ח ה נ ב י א י ם ) ש מ ו א ל א׳ י י ט (‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪568‬‬

‫ברבו‪ :‬עדה מקודשת דובבו בארשת‪ .‬הבל צר כששת‪ .‬ברכו‪ :‬מאיר השהר‪ .‬כיתר ליצהר‪.‬‬
‫ברכתי כהר‪ .‬ברכו‪ :‬מתקן שיר נערך‪ .‬קול נועם ורך‪ .‬האל המבורך‪ .‬ברכו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫חמא‪.‬ש( א ר א ה לפני‪ .‬אלהיט ברנני‪ .‬ולבי לו אמנה‪ .‬ואעיד נאמני‪ .‬ואענה לו מענה‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שירים בהמוני ‪ .‬ועבדיוהנה‪ .‬ברכו אחהי‪ :‬מילת• מצחה‪ .‬להניד מישרים‪.‬‬
‫ולשוני עיוותה‪ .‬נצפנה בחורים‪ .‬ומעט קט נטתה‪ .‬לקחה אמרים‪ .‬לכו נא הנכרים‪ .‬ועברו‬
‫את ה׳‪ :‬ועבדיו שיתו לב אישים‪ .‬ושוד אל תביעו‪ .‬ושאלו מישישים‪ .‬אם לא תדעו‪ .‬בי‬
‫לכל חרשים‪ .‬מצפוניו נבעו‪ .‬והביטו ודעו‪ .‬כי הפלא הי‪ :‬ועבדיו‪ :‬הנד‪ ,‬במעונים‪ .‬סחרי‬
‫מפעלך‪ .‬עדים נאמנימ ‪-‬עידון מהללך‪ .‬ויבינו נכונים‪ .‬כי אין בגללך‪ .‬בשחק יערוך לך‪.‬‬
‫ידמה )לה( ]לך[‪ :‬ועבדיו‪ :‬חדשים לבקרים‪ .‬על ואת משתאים‪: .‬י עדרים עדרים‪ .‬צבא‬
‫שהק יוצאים‪ .‬ובעלות השחרים‪ .‬צבאיו יום באים‪ .‬מ ה ו ה נפלאים‪ .‬מעשיך הי‪ :‬ועבדיו‪:‬‬
‫זיקים'וברקים‪ .‬נשלחים מאת‪ .‬שחקים וארקים‪ .‬וערסל למשאת‪ .‬לעס בו מציקים‪ .‬לי לא‬
‫יוכל ש א ת סי יעשה כי את‪ .‬המלך הי‪ :‬ועבדיו‪ :‬קדמו את פניו‪ .‬נדריכם שלמו‪ .‬חלף ש״‬
‫כהניו‪ .‬אמריכס נעמו‪ .‬איש איש על מניו‪ .‬כנגינות עצמו‪ .‬והכישו וטעמו‪ .‬וראו כ׳ טוב‬
‫הי‪ :‬ועבדיו‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תמב‪) (».‬יעירוני( ]יעירוני[ בשמך רעיונ״‪ .‬וישימו חסדיך לפני‪ :‬הבינני‪ .‬דבר נפש יצרת‪.‬‬
‫קשורה בי‪ .‬והוא נפלאה כעיני״ולכי ראך‪ .‬ויאמין בך‪ .‬באילו מעמד היה‬
‫‪,‬‬
‫בסיני‪ :‬דרשחיהג בחזיוני ועבר‪ .‬כבודך בי‪ .‬וירד בענני‪ :‬הקימוני‪ .‬סעיפיי‪ .‬מיעועיי לכרך‬
‫שם כבודך ה׳‪ :‬אחר‪:‬‬
‫תמנ‪ ( « .‬א ח י שאו משאת‪ .‬רננו וברכו את ה׳‪ :‬לשמך אל תן כבור‪ .‬עם אלילים יובוד‪.‬‬
‫תשמידהו עדי אבוד‪ .‬ואנכי וביתי נעבוד‪ .‬ה•‪ :‬חי הכה צור ויזוב‪ .‬תחסאינו‬
‫ונטהר באזוב‪ .‬מ־יחליך עוב חעזב‪ .‬חלילה לך מעזב‪ .‬את הי‪ :‬נכרים מקדשיך בוססו‪ .‬ואת‬
‫סוכחוחיך הרסו‪ .‬יחדיו קרעו קרסו‪ .‬ישתחוו ויכעיסו‪ .‬אח הי‪ :‬נפלאות שדי מללו‪ .‬מלכוח‬
‫הדרו קבלו‪ .‬אתי לה׳ גדלו‪ .‬שירו לה׳‪ :‬חזקי ומפלטי‪ .‬סלט עיר מקלטי‪ .‬הנה בו מכסי‪ .‬אבן‬
‫משפטי‪ .‬את הי‪ :‬רננו וברכו את הי‪:‬‬
‫תמר‪.‬״()ראתה( ]יאתה[שדילך‪ .‬מלוכה ונחלה‪ .‬ומרומם על כל‪ .‬ברכה ותהילה‪ :‬הודות‬
‫לך בחרו‪ .‬לבנות וכליות‪ .‬מיזם אשר נקשרו‪ .‬בנפשות החיות‪ .‬ולקראתך‬
‫)מהרה( ]מהרו[‪ .‬כאופני חיות לשמוע קולך‪ .‬דממה והמולה‪ .‬ולראות במאורך‪ .‬נאוה‬
‫והחולה‪ :‬וידבקו)בו( ]בך[ כל מתים‪ .‬עבודחך חסדו‪ .‬ולהיות למשרתים‪ .‬לפניך עמדו‪ .‬וזה‬
‫כמה שובתים‪ .‬ואליך הרדו‪ .‬שואפים לזבולך‪ .‬ברינה והפילה‪) .‬ובאם ידי( ]ובאסירי[ בית‬
‫שבי‪ .‬מייחלים_לנאולה‪ :‬דבר דבור <ןלי‪ .‬אופניו דברת‪ .‬יום נינלית אלי‪ .‬קדושים בהרת‪.‬‬
‫להאמירך ‪1!3‬לי‪ .‬כרית שהאמרה‪ .‬להיותם חבלך‪ .‬לנחלה וסגולה‪ .‬ולהיות שמך לשם‪.‬‬
‫עליהם לתהילה‪ :‬הלעולם חטשס‪ .‬מחוץ לגבולם‪ .‬ולעבדים תכבשם‪ .‬בשנער ובעילם‪ .‬והם‬
‫יקראו שם בשם‪ .‬אלאלהי)עילם( ]עולם[‪ .‬נכח היכלך‪ .‬לבבם למסילה‪ .‬אשר היה לי שם‬
‫אהלה בתחילה‪ :‬אחר‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫תמה‪ .‬אהבו אח ח ‪ .‬חסידיו איחנייה‪ .‬במקהלות ה׳ ברכו‪ :‬נבוני קדוש מהנה‪ .‬תהילות‬
‫שוכני סנה‪ .‬מה מענה‪ .‬תערכו‪ :‬במקהלוח‪ :‬יחד ברון כוכביו‪ .‬יריעו כל‬
‫אוהביו‪ .‬ועל כמות אויביו‪ .‬ידרכו‪ :‬במקהלות‪ :‬לאל הכון הלום‪ .‬איש עריו לבלום‪ .‬שמן‬
‫ראש להלום לעלו‪ :‬ותיטב משור סר‪ .‬נאומי לו ישפר‪ .‬כ• אין על עפר‪ .‬משלו‪ :‬׳בון לו‬
‫רחשי‪ .‬־נוחה כעל אישי‪ .‬נרו עלי ראשי‪ .‬כהילל‪ :‬ברוב עם ]לו[ אדני‪ .‬דחוס זכור וחונן‪.‬‬

‫ס( אראח לפני וכוי שס המחבר מתחילי אחר חרוז הראשון משה חזק‪ .‬ע( יעירוני כשסך וכוי כרא־שי‬
‫הבהים ההום שם המחבר יהודה‪ (»» .‬שם המחבר יוצא מראשי חחרוזים וכ״כ גם צונץ כ‪-‬יימערא־‬
‫ס( יאהה שדי לך וכו• הוא במ״א‬ ‫מורנעשיכטע עכור ‪ 288‬שהמחכי הוא ר״ אלחנן בר יצחק‪.‬‬
‫‪569‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫עמך כי •חנן‪ .‬קולו‪ :‬בזרוע מפוח‪ .‬שיני בדד‪ .‬נדבוחיו מדר‪ .‬כשעלו יהדני לחאמר‪ .‬יבודד‬
‫בהון חמר‪ .‬בהיכלו אומר‪ -‬כולו‪ :‬צל פתרו אישש־‪ .‬כלולות כעב סילשי‪ .‬הן תחח לראשי‪.‬‬
‫שמאלו‪ :‬דור קומו הפכן‪ .‬רוק כםאו שיכן‪ .‬וימוש משבן שילה‪ :‬קול יעורר נבל‪ .‬הפוך‬
‫לששון אבל‪ .‬עינו בכבל‪ .‬רכלן; )חשוך( ]חשוך‪ [.‬זרועך‪ .‬והואל‪ .‬נדחי ישראל‪ .‬תקהנואל‪.‬‬
‫נבולו‪ .‬זכרה לטוב וערוב‪ .‬א!מר חקחקרוב‪ .‬ובא הקרוב‪ .‬מאלו‪ :‬קנוחראשיח קודש‪ .‬בעיון‬
‫הר הקודש‪ .‬שאו •רכס קודש וברכו‪ :‬במקהלוח אלהים ברכו‪:‬‬

‫מעריכים ש ל פסח‪:‬‬
‫חמו‪ .‬ליל שימורים אור עולמו ננלה‪ .‬בצאחו לשבור מוטות עול עגלה‪ ...‬טי מקרב נוי‬
‫באוחות לגאולה‪ .‬דוד מעריב יום ומביא לילה‪ :‬המעריב ‪ :‬ליל שימורים הוכן‬
‫אחרית מראשית‪ .‬סושמר ובא מששת ימי בראשית‪ .‬זיר עשה לפועל אשר השית‪ .‬מימות‬
‫וחיל חוק אהבתו ישית‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫ליל‪ .‬שימורים אאמיץ עוז נדולוה‪ .‬לעושה ;פלאוח נדולוח‪ .‬בלילי חנ פסח‪ :‬כראות‬
‫עולמו ננלה‪ .‬ויאר אה הלילה‪ .‬בחיפ‪ :‬נילנל עריע־ס להלום‪• .‬רדפם יעבר שלום‪.‬‬
‫‪;1‬‬
‫בח־פ‪ :‬ס(דולקיש לאחד ננלו‪ .‬מעות אפה ויאכלו‪ :‬בה־פ‪ :‬השעירבת•פלך‪ .‬ויבאאלהיםאל‬
‫אבימלך‪ :‬בח־פ‪ :‬ווינה חואן אח ועקוב‪ .‬השמר לך מדבר עם יעקב‪ :‬בחיפ‪ :‬ליל שימורים‬
‫זורזבעוצס נעימו‪ .‬ויאבק אישעמו‪ :‬בח־פ‪ :‬ליש חלקעשוח נוראים‪ .‬דך כל ככור כמצרים‪:‬‬
‫בחיפ‪ :‬ליש טיבס בעזים נתיבה‪ .‬וישם את הים לחרבה‪ :‬בחיס‪ :‬ליש יהודון מלאני רזה‪.‬‬
‫ולא קרב זה אל זה‪ :‬בח־־פ‪ :‬ל־ש כיבש קרייה לתוהו‪ .‬וילן יהושע כלילה ההוא‪ :‬בחים‪:‬‬
‫ליש לוחצי עם נהלמו‪ .‬מן שמים נלחמו‪ :‬בח״ס‪ :‬ל״ש מחנוח עוררים היםך‪ .‬והנה צליל‬
‫שעורים מתהפך‪ :‬בחיפ‪ :‬ליש נועה־ שוכני שור‪ .‬רך במחנה אשור‪ :‬בחיס‪ :‬ל־ש םידרי‬
‫קדושה הנטיל‪ .‬כיה בליליאקטיל‪ :‬בחיפ‪ :‬ליש עתיר לאיש חמוריו‪ .‬נלד• סודו אל עבדיו‪:‬‬
‫בחיים‪ :‬ל־ש סי אריות חתם‪ .‬מםותחוח םיחוחי חותם‪ :‬בח׳ס‪ :‬ליש ציווי ישועה עמדה‪.‬‬
‫בלילה ההוא נדדה‪ :‬בה־פ‪ :‬ליש ק״פ עוד לאחרונוח‪ .‬אח ספר הזכרונוח‪ :‬בח־ס‪ :‬ליש‬
‫ריבה עוז ישועות‪ .‬האל לנו למושעוח‪ :‬בחיס‪.:‬ליש שמור לשיר יוחנ‪ .‬בליל התקדש הנ‪:‬‬
‫בח״פ‪ :‬ליל שימורים תומך לשמוע גאולה‪ .‬יוסיף שנית ידו לגאולה‪ .‬בראשם יעלו קבוצי‬
‫גולה‪ .‬ועליהם ככודך נגלה‪ :‬בנילה‪ :‬ליל שימורים טבע זכרו לדורות‪ .‬יומו לבנות בחוק‬
‫נדרוח‪ .‬בליל חתקרש הנ לענות בו הדורות‪ .‬לבוקע ים שירות נאדרות‪ :‬זה צוד ישענו פעו‬
‫פה ואמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד‪ .‬ונאמר כי פדה ה׳ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו‪ :‬ליל‬
‫שימורים מועד יצאו נאול־ם‪ .‬נועד ראשון וראש לרנלים‪ .‬םננק עולה ודברים ננלים‪ .‬עוברי‬
‫עמק הככא עלות נגאלים‪ :‬גאל‪ :‬ליל שימורים פקה קוה שבי ואוסר‪ .‬צמה להרים קרנות‬
‫עשר‪ .‬קולוח להשפיע רנל• מבשר‪ .‬שלום חחיש וטוב נתבשר‪:‬‬

‫ת ו ס פ ת מ ר ׳ מאיר ש ל י ח צ י ב ו ר ‪:‬‬
‫אזכרה צ( שנוח עולמים ימים מקדם‪ .‬בנעלים יפייםית בת נדיב הקודם‪ .‬נבול נבוהחחוס‬
‫צעיר דודם‪ .‬רונמת מלכים כיח אלחים אדרס‪ .‬היראות בעזרה בקרבן פנים לקדם‪.‬‬

‫מ י צ מר׳ י ה ו ד ה הלוי‪ .‬ו ל ר א ו ת ב ט א ו ר ך נ א ו ה ו ה ת ו ל ה שם נ מ צ א נ ה ר ה ו ת ת ל ה ‪ .‬וידבקו בך בל ט ה י ם‬

‫כצ״ל‪ .‬וכאסירי ב י ה שבי כצ״ל‪ .‬א ל א ל ה י עולם כצ״ל‪ .‬כבודו בהו! ה ט ר ׳ מלשו! ה ב ה ו ב ה פ ר מים‬
‫מצות א פ ה‬ ‫‪ (oa‬דולקים כינוי ל מ ל א כ י ם ו ה א ח ד הוא ל ו ס כ ב ר א ש י ה י״ט ט׳‪.‬‬ ‫רבים ) ה ב ק ו ק ג(‪.‬‬
‫עיי! הופ׳ ר ‪ -‬ה ׳״א ב• שהביאו א ת ה ת ר ו ו בשם ר׳׳ס• ש״ץ ו ב א מ ח שייך ה פ י ו ט לר׳ יוםף בר י ע ק ב‬
‫‪,‬‬
‫כ א ש ר ה ר א ה צננץ בליטעראטורנעש׳ עםוד ‪ 173‬ואפשר ש ה ש ם נ ר מ ז ל ט ט ה כ מ ו ש ה ע מ ד ה הציונים‪.‬‬
‫צ( א ז כ ר ה שנות עולםים וכו׳ ט פ ו ד ר ע״פ א׳׳ב‪ .‬א ל א ש ה פ ס י ק ב א ו ת ק׳ ב ת ו ס פ ו ת ל ה ו ס פ ו ת ו ה ת ר‬
 ‫מחזור מגוריי‬ ‫‪570‬‬

‫ובדמי ממחי מזבח הקורע לאךם‪ :‬זבח המיוחד לשם‪ .‬בקר וערב‪ .‬חס הליכתו כל השנת‬
‫קרב מעץ הקדמה ערב פסחיס להתקרב יחשלם הבנויה צדק ילץ בה בקרב‪ .‬כאין‬
‫אחריה היתר‪ .‬והמקדש חרב‪ .‬לעבוד בסד‪ .‬נכססתי לריח ערב‪ :‬מדבר נוה‪ .‬משוש הארץ‬
‫ועילוסית נשהפ כה הסםח בשילוש אוכלוסיה‪ .‬סודרת עניית הלל לדה כקילוסית מירחי‬
‫כהונה עומדים בשותת סילוסית צירי היסוד‪ .‬ורוק דמי מקולסיה‪ .‬קטר אימורים על מזבח‬
‫מילוםיה‪:‬‬
‫תוםסת ל ת ו פ ס ת ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫א ז מ ר אף אני כשומע ולא כמורה‪ .‬נגד זקנינו בכתב קויא‪ .‬יום העשור יביאוהו למבקרי‪.‬‬
‫יבקרוהו מכל קבועים ועוברי‪ .‬צללי ערב אדע עשרה‪ .‬חשים לתביאו בעזרת בחירי‪.‬‬
‫קרצו ישר׳ וכהן מערד‪ :,‬בשלש כיתות קהל ועדה דשרים‪ .‬נשחט בה הפסח כנצפוז תרים‪.‬‬
‫ראשונה נכנסה וננעלו השערים‪ .‬בתצוצרות תוקעים ומריעים ומשוררים‪ .‬יקרי כהונה מטה‬
‫ופסה סחרים‪ .‬יאהמ' בדכי כסף זזהנ יקדים‪ .‬צוערי הלוים הלל אומרים מומרים‪ .‬תלמה‬
‫ראשונה שנייה ושלישית כהן הן הדברים‪ :‬קיבל הכהן ונותנו להכירו‪ .‬והבית להכירו‪.‬‬
‫מלא מקבל וריקם סחויח‪ .‬שוליים לא היו לו סן יניהו ויקרמ‪ .‬ועל היסוד מריקה אתת‬
‫מעמ‪ .‬אוחזו וקורעו ומוציא קרביו וסדרו‪) .‬במנם( ]בסנס[ מוליכו למזבח לחקטירו‪ .‬יצא כל‬
‫אחד ואחד ונותן פסחו בעורו‪ :‬םפשילו לאחוריו‪ .‬והלכו לאהליהם‪ .‬יצאו השיבה וצלו את‬
‫םסחיהם‪ .‬מיהוי קרביו והקטר הלביו דוהה את שבתותיהם‪ .‬יקריב למרום מזבחי תמידיהת‬
‫ועד חצות נאכל לטנוייהם‪ :‬עד כאן‪:‬‬
‫ריעים למנוייו‪ .‬כלילה נאכל צליל‪ .‬ששים מצות טעון ריבוע חכללל‪ .‬תוף וחליל ישאו יהודה‬
‫ונליל‪ .‬מקים דבר עבדו ועצתו בעליל‪ .‬אומר ליתשלס חושכ מזרטחיר‪ ,‬חחליל‪.‬‬
‫כרביץ יוסי ציה חיק תכליל‪ .‬הילה וארמנותיה בסוכת שלפ תמליל‪ .‬תחפוץ ובתי צדק עולה‬
‫וכליל‪ :‬וסרוס עליט סוכת שלומך‪:‬‬

‫מ ע ר י ב לליל שני‪:‬‬
‫תמז‪ ,‬ליל שימורים אור ישר׳ ק( קדוש איומה כנדנלות בצוק עצת מלאכיו השלים כ מ ל ו ת‬
‫נחלתו מאז ירנמ במקהלות הלילות להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות‪:‬‬
‫המעריב‪ :‬ליל שימוריפ הפליא עצה מרהוקעמוק ונעלם‪] .‬ובו[)ובן( כאומן)וניניו( ]נעיז[‬
‫םשיעבוד העלם‪ .‬דקת חטיבה אחת נעשו לעלס‪ .‬באהבת ה׳ את ישר־ לעולם‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫ליל שיסורית אדיר ונאה לתהילותיו‪ .‬זכר עשה לנפלאחיו‪ :‬בה־ם‪ :‬ליש אנוה גומל‬
‫הסדים‪ .‬תהילתו כקהל הסירים‪ :‬כח־ים‪ :‬ל ^ ב ג ץ קרבן פסחי‪ .‬יערב עלי ש?י‪:‬בח״פ‪:‬‬
‫ל׳׳ש בא מבראשית להתאמר‪ .‬לגו הלילה לםשמר‪ :‬בודם‪ :‬ל״ש ניה עולם התאיר‪ .‬פחח‬
‫דברך יאיר‪ :‬כחים‪ :‬ליש נש רצוי לכהן‪ .‬מ ב ט ח ת צאנו ומחלכהן‪ :‬כח״ט‪ :‬ליש דרן כוכב‬
‫מורחי‪ .‬משכיל לאיתן האזרחי‪ :‬נח־ס‪ :‬ל־ש דלק מלכים ולבס‪ .‬חרכמ חבא בלבמ‪ :‬בח׳יפ‪:‬‬
‫ל־ש ועללה יסכה בפלך‪ .‬לרקמות חובל למלך‪ :‬בח־ס‪ :‬ליש הוסחף נדחף אחוריים‪ .‬סופת‬
‫על מצרים‪ :‬כח־פ‪ :‬ליש תעד לבררעוליט‪ .‬נפלאותיך ומחשבותיך אליט‪ :‬בח־פ‪ :‬לישוובח‬

‫לפריץ באלח ד׳ ריעי‪ 0‬למנוי! עד פוף הפיוט‪ ,‬דשם נרמז שם המחבר םאיר ברכי יצחק כאשר הדאח‬
‫החכם לאנדפהוט בפפרו עמודי חעכודה עמוד ‪ 68‬חלק א׳ והוא גטחזוריס שלפנינו במעריב ראשון‬
‫של פסח‪ ,‬ועיין שפ פירושו‪ .‬ועילוסיה‪ .‬לשון שמחה כסו נחעלםה כאחניפ‪ .‬אוסר אף אני‪ ,‬כראש•‬
‫החרוזים נרמז אני יצחק בן רבי יצחק משואכי סיטיו ואודות חטח׳ עי׳ צמץ ליטערט• ע׳ ‪ 831‬וריבוע‬
‫תכליל חוא ארבע כוסוח יין אדום מלשון חכלילי עינים )בראשיח ט״ט( במגס מוליכו למזבח ובי‬
‫כגיל‪ .‬ק( קדוש איומח כנרנלוח וכו׳ כן היא נירסח ספרים הישנים׳ ופירושו קדושו של ישראל‬
‫אדיר ז « ח לחהלתיז וכו׳ מיוסד‬ ‫המכונה איוסח בנדגלוח )שח׳׳ש ו׳( וכן כאומן ניניו כע׳׳ל‪.‬‬
‫ע״פ «׳׳ב בפול‪ ,‬ובסוף חחופ שט חמחבר מאיר‪ .‬דלק מלכים ולבס חוא פלשו! לבוז אש‪ ,‬וטעמו בלם‪.‬‬
 ‫‪1‬ד‪5‬‬ ‫סחזור רטרי‬

‫חשאי בחילה‪ .‬אבימלך כחלום חלילה‪ :‬בח׳ש‪ :‬ליש דדים רידד שפך‪ .‬שלח י ח הסך‪:‬‬
‫בודם‪ :‬ליש דהר בטוב לאלם‪ .‬לבן הארמי כחלום‪ :‬בח׳ם‪ :‬ליש חמודה ברכות כיוונה‪ .‬אל‬
‫יעקב בנה‪ :‬בח׳פ‪ :‬ל״ש חטקבהוד כסאך‪ .‬דשראלסלאך‪ :‬בח״ם‪ :‬ליש טוב הסכים לידו‪.‬‬
‫מקים דבר עכרו‪ :‬גודפ‪ :‬ריש מעמה כי טוב מחרה‪ .‬לא יבבה בל־לה נרה‪ :‬מדם‪ :‬ליש‬
‫יתרו הלקו כחכמת יודע עד טה‪ :‬בדדס‪ :‬ליש יללה בנוף נפלת וחקם בעוד לילה‪ :‬בזים‪:‬‬
‫ליש כורן ושבי לוקה‪ .‬שטח לאיד לא ינקה‪ :‬כחיפ‪ :‬ליש )כובס( ]כוכס[ נחטט ונבאו‪.‬‬
‫הפך לילה ףדכאו‪ :‬בח־ם‪ :‬ליש להדק נשחק איקונם‪ .‬ראשית לכל אונם‪ :‬כח׳פ‪.:‬ל׳ש‬
‫לוכמה יראחם ולוקה‪ .‬בוקה ומבוקה וםכולקה‪ :‬כח־ט‪ :‬ליש מאורי ישע להזםיני‪ .‬אחזת‬
‫ביר ימיני‪ :‬בח־פ‪ :‬ליש מאוד הריאות לאדקך‪ .‬על משפטי צדקך‪ :‬בח׳ם‪ :‬ליש טראוה‬
‫בעשותך נקוה‪ .‬ולילה ללילה מדת‪ :‬בזדם‪ :‬ליש נלהפוכוכבי אורימ‪ .‬לעזרת ה׳מיטרים‪:‬‬
‫בח׳ס‪ :‬ליש סייע צדק נעורים‪ .‬צליל לחם שעורים‪ :‬בודפ‪ :‬ליש סונב בסכמה ומעזו‪.‬‬
‫נבר חכם בעוז‪ :‬בה־פ‪ :‬ליש עריצי פול שקד‪ .‬ותחת כבודו יקד‪ :‬בח׳פ‪ :‬ל־ש עוטר‬
‫היסשו םלחם‪ .‬זבסלחםת תנוסה)בלחם( ]נלחם[‪ :‬בחיפ‪ :‬ל״ש פאר עליון כאמיתת‪ .‬מכנף‬
‫ה א ‪ p‬זמיתת‪ :‬בה־פ‪ :‬ליש פיענח צפנת מעבדיו‪ .‬נלד‪ .‬סודו אל עבדיו‪ :‬כחיס‪ :‬ליש צפית‬
‫סדורה וארוחה‪ .‬והנה יד שלוחה‪ :‬בודם‪ :‬ליש צומת בו בליל‪ .‬קודש ה׳ חילל‪ :‬בודס‪:‬‬
‫ליש קומת תמר ועצלה‪ .‬הדסימ אשד במצולה‪ :‬כח־ס‪ :‬ליש קומץ השביע לשגני*׳‪ .‬יחן‬
‫לידידיו שינה‪ :‬בזדפ‪ :‬ליש ריוח והצלה עמדה‪ .‬בלילה ההוא נרדה‪ :‬בתים‪ :‬ליש תחי‬
‫יחפש למללה‪ :‬אזכרה נגינתי בלילה‪ :‬בח׳׳פ‪ :‬ליש שמור לנקמה נטורה‪ .‬על צור המעטירת‬
‫בח־ס‪ :‬ליש שמע מצרים לנצור‪ .‬יהילו כשמע צור‪ :‬בח״פ‪ :‬ל״ש תבוע מספר החורת אחת‬
‫מהנה לא געדרח‪ :‬כחים‪ :‬ליש חיכט לישע וגם‪ .‬נרחי ישר׳ יכנס‪ :‬בחיס‪ :‬ליש מאמרי‬
‫ירצה לשעות מקדם פועל ישועוח‪ :‬כחים‪ :‬ליש אז כהניחך שלוהימ‪ .‬הודיט לך אלהימ‪:‬‬
‫בודס‪ :‬ליש ישע לט תחדה‪ .‬ושמך לעולם טדה‪ :‬בח׳ט‪ :‬ד ש רנן השיר בחדשך‪ .‬להודות‬
‫לשם קדשך‪ :‬בתים‪ :‬ליל שמורים טכס סלאותיך סשירי הודאות נתייחדת יומם לחסד‬
‫ובלילה לשיר נתוועדת כלוליך אז באמונה רוחך הסדת מפי זוללים רמקים עוז‬
‫יסדת‪ :‬בגילה‪ :‬ליל שימורים פלטתך ראו בניך חי וקיים‪ .‬נפתח ]שבחך[ בלשון עתיד‬
‫ונסתיים‪ .‬םט לימין סשה טקע ים‪ .‬והגיף ידו על הגהר בעיים‪ :‬זה צור‪ :‬ליל שמורים‬
‫י‬
‫עמוד סלאי צדקך בצבא ואות קרבתך לי טוב ישועות הבאות ש ? בך מחסי בםלאטת‬
‫הגיכאות‪ .‬סלך ישר־ וטאלו ה׳ צבאות‪:‬‬

‫תוססות‪:‬‬
‫ת מ ח ‪ .‬אור י(יוסהנף ספירה ועכשרה בטהנים‪ .‬לציון נדחה סתא דתשה עלות ניהים‪.‬‬
‫מיין מפואר כרך מהסד לב וניהים‪ .‬משכני עלץן כעשר ‪ rrfm‬קודש‬
‫נבוהיס‪ .‬גיל לבבות לבטן הסלבן ניצוהים שלוחים‪ .‬נכבדות מדובר בך‪ .‬עיר האלרייס‪:‬‬
‫דרישות לדרוש כשכנך‪ .‬מקום כיסור שלים‪ .‬סלולי ציון מבקשים תפקידם הרפ מכשולייס‪.‬‬
‫הטון חוע עלות יראה התר שלשליים‪ .‬עת כי בא להגנה בלי רשוליית ומהקחב לד‪ .‬קרב‬
‫ביכורי נדבה אביב בטוהר שוליים‪ .‬סצהו רנט יהדיו הורכות ירושלים‪ :‬זורזו להקדים‬
‫שלוחים דיני ניא נבואות צאת מבעדב עשות כריטת טאביכי תבואות‪ .‬ת ל ושבת כרביט‬

‫בטוב ל א ל ו ם !‪u‬׳ נ ו ם ח ח י נ ו מ ע ו נ ה ע׳׳ש‪ .‬מ כ ם נ ח ט ט ו ב ר כ‪1‬״ל‪ .‬ב ו ק ח ו ס ב ו ק ח ו ס ב ו ל ק ח‬ ‫זיתי‬

‫לשו! ה ב ה ו כ ) נ ה ו ‪ 0‬בי(‪ .‬מאודי ישע להזמינו וכוי נ פ כא! ה ה י ז ז י ס נהפכים‪ .‬כמפריס ש ל פ נ י ט ‪.‬‬
‫כ( אור יום ה נ ף ו כ ר כיוםר ע׳יפ א״כ‪ ,‬ובסוף ח ח ו פ מאיד חזק‪ .‬סלולי ציק ס ב ק ש י ס ח פ ק י ד פ‬
‫וכר מ ב ו א ר ע״פ ט ד ר ע א י כ ה פ ס ו ק דרכי ציון א כ ל ו ה א י ר ה ו נ א ה כ ל ס ב ק ע י ן ו ט • אפילי דרכים‬
‫מ נ ק ש י ן חטקירן וכוי וד״ל מ ב ק ע י ן שיעלו עליחן עולי רגליפ• ולא כ ס ו ש פ י ר ע ה ר ב ח נ א ו ן רנת׳׳צ‬
‫ה ו ב א פירושו ב מ ח ז ו ר י רו״ח ם כ ק ע י פ ה נ פ ק ד ע ל י ח פ ע״ע׳ והוא בריר‪ .‬זורזו ל ה ק ד י ם וכו׳ ?דן בביאור‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪•572‬‬

‫מלאכותיו בשילוש נאות‪ .‬קובעו עיירות הסמוכות לה‪ .‬עסק גדול לנאות‪ .‬חשיבה קצרוהו‬
‫ונתנוהו לקופות לעזרהמובאות‪ .‬מה ידידות משכנותיך‪ .‬ה׳ צבאות‪ :‬טובה כפולה ומוכפלת‬
‫למקום עלינו לאמר‪ .‬רינה עומרים נמדבר כנגדם אהד אהד לתמור‪ .‬יחבט וניתן‬
‫לאביב האור ככולו לגמור‪ .‬שטהוהו בעזרה עמלו לרוח חיים לנמור‪ .‬ימה ככדי מור‬
‫לסנטיר הלז לזמור‪ .‬שבועות חוקות קציר ישמור‪ :‬תוכן בלתת ועיבור‪ .‬ומרס כלי הסרק‪.‬‬
‫כשלש עשרה נפח יוציאו ממנו עשרון‪ .‬כתן שמנו ולבונחו יצק ובלל בהידרון‪ .‬הניף‬
‫והניש‪ .‬קמץ ומלח והקמיר הזכרון‪ .‬מזיר שלחן נכוה זכו כשירי הדורון‪ .‬יל זכר ככני‬
‫אהרן‪ :‬קירב העומר שוקי ירושלם מליאים מעוטרים‪ .‬בוריזוח בית דין מחצות רחוקים‬
‫מותרימ‪ .‬מרחוק אח ה׳ זכרו מזכירים ונוהרים‪ .‬ירושלם הבנויה חעלה על לבבכם נמהרים‪.‬‬
‫חזקו ותזכו לשםוע שיר ישורר להרים‪ .‬בית ה׳ בראש החרים‪ :‬לביתך נאוה קודש נוח‬
‫תהילה חומל‪ .‬כיח יער הלבנון מלבלב מנדים וגומל‪ .‬והב פרוויים פירות פרחי‪,‬׳ עוד מהאסל‪.‬‬
‫לזרעו של יצחק ביום הנמל‪ .‬ארוממך בעיטור ביכורים בקלתות מווהבות ולא בחרמל‪.‬‬
‫כבוד הלבנון ניתן לך )הר( ]חרר[ הכרמל‪ :‬יראח כיסח חמוקד חשלום שלם סביבייך‪.‬‬
‫שמך )בשם( ]כשם[ מלכך שערייך‪ .‬ישבטייך בהסיבייך‪ .‬העח כעדי חלבשי הדר םבייך‬
‫במםיבייך‪ .‬עור חעדי חופ״ך‪ .‬טילול רוביך ברהובייך‪ .‬שירות כהנייך באביבייך‪ .‬נעימות‬
‫לוייך באבובייך‪ .‬שאלו אה שלום ירושלם אוהבייך‪ :‬יחירה חיבתך ירושלם בנוי שבעים‬
‫שמותייך‪ .‬כעיר שחוברה לה הופקדו שומרי חומותייך‪ .‬מזכירים לכוננך לשוסך ההילה‬
‫ב א ‪ p‬ליישב שוממותיך‪ .‬באהוה ורעות ומקדשי יה ברמה נוייות״ך‪ .‬אדברה ואבקשה טוב‬
‫ושלום באר מנותייך‪ .‬יהי שלום בחילך ושלוה בארמנותייך‪ :‬ופחם‪:‬‬

‫מעריב לחולו ש ל מועד‪:‬‬

‫תמט‪ .‬א מ ת שכת לאות בנים אהובים‪ .‬ברית עולם בכושרות נגאלים ונקרבים‪ .‬היותם‬
‫בטוחים בהגיונם עריבים‪ .‬מוסת להשמיעם בתפילת ערכים‪ :‬המעריב‪:‬‬
‫ביום שבתון ר ב נתן אל יהכ‪ .‬לבניו ובתבונתו מחין רהב‪ .‬כמאונאלם סרוםרים והב‪.‬‬
‫כן יעלו מושיעים ישרי אהב‪ :‬אוהב‪ :‬שבת אל הפליא ניסים‪ .‬בתועבות מצרים נעלסים‪.‬‬
‫ביום השביעי‪ :‬שכת נמרו למשוך פסה מבעשור‪ .‬כ׳ דעת כי אין ליריאיו מהסור‪ .‬ב־ה‪:‬‬
‫שכת הוה על הוה באה לשונאיהם‪ .‬ונפלו בדבר אשר ודו עליהם‪ .‬בי־ה‪ :‬שבת זכירתו על‬
‫היין לשמרה‪ .‬הלף עבודה להאירה‪ .‬ב־ה‪ :‬שבת טובו יחיל ליניעי כח‪ .‬יונה מצאה בו‬
‫מנוח‪ .‬ביה‪ :‬שבת באשר יצאו מכל מחניים‪ .‬למדוד מחוץ לעיר אלפיים‪ .‬ב״ה‪ :‬שבת‬
‫מערב להדליק נר אל עילום‪ .‬לדעת כי אהלך שלום‪ .‬ב״ה‪ :‬שבת ממלאכה שבח אל‬
‫עלית‪ .‬רוביה נהר סמבטיון‪ .‬ב׳יה‪ :‬שבת נאם אל להקריב קרבנוח ומוספים‪ .‬סוף ותהל‬
‫מהול על הקודש מוסיסין‪ .‬ביה‪ :‬שבח עליון הופיע לעמו מהד מור‪ .‬סד‪ ,‬אהד זכור ושמור‪.‬‬
‫ביה‪ :‬שבח עזה מלהוציא משא מבחיהם‪ .‬קריאת שבעה בל יפהתו בדתיהם‪ .‬ב״ה‪ :‬שבח‬
‫רכה צכאך לכבד ולעננ ואל ירצך‪ .‬רק השמד ממעוא הפעך‪ .‬ביה‪ :‬שבת שבע כיזם‬
‫להלל‪ .‬שבת היא מלזעוק ולהילל‪ .‬ב״ה‪ :‬שבת חשמחו בה יען נחמדה‪) .‬הם( ]הם[ כל‬
‫מדבר‪ .‬מלבר אח סודה‪ .‬ב״ה‪ :‬שכת דרך כיח אל עמו ״שיר‪ .‬אז ישירו מזמור שיר‪ .‬ביה‪:‬‬
‫שבת נתלו אל לעמו כאהבה בלולה‪ .‬בי בו שבת רב עלילה‪ .‬כיעאו מנוף שוררו לו‬
‫בהילה‪ .‬ביד רמה והדווה וגילה‪ :‬בגילה‪ :‬שכת קראו כקול נמל למלכינו‪ .‬תמור םסתס‬
‫היות מנינינו‪ .‬לזיכרון עולם לנו ולבנינו‪ .‬תשמעשוועתיגו עור ישעגו‪ :‬זה צור‪ :‬שבת תעלם‬
‫ותביאם להר אריאל‪ .‬כאשר םסחת על בתי בני ישראל‪ .‬כן חקכעס מקעוי אדסוח והואל‪.‬‬

‫הנ״ל׳ כ ס ה כ כ ר י מור וכו• עיין כ ״ ם פ״ו ע׳׳א‪ .‬ו ב פ ס ק ה * ר ב ח י פי״ח‪ .‬ה ד ר ה כ ר ס ל כצ׳ל‪ ,‬ש ס ך כ ע ט‬
‫‪573‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫יבא לציון טאל‪ :‬גאל‪ :‬שכת ללה כל סשנאיט‪ .‬ולט תנלה קץ עימינו‪ .‬ולעיר ציון‬
‫בשמחה העליט‪ .‬וסוכת שלומך תפרוס עליגו; ופרוס‪:‬‬

‫תנ‪ .‬ויושע ה׳ אכן ישר־‪ .‬וירא ישרי בבושת םסתולל‪ .‬אז ישיר אבינדור שיר והלל‪.‬‬
‫עזי וזמרת יה דוד מעריב יום ואור נולל‪ :‬המעריב‪ :‬הריע וצרה ברעמו‪.‬‬
‫מרבבות ורוכבים להשחית כועמו‪ .‬חהומוח ורמו במפקד מעמו‪ .‬ימינך חופשה אהובים כוון‬
‫איתנימו‪ :‬אוהב‪ :‬ויושע ה׳ את פרי קודש הילולים‪ .‬ואוכליו השיל בין נלים‪ .‬בזרוע נטיית‬
‫ובשפטים נדולימ‪ :‬וירא ישרי בישע ימין רוםטה‪ .‬נמשים ולוחצים במהומה‪ .‬אז תורו ה׳‬
‫איש מלחמה‪ :‬רושע ה׳ נורל חבל דורשיו‪ .‬וםיבע בצול צר וחרשיו‪ .‬כל פופ פרעה רכבו‬
‫ופרשיו‪ :‬וירא ישר׳ דין אל מיוהד‪ .‬בהבשלס בפח ופחת ופחד‪ .‬ולא נשאר בהם עד אחר‪:‬‬
‫רושע ה׳ הוני דת שעשועי קרומה‪ .‬והעבירם בנעלים בימה‪ .‬והמים להם חומה‪ :‬וירא‬
‫ישר׳ ויהודה •ד ימין כתשפו‪ .‬ראשית אונים לזירים נקטפו‪ .‬ישלח בם חמן אפו‪ :‬רושע‬
‫ה־ ורע אתר נהרים‪ .‬ונאל יחורד‪ .‬ואפרים‪ .‬ויחם אח מחנה מצרים‪.‬־ ררא ישרי חרוק‬
‫אותותיו ומלחמת תחבולותיו‪ .‬ועיזוזו ונפלאותיו‪ :‬רושע ה• טלאיו מנבבי ים‪ .‬וההליק זדים‬
‫בנזק ים‪ .‬ירו נטה על הים‪ :‬וירא •שר׳ יום אשר איור‪ .‬בקיעת ים כנצמווה‪ .‬ובמים עזים‬
‫נתיבה‪ :‬ויושע ה׳ כנת נשן שתולה‪ .‬וקידשה במורד חתולה‪ .‬בי יבעל בחור בחולה‪ :‬וירא‬
‫ישר׳ לישע אשר שיבר‪ .‬אל מוציאו בהתעבר‪ .‬ועל אויביו יועבר‪ :‬רושע ה׳ מחולת‬
‫מחניים איומה‪ .‬והנסיך בת נדיב משולמת יפה כלבנה בדה בחמה‪ •.‬וירא ישר׳ טולים‬
‫ערימות כימ‪ .‬מסח ומסח כתילדיש‪ .‬קשאו תר‪1‬מוח בלב ים‪ :‬רושע ח׳ סנל דת דבושת‬
‫והכריע נוא בצול לחבשח‪ .‬ובני •שר׳ חלכו כיבשה‪ :‬ררא ישר׳ על שםת ימ רטושים‪.‬‬
‫ועוררה נביאה שירים הרשים‪ .‬והצאן כל הנשים‪ :‬רושעה׳ סרחי םולם חלם‪ .‬ונבלה בימ‬
‫כנללם‪ .‬ה׳ ימלוך לעולם‪ :‬רראישר׳ ערק צור מושיעו‪ .‬ראש תנין בהכריעו‪ .‬כי בא פרעה‪:‬‬
‫רושע ח׳ קדושיו רווניו והוריו‪ .‬ומשכם בעבותו אחריו‪ .‬ברעה את בהיריו‪ :‬וירא ישרי חות‬
‫כדורות קלות וחמורות‪ .‬לפקוח עיני עיורוח‪ :‬רושע ח׳ שעונים מחלאת סיר‪ .‬ובן עתה‬
‫מוטות יסיר‪ .‬להוציא םמסנר אסיר‪ :‬וירא ישר׳ תקומ"ישועה‪ .‬תחיש בן לצוליעה‪ .‬מבשר‬
‫טוב מצמיח ישועה‪ :‬וברוב נאונך טיבעת‪\*-‬נ"ס‪ .‬וברוח אפך יוערמו מונרימ‪ .‬אסר אויב‬
‫בלם אחרים נשםת ברוחך לכסותש קריס‪ .‬מי כמוך א; שבהו הדורים‪ :‬מילה‪ :‬נטית ימינך‬
‫לבולעם‪ .‬נחיח בחסדך םגול* עס‪ .‬שמעו עמים עציו בטעם‪ .‬סרויים אז הידרו לעור‬
‫מושיעם‪ :‬זה צור ישענו‪ :‬אז נבהלו צרים' מגידולו‪ .‬תפל קומתם סבלבולו‪ .‬תביא ריעים‬
‫למקום גבולו‪ .‬ה׳ שלים סלך ישראל וגואלו‪: :‬אל‪ :‬שובב כקדם זרויי לסוף‪ .‬לןנס מארבע‬
‫נדחימ ולאסוף‪ .‬מושל בנבורח זרועך חפוף‪ .‬החשיג׳ בשלומך ואותט תכסוף‪ :‬וטרום‪:‬‬

‫מעריב לליל אחרון‪:‬‬

‫ת נ א ‪ .‬ויושעש! ״י אום למושעות‪ .‬וירא ישר׳ בפרוע פרעות אז *שיר נילת חוסן ישועות‪.‬‬
‫עזי דטל ניח ואישץ להשעות‪ :‬המעריב‪ :‬״ י ו ע ץ כלי מלחמת מרכבות‬
‫ושלישים ניהנ במהומה‪ .‬תהומות זיסנס באף והימר‪ .,‬יסיגך הכל נחלתך ריחמת‪ :‬אורג‪:‬‬
‫פסה אמונים שיר שוררוהי‪ .‬ויושע ה׳ ביום ההוא‪ :‬פסח מצרים‪ :‬שסח בת קול תשמע‬
‫ממרומים‪ .‬שר׳ נושע בה׳ תשועת עולמים‪ .‬פסח לעחיד‪ :‬פסה נאוליפ עברו כסשאת יד‪.‬‬
‫וירא ישר׳ את )היס(!היד[‪ .‬פסח מצריפ‪ :‬פסח דטל בעוז בכורו‪ .‬יוסיף ה׳ שנית ידו‪:‬‬

‫פ ( ויויפע הי א ו פ למו־פעוח ובו׳ ל פ נ י נ ו ה ו א כ ע ע ר י כ ליל שכיעי ש ל פ פ ח ‪ .‬ו ה י י ן‬ ‫םלכך !גר כצ‪-‬ל‪.‬‬

‫ע ־ ס א־־ב׳ *‪ !6‬שהנןדיס ג י ־ א ע כ ל אוח ו א ו ת ח י ב ה א ח ה או ש ת י פ ס פ ס ו ק ׳ ש י ר ת ויו׳פע ה׳ ו ה א ו ת י ו ת‬
‫•פח‬ ‫ח ח ס ר י ם ח ש ל י פ ב ת ש ל ו פ ה פ י ו ם פ פ ח אםוניש‪ .‬ו ב ם ת ו ו ר י פ * ל פ נ י נ ו נ ב צ א נ ס ח ע י ט י פ ‪.‬‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪574‬‬

‫ם־ל‪ :‬שסה הסין חייליו כטוב דיים‪ .‬הלכו ביבשה בתוך הים‪ :‬ס״מ‪0 :‬סה והניף ידו נרזהו‬
‫בעיים‪ .‬והחרים הי אח לשון •ס‪ :‬ס׳־ל‪ :‬ססחזילעף במכתב שונן‪ .‬מהנה מצרים בעמוד אש‬
‫וענן‪ :‬ס׳ם‪0 :‬סח חידוש מוסח עלי ישן‪ .‬דם ואש ותמרות עשן‪ :‬טיל‪ :‬טסה טיכס כצריו‬
‫להחרימה‪ .‬ובני ישר׳ יוצאים ביד רמה‪ :‬ס־ס‪ :‬סםח ישע עוז ותעצום שלום‪ .‬כי בשמחה‬
‫תצאו ובשלום‪ :‬ס־ל‪ :‬סםח כילל ענמימ לחצמח‪ .‬כי אין בית אשר אין שס מת‪ :‬ס׳־מ‪:‬‬
‫שסח לאומים יהנו ריק לננסה‪ .‬וזאת ההיה המנסה‪ :‬ם״ל‪ :‬סםח מילוי שערי רחמים םתה‪.‬‬
‫וטסה ה׳ על הסתה‪ :‬ססה נוראות עיזוז רב ושליט‪ .‬ננון והציל ססוה והמליט‪ :‬שסה סנול‬
‫לטטע שיריים‪ .‬כי ה׳ נלחם להם במצרים‪ :‬ססח עתיד לפדיק סנוייס‪ .‬ויצא ה׳ ונלחם‬
‫בנוים‪ :‬שסח סתיהת קול ענייה נבאה‪ .‬שירו לה׳ כי נאה נאה‪ :‬סםח צסוי באוח אשר‬
‫נעשה‪ .‬זמרו ה׳ כי נאות עשה‪ :‬םסח קידרלצר־ו מאורי אור‪ .‬ולבל בני ישראל היה אור‪:‬‬
‫ס־ימ‪ :‬ססה רצוי במאסר עזרן‪ .‬קומי אזרי כי בא אודך‪ :‬סםח שבחוהו בעוז תעצזמז‪ .‬כי‬
‫נאל הי אח עסו‪ :‬ססה תוקף תהילות רישומו‪ .‬גואלינו הי צבאות שמו‪ :‬שסה‬
‫יוסיף ידו שנית ישועה• בריתו יוכר להושיעה‪ .‬עם קרובו באהב להיוושעה‪ .‬כאשר‬
‫שמע למצרים לצור נשמעה‪ :‬מילה‪ :‬ובתב טובן נהית ידידים‪ .‬ובתה אםן עבדו נדודים‪.‬‬
‫אמר כושל להעליל נדודים‪ .‬נשסת ברוחן להיות בםאםאה נמדדים‪ :‬זה צור‪ :‬מי כמון‬
‫פשננ לעיחות כצדה‪ .‬נטית טאצין נאף ועברה‪ .‬נהית סנולין בזמע גבורת שמעו עטים‬
‫גאולתך להנבירה‪ :‬נאל‪ :‬אז נבהלו םהוזי דינים‪ .‬תםול עליהם צווחות ומדנים‪ .‬תביאמו‬
‫קדושין רנש מעונים‪ .‬הי ימלוך שומר תשועת אמונים‪ :‬וסרוס‪:‬‬

‫לשבועות‪:‬‬ ‫מעריכים‬
‫ת נ ב ‪ .‬וירך ח( אביר יעקב נורא עלילה‪ .‬וידבר כיםר עשרת דברות כהמולה‪ .‬אנכי‬
‫גילה והאיר לעמו תחילת דוד מעריב יום ומביא לילה‪ :‬המעריב‪ :‬לא יהיה‬
‫ל ן הבל תבנית אליל נבלם‪ .‬לא תשא ותמיר קדושת שם נעלם‪ .‬זכור זריזות טשסטי‬
‫נוסש וםילםולם‪ .‬הנוןיזכר ל ן אהבת עולם‪ :‬אוהב‪ :‬טוביה למרום עלה‪ .‬והוריד דת כלולה‪:‬‬
‫בהנ השבועות‪ :‬ירד צור בעצמו‪ .‬ונתן עוז לעמו‪ .‬ברעמים היעות‪ :‬כל עצי היער‪ .‬אהזם‬
‫חיל וסער‪ .‬והרים וגבעות‪ :‬לימד לעם קדושים‪ .‬סדר תקוםות וחרשים‪ .‬וחשבון השעות‪:‬‬
‫מכל אום היבבני ולהר סיני קירבם‪ .‬אל אל למושעות‪ :‬נשאם בכנסי גשרים‪ .‬שוכן ברום‬
‫אדרים‪ .‬וסתתת זרועות‪ :‬םוררים בעח שמעם‪ .‬צבי חשארת עם‪ .‬ירנק יריעות‪ :‬עלובים חמו‬
‫ראשם‪ .‬ולהריגה צור הקדישם‪ .‬בסרוע סרעות‪ :‬סריסת הוד שלמה‪ .‬ורקיעות נובה‬
‫אדמה‪ .‬שתיהן נובעות‪ :‬צדיק הר כסה‪ .‬עליה נאוה רשת כגיגית ובידיעות‪ :‬קשבו עם‬
‫בחירים‪ .‬חוקים ומששטים ישרים‪ .‬לאוון השמעוח‪ :‬רם בחסדו שםרם‪ .‬מכף כל צוררמ‪.‬‬
‫ומגזירות רעות‪ :‬שלה אותות ומושחים‪ .‬והנחילם דתות חרותים‪ .‬בחכמה ובדיעות‪ :‬תשארתס‬
‫הגדיל למעלת לתחם לשם ולתהילה‪ .‬בברכת כוס ישועות‪ :‬ישועות רבות הראם מורה‬
‫ונואל‪ .‬ועיטרם והנווט בדת יקוחיאל‪ .‬םוחחיס רנן והודייה לאל• פיארו ושבחו משה ובני‬
‫ישרי‪ :‬בגילה‪ :‬ככר הוריך בדיבורהמישי השמיעם‪ .‬לא תרצח קרוצי תומר להכרית בזעם‪.‬‬
‫לא תנאף טובח חן ומרח טעם• נצח צור ישעך המליכהו כרוכ עם‪ :‬זה צור‪ :‬לא תגגוב‬
‫במסתרים לישב במארב הצירים‪ .‬לא תענה רוע וחמס היות עד שקרימ‪ .‬לא תחמד שסעת‬
‫ריע וחפצים יקרים• מלך ישר׳ ונואלו תפאר לדור מרים‪ :‬נאל‪ :‬וכל העם רואים ]ושוםעים[‬

‫ת( וירד אביר י ע ק ב והו׳ הוסר‬ ‫אסונים מסודר ע״ס א׳׳ב׳ ובסוף ח ת ם שם ה ס ת ב ר יוסף בר יעקב‪.‬‬
‫ע׳׳פ א׳׳ב׳ ו ב ר א ש כ ל א ו ח ואוה ה ק ד י ם ח י ב ה א ה ה מפסוקי ה ר ב ר ו ח ‪ .‬ו ה ת ח י ל ס ן וירד מ ש ה ס ן ה ה ר א ל‬
‫‪575‬‬ ‫מחוור ו י מ ת‬

‫את הקולות‪ .‬אגודים לקבל חסודות וקלות‪ .‬לבטח הושיבם עושה גדולות כן יפרוס‬
‫שלומו על כל מקהילות‪:‬‬

‫'תוספת‪:‬‬

‫תננ‪.‬א( ימות עולמים שגים קדסוגיות‪ .‬צפירה תפאדת בגוייה לתלפיות חומותיה מפיר‬
‫ואבגי כורכודיות‪ .‬קרייה מליאה גולות עליות בתוכה כהגיה כםאז כתיות‬
‫רציס ושבים מסיגות לדוח‪ .‬בידם אוחזים חרבוח פיסיות יום יום לשרת קבלות וחדות‪:‬‬
‫ילושו שחי חלחם אחח אחת לבדת צורת אפייחה כמו כן כלעדה‪ .‬חמץ תאסיגה לפגי‬
‫מועדה‪ .‬קירב והוציאה‪ .‬מכיח יקודה‪ .‬בדפוס שלישיה רועה מעמידה‪ .‬רועה ארבעת‬
‫ואורכה שבעה במורדה‪ .‬רום קרנותיה ארבע בעמידה‪ .‬בכתב מפורש גררש בלימודה‪.‬‬
‫יושבי שבת יודעי פודה‪ :‬מוליך ומביא אנאה ואנאה‪ .‬מהות רעות מלכא לשטנה‪ .‬דרך‬
‫מעלה וסטה ומריר כהנה‪ .‬כבשי עצרת שלמי שושנה‪ .‬יחדיו פניפם וידיו חביאנה‪ .‬בנללם‬
‫מלאים רעים לסאנה‪ .‬רצה ולא רצה אם לא יגיפגה‪ .‬כעבודפ פירות האילן לעדנה‪ .‬יקריבפ‬
‫ראשית לכל קדבנות השנה‪ .‬יביאום להתיר עמיר נורנת שתי הלחם במקדש‪ .‬והעומר‬
‫במדינה‪ :‬יסה נוף משוש לכל המדינות באשםותינו כי גדלו ורבו עוגות נהרס הבית‬
‫ונחרבו מעונות מכפר אשמות ומעביד זדונות רננה נפשי כמקדש מעט לענות דרך‬
‫העיניץ‪ .‬סדר קרבגות‪ .‬כופר ליתןלכל המחנות ירצו בעדפדכרי חצות‪ :‬בעד האשנב בעד‬
‫החלון‪ .‬נשא עיניך משמי וילק‪ .‬שמור עמך בכל מלץ‪ .‬לעסו ולתסידיו יבשר שלום‪ .‬מדבר‬
‫בצדקה ורב שלום‪ .‬השם גבולך א מ ת משפט ושלומ‪ :‬חזה תהזת העם הזה‪ .‬וקינים ונערים‬
‫היושכימ כזה‪ .‬קיים עלימו מאסר חוזה‪ .‬ואמר ביום ההוא הנה אלהיגו זה‪ .‬אגויהו‬
‫וארוסמנהו אכי זה‪ .‬מכשר ואומר‪ .‬הנה זה‪ .‬צח ואדום ונזכה יזת לשנה הבאה כיתשלם‪.‬‬
‫ובזמן הזה‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריב לליל שני‪:‬‬

‫תנד‪ .‬א נ כ י אחח דיבר בקודשו‪ .‬כאד שינה צור קרושו‪ .‬לא יהיה לך נילול לחדשו‪.‬‬
‫דגול השכם והעריב להקדישו‪ :‬המעריב‪ :‬לא תשא תיכרת שם מיוחד‪ .‬וכל‬
‫הארץ רעשה ותפחד‪ .‬וכור עם שמור וימן כאחד‪ .‬חמודה בנווה להנחיל לנוי אחד‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫אז מראשון בחר לו סיגי‪ .‬במרום הרים העלה לו סיגי‪ :‬גאותו ועוזו‪ .‬והודו שם בסיני‪ .‬דמות‬
‫אש אוכלת‪ .‬מראהו בסיני‪ :‬הר חמד אלהים לשבתו סיגי‪ .‬נ( וחלץ ברקיע‪ .‬םתח ננד סיגי‪:‬‬
‫דמן בקרבו‪ .‬ראש הד סיני‪ .‬חביונו בשחק‪ .‬ומליו על הר מיני; טדזרים בלב אחד נתן להם‬
‫בסיני‪ .‬יתגדל הר הורב ויתקדש סיני‪ :‬כה עז ותעצומות הראם בסיני‪ .‬לסבול אש באש‪.‬‬
‫סורשה סיני‪ :‬מאמי־ קול ראשון השסיע בסיני‪ .‬נהלק לשבעה קולות ולשבעיס בסיני‪:‬‬
‫פובכ לארבע פיאות ומתםוצץ בסיני‪ :‬עין בל ניצבים בתהתית סיני‪ :‬פחח זדעדז מפניי‬
‫זה סיני‪ .‬צאת כל מדבר‪ .‬מרחיקים סיני‪ :‬קומתם לאחור בית מטם סיני‪ .‬רשפי אש אוכלת‬
‫סדריתם סיני‪ :‬שושנים שפחותיו זלות בושם כסיני‪ .‬שלישו נתיישב למלאת כל בסיני‪:‬‬

‫א( י ס ו ת עולסיס‬ ‫ה ע ם ונו׳ ) ש ט ו ח י״ט( ו כ ח ש ל ו ם הא׳׳ב חתום־ שם ה מ ח ב ר יוסף ה ק ט ן ב ר שמואל‪.‬‬

‫שנים קדמוניות וכו• ח ח ו ם ש ם ה ס ח ב ר י צ ח ק ברבי ׳!נחק בדבי מ ר ד כ י ברכי מ ר ד כ י בן ש ל מ ה ח י ק‬
‫מוליך‬ ‫א ח ח א ח ה ל כ ד ה ‪ ,‬וכו• ס נ ח ו ח צייד ע״א‪ .‬ר ח ב ה א ר ב ע ה ובו׳ שס צ׳׳ו ע׳׳א‪.‬‬ ‫ואמץ‪.‬‬
‫ו מ ב י א וכר מ נ ח ו ח ם״‪ :,‬ע״א‪ ,‬ועיין ס ו כ ה ל״ז ע׳׳ב‪ .‬בעבורם פירוח האילן וכר ד״ה ט־ו ע״א ע י ש ‪.‬‬
‫יחדיו ם נ י פ ם וכר ס נ ה ו ח ס י ב ע׳׳א ע״ש‪ .‬יקריבום ר א ש י ה וכר עיין הוריות י״נ עיא‪ .‬אז מראשון‬
‫וכו׳ סיוםד ע׳׳ס א׳‪-‬ב״ ובסוף ח ח ו ם ש ם ה ש ח ב ר יוסף‪ .‬ב( וחלון ברקיע פ ח ת וגו׳ עיין פרדר׳׳א פ מ י א ‪.‬‬
‫נ ח ל ק ל ש ב ע ח ק ו ל ו ת וכר מ ד ר ש ח נ ח ו מ א פ׳ שמוה‪ .‬וש׳׳ר פכ״ח‪ .‬ובן ה ו א ב מ ד ר ש ת ח ל י ם מ ז מ ו ר צ ״ כ ‪.‬‬
‫ו ב מ ד ר ש ח נ ח ו מ א פ׳ יהרו׳ ס ו ב ב ל א ר ב ע פיאות‪ ,‬ח נ ח ו מ א פ׳ ש ט ו ח ‪ ,‬ומדש׳׳ר פ ״ ח ‪ .‬מ ר ד י ח ם‬
 ‫מחזור דבורי‬ ‫‪576‬‬

‫תתו בשני‪ .‬קול קורא בסיני‪ .‬תיכן רוח ראשון מעביר מסיני‪ :‬יידע דין ממרומו‪ .‬בכסותו‬
‫סיני‪ .‬וצבא דוק וחלד התנס בסיני‪ :‬סוד ניבור* כח‪ .‬רכבות סיני‪ .‬פצו כני אילים‪.‬‬
‫נכונים פיני‪ :‬קול ומראה היאם בסיני‪ .‬ביד רמה הועיאם וםיבבם כסיני‪ :‬מילה‪ :‬כבד‬
‫טועניך כעול מסברים‪ .‬יחד עמי בך נהירים‪ .‬לא תרעה בדמות* ננברים להודיע אמיתי‬
‫מסבירים‪ :‬זה צור‪ :‬לא הנאף מרה ובאר צרה‪ .‬נפת המפנה שפתי זרה‪ .‬לא תננוב שאת‬
‫נפש קצרה‪ .‬עדות אמר״ גאלהיך לנצרה‪ :‬נאל‪.‬״ לא תענה פיך לדברכובים‪ .‬צאת ממחיצתי‬
‫כילאנצבים‪ .‬לא תחשד קניין לריע מצווים‪ .‬שתופי שלום לקראת איילת אהכימ‪ :‬ופיוס‪ :‬חזק‪:‬‬

‫מעריכים ש ל ר א ש הימנה‪:‬‬
‫תנה‪ .‬אמוני נכונים כתקעס כירח איתנים‪ .‬נואלמ למו בדית ראשונים‪ .‬דינליהס ישיש‬
‫ככוכבי מעונים‪ :‬המעריב‪ :‬הריעו לפני מלככם ונושעתם מאויביכם‪ .‬זכות‬
‫ימציא לכם‪ .‬חנון ישמיעכם‪ .‬אהבתי אתכם‪ :‬אוהב‪ :‬מלך אדיר במרומים בשופמו‬
‫עסיס יזכרם ברחמים כיוס תרועת קרן‪ :‬מלך נ ת ל וניכור‪ : .‬ל יצור לפניו •עב״‪ .‬ביום תרועת‬
‫קרן‪ :‬מלך דובר ומקים‪ .‬לעם בו דביקים‪ .‬ביום תיועת קרן‪ :‬מלך היוצרש‪ .‬וחוקר נסתרס‪.‬‬
‫ביום תרועת קרן‪ :‬מלך זך וקורא דורות‪ .‬חוקר נסתרות‪ .‬ביום תיועת קרן‪ :‬מלך טמאים מרשיע‪.‬‬
‫ידידיו מושיע‪ .‬ביום תרועת קדן‪ :‬מלך כופר מצאתי יאמר‪ .‬לרמתה לתמר‪ .‬ביוש תרועת‬
‫קרן‪ :‬מלך מסיר מנו אף וההן‪ .‬נהללנובנרון‪ .‬ביום תייועת קרן‪ :‬מלךםובלכל‪ .‬עבדוהו הכל‪.‬‬
‫ביום תרועת קרן‪ :‬מלך פוקד ההידיו‪ .‬צדק ימציא לידידיו‪ .‬ביוש תרועת קרן‪ :‬מלך קרוש‬
‫שמו‪ .‬רוממוהו עמו‪ .‬כיום תיועת קרן‪ :‬מלך שומר אהבה‪ .‬לשחורח ונאוה‪ .‬ביוש תרועת‬
‫קרן‪ :‬מלך תקיף דנול מרכבה‪ .‬אשר בנוף םוםתיו הרבה‪ .‬שוררוהו באהבד צמחי רבבה‪.‬‬
‫ננן •חד וק־נימ ונעריש שירה עייבה‪ :‬בנילה‪ :‬מלך טעמי עם לך משמעיש‪ .‬לשניך יהיו‬
‫נשמעים‪ .‬ביום כסא לפניך מח־יעיש‪ .‬נצח ישראל זה עור משמיעים‪; :‬ה צור‪ :‬מלך ששון ישעך‪.‬‬
‫עורר לעם ידעך‪ .‬פלא תעש זרועך‪ .‬עבאות־נו נאול בישעך‪ :‬נאל‪ :‬מלך קרב תוקעי אולמך‪.‬‬
‫רכבות קורא• בשחק‪• .‬עורר׳ שירה לרוממך‪ .‬תפרוש עלינו סוכת שלומך‪ :‬ופרוש‪:‬‬

‫מעריב לליל שני‪.‬‬

‫תנו‪ .‬מ ל ך אמיץ כח רב עלילה‪ .‬בתקע שופר אגווע בהילה‪ .‬נבור לעמו יציין בהמלה‪.‬‬
‫דגליו יצור מפחד לילה‪ :‬המעריב‪ :‬מלך הודו תיא ה לעש נאול־ם‪ .‬ובשוועש‬
‫לפניך רצונש תשלים‪ .‬זכור לנו אל אדיר באילים‪ .‬חשד נעורים ואהבת בלולים‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫מל־ טוב וסלח‪ .‬פדות לעמי ־שלה ביוש הזכרון‪ :‬שלך יושב הכרוביש‪ .‬׳שפט עמים רכים‪.‬‬
‫עוברי ‪ : :‬נ ׳ מרון‪ :‬מלך כובש כעש־ש‪ .‬יראה לנמאשים‪ .‬בקדאינו בנדון‪ :‬מלך לועניש תניע‪.‬‬
‫שאון זירים תכניע‪ .‬במשנה שברון‪ :‬מלך מאזיןתיועה‪ .‬מלט מגזירה רעה‪ .‬חבצלת השרון‪:‬‬
‫פלך גשנב ונעלם‪ .‬שפרו ‪:‬בודו לעולש‪ .‬בטוהר־ ובכשרון‪ :‬מלך שורו יגלה‪ .‬שחוק פינו‬
‫ימלא‪ .‬למצוא ויתרון‪ :‬מלך ע‪-‬יייניו יחבל‪ .‬שיח קורא״ יקבל‪ .‬כמנהה ובדורון‪ :‬מלך פלאיו‬
‫׳נבר‪ .‬לנקום נקם ידבר‪ .‬כשיח וכפתרון‪ :‬מלך צכאיו ינונן‪ .‬עמו בצילו ילונן‪ .‬מקצף וחרון‪:‬‬
‫מלך קבל תלדנה‪ .‬ממך למצוא הגינה‪ .‬בעומד׳ פני ארון‪ :‬מלך רש ונישא‪ .‬חמול נא וחוסה‪.‬‬
‫ראשון ואהרון‪ :‬מלך שמור עמך‪ .‬מקיימי כריה נועמך‪ .‬ולבם ירון‪ :‬מלך הראה גאולה‪.‬‬
‫)נחשחה( ]בשחתה[ לעדת שגולה‪ .‬כיד משה ואהרן‪ :‬מלך יקשיב קוראיו ממעמקים‪ .‬וברית‬
‫שלום לנו יקים‪ .‬שוחרי פלאיו בעוזו דביקים‪ .‬סוצה־ש הודייה ורנן מפיקים‪ :‬מילה‪ :‬מלך‬
‫הודו ארומם נצח בעוז׳‪ .‬קדוש ברחמיו יגן בעדי‪ .‬טלאיך תבחיר לנוםס בעירי‪ .‬נאור צור‬
‫ז‪57‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ישעי וכבודי‪ :‬זה צור‪ :‬סלך בינה הגיגי ועין יכופר‪ .‬רחש עמך לפניך יושסר‪ .‬שוסע בקול‬
‫שופר‪ .‬מהר לנאול מי מנה עפר‪ :‬נאל‪ :‬מלך וועודים בהיכלי לנרוס‪ .‬אמעם באורה שובך‬
‫לדרום‪ .‬לעד כל מנשאיך תהרוס‪ .‬וסוכה שלומך עדנו תפרוס‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריכים ל ס ו כ ו ת ‪:‬‬

‫תנז‪ .‬איומתך סודרת קילוסך במקהילות לולב‪ (:‬ימים נוטלח ולא לילוח‪ .‬ההללוחשמחה‬
‫אזמצת שמונה נבקר חסדן ואמונתן בלילות‪ :‬המעריב‪ :‬נרעף סוכת עגני‬
‫בכור נתקרכה‪ .‬ת ר קרם כמאו נס נתרבה‪ .‬חיבת וקוקיס היוכר‪ :‬ובקרבעו התיצבה‪ .‬מים‬
‫רבים לא יובלו לבבות את האהבה‪ :‬אוהב‪ :‬אתןי( רוממות לאל מערכות‪ .‬אנוהו במעות‬
‫ארבעתם ערוכות‪ .‬בהג הסוכות‪ :‬ביארת מפני סוכה שתים)א( כהילכתן‪ .‬בשלישית אפילו‬
‫משה בחניכתן‪ .‬בחנ הסוכות‪ :‬גש למעלה הוכשרה בעשרים‪ .‬גובהה בל*)ב( עוד לד\ים‪.‬‬
‫ביה‪ :‬דרך הרחב אס הנהיג ביותר)ג( מעשר‪ .‬דמות עורת הפחח מחיר ולא אוסר‪ :‬ביה‪:‬‬
‫הוכשרו לסיכוך טלי תמרה נאה‪ .‬הופסל בו דבר המקבל טומאה‪ :‬ביה‪ :‬וויתור סוכה גדולה‬
‫ארבעה מרווחים‪ .‬ומשך סובה קטנה שבעה טפחים‪ .‬ב־ה‪ :‬זוויותיה מרובעות ולא עגולות‬
‫זריזות נוריד‪ ,‬במנרים ואשכולות‪ .‬ב״ה‪:‬הוק סעודות אם מיעט אם ריבה‪ .‬חכמים פירשו אין‬
‫לדבר קצבה‪ .‬ביה‪ :‬טעונה ברכה בתחילת עשייתה‪ .‬מכוסה אחרת כשעת כניסתה‪ .‬ביה‪:‬‬
‫יחיד העושה סוכה לעצמו‪ .‬יוצא מידי הובתי באומרן בנואמו‪ .‬ביה‪ :‬כזגסן וסודרן על הכיס‬
‫בברכתו‪ .‬כדי להוציא כניו וצני ביתו‪ .‬ב״ה‪ :‬לינת ביתו עושה דירת עראי‪ .‬לישב בסוכה כהות‬
‫מוריי‪ .‬ביה‪ :‬מבריך בראשון זמן ומעריך‪ .‬מכאן ואילך אינו צריך‪ :‬ביה‪ :‬נצה לברך לישב‬
‫בסוכה כל שבעה‪ .‬נבונים קבעוה לדורות הלכה קבועה‪ .‬ב־ה‪ :‬סוכה המקורה בלי‬
‫מעזבותיים‪ .‬סותר או מטל אהת מכינתיים‪ .‬ב־ה‪ :‬עשייתה מוקדמת)ד( מעכבת לכיסוי‪ .‬עבור‬
‫תעשה ולא מן העשוי‪ .‬ביה‪ :‬פירם עליה סדין מפני החמה להוטה‪ .‬פסולה לצאת בחנ הבא‬
‫בזמן אסיפה‪ .‬ביה‪ :‬צמודה סכך פסול ואייר אסורה‪ .‬צילחה מרובה מחמתה כשירה‪ .‬ביה‪:‬‬
‫קביעות סוכה לא בנה בחצירו‪ .‬קרב ויוצא כסוכח הכירו‪ .‬ביה‪ :‬ריווי עדנים מתפנקים‬
‫במג‪ .‬רינה וחודה המון חוגג‪ .‬ביה‪ :‬שבעה מקודשימ ושמיני להשלב‪ .‬שמחים וטובי לב‪.‬‬
‫ב״ה‪ :‬תמלא בסוכת עור לויתן לסוככינו‪ .‬ויעוד הוד אכילתו תזכיגו‪ .‬בגחיב יושר הדר־כגו‪.‬‬
‫אלהים יחננו ויבדכנו‪ :‬בגילה‪ :‬אגאבאזחע חיליך דגול הדנ־למ‪ .‬וזיזד חיבת טיומים יושר‬
‫ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬ ‫בגליון‬

‫)*{ כרמן‪) .‬ב( סוכה כה*א גנוהה מכי פסילה‪) .‬נ( אפיי נשחי דפנוה ‪ eft‬יש יוזנ י׳‬
‫פלון אס יש עליי צולת חפתיז היתל‪) .‬ד( אס לא עשאה לצצ‪.‬‬

‫נ ( ימיט נ ו נ ו ל ת ובו׳ ס ו ב ה מ ״ נ ע ״ א ‪.‬‬ ‫ס ל ש ו ! ס י ב י ו י ב א ו ח ׳דורין‪ ,‬ז ל ו ח בושש מ ל ש ו ן יולו בשיזיו‪.‬‬

‫ס ו כ ו ת ע נ נ י כ ב ו ר ובו׳ ה ו א כ ר ״ א שש ״ א ע״ב‪ .‬ו־ישי נ י ר ס ת‬ ‫ה ה ל ל ו ה ש מ ח ה וכוי שש מ ״ ב ע ״ ב ‪.‬‬
‫התו״כ הוא כר״ע ד״ש ב ה נ ה ל ה סהר׳״ב‪ ,‬א ך כחידוש׳ ה ב א ת י ר א י ה ברירה דגירםהני היא הנכונה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫כ ׳ ע ל ב ס ו כ ו ת ה ו ש ב ת י א ת ב נ י ישר*• ; ו י ק ר א ‪ :‬״ ג ( מ ת י נ ש אונק־יוס א ר י ב מ ט ל ת עננין א ו ת י ב י ח‬
‫י ת כ נ י י ש ר א ל ואשריו! ב מ נ י ל ה ג׳ ע ״ א ה ר ג ו ס ש ל ת י ר ה אונקייום ה נ ר א מ ר ו ט פ י ר ״ א ו כ י ‪ .‬ד( « ה ן‬
‫על• ח מ ר ה נ א ה םוי‪.‬ה י״ב ע ״ א ‪ .‬ה ו פ ס ל כ ו ד ב ר ובו׳‬ ‫ר ו מ ס ו ת וכוי מ ש ו ד ר ע ״ ם א ״ ב ב פ ו ל ‪.‬‬
‫ש ם י״א ע״א‪ .‬ס ו כ ה ג ד ו ל ה וגוי ש ם נ ׳ ‪ .‬״ ׳ ‪ -‬א ‪ .‬ו ש ם ט׳יז ע׳׳ב ה א ק מ ׳ ׳ ל ש י ע ו ר ס ש ך ס ו כ ה ק ט נ ה ש ב ע ה ‪.‬‬
‫ז ו ו י ו ת י ה מ ר ו ב ע ו ת ז כ ר ע ״ ן מ נ ״ א ‪ 0‬״ ת ל ״ ד ס ״ ק אי‪ .‬ח ו ק ש ע י ד י ת יבי׳ ס י ב ה כ״ז ע ״ א ‪ .‬ב ת ה י ל ת‬
‫‪,‬‬
‫ע ש י ה ה וכו׳ ח ו א כדאית •( ב י ר ו ש ל מ י ‪E‬״‪ C‬ר י ר ב ו ת ה ״ ג ‪ ,‬ו פ ״ א ד ם ו ‪ :‬ה ה ״ ב ה ע ו ש ה ס ו י ה וכו׳ ע׳׳ש‪.‬‬
‫מ כ י ס ה א ח ר ת וכוי ה ו א ל ש ו ; ס ר ר עיי; ע ר ו ך ע ר ך טכשטשים‪ ,‬ו ע ר ך ט כ ס ושודר] ע ל ה כ ו ם וכו׳ ס ו כ ה‬
‫ס ו כ ה ה ם ק ו ר ה וכו• שש ט ״ ו ע‪-‬׳א‪ .‬ע כ ו ר ת ע ש ‪ -‬ל וכו׳ ש ס ‪.‬‬ ‫מ״ו ע״א‪ .‬מ ב ר ך ב ר א ש ו ן ז מ ן ובו׳ שש‬
‫ט י ר ם ע ל י ה סדין וכוי ש ס י׳ ע ״ א צ ס ו ד ה ם כ ך שכול ו נ ו ׳ שש י ׳ ז ע ״ א ו ע ״ כ ‪ • .‬מ ת ‪ 6‬נ ק י ם בדנו‪ .‬ה י א‬
‫לשזן ח מ ד ה ותאור‪ ,‬כ ד מ ת ד נ ט ע ל ת א י ת ל ב ז ) ת ח ל י ש כ ״ א ( ר נ נ ת נ פ ש י ת ‪ .‬ח י כ ת ט ד ו ט י ם לשון ק ד י מ ה ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪578‬‬

‫בנטחונינו‪ .‬למענך מלט נררםימ סומך עשוקינו‪ .‬סי זרות סלול בעומק‪ .‬כאז שרו נאולינו‪:‬‬
‫זה צור‪ :‬קדוש רם שעה חחינד‪ ,‬רחומך‪ .‬ינל יעקב ישמח ישראל לעומך‪ .‬צמח ערק הצמח‬
‫לחייח נעימיך‪ .‬חפזוןחזון חתיך‪ .‬קיים ונאלינו בחנחומיך‪ :‬גאל‪ :‬קומם קרן קוים להקמ‬
‫אולמך‪ .‬הקם טבועי נשי על‪ .‬לחוטבי שמך‪ .‬ינרל נא כחך לעם מרוממיך‪ .‬חוקיםו ותקסימו‬
‫וסרום עלינו םוכח שלומך‪ :‬וסדום‪:‬‬

‫מעריב לליל שני‪.‬‬

‫תנח‪ .‬א ל אלהים ה׳ כמקראו‪ .‬בנה הדומו וקירח כמאו‪ .‬נבולות הציב עולם ומלואו‪.‬‬
‫עשה ירח למועדימ ושמש ידע מבואו‪ :‬המעריב‪ :‬דילנ עד עשרים לסעולחו‪.‬‬
‫הקימ נבר וניצב בעדתו‪ .‬וכאב את בן תירנלם בצדקתו‪ .‬ומלאך סניו הושיעם באחבחו‪:‬‬
‫אוהב‪0 :‬אנעים שיחי ואערב‪ .‬להורות לה׳ בעם רב‪ .‬המלמד ידי לקרב‪ :‬כתוך קהל המוניי‪.‬‬
‫אזכיר חסדי ה׳‪ .‬הנה יום בא לה ‪ :‬גומר ומנת וכני חונרמה‪ .‬ויחד משםחוח האדמה‪.‬‬
‫לירושלם למלחמה‪ :‬דודנים וכותים‪ .‬יושבי איים וחתים‪ .‬ונלכדה העיר ונשםו )הכתים(‬
‫]הבתים[‪ :‬העיר בידם נמסרת‪ .‬וחצי העם לנעורת‪ .‬ויתר העם מן העיר לא יכרח‪ :‬והי איש‬
‫מלחמה‪ .‬כאיש אחזו תנומה‪ .‬ללכוד שתאים בערמה‪ :‬זעם ישםוך עליםו‪ .‬ובהרונו יבהלמו‪.‬‬
‫אז ידבר אלימו‪ :‬חסום פיהם מלענות‪ .‬שמעך שמענו בכל המדינות לבן באנו סח לחנוח‪:‬‬
‫טוב ישיב בנועם‪ .‬אם זה הוא הטעם‪ .‬למה נלד‪ .‬חצי העם‪ :‬ישימו יד לפיהם‪ .‬יעצרו שרים‬
‫מיליהס‪ .‬ונלחם ה׳ בגרםההם‪ :‬כיום קרב כהלזזסו‪ .‬יוציא כל זעמו‪ .‬וכקש יאכלמו‪ :‬לאבד‬
‫את כל הנוים‪ .‬הצובאים על ירושלם‪ .‬מחהת כל השמים‪ :‬מלכי ארץ יחייעצו‪ .‬וזה לזה‬
‫יעיצו‪ .‬ומאמר אחד יפצו‪ :‬ננד ח׳ ומשיחו‪ .‬בדברים להדיחו‪ .‬ישמיענו מח שיחו‪ :‬סוכה‬
‫תהיה לצל‪ .‬בה מלהחעצל‪ .‬כל העושה אוחח ינצל‪ :‬ענף עץ עבות עלי שמן וערבות‬
‫יםוככו בבל מושבוח‪ :‬פועל תמים וצדקה‪ .‬מוציא המה מנרתיקה‪ .‬ראש רשעים‬
‫לדולקה‪ :‬צאו קמו סן חמקו‪ .‬ולבכם אמצו וחזקו‪ .‬ומוסרותיכם תנתקו‪ :‬קורא אליהם כמראש‪.‬‬
‫מתנשא לכל לראש‪ .‬נושו הנה ואדרוש‪ :‬ראשי נביאים הקדומים‪ .‬אס קיימו בניי דת ימין‪.‬‬
‫לא נטו שמאל וימין‪ :‬שלימים ימצאו‪ .‬בכל יתקראו‪ .‬ורשעים חדלו ויצמאו‪ :‬תמים סעלך‬
‫ומאמרך‪ .‬ומי יהרהר אחריך‪ .‬חתן אמת לבחיריך‪ .‬אשר נשבעת בהדריך‪ :‬טילה‪ :‬זכור נא‬
‫מעבר והאמיר נודלך‪ .‬חננתו סמדר והקריבו למולך‪ .‬טוהר קרבנו שעית מובולך‪ .‬ויוושעו‬
‫בצדקס עם מייהלך‪ :‬זה צור‪ :‬כלה מסטין מעם מרוממך‪ .‬ל מ ק נחחם בכםא מרומך‪ .‬מלט‬
‫עמ משועיך‪ .‬מעםחרמך‪ .‬נואליגו ה׳ מעולם שמך‪ :‬נאל‪ :‬נחלחךסמוך ענייך סודה ונואל‪.‬‬
‫צדק קרונך רחמס שעה והואל‪ .‬תברך ידידיך צדקתך כהררי אל‪ .‬חדש קומם בית אריאל‪.‬‬
‫ופרוש שלומך על בל ישראל‪:‬‬

‫תוםסוח‪:‬‬
‫תנט‪(' .‬אזכרה ננינחי לילות וימים‪ .‬בניין מפואר מחמד עולמים‪ .‬נבעת הלבנון מעביר‬
‫כחמים‪ .‬דביר קודש כקרני ראימים‪ .‬זהב שנור והדברים םחומים‪ :‬חשים‬
‫ובאים‪ .‬מיקירי ירושלס‪ .‬טוענים אבוקות • בשתי ידים‪ .‬ירקדו כעגל על אפסיים‪ .‬כורעים‬
‫וקודים על אפיס‪ .‬לעמוד על אצבעות רגלים‪ .‬מבלאי מכנסי בהניט ומהמיינים‪ .‬נרות יאירו‬

‫ו ה ו א פ ע ל נ נ ז ר מ ה י ב ה ט ר ם ‪ ,‬ו ט ע מ ו שיזכור א ה ב ה ק ד מ ו נ י ם ‪ .‬ד י ל נ ע ד ע ש ר י ם וכי׳ ה כ ו ו נ ה ל א ב י ה ם‬

‫ש ה י ה ע ש ר י ם ר ו ר ו ה בינו ובין א ד ם הראשוץ כ מ ב ו א ר כ ש ר ק ח מ ש י ד א ב ו ת ‪ .‬ו( א נ ע י ם שיחי וכי׳ מ י ו ס ר‬
‫עיים א ״ כ ו נ מ ש ך ע ל מ ה ש נ א מ ר ב ז כ ר י ה י״ד ה נ ה יום ב א וגו׳‪ .‬ו א ם ‪ 6‬ת י א ח כ ל ה מ י ס וגר׳ ו י ת ר‬
‫ה ע ם ל א י כ ר ת ועיין בפירש׳׳• ל א י נ ל ו כ ו ל ם ו ל מ ה י נ י ח ם ל ה ג ל ו ת ח צ י ם ו ל ש ס ו ת ה ב ת י ם כ ד י ש ל א‬
‫יהא ל ה ם פ ה ה ו ן ס ח ל א מ ר ל א ל מ ל ח מ ה באנו כי א ם ל ה ש ח ח ו ת באנו׳ ו ה ש א ר מ י ו ס ר ע״פ ה ב ה ו ב‬
‫ז( א ז כ ר ה נ נ י נ ח י ו ט ׳‬ ‫ל מ ת ר נ ש ז ) ה ה ל י ס בי( י ת י צ ב ו מ ל כ י א ר ץ וגוי נ נ ת ק ה וגו׳ וע״ז ג׳ ע ״ ב ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪579‬‬ ‫מחזור וישרי‬
‫‪1‬‬
‫בחצרות יחשלם‪ :‬ספלים סלאימ‪ .‬על כל מנורה ומורה‪ .‬עשרים ומאה ? ונין מחזיקים‬
‫במשורה‪ .‬סירהי בהונה מעלים אוחם בעורה‪ .‬עינתם המשים אמה כרנל ישרה‪ .‬קולטח‬
‫אשד‪ .‬חמין לאורן ובוררת ראשי אבות מרקדים בשירה המרה‪ .‬שוכנים לכד לבד על כל‬
‫הבורה וחבורה‪ :‬תמימים אומרים אשרי ילדותנו‪ .‬חחת אשר לא ביישח זקנוחינו‪ .‬שנים‬
‫)משיכים( ]משיבים[ ינענו והונה לנו‪ .‬ראשיתנו בטובה ואחריתנו קול כולם כאחד ירננו‪.‬‬
‫עריק הוא שלא עשה במעשינו‪ .‬םיללולאלהים מ׳ שחטא‪. .‬ימחול לנו‪ :‬עליון מנבוהיביט‪.‬‬
‫אל עמו ואל שרידיו‪ .‬סופר ומונה ננידיו‪ .‬נבונים אשר יהיו אגודיו‪ .‬מנלה סודו אל עבדיו‪.‬‬
‫למולו אם יהיו כמורדיו‪ .‬כונס שכינתו למעלה בויעודיו‪ .‬ישיב ויאמר היש מססר לנדודיו‪:‬‬
‫טהורים מותחים דלתות נעולות‪ .‬חצוצרות תוקעים‪ .‬על חמש עשרה מעלוח‪^ .‬זברונם לטני‬
‫המלך לעלות וכקרוא הנכר מריעים בשילוש קולות הופכים פניהם ושופכים תסילוח‪.‬‬
‫דרבי אבותם הולכי עקלקלות‪ .‬גאו כי שחו והתעוללו עלילות‪ .‬בך לבד נזכיר יושב תהילות‪.‬‬
‫וליה עינינו מייחלות‪ :‬ישאבון וישובו אל נעח קידש‪ .‬צלוחית והב מחוקת שלשת לונים‬
‫בקודש‪ .‬חלולין שיחים מתחת מובח הקודש‪ .‬קול אשמיע באדמת קודש‪ .‬ביחאלהיםבםך‬
‫בקודש‪ .‬לועדה שטה וקוראים בהדרתקודש‪ .‬בירושלםבהר הקודש‪ :‬ישר׳ פני אל‪ .‬אלפי‬
‫רבבה‪ .‬יביעו ראםרו שירה עריבה‪ .‬צפה וברך א׳־ץ השובה‪ .‬חשוך בקרבה ותקרא חפצי‬
‫בה‪ .‬קרית דוד עיר לא נעזבה‪ .‬תרוב תיחרב המליאה ותמלא החריבה‪ .‬וכור לדוד והעורר‪.‬‬
‫קדוש ישרי לאש ולהבה‪ :‬אומר הנה מעשיי לאל‪ .‬רצה ותחיש לציון נואל‪ .‬נחה עמך‬
‫ותשמיי־ מנאל‪ .‬והכן משפט מזבח אריאל‪ .‬והקם עליו השר מיכאל‪ .‬משרחו יעירנכריאל‪.‬‬
‫יברך כשלום אח עמך ישראל‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריב ל ש ב ת ש ל חול המועד‪.‬־‬

‫ת ס ‪ .‬יושבי קצות יראו מאותותיך המעו״נין‪ .‬ע״נתה בעיתיך שבתות ומועדים וזמנים‪.‬‬
‫ח־בבתש וחיכרתש להשוותם במוקצים ומוכנים‪ .‬קידשתם וזימנתש מוצאי בקר‬
‫ערב תרנין‪ :‬המעריב‪ :‬הורית לעוליך טענלותיך נגד מענלם‪ .‬קדושת שמש נתתש בלימוטון‬
‫לעולם‪ .‬טוב לקח הנחלתם להתמיד נורלמ‪ .‬נעימות בימינך נצה באהבת עולש‪ :‬אוהב‪:‬‬
‫ח( אקרא לאלהים עליון חזקי אשר יעצני מנתחלקי‪ .‬וללחוש לחמו בלחש חוקי‪ :‬חוק־ באות‬
‫ומועד השווה‪ .‬במוספיש ותמיד־ן אותש להצשווה‪ .‬ולענ‪ :‬ביומו שחורה ונאוה‪ :‬נאוה נילה‬
‫עינייני עמותים‪ .‬לקרשש בסוד א־ליש השתים‪ .‬ערוך שלחניש כדרך השובתים‪ :‬השובתים‬
‫דרכם להשיב משבת רגל‪ .‬דישונם בו לתקן תבלין ולהרנל‪ .‬וכן יפה עשה ברגל‪ :‬ברגל‬
‫הורו שלא למנוע בשמחה‪ .‬שחט חיה ועוף יכסה בעפר תיהודה‪ .‬וממלין עלי לקצב עליו‬
‫משוש שמחה‪ :‬שמחד‪ ,‬ושירד‪ ,‬תקנו לומר‪ .‬וםקדשין שבת ו־וש טוב במזג המר‪ .‬וכן על כל‬
‫משמר ומשמר‪ :‬ומשמר זירזו לאשור בכל מלאכה‪ .‬ותבלין נידוכים כדרכו במדוכה‪ .‬ובורר‬
‫קטנית כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בתכא‪ :‬בתכא חנווני וששש שופר נלושקאות ורימונים‪.‬‬
‫ובלבד שלא יזכור סכוש מידה ומקח בהיניונים‪ .‬ויכול ליתן ביצים ואגוזים במניינם‪:‬‬
‫במנ״נש שפו עשרת והתירו‪ .‬וששה רבדים הקלו ושלשה החמירו‪ :‬החמירו ׳שריש מלנדלה‬
‫ביום טוב לכתחילה‪ .‬מלהבהבה באור ומלתותכה לשנים נמו לה‪ :‬כ׳ אם ממעבה ביד‬
‫ושורה בשמן וחותכה לשני נרות ולהעלה‪ :‬ולהעלה כתחילה כשעוד׳ ושמונה ונם תקנו‪.‬‬

‫מ ס ו ד ר ע׳ים א׳׳ב‪ .‬מב־יאי מבנשי כ ה נ י ם וכוי סוכה נ״א עיא‪ .‬ספלים מלאים וכו׳ שש‪ .‬צינתם חמשיש א מ ה‬
‫‪,‬‬
‫וכו שש ע*ב‪ .‬ק ו ל ט ה א ש ה חמין וכו׳ ש ס נ׳׳ב ע׳׳ב‪ .‬אשרי ׳לרוהינו שש‪ .‬ת ח ת אשר וכו׳ כאן ס ת ת י ל‬
‫ס ד ר השר׳׳ק‪ ,‬ושש ח מ ח ב ר י צ ח ק חזק‪ .‬הופכים פ נ י ה ס וכו• שש נ׳׳ב ע״ב‪ .‬צ ל ו ה י ה ז ה כ וכו׳ ש ם מ ״ ח‬
‫ע־א‪ .‬יושבי ק צ ו ת וכו׳ ח ת ו ם שש ה ס ת כ ר י צ ה ק הקטן• ח( א ק ר א לאלהיש זכו• כ ל חרוז מ ה פ י ו ט‬
‫מ ת ח י ל ב ח י ב ה ה ד ו מ ה שלפניה‪ ,‬ו א ה ר י ה ה ו א מסודר ע׳־ס א״ב‪ .‬ובורר קשניות וכוי ביצה י״ד ע״ב‪.‬‬
‫חנוני ופטם וכוי ע י ש כ״ט ע״ב‪ .‬מ ל ג ד ל ה בצ׳־ל‪ .‬שש ל״ב ע״ב‪ .‬ולשחוש מ ד ב ר י ו ת וכוי כצ״ל שש ם ׳ ע ־ א ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪580‬‬

‫ולהשקות ולשחוט מדבריוח נזרו ונימנו‪ .‬הנייחות ודאי משקין ושוחטין תינו ומינו‪ :‬ומינו‬
‫להשקותם משום סירכא‪ .‬ולהדליק נר שכת וחשיכה‪ .‬ולהניח עירובי תבשילין ושיחוף חצירות‬
‫בערב השמח לכל השנה כולה כרת וכהלכה‪ :‬כהלכה מהרו עשוהו ולזהרו‪ .‬ואם לאעשאוחוזר‬
‫ממשהו כרצונו ומכחרו‪ .‬וכזה יסר‪,‬שימורו‪ :‬שיסורו ניאסנ וםידרן שלא ירקכ ושלא יאבד‪.‬‬
‫שלא לצורך המועד לא יעשה נבר אשילו נאבד‪ .‬אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נשש‬
‫בלבד‪ :‬בלבד סמכו אם נאכל ונאבד קורם )שינשל( ]שיבשל[‪ ,‬בתהילה עליו לא יכשל‪.‬‬
‫ואס החחיל בעיסתו הרי זה נומר ומבשל‪ :‬ומבשל בתבשיל אהד כל צרכו‪ .‬וכל שניאותיו‬
‫בו ביום טוכ כערכו‪ .‬ויינוח ושמנים וסלחוח משלחין איש כדרכו‪ :‬כדרכו פת עבד‪ ,‬ושח‬
‫)מדוכה( ]מרובה[ ביזם טוב‪ .‬ואין םזמניןלנוי ביום טוב‪ .‬נדרה שמא ירכה בשבילו קורטוב‪:‬‬
‫קורטוב )ציון( ]צוו[ למדוד כדרך שעושין בחול‪ .‬והתירו לדם העין מנוי לכחול‪ .‬ואין‬
‫צריך לומר בחול שיבול לשחול‪ :‬לשחול קמח במרה חחירו‪ .‬כדי שחינטל חלה ככרירו‪.‬‬
‫והמשכילים כזוהר הרקיע;והירו‪ :‬יזהירו רנוני מצות שכח וסועד עדי עד‪ .‬ללמדם לשמרם‬
‫לעשותם לעד‪ .‬ולדרוש הלכות ההנ כחנ בוועד‪ :‬בוועד שבעה רועים ונסיכים שמונה‪.‬‬
‫חרום קרן עפרות מי מנה‪ .‬דכאו נוי מנוי הוציא ברננה‪ .‬כן יכנם משבעים איומתו יחידתו‬
‫כנילה ברינה‪ :‬בנילה‪ :‬יודו לה׳ חסדו בנילה יספרו מראותיו וגיסיו‪ .‬מכף רשעים נאלם‬
‫וסיד שוסיו‪ .‬רעו כולם ופצו ברכו ה׳ כל מעשיו‪ .‬ינל יעקב ישמח ישר׳ בעושיו‪ :‬זהצור‪:‬‬
‫יום וליל אהגה צדק פועלי‪ .‬נאוח עשה וריבצני בטובו אל הילי‪ .‬לאין אונים עוצמה לקהלי‪.‬‬
‫יחיינו כסיוםים ואבואה אל אל‪ .‬שמחח נילי‪ :‬נאל‪ :‬כחסדך תקום ותחנה רעייתך כהררי‬
‫אל‪ .‬הפלא חסדיך לחוסיך ודיעיך אל‪ .‬ראה מנוחתי חשובכם מושיע ונואל‪ .‬קדושיך תשקם‬
‫מעדניך צדקחך כהררי אל‪ .‬ופרוס עליהם שלומך כנאמר שלום על ישראל‪ :‬ופרוס‪:‬‬
‫תוספת‪:‬‬
‫ת ס א ‪ .‬ימימ מקדם אזכרה ואספרה‪ .‬צבי קדש עטרת תפארה‪ .‬חומותיה ספיר ואבן יקרה‬
‫קריח מלך עיר לא נעדרה‪ .‬בקרבה צדק ושכינה שורה‪ .‬ראשי אבוח‪ .‬כהני‬
‫משמרה בקר וערב בקדושה וטהרה‪ .‬יום יום יכילו‪ .‬שיי למורא‪ :‬יקריבו ויביאו מתרומת‬
‫הלשכה‪ .‬עורכי עיבור ועצי המערכה‪ .‬הלבנה ושחלת וצפורן ארובה‪ .‬קנה וקדה ולבונה‬
‫ובה‪ .‬בשחר מביא מגהה רבוכה‪ .‬נותן ומקדיש וקוצה כהלכה‪ .‬בערב מחציתה שגית לעורכה‪.‬‬
‫הסיר לרצון‪ .‬ללו המלוכה‪ :‬כיח אכטינס על מעש הקטורת‪ .‬ביר ביח גרמו לחס פגים‬
‫למסורת‪ .‬ילושו בחםצס בכלי שרת‪ .‬יעשו שלשה רסיסים כמין כוורח‪ .‬צורח האחד במידתה‬
‫מצויירח‪ .‬חלל שגייר‪ ,‬רהכה והשלישי מיותרת‪ .‬קומוח החלה כמין ספינה דוקרת‪ .‬העמידה‬
‫בטוסח השלחן למסגרת‪ .‬חמשחן למעלה הימנה סודרת כעידן צגיפי זהב לסשמרח‪ .‬ראשי‬
‫מםוצלין ועליחם קני והב לחסארח‪ .‬בין אחח לאחת רוח עוברת‪ :‬רוחב השלחן לאורך לחם‬
‫בין הסדרים בזיכי לבונה נחונים‪ .‬יש אומרים עליהם נשענים‪ .‬בכתב מפורש פירשוהו‬
‫נבונים‪ .‬נכתב ומוכיהים עיניינים‪ .‬יקדמו לפניהם ארבעה כהניס‪ .‬מקצתן להעביר את הלחם‬
‫ואח הבזיכים ישנים‪ .‬נכגסים אתרימו ארבעה ממוגים‪ .‬ריעיהם שנים את הלחם מכוונין‪.‬‬
‫בצפון עומדים ולדרום םונין‪ :‬יכוונו איש איש למתח ארוחו‪ .‬שם יעמדו זה לוה לנוכחו‪.‬‬

‫ושיתוף הצירות בעיים וכר עיין לעיל טי־ ר פ ״ נ ‪ .‬בין •ו״ט‬ ‫משוס םירכא שם משום ס ר כ א ד מ ש כ א ‪.‬‬
‫ל ש ב ת וכר שם ל*ו ע״ב‪ .‬ק ו י ם שיבשל כצ׳יל שם ט״ו ע״ב‪ .‬ואם ה ח ח י ל בעיסתו ובו׳ שם י״ו ע״ב‪.‬‬
‫ו פ ת מ ר ו ב ה כצ׳יל שם כ״ב ע״כ‪ .‬ואין מזמנין וכוי ש‪ 0‬כ״א ע׳׳ב‪ .‬והתירו ל ר ם העין וכו׳ שם ב ״ ב‬
‫ע״א‪ .‬לשחול ק מ ת וכוי עיין ביצה ב י ט ע״א‪ .‬ביה אבטינס וכו׳ ביר כ י ח גרמו וכו׳ יומא ל״ח עיא‪.‬‬
‫ילושו כ ה ס צ ס בכלי ש ר ת עיין מ נ ח ו ת צ׳יה ע״ב‪ ,‬ו ב ר מ ב ״ ם ה ׳ המירי) וסוספין פייה ה״ז‪ .‬ועיין כתזי׳׳מ‬
‫כמין פ פ ‪ -‬נ ה ד ו ק ־ ת‬ ‫פ ר ק ״׳•א ד מ נ ח ו ה מ ש נ ה בי‪ .‬יעשו ש ל ש ה דפוסים וכו׳ מ נ ח ו ה צ־ד ע׳׳א‪ ,‬וע׳יב‪.‬‬
‫וכו• היא ג י ר ס ת כ״י מינכען ולפנינו איחא ס פ י נ ה ר ו ק ד ת מ נ ח ו ח צייד ע״ב וחוא כר׳ יוחנן׳ ה ע ט י ד ה‬
‫ב ט ו פ ה וכו׳ עיין שם צייו ע״א‪ -‬ע״כ‪ .‬א ר ב ע ה כ ה ג י ס ו ב ר שם ציים ע׳׳ב ולעורי ר נ ל י ם ובר שם ב״ט‬
 ‫‪581‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מושך הלדינטיםחו והלה מגיהו‪ .‬ולעולי רנלים מראים אשי ריזע‪ .‬אשרי העם שנכד‪ .‬גאה‬
‫ניהוחו‪ .‬לחם הם )כיום( ]כיום[ הלקהו; קמת הבזיכים והחלות םתהלקוח לכהניס‪ .‬למשמר‬
‫היוצא )המת( ]המש[ נוהגים‪ .‬ולגבגס שבע מהם חוגגים‪ .‬בשבר ועטת דלתות שתים מהן‬
‫נהנים‪ .‬נבונים תיקנו בן מלפנים‪) .‬ובמלים( ]וברנלים[ )שבים( ]שתים[ באימות עיגיינים‪:‬‬
‫חיכה גדולה עד שמי ארובה‪ .‬זה כמה בלי םבת קשינו עורף באשמה רבה‪ .‬ולא שמענו‬
‫לקול גיבא‪ .‬אכן קריית מועדיגו הרבה‪ .‬מה גרכר ולנו הדיבת‪ .‬צדיק אתה על כל הבא;‬
‫ברחמים שוב ושכך זעמך‪ .‬תטה אוזן עורר המיםיך‪ .‬ונזבה צדק בית אולמך‪ .‬ת ה גשכרה‬
‫יחשוב לעומך‪ .‬השב כקדם ריבבותעמך‪ .‬אל מבון שבת נעימיך‪ .‬ויחיכנחר שלומך‪ :‬ופרוס;‬

‫מעריב לליל שני‪.‬‬

‫ת ס ב ‪ .‬אלהים דבר בקול ערב‪ .‬בקדשו להבלו שסיני הרב‪ .‬גם בערחו נצכ בקרב‪.‬‬
‫לפועלו ולעבודתו עדי ערב‪ :‬המעריב‪ :‬רבת לאלף ציוה‪ .‬הלוך כיושר‬
‫גח־בה‪ .‬וביופ טוב היוה כטובה‪ .‬ודגלו עלי אחכח‪ :‬אוחב‪ :‬אחן צדק לפועלי‪ .‬אשר הפליא‬
‫חסדו לי‪ .‬ח׳ צורי ומאלי‪ :‬בבאי לזכרון‪ .‬בעשור ‪:‬בגי טתן‪ .‬כזאת ישבית ‪ : p n‬גדרה פן‬
‫תצא‪ .‬למד מקצה לקצה‪ .‬כזאת אלי יתרצה‪ :‬דעי לך היסה‪ .‬סועד זמן אסיפת על כל‬
‫כבוד הופה‪ :‬העלזי ושמחי‪ .‬ובפוכוח תשבי ותגוהי‪ .‬להציל רגלך מדחי‪ :‬ולא תהיה לך‬
‫לפוקה‪ .‬בוקה ומבולקה‪ .‬ולך תהיה צדקה‪ :‬זה אלי ואנוהו‪ .‬אלהי אבי וארזמפגהו‪ .‬הכל‬
‫פעל למענחו‪ :‬חפץ למען צדקו‪ .‬אח עמו להצדיקו‪ .‬ויסקלהו ויעזקו‪ :‬טובה כיוס טוב‪ .‬ה׳‬
‫הטוב‪ .‬טוב שם משמן טוב‪ :‬יביע אומר‪ .‬איה סוסר איה שוטר‪ .‬ובל היום עלי ממר‪ :‬כי‬
‫הוא אלהינו‪ .‬יוצרימ ועושינו‪ .‬נפלאותיך ומחש&תיך אילינו‪ :‬למען שטו יכבד‪ .‬לקדוש‬
‫ישרי מכובד‪ .‬האומרים בד בבד‪ :‬ממועד הראשון‪ .‬ננרע מסמ ששון‪ .‬כי קרהו אסק‪ :‬מינה‬
‫ורינה‪ .‬באבוד רשעים אינינה‪ .‬באהלי קדם מעונה‪ :‬שובע סן יעצור‪ .‬ובצורת יבצור‪ .‬כעשבי‬
‫על מצור‪ :‬עצרת בבואה‪ .‬שם אחד במקראה‪ .‬בהמון לא תבואה‪ :‬פקודת כל בשר‪ .‬ככסא‬
‫וכיסוד להתכפר‪ .‬הס כל בשר‪ :‬צהלה ורינה‪ .‬שלישיה שנייה וראשונה‪ .‬באסיף תקופות‬
‫השנה‪ :‬קול רינה וצהלה‪ .‬תודה זמרה וגילה‪ .‬שעריו כחודה תצירותיו בתהילה‪ :‬רק למעט‬
‫נינוניס‪ .‬ער •מלא פינו שחוק ומנים‪ .‬ומהה ה׳ דמעה מבל פנים‪ :‬שם יעלו כרינה‪ .‬שוכני‬
‫בחררי מעונח‪ .‬חכנס מעיר ומדינח‪ .‬קריח דוד חנה‪ :‬בנילה‪ :‬זה היום עשה חי‪ .‬חדשו‬
‫וקידשו להתעננ על הי‪ :‬זה צור‪ :‬כי לא יטוש ה׳ אח עמו‪ .‬ל מ ק שמו הנקרא עלימו‪.‬‬
‫מסרום יוסיף לקנות שאר עמו‪ .‬נואלימ ה׳ צבאות מעולם שמו‪ :‬נאל‪ :‬נהץסוד עת פלאות‪.‬‬
‫צדקינו קרכ י כ נוראות‪ .‬שחולים יציצו בחצתת קרשך להנאות‪ .‬אהורך רנן משירי הודאות‪.‬‬
‫בצסרים עפות כן יגן עלינו ה׳ צבאות‪:‬‬

‫תוספת‪:‬‬

‫ת ס נ ‪ .‬ט(ים‪6‬ת יי לנוי נכבדת צדיק אתה וצדיק אהבת הניס וסועדים לעמך הנחלת‪.‬‬
‫קדשתם ורומסתם ובמו נתסארת‪ .‬בני נכר מים אשר עשית נתתם שלווה‬
‫וכמו קצפת בגי מנדלי בלורית וערלה מאמת תמימיך מוהלים ופורעים כמשפט צידת‪:‬‬
‫ה׳ הפץ• ל מ ק מדלו‪ .‬צוות לבני עם קהלו‪ .‬תניס ומועדים בכל ירת יחולו‪ .‬קם הרביעי‬
‫!בתבנית שור ביטלו‪ .‬בא השביעי ופרע למולו‪ .‬ראש השנה לתםוו נורלו‪ .‬צום העשור‬

‫ח כ ביום ח ל ק ח י )שמואל א׳ ב׳׳א( ו ה ח ל ו ת ם ת ח ל ק ו ח לכחכיס וכר מ נ ח ו ת צ י מ‬ ‫ע״א׳ צ״ו ע׳יב‪ .‬ל ח ם‬

‫וכו׳ ם ו כ ה נ׳׳ו ע׳׳א וזה כר׳ י ה ו ד ה שם‪ ,‬ב ש כ ר ח נ פ ה ד ל ח י ח ש ם ע׳׳ב ו ב ר נ ל י ם‬ ‫ע״ב‪ .‬ל מ ש מ ר היוצא‬
‫נ י ה ע י ב ‪ .‬אתן לפועל* צ ד ק ובו׳ משודר ע׳־ש א״ב‪ .‬פ ( י ט פ ח ח ׳ לנוי ו נ ד ש ם‬ ‫שווים וכו׳ כ צ ״ ל ש ם‬
‫ומועדים ב כ ל י ר ה יחילו‪ .‬ק פ הרביעי וכו׳ ובו׳ ה ד ב ר י ם ח א ל ח ה ב ל ח י ט ו ב נ י ם‬ ‫ה מ ח ב ר יצחק‪ .‬חגיס‬
 ‫מורי‬ ‫מחוור‬ ‫‪582‬‬

‫לאב חבלו‪ ,‬ימי םוכה לירה אילולו‪ .‬לאהריפ הוא פורע‪ .‬יום השמיני תן לו‪ :‬מה יפו‬
‫פעמייך בשתי נעילות‪ .‬אביב ירח ליושב תהילות‪ .‬נעימים לצאת ולקצור מלילות‪ .‬בירח‬
‫האיתנים עצרה לבני מקהילות‪ .‬רוחות ונשמיס לבא ימים ולילות‪ .‬מנדלי צמחים ומעלי‬
‫שיכולות‪ .‬רמו לסו בשילוש תיבות מוכללות‪ .‬דרכו לידע על מי נוזלות‪ .‬כמשפטם ונםביה‬
‫ונסכיהם לעלות‪ .‬יום השמיני לחננ‪ .‬לחזיז קולות‪ :‬בחנ מקריבים בעד בני עולה‪ .‬ראשונים‬
‫בנועם סמלה‪ .‬שבעים פרים כולם לעולה לבשו גאונים ועשו כלה‪ .‬משלם רעה בטובה‬
‫יבואהו קללה‪ .‬המה ישפנוני ואני הפילה‪ :‬אדון ימשל‪ .‬אדון השלום‪ .‬בידלח קרוביך‬
‫ורחיקיך בכל מלון‪ .‬רחק רח־קיך ומלא פניהם קלון‪ .‬השב קרוביך על ידי שר שלום‪.‬‬
‫מבשר טוב משמיע שלום‪ :‬ופרוס‪:‬‬

‫מעריב לליל אחרון‪:‬‬

‫ח ס ד ‪ .‬אעניד לך תפארה והלל‪ .‬ביום השמיני בעצרת ליל‪ .‬גבורתך ברוב עם אמלל‪.‬‬
‫דוד מעריב יום ומביא ליל‪ :‬המעריב‪ :‬היזכר לעטריגו בשגת טובתך‪.‬‬
‫ונדוה מדשןביתך‪ .‬ובור לדורשיךיושבי ביתך‪ .‬הסד נעורים וכילול אהבתך‪ :‬אוהב‪ :‬ביומ‬
‫השמיני‪ ,‬אשפוך לב ונפש כמים‪ .‬לפני רוכב בגאותו שמים ביום השמיני‪ :‬שמיני בכהונה לשרת‬
‫משרת וניניו‪ .‬קרא משה לאהרן ולבניו‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני נדרת דת נשמים‪ .‬אם מעט‬
‫אם רב נרשמים‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני דורש לאות ברית‪ .‬להגצל בו מאף שאירית‪ .‬כיוס‬
‫השמיני‪ :‬שמיני הובן לגאמגה‪ .‬תת חלק לשבעה ונם לשמונה‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני ויתור‬
‫לסוכח עוצרים‪ .‬לישב בבתים ובחציר־ם‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני זומן לבהמה‪ .‬להרצות פני‬
‫שוכן רומה‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני חקר לאספו עם שבעה‪ .‬מפני טורח יולדח השבעה‪.‬‬
‫ביום השמיני‪ :‬שמיני‪ .‬טוכס לברך קהל מלכם‪ .‬כשילח העם לדרכם‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני‬
‫ייהד אור עט‪ .‬לקרבן טוב מועט‪ .‬ביוש השמיני‪.‬־ שמיגי‪ .‬כיפור ומנוח דוחה‪ .‬מפני ציווי‬
‫עונות מוחה‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני‪ .‬לעודף שמחהליראות‪ .‬לנענע שמיני בעשותו •נוראות‪.‬‬
‫ביום השמיני‪ :‬שמיני מזומן לעחיד לבוא‪ .‬לשמוח בו עם קרובו‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני‪.‬‬
‫נקרא עצרת‪ .‬לאום כאישון ננצרת‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני סדורה בדתות ובו גכרחו‬
‫שלש עשרה בריחוח‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני ערוך חתומים בו להציל‪ .‬מסוערת‬

‫ב ה ש ק פ ה ה ר א ש ו נ ה ל ק ו ר א י ה ם יתבארו לנכון ע״ש נזה ש ה ו ב א בילקוט ש׳ פ נ ח ס א י ר לוי בכל ח ד ש‬

‫ו ח ד ש ביקש הקב״ ה ליתן לישראל מועד‪ ,‬בניס; נתן ל ח ז ‪ .‬באייר ; ח ן לחש פ ס ח קטן‪ .‬בסיון נ ת ן להש‪ .‬ב ח מ ה‬
‫ה י ה ב ד ע ת ו ליתן ל ה ס מ ו ע ד גדול ועשו ה־נגל וכטל תמוז י א ב ואלול‪ ,‬י ב א תשרי ושרע ל ה פ ד״ה‬
‫‪1‬‬
‫ויוה״כ ו ה ח ג א י ל ה ק נ י ה לאהריש הוא פודי; ושלו אינו נוטל חן ־ ו יומא‪ .‬ולזה כיון הפייט; בא‬
‫הרביעי הוא• ח ד ש תמוז‪ .‬ו ב ת ב נ י ת שור ביטלו היינו ב ח ט א ה ע ג ל ‪ .‬ועיי; כששיקתא ה ו צ א ת ר ש י ב פ ס ק א‬
‫ל ושש ב נ ו ס ח א א ח ר ה ‪ .‬כ( מ ה יפו פעמיך בשתי נעילות‪ ,‬עיין מ ד ר ש שה״ש ש״ז על פ ס ו ק מ ה‬
‫י‪6‬ו פ ע מ י ״ בנעלים ב נ ע ל אין ב ח י י כאן א ל א בנעלים ודיי‪ .‬ר מ ז למו בשילוש ובו׳ פ ס י ק ת א שסקא ל׳‬
‫אייר א ל כ ס נ ד ר ׳ למייך ש כ א ה לו ש מ ח ה וכו׳ כך כ ל ש ב ע ת ימי ה ח ג ה ו ר ה מ ר מ ז ת לישראל‪ ,‬ו א ו ס ר ת‬
‫ל ה ם שאלו לה׳ מ ט ר ת ד ע לך ש ה ו א כן בשני ונשכיהש‪ ,‬בששי ונסב׳‪ -.‬בשביעי במשששם ובו׳‪ .‬ב ת נ‬
‫מ ק ר י ב י ם וכד מ ד ד ש ש׳ פ נ ה ס א ת מוצ^ ב ח ג ישראל מ ק ר י ב י ם לפניך ע׳ פרים ע ל עי א ו מ ו ת א מ ר ו‬
‫יישראל רכון ה ע ו ל מ י ‪ :‬הרי אנו מקריבי! ע־ייהס ע• שךיש והיו צריכין ל א ה ו ב אותנו והש ה ת ת אה;־;׳‬
‫ביום‬ ‫ישםנוני וכו׳ ועיין ס ו כ ה נ״ה ע״ב‪ .‬אעניד לך ובו׳ לפנינו ה ו א ב מ ע ר י ב ליל שמיני עצרת‪.‬‬
‫השמיני אשפוך ל ב ונפש מםודר ע׳׳ס א׳׳ב‪ .‬גזירת ד ת גשמים וני׳ ב ח נ נידוני! על ה מ י ט ד״ה ט״ז‬
‫ע״א‪ .‬שמיני דורש ל א ו ת ב ר י ת וכו׳ שעמו השמיני נ ד ר ש ל א ו ת ב י י ת מ י ל ה ל ה נ צ ל בזכותו ש א ר י ת‬
‫ויהור ל ס ו כ ה עונדים‪ .‬ביוש השמיני ה ה י ד לעוצרים ב ס ו כ ה לישכ ב ב ת י ם‬ ‫ישראל מאן! של גיהנפ‪.‬‬
‫ובחצרים‪ .‬שמיני זומן ל ב ה מ ה ‪ ,‬דמיום ה ש מ י נ י ו ה ל א ה ירצה ל ק ר ב ן ‪ .‬שמיני ח ק י וכוי עיין מ ד ר ש ש ה יש‬
‫פ ז מ ה יפו ׳!עמיך ו ב ר ראויה היתד‪ .‬ה ע צ ר ת •של ח ג ש ת ה א רחוק•! חמשיש יוס ובו׳‪ .‬מ פ ג י ט ו ר ח‬
‫יולדת ה ש ב ע ה ת ו א ר ל י ש ר א ל )ירמיה ט״ו(‪ .‬טובם‪ ,‬נתקן‪ ,‬ל ב ר ך ק ה ל מלכש כ צ ״ ל ע״ש ה מ ק ר א ביוש‬
‫ח ש ט י נ י ש־ית א ת ה ע ם ויברכו א ח ה מ ל ך ) ט ל כ י ם א׳ חי(‪ .‬איר עט ל ק ר ב ן וכוי ה ק ב ״ ה שהוא ע ו ט ה‬
‫אור ייחד השמיני ל ק ר ב ן ט ו ב אש כי מ ע ט ה ו א כ נ ג ר ק ר ב נ ו ת ה ח ג ‪ .‬כפור ו מ נ ו ח ד ו ח ה וכו• עיין ס ״ ק‬
‫ט׳ ע״א‪ -‬ס ד ו ר ה ב ד ת ו ת ה ר ב ה ס צ ו ת נסררו ע ל יום ה ש מ י נ י י ג ו ן עצרת‪ ,‬ק י ב ן ב ה מ ה ‪ ,‬וסילה‪ ,‬ועליה‬
‫נ כ ר ת ו י׳׳נ ב ר י ת ו ח נדרים ל״א ע׳׳ב‪ .‬ערוך ח ת ו מ י ם וכוי ה ח ה ו ט י ם ב כ ר י ה מ י ל ה נצולים םגיהנש עיין‬
‫‪583‬‬ ‫מחזור ו׳־בןרי‬

‫ננק והציל‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני סייס בו להתכן‪ .‬לטבוח טבה והכן‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני‬
‫ציור לומר ומן‪ .‬לברך בו האל הנאמן‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני קבוע רנל בפני עצמו‪.‬‬
‫לשמוח'בו עמו‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני ריצוי קרבן לחקריב לבדו‪ .‬לחשורת מלא כל הארץ‬
‫כבודו‪ .‬כיום השמיני‪ :‬שמיני שיר לבד להלל‪ .‬לנמור בו אח ההלל‪• .‬בעם חשמיני‪ :‬שמיני‬
‫הה ברכה בסני עצמה‪ .‬לנותן ליעף כח ועוצמה‪ .‬ביום השמיני‪ :‬שמיני דורשי בו ניצוח‬
‫ייחודיך‪ .‬באו לחשתחווח ברב חסדיך‪ .‬יוחש עזרם מקודש בזכוח חסידיך‪ .‬בעזרת שוררו‬
‫על הים סהדיך‪ :‬בגילה‪ :‬טועני)אל( ]עול[ מלכותך אל אמונה‪ .‬ישבו בסוכה שבעה‬
‫באמונה‪ .‬כנתנו חלק לשבעה ונם לשמונה‪ .‬לקריאתם זה צור סצו לההיש שבעחושסונח‪:‬‬
‫זה צור‪ :‬מחיל אל חיל הולכים‪ .‬נסעו מסוכה ולשמוה בשמיני נמלכים‪ .‬סבר יועם עליך‬
‫משליכים‪ .‬צור ישר׳ ונואלו ממליכים‪ :‬נאל‪ :‬סונים מסוכה לביחם לישב‪ .‬צקון לחשם‬
‫הקשב‪ .‬קוראי רוםסתיך שמך לחשב‪ .‬תסרוס עליהם סוכת שלומך תהילות יושב‪ :‬וסרוס‪:‬‬

‫מ ע ר י ב למוריש‪ :‬טטעמד ר• מנחם בר׳ אהר! דל‪:‬‬

‫תמה‪ ,‬ליל שיכורים הוא זה הלילה‪ .‬לשמוה ביין הטוב ולנילה‪ .‬סורים על שם הטור‬
‫נקרא בנילה‪ .‬יזכור לנו בקריאת מנילה‪ :‬המעריב‪ :‬בליל הזה ישכרו כל‬
‫יצורים‪ .‬לחוכר חוק אשר נקבע כשורים‪ .‬ארור האיש אשר ידו ירים‪ .‬לשחות סיס‬
‫המאררים‪ :‬אוהב‪ :‬סרים •כיין סוחחים בברוך‪ .‬על שלחן אשר עמך‪ .‬בליל חנ סורים‪:‬‬
‫סורים ישורר שיר נועם עלי ״ן בקהל עם‪ :‬בחיפ‪ :‬פורים ימלא כוסות כדה מה לעשות‬
‫בח־ס‪ :‬פורים ישחו יין כל רואהו‪ .‬עד לא יכיר איש אח דעהו‪ :‬בה׳׳ס‪ :‬פורים לא יקח‬
‫גשך ותרבית אשר ישתה יין מחבית‪ :‬בח־פ‪ :‬פוריפאשרי איש אשר ימן‪ .‬לברך עלדגםן‪:‬‬
‫בהיפ‪ :‬סורים ישכרו כיין לכן‪ .‬וירצה כמנחה וכקרבן‪ :‬בחיפ‪ :‬פורים אכלו ושתו ריזךם‪.‬‬
‫זמרו ליין הטוב כי נעים‪ :‬בחיס‪ :‬סורים שחטו אווזין וחרננוליס‪ .‬כי כזאת תהיו ננאלים‪:‬‬
‫בחיפ‪ :‬פורים זכרו חורת ראשונים‪ .‬מעשה אבות יעשו כנים‪ :‬בח׳ם‪ :‬סורים שמעו כני‬
‫איתנים‪ .‬טהרו ואכלו משמנים‪ -.‬בחיפ‪ :‬סורים ישחר‪ .‬יין טוב‪ .‬אשר ירוה כנן רטוב‪ :‬בח־פ‪:‬‬
‫סורים אשר לא זקן ישחה סן הקנקן‪ :‬בח־פ‪ :‬פורים יזכור יין בריחו‪ .‬כאשר היתד‪ ,‬באמנה‬
‫אחו‪ :‬בח־פ‪ :‬סורים יקריבחו אל חכו‪ .‬לרחבו ולארכו‪ :‬בח״פ‪ :‬פורים בישר׳ לפנים‪ .‬יקר‬
‫הוא מפנינים‪ :‬כה־פ‪ :‬פורים כום יין בידו יעמיד‪ .‬ויערוך על פיו חסיד‪ :‬בחיפ‪ :‬סורים‬
‫ישחר‪ ,‬יין ישן‪ .‬ארור האיש אשר יישן‪ :‬כח־פ‪ :‬פורים יין חסיד ׳רוקן‪ .‬לפני נער וזקן‪:‬‬
‫בח־ס‪ :‬פודים ישלח לרעהו מנוח‪ .‬ולאביונים מחנות בח״פ‪ :‬פורים אכלו ריעים ושתו איש‬
‫באחלו‪ .‬ושלחו מנוח לאין נכון לו‪ :‬בח־פ‪ :‬פורימ אוהב שמחה אוהב יין •עשיר‪ .‬וכל כלי‬
‫ומר וכלי שיר‪ :‬בחיס‪ :‬פורים אל תשתה יין רע עין‪ .‬קודם תשבור צםאך אל העין‪:‬‬
‫בהיפ‪ :‬סורים במה יזכה איש זכותו‪ .‬שבע ילין בל יפקד עונו‪ :‬בהיס‪ :‬סורים נילה רינה‬
‫חדווה ודיצה‪ .‬הקבצו לשתות ועוצו עיצה‪ :‬בהיפ‪ :‬סורים דאנה בלב איש ישהנה‪ .‬מאכל‬
‫טוב ומשתח ישםחנח‪ :‬נחים‪ :‬שורים דלה תדלה יין מחניות בלילה ההוא תהילות דומיות‪:‬‬
‫בחיס‪ :‬פורים היין בפוך תמיד שנור‪ .‬וספל אדירים יהיה סנור‪ :‬בדדפ‪ :‬פורים חכלילי עיניפ‬
‫מיץ‪ .‬ואויבינו יהיו כאין‪ :‬בח״פ‪ :‬פורים טוב אשר חאתו בבום מלא‪ .‬מכתם אופיר לא‬
‫חסולה‪ :‬בח־פ‪ :‬פורים יין מלכות ישתו ויסלםלו‪ .‬בחורים שכורים יהדיו יצלצלו‪ :‬בחיפ‪:‬‬
‫פורימ כל אשר ימרה שיו מלאכל‪ .‬ומצאוהו רעוח והיה לאכול‪ :‬כח־פ‪ :‬סורים לץ הומה‬
‫ומים ומשכר‪ .‬והשותה מהם לא ירבה שבר‪ .‬בהים‪ :‬סורים משתה שלך יהיה להפקר‪.‬‬

‫חנחומא ‪ •0‬ל״ל חביבה הטילה שנשבע הקב״ה לאברהם שבל מי שחו* מהול אינו יורד לגיהנסוכו׳•‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪584‬‬

‫ושותים הרבה לאין חקר‪ :‬בחיים‪ :‬מוחם סאן ראיה ליה בושמיא ברחמיה לםיק ליה‪ .‬ויקנה‬
‫שם טוב רהיה עולה‪ :‬בח־ש‪ :‬סורים נתן תתן מתנוח לעניים‪ .‬לא לשפחות ולא לעברים‪:‬‬
‫בח־ש‪ :‬סורים שכל אדמ מאריך בסעודחו ומן השמים ימלאו שאילחו‪ :‬בח־ס‪ :‬סורים שותה‬
‫כדת‪.‬וכהלכה‪ .‬זכר צדיק לברכה‪ :‬בחיס‪ :‬סורים שומר סעוה שותה תאוח נסשו‪ .‬שמש‬
‫וירה נבראו לשמשו‪ :‬כתיש‪ :‬שוהם שבקיה לרויא דםנםשיה נשיל‪ .‬לא יקום כי יסול כסו‬
‫פיל‪ .‬בח־ם‪ :‬פודם חרא יין כי יחאדם‪ .‬כי זה כל האדם‪ :‬בח־׳ש‪ :‬שורים יין אשר הוקם‬
‫לשסוה פני אישים‪ .‬יבא וינל פני אנשים ונשים‪ .‬ארור האיש אשר יאבל עדשים‪.‬‬
‫בלילי סורימ ובמועדים ובהדשים‪ :‬בנילה‪ :‬אתר האיש אשר יאכל פולין כחושים‪ .‬משי‬
‫המלך וההנמץ והראשים‪ .‬כל בית ישראל יעלו עליו הסושים‪ .‬לנדשומהוך קהל קדושים‪:‬‬
‫נאל‪ :‬השכיבנו ושמור צאתנו ובואינו‪:‬‬

‫ב ש מ ח ת חתן נ ת ע ל ה ‪:‬‬ ‫תסו‪.‬‬

‫א מ ר רבא א(תבעוה לינשא ונתסייםח‪ .‬סי• נתרצית‪ .‬צריכה שתשב ז׳ נקיים‪ .‬פי׳ קודם‬
‫החוסה‪ .‬שמא מהמת תאות הימוד ראתה דמ‪ .‬שדרך אשה להמד קודם הוסה ימים‬
‫או עשור‪ .‬ולכולהו אין אנו הוששין אם ראתה דם אם לאו‪ .‬שהרי תטבול קודם בעילת‬
‫מצוח‪ .‬אבל לשבעח ימים הםסוכין לבעילת מצור• דחיינו ליל ראשון של חוסה אנו‬
‫הוששין שאם תראה כהם דם לא םהניא לה טבילה דקודם בעילת מצוה‪ .‬שהרי צרינח‬
‫לספור ז׳ נקיים‪ .‬והילכך לובשה בגדים לכנים בל ו׳ ימים שקורס חוסה‪ .‬וסדין לבן‬
‫פורסת במיטתה‪ .‬ובודקת עצמה פעם אהת או פעמיים ביום‪ .‬ואם לא ראתה בהם דם‬
‫טובלת בליל קודם בעילת מצוד•‪ ,‬שמא ראתה דם שנה או שגתיים בימי בתוליה ולא‬
‫טבלה‪ .‬ומיטהרת עכשיו בטבילה וו‪ .‬ואם לא שימרה ו׳ גק״ס קודם לא תיבעל בלילה‬
‫חראשון ער שחשמור ו׳ נקיים מליל ראשון ואילך‪ .‬שמא ביום שלפגי חוסה ראתה דם‬
‫חימור‪ .‬רבינא איעםק ליה לבריח בי רב חכיבא‪ .‬רבינא תבע את בתו של רב )חגינא(‬
‫]חביבא[ להנשא לבנו‪ .‬ונתפייסה אמר להו רבינא לקרובי האשח ליום פלוני לכתוב‬
‫כתובה‪ .‬כי טמא ההוא יומא שקבע לבחוב כחובה‪ .‬אמרו ליה לרבינא לינטר מר ער‬
‫ארבעה אחרינא‪ .‬עד יום רביעי כשבת אחר‪ .‬מיום ר׳ זה ער ז׳ ימים‪ .‬וההוא יום ד׳‬
‫לכהוב כתובה !ברין( ]כרין[ בחולה הניסה ליום ר ‪ .‬אמר ליה רבינא לרב חביבא מאי‬
‫טעמא‪ .‬נמחין ער ז׳ ימים‪ .‬א־ל רב חביבא לרבינא‪ .‬לא םבר מר להא דאמר רבא‬
‫תבעוה לינשא ונחסייסה צריכה שחשב ז׳ נקיים‪ .‬א־־ל אימר דאםד רבא בגדולה דשכיחי‬
‫בה דמים‪ .‬בקטנה מי אמר‪ .‬איל בפירוש אסר רבא לא שנא נתלה ולא שנא קטנה‪.‬‬
‫נתלה טעמא מאי דמחמדא‪ .‬קטנד‪ .‬נמי מחמרא‪ .‬פי׳ שכן דרך של אשר‪ .‬שרואה דם‬
‫מחמח הימוד בשעה שםחרציח ואוסרת רצוני׳ ליכנס לחוסר‪ .‬לאותו זמן ובד מטיא לאותו ומן‬
‫או כין כך מאח מחמת חיסור לפיכך צריכה שתשב ז• נקיים‪ .‬ובתולה זו שתנשא לבנך‬
‫שכחה ולא שימרה ז׳ נקיים קורם יום זה‪ .‬ושמא אתמול ראתה ולא מהניא לח טבילה‬
‫דהשחא לחיבעל לאורחא‪ .‬או שמא לסן היוש שנתעסק באשה וקיימו דבריהם לא חיח ז׳‬
‫ימים עד אותו יום ד׳ שקבעו זמן לכתוב כתובה ולא יכולה לשמור ז׳ נקיים‪ .‬הילכך לינטר‬

‫סאן דאית‬ ‫׳פוערה ה ו א י ל ג י ה נ פ ע״ש ה פ ס ו ק לבן׳ ה ר ח י ב ה שאול נ פ ש ה ופעי־ה וגו׳ )ישעיה הי(‪.‬‬
‫‪ i‬ה בושמיא ב ר ח מ י ה מ פ י ק ליה הכוונה טי שיש לו יין הגוחן ריח ט ו ב יתן ל א ה ב ו ‪ ,‬ב ר ח מ י מ ס י ק ליה‬
‫יווא לשון ה ג מ ר א ע״ז ד׳ ע״א‪ .‬לא ל ש פ ח ו ת ו כ י עיין לעיל ס״ רטייה‪ .‬ש ב ק י ה לרויא בצי׳ל והוא‬
‫<׳‪.‬׳ת‪ :‬ה ג מ ר א ש ב ח ל׳׳ב ע״א‪ .‬ב ש מ ח ת ח ח ן נ ת ע ל ה וכו׳ כ ל זה הוא ב פ ר ד ס לרש׳׳י ז״ל בפי׳ רעייה‬
‫א( ת ב ע ו ה לינשא וכו׳ נ ר ה ס״ו ע״א‪ .‬יבשוח ל״ז ע׳׳ב‪ .‬רבינא איעסק ליה ל ב ד י ה וכו׳ כצ״ל‬ ‫׳<••׳«‬
‫‪585‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫מר עד ארבעא אחרינא ותתן על דעתה ותשב ז׳ נקיים ותיבעל כליל ראשון של חופה‬
‫במשפט הבתולות •להיכנס )כלי( ]בליל[ ראשון לחופתם‪ :‬איעככ רבינא שבעא יומי בתר‬
‫ההוא שהתחילה לישב ו־ נקיים‪ :‬וצריכה טבילה חמורה במים חיים קודם כניסתה לחוסה‪:‬‬
‫הלכה בועל כעילת מצור‪ .‬ופורש‪ .‬בין הניע זמנה לראות‪ .‬כין לא הניע זמנה לראות‪ .‬בין‬
‫בונרת בין שאינה בונרת‪ .‬בין ראת בין לא דאת‪ .‬ופורש‪ .‬לא להרחיק ממנה כאשד‪ .‬נדה‪.‬‬
‫אלא פורש מתשמיש‪ .‬הוא בכסותו והיא בכסותה‪ .‬דאינה טמאה אלא מדרבנן‪ .‬שהרי רש‬
‫בתולים טהור‪ .‬ומשום בבור חתנות לא רצו הכמים להחמיר ולהרחיק יותר‪ .‬ומשמרת ז׳‬
‫נקיים כזבה גמדה אע־פ שלא ראת דם אלא בשעת כעילה ראתה דם בתולים‪ .‬דהאי רם‬
‫בתולים כדמ נידות חשכינן ליה‪ .‬משום דאי איםשר למכה בלא צחצוהי זיבה‪ .‬ואמריגן‬
‫התם בשמועה זו‪ .‬בנות ישר׳ תחמירו על עצמן שאפי׳ רמות טיפה כחרדל יושבות עליה‬
‫ו׳ נקיים‪ :‬א(וםותר לבעול בעילת מצוה בשבת אפילו לכתחילה‪ .‬שאינו םתכוין להוציא‬
‫דפ אלא לנעילה‪ .‬ואעס״ שמוציא דם סותר‪ .‬כדשמואל‪ .‬דאמר שמואל סירנה )דחוקה(‬
‫]דחוקה[ מותר ליכנס בה ?שבת ואעפיי שמשיר בה צרורות‪ .‬דכיק דלא גתבוין להפיל‬
‫אוחן צרורוח אלא ליבנסבפירצד‪ ,‬פטור‪ .‬ואמרי׳ דםמיפקד פקיד‪ .‬כמו פיקדון‪ .‬בטפ ועומד‬
‫ואינו נבלע כדופנ׳ הרחם‪ .‬להיות יציאתו על ידי הבורה‪ .‬אלא שהפתח נעול בפניו וסותחין‬
‫לו דוצא‪ .‬ואינו מתכוין לעשות בניין‪ .‬אלא להנאת עצמו‪ .‬ופיתהא ממילא הוי‪ :‬וקיימא לן‬
‫כר׳ יהודה דאמר מקלקל פטור‪ .‬והאי מקלקל הוא אצל הפתח שהכחולה חשובה מן‬
‫הבעולה‪ .‬וקיימא לן הלכה כרי שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר‪ .‬והאי ליהנות עצמו‬
‫קסיברן‪ :‬נ(כועל בעילת מצוה עד שיוציא דם כל שהו‪ .‬ואם בעל ולא מצא דם ואחר בך‬
‫בעל ומצא דם אפיי למאן דאמר טהורה פורש מסנה מיד‪ .‬דהא השתא בזמן הזה קבעינן‬
‫הילכתא בועל בעילת מצרה ופורש‪ .‬ואעינ דטהורה דדם בתולים טהור‪' :‬־(חתן סטור מקרא‬
‫ק־ש לילה הראשון עד מוצאי שכת אס לא עשה מעשה‪ .‬סי׳ משוס דטריד במחשבת‬

‫בגדה שט ועיין מהרש׳יל ומהרש״א ובספר פ׳׳ש סי׳ קצ׳׳ב פיק ב׳ ע״ש מר׳ ׳'"•׳*יי!־ גזה‪ .‬מריבה‬
‫טבילה חמורה במים חיים וכו׳ ‪ p‬הוא דעת נ ט ה נאונ׳ קדטאי‪ .‬שצרינה הנדה סבילה נסים הייס‪.‬‬
‫ובן הוא בפרדס לרש׳׳י זיל סי• רעייה וצריכה טבילה המורה במים היים‪ ,‬וכן הובא רעת דבנטרונא•‬
‫גאון בשערי השובה סי• קם*ד וז״ל ועכשיו כל נדות שבישראל ספק זכוה הן ואין עולה להן טבילה‬
‫בטקוה‪ .‬אלא צריבות מיש חיים‪ .‬ושס בטי׳ קם״ח בשם רב האי גאון ודיל •ששאלתם הנושא אשה‬
‫בחולה וכר הלנחא הנושא אשד‪ ,‬בתולה כשהוא בועל בעילה הראשונה שהיא מצוה פורש סמנה‬
‫ואסור לבעול כעילה שנייה עז־ שהספור שבעח נקיים ותטבול במים חיים וכר ע״ש‪ ,‬והובא שם בשפ‬
‫רב שרירא גאון בסי• ק׳־ע ודיל ונדה כל זמן שר‪-‬יא טובלח בטיס חיים לטקר כיי שתהא מותרת‬
‫לבעלה צריכה לברך מפני שחיבה על אשה לסניל במים חייס ושם סי׳ קע׳׳ה וששאלתם הטובל‬
‫לנבור שבח ולכבוד יו׳׳ט צריך לברך או לא‪ .‬כך שנו חכמים סיום שחרב ב״ה אין טומאה וטהרה‬
‫ואין עלינו חונה לטבול לא בע׳״ש ולא כעיר״ט שאין עלינו טבילה סן התורה אלא לביאת מקדש‬
‫אבל עכשיו דאי! מקדש ק״ס אין עליט טבילה וכיון שאיל עלינו חובה לטבול‪ .‬אם טבל אטור לברך‪,‬‬
‫אבל נדה שהיא חחויבח כשטבלה במים חיים לטהרה לבעלה צריכה לברך וכוי‪ .‬ועיין רש׳״ שבה‬
‫ם״ח ע״ב ואני קבלחי מרבינו הלוי משום דכפק זבוח נינתו וזנה טעונת מים חיים‪ ,‬אך הוא דהה‬
‫דעהו שם וע״ש בתום׳ ר׳׳ה שמא וכו׳ אך בסנהדרין ם״ז ע׳׳א מביא בפשיטות כדעת רבו חלוי ע׳׳ש‬
‫דיה הלבוח אחד עשר וכו׳ ואם ראתה נ׳ ימים רצופים הויא זיבה לקרבן ולטבילח מים תיים‪ .‬ובן‬
‫כתב רש׳׳י בפשיטוח בכורות נ־ה ע׳׳ב דזבה מעונה מיש חייפ‪ ,‬ועיין בבה״ג ה׳ נדד״ פסק והיכא‬
‫דאיכא רובתא דקדיר עלמא ולא יכלה איתתא לטיטבל אטירא ולא משתריא עד דטבלה בטים חייע‬
‫והא דהביא שש סקודם התוספתא דס״נ רזביש אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאה מים הייס‬
‫וזבה אין טעינה כיאה מים'חיים וכר צריך לפרש בפירוש הכ׳׳ה פי׳ ר״א סק־ב דאע״נ דטדינא‬
‫ראורייהא אין טעונה לזבה ביאח מים חיים מכל מקום מדרבנן בעינן מים חיים מההיא דאבוה‬
‫רשמואל ובו׳ ע״ש‪ .‬או כמו שמצדד בזכוחן של הסוברים דזבה טעונה מים חיים בשריח שאילה יעב׳׳ץ‬
‫סי׳ פייה )אך לא הזכיר שם רעח הגאונים הראשונים המובאים בש׳׳ח הנ׳׳ל( חה דלא כמו שפירש‬
‫בשו׳יח משכנוח יעקב בחיו״ד סי׳ מ״ר עי׳ש‪ ,‬ואהדיו נמשכו בפירושם על הכה״נ הנרא״ש דפוס‬
‫ווארשה וחנרע־ה בכה״נ התדש עיש‪ .‬בנות ישראל וכו• נדה ט״ז ע״א‪ .‬כרכוח ל״א ע״א‪.‬‬
‫א( ומותר לבעול וכר כתובות ז׳ ע״א ותלכתא םוחר ובו׳ וכלשון המחבר הוא בפרדס לרש׳׳י ז״ל סי׳‬
‫רע׳׳ז‪ ,‬ועיין בשאילהוה‪.‬פי היי שרה ט׳׳ז ובהע״ש שפ ובהנ׳׳א פ׳׳א דכתובות סי• ״י ולבי מהסם וכוי ובדרישה‬
‫א״ע ם״ ם״נ ע״ש ובהובוח ה• ע׳׳ב‪ .‬ובש״מ שם ד״ה ואח״ל וכו׳ מה שכתבו בשם תלמידי ה׳׳ר יונה ע׳׳ש‪.‬‬
‫ובשו׳׳ת משכנזח יעקב חא־ת פי׳ צ*ז‪ .‬נ ( בועל בעילה מצוה וכו׳ גפ כאן כלשונו הוא בפרדפ ס»׳ רע״ה‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬

‫בעילת מצוה‪ .‬אבל אם בעל חייב‪ .‬י( והכונס את האלמנה חייב ואת הבתולה סטור‪.‬‬
‫ה(וק״ש שאמרו זהו קיש שעל מיטתו‪ .‬אבל בקיש התפילה של ערביח ושחרית חייב‪:‬‬
‫הרואה רם בתולימ אומר בא־י אמיד‪ ,‬ו( אשר צנ אנוז כנן עדן שושנת עמקימ בל ימשול‬
‫זד כמעיין תהום על כן איילה אדגיש זרע קדש שמרה בטהרה והזק לא הפרה‪ .‬באיי‬
‫הבוחר באברהם ובזרעו אהריו מקדש בני ישראל‪ :‬המקדש את האשד‪ ,‬יביא עדים‬
‫ז(ויקדשנה בפניהם ויאמר לה‪ .‬תהא את מקודשת לי ח(בטבעת זו ט(כדח משה דשר׳‪:‬‬
‫תסז‪ .‬ה ע ו ש ה את הכירו שליה לקרש לו אח האשה‪ .‬א־נו צריך לכתוב לו הרשאה‪.‬‬
‫אלא כך יכתוכ לו‪ .‬כסנינו חתומי מטה מינה סלוני את סלוני כר פלוני‬
‫לקדש לו אשד‪ ,‬פלונית בת פלוני‪ .‬ויהתמו העדים‪ .‬׳(דשליחשעשאו בעדים כשר‪ :‬והרשאה‬
‫זו למה‪ .‬אלא אדם שיש לו ממון ביד הכירו ורוצה לעשות שליה כדי להוציאו מידו‬
‫צריך להקנותו לשליח אגב קרקע‪ .‬כי הא דרב ססא הוו ליה תליסר אלפי זוזי כי חוואי‪.‬‬
‫אקנינד* ניהליח כ( לרב שמואל בר אחא אנכ אסיסא דביתיה ולפיכך שצריך לעשוח לו‬
‫קניין לפיכך כותבין שם הרשאה שאם לא יקנה לו לא יהא זה נוחנם לשולחו‪ .‬וכדאמרי׳‬
‫אין סשלחין מעות ל(בדיוקני‪ .‬שאם יתן אותם לשלוחו שעשה בעדים ולא הקנה לו‬
‫יכולילחובעם היום ומחר‪ .‬כדאמרי׳ בבבא קמא‪ .‬כך הורה ד ‪ :‬וין נהנו‪ :‬והמקדש את‬
‫האשד‪ ,‬לחכימ יקדשנה בפני עדים‪ .‬ויאמר חחא את מקודשת לפלוני בר פלוני בטכעח‬
‫זו כדח משח וישראל‪:‬‬

‫ת ש ו ב ו ת מרש׳יי‪:‬‬

‫ח ס ח ‪ .‬וששאל אס אומר שכע ברכות בשעת אירוסין‪ .‬ראיחי כמקום נאונים שאין‬
‫אומרים אותם כשעת אירוסין‪ .‬וטעם לא שאלתי‪ .‬כי מפורש הוא‪.‬‬
‫ששנינו בכחוכוח מ(מברכין ברכח חחנים בביח חתנים‪ .‬ר׳ יהודה אומר אף בבית האירוסין‬
‫מברכין אותה‪ .‬ור׳ יהודה לא אמר אלא ביהודה הואיל ומחייחד עמה‪ .‬כדמסרש אביי‪.‬‬
‫ואעפ־י כן חלוקין עליו הביריו‪ :‬והלכה כמרוכין‪ :‬וכן נוהנין בכל מקומ‪:‬‬
‫ת ס ט ‪ .‬וששאל אם מברכין ברכת אירוסין כשעח נישואין‪ .‬ידעחי שבמקום נחלים אין‬
‫מזכירין אותה‪ .‬ויש טעם בדבר‪ .‬שהרי שנינו מברכין ברכח חתנים בבית‬

‫ד( ו ה כ ו נ ס וכו׳ שם‪ .‬י‪ (.‬וק׳׳ש שאמרו זכו׳ ב;‬ ‫נ( ה ח ן פטור שמור מ ק ״ ש וכו׳ ב ר כ ו ת ט׳יז ע״א‪.‬‬
‫ה ו א נ׳־ב ב פ ר ד ס לרש״׳ ז״ל סי• ר ע ״ ט וג״ע כי ל א ראיתי ל א ח ר מן ת ט פ ר ש י ם ששיר־שו כפירוש‬
‫ה ד ח ו ק ה ז ה ‪ .‬ו( אשר צג ונוי עיין נ ו ס ה ה נ ר כ ה ב ב ת ״ ג דיש ה׳ כחוכוח‪ ,‬ונאו״ז ה׳ נ ר ה סוף סי־‬
‫שס״א‪ ,‬ו ב ר א ״ ש פ״א ד כ ת ו ב ו ת סי׳ ט״ז‪ ,‬ועיין ב ת ש ו ב ו ת הגאונים שהוציא ה ר ה ״ ג ה ר כ ב י סי־ ח ל ״ ח‬
‫וז״ל ו ב ר כ ת ב ת ו ל ה ש א מ ר ת אשר נ ט ע ג נ ה אגוז בגן ערן ל י ה א ב ה ל מ ו ד אלא ק ב ל ה זזיא כפי ה ח כ מ י ם‬
‫ואנן הכין ש מ ע נ ה והכין אמרין ל ה אשר צ נ זוג בגן עדן ש ו ש נ ת ע ס ק י ם ל ב ל ימשל זר במעין ת ה ו ם‬
‫ע ל כן אילת א ה ב י ם ש מ ר ה ב ט ה ר ה וחוק לא ה פ ר ה ברוך ה ב ו ת ־ בזרעו של אברהם‪ .‬ועיין ש ם‬
‫ב ח ע ר ו ת והקונים צד שפ׳׳ג ועיין ב ת ש ו ב ו ת ה ר מ נ ׳ ׳ ם םי׳ קכ׳׳ז‪ .‬ז( ויקדשנה ב פ נ י ה ם וכוי קידושין ס ״ ה‬
‫ע״א יע׳׳ב‪ .‬יז( כ ט ב ע ת זז כן ה ו א ב ד מ ״ א ב ״ כ״ג ויש ל ה ם ט ע ם בחקה׳׳ז‪ ,‬והוא שט ב ה ק ו נ א‬
‫ה מ י ש א ה ושם הלשון ת ה א ל׳ מ ק ו ד ש ת ב ט ב ע ת זו ע״ש‪ .‬מ; כ ר ת מ ש ה וישדאל הובא בתוס׳ כ ת ו ב ו ת‬
‫ג׳ ע״א ד ״ ה א ד ע ת א וכו׳ ותום׳ גיטין ל״ג ע״א ד״ה כ ל וכוי‪• .‬ז ר ש ל י ת שעשאו בעדים ובו׳ כו ה ו א‬
‫ב פ ר ד ם לרש״י ו״ל סוף סי׳ ש׳יא‪ .‬ודעתו כ ד ע ת הדאב׳יד ם״ג מה׳ אישות הט״ו ד ש ל י ח ו ה ה א י ש ל ק ד ש‬
‫לו א ש ה צריך ל ה י ו ת בפני ערים‪ ,‬ו ר ק כ ת ב ה ר ש א ה אינו צריך‪ ,‬וכן ה ס כ מ ו ת הר״ן ריש פ ר ק ה א ו מ ר‬
‫ד״ה ולענין וכו׳ ו מ ח ו ו ר ח א ד ט י ל ת א רכיון דבקרושין בעינן עדים רילפינן ד ב ר ד ב ר מ מ מ ו ן ולא מ ה ג י‬
‫ה ו ד א ה רידהו משום ד ס ח י י ב י ל א ה ר י נ א כ ד א י ח א לקמן בפרקי] ה ל כ ך כ ש ם שהקדושי; צריכי) עדים כ ך‬
‫ש ל י ת ו ת הקדושין צריך ערים ל א שנא ש ל י ה ו ה דידיה ולא שנא שליחות דידה‪ .‬ועיין כשו״ח תשב״ץ‬
‫ה׳יא סי־ כ״ז‪ ,‬ובשו״ת דשב״ש סי׳ תקע׳יו‪ ,‬ו ב ת ו מ ת ישרים פי׳ קי׳׳ג׳ ועיין ברא״ש ‪0‬״ב דקירושין ם״‬
‫זי‪ ,‬ובטור וב״י פי׳ ל״ה‪ ,‬ועיין ב ה ש ו ב ו ה טהרי״מ ה ל ק א״ע פי׳ מ״נ‪ .‬כ( ל ר ב שמואל בר א ה א ב״ק‬
‫ק״ד ע״ב ושם א י ת א ל ר ב שמואל בר א ב א וכו׳ ועיין בשאילתות סוף ס׳ ויקרא‪ .‬ושש פ׳ שופטים‬
‫ובהע׳׳ש שם‪ .‬ו ג ס שם הגירםא א ח א ‪ .‬ל( בדיוקני ב״ק שש ועיין בתום׳ שש ד״ה אין וכוי ו ב ש א י ל ת ו ת‬
‫שם‪ .‬ושם‪ .‬מ( מ ב ר כ י ן ברכת ה ת נ י ם וכו׳ כ ת ו ב ו ת זי ע ״ ב ועיין ברא״ש פ״א ר ב ת ו ב ו ת ם ״ ׳״ב‪.‬‬
 ‫‪587‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫חתנים‪ .‬וברכת אירוסין בבית האירוסין‪ .‬ולא קתני ברכת חתנים ואירוסין בכיח חתנים‪.‬‬
‫ואמרי׳ נ(רב אסי איקלע לביח הלולא דםר בר רב אשי כריך שיח‪ :‬ואילו הן חששה‬
‫ברכות שהכל‪ .‬יוער‪ .‬יער‪ .‬שוש‪ .‬שמח‪ .‬אשר ברא‪ :‬ואם היה מברך ברכח אירוסין הרי‬
‫כאן ו׳‪ .‬ואיהו שית בדיך‪ .‬ותו לא‪ :‬וכן הלכה‪ :‬ס(והסזכיר אותה בשעת נשואין מועיא שם‬
‫שמים לבטלה‪ :‬וששאל מקום שמברביןכרכח אירוסין ונישואין כיום אחד‪ .‬שהריח וערבית‪.‬‬
‫מנהנ זח לא ראיתי כשום מקום‪ .‬אבל כמקומינו מילין לעשוחמ במקום אהד‪ .‬אך אין‬
‫מברכין שתיהן על כוס אהד‪ .‬ומברך ראשונה ברכת היין דתדיר‪ .‬וברכה אירוסין ושותה‪.‬‬
‫וחוזר ונותן יין ומברך ברכת היין ושש ברכות של נישואין‪ .‬ובמקום)שמססיקין( ]שמשסיקין[‬
‫ועושין סעודה בינתים‪ .‬נר׳ בעיני ורעחי נוטה שאסור לעשות כך לברך בראשונה ברכת‬
‫התנים ואם עושין כן הוייא ברכה שנייה שעושין בערבית ברכה לבטלה‪ .‬כי מקום יש לה‪.‬‬
‫דחואיל וברכו בראשונה ברכת נישואין נילו דעחם שוו היא כניסתם להוםה‪ .‬ולטה להם‬
‫לחוור ולברך‪ .‬שנם בברכח המזון שבינתיים לא יברכו שבע ברכות הואיל ואין דעתם‬
‫להכניסם להוםה ער כרכה שנייה‪ .‬הראשונה אינה חוסת‪ .‬שעדיין לא נכתבה כחובה‪ .‬אבל‬
‫שהשמחה במעונו מברכץ‪ .‬ראםר בשיק דכתוכות‪ .‬מעיקרא אימת‪ .‬אסר רב סשא פ( מכי‬
‫רמו שערי באסינתא‪ .‬שהן עורבי נישואין‪ .‬והתם והואיל ובשעת אירוסין כבר ערכי סעודה‬
‫מוומנין ולא יחודו בהן מברכין שהשמחה במעונו‪ :‬וששאל מאחר ששנינו העונה אמן ‪-‬‬
‫אהר ברכה פ( שאין בה אזכרת השם והו אמן יתומה‪ .‬מהו לענות אמן אחר הרחמן דכרבת \‬
‫המזון ועל אמן שבקדיש‪ .‬אני שמעחי מבית מדרשו של רבינו יעקב ברי יקר אמן יתומה‬
‫זה העונה אמן שלא שמע כרבה אלא שטעאחרימ שעונץ‪ .‬וכןמסורש צ( בהלכות נחלות‪. .‬‬
‫וכן עיקר‪ .‬שלא לחנם תקנו רבות״ שבבבל ואמרו אמן בקדיש‪ .‬ועוד מעינו בירמיה הנביא‪ .‬י'‬
‫שאמר אמן אחר כקשה‪ .‬ק(שנאמר אמן ‪ p‬יעשה ה׳‪ .‬ואמר ר׳ יוסי בר חנינא אמן יש‬
‫בו אמנת דברים‪ .‬כממד שמבקש מאח הק׳ שיתקיימו הדברים‪ .‬וכשם שירמיה אמר אמן‬
‫אחר ריעוי אף אנו נאמר אמן אחר דברי ההינה‪ .‬כנדן הרחמן שאוסר בברכת הסזון‪ .‬ויתגדל‪.‬‬
‫ויהא שלמארבהדיהגדל‪ :‬ש ל מ ה כר׳ יעחק‪* :‬־(סעשהכחחן אהד שעשה אחסין ונשואין‬
‫ביחד‪ .‬שלאחר שקרש הביאו לו כוס של יין לברך עליו ברכה אירוסין‪ .‬ובירך המברך‬
‫בורא סרי הנסן‪ .‬וברכת אירוסין ושתה‪ .‬והביאו לו כוס אחר לברך ברכח נישואין‪ .‬שכח‬
‫ולא אמר בורא םרי הנסן וההוירו רי‪ .‬ושאלנו לר• מה מעם‪ .‬שהרי בירך מתחילה בורא‬
‫סר* הנשן עם ברכת אירוסין‪ .‬ואעסיי שטס׳ שני אינו אלא של נישואין יכול לסטור עעמו‬
‫בברכה אחת של בורא םרי הנםן אעם־* ששתה כוס ראשון ראירוסין הואיל ולא אמר‬
‫בינתיים על הנפן ועל פרי הנפץ‪ .‬מידי דהוה אשוחה בסעודה‪ .‬שאפי׳ הוא שחה עשרה‬
‫כוסות אינו מברך אלא בכוס ראשון‪ :‬והשיב לנו ר׳ שאני סועד רקבעםעודתיה‪ .‬אבל האי‬
‫לא קבע דברכת אירוסין להוד וברכת נישואין להוד‪ .‬ובנישואין הוא דתקון רבנן שבע‬
‫ברכוה‪ .‬ובלא בורא שרי הנשן אינו אלא שש‪ .‬לפיכך חייב לברך בורא פר• הנסן בבוס‬

‫ו ב ש א י ל ה ו ת ם׳ היי •סרה‪ .‬נ( ר ב אםי א י ק ל ע ובז׳ לפנינו שם ח׳ ע׳׳א איתא ר ב אשי •*יקלע ל נ י ר ב‬
‫אשי ב ה ל ו ל י ה ד ם ר כ ר י ה וכוי‪ .‬ם( ו ה מ ז כ י ר א ו ת ה ובו• עיין ברא״ש פ ״ ק ד ב ת ו ב ו ת ם ‪ -‬י ׳ י ז ‪ .‬ע( ס כ י‬
‫ר מ ו שערי כ א ם י נ ח א כ ת ו ב ו ת שם ועיין פירש״׳ ובתים׳ ע״ז ת׳ ע*ב ד״ה מ כ י ובר‪ (e .‬שאין ב ה ה ז כ ר ה‬
‫ה ש ם ובו׳ עיין ב ר כ ו ת מי׳ז ע׳׳א אמן י ת ו מ ה וכרש׳׳י ותום׳ שם׳ והוא מ פ ר ש ל ה א ד א י ת א שם נ׳׳א‬
‫ע״ב ועונין א מ ן א ח ר ישראל ה מ ב ר ך כפירש הראי׳ש בם״ח ד ב ר כ ו ח סי׳ ה׳ וז״ל א ב ל א ח ר ישראל‬
‫אע׳יש שלא שמע א ת כ ל ה ב ד ב ה בין שהזכיר א ח ה ש ם עוני! אחריו אמן‪ .‬ובן ה ו א ב ס ו ד א״ח סיסן‬
‫רמיו‪ .‬וךבינו יונה פ ר ק א״ר ד ״ ה עונין ובו׳ ואם ע נ ה ולא ש ס ע ה ו א אמן י ת ו מ ה ‪ ,‬ולא •רעתי מ ד ו ע‬
‫ל א פירשו כן הכ״י ובל האדרונים‪ .‬ועיין ב ה ר ב פ ״ ח מ ש נ ה ת־ ש כ ה ב אע״פ שלא ש ס ע ה ז כ ר ת ה ש ם‬
‫וכר וצ־ע‪ .‬צ( ב ח ל כ ו ת ג ר ו ל ו ח ו כ ו ׳ בה׳׳נ ב ר כ ו ה פ׳׳ז ע י ש ‪ .‬ק( ש נ א ס ר א מ ן ‪ .‬כ ן יעשה ה ׳ ) י ר ס י ה כ ־ ח (‬
‫ועיין לעיל סי׳ פ׳׳ז‪ .‬ל( מ ע ש ה ב ח ה ן א ה ד וכו• מ ע ש ה זו ה ו ב א בלקוט• פ ר ד ס בסוף ה ס פ ר ‪ .‬ו מ ש מ ע‬
‫ש ד ע ה רש׳•׳ ז״ל כ ד ע ח ר׳׳ת בתוס׳ פ ס ח י ם ז׳ ע׳׳א סוף ד״ה ב ל ב ע ר וכוי‪ ,‬ועיין ברא׳׳ש פ׳׳ק ד כ ח ו ב ו ח‬
‫פי• י־׳ב׳ ו ב ק ״ נ שם ם״ק כ ״ נ ובראב״ד פ״נ מה׳ אישות ח ל ב ה כ ״ נ ועיי! ב ה ג ה ו ה סימוני שם‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪588‬‬

‫נישואין‪ .‬דאירוםין להוד וגישואין לחוד‪ .‬שמנהג זה שנהנו לעשור‪ .‬אירוסין ונישואין ניחר‬
‫לםי שאינם רחבים לעשוח סעודה לאירוסין‪ .‬שאס עושין אירוסין קורם לנישואין יהא גנאי‬
‫לחתן ולקתביו אס לא ירבו נסעורד׳ נל היזם‪ .‬זלפיבך ש מ י אדם שעושין אירוסין‬
‫ונישואין ביחד ונסטר בסעודה אחת‪ .‬ובך אמר לנו ר׳ שלאחר ששתה הסברך ככוס‬
‫ראשון דאירוםין עדיך לברך אתריו על הנסן ועל פרי זעמן‪ .‬אלא ססני הטורח וחסידית‬
‫בני אדם נמנעו מלעשות כן‪ :‬ושאלרלר׳ במקום שעושין אירוסין ונישואין יחד •&הו לברך‬
‫ברכת אירוסין וברכת נישואין יחד‪ :‬והשיב ר׳ כי הרועה לעשות בן אום׳ לו שתר‪ .‬מה‬
‫שנשאר כטס‪ .‬וימזונ כוס שני לברכת נישואין לסי שאין אומרי׳ שתי קדושות על כוס‬
‫אחד‪ .‬ראץ עושין מעות חבילוח חבילות‪ .‬ואין לומר דהני לאו שתי קדושות הן‪ .‬דהא נבי‬
‫קידוש וברכת המזון הא דקאמרינן בערכי פסחים אין אומרים שתי קדושוח על כוס אחד‪.‬‬
‫והא דאמר בערבי סםחים‪ .‬ם(ש׳מ חמני‪ .‬כו׳‪ .‬שים אומ׳ שתי קדושות על כוס אחד‪ .‬הני‬
‫סילי בדלא איםשר שאין לו אלא בום אחד נלכד‪ :‬כך השיב ר׳‪ :‬ת׳‪ .‬ח(זר״ת השיב על‬
‫זה רלא יתכן לעשותו בכוס אהדחדא שנתקנו בשתי מקומות זה בביח האירוסין וזה בבית‬
‫הנישואין‪ .‬ועוד זה אסור במועד וזה מותר במועד‪ .‬וזה בסקילה וזה בחנק‪ .‬א( ועוד אמרי׳‬
‫כמסכת םוסרים דאין עושין ברכח אירוסין ונישואין בכוס אחר‪ .‬ג( לסי שאין אוסרי׳ שתי‬
‫קדושות על כוס אחד‪ :‬תם‪ :‬ח׳‪ :‬ושוב מעשה כחחן אחד שעשה אירוסין ונישואין'ביום‬
‫אחד וכתבו את הכתובה והביאוה לבית חתנות לפני הזקנים שנתאספו שמח‪ .‬ולאחר שבאו‬
‫עמד החתן וקידש את ארוסתו‪ .‬ומינו עדים כשרים‪ .‬לא קרובים להיותם עיידי קדושין‪ .‬ובא‬
‫אחו־ מאותם עדים ותתס ככתובה תתימחו‪ .‬ונם חתימת העד חבירו‪ .‬שמע ד׳ ואיקפד‪ .‬ואיר‬
‫שתי טעיות מעה אותו העד‪ .‬אחת שאין עידי קדושין דינם להתום בכתובה אלא עירי‬
‫קנין שטר כחובת ואחד שחתס את חבירו‪ .‬דאין העד חותם את תבירו‪ .‬שאין העדים חותמין‬
‫על השטר אלא מסגי תיקון העולם‪ .‬שמא היום ולמחר ילך אחד מהן לםדיגת הים ויביאו‬
‫ביד את השטר לפני אחד מן העדים אמ יכיר התימת ידו והתימה יד הכירו‪ .‬או שמא‬
‫העדים אינם‪ .‬ויש בני אדם שמכירימ התימת יד העדים‪ .‬ועכשיו שפביאין שטר שחתיטתם‬
‫מכתיבת האחד ואין באן חתימת יד העדים‪ .‬או אם יבא אחד מן העדים בפגעו ומראים לו‬
‫חתימתו של שטר ושואלים לו אס זהו כתב ידו אינו מביר כהתימתו‪ .‬ונמעא השטר פסול‬
‫על ידי כך‪ .‬ומתוך כך צוה ר׳ למחוק התיםת העדים שלא תהא הכתובה שטר פסול‪ .‬שאין‬
‫החתימה מקייםתה‪ .‬אלא סוסלחה‪ :‬וחתימת עירי כחובה כחתימת שאר שמתת בעלמא‪.‬‬
‫דבתובה אינה אלא כשאר שטרות דעלסא‪ :‬וכך הוא הקנין והחתימה‪:‬‬
‫תע‪ .‬א ח ד מן העדים לוקח כנף בגדו ונותן ביד החתן‪ .‬דעד הוי במקוס כלה‪ .‬שהיא‬
‫כמו לוקה‪ .‬ומוקמיגן הילכתא כמאןדאמר בס׳ הזהב נ( קוגץ בכליו של לוקח‪.‬‬
‫ונפקא לו קנין כלי משלף איש נעלו ונתן לרעהו‪ .‬וההתן מקנה לה כל תגאי הכתובה על‬
‫ירי שהעד נותן לו כנף בנרו בידו‪ .‬ובועז נתן נעלו לנואל‪ :‬ועריכין העדים לראות ככתובה‬
‫כדי לידע התנאי ואם אין סנאי לכך שואלין להתן סכום ותנאי של כתובה‪ .‬או ל• לימי‬
‫או ק׳‪ .‬ומקנה להם‪ .‬והם הולכין וחוחסין בכחובה‪ .‬ואם אין להם שחוח לחתום בו ביום‬
‫שקנו‪ .‬יבולין לחתום כל זמן שירעו שלא אמרו שעריך התימת מ ביום אלא כנפ‪ .‬דתנן‬
‫נכתב ביום ונהתם בלילה פסול‪ .‬נכתב בלילה ונהתם ביומ כשר‪ .‬דהר יומא הוא‪ .‬אכל‬
‫לענין שאר שמרוח ובחובה יכולין לחחום כל זמן שירעו אלא שלא יהו מתנין קרובין‬
‫הבלה שאינן כקיאין בדבר חותטין מ כיום‪ .‬משוס שנאמר הסר ממך עקשזת פה ולזות‬

‫‪ fu‬ש ־ ם ח ס נ י זכו׳ ש ס ק׳׳ה ע״כ‪ .‬ת( זריית ה ש י ב ‪ ry‬ובו׳ עיין ב ס פ ר ח י ש • ל ד ״ ת סיםן תדכ״ב‪.‬‬
‫ד ״ ח ועל ש כ ח ב ח וכוי‪ .‬א( ועוד אטרינן ב ס ס ׳ פופריפ ובו׳ סי״ט הי״א‪ (1 -‬לפי ש א ץ * י ם ד י ס ו כ ר‬
‫פ ס ח י ט ק״ב ע״ב‪ .‬שטכירים ח ת י ט ה יר ה ע ד י ם כצ׳׳ל‪ .‬נ ( קונין בכליו ש ל ל ו ק ח וכר ב׳׳מ ס״ז ע״א‪.‬‬
‫‪589‬‬ ‫מחזור וינודי‬

‫שפתים הרחק ססך‪ :‬והסבון ברכת אירוסין מברך בתחילה כורא שרי הנפן ואחרכךכרכת‬
‫איתםין‪ .‬ושותה המברך‪ .‬וטועם החתן‪ .‬ומטעים לכלה‪ .‬י(דקמקדש לה בנויה דכסא‪:‬‬
‫יכנסו לחופה וישורת לפניהם‪ .‬נשמטים משם בעלי אסיפה‪ .‬או לסעודת אירוסין‪ .‬או לשום‬
‫הסלנה שלא לברך ברכת נישואין עם אוחו כוס‪ .‬ושלא לעשות מצות תבילות הבילות‬
‫שלא לומר שתי קדושות על כוס אחד‪ .‬לאחר ומן יאספו שנית ויביאו כוס שני‪ .‬ויברך‬
‫עליו ז׳ ברכות‪ .‬שותה המברך ושותין החתן והכלה‪ .‬ויזמת להפ כהוסה‪ .‬יביאו עדימ ומקנה‬
‫החתן בסודר אחדי מן העדים לכלה את הכתובה‪ .‬ויתתמו המ על הקנין הזה ולא על‬
‫דיקידושץ‪ .‬שהכל ראו ושמעו בקידושיה‪ .‬ואין להם שטר והתימה אלא על הממון‪ .‬מתקיים‬
‫השטר בוצתםין‪ .‬ואין עד אהד הותם את הבית‪ .‬שאס תבא לנבות צריד להזכיר תתימת יד‬
‫שניהם‪ .‬ואם התם אהד את הבית אין ב־ד טכין על ידיהן אלא כל זטן שהדור קיים‪.‬‬
‫חכורין המעשה‪ .‬ואם לא קנו מידו באותה שעה יהא זתז ונשקד להקנות להם טרם ישכבון‪.‬‬
‫שלא ילינו כלא כתובה‪ .‬והם יתתמו לעצמם‪ .‬דאינהו שליחותא דידה קא עבדי‪ .‬וקיימא‬
‫לן כרב דקונין בכליו של קונת לפיכך מקנה החתן את הכתובה לכלתו בסודר העתם‪:‬‬
‫ואם בא לארוס ולכנוס בבת אחת אפילו קידש על ידי שליח יחזור ויקדש‪ .‬ועל מעשה‬
‫עצמו תאפר ברכת אירוסין וישתה‪ .‬ויקדש ל ת והשאר ישפוך‪ .‬ויסוונ בו עוד ויברך עליו‬
‫ז׳ ברכות ישתה‪ .‬וישקה‪ .‬וישפוך‪ .‬ה( ומטיח הכום של זכוכית בכוחל ושוברו‪ .‬משוםדכת׳‬
‫בכל עצב יהיה מותר‪ .‬ועוד כת׳ עבדו את ה׳ ביראה ונילו ברעדה‪ .‬י( במקום גילה שם‬
‫תהא רעדה‪ .‬וזורקין עליחם חטימ ז(לסיטן ברכה‪ .‬פ ת ורבו בהצלהח כל טוב‪ .‬והלב המים‬
‫ישביעך‪ .‬ח( ומה שנהנו לתת אפר בראש התנים‪ .‬שנאסר אם אשבחך יחישלם כוי‪ .‬אם לא‬
‫אעלה את ירושלם על ראש שסהתי‪ .‬וזהו שכת׳ לשום לאבלי ציון לחת להפ פאר תחת‬
‫אסר; ומושיבין אותם בכילה ומשוררים לפניהם קול ש ש ו ן וקול ש מ ח ה ‪ :‬י ש מ ת‬

‫התן בכלה‪ :‬עתה יזכה ל ת ם ש ת קולות;‬

‫ת ע א ‪ .‬והילך פירושו של ברכות וסידרם כאשר פירשם רש׳י בפיק דכתובות‪ :‬ת״ר‬
‫ס(םברכין ברכת התנים בבית חתנים‪ .‬וברכת אירוסין בבית האיחסין‪ .‬ו ׳‬
‫יתדה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה‪ .‬סי׳ בבית התנים‪ .‬כשנכנסה לחופה בבית‬
‫הנישואין‪ ,‬אף בבית האירוסין‪ .‬כשמקדשה מברכין על ברכת התנים‪ .‬וכדמס׳ אביי וביהודה‬
‫שנו‪ .‬הא דרי יהודה‪ .‬ביהודה שנו‪ .‬שמתייהר עמה באירוסין‪ .‬כדי שיהא לבו נם בה‪.‬‬
‫לפיכך סברכין ברבת תתגים מחחילה‪ .‬דתניא במסכת כלה‪ .‬כלה בלא ברכה אסורה לבעלה‬
‫בנידת שלא טבלה‪ .‬ברכת אירוסין מאי מכרך‪ .‬אקביו כוי‪ .‬ולא מפייס‪ .‬ר׳ אתא םסייפ‬
‫כמגהנינו‪ .‬סאן דלא חתים מידי הזוה אכרכת הסירות וברכת המצות ומאן דהתים מידי‬
‫‪,‬‬
‫ד ת ה אקיתשא‪ .‬ר׳ סי ‪ .‬ואסר לגו את הארוסות לגוםדרבגן שגזתעל הייהוד שלסגויית‬
‫ואף ארוסה לא התירו עד שתיכנס לחוסה‪ .‬וכברכה‪ .‬כראם׳ במסכת כלת ואדרבגן גסי‪.‬‬
‫םברכין וציונו‪ .‬מלא תסור‪ .‬י( וכן בנר חנוכה‪ .‬ומתיר לנו נשותינו הנשואות לנו ע־י הופה‬
‫וקידושין‪ :‬אברכת פיחת בורא פרי העץ‪ .‬כרכה מעות על השחיטה‪ .‬על המילה‪ .‬דכיוןדכולה‬
‫מדאה היא ואין הפסק בקשהבינתיימ לא בעיא חתימה‪ .‬כ(כדאמדי בערבי סםהיפ‪ .‬ברכת‬
‫המעות טאי טעמא משומ דהודאה היא‪ .‬והא נסי כולה הודאה היא‪ .‬מידי דהוד• אקידוש‪.‬‬

‫נ כ ת ב ביוש וכר גיסי! י״ז ע״א‪ .‬ה ס ר ם ם ך ו נ י )משלי ד ׳ ( ‪.‬‬ ‫משל!! איש נעלו ונד ) ר ו ת ר׳(‪.‬‬
‫ל( ד ס ק ד ש ל ה בנויה ד כ ס א מ ו ״ ל ר׳׳ל ה י כ א ד ם ק ד ש ל ה ב ט י ח ד כ ס א מיין־ ל ה ס ע י ם ל כ ל ה ‪ ,‬עיין‬
‫בכל ע ג ב‬ ‫ה( ו ט ט י ה הכוס וכו׳ עיין חוסי ב ר כ ו ת ל״א ע ״ א ד״ה אייתי ובו׳‪.‬‬ ‫קידושין מ ־ ח ע״ב‪.‬‬
‫ו( ב ס ק ו ם נילה וכו• ב ר כ ו ת ל׳ ע׳׳ג>‬ ‫י ה י ה מ ו ה ר )םשלי י״ד(‪ .‬ועוד כ ה י ב עבדו ו נ ר ) ה ה ל י ס ב׳(‪.‬‬
‫ז( לסיםן ב ר כ ה ׳ ועיין ב ר כ ו ה נ׳ ע״ב סםשיכין וכו׳ ובתוס׳ ד״ה ולא וכוי ו ם י ח ו‬ ‫יוםא ד׳ ע*כ‪.‬‬
‫ס( ו מ ה ש נ ה נ ו ל ת ח אפר וכו׳ ב״ב ס׳׳א ע״ב‪ .‬אם א ש כ ח ך ונו׳‬ ‫עגשיו שדרכן לזרוק הימים‪.‬‬
‫‪ (p‬מברכי! ב ר כ ת‬ ‫) ה ה ל י ס קל״ז(‪ .‬לשום ל א ב ל י גיון ל ח ת ל ה ם פ א ר ח ת ה א פ ר )ישעיה ס׳׳א(‪.‬‬
‫י( כ ד א ש כ ח ן בנר ח נ ו כ ה ש ב ת כ״ג ע״א‪.‬‬ ‫זבו׳ כ ח ו ב ו ת ז׳ ע״ב‪ ,‬ועיי! ברא״ש פ״א סי׳ י״ב‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪590‬‬

‫ל( כיון דלשון קידוש הוא כקידוש היום‪ .‬הותמין בה כי התם רגההיא חחמינן משום דיש‬
‫בה ד׳ססק כי הוא תחילה למקראי קדש‪:‬‬
‫ת ע ב ‪ .‬ת״ר מכרכין ברכת חתנים כל שבעה‪ ,‬איר יהודה והוא שבאו פנים תדשות‪ .‬והוא‬
‫שבאו אל המשחה סנים חדשות בכל יום שלא היו שם אתמול‪ .‬מאי מברר‪.‬‬
‫יאמר רב יהודה שהכל‪ .‬יצר‪ .‬םי׳ נר׳ כעיני‪ .‬סדר ברבות שנםדרו על עסקי הזונ אינם אלא‬
‫מאשר יצר ואילך‪ .‬שאוחה ברכה םתהלת לדבר משניהם אשר יצר‪ .‬מדבר כזכר‪ .‬והתקין‬
‫לו ממט‪ .‬בנין עדי עד‪ .‬היא הנקיבה‪ .‬שוש תשיש לפי שאנוצריכין להעלוח זכרוןירושרם‬
‫על ראש שמחתיט‪ .‬כדכת׳ אמ לא אעלח את ירושלמ על ראש שמחחי‪ .‬שמח תשמח‪.‬‬
‫ברכה לחחן ולכלה‪ .‬שיצליחו בשמהה וטוב לכ‪ .‬אשר כרא‪ .‬לכל ישרי‪ .‬מ( ולפי שהסדר‬
‫מחחיל מאשר יצר לפיכך פוחה בה בברוך וחוחם בה בברוך‪ .‬בדרך כל ראשי סדרי‬
‫ברכוח‪ .‬ושוש חשיש‪ .‬שמח חשמה‪ .‬מפני שהן ברכה הסמוכה לחבירתח לא פתח בהן‬
‫בברוך‪ .‬שכך תיקנו לכל ברכוה הסמוכות אחר ראשונה על הסדר‪ .‬ואשר ברא‪ .‬מפני שנאמרה‬
‫יחידיה ברוב ימי המשחה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות והיא צריכה‬
‫לפועה ולסיים בה ככרוך‪ .‬אבל שהכל‪ .‬אינה סן הסדר אלא לאסיפת העם הנאססים שם‬
‫לנמול חסד‪ .‬זכר לחמדי המקום שנמל חסד עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין‪ .‬ונחעסק‬
‫בו ואםיסה זו כבוד המקום היא‪ .‬וברכח זו לכך נחקנח‪ .‬ומשעת אסיפה חיא ראוייח‬
‫לברך‪ .‬אלא שכיון שיש שם ברבה על הכום הזקיקום לסדרם עליו‪ .‬ומידי רהוה אברכת‬
‫כשמים‪ .‬וברכת האור כמוצאי שבת דאמרי׳ נ(רי מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס‪ .‬ור׳ הייא‬
‫מכנםן‪ .‬הואיל ויש ישם כופ‪ .‬ס( ולפי שאינה ]משאר סדר הברכוח וכולה הודאה אחת לא‬
‫תתמו בה בברוך מידי דהוה אברבח פירות ומעות‪ .‬וכן[ ברכח יוצר האדם שחיקנוה ליצירה‬
‫ראשונה של אדם הראשון כדלקמן‪ .‬א* למאן דאמר שתי יעירות הוו‪ .‬ולמאן ראמ־ שתי‬
‫יעירות עלו במחשבח‪ .‬ובתר מחשבה אולינן מ״ס אינה מסדר ברכות רהא ביצירה ראשונה‬
‫אכתי נקיבה לא הואי‪ .‬וא־ת למה היא באה מתוך שאנו סכרכין על יצירה השנייה תיקנו‬
‫אף על הראשונה שהיא עיקר חחילתו‪ .‬והתקין לו ממנו‪ .‬מנוםו‪ .‬מעלעותיו‪ .‬בניין עדי עד‪.‬‬
‫בניין טהנ לדורוח‪ .‬וקרי ליה בניין ע(על שם ויכן ה׳ אלהים את העלע‪ .‬וחנל עקרה‪.‬‬
‫ימשלם‪ .‬ריעיס האהוביס‪ .‬התן ובלה‪ .‬שני ריעים האהובים זה את זה‪ .‬כשמחך יצירך‪ .‬נמו‬
‫ששםחח אדם הראשון בנן עדן מקדם‪ .‬בדכת׳ ויטע ה׳ אלהים נן בעדן מקדם וישם שם‬
‫את האדם אשר יצר‪ :‬משמח חתן ובלח‪ .‬ובאחרונה משמח חתן עס חכלח‪ .‬לפי ששמחת‬
‫ברכה ראשונח לאו בשמחת חתונה אנו אוסרים‪ .‬שהרי הפילה היא שמכרכין שיחו שמחים‬
‫בהצלחת כל ימיהם‪ .‬לפיכך אין להתומ כה משמח חחן עם הבלה‪ .‬רמשמע שמח תשמח‬
‫איש באשה‪ .‬אלא כדרך המשמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב‪ .‬ובאהרונה‬
‫)שמחד‪] (.‬שבח[ חיא)שמשמח( ]שמשבח[ חקי שברא חתנות דיבוק איש באשה‪ .‬על ידי‬
‫שסחה וחדווח‪ .‬לפיכך יש לחתום משמח חתן עס אשתו‪ .‬שהיא לשון שמחח איש באשה‪.‬‬
‫צא ולמד שכל הטשנה טמטבע שטבעו חכמים בברכוח לא יצא ידי חובתו‪ :‬כל ימי‬
‫החופת אין אומרי׳ ישבע ברכות בברכת המזון אלא כרכר‪ ,‬אחרונה אשר ברא אלא כיוס‬
‫ראשון של חוסה‪ .‬אבל אם באו בסעודת החופה ס(סנים הדשות שלא היו שפ אתמול‬

‫צ( כיון דלשון קידוש ה ו א וכר עיין ברש״י כ ח ו ב ו ת ז׳ ע״ב ד״ה‬ ‫כ( כראםרינ! בע׳׳פ ק ״ ה ע׳יא‪.‬‬
‫»( ולפי‬ ‫סירי ד ה ו ה וכו׳ וכועס׳ שם ד״ה ס א ן וכוי‪ .‬כ ר כ ח י ב אם ל א א ע ל ה וכר ) ת ח ל י ם קל״ז(‪.‬‬
‫ש ה ס ד ר ובו׳ עיין רש׳׳י שם ח׳ ע״א ד״ה ש ס ה ה ש ט ת וכו׳ ובהוס׳ ד י ה ש ה כ ל וכו• ובר׳׳ן‪ ,‬ועיין‬
‫חוס׳ ב ר כ ו ת י׳׳ד ע״א ד״ה יםים וכי׳ וחוס׳ פ ס ח י ס ק״ד ע׳׳ב ד ״ ה חוץ וכוי‪ .‬נ( ר׳ ס פ ז ד ן וכו׳ ירושלטי‬
‫ב ר כ ו ת פ״א ה ״ ה )^כחובות שם ת׳ ע׳׳א ברש‪-‬י ד ״ ה ש מ ח נרשם ב ט ע ו ח פ ס ח י ם פ*»( ועיין ה ש ו כ ו ח‬
‫‪ (p‬ולפי ש א י נ ח ' מ ש א ר ס ד ר ה כ ר כ ו ח ו כ ו ל ה ה ו ד א ה א ח ח ל א ח ח ם ו בר‬ ‫ת ר ש ב י א טי׳ שי״ז‪ ,‬שי״ח‪.‬‬
‫בברוך‪ ,‬סירי דהוי א ב ר ב ת • י ר ו ח ו ס ז ו ת וכן ב ר כ ת וכר כ י ׳ ל ‪ .‬מ( ע ל ש פ הבן ח׳ א ל ה י פ וגו׳ כ » ״ ל‬
‫‪591‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫םברכץ כל ז׳ כ ר ט ת וכשבת קודש שבתוך ההוסה נהנו לומר ך כי־טת אף כלא שנים‬
‫הדשות שהרי שבת בשנים חדשות הוא צ(נראמרינן דבל אלהים‪.‬‬
‫תעג‪ .‬מ ע ש ה שנטל חחחן ידיו קודם קידוש ולאהר קידוש היה ממתין םלבצוע עד‬
‫שיהוור וימול ידיו מש‪,‬ש הא דאטרינן בעיס יז(נטל ידיו לא יקדש‪ .‬מי‬
‫שנטל ידיו לחולין לא •קדש‪ .‬משום דקידוש הוי הפסיקה‪ .‬וצריך לחוור וליטול ידיו‪.‬‬
‫י(ואיר דיי בנטילה ראשונה שקודם קידוש‪ .‬וקידוש לא הוי הפסקה‪ .‬ולא זו כלבד אשי׳‬
‫נטל ידיו שחרית ם(סתנה לכל היום כולו‪ .‬כראסר רב בש׳ כל הבשר‪ .‬והילכחא כווחיה‬
‫באיסוריה‪ .‬ואם׳ להו רכינא לבני פקחא רערבוח בטן אחון דלא שכיחא לכו טיא טשו‬
‫ידייכו מצשרא ואתנו עלייכו לכולי יומא‪:‬‬
‫תעד‪ .‬אשד‪ ,‬כשהיא טובלת מנידתה והיא טהורה‪ .‬לאחר שטבלה ועלחודסברכת־־על‬
‫ח‬
‫הטבילה‪ .‬אקביו על הטבילה‪ .‬ראמררב יהודה אמר שמואל > בל המצות‬
‫בולן מכרך עליחם עובר לעשייתן‪ .‬כוי בםסחים ס־ק‪ .‬בבי רב אסרי חוץ מן הטבילה‬
‫ושופר‪ .‬בשלמא טבילה דאבתי נברא לא חוי‪ .‬אלא שוסי מאי טעמא‪ .‬וכי חימא משום‬
‫רילמא מיקלקלא תקיעה‪ .‬אי חכי אפילו שחיטה וםילח נמי‪ .‬אלא אמר חםדא חוץ מן‬
‫הטבילה בלבד איתמר‪ .‬תניא נמי הכי טבל ועלה‪ .‬בעלייתו אומר אקביו על הטבילה‪ :‬פי׳‬
‫דאכחי נברא לא חזי‪ .‬כנון טבילה דכעלי קירייס‪ .‬דקיימא לן בברכות ]דאערים[ כדברי‬
‫וצרה וכברכה דעורא חיקן טבילה לבעלי ק־ריין לדברי חורה‪ .‬ומשום ההיא טבילה תקון‬
‫בכל הטבילות ברכתן לסוף‪ :‬ואעע ראמרי׳ בשחיטח חולין ס׳ ראשית הנו‪ .‬אמר רב נחטן‬
‫א( האימא נהונ עלסא בתלתא סבי‪ .‬כרי אלע־ בראשיח הנז‪ .‬כר׳ יאשיה בכלאים‪ .‬כרי‬
‫יהודה בן בתירא בדברי תורה‪ .‬דתניאר׳ יהודה בןבתירא אומר ]אין[ דברי חורה מקבלין‬
‫טומאה‪ .‬שנאמר הלא כה דברי כאש‪ .‬מ־מ כמה דאיפשר למיעבד בטהרה עבדינן הילכך‬
‫אשה נמי כשהיא טובלת מנידתה והיא טהרה לאהד שטבלה ועלתה מברכת על הטבילה‪:‬‬
‫ח׳‪ .‬ור־ת הורה דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם ואפילו טובל וטובלת צריך לברך‬
‫קודם טבילה ויטלין לברך אעיפ שלא טהרו וראויין הס‪ .‬דהא חזינן נ(דובין ומצורעים‬
‫ובועלי נדות מותרים לקתא כתורח ולברך ולהתפלל ולקרא קיש וח״בין בכל מצות‬
‫האסורות בחזרה ‪:‬טהזרין נמודין דאין דברי תזרה סקנלין טומאה‪ .‬דלא ניתנת תורה‬
‫למלאכי השרח‪ .‬ואמרינן נמי נ( נדה קוצה לה תלה ומברכת‪ .‬והא דאמרי׳ בערבי ססזדם‬
‫בל המצוח כולן מברך עליהם עובר לעשייחן חוץ מן הטבילה‪ .‬ומסי החם משום ראכתי‬
‫נברא לאהד‪ .‬והיאך יברך‪ .‬המורה אומר דנשאלולרב היינאון על הלכה זו שה־ותסיהים‬
‫משוס טומאה אמא• אין ראוי לברך על הטבילה קודש שיטבול‪ .‬והשיב להם רמצות‬
‫טבילה לבעלי קיריים ובועלי נדות בבלל כל המצות רמברך עליהן עובר לעשייתן‪ .‬וההיא‬
‫רססחים דאמר חוץ סן הטבילה‪ .‬בנר קא מיידי‪ .‬ראכתי קודם טבילה לא הזי‪ .‬לומר אשר‬
‫קדשנו במצוחיו וציונו‪ .‬רעדיץ כל ומן שלא נטהר ולא נטבל אינו ישר׳ ואיט מצווח‪.‬‬
‫י(דתנן בשיר אליעור‪ .‬נר שמל ולא טבל כאילו לא מל‪ :‬וכן שסק ריח‪ .‬ורבינו ניסים‪:‬‬

‫‪ (J‬כדאםדינן זיבל‬ ‫פ( פנים ח ד ש ו ח יכו• ש ם ד ע י ב ‪.‬‬ ‫) כ ר א ש י ח ב׳(‪ .‬כ ר כ ת י ב ויטע ונו• )שם(‪.‬‬
‫וכו׳ כוונהו ל ה א ד ה ו ב א ב ם נ ה י נ בשם הירושלמי ו ב ר י ר ויכל אלהים ביום ה ש ב י ע י ס ה ה י ה העולש‬
‫ח ס ר ס נ ו ח ה ב א ח ש ב ח ב א ה ס נ ו ח ה א ס ר ה ק ב ־ ה בואו ו א ס ר ו שירה פנים ה ד ש ו ח באו לבא! ועיי!‬
‫בחוס׳ ז׳ ע׳׳ב ד״ה והוא וכר ובר׳׳אש פ״א ד ב ת ו ב ו ח סי׳ י״ג‪ .‬ק( נ ט ל יריו ל א יקרש וכו׳ מ י מ ר א‬
‫ל( ואמר רבי דיו וכוי כצ״ל ועיין בחום׳ ד״ה ה נ ו ט ל ובר‪ .‬ש( ס ח ג ה ל כ ל‬ ‫ר ר ב פ ס ח י ם ק״ה ע׳׳ב‪.‬‬
‫היום כולו וכר חולי! ‪5‬ךו עי‪-‬ב ועיי! בחונן ד ״ ה נזטל ובז׳‪ -‬ז ה ל כ ח א כזזתיה באיסוריה בצ׳יל‪ .‬זאמר‬
‫פ( כ ל ה ם ג ו ח ובו׳‬ ‫להו ובו׳ םשו ידיינו וכו׳ כד״ל‪ .‬ואהבו עלייכו וכוי ולפנינו ואהגו עלייהו‪.‬‬
‫פ ם ח י ם ז׳ ע״ב ועיי; בחום׳ ד״ה על ה ט ב י ל ח וכו׳ ובחופי ב ר כ ו ה נ׳׳א ע׳׳א ד״ה מעיקרא ו כ ר ‪.‬‬
‫‪ (6‬ה א י ד נ א נ ה ו ג ע ל ט א וכר הולין קל״ו ע׳׳ב‪ ,‬ב ר כ ו ת ב״ב ע׳׳א‪ .‬שנ׳ ה ל א כ ה דברי נ א ש )ירמיה כ ״ נ ( ‪.‬‬
‫נ( נ ד ה ק ח נ ה ל ח ח מ ו‬ ‫נ ( דזבין ו מ ו ד ע י ם וכר עיין ב ר ט ח כ״ב עיא׳ ו ב ח ו פ פ ח א פ״ב דברכוה‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪592‬‬

‫ור־ת ורבעו שמשון כר׳ יוסף הורו בו וציוו לשרפם ולהורות הדבר‪ .‬כי חילול שמיס הוא‬
‫שמובלות ומעככוח מלברך ער לאחר קיום הסצוה‪ .‬כי מה נשתנית כרכה זו סכל שאר כרטת‪.‬‬
‫ה( ונס מה שנהנו לברך על נטילח ירים אחר נטילת ידימ טעות חוא בידם‪ :‬ו( עד כאן‬
‫לשון ספר הישר‪ :‬ואית דבש׳ מרובה אמרי׳ דעזרא תיקן ]טבילה[ לבעלי קיריימ ואפילו‬
‫לדברי חורח‪ .‬כדמוכח במי שמחו‪ .‬חזייה דקא מהסם‪ .‬איל פתה פיך ויאירו דבריך‬
‫אין דברי תורה מקבלין טומאה‪ .‬בוודאי קיימא לן הכי כרי יהודה דאין דברי‬
‫תורה מקבלין טומאה‪ .‬שנאמר הלא כה דברי כאש‪ .‬מה אש אינו מקבל טומאה אף‬
‫דברי חורה‪ .‬כדםסקי׳ בראשיח הנד‪ .‬ח( האימא נהונ עלמא כתלתאסבי‪ .‬כוי‪ .‬ותקנת עזרא‬
‫לא פשטה בכל ישראל‪ .‬ט(וליכא הטי כולו ולא רובו‪ .‬כדאסרי׳ כי האי נוונא כפרק אין‬
‫סעמירין‪ .‬ולכך ׳כלינן לבטולה‪ .‬דאי פשטה בכל ישראל אין ב־׳ר •כול לבטלה‪ .‬דקייטא‬
‫לן אין ב־־ד יכול לבטל ]דברי[ ביד חבית אלא א־כ נדול ממנו בחכמה ובמנין‪ :‬ת‪:‬‬

‫ב ר כ ת אירומץ‪:‬‬
‫תער־ ת׳‪ ,‬וממין פניו כלפי מזרח ננד צדירושלם‪ .‬שבל תפילות שאנו מתפללימ‪ .‬אנו‬
‫מביטין אל היכל הי‪ .‬כי כן מצינו כדניאל‪ .‬וכוין פחיחן לה בעליחה ננד‬
‫ירושלם‪ .‬לבר משאר כל הברכות שאין אנו קפ־דין להביט שם‪ .‬לכך צריך לכוין פניו‬
‫כלפי מורח בברכה התנים‪ :‬והמברך ברבת אירוסין או ברכת מילה צריך לומר בורא שרי‬
‫הנסן‪ .‬וליטעום‪ .‬ויהביה להתן ולכלה ולמאן דבעי למשתי‪ .‬ואי איסטניס הוא ההוא חחן‬
‫לישריה מן חמרא בידיה ולטעום כסא למריה‪ :‬כ״מ ח ״‬
‫תעו‪ .‬ברוך אתה ה׳ אלהינו סלך העולם בורא פרי הנסן‪ :‬ברוך א‪ .‬ת* ‪ . t‬גו מ־ה‬
‫אשר קדשנו במעותיו וציונו על העריות‪ .‬ואסר לנו את הארוסות והתיר‬
‫למ את הנשואות על ידי הופר‪ ,‬וקידושין‪ .‬ברוך אתה ה׳ מקדש עמו ישראל על ידי הופה‬
‫וקידושין‪ :‬ושותה המברך‪ :‬וטועם החתן‪ .‬ומטעים לכלה‪ .‬כ(דקמקדש לה בחמרא דכסא‪.‬‬
‫והשאר יששוך‪ .‬ויטזונ כוס אחר שלא לברך ברכת נישואין על אוחו כוס משום דאין‬
‫עושין מעות חבילות חבילוח‪:‬‬

‫ב ר כ ת נישואין‪:‬‬
‫ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם בורא שרי הנפן‪ :‬בתך אתה ה׳ אלהינו ס־ה שהכל‬
‫ברא לכבודו‪ :‬ברוך אחה הי אלהינו מיה יוער האדם‪ :‬בא־י אמיד‪ ,‬אשר יצר את‬
‫האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והחקין לו ממנו בנין עדי עד בא־י יוצר האדם ‪.‬־ שוש‬

‫ד( ר ת נ ן בט״ר אליעזר וכו• ל י ת א לפנינו שש‪ ,‬ועיין י ב מ ו ת ם״ו ע״א וע״ב‪.‬‬ ‫זבז׳ ככוריח ב״ז ע־יא‪.‬‬
‫ה( יגפ מ ה שנהגי ל ב ר ך ע ל נ ט י ל ת ידים זבז׳ עיין בתום• פ ס ח י ם ד ע ־ ב ר ״ ה על ובו‪ -‬וברא״י^ ש ם‬
‫פ ״ א סי׳ י׳‪ ,‬ובתופ׳ ב ר ב ו ת נ״א ע״א ד״ה ט ע י ק ר א ובו׳ וברא״ש שם פ״ז פי׳ ל״ד ובתופ• תולין קל״ו‬
‫ו( עד נ א ן לשון ט פ ד הישר ע״ש פי׳ של׳׳א‪ ,‬ועיין ב מ נ ה י ג סי׳ קכ*א‬ ‫ע׳יב ד׳‪-‬ה כר׳ אלעאי וכוי‪.‬‬
‫ו ב ש ״ ת שערי ת ש ו ב ה סי' ק״ע‪ ,‬באו״ז ה• נ ט י ל ת ידים סי׳ ע״ט ובראב׳׳ן פי׳ ש כ ״ ה ו ד ל א ב ל ש א ר‬
‫ט מ א י ם ט ב ר כ י קורם ט ב י ל ה ר ה א אמרינן ד נ ר ה שהיא ט מ א ה קוצה ל ה ח ל ה ‪ ,‬ואינה ק ו צ ה ב ל א‬
‫ב ר ב ־ ‪ ,‬וה״ה לשאר טמאים׳ ולא נ ה י ר א דא״כ ה ו ה לפרושי חוץ מ ט ב י ל ת נר׳ ו מ ד ס ח ם ש ״ ב ב ט ב י ל ת‬
‫כ ל ה ט ם א י ן מיירי‪ .‬י א ע י נ דקי״ל ה א י ד נ א כר׳׳י בן ב ח י ר ה ד ט מ א קורא ב ת ו ר ה ו מ ת פ ל ל ו מ ב ר ך כי‬
‫אודהיה ה כ א ג ב י ה ט ב י ל ה כיון ר ל א ל ח ר ס מ ו ך ל ט ב י ל ה ה ב ר ך ב ט ה ר ה שפיר טפי ד ת ט ה י ן אפילו לר׳־י‬
‫ער ש ת ט ה ר ותברך‪ ,‬ד ה י כ א דאפשד ל מ ע ב ד ב ט ה ר ה עברה‪ ,‬ו ה י כ א ד ל א א פ ש ר ב ט ן ב ח ל ה ע ב ד ה‬
‫‪ (t‬חזייה ד ק א ט ה ם ט ובו׳ ל פ נ י ט ב ר כ ו ה כ׳׳ה ע״א מ ע ש ה ב ה ל מ י ר א ה ד ש ה י ה‬ ‫ב ט ו מ א ה עכ׳יל‪.‬‬
‫מ ג מ ג ם וכוי ועייין בערוך ערך ה ס פ וכו׳‪ .‬שנא׳ ה ל א כ ה דברי כ א ש וכו׳ )ירמיה כ ״ נ ( ‪ .‬ח( ה א י ד נ א‬
‫נ ה ו ג ובו׳ חולין קל״ו ע״ב‪ ,‬ו ה ו ב א כרש״י ש ב ח י׳ ע״כ‪ ,‬ועיין ב״ק פ״ב ע ״ ב חוס׳ ד״ה א ת א וכר‪.‬‬
‫י( דברי ב״ר חבידו וכו׳ עדיות פ י ה מ״ה‪ .‬עי׳ו ל״ו‬ ‫ע( וליכא הגוי כולו וכו׳ כצ״ל ע״ו ל״ו ע״ב‪.‬‬
‫כ( ד ט ק ר ש ל ה ו ט י עיין לעיל פי• ת ״ ע ו כ מ ״ ש‬ ‫ו כ ו י ו י פ ת י ח ן ל ה ב ע ל י ה ה כצ״ל )דניאל וי(‪.‬‬ ‫ע״א‬
‫שם‪ ,‬וראיחי כ מ ח ב ר ת אבן ס פ י ר שבן נ ה ו נ ב א ר צ ו ת ה מ ז ר ח ל א מ ר ל ה כ ל ה ב ח מ ר א ד ב כ ט א ח ד‬
‫י ן‬
‫‪593‬‬ ‫מחזור ויםרי‬

‫תשיש ויעל עקרה כקיבוץ בניח בתוכה בשמחה‪ .‬כא־י משמח ציון בבניה‪ •.‬שמה תשמח‪.‬‬
‫ריעימ האהובים‪ .‬כשמחך יצירך בנן עדן מקדם‪ .‬בא״י משמה התן וכלה‪ :‬באיי אם־האשר‬
‫ברא ששון ושמחה חחן וכלה‪ .‬נילה רינה דיצה וחדווה אהבה ואחזה שלום וריעות‪ .‬מהרה‬
‫ה־אלודנו ישמע בערי יהורה ובחוצות ירושלס‪ .‬קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה‪.‬‬
‫קול מצהלות חתנים מחופתם‪.‬ונערים ממשתה ננינתם‪ .‬ברוך אתה אתה ה׳ משמח חתן עש‬
‫הבלה‪ :‬ושוחה המברך וחתן וכלה‪ :‬והחתן יטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו‪ .‬כמו‬
‫שש״ לעיל; ת׳‪.‬‬
‫תעז‪ .‬ומח שאמרוהכמיםל(נותנין לבתולה מאת־ש ולאלמנה מנח‪ .‬סמכו על מקראדכח׳‬
‫והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקהו ומצי למיכתב והאלמנה אשר תהיה‬
‫מכהן יקחו‪ .‬אםאי כת׳ אלמנה ודאי למדרש הכי והאלמנה אשר חה־ה כתובתה אל מנה‪.‬‬
‫כמו עס מנה‪ .‬מכהן‪ .‬מקצח בהן יקחו‪ .‬במו כהן הדיוט‪ :‬ולבהולה מאד‪.‬־‪ .‬דכת׳ יסף ׳שקל‬
‫כסהר הבתולות והכי קאמר קרא כסף ישקל כמה ר׳‪ .‬הבהולות‪ .‬ולכך חמר כמהר בלא‬
‫וי־ו למדרש הבי‪ :‬ה׳‪ :‬בל ימי החוסה אין החתן הולך לבית הכנסת ועומדץ ומתשללץ‬
‫עמו ערבית ושהרית ‪.‬לשני בילת תתניס‪ .‬ולעניין עשרה לקדושה ותפילה ה( התנים מן‬
‫המניין‪ .‬כדאי בשיק דכתובוח‪ :‬ובשבת שחרית לאחר שהשליש השדר עש הציבור הולך‬
‫לביח הכנסח ושושבינין אחריו‪ .‬ומחעמף ‪.‬בציצית'ויושב בצד הארון והשושבינים יושנין‬
‫להם סביבותיו‪ :‬ולאחר שקראו פסוקי זמרה עומד שליח עיבור ומתפלל‪ :‬והא לך •זער‬
‫לשבח שלחוםה לבבוד החתן ושושבינין‪:‬‬
‫ת ע ח ‪ 0 .‬אייחד שם שוכן תרשישים‪ .‬א מ ן צדקותיו בלהקת ישישים‪ .‬אף אמונתו בקהל‬
‫קדושים‪ :‬בטרם שוסו עם עולש‪ .‬בלכדו היה פורטש וכוללם‪ .‬בנליוןססרו‬
‫יבתבז כזלם‪ :‬נולמס מאז ראו עיניו‪ .‬נטר ואומר לדורות כעיניץ‪ .‬נש הארץ מלאהקניינין‪:‬‬
‫שפים מספרים עוזו‪ .‬נטוים בזרתו רוגנים ייהודו‪ .‬צבאות חלד קורא־ש כבודו‪ :‬ק׳‪ :‬מ ק‬
‫נטה כיריעה לכסאו‪ .‬דירו לשאח ולדוש משאו‪ .‬דינל חיילי מעלה לגשאו‪ :‬ס(־האור בניהו‬
‫כשלמד‪ ,‬עטה‪ .‬הבהיק זיוו מעלה ומטה‪ .‬הכהות גלגל חמה במבטה‪ :‬וראה‪,‬־ אדון כי טוב‪.‬‬
‫והצסינו לנוחלי לקח טוב‪ ,‬ואור צדיקים ישמח בטוב‪ :‬זה קירה במימ עליות‪ .‬ע(זק‪6‬ס‬
‫והתויכם תוך זויוח‪ .‬זהרס נאה מוצק כראיות‪ :‬הער‪ .‬חמים בשור‪ ,‬להשקיע‪ .‬פ(חעייש עילה‬
‫והעיים השקיע‪ .‬חזקים מתח וביניהם הרקיע‪ .‬שיען העליונים במאמ־ לתלות‪ .‬טיבע התחתונים‬
‫בעמקי מעולות טורדים כעינורות למולם לעלות‪ :‬יושר דברו בשמעם יחד‪: .‬קוו השיש אל‬
‫מקום אהד‪ .‬צ(ייסן המועט במרובה להאחד‪ :‬כילל יבשת פניה ליראות‪ .‬נחה להוציא‬
‫דשאים ותבואות כל מיני נטיעה חחסלאות למועדים עשה ירח לשובכה‪ .‬לשמש שש‬
‫מבוי ונתיבה‪ .‬לכוכבי השמים וכסיליהם• ריבה‪ :‬ק(מעות* ימים הפרה לשרצת י(מיקק‬
‫התעיף אכרה ונועה מהש דו ולוויתן ריצה‪ :‬נס לארץ להוציא מקנה‪ .‬נחצה להוציא אלפיש‬
‫וצאנה‪ .‬נפש היה ובהמה להמנה‪ :‬סוף לכל חכלית חקר‪ .‬סקר ארוחת כל יקי‪ .‬שוכן אכ־ש‬
‫במו להתייקר‪ :‬עץ ללבו יציר לייפות‪ .‬עיצבו נבים ושדראות בהועשות‪ .‬עש דיוקנו ש( דיו‬

‫ל{ נותנין •לבתולה ו מ י כ ת ו ב ו ת‬ ‫ו ב כ ם פ א הדין דבהון תעלי! לרשותא דידי וכו׳ ע׳׳ש ד ף ם׳׳א ע׳־ב‪.‬‬
‫י־ ע׳יב‪ ,‬ועיין בש״מ שם‪ .‬ו ה א ל מ נ ה א ש ר ת ה י ה ונו׳ ) י ח ז ק א ל ס י ד ( ‪ .‬ד כהי נ כשף" ״ב‪.‬־[ ל ונוי )•שמוה‬
‫ב י ב ( ‪ .‬מ ( ח ת נ י ס ס ן ה ס נ י ן ונו• כ ה ו נ ו ת ה׳ עיא• ומגילה כ״נ ע׳‪-‬ב‪ .‬נ( אייחר שש ונוי סיופד עיש‬
‫ס ( האוד ב נ י ה ו ובו׳ עיין ‪::‬רב׳יר ש׳•; ‪,‬יכפדר״א פ‬ ‫א ״ כ מ ש ו ל ש ו ש ם ה ם ה ב ר שמעון כ ר יצחק‪.‬‬
‫ע( ‪:‬קשס והתויבש ה ו ן ‪•,:‬יו־‪ ,‬כ ד א י ת *‬ ‫ה כ ה ו ת נ ל נ ל ח מ ה וכוי שש שהיה מ כ ה ה גלגל ה ח מ ה וכוי‪•.‬‬
‫ב מ ד ר ש שם פ י ה ל ד ו ב ת א םלוניה ולזויה פלונית וכר‪ .‬פ( הצייש עילה וכו׳ מדב״ר פ״‪.‬־ נשל הקב׳־ה‬
‫ב ל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וכוי‪ .‬צ( ״ מ ן ה מ ו ע ט וכו׳ בר׳׳ר פ י ה ‪ ,‬וי״ר‪.‬ש׳׳י‪ .‬ק ׳ מעות*‬
‫ימים ה פ ר ה לשרצה‪ ,‬י ט ע מ ו מ ס ע י הים הוציא שרץ נ פ ש חיה‪ .‬והוא מ ל ס ו ; ה מ ק ר א )ישעיה ט י ח (‬
‫ל^י מ ר ק ק וכוי חולין כ״! •;׳ב‪ .‬עיצבו‬ ‫וצאצאי מעיך כמעיהיו ופרש״י במעותיו ש ל ים בדני היש‪.‬‬
‫ת( באוצר ב נ א ה‬ ‫ש( דיו פרצופי[ עירובין י־ה ע״א‪.‬‬ ‫ובו׳ סלשון ידיך עצבוני ויעשוני )איוב יי(‪.‬‬
 ‫מחזור זיטרי‬

‫פרצופוח‪ :‬פרצוף אחוד לעזר עשאה‪ .‬סקתן לשמור ח(כאוצר בנאה‪ .‬א(םירכסד‪ ,‬וקילעה‬
‫ואליו הביאה‪ :‬צור בכבודו עיטרם ברכות‪ ,‬ג(ציפה אסיריונם םרנליות ערוכות‪ .‬ציוה לפרוץ‬
‫להבריך בריכות‪ :‬נ(קראם איש ואשה להחחברח‪ .‬קרח לחבחם יחד להתנברה‪ .‬קדושת‬
‫שמו חוסם לקרדה‪ :‬רודף נבר עורו לבקש‪ .‬זמו י( לבעל אבידח להקש‪ .‬ראוי באכילתו‬
‫להזר ולקשקש‪ :‬שדי ה( מושב בייתה יחידים‪ .‬שקר לזוונם יחד אחדים‪ .‬שיקדם בפלס בשוד!‬
‫נאסרים‪ :‬חםיסים למידים מדעח קונם‪ .‬תמירים לכבדו בנופו והונם‪ :‬שדי צור המפליא‬
‫פלאזת סד!ד להוציא עמך מתלאות‪ .‬ענות זעת את ה׳ צבאות‪ :‬והשב‪ .‬שבוח ‪pOT‬‬
‫כבתהילת נצת ליתןלך תהילה‪ .‬כקול ששון וקול שמחה התן וכלה‪ :‬ששת ימים מלאכתו‬
‫ע ש ת ונח בשביעי רמ ונישא‪ .‬יציע חביונו קדושתו כמה קי‪ :‬הכל יורוך‪ :‬יוצר אחר‪:‬‬
‫ת ע ט ‪ 0 .‬א ק ד ס ה בתודה ממרה‪ .‬לשוכן בשמי שסרה‪ .‬אהודיגו אברכהו תמוד כליל‬
‫וקטורה‪ :‬בקרב עדתו יהולל במהללשסה ברורה‪ .‬בכל מעבדיו יבורך‬
‫שמו־ נתל טבורה‪ :‬נחלתו מאד נאוה‪ .‬באין משער ומשורה‪ .‬נבוליו הרומיו ושמיו ואוד‬
‫עולמים ברא‪ :‬דבר טכסיסי ענץ החונה‪ .‬ודמיון ברכת הופה חנונה‪ .‬כיד ישורון עדת‬
‫נאמנה ידועה מאל אמינה קי‪ :‬׳(דרושים בשתי מדות להעמיד בניין מושלם‪ .‬דכוקיס אש‬
‫וםים‪ .‬מרסם יצרם והעלם‪ .‬הדום רנבים דובקו ועמדו על יסוד מהוללס‪ .‬הנינו ציינם והנוום‬
‫בל ימוטו לעולם‪ .‬וחכמים ח(אור ההסוש לנוצרי היםוש שיכלם‪ .‬וצדיק רואה באורן‪.‬‬
‫חללי חליטת עולם‪ :‬ובול רקיע נםח‪ .‬כשבח אהל מתחו‪ .‬ט( זבודיו משרתיו יצר הבינם‬
‫וציינם בכוחו‪(' .‬חתירת תפתה ערך לעוכרי דברי שבחו‪ .‬חזות חמול ולא שלשום מחוסר‬
‫וננרע בשיחו‪ .‬טביעות טוב לא טוייב באפל נפל נדחו‪ .‬כ( מכסו בכפל לאחוריו להניד‬
‫כשרון ארהו‪ :‬ישרימ נכוהימ מעשיו מפואר מרוממ ונעלה‪ .‬ימינו הכל יסדה ואין בכל‬
‫מעשיו חלילה‪ :‬כרוב נודלו ופעלו יהולל יבולל סלה‪ .‬ל(כהרף םקוה מים שקעם וכנסם‬
‫כמצולה‪ :‬לחראות א ^ צ י י ה והדשיא דשאים לאוכלה‪(" .‬להחיות כל היצורים‪ .‬עשבים‬
‫‪.‬ועץ פ ת העלח‪ :‬משומר שורק וענביו למסעד עדחו אצרו‪ .‬מאורות נתלים קבע מלון‬
‫שכנו ושסרית‪ .‬נשאם תלאם כחקנם והעמידם במשמרו‪ :‬נ(נזסיפ ננזף צעיר אשר רנל‬
‫בחבית‪ .‬םטכז נחמו ומנםו כניו סיוםו לעוררו‪ .‬ס(סנולה להימנות בו הלוך אתר מספרו‪:‬‬
‫עצחו הקים והשלים והשריץ על חאדםח‪ .‬עריכח שקצים ודנים ועוף והיה ובהמה‪ .‬פקודת‬
‫חשלום שכר‪ .‬בטרם ברואים קדומה‪ .‬פעולת זיז וחנינים סעודה נצח אסומה‪ .‬צמותיס‬
‫בהררי אלף שמוריםליום נהמה‪ .‬צפונים נתונים במשמר‪ .‬ע(יצרם לכירת תמימה‪ :‬קבוצת‬
‫מפעל נמר ושלחן ערוך כילה‪ .‬קרטי עפר הרים‪ .‬ס(בדונמת חרומה חלה‪ .‬רצפו נלסו‬

‫ו כ ר י‪8‬פ‪•© (p .‬רכסה ו ק י ל ע ה זכר ש ם זאליי ה ב י א ה כ י ׳ ל ‪ .‬נ ( ציפה אפריונפ יכז׳ עיין ב״כ ע י א ‪.‬‬
‫נ( קראט איש‬ ‫ו ב ג ״ ר פייה׳ ו י י ד פ ־ כ ‪ . ,‬ו ט ד ר ש ק ה ל ה פ״ח‪ .‬ם ר ר ר י א פיי׳ב עייי׳ש בביאור ה ר ד ״ ל ‪.‬‬
‫ז א ש ח וכד עיין סלטה ׳ ‪ r‬ע׳׳א‪ .‬ז ב פ ד ר ״ א שש‪ .‬ד( ל ב ע ל אבידד‪ ,‬ל ה ק ש ז ט ׳ נ ד ה ל״א ע ׳ ב ‪ .‬קידושי[‬
‫‪ (0‬םושיב ב י ת ה יחידיפ מיוסר ע״ש ה כ ה ו כ מושיב יהירים ב י ה ה ) ת ה ל י ם ט״ה( ועי׳ ס ו ט ה‬ ‫ב׳ ע׳׳ב‪.‬‬
‫‪ (t‬דרושים בשתי מ ד ו ה וכוי עיין ה נ י נ ה‬ ‫ו( א ק ד מ ה ב ח ו ד ה וכוי ט ס ו ד ר ע״ם א״ב כפול‪.‬‬ ‫ב׳ ע״א‪.‬‬
‫י׳׳ב ע׳׳א מ ר ח יום ו ס ד ח לילה‪ .‬ובםדר־׳א פ״ז‪ .‬ת( אור ה ה מ ו ש לנוצרי וכוי מ ד ר ש בר״ר פ ״ נ ה׳‬
‫פ ע מ י ם כ ת י ב כאן אורה כ נ נ ד הי חומשי הורה ו ט י ‪ .‬נו(" ו ט ד י ו סשרהיו וכו׳ ה ס ל א כ י ס נבראו בשני‬
‫ב ר י ר פ״א׳ ש ס ו ח ר ב ה פט״ו׳ מ ד ר ש ח ה ל י ם מזמור כ״ד׳ ובפרד׳׳א ריש פ״ד‪ .‬ועיין בביאורי הרר׳־ל‬
‫שם שהביא ב ש פ מ ד ר ש ט נ ן ביום שני נבראו אראלים ו ס ל א ב י פ ואופנים ושרפים ו ה ש ס ל י ם ‪ (• .‬ח ה י ר ח‬
‫ה פ ח ה וכר ס פ נ י מ ה ל א נ א מ ר כ׳ ס ו ב בשני ב ש ב ח מפני ש נ כ ר א בו אור של נ י ה נ ם וכי׳ פ פ ה י ם‬
‫נ׳׳ר ע׳׳א‪ ,‬וכבר׳׳ר פ־׳ד ל מ ה אין כ ה י ב בשני כ• טוב וכו׳ כי ערוך מ א ח מ ו ל ה פ ת ה יום שיש בו א ח מ ו ל‬
‫ולא שלעזמ׳ ועיין שמ׳׳ר פמ״ו‪ .‬כ( טכסו בב‪6‬ל יכו׳ םםהים שם אע״פ שלא נ א מ ר ט בי מ ו ב הזי־‬
‫ל( כ ה ר ף ט ק ו ה מים ו ט י ט ד ב ״ ר‬ ‫וכללו כששי וכר‪ ,‬ועיין בר״ר פ׳ ד׳ ש א ל ה מ ט ר ו נ ה א ח ת וכוי‪.‬‬
‫פ ״ ח ‪ .‬יו( ל ה ח י ו ח כ ל היצורים וכוי עיין מ ד ר ש וי״ר ריש פי״א‪ ,‬ופרד׳׳א פ״ד‪ .‬נ( נופים ננזף עיין ערוך‬
‫ערך גוף והוא לשון נזיפה וכעם׳ ועיין במוס^ והוא נ י ר פ ה ב״י מינכען‪ .‬והבונה ל מ ה שאמרו חולין ס׳‬
‫ע׳׳ב א פ ש ר לשני מלכים וכוי ועיין בר׳׳ר ם׳׳ו‪ .‬ס( ס נ ו ל ה ל ה י מ נ ו ה בו וכוי ישראל מונים ל ל ב נ ה בר״ר‬
‫נו( יצרם ל כ י ר ה ה ט י מ ה הוא פ ע ו ד ו ח שור ה כ ר ולויהן׳ ועיין וי״ו פוף פכ״ב‪ ,‬ופדר״א פי״א‪-‬‬ ‫שם‪.‬‬
‫פ ( כ ד ו נ מ ח ה ד ו מ ה ח ל ה וכר מ ד ר ש ב ר י ר פי״ד זה א ד ה ״ ר שהיה‪ .‬נ ט י הלחו ש ל עולם ו נ ק ר א ת ח ל ה‬
‫‪595‬‬ ‫מחזור ויגורי‬

‫ופמחו וחינך לשונו מילה‪ .‬רשומה יעודה ענודה ובדה היות לו לכליה‪ :‬שניהם הביאם‬
‫יחידים ל( כתושות ע ש ר כילת‪ .‬שמחות ברכות הרכס לכבוד ל ש ם ולתהילה‪ :‬תאוס־םוריעים‬
‫נעשו לבשר א ח ד דככס‪ .‬תשועת תבוסת ש מ ח ה םנוהת ש כ ת חינכם‪ .‬תהילה מחנים שרשים‪.‬‬
‫משוררים בחץ ערכם‪ .‬דבר זמירות ושירות מ ל י ם שוררו בתוכם‪ .‬בדרכם באו בחירים‬
‫בקידוש מצות מלכס‪ :‬רעדים יעודים עחח כקול קורא ממעונים‪ .‬יכובדו יאושרו אםודת‬
‫מבס חתנים‪ .‬ידובבו בחועותס מרובבים ברוב בניס שתולים בביח ה׳ אלחינו חצירותיו‬
‫רעננים‪ .‬יבקרו בהיכל ה׳ לאורך ימים ושנים‪ .‬ארוחת עונג יזכו לחשלוס טוב מצפונים‪:‬‬
‫המוניי קדושיי ורוזניי‪ .‬ם ת פ י פ נזופים בפני‪ .‬שרותם יהיש לעיני‪ .‬זכוייס לעלות להר הי‪.‬‬
‫ק־‪ :‬ל א ל א ת ן ‪:‬‬

‫תף‪ CP .‬א ר ו ס ת אמונתו באהבת מישרים‪ .‬כזבר טוב ונאה זבדה בכושריס‪ :‬נבוליעולסו‪.‬‬
‫ויסים ונהדיס‪ .‬דלות דוק ונמיוניו עבורה נוצרים‪ :‬המון צוען ש ל ה ‪.‬‬
‫אמונים סרסוריס‪ .‬ו ל א אבו לשלתה‪ .‬וסונרה בסנרירימ‪ .‬זמן זומן ירד‪ .‬פ ח ת ה מעוברים‪ .‬ח מ ת‬
‫זעסו ש ס ך נבול רודים ממרים‪ :‬מכוסה הוציאה בפז וזהב יקרים‪ .‬ימיות מרכבות צר כמים‬
‫כבירים‪ :‬כנסה כבור הופה בתחתית ההרים‪ .‬להאוין אמרי פיו לשומרם ל ת ר ת ר י ס ‪ :‬מנת‬
‫חלקה וכוסה נרדיפ וכפרים‪ .‬נשיקותיו בפיהו נשקה בהוד ה ד ר ם ‪ :‬סנולת ר א ש סלכים‪.‬‬
‫ותפארת כהותם‪ .‬עלי בנות עילה ידיד אלוף נעורים‪ :‬פ ק ד ה בנות היכל הכיאח בחדרים‪.‬‬
‫צרור פ ר וקנסון היותם םקמדים‪ :‬קטרת וצפית ונר ושלתן ומנודים‪ .‬רשוסים ובלוסיפ‬
‫ערוכים ושמורים‪ :‬שלובים הכרובים כאיש בלירות םעוריס‪ .‬תנאי חיבה עצובה בםסנירים‪•.‬‬
‫דרישת יום שביעי ותפקידיו סדורים‪ .‬וחוק ז כ ת צוה‪ .‬להורות לנעצרים‪ :‬דרכיו ותחומיו‬
‫בסחקרי מסתרים‪ .‬במוצא וכמובא עדתו מבוארים‪ :‬ר ש ד ו ת ארבעתם במשאותם זחירים‪.‬‬
‫באכות סלאכותס ותולדותם חקוריס‪ .‬יחלסו שלמותם בכלימ מפוארים‪ .‬יקדשו קידושו עלי‬
‫בוס טזביריס‪ :‬שמרו והורישו‪ .‬למקשיביס חביריס‪ .‬יקר ש ם מלכותו יכובד באורים‪ :‬חמודים‬
‫סשסניס אבוסים ברבורים‪ .‬ובודים דני הים בני יונה ותורים‪ :‬קציעה ויין רקה ו ת י ת ש‬
‫ויצהתם‪ .‬להכין כיוס ש ש י לעוננ מבתרים‪ :‬בתסקיר שבתו יביאם מרום הדים‪ .‬טרופס א ש ר‬
‫ש כ ת בתכלית כ ל י צ ו ת ם ‪ :‬א ל אדון‪.‬־‬

‫מ ל א כ ל הארץ כבוד מלכותו‪ .‬ושסים מסשתם ש כ ח אלוהותו‪ .‬בעוזו ננלה‬ ‫תפא‪.‬‬

‫כמראה חתן בכילתו‪ .‬אל• מלכי בקודש הליכתו‪ .‬ק׳ ק׳ ק׳ ה׳ צבאות‪:‬‬
‫העת והשבת ו ה נ ח ל ה שלו‪ .‬אורחותיו הסד ו א מ ה שבילז‪ .‬בירך החן וקושט כ ל ה אצלו‪.‬‬
‫כבוד והדר עיטרו וכיללו‪ .‬ק׳ ק׳ קי‪ .‬ח מ ש ל ושחד רטנו לשושבינים‪ .‬חרס וסהר וכל צ ב א‬
‫םעוניט‪• .‬שטח חתן וכלה עונים‪ .‬לקונים כורעיםוםשתחויםהסונים הטונים־ ? ק ׳ ק ׳ ‪ :‬י ( ז נ י‬
‫זמר וכל סיני שירה‪ .‬יוצאים לפניו ועומדים שורה שורה‪ .‬עשר חושות ש( מסוכות באבן יקרה‪.‬‬
‫במעשיו המשילו איומ ונורא‪ .‬ק׳ ק׳ קי‪ :‬חכמה ודעת וכינה נשלם‪ .‬דוו מכהה נלנל עולם‪.‬‬
‫קרא ש ם ה׳ א ר ץ כל העולם‪ .‬הוא אלהיט ה־יס וסלך עולם‪ .‬ק׳ ק׳ ק׳‪ :‬ברוך ומבורך נורא‬
‫ואדיר בהיכלו‪ .‬ש ס ו י ת ת מ ס בבור אומר כולו‪ .‬אלהים כשמו בן שבח הילולו‪ .‬נאדר‬
‫בקודש ובקדושה כולו‪ :‬ק׳ ק׳ ק ׳ ‪ :‬וההיה א ש ר ישרי מכונה‪ .‬תמיד עומדת על כנה‪ .‬וצבא‬
‫השמים מ ש מ א ל ה ומימינה‪ .‬והיא אינה •זזה‪ .‬ורשות ל א טשנה‪ .‬עד שאוסרים כל פ מ ל י א‬
‫מעונה‪ .‬ש ס ע ישראל ה׳ אלהינו ח׳ א ח ד באמונה‪ :‬ק• ק׳ ק ׳ ‪ :‬ואו אופנים וחיות סתרעשים‪.‬‬
‫להעריץ ל א ל נאדר בקודש‪ .‬ומתנשאים לעומת ש‪-‬סי ק ו ד ש ‪ :‬לעומתש‪ :‬זולת‪:‬‬

‫ח ר ו ס ח וכו׳ ושמ״ר פ״ל‪ .‬צ( ב ח ו פ ו ת עשר ב י ל ה ג׳׳ב ע־׳וז עשו־ ו צ פ ו ת י ב י ועיי ב ר ־ ר פי״ח‪ .‬וכוי־ר‬
‫פ י כ ׳ ק ה ל ת ר ב ה פ ״ ח ו ב פ פ י ק ח א ד ב ח י פ י י ר ‪ ,‬ועיין בפדר׳׳א פי״ב עשר ח ו פ ו ת ועיין בביאורי ח ר ד י ל‬
‫א ו ת מ־־ז‪ .‬ק ( א ר ו ס ת ו ט י ס פ ו ד ר ע״פ א״כ‪ .‬ל( זני ז מ ר וכו׳ ת ר ג ו ם ל מ י נ ח ו לזנוהי‪ (» .‬מ ס ו כ ו ת באבן‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪596‬‬

‫ת פ ב ‪ .‬ח(אמהות עת נכבשה‪ .‬הבח הנאה‪ .‬א(על ידי נילנול‪ .‬נ( לסונה הובאה‪ .‬בתחילה‬
‫כשה רך לסבלות ההנאה‪ .‬סוף דבר בקושי הייה הותלאה‪ :‬ניענועיה‬
‫שפכה לדודה קרוא תגר‪ .‬בקטנותה אהבה קרם יצאה לבנר‪ .‬דלו לו עיניה להוציאה סמםנר‪.‬‬
‫היכולת בידו חיוח פותח וסובר‪ :‬הבין המארס כי בדין משתוקקה‪ .‬וסימניה נ(ביהלווצםלו‬
‫בתוך חיקה‪ .‬ובקוסתה נדלה ועמדה על פירקה‪ .‬התחיל לתבוע בה ולהשלים חוקה‪ :‬זמן‬
‫עיחה הניע להינשא ראויה‪ .‬ואין להפריז נומיה קישוריה ועריה‪ .‬חוייכ בה חתן נשארה‬
‫וביטוייה‪ .‬ועונתה ורפואתה ופירקונה משבייה‪ :‬טהרות הוחזקה מנהנ הוריה לאלף‪ .‬שמח‬
‫ולשונה לא שינח בהלף‪ .‬ידיה לא פירשה לאלילי סלף‪ .‬ונן נעלה ומעיין חתמה מדלף‪:‬‬
‫כראות חתן כי כלתו ממתנת‪ .‬ולא בנדה היות לזר מתחתנת‪ .‬להצילה נחעודד כי בבריחו‬
‫נאמנת‪ .‬לקחתה מעריץ היות לחופה מוומנח‪ :‬מושיעים צוה להשסט עס חנין‪ .‬בלי דרות‬
‫תמהו כעמדתו להאנין‪ .‬נכהו אם יזין‪ .‬לשוטט ולהענ־ן‪.‬ויאבדהוסשאר ונכד עם נץ‪ :‬סדר‬
‫בנאותו נצר נאלה ונתעב‪ .‬לא ארע הדורך על במוחי עב‪ .‬עידנתיה במיטב הצלתיה מרעב‪.‬‬
‫ועתה איך אשלהנה י(סן אהיה ללעב‪ :‬פין לא ענין‪ .‬מה תרץ בזדון‪ .‬למה תקשה עורף‬
‫ותנרה מדון‪ .‬צוד‪ -‬להשיב הפין לבעל הפקדון‪ ,‬ואם תעיו מצת תורד לאבדון‪ :‬חפצו המכות‬
‫היות ממשמשות ובאות‪ .‬בעת הוכה נשברה רוהו להכאות‪ .‬רווחה בעת מצא הוסיף להלאות‪.‬‬
‫עד נונף בעשר ובמותי תחלואות‪ :‬שיסד הבת במשבצות והב מלובשות‪ .‬ובירקרק חרוץ‬
‫אברותיה מכובשח‪ .‬חקף לשלחה כי בחשוון מנורשח‪ .‬לחומצת בצק לא הםסיק מלשת‪:‬‬
‫שינה באיולת ויד יהיד וכסיל‪ .‬ה( מלוא קרוא אחריה מטבעתי‪)1‬א( להפםיל‪ .‬עריצי לניוניו‬
‫אסף כאוסף הסיל‪ .‬ונששט הוא לאלהיומסכה וססיל‪ :‬כרנב׳ ים צללו חיילי קמיי‪ .‬חומות‬
‫נמלים קמו להעביר יקומיי‪ .‬ואו מאז ציוני בדת חיכוסיי‪ .‬להזכיר קריאח ים סוף לילותיי‬
‫זימיי‪ :‬עחד‪ :‬לקריאת םשר חורה כהן קורא ואחריו לוי ואחריו חתן‪ :‬ואם אין בהן‪ .‬יקרא‬
‫החתן החילה‪:‬‬

‫רשות לכהן‪•.‬‬
‫תפג‪ .‬ה כ ל הבו ערל לאלה־נו וחנו כבוד לתורה‪ .‬חנו עוז לאלהים הגדול והנורא‪ .‬אשר‬
‫בחר בנו קדושתו לפארה‪ .‬ועילה על כל נזע אהרן לנחרה‪ .‬כהן לאל עליון‬
‫בשם ה׳ נקרא‪ .‬בא וברך תחילה וסוף ל^יות כשורה‪ .‬אתה עתה ברוך ה׳ בנודל המשרה‪.‬‬
‫יהי ה׳ אלהיך עמך מעוז ועזרה‪ .‬בעלותך להנות בספר התורה‪ .‬בית אהרן ברכו את ה׳‬
‫אנכי אשירה‪ :‬כהן קרב עמוד ר׳ פלוני בר׳ סלוני הכהן‪:‬‬

‫ר ש ו ת ל ח ת ן מר׳ שמעון הגדול‪:‬‬

‫תפד‪ .‬מ ר ש ו ת שוכן עד וקדוש המחולל ארץ ותבל‪ .‬שוקל במאזנים יחד עלות המה‬
‫מהבל‪ .‬מושיב יחידים ביתר‪ ,‬מוציא אסירים מכבל‪ .‬מעביר שבט הרשע‬
‫‪1‬‬
‫סערל צדיק ומחבל‪ .‬עיתים זכו יכ׳עירששוש כעל ם׳ הנבל‪ .‬וםעםלטורדס (כשוכב בלב‬
‫ים ובראש)כ( הבל‪ .‬וקשהלוווגם כקריעח ים סוף לחפוש־ סבל‪ .‬נעזרים זה מוה ומשניהם‬
‫ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬ ‫בגליון‬
‫בראש מגל‪ .‬חורן הסשינס‬ ‫וכשוכ‪3‬‬ ‫כםוכב בלב •ס‬ ‫והייתי‬ ‫)א( מטבע שלה‪) .‬כ( פיה במשלי‬
‫שקורץ תסנו‪ .‬שהוא כוח ליעיל תמנו‪.‬‬

‫א( ע ל‬ ‫י!( א מ ה ו ת וכוי מסודר עיים א ״ כ ו ח ת ו ם ש מ ו שמעון בד יצחק‪.‬‬ ‫• ק ר ה ונו׳ םדר״א פי״ב‪.‬‬
‫ירי גילגול וכו׳ ש כ ת י׳ ע״ב ו נ ת ג ל ג ל ה ר כ ר זבו׳‪ .‬ב( ל ם י נ ה ה ז ב א ה כינוי למצרים מ מ נ ר ל ס ו נ ה וגוי‬
‫נ( ביחלו וצסלו לשון ה מ ש נ ה נ ד ה מ׳׳ז‬ ‫ב ח ה י ל ה ב פ ה ר ך וכו׳ ס ו ס ה ״יא ע״כ‪.‬‬ ‫)יחזקאל כ ״ ט ( ‪.‬‬
‫י( סן א ה י ה ל ל ע ב לשון לענ‪ ,‬ויהיו מלעיביס במלאכי ה א ל ה י ם ) ד ״ ה בי‪ ,‬ל״ו{‪.‬‬ ‫ע ־ א ב ו ח ל וצמל‪.‬‬
‫ה( ס ל ו א קרוא א ח ר י ה מלשון ה ב ה ו ב קראו אחריך מ ל א )ירמיה י״ב( וענינו קבוץ ו א ס י פ ה לרדוף‬
‫ו( כ ש כ ב בלב ים וכשבב בראש ח ב ל כצ״ל )משלי כ ״ נ ( ‪ .‬נעזרים ו ה ס ו ה ע״ש ה כ ח ו ב‬ ‫אחד׳ה‪.‬‬
‫‪597‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫'(בית להזבל‪ .‬״(נוסף שסו בשמם יישובם עשר להנבל‪ .‬בין שתי אישות להסיג חומם‬
‫םההבל‪ .‬בשלה העדיף בצימף לוחט לח וטבל‪ .‬רשם חוד חנוכר מניחם להדריכם שובל‪.‬‬
‫רוב הון נחלת אבות וממנו זונ נאד‪ .‬ומחקבל‪ .‬יחד מאחם ומחברם כדבק ווג לע־נבל‪ .‬יראו‬
‫זרע ויציעו ויסרחו על סני תבל‪ .‬עור לכבודו בראם עול מוראו להסתכל‪ .‬צאן ידו השריש‬
‫מעמים כחרומח מעשר מחבל‪ .‬חיסנם קדושוח ושחרוח להתנשא סהתנבל‪ .‬חיילם במשםרח‬
‫מלהשמץ כמטהר וטובל‪ .‬קניינים שלש וברכות שבע לכרבל)א(‪ .‬קרואים לזמן במסיבת‬
‫)ב( כירה)נ( רנל להטבל‪ .‬הלות סנ׳ אל בשביעי בבית הוועד לקכלי זה התן יקיםיהו‬
‫שושביניו'(כבטליאר מהחבלבל‪ .‬קרוא בנתונה מימין בלפידים וקול היובל‪ .‬ברך שם הנכבד‬
‫והנורא נושא ועושה ממלט וסובל‪ .‬תת לו הודייה ושבה שזיכהו לזה הבל‪ .‬וכן יראנו‬
‫בשיכנו כ( כין כחיפי אבי אשכל‪ .‬ראות בקיבוץ גליות ובהמלט •ושבת בת בבל‪ .‬התנדל‬
‫והתקדש שמו על ידי זרובבל‪ :‬ומרשות שלומת אומן חקוקה בהרות מושכת בין ננידים‬
‫ומרבה בשררוח‪ .‬עוםקיה והוניח‪ .‬נקראים בני חירות‪ .‬ומננת ומעלת מכל טנף וזרות‪ .‬יוחנח‬
‫לוייח חן לראש ופאר ועםירוח‪ .‬בשלה שוט הרים ונהרים וקבל נירות‪ .‬ראשה ]וסופה[‬
‫חסדים וחםוח וישהה‪ .‬יקרה מפנינים ומכל הכונה ועשירוח‪ .‬צרוסח בעליל שבעתים‬
‫ומלאכתה במהירוה‪ .‬חושבה לומדיה ממנדא בלו והלך ואנפרוח‪ .‬קדושח וסרישוח בה‬
‫וטהרה וכשירות נחיבותיה שלום ומטפת מתוקה בלי סר־תח‪ .‬מקרבת אהבה ומרחקת‬
‫איבה וחחרות‪ .‬עץ היים היא ורפאות לדורשי־ בתקירות‪' .‬כדבר שנאמר עץ היום" היא‬
‫למחזיקים בה ותומכיה מאושר‪ :‬ומרשות שותי מימיה ומסתפקין מבארה‪ .‬שואבי‬
‫מעיניה ומחעדנץ בשארה‪ .‬מושלי מכמניה ומהלכין לאורה‪ .‬מחהללץ בהדרה ומחנשאיס‬
‫בסארה‪ .‬עושין מלאכתה ומתאכקין בעפרה‪ .‬עורכי חוריוחיה ומשננין בספרה‪ .‬ואין נהנין‬
‫בכבודה‪ .‬ולא בבחרה‪ .‬ולא יעשוה קרדום ולא עטרה‪ .‬נושאים ונותנים במלחמתה שערה‪.‬‬
‫נמחקים כדובשה ובצסיחית יערה‪ .‬בקיבוע עחיםיום יום להחאורה‪ .‬בצדקם דוחים כל צרח‬
‫ועברה‪ .‬רצים כצבי ובארי להתנברה‪ .‬ידדון שינה מעינימו להתעורדה‪ .‬יהנו בתושייח כשפה‬
‫ברורה‪ .‬צדקתם עומדת לעד להשמיה‪ .‬צפות וחזות באיסשקלריה המאירח‪ .‬חכמוח יורו‬
‫על סי התורה‪ .‬חן בשפתותיהם לאסרה ולדתידה‪ .‬קרנם ירום ככבוד ותפארה‪ .‬קדוש ישר׳‬
‫יושיעם מכל ערה‪ .‬ויוציאם מאפילה לאורה‪ .‬ויבא משיה צדקו אמן במהרה‪ :‬ומרשות‬
‫שארית עם קודש הנועדים הנה‪ .‬מליאים מעות כרימון ומשאם ומתנם באמונה‪ .‬עושים‬
‫ומעשים ביראח שדי להאסנה‪ .‬וחרירים בכל דבר מצוד‪ .‬להזדמנה‪ .‬נקראים בני אל חי‬
‫ונבחרים לו למנה‪ .‬באים לבית התפילה להפיל חחינח‪ .‬מילים לנסול חסד לחחניחם כיומ‬
‫חתונה‪ .‬יזכו להמשה קולות הנשמעים בניל ורינח‪ .‬צור ישר׳ בעח ישיב שכוח ה א ‪p‬‬
‫כבראשונה‪ .‬הפוץ זבהי צדק ועולה מדושנח‪ .‬וקריח חנה על מכונח לחדשנה‪ .‬וברשוחם‬
‫עמוד ר׳ פלוני מתוך עדת מ־ מנה‪ .‬ועמוד אצלי על מנדל עץ העשוי לדבר כתיקנה‪.‬‬
‫ושושביניך ילווך זמירות לטונה‪ .‬וברך תחילה וםוף בדיד‪ .‬הגונה‪ .‬ויקרא פרשה קמנה‬
‫בנליון ה כ ת ב יר נ כ ת ב ‪:‬‬
‫ויכלה ל ה ס כילה‬ ‫כמו‬ ‫)ב( כ י ל ה‬ ‫שעוספין בהן‪.‬‬ ‫הנוליחמז‬ ‫כ ל נ ל ס ל ו ן אילו‬ ‫בילמדנו‬ ‫)א(‬
‫מונחום‬ ‫גפ״ס‬ ‫וכמו ששנינו‬ ‫ו ל ה ט נ י ל פ י ה ס ביין ס ם ו ב שמכיאין מילנו נ ס כ י ם‬ ‫)נ(‬ ‫גדולה‪.‬‬
‫נסניס נמוכים‪.‬‬ ‫מ נ י א י ן מן ה ד ל י ו ת א ל א מן ה ל נ ל י ו ח ‪ .‬סי׳‬ ‫אין‬

‫ס( נוסף שסו בשמש וכו• ס ו ט ה‬ ‫א ע ש ה לו עור כנגדו‪ (t .‬ב י ה ל ה ז ב ל מלשון הפעם יזבלני אישי‪.‬‬
‫כו( לוזרריבס ש ו ב ‪ -‬מלשון ש ב ו ל ה טיט‪.‬‬ ‫י״ז ע*א ועיין פירש״י ו ב פ ד ר ״ א פי׳־ב‪ ,‬ובערוך ערך איש‪.‬‬
‫)בגליו!( ב י ל ס ד נ ו כ ר ב ל ח ה ו ! אילו השליחות שעוטפין בה! כצ׳׳ל‪ ,‬ועיין ערוך ע ־ ך כ ר ב ל א׳ וי׳־א אילו‬
‫ה ט ל י ו ת שהן עטופי! ועיין במוסף‪ .‬שש כ ס ו ויכרה ל ה ס כ ר ה גדולה ) ם ל כ י ס ב• ר ( ‪ .‬שס וכמו‬
‫ששנינו בפ׳׳ח מ נ ח ו ת אין סביאין וכר כצ׳׳ל‪ .‬י( כ ב ט ל י א ר צ״ל ככוליאר עיין יומא כ״ה ע״א ו ה ב ה נ י ט‬
‫מוקפי! ועומרין כמין בכוליאר‪ ,‬ועיין חוס• כ י ב קנ״ו ע־׳ב ד ״ ה כבינתי ובו• ובערוך ערך כ כ ל י א ר וכו׳‬
‫וי״א ו כ ד ע״ש‪ .‬כ( בין בחיפי אבי א ש ב ל הוא בנימן ש ח י ה בהמ׳־ק ב ח ל ק ו בראיתא ביומא י׳יב ע׳׳א‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪598‬‬

‫בעדות נאמנה‪ :‬עמוד‪ .‬עמוד‪ .‬עמוד‪ .‬ר־ סלוני כר׳ סלוני החתן וכרך את השם הנוזל‬
‫אלהים אל אמונה‪ .‬וכל העם יענו אחריך אמן בי נחל שבר אמונה‪ :‬ויעמוד הוא‪ .‬ואחזת‬
‫מרעת‪ .‬ואחר קראהו‪ .‬מריעיו יכתירוהו‪ :‬ויקרא בתורה‪ :‬ואהרי כן יאמר החק ברכות אילו‬
‫שיסד ר׳ אליעזר ברי אהרן ויתר ההתן נדרים לכבוד התורה ולצדקה איש כמתנת י ח ‪:‬‬
‫ת פ ה ‪ .‬א ל ה י ם הי האל נואל‪ .‬יקשיב וישמע תסילת שואל‪ .‬לתממך בקהל נם יואל‪.‬‬
‫וראה בנים לבניך שלום על ישראל‪ :‬רם ומתנשא יושב על כמא‪ .‬נמר‬
‫ומקים אומר ועושה‪ .‬עושה אור כהוד מתכסה‪ .‬באבדתו יסך לך ותתת בנשיו תחסה‪ :‬מיין‬
‫עולם בית תבנה‪ .‬ורעה אליך לא יאונה‪ .‬חכמה ומדע תבין‪ .‬למען תשכיל ככל אשר‬
‫תפנה‪ :‬יברכך ה׳ מעוז וסקוה‪ .‬מקורך כרוך והיית בנן תה‪ .‬יהי ביתך שלום והיכלך בור!‪.‬‬
‫והלויח נרם רבים ואתה לא חלוה‪ :‬צור ילדך ישמח בשמחתך‪ .‬תיים וכבוד תמצא וכל‬
‫תאוותיך‪ .‬ימלא ה׳ כל םשאלוחיך‪ .‬אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתיך‪ :‬עטרת תסארת‬
‫וצניף מלוכה‪ .‬מאת הי חשא כרכח‪ .‬לקח טוב תוסיף תורה והלכה‪ .‬שמורה בכל וערוכה‪:‬‬
‫אם החנה עליך מחנה ובולשת‪ .‬ושואת רשעים לבא םתרנשת אליך לא תקרב לנשת‪.‬‬
‫שנאיך הם ילבשו בשת‪ :‬בבקר את זרעך זרע‪ .‬ולערב אל תנח וחנרע‪ .‬אל קדוש ישראל‬
‫שעה והכרע‪ .‬ה׳ ישמרך מכל רע‪ :‬ישישו וישמחו כך ישר׳ כולם‪ .‬יחד כבודך בסודם‬
‫ובקהלתם‪ .‬בנורל צדיק תהיה ובחבלס‪ .‬ה׳ ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם‪ :‬עמוקוח‬
‫מני השך מנלה‪ .‬וארץ על בלימה תולה‪ .‬יקרא לך הכם מופלא‪ .‬יתן לך כלבבך וכל‬
‫עצתך ימלא‪ :‬שן סלע תשכון ומדומים‪ .‬יבלו ימיך בטוב ושנותיך בנעימים‪ .‬תוציא סרה‬
‫בנים מהוכמים‪ .‬תראה זרע ותאריך ימיס‪ :‬האל‪ f‬נורא יהי עליך סחרה‪ .‬חזק ואמץ והנית‬
‫במשנה ובמקרא‪ .‬לדעת סוםר סוד התורה‪ .‬משמועה רעה לא תירא‪ .‬חלקך בהיים וטוב‬
‫יהי הכלך‪ .‬עושר וכבוד מנת נורלך‪ .‬אתה שלום ושלווה אוהלך‪ .‬אורך ימים ושנות היים‬
‫יוסיפו לך‪ :‬שסח בחור בילדותך‪ .‬ויטיבו לבך בימי בחורותיך‪ .‬ראח חיים עם אשת כלולותיך‪.‬‬
‫ישמך אביך ואמך ותנל יולדתך‪ :‬יפוצו מעיינותיך חוצה‪ .‬להבין דעת משל ומליצת תח‬
‫הבסה והשכל ועיצה‪ .‬יראתה׳ ודעת אלהים תמצא‪ :‬בלכתך לא ימעדו אשוריך‪ .‬בזח ולבא‬
‫אשריך‪ .‬מברכיך ברוך וארור אדריך‪ .‬יהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך‪ :‬מצא הן‬
‫ושכל טוב עד זקנה ושיבח‪ .‬כח אונים ועוצמה נשנבה‪ .‬יחי זרעך כצומחי רבבה‪ .‬ופרצת‬
‫ימה וקדמה וצפונה וננבה‪ :‬אתה שלום והלוייה נאוה‪ .‬שלות עולם ופתח תקוה‪ .‬וביניכם‬
‫יטע התה ואהוה‪ .‬ויברך אתכם כאדם וחוד‪ :,‬עזה אהבתכם בעבות אסורה‪ .‬יכוננה האל‬
‫שליפה ולא הסירה‪ .‬לעד עולם מכם לא סרה‪ .‬ויברך אתכם כאברהם ושרה‪ :‬יתירה‬
‫היבתך תשוקה ותשוקה‪ .‬עם הכלה חסודה מעוזקת מאת ה׳ תהיה חוקה‪ .‬ויברך אתכם‬
‫כיצחק ורבקה‪ :‬יתן ה׳ את האשד‪ ,‬קרואה‪ .‬קנוייה לך ביתך באה‪ .‬כניסת חוסה ואליך‬
‫נשואה‪ .‬כאמהות רםל ולאה‪:‬‬
‫תפו‪ .‬יברך ה׳ חתן וכלה‪ .‬כמא דבירך שמ־א וארעא‪ :‬יברך ה׳ חתן וכלה‪ .‬כמא דבירך‬
‫שמשא וסהרא‪ .‬יברכם באהבה ואחות כמא דבירך אדם וחוה‪ :‬יברכם ה׳‬
‫בכל מלחסרה‪ .‬כמא דבירך אברהם ושרה‪ :‬יברכם ה׳ ביראתו לדבקה‪ .‬כמא דבירך יצחק‬
‫ורבקה‪ :‬יברכם ה׳ בפרי בטן המליאה‪ .‬כמא דבירך יעקב רחל ולאה‪ :‬יברכם ה׳ בפאר‬
‫הצפירה‪ .‬כמא דבירך משה וצפורה‪ :‬יברך ה׳ התן וכלה‪ .‬ככני רהביה רבו למעלה‪ :‬חחן‬
‫וכלה ה׳ יברך‪ .‬יתנם לעליון בכל משא וערך‪ :‬יברך ה׳ את החחן‪ .‬להושיבו בראש כהילל‬
‫עינווחן‪ :‬את החחן הי יברך‪ .‬כסא דבירך וקראו לפניו אברך‪ :‬אלהים יחננו ויברכנו יאר‬
‫פניו אתנו סלה‪:‬‬
‫תפז‪ .‬יד‪ ,‬בשר שר צבאיך‪ .‬אתה שלום וביתיך‪ ,‬בתך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך‪:‬‬
‫ואתה חתן כליל יוסי‪ .‬צח םברולח ומאח־ס‪ .‬לשמש חתן דופי‪ .‬באור פניך זיו‬
‫‪599‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫כבודם‪ .‬יוטייסית מכני אדם החנק חן בשסחותיך‪ :‬כרוך‪ :‬ששד‪ .‬על יעלה המהוללת נתן‬
‫אלהימ בעזרך‪ .‬בן זונה אח ובן נילה‪ .‬שחה מים םכוריך‪ .‬רסאות תהי לשורך ושיקוי‬
‫לעצמותיך‪ :‬ברוך‪ :‬םרה ורבה כירך בהם‪ .‬תכרית תרשיש ואלישה‪ .‬ובבנות בנו שחיהן‬
‫בנים סעמייס ש ש ת יתן ה׳ את האשד‪ .‬הבאה אל ביתך‪ :‬ברוך‪ :‬ידידי בך שתי שיריי‪.‬‬
‫כשיראים ללבושיך‪ .‬וטורי ברקת מוריי‪ .‬ובתי נםש לנסשך‪ .‬לוויית חן הם לראשיך וענקים‬
‫לנרנרותיך‪ :‬כרוך‪ :‬הרהב ידך לםעטירך‪ .‬משיר בכתם לא תסולת הענק תענק לסאמיריך‪.‬‬
‫ועל נםי שיר תתעלה‪ .‬את אשר תדר שלם ימלא‪ .‬ה׳ כל משאלותיך‪ :‬ברוך‪:‬‬

‫רשוח ל ש ו ש ב י ן ה ח ת ן ‪:‬‬
‫ת פ ח ‪ .‬יושב ימין חתן כסנן בין נציבים‪ .‬אורג ישר׳ ומקרב קרובים‪ .‬אלהי ישרי מטיב‬
‫למוכים‪ .‬ימיך יאריך ושנותיך רכים‪ .‬כקרב עם קדושים נחסדיס ונארגים‪.‬‬
‫וחמלא מקום החשובים‪ .‬משפט וצדקה הסיצים ותאיבים‪ .‬בא וקרא בתורה פסוקים עדינים‪.‬‬
‫וברך פני אדון יושב הכרובים‪ :‬עמוד עמוד עמוד ר׳ פלוני בר׳ פלוני שושבין‪:‬‬

‫אחר ל ש ו ש ב י ן הכלה‪:‬‬
‫ת פ ט ‪ .‬א ק ר א •לאיש נדיב מפואר בהידרון‪ .‬שומר םצוח אל וכל מעשה כשרון‪.‬‬
‫לשושבין נתמנה‪ .‬לו אקרא בגרון‪ .‬יבא יתייצב יעמר פני ארון‪ .‬לקדוח‬
‫כחודה ויביא פה דורון‪ .‬ינדב לצדקה לאל אדירי רון‪ .‬למעלח יחשב מנחת עשרון‪.‬‬
‫משנאיו יוכתו משנה שברון‪ .‬עמוד עמוד עמוד ר־ פלוני בר׳ פלוני לבכוד חחורה והכלה‬
‫חבצלת השתן‪ :‬קראו כתורה יעמדו כתפילה‪ :‬השלימו סדריהם יוצאים מבית הכנסת יוצא‬
‫החתן תחילה ושושבינין אהריו ילווהו‪ .‬נכנסו בבית חתונחו סושיבין אותם בקתדראות‬
‫ויהללו להם בחורים וזקיניס יהדיו‪:‬‬
‫חץ‪ ,‬ישסח חחן בכלה‪ .‬כלה חשמח כחחן‪ .‬בבנים ובני כנים כעושר ובנכסים‪ .‬בבנים‬
‫עוסקי תורח ומקיימי מעות ישראל‪:‬‬
‫תצא‪ .‬שיר ובי־בה‪ .‬אערבת כתורה ובהלכה‪ .‬רם ונישא בסלובת את שפל ואח דבא‪.‬‬
‫מראה חתנים כשושנים‪ .‬וכננים מכוונים‪ .‬וכננדם שושבינים‪ .‬במו פרדס‬
‫ריסונים‪ :‬סי יפעל‪ .‬זה סועל‪ .‬כלתי שוכן מעל‪ .‬סרחם נוזי מעל‪ .‬עזר זה לזה תעל‪:‬‬
‫ל(אשד‪ ,‬נתלה שאלה‪ .‬לר׳ יוסי כשאילה‪ .‬ששת ימימ עולם כילה‪ .‬מה פעל רב עלילה‪:‬‬
‫לה ענה‪ :‬שסע• נא‪ .‬פועל רר בטעמה‪ .‬בח פלוני היות למנה‪ .‬לפלוני היות נכונה‪ :‬הדא‬
‫מילה‪ .‬אנא יכולה‪ .‬לעשות בשעה קלה‪ .‬אלף עבדים ביללה‪ .‬ודוונתם בלילה‪ :‬חיבל זה‬
‫ראש לזה‪ .‬וזו קיטעה רנל זה‪ .‬וזאת צועקת על זה‪ .‬אי איסשי היות לזה‪ :‬ויםנא ממרונא‪.‬‬
‫לר• יוסי שרגנא‪ .‬וונות דוונתי הנה ונתפררו מעונה‪.‬־ בחנתי בדבייבם‪ .‬אמונה מצאתי בכם‪.‬‬
‫אמת אתם וחורתכס‪ .‬ברוך אשר בחר בכם‪ :‬חי לעד‪ .‬שוכן עד‪ .‬זונ נועד‪ .‬ברד עדי עד‪.‬‬
‫לקרב לנו מסעד מתושבי נלעד‪ :‬קול ששון וקול שמהר• קול חחן וקול כלת ובטלו‬
‫תורתכם בעלי אסופה כהכנסת כלה להוסה‪ :‬צאינה וראינה כנות עירו‪ .‬בעטרה שעטרה‬
‫לו אבירו‪ .‬חכיריםיפוחו בנועם ארשם‪ .‬שמחת עולם על ראשם‪ :‬קוממיות ילכו על אופניהם‪.‬‬
‫הוא ישלח מלאכו לסניחם‪ .‬בשםחח החן וכלה נעלה‪ .‬ויאמר לנו עם ה׳ אלה‪:‬‬
‫זמר אחר לר׳ יוסי קמהי‪:‬‬
‫״(יחיד חולהו עורי םא־־ן‪ .‬ונראה בלבבות ונעלם מעין‪ .‬והוא סנן ישעי‪ .‬חניח‬ ‫תעב‪.‬‬
‫וכלי דין‪ .‬מבורך כסי עמו על בוס היין‪ .‬ברוך לישרים תושייה צופן‪.‬‬

‫ל( אשה גדולת וכו׳ כ י ׳ ד פש״ח‪,‬‬ ‫ס ו ט ח ל״ז ע׳׳א׳ זבחים נ״ד ע׳־א לפיכך ז כ ה בניס! הצדיק וכוי‪.‬‬
‫וי״ר פ״ח‪ ,‬ב ט ד י ר פ־ג‪ ,‬פ כ י ב ‪ (n .‬יחיד‪ ,‬ח ו ל ח ו סאין עזרי וכו• והוא לד׳ יוסף ק ס ח י ‪ .‬ו נ ד פ ס בפףא באיזה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪600‬‬

‫ברוך הנקרש בפרי הגפן‪ :‬והוא נקרא באחד ולא כשאר אחריש‪ .‬אחר לא נצמד וכולם‬
‫נצמדים‪ .‬הוא לבדו נפרד‪ .‬ובלחו נפידים‪ .‬ראש לכל נוער ואב לנולדים‪ .‬בולם יעידו כי‬
‫אין מלבדו‪ .‬ביוך שהכל ברא לכבודו‪ :‬שמחה יאזורו‪ .‬מילה •חגורו‪ .‬ושירים ישירו‪ .‬ברינה‬
‫ויאורו‪ .‬ושיר יצאו ירש‪ .‬וכזית הודם‪ .‬וברוך אל קדם‪ .‬יוצר האדם‪ :‬פארוהו שרימ ועמהש‬
‫נוננים‪ .‬קצינים ושגניש‪ .‬וילדי נאמניש‪ .‬ושבחו שגיונים פתח והניונים‪ .‬וינוסו יגוגים‪ .‬וישינו‬
‫ששונים‪ .‬ויודו חעצומו לגדלו ולרוממו‪ .‬ברוך אשר יצר האדש בצלמו‪ :‬קרני יצמח וישע‬
‫יראה‪ .‬יכל צר מתקומם‪ .‬שאה ישאה‪ .‬ויושב כשפל למעלה יתגאה‪ .‬וששון עם•נכאה‪.‬‬
‫כנשר יראה‪ .‬ועדה גאמנה‪ .‬תחדש רעיה‪ .‬ברוך משמח ציון בכניה‪ :‬ממרוש השלח‪ .‬נילימ‬
‫ורננימ‪ .‬חדשים וישנים‪ .‬וקול ״צאו יחד‪ .‬ברינה וצהלה‪ .‬ברוך משמח ׳בגיל חתן וכלה‪:‬‬
‫הי לעד בורא ניליש ושמ־וח‪ .‬יחדש עולמו אלה׳ הרוחות‪ .‬וינוסו אנחות‪ .‬וישיגו הנחות‪.‬‬
‫להשמיע קולות בשירות ותשבחות‪ .‬וקול מבשר שולו‪ .‬סולו המסילה‪ .‬ברוך משמח חתן‬
‫עם כלה‪ :‬וישבו לשעורה‪: :‬מרו סעודתם מברכ־ן כרכת המזון‪ :‬לכך אנו אומרים שהשמחה‬
‫במעוגו‪ .‬דאמרי׳ בחגיגה‪ .‬נ( שמלאכי השרת אומר״ שירה כמעון‪ .‬הילכך השמחה היא‬
‫במעון מכל שאר השחקים‪ :‬כפרית‪:‬‬
‫תצג‪ .‬נברך אלהיגו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו‪ .‬ועונין‪ :‬ברוך הוא אלהינו‬
‫שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו‪ :‬ער כי הוא זן ומפרנס לכל‪:‬‬

‫ואוי תוספת זו מהרב ר׳ א ל י ע ז ר ברי אהרן‪:‬‬

‫א ס פ ר ה שמו לאח״ על כל המוכה‪ .‬בתפארת כהורים והדר זקיניש שיבה‪ :‬נוף ואיברם‬
‫ארוחתו ההגה והדווה‪ .‬דשן ומיני תמימה וכל מאכל תאוה‪ :‬השביע םטעמותץ‬
‫נפש שוקקה ודעיכה‪ .‬ומשלו תנו לו במאכל־ש בתיך הישבה‪ .‬זמרה ותירה‪ .‬שיר ושבח‬
‫תהילה נאוה‪ .‬הוק הנש פתו־ דלתות שמיש עוה‪ :‬טרף דננו לנו ממטיר דרך ארובה‪ .‬ידו‬
‫פתוחה לכל‪ .‬צדק ילין בה‪: .‬ולש אליך •שברו‪ .‬למו תוחלת וחקור‪ :,‬לחש הוקם מן‪ .‬ממוצא‬
‫ועד מעיבה‪ :‬מקרני רא־מיש ה( וער ביעי כינים צידתו רבה‪ .‬נשיאים מעלה‪ .‬טל מוריד‪.‬‬
‫דוה מניף להנשינה‪ ,‬שועד ומאריה משמש עבדיו עקב ענוה‪ .‬ערוך שלחנו לפנינו מלא‬
‫בא‪ :‬פת אכלנו‪ .‬אחריש זרעו־‪ ,‬ולא עמלנו בה‪ .‬עד קל וחומר משיבולת לנו להשיבה‪.‬‬
‫גי( שיר משוררת למעשיהה‪ .‬תרועה עריבה‪ .‬תודה וקול ומרה‪ .‬כמו חוזה ניבא‪ :‬ככת׳‬
‫ועמקים יעטפו כי ׳ת־ועעו אףישירו‪ .‬וגאמר פותח את ידיך ומשביע לכל ח׳ רצון‪ :‬ומכין‬
‫מזון לכל כייותיו אש־ ברא‪ .‬ברוך אתי‪ ,‬ה׳ הזן את הכל‪ :‬גורה הי אלהינו‪ :‬כו׳ עד בסי‬
‫כל ח• המיר לעולם ועד‪:‬‬
‫ת ע ד ‪ .‬א ר ו ח ת ו תמיד ולחמו לא יחשי‪ .‬ביתו ס( מפתח לאדס לא נמסר‪ .‬יחיד• בלבה‬
‫אין מלך ואין שי‪ .‬נוחן לחם לכל בשר‪ :‬לחוס לחמו צ(םרור לנו‬
‫׳חלקהו‪ .‬ולא מחוק כדבש ביד אגוש ׳משיהו‪ .‬עלה זית טרף כת‪,:‬׳ מעידהו‪ .‬חדלו לכס מן‬
‫האדם כי במה נחשב הוא‪.‬׳ יריא־ו וקדושיו בתי כלאים הוחבאו אסמיכם שבע וכל טוב‬
‫ימלאו‪• .‬דבי שלום עשו‪ .‬וחן וכבוד ימצאו‪ .‬לא ירעבו ולא יצמאו‪ :‬עליות שסי מעל‪ .‬דננו‬
‫•ריקש‪ .‬בני יעקב בחיריו מעותיו •חז־קש‪ .‬דברו אשר ריבי אל עשו •קש‪ .‬ירוויון מדשן ביתך‬
‫ונחל עמיך תשקש‪ :‬זקיניש ונער־ש ברכת ה׳ עליהם‪ .‬משובים‪ .‬שולהנו ערוך לפניהם‪.‬‬
‫לעולם ירננו יבלו בצוב ׳מיהש‪• .‬שבעו בניס והניהו יתרש לעולליהם‪ :‬רצון ירו יפתח‬
‫בצדקה לכללם‪ .‬לבל יצטרכו זד‪ ,‬לזה‪ .‬אמין מאד חילש‪ .‬תבואת ראשית‪ .‬קודש כולם‪ .‬ירעו‬

‫‪,‬‬
‫נ‪ (1‬ישיר‬ ‫‪ ;p‬ועד ביצי ייניש נצ״־ •שיה ק׳יז ע״ב‪.‬‬ ‫ש‪:‬ויש‪ .‬נ( שמ־יאב׳ הי=־ת ח;יגה י־;‬
‫משוררה‪ .‬בשיק שירה ?יבולה אונזר־‪ ,‬גבוי‪• .‬י ‪ {z‬מפתח ביתו לא נמשר בצ״ל תענית בי ע״ב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ל( מ ת ר לנו יהלקהו הוא ע״פ מאמר;; יהי כזונות מתרים כזית וכוי עירובין י״ח ע״ב‪ .‬גצ( הלא‬
‫‪601‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫בשן ונלעד כימי עולם‪ :‬במרעה טוכ ירביצס דשינים ושמנים‪ .‬שחקים ירעשו צדק ויזלו‬
‫סממנים‪ .‬ואח שניהם יצהיל‪ .‬ביין עשיס ורימונ־מ‪ .‬לחמו ניתן‪ .‬מימיו נאמנים‪ :‬ראה בטוב‬
‫בחיריך ושמח בשמחתם‪ ,‬ביום חתונח חתן ובתוך ארוהתם‪ .‬ומה טוב ומה נעים שבת‬
‫אחוזתם‪ .‬פחה חסצמינהם דרך להנחותם‪ :‬רצה נאבנולה אוכל* לחם העצבים‪ .‬אלאלהיס‬
‫ה׳‪ .‬אשר שמך מקשיבים‪ .‬הלא שכרם אתן לך מצפים ומקוים‪ .‬נותץ לחם לרעיבים‪:‬‬
‫בשלם בעמלם העולם נבנה‪ .‬מאחרים לשבח לידידים שינה‪ .‬שנונים תרבותמ למו מקרא‬
‫ומשנה‪ .‬ימלא שחוק פיהם ולשונם תנה‪ :‬ירנן מטוב לב תודחו טהר והמשכילים יזהירו‬
‫כזוהר שמי טוהר‪ .‬בשם ה׳ ידנול ואל טבו ׳נהר‪ .‬אל דנן ואל תירוש ואל יצהר‪ :‬אשר‬
‫ה׳ שרידים וירידים‪ .‬ימינו יושיעם ובאו האובדים‪ .‬יברכם ירבו מאד מצותו תדרים‪ .‬אכלו‬
‫ריעים שתו ושכרו דודים‪ :‬הדרבס יצלה‪ .‬האל מקדישכם‪ .‬צדקה ילבישכם‪ .‬עטרת פאר‬
‫לראשכמ‪ .‬דנן שמים יורה ומלקוש ישסשבט‪ .‬אכלו טוב ותתעננ בדשן נפשכם‪ :‬רננות‬
‫והודיות מנחה היא שלוחה‪ :‬לאל מנחיל קדש שבח ומנוחה‪. .‬תיכנו לנסור סעודה וארותה‪.‬‬
‫זה היומ עשה ח׳ ננילח ונשמחה‪ :‬נשואים מרחם שירו כבוד מלככם‪ .‬שאו זמרה ותנו‬
‫תוף והיא חהילתבס‪ .‬אליכם הסצוה ירי הובה עליכם‪ .‬ואכלתם א‪:‬ול ושבוע והללתם את‬
‫שם ה׳ אלהיבם‪ :‬יכה׳ ואכלתם אכול ושבוע והללתם אח שם ה׳ אלהיכם אשר עשה‬
‫עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם‪ :‬ונאמר ואכלת ושבעת וברית את ה׳ אלהיך על‬
‫הארין הטובה אשר נתן לך‪ ,‬כרוך אתה ה׳ על הארץ ועל המזון‪ :‬רהם ה־ אלהינו כוי‪.‬‬
‫עד ולא נבוש לעולם ועד‪:‬‬
‫תצה‪ .‬אלי שומרי שבת שלומים כנהרים‪ .‬כרכה עד בלי דיי קדושתה זהירים‪ .‬נמר‬
‫מלאכותיה‪ .‬להשתמש מהירים‪ .‬דרוש אל משמרתם במשמר הם מזרים‪:‬‬
‫**(הלא אבות אלה‪ .‬רבדים‪ .‬הדברים‪ .‬ותולדותם עמם קצובים כמספרים‪ .‬זמירות קידוש יוס‬
‫עלי כוס מזכירים‪ .‬חפצים להאריחו בשמחה ובשירים‪ :‬טעוט מטעמותיו אבוסים ברבורים‪.‬‬
‫יזמנו לו מלבים ומשנים עם כרים‪ .‬כריסם מעדנים מליאים ולא חסרים‪ .‬למו ראשי בשמים‬
‫נרדים וכפרים‪ :‬משובצים והב שש ורקמה שוורים‪ .‬נזמים וענילים יליל יופי הדרים‪ .‬סחר‬
‫בנדי הוסש יקרים מפוארים‪ .‬עריבים הליכותיו לםקשיבים חבירים‪ :‬פעולתם פני אל‪ .‬פרי‬
‫שכר שכירים‪ .‬צדקה חן וכבוד לסו שבח משמרים‪ .‬קדושים יקדישוהו כבת עין נצורים‪.‬‬
‫ראויים למצותיו תהילותיו מזמרים‪ :‬שבהו מעייני כמו הוללים שרים‪ .‬חנו לו תשארת‬
‫עצמוח ואיכרים‪ :‬רצה והחליצנו וכוי‪ :‬ברוך אתה ה׳ בונה ׳תשלם‪ :‬ברוך אתה ה׳אלהינו‬
‫מלך העולם האל אבינו נד‪ .‬ער זבל טוב‪:‬‬
‫תצו‪ .‬אגודת התן יברך אלוה ממרומים‪ .‬וועודים פה הנה בשמחה ושלומים‪ .‬בבטח‬
‫ישכינם ושלוות עולסים‪ .‬יבלו •סיהם כטוב ושנותיהם בנעימימ‪ :‬וזוננחמד‬
‫נצמד‪ .‬עדי עד יוצמד ויוצב מטעו‪ .‬סאד יגאה יפנא‪ .‬וכדנים ׳דנה אלהים את זרעו‪ :‬והאל‬
‫המהולל כהל‪ .‬הילל יכלל יהלל יושיע‪ .‬ישא כרכה מאת ה׳ וצדקה מאלהי ישעו‪ :‬שלום‬
‫נבר ירבר לאיש נבון וחבר ובן הכם מופלא‪ .‬בהור כםאו ינשאו ושמים שיאו ירומם‬
‫ויתעלה‪ .‬ועמו לוויתו התוסה בבריתו כברכח כוס מלא‪ .‬לא יערכנה שטרח כוש וביחס זהב‬
‫לא תםולה‪ :‬חתני נתייטה בתוך כיפה וחופה עשויה כמין בילה‪ .‬ושם מו־נף מוצנף ורום‬
‫מעלה והזנף ויעלת הן נלד‪ .,‬כאיתיאל יואל כדת אל להכין ולהשכילה‪ .‬בתורתו יהנה יומס‬
‫ולילה‪ :‬שלומו יבטא‪ .‬וחסדו יטה‪ .‬ברכה יעטה‪ .‬ובית יבנה‪ .‬והאל ימליכו‪ .‬ומלאכו םביכות‬
‫דרכו יחנה‪ .‬ודת יעבץ ירבץ‪ .‬יקבץ ויקנה‪ .‬ישכיל בכל אשר יפנה‪ :‬יהי שבחו‪ .‬במקחו‪.‬‬
‫סניב בטחו‪ .‬נחיכ ארחו יאר‪ .‬ואת אויביו‪ .‬ומכאוביו‪ .‬יריביו סביביו יאר‪ .‬ועדותיו ותורותיו‪.‬‬

‫ק( אזח‬ ‫ו ד י ן ס כ י ל ח * ריש פ• ויקהל‪.‬‬ ‫ע׳׳ב׳‬ ‫וצ״ז‬ ‫ע׳ ע׳׳א‪.‬‬ ‫א ב ז ח א ל ה דבריט הדבריט‪ ,‬עיין ש ב ת‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪602‬‬

‫ורתותיו יבאר‪ .‬יעוטר יכותר כחתן יכהן סאר‪ :‬זרעו ישתץ‪ .‬לסומץ תעמץ‪ .‬סאד יפרוץ‬
‫חילך‪ .‬וחן נשאה‪ .‬מאד נאח‪ .‬ברחל וכלאה בגדלך‪ .‬עליצה עלוצה‪ .‬והדווה ודיצה ומצא‬
‫יהי אהלך‪ .‬אורך ימים ושנוח חיים ושלום יוסיפו לך‪ :‬הרחמן הוא •מלוך עליט לעולם‬
‫ועד‪ :‬הרחמן ת א יסעוד ויכלכל בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬ויברך את ההתן ואת הכלה‬
‫ואת השושבינים ואת השושבינות‪ .‬ואת אחינו רבותינו היושבים כאן והמסובים באן‬
‫והמשמשים כאן כני ברית כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן‬
‫יתברכו כברכה שלימה ונאמר אמן ־‪ .‬יהי רצון מלסניך הי אלהיט ואלהי אבותינו שלא‬
‫יבוש ההחן ולא תכלם הכלה‪ .‬לא יבשו בבנים ולא יכלמובבני בנים‪ .‬ויצליהו מאד ככל‬
‫נכסיהם ויהיו נכסיהם ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן לא בסעשה ידיהם‬
‫ולא במעשה יריט בוי‪ :‬כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקיא‪ :‬ומניח כוס של כרנה לסגיו‬
‫על השלחן‪ :‬וטטל כוסו של חתן בידו ומברך עליו שש ברכות‪ :‬שהכל‪ :‬יוצר‪ :‬שטה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫שוש‪ :‬אשר ברא; ומניח כוס של התן‪ .‬וחוזר ונוטל כוס ראשץ שלסניו‪ .‬שבירך עליו‬
‫ברכת הטזון‪ .‬ומטלו ומברך עליו בירא פרי הגפן‪ :‬וטועם המברך ומערה ממט על כוס‬
‫ההתן‪ :‬ושותה החחן ואחר נך תשתה הכלה אהריו‪ :‬ומברבין על הגפן ועל פרי הנפן‪:‬‬
‫ויזמרו לכבוד החתן המםובימ זמירוח‪ .‬ישמח חתן בכלה‪ .‬כו׳‪ :‬ודוגמתם על כל דברי‬
‫שמחה‪ :‬באים לתפילת המנחה אס שנת הוא‪ .‬ואחרי אשר יקראו בוערה יוצאין מקצתן‬
‫להתפלל לפני החתן ומתסללין שם מנהר‪ .‬ומעריב‪ :‬השלימו סדריהם סכיאין את החחן‬
‫ואת הכלה ומושיכין אותם בקתדראות זה כננד זה‪ .‬ועושץ להם מחולות סביבותיהם‪:‬‬
‫ויהללו להם במחול בחורים וזקנים יחדיו‪ :‬וייטיבו נגן כשמחה ובשירים‪:‬‬

‫ברבת המוון ל ש ב ח ‪ :‬הון את העולם‪ :‬ער כי הוא ון ו מ פ ר נ ס לכל‪:‬‬

‫תעז‪ .‬ק(אות מבראשית מבתיה‪ .‬אז מאז לראש סועדים הועמדה‪ .‬שבת‪ .‬אותת‬
‫יום שביעי ליצירה‪ .‬כי בו שכת מכל מלאכתו אשר ברא• ‪0‬ברא בשני‬
‫תפתה להוללים‪ .‬כו כ* טוב לא נאמר במאמר הילולים‪ .‬שבת‪ ,‬ם(בה נסרים וממצוקה‬
‫עולים‪ .‬דרך לעבור נאולים‪ :‬גאולים אבוא כיצאו להתנכר‪ .‬נוו למרה בחוק ומשפט להתהבר‪.‬‬
‫שבת‪ :‬נשתם לאלוש כניתנה על ידי הבר‪ .‬כי פי ה׳ דבר‪ :‬דיבר לקטו עומר לטלטלת מן‬
‫דבר יום ביום‪ :‬דורש ליום ששי להם משנה ליום‪ .‬שבת‪ .‬דת םעודשלש‪ .‬ומשלש למצוא‬
‫םריום‪ .‬אכלוהו היום כי שבת היום‪ :‬היום קודש וממלאכת ששח חופש‪ .‬הנהילו אב לכן‬
‫ספוט גחפש‪ .‬שבת‪ :‬ד\א תבל למעשה ת( אשר הרבה בסש‪ .‬ויוס השביעי שבת וינפש‪:‬‬
‫וינסש חעם בקבלם חרוזות ודרשו מהם קלוח וחמורות בעליזות שבת‪ .‬מעדה לפחות‬
‫חובות חנטזות אשרי אנוש יעשה זאת‪ :‬זאח בחורב היוה כקדומה‪ .‬זכור ושמור ארבע‬
‫אמות ואלסים אמה‪ .‬שבת‪ .‬זכור להניד מה נרם לפרסמה‪ .‬כי ח׳ יחן חכמח‪ :‬הכמה‬
‫התבעה‪ .‬במעיין אשל רטוב‪ .‬תנוח בשקט וסער קטב םלקפוב‪ .‬שבת‪ .‬תכטו בנעשה‬
‫ונשטע לחטוב‪ .‬ואת צדיקים ישולם טוב‪ :‬כאטור טוכ הי רכל ורהטיו על כל מעשיו‪:‬‬
‫ונאסר סותח את ידיך ונו׳‪ .‬כוי‪ :‬בא״י הק את הכל‪ :‬נודך ה׳ אלהיט‪ .‬כו׳‪ :‬עד בסי כל‬
‫חי תמיד לעולם ועד‪:‬‬
‫'טוב במלאכת חמשכן ציוה לתמימים‪ .‬א( טורח משא מהעביר מרשות לרשוח‬
‫‪,‬‬
‫באיומים‪ .‬שבת‪ .‬טור במלאכת גבוה בקיומים‪ .‬יראת ח תוסיף ימים‪ :‬ימיט‬

‫מ ב ר א ש י ת וכו׳ ה ו א פיוט לד• מאיר ה כ ה ן עיין לעיל ‪0‬י• שכייה ובסש״ב שם א ו ה הי‪ .‬ל( ב ר א כשני‬
‫ת פ ת ה זבו׳ פ ס ח י פ נ׳׳ד זךא‪ .‬בר״ר פ״ד‪ .‬וש׳׳ר ‪ , T M‬ובפרר׳׳א פ״ר‪ (U .‬ב ה נ פ ד י ם וכר ש ב ו פושעי‬
‫נ י ה נ ם שובחין ואינם נידוני[ ועיין לעיל פי׳ ק מ י ה ‪ .‬גוו ל מ ר ה )אולי ‪ Yt‬נזו ל מ ד ה עיין ערוך ערך‬
‫‪ (6‬מ ו ר ה מ ש א וכוי עיין‬ ‫ם( אשר ה ר ב ה ב פ ש לשון רכוי ה ר ג ו ם פרו ורבו פושו ופגו‪.‬‬ ‫נז ד•(‪.‬‬
‫‪603‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫להוסיף בסיקוח נסש בלי לאבוד‪ .‬נ( יפקחו נל להולר‪ -‬ולחיה לעבוד‪ .‬שבת‪ .‬אס‬
‫התירו שבחות ה מ ה לזבוד‪ .‬חקר כבודם כבוד‪ :‬כבוד עוד לעסו הנחילו‪ .‬כברבת חוהם אב‬
‫המון לעלו‪ .‬שבת אוח בריח קודש ואות בריח בו שמונה לסלו‪ .‬כאשר דבר ה׳ ביד‬
‫משה לו‪ :‬לו רמז כמעשה ידיהם אשיח ברכה‪ .‬ליעשות מלאכתם על ידי אהרימ בלו‬
‫להיםרכת ש כ ת לו ישמרו כרת וכהלכה‪ .‬ששת ימים תעשה מלאכה‪ :‬מלאכה כהשליסי‬
‫הנוכח מזבח הונונח‪ .‬מינה נשיא ליום קרבנו לחכבח‪ .‬שבת‪ .‬מנוחה התירו לקרב שלמי‬
‫הובה‪ ,‬הביאו כני ישר׳ נדבה‪ :‬נדבה בבניין בית עולמים כהונאה להנהות‪ .‬נ( נדרש‬
‫קל וחומר במשכנות מבמחות‪ .‬שבח‪ .‬נדחה‪ .‬וביום כסוד חאריחו ארחוח‪ .‬אורח חייס‬
‫ושובע שמחות‪ :‬שסחוחחנחלתם רבוח מעסים‪ .‬סליחה על כל המוב הראיתם בנעימים‪.‬‬
‫שבת‪ .‬סנולה אס תשמור כהילכתה בעיעומים‪ .‬ישר׳ נישע בה׳ תשועת עולמים‪ :‬ככח•‬
‫ישר׳ נושע כה׳ תשועת עולמ־מ לא יבושו ולא יכלמו עד עולמי עד‪ :‬ונאמר ואכלת‬
‫ושבעת וכרכה‪ .‬ונוי‪ .‬על הארץ ועל ה מ ק ‪ :‬רהם ה׳ אלחינו‪ .‬כוי‪ :‬רעה וההליצנו‪:‬‬
‫כו׳ עד כי אתה הוא בעל הישועות כוי‪:‬‬
‫עולמים שנים בראת עכור עמק להאד‪ .‬על תר קדשך ננלית אמריך לבאר‪:‬‬
‫ליום שמלו שכח‪ .‬עח חנלח שכינחך בחוכם‪ .‬כחתן יכהן סאר‪ :‬סאר‬
‫עמית ומעיל ערקה‪ .‬פחח דברך בהאירך לנפש שוקקה‪ .‬ליום שכולו שבח‪.‬‬
‫םנוחך להופיע מעיר הםבולקה‪ .‬לא ישמע בה עור קול בבי וקול עעקה‪ :‬צעקה‬
‫בחשסיעך‪ .‬יחירחם יצאה מפחד קול‪ .‬ערקו להה־ות עבור משיכת נפש ומפי עור שמעו‬
‫קול‪ :‬ליום שכלו שבת‪ .‬עפעוף יונח מסלע תשמיע קול‪ .‬כל עוםיך נשאו קול‪.‬‬
‫קול אמריך הנעימים כחדרשס‪ .‬קריאח עיטור 'ספרים ודקדוקי פירושם‪ .‬ליום שכולו‬
‫שבת‪ .‬קרוסה סתומה מפיק נהחפדשם‪ .‬שמחת עולם על דאשם‪ :‬ראשש ירימו איינים‬
‫לחלום‪ .‬רון וחידוש שיר םימו בלי לבלום‪ .‬ליוס שכולו שבח‪ .‬רום שם המפורש עוד‬
‫מחם לבל יעלוס‪ .‬וענוים ירשו ארץ ויתעננו על רוב שלום שלוס תשפיע עת דבירך‬
‫‪:‬‬

‫ישתכלל‪ .‬שכינתך הופיע מעיון יוס* מכלל‪ .‬ליום שכולו שבת‪ .‬שיר לעמך בפימו‬
‫‪,‬‬
‫יהמלל‪ .‬ואתה תניל בה בקדוש ישר׳ תתהלל‪ :‬תתהלל מלך בחרחיעך זוהם‪ .‬אורהעפון‬
‫לצדיקים תאיר ותזריח להניחם‪ .‬ליוס שבת יולבש רביד כהן צדק כאבני מילואימ ואבני‬
‫שותם‪ .‬תתן אמת ליעקב הסד לאברהם‪ :‬לאברהם הזק ידים רפות בבוננך אפיריון‪.‬‬
‫ליצחק אמיץ זרועותיו בהנלותך מעוז‪ .‬ליום שבולו שבת‪ .‬יעקב יה• ויהי עליון‪ .‬כ׳ נחם‬
‫ה׳ את עיזן‪ :‬ככת כי נחס ה־ את עיון ניחש כל הרכותיה דשם מדברח בעק וערבתח‬
‫כנן ח׳ ששון ושסהה יסעא כה חודר‪ .‬וקול זמרח‪ :‬ונאמר בונה ירושלים ח׳ נרחי‬
‫ישר• יכנס‪ :‬וחבנה‪ :‬חזק‪:‬‬

‫נ ( יפקחו גל ל ח ו ל ה וכר יוםא‬ ‫כ׳ ועיין מ כ י ל ח א שפ‪.‬‬ ‫בפירש׳׳י ש מ ו ת ל״א פ פ ו ק י״ג׳ ושט ל׳יח‬
‫פ׳׳ג ע״א‪ .‬נ( נ ד ר ש ק׳־ו וכר כ ד ק ט׳ ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪604‬‬

‫אלו! הם הלכות נדה‪:‬‬

‫ת צ ח ‪ .‬הילכות נדה‪ .‬כקנה וקידה‪ .‬ארוכות באין מידה‪ :‬לרבנא שלפה ניר •צחק דל‪:‬‬
‫נירה דאורייתא הכי פיתשא‪ .‬ל( אם ראתה דם בתהילת נידותה טיפת‬
‫דם בחרדל‪ .‬או פחות מיכן טמאה כל שבעה‪ .‬בין שפוסקת באותה ראייה‪ .‬בין שאינה‬
‫פוסקת ער סוף כל שנעה‪ .‬ובלבד שתפסוק לסוף זי‪ .‬וטובלת כערכלעת צאת הכוככיס‬
‫וטשטשת עם בעלה‪ .‬ואותה טבילה היתרי בומנה‪ .‬יעלה דההיא אמרי׳ טבילה בומנה‪.‬‬
‫ולאותן סוף ד ימים היו נכנסין אחד עשר יום שכין נדה לנדה‪ .‬ומה היא באוחם הימים‬
‫אם רואה יום אחד ופוסקת לערב היתה שומרת יום כננד יום וטובלת לערבו של יום‬
‫שני ומשמשח‪ .‬וכן אם ראחה שני ימים רצופים שומרת השלישי כננים וטובלח‪ .‬וכן‬
‫היתד‪ ,‬עושה שומרת יום כננד יום או יום כננד שנים עד סוף י׳יא יזם‪ .‬זמיבן ואילך‬
‫אם היתד‪ .‬רואה מתחילין יפי נידותה לבא‪ .‬ונותנת בעצמה דין שאר נידה‪ .‬ואותם הימים‬
‫מקרא ה( והלכה למשה מסיני הן כמסכת נדה‪ .‬ואם היתד‪ .‬תאה נ׳ ישים רצופין באותם‬
‫י״א יום בין בתהילה בין בסוף זו היא וכד‪ ,‬נםורה‪ .‬ותשב עליהן ז׳ נקיים דבר חורה‬
‫מיום שפוסקת לראות‪ .‬וכשהיתה סונה ז׳ נקיים אם ראתה באותם אמצע השבעה או‬
‫בסוף השבעה םותרת כל מה שלפניה וסתחלת למנות סיכן ואילך‪ .‬וכן בל ימיה אם‬
‫לא הספיקה להשלים ימי נקיוחח‪ .‬אכל פסקה מתחילין ישי נידותה לבא ונוהגת בעצמה‬
‫באשה בנידתה‪ .‬במו שמפורש למעלה‪ ,‬והומר בגירר‪ ,‬שאפי׳ כראייה אחח טמאה כל‬
‫שבעה‪ .‬מה שאין כן כזנה‪ .‬שאינה אלא שזמרת יום נננר יום‪ .‬זחומד כזכה‪ .‬שכשרואה‬
‫שלשה יסיס רצופים יושבה שבעה ימים רצופים םה שאין כן בנירה‪ .‬שאפי׳ ת א ה כל‬
‫שבעה ופוסקת אותו יום שבעה טובלת לערב ומשמשת‪ :‬ועתה סירשחי י־א יום שבין‬
‫נדה לניר‪ .‬וימי זיבה כדין תורה‪ :‬ומתוך שראו בנות ישראל שבאות לירי ספק זבה‪.‬‬
‫שאם היחד‪ .‬טועה כמניין השבעה מכנסת ימי נדה לתוך ימי זכה‪ .‬וימי זבד‪ ,‬לתוך ימי‬
‫נדה‪ .‬מתוך כך אמרו רבותינו איר זירא ו( בנות ישרי הם ההמיה על עצמם שאפי׳ רואות‬
‫טיסת דם כחרדל יושבוח עליה שבעח יקיים‪ .‬כלומר בדאייה אחת של טיפת דס‪ .‬רסן‬
‫התורה לא תהא צריכה לישב שבעה נקיים‪ .‬שאפי׳ רואה בל ו׳ ופוסקת טובלת לערב‬
‫ומשמשת‪ .‬והם החמירו על עצמן‪ .‬ועשו עצמן ספק זבות לישנ ז׳ נקיים כדין זבה שלא‬
‫תבא לידי הספק‪ .‬והכי נסי אמרי׳ בס׳ אהרון דנידה משום ספק ובה הוא‪ .‬ואמר״‬
‫התם ן(א־ל רב ספא לרבא מכדי ספק שוינהו‪ .‬כוי‪ .‬נכי מילתא אחריתי קאםר לחו‪.‬‬
‫ומיהו שמעי׳ םהכא רסשוס ספק הוא‪ .‬והאי אם״ רואות טיפת דם כחרדל דקאטר ר׳‬
‫זירא‪ .‬רבותא הא דאשםעי׳ דמראורייתא אינה יושבה שבעה נקיים אלא זבה שראתה‬
‫נ׳ רצופים תוך ייא יום שכין נדה לנדה‪ .‬והם החמירו‪ .‬שאפי׳ בתהילת נדה וראייה‬
‫אחת יושבת ז׳ נקיים מד‪ .‬שאין בן בנידה‪ .‬וליכא למימר רהא אתא‪ .‬לאשםעינן‬
‫דמדאורייתא טיסת דם כהרדל לא מטמאה‪ .‬והס החמירו רםטמאה‪ .‬דהא אפי׳ מדאורייתא‬
‫פ(אשר‪ .‬מטמאה כראיית דם כל שהוא‪ .‬כדתנן בם׳ יוצא דופן‪ .‬מטמאים בכל שהו‬
‫אפילו כעין ההרדל ובסהות מיכן‪ .‬הילכך לאו אדם טיפה כהרדל קטהדר‪ .‬אלא אראייה‬

‫ה( ו ה ל נ ה‬ ‫ל( אט ר א ת ה ר פ וכוי כ ל הענין נ מ צ א ב״ב ב פ ר ד ס לרש״' (׳׳ל סימן ע׳׳ר‪.‬‬

‫ו{ ב נ ו ה ישראל ה ם‬ ‫ל מ ש ה טסיני הן וכו׳ עיין נ ר ה ע״ב ע׳׳כ‪ ,‬ובעירובץ ה• ע־א ובםרש״י שם‪.‬‬
‫ה ה מ י ר ו וכו׳ ב ר כ ו ה ל״א ע׳׳א ומארי מ ק ו מ ו ח ועיין מ ג י ל ה כ ״ ח ע״ב רש׳יי ד״ה ש ה ח מ י ר ו וכו׳ ובהוס•‬
‫ש פ ד״ה שאפילו ובר‪ .‬ו( א״ל ר ב פ פ א ל ד כ א וכוי נ ד ה פ״ו ע״ב‪ .‬מ( אשה ס ט ט א ה וכו׳ שם ע׳׳א‪.‬‬
‫‪605‬‬ ‫מחזור וימדי‬

‫אהת‪ .‬כדסשורש למעלה‪ .‬והא ראמרי׳ ראשה מטשיא בכל שהו‪ .‬היינו לעניין ראייה‪.‬‬
‫אכל לעניין כתם הנמצא כבשרה או בכנדה אינה סטסיא אלא )ככנדיס( ]ככנריס[‪.‬‬
‫ועוד שאפי׳ )בבנוים( ]בכנרים[ תולה במאבולת‪ .‬כדתנן ט( הרואה כתם בכשרה הרנה‬
‫מאכולת הרי וה תולה בה‪ .‬ועד כמה‪ .‬ר• הנינא בן אנטיננופ אוסר עד כנרים של סול‪.‬‬
‫אבל כנרים ועוד טמאה‪ .‬כדמם׳ כנמוא‪ ,‬וכל דין כתמיד• נוהנ בזמן הזה כין להקל כין‬
‫להחמיר‪ .‬כמו שסשורשין במסכת נדה‪ :‬ועתה םירשתי מה טעם יושבת ד נקיים‪ :‬ווו‬
‫היא דרכה של אשד• שרואה דם מט״ו יום לטיו יום‪ .‬או מחודש להודש‪ .‬או מהדשים‬
‫לחדשים‪ .‬וזהו ווסת שאמרו חכמים שרנילד‪ ,‬לראוח מומן לזמן‪ .‬הניע יום שקבעה בו‬
‫ווסח שלשה םעםים‪ .‬מורשת מבעלי‪ .‬שער• אחח שמוך לווסתה ובודקת תדיר‪ .‬רקבעינן‬
‫הלכה כר• יהודה שאוסר כל עח ווסתה ועונה או יום או לילה‪ .‬ואוחה יוס או לילה‬
‫שקבעה כו ווסת בין באמצעיתה בין בסופה סורשח מבעלה ובודקה עצמה הדיר‪ .‬ולובשת‬
‫הלוק לבן‪ .‬ומעעת סדין לבן על מיטתה‪ .‬שאם רואה דם כלום יהא ניכר בהם היטב‪.‬‬
‫ואם עבר לה זמנה ובדקה וראתה רם אסורה לבעלה עד שתטהר‪ .‬ואם לא דאת כלום‬
‫טהורה היא לבעלה ואינה צריבה לשמר יותר מאותה שעה כלל‪ .‬ביצר אם היהה רנילה‬
‫לראות בתהילת היום משמרת וסורשת מיעלה כל אותו יום‪ .‬ואינה משמרת סוף הלילה‬
‫הסמוך לתהילת היום‪ .‬ואם רנילד‪ .‬לראות בלילה משמרת כל הלילה‪ .‬ואינה צריכה‬
‫לשמר סוף היום הסמוך להחילה הלילה‪ .‬דקםכי ר׳ יהודה כניסת היום נרים‪ .‬ובן כניסת‬
‫הלילה‪ .‬והכי אמרי׳ י( תני הדא רי יהודה אוסרה לשני ווסתה‪ .‬סי׳ עונד‪ .‬אחת‪ .‬ומתיר‬
‫לאחר ווסתה‪ .‬סי׳ מיד אם לא ראתה‪ .‬וחניא אידך ר׳ יהודה אוסרה לאחר ווסתה וסתירה‬
‫לשני ווסחח‪ .‬לא קשיא הא דרנילא למיחזי בתחילה יממא‪ .‬והא דרנילא לסיהזי בסוף‬
‫ליליא‪ .‬ש״ הא רתניא אוסרת לאהד ווםתה‪ .‬דרנילא לסיחזי בתהילח ימסא‪ .‬וחא דתניא‬
‫אוסרה לפני ווסתה‪ .‬ררנילא לםיהוי בסוף ליליא‪ .‬דקסבר ר׳ יהודה דמ* ששתה בליליא‬
‫ואפי׳ בסופו אסורה כל הלילה‪ .‬ואש וסתה ביום אפי׳ בסוסו אםורר• כל היוס‪ .‬אמר‬
‫רבא הלכה כרי יהודה‪ .‬הניע שעת ושחה ובדקה ולא ראחה ושמרה עונה‪ .‬טהורה‬
‫לבעלה‪ .‬ומיכן ואילך מאהי שהיא מהזקח בטהורה אינה צריכה לבדוק עצמה בשעה‬
‫שבא בעלה לשמש‪ .‬דתניא ( חהטריס והפועלים והבאים מביח האבל ומביח המשתה‬ ‫כ‬

‫נשיהם להם בחזקה טהר׳־‪ .‬ובאים ושזהיסעמהם נין עירות כין ישינות‪ .‬גד־א שהניחה‬
‫בחוקה טהרה אבל חניהח בחזקת טומאה לעולמ היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה‬
‫אני‪ .‬והו י אמריי אמר רב כהנא ל(שאילתינהו לאינשי ביתיר‪ .‬ררב ססא ורב הונא בריח‬
‫דדנ יהושע‪ .‬כי אתו ‪.‬־בנן מני רנ מי מערכי )להל( ]לנו[ בדקה‪ .‬ואמרי לי לא‪ .‬אכל‬
‫צריך הוא לשאלה אם טהורה היא‪ .‬אבל בדיקה אינה צריכה‪ .‬והכי אמרי׳ טיק מידה‪.‬‬
‫מ(דכל לבעלה לא בעיא בדיקה‪ .‬דא׳כ לבו נוקפו ופורש‪ .‬ואינה צריכה לא לבדוק ולא‬
‫לשמש מבעלה עד שיניע שעת ווסתה‪ :‬הנידה ור‪-‬יולרח והמשלח טמאוה‪ .‬נ(לקוץ חלה‪,‬‬
‫ואסורות לבעליהן ליגע כאהד מאיבריהם‪ .‬ואפורות לקשט ולהתנאות ב»יהס‪ .‬ואסורות‬
‫להרבות עםחם שיחה מפני הרנל עבירה‪ :‬כלים שהנידה מנעת בהם בזמן הזה מהודק‬
‫אצל בעלה שהרי בני אדם בזמן הוה מטמאין בקברות ואהל המת ובשרץ ובנבילח‬
‫ובמת‪ .‬ולא יטהרו עד שיורוק עלינו מלכינו מים שהורים לטהרינו‪ .‬כך כלים שהנידה‬
‫נונעת כהן‪ .‬מותרין לינע בחן ולהשתמש בהן‪ .‬אבל מהסירים אנו על עצטינו ואין‬

‫כ( ה ת מ ר י ם‬ ‫י( חני ח ר א ונו׳ ותניא אידך וכוי שם ס י ג ע ׳ ב ‪.‬‬ ‫נו( הרואה כ ת ם ש ם נ׳׳ח ע׳׳ב‪.‬‬
‫מ( ר כ ל ל ב ע ל ה וכו׳ שם‬ ‫והפועלים וכוי שם י׳יכ ע״א‪ .‬ל( שאלתינהו לאינשי כ י ח י ה וכו׳ שם ע״ב‪.‬‬
‫נ( לקוץ ה ל ה ויש נשים וכו׳ עיי; לעיל סי׳ הע׳יד ובמש״כ שם׳ ודיין ב ה נ ״ ס פ״ד ס ה ל ׳‬ ‫י״כ ע״א‪.‬‬
‫ח פ ל ה א ו ת די‪ .‬ועיין כש״ע א ״ ח סי׳ פ ״ ת ‪ ,‬ו ב ס נ ״ א ס׳־ק כ ‪ /‬ג׳ ובביאורי הגר׳׳א ש״ק ו׳‪ .‬י ב נ ו ח כותים‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪606‬‬

‫אוכלימ אנו בקערה אחת‪ .‬ולא משיורי מאכלה‪ .‬ולא יושבים על מושבה‪ .‬ולא מקבלים‬
‫כלומ מידה אלא על ירי אחר‪ .‬ומהנין אנו לה כלים וקערה ססםהת וםדינין וכריס‬
‫וכסתות להשתמש כימי נידותה‪ .‬ולעח מחרחר• מככסח בםיש אוחס כנד*ס שיש עליה‬
‫כהס‪ .‬ושאר כלים שישבה כהם מדיחן בסים‪ .‬וריח‪ :‬ומנוע זד‪ .‬יסד‪ .‬לנהנו כן‪ .‬מםני‬
‫הרנל עבירה‪ .‬אבל איסור טומאה ליבא‪ .‬ויש נשים שמונעות מליכנם לבית הכנסת בימי‬
‫נירותם‪ .‬ואינם צריכות לעשות כן‪ .‬דמה טעם הם עושות‪ .‬אס מםני שסבירוח הן שבית‬
‫חכנסת יחי כמקדש‪ .‬אסי׳ לאחר מכילה למה נכנםוח בו‪ .‬והלא מחוסר כיסוריס שמכל‬
‫והעריב שמשו אם נכנם בו בכרת‪ .‬וא׳׳כ אל חכנסו בו לעולם עד שתביאו קרבן לעחיד‬
‫לבא‪ .‬ואם אינו כמקדש‪ .‬תבנםו ותכנסו‪ .‬ועוד שהרי כולנו בעלי קירים וטמאי נפש‬
‫ושרץ ונכנסין אנו בבית הכנסת‪ .‬הא למדת שאינו כמקדש‪ .‬ויכולות הן ליכנס‪ .‬אבל‬
‫מ־פ מקום טהרה הוא ויסד‪ .‬הם עושות‪ .‬מעוברת ומניקה שראו דם הן כשאר נשים‪,‬‬
‫בין לשבעה נקיים בין לטבילה‪:‬‬
‫תצט‪ .‬נידח שססקה סופרת ד נקיים כמו שמפורש למעלה‪ :‬ואותם ו׳ שהיא טונה‬
‫לא םיוס שהיא פוסקת לראות מהחלת למנותם אלא חוץ מאותו יום‬
‫שמוסקת‪ .‬שזה מנד‪.‬נ כותים שמוסרת אוחו יום שפוסקת‪ .‬ולפיכך טסאים‪ .‬דתנן כנות‬
‫כותייס נידות סעריסתס‪ .‬ומפרש בנם׳ ס(ל‪ •0‬שיום שפוסקת נו םוסרתו למניין ז׳‪ .‬ולפיכך‬
‫בנות ישר נותנות למנוח ז נקיים חוץ מאוחו יום שפיסקה בו‪ .‬שאס רואה אפי׳ יזם‬
‫אהד מונה שבעה והוא‪ .‬שנים וי והם‪ .‬שלשה ז׳ והם‪ .‬וככר חיו אנשים שחולקץ על‬
‫רבינו שלמה בר יצהק בכך שהן אומר״ שמיום שפוסקת בו םוסרתו למניין וי‪ .‬והשיב‬
‫לחם רבינו א״כ בניכם ממזירין שעל ירי כן בנוח כות״ם נידוח מעריסתן‪ .‬לשי שיומ‬
‫שםוסקח בו םוםרחו למניין ז; והשיבו לו מן חשובה שלאהריו ע( שהשיב רב אחא‬
‫דאמר אנן נמי נשפריניח רהא קיימא לן מקצח חיום ככולו‪ .‬ואמר להם רבינו והלא‬
‫תשובת רב אהא בצדו שהשיבו רבא באיכ כוי‪ .‬ואוחם חעידו שאם דואר‪ ,‬אפילו יום‬
‫אהד מונה ז׳ נקיים‪ .‬ואותו יום שפסקה בו לא תמנה כלל‪ .‬ואם לשני ימים ז׳ והן‪ .‬וכן‬
‫לשלשה ז• והן‪ .‬וכן כל ימיה עד שתראה‪!,‬׳ נקיים‪ .‬ואעיפ שבאותם ימים שהיא מהחלת‬
‫למנות מהן ישנם טמאים מן התורה‪ .‬שלא יקרא עליהם שום נקיות כעולם שהרי אינם‬
‫נקיים אע־ם כן משלימין ומונה אותם‪ .‬ויעלו לה למסירתה‪ .‬שהרי אינם המורים הם‬
‫מזבח דאורייתא שעולים להם לימי ספירתה‪ .‬דאםרי׳ ביולדת בזוב‪ .‬ימ* לידתה ד לזכר‪.‬‬
‫ושבועיים לנקבה‪ .‬שאינה רואה בהם א(עולין לה לימי ספירתה למניין ד נקיים‪ .‬ואדם‬
‫שהן טמאים מעיקרא דבר תורה כדכת׳ וטמאה שבועיים‪ .‬וכל שכן זאת שאינה אלא‬
‫ספק זבה שיעלו לה מותר ים• השבעה שאינה רואה בהם למניין ד נקיים‪ .‬שהביא‬
‫עליה מתוך הומר ואעס־י שהן טמאים מעיקרן‪ .‬ומיכן השובה לאומרים שהן צריבות‬
‫להמתין בשבעה ושבעה‪ .‬שבעד‪ ,‬יס׳ נידותה תהילה ואהרי כן ד נקיים‪ .‬וכסבורים הס‬
‫שאותם הימים שיש בהן טומאה כל עיקר אץ עזלץ לספירת ימי נקיזתה ני איככד‪,‬‬
‫נקראו נקיים והלא מלוכלכים הם וטמאים‪ .‬ואינו כן‪ .‬שהרי מצינו בזבה וראית שיטי‬
‫טמאים עולין לח לםםירח •מ׳ נקיותה‪ .‬כל שכן ואת שאינה ודאית‪ .‬ועוד יש בני אדם‬
‫שקורץ לאוחס ז׳ ימים אהרונים ימי ליבונה‪ .‬לפי שרוחצח במים חםימ‪ .‬ומתלבנות‬
‫בכנרים נאים‪ ,‬וכולם אינן פורשות עכשיו מ; חטומאד‪ .‬ואוכלות ושותות עס בעליהן‪.‬‬
‫ועושץ לבעליהם כל מלאכה שהאשה עושה לבעלה‪ .‬מזינת כוס‪ .‬והצעת המטה‪ .‬וחרחצת‬

‫ס ( לפי שיום ש פ ו ס ק ת ובר שם ל ״ נ ע׳יא ועיין ב מ ר ד ם לרש״י ד ל סי׳ רע״ב‪.‬‬ ‫ובר נ ד ה ל״א ?רב‪.‬‬
‫א( עולין ל ה ל י ס י ס פ י ר ת ה‬ ‫ע( ש ה ש י ב ר ב א ח א וכוי לפנינו ב נ ד ה ל״נ ע־א איהא רמי ב י ח ט א ‪.‬‬
‫‪607‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שניו ידיו ורנליו באותו ליבון שלהם‪ :‬ותשובה ליה ממה ששנינו בפ׳יק רשבח‪ .‬כיוצא‬
‫בו נ( לא יאכל הזב עם הזבה משני ה מ ל עבירה‪ .‬שי׳ ביוצא בו‪ .‬לעשות םיינ ונדר‬
‫והרהקה ‪.‬לעבירה‪ .‬שאסרו לא יאכל הזב עם הזבה‪ .‬וכל שכן טהור עם הזבה‪ .‬משני‬
‫המל עבירה שטתוך שםתייהרים יכא לבעילת זיבה שהיא בכרת‪ .‬ותני עלה‪ .‬תני רבי‬
‫אליהו נ(מעשה באדם אחד שקרא הרבה ו׳עגה הרבה ושימש תלסידי הכםים‪ .‬סי׳‬
‫ושימש חלמידי חכמים ל( להסבירו סתימוח המשניות יטעמיהם‪ .‬והוא נקרא תלמוד‪ :‬ומת‬
‫בחצי ימיו‪ .‬והיתד‪ .,‬אשתו ניטלת חסיליו וםחדרחס בבתי כנסיוח ובחי מדרשוח‪ .‬אסרה‬
‫להס כת׳ בתורה‪ .‬כי היא הייך ואורך ימיך‪ .‬בעלי שקרא הרבה ושנה הדבר‪ ,‬ושימש‬
‫חלסידי חכמים הרכה מסני סד‪ .‬מח כחצי ימיו‪ .‬ולא היח אדם שמחזירה דבר‪ .‬סעם‬
‫אחת נחארחתי אצלה אמרתי לה בימי נידוחיך מהו אצליך‪ .‬ה( אמרה לי ]היו‬
‫אםילו באצבע קטנה לא ננע בי‪ .‬בימיליבוניך מהו אצלך[ אכל עמי ושתה עמי וישן‬
‫עמי בקירוב בשר‪ .‬ולא עלתה על דעתו לדבר אחרת‪ .‬אמרתי לה ברוך המקום שהמו‪,‬‬
‫שלא נשא פנים לחורה‪ .‬שהרי אסרה ואל אשר כנדת טומאתה לא תקרב‪ .‬כי אתא‬
‫רב רימי אמר מיטח אחח הואי‪ .‬במערבא אמרי סינר מפסיק בינו לבינה‪ .‬סי׳ נידותייך‪.‬‬
‫כל שבעה של ראייה ראשונה‪ .‬ואליהו שמע בישיבה של מעלה שנענש על כך אוחו‬
‫תלמיד‪ .‬ולפיכך שאל לה איסור נידה משאר איסורים‪ .‬ומה ששאל על הנידות תהילה‬
‫ואחר כך על הליבון לשי שהיה רוצה שתחוורח‪ .‬וכן אמר לח בחייך אמרי לי בנירות״ך‬
‫מהו אצליך‪ .‬דשמא נכשל בהם‪ .‬ולסיכך נכרת‪ .‬אמרה לו חס ושלום‪ .‬כוי‪ .‬והשתא‬
‫אודי לי מיהא כימי ליבוניך‪ .‬מהו אצליך‪ .‬אמרה לו‪ .‬כוי‪ .‬ו( ואותם ימי ליבון ששאל‬
‫לח אילו הן ז׳ נקיים שובה ׳יושבת בהם מן התורה‪ .‬ולא אותם ז׳ שהחמירו על עצמם‪.‬‬
‫לסי שבאותו זמן עדיין היו מחזיקות כדין תורה‪ .‬שהרי אותו מצינו שהיה בעת התנאיס‪.‬‬
‫כדקחני להם מעשה‪ .‬כוי‪ .‬ואוחד‪ .‬חומרא מימי ר׳ זירא ואילך היחה‪ .‬שהרי הוא אומרה‬
‫בכל מקום‪ .‬ועוד שר׳ בסוף התנאים היה‪ .‬ומצינו בימי ר׳ בפירוש שלא היחה אותח‬
‫חומרא דחניא בשי אחרון מידה ז( התקין ר׳ שאם ראתה יום אחד חשב ששה והוא‪.‬‬
‫שנים ששה והן‪ .‬שלשה תשב שבעה נקיים‪ .‬ותקנה ז• שלר׳ אינה דומה לאותה שלר׳‬
‫זידא‪ .‬הא למרה מיכן‪ .‬שהליבון של אותו תלמיד לא היה כזה שנותנות בעצמם אלא‬
‫ליבוניך‪ .‬כנון זבה‪ .‬שםופרת זי נקיים משפסקה‪ .‬וצריכה להיות לובשת לבנים לכדוק‬
‫שמא תראה ותסתור ספירתה‪ .‬בנרת טומאתה‪ .‬שי׳ עד שתכא במים לטבילה‪ .‬כנידה‬
‫רמ״תינן‪ .‬כשתהיה מדתה‪ .‬בהריחה תהא‪ .‬ער שהבא במים‪ .‬כת•‪ .:‬מיטה הרא הואי‬
‫ורחבה ולא קירוכ בשר הוא*‪ .‬וסבר רשרי בהכא‪ .‬ס־נר‪ .‬פורצי־ט‪ .‬שהאשה חוגרת בו‬
‫ומניע מםתגיים ולמטה‪ .‬הרי משגה‪ .‬הרי ברייתא‪ .‬מיכן אתה למר שאעפ׳׳י שמתרהצת‬
‫בתמין וםתלבנת באותם ז׳ נקיים‪ .‬והן נקיים לבנים בלא ראייתדם אעפ״כ אינה יוצאה‬
‫מידי טומאתה עד שתטבול‪ ,‬לסי שלא מצינו שוש טהרה במים חמים ושאוכימ‪ .‬ואע־ם‬
‫שעשתה כל כך אסורה לינע לבעלה‪ .‬כדתנן במסכת כתובות‪ (p .‬כל מלאכה שהאשה עושה‬
‫לכעלה נדה עושה לבעלה הוץ ממזיגת הכוס והצעת המיטה וההתצת פניו ידיו ומליו‬
‫שיש הימור בזו המלאכה יותר משאר מלאכות‪ .‬ומתוך הימור באים לירי עבירה‪ .‬וכל‬
‫זמן שלא טבלה ישגה בהיכרת‪ .‬ואעס״י שיש בה ז׳ גקיים‪ .‬כדילפיגן ג־ש בבשר על‬

‫וכו׳ עיי] בתוש• נ ר ה ל״ז ע׳׳א דייה אביי וכוי‪ .‬ב( ל א י א ב ל ה ו ב וכוי ש נ ת י״א ע״א‪ .‬נ ( ט ע ש ה ב א ר ס‬
‫א ח ד וכו׳ שם י״ג ע־א א י ח א ב ח ל ס י ד א ה ד וכר ועיין באדד״נ פ״כ‪ ,‬ובתום• ש כ ת שם י״נ ע׳׳כ ד״ה‬
‫כיסי וכו׳ ועיין ח ש ו ב ו ח חיים היו־ד סי׳ קצ״ר‪ .‬ל( להבבירו ס ה י מ ח המשניות כצ״ל‪ .‬ה( אשרה לי‬
‫ו( ואוחם ימי לבון וכו׳‬ ‫ח״ו אפילו ב א צ ב ע ק ט נ ה ל א נ נ ע בי בימי לבוניך מ ח אצלך וכר כונ׳׳ל‪.‬‬
‫עיין חוסי ש ב ח י״נ ע׳׳כ בימי לבוניך וכו׳ וחום׳ כ ח ו מ ת ם׳יא ע׳׳א ד״ה מ ח ל פ א וכו׳ וב״מ שש‪.‬‬
‫יז( כ ל מ ל א כ ה ונוי כ ה ו ב ו ת ס״א ע״א ועיין בתום׳ שם ד׳׳ח‬ ‫ז( התקין רבי וכו׳ נ ד ה ס״ו ע׳׳א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪608‬‬

‫נכי נהלים‪ .‬דמה ובה הבא עליה כל זמן שלא טבלה ישנו בהכרת‪ .‬לפי שאינה ץדאח‬
‫מירי טומאה לעולם עד שחטכול ואפי׳ תשב סאה ואלפים נקיים‪ .‬בדאי ואתר תטהר‪ .‬אחד‬
‫מעשה תטהר כלומר אחר מעשה הטבילה‪ .‬אף נידה נמי אינה יוצאה מידי טומאחה לעולם‬
‫עד שחטבול‪ .‬ולפיכך אסורה לקרב אצל בעלת לעולם עד שתטבול‪ :‬בך ראיתי את‬
‫ך׳ נוהנ‪ .‬ט( ואפילו במסירת מפתח או שום דבר מידו לידה חיח פורש‪ :‬תי‪:‬ובחשובוה‬
‫הנאונים מצאתי‪ :‬שבעת ימים תהיה בנידתה‪ .‬קמאי או בתראי‪ .‬מאן רבעי הבי סבירא‬
‫ליה דעדיכה האימא ארבסר יומי‪ .‬ולא הכין הוא‪ .‬אלא צריכה למינקפ שבעה נקיים‪.‬‬
‫חילכך אי חד יומא חרא ליה‪ .‬הד ושבעא נקיים הא תמניא‪ .‬ואי תרץ יוסי הדא‪ .‬תרץ‬
‫ושבעא הא תשעה‪ .‬ואי תלתא יומי הזיא ליה‪ .‬תלת ושבעה הא עשרה‪ .‬וכן כל רחויא‪.‬‬
‫דילמא וראי דחויא שבעד‪ ..‬דצריכח למינקט ארבסר יומי‪ .‬אבל לא חזית דמא שבעא‬
‫יומי ליכא אלא למישבק כל יומי דחזיא ומינקט שבעא יוסי ותו לא‪ .‬דכת׳ שבעח ימימ‬
‫תהיה בנדתה‪ .‬על שבעא יומין דמן חחילת נידתה קאי ולא על שבעא •ומין נקיים‪:‬‬
‫עוד מצאתי בתשומת‪ :‬משםט הנדה כך נמסר בידינו וכן מנהנ בנק״ הדעת‪ .‬משעה‬
‫שרואה בין פוסקת כיום שני ורוהצת כין שפוסקת ביום ד׳ ורוחצת מונה שבעה ימים‬
‫זאינה נונעת בבעלה‪ .‬ואינה אוכלת עמו‪ .‬שנאמר שבעת ימים תהיה בנדה‪ .‬וסחם נרה‬
‫דאורייתא היתה מוגה ו׳ ימיס מראיה ראשונה‪ .‬בין רואה בכל יום‪ .‬בץ אינה רואה‪.‬‬
‫ולהכי מהזקינן לחו כולהו שבעא יומי בטומאה משום פרישוח‪ .‬דאינה אוכלת עמו ואינה‬
‫נונעח בו‪ .‬אבל לעיגיץ טבילה כך הוא‪ .‬כיום שפוסקת הדין שתרחץ והלבין עצמה‬
‫בבגדים ז תסיר בנדי נידותה מעליה כדי שלא תתמה על כעלח והספור שבעה גקיים‬
‫לבד מיום שפסקה בו‪ .‬אם ראחה באותו יום‪ .‬אכל אם ראתה באוחו יום או באותו‬
‫לילה שרוחצת סופרת ז׳ נקיים )עד שאותו( ]מלבר אותה[ יום שרחצה בו‪ .‬ולסוף‬
‫שביעי םסוך לטבילתה הדין שתהוף ראשה כסםרק ובמים הסין דהציצת שער דאורייתא‪.‬‬
‫דאמר מר י(ורהץ את כשרו במים‪ .‬את הטפל לבשה‪ .‬ומאי ניהו שערו‪ .‬ואמר רכה‬
‫בר רכ הונא כ(ניסא אהח קשורה חוצצת שלש אינם חוצצוח‪ .‬שתים אינו יורע‪ .‬ודי‬
‫יוהנן אומר אין לנו אלא אחת‪ .‬ולהכי לא חהוף אלא בחמין‪ .‬דאמר אמימר משמיה‬
‫ררבא אשח ל_(לא חהוף אלא בלילה‪ .‬קשי־א הילכתא אהילכתא‪ .‬לא קשיא הא דאיסשר‪.‬‬
‫הא רלא איפשר‪ .‬ראי איםשר לםיעבד בלילה סמוך לאכילתה חוססח כלילה‪ .‬ואי לא‬
‫חופפת ביום וטובלת בלילה‪ :‬תי‪ :‬ע״כ‪ :‬ואם תאמר וכי מאהר שמצינו שנדה צריכה‬
‫טבילה‪ .‬מה זו טהרה שעושות בחמין‪ .‬דע והבן שהנשים בדאוה מתוך לבם‪ .‬לס־ שבשעת‬
‫נידותס חיו מחליפות בנדיהמ ולובשות כנרים המכוערים‪ .‬כדי שיחננו על בעליהן‪ .‬ולא‬
‫יבואו לידי המל עבירה‪ ,‬ואחר שחיו סוסקוח מנירוחם היו רוחצות ולובשות כנרים נאים‪.‬‬
‫לסי שהיה קשה לחם להתננות כל כך‪ .‬ואשר ראו כתוב ימי ליבון האשח התחילו‬
‫לומר שאילו הן ימים שדברו חכמים‪ .‬ותתחילו לעשותם קבע‪ -‬מ( והיו הנשים משרתות‬
‫את בעליחן באוחן הימים‪ .‬ואסור לעשוח כן‪ .‬דחא דאמרי׳ לא יאכל הזב עם הזבה‬
‫מפני חרנל‪ .‬עד־ שחטבול קאמר‪ .‬ויישר כח האשד‪ .‬שאינה מחלבנת ואינד‪ .‬רוחצת ומתננח‬
‫לעילם על בעלה עד הטבילה‪ ,‬שכשפ שישנה בהכרת בעח טומאתה כן היא בחברת‬
‫עד שתטבול‪ .‬כאשר פירשתי‪ .‬ולכך לא חלבן‪ :‬ועוד יש רעה חולה שדבקו כה‪ .‬םתוך‬
‫שנהנו באותה רהיצה שעושות בימי ליבון שלהן‪ .‬התחילו לעשותה קבע‪ .‬ושכחו עיקר‬

‫ט פ ק ד א ! ו ב פ ר ד פ לרש׳׳* פי׳ רע׳׳ב‪ .‬מ( ואפילו ב מ ס י ר ת ס פ ת ח וכוי עיין תוס׳ ב ח ו ב ו ח ם י א ע״ה ד״ח‬
‫ם ה ל פ א וכו׳ ושם ה ו ב א המח״ו‪ .‬י( ו ר ח ץ א ת בשרו ב ם י פ )ויקרא י׳׳ד( א ח ה מ פ ל ל ב ש ר ו וכר ב״ק‬
‫נ ( נ י מ א א ה ה ובו׳ נ ד ה ס״ז ע׳׳א‪ .‬ו ד יוהנן א מ ר ובו׳ שם ע׳־ב‪.‬‬ ‫פ ״ ב ע ׳ ׳ * ועיין עירובי! ד ע׳׳ב‪.‬‬
‫ל( ל א ח ח ו ף א ל א כ ל י ל ה וכוי ש ם פ׳׳ח ע׳׳א‪ .‬מ( והיו ה נ ש י ם מ ש ר ת ו ת וכו׳ כצ״ל‪ .‬ועוד יש ר ע ה‬
‫‪609‬‬ ‫טהזור ויטרי‬
‫רהיצה סמוך לטבילה שנעשית כהילכתח‪ .‬ונמעמ שנאות לידי ממזרות נסור שהרי‬
‫אותה רחיצה דחוסה מן הטבילה‪ .‬וננר ינשו עליהן כל חבורות ונרניס‪ ,‬והוצצין‪ .‬ואין‬
‫עולה להמ מכילה‪ .‬ומשמשות בהן‪ .‬נמצאו נבעלות כנידותן‪ .‬ונועליהמ נועלי נידות‪.‬‬
‫וכולן נמדד נהנרת‪ .‬ולםיכך מצוד‪ .‬להשכיח אותו מנחנ‪ .‬ולחשסילו‪ .‬ולחחמיר עליהם‪.‬‬
‫שמתוך שעשו אותה קנע התחילו לומר לא אילו מטהרין אלא אילו ממהרין‪ .‬מידי‬
‫רהוה אבא ראשו כוי‪ .‬שנזרו רבותינו ביציאת שבח‪ ^ .‬ה ב א ראשו ורונו נמים שאובין‬
‫טמא לסי שהתחילו לומד כמז כן‪ .‬זס־מ צריך סמוך לטבילה ללבן )לרחוץ אח עצמה‬
‫בחמין‪ .‬ולשרות שעדות ולחםפם‪ .‬כראי בס׳ אחרון מ ד ת ‪ .‬דבעינן ס(סמוך לחסימה‬
‫טבילה‪ .‬לשי שלא יהא דבר חוצץ על כשרה‪ .‬שאסילו חבורח הטנח חוצצת‪ .‬כדאמרי׳‬
‫חני ע(רבדי דכוסילחא עדחלחא יומי לא חייצי משום ראכחי לחים הם‪ .‬טיבן ואילך‬
‫הייצי‪ .‬רהוו יבישי‪ .‬ואסטו להכי צריכה חסיסת חמין‪ .‬לשרות בהם כל שערה‪ .‬ואיכא‬
‫למישמע רחסיסה כנוןז היא‪ .‬דאטר רבא פ( טבלה ועלתה ונמצא עליה ייבר חוצץ אם‬
‫סמוך לחמישה אינה צריכה לחוף ולטבול‪ .‬ואם לא צריכה לחוף ולטבול‪ .‬ואיכא דאםרי‬
‫אם נאוחו יום שחספח םכלח אינח צריכח לחוף ולסבול‪ .‬ואם לא צריכח לחוף ולמכול‪.‬‬
‫והלכה כאיכא דאסרי‪ .‬והני קיימא לן‪ .‬ומדקאמר ונמצא לח רנד חוצץ‪ .‬נחדי חפיסה‪.‬‬
‫צ(אלטא חפיפה בעף הוא‪ .‬דאי בראש מאי איריא חציצה דנקיט נכי הראש טפי משאר‬
‫חנוף‪ .‬אלא ש״ס דננזף ת א שים‪ .‬ויש שטועים באותח חפיפה ואוסחס דהא רבעינן‬
‫סמוך לחפיפה מנילה חפיסת הראש קאסד‪ .‬כאותה חפיסה שםוצאין נראש‪ .‬דאסרינן‬
‫נני נזיר לא יחוף את שערו כאדמה‪ .‬ואסרי׳ הפיסה זו בראש היא‪ .‬ואינם מצריכץ‬
‫םםוך לטבילח חפיסה בנוף‪ .‬ק( אבל על שסת היס םצדיכין חפיפה בראש‪ .‬דש להשיב‬
‫על דבריהם שחרי כמד‪ .‬חפיפות מצינובעף דאמרי ל( מי שיש לו שם על בשרו הרי‬
‫לא יוצף ולא ימוךבשמן‪ .‬ואמרי׳)האי( ש(סישחא דחפיסותא‪ .‬םשיהא שדרכה לחופפה‬
‫על נדב והבורה‪ .‬הא למדת שחפיפה בנוף היא‪ .‬ועור תשובה אהדת‪ .‬שהרי בפירוש‬
‫יש לשמוע שאותה הפיסה אינה אלא בנוף‪ .‬דאםרי׳ החס ת(מהו שתחוף ותטבול‬
‫כלילה‪ .‬א( מר ווטרא שרי‪ .‬ורכ חיננא מסורא אסר‪ .‬איל רב ארא בי• אהבה לרבחיננא‬
‫מסורא לאו הכי הוה עובדא‪ .‬באינשי ביתיר‪ .‬דאכא מרי ריש נלותא דאייקומ‪ .‬ועייל‬
‫רב נחמן בר יצחק לפיוסה‪ .‬ואמר לה עבדי חסרת‪ .‬דודי הסרת‪ .‬טשמקי הסרת‪ .‬כלומר‬
‫עברי הסרח‪] .‬להסיק[)להסיח( חאש‪ .‬דורי חסרח‪ .‬לחסם בחס מים‪ .‬משטקי חסרת‪ .‬לישב‬
‫עליו בשעח רחיצה‪ .‬שכן דדך אזתה רחיצה שקזדין שזדפונדרא‪ .‬לאילו לחפיסת ראש‬
‫כולי האי מיכעיא‪ .‬אלא ודאי לתפיפת הנוף קאמד‪ .‬ש׳מ‪ :‬וצריכה אשד‪ .‬לפרכפ את‬
‫ראשה ולנקר את שיניה‪.‬כדי שלא ימצא בהם לא עצם ולא בשר ולא קיסם כדאמדינן‪.‬‬
‫מעשה בשסהתו של ר׳ שטבלה ועלתה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה ר׳ מכילה‬
‫אחרת‪ .‬ולנלה ציפורניה כדי לנקר ק הזבל שלא יהא חוצץ בשני הטכילח‪ .‬וחני מילי‬
‫בשיניים‪ .‬ובציסורניים כסו כן‪ .‬אבל בית הסתרים ובית הקסטץ אינן צריכין מכילה‪.‬‬

‫ח ו ל ה וכו׳ כצ״ל‪ .‬נ( ה ב א ראשו ורובו וכו׳ ש ב ת י״ד ע׳׳א‪ .‬ס ( םסוך ל ה פ י פ ה ט ב י ל ה נ ד ה ם*ח ע*א‪.‬‬
‫צ( א ל ט א חמימה‬ ‫מ( ט כ ל ה ו ע ל ה ה ובר שש ס״ו ע׳׳כ‪.‬‬ ‫ע( ר ב ד ׳ רכוסילתא וכר שם ס״ו ע״א‪.‬‬
‫כ ט ף ה ו א וכו׳ בן ה ו א נ ״ כ כ פ ר ד ס לרש׳׳י סי׳‪ .‬רע׳־נ׳ ועיי] בתום׳ נ ר ה ס׳׳ו ע׳יב ר ־ ה אט ס ם ו ך ובו׳‬
‫א ב ל ב^הזור ר׳ ש ם ר י ה ו כ ו ׳ ) ר ׳ ש ט ע י ה ( וכן הוא ב ט ר ר כ ׳ ה׳ ט ק ו א ו ת בשם ר׳ ש ט ח ה פירש כ מ ה ו ו ר‬
‫ויטרי‪ .‬ובסם׳׳נ לאוין ה׳ נ ד ח ‪ .‬ועיין חום׳ ב״ק פ׳׳ב ע״א ד״ה ו ש ח ה א ובו•‪ /‬ובפ״ב ד ש ב ו ע ו ה ה־ נ ד ה‬
‫בר״ן ד״ה טפריך וכוי‪ .‬ועיין כטור יריד טיטן קצ״ס‪ .‬ק( א כ ל ע ל ש פ ת הים טגדיכין ח פ י פ ה ב ר א ש‬
‫ובו׳ ר׳׳ל ב ס ר י ט ח שעל ש פ ח היפ םצריכין ח פ י פ ה בראש׳ ו ב פ ר ד ס לרש׳׳׳ סי׳ רע״ג אשר כ ד ו ב ם ק ו ט ו ח‬
‫לשונו שוה כן^שון ה ם ח ״ ו א י ח א א כ ל ע ל ש פ ח ראש וכו׳ ע״ש ו ה ב ו ח ר יבחר‪ .‬ל( מי שיש לו ס פ וכוי‬
‫כ ל ל ש ב ח ק ״ כ ע״ב‪ (0 .‬ם ש ח א ד ת פ י פ ו ת א כ ת ו ב ו ת י״ו ע י ב ‪ .‬מ( ס ה ו ש ה ח ו ף ו ת ס ב ו ל ב ל י ל ח נ ד ה‬
‫ס*ז ע*ב‪ (b .‬ס ר ווטרי שרי וכן ה ו א נ י ד פ ת ה א ר י ו ש ם לפנינו ח נ י ר ס א ס ר זוסרא אוסר ובו׳ ע*ש עיר‬
‫כ מ ה שינוים ועיין בפרדס סי• ר ע י נ ‪ .‬מ ר י ב ה א ש ה ל פ ר כ פ וכו׳ כוניל ס ע ש ח ב ש פ ח ת ו וכר כ י י ל שם‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪610‬‬

‫ואעם׳׳י כן צריכין הדחה‪ .‬כדתגיא ביה הקמטים ובית הסתרים אעם צריכין שיבא בהם‬
‫מים‪ .‬ואמר רכה כר רכ עולא נהידכיאתמים לא בעינן‪ .‬מקום הראוי לבא כו בעינן‪.‬‬
‫כרד זירא‪ .‬דא־ר זירא נ( כל הראוי לכילה כוי‪ .‬ושאין ראוי לכילה כוי‪ .‬והיינו דקאמר‬
‫רבא בסי אהרון רנדה‪ .‬לעולם ילמד אדם בתוך ביחו שתהא אשד‪ .‬מדיחה קמטיה במים‪.‬‬
‫ואעינ שאינה צריבה לפחוח פיה ולהכניס מים לחובה‪ .‬דהא בית הסתרים היא‪ .‬ולא‬
‫בעיא טבילה אפי׳ הכי הציצה פסלה בה כדר׳ זירא‪ .‬דבל הראוי לכילה אין בילה‬
‫מעכבת בו‪ .‬הכא נמי מקום הראוי לבא מים בעינן וליכא למימר כי איתמר הנהו‬
‫שמעחחא דחציצה במסכת נדה לטהרות‪ .‬אבל לבעלה לא‪ .‬כדמוכח׳ ביבמות בחחולץ‪.‬‬
‫דחניא נ(כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנר ובעבד משוחרר ובנידה‪ .‬והא נידה בנירה‬
‫לבעלה קמיירי‪ .‬להתירה קאמרי‪ .‬דומיא דנר ועבד משוחרר‪ .‬ראי בנירה לטהרות לטהר‬
‫את הטומאה צריכא לסימר דחציצח מ־םשלא לטבילה‪ .‬והא נב׳ הציעה לטהר אח האדם‬
‫לטחרוח‪ .‬בח׳ ורחץ את בשרו במים‪ .‬ונכי נירה לא כת־בא לא הציצה ולא טבילה‪.‬‬
‫אלא כולהו טבילוח מחחם ילסי׳ לחו דהצ־צה פםלא לד‪.‬ו‪ .‬ועוד אי בטהרות מיירי מאי‬
‫שנא דנקט נירה טפ• מטמא מת וטמא שרץ‪ .‬אלא ודא* בנידה לבעלה סיירי‪ .‬ואע׳׳נ‬
‫ראית ספרים דנרםי במסקנא דהה־א שמעתתא דלית הילכתא ככל חני שמעחחא‪ .‬כי‬
‫איתטר ההיא לטהרות‪ .‬אבל לבעלה לא‪ .‬שיבוש נמור הוא‪ .‬ול׳׳נ ליה‪ .‬דהא מייתי‬
‫םייעחא ממילחא דריש לקיש‪ .‬והא מילתא לא דמיא מידי לכל שמעתתא דאטר״ לעיל‪.‬‬
‫והכי נרם׳ לקמן‪ .‬אייר שמעון בר לקיש ד( אשר‪ .‬לא תטבול אלא דרך נדילחה‪ .‬ולינ‬
‫כי הא דריש לקיש‪ .‬ובסיסרו של רבינו יצחק בר׳ מנחם לא נרסי׳ ליה‪ .‬וכן הנהינה‬
‫אחותו מרת בילא משמו את בנות עירה‪ .‬להטוט את שיניהם קודם טבילה‪ :‬וכן השיב‬
‫רש‪ -‬נ׳ע‪ :‬והא לך חשובחז‪ :‬צריבזח נש־ם להטוט את שיניהם קורם טכילח ראע׳נ‬
‫דבית הסתרים אין צריבין ביאח מיס מקום חראוי לבא מים בעינן‪ .‬כדר׳ זירא כל הראוי‬
‫לכילה אין בילח מעכבת‪ .‬ושאין ראוי לכולה בילה מעכבת‪ .‬והבא לומר לא אמרו‬
‫חכמים כן אלא לעיניין טהרות אבל לעיניין אשה לבעלה לא‪ .‬שנינו בברייתא בנסרא‬
‫דחחולץ כל דבר שחוצץ בטבילה הוצץ בנר ובעבד משוחרר ובנידה‪ .‬והיא בנידה‬
‫לבעלה עםיקינן‪ .‬דאי לטהרות םשיטא‪ .‬מאי שנא משאר טחרוח ועוד דומייא מ ר ועכד‬
‫משוחרר‪ .‬שאין טובלים לשם טהרות‪ .‬אלא לאיסור והיתר‪ .‬אכל אץ להודות כן‪ .‬שלא‬
‫להוציא לעז על הראשונות‪ .‬ועור דההיא מעשה בשפחה של בית ר׳ יעטכלד‪ .‬ונמצא‬
‫לה עצם בין שיניה והצריכה ר׳ טבילד‪ ,‬אחרת‪ .‬ואם תאמר יחיראה היא ויהיר ורבים‬
‫הלכה כרבים‪ .‬חרא דמיםרא הוא וליכא דסלינ עלה‪ .‬ועור דרבנן בתראי סמכו עלה‬
‫וקבעוה‪ .‬ראמרי׳ דרש רבא לעולם ילמד אדם בחוך ביחו שתהא אשי‪ .‬מדיחה קמטיד‪.‬‬
‫במים כו׳‪ .‬עד מםקנא וכולה ההוא שמעתחא לעיניין אשד‪ .‬לבעלה‪ .‬ובימי רבא לא היו‬
‫טהרות‪ .‬שמיום שפסקו מי חטאת כולנו טמאי מתים‪ .‬ואין לנו לטהרה עד שיבא מקוה‬
‫ישרי לזרוק עלינו מים טהורים ל ט ח מ ו ‪ :‬שלמה בר׳ יצחק רל‪ :‬ועוד צריכה אשד‪.‬‬
‫שהסיר מעליה• ה( כל נלד והבורה ונדב שלא יהצוץ על בשרה‪ .‬ושכח של הקזה עד‬
‫שלשה ימים לא חהצוץ לפי שעדיין המכה לחה ופתוחה סיכן ואילך תוצצת‪ :‬חולי‬
‫שבעין שקורץ קעירא‪ .‬אם לח אינו הוצץ‪ .‬אם יבש חוצץ‪ .‬דאמר סר לפלוף שבעין‬
‫לח אינו חוצץ יבש חוצץ‪ .‬ואימתי נקרא יבש כשמתחיל לירק‪ .‬אם םותחח עיניה ביותר‬
‫נב העץ חוצץ למעלה‪ .‬דא׳׳ר יוחנן פתחה עיניה כיותר או שעצמח עיניה ביותר לא‬

‫נ ( כ ל הראוי וכו׳ שש ס״ו ע׳׳ב ו כ נ מ ה מ ק ו מ ו ת ‪.‬‬ ‫‪ ro‬ע׳׳ב‪ .‬א ב ל בית ה ס ת ר י ם וכר שם כצי׳ל‪.‬‬
‫י( א ש ה ל א ה ט ב ו ל ובו׳ נ ר ה‬ ‫נ( בל ד ב ר ‪,‬שחוצץ וכו׳ מ־ז ע״ב‪.‬‬ ‫לעולם ילמוד ארם וכו• שם‪.‬‬
‫ו( א מ ר ר ב א וכף לפנינו שש ס״ז ע״ב‬ ‫ס״ז ע״א‪ .‬ה( כ ל גלד ו ח ב ו ר ה וכו׳ כ ל זה שם ם׳יז ע״א‪.‬‬
‫‪611‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫עלתה לה טבילה‪ :‬כשטובלת פושטח זרועותיה לכאן ולכאן‪ .‬ופורסת כפיה‪ .‬ומחזקת‬
‫אצבעותיה וה מזה כדי שיכנסו המים ביניהם‪ .‬דאמר ריש לקיש לא תטבול אלא דרך‬
‫נדילתה‪ .‬שכן דרכה של אשת כשהיא אומת פושטות זרועותיה לכאן ולכאן‪ :‬ו( אמר‬
‫רבא בר רב הונא נימא אחה קשורה הוצצת שלש אינס חוצצות שתים איני‬
‫יורע‪ .‬חכי איר יוחנן אנו אין לנו אלא נימא אחת‪ .‬וה־נ בברייתא ורחץ אח בשרו‬
‫במים‪ .‬מלמד שלא יהא רבד הוצץ בינו לבין המים‪ .‬את בשרו‪ .‬את חססל לבשרו‪.‬‬
‫ומאי ניד! שערו‪ .‬שמצינו במסקנא דשמעתא‪ .‬כמסכת נידה שאם רוב שערה קשור אהת‬
‫אחת בין מקפדת בין אינה מקפדת חוצץ ולא עלתה לה טבילה‪ .‬וצריכה להוף ולטבול‪.‬‬
‫אי נסי םיעוש שערר• וםקפדת חוצץ‪ .‬שתים ושלש קשורין בין מקפדת בין אינה םקשרת‬
‫אינם חוצצין‪ .‬ושאר כל דבר הנמצא בבשרה סמוך לטבילה אם מקשרת בו צריכח‬
‫לחוף ולטבול פעם שנייה‪ .‬ואם אינה מקשרת עלתה לה טבילת ומותרת לבעלח‪ .‬דתנן‬
‫במסכת מקוואות‪ .‬ז(זה הכלל כל שמקפיד עליו חוצץ‪ .‬ושאינו מקסיד עליו אינו חוצץ‪.‬‬
‫ועור שמעינן מהתם דאשה בזמן הזר‪ .‬צריכה לטבול בליל שמיני‪ .‬ואס עושה אותה‬
‫בשביעי אינה מובלת כי אמ סמוך לשקיעת החמה‪ .‬שלא יהא לה סנאי לשמש עם‬
‫בעלה קודם שתחשך‪ .‬מירי דהוד‪ .‬אזבה ודאית דאורייתא‪ .‬שאעם״י שזבה טובלת בשביעי‬
‫לנקיותה מבעוד יום‪ .‬ברכת׳ ואחר תמהר‪ .‬אחר מעשה חטחר‪ .‬ואפי׳ מבעוד יוס‪ .‬שאע־פ‬
‫שצריכה ד נקיים‪ .‬כיון שישבה ו׳ נקיים ומקצת השביעי אמרי׳ מקצת היום ככולו‪.‬‬
‫ויכולה לטבול הזבה מבע ־ר יום דבר תורה אכל אמרו הכמיס אסור לעשות כן‪ .‬שמא‬ ‫(‬

‫תבא לידי ספק‪ .‬שחיבעל לאחר מבילתה מיד ותראה דם אהד שתיבעל‪ .‬ותסתור כל‬
‫םה שלפניה ונמצא בועל נידה למפרע‪ .‬ולפיכך אסור לע־׳צות כן‪ .‬וד!א חדין נסי לזבה‬
‫שאינה מובלת כיום‪ .‬וכדאי נסי התם‪ .‬ח(א־ל רב סשא לדכא מבדי כולד! ספק זבות‬
‫שוינהו לטבול ביום שביעי‪ .‬איל משוס דר׳ שמעון‪ .‬דתניא ואחר תטהר‪ .‬ר׳ שמעון אוסר‬
‫אחר מעשה תטהר‪ .‬אבל אמרו חבסים אסור לעשות כן‪ .‬והיינו חיכא רתטבול ביום‬
‫שביעי‪ .‬והוא הדין נטי היכא דטבלה בשטיני‪ .‬חילכך לא תטטל אלא סמוך לשקיעת‬
‫ההמה‪ .‬או בליל שסיני‪ .‬ואף אם באח לטבול חוץ לזמנה ]אינה[ טובלת ביום‪ .‬בנון‬
‫שאם עבר ליל שמיני ולא טבלה ממתנת ער ליל תשיעי‪ .‬אבל ביום שטיני לא תטבול‬
‫משום סרך כתח‪ .‬שמא חראה בחר• שחיא טובלת ביום ותלמד לעשות נס היא כסו כן‪.‬‬
‫וחאםר אמי טבלה ביום נם אני אטבול ביום‪ .‬והיא לא ידעה שמר‪ .‬שעשחר‪ ,‬אטח‬
‫בשמיני היה והיא טובלת בשביעי‪ .‬שבו אסור לעשות כן משוס משק זבח‪ .‬אבל מחמת‬
‫האונס שמתייראה שלא יזיקו לה נוים‪ .‬כנון שעושין ככמה מקומות שרורםיס אחריהם‬
‫כמקלות ומכין אותה מותר לעשות ביום שמיני‪ .‬או היכא דאיכא למיהש משום ננבי‬
‫או משים ביעתותא דליליא או משום צינה טובלת ביום שסיני או כיום תשיעי או‬
‫באיזה יום שתרצה משמיני ואילך‪ .‬והבי אמריי כמסכת נידח‪ :‬אמר רבא נידה בין‬
‫בזמנה בין שלא בוטנה לא תטבול אלא בלילה‪ .‬משוס םרך כתה‪ .‬ורכ אירי כר אבץ‬
‫אטבול ביממא דתמניא משוס ארייותא‪ .‬ורב אהא בר יעקב משום ננבי‪ .‬ורב יהודה‬
‫משומ צינה‪ .‬ורבה משום אבולא*‪ .‬והאימא נמ• איבא לםיעבד הכי ודכא דאיכא סבנה‪.‬‬
‫והיכא רליכא סכנה לא תטבול• אלא כלילה ומימ ]אינה[ צריכה להמתין עד צאת‬
‫הכוכבים ויכולה לפטל קורם שתחשך סמוך לשקיעת החמה‪ .‬דמאי ניהוש בה משום‬
‫ספק זבה הואיל וםחשיך ובא אין לחוש אפי־ פובלח בשביעי והתם נטי ססיקתלמודא‪.‬‬

‫ס( א י ל ר ב פ פ א ל ר כ א ובו• ולא גדפינ!‬ ‫א מ ד ר ב ה וכר‪ ,‬ן( וה ה ב ל ל ובו׳ ס ק ו א ו ח פ״פ מ ש נ ה ן׳‬

‫ולאביי וחוא כ נ י ר ס ח הרי׳׳ף ב פ ‪ -‬ב רשבועוח‪ ,‬ולפנינו ‪ VD‬א י ח א ל ר ב א ולאביי וכזי‪ .‬א י נ ה מ ו ב ל ת‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪612‬‬
‫(והילכתא אשח חוססת ביום וטובלת בלילה‪ .‬אבל ליל טבילתה לא חחוף שמתוך‬ ‫ס‬

‫שסהוטת לביתה מטהרת טבילתה ולא חייטא ששיר‪ .‬ואי לאו םשוםחאי חששאטוטכ‬
‫שתחוף בליל טבילתה‪ .‬הא דיכא ראיםשר לחוף ביום חוסשת ביום‪ .‬בנון שאורעה ליל‬
‫םבילחח באמצע ימי החול‪ .‬משום דחכי שסיר טפי‪ .‬דאי חייפא בליל טבילחה אימר‬
‫לא חייפא שפיר‪ :‬והיכאדלא איפשר לחוףכיומ‪ .‬בנון שאורעחטבילחח במוצאי שבת‬
‫חזפםח בערב ש נ ת ולא חטבול למוצאי שבת ער שתחזור ותחוף אח ראשח‪ :‬ואפ חלו‬
‫שגי ימים טונים אחר השנת ואירעה טבילתה בליל שני של יום טזנ‪ .‬דהשתא אינה‬
‫יכולח לחוף בליל טכילתח ולא ביום שלסגי טבילחה חוססח כערב שנת‪ .‬רמוטב‬
‫שתקדים חסישח יום או יומיים משחאחר לשמש עם בעלה יום אחד ותבטל מפרייח‬
‫ורבייח ‪ :‬וחאידנא לא חיישינן י( שמא ירבו נוטשים על חזוחלין‪ .‬ומםבלינן ככל נהרות‬
‫שבעולם נין נימי ניסן נין כימי תשרי‪ .‬דמילחא דלא שביחא הוא‪ .‬ולא סבירא לן‬
‫כשמואל ולא כאבות‪ :‬ומתקנח ר׳ וירא ואילך מחמרינן עילוץ‪ .‬וטחזקינן בל חיולרת‬
‫בין מסילות בין יולדות וולד קיימא‪ .‬כיולדות בווב‪ .‬דילמא ראחה דם בשוםי קודמ‬
‫לירח‪ .‬ובו נעשיח זבה‪ .‬וכר׳ זירא‪ .‬וחילכך אין האשה טהורה לבעלה כימי לידתה עד‬
‫שתפסוק ד נקיימ‪ .‬חיישינן שמא ילרח בזוב‪ .‬וטועה חיא‪ .‬לסיכך חאשה בזמן חזח‬
‫לאחר ד יסי טומאח לזכר ושבועיים לנקבח אם סםקח סושרת ז׳ נקיים כבדיקה בלא‬
‫ראיית דם וטובלת ומשסשח‪ .‬ואחר שהבלח יושבח על דם טוחר‪ .‬שכל דמים שחיא‬
‫רואה טחורים‪ .‬וטותרח לבעלח עד מלאת ארבעימ לוכד ושמונים לנקבח מיום שילדח‪.‬‬
‫ואעםיי שרואה דם קראו הנח׳ רפ טוהר‪ .‬ואס״ ראחה כל ל׳׳נ לזכר ום׳׳ו לנקיבח‬
‫רצופים דם טוחר הוא לה‪ .‬ואפי* בדיקה אינה צריכה אלא תשםש ביום ראייתה גסי‬
‫ב&א שום טבילה‪ .‬ויולרח נקנח אס לא ראתה בחיץ שבועיים ללידתח אלא שפסקה‬
‫בינתיים סושרת זי נקיים בחוך חשבועייס עצטס ועולין לח‪ .‬אע־ס שהיא אסורה כתשמיש‬
‫כתוך השכועיימ סיחו לימי ססירתח עולין לה‪ .‬שכך שנו חכמים יםי לידתה שאינח‬
‫דואה בהם עולין לה לימי ססירת זיבתה‪ .‬וטובלת לאחר שבועיים ותשמש אבל בתוך‬
‫שבועיים ט׳׳מאיגה יכולה לשמש‪ .‬אפ״ ספרה בחס ז׳ נקיים‪ .‬רהא נח׳ וטמאה שבועיים‬
‫בנידתה‪ .‬אכל אם לא פסקה ז׳ ‪:‬קיים אהר לידתה לעולם היא אםורכ עד שחפםוק ז•‬
‫נקיים וחטבול‪ .‬דבעינן נסחם חטמא ונםחח הטהור‪ ,‬וכן נסי אם ססקח סן הדם שני‬
‫ימים או שלשח מסוף יסי טומאח של זכר‪ .‬או מסוף י׳׳ד ימי טומאח של נקבח‬
‫מוספת עליהם שאר יםים נקיים מימי טהרתה והיא מותיח לבעלה שאר הימים‪ :‬יכן‬
‫הלכה‪ :‬כ(דהא רבא םבירא ליה כי האי םתניתא רקח• ימי לידתה‪ .‬שאינה רואה בהן‬
‫עולין לה לספירת זיבתה‪ .‬כדאי בבנות כותיי‪ .‬ופסק״ בשאלתות דרכ אהאי ל(הילכחא‬
‫כרבא חוץ סהלכות יעיל קגיס שהלבה כאניי‪ :‬וביום מלאת ארבעים לזכר ושמונים‬
‫לנקיבה לערב צריכה לפרוש מבעלה ואסורה לשמש כל אותו הלילה ואפי׳ אינה רואה‪.‬‬
‫שכך שנינו מ(היושבת על דם טוהר אסורה לשמש‪ .‬וכמה אמר רכא עונה‪ .‬מאי טעמא‬
‫הואיל והוחוק מעיין פתוח‪ .‬כלומר מפני שהורנלה עד עתה לשמש עם ראייתה חשו‬
‫חכמים שמא חראה הלילח ולא חרניש לפרוש כשם שלא הרנישה עד עכשיו‪ .‬ועכשיו‬
‫דם ראייתה טמא הוא‪ :‬ת׳ ואני הכותב מצ׳ בה־נ דרב יהודאי נאון‪ :‬נ(והיכא דקא‬
‫שפעה מחוך שבעה לאחר שבעה‪ .‬או מתוך ארבעה עשר לאהד ארבעה עשי‪ .‬דלא‬

‫נ‪ (1‬ו ה י ל כ ה * אשה ח ו פ פ ה וכוי‬ ‫ביום כצ׳־ל‪ ,‬היכא דאיבא ס ב נ ה כצ״ל‪ .‬וט״ס אינה צריכה כצ״ל‬
‫נ ד ה ס ״ ה ע״א‪ .‬ועיין ירושלמי פ״ר ד ם ג י ל ה ה״א‪ .‬ובר״אש ה׳ מ ק ו א ו ת ס״ ל״ו‪ ,‬ו ב ש א י ל ת ו ת ‪0‬׳ אחרי‪.‬‬
‫כ( ר ה א ר ב א ס״ל וכו׳ עיין נ ד ה ל״ז ע״א‪ .‬ע״ב‪ ,‬וחוס׳‬ ‫י( ש מ א ירבו הנומפים וכו׳ ש כ ת ס׳‪-‬ה ע׳׳ב‪.‬‬
‫ל( ה ל כ ת א כ ר נ א וכוי עיין שאילתות פ׳ הזריע םי• ‪t‬׳‪ .v‬מ׳ היושבת על דם‬ ‫ש ם ד״ה אביי וכר‪.‬‬
‫נ( והיכא דקא ש פ ע ה וכו׳ עיין בה״ג ריש‬ ‫מוהר ו כ ר פ ס ח י ם קי״ב ע׳יב ועיין בשירש רשב״ש מש‪.‬‬
‫‪613‬‬ ‫מחזור דמויי‬

‫אםסיק כין דמ טמא לדם טהור‪ .‬אי נםי מתוך לינ חכר לאחד ל׳ינ חכר‪ .‬או מתוך‬
‫סיו דנקכה לאחד ס־ו דנקכח דלא אססיק בין דם טהור לרם ססא אסירה עד רססקח‬
‫ז׳ נקיימ‪ .‬וטבלא והדר משתרייא‪ .‬טאי םעמא סשוס דכולהי נשי דהאירנא ססק זבות‬
‫נערו‪ .‬ונדה דאורייתא לית לן‪ .‬ויולדות נמי יולדות בזוב נינהו‪ .‬וכיון דיולדות בווב‬
‫נינהו‪ .‬קיימא לן כל היולדות בזוב עד דפסקה שבעה נקיים אסירא‪ .‬ואע־נ דעיילא לה‬
‫ביטי טהרה כמה יומי‪ .‬אי נטי שלימו להו כולהל יטי טהרה כיון רלא םסקהז׳ נקיים‬
‫אסירא‪ .‬רהא ובה ניהו אבל ודאי אי סםקה לה ז׳ יםים נקיים אם טבלא ומשתרייא‪.‬‬
‫ואי חזייא דם בימי טוהר כולי דם טוהר הוא‪ .‬עד מלאת ט׳ לזכר וסי לנקבה‪ .‬והיכא‬
‫דלא חזאי דם בתוך ימי לידתה עולין לה לססירת דכתח‪ :‬ע׳יכ לשון ה*נ‪ :‬תי‪ :‬תני‬
‫ר׳ חייא ס(כשס שהשאור יסד‪ .‬לעיסה כך דמים יםין לאשה‪ .‬חנא משמיח דר׳ מאיר‬
‫כל אשה שדמיה םרוכים כניה מרובים‪ :‬תניא ר׳ מאיר אומר ע( משני מי‪ .‬אמרה תורה‬
‫נירה שבעה‪ .‬שמסני שרניל בה קץ כה‪ .‬אמרח תודח תהא טםאה שבעה כדי שתהא‬
‫הביכה עליו ביום טבילתה כיום הכנסתה לחוסה‪:‬‬

‫אלו דברי הרב הצרפתי על אדות בני ישר׳ הכשירות‪ :‬וברכת טבילה וסדר טבילה‬
‫כחי למעלה בהילכות חתן‪:‬‬

‫ו א י ל ו הן ח י ל כ ו ח נ י ד ח כאשר פיי ר׳ ברוך בר׳ יצחק כספר ח ח י ו מ ה‬

‫ב ל ש ו ן קצר‪:‬‬
‫א‪ .‬דין נדד‪ ,‬וזבח דאורייחא וטכילחס זה ביום ווה בלילה ואשיי במי נשסים םכונסץ‬
‫שאינם נובעים‪:‬‬
‫כ‪ ,‬רץ כזמן הזח רואה אפי׳ טישה או כחם דם כחלוק ובסדין סוםרח שבעה‬
‫נקיים מלכד יום שפסקה בו‪ .‬ולערב יום שפסקה תברוק עצמה להשריש בטהרה‬
‫ולמחרת תתחיל לסשור שבעה נקיים רצופים‪:‬‬
‫ג‪ .‬דין שלכתחילח בורקח עצמה ערב ובקר כל ז׳ ימי הססירה‪ .‬ואם שכהה ולא בדקה‬
‫רק יום ראשון ויום שביעי מותר‪ .‬ואס לא בדקה בשביעי עד חשמיני‪ .‬פ( מחלוקת‬
‫רב ור׳ חנינא‪ .‬וחילכך לעולם אשי׳ בדיעבד יצטרך שלא יחא יותר מהסשה ימים בין‬
‫בדיקה לבדיקה טלבר יום ששסקה שבדקה לערב כדי להפריש בטהרה‪ .‬אבל אם בדקת‬
‫עצמה לערב של יום שפוסקת בו כדי להססיק בטחרח ולמחר שהוא יום ראשון לא‬
‫בדקה ונם יום שביעי לא בדקה ער יום שמיני בזה אפי׳ רכ מורי דאינו מועיל כלום‪.‬‬
‫דהא הבא לאו חחילתן איכא ולאו סוסן איכא‪:‬‬
‫ד‪ .‬דין שאסור לינע לאשתו כל ימי נידחה אס״ באצכע קטנה‪ .‬ויש נזהרין אפילו‬
‫להושימ לח שום דבר‪ .‬ולכל הסתות רבד של מאכל ומשתה טוב ונכון מלמהר‬
‫שלא •ושיט מידו לידה‪ .‬ובן בימי ליבונה וסשירתד‪ ,‬עד שתטבול‪:‬‬
‫ח‪ .‬דין אשד‪ .‬נידה‪ .‬וכן בימי ספירתה שאסורה לישן עם בעלה אפי׳ הוא בבנדווהיא‬
‫בכנדה‪ .‬ואסורין לאכול על שלחן אחד סשוכץ זר‪ ,‬אצל זה אלא א״כ יש שיווי‬
‫להיכירא על חשלחן‪ .‬או הקנקן‪ .‬או ככר‪ .‬או רבד אתר‪ .‬בין קערה שלו לקערה שלה‪:‬‬
‫ו‪ ,‬דין אשד‪ ,‬צ( שאמרה לבעלה שהיא נדה ואחרי בן אמרה שמשחקת היתד‪ ,‬דאינד‪,‬‬
‫נאמנח וצריך לפרוש מסנח‪ .‬ואט נחנה טעם למה אמרה כך טהורה‪:‬‬

‫י‪ (1‬מ נ י מר‪.‬‬ ‫כ ( כ ש ם שהשאור וכר נ ד ח ם״ר ע״ב‬ ‫ח׳ י!לדת סי׳ ס ״ כ ובאר‪-‬ז זד נ ד ה סי׳ ש נ י ט‬
‫ל( שאמרר‪,‬‬ ‫פ ( ס ח ל ז ק ת ר כ ור׳ חנינא וכו׳ ע״ש ס״ט ע׳׳א‪.‬‬ ‫א ס ר ח ח ו ר ה וכר שם ל ׳ א ע״כ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪614‬‬

‫ז‪ .‬דין אשד‪ ,‬שמצאתה כחס וליכלוך דס בחלוקה טמאה‪ .‬ואס יש לה מכה או נרב‬
‫שאם יסיר הקליפה חוציא דם חולה בה טהורה‪ .‬וכן בסדינה אם מצאה כחם‪ .‬ואס‬
‫שכב עפה או אשד‪ .‬אחרת או בנה או בעלה שיש לחם כן חולה בהם וטהורה‪ .‬או‬
‫אם נחעםקה בציפור שחוט או בדבר אדום שיכולה לחלוח טהורה‪ .‬ואם אין כל ור­‬
‫אם הכתם יתר מכנרים טמאה‪ .‬ואם פהות םכנרים טהורה‪ .‬דתולח במאכולת‪ .‬ולא שנא‬
‫הכתם ענול או אם משוך וארוך טהורה‬
‫;‬

‫ח‪ .‬דין אשד‪ -‬שמילה לראות ליום קבוע ויש לד‪ ,‬ווסת‪ .‬בשיבא אותו יום ק( צריך‬
‫לפרוש ממנה עונה או יום או לילה‪ .‬כיצד מילד‪ ,‬לראות אפיי בסוסו אסור לבא‬
‫עליה מתחילת היום ואם לא ראתה כסופו סותרת אפי׳ בתהילת הלילה שאחרי בן זבל‬
‫שכן בלילה שלפניו‪ .‬וכן אם מילד‪ .‬לראוח בחחילתו אסורה כל היום ולא יותר‪ .‬וכן‬
‫הדין אס מילה לראוח בלילות ואפי׳ רוצה ל( לצאת לדרך צריך לפרוש ממנה סמוך‬
‫לונסתה אך טוחר לפוקדה בדברי ריצוי וםיוסין‪:‬‬
‫ט‪ .‬דין אשד‪ .‬שטהורה שאינה צריכה לבדוק עצמה כשום פעם בין יש לד‪ .‬ווסת בין‬
‫אין לה ווםח‪ .‬רכל לבעלה לא בעיא בדיקה‪:‬‬
‫י‪ .‬דין אשד‪ .‬ששימשה ואהר כך תוך שלשה ימים ראתה או דם או כתם אינה‬
‫יכולה לספור שבעה למחרת‪ .‬אלא עריכה להמתין שלשה ימים אהר יום התשמיש‬
‫ואחר כך תתחיל לספור‪ .‬דהיינו יום המישי עם יום שימושה ש(דהלבה כרבנן דבעו‬
‫שש עונות לפליטה‪ .‬וכל יום ויום איכא למיהש שמא תפלוט‪ .‬והרי סותרת יום הפליטה‪.‬‬
‫ואם רוצה להתחיל לםשוי למחרת ראיית הדם או הכתם תרחץ בחמין ותקנה עצמה‬
‫יסד‪ .‬במטלית או מוך שתכנים באותו מקום להסיר השכבת זרע אז חובל להתהיל‬
‫לספור למהרת‪:‬‬
‫יא‪ .‬דין נושא הבתולה בין קטנה או נערה או נמלה בועל בעילת מעור‪ .‬ופורש‪ .‬אס‬
‫רואה דם בשעת תשמיש •אעם־׳י שהוא דם בתולים‪ .‬ועדיך להמתין כסו כן שלשה‬
‫ימים לאחר התשמיש ואחר כך תתחיל לספור ו׳ נקיים או חיחץ בחמין ותקנה עצמה‬
‫ותספור למחרת‪:‬‬
‫יב‪ .‬אשד‪ .‬יולדת בין וולד קיימא בין נפל איאיסשר לפתיחת הקבר כלאדםוחשוכח‬
‫כאילו ילדה בזוב וצריכה לספור שבעה נקיים וםותרח לבעלה אחרי כן אפי־ רואה‬
‫דדם טוהר הוא‪ .‬עד מלאת מ׳ יום לזכר ופי לנקבה מיום שילדה‪ .‬ועריכה לפרוש ליל‬
‫מ׳יא לזבד וליל ס׳א לנקבה ואם״ אינה רואה אותה לילה אשורה לשמש‪ .‬ח(כדאיהא‬
‫בערבי פסחים‪:‬‬
‫ע ‪ .‬דין אשר‪ .‬יולדת שספרד‪ ,‬ז׳ נקיים וקודם שטבלה ראח אין כאן הששא ובשביל‬
‫כך לא סתרה מניינה אם עדיין לא מלאו ס׳ לוכר ופי לנקבה‪ .‬וטובלת לערב‬
‫ליל שמיני ומשמשת‪:‬‬
‫יד‪ .‬א( לשון רב סעדיה נאון שפירש כל דין יולדת ומשפטה וימי לידתה שאינה‬
‫דואר‪ .‬בהם עולין לספירת זיבחה‪ ,‬וכן שאלתוח דדב אהאי‪ .‬וה״נ דרב יהודאי נאון‬
‫ורב אלפס ורבינו הננאל‪ .‬ורבינו שלמה‪ .‬ורבינו שמואל‪ :‬והולק עליהם רבינו יעקב‪.‬‬

‫‪/‬׳‬
‫ל ב ע ל ה וכו׳ כ ת ו ב ו ת ב״ב ע״א‪ .‬ע ב ועיין הוס׳ ד״ה ואפייה וכו׳‪ .‬ק( צריך לפרוש מ מ נ ה עונה וכוי‬
‫נ ד ה ם״ג ע״ב ע״ש‪ .‬ל( ל צ א ת ל ד ר ך וכו׳ עיין י ב מ ו ת ס ״ ב ובתוס׳ שם ד ״ ה הייב וכוי‪ .‬ט( ד ה ל ב ה‬
‫א( לשון ר ב ס ע ד י ה וכוי‬ ‫<‪ (1‬כ ד א י ח א בע״פ ונו׳ פ ס ח י ם קי״נ עי׳ב‪.‬‬ ‫כרבנן וכוי ש ב ת פ״ו ע״ב‪.‬‬
‫עיין הוס׳ נ ד ה ל״ו עי׳א ד״ה א ב ״ וכוי וברא״ש פ״ר‪ ,‬ו ב ש א י ל ת ו ת פ׳ תודיע‪ .‬ו ב ה ״ ג ה׳ יולדות סימן‬
‫ס ״ ב וברי׳׳ף ה׳ נ ד ה פ״ב דשביעיה ובר״ן שם ועיין ב מ ר ד כ י ה׳ נ ר ה וה׳ מ ק ו א ו ת ובסמ׳׳נ לאוין הל׳‬
‫נ ד ה ו ב מ נ ה י נ ה׳ יולדת סי׳ ק׳׳כ‪ .‬ועיין ב ס פ ר ה ת ר ו מ ה ב א ר ו כ ו ת סי׳ צ״ט ש ה ב י א שם דברי ר ב ס ע ד י ה‬
‫נאון וססיים וכן ה ל כ ה ל מ ע ש ה שאין לסור מ מ נ ת ימין ו ש מ א ל ע״ש‪ .‬ולא ת ע ם ו ץ עיניה כצ״ל‪ .‬או‬
‫‪615‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ואומר דיטי לירחה שאינה רואה בהם אין עולין‪ ,‬ולפי דבריו היה נראה להצריך לכל‬
‫יולדות שני טבילות‪:‬‬
‫טו‪ .‬דין לרחוץ בהםין ולחוף ביום השביעי ולשהות שם ער הערב ובלילה תטבול‪,‬‬
‫ואם חל טבילתה ליל םוצאי שבת או ליל שני בשבת והלו שני יטיס טובים אחר‬
‫השבח שעתה אינה יכולה לרחוץ ולחוף סמוך לטבילחח תרחוץ בטוב ערב שבח‬
‫ותשמור עצמה בכל היכולת מפינוף וליכלוך‪ ,‬ונס חנקר )ותחפוף( ]וחחצוץן שיניד‪ .‬ליל‬
‫טבילתה‪ ,‬ואם מוצאי שבת או ליל שני בשבת חול הוא‪ .‬אס הפיצה תרחוץ כהםין‬
‫אותן לילה סמוך לטבילה‪ .‬אך טוב ונכון לרחוץ ערב שבת מ ח ת ולא במהירות‪ .‬ובליל‬
‫טבילתה החוף עצמה במעט מיס חמים‪ .‬ולסרוק ראשה ולנקר שינית‪:‬‬
‫טז‪ .‬דין טבילה שצריך אף בזמן הזה בלילה שאהר יום השביעי‪ .‬אבל כיום לא תטבול‬
‫אם״ בשמיני ובתשיעי משום סרך בהה שלא חטעה לעשות ביום שביעי‪ .‬והוא‬
‫אסור‪ .‬משום רר• שמעון‪ .‬שלא תנא לידי ספק שלא יבא עליה בו ביום‪ .‬ואס הראה‬
‫תסתור לםיםרע מה שספרה‪ .‬ובמקום ש־ריאים בלילות ספני פריצים או םסני שוטרי‬
‫העיר מותר למבול ביום שמיני‪ :‬ואפי׳ במקום מכים ושומרי העיר אסור לרחוץ בהמין‬
‫ולחוף ערב שבח שהוא שביעי ולטבול למחרת בשבת‪ .‬שהוא יום שסיני דתרת׳ קולי‬
‫בהררי לא עכדינן‪:‬‬
‫יז‪ .‬דין טבילה שצריך להרהיב ירכותיה מעל נופה ושלא ינעו זה לוה‪ .‬ולפשוט‬
‫זרועותיה מעל נוסה‪ .‬ואצבעותיה להרחיק זה מזה‪ .‬ולהעיד‪ .‬דדיה מעליה בשעת‬
‫טבילה‪ .‬ושלא הדחוק שפחותיה זו בזו כי אמ ממפות‪ ,‬ולא )תעסיק( !חעמוץן עיניה‬
‫ביוחר‪ .‬ושלא ישאר בין שיניה מאכל ולא עצם ולא שום דבר‪:‬‬
‫יח‪ .‬דין חפיפה שצריך לעשות בכל נופה ובראשה‪ .‬ושלא ידיו שערותיה קשורות זו‬
‫בוו‪ .‬וצריך לסרוק הראש ולרחוץ כמים חמים כדי לחוף כל טפח ולהסיר כל‬
‫נלד מעליה‪:‬‬
‫יט‪ ,‬דין לחתוך ציפורניה להסיר השיט שתחת הציפורן‪ .‬ואס בחול המועד חנלחס‬
‫שפחתד• גויה‪:‬‬
‫כ‪ ,‬דין אשד• שיש לה קוץ תהונ בבשר ולא הוסר כולו אם אינו נראה שהוא נל‬
‫כך בעומק אינו חוצץ »ו אם קרס העור אחרי כן עליו‪:‬‬
‫כ א ‪ .‬דין ( א ש ה שהשתינה ומצאתה רם בתוך המי מלים מהורה‪:‬‬ ‫נ‬

‫כ ב ‪ .‬ג( דין אשד‪ ,‬שרואה דם מהמת תשמיש‪ .‬אם נמצא על שלז‪ .‬אז בדקה עצמה‬
‫כשיעור ווסח‪ .‬או אחר זמן כשיעור זמן חיוב אשמ תלוי תשמש עוד שנייה‬
‫ושלישיה ואם רואה בעיניץ זה אפורה לשמש ד()אליו אך( ]אלא איכ[ תבדוק‬
‫בשפופרת של אבר ובתוכה מכהול ובראשו מוך אם אין דם בראשו טהורה‪ .‬רלא מן‬
‫המקור בא אלא מן הצדרין ומותרת לבעלה‪ .‬ואם נמצא דס בראש המוך בירוע שמן‬
‫המקור בא וטמאה‪ .‬ואסורה בין לבעלה בין לינשא לשני כיון שהור״קה שלש פעמים‬
‫ונם נחכרר שהיא טמאה‪ .‬אבל קודם בדיקת שפופרת מותרת לינשא לשני אעס״י‬
‫שהוחוקח לראשון כיץ שלא נברקח ולא נודע בוראי שבן המקור בא‪ .‬אבל לא ראחח‬
‫נסמוך לתשמיש בחזך זמן היזב אשם תלד סוחרת לשמש אפי׳ פעמים רבות לאהד‬
‫ספירה ז־ נקיים ואם יש מפא הנסה הרפואה קודס שתהיה מוחזקת שלש פעמים‪:‬‬

‫נ( אשה שחשתינח‬ ‫אם ק ר ם כצ׳׳ל ועיין ב מ ש נ ה סוף סקואות‪ ,‬וגס׳ ה ת ר ו מ ו ת סי׳ ק ׳ ה כארוכוה‪.‬‬
‫ובו• נ ד ה נ׳׳ט ע ־ ב וכר׳ יוסי‪ .‬ועיין ברא׳יש וגש׳‪ !-‬יו׳׳ד סי׳ ק צ ׳ א ב ה ג ה ה ‪ .‬נ( אשי‪ .‬שרואה ו ט ׳ נ ר ה‬
‫‪t‬׳‪ .n‬ל( א ל א א״כ ת כ ד ו ק וכו׳‬ ‫ס׳׳ה ע׳׳ג וס׳׳ו ע״א‪ .‬ועיין בשדיה ט ״ כ ס ו ד ק סי׳ ס ־ א ו ב ם ה ׳ ׳ ח סי׳‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪616‬‬

‫בג‪ p .‬אשח שחל ליל טבילתה‪ .‬ליל ט׳ באב אסורה לטבול עד לילח שאחרי כן‪ .‬כר׳‬
‫חנינא סנן הכהנים‪ .‬דאםר ה( בחי הוא כיח אלהינו‪ .‬לאבר עליו טבילה שעם‬
‫אחת כשנה‪ .‬ונירושלפי ספק כוותיה‪:‬‬
‫בד‪ .‬רץ אשה הרוצה לינשא בין כתולה‪ .‬בין אלמנה כין נתלה כץ קטנה צריכה‬
‫לבתק עצמה ולספור שבעה נקיים קורט שיבא אליה החתן‪ .‬ואם עשתה נישואין‬
‫קודם צריכת שתישן היא בין הנשים והוא בין האנשים‪:‬‬

‫סליקו ה י ל כ ו ת נירה‪:‬‬

‫הלכות מילה‪.‬‬
‫ת ק ‪ .‬אמרי׳ בשבח פיר אליעזר דמילה‪ :‬ר׳ אליעזר אומר א(עושין כל צרכי מילה‪.‬‬
‫אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מנולה ובסכנח מכסהו‪.‬‬
‫זעל סי עדים‪ .‬זעזד א״ד אליעזר כזדתין עצים לעשות פחמים לעשות כלי נ ח ל ‪ :‬כלל‬
‫איר עקיבא כל מלאכה שאיפשר לעשותה מע־ש אינו דוהה את השנה‪ .‬מילת שאי‬
‫איסשר לעשותח מערב שנח תחר‪ ,‬את השנת‪ :‬סי׳ ר׳ אליעזר אומר אם לא הביא‬
‫בלי‪ .‬איזמל‪ .‬למול את חתינוק‪ .‬מנולח בפני כל‪ .‬ולחני מצריך ליד‪ ,‬ר׳ אליעזר לנלףי‬
‫<(טשומ חכובי מצות‪ .‬שמחלל שבת עליה‪ .‬ובסכנה‪ .‬שנזרו מים על המילה‪ .‬מכסהו על‬
‫פי עדים שיעידו שאיזמל של מצוד‪ ,‬הוא מביא‪ .‬שלא יחשתחו משאר חפציו‪ :‬כלל‬
‫איר עקיכא‪ .‬גהלק על ר״א במכשירי מילה שאין רוחין שבת הואיל ואיסשר לעשותם םע־ש‪.‬‬
‫מילה שאי אפשר לעשוחה מע״ש חסנח בו ביום‪ .‬חילכך דחיא שבח‪ .‬וכנמ׳ קבעי׳ ליה טעמא‬
‫נ(ער כאן לא םליני אלא במכשירי מילה‪ .‬אבל מילה עצמח דחיא שכח‪ .‬מנא לן‪.‬‬
‫אמר עולאחלכח‪ .‬ד(וכן אסר רכאםיחלבה‪ .‬ה(וכן אמר ר׳ יצחק נסחא הלכה‪ .‬הלכה‬
‫למשח מסיני‪ :‬מיתיבי מניין לפיקוח נפש שרוחד‪ ,‬אח חשבח‪ .‬ו( נענח ר׳ אלעזר ואמר‬
‫ז( ומה מילה שחיא )מצוד‪ (.‬אחת ]מאיבריו של אדם[ רוחחאתחשבח קל וחומר לפיקוח‬
‫נפש שדוחה את השבת‪ .‬ואי סיד הלכה‪ .‬קיו מהלכח)מייחי( ]מי אחין‪ .‬והתניא ח(א״ל‬
‫ר׳ אלעזר בן עזריה לר׳ עקיבא‪ .‬עקיבא עצם כשעורה הלכח ורביעית דם קל וחוסר‪.‬‬
‫ואין דנין קל וחומר מהלכה‪ .‬ם י וחחניא‪ .‬במסכה נזיר‪ ,‬עקיבא עצם כשעורה הלכה‪.‬‬
‫שהיד‪ .‬ר׳ עקיבא דן קיו םהלבח‪ .‬סניץ לרביעית דם חמח המטמא כאהל‪ .‬שהנזיר מנלח‬
‫על אהילה ועל משאה‪ .‬ועל מנעה‪ .‬קיו‪ .‬ומה עצם כשעורה שאינו מטמא באהל‪ .‬נזיר‬
‫מנלח על מנעח ועל משאח‪ .‬רכיעיח דם שמטמאה באהל אינו דין שיהא הנדר מנלה‬
‫עליו‪ .‬אמר לו ר׳ עקיבא עצם כשעורה הלכה למשה מסיני היא שיחא חנזיר סנלח‬
‫עליו‪ :‬ורביעית רם אחה בא ללסור הימנו בקיו‪ .‬ואץ רנץ ק־ו מהלכה‪ :‬נן(רלאניתנה‬
‫תורה שבעל סח ליררש בי־נ מידות‪ :‬איר אלעזר אתיא אות אות‪ .‬בשבת כת׳ כי אוח‬

‫ה( כדיי ה ו א בית אלהינו ובו׳ ת ע נ י ת י״ג ע״א‪ ,‬וירושלמי פ״ב ר ב י צ ה ה״ב ד ר ש רבי לוי‬ ‫כצ״ל‪.‬‬
‫כ ה ד א דר• ח נ י נ א סגן הכהנים‪ .‬ועיין תוס׳ ש ב ה קי׳‪-‬א ד״ה טובלין יכו׳‪ ,‬וחוס׳ ביצה י״ח ע״ב ד״ה‬
‫ב ל הייבי יכו׳ ותום׳ נ ר ה ם ״ ת ע״א ד״ה ה א ר א פ ש ר ונוי‪ .‬א( עו‪*-‬וין כ ל צרכי וכוי ש ב ה ק ל ״ נ ע״א‪.‬‬
‫נ ( עד כאן וכוי שם ק ל ״ ב ע״א‪.‬‬ ‫ג ( ם ש ו ס ח ב ו ב י ס צ ו ה שם‪.‬‬ ‫אש ל א ה ב י א וכוי שם ק׳׳ל ע״א‪.‬‬
‫י‪ (.‬יכן א״ר י צ ח ק יכי׳ לפנינו ל י ת א ת י ב ת נ פ ח א ‪.‬‬ ‫ל( וכן א מ ר ר ב אסי ה ל כ ה ל י ח א לפנינו שם‪.‬‬
‫ז( ו מ ה מ י ל ה שהיא א ת ת מאיבריו ש ל א ר ס‬ ‫ו( נ ע נ ה ר׳׳א וכו׳ שם ל י ת א לפניני כלשון זה ע״ש‪.‬‬
‫ד ו ח ח וכו• כצ״ל‪ .‬מ( א״ל ד׳ א ב י ע לר׳ עקיבא וכו׳ עיין נזיר נ״ז ע״א פ פ ח י ם פ״א ע׳׳ב ש ב ת ק ל י ב‬
‫פ ( ר ל א נ י ת נ ח ח ו ד ה שבע״פ וכו׳ ‪ 3‬ל מ ה ש מ ב א ר ה מ ח ב ר פ ה ת ו א כפירוש רש׳׳י ב ש ב ח ע״ש‪-‬‬ ‫ע״א‪.‬‬
‫‪617‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫היא‪ .‬ובמילה כת׳ והיתד‪ .‬לאות בריה‪ .‬מה להלן בשבת‪ .‬אף כאן נשבח‪ .‬אלא מעתה‬
‫נכי תפילין דנת׳ בהו אות לידחו שבת‪ .‬סי׳ אלא מעתה דהך נזירה שוד‪ .‬דאות אות‬
‫האמורה בשבת נאמרה בסיני לידרוש‪ .‬שתיבה זו לררשא נאמרה‪ .‬לינמר מינה נמי‬
‫נכי תסילין‪ .‬דכה׳ והיה לאות על ידכה‪ .‬אלא אתיא ברית ברית‪ .‬סי׳ ההיא ניש דאות‬
‫אות לא נאסרה בסיני‪ .‬ואין ארס רן נ־ש מעצמו אלא א״כ למדה מרבו‪ .‬אלא הך‬
‫דברית ברית נאסרה כסיני‪ .‬כשבת כת׳ לעשות את השבת למרותם ברית עולם‪ .‬ובמילה‬
‫כת׳ והיתד• לאות כרית‪ :‬נדול דכת׳ ביה ברית לידהי שבת‪ .‬סי׳ נחל בן י״נ שנה‪.‬‬
‫דהויא מילה שלא בזמנה‪ .‬דכת׳ ביה בריח‪ .‬וערל זכר‪ :‬ונד‪ .‬את בריתי השר‪ .‬והאי קרא‬
‫בנמל כתי‪ .‬מדםחייב ליה כרת שאם לא מלו אביו הוא חייב למול את עצמו‪ .‬ולידחי‬
‫שבח‪ .‬ואנן קיימא לן דאסי׳ יום טוב אינה דוחה אלא בומגה‪ .‬אלא אתיא מרוח‬
‫דומת‪ .‬בשבת כת• לרורותם ברית עולם‪ .‬ובמילה כת׳‪ .‬ובן שמונת ימים ימול לכם כל‬
‫זכר לדורותיכם‪ .‬ציצית דכה׳ בתו דורות לירחי שבת‪ .‬םי׳ עשיית ציצית תדהי שבת‪.‬‬
‫דכת׳ ועשו לחם ציצית על כנםי בגדיהם לדורותס‪ .‬אמר רב נחמן בר יצחק מין אות‬
‫ברית ודורות מאות ברית ודורות‪ .‬לאסוקי הנך דהר הד הוא‪ .‬בשבת כת׳ אות ברית‬
‫ודורוח‪ .‬ובמילה קטן כת׳ אות ברית ודורות‪ :‬ר׳ יוחנן אסר אמר קרא וביום‪ ..‬אשיי‬
‫כשבת וביום השמיני ימול‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב הלכת ‪.‬כר׳ עקיבא‪ :‬תניא רשכינ‬
‫אומר י( כל מצוד‪ .‬שקיבלו ישר׳ כשמתה כנון מילה דכת׳ שש אנכי על אסרחך כמוצא‬
‫שלל רב‪ .‬עדיין עושין אותה בשמחה‪ :‬וכל מצוד‪ .‬שקיבלו עליהם בקממה‪ .‬כנון עריות‬
‫שנאמר וישמע משה את העם בוכה למשסהותיו‪ .‬על עסקי משסהותיו‪ .‬עדיין עושין‬
‫אותח בקטטר‪ ..‬דליכא כחוכר‪ ,‬דלית בה תינרא‪ :‬עסקי מששהותיו‪ .‬שנאסרו קרובות‪:‬‬
‫במילה הוא דבח׳ שש אנכי על אסרתך‪ .‬סי׳ אמירה יחידאי‪ .‬שקדמה לשאר אמירות‪.‬‬
‫והיא מילה‪ .‬שישרי ששימ ושמחים על־ה‪ .‬ששאר מצות אינם מוכיחות עליהם כל‬
‫שעה‪ .‬כנון ציצית ותפילין ומזוזה‪ .‬שאינם בשהוא כשדה ערום‪ .‬ובית המרחץ‪ .‬אכל זו‬
‫מעירה עליהם לעולם‪ .‬כדאמר במנהות‪ .‬כ(בדוד שראה עצמו ערום בבית המרחץ‪.‬‬
‫ונצטער ואומר אוי לי שאני ערום מכל מצות וכיון שנסתכל במילה נתקררה דעתו‪:‬‬
‫עדיין עושץ אותה בשטהה שעושין משתה‪ .‬ת׳‪ .‬טצאת־ באנדה‪ ,‬וביום השסיני ימול‬
‫כתי‪ .‬צ( ואין כת׳ שיוציא שום הוצאות‪ .‬כא וראה כמה ישר׳ טחכבין את המצור! ‪w i r‬‬
‫סוציאים הוצאות לסעודה ובכמה עינייניס ולא נצטוו‪ .‬אםר הק׳ אתם משמרים מצות‬
‫מילה ותשמחו כה‪ .‬אף אני מוסיף לכם שמחה‪ .‬שנאסר ויםשו עמים כייי שמחה זנו׳‪.‬‬
‫ח׳‪ .‬מתני׳‪ ( .‬ע ו ש ץ כל צרכי מילה‪ .‬מוהלין‪ .‬ופורעין‪ .‬ומוצצץ‪ .‬ונותנין עליה אםפלגית‬ ‫מ‬

‫וכמון‪ .‬ואם לא שחק מערב שבת לועס בשיניו‪ .‬אם לא טרף יין ושמן נותן זה בעצמו‬
‫וזה בעצמו‪ .‬ואין עושין לכתחלה חלוק‪ .‬וכורך עליה סטרטוטין‪ .‬ואס לא הביא םערב‬
‫שכח כורך על ירו ועל אצבעו ומוציא אס״ כחצר אחרת‪ :‬סי׳ נ{מור‪.‬לץ הותך הערלה‪.‬‬
‫ופורעין‪ .‬קריעת העור המכסה ראש הניד‪ .‬ומוצצין אח הדם‪ .‬אעס׳י שהיא עשיית‬
‫חבורה‪ .‬שאין הדם ניתק מחיבורו אלא על ידי חמרה‪ .‬אספלנית‪ .‬חחבושת‪ .‬וכמון‪.‬‬
‫קוםין‪ .‬כי‪ .‬לועס בשיניו‪ .‬דבל כמה דאיסשר משנינן‪ .‬לא טרף יין ושמן‪ .‬כך היו רנילין‪.‬‬
‫והיא רפואה‪ .‬שםערבין יין ושסן וטורפים בקערה‪ .‬חלוק‪ .‬כעין כיס דהוק היו עושין‪.‬‬

‫י( כ ל ס צ ו ה ו ט י ק׳׳ל ע*א• ועיי; רש״י ותום׳ ש ם ד״ה ש ש וכר‪ ,‬ובפד״א פכ׳׳ט‪ ,‬ובחום׳ ב׳יק פ׳ ע׳׳א‬
‫כ( בדור ש ר א ה עצמו‬ ‫ד״ה 'לבי ישוע וכד ו ב מ ד ר ש ח ה ל י ם מזמור קי״ב וסכאן א מ ר ו ה כ מ י ם וכוי‪.‬‬
‫ל( ואין כ ת י ב שיוזיא שום‬ ‫וכו׳ מ נ ה ו ה ס ״ נ ע״ב‪ .‬ירושלמי סוף ברבות‪ ,‬ומדרש ת ה ל י ם מזמור ו׳‪.‬‬
‫מ( עושי! כ ל‬ ‫ההנאות וכו׳ מ ד ר ש ת נ ח ו מ א פ׳ תזריע סי׳ הי‪ .‬שנאמד ויספו וגו׳ )ישעיה כ ״ פ ( ‪.‬‬
‫פ ( מבדי‬ ‫נ( מוהלי! ח ו ת ך ה ע ר ל ה ו ט ׳ כ ל ז ה ה ו א בפירש׳׳י‪.‬‬ ‫ג ר כ י מ י ל ה ו ט ׳ ש ב ת ק ל ״ נ ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪618‬‬

‫ומלכישץ את ראש חניר עד חעטרה‪ .‬וקושרין שס‪ .‬ברי שלא יחזור העור ויכסה את‬
‫הניד‪ .‬לא התקין‪ .‬לא הזמין‪ .‬כורך על ידו‪ .‬דרך מלבוש‪ .‬לשנוחו צןדרך הוצאה דתול‪.‬‬
‫ואמרי ס(מכדי כולחו קחני‪ .‬עושין כל צרכי מילת‪ .‬לאחויי מאי‪ .‬לאחרי הא דתנו‬
‫רבנן‪ .‬המל כל זמן שעוסק במילה חוור בין על ציצין המעכבין אח המילה בין על‬
‫ציצין שאינמ מעכבין‪ .‬שירש‪ .‬על ציצין חמעככין אח המילה הוזר‪ .‬על ציצין שאינם‬
‫מעכבין אח המילה אינו חוזר‪ .‬סי׳ מכדי כולחו קחני כמתניתין‪ .‬כל דברים העושין‬
‫למילר‪ .,‬מוהלין ושויעץ ומוצצין כוי‪ .‬למד‪ ,‬לי דחנא כללא ברישא‪ .‬עושין כל צרכי‬
‫מילח‪ .‬לאיחוי׳ ציצין כוי‪ .‬שיורי ערלה‪ .‬רצועוח של כשר שנשארו סן המילה‪.‬‬
‫ע(ובמחני׳מס׳ אילו הן ציצין המעכבין‪ .‬כשר החושה רוב נובהח של עטרה ולא מיעוטה‪.‬‬
‫ומה היא עטרח‪ .‬ודא שורר‪ ,‬נבור‪ ,‬חמקפת אח הניד סביב‪ .‬שממנה הניד מששע ויורד‬
‫לצד הקרקע‪ .‬ומשסע ועולה לעד הנוף‪ :‬המל בשבת‪ .‬כל זמן שהוא עסוק מה‪ .‬שלא‬
‫סילק'את ידיו אם ראה שנשחיירו עיצין‪ .‬חוזר עליחם עד שיחתכמ‪ .‬בין מעכבין ובץ‬
‫אינם מעכבין‪ .‬דכולח הדא מילחא היא‪ .‬והרי ניחנד‪ ,‬שבח לידהות אעלה‪ .‬שירש‪ .‬שסילק‬
‫ידיו‪ .‬על המעכבין הוזר‪ .‬שהרי היא במילה עצמה‪ .‬ועל עיעין שאינם םעככין אינו‬
‫חוזר‪ .‬דהוי החהלה בשני עצמה‪ .‬ועל אילו לא ניחנה לחלל שבח‪ ,‬והיינו דקחני כל‬
‫עורכי מילה‪ .‬שאסי׳ על עיצין שאינם מעכבין חוור כל ומן שלא שירש‪ :‬ומוצצין‪.‬‬
‫אמר רב שםא פ ( האי אומנא רלא מיץ סכנחא היא וסעבר־נן ליה‪ .‬םשיטא מדקא‬
‫מחללינן עליח שבתא סמחא היא‪ .‬מחו רחימא האי דם מישקד םקיר‪ .‬קמ׳־ל רחבורי‬
‫טיחבר‪ .‬ודומיא דאיססלניח וכמון‪ .‬מח איםפלניח וכמון כי לא עביד סכנה הוא‪ .‬אף האי‬
‫נמי אי לא עביר סכנה הוא‪ .‬סי׳ מהו דתימא מחני• לא אשמעינן מירי‪ .‬דדם מיפקד‬
‫פקיד‪ .‬מוםקד ועוסד •וכנוס הוא שם‪ .‬כנתון בכלי‪ .‬ובמציצה אץ חבורה‪ .‬ואין כאן איסור‬
‫חורה ומשום הכי שרי‪ .‬ולא משוס סכנה‪ .‬ואומנא לא מיץ בהול לאו סכנחא הוא‪.‬‬
‫ולא ניעבריח‪ .‬קמ־ל דדם חבורי מיחבר‪ .‬כשהוא יוצא על ידי מציעה‪ .‬ואס״ הכי שרי‬
‫םשום סכנה‪ .‬מדקחנא לה במתנית״ נבי אספלנית וכמון‪ :‬אמר אביי אמרה לי אש‬
‫אספלנית דכולהו כיבי צ( שב מאני תרבא וחרא דקירא‪ .‬רבא אמר קירא וקלאכא‪ .‬־־שה‬
‫רבא כמהווה‪ .‬וקרעינהו ק( בני בנימין אםיא למנייהן‪ .‬אמר להו שבקי לכו חרא ראמר‬
‫שמואל האי מאן רמשי אפיה ולא מינניב להו‪ .‬סנקטא ליד‪ -‬חםשניתא‪ .‬מא* תקנתיה‪.‬‬
‫ליםשי במיא דסילקא‪ :‬פי׳ שב מאני חרבא‪ .‬שכעמנוחשל חלב והדא רקירא‪ .‬שעוה‪.‬‬
‫ל(קירא דקלאבא‪ ,‬דיישינא‪ .‬והיא זםת שרף של עץ שסועיאץ הימנו ]שלא[ על ירי‬
‫האור‪ .‬והיא לבנה‪ .‬קרעינהו למאני‪ .‬שהפסיד להם‪ .‬לנלות רסואה וו‪ .‬שבקי להו חדא‪.‬‬
‫שלא נליחי‪ .‬חספניחא‪ .‬פניו מחבקעוח‪ .‬והוא שחץ שקורין אוביידרא^ והוא ובהרס‪.‬‬
‫חבת׳ בחורה‪ .‬וחסשניחא‪ .‬חדנ׳ של חרם‪ .‬במיא דסילקא‪ .‬מי תרדין‪ :‬ת״ר ם( רבדים שאין‬
‫עושין למילה בשבת עושין לה ביום טוב‪ .‬שוהקץ לה כמון‪ .‬וטורפץ לה יין ושמן‬
‫כיומ טוב‪ .‬אמר אביי אמרה לי אם האי הלוקדינוקא ליהסכיה משיטריה לעיל‪ .‬דילמא‬
‫מדבקא נררתא מיניה ואתי לידי כרות שפכה‪ .‬פי׳ אימרא שבשפת הלוק יהפוך ויקפל‬
‫למעלה משני שהוא מקום התך הכנר ויוצאין ממנו נררין‪ .‬שקורץ פירנ״ש‪ .‬ורילםא‬
‫הנחו נררהא מדבקא מיניה למכה‪ ,‬וכשבא להפשיט ‪:‬חלוק מעל המילה ישמיט ויקרע‬

‫פ ( האי א ו ס נ א וכוי ק ל ״ נ‬ ‫ע( ו ב ם ה נ י ה י ] מ פ ר ש וכו׳ ש ס קליין ע׳׳א‪ ,‬ע״ב‪.‬‬ ‫כ ו ל ה ו וכו׳ שט ע״ב‪.‬‬

‫ק( כני בגיטן‬ ‫ע״כ‪ .‬צ( שב מ א נ י וכו׳ קירא ו ק ל א ב א לפנינו שב מינאי וכו׳ קידא ו ק ל ב א רישינא‪.‬‬
‫<•( קירא ר ק ל א כ א ‪ .‬ריישינא‪ .‬ה ב ו נ ה ה ו א ם ה‬ ‫אםיא למנייה! לפנינו בני מניוטא אסיא למנייהו‪.‬‬
‫שקורי! כלע״ז ריישינא‪ ,‬ומכא! ראיה גמורה ל מ ה ש כ ת ב ידידי ה ר ה ״ ג מריה רנ״ר ז״ל ב ה ג ה ו ת ר׳׳ש‬
‫ד נ פ ב ג מ ר א ש ל ט ת י ב ת ריישינא ה ו א מיוהר‪ .‬ו ב א בפנים טפירש״י שפירש ח י ב ת ק ל כ א ה ו א רישינא‬
‫בלע״ו כ מ ו שפירש־י ב״ק פייה ע״א׳ וצ״ל ה פ ס ק נ ק ו ד ה א ח ר ת י ב ת ו ק ל ב א במו שהוא לפנינו כאן‬
‫‪619‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫את ראש הניד וםשויה ליה כרות שפכה‪ :‬איסיה ראכיי עכרא ליה כיתנתא עדפלנא‬
‫דסילה‪ .‬פי׳ לתינוקות הבאים לידה‪ .‬לתקן מילתם‪ .‬היתד‪ .‬עושה כים של בנד לפנים‬
‫בחוך החלוק ותופרו מתוכו ‪-‬כתוך החלוק‪ .‬ומניע למטה עד העי החלוק לחוץ בין מילה‬
‫ובין האימרא‪ :‬ואמו׳ אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלית ליח חלוק ח(לייתי בליתא‬
‫)דלית ליח שיפורא( דאית ליהשיפתא וליחסכיתח לשיסחיה לתתאי וליעפפיה לעילאי‪:‬‬
‫סי׳ בליחא‪ .‬מעט שהק של בנד שהיה כו אימרא‪ .‬לסי שחאימרא יפד‪ ,‬שלא ישמט‬
‫החלוק סן הניד‪ .‬וליהפכיה לשיסתיח לחחאי‪ .‬לתהתאי ראש הניר יתן השמה וראש השני‬
‫החלק יהיה למעלה‪ .‬וליעפפיח לעילאי אוחו ההלק‪ .‬יכפול ויכפול כלס׳ חוץ םםני‬
‫הנררין שלא ידבקו במכה‪ :‬ואמר אכיי אמרה לי אם האי ינוקא דםומק‪ .‬אכתי לא‬
‫איכלע כיח רמא‪ .‬לירתחו ליה עד דמיבלע ביה דמא ולימחליח‪ .‬וחניא אמר ר׳ נתן‬
‫סעס אחת הלכתי לכרכי הים ובאתה אשת אהח לפני שמלח בנח ראשון ומת‪ .‬שני‬
‫ומת‪ .‬שלישי הביאתו לפני וראיתיו שהוא אדום‪ .‬היצעתי בו ולא היה כו דפ ברית‬
‫אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיבלע כו דמו‪ .‬המתינה לו‪ .‬וסלו אותו והיה‪ .‬והיו‬
‫קורץ אוחו נתן הבכליעל ששי‪ :‬ושובםעסאהת הלכתי למדינת קסוטקיא ובאתה אשת‬
‫אהה לפני שמלה בנה ראשון ומת‪ .‬שני ופת‪ .‬שלישי חביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫היעעתי בו ולא היה כו דם ברית‪ .‬אמר!! לה בתי המתיני עד שיפול בו דמו‪ .‬המתינה לו‬
‫ומלו אותו והיה והיו קורץ אותו נתן הבבלי על שסי‪ :‬סי׳ דסוםק‪ .‬כל בשרו אדום‪.‬‬
‫עד דמיבלע ביה דמיה‪ .‬בבשרו‪ .‬דעכשיו הדמ מצוי כין עור לבשר‪ .‬וכשמוהלץ אותו‬
‫יוציא כל דמו‪ .‬לירחחו ליה‪ .‬ימתינו לוי ‪6‬לפולו‪ .‬לא נפל ביה דשא‪ .‬לא בא בו דם‪.‬‬
‫ומחוך כך הוא חלש ואץ בו כח‪ .‬וממחר לחלוש ולמוח‪ .‬ומייתי ראייח מרדי נתן‪ .‬לירוק‬
‫ולאדום‪ .‬דהבי הוה מעשה‪ :‬ראיתיו שהוא ירוק‪ .‬הצעתי בו ולא חיח בו רם בריח‪.‬‬
‫תרתי לנריעותא הרא דאי מהיל ליה לא נסיק מיניה רםא‪ .‬והטפת דם ברית מצוד‪.‬‬
‫היא‪ .‬רבת־ נס את בדם בריחך שלחתי אסירייך מבור‪ .‬ועור דםסובן הוא‪ .‬מחמת חולשא‪.‬‬
‫שלא נוצר בו עדיין רם‪ :‬א( סרחיצץ את חקמן ביום השלישי‪ .‬שנאמר ויהי ביוס השלישי‬
‫בהיותם כואבים‪ .‬ספק ואנדרונינום אין סחללין עליהם את השבח‪ .‬ר׳ יהודי‪ ,‬מחיר‬
‫באנדרונינוס‪ .‬ספק‪ .‬כנון ספק בן חי חדשים‪ .‬דהוא כאבן בעלמא‪ .‬ואין מילתו דוחה‬
‫את השכח‪ .‬ר׳ יהודה מחיר באנררונינוס‪( .‬דאיחרבי מקרא המול לכם כל זכר‪ .‬כל‬
‫‪3‬‬

‫חבריא היא‪ .‬אי נסי המול ימול; והא אמרת רישא מרחיצץ‪ .‬דמשמע אפי׳ כדרכו‪.‬‬
‫והדר חני אפי׳ לזלף עליו בכלי אסור‪ .‬ר׳ יהודי‪ ,‬ורבה בר אבוד‪ .‬דאמרי תרווייהו‪ .‬כיצד‬
‫קחי‪ .‬מרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאהד מילח‪ .‬כיצד מזלפץ עליו‪ .‬ביד אבל‬
‫לא בכלי‪ .‬ם״ סרחיצין דחנא ברישא לאו כדרכו‪ .‬דחנא סיפא לגלויי רישא‪ .‬כיצר‬
‫סרהיצץכנון לזלף ביר‪ .‬ואפי׳ ביום ראשון וכל שכן בשלישי‪ :‬אמי־ דכא והא מרחיצין‬
‫קתני‪ .‬אלא אמר רבא הכי קחני‪ .‬מרחיצין אח הקטן כץ לפני מילה בין לאהד פילה‬
‫ביום הראשון‪ .‬וביום השלישי שהל להיות בשבת מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי‪ .‬ר׳‬
‫אלעזר בן עזריה אוסר טרחיצין אח הקטן כיום השלישי שהל להיות כשבת‪ .‬שני רהי ונוי‪.‬‬
‫תניא כוותיה דרכא‪ .‬מרחיצין אח הקטן בין לפני מילה בין לאהר המילה‪ .‬כיצר‪ .‬ביום הראשון‬
‫כדרכו‪ .‬וביוס השלישי שחל להיות כשבח מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי‪ .‬ר׳ אלעור‬
‫בן עוריח אומר מרחיצין אח הקטן כיום השלישי שחל לחיוח כשבח‪ .‬ואעפיי שאין‬
‫ראיה לדכר זכר לדבר‪ .‬שנאמר רהי ביום ונו•‪ .‬וכשהן סולפין אין מולסין לא בכוס‬

‫ח( לייתי ב ל י ת א ד א י ת ל י ה שיוותא וכוי כצ׳׳ל‬ ‫‪ {c‬דברים שאי! עושין וכר שם ק ל י ד ע׳׳א‪.‬‬ ‫לנכון‪.‬‬
‫א( מדתיצין א ה ה ק ט ן וכו׳ ש ס קל׳׳ד ע׳׳ב‪.‬‬ ‫נ ס א ת ב ד ם בריחן• ונו׳ )זכריה ט׳( כצ׳׳ל‪.‬‬ ‫שס‪.‬‬
‫ש נ א מ ר ויהי כיום השלישי ונו• ) ב ר א ש י ת ל ׳ ׳ ח ‪ .‬נ ( דאיתרבי ם ק ר א ה ס ו ל ‪) •vn‬שט י׳׳ו( ש ם קל׳׳ו‬
 ‫מחזור ןיטח‬ ‫‪20‬־‪6‬‬
‫ולא כקערה אלא ביד‪ :‬אתאןלחיק‪ .‬סאי אעס״י שאין ראייה לדכר זכר לדכי‪ .‬משוס‬
‫דנדול לא סליק בישריה הייא‪ .‬סי׳ אתאן לח״ק‪ ,‬הא םיסא חיק אמרה‪ .‬דאילו ר׳אלעזר‬
‫אמי׳ הרחצה שרי‪ ,‬זכר לדבר‪ .‬מי׳ היימ מעמא דםעשה דשכם לאז ראייה ;מזרה היא‪.‬‬
‫משוט רנרול אץ מכה שככשרו מעלה רפואה מהר‪ .‬אבל קטן מתרפא סירי סכנתו‬
‫בשני ימ־ם‪ :‬בי אתא רב ריסי איר אלעזר הלנה כריאלעזר בן עזריה‪ :‬איתמר נמי כי‬
‫אתא ובץ איר אבהו איר אלעזר ואמרי לה איר אבהו איר יוחנן הלכה כר׳ אלעזר‬
‫בן עזריח בין בחמין שהוחמו בשבת ובין בחמין שחוחמו מערב שבת ובין חרחצת כל‬
‫נופו ובין הרהצח המילה מפני שסכנה היא לו‪ .‬פי׳ שמניעת החמין מכנה היא לו‪ :‬חי‪ .‬ומותר‬
‫לומר לארמאי לההם לו המים שבל צרכי הולה נ(נעשין עיי ארמאי בשבח‪ .‬בפי מפנין‪ :‬תיר‬
‫ל(עדלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק‪ .‬ערלחו ודאי דוחה את השבת‪ .‬ולא אנדרונינוס‪.‬‬
‫ר׳ יהורת אומר רוחה אח חשבת וענוש כרת‪ .‬ערלתו ודאי דוחח אח חשבת ולא נולד בין‬
‫השמשות‪ .‬ערלתו ודאי דוחה את חשבת ולא נולד כשחוא םחול‪ .‬שביש אוסר צריך‬
‫להמיף ממנו דמ ברית‪ .‬וביה אומר אינו צריך להטיף סמנו דם בריח‪ .‬אייר שמעון בן‬
‫אלעןר לא נהלקו ביש וביה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית‪.‬‬
‫ה(]טסני שערלה כבושה היא‪ .‬על מה נחלקו על נר שנתנייר כשהוא מהול שבשיא‬
‫צריך להטיף ממנו דם בדית[‪ .‬וביה אומר אינו צריך‪ :‬אמר מר ולא ספק דוחח אח‬
‫חשכת‪ .‬לאחויי מאי‪ .‬לאתויי חא דחני רבנן בן שבער‪ .‬מחללין עליו את השבת‬
‫בן שמונה אץ םהללץ‪ .‬ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו אח חשבת‪.‬‬
‫נן שמונח חי הדי הוא כאבן ואסור לטלטלו‪ .‬אבל אמו שוחח עליו וסניקחו םםני‬
‫הסננה‪ .‬סי׳ ר׳ יהודה אומר דוהה אח חשבח‪ .‬מקרא יליף מילתיח כדאמרן‪ .‬וענוש‬
‫כרת‪ .‬כשהוא נחל אם לא מל‪ :‬ערלתו ודא* דוהה את השבת דבחאי קיא כח׳ וניוס‬
‫חשמיני‪ .‬דילפי׳ מיניח אפיי בשבת‪ .‬וכחי בפיפ־ח ערלתו דמשמע מיעוטא‪ .‬ערלחו של‬
‫זח ולא של אחר‪ .‬ולמעוטי ספק אתא‪ ,‬ואנדרוגינוס השק הוא‪ .‬ונולר כין השמשות של‬
‫ערב שבח נמי ספק הוא‪ .‬ספק שבח זמנה‪ .‬ספק אינה זמנה‪ .‬ומילה שלא בזמנה אינח‬
‫דוחה את השבת‪ .‬ובן נולד כשהוא מהול‪ .‬ספק הוא שמא ערלה כבושה היא‪ .‬העזר‬
‫דבוק הוא בבשר‪ .‬ולקמן פריך ספק קמא לאיחויי מאי‪ .‬הואיל ותנא נל הני םסיקי‪.‬‬
‫צריך להטיף‪ .‬היישינן שמא ערלה כבושה היא‪ .‬ואפי׳ הכי מורו ביש רשבח לא דהי‬
‫ן(על נר דליכאשוס ספק ערלה בנון ערבי מהול‪ .‬ונבעונימהול‪ .‬בן שמונח אין מחללץ‬
‫עליו את חשבת‪ .‬שהרי הוא כסת‪ .‬ואין מילתו סצוה‪ .‬ואם חאמר איכ לאו חילול הוא‪.‬‬
‫שהרי הוא כמחתך כבשר מתה‪ .‬לקמן נמי מוקי האי חילול במכשירי מילד‪ ,‬ואליבא‬
‫דרי אלעזר‪ .‬םסני הסכנה‪ ,‬סכנת האם‪ .‬שריבוי חלב שבדדיה מביאה לידי חולי‪ .‬איתמר‬
‫רב אסר הלכה כתיק‪ .‬ושמואל אמר הלכה כר שמעון כן אלעזר‪ .‬סי׳ כת־ק אליבא‬
‫דביה שאין צריך להטיף מםנו דם ברית‪ .‬רב אדא בר אהבה אתייליד ליה ההוא ינוקא‬
‫כשהוא מהול‪ ,‬אהרריה אחריסר טהולאי שיטיפו ממנו רם ברית ולא רצו‪ .‬טשוס דאשי׳‬

‫י ( ערלתו ודאי וכוי קל״ד ע״ב‪ .‬וקל׳׳ה ע״א‪.‬‬ ‫ע*א‪ .‬נ ( נעשין ע׳׳י ארמאי ב ש ב ח שם קכ׳׳ט ע״«•‬
‫ה( דם ברית ״מפני ש ע ר ל ה כ ב ו ש ה חיא‪ .‬ע ל ט ה נ ח ל ק ו ע ל גר שנתגייר בשחוא מ ה ו ל שבש׳־א‬
‫*דיך ל ח ט י ף ממנו דם בריח״ וכר כצ״ל ו נ ש ם מ ל ה ס ע ת י ק ס ב ר י ח ע ר ‪ ,‬ב ר י ת ‪ .‬ו( על נ ר דליכא שוס‬
‫ס פ ק כצ״ל ועי• בירושלמי ש ב ה םי־ט ה״ב ארשבי׳א ל א נ ח ל ק ו ב׳׳ש וב״ה ובו׳ ה ל כ ה בדברי ח ת ל מ י ד‬
‫ופרשו ה ק ״ ע והפ״מ ה ל ב ה כדברי ה ת ל מ י ד היינו ב ר מ ב ״ א אע״נ רר׳ י ה ו ד ה ר ב ו ס ל י נ עליו בברייחא‬
‫כ ד א י ח א ב ב ב ל י בפירקין‪ .‬ופירושם ד ח ו ק לומר שיכוון הירושלמי יעל ברייתא ש ה ו ב א ב נ ב ל י ולא‬
‫בירושלמי ויאמר עי׳ז שאין ה ל כ ה כ א ו ת ה בדייחא שאינה מזכירה‪ .‬ו נ ר א ה ברור ש ת פ ר בירושלמי מ ה‬
‫ש נ מ צ א ב מ ד ר ש בר״ר פט״ו א ח ר ש ה ו ב א שט רשב״א אומר ל א נ ח ל ק ו ובו׳ ר״א בנו ש ל ר״י ה נ ל י ל י‬
‫אומר ב״ש יב״ה ל א נ ח ל ק ו ע׳׳ז וזה ש ה ו א צריך ל ה ט י ף מ מ ט דם בדיה‪ .‬ועל מ ה נ ח ל ק ו ע ל מי‬
‫שנולד מ ה ו ל וכוי ר״י בר נ ח מ ן בשם ר׳ הושעיה א מ ד ה ל כ ה כ ד ב ר י ה ח ל מ י ד והיינו כרשב״א דהוא‬
‫‪621‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫לביש ספק הוא ואין מחללין עליו את השבת‪ .‬עד דשוריר‪ .‬כרות שפכה‪ .‬שחחך םן‬
‫הניד‪ .‬אמר ודתי לי רעבריאדרב‪ .‬איל רב נחמן ואדשמואל לא עבר מר‪ .‬אימרדאמר‬
‫שמואל כחול‪ .‬בשבת מי אמר‪ .‬והוא מבר ערלח כבושח חיא‪ .‬דאיתמר רבה אמר‬
‫חיישינן שמא ערלה כנושה היא‪ .‬טי׳ אהדריה אחריסי מהולא׳ שיטיסו ממנו דס ברית‪.‬‬
‫ולא רצו‪ .‬משוס רשבח הוא‪ .‬ואפי׳ לבית שמאי ספק הוא ואין מחללץ עליו את‬
‫חשבח‪ .‬עד דשווייח כרוח ששכה‪ .‬חוא עצמו מלו ועשאו כרוח ששבח שחחך מן חניר‪.‬‬
‫אדרב‪ .‬דאסר אין עריך לחפיף‪ .‬כשבח מי אמר הא סש־קא הוא‪ .‬והוא סבר‪ .‬רב אדא‪.‬‬
‫דוראי ערלה כבושה היא‪ ,‬ומהללינן‪ .‬חיישינן שמא הא דאמר ר׳ שמעון כן אלעזר‬
‫לדברי הכל עריך להטיף סםפיקא קאסר שמא עילה כבושה היא ולעיניין שבת לא‬
‫מחללינן‪ .‬ורכ יוסף אמר ודאי ערלה ככושר‪ ,‬היא ומחללינן שבתא‪ :‬ז(חניא רשב׳נ‬
‫אוס־ כל ששחא שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן הדש תפדה‪ .‬כל‬
‫ששהא שמונה ימים כבהמה אינו נפל‪ .‬שנאמר ומיום השמיני והלאה הא לא שחא‬
‫םשיקא הוי‪ .‬מיםהל היגי מהלינן ליה‪ .‬אמר רב אדא בר אחנה מוחלין אוחו מה נפשך‪.‬‬
‫אם הי הוא שסיר קמהיל‪ .‬ואי לא מ^תך כבשר הוא‪ .‬ואלא הא רתניא סשק בן ז׳‬
‫משק בן\ ח׳ אין מחללין עליו את השבח‪ .‬נימהליח ממד‪ ,‬נפשך‪ '.‬אס חי הוא שסיר בוי‪.‬‬
‫ח( אמר סר בריח ררכינא‪] .‬אנא[ ורב נחומ• בר זכריה חרנומח לחא שםעחא‪ .‬םימהל‬
‫חכי נמ׳ דמהלינן ליה‪ .‬לא נערכא אלא למכשירי סילח ואליבא דר׳ אליעזר‪"P :‬‬
‫אינו נפל‪ .‬ופוטר אמו מן החליצה ומן הייבוש‪ .‬והבא אחריו אין לו רין בבור כלל‪.‬‬
‫הא לא שהא נשל מפשק‪ .‬ואינו פוסר אמו סחליצה וייבום‪ .‬והבא אחריו בכור לנחלה‪.‬‬
‫ואין ככור לכהן מ״ דבנהלה כת׳ ראשית אונו‪ .‬טי שלבו דוח עליו יצא זר‪ ,‬שאין‬
‫לבו דוה עליו‪ .‬ולנני כחן אינו בכור דבסטר רחם תלא רחמנא‪ .‬וכנון דלא קים ליה‬
‫שכלו לו חדשיו‪ .‬אכל קים לן הרי הוא כחי לכל דבריו‪ .‬בין לעיניין אבילוח בין‬
‫לעיניין חליצה‪ .‬וםרוייו‪ .‬בבכור כחיב מבן חרש‪ .‬מדחלייה כהני שיט עכשיו נחברר‬
‫הדבר שהוא של קיימא‪ .‬ולא קודם לכן‪ .‬הא לא שהא ל׳ יום כאדם ובבהמה ח׳‬
‫ספיקא הוי‪ ,‬ולא שחטינן לבהמה בחוך ח• דילסא נסל הוא‪ .‬מימהל חיני מהלינן‬
‫ליה‪ .‬תלמודא קא פיייך ליה‪ .‬היכי טהלינן שוס קטן ביוש ס׳ שחל להיות בשבת‪.‬‬
‫דילמא נפל הוא ולא חזי למול ועושר‪ ,‬חבורה שלא לשום סצוה‪ .‬אי ח־ הוא כלומר‬
‫אי בלו חדשיו ששיר קמהיל‪ .‬ואי לא מחתך בבשר הוא‪ .‬כאילו מחחך בכשר שהוטה‬
‫שאיט עזשה הנזרד‪ ..‬לא נצרכה הא דקת׳ אין מחללין אלא למכשירי מילה‪ .‬לר׳‬
‫אליעזר דאמר דתו שבת‪ .‬הני מיל׳ דקים ליה ננויה שנלו לו חדשץ שעברה מי‬
‫הרשים א^משימושה עד לידתה‪ .‬ולא שימשה כל עיבורה‪ .‬אבל פסק אין מכשיריה‬
‫מהין את השבת‪ .‬דילמא לאו בר מילה הוא ומהלל שכת בעשותו שיחםין וברזל‪.‬‬
‫אמר רב יהודה אמי שמואל הלכה כרשביינ‪ :‬מי שחיי‪ .‬לו שני חינוקוח נ( אחד‬
‫למול בשבת ואחר לטול באחד בשבח ושכח ומל של אחר בשבת בשבח חייב‪ .‬פי׳‬
‫דמעה בדבר מצוד‪ .‬ולא עשה מצור‪ .‬הוא‪ .‬ועבר הבורח שלא לצורך‪ .‬ואשילו ר׳ יהושע‬
‫מודה‪ .‬אחד למול ערנ שבת ואחד למול בשנת ושכח וסל של ערב שכח בשבת‬
‫ר׳ אליעזר מחייב‪ .‬ור׳ •הושע פוטר‪ .‬ר׳ אליעזר מחייב חטאת דמילה שלא בזמנה‬

‫שנאמר ופדויו מ ב ן ה ד ש ונוי‬ ‫שפ ק ל ״ ה ע׳׳ב‪.‬‬ ‫‪ (r‬הביא ר ש ב ־ נ וכו׳‬ ‫ח ל ם י ר של ר׳ יוסי הגלילי‪.‬‬

‫‪ (0‬א מ ר כ ר י ה ררבינא אנא ורב נ ה ו מ י‬ ‫ב־ב(‪.‬‬ ‫ש נ א ס ר וסיום השמיני ונו׳ )ויקרא‬ ‫) ב ם ד ב ר י״ח(‪.‬‬
‫לירחוז וכו׳ כן פירש•׳* ש‪ 0‬קל״נ ע י א ‪ .‬ועיין‬ ‫י(( ם ש י ם ו ש ה עד‬ ‫וכו׳ ב י י ל שם קל׳יו ע ״ *‬
‫ת ב י ש םי׳ ט״י פ י ק ט׳׳ז דלאי רוקא מ ש י ס ו ש ה‬ ‫י כ ט ה ס׳־ב ע״א תופ׳ ר־׳ה ו ה מ ה י ן יכו׳ ועיין ב ס פ ר‬
‫מ ש ש י ם ש ה ע׳׳ש וראיהי כ ה ג ה ו ה מרע״א כ ש ב ה‬ ‫א ל א ס ש ע ח ק ל י ט ה דבעינן ת ש ע ה הרשים וגי יםים‬
‫סי׳ רע׳׳א‪ .‬נ ( א ח ד ל מ ו ל ב ש ב ח שם קל׳׳ז ע׳׳א‬ ‫שם ש כ ב ר העיר ע ל סד‪ .‬ש כ ה ב ה ח ב ״ ש ‪ .‬ועיין לעיל‬
 ‫טחזור וימרי‬ ‫‪622‬‬
‫לאו דהיה שבת‪ .‬ואע‪-‬ג דעסוק כדבר נמוד‪ .‬וטעה כרכר מצות‪ .‬מהוא טרוד כאותו‬
‫של שכת וטתק־ כך טעה כזה‪ .‬ואף בזה עשה מנוד‪ .‬שהרי ראוי הוא לטול אלא‬
‫שאינו דוחה את שבת‪ .‬םבירא ליה לר׳ אליעזר דטעה בדבר ועשה נמוד‪ ,‬טאהר שלא‬
‫עשה טעוה כהלכה יש בד‪ .‬חיוב חטאת‪ .‬ור׳ יהושע טוטר‪ .‬דחא מימ מנוה קא עביד‪.‬‬
‫ואע־פ שאינה מצות מהודרח‪ :‬נ( קטן נימול לשמונה‪ .‬לתשעה‪ .‬לעשרה‪ .‬לאחד עשר‪.‬‬
‫לשנים עשר‪ .‬לא מהות ולא יותר‪ .‬כיצד‪ .‬כדרכו לשמונה‪ .‬נולד בין השמשות נימול‬
‫לתשעה‪ .‬בין השמשות של ערב שכת נימול לעשרה‪ .‬עם טוכ אחר השבת ניטול‬
‫לאחד עשר‪ .‬שני יטים טובימ של ראש השנה נימול לשנים עשר‪ :‬ך( קטן החולד‪.‬‬
‫אין סוהלין אוחו עד שיבריא‪ .‬אמר שמואל חלעחו חמח נוחנין לו כל שכעח להכרתו‪.‬‬
‫• אי בעיא לחו מי כעינן מעת לעת‪ .‬תיש דחני לודה יום הברוחו כיום תלדו‪ .‬מאי‬
‫לאו מה יום הולדו לא בעינא מעת לעת אף יום חברותו לא בעינן מעת לעת‪ .‬לא‬
‫עדיף יום הכרזתו מיום היולדו‪ .‬דאילו יום היולדו דווקא קאמר לא בעינא מעת לעת‪.‬‬
‫ואילו יום חברותו בעינא מעת לעת‪ .‬םי׳ חלצחו חמה‪ .‬נשלף החלי ויצא מן נוםו‬
‫דחני לודח‪ .‬שם חכם‪ .‬יום הברותו‪ .‬כיוס ועליו‪ .‬ממחינין לו שכעח‪ .‬כיומ חולדו‪ .‬מאי‬
‫לאו כיום היולרו דווקא קאםר לא בעעא מעת לעת‪ .‬לא עדיף‪ .‬כלומר דם חברותו‬
‫כיום המלח‪ .‬למיחן ליה שבעה‪ .‬מיהו עדיף הא סהא‪ .‬דיום הכרותו בעינא מעת‬
‫לעח‪ ( :‬ואילו הן ציצין המעככין אח המילה‪ .‬בשר ההוסה את העטרה‪ .‬ואינו אוכל‬ ‫ה‬

‫בהרוסה‪ .‬ואם הוא בעל בשר‪ .‬מתקנו משני מראית העץ‪ .‬טל ולא סרע כאילו לא‬
‫מל‪ .‬ואמרי׳ בנמרא א״ר אבינא אמר ר׳ ירמיה בר אבא כשר החופה רוב נוכהה של‬
‫עטרה‪ 0 .‬״ דלא חימא רוב העטרה דקח׳ מחני׳ רוב הקישה אלא אפילו רוב נובהה‬
‫בסקום אהד מעכב את הטילה‪ :‬טי׳ ציצין‪ .‬רצועוח של בשר שנשארו מן הערלה‪.‬‬
‫עפרה‪ .‬היא שפה נכוחה המקפח אח הניד סביב וממנה משסע ויורד לראשו‪ .‬ואינו‬
‫אוכל בתרומה אם כהן הוא‪ .‬ו( חלפי• ביבמות ערל אפור בתרומה‪ .‬ואם היה בעל בשר‬
‫שהיה שמן ונראה בשר של פעלה מערלחו לאחר שניטלה ערלה כולה כאילו אותו‬
‫כשר חוור וחושד‪ .‬את הניד‪ .‬מתקנו ומשסע באיזמל אותו עובי‪ .‬משני מראית העין‪.‬‬
‫שלא יהיה נראה כערל‪ .‬פרע‪ .‬נילי‪ :,‬אמר שמיאל ז( קטן המסורבל בבשר חאין‬
‫אותו כל זמן שמתקשה ונראה סהול אינו עריך למולו‪ .‬ואם לאו צריך למולו‪.‬‬
‫במתנית׳ הנא‪ .‬רשבינ אומר קטן כל זמן שמתקשה ואץ נראה מהול עריך למולו‪.‬‬
‫ואם לאו אין עדיך למולו‪ .‬מאי בעייתו‪ .‬איכא בינייהו נראה ואינו נראה‪ :‬סי׳ מסורבל‪.‬‬
‫פלטריץ בי‪ .‬לשון מסורבלין כשר כדוב‪ .‬כדיש ע״ז‪:‬‬
‫ת״ר ח( הסל אומר אשר קדשנו ביו על המילה‪ :‬אבי הבן אקביו להכניסו בבריתו‬
‫של אברהם אבינו‪ .‬העומדים שם אוסרי׳ נן( כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו‬
‫לתורה להוטה ולמעשים טובים‪:‬‬
‫ע״ש גירסא א ה ד ה ‪ .‬נ( קטן נ י ט ו ל ל ש מ ו נ ה וכר שם עיין ש׳׳ך יריד סי׳ רם״ב‪ ,‬ס׳׳ק כ׳ ו כ צ ל ״ ח פ ם ח י ס‬
‫ד( קטן ה ה ו ל ה וכר בבה׳׳נ ה׳ מ י ל ה ‪ ,‬וכן‬ ‫ע״ב ע״ב ד״ה א״ל ר׳ זירא ובר ובשו״ה ש׳׳א סי׳ נ״כ‪.‬‬
‫ב ש א י ל ה ו ה פ• אתרי־ סי׳ צ״ג א י ת א גירטא א ה ד ה ע׳יש‪ .‬למיהן ליה ש ב ע ה הוא כפירש׳׳י ד״ה ל א‬
‫כיום הילדו ד ק ת נ י ל ט י ה ב ל י ה ז׳ ובו׳ ועיין י ב מ ו ת ע*א ע ״ ב ד ״ ה ו ה א דתני ל ו ד א יום ה ב ר א ח ו כיום‬
‫הולדו ה א א ת א לאשמעינן שצריך ל ה מ ת י ן עד יום שמיני‪ ,‬ועיין ש א י ל ת ו ת שם ובש׳׳ש ובהע״ש שם‪.‬‬
‫ה{ ואילו הן ציצין וכוי שם ‪ ,‬ו ב י ב מ ו ת מ׳׳ז ע״א‪) .‬עיין בערוך ערך צץ ג׳ ש ה ב י א ת ש ו ב ה ר ב האי‬
‫גאון ואבי• ר ב שרידא מ ה ו ש נ ק ר א בשר ה ה ו פ ה וכוי‪ .‬מ ל ולא פ ר ע וכו׳ שם ע״כ‪ .‬ו( דילפינן ב י ב ס ו ה‬
‫ע ע״א‪ .‬ו{ קטן ה מ ס ו ר ב ל וכו• ש כ ה קל״ו ע״ב‪ .‬מסודבלין ב ש ר כדוב וכו׳ ע׳׳ז ב׳ ע״ב‪ .‬ח( ה מ ל‬
‫אומר ש ב ה קל״ז ע״ב‪ .‬עיין ש ו ״ ח ה ר א ״ ש כ ל ל כיו סי• א׳‪ .‬נו( בשם ש ה כ נ ס ת ו ל כ ר י ת כן תכניסהו‪.‬‬
‫ו ב ג מ ר א שלפנינו ה נ ו ם ח א כ ש ס ש נ כ נ ס ל ב ד י ה כן יכנס וכו• וכן הוא ברא״ש ו ב א ב ו ד ר ה ם ו ב מ נ ה י ג ‪.‬‬
‫ו כ נ י ר ס ח ה ס ת ב ר ה ו א ב ת ו פ פ ת א כ ר כ ו ת פ״ו כ ש ס ש ה כ נ ס ת ו ל ב ר י ת כן תכניםו וכוי ובירושלמי‬
‫ב ר כ ו ת פ״ט ה ״ נ כ ש ם ש ה כ נ ס ת ו ל ב ר י ת כן ת כ נ י ס ה ו וכר וכן ה ו א ב מ ד ר ש ק ה ל ת פ׳ נ׳ פ ס ו ק ע ת‬
‫ל ל ד ת וענו ב ת ר י ה כ ע ס ש ה כ נ ס ת ו ל ב ר י ת וכו׳ ו ב פ ס י ק ח א זומרחי פל׳׳ל‪ .‬ובזוהר פל״ל צ״ד ע י ב ואינו!‬
‫‪623‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫חקא‪ .‬וחמברך אומר י( אשר קידש ידיד שבט; ]וחוק[ נשארו שם וצאצאיו‬
‫כ(חחם כאוח בחח קדש‪ .‬על כן בשכר זאח ל( אל ח* חלקינו‬
‫צורנו מ( צוד‪ .‬לחציל ידידוח שא־רינו משחת למען כריחו אשר שם נבשרינו באיי‬
‫נורת הבריח‪0 :‬״ אשד קידש יריד מבטן‪ .‬נ( יצחק קרי ידיד‪ .‬על שם )שאחבתו(‬
‫]אשר אהבת[‪ .‬מבטן‪ .‬מקודם שנולד נתקדש למצוד‪ .‬ו‪.‬׳‪ .‬רכת־ אבל שרה אשתך ונו*‪.‬‬
‫והקימותי את בריתי אחו‪ .‬היינו מילה‪ .‬וצאצאיו אחריו חחס באות כריח קודש‪ ,‬משחת‪.‬‬
‫סנהינם‪ .‬ס(יכח׳ נס ]אח[ נדם כריחך שלחת־ אסיריך מבור )מיס( אין ]מים[ בו‪:‬‬
‫ח״ר הסל אח הנרים אומר אקביו על המילה‪ .‬והמברך אומר אקב״ו לסול את הנדים‪.‬‬
‫ולהטיף ממנו דם כריח‪ .‬שאילמלא דם בריח לא נחק״מו שמים וארץ‪ .‬שנאסר‬
‫אס לא כריתי יומם ולילד‪ .‬חוקות שמים וארץ לא שמתי‪ .‬נ א ״ בורח הברית* ע( והסל‬
‫אח העבדים אומר ברכת מילה‪ .‬והמברך אושר אקביו לסול העבדים ולהטיף סמנו‬
‫דם בדית‪ .‬שאילמלא דמ כרית לא נתקיימו שמיס וארץ‪ .‬שנאמר אם לא כריתי יוסס‬
‫ולילח חוקות שמים וארץ לא שמה*‪ .‬באיי כורת הברית‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫שאילו מקמי רב יהוראי נאץ בי־ד שמלו במקום שאין אב ס• מברך לחכניסו‪ .‬ואמר‬
‫הכל מברכין‪ :‬תוב שאילו מקםיה המל את העבדים אחת מכרך או שחים‪.‬‬
‫ואמר המל מכרך על המילה‪ .‬וקונים‪ .‬ליםול העבדים‪ .‬׳במקום להכניסו‪:‬‬
‫‪ 0 0‬פ ר חישר‪ :‬תגיא המל אומר אקב׳ו על המילה‪ ,‬וצריך ל‪0‬ר• אחר שסל צריך‬
‫לכרך להכניסו‪ .‬ואע־נ דקיימא לן כל המצות כולן מביך עליחן‬
‫עוכר לעשייחן‪ .‬ועוד דםס־ק בפיק דפםחיש בלבער כולי עלמא לא םליני דלהבא‬
‫משמע‪ .‬פ( ודייק רבינו שמואל לברך לפני המילה להכניסו‪ .‬דלהכנישו להבא משמע‪.‬‬

‫דקיים עלייהו אסרי כשט שהכנסתו וכו׳ ובדסב׳׳ס פ״נ גוה־ מילה ה״ב וכרייף‪ ,‬ונבעל העיטור שער‬
‫‪1‬‬

‫ההילה חלק הרביעי‪ .‬ובסרע׳׳נ גד נ״כ‪ .‬ובספר האשכול ה׳ סלה סוף כי• ל״ח ובתשובות הרשב״א‬
‫פי׳ שכ״ה ובדברי כולם הנוסהא כשם שהננםהו בלשון נוכח וכן נראה שהיה נירפה ההוספות ר׳׳ה‬
‫אבי הבן וכר ועיין ברוקח שמרכיב שתי הגירסאוה וזי׳ל העומדים אומרים כשס שנכנס לבדיה כך‬
‫חכניס! וכר ועיין בתניא רבתי סי• י׳יר‪ ,‬ושם פי• ציו‪ .‬ובש־ך יו׳יר סי־ רס׳יה ס׳׳ק נ•‪ .‬י( אשר‬
‫קדט יכו׳ שבת קל׳׳ז ע״ב ותוספחא ברכוח פ׳׳ו‪ .‬כ( ההם באוה ברית קדש היא המילה‪ .‬ונקראה‬
‫ברית ע׳־ש הכתוב ובשר קדש יעברו מעליך )ירמיה י״א( ונדרש על המילה במנחות נ״נ ע״ב‪.‬‬
‫ל( אל חי חלקנו צורנו׳ וכה״נ הטםחא אל חי יהא הלקנו להציל ידידות וכוי וכסנהיג איהא להציל‬
‫זרע קדש ידידוח שארנו משהה וכו׳ ע( צוה כ! נקודו הצדיק ב‪:‬יהח‪ ,‬והויו בווירי ולשון כקשה‬
‫היא׳ ובמפה הנדכה אם לומר צור‪ .‬או ציוה״״מהולקים גדולי הראשונים עיין בפסיקתא זימרתי פל״ל‬
‫ישם חטסהא על כן בשכר זאת אל הי צוה להציל‪ .‬וכן הוא ברסבים פ״נ ה׳ מילה ה״נ על כ!‬
‫בש‪:‬ר ואח אל חי חלקנו צורנו צוה להצ‪:‬ל וכו׳ וכן הוא באבוררהם‪ ,‬אך בסרע״ג הנוסח ציוה‬
‫הזריק בחיריק‪ ,‬והויו בקמץ‪ ,‬ונשאל ע־״י מדבינו האי נאון אש ציוה או צוח‪ .‬והשיב ציוה ולא צוה‪.‬‬
‫והיבאה בבעל העיטור ה׳ סלה חלק רביעי ע״ש‪ ,‬ועיין ש״ך יריד סי׳ רם״ה ם״ק ה׳‪ .‬ובשאילה יעב״ץ‬
‫ח״א פי׳ קמ״ו‪ ,‬ותרמב״ם בתשומה פאר הדור רפוס אמש׳יר סי׳ קל״ד מביא נוסחא אחרח ח״ל‬
‫נוסח הכרכה כך היא‪ .‬כא״י אמ״ה אשר קירש יריד מבטן וחק בשארו שפ וצאצאיו חתם כאות‬
‫ברית קדש על כן בשכר זו אל הי הלקט לעד צורינו צוה כצויח לקדושים להציל ידידוח שארנו‬
‫משחח‪ ,‬בא׳׳י בודה הברית אמנם על מה ששאלחם פירושה לא בעלם מכס כי הנה חיבת לעד‬
‫הוא עיקר הדברים‪ ,‬והוא כי ע״י זאח המצוה הוא אל חי הלקנו לעד כסו שאמר הוא יתברך בצוויה‬
‫והקימותי אח בריחי ביני וביניך ובין זרעך אהרין לדורוהם ברית עולם להיוח לך לאלהים ולזרעך‬
‫‪,‬‬

‫אחריך‪ .‬ואהר אשר נמרנו זה התחלנו כדבריט אחריש בעניין אחד‪ ,‬ואנו מחפלליט לאל‪ .‬צורינו‬
‫צוה להציל ידידוח שארנו משתה כאשד צויה לקדושים‪ ,‬ובאשר ׳רעהם שהלשון עברי יאמר‬
‫בו אשר וכאלו אמדו בשנם )כשדבר( צ״ל בשכבר וביוצא עכ״ל והובא כל וה באבודרהם ה־יבוח‬
‫בדנוה דף קל״ב ע״ב‪ ,‬וטסח הרמב״ס כצויח לקדושים הוא כעין נוסה הבה״ג הנדפס מחדש‬
‫להנרע״ה צד ‪ 106‬עיין שם אות צי‪ .‬כ( יצחק קרי יריד על שם אשר אהבת‪ ,‬כצ׳׳ל כ! פירש‬
‫רש־י שבח קל״ז ע״ב דברי המחחיל אשד וכר ודברי המתחיל מבטן וכר ועיין במנהיג ובבעל‬
‫הסורים )בראשיח י״ז( ואה בריהי אקיש אה יצחק‪ ,‬אקים נימריקין אשר קדש יריד מבטן‪ ,‬ועיין תום׳‬
‫שבח שם ד״ה יריד וכוי ובחוס׳ מנחוח נ״ג ע״כ ד״ה בן ידיד וכו׳ ייש מפרשים וכר‪ (p .‬רכהיב‬
‫נס אח בדם בריתך שלחתי אסיריך טבור אין מים בו נצ״ל )זכריה ט•( ע( והמל אח העברים וכר‬
‫שנח שם ועיין בתשומה הרשב׳־א סי• שכ״ח‪ .‬אם לא בריתי ונו׳ )•ימיה לינ(‪ .‬׳!( ורייק רבעו‬
‫שמואל וכו׳ עיין תום׳ שבת שם ד״ה אבי הבן וטי ועיין בסנהינ ה• מילה סי׳ קכ״נ‪ ,‬ובםרע׳נ נםרר‬
 ‫טחזור ויטרי‬ ‫‪624‬‬

‫ואוסר ריח דלחכניסו בבריתו משמע כי אחרי שמלו סבדך אקב״ו להכניסו בבריתו‬
‫של אברהם אבינו‪ .‬שהכנסחיו ככי לברית‪ .‬כמו הנה דס הברית אשר כרת ה־ עסכם‪.‬‬
‫וכמו כן הפילה היא הברית שבינו לבין הק׳‪ .‬אתרי סילתו מברך שובה להכניסו‬
‫בברית‪ .‬ועוד דסיר אלעזר דמילח‪ .‬לאחר מילה מי תניא‪ .‬דקאמר התם תניא המל‬
‫אומר כר‪ .‬אבי הכן אומר להכניסו כוי‪ .‬העומדים שם כשם שהכנסתו לבריח‪ .‬ואי‬
‫לפני מילה‪ .‬היאך יענו העם כשם שחכנסחו‪ .‬כוי‪ .‬וכי עריץ נכנם קורם המילה‪ .‬ועוד‬
‫•שהרי אינו יודע למולו כי אס האומן‪ .‬ומחוך שרוב אבי הבן איט יורע למולו אינו‬
‫רשאי לברך להכניסו עד שנימול שמא יאנס המוהל ונמעא האב ]מברך[ ברכה‬
‫לבשלה‪ .‬ומתוך כך לא תחלק בין אב המוהל או אחר המוהל‪ .‬שלא יברך להכניסו‬
‫עד שנימול‪ .‬ולא דם־ לשחימה ושופר ולולב שהשופר ביר התוקע‪ .‬ולולב ביד‬
‫מושלו‪ .‬וסכין ביד השוהט‪ ,‬וכיון שבידו הוא לאונסא לא חיישיי‪ .‬ימברבין קודם‬
‫לעשיייחו‪ .‬ואת אשר‪.‬ימול יברך• על המילה קודם שימול מידי דחוה אכל מצוח‬
‫שכתורה שהיטה ונטילת לולב וביעור חמץ וחקיעח שופר שמברכין עליהן עובר‬
‫לעשייתם קודם עשייחם שהרי המצוה בידם לעשותם אס לא יאנסו‪ .‬וראייה לדבר‬
‫מברכח אירוסין שאינה אלא לאחר אירוסין‪ :‬וכן נמצא בתשובה חנאונים‪ :‬אבי הבן‬
‫כשמברך להכניסו אינו מכרך עד לאחר המילה‪ .‬ואע׳־ס שאסרו חכמים כל המעות‬
‫מברך עליהן עובר לעשייחן‪ .‬מילה שאני‪ .‬חיישינן שמא נתקלקלה המילה ונמצא שמ‬
‫שמיס מוציא לבטלה‪ .‬ואם תאמר תקיעה ושחיטה נמי ניחוש לחכי‪ .‬לא דמי‪ .‬רהנך‬
‫תרתי בידו לעשותם ואיכא למימר דמצי מקים )מקים( ליהו‪ .‬מילה ביד אחר הוא‬
‫ולא ביד האב סי יימר דמקיים להו‪ :‬הילכך מקומה לאהר מילה‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬
‫ת ק ב ‪ .‬ל ח מ ש ת מיני מ ן כנון אוכליאש וקנטייל‪ .‬צ( היכא דקבע סעודתיה כמו‬
‫שאנו עושין כלילי ברית מילה מברכין עליהם המוציא להס הארץ‪.‬‬
‫זלאחריהם ברכה המזון‪ .‬דכיון דאחשבינהו םיתא לאקבזעי עיקר מעודותיה עלייהו בעי‬
‫ברכה כלחם ממש‪ .‬כדאמרינן נבי טרוקנין מר זומרא קבע עלייהו ומברך עלייתו‬
‫המוציא ושלש כרכוח‪ :‬סיר‪:‬‬
‫תקג‪ .‬ביום שמקייסין מעוח טילה אין עיבור נוםלים על פניהפ‪ .‬לסי שאין ההינה‬
‫באה אלא על הצדה דנת׳ יענך ח׳ ביום צרח‪ .‬ויומ שמקייםין סצוח‬
‫טילה שסחר‪ ,‬הוא‪ .‬דכת׳ שש אנכי על אסרתך‪ .‬ואמו היא אסירה‪ .‬שנאסרה לברה‬
‫ושקולה כננד כל המצוח‪ .‬הוי אומר וו מילה‪ .‬שנאסרה לברה לאברהם אבינו‪ .‬וכת׳‬
‫בה ברית‪ .‬לסי שהיא שקולה כננד כל המצות‪ .‬שהם תרי״נ מצות‪ .‬כמניין בר״ח‬
‫בניסטריא והיא עצםה אחת‪ .‬ולפי שאין תהינה באה אלא מתוך צרה‪ .‬לפיכך אין‬
‫העיבור נופלין על סניר& בשבתות ויםיס טובים וראשי הרשים לסי שהם יום שמחה‪:‬‬

‫ק( ש א י ל ה זו ש א ל ר׳ מנחם בר׳ מכיר א ח כן דורו רבינו יצחק כרי י ה ו ד ה ‪:‬‬

‫יום טילה שחל להיות ביום תענית ציבור כנזן עשרה בטבת ‪ n‬בחמת ונ׳ בחשרי‪.‬‬
‫מהו להתפלל פסוקי ררחמים וסליהות ולומר ודחי כדרכו‪ .‬ולומר• והוא רחום‪ .‬וליפול‬

‫ס י ל ה רף נ״כ ע׳יב ובאו״ז סי׳ ק׳׳ז א ו ת וי ע׳׳ש‪ .‬ה נ ה רם ה ב ר י ת וגוי ) ש מ ו ת ב״ר(‪ .‬צ{ היכא ר ק ב ע‬
‫ס ע ו ד ה י ה וכוי עיי! ב ר כ ו ה ל״ז ע ״ ב הוס׳ ד״ה ל ח ם וכו• ושם ל״ח ע״א חום׳ ד״ה ס ר זוטרא וכוי‪.‬‬
‫ק( שאילה זו שאל ר׳ ס נ ח ם וכוי הובא ב ס ד ר ם לרש״י זיל סי׳ רפ״ב ש א י ל ה זו׳ ולא נזכר שם שט‬
‫ה ש ו א ל ע״ש איזה שינוים בלשון׳ ועיי! חוסי עירובי! מ׳ ע״ב ד״ה ד ל מ א וכוי וחוס׳ ש ב ה ק ל ״ ט ע׳׳א‬
‫ד״ה וליה! וכוי ועיי! ב ח ש ו ב ו ח פאר ה ד ו ר ל ה ר ם ב ״ ם סי׳ םי׳נ! ובדוקה סי׳ קי״נ‪ .‬ו ב א ב ו ד ר ה מ דף ק ל ״ נ‬
‫ובמרדכי עירובי! פ ״ נ סי׳ חצ״נ‪ .‬ו ב ב ע ל חעיטור שער ה מ י ל ה והיכא דאיקלע שמיני ד ס י ל ה ב ת ע נ י ת א‬
‫זנז׳ ועיי! ב־*ז״ח הד״ן סי׳ נ׳׳ב‪ .‬ו ב ש י ע א ־ ח סי׳ ח ק נ ״ ט ס׳יז‪ ,‬ושם בסי׳ הרכ״א ס״נ ובביאורי ה נ ר ״ א‬
‫‪625‬‬ ‫וימיי‬ ‫םחזור‬

‫לתחנונים ולומר אל ארך אםים‪ .‬ואם םברכין על היין ומועמחו אם הוולד‪ .‬או ליםעםיה‬
‫לינוקא‪ .‬או דילסא אין מכרכין‪ ,‬כיון שהמנרך אינו יכול לםעום‪ :‬והילך תשונתו‪:‬‬
‫וששאל על יום המילה‪ .‬כך נוחנין במקוםינו שמתסללין ביום תעניות סליחות ואומר‬
‫וידוי כדרכו‪ .‬ואין אומר והוא רחום ולא חחנונים‪ .‬וסנהנ אבותינו תורה היא‪ .‬ר( וסצוח‬
‫מילה קיבלוה בשמחח‪ .‬דכת• שש אנכי על אמרחך‪ .‬ועדיין עושין אוחד‪ .‬בשםחח‪.‬‬
‫ולסיכך אין צריכין לומד והוא דחוס וחחנונים דודאי צדיכין שמניהין כמקצת ואין‬
‫עריכין להםסיק לנמרי סליחוח וידוי‪ .‬ואל ארך אסים‪:‬‬
‫ושליח ציבור מברך על היין ואינו מזעמו‪ .‬ומנהנ אבות הורה היא‪ .‬שאין צריך‬
‫לטועמו כיום חעניח‪ .‬ולא למיתביה לינוקא‪ .‬דאתי למיסרך אלא לשהייה עד‬
‫לאורתא‪ .‬דאמרי׳ כעירובין‪ .‬בםרק בכל מערכין‪ .‬ש( חיכי ניעכיד ליבריך עלית ולינחייה‪.‬‬
‫חםברך צריך שיטעום כי טעים ליד‪ .‬אחרינא שסיר רמי‪ .‬וביום הכיפורים אם אמר זמן‬
‫על חכוס כבשאר יסים טובים כיון דני צריך לסשחייה לשם קידוש היום ליכא למימר‬
‫רלישהייה ער מוצאי יום הכיסירים‪ .‬הילכך אין אומר זמן על הכוס כיום הכיפורים‬
‫דלא איסשר‪ :‬וששאל כמד‪ .‬שיעור מעיסה‪ .‬ח( נכי מקדש בעינא מלא לונמיו‪ .‬הכא‬
‫גבי שאר ברכות לא בעינא מלא לונסיו ואפילו הכי ביומא דתעניתא אסיר למיטעם •‬
‫יצחק כדי יהודה‪ :‬תי‪:‬‬
‫ת ק ד ‪ ,‬ואני שםעחי בשם רבינו הקדוש חחשבי מפריש‪ .‬ש א ם חל בריח מילד‪ .‬כיום‬
‫תענית ציבור ואף ככיפורא מביכינן ומעמיק לינוקא‪ .‬ולא דמי לברכת‬
‫זמן רעל הכום ככיסור‪ .‬דהחם כיון ראי עכדינן בכל שחא ושחא אתי למיסרך‪ ,‬אבל‬
‫ברית מילד‪ ,‬בתעניתא לא מתרמי בכמה שנים‪ .‬הילכך מילתא דלא שכיחא היא ולא‬
‫אתי לסיסרך‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫ת ק ח ‪ .‬שטונח יסי חסילח כשמרחיצין אח הקטן םמעכין לו את הערלה כיד‪ ,‬מסני‬
‫שהיא מתרככת על ידי מיעוך‪ .‬ונוח לעשות חפריעח‪ .‬ועושין לו‬
‫סמרטומין ענולין נקובים באמצע ונותנין בשמן זיח לחלביש בהן אח המילה‪ .‬וכותשין‬
‫עשב אסייא ונוחנין על‪ .‬המילה להסיר אח חכאב‪ :‬ביום שסיני של מילד‪ ,‬משכיסין‬
‫לביח חכנסח לחתםלל‪ .‬א( שזריזין מקדימין למצוח דכח׳ וישכם אברחם בבקר‪ .‬וסדליקין‬
‫את הנד‪ .‬על שס ני נר מצוה ותורר‪ .‬אור‪ .‬חי‪ .‬ועוד דאמר באחד דיני ממונות ( אור‬
‫נ‬

‫הנר כברור חיל משתה שם‪ .‬ונר םיסן למשתה הוא תי‪ :‬ומתקינק לשם שני קתידראות‬
‫וסורסין עליחם מעיל או כל רבד תםארח לנוי‪ .‬האחת נ( לצורך אליהו הבא ויושב‬
‫שם ורואה בקיום המצות‪ .‬חי‪:‬‬
‫מצאתי בסדרש אנדה‪ .‬ל( כל אוחן ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא היו‬
‫סו־עיס מםני עינוי הדרך‪ .‬וכשהיו סוחלין חיו נותנין אח המילה כעסר‪.‬‬
‫ומאותה שעה ואילך חיו נוחגין לתת אח המילה ]כעפר[‪ .‬והיו מהנין כן עד שבדלת‬
‫םלנות ירנעם ונמלה‪ .‬ובא אליחו והחזירה‪ .‬והיינו דכת׳ ה ( נ י ע ז נ ו בריתך נני ישראל‪.‬‬

‫ש ם ס״ק ר‪ ,‬ו ב ב ‪ -‬ס ע ל יר׳ו־ פי׳ ר ס ״ ה עיש‪ .‬ל( ו מ צ ו ת מ י ל ה ק י ב ל ו ה ב ש ס ח ה ו כ י ש ב ת ק ״ ל ע׳־א‪,‬‬

‫ועיי! רש׳יי וחום׳ ש ם ר*ה שש וכר ובפרק• רד״א םכ״ט מ כ א ן א ס ר ו ח כ מ י ם חייב א ר ם ל ע ש ו ת ש ט ח ה‬
‫ו מ ש ה ה באוהו יום שיזכה ל ס ו ל א ח בנו כ א ב ר ה ם אבינו שנאמר ויעש א ב ר ה ם מ ש ת ה גדול וכר‬
‫ועיי! דש״י וחוס׳ ב״ק פ׳ ע״א ד״ה לבי ישוע וכר‪ ,‬ו ב כ ר ר ש ה ה ל י ם מזמור קי״יכ‪ .‬ד כ ח י ב ש ש אנכי‬
‫‪ (0‬גבי מ ק ר ש זכר פ ס ח י ם ק״ז ע*א‪.‬‬ ‫ינו׳ ) ת ח ל י ט קי‪-‬ט(‪ (6 .‬היבי נ י ע ב ד ובו• עירובין מ׳ עי‪-‬ב ע״ש‪.‬‬
‫‪ (h‬שזריזין טקדיסין ובז׳ פ ם ח י ס די ע־׳א‪ ,‬ד כ ה י כ יישכם ועי ‪ j‬ב ר א ש י ת כ ״ כ ( ‪ .‬כי נר ט צ ז ה ו נ ר‬
‫נ ( איד הנר בברור היל וכו־ סנהדרין ל ־ כ ע׳׳ב‪ .‬נ( ל*ורך אליהו וכר עיין ב פ ר ד ־ א‬ ‫)משלי ו׳(‪.‬‬
‫פ ר ק כ״ט מכאן ה ה ק י ט ה ב ס י ס שיהיו עושין מושב כ ב ו ד ל מ ל א ך ה ב ר י ת וכר ועיין ב ת נ י א ר ב ת •‬
‫ר״ם ציו‪ .‬וביאורי הרד״ל שם‪ .‬ל( כ ל אוהן ארבעים ש נ ה וכוי עיין בםרד״א שם‪ ,‬וכן ה ע ה י ק ה מ נ ה י ג‬
‫כלשון ה מ ה ב ר נ ש ם פדר״א‪ .‬ולפנינו שם ליתא ב ה א י לישנא ע״ש‪ .‬ה( כי עזבו בריתך ונו׳ ) מ ל כ י ם‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪626‬‬

‫אמר לו הק׳ ו( אחה הםקדת על המילה‪ .‬חייך שכל שעה שמקיימץ כניי סצוה זו תהא‬
‫עומדח ביניחם‪ .‬לפיכך חיקנו לעשוח כסא כבוד למלאך הכריח‪ .‬וזחו אליחו‪ .‬דכח׳‬
‫ומלאך תכרית אשד אחס הפיצים‪ .‬וכחי )הנני שולה( ]הנה אנכי שלח[ לכם את‬
‫אליה ונום׳‪ :‬מיכן התקינו לעשי כסא לסלאך הברית‪ :‬כפרקי׳ דר׳ אליעזר‪ :‬ת׳‬
‫ואחת קתידרא לבעל חברית‪ .‬חיושכ בת והילד על ברכיו‪ .‬ומסות סביאין שס שהמוהל‬
‫מקנח בהן אח ידיו‪ .‬לאחר שנםלם מרם בריח‪ ,‬ויש א‪1‬ס׳ ‪ Q‬דסימן משהה הוא כל‬
‫זמן שהמפה על הפתח‪ .‬וכלי מלא חול שבו נותן קציצת חסילח‪ .‬על שם‬
‫ח( ושמתי אח זרעך כחול הים‪ .‬ת׳‪ .‬ואמרי כמדרש‪ .‬ט( נבעת הערלות‪ .‬לוקהין הערלה‬
‫ומכסין אותה ואת הדם בעפר‪ .‬י( ועוד שנמשלו ישראל כעפר הארץ‪ :‬בתשובות‬
‫הגאונים‪ :‬חי‪:‬‬
‫?> ומרחיצץ את הקפן בחמין‪ .‬ומלבישין אותו כנרים נאים‪ .‬כתנת בד‪ ,‬וסרבל‪ .‬וכובע‬
‫תפארת בראשו‪ .‬כיום הכנסתו •לחופה‪ .‬ונושאין אותו בהדר לבית הכנסת‬
‫לאהר תפילה‪ :‬ל(ועומרץ הציבור מפניו כשנכנס הילד‪ .‬מ(ואומריי ברוך הבא‪ .‬והסכגיסו‬
‫אומר כשם הי‪ :‬ואכי הבן נוטלו נ( ומברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬מירי דהוה‬
‫אבל מצות שמברך עליהן עובר לעש־יחש‪ .‬על ביעור חמץ‪ .‬על אכילת מצה על תק־עח‬
‫שופר‪ .‬על נטילת לולכ‪ .‬והעומדים שם אומרים כשם שנכנס לברית בן יכנס לתורה‬
‫ולחוסה ולמעשים טובים‪ :‬ואםיםה היא זו שנתקבצו‪ .‬לכך נקראת הכנסתו לברית‪ .‬כמו‬
‫שמפורש כשהכל ברא לכבודו‪ .‬שמשעת אסיפה היא ראוייח לברך‪ :‬חי‪ .‬כך אומר מאון‬
‫ס( אבל לא כך נהנו העם ]לברך[ להכניסו עד לאחר מילה‪ .‬כאשר פירשתי לעיל‪ :‬ת׳‪:‬‬
‫מותנו אביו לבעל הברית‪ .‬והוא יושב בקתידרא ונוטלו על כרכיו‪ .‬והמל בא‪ .‬ומכרך בא־י‬
‫אמ׳ה אשר קב׳׳ו על המילה‪ .‬ומוהל‪ .‬ופורע‪ .‬ומוצץ בפיו‪ .‬ומזלף עלייה היין בפיו ונותן‬
‫עליה סמרטוטין הנכללים בשמן דת‪ .‬ומושח היטב מן השמן זית ואחר כך נוחן עליה‬
‫אקיא היתוש וכורך עליה סמרטוט נמל ‪:‬דיי שלא ישפשפנה הילד בשוקיו‪:‬‬
‫תקו‪ .‬נוטל ידיו ומקנחן‪ .‬ומוזנין כום של יין‪ .‬ומברך המוהל‪ .‬על הכוס‪ .‬ברוך אתה ה׳‬
‫אס־ה בורא פרי הגפן‪ :‬ברוך אתה ה׳ אמ־ה אשר קידש ידיד מבטן חוק‬
‫בשארו שם וצאצאיו חתם באוח ברית קדש‪ .‬על כן בשכר ואת אל חי הלקינו צורינו‬
‫צוה להציל ידידוח שאירינו משחת למען בריתו אשר שס בבשרינו‪ .‬באיי כורת הברית‪:‬‬
‫אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו‪ .‬ויקרא שמו בישראל פלוני בר׳‬
‫פלוני‪ .‬ישמח האם ביוצא חלציו ׳ותנל האשד‪ ,‬בפרי בשנה‪ .‬כאומר ישמה אביך ואמך‬
‫וחנל יולדחך‪ .‬ונמ מוי ואעבור על־ך ואראך מתבוססח בדמיך‪ .‬ואמר לך בדמיך חיי ואמר‬
‫לך בדמיך חיי‪ .‬ונאמר זכר לעולם בריתו דבר צוד‪ ,‬לאלף דור‪ .‬אשר כרת אח אברהם‬

‫‪H‬׳ י׳׳ט(‪ .‬ו( אחה הקפדת על המילה ונר‪ .‬בצ״ל בשרר״א סוף‪-‬פיק ב׳יט‪ ,‬ועיין בווהר שליל צ׳יג ;•׳•*‪.‬‬
‫ומלאך הבריח וגר )מלאכי נ׳(‪ ,‬הנה אנכי שלח וגו׳ כצ״ל )שש(‪ (r .‬רסיטן משהה הוא עיין ב״ב‬
‫צ׳׳נ ע״כ‪ .‬מ( ושמחי אח זרעך כחול הים )בראשית ל״ב(‪ ,‬וכלי מלא הול ויו׳ בבעה״ט פ׳ בלק טי‬
‫סנה עפר יעקב בני• ערלה בחול‪ ,‬רמז למה שנוהגים העילה בחול‪ .‬נו( גבעת הערלות )יהושע ה׳(‬
‫לוקחי! הערלה וכו׳ בפדר״א סכ״ט והיו ישראל מכסין אותם בעפר המרבד וכו׳ ועיין בילקוט יהושע הי‬
‫שמביא מפדר״א בלשון המחבר‪ .‬י( ועוד שנמשלו ישראל ‪:‬עפר הארץ׳ ושם איחא זלא עור אלא שנםטלו‬
‫לעפר שנאסר והיה זרעך כעפי הארץ )בראשית ב״ק(‪ .‬כ( ומרחיצין אה הק ‪ ,‬בקטין וכו׳ כדמשמע‬
‫עירובין ס״ז ע״ב ההוא ינוקא וכ־׳‪ .‬ל( ועומרי! הצינור וכר עיין סייג משנה נ׳ דבכוריס וכפירוש‬
‫הרב שט ועיין בשו״ת סהרי״ק סוף סי׳ ט׳‪ .‬מ( ואומרים ‪:‬רוך הבא וכו׳ בחניא סי׳ צייו ובאבודרהש‬
‫ספרשים ברוך הבא‪ ,‬ברוך הנימול ריכמונה ימים כמ‪:‬ין הבא‪ .‬נ( ומברך להכניסו וכו׳ הוא כדעת‬
‫רשב׳׳ם רגר־ס אבי הבן ברישא‪ ,‬והדר המל ובו׳ עיין בתום׳ שבח קל״ו ע״ב ר״ה אב• הבן ובו׳ וי״ה‬
‫החזיר המנהג לקדמותו וכו׳ ועיין ברא״ש סוף פרק ר״א רמילה ובר׳ץ שם‪ (p .‬אב־ לא יכך נהנו‬
‫‪1‬‬

‫העם לכרך וכו׳ ונותנו אביו וכו• כצ״ל‪ ,‬באמור ישטח אביך ואמך ותנל יולדהך ומשלי כ״נ( ועיין‬
‫ירושלמי תענית ס׳׳נ ח״י מה ת״ל •ולדת־ )אביך ואמך הלא כתובים( ר׳ מנא אמר אומתך ובו׳‪.‬‬
‫ונאטר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך וגו׳ כצ״ל ליחזקאל ט״ז(‪ ,‬ונאסר ז‪:‬ר‬
‫‪627‬‬ ‫טחוור דטרי‬

‫ושבועתו)ליצחק( לישחק‪ .‬ויעמידיה ליעקב לתק לישראל ברית עולם‪ :‬ע( הודו לייי כי‬
‫טוב בי לעולם הסדו‪ :‬ונאמר ]וימל[ אברהם* את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשד צור‪,‬‬
‫אותויאלהים‪ :‬סלוני הקטן נתל יהיה‪ .‬כשם שנכנם לברית כן יכנס לתורה לחוסה‬
‫ולמעשים טובים‪ :‬כשהוא אומר ואמר לך בדמיך ודי‪ .‬פ( טובל אצבעו ביין ומטיף בשי‬
‫הילד‪ .‬וכן כשהוא אוסר סלוני הקסן זה גדול יהיה‪ .‬מטיף בטי הילד לשם מציה והינוכה‪:‬‬
‫ואף המברך שותה‪ .‬דאמר סר *( המברך צריך שיטעום‪ .‬וכל שכן מי שמברכין עליו‪.‬‬
‫שצריך ליחנות מכוס של ברכה שבא על ידו‪ .‬ולכך מטיף בטי הילד‪ .‬ומתוך שאין‪.‬ניכרת‬
‫הטעימה זו אלא לרמז היא עשוייח משקין אף לאסו שעל ידי פרי בטנח בא הכוס‪.‬‬
‫והרי שתה ונהנה מי שמביך עליו ולא תהיה ברכה לבטלה‪:‬‬
‫מ נ ה ג אבותינו תורה היא ויאהז כה צדיק דרכו‪ :‬אור שמיני בעל ברית עושת סעודה‬
‫ומשתה לכבוד המצוה‪ .‬ולאחר קיום חמילח אבי חנן מנדיל בשמחה ומשתה ויום‬
‫טוב‪ :‬וזכר לדבר ק( רעש אברהם משתה פתל ביום הנם״ר אח יצהק‪ .‬ביום ה־נ מל את‬
‫יצחק‪ .‬ביום שמיני במילח יצחק עשד‪ ,‬אברהם משתה‪ :‬תי‪ .‬ועור ראייה לדבר‪ .‬רבתי‪ .‬בספר‬
‫ר‬
‫תילים (אםשו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבה‪ :‬ת׳‪ :‬ראמרו זמירות למשתה הברית‬
‫בגינון ברוך ה׳ יום מס‪:‬‬
‫תקז‪ .‬שירו לה׳ הודו לו כרכו שמו‪ .‬תודיעו כעמים עלילותיו וחעצוםו‪ .‬בשח צדקותיו‬
‫חק דבר יום כיומו‪ .‬אלהים הוא עשאנו ואנחנו עמו‪ :‬לאומים שבהוהו‬
‫והגידו כבודו ותשימו כבוד תהילות תרו‪ .‬ואנו בכל שכן בני אוהבו ועבדו‪ .‬אשר סאד‬
‫נבר עלינו חסדו‪ .‬ואנחנרמרעיחו וצאן ידו‪ :‬מה טובו ידידיו לריעיו ועםוםיו‪ .‬חחוםי באות‬
‫ברית משושיו‪ .‬אשר נמלם כרהםיו וכרחמי ניסיו‪ .‬ולהם לבר הניד כח מעשיו‪ .‬ישמח‬
‫ויהלל ישראל בעושיו‪ :‬ם( הקיסם זעקנו בהומה עטרת‪ .‬טוטפת בראשם זמר כזתרת‪.‬‬
‫ומזוזות כסתחמ לילה למשמרת‪ .‬ותכלת בבנדם לרונמתו ניכרת‪ .‬לתתם לשם לחהילה‬
‫ולתפארת‪ :‬הביכה המילה ושמחה היא עליהם‪ .‬ערומים ובםרהץ לעולם זאת להם‪ .‬וכה‬
‫שולחו סבור ח( ובה גתמס אביהם‪ .‬ועומתם בם' והדום למצב נבוליהם‪ .‬להיות להם‬
‫לאלהים‪ .‬ולזרעם אחריהם‪ :‬יבושו גוימ ישאו כלימחם‪ .‬להתננות בשמצת ערלתם‪ .‬ויהיו‬
‫מתבוססים בדם כריתמ‪ .‬ומטות ומשאול תהיה גאולתם‪ .‬שלום וברית עולם תהיה אתם‪:‬‬
‫‪ft‬‬
‫( יקוץ בהרת וכשבת *מול‪ .‬ועליו *גור ולא יחמול‪ .‬פעולת אל לפניו ערוכה כיום אתמול‪,‬‬
‫ושכרו אתו לשלם כי ינסול‪ .‬יתיון לארם ככל עמלו‪,‬שיעמל‪(3 :‬סי הקדים לעליון והכל‬

‫ע( ה ו ר ו ל ה ׳ נ י ט ו ב ו ט י ) ש ם ק י ״ ח (‬ ‫ל ע ו ל ם ב ר י ת ו וגוי ) ת ה ל י ס ק ״ ת ( ‪ ,‬ו ש ב ו ע ת ו ל י ש ח ק בצ׳׳ל‪.‬‬

‫ו א י ת א ב מ נ ה י ג מ נ ה ג כ ל י ש ר א ל ל א ו ס ר ו משוש ר א מ ר י נ ן ב ס ו ט ה י ״ ב ־!׳יא ו ח ר א א ו ת ו כי ט ו ב ה י א ‪,‬‬
‫ש נ ו ל ד מ ה ו ל ‪ ,‬ו ז ה ו ה ו ד ו ל ה ׳ כ י ט ו ב בי ב ב ר ז ב ה ל מ י ל ה וראוי ל ה כ נ י ס ו ל מ צ ו ו ת ‪ .‬ו נ א ט ר ו י ם ל ‪ ,‬א ב ר ה ‪1 .‬‬
‫פ ( ט ו ב ל א צ ב ע ו ביין ובו׳ עיי ב א מ ד ר ה ש ו כ ן ב ב י א ו ר י ה נ ר ״ א • י ש ה ס ד ר ״ ר‬ ‫וגו• כצ׳׳ל ) ב ר א ש י ה ב׳׳א(‪.‬‬
‫פ ׳ נ ש א מ ש ה מ ו ה ל ו א ה ר ן פ ו ר ע ו י ה ו ש ע מ ש ק ה ע״ש‪ .‬ו ה פ י ר ו ש ה פ ש ו ס מ ת י ב ה מ ש ק ה ה נ ז כ ר כ א ן‬
‫ח ו א ד ח ו ק מ א ה ו נ ר א ה ל פ ר ש ע ״ פ מ ה ר א י ת א ב י ר ו ש ל מ י ש נ ה פייט ה ״ ג ו ש ם ם י ״ ט ה׳׳ג ר׳ י ע ק ב‬
‫ב ר א ח א א ס ר ר ״ א ודי י ו ח נ ן מ פ ק ד י ן ל ה י י ת א ) ה י ו מ צ ו ו י ם ל ־ ז מ ״ ל ד ו ת ( כ ל ש ק ו ״ ! ) ה ו א ב ל ש ו ן ו ש ק ו •‬
‫ל ע צ מ ו ת י ך מ ש ל י ג׳( ד א ת ו ן ע ב ד י ן ב ח ו ל א ע ב ד י ן ‪ :‬ש ו ב ת א ) ב ל ה ר פ ו א ו ת ש א ת ם עושין ל י ל ד ה נ י מ ו ל‬
‫ל א ח ‪ -‬ה ט י ל ה ב ח ו ל ת ע ש ו ל ו א ף ב ש ב ח ( ו ה כ ו ו נ ה כ א ן ש י ה ו ש ע היי ע ו ס ק ב ת י ק ו ן צ ר כ י ה ר פ ו א ו ת‬
‫צ( ה מ ב ר ך צ ר י ך ש י ט ע ו ם ו ב ר‬ ‫להנימולים כ מ ו ה א ס פ ל נ י ת וכמון ו כ ד ו מ ה דברים ה נ צ ר כ י ם לנימולים‪.‬‬
‫ב ר כ ו ח נ ״ כ ע״א‪ .‬עירובי! ט ׳ ע״א‪ ,‬פ ם ח י ש ק״ה' ע ״ ב ‪ . .‬ק( ויעש א ב ר ה ס מ ש ח ה ג ד ו ל ביום ה נ מ ל א ת‬
‫יצחל; ) ב ר א ש י ת ב ״ א ( פ ד ר ״ א ‪0‬ב״ט‪ .‬ו ה ו ב א כתוש׳ ש ב ח ק ״ ל ע ״ א ד ״ ה ש ש א נ כ י וכוי‪ .‬ש י ר ו ל ה ׳ ובו׳‬
‫ר( א כ פ ו לי ה ס י ר י כ ר ת י ב ר י ת י ע ל י ז נ ח נ צ ״ ל ) ה ח ל י ם נ ( עיין‬ ‫ת ה ו ם ש ם ה מ ח ב ר ש ל מ ה הייס‪.‬‬
‫ו ר ב ו ת י נ ו ז״ל א מ ר ו זו ב ע ו ד ה‬ ‫ב א ב ו ד ר ה ס ש מ וכן א מ ר ד ו ד א ס פ ו י׳י ח ם י ד ׳ כ ר ת י ב ר י ת י עיי* זבדז‪,‬‬
‫מ י ל ה ׳ ו מ פ ר ש י ם ע^י ו ב ה ר ם ס י ל ה ש ה ו א ז ; לשט‪.‬ינה ימים‪ .‬ועיין ׳רויטלט׳ ס ‪ :‬ה ד ר י ; פי״ ה ״ ר ‪.‬‬
‫ש( ח ק י פ ם ח ו ק י ו ו מ י מ נ ח ו ת מ ״ ג ע ״ ב חביבין׳ י ש ר א ל ש ס י ב ב ן ו כ ו י ‪ .‬׳ ע ר ו מ י ם ו ב מ ר ח ץ ו כ ך ב צ ״ ל ש ם ‪.‬‬
‫ס( ו ב ה נ ת מ ש אביהם‪.‬‬ ‫ו ב ה ש ו ל ח ו ס ב ו ר וכו׳ ע ״ ר ה כ ת ו ב גם א ת ב ד ם ב ר י ת ך ו״ו־ ) ז כ ר י ה טי(‪.‬‬
‫‪ 1h‬יקוץ ב ה ר ת‬ ‫ה ו א א ב ר ה ם ‪ ,‬ב ר כ ת י ב ה ת ה ל ך ל פ נ י ו ה י ה ת מ י ם ) ב ר א ש י ת י״״ז( ‪.‬יעיין כ פ י ר ש ״ י ‪x r‬‬
‫נ ( נ;י ה ק ר י ם וכו׳ וייר פ ר ש ה כ״ז‪ .‬ו ב פ ס י ק ת א ד ר ״ כ‬ ‫ז ב ק ב ח י מ ו ל ש ב ח ק ל ״ ב ע ״ ב ‪ ,‬ו ש ם ק ל ״ ב ע״א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪628‬‬

‫שלו הוא‪ .‬מי מל לפניו בן ער לא וענהו‪ .‬ממנו הכל ומידו יבזבזוהו‪ .‬יראי ה׳ הללוהו‪:‬‬
‫זרע יעקב כבדוהו‪ :‬ילד הניתן׳ברוך החוננו‪• .‬חייהו לסניו בצדק למענו‪ .‬לשמרו מכל רע‬
‫לסכבו בימינו‪ .‬ויט עליו תמיד הסת וחינו‪ .‬יסוכבנהו יכוננהו יערנהו כאישון עינו‪ :‬נ( מעות‬
‫אב על בן במילה וסדק‪ .‬בתורה ואומנוח‪ .‬ואשד‪ ,‬להריון‪ .‬הביאו לבריח כחוקח וחניון‪ .‬כז‬
‫יכנימנו לתורה ולאסיריון‪ .‬ובימיו יושיע אלהים את ציון‪ :‬חזק‪:‬‬
‫נמרו את סעודתם מברכין ברכת המזון בע־ניין דבר יום ביומו‪ :‬חי‪ .‬והא לא דאמרי׳‬
‫שהשמחה במעונו במו להתן‪ .‬משוס רטרירי ואיבא צערא לינוקא‪ .‬הבי אמריי‬
‫בס־ק דכתובות‪ .‬אכל בחתן דאיכא שמהר‪ ,‬אמרינן‪ :‬והוסיף המברך ואומר‪ .‬הרחמן הוא‬
‫יברך הילד הנחנך לברית‪ .‬וישמח ביועא חלציו וחנל האשה בשרי בטנה‪ :‬הרחמן הוא‬
‫יברך אח אחינו כוי‪ .‬ממרום ילמדו כוי‪ :‬בורא שרי הנסן‪ :‬תי‪ .‬עד שלא נימול אברהם לא‬
‫חיה מוליד זרע קודש‪ .‬לסי שחסר הי‪ .‬כיון שנוסף ה׳ בשמו נעשה שלם‪ .‬על פי המילה‪.‬‬
‫וחוליד י( למניין אותיות של יצחק‪ .‬יי‪ .‬י׳ נסיונוח‪ .‬עי‪ .‬לע׳ שנה הולידחו שרה‪ .‬חי‪ .‬לח׳‬
‫נימול‪ .‬ק׳‪ .‬לקי שנה של אברהם נולד‪ :‬בר״ת חםר אחד ממניין ת־יינ םצות‪ .‬חוריה‬
‫חסירה שנים‪ .‬ברית חסר אחד שכיון שמל וקיים מצות מילה‪ .‬מכאן ואילך אינו מחוייב‬
‫אלא במניין מצות של ברי״ח‪ .‬חורה חסירה שנים‪ .‬שהיא עריי• ‪• .‬יד לשנים להעמיד‬
‫העולם עליהם‪ .‬שכן כתי אמרה* עולם הסד יבנה‪ .‬ואמרו הכמים ע? שלשה דברים העולם‬
‫עומד על התורה ועל העבודה ועל נמילוח חסדים‪ .‬לכך נחסרה שנים לחבר אילו השנים‬
‫אליה‪ .‬בריתי‪ .‬יו״ר שהיא כחובה בסופה מעידה על י׳ הדברות‪.‬־‬
‫ו מ נ ר ג לאחי המילה לזמן קרוב שירעו יאספו עשרה‪ .‬ויקחו הוםש‪ .‬והקטן בעריסה‬
‫מלובש כיום המילה בתפארת ונוחנין הספר עליו ואומי יקיים זה מה שבחוב‬
‫כזה‪ .‬ואומר ויהן לך‪ .‬וכל פסוקי הברכות עד ואז תשכיל‪ .‬וקסת וקולמוס נותנין בידו כדי‬
‫שיזכה להיות מופר מהיר בתורת הי‪ :‬תי‪:‬‬
‫ת ק ח ‪ .‬ה( וכשאדם מכניס את בנו לתלמוד תורה כותבין לו את האותיות על לוח‪.‬‬
‫ומרחיעין אותו‪ .‬ומלבישין אותו בנדים נקיים‪ .‬ולשין לו נ׳ חלות‬
‫של סלת בדבש‪ .‬ובתולה לשה את העיסה‪ .‬ומבשלים לו נ׳ ביצים‪ .‬ומביאין לו תפוחים‬
‫ומיני פימתומהורין אהד הכס ותשוב להוליכו לבית הספר‪ .‬וסכסהו תחת כנפיו‪ .‬ומעלהו לבית‬
‫הכנסת‪ .‬ומאכילין אותו הלות בדבש‪ .‬ומן הביצים והשירות‪ .‬ומקרין לו את האותיות‪ .‬ואחר‬
‫כך מחפים אוחו בדבש‪ .‬ואומרים לו‪ .‬לחוך‪ .‬ומחוירין אותו לאמו אף מכוסה‪ .‬וכשמחחילין‬
‫ללומדו‪ .‬בחחילה משתים אותו‪ .‬ולבסוף רצועה על נביו‪ .‬ופותחין לו בתורת בדינים החילה‪:‬‬
‫ומרנילין אותו לנענע בנופו כשהוא לומד‪ :‬וכשמגיע לחקחעולם‪ .‬קורא אותו כעין ציבור‪.‬‬
‫ועושה לו סעודה עליו‪ :‬דע שדומה העינ״ן כאילו הקריבו לפני הר םיני‪ :‬דכת׳ י(ביוס‬
‫הוה באו מדבר סיני‪ .‬ולא כח׳ ביום ההוא‪ .‬אמרה תורה בכל יופ ויום יהיה בעיניך כאילו‬
‫ת א אוחו יום שניחנח בו חורה‪ .‬ללמדך שחנהונ בבניך כשחכניםהו לתלמוד חורה‪.‬‬
‫כמנהנ הזה לכםוחו ולהעלותו‪ .‬שכן מצינו במשה שעשה כסדר הזה לישראל‪ .‬דכת׳‬
‫ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתייצבו בחחתית ההר‪ .‬נראה כאילו‬
‫הם טכוסין תחת ההר כשהכניסן לקבל תורה‪ .‬והזהירו שלא יהא דבר חוצץ בין אחד‬
‫מישראל לבין קונס‪ .‬דכה• לקראת האלהים ולא לקראת אדם ובהמה‪ .‬ולכך הזהירו נם‬
‫הצאן וקבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא‪ :‬ולפיכך כחי ז( וישלח משה אח חתנו קודם‬

‫פכ׳׳ה׳ ובחנחוסא פ׳ אמור‪ ,‬בכמה עינוים ע׳יש‪ .‬מי מל לפניו כן ובו׳ כצ״ל‪ .‬נ( מצות אב על בן וכו׳‬
‫קידושין כ״ט ע״א‪ .‬ותא רליז אמרינו ובר כתובות חי ע״*ז‪ .‬ר( למנין אותיות של ידחק וכף עיין‬
‫לעיל אבות סוף פ״ג‪ .‬ה( וכש׳זרם מכנים אח בנו ונו• עיין ברוקח סי׳ דצ״ו• ועיין לקמן הטעם‪.‬‬
‫ו( ביום הזה וגו׳ )שמות י״ס( אמרה תורה וכו׳ עיין ילקוט יתרו רמז קע״נ‪ ,‬וברש״י על התורה‬
‫יתרו ייט אי‪ .‬ויוצא משה וני׳ )שם(‪ (r .‬וישלה משה את תחנו וגו• בילקוט יהרו דרש משה ק״ו‬
 ‫טחזור מטרי‬
‫‪,‬‬
‫מחן תורה שלא יהא חוצץ כין אחד מישראל לבין קונם‪ 0S .‬שהיה נוי‪ .‬דנת׳ וישלח‬
‫משה אח חתנו‪ .‬וגומי‪ .‬ובת׳ בתייר‪ .‬בחדש השלישי‪ :‬וססנ־ מה כותבין לו את האותיות‬
‫על לוח ולא על דבר אחר‪ .‬לסי שבלב ־ש בו לוח‪ .‬דבת׳ כתבם על לוח לבך‪ .‬בלומד‬
‫שתהא קבועה על לוה לבך‪ :‬ולמה מרהיצין ומלבישין אוחו בגדים נקיים‪ .‬כדרך מחן‬
‫חורה‪ .‬וקדשתם היום וסהר וכבסו שמלותס‪ :‬ולמה באים נ׳ הלות לשמו וםאכילץ אוחו‬
‫וכר לשלשה עידונין שנחעתו בהן ישראל‪ .‬אילו הן‪ .‬באר‪ .‬מן‪ .‬שליו‪ .‬ולמה לשין את‬
‫החלות כחלב ודבש‪ .‬משום שנאמר ויניקחו דבש מסלע‪ .‬ומעין מקרא של סחיחח לב‪.‬‬
‫שנאמר דבש וחלב חחח לשונך‪ :‬ולמה אין םניחין ללוש אח העיסה אלא לבתולה‪.‬‬
‫שמצינו שהקסידה תורה בנחינחה לפולשת שכבת ירע‪ .‬שנאמר והיו נכניס ליום‬
‫השלישי‪ .‬ולבך‪ .‬אמרו תנא בתולה שהיא שהורה וחלוש לקטן שהוא מהור‪ :‬ומשני מה‬
‫סביאין לו נ׳ כיעים מבושלין כראוי‪ .‬לא משני עריכ* מצוה‪ .‬אלא לתשמישי מצוד‪..‬‬
‫שצריך לאוכלן בליפתן‪ .‬שאם אוכלן אכילת נסה יש לחוש שמא יםלינ דעתו אלא כשם‬
‫שסחנכין אותו לתורה שלימד‪ .,‬כך צריך שיהא כל תיקונין משלם‪ :‬ולמה כיעים שדעתו‬
‫של תינוק אצל ביצים‪ .‬ועוד מב״אין לו פימת ותפוחים כשהן מעויין לקינוח סעודה‪ .‬ועור‬
‫דא׳ סלוני ח( חמד א וריחני שיקחוני‪ ,‬ומשני מה מחזירין אוחו על חכם וחשוב להוליכו*‬
‫לבית הספר‪ .‬שבן בנתינתה של תורה חזר חקי על ארם חשוב ולא מצא כמשה רבינו‬
‫להנחן חורה על ידו‪ .‬וכל כך למה‪ .‬ש־חק״מו לדורוח כעיניין שנאמר־ לא ימושו מסיך‬
‫ומי‪ .‬שמעשיהן של צדיקים קיימין הן לעולם‪ .‬וחקביה מסכים על ידם‪ .‬שנאמדיועעח‬
‫מלאכיו ישלים‪ :‬ולמה חחבם מכסה אותו תחח כנפיו‪ .‬לש• שמחניכין אוחו דרך עניעוח‬
‫ודרך ענוה‪ .‬שכן מעינו בנתינת התורה‪ .‬ובעבור תהיה יראתו על םניכמ לכלת׳ תחטאו‪:‬‬
‫דיא שלא לעשותו ט>עליל ופומבי לעוברי דרכים שלא •שלוט בו שום עין הרע ולא‬
‫שומ נזק‪ :‬שבן בנתינת ההורה‪ .‬י( לפי שלוחות הראשונות גיתגו בפומבי נדול וקולות‬
‫וברקימ וקול שופר‪ .‬נחקנאו המלאכים‪ .‬ובא שטן וערבב את העולם ונרמ העץ ונשתברו‬
‫לוחות ראשונות אבל לוחות אחרונוח שניתנו בהשא׳ הן קיימין לעולם‪ .‬ולפיכך מחוירין‬
‫אוחו לאמו אף מכוסה‪ .‬ולמה לביח חכנסח‪ .‬כדרך שישראל נחקרכו לפני הר סיני‬
‫בנתינת התורה והחכם מקרא לו האותיות‪ .‬ז‪:‬ר לו־דבר אלהים‪ :‬ולמה אחר שמקרין לו‬
‫את האותיות מחפים אותו בדבש ואומרים לחוך‪ .‬זהו כעיניין שמשרש כיחזקאל ואכלה‬
‫ותהי בסי כדבש למתוק‪ .‬כלומר שנוחים לו אח האותיות ללחוך‪ .‬כן תהא לו תורה נוחה‬
‫לקובעה ללומדה וללמדה‪ :‬ולהכניסה כעץ נופך‪ .‬בעיניין שנאמר בן אדמ בטנך תאכל‬
‫ומעיך תמלא‪ :‬ומסגי מה בתחילה מפתין אותו ולבסוף רצועח על נביו‪ .‬כתחילתה של‬
‫תורה‪ .‬דכח׳ פתיתני ה׳ ואפת חזקתני וחוכל‪ .‬שבחתילה כת׳ ואתם חחיו לי ממלכת בחנים‬
‫ונוי קדוש‪ .‬כלומר אין עליכם אלא קיבול שכר‪ .‬ולבסוף כת׳ ובה לאלהים יחדפ‪ .‬מחלליה‬
‫סות יומת‪ .‬מכה אביו‪ .‬מכה איש‪ .‬מות יומת הגואף והגואםת‪ :‬וסד‪ .‬טעם סהחילין כח׳כ‪.‬‬
‫בספר ויקרא‪ .‬דחניא כ( א־ר יוסי סחחילין לתינוקות בסדר ויקרא אמר הקביה יבאו טהורים‬

‫י פ ה א ם מ צ ז ה א ח ה כ ס ב א ה ק ב ־ ׳ ה ל י ה ן מ צ ו ת ‪ 6‬ס ח א ס ר ה ח ו ר ה ב ל ב! נ ב ר ל א י א ‪ :‬ל בו‪ ,‬ת ר י ״ נ‬

‫מ צ ו ת ש י ו צ ה ל י ת ן ל י ש ר א ל י ה א י ת ר ו כ א ן וירא‪,‬־ן א ו ת ש ל ‪ 1‬י כ ך ו י ש ל ח מ ש ה ת ו ׳ ו א ח ׳ ׳ כ ב ח ר ש‬
‫ה ש ל י ש י ‪ .‬י כ ה י ב ב ח ב ש ע ל ל ו ח ל ב ך נ צ י ל ) מ ש ל י ני(‪ .‬ר נ י ק ה ד ב ש מ ש ל ע וגוי ) ד ב ר י ם ל ״ כ ( ד ב ש‬
‫ח( ח מ ר א ו ר י ח נ י פ י ק ח י ; י ו מ א ע׳׳ו ע ״ ב ‪.‬‬ ‫ו ח ל ב ת ח ת ל ש ו נ ך ) ש ה ״ ש די(‪ ,‬ו ה י ו נבניש וגוי ) ש ט ו ת י ״ ט ( ‪.‬‬
‫ש נ א מ י ל א ימ‪.‬־ז‪1‬ו מ פ י ך וגוי ) י ש ע י ה ;״ט(‪ ,‬ו ע צ ת מ ל א כ י ו ישליש )שש ט״ר(‪ .‬ובעכו‪,‬־ ת ה י ה י ר א ת ו ו נ ו ׳‬
‫נו( ע ל י ל ו‪1‬ו‪::‬בי ובו׳ ע ל י ל ה ו א לשון ה ג מ ר א מ א י • מ ש מ ע ד ה א י ע ל י ל ל י ש ; א ר מ י נ ל י‬ ‫) ש מ ו ת בי(‪.‬‬
‫י( ל פ י ש ל ו ח ו ת ה ר א ש ו נ ו ת ובו׳ ת נ ח ו ס א פ ר ש ה ח ש א ה ל ו ח ו ח ה ר א ש ו נ ו ת‬ ‫ה ו א ד ״ ה כי׳א ע׳׳ב‪.‬‬
‫ע ל ש נ ה נ ו ב פ ו מ ב י ל ט י ב ו ש ל ט ה כ ה ן עין ה ר ע ו נ ש ת ב ר ו וכוי‪ .‬ו א כ ל ה ו ת ה י כ פ י כ ד ב ש ל מ ת ו ק כ צ ׳ ׳ ל‬
‫) י ח ז ק א ל ני(‪ .‬בשנך ת א כ ל וגו• )שש( ב צ ־ ל ‪ 0‬ת י ת נ י ה ׳ ו א פ ת וגו• ) י ר מ י ה כי( כ צ ״ ל י ו׳׳תש ת ה י ו ל י‬
‫מ ח ל ל י ה מ ו ת י ו מ ת ינו׳ ) ש ם ל ״ א (‬ ‫מ מ ל כ ת כ ה נ י ם ונו׳ ) ש מ ו ת י ״ ט ( ז נ ה ל א ל ה י ס י ח י ם )שש ב ״ ב‬
‫י ( א י ׳ ‪ .‬־ יוסי ט ה ח י ל י ן ל ה י נ ו ק ו ת וכזי וי״ד פ ״ ז ושש‬ ‫ט ו ת י ו ט ת ה נ א ף ו ה ג א פ ח כצייר )ייקי־א בי(‪.‬‬
 ‫םחזור ויטרי‬ ‫‪630‬‬

‫ויתעסקו בטהרות‪ .‬ומעלה אני עליכם כאילו הקריבו קרבן לפני‪ :‬והפני־ מה סרנילין אותו‬
‫לנענע בנופו גמהוא לומד‪ .‬שכן מעינו כנתינתה של תורה‪ .‬וירא העם ינועו‪ .‬ולא‬
‫האנשים לבד נעו‪ .‬אלא אף ההרים והאילנות‪ .‬הריס שנאמר ויחרד כל ההר מאד‪ .‬וכתיב‬
‫כודלימ למה תרעמן הריס נבנונין‪ .‬ובאילנוח כתב וכל עעי חשדה ימחאו כף‪ .‬מהו שאמר‬
‫דוד עברו ה׳ ביראה ונילו ברעדה‪ .‬ושלמה פירש‪ .‬שפתותיו שושנים נמסות מור עובר‪.‬‬
‫אל תיקרי שושנים אלא ששונים‪ .‬אל תיקרי'מור עוכר אלא מד עובה שעריך להיות כל‬
‫ימיו באימה רראה לפני המקום‪ :‬ומניין שכל המעשים האילו תלויין בנתינתה' של תורו?‪.‬‬
‫שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך‪ .‬וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך כחרב‪.‬‬
‫מלמד שדומה לפני המקום כיום שעמדו ישראל על הר סיני‪ :‬ומה טעם מסיים בססוק‬
‫כל‪.‬הלב ובל דם לא תאכלו‪ .‬אמר חקי יאמר לפני הלב ודפ הקרב במזבת״לפני משל‬
‫בהמה‪ .‬בשביל התינוקות י^נתטעס חלבם ודמם על דברי תורה‪ .‬ומעלה אני עליכם כאילו‬
‫הקריבום לפני‪ .‬וראייה מניד דגשה‪ .‬ל( אמרו דבר שנעפער בו אותו עריק אנו נהנין‬
‫סמנו‪ .‬ולכך נאסר‪ :‬ואם תאמר ספני מה אסרה חורה הדם של חיות ושל עופות‪* .‬שוס‬
‫מצות כיסוי‪ .‬דכת׳ ושפך אח דמו וכסהו בעפר‪ .‬חדע שחלבן של חיות סותר‪ .‬לסי שאין‬
‫עושין מהן קרבן‪ :‬ולפיכך קורא אותו פסוקי בעין שירה‪ .‬שנותן שירח ושבח לפני המקום‬
‫שהניעו למעוה כזו‪ .‬ומעלה אני עליהם כאילו הקריבו דמו והלכו על נבי המוכח‪ :‬ולפיכך‬
‫עריך לעשות לו משתה כיום שמלהו ונתמעט דמו‪ :‬והנהנה מסעודתו חייב לברכו‪ .‬ולומר‬
‫המקום יאיר עיניך בתורתו‪ .‬כדרך שמברכין אותו כקבלת מילה שאומר כשם שנכנס לברית‬
‫כן יכנס לתורה‪ .‬כו׳‪ :‬נשלם‪:‬‬

‫הילטת ציצית‪.‬‬
‫ת ק ט ‪ .‬תנו רבנן וראיתם אתו וזכרתם‪ .‬מ( ראה מעוה זו וזכור אחרח תלוייה בה‪ .‬ואיזו‬
‫זו קדית שמע‪ .‬רתנן מאימתי קורין את שמע כשחרית משיכיר בין תכלת‬
‫ללבן‪ :‬י(תיר וראיחס אותו ווברתס‪ .‬ראה מצוה זו•ווכור אהדת התלוייה בה‪ .‬ואיוו וו‬
‫כילאים‪ .‬שנאסר לא תלבש שעטנז‪ .‬וסמיך ליה גדילים תעשה לך‪ :‬תניא אידך וראיתם‬
‫אותו וזכרתם את כל מצות הי‪ .‬כיון שנתחייב במצוד‪ ,‬זו חייב ביל המצוח‪ :‬תניא אידך‬
‫וראיתם אותו וזכרתם את בל מעות ה׳ ועשיתם אותם‪ .‬ראייה מביא לידי זכירה‪ .‬זכירה‬
‫מביא לידי עשייה‪ :‬ר׳ שמעון בן דחי אוסר בל הזהיר במצוד‪ ,‬זו זוכה ומקבל פני שכינה‪.‬‬
‫כתי הב**יאיתם אוחו‪ .‬וכה׳ החס את ה׳ אלחיך תירא ואחו חעבד‪ :‬ח־ר חביבין ישראל‬

‫א י ח א א ״ ד ‪ -‬א ס י וכוי ע ״ ש ‪ .‬ו י ר א ה ע ם ויגעו וגו• ) ש מ ו ה כ׳(‪ ,‬ו י ח ר ד כ ל ח ה ד מ א ד ) ש ם י׳׳ט(‪ ,‬ל מ ה‬

‫ח ר צ ד ו ן ו נ ו ׳ ‪ ) -‬ת ה ל י ם ס ״ ח ( ‪ .‬ו כ ל עצי ה ש ד ה י מ ה א ו כ ף ב צ ״ ל ) י ש ע י ה ‪ :‬״ ה ( ‪ ,‬ע ב ד ו א ת ה ׳ ב י ר א ה וגו׳‬
‫) ח ה ל י ס בי( ש פ ח ו ת י ו ש ו ש נ י ם נמ‪£‬ו‪,‬־‪ 1‬מ ו ר ע ב ר ב צ י ל ) ש ה ״ ש הי(‪ ,‬א ל ת י ק ר י ש ו ש נ י ם ונוי ש ב ק ל׳ ע ״ כ‬
‫‪1‬‬
‫ו ה ו ד ע ת ם ל ‪ :‬נ י ך ו ג ר י ו ם ‪ -‬א ש ר ע מ ר ת ל‪:‬וני ה ׳ א ל ה י ך כ ד ר ב כ צ ״ ל ) ר ב ד י ם ד׳;‪ ,‬בי ח ל ב ו כ ל ר פ וגו׳‬
‫) ו י ק ר א ג•(‪ .‬ל( א מ ר ו ר נ ד ש נ ט צ ע ר וכו• כ ע י ן ז ה נ מ צ א כ ס פ ר חסידיש סי׳ רל׳יא ו ה ו ב א ב י ל ק ו ט ר א ו ב נ י‬
‫‪1‬‬
‫פ׳ ו י ש ל ח ע ״ כ ל א י א כ ל ו ונו• א ת נ י ד ה נ ש ה א מ ר ו הואי־ ו פ ש ע נ ו ש ה נ ה נ ו הלי־יה ה ז ק ן ל ב ד ו ‪ ,‬ל ב ך‬
‫א י ר ע ‪ f‬ב ש ב י ד נ ו ל כ ן גזרו ש ל א ל א כ ו ל ג י ד ה נ ש ה ש ה א ב ‪ .‬ובן ג ו ה א ח ר ל ה ם ‪ .‬ו ד י ן ‪ ,‬ש י צ ט ע ר ו ה ב נ י מ‬
‫מ( ר א ה מ צ ו ה זו וכו׳‬ ‫ע ״ ש ‪ .‬ו ש פ ך א ת ד מ ו וו‪.‬ו• ) ו י ק ר א י״ז(‪ ,‬ו ר א י ת ם א ת ו ׳ ו ז כ ר ת ם ) ב מ ד ב ר ט״ו(‪.‬‬
‫ט‪.‬יחוגו מ׳יג י‪,‬ךב‪ .‬ו ע ״ ש ב ת ו ס ׳ ד ־ ה ואיזו וכוי ו ת ו ם ׳ ב ר כ ו ת כ ״ א ;׳׳‪ K‬ד ״ ה ה ״ ג וכוי ו ת ו ם ׳ ‪ -‬ס ו ס ת ל ״ ב‬
‫ע ״ כ ד ״ ה ו ר ב י ובו׳ ותוכי ב ״ ב ק מ ״ ז ע ״ א ד ״ ה מניין וכוי‪ .‬מ א י מ ת י קורי! ובו׳ ב ר ב ו ת ז׳ ע ־ ב ‪ .‬נ( ת ״ ר‬
‫ו ר א י ת ם ו כ ר ל פ נ י נ ו מ נ ח ו ת ש ם א י ת א ו ת נ י א א י ד ך ובו׳ ש נ א מ ר ל א ת ל ב ש ש ע ט נ ז ו נ ר ) ד ב ר י ם כ ״ ב (‬
‫כיין ש נ ח ת י י ב וכוי עיין ב פ י ר ש ״ י ש ם ו ב ת ״ א מ ה ר ש ״ א ‪ .‬ו כ ה י ב ה ה ם א ת ה ׳ א ל ה י ך ת י ר א ו א ת ו ת ע ב ר‬
‫כ צ ״ ל ) ד ב ר י ם ר(‪ ,‬ש ס י ב ב ם ת ק ב ״ ה ב מ צ ו ת וכוי כצ׳׳ל לשם(‪ ,‬ו ע ל י ה ם א מ ר ד ו ד ש ב ע ב י ו ם ה ל ל ת ־ ך וגוי‬
 ‫‪631‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שםיבבם הק׳ במצות‪ .‬תפילין בראשיהן‪ .‬ובזרועזתיהם‪ .‬ציצית במדיהם‪ .‬מזוזה בפתחיהם‪.‬‬
‫ועליהם אמר דוד שבע ׳ביום היללתיך‪ .‬ובשעה שנכגס לבית המרחץ וראה ע׳י•* ערום‪.‬‬
‫אמר אוי לי שאני עממ ממצבור כיון שנסחכל במילה שבכשרו נחיישבה דעתו‪ .‬ואמר‬
‫שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב‪ .‬אהד שיצא מן המרחץ אמר עליח שירה‪:‬‬
‫ס ( שני למנצח על השמינית‪ .‬על המילה שניתנה בשמיני‪ :‬ד׳ אליעזר בן יעקכ אומר כל‬
‫שיש לו תפילין בראשו ובזרועותיו ומזוזה בםתהו‪ .‬וציצית בכנד־ו‪ .‬לא במהרה הוא הוטא‪..‬‬
‫שנאמר וחחופ המשולש לא במהיה ינתק‪ .‬ואומר חנה מלאך ה׳ סביב ליראיו ףהלצם‪:‬‬
‫תניא היה ר׳ מאיר ]אומר[ מה נשתנה תכלת םבל צבעונין‪ .‬ספני שהתכלת דומה לים‪.‬‬
‫דמ דומה לרקיע‪ .‬ורקיע דומה לכסא הכבוד‪ .‬שנאמר ויראו אח אלהי ישראל ונוי‪ .‬וכתיב‬
‫כאבן םםיר כמראה דמות כסא ניאה עליהס‪ :‬ע(חניא היה ר׳ מאיר אומר ה( קשה‬
‫עונשו של לכן מעונשו של חכלח‪ .‬משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו לאחר אמר לו‬
‫הביא לי הותס של טיט‪ .‬ולאהד אמר לו הביא לי הוהם של זהב‪ .‬פשעו ולא הביאו‪.‬‬
‫איזה מהם עונשו מרובה‪ .‬הוי אומר זה שאמר לו הבא לי של •טיט ולא הביאו‪ :‬אמר רב‬
‫יהודה אמר רב צ( כך היה מנהנו של ר׳ יהודה בר׳ אלעאי‪ .‬ערב שבת מביאין לו עריבה‬
‫מליאה המין ורוהץ בה פניו ידיו ורנליו ומתעטף ויושב בסדינין המצריצין ותמה‬
‫למלאך ה׳ עבאוח‪ :‬ק( כמר‪ ,‬חומץ הוא נותן‪ .‬ביש אומר ארבע‪ .‬וביה אומר שלש‪.‬׳ אמר‬
‫רב סםא הילכתא ארבע הומין בתוך שלשה משולשת ארבע‪ :‬ח״ר י( סדין בציצית‪ .‬ביש‬
‫םוטרין וב׳׳ה מהייבין‪ .‬והלכה כביה‪ .‬ר׳ •זירא אמר נזירה משום כסות לילה‪ .‬אמר רכ טבי‬
‫בר קיםא אמר שמואל ס( כלי קופסא חייבין• בציצית‪ .‬אמר רבא ״ו&ו‪1‬ה שמואל בזקן‬
‫שעשאה לכבודו שפטורה‪ .‬מאי טעמא אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לסיבסויי‬
‫)עטרה( ]עבידא[‪ ,‬וההיא שעתא ודאי רסינן ליה‪ .‬משום נאמר לענ לרש הרף עשהו‪:‬‬
‫ת־ר ציצית‪ .‬ח( אין ציצית אלא ענף‪ .‬וכן הוא אומר וישלח תבנית יד ויקהני בציצת‬
‫ראשי‪ :‬אמר אביי וצריך לםרודה כצוציתא רארמאה‪ :‬אמר רב נידל אשר רב ציצית‬
‫יי( צריבה שחהא נוטסת על הקרן‪ .‬שנאמר על כנפי בנדיהם‪ .‬אמר ר׳ יעקב אמר ר׳ יוהנן‬
‫וצריך שיחזיק• כמלא קשר מדל‪ :‬טלית המונהת בקופסא פטורה מן הציציח‪ .‬מאי‪-‬טעימא‬
‫הובת נברא הוא‪• .‬והילכתא ציציח חובח נברא הוא‪ .‬נ(מדקא מברכינן להחעטף בציצית‪.‬‬
‫אלמא עיטוף מצוד‪ :,‬אמר רב יהודה נ ( טלית שאולה כל שלשים פטורה סן הציצית‪.‬‬
‫ד( מיכן ואילך ח־יבח‪ :‬ואמר רב יהודה היוצא בטליח ה( שאינה מצויצת כהילכתה כשבת‬

‫)חהלים קי״ט{ ואמר שש אנכי ועי )תהליס שם( וליתא לשנינו ‪ (o‬שנאמר למנצח עלי השמינית‬
‫)חהלים י״ב( נן רשום כנמרא שב׳ ובירושלמי' ס‪-‬ף ברכות‪ ,‬אך פנ!דרש שוח״ט הניא' הרר־סה ע־‬
‫מזמור וי‪ .‬וכן הביא גם כילקומ מ‪:‬מור וי ע״ש‪ .‬ב־ ״י שיש לו ובו ל^ינו איתא ש‪ :‬הב־* בחוזק‬
‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫שלא יחטא‪ .‬שנאמד והחוט המ־גזלש מוי )קהלח ר׳‪ (,‬ואומר תנה מלאך ה׳ וגוי )חהלים ל״ד(‪.‬‬
‫ע( הניא היה ר׳ מאיר אומר וכוי כצי ל מנהו־‪ .‬ב׳׳נ ע״נ‪ ,‬שנאמר ויראו אח אלה• ישר«ל ונו׳‬
‫)שמוח כ״ד(‪ .‬ונתיב כאב[ כפיר כמראה דמות כםא נראה עליהם )יחזקא• ״(‪ ,‬ולפנינו שם יירסא‬
‫‪1‬‬

‫אירה ועיין ד׳׳ם שם‪ (5 ,‬קשה עונשו של לבן ובר מנחות שם ע׳׳ש‪ (S .‬כך היה מנהגו וכו׳ שבח‬
‫כ״ ה ע״ב‪ .‬בסדיני! המצוייצין וכוי כצ״ל‪ .‬ק( כמת הובין וכוי פנתוה מ״א ע״א‪ ,‬ובכורות ל״ש ע״ב‪,‬‬
‫ועיין בשירש״י ד״ה טשולשה תלויה הענן* לבד מן הגדיל‪ ,‬ובהוס׳ ד״ה ב׳־ש וכר ור״וז פירש דאגדיל‬
‫ל( סדין בציצית וכי׳ מנחות מ׳ ע״א ועיי; כפירש״י ותוכי ‪.‬״•‪ -‬פרי; •ובו ונתיש׳ שנת‬ ‫ר‪,‬אי וכוי‪.‬‬
‫כ״ה ע״ב ד״ה כרין וכר ותום׳ יבמות צ׳ ע״ב ר״ה כולהו וכוי רי‪..‬זירא אמי נזירה ומי שם‪ .‬ט׳ עיב‪,‬‬
‫ועיין בתום׳ ד״ה טהוס לסות ״לה ובי‪ .‬ש( כלי קופסא ויו׳ ־‪ tc‬כ‪:‬״א ע״א והאי לאו לאיכסוי•‬
‫עבידא כצ״ל ועיין *לעיל סי׳ רעייה‪ ,‬לעג לרש חרן* עשהו )משלי ׳״;(‪ .‬מ( אק ציצית אלא ענן! ובו׳‬
‫שש מ״נ ע״א• וישלה תבנית יד !נו׳ )יחזקאל חי(‪ (t< .‬צריכה שתהא נוטפת וני׳ ‪.‬שש ס ב עי׳א‪.‬‬
‫שנאמר על כנפי '‪:‬גדיהש )במדבר ט״ו\ נ( סדקא קברכ־גי להתעטף וכוי הראיה וו הוא מדברי‬
‫נה״נ ה׳ ציצית‪ .‬ועיין בתוש׳ שבת נ״ה עי׳ב ד״ה סדי; וכו׳ ועור דנה״ג סוםק דתונת נברא הוא‬
‫םדברכינן להתעטף ונוי׳ ובתום׳ יבמות ‪ 1‬ע׳׳נ ד״ה בולהו וכוי ג;•״‪ •,‬בתוספתא סוף ברכות וכשהוא‬
‫כחעטף אומר להיזעטף בציצית‪ .‬נ( ט־יית •שאולה ויי׳ ‪::‬נחות מ״ריע״א וחולין קי" ע־כ‪ ,‬ושם‬
‫ק־״ו ע״א‪ .‬י( מיכן ואילך הייבח‪ .‬עיין חוסי מנחות שם ד״ה טלית ונו׳ ותום• חולין שם ד״ה‬
‫טלית וכוי‪ .‬ה( שאינה מצויצת ונוי שס ל״ז ע״י‪ ,‬שבח קל״מ ע״ב ע״ש ועיין חשובוה הרסב״ם‬
 ‫מחזור ויפודי‬ ‫‪632‬‬

‫חייב חטאת‪ .‬אלמא ארבעתן מעוה אהת היא‪ .‬י( אט׳ רב אדא בי אהבה אייר נססק החוט‬
‫מעיקרו פסול‪ .‬ואי אנרדמו לחו ובצרו מאדבעי ואיה בהו כדי לענבם שמיר דמי‪ .‬ז( ואמרי‬
‫כני ר׳ )וירא( ]חייא[ נרדומי תכלת כשירץ‪ .‬ס ( וכי נדיל מיבעי ליה למינרל תילתא‬
‫ומשבק חרי תילח׳‪ :‬דאמר מר ט( נו״ חכלח שליש נדיל ושני שילשי ענף‪ .‬ואי נדלא‬
‫רובא שסיר דמי‪ :‬ואי לא נדל בה אלא חולייא אחח כשירח‪ .‬וכמח שיעור חולייא‪ .‬ר׳‬
‫אומר בדי שיכרון וישנה וישלש‪) :‬וא־תנדלא( י(]ואי נדלה[ כולה כיון דליה ליה ענף‬
‫םסולד‪ ,‬דתניא נ( ציצית‪ .‬אין ציצית אלא ענף‪ .‬וכוי‪ .‬ל( תלאן ואחר כךססק ראשי חוטיץ‬
‫שלהן שפולה‪ :‬ת״ר וראיתם אותו‪ .‬סרט לכסות לילה‪ .‬אתח‪.‬אומר סרט לכסות לילה או‬
‫אינו אלא שרט לכסות סומא‪ .‬כשהוא אומר אשר תכסה בו‪ .‬הרי כשות סוסא אמור‪ .‬הא‬
‫מה אני מקיים וראיתם אותו יי( שרט לכסות לילה‪ .‬ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא‬
‫כסות לילה‪ .‬מרבה אני ‪:‬סות סומא שישנה ביא״ה אצל אחרים‪ .‬ומוציא אני כםות לילה‬
‫שאינה בראייה אצל אחרים‪ :‬ת״ר נ( על ארבע כנסות כסותך‪ .‬ארבע ולא שלש‪ .‬או אינו‬
‫אלא אריע ולא חמש‪ .‬כשהוא אומר אשר תכסה בח‪ .‬הרי חמש אסור‪ .‬הא מה אני‬
‫מקיים ארבע‪ .‬ארבע ולא שלש‪ .‬ומה ראית לרבות בעלת חמש‪ .‬ולחוציא בעלח שלש‪.‬‬
‫מרבד׳ אני נעלת חמש‪ .‬שיש נכלל חמש ארבע‪ .‬ומוציא אני נעלת שלש שאין בכלל‬
‫שלש ארבע‪ :‬ת״ר ס( הבל הייבים בציצית כהנים לוים וישראלים נרים נשים ועבדים‪.‬‬
‫ר׳ שמעון פוטר כנשים‪ :‬עד כאן מהלכות נדולות‪:‬‬
‫א״ר שמעון ננ( כל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכת׳ כאילו קיים פ( כל המצות‪.‬‬
‫שנאמר וראיתם אותו וזכיתם את כל מצות הי‪ .‬ר׳ חנ־נא בן אנטיננום אומר בל‬
‫המקיים מצות ציצית‪ .‬עליו הכחוכ אומר אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות חנוים‬
‫והחזיקו ככנף איש יהודי‪ .‬ונר‪ .‬צ( וכל הממה מעות ציצית עליו הכת׳ אזמר לאה‪ :‬נכנסות‬
‫הארץ וינערו רשעים ממנה‪ :‬וכיצד הוא עושה‪ .‬מביא צמר נקי ק(וטווהו לשם עיצית‪.‬‬
‫ושוורן לשם ציצית‪ .‬שההוט של ציצית צריך לש־רן‪ .‬דכת׳ פתיל‪ .‬ולהלן הוא אומר‬
‫אשר אין עמיד פתיל עליו‪ .‬מה להלן היבור אף באן היבור‪ .‬שמחבר שני הוטין כאחת‬
‫ושוזרן‪ .‬י(וכרמתיני ירושלמאה פתיל חכלת‪ .‬שדר תיכלא‪ :‬ס( ועוד תניא פתיל תכלת‪.‬‬

‫כבפר פאר הדור סי׳ ‪0‬״‪ r.‬וכשו״ת הרשב״א םי׳ תהע״ח‪ .‬ו{ אסר יב אדא כר אהבה אסר רכ נפסק‬
‫החוט מעיקרו וכו׳ לפנינו שש ל׳ט ע״א איחא אנזר רב אדא אסר רכ וכר ועיי! נירסת הכה״ג‪.‬‬
‫ן( ואיירי כני ר׳ זירא גרדומי וכוי לפניני ל״ח ע״ב דאמרי בני ר׳ חייא גרדומי וכוי וכן הוא בבה״ג‪,‬‬
‫והוא מתוספתא פי״א דפרה‪ .‬רוו וכי נריל וכוי הוא לשון השאילתות פ׳ שלח ע״ש‪ .‬פ( נו״ תכלת‬
‫•שליש גדיל וכו׳ שש ל״ט ע׳׳א‪ .‬י( ואי נדלה כולה בצ״ל וכן הוא בבה״נ כיון דלית לה ענן* פסולה‬
‫ועיין נב״׳ סי׳ י״א ד״ה ומה שכתב הרמב״ם וכו׳ ומשמע דגריל וענף כעי לעיכובא שאט כרכה‬
‫בולה עד שלא בשאר בר‪ .‬ענף וכו׳ דאל״כ מאי אריא כרך רובא אפילו כרך נולה נמי וכוי‬
‫והיה דו להביא דברי הבה״ג הנ״ל‪ .‬כ( ציצית‪ .‬אין ציצית אלא ענף וכו• עש מ״ב ע״א‪ .‬ל( תלאן‬
‫ואה״ב פשק וכוי סוכה י״א ע״ב‪ .‬מ( פרט לכסות לילה וכוי מנתוה מ״נ ע״א מםוגיא זו תמיה‬
‫לי על מה שכתב רש״י סוכה י״א ע״א דברי הסתהיל לפרוומא וכו׳ ח״ל רקםבר ־ ילה זמן ציצית‬
‫‪1‬‬

‫הוא וראיתם אותו פרט לכסות סומא וכן כתשו התום׳ שבת קל״א ע״א ד״ה ושוין וכוי ע״ש ולא‬
‫מצאנו מי שסובר כן רמרבה כסות לילה׳ וממעט כסות סומא וצעי׳ג‪ .‬אתר כותבי מצאתי ראיתי‬
‫בשער המלך פ״ג מהי ציצית שבבר עמד והאריך בזה ותירוצו דחוק ע״ש‪ .‬נ( על ארבע בנפות ומי‬
‫ע( כל‬ ‫ס( הכל חייבים וכוי שם מ״נ ע״א‪.‬‬ ‫)רבריש ב״ב( אי־בע ולא שלש וכוי שם מ״נ ע״ב•‬
‫המקיים וכוי ספרי פ׳ שלח סניר שב־־ המקיים מצות ציצית מעלים עליו כא־יו קיים בל הסצוח וכוי‪.‬‬
‫‪ (0‬כל המקיים מצות ציציה עליו הבהוב אוסר אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הנוים והחזיקו‬
‫בכנף ונו• בצ;׳ל )וכריה חי( כן הוא בספרי ס׳ שלח‪ .‬ל( וכל המבזה וכו׳ לאחז בכנפות הארץ ונוי‬
‫כצ״ל )איוב ל״ח( ובספרי שש וכל המבטל מצות כנף מהו אומר לאחז ועי‪ .‬ק( וטווהו לשם ציצית‬
‫וכוי מנחות מ״ב ע׳׳ב׳ וסוכה ט׳ ע״א‪ .‬כשמואל דאמר בעינן טוויה לשטה‪ .‬ר( וברמתרגם ירושלמי‬
‫פתיל תכלת‪ .‬שזיד חכלא‪ ,‬היינו שיהיה התגלח שזזר ימחובד יחד‪ .‬פ{ זעיר חניא פתיל תכלת טווי‬
‫ושזור ובו׳ הוא לשון הספרי ם׳ שלח םיסקא קמ״ו‪ ,‬ונתבו על ציצית הכנף פתיל תכלת טווי ושזור‬
‫אי! ל• אלא תכלה טווי ושזור לבן מנין הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה תן תכלה ותן לבן מה‬
‫תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור‪ ,‬ועיין בסמ״נ עשין סי׳ ב״ו וז״ל ותניא כשפרי סחיל תכלת טווי‬
‫‪683‬‬ ‫מחזור ויהודי‬

‫טווי ושזור‪ .‬ח( אין לי אלא תכלת פתי ושזור‪ .‬לכן מניין‪ .‬הרי אתה ק‪ .‬הואיל ואסרה‬
‫תורה תכלת‪ .‬ולכן‪ .‬מה תכלת טור ושזור‪ .‬אף לבן טור ושזור‪ .‬היכן מצעו ללבן מן התורה‬
‫מעתה‪ .‬אמרת הריני דן‪ .‬א( הואיל ונאמרו מדים בתורה םתס‪ .‬וסרט לך הכת׳ אצל ננעימ‬
‫צסר וסשתים‪ .‬דכת׳ בבנד צמר או כ מ ד פשתים‪ .‬מה להלן צמר ופשתים אף כאן צמר‬
‫ופשתים‪ .‬ומה להלן בלבן‪ .‬נ( דכת׳ ופשתים‪ .‬כברייתו‪ .‬אף צמר כברייתו‪ .‬דסתם פשתים‬
‫לא ניתנו ליצבע‪ .‬אוציא את הצבוע בידי אדם‪ .‬ולא אוציא הצבוע בידי שמיש‪ .‬תיל‬
‫לסשהימ ולצמר‪ .‬מה פשתים לכן‪ .‬אף צמר לבן‪ .‬הא למדת שכל מקום שנאסר כנרים‬
‫כהורה סתם‪ .‬כלבן דגת׳ סדכר‪ .‬שהר• הוא אוסר ונהגו על ציצית הכנף סתיל תכלת‪.‬‬
‫היה לו לומר ונתנו על הכנף ציצית‪ .‬מד‪ ,‬תיל על ציצית הכנף‪ .‬ללמד על ציצית שיהא‬
‫ממין הכנף‪ .‬מה להלן לבן‪ .‬אף כאן לבן‪ .‬תי‪ .‬על כנסי‪ .‬על בנימטריא כמו סין‪ .‬כלומר‬
‫על כנפי‪ .‬מין כנסי‪ :‬תי‪ .‬מצי‪ :‬או יכול מה להלן צםר‪ .‬אף כאן צמר‪ .‬ומניין שאם נתן‬
‫משל פשתיפ יצא‪ .‬ת׳יל הכנף פתיל תכלת‪ .‬לא הקפיד אלא כין צבוע לשאינו צבוע‪ .‬הא‬
‫למדת על פשתן שאינו צבוע שהוא פטור כמקום לבן‪ .‬או יבול שאני מרבה אף השיראין‬
‫והבלן־ והםיקריקון‪ .‬שיהו םוטרץ במקום לכן‪ .‬תיל הכנף‪ .‬ולהלן הוא אומר לא תלבש‬
‫שעטנז צמר וסשתים יחדיו‪ .‬גדילים תעשה לך‪ .‬הא כיצד נ( צסר וסשתים סוטרים בין‬
‫במינם בין שלא בםינם‪ .‬שאר מינץ במינם סוטרץ שלא במינם אץ סוטרץ‪ .‬כדברי)ר׳ חנא(‬
‫]רבא[ שאסר סשום ר׳ יהודה‪ :‬דיא גדילים תעשה לך‪ .‬זד‪ ,‬לבן‪ .‬מניין לרבות את התכלת‪.‬‬
‫חיל ונחנו על ציציה הכנף סתיל תכלת‪ .‬ומניין שאם אין לו לבן שטטיל תכלת‪] .‬ואם‬
‫אין לו תכלת שמטיל לבן[ ת״ל וראיתם אותו‪ .‬אסילו מין אחד‪ .‬ואע־ס שריבינו של צמר‬
‫בשל ששתים‪ .‬ושל ששתים בשל צמר מאחר שאיסשר לעשות לו במינו עושה‪ .‬אחר‬
‫שנזרו תכסיס ל( משוס כסות לילה‪ .‬ועוד שאמר ריש לקיש ה( כל מקום שאתר‪ ,‬מוצא‬
‫עשה ולא תעשה‪ .‬אם אתה יכול לקיים את שניהם סוטב‪ .‬ואם לאו יבא עשה וידחה לא‬
‫תעשה‪ :‬וכבר נהלקו כיש וביה ו( בסדין בציציות )והין( ביש םוטרין וביר‪ .‬סחייבין‪.‬‬
‫והלכה כביה‪ .‬אלא שאסרו חכמים לעשות כן שלא ינרוס עצסו לעבירה‪ .‬ועוד איםשר‬
‫(‬
‫לו לעשות במינו‪ ( .‬ובמה חוטין הוא נותן‪ .‬ביה אומר שלשה‪ .‬ס( ולפי שנאסר ועשו‬
‫להם ציציה על כנפי מדיהם‪ .‬שומע אני יעשה חוט בפני עצמו ויכרוך עליו אחר‪ .‬תיל‬
‫גדילים‪ .‬וכסה גדילים נעשית‪ .‬אין גדילים סחוח סשנים‪ .‬דברי ביה‪ .‬ביש אוסר םד׳ חוטין‪.‬‬

‫ושזור כעין פ ת י ל ה שזורה‪ .‬ח( אין לי וכו׳ וכן הביא ה ס ם ״ ג בלאווין כ ה ׳ כ ל א י ם םי׳ רפ׳׳נ ע״ש‪ .‬נ ם‬
‫ה נ ה ״ מ ה ב י א בפ״א מה׳ ציצית ח״י לשון הםיפרי פ ת י ל ר‪.‬כלח טווי ושזור כעין פ ת י ל ה שזורה אין‬
‫לי אלא וכר וכ! ה ב י א בעל העיבור לשון ח פ פ ר ׳ ע״ש וכלשון ה ס ה ב ר כן הוא ב פ ר ד פ רש׳׳• ז ״ ל ה׳‬
‫ציציה כיי ל״ו ע״ש כ ל הענין׳ אבן ה ר מ ב ״ ם ה׳ ציציה פ״א ה״י כ ת ב ת׳׳ל א ת ר הוטי ל ב ן ו א ה ד‬
‫חוטי ת כ ל ה א ס ר צ ה לעשותן שזורין עושה‪ ,‬ואפילו ה י ה ה ה ו ט כ פ ו ל מה• חוטין ושזור עד ש נ ע ש ה‬
‫פ ח י ל א ח ד אינו נ ח ש ב אלא ס ח י ל אחר‪ ,‬ומבואר מדבריו רברצון ת ל י א מילתא‪ ,‬ולא כ ד ע ת הפסדי‪,‬‬
‫ועיין ב ה ש ג ו ת ה ר א כ ״ ר שם מ ה ש ה ש י ג על ה ר מ כ ״ ם מספרי‪ ,‬ובכ״פ‪ ,‬ו מ ״ ע הביאו ת ש ו נ ת ה ר מ ב ״ ם‬
‫אך בקיצור והוא באריכות בפפרים שלפנינו‪ ,‬ועיין ת ש ו ב ת ה ר מ ב ״ ס סי׳ כ״א ו ב ת ש ו ב ו ח שנדפם ט ה ר ש‬
‫בפי׳ כ ״ ח ע״ש‪ .‬ומדברי בולן נ ר א ה שהיה ל ה ט נירסא א ח ר ת בספרי וילין* ת כ ל ת מ ט ש כ ! ע״ש‬
‫ובספר• שלפנינו לא נזכר האי ילפותא מ מ ש כ ן כלל‪ ,‬וכן נ ר א ה שלא ה י ה לפני ה ת ו פ י יבמות ר׳ ע״ב‬
‫ד״ה ואמר ונוי ואייה והיני ט ש ט ע מ ה ב א דשר׳ נ ל א י ם בציצית נימא רעכיד ל ח ו ת כ ל ת כ ל א שוע‬
‫טווי וטז וי״ל ר ה ו ט ׳ ציציה בעינן שיהא שוע טוו• ונוז דדריש בסיפו• ה כ ל ה טווו ושזור וכוי ו נ ן‬
‫ה ו א ברשב׳־א בחידושיו לטס׳ י ב ט ו ח ה• ע״ב וז״ל והיינו דאיצטריך ר ח ט נ א למשרי כלאים בציצית‬
‫משום דלגבי ציציה שזורין בעינן שיחא שוע טווי ו ט ו כ ד א מ ר י בספרי פ ח י ל ח כ ל ה טיוי ושזור וכר‬
‫ולא הזכיר מ ה ל ס ו ד ה כ ל ח מ מ ש כ ן ע״ש‪ .‬ועיין בכ״י א״ח סי׳ י״כ‪ ,‬ו ב מ ר נ ה י ׳ מ ח״ש ס״א היי‪ ,‬ו ב א י ה ״ ח‬
‫‪ (ft‬הואיל ונאמרו בגדים ב ת ו ר ה םחש וכו׳ מ נ ח ו ת ל׳׳ט ע״כ‪ ,‬ש ב ח כ״ז ע״א‪ ,‬יבמות ד׳‬ ‫סי׳ י״א ע״ש‪.‬‬
‫ע״ב‪ ,‬ועיין רש״י ותוש׳ שס‪ .‬ב( ד כ ת י ב ופשתים כברייתו יכו׳ אוציא ה צ ב ו ע כירי א ר ם ו כ ר בתו״כ‬
‫פ׳ הזריע ע״ש וגש בירושלמי כלאים פייט ה׳׳א ו ה ו ב א כ י ״ ש ור״ט בטסי נ ג ע י • פי״א מ ע נ ה ג׳ ועיין‬
‫בשוי׳ה פ ה ר ״ ת אריז פי׳ חי‪ .‬נ( ג מ ר ופשתים פוטר•! וכו׳ ס נ ת ו ת לי׳ט ע׳יב‪ .‬ד( משום בםוח לילה‪,‬‬
‫שם מ׳ ע״ב‪ .‬ה( כ ל מקום שאחד‪ ,‬מוצא וכוי מ• ע׳א‪ .‬ו( םהין בציציה וכו• שם ט׳ ע״א׳ עדיוה‬
‫פ״ד מ״י‪ ,‬ש ב ח כ ״ ה ע״ב‪ .‬ז( ו כ מ ה חוטין ה ו א ט ח ן וכו־ שם מי׳א ע״ב‪ .‬ח( לפי שנאמר ועשו ל ה ם‬
 ‫טחזור רטרי‬

‫נדיל שניס‪ .‬נדילים ־ארבעה‪ .‬והלכה כביש‪ :‬ט( וכבר נכנסו זקני כיש הקני ביה לעליית‬
‫•והנן בן בתירא ואמרו ציצית אין לו שיעור לםעלה‪ .‬שמוסיף והולך כל סה שיחנה‪.‬‬
‫אבל יש לו שיעור למטה‪ 0 .‬כמה תהא נוטסת ומשולשת על הקרן‪ .‬ביש אומר ארבע‬
‫וביה אומר שלש‪ .‬שבייה אומר אחת מארבע של כל ארס‪ .‬ואין שילשול האמור כאן‬
‫אלא נדיל‪ .‬וכן הוא אומר שרשרת נבלות מעשה עבות‪ .‬והלכה־ כביש‪ .‬נמצאת אתה אומ׳‬
‫שייעמ־ ציצית מעיקרו אמה‪ .‬ולכשיבפלנו יעמוד על זרת‪ .‬והיינו שלשה טסתיס לזרת‬
‫וטםח לנדיל‪ .‬דהיינו ארבע אצבעות ושני טםחים ענף‪ .‬ואע־נ שאס כרך רובה כשירה‪,‬‬
‫הרי אמרו נ(נויי תכלת ‪#‬ליש נריל ושני שלישי ענף‪ :‬ומניין לציצית שיהא בה ענף‬
‫ונדיל‪ .‬דכת׳ גדיל‪ .‬וכת• סתיל‪ .‬נדיל שנים‪ .‬נמלים ארבעה‪ .‬הא כיצד‪ .‬עשה נדיל ל( וטתלהו‬
‫מתוכו‪ .‬ועוד אמרו מחוך שנאסר ועשו להם ציצית‪ .‬יי( שוסע אני יעשנה טלה ציצית‪.‬‬
‫תיל נרילים‪ .‬אי גדילים שומע אני יעשנה כולה נדילים‪ .‬ת־ל ציצית‪ .‬הא כיצר‪ .‬צריך‬
‫שתהא נדיל יוצא מן הכנף‪ .‬וציצית מן הנדיל‪ .‬דאץ ציצית אלא ענף‪ .‬וכן הוא אומר‬
‫רשלה תבנית יד ויקתני בציצת ראשי‪ .‬נמצאת אתה אומר שאם עשר׳ נדיל למטה אע־ס‬
‫ש מ י ת למעלה כלא נדיל אין כאן ציציוד ולא עוד אלא שאמרו שצריך לםורדה‬
‫ול‪0,‬לםלה ג( בציצית הנכרי‪ .‬ועדיין מתוך שנאמר ועשו להם ציצית‪ (0 .‬שומע אני יארננה‬
‫עמה ת׳־ל ונתנו על ציצית הכנף‪ .‬הא כיצר )הופרה( ]קושרה[ עמה‪ .‬ע( וארבע ציצית‬
‫מעכבות וו את זו‪ .‬שארבעתן מצוה אחת היא‪ :‬פ( נחנו על מקום האריג ולא על מקום‬
‫הסתיל כשירה‪ .‬ווי׳ )׳והנן( ]יהודה[ פוסל‪ .‬על הקרן כשירה‪ .‬ור׳ אלמגזר פוסל‪ .‬לפי‬
‫שאמרה תוריה על ארבע כנסות כסותך‪ .‬ולא על שמונה‪ .‬ואילולי הוא נותנה על הקרן‪.‬‬
‫נמצאת עולה להלן ולהלן‪ .‬ר• אליעזר בן יעקב אומר צ( מניין שלא יתננו באמצע כנד‪.‬‬
‫ת׳ל על ארבע כנפות‪ .‬הא במה הכת׳ מדבר תוך כדי שלש אצבעות מן השפה כלפי‬
‫הקרן הייב בציצית‪ .‬אם קורא אני גדילים‪ .‬יכול קלעיות‪ .‬אמרת‪ .‬לא אמרתי אלא נדילימ‬
‫פתיל‪ .‬זה שלא יהו מעורבבין וססוכםכין‪ .‬חופ בחבירו‪ .‬או יכול פתיל זה לבן‪ .‬ולימדנו‬
‫'הכת׳ שלא יעשה אותו קלעיות‪ .‬אבל תכלת הוא עושה אותו קלעיות‪ .‬ודל גדילים‪.‬‬
‫כמעשה לבן כן מעשה תכלת‪ .‬ר׳ שמעזן כן אלעזר אזמר נדילים שיהא נודל עליז‪ .‬פתיל‪.‬‬
‫זה שזור‪ .‬פתיל זה היוצא‪ .‬פתיל זה לבן‪ .‬פתיל‪ .‬יכול שהן שת• מצות‪ .‬מצות תכלת‬
‫ומצות ‪.‬לבן‪ .‬תיל והיה לכם לציציח‪ .‬מצוד! אחת היא ולא שחים‪ :‬ועל החוט של ציציח‬
‫שעושין ממנו הנדיל‪ .‬ומיבעיא ליה לאחר שנעשה הנדיל ועדיין הוא ארוך מחבית‪ .‬מהו‬
‫לםוסקו‪ .‬כלום יש כאן ק( משום חלאן‪ .‬ואחר יך פסק ראשי חוטין שלה‪ $‬שפסולה‪ .‬אין‬
‫לחוש על זאת‪ .‬דכי אמרי׳ תלאן ואחר כך כוי‪ .-‬חני מיל׳ כארבע חוטין‪ .‬דא• לא פפיק‬
‫להו הוו לה‪ 1‬חד הוטא ואין כאן ציצית כלל‪ .‬הילכך כי קשר קודם פסיקה הוה ליה‬
‫עשייתו בםסלות‪ .‬וכי הדר פסיק לוע לאכשורי‪ .‬יש כאן משוס תעשה במצותו‪ .‬ולא מן‬
‫העשוי כבר שלא במצותו‪ .‬ותחילת עשייתו צריכה שתהא בכשרות‪ .‬אבל זה שאינו מצוה‬

‫ציציח וכו׳ ספרי פ ר ש ה שלח‪ .‬ועיין חוסי מ נ ח ו ת ם״א ע״ב ד״ה בייש שהביאו מספרי נ י ד ם * א ח ר ח ‪.‬‬
‫נו( ו כ ב ר נ כ נ ס ו וכוי שם מ״א ע״ב‪ .‬י( כ מ ה ת ה א נ ו ט פ ת ו מ ש ו ל ש ת ובו׳ עיין שם ‪ -‬מ׳׳ב ע׳׳א‬
‫כ( מיי ה כ ל ה ע ר י ש גריל וכו׳ שם ל״ט ע״א‪ .‬ל( ו פ ת ל ה ו מחובו שש ל״ט עי׳ב‪ .‬מ( שומע אני‬
‫י ע ש נ ה ט ל ה ציצית ‪1‬כז• ד‪.‬זא בספר׳ פ ר ש ה ־?לח ׳;״ש ו ה ו י א כתוש׳ ל*ט ע״ב ד״ה או גדיל וכר‪.‬‬
‫ס( שומע אני י א ר ג נ ה ע ס ה‬ ‫<( בציצית הנכרי ס נ ח ו ח מ ״ ב ‪.‬ע״א וצריך‪ • .‬ל פ ת ר ה כי צוציתא רארמאי‪.‬‬
‫וכוי כ צ י ל עיין בספרי פ ר ש ה ש ל ח ‪ .‬ע( ו א ר ב ע ציציח מ ע כ ב ו ת זכי׳ מ נ ח ו ת כ י ח ע״ב‪ ,‬ושש ל״ז ע״ ב‬
‫ע״ש וספרי שם‪ .‬פ( נהגו ע ל מקום הארו״ג וכי׳ עיין מ נ ח ו ת מ ״ ב ע״א' הטיל ע ל ח ק ר ן א ו ע ל ח ג ד י ל‬
‫כשירה‪ .‬ראב״י פוסל בשתיהן‪ ,‬ועיין בספרי שם דגרסאוה שונוה זו טזו נ ט צ א בספרים שלנו ע׳יש‪.‬‬
‫ור׳ י ה ו ד ה פוםל בצ״ל‪ .‬צ( כנין שלא י ה נ נ ה וכו׳ שפרי פ׳ תצא פיםקא רל״ד‪ ,‬י•׳ אליעזר בן יעקב‬
‫אומר מנין שלא יחן ע ל א מ צ ע ב נ ר אלא על ש פ ת ו שנאמר ע ל א ר כ ע כ נ פ י ת כסותך‪ ,‬ועיין ט נ ח ו ת‬
‫ק( משוס ת ל א ן ו א ח ״ כ פ ם ק וכו׳ סוכת‬ ‫מ ״ ב ע״א‪ ,‬ושט ט״א ע״א לאו היינו כ נ ף ופירש ירש״׳ שס‪.‬‬
‫‪635‬‬ ‫טחזור רטרי‬

‫לסוסקו ני פסיק להו מאי תעשה איכא‪ :‬י(נדיל‪ .‬בשתי לשונות שמעתיו‪ .‬חוטץ של‬
‫ערב עבין הארתים בראש הטלית; וכסופה‪ .‬ליא הופין של שתי שבצידי הטלית מיכן‬
‫ומיכן‪ .‬שלועדן ציםוייש‪ .‬ויש שקורין אורלייש‪ .‬וקשר נודל מראש הצםורן עד פרק‬
‫ראשון שבאמצע מודל‪ .‬ופרק שני שכתב אחי איני יודע איזו סרק הוא קורא שני‪.‬‬
‫והמקום יאיר עינינו בחורחו‪ :‬ש ל מ ה בר יצחק‪ :‬ת׳‪ .‬כל המקיים מצות ציצית כאילו‬
‫קיים כל התורה כולה‪ .‬שנאמר וזכרתם את כל מצות ה־‪ .‬הא למה זה דומה לעבד סלך‬
‫שםהלד ככל מקומ וחותמו עליו‪ .‬הכל יודעין שחותם של מלך הוא זה‪ .‬כך ד‪a‬כלת‬
‫מסה ריס וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד‪ :‬ועוד כ׳ כלולה התורה בציצית‪ .‬שתיבת ב ( ציצית‬
‫עולה שש מאות‪ .‬וחי תוטין ת׳ קשרים‪ .‬הרי תרי־נ‪ .‬ועוד כת׳ סשפטים ביל ידעם‪ .‬ובארנע‬
‫כנסות ליב הוטין‪ .‬רמו לתריינ מצות שבתורה‪ .‬כלולה בין ב׳ הבראשית ללי דלעיני כל ישראל‪:‬‬
‫כסוף החומש‪ :‬ונדלה טצות ציצית עד לשמים‪ .‬שהרי חורה כלולה‪.‬בציצית‪ .‬ותורה קנץ‬
‫אחר ושמים וארץ קניין אחד‪ .‬וכת׳ ביה כשמימ‪ .‬ושמיב כורת תיכן‪ .‬ווהו ששנינו‪ .‬ציצית‬
‫ח( אין לו שיעור למעלה אכל יש שיעור לטטה‪ .‬עד זרת‪ .‬ונרסי׳ כאילו םנלחץ‪ .‬א( טווה‬
‫אדמ ציצית לטליחו בחוליהמועד‪ .‬אלמא טוייה לשמה בענן‪ :‬וימרוד חוט ארוך אמה‬
‫שהיא שתי זרתוח עד ארכע אמוח‪ .‬ויפסקם לארבע חומץ‪ .‬נדתנן פסקו ואחר כך תלאו‬
‫כשירה‪ .‬חלאו ואחר כך פסקו פסולה‪ .‬משום נדילים תעשה לך‪ .‬ולא מן העשוי בפפלות‪.‬‬
‫שהרי בהכנסה ההוטין לא היו אלא הוט אהד מביץ שלא נפסקו‪ .‬אבל מחוט שסיני‬
‫הארוך לעשוח כרכי החליות אם יארך יותר מדיי אין לחוש לפסקו למידת האחרים‪.‬‬
‫דכיון דאין אנו קסידין׳ בארך שלו נם בםסיקוצ אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬
‫שהרי סוף סוף שמונה הוטץ יש כאן‪ :‬ע־כ ת׳‪ .‬ס־צ‪ :‬ועל חוט של כרך הנפסק אהר‬
‫שנקשר ונחלה הציצית‪ :‬כבר השיבותיו‪ .‬שכך מהנין‪ .‬וכן נהנה הערת אחוחו של יצהק‬
‫בר׳ מנחם‪ .‬ומפיו שמעה‪ .‬ומעם הפסול איני יודע‪ .‬שאין תעשה ולא סן העשוי בכל‬
‫מקום אלא שבשעת עשייתו לא נראה למצוד‪ ..‬כנץ נ( הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת‬
‫דסוכה שסיבכה במחובר שאינו ראוי‪ .‬ואתר קצצו ססולה‪ .‬רקאסוי׳ צריך לנענע‪ .‬ואס‬
‫לא ניענע הוה ליה מן העשוי בפסלוח‪ .‬נ( וכן ההוטט בנדיש ולא היה שם הלל פסח‬
‫כמשך שבעה שכנעשד‪ .‬הזה לא היה אהל‪ .‬וכשהרהיב החלל אסרי׳ חוה ליה מן העשר‬
‫ופסול‪ .‬וכן אם תלאן ואחר כך פיסק ראשי חומץ שלהן הוה ליה מן העשוי כסמלוח‪.‬‬
‫שכשנתלה על הציצית וננטר עדיין כולו חופ אחד‪ :‬ואם לא שתלה הטועה ברכינו יצחק‬
‫נ־ע הייתי אוסר שטעה בזו‪ .‬דתני‪ .‬ר‪ :‬תייא י( הטיל לשתי קרנות בבת אהת כשיחד‬
‫והוצרכנו להעמידה בפוסק ואחר כך קישר‪ .‬הא קישר ואחר כך פסקן באמצעם להיבדל‬
‫זה לקרנו וזה לקרנו פסולה‪ .‬ואעםיי שראשי חוטץ קודם קשירה נפסקו‪ .‬וככר קודם קשירה‬

‫•״א ע״ב• לין גריל‪ .‬כ ש ח • לשזנוח ש ס ע ה י ונוי עיין רש׳יי מ נ ח ו ת ם ״ כ ע ־ א ד י ה נ ד י ל וכר‪ (B .‬ציצי•(‬
‫עולה שש מ א ו ח יכו׳ כ! סיריט״י ס נ ה ו ח ם ״ נ ע״ב ד״ה ש ק ו ל ה ובו׳ ובן בפירושו ע ל ה ת ו ר ה פ ר ש ה‬
‫ש ל ח שטנין גימטריא של ציצית ש ש מאות‪ ,‬ושמונה חוטין ו ח מ ש ת קשרים הרי הרי״ג‪ ,‬ועיי! כחוס׳‬
‫שם ל־׳ט ע״א ד״ה ל א י פ ח ו ח וכו• ט ה שהשיגו ע ל פירש״י‪ ,‬וברטכ״ן ב פ י ר ש ע ל ה ת ו ר ה פ־ ש ל ח‬
‫וזי׳ל ולא ה ב י נ ו ת י וה שתציציח ב ת ו ר ה ח ס ר יו״ד ואין מנינם א ל א ח מ ש מ א ו ת ותשעים וכוי‪ ,‬ו כ א ט ת‬
‫פירוש רישיי ה ו א מיוםר ע״פ מדר״ר ם׳ ק ר ת ציצית ת״ר‪ ,‬וחי גוץרין‪ ,‬וה׳ קשורי; ה ד י ‪ .‬הרי״ג ובן‬
‫ה ו א ב ח נ ח ו מ א פ׳ ק ר ה ‪ ,‬ו ב פ פ י ק ה א ז ו ט ר ה א פ׳ ש ל ח ‪ ,‬ו כ ב ר העיר ה מ י ר ח י מ ה מ ד ר ש פ• ק ר ת ׳ ו כ ת ב‬
‫ויש מ פ ר ש י ם שאע״פ ש מ ל ת ציצית ח ס ר ה יו״ד בין דדי־י לחי״ו ואין מנינו ר ק ת ק ״ צ מ־׳מ ה ל מ ״ ד ש ל‬
‫לציצית מ ש ל מ ת בתשכון ש ל ציצית ש ל ש פעמים ה ב ה ו ב י ם בפרשה‪ ,‬ואינו נבון בעיני וכו• ע״ש‪,‬‬
‫ו ב ת ל ״ ק ה׳ ציצית בפירש הרא״ש כ ת ב ואע״ג דציציה כ ת ו ב ח ס ר •ו״ר אצל התי״ו ב ת נ ח ו מ א ק א מ ר‬
‫ר ב ח ד כ ת י ב לציצית ו ה ל ס ״ ר מ ש ל מ ת חסרון ה ש ל ש ה יורץ‪ .‬ועיין בנ״י שם‪ ,‬ו ב ס פ ר ת ו מ ת ישרים‬
‫‪0‬י׳ ק ע ״ ד מ ה שהאריך ב ט ע נ ו ה ה ר ס ב ״ ן על רש״י ע׳‪-‬ש‪ .‬יי( איל לו שיעור ל מ ע ל ה וכר שם מ ״ ב ע״א‪.‬‬
‫י(( טווח אדם ציצית רטליחו ו ט ׳ מ ״ ק י״מ ע״א‪ (» .‬ה ד ל ה ע ל י ה וכר ס ו נ ה י״א ע״א‪ .‬נ( וכן ה ח ו מ ט‬
‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫י ( ה ט י ל ל ש ח י ק ר נ ו ת ו כ ר שם <י־א ע״א‪1 .‬די\ז ז ה מעמו וכו׳ עיי!‬
 ‫מחזור זיטרי‬ ‫‪636‬‬

‫היו ארבעה חוטין אלא שארוכין היו כרי שהי קרנות‪ .‬וקצרן לאהר עשייה פסל‪ .‬ואם‬
‫מכאן‪ .‬צלל במים אדירים העל חרס בידו שזו בפסול נעשית‪ .‬דציציח הכנף כחי‪ .‬ולא‬
‫ציצית כנפזת‪ .‬ונהי דבשעת סחיל דהיינו קורם קשירה לא בעינא כנף‪ .‬בשעת ציצית‬
‫מיהא בעינא כנף‪ .‬אכל זה אעי־פ שחחוט ארוך היי בהכשרתו נעשה‪ .‬שאפילו כל החוטין‬
‫כולן ארובין עשר אמות כשירה‪ .‬דתניא ציציה אין לה שיעור‪ .‬ואוקיםנא אין לה שיעור‬
‫למעלה אבל יש לד‪ ,‬שיעור למטה‪ :‬ש ל מ ה ברי יצחק‪:‬‬

‫עשייה ציצית‪.‬‬ ‫תקי‪.‬‬

‫ציצית זה טעמו ופירושו‪ .‬תרי־נ מצות תלויות כו‪ .‬ציצית בני םשריא שש סאות‪ .‬ושמונה‬
‫חוטין של ציציח‪ ,‬ושני קשרים למעלה ושלשה למטה‪ .‬הרי החשבון של כל‬
‫המצות שהם שש מאות ושלש עשרה מצות‪ .‬והזהרנו המקום להתעסק במצות ציצית‬
‫ולשום בטלית‪ .‬וצריך לטוות צמר של ציצית לשמה‪ .‬וכשאתה תולה הציצית בטלית‬
‫צריך להשים ארבע בתוך שלש‪ .‬וכן בארבע כנפות של טלית‪ .‬ושיעור ציצית ה׳ חומץ‪.‬‬
‫ואורך החומץ כשיעור זרת ושליש נודל‪ .‬וקודם שיתלהו‪ .‬צריך שיפסוק‪ .‬שכך אמרו‬
‫חכמים תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטץ שלהן פסולה‪ .‬וכך עריך לעשות יטיל הציצית‬
‫וימדוד במידה‪ .‬זרת בינוני ושליש נודל‪ .‬ואחד מאילו שמונה הוטץ‪ .‬עריך שיהא ארוך‬
‫זרת יותר מן האחרים כדי לשלשל בו האחרים‪ .‬ואחר שמדדן פוסק ראשיהם וחולה‬
‫הציצית בכנף וכופלו שלשה כפליים ומניח השני חלקים לענף‪ .‬והלק שלישי ישלשל‬
‫ויכרוך כחוט הארוך‪ .‬ולעשר‪ ,‬שני קשריס למעלה סמוך לכנף‪ .‬וני קשרים למטה סמוך‬
‫לענף‪ .‬ויהא כורך והולך ער שישלש נדיל‪ .‬ושני שלישי ענף‪ .‬ויהדק הנדיל בהוט הארוך‬
‫בל כך דלהוי מהודק יפה יפה כרי שיהא שוה לחביריו‪ .‬ולא יהא ארוך יותר מהביריו‪:‬‬
‫ל״א‪ .‬כך סידורו של ציצית‪ :‬פוסק מן הפקיע שנטווה לשם ציציח ד׳ הוטין‪ .‬וישער שכל‬
‫חוט וחוט מאותן ארבעה שכשיכםלנו לשנים יהא שיעירו של כל חוט מהשמונה נין‬
‫נדיל וענף שיעור זרת‪ .‬והזרת הוי כפשיטח יד באלכסון‪ .‬מורח שהיא באצבע קטנה עד‬
‫הנודל‪ .‬ונוהנין כן באשכנז שמודדים אמח אחת מכל חוט והוט‪ .‬ובן לארבע חוטין‪.‬‬
‫ולכשיכפלם הן ח׳ חומץ‪ .‬ואמה היא שחי ודתות‪ .‬והיינו שישכפל החוט הוי אורכו זרת‪.‬‬
‫לאהד כך יפשק ראשי חמין שלהן‪ .‬ותולה בכנף‪' .‬דהכי אמרי׳ חלאן ואחר כך פסק‬
‫ראשי חוטין שלהם שסולה‪ .‬ומשום הכי עריך לפסוק תחילה‪ .‬ומרחיק תליית החומץ‬
‫ממקום שנוקב הטלית לתלות החוטין‪ .‬עריך להרחיק אותו נקב משסה תהתונה של בנד‬
‫ממקום נודל‪ .‬דהיינו באורך אצבע מן הצפורן עד הסרק דהיינו שתי אצבעות‪ :‬ונלזעץ‬
‫באשכנז שמרחיקין אוחו במו כן‪ .‬משפה אחרת שבאורך הטלית ברוחב נורל‪ .‬וחוט רביעי‬
‫שכורך בו את הציצית צריך להניחו ארוך כשיעור שיכול לכרוך את הציצית שיהא‬
‫שליש נדיל‪ :‬ומכל מקום קודם תלייתא פוסקו‪ .‬ואחר בך כורכו לציציח סביב‪ .‬וקודם‬
‫שיכרוך אפילו ברך אחד יעשה למעלה סמוך לטלית שני קשרים‪ .‬ואחר כך יכרוך‪ .‬עד‬
‫שיהא שליש גדיל ושני שלישי ענף‪ .‬ויעשה שלשה קשרים שסמוכין לענף למטה‪ .‬ולהכי‬
‫עביר שנים למעלה ושלשה למטה‪ .‬משום דםעלין כקודש ולא מורידין‪ :‬חי‪ .‬העושה‬
‫ציצית לעצמו אומר באיי אמ־ד‪ ,‬אקב׳־ו לעשות ציצית לשמה‪ :‬שהחיינו‪ :‬וכשהוא מתעטף‬
‫מברך להחעטף בציצית‪ .‬כך כתי בהלכות‪ :‬ובסידור אהר מצאתי‪ .‬העושה ציצית לעצמו‪.‬‬
‫על מעות ציצית‪ .‬העושה תפילין‪ .‬על מצות תפילין‪ .‬מניחן‪ .‬להניח תפילין‪ .‬הולצם‪ .‬לשמור‬
‫חוקיו‪ .‬העושה מזוזה לעצמו‪ .‬לעשות מומה‪ .‬כשהוא קובע אותה‪ .‬על מצות מזוזה‪ :‬וקצת‬
‫דברי שניהם שיבוש דקאמרי• מתני׳ ביש היא‪ .‬לאפיקי מן הילכתי‪ .‬בההיא דהעושה‬
‫‪637‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ציציה לעצמו מברך שהחייט‪ .‬דלאו הילכת׳ היא‪ .‬דלא מברך שהחיינו אלא על דאתי‬
‫משחא לשתא‪ ,‬ה( דאמר רבה כי הרנן בי רב הונא איבעיא להו מהו לימא זמן בראש‬
‫השנה ויום הכיפורים‪ .‬כיון דמזמן לומן אתי אמרינ‪ .‬וכי נמי קא אמרינ׳ בסופה‪ .‬אתו‬
‫לקמיה דרב יהודה‪ .‬אמר להו אנא אקרא הדתא נמי אמינא ומן‪ .‬דקרא נמי משתא לשתא‬
‫אחי‪ .‬אלא דבר ברור הוא‪ .‬דעל כל דאתי משתא לשתא הוא דמברכינן שהחיינו‪ .‬וציצית‬
‫לא קבע לה זמן‪ .‬הילכך לא צריך לומר שהחיינו‪ .‬דלאו הילכתי היא‪ .‬וכן עיקר‪:‬‬
‫ודקאמו־י׳ העושה ציצית לעצמו מברך על מצות ציצית‪ .‬לא קאי‪ :‬כאשר כתב רב אלפםי‪.‬‬
‫נרםי׳ בהחכלת‪ .‬י( רב גחמן אשכהיה לרב אדא דקא רמי חוטי וקמברך לעשות ציצית‪.‬‬
‫א־ל מאי האי עיוצין דקא )שמעטו( ]שמענא[ הכי אמר רכ ציצית אינה צריכה ברכה‪.‬‬
‫וכההיא שמעתא מסיק ואזיל נמי מסוכה‪ .‬מדהניא העושה סוכה לעצמו אוסר כרוך‬
‫שהחיינו‪ .‬ואילו לעשוח סוכה לא מברך‪ .‬וכן מוכח נכי תפילין התם מדשלח בו‪ .‬י( על‬
‫תשילין של יד מברך להניח חפילין‪ .‬ואילו לעשוח חסילין לא מברך‪ :‬ח( ושמא אירושלמי‬
‫סמיך‪ .‬דתניא בירושלמי בפרק הרואה‪ .‬העושה ציצית לעצמו יאמר בא״ אסיה אקב־ו‬
‫לעשות ציצית‪ .‬וכן לולב ומווזד‪ ,‬וכל המצות‪ :‬ומייתי לה בערוך בערך צץ‪ :‬ושקלינן‬
‫וטריק ואסקיק דבהא סליגי דרב אמר ציצית אינה צריכה כרכה‪ .‬קסבר הוכח נברא הוא‪.‬‬
‫והויא ליה מצור‪ ,‬שעשייתה אינה גמר מלאכתה‪ .‬ט( וכל מצוה שעשייתה איגד׳ נמר‬
‫מלאכתו; אין צריך לברך‪ .‬שהרי תפילין שעשייתן אינם נמר מלאכתם‪ .‬ואינו צריך לברך‬
‫לעשוח תפילין‪ .‬ומאן דאלר ציציה צריכה ברכה‪ .‬קפבר חובת טלית היא‪ .‬והויא לה מצוד‪.‬‬
‫שעשייתה היינו נסר מלאכתה צריך לברך‪ .‬בסו המילה שעשייתה נמר מלאכתה וצריך‬
‫לברך‪ .‬והילכה׳ כרב דאמר חובת נברא הוא‪ .‬דהא אנן לא מכרכינן לעשוח עיציח‪ .‬הילכך‬
‫הא דאמר שמואל י( כלי קופסא חייבין בציצית ליתא‪ :‬והכי כתב בעל הלכות‪ :‬ואיכא‬
‫מאן דאמר הילכת׳ כשמואל דסבירא ליה דחובת טלית היא‪ :‬ואבן כתבינן מאן דסכירא‬
‫לן‪ :‬כך כתב רב אלפסי‪ :‬בתשובות הגאונים‪ :‬ולענין סאן מיססיק ליה הוטא דתכילתא‪.‬‬
‫ת״ש סי שנפסקה לו חוט של תכלת בשנת‪ .‬אסור לבא לביתו דרך רשות הרכים‪ .‬כ( כי‬
‫הא דרבינא הוה ססני בתר מר בדיד‪ ,‬דרביאשי בכרמלית‪ .‬ואיסםיק הר ק מ א דנליםיה‪.‬‬
‫א־ל מאי דעתיך‪ .‬דאשדייה‪ .‬והתגיא גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה‪.‬‬
‫איכא דאמרי ]כשבתא[ דריגלא הוה‪ .‬ולא איל ולא מידי עד דמטא לביתא‪ .‬א־ל אילו‬
‫אמרת לי החס שריתיה‪ .‬והתגיא גדול כבוד כוי‪ .‬תרגמא רב בר שבא קסיה דרב כהנא‬
‫‪,‬‬
‫בלאו דלא תסור‪ :‬וכן הילכת׳‪ :‬בהגדת ‪ :‬ל( למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש‪.‬‬
‫שבשעת שנתהייב מקושש על שחילל את השבת‪ .‬אמר משה לפני הק׳ רכונו של‬

‫ה{ ד א מ ר ר כ ה כי הוי‪:‬ן וכוי כצ״ל עירובין מ• ׳!׳׳נ ע״ש‪ .‬ו( ר ב נ ח מ ן א ש כ ח י ה וכו׳ מ נ ח ו ת ס ״ ב ע״א‪,‬‬
‫ד ק א ש מ ע נ א כצ״ל‪ .‬ז( על הפילין של יד וכוי שם ט״כ ע׳׳ב‪ .‬ל״ו ע״א‪ .‬מ( ו ש מ א אירושלמי ס מ י ך‬
‫וכוי הערוך ערך ‪ p‬ה נ י א ה ה י א דירושלמי פייט ד ב ד כ ו ח ה ״ ג ב ס ו שהוא לפנינו ד מ ח ל ק כין ה ע ו ש ה‬
‫לעצטו וכין ה ע ו ש ה לאחרים‪ ,‬העושה ציצית לעצמו אומר א ק ב ״ ו ל ע ש ו ת ציציה‪ .‬אך כ ת ו ס פ ת א פ״ו‬
‫ר ב ר כ ו ת ל א מ ח ל ק בחכי‪ .‬וכן ב נ ו ס ח ה ב ר כ ה מ ש נ ה ה ת ם דקאשר ה ע ו ש ה ציצית לעצמו א ו ס ר ברוך‬
‫שתניענו ע״ש‪ .‬ועיין תופי מ נ ת ו ת מ ״ ב ע״ב ר״ה ואילו ובו׳ וחום׳ ס ו כ ה מ׳׳ו ע״א ד ״ ה העושה וכו׳‬
‫וכר״ן פ״ד דםוכה‪ ,‬ושם בסוף פסחים‪ .‬ועיי; ב מ ר ד כ י ש ב ה פ ר ק ר׳׳א ד ס י ל ה ‪ .‬ובשו״ת מ ה ר ״ ת או״ז‬
‫סי׳ קצ״ה‪ .‬ועיין יו״ד סי׳ כ־׳ח בש״ך ם״ק ה ‪ /‬וביאורי ח נ ר ״ א א״ח שי׳ ב״ב ם ״ ק אי‪ .‬ע( ו כ ל ס צ ו ה‬
‫כ( כי חא' ד ר ב י נ א וכו׳ שם ל״ז‬ ‫י( כלי קופסא וכר שם מ״א ע״א‪.‬‬ ‫שעשייחה ונו׳ שם מ״ב ע״ב‪.‬‬
‫ע׳יב‪ ,‬ל״ת ע׳יא והנירםא שלפנינו רבינא הוה ק א אזיל א ב ת ר י ה ד מ ר בר ר ב אשי כ ש ב ת א דרינלא‬
‫איפסיק ק ר נ א ר ח מ י ה ולא א מ ר ליה ו ל א מידי כ ד ס ט א ל ב י ת י ה א״ל מ ה ת ם איסםיק א״ל אי א מ ר ת‬
‫לי מ ה ת ם שדיתיה ו ה א א ס ר מ ר נדול כ ב ו ד הכריות ש ד ו ה ת א ת ל א ת ע ש ה ש ב ת ו ר ה ת ר נ ו ס ה ר ב‬
‫בר ' ש ב א ק מ י ה ד ר ב כ ה נ א בלאו ד ל א הפור ואיכא ר א מ ר י מ ה ת ם א״ל וא״ל סאי ד ע ת ך‬
‫ל ס ש ד י י ה ו ה א ט ד מר גדול כ ב ו ד ה ב ר י ו ה ש ד ו ה ה א ת ל א ש ע ש ה ש ב ת ו ר ה ו ה א ת ר ג ו ט א ר ב בר‬
‫ש ב א ק מ י ה ד ר ב כ ה נ א בלאו ד ל א חסוד ה ב א נמי כ ר מ ל י ת ד ר ב נ ן היא‪ ,‬וגירטת ה מ ה ב ר ה ו א כ ג י ר ם ח‬
‫ח ש א י ל ת ו ח פ ר ש ה ש ל ח סי׳ קכ״ז‪ ,‬ועיין ב ת ט ״ ש שם‪ .‬ל( ל מ ה נ ס מ כ ה פ ר ש ה ציצית וכז׳ כעין ד ר ש ה‬
 ‫מחזור ויטו*‬ ‫‪638‬‬
‫עולפ כת׳ בתפילין‪ .‬ל מ ק תהיה תורת ה׳ בפיך‪ .‬אילו הן תפילין‪ .‬מ ד ת שלא לנושאס‬
‫בשבת‪ .‬אילמלא היה נושאמ היה נזכר מן השבת ולא היה מחללו‪ .‬אסר לו חקי הריני‬
‫קובע לך מצות ציצית‪ .‬שעל ידה נוכרין מן המצות כמו תפילין‪ :‬ונוהגת אף בשבת‪ :‬ע״כ‪:‬‬
‫בדיברות שכת׳ בהם באר היטב‪ .‬יש כהן תרי־נ אותיות‪ .‬מאנכי עד כל אשר לרעך‪ .‬סימן‬
‫לתרי־נ סצות וכולן ניתנו למשה בסיני‪:‬‬

‫םלימו הילבות ציצית‪.‬‬

‫הלכות תפילק מספר תרומה‪.‬‬

‫ת ק י א ‪ .‬תפילין הקלף שכזהבין בהן הפרשיות ונס הרצועות ונם עור הבתים ‪ (ft‬עריך‬
‫להיות מבהמה מהורה‪ .‬או היה טהורה‪ .‬כדכתיב נ( ל ס ק תהיה תורת‬
‫ה׳ בפיך‪ .‬מן המותר בפיך‪ .‬דהיינו בהמה טהורה או חיה מהודה‪ .‬ואפילו על גבי נבילות‪.‬‬
‫כראיה׳ ס׳ ח׳ שרצים‪ .‬ונם צריכין עיבוד לשמם‪ .‬ב( כדרשבינ‪ .‬דאמ׳ ציפן זהב סםיולין‬
‫עד שיעכדם לשמם‪ .‬וכדרבא דפדק ננמר הדין‪ .‬וברי אבהו דסרק הניזקין וצריך כתיבה‬
‫לשם קדושה י( ולא סני במהשבה‪ .‬ח( ואינו צריך עיבוד בעםצים‪ .‬כמו שפירשתי בספר‬
‫תורה‪ .‬ושם פירשתי דין קלף ודוכסוסטוס‪ .‬ותפילין איז כותבין י( אלא בקלף ולצד בשר‪.‬‬
‫‪r‬‬
‫וקלפים • שלנו יש להט דץ קלף‪ .‬ובותבין לצד לבן‪ .‬וטשטט הדיו‪ .‬וסשםט ( ארסנט‬
‫סותר לתת בדיו שאץ זה קנקנתום‪ .‬וצריך לשרטט בתפילין י׳( ארבע שירטוטין סביב‬
‫ה 'יון‪ .‬ולא בץ שיטה ושיטה‪ .‬ס ( ומםרנלין כקנה‪ .‬י( לאו לסעוטי סכין‪ .‬אלא לםעוטי‬
‫טטבע‪ .‬כ( וחולין חילונים בחורה ואין חולין רילונים בתפילין ומזוזה‪ .‬בדאיתא בירושלמי‬
‫שיק דמגילה‪ .‬כל אלה משום דאטרינן בםכילתי סוף פרשת בא אל פרעה‪ .‬כתבן שלא‬
‫כסדרן יננזו‪ .‬ל( ואסור לאדם אחר לתקרות לסופר אלא א״כ התר הכותב וקורא נסיו‬
‫קודם שיכתוב‪ :‬עד הנה פירשתי‪ .‬נם בהילכות ספר תורה בסקוסו על ידי ראיות ומעסים‬

‫זו ננמא בהד״א פרק כ״ו‪ .‬והובא בילקוט פרשה שלת וצויח שלא לנושאס כי׳׳ל• י*( יייך להיות‬
‫נ( לטש תהיה וגו׳ )שמוה י׳׳נ( ואפילו ע״נ נבילות וכו׳‬ ‫מבהמה טהורה וטי‪ .‬שבח כ״ח ע״ב‪.‬‬
‫שבח ק׳׳ה ע׳׳א‪ .‬נ( כדרשב׳יג דאמר ציפן זהב וכוי מנחות מ׳׳ב ע׳־ב סנהדרין מ׳׳ח ?רב‪ ,‬וכניטין‬
‫נ׳׳ר ע׳׳ב נוילין שלו לא עיבדחין לשמן וכו׳ ועיין בפפר ההרומה פי׳ ק״צ ובש״ה פי׳ קנ׳׳נ‪ .‬ל( ולא‬
‫פני במחשבה ר׳׳ל יק *ייך שיוציא בשפתיו שכותב לשם קדושה! ועיין ע״ז כ׳׳ז ע׳׳א חוסי ד״ה וכי‬
‫היבן זכו׳ ועיין בספר התרומה ה׳ סייח סי׳ קצ׳׳ב שנפהפק כזה‪ .‬יז( יאינו צריך עיכה־ כעפצימ •וכי׳‬
‫זהו דעה בעל ההרוסה םי׳ קצ״ג ע״ש׳ אך בסם־ סופרים ם״א ה׳׳ה איתא אין כוחבין לא על דפתרא‪,‬‬
‫ומפרש נימין כ״כ עיא ובשאר מקומות ימליח וקסיח ולא אפיץ‪ ,‬ועיין תום׳ מנחות ל״א ע׳ב ר״ה‬
‫הא דאפיצן‪ ,‬ועיין בא׳׳ח סי׳ ל״ב ס״ח‪ ,‬וביו״ד סי׳ רע״א פ״ב‪ .‬ו( אלא בקלן! ולצד בשר וכו׳ עיין‬
‫בערוך ערך דכפוםטום‪ ,‬ועיין בשו״ח משכנות יעקב סי׳ •מ׳׳א‪ .‬ז( ארמנט מותר לחת בדיו ובו׳ עיין עיךובין‬
‫י*נ ע׳׳א הופ׳ ד״ה קנקנתום ובו׳ ותוס׳ ניטין י״ט ע׳׳א ד״ה קנקנתוט וכוי‪ .‬יז( ארבע שירמוסין וכו׳‬
‫עיין ניטין ו׳ ע״ב חופ׳ ד״ה א׳׳ר יצהק וט׳‪-‬היינו ד׳ שירטוטין טלטעלה ולטטה וםצרדין‪ ,‬סוטה י״ז‬
‫ע״ב הוס׳ ד״ה ‪.‬כהכה וכו׳ אבל אפ שירטס •בר׳ פיאוה הנליונים וכו‪ /‬ועיין הופ׳ טנהוה ל״ב ע׳׳ב‬
‫ד״ה הא וכר וברא״ש ה־ ס״ת ע״ש וכשי״ה טשנוה יעקב סי׳ ליש‪ .‬פ( ומסרנלין בקנה׳ כמסכת‬
‫סופרים פ״א ה׳׳א הל־ם שמפרנלין בקנה‪ -‬ובירושלמי מגילה ה״ס ועיין בחופי מהיר״א שס‪ .‬י( לאו‬
‫למעוטי סכין וכו׳ מלשון ספר חחרומה ח׳ ם׳׳ת שמעהי משמו של רבינו יצהק ב״ר שמואל לאו‬
‫דווקא כקנה ה״ה בפכין אלא לאפוקי עופרת ומטבע שהשרטוט צובע ממתכות‪ .‬כ( וחולין דילוניפ‬
‫בתורה וכו׳ ירושלמי פ״א דמגילה היט תזלי! בספרים‪ .‬איו תולין לא בתפילין ולא במזוזות‪ ,‬ובמכילתא‬
‫צ( ואסור לאדם‬ ‫שין( פ׳ ‪ JO‬יזה שלא כדברי תחוס׳ מנחלת ל׳׳כ ע׳׳א דייה דילמא להשלים וטי‪.‬‬
‫אהר וט׳ עיין כספר ההרומה ה׳ ס״ה סי• קצי׳ה וו׳׳ל ועור שנינו התם וימת משה הקב׳׳ה אומר‬
‫ומשה אומו־ וטחכ‪ ,‬ויש פפריפ שאין כתוב רק וסשה‪-‬כותב‪,‬אבל לפי הספרים דגרס׳ ומשהאוסר צריך‬
‫ליזהר שלא יהא אהר מקרא אותו והוא כותב ער פיו עד שיחזור הוא ויקרא אהדיו כפיו כדקאמר ומשה‬
‫אוסר וטתב‪ ,‬וכן לתפילין ומזוזות ועיין סדבר״ר פל^ אפילו אדם רגיל בהורה בעזרא לא יהא קורא‬
‫מפיו וטתב‪ ,‬והא תני מעשה שהי׳ ר״ס כאסייא ולא היה שם סג*א והיא לו מפיו וכתבח! הסן‬
‫‪639‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫באורך‪ .‬ונם בהילכות ספר תודה מסורש יותר באורך עם קצת ראיות כקוצר‪ :‬מ( תפילין‬
‫של ‪ fcm‬צריך לכתוב נ( בעור קלף ולצד לבן‪ .‬והארבע יכתוב בארבע תתיכות קלף‬
‫לכתחילה‪ .‬ואם בתבס בחתיכה אחת מרוכה כל הרשה בעמוד אהד יצא‪ .‬ויתנם בעור אחד‬
‫שיש בו דפוס ד׳ בתים ולא בדי עורות כל דסוס בית בפני עצמו‪ :‬ס(וחםילין של יד‬
‫בעור קלף אחד לכחחילה‪ .‬ד׳ פרשיות בד׳ עמודים‪ .‬ואם כתבם בדי חתיכות קלף יצא‪.‬‬
‫רתנם בעור רפוס כית אחר‪ .‬שחרי מי שיש לו שני תפילין של ראש פולה עור על‬
‫אחת מהן לכסות הבדלח חבתים וכשירין לשל יד‪ .‬אלמא כתבן בד׳ תתיכות יצא‪.‬‬
‫ע( וצריך לכחוב בימינו‪ .‬ס(ואיטר בשמאל העולם שחיא ימין אליו‪ .‬ושולט בשחי ידיו‬
‫יבתוכ ביסין לעולס‪ .‬צ( ואם נפלה טיפת דיו בחלל חיית או בי־ח או אות אחרת‪.‬‬
‫ועחה אין שמה הראשון עליה‪ .‬או ירך שמאל של סיס סתוהה ננע לשל תחתון‬
‫וגעשה בכך סתומה‪ .‬או רי‪-‬ש עשה דל׳ח רל כי תאי נוונא לא יועיל תיקון למחוק‬
‫הטיסח ול ור בתער דחוי כחק חוכוח‪ .‬ופסיל בין בספר תורה תפילין ומזוזה ובנט‪ .‬דלא‬
‫יועיל אתרי כן להעביר הקולמוס על האות ק( לא לר׳ יהודה ולא לרבנן‪ .‬דאס מועיל‬
‫על האות שנכתב שלא לשמה לשווייה אות לשמה‪ .‬מ־מ לשווייה אות לא יועיל‪ .‬וכל‬
‫אות ואות צריכה להיות י( מוקפת נויל מד׳ רוחותיה ואם ננעה אות לתכירתה יועיל‬
‫חיקון‪ .‬ולא מיקרי חק תוכות‪ .‬אבל בירושלמי מכשיר נניעה אות לאות למטה‪ .‬וסוסל‬
‫נניעה למעלה‪ .‬ומסופק אם נונעות באמצע‪ ..‬ם( ואם יש נקב בקלף בחלל האות‪ .‬אפילו‬
‫הנקב ממלא כל החלל כשירה כדמוכח ם׳ קוסין‪ .‬יז( אבל בירושלמי דמנילה מצריך‬
‫בויל סביב •האוח בפנים‪ :‬א( וצריך להניה ריוה נילץן למעלה ולמטה כמו כמזוזה‪ .‬כמלא‬
‫אטבא‪ .‬ג( ובימין מעט כרי לנול היקף‪ .‬נ(והשיטין לא יהיו אחת‪.‬ארוכח ׳ואחת קצרה‬
‫אלא יעשם שוות‪ .‬י( וצריך לכרוך כל פרשה נפרשה י( בשיער של־ בהמה טהורה‪ .‬וטוב‬
‫לכחך משיער שור‪ .‬כדאיתא בשיםושא רבא‪ .‬ויש כורכין אחרי כן כל פרשה ופרשה‬
‫לבדה כקלף קודם שיתנוה כדפוס הכתים‪:‬‬

‫אמרין ש ת י מגילות כ ת ב גנז א ה ה ר א ש ו נ ה וכוי וצ״ע ד ב מ נ י ל ה י״ח ע״ב תירצו שאני ר״ט וכוי‪ .‬ועיין‬
‫»( תפילין ש ל ר א ש וכו• מ נ ח ו ת ל י ד‬ ‫תום׳ מ נ ח ו ת ל׳ ע״א ד״ה ו מ ש ה כ ו ת ב נכו׳‪ .‬וכ״ב ט״ו ע״א‪.‬‬
‫ע״ב‪ .‬נ( בעור קל!* ולצד לבן לשון ספר ה ת ר ו מ ה כה׳ םי׳ת סי׳ קצ״ר וא״כ צריך ל ב ת ו כ בקלפים‬
‫‪,‬‬
‫שלנו ס ״ ה תפילין ומזוזות ל צ ד לבן שזהו לצד בשר בדין קלן* ושם ה ו א טוב יוהד‪ .‬ו נ א ה וכו ‪.‬‬
‫‪.‬ע( וצריך ל ב ת ו ‪ :‬בימינו וכוי שם ל״ז ע״א מ ה כ ת י ב ה בימין‬ ‫ס( ו ה פ י ל י ן ‪ .‬ש ל יד ומי מ נ ה ו ה שש‪.‬‬
‫ל( ו א ס נ פ ל ה טיפח ריו וכו׳ דהוי ובו׳‬ ‫וכוי‪ .‬י פ( ו א י ט י ב ש מ א ל העעלס וכוי עיין ש ב ת ק ״ נ ע״א‪.‬‬
‫ק( ל א לר׳ י ה ו ד ה ומי ש ב ת ק״ד ע״ב‪ ,‬גיטון כ׳ ע״א‪ ,‬טס• סופרים פ״ה ה״נ‪.‬‬ ‫נימין כ׳ ע״א‪.‬‬
‫ל( מ ו ק פ ה נויל וכו׳ ל׳יד ע״א ועיין בשו״ה נור״ב מ ת י ו ד א קם*י היריד סי׳ ע״ה ובשו״ת מ ש כ נ ו ת‬
‫יעקב ח א י ח םי׳ ל״ח‪ .‬ם( ואם יש נ ק ב ובו׳ כ ד מ ו כ ח ומי עיין מ נ ח ו ת כ״ט ע״א נ י ק ב תוכי ש ל היי‬
‫כשר יריבו פ ס ו ל ופירש״׳ שני פירושים‪.‬־ א ( חובו של היי‪ ,‬ר ג ל שבפניש‪ .‬יריבו‪ ,‬ר ג ל ה י מ ג י ח ‪ .‬נ ( חובו‬
‫הנויל ו ה ח ל ל ש ב ה ו ב ו )יריבו זהו גוף ח א ו ח ( ו ה מ ח ב ר מ פ ר ש כפירוש נ ע ל ס פ ר ה ת ר ו מ ה וז״ל ולשון‬
‫שני שפירש יש״י הוכו ר ג ל שמאלי' שהוא כפנים‪ ,‬יריכו רגל ימיני‪ ,‬הוא ל א נכון ד מ ה לי ימין מ ה‬
‫לי ש מ א ל ב כ ל ענין הוא פסול‪ ,‬ועור ר ה א אפילו קוצו ש ל יו״ר מ ע כ ב ‪ ,‬ועוד דלשוו תוכו מ ש מ ע‬
‫אמצעיתו דהיינו ח ל ל ו מ ש מ ע לאשיאן בר נ ד ב ך ניקב ב ח ל ל ו כשר אע״ג דאין ה ק ל ף ח ל ק ניכר ס ב י ב‬
‫ה נ ק ב נ א ס צ ע האות‪ .‬ם ר ל א ס פ ל י ג לפםול אלא יירכו‪ ,‬ובירושלמי י פ ר ק ק מ א ד מ ג י ל ה ח ו ל ק ע׳יו‬
‫ד ק א מ ר ה ת ם א מ ר אשיאן בר נ ד ב ך ניקב ב א מ צ ע בי״ת אם גויל מקיפו ט ב ל צדרין בתוכו כשר וכוי‬
‫‪ (n‬א ב ל בירושלמי וכו׳ עיין ירושלמי ט נ י ל ה פ״א ה״ט‪ ,‬וירושלמי‬ ‫ועיין ב נ ״ מ א״ח ל״ב' ע״ש‪.‬‬
‫‪ (h‬וצריך ל ה נ י ח ובו׳ כט־יא א ט ב א מ נ ת ו ת‬ ‫ב ר כ ו ת פ״ב ח״נ׳ ו ב ת ש ז ב ת ה ר ש נ ״ א סי׳ תרי׳׳א ע״ש‪.‬‬
‫‪ (3‬ובימין מ ע ט כרי לגול וכו׳ זה שלא כ ד ע ת ספר ה ת ר ו מ ה‬ ‫ל ׳ ב ע״א כ מ ל א א ט ב א דםיפרי‪.‬‬
‫סי׳ ד״ה ע״ש‪ ,‬ועיין תום׳ מ נ ת ו ת ל״ב ע״א ד ״ ה ועושה וכו׳ ותום׳ ב״ב י״ג ע״ב ד״ה ו ע ו ש ה בראשו‬
‫וכו׳ ודברי הרא״ש ת מ ו ה י ם ד כ ה ׳ טזוזה כ ת ב והריוה ישמן הצדרין ל א פירשו )הגאונים( ויראה‬
‫שצריך ל ה נ י ח ב ת ח ל ח ד ‪ .‬כדי לגלול היקף כיון ד נ כ ר ב ח מ א ח ד כלפי ש ס ע כ מ ו ס׳ית ל מ ״ ד ל ח ח ל ת ו‬
‫הוא נ ג ל ל ‪ ,‬א ב ל ב ס ו פ ה אין צריך ריוח עכ״ל וכת׳ תפילין כ ת ב א ב ל כ ת ח ל ח ן וסופן איז צריך ריוח‪.‬‬
‫;‬
‫נ( והשיטין ל א •היו וכו׳‬ ‫וראיתי ש כ ב ר העיר בזה הב׳ י ו ה נ ר ״ א כ א ״ ח סי׳ ל״ב ‪0‬״ק ע״ר ע«ש‪.‬‬
‫ט ם פ ר ה ת ר ו מ ה ‪0‬״ ד י ה ו כ ת י ב ת השיטין יעשה שוין באורך ולא א ח ח ארובה ו א ח ת קצרה‪ ,‬וכן כ ת ב‬
‫י( כשיער ש ‪ -‬ב ה מ ה ט ה ו ר ה וכוי ש ב ת כ ״ ח ע״ב ופירש״י שצריך‬ ‫הרא״ש בפדר חיקו; התפילין‪.‬‬
‫לקשור איט־וה הםרשיוה בשיער עור ב ה מ ה טהורה‪ .‬ובםפר ה ת ר י ס ה ס ב י א בשם שיסושא ר ב ה ובעי‬
 ‫מחזור דטרי‬ ‫‪640‬‬

‫תקיב‪ .‬מ ש פ ט סדר הנחת הפרשיות בבתים‪ .‬ה( לדברי רבינו שלמה‪ .‬מימין הקורא‪.‬‬
‫האיש שעומד בננד המניה‪ .‬קדש‪ .‬מימין קורא‪ .‬ואחריו בית שני‪ .‬והיה‬
‫כי יביאך ]ואחריו ביח שלישי שמע[‪ ,‬ואחריו ביח רביעי והיה אם שמע‪ .‬וכן נסי איתא‬
‫בשימושא דכא‪ .‬וזחו סדר כמו שבחומת בחורה‪ .‬ונם במכילתי סוף םרשח בא אל פרעה‪.‬‬
‫תניא כתבן שלא כסדרן ׳ננזו‪ .‬אבל רכ שרירא נאק ורב היי נאון בנו ורבינו יעקב מפרשיי‪.‬‬
‫דבית שלישי והיה אם שסע‪ .‬בית רביעי שסע‪ .‬וסיסנין הוויות יהד‪ .‬והיה בי יביאך‪.‬‬
‫והיה אס שמע‪ .‬סמזכוה באמצע‪ .‬ועוד סיםנץ שיני״ן סמוכין זה לזה שמע מבחוץ סמוך‬
‫לשיץ שבקמט עור דפוס מבחוץ‪ .‬וקדש םמוכוח לשיץ שבקמט ימין בעור דפוס מבחק‪.‬‬
‫ומכל מקום צריך לכותבן כסדר הכתובות בתורה‪ .‬כדחניא במצילתי‪, .‬׳בחפילין של זרוע‬
‫שכוחב בחתיכת קלף אחח בארבע עמודים אחר שכתב בעמוד שני והיד‪ ,‬כי יביאך ינית‬
‫חלק עמוד שלישי‪ .‬ויכתוב בעמוד רביעי שמע ישראל‪ .‬ואחר כך יכתוב כעמוד שלישי והיה‬
‫אס שמע דזהו סדר שכתורה‪ :‬ואמרי׳ פ׳ הקומץ כל בית חיצון שאינו דואה האדר פסול‪.‬‬
‫ונם י( אש החליף נו״תיד‪ ,‬לנוייחה פסול‪ .‬א״כ סדר הנחה של רבינו שלמה פסול לדברי‬
‫הגאונים‪ .‬וסדר הנחת הנאונים שסול לדברי רבינו שלמה‪ .‬וירא שמים משום ברכה לבטלה‪.‬‬
‫אם אינו מניח רק כדברי אחד מן הנאונים‪ .‬הילכך יניח שניהן‪ .‬שנים של יד בברכה‬
‫אחת ואחר כך שנים של ראש בברכה אחת‪ .‬ז( שהרי יש בראש וכן בזרוע מקום להניח‬
‫שני תפילין‪ .‬כדאיתא ס׳ המוצא חשילין‪ :‬ואס אינו יודע לכוץ המקום להניח שניהם יהד‬
‫יניה כדברי האחר‪ .‬ויברך על של יד ויניח‪ .‬ואחר כך יברך על של ראש ויניח‪ .‬ולא‬
‫ישהא אותם בראשו ויסלקם ואחר כך יגיה כדברי הגאון השני על סמך ברכה ראשונה‬
‫ולא ידבר כינחים‪ .‬והשני ישהא בראשו כמה שירצה‪ .‬ואע׳יס' שעחה מברך על של ראש‬
‫שעם ראשונה ומפסיק בין ברכה של יד בראשונה להנהד‪ ,‬של יד בפעם שנייה‪ .‬וה טוב‬
‫יוחר םלעזוב לנמר׳ שלא להניח כלל‪ .‬ח( רצועות שחומת הלכה לפשה מסיני‪ .‬ע( ושמא‬
‫כמו כן עור הבתים צריך להיות שחור‪ .‬ויכול לעשות עור הבחים מקלף מעובד לשסו‪.‬‬
‫אעים שהוא דק מיקרי שסיר עור‪ .‬רהא כת־בא תניא‪ .‬י( יכתבם על ארבע עורות‪ .‬ויכול‬
‫לעשות מעור שליל הקלף‪ .‬ויש אום׳ ששוב והגון יותר לסי שלא נעכרה בו עבירת‬
‫תשמיש‪ .‬ושפיר קרוי עור דלא גרע כ( מעור עוף דכשר‪ .‬כדאיתא סרק ח׳ שרצים‪ .‬אע׳נ‬
‫דלנבי טומאה חשוב כבשר דחשיב ליה גבי ל( עורותיהן כבשרן‪ :‬אמר אכיי יל(שיץ של‬
‫תפילין הלכה לימשה מסיני‪ .‬יעשה מימין הקורא בקמט עור דפוס הביח‪ .‬שיין של ארבע‬
‫רישי‪ .‬פי׳ שגי ׳ודיין •עשה בתוכה‪ .‬ובשמאל יעשה שין של תלתא ‪,‬־ישי‪ .‬פי׳ כמו יו׳־ד‬
‫אהת יעשה בתוכה‪ .‬פ׳ הקומץ אמריגן נ( וצריך שיגיע הריץ למקום התפר‪ .‬פי משך‬
‫קטמי השי״ן מבהוץ‪ .‬וצריך שיגיעו ער למטר‪ ,‬עד התפירה‪ .‬אבל רבינו שלמה פירשו‬
‫לעיניין הריץ הבדלת הבתים שיהיו עד למטה עד התפירה‪ .‬וכברייתא נמי תניא ס( אם אין‬
‫חריצן גיכר פסולוח‪ .‬נבי בחים אמר רב הננאל אמר רב ע( תיתורא של תפילין הלכה‬
‫למשה מסיני‪ .‬מעברתא של חשילץ הלכה למשה מסיגי‪ .‬סי׳ רש־י לאחר שהכניס האיגרוח‬

‫למכרן־ קסיעי כשערי אמר רכא בשער חורתא !בר ע׳׳ש סי׳ ר־ה‪ ,‬זבפפר יראיס ם״ ‪e‬״‪ r‬זבחקון‬
‫תפילי! של גאונים כחוב וכריך להו בשערא דחירא וכו׳ ע״ש‪ .‬ה( לרכרי רבעו שלמת וכו׳ מנחות‬
‫ל׳׳ד ע״ב‪ ,‬וברש״י ד״ה כיצר כדר! וכוי ותיס• דיה והקורא ובו׳ ומכילתא סוף פ׳ נא‪ ,‬ובספר החרוסת‬
‫ה׳ הפילין ס״ ר״ו‪ ,‬ועיין כהמיס רעים םי׳ ע״טובאו׳־ז ה׳ חשילין סי׳ הקנייה ובמרדכי ה׳ הפיזין‪ .‬ו( אם‬
‫החליף וכו׳ עיין שם ל״דע״ב‪ .‬ל״ה ע״א‪ (r .‬שהרי יש בראש וכו׳ עירוביןצ״ה ע״ב‪ ,‬וע״שבהוס׳ די‪-‬ה‬
‫מקוסובו׳‪ .‬מ! רצועוה שתורות יכו• שבת כ׳יחע״כ‪ ,‬מנחות ל״ה ע״א‪ /» .‬ישסאכ־׳כעור הבתים יכו׳‬
‫עיין בהוס׳ מנחוח שם ד״ה רצועות‪ ,‬וברא״ש בחב ומ״מ נ‪,‬״ תפילי] הוא שיהא הבל שחור‪ .‬ועיין‬
‫במרדכי ריש ה׳ תפילין‪ .‬י( יבהבם על ארבע עורוח מנחות ל״ד ע״ב‪ .‬כ( מעור עוף רכשר וכי׳‬
‫יז( שין של חפילי; וכו•‬ ‫ל‪ (.‬עורוהיהן בבשרן שם ק״ז ע״א‪ ,‬חולין קב״ב ע״ב‪.‬‬ ‫שבה ק׳‪-‬ח ע״א‪.‬‬
‫שבת כ״ח עי־ב‪ ,‬ם״ב ע״א‪ ,‬סנחוח ל״ה ע׳יא‪ .‬נ( וצריך שיגיע חריץ וכו׳ שם‪ .‬ס( אס אין חריצן ובו׳‬
‫שמ ל״ר עייר‪ .‬ננ( תיתורא של הפילין וכו׳ לי׳ה ע״א‪ .‬ועיין פירש״י יחוס׳ ד״ה תיהורא‪ ,‬וע־ין ברא׳״ם‬
 ‫‪641‬‬ ‫מחזור ועורי‬

‫בבתים מקצע כל הבתים לכד עור בית רביעי מניה ארוך וכוסלו למטה לכסות הבתים‬
‫ווהו כיח מושבו של ביחים‪ .‬תיתורא‪ .‬לשון נשר‪ .‬ומעברתא היינו מאותו עור הנכפל‬
‫לטטה עושה בליטה כפולה הרן לבתים שמכנים בתוכה הרעועות ומושבות אילך ואילך‬
‫עוברת‪ .‬ויש שקוצעים בל עור הארבע בת־ם למטר‪ ,‬ולוקחין עור ממקום אתר וקודרין בו‬
‫בראשו כעין ארובה‪ .‬ומכניס שם הדי בתים‪ .‬וראש השני כושל למטה לעשות תיתורא‬
‫ומעכרתא כמו ששי׳ לעיל‪ .‬ויש משרש*׳ מעברתא קרוי‪ .‬ס( יש שנותנין עור שני על בית‬
‫של זרוע מצד זה לצד זה‪:‬‬
‫תניא צ( תפילין מרובעות הלבה למשה מסיני‪ .‬אמר רבא בתשרן ובאלכסינן‪ .‬העור הנכשל‬
‫למטה ש ת א תתיתורא יתסור עם עור הבתים סביב בריבוע‪ .‬ובי נסי יהיה זוית‬
‫בהשירה צריך שיהיה שיעור זה באלכסון‪ .‬ק( כל אמתא בייבועא אמתא ותרי הוטשא‬
‫כאלכםונא‪ .‬ולא ארכה יתר על רחבה‪ .‬ונם עור התיתורא והבתים היועאין חוץ לתשירה‬
‫קועעין בריבוע‪ .‬ועוד הבליטה הנכפל שקרוי מעכרתא מקערין כדי שיהא ניכר עור‬
‫התיתורא‪ .‬ובן נוף הבתים בראשם עריך שי הו מרובעות ארבעתן יחד‪ .‬כדאיתא בשימושא‬
‫רבא‪ .‬מייתי אעא טבא תרת• אעבעי על תית׳ אעבעי אבל הבית אחד לבדו אינו עריך‬
‫ריבוע‪ .‬ונם בנובה הבתים אין קפירא‪ .‬וכן תפילין של יד יש להם רץ זה עריך ריבוע‬
‫בתפירא התיתורא ובן בעור התיתורא וכן בנוף רחב הבית שבראשו‪ :‬משפט תפירה עריכ•‬
‫י ( מנידי בהמה טהורה‪ .‬וכתוב בשימושא רבה ס( תריםר תפ־רי ליהון בה ואי איכא‬
‫עשרה כשר‪ .‬דכי שקלת מלכא ושמשא‪ .‬פי׳ יהודה ולוי‪ .‬אייתי עשי־א‪ .‬ואי טפי שפיר‬
‫דמי‪ .‬דכי מוספת מנשה ואפרים הוו ארבע עשרה בר מדנפיק ועייל‪ .‬פי׳ בי־־ד מקומות‬
‫יתהוכ המחט כשיעשה התפירה מרובעת בר מדנפיק ועייל‪ .‬הייני מלבד שלשו! מקומות‬
‫במקום הבדלת הבתים יתפור עור הבחים לעור שלמטה‪ .‬והיינו דאמר״ פ׳ הקומץ‪ .‬ת(ושוץ‬
‫שנוחן חוט ומשיהה בין כל אהת ואחת‪ .‬ויש שמוליך התפירה בנ׳ מקומות מהריץ ימין‬
‫לשמאל דרך ריבוע התפירה‪ .‬ואם נפסקה תפירה יי( בני מקומות אין תקנה לחזור ולקשור‬
‫אלא עריך תפירה חדשה‪ .‬כדאי׳ בירושלמי דמנ־לה פיק‪:‬‬
‫מ ש פ מ אויך הרצועות‪ .‬אמריי פ׳ הקומץ ‪ (3‬עד אצבע צררה הדן לקשר‪.‬‬ ‫תקיג‪.‬‬
‫מר מחוי פשוט‪ .‬מנודל עד אמה‪ .‬נ( אבל בילמדינו משמע דהיינו‬
‫דווקא בשל יד‪ .‬אבל בשל ראש שיעור אחי‪ .‬ל( וכן בשימושא רבה ורב אלפס‪ .‬אורכא‬
‫דרצועא דימנא עד טיבורא‪ .‬ולחזיא דשמאלא‪ .‬ובדרעא עד אצבע צרדח‪ .‬ויחיו משולשין‬
‫תלח זימנין‪ .‬הילכך רצועה של יד ארוכה מן הקיבורת של ורוע עד אצבע אמה ויכרוך‬
‫נ׳ פעמים םכיב אצבעו‪ .‬ושל ראש של ימין עד המיבור ושל שמאל עד החזה ה( ורחבן‬
‫)כדרך( ]כאורך[ שעורה‪ .‬ו( ואם נפסקה היצועח ופחוחח מכשיעור אין חקנה לא לקושרו־•‬

‫ובעיוך עיך טעבר‪ ,‬וערן ההר די‪ (c .‬יש שטת‪:‬׳; עור ש‪:‬י ובו׳ הובא בםפר החרוסת בשם דכ אלפס‬
‫פירש חיחורא שרגי־ין לתת עור על הבית של זרוע טצד זה לצד זה‪ ,‬ועיין ש׳׳ת קנ״ג‪ .‬ל( המילין‬
‫מדובעוה וכו׳ שמ ליה ע׳׳ב‪ .‬ק( כל אמתא בריבועא וכו׳ עירובי! נ״ז ע״א‪ .‬ל( סגיר׳ בהטה טהורה‬
‫מ( ושוין שנותן‬ ‫וכו׳ שבת כ״ת ע״ב ועיי! פיר*׳יי‪ .‬ש( ‪.‬־‪.‬דיבר תשירי וכוי וזה בנגד י״ב שכטיט‪.‬‬
‫חוש או משיחה וכו• ‪;:‬נחות ל״ד ע״ב‪ (h .‬בגי מקומות אין הקנה ו‪:‬וי עיי! ספר ההרוסה סוף‬
‫ס״ ר״י‪ ,‬ובסמ״ג ע‪-‬צין מיי ב״ב‪ .‬ביאיחא בירושלמי וכו׳ מנילה פ״א ה״ט‪ .‬נ( עד אצבע צררה וכוי‬
‫עיין מנחות ל״ה ע״ב ועיי! חוסי ד״ה וכמה שיעורייהו וכוי‪ .‬ועיי; בשערי תשובה סי• קנ״ג מרב צמח‬
‫גאו;‪ .‬נ( אבל ביזמרינו משמע וכוי מפורש שם ‪c‬׳ בא ושיעור רצועה של יד וכר‪ .‬י( וכן בשימושא‬
‫רבה ורב אלפס אורבא דרצועא 'דימינא עד ^יכורא ולחזיא דשמאלא עיין יתום׳ מנתות‪ .‬שם ד״ה‬
‫וכמה וכו׳ שהביאו ״ ׳ ב שימושא רבה עד דליסבו לחרא כנגר מילה מטינא ולחדא בננד הלב‬
‫משמאלא‪ ,‬ועיין בבעל התרומה פי• רי״א‪ .‬וברי״ף שלפנינו לא נמצא מזה כלום‪ .‬אך בש׳׳נ כתב ת״ל‬
‫ה( ורחבן כאורך שעורה כצ׳׳ל‬ ‫יש אלפסי שכתוב בהך דימינא עד טבורא דשמא־א עד הר״א‪.‬‬
‫וכן הוא בתנחומא פ׳ בא‪ .‬ובבה״ג ה׳ תפילין ו‪:‬והיא דרצועה באורכה דשעורה‪ .‬ו( ואם נפשקה‬
‫הרצועה וכו׳ הוא בדעה הרמב׳ים ‪£‬״ג מה׳ חפילין הי׳ים‪ .‬ועיין א״ח פי׳ כ״ז םי״א׳ ובש׳־ת פי׳ קנ״ד‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪642‬‬

‫ולא לתוסרה‪ .‬ויזהר כהנחתן שלא יהפכו חחגועות‪ .‬׳(דאמר רב ]נחמן[ ונוייהץ לבר‪:‬‬
‫קשר של תפילין הלכה למשה מסיני‪ .‬הייני השפ שרי‪ .‬שי־ן שכקמט הדפוס מזה ומזה‪.‬‬
‫ואוח דל־ד בקשר של ראש‪ .‬ואות ירד היא כשל יד חוץ לקשר הרעועה קטנה מאד‬
‫וכפופה כמין ירד‪:‬‬
‫מ ש פ ט סדר הנהת תפילין‪ .‬ובאיזה מקום ביד ובראש‪ :‬ח( תחילה יניח של יד‬
‫ואה־ כד של ראש‪ .‬דכת׳ ולטוטפות בין עיניך‪ .‬כשיהיו בין עיניך יהיו שתים‪.‬‬
‫וכשחולעם החילה יחלוץ של ראש ואחר כך של יד‪ .‬ט( וכן כחיק יעניע הוילה של‬
‫ראש ואחר ‪:‬ך של יד‪ .‬לסי שכשירעח ליקחם יטעא תחילה של יד‪ (* .‬ולא יעכיר על‬
‫‪,‬‬
‫הפצות‪ .‬כדאיחא פ׳ הממונה‪ .‬ויניח בער שמאל‪ .‬דבח ירכה‪ .‬כ( יד כהה‪ .‬ועוד כת׳‬
‫וקשרתם‪ .‬וכתבתם‪ .‬מה קשירה כימין‪ .‬אף כתיבה בימין‪ .‬ואם הוא איטר יניח בימין העולם‬
‫שהיא שמאלו‪ .‬ושולט בשחי ידיו יניח בשמאל העולם‪ .‬וכאמה עצם יניח‪ .‬חנא דבי‬
‫מנשה ידכה‪ .‬ל( זה קיבורת כשר המכונס‪ .‬כמו קיבורא דאהינא‪ .‬ושמחם על לבבכם‪.‬‬
‫מ( שימה כננר הלב‪ .‬ובפי המוצא תפילין‪ .‬וסי התכלת‪ .‬נ( תפילין בזרוע‪ .‬ובמסכת אהלות‬
‫מונה הזרוע העצם המחובר לכתף וראש שני מהובר למרפק שקורץ קודא‪ :‬וכן פ• האו׳‬
‫משקלי‪ .‬דאוריית׳ בתפילין קיבורת כולה בנדרים ער העעיל‪ .‬דהיינו מרפק משמע נמי‬
‫קיבורת זהו בעעם שהוא למעלה סן הקודא‪ .‬סמוך לו יש בשר מכונם )והוא( ‪ (P‬והוא‬
‫כננד הלב‪ .‬ותפילין של ראש כנובה הראש‪ .‬מקום שמוהו של תינוק מסם ע( ונראה‬
‫דמתהילת השער הסמוך למצח עד סוף מקום שמוחו• של תינוק רוסס הוי מקום תפילין‪.‬‬
‫ויש שם ס( מקום להניח שני תפילין והוי צ( סקוס שעושה קרחה וראוי לטמא בננע אהד‬
‫והוי שפיר בגובה של ראש‪ .‬והקשר יהדק בראש יו( למעלה בעורף ולא במםרקת כדי‬
‫שיהו ישר׳ למעלה‪ .‬ורחב הבחימ לכתחילה שתי אעכעות‪ .‬כדאית• בשימושא רבה‪:‬‬
‫אמרי׳ כס׳ הקומץ מאימתי מברך עליהן‪ .‬משעה הנחתן עד שעה קשירתן‪ .‬י( האי‬
‫קשירתן היינו הירוק בראש ובשעה חנחה‪ .‬כמו שיליא קשורה בו‪ .‬ראי עושה קשירה‬
‫ממש בכל פעם שמניחם מאי איכא בין הדשות ם( דאםר משומ קשר של קיימא בשבת‬
‫ובין ישנות שרי‪ :‬תי‪) .‬ומדר הד־ף(‪ .‬וכשמניח של יד מברך אקבץ להניח תפילין‪ .‬ואחר‬
‫כך יניח של ראש ומברך )של( על מעות תפילין‪ .‬ח( ואם סח כין של יד לשל ראש‬
‫יברך שתים על של ראש‪ .‬להניח תפילין‪ .‬ועל מעות תפילין‪ :‬כך פי• רבינו יעקב‪ .‬ורב‬
‫עמרם‪ .‬ורב יהודאי גאון‪ .‬וכן אס אין לו רק תפילין אחת של ראש לבד או של יד לכד‬

‫ם ר כ יוסף גאון יביאורי ה נ ר ־ א ם״ק ל״ה‪ (r .‬ד א מ ר ר כ נ ח מ ן ומיהן ל נ ד כצ‪-‬יל שס ל ״ ה ע׳׳כ‪ .‬ק ש ר‬
‫מ( ה ח י ל ה יניח של יד ובר שמ ל״ו ע״א‪.‬‬ ‫ש ל תפילין וכו׳ שם‪ .‬שין ש ב ק מ ט וכו׳ בן שירש״י שס‪.‬‬
‫מ( וכן ב ח י ק יצניע וכו׳ הוא כפידש ההוס• כשם ר ב האי נאון שם ד ״ ה ו ק ש ר ח ם וכר וכן הביאו‬
‫י‪ (.‬ולא יעביר ע ל ה מ צ ו ת יומא ל׳יג ע״א‪ ,‬ועיין בהוס׳ שם‬ ‫ביומא ל״נ ע׳יב הום׳ ד״ה עבורי ובו׳‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ( יד כהד‪ ,‬ומי מ נ ח ו ה ל״ז ע״א‪ .‬ואם ה ו א‬ ‫ד״ה אין וכו׳ ותום׳ ט נ י ל ה וי ע״ב ד׳יה מ ם ה ב ר ובו ‪.‬‬
‫ל( ז ה קיבורת וכוי שם ו ב ת נ ת ו מ א ‪0‬׳ בא ועיין בחום׳ ד״ה ק י ב ו ר ה וכו׳ וחוס׳‬ ‫איטר וכו• שם‪.‬‬
‫עירובין צייה ע״ב ד״ה ירך וכוי‪ ,‬כ מ ו קיבורא ד א ה י נ א ב״ב ה׳ ע״א‪ .‬יו( שימה ב נ נ ד ה ל ב ט נ ח ו ח‬
‫נ( תפילין בזרוע כוונתו ל ה א דעירוכין שם וקושרן בזרוע‪ ,‬ופ׳ ה ת כ ל ת מ״נ ע״ב ותפילין‬ ‫ל״ז ע״ב‪.‬‬
‫בזרועותיהן‪ ,‬ו ב מ ס כ ת א ה ל ו ת מ ו נ ה ו‪:‬ו׳ א ה ל ו ת פ״א מ ש נ ה ח׳‪ ,‬דאורייתא בתפילין וכוי עיין ערכין‬
‫פ ( והוא כגגד ה ל ב כצ״ל מ נ ח ו ת ל״ז ע״ב׳ מקום שטותו וכו׳ שפ ל״ז ע״א‪ .‬ע( ו נ ר א ה‬ ‫י״ט ע״ב‪.‬‬
‫ד מ ת ח י ל ח השער יכו׳ בן הוא בספר ח ח ר ו מ ה סי׳ רי״א ו ה ב י א ראיה טירושלטי פ״י דעירובין ה״א‬
‫שיערו ל ו מ ר ער מקום ש נ כ ח ו ש ל ראש מחזיק‪ ,‬ו כ מ ה מ ח ז י ק שהים‪ .‬מ ע ח ה אפילו ב ח ו ל )יהא מ ו ת ר‬
‫פ( מ ק ו ם ל ח נ י ח שני‬ ‫ל ה נ י ח שתי זוגות ב ב ח א ח ח ( א״ר היי אי! בעי מ י ה ב יהבי וכר ע״ש‪ .‬ושט‪.‬‬
‫ל( מ ק ו ם שעושח ק ר ח ה וכו׳‬ ‫הפילין עירובי! צ״ה ע״ב‪ ,‬ועיין בתוס• ד״ה מקום ומי ע״ז מ ״ ר ע״א‪.‬‬
‫ק ( " ל מ ע ל ה בעורף ובו• שם ל״ה ע״כ‪ ,‬ועיין בפירשיי‪ .‬מ א י מ ת י מ ב ר ך עליהן וכוי‬ ‫ס נ ת ו ת ל״ז ע׳׳ב‪.‬‬
‫שם‪ .‬ר( האי קשירתן היינו הידוק וכוי והוא כסירש ר״ת בתוס׳ שם ד״ה מ ש ע ת ה נ ת ה וטי‪ ,‬כמו‬
‫שיליא קשורה בו נ ד ה כ״ו ע׳יב‪ .‬ש( דאםור משום ק ש ר וכו׳ עירובי! צ״ז ע״א ועיין בתוס׳ שם ד״ה‬
‫ס( ואם ס ת וכו׳ שם ועיין כתוס׳ ד״ה ל א‬ ‫אביי א ט ד וכו׳ ו כ ש ס נ י ה ש ל יד וכו׳ מ נ ה ו ת ל״ו ע״א‪.‬‬
‫פ ה וכו• ור״ת פירש וכו׳ ועיין ב ט ד ד ש ח נ ח ו ס א פ׳ בא‪ ,‬ובירושלמי ב ר כ ו ת פ ״ ב ה״נ ו ב מ ה ״ פ שם‪.‬‬
‫‪643‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫אין מעכבות וו אח זו דניה' אותם שיש לו דברך עליהן שתי כרכות‪('' :‬והחולץ תפילין‬
‫לא יברך לשמור הוקז ולא שום דבר ואפילו חולצם סמוך להשיכה‪ .‬דקייםא לן לילה‬
‫הוי זמן תפילין ואין מורץ כן שמא יישן בהן ויפיח‪ .‬ופי הקומץ גמי אמריי ב( ומודים‬
‫חכמים ור׳ יעקב דלילה זמן תפילין שאם חלצם סמוך לחשיבה שאינז מניחן‪ .‬אפ כן‬
‫ושמרח ההקה הזאת למועדה מימים ימימה‪ .‬בסםה הכת׳ מדבר‪ .‬ומימים ימימה היינו‬
‫מזמן לזק‪ .‬ולא בחפילין‪ .‬דפימ‪ .‬למעוטי לילה‪ .‬ואפילו חולצם בערב שבח סמוך להשיבה‬
‫לא יברך כלום‪ .‬דשבתות לאו אמעיפו‪ .‬מושמדת החקה הזאת אלא מוהיו לך לאות‪:‬‬
‫ג‬
‫( חמן הנחתם שחרית לכתחילה‪ .‬אמר אכיי ד( לתפילח כאחרים‪ .‬משיביר חבירו ברחוק‬
‫ד׳ אמות‪ .‬כדאית׳ פ״ק רברכות‪ :‬ובהול המועד של פפת ושל םונות יניח תפילין אמנם‬
‫מר׳ מאיר ודי יהודה דאמרי׳ ס׳ אילו מנלהץ ה( כותב ארם תפילין לעצמו אין ראייה‬
‫שיניח בחול הסוער שהרי אפילו בשבת םברי דפניח תפילין‪ .‬י( וכדאית׳ ם׳ המוצא‪ .‬אבל‬
‫יש ראייה מעוברא דירושלסי ז( וצריך שימשמש בהם לפרקים כשםונחים כזרועו ובראשו‪.‬‬
‫כדי שלא יסיח דעתו םחם‪ .‬קיו מציץ‪ .‬דאמרה תורה והיה על מצחו חמיד‪ .‬ובם׳ לולב‬
‫וערבה‪ .‬אסר מר זוטרא חזינא לרב פסי דבל אימת דמנח תפילי מברך‪ .‬רבנן דבי רב‬
‫אשי כל אימת דמשמשי מברכי‪ .‬לפי שםצוה למשםש בהם מפני קדושתן‪ .‬כסו נבי‬
‫ציץ‪ :‬מניין שימין של ראש על פי הקבלה ד׳ שימין בכל פרשה וסרשה‪ .‬ושל יד שבע‬
‫שימין בכל פרשה ופרשה‪ .‬אע־ס שאין עיכובא אם שינה‪ .‬טדאמרי׳ פ׳ הקומץ מי שיש‬
‫לו שני תפילין של ראש ואין לו )שני( תפילין של יד טולה עור על אתת מהן לכסות‬
‫הבדלת הבתים ובשירי׳ לשל יד‪:‬‬

‫ואלה ראשי השיטץ שנהנו יי( ב ש ל יד שבע‪.‬‬

‫תקיד‪. .‬פרשה ראשונה‪ :‬וידבר‪ .‬אה היום‪ .‬יוצאים‪ .‬לתת‪ .‬הנ‪ .‬ההוא‪ .‬תורת‪ :‬פרשה‬
‫שנייה‪ :‬והיח‪ .‬רחם‪ .‬בשה‪ .‬לאמר‪ .‬כי הקשה‪ .‬בריסוס לאות‪ :‬פרשה שלישית‪:‬‬
‫שמע‪ .‬אח‪ .‬והיו‪ .‬לבבך‪ .‬ובלבחך‪ .‬ידך‪ .‬מזחוח; סרשה רביעיח‪ :‬והיה‪ .‬וככל נפשכם‪.‬‬
‫ואכלת‪ .‬ה־ בכס‪ .‬אשר הי‪ .‬כין עיניכמ‪ .‬ביחיך ובשעריך‪:‬‬

‫א( ו ה ה ו ל ץ תפילין ל א י ב ד ך וכוי עיין ב ר כ ו ח מייד ע״ב ולבני מ ע ד כ א ובו׳ ובתום׳ ד ״ ה ו ל ב נ י ובו׳‬
‫ועיין הופ׳ מ נ ה ו ח ל״ו ע״ב ד ״ ה ו ש מ ר ת וכר והופ׳ ס ו ב ה ל״ט ע״א ד ״ ה א ב ל וכד‪ .‬והופ׳ נ ד ה נ״א‬
‫ג ( וםח־יפ‬ ‫ע־׳כ ד״ה ולבני מ ע ר ב א וכו׳ ועיין ירושלמי ב ר כ ו ת שם‪ ,‬ובאו״ז ה׳ הפילין פי׳ ת ק פ ״ ד ‪.‬‬
‫ח כ ס י ם ודי יעקב וכוי כ צ ״ ל מ נ ח ו ת ל י ו ע״א ע״ש מ ה שכתוב ע ל הנליון‪ .‬וכן ה ו א כ ס פ י ה א ש כ ו ל‬
‫נ( ח מ ן וכו׳ ל כ ח ח י ל ה ו כ ר ד ק ד ק ה מ ח ב ר ל כ ח ו ב ל כ ת ה י ל ה ע״פ מ ח ש כ ת ב ב ס פ ר‬ ‫ור׳ יעקב‪.‬‬
‫ה ח ר ו מ ה ל ת פ י ל ה כ א ח ר י ם זהז זמן ה נ ת ת תפילין ש ח ר י ח ל מ א ן ד א מ ד לילה לאו זמן ה נ ת ח הפילין‬
‫י ( ל ה פ י ל ה ב א ח ר י ם ב!‬ ‫וה־׳ה לדידן ד ל י ל ה זמן ה נ ח ח חפילין ש ל כ ת ח י ל ה ל א יניחן פ ן ישן ב ה ם ‪.‬‬
‫הוא נ י ר ס ת בעה״ת‪ .‬ו ב ה ״ נ ושאר ראשונים ז ב ג ט ר א שלפנינו ב ר כ ו ת ט׳ ע״ב א י ח א לתפילין‪ .‬ה( כ ו ת ב‬
‫י( כ ד א י ה א פ ר ק ה מ ו ‪ 1‬א וכו׳ עירובין צ״ו ע׳׳ב ה ס ו * *‬ ‫א ד פ תפילין ל ע צ מ ו ובו׳ מ ״ ק י״ט ע ׳ א ‪.‬‬
‫תפילין ס כ נ י ס ן זוג וונ א ה ד האיש ו א ת ר ה א ש ה ו כ ר דברי ר ״ מ ר• י ה ו ד ה א ו ס ר בד״א בישנות א ב ל‬
‫ב ה ד ש ו ה אסור‪ ,‬ו מ ו כ ה ה ת פ מ ד ק ת נ י א ש ה א ל מ א הפילין ל א הוי זמן נ ר מ א א ל ט א בין ש ב ת בין‬
‫ל י ל ה הוי זמן הפילין כן הוא ב פ פ ר ה ת ר ו מ ה ‪ ,‬א ב ל יש ראיה פ ע ו ב ד א דירושלמי‪ ,‬ד פ ר ק אלו מ נ ל ח י ן‬
‫ה׳׳ד ת ר כ ר נ ש אובד תפילוי ב ס ו ע ד א א ת א ל נ כ י דר• ח נ נ א ל ו ש ל ח י ה ל ג ב י ה דר• א ב א ב ר נ ת ן א ׳ ל‬
‫ה ב ל י ה ת פ י ל ך וזיל כ ת ו ב ל ך א״ל ר ב איזל כ ת ו ב ליה‪ ,‬מ ת נ י ת א פ ל י נ א ע ל ר ב כ ו ח ב ה ו א א ד פ‬
‫תפילין ומזוזות לעדמו ה א ל א ה ד לא׳ פ ת ר ל ה ב כ ו ת ב ל ה נ י ה ‪ ,‬ו מ ש מ ע רדוקא ל ה נ י ח א ב ל ל ל ב ו ש‬
‫ועיין תוס׳ כי־ק י׳יס ע ‪ -‬א‬ ‫א פ י ^ ל א ח ד י ם כותב‪ ,‬ו ש ס ע ס נ ה ש ט ו ה ר ללבוש תפילין כ ח ו ל הסועד‪,‬‬
‫ד ״ ה ר״י א ו ס ר ובו׳ ותום׳ עירובין צ״ו ע״ ד״ה ימים וכו׳ יבהידושי הריטב׳׳א וחוס׳ ם נ ח ו ח ל״ו ע״ב‬
‫ד״ה יצאו וכר שהביאו הירושלמי הנ׳יל ב ק צ ה נ ו ס ח א א ה ר ח ‪ ,‬ועיין ב ס פ ר ה ה ד ז ט ה ה׳ תפילין‪ ,‬ובאו״ו‬
‫סי׳ ה ק פ ״ ט ועיין ט ה ש ה א ר י ך כ ז ח בשו״ה מ ש כ נ ו ת יעקב סי׳ ל״ז‪ ,‬ו ב ש א י ל ה ש מ ו א ל ה נ א ו ן דקארלין‬
‫סי‪ ,‬גי׳ ובשערי ת ש ו ב ה סי׳ רס״ו ה ב י א ב פ ש י ט ו ח ב ש ס ר ב ששנא גאון דאפור ל ה נ י ח תפילין ב ה ה ׳ ׳ ס ‪.‬‬
‫ו( י*ייך ש י ס ש מ ש ב ה ם ונו׳ כ צ ״ ל מ נ ח ו ח שט‪ ,‬ש ב ח י״ב ע״א‪ ,‬יוסא ד ע ׳ ב ועיין חוס• שפ ח־ ז ך א‬
‫ד ״ ה ו מ ה וכר‪ ,‬א מ ר מ ר זוסרא וכר ט ו ב ה ס״ו ע״א‪ ,‬ואין לו חפילין ש ל •יד וכו־ כצ־׳ל ס נ ח ו ת ל״ר‬
‫מ( בשל יד שבע׳ ת ר א ״ ש ה׳ חפילין ב ח ב ו נ ה נ ו ל כ ח ו ב מנין השימין ע׳׳ס ה ק ב ל ה ב ש ל יר‬ ‫ע״כ‪.‬‬
‫ש ב ע שיטי! ב ב ל פ ר ש ה ו פ ר ש ה ‪ ,‬ו ב ש ל ראש ד׳ שימין‪ ,‬זע״; ב ס פ ר ה ת ר ו מ ה ובחג׳׳ס פ׳׳א ס ה ׳ תפילין‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪644‬‬

‫ראשי שימין ש ל ראש‪.‬‬

‫שדשה ראשונה‪ :‬וידנר‪ .‬מזה‪ .‬הזאה‪ .‬זה‪ :‬ני( שרשה שנייה‪] :‬והיה‪ .‬ובל סטר חמר[‪ .‬ה׳‬
‫שסע‪ .‬נששך‪ .‬לבניך‪.‬‬ ‫ממצרים מביח עבדים‪ .‬בל שטר רחס הזכרים‪ :‬שרשת שלישית‪:‬‬
‫על‪ :‬סרשח רביעיח‪ :‬והיה‪ .‬עשב‪ .‬לא חחן‪ .‬אח בניכם‪:‬‬
‫י( ב ת ׳ כשימושא רבה ורב אלפס הניאו‪ .‬אמד רבא כל אלשא ניחא דחני אתה מוצא‬
‫‪,‬‬
‫בתםילין‪ .‬אילו הן‪ .‬חיץ דם ש״י לימ׳ע־ת׳‪ .‬זהי׳ שרשת קדש‪ .‬בישיר׳‪ .‬ה׳ו׳ם׳‪.‬‬
‫איך‪ .‬ד׳ק׳ה׳‪ .‬כ־ה‪ .‬זהו שרשת והיה כי יביאך‪ :‬ש׳ע׳טיניז׳ נ״ץ‪.‬דשמע‪ .‬והיה אם שמע‪:‬‬
‫ש׳ ראשר‪.‬‬ ‫תהו סי׳‪ .‬חיץ של חמין‪ .‬ח׳ ד׳ חני‪ .‬ץ׳‪ .‬ה׳ תני‪ .‬ו״ס‪ .‬דהיכוםי‪ .‬נ־ג תני‪:‬‬
‫ה׳ חני‪ .‬י׳ רלחי‪ .‬נ׳ תני‪ .‬לימיע׳‪ .‬דלמען‪ .‬ד׳ ד ׳ תני‪ .‬ת׳ דתורח ג״נ חיי‪ :‬ב׳ דיביאך‪ .‬ש״ר‬
‫דפטר‪ .‬ניג חגי‪ .‬היו׳ם‪ .‬דהזכרים‪ .‬נ״ג חגי‪ .‬כ( אך רישאלך ג״‪ :‬ח‪:‬׳‪ .‬די‪ .‬דיר‪ .‬ק׳ דהקשה‪.‬‬
‫ח׳ דלשלחנו‪ .‬כ־ה‪ .‬דידכה‪ .‬נ״ג תג*‪ .‬שיע דשמע‪ .‬ט״מ דלטוטפוח‪ .‬נ׳ דנששך‪ .‬ז׳ דמווזוח‪.‬‬
‫נ׳ דדנגך‪ .‬צ׳ רהארץ נ״נ תג״‪ .‬אמר רנא כל תפילי דלא בריק־ כהני אהוותא שמיל״‪.‬‬
‫סיוע בתלמוד שלנו ]ליתא[ בל זה‪ .‬וכמו ‪:‬ן כתי שם‪ .‬אי כתבינהו‬ ‫עד כאן לשונם‪:‬‬
‫דפריך בשי המוציא יין תפילין ‪ {-‬אגויל מ׳ בתבינן‪ .‬והנ׳‬ ‫אטיל ששיר דמי‪ .‬והא ליחה‪.‬‬
‫זיונין המפורשין כאן הייגו תגים גדולים‪ .‬אבל תנים קטנים כל מקום שהאותיות ש־עים׳נ׳ז׳‬
‫הכותב תפילין יעתיק ממקום‬ ‫כדאית׳ ס׳ הקומץ רבה‪:‬‬ ‫נ׳־ץ‪ .‬צריכות מ(זיונץ קטנים‪.‬‬
‫ומתוך‬ ‫ס(‬ ‫ש׳ הלן־מץ‪.‬‬ ‫‪:‬דאי׳‬ ‫שאש׳ קוצו של ירד מעכב‪.‬‬ ‫נ(‬ ‫ממייק מחסימת רתימת‪.‬‬
‫תלמוד שלנו יש ללמד דלמומפת אץ בכל השלשה וי׳יו אחי הפיה‪ .‬כמו שפירשתי בריש‬
‫מלא‪ .‬מדאמר״‬ ‫סדר תפילין זה‪ .‬ומזוזית‪ .‬יש ללמד שיש וי־ו באחרונה לפני תי״ז ז ז ת ‪.‬‬
‫נשבתב מזוזות בפרשה שנייה ד‪,‬וי ריבו־‬ ‫י״ הקומץ‪ .‬ע( מזוזות י שומע אני שתים‪.‬‬
‫אלמא מזוזות משמע שתים‪ .‬א״‪:‬‬ ‫דברי ר׳ ישמעאל‪.‬‬ ‫ואינו אלא למעט‪.‬‬ ‫אחר דינר‪.‬‬
‫רהא‬ ‫יש וי־ו לפני תי״י‪ .‬ולכך משמע לשון זות‪ .‬משוש דקיינן לשון רבים לא קאמר‪.‬‬
‫ריש סנהדרין אית ליה לר׳ ישמעאל יש אם למסורת נב׳ לטוטפות‪ :‬וכל פצר חמר‪ .‬חסר‬
‫וי׳יו במסורת‪ .‬פ( ובחלומות דביהדיא פ׳ הרואה איל ליבא וי״ו יחמור ‪:‬היש מתסילך‪.‬‬
‫בדק ביה ואשתכה דגהיט ופי׳ רביגו שלמה שכתבו הסופר מלא ונמחק הרץ‪ .‬נה־ט‬
‫פירושו טהוק‪ .‬ובהלכות גדולות דרב ׳הודאי כ ת ׳ ; ב י גט‪ .‬א־ איח ביד‪ ,‬ניהטא או מחקא‪.‬‬
‫יש םפיים שהוא מלא‬ ‫ויהמ‪.‬‬ ‫הייני נמי מעיגיין מחק או העברת קולמוס על התיבה‪.‬‬
‫בוי־ו אחר הר״ש‪ .‬אבל נראה שהוא חסר מדאי בהקומץ‪ .‬צ( ההוא דא־פסיקא ליה וי׳ו‬

‫הי״ט א ו ת צ׳ ע״ש‪ .‬ע( פ ר ש ה שניה והיה‪ .‬ו כ ל ‪!:0‬ר חכלה ה׳ מ ט צ ר י ס ובי׳ נ צ י ל ‪ (• .‬ב ח ב בשימ\שא‬
‫ו =‬ ‫א‬ ‫ב‬
‫כ( אך דישאלך ר׳‬ ‫י מ הביאו יכו׳ כץ ה כ י א נ״כ ב ס פ ר ה ת ר ו מ ה ‪ .‬וליתא לפנינו בר‪1‬״ף‪.‬‬ ‫רבה י י‬
‫ר׳ ח נ י כונ״ל יכן היא כשימישא ר נ א ש ה ע ת י ק הדא״ש‪ .‬ו ח ת ר ו מ ה כהני א ת ו ו ת א כצ׳׳ל‪ ,‬נ ה ל מ ז ר‬
‫ל( אגויל מי כ ח ב י נ ן ש ב ח ע״ט ע״ב‪ .‬מ( זיונין קטנים וכו׳ ס נ ח ו ת כ״ט ע״ב‬ ‫ש ל ט ל י ח א ובו׳ כצ״ל‪.‬‬
‫<( שאפילו קוצו‬ ‫ועיין בתוס׳ ד״ה ש ע ט נ ׳ ז נ״ץ וברמב״ם ה׳ תפילין ‪0‬״ב ה׳׳ח ו ב ת ש ו ב ו ת סי׳ סייח‪.‬‬
‫של יו״ד ז ט ׳ שם כ״ט ע״א ועיין בהוס׳ ד״ה קוצו וכו׳ ו ב מ ר ד כ י רי״ש פ ר ק הקומץ‪ ,‬ועיין ; ת ש ו ב ה‬
‫ס( ו מ ת ו ך ת ל מ ו ד‬ ‫מ א ה ב ה ת״א שיי ס״ר׳ ובשו׳׳ת ם״מ ה״א סי׳ ס״ו׳ ובשו״ה רד׳׳ך ביה א׳ ח ד ר גי‪.‬‬
‫ש ל ט וכו׳ כמי שפירשתי בריש וכו׳ היא לשין ס פ ר ב ע ל ה ת ר ו מ ה ‪ .‬יעיין סנהדרין ד׳ ע״ כ יבתיס׳ שם‬
‫ד״ה ל ט ט פ ת ל ט ס פ ת וכו׳ ו ב מ נ ה ו ת ל״ד ע״ב ובחום׳ שם ד ״ ה לנזטשת ל מ ט פ ת וכוי‪ ,‬ובתום׳ ובתים‬
‫ל״ז ע״ב ד״ה ל ט ו ט פ ו ת וכוי‪ ,‬ועיין בתקו! תפילין ל ה ר א ״ ש ש כ ת ב ו ל ט ו ט פ ת חשד וי׳יו א ח ר ו נ ה ‪ ,‬וצע״ג‬
‫שסותר ל מ ה ש ב ת ב ב ת ש ו ב ה ב ל ל נ׳ סי• ‪ -t‬ו ב פ ר ש ת כ׳ יביאך יש ל ה י ו ת ו ל ט ו ט פ ו ת ו מ י ואולי ט׳ ס‬
‫ע( מזוזות שומע אני וכי׳ מ נ ה ו ת ל־־ד ע״א ועיין בתום׳ ד״ה כ ש ה ו א אומר וכו׳ ותום׳‬ ‫יש כאן‪.‬‬
‫‪ (r‬ו ב ח ל ו נ ד ת ד ב ר‬ ‫זבחים ט׳ ע״א ד״ה ל א נ צ ר כ ה וני' ותום׳ סנהדרין ר׳ ע׳יא ד״ה כ ו ר ה ו וכוי‪.‬‬
‫צ( ה ה ו א‬ ‫ה ד י א וכר ג ה י ט מ ת פ י ל ך ב ר ב ו ת ניו ע״א‪ ,‬ועיין בערוך ערך גתט‪ ,‬ו ב ס נ ״ ש דברים י״ג‪.‬‬
‫דאיםסיקא ליה וי״ו רויהרונ )רויתרנ( ב נ י ק ב א וכו׳ עיין ב נ מ ר א שלפנינו ט נ ח ו ת כ ״ ט ע י ב ועיין ב ס פ ר‬
‫ה ת ר י ס ה סיף ה׳ תפילין‪ .‬יבתום׳ שם ד״ה יא׳ ל א ! » ־ זעיין ״•‪.‬דרכי פ ר ק ה ק ו מ ץ ה י ל זאם לאו י ה ר ג‬
‫ה ו א ופסיל‪ ,‬ט כ א ן ס ש ט ע דיהרוג הוי ח ס ר ו מ ש מ ע יש לו מ ש ט ע ו ח א ח ר מ ק ו ד ם ואע״פ שאין ר א י ה‬
‫ל ד ב ר זבד ל ד ב ר ‪ ,‬ועיין ב ח ר ו ש ׳ אנשי שם בביאור דברי ה מ ר ד כ י הגיל‪ ,‬ופירושם רתוק! והיותר נכון‬
‫ה י א ג י ר ם ת ופירוש ם פ ר ה א ג ו ד ה ה ו ב א נ מ נ ״ ש דברים י״ג׳ ט״ו‪ ,‬יש ספרים ש ה ו א מ ל א מאייו א ח ר‬
 ‫‪645‬‬ ‫שחזור ויטרי‬

‫דדהרונ כניקנא‪ .‬זהו שבתחילת התיבה‪ .‬אתא לקסיה דר׳ זירא איל אייתי ינוקא דלא‬
‫חכים ולא טיפש א* קרי דהרנ שסיר‪ .‬ואי לא יהרונ הוא ופסול‪ .‬ואי כת׳ סלא‪ .‬א׳־כ‬
‫היה לו לומר ואי לא פסול‪ .‬ולא יותר‪) .‬ולא( ]ולפה[ הזכיר יהרנ הוא‪ .‬כיון שאין זה‬
‫שום תיבה‪ .‬וכן מוכח במסורת הססרים‪ .‬ד׳ טליאים בלשון הרינה‪ .‬ובל שריה אהרונ‪.‬‬
‫בעםוס‪ .‬עח להרונ‪ .‬כי נמכרנו אני ועסי‪ .‬והרונ בשונאיהם‪ .‬אבל ויחרנ לא חשיכ א״כ‬
‫חסר חוא‪ :‬אמרי׳ במסכת סופרים ק( שסע ישראל עריך לכוחבו בראש שיטח וכל‬
‫אוחיוחיו פשוטוח‪ .‬וצריך שיחא אחד בפוף שיטה‪ .‬ואע״נ דבתטילין וםזוווח ראחד אינו‬
‫בסוף שימה לסי מנהג שלנו‪ .‬מים בעיקר כתיבת טף האותיות אין שום שינוי‪ .‬א־כ ‪.‬צריך‬
‫שיהא אותיות של שסע ישראל פשוטות‪ .‬סי׳ נדולות ורועות יותר משאר אותיות‪ .‬והתם‬
‫נטי כת׳ י(וישתט‪ .‬ת״ח פשוטח‪ .‬שהוא חצי פסוקי׳ של תורה‪ .‬ס( ה• דהלי־י‪ .‬פשוטח‪.‬‬
‫יי( עין רשסע ישר•‪ .‬רבה סכל עין‪ .‬דל־ת ראחד שמינה מכל דלת‪ :‬כתי בשיטושא דבח‪.‬‬
‫א( לא אבשר לאהותי תפילין אלא מאן דקרי כתורה נביאים וכתובים‪ .‬וחלסוד‪ .‬בתורה‪.‬‬
‫בםסר בראשית‪ .‬בנביאים‪ .‬בספר שמואל‪ .‬בכתובים‪ .‬בספר ודלים‪ .‬ואי הוי במשנה שפיר‬
‫דמי‪ .‬מסייעא ליד‪ ,‬מתנית׳ לדשמואל‪ .‬כן חמש שנימ למקרא בן עשר למשנה‪ .‬בן שלש‬
‫עשרה למצות‪ .‬אמר רבא והוא דידע לתרנוםי בכולהו‪ .‬דבת׳ ולמדתם‪ .‬ושמרתם‪ .‬ועשיתם‪.‬‬
‫וקשרתם‪ .‬אם אין למידה אין שמירה‪ .‬אם אין שמירה אין עשייה‪ .‬אם אין עשייה אין‬
‫קשירה‪ :‬עד כאן לשונם‪ :‬אםנס כתלמוד שלנו לא םצינו כל זה‪ .‬אלא אדרבה פרק לולב‬
‫הנזול נרסי׳‪ .‬נ( קטן היודע לשמור חפילין אביו לוקח לו תפילין‪ .‬אע׳־נ שלא למד‬
‫במשנה רק שיהא נקי לשומרם בטהרה נ( כאלישע בעל כנסים‪ .‬וכן כת׳ חחם‪ .‬אם׳ אבייי‬
‫ד‬
‫אי כתנינהו אנויל שפיר דמי‪ .‬וליתה‪ .‬ראילו פרק המוצא יין פריך תלמודא‪ ( .‬תפילין‬
‫אנלל מי כתבינן‪ .‬ואין לסמוך על דבריהם בדבר שתלמוד שלנו חולק עליהם‪ .‬הילכך‬
‫כל אדם טהור וזריז לשמור אותם בטהרה יניהם עליו ויאריך ימים ושנים בנעימים‪:‬‬

‫םל־קו ה י ל כ ו ת תפילין‪.‬‬
‫י•( ו ע ל ק ש ר של תפילין נהלקו שני נדולי הדור‪ .‬רבינו אליהו ורבינו יעקכ‪ :‬רבי׳‬
‫אליהו היה אומר שצריך אדמ לקשור קשר של תפילין נבל יופ‪ .‬ומביא‬
‫ראייה ממנחות שילהי מ׳ הקומץ רבה‪ .‬רבעי תפילין מאימתי מברך עליהן‪ .‬אביי ורבא‬
‫דאמרי תרריהו משעת הנהר‪ .‬עד שעת קשירה‪] .‬ורבינו יעקב אומר שאין צריך לקשור‬
‫בכל יום וםביא ראיה טהא[ דתנן מכניסן וונ זוג ר׳ יהודה אוסר בהדשות ומתיר ישנות‪.‬‬
‫ומס׳ איזהו הדשות כל שיש בהן קשורות ואינם מקושרות‪ .‬ומשוס הכי אסר‪ .‬דילםא קטר‬
‫לד!‪ .‬והוי קשר של קיימא‪ .‬ואס צריך לקשור בכל יום איכ יכול לקושרו בשבת שאינו‬

‫הרי־׳ש א ב ל נ ר א ה ש ה ו א ח מ ר מ ר א מ ר י נ ן ב ה ק ו מ ץ ר ב א רמי איפסיקא ל י ה כ ר ע ה רואו ו י ה י ג בנוקבא‪,‬‬

‫פירש וא״ו אירע ב מ ק ו ם נ ק ב ‪ .‬ו נ ר א ה כמין״יו״ר‪ ,‬א ה א ל ק מ י ה דרי זירא א״ל זיל אייחי ינוקא ד ל א‬
‫ח כ י ם ולא טיפש פ י י ש דאי ח כ י ם מבי; ש מ ח ר ף ה ו א לומר ייהרג כלפי מ ע ל ה ואומר ויהרנ‪ .‬אי קרי ו י ה ר נ‬
‫כשר‪ ,‬ואי ל א י י ח ר נ ה ו א ופסול‪ ,‬ופירש ר״י מ ב א ן מ ש ס ע ויוזרנ ח ם ר ב ל א ואייו בי! רי״ש ל נ י מ ״ ל ‪.‬‬
‫ל! וישחפ‪ .‬ח״׳ה פ ש ו ט ה שהוא ו כ ר כן ה ו א ג י ר ט ח‬ ‫ק( ש ס ע ישראל ובו• מפי ס ו פ י י ם פ״מ ה״ד‪.‬‬
‫ה א ג ו ד ה במם׳ סופרים פייט ה ״ נ ע*ש‪ ,‬ועיין בטנ״ש ‪•.‬יקרא ח׳ פ ס ו ק חי‪ .‬ם ( ה־ דתלי״י פשוטה‪ .‬שם‬
‫היץ ועיין ב מ נ ״ ש שהאריך בזה‪ .‬מ( עי; ד ש ס ע ׳•!;דאל ר ב ת ו מ י עיי! ב ב ע ה ״ ט ‪ .‬וכמנ״ש׳ ו ב ז ו ה ר‬
‫פ נ ח ס רל״ו ע*ב‪ .‬רשם ר נ י ח ע״א‪ ,‬ו פ ר ש ה ו א ח ח נ ; רם״ג עיא‪ .‬ר ל ח ד א ח ד שמינה‪ .‬עיין ב ב ע ה ״ מ‬
‫&( לא א כ ש ר ל א ח ו ח י חפילין ו ט י ברא״ש בחי קטנות‪ ,‬וכן ברא״ש ע ל חרי״ף ה ב י א‬ ‫ובמנ״ש‪.‬‬
‫ה ש י מ ו ש א ר ב ה בלשון א ח ר וו״ל א מ ר ר ב א לא כ ש ר ל א ה ו ה י תפילין אלא ל מ א ן דקרי ה ו ר ה נ ב י א י פ‬
‫וכתובים‪ .‬ח ו ר ה במאי ב ס פ ר ב ר א ש י ת םפוק א ח ד ‪ .‬בנביאים ב ש מ ו א ל פ ס ו ק אהר‪ .‬ב כ ת ו ב י ם ב ס פ ר‬
‫ת ה ל י ם פ ס ו ק א ה ־ כ ת ל מ ו ד ת מ א נ י מ ה י ב א ) ב א ש נ ו ל ב ת ל מ ו ל ה מ נ י א מ ת נ י ח א ( מ נ ״ ל רתבן ש מ ו א ל‬
‫נ ( כ א ל י ש ע זבו׳‬ ‫י ( ק ט ן ת י י ד ע וטי ס י כ ה ס ׳ ׳ כ ע״א‬ ‫הק?‪1‬ן א ו ס ר וכו• א ס ר אניי ו ה נ א ר י ר ? ויו•‬
‫י ( הטילי! אנויל ו ט •‬ ‫ש כ ח ס ־ ט ע״א ועיין בחום׳ שס ד״ח כ א ל י ש ע וכוי ובשו׳׳ת ש״ת סי׳ קנ״ג‪.‬‬
‫ה ( ו ע ל ק ש ר של תפילין וכוי עיין ס נ ת ו ת ל׳־ה ע׳יב תופ׳ ד״ה ט ש ע ח ה נ ח ה וכוי‪.‬‬ ‫ש ב ח ע ״ ט ע״ב‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪646‬‬

‫של קיימא‪ .‬אלא שאיט עשוי לקשור ולהתיר בכל יום‪; .‬עוד א״כ כולם חדשות נינד*‪.‬‬
‫אפילו ישנות המקושרות ביון דצחך להחיר ולקשור‪ .‬ואומר רבינו יעקכ שאין צריך‬
‫אלא פעם אחת‪ .‬כשעת עשייתמ‪ .‬ומשום הכי אוסר בהדשות‪ .‬דילמא קטר להו והוי קשר‬
‫של קיימא‪ .‬רתיכ שפיר חדשות וישנות‪ .‬חדשות שעדיין לא הוקשה‪ .‬וישנות שהוקשרו‬
‫ועור מביא ראייה רביע יעקב מסיק דחולין‪ .‬ראמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך‬
‫שילמד כתב שחיטה ומילה וי״א אף קשר של תםלין‪ .‬וברכח חתנימ וציצית‪ .‬ואידך הני‬
‫שכיחין‪ .‬פי׳ כחב שחיטה ומילה כל שעה הוא צריך מהן‪ .‬וצריך יותר שילמדם‪ .‬אבל קשר‬
‫וברכת חתנים וציצית לא שכיחי‪ .‬ואינו צריך כל שעה לעשותם‪ .‬דביון שעשוי הקשר‬
‫םעם אחת אינו צריך יותר לעשות‪ .‬וכן הציצית בטליתו‪ .‬וברכת התנים נמי אינה חדירא‬
‫ושכיהא כל שעה כמו חני‪ :‬וההוא דהקומץ‪ .‬סי׳ עד שעה קשירה‪ .‬עד שעח קשירח‪.‬‬
‫עד שעת שיהדק הקשר בראשו‪ .‬ואינה קשורה ממש‪ .‬במו קשורה בו בכלב‪ .‬ובמו השליא‬
‫קשורה בוולד‪:‬‬

‫ו( ורבינו י ע ק ב ) ה ו א ר׳׳ח( א ו ס ר שאין צריך לקשור ב כ ל יום ‪-.‬מביא ראיה מ ה א ר ת נ ן וכוי כצ״ל‬
‫מכניסן זוג זוג וכו׳ עירובי; צ״ו ע״ב‪ .‬צ״ז ע״א‪ ,‬ועיין הוס׳ הולי; ט׳ ע״א ד״ה ואידך ובר‪ .‬ק ש ו ר ה‬
‫בו כ כ ל ב ע״ז ה׳ ע״א‪ ,‬ובמו ה ש ל י ה ק ש ו ר ה בוולד נ ד ה כ״ו ע״ב‪.‬‬
 ‫הלכות מזוזה‪.‬‬

‫סידור מזוזה‪. .‬בוזו במוכםז כוזו‪.‬‬ ‫תקטו‪.‬‬

‫י( ב ך שנו רבותינו מזוזה שיש כו מחק אות אחת או תוספת אות אחת או נריעות‬
‫אות אחח‪ ,‬אינו יוצא בה ידי חובתו‪ .‬ונכתבת בשני‪ .‬בשער׳ חמישית או‬
‫בחמישי בשער‪ .‬רביעית‪ .‬ובן תפילין וקמיעוח‪ :‬וצריך להניח בריש שימה תהיה אס‬
‫שמע‪ .‬כשיעור תיבה קטנה‪ .‬שיכתוב מאחורי שדי‪ .‬ח( וכי מכניפ מוווה בקנה נוללה טפוף‬
‫שיטה לראש שיטח‪ .‬רפתה בקנה הלון שיהא בדי שיעור חלון בחלון ויראה שדי כחוב‪:‬‬
‫ט( וצריך למיכדק בחסידות ויתירות‪ .‬ותנין וויונין‪ .‬י(וצריכח הנחה מלמעלה ומלמטה‬
‫שיעור שתי שיטות‪ .‬ומימין ומשמאל כשיעור נ׳ אותיות‪ .‬ואינה נכתבת‪ .‬כ( אלא כקלף‬
‫מעובד לשמה‪ .‬ואפילו במקום שיער‪ .‬ל( וצריך לקבעה בצד יסין בכניסחו לבית מ( כדי‬
‫שחרא מזווה מימין ונר חנוכה םשפאל וצריך להניהה נ(בחללח של פתח‪ .‬ואס‬
‫יש בעובי חטתל נ׳ ספחים מניחה בסוף טפח תחיצון של כותל סמוך לפתח‪ .‬וצריכה‬
‫להניחח ס( בתחילת שליש העליץ של נובה הפתח‪ .‬ומניחה כספר חורה כאח־נו‪ .‬וכן‬
‫תפילין תוך הבתים שלהם‪ .‬ובן עסא דבר‪ :‬ע(ורבינו תם אופר שתפילין ומזוזות מיושב הס‬
‫מונחים‪ .‬כדמוכה בס־ק דבבא בתרא‪ .‬דלוהות בארון היו מושכבות ולא היו םעוסד‪ .‬אך‬
‫כל העם נהנו כספר תורה בארון‪ :‬וכשמניחה כשתהו‪ .‬פ( מברך לקבוע מזוזה‪ .‬צ( ושההיינו‪:‬‬

‫ז( מזוזה שיש בו מ ח ק וכוי ירושלמי ס נ י ל ה פ״א ה״מ חולין כספרים ואין חוליו בתפילין ומזוזות‪ .‬וכס׳‬
‫ה ח ר ו מ ה םי׳ ר*ה מסיים א״כ אסור ל ה ג י ה שוט או‪.‬ה בהפילין ו מ ז ח ו ה ו נ ם שלא מ ח ו ב לא על ה מ ח ק ו ל א‬
‫על הגרר‪ .‬וזה שלא ב ד ע ת הרטב׳׳ם פ׳׳א ס ח ׳ חפילין חט׳׳ז ומוחו־ ל כ ה ו ב וכר ע׳׳ש‪ .‬ח( וכי מכניס מזוזה‬
‫ב ק נ ה וכו׳ עיין ס נ ח ו ח ל י נ ע׳יב‪ .‬ובב׳יס ק ״ ב ע׳׳א‪ .‬ובחום׳ ד י ה ב נ ו ב ח א דקניא וכר‪ .‬מ( וצריך ל ם י ב ד ק ובר‬
‫מ נ ח ו ח ל״ב ע׳׳ב כ ח ב ה א נ ד ח פ ס ו ל ה פירש״י כ ל א שירטוט ולא ד ק ד ק כ ח ס ר ו ת ויחידות ועיין בתוס׳ ר י ח‬
‫ב ח ב ה א ג ר ח וכוי‪ .‬י( וצריכה ה נ ח ה ס ל מ ע ל ח ובו׳ שם ל״ב ע״ב‪ .‬כ( א ל א ב ק ל ף מ ע ו ב ד ל ש מ ח וכו׳‬
‫כצ׳יל וכן ה ו א ד ע ח בעל ספר יראים סי׳ י״ח ודיל וםאותו ט ע ם עצמו ה ק ל ף צריך עיבור לשסו‪ .‬וטעם‬
‫ד כ י חיכי ר ג ס ר י נ ! ב ח י ב ה כ ה י ב ה מ ס פ ר ת ו ר ה ל פ ו ס ל ה כ א ג ר ה כ ך נ ס ר י נ ן ל פ ו ס ל ה בעיבוד שלא ל ש ס ה‬
‫כ פ ״ ת וכו׳ אך ד ע ת ה ד ס ב ‪ -‬פ בפ״א מה׳ תפילין הי׳׳א דמזזזה אינה צריכח עיבוד ל ש מ ח ‪ .‬ו כ ב ר‬
‫נ ש א ל ע״ז מרבינו יהונתן הכהן מלוניל ב ת ש ו ב י ה ה ד ס ב ״ ם פי׳‪.‬י״ה‪ ) ,‬ו ב נ ד פ פ מ ת ד ש ה ו א בפי׳ כ ״ ח (‬
‫טעמו ש ל ד ב ר ד ס ח ל ק בין ס ״ ת ותפילין למזוזה‪ ,‬וחשובתו משוט דס״ת ותפילין ח ם ה ו ב ו ת ח ט ף ‪,‬‬
‫משא״כ מזוזה שהיא ה ו כ ח ה כ י ח היינו שאם יש לו כ י ה חייב ה כ י ח כ מ ז ה ה ‪ ,‬ועיין הופ• ס נ ח ו ח ט ״ כ‬
‫ע״כ ד״ה תפילין שהביאו נ״כ ד ע ת הרטב״ם‪ ,‬ולא ראו טעמו בתשובותיו ע״ש‪ ,‬ולפי טעמו נ ר א ה‬
‫לי ל פ ר ש הירושלמי סוף מס׳ מ נ י ל ח ו ד ל ת פ ל ה ומזוזה מי קודט ש מ ו א ל א מ ר מ ז ה ה ק ו ד ס ח ‪ ,‬ד ב‬
‫ח ו נ ה א ט ר ה פ ל ח ק ו ד ט ח ‪ .‬מ ה מ ע מ א דששואל שבן היא נ ו ה נ ח ציו״ט ו ש ב ת ו ת ‪ ,‬מ ה ט ע מ א ד ר ב‬
‫ח ו נ ה שכן היא נ ו ח נ ת במפרשי ימיט והולכי ט ד כ ר ז ח ‪ ,‬והיינו טשופ דחפילין ה ו א ה ו ב ת ה ט ף ‪ ,‬סשא׳יב‬
‫מזוזה שאינח ח ו ב ה הגוף שאינו נ ו ה ג ריק ב ס י שיש לו ביה‪ ,‬ועיין בשירי קרבן שם‪ ,‬ועיין ירושלמי‬
‫יומא פ״נ ה״ו עור ש ע י ב ר ה לשם ק מ י ע וכו־ ובש״ק שם‪ ,‬ועיין ב ב ע ל ה מ א ו ר ו ב מ ל ה ס ו ת פ׳יק ד פ ו ב ח‬
‫ל( וצריך ל ק ו ב ע ה ובו׳ ט נ ח ו ת ל ״ ד ע״א‪ (» .‬בדי ש ת ה א מזוזה ובו׳ ש ב ח כ״ב‬ ‫ט ה שהאריך בוה•‬
‫‪ (p‬ב ת ה י ל ח שליש העליון וכר שם ל׳׳נ ע*א‪.‬‬ ‫ע״א‪ .‬נ( ב ה ל ל ה ש ל פ ח ח וכוי מ נ ח ו ת ל׳׳כ ע״ב‪.‬‬
‫»( ור״ת א ו מ ר וכר ע ״ מ הא דעבידא כ ס י כ ם א ובר ועיין בפירש״י ובתום׳ ד״ה ‪ .‬ה א וכר וועס׳ ב ״ ס‬
‫ק ״ ב ע״א ד״ה ב ג ו ב ת א וכוי ובספר הישר ל ר ״ ת סי׳ ה״כ ע״ש ובו־א״ש ה׳ מזוזה‪ ,‬ועיין כ ש ״ ת סי׳ ק נ ־ ז‬
‫פ( ס ב י ך ל ק ב ו ע מזוזה‪ .‬כן הוא ב ב ה ״ נ דיש ה׳ מזוזה‪ ,‬ובשאילתות פ ר ש ה‬ ‫ו ב מ ר ד כ י סי׳ ח ח ק ס ״ ב ‪.‬‬
‫עקב‪ ,‬וברי״ף ו כ ר ס ב ״ ם פ״ה ה״ז‪ .‬ו ב ס פ ר יראים סי׳ י״ת‪ ,‬ובשערי ת ש ו ב ה פי׳ קנ״ז ל ר ב כ ח ן ומאן‬

‫ו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪648‬‬

‫ק( מוחה חיבת הדר היא‪ .‬ולא חובת נברא‪ :‬נרסינן במנחות ס׳ הקומץ רבה‪ .‬ר( שתי‬
‫פרשיות שבמזוזה מעכבות זו אח זו‪ .‬ואסינו* כתב אחד מעכבן‪ .‬ששיט׳‪ .‬אמר רב יהודה‬
‫ש( לא נצרכה אלא לקוצו של ירד‪ Vvt .‬גטי פשיט׳‪ ,‬לא נציכא אלא לאידך דרב‬
‫יהודה‪ .‬דאמר רב יהודה כל אות שאין נויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה‪ :‬נרס״‬
‫במנחות )פ״ק( ]שיג[ מזווה צריכה שירטוט‪ .‬תפילין אין צריכין שירטוט‪ .‬ותו נרס״ בשיק‬
‫דמנילה ח( מנילה צריכה שירטוט כאמיתה של חורה‪ .‬פריה כמזוזה‪ :‬נרם״ במסכת‬
‫סופרים׳ בפ־ה‪ .‬בברייתא דסשר תורה א( גורר אחת וכותב שתים‪ .‬נודר ׳עתים וכותב שלוש‪.‬‬
‫)אב( ]אבל[ שלש לא *נדור‪ .‬ומשמע דמחק כל שבן מדפסיל כשלש בםפר תורה )דפיל(‬
‫]דפסיל[ נמ׳ בתפילין ומזווית‪ .‬מיהו אם פוסל באחת בתפילין לא אשכחן‪ .‬ומסחביא‪.‬‬
‫דלא פסיל אלא בשלש‪ .‬רלא חוינן פלונתא בין מחק לנדר‪ .‬ולא בין ששרים לתפילין‬
‫ומווזות‪ .‬אך העם נהנו להוהר מלירוע ומלהוסיף מלמחוק וסלנרור אפילו אות אחת‪ :‬גרס*'‬
‫במנילה ש״ק ירושלמית ‪ (3‬תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות‪ .‬ומכאן שאין להניד•‬
‫בה כלום‪ .‬לא בתלייה דבינ• חטי‪ .‬ולא בשום מקום‪ .‬ומיכן )ניסא( ]ניחא[ לן דהא דאין‬
‫תולין משום דקשיד אתלייה‪ .‬דילסא משום דלא נכתבו כסדרן הוא‪ :‬נרם״ במנחות‪ .‬מזוזה‬
‫מצוה לעשות נ( פרשיות סתומות‪ .‬ואי עבדינהו פחותות ששיר דמי‪ .‬והאימא נהוג עלמא‬
‫בםתומות‪ .‬מיהו אגן האימא נהנינן בםתוהות‪ .‬וכשל המלות ויתירות האותיות לא אשכהן‬
‫דשסול‪ .‬מיהו החסירו בזד‪ -‬מלכפול ומלייתד‪ .‬ומזוזה ירושלמית יש בה שבע שיטות‪ .‬אך‬
‫עסאדדבד בעשריו^ניס‪ .‬ובסוף שיטת כ״א השמים‪ .‬ובריש שיטת ב״ב על הארץ‪ .‬כי‬
‫כגבוה שמים מעל האמן ורחוק כמסוף השמים ער םוף האמן כן ירבו ימיכם וימי‬
‫בניכם‪ .‬ומכאן מוכח בס״ק דקידושין‪ .‬דנשים חייבות במזווה‪ .‬דכת׳ למען ירבו ימיכם‪.‬‬
‫י( גביי בעו ח״ גשי לא בעו חיי‪ .‬בתמ״‪ :‬ניס״ במנתות‪ .‬ה( פ׳)התכלת( ]הקומץ רבה[‪.‬‬
‫ומייתיגן לה בשבת י( פ׳ המוציא יין‪ .‬קלף כוחכ־ן עליו‪.‬תפילין‪ .‬מכסוסשוס כותבין עליו‬
‫מזוזה‪ .‬קלף במקום נשר‪ .‬דוכסוסמוס במקום שיעי‪ .‬רוכ מקוס‪ .‬כמו דוך פלן‪ .‬מקום פלוני‪.‬‬
‫םוסטוס שיער‪ .‬בלשון יוון‪ .‬בפרק המוציא מסקינן‪ .‬לא חימא כוי‪ .‬אלא אימא אף קלף‬
‫כותבין עליו מזוזה‪ .‬דתנ״ ר׳ מאיר היה כותבה על הקלף מפני שהיא ]משתמרת[‪ .‬מיכן‬
‫שמזוזה בין בקלף ודוכסוסצוס‪ .‬ותפילין אקלף אין אדוכםוסטוס לא‪(' :‬וצריך להניח בין‬
‫שיטה לשיטה כמלא שיטה‪ .‬ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה‪ .‬ובין אות לאות כמלא‬
‫חוט השערה‪ :‬ויש לדקדק ת( שהכ״ד שמות‪ .‬והי״ב מלאכים וכ״ד הותמותיהן שיהו‬

‫דקבע מזוזה מחייב לברוכי אקכ׳ץ לקבוע מזוזה‪ ,‬אמנם בירושלמי סוף ביבותאיתא על מצות מזוזה‪ ,‬ועיין‬
‫בפרדס לרש•׳ ז״ל‪.‬סי׳ נ׳ וזי••' בהי; אומר הבא לקבוע מוויה מברך לקבוע‪ .‬ו־יא נהירא לי רהא בהריא‬
‫מפורש במס׳ ברכות ירושלמי כשהיא קובעה מברך עיי מצות מווזה‪ .‬ועיין במ׳׳א א״ח י״ט פ״ק א ‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫ל( ושהחיינו‪ ,‬כן תוא דעת הרמכ״ם פי״א טה׳ ברכות ה״מ‪ ,‬ועיין בש״ך יו״ר סי׳ כ״ת ם״ק ה׳‪ ,‬ובפר״ח‬
‫ר( שתי פרשיות‬ ‫ק( ומלווה חיבת הרד ובו׳ ב״מ ק״א ע״ב‬ ‫שם‪ ,‬וכש״ך סי׳ רפ״ט ם״ק אי‪.‬‬
‫שבמחזה וכו׳ מנחות כ״ח ע״א‪ .‬ם( לא נצרכא וכוי שם ביט עיא‪ .‬ח( מנילה צריכה שירטוט וכוי‬
‫מגילה טייז ע״ב‪ .‬ל( טרד אחת וכוי מס׳ סופרים פייה ה״ה ע״ש‪ .‬נ( תולין נספרים וכוי ירושלמי‬
‫מנילה פ״א ה״מ‪ .‬נ( פרשיות סתומות וכי׳ שם לי׳ב ע״א ועיין בתום׳ ד״ה והאידנא וכוי‪ .‬י( גברי‬
‫ו( ם• המוציא יין‬ ‫בעו חיי וכי׳ קידושין ל״ד ע״א‪ .‬ה( פ׳ הקומץ רנה ובו׳ כצ״ל שם ל״ב ע״א‪.‬‬
‫וכו׳ שבת ע״ט ;״ב‪ .‬רתניא ר׳ מאיר וכוי כצ״ל‪ .‬מפני שהיא משתמרת כצ״ל‪ .‬ז( וצריך להנית וכוי‬
‫שם לי ע״א ועיין בשלטי ננוריש ה׳ ס״ת בשש ריא״ז וו׳׳ל ונראה בעיני שלא נאמר כן בין שיטה‬
‫לשיטה כטרא שיטה אלא בספרים שצריך רייח בנליונות שהן במו שכתכנו‪ ,‬אבל בתפילין יסוווות‬
‫אין צריך כהן ריוח נל בך‪ .‬ואי; צריך ני; שיעה לשינזה ימלא שיטה‪ .‬וכך היא שיטת הפי שני פ‪.‬‬
‫יז( שהכ״ד שמור‪ .‬ובו׳ לפי שאינם מעיקר מצות המזוזה‪ .‬וז״ל הרמב״ס ה׳ תפילין פייה ה״ד מנתנ‬
‫פשוט שכותבי! על המזווה יזבחו•! כננד הרות שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד‪ ,‬לפי שהוא‬
‫מבחוץ‪ ,‬אבל אלו שכותבין מבפנים שטות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן‬
‫בכלל מי‪.‬שאי! להם חלה׳יב‪ ,‬שאלו הטםשיס לא ר׳ להס שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה‬
‫•ג־היא יהוד השם של הקכ״ה ואהבתו ועבודתו כאלו הוא קמיע של הנייח עצמן כטו שעלה על לבש‬
‫הסכל שזה דבר המהנה בהבלי העולם עכ״ל‪ ,‬ועיין בהנ״מ שם‪ ,‬ובסם״נ עשין ב״ב אבל מבפנים‬
 ‫‪649‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫מופלנין כגיליון כשוף השיטה‪ .‬ו ק השלש מקראות חכחובין למטה‪ .‬שלא יהו מוכלעין‬
‫ומעורבין בתוך השיטות שלה‪ .‬לשי שאינם מעיקר מצות המזוזה‪ :‬ועיץ ס(דשטע מאותיות‬
‫נדולות שבמקרא‪ .‬וכן דל־ת דאחד נדולה ושמינה‪ .‬כוזו בטוכסז כוזו‪ .‬נהנו לכתוב מעבר‬
‫לדף‪ .‬כננד ה׳ אלהינו ה־‪ .‬אותיות שבאלף בית קדושות אהרי אותיות ה׳ אלהינו ה׳‪.‬‬
‫אחרי יו־ד כ‪-‬ף‪ .‬אחרי היא וייו‪ .‬וכן כולן‪ :‬שעטנ־ז נ־ץ‪ .‬בשין ה׳ תאני‪ .‬ב׳ בכרעא‬
‫קמא‪ .‬וכ׳ בבחרא‪ .‬וחד כמציעאה‪ .‬בעיץ תלתא בכל כרעא‪ .‬בטיח ב׳ בכרעא קמא‪.‬‬
‫וחלת בברייתא‪ .‬בנדן ובזי״ן נ‪-‬נ תאני‪ .‬בנימ‪-‬ל נ־ תאני‪ .‬כצדייק‪ .‬ב׳ ככרעא קמא‪ .‬ונ׳‬
‫ככתרא‪ :‬ת׳‪ .‬ושעטנו נץ יש שמזיינץ אותו בכל אותיוח שיש בשעטנז נץ‪ .‬ואני כן‬
‫מצאחי במזוזה הרב ר׳ מנחם מיואני‪ .‬אבל כרוב לא מצאתי‪ .‬ובססר תאני כתב רכינו‬
‫יבים‪ .‬שהכל מזויץ ולא נתני אלא בגושן האותיות‪ :‬וכל שעטנז נץ כאשר כת׳ למעלה‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ת ‪ :‬לטטשח קמא חסר מכל וכל בלא וייו‪ .‬בתרא לטוטסת‪ .‬בוייו קמא‪ .‬מזזות קםא הסר‬
‫וי־ו‪ .‬כתרא מלא מכל וכל‪ .‬םזוזות‪ :‬שיה‪ .‬דשן כשולה לשנים בזו )א*(‪ .‬חית דהרה םתוחה‬
‫בשני כרעיה וננ כרעא תניינא עולה למעלה כוו‪ .‬והרה )ב(‪ .‬טית דהשבה‪ .‬כזו )נ(‪ .‬צדי־ק‬
‫רעל חארין‪ .‬נדולח על סי הםסורח‪ ,‬קו׳ף‪ .‬חכתובה בתפילין ומזוזות צריך ארם להזהר‬
‫שלא להדביק אח הננ הקוף לכרעא אריכא כוו ק ‪ .‬כדמוכח ש׳ הבונה ולא כאסשיימית‬
‫)ד(‪ .‬וגם מוכח ר־ת מהתם דט״ת צריך אדם לכתבהיככתיבה אססיימית‪ .‬כזו)ה(‪..‬שכפולה‬
‫קצת טלסנים‪ .‬שאם יסרידנה בברעא תניינא למטה תראה )ו(‪ .‬מדאםרי׳ חתם‪ .‬וכתבתם‬
‫שתהא כתיבה תמה‪ .‬שלא יכתוב לאלשץ עיינין‪ .‬ביתין כפץ‪ .‬שיפץ טחץ‪ .‬ואי בטיח‬
‫צרפתית כזו )ז(‪ .‬היאך יראה פ־א לט״ת לעולם‪ .‬ולכך יש לכתבה כספרדית ^ ‪ :‬והא לך‬
‫ראשי שיטות‪ :‬שמע‪ .‬הי‪ .‬הדברים‪ .‬לבניך‪ .‬ובשכבך‪ .‬בין‪ .‬והיה‪ .‬מצוה‪ .‬בכל‪ .‬יורה‪ .‬עשב‪.‬‬
‫סן‪ .‬והשתחויתם‪ .‬השמים‪ .‬ואבדתם‪ .‬ושסחם‪ .‬אחם‪ .‬אתמ‪ .‬כדרך‪ .‬ובשעריך‪ .‬אשר‪ .‬על‪:‬‬

‫מזוזה כ ד ת של תורה‪.‬‬
‫בץ שיטה לשיטה כמלא שיטה‪ :‬בין פסוק לפסוק כמלא תיבה קטנה‪ :‬בין תיבה לתיבה‬
‫כמלא אוח קטנח‪ :‬בין אוח לאות כחוט השערה‪:‬‬
‫בוזו במוכס׳ בוזו‬ ‫תקטז‪.‬‬
‫ואהבת את‬ ‫ש מ ן ן ישראל יהוה אלהינו יהוד‪ ,‬א ח ך‬
‫והיו‬ ‫יהוה אלהיך ב ב ל ל ב ב ך ו ב ב ל נ פ ש ־ ובבל מ א ד ך‬
‫ושננתם‬ ‫הדברים ה א ל ה א ש ר אנכי מצוך היום ע ל ל ב ב ך‬
‫בדרך‬ ‫ובלכתך‬ ‫בביתך‬ ‫בשבתך‬ ‫בם‬ ‫זדבדת‬ ‫לבניך‬
‫ו ק ש ר ת ם לאות על ידך והיו ל ט ט פ ת‬ ‫ו ב ש כ ב ך ובקומך‬
‫ו כ ת ב ת ם על מזזות ביתך ובשעריך‬ ‫בין עיניך‬

‫א ס ו ר ל ה ו ס י ף א פ י ל ו א ו ה א ח ה ו ל א ל ע ש ו ת ח ו ת מ ו ת ש ל מ ל א כ י ם ו ל א ש ו ם ד ב ר כ ״ א צווי א ר ו ! ה כ ל‬
‫ל א ה ו ס י ף ו ל א ח ג ר ע ‪ ,‬א ך ד ע ת ב ע ל ס פ ר י ר א י ם ה ו א כ ר ע ת ח ט ח ב ר עיי! ב ס פ ר ו סי׳ י ״ ח ו ו ״ ל ו ל ב ר‬
‫ה ה ל כ ו ה ש ל מזוזה האמורות ב מ נ ת ו ה הורגלו העולם לתוספת ש מ י ר ה ה ב י ת לכהוב בסוף ה ש ר ו ת‬
‫ח ו ת מ ו ת ו ש מ ו ת ה מ ל א כ י ם ‪ .‬ו א י נ ו ע י כ ו ב א א ל א )*‪-‬׳ל ו ל א ( מ צ ו ת א ך ת ו ם ׳ ש מ י ר ה ‪ ,‬ו ע י י ן בב״ס ש ס‬
‫‪,‬‬
‫ע ( ו ע י י ן ר ש מ ע וכוי עיין ל ע י ל ם י ת ק י ׳ י ד ו ל ק מ ן ס י מ ן ה ק כ ״ ה ‪ .‬ח י ״ ת ד ח ר ת פ ת ו ח ה ו כ ו ׳ ר י ל‬ ‫ה״ר‪.‬‬
‫ד ר ח ב ה מ ע ט ‪ .‬ש ע ט נ ׳ י ו נ ״ ץ ו כ ו עיין ח ו ם ׳ מ נ ח ו ת כ ״ ט ע ״ ב ר ״ ה ש ע ט נ ״ ז נ ״ ץ ז כ ו ׳ ובס‪c‬ר ה ה ר ו מ ה‬
‫כיי ר ״ א ‪ .‬ו ש ם ס ״ ר י ״ א ב ס ו פ ו ‪ .‬ו כ ר מ ב ״ ם פ ״ ב מג־‪.‬׳ ת פ י ל י ! ה ״ ח ‪ ,‬ו ש ם פ ״ ה ה ״ נ ‪ ,‬ו ב ת ש ו ב ו ח ה ר ט ב י ם‬
‫פ״ ס ״ ח ) ו ב ת ש ו ב ו ת י ו ה נ ד פ ס מ ח ר ש ה ו א ב ס י ׳ נ ״ ז ( ו ב ס פ ר ה א ש כ ו ל ח ״ ש צ ר ע ׳ י ב ו ש ם צד פ״ד‪,‬‬
‫ו ב ש ע ר י ה ש ו ב ה ס י ׳ ק נ ״ ז ‪ ,‬ו ש ם ס ״ ש ל ״ א ‪ ,‬ו ב ה ג ה ״ מ פ ״ א מ ה י ת פ י ל י ן א ו ח צ ׳ ו ע י י ! ס מ ׳ ׳ נ ע ש י ! סי‪#‬‬
‫*( צ ו ר ו ת ה א ו ה י ו ה כ א ש ר ה ם ב כ ״ ׳ י ו ד פ ס ו ב ס ו ף ה ת ו ב ר ת ה ז א ת ‪.‬‬
 ‫מחזור וישרי‬ ‫‪650‬‬

‫מצותי א ש ר אנכי‬ ‫אל‬ ‫תשמעו‬ ‫שמע‬ ‫אם‬ ‫והיה‬

‫ולעבדו‬ ‫אלהיכם‬ ‫יהוה‬ ‫א ת כ ם היום ל א ה ב ה א ת‬ ‫מצוה‬
‫ונתתי מ ט ר א ר צ כ ם בעתו‬ ‫ב כ ל ל ב ב כ ם ובבל נ פ ש כ ם‬
‫ונתתי‬ ‫יורה ומלקוש ו א ס פ ת דננך ותירשך ויצהרך‬
‫השמרו ל כ ס‬ ‫עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת‬
‫אחרים‬ ‫אלהיט‬ ‫ועבדתם‬ ‫וסרתם‬ ‫לבבכם‬ ‫יפתה‬ ‫פן‬
‫וחרה א ף יהוה ב כ ם ועצר א ת‬ ‫והשתחויתם ל ה ם‬
‫א ת יבולה‬ ‫ולא יהיה מ ט ר והאדמה ל א ת ת ן‬ ‫השמים‬
‫ו א ב ד ת ם מ ה ר ה מעל האר״ן ה ט ב ה א ש ר יהוה נתן ל כ ס‬
‫וקשרתם‬ ‫ושמתם א ת דברי א ל ה ע ל ל ב ב כ ם ועל נ פ ש כ ם‬
‫א ת ם ל א ו ת ע ל ידכם והיו ל ט ו ט פ ת בין עינוכם ו ל מ ד ת ם‬
‫ובלכתך‬ ‫בביתך‬ ‫בשבתך‬ ‫בם‬ ‫לדבר‬ ‫בניכם‬ ‫את‬ ‫אתם‬
‫ביתך‬ ‫מזוזות‬ ‫וכתבתם על‬ ‫ב ד ר ך ו ב ש כ ב ך ובקומך‬
‫למען ירבו ימיכם וימי בניבם ע ל ה א ד מ ה‬ ‫ובשעריך‬
‫כימי השמים‬ ‫נ ש ב ע יהוה ל א ב ת י כ ם ל ת ת ל ה ם‬ ‫אשר‬
‫על ה א ר ץ‬

‫אמרינן כטוטה ירושלסי א( בית שאין מ ארבע אמות על ]ארבע[ אסוח טטור טן‬
‫המעקה ז‪0‬ן המזוזה ומן דועיחב ‪ (J‬ואינו סובל למעשרות‪ .‬ואין נותק לו ארבע‬
‫אמות למני מתחו‪ .‬נ( ואין עושין אוחו• חיבור לעיר‪ .‬והעדר מן הבית סותר לישב בו‪.‬‬
‫ל( ואינו )יוצא( ]צמית[ ביובל‪ .‬ה( ואינו מטמא בננעים‪ .‬י( ואין הבעלים חוזרין עליו‬
‫נמלהמה‪:‬‬

‫םליקו הילכות מזוזה‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫כ ״ ת ו ב ב • «׳־ח סי׳ ל״ו׳ ועיי! בטור יריד סי׳ דוךד‪ .‬ובשערי ת ש ו ב ה סי׳ קנ״ו‪ .‬שלא ל ה ד ב י ק וכוי‬
‫ש ב ת ק׳׳ר ע״א ום׳׳ס ב ר ע י ה דקו״ן* תלויה וכוי‪ .‬דמית צריך א ד ם ובו׳ ו כ ת ב ת ם וכי׳ שם ק׳׳ג ע׳׳ב‪,‬‬
‫ובתוס׳ ש ם ד ״ ה טיחין וכוי‪ .‬י(( ביה שאין בו א ר ב ע וכוי ירושלטי ס ו ט ה פ ״ ח ה״ד‪ ,‬וירושלמי פ״ג‬
‫ד מ ע ש ר ו ח ח ״ נ ‪ ,‬ועיין ט ו ב ה ג׳ ע״א ובתום׳ ש ם ד ״ ה בית וכוי‪ .‬י‪ (.‬ואינו ס ו ב ל ל מ ע ש ר ו ת ובו׳ שאי!‬
‫נ ( זאין‬ ‫נ ק ב ע ל מ ע ש ר א ל א כ ר א י ה פני ה כ י ת ‪ ,‬זזה ל א נ ק ר א פני ה ב י ת משוט ד ל א ה ש י ב כ י ח ‪.‬‬
‫עושין אוחו חיבור לעיר מ ש ו פ י ב י ח ה ע ו מ ד ת ו ך שבעים א מ ח ושיריים לעיר נ ח ש ב כעיר וסודרים‬
‫י ( ואינו צ מ י ת ביובל גצ״ל והוא מלשון ל צ מ י ת ו ת ו ב י ה‬ ‫אלפים א מ ה מ ה ב י ה ווה ל א נ ה ש ב כ ב י ה ‪.‬‬
‫עיר ח ו ס ה אם ה ק ד י ש אינו נ נ א ל עד מ ל א ח לו ש נ ה ואת׳־כ הוא ל צ מ י ה ו ת ל ק ו נ ה ואינו יוצא ביובל‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ה( ואינו מ ט מ א בנגעים‬ ‫ו ז ה יוצא ביובל משום ד ל א ניקרא ב י ת ד כ ח י ב כי ימכור בית מושב ונו ‪.‬‬
‫ד כ ת י נ א ש ד לו ה ב י ה ‪ .‬ו( ואין ה ב ע ל י ם חוזרין וכוי ד כ ת י כ טי ה א י ש אשר ב נ ה ב י ת ח ד ש ‪.‬‬
 ‫הלכות ספר תורה‪.‬‬ ‫תקיז•‬

‫וסגנון ס פ ר ת ו ר ה פ ע ו ל ה ס ר ב נ ו יעקב בר׳ םאיר‪.‬‬

‫ברוב שרעסיי בקובי‪ .‬תנתוטץ ישעשעו לבי‪ .‬קוץ ישעי משנבי לתושיעני‪ .‬עשות‬
‫נכוחה ביתרק הכשר‪ .‬דקדוקי כמנות סטר תורה יעיד לי אזני ורוחי לבאר היטב‬
‫סדר עיבור עודותיו וסדר כתיכוחיו‪ .‬ודקדוק תיבוחיו ישסע חכם רוסיף לקח להשיב‬
‫אסרים לתקן עוותי‪ .‬ואם טוב כעיני אשוכח לי וארע כי לא אבוש‪ .‬וכאשר אםצא‬
‫סער אכתבנו בשם אוסרו‪ .‬ויואל אל לזה ותהזקנה ידיי‪.‬סידי אביר יעקב‪:‬‬

‫<‪(1‬אץ כותבין אלא על עור בהםה טהורה וחיה טהורה ככלל‪ .‬מריך לעבד העורות‬
‫לשמן‪ .‬ואם לא עבדן לשמן םסולוח‪ .‬בדאסרינן בהניזקין נוילין שלו לא עיבדתיס‬
‫לשסם וםםלוח‪ .‬ואס חאמר לית הילכחא הכי‪ .‬רהא הייםא לן בםנחדרין ט׳ ננמר חדין‬
‫כרבא דהוא כחראה‪ .‬ועור דססקינן החם בהדיא הילבתא כוותיח דאסר הזמנה לאו‬
‫מילתא היא‪ .‬ומוקםי כתנאי‪ .‬רתניא ציםם והב או שטלה עליהם עור בהסה טםאה‬
‫פסולות עור כחסח טחורח כשירות‪ .‬אע״ס שלא עיבדן לשמן‪ .‬ומשרש רבינו שלםה‬
‫דקל׳כר האי חנא כרכא דאטר חזסנח לאו סילחא חיא‪ ,‬ודמי לאורנ כנד לפת‪ .‬דאסר‬
‫יבא םוחר בהנאח‪ .‬ורשכ־נ אוסר אף על עור בהמה טהורח פסולות עד שיעכדם‬
‫לשמם‪ .‬סבר כאביי ראמר חזמנח מילתא חיא‪ .‬וכיק דמכשר רבא ותיק כלא עיבוד‬
‫לשםן בעור של בתי תפילין‪ .‬כתיבח לשסח ועיבוד במקום כחיבח נסי לא בעי‪ .‬כרסוכח‬
‫בשילחי חשולח נט‪ .‬דתניא‪.‬חחם‪ .‬ומעשח בנוי אחד שהיד‪ .‬כותב ספרים בציידן‪ .‬ותתיר‬
‫רשב״נ ליקח ממנו‪ .‬ושריך רשבינ עיבוד לשסן בעי‪ .‬כתיבה לשמח לא בעי‪ .‬וסשני‬
‫בנוי שחזר לסורו סחמח יראח‪ .‬דמכוין לשמח‪ .‬מכלל דלתיק את• שסיר‪ .‬רכיון דלא‬
‫בעי עיבוד לשסח מוהר ליקח מנוי‪ .‬חדי לך לרכא ולת׳ק רלא בעינן עיבור לשמח‬
‫]ולא כחיבה לשמה[ מוחר ליקה מנוי נמוד‪) .‬חדי לך לדכא ולתיק דלא בעינן עיבוד‬
‫לשסה ולא כתיבה לשמה(‪ .‬ואם כאח לתרץ לאכיי חנאי חיא ואיחו דחיק מוקי אנםשיח‬
‫התם אבל לרבא לאו תנאי היא‪ .‬הא ליחה‪ .‬רא־כ הוה ליה לסימר לאביי וראי תנאי‬
‫היא לרבא מי לימא תנאי היא‪ .‬והוד‪ .‬ליה לשנויי‪ .‬דהכי אורהא דחלסודא‪ .‬אלא נ״ל‬
‫לעולם בעינן לשסה ופי׳ רבנו לא ישר כעיני אלא ה־ס רשסעתא ננמר הדין‪ .‬תנאי‬
‫היא דתניא ציפן ונו׳‪ .‬על עור בהטה טמאה כשירות‪ .‬אע״פ שלא עיבדן לשמפ‪ .‬רקסבר‬
‫תיק כאביי דאםר הזמנה טילתא היא‪ .‬ואין צריך עיבוד לשפה‪ .‬דהזטנה דאהד עיבוד‬

‫‪ (6‬אי! כותבי! אלא על עור וכו׳ שבח כיח ע״ב‪ ,‬ושס ק״ח ע״א כוחכין תפילין וט׳‬
‫עיין ירושלמי פ*א דםגילה ‪ ,&n‬וריש ם‪0‬׳ סופרים‪ .‬טילי! שלג לא עיבדחיס וטי גיסין נ״ר ע״ב‪.‬‬
‫רחא קיייל בסנהדרין וכו׳ ב»ד*ל מיח ע׳׳ב‪ .‬ומעשה כגוי אחר וטי נימין סייח עיב ועיין בחוס׳ עד‬
‫שיעבדם וט׳ וחוס׳ סנהדרין ד׳׳ח אע״פ וכו׳ וחוס׳ סנחוח ט״ב ע׳׳ב ד״ה עד וכוי‪ .‬רלא בעינן עיבוד‬
‫ל»מה ולא כחיבה לשמה סוהר וכו׳ ואם באח ובר כליל ועיין בספר חחרוסה ה׳ ס*ח סי׳ ק׳יץ‪.‬‬
 ‫מ ח ז ו ר ויפות‬ ‫‪652‬‬
‫םחם קיימא במקום עיבוד לשמה כיון דמילתא היא והזמנה דאחר נתינה סתם הויא‬
‫ככתיבה לשמה‪ .‬רשבינ אומד אף על עור בהמה טהורה פסולות עד שיעכרם לשמה‪.‬‬
‫דהזמנת לאו מילתא היא כדבא‪ .‬ולא קיימא הזמנה במקום עיבוד לשמה‪ .‬והילכך צריך‬
‫עיבוד וכתיבה לשמה‪ .‬דלש&ה נמירי הילכתא כעשיית ספר תורה‪ .‬ולא מיתוקטא‬
‫קןילתא כהזמנה נרידא‪ .‬רלאו מילתא היא אלא כעיבוד‪ .‬ומיהו מודה רכא^דאמ עכרן‬
‫לשמם שסותר לכתוב עליהן שטרי הדיוטות או לטלוחן על נבי בהמה‪ .‬דהזמנה לאו‬
‫מילתא היא ער שיכתוב עליו‪ .‬ונבי אורנ כנד למת נסי אי בעינן נמי לשם מת היה‬
‫צדץ לאחינו לשם מת‪ .‬רהומנה דבתר ארינה לאו מילתא היא‪ .‬לרבא אלא א״כ מע‬
‫למת‪ ,‬אכל לאביי לא בעי ארינה לשמה אפילו אי נמרי בה לשמה דבהזמנה דבתר‬
‫הכי הוי סני‪ .‬וניל דשניהם סוקמ• לפוס ריהטייהו‪ .‬אביי כתיק‪ .‬ורבאכרשנ׳׳נ‪ .‬וראייה‬
‫נדולה הם‪ .‬ת׳‪ .‬והא לך פריה‪ .‬כשירות אעיפ שלא עיבדן לשמם‪ .‬הואיל ועבדינהו לא‬
‫טסיל בהו מה שעיבד שלא לשמם‪ .‬רהזמנה שזימנן מתהילה לעיבוד סילתא היא‪.‬‬
‫כאביי‪ .‬זרשנינ פוסל עד שיעבדס לשמם‪ .‬ויעשה מעשה העיבור ממש לשמים‪ .‬דהזמנה‬
‫לאו מילתא היא כרבא‪ .‬ועשייה והזמנה בעינן ורבא ורשכ־ג תרוייהו כרב חשדא ובחרא‬
‫‪,‬‬
‫שיטתא קייםי‪ :‬ד־ה‪ :‬ת ‪ .‬נמצינו למידין שצריך עיבוד לשמה‪ .‬ואס נוי מעכדן וישראל‬
‫עומד' על נביו ומסייעו‪ .‬מסייע זה יש בו ממש‪ .‬מכרי ארעתא רישראל קעכיר‪ .‬דאסר‬
‫נםירנא סינך‪ .‬וכענין זה התירו הנאונים עיבוד נוי‪ .‬וכתיבה לשמה בעינן‪ .‬לשם תודת‬
‫ישראל‪ .‬אבל האזכרות צריך לכתוב לשם אזכרות‪ .‬כדאמרינן בהניזקין‪ .‬כל ספר תורה‬
‫שאין אזכרות שלו כתובין לשמם אינן שוד• כלום‪ .‬ודוקא נתכוון לכתוב לשם יהורה‬
‫וכתב השם צריך ליהודה להעביר עליו קולסוס ולקדשו‪ .‬אבל כתב ליהודה לשם שם‬
‫אחר אין צריך לקרש דהא לשם תורת ישראל ניחכ ודיי נכך‪ :‬ועורות נבילות טהורות‬
‫מותרות‪ .‬אעיפ שלא נשחטו‪ .‬ויש ספרים קדמונים שםצריכין שחיטח‪ .‬ולא חיא‪ .‬דתניא‬
‫אין חוששין שמא עורות לכוכים הס‪ .‬ואפילו להידור םצוה לא צריך‪ .‬דחא תרנו מלך‬
‫דעריף מאיספקלפור‪ :‬ועל העיבור הקשיתי במה מעברן דלא שכיח־ אסציס נבן‪ .‬ולא‬
‫טעבדינן בחן אפי׳ אי שכיחי‪ .‬דאמרינן דיפחרא דמליח וקמיח ולא עםיץ‪ .‬וחניא אין‬
‫כותבין על הריםחרא‪ .‬ואמרינן במנילה ובסוטה‪ .‬כתבה על הנייר ועל הדיפתרא כוי‪.‬‬
‫עד שתהא כחובה אשורית על הספר ובדיו‪ .‬שים דיסחרא פסול והוא הרין לספר‬
‫תורה‪ .‬דחילכתא חיא על חקלף או על היויל‪ ,‬ועוד דאתיא נסי כתיבה כתיבה במנילה‬
‫וכסרשת מוטה‪ .‬ומשנה שלימה היא במסכת ירים‪ .‬ומייתינן לח במנילה פיק‪ .‬אינו‬
‫מטמא אח חידים ער שיכחבנו אשורית על הספר ובדיו‪ .‬ודייקינן מהתם דלא בעינן‬
‫דיו לפםריס‪ .‬דמייתי מינה ראייה אהיו כותבים בסם ובםיקרא‪ .‬ושמעינן מינה דלא בעינן‬
‫כסו ספר‪ .‬אלא אפיי ריפתרא בשירה‪ .‬דלית ליה להא׳ חנא כחיבת כתיבה‪ ,‬ולית ליה‬
‫חילבתא‪ .‬אלא כולד• םילחא יליף במנילח מככחבם וכלשונם‪ .‬כריליף כס־ק דמנילה‪.‬‬
‫ואורחייהו בקלף או נויל וכתב אשורית וכדיו‪ .‬לית חילכתא כי חאי מחניחא דבל בחכי‬
‫הקדש דרבנן ראין בין דסנילה הוא דסליני ארשבינ‪ .‬וסםקי בפירקא קמא חילכחא‬
‫כרשב־נ דאםר אף ספרים לא הותרו שיכתבו אלא יוונית‪ .‬משום רכתיב יפת אלהים‬

‫דנכרי אדעהא דישראל קעביר ובו׳ המחבר נמשך בזה אחר כוונת בעסה׳ית ור יצר לשונו וז״ל בסי׳‬
‫(‬

‫הנ׳ל מסייע זה יש בו ממש רנברי אדעהא רישראל עביד טפי מכותי דאטר מהי אנא גמירנא טפ•‬
‫מינך כדאסרינן שלהי פ־ק רע״ז וכוי ע״ש‪ .‬כל ס״ח שאין אזכרות וכוי גי^י! נ״ר ע״ב‪ ,‬אינן שוה‬
‫בלום כצ״ל‪ .‬ועורות נכילוח מהורות ובו׳ שבח ק״ה ע״א‪ .‬אין הוש־; ; וכי׳ מסכת סופרים פ״א ה״ב‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫רהא הרגו מלך וכוי שבח ק״ח ע״א‪ ,‬ומסכת סופרים ם״א ה״ב ע״ש‪ .‬דיפחרא רמליי׳ וכו׳ מגילה‬
‫י׳׳ט ע״א ועיין בתום׳ שם ד״ה דיפתרא וכוי‪ ,‬וברייה על הספר ובו׳ ובהוס׳ סנתות לייא •;׳׳ב ד״ה הא‬
‫ראפיצן וכוי‪ .‬כתבה על הנייר בוי מגילה יי׳ו ע״‪,‬א‪ .‬ומשנה •שלמה היא וכוי ירים פ״ד נזשנה הי‪ .‬ומייתי‬
‫‪-‬לח ‪1‬מ׳ מנילה ה׳ ע״ב‪ ,‬יעיין םיטה י״ז ע׳יא‪ .‬םככתבכ !כלשונם מגילה ט׳ ע״א‪ .‬רתניא בתבונה יכו׳‬
‫‪653‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫ליפת‪ .‬תא שאר לשק אשר‪ .‬דלית ליד‪ .‬לרשכ׳ג הילכתא ונתיב כדפפרשינן‪ .‬י מ י‬
‫אשורית וסםר ודיו כםסרים‪ :‬אנל מנילה אפי׳ יוונית לא‪ .‬משום כנתבם ובלשונם‪.‬‬
‫ומההיא דתניא כהבונה איכא למשמע דלית הילכתא כי הני רכל כתבי‪ .‬דתניא בהכונת‬
‫או שכתב שלא )כדין( ]בדיו[ או שכתב האזנרוחמהב היי אלו יבנלו‪ :‬וההיא דמנילה‬
‫ליכא לאוקומי דאוכרות במנילה ליכא דםםקוס אהר לאו אזכרה היא‪ .‬ובשאר םפריס‬
‫לבד מסשר תורה ליכא לאוקוסי‪ .‬דהא מקילינין בספר תורה מפי משום מעשה דתלמי‬
‫כדסובח במנילה‪ .‬נטצינו למידץ דרישתרא אםורה לסשר תורה‪ .‬ונם רבינו )חיי( ]האי[‬
‫שסק ור־ח משמו דםעברינן בעסצים ]בדםשורש בערוך[ כערך דוכסוסטוס‪ .‬ונראח לי‬
‫שהעור המתוקן בעבור מוכ כנון שלנו שחוא טוב סמליח וקםיח ועסצים שהוא כשר‬
‫ואין עריך עיסוץ‪ .‬אבל לטלית וקמיה עריך עישוץ‪ .‬שאין מליח וקמיח עזים כסיד‪.‬‬
‫ושרייה מים שלנו‪ .‬וראייה לדבריי דאמרינן בהקוסץ רבה קרע הבא בשתים יתסור כשלש‬
‫לא יחשור‪ .‬ופריך עלה‪ .‬ומשני חא בחרתא חא בעתיקא‪ .‬ומשרש לאו חרחא חרתא ממש‬
‫ולא עחיקא עתיקא ממש‪ .‬אלא הא דאםיצן הא דלא אסיצן‪ .‬וכולה ההיא שמעתא בסטר‬
‫תורה מיירי‪ .‬ש־מ ברלא אסיצן כשר לספר חורה אלא שיהא עיבוד טוב שלא יחא‬
‫דיסתרא‪ .‬אי נמי איכא לסימר ולאכשורי אפילו דיסתרא‪ .‬מדתני ססילי טובא ותנא‬
‫בהו בהדיא הרי אלו יננזו‪ .‬או אין קורין בו או ססיל‪ .‬אבל בדיפתרא לא משתמיט לא‬
‫במסכת םוסרים ולא בתלמוד דליתני פסולה‪ .‬והלכה דעל הקלף איכא למימר רקלף מיקרי‪.‬‬
‫אבל נבי מנילה תני לא יצא משום שאר מילי טובא‪ .‬דמתני בהדה ונראה דדישתרא כשר‬
‫בדיעבד זבל ש ק עימד שלכז אלא שבמגילה החמירו בדיםתי־א לומר שלא יצא‪ .‬משום‬
‫ככתבם וכלשונם‪ .‬דאורהייהו כקמיח ומליח ועשיץ וכתב אשורית‪ .‬מיק סמכח׳ להכשיר‬
‫עיבוד שלנו‪ .‬וראייה׳ מהקומץ רבה‪ .‬ואי משהכה בה איניש טעמ׳ אחרינא להיתירא אשר‬
‫יראה ]יניד[‪ .‬ועל שכותבים בקוסוס )ובקנתוס( ]וכקנקנתום[ נ־ל שםםול‪ .‬דחניא בחדיא‬
‫בהבונה‪ .‬כל הכותב שלא )כרין( ]בדיו[ או שכתב אח האזכרות כזהב הרי אילו יננוו‪.‬‬
‫ופסקינן לעיל דהילכת׳ הכי ולא כי ההיא דכל כתבי‪ .‬ודאין בין דמנילה‪ .‬ועפציפ שכותבים‬
‫כהן לאו מיקרו דיו‪ .‬כראי כפ־ק דשכת‪ .‬אין שורץ דיו סממנין‪ .‬וכוי‪ .‬ואמרינן מאן תנא‬
‫נתינת מים בדיויזו היא שרייתה‪ .‬כוי‪ .‬מכללדמקמ׳ נתינת מים מיקרי דיו‪ .‬והכי מפרשיי‪.‬‬
‫הלוקח יין לתת )יין לתת( ]לתוך[ הסוריים או לתוך אלונתית דמקמי נתינת יין מיקרי‬
‫מזדיים ואלונפית‪ .‬והיינו אלונטית בכריתה מוחית‪ .‬דע״; קודם נתינת יץ‪ .‬דלא חיישינן‬
‫שמא )עורב( ]עירב[ בו חנוי יין ועפצים לא מיקרו דיו‪ .‬לא קודם נתינת מיס ולא אחר‬
‫כך‪ .‬אלא נקראין עפעיש ומי מלין‪ .‬ונתינח ‪:‬ומא וברזל להשחית לא משו׳ ליה דיו‪.‬‬
‫דאמרי׳ כנדר‪ .‬סרק כל היד‪) .‬ר׳ אלעזר( ]ר׳ אמי[ פלי קורטא רדיוטא ובריק ואין זח בשל‬
‫עפצים אלא בשלנו‪ .‬ותו אמרינן התם חרת שאמרו דיו‪ .‬מהו דחיט׳ כי פכהוחא דדיוטא‪.‬‬
‫קמ״ל כי חרוותא דדיוטא‪ .‬וזה חרח אינו חרחא דאושכסי אלא מראית דיו שדומה לו‪ .‬ותו‬
‫כל מקום ששונה פסולי כתיבה תני בהדייהו עסצים ומי מלין‪ .‬ואמרינן נכי ספרי תורה‬
‫בנימין אין מי מילין על נב׳ מי מילין‪ .‬והיינו דאמרי׳ כל העשנים יפין לדיו‪ .‬שזהו נוהנ‬
‫כשלנו שמייבשין אותו ולא בעסציס‪ .‬ושמן בין לנבל נין לעשן יפה בשלנו אלא שלא‬
‫הורנלנו כשלנו ולא כעפיציס‪ .‬ותו אםרינן כל חשרשיס יפין לדיו ושרף כשף סן המוכתר‪.‬‬

‫שבח ק״נ ע׳־ב‪ ,‬כדספורש בערוך בעדך כג־ל‪ .‬קרע הבא בשתים וכר מנחות ל־א ע׳׳ב‪ .‬אין שורי!‬
‫ריו וכו׳ שכת י׳־ז ע*כ‪ .‬הלוקח יין לתת לחוך המורייס כצ׳׳ל חולין ר ע״א‪ .‬אלובטית כבריחח וכו׳‬
‫ע׳׳ז ל־ ע׳־א ועיין בתום׳ שם ד״ה אלונחיח וכוי‪ .‬ר׳ אמי פלי כצ״ל נדה כ׳ ע״א‪ ,‬ועיין כחום׳ ד״ה‬
‫פלי ובו‪ /‬וחוס• ניטין י׳׳ט ע׳׳א ד״ה דיו וכר‪ .‬חרת שאמרו דיו ונוי נדת כ׳ ע׳׳א‪ .‬אינו• חרתא דאושכפי‬
‫וכו׳ שבה ק״ד ע״כ‪ .‬ועיין חוס׳ עירובי! י״ג ע״א ו״ה קנקנתום וכוי‪ .‬אין מי םילין וכר ניטין י״ט‬
‫ע*א‪ .‬בל העשנים וכוי שבח כ*נ ע׳׳א‪ .‬כל השרפים וכו׳ ושרף כשף וכר נירסתו כנידסח הערוך ערך‬
 ‫מ ח ז ו ר ועורי‬ ‫‪654‬‬

‫וזהו בשלנו‪) .‬שאינו( ]שאנו[ שומן קליט׳ עץ כשף הנקרא נייר פרץ ועושי? ממנו דיו‪.‬‬
‫ושרף איט טמא אלא תמצית מי להלוח קליסי עצים או מי עלץ‪ .‬או מי הסנץ הנקרא כ׳‬
‫שייבא‪ .‬כדאסרינן בסמהיס שי כל שעה ירק מר יש לו שרף ושניו סכסיסין‪ .‬דהיינו סי‬
‫ליחלוחץ; הירק‪ .‬בעל כרהך‪ .‬והכי אמרי׳ נבי נדה‪ .‬זו)שיוסר‪] (.‬שירשה[ מצוי‪ .‬אכל נומא‬
‫אינה קדוייה שרף אלא קומוס‪ .‬נדאמרי׳ בדוכתי מובא‪ .‬קומום‪ .‬עמא‪ .‬הנמצא כאילנות‪.‬‬
‫כעין דבש קרוש‪ .‬ואע׳־פשסי• ר׳ הנינא קומוס‪ .‬נוסא כעין שא׳ כל )הנשרסיס( ]השרסיס[‬
‫ימים לדיו‪ .‬לסי מנהט סי׳‪ .‬ואנב הורםיה לא עיין ביה‪ .‬ואשיי לשי דבריו אס היו נותנץ‬
‫טמא לתוך דיו שלט היה מצהיבו כעין וודרואלא בלע׳ שטתנין בדיו להצהיבו והוא‬
‫קנקנהום‪ .‬אך לא משימים תנא דליתני שרף נכי כתיבה וקומוס נכי העמדת חלכ‪ .‬והא‬
‫דאסרינן בפיק מידה הקטף יש לו שביעית‪ .‬ואמרי קיטשא שירא‪ .‬דהיינו שרף השנא‪ .‬זהו‬
‫שלוקהין ממי תמצית האילטת )ומביישין( ]ומייבשין[ אותו כעין שאנו עושין דיו‪ .‬וקורין‬
‫לו קטף‪ .‬ויש אוס׳ אפרסמון ונוטף כעין שממעין)הנסים( ]הנסנימ[ והיינו צרי כדאמרינן‬
‫הצרי א*ט אלא שרף היוצא מעצי הקטף‪ .‬והוא אסרסמון‪ .‬ועושין נקבים באילן ששמו‬
‫קטף וחולין בו בלי זכוכית ונוטשים סי ליחלות בתוכו הנקראין שייבא‪ .‬ועל שם כך שסו‬
‫נטף שטטף‪ .‬והבי מתת׳ צרי ולוט קטףולטום‪ .‬וכן כתב בססרהרוסאים‪ .‬ולדבריי לכתוב‬
‫בעסציס אסור וסםול‪ .‬וטעונה נניזה‪ .‬ותמיהני על מה סטכו רבותיי שבלותיר‪ .‬אכל בדיו‬
‫סוחר זכשר‪ .‬מם ליתן ארמנט לתזך הדיו סותר בין לד׳ ישמעאל בין לד׳ עקיבא דלאו‬
‫הייט )קנקנתוס( ]קנקנתום[‪ .‬דאיםליט ביה‪ .‬אלא קנקנתום קבלה הוא בידינו מרבותינו‬
‫שהוא וודילא‪ .‬ובן לועזו בערוך ביטריאולא‪ .‬והיא היא‪:‬‬

‫ציינתי הפסקים לסי רעתי למען ירוץ הקורא בו‪ .‬וראיות הבאתי‪ .‬למען לא אטעה לאסור‬
‫ולהתיר שלא כהלכה או אהד מן התלמידים מתוך םילסולז‪:‬‬
‫מ ע ת ה תן עיניך בדקדוקי סופרים ונופי האותיות‪ .‬לשי מה שאין בקיאין בכל הדיקדוק‪.‬‬
‫כדאסר רב יוסף כשילהי פיק דקידזשין‪ .‬אינהו בקיאי בחסידות ויתירות אנו לא‬
‫בקיאינן‪ .‬ועחלעשוח לה׳‪ .‬הילכך דירן נסי בשירים‪ .‬אבל )כאשר( ]באשר[ הורשט נתבונן‬
‫בהנהו חסימת ויתירות דבקיאינן בהו‪ .‬ובנודל האותיות‪ .‬בטן ביח של לראשית שנמנה‬
‫בטסורת עם אותיות נמלות‪ .‬ובקיטוען‪ .‬בנון ויץ רשלום‪ .‬דקטיעה‪ .‬ובתניהן ובזיוניהן‬
‫ובעשייתם‪ .‬הא דאמרינן כהקומץ רבה‪ .‬אפילו כתכ אחד מעכבן‪ .‬כנץ קוצו של ירד‪ .‬חודו‬
‫של מעלה שנתון כלפי פניו‪ .‬כדםוכת באלפא ביתא דר׳ עקיבא ורוב )ספרים( ]סופרים[‬
‫עזשץ כן‪ .‬וצריך להקיף מיל שארבע רוחותיה של אות‪ .‬ואי לא מקפא פסולה‪ .‬וניקב‬
‫ירינו של ח׳‪ .‬ולא נשתייר כשיעור אות אחת קטנה פסולה‪ .‬ונקב )שאין הדיו( ]שהדיו[‬
‫עובר עליו איט נקב‪ .‬נכי'ססר חורה נמי בעינן כתיבה תמה‪ .‬כרםוכה בהכונח‪) :‬ויוני(‬
‫]חיוני[ שעטנ״ז ניץ‪ .‬כמו שפ״ רבינו זקיני‪ .‬ואם לא זיין םסןל‪ .‬דלא נרע מקוצו של ירד‪.‬‬

‫כשף׳ ולפנינו כ ש ב ר שט ושרף קטה‪ .‬ירק מ ר יש לו שין! וכוי פ ם ח י ס ל׳׳ט ע•׳*‪ .‬זו ע י י פ ה ס מ י‬
‫וכר כ ד ־ ל נ ד ה י׳ ע ׳ ב ‪ .‬ב ד ו כ ת א מובא וכו• ש ב ה ק״ד ע׳׳ב׳ מ ג י ל ה י״ח ע״ב‪ ,‬גיטין י״ט ע״א‪ .‬ואע״פ‬
‫שפירש ר׳ ח נ י נ א ו נ ר הלשון ק ש ת ל ה ב י ן ו נ ר א ה ש י * כאן ט״ס וכצ׳׳ל ואע׳׳פ שפירש ר׳ ח נ נ א ל‬
‫ק ו מ ו ס ט ם א כעין ש א ס ר ו כ ל ה ש ר פ י ם וכוי ועיין בערוך ערך קוטום כעין‪ .‬לשון זה וז׳׳ל קומופ ק ו ס א‬
‫פירש ה ו א ח ש ד ף במו שאמרנו כ ל השרפים יפין לדיו ו נ ל ע ״ ו נומיא‪ .‬וידוע שברוב מ ק ו מ ו ת ס ע ח י ק‬
‫ה ע י ק ־ ל י מ ן ד י ה סבלי הזכיר שטו‪ .‬ועיין רש״» ב ס ק ו ס ז ת ה נ ״ ל ‪ .‬גבי ה ע מ ד ת ח ל ב ע״ן ‪ ry‬ל׳יה‬
‫ע*ב‪ .‬ה ק ט ף יש לו שביעית וכוי נרד‪ ,‬ח• ע י ב ‪ .‬הצרי אינו אלא שרף כוי כ ר י ת ו ת ז׳ ע׳׳א‪ .‬והכי מ ת ר ג ם‬
‫»־י ולוט וכו־ עיין ת ״ א ב ר א ש י ת ט״נ‪ .‬י״א‪ .‬ועיין כפייש׳־י ש מ ו ת ל׳ ל׳׳ר‪ .‬א י ה ו בקיאי וכו־ קידושי;‬
‫ל ע*א‪ .‬וי׳יו דשלום ד ק ט י ע ה קידושין ס־׳ו ע ״ ב ‪ . ,‬ועיין בט״ש‪ .‬ריש פ׳ פ נ ת פ ‪ .‬אפילו כ ת ב א ה ד ובו׳‬
‫מ נ ח ו ת כ ״ ח ע״א‪ ,‬וכ׳׳ט ע׳׳א‪ .‬ועיין בתום׳ ד״ה קוצו ו ב ו ‪ .‬ובשו״ה ס ה ר י ״ נ סי׳ ם״ט בסופו ועיין ב ש ו ״ ת‬
‫פ ״ ט פי׳ פיו׳ ו כ ס פ ו ה ת ר ו מ ה פוף ה׳ חפיליז ו כ מ נ ה י ג סוף ה ס פ ר ‪ .‬ל ח ק י ף גויל ובו׳ מ נ ח י ח שם‪ .‬וניקב‬
‫יריבו ו ט ׳ עיין לעיל‪ .‬ו נ ק כ שהדי) עלכר עליז וטי כצ׳׳ל ש ב ח ק׳׳ח ע״א‪ .‬היוני שעטנז גץ ובו׳ ע"!‬
‫‪655‬‬ ‫סחזור ממדי‬

‫וראייה קצת דאמרינן בהבינה‪ .‬הא רבעי זיוני שטור‪ .‬ה א ד ל א בעי זיוני חייב‪ :‬ומה שכח׳‬
‫בתיקוני תפילין‪ .‬שעשנ־׳וגיץ‪ .‬ש׳ דשטע‪ .‬ט׳ דלטוםסות וכוי‪ .‬מכלל )כבשאר( ]דבשאד[‬
‫שעטנ־ז נ־ץ לא צריך‪) .‬אכל( ]אפילו[ בתפילין‪ .‬שקר הוא‪ .‬אי נסי לעיניץ תאגין קאםר‪.‬‬
‫לבד חזיונין‪ .‬וכן סצאח* בסידור אחר‪ .‬דבל שעטנז נץ לא צריך אשי׳ בתפילין‪ .‬שקר הוא‪.‬‬
‫אי נמי לעינין תנין קאמר‪ .‬לבד הזיונין‪ .‬וכן מצאתי בסידור אחר‪ .‬רכל שעטניז נ־ץ שככל‬
‫טקום צריבות נ׳ נ׳ זיונין‪ .‬הן כשוסות הן פשוטות‪) .‬הגיץ(‪ .‬והי צריכה כעין תטרת נמל‬
‫םעטנוכה כאמצעית נגה‪ .‬וכן פירשו הקרטונים חטרי להלננה בעין חטרת‪ .‬לוס׳ חי ברומו‬
‫של עולם‪ .‬ולא פירשו טעם‪ .‬ורבינו וקינ* פירש הטרי כעין פקל‪ .‬בך )דל( ]דלת[‪ .‬ואין‬
‫נדאיןדבריו‪ .‬חרא דננו משמע האמצע‪ .‬כדאסרינן בהבונה‪ .‬בנץ שנטלו לננו דהי‪ .‬ועשאו‬
‫שני דונין‪ .‬ועוד אמרינן בספרים החיצונים‪ .‬ח• אין לו כחד‪ .‬ואם הוא מקל יש •לו כתר‪.‬‬
‫דהיינו תנא‪ .‬ועוד דתנא רח׳ הוה ליה לטקרייה ידאסרי׳ כהכונה התם בנון שגשלולתניה‬
‫דדי ושוי ליח רי־־ש‪ .‬דחיינו חודו של אחוריו‪ .‬וכן בסוטה ועירוכין‪ .‬רילטא יתיב זכוב‬
‫אחניה דדי‪ .‬וסר־ח נורםין בחבונח בן נכי ח׳ גנו‪ .‬נכי ד׳ חאניה‪ :‬וספרים ופירושי׳ שכת׳‬
‫בהן בטן שנטלו לנגיד‪ ,‬דדי טעוח םוסר הוא‪ .‬כדטוכח בסוטח ועירובין‪ .‬וחלו ליה לכרעיה‬
‫‪,‬‬
‫)דחי( ]דה [ שלא תתחבר למעלה‪ .‬ותנא דחי נ־‪-‬אה כעין תנא דדי‪ .‬רעירובין וסוטה ושבת‬
‫ד היא מאחריה‪ .‬ואפ נטלה דםיא לריש‪ .‬ומראמרינן בהבונה פפין מחין‪ .‬טתץ פפין‪ .‬נ׳ל‬
‫שצורת הטית כך‪) .‬א(‪ .‬הורה החיצון כפול מעט לפנים כעין )ב(‪ .‬ועוד מדפר׳ ריח נתכוון‬
‫לכחוב אחת ועלו בידו שתים חייב‪ .‬כטן שנתכוון לכתוב ט׳ ולא הדביק יריבו החיצון וכתב‬
‫)נ(‪ .‬ודווקא שצריך לכתוב)ד(‪:‬‬
‫יריעה או קלף םחוח מני רםין לא יעשה ולא יוחד מחי‪ .‬ושיעור שורות דף ששים‪ .‬ויש‬
‫עוד שיעורין אחריס במסכת םושריס‪ .‬ושיעור שיטח נ׳ למשפחוחיכס‪ .‬ואורך דף‬
‫יש אוי ו׳ טסהיס באורכן של לוהות‪ .‬ווה וכיוצא בהן למצוד‪ ,‬ולא לעכב‪ :‬ובסוף הספר אשיי‬
‫פסוק אחר בדף אחר ושיעור גיליון למטה טפח ולמעלה שלש אצבעות‪ .‬ובין דף לדף כמלא‬
‫ריוח שת* אצבעות‪ .‬ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה‪ :‬נראץ הדברים ככח־כד‪ ,‬דקה‪ .‬אכל‬
‫בכחיבה נסה הכל לשי חטי‪ .‬וכר לדבר‪ .‬נאון אחד ששי׳ נ׳ למשסחותיכם‪ .‬שיעור טפח‪.‬‬
‫דטעם שלא יר; עיניו משוטטות‪ .‬ואי בכחיבד‪ ,‬נסה הוי)טשח( ]יוחד[ מטשח‪ .‬ובין תיבה‬
‫לתיבה במלא אות קטנה‪ .‬ובין אות לאות כמלא חופ השערה‪ .‬ורוב חיבה בתוך חרף‪.‬‬
‫ס״ לתוך הסירטל‪ .‬שהלכה למשה מסיגי לסרגל בקנה‪ .‬ומיעוט חוץ לדף לא‪ .‬ואות מן‬
‫השם הוץ מן השירטוט לא יוציא‪ :‬ובכתיבה השם יזהר‪ .‬כמו שמפורש בסוף שבועה‬
‫העדות‪ .‬איוהו הול ואיזה קודש‪ .‬ואם ספק יבוק בכולן לשם‪ .‬דבהכ׳ לא מיססיל‪ :‬כתיבה‬

‫ש ב ח ק׳יח ע־א רש״י ר ־ ה רבעי זיוני ו‪:‬וי‪ .‬הטרי ל ה ל ג נ ה נ ע ח ו ח כ׳׳‪ [:‬ע־ב• ועיי! ערוך ערך חשד‬
‫ד׳ ו ט ׳ ס יש שש ו כ ג ״ ל ד ח ט ר י ליה ל ג ג י ה רח׳ ו ח ל ו ל י ה ל כ ר ע י ה דה׳‪ ,‬ועיי! ב ם ה ״ ת ה• תפילי!׳ וכשוף‬
‫ס פ ר ה ט ג ה י ג ‪ .‬כגון ש נ ט ל ו ו‪:‬ו׳ ש ב ת ק״ד ע׳׳ב‪ .‬וכ! בסושה ועירוני! ע׳־ש בעירובי! י׳׳ג ע־א‪ .‬׳וסוטה‬
‫כ׳ ע׳׳א‪ .‬פפי! טחין וכוי ש ב ח ק~נ ע״ב‪ .‬נ ת נ ו ו ן ל כ ת ו ‪ :‬א ח ת וכו׳ שט ק י ר ע׳׳ב‪ .‬פ ח ו ה טג׳ דפים וכי'‬
‫ט נ ח ז ח ל׳ ע״א‪ ,‬ו מ ס כ ת מ פ ר י ם *׳׳ב ה״ו‪ .‬ושיעיר שורוח וכוי עיין בסט׳ סיפרים שם‪ .‬והרםכ׳־ש בהל׳‬
‫ס ״ ח פ י ט ה ־ י כ ה ב יש ובריש אהרים שלא נ א ס ר ו ; ג מ ר א ו נ ה ג ו נ ה ס הסופרים י ק ב ל ה היא ביוש‬
‫איש ס פ י איש‪ ,‬והן שיהיו מני; השיטי! ש ב ב ל ד ף ורף ל א פ ח ו ת מ ש מ נ ה וארבעים‪ .‬ולא יחד ע ל‬
‫ששים‪ .‬ועיין ב ח ג ״ ט שם‪ ,‬וברא״ש סוף ה׳ ס ״ ת ובטיו‪-‬ט שס• נ׳ ל מ ס פ ת ו ת י כ ס ס ‪ :‬ח ו ת ל׳ ע״א יעיין‬
‫בחוס׳ ד״ה כגו! כוי ר ט ‪ 1‬ח י ם ב״ב י״ו‪ ,‬ומש• שופריש ס״ב םו!‪ 1‬ח״ב‪ .‬כאור‪ !:‬של ל ו ח ו ח כן כ ת ב‬
‫בסס־׳ג עשי! כ״ה‪ .‬ו ב ס ר ד נ י ה ב י א ו הש״ז פי׳ רע״ב ס״ק אי‪ .‬ובסוף ה ם ם ר מ • שס ל ע*א‪ .‬ושיעור‬
‫גליו; וכו־ שס ובטס׳ םיפריס ם״כ ה״ד וט״ם ש ״ף־ל ש ל ש ה ח ל ק י ס ב ט פ ח וכו׳ ועיין ב ה נ ר י א יויד‬
‫ס‬

‫נראין ה ד ב ר י ם וכוי עיין בתוס• שש ד״ה כגון יכו׳ ועיין ב ה נ ״ ס שרק ו• ה י ו א ו ת‬ ‫סי׳ ר ע ־ ג פ י ק אי‪.‬‬
‫כ׳ ו ה ו ב א ב ש ‪ -‬ך יריד סי׳ י ע י ב ס״ ק נ׳ ע״ש‪ .‬הוי יותר ט ש פ ת ט ו י ל ‪ .‬ורוב ח י ב ה בחוך ה ו ף ס נ ח ו ת ל׳‬
‫ש ה ל ״ ס ל ם ר נ ל יכו׳ עיין שם ל׳׳ב ע׳׳כ‪ ,‬ובהוס• שש ד י ה ה א וכוי‪ .‬ו ב ס ה י ה סי׳ קצ״ו‪ .‬ומיעוט‬ ‫ע״כ‪.‬‬
‫חוץ לדף לא‪ ,‬נ ר א ה שצ״ל ורוב תוץ וכוי‪ .‬ואות מן השם וכו׳ עיין הוש• שם ל ע ־ ב ו י ה ש ל ש ה כו׳‬
‫ב פ ו ף שבועות ה ע ד ו ת וכר ש ב ו ע ו ח ל״ח ע ׳ ׳ * וע‪-‬ב‪ .‬ובמם׳ ם ו פ ר ^ ‪*0‬ד‪.‬‬ ‫ו ה ו ב א ב פ ח ״ ת םי׳ קזייז‪.‬‬
 ‫מחזור רטרי‬ ‫‪656‬‬

‫השם לא על מקום נרד‪ .‬ולא על מקום המתק‪ .‬ותולה את כולו וכדותק‪ .‬ובתחילת הספר‬
‫ובסופו יניח ברי לנול ב׳ עמודים אחד אילך ואחד אילך‪ .‬ונותן בין כל חומש והומש ד׳‬
‫שימין לבד משימה שמשלים בה‪ .‬ואין עושין סםר לא ארכו יתר על רחבו ולא רחבו יתר‬
‫על ארכו‪ .‬למעוד‪ .‬ולא לעכב‪ .‬וכן הרבה‪ .‬וכן דיםתרא‪ .‬כדסרי׳‪ .‬וס׳ וסי‪ .‬סחומין לנמרי‪.‬‬
‫דבנס היו עזמדץ‪ .‬אנל ס־ם סתוהה לא יסתום‪ .‬דא׳ב הוי אלה נמי כנס‪ .‬וליסשוט כרעיה‬
‫דד׳ לאחוריה כמעט‪ .‬כדאיהא בתבונה‪ .‬וכרעיה דק׳ לעשות תלדה ככרעיד‪ ,‬רה׳‪ .‬שפירשתי‪:‬‬
‫עוד יש עינייני אותיות באלפא ביתא דרי עקיבא‪ .‬אך מב ספרים מילין בהן ומי‬
‫שאומנותו מלאכת שמים יבין בהס רראה באלפא ביתא ויעשה מצוה כסאםרה‪ .‬ולא‬
‫יתכשר אלא בשורות טובות‪:‬‬
‫ש י ר ת הים ושירת האדנו כתובות למנים כהילבתן בראשי שמותיהן וסתומותיהן משני‬
‫צדדץ ואריחותיהן ולבינותיהן‪ ..‬והכותב ספר תורה ידקדק כדבריי אלה‪ .‬ואם הוא‬
‫הכמ יוסיף וישנה וישלש מסכת סופרים חמוססת עוד דברים‪:‬‬
‫ו כ ד ר לעומר לא ליפסוק בשני שיטין‪ .‬אע־נ דתרי חיבוח נינהו‪ .‬ומינה ילסינן לחובל קין‬
‫ולבחשוע‪ .‬ולכן אוני ולמלכי ערק‪ .‬דבכלשתיחיבוחוהואשם אחד‪ ,‬דלא לפםקינחו‬
‫בשני שיטין‪ .‬חוץ מבת היענה דמצי פסיק‪ .‬רדרשי׳ ליה בפרק אילו טריפות‪ .‬לביצת‬
‫היענה‪ :‬מיעוט בכתב כתבתי‪ .‬ורוב כעל פה יש לסופר לדקדק במסורת‪ .‬שילמד מתוך‬
‫הסירות רתירוה‪ .‬שאינם תלויים על סי הדייקות‪ .‬גם יש לו להיות בקי בדייקות שלא יהא‬
‫נראה כמגוםר‪ :‬ובתפירתו בנידין יעשה כהילכתו‪ .‬ובשיור התפר‪ .‬כראיתא סי הקורא את‬
‫הפנילה‪ .‬ותפ־רתו מבחוץ‪ .‬ושיור התפר ני אצבעות למעלה ונ׳ אצבעות למטה‪ .‬כך מצאתי‪:‬‬
‫ודין קלף ודוכםושטוס ונויל‪ .‬נויל נקרא אותו שלא ניטל מן העור כלום הבשר‪ .‬ולפי שלא‬
‫נתקן כל צרכו נקרא נויל‪ .‬ידאמ׳ כבבא בתרא בהשותפץ‪ .‬נויל‪ .‬אבני דלא סשסיין‪ .‬וטוב‬
‫הוא ומתקיים יותי ועב‪ .‬ומועיל לעשות ששר חורה‪ .‬איכוכרחבו‪ .‬כדאסרינן בההיא דאיכתיב‬
‫אמשכא דענלא ואיתדמי‪ .‬והילכך כתיבה מיל במקום שיער‪ :‬קלף הוא ש ל צ ד השיער‬
‫שקולסין מעליו צד בשר הגקרא דוכסוסמום ופירושו מקום בשר הילכך קלף במקום בשר‬
‫דוכסוסטוס במקום שיער‪ .‬שבין בנויל וקלף ודוכםוםטוס כוחבין לצד החלק והנאה יותר‪:‬‬
‫ת ק י ח ‪ .‬אילו הן חסימת ויתירוה הנמצאות בספרי אנדה וכתוב כהן טעם‪ .‬ודונם במסורת‬
‫ופדרחים בלא טעם אותם של תורה לבדם למצוא בלי עמל‪ .‬יש צריכין‬
‫ויש שאינם צריכין‪:‬‬
‫בל אלהים שבחורה חסר ר״ו‪ .‬כל כקד חסר וי׳יו‪ .‬כל לעולם שבתורח חסידים כר מן בי‪.‬‬
‫א(ונם בך יאמינו לעולם‪ .‬וכל ימיך לעולם‪ .‬כל תולדת הסר וייו אחרונה בר מן בי‪.‬‬
‫אלה תולדות השמים‪ .‬אלה תולדות פמן‪ .‬ארץ ארבע מאת שקל‪ .‬חסר‪ .‬מאוח האחרון‬

‫ל ת י ב ת ה ש ם וכר עיין מ נ ח ו ת לי ע*ב ובתום׳ שש ד״ה ר׳ •וסי וכוי‪ .‬ו ב ת ח י ל ת ה ס פ ר ובו׳ ב״ב י״ד‬
‫ע ׳ א ‪ .‬ונוח; בין כ ל ת ו מ ש וכי׳ שס י״נ ע״כ• יעיין כתום׳ ר״ת ומסייפ וכי׳ יבשו״ה חשב׳־ץ ח ״ א סי׳‬
‫קע׳יה‪ .‬ואין עושין ספר ונו׳ ב״ב ׳״ד ע״א‪ .‬ל מ צ ו ת ולא ל ע ב ב ובו׳ עיין שי״ת תשב״ץ ת״א סי׳ קע״ה‪.‬‬
‫כ ר ע י ה דרי ל א ח ו ר י ה ש ב ת שם‪ .‬ו כ ד ר לעומר ל א ל י ‪ 0 1‬ק וכו׳‬ ‫ד ב נ ם היו עומדין‪ ,‬ש ב ת ק״ד ע״א‪.‬‬
‫חולין ס״ה ע״א‪ .‬הרן מ ב ת ה י ע נ ה ובו׳ שם‪ ,‬ועיין ברמייה אות כ׳ כ ד ר ל ע ס ר מ ל ך עלם ה ד א מ ל ה‬
‫כ ת י ב ו ח ס ר ד ה ס ר יכולהין כ ת ׳ כ כן יבמ׳יש ‪ -e‬ליל‪ .‬ועיין בשרית ש ב יעקב חיו״דםי׳ נ״ו‪ .‬ו ב ע ו ״ ח ח״ם‬
‫תיו״ר סי׳ רט״ב‪ .‬וחפירתו בגירין יכו׳ מ כ ו ת י״א ע״א‪ ,‬ומגילת י״ט ע״א‪ .‬ו ת פ י ר ת ו ס ב ח ו ץ ס ס ׳ סופדים‬
‫פ ־ ב הי״א‪ .‬וכגירםת ס פ ר ה א נ ו ד ה שם א ב ל אין חופרין ב מ ק ו ם ה כ ח ב מ ב פ נ י ם אלא מבחוץ‪ ,‬ע׳‪-‬ש‪.‬‬
‫דין ק־יף ודובטוסטיס וכו׳ עיין ערוך ערך דכסוםטוס ו ב מ ו ס ף שט‪ ,‬ובחום׳ ש ב ח ע׳׳ט ע״ב ד ״ ה ק ל ף‬
‫וכוי‪ ,‬ובחום׳ מ נ ח ו ה ל״ב ע״א ד״ה אידי ואידי וכוי ו כ ת ש ו ב ו ה ה ר מ ב ״ ס ) ה נ ד פ ס מ ח ד ש ( םי׳ כ״ו‪ .‬ועיין‬
‫ובפירושו ע ל ה א ל פ ט ריש פ ר ק המוציא‪,‬‬ ‫ב ח י ח ש י ה ר ס ב ״ ן ש כ ה ע״ט ע״ב‪ .‬ובחידושי הד*ן שם‪,‬‬
‫ובמרדכי שם‪ ,‬ו ב ס ז ר ה ת ר ו מ ה םי' קצ״ר‪ ,‬ועיין ב ח ש ו ב ו ח ח״ס ה א ״ ה םי• ג׳ ע״ש‪ .‬ג(( וגס כ ך יאמינו‬
‫ל ע י י ס ) ש מ י ת י״ט( כ ל יסיך לעולם ) ד ב ר י פ כ ״ נ ( א ל ה ח ו ל ד ו ת השטים ) ב ר א ש י ת בי( א ל ה ת ו ל ר ו ח‬
‫פרץ ) ד ו ה ר׳( כן הביא ה מ ח ב ר ע״ס ה מ ד ר ש בר׳־ר פ ר ש ה י״ב ו‪1‬״ל‪ :‬חולדות‪ .‬אייר ש מ ו א ל בר נ ח מ ן‬
‫כ ל ת ו ל ד ו ת שנאמרו ב ח ו ר ה הסירין ב ר מן תרין א ל ה ת ו ל ד ו ת פרץ וגו״ והדין׳ ו ב מ ו ס ר ה בראשית‬
‫‪657‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מלא‪ .‬בל הארץ שכתורה הסי וייו‪ .‬אכל משניתנה התורה בתוכו כולן סליאיס‪ .‬יל אכותכם‬
‫שבתורה חסירץ יו׳ד‪ .‬בר מן)ה׳ אלה( ]אלה׳[ אבותיכם שלחני אליכם‪ .‬את בריתי יעקוב‬
‫מלא‪ .‬כל אבותנו שבחורה חסירין ירד‪ .‬וישבתו העם ביום השבעי תמר )וי־ו( ]ירד[‪ .‬ושם‬
‫דאינו אח הנפילים חסר ירד‪ .‬כשש משד‪ .,‬חסי וי־ו‪ .‬כל חורב חסר וייו‪ .‬בר מן ויתנצלו‬
‫כני ישראל אח ערים מהר חויב‪ .‬כל ימלוך חסר וי׳־‪,‬׳‪ .‬בי* מן תחת עבד בי ימלוך‪ .‬והשיגוך‬
‫של קללות‪ .‬מלא‪ .‬ושל ברכוה חסר‪ .‬והנשיאים חסר ב׳ יודי־ן‪ .‬יפרוש כנפיו‪ .‬חסר ירד‪.‬‬
‫כל עולה חסר‪ .‬בר מן וביוס דבכורים‪ .‬עוד מ־ לך פה‪ .‬חסר ו״ו‪ .‬כל רודף חסר וייו‪ .‬בר‬
‫סן בי‪ .‬אחרי מי אחה רודף‪ .‬כלאכח לפני רודף‪ .‬וחמים לחם חוסה‪ .‬חסר וי־ו‪ .‬יהי סאורוח‪.‬‬
‫חסר ווי־ן‪ .‬וכשביעית יצא לחםשי חנם‪ .‬חסר ירד‪ .‬או ספק ב׳ יודין‪ .‬אם אדוניו יחן חסר‬
‫יי‪ .‬אם לוא יניד מלא‪ .‬לחמאת רעיו‪ .‬חסר‪ .‬סיום הראשון עד יום השבעי‪ .‬וישבתו חעס‬
‫כיום השמל‪ .‬שופד חדועה )בחודש( ]בחרש[ השמד‪ .‬כולן חסירין ירד‪ .‬כל לאםר חסי‬
‫וי־ו בר מן ני‪ .‬ויברכם כיום ההוא לאמור‪ .‬לאמור הכיוצר הזה‪ .‬לאמוד אם )חסדו( ]חסרו[‪.‬‬
‫‪.‬ולא חעלר‪ .‬כםעלות‪ .‬חסר וי־ו‪ ,‬ד׳ עפרון חסר וי־ו‪ .‬וישקל אברהם לעפרן‪ .‬ויקם שדה‬
‫עפרן‪ .‬ויקברו)אוחו( ]אתו[ יצחק‪ .‬וישאו)אותו( ]אחו[ בניו‪ .‬ובמקום אחר כתיב בזה הספר‬
‫כל עסרץ חסר‪ .‬ספק‪ .‬ויש לכרר על סי המסורת‪ .‬בי מוכות הנח‪ .‬חסר ו״ו‪ .‬מכשול‪ .‬דש־‬
‫וייו‪ .‬כל השומע חסי וייו‪ .‬כל תמלוך חסר וייו‪ .‬בל צדיקים חסר יויד‪ .‬בר מן ויסלף דברי‬
‫צדיקים‪ .‬שאסי׳ הוא צדיק נסור‪ .‬שהד מסיתו‪ : .‬ל ראשונה‪ .‬חסר ו״ו‪ .‬בר מן והקריב אח‬
‫אשר לחמאה ראשונה‪ .‬ושלמתי ראשונה‪ .‬היחד‪ .‬במעל הזה ראשונה‪ .‬כל אכותס חסר וייו‪.‬‬
‫בר מן ב׳‪ .‬נשיאי מטות אבוחס‪ .‬כי מטה אחד‪ .‬שבתוחי חשד וי־׳ו‪ .‬כאננת חסר וייו‪ .‬וחנוחי‬

‫ב׳ ד׳ ח ו ל ד ו ח ב• ס ל א י ם רמלאים וסי׳ א ל ה ת ו ל ד ו ת ה־שסיס ו ה א ר ץ ‪ .‬א ל ־ תולדות פרץ‪ .‬י ח ר ח ס ר‬

‫י ח ס ר ו א ל ה ח ל ד ח י ש מ ע א ל ) ב ר א ש י ת כ״ה י״ב( וני ב ח י ‪ :‬ח ל ד ו ח עשו חוא ארוס )שש ל״ו א׳(‬
‫ישל אהריו )שט ל״ו טי( אייה ח ‪ -‬ד ו ת יעקב )שם ל״ז בי( ושאר אורייתא ה ו ל ר ח כ ח י ב ובל קריין‪.‬‬
‫ובעלי ה מ ם ר ה הלוקים בזה וזה מ ק ו ב ל לנו עב״ל‪ .‬ועיין במ״ש שש מ צ א ת י ב מ ס ו ר ת כ״י סן זה ס פ ר‬
‫ח ו ל ר ח וכוי ולפ״ז אין ל ת מ ו ה ע ל ה מ ח ב ר ש מ ת ח י ל ה ה ב י א כ ל ת ו ל ד ה ח ס ר וכו׳ ואחייב הביא כ מ ה‬
‫פעמים ח ו ל ד ו ת ‪. .‬שבסוף כ ת ב בודאי ע״פ מ ס ו ר ה כיי ק ר ו מ ה שהיחד! בידו‪ ,‬ארץ א ר ב ע מ א ת ש ק ל‬
‫) ב ר א ש י ח ב״נ( מ א ו ת האחרון מ ל א ר׳׳ל ס א ו ת האחרון בענין‪ ,‬מ ל א ‪ ,‬ו ב ר ט ״ ה ו ב ס ס ו ר ח ) ב ר א ש י ת הי(‬
‫שבונה מ א ת ג׳ חסריש וסי׳ אחרי הולידו א ת ש ה ‪ ,‬אחרי הולידו א ת נ ח ) ש ם ( ארץ ארבע מ א ת‬
‫שקל‪ .‬כ ל הארון ש ב ת ו ר ה ח ס ר וי״ו וגו׳ ו ב ד מ ״ ה איתא ל ש א ת ה א ר ן ) ח ר ו ד ה ( ח ס ר וייו וכל הארון‬
‫ב ר ס ן א ל ה י אבותיכם ש ל ח נ י אליבם כ צ י ל ו נ מ ס ר ע*ו ל י ת מ ל א ר ס ל א ב ת ו ר ה ‪.‬‬ ‫רכוהיה הסר‪.‬‬
‫בל אבוהנו ש ב ח ו ר ה חסידי! יו׳יד‪ ,‬וברמייה אבוהינו‪ ,‬א•‬ ‫א ח בריהי יעקב )ויקרא כ״ו( מ ל א וי״ו‪.‬‬
‫א ל אחיו מ ת מעשיכם‬ ‫ל ח ו ר מ ל א ד מ ל א מ ל א וי״ו יייייר וסי• גש א ‪ :‬ח ט נ ם אבותינו דויאמר פ ר ע ה‬
‫ויאמרו‪ .‬ו ב ל שאר אורייתא א ב ת י ט ח ס ר וי׳׳ו ו ס ל א יו‪-‬יד כ ה י ב ‪ .‬וישבתו ה ע ם ביום השביעי ה פ ד יו״ר‬
‫כצ״ל ) ש מ ו ח מ ־ ז ( ‪ .‬ושס ראינו את ה נ ז י ל י ם ) ב מ ד ב ר י״ג(‪ .‬ה ס ר ׳;״ד‪ .‬ולפנינו ב מ ס ו ר ה מ ל א ‪ .‬כ ש ש‬
‫מ ש ה ) ש מ ו ח ל״ב(‪ .‬ויתנצלו כני ישראל וגו׳ )שם ל ׳ ג ( ‪ .‬ת ח ת ע ב ד כי ימלוך ) מ ש ל י ל•(‪ .‬והשיגוך‬
‫של ק ל ל ו ח מ ל א ) ד ב ר י ם כ ״ ח ס ״ ה ( ושל ב ר כ ו ת ה ס ד )שם בי(‪ .‬ותנשיאים ) ש מ ו ת ל ״ ה ( ‪ .‬יפרוש כנפיו‬
‫)דברים ל ״ ב ( ח ס ר יריד‪ .‬ו ל ר ע ת רמייה ה ו א מ ל א יו״ד וכן ה ו א בספרים שלפנינו‪ .‬בד מן וביום‬
‫הבבוריפ ) כ מ ד ב ר י י ח ( ‪ .‬עוד מי לך פ ה ) ב ר א ש י ת י״ט(‪ .‬ח ס ר וי׳יו ו ב ר ס ״ ח ח ש י ב ב׳ חסרים וסי• עד‬
‫כ ל ימי ה א ר ץ )שם יהי( והך דהכא‪ .‬אתרי ס י א ת ת ח ר ף כצ״ל ) ש ט ו א ל א׳ כ״ר(‪ .‬בלא כ ח לפני רודף‬
‫ו א י כ ה אי( ו ה מ י ם להש ח ו מ ה )־‪.‬מות י״ד כ ״ ט ( ‪ .‬ח ס י וי׳יו וברמייה היא ביתר ביאור ו ה מ י ס ל ח ם‬
‫ח ו מ ה דיבאו בני ישראל מ ל א ו״יו‪ .‬דובני י ש ר א ל ה ל כ י ב י ב ש ה ח ס ר וי־׳ו ועיין מ י ש ‪ .‬יהי מ א ו ר ו ת‬
‫) כ ר א ש י ת אי(‪ .‬ובשביעיח יצא ל ח ‪ 1‬ש י ) ש מ ו ת כ ־ א ( ‪ .‬אס אדוניו יחן ) ש ם ( א ס לוא יגיד )ויקרא ח•(‬
‫יעיין שבועות ל ‪ -‬ה ע״א‪ .‬ל ח ט א ת דע״ו ח ס ר כוונתו ל ב מ ר ב ר ט״ו‪ ,‬ב״ר‪ .‬ועיין ו ב ת י ם ןר ע״ב‪ .‬מיום‬
‫הראשון ונר ) ש מ ו ת י׳יב(‪ .‬וישבחו ה ע ס ו ג ו י ) ש ם ט ״ ז ( ‪ .‬ש י פ ר ת ר ו ע ה ב ח ד ש השביעי כצ״ל )ויקרא נ ״ ה ( ‪.‬‬
‫ויברכם ביום ה ה ו א ו נ ר ) ב ר א ש י ת כדת(‪ ,‬לאמור‪ ,‬הביוצר ה ז ה )ירמיה י״ח(‪ .‬אש ה ז ר ו בצ״ל ) ש ם ל׳׳נ(‪.‬‬
‫ולא ה ע ל ה ב מ ע ל ו ת ) ש מ ו ת כי(‪ ,‬וישקל א ב ר ה ם לעפרן ) ב ר א ש י ה כ״ז(‪ .‬ויקס ש ד ה עפרן ;שם(‬
‫ב ס פ ר ה ח ש י ב ב מ ק ו ם ויקש ש ד ת עפרן‪ ,‬ה ש ד ה מ א ת עפרן ) ש ם מ ״ ס לי( ויקברו אתו י צ ח ק‬
‫מכשול‪ ,‬ה ם ר וי״ו‬ ‫כי ה ו ב ו ח ה נ ה ח ס ר וי״ו )שש וי'‪,‬‬ ‫)שס ב״ה(‪ .‬וישאו א ת ו בניו )שם נ ׳ ‪.‬‬
‫)ניקרא י״ט( כ ל ח ש ו ט ע ) ב ר א ש י ח ב א ( ויסלף דברי צדיקים ; ש ט ו ת כ ״ נ ( ו ה ק ר י ב א ח אשר ל ה ש א ת‬
‫ר א ש ו נ ת )ויקרא ת׳(‪ .‬ו ש ל מ ת י ר א ש ו נ ה )ירמיה ט״ז(‪ .‬ה י ת י ו ב מ ע ל ה ז ח ר א ש ו נ ח בצ״ל ) ע ז י א טי(‪.‬‬
‫נשיאי מ מ ו ת א ב ו ח ם ) כ מ ד ב ר אי(‪ .‬כי מ ט ה א ת ר ; ל י א ש ב י ת א כ ו ת ס ( ) ב ט ד ב ר י־ז(׳ ב א נ נ ח ח ס ר וי״ו‬
‫) ש מ ו ח כ*ד(> ו ח נ ו ח ׳ ה ס ר וי״ו ) ש ט ו ת ל״נ(‪ .‬אשר אהון )שם(‪ .‬ה ה נ י נ י ם ה נ ד ו ל י ם ) ב ר א ש י ת אי'‪ ,‬ויהיו‬
 ‫וימיי‬ ‫מחזור‬ ‫‪658‬‬

‫חסד וייו‪ .‬אשר אחון הסר דיו‪ .‬התנינים הנתלים‪ .‬ויהיו לתנינים‪ .‬חמת תנינים‪ ,‬חםירין ירד‬
‫בחראה‪ .‬כל כה בלא הי‪ .‬בר מן ובכה ובעמך‪ .‬ירכה‪ .‬כל הביא מלא בר מן ועי המטפחת‪:‬‬
‫עד כאן מ צ א ת י על םי ה ד ר ש ו ת והטעמים*( אך לא כחבחים ס ס נ י הטורח‪:‬‬
‫עוד י ש רבים על סי המסורת והדייקות וההכם יתן אל לבו‪:‬‬
‫תקיכו‪ .‬׳(איזהו פרשה םתוהה‪ .‬כל שהוא כותב מראש שימה עד אמצעיתה או עד‬
‫שלישיתה‪ .‬או בכדי שיש שם לכתוב נ׳ תיבות מן נ׳ נ׳ אותיות‪ ,‬דהיינו‬
‫למשסהותיכמ‪ .‬זו היא פרשה סתוהה‪ .‬ואס נזדמנה לו סילוק הפסוק בסוף שיטה פחות‬
‫•משיעור יניח השימה השנייח‪ .‬רחחיל לכתוב שיפה שלישית‪ .‬ונם' זו םתוהה‪ :‬סתומה‪ .‬כל‬
‫שכוחב השיטה מיכן ומיכן ומניח באמצע חלק כדי לכתוב בו שם של שתי אותיוח או‬
‫יותר‪ .‬זו היא סתומה‪ :‬סדורה‪ .‬כל שכותב והולך השימה עד הצייה או עד שלישיתה‬
‫ומניחה‪ .‬ומתחיל לכחוב בשימה אחרת של סטה לה כננד ההנהה של אותה שיטה עליונה‪.‬‬
‫וו היא סתרת‪ :‬זו מצאתי בסידור קדמוני‪:‬‬
‫ו ב מ ס כ ת םוסריפ שנינו איזהו פחוחח יכל שלא חתחיל בראש השיטה‪ .‬ואיזה מחומת כל‬
‫שהניח באמצע שיטה‪ .‬וכמה חניה כראש שיטה ותהא קרוייה פתוחה כרי‬
‫לכחוב שמ של שלש אוחיוח‪ .‬וכמה יניה באמצע שיסה ותהא קרריה סתומה כרי לכתוב שט‬
‫של נ׳ אוחיוח‪ .‬נטר אח כל הפרשה בסוף הדף ושייר שיטח אחת ואמ שייר מלטטח כדי‬
‫לכתוב שם שלש אותיות מתהיל מלמעלה‪ :‬צא ולמר מדברי שניהם והברייתא עיקר בטח‬
‫שהיא חולקות קטבר חנא רברייתא‪ .‬בראש שיטה סיקרי פתוחה ולא בסוף שיטה ומיהו‬
‫אם םניח חלק בסוף )בסוף( שיטה ובראשה לא נרע בהכי‪ .‬וסידור קדמוני סבר דכסוף‬
‫שיטח סיקרי פחוחה ולא כראש שיטח‪ .‬ואם יניח כפתוחה בסוף שיטה וכראש שיטה יצא‬
‫ידי שניהן‪ :‬וכן נכון‪ :‬ויש עור סידור אתר לפתוחה ולסחומה ואינו נראה כלל‪ :‬והלין תני‬
‫דססר תורד׳ ופחותות וסתומות וסדורות ע י סי קבלה ססורת‪ :‬ביה שמו‪ .‬בראש שימה‬
‫ובראש הדף‪ :‬בראש־ח‪ :‬יהודה אחה יורוך‪ :‬הבאים אחריהם בימ‪ :‬שסר ושמעת‪ :‬מוצא‬
‫שפתיך‪ .‬ואעירה במ­­‬

‫ק נהגו ל ד ק ד ק בגוילים ל כ ת ו ב ‪.‬‬

‫בראשית ב׳ דכראשית נחלה‪ .‬ברא אלהים‪ .‬ורוח אלהים מרחפת‪ .‬ויאמר אלהים יהי‬
‫אור‪ .‬כי טוב‪ .‬ויקרא‪ .‬קיא לילה‪ :‬פתוחה‪ :‬ויאמר אלהים יקוו המים‪ :‬סי‪:‬‬
‫ויאמר אלהים תדשא‪ :‬פי‪ :‬ויאמר אלהים יהי מארן‪ /‬ולמשל‪ :‬פי‪ :‬ויאמר אלהיפ ישרצו‪:‬‬
‫פי‪ :‬ויאמר אלהים תוצא‪ .‬נעשה אדם בצלמנו בדמותנו‪ :‬ויברך אתם‪ :‬פי‪ :‬ויכל אלהים‬
‫ביום השביעי מלאכתו‪ :‬מכל מלאכתו‪ :‬ויברך אלהים‪ :‬ויקדש‪ .‬אשר ברא אלהים‪ .‬פתוהה‪:‬‬
‫בתבראם‪ .‬עשוח ״י אלהיט‪ :‬וכל שיח‪ :‬״י אלהים‪ :‬נשמת חיים‪ :‬לנפש דיר‪ :.‬ויטע י־י‪:‬‬

‫לתנינים ) ש מ ו ה ר ( ‪ .‬ה ט ח הנינים )דברים ל ״ב(‪ ,‬ו ב כ ה ו כ ע ס ן • ) ש מ ו ה ד(‪ ,‬י ו כ ה ) ש ם י״ג(‪ ,‬הבי ה ס ט ס ח ח‬
‫) ר ו ה ג׳(‪ .‬א( טי שירצה ל ע מ ו ד על מקורי ה ד ב ר י ם במדרשי חז״ל ו מ ק ו מ ם בהנ״ך יעיין ב מ ד ר ש‬
‫נ ( איזהו פ ר ש ה‬ ‫ח ס ר ויהד אשר הוציא לאור ה ח כ ם ר־ א ב ר ה נ ';ערלינר בספרו ״ פ ל י ט ה םופריס״‪.‬‬
‫פ ת ו ח ה כ ל ש ה ו א כ ו ת ב מ ר א ש ש י ט ה וכו׳ בעני] י פ ת ו ח ה ו ס ת ו מ ה ב ח ו ד ה מ ה ו י ק י ם נ ח ל י הראשונים עיי‬
‫ב ר ט ב ״ ם ריש פ ־ ח מ ה ׳ ס״ח‪ .‬ובתום׳ מ נ ה ו ח ל ״ כ ע״א ד״ה והאידנא ובו•‪ .‬ו ב ס פ ר ה ה ר ו ס ה סי׳ ר׳‪,‬‬
‫ו ב מ ר ד כ י פי׳ ת ח ק נ ״ ט ‪ ,‬וברא״ש ה׳ סייח ד״ה פ ר ש ה פ ת ו ח ה וכו• ועיין בטור יו״ד ס•׳ ע ד י ה ‪ .‬ו ב א י ח‬
‫ביה ש ס ו בראש ש י ט ה וכו׳‬ ‫סי׳ ל ״ ב בביאורי הנר׳יא ס״ק פ״נ‪ .‬ו ב ט ״ ס שנינו ובר פ׳׳א הי״ד ע״ש‪.‬‬
‫י ה ו ד ה א ת ה יורוך ) ב ר א ש י ח ט׳יט(‪ .‬ח ב א י ם א ח ר י ה ם ביט ) ש מ ו ח י״ד(‪ .‬ש מ ר ו ש מ ע ה ) ר ב ר י פ י״ב(‪.‬‬
‫מוצא שפתיך )שם כ ״ נ ( ו א ע י ר ה ) ש ם ל״א(‪ .‬ו ב ס פ ר ה ח ג י ן ה נ ד פ ס מ ח ד ש בפריס איתא בי׳׳ה ע ס ו ו ז ״ ל‬
‫ב׳ צריך לחיות ב ר א ש חדןז בראשיח‪ ,‬ב׳ שבו יסוך אתיך‪ ,‬היי שבו‪ .‬הבאים א ה ר י ה ס הה• שבו‪ .‬שמור‬
‫ל ך חש׳ שבו בכי השא‪ .‬מ׳ ש ל ט ה טובו א ה ל י ך י ע ק ב ב ב ל ק ‪. .‬וי״ו ואעירה ב ס ב א ת ם נצביס• ועיין‬
‫ביו״ד סי׳ ר ע ״ נ סי׳ ו׳ ב ה ג ה ו ת רם׳׳א ובט׳יז ושייך שם‪ ,‬ועיין בחרושי רעק״א‪ ,‬ובט״ש ויקרא ט״ז‬
‫‪659‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫‪ man‬י׳י‪ :‬נחמד למראה ופונ לסאכל‪ :‬פישק‪ :‬הוא הסבב‪ :‬ש׳‪ :‬רישן‪ :‬רפנרבשר‪:‬‬
‫ודבק‪ .‬והנחש חיה ערום‪ :‬אף כי אמר‪ :‬למאכל‪ .‬וחפקהנה‪ .‬ערמיס‪ :‬מתהלך‪ :‬אח קלך‪:‬‬
‫‪0‬׳‪ :‬יסשל בך‪ :‬מ״‪ ,‬ל?^ל אשתך‪ .‬וקוץ ודרדר‪ .‬טיב ירע‪ .‬המתהטכת‪ :‬םחוםה‪ :‬והאדם ידע‪:‬‬
‫ותאמר קניתי‪ .‬עבר אדמה‪0 :‬־‪ :‬ויהי מקץ‪ :‬נע ונד תהיה כארץ‪ :‬סתומה‪ :‬אסתר‪ :‬לסצעי‪.‬‬
‫לקרא כשםי־י‪ :‬סתוחה‪ :‬ביום ברא אלהים‪ .‬זכר ונקבה‪ :‬ביום הבךאס‪ :‬סחוהה שורה אתת‪:‬‬
‫שת‪ .‬אנוש‪.‬קינן‪ .‬מהלאל‪.‬ירד‪ .‬חנוך‪ .‬סחזשלח‪ :‬סתומה‪ :‬לסך‪ :‬פתוחה‪ :‬ויהי נה‪ :‬סתומה‪:‬‬
‫דחי לסך‪ .‬אררח י׳י‪ .‬אשר בחרו‪ :‬לא ירק רוחי‪ :‬והיה ימיו‪ .‬הנפלימ‪ .‬אשר מעולם‪.‬‬
‫םחוהה שורה‪ :‬ררא י׳י‪ .‬מעל פני האימה‪ .‬בעיני י־י‪ :‬פתוהה שורה‪ :‬אלה תולדות נח‪.‬‬
‫דרכו על הארץ‪ :‬פחוחה‪ :‬ויאמר אלחימ לנח קץ‪ :‬קנימ‪ .‬וזה‪ .‬קומתה‪ .‬תכלנה‪ :‬סדורה‪.:‬‬
‫צדיק לפני‪ .‬הטהורה חקת‪ .‬נפתחו‪ .‬חייפ‪ .‬באפיו‪ :‬סתומה‪ :‬וימת‪ .‬וסאת ידם‪ :‬סתי‪ :‬ויכלא‬
‫‪,‬‬
‫הנשם‪ ,‬דדי אררט‪ .‬יבשה הארץ‪ :‬ס ת ‪ :‬לא אסף לקלל‪ .‬זרע וקציר‪ .‬וקור וחם‪ .‬וקיץ‬
‫והרף‪ .‬אך‪ .‬דמו‪ .‬ואך את דמכם‪ .‬האדם‪ .‬שפך דם האדם באדם דמו ישפך‪ .‬את האדם‪.‬‬
‫ואתם ס מ ורבו שרצו ורבו בה‪ :‬סי‪ :‬דאםר אלהיס לנת‪ .‬זרעכם אהריכס‪ .‬ניני וביניכם‪.‬‬
‫ונראתה הקשת‪ .‬והיתה הקשת‪ .‬וראיתיה לוכד‪ .‬עד פוף‪ :‬סי‪ :‬ויהיו בני נח היוצאים‪ .‬דמע‬
‫כרם‪ .‬רשת רתנל‪ .‬לא ראו‪ .‬וייקץ‪ .‬אשר עשה לו‪ .‬ברוך י־י‪1 .‬יהי כנען‪0 :‬־ש‪ :‬ואלה‪.‬‬
‫תלדות בני נח שם‪ :‬סח׳‪ :‬הר הקדם‪ .‬פ׳‪ :‬שפה אתת ודברים אחדים‪ .‬ויהי בגסעס מקדם‬
‫דםצאו בקעה‪ .‬לא יבצר םהם כל אשר יזסו‪ .‬דהדלו‪ .‬כל פני הארץ‪ :‬ם׳‪ :‬אלה תלדות‬
‫שם‪ :‬סתי‪ :‬סיכן עד אברהם‪ :‬םת׳‪.‬־ רמת תרח בחרן‪ :‬פי‪ :‬ויאמר י־י אל אבוס לך לך‪:‬‬
‫דלך אכרם‪ .‬סקדם‪ .‬אראך‪ .‬סברכיך‪ .‬ויט אהלה‪ .‬הלוך ונטוע העבה‪ :‬סיש‪ :‬והתו אתי‪.‬‬
‫ולאבדם הימכ‪ .‬ר ט ע י־י‪ .‬אל מקום‪ .‬ויקרא שפ אכרם‪ .‬הלא כל הארץ‪ .‬הפרד‪ .‬וראה סן‬
‫הסקוס‪ .‬נם זרעך‪ .‬בחצצון תפר‪ .‬וירדפם עד הובה‪ .‬וםלכי צדק‪ .‬אשר סנן‪ .‬ואם אקה‪ .‬פת׳‪:‬‬
‫ואנכי הלך עדית‪ .‬ירשך וה• הוא ירשך‪ .‬וספר‪ .‬אס חובל לספור‪ .‬כה יהיה ודעך‪ .‬בסה‬
‫אדע‪ .‬סת׳‪ :‬ישפט י־י ביני וטניך‪ .‬פרא אדם‪ .‬אתרי ראי‪ .‬סת׳‪ :‬בתתי ביני ובינך‪ .‬וארכה‪.‬‬
‫ולא יקרא עוד‪ .‬והסתתי אתך‪ .‬יצאו‪ :‬סתי‪ :‬ואתה את בתתי תשפר‪ .‬פת־‪ :‬ש ת אשתך‪.‬‬
‫שרי‪ .‬כי שרה שסה‪ .‬וברכתיד‪ -‬סלכיעסים‪ .‬על סניודצחק‪ .‬הלבן סאה שנה‪ .‬הבת תשעים‬
‫שנה‪ .‬אלהיפ‪ .‬את יצתק‪ .‬ויקה אברהפ‪ :‬פי‪ :‬ררא אליו‪ .‬פתה האהל‪ .‬כחם היום‪ .‬וסעדו‬
‫לבכם‪ .‬כי על כן עברתם‪ .‬שלשסאיס‪ ,‬רקח המאה‪ .‬עליהם‪ .‬ףאסרו אליו‪ .‬לסועד‪ .‬הסכמה‪.‬‬
‫אשר מוזז‪ .‬לעשות צדקה‪ .‬הכצעקתה‪ .‬השפס בל האדן לא •עשה משפם‪ .‬ונשאחי‪ .‬ויפצר‬
‫כם‪ .‬בל העם מקצה‪ .‬הכו בסנוירים‪ .‬כי משחתיפ אנהנו‪ .‬פני‪ .‬לשהתה‪ .‬פן תספה‪ .‬ויהי‬
‫בהוציאם‪ .‬הפלט על נפשך‪ .‬נשאת• פניך‪ .‬ולוט בא צערה‪ .‬מאחריו‪ .‬נציב מלת וישקף על‬
‫פני םדם‪ .‬ויזכר‪ .‬כשכבה ובקומה‪ .‬ובקיומה‪ :‬סח׳‪ :‬ויםע משם‪ .‬א מ ת לי‪ .‬בעד כל רחם‪ :‬סת׳‪:‬‬
‫וי־י פקד את שרה‪ .‬וימל אכרהס‪ .‬ואברהם בן מאת שנה‪ .‬ביום הנמל‪ .‬דאםר אלהיפ אל‬
‫אברהם‪ .‬שמע כקולו; באשר הוא שם‪ .‬ויסקח אלהים את עיניה‪ .‬ופיכל שר צבאו‪ :‬פי‪:‬‬
‫דהי אחרי הרבתם‪ .‬רקרא אברהם שם המקום‪ .‬כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך‪:‬‬
‫פי‪ :‬וירש זרעך‪ .‬והתברכו בזרעך‪ :‬פ׳‪ :‬ויה* אחרי הדבתפהאלה‪ :‬סי‪ :‬דהיו היי שרה‪ ,‬וחסת‬

‫פסוק ח׳‪ .‬ואלת חלדות בני נ ח )בראשיח יי(‪ .‬ובספרים שלפנינו חולדת כתיב׳ ובן ח מ ברם״ה וז״ל‬
‫וג׳ בתיכ תלדוח חסר וייו קדסאח וםלא וי״ו בחראח ופי־ ואלח חלדוח עשו הוא אדום )בראשיו! ל־ו(‪.‬‬
‫ואלח חלדוח עשו אבי אדום בחר שעיר )שם ר(‪ ,‬אלה חלדוח יעקכ )שם ל״ז(‪ .‬ושאיא חולדת כחיכ‬
‫םלא וייו קדםאח וחסר וייו בחדאה‪ .‬כ ל פני הארי! ו י ש ‪1‬צ״ל פנ< בל האי״ן ) ‪ o r‬י׳יא(‪ ,‬ואנכי תלך‬
‫ערירי )כראשית פ׳׳ו{׳ ובספרים שלפנינו הוא סלא וי־ו וכן הוא כרמ״ה יכסםורח‪ .‬ירשך זה׳ הוא ירשך‬
‫)‪ ,(per‬וברם״ה איתא לא יירשך דאנמע פסוק מלא כהיב בהרין יודין קדים לרייש חד קרי והד לא‬
‫קרי‪ .‬ודכוחיח כלישנא הוא יירשך דפוף פסוק סלא כתיב גתרין יודי׳ן‪ .‬אם חוכל לספור )שם(‪.‬‬
‫ובספריפ שלפנינו חםר וכן הוא בדפיה‪ .‬בסנויריס לפנינו כםנורים חסר יו־ו קסא‪ ,‬וכן הוא ברס״ח‪.‬‬
‫בשכבה וכנוסה‪ ,‬ונקומם וכרם״ה תרין בבנוח לוט קיםאח מלא וי״ו בחיב וסי׳ בשכבה ובקוםה‪.‬‬
 ‫מחזור ויעדי‬ ‫‪660‬‬

‫שרה‪ .‬וישסע אביהם‪ .‬וישקל אברהם‪ :‬סח׳‪.‬־ ואברהם זקן‪ .‬ברך אח אברהם‪ .‬לא תקח אשד‪.‬‬
‫לבני‪ .‬לבני משם‪ .‬ויברך את הנמלים‪ .‬הקרה נא לשני‪ .‬והנער טובת מראה‪ .‬ויישם‪ .‬וי־י‬
‫ברך אח אדני‪ .‬ישלח מלאכו‪ .‬םי׳׳י יצא הדבר‪ .‬קח ולך‪ .‬נקרא לנער‪ .‬ואת מניקתה‪ .‬ויירש‬
‫זרעך‪ .‬ויצא יצהק‪ .‬הוא אדני‪ .‬וינחם יצחק‪ :‬שי‪ :‬ויסף אברהם‪ :‬ובני ר ק היו אשורם‬
‫ולטושם !לאסים‪ .‬נתן אברהם מתנת‪ .‬בעודנו חי‪0 :‬י‪ :‬ואלה ימי שני חיי אברהם‪ :‬שי‪:‬‬
‫ואלד‪-‬תולדות ישמעאל‪ :‬סי‪ :‬ואלה תולדוחיעחק‪ .‬ויתרצצו‪ .‬למה זה אנכי‪ .‬נזיד‪ .‬עיף‪ :‬שי‪:‬‬
‫ויהי רעב‪ .‬בי טובת מראה‪ .‬והרביתי‪ .‬את זרעך בעבור‪ .‬רק טוב‪.‬־ סתומה‪.‬־ ויהי עשו בן‬
‫ארבעים שנה‪ :‬סתי‪ :‬ויהי כי זקן יצחק‪ .‬מטעמימ‪ .‬ולך קח לי‪ .‬כי הקרה‪ .‬ומברכיך ברוך‪.‬‬
‫קצחי בחיי משני בנוח חת‪ .‬למה לי היים‪ .‬והיית לקהל עמים‪ .‬בת ישמעאל כן אברהם‪:‬‬
‫םתי‪ :‬ויצא יעקב‪ .‬דסנע במקום‪ .‬בי נא השמש‪ .‬ובזרעך‪ .‬והשיבותיך‪ .‬כי לא אעזבך‪ .‬אשר‬
‫דברתי‪ .‬יש י׳י במקום‪ .‬מה נורא המקום‪ .‬אם בית אלהים‪ .‬ויצק‪ .‬ובנר ללבש‪ .‬ויאמר לבן‬
‫לא יעשה‪ .‬נשתלח׳‪ .‬באשרי כי אשיוני‪ .‬וילך ראובן‪ .‬וימצא דודאים‪ .‬נם אח דודאי בני‪.‬‬
‫וישמע‪ .‬יזבלני‪ .‬וישמע אליה‪ .‬ויזכי‪ .‬ויהי כאשר ילדה רחל‪ .‬תנה את נשי‪ .‬ערריס‪ .‬העטטים‪.‬‬
‫ויסרץ‪ .‬ויעל אלהים‪ .‬את מקנה‪ .‬עקדים נקדים‪ .‬עקרים נקרים‪ .‬ותננכ‪ .‬ויננב‪ .‬וירדף‪ .‬ותנהג‪.‬‬
‫ואלהי אביכס‪ .‬הלך הלכת‪ .‬חבר לך‪ .‬וקח לך‪ .‬ועזיך לא שכלו‪ .‬הבנות ננתי והכנים בני‬
‫והצאן צאני‪ .‬אולבניהן‪ .‬והמצשה‪ .‬אלהי אברהם‪ .‬וילינו‪ .‬מחנים‪ :‬ס׳‪ :‬וישלחיי‪1‬קב‪ .‬קטנתי‪.‬‬
‫עבדך‪ .‬הצילני‪ .‬אכפרה‪ .‬אולי ישא סני‪ .‬עלוח השחר‪ .‬כי אם ישראל‪ .‬וישקהו‪ .‬ודשקוס‪:‬‬
‫םחי‪ :‬ויבא יעקב שלם‪ :‬םתי‪ :‬ותצא דינה‪ .‬בני יעקכ באו על החללים‪ .‬ביושב הארץ‪ .‬מתי‬
‫מספר‪.‬־ ש׳‪ :‬קום עלה‪ .‬הסירו סביבותיהם‪ :‬ש־ש‪ :‬מרא אלהים‪ :‬אל שדי סרה ורבה‪ .‬וקהל‬
‫נוים‪ .‬מחלציך יצאו‪ .‬נתתי לאברהם‪ .‬שם אלחיס‪ .‬ותמה רחל‪ :‬סי‪ :‬נרשם‪ :‬שי‪ :‬ואלה‬
‫הולדוח עשו‪ .‬הוא אדום‪ :‬פי‪ :‬אבי אדום‪ :‬שי‪ :‬אלה בני שעיר החדי‪ :‬סי‪ :‬מי זהב‪ .‬עירם‪:‬‬
‫סתומה‪ :‬וישב יעקב בארץ מנוד אביו‪ :‬אלה תולדות יעקב‪ .‬דבחס רעה אל אביהם‪ .‬ועשה‬
‫לו כתנת פסים‪ .‬ויוסיפו עוד‪ .‬שמעו נא ההלום‪ .‬והנה תסכינה‪ .‬לרעות את‪ .‬נקוד‪ .‬ואשלהך‬
‫אליהם‪ .‬הלזה‪ .‬היה רעה‪ .‬כתנח הפסים‪ .‬סדינים סחרים‪ .‬לישמעאלים‪ .‬ויכירה ויאמר‪ .‬רקיע‬
‫יעקב‪ .‬ויקוסו‪ .‬וימאן להתנחם‪ .‬והסרנים‪ .‬שר הםכחיפ‪ :‬פי‪ :‬ויהי בעת‪ .‬איש עדלמי‪ .‬ויט‬
‫אליה‪ .‬מה שרצת‪ :‬סתי‪ :‬ויוסף הורד‪ .‬ויהי איש מצליח‪ :‬סתי‪ :‬ויהי אחר הדברים האלה‪.‬‬
‫להיות‪ .‬ויהי כשסע‪ .‬ויהי י׳י אח יוסף‪ .‬אץ שר כית הסהר‪ .‬באשר י־י אתו‪ .‬ואשר הוא‬
‫עושה י׳י מצליח‪ :‬סחוטה‪ :‬ויפקד שר הטבחים‪ .‬שלשה שדינים‪ .‬נצה‪ .‬הבשילו‪.‬‬
‫שלשתהשרינים‪ .‬שלשתהסלים‪ .‬יוםהלדח‪ .‬יוסף‪ .‬וישכההו‪ :‬סחי‪ :‬ויהי מקץ‪ .‬ויספרפרעה‪.‬‬
‫הנה שבע שנים באות‪ .‬ויטב‪ .‬ויסר פרעה‪ .‬וילבש‪ .‬ויקרא לפניו אברך‪ .‬צפנת פענח‪ .‬בת‬
‫סוטיםרע‪ .‬כי הדל לסםר‪ .‬ויקרא יוסף את שם הבכור‪ .‬ותכלנה‪ .‬ותחלנה‪ .‬את האלהים אני‬
‫ירא‪ .‬מעליהם‪ .‬ויאסור אותו לעיניהם‪ .‬עלי היו מלנה‪ .‬והצנתיו לפניך‪ .‬שלום לנס‪ .‬אלהיכס‬
‫ואלהי אביכם‪ .‬שלום לעבדך לאבינו‪ .‬עודנו חי‪ .‬המה והטוריהם‪ .‬עלו לשלום‪ :‬ס׳‪ :‬וינש‬
‫אליו יהודה‪ .‬היש לכם‪ .‬קשורה‪ .‬ולא יכל יוסף‪ .‬ולהחיות ל‪:‬ם‪ .‬שלתתס אח׳ הנה‪ .‬וישימני‬
‫ב ת ר א ה ח פ ר זי׳ץ ב ח י ב זס״ ב ש כ ב ה ו ב ק ט ה ‪ .‬ו ה נ ע ר ט ו ב ת מ ד א ה ‪ .‬ל פ נ י ט ט ב ח חסר‪ ,‬וכ! ה ו א ברם״ה‪.‬‬
‫ו א ת ס נ י ק ת ה ) ב ר א ש י ת כ״ד(‪ ,‬לפנינו ס נ ק ח ה ח ס ר וכן הוי( ברטייה ו א ת מ נ ק ח ק דוישלחו ח ס ר כ ת י ב ‪.‬‬
‫והשיבותיך ) ב ר א ש י ת ב ״ ה ( ׳ יבשפריט שלפנינו ו ה ש ב ת י ך ‪ ,‬יכן היא כ ד ט ״ ה ח ס ר ידיד לבי׳׳ת‪ .‬י ח ס ר ויי!‬
‫קדים לתי׳ע ו מ ל א י ד ר בין הי׳׳י לבי׳!(‪ .‬ביושב ה א ר ץ ; כ ר א ש י ה ל״ד(י ולפנינו הסר‪ .‬ו א ל ה ת ו ל ד ו ת‬
‫עשו )שם ל״ו(‪ .‬א ל ה ת ו ל ד ו ת יעקב ) ש ם ל״ו(‪ ,‬שביהם ח ס ר בספרים ש ל פ נ י ט ע׳׳ס ה ט ס ו ר ה ‪ .‬שלשה‬
‫שריגים ) ש ם סי(‪ ,‬ש י ש ה השריגים )שם(‪ .‬ו ב ר ם ״ ח איחא ובגפן ש ל ש ה שרינם מ ל א יו״ר ק ד ס א ה ׳‬
‫והסר יו״ר ב ה ר א ה ‪ .‬ש ל ש ה ה ש ר נ י ם ה ס ר יו״ר ק ר ט א ה ‪ ,‬ו מ ל א יו־ד תניין׳ וכן הוא בםפריס שלפנינו‪.‬‬
‫ויטב ) ש ם ט׳־א(‪ ,‬בספרים ש ל פ נ י ט וייטב בשני יודי״ן‪ .‬פ י ט ׳ פ ד ע ) ש ם { ‪ .‬ב ר מ ״ ה מ ל א וי״ו נ ת י ב ותרתי!‬
‫מלין כתיבי פוטי ל ח ו ד פ ר ע לתור‪ .‬ויקרא יוסף א ת שם ה ב כ ר )שס(‪ ,‬בספריפ שלפנינו מ ל א וי״ו וכן‬
‫הוא כ ט ם ו ר ה וברמייה‪ .‬ו ת כ ל נ ה ‪ ,‬ו ת ח ל נ ה ‪ .‬בספרים שלנו ש נ י ה פ מלאים יריד ע״פ ה מ פ ו ר ה וכן ה ו א‬
‫ב ר מ ״ ה אותו ) ש ס ם־׳ב(‪ ,‬לפנינו ח ס ר וי״ו ק מ א ‪ .‬עלי היו כ ו ל נ ה )שם ט״ב(‪ ,‬ו ל פ נ י ט כ ל נ ה ח פ ר וי״ו‪.‬‬
‫‪GG1‬‬ ‫מחזור ויפות‬

‫לאכ‪ ,‬מדדו ועלו‪ .‬ואמרתם‪ .‬לאדון לכל מערים‪ .‬והנה עיניכם‪ .‬כי שי‪ .‬ועינכם‪ .‬אל תחם‪.‬‬
‫לכם‪ ,‬הוא‪ .‬הענלות‪ .‬ותהי רוח‪ .‬לישראל במראות‪ .‬מרדה מצרימה‪ .‬ארד עמך‪ :‬סת׳‪ :‬ואלה‬
‫שמוח‪ :‬ם׳‪ :‬ואח יהודה שלח לפניו‪ .‬אסוחה השעם‪ .‬אחרי ראוחי‪ .‬ארץ מצרים לפניך‬
‫‪,‬‬
‫)היא( ]הוא[‪ .‬בסיטכ הארץ‪ .‬וינהלם‪ :‬סח ‪ :‬ויחי יעקב‪ .‬ויחי ימי‪ .‬וישחחו ישראל על ראש‬
‫הממה‪0 :‬י‪ :‬ויחי אחרי הדברים האלה‪ .‬מחה עלי רהל‪ .‬ועיני ישראל‪ .‬וינש‪ .‬נס את זרעך‪.‬‬
‫ויקה יוםף את שניהם‪ :‬ויכדך‪ .‬המלאך‪ .‬יכרך‪ .‬כי זה הבכור שים ימינך‪ .‬ינדל ממנו‪ .‬מלא‬
‫הנוים‪ .‬בך יברך‪ .‬ישימך אלהיט‪ :‬ס׳‪ :‬ויקרא יעקב‪ :‬סדורה‪ :‬ראובן‪ :‬ש׳‪ :‬בקהלם‪' .‬כי‬
‫קשתה‪ :‬סדורה‪ :‬גור אריה‪ .‬וסחקק‪ .‬יקהת‪ .‬אסרי לגפן עירה‪ .‬בכס‪ .‬סותר‪ :.‬סי‪ :‬זבולון‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫סדורה‪ :‬יהי דן‪ :‬םתוסה‪ :‬והוא )יניד( ]ינד[‪ :‬סח ‪ :‬שמנה‪ :‬סח ‪ :‬איילה שלחה‪ :‬סדורה‪:‬‬
‫כעלי תציס‪ .‬ותשב כאיתן קשתו‪ .‬אבן ישראל‪ .‬ויעזרך‪ .‬ואת שדי ויברכך‪ .‬ברכת‪ .‬ברכת‪.‬‬
‫שדים ורחם‪ .‬ברכת‪ .‬על ברכת מדי‪ .‬נזיר אחיו‪ :‬ס׳‪ :‬כנימן זאב יטרף נבקר‪ .‬כל אלה‬
‫ויכל יעקב‪ .‬בה )תאטרון( ]תאסרו[‪ .‬סשע אחיך‪ .‬לפשע עבדי‪ .‬וילכו נם אחיו‪ .‬עלי רעה‪.‬‬
‫חשבה לטובה‪ .‬ואלהים פקד יפקד‪ .‬וימת יוסף‪ .‬ויישם‪ :‬ד׳ שיטין הלק‪:‬‬

‫ו א ל ח שמות‪ .‬ותמלא‪ :‬ס׳‪ :‬רקם מלך חדש‪ .‬הבה נתחבםה‪ .‬סן ירבה‪ .‬וישיטו עליו‪ .‬אח‬
‫סתם‪ .‬וכן יםרץ‪ .‬נענדה קשה‪ .‬את העבריות‪ .‬ויצו פרעה‪ :‬סת׳‪ :‬וילך איש‪ .‬כי‬
‫טוב הוא‪ .‬ותצפנהו שלשה ירחים‪ .‬ותחםרה‪ .‬ותחצב‪ .‬ונערותיח‪ .‬וחסתה‪ .‬והנר‪ .‬נער‪ .‬העברים‬
‫זה‪ ,‬משיתהו‪ :‬סי‪ :‬ויגדל משה‪ .‬ויך‪ .‬ויבקש‪ .‬עזבתן‪ :‬פי‪ :‬ויהי בימים‪ .‬ויאנחו‪ .‬ויזעקו‪.‬‬
‫נאקתם‪ .‬ויזכר‪ .‬רדע אלהים‪ .‬ומשה היה רעה‪ :‬םחי‪ :‬חרבה‪ .‬אסורה נא‪ .‬ויקרא‪ .‬אל תקרב‬
‫הלם‪ .‬של‪ .‬אדמת קדש‪ .‬מקום הכנעני‪ .‬צעקח בני ישראל‪ .‬כה חאמר‪ .‬ויאמר עוד אלהים‪.‬‬
‫שלהני אליכם‪ .‬חד‪ .‬זבדי‪ .‬לך ואספת את זקני ישראל‪ .‬ואני ידעתי‪ .‬להטת• את מצרים ככל‬
‫נפלאוחי‪ .‬ושאלה אשה‪ .‬מצורעת כשלנ‪ .‬ולא ישמעון‪ .‬ושפכת היבשה‪ .‬והוריתיך אשר‬
‫חדבר‪ ,‬ףאמר בי אדוני‪ .‬ויחר אן* י־י‪ .‬ואת המטה הוה‪ .‬האותת‪ :‬סי‪ :‬לך לשלום‪ .‬סחו כל‬
‫האנשים המבקשים‪ .‬ואני אתוק את לכו‪ .‬חתן דמים אתה לי‪ ,‬ויאמר י־י אל אהרן‪ :‬סי‪:‬‬
‫לך‪ .‬ויסנשהו כהר האלהיס וישק לו‪ .‬וילך משה ואהרן‪ .‬ויאספו‪ .‬וכי ראה‪ .‬הם צעקים‪.‬‬
‫עליכם דשסט‪ .‬זמאז כאהי‪ .‬והצל‪ .‬ביד הזקהינדשם מארצו‪ :‬פוצחה‪ :‬וארא‪ .‬לשמי י ״ ‪ .‬ונם‬
‫אני שםעחי‪ .‬ובשפטים גדולים‪ .‬מורשה‪ .‬ולא שמעו‪ .‬מקצר רוח‪ .‬סי‪ :‬ויצום‪ :‬סדי‪ :‬אלה‬
‫ראשי‪ :‬סדי‪ :‬וידבר דאני‪ :‬סי‪ :‬ראה נתחיך אלהים‪ .‬ולא ישסע אליכם‪ .‬בשפטים נמליפ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫פ׳‪ :‬ויאמר י״י אל משה ואל אהק‪ :‬פ׳‪ :‬כבד לב פרעה‪ .‬לך אל פרעה בבקר‪ :‬ס ד ‪ :‬דאסר‬
‫י־י אל משה אסר אל אהרן קה)אח( מסך‪ :‬עד סוף‪ .‬פי‪ :‬ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר‬
‫העחירו‪ .‬חמרים המרים‪ :‬סדי‪ :‬ויאמר י׳י אל משה‪ .‬דבינים‪ .‬סי‪ :‬דעדזנ‪ .‬פ״‪ .‬והפלתי‪.‬‬
‫ושסתי פדות‪ .‬רכא ערוב כבד‪ .‬ויכבד פרעה את לכו‪ :‬סי‪ :‬וחנה לא סח‪ .‬ויכבד לב פרעה‬
‫פ־ש‪ :‬דאמר י״י‪ .‬דכבשן‪ .‬פי‪ :‬בהרטומיסובכל מצרים‪ .‬סר׳‪ :‬ףאמר י־י אל משה‪ .‬דהשכפ‬
‫בתראה‪ .‬פי‪ :‬ורב מהיות‪ .‬קלת‪ .‬כי טרם תיראון‪ :‬שי‪ :‬כי אני הכבדתי אח לבו‪ .‬וכסה את‬

‫ה מ ה ו ה מ ו ר י ה ס )שם מ״ר(‪ ,‬לפנינו ה ס ר וי״ו‪ .‬ארץ מצרים לפניך ה ו א ב*״ל )שם ם״ז> כי ז ה ה ב כ ו ר‬
‫)שט מ״ח(‪ ,‬לפנינו ח ס ר וי׳ץ‪ .‬ישימך אלהים )שם(‪ ,‬ה ס ר יו״ד לפנינו‪ .‬והוא ינד בצ״ל ) ש ם ם ״ ט ( ‪.‬‬
‫איילה ש ל ח ה ) ש ם ט״מ(‪ ,‬ב ה ד יו״ו •הוא לפנינו‪ .‬כ ה ת א ס ר ו כצ׳׳ל )שם נ־(‪ ,‬ונערוחיה ) ש מ ו ח ב׳(‬
‫לפנינו־ ח ס ר וי״ו ובן ה ו א ב ר מ ״ ה ‪ .‬אסורה‪ ,‬ז ב ר מ ״ ה א ס ר ה נ א ו א ר א ה )שש נ'•(‪ ,‬ח ס ר וי״ו כתיב‪ ,‬וכן‬
‫הוא בספרים שלנו‪ .‬ב כ ל נ פ ל א ו ח י ) ש ט ו ח ני(‪ .‬בספרים שלנו ח ס ר וי׳׳ו וכן ה ו א כ ר מ ״ ה ‪ .‬מ מ ר ע ה‬
‫)שם ד ( ‪ ,‬ל פ נ י ט ה פ ר וי״ו‪ .‬ה א ו ח ח )שפ(‪ /‬ל פ נ י ט ה פ ר וי״ו‪ .‬ו ב ש פ ס י ם נ ת ל י ם )שם ו׳(׳ לפנינו ח ס ר‬
‫וי־ו‪ .‬ולא י ש ס ע אליכם ) ש ם זי(‪ ,‬ח ס ר יו״ר לפנינו‪ .‬בשפטים גדולים )שם(‪ ,‬ה ס ר וי״ו ל פ נ י ט ‪ .‬ק ה‬
‫סטן• טנ׳׳ל ) ש פ ‪ •(•t‬ח ס ר י ם ה ס ר י ס ) ש ס ח׳(‪ ,‬ש נ י ה ם ח ס ר י ם יריד ל פ נ י ט ‪ • .‬ו ה פ ל ת • )שש(‪ ,‬ל פ נ י ט‬
‫והפליתי כ ת י ב ‪ ,‬ו ש מ ח י פ ד ו ת ל פ נ י ט ה ס ר וי׳׳ו‪ .‬ויבא ערוב כ ב ד לפניני ה ס ר וי׳יו‪ .‬ב ח ר ט ו מ י ם ו ב כ ל‬
‫מ ג ר י ם ) ש ם ס(‪ ,‬לפנינו בחרמ‪6‬ם ע״פ ה מ ס ו ר ה ‪ .‬ורב מ ח י ו ח ק ל ת )שם(‪ ,‬מ ח י ת כ ת י ב לפניט' ע׳׳פ‬
 ‫מחזור וימדי‬ ‫‪662‬‬

‫עץ הארץ‪ .‬הנשארת‪ .‬בנערינו‪ .‬וכזקינינו בצאננו ונבקרמ נלך‪ :‬םד׳‪ :‬ייאסר י׳י רארבה‪:‬‬
‫‪0‬י‪ :‬וי־י נהנ דוה קדים‪ .‬ותה הקדים‪ .‬ויהסך י׳י רוח יס‪ :‬סי‪ :‬ראסר דתשך‪ :‬סד׳‪ :‬לך‬
‫סעלי‪ .‬ראותך סני‪ :‬ם׳‪ :‬דאסר י־י דננע‪ :‬סד״‪ .‬כה אסר י׳י כחצות‪ .‬וסת כל נטר‪ .‬לא‬
‫יחרץ כלב‪ :‬עז־ סוף‪ :‬סת׳‪ :‬ראמר דלא ישסע אליכם‪ .‬סד׳‪ :‬ההדש הוה‪ .‬ואכלחמ אותו‬
‫בחשוון‪ .‬בהכתי בארץ מצרים‪ .‬אך ביום הראשון‪ .‬צבאוחיכם‪ :‬ס׳‪ :‬רקרא‪ .‬םשכו‪ .‬בתינו‬
‫הציל‪ .‬ויעשו מ י ישראל כאשר צוה‪ :‬סח׳‪ :‬ויהי בהצי הלילה‪ .‬אשר אין שם מת‪ .‬עבדו‬
‫את י־י כדברכם‪ .‬בצקו‪ .‬משארתם‪ :‬סי‪ :‬דסעו בני ישר׳‪ .‬כל צבאות י׳י‪ .‬ליל שסותם הוא‬
‫לי־י לחוציאם‪ .‬שמורים לכל בני ישרי‪ :‬סתוחח‪ :‬ויאמר י׳י דחקת הםסח‪ .‬ומלתה‪ .‬הבשר‬
‫חצה‪ :‬סד•‪ :‬ויהי בעצם היום הוה‪ :‬ס׳‪ :‬קדש ל־‪ :‬סדי‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬מיסיס יטימה‪:‬‬
‫סי‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬ונתנה לך‪ .‬הזכרים‪ :‬סי‪ :‬הקשה שרעה‪ .‬רהרנ‪ .‬לאות על ירכה‪ :‬סד־‪:‬‬
‫ויהי בשלח‪ .‬ולא נחםאלהים כי קרוב הוא‪ .‬בראותם‪ .‬ויסבאלהים‪ .‬מיישר׳‪ .‬יםקד אלהיס‪.‬‬
‫להאיר‪ .‬לא יסיש עמוד הענן‪ .‬ס•‪ :‬וידבר י׳י‪ .‬ורדף אחריה* •וירדף אחיי כני ישראל‪.‬‬
‫ושרעה הקריב‪ .‬כי טוב ל נ ו ‪ .‬ססותנו בסדכר‪ .‬התיצבו וראו‪ .‬לא תוסיסו לראותם‪ .‬י־י ילחם‪.‬‬
‫ואתם תחרישון‪ :‬סי‪ :‬מה תצעק‪ .‬ויסע מלאך'ההלך‪ .‬וילך םאחי־יהם‪ .‬הענן משניהש‪ .‬ויאר‬
‫אח הלילה ולא קרב‪ .‬ויט משח‪ .‬ויולך‪ .‬וידרשו מצרים‪ .‬ויחס‪ .‬ויסר אח אושן‪ .‬אנוסה‪ .‬ססני‪.‬‬
‫ףאסר רנטה‪0 .‬׳ ‪ :‬ויט‪ .‬לסנוח נקר‪ .‬ואת הפרשים‪ .‬לכל היל שרעה‪ .‬וירא ישראל אח‬
‫מצרים‪ .‬אח חיד חנדולה‪ :‬סי‪:‬‬
‫שירה וו אריח על נכי לבינח ולבינח על נכי אריח וסחוטה משני ראשיה‪ .‬וטעם משורש‬
‫באנדה‪ .‬וכן סצינו בשלהי פיק דמנילה י ל השימת כולן אריח על נבי לבינה‬
‫ולבינה על נבי אריה‪ .‬וטעם סתימתה משני שםנר הים על מצריימ םלסניהם וסאהדיהם‪:‬‬
‫וריש שימין כזו‪:‬‬

‫אז ישיר משה זבני ישראל אה השירה הזאת לי־י ויאמרו‬

‫סוס‬ ‫אשירה לי־י כי נאה נאה‬ ‫לאמו•‬
‫עזי חמרת יה ויהי לי‬ ‫ורכבו רמה בים‬
‫אלהי‬ ‫זה אלי ואנוהו‬ ‫לישועה‬
‫י׳י איש מלתמה י״י‬ ‫אבי וארוממנהו‬
‫ומבחר‬ ‫מרככת פרעה וחילו ירה בימ‬ ‫שמו‬
‫שלישיו טבעו בים סוף חחומוח יכסיומו ירדו במצולות כמו‬
‫יטינך‬ ‫ימינך ‪ -‬י נאדרי בכח‬ ‫אכן‬
‫וברב נאנך תהרוס‬ ‫י׳י חרעץ אויב‬
‫וברוח‬ ‫תיעלח חרונך יאבלמו כקש‬ ‫קמיך‬
‫נצבו כמו נד‬ ‫אסיך נערמו מים‬

‫ה מ ו ם ר ח ‪ .‬ובזקיגינו ל פ נ י ט ח ס ר יו״ד ק ד ם א ת ‪ .‬י א ו ה ך שני)שם יי( ל פ נ י ט ח ס י וי״ו‪ .‬ב ח צ ו ת ) ש פ י״א(‪.‬‬

‫כ ס פ ר י ם ש ל ט ח ס ר וי׳׳י‪ .‬ו א כ ל ח פ אזתו בחפזוו)‪ or‬י*ב(‪ .‬א ח ו חםר וי״ו לפנינו‪ .‬ליל שמורים‪ ,‬׳•טורים‪.‬‬
‫ש נ י ח ם ח ס ר י פ וי״ו ע׳׳פ ה מ ו ס ר ח בספרים שלפניט‪ .‬בראותם ; ש מ ו ח י״ד(‪ ,‬ל פ נ י ט ח ס י וי׳יו‪ .‬ס ט ו ת נ ו‬
‫ב מ ד ב ר )שם(‪ ,‬לפנינו ח ס ר וי״ו‪ .‬ל א תוסיפו ל ר א ו ת ם )שם(‪ ,‬וכרט׳׳ה ל א ה ס פ ו ל ־ א ת פ עור ע ד עז&ו‬
‫ח ס ר ד ח פ ר כ ח י ב ת פ ר וי״ו ויו״ר׳ ו ע ל ל ר א ת פ ב ח ב ח ס ר ‪n‬׳‪ v‬בחיב‪ .‬חחרישון‪ ,‬ל פ נ י ט ח ס ר יר׳ר‪ .‬אופ!‬
‫ח ס ר לפניט‪ .‬א ת היד ה ג ד ו ל ה ‪ ,‬ח ס ר ל פ נ י ט ‪ .‬שירה זו וכוי מ נ י ל ח ט׳יז ע׳׳ב‪ ,‬ו מ ס כ ת פופרים ה״י ועיין‬
‫ב ר ם ב ״ ס ה ס י ח פ״ח ו כ כ ״ מ שם מ ה ש ח ב י א בשם חריב״ש‪ ,‬ובט״ש פ׳ ב ש ל ח ב ה ג ה ת ה ש י ר ה ע״ש‪.‬‬
‫ו ח ל כ ה א כשלשים שיטי! וכר כן היא כספי סופרים פי״ב חי״א ה״ל שירח הים שלשים שיטין אז‬
‫ל א ט ר ורכבו לישועה אבי ש מ ו שלישיו אבן ת׳ ק ס י ך אפיך נחלים אויב נפשי ברוחך אדירים כסוך•‬
‫ח ה ז מ ו ת ינשיום! לפנינו‬ ‫פ ל א כ ח ס ד ך ק ד ש ך א ח ז אדום בל ו פ ח ד יעבר ק נ י ת ל ש ב ח ך ידיך כ א מי‪.‬‬
‫ע ־ פ ח ס ו ס ר ה תרוייהו ה ס ר ויו בחיב‪ ,‬וכן ק פ א ו ת ה ס ת ׳ מ י כ מ כ ה כאלם ה ס ר כ ת י ב ‪ ,‬ו ה מ ח ב ר ב כ ל ה ש ט י ם‬
‫ש ה ב י א ה י ה לו ס ו פ ר ה א ח ר ח כ מ ו שסצינו ר ע ו ת ס ח ו ל פ ו ת ב ט ו ס ר ו ח ואין ל ש נ ו ת ‪ .‬א י ל י ס ח )שם טיו(‪ .‬ל ס נ י ט‬
‫‪663‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫אסר‬ ‫קםאו תהומות בלב ים‬ ‫נולים‬

‫אחלק שלל חםלאמו‬ ‫אויב אררף אשינ‬
‫נשסת‬ ‫אריק חרבי תורישמו ידי‬ ‫נסשי‬
‫צללו כעופרת במים‬ ‫ברוחך כססו ים‬
‫סי‬ ‫סי כסכה באילים י־י‬ ‫אדירים‬
‫נורא תהילות עשה‬ ‫כמכר‪ .‬נאדר בקודש‬
‫נחית‬ ‫נטית ימינך תבלעםו *רץ‬ ‫םלא‬
‫נחלת בעזך אל נוח‬ ‫בחסדך עם זו נאלח‬
‫חיל‬ ‫שמעו עפים ירגזץ‬ ‫קדשך‬
‫אז נבהלו אלופי‬ ‫אחז ישבי פלשת‬
‫נסוגו‬ ‫אילי מואב יאהזמו רעד‬ ‫אדום‬
‫תפל עליהם אימתה‬ ‫כל ישבי כנען‬
‫עד‬ ‫בנדול זרועך ידמו כאבן‬ ‫ושהר‬
‫עד יעבר עם זו‬ ‫יעבר עמך י־י‬
‫סכון‬ ‫תבאמו ותטעמו כהר נחלתך‬ ‫קנית‬
‫מקדש י׳י כוננו‬ ‫לשכתך פעלת י־י‬
‫כי‬ ‫י״י יטלך לעלס ועד סת׳‪:‬‬ ‫•דיך‬
‫ובפרשיו בים דשב י׳י עליהם את‬ ‫בא סוס שרעה ברבבו‬
‫בוצך הים‬ ‫וכני ישראל הלכו ביבשה‬ ‫סי הים‬
‫סי‪ :‬הנה השירה לשניך בחובה כה־לכתהולא תסור סמנה יםין ושמאל‪ .‬והילכתה כשלשים‬
‫שימין באשר היא בחובה כאן‪:‬‬
‫ויםע משה‪ :‬סדי‪ .‬ויצעק אל ״ י ‪ .‬אשים עליךכי אניי״רסאך‪ :‬דנאואילימה‪ .‬םדי‪:‬ראמר‬
‫דהנני ממטיר‪ :‬סי‪ :‬ויצא העם‪ .‬ויאמר משה ואהרן ערכ‪ :‬סח־‪ :‬וידבר דשסעתיאת‬
‫חלונוח‪ .‬סי‪ :‬על פני המדבר רק מחספס‪ .‬לש* אכלו‪ .‬ססשר נששותיכס‪ .‬ונמס‪ .‬ששת יטיס‬
‫תלקטוהו‪ .‬ויאמר דער אנה סאנחם‪ .‬םת׳‪ :‬וטעמו כצשיחיח‪ .‬צנצנת אחת‪ .‬העמד‪ .‬והנח‪ .‬עד‬
‫באםאל ארץ‪ .‬והעמד עשירית‪ .‬ויסעו כל עדת כני ישראל‪ .‬ס‪ :‬ו־לןהעס‪ .‬והכיתמור‪ ,‬לעיני‬
‫זקני ישראל‪ .‬מסה‪ .‬ועל נסוחם‪ .‬ויבא עמלק‪ .‬סי‪ :‬וצא הלחם‪ .‬ויהי ידיו אסונה‪ .‬ויחלש‬
‫יהושע‪ .‬ויאמר דכתב זאת זכרון‪ :‬סי‪ :‬על כס יה‪ :‬וישפע יתרו‪ :‬סי‪ :‬על כל הטובה‪ .‬זדו‬
‫עליהם‪ .‬וששטחי‪ .‬נבל חבל‪ .‬ושפטו‪ .‬ישפטו הס‪ .‬כחרש השלישי‪ .‬פי‪ :‬אשר עשיתי‬
‫כמערים‪ .‬על כנסי נשרים‪ .‬והנבלה‪ .‬בקצהו‪ .‬בתחתית ההר‪ .‬ויחרד כל ההר‪ .‬הולך וחזק‪.‬‬
‫הננשים‪ .‬וידבר אלהיש‪ .‬סתי‪ :‬אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך‪ .‬לך‪ .‬אלהיס אחרים‪ .‬לך‬
‫פסל‪ .‬לא תשא את שם‪ :‬שי‪ :‬לא ינקה הי‪ .‬השבת לקדשו‪ :‬פי‪ :‬בל םלאבתך‪ .‬ויקדשהו‪.‬‬
‫כבד את אביך‪ .‬סרוגה‪ :‬לא תרצח‪ .‬סדי‪ :‬לא תנאף‪ :‬לא חננב‪ :‬פרי‪ :‬לא תענה‪ :‬פחוחה‪:‬‬
‫לא חחסד‪ :‬פי‪ :‬הלפידים‪ :‬שי‪ :‬בא האלהים‪ .‬לבלתי תחטאו‪ .‬ויאמר דכה תאמר‪ :‬סדי‪:‬‬
‫מזבה אדמה תעשה לי‪ .‬עלתיך‪ .‬שלמיך‪ .‬המקום אשר אזכיר‪ .‬כמעלות‪ .‬על מזבחי‪ .‬חגלה‬
‫עדותך עליו‪ :‬סי‪ :‬ואלה המשפטים אשר תשים לםגיהם‪ .‬ובשביעית יצא לחפשי‪ :‬יצא‬

‫ח ס ר יו״ד ב ח ר א ‪ .‬ת ל ו נ ו ת )שם ם׳יז(‪ .‬לפנינו ח ס ר וי׳יו ב ח ר א ‪ .‬מ ס פ ר נ פ ש תיכם לפנינו ח ס ר וי׳׳ז כ ת י ב ‪.‬‬
‫ח ל ק ט ו ה ו לפנינו ח ס ר וי״ו ק ס א ‪ .‬כ צ פ י ח י ת לפנינו ח ס ר יו״ד ב ח ר א ‪ .‬והעמד עשיריח )שם(‪ ,‬ג ר ט ״ ח‬
‫ח ס ר יו״ד ק ד מ א ה ו ט ל א יו׳׳ד ב ח ר א ה וכן ה ו א לפנינו‪ .‬ועל נ ס ו ת פ )שס י׳יז(‪ .‬לפנינו ח פ ר וי״ו‪ .‬אשר‬
‫עשיהי כמצרים )שט י״פ(‪ .‬ולפנינו לסצרים כ ה י ב ‪ ,‬ולפני ה מ ח ב ר ה י ה כ ת ו ב כ ס צ ר י ם כ ס ו ש ה ו כ א‬
‫בם״א עיין בט״ש שם‪ .‬ו כ ר ס ״ ה ה ב י א א ת ם ר א י ת ם אשר עשיתי ל ס צ ר י ס עם ל מ ״ ר כ ת י ב ‪ .‬הלפידיט‬
‫) ש ם ב׳(‪ ,‬לפנינו ח ס ר יו״ד ב ח י א ‪ .‬ב מ ע ל ו ת )שם(‪ ,‬ח ס ר וייץ לפנינו וכן ה ו א ברמייה !לא ת ע ל ה‬
‫כ מ ע ל ת ה פ ר וי׳יו כ ה י ב ‪ .‬ובשביעית )שש כ״א(‪ ,‬לפנינו ה ס ר כ׳ יורי׳ין ע׳־פ ח ס ו ס ר ה ‪ .‬ו ה נ י ש ו אדוניו‬
 ‫טחזור ויטרי‬ ‫‪664‬‬

‫כנפו‪ .‬והגישו אדוניו אל חאלהיס‪ .‬וכי ימכר איש‪ :‬פדי‪ :‬כמשפט הבנות‪..‬מנה איש ומת‪.‬‬
‫סר׳‪ :‬וכי יויד איש‪ .‬סר״‪ .‬וננכ איש‪ .‬סדי‪ :‬ומקלל‪ .‬סר״‪ .‬וכי יריבן‪ .‬סד׳‪ :‬וכי יכה סד׳‪.‬‬
‫וננפו אשה‪ .‬סדי‪ :‬את עין עבדו שדי‪ :‬וכי ינח‪ .‬סדי‪ :‬וכי יפתח‪ .‬פד׳‪ :‬ונפל שמה שור‪:‬‬
‫וכי ינף‪ .‬סדי‪) :‬וכי( ]כי[ יננב איש‪ .‬ס ד ‪ :‬כי יבער‪ :‬סדי‪ :‬בי• תצא אש‪ .‬סדי‪ :‬כי יתן איש‬
‫אל רעהו‪ .‬סדי‪ :‬על כל דבר פשע‪ .‬סדי‪ :‬כי יתן איש‪ .‬סי‪ :‬וכי ישאל איש‪ .‬שדי‪ :‬וכי‬
‫יפתה‪ .‬סדי‪ :‬מכשפה‪ .‬סד׳‪ :‬כל שכב‪ .‬סדי‪ :‬זבח לאלה־ס‪ .‬פ‪ .‬כסוחה לבדה‪ .‬סדי‪ :‬אלהים‬
‫לא תקלל ונשיא בעמן‪ .‬תעשה לשורך‪ .‬ואנשי קדש‪ .‬סדי‪ :‬לא תשא שמע שוא‪ .‬להית‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫סד׳‪ :‬רכים‪ :‬להטות‪ :‬לא תהדר‪ .‬סדי‪ :‬כי תטנע‪ .‬סד‪' .‬בי תראה סד׳‪ :‬לא תטה משסט‪.‬‬
‫ששת ימים‪ .‬וינפש‪ .‬לא ישמע על פיך‪ .‬פני האדון הי‪ :‬סי‪ :‬הנה אנכי שלח מלאך‪.‬‬
‫לשמרך‪ .‬השמר מפניו ושמע כקולו‪ .‬ואיבתי‪ .‬וצרת• את צרדך‪ .‬וכרך את לחמך‪ .‬והסירתי‪.‬‬
‫לא תהיה משכלה‪ :‬פי‪ :‬מספר ימיך אמלא‪ .‬אשלה לפניך‪ .‬והמתי‪ .‬ערף‪ .‬סדי‪ :‬ושלחתי‬
‫את הצרעה‪ .‬טעט מעט אנרשנו‪ .‬אשר תפרה‪) .‬כל( ]אח[ יושבי הארץ‪ :‬פי‪ :‬ואל משה‬
‫אמר‪) .‬ואל הזקנימ אמר(‪ .‬ויקח ספר הברית‪ .‬אשר דבר הי‪ .‬ס ד ‪ :‬והיה שם‪ .‬ויקס משה‬
‫ויהושע‪ .‬הר האלהים‪].‬ואל הזקנים אסר[‪ ,‬שבו לנו בזה‪ .‬ינש אליהם‪ .‬ומראה כבוד הי‪.‬‬
‫ויבא משה‪ .‬ויהי משה בהר‪ .‬סי‪ :‬ויקחו לי חממה‪ .‬ושכנתי בתוכס‪ .‬תבנית המשכן‪ .‬ועשו‬
‫ארץ‪ :‬סי‪ :‬אמתיס וחצי‪ .‬ועשית כפרת‪ .‬פי‪ :‬שלהן‪ .‬פי‪ :‬מנרת‪ .‬סדי‪ :‬ואת המשכן תעשה‪.‬‬
‫והיה המשכן אהד‪ .‬סי‪ :‬ועשית ידעתעזים‪ .‬ס•‪ :‬קרשים‪ .‬ואת טבעותיהם‪ .‬סי‪ :‬פרכת‪ .‬םדי‪:‬‬
‫חצר המשכן‪ .‬ס ד ‪ :‬ור העמודים‪ .‬ראשונים‪ :‬ואתה תצוה‪ .‬סדי‪ :‬להעלות נר‪ .‬ואהה הקרב‪.‬‬
‫סדי‪ :‬לבהנו לי‪ .‬סי‪ :‬ועשו אח האפר‪ .‬ם ד ‪ :‬משבצת‪ .‬ס ד ‪ :‬ועשית חשן‪ .‬םתי‪ :‬ועשית על‬
‫התשן‪ .‬סדי‪ :‬ונתת אל השן)משפט( ]המשפט[‪ .‬ס ד ‪ :‬מעיל האפר‪ .‬םת׳‪ :‬ציץ זהב‪ .‬עון‬
‫הקדשים‪ .‬ושבצת הכתנה‪ .‬יריבים יהיו‪ .‬וזה הדבר‪ .‬ם‪1‬י‪ :‬ושמת המצנפת‪ .‬והיתה להם‬
‫)כהנת( ]כהנה[‪ .‬וקדש הוא‪ .‬אהל מועד‪ .‬כי קדש הם‪ .‬כל הננע‪ .‬וזה אשר תעשה‪ .‬ס־‪:‬‬
‫ועשיח מזכה מקטר‪ .‬פי‪ :‬והקטיר עליו אהרן‪ .‬וכפר אהרן‪ .‬קדש קרשים הוא ל״י‪ :‬פי‪ .‬כי‬
‫תשא‪ .‬כפר נפשו‪ .‬העשיר‪ .‬כסף הכיפורים‪ .‬לפני י״י לכפר על נפשותיכם‪ .‬ועשית כיור‪.‬‬
‫סי‪ :‬לרהצה‪ .‬ורהצו אהרן‪ .‬וידבר מאתה קח לך‪ .‬סי‪ :‬בשם מחציתו‪ .‬וקנה בשם‪ .‬וקדה‪.‬‬
‫רקח מרקחת‪ .‬מעשה רוקח‪ .‬משחת קדש‪ .‬לדרתיכס‪ .‬יהיה לכם‪ .‬קח לד סמים‪ .‬סת׳‪ :‬סמים‬
‫זלכנה זכה‪ .‬זעשית אתה קטדת‪ .‬ממנה הדק‪ .‬קדש קדשים תהיה לבם‪ .‬והקטרת אשר‬
‫תעשה‪ .‬ראה קראתי‪ .‬סי‪ :‬ואתה דבר אל בני ישראל‪ .‬ס׳‪ :‬במת עולם‪ .‬אות־ היא לעולם‪.‬‬
‫דחן אל משה‪ .‬סדי‪ :‬כתבים באצבע אלהים‪ .‬לרדת מן ההר‪ .‬ויקהל העם‪ .‬והביאו‪ .‬ויביאו אל‬
‫אהרן‪ .‬וידבר דלך רד‪ .‬סי‪ :‬ויאמר דראיתי את העם‪ .‬םד׳‪ :‬ערף הוא‪ .‬ויפן סדי‪ :‬והמכתב‪.‬‬
‫חדות על הלוהות‪ .‬וירא את הענל‪ .‬ויחר אף משה‪ .‬תהת ההד‪ .‬כי פרוע ת א כי שרעה אהרן‪.‬‬
‫הסאה נתלה‪ .‬ויאמר רמי אשר הטא‪ .‬ס ד ‪ :‬וסקרת־)עליכם( ]עלהם[‪ .‬ויגף י־י‪ .‬אשר עשו‬

‫)שם(‪ .‬לפנינו ח ס ר וי׳׳ו‪ .‬וכי יזיד איש )שם( ל פ נ י נ ו ח ס ד יריד‪ ,‬וכן ה ו א ברט׳יח‪ .‬ת ע ש ה ל ש ו ר ך ) ש ם‬
‫כ״ב(‪ ,‬ו ה ר ט ״ ה כ ח כ כן ח ע ש ח ל ש ר ך ד ס ל א ח ך ו ד מ ע ך ה ס ר וי״ו כתיב! וכן ה ו א בספרים שלנו‪ .‬ר כ י ס‬
‫ל ה ט ו ח )שם ב ׳ נ ( ‪ ,‬ה ס ר ו ״ ו לפנינו‪ .‬פני האדון ה׳ )שם כ״נ(‪ ,‬לפנינו ה ס ר וי׳יו‪ ,‬וכן ה ו א כרטייה‪,‬‬
‫ובם״ש‪ .‬ו ש ס ע בקולו )שם(‪ ,‬לפנינו ח ס ר וייו כ ח י ב ‪ .‬יושבי הארץ‪ ,‬לפנינו א ח ישבי ה א ר ץ ח ס ר כ ת י ב ‪,‬‬
‫ו א ל מ ש ח ונו׳ ה פ פ ו ק י פ נההלשו ל ה ס ע ת י ק כאן‪ .‬וכן צריך ל ה י ו ת ואל מ ש ח אטד‪ ,‬ו י ק ח ס פ ר ה ב ר י ח ‪,‬‬
‫א ש ד ד ב ר וד‪ ,‬סר׳ ו ה י ה שס‪ ,‬ויקס ס ש ה ויהושע‪ ,‬ה ר ה א ל ה י ם ‪ ,‬ו א ל הןקביפ א מ ר שבו ונו־‪ .‬ו א ת‬
‫מ ב ע ו ת י ח ס כ צ ״ ל ) ש ס כיו(‪ ,‬ולפנינו ח ס ר וי״ו כ ח י ב ‪ ,‬ובן ה ו א ברמייה ח ם ר וי״ו ו ס ל א יז״ר‪ .‬ווי‬
‫העמודים‪ .‬ראשונים‪ ,‬ר׳׳ל ווי העמודים ה נ א ס ר י ם ב ר א ש ו נ ה ‪ ,‬ו ח מ ה אוהן ר פ ד ש ה ח ר ו מ ה ) ש ם כ׳׳ז(‪,‬‬
‫ו ל פ נ י ט ויי ה ע מ י י ס » י ב ח פ ר יייי׳ יאולם אותן ר פ ד ש ה ו י ק ה ל )שים לי׳ח(‪ ,‬מלאים‪ ,‬ועיין ר ס ״ ה ו מ ״ ש ‪.‬‬
‫ל ה ע ל ו ת נד‪ ,‬ל פ נ י ט ל ה ע ל ח ח פ ר וי״ו‪ .‬מ ע י ל ה א פ ר ו ל פ נ י ט מ ל א וי״ו‪ .‬יריכיפ ולפנינו ח פ ר יו״ד ק ד ט א ה כ ה י ב ‪.‬‬
‫כ ס ף הכיפורים ל פ נ י ט ח פ ר יריד ק מ א י וגם וי״ו‪ ,‬נ פ ש ו ת י כ ם ח פ ר וייו כ ה י ב ל פ נ י ט ‪ .‬מ ע ש ה רוקה‪ .‬לפניגו‬
‫ח ס ר וי״ו‪ .‬א ו ח היא לעולם )שם ‪.‬לא(‪ ,‬לפנינו ל ע ל ם ח ס ר כ ת י ב ‪ .‬ח ר ו ת ע ל ה ל ו ח ו ח לפנינו על ה ל ח ח‬
‫ח ס ד כ ת י ב ‪ .‬כי פ ר ו ע חוא‪ ,‬לפנינו ) ש ם ל ב ( לי פ ר ע ח ס ר וי״ו‪ .‬ח ט א ה גדולה‪ ,‬ל פ נ י ט נ ד ל ח ח ס ר ו י ״ ו ‪.‬‬
 ‫טחזור ויפורי‬

‫את הענל אשר עשה‪ .‬ףדכר דלך עלה‪ .‬סדי‪ :‬ערף‪ .‬ויאםר ראתם עס קשה ערף‪ .‬סר׳‪ :‬ונטה‬
‫לו מהוץ‪ .‬ויאמר דראה אתה אומר אל*‪ .‬סח׳‪ :‬והנחתי לך‪ .‬הלא בלכתך‪ .‬ויאמר דנם את‬
‫הדבר הוה‪ .‬סי‪ :‬אעביר בל טובי על פניך‪ .‬לא תוכל לראות שני‪ .‬הנה מקום‪ .‬בנקרת‬
‫העור‪ .‬ושכתי‪ .‬והסירתי‪ .‬ופני‪ .‬סשל לך‪ .‬סדי‪ :‬ויעל אל הר סיני‪ .‬ויקרא בשם הי‪ .‬ויעבר‬
‫הי‪ .‬ויקרא ה׳ ה׳ אל רהום‪ .‬נער הסד לאלפים‪ .‬והטאה‪ .‬שלשים‪ .‬רבעים‪ .‬ויטהר משה‬
‫ויקד ארצה‪ .‬עם קשה עיף הוא‪ .‬וסלחת לעוונינו ולחשאת־נו ונחלתנו‪ .‬הנה אנכי‪ .‬את מעשה‬
‫הי‪ .‬עשה עמך‪ .‬לאל אחר‪ .‬אלח׳ טםכה‪ .‬האדון ה׳ אלהי ישראל‪ .‬אוריש נויס טפניך‪.‬‬
‫לראות את פני ה׳ אלהיך‪ .‬ויאמר ה׳ אל משה כתב לך‪ :‬סח׳‪ :‬דברי הברית‪ .‬ויהי ברדת‪.‬‬
‫כי קרן עור פניו‪ .‬וחנה קין עור פניו‪ .‬אהרן וכל הנשיאים‪ .‬בהר סיני‪ .‬יצות‪) .‬ויראו( ]וראו[‬
‫בני ישראל את פני משה כי קרן ]עור[ פני משת‪ .‬והשיב משה אח המסוה‪..‬על פניו ער‬
‫באו לדבר אחו‪ :‬פ‪ :‬ויקחל משה‪ .‬ם׳‪ :‬לא תבעיו אש‪ .‬ביום השבת‪ .‬ויאמר משה אל כל‬
‫עדת‪ .‬פי‪ :‬אשר צוה הי‪ .‬יביאה‪ .‬מטור‪ .,‬נדבה‪ .‬לקרבה‪ .‬תנופת זהב לה׳‪ .‬ראו קרא ]הי[‬
‫בשם‪ .‬סי‪ :‬ויעשו כל חכם לב‪ .‬מתי‪ :‬רעש את הקרשים‪ .‬שי; רעש את הסרכת‪ .‬פ׳‪ :‬ויעש‬
‫בצלאל‪ .‬סד׳‪ :‬רעש כפרת‪ .‬סדי‪ :‬ויעש את השלחן‪ .‬מנורה‪ .‬מזבח הקטרת‪ .‬מזבחהעולה‪.‬‬
‫ס׳‪ :‬ויעש את הכיור‪ .‬םת׳‪ :‬רעש את החצר‪ .‬עד וחשקיהם בסף‪ .‬שבסוף הפרשה‪ .‬סחומה‪:‬‬
‫אלה פקוד*‪ .‬ובצלאל בן אורי‪ .‬אשר צוה הי‪ .‬שחי‪ :‬כל הזהב‪ .‬םת׳‪ :‬רעש את האסד‪ .‬םת׳‪:‬‬
‫ויעש את הכתנת‪ .‬שתי‪ :‬רעש את הציץ‪ .‬סתי‪ :‬ותכל כל עבודת‪ .‬סי‪ :‬וידבר )מביום(‬
‫]דביום[ החדש‪ .‬סח׳‪ :‬משחחם לכהונת‪ .‬םתי‪ :‬ויהיבהדש הראשון‪ .‬סתי‪ :‬ויתן את השלתן‪.‬‬
‫שדי‪ :‬וישם המנורה‪ .‬שתי‪ :‬וישם את מזבח הזהב‪ .‬סי‪ :‬וישם אח מסך‪ .‬סח׳‪ :‬דשם אח הכיור‪.‬‬
‫ובקרבחם‪ .‬סדי‪ :‬רקם את ההצר‪ .‬ס׳‪ :‬וכבוד ה׳ מלא את המשכן‪ .‬ישראל בבל מםעיהם‪:‬‬
‫ויקרא אל משה‪ .‬מאהל מועד‪ .‬דבר אל בני ישראל‪ .‬אם עלה קרבנו‪ .‬ונרצד‪ ,‬לו‬
‫לכשר עליו‪ .‬פתה אהל מועד‪ .‬והפשיט‪ .‬והקטיר‪ .‬הנחהים‪ .‬על המזבת וקרבו‬
‫וכרעיו‪) .‬אשר( ]אשה[ דיה ניהה‪ .‬ואמ מן הצאן‪ .‬פי‪ :‬צפנה לשני הי‪ .‬והקרבוהכרעים‪.‬‬
‫‪.‬אשה ריח ניהח לה׳‪ .‬ואם מן העוף‪ .‬פ׳‪ :‬והסיר את מראתו‪ .‬ושסע‪ .‬אשה‪ .‬ונפש כיתקריב‪.‬‬
‫פי‪ :‬סלת יהיה‪ .‬והביאה‪ .‬אשה‪ .‬וכי חקריב‪ .‬פ•‪ :‬סלח בלולח‪ .‬פחות‪ .‬הוא‪ .‬ואם מנהת‬
‫מרהשת‪ .‬ס‪ :‬כשטן תעשה‪ .‬לא תעשה‪ .‬במת אלהיך‪ .‬ואס תקריב)דכיסומם( ]דביבורים[‪.‬‬
‫סי‪ :‬מנהר‪ .‬היא‪ .‬ואם זבח שלמים‪ .‬סי‪ :‬ואם מן הצאן‪ .‬סי‪ :‬ואס עו‪ .‬ס׳‪ :‬חקת עולמ‬
‫לררתבם‪ .‬וידבר דנפש כי תחטא‪ .‬סי‪ :‬אם הכהן המשיח‪ .‬והביא אח הסר‪ .‬וטבל הכהן אח‬
‫אצבעו‪ .‬פני פרכת הקדש‪ .‬ואם כל עדת ישראל ישנו‪ .‬פי‪ :‬פני הפרכת‪ .‬ועשה לפר כאשר‬
‫עשה לפר החטאה‪ .‬אשר נשיא יחטא‪ .‬ס׳‪ :‬ויסר עליו הכהן‪ .‬ואס נפש אחת תחטא‪.‬‬
‫ס׳ שורח‪ :‬ואס כבש‪ .‬ונפש כי תחטא ושמעח‪ .‬וידבר דכי חמער מעל‪ .‬ואם נפש כיתהטא‬
‫ועשתה‪ .‬נפש כי תחטא‪ .‬ובפר‪ .‬עדלאשסח בה‪ .‬כולן פתוחות‪ :‬צו אח אהרן‪ .‬סי‪ :‬עלםוקדה‬
‫על המוכח‪ .‬וואת חורת המנחה‪ .‬פ׳‪ :‬אל פני המזכה‪ .‬לא תאפה תסץ‪ .‬זה קרבן‪ .‬ס׳‪ :‬וידבר‬
‫דזאת ההטאת‪ .‬סי‪ :‬תשהט התטאת‪ .‬וזאת הורת האשם‪ .‬ס׳‪ :‬ישחטו את האשם‪ .‬כחטאת‬
‫כאשם‪ .‬אשר יכשר בו‪ .‬אשר תאפה בתנור‪ .‬השלטים‪ .‬סי‪ :‬וםלת מרבבת‪ .‬רדבר דבלהלב‪.‬‬

‫ר י א ה א ת ה אומר אלי‪ .‬ח ס ר וי׳יו כ ת י ב לפנינו‪ .‬ל א ת ו כ ל ל ר א ו ת פני‪) ,‬שם ל ״ נ ( ‪ ,‬ל ר א ח לשנינו ח ס ר‬
‫וי׳יו‪ .‬ו ה פ י ר ה י לפנינו ו ה ס ר ה י השר יו״ד‪ .‬לעוונינו‪ ,‬לפנינו לעוננו וכן ה ו א ב ר ס ״ ה ו ס ל ח ת לעוננו ח ד‬
‫וי״ו כ ת י ב ו ח פ ר וי׳* ועיי! ולא כ ח י ב יו־ד‪ .‬ו ל ח ט א ת י נ ו ל פ נ י ט ח ס ר יו׳׳ד וכן ה ו ב א ברם׳׳ה ו פ ל ת ח‬
‫ל ע ו נ ט ו ל ה ט א ה י ט מ ל א אלן« ו כ ל א יויד כ ת י ב דקרי ולא כ ח י כ ‪ .‬האדון )שפ רייך(‪ ,‬ל פ נ י ט ח ס ר וי״ו‬
‫א ה ר ן ו כ ל הנשיאים‪ ,‬ל פ נ י ט ה ס ר יו״ד ק ם א ‪ .‬וראו ונו׳ כצ״ל כי קרן עור פני‬ ‫וכן הוא ב ר ס ״ ה ‪.‬‬
‫מ ש ה ונר כצ״ל‪ .‬ויעש א ה ה כ ת נ ת ל פ נ י ט )שפ ל י ם ( ‪ ,‬ויעשו א ה ת כ ת נ ת ‪ .‬ויעשו א ח ציץ‪ .‬ו ה כ ל כ ל‬
‫עבודת‪ ,‬ל פ נ י ט ע ב ר ת ח ס ר וייו כ ת י ב ‪ .‬ס ש ת ה ם ל כ ה ו נ ת ) ש ס ט ׳ ( ‪ .‬ל פ נ י ט ל כ ה נ ה ח ס ר וי״ו‪ .‬וישם ה מ נ ו ר ה‬
‫)שם(‪ ,‬ל פ נ י ט ה ס נ ר ח ה ס ר וי׳יו‪ .‬וישם א ת הכיור )שם(‪ .‬ל פ נ י ט ח ס ר וי׳׳ו‪ .‬א ש ח ר י ח נ י ח ת )ויקרא א(׳‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪666‬‬

‫ס׳‪ :‬ףדבר רהמקרינ את זבה )השלמים( ]שלמיו[‪0 .‬׳‪ :‬לדרחם‪ .‬וידבר דקה את אהרן‪.‬‬
‫ם׳‪ :‬ואת כל העדה הקהל‪ .‬עד ותקהל‪ .‬סביב באצבעו‪ .‬ומסל המעוות ויניפהו תנופה‪ .‬בסל‬
‫המילואים‪ :‬ויהי ביומ השמיני‪ .‬סדי‪ :‬קרא משה‪ .‬ולזקני ישראל‪ .‬ואל כני ישרי ויקחואת‬
‫אשר צוה משה‪ .‬קרב אל המזכה‪ .‬ויקרב אהרן אל המזבח‪ .‬ויטבל אצבעו בדם‪ .‬ויקרב את‬
‫קרבן חעס ויקה‪ .‬ויקהו בני אהרן‪ .‬בקרבי אקדש‪ .‬קרבו שאו‪ .‬ויקרבו וישאמ‪ .‬רדבר דיין‬
‫ושכר‪ .‬פ׳‪ :‬עד לדרתיבם‪ .‬ולהבדיל‪ .‬הטהור‪ .‬וידבר משה אל אהרן‪ .‬פי‪ :‬ואח שעיר חחמאת‬
‫דרש דרש‪ :‬דרש בשיטה אחת דרש בשיטה אהרת‪ .‬במסכת סופרים‪ :‬רקצוף‪ .‬מדוע לא‬
‫אכלתמ‪ .‬פנימה‪ .‬הקריבו את חטאחס ואח עלחם‪ .‬ותקראנה‪ .‬וייטב בעיניו‪ .‬דברו רכל‬
‫מפרסת פרסה‪ .‬סי‪ :‬את זה תאכלו‪ .‬סדי‪ :‬ואת אלה תשקצו‪ .‬סדי‪ :‬אשר לו כרעים‪ .‬ולאלה‬
‫תטמאו‪ .‬סדורה‪ :‬הר‪ .‬לבם הממא‪ .‬סדי‪ :‬וכי ימות‪ .‬סדי‪ :‬כל הולך על נהץ‪ .‬לכל השרץ‬
‫השרץ‪ :‬וידבר ראשה כי תזריע‪ :‬סדי‪ :‬זאת תורת היולדת‪ .‬וידבר דאדם כי יהיה‪ .‬סי‪:‬‬
‫ננע צרעת‪ .‬ער לא ימירנו‪ .‬סי‪) :‬ובשר( ]אדם[ כי יהיה בעור בשרו‪ .‬סדי‪ :‬ואם תחתיה‪.‬‬
‫ס ד ‪ :‬או בשר כי יהיה בעורו‪ .‬ס ד ‪ :‬ואם תהתיה‪ .‬סת׳‪ :‬ואיש או אשה כי יהיה בו נגע‪.‬‬
‫סי‪ :‬והתגלח‪ .‬סי‪ :‬ואיש או אשד‪ ,‬כי יהיה בעור בשרם‪ .‬סת׳‪ :‬ואיש כי ימרט ראשו‪ .‬בנדיו‬
‫יהיו פרוסים‪ .‬ועל שפם‪ .‬ודגנד כי יהיה כו‪ .‬סדי‪ :‬ירקרק או אדמדם‪ .‬וידבר דזאת תהיה‪.‬‬
‫פי‪ :‬את אצבעו הימנית‪ .‬אשר על כסו השמאלית‪ .‬ואס דל הוא‪ .‬ם ד ‪ :‬והזה הכהן באצבעו‬
‫היפנית‪ .‬לכשר עליו‪ .‬דדכר דכי חבאו‪ .‬פי; עד סוף הפרשה פ׳‪ :‬וידבר דרכרו אל כני‬
‫ישראל‪ .‬סדי‪ :‬ואיש)אשר( ]כי[ תצא סמנו‪ .‬ס ד ‪) :‬ואיש כי( ]ואשה אשר[ ישכב איש‬
‫)אותה( ]אתה[‪ .‬סדי‪) :‬ואיש( ]ואשד׳[ כי תהיה לכה‪ .‬סדי‪ :‬ואשת כי ילוכ‪ .‬ס ד ‪ :‬וידבר‬
‫דאהרי מוח‪ .‬סדי‪ :‬מבית לפרכת‪ .‬בסר בן בקר‪ .‬ובסצנםת בד‪ .‬לרם הסר‪ .‬וססך אהרן‪ .‬אל‬
‫ארץ נדדה‪ .‬זאת פר החטאת‪ .‬מיל הטאתיכם לפני ה׳ תטהרו‪ .‬שבת שנתזן‪ .‬ועניתם את‬
‫נםשותיכם‪ .‬הקת עולם‪ :‬וידבר דאיש איש‪ .‬ס ד ‪ :‬לשעירים‪ .‬איש איש מכסהו בעפר‪ .‬ס ד ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫דם בל בשר‪ .‬דמו היא‪ .‬ואם לא יכבס‪ .‬וידבר דכמעשה ארץ‪ .‬פי‪ :‬אח טששפ ‪ .‬ושמרתם‬
‫את הקתי ואת םשםמי‪ .‬איש איש את כל שאר‪ .‬סד‪ '.‬ס ד ‪ :‬עריות כולן סתומות‪ :‬שארה‬
‫הנה ומההיא‪ .‬ואת וכר לאתשכב‪ .‬אשר נעשו לפניכם‪ :‬וידבר‪ .‬דקדשיסתהיו‪ .‬סי‪ :‬ואלהי‬
‫מסכה‪ .‬לא תעשו עול במשפמ‪ .‬לא תשא פני דל‪ .‬פני נמל‪ .‬ואיש כי ישבב את אשה‪.‬‬
‫סד•‪ :‬וכי תבאו‪ .‬פי‪ :‬וכי ינור‪ .‬סדי‪ :‬לא תעשו עול במשפט‪ .‬איפת צדק‪ .‬ואת כל משפטי‪.‬‬
‫וידבר מ א ל בני ישראל תאמר‪ .‬ם‪ :‬ולא תהיה זימה בתוככם‪ .‬הטמא למהור‪ .‬להיות לי‪:‬‬
‫אסר אל הכהנ־ם‪ .‬פי‪ :‬הס מקריבים‪ .‬אשד‪ .‬ונח וחללה‪ .‬והכהן הנמל מאתיו‪ .‬פי‪ :‬דבר‬
‫דאיש מזרעך‪ .‬פי‪ :‬דבר אל אהרן ואל בניו וינודו‪ .‬סי‪ :‬עד אשר הס מקדישים‪ .‬ואיש כי‬
‫יאכל קדש‪ .‬סי‪ :‬ויסף‪ .‬באבלם את קדשיהם‪ .‬דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישרי‪.‬‬
‫סי‪ :‬ובארצכם‪ .‬שור או כשב‪ .‬פי‪ :‬להיות לכם‪ .‬דבר דמועדי הי‪ .‬פי‪ :‬אלה מועדי הי‪ .‬סי‪:‬‬
‫וידבר דעמר‪ .‬פי‪ :‬וספרחם‪ .‬פי‪ :‬מיום הביאכם‪ .‬חםםרוחסשים יום‪ .‬וידבר‪ .‬כחדש השביעי‪.‬‬
‫סחוחה‪ :‬וידבר ראך בעשור‪ .‬פתוחה‪ :‬בי יום •בסורים הוא לכפר עליכם לפני‪ :‬וידבר‬
‫)דובהמשה( ]דבהמשה[ עשר‪ .‬פחוחה‪ :‬ומלבד )מתניחם( ]םחנוחיכם[ ומלבד כל נדריכם‬

‫לפנינו נ י ח ו ח כ ת י ב מ ל א וי״ו‪ .‬מ נ ח ה היא )שם בי(‪ .‬לפנינו מ נ ח ה הוא‪ .‬ב ס ל המילואים לפנינו ה מ ל א י ם‬
‫ח ס ד יו׳יד ק מ א ווי׳׳ו כ ח י ב ‪ .‬דרש ב ש י מ ה א ח ת וכוי מסי סופרים פ י ט ה ״ ב ‪ .‬אשר לו כרעים ) ש ם י״א(‪,‬‬
‫ל א כתיב‪ ,‬ולו קרי‪ .‬ח ו ר ת היולדת‪ ,‬ולפנינו ה י ל ר ח ח ס ר וייו‪ .‬את נ פ ש ו ת י כ ם )ויקרא ש״ז(‪ ,‬לפנינו ח ס ר‬
‫וי־ו‪ .‬לשעירים )שם ייז(‪ ,‬לפנינו ח ס ר יו״ד תניינא וכן ה ו א במוסרה‪ .‬ו מ ה היא ) ע ם י״ח(‪ ,‬לפנינו ז ס ה‬
‫הוא כ ת י ב ‪ .‬ובן דמו הוא )שם(• ולא ת ה י ה זימה ב ת ו כ כ ם )שם כי(‪ ,‬לפנינו ח ס ר יו׳יד‪ .‬ה ט מ א ל ט ה ו ר‬
‫)שם( לפנינו ל ט ה ר ב ח י ב ח פ ר וי״ו‪ .‬הם מקריבים‪ ,‬ח ס ר יריד ח נ י נ א לפנינו‪ .‬ימים ח ה י ה גאולהו‬
‫) ש ם כ ״ ה ( ה ס ר וי״ו ק מ א לפנינו‪ .‬היא א ת ז ת ם ‪ ,‬ב י א ח ז ת עולם היא‪ ,‬הוא‪ ,‬הוא‪ ,‬כ ת י ב בחרוייהו‪ ,‬וקרינן‬
‫היא‪ .‬אלילים ) ש ם כ׳׳ו(‪ ,‬לפנינו ה פ ר יו״ד ב ת ר א ‪ .‬והקימותי )שס כ״ו(‪ ,‬לפנינו ה ס ר וייו כ ת י ב ‪ .‬מ ה י ו ה‬
‫‪667‬‬ ‫מחזור וימר־י‬

‫וסלבד כל נדבתיכם‪ .‬כמת תסריס‪ .‬עד במנת תשכז‪ .‬דדנר דצז‪ .‬מתוחה־‪ .‬ולקחת סלח‪.‬‬
‫סחוחח‪ :‬דצא בן אשת‪ .‬סדורה‪ :‬חמס‪ .‬שלטיה כת דברי‪ .‬דדבד רהוצא את הטקלל‪.‬‬
‫ס ׳ ‪» :‬וה ה׳ את טשה‪ :‬כהר סיגי‪ .‬ס״‪ .‬וסערת לך‪ .‬סחרה‪ :‬וכי תסכרז‪ .‬סד׳‪ :‬ואח טששמי‬
‫תשמרו‪ .‬ונתנה הארץ מריה‪ .‬כי יםוך‪ ,‬סדורה‪ :‬ואיש בי יםכר‪ .‬סחרה‪ :‬עז־ תם שנת‬
‫ממכת‪ ,‬ימים תהיה נאולחו‪ .‬היא אחזחס‪ ,‬כי אהזת עולם היא‪ .‬ויי ימוך אחיך וממד‪. I T .‬‬
‫םד׳‪ :‬וכי ימוך דונפגר‪ .‬סד׳‪ .‬כי עבדי הס‪ .‬לעלם בהם תעבדו‪ .‬וכי תשינ‪ .‬סדי‪ :‬לםיהן‬
‫ישיב‪ .‬כםי שניו‪ .‬אלהיכס‪ .‬אלילים‪ .‬לא תתנו כארצכם‪ :‬אס כחקתי‪ .‬ס י ‪ :‬תשמרו‪ .‬ואץ‬
‫מחריד‪ .‬בארצכם‪ .‬זםניתי‪ .‬והקימותי‪ .‬מהיות להם‪ .‬קוממיות‪ .‬ואס לא תשמעו‪ .‬ס י ‪ :‬אף אני‬
‫אעשה‪ .‬הרעתם לריק זרעכם‪ .‬ואס עד אלה‪ .‬סד׳‪ :‬ושברתי את נאון עוכס‪ .‬ואם כואח‪.‬‬
‫סדי‪ :‬ואתכם אורה‪ .‬אף אני אלך‪) .‬לבבם( ]לבכם[ הערל‪ .‬ואז ירצו‪ .‬תעזב סהס‪ .‬לא‬
‫מאסתם ולא נעלתים רכלתס‪ .‬וזכיתי להם כרית‪ .‬רדכר דכי יסליא‪ .‬סדי‪ :‬ואס בד&ה‪.‬‬
‫סד״‪ .‬לאשר קנהו מאתו‪ .‬אך ב ט י אשר יבכר‪ .‬סתי‪ :‬בהר סיני‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ב מ ד ב ר סיני‪ .‬אלםי ישראל הם‪ .‬ואת כל העדה הקהילו‪ .‬רהיו כני ראובן‪ .‬סד ‪ :‬לבני‬
‫שמעון‪ .‬וכל מרשמת השנמימ סזעהנת‪) .‬תתשקת( ]התסקדו[‪ .‬וידבר‪ .‬דאיש על‬
‫דנלו‪ .‬םד״‪ :‬דנל מחנה ראוכן‪ .‬םת׳‪ :‬ונסע אהל מועד‪ .‬דנל סחנה אסרים‪ .‬סתי‪ :‬מ ל סהנח‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫דן‪ .‬סת ‪ :‬אלה סקודי‪ .‬סת׳‪ :‬והלויס לאהתסקדו‪ .‬ואלה תולדת אהרן וסשה‪ .‬ם ‪ :‬בהקריבם‬
‫אש זרה‪ .‬ררבר דהקרב את סטה לף‪ .‬ס׳‪ :‬וידבר מאני הנה לקחתי‪ .‬סי‪ :‬ררבר ה׳ אל‬
‫משה בסדברסיני‪ .‬ס׳‪ :‬ולקהת‪ .‬סי‪ :‬וכליהקדש‪ .‬ונשיא נשיאי הלוי‪ .‬ער שקרת‪ .‬ומקדת‬
‫טשםרת בני סרמ‪ .‬מקד משה ואהרן‪ .‬ויאטר‪ .‬דשקד כל בכר‪ .‬םת׳‪ :‬רדבר דקה אח הלדם‪.‬‬
‫מי; רדבד ת ש א את• ראש בני קהת‪ .‬סי‪ :‬ובא ארק ובניו בנסע הסחנה‪ .‬ועל שלהן‬
‫הסניס‪ .‬ואת הכמות ואת ד&נק*ות‪ .‬סקדת כל )כלי( המשכן‪ .‬וידבר דאל תכריחו‪ .‬ס ׳ ‪:‬‬
‫כבלע את הקדש‪ :‬נשא את ראש‪ .‬סי‪ :‬וידבר דצו את בני ישר׳‪ .‬סי‪ :‬וידבר דאיש או אשד‪-‬‬
‫ש׳‪ :‬סכל חטאת האדם‪ .‬איל דכיטותם‪ .‬רדכר דכי תשטה‪ .‬טי‪ :‬והעמידה לטני הי‪ .‬בקרקע‬
‫המשכן‪ .‬ונתן אל המיט‪ .‬אזכרתה‪ .‬ונסלה ירכה‪ .‬ונורעה זיע‪ .‬ועשה לה הכהן‪ .‬ונקה האיש‬
‫סעץ‪ .‬וירכר רכי ישליא‪ .‬שי‪ :‬להזיר לי״י‪ .‬הרת לי־י‪ .‬נוי אליו‪ .‬בסתע שתאם‪ .‬וזאת חורת‬
‫הנזיר‪ .‬םתי‪ :‬נסי)נזרו(]נדדו[‪ .‬כן יעשה‪ .‬דדבר דנה תברכו‪ .‬ם־‪ :‬יברכך‪ .‬סי‪ :‬יאי‪ .‬ס׳‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ישא‪ .‬סי‪ :‬דשסלך שלום‪ .‬ס ‪ :‬ואני אברכס‪ .‬דהי כיום כלת משה להקים‪ .‬סי‪ :‬נשיא אהד‬
‫ליום‪ .‬להנבת הםזבה‪ .‬ויהי המקריב‪ .‬ש׳ ‪ :‬כיום השני‪ .‬הקרב קרבנו‪ : x .‬זכן שאר השבעים‪.‬‬
‫סי‪ :‬ואת הנבת הסוכה‪ .‬סי‪ :‬מבין שני הכרכים וידבר אליו‪ :‬בהעלתך‪ .‬ס ׳ ‪ :‬כמראה‪ .‬וידבר‬
‫דקה את הלוים‪ .‬שי‪ :‬וכה תעשה להס לטהרם‪ .‬וכנסו כנדיהס ותטהרו‪ .‬וידבר רואת אשר‬
‫‪,‬‬
‫ללויס‪ .‬סת־‪ :‬כמדבר סיני כשנה השנית‪ .‬שי‪ :‬רדכר רבי יהיה טמא‪ .‬ס ‪ :‬לנסש‪ .‬או בדרך‬
‫דחוקה‪ .‬נקוד‪ :‬ובדרך לא היד‪ .‬וחדל‪ .‬ולאורח הארץ‪ .‬סי‪ :‬וביום הקים את הסשכן‪ .‬סי‪:‬‬
‫עשה לך שתי חצוצרת‪ .‬אלסי ישראל‪ .‬וכי תבאו מלהמה כארצכם‪ .‬על הצר חצרר אתכם‪.‬‬
‫והרעתם כהצצרות‪ .‬ודרה לכם לובתן‪ .‬ש׳ ויהי בשנה השנית‪ .‬מדי‪ :‬ונסע דראובן‪ .‬סתי‪:‬‬
‫סחנח בני אסריס‪ .‬סתי‪ :‬מחגה בני דן‪ .‬סת׳‪ :‬ויאמר משה לחוכב‪ .‬עד כי ה׳ רבר טוב‪.‬‬

‫לחם• ח ס ר וייו כ ח י כ ‪ .‬ו א ת ה כ פ ו ת ו א ח ח ס נ ק י ו ת ) ב מ ד ב ר ד־(׳ ש נ י ח ם ח ס ד וי״ו כ ת י כ ‪ .‬פ ק ד ת כ ל‬

‫המשכן )שם(‪ .‬כצ׳׳ל‪ .‬איל הכישורים )שש חי(‪ ,‬ח פ ר יו״ר ק ט א ו ח פ ר ויי׳ו לפנינו‪ .‬ו ה ע מ י ד ה לפני ח•‬
‫)שפ(‪ ,‬ל פ נ י ט ה ס ר ו ה ע כ ד ח כ ח י ב ח פ ר יוי׳׳ד‪ .‬וידבר דכי יפליא ה ס ר יו׳׳ד ב ח ר א כ ה י כ ‪ .‬כ פ י נ ד ר ו‬
‫) ש ם ‪.‬ד(‪ .‬כ ג י ל ‪ .‬ביופ כ ל ת מ ש ה להר יס ) ש ם ד ( נ ט ם ח א רכאן מ ש מ ע ב מ ד ר ש ח נ ח י ס א ס ר ש ח נשא‪,‬‬
‫י‬

‫ו ב פ ס י ק ח א ר ב ח י פ־ ח׳ כ ל ח כחיב‪ ,‬ובספרים ש ל ט ב ח י כ כ ל ו ח מ ל א וייו‪ .‬וז־ל הרמייה ויהי ביום כ ל ו ח‬

‫מ ש ה ל ה ק י ם א ת ה מ ש כ ן פליגי ב י ה נ ו ס ח י ומסורות א י ח ט ס ח י ד כ ח י ב כהו! מ ל א וי׳יו וכו׳ ע י ש ועיי‬
‫מ י ש ) ב מ ר ב ד ז• אי( ש ה א ר י ך ביה‪ .‬ו ה ר ע ת ם כ ח ג ג ר ו ת )שש יי( לפנינו ח פ ר וי׳יו‪ .‬ו ה י ה לכם לזכרו!‬
‫)שם( ו ל פ נ י ט וחיו ל כ פ לזכרון‪ .‬ויאמר מ ש ה ל ח ו ב ב )שם(‪ ,‬ל פ נ י ט ח ס ר ‪ .r-n‬יהיטבנז ' ל ן לפנינו ח ‪ 0‬ר‬
 ‫מחזור ממרי‬ ‫‪668‬‬

‫והיה הטוב ההוא אשר יימיב והיטבנו לך‪ .‬כנםעם מן המהנה‪ .‬מ׳‪ :‬רמי ליה כאמצע‬
‫מלמעלה סימן}]א( ויהי בנסע הארון‪ .‬ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלס׳ ישראל‪: ^ :‬‬
‫רהי העם כמתאוננים‪ .‬ולמה לא םצאחי חן בעיניך‪ .‬אם אנכי ילידיחיהו‪ .‬האמן‪ .‬ואל אראה‬
‫‪,‬‬
‫ברעתי‪ .‬ס ‪ .‬אססח לי עד כי הס וקני העם‪ .‬התקדשו‪ .‬ישהט להם ומצא להם‪ .‬היד י־י‬
‫תקצר‪ .‬היקרך‪ .‬ורוח נסע רטש על המחבה‪ .‬השליו‪ .‬וישטחו להם שטוח‪ .‬ואף ה׳ חרח‪:‬‬
‫רבה מאד‪ .‬המתאדם‪ .‬ם•‪ :‬ותדבר כרים ואהרן‪ .‬סת׳‪ :‬ויאמר י־י סתאם‪ .‬לא כן עבדי משה‬
‫בכל ביתי נאמן הוא‪ .‬ומראה ולא בהירת ותמונת י׳י יביט‪ .‬סרחם אמו‪ .‬רסא נאילה‪ .‬סי ‪1‬‬
‫ויאמר י׳י אל משה‪ .‬ואביה ירק ירק בפניה‪ .‬פ י ‪ :‬שלח לך‪ .‬ויהם כלב‪ .‬סת׳‪ :‬ותשא כל‬
‫העדה ס׳‪ :‬עד אנה ינאצוני‪ .‬עד וישחטם‪ .‬פ י ‪ :‬עד מתי לעדה הרעה הזאת‪ .‬ש׳‪ :‬למה זה‬
‫אתמ עכריס‪ .‬כי תבאו אל ארץ סושכותיכם‪ .‬סי‪ :‬וידבר דבבאכם אל הארץ‪ .‬ראשית‬
‫עדיםתיכם חלה‪ .‬זכי תשנו‪ .‬סת׳‪ :‬ומנהחזונסכו כמשפט‪ .‬ושעיר עזים אחד לחטאת‪.‬־םת׳‪:‬‬
‫ואם נסש אחת תחטא כשננה‪ .‬סי‪) :‬והיו( ]רהיו[ בני ישראל במרכר‪ .‬סתי‪ :‬ויאמר ה׳ אל‬
‫משה מות יוסח‪ .‬ם׳‪ :‬ועשו להם ציציח‪ .‬אני ה׳ אלהיכם‪ .‬קמא‪ :‬ם׳‪ :‬ויקח קרח‪ .‬וישמע‬
‫משהויסל]על[ סניו‪ .‬םת׳‪ :‬הבדלו‪ .‬םת׳‪ :‬דבר אל העדה‪ .‬ופקדת כל האדם‪ .‬יסקר עליהם‪.‬‬
‫זתכמ‪ .‬זאש יצאה‪ .‬מקריבי הקסדות מתי‪ :‬וידבר דאמר‪ .‬סח׳‪ :‬זילנו כל עדת‪ .‬וידברהרמו‪.‬‬
‫על דבר קרח‪ .‬ס׳‪ :‬וקח מאחמ‪ .‬ויקהו‪ .‬סי‪ :‬ויאמר ה׳ אל משה השב‪ .‬ס׳‪ :‬ויאמרו בני‬
‫‪,‬‬
‫ישראל‪ .‬האם תמנו לנוע‪ .‬סח׳‪ :‬ויאמר ה׳ אל אהרן‪ .‬ונם אח אחיך מטח לוי שבט‪ .‬ש ‪:‬‬
‫ףדבר ה׳ אל אהרן‪ .‬סח׳'‪ :‬ולבני לוי הנה נחתי‪ .‬ס׳‪ :‬וידבר דואל הלוים תדבר‪ .‬ס׳‪ :‬זאת‬
‫הקת התורה‪ .‬זיקהז אליך סרה‪ .‬ולקה אזוב‪ .‬מתי‪ :‬ויבאז בני ישראל‪ .‬ונסן זרמץ‪ .‬ףדבר‬
‫דקה את המטה‪ .‬אל םני הסלע‪ .‬סח׳‪ ,:‬יען לא האמנתם בי‪ .‬וישלח משה מלאכים‪ .‬ם׳‪:‬‬
‫רשעו מקדש‪ .‬סת׳‪ :‬וישמע הכנעני‪ .‬סי‪ :‬רסעו מהרההר‪ .‬שי‪ :‬ותקצר‪ .‬וידבר העם באלהים‪.‬‬
‫הקלקל‪ .‬ויסר מעלינו אה הנחש‪ .‬וישימהו על)העם( ]הנס[ אח והב בסוסה‪ .‬סח׳‪ .:‬אז ישיר‪.‬‬
‫ונשקשה‪ .‬סי‪ :‬וישלה ישראל מלאכים‪ .‬רםנו ויעלו דרך הבשן‪ .‬סדורה‪ :‬וירא בלק‪ .‬הנה עם‬
‫יצא‪ .‬שלושה‪ .‬וילך שסי‪ .‬לבדד ישכן‪ .‬עשר יעקב‪ .‬רבע ישראל‪ .‬מות ישרים‪ .‬ולא קסס‪.‬‬
‫מה סעל אל‪ .‬ס׳‪ :‬משכנתיך‪ .‬כאהלים נטע‪ .‬כתעםות ראם לו‪ .‬ועצמותיהם ינרם‪) .‬ומברכיך(‬
‫]מברכיך[ בתך‪ .‬וקם שכמ‪ .‬שאתי מאב וקרקר‪ .‬שעיר אויביו ישראל‪ .‬סי‪ :‬וישב ישראל‪.‬‬
‫לזבחי )אלהימו( ]אלהיהן[‪ .‬ויחד אף‪ .‬סח״‪ .‬ויאמרה׳‪ .‬רקח רמה‪ .‬אל קבתה‪ .‬ותעצר‬
‫המנסה‪ :‬סתרה‪ :‬סנחסבןאלעזר‪ .‬בקנאו אחקנאתי‪ .‬ברית כהנת עולם‪ :‬פי‪ :‬צרור‪.‬צרתם‪.‬‬
‫ויהי אחרי המנסה‪ .‬סדי‪ :‬ושאר כל השבטים‪ .‬פ׳‪ :‬בר מן אלה מ י רן דסליני סיסרי איתדאמ׳‬
‫סתומה‪ .‬ואית דאמ׳ סדורה‪ :‬לאלה תחלק‪ .‬מת׳‪ :‬ואלה שקורי הלו׳‪ .‬סוד‪ :‬ותקרבנה בנות‬
‫צלסהד‪ .‬ףקרכ משה את מששטן‪ .‬ויאמר דכן בנות צלפהד דברת‪ .‬נחלח אביהן להן‪ .‬איש‬
‫כי ימות ובן אין לו‪ .‬ואם אין אחים‪ .‬להקת משפט‪ .‬פ׳‪ :‬ויאמר דעלה מתי‪ :‬דדבר דיםקד‬
‫הי‪ .‬כצאן אשר אין‪ .‬םתי‪ :‬ויאמר דקח לך אח יהושע‪ .‬בן נון‪ .‬במשפט האורים‪ .‬ויקח את‬
‫בנליון ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬
‫)א( פחוס בהדי! סימנא ונמצא ויהי בנסע פחות מצסניו ומלאסליו סימן השוס‪,‬‬

‫יו״ד‪ . .‬ר מ י ליה ב א מ צ ע וכוי עיין במם׳ סופרים פ״ו ה״א‪ .‬ו ב פ ס י ק ת א ז ו ט י ח א ‪0‬׳ ב ה ע ל ת ך ‪ ,‬ו ב ש ב ת‬
‫ק ט ־ ו ע׳׳כ‪ ,‬ועיין בר׳׳ה י׳׳ז ע״ב ע ש ה להן סימניות וכו׳ ובח״א שס׳ ובשו״ת כוהרש״ל סי׳ ל״ו‪ .‬ובשו״ת‬
‫סחד׳׳ט לובלין סי׳ ע׳׳ה‪ .‬׳ ו ל מ ה ל א מ צ א ת י הן בעיניך )שס י״א(‪ .‬לפנינו ס צ ה י ח ס ר אי‪ .‬יליייתיהו‬
‫ולפנינו ילדיחיהו כ ת י ב ‪ .‬השליו )ש‪ ,(0‬לפנינו ה ש ר ו ב ל א יו׳׳ד נ ח י ב ‪ .‬ו ת ״ ז נ ה ה׳ יביש )שש י״ב(‬
‫ו ח ס נ ה ח ס ר וייו כ ת י ב לפנינו‪ ,‬ער א נ ה ינאצוני ) ש ם ״יד(׳ לפנינו ח ס ר וי״ו‪ .‬ארץ מושבותיכם )שם ט׳׳ו(‪,‬‬
‫לפנינו ט ו ש ב ח י כ פ ח ס ר וי״ו ב ח ר א כ ת י ב ‪ .‬ר א ש י ת ע ר י ס ת י נ ם לפנינו ערםתבש ח ס ר יודי״ן כ ת י ב ‪ .‬ל ח ט א ת‬
‫לשניט ח ס ר אי‪ .‬ועשו ל ח פ ציצית )שם ט״‪ .0‬לפנינו ח פ ר יריד בחראי ב ח ע פ ו ח ר א ם לו )שט ביד(‪,‬‬
‫לפנינו ס ל א וי״ו ק ם א ‪ ,‬ו ח ס ר וי״ו ב ח ר א ‪ .‬ועצםותיהם‪ ,‬לפנינו ועצשהיהס כ ת י ב ‪ .‬פ א ת י ס א ב לפנינו‬
‫‪669‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫יהושע‪ .‬ס׳‪ :‬וידבר צו אח בני ישראל‪ .‬זה האשה‪ .‬ס׳‪ :‬וביום השבת‪ .‬ס׳‪ :‬ובראשי חדשיכם‪.‬‬
‫פת״‪ .‬וכחדש הראשון‪ .‬פ׳‪ :‬וכיום הכיבודים עד ונסניהם‪ .‬פ׳‪ :‬ובחדש השביעי‪ .‬ער‬
‫כמשפטם‪ .‬סתי‪ :‬ובעשור‪ .‬םתי‪ :‬ובהםשה עשר יום‪ .‬ועשרון עשרו[‪ .‬וביום השני ונשכיהם‪.‬‬
‫פתי‪ :‬וכיופ הרביעי‪ .‬פ׳‪ :‬וביום ההסשי‪ .‬ם׳‪ :‬וביום השש׳‪ .‬עד ונסביה‪ .‬פי‪ :‬וכיום השביעי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫עד במשפטם‪ .‬סי‪ :‬ביוםהשמיני‪ .‬אלה תעשולה ‪ :‬פ׳‪ :‬וידבר‪ .‬ראשי המטווח אלההתוקים‪.‬‬
‫פי‪ :‬נקם נקמת‪ .‬ם׳‪ :‬ףמסרו מאלפי ישראל‪ .‬והצצרת התרועה‪ .‬ויצבאו על מדין‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫ויצאו משה ואלעזר‪ .‬מתי‪ :‬ויאמר אלעור‪ .‬ובבפתם )מדיהם( ]בנדיבם[‪ .‬פי‪ :‬שא את ראש‬
‫) ה מ ל ^ ]מלקוח[‪ .‬וחציח את המלקוח‪ .‬ממחציתם תקחו‪ .‬עניל וכומו‪ .‬ויקה משה ואלעזר‬
‫הבחן את הזהב‪ .‬בתראה‪ .‬ם‪ :‬ומקנח רכ‪ .‬שתי‪ :‬ויחד אף ה׳ בישראל‪ .‬והנה קמתם תחת‪.‬‬
‫םתי‪ :‬נדרת צאן נבנה למקנינו פה‪ .‬פ•‪ :‬ויאמר אליהם‪ .‬הארץ לעריה‪ .‬נלעדה‪ .‬רלכדוה‪.‬‬
‫ויקרא לה נבח בשמו‪ .‬פי‪ :‬אלה מסעי‪ .‬ויסעו מאילם‪ .‬סי‪ :‬וישמע הכנעני‪ .‬םתי‪ :‬בערכות‪.‬‬
‫ולצנינים בצידיכם‪ .‬וצררו‪ .‬פי‪ :‬כ* אתם באים‪ .‬מטה בני הראובני ומטה בני הנדי‪ .‬פי‪:‬‬
‫אלה שמות האנשים‪ .‬כלב בן יפנה‪ .‬פדהאל בן עמיועד‪ .‬פי‪ :‬וידבר רצו את בני ונחנו‬
‫ללוים‪ .‬ומדתם‪ .‬ער זה יהיה )לכם( ]להם[‪ .‬סי‪ :‬וידבר‪ .‬דבר‪ .‬והצילו העדה‪ .‬והשיבו עד‬
‫הקרש‪ .‬הכהן מודל‪ .‬ואחרי מות הכהן הנרול‪ .‬לא יענה‪) .‬לא( ]ולא[ תקחו כפר‪.‬‬
‫ולא תקחו כפר)לנס( ]לנוס[‪ .‬ולא חהניפו‪ .‬ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך כה כי אס בדם‬
‫שפכו‪ .‬ולא חטמא אח הארץ‪ .‬אני שכן בתוכה‪ .‬פ׳‪ :‬ויקרבו ראשיהאבות‪ .‬ולפני חנשיאים‪.‬‬
‫)ואחד( ]ואדני[ צוד‪ ,‬ב״י‪ .‬לאחד מבני שבטי בני ישראל‪ .‬ער ונוסף‪ .‬ונוספה‪ .‬ותהיינה‬
‫מחלה‪ .‬לבני דדיהן לנשים‪ .‬אלה המצוח והמשפטים‪:‬‬
‫א ל ה הדברים‪ .‬פי‪ :‬י־י אלהיכם‪ .‬םתי‪ :‬הרבה אתכם‪ .‬היאלהיאבתיכםיםףעליכם‪ .‬ואקתאת‬
‫ראשי‪) .‬ולא( לא תכירו פנים‪ .‬כי המשפט‪ .‬ונסע מהרב‪ .‬וייטב כעיני הדכר‪ .‬ותהינו לעלות‪.‬‬
‫כאשר תעשינה הדברים‪ .‬ולא האזין אליכם‪ .‬סת׳‪ :‬ונסן ונסע‪ .‬סת׳‪ :‬ויאמר רב לכם סב‪ .‬פי‪:‬‬
‫ונפן ונעבר‪ .‬םת׳‪ :‬ייאסר ה׳ אלי אל תצר‪ .‬סת׳‪ :‬וידבר‪ .‬אתה עובר‪ .‬והעוים היושבים‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫ויאמר י־י אליראההחלחי‪ .‬ויחנהו ה׳ אלחינו לפנינו‪ .‬ונסן ונעל‪ .‬סדי‪ :‬אלחיראאתו‪ .‬הלא‬
‫היא ברבח בני עמון‪ .‬כל חבל הארנב‪ .‬חחח אשדח הססנה‪ .‬חעברו לפני אהיכס‪ .‬כי מקנה רב‬
‫לכם‪) .‬עיניכם הראתי( ]עיניך הראת[ לשני המלכים‪ .‬לכל הממלכות אשר אחד‪ ,‬עכר שמה‪ .‬לא‬
‫תיראום‪ .‬סדי‪ :‬ואתחנן‪ :‬להראות את עבדך עלה ראש הששי‪-‬ה וראה בעיניך‪) .‬רצו( ]וצו[‬
‫את •הושע‪ .‬עד תראה‪ .‬פי‪ :‬ואתם הדבקים‪ .‬כ׳ היא חכמתכם‪ .‬לבניך ולמי בניך‪ .‬ללמד‬
‫‪,‬‬
‫אתכם‪ .‬פן תשחיחון‪ .‬ם ‪ :‬כי הוליד בנים‪ .‬והשחתם‪ .‬להכעיסו‪ .‬העדתי בכס‪ .‬כי השמד‬
‫תשמדון‪ .‬והפיץ ה׳ אתכם‪ .‬ועבדתם שם אלהים מעשה‪ .‬ובקשתם משם‪ .‬בצר לך‪ .‬אח ברית‬
‫אבותיך‪ .‬לימים ראשונים אשר היו לפניך‪ .‬או הנסה‪ .‬ובססחים‪ .‬אחההראתלדעת‪ .‬ושמרת‬
‫אח חקיו‪ .‬אשר ייטב לך‪ .‬פ׳‪ :‬אז יבדיל משה‪ .‬לנוס שמה רצח‪ .‬ם׳‪ :‬ויקרא משדי אל כל‬

‫מאתי מואב‪ .‬אויביו וישראל ל פ נ י ט שעיר איביו‪ .‬וביום הביכורים ) ש ם כ ״ ח ( ‪ ,‬ל פ נ י ט תשר יו״ר קםא‪-.‬‬
‫א ל ה ה ח ו ק י ם )שט לי(‪ .‬לשנינו א ל ה ה ה ק י ס הסי־ וי׳׳ו• ו ח צ צ ר ח ה ת ר ו ע ה ‪ ,‬ל פ נ י ט ו ה מ ר ו ת ם ל א וי״ו‬
‫כ ח י ב ‪ .‬ו מ ק נ י ט פה‪ .‬ל פ נ י ט ל מ ק נ נ ו ה ס ר יו׳׳ד‪ .‬וילכדוה )שס ל׳׳ב(‪ ,‬ל פ נ י ט ה ס ר וי״ו‪ .‬ב ע ר ב ו ה )שם ל׳׳נ(‪.‬‬
‫ל ם נ י ט ב ע ר כ ת ח ס ר וי׳יו‪ .‬ולצניניש בצידיכם )שם(׳ לפנינו ולצנינש בצריבש ח ם ר יריד‪ .‬ה נ ה ן‬
‫שניהם ח ם ר וי׳׳ו לפנינו‪ .‬ולא ח ק ח ו כפר‪ ,‬ו ל א‬ ‫ה נ מ ל ׳ ואחרי ס ו ה ה נ ה ן ה נ ד ו ל )שש ל״ה(‪,‬‬
‫ח ק ח ו כפר לנוס כצ׳׳ל‪ .‬ולפני הנשיאים ) ש ם ל״ו(‪ .‬לפנינו ח ס ר יריד ק ט א ‪ .‬ואדני צוה בה׳ כצ׳יל‪.‬‬
‫ל א ח ד ס ב נ י שבטי בני ישראל כצ׳׳ל )שם(‪ .‬ה׳ א ל ה י אבתיכש )דברים א׳(‪ .‬ל פ נ י ט א ב ו ח ב ס מ ל א‬
‫וי׳יו ו ח ס ר •ויד כ ת י ב ‪ .‬ל א הכירו פנים כצ׳־ל‪ .‬וחהינו לעלות‪ .‬ל פ נ י ט ל ע ל ת ח ס י וייו‪ .‬א ת ה עובר‪,‬‬
‫ל פ נ י ט א ח ה ע ב ר ח ס ר וי׳׳ו‪ .‬נהעייש היושבים )שם ב׳(׳ ל פ נ י ט הישכיס ח ס ר ו״יו‪ .‬ו י ח נ ה ו ח׳ א ל ה י ט‬
‫כ ח י כ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬
‫• עיניך ה ר א ח כ צ ״ ל ‪.‬‬ ‫ל פ נ י ט )שם( כצ׳יל‪ .‬ה ל א היא ב ר כ ת בני עמון )שם גי(‪ .‬ולפנינו ה ל ה‬
‫כי ה ו א ח ב מ ת ב ם כ ת י ב לפנינו )שם ר׳(׳ פן חשתיתון ה ס ר יריד כ ת י ב לפנינו )שם(‪ ,‬ה ע ד ת י ב נ *‬
‫ל פ נ י ט מ ל א יו׳׳ר כ ח י ב ‪ .‬א ת בריח א ב ח י ך ח ס ר וי״ו כ ח י ב לפנינו‪ .‬לימים ראשונים‪ .‬ח ס ר וי״ו ל פ נ י ט ‪.‬‬
‫ובמפהיפ׳ מ ל א וי״ו ה ו א לפניט‪ .‬ל ט ס ש ס ה ר צ ח ׳ ל פ נ י ט ל נ ס ש ט ה ר ו צ ח ח ס ר וי״ו דלנס‪ .‬ו מ ל א וייו‬
 ‫סדזזור ממרי‬ ‫‪670‬‬

‫ישראל‪ .‬פנים בפנים‪ .‬כי יראתם מפני חאש‪ .‬םת־‪ :‬אחריס על פני‪ .‬ם‪0‬ל‪ .‬פוקז*עון‪ .‬לאלפים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סח׳‪ :‬שטור אח יום השבת לקדשו‪ .‬כבד אח אביך‪ .‬ל ם ק יאריכן‪ .‬למען ייטב לך‪ .‬םח ‪ :‬לא‬
‫תרצה‪ .‬סי‪ :‬ולאתנאף‪ .‬סי‪ :‬ולא תננוב‪ .‬םי‪ :‬ולאחענה‪ .‬סי‪ :‬ולא תחמד‪ .‬ם׳‪ :‬את הדברים‬
‫האלה‪ .‬לסען ייטב להם ולבניהם לעולם‪ .‬ואתה סה עסו* עסרי‪ .‬מאת הסצוה )והחפים(‬
‫]החקים[ והמשםםים‪ .‬ס־‪ :‬שסע‪ .‬צריך שיהא בראש שיטה ואחד בסופה‪ :‬שםןז ישראל י׳י‬
‫אלהינו ״י א ת ך ‪ :‬ובקוטך‪ .‬ולטוטפת בין עיניך‪ .‬פת׳‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬השסר לך סן תשכח‪.‬‬
‫םתי‪ :‬לא תנסו‪ .‬נסיתם במפה‪ .‬ועדותיווחקיו‪ .‬להרף את כל אויביך ספניך‪ .‬סי‪ :‬כי)ישאלו(‬
‫]ישאלך[‪ .‬הייט לפרעה‪ .‬בפרעה ובכל כיחו‪ .‬לחיותינו)ביופ( ]בהיופ[ הזה‪ .‬לפני ה׳ אלהינו‪.‬‬
‫סת׳‪ :‬כי יביאך ה׳ אלהיך‪ .‬סתי‪ :‬לא מרכבם‪ .‬פת׳‪ :‬וידעת בי ה׳ ]אלהיך[ הוא האלהים‪.‬‬
‫ולשוסר׳ םצותץ‪ .‬אל פניו להאכידו‪ .‬אל פניו ישלם לו‪ .‬ושמרת את הםצוה ואת התקיס‬
‫ואתהסשפטים‪ .‬פ׳‪ :‬והיה עקב תשםעון‪ .‬את הםשסטים‪ .‬ואהבך‪ .‬וברכך והרבך‪ .‬וברך פרי‬
‫בטנך ופרי אדמתך דננך )תירושך( ]ותירשך[ ויצהרך שנר אלפיך ועשתרות צאנך‪ .‬מת׳‪:‬‬
‫כי תאמר‪ .‬המסות הנדולות‪ .‬עד הנויס האל מפניך‪ .‬פי‪ :‬בל המצות‪ .‬וזכרת את בל הדרך‪.‬‬
‫ותלך לא בצקה‪ .‬ה׳ אלהיך טיסרך‪ .‬לא תהמר בל בה‪ .‬השטר לך פן תשנה‪ .‬פן תאכל‪.‬‬
‫תברח אח ה׳ אלהיך‪ .‬פ׳‪ :‬והיה אס שבח תשבח‪ .‬פ׳‪ :‬שמע ישראל אתה עובר היום‪.‬‬
‫וברשעת וערים‪ .‬מורישם מפניך‪ .‬לא בצדקתך‪ .‬את אשר הקצפת‪ .‬ס׳‪ :‬ראסר ה׳ אלי קום‬
‫רד מדר‪ .‬ם׳‪ :‬ויאמר י־י אלי‪ .‬עם קשה עורף הוא‪ .‬ואתנפל לפני ה׳ כראשונה‪ .‬ספני האף‬
‫והחמה‪ .‬ואתפלל נפ כעד‪ .‬אשר דק לעשר‪ .‬ואתנפל לפני ה׳ אשר התנפלתי‪ .‬ואתפלל אל‬
‫ה׳‪) .‬ויאמר( ]ואסר[‪ .‬אל תסן אל קשי העם הזה ואל רשעו‪ .‬פן יאמרוהאדן‪ .‬פי‪ :‬כעת‬
‫ההיא אסר ה׳ אלי סםל‪ .‬סי‪ :‬בעת ההיא הבדיל ה׳‪ .‬ויאסר ה׳ אלי קום לך למסע‪ .‬טי‪:‬‬
‫ועתה ישראל סה ה׳ אלהיך שואל‪ .‬וערפכס לא תקשו‪ .‬לא ישא פנים ולא •קח שחד‪.‬‬
‫)ואת( ]אח[ ידו החזקח‪.‬סתי‪ :‬כ• הארץ אשר אתה באשמה‪ .‬סי‪ :‬והיה אס שמע‪ .‬ואספת‪.‬‬
‫דננך‪ .‬וחרה אף הי‪ .‬והיו לטוטפות‪ .‬כימי השמים על הארץ‪ .‬סי‪ :‬כי אם שמר תשסרץ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫סת ‪ :‬ראה אנכי‪ .‬סדי‪ :‬והיה כי יביאך‪ .‬עד מעשר דננך ותירושך דצהרך‪ .‬כי ירחיב ה׳‬
‫אלהיך את גבולך‪ .‬םתי‪ :‬כי יכתת‪ .‬סי‪ :‬כי יקוםבקרבך‪) .‬והפרך(]והסדך[‪ .‬סתי‪ :‬כי יסיתך‬
‫אחיך‪ .‬פתי‪ :‬כי תשמע באחת עריך‪ .‬ישוב מתרץ אפו‪ .‬כנים אתם‪ .‬סי‪ :‬לא תאכל‪ .‬ס׳;‬
‫את זה תאכלו‪ .‬סי‪ :‬כל צפור‪ .‬סי‪ :‬עשר תעשר‪ .‬עד לפני ה׳ אלהיך‪ .‬ס־‪ :‬מקצה שלש‬
‫שנים‪ .‬סי‪ :‬מקץ שבע שנים‪ .‬סי‪ :‬כי יהיה בך אכיק‪ .‬ער ולאתקפוץ‪ .‬כ׳ לא יחדל אביון‪.‬‬
‫פחח תפתה את ידך‪ .‬כי ימכר לך אהיך‪ .‬הברת כי עבד היית‪ .‬טי‪ :‬כל הבכור‪ .‬ס׳‪ :‬שמור‪.‬‬
‫סתי‪ :‬שבעה שבועות‪ .‬סי‪ :‬חנ הסכות‪ .‬ולא יראה את פני ה׳ תקפ‪ .‬איש כמתנת ית‪ .‬סד׳‪:‬‬
‫שפטים ושמרים‪ .‬סדי‪ :‬כי ימצא בקרבך‪ .‬על פי שנים עדים‪ .‬פי‪ :‬בי ימלא ממך דבר‬
‫למשפט‪ .‬סח׳‪ :‬בי תבא אל הארץ‪ .‬סח•‪ :‬לא יהיה לנהנים‪ .‬מחי‪ :‬חה יהיה סשפט‪ .‬ס׳‪.‬י‬
‫ובי יכא הלוי‪ .‬סתי‪ :‬כי אחה כא אל הארץ‪ .‬קסם קסמים‪ .‬פתי‪ :‬כ* וערם האלה‪ .‬סוד‪ :‬כי‬
‫יכרית ה׳ אלחץ‪ .‬פן ירדף נאל הדפ‪ .‬ולו אץ משפט מוח סדי‪ :‬ואס ירחיב ה׳‪ .‬ויספת לך‬
‫עוד‪ .‬סי‪ :‬וכי יהיה איש שונא לרעהו‪ .‬סתי‪ :‬לא תסיג סח׳‪ :‬לא יקום עד אחד באיש‪ .‬על‬

‫ד ר מ ה ג ת י נ )שס(‪ .‬פ ו ק ד עוך לפנינו ח ם ר כ ת י ב )שפ חי(‪ .‬ולא חננוב! ח ס ר וי״ו ל » נ י ט ‪ .‬לעולם ח ס ר‬
‫וי׳ו לפנינו‪ .‬ועדיחיו׳ ח פ ר ^׳‪ v‬א ח ר דל׳׳ת לפנינו‪ .‬אויביך‪ ,‬״•ינץ־ ח פ ר וייו ל פ נ י ט ‪ .‬לחיותינו‪ ,‬ח פ ר‬
‫וי׳יו ויו״ר ל פ נ י ט ) ש פ ו׳(‪ ,‬ולשוסרי ם ז ו ח י ו ‪ ,‬ל פ נ י ט ו ל ש ס ר י ס מ ת י ו כ ת י ב ‪ .‬ועשחרוח‪ ,‬ו מ ר וי״ו לפנינו‪.‬‬
‫ח ם ס ו ת ח נ ד ו ל ו ת לפנינו כ ת י ב ח ס ס ח ח ג ד ל ח ח ס י ווי״ן‪ .‬ש ס ע ישראל א ח ח ע ו ב י ח י ו * ל פ נ י ט ע ב ר‬
‫ח ס י וייו כ ח י ב ) ש ם ‪0‬׳(‪ .‬ע ם ק ש ח עורף הוא‪ ,‬ער!( ח ס י וי‪-‬ו ל פ נ י ט ‪ .‬׳ מ א ל חסי* וי״ו ל פ נ י ט ) ש פ יי(‪,‬‬
‫‪ m‬ב ח ר א ‪ .‬ו ת י מ ש ך ל פ נ י ט ח ס ד ‪1‬י״ו )־שש ייכ(‪ .‬א ת נ מ ל ך ‪ ,‬ח ס ר‬ ‫לטועפזח לפנינו ל ס ז ט פ ת חסר‬
‫כ ה י ב ל פ נ י ט ‪ .‬ש ב ע ה שבועוה ל פ נ י ט ש ב ע ה ש ב ע ה הראשון ח ס ר שני וייו‪ ,‬ו ה ש נ י ה ח ס ר וי׳ץ ה ר א ש ו ן ‪.‬‬
‫ה נ הסכות‪ .‬ח ס ר כ ת י ב ) ש ם מ״ז(‪ .‬שונא ל ר ע ה ו ח ס ר וייו נ ח י ב ל פ נ י ט )שמ י־ש(‪ .‬ולא יוספו‪ ,‬ולא‬
‫‪671‬‬ ‫ם ד מ ו ר ויפורי‬

‫סי)שנים( ]שני[‪ .‬ם׳‪ :‬כי יקום עד‪ .‬ועמדו שני האנשים עד הנהנים והשסטימ‪ .‬ודחפו‬
‫השפטים היטב‪ .‬ישמעו ויראו ולא יוססו‪ .‬םת׳‪ :‬כי תצא למלחמה‪ .‬והיה ככליות השומרים‪.‬‬
‫ער שדי צבאות‪ .‬סת׳‪ :‬כי חקרכ **ל עיר‪ .‬ס׳ כי חצור‪ .‬ס׳‪ :‬כי יסצא הלל‪ .‬סד׳‪ :‬כי תצא‬
‫למלחמה‪ .‬סתי‪ :‬כי תהיינה לאיש‪ .‬סתי‪ :‬כי •היהלאיש‪ .‬וכי יהיה באיש‪ .‬לא תראה את‬
‫שור אחיך‪ .‬לא תראה את חמור‪ .‬סח׳‪ :‬לא יהיה בלי נבר‪ .‬סי‪ :‬כי יקרא קן ציסור‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫כי תבנה בית חדש‪ .‬כי יםל הנטל‪ .‬םת׳‪ :‬לא תורע‪ .‬ס־‪ :‬לא החרש‪ .‬לא חלבש שעטנז‪.‬‬
‫נדילים תעשה לך‪' .‬כי יקת איש‪ .‬ואס אמת היה הדבר‪ .‬כי ימצא‪ .‬ס׳‪ :‬כי יהיה נערה‪ .‬ואם‬
‫]בשדה[ ימצא‪ .‬כי ימצא איש נערה כתולה‪ .‬לא יקה איש את אשת אביו‪ .‬לא יבא פצוע‪.‬‬
‫סת׳‪ :‬לא יבא ממור‪ .‬לאיכאעסני‪ .‬לאתררש שלומם‪ .‬סתי‪ :‬מיכן ועד שלמה כולן סתומות‪:‬‬
‫לנכרי תשיך‪ .‬כאן מצאו בספר עזרא קרן הפוך‪ :‬כי נסש הוא‪ .‬זכור את אשר עשה ה• אלהיך‬
‫‪,‬‬
‫לסריס‪ .‬אל המשפט ושסמום‪ .‬והפילו השופט‪ .‬לא תחסם שור בדישו‪ .‬ואם לא יחפוץ‬
‫האיש‪ .‬לא תחסעינך‪ .‬בכיחך איפה‪ .‬אבן שלימה וצדק‪ .‬איפה שלימה‪ .‬פ׳‪ :‬זכור אח אשר‬
‫עשה‪ .‬פי‪ :‬והיה כי תבא אל ה א ^ סת׳‪ :‬כי תבלה‪ .‬השקיפה‪ .‬סת׳‪.‬־ היום הוה‪ .‬ס׳ רצו‬
‫משה‪ .‬עד )ושמרת( ]ושמהח[ לפני ה׳‪ .‬סח׳‪ :‬וידבר משה והכהנים‪ .‬עד ארור לקחשהד‪.‬‬
‫בולן סתומות‪ :‬אדור אשר לא )יקום( ]יקיפ[‪ .‬ס׳‪ :‬והיה אם שמע תשמע‪ .‬ברוך אתה כעיר‪.‬‬
‫בתך פרי בטנך‪ .‬עד אלסיך‪ .‬ברוך טנאך ומשאדתך‪ .‬נקרא עליך‪ .‬יפחה ה׳ לך את אתרו‬
‫הטוב‪ .‬פ׳‪ :‬והיה אמ לא תשמע‪ .‬תחח ה׳ אלהיך כשמחה‪ .‬אשר ישלהנו ה׳ בך‪ .‬ובחסר‬
‫בל‪ .‬והשיבך ה׳ םצרים‪ .‬והתםכרתס ואין קנה‪ .‬פ׳‪ :‬אלה דברי הכרית‪ .‬פי‪) :‬ושמרת(‬
‫]ושמרתם[ את דברי הבריח‪ :‬״ ׳ ‪ :‬אתם נצכים היום‪ .‬סן יש בכס שרש סרה ראש ולענה‪.‬‬
‫ובחמתו‪ .‬מה חרי ובהמה‪ .‬וישליכם‪ .‬ל׳ ארוך‪ .‬טםכת סוסריס‪ :‬הנסחרות לה׳ אלהיט‬
‫והננלות לנו ולבנינו‪ .‬פת׳‪ :‬והיה כי יבאו‪ .‬ושבח‪ .‬עד וכבל נפשך‪ .‬רדפוך‪ .‬לשו ש עליך‬
‫לסוב‪ .‬סי‪ :‬בי הםצוה הזאת‪ .‬פתי‪ :‬ראה נתתי לפניך‪ .‬ואס יפנה לבבך‪ .‬מלך פשה‪ .‬סת׳‪:‬‬
‫ויקרא משה ליהושע‪ .‬סי‪ :‬ויכתב משה‪ .‬סי‪ :‬ויאמרה׳ אל משה הן קרבו ימיך‪ .‬פתי‪ :‬הנך‬
‫שכב וקם‪ .‬םת׳‪ :‬ויכתב משד‪ ,‬את השירה‪ .‬סתי‪ :‬ויצו משה‪ .‬עד ואתערפך הקשה‪ .‬הקהילו‬
‫אלי את כל זקני שבטיכם‪ :‬וקראת אתכמ‪ .‬וידבר משה באזני כל קהל ישראל עד תסס‪ .‬סי‪:‬‬
‫סן האזינו עד ו י ש מ ן ישורון ריש פסוקי בריש שסי‪:‬‬
‫ותשמע הארץ אמרייפי‬ ‫האזינו השמיפ ואדכרה‬
‫תזל בטל אמרתי‬ ‫יעיף במטר לקחי‬
‫וכרביבים עלי עשב‬ ‫כשעירם עלי דשא‬
‫הבו נודל לאלהינו‬ ‫כי שם ה׳ אקרא‬
‫כי כל דרכיו משפט‬ ‫הצור תמים שעלו‬
‫צדיק דשר הוא‬ ‫אל אמונה ואין עול‬
‫דור עמש וסתלתל‬ ‫שחת לו לא )בנים( ]כניו[ מומס‬
‫עם נבל ולא חכם‬ ‫הליהוה תגמלו ואח‬
‫הוא עשך רכננך‬ ‫הלא הוא אבץ קנך‬

‫יספו כ ה י ב ח ס ר זי*ו‪ .‬ו ח י ה כ כ ל ו ת השומרים‪ ,‬לפנינו כ כ ל ח ח ש ט ר י ם ח ס ד ו ״ ו כ ת י ב ) ש פ בי(‪ .‬גדילים‬

‫ח ע ש ה ל ך )שם כ י ב ( ‪ ,‬נדלים ח ס ר יף׳ר ק מ א ב ח י ב לפנינו‪ .‬כי י ח י ה נ ע ד ח ‪ ,‬נ ע ר כ ת י ב ‪ ,‬ובן ל ה א‬
‫ח ס י כחיב שלמם‬ ‫\ ש ס ( ‪ .‬ל א יבא עמני‪ .‬ל א יבא עמוני כ ל א וי׳יו כ ת י ב לפנינו‪ .‬ל א ח י ר ש ש־וסם״‬
‫ל פ נ י ט ‪ .‬והפילו ה ש ו פ ט לשם כ י ה ( ‪ ,‬ל פ נ י ט ה ש פ ם כ ח י ב ח מ ר וייו‪ .‬ואס ל א יחפוץ האיש‪ ,‬ל פ נ י ט ל א‬
‫י ח פ ץ כ ח י ב ח ס ר וי־ו‪ .‬ל א ה ח ם עינך )שס כ׳׳ה(‪ ,‬ל פ נ י ט ל א ת ח ו ס כ ת י ב מ ל א וייו‪ .‬אכן ש ל י מ ה‬
‫וצדק‪ ,‬ש ל מ ה ח ס ר כ ח י ב ‪ .‬עד ד פ ם ח ה לפני ח ׳ כז׳׳ל )שם כיו(‪ ,‬וישליכם ל ארוך מס׳ סופרים פ ר ק‬
‫ט־ ה״ה‪ ,‬ו ב פ פ י ק ת א ווב־רתא סי נצנים‪ -,‬ולפנינו וישלכם ח ^ יריד‪ .‬ח נ ם ת ד ו ת )שם ב״מ( ל פ נ י ט חשד‬
‫וי״ו‪ .‬ל ט ו ל ב נ י ט ו נ מ ס ר יו־ר נקודות‪ .‬ה ב ו נודל‪ .‬ל פ נ י ט נ ד ל כ ת י ב ‪ .‬הלה• ת ג מ ל ו ו א ה ח ר מ ״ ה ב ה ב‬
 ‫מחזור ו ע ר י‬ ‫‪672‬‬

‫בינו שנוח דד ודור‬ ‫זכר ימות עולם‬

‫זקניך ויאמרו לך‬ ‫שאל אביך וינדך‬
‫בהפרידו בני ארם‬ ‫בהנחל עליון נוים‬
‫למספר בני ישראל‬ ‫יצב נבולות עמים‬
‫יעקב הבל נחלתו‬ ‫כי הלק י״י עמו‬
‫ונחהז יליל ישימון‬ ‫ימצאהו בארץ מדכר‬
‫יצרנהו באישון עינו‬ ‫יסבבנהו יכוננהו‬
‫על נזליו ירחף‬ ‫כנשר יעיר קנו‬
‫ישאהו על אברתו‬ ‫יפרש כנפיו יקחהו‬
‫ואין עמו אל נכר‬ ‫יהוה בדד ינחנו‬
‫ויאכל חטבות שדי‬ ‫ירכיבהו על במחי ארץ‬
‫ושמן מחלמיש צור‬ ‫ויניקהו רכש מסלע‬
‫עם חלב כרים‬ ‫חמאח בקר וחלב צאן‬
‫עם חלב כליות חטה‬ ‫ואלים בני בשן ועתודים‬
‫וישמן ישורון ויבעט‬ ‫ודם ענב תשתח חסר‬
‫רטש אלוה עשהו‬ ‫שמנת עבית כםית‬
‫יקניאוהו בזרים‬ ‫וינבל צור ישועתו‬
‫יוכחו לשדים לא אלוה‬ ‫בתועבות יבעיסחו‬
‫חדשים מקרוב באו‬ ‫אלהים לא ידעום‬
‫צור ילדך תשי*יר׳ר קטנה‬ ‫לא שערום אבתיכם‬
‫וירא יהוה וינאץ‬ ‫ותשכח אל מחללך‬
‫ויאמר אסחירה פני מהם‬ ‫מכעס בניו ובנותיו‬
‫כי דור תהסכוח המה‬ ‫אראה מה אחריתם‬
‫הם קנאוני בלא אל‬ ‫בנים לא אמון בם‬
‫ואני אקניאם בלא עם‬ ‫כעסוני בהבליהם‬
‫כי אש קדהה באסי‬ ‫מזי נבל אכעיסם‬
‫ותאכל ארץ ויבולה‬ ‫וחיקד עד שאול תחתית‬
‫אספה עלימו רעות‬ ‫וחלהט מוסדי הרים‬
‫מוי רעב ולהמי רשף‬ ‫חצי אכלה בם‬
‫ושן בחמות אשלח בס‬ ‫וקטב מרירי‬
‫מחוץ תשיל חרב‬ ‫עם המח זחלי עפר‬
‫נם בחור נם בחולה‬ ‫ומחדרים אימה‬
‫אמרחי אסאיהם‬ ‫יונק עם איש שיבה‬
‫לולי בעם אויב אנור‬ ‫אשביתה מאנוש וכרם‬
‫סן יאמרו ידינו רמה‬ ‫סן ׳נכרו צרימו‬

‫ה״א ד ה ל ה ׳ ח נ ט ל ו ז׳זח באנפי נ פ ש א כ ח י ב א בכולהו מ ה ח י עחיקא‪ ,‬ודיקא ה׳ לחוד לה׳ לחור‪ .‬ועיין‬
‫רר ודור לפנינו ש נ י ה • ח ס ר וי״ו‪ .‬יצב גבולוח עמים ל‪0‬נינו נ ב ל ח ע ס י ס ח ס ר כ ח י כ ‪ .‬יליל‬ ‫מנ׳׳ש‪.‬‬
‫ישימון לפנינו ילל ישמן כ ת י ב וכן ה ו א ב מ ו ס ר ה ‪ .‬ע ל נזליו‪ .‬לפנינו גוזליו מ ל א וי׳יו כ ח י ב ‪ .‬ירכיבהו‬
‫ויאכל ח נ ו כ ו ת שדי לפנינו ח נ ו כ ת ח ס ר וי׳׳ו‬ ‫על ב מ ת י ארץ‪ .‬לפנינו י ר כ ב ה ו על בטוהי ארץ נ ח י ב ‪.‬‬
‫בתרא‪ -‬ויניקתו ד ב ש ח ס ר יו״ד ב ת ר א כ ת י ב ‪ .‬ואלים בני בשן לפנינו ואיליפ מ ל א יודי״ן כ ת י ב ‪ .‬וישמן‬
‫ישורון ח ס ר וי״ו ק מ א לפנינו‪ .‬ו י נ ב ל צור ישועתו״ לפנינו צור ישעתו‪ .‬יקניאה! לפנינו ת ס ר יריד‪.‬‬
‫ב ח ו ע ב ו ת יבעיםהו‪ ,‬כ ת ו ע ב ת ח ס ר וי׳יו ב ח ר א כ ח י ב ‪ .‬ל א א ל ו ה לפנינו א ל ה ח ס ר וי״ו‪ .‬מ ק ר ו ב באו‪ ,‬מקי־ב‬
‫באו כ ת י ב לפנינו‪ .‬בניו ובנותיו לפנינו ובנתיו ח ס ר בחיב‪ .‬כי דור ח ה ס כ ו ח ה מ ה ‪ ,‬ח ס ר וי׳׳ו ח ה פ ב ח‬
‫כ ת י ב לפנינו‪ .‬בנים ל א אמון בם‪ ,‬ל א אמן בם כ ת י ב ‪ p « .‬ויבולה‪ .‬ו י ב ל ה ה ס ר וי׳יו לפנינו‪ .‬ושן ב ה מ ו ת‬
‫‪673‬‬ ‫מחזור רטרי‬

‫‪:‬׳ נוי אבד עצות המה‬ ‫ולא יהוה שעל כל זאת‬

‫לו ת‪:‬מו ישכילו זאת‬ ‫ואין בהם תבונה‬
‫איכה יררף אחד אלף‬ ‫יבינו לאתריהם‬
‫אם לא בי צורם מכרס‬ ‫ושגים יניסו רבבה‬
‫כי לא ‪:‬עורנו צורם‬ ‫וי־י הסנירם‬
‫כ׳ מנשן סדש גסנס‬ ‫ואויבינו שלילים‬
‫ענבםו ענבי רוש‬ ‫ומשדמת י עשרה‬
‫חמת חנינם יינש‬ ‫אשכלח מרדת למו‬
‫הלא הוא כסום עמדי‬ ‫וראש שתניס אכזר‬
‫לי נקם ושלם‬ ‫התום באצרתי‬
‫כי קרוב יום אידם‬ ‫לעת תםוט מלם‬
‫בי ידין יהוד‪ ,‬עמו‬ ‫וחש עתידות למו‬
‫כי יראה כי אזלה יר‬ ‫ועל עבדיו יתנחם‬
‫ואמר אי אלהימו •‬ ‫ואשם עצור ועלוב‬
‫אשר חלב זכחימו יאכלו‬ ‫צור חםיו בו‬
‫יקומו רעזרכם‬ ‫ישחו יין נשיכם‬
‫ראו עחה כי אני אני הוא‬ ‫יהי עליכם שחיה‬
‫אני אמיח ואחיה‬ ‫ואין אלהים עמדי‬
‫ואין מידי מציל‬ ‫מחצתי ואני ארשא‬
‫ואמרתי חי אנכי לעולם‬ ‫כי אשא אל שמיש ידי‬
‫ותאחז במשפט ידי‬ ‫אש שנתי כדק חרבי‬
‫ולמשנאי אשלם‬ ‫אשיב נקם לצרי‬
‫וחרבי תאכל בשר‬ ‫אשכיר חצי מדם‬
‫מראש שרעות אויב‬ ‫מדם חלל ושביה‬
‫כ׳ דם עבריו יקם‬ ‫הרנינו נוים עמו‬
‫וכשר אדמתו עמו‬ ‫ונקש ישיב לצריו‬
‫שחוחה שורה‬
‫ויבא משה‪ .‬עד כי לא דבר רק‪ .‬עד הירדן‪ .‬וידבר ה׳ אל םשה‪.‬ש• ‪ :‬וואת הביכה‪ .‬הושיע‪.‬‬
‫מהד פארן‪ .‬יחיראובן‪ .‬מספר‪ .‬פחי‪ :‬וזאת ליהודה‪ .‬שי‪ :‬ולהיאמר‪ .‬סי‪ :‬יורומששטיך‪ .‬ברך‬
‫לבנימן‪ .‬וליוסף אמר מברכת י״‪ .‬קדש‪ .‬והסרבנות‪ .‬םת׳‪ :‬ולזבולן‪ .‬סתי‪ :‬ולנר‪ .‬ספון‪ .‬עד‬
‫)ומשפטיך( ]ומשפטיו[‪ .‬שתי‪ :‬ולדן‪ .‬סת׳‪ :‬ולנפתלי‪ .‬סחי‪ :‬ולאשר‪ .‬מעונה אלה׳ קדם‪.‬‬
‫מפניך‪ .‬בטח‪ .‬יערפו טל‪ .‬אשריך‪ .‬נושע‪ .‬עזרך‪ .‬ויכהשו‪ .‬במתימו‪ .‬פ׳‪ :‬ויעל‪ .‬ולכל היד‬
‫ההזקה ולכל המורא מ ח ל אשר עשה משה לעיני כל ישראל‪ :‬לעיני כל ישראל צריך‬
‫שיהא באמצע שיטה ובסוף הדף‪ :‬חזק‪:‬‬

‫חסר‬ ‫א ש ל ח בס‪ .‬ב ה מ ה ה ס ר כ ה י ב ‪ .‬ידיט ר מ ה ‪ .‬ידנו ה ס ד יר׳ר כחיכ‪ .‬ה ל א ח ו א כ מ ז ס עמדי׳ כ מ ס‬

‫אנכי‬ ‫וייו ב ח י נ לפנינו‪ .‬ו ח ש עחידוה למו‪ .‬ל פ ‪ :‬י ט ע־‪.‬דה כ ח י ‪ :‬ח ס ר יו״ד וי״ו‪ .‬חי אנכי לעולט; חי‬
‫טלא‬ ‫ל ע ל ס ח ס ר ‪ .‬א ס שנחי ברק ח ר כ י לפנינו שנוחי מ ל א וייו‪ .‬בי רס עבדיו יקס‪ ,‬ולפנינו יקוס כ ה י ב‬
‫מלא‬ ‫וי״ו‪ .‬עד וטשסטיו כצ״ל‪ .‬מ ע ו נ ה א ל ה י ק י ס ‪ ,‬לפנינו ט ע נ ה ח ס ר ויי׳ו‪ .‬במתימו‪ ,‬לפנינו בטוחימו‬
‫וייו נ ח י ב ‪ .‬צריך שיהא ונו׳ מ נ ח ו ח ל׳ ע׳יא‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪674‬‬

‫תקכא״א( והדין ספר תאני דאסיק עלי הכהן מן שתים עשרה אבנים שהקים יהושע בנלנל‬
‫ומסרן לשמואל ושמואל מסרן לפלטי בן ליש‪ .‬ושלטי בן ליש מסרן לאחיתופל‪.‬‬
‫ואחיחופל לאחיה השיילוני‪ .‬ואתיה לאליהו‪ .‬ואליהו לאלישע‪ .‬ואלישע ליהוידע הכהן‪.‬‬
‫ויהוידע לנביאים‪ :‬וקברוהו באםקוםת בית מקדשא‪ .‬וכר עקרן אסקופת כיח מקרשא בשני‬
‫יהויכ׳ין מלך יהודה אשכחיה יחזקאל ואתייה לבבל‪ .‬ובשניה בורש מלך פרם כד אסיק‬
‫עזרא עשרה יוחסין מבבל אשכחיה עזרא להדין ספר ואפקיד‪ ,‬לירושלס והניע אצל מנחם‪.‬‬
‫ומנהם מםרולר׳ נחוניא בן הקנה‪ .‬ור׳ נחוניאלר׳ אלע;ר בן ערך‪ .‬ור׳ אלעזר בן ערך לרי‬
‫יהושע ור׳ יהושע לרי עקיבא‪ .‬וו׳ עקיבא לר׳ יהודה‪ .‬ור׳ יהודה לר׳ טיישא‪ .‬וו׳ מיישא‬
‫לר׳ נחום הלבלר‪ .‬ורי נחום הלבלר מסרו לדי‪:‬‬

‫^ ‪ :‬שים באורייתא דלא דבקן ואית לה ארבעה קמי‪ :‬ואני הלבלר אסדר כל אותיוח‬
‫נדולות וקטנות ומשונות ותניהן בכל םידרא וסיררא לבד לבד‪ .‬למען ירוץ המעתיק‬
‫ולא יטרה לחפש אנה ואנה‪:‬‬
‫ת ק ב ב ‪ .‬בעזרת שדי‪) :‬אלהים רבראשית(‪ :‬אלהים דבראשית ומיהי אור‪ .‬דיהי רקיע‪.‬‬
‫)ודייקוו( ]ודיקוו[‪ .‬ותישא‪ .‬ויהי מאורות‪ .‬ודישרצו‪ .‬ודתוצא‪ .‬ואלהים מיכל‪.‬‬
‫אלהים מיברך‪ .‬אלהים דביוס עשות‪ .‬אלהים דוה שפר‪ :‬ץ רמוייני באמעעיתא י״ד‬
‫באורייחא‪ :‬בראשית‪ :‬זה ינחמני• ח)א(‪ :‬כ״ח באורייתא דתלתא קרניתרין לאהוריהן וחד‬
‫לקדמיהון‪ :‬בראשית‪ :‬ורוח אלהים‪ .‬מרחפת‪ .‬שיח‪ .‬ויצמח‪ .‬נחמד‪ .‬וחפקחנח‪ :‬וחוב |‪) p‬ב( דשתיא‬
‫ל״ז באורייתא‪ :‬כראשית‪ :‬הנחש השיאני‪ .‬ואחכא‪ .‬על )נחונך( ]נחנך[‪ .‬חצםיח לך‪ .‬לקחח‬

‫<‪ (t‬והדין ספר ת א נ י וכר ס פ ר ה ת נ י ן אשר ה ב י א לנו ה מ ת כ ר בספרו הנ&לא היא ירשת‬
‫בפרשה‬ ‫בפירוש הרמב׳׳ן על ה ת ו ר ה‬ ‫פ ל י ט ה ל נ ו מ ה א ב נ י ם שהקיש יהושע בירדן‪ ,‬ונזכר‬
‫הבוא על ה ד ק ר א ו כ ת ב ת עליהן א ת כ ל דברי ה ת ו ר ה ה ז א ת וזה לשונו ומצינו ב ס פ ר האני‬
‫‪1‬‬
‫ש ה י ת ה כ ל ה ת י ר ה כ ת ו ב ת ב ה ן מ ב ר א ש י ת עד לעיני כ ל יערא• ‪ ,‬ב ת א ג י ה וזיניהו ומשם נ ע ת ק ו‬
‫התאגין ב כ ל ה ת ו ר ה ‪ ,‬והובאו דברי ה ר ם כ ״ ן בפירוש רבינו בחיי ב פ ר ש ת תבא‪ ,‬וז״ל הרמב׳׳ן ב ה ק ד מ ת ו‬
‫על ה ה ו ר ה ‪ ,‬ובל ה נ מ ס ר ל מ ש ה רבינו בשערי ה ב י נ ה ה כ ל נ כ ת ב ב ת ו ר ה ב ס י מ ש או שרמוזה ב ת י ב ו ת‬
‫או ב נ י מ מ י י א ו ת או בצורות ה א ו ת י ו ת ה כ ת ו ב ו ת כהייכתן או ה מ ש ת נ י ת בצורה‪ ,‬בנון ה ל פ ו פ ו ת ו ה ע ק ו מ ו ת‬
‫וזולה! או בקוצי ה א ו ה י ו ת ובכהריהם‪ ,‬כ מ ו שאמרו כ ש ע ל ה מ ש ה למרום מצאו ל ה ק ב ״ ה שהיה קושר‬
‫קשרים לאיהייח אניר לו אלו ל מ ה א מ ר לו עח‪-‬ד * ד ם א ח ר לדרוש בהן הלי חלים של ה ל ב ו ת‬
‫עד זו נזנין לך א מ ר ל ה ם ה ל כ ה ל מ ש ה מסיני כי הרמזיש האייו לא יתבוננו אלא מ פ ה א ל פ ה‬
‫עד מ ש ה מסיני‪ .‬ו מ ז ה א ס ר ו בשיר השירים ר ב ה ב ח ו ק י ה ס פ י ת א נ י ן ה ר א ה ל ה ם )לפנינו בשה׳יש‬
‫ל י ת א ( זר&פר ה ז ה ד‪).‬א ידוע ומצוי אצל כ ל אדם יפרש מ ב מ ה אלפין יש ב ת ו ר ה בחאגין ו כ מ ה‬
‫ביתין ושאר ה א ו ת י ו ת ומםםר ה ה א נ י ן של כ ל א ה ת ו א ה ה וכו׳ ע״ש‪ .‬ועיין ב מ נ ה י ג בסוף הספר‪ ,‬ובשו״ת‬
‫ח ש ב ״ ץ סימן ני נ״א נ״נ‪ ,‬וו״ל ר ב ע ו בחיי בשירושו על ה ח ו ר ת ו ה נ ה זה מ ש ל מ ו ת ה ת ו ר ה ומן הרמזים‬
‫הצפונים באותיותיה כי ע ל כן באו ב ח ו ר ה אותיות ה פ ו כ ו ת וחלויוח וכן ע ק ו מ ו ת ולפופות‪ ,‬וכן נ ת ל ו ת‬
‫ו ק ט נ ו ת וכן מ נ ו מ ר ו ת ומנוקדות‪ ,‬יתגלו מ ת ו כ ם חםשים שערי בינה שננ־יו למשה‪ ,‬ו ב ר ס ב ״ ם ה׳ ס״ת ם״ז‬
‫ה ״ ח ודיל ויזהר באוהיוה ה ג ד ו ל ו ת ובאותיות ה ק ט נ ו ח ובאוחיוח ה נ ק ו ד ו ת ואותיות ה מ ש ו נ ו ת בגון הםא״׳ן‬
‫ה ל פ ו פ ו ת ואותיות ה ע ק ו מ ו ת כ ט ו ש ה ע ת י ק ו הסופרים איש מי‪1‬י איש‪ ,‬ויזהר בהגין וכמניינן יש א ו ה‬
‫שיש ע ל י ה ת ג א ה ד ושי שיש עליה ש ב ע ה וכן התגין כצורת זיני! הן דקין כ ח ו ט ה ש ע ר ה ‪ ,‬ו ב ס פ ר‬
‫מ״ע ב ח ב ע״ז שהוא מ ס פ ר חגי!״ ועיין בשו״ח ה ר מ ב ״ ם דפוס אמש״ד סי׳ ס״ח‪) ,‬ובנדפם מ ה ד ש ה ו א‬
‫פי' ע׳׳•)( ב ה ש ה ש י ב יה־עואלים אזתז א ם ע ש ״ ת ה ח ג י ן היא ה ל ״ מ א ז ו ד א מ נ ה ג הסופרים‪ ,‬וחשיבתו‪,‬‬
‫ה ת נ י ן ה ו א איהיות ק ט נ ו ת בראש ה א ו ת י ו ה והן כעין זייני! ד ו ק א א ך יש חילוק באותיות יש א ו ת‬
‫שצריכה ח ג אחד׳ ויש שצריכה שתים ויש ש צ ר י כ ה שלש וביוצא עד ש ב ע ה זה ה ו א אופן עשייתן‬
‫א מ נ ם ע ל מ ת ש ש א ל ת ם אס הוא מ נ ה ג בודאי כי אין ז ה ט ג ה ג דזה קראוהו ר ב ו ח י ט ז״ל כתרי‬
‫אותיות וכמו ש א מ ר ו מצאו ל ת ק ב ׳ ׳ ח קושר ב ת ר י ם לאותיות‪ .‬וכן נ ט צ א כספרי ת ו ר ה ש כ ת ב ם מ ש ה‬
‫ר ב י ט ע״ח‪ ,‬אכן ב א ר י כ ו ח הזמן ו ה ט ל ט ו ל נמצאו כ מ ה ו כ מ ה חלוקים זה א ו ס ר ב ב ה וזה אומר ב נ ה‬
‫ולא ראי זה בראי זה‪ ,‬שיש מסורות שאומרים ע ל א ו ת א ח ה שצריכה ש־יש הנין‪ ,‬ו נ מ ס ר ה א ח ר ת‬
‫נ מ צ א ב א ח ת וכיוצא כאופן שלא נמצאו מכוונין ולכן ה י ה ב ר ע ה ה ח כ מ י ם ל ב ט ל התגין !!אחר שיש‬
‫ב ט ח חילוקים ואנהנו לא״נדע א נ ה נ ‪ :‬נ ה ‪ ,‬א מ נ ם כאשר ראו כי אין זת מ ע כ ב ראי; ז ה חילוק בפרשיות‬
‫נ פ ת ו ח י ר ‪ ! ,‬ס ת ו מ ו ת כ׳ א ‪ 0‬ב מ ס ג ר החגין ואינו מ ע כ ב בוחבין ה ת נ י ן והוא מצוה מן ה מ ו ב ח ר ‪ ,‬אך אם‬
‫ל א י כ ת ו ב שום תנין אינו פ ו ס ל המצות‪ ,‬ו כ ל הספרים אשר ב מ ע ר ב כתובים בהגין עכ״ל‪ .‬ונדפס זה‬
‫מ ק ר ו ב כ ס ר תנין בפרים‪ ,‬אך שם משובש ט א ד ב ב מ ה מקומית‪ ,‬ואני ה ; ה ת י הב״י אשי־ לפני ה מ ס ו ד ר‬
‫מ ה מ ה ב ר על ס ד ר הפרשיות לנכון׳ אך מ ס פ ר ה א ו ת י ו ת אינו מכוון בכולם ל א כאן ולא בם׳ התגין ה נ ד פ ס ‪.‬‬
‫‪G75‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫ס־ז באורייתא דד׳זיוני‪:‬‬ ‫אח רמי אחיך‪) .‬לחבורתי( ]לחברתי[‪ .‬בחרו‪ .‬לא ידון רוחי‪:‬‬
‫בראשית‪ .‬כי טוב‪ .‬קדמאה‪ .‬ויטע‪ .‬טוב למאכל‪ .‬טוב דהן הארס‪ :‬י דעקים בי בף מ־נ‬
‫באורייתא‪ .‬כראשית‪ :‬ביום ברא אלהים‪ .‬ביסים ההס‪ :‬תרייודין‪ £ :‬ניה דנ׳ זיוני באורייתא‪:‬‬
‫בראשית‪ .‬סכל סלאכתו‪ .‬כתראה‪ .‬זכר ונקבה‪ :‬ך ‪ :‬ע־ז באורייתא‪ .‬רד־ קרני‪ .‬כראשית‪.‬‬
‫ויברך‪ .‬ויברך‪ .‬ויברך‪) .‬מחת לד( ]מתחלך[‪ :‬ל ד*‪1‬ריך קדלהון ותניחון נחית סן קרליהון ובהדי‬
‫ל־ט באוריי׳ ת ׳‬ ‫קדליהון מחית לתחת כרישיה מרד‪ :‬בראשית‪ .‬וילבשם‪ .‬וישלההו‪ .‬להט‪:‬‬
‫ויונין‪.‬־ בראשית‪ ,‬למראה‪ .‬למאכל‪ .‬המתהפכת‪ .‬ותאמר קניתי‪ .‬והיו ימיו‪ .Q :‬ק־נ באורייתא‬
‫דלא דכקין ונ׳ תאנין אית להון‪ :‬בראשית‪ .‬אלהים דבראשית‪ .‬אלהימ דויהי אור‪) .‬אלהימ‬
‫מיהי אור(‪..‬אלהיס דויהי רקיע‪ .‬אלהים ייקוו‪ .‬אלהים דתרשא‪ .‬אלהים ימאורת‪ .‬אלהים‬
‫דישרצו‪{* .‬להים דתוצא‪ .‬אלהים מייל‪ .‬אלהים רויברך‪ .‬ביום הבראם‪ .‬כי אמר אלהים‪ .‬את‬
‫רעקיםכזנביה‪ .‬נ׳ באורייתא‪ :‬כראשית‪ .‬נעשה אדם‪ .‬בצלמנו‪.‬‬ ‫שמם‪ .‬כיוס הבראם‪:‬‬
‫כדמותנו‪ .‬ל‪ .‬רעקים משיהון ולא מדיני‪ .‬י? באורייתא‪ :‬בראשית‪ .‬ידון רוחי‪ .0 .‬ס־ו‬
‫באורייתא דד׳ זייני ולא דכקין‪ :‬בראשית‪ :‬מסבב‪ .‬בתראה‪ .‬אסתר‪.‬־ ^ ) א ( ‪ .‬ד ת ל י )בתר(‬
‫]כתר[ רישיהון י־ז באורייתא‪) .‬עממיס(‪].‬עירסיס[ קדסאה‪) .‬עירם( ]עירד[‪ ) ^ :‬א ( ‪ .‬פינ‬
‫י ו ת ו ב ‪) £‬כ(‪ .‬קציאכאזדיי׳‬ ‫ל‬‫‪:‬‬ ‫ס צ ע‬ ‫באוריי׳דה׳ דוני‪ .‬בראשית‪ .‬מרהפת‪ .‬י ן‬
‫ה מ ת ה ש ‪ :‬ת ‪-‬‬ ‫ש‬ ‫ש‬

‫רלא מזייני‪ .‬וסומהון מעיל לניו‪ :‬בראשית‪ :‬קין מלפני י׳י‪) .‬לדוב( ]לרב[ עלסני האדמה‪.‬‬
‫ושארא תרין זירנין‪ -Cl :‬״א באורייתא רר׳ דוני‪ :‬בראשים אף כי אמר‪ . p :‬קמ־ה‬
‫באורייתא דנ׳ זיונין'ולא דבקין‪ :‬כראשית‪ .‬ויקרא אלהים‪ .‬קרא לילה‪ .‬בל ירק‪'.‬ויקדש‪.‬‬
‫ודבק‪ .‬קלך שמעתי‪ .‬לקול אשתך‪ .‬לקרא בשם י־י‪ :‬ך ‪ .‬ק״נ באורייתא ד ב י קרני‪ :‬בראשית‪.‬‬
‫יהי אור‪ .‬ברא אלהים‪ .‬עי‪!!.‬־ ואםר‪ .‬בעבורך‪ .‬ודרדר‪ .‬ארדה‪ .‬ושארא הד קרנא‪} :‬יך נ־ב‬
‫באורייתא ת ׳ קרני‪ :‬בראשית‪ .‬ולמשל‪ .‬עשית‪ .‬נשמת‪ .‬ל‪:‬ם׳» זדה‪ .‬ליישן‪ .‬כשר תחתנה‪.‬כאשחו‪:‬‬
‫כיב באורייתא רמידלי רישיהון סכולהון‪ :‬כראשית‪ .‬מרחפת‪ .‬עשות‪ :‬ח ס ל ת ב ר א ש י ת ‪:‬‬
‫ח‪ .‬ש׳־ס באורייתא ר ל א דבק!‪ ,‬ו ב כ פ ר ה ת ג י ן ה נ ר פ ש בפרים איחא‪ ,‬ש״ס באורייחא ד א י ת א ד א ר ב ע ה‬
‫קרני ולא דבקין‪ ,‬ובן ה ו א ב ה ע ח ק ה ם ‪ :‬פ ר בדי ארון שם ה׳ ד א י ת ל ה א ר ב ע ה תגי ו ל א דכקין ב נ ה א‬
‫ב ס ע ה א ח ל ה ט א ה ושחין‪ .‬א ל ה י ם ד ב ר א ש י ח כו׳ ודיקוו כצ׳׳ל• ח ‪ .‬דטזייני כ א ס צ ע י ח א י״ד ב א ו י י י ח א‬
‫ל י ת א ב ס פ ר החגין ש נ ד פ ס ‪ ,‬ו נ מ צ א שם ן׳ ד ל א מזייני ב א מ צ ע י׳־ד ב א ו ר י י ח א ‪1‬ח י נ ח מ ט כוי ע״ש ועי׳‬
‫‪.‬ח‪ .‬י פ ה י א ל״ז באוריי‬ ‫ףן‪ .‬כ ״ ח באורייהא ר ח ל ת א קרני וכר וכן ה ו א ‪•'-V‬‬ ‫בדברי ה מ ח ב ר פה•‬
‫כ) ה ו א שם‪ ,‬ע ל נ ה נ ך כצ׳׳ל ל ה כ ר ח י בי׳יל• כ ו ס״ו באורייתא רר• ויוני‪ ,‬ו כ ח נ י ן ח נ ר פ פ א י ח א ס״ו‬
‫באוריירא דר׳ זיוני‪ ,‬ו נ ה ע ח ק ה מ ס פ ד בדי ארון א י ה א ב כ ו שהוא לפנינו שיחין ו ש ב ע ה ב א ז ד ״ ת א ‪.‬‬
‫כ‪ .‬נ״ה דנ׳ זיוני באורייהא‪ .‬ו ב ה ע ח ק ה א י ת א‬ ‫י‪ .‬ד ע ק י ם ־כי ב׳־ף ם״נ באזדייהא‪ .‬ושם דאוקיס וכוי•‬
‫חטשין ו ח מ נ י א ‪ .‬ך ‪ .‬ע ־ ז נ א ו ר י י ה א רר׳ קרני‪ ,‬וכן ה ו א ב ס פ ר ת נ י ן א ך ב ה ע ת ק ה שם א י ח א שבעים‬
‫ס ח ה ל ך י ב צ ״ ל ‪ .‬יל‪ .‬דאריך קדליהון וכוי‪ ,‬ו ב ס פ ר חני! ה נ ד פ ס ס״ד כאורייהא ד א ר י ך ק ר ל י ח ו ן‬ ‫ושיתא‪.‬‬
‫ותאגיהון נ ח י ה סן קדליתון‪ ,‬ו ב ה ד י קדליהון ם ח ת י ייתתת כרישי דיז״ר‪ ,‬ו ב ס פ ר ה ע ת ק ה ארבעין וארבע‪.‬‬
‫מ‪ .‬ל״ט באורייתא דנ׳ ויונין‪ ,‬וכן ב ס פ ר תנין ח נ ר פ ס ‪ ,‬ו ב ס פ ר ח ע ת ק ה • ם ק*נ באורייתא י ל א רכקין‬
‫ובו׳ ובן בססו־ תנין ה נ ד פ ס ‪ .‬ו נ ר א ה ד מ ע ו ח סופר נזדמן ב ש ה י ה ן וצ״ל ק׳׳ל ו ה י ה כ ח ו ב מ א ח ו ה ל ח י ן‬
‫ו ט ע ה ה מ ע ת י ק הראשון ו כ ח ב מ א ה ו ח ל ה א ‪ ,‬ו מ ע ת י ק ה ש נ י כ ה ב ק ־ נ כ ט ע ו ה ‪ ,‬ו ב ה ע ח ק ה נ מ צ א לנכון‬
‫ד ע ק י פ כ ז נ ב י ה נ ׳ באורייהא‪ ,‬ו ב ס פ ר תגי!‬ ‫ר א י ה ל ח ח ל ת א תנין ו ל א דבקין ט א ה ותלתין באורייתא‪.‬‬
‫ד א ק י ט ב ח כ י ה נ׳ באורייתא‪ ,‬ז ב ח ע ח ק ה נ׳ דאקיש כרעיהון ל ב ח ר י ה ו ן ת ם ש י ן באורייתא‪ .‬ן‪ .‬ר ע ק י ס‬
‫רישיהון ו ל א מזייני י׳׳ו באורייהא‪ ,‬וכן ה ו א ב ס פ ר תנין ה נ ד פ ס ‪ ,‬ו ב ה ע ת ק ה ל א ה ו ב א ‪ ,‬ועיין י ב ט נ ח ת‬
‫שי פ ר ש ה ‪ 1‬ח ל׳׳ב ש ה ב י א שט ס פ ר ח ג י שיש ג ה ו ר ח י״ז נוני־ן ד ל א צייני ועקים רישיהון ל ב ר ״ ה ו ן‬
‫ע י ש ‪ -Q .‬פ׳יז כאורייהא דר׳ זייני ולא דבקין‪ ,‬ו ב ס פ ר תנין ש נ ד פ ס א י ת א ס׳ באורייתא דר׳ זיוני ולא‬
‫ר ב ק ץ ‪ ,‬וכן ה ו א ב ה ע ת ק ת שס‪ ,‬ה ס ב ב ב ה ר א ה ‪ ,‬ו ל פ נ י ם ה ד א ע ו ן ת פ ר ו ״ ו ‪ ,‬ובן ה ו א ב ר ט ״ ה שם ה א ת ר‬
‫רחלי כ ה ר‬ ‫פישון ה ו א ה ס ב ב דין ה ס ר וייו כ ת י ב ‪ ,‬ושם ה נ ה ר השני ניתון דין ס ל א וייו כ ת י כ ‪.‬‬
‫רישיהון י‪ r‬באורייהא בצ״ל וכן ה ו א ב ס פ ר ת ה נ י ן ש נ ד פ ס ‪ ,‬ו ב ה ע ח ק ח א י ח א ד ת ל י רישיהון ב ח ד א ה‬
‫ש ב ע ה ע ש ר באורייתא‪ .‬עירסים כ צ י ל ‪ ,‬עירד כ‪1‬ר׳ל‪ •fc .‬שיג ב א ו ר י י ת א ד ה ׳ זיוני‪ ,‬ו ב ס פ ר ה ה נ ץ ש נ ד פ ס‬
‫א י ת א פ י ג באורייתא דג׳ זיוני‪ ,‬וכן ה ו א ב ה ע ה ק ה ד א י ת ל ה ח ל ה א ה נ י חמנין ו ה ל ת א באורייחא‪.‬‬
‫‪ -0‬ק צ ־ א כ א ז ר י י ח א ר ל א מזייני יפומהון מ ע י ל לגיו‪ ,‬וכן ה ו א ב ס פ ר תנין‪ ,‬ו ב ה ע ת ק ת בשיטי לשון ק צ ת ‪.‬‬
‫ת ‪» .‬״א באורייתא דד׳ זיוני׳ ו ב ס פ ר תנין ה נ ד פ ס א י ת א י״א באורייתא דג׳ זיוני יכן ה ו א ב ה ע ת ק ה‬
‫י ד א י ת ל י ה ח ל ח א זייני ח ד ע ש ר •באורייתא‪ .‬ד ‪ .‬ק פ י ה באורייתא דג׳ זיונין ולא דבקי!‪1 .‬כן ה ו א כ כ פ ר‬
‫ש‪ .‬נ י ב באורייתא דז׳‬ ‫ר• ק׳־נ באורייתא ד ב י י ק ר נ י ‪ ,‬וכן ב ח ג ץ ו ב ה ע ח ק ה שפ‬ ‫תנין ו ב ה ע ת ק ה ש פ‬
‫קרני‪ ,‬וכן ב ה נ י ן ו ב ה ע ה ק ה ‪ .‬ןן‪ .‬כ ״ ב באורייתא ד ס י ד ל י רישיהון ם כ ו ל ה ו ן וכן ה ו א ב ס פ ר הנין‪ .‬ו ב ה ע ח ק ה‬
 ‫מחזור מטרי•‬ ‫‪676‬‬
‫נ ח ‪ :‬ף‪ .‬דד׳ תאני‪ .‬כנפשו דמו‪ .‬הארס‪ .‬תרויהון‪ .‬נאדמ דמו‪ .‬תררהון‪ .‬את הארס‪ .‬ואך‬
‫רד׳ ויוני‪ .‬ויטעכרם‪ :‬י ‪ .‬דעקים‬ ‫את דמכם‪ :‬ח)ב(‪ .‬דיסחיא‪ .‬נפחחו‪ .‬וימחו‪ .‬ויחדלו‪.‬‬
‫כי בף‪ .‬הרי אררט‪ .‬חרבו המיס‪ .‬יבשר׳ חארץ‪ .‬אחריס‪ .‬יבער מהם‪ .‬יומו‪) .‬חפרצס( ]חםיצם[‪:‬‬
‫ה‪ .‬דני דוני‪ .‬ויוכח אלהיס‪.‬־ ך‪ .‬דר׳ קרני‪ .‬אך‪ .‬שסך‪ .‬ישפך‪ :‬ל ראתך קרליהץ והניהון‪.‬‬
‫כיו‪ .‬לתבה‪ .‬תנלנה‪ .‬ויכלא‪ ,‬ויחנל‪ .‬עשה לו‪ :‬מ‪ .‬רני זיונין‪ .‬וימצאו בקעה‪ :‬ם‪ .‬רלא דבקין‬
‫ונ׳ האנין‪ .‬אלה־ס אל נח‪) .‬היוצאים( ]היצאיס[ מן )התיבה( ]התכה[‪ :‬נ‪ .‬דעקים בונביה‪.‬‬
‫וביניכם‪ .‬חרויהון‪ .‬ן‪ .‬דעקיס רישיהוןולא מדיני‪ .‬ויהי כנען‪ .‬חרויהון‪ .‬בחרן‪ :‬ס‪ .‬ד ד ׳ דוני‬
‫ולא דביק‪ .‬ספרה‪ .‬בנסעס‪ :‬פ )ב(‪ .‬דלא מזייני זפומהזן לניז מעיל‪ .‬נסחחז‪ .‬חיים באסיז‪• :‬ק‪.‬‬
‫דנ׳ זימין ולא דבקין‪ .‬ק׳‪-‬ן‪ .‬קנים‪ .‬קומחה‪ .‬צדיק לשני‪ .‬חקח לך‪ .‬ויקח מכל‪ .‬לקלל‪ .‬וקציר‪.‬‬
‫וקר‪ .‬וקיין‪ .‬ונראתה הקשת‪ .‬והיתר׳ הקשת‪ .‬ויקץ נח‪ .‬הר הקדם‪ .‬בנסעם מקדם‪ .‬בקעה‪:‬‬
‫'ר‪ .‬דכי קרני‪ .‬דרכו‪ .‬אררט‪ .‬יבשה הארץ‪ .‬וסרו ורבו‪ .‬ושרצו‪ .‬וילכו‪ .‬ורענם אחריכם‪ .‬וניאהה‬
‫הקשת‪ .‬וראיתיה‪ .‬לוכד‪ :‬חסלח נח‪:‬‬
‫ל ך ל ך ‪ :‬ה‪ .‬הטרד דלוט‪ .‬וראה מן המקומ‪ .‬תרויהון‪ .‬ו‪ .‬דמדלי רישיהון ועקים כרעיהון‬
‫ל״ח באורייחא‪ .‬והתו אתי‪ .‬ואנכי הלך ערירי‪ :‬ט‪ .‬וים‪ .‬תיעתק‪ .‬היטיב בעבורה‪:‬‬
‫י‪ .‬ויננע‪ .‬ויהלק‪ :‬ך‪ .‬אראך‪ .‬מברכיך‪ .‬וילך‪ .‬זרעך‪ .‬הלך‪ :‬מ ‪ .‬מק צריך‪ :‬נ‪ .‬לעט )אזתס(‬
‫]אתם[‪ .‬ברית ביני )ובינך( ]ובינך[‪ .‬חרויהון‪ .‬על )בן( פניו ויצחק‪ .‬הלבן מאה שנה‪ .‬שנה‪.‬‬
‫ן‪ .‬בחרן‪ .‬כנן‪ .‬ככר הירדן‪ :‬ע )א(‪ .‬ח׳ כאותיתא‪ .‬רעקים בונכיהון לכתתי‪ .‬ערירי‪ .‬מלכי‬
‫עמים‪ .‬ע )כ(‪ .‬הזב‪ .‬ו׳ באורייתא דעקים רישיהזן לכתמי‪ .‬כםהי״אדע‪ :‬ש)ב(‪ .‬ויננע י״ את‬
‫פרעח‪ .‬וירדפם ער חובח‪ :‬צ‪ .‬דה׳ זיונין ומלכי צדק‪ .‬ממך יצאו‪ :‬ץ‪ .‬דה־ זיונים‪ .‬ח׳‬
‫כאומיתא‪ .‬הלא כל האמן‪ :‬ק‪ .‬מקרם לבית אל‪ .‬מקום המזבח‪ .‬ויקרא שם‪ .‬ואם אקח‪.‬‬
‫ולא יקרא‪ .‬ויצחק‪) .‬ואקים( ]אקים[‪ .‬ויקה אברהם‪ :‬ר‪ .‬הפרד‪ .‬ערית‪) .‬ירשנה‪ ,‬יירשוך(‪.‬‬
‫(יירשך‪ .‬יירשך[‪ .‬וספר לספר‪ .‬כרא‪) .‬אלראי( ]אל ראי[‪ .‬אחרי ראי‪ .‬וארבה אוחך‪.‬‬
‫)והפריתי אותך( ]והפרחי אתך[‪ :‬ש‪ .‬דו׳ קרני‪ .‬שרי‪ .‬כי שרה שסה; חםלח לך לך‪:‬‬
‫ויךא‪ :‬ח‪ .‬האהל‪) .‬כהוכו(‪ .‬הכו)כסנררים( ]בסנורים[‪ .‬ובקומה‪ .‬בתראה‪ .‬וימל אברהפ‪.‬‬
‫אברהפ ראל ירע‪ :‬ח )א(‪ .‬קיני לאחותהון; וחד לקדמיוק‪ .‬ויפקח‪ .‬ותוב ח )ב(‪.‬‬
‫דסתיא‪) .‬משהיתם( ]משחתים[‪ .‬לשתתה‪ .‬מאחריו‪ :‬י‪ .‬להמית‪ .‬צדיק‪ .‬ונשאתי‪ .‬נציב מלה‪.‬‬
‫אמרי לי‪ .‬וירע הדבר‪ .‬וסיכל‪ :‬כ‪ .‬ויזכר אלהים את אברהם‪ :‬ך‪ .‬דרך י־י‪ .‬אלהיס עמך‪.‬‬
‫בזרעך‪ .‬כרךאברכך‪ ,‬זרעך‪ .‬בזרעך‪ :‬ל‪ .‬לאיעשה‪ :‬מ‪ .‬המכסהאני‪ :‬ם‪ .‬בהםהיום‪) .‬לבבכם(‬
‫]לבכם[ עכרתם‪ .‬סאים‪ .‬עסר עריהם‪ .‬על אברחם‪ .‬בעד כל רחם‪ .‬ביום הנמל‪ .‬באשר הוא‬
‫שם‪ :‬נ‪ .‬מאת שנה‪ :‬ע )ב(‪ .‬למועד‪ :‬פ‪) .‬א(‪ .‬דה׳ זיוני‪ .‬השפם כל הארץ‪ .‬הספה‪.‬‬
‫על נפשך‪ :‬ש )ב(‪ .‬פני‪ .‬דכי)סשהיתס(]משהתים[‪ .‬נשאתי)פני( ]פניך[‪ :‬צ דהי זיוני‪.‬‬
‫אשר יצורי‪ .‬צדקה‪ .‬הכצעקתה‪& .‬קצה‪ .‬ויפצר‪ .‬כהוציאפ‪ .‬צערה‪ .‬שר צבאו‪ .‬קדסאה‪-* :‬ן‪ .‬רה׳‬
‫זיוני‪ .‬השסט כל •הארץ‪ :‬ק‪ .‬מ ׳ זיני‪ .‬ואל הבקר‪ .‬ויקה חסאה‪ .‬ויקרא אברהם שם הסקוס‪.‬‬
‫תרויהון‪ :‬ר‪ .‬דב׳קרני‪ .‬רחם‪ .‬יראה‪ .‬יראה‪ .‬והחברכו‪ :‬ש‪ .‬מ ׳ קרני‪ .‬שסעבקלה‪ :‬חםלתוירא‪:‬‬

‫ד ד ד חני• ו ב ס פ ר הנין סוסין* וז״ל ר כאורייחא ר א י ה להון ד׳ תנין ושם חלשון סשובש״‬ ‫שט•‬
‫ו כ ח ע ח ק ח ד א י ח ל ו ד א ר ב ע ה ח נ י שיהא באוריית׳‪ .‬ה פ י ג ם נ צ ״ ל ‪ .‬היצאיס מן ה ח ב ה ב ו ד ל ‪ .‬ןי ד ם ר ל י‬
‫דישיחוןיואקיס כיעיהון ל׳׳ח גאוריית׳‪ .‬וכ״ה ‪03‬׳ ה ת נ י ן ה נ ד פ ס ו׳ ד ס י ד ל י רישיחון ואקים כרעיהון‬
‫ל ק ד ס י ז ע [ ל ״ ח באוריית׳ ו ב ח ע ח ק ה ש ם ו׳ ד מ ד ל י דישיהז! ועקיס כדעיהון לקז־סיחון ה ל ח י ן ! ה מ נ י א‬
‫באוריית׳‪ .‬וענו א ח ס כצ״ל‪ ,‬ביני ובינך כצ־ל׳ ע ל פניו ו י ד ח ק כצ׳׳ל‪ JJ .‬ח׳ באורייח׳ ח ו ק י ם בזנביהוי‬
‫‪ y‬ח׳ באורייחא ד ע ק י ס בזנביהון לבחרויו ור‪,‬‬ ‫וב׳׳ה כ ב ס ר תנין‪ ,‬ו ב ח ע ח ק ח שם•‬ ‫לנתרוי‪,‬‬
‫‪ y‬ז׳ נאודיית׳ ד ע ק י ס רישיהון לבהרוי‪ .‬וכ׳׳ה ב ס פ ר תנין אך‬ ‫ה ו א כ ס פ ר תכין ז ב ה ע ת ק ה שם‪.‬‬
‫צ דה׳‬ ‫כ ח ע ח ק ח איתי ד א ק י ס רישיהון ל ב ח ר י ח ו ן ח ס נ י באורייח׳‪ .‬ויננע ‪ T‬א ת פ ר ע ה כי׳יל־‬
‫זייני זכו׳ ל א כיאר כ מ ה ה ‪ 0‬ב ס נ י נ פ זבס׳ ה ח נ י ! אית־ ג ׳ עי באזדיית׳ ד ה ׳ זיוני‪ .‬ומלב• מ י ק ‪ ,‬מ ס ך‬
‫ץ דחי זיוני וד באורייח׳‪ ,‬כ י ח בהגין ו כ ה ע ה ק ה ‪ .‬אקים בודל‪ .‬יירשך‪ •.‬יירשך כ»דל‪ .‬א ל‬ ‫יצאו וכר‪.‬‬
‫‪677‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫חיי שרה‪ :‬ה‪ .‬דר׳ קרני‪ .‬וישקל אברהם‪ .‬ואברהם וקן‪ .‬ויוסף אברהם‪ •:‬ו‪ .‬וחמת שרה‪:‬‬
‫ט‪) .‬טובת( ]טבת| מראה מאד‪ :‬ך‪ .‬ודעך‪ :‬מ‪) .‬מלאכי( ]מלאכו[ לפניך‪ .‬מניקתה ‪:‬‬
‫ם‪ .‬דלא דבקין וני תאנין‪ .‬לבני משש‪ .‬ויישם לפניו‪ .‬וינהם‪ .‬אשורם‪ .‬ולטושים‪) .‬ולאוםס(‬
‫|ולאמים[‪ :‬נ‪ .‬לבני דואשביעך‪ .‬לבני משש‪ .‬אדני מאד‪ .‬נקרא‪) .‬סינקתה( ]מנקתה[‪ .‬הוא‬
‫אדני‪ .‬וינחפ‪ .‬נתן אברהש בעודנו ח־‪ :‬ן‪ .‬דעקיש רישיהון ולאמויינ׳‪ .‬ובני דדן‪ :‬פ )א(‪ .‬נא‬
‫לפני‪ :‬צ‪ .‬ארצי‪ .‬צאת‪ .‬יצאה הדבר‪ :‬ק‪ .‬קח ולך‪ .‬ותקה הצעיף‪ :‬ר‪ .‬ברך‪ .‬ויברך‪:‬‬
‫חםלת חיי שרה‪:‬‬
‫ה ו ל ד ו ת ‪ :‬ב‪ .‬ד׳ באורייתא דתלתא תנין‪ ,‬יעבדוך‪ :‬ה בח ישמעאל בן אברהם‪ :‬ט‪ .‬רק‬
‫טוב‪ :‬י‪ .‬ויתרוצצו‪ .‬נדד‪ .‬עיף ויחרד‪ .‬וישטס‪ .‬קצתי‪ :‬ל‪ .‬יאשר כלה‪ :‬ט‪ .‬למה‬
‫זה אנכי‪ .‬למה לי היי•‪ :‬ס‪ .‬מטעמים‪ .‬קרמאה‪ :‬ע )ב(‪ .‬בעבור אברהם‪ :‬פ )ב(‪ .‬מפני‬
‫בנות חת‪ :‬ף‪ .‬וישקף‪ :‬צ‪ .‬ויתרצצו‪ .‬חרויהון‪ :‬ק‪ ,‬ולך קח לי‪ :‬ר‪ .‬הקרה י׳י‪ :‬חסלח תולדות‪:‬‬
‫ויצא‪ :‬ב‪ .‬דברתי לך‪ .‬במקום הזה‪ :‬ג‪ .‬דרי תאנין‪ .‬והגנב רהל‪ .‬וינננ יעקב‪ .‬ותנהג את‬
‫בנוחי‪ :‬ה‪ .‬נ׳ בא השמש‪) .‬והשיבותיך( ]והשבתיך[‪ .‬ילדה רחל את יוסף‪ .‬תנה את‬
‫נשי‪ .‬ואלהי)אביכן( ]אביכם[‪ .‬הלך הלכת‪ .‬או לבניהן אשר ילדו‪ .‬אלהי אכרהש‪ .‬וילינו בהר‪.‬‬
‫מלאכי אלהים‪ :‬ז‪ .‬רמזייני באמצעיתא‪ .‬ויזכראלהיס אח רחל‪ :‬י‪ .‬דעקים בי כיף‪ .‬נפתלתי‪.‬‬
‫באשרי אשרוני‪ .‬דודאים‪ .‬תדאי בני‪ .‬תרויהון‪• .‬זבלני‪ .‬נשי‪ .‬ילדי‪.‬כנתי‪ .‬בני‪ .‬צאני‪ .‬מחנים‪:‬‬
‫ב‪ .‬נ׳ ויוני‪ .‬ויזבר אלהים את רהל‪ :‬ך‪ .‬רדי קרני‪ .‬ובזרעך‪ :‬ל ובנד ללבוש‪ .‬הכר לך‪.‬‬
‫שכלו‪ :‬ם‪ .‬ויפנע במקום‪ .‬מה נורא המקוס‪ .‬בית אלהים‪ .‬התחת אלהים‪ .‬ן‪ .‬לבניהן‪ :‬ע)א(‪.‬‬
‫אעזבך‪ :‬פ)א(‪ .‬העטופים‪ .‬ויפתן‪ :‬צ‪ .‬ויצק שמן‪ .‬והמצפה‪ :‬ק‪ .‬המקום הזה‪ .‬יש במקום הזה‪.‬‬
‫מקנה )אביכם( ]אביכן[‪ .‬נקדים וברדים‪ .‬וקח לך‪ :‬ר‪ .‬מראשתיו‪ .‬הפריד יעקב‪ .‬עררים‬
‫לבדו‪ :‬ש‪ .‬וישמע אלהיט‪ .‬דלאה‪ .‬וישמע אליה‪ :‬חסלת ויצא‪:‬‬
‫וישלה‪ :‬א‪ .‬דאית לתן ז׳ תאנין‪ .‬שבעה דאורייתא‪ .‬ישראל קדםאה‪ .‬דוישלח‪ :‬ה‪ .‬מה‬
‫שסך‪ .‬ויחר להם מאד‪ .‬ויאמר לו אלהים‪ .‬פרח ורבה‪ .‬לאברהם וליצחק‪ .‬ו‪ .‬ותמת‬
‫רחל‪ :‬י)א(‪* .‬דסתיא‪ .‬ויחבקהו י‪ .‬הצילני‪ .‬קדמאה‪ .‬קטנתי‪ .‬חילם‪ .‬כאבים‪ .‬בישב‪ .‬מתי‬
‫מספר‪ .‬את הימם‪ .‬מי זהב‪ :‬ך‪ .‬ויברך אחו‪ .‬מחלציך‪ :‬מ‪ .‬וחעבר המנחה‪ :‬ם‪ .‬וקהל נדם‪.‬‬
‫אלהים‪ .‬ביתאל‪ .‬נר שס‪ :‬ס‪ ,‬הסירו את אלה־‪ .‬סביבותיהם‪ :‬ע‪).‬נ{ עמך‪ .‬קרמאה‪) D :‬א(‪.‬‬
‫אכפרה‪ .‬ישא פני‪ :‬וחוב פ )כ(‪ .‬ויפצר כו‪ :‬צ‪ .‬מחלציך‪ :‬ק‪ .‬קח נא‪ .‬ודפקום‪ :‬ר‪ .‬עלות‬
‫השחר‪ :‬ש‪ .‬ישראל‪ .‬קדמאה‪ .‬כי אם ישראל‪ :‬חסלחוישלח‪:‬‬
‫וישב‪ :‬ה‪ .‬רעה אל אביהם‪ .‬הלוה בא‪ .‬חרויהון‪ .‬שר הטבחים‪ .‬דוהמדנים‪ .‬ויהי איש מצליח‪.‬‬
‫באשר י*י אתו‪ .‬ב׳ בו‪ .‬נצה‪ .‬הענבים‪ .‬הלרת‪ :‬ו‪ .‬ויכירה‪ .‬וימאן להתנהש‪ .‬ויהי‬
‫בשסע אדניו‪ :‬ח)ב(‪ .‬דפחיא‪ .‬היה רעה‪.‬קדמאה‪ :‬י‪ .‬מנות‪ .‬ויקרע‪ .‬ויקמו‪ .‬לםוטיסר‪ .‬אליה‪.‬‬
‫להיות עמה‪ .‬שרינם‪ .‬השמים‪ .‬וישכההו‪ .‬לישמעאלים‪ .‬בתראה‪ .‬עדלמי‪.‬קדמאה‪ :‬ם‪ .‬תסבינה‪.‬‬
‫סיורים‪ .‬אין שר בית הסהר‪ :‬פ )א(‪ .‬כתנת פסים‪ .‬מה פרצת‪ .‬ויפקד שר‪ :‬ותוכ ‪) B‬כ(‪.‬‬
‫ויוספו עוד‪ .‬קדמאה‪ :‬הפסים אשרעליו‪ :‬ק‪ .‬יעקב‪ .‬יוסף‪ :‬ש‪ .‬איש‪ .‬הסלת וישב‪:‬‬
‫מקץ‪ :‬ה‪ .‬ויהי בבקר‪ .‬לשר הטבחים‪ .‬הנה שבע שנים‪ .‬תרויהון‪ .‬את האלהיס אני ירא‪.‬‬
‫עלי היו כלנה‪ .‬אלהיבם ואלהי אביכם‪ .‬תתיהון‪ :‬ל‪ .‬לפניו אברך‪ .‬וילבש אחו‪ .‬כי‬

‫ו ה פ ר ת י א ת ך כצ׳׳ל! ה א ה ל ‪ .‬י ה כ ו בסנורים‪ .‬ס ש ה ה י ס כצ״ל‪ ,‬לבכם‪ .‬ה ש פ ט כ ל הארץ׳‬ ‫ראי כצ׳׳ל‪.‬‬
‫כצ״ל‪ .‬רבי מ ש ח ת י ם כצ״ל‪ .‬נשאתי פניך כצ״ל‪ .‬ט ב ת ב צ י ל וכ״ה לפנינו ונרמ״יה‪ ,‬מ ל א כ ו לפניך כצ״ל‪,‬‬
‫כ‬
‫ולאטים כצ״ל‪ ,‬מ נ ק ת ה כצ״ל‪ ,‬בעודנו חי * " ל • ב ד׳ כאוריית׳ ר ת ל ת א תאגין וכ״ה ב ה ע ת ק ה ובתגין‪.‬‬
‫ן דמזייני‬ ‫} דד׳ ת א נ י ! ו ב ס פ ר תנין ת ל ת א באוריית׳ דר׳ הנין וכוי‪ ,‬ו ה ש ב ת י ך כצ״ל‪ ,‬אביכם כצ״ל‪.‬‬
‫באסצעית• ויזכור א ל ה י ם א ת ר ת ל ‪ ,‬ובתגין אית׳ ד ל א מזייני ב א מ צ ע י״ר ‪:‬אוריית׳‪ ,‬ע׳׳ש‪ .‬צאני כצ׳יל׳‬
‫א ר א י ת להון ז׳ תנין ש ב ע ה דאור׳‬ ‫ה ע ט פ י ם לפנינו ח ס ר ויו‪ .‬מ ק נ ה אביכם כצ״ל‪ .‬מדאשתיו כצ״ל‪.‬‬
‫וכ״ה בתנין ו ב ה ע ח ק ה ‪ .‬נ י ש כ כצ״ל‪ ,‬ה ט ב ח י ם דוהמדנים כצ״ל‪ ,‬ויקמו כצ״ל‪ ,‬שרינם כצ״ל‪ ,‬ויוספו עוד‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪678‬‬

‫חדל‪ .‬ותגלענה‪ .‬וחהלנה‪ .‬ויסבמעליהם‪ .‬לעיניהם‪ :‬ם‪ .‬שלום ליס‪ .‬אלהיכם‪ .‬תלתיהון‪ .‬עלו‬
‫לשלום‪ :‬נ‪ .‬פענח‪ .‬פוטיפרע‪ .‬כתדאה‪ :‬חסלת מקץ‪:‬‬
‫רגש‪ :‬ה‪ .‬היש לכס אב‪ .‬קשורה‪ .‬לכם הוא‪ .‬וירא את הענלות‪ .‬אמותח הפעם‪ .‬חרויהוץ‪:‬‬
‫י‪) .‬ועיניכם( ]ועינכם[‪ :‬סי המדבר‪ .‬ישבו בארץ נשן‪ :‬ל‪ .‬ולהחיות‪ :‬מ‪ .‬מהרו‪:‬‬
‫ם‪ .‬ואסרתם אליו‪ .‬שמני אלהיט‪ .‬לכל מערים‪ .‬ושמתם שרי‪ .‬וינהלם‪ :‬כ‪ .‬אתי הנה‪ .‬וישמני‪.‬‬
‫גם אנהנו דאבות־נו‪ :‬פ)ב(‪ .‬לפניך‪ .‬קדטאה‪ .‬לפניו‪ .‬דואת יהודה‪ :‬צ‪ .‬מערימה‪ :‬ר‪ .‬מרדה‪.‬‬
‫במראת‪ .‬ארד‪ .‬אחרי ראותי‪ :‬חסלת וינש‪:‬‬
‫ויחי‪ :‬א‪ .‬וישתחו ישראל‪ .‬ה‪ .‬ויה* ימי יעקב‪ .‬על ראש המטר׳‪ .‬תרויהון את שניהם‪ .‬כי‬
‫זה‪ .‬מלא הנויס‪ .‬ישימך אלהים‪ .‬בקהלם‪ .‬קשתה‪ .‬נור אריה‪ .‬יקהת‪ .‬עירה‪ .‬סותה‪ .‬יהי‬
‫דן‪ .‬והיא ינוד‪ .‬שמנה‪ .‬הנהן‪ .‬בל אלה‪ .‬ואלהיט סקר‪ :‬ו‪ .‬וימת יוסף‪ .‬קדמאה‪ .‬ז‪ .‬כי זר׳‬
‫הבכור‪ .‬ויעורך‪ .‬זאב‪ :‬ט‪ .‬השבה לטובה‪ :‬י‪ .‬אשר נתן לי‪ .‬וינשאתם‪ :‬ה‪ .‬ברכתאביך‪ .‬וילכו‬
‫נם אחיו‪ :‬י‪ .‬המלאך‪ .‬ויברך‪ .‬ישימך‪ .‬ויעזרך‪ :‬ל‪ .‬עלי רעה‪ .‬מ‪ .‬כה תאמרו‪ :‬ם‪ .‬שרים‪.‬‬
‫ורחם‪ .‬ויישם‪ .::‬שים ימינך‪ .‬ינדלממנו‪ .‬אל בניו‪ .‬נזיראחיו‪ .‬בנימן ואב‪)* :‬ב(‪ .‬מחה עלי‪:‬‬
‫פ )ב(‪ .‬פשע אחיך‪ .‬לפשע עבדי‪ :‬צ‪ .‬חצים‪ :‬ק‪ .‬ויקת יוסף‪ .‬ויקרא‪ .‬ומחקק‪ .‬תרויהון‪ .‬קשתו‪.‬‬
‫בבקי‪ :‬ר‪ .‬בריח‪ .‬ביית‪ ,‬כרכת‪) .‬ברבת(‪ .‬ורחם‪ .‬ברכת‪ .‬ברכת‪ .‬יטרף‪ :‬ש‪ .‬ועיני ישראל‪.‬‬
‫ותשב באיתן‪ .‬אבן ישראל‪ .‬חסלח ויחי‪:‬‬

‫ו א ל ה שמות‪ :‬ר‪ .‬והחמרה‪ .‬אסורה‪ .‬מקום הכנעני‪ .‬והוריתיך‪ .‬והוריתי‪ .‬את האתת‪ .‬ויפגשהו‪.‬‬
‫וכי ראה‪ .‬והצל‪ .‬חזקה‪ .‬דישלחס‪ .‬ושאלה‪ :‬ו‪ .‬וישימו‪ .‬ויעו‪ .‬ויך‪ .‬ויבקש‪ .‬ויאנהו‪.‬‬
‫ויזעקו‪ .‬ויחר אף י״י‪ .‬ומאז באתי‪ :‬ז‪ .‬העברים זה‪ :‬י‪ .‬יענו אותו‪ .‬העבריות‪ .‬תניינא‪ .‬משיתהו‪:‬‬
‫כ‪ .‬נחחכסה לו‪ .‬ויזכר אלהים‪ .‬וזה ־כיי‪ .‬והכת׳ את מערים‪ :‬ך‪ .‬וילך איש‪ .‬לך ואספת‪.‬‬
‫לך לשלום‪ .‬לך לקראת‪ .‬וילך משה ואהרן‪ :‬ל‪ .‬וידע אלהיט‪ .‬הלם‪ .‬נמלאתי‪ .‬אל לבו‪.‬‬
‫אתה לי‪ :‬מ‪ .‬ותמלא‪ .‬כה חאמר לבני ישראל‪ .‬מחו כל האנשים‪ .‬ינרשס מארעי‪ :‬ם‪ .‬עוד‬
‫אלהיס‪ .‬אהיה‪ .‬שלהני אליכם‪ .‬ישלחם‪ .‬ינרשמ‪ .; .‬ואני ידעתי נפלאתי‪ :‬ן‪ .‬ישמעון לקולך‪.‬‬
‫ע)א(‪ .‬ונערותיה‪ .‬מצורעת‪ :‬ע )ב(‪ .‬הנד‪ ,‬עש בני ישראל‪ :‬פ )א(‪ .‬ותפתח‪ .‬פ )ב(‪ .‬סן ירבה‪.‬‬
‫פחם‪ .‬יפרץ‪ .‬וששכח‪ .‬וישפט‪ :‬״ ותתצב‪ .‬ק‪ .‬ירך יעקב‪ .‬בעבדה קשה‪ .‬נאקתם‪ .‬ויקרא‬
‫אליו‪ .‬אל תקרב‪ .‬צעקתם‪ .‬צעקת‪ .‬אחזק את‪ .‬המבקשים‪ .‬וישק ייו‪ .‬צעקים‪ .‬חזקה ישלחם‪:‬‬
‫ר‪ .‬נער בכה‪ .‬העברים זה‪ :‬ש‪ .‬של נעלך‪ .‬אדמת קדש‪ :‬חסלת שמות‪:‬‬
‫וארא‪ :‬ה‪ .‬ושמי י״י‪ .‬תרויהון‪ .‬מנריהם‪ .‬נטויה‪ .‬דלכן‪ .‬ומשה‪ .‬הם המדברים‪ .‬קרמאה‪.‬‬
‫אלהים‪ .‬דראהנתה־ך‪ .‬אצבע אלהים‪ :‬ו ולא שמעו‪ :‬ב‪ .‬כבד לב פרעה‪ .‬ערב כבד‪.‬‬
‫ויכבד לב פרעה‪ :‬ך‪ .‬לך אל פרעה‪ :‬מ‪ .‬ישמע אליכש‪ .‬חמוש הםרס‪ .‬קרמאה לא מת‬
‫אחד‪ .‬לא מת דממקנה‪ :‬ס‪ .‬בשפטים‪ :‬נ אני שמעתי‪ :‬פ)א(‪ .‬בשפטים קדמאה‪ .‬והפליתי‬
‫פדות‪ :‬פ )ב( בשפטים בתראה‪ :‬ק‪ .‬ויקרא פרעד‪ ,‬למשה‪ :‬ר‪ .‬מקצר‪ .‬ראה נתתיך‪ .‬הירא‪.‬‬
‫בהרטמים‪ :‬תסלח וארא‪:‬‬
‫בא‪ :‬ה‪ .‬מהיות קלת‪ .‬הנשארת‪ .‬כה‪ .‬רכחעות‪ .‬וככה‪ .‬בחכתי באדן‪ .‬בתינו הציל‪ .‬ציה‪.‬‬
‫דוילכו‪ .‬להוציאם‪ .‬דליל‪ .‬ומלתה‪ .‬חוצה‪ .‬ונתנה לך‪ .‬הזכרים הקשה‪ .‬תמיהון‪ .‬ויהרנ‪.‬‬
‫ירכה‪ :‬ו‪ .‬ומת כל בכור‪ .‬קדמאה‪ :‬ב‪ .‬יחרץ כלכ‪ .‬אני הכבדתי‪ :‬ך‪ .‬לך מעלי‪ .‬אך ביום‬
‫הראשון‪ :‬מ‪ .‬ומת כל ככור‪ .‬בתראה‪ .‬שמרים‪ .‬בתראי‪ :,‬ם‪ .‬איןשם‪.‬מימיס‪ .‬פ )א(‪ .‬ויאספו‪.‬‬

‫כצ״ל‪ .‬ועינכם כצ״ל שמני אלהיט כצ׳׳ל רואת יהודה כצ״ל הנהן כצ־ל׳ ויברכך כצ׳״ל כה תאמרו נצ״לי‬
‫את האתת כצ״ל‪ .‬י יענו אותו כצ״ל‪ .‬ב נתהכמה לו כצ‪-‬יל‪ .‬וזה זכרי כצ׳יל‪ .‬מחו כל האנשים בצ״ל‪.‬‬
‫םתמ כצ״ל וישפט כצ״ל‪ ,‬בעבדה קשה כצ״ל׳ העברים זה כצ״ל‪ .‬סנריהם‪ .‬נטויה כצ״ל‪ .‬ומשה כצ״ל‪,‬‬
‫חמרם‪ .‬חמרם כצ׳יל‪ .‬כה דבחצות כצ׳יל‪ ,‬בהכהי בארץ כצ״ל שמיים *"ל• ך השבע השביע את‬
‫‪3‬‬
‫‪679‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫פ‪) .‬ב( דהסך ראות שני‪ :‬צ‪ .‬צבאותיכם‪ .‬צכאוח‪ :‬ק‪ .‬נזקננו‪ .‬וכבקרגו‪ .‬בצקו‪ :‬ר‪ .‬תחקדים‪.‬‬
‫ורוח הקדים‪ .‬כדברכם‪ .‬משארתם‪ :‬תעלת בא‪:‬‬
‫ב ש ל ח ‪) :‬א‪ (.‬ד‪ .‬השבע ה ש נ ת ‪ .‬את כני ישראל‪ .‬אלהים דויהי בשלח‪ .‬תרויהון‪ .‬אלהים‬
‫ירקת להאיר‪ .‬הענן‪ .‬הנדלה‪ .‬קדמאה‪ .‬דמוע תהלת‪ .‬נבהלו‪ .‬אימתה‪ .‬התף‪ .‬דמה‬
‫כים‪ .‬מלא העמד‪ .‬והנח‪ .‬זהבית‪ .‬מסה‪ .‬אמונה כס יה‪ :‬ו‪ .‬רלךהעס‪ .‬ועלנסתם‪ .‬ויכאעמלק‪.‬‬
‫דחלש‪ :‬ז‪ .‬זה אלי‪ .‬לעיני וקני ישראל‪ :‬ח‪) .‬א( ברוחך‪ .‬נחית‪ .‬יאחזמו‪ .‬וםחד‪ .‬כצפחית‪ :‬ט‪.‬‬
‫טוב לנו‪ .‬רט‪ .‬ויט‪ .‬נטית‪ .‬ממטיר‪ .‬תלקטוהו‪ :‬כ מרכבת‪ .‬כמו נר‪ .‬בעסרת‪ .‬כמכה‪ ,‬בחראד*‬
‫מכון‪ .‬כוננו‪ :‬ך‪ .‬מלאך‪ .‬ההולך‪ .‬וילך‪ .‬ויולך‪ .‬ימינך‪ .‬נחלתך‪ .‬יטלך‪ :‬ל‪ .‬על סני המדבר‪:‬‬
‫ס‪ .‬מה ואת עשית לנו‪ .‬םמתנו‪ .‬אנוסה ^שני ישיאל‪ :‬ם‪ .‬ינחם‪ .‬כראתם‪ .‬אשר ראיתמ‪.‬‬
‫לראתס‪ .‬ילהט‪ .‬ואתם‪ .‬ויהם‪ .‬מלים‪ .‬כםמוים‪ .‬אדירים‪ .‬לעלם‪ .‬כתמים‪ .‬לא אשים‪ .‬ער באס‬
‫אל ארץ‪ .‬ער באם אל קצה‪ .‬לםסעיהם‪ :‬ס‪ .‬אנוסה‪ .‬סחשסס‪ .‬תרויהון‪ .‬ונםם‪ :‬פ‪) .‬א( לא‬
‫תססו‪ .‬אפן‪ .‬פעלת‪ .‬מחסםס‪ ,‬לשי אכלן‪ .‬לנלנלת‪ .‬מססר‪ :‬ם‪) .‬ב( לסט־ת בקר‪ .‬הטרשים‪.‬‬
‫פרעהמישבו‪ .‬מרכבתםרעה‪ .‬זבמחאפיך‪ .‬קשאו תהמת‪ .‬נששח‪ .‬אלופי‪.‬וסחד‪ .‬םוםםרעה‪:‬‬
‫ף‪) .‬א( וירדף‪ .‬ורדף‪ .‬ארדף‪ :‬צ‪ .‬התיצבו‪ .‬מה תצעק‪ .‬ישראל את מצרים‪ .‬צללו‪ .‬ויצעק‪ .‬ויצא‬
‫העם‪ .‬צנצנת‪ .‬והכית כצור‪ .‬וצא הלחם‪ :‬ץ‪ .‬תכלעסו ארץ‪ :‬ק‪ .‬קרוב הוא ולא קרב‪ .‬קשאו‪.‬‬
‫מקרש‪ :‬ר‪ .‬ויאר‪ .‬ויסר‪ .‬עמר‪ .‬מספר‪ .‬והעםר‪ :‬ש‪ .‬נאדר כקדש‪ :‬חסלת בשלח‪:‬‬
‫וישמע‪ :‬ה ‪ :‬והקל‪ .‬והגבלות הננשיס‪ .‬וידבר אלהיס‪ .‬הוצאתיך )לאוהבי( ]לאהכי[‪ .‬ינקה‪.‬‬
‫ויקדשהו‪ .‬הלסמס‪ .‬בא האלהים‪ .‬תיויהון‪ .‬שם האלהיס תרויהון‪ .‬ככל הסקום‪ .‬לא‬
‫תנלה‪ :‬ח‪) .‬א( בתחתית‪ .‬ויחרד בתראה‪ .‬ת ל ך וחזק‪ .‬לבלתי תחטאו‪ .‬מזבח אדמה‪ :‬ט‪ .‬על כל‪:‬‬
‫הטובה‪ .‬ושפטתי‪ .‬וששטו‪ .‬וששטו‪ .‬תחטאו‪ :‬כ ‪ .‬אזכיר‪ :‬־ אלהיך‪ .‬הוצאתיך‪ ,‬לך לך‪.‬‬
‫מלאכתך‪ .‬ימיך‪ .‬עלתיך‪ .‬שלטיך‪ .‬אליך‪ .‬וכרכתיך‪ :‬ל‪ ,‬נבל‪ .‬במעלות‪ .‬עתתך‪ :‬ס‪ .‬זדו‬
‫עליהם‪ .0 :‬פסל זכל תמנה; פ‪) .‬א( כנפי נשרים‪ :‬פ‪) :‬כ( על פניכם‪ :‬יף‪) .‬א( תנאף‪:‬‬
‫צ‪ .‬וצוך אלהיס‪ .‬עשיתי לסצרים‪ .‬כקצהו‪ :‬ש‪ .‬לא תשא‪ .‬את שם‪ .‬לקדשו‪ .‬ויקדשהו‪.‬‬
‫תעשה לי‪ :‬הסלת וישמע‪:‬‬
‫מששטימ‪ :‬ה‪ .‬האלהיש דוהנישו חר‪ .‬וחיה בי תרויהון‪ .‬טרסה‪ .‬להיות להסיע תהדר‪.‬‬
‫והמתי‪ .‬הצרעה‪ .‬קדסאה‪ .‬ני‪ .‬מ ע ש ה ונשמע‪ .‬תתיהון‪ .‬אל הי־ האלהים‪ ,‬שבו‬
‫לט כזה‪ .‬כבוד הי‪ .‬תרויהון‪ .‬ויבא םשה בהר‪ :‬ט‪ .‬לא תטה‪ :‬י‪ .‬להיות עד‪ .‬ואיבחי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫והסרוח ‪ :‬ך‪ .‬לחמך‪ .‬טיסיך‪ .‬מקרבך‪ .‬בארצך‪ .‬ימיך‪ .‬לפניך‪ :‬ל‪ .‬לפניכם‪ :‬מ‪ .‬טי בעל‬
‫דברים‪ :‬ם‪ .‬אשר תשים‪ .‬אהרי רכים‪ .‬ינש אליהם‪ .‬ויקס‪ .‬האלהיס‪ .‬חוקנים‪ :‬נ‪ .‬אנרשנו‪:‬‬
‫ע‪) .‬נ( ונשיא כעמך‪ :‬פ‪) .‬א( יצא להששי‪ .‬והוא יצא בנסו‪ .‬מספר יסיך‪ .‬אשר תפרה‪) JS:‬ב(‬
‫וננפו‪ .‬כמשפט הבטת‪ .‬ונפל שסה‪ ,‬רבד פשע‪ .‬משפט אבינך‪ .‬כי תפנע‪ .‬רנפש‪ .‬על פיך‪ .‬אל‬
‫פני האדן י״י‪ :‬צ‪ .‬וצרתי צרריך‪ :‬ץ‪ .‬יושבי הארץ‪ :‬ק‪ .‬רקם סשה‪ .‬ואל הזקנים‪:‬‬
‫ר‪ .‬לשמרך‪ ,‬השטר‪ .‬ציריך‪ :‬ש‪ .‬והשביעה‪ .‬לשקר‪ .‬שמע‪ .‬והיהשם‪ .‬שבו לט‪ :‬הסלתמשפטים‪:‬‬
‫ויקחו‪ :‬ה‪ .‬הסשכן‪ .‬והיה הסשכן‪ .‬תיויהון‪ .‬עד חצי המוברג הראה אותך‪ .‬קדסאה‪ .‬יתרת‬
‫החצי‪ :‬כ‪ .‬תבנית המשכן‪ :‬ס‪ .‬ושכנתי בתוכם‪ .‬אמלדם‪ .‬קדםאה‪ :‬חסלת ויקחו‪:‬‬
‫ת צ ו ה ‪ :‬ח‪ .‬להעלח נר‪ .‬לכהט לי‪ .‬עון הקדשים‪ .‬ועדירכים יהיו‪ .‬כהנה‪ ,‬וקרש הוא‪ .‬אהל‬
‫דשבעת‪ .‬קדשהם‪ .‬הנונעבמובת‪ .‬הואלה׳‪ .‬ותלתיודן‪ :‬ט‪ .‬טוראדם‪ :‬פ‪).‬ב( וכפר‬
‫אהרן‪ :‬צ‪ .‬ושכצת‪ .‬הסשגצות‪ :‬ץ‪ .‬תשבץ‪ :‬ר‪ .‬נר המיר‪ .‬ואתה הקרב‪ .‬חסלת תצוה‪:‬‬
‫ת ש א ‪ :‬ח‪ .‬וקנח בשם‪ .‬זנה‪ .‬באצבע אלהים‪ .‬תחת ההר תתיוען‪ ,‬מי לי־י אלי תרויהון‪.‬‬
‫מן העם תיעשו‪ .‬כרכה‪ .‬וסקרתי עליהם‪ .‬עשה רוינף‪ .‬הלוא בלכתך‪ .‬הנה‬

‫ו ה נ ח כצ׳יל‪ .‬נ ס כ ה נ ח י א ד ‪ .‬טנ׳׳ל׳‬ ‫ה ה ל ת ב*״ל‪,‬‬ ‫הנדלה כג‪-‬ל‪.‬‬ ‫ם ם ח ג ו בצ״ל‪.‬‬ ‫בני ישראל כצ״ל‪.‬‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪680‬‬

‫מקום קדםאה‪ .‬והנחתי לך‪ .‬והסרתי‪ .‬הר סיני‪ .‬דויםסל‪ .‬ויעבר ה׳ חודהון‪ .‬רקד אחנה‪.‬‬
‫מעשה‪ ,‬עשה‪ .‬הנה אנכי כרת‪ .‬חתיהון‪ .‬אלהץ דכי אוריש‪ .‬האדן אלהי‪ .‬חרויהון‪ .‬דברי‬
‫הכרית דהנשיאים‪ .‬אחו בהר סיני‪ .‬אשר יעוה‪ .‬המסוה‪ .‬דוראו תרויהון‪ :‬ו‪ .‬ויקהל העם‪.‬‬
‫והביאו אלי‪ .‬יביאו אל אהרן חרדמן‪ .‬וידבר דלך רד‪ .‬ויינף‪ :‬ח‪) .‬כ( דסתיא‪ .‬ויחד אף משה‪.‬‬
‫חטאה נדולח‪ :‬פי‪ .‬קטרח רקה‪ .‬ונטה לו‪ .‬כל מובי‪ .‬וחטאה‪ .‬ולתטאתנו‪ :‬ב‪ .‬ולבנה ובה‪.‬‬
‫כחבים קימאה‪ .‬והמכתב‪ :‬ל‪ .‬אלהי מסכי‪ :,‬ס‪ .‬וקנפן בשם‪ .‬וקנח כשם‪ .‬יחיה לכם‪ .‬סמים‬
‫נטף‪ .‬חהיח לכם‪ .‬ברית עולם‪ .‬הוא לעלם‪ .‬וקיאתי בשם‪ .‬יחום‪ .‬לאלסים‪ .‬שלשים‪ .‬יכעיס‪ :‬מ‪.‬‬
‫סמים נטף‪ .‬סמים ולבנה‪ :‬ע‪) .‬ג( וירא את הענל‪ .‬פרע הוא‪) .D .‬א( רסן‪ .‬לראת את םני‪ .‬על‬
‫פניך‪ .‬ופני לא יראו‪ .‬נדם משנין‪ :‬ט‪) .‬כ( איש כסר‪ .‬בסף הכטרים‪ .‬לסני‪ .‬לכ‪0‬ר‪ .‬נסשתיכם‪.‬‬
‫דולקהת‪ .‬עור פניו‪ .‬עור פני‪ .‬על פניו‪ :‬ף‪).‬א( ערף‪ .‬קשה ערף הוא‪ :‬צ‪ .‬ממחצית השקל‪.‬‬
‫ורחצו‪ .‬ורחצו; ק‪ .‬וקדה‪ .‬רקח‪ .‬טרקהת‪ .‬מעשה רוקה‪ .‬קדש קדשים תהיה‪ .‬והקטרת‪.‬‬
‫ק‪ .‬דלא םויינא‪ .‬כקסיהפ‪ .‬הדק‪ .‬על פניו ויקרא‪ .‬ויקד ארצח‪ :‬ר‪ .‬חעשיר‪ .‬לכפר‪.‬‬
‫כיור נחשת‪ .‬לרחצה‪ .‬ורהצו‪ .‬להקמיר אשה‪ .‬והקטיר‪ .‬לרדת ויתפרקו‪ .‬וישכר‪ .‬פרע‪ .‬פרעה‪.‬‬
‫ראה אתה‪ .‬בנקרת‪ .‬לא ידאו‪ .‬וירד‪ .‬וימהי‪ .‬ליאות‪ .‬קין עור יךמאה‪ .‬וראו‪ :‬ת‪ .‬חרות על‬
‫הלחת‪ .‬וסלחת‪ .‬ולחטאתנו‪ .‬ונחלתנו‪ .‬חסלת כי תשא‪:‬‬
‫ר ק ה ל ‪ :‬ר‪ .‬תבערו‪ :‬פקודי‪ :‬ח‪ .‬צוד‪ ,‬דבצלאל‪ .‬לכהנח עולם‪ .‬המשכן דולא יכל‪ .‬ססעיהם‬
‫נתראה‪ :‬צ‪ .‬ובצלאל בתיאה‪ .‬ויקסאחהחצי‪ :‬ק‪ .‬ובקרבתם‪ :‬ש‪ .‬ישראל דכי ענן‪.‬‬
‫חסלת פקודי‪:‬‬
‫ויקרא‪ :‬ח‪ .‬מאהל סועד‪ .‬עלה קרבנו‪ .‬ונרצה לו‪ .‬אהל מועד‪ .‬דושהט‪ .‬המזבח‪ .‬מערכו‪.‬‬
‫זהקסיר אשה‪ .‬דוקרכו וכרעיו‪ .‬אשד‪ ,‬מדקריב‪ .‬אשד‪ ,‬דושםע‪ .‬אשר‪ ,‬דוהכיאה‪.‬‬
‫ה׳ חהנוחרת חמיחון‪ .‬ת א דסתוח‪ .‬חעשה‪ .‬המזכה‪ .‬מהבאה‪ .‬אלהיך רוכל קרבן‪.‬‬
‫וצא דונתתה‪ .‬אשה‪ .‬דוהקטיר‪ .‬אשר‪ ,‬דוההטירו‪ .‬אשה דוהקמירס‪ .‬הסר קדסאה‪ .‬המשיה‬
‫קדמאה‪ .‬פרכתהקדש‪ :‬ם‪ .‬והקטירם‪.‬־מ‪ .‬סרהיהיה‪.‬סלתכלולה‪ .‬סלתבשמן‪.:‬פ‪).‬ב(לכסר‬
‫מסמן‪ ,‬פחח משחט‪ .‬והפשימ‪ .‬צפנה‪ .‬את פני פרכת‪ .‬ישפך קדמאה‪ .‬חםרכת‪ .‬לכפר‪.‬‬
‫לכפר‪ .‬ובסר עליו‪ :‬ץ‪ .‬לא תעשה חמץ‪ :‬ר‪ .‬וקרבו‪ .‬והקרב‪ .‬והסיר‪ .‬חסלת ויקרא‪:‬‬
‫צו‪ :‬ח‪ .‬חסובח דצו‪ .‬הטנהה קרטאה‪ .‬החטאת‪ .‬האשם‪ .‬המלאים‪) .‬וצפה( ]דניפהו[‪.‬‬
‫המזבח‪ .0 :‬וםלת מרבכת‪ .‬וססל המצווה בסל המלאימ‪ :‬ם‪ .‬םושבחיכט רוכל דם‪:‬‬
‫פ‪) .‬ב( אל פני‪ .‬חםובה‪ :‬לא חאפה‪ .‬אשר <כפר כו‪ .‬אשר תאפה‪ :‬צ‪ .‬את אצבעו‪ .‬אצבעו‬
‫דבחריה‪ .‬ויטבל אצבעו‪ :‬ק‪ .‬קה את אהין‪ .‬הקהל‪ .‬ותקהל‪ :‬ר‪ .‬והנחרח‪ .‬בחצר קדמאה‪:‬‬
‫חסלו; צו‪:‬‬
‫שמיני‪ :‬ח‪-.‬הםזבה דוחצא אש‪ .‬הטהור דולהבמל‪ .‬פנימה‪ X! :‬וייטב בעיניו‪ :‬י‪ .‬בקרבי‪.‬‬
‫פנימה‪ .‬טושבת״כם‪ .‬לדרתכס דיין‪ .‬ם‪ .‬לא אכלתט‪ .‬חטאתם‪ .‬עלחפ‪ .‬כרעים‪:‬‬
‫ס‪ .‬כל מסרסת‪ :‬ק‪ .‬קרא‪ .‬ולזקני‪ .‬ויקרב אהרן‪ .‬ויקה‪ .‬בקרבי‪ .‬אקדש‪ .‬קרא‪ .‬ויקרבו‪ .‬ויקצף‪.‬‬
‫הקריבו‪ .‬ותקראנה‪ :‬ר‪ .‬קרב‪ .‬דרש‪ .‬דרש‪ :‬ש‪ .‬ואל כני ישראל‪ :‬חסלת שמיני‪:‬‬
‫תזריע‪ :‬ה‪ .‬הילדת‪ :‬ם‪ .‬םרמיס‪ .‬שסם‪ .‬אדמדם‪ :‬נ‪ .‬יםנירנו‪ :‬פ‪) .‬כ( על כסו השמאלית‬
‫קדמאד‪ :,‬צ‪ .‬אצבעו הימנית‪ .‬באצבעו הימנים הסלת תזריע‪:‬‬
‫אחרי‪ :‬ד‪ .‬דם כל כשר‪ :‬ז‪ .‬זטה הוא‪ .‬ואתזכר‪ :‬ס‪ .‬וסמך אהרן‪ .‬וכםהו בעסר‪ .‬ואס לא יכבס‪:‬‬
‫ט‪) .‬כ( לפרכת‪ ,‬הכסרת‪ .‬בפר כן בקר‪ .‬ובמצנפת‪ .‬משפטי‪ .‬תעשו‪ .‬משפטי אשר‬
‫יעשה‪ .‬אשי לפניכם‪ .‬נעשו לפניכם‪ :‬ר‪ .‬ואתפרההפאת‪ .‬לשעירפ‪ :‬ח‪ .‬חטאתיכם‪ .‬תטהרו‪.‬‬
‫הפלת אהיי‪:‬‬

‫ס ו ש כ ח י כ ם ד ו כ ל דם » ״ ל ‪.‬‬ ‫בסלי ח ם ל א י פ כצ״ל‪.‬‬ ‫ב»^‪.‬‬ ‫ח ח ס ז ב ח חנו‬ ‫כיל•‬ ‫פקודי‬ ‫חסלח‬

‫‪81‬כ(‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫קדושים‪ :‬ה‪ .‬לטהר דוהברלתם‪ .‬להיות לי‪ :‬ז‪ .‬לא תהיה זמה‪ :‬ע‪ .‬ערירים‪ :‬ס ואלהי‬
‫מסנה‪ :‬פ‪) .‬ב( במשפט‪ .‬פני דל‪ .‬פני נדול‪ .‬במשפט‪ .‬איפת ערק‪ .‬משפטי ועשיתם‪.‬‬
‫חסלת קדושים‪:‬‬
‫א מ ר ‪ :‬ה‪ .‬קדושים יהיו לאלהיהם נתראה‪ .‬להיות דהמוציא‪ .‬השם דויקלל‪ .‬צוד‪ ,‬דויתגיאו‪:‬‬
‫ז‪ .‬אשה זנה וחללה‪ :‬כ‪ .‬מתנותיכם‪ .‬נדריכם‪,.‬נדבתיכם‪ .‬כפת תמרים‪ .‬בםכת תשבו‪.‬‬
‫ם‪ .‬באבלם‪ .‬קדשיהם‪ .‬וספרתם‪ .‬הביאכם‪ :‬נ‪ .‬לנפש לא יטמא‪ :‬ם‪ .‬ויסף‪ .‬דואיש כייאכל‪:‬‬
‫פ )ב(‪ .‬וםסרחם‪ .‬חספרו‪ .‬כפרים הוא‪ .‬לכפר עליכם‪ .‬לפני‪ :‬צ‪ .‬ובארצכם לא חעשו‪ :‬ח‪.‬‬
‫שבת שבתון‪ .‬ועניתם‪ .‬נסשתיכם‪ .‬חקת‪ .‬חקח‪ .‬אח )שמי( ]השם[‪ .‬שלמיתבת‪ :‬חםלח אמר‪:‬‬
‫ב ה ר ‪ :‬ה‪ .‬לפיהן‪ :‬ז‪ .‬נדרך‪ :‬ל‪ .‬לצמיתות‪ .‬בתראה‪ :‬ס‪ .‬עד תם‪ .‬ימים תהיה‪ .‬אחזתם‪.‬‬
‫אחות עולם‪ .‬לעלם‪ .‬עבדי הם‪ .‬אלהיכם‪ .‬תתנו בארצכם‪) X :‬ב( משפטי דועשיתם‪.‬‬
‫הארץ פריה‪ .‬לפיהן‪ .‬כסי שניו‪ .‬ופסל ומצבה‪:‬‬
‫בהקהי‪ :‬ה‪ .‬והקימתי‪ .‬מהית‪ .‬בהר סיני‪ .‬דאלה המצות‪ :‬ז‪ .‬וורעתס לריק‪ .‬עזכם‪ .‬אורה‪.‬‬
‫ואו ירצו‪ .‬תעוב‪ :‬ם‪ .‬מאסתים נעלתים‪ .‬לכלתם‪ .‬וזכרתי להמ‪ :‬ע )נ(‪ .‬הערל‪:‬‬
‫פ )א(‪ .‬ופניתי‪ .‬על פי י־י‪ .‬נ׳ בתורה‪ :‬ף‪) .‬ב( אף אני אעשה‪ .‬אף אני אלך‪ :‬צ‪ .‬תעבר‬
‫בארצכם‪ :‬ק‪ .‬והקימתי‪ .‬קוממיות‪ .‬קנחו מאחו‪ :‬ר‪ .‬ואין מחריד‪ .‬לחרב‪ .‬אשר‪ .‬בהר‬
‫סיני‪ :‬ש‪ .‬תשמרו‪ .‬ראם בחקחי‪ :‬חסלח בהר בחקתי‪:‬‬
‫ב מ ד ב ר ‪ :‬א‪ .‬אלפי‪ :‬ה‪ .‬הקהילו‪ .‬התפקדו‪ .‬נשיאי הלוי‪ .‬הפנים‪ .‬כל המשכן‪ .‬הקרש‬
‫רומחו‪ :‬ב‪ .‬וכלי הקדש‪ .‬ואת הכסת‪ :‬נ‪ .‬המנקיות‪ :‬ס‪ .‬ונסע‪ :‬ק‪ .‬יקימו אתו‪ .‬בהקרבס‪.‬‬
‫הקרב )את משה(‪ .‬וכלי הקדש‪ .‬פקדת‪ .‬ופקדת‪ :‬חסלח במדבר‪:‬‬
‫נ ש א ‪ :‬ה‪ .‬האדם‪ .‬למעל הכפרים‪ .‬אל המים‪ .‬אזכרתה‪ .‬ירכה‪ .‬מזרעה‪ .‬ועשה לדי‪ .‬ונקה‪.‬‬
‫להדר‪ .‬הדרו‪ .‬אלהיו‪ .‬כן יעשה‪ .‬להקים‪ .‬חמובח‪ .‬דויאמר‪ .‬חםזבח‪ .‬דזאת חנכח‪.‬‬
‫הקול הכרכים‪ :‬י‪ .‬ירכה‪ .‬כסי נדרו‪ :‬כ ‪ .‬יברכך‪ .‬אברכם‪ .‬לחנכח‪ .‬שני הכרכים‪ :‬ע)נ(‪.‬‬
‫ב ק ^ ‪) B‬ב(‪ .‬בסחע‪ .‬כפי נדרו‪ :‬ק‪ .‬ונקר‪ ..‬ויקח‪ .‬קרבן‪ .‬דנחשון‪ :‬ק‪ .‬דלאמזיינא‪ .‬הם‬
‫העומדים על הפקודים‪ :‬ש‪ .‬וישם‪ .‬שלום‪ :‬חםלת נשא‪:‬‬
‫ב ה ע ל ת ך ‪ :‬א‪ .‬אלפי ישראל‪ .‬ראם •באחו‪ /‬ואלפי דבנחח‪ :‬ה‪ .‬לטהרם‪ .‬כנדיהם‪.‬‬
‫רהקוד ילדחיהו‪ .‬דאמן‪ .‬ואל אראה‪ .‬אםסה לי‪ .‬זקני ‪,1‬עם‪ .‬החקרשו‪ .‬ומצא‬
‫להם‪ .‬תרדהון‪ .‬היד‪ .‬דייקרך‪ .‬השלו‪ .‬רבה‪ .‬הסתאוים‪ .‬נאמן הוא‪ .‬ומראה‪ :‬ט‪ .‬דבר טוב‪.‬‬
‫הטוב ההוא‪ .‬ייטיב י׳י‪ .‬והטבנו‪ .‬כתראדי‪ .‬ויטש‪ .‬וישטחו‪ .‬שטוח‪ .‬יביט‪ :‬י‪ .‬מצאתי הן‪:‬‬
‫כ‪ .‬כמראה לא כן‪ :‬ל‪ .‬ובדרך לא היה‪ .‬ילדתיהו‪ :‬ם‪ .‬בנסעס‪ .‬בנסע‪:‬ף‪).‬א( וינף‪ .‬ואף י־י‪:‬‬
‫צ‪ .‬בארצכם‪ .‬חצר‪ .‬חערר‪ .‬בחצצרח‪ .‬בחראה‪ :‬ק‪ .‬הקים‪ .‬ובמקום‪ .‬אל המקום‪ .‬קומה‪.‬‬
‫תקצר‪ .‬היקרך‪ .‬ץ‪ .‬ולאורה הארץ‪ :‬ר‪ .‬וחרעתם‪ .‬לזכרון‪ .‬רבבוח‪ .‬חקצר‪ .‬היקרך‪ .‬ורוח‪.‬‬
‫מרחם‪ .‬רפא נא‪ :‬הסלת בהעלחך‪:‬‬
‫ש ל ח ‪ :‬ה‪ .‬ויריס‪ .‬למה זה אתם‪ .‬הלה‪ .‬אלהיכם דאני‪ :‬ה‪) .‬ב( וישחטם‪ .‬חצלח‪ :‬ק‪ .‬ונקח‬
‫לא ינקה‪ .‬פקד‪ :‬הסלת שלח‪:‬‬
‫ק ר ח ‪ :‬ה‪ .‬האם חמנו‪ :‬ו‪ .‬ויקח קרח‪ .‬ותכס‪ .‬ואש יצאה‪ .‬וילנו‪ .‬ויאמרו בני ישראל‪.‬‬
‫בתראה‪ :‬וידכד העם‪ :‬ט‪ .‬שבט אביך‪) I :‬ב(‪ .‬ויפלעל‪ :‬ק‪ .‬וסקדח‪ .‬יפקד‪ .‬מקריבי‪.‬‬
‫הקטרת‪ .‬דבר קרוע וקח סאתם‪ .‬שקדים ויקחו‪ :‬חסלת קרח‪:‬‬

‫ה ט ה ו ר ד ו ל ה ב ר י ל כג׳־ל‪.‬‬ ‫צ א ח אצבעו ) ה ו א ב פ ר ש ה ויקרא(‪ .‬ויטכל א צ ב ע ו ) ה ו א ב פ ר ש ה שסיני(‪.‬‬

‫ח ס ל ת תזריע מצורע! כצ״ל‪ .‬ז ט ה הוא כצ׳׳ל‪ .‬ח ם ל ח אחריי קרושים בצ׳׳ל‪ .‬א ת שםי כ ״ ח ב ה ע ת ק ה חר׳ל‬
‫א ח ה ש ס ‪ .‬ל צ ס ת ת ב ה ר א ה ‪ ,‬כצ׳׳ל‪ .‬ה פ ל ת ב ח ר ב ח ק ח י ‪ ,‬בצ״ל‪ .‬ב ח צ צ ר ת ב ת ר א ח לפנינו ח פ ר כ ח י ב ׳ וכן‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪682‬‬

‫ח ק ת ‪ :‬מ‪ .‬וישמהו על הנס‪ .‬במחקק‪) G :‬ב(‪ .‬אל שני הסלע‪ .‬ונסן‪ .‬בסוסה‪ .‬ונשקפה‪ .‬רסנו‬
‫ויעלו‪ :‬ק ‪ .‬ולקח אזוב‪ .‬ותקצר‪ .‬הקלקל‪ .‬ונשקפה‪ :‬ר‪ .‬וחקצר‪ .‬ויסר מעלינו‪ :‬חסלח חקת‪:‬‬
‫ב ל ק ‪ :‬ח‪).‬ב(לזבח‪ .‬ויחד דויצמח‪.‬ב‪ .‬כרע שכב‪:‬מ‪ .‬םימנהבתיאה‪ .‬משכנתיך ישראל‪:‬‬
‫ס‪ .‬ולא קסם‪ .‬ע )נ(‪ .‬ועצמתיחם‪ .‬שעיר איביו‪) V .‬ב(‪ .‬עפר יעקב‪) £ :‬א(; שעל‬
‫אל‪ .‬פאתי מואב‪) G :‬ב(‪ .‬שלופה‪ .‬וילך שפי‪ .‬בחועסת‪ .‬בתיאה‪ .‬ותעצר המנפה‪ :‬ק ‪ .‬ולא‬
‫קסם‪ .‬וקם שבט‪ .‬רקח רמח‪ .‬קבחה‪ :‬ר‪ .‬רבע‪ .‬וקרקר‪ :‬ש‪ .‬לבדד ישכן‪ .‬מות ישרים‪.‬‬
‫וישראל עשה חיל‪ :‬חםלת בלק‪:‬‬
‫פ נ ח ס ‪ :‬ה‪ .‬ברית בהט‪ /‬האשה‪ .‬תרויהון‪ .‬יעשה ונסכו‪ .‬ונסכיהם‪ .‬דוביום הבכורים‪ .‬ונסביהס‪.‬‬
‫דיום שני‪ .‬ונסכיה‪ .‬אלה תעשו‪ .‬אלה החקים‪ .‬בתראה‪ .‬דמטות‪ :‬ט‪ .‬סששפן‪.‬‬
‫להקת משפט‪ .‬במשפט האורים‪ .‬כמשפטם‪ .‬בתראה‪ :‬כ‪ .‬כמשפטם‪ .‬קדמאה‪ :‬ן‪ .‬להן‪ .‬ובן‬
‫אין לו‪ .‬כצאן‪ .‬דדיהן‪ :‬ק‪ .‬בקנאו‪ .‬קנאתי‪ :‬ע‪ .‬ר‪ .‬צרור‪ .‬צררים‪ :‬חםלת סנחם‪:‬‬
‫ראשי‪ :‬א‪ .‬וימסרו סאלפי‪ :‬ה‪ .‬לעריה ז־ילכדה‪ :‬ח‪) .‬ב( ויחד דוינעס‪ .‬חטאים‪ .‬וישחטם‪:‬־‬
‫וכבסתם‪ .‬וכומז‪ :‬צ‪ .‬וחצערות‪ .‬ויצבאו‪ .‬והצית ממהציתם‪ .‬אנשי הצבא‪ :‬ק‪ .‬ויקחאח‬
‫יהושע‪ .‬ויקה משה‪ .‬בתראה‪ .‬ומקנהרב‪ .‬קמתם‪ .‬למקננו‪ .‬ויקראלה‪.:‬ר‪ .‬ויקרבו אל משה‪:‬‬
‫חסלח ראשי‪:‬‬
‫מסעי‪ :‬ח‪) .‬וילכדה(‪ .‬הראובני‪ .‬הגדי‪ .‬הטטוח‪ .‬יפנה‪ .‬עמיהוד‪ .‬אלף אמה‪ .‬להם‪ .‬דומדחם‪.‬‬
‫והערים‪ .‬בחראה‪ .‬תהיינה‪ .‬בתראה‪ .‬והצילו‪ .‬והשיבו‪ .‬הכהן הגדל‪ .‬לא יענה‪.‬‬
‫בתוכה‪ .‬האבות‪ .‬הנשיאים‪ .‬ותהיינה‪ .‬קדמאה‪ .‬המצות‪ .‬והמשפטים‪ :‬ט‪ .‬לא חטמא‪ .‬ס‪.‬‬
‫ונוספח‪ .‬ונוסף‪ :‬פ )ב(‪ .‬כפר‪ .‬כפר‪ .‬חהניפו‪ .‬כפר‪ .‬שפך שפכו‪ :‬צ‪ .‬ולצננים‪ .‬בצדיכם‪.‬‬
‫וצררו‪ :‬ק ‪ .‬בשמן הקדש‪ .‬חקחו‪ .‬חקחו‪ :‬ש‪ .‬שבטי בני ישראל‪ :‬חםלח מסעי‪:‬‬
‫דברים‪ :‬ה‪ .‬רחר קמא ורבקין‪ .‬י־ח באורייחא‪ .‬ותהינו‪ .‬האוין‪ .‬והעוים‪ .‬הלה היא‪ .‬דכי רק‬
‫עונ‪ .‬תרויהון‪ .‬הארנוב‪ .‬דויתי הנלעד‪ .‬הממלכות‪ :‬ט‪ .‬יי המשפט‪ :‬ב יוסף‬
‫עליכם‪ .‬אחיכם בני ישראל‪ .‬המלכים האלה‪ :‬ם‪ .‬ונסע‪ .‬רב לכם סב‪ .‬הססנה‪ :‬ע )נ(‪.‬‬
‫תעשינה הדברים‪.‬׳ ‪) S‬א( הכירו פנים‪ .‬כי המשפט‪ .‬ונסן ונעבר‪ .‬אלהיט לפנינו‪) t :‬ב(‪.‬‬
‫מנו וסעו‪ .‬לפני אחיכם‪ :‬ק‪ .‬ואקח‪ .‬כי מקנה רב‪ :‬ר‪ .‬הרבה אתכם‪ .‬עכר‪ :‬חסלת רבדים‪:‬‬
‫ואתחנן‪ :‬ד‪ .‬י׳י אחד‪ :‬ה‪ .‬רחר קמא ודכקין‪ .‬עלה ראש‪ .‬תראה‪ .‬והשחתם‪ .‬להכעיסו‪.‬‬
‫העדותי‪ .‬השמד‪ .‬והפיץ‪ .‬מעשה ידי אדם‪ :‬ט‪ .‬ייטב‪ .‬דכבד‪ .‬ייכ־ב להם‪ .‬לטוטפוח‪.‬‬
‫קדמאה‪ .‬ובחרא‪ :‬י‪ .‬עמד עמדי‪ :‬ב‪ .‬חכמתכם‪ .‬וזכרת את י־י‪ :‬ך‪ .‬עבדך‪ .‬לפניך‪ .‬מפניך‪:‬‬
‫מ‪ .‬רק השמר‪ :‬נ‪ .‬ואתהנן‪ .‬והודעתם לבניך ולבני בניך‪ .‬תלחיהון‪ :‬ש‪ .‬לנס שמה‪ .‬דאז‬
‫יבדיל‪ .‬לא תנסו‪ .‬נסיתם‪ .‬במסה‪ :‬ע )ב(‪ .‬את עבדך‪) 6 :‬א( פן חשחיתץ‪ .‬ואתה פה‪.‬‬
‫לטטפוח‪ .‬פן תשכח‪ .‬אל פניו‪ .‬ושסרח אח המצור‪ .‬ואח המשפטים‪) B :‬כ(‪ .‬אשר היו‬
‫לפניך‪ .‬ובסוסתים פנים בפנים‪ .‬מפני האש‪ .‬על פני‪ .‬פסל‪ .‬פקד‪ .‬לאלס־ם‪ .‬החקים‬
‫והםשספים‪ .‬היינו לפרעה‪ .‬בפרעה ובכל‪ .‬לפני י־י אלהיט‪ .‬אל פניו‪ :‬ק ‪ .‬ובקשתם‪ .‬ובקומך‪.‬‬
‫וקשרחם‪ .‬וחקיו‪ :‬ר‪ .‬עיניכם הראות‪ .‬תיראום‪ .‬ראה למדחי‪ .‬להראוח‪ .‬בער‪ .‬דחוס‪ .‬ברית‬
‫אכתיך‪ .‬הראת‪ .‬ולשםדי‪ .‬הלן כולהון דב׳ קמי‪ :‬כי לא תשתחוה לאל אחך‪ .‬אריך קרני‬
‫מכולהון‪ :‬כתשא‪ :‬ש‪ .‬ושמרת‪ .‬ושמרתם את‪ :‬הסלת ואתחנן‪:‬‬
‫עקב‪ :‬ח‪) .‬א( לא תחסר‪ :‬ח‪) .‬ב( וחרה אף‪ .‬החמד‪ :,‬י‪ .‬םיסרך‪ .‬ישא פנים‪ :‬ב‪ .‬וזכרת את‬
‫כל‪:‬ל‪ .‬ולא יקה שהד‪ :‬מ‪ .‬מייסרך‪ .‬המסת‪ :‬ע)ב(‪ .‬וברשעת‪ .‬וערפכס‪:‬ם)א(‪ .‬סן‬
‫תאכל‪ .‬פן יאמרו‪ ..‬לא ישא פנים‪ .‬וערסכם‪ .‬ואספת‪ .‬לטטסת‪ .‬ולא יראה את פני‪:‬‬

‫ה ו א ברס׳׳ה‪ .‬כ מ ש פ ט ם ק ד ט א ה ‪ ,‬כצ״ל‪ .‬דדיהן בצ׳׳ל‪ .‬וכ׳׳ה לעיל והוא כפ׳ מסעי‪ .‬ד‪ ,‬ר ח ר ק ר נ א ודבקין‬
‫י״ת באורייתא‪ ,‬וכן כס׳ תנין‪ .‬כ ת ש א ר׳׳ל בפי כי השא‪ .‬לטוטפות ק ד ס א ה ו כ ת ר א ה ‪ .‬ולפנינו ל ט ט פ ת ד ש מ ע‬
‫‪683‬‬ ‫מחזור ויטריי‬
‫פ )כ(‪ .‬המשסמים‪ .‬תהיה עקב‪ .‬מעמ מעט אנרשנו ספניך‪ .‬הקצפת‪ .‬ואתנפל‪ .‬ואתפלל‪.‬‬
‫לעפר‪ .‬ואתנפל‪ .‬ואתפלל‪ :‬לן‪ .‬עקב‪ .‬בצדקתי‪ .‬בצדקתך‪ .‬הקצפת‪ .‬קשה ערף‪ .‬קשי‪ .‬קופ‬
‫לך‪ .‬לא תקשו‪ .‬ימח שהד‪ :‬ת‪ .‬ואספת‪ .‬דוהיה אס שמע‪ :‬הפלת עקב‪:‬‬
‫ראה‪ :‬י‪ .‬ידבק בידך‪ .‬יחדל לא תשינ‪) I :‬ב(‪ .‬והסדך‪ .‬מהמן אפו‪ .‬צפור טהרה‪ .‬לפני‪ .‬י‬
‫מאילת‪ .‬פתח תפתח‪ .‬לפני י״ אלהיך‪ :‬ץ‪ .‬תקפץ‪ :‬ת‪ .‬נכרכתנתראה; חסלתראה‪:‬‬
‫שפטים‪ :‬ז‪ .‬וזה יחיה‪ .C .‬קסם קסמים‪ .‬לא תסינ‪ :‬פ)א(‪ .‬דבר למשפט‪ .‬ויספון והשפטים‪.‬‬
‫ודרשו השפטים‪ .‬ולא יספו‪ :‬פ )ב(‪ .‬על סי שנים‪ .‬כי יסלא‪ .‬סן ירדף‪ :‬צ‪ .‬ש מ‬
‫צבאות‪ :‬הסלח שפטים‪:‬‬
‫ת צ א ‪ :‬כ‪ .‬זכור רמרים‪ .‬וכור דעמלק‪ :‬ס‪ .‬לא חחםם‪ .‬לא תחוס‪ :‬פ )א(‪ .‬יסל הנסל‪ .‬כי‬
‫נפש‪ .‬והפילוהשפט‪ .‬איפה ואיפה שלמה‪ :‬פ)ב( משפט מות‪ .‬הסשספ‪ .‬ושפטום‪.‬‬
‫יחסץ‪ :‬חסלת חצא‪:‬‬
‫תבא‪ :‬ה‪ .‬דחד קרנא ודביקין‪ .‬והתמכרתם‪ .‬ואין קנה‪ :‬ח‪) .‬ב( תחת בשמחה‪ .‬ישלחנו‪ .‬ובחסר‬
‫כל‪ :‬ט‪ .‬אוצרו הטוב‪ .‬טנאך‪ :‬ך‪ .‬ואהבך‪ .‬וברכך‪ .‬וברך‪ .‬פרי בטנך‪ .‬אדמתך‪ .‬אלסיך‪.‬‬
‫צאנך‪ :‬פ)א( ושמחתלפני‪ .‬יפתח‪) .‬פ(ק השקיפה‪ .‬נקראעליך‪ .‬ויקראמשה‪ :‬השלתתבא‪:‬‬
‫;צבים‪ :‬ה‪).‬ב(וכחמחו‪ .‬חדי ובחמה; ט‪ .‬עליך לטוב‪ :‬ס‪ .‬הנסתרת‪ :‬פ)א(‪ .‬פן יש‪ .‬נפשך‪.‬‬
‫למען‪ .‬רדפוך‪ .‬ערסך‪) C :‬ב(‪ .‬ואמיסנה‪ :‬ק‪ .‬וקמ‪ .‬הקשה‪ .‬הקחילו‪.‬זקני‪ .‬וקראת‪.‬‬
‫כל קהל‪ :‬חסלת נצבימ‪:‬‬
‫חאזינו‪ :‬ח‪) .‬כ( חמת חנינים‪ .‬חתום‪ :‬ט‪ .‬חזל כטל‪ .‬דרכיו משפט‪ :‬פ )ב(‪ .‬אסחירה פני‪.‬‬
‫סנפן סדם‪ .‬נסנם‪^ .‬םאיהם‪ .‬פלילים‪ .‬פרעות וכפר אדמתו עסו‪ :‬צ‪.‬דלאסדיני‪.‬‬
‫צרימו‪ :‬ק‪ .‬לקחי‪ .‬אקרא‪ .‬רק‪ :‬ש‪ .‬וישמן‪ :‬ת‪ .‬תזל כטל‪ .‬אםרחי‪ :‬תסלת האדנו‪:‬‬
‫ברכה‪ :‬ז‪ .‬פנן עזרך‪ :‬ט‪ .‬ישראל בטח‪ .‬יערפו טל‪ :‬ב‪ .‬מכרכת‪ .‬ויכחשו‪ :‬ך‪ .‬כרך‪ :‬ל‪.‬‬
‫ישראל בתראה‪ :‬נ‪ .‬מענה‪ .‬נושע‪ .‬לעיני בתראה‪ :‬ע)נ( מנן עזרך‪ :‬פ)א(‪ .‬מתיו‬
‫מספר‪ .‬יורו משפטיך‪ .‬מפניך‪ .‬יערפו טל‪ :‬פ )ב(‪ .‬היפיע‪ .‬פארן‪ .‬ספק‪ .‬לסשספיו‪ .‬ושאדא‬
‫תרץ זיוני‪ :‬ק‪) .‬רק(‪ .‬קדמ‪.‬חחזקה‪ :‬ש‪ .‬אשריךישראל‪ .‬כתראה‪ :‬ת‪ .‬רבבות‪ .‬הסלתברכה‪:‬‬

‫מכתיבות רבנו יוסי טוב עלם העתקתי אלפא ביתא מאותיות גדולות שבתורה‪.‬‬
‫אשריך ישראל‪ :‬בראשית‪ :‬והתגלח‪ :‬י־י אחר‪ :‬הלימה‪ :‬על נחון‪ :‬הכזונה‪ :‬חכלילי‪:‬‬
‫ותרא אחו כי טוב הוא‪ :‬ינדל נא כח י־י‪ :‬והתמכרתם‪ :‬רשליכם‪ :‬מה פבו‬
‫אחליך‪ .‬וירא יוסף לאסרים בני שלשים‪ :‬נצר חשד לאלפים‪ .‬משפטן‪ :‬ויחם כלב‪ :‬שסע‬
‫ישראל‪ :‬ופחלתל‪ :‬ובהעטיף‪ :‬צא אתה ]וכל העם אשר ברגליך‪ :‬ועשיח ציץ מאחה‬
‫תצוה‪ :‬כי יקרא קן צפור‪ :‬לא תשתחוה לאל אחר‪ :‬סלונתא‪ :‬ערש במל‪ :‬תמים תהיה‬
‫עם י־י אלהין‪ :‬ומוספי ביה נ׳ דלגלנליחם‪ ,‬ולי דלנלנלתם‪ .‬דלבגי שטעון‪:‬‬

‫אלפא ביתא מאותיות גדולות בנביאים וכתובים‪:‬‬

‫א ד ם שת אנוש‪ :‬ברח דודי‪ :‬גן נעול‪ :‬ד ב מ קהלת‪ :‬הלעולסים יזנה אדני‪ :‬ויזתא‪:‬‬
‫זכרו תורת משה עבדי‪ :‬חור כרסם ותכלת‪ :‬טוב שם משמן טוב‪ :‬מנע בר יקבחו‬
‫לאום‪ :‬וכנה אשר נטעה ימינך‪ :‬לםרכה המשרה‪ :‬משלי קדמאה‪ :‬נחמו נחמו עמי‪ :‬סוף‬

‫ח ס י כ ת י ב ו כ ״ ה ב ר ס ״ ה ל ט ט פ ח ר ש ס ע ח ס ר ד ח ס ר ‪ .‬ל ט ס פ ו ת ולם‪1‬עו ב ע ק ב ל ט ו ט פ ת מ ל א וי״ו ק ד מ א ה ‪ .‬ו ח ס ר‬

‫וי״ו בחרא׳‪ ,‬ל ט ט ס ח ׳ ולפנינו ל ט ו ט פ ת כ ח י ב ט ל א וי׳יו קדמא׳ ו ח ס ר וי״ו בחרא׳‪ .‬ל א ח ח ו ס מי״ל‪ p .‬השקיפה!‬
‫כג׳׳ל‪ .‬א ־ם ש ח אנוש ) ד ת ־ א א ( ‪ .‬ב ר ח דודי )שהי׳ש ח ( ‪ .‬נן נעול )שם ד(‪ .‬דברי ק ה ל ה ' ) ק ה ל ת א(‪.‬‬
‫ה ל ע ן ל ס י ם יונת אדני כצ׳׳ל ) ת ה ל י ם עו(‪ .‬ויוחא ) א ס ת ר ט ( ‪ .‬זכרו ת ו ד ח ס ש ה עבדי ) מ ל א כ י נ(‪ .‬חור‬
‫כ ר פ ס ו ת כ ל ת ) א ס ת ר א{‪ .‬ט ו ב שם טשטן טוב ) ק ה ל ה ז(‪ .‬ט נ ע בר יקבהו לאום )טשלי יא(‪ .‬ו כ נ ה‬
‫אשר נ ס ע ה ימינך ) ח ה ל י ם פ(‪ .‬ל ס ר ב ה ה מ ש ר ח ) כ צ ׳ ל ישעיה ט ( ‪ .‬טשלי ק ד ס א ה )סשלי א(‪ .‬נ ח מ ו‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪684‬‬

‫דבר הכל נשפע‪ :‬על כן אודך בנוים י״י‪ .‬רתילים‪ :‬בשפר‪£‬דא‪ ,‬בדניאל‪ :‬צ פ י עזרים‪:‬‬
‫עורים‪ :‬ודרור קן לה‪ :‬י־י קנני ראשית דרכו‪ :‬שיר השירים‪ :‬ות־תונ אסתר‪:‬‬

‫אלפא ביתא מאותיות ק ט נ ו ת אשר בתורה נביאים ונתיבים‪:‬‬

‫ה‬ ‫נ‬
‫ויקרא‪ -‬הי הב‪ .‬ו וש עסר‪ .‬אים עשק בדם‪ .‬ב בראם‪ .‬בנסשי‪ .‬וסעי נמדוייק ונפשי לא‬
‫‪:‬‬ ‫ג‬
‫חיה‪ .‬ו־יתא‪ .‬יף אנכי‪" .‬כעו בארץ‪ .‬ילדך תש'‪ .‬לםסד לשיה ולב חה‪ .‬לא אייכם‪.‬‬
‫נ‬ ‫ס‬ ‫‪3‬‬
‫מרים הייתם‪ .‬וטר‪,‬רת ‪ .‬ע ו עורים‪ .‬דברי נרג‪ :1‬וחלוף נ׳ מנין זעירין‪ :‬נטע ארי‪ .‬ונרגז‬
‫פ‬ ‫ס‬
‫מסריד אלוף‪ .‬ב וסר‪ ,‬וסערה ררכו‪ .‬ל׳ות ארם‪ .‬כש רסרא‪ .‬ו׳יוחת ירושיים‪ :‬ומצי כמדוייק‬
‫צ‬
‫ובחו ות ירושלם‪ .‬יסרצני פרי*‪ .‬קצתי בחיי‪ .‬כמנוי אדנים‪ :‬במדוייק‪ .‬ויש שיצאתי דיעיי‬
‫ח‬ ‫ש‬
‫אורנים‪ .‬סרמ תא‪ .‬סרשנד א‪:‬‬

‫בשוחר טוב סמוך לסופו‪ :‬תמן תנינן עשר נקודות‪:‬‬

‫תקבג‪ .‬ישפט י׳־י ביני וביניך‪ .‬נקוד על ירד האהרון‪ .‬לסי שלא אמרר׳ לו אלא להנר‪.‬‬
‫ויש אומי על הנוטלים םריבח ביניהם‪ .‬אחד‪ ,‬לסד טיכן שהחזיר עליה הבת׳ את‬
‫הרין‪ :‬ולא ידע בשכבה ובקומה‪ .‬נקוד על וייו של ובקומה של ככירה‪ .‬שבשכבד‪ ,‬לא ידע‪.‬‬
‫ובקומה ידע‪ :‬ויאמרו אליו איה שרה אשחך‪ .‬נקוד על איו שבאליו‪ .‬ולמה נקוד‪ .‬לסי‬
‫שהיו מלאכי השרת יודעין היכן ודתה שרה‪ .‬ולא היו צריכין לשאל‪ :‬ויםל על צואריו‬
‫וישקהו‪ .‬למה נקוד על וישקהו‪ .‬שלא היתר׳ נשיקה של שלוס ואהבה אלא של ערמה‬
‫ושנאה‪ :‬וילכו אחיו לרעות את צאן‪ .‬למה נקוד על את‪ .‬משני שלא הליו אלא לרעות את‬
‫עצמם‪ :‬אשר פקד משד׳ ואהרן‪ .‬למה נקוד על אהרן‪ .‬לומר שלא נמנה עם הלויש‪ :‬או‬
‫בדרך רחוקה לכם‪ .‬למה נקודה על רחוקה שלא היתה ררך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה‬
‫ולחוץ‪ :‬והכי *מריי במי שהיה טמא‪ :‬ונשים עד נופח אשר‪ .‬למה נקוד על רש‪ .‬אלא‬
‫מלמד שלא החריבו עיירוח אלא מדינוח‪ :‬ועשרוןעשרון‪ .‬כיום טוכ הראשון של חנ‪ .‬למה‬

‫נ ח ס ו עסי )ישעיה מ(‪ .‬סוף ד כ י ה כ ל נענוע ) ק ה ל ח יב[‪ .‬על כ! אודך בגוים ה׳ ) ת ח ל י ט י ח ( ‪.‬‬
‫ב ש פ ר פ ר א ח י ב ה א ח ח )דניאל ו(‪ .‬צפו עורים )ישעיה ט ( ‪ .‬ודרור קן ל ח )חהלים פד(‪ ,‬ה׳ קנני‬
‫ר א ש י ת ד ר נ ו )מ־זולי ח ( ‪ .‬שיד היבירים )שה׳׳ש א(‪ .‬ז ת כ ת כ א פ ת ר ) א ס ת ר ס ( ייקרא ) י י ק י א א(‪ .‬ה ב‬
‫ה ב )סשלי ל(‪ .‬וגוש עפר )איוב ז(‪ .‬אדם ע ש ק ב ד ם נ צ ״ ל ) ס ש ל י כ ה ( ‪ .‬ב ה ב ר א ם ) ב ר א ש י ה ב(‪.‬‬
‫בנפשו ) נ ח ט ( ונפשו ל א ח י ה ) ת ה ל י ם כ ב ( ‪ .‬ויזהא ) א ם ה ד ט ( ‪ c!n‬א נ כ י )איוב ל נ ( ‪ .‬טבעו בארץ‬
‫)איכה ב(‪ .‬ילדך השי )דברים ל ב ( ‪ .‬ל ס פ ר ל ש י ת ו ל ב ב ת ה כצ׳׳ל ) ב ר א ש י ה בג(‪ .‬לא אליכם ) א י כ ה א(‪.‬‬
‫מ ג ר י ם הייחם )דברים ט ( ‪ .‬ו ס ה ר ה ם )יחזקאל( לו(‪ .‬נעו עורים )איכה ר(‪ .‬דברי נ ר נ ן ‪ ) .‬ם ש ל י יה(‪.‬‬
‫נ ט ע אד! כצ״ל )ישעיה מר(‪ .‬ונרנן מפריד אלון! )משלי סז(‪ .‬בסופה ושעי‪-‬ה דרכו )נחום א(‪ .‬ל ע ו ת‬
‫א ד ם )איכה נ(‪ .‬בשפרםרא כצ״ל )דניאל ו( הס״א ה ר א ש ו נ ה הוא מאותיות ק ט ט ת ‪ ,‬והשניה מ ח נ ד ו ל י ת ‪,‬‬
‫וצחות ירושלט )ירמיה יד(‪ .‬ו ב ח צ ו ה יודשלפ בצ״ל‪ .‬יפיצני פ ר ץ ע ל פני פרץ כצ״ל )איוב טז(‪ ,‬ושם‬
‫נ מ ס ר על פרץ האחרון ועירא‪ ,‬קצהי בחיי ) ב ר א ש י ת כז(‪ .‬כ מ ט ר אדנים כצ׳׳ל‪ .‬ויש שמצאתי ריערי‬
‫אורנים? פ ר ס ש ת א ‪ .‬פ ר ש נ ד ח א ) א ם ה ר ~ט( בשוחר ט ו ב וכו׳ לא נ מ צ א מ א ס ר כ ז ה ב מ ד ר ש שי״ט אשר‬
‫לפניט‪ .‬ונמצא בטפ׳ סופיים פ״ו ה״ב‪ .‬ו נ א ר ר ״ נ פלייר הוא באריכות יותר‪ ,‬ו־־ובא בערוך ערך נ ק ר נ׳ ועיין‬
‫בספרי פ ר ש ה ב ה ע ל ת ך ו ב מ ד ר ש בר״ר ם׳׳נ‪ .‬וברש׳יי על ה ה ו ר ה פל״ו‪ .‬וי׳׳א ע ל המטילים מ ר י ב ה וכו׳‬
‫כצ״ל ובן הוא באדר״נ שם‪ ,‬ובספרי ו ב מ ב ״ ־ שם‪ .‬א ח ה ל מ ד מיכן ובר ל י ח א ב ס ק י מ ו ת הנ״ל‪ .‬נקוד‬
‫ע ל וי״ו ש ל ו ב ק ו מ ה וכו• עיין הוריות י׳ ע״ב‪ ,‬ונזיר כ״נ ע׳׳א ובפירש״י על ה ת ו ר ה ועיין בזוהר ס׳‬
‫וירא ק׳יי ע׳׳ב‪ .‬נקוד על איו שבא‪-‬יו ובר כצ׳יל עיין ב׳׳ס פ״ז ע״א ובתים׳ ד״ה ל מ ה וכי׳ ובה׳׳א‬
‫םהרש׳׳א שם‪ .‬ויפר ע ל צוארו וישקהו כצ״ל ) ב ר א ש י ת לנ(‪ .‬וילכו אהיו ל ר ע ו ת א ת צאן ) ב ר א ש י ת לז(‪.‬‬
‫א ל א ל ר ע ו ת א ה עצמן וכוי כצ׳׳ל וכן הוא בספרי שם‪ .‬וכארר״נ מוסיף מ ל מ ד שלא ל ר ע ו ת הצאן‬
‫חייבו א ל א לאכול ו ל ש ח ו ת ו ל ה ת פ ת ו ת ‪ ,‬וכן הוא נ״כ בנייר פ״ג‪ ,‬אשר פ ק ד מ ש ה ואהרן ) ב מ ד ב ר נ ( ‪.‬‬
‫ל מ ה נקוד על אהרן ובו׳ ט ש ^ ע שעל כל ה ה י נ ה נקוד כאשד הוא ב כ ל תספרים שלפנינו‪ ,‬וכן חיא‬
‫ב ב כ ו ר ו ה ד׳ ע״א‪ ,‬ובמס׳ סופרים פ״ו א ה ר ן בקוד ובאדר״ן פל״ד נקוד ע ל אהרן ע״ש אך ב מ ד ר ש‬
‫במ׳׳ר א י ה א וייו של ואהרן נקוד עיי שלא ה י ה אהרן סן המנין‪ ,‬וציע‪ ,‬שלא נ ס נ ה עם הלוים עיין‬
‫תום• בכורות שם‪ .‬או ב ד ר ך ר ח ק ה ל כ ם כצ׳יל ) ב מ ד ב ר ט(‪ ,‬טן א ס ק ו פ ת עזרה ולחוץ‪ ,‬כר״א ור״י‬
‫פ ס ח י ם צ׳׳ג ןךב‪ .‬ונשים עד נ פ ח ב*״׳ל שלא ה ח ר י ב ו ובו׳ ‪-,‬גי׳דר״נ פלייר הבי * י ה א ש ל א ה ח ר י ב ו‬
‫ה א ו ט ו ת אלא הסדינות‪ ,‬וכן הוא נ״כ ; ו ס ת ת הנר״א‪ ,‬כ נ י ר ס ת ה מ ד ר ש ר ב ת שם וי״א ם ל ס ד שלא‬
‫החריבו ה א ו מ ו ת אלא ט ד י ט ה ‪ .‬ועשרון ע ש ר ו ן ) ב ס ד ב ר כט(‪ ,‬ביריט הראשון ובו׳ עיין מ נ ח ו ת ס ״ ז ע ׳ ׳ ב ‪,‬‬
‫)‪681‬‬ ‫סחזור ויטרי‬

‫נקוד כראשון‪ .‬אלא שלא היה שם אלא עשרון אהד בלבר‪ :‬והננלות לנו ולבנינו‪ .‬למה‬
‫נקוד על לנו ולבנינו‪ .‬אלא אמר עזרא אם יבא ארס ויאמר לי למה כתבתה‪ .‬אני אומר‬
‫לו כבר נקדתי עליהמ‪ .‬ואס הוא אמר לי)לא( יסד‪ ,‬עשית‪ .‬אוסר לו אני אעביר הנקודות‬
‫מעליהם‪ :‬כן מצאתי‪:‬‬

‫ו ב ט ס ׳ סופרים פ ׳ ו איתא וי״ו שבעשרו! השני נקוד‪ .‬יעיין ט ר ר ש נ ס ״ ר פ׳־נ ושט ט י ס וצ״ל בקור ע ל‬
‫ו ה נ נ ל ו ת לנו ו ל ב נ י נ ו )רבריט כט{׳ א ל א‬ ‫עשרון א ח ר ש ל ה נ ע״ש ועיין כ ס פ ר מ ע ש ה ת ו ר ה ר ף כ י ו‬
‫א ס ר עזרא אם יבוא אדם ו כ ר ו ב ט ד ר ש שם א י ת א אם יבוא אליהו _וי«סר ל מ ה כ ח כ ה אותן אומד לו‬
‫נ‬
‫כ נ ר נ ק ד ת י עליהם‪ ,‬ואט י א מ ר לי י פ ה כ ת ב ת כ נ ר א ט ח ו ק ק י ר י ה ! ' ט ע ל י ה ן ‪ ,‬וכן צריך ל ת ק ן נ ם ב ד ב ר י‬
‫ה מ ח ב ר ואס א ט ר לי י פ ה ע ש י ת ר׳׳ל מ ה ש ב ח ב ח ונו׳ ושם מוסיף נ ק ו ד על ל ט ולבנינו ועל עיי!‬
‫ש ב ע ד ‪ ,‬יכן הוא באדר״! שם‪ ,‬ועיין כ ש ר י ח ח ש ו נ ח ס א ה כ ה ח ״ נ םוף סי׳ שצ״א‪.‬‬
 ‫סופרים‪.‬‬ ‫מסכת‬
‫ת ק ב ד ‪ .‬ה א ד ם הנמל בענקים היה אברהם נ ת ל בקומה יותי מענקים‪ .‬בענקים זה‬
‫אברהם‪ .‬שהיה קומתו נובה ננד שבעים וארבעה אנשים‪ .‬ואכילתו‬
‫ושתייתו כך היה‪ .‬כמניין שבעים וארבעה אנשים‪ .‬וכוחו כל שכן‪ .‬ומה עשה‪ .‬נטל שבעה‬
‫עשר בני קטורה‪ .‬ובנה להם כרך של ברזל והכניסן לתוכו‪ .‬יהשמש מעולם לא נכנס‬
‫לתוכו‪ .‬משני שהיה נבוה הרבה‪ .‬ומסר להט דיסקרין אחת של אבנים טובות ומרגליות‪.‬‬
‫ומשתמשין‪ .‬ולעחיד לבא עחיד ]הקביה[ להחסיר אח הלבנה ואת החמה‪ .‬כמה דכתי׳‬
‫וחסרה הלבנה ובושה החמה שמהן עומדין לשמש‪ .‬ובבד משיש שלכך קראו נדול‪ .‬לפי‬
‫שעלה במחשבה להבראות קורס שנברא העולם אלא שנחנו באמצע• בין דור המבול‬
‫לדור הפלגה‪ .‬וזהו שיסד הפייט כאחור וקדם בתווך נחצב‪ .‬חי‪ .‬עוג ת א אליעזר וסיסות‬
‫רגליו ארבעים מיל‪ .‬ואברהם אבינו היה טומנו בכף ידו‪ .‬ופעם אחת נער בו ומיראתו גסל‬
‫ממנו שינו‪ .‬ונטלו אברהם ועשאו םיטח שן והיה ישן שם‪ ,‬ויש אומ׳ כסאו עשאו‪ ,‬וישב‬
‫בו כל ימיו‪ .‬ומי נחנו לאברהם נמרוד‪ .‬והלך עוג ובנה ששים דירות‪ .‬וקטן שבהן היה‬
‫גובהו ששים מיל‪ .‬שנאמ׳ ששים עיר כל הבל אינב‪ .‬ומה היה אכללחו‪ .‬אלף שוורים‬
‫ומכל היה‪ .‬ושתייתו אלף מדות‪ .‬ומה היתד‪ ,‬טיסת זריעחו שלשים וששה ליטרין‪ .‬וכן‬
‫לכל תרות‪ :‬תני מה עשה יעקב אבינו כשהביאו לו את הכתנת שתייה בדש‪ .‬לא האמין‬
‫להם בל עיקר‪ .‬מניין‪ .‬דכח׳ וימאן להתנחם‪ .‬לסי שאין מקבלין חנחומ־ן על החי‪ .‬שמת‬
‫הוא עצמו משתכח מן הלב‪ .‬שנאמ׳ נשכחתי כמה מלב‪ .‬ומה עשה הלך בהרים וחצב לו‬
‫שנים עשר אבנים והעסיק שחד וכחב על כל אחת ואחת שם שבטו ושם מזלו‪ .‬ושם‬
‫חדשו‪ .‬היאך כתב על אבן אהת‪ .‬ראובן טלה ניסן‪ .‬וכן לכל אבן ואבן‪ .‬החחיל משביע‬
‫ואומי להם נוזמי עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו‪ .‬לשמעון ולא עמת‪ .‬וכן לכל שבט‬
‫ושבט ולא עמדו‪ .‬וכיון שהזכיר להם שם יוסף סיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף‪ .‬ועדיין‬
‫לא נחברר לו שהוא חי‪ .‬ועוד הלך וביחן עצמו באלומות כדעת הראשון‪ .‬וכתב עליהם‬

‫ה א ד ם ה ג ד ו ל בענקים )יהושע •ר(‪ ,‬ה י ה א ב י ה ם וכוי לפי מידור ה מ ח ב ר א ג ר ה זו היא‬

‫ב ה ח ח ל ח ט ס ב ת סופרים‪ ,‬ובספרים שלפנינו היא בסוף מ ס ׳ סופרים ב פ ר ק כ״א הי׳ט‪ ,‬ועיין בי־יקוט‬
‫ראובני פ׳ חיי ש ר ה מ ע ת י ק דברי המש סופרים ב ז ה ״ ל נרול היה א ב ר ה ם יוהר מענקים שהיה גבוה‬
‫ק ו מ ה ו ב נ נ ד ע׳ אנשים ע״ש עוד כ מ ה שינוים‪ .‬ובאנודיז ני־ס ה א ד ם הגדול בענקים זה א ב ר ה ם אבינו‪,‬‬
‫וכן ה ו א גירסו! הגר״א‪ ,‬ועיין ביזררש בי־״ר פ מ ״ ג פסיעותיו של »״א היו ש ל ש מילין ע׳׳ש‪ .‬ו א ב י ל ־ ו‬
‫ושחייחו כ ך ה י ה כטנין יכו׳ כצ״ל עיין ב״מ ם״ו ע״ב‪ .‬אדר״נ פי״נ‪ ,‬נ ט ל ש נ ע ה ע ש י וכוי ב ב ר א ש י ת‬
‫כ ״ ה ל א נ מ נ ה ר ק ש ש ה עשר בני קטורה‪ ,‬ו ה נ ר יא גרס ש ש ה עשר וכו׳ כ ר ך של ברזל וכו׳ בילקוט‬
‫ר א ו ב נ ׳ ס׳ ח״ש איחא ו ב נ ח ל ה ם כ י ח של ב ר ז < עתיר ה ק ב ״ ח נצ״ל‪ .‬ו ח פ ר ה ונו׳ ) י ט ע י ה כד(‪ ,‬שכוהן‬
‫עומדין ל ש ט ש נ״ל שצ״ל ש מ ה ן עובדין וכו׳ ובספרים שלפנינו הגירםא ש מ ה ן עתידי! ואין לו כי־וור‪,‬‬
‫ו נ ר א ה ש נ ם שם צ״ל עובדי]‪ .‬ובב״ר מ פ ר ש וכו׳ הוא ה ו ס פ ה מ ה מ ח ב ר והוא בב״ר פי״ר והל‪•:‬ו;‬
‫מ ש ו נ ה ק צ ה ‪ .‬וזהו שיסד הפיוט ב א ח ו ר וקדם בתוך נ ח צ ב כצ״ל‪ ,‬יהוא ב ק ר ו ב י ה ש ה ד י ה ליום א' דר״ה‬
‫ה מ ח ח ל ח א ח חיל יום פ ק ו ד ה ‪ .‬ופרסות רג־יו ״ארבעים מיל״ ה ס ר בספרים שלפנינו‪ ,‬והיא ה ו ס פ ה‬
‫נכונה‪ .‬כ ל ח ב ל ארנוב )דברים נ ( ‪ .‬וימאן ל ה ת נ ח ם ) ב ר א י י ת לז(‪ ,‬לפי שאי] כ ק ב ל י ן ו כ ר בב״ד ‪ ce‬ד‬
‫מ ה נ ה מ י ן ע ל ה מ ת י ם וכוי ש נ א מ ר נ ש כ ח ת י כ מ ת מ ל ב וגו׳ ן ח ה ל י ס לא‪ ,‬יג(‪ .‬והעמידן שות‬
‫‪687‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שם שמות השכסים והחדשים והמזלות‪ .‬ואוסר להם גוזרני עליכם שתשתחוו ללוי שהוא‬
‫לבוש אורימ וחומים‪ .‬ליהודה שהוא מלך ולא עמדו‪ .‬וכשהזכיר להם שם יוסף עמדו‬
‫וכרעו כולן ליומף‪ .‬ועדיין לא נתברר עיקר שהוא הי אלא מן המשמרח אלישיב כהן‬
‫אלקנה שקנהו סוטיסר‪ .‬ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר ונזמי‪ .‬ויקרא שרעה שמ‬
‫יוסף צםנת פענח‪ :‬בת שלש שנים היתה רבקה כשיעת מבית אביה‪ .‬על שם דכת׳ ואיש‬
‫לא ידעה‪ .‬ואין איש אלא אכיה‪ .‬ובן דרכם של מלכים כשגילה להם בת מנהנש לשמש‬
‫‪.‬אהר שלש שנים‪ .‬ולשי שלא •עניה אביה נעשה לה נם של תטמא‪ .‬שכך היה מנהנם‬
‫של ארמיים לשכב עם בנותיהם בחולוח ואחר כך משיאים אוחם‪ :‬בח שש שגים היתה‬
‫דינה כשהולידה אסנת משכם מניין שש שנים של שכר הצאן שעבד יעקב ללבן‪ .‬והן‬
‫סוף עשרים שנה שמח‪ .‬סיכן ואילך יוסיף המבין דעח וירד מיכאל והוליכה לטח ם״וטיסר‬
‫והנוטל ציפרנין לא יטלם זה אחר זה משום דקשד• לכששים‪ .‬אלא יתחיל בקמיצה ואחר כך‬
‫אצבע ואחר כך זרת ואחר כך אמה ומשלים מודל‪ .‬ומי שעושה כן חשםור דעחו‪ .‬וזה‬
‫משמונה דברים שצריך בהן לרחוץ את ידיו‪ .‬ם׳ שיצא מביח המויהץ‪ .‬מי שנוגע ברגליו‪,‬‬
‫ומי שנוטל ציפורניו‪ .‬ומי שנוטל מנעליו‪ .‬או הולצם‪ .‬ומי שנוגע במת‪ .‬ומי שמשלא כליו‪.‬‬
‫ומי שנובע באמתו‪ .‬ומי שעשה אחת מכל אילו ואינו מקבל עליו ליטול ידיו בכל אחח‬
‫ואתה אם הכס הוא תלמודו משתכח ממנו‪ .‬ואם בור הוא יוצא מדעתו קודם סיתתו‪:‬‬

‫שרק א׳‪ .‬א ץ כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה‪ .‬ולא על עורות חיה טמאה‪.‬‬
‫ולא תושרין בנידין‪ .‬ולא כורכן בשערן‪ .‬והלכה למשה מסיני שכותבין‬
‫על עורות בהמה טהורה וחיה טהורה‪ .‬ותושרין ב״דין וכורכן בשערן‪ .‬והלכה למשה מסיני‬
‫שמסינלין בקנה וכותבין בדיו על העור שהוא סמוך לו מן המקרא‪ .‬ואני כתב על הספר בדיו‪:‬‬
‫]היל׳ ב׳[‪ :‬שאל אחד את ר׳ יהושע הניסי‪ .‬משני מה כותבץ על עורות נכילוח וטריפות‪.‬‬
‫אס׳ לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנתחייב! הרינה למלך אחד‬
‫הרנו מלך ואהד הרגו אספקלטור אמה מהן משוכה זה שרדנו מלך‪ .‬איל איכ יהא מותר‬
‫באיילה‪ .‬איל הרי הוא אומי לא תאכלו כל נכלה‪ .‬התורה אסרה‪ .‬אני מה אעשה לך‪.‬‬
‫מיכן שכותבין על עורות נבילות וטריפות ואינם הוששין שמא עורות לבובץ הן‪ :‬היל׳ נ׳‪:‬‬
‫לוקחין עורות מכל טקזם לספרים תשילין ומזוזות ואין חוששץ שמא עורות לבובין הן‪:‬‬
‫היל׳ די‪ :‬בותבין על הקלף במקום הבשר ועל הגויל במקום השיער‪ .‬ואינו רשאי לשנוח‪.‬‬
‫והלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה שאין קורץ כו‪ :‬ה י ל ׳ הי‪ :‬אין כותנין לא על‬

‫ולפנינו והעמידן עורה‪ .‬ויו‪:‬ף הורד מצרימה ובו• צפנה פענח כן הוא גס ‪ p‬בספרים‬
‫שלנו ואין פותי אותם‪ .‬ואיש לא ידעה )בראשית כד{‪ .‬ועיין ב־׳־ד פ•‪ .:‬סיכן ואילך וכו׳‬
‫נם הדברים האלו מופלאים יימבין ואין להם ביאור‪ .‬חד‪ ,‬משמונה דברים וכוי עיין בתופת אליהו‬
‫דף רצי׳ו ע״ב על שמונה דברים ונוי ובספר מעשה תורת דף כ״א‪ .‬ועיין פסחים ק״׳ב ע״א‪ ,‬ועיין‬
‫לעיל צד ‪ .242‬פרק א׳‪ .‬ה״א( אין כותבין םפריש וכו׳ יש ספריס דגרסי אין בותנין ס‪1‬ריס חפילין‬
‫ומזוזנה יכו' עיי! בספר הו‪/‬רוסה סי׳ קש־ט‪ .‬ונ‪:‬״י סי׳ רע״א‪ .‬ויש םסיים דניםי ס‪£‬רים לחוד כגירדית‬
‫חמהכר והכוונה על סתויס מרתני בתר הכי נכרכים בשערן ד־א שייך רק בתפילין בואית־י‪ .‬בשבח‬
‫כ״ח ע׳׳ב‪ ,‬ק׳־ח ע״א שש‪ ,‬ירושלמי מגילה פ״א ה״א נזן המות־ בפיך‪ .‬ועיין תופי שכת שפ רי־ה איוה‬
‫וכוי‪ .‬והלכה למשה מסיני שכוהבין וכו׳ ירושלמי מגילה שש‪ .‬ששסרגלין בקנה ובו• עיין ניטין ו׳ ע״ב‬
‫ד״ה אמר ר׳ יצחק וכי׳ וחוס׳ מנהות ליב ע״ב ד״ה הא מורידין וכו׳ ובסוטה י״ז ע״ג ד״ה כתבה‬
‫ובו־‪ .‬וכותבי! בדיו יכו׳ ירושלמי סגירה שם‪ ,‬שהוא סמוך לו מ; המקרא ר׳׳ל שיש ס‪!:‬ך מן הסקר׳*‬
‫שבוחנין בדיו ואני כתב על הספד בריו )ירמיה יו( ועי׳! מנילה י״ט ע״ב‪ ,‬ובשא‪-‬יתות סוף פרשה‬
‫ויקהל‪ .‬ה״ב( מזנו מה כותכין ומי שבת קי• ח ע״א‪ .‬ובתום׳ שם ד״ה איזה ובו׳ ועיין באו״ז סימן‬
‫חקל״ו )ושם הביא מורי ר׳ שמחת( א״ל א״כ וכו׳ נצ״ל‪ .‬לא תאכלו כל נבלה בצי׳ל )דבריש יד(‪.‬‬
‫טיב! שבוחבין וטי הנר׳׳א מוחק זה עד לוקחי! ובו׳ ה״ג‪ .‬ה״ד( במקום הבשר כצ״ל‪ .‬ועל הנויל‬
‫במקום השיער וכו־ עיי; שבת עיט ע״ב ובחוס׳ שמ דיה קלף וכוי ובערוך ובמוסף ערך רוכפוסמוס‪.‬‬
‫ה״ה( ולא ע״ג נייר מתוק ומשמע מהכא רעל נייר שאינו מחוק כוחבין עיין שבה עיים ע״ב חוסי‬
 ‫מחזור ויכורי‬ ‫‪688‬‬

‫נבי דיסתרא ולא על נבי נייר מחוק‪ .‬לא בשחור‪ .‬ולא בשיחוד‪ .‬ולא בקוסוס ולא‬
‫כקנקנחום ולא בכל נטוריא‪ .‬ולא נותנין קונקונתום כדיו‪ :‬חיל׳ וי‪ :‬אס׳ ר׳ יעקב משום‬
‫ר׳ מאיר )שאמ׳ משום ר׳ מאיר( שאמ׳ משום ר׳ ישמעאל כותבץ תורה בקנקנתום חוץ‬
‫מפרשת סוטה אמד דכי )יעקב( ]יהודה[ לא היה אומ׳ ק אלא ה ק מפרשת סופח‬
‫שבמקדש ספני שהיא נמחקת‪ .‬אמר רכי שמעון בן אלעזר משופ ר׳ מאיר שאמי‬
‫משום ר• ישמעאל שמתנין קנקנתום בדיו‪ :‬היל׳ ז׳‪ :‬אץ כוחכין לא עברית ולא‬
‫ארמיית ולא ימנית‪ .‬ככל הכתובים לא יקרא בו עד שתהא כתובה אשורית‪ :‬היל׳ ח׳‪:‬‬
‫מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית והיתד‪ ,‬אותו היומ קשה‬
‫לישר׳ ביוב שנעשה כו את הענל שלא היתד! התורה יכולה להתרנם כל צורכה‪:‬‬
‫היל׳ טי‪ :‬שוב מעשה כתלמי המלך שכינס שבעיסושנים זקיניס וד׳ושיגם בשבעים ושנים‬
‫בתים‪ .‬ולא גילה להם על מה כינםם‪ .‬ונכנס אצל כל אחד ואחד‪ .‬אמי להם כתבו תורת‬
‫משה רבכם‪ .‬נחן הק׳ עיצה בלב כל אחד והסכימו כולם לדעת אחר וכתבו לו חורה‬
‫כפני עצמה ושלשה עשר רבריס שינו כד‪ :,‬אלהים ברא בראשית‪ .‬ויאמר אלהיס אעשה‬
‫אדם בצלם ובדמות‪ .‬ויכל בשישי‪ .‬וישבת ביום השביעי‪ .‬זכר ונקוכיו בראו‪ .‬הבה ארדה‬
‫ואבלה‪ .‬ותצהק שרה בקרוביה‪ .‬בי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס‪ .‬ויקח משד‪ ,‬את‬
‫אשתו ואת כניו וירכיכס על נושאי ארם‪ .‬ומושב כני ישראל אשר ישבו כארץ מערים‬
‫ובארץ כנען ובשאר ארצות שלשים שנה וארבע מאוח שנה‪ .‬ואל זאטוטי בני ישרי לא‬
‫שלח ידו‪ .‬לא חמד אחד מהם נשאתי‪ .‬ואת צעירת הרנליס‪ .‬אשר חלק י׳י אלהיך אתם‬
‫להאיר לכל העמים‪ .‬ולשמש או לירח או לכל עבא השמים אשר לא צנית׳ לעבדם‪:‬‬
‫היל׳ י׳‪ :‬אין כותבין בזהב מעשה בתורתו של אלכםנדריים שהיו כל אוכרותיה כתובין‬
‫בזהב‪ .‬ובא מעשה לפני הבמים ואמרו חיננז‪ :‬היל׳ ״א‪ :‬כל התורה כולד‪ ,‬עברית היא‪.‬‬
‫אלא יש בד‪ ,‬דברים של חרמם אל ׳הפכם עבריח‪ .‬כמן ינר סהדוחא‪ .‬נלעד וחבירו‪ .‬ויש‬
‫אום׳ לא דברו אלא על עד םהדותא ועל נל ינר‪ .‬שחן שתי לשונות עברית ותרגום‪.‬‬
‫עברית שכותבו תרמם וחתום שכתבו עברית אל יקרא בו‪ .‬ואיזהו תרנום בנון ינר םהדותא‬
‫וחבית‪ .‬ונלעד והכירו‪ .‬והאוימ שעשאו שירד‪ ,‬ושירה שעשאו האזינו‪ .‬רצוף שעשאו‬
‫מםורנ‪ .‬מסורנ שעשאו רצוף‪ .‬או שעשה אח המסות שלא כחילכתו אל יקרא בו‪:‬‬
‫חיל׳ י״ב‪ :‬נמר אח הספר ושייר בר‪ ,‬פחות מדף‪ .‬םסורנו ועושר‪ ,‬אוחו דף קטן כסני‬
‫עצמו‪ .‬ואינו נמנע‪ :‬ה־ל׳ יינ‪ :‬יריעה של )שלשה( ]ששח[ חולקים אוחד‪ ,‬לשנים ושל‬
‫חמשה אין חולקין אוחד‪ ,‬שלא יעשה אחד שנים ואחד שלשה‪ .‬ואינו רשאי לכתיב אלא‬
‫א־כ מירנל‪ .‬כתב יריעה שאינה מסורנלח ססולה‪ .‬ואינו רשאי לכחוב אלא א־כ יודע‬

‫ד ״ ה תפילין וכו׳ ותוס׳ ם נ ח ו ח ל״א ע״ב די׳ח ה א זכו׳ ו נ ח נ ה ו ח הגר׳יא מ ו ח ק ח י ב ת מחוק‪ .‬ה״ו( א מ ר‬
‫ר׳ יעקב משום ר׳ מאיר ש א ס ר משום ר׳ י ש מ ע א ל וכו׳ כצ״ל‪ .‬א ם ר ר׳ י ה ו ד ה ל א ה י ה אומר כן כצ׳׳ל‬
‫ועיין עירובי] י״ג ע״א ובהוס׳ שם ר״ה ק נ ק נ ה ו ם וכוי ו ב ס ו ט ה כ׳ ע׳־א‪ .‬ובספר אגורה ל א ה ב י א האי‬
‫ה ל כ ה ה ב א כלל׳ וכן ב ג י י ס ח ספרים ש ל ט ליהא‪ .‬ה״!( אין בוהבין ובו׳ עיין ריטב״א בהידושיו ל מ ס ׳‬
‫ס ג י ל ה פ״ק ד״ח אין בין וכר ולפנינו ה ב י איחא אין בוחבין ל א ע ב ר י ת ולא א ר ט י ת ולא ס ר י ת ולא‬
‫יוונית כ ת ב ב כ ל לשון בכל כתבים ל א יקרא בו ער וכוי‪ .‬ה ״ ת ( ט ע ש ה ב ה ט ש ה זקניפ וכו׳ עיין סוף‬
‫ה׳׳ט( שוב מ ע ש ה ב ה ל מ י ה מ ל ך וכו׳ מ נ י ל ה ט׳ ע״א׳ ותוס׳‬ ‫מ ג ל ת תעניה‪ .‬ובטאור עינים א״ב פ י ה ‪.‬‬
‫מ כ י ל ה א פ• בא‪ ,‬ובירושלמי מ נ י ל ה פ״ק ה׳׳ט‪ .‬וביו״ר פוף פ׳ שמיני‬ ‫מ ג י ל ה שס ד״ה אלהיש ו נ ר ‪,‬‬
‫במקום אשתו ב ה י כ אמו של ח ל מ י א ר ג ב ח א ש מ ה ‪ ,‬ועיין ב ח ב ח ו ט א ס׳ ש מ ו ה שאשהו של ח ל ט י‬
‫א ר נ ב ה ש מ ה ועיין שם עוד כ מ ה שיטיס‪ .‬ואל זאטוטי וכוי עיי! תופ׳ מ ג י ל ה שם ד״ה זאטוטי וכר‪.‬‬
‫ח״י( אין כוחבין ב ז ה ב וכו׳ ש ב ת ק״ג ע*ב או ש כ ת ב שלא בדיו או ש ב ח ב א ח אזכרות ב ז ה ב עיין‬
‫רסב׳׳ם ה׳ ה פ י ל ץ פ״א הייה ובכ׳׳ט שם‪ ,‬ועיין בברכ״י יו׳׳ד סי׳ רע׳ץ י״א דין הי‪ .‬הי׳׳א( כל ה ה ו ר ה‬
‫כולה ע ב ר י ה וכו׳ פירוש לשון עבר ה נ ה ר והוא לשון ה ק ד ש ועיין לעיל ה״ו‪ .‬רצוף שעשאו מ פ ו ר נ‬
‫וכוי פיריש כ ס ק ו פ ש ה ה י ב ז ת צריכים ל ה י ו ת ס צ ו ד פ ז ה שעשאז ס ס ז ר נ ה י י ט ש ע ש ה ש ם ה פ ס ק בין‬
‫התיבות‪ ,‬והוא מלשון פרונין‪ .‬היי׳ב( נ מ ר א ח ה פ פ ר ונו׳ מ נ ח ו ח ל׳ ע׳׳א‪ .‬הי׳׳ג( יריעה ש ל ששה‬
‫וכו׳ כצ׳׳ל ועיין מ נ ח ו ת שס‪ .‬שלא יעשה וכוי כן הוא הנירםא הנכונה‪ ,‬ולא נרסינן ש מ א י ע ש ה וכוי‬
‫‪680‬‬ ‫מחזור דטרי‬

‫לקרות‪ :‬היל׳ ״ד‪ :‬ספר תורה שכתבו מין או סמור או נר או עבד או חרש או שוטה‬
‫או קטן‪ .‬אל יקרא‪ :‬זה הכלל כל המוציא את הרכים ידי וצבתס‪ .‬אם כתבו מוציא את‬
‫הרבים ידי חובתן‪ :‬וכל שאינו סוציא את הרבים ידי חובתן אס כתבו אינו טוציא את‬
‫הרבים ידי חובתן‪ :‬ה י ל ׳ טיו‪ :‬סחוחח שעשאח םחוסה‪ .‬סתומה שעשאה פחוחה הרי‬
‫זה יננז‪ :‬איזו היא סחוחה כל שלא התחיל בראש שיטה‪ .‬ואיזו היא סחוטה כל שהניה‬
‫טבאמצע השיטה‪ .‬וכסח יניה כיאש השיטה וחחא נקראת פתוחה כדי לכתוב שס שלש‬
‫אותיות‪ .‬נמר אח כל השרשה בסוף הדף ישייר שיפה אחח מלמעלה‪ .‬ואם שייר מלמטן‬
‫כדי לכתוב שם שלש אוחיות מתחיל מלמעלה‪ :‬סליק םירקא‪:‬‬

‫פ ר ק ב׳‪ .‬מניחין בין שם לשם כדי שיהו נכרין‪ .‬ובאותיות כדי שלא יהו מעורבים‬
‫ואס עירכ את האותיות או שמספיק באמצע השם אל יקרא בו‪:‬‬
‫ה י ל ׳ בי‪) :‬א( מניחין כין שיטה לשיטה כטלא שיטה‪ .‬ובין תיבה לתיבה כמלא אות‪.‬‬
‫בין אות לאות כמלא שיער‪ .‬ובין דף לדף כמלא אנודל‪ .‬עשה סוף הרף לתחילתו פסול‪.‬‬
‫)עירב את האותיות או שהסמיק באמצע השם אל יקרא בו(‪ :‬חילי ני‪ :‬מניחין בין דף‬
‫לדף שם של ארבע אותיות‪ .‬לא יכתוב שתים כתוך הדף ושתים כין דף לרף‪ .‬אבל לא‬
‫טשם קטן‪ .‬ואס היה שם קטן בשני עצמו של שלש אותיות אסור‪ :‬ה י ל ׳ רי‪ :‬םניחין‬
‫בין דף לדף בתורה ריוח שתי אצכעוח‪ .‬ובנביאים ובחומשים ריוח נודל אחי‪ .‬םניהיט‬
‫מלטטן בחורה ריוח טשח ומלמעלן שני חלקים כששח‪ .‬ובנביאים ובהומשים שלש מלמטן‬
‫ושתים מלמעלן‪ .‬כאן וכאן אס רעה להוסיף יוסיף‪ .‬ובלבד שלא יהא בין ‪1‬ח וכין זח‬
‫הרווה מרובה סן הכתב‪ :‬היל׳ ה׳‪ :‬מניהין בין ספר לםשר כתורה ריוח ארבע שימין‪.‬‬
‫ובנביא של שנים עשי שלש שיטין‪ :‬היל׳ וי‪ :‬נמר כל הספרים ושייר בו דף אחת‬
‫עושה אחו יריעה אחת קטנה ואינו נמנע‪ :‬ה י ל ׳ זי‪ :‬מניהין בסוף הדף ובחחילתו כרי‬
‫להקיפו‪ .‬ובתורה לא נחנו שיעור‪ .‬עושה עמוד כסוף הספר כדי להקיפו‪ .‬ואינו צריך‬
‫לעשות כן בתחילתו‪ .‬ולתורה מיכן וסיכן‪ .‬לפיכך ]נוללין לתחילתו‪ [.‬ולתורה לאמצעיתא‪.‬‬

‫בגלי!! ה כ ת ב יר נ כ ת ב ‪:‬‬

‫)א( ומצאתי כלל נניוט ספל חורה אמיד‪ :‬מצד ימין אצנע‪ .‬מצל שמאל אצנעייס‪ .‬מלמעלה‬
‫נ' אצבעות‪ .‬ומלחסח ד׳ אלגעוח•‬

‫ועיין ב ח מ ש י אוולאי ואיט רשאי וכו׳ אא״כ םירנל וכו־ עיי! כאויז סי׳ הקס׳־ג‪ .‬ואינו רשאי ל כ ת ו ב‬
‫א ל א א״כ יודע ל ק מ ה הובא ב מ ר ד כ י סוף ה׳ הפילין‪ .‬ו ב ר י ח ה׳ ם׳׳ה ס׳׳ק צ״ד‪ .‬חי״ד( פ ס ר ח ו ר ת‬
‫ש כ ת ב ו מין או מ מ ז ר או נ ר וכו• עיין נימין מ״ר ע־׳ב‪ ,‬ס נ ה ו ה ס ״ ב ע*ב> ועיין באו״ז סי׳ ה ק נ ״ ה וד״ל‬
‫והו פ ס ו ל ה ת מ )בססי סופרים( ס ״ ח ש כ ת ב ו נ ר או ם ם ז ד ‪ .‬וסודי ה ר ב ח ש ט ח ה כ ת ב ר ל א נ י ס י נ ן‬
‫מ מ ז ר משום ד ק ח נ י ה ח ם ז ה ה כ ל ל כ ל המוציא א ת ח ר ב י ם ידי ח ו ב ת ן כוהכ‪ ,‬ו ס מ ו י סוציא א ת ה ר ב י מ‬
‫ידי חובהן‪ ,‬ואיני יודע מאין לו שחוא מוציא א ה ה ר כ י ס ידי ח ו ב ח ! ד ה א מ ה ה י א ד ם פ ׳ סופרים איכא‬
‫ל מ י ל ף שאינו מוציא אם מדאורייתא או ס ד ר כ נ ן וכו׳ ע״ש וכן ה ו ב א ב מ ר ד כ י בה*ק ע׳־ש ולפי נ י ר ס א‬
‫שלפנינו ניחא‪ .‬ועיין א״ח ט״א סי־ ל׳־ט ם*ק ט׳״ וביריד סי־ ר פ ״ א ובש״ך שם ם׳׳ק חי‪ .‬פ ת ו ה ת שעשאו‬
‫ס ‪ . -‬ו ט ח וכו• עיין ש ב ת כךנ ע׳׳ב׳ וחוס• מ נ ח ו ת ל״ב ע־א ד״ה והאידנא וכר וברא׳׳ש ה׳ ס ־ ת פי• י״ב‬
‫פ״ב‪ .‬מניחין בין שם לשש וטי ו ב א נ ו ד ה מ פ ו ר ש מניהין דיות בין שש ל ש פ פירש בין ת י ב ת‬ ‫ע־ש‪.‬‬
‫ל ח י ב ה ‪ .‬ועיין ירושלמי מ נ י ל ה פ י א ה ״ ס ‪ .‬ו כ ר מ ב י ס פ ״ ס ח ׳ ס׳׳ח‪ .‬ו ב ה נ ״ מ שם ס׳׳ק ב־‪ .‬ו ב ס נ ח ו ח ל‬
‫ה ־ ב ( עשה סוף ל ת ה י ל ה ו פירש ש כ ת ב כפוף ה ד ף ח ת ־ ב ח ש ט ת ח י ל ב ה ב ע מ ו ד השני פסול‪.‬‬ ‫ע״א‬
‫וכן נ ר א ה מלשון הירושלמי פ׳׳א ר ס ג י ל ה ה ‪ -‬ט ע ש ה סוף ה ד ף שות לתחילתו‪ ,‬ודלא כפירש הק׳׳ע שם‪.‬‬
‫עירב א ת ה א ו ת י ו ת או שהפסיק כאשצע תשש א ל יקרא בו‪ .‬נרא•־‪ .‬כמיותר ש ב נ ר נאשר ל מ ע ל ה •‬
‫ה ‪ -‬נ ( סניחין • כין דף שפ א ר ב ע אותיות עיין ס נ ת ו ת ל׳ ע׳־א ובי! דף ל ד ף כ ט ל א‬ ‫והכר״א מהקו‪.‬‬
‫ריוח ר ו ח ב שחי א צ ב ע ו ת ועיין יו*ד סי׳ רע־א סעיף א• וצ״ע‪ .‬ה י ד ( ו כ צ א ח י וכו• ו ס ל ס ס ו ז ד׳ א צ ב ע ו ת‬
‫הייה( םניחין בין פ פ ר לשפר ו ב י ב״ב י׳׳נ ע׳יא לפנינו הוא ב ה ל כ ה ד׳ ושש איחא ו ב נ ב י א י ם‬ ‫בצ״ל‪.‬‬
‫של שלש שיטין‪ .‬ה ־ ו ( עושת אותו יריעה א ח ת ובו׳ עיין ס נ ת ו ת ל• ע י א זבתוס׳ שש ד י ה פשוק א ח ר‬
‫וכו׳ ועיין רא״ש ו‪ 7‬ס ״ ת פי׳ טי‪ .‬ו כ א נ ו ר ה ה נ י ר ס א נ ס ר כ ל ת ס פ ר ושייר פ ת ו ה ס ר ף ס ס י נ \ ו ע ו ש ה‬
‫ד ף ק ט ן בפני עצסו ואיט נ ט נ ע ‪ .‬ת״ז( ל פ י כ ך טללין ל ת ת י ל ה ו ו כ ו • כצ״ל‪ .‬אין פותהין ביריעה ם א ר כ ו‬
‫ש ל ה ו ר ה ט ש ש ח טסתיס כצ״ל כ! ה ו א נ״כ גירסת ה א ט ר ה ׳ ושם א י ת א ב א ר כ ו של ת ו ר ה ‪ ,‬ו ה כ ו ו נ ה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪690‬‬

‫אין פוחתץ ביריעה מארכו של תורה מששה משהים‪ :‬ה י ל ׳ חי‪ :‬ואץ סוחתץ בייתה‬
‫םחות משלש דסין‪ .‬ולא מוםיסץ על שטונה אבל בשיטין נתנו טעם‪ .‬במסעות ארגעיס‬
‫ושנים‪ .‬וברבבות של ישר׳ ששים‪ .‬ובזקינים של ישר׳ שבעים ושנים‪ .‬ובתוכהות שבמשנה‬
‫תורה תשעים ושמונה‪ .‬הכל לסי הכתב‪ :‬במסעות‪ .‬שנאמ׳ ויכתב משה את מוצאיהם‬
‫‪,‬‬
‫ברבבות ישר ‪ .‬שנאמ׳ כתב לך את הדברים האלה‪ .‬וגומי‪ .‬ואת ישרי‪ .‬מה ישר׳ בששים‬
‫רבוא אף שיטה של תורה ששים‪ :‬ובזקנים שבעים ושנים‪ .‬שנאמ׳ אססה לי שכע־ם‬
‫איש ונוסי‪ .‬וישארו שני אנשים במהנה‪ .‬והסה בכתובים‪ .‬עיב‪ .‬ובתוכהות תשעים‬
‫ושמונה‪ .‬שנאמ׳ אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת וגומי‪ .‬הכל לסי‬
‫הכתב‪ .‬ובקלסים לא נתנו בהם שיעור אלא כל מה שהוא רוצה מוסיף ובלבד שלא‬
‫יסהות מני דסין‪ :‬היל׳ טי‪ :‬יריעה שבלת לא יפול שנים ויהדר שנים‪ .‬אלא נמזל‬
‫שלשה ומחזיר שלשה‪ .‬ומה שהוא נוטל מחדר כמידת הכתב הראשון‪ :‬ה י ל ׳ יי‪ :‬ש!עור‬
‫הדף כדי שיהא רואהו‪ .‬ובקטן לא יפחוח מטשה‪ .‬ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומ׳ לא ׳שחיה‬
‫משלש אצבעות‪ :‬היל׳ י־א‪ :‬לא יעשה חצי ארכו יחר על רחבו וחרחבו יתר על הצי‬
‫ארכו‪ :‬אבל ממצעו‪ .‬ועושה אותו מן המובהר‪ :‬ה י ל ׳ י״ב‪ :‬לא יעשה חציו נדל וחצי!‬
‫קלסים‪ .‬אכל עושה הוא הציו נדל והציו צבאים קלסים מפני שאינו מן המובחר‪:‬‬
‫ה י ל ׳ י־נ‪ :‬אץ דובקץ בדבק‪ ,‬ואין כותבץ על נבי מטלית ולא תוסרץ ^ ם הכתב‪.‬‬
‫איר שמעון משוס ר מאיר שטעתי שדובקין כדכק‪ .‬וכותבין על נבי מטלית‪ .‬אבל אץ‬
‫הוסרין כמקום הכתב אלא מבהוץ‪ :‬היל׳ ייד‪ :‬והתופר צריך שיהא משייר סלמעלן‬
‫ומלמטן‪ .‬כדי שלא יקרע‪ .‬וסשר הנקרע טולה עליו טטלית מבחוץ‪ .‬כל האותיות הכפולים‬
‫באלף בית כותב את הראשונים כתחילת התיבה ובאמצע התיבה ואח האחרונים בסוף‪.‬‬
‫ואם שינה ססל‪ .‬וספר שנקרע טולה עליו מטלית מבפנים ולא סבהוץ‪ :‬םליק םירקא‪:‬‬
‫היל׳ )ט־ו( ]י׳ד[‪:‬‬

‫פ ר ק גי‪ .‬ע ו ש ה חורה נביאים וכחובים כאחת‪ .‬רברי ר׳ יהודה‪ .‬והבסיס אום׳ תורה‬
‫בשני עצמה ונביאים בפני עצמם‪ :‬ה* ל י בי‪ :‬ולא יניח בין נביא‬
‫לנביא כשם שמניח כץ ספר לספר בחורה‪ .‬אבל נותן הוא לזה ריוח בפני עצמו ולוה‬
‫רייח כפני עצמו ומתתיל מלמעלן‪ :‬היל׳ ני‪ :‬אץ עושין חורה חומשין כשהן מפוורין‬
‫חורה חמשה הוסשים מקובצימ שאץ מורידין מקדושה המורה לקדושה קלה‪ .‬אבל עושין‬
‫חוטשץ בחורח‪ .‬איטחי בוטן שטידחן ושיטחן שוה‪ :‬היל׳ די‪ :‬אין עושין שני חומשין‬

‫לסד! ד א י ת א ב״ב ייד ע״א שיעוד סייח ב כ ס ה וכו׳ ולפי נ י ר ס ת ס י ר י ם שלנו ואי! פותחין א ת ה ת ו י ה‬
‫ביריעה‪ ,‬וארכו של ת ו ר ה ששת ט פ ח י ם פירושו אין פותחין א ת ה ת ו ר ת ה כ א ל פ ת ו ת א ת ה ת ו ר ה‬
‫לקרוא אץ לאחוז ביריעה בידים ר ק יאחז ב ע ס ו ד ‪ .‬ו א ר ב ה של ס׳ית ש ש ה טפחים‪ .‬הוא די! בפני‬
‫ה ״ ח ( ואין פוחתי! ביריעה פ ת ו ה ט ש ל ש ה וכוי מ נ ת ו ת ל׳ ע״א‪ .‬ו י כ ת ב ט ש ה א ח מוצאיהס‬ ‫עצטו‪.‬‬
‫) ב מ ד ב ר לנ(‪ .‬כ ת ב לך א ה ה ד ב ר י ם ה א ל ה ) ש מ ו ח ל ד ( א ס פ ה לי שבעים איש וטי כצ״ל ) כ מ ד ב ר יא(‪.‬‬
‫א ס ל א ת ש ט ו ר לעשות ונו׳ )דברים כ ת ( ובקלפים ל א נתנו שיעור וכו• ירושלמי פ׳׳א דשנילה ה׳׳ט‪.‬‬
‫ה״ט( יריעה ש ב ל ת ובו׳ כן ה ו א נ ״ כ כ ב ת ״ ג ה׳ סופרים סי׳ ע״ה‪ .‬ח״י( שיעיר ה ד ף כרי שיחא רואהו‬
‫פירויש לבלי ל ה א ר י ך ה ר ף שלא יהא עיניו שולטות לראוה מ ה ש נ ת ב למע־יה‪ ,‬ועיין מ נ ח ו ת ל׳ ע״א‪.‬‬
‫הי״א( ל א יעשה חצי ארכו וכו׳ עיין ב״כ י״ר ע״א‪ .‬הי׳׳ב( לא יעשה וכוי ירושלסי שם‪ ,‬והציו צכאים‬
‫קלפים מפני שאינו וכוי כצ״ל גירםת ח י א ״ ש בשם הירושלמי א ב ל עושה חציו נויל וחציו קלפי‬
‫צבאים אע׳יפ שאינו מן ה מ ו ב ח ר ע״ש‪ .‬אין דובקין ב ד ב ק וכוי עיין ירושלמי שם ועיין שו״ת תשב״ץ‬
‫ח ״ נ סי׳ ר־ז‪ .‬וכותבי! על נכי מ ט ל י ה כצ׳׳ל‪ .‬הי״ד( ו ה ת ו פ ר צריך שיהא משייך ובו׳ ירושלמי שם‪,‬‬
‫עושה ח ו ר ה וכו׳ עיין ב״ב י״נ ע׳׳א‪ ,‬ובירושלמי מ ג י ל ה פ״א‬ ‫ועיין מ נ י ל ה י׳׳ט ע״ב‪ .‬פ׳׳ג‪ .‬ו ד א (‬
‫ה״א הגירםא דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר ח ו ר ח וכו׳ ו ח כ ״ א כאו״א וכוי ובן גירסח הגר״א כאן‪.‬‬
‫ח ״ ב ( ל א יניח וכוי עיין ב״ב שם וירושלמי שם‪ .‬ח ״ נ ( אין עושי! ת ו ר ה ו מ י פירוש שאין עושין מ פ ״ ח‬
‫הימשין היינו להפרידם זה מזת‪ ,‬ש ק ד ו ש ת ס ״ ת חשוד מ ח ו ס ש ‪ .‬וחומשים נפרדים מ ו ת ר לעשות ס ‪ -‬ח‬
‫היינו לצרפם ולעשוה ט ה ם ס ״ ח שלם‪ .‬ח״ד( אין עושין שני חומשין כ א ח ת וכר פירוש ולהניחם כך‪,‬‬
‫‪691‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫כאחת‪ .‬ולא חומש ומחצה כאחת‪ .‬אכל אם עודר להוסיף עליהם הרי זה סותר‪ :‬היל ׳ ה׳‪:‬‬
‫מעשה בבייחום בן זונין שהיו לו שמנה נכיאיס מדובקין כאחת על סי ר׳ אלעזד בן‬
‫עזריה‪ .‬ויש או׳ לא היו לו אלא כל אהד ואהד בסני עצמו‪ .‬ושוב מעשה בא לסני‬
‫חכמים חורח נביאים וכחובים כאהת‪ :‬היל־ ו•‪ :‬בד״א בדיסתר אכל בנליון תורה )תורה(‬
‫בפני עצמה ונביאים בםני עצמם‪ :‬היל׳ ד‪ :‬םםר שסםקו או שניקר ראשי ססוקים שלו‬
‫אל יקרא בו‪ :‬היל׳ חי‪ :‬ספר שנמחק אל יקרא בו‪ .‬ר׳ שמעון בן אלעזר אומי אם‬
‫היתרי של בבואה נכרת הרי זה סוחר‪ :‬היל׳ מ׳‪ :‬ספר שנמחק בו שימה אהת‪ .‬על‬
‫פני כולו אסור‪ .‬נמהק בו רובו ומיעוטו קיים מותר‪ .‬ספר שיש בו טעות אל יקרא בו‪.‬‬
‫וכמה יהיה מ אחת בדף‪ .‬דברי ר׳ יהודה‪ .‬רשבינאומ׳ אפילו שלש בדף אחד )אל( יקרא‬
‫בו‪ :‬היל׳ י י ‪ :‬אין פוחתין בתורה פחוח משלש רפין‪ .‬אבל קורק עשרה ואינן נסנעימ‪.‬‬
‫וםצוה בגדול לנוללו‪ .‬הנולל ספר חורה נוללו כננד התפר אבל לא כנגד היריעה‪ .‬המהדק‬
‫לא יחזיקנו מחובו אבל מחרקו מאחריו‪ .‬והנותן ספר חודר‪ .‬לחכירו לא יחגהו אלא בימין‪.‬‬
‫והמקבלו לא יקבלנו אלא בימין‪ .‬שכן דרך נתינתה מסיני שנאמ׳ מימינו אש דת למו‪.‬‬
‫ואיר שסטי איר יוחנן הקורא בלא ננינה והשונה בלא זמירה עליו הכת׳ אום׳ ונס אני‬
‫נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם‪ :‬היל׳ י־א‪ :‬לא יניח כוחבו דיו‬
‫בקולמוס על נבי הכתב‪ .‬ולא יאחזנו בכפלים ויתירם‪ .‬ולא יאחה בכפלים ויוציא הכתב‬
‫מבחק‪ .‬ולא יוציאנו סתובו)ויתיצנו( ]ויהלצנו[‪ .‬וכולם הסניהי ספרים מותר‪ .‬לא ישמיט‬
‫אדם ספר וצרה מחיקו)ויחלצגו בו דרך( ]ויחצנו[ שנוהג בו םגהנ בזיון‪ :‬ולא יחננו על‬
‫גבי ארכובותיו ויתן אציליו עליו ויהא קורא בו כר׳ נהפיה‪ :‬הל׳ י״ב‪ :‬לא יתנגו על‬
‫‪:‬בי כסא ויהא תלוי וקורא בו כשם שקורין בשטרות שאין נוהנין בססרים אלא אוחז‬
‫בידו באימה וקורא‪ .‬אין זורקין םשרים ממקום למקום‪ .‬ואין נוהגין בהם מגהנ בזיון‪:‬‬
‫ה י ל ׳ יינ‪ :‬לא יתנגו על נכי המטה‪ .‬לא ישב אדם על גבי הטמה והפסד עליה‪ .‬ומעשה‬
‫בר׳ אלעזר שישב על נבי הטטה ודטפר עליה ונשכו נהש‪ .‬שנאמ׳ את שבתתי תשמרו‬
‫ומקדשי תיראו‪ .‬לא מן השבתות אתה מתיירא אלא מסי שםיקד עליהם‪ .‬ולא ממקדש‬
‫אחה סתיירא אלא סמי שפיקד עליו‪ .‬שנאם׳ את שבתותי ונומ׳‪ .‬חייכ אדם לעשות סוכה‬
‫גאה וציצית נאה ומזוזה נאה ותפילין נאות‪ .‬ויכתוב לו ספר חורה נאה‪ .‬בדץ נאה‬
‫בקולסוס נאה ובלבלה נאה‪ .‬ובקלפים נאים‪ .‬בעורות צבועים‪ .‬ויעטיסנו בשיראים נאים‪.‬‬

‫ד ס ח ז י כם׳׳ה שלימה׳ ר ט ע ו ל ק ר א ת בו בצבור‪ ,‬ועיין ניטין ס׳ ע׳׳א‪ .‬ה ״ ח ( מ ע ש ה בבייתוס בן זונין‬

‫ו ט ׳ י׳׳נ ע׳׳ב‪ .‬ה׳׳ו( בד״א כ ר י פ ה ר א כ צ ־ ל א ב ל בגוילין כצ״ל‪ .‬ע״פ ה נ ח ו ת נ״י ופירושו בד״א‬
‫ב ר פ ת ר א שהיו כ ה ו נ י ם הנ״ך ע ל ד פ ה ר א שפסול ל ס ״ ח ד ל א שייך ה ט ע ? שיאמרו ה ב ל ה ו א תורה‪.‬‬
‫א ב ל בגוילין ד ס ו ה ר ל כ ת ו ב עליו פ ״ ת ואיכא ל ס י ה ש שיאסרו כולו ס ״ ת כותבין ת ו ר ה בפני ע ג מ ה ‪.‬‬
‫ה׳יז( ס פ ר ש פ ס ק ו ו ב י עיין רעיל סי׳ ק״כ ו ב מ ה ש כ ת ב ת י שפ א ו ח ל׳ית‪ .‬ה ״ ח ( פ פ ד ש ג ט ה ק א ל י ק ר א‬
‫בו כצ׳׳ל‪ ,‬אט ה י ה ב ב ו א ה כצ׳יל‪ .‬ה ״ ט ( ס פ ר ש נ ט ה ק בו ש י ט ה א ח ת ובו׳ עיין בשר׳ה ת ה ״ ד סימן‬
‫מ ״ ח ‪ .‬פ פ ר שיש בו ט ע ו ת עיין ט נ ח ו ח כ״ט ע׳׳ב‪ .‬ש ל ש ב ד ף א ה ד י ק ר א כי כצ״ל‪ .‬ה״י( אין פוחתין‬
‫ב ח ו ר ה פ ה ו ת ם ש ל ש יפין א כ ל קורי! ע ש ר ה ע ש ר ה כ א ח ד ואינן נמנעים כצ׳׳ל‪ .‬וכן היא ג י ר ס ח‬
‫ה א נ ו ד ח ‪ ,‬ופירושו נ׳יל ה ב א ל ק ר א ת כ ת ו ר ה צריך ל פ ת ו ח ש ל ש ח דסין‪ ,‬א ב ל קורי! ע ש ר ה אנשים ב ד ף‬
‫א ח ד ב ז ה א ה ר ז ה ואינן נמנעים‪ .‬ו ט צ ו ח ב נ ד ו ל ל נ ו ל ל ו ט נ י ל ח ל ״ ב ע ׳ א ‪ .‬נוללו כ נ ג ד ה ת פ ר ובו‬
‫מ נ י ל ה שם‪ .‬ה מ ח ז י ק ל א יתזיקנו מ ת ו כ ו א ב ל ם ה ד ק ו סאחריו‪ ,‬ו ג י ד פ ת ב ע ל ה א ג ו ד ה ה מ ח ז י ק ס׳ית ל א‬
‫יחזיקנו מ ב פ נ י ס א ל א םאתוריו‪ ,‬ולפי נ י ד ס ת ח נ ר ״ א צ״ל ס ״ ח נוללו מ ב ח ו ץ ו ם ה ר ק ו מבפנים‪ ,‬ועיין‬
‫כ ה ״ ג ס ס ׳ סופרים פי׳ ע׳׳ד‪ .‬והנזחן סייח ל ח ב י ת ובו׳ עיין ב ה ״ נ שם‪ _ ,‬ש נ א ס ר מימינו א ש ד ת דמו‬
‫)דברים לנ(‪ .‬ח ק ו ר א כ ל א נ נ י נ ח וכו׳ ט נ י ל ה ל ״ כ ע״א‪ .‬ונט אני נ ת ת י ל ח ם ח ק י פ ל א טובים וגוי כצ׳׳ל‪.‬‬
‫חי״א( ל א יניה כ ו ת ב ו דיו ב ק ו ל מ ו ס על נכי ה ב ת ב ‪ .‬ו ג י ר ס ת ח א ט ד ח ל א יניח כ ו ת ב ידיו ב ק ו ל ס ו ס‬
‫ע ל נ כ י ה כ ח כ ‪ .‬ולוו יוציאט ס ח ו כ ו ו י ח ל צ ט פירוש ל א יוציאנו ב ד ר ך ה ל י ‪ 1‬ח כצ׳׳ל‪ .‬מ ת י ק ו ויחצני‬
‫ש י נ ה נ מ מ נ ח נ בזיון כצ׳׳ל ה ו א מלשון ה ח ץ א ח ה ע ם ‪ .‬וכן ה ו א ח ג י ר ס א ב ב ה ״ ג ה׳ סופרים סי׳ ע י ה‬
‫ר ק ה ח ח מחיקו נ מ צ א ש ם מ ח ו כ ו ע״ש‪ .‬כר׳ נ ח מ י ה ד י ל בן ה ו א ד ע ח ר׳ נ ח מ י ה ‪ .‬חי״ב( אין זורקין‬
‫ספרים ו ט ׳ עירוכין צ׳׳ח ע״א‪ .‬הי׳׳נ( ע ל נכי ה מ ט ח ובו׳ מ ״ ק כ ״ ח ע״א‪ ,‬ו מ נ ת ו ת ל״ב ע ׳ ב ‪ .‬ועיין‬
‫חושי ש ם דייה אפור וכו׳ ובירושלמי ב ר כ ו ה פ ״ נ ה י ה ‪ .‬ש נ א מ ר א ת ש כ ח ת י ת ש מ ר ו למקדשי ת י ר א ו‬
‫) ף ק ר א יט( ל א מן היעבחוח ו כ ר ס פ ר א פ׳ ק ד ו ש י * י ב מ ו ת ו׳ ע ־ א ‪ .‬חייב אדם ל ע ש ו ת ס ו כ ה נ א ה כוי‬
 ‫טחזור ויטרי‬ ‫‪692‬‬

‫שנאם׳ זה אלי ואנוהו‪ .‬עשה לסנז מעות נאות כדברי ר• ישמעאל‪ .‬ר׳ עק־כא אום׳‬
‫הרבות בנאו‪,‬ח שלו‪ .‬אבא שאול אומ׳ הדמה לו‪ ,‬מה הוא חנון ורחום אף אתה תהיה‬
‫חנץורהום‪ :‬ה י ל ׳ י־ד‪ :‬ואין נוהנין בזיון באוכלין‪ .‬אין זורקין אוכלין ממקום למקום‪.‬‬
‫לא ישב אדם על נכי קופה מליאה תמרים או נרונרות‪ .‬אבל ישב על נבי קופה מליאה‬
‫קטנית או על נבי עיגול של דבילה מפני שנהנו כך‪ .‬אין סומכין באוכלין‪ .‬ואין מכם־ן‬
‫באובלין‪] .‬ואין אוכלים אוכלין באובלין[ אלא א״כ היו ראויין לאכילה‪ .‬ר׳ אליעזר בן יעקב‬
‫אום׳ כל אוכל שנממ ביר־ אדם סותר לכסות בו‪ .‬והכותב ספרים לא ירשך מנילה‬
‫עליהם‪ .‬שנוהנין בהן מנה; בזיון‪ :‬היל׳ ט־ו‪ :‬אם סיים כל הספר ושייר ב־ דף אחד‬
‫עושה אותו יריעה קטנה כפני עעמה ואינו נמנע‪ :‬אין סכסין באוכל־ן‪ .‬ר׳ מאיר אומי כל‬
‫שיש לו קליפה מותר לכסות בו‪ .‬אין אובלין אוכלים באוכלים אלא א״כ היה אוכלס בבת‬
‫אחת‪ .‬וספר שאין )בו( ]עליו[ מפה הופכו על הכתב‪ .‬א״ר •וחנן כל האוחז שפר תורה‬
‫ערום נקבר ערום בליא אותה םצוה‪ :‬סליק סירקא‪ :‬היל׳ ט־ו‪:‬‬

‫שרק ך׳‪ .‬אילו שמות שאין נמחקים הכותב אל״ף למ־ד‪ .‬אל״ף דל״ד‪ .‬יהו או היו‪.‬‬
‫שדי‪ .‬צבאות‪ .‬אהיה אשר אהיה‪ .‬ר׳ יוסי אומי צבאות הול‪ .‬א״ר‬
‫שמעון בן אלעור של בית חנירה היו כותבין בירושלים והיו סוחקין צבאות )שאין(‬
‫]שהיו[ נוהנין בו )בהול( ]חול[‪ .‬שנאמ׳ ופקדו שר‪ :‬צבאוח ונוסי‪ :‬היל׳ בי‪ :‬הכותב‬
‫אלף ]למד[ מארבע אוחיות‪ .‬יה מארבע אותיות‪ .‬אינן נמהקין מפני שיש שםות כיוצא‬
‫כהן‪ .‬שד משדי‪ .‬צבא מצבאות‪ .‬אה׳ מאודה חדי אילו נמחקין מפני שאין שמות כיוצא‬
‫בהן‪ :‬ה י ל ׳ ני‪ :‬בל אותיות הםשמשוח לשם כין מלפניו בין מלאהריו הרי אילו נמחקין‪.‬‬
‫מלפניו‪ .‬ב״י‪ .‬כי‪ .‬נמחק‪ .‬לייי‪ .‬ל׳ נמחק‪ .‬וי״י ו׳ נמחק‪ .‬וכיוצא בהן‪ .‬ומאחריז אלהיני‪ .‬נו‬
‫נמהק‪ .‬אלהיבם‪ .‬כם נמחק‪ .‬אלהיהס‪ .‬הם נמחק‪ ,‬ויש אומי אלהיבם אינו נמחק‪ :‬היל׳ ד;‪:‬‬
‫וכל השמות ההדיוטות שאותיותיהם כאותיות השם הרי אילו נמחקים‪ .‬כי ידע אלהים כי‬
‫ביום אכלכם ממנו ונסקהו עיניכם והייתם כאלהים‪ .‬הראשון קודש והשני הול‪ .‬כי י־י‬

‫ש ב ת קל׳׳נ ע״ב‪ .‬נזיר ב׳ ע׳יב• מכילתא פ׳ בשלח‪ ,‬וירושלמי פ א ה פ״א ה״א‪ .‬הי״ד( ואין;והגי! בזיו!‬
‫באוכלין וכי׳ ב ר כ י ח נ׳ ע׳׳ב‪ .‬אין םוםבין באוכלי] וכוי שם ואין אוכלין אוכלין באוכלי! אא״ב וכוי בצ׳יל‬
‫ר׳ אליעזר בן י ע ק ב אומר כ ל אוכל שגמרו בידי ארס מותר ל כ ס ו ת בו‪ .‬ולפנינו הכירסא ראביי אומר‬
‫כ ל שיש לו יד ועוקץ ס ו ח ר ל כ ס ו ת נ ו ע־ש‪ .‬ו ה כ ו ת ב ספרים ל א יהמר מ ג י ל ה עליהב וכוי עיין עירובי[‬
‫‪,‬‬
‫» ״ ת ע׳א‪ .‬הטי !( אט סייס כ ל הספר כ פ ז ל לעיל‪ .‬א ו כ ל ם נ ב ח א ח ת כצ׳יל‪ .‬שאין עליז ס פ ה וכר‬
‫ירושלמי עירובי! פ־יי ח ״ נ ‪ .‬כ ל ה א ו ח ז סייח עילפ יכז׳ כ מ פ ק נ ת ה ג מ ר א ם ג י ל ה ל ״ כ ע‪-‬א‪ .‬פ״ד‪ .‬ה ״ א ( אלו‬
‫ש מ ו ת שאין נ מ ח ק י ם וכו• עיין שבועית ל י ה ע״א‪ ,‬וירושלמי מ ג י ל ה פ״א ה״ט‪ .‬ר׳ יוסי אומר צ ב א ו ת‬
‫ח ז ל וכו׳ שם ושם‪ .‬ש ל בית ה נ י ד ה וכוי ובירושלמי שם הלשון תני ר׳ יוסי אומר של בית ה ג י ר ה‬
‫כותבנים היו בירושלם וכו׳ שהיו ט ח נ י ם בו חול בצ״ל ש נ א מ ר ופקדו שרי צ ב א ו ת וטי )דברים כ ( כ!‬
‫ח ו א בירושלמי שם ובשכועוח ל ״ ה ע׳׳ב ילין* מ מ ק ר א א ח ר שנאמר והוצאתי א ח צבאותי א ת עמי‬
‫בני ישראל מארץ מצרים ) ש ס ו ה ז(‪ .‬ה״ב( ה כ ו ת ב אלף ל ס ד וכו׳ כצ״ל שם‪ .‬שר משדי צבא מ צ ב א ו ת וכו׳‬
‫מ ה ב א מוכה ד פ ס ק ס ה מ א ר צ ב א ו ה הוא מ ש מ ו ה שאין נ מ ח ק י ם ורלא כרי יוסי‪ ,‬וכדנרםינן שכועוה‬
‫ל״ד ע״ב א מ ר שמואל אין ה ל כ ה בר• יוסי‪ .‬וכן הוא נ י ר ס ח הרי״ף שבועות פ״ר ופירש הר״! שם‬
‫יאיצמריך שמואל ל מ פ ס ק ד ל א כ ר ׳ י נ ס י אע״פ דיחיד ה י א לגבי דכים משזם דרי יזסי נ׳מיקו עכו‪ ,‬זבן פ ס ק‬
‫ה ד ס ב י ם ז״ל בפ׳־ו מה׳ יסודי החוי־ה דצבאות אינו נ ס ה ק ‪ .‬א ב ל יש נורםין נ נ ס ר א ה ל כ ה נ ר ׳ יוסי‬
‫עכ׳־ל הר׳׳ן‪ ,‬וכ! הוא ב ב ה ״ נ סי׳ ע״ת ה ל כ ה כר׳ יוסי‪ ,‬ועיין רשב׳׳א בחידושיו ע ל מסי שבועות ל״ה‬
‫ע״ב ש ה ב י א ה נ י ר ס א ה ל כ ה כר׳ יום׳‪ ,‬ושם מסיים וז״ל ואפילו אם ת מ צ א לומד רהכי נ ס י משוס‬
‫דאסרינן ר׳ יוסי נ ט ו ק ו עמו א כ ח י לא ניחא רמ״מ ת ו ׳ ל לאקשויי פשיטא ולתרץ משום ר׳ יוסי ניטוקו‬
‫עטו‪ ,‬ועוד ד ל א אמרו נימוקו במקום רבים עכ״ל‪ ,‬ועיין עירובי! מיו ע״ב‪ .‬ובחום׳ ד י ה כר׳ יוסי מ ח ב ר י ו‬
‫וכוי ובתוס׳ ת ע נ י ת כ י ח ע״א ד״ה אי ר״מ ובו׳ ועיין ירושלמי סייג ד ת ר ו ט ו ח ה״א‪ ,‬ובסמ״נ עשי! סי׳‬
‫ע״ד ואין כאן מ ק ו ם להאריך‪ .‬ה ״ נ ( כ ל אותיות ובר שבועות ל׳יה ע׳׳ב‪ .‬ועיין ירושלמי מ ג י ל ה פ׳׳א‬
‫ה * ט ‪ .‬וכיוצא כ ה ן ר ״ ^ ש ה ׳ מ ה ׳ השין ו ת מ ס נ מ ת ק ‪ .‬ויש אומרים אלהיכם איט נ מ ה ק ‪ ,‬לאו רוקא‬
‫נ ק ט א ל א כ ל ה נ ט פ ל י ס ל ש פ מאחריו א י ט נ מ ח ק שביעית ל ״ ה ע״ב אחרים אומרים לאחריו אינו‬
‫נ מ ח ק שבבר קרשו ה ש ם ובן ה ו א כירושלמי שם‪ .‬ה״ר( ו כ ל ה ש מ ו ת ובו׳ עיין שי״ת הרשב״ץ ה״א‬
‫ס ״ קע״ז‪ .‬כי ידע אלהים וגו׳ כצ״ל )בראשית ג(‪ .‬בי ה׳ א ל ה י נ ם ונוי )דברים י(‪ .‬ואדני האדנים כצ״ל‪.‬‬
 ‫‪693‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫אלהיכם הוא אלהי האליהים‪ .‬הראשון קודש ושני הול‪ :‬ה י ל ׳ הי‪ :‬ואדני האדנים‬
‫הראשון קודש והשני חול‪ .‬אלהי אברהם‪ .‬קודש‪ .‬ואלהי נחור אלהי אביהם חול‪ .‬אלהים‬
‫לא תקלל‪ .‬משמש קודש וחול‪ .‬ר׳ ישמעאל אומי קודש‪) .‬שנא׳( כי על כן דאיחי סניך‬
‫כראות סני אלהימ ותרצני‪ .‬הרי זה חול‪ .‬מחנה אלהים‪ .‬נשיא אלהים קודש‪ :‬ח י ל ׳ ו׳‪:‬‬
‫כל השמוח האמורים באברהם קודש‪ .‬חוץ מאחד שחוא חול‪ .‬ויאמר אדני אמ נא מצאתי‬
‫הן בעיניך‪ .‬ויש אומי ויהי כאשר החעו אחי אלהים‪ :‬ר׳ חנניא בן אחיו של ר׳ יהושע‬
‫אום׳ קודש‪ .‬שאילו לא לי אלהים ככר התעו אותי‪ :‬היל׳ זי‪ :‬כל השמוח האמורים‬
‫בלום חול חוץ מזה‪ .‬ויאמר לוט אליהם אל נא אדני‪] :‬כל השמות האמורים במיכה הול[‬
‫ר׳ יוסי אומי בי־־ה קודש באל־׳ף למיד חול‪ pn .‬מבית האלהים )אשר( כשילח‪ .‬ובל‬
‫השמות האמורים בנכות קודש חוץ מאחד‪ .‬ביך נכות אלהים ומלך‪ :‬כל השמות‬
‫האסורים מבעת בנימן)קודש(‪ .‬ר׳ אליעזר אום׳ הול‪ .‬ר׳ יהושע אומי קודש‪ .‬איר אליעזר‬
‫וכי היאך איסשר שהמקום מבטיח ואינו עושה אמי לו ר׳ יהושע המקום כבר מבטיח‬
‫ועושה‪ :‬חיל׳ חי‪ :‬אספרה אל הוק‪ .‬הרי זה קודש והבסיס אומרים חול‪ .‬יראה אל‬
‫אלד׳־ס בציון‪ .‬הראשון והשני קדש‪ .‬להלך אל אל כמשפט ראשון חול ושני קודש‪.‬‬
‫עמנואל ועמנו אל‪ .‬הראשץ חול והשני קודש‪ .‬הראשון ]אינו[ נהלק והשני )אינו( נחלק‪:‬‬
‫היל׳ טי‪ :‬ויהי כאשר התעו אתי אלהים‪ .‬ומי אל כמוך נשא עון‪ .‬הראשון חול והשני‬
‫קודש‪ .‬חאשם שמרון כ׳ מרחה באלהיה‪ .‬הרי זה קודש‪ .‬ר׳ נתן אומי משטמה בבית‬
‫אלהיו הרי זה קודש‪ .‬ואחה באלהיך חשוב‪ .‬הרי זה קודש‪ .‬אלהים נצב בעדח אל‬
‫בקרב אלהיס ישסט‪ :‬משמש קודש וחול‪ .‬יסנירני אל אל עויל‪ .‬הראשון קודש והשני‬
‫חול‪ .‬כי אל אל האטד נשאחי‪ .‬ראשון הול והשני קודש‪ .‬ואל יהי מקום לזעקתי‪ .‬איר‬
‫אלעזר בנו של ר׳ עסי מלולי אל יהי מקום לזעקתי‪ .‬יש לאל ידי‪ .‬ואין לאל ידיך)אלומתי(‬
‫]אל מות[ כולן חול‪ .‬אלהים זרים קמו עלי‪ .‬קודש‪ .‬אלא שהקורא צריך להיות קורא ומפסיק‬
‫אלהים‪ .‬זדים קמו עלי‪ .‬אבל חנון ורחום ארך אסים ורב הסד מלך מלכים עליון נתל‬
‫ונורא מרומם עליון צדיק וישר הסיד תמים ניכור הרי אילו נמחקין‪ .‬המקלל כהן עצמו‬
‫והכית תייב‪ .‬טיס ומתים חייב אהת‪ .‬דיין ונשיא הייב שתים‪ .‬ויש אומי על הנשיא הייכ‬
‫א ל ה י א ב ר ה ם ואלהי נ ת ו ר א ל ה י א ב י ה ס כצ׳׳ל ) ב ר א ש י ת ל א ( ‪ .‬א ל ה י ט ל א ת ק ל ל ) ש ט ו ת כ ב ( ‪ .‬ר׳‬
‫י ש מ ע א ל א ו ס ר קודש וכן ה ו א ב א נ ו ד ה ר׳ ישמעאל א ו ט ר קודש‪ ,‬ו ה נ י ר ם א היא בלי ס פ ק י ‪ /‬מ ש ו ב ש ת‬
‫ד ב ס נ ה ד ר י ן ס״ו ע י א א י ת א דרי י ש מ ע א ל ש״ל ד א ל ה י ס ל א ת ק ל ל הול׳ וגידפת ה נ ר ״ א עיקר‪ ,‬וה׳׳ג ד׳־ע‬
‫אזמר קודש ד׳ י ש מ ע א ל א ו מ ר הול‪ .‬והוא ע*פ ח ג ס ר א דםנהדרין ה נ ־ ל ע״ש‪ .‬ש נ א ס ר ל א נרסינן‪ .‬כי‬
‫״ ‪ , ,‬פניך כ ר א ת פני אלהים ותרצני כצ׳׳ל ) ב ר ש י ח לג(‪ .‬מ ח נ ה א ל ה י ם )שם ל ב ( ‪ .‬נשיא א ל ח י ס‬ ‫ח‬ ‫ף‬ ‫כ ן‬

‫קודש )שם כ נ ( ‪ .‬ל י ח א כ פ פ ר י ם שלפנינו‪ .‬ו נ ס צ א נ י ר פ א זו ב א נ ו ד ה ‪ .‬ה״ו( בל ה ש מ ו ת ה א ס ו ר י ם‬

‫ב א ב ר ה ם וכוי ט נ ח ו ת ל ״ ה ע י כ וירושלטי מ ג י ל ה פ ״ א ה״מ‪ .‬ויאסר אדני אם נ א מ צ א ת י חן בעיניך‬
‫) כ ר א ש י ת יח(‪ .‬ויהי כ א ש ר התעי אהי א ל ה י פ כצ׳׳ל ) ש ם ב(‪ .‬ועיין שבזעזת ל ‪ -‬ה ע״ב וירושלמי פ ״ א‬
‫ד ט נ י ל ה ח״ט‪ ,‬ה׳׳ז( כ ל ה ש מ ו ח ה א מ ו ר י ם ב ל ו ט חול וכו׳ ל א נ מ צ א בלוט ר ק עוד א ח ד ויאמר ה נ ה נ א‬
‫אדוני סורו נא‪ ,‬ועיין ב כ ״ ט בם״ו טה־ יסודי ה ח ו ר ה ה״ט‪ .‬ויאמר ל ו ט א ל י ה ם א ל נא אדני ) ב ר א ש י ח‬
‫יט(‪ .‬ועיין בשבועות ובירושלמי שם‪ .‬כ ל ה ש ט ו ת האמורים ב ס י כ ה ח ו ל כצ״ל‪ ,‬חוץ מ ב י ת ה א ל ה י ם‬
‫ב ש י ל ה כ צ ׳ ל ‪ .‬כ ר ך ג ב ו ח א ל ח י ס ו מ ל ך ) ם ל כ י ם א ‪ /‬כ א ( ‪ .‬ב ל ה ש מ ו ת האמורים ב ג ב ע ת בנימין ר׳׳א‬
‫ה י ח ( א ס פ ר ה א ל הוק‬ ‫אומר חול וכר בצ־׳ל וכן הוא בשבועות ל׳׳ח ע״ב וע״ש והם ל א ב י ח ט וכוי‪.‬‬
‫עמטאל‬ ‫י ר א ה אל אלהיט בציון ) ש ם פ״ד(‪ .‬ל ה ל ך א ל א ל ב מ ש פ ט )איוב לד(‪.‬‬ ‫)תוזלים ב(‪.‬‬
‫חראשון א י ט נ ח ל ק ו ה ש נ י נ ה ל ק כצ׳׳ל פירוש הראשון ה ו א ש ם‬ ‫)ישעיה ז(‪ .‬ועמנו א ל )שם ח(‪.‬‬
‫אדם והוא ח ו ל ואיט נ ח ל ק ‪ ,‬ו ח ש נ י קודש ע מ ט אל‪ ,‬ועיין במ״ש שם‪ .‬ח ״ ט ( ויחי כ א ש ר ח ת ע ז א ח י‬
‫ת א ש מ שמרו! בי מ ר ח ה ב א ל ח י ח ) ה ו ש ע יד(‪.‬‬ ‫אלהיט‪ ,‬ומי א ל כ מ ו ך נ ש א עון כצ׳׳ל ) ט י ב ה ו(‪.‬‬
‫מ ש ט מ ה ב ב י ת אלהיו כצ״ל )שם ט{‪ .‬ו א ת ה ב א ל ה י ך ת ש ו ב )שט יב(‪ .‬אלהיט נ צ ב ב ע ד ת א ל ב ק ר ב‬
‫א ל ה י ס ישפט ) ה ה ל י ם פ ב ( ‪ .‬יפנירני א ל א ל עויל )איוב טז(‪ .‬כי א ל א ל ה א ט ר נ ש א ה י ) ש ם ל ד ( ‪ .‬ואל‬
‫יהי ס ק ו פ לזעקתי ) ש ם טו(‪ .‬עיין סם׳ סופריש פ ר ק ד־ ה ל ׳ ט ׳ ושם ב מ א מ ר ר׳ אליעזר ה ט ס ה מקום‬
‫לשועתי ו ב ״ ף העני! ה כ ו נ ה ש ת י ב ת א ל נקוד ב פ ת ח ‪ .‬יש ל א ל ידי )ברא׳ לא(‪ « .‬ל ‪ 0‬ו ת ג י ח ת בי׳־ל‬
‫והואבני&זלי ב׳‪ .‬אלהיט זדים ק ט ו עלי" כצ׳׳ל ) ת ה ל י ם פיו(‪ .‬א ב ל ה ט ן וכר ש ב ו ע ו ת ל ״ ה ע״א‪ .‬וירושלמי‬
‫מ נ י ל ה פ י ט ה ״ ט ‪ .‬ה מ ק ל ל בהן עצמו והכירו חייב‪ -‬ש ב ו ע ו ת ל״ה ע״א‪ .‬ושם ל י ו ע ׳ ׳ * ועיין ת מ ו ר ה ג׳ ע׳־ג‪,‬‬
‫ד ע׳יא‪ ,‬ועיין בדכ״י ח ״ מ טי׳ נ ץ ‪ ,‬ובשר־ח חיים ש א ל ח ״ א סי׳ ני‪ .‬נ ה ם ו מ ת י ם חייכ א מ ת ‪ .‬ויש‬
‫נורפיפ ט י ס יד‪.‬ר‪.‬יס אינו חייב‪ .‬דיין ונשיא ח י י ב שתים‪ .‬יי•׳* ע ל ה נ ש י א חייב ש־יש‪ .‬עיין ט כ י י ת א פ‬
 ‫מחזור ויפמ־י‬ ‫‪694‬‬

‫שלש‪ .‬המקלל בהן אביו ואמו ושס המיוהד הרי זה טעון סקילה‪ .‬ועל הכנרץ הרי זה‬
‫‪,‬‬
‫באוהרה‪ :‬סליק סירקא‪ :‬היל׳ י ‪:‬‬

‫פ ר ק הי‪ .‬ה ב ו ת ב שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון‪ .‬ר׳‬
‫יהודה אומ׳ אם היה אחרון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים‬
‫אח האחרון‪ :‬שני שמוח של חול מקיים את הראשון ומוחק אח האחרק ר׳ יהודה‬
‫אומר אם היה אחר ק כראש הדף מוחק את הראשון ומקיים את האחרון‪ :‬ה י ל ׳ ב״‪.‬‬
‫הכותב יהודה ולא נתן בו דל״ת יתלט מלםעלן‪ .‬הכותב את השם וכתב יהודה‬
‫עושה ה־ ומוחק היא חאחרון‪ .‬היה צריך לכחוב דלית ונחכוון וכחב את השם אף על‬
‫פי שלא נחן בו דליח מעכבו וכוחב יהודה אהר‪ :‬היל׳ נ׳ חיח צריך לכחוב את‬
‫השם‪ .‬ונתכוון וכתב יהירה‪] .‬ולא[ נתן בו דלית מוחקו וכותב אח השם‪ .‬ר׳ יהודה‬
‫אומי יהויר עליו את הקולמוס ויקדשנו‪ .‬אמרו לו אין זד‪ ,‬מן המובחר‪ :‬ה י ל ׳ ‪1‬״‪:‬‬
‫הכותב את השם וטעה אות אחת יתלנו מלמעלן‪ .‬ר׳ שמעון שזורי אומי ]שם כולו חולין‬
‫אות אחת ממנו אין חולץ‪ .‬טעה את כל השם יתלנו בין השיטין דברי ר׳ יהודה‪ .‬ר׳‬
‫מאיר אומר[ מוחק מלפניו וכותב אח השם על טה שמחק‪ .‬ר׳ שמעון כן אלעור אומר משמו‬
‫אין חולין את השמ ואין כותבין האזכרה על מקומ הנרר ר׳ חנניא בן עקביא אומי יננז‬
‫כל היריעה‪ :‬ה י ל ׳ הי‪ :‬טעה וכתב יסנירני אל אל עויל מקיימ את הראשון ומעכב את‬
‫‪,‬‬
‫האחרון‪ :‬היל• ר‪ :‬הכותב את השם אפ־• המלך שואל בשלומו לא ישיבנו‪ .‬היה כותב‬
‫שניפ ושלשה שמות כאחח מפסיק ביניהן וטשיב‪ .‬הטובל קולמוס לא יתחיל מאותו‬
‫השם אלא מתהיל מאותות שלפניו‪ .‬המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה‪ .‬איר‬
‫ישמעאל לכך נאסר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא‪ :‬לא תעשון כן לי־י אלהיכם‪:‬‬
‫היל׳ זי‪ :‬אבל הרץ שנטפה על נכי הכתב מותר למוהקו‪ .‬שלא היתר‪ .‬כוונתו אלא‬
‫לתקן‪ :‬היל׳ הי‪ :‬הטועה את השיטה אינו תולה מננד השיטה אלא הטעות‪ .‬נודר אחת‬
‫וכותב שתים‪ .‬נורד שתים וכותב שלש‪ .‬ובלבד שלא ינתר שלש‪ :‬ה י ל ׳ טי‪ :‬אין עושין‬
‫שמע הלל ומנילה לתינוקות‪ .‬ר׳ יהודה מתיר מן כראשיח ועד המבול‪ .‬ומן ויקרא עד‬
‫דהי ביום השמיני‪ .‬ושאר כל הספרים אסור‪ .‬ואם עתיד ת א להוסיף עליו הרי זה מותר‬

‫םשפטימ‪ ,‬ת ו ר ת נ ה נ י ם פ׳ קדושין‪ ,‬וםנהררי; ם ‪ -‬ה ע*ב‪ .‬ה מ ק ל ל בה! אביו ואמו ו כ י ש מ ע ו ת ל ׳ ו ע״א‪.‬‬
‫‪ 0‬״ ה ‪ .‬ע״א( ה כ ו ת ב שני ש מ ו ת ו ט י ו מ ע כ ב א ת האחרון״ ויש ס פ ר י ם ש נ ת י ב כ ה ן ט ח ט נ א ת האהרזן‪.‬‬
‫ועיין ט*ז יו״ד פי׳ רע׳׳ו ם׳׳ק ז׳ שהביא ה ב ר י י ת א דמס׳ סופרים ו כ ת ב ויש גורסין מ ח ט ב ושניהם פירוש‬
‫ה״ב( ה כ ו ת ב י ה ו ד ה ולא נ ת ן בו ד ל י ת יה־ינו‬ ‫לשון ק ד י ר ה ‪ .‬ועיין ב ש ר ת ח ש ב י ץ ה׳׳א סיס! קמ׳־ט‪.‬‬
‫מ ל מ ע ל ה בצ״ל ה כ ו ת ב א ת ה ש ם ו כ ת ב י ה ו ד ה ע ו ש ה ה׳ ו ט ו ה ק ה׳ האהדון‪ .‬כן ה ב י א ת נ ה ו ת מייטוני‬
‫בהי תפילין פ ־ א אוח ם׳ מ ש ם רבינו ש מ ה ה ‪ .‬וכן הב״י פי׳ רע״ו כשש רכינו ש ט ח ה ) ה ו א ח ט ח ב ר‬
‫ה ס פ ר מ ר ד ו ( ו פ ל א שדברי ה מ ח ב ר ה ל א ה ט ח לשון ט ס ב ח סופרים פייה ה ״ ב ו ל מ ה ל א הביאו די! י ה‬
‫בשם מ פ כ ח םופייס‪ .‬וצ׳׳ע‪ .‬ה י ה *ריר ל כ ת ו ב ד ל ת ובו׳ פירוש א ע י פ שעדיין ל א כ ת ב ה ד ל י ת רק‬
‫אוחיוח יה״ו כיון ש ה ת ח י ל ל כ ת ו ב ב ק ד ו ש ה מ ע כ ב ו ויכתוב י ה ו ד ה א ח ר ‪ .‬ה׳ינ( ח י ה צריך ל כ ת ו ב א ת‬
‫ה ש פ ונתבזון י כ ת כ י ה ו ד ה ולא נתן ט ד ל י ת כדייל ש כ ת ק*ד ע״ב‪ .‬ניטין כ׳ עיא‪ .‬ישם נ׳״ד ע״ב‪.‬‬
‫ה י ד ( ה כ ו ת ב א ת שש ו ט ע ה א ו ח א ח ת יתלנו מ ל מ ע ל ! ר׳ שמעון שוודי א ו ס ־ שם ט ל ו חולין א ו ת‬
‫א ח ה מ מ נ ו אי! הולין‪ ,‬ט ע ה א ת כ ל ה ש ם י ת ל ט בין השיטין ד ב ר י ר• יהודה ר׳ טאיר אומד מ ו ח ק‬
‫ה ־ ה ( ט ע ה ו כ ת ב יפגירני וגוי )איוב טז(‪) .‬ועיין בפירוש‬ ‫מלפניו ו ט ׳ כ ‪ 1‬״ ל ועיין מ נ ח ו ת ל׳ ע׳׳ב‪.‬‬
‫ה י ו ( ה ב י ת ב א ה השם ו ט ׳ ירושלמי ב ר כ ו ת פ י ה ח י א ‪ ,‬ו ת ו ס פ ת א שם פ־נ‪ .‬היה ט ת כ שנים‬ ‫אזולאי(‪.‬‬
‫ו ש ל ש ה ש ט ו ת ובו׳ ירושלטי ברכות שם‪ ,‬ועיין בברכ׳׳י יריד פי• רע׳׳ו באורך אם שאר ש מ ו ת נ ק ר א ו‬
‫אזכרות‪ ,‬וכן האריך כ ז ה בשו״ח ה ש ו ב ה מ א ה ב ה ח ״ ג סי׳ שצ״ח ע׳׳ש ואני ת מ ה ל ס ה ל א הביאו‬
‫ראיה מ פ ו ר ש ה ט ס ה ד א י ת א ברכות כ ״ ה ע׳׳ב הני י־ת כ נ ג ד מי ו ט ׳ א מ ר ר ב יוסף כ נ ג ד י״ת א ז כ ר ו ת‬
‫ה מ ו ת ק אות א ת ת ב ו ד ל‬ ‫ש ב ק ״ ש הרי ב ה ד י א ר ב ל א שם אלהים ו א ל ה י ט ליכא י״ה אזכרות וצ׳׳ע‪.‬‬
‫מ ט ה ב״ב ע׳יא וספרי ם׳ ר א ה ‪ .‬ו א ב ד ת ם א ח ש ס ם ונו׳ )דברים יב(‪ .‬א ב ל הדיו ש נ ט פ ה בציל‪.‬‬
‫ח ״ ח ( ה ט ו ע ה א ח ה ש י ט ה א י ט ה ז ל ה מ נ ג ר ה ש י מ ה א ל א כ נ ג ד ט ק ו פ ה ט ע ו ה כן ה ו א נ י ד פ ת ה ג ר י א ‪.‬‬
‫וכן נ ט ן ודלא כ נ י ר ס ח שו״ה מש״ב ש מ ח ב ר שחי ח ל ט ה יחדיו‪ .‬ה׳ימ( אין עושין שמע ה ל ל ו ט ׳‬
‫‪695‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫היל׳ יי‪ :‬אילו שמות הנתלקין‪ .‬בית אל‪ .‬בית אק‪ .‬באר שבע‪ .‬צפנת פענח‪ .‬פוטיפרע‪.‬‬
‫בן אוני‪ .‬ידידיה‪ .‬הללויה‪ .‬וחרה אפי‪ .‬וחרה אף‪ .‬ר׳ יוסי אומי אין נחלקין‪ .‬אבל הכל‬
‫שוין שאץ הולקין‪ .‬עסיאל‪ .‬עמינרב‪ .‬צוריאל‪ .‬צורישדי‪ :‬היל׳ י־א‪ :‬אילו שפות שאין‬
‫נחלקין‪ .‬ישראל‪ .‬ראובן‪ .‬נעחם‪ .‬פוטיפר‪ ,‬נבוכדנצר‪ .‬עמיאל‪ .‬עמינדב‪ .‬צוריאל‪ .‬צורשדי‪:‬‬
‫היל׳ י״ב‪ :‬הכותב אח ]השם על[ בשרו לא ירחץ ולא יסוך ר׳ יופי סחיר‪ .‬ובלבד ׳^לא‬
‫ישפשף‪ :‬היל׳ י־נ‪ :‬על קרן טרה ועל כרעי הטטה נוררן ונונץ‪ .‬על האבן שומטן‬
‫ונונזה‪ :‬ה י ל ׳ י־ד‪ :‬ספר שהיתך החפר שלו‪ .‬אחת חוזר דתםור‪ .‬שנית יהזור ויתפור‪.‬‬
‫שלישית אל יתפור‪ .‬המחתך בספרים חדשיט מוחר )מותר(‪ .‬בישנים אסור‪ .‬מקק ספריפ‪.‬‬
‫מקק תפילין‪ .‬מקק טספחות‪ .‬הרי אילו יננזו‪ :‬ה י ל ׳ טיו‪ :‬מעשה כרי הלסתא שהלך‬
‫לפני ר־ג‪ .‬וםצאו יושב על שלחנו ובידו תרגום של איוב‪ .‬והיה קורא מ‪ .‬אמי לו תרשיני‬
‫לוט׳ לפניך טח שראו עיני‪ .‬אמי לו אטור‪ .‬אם׳ לו צופה חייתי בר׳נ אבי אביך שהיה‬
‫יושב על גבי הבניין כהר הבית והביאו לפניו תרנופ של איוב ואמ׳ לו סלק את השורח‬
‫ושקע זד‪ ,‬תחתיו ר׳ יוסי בר יהודה אוסר עריבה של טימ כפו עליו‪ .‬איר )ד־א( שתי‬
‫תשובות בדבר‪ .‬אתר טיט בהר הבית מגיץ‪ .‬ר״א שאינו רשאי לאבדו ביר‪ .‬אבל לא‬
‫יניהם במקום הטינא אלא במקום הטורפה והן מרקיכין מאיליהן‪ :‬היל׳ מיז‪ :‬המשאיל‬
‫פםר חורה להכירו אינו רשאי להשאילה לאתר אס יודע לקרות קורא כו‪ .‬אם בשביל לפותחו‬
‫הרי זה אסור‪ .‬סומכוס אום׳ חדש נוללו אחד לשלשים יום‪ :‬אדה־ ישן ואחר חדש גוללו‬
‫לשנים עשר הודש‪ :‬היל׳ י־ז‪ :‬כל )השמות( ]השלמות[ האסורין כשיר השירים קודש‪.‬‬
‫הוץ טאהד שהוא חול‪ .‬הנה טטחו שלשלמה‪ .‬ויש אופ־ האלף לך שלמה‪ :‬ה י ל ׳ י־ח‪:‬‬
‫כל מלאכיא האמורים בדניאל הול‪ .‬חוץ מאחר שהוא קודש‪ .‬מלך םלכיא די אלה שמיא‬
‫מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך‪ .‬ויש אוס׳ סארי חלמא לשנאיך ופשרה לעריך‪:‬‬
‫סליק סירקא‪:‬‬
‫* ־ ‪ p‬ר‪ .‬ה כ ו ת ב צריך לעשות שיוסר בפתיחה של ויהי בנםע הארץ סלסעלן‬
‫ומלטטן‪ .‬שהוא ספר בפני עצמו‪ .‬ויש אומ׳ שמקומו בנסיעת‬
‫הרגלים‪ :‬ה י ל ׳ כי‪ :‬הכותב צריך לעשות שיושר בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים‬
‫מלמעלן ומלטטן‪ .‬שהוא ספר בסני עצמו‪ .‬ויש אומ׳ מסיעת המלים‪ :‬היל׳ נ׳‪ :‬עשר‬
‫נקודות בחורה‪ .‬ישפט י׳י ביני וביניך‪ .‬יויד שביניך‪ .‬ויאמרו איה שרה אשתך‪ .‬א׳י׳ו‬
‫נקוד‪ .‬ולא ירע כשכבה ובקומה‪ .‬ו״ו שבקומה נקוד‪ .‬ויפל על צואריו ו׳י׳ש־קיהיו כולו‬
‫נקוד‪ .‬וילכו אחיו לרעות א׳ת׳‪ .‬את נקוד‪ .‬כל סקודי הלויפ אשר פקד משה ו׳איהיר׳ן‪.‬‬

‫הי״ב( ה כ ו ת ב א ת‬ ‫גיטין ס׳ ע׳׳א ע״ש‪ .‬ה׳׳•( אלו ׳ י מ ו ת ה נ ח ל ק י ן וכו׳ ירושלמי ס נ י ל ח פ׳׳א ודיס•‬
‫ה מ ס ע ל ב ע ר ו וכר כצ״ל עיין ש ב ת ק״ב ע׳׳ב‪ ,‬יוסא ח׳ ע׳יא‪ .‬ושם פ׳־ח ע׳׳א‪ .‬ועיין תום׳ נ ר ה ס׳׳ו ע׳׳ב‬
‫ה י ׳ ג ( על קרן‬ ‫ד ״ ה א ס ס מ ו ך ו כ ר ולעיל סי׳ ת ל ׳ ט א ל ס א ה פ י פ ה ב נ ו ף ה ו א ובו׳ ובבאורי א ו ת *׳‪.‬‬
‫הי״ד( ס פ ר שתיתן־ ה ת פ ר שלו וכר ו ב א נ ו ד ת נ ר ס ש ה ו ת ר‬ ‫פ ר ה וכו׳ ש ב ח ט י א ע׳׳ב‪ ,‬ערכין מ׳ ע׳׳א•‬
‫ה ט ח ת ך בספרים חרשים ס ו ת ר‬ ‫ה ת פ ר שלו והכוונה א ח ת מפני ס ע ו ט ‪.‬חנליון שבין יריעה ליריעה‪.‬‬
‫בישניט אסור כצ״ל‪ ,‬ועיין בשו׳׳ח ס ש א ח בניסין סי׳ קי‪ .‬מ ק ק ספרים וכו׳ עיין ש ב ה צ׳ ע׳׳א שמצניעין‬
‫אוח! לנונזן ופירש רש״י ש ב ל ד ב ר קודש צריך גניזה‪ .‬הטי׳׳ו( ט ע ש ה בר׳ ח ל פ ת א וגו׳ ש ב ת קט׳׳ו‬
‫ע׳׳א ע׳׳ש כ ם ה שינוים‪ .‬ד׳ יוסי בר׳ י ה ו ד ה א ו מ ר ע ר י ב ת ש ל טיט כפו עליו א׳׳ר שתי ה ש ו ב ו ח ב ד ב ר‬
‫הט׳׳ז( ה מ ש א י ל ם ‪ -‬ה ונוי עירוב דברים נ מ צ א‬ ‫ב»*ל כן ה ו א ב נ מ י א שס‪ .‬ובן גירםת הנר׳׳א בא;‬
‫כאן ב ה ל כ ה זו ועי־ן כב׳׳מ כ׳׳ט ע״ב ומשש יתבארו הרבדים‪ .‬הי״ו( כ ל ה ש ל מ ו ת ובו׳ בצ׳׳ל שבועות‬
‫ל י ה ע׳׳ב‪ .‬ח י ־ ח ( כ ל ס ל א כ י א וכו׳ שם‪ .‬מלך מ ל כ י א ונו׳ )דניאל ב(‪ .‬מארי ח ל ט א ל ש נ א ך ו פ ש ר ה‬
‫לעדיך כצ״ל ) ש ם ד ( ‪ .‬פ׳׳ו‪ .‬ה כ ו ת ב צריך וכר עיין ש ב ה קט׳׳ו עיב‪ ,‬ובספרי פ׳ ב ה ע ל ח ך ו כ פ ס י ק ת א‬
‫זוטרחא ס׳ ב ה ע ל ת ך מסומן מ ל ט ע ל ה ו מ ל מ ט ה נון הפוכין שהן דוטין ל כ ף וריש‪ .‬פירוש א ך ר ק ב ל‬
‫מ ק ו ם ש א מ ר א ך ודק מ י ע ט ט ח ב א ל מ ע ט ל ו מ ר שאין ז ה מ ק ו ם ה פ ר ש ה הוו עכ׳׳ל‪ ,‬ועיין בשו״ה‬
‫ם ה ר ש ״ ל סיס! ל י ו וב׳שו״ת ט ה ר ״ ם לובלין סי׳ ע״ת ו ב מ ־ ש שם‪ .‬ה״ב{ כ פ ת י ח ה ש ל ויהי ח ע ם‬
‫כ מ ת א ו נ נ י ם הגר׳׳א ס ו ה ק כ ל ה ל כ ה זו‪ .‬ו ה א ג ו ד ה גרס ה כ ו ת ב צריך ל ע ש ו ת שיעור ב פ ת י ה ה ש ל ויח*‬
‫בנסוע האדון שהוא ס פ ר בפני עצמו‪ ,‬וכן ב ס ח י ח ה ש ל ד ח י ה ע ט כ ם ת א ו נ נ י פ ו ת ו לא‪ ,‬ו א ח ׳ ע מ ת ח י ל‬
‫עשר נ ק ו ד ו ח ובר‪ .‬ה׳׳נ( עשר נ ק ו ד ו ת ב ת ו ר ה ובר עיין ל ע י ל ו ב ס ש ״ כ ש ם ועיין ב נ י י מ ס ‪ .‬ועיין‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪696‬‬
‫‪,‬‬
‫ואהק נקוד‪ .‬או כדרך רחוקה׳‪ .‬ה׳ נקוד‪ .‬ונשים עד נסח אשר ‪ .‬ר׳ נקודה‪ .‬ועשרון‬
‫עשרון שבחנ ביום טוב הראשון‪ .‬וייו שנעשרון השני נקוד‪ .‬הנסתרות לי״י אלהינו‬
‫והננלות לנו ולבנינו עיר‪ .‬ע• שבעד נקוד‪ .‬ד׳ אינו נקוד‪ :‬היל׳ די‪ :‬אם׳ ר׳ שמעון בן‬
‫לקיש שלשה ספרים בעורה‪ .‬ספר מעונה‪ .‬ספר זעטוטי‪ .‬ספר היא‪ .‬באחד מצאו כתי‬
‫מעק אלהי קדם‪ .‬ובשנים מצאו כת׳ מעונה‪ .‬וקיימו שנים ובטלו אחד‪ .‬באחד מצאו כתי‬
‫וישלח את זעטוטי בני ישרי‪ .‬ובשנים מצאו כתי נערי ובטלו אחד וקיימו שנים‪ .‬באהד‬
‫מצאו כתי הוא ובשנים מצאו כחי אחד עשר היא‪ .‬וקיימו שנים ובטלו אחד‪ :‬ה י ל ׳ הי‪:‬‬
‫שלשה לא‪ .‬כתובים בתורה בלטיד אל״ף‪ .‬וקרואים לו‪ .‬ואילו הן‪ .‬אשר לא כרעים‪ .‬אשר‬
‫לא חמה‪ .‬אם לא יניד‪ :‬היל׳ וי‪ :‬ואילו הן ]של[ הנביאים‪ .‬ושל כתובים‪ .‬תרבו‪ .‬הושי‪.‬‬
‫ויאמר אליו‪ .‬הרבית‪ .‬צרחם‪ .‬יקטלני‪ .‬אחריש‪ .‬בצםור‪ .‬מרעהו‪ .‬זרבכל‪ .‬יצרו‪ .‬דעו‪ .‬יאסף‪.‬‬
‫שם‪ .‬וחבירו‪ :‬ה י ל י ד ‪ :‬יעואל וקרינן יעיאל‪ .‬ובגבעון העשתרתי‪ .‬אליצפן‪ .‬השוטר‪:‬‬
‫ה י ל ׳ חי‪ :‬אילו )כתובין( קודאין ולא בותבין‪ .‬בני‪ .‬סרת‪ .‬איש‪ .‬כן‪ .‬בניו‪ .‬צבאות‪ .‬באים‪.‬‬
‫לה‪ .‬אלי‪ .‬אלי‪ :‬היל׳ טי‪ :‬וחילוף כוחבין ולא קורין‪ .‬אמנון‪ .‬במקום‪ .‬באשר‪ .‬נואל‪ ,‬נא‪.‬‬
‫אתנו‪ .‬יד‪ .‬דוד‪ .‬המש‪ :‬סליק פירקא‪ :‬ה י ל ׳ טי‪:‬‬

‫פ ר ק ז׳‪ ,‬אילו כותבין חסר וייו‪ .‬יקרא וי־׳ו‪ .‬ויעלהו‪ .‬אמרו‪ .‬ויאמרו‪ .‬וידברו‪ .‬קחו‪ .‬ויתנוהו‪.‬‬
‫יאכלו‪ .‬יחדיו‪ .‬יחללו‪ .‬ויעלו‪ .‬שוי‪ .‬וקבלו‪ .‬חנניה‪ .‬מלכיה‪ .‬וחלוםיהן‪ .‬מלי‪.‬‬

‫‪/‬׳‬
‫ה ״ ד ( ש ל ש ה ספרים ב ע ז ר ה וכו׳ ירושלמי ח ע נ י ת פ ד ה׳׳כ‪,‬‬ ‫באדר׳׳נ פל׳׳ד‪ • ,‬ו ב מ ד ר ש פי ב מ ד ב ר ‪.‬‬
‫ה ״ ח ( אשר ל א כרעים )ויקרא יא(‪ .‬ועיין חולין ס׳׳ה ע״א‪ ,‬א־טר ל א ח ט ה כ צ ״ ל )שש‬ ‫ארר״נ פל׳יד‪.‬‬
‫כ ה ( ‪ .‬אם ל א יגיד )שם ה(! ולשנינו כ ה י ב אם לוא יגיד‪ ,‬ויש גורסין ב מ ק ו מ ו אשי־ ל א י ע ד ה ל ש מ ו ת‬
‫כ א ( ‪ .‬ה׳׳ו( ואלו \‪ \7‬של הנביאים כצ׳׳ל תרבו‪ ,‬ה כ ו ו נ ה א ל ת ר ב ו וגו׳ ולא נ ה כ נ ו ע ל ל ו ת ) ש מ ו א ל א ב(‪.‬‬
‫חושי ) ש ם ב‪ .‬םז(‪ .‬ויאמר הושי וגו׳ ל א א ה י ה ויאמר אליו‪ ,‬בצי׳ל ויאמר אליו אלישע ל ך א מ ד ל א‬
‫ח י ה ח ח י ה ) מ ל כ י ם ב ח ( ‪ .‬ה ר ב י ת כצ״ל )ישעיה מ ( ‪ .‬ה ר ב י ת הנוי ל א ח ג ד ל ח ה ש מ ח ה ‪ .‬צ ר ת ם‬
‫)ישעיה ס נ ( ב ב ל צ ר ה ם ל א צד‪ .‬יקטלני )איוב יג( הן י ק ט ל נ י ל א איחל‪ .‬א ח ר י ש )שם מ א ( ל א א ה ר י ש‬
‫בדיו‪ .‬כ צ פ ו ד ) מ ש ל י כו( כצפור לנוד וגו׳ ל א ת ב א ‪ ,‬מ ר ע ה ו ) ש ש יט( בי מ ר ע ה ו וגו׳ לא ה מ ה ‪ .‬ז ר ב ב ל‬
‫כצ׳׳ל )עזרא ד ( ולא א נ ה נ ו זבחים‪ .‬יצרו‪ ,‬כצ״ל ) ת ה ל י ם ק ל ט ( ימים יצרו ולא א ת ר בהש‪ .‬רעו‪ ,‬כצ״ל‬
‫) ח ה ל י ם ק ( רעו כי ה׳ ונו׳ ולא א נ ה נ ו עסו‪ .‬יאסף‪ ,‬לישעיה ס ט ( וישראל לא יאםף‪ .‬שפ‪ ) ,‬ר ח ״ א יא(‬
‫ולא שם ב ש ל ש ה ‪ .‬וחבירו! בצ״ל ר״ל מ ה ש נ א מ ר ) ש מ ו א ל ב כ נ ( ולא שם ב ש ל ש ה ‪ ,‬ועיין טנ״ש‬
‫ה׳יז( יעואל וקרינן יעיאל ידהי׳א ט‪ ,‬ילה( ו ב מ ו ס ר ה ד׳ כ ת כ י ן יעואל וקרינן יעיאל‬ ‫)רה׳׳א יא(‪.‬‬
‫ובגבעון׳ )ובגבעון ישבו אבי נבעון יעואל‪ ,‬כצ׳׳ל )שס( כפזל‪ ,‬ה ע ש ת ר ת י ‪ ,‬כ צ ״ ל )דה׳יא יא מ ר ( עזיה‬
‫ה ע ש ת ד ח י ש מ ע ויעואל‪ .‬אליצפן‪) ,‬שם ב ב ט ( ומן בני אליצסן שמרי ויעואל‪ .‬השומר ) ש ם בו יא(‬
‫ה ״ ה ( אלו קורין ולא כוהבין כצ״ל בני )שופטים כ ( ולא א ב ו ) ב נ י (‬ ‫י ע ו א ל ^ ה ס ו פ ר ומעשיהו ה ש ו ט ר ‪.‬‬
‫בנימין‪ .‬פ ר ת ) ש מ ו א ל כ ת ( ב ל כ ת ו ל ה ש י ב ידו ב נ ה ר ) ס ר ת ( זע׳ין נדדיפ ל״ז ע״ב‪ .‬איש‪) ,‬שמואל ב׳‬
‫טז( באשד ישאל )איש( ב ד ב ר ה א ל ח י ם ‪ .‬כן‪ ,‬כצ״ל )שמואל ב יח( כי ע ל )כן( ה מ ל ך ט ה ‪ ,‬בניו‪,‬‬
‫) ש מ ו א ל ב‪ ,‬יט( ושראצר )בניו( ה כ ה ו ב ח ר ב ‪ .‬צבאות‪) ,‬ישעיה לז( ק נ א ת ה׳ ) צ ב א ו ה ( ה ע ש ה ז א ח ‪ .‬באיש‪,‬‬
‫)ירמיה ל א ( ה נ ה ימים )באים( נ א ם הי‪ .‬לה‪ ) .‬י ר מ י ה נ( א ל יהי ) ל ה ( פ ל י ט ה ‪ .‬אלי‪ ) ,‬ר ו ת ג( כ ל אשר‬
‫ה״ט( אמנון‬ ‫א ל י ) ש ם ( כי א ט ר )אלי( א ל ה ב ו א ריקם‪ ,‬ועיין נדרים ל״ז ע״ב‪.‬‬ ‫ה א מ ר י )אלי( א ע ש ה ‪.‬‬
‫ב מ ק ו ם ) ש ם ב טו( כי ) א ס ( ב מ ק ו ם אשר יהיה שס‬ ‫) ש מ ו א ל ב׳ ינ( בי )אם( אמנון ל ב ד ו מ ה ‪.‬‬
‫גואל ) ר ו ת נ ( ו ע ת ה כי א מ נ ם כי‬ ‫כ א ש ר )ירמיה ל ט ( כי )אם(‪ .‬כ א ש ר ידבר אליך‪.‬‬ ‫אדני ה מ ל ך ‪.‬‬
‫אתנו‪ ,‬נ ר א ה שצריך ל ה י ו ת‬ ‫נ א ) מ ל כ י ם ב׳ ה ( י ס ל ח ) נ א ( ה׳ ל ע ב ד ך ב ד ב ר ה ז ח ‪.‬‬ ‫) א ם ( נ א ל אנכי‪.‬‬
‫) א ת ( אשר ע ש ח ל ט )ירמיה ל ח ט ז ( ו נ ס ס ר על א ת כ ח י כ ו ל א קרי‪ .‬יד דוד‪ ,‬נ ר א ה שצ*ל ידרוך‬
‫חטש‬ ‫כ ד א י ה א בנדרים ל״ה ע״א ידרוך ד ה ר ו ר ך )ירמיה נ א ג( ו נ מ ס ר על ידרוך השני כ ת י ב ולא קרי‪.‬‬
‫) י ח ז ק א ל מ ת טו( ) ח מ ש ( מ א ו ת ‪ .‬פ״ז‪ .‬אלו כותבין ח ס ר וי״ו וכו׳ ויעלהו ) ש ס ו א ל א׳ ז( ויקה ש מ ו א ל‬
‫מ ל ח ח ל ב א ח ד ויעלה עולה‪ ,‬אמרו )שם ינ יט( ו ח ר ש לא ימצא ב כ ל ארץ י ש ר א ל כי א מ ד ) א מ ר ו‬
‫וידברו ) ט ל כ י ם א; יב ז( וידבר אליר‬ ‫ויאמרו ) ש ם יב י( ויזעקו א ל ה׳ ויאמר )ויאטרו קרי(‪.‬‬ ‫קרי(‪.‬‬
‫יקהו בצ״ל ) מ ל כ י ם ב׳ כ יח( אשר תוליד י ק ח ו ו כ ת י ב י ק ה ‪ .‬זיחנהי )שסי כ ב ( ו י ח נ ה על יד‬ ‫לאמר‪.‬‬
‫יחדיו‬ ‫יאכלו )ישעיה לז ל( ונטעו כ ר מ י ם ואכול‪ ,‬ו א ב ל ו קרי סרים‪.‬‬ ‫עשי ה ט ל א כ ה קרי ויחנהו‪.‬‬
‫י ח ל ל ו כצ״ל ליהזקאל ז ב א ( ולרשעי ה א ר ץ ל ש ל ל והללוה‪,‬‬ ‫)ירמיה מ ח ( כ ח נ י ו ושריו י ח ד כ ה י ב ‪.‬‬
‫ו ה ל ל ו ה ו קרי‪ .‬ויעלו )עזרא נ נ( ויעל עליו עלות‪ .‬ויעלו קרי‪ .‬שוי כצ״ל ) ד נ י א ל ה כ א ( ו ל ב ב י ה עם‬
‫ח י ו ח א שוי וקרי שויו‪ .‬ו ק ב ל ו כ צ ״ ל ) א ס ת ר ט ( קימו וקבל׳ ו ק ב ל ו קרי‪ .‬ח נ נ י ה ) נ ה מ י ה נ ל( אחרי )קרי‬
‫א ח ר י ו ( ה ה ‪ 1‬י ה ח נ נ י ה ‪ .‬מ ל ג י ה )שם( א ה ר י ) ק ר י אחריו( ה ח ז י ק מ ל כ י ה ‪ .‬וחילופיהן‪ ,‬ר״ל ש כ ת ו ב י ם בויו וקרי‬
‫ש מ ט ו ה ו ) מ ל ב י ם ב׳ ט ( ה ק ר י‬ ‫ב ל א ויו‪ .‬ד נ א ‪ ,‬כצ׳׳ל )ש״ב כ ב ( מ ש ו ה דנליו‪ ,‬ו ה ק ר י רגלי ב ל א וא״ו‪.‬‬
‫‪t>97‬‬ ‫טחזור ויטרי‬

‫ה י ל ׳ בי‪:‬‬ ‫ר ע ל ת סבו הרף‪ .‬ויקראו ל ו ויקהל ח פ ש ‪:‬‬ ‫שער העץ‪.‬‬ ‫רצוה‪ .‬נכהו‪.‬‬ ‫שסטוהו‪.‬‬
‫ותרא‪ .‬הזאה‪ .‬רע‪ .‬הרע‪ .‬בא‪.‬‬ ‫הארי דשמואל‪ .‬מוצא‪.‬‬ ‫כ ו ת ב ץ ה־ ו ל א ק ו ר א ץ ‪ .‬ו א ר א ‪.‬‬ ‫ואילו‬
‫)וקו( וקו‪ .‬וקו‪ .‬ה ר ב ‪ .‬א ה ב י ‪ .‬ורע‪ .‬י ע ש ‪ .‬ס ק ח ‪ .‬ארי‪ .‬א ל ‪ .‬ציד‪ .‬ו ה י ל ו ס ן ) ו י י ו ( ‪ :‬ו א ר ב ה ‪.‬‬ ‫ובא‪.‬‬
‫שלשה‪.‬‬ ‫ואכבדה‪.‬‬ ‫הסדה‪.‬‬ ‫ותענבה‪.‬‬ ‫נדילה‪.‬‬ ‫שתול‪.‬‬ ‫הנה‪.‬‬ ‫ונראה‪:‬‬ ‫יהיה‪.‬‬ ‫ויזמה‪.‬‬ ‫הננוד‬
‫סחוהיה‪.‬‬ ‫נבהלה‪.‬‬ ‫עשית)ה(‪.‬‬ ‫שתה‪.‬‬ ‫הנדת‪ .‬קיללתה‪.‬‬ ‫ט ע מ ה ‪ .‬קומי זכור ה ש י ב נ ו ‪.‬‬ ‫ומסה‪.‬‬
‫כ ו ת ב ץ ד ב ר אהד וקורבן שתים‪.‬‬ ‫אילו‬ ‫ה י ל ׳ ני‪:‬‬ ‫ש כ ה ה ‪ .‬ויראה‪:‬‬ ‫אנלה‪.‬‬ ‫תזנותיה‪-.‬לכנזד‬
‫ל ב ן ימיני‪.‬‬ ‫בניםן‪.‬‬ ‫מהתמ‪.‬‬ ‫הענתת‪.‬‬ ‫והנה הוא‪.‬‬ ‫לכם‪.‬‬ ‫סה‬ ‫מאשתם‪.‬‬ ‫א ש דת‪.‬‬ ‫נד‪.‬‬ ‫בא‬
‫ה ס פרוצים‪ .‬והילוסיהן כ ס ו ג מבנימין‪.‬‬ ‫ישימות‪ .‬לנייונים‪ .‬ס ן ה ס ע ר ה ‪ .‬מן ם ע ר ה ‪.‬‬ ‫הלכאים‪.‬‬
‫כ ו ת ב ץ ווי־ן‬ ‫אילו‬ ‫ה י ל ׳ די‪:‬‬ ‫כיענים‪:‬‬ ‫מבת‪.‬‬ ‫כחרכתיהם‪.‬‬ ‫מאתי‪.‬‬ ‫מהמערה‪.‬‬ ‫למרבה‪.‬‬

‫מ ו ח )שט ב ט ז ( ויצוחו ח ק ר י ויצוה‪ .‬נ כ ח ו ׳ כ י ל ) י ־ ז ק א ל ט ו ט( כי נ כ ח ו י מ ו ‪ ,‬ו ח ק ר י‬ ‫כ ל א רו‪.‬‬

‫יצא‪ .‬שער העין ) נ ח מ י ה ג טו( ו א ח שער חעין וגו׳ ויעמידו דלתותיו‪ ,‬ו ה ק ר י ויעמיד‪ .‬וישלחו כצ״ל‬
‫)יהושע י( וישלחו אנשי ו ט ׳ א ל ה י ר א ם ה ם כי בידיך‪ .‬ו נ מ ס ר יתיר יוד‪ .‬ס ב ו כ י ל ) י ה ו ש ע ו ז(‬
‫‪:‬‬
‫ו י א מ ר ו ) ו י א מ ר מרי( א ל ה ע ס ע כ ר ו וסבו‪ .‬הרן‪ :‬כ י ל ) ש מ ו א ל א׳ טז( הרן! ו א ג י ד ה ל ך יט׳ ויאסרו‬
‫)חקר• ו י א מ ר ( א ד ב ר ‪ .‬ויקראו לו ) מ ל כ י ם א׳ י ב נ ( ויקראו לו ויבאו ירבעם‪ .‬ו י ק ה ל )שט י ב כ א (‬
‫ויבאו ר ח ב ע ם ירושלס ו י ק ה ל ‪ .‬ח פ ש ‪ ,‬ב י ל )מלכים כ׳ יד( ת פ ש יהואש ו ט ׳ ויבאו ) ו ה ק ר י ויבא(‬
‫ח׳יב( ואלו כ ו ח ב י ן ה ׳ ו ל א קודאין‪ ,‬ו א ד א )יחושע ז כ א ( ו א ר א ח ב ש ל ל א ד ר ח ‪ .‬ו א ר א‬ ‫ירושלם ויפרץ‪.‬‬
‫חארי דשסואל‬ ‫קרי‪ ,‬ו ב מ ו ר י ם של‪!1‬ניט‪.‬ואכי*ה א ת כ ם א ל ארץ ה א מ ו ר י ) י ה ו ש ע כ ד ח ( ו ב ס ת י ו ל י ח א ‪.‬‬
‫) ש מ ו א ל ב׳ כ נ כ ( ו ב נ י ה ו בן יחוידע ו ט ׳ א ח ח א ד י ח ‪ .‬מוצא )ירמיה ט ח כז( א ס ב נ נ ב י ס נ ט צ א ח ‪.‬‬
‫ו ה ר א ) ש ם נ ז( ו ה ר א ה ^ ב נ ו ד ה א ח ו ת ה י ה ו ד ה ‪ .‬ה ז א ת ) ש ם כו ו( ו א ת חעיר ה ז א ת ה ‪ .‬ר ע כ י ל‬
‫) מ י כ ח נ ( שנאי מ ו ב ו א ה ב י ר ע ה ‪ ,‬ח ר ע )ירמיה יה י( ו ע ש ה ה ר ע ח בעיני‪ .‬ב א ) ש ס ט ו ט ( א מ ל ל ה‬
‫י ל ד ת ה ש ב ע ה נ פ ח ה נ פ ש ה ב א ה ש מ ש ח ‪ .‬ו ב א ) ש ס מ נ יא( ו ב א ה ו ח כ ה א ת ארץ מצרים‪ .‬וקו‬
‫הרב )תחלים‬ ‫)זכריה א ט ז ( ו ק ו ח י נ מ ח ע ל ירושלס‪ .‬וקו ) י ר מ י ה ל א ל ח ( ויצא ע ו ד ק ו ח ח מ ד ח ‪.‬‬
‫נ א ד ( ח ר ב ה כ ס נ י סעוני‪« .‬חב» כ י ל )משלי ח יז( אני א ה כ י ה א ח ב ‪ .‬ורע‪ ,‬מ ׳ ־ ל ) ם ש ל י כ ז (‬
‫רעך ו ד ע ה אביך‪ .‬יעש ) ר ו ת א ז ( י ע ש ה ה׳ ע מ כ ם ח ס ד ‪ .‬פ ק ח כ י ל ) ד נ י א ל ם י ח ( ח ט ח א ל ה י‬
‫אזנך ו ש מ ע ס ק ת ח עיניך‪ .‬ארי כ י ל ) א י כ ח נ ( ד ב א ר ב ה ו א לי אריח‪ .‬א ל כ י ל ) ע ז ר א ח ט ו ( ו א מ ר‬
‫ג י ד כ י ל ) כ ר א ש י ת כ ז נ ( ת א ח ש ד ה וצורה לי י ד ה ‪ .‬וחילופן‪ ,‬ד י ל ד ל א‬ ‫ל ה א ל ה מאניא‪.‬‬
‫ב ת י ב ה׳ בסוף ח ת י כ ה ו ח ק ר י בחי‪ .‬ו א ד כ ח )יהושע כ ד נ ( ו א ר ב א ח זרעו‪ .‬ח ג ג ה ב י ל ) ש מ ו א ל א׳‬
‫ט כו( ויקרא ש מ ו א ל א ל ש א ו ל ה נ ג ה כ ח י כ ‪ Jun‬ו ה מ ח ) ש מ ו א ל ב׳ ג א ט ( ו ה ט ה ח ק ר י ו ח כ ת י כ ו ח ם‬
‫ז‬
‫ה ס ה ו כימי קציר בראשונים‪ .‬י ח י ה כ י ל ) ס ל כ י ם א׳ א׳ לז( כ א ש ר ה ו ה יכן י ח י ח ו ח ס ר הי‪,‬‬
‫ו נ ר א ה )ישעיה‬ ‫ובספרים ש ל פ נ י ט א י ח א ו ה י ת ה ) מ ל כ י ם כ׳ מ׳ לז( ו ה י ת נ ב ל ח איזבל ח ס ר ה׳‪.‬‬
‫ה נ ה כ י ל ) ש ם נ ד מז( חן א נ כ י ב ר א ת י ח ר ש ‪ .‬ש ת ו ל‬ ‫מ א כ נ ( ו נ ש ח ע ח ונרא ) ח ס ר וד( יחדי‪.‬‬
‫ב ד י ל )ירמיה יז ח ( ו ה י ה כ ע ץ ש ת ו ל ו־יא ירא ) ח ס ר ח ( כי י ב א ח ס ‪ .‬גדליה )שש ס ט ו (‬
‫א ל ח ע ש א ח ח ד ב ר ח ז ח ‪ ,‬ו ח ס ר ח׳ מ ת י ב ת ח ע ש ‪ .‬ו ח ע נ ב ח ) י ח ז ק א ל ב ג • ס ו ( ו ח ע ג ב ) ח ס ר חי( ע ל י ה ם‬
‫ל פ ר א ח עיניה‪ .‬ח ס ד ה כ י ל ‪ ) .‬י ח ז ק א ל ס ח נ ( ומן ה מ ר ה ח ס ו ד א ר ך ח ס ש ) ח ס ר חי( ועשרים אלן*‪.‬‬
‫ו א ב כ ד ח ) ח ג י א ח ( ו א ד צ ח בו ו א כ ב ד ) ח ס ר ח ( ‪ .‬ש ל ש ה ) מ ש ל י ר י ח ( ש ל ש ה ה מ ה נ פ ל א ו ס מ נ י‬
‫ו א ר ב ע ל א ידעהיס‪ .‬ז מ מ ה מ ד ל " ) ש ם ל א ט ז ( ז מ מ ה ש ד ת וגו׳ נ ט ע ) ח ס ר ח ( כ ר ם ‪ .‬ט ע מ ה )שם(‬
‫ל א ״ י כ ב ה ב ל י ל ) ח ס ר ה ( נ ר ה ‪ , .‬ק ו ס י ) א י כ ח ב י ט ( קומי רני בליל‪ .‬זכור ) ש פ ח א( ח ב י ם ‪.‬וראח‬
‫ה נ ד ת כוו׳׳ל ) ש מ ו א ל א׳ כ ד י ט ( ו א ח‬ ‫א ת ח ר פ ה נ ו ‪ .‬י ח ש י ב ט )שט כ א ( ה ש י ב נ ו ה ׳ אליך ונשוב‪.‬‬
‫שחח כג״ל )החלים * ח( שתח‬ ‫ק ל ל ת כ י ל ) ק ח ל ת ז כ כ ( נם א ח ק ל ל ת אחרים‪.‬‬ ‫ח נ ד ח חיום‪.‬‬
‫נ ב ה ל ה ‪ .‬כ ג י ל ) ח ה ל י ס ו ד(‬ ‫עוטהינו ל נ ג ד ך ‪ .‬עשית כ י ל ) נ ח מ י ה ט ו( א ת ע ש י ת א ח ה ש ס י פ ‪.‬‬
‫ונפשי נ ב ה ל ח מ א ד ו א ת ח ׳ ע ד ס ח י ‪ .‬פ ח ו ח י ח כ י ל ) ת ח ל י ט עז־ ו( ו ע ת ם ח ז ח י ח י ח ד ‪ .‬ת ז נ ו ח י ה‬
‫ז‬
‫כ י ל ) י ח ז ק א ל כ ג מ נ ( * ע ת יזנה ת ז נ ו ת י ה והיא‪ .‬ל כ נ ה כ י ל ) ר ו ת א י ב ( ש ב נ ה ב נ ה י לבן‪ .‬א ג ל ה‬
‫כיל‬ ‫) ר ו ח ד ד ( ואני א ם ר ח י ־ י א ג ל ה וגר ו א ד ע כי אין זולתך ) ח ס ר ת׳ מ ת י ב ה ו א ד ע ( ‪ .‬ש נ ת ח‬
‫ח ״ נ ( אלו כוחבין ד ב ר א ח ד‬ ‫)איוב א י( ה ל א א ח ש כ ח בעמי‪ .‬ויראה ) ש פ ט ב ט ז ( וירא א ח בניו‪.‬‬
‫ז‬ ‫י‬
‫כ ר פירוש שכוחבין ח י ב ה א ח ת י ח ד ונקראים ב׳ ח י ב ז ח י ב א ג ד ) כ ר א ש י ת ל יא( ו ת א מ ר ל א ה‬
‫בגר‪ .‬א ש ד ת ) ד ב ר י ם ל נ ב ( מ י ס י ט א ש ד ח ל ס ו ‪ .‬ס א ש ה ס כ י ל ) י ד ס י ח ו כ ( נ ה ר ס פ ח ס א ש ת ס ‪.‬‬
‫מ ה ל כ ם )ישעיה ג ס ו ( מ ל ב ם ת ד כ א ו עמי‪ .‬ו ה נ ח ח ו א ) י ר מ י ח י ח נ ( וארד ב י ה היוצר ו ה נ ה ו ‪ .‬ת ע נ ת ח‬
‫ב ו ד ל ) ד ״ ח א׳ כ ז יב( אביעזר ח ע נ ח ו ח י לבנימיני‪ ,‬ו ח ק ר י ל ב ן י מ ע י ‪ .‬מ ה ח ם כ י ל ) י ח ז ק א ל ח ו( ח ר ו א ה‬
‫א ח ח מ ח ם עשים‪ .‬ב נ י מ י ן ) ד ״ ח א׳ ם ד ( בן א מ ר י בן בנימן וחקר• ב נ י מן‪ .‬ל ב ! י ס י ט ) ש פ כ ז י ב ( אכיעיר‬
‫חעגחוחי לבניסיני‪ .‬ח ל כ א י ם ) ת ת ל י ס • י( ו נ פ ל בעצוסיו' ח ל כ א י ם חקרי‪ .‬י ש י מ ו ת כוי״ל ) ת ח ל י ט נ ה ט ז (‬
‫ישימות ע ל י ס ו ירדו ש א ו ל ח י י * וקרי ישי ס ו ח ‪ .‬לנייוניט כ י ל ) ת ח ל י ם ק כ נ ד ( ה ל ע נ ‪ .‬ה ש א נ נ י ם‬
‫ח ג ו ז לגייוניס ק ר י ל ג י יונים‪ .‬ס ן ה ס ע ר ת ) א י ו ב ל ח א ( ויען וד א ת איוב ם נ ה ס ע ר ח ‪ .‬ו ה ק ר י מ ן‬
‫‪ p‬ס ע ד ח ) ש ם ם ו( מען ח׳ ם נ ס ע ר ח וקרי ס ן ס ע ר ח ‪ .‬ת ם פ ר מ י ם ) נ ח מ י ח ב י נ ( כ ח ו ם ו ת‬ ‫חסערה‪.‬‬
‫ידושלט א ש ד ח ט פ ר ת י ם ו ח ק ר י אשה ח פ פרוצים‪ .‬וחילופחן‪ ,‬ר * ל ד ב ת י ב ב׳ ח י ב ו ת ונקראים א ח ת •‬
‫כ ס ו ב כ י ל )שופטים ט ו כ ה ( ד ח י בי ט ו ב ל ב ם ‪ ,‬ו ח ק ר י כ ט ו ב ל ב ם ‪ .‬ט ב נ י מ ץ כ י ל ) ש מ ו א ל א׳ & א (‬
‫ל מ ר ב ה )ישעיה ט ו( ל ס ר ב ה ח ט ש ר ח ‪ ,‬ו נ ר א ח כ ש ח י ח י ב ו ת‬ ‫וחזי איש מ כ ן ימין‪ ,‬ו ח ק ר י מבנימין‪.‬‬
‫‪ a r t‬ס ת ו מ ח ח י א כ » ^ ח ח י ב ח ‪ .‬ו ח ק ר י ח מ ל מ ר ב ה ח י ב ח א ח ת ‪ .‬ס ח ס ע ד ח ) ש מ ו א ל א נ ר ט ( ויצא‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪698‬‬

‫וקוואין יוד״ן‪ .‬אסותם‪ .‬אביניל‪) .‬נילו‪ (.‬אניעך‪ .‬אילי‪ .‬אושר‪ .‬ארוצם‪ .‬בעוני‪ .‬בור‪ .‬בהלכותס‪.‬‬
‫ההפשוח‪ .‬דהוא‪ .‬התעוף‪ .‬הכעסוני‪ .‬תשר‪ .‬הנחזניס‪ .‬הסכינים‪ .‬כתות‪ .‬ניל‪ .‬דהיא‪ .‬הוצא‬
‫התרסות‪ .‬הלחות‪ .‬הםביא‪ .‬הבציר‪ .‬וילינו‪ .‬ושחצימה‪ .‬וץניף‪ .‬ואליל‪ .‬ותרמית‪ .‬וסוס‪.‬‬
‫ואחוקיהא‪ .‬ותולק‪ .‬יחואל‪ .‬והבינו‪ .‬חוקך‪ .‬יציע‪ .‬יעיר‪ .‬יעביר‪ .‬ויזואל‪ .‬יניעק‪ .‬יכסוסו‪ .‬יכשילו‪.‬‬
‫‪ jrb‬לשיר‪ .‬ליש‪ .‬לתנים‪ .‬לםינ‪ .‬לסשיסה‪ .‬לסעניתס‪ .‬םיסעת‪ .‬מנדת‪ .‬נטתת‪ .‬ניכ נובי‬
‫נפושסים‪ .‬שים‪ .‬עשויות‪ .‬עוסי‪ .‬עניו‪ .‬עפרון‪ .‬עתודים תניינה‪ .‬צעיריהם‪ .‬צעיריה‪ .‬צשיעי‪:‬‬
‫סליק פירקא‪ .‬היל׳ די‪:‬‬

‫אילו הן חילופי שירת תילים הקרואים בשירת שטואל‪ .‬דדבר‪.‬‬ ‫מרק ח׳‪.‬‬ ‫תקכח‪.‬‬
‫ומכף‪ .‬ומסלמי לי‪ .‬אלי צורי‪ .‬משנבי ומנוסי‪ .‬וםאיבי‪ .‬כי‬

‫בחרבתיהס‬ ‫מאחי )ישעיה ס ד ב ר ( ר ק ע ה א ר ץ ס י אתי‪ .‬והקרי ס א ת י ‪.‬‬ ‫מ! ה מ ע ר ה ‪ .‬וקרי מ ה מ ע ר ה ‪.‬‬

‫מ כ ה )איכה א ו( ויצא מן כ ת ציון ב ל ה ד ר ה ‪ .‬כיענים‬ ‫כ ‪ 1‬״ ל ) ד ״ ה ב׳ ל ד ו( כ ה ר ב ח י ה ס שכיב‪.‬‬
‫ב י ל ןשם ד ג ( כ ה ע ס י לאכזר כי ענים ב מ ד ב ר ‪ .‬ה י ד ( אלי כותבין מין זקגראין מדין‪ .‬אםוריס‬
‫אביגיל ) ש י א יח( ו ה ס ה ר אבוגיל‬ ‫) ב ר א ש י ת ל ט כ ( מ ק ו ם א ש ר אםורי ה ט ל ך אסורים‪ .‬וקרי אסירי‪.‬‬
‫ו ח ק ח ‪ .‬ו ח ק ר י אביניל‪ .‬אניעך כ י ל ) ש מ ו א ל ב טו( ה ט ו ל בואך והיוס אנועך‪ .‬וקרי אניעך‪ .‬אילי כ י ל‬
‫) מ ל ב י ם ג ‪0‬ו( ויגל א ח יהויבין ו א ה אולי וקרי אילי‪ .‬אושר )ישעיה מ ה ב ( והדורים אושר‪ .‬וקרי‬
‫א ד מ ם )ירמיה נ מ ד ( כי ארגיעה ארוצם‪ .‬וקרי אריצם‪ .‬בעוני כ י ל )שמואל ב׳ ט ז י ב ( אולי‬ ‫אישר‪.‬‬
‫בהלבותם‬ ‫בור כ י ל )ירמיה ו ז( כ ה ק י ר בור מימיה וקרי ביר‪.‬‬ ‫י ר א ה ח׳ בעוני‪ ,‬והקרי בעיני‪.‬‬
‫ח ח ס ש ו ת ) ד ״ ה ב׳ כו ב א ( וישב ב י ת ה ח פ ש ו ה ‪ .‬ר ה ו א‬ ‫) נ ח ו ם ב ו( ה ב ר אדיריו יבשלו כ ה ל כ י ח ם ‪.‬‬
‫) ע ז ר א ד ט ( אדין ד ח ו ס כ ע ל טעם ו ג ו דהוא עלטיא‪ ,‬וקרי רהיא‪ .‬ה ת ע ו ף )משלי בנ ח ( ה ח ע ו ף‬
‫)זקרו חתעין!( עיניך בו‪ .‬הבעקוני כ י ל )ירמיה כ ה ז( ולא ש מ ע ת ם אלי נאום ה׳ למען ה כ ע ס ו נ י ‪.‬‬
‫ח ו ש ד ) ת ה ל י ם ח ט ( ה׳ נהבי ב צ ד ק ת ך הושר לפני דרכך‪ ,‬והקרי הישר‪ .‬ה נ ת ו נ י ם כצ׳׳ל )עזרא ח" יז(‬
‫ו א ש י מ ה כ ס י ה ם ד ב ר י ם ל ד ב ר א ל א ד ו אהיו הנתונים‪ ,‬קרי הנתינים‪ .‬ה מ ב י נ י ם )ד״ה ב נ ( ו י א פ ר‬
‫ללוים המכונים‪ .‬ברזות כ צ ״ ל ) ד י ה א י( ובני בריעה ח ב ר ומלביאל ה ו א אבי ב ר ז ו ת והקרי ב ח י ת ‪.‬‬
‫גיל )משלי כ ג כ ד ( ט ל יגיל אבי צדיק‪ ,‬והקרי גיל‪ .‬דהוא‪ ,‬נ ו ב ר לעיל‪ .‬הוצא כצ״ל ) נ ר א ש י ת ח יט(‬
‫ב ל ה ת י ה ו נ ד הוצא אתן־׳ ו כ ת י ב היצא‪ .‬החרשות כ צ ׳ ל ירמיה יט כ ( ויצאת א ל ניא בן ה נ ם שער‬
‫ה ל ח ו ח כצ״ל )שם מ ח ה ( כי מ ע ל ה ה ל ה ו ה ‪ .‬והקרי ה ל ת י ח ‪ .‬ה מ ב י א‬ ‫ח ה ד ם ו ת ‪ .‬והקרי ה ח ר ש י ם‬
‫) י ח ז ק א ל מ ג מ( ו מ ת ח ח ה ל ש כ ו ח ה א ל ה ה מ ב ו א ‪ .‬והקרי ה מ ב י א ‪ .‬ה ב צ י ר )זכריח יא ב( בי ירד יער‬
‫חבצזר‪ .‬ויליט בצ׳‪-‬ל ) ב מ ד ב ר יד לו( והאנשים אשר ש ל ה וט׳ וישבו וילוט‪ ,‬ה ק ר י ויליט‪ .‬ו ש ח צ י מ ה‬
‫)יהושע י ט כ ב ( ו פ נ ע ה נ ב ו ל ב ח ב ו ר ו ש ח צ ו ט ה והקרי זשחצימה‪ .‬וצניף )ישעיה ס ב ג( ומין* ם ל ו ב ח‬
‫בכן« א ל ה י ך ‪ .‬ואליל ו ת ר מ י ת )ירמיה יד יד( חזון ש ק ר ו ק ס ט ואלול ו ת ר מ ו ח ל ב ס ׳ והקרי אליל ותרמית•‬
‫וסוס ) ש פ ח ז( נ ס ח ס י ד ה בשטים וטי והוד וסוס׳ והקרי וסיס‪ .‬ו א ת ו ק י ה א כ י ל ) י ח ז ק א ל ס א טו(‬
‫ו א ח ו ק י ח ס פ ו ומפו מ א ה א ט ה ‪ .‬וחולין )ד״ה א׳ ד כ ( כי אמנון ו ר נ ה בן ח נ ן וחולון‪ ,‬יחואל כ י ל‬
‫)שם ב׳ ב ם יד( ומן בבי הימן יחואל‪ .‬ו ה כ י ט )שם ל ה ד( ו ה כ ו ט ל ב י ח א כ ח י כ פ ‪ .‬חוקך כ צ ׳ ׳ ל ) ח ה ל י ם‬
‫עד יא( ל מ ה השיב ירך וימינך ' מ ק ר ב ח ו ק ך ב ל ח ‪ .‬יציע כ י ל י )מלכים אי ו ח ( ויכן ע ל קיר יצוע‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪u‬‬
‫י י ך א ל ח נ ן בן יעור‪ .‬והקרי יעיר‪ .‬יעביר‬ ‫'‬ ‫יציע קרי‪ .‬יעיר )ד״ה א׳ כ הי( וחתי עור" ט ל ח ם ו ז‬
‫) י ח ז ק א ל ס ח יד( ולא י ס ד ולא יעבור‪ .‬יעביר כ ת י ב ‪ .‬ויזואל כ י ל )ד״ה א י ב נ ( ויואש בני ה ש מ ו ע ה‬
‫ה נ ג ע ח ׳ ויזואל‪ .‬יניע!! ) ת ח ל י ם נ ט ‪0‬ז( ח ט ה יטעין ל א כ ל ‪ .‬׳בסוסו )שט ק ט י ( דאש ס ס ב ׳ ע מ ל‬
‫ש פ ח י ס ו ' " ' י כ ס ו ם ו ‪ ,‬יכשילו )סשלי ד( ונגזלה י ש נ ח ם א פ ל א יכשולו‪ .‬לריב )שופטים כ א כ ב (‬
‫ו ה י ה בי יבואו " א ב ו ה פ או א ה י ה ם לרוב אלינו‪ .‬לשיר ) ש מ ו א ל א• י ה ו( ויהי כ ט א ס וט׳ יישור‪.‬‬
‫כ ש ה וגר טעש פ ל ט י א ל בי לוש‪ .‬לדינים )ירמיה ט ז טו( הנני‬ ‫)»‪ 0‬ג׳ ג ט ז ( וישלה איש‬ ‫ליש‬
‫ש ל ה לדוגים רבים והקרי לדיגים‪ .‬ל ס י ג ) י ח ז ק א ל כ ב י ה ( היו לי ביה ישראל לםונ‪ .‬ל ט ש י ם ח כצ״ל‬
‫האריכו‬ ‫ל מ ע נ י ה ם ) ח ה ל י ם ק כ ט נ ( ע^ ג ב י הרשו י חרשים‬ ‫)ישעיה ט ב כ ד ( מי נתן ל ס ש ו ס ה ‪.‬‬
‫ל מ ע ט ת ם י ס י פ ע ה )ירמיה מ ח י בא( מ ע ל מ ו פ ע ת ‪ .‬מ ט י ת כ צ ״ ל ) ש מ ו א ל א׳ ב א( ויברח ד ו ד ס ט י ת ‪.‬‬

‫ניב כ י ל‬ ‫נ ט ו י ו ת )ישעיה נ פ ז ( יען כי ג ‪ :‬ה י כ ט ח ציון ו ה ל ב נ ה נ ט ו ו ת גרון והקרי נסויות גרון‪.‬‬

‫) ש ם נז יט( בורא ט ב שפתים‪ .‬נובי ) נ ה מ י ה י כ ( חריף ע נ ה ו ת ט ב י ‪ .‬נפושסים כ י ל ) נ ח מ י ה ז נ כ (‬
‫עשויוח ) ש ם א׳‬ ‫בני בסי ב נ י מעונים י בני נפושםים‪ .‬שיט ) ש מ ו א ל כ יר( ל ב ל ת י ״ שום לאישי‪.‬‬
‫כ ה י ח ( ו ת מ ה ר אבוגיל י ו ת ק ח ונו׳ ו ח מ ש צאן עשוות‪ ,‬ותקרי י עשויות‪ .‬עופי כ י ל )ירמיה‬
‫ט ח ( ויבאו א ל נ ד ל י ח ח ט צ פ ה ו ז וט׳ זבני עופי‪ .‬עניו‪ .‬ל י ת א בםפרים שלפניט‪ .‬עפרון כ י ל ) ד י ה ב יג(‬
‫ו א ח עפרון ו ב נ ת י ה ו והקרי עפרין‪ .‬עתודיס ״ ) א ס ת ר ח ינ( ו ל ה י ו ת היהודיים עתודיס ו ח ק ר י עחידים‪.‬‬
‫חניינא " י ב א להוציא הראשון )שם נ יד( ל ה י ו ח עתידים ליום ה ז ה ‪ .‬צעיריהם )ירטיה יד נ ( ו א ד י ר ה ם‬
‫ש ל ח ו צעזריהט‪* .‬עזריה ) ש ם מ ה ד( נ ש ב ר ה מ ו א ב השמיעו ז ע ק ה צעוריה‪ ,‬והקרי צעיריה‪ .‬צפיעי‬
‫) י ה ז ק א ל ד פ ו ( ד א ה נ ת ח י לך א ח צפועי ה ב ק ר ‪ .‬פ״ח‪ .‬אלו הן וכו׳ בשידה ש ט ו א ל )ש״ב כ ב ( ו י ד ב ר‬
‫דח־ ת ר ׳ ז ב ח ה ל י ם ל מ נ צ ח ל ע ב ד ה ׳ י לדזד‪ .‬זטבף׳ ב ש מ ו א ל ז ם כ ף ש א ו ל י כ ח ה ל י פ וסיד ש א י ל ‪.‬‬
‫)ובספריפ ש ל ט ל א הזכירו האי חילוקא( ו מ פ ל ט י לי ב ש פ ו א ל ‪ ,‬ו כ ח ה ל י ם ל א כ ת י ב לי׳ אלי כ י ל‬
‫ב ח ה ל י ם אלי צורי‪ ,‬ו ב ש מ ו א ל אלהי מ ד י ‪ ,‬מ ש נ ב י ו פ ט ם י בשמואל‪ .‬ושם ר ק ס׳פנבי‪ .‬וסאיבי כ י ל ושם‬
‫‪699‬‬ ‫סחזוד וינורי‬

‫א‪00‬ני משבלי‪ .‬נחלי‪ .‬סבבוני‪ .‬אקרא‪ .‬וישסע‪ .‬רחנעש‪ .‬מוסחת השסים‪ .‬וירא‪ .‬רשת‪.‬‬
‫סבות‪ .‬חשרת‪ .‬בערו‪ .‬נחלי‪ .‬ירעם סן שמים‪ .‬חצים‪ .‬ברק‪ .‬ויהם‪ .‬אסקי יס‪ .‬ינלו‪ .‬בנערת‬
‫אסו‪ .‬משנאי‪ .‬משק‪ .‬ויוצא‪ .‬בצדקחי‪ .‬אסור ממנה‪ .‬ואחיה לו‪ .‬ואשתסרה‪ .‬בצדקתי‪.‬‬
‫כברי‪ .‬נבור‪ .‬תתבר‪ .‬תחסל‪ .‬ועיניך על רמימ‪ .‬ה׳ אלהי‪ .‬כי סי אל מבלעדי‪ .‬סעוד‪.‬‬
‫וימי‪ .‬ונחת‪ .‬וענוותך‪ .‬תחתני‪ .‬ארדסה‪ .‬ואשמידם‪ .‬ואכלם‪ .‬ואמחצם‪ .‬יקוסון‪ .‬ףסלו‪.‬‬
‫ותזריני‪ .‬תחתני‪ .‬משנאי ואצמיחס‪ .‬ישעו‪ .‬אל י־י‪ .‬כעסר ארץ‪ .‬אדיקם‪ .‬ארקעם‪ .‬ותסלטני‪.‬‬
‫עמי תשימני‪ .‬יתכחשו לי‪ .‬לשמוע ויחנרו‪ .‬ממסנרוחיהס‪ .‬צור ומריר תחתני‪ .‬וסוצאי‪.‬‬
‫ומקמי‪ .‬המסים‪ .‬י״‪ .‬ראשון‪ .‬אומר מנדול‪ :‬היל׳ ב­­­‬

‫אילו ה ן הילוסי ישעיה הקרואים במלכים‪ .‬בארבע חזקיה‪ .‬ףשלח הזקיה‪ .‬חדתן‬
‫רב סריס מן לכיש‪ .‬אל המלך ירושלס‪ .‬ויעלו ויבואו ויעמד ירושלם‪.‬‬
‫ויקראו אליהם‪ .‬אמרתי עתה לכה‪ .‬תאמרץ כירושלם‪ .‬את סלך‪ .‬עתה על המקונג‬
‫על הארץ‪ .‬כן חלקיח‪ .‬עמנו אליהם‪ .‬העל‪ .‬וידבר‪ .‬רכד‪ .‬הסלך מידו לא תנתן‬
‫אח העיר הואת‪ .‬מלך אשור‪ .‬עד באי ורבה‪ .‬ואל תשמעו‪ .‬בי ימיו! ההצל‪ .‬הנע ועוה‪.‬‬
‫כי הצילו‪ .‬הארצות‪ .‬והחרישו העם‪ .‬דברי רב שקה‪ .‬ושבנא‪ .‬הנביא קדמיים את כל‬

‫ומ; איבי‪ ,‬כי אפפני כ ג י ל ושם אפפני‪ ,‬נ ח ל י בשמואל‪ -‬ושם ונחלי‪ .‬סבבונ• ב ה ה ל י ם ‪ ,‬ו ב ש מ ו א ל ם ט נ י ‪.‬‬
‫א ק ר א בשמואל׳ ושם אשוע‪ .‬וישמע בשמואל׳ ישם ישסע‪ .‬ויחגעש בשמואל‪ ,‬ושם ותגעש‪ .‬מ ו ס ד ו ח‬
‫ה ש מ י ס בשמואל‪ ,‬ושס מוסדי הריס‪ .‬וירא בשמואל‪ ,‬ושם וידא‪ .‬בשמואל וישח‪ ,‬ושם ישת‪ .‬ס כ ו ח כצ״ל‪,‬‬
‫ב ש מ ו א ל םכיבתיו ס כ ו ת ושם ס ב י ט ח י ו ס ב ח ו ‪ .‬ח ש ר ת ב‪1‬״ל בשמואל‪ ,‬ושם ח ש כ ת מיס‪ .‬בערו‪ ,‬גחלי‪.‬‬
‫ב ש מ ו א ל מ נ נ ה נגדו בעדו גחלי אש‪ ,‬ושם מ נ נ ה נגדו עביו ע ט ו ברד ו נ ח ל י אש‪ .‬ירעם מן שמים‬
‫בשמואל‪ ,‬ושם וירעם בשסיט‪ .‬ח ג י ם כ ד ק כשמואל! ושם ו י ש ל ח חציו ויפיצם וברקים ר ב ‪ .‬ו י ה ס ח ק ר י‬
‫‪1‬‬
‫בשמוא־ ‪ .‬ושם ויהמם‪ .‬אסקי ים כצ׳יל‪ ,‬ושם אפיקי מים‪ .‬יגלו‪ .‬ושם ויגלו‪ .‬ב נ ע ר ת אפו‪ .‬ושש ט ג ע ר ח ך‬
‫מ נ ש מ ה ר ו ח אפך‪ .‬משנאי‪ .‬ו ש ס ומשנאי‪ .‬משען‪ .‬ושם למשען לי‪ .‬ויצא כ צ ״ ל ושש ויוציאני ל מ ר ח ב ‪.‬‬
‫בצדקחי‪ ,‬ולפנינו כ צ ר ק ח י כ ת י ב ‪ ,‬ושס כצדקי‪ .‬אסור מ ס נ ה בשמואל! ושם אסור מני‪ .‬ו א ה י ה א כצ־ל‪.‬‬
‫ו א ש ח מ ר ח ב׳טטואל‪ ,‬ושם ו א ש ת מ ד ‪ .‬כ צ ד ק ח י ‪ .‬ושם כ צ ד ק י ‪ .‬כבר•‬ ‫ושם ואהי‪ .‬לו‪ .‬ושם ח מ י ם עמו‪.‬‬
‫נ ‪ 1‬ל ל נ נ ר עיניו‪ ,‬ושש כ ב ר ידי ל נ ג ד עיניו‪ .‬גב־ר כצ׳־ל ושם ג ב ר ח מ י ם ‪ .‬ת ו ע ר ת ח פ ל ‪ ,‬ושם ת ת ב ר ר‬
‫ח ח פ ת ל ‪ .‬ועיניך ע ל רבים‪ .‬כצ׳־ל ושם ועינים ר מ ו ת ‪ .‬ה׳ אלה• כצ״ל ו ב ש מ ו א ל והי יגיה חשכי‪ .‬כי טי‬
‫א ל מבלעדי‪ ,‬ושם כי מי א ל ו ה מ ב ל ע ד י ‪ .‬מעיזי‪ .‬כצ׳יל ושם ה מ א ז ר נ י ‪ .‬ויחד‪ ,‬ושם ויתן‪ .‬ו נ ת ח ‪ ,‬ו ש ם‬
‫ו נ ח ת ה ‪ .‬ו ע נ ה ך ‪ ,‬בצ״ל ושם וענותן״‪ .‬ח ה ת נ י ‪ ,‬ושם ח ח ח י ‪ .‬א ר ד פ ה ‪ ,‬ושם ארדוף‪ .‬ואשמידם‪ ,‬ושם ואשינם‪.‬‬
‫ואכ־יס ו א ט ח צ ט ‪ .‬ושם א ס ח צ ם ו ל א יכלו קום‪ .‬יקוטון‪ ,‬ושם ולא יבלו ק ו פ ‪ .‬ויפלו ושם יפלו‪ .‬וחזרני‪.‬‬
‫ישעו א ל ח־‪,‬‬ ‫משנאי ואצמיתס‪ .‬ר פ ס ומשנאי א צ ם י ח ס‬ ‫ח ח ח נ י ׳ ושם ת ת ת י ‪.‬‬ ‫כ י ל ושם ותאזרגי‪.‬‬
‫ושם ישועו ו נ ר ע ל הי‪ .‬כ ע פ ר ארץ‪ ,‬ושם בעפר*• ע ל פני רוח‪ .‬אדיקס‪ ,‬א ר ק ע ם ושש אדיקם‪ .‬וחפלטני׳‬
‫ושם ח פ ל כ נ י ‪ .‬עמי ת ש ט ר נ י כצ״ל‪ ,‬ושם מריבי עם ח ש י ס נ י לראש נוים‪ .‬י ח כ ח ש ו לי‪ ,‬ושש יכחשו לי‪.‬‬
‫ס ט ש נ ר ח י ה ם כן ה ו א בתהלים‪ .‬ו ב ש מ ו א ל ממםגרותם״‬ ‫לשמוע‪ .‬ושם ל ש מ ע אזן‪ .‬ויחגרו‪ .‬ושם ויחרנו‪.‬‬
‫צור ב ש מ ו א ל צוד ישעי‪,‬‬ ‫וצריך ל ה פ ו ך ה ת י ט ח כ פ נ י שברוב ה מ ק ו מ ו ת מ ק ד י ם ה כ ח ו ב י ם ש ב ש מ ו א ל ‪.‬‬
‫ושם אלוהי ישעי‪ .‬ו מ ר ‪ T‬ח ח ת נ י כצ״ל ושט וידבר‪ ,‬ה ח ה י ‪ .‬וסוצאי ו מ ק מ י בודל‪ .‬ושש מ פ ל ט • ס א י ב י‬
‫א ף סן קטי‪ .‬תסשים‪ ,‬ושם מאיש ת מ ס ‪ .‬ה׳ הראשון ר ־ ל כששואל כ ת י ב אודך ה׳ כגוים‪ .‬ושש א ו ד ך‬
‫מ ג ד ו ל הקרי‪ ,‬ושם מ ג ד ל ‪ .‬ה ״ ב ( הלופי ישעיה )לו לז( הקרואים‬ ‫בנוים הי‪ .‬אזמר‪ ,‬ושם א ז מ ר ה ‪.‬‬
‫ב מ ל כ י ם ו ב א ר ב ע ושם כ א ר ב ע ‪ .‬וישלח ח ו ק י ה כצ׳׳ל‪ ) ,‬ש ס שם י ד ( ת ר ת ן ו א ח ר ב‬ ‫ב מ ל כ י ם ) כ יה{‪.‬‬
‫סריס בצ״ל ) ש ם *‪ ft‬ובישעיה ל י ה א ויעלו ו י ט א ו ויעמדו כצ*ל )שם יז( ירושלם וכישעיח ל י ח א‬
‫ו ש פ ויעמוד‪ .‬ויקראו ) ש ט י ה ( ובישעיה ל י ת א ‪ .‬א ל י ה ם )שש י ס ( ושם )לו נ ( ויצא אליו‪ .‬א מ ד ת י ‪ .‬כן‬
‫ה ו א )בישעיה ל ו ה(‪ ,‬ו ב מ ל כ י ם א מ ר ה ‪ .‬ע ה ה )מלכים ב א ( ושם ל י ת א ‪ .‬ל ך כ צ ״ ל ו א ח נ ה לך ) מ ל כ י ם ב נ (‬
‫וישעיה )לו ח(‪ .‬ת א ט ר ו ן )מלבים ב ב ( וכי ת א מ ר ו ן אלי‪ ,‬ושם )לו ז( ובי ת א מ ר אלי בירושלם ושם ל א‬
‫כ ח ו ב ‪ .‬א ח ס ל ך )מלבים כ י ח ( ושם )לו ח ( ה מ ל ך אשור‪ .‬ע ת ה ) מ ל כ י ם ב י ח כ ת ( ושם )לו י( ו ע ח ח‬
‫ה מ ב ל ע ד י ‪ .‬על ה מ ק ו ם ) מ ל כ י ם יח כ ה ( ושם )לו י( ע ל ה א ר ץ ה ז א ח ‪ .‬ע ל חאדץ‪ ,‬ב מ ל כ י ם ע ל ח ע ל‬
‫ה א ^ ושם ע ל ה א ל הארץ‪ .‬בן ה ל ק י ח כצ״ל ) ב ו ( ויאמר אליקיס בן חלקיהו‪ ,‬ושם בן ח ל ק י ה ו‬
‫עמנו‪ ,‬ואל ת ד ב ר ע ט נ ו ) ט ( רפם )יא( ואל ת ד ב ר אלינו‪ .‬אליהם כ צ ‪ -‬ל )בז( ושש )יב( ויאמר‬ ‫ליתא‪.‬‬
‫ר ב ש ק ה ‪ .‬העל‪ ,‬ושפ )יב( ה א ל אדניך‪ .‬וידבר ד ב ר ) כ ת ( וידבר ו י א מ ר ש ס ע ר נ ד ה ס ל ך ‪ .‬ושם ) ע (‬
‫)יאמר שמעו א ה דברי‪ .‬בי ב ה א פ ר מ ל ך אשור‪ ) ,‬ל א ( ושם ) פ ז ( בי כ ה א ס ר ה מ ל ך אשור‪ .‬מ י ד ו ) כ ס (‬
‫ובישעיה )‪6‬־ יר( ליתא‪ .‬ל א ח נ ת ן א ת העיר ה ו א ח )ישעיה רו ס ו ( ו ב מ ל כ י ס ב )יה ל ( ולא ת נ ת ! א ח‬
‫העיר ה ז א ה ‪ .‬ס ל ך אשור ) ש ם שם( ושם )לו מז( כי כ ה א מ ר ה פ ל ך אשור‪ .‬ער באי ורבה‪ ,‬ח י ב ת‬
‫ו ר ב ה ל י ח א לפנינו ל א ב מ ל כ י ם ו ל א בישעיה‪ .‬ואל ה ש פ ע ו ) מ ל ב י ם ל ב ( ‪ ,‬ישם ) מ ז ( א ל ה ש ס ע א ל ח ז ק י ה ו ‪.‬‬
‫כי י ס י ה א ה ב ם ) ל ב ( ושם פן יסיה‪ .‬ה ה צ ל הצילו ) ל נ ( בישעיה ) י ה ( ההצילו‪ .‬ה נ ע ועוה‪ ,‬ב י י ל ושם‬
‫ליחא‪ .‬בי הצילו‪ ,‬בישעיה ) י ח ( ההצילו‪ .‬ה א ח מ ח ‪ ,‬ס י ב כ ל א ל ח י הארצזה‪ ,‬ושם ) כ ( טי ב כ ל א ל ח י‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪700‬‬

‫דכרי להם‪ .‬ישעיה אל ארעי‪ .‬אל תרהקה‪ .‬הנה תנא‪ .‬דשכ‪ .‬את אשר שחתו‪ .‬איך י־י‪.‬‬
‫אשר שהתו את הנוים‪ .‬ויקראם לסני ויאמר‪ .‬ונתנו נא י־י אלהיט שמעתי‪ .‬אל קדוש‬
‫מלאכיך‪ .‬םבהור זאטאה מלון ‪1‬וים‪ .‬למימי‪ .‬לחשלת‪ .‬רכשו‪ .‬ושדםה סהיש יבא‪ .‬אל‬
‫העיר‪ .‬ויהי בלילה רך שמונים‪ .‬את שניו לאמי‪ .‬אנא ובלבב‪ .‬שוב נניד עמי‪ .‬רוםא לך‪.‬‬
‫והסשתי למעני‪ .‬קחו‪ .‬רקחו‪ .‬וישימו ויהי‪ .‬אל ישעיוע‪ .‬כי ירסא‪ .‬וה לך‪ .‬כי יעשה‬
‫אח הדבר‪ .‬שלח בראדך‪ .‬כי שמע חזקיהו‪ .‬וישמע את כל שמן בית כליו באו‪ .‬דבר י־י‬
‫בבלה‪ .‬הלא אם‪ :‬סליק שירקא‪ :‬היל׳ ני‪:‬‬

‫פ ר ק ‪t‬׳‪ .‬בי״ת שבבראשית עריך ארבעה תאנין‪ .‬וםשוטים אותיותיו של תיבה מכל‬
‫האותיות שהוא הקים העולם‪ :‬ה י ל ׳ ב׳‪ :‬וייו מ ח ק עריך להיות‬
‫זקוף שחוא חצי תיבות של חורה‪ :‬דרש בסוף שיטה ודרש בראש שיטה היל׳ ני‪:‬‬
‫שמע ישר׳ עריך לכתבו בראש שיטה וכל אוחיוחיו סשוטין‪ .‬ואחד עריך שיחא בסוף‬
‫השיטה‪ .‬ודי סשוט טכל האותיות‪ :‬היל׳ די‪ :‬וישהט‪ .‬עריך היית םשומ‪ .‬שהוא חצי‬
‫םםוקיס של תורה‪ :‬היל׳ הי‪ :‬לי דוישליכם צריך שיהא ארוך‪ :‬היל׳ וי‪ :‬ה• דהלי״י‬

‫ה א ר צ ו ת ה א ל ה ‪ .‬והחרישו ה ע ם ‪ .‬ושט ) ב א ( ויחרישו‪ .‬דברי ר ב ש ק ה )‪ (1S‬וינידו לו דברי ר ב ש ק ה ‪ ,‬ושם‬

‫)לו כ ב ( וינידו• לו א ח דברי ר ב ש ק ה ‪ ,‬ושבנא ושם )לז ב( ו א ה שבנא‪ .‬ה נ ב י א ק ד מ ״ ה ‪ ,‬ר׳׳ל ה כ א ב ח י ב‬
‫ישעיהו ה נ ב י א בן אמוץ‪ .‬ושט )לז ב( ישעיהו בן אמוץ הנביא‪ .‬א ת ב ל רברי ) ה ב א כ ח י ב יט ר{ ושש‬
‫)לו ד( א ת דברי‪ .‬ויאסר ל ה ם ושש )לו ו( ייאסר אליהם‪ .‬ישעיה א ל ארצו‪ .‬ר״ל ה ב א כ ת י ב לארצו‪ ,‬ושש‬
‫א ל איצו‪ .‬א ל ת ר ה ק ה כצ׳׳ל‪ ,‬ושם על ת ל ה ק ה ‪ .‬הנד‪ .‬יצא‪ ,‬ושם יצא‪ ,‬יל* ה נ ח ‪ .‬וישב‪ ,‬זיש־יח‪ .‬ושם ו י ש ס ע‬
‫וישלח‪ .‬א ח אשר‪ ,‬ושם אשד׳ ולא כ ת י ב את‪ .‬שתתו‪ ,‬ושם )לו יב( אשר ה ש ת י ת ו אבותי• "יו־ ה; ובר‬
‫גירםהו כ ג י ר ם ה מ ס נ ה סופרים אשר הוציא לאור ה ר ב יואל ה כ ה ן סיללער נ ד פ ס בלייפציג ש נ ת‬
‫ח ד ל י ח ‪ .‬חייל אין ה׳ אשר שלהו א ת חנוים וטי עיין שם‪ .‬א ת הנוים ו א ת ארצם ) ב מ ל נ י ם ( ובישעיה‬
‫)לז יח( א ת כ ל ה א ר צ ו ת ו א ת ארצם‪ .‬ויקראם ושם )יד( ויקראחו‪ .‬לפני‪ ,‬ו י ת פ ל ל חזקיהו לפני ה׳‬
‫ושם ויהםלל חזקיהו א ל ה׳ )ישעיה לז מ ( ‪ .‬ויא^ר‪ .‬ושם ל א ט ד ‪ .‬ונתנו במלכים )יש יח{ ונתנו‬
‫א ה א ל ה י ה ס ב א ש ובישעיה )לז יט( ונחו‪ .‬נא‪ .‬ה נ א הושיענו נ א מידו ישם )לז ב( הושיענו‬
‫שמעהי‪ .‬מ ל ך אשור‬ ‫סידו‪ .‬דו אלהיס‪ ,‬כי א ח ה ה׳ א ל ה י ם לבדך‪ ,‬ושש כי א ת ה ה׳ ל ב ד ך ‪.‬‬
‫ש ט ע ת י ושם )לז כ א ( ל י ת א ת י ב ת שמעת־‪ .‬א ל קדוש ישראל )בישעיה כ ג ( זבםלבים ) כ כ ( על קדוש‬
‫ישראל• מלאכיך׳ ביד מלאכיך חרפתי‪ ,‬ושם ביד עבדיך ח ר פ ת ‪ .‬ס נ ת ו ר ‪ .‬מ ב ת ו ר ברשיו‪ ,‬ושם מ כ ת ר‬
‫ברושיו‪ .‬ואבואת‪ ,‬ו א מ א ח טלו! קצה‪ ,‬ו‪0‬ס ואבוא סדום קצו‪ .‬ורים כצ״ל ושתיתי מים וריס‪ .‬ושם ל י ח א‬
‫ת י ב ת זרים‪ .‬למימי כצ׳׳ל למימי קרפ‪ ,‬ושם מימי קרם‪ .‬להשות‪ .‬ל ה ש ו ח נ ל י ס נצים‪ ,‬ושם ל ה ש א ו ת‬
‫גלים נצים‪ .‬ויבשו כ צ ״ ל ח ה ו ויבשו‪ ,‬ושם ת ת ו ובשו‪ .‬ו ש ד פ ה בצ׳יל לפני ק מ ה ‪ ,‬ושם ו ש ד מ ה לפני‬
‫ק מ ה ‪ .‬שחיש‪ ,‬ושש שחים‪ .‬יבא‪ .‬ח ס ר כ ת י כ ל א יבא אל העיר הזאת‪ .‬ושם ל א יבוא‪ .‬א ל העיר‪ ,‬וגנותי‬
‫א ל העיר הזאת‪ ,‬ושם ) ל ח ו( וגנוחי על העיר הזאה‪ .‬ויחי בלילה ושש ליחא‪ .‬ד ך ושם ויכה‪ .‬שמונים‪,‬‬
‫ס א ה שמונים ו ח מ ש ה ‪ ,‬ושם )לז לו( מ א ה ושמונים‪ .‬א ת פ נ י ו ) נ ב( ויסב א ת פניו‪ ,‬ושש ) ל ה ב( ויסב‬
‫חזקיהו פניו‪ .‬ל א ס ו ר ׳ ישס ) נ ( ויאמר‪ ,‬ו ב ל ב ב ושש ) ל ח נ ( ! ב ל ב ש ל פ ‪ .‬שזב‪ ,‬שוב ואטרח‪ .‬ושם הלוך‬
‫זאמדח‪ ,‬נגיד עמי‪ ,‬ושם אינו‪ .‬ר פ א לך נצ׳׳ל ושם אינו‪ .‬ו ה ס ז ה י כצ״ל על ימיך‪ ,‬ושש ה נ נ י יוסף ע ל‬
‫ימיך ישעיה ) ל ח ה ( ‪ .‬למעני ולמען דוד עברי׳ ושם אינו‪ .‬ק ח ו ד ב ל ת חאנים ויקחו וישיסו ע ל השחין‬
‫ויחי‪ .‬ושם ישאו ד ב ל ח ת א נ י ם ויםרחו ע ל השחין ויחי‪ .‬ויאמר ה ז ק י ה א ל ישעיהו מ ה אוח כי ירפא‬
‫) מ ל כ י ם ב׳ כ ח ( ובישעיה ) ל ח כ ב ( ויאמר חזקיהו מ ה אוח‪ .‬ז ה לך כ צ ״ ל ושם ) ל ח ז( וזה לך‬
‫כי יעשה‪ ,‬ושם אשר יעשת‪ .‬ש ל ח ב ר א ד ך בג׳יל‪ ,‬ושם םרארך‪ .‬כי שסע‪ ,‬ושם וישמע‪ .‬בי‬ ‫האות‪.‬‬
‫ח ל ה הזקיהו כצ״ל ושש כי ח ל ה ויחזק‪ .‬וישמע עליהם‪ ,‬ושם וישמח עליהם‪ .‬א ת נ ל בית נ ב ח ה ‪ ,‬ושם‬
‫בית נ כ ת ה ‪ .‬שמ!‪ ,‬ו א ת שמן הטוב‪ .‬ר ג ם ו א ת השטו הטוב‪ .‬בית כליו‪ ,‬ושש ו א ת כ ל כ י ח כליו‪ .‬באו‬
‫מ כ ב ל ‪ .‬ישם כאי אל• מ ב ב ל ‪ .‬ש מ ע ד ב ר ר‪,‬־‪ ,‬ושם ש מ ע ד ; ד ה• צבאות‪ .‬ב כ ל ה ‪ ,‬עד היום ה ז ה ב ב ל ה ‪ ,‬ושם‬
‫עד היום ה ז ה בבל‪ .‬ה ל א אם שלום ו א מ ת יהיה בימי‪ .‬ושש כי י ה י ה שלום ואנזת בימי‪ .‬פ״ט‪ .‬ה׳׳א( בית‬
‫ש ב ב ר א ש י ת צריך א ר ב ע ה הנין וכו׳ שהוא ה ק י ם א ת העולס‪ .‬עיין ירושלמי ח נ י נ ת פ״ב ה״א‪ ,‬ו ב פ ס י ק ת א‬
‫ד ב ה ׳ פכ״א‪ ,‬וחד׳יא פ ר ק ל״א‪ ,‬ועיין ב מ ד ר ש ר־ע בן יוסף באוחיוח נ ד ו ל ו ח א ו ת בי‪ .‬ה ״ ב ( ויו דנהון‪,‬‬
‫כ ל ה ו ל ך על נהון )ויקרא יא מ ב ( קידושין ל׳ ע״א‪ .‬ד ר ש בסוף וכו׳ )ויקרא י טי( והובא ב ס ו ט ר ה‬
‫שם חצי ה ת ו ר ת בתיבות‪ .‬ד ר ש ס כ א ודרש מ כ * ‪ .‬ו ד ג ( ש מ ע צריך ל כ ת ב ו בראש שיטה וכוי עיין‬
‫בעה׳יט )דברים ו(‪ ,‬ובמנ״ש שם וז״ל ושלמים וכן רבים נוהגי ן ל כ ה ו ב ש מ ע ר א ש שיטה‪ ,‬א ח ד פוף‬
‫ש י ט ה וכן כ ת ו ב במס׳ סופרים‪ .‬ה״ר( וישחט צריך חי פשוש ובו• עיין קידושי! ל׳ ע״א‪ ,‬ועיין ב ס נ ״ ש‬
‫רקו־א ח• פ ס י ק וישם עליי א ח החשן חצי ה ת ו ד ה בפסוקים ונ״ל שכן צריך ל ה ג י ה במס׳ סופריש‬
‫ה׳׳ה( ל׳ דוישליכם וכו׳ ב פ ס י ק ת א דר• טובי׳ פ׳ נצכים ל מ ר דוישליבם נ ד ו ל ה מ ש ו נ ה‬ ‫ס״ט ע״ש‪.‬‬
‫מ כ ל למ״ד ש ב מ ק ר א ל ל מ ד ך כי אורך הכלות עליהם ו ב מ ד ר ש ד• עקיבא בן יוסף באותיוה גדולות‬
‫וישליכם פ׳ נצבים נ ת ל ה שאין ה ש ל כ ת י אותם אלא לפי שעת‪ .‬ה״ו( ה׳ רהלי׳־י ו ט ׳ עיין במנ׳־ש‪,‬‬
 ‫‪701‬‬ ‫טחזור ויטרי‬

‫צריך שיהא פשוט‪ .‬סכל ה׳ שהיא תיבה בםני עצמה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬ירד של תשי צריך‬
‫להיות קטן סכל ירד שבםקרא‪ :‬ישרי שבסוף צריך להיות פשוט‪ .‬ולי שלו זקוף סכל‬
‫לסיד‪ :‬היל׳ חי‪ :‬אילו דברים כתובים ולא נקרין‪ .‬כת׳ בעסלים‪ .‬וקריק בטחוריס‪ .‬כת׳‬
‫תשנלנה‪ .‬וקרא תשכבנה‪ .‬כת׳ רובע הקב הריינים‪ .‬וקרא רובע הקב דביוניס‪ .‬כת׳ שיניהם‪.‬‬
‫וקרא מטי רנליהם‪ .‬כת׳ את הוריהם וקרא את צואתם‪ .‬כת׳ וישיסהו לסהראות‪ .‬וקרא‬
‫לסוצאות‪ .‬סשום שאין טבנין לעריות‪ .‬המבנה לעריות סשתקין אותו‪ :‬איר הנה הסכנה‬
‫בעריות בערייתא דאבוי ודאמוי‪ .‬ומזרעך לא תתן לאעברה כארמיתא‪ .‬םשתקין אותו‬
‫בנזיפה‪ :‬היל׳ ם׳‪ :‬מעשה ראובן נקרא ולא םתרנם‪ .‬מעשה תמר נקרא ולא םתרנם‪.‬‬
‫מעשה ענל הראשץ נקרא ומתרנם‪ .‬והשני נקרא ולא מתרנם‪ :‬היל׳ יי‪ :‬מאיכן הוא‬
‫מתתיל‪ .‬מאנא חטא )את( העם הזה‪ .‬ברכת בהנים ומעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא‬
‫מתרנמין‪ :‬היל׳ ״א‪ :‬אין משט־רין במרכבה‪ .‬ר׳ יהודה מתיר‪ .‬ר׳ אליעזר אומר אין‬
‫מפטירין בודדע את ירושלס‪ .‬ומעשה כאהד שהיה מפטיר בהודע את ירושלם‪ .‬אמי לו‬
‫ר׳ אליעזר ילך אותו האיש ויודע בתועבות של אמו‪ .‬בדקו אהריו ונמצא מסור‪ :‬סליק‬
‫סירקא‪ :‬היל׳ י־׳ב‪:‬‬

‫פ ר ק י׳‪ .‬מ ש ה הקניא התרה‪ .‬כדתנן המקנא לאשתו‪ .‬ר׳ אליעזר אומי מקנא לה על‬
‫פי שנים‪ .‬ומשקה על אהד‪ .‬שאין התראה בלא שנים שאינה יכולה‬
‫לומר לא התריתי‪ .‬אכל באחד תעיז ותאמר לו לא התריתי‪ :‬התקין להם לישר׳ שיהו‬
‫קורץ בחורח בשבחוח רסיס טובים וראשי חדשים ובחולו של סועד‪ .‬שנאס׳ וידבר משה‬
‫אח מועדי י׳י אל בני ישר•‪ :‬היל׳ בי‪ :‬עזרא חיקן להם לישר׳ שיהו קודץ בתורה‬
‫בשני ובחמישי‪ .‬ובשבח במנהה‪ :‬היל׳ ני‪ :‬אין בין יום טוב לשבח אלא אוכל נפש בלבד‪:‬‬
‫אין בין שבת ליום הכיסור־ם אלא שזה זדונו בירי אדם וזה זדונו בהכרת‪ :‬ח י ל ׳ די‪:‬‬
‫אס׳ ר׳ ?דה מקום שמפסיקין ]שבח שחריח[ שם קורץ במנחה ובשני ובהמישי ובשבת‬
‫הבאה‪ :‬היל׳ הי‪ :‬בשני ובחמישי ובשבת במנהה קורין שלשה‪ .‬אין סותחין מהן ואין‬
‫מוםיפין עליהם‪ .‬ואין ספטירין בנביא‪ :‬היל׳ וי‪ :‬הפותח והחותם בתורה מברך לפניה‬
‫ולאחריה‪ .‬זה הכלל כל שיש בו מוסף ואין בו יום טוב קורץ ארבעה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬ביום‬

‫ועיין ירושלמי מ נ י ל ה פ ר ק א• ה״ט‪ .‬שס״ר ‪0‬׳ כ״ד‪ .‬ה י ו ( יוד ש ל ת ש ׳ וכו׳ עיי! וי״ר סוף פ׳ א ח ר י‬
‫צור ילדך השי ה ח ש ת כ ח ו ש ל •וצי‪ .‬יוד ועירח ו ל י ה כקרייה כוותה‪ ,‬ו מ ד ר ש פ׳ נ ש א פ״ט וווי• י ל ד ך‬
‫ח ש י יוד של השי ועירה ת ש ידי הצייר‪ .‬עיש‪ .‬ועיין במנ״ש )דבי־יפ ל ב יה(‪ .‬כ ת י ב ב ע פ ל י פ וכו׳‬
‫)דברים ב ה כז( כ ת י ב י ש נ ל נ ה וקרא י ש כ ב נ ה כ צ י ל )שס כ ל ( וכן הוא ב מ נ י ל ה ב״ה ע*ב כ ל‬
‫ה מ ק ר א ו ת הכהוכיש ב ת ו ר ה לננאי קודי! * ו ת ו ל ש ב ח ב ט ן ישגלנה‪ • .‬ש כ כ נ ת ובר וכן ב ח ו ס פ ת א ‪ -‬ס ו ן !‬
‫מ ג י ל ה כ ל מקום ש כ ת ו ב י ש נ ל נ ה קורין אותו י ש כ ב נ ה ‪ .‬ו ב א ל ס ס פ י ר דמגילת‪ .‬ו ב ר א י ש ‪0‬״ג פי׳ כיד‪.‬‬
‫ב ח י ב רובע ה ק ב ח‪-‬ייונים וקרא רובע ה ק ב דביונים כ צ ׳ ל וכן ב מ נ י ל ה שס ו ב ת ו ם ס ת א פ׳׳נ ובאלפסי‬
‫פ״ד ובראש פ ״ נ ד מ ב י ל ה ‪ .‬כ ת י ב שיניהם וכו• ) מ ל כ י ם ב׳ י ח כא(‪ .‬כ ח י ב א ח חי־יהם כצ׳׳ל‪ .‬כ ת י ב‬
‫וישימחו ל מ ח ר א ו ת כצ׳׳ל שם )י כז(‪ .‬מנין שאין מכני! לעריות וכו׳ דהנן ה מ כ נ ה לעריות וכד כ צ י ל‬
‫מ ג י ל ה כ׳׳ה ־״׳א‪ .‬א״ד ח נ ה וכו׳ בעויייחה‪ ,‬עיין ירושלמי פ*ד ה״י‪ .‬ל א ה ח ן ל א ע ב ר ה ובו׳ מ ג י ל ה‬
‫כ׳׳ה ע״א‪ ,‬וירושלמי שם‪ .‬ח ״ ט ( מ ע ש ה ראובן מ ע ש ה ח מ ר וכו׳ ש פ ‪ .‬מ ע ש ה ע ג ל הראשון וכו׳‬
‫ופירש״י כ ל פ ר ש ת ה ע ג ל עד ואשליכהו באש‪ .‬ו מ ה שה!ר אהרן וספר ה מ ע ש ה קרוי מ ע ש ה ע ג ל‬
‫השני וכוי‪ .‬ר‪.‬׳׳י( מאיבן הוא מ ח ח י ל מ א נ א ח מ א ונו׳ ) ש מ ו ת ל ב ל א ( כ צ ״ ל ועיין מ נ י ל ה ב י ה ע״כ‪.‬‬
‫ובהום׳ ש ם ד״ה מ ע ש ה וכו׳ ב ר כ ח כהניש וכר שם כ״ה עיא‪ ,‬ושם ע״ב‪ .‬ועיין בפירשיי ד ״ ה מ ש ו ם‬
‫הי״א( אין מםטירין ב מ ר כ ב ה וכר שם‪ .‬אין מפסירין וכר‪.‬‬ ‫ישא ו מ י ועיין רמב״ם ה׳ ה פ י ל ה הי׳־ב‪.‬‬
‫בהודע וגר )יהזקאל טז ב( ו מ ע ש ה ב א ח ר וכוי שם‪ .‬פ״י‪ .‬כרתנן ה מ ק נ א ל א ש ה ו וכו׳ סוטה ב׳ ע״א׳‬
‫החקין ל ה ם לישראל וכוי ירושלמי ס־־ד ד מ ג י ל ה ה״א‪ .‬שנאמר וידבר מ ש ה וט׳ )ויקרא ב ג מ ( ‪.‬‬
‫ה ״ ב ( עזרא היק! ל ה ם לישראל ו ט ׳ ב״ק פ״ב ע״א עשרה ה ק נ ו ה היקן וכו׳ וירושלמי פ׳׳ד ד מ ג י ל ה‬
‫ח״נ( אין י״ט ל ש ב ח וכו׳ מ נ י ל ח ז׳ ע׳יב‪ .‬ה״ר( מקום שםםםיקין ש ב ת ש ח ר י ח שם קורין‬ ‫ה׳׳א‪.‬‬
‫ה י ה ( בשני ובהמישי וכו׳ קורין ש ל ש ה מ נ י ל ה כ״א ע י א ‪ .‬ה״ו( ה פ ו ת ה‬ ‫כצ׳׳ל מ נ י ל ה ל״א ע״ב‪.‬‬
‫ו ה ת ו ח ם ב ה ו ר ה וכו׳ שם‪ ,‬זה ה כ ל ל ופרי שם‪ .‬ביו״ט ח מ ש ה וטי שם‪ .‬יר׳מ דאיםור לאו וכו׳ ש ם ב ־ ב‬
‫ה פ ו ת ח ו ה ח ו ח ם ובו׳ שם מ נ י ל ה כ״א ע״ב והאידנא וכו׳ ועיין חוס׳ שם‬ ‫ע״ב כ ל ד ט פ ׳ ליה וטי‪.‬‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪702‬‬

‫טוב חמשה‪ .‬כיום הכיפורים ששה‪ .‬כשבת שבעה‪ .‬אין פוחחין מהן אבל סוסיפץ עליהם‪.‬‬
‫יומ טוב דאיסור לאו חמשה‪ .‬יום הכיפורים דאיסור כרת ששה‪ .‬שכת דאיסור סקילה‬
‫שבעה‪ .‬וספטירין כנביא‪ .‬הפותח וההוחם בתורה מברך לפניה ולאחריה‪ :‬חיל׳ חי‪ :‬אין‬
‫פורסין על שמע לא בעמידה ולא בישיבה‪ .‬ואץ עוברין לפני התיבה‪ .‬ואין נושאין את‬
‫כפיהם בבהניס‪ .‬ואין קורין בתורה ואין מפטירין כנביא ואין עושין מעמד ומושב‪.‬‬
‫]לאנשים[ וכל שכן לנשים‪ .‬שאץ עושץ מעמד ומושב לנשימ‪ :‬ואין אומ׳ קדיש וברכו‬
‫פחוח מעשרה‪ ,‬רבות״ שבמערב אומר״ אוחו בשבעה‪ .‬ונותנץ ‪.‬מעט לדבריהם דכת׳‬
‫בפמע פרעות כישר׳ בהתנדב עם ברכו י־י‪ .‬כמניין התיבות‪ .‬רש אומי אפילו בששה לפי‬
‫שברכו ששי הוא‪ .‬מקום שיש תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאתר‬
‫התפילה עמד האהד שלא שמע בפני אילו ואמי ברכו או ק ח ש וענו אילו אהריו יצא‬
‫ידי הוזנחו‪ .‬וכבר התקינו חכמים לחונין לומ׳ לאהר נאולה‪ .‬יהי שם י׳י מבורך מעתה‬
‫ועד עולם‪ .‬ואחריג הוא כמו אם אומ׳ כרכו אח י־י המבורך‪ .‬דאיר יוחנן הלואי שיתפלל‬
‫אדם בל היום כולו‪ .‬ונחנו אנשי מורח ואנשי מערב לאומרו לאחר עושה חשלום‪ .‬ואשי׳‬
‫כשלש תפילות של שמונה עשרה עריך לשליח עיבור להתפלל בעשרה‪ .‬מידה משום‬
‫הנכנסין ומשום היוצאין‪ .‬ואפי׳ לאחר קריאת םפר חורה עריך עשרה‪ .‬ולעניין פריית‬
‫קרקעות תשעה ישר׳ וכהן אהד‪ .‬ואדם כיוצא בהן‪ :‬סליק פירקא‪:‬‬

‫פ ר ק י׳׳א‪ .‬ה ק ו ר א בתורה לא יםהות משלשה סמוקץ‪ .‬ולא יק־א למתורנמן יוחד‬
‫מפסוק אחד‪ .‬ובנביא שלשה‪ .‬ואם היו שלשתן של שלש פרשיות‬
‫קורא אחד אחד‪ .‬בנון בי כה אמר י־י חנם נמכרתם‪ .‬כח אמר י־י מצרים ירד עמי‬
‫בראשונה‪ .‬ועתה סד‪ -‬לי פה נאמ י׳י‪ :‬תני עיר שאין בה קורץ אלא אחד קודא בל‬
‫הקריות‪ .‬ובלבד שישב בין קריאה לקריאה‪ :‬היל׳ ב׳‪ :‬מדלנץ בנביא ואץ מדלנין בחורה‪.‬‬
‫לסי שנוללץ נביא ברבים ואץ נוללין ספר תורה ברבים‪ .‬ר׳ יוסי פתי לד• מון שהיתה‬
‫הםרשה קטנה כדי שישמעו ישר׳ את ההורה על הסדר‪ .‬והתנינן קורא באחרי מוח ואך‬
‫בעשור‪) .‬שמא( ]שנייא[ הוא שהוא םדרו של עולם‪ .‬תדע לך דא־ר שמעון כן לקיש בכל‬
‫מקום קורץ על פה ובאן הוא קורא על פה‪ ,‬ובעשור של הומש חשיקודים‪ :‬היל• ני‪:‬‬
‫ר׳ יוסי הוה מפקד לרב עולא חזנא דכנישחא דבבלאי כד תהא קרי אורייתא תהא נולל‪,‬‬
‫]כד היא חדא אורייתא נולייא אחורי פרוכתא ונד איכון תיתן תהא טובל חדא ומייתא‬
‫חרא עד איבן א־ר אהא[ מון שרשת יהוידע הכהן‪ :‬היל׳ די‪ :‬ההון שהיה קורא בתורה‬
‫בשבת שחוח משבע קריות ושכח כשכור שקראו שבעה‪ .‬יחזור ויקרא ויסלא שבע קריות‬
‫מפטור שמיני‪ .‬ובלבד שיהא בסדר עשרים ואחד םסוקין ליתן לכל אחד ואחד שלשה‬
‫ושלשה‪ .‬ואם סחוח‪ .‬יוסיף על הסדר מפרשה אחרת‪ :‬היל׳ ה׳‪ :‬ואם היתד‪ .‬פרשה של‬
‫ארבעה וחמשת פסוקים קורא את כולה‪ .‬אבל פרשה של ששה סםוקיס קורא ומפסיק‪.‬‬

‫כ ״ א ע׳׳א ד ״ ה ה פ י ת ה וכוי‪ .‬ה ״ ח ( ואין עזשין מ ע מ ד ו מ ו ש ב לאנשים וכו׳ ב י ל ‪ .‬ד כ ת י כ בפרוע י נ ו‬

‫)שופטים ה׳ בי(‪ .‬כמבין ה ת י ב ו ת כ י ל ׳ ו ב ב ר ה ת ק י נ ו וכוי עיין שור א׳׳ח בב״י פי׳ ם׳׳ט‪ ,‬ובבכ״י יוסף‬
‫סי׳ רל״ו‪ ,‬ולעניו פדייה ק ר ק ע ו ת ובר שש כ״נ ע״ב‪ .‬ה ק ו ר א ב ה ו ר ה וכר מ נ י ל ה כ־׳ז ע״ב‪ .‬כי כ ה א מ ר‬
‫ונר )ישעיה נ כ נ ( שס כ״ד ע״א‪ ,‬כ ה א מ ר ה׳ מצרים וגוי שש‪ .‬עיר שאין ובו׳ ת ו ס פ ת א פ ״ נ דסני־יה‪.‬‬
‫ה ״ ב ( םדלגין בנביא וכר מ ג י ל ה כ״ד ע״א‪ .‬וירושלמי פ״ד ה״ה‪ .‬ואין נוללין ם״ת ברביש שם בירושלמי‪.‬‬
‫שנייא הוא‪ ,‬כ״ה בירושלמי שם‪ .‬מפני שהוא םדר של יום כצ״ל ו כ ״ ה בירושלמי שס‪ .‬ה״ג( ר׳ יוסי‬
‫ה ו ה ס פ ק ר וכוי ירושלמי פ״ד ר פ נ י ל ה ה״ה‪ ,‬ה ס ר ברברי ה מ ח ב ר ובצ״ל ר׳ יוסי ה ו ה מ פ ק ד ובר כ ד‬
‫היא ח ד א אורייתא נוולייא )ט״ס שם ו י ל נוילה( אתורי פ ח כ ת א וכד אינו! ת ר ת ן ת ה א מ ו ב י ל ח ר א‬
‫ומייחא ח ר א ער איכן א״ר א ה א כגון פ ר ש ה יהוירע ה כ ה ן ועיין ב ת ש ו ב ו ת נאוניס קרטונים הנרפש‬
‫ברלין ה ר ״ ה םי׳ י״ט ו ב ה ע ר ה ש כ פ ו ף ה ס פ ר ע׳׳ש‪ .‬ה״ד( ה ח ז ן שהיה קורא ובו׳ עיין ב מ נ ח י נ ה׳‬
‫ש ב ה סי׳ ל״ג‪ .‬ה ״ ה ( ואם ה י ת ה ה פ ר ש ה וכוי היא ה ל כ ה א ח ר ח ש פ ר ש ה ש ל פ ח ו ת מ ש ש ה פסוקים‬
‫‪03‬ז‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫לסי שיש בה שיעור שתי קריות‪ .‬ובמקום שקרא בשבח במנחה שס יקרא בשני!בחמשי‬
‫ובשבח‪ .‬ובמנחה של יום טוב בסדר שססק לפני הרגל‪ :‬היל׳ ר‪ :‬ואם קרא ודילג על‬
‫פסוק ולא קראו‪ .‬אם קרא עשרה פםוקין ואין המסוק הםדולג ביגיהן איגו חוור‪ .‬ואם‬
‫בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא כראוי על שיטתן שאין מרלגין‪ .‬זו בהול ובשבת במנחה‬
‫וביום סוב כמנחה‪ .‬אבל בשבת אם שכח ועבר על פסוק ואחר כך נודע לו חוזר וקורא‬
‫אפילו לאהד שהפטיר בנביא והתפלל מוסף‪ .‬מפסיק מיד וקורא‪ .‬שאין מעמירין תפילת‬
‫המוססין פעם שנייה‪ :‬סליק סירקא‪ :‬היל׳ וי‪:‬‬

‫מרק י״כ‪ ,‬ממסיקין מביכות ואין סססיקין בקללות‪ .‬איר חייא בר נםי־א סח טעם‪.‬‬
‫דנת׳ ואל תקין בתוכהתו‪ .‬אל תעשם קוצין קועין‪ :‬היל׳ כ׳‪:‬‬
‫איר לד אמ׳ הק׳ אינו דין שיהיו בנין מתקללין ואני מתברך‪ .‬איר יוסי כר אבין לא‬
‫מפעם זה‪ .‬אלא זה שעומד לקרות בתורה סותח ברבר םוב וחותם כדבר טוב‪ :‬היל׳ נ׳‪:‬‬
‫לוי בד פאט• שאל לר׳ הונא אילו ארוריא מאי‪ .‬יקרינן הד‪ .‬ויברך לפניהן ולאחריהן‬
‫אט׳ לו אין לך טעון כרכה לפניו ולאחריו אלא שבחורה בתים ושבמשנה תורה‪:‬‬
‫ח י ל ׳ די‪ :‬ר׳ יונחן םסר אנרוסחה‪ .‬נחיח להתס‪ .‬חמא לר׳ אכינא דנקיט סיסרא‪ .‬קרא‬
‫שירח הבאר ובירך לפניה ולאחריה‪ .‬איל ועבדין כן‪ .‬א״ל עד כדין אח לזו עריך‪ .‬כל‬
‫חשירות טעונוח ברכה לפניהן ולאהריהם‪ .‬אישחלת לד׳ סימון‪ .‬אס׳ לון בשם ר׳ יהושע‬
‫בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאהריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללוח‬
‫במשנה חורה‪ :‬היל׳ הי‪ :‬אמי ר׳ אכהו אני לא שמעתי‪ .‬אלא נראין הדברים בעשרת‬
‫הדיברות‪ .‬ר׳ יוסי בר אבין בשם ר׳ אמ׳ כתמניא ססוקיא אחרונים וב‪.‬׳שנה תורה טעונין‬
‫כרבה לםניחן ולאחריהם‪ .‬כלא כך אין הפותח וחוחמ בתורה מברך לפניה ולאחריה‪.‬‬
‫חילי ו׳‪ :‬ר׳ יעחק םחודא שאל את ד׳ יצחק נםחא ראש חדש טבת שהל להיות כשבח‬
‫במה קורין‪ .‬ששה כסדר של שבח‪ .‬ושביעי בראש חדש‪ .‬והמפטיר בשל חנוכה‪ ,‬וראש‬
‫חדש שחל להיות בחול‪ .‬קורין ביום ראשון שלשה בראש חדש‪ .‬ורביעי כשל חנוכה‪.‬‬
‫שבל החדיר מהכירו קודם להכירו‪ .‬והואיל וקרא החילה בשל ראש חדש‪ .‬ביום שני‬
‫יקרא בשל חנוכה והרביעי כראש חדש‪ .‬ובראשי חדשיכם‪ .‬עד שישלים כל השיטה‪.‬‬
‫ולמה כך‪ .‬שלא בא הרביעי אלא מחמת מוסף ראשי חדש‪ .‬ואס היה בשבת חו־נמן או‬
‫דורש‪ .‬מפטירין בנביא או שלשה ססוקין או המשה או שבעה‪ .‬ואינו הושש לעשרים‬
‫ואחד סםוקין‪ :‬חילי וי‪ :‬איר יוסי כר אבין שירח הלוים לא יפחית מששה קריוח‪.‬‬
‫וסימניה ה׳ו׳י׳ו ליך‪ .‬ראשי םםוקין האזינו‪ .‬וכור‪ .‬ירכיבהו‪ .‬וישמן‪ .‬לו חכמו‪ .‬כי ידין‪.‬‬
‫ויש לה םיסוקין שיניח מליאה מלמעלן ושיטד‪ ,‬מליאה מלסטן‪ .‬כנגד כך נהגו לעשות‬
‫שיטותיה של תורה‪ :‬היל׳ חי‪:‬‬

‫תקכו‪ .‬ומימן תהילת השיטין‪ .‬האזינו‪ .‬יערף‪ .‬כשעירים‪ .‬כי שם‪ .‬העור‪ .‬שחת‪.‬‬
‫הלי״‪ .‬הלא הוא‪ .‬זכור‪ .‬בהנחל‪ .‬יעב‪ .‬כי חלק‪ .‬ימצאהו‪ .‬יסובבנהו‪.‬‬

‫ובמקום ש ק ר א ובר עיי!‬ ‫קורי[ א ו ת ה ל א ח ד ואם יש ב ה ש ש ת פשוקים‪ .‬יבולי; ל ק ר א ת ה לשנים‪.‬‬

‫ה ט ס ה בספרים ש ל ‪ 0‬נ י ט ‪ .‬שאץ מעמידין זבו׳ עיין כפירוש אזולאי‪ .‬פי״ב‪ .‬ה״א( מפםיקין ב ב ר ב ו ת וכוי‬
‫עיין ס נ י ל ה ל״א ע״ב‪ .‬ובירושלמי מ ג י ל ה פ ״ ג ה‪-‬יו‪ .‬ואל ת ק ץ ב ח ו ב ת ת ו ) מ ש ל י ג׳ י״א(‪ .‬ה ״ ב ( א״ר לוי וכוי‬
‫ה״נ( לוי בר פ א מ י וכוי ירושלמי שס ושם הכירסא לוי בר פ א ם ס י שאל ל ר ב‬ ‫עיין ס ד ר ש פ׳ ראה‪.‬‬
‫ה׳׳ד( ר• יונתן םפ ר אגיץפתא וכוי ל פ נ י ט בירושלמי שש ה ג י ר ס א ס פ ר א דנופחא נ ח ת‬ ‫ה ו נ א וכוי‪.‬‬
‫ל ה ב א ובו׳ לד׳ אכינא ספרא וכוי‪ .‬ה ״ ה ( א״ר אבוהו וכוי ב ח מ נ י א פםוקיא וכר ירושלמי פ״ג ד ט ג י ל ה‬
‫ה׳׳ז ע־׳ש‪ .‬ה׳׳ז( שירת הלוים וכו׳ עיין ד״ה ל״א ע״א ובירושלמי שכ‪ ,‬ונקרא שירה הלויס שהלוים‬
‫הזי׳ץ ל ך עיין רש״י ותוס׳ ר׳יה ל׳׳א ע׳יא‪ .‬ועיין‬ ‫היו ס ח ל ק י ן איחה ל כ ל ש ב ח ס י ס ק א א ח ח ‪.‬‬
 ‫וימיי‬ ‫מחזור‬ ‫‪704‬‬

‫כנשר יפרש‪ .‬״י בדד‪ .‬ירכיבהו‪ .‬ויניקתו‪ .‬חסאת‪ .‬ואיליפ‪ .‬ודפ ענב‪ .‬ששנת‪ .‬ויעל‪,‬‬
‫בתועבות‪ .‬אלד׳ים‪ .‬לא שערום‪ .‬ותשכח‪ .‬מנעם‪ .‬אראה‪ .‬כנים‪ .‬בעסוני‪ .‬בנוי נכל‪.‬‬
‫ותיקד‪ .‬וחלהט‪ .‬חצי‪ .‬וקטב‪ .‬עם חמת‪ .‬אשביתה‪ .‬סן ינברו‪ .‬ולא י־י‪ .‬ואין בהם‪ .‬יבינו‪.‬‬
‫ושנים‪ .‬וי״ חםנירם‪ .‬ואויבינו‪ .‬ומשדמות‪ .‬אשכלות‪ .‬וראש‪ .‬חתום‪ .‬לעח‪ .‬וחש‪ .‬ועל‬
‫עבדיו‪ .‬ואפס‪ .‬צור‪ .‬ישתו‪ .‬יהי עליכם‪ .‬ואין אלהים עמדי‪ .‬מחצתי‪ .‬כי אשא‪ .‬אם‬
‫שנותי‪ .‬אשיב‪ .‬אשכיר‪ .‬מרם‪ .‬הרנינו‪ .‬ונקם‪ :‬היל׳ טי‪ :‬ר׳ עזרא א־ר ירמיה בשם ר׳‬
‫אבין‪ .‬שירת הים ושירת דבורה נכתבות אריח על נכי לבינה‪ .‬ולבינה על נבי אריח‪:‬‬
‫היל׳ ״ ‪ :‬שירת הים שלשים שיםין‪.‬‬

‫תקבז‪ .‬אז‪ .‬לאמר‪ .‬ורכבו‪ .‬לישועה‪ .‬אבי‪ .‬שמו‪ .‬שלישיו‪ .‬אכן‪ .‬׳׳־י‪ .‬קסיך‪ .‬אפיך‪.‬‬
‫נולים‪ .‬אויב‪ .‬נפשי‪ .‬ברוחך‪ .‬אדירים‪ .‬כמוכה‪ .‬פלא‪ .‬בהםדך‪ .‬קדשך‪ .‬אחו‪.‬‬
‫אדום‪ .‬כל‪ .‬וסחר‪ .‬יעבר‪ .‬קנית‪ .‬לשבתך‪ .‬ידיך בא‪ .‬מי‪ :‬היל׳ י״א‪ :‬שירת דבורה סיה‬
‫שיטין‪ .‬ותשר‪ .‬לאמר‪ .‬ביכו‪ .‬רזניס‪ .‬ליד‪ .‬משעיר‪ .‬רעשה‪ .‬מים‪ .‬סיני‪ .‬ענת‪ .‬נתיבות‪.‬‬
‫חדלו‪ .‬אם חדשים‪ .‬אם בישראל‪ .‬צחורות‪ .‬על משאבים‪ .‬פרוונו‪ .‬ישראל‪ .‬עורי‪ .‬אבינועם‪.‬‬
‫ירר‪ .‬בעמלק‪ .‬מכיר‪ .‬סופר‪ .‬כן‪ .‬כרגליו חקק‪ .‬ישכון‪ .‬על‪ .‬נלחמו‪ .‬על לקחו‪ .‬םמםילוחם‪.‬‬
‫גרפם‪ .‬נפשי‪ .‬םום‪ .‬מרוז יושביה‪ .‬״י‪ .‬יעל‪ .‬באהל‪ .‬נחנה‪ .‬ליחד‪ .‬עמלים‪ .‬ראשו‪ .‬רנליה‪.‬‬
‫כרע‪ .‬שדוד‪ .‬סיםרא‪ .‬לבא‪ .‬שרותיה‪ .‬רחמת־ם‪ .‬לסיםרא‪ .‬רקמחים‪ .‬אויביך הארץ‪:‬‬
‫סליק פירקא‪ :‬היל׳ י־א‪:‬‬

‫פרה יג‪ .‬א ב ל כשירח דוד אשר בשמואל וכתילים לא נתנו הכמ־ם שיעור‪ .‬אבל‬
‫לבלר מובחר מצרפם בפתוחות‪ .‬באותיותיה‪ .‬וכסוף‪ .‬וכן תילים כולו‬
‫ואיוב ומשלי‪ :‬חיל׳ בי‪ :‬מנילת אסתר צריכה שירטוט כאמיתה של תורה‪ .‬ספי נקראת‪:‬‬
‫היל׳ ני‪ :‬עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבץ אריח על נב׳ אריה ולבינה על נכי לבינה‪.‬‬
‫כל בניין ד ק לא קאים‪ .‬מא• כדון לסעוה לעיכוב‪ :‬היל• די‪ :‬איר יוסי לר׳ תנ־נא כן‬
‫אחוי דרב אושעיא ]נהיר את כד הוינן קיימן קדם חנותא ירב הושעיה חביבך עבר ר׳‬
‫בא בר זבדא )הביבךר׳ אבא ברזבדא( ושאילינין ליה ואמי בשם רב לעיכוב[‪ :‬חילי הי‪:‬‬
‫ר׳ חייא בריח דרב אדא ריפו ר׳ ירמיה בשם ר• זעירא וצריך לאומרו בנשימה אחת‬
‫ועשרת בני המן עמהן‪ :‬היל׳ וי‪ :‬א״ר יוסי בר אבין ככתבן צריך שיהא איש בראש‬
‫רפא‪ .‬שנץ ונהץ כהדץ סקו׳ נטרי‪ .‬כדי שיפלו ולא תהיה להן תקומה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬אייר‬

‫כ פ נ ״ ש ה א ז י ט ) ל ב א ( אשכיר כצ״ל‪ .‬ח ״ פ ( ש י ר ת ה י ם ושידה ד ב ו ר ־ !בזי מ ג י ל ה ט ״ ! ע״‪ .:‬ה״י( ש י ר ח‬

‫הים שלשים שימין עיין ב י ם ב ״ ם פייה מה׳ ס״ה‪ .‬הי*א( ב א ה ל כצ״ל‪ .‬א ב ל ב ש י ר ת ד ו ד א ש י‬
‫ב ש מ ו א ל ד״ל שירח דוד ה כ ח ו ב ה ב ש מ ו א ל )ש״ב כ׳יב( ו ב ח ה ל י ם )י־ח(‪ .‬א ב ל ל ב ל ר מ ו ב ת ק ‪ .‬כן ה ו א‬
‫ב א ג ו ד ה ובספרים שלפנינו‪ ,‬ולא לב־יר מ ו כ ת ר ‪ .‬ה ״ ב ( מ נ י ל ה אסתר ובו׳ ס פ ר נקראת‪ ,‬עיין מ ג י ל ח‬
‫ס׳׳ו ע״ב דבר• שלום ו א מ ת מ ל מ ד שצריכה שירטוט כ א מ י ת ה של תירה‪ .‬ועיין חוסי גיטין ר ע״כ‬
‫ד״ה א ס ר ר׳ י צ ח ק יכו• ותוס׳ מ נ ח ו ת ל י ב ע״כ ר״ה ה א וכי• יתוס• פ י מ ה >‪ r‬ע״כ ר ״ ת כ ת ב ה וכי׳‪,‬‬
‫ה ״ נ ( ומלכי כנען וכו• )יהושע יב( דחשיב שם ל״א ס ל כ י ם ש ה כ ה יהושע יעיין מ נ י ל ה ט׳׳ז ע״ב‪,‬‬
‫וירושלמי מ ג י ל ה ם״נ ה״ז‪ ,‬מאי כדין ובו׳ היא שם בירושלמי ש א ל ה אם ל מ צ ו ה או לעכב‪ .‬ו ה ת ש ו ב ה‬
‫בה׳ ד׳‪ .‬ה ״ ד ( א״ד יוסי לדי חנינא בן אחוי ד ר כ אושעיה נהיר א ח כ ד הוינן קיימן ק ד ם ח ט ח א‬
‫ד ר ב הושעיה ח ב י ב ך ע ב ר ר׳ בא בר ו ב ד א ו ש א ל ט ן ליה ואמר בשם רב לעכוב כצ׳׳ל וכ! הוא בירושלמי‬
‫שם‪ .‬א ל א שט״ם נ מ צ א שם וכצ״ל א״ר יים׳ יכי׳ כ ד א י ת א לנכון גירסת ה מ ח ב ר ה כ א ‪ .‬ואזולאי ל א‬
‫ה י ה ( ר׳ חייא בדיה ד ר ב « ד א ריפו וכוי בן ה ו א בירושלמי ר ק שם‬ ‫הרניש בזה בסירזשו ע״ש‪.‬‬
‫איחא ב נ פ י ח ה א ח ת והיא היא‪ ,‬ותלשו! ב נ ש י מ ה א ה ת הוא ב מ ג י ל ה ט״ז ע״‪ :‬ע׳יש‪ .‬ה״ו> צריך שיהא‬
‫איש ב ר א ש ר פ א וכי׳ עיין בביאורי ה ג ר ״ א א ״ ה סי׳ הרצ׳יא ס״ק ה׳ ודיל ומש׳ ב י י ש ר״ל בריש ש י ט ה‬
‫וכהיף שיטה‪ ,‬זדלא כיש מ פ ר ש י ם בדיש ד פ א בריש ה ע מ ו ד ובו׳ ומזה נ מ ש ך ט ה שכותבים ע ש ר ה כני‬
‫ח מ ן ב ע מ ו ד בפני עצמו ובאותיות ר כ ת ו ת ושיבוש ה ו א וכוי ועיין בשו״ת ב י ת אפריס ה א ״ ח פי׳ ס״ט‪.‬‬
‫ע ; מ ה ש ה א ר י ך בזה‪ .‬שניץ ונהיץ כהדין ס ק ו ט ר א ק נ ט ד י ה בירושלמי מ נ י ל ה פ ״ נ ה״ז ה ג י ר ס א א״ר‬
‫‪705‬‬ ‫מחזור רמרי‬

‫ועירא א־ר חנניא ו״ו דויזתא עריך למזקסיה כמודיא דלברות‪ :‬חיל׳ ח‪ ::‬ומי שאוחז‬
‫סמר חורה נחלקו עליו שני חנאיס‪ .‬חד אמ־ מותח ורואה נולל ומנרך‪ .‬וחד אמ׳ שוחח‪ .‬ומח‬
‫טעם‪ .‬וכשחחו עמדו כל העם‪ .‬מה כה׳ ויברך עזרא אח י״ האלהים ]חנדול[ בנוח נודלו‪.‬‬
‫רב אס׳ נודלו בשש המםורש‪ .‬רב מחנה אמ׳ בברכה נודלו‪ .‬והיכי טברך‪ .‬בעשרה הוא‬
‫אומ׳ ברכו אח י״ המבורך‪ .‬ביחיד כשהוא השכים לקרות‪ .‬אומי ביא׳י׳ מיה שנהן תורה‬
‫מן השטים והיי עולם נטע בתוכינו‪ .‬בא־י נותן ההורה‪ :‬היל׳ טי‪ :‬וכן בנביאים הוא‬
‫אומ׳ באיי מיה אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת‪ .‬באיי הבוחר‬
‫בחורה במשה עבדו ובישר׳ עמו ובנביאי האמת והצדק‪ :‬ה י ל ׳ י׳‪ :‬ולבסוף מברך ביא‬
‫מיה צור כל העולמים עריק בכל החרות האל הנאמן אומר ועושה מדבר ומקיימ שכל‬
‫דבריו אמת וצדק‪ :‬ומיד עומדים העם ואומרים‪ .‬נאמן אתה הוא י־י אלהינו ונאמנימ‬
‫דבריך‪ .‬נאמן חי וקיים שמך ווכרך תמיר חמלוך עלינו לעולם ועד‪ :‬וזה אחד ממחלוקת‬
‫בני מזרח ומערב‪ .‬שבנ־ מזרח עונין אוחו כישיבה‪ .‬ובני מערב בעםידח‪ .‬ובכל מקום‬
‫שנהלקו שני תנאים ושני אמורים ולא בדיק לן הילכת׳ כחד מינייהו אזלינן בתר מחמיר‬
‫ובל שבן בשבח ובתהילה של חי עולמים שהדבר תלוי בלב לשטח הלבה ומעשה‪.‬‬
‫שנאמ׳ כל שועל י״ למעניהו‪ :‬חיל׳ י־יא‪ :‬ואחר כך חוור חמשטיר לעיניינו‪ .‬ואומי נאמן‬
‫אתה הוא י־י אלהינו ונאמנימ דבריך‪ .‬ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל‬
‫נאמן אתה‪ .‬ברוך אתה ״י האל הנאמן בבל דבריו‪ :‬ה י ל ׳ י־ב‪ :‬נחס י־י אלהינו על ציץ‬
‫עירך כי חיא בית חיינו ולענומת נפש חנקום נקמ במהרה בימינו‪ .‬באיי משמח ציון‬
‫בבניה‪ :‬היל׳ ״נ‪ :‬שמחינו י־י אלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחיך‪.‬‬
‫במחרח יבא וינל ליבנו‪ .‬ועל כםאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים אח כבודו בי בשם‬
‫קדשך נשבעת לו שלא תכבד׳ נרו לעולמ‪ .‬כימיו חושע יהודה וישר׳ ישכון לבטח וזח‬
‫שמו אשר יקראו י־י צדקנו‪ .‬כרוך אחה השם מצמיח קרן ישועה לעמו ישרי‪ :‬ה י ל ׳ י־ד‪:‬‬
‫על תתורה ועל הנכיאים ועל יום הקדוש הזה שנחה לנו י־י אלהינו לקדושח ולמגוחח‬
‫לחיים לכבוד ולתסארת‪. .‬על הכל י׳י אלהינו אנו מודים לך ומברכין את שם קדשך‬
‫תמיד אלהי ישענו‪ .‬באיי מקרש ישרי רום סלוני‪ :‬חוץ משבח שאץ מוכיר בחתימה‬
‫ישרי‪ .‬אלא מקדש השבת בלבד‪ .‬שהשבת קדמה לישראל‪ .‬דכת׳ כי ששת ימימ עשה‬
‫י־י את השטים ואח הארץ וביום השביעי שכת וינסש‪ .‬ואומי כי י׳י נתן לכמ את השבת‬
‫שהיתר׳ בבר‪ :‬סליק םירקא‪ :‬ה י ל ׳ י־ד‪:‬‬

‫פ ר ק ״׳ד‪ .‬ולמה אסרו לאומרו כולן כרי לקיים ברכות שבע כעד שבעה קוראים‪.‬‬
‫וכן אתה מוצא בעשרים ושנים ססוקים בנביא‪ .‬עשרים ואתר כננד‬
‫שבעה קוראים‪ .‬בשלשה שלשה‪ .‬ואחד כננד חץ הכנסת‪ :‬היל׳ ב•‪ :‬כדיא שלא תרגמו‬

‫יוסי בי ר׳ בו! זריך וכוי שב! שניץ ו נ ח י ח כהדין ק י נ פ ר א ‪ ,‬ועיי] ב נ ך ע ו כ פ י ס ‪ ,‬ובשור א״ת סי׳ ת ר צ ״ א‬
‫ה ע ת י ק לשון הירושלסי א״ר יוסי בר׳ בו] צריך שיהא איש בריש ר פ א ו א ת ב ס ו פ ה שניץ ונחיץ כהרין‬
‫ה״ז( כמודיא ר ל ב ר ו ת כ צ י ל עיין מ ג י ל ה ט״ז ע״ב‪ ,‬ועיין ?יעיל סי• רמ׳יז ובש״כ שס א ו ת סי‪.‬‬ ‫קנמורא‪.‬‬
‫ח י ח ( חד א ס ר פ ו ת ח ורואה עליי ו מ ב ר ך כ צ * ל מ ג י ל ה ל״ב ע ׳ א ‪ .‬ו ב פ ת ח ו עמדו כ ל ה ע ם כ צ י ל‬
‫) נ ח מ י ה ח ה ( א ה ה׳ ה א ל ה י ם ה ג ד ו ל כצ׳׳ל )שם ח ו( גדלו בשש ח ס פ ו ר ש וכו• יומא פ׳׳ט ע׳׳ב‬
‫ה״י( ולא בריס לן וכו׳ כצ״ל‪.‬‬ ‫עיש‪ ,‬ר ב מ ת נ ה א ס ר ב ב ר כ ה וכ! הוא בירושלמי מ נ י ל ה ם״ג ה׳׳ו‪.‬‬
‫שנא׳ כ ל פ ע ל ה ׳ ל מ ע נ ה ו כצ״ל‪ ,‬משלי )טז ד ( ‪ .‬ווה שמו אשר יקראו ה• צ ד ק ט כצ״ל )ירסיה כ נ ו(‪.‬‬
‫שאינו מזכיר ב ח ח י ם ה ישראל וכד עיין ביצה ט״ז ע״א‪ .‬וביופ השביעי ש ב ח וינפש ל ש ש ה ל א יז(‬
‫ואוטר בי ח׳ נ ת ן לכס א ח ה ש ב ח )שם יז כמ(‪ .‬פי״ד‪. .‬׳למח א ס ‪ -‬ו ונו׳ אמאי דסליק מ י נ ה ק א י‬
‫לפרש ל מ ח החקינו שבע ב ר כ ו ח לקורא מ פ ט י ר חיינו שחי ב ר ב ו ח על ה ת ו ר ה א ת ת לפנית ו א ח ת‬
‫ל א ח ר י ה ‪ ,‬ו ב ר ב ה קידש ה פ ט ר ה ‪ ,‬ו א ר ב ע ה לאחריה‪ .‬ו ק א מ ר ט ע מ א כ נ ג ד ש ב ע ח קוראיש‪ .‬ו א ח ד כ נ ג ד‬
‫הזן ה כ נ ס ה ‪ ,‬ו ב ט נ י ל ה כ״א ע׳׳א ל א ח ש י ב א ח ד כ נ ג ר הזן ה כ נ ס ת ‪ ,‬ועיין תוס׳ פ ס ח י ם ק״ד ע״ב ד״ה‬
‫הוץ וכוי‪ .‬ה״ב( נ ד י א שלא ת ר ג מ ו וכו׳ עיין ט נ י ל ה כ ״ נ ע ״ ב כשקוס שאין הורגטן ובר ובירושלמי‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫>‪70f‬‬

‫ולא דרשו‪ .‬אבל תרנמו או דרשו המפטיר ם‪0‬טיר שלשה או המשה א‪ 1‬שבעה‬
‫בנביא ודיו‪ :‬היל׳ ני‪ :‬ברות ובשיר השירים ובקהלת ובאיכה ובמגילת אסתר צריך‬
‫לומר על מקרא מנילה‪ .‬ואע״פ שכתובה בכתובים‪ :‬היל׳ רי‪ :‬הקורא ככהובים‬
‫צריך לומר בא׳־י אמ׳׳ה אקב׳׳ו לקרות ככתבי הקדש‪ :‬היל׳ הי‪ :‬במנילה אסהד אסרו‬
‫צריך להזכיר בו זמן‪ .‬ולאחר קיייתה צריך הקורא להתוס ולומ׳‪ .‬באיי אסיה האל‬
‫הרב את ריבך‪ .‬והנוקם את נקמחך‪ .‬והנואלך והמושיעך מיד כל עריציך באיי האל‬
‫חעוזר והמושיע‪ :‬כננד עלבונח של שכינה סברכין‪ .‬ויש אומי כננד עלבונה של ישר׳‬
‫מברכין‪ :‬חילי וי‪ :‬ועוד אמרו שכך צריך ליחן שכח והודייה על הנאולה ועל חםדות‪.‬‬
‫וחוחם באיי האל חנקמוח המשלם נמול לאויבו ומנן לצדיקים ומושיע לעמו ישראל‬
‫מיד שונאיחם‪ :‬ואחר כך מקלסין לצדיקים‪ .‬ברוך מרדכי ברוכח אסחר כרוכים כל‬
‫ישראל‪ .‬ורכ אמי עריך לומר ארור המן וארורים בניו‪ .‬אמ׳ רב פנחס צריך לומר‬
‫חרבונא זכור לטוב‪ :‬ה י ל ׳ זי‪ :‬ר׳ ביכיח בשם ר׳ ירמיה ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן אמר‪.‬‬
‫כר הוה מטי ר׳ יוחנן להדין ססוקא‪ .‬אשר הנלח נבוכדנצר‪ .‬הוה אמ׳ נבוכר נצר‬
‫רשיעא שהיק טמיי למוני לטבא טבתיה ולביש כישתיה‪ .‬שנאמר וכר צדיק לברכו*‬
‫ושם רשעים ירקב‪ :‬היל׳ חי‪ :‬המפטיר בגכיא הוא פורם על שמע‪ .‬ובאיזה שמע‬
‫אמרו בשמע של ספר תורה‪ .‬חיכי פוחח‪ .‬אשרי יושבי ביחיך‪ .‬ואחר כך עומד הטשטיר‬
‫ואומר אין ככוך י׳־י ואין כמעשיך‪ .‬מ־ כמוך באלים י׳י סי כמוך נאדר בקודש נורא‬
‫תהילות עושה פלא‪ .‬מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור‪ .‬י״י מלך‬
‫י־י מלך י־י ימלוך לעולם ועד‪ :‬י׳י הפץ למען צדקו ינריל תורה ויאדיר‪ .‬י׳י עוז‬
‫לעמו יתן י׳י יברך את עמו כשלום‪ .‬אתה הוא י ״ אלהים אתה עשית את השמים‬
‫שמי השמים הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואחה מחייה את כולם‬
‫וצבא השמים לך משחהוים‪ :‬היל׳ טי‪ :‬מיד נכנם ואוחז חמפטיר אח החורה ואומ׳‬
‫שמע ישראל‪ .‬פסוק ראשון בנעימה ואף חעם עונץ אוחו אחריו‪ :‬הלכי יי‪ :‬והוור‬
‫ואומר אחדאלהינו נתל אדונינו קדוש‪ .‬אהד אלהעו רחום אדונינו קרוש‪ .‬אחד אלהינו‬
‫גדול אדונינו קרוש ונורא שמו‪ .‬בננד שלשה אבות‪ .‬ויש אומי כנגד שלש קדושות‪:‬‬
‫הל׳ י י א ‪ :‬וצדקתך אלהים ער מרום אשר עשית נדלות אלהים מי כמוך‪ .‬י״ שמך‬
‫לעולם י״י זכרך לדר ודר‪ .‬הכל תנו עו לאלהינו ותנו כבוד לתורה‪ .‬נדלו לייי אתי‬
‫ונרוממה שסו יחדיו‪ .‬וצריך להגביה התורה בשמע ישראל‪ .‬ובאלה ייהודו שלשה‪.‬‬
‫ובנדלו לי־י אתי‪ :‬הל• י׳׳ב‪ :‬ועוד צריך לומר על הכל יתגדל ויתקדש וישתכח ויתפאר‬
‫ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתקלס הנכבד והנורא שמו של מלך מלכי המלכים הקכ־ה‬
‫בעולמות שכרא העולם הוה והעולם הבא כרצונו וברצון כל יריאיו וברצון כל עמו‬
‫בית ישראל‪ .‬תנלה ותראה סלכותו עלינו במהרה ובזמן קרוב והוא יבנה ביתו בימינו‬

‫מגילה ש״ר ה״ז‪ .‬ה״;{ ברוח ובשת״ש ובקהלת ובאיכה ובמגילה אסתר במפריש שלפנינו לא השיב‬
‫קהלה‪ ,‬ונירסת האגורה כנירסת המחבר‪ ,‬ואעי׳פ שכתובה בכתוניש ר׳׳ל ושש ה״ר הלא פסק הקורא‬
‫בכתוביס צריך לומר לק־ות בכחוביס אבל על המגילות צריך לבר־ על מקרא מכילה‪ .‬ה״ה‪ (.‬במגילת‬
‫אסתר וכו׳ עיין מנילה כ״א ע״ב‪ ,‬הרב את ריבך וכוי ולפנינו הרב את ריבנו ובו׳ כנגד עלבונה וכו׳‬
‫ולפנינו כנגר עלבונה על הורה‪ .‬ברוך מירכי וכוי ירושלנ•׳ מגיל־ פ״ג ה‪-‬׳ז‪ .‬חרבונא זכור לסוב‪,‬‬
‫שט‪ .‬ארור המן וכוי בו׳׳ר פמ״ט ע״ש‪ .‬ר‪,‬״!( כר הוה מכי ר׳ יוה‪ !:‬אשר הנלה נבוכדנצר )אסתר‬
‫ב ו( לבזני לטנא וכוי כצ״ל שנא׳ זכר צדיק ונו׳ )משלי י ז( עיין מדרש בר״ר סמ״ט‪ ,‬וירושלמי‬
‫מנילה פ״ג ה״ז‪ .‬ה״ה( אשרי יושבי ביתך כצ״ל )חהלים פ״ר ה( אי! כמוך באלהים אדני ואין‬
‫כמעשיך בצ״ל )שס פו ח( מי כמוך וגו׳ )שמות טו יא( מלכותך מלכות כל עלמיס יגו׳ בצ״ל‬
‫תהלים )קמה יג( ה׳ חפץ למען צדקו ונו׳ )ישעיה מכ כא( ה׳ עז לעמו יתן ונו׳ החליט )כש יא(‬
‫אתה הוא ה׳ לבדך את עשית את השגזיס שמי השמש ובל צבאם הארץ ובל אשר עליה הימים‬
‫וכל אשר בהם ואתה י מחית אה כיס ונו׳ )נחמיה ט ו( בצייל‪ .‬הי״א( וצדקתך אלהים עד‬
‫מתם אשר עשית נדלות בצ״ל וט• )תהלים עא יט( ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדר ודר כציל )שם‬
 ‫‪707‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫ויחון על םליטתינו וכל עמו בית ישראל כהמון רחסיו וכרוב חסדיו בשלום בחן ובחסד‬
‫וברחשים המקום הוא יעשה עמגו )ובעבור שמך( ]בעבור שסו[ הגדול ואשרו אמן ‪:‬‬
‫חל׳ י*נ‪ :‬ואחר כך מנכיה התורה למעלה ואום; יאחר אלחיגו גדול אדונינו קרוש‬
‫ונורא שמו לעולם ועד‪ :‬ומתחיל בנעימה ואומר י־י הואאלהים י׳י שמו‪ .‬ואחריו עונין‬
‫אותו העם‪ .‬וחוזר וכושלו ועונין אוחו פעמים‪ :‬הלי י־ד‪ :‬מיד נולל ססר תורה ער‬
‫שלשה דסין ומגביהו‪ .‬ומראה פני )כתיבחן( ]כתיבתו[ לעם העומדים לימינו ולשמאלו‪.‬‬
‫וסחףרו לשניו ולאהריו‪ .‬שמעוה לכל אנשים ונשים לראות נכתב ולכרוע ולומר ואח‬
‫התורה אשר שס משה לעיני בני ישראל‪ .‬ועוד אושר תורת הי חמימה משיבת נסש‪.‬‬
‫כל הפסוק‪ .‬והמפטיר ניחנו לחזן הכנסת‪ .‬והוא )או׳( ]חוור[ החודר‪ ,‬לכסות ראשי‬
‫הקרואים‪ .‬שאין כבור להיוח חחורח יחידה ביד ההון יחיד‪ .‬וכיועא כו אינו סן הסובהר‬
‫שיעמוד החזן יחידי לפני החיבה‪ .‬אלא שיעמדו עמו אהר לימינו ואחד לשמאלו מ נ ד‬
‫שלשה אבות‪ .‬ויש אומר׳ שורם את שמע‪ .‬שיאמר יוצר אור וקדוש‪ .‬וטעם לדבר‪.‬‬
‫על הברכה שמברך על התורה ועל העבודה‪ .‬כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין‪.‬‬
‫כשסוציאין אח התורה ומתוירין היו הולכין אהריה מפני בבודה‪ :‬הלי ט״ו‪ :‬קטן קורא‬
‫בתורח ומחרנם‪ .‬אבל אינו פורס על שמע לומר יוצר אור ואינו עובר לפנ* החיבה‪.‬‬
‫ואינו נושא כפיו‪ .‬םוחח‪ .‬הנראים כרעיו‪ .‬או בנדיו פרומים‪ .‬או מי שראשו מגולה אין'‬
‫רשאי להוציא האזכרה מפיו ובין כך וכין כך מתרגם‪ .‬אכל אינו קורא בחורה ואינו‬
‫עובר לפני החיבה‪ .‬ואינו נושא את כפיו‪ :‬חל׳ ט״ו‪ :‬קטן שאמרו סבן שחים עשרה‬
‫שנה ולמעלן פורס את שסע‪ .‬והעובר לפני התיבה והנושא אח כפיו ער שיהא בן‬
‫עשרים שנה ובעל וקן‪ .‬אבל אש אין לו זקן והוא בן עשרים שנה אעש׳׳י שנראה‬
‫כסריס‪ .‬ויש אום׳ אף סדים עעםו מזתד‪ .‬אבל עלה זקנו אפילו מבן שמונה עשרה‬
‫שנה מותר לעבור לפני התיבה ולישא אח כפיו‪ :‬הל׳ ״ ז ‪ :‬במנילה כן‪ .‬הכל כשירין‬
‫לקדוח המגילה חוץ מחרש שוט־ וקטן‪ .‬ר׳ יהודה מכשיר בקטן‪ .‬אמר ר׳ לוי סנילת‬
‫אסתר צריך לקרותה כלילה ולשנוחה ביום‪ .‬שנאמר למען ׳ומרך כבוד‪ .‬בלילה‪ .‬ולא‬
‫ידום‪ .‬ביום‪ .‬לםיכך נהנו לקרותה במוצאי שבתות שחים‪ .‬ר׳ מאיר כי הוה חליף בכנישתא‬

‫ק־י״ה יז( נדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יהדיו )שש לד ד(‪ .‬הי׳׳ב( הנזקים הוא יעשה עםנו בעבור‬
‫שמו הנמל כצ״ל‪ .‬הי״נ( ה• הוא האלהיש )מלכיש א׳ יה לש( ה ׳ שמו )שמות טו ג(‪ .‬הי׳יר( ומראה‬
‫פני בתיבתו וכר כצ״ל‪ -‬שסצוה לכל אנשים ונשיש לראות בכתב וכוי עיין לקמן םי׳ י״ח ה״ר‬
‫שהנשים חייבות לשמוע קריאת ס״ת באנשים‪ .‬ועיין פ״א סי• רפ״ב ס״ק ו ‪ ,‬וברפב״ן פ׳ תבוא פסוק‬
‫‪,‬‬

‫ארור אשר לא יקים אה דברי התורה הזאת וז״ל ולי נראה על החזן שאינו מקים ם״ת על הציבור‬
‫להראות פני בתיבתו לכל כמו שהפורש בטפ׳ סופרים שמנביהין אוהו ומראה פני בתיבתו לעם‬
‫העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאהריו שמציה לבל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע‬
‫ולומר וזאת ההורה אשר שם משד‪ .‬וגר‪ .‬חורת ה׳ תמי‪:‬זה —יבח נפש )תהליס יט ח(‪ .‬והוא‬
‫‪1‬‬

‫חוור התורה וכר כצ״ל‪* .‬״לכסות ראשי הקרואים״ שלשה היבו‪.‬־ האלה קשה להבינם‪ ,‬והגד״א נרם‬
‫והוא חוזר התורה לראשי הקרואים ועיין בניי ופירושו דחוק‪ .‬שיאמר יוצר איר וכוי קאי ארלעיל‬
‫חייה‪ .‬באיזה שמע אמרו וכוי וי״א יוצר אור וכוי‪ .‬היו הולבין אחריה וכו׳ עיי! סוטה י״ט ע״ב‪.‬‬
‫הט״ז( קטן קורא בחורה וכי׳ ואינו נושא כפיו וכוי מנילה כ״ר ע׳יא‪ .‬ועיין א״ה סי׳ קכ׳׳ח סעיף ליד‪.‬‬
‫ובמ״א ם״ק פיח שלא יבוא לידי ברכה לבטלה עיש ועיין כאלי רבה שם ה״ק נ״ח ע״ש‪ .‬פוחח הני־איס‬
‫כרעיו וכוי כן הביא רש״י מגילה כיד ע׳יא בשש פס׳ סופרים כל שברעיו נראים ועיין בהוס׳ שם ר״ה םוהח‬
‫וכו׳ ובהנהו׳ מהריייב שס‪ .‬ובערוך ערך פחה הביא פוחה פורס עי שמע פ״ לבוש בנד קרוע ואין בבנדיו‬
‫בהי ידים אלא ידיו ערומות כדפהרנמינן כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף׳ כמה דהליך עברי‬
‫ישעיה פחה ויחף‪ .‬ועיין טור אכן מגילה שם‪ .‬או בגדיו פרומים בן הביאו התום׳ שם בשם הרב אלפס‪,‬‬
‫וכן הוא בערוך ערך פחה הנ״ל‪ .‬אין רשאי להוציא אזכרה מפיו עיין ב׳׳י בטא״ה סי׳ צ־‪-‬יא‪ ,‬ובשדת‬
‫מהדשיל סי׳ ע״י‪ ,‬ובביאורי הגר״א א״ה פי׳ ח׳ ס־יק ר‪ .‬הש״ז( קט; שאמרו מכן ש‪.‬־‪.‬יש עשרה וכו׳‬
‫ובספר אגורה גר<‪ 0‬קטן שאסרו עד שלש עשרה שנה פשס ולמעלה פירט את שמע וביי ועיין‬
‫נזיר כ״ט ע״ב רש״י ד״ה ור׳ יוסי וכו׳ איש היי סב! י״ג שנח ולא כפחות שלא פצינו בכל התורה‬
‫שיהא קרוי איש בפחות סבן י״ג וכו׳ ועיין בשו״ת הרא׳׳ש כלל ששה עשר וששאלת מאין לנו רבן‬
‫י״ג שנה ויום אחר הוא בר ענשין וכוי‪ .‬הי״ז( הכל כשרי; ובו׳ מנילה י״ט ע״ב‪ .‬צריך לקרותה‬
‫בלילה וכר שם ר׳ ע״א‪ ,‬ושם כ׳ ע׳׳א‪ .‬שנאי למען יזםרך כבוד )חהלים ל יג(‪ .‬אלא עד שיהא‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪708‬‬

‫שמע קלהן דסרראי‪ .‬א׳ עד מתי אתם עושין את התורה‪ .‬קריות קרעת‪ .‬אסרו לו משום‬
‫למען יזמרך כבוד‪ .‬ושבקין‪ .‬ונהנו העם •לומר כן לומדה במוצאי שבתות של אדר עד‬
‫שיעברו חמשה עשר באדר‪ .‬ומיקרי היכי־ קרו‪ .‬בשבת ראשונה של אדר קורץ העם‬
‫באחד מויהי עד בלילה ההוא‪ .‬ומוצאי שבת שנייה‪ .‬מן בלילה ההוא עד לכל זרעו‪.‬‬
‫בשיי השירים קורין אותו כלילי שני ימים טובים של נליות האחרונים‪ .‬חציו בלילה‬
‫אחד וחציו בלילה שני‪ .‬ריח‪ .‬במוצאי יום טוב ראשון של עצרת עד חציו‪ .‬ומשלים‬
‫במוצאי יום טוב עד האחרון‪ .‬ויש אום׳ בכולם מחחילין במוצאי שבת שלפניהן‪ .‬ונחנו‬
‫העם כן שאין הלכה נקבעח אלא ער שיהא םנהנ‪] .‬וזה שאמרו םנהנ מבטל הלכה מנוע‬
‫ותיקין אבל מנהנ[ שאין לו ראייה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת‪:‬‬
‫הל׳ יי׳ה‪ :‬וכשם שקורין בתורה ומסטירין כנביא כך חייב במנילה לקרותה ביום‪ .‬שנאי‬
‫ביום אשר שברו‪ .‬ונר‪ .‬ותני עלה בל היום בולו בשר לקריית הסנילה‪ .‬הל׳ ייט‪ :‬תפילין‬
‫שבלו אין עושין אוחד‪ ,‬מזוזה‪ .‬מוחה שבלה )אין( עושין אותה תשילין‪ .‬למה שםעלין‬
‫בקודש ואץ מורידין‪ :‬סליק פירקא‪ .‬הל׳ ״ ט ‪:‬‬

‫פ׳ פדו‪ .‬אין בץ ספרים לתפילין ומזוזות‪ .‬אלא שהספרים נכתכין בכל לשון ותפילין‬
‫ומזוזות אין נבתבין אלא אשורית‪ .‬רשבינ אומר אף ספרים לא חתירו‬
‫שיכתבו אלא יוונית‪ :‬חל׳ בי‪ :‬ואע׳יס שאסר רשב׳ינ אף םסרים כוי‪ .‬לא הודו‬
‫‪).‬לחכמים( ]לו חכמים[‪) .‬שאמר״( ]שאמר רבי[ מעשה כרשב־נ שהיה עוסד על נכי‬
‫בניין בחר חבית‪ .‬וחכיאו לו ספר איוב בתדנוס‪ .‬ואמר לבנאי וננזו חחח הנדבך‪ .‬ואף‬
‫)חכמו( ]חכמים[ עמדו בדבריהם‪ .‬רחנינן כל כתבי הקודש מצילין אותו מפני הדליקה‬
‫בין שקורין בחפ סי׳ שכחובין בלשון הקודש‪ .‬בין שאין קורץ בהן סי׳ שכתובין בשאר‬
‫לשונות‪ .‬טסני ביטול בית המדרש‪ .‬וםצילין תיק הספר עם הספר וחיק חחסילין עם התפילין‬
‫ואע״פ שיש מעוח בתוכן‪ .‬להיכן מצילץ אוחמ למבוי שאינו מפולש‪ .‬בן כחידה אומר אף‬
‫לספולשים‪ :‬תל׳ ‪ :•y‬אע־פ שאמרו אין קורץ בכתבי הקודש מןחפנחה ולמעלה‪ .‬אבל‬
‫התירו להיות שונץ ורורשץ בהם‪ .‬אם צריך דבר נוטר ובודק ומניה‪ .‬אבל בשטרי‬
‫הדיוטות אעיס שםסורנלץ אסור לקרות בחן‪ :‬הל׳ די‪ :‬כרבות שכתבו בהן הרבה‬
‫עיניינות סן התורה אין סצילין אותם מפני הדליקה‪ .‬מיכן אמרו כותבי כרכות כשורפי‬
‫תורה‪ :‬מעשה כאהד שהיה כותב כרכות והלך ר׳ שמעון לכודקו‪ .‬כיון שהי־ניש קול‬
‫פרסותיו של ר׳ שמעון נטל כרך של שפתח וזרקו לתוך ססל של סיס‪ .‬בלשץ הזה‬

‫מ נ ה ג » ח ה שאמרו מ נ ה ג מ ב ט ל ה ל ב ה מ נ ה ג ותיקין א ב ל מ נ ה ג ״ שאין לו ראיה מן ה ה ו ר ה אינו‬

‫א ל א כ ט ו ע ה וכו׳ כ צ ״ ל ועיין ירושלמי ריש פ ר ק השוכר א ה הפועלים‪ .‬ולירושלמי פ ר ק ז• ד י ב מ ו ת‬
‫ה ל ב ה נ׳ כ ל ה ל כ ה שהיא ר ו פ פ ת ב ב י ד ואין א ת יודע מ ה ט י ב ה צא ו ר א ה האיך *בור נ ו ה ג‬
‫ו נ ה ו נ ו ט ה דרברי הירושלמי דריש פ ר ק השוכר א ת הפועלים ד מ ש מ ע ה ה ם דאפילו ה ל כ ה‬
‫נ ט ו ר ה מ ב ט ל י נ ן מ ק מ י פ נ ה נ א סוהרים דברי הירושלמי ד פ ר ק ז׳ ד פ א ה ה״ה׳ ודברי ירושלטי ר פ ת‬
‫ר י ב מ ו ח ד מ ש ס ע ה ח ם ד ר ו ק א היכא ש ה ל כ ה ת פ ש ת הולך א ת ר ה מ נ ה ג א ב ל ה ל כ ה נ ט ו ר ה ל א‬
‫פ ב מ ל י נ ן מ ק מ י מ נ ה נ א ‪ ,‬כ ב ר עמדו בזח הר״י א ש ־ ס בביאוריו ל ס מ ־ נ ‪ .‬ובשו״ת כ א ד ש כ ע בי׳ כ״ב‬
‫ע ״ * ועיין ת׳׳מ סי׳ ר ל ״ ב סי י׳׳* ועיין שדית הרשכ״א סי' צ׳־ח ובשו׳יח ם ה ר י ״ ק שירש נ־ר שאפילז‬
‫לאליהו וב״ד אין שוםעין ל ב ט ל מ נ ה ג ‪ ,‬וכדאיתא ב י ב מ ו ת ק״ב ע״א‪ ,‬ו ב מ נ ח ו ח ל״ב ע׳יא ע״ש‪.‬‬
‫ה י ״ ח ( שנאי ביום אשר שברו ונו׳ ) א ס ת ר ט א( והני ע ל ה כ ל היום וכו׳ ירושלמי מ ג י ל ה פ״ב ה״ו‪.‬‬
‫הי׳׳ט( תפילי! ש ב ל ו אין עושי! וכו׳ מזוזה ש ב ל ה עישין א ו ת ת תפילין ו ט ׳ כצ״ל‪ ) ,‬ט נ ת ו ת ל י כ ע׳־א‪,‬‬
‫ה ״ כ ( ל א הודו‬ ‫ו ש ב ח ע י ט ע י ב ‪ .‬פט׳יו‪ .‬אין בין פ פ ר י ט ו ט ׳ מ נ י ל ה ח׳ ע*ב‪ .‬ש ב ת קט״ו ע״ב ע״ש‪.‬‬
‫לו ח כ מ י ם שאמר רבי מ ע ש ה ב ר ש ב ״ נ וכר כצ״ל ש ב ת קטיו ע׳׳א‪ ,‬וירושלטי פט״ז ה״א‪ .‬ואף ה כ מ י ם‬
‫עמדו כ ד ב ר י ה ם כצ׳׳ל‪ .‬כ ל כ ת ב י ה ק ר ש סצילין ו ט ׳ ש ב ת קט׳ץ ע״א‪ .‬ועיין בתוס׳״שם^ד״ה כ ל ו ט ׳‬
‫ה״ג( אע׳׳פ ש א מ ר ו אין קורין ו ט ׳ א ב ל שונין‪.‬ורורשין ו ט ׳‬ ‫וטצילין חיק ה ס פ ר ו ט ׳ שם קט״ז ע׳יב‪.‬‬
‫כנו! מ ד ר ש שה״ש ו ק ה ל ת כן פירש״י שם קט״ז ע־׳ב‪ ,‬ועיין ירושלמי פט׳יז ה״א‪ .‬׳ה״ד( ס ע ש ח ב א ח ד‬
‫ה״ד( מפני ענינוה ש ל‬ ‫‪ tv,‬הלן• ר׳ ישמעאל וכוי‪.‬‬ ‫ש ה י ה כ ו ה ב וכד שט בירושלטי פט׳׳ז ה״א‬
‫‪709‬‬ ‫מחזור ו י מ י י‬

‫אמר לו‪ .‬נ מ ל עונש האהרון יותר מן הראשון‪ :‬הל־ הי‪ :‬אמרו לו ממני מה‪ .‬אמר להם‬
‫ממני עיניינות של תורה שהן כתובין בהן‪ .‬דתני ר׳ שמעון כן יוהי העוסק ]במקרא[‬
‫מידה שאינה מידה‪ .‬העוסק במשנה מידה ]שמקכלין[ עליה שכר‪ .‬העוסק בחלמור אין‬
‫לך מידה נתלה מזו‪ .‬על מנת שקרא )להתלמד( ]ושנה[‪ :‬הל׳ וי‪ :‬לעולם הר רץ‬
‫למשנה יותר מן התלמוד‪ .‬דרי יוסי בר אבין אמר הא דאמרי׳ עד שלא שיקע בו רוב‬
‫משניות‪ .‬אבל שיקע בו רוב סשניות‪ ,‬לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה‪:‬‬
‫הל׳ זי‪ :‬אבל אמרו נמשלה המקרא במים‪ .‬והמשנה כיין‪ .‬והתלמוד בקונדייטון‪ .‬אי‬
‫איפשר לעולם בלא מים ואי איסשר לעולם בלא יין‪ ,‬ובלא קונדייטון‪ ,‬ואם היה עשיר‬
‫מתכלכל בשלשתן‪ ,‬כך אי אי איפשר לעולם בלא מקרא‪ ,‬ואי איפשר לעולם בלא משנה‪,‬‬
‫ואי איםשר לעולם בלא תלמוד‪ :‬היל׳ חי‪ :‬ועור נמשלה הוצרה במלח‪ .‬ונמשלה המשנה‬
‫בפילסלין‪ ,‬ונמשל התלמוד בבשמים‪ ,‬ואם עשיר מתכלכל בשלשחן‪ ,‬כך אי איסשר‬
‫לעולם בלא מקרא ובלא םשנח וכלא חלסוד‪ :‬היל׳ טי‪ :‬אלא אשרי אדפ שעמלו‬
‫בתלמוד‪ ,‬לא שיהא דולנ בםקרא ומשנה ויבא לתלמוד‪ ,‬אלא על מנת שילמד מקרא‬
‫ומשנה מבא לחלמוד ועל זה נאמר חון עשיר קריה עזו ובהומה נשנבה במשכחו‪ :‬היל י י׳‪:‬‬
‫אבא אוחץ איש ציידן אומי משום אבא נורויוין‪ ,‬לא ילמד אדמ אח בנו חמר םפן מ פ א‬
‫וטבה‪ ,‬רועה וחנוני‪ ,‬שאומנוחם אוםנוח ליסטין‪ ,‬ר׳ יורן אומי משמו החסרים רובן רשעים‪,‬‬
‫הספנים רובן חסידים‪ ,‬טוב שברופאים לניהנם‪ ,‬והכשר שבטבחים שוחסו עם עטלק‪ -‬רובם‬
‫של טםזירים פקחין‪ .‬רובם של עבדים נאים‪ ,‬רובן של בני אבות' ביישנים‪ ,‬רובן של‬
‫בנים דומין לאהי האם‪ ,‬תני ר׳ שמעון כן יוהי‪ -‬הבשר שבטים הרונ בשעת מלחמה•‬
‫הטוב שבנתשים רצץ את מוחו‪ ,‬הכשירה שבנשים בעלת כשפים‪ ,‬אשרי שהוא עושה‬
‫רצונו של טקום‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫‪ 6‬ר ק מ״ז‪ .‬ר׳ נהוייאי אומ׳ מניה אני כל אוטניות שבעולם וטלסד את בני תורה‪,‬‬
‫שאדם אובל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם‬
‫הבא‪ ,‬ושאר כל האומניות אינן כך‪ ,‬שאם‪.‬יכנס אדם לידי חולי או לידי זקנה‪ ,‬או לידי‬
‫ייסורין ואינו יכול לעשות מלאבד‪ .‬הרי הוא מת ברעב‪ ,‬אבל חחורה אינו כך• אלא‬
‫משמרתו מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית וחקור• בזקנותו‪ ,‬ובנערוחו מהו אום׳ וקוי י״י‬
‫יחליפו כה‪ :‬היל׳ ב׳‪ :‬אמ׳ ר׳ יהושע בן לוי הדא אנדתא בתוכה הכי‪ ,‬תנא אץ לו חלק‬
‫לעולם הבא‪ ,‬פי׳ החנאיס מבלי עולם שמורץ משנחם‪ ,‬והדורש המחחרך‪ ,‬פי׳ לא יחרך‬
‫דמיה צירו‪ ,‬פ ‪ /‬צייד הרמאי‪ ,‬והשומע אינו מקבל שכר‪ ,‬והחני ר׳ הננא בר פפא אומי‬
‫פנים כפנים דבר י־י‪ ,‬פנים תרי‪ ,‬בפנים תרי‪ ,‬הרי ארבע‪ ,‬הני אפין‪ ,‬פנים של אימה‬
‫למקרא‪ ,‬סנימ בינונית למשנה‪ ,‬שוחקות לתלמוד• מסבירות לאנדה‪ :‬ה י ל ׳ נ׳‪ :‬ר׳ מנהסא‬
‫בשם ר׳ יעקב בר׳ ינאי אום׳ פנים בסנים‪ ,‬בנוהנ שבעולם יש לך רב רוצה ללמד והרב‬

‫ה ו ר ה וכר שם‪ .‬ה ע ו ס ק ב מ ק ר א מ י ד ה ואינו מידה‪ ,‬ב מ ש נ ה מ י ד ה שמקבלי! ע ל י ה שנר‪ .‬ה ע ו ס ק‬

‫ב ה ש ״ ס אין ל ך ס י ר ה ג ד ו ל ה מזו ע ל מ נ ח ש ק ר א ושנה ב״ס ל׳׳נ ע׳׳א בצ״ל‪ .‬ה״‪ (1‬לעולם הוי רץ‬
‫ל מ ש נ ה וכר ע״ש‪ .‬ה׳׳ז( א ב ל א ס ר ו נ מ ש ל ה ה מ ק ר א כמים‪ ,‬ו ה מ ש נ ה כיין וכר כצ״ל עיין פ ס י ק ת א‬
‫ה׳׳ח( ועוד נ מ ש ל ה ה ה ו ר ה כ מ ל ח וכר כצ״ל‪.‬‬ ‫י״ב ב ה ד ש השלישי‪ ,‬ועיין ירושלמי חוריוח פ*נ ה״ה‪.‬‬
‫ה ״ מ ( ועל ז ח נ א מ ר חון עשיר ק ר י ח עזו ו כ ה ו מ ח נ ש נ ב ח ב מ ש כ ח ו כצ״ל‪) .‬משלי יח יא(‪ .‬ח״י( מ ש ו ם‬
‫א ב א נוריא‪ ,‬קידושין פ׳׳ב ע׳׳א ובירושלמי שם א כ א שאול‪ .‬ל א ילמד א ר ם וכו׳ קידושין פ׳׳כ ע׳־א‪.‬‬
‫חני רשב״י‬ ‫רוב ש ל בני א ב ו ח ביישנים עי׳ י ב מ ו ח ע״ט ע״א‪ .‬רובן של בנים וכר ב ״ ב ק״י ע״א‪.‬‬
‫עיין מ כ י ל ת א פ׳ ב ש ל ה ‪ .‬פ ס ״ ז ‪ .‬ר׳ נהוראי אומר ובו׳ קידושין פ ‪ -‬ב ע ־ א ‪ .‬וקוי ח׳ יחליפו כ ח כ צ ״ ל‬
‫)ישעיה ס ל א ( ה ד א א נ ד ה א ו כ ר בירושלמי ש ב ת ' פ ט ־ ז ה״א ה ב י א י ת א ה ד א א נ ד ה א ה כ ו ת ב ת אין‬
‫ל ו חלק׳ ה ה ו ר ש ה ם ח ח ר ך ‪ ,‬ה ש מ ע ה אינו מ ק ב ל שכר‪ ,‬ופירש ה ק ״ ע ה ה ו ר ש ה ס ה ה ר ך ה ס ת ד ר ו ח ו ש ב‬
‫מ ח ו ך ה כ ח ב נשרף‪ ,‬וי׳׳ג מ ת ב ר ך פי׳ י ה י ה ב ש מ ח א ‪ .‬ל א יהרך ד מ י ה צירו'וגוי בצ׳יל )משלי יב בז(‬
‫פ׳ צייד הרמאי לשו! ח ג ס ר א עירובי! נ״ר ע*ב‪ .‬פנים בפנים ד ב ר חי ) ד ב ר י פ ח ר ( פ נ י פ ח ד י בפנים‬
‫הרי הרי א ר ב ע ו ב ו עי»ן ב פ פ י ק ת א ר ב ה י פ ר ש ה כ״א‪ .‬ה*ג( יש ל ך ר ב מ צ ה ל ל מ ד ו ת ל מ י ד אינו‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪710‬‬

‫אינו רוצה ללמד‪ ,‬בדם הבא הרב רוצה ללמוד והתלמיד רוצה ללמוד‪ .‬מקרא ומשנה תלמוד‬
‫ואנדות‪ :‬היל׳ די‪ :‬ר׳ יצחק פחח‪ ,‬ממכוני באשישות‪ ,‬רסדוני בתפוחים‪ ,‬שריחן יפה‬
‫כתפוחים‪ ,‬כי חולת אהבה אני‪ :‬אייר יצחק לשעבר שהיתר! הפרוטה מצוייר׳ היה אדפ‬
‫מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אנדה‪ :‬היל׳ הי‪ :‬אמ׳ ר׳ תנחום כר חנילאי אילו נתנה‬
‫תודה חתוכה לא היתד‪ ,‬עמידת רנלים למורה שיורה‪ ,‬שאס טימא יש מטמאין כיוצא בו‪:‬‬
‫היל׳ וי‪ :‬אמי ר׳ ינאי תורה שנתן הק׳ למשה נתנה לו בארבעים ותשעת פנים ממא‪,‬‬
‫וארבעים ותשעה פנים טהור‪ ,‬שנאמר ודגלו עלי‪ ,‬כניטטריא ט־ט םנימ הוא‪ :‬ה י ל ׳ זי‪:‬‬
‫אייר אבהו בשם י׳ יוחנן תלמיד וותיק היה לר׳ עקיבא והיה יודע לדרוש התורה כמ*ט‬
‫פנים טמא וסיס פנים טהור‪ ,‬שלא מאותו השעם‪ .‬שאם כן רבו המטמאים שסא רבו‬
‫המטהרין טהור‪ ,‬א׳ כל אילו מניין‪ ,‬אלא שהיד׳ חכם במקרא‪ ,‬ובקי במשנה‪ ,‬ותיק כתלמוד‪,‬‬
‫וסבר באגדה‪ :‬היל׳ חי‪ :‬אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח פרשה אחת מכל‬
‫התורה שלא למדד״ ולמד במקרא וחרנום‪ ,‬מדרש‪ ,‬הלכות ואנדות‪ ,‬ומשלות הכל למד‪,‬‬
‫וכן אמרו עליו‪ ,‬שאס׳ אם יהיו כל השמים יריעות וכל הארץ קולמוסין‪ ,‬וכל הים דיו‬
‫אינן מספיקין כדי לכועב חכמתי שלמדתי מרבותיי ולא אצלתי מחכמתי אלא כשהובוב‬
‫הזו הטובלת כים הגדול ומשהו מהסר‪ :‬היל׳ טי‪ :‬ושמי קיבל תודה מהילל הזקן ומשמאי‪.‬‬
‫אמרו עליו על הילל שלא עזב רב מחכמה שלא לטרה‪ ,‬אשילו כל הלשונות‪ ,‬ושיהת‬
‫הריס וגבעות‪ .‬ובקעות‪ ,‬שיחת עצים ועשבים‪ ,‬שיחת חיות ובחסות‪ ,‬שיחת שדים ומשלות‬
‫הכל למד‪ .‬למה‪ ,‬משוס י־י חפץ לסען צדקו ינדיל תורה ויאדיר‪ :‬היל׳ יי‪ :‬א״ר יהושע‬
‫בן לוי אנא מן יומיי לא אשתכלית־ספר אנדחא‪ ,‬אלא חר ומן אסתכליח ואשכחיח בתי‪.‬‬
‫מאה ושבעים ]וחמש[ פרשיות שכתוב בחורה ריבוד ודיבור‪ ,‬אמירר׳ וציווי כננד שנותיו של‬
‫אברהם אבינו‪ ,‬דכת׳ עלית למרום שבית שבי לקהת שתנוח באדם‪ .‬וכת׳ האדם הנחל‬
‫בענקים הוא‪ .‬הילכך קבעם מאח ושבעים וחמשה סדרים בתורה לכל שבת ושבת עולת‬
‫תמיד‪ :‬היל׳ י־א‪ :‬מאה וארכעימ ושבע מזמורות שכת׳ בסשר תילים כגגד שנותיו של‬
‫יעקב‪ ,‬ללמדך שכל קילוסין שמקלסץ ישר׳ להקי כנגר שנותיו של יעקב אבינו‪ .‬ואתה‬
‫קדוש יושב תהלות ישרי‪ :‬היל׳ ייב‪ :‬מאה ועשרים ושלש שעמים שישרי ערכין הללויה‪.‬‬
‫כנגד שנותיו של אהרן הללויה‪ ,‬הללו‪ ,‬בקדשו לקודשו‪ ,‬לאהק‪ ,‬קדוש י׳י‪ .‬אשילו כן‬
‫הוינא טבעית בליליא‪ ,‬ותלמיד וותיק של ר׳ עקיבא שהיה דורש מ׳־ט סנימ טהור ומיט‬
‫םנים טמא‪ .‬כל אחד ואחד מטעס אחר‪ ,‬שלא מאותו טעם‪ ,‬וא־כ רבו הטטמאין טמא‪ .‬רבו‬
‫ר ו צ ה ל ל מ י ד ‪ ,‬ו ת ל מ י ד ר ו צ ת ל ל מ ו ד י ר ב א י נ ו ר ו צ ה ל ל מ ד זכו׳ ב צ ״ ל פ ס י ק ת א ר ב ת י ש ש פ ר ש ה כ ־ א ‪.‬‬
‫םמכוני ב א ש י ש ו ת רסדוני ב ת פ ו ה י ם )שה׳׳ש ב ה ( ש ר י ה ! י פ ה כהשוהיס ב מ ד ר ש ש ה ״ ש רפדוני ב ת פ ו ח י ם‬
‫אלו ה ה ג ד ו ת שריחן וטעמן בתפוחים‪ ,‬ל ש ע ב ר ש ה י ת ־ ה פ ר ו ט ה מצויה וכר ה י ה נ פ ש א ר ם ס ת א ו ה‬
‫ל ש מ ו ע דבר ה ל כ ה עכשיו שאין הפרוטה סצויה נ פ ש ה א ר ס מ ח א ו ה לשמוע דבר א נ ד ה כן ה ו א‬
‫ג י ר ס ת ה ג ר ״ א ‪ ,‬א כ ל ב מ ד ר ש ש ת ״ ש א י ת א אייר י צ ח ק ל ש ע ב ר ה י ה ה ה ח ו ו ה כ ל ל ו ה י ו מ ב ק ש י ! ל ש מ ו ע‬
‫דבר מ ש נ ה ודכר תלמוד‪ ,‬ועכשיו שאין ה ת ו ר ה כ ל ל היו סבקשין ל ש מ ו ע ד ב ר מ ק ר א ודבר אגדה‪,‬‬
‫א ״ ר לוי ל ש ע ב ד ה י ח ה פ ר ו מ ה מצויה‪ ,‬ו ה י ה א ד ם מ ת א ו ה ל ש מ ו ע ד ב ר מ ש נ ה ו ה ל כ ה ותלמוד‪ ,‬ועכשיו‬
‫ש א י ן ה פ ר ו ט ה מ צ ו י ה ‪ ,‬ו כ י ו ח ר ש ה ן ח ו ל י ם מ ן ה ש ע ב ו ד א י ן מ ב ק ש י ! א־יא ד ב ר י ב ר כ ו ח ו נ ח מ ו ת ‪ ,‬א ל ו‬
‫נ ת נ ה ה ת ו ר ה ח ת ו כ ה וכוי ב צ ״ ל י ר ו ש ל מ י ס נ ה ד ר י ן פ ״ ד ה ״ ב ע י ש ‪ ,‬ו ב פ ס י ק ת א ר ב ה י פ ר ש ה כ ״ א מ פ י ק‬
‫ה ״ ו ( נ ח נ ה לו ב א ר ב ע י ם ו ת ש ע ה פ נ י ם ירושלמי שם‪ .‬ו כ פ ס י ק ת א‬ ‫ו א ם ט י ה ר י ש פ ט ה ר י ן כיוצא בו‪.‬‬
‫רבתי שם‪ .‬שנא׳ ודגלו עלי א ה ב ה ‪ , .‬ש ה ״ ש ר( ודנלו בנימי פייט פנים ה ו א כצ״ל‪ .‬ה״ז( ת ל מ י ד וותיק‬
‫ח׳׳ח( א מ ר ו עליו ע ל ר׳ יוחנן בן ז נ א י‬ ‫ה י ה לר׳ ע ק י ב א וכו׳ עירובי! י״ג ע׳׳ב‪ .‬פ ס י ק ת א ר ב ת י ש ם ‪.‬‬
‫משום ה׳ חפץ‬ ‫ה׳׳ט( ו מ מ י ק ב ל ת ו ר ה וכו׳ עיין ס ו כ ה ש ם ‪.‬‬ ‫וכו׳ ב ו כ ה ב ״ ח ע ״ א א ד ר ׳ ׳ נ פ ב ״ ה ‪.‬‬
‫ה ״ י ( א נ א מ ן י ו מ י י ל א א י ס ת כ ל י ח ס פ ר וכו׳‬ ‫למען צדקו יגדיל ת ו ר ה ויאדיר )ישעיה ס ״ ב כ״א(‪.‬‬
‫כ צ ״ ל י ר ו ש ל ט י ם ט ״ ז ר ש ב ת ה ״ א ‪ ,‬ט א ה ו ש ב ע י ם ו ה פ ש פ ר ש י ו ת וכו׳ כ צ ״ ל ‪ ,‬ועיין י ר ו ש ל מ י ש כ ת פ ר ק‬
‫דבתיב עלית למרום ש ב י ת שבי ל ק ח ת מ ת נ ו ת באדם יתהלים ם ת יט( זכתיכ האדם‬ ‫ט ״ ז ה ל כ ה אי‪.‬‬
‫ה נ ד ו ל ב ע נ ק י ם ) י ה ו ש ע י ר &ו(‪ ,‬ע ו ל ת ת מ י ד כ צ ״ ל ‪ .‬ה י ״ א ( ס א ה ו א ר ב ע י ם ‪1‬בע מ ז מ ו ר ו ת וכוי עיי י ר ו ש ל ט י‬
‫ש ב ה פ ט י ו ה׳׳א‪ .‬ועיין ב ש ו ״ ה ת ש ו ב ה ב א ה ב ה ח׳׳א סי׳ ק י ‪ -‬א קי״ב מ ה ש ה א ר י ך ב ז ה העניו‪ .‬ועיין‬
‫ה ו פ ׳ מ ג ״ י ה י׳׳ז ע ״ ב ד ״ ה ו ד ו ר ו כ ו ׳ וחים• פ ס ח י ם ק י ׳ ׳ ן ע ״ א ד ״ ה ש ע ו ט ד י ן ו כ ו ׳ ו א י ן כ א ן מ ק ו ם‬
‫ל ה א ר י ך ‪ .‬א פ י ל ו כ ן ה ו י נ א מ ב ע י ת ב ל י ל ה כ צ ״ ל ו ק א י א ד ל ע י ל א נ א מ ן יוטיי ו כ ו ׳ ה י י ח י מ פ ח ד ע ל ט ה‬
‫‪711‬‬ ‫טחזור ושרי‬

‫המטהרין מהוד• וקטן שאינו ‪0‬ורס את שמע ]אין יבול[ ליושר קדוש ביוצר אור ביחיד‪.‬‬
‫אבל בציבור עונה עמהן‪ ,‬ונדול פורס את שסע ]יבול[ לומר קרוש‪ ,‬לסי שהוא בסודר‪,‬‬
‫אבל קדושה של עמידה כיון שצריך לוסר נקדישך ונעריצך אין סן הדין לומר בסהות‬
‫מעשרה‪ .‬ואין קטן עולה סן הסניין‪ ,‬כרבו וקדיש‪ ,‬וקריאת ההורה עד שיהא כן יינ‪ ,‬ואין‬
‫נברקץ באילו ז סליק פירקא‪ :‬היל׳ י׳נ‪:‬‬

‫פ ר ק י״ז‪ .‬דברי חכסיס כדרבנות כולו ניתנו מתנה אחת מעה אחד אמרן וכולן מצילין‬
‫אותם מפני הדליקה‪ .‬וםסר אנדתא אע־ס שלא ניתן ליכתב סצילין‪.‬‬
‫אותם מפני הדליקה‪ .‬משום עת לעשות לי״ חפרו חורתך‪ :‬ה י ל ׳ בי‪ :‬סםסיקק לראשי‬
‫חרשים לחנוכה ולפורים‪ ,‬לתעניות ולמעמדות וליום הכיפורים‪ :‬ה י ל ׳ נ׳‪.‬־ כיצד ספסיקין‪,‬‬
‫ראש חדש וימי חנוכה שהלו להיות בשבת קורין שבעה בעניין שכח׳ והשמיני אס‬
‫לחודש קורא וביום השבת‪ ,‬ובראשי חדשיכם‪ ,‬שני הפסקות‪ ,‬אם לחנוכח‪-,‬־שחל יום‬
‫ראשון להיות בשבת‪ ,‬קורין שבעה לשכת‪ ,‬והשמיני קורא מהי כיום כלוח משה‪ .‬ער‬
‫עשה את המנורה‪ :‬היל׳ די‪ :‬לסורים‪ ,‬ששלשת ימי הצום אינן סתענין אותם רצוסין‬
‫אלא פזורים שני והסישי ושני‪ ,‬ורבותיי שבארץ ישר׳ נהנו להתענות אחר ימי הפורים‪,‬‬
‫מפני ניקנור והביריו‪ ,‬ועוד שפאתרץ בפורעטת ולא מקדימין‪ :‬היל׳ ה׳‪ :‬מעמדות‪,‬‬
‫דתניא אנשי מעמד ואנשי משמר היו םתענין בכל יום‪ ,‬בשני על מפרשי ימים‪ ,‬דכת׳‬
‫ויאסר אלהים יהי רקיע כתוך הסיס‪ .‬בשלישי על מהלכי'דרכים‪ ,‬רכת׳ יקוו הסיס ונוסי‪.‬‬
‫ותראה היבשה‪ .‬ברביעי על תינוקות שלא תעלה בהן אסכרה וימותו‪ ,‬רבת׳ יהי מארות‪,‬‬
‫מארת כתי‪ ,‬בהמשי על מעוברוה ומניקות שלא ימוחו בניהמ‪ ,‬שנאמ׳ ישרצו המ־מ ש ‪p‬‬
‫נפש היה‪ ,‬בערב שבת וכסוצאי שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת‪ .‬ויש אום׳ בין‬
‫השםשוח בערב שכח סיחוססת נשמה יתירה כישר׳‪ ,‬ולאהר השבת נופלין אותה מסנו‪,‬‬
‫ד־א ספני הנוצריים‪ ,‬שלא יאסרו על כי אנו שםחים בראשון הן סתענין בו‪ .‬אבל אמרו‬
‫הכסים כזמן המעמדות לא חיו חוששין לאיבת טי‪ ,‬אלא משום דכת׳ שבח וינםש‪ ,‬וויי‬
‫על הנפש‪ :‬היל׳ וי‪ :‬בפסח קורין פרשת במועדות‪ ,‬ובעצרת שבעה שבועות‪ .‬וכראש‬
‫השנד׳ וכחדש השביעי באחד‪ ,‬וביום הכיסוריס אחרי סות׳ ובעשור להדש‪ ,‬ביום טוב‬
‫ראשון של הנ קורץ בפרש׳ סועדות שבתורת כהנים‪ ,‬ושאר כל ימות הזע קורין בקרבנות‬
‫החנ‪ :‬היל׳ וי‪ :‬בחנוכה בנשיאים‪ ,‬בסורים ויבא עסלק‪ ,‬בראש חרש‪ .‬ובראשי חרשיכס‪,‬‬
‫נסעמרות‪ ,‬במעשה בראשית‪ .‬ובתעניוח‪ ,‬של חשעח באכ‪ ,‬ושבע אחרונוח של עצירת‬

‫ש ק ר א ב א ג ד ה ןו ללא (וורך‪ .‬ועיי! בירושלמי ש נ ת פט״ן ה״א מ א ת ועשרים וגי פעמים שישראל עיני!‬
‫ה ל ל ו י ה כ נ ג ד שנותיו ש ל א ה ר ן יכר ועיין ב ק ״ ע פ ה ש ד ק ש ה ע ל פירוש יפה מ ר א ה ‪ .‬והנכי! ס ה‬
‫שפירש ר ח י ר ־ א כאן ע י פ ט ה ש כ ת ב ה ר ס ב ״ ם פ*ג ד מ ג י ל ה ז ת נ ו כ ה הי״ב ו ז י ל מ נ ה ג ק ר י א ת ה ל ל‬
‫כיסי ח כ ט י ס הראשונים כ ך היה‪ ,‬א ת ר ש מ ב ר ך ה ג ד ו ל ש מ ק ר א א ת ה ה ל ל מ ת ח י ל ו א ו מ ר ה ל ל ו י ה ובו׳‬
‫ו כ ל ה ע ם עוני! הללויה‪ .‬וחוזר ואומר הללו עבדי ה׳ ו כ ל ה ע ם עונין הללויה‪ ,‬והוזר ואובר יהי שם‬
‫ה׳ טבורך מ ע ת ה יעד עולם‪ ,‬יכל העש עונה הללויה וכן על כ ל ד כ ד ער שנמצאו עונין בכל ה ה ל ל‬
‫הללויה מ א ה ושלש ועשרים פעמים‪ ,‬שימן ל ה ם שנותיו ש ל אהרן עכ״ל‪ ,‬ו מ ז ה נ ר א ה שלא כפירוש‬
‫המםרש״ט הנ*ל ולא חיו עונין על כ ל ה י ב ה ו ת י ב ה ד ה א יש ב ה ל ל יותר מ א ל ף תיבות‪ ,‬וכמו ש ה ק ש ה‬
‫ה ס י ע א ל א שהיו אומרים ע ל כ מ ה ח י ב ו ת כיתר כנוז יהי ש ם ח׳ מ ב ו ר ך מ ע ה ח וער עולם ז׳ ת י ב ו ת‬
‫ה ל ל ו י ה א ח ה עד שהי! עונים ב ב ל ה ה ל ל מ א ח ו ש ל ש ועשרים מעטים הללויה‪ ,‬ובימיהם ה י ה נודע‬
‫ל ה ם ה מ ק י מ ו ת שהיו עוני! הללויה‪ .‬וקטן שאינו פורס א ה ש ס ע אין יכול ל ו מ ר קדוש ובו׳ בוו׳ל‪ .‬ו נ ד ו ל‬
‫א ה ש מ ע יכול לוםר קדוש לפי שהוא כשודד כ ל ל ד י ל לס• ש ה ה ה י ל לומר ברכו יכול לומר קדוש‬
‫פורס של י ת ר ‪ .‬ועיין כשור א ״ ה שי׳ נ ״ ס ש ת ע ת י ק ברייהא וו רמסי סופרים ק ד ו ש ה דביוצו אור יהיר‬
‫אומר א ו ת ה שאינו א ל א בפיפור דברים‪ .‬ואין נכדקין באלו ב צ ׳ ל ‪ ,‬ר״ל שאי! צ י י ך לבודקו אש ה ב י א‬
‫שתי שערות‪ ,‬א ל א כיון ש ב א ל כ ל ל ש‪:‬ותיו אמרינן ס ס ה מ א ה ב י א שהי שערוה‪ ,‬וכן הוא ברמ״א א ״ ת‬
‫ס ״ נ״ר‪ .‬סעיף ה ‪ /‬ועיין ירושלמי פיז ו כ ד כ ו ח ח״ב ו כ ה ו ם פ ה א פ י ה ד כ ר כ ו ת אין מדקדק׳! בקטן‪ ,‬ועיין‬
‫ס ד ר ש ב ר י ר פצ־א‪ .‬פי‪-‬ז‪ .‬ה״א( דברי ה כ מ י ס כ ד ר ב נ ו ת כ ל ל ) ק ה ל ת יב יא{‪ .‬רועה א ח ו אמרן יכר‬
‫‪,‬‬
‫ה ג י נ ה נ׳ ע״ב‪ ,‬ב מ ד ב ר ר ב ה פ י״ד ע״ש‪ .‬ע ת לעשות לה׳ הפרו ת ו ר ת ך ) ה ה ל י ס קיש קבו(‪.‬‬
‫ה״ב( ספםיקין לר׳יח יכו׳ מ נ י ל ה כ ״ ט עי׳א ועיין חום׳ ד״ה ל כ ל מפסיק׳! וכוי‪ .‬ה ״ ה ( אנשי ם ע ם ד‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪712‬‬

‫]נשמיט[ ברכות וקללוח‪ ,‬אבל חעניוח אחרונות ויחל משה‪ ,‬וסםמיריןדרשו‪ ,‬ת׳‪ .‬ולא ביטון‬
‫וקללות! כדא׳ בשילהי מנילה‪ .‬ובתלמוד ר׳ מצאתי בשבע תעניות אחרונות‪ ,‬דרהבה היו‬
‫קורץ כהן משום ונתתי נשמיכמ בעתם‪ ,‬ואם לא תשמעו‪ ,‬והל שמיך אשר על ראשך‬
‫נחשת ובום׳י אבל בראשונות קורץ ויחל משהו ח׳; רש אומרי׳ שאץ טםטידן‪ ,‬ודעו‬
‫העם כן! ואין מםסיקץ בקללות‪ ,‬לטי שאינו מן המוכתר להפסיק בקללות ולהתחיל‬
‫בקללות‪ :‬ה י ל ׳ ח׳‪ :‬כשני ובחמשי ובשבח כמנחה ק‪1‬דץ ‪:‬סדרן‪ ,‬ואץ עולץ להם מן‬
‫חחשבון‪ ,‬שנאמר וידבר משח אח מועדי י־י‪ -‬מצוותן שיחו קורץ בל אחד ואחד בזמנו‪,‬‬
‫מיכן אמרו לכל )אין( םססיקין לראשי הרשים להנוכה ולפודפ לתענץת ולמעמדות וליומ‬
‫הכיפורים שיבואו אילו בץ כשבת בין בשני וחסשי שאין קורץ כפרק‪ ,‬שםססיקין סדרן‬
‫וקורין באילו‪ ,‬אבל ]אי[ אתה יכול לומר בתעניות ובמעמדות ובסורים שיבאו בשבת‪,‬‬
‫כדי להפסיק מסדר שבח עליהם‪ ,‬אלא בשני וחמשי‪ :‬היל׳ טי‪ :‬ובזמן שחל ראש חדש‬
‫להיות בשבת השמיני שעריך להוסיף לקרות וכיום השבח ובראשי הדשיכס‪ ,‬הוא סםגדר‪,‬‬
‫כה אמר ]אדוני[ אלהים שעד החצר הפנימית הסונה קדימ‪ ,‬הל להיות באהד בשבת‬
‫מלפני החדש הוא מסטיר ויאמר לו יהונתן מהר הדש‪ ,‬ובהדש עצמו קורין שלשה בקרבן‬
‫תמיר‪ ,‬וידבר‪ ,‬צו‪ .‬ואמרת‪ ,‬השני קורא את הכבש‪ ,‬ועשירית‪ ,‬עולת‪ ,‬ונסכו׳ והשלישי‬
‫הוזר למעלה וקורא‪ ,‬ונסכו‪ ,‬ואת הכבש‪ ,‬מפני שאמרו אץ קורץ בפרשת מהות משלשה‬
‫פסוקים‪ ,‬ויש אומ׳ אין משיירין בפרשה פחות משלשה סםוקיפ ההוא בפרשת נחלה‪:‬‬
‫ה י ל ׳ יי‪ :‬אכל צריכין לומר אחר יהי כבוד‪ ,‬י־י מלך‪ ,‬ומזמור שיח לי״‪ ,‬וששת מזמורים‬
‫של כל יום ויום‪ ,‬ואיר יוסי יהא חלקי עם המתםללין בכל יום ששת מזמורים הללו‪,‬‬
‫אמרו למה הזכיר דוד כמוםור הודו ל׳׳י קראו כשסו‪ ,‬כהנים ולויים וישר׳‪',‬להיות אומרים‬
‫בכל יום‪ :‬סליק פירקא‪ :‬היל׳ יי‪:‬‬

‫פרק יח‪ .‬ל מ ה אמרו שיהו אומרי׳ מזמור ככל חדש והדש‪ ,‬ר׳ שמעון בן לקיש )אמי(‬
‫בעא קמוי ר׳ יוחנן״ מהו לומר שיר בלא נסכים‪ ,‬איל נשמעינה מן‬
‫הדא כזה ובזה הלוים עוסדין על הדוכן ואומי וישב עליהם ]אח[ אונס‪ ,‬א״ל ר׳ שמעץ‬
‫בן לקיש מזמור ומוסף מי קודם‪ ,‬מחוורחא מילחא שמזמור קודם לסיכך נהנו העם לומ׳‬
‫מזסורם בעונתם‪ ,‬דחנינן חסן‪ ,‬שיר שהלוים היו אוסרי׳ במקדש‪ ,‬כיום הראשון חיו אוסרי׳‬
‫לייי האדן וסלאה חבל ויושבי בה‪ :‬כשני היו אוסרי• נדול י־י ומחלל מאד בעיר אלהינו‬
‫הר קרשו‪ :‬בשלישי היו אוסרי• אלהיס כצב בערת אל בקרב אלהיס ישפט‪ :‬כרכיעי היו‬
‫אומרי׳ אל נקמות י־י אל נקמות הופיע‪ :‬בחמשי היו אוסרי׳ הרנינו לאלהים עוזנו‪:‬‬
‫כששי היו אומיי׳ י׳י מלך נאות לבש‪ :‬בשכת תיו אומד׳ מזמור שיר ליום השכת‪:‬‬

‫ואנשי משמר וכו׳ העניה כ״ו ע׳׳א‪ .‬שבה מנפש וויי על הנפש ועיין ביצה ט״ז ע״ב‪ ,‬ותענית כ״ז ע״כ‬
‫נשסה יחידה ניחנה בו באדס בע״ש בסוצ״ש נוטלין אוחה ססנו שנאי שבח וינפש כיון ששבה וזי‬
‫אבדה נפש‪ .‬כפסח קורין פרשה כםועו־וח וכו׳ סנילח ל׳ ע״ב‪ ,‬בחנובח וכו׳ כפורים ובו׳ בדאש‬
‫חדש וכי׳ שם‪ .‬ושבע אחרונות של עצירה נשמיס כצ״ל‪ .‬כשני ובחסישי וכו׳ שפ ל״א ע*א‪ .‬שנאי‬
‫וידבר םשה ונו׳ )ויקרא כנ(‪ .‬לכל ספםיקין לר׳׳ח בצ*ל מנילה כ״ט ע״א‪ .‬אבל א׳ אחח יכול לומר‬
‫ובו׳ כצ״ל‪ .‬כה אמר אדני אלהים שעד החצר )יחזקאל מו א(‪ .‬ויאמר לו יהונתן סחר חדש )ש׳׳א‬
‫כ יח(‪ .‬אץ קודי! בפרשה פהות טנ׳ פפוקים וכו׳ » ״ ל מנילה ב״ב ע״א‪ .‬היי( ומזמור שירו לח׳‬
‫) ה ה מ ז צח( יהא חלקי עט הסחפללין ובר עייו שבח קי׳׳וז ע*ב‪ .‬תודו לח׳ קראו בשמו)דייה א׳ טו ח(‪.‬‬
‫פי״ח‪ .‬לסה א מ ת שיוע אוסרים מזמור בכל חדש והדש וכו׳ ר׳ שטעון בן לקיש בעא קמוי ו׳‬
‫יוחנן בצ״ל עיין ירושלמי העניה פ״ד ה״ה ר׳ שמעון בן לקיש בעא קומי ר׳ יזהנן ובו׳ ועיין תענית‬
‫ב״מ עיא‪ ,‬וערכין י״א ע׳׳ב‪ .‬וישב עליהם את אונם כצ׳׳ל )תהלים צד כנ(‪ .‬מזמור ומוט!* סי קודפ‬
‫וכוי עיין ירושלמי סובה פ״ה ‪n‬׳‪) v‬ועיין נליון הש׳׳ם( םוכה נ״ו ע׳׳ב‪ .‬שיר שהלוים היו אומרים וכי׳‬
‫חסיד פ״ז משנה ד׳‪ .‬ועיין ד״ה ל״א ע׳׳א‪ .‬לה• הארץ ומלואה )תוזליפ כד(‪ .‬גריל ה׳ ימהלל סאד‬
‫ונוי כצ׳׳ל )שם מה(‪ .‬אלהיט נצב בעדה אל בקרב אלהיט ״טפט )שפ פב(‪ .‬אל נקמות ח׳ ונד )שם‬
‫צר(‪ .‬הרנינו לאלהים עוזנו בצ״ל )שם פא(‪ .‬ח׳ מלך גאות לבש נציל )שפ‪ t'\1‬מ ז מ ו ר שיר ליום‬
‫‪713‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מזמור שיר לעחיד לבא לעולם שכולו שבח‪ ,‬ומנוחה להיי העולמים‪ ,‬שכל הסומר פסוק‬
‫בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מוכח חדש ומקריב עליו קרבן‪ :‬היל׳ בי‪ :‬כחנוכה ארוממך‬
‫״ י ‪ ,‬בסורים שניץ לדוד‪ ,‬ביום הראשון של ססה הללו את שם י ״ ‪ ,‬ויש אומ׳ אלהימ אל‬
‫דסי לך‪ ,‬וכן בחולו של סועד׳ אכל כיסים הראשונים הוא עדיך לומר יהי כבור י״י‪,‬‬
‫וכל העם בעםידה עד וברוך שם כבודו לעולם‪ ,‬דושבין כל עניין‪ ,‬וביום סוב האחרץ של‬
‫ססה הלל הנחל׳ ואיזהו הלל הנחל‪ ,‬הודו לי״י כי טוב‪ ,‬הודו לאלהי האלהיס ונהנו העם‬
‫לומר כולו הלל הנחל אע׳ם שאינו מן הםובהר‪ :‬היל׳ ני‪ :‬בהנ השמעות הכו לי׳־י בני‬
‫אלים‪ -‬בתשעה באב‪ ,‬ארבעה ססוקי׳ םשל ירסיה‪ ,‬הסאם מאסת‪ ,‬עד בי אתה עשית את כל‬
‫אלה‪ ,‬ושני סזסורים הללו אלהיט באו נרם בנחלתך‪ ,‬על נהרות בבל• אע־ס שבבל מקום‬
‫דברי קדושה מקדימין לדברי קבלה‪ .‬בזו דברי קבלה סקדיםין לרכרי קדושה‪ :‬ה י ל ׳ ד׳‪:‬‬
‫יש ש^דין סשר קינות בערב‪ ,‬יש שמאהרין עד הבקר לאתר קריאת םשר תורה‪ .‬שאהד‬
‫החודר‪] .‬עומד אחד[ וראשו מתשלש בעשר‪ .‬ובנדיו סטולאין וקורא בבכייה וביללה‪ ,‬אס‬
‫יודע הוא לתרנמז מוטב ואס לאז עתנו לסי שיודע לתרנס בטוב ומחינס למי שיבינו‬
‫שאר העס והנשים ותינוקות שהגשים חיימת לשמוע קריאת םסר תורח כאנשים וכל‬
‫שכן זכרים‪ :‬וכן אתה הייב בקיש ותסילה וברכת ה מ ק ובמזוזה‪ :‬ואם אינם יורעין לשון‬
‫הקודש סלמרין אותם בכל לשון שיכולות לשמוע וללמוד‪ ,‬מיכן אמרו המברך עריך שינביה‬
‫קולו סשוס בניו הקטנים‪ ,‬וסן הדין הוא לתרש לעס ולנשי־׳'לתינוקות כל סדר וסדר‪,‬‬
‫זנכיא של שבת לאחר קריאת החורת וזו היא שאמרו בשבח םקדיםין לבא ומאחרין לצאת‪,‬‬
‫מקדיטין לבא כדי לקמת קיש כוותיקין עם הנץ החמה‪ ,‬וםאחרין לצאת כדי לשמוע‬
‫שירוש של סדר‪ ,‬אבל ביוט טוב מאחרין שהן עריכין לתקן מאכלס של יום טוב‪,‬‬
‫ומםהרין לצאת שאינו מן הדין לפרוש להן‪ ,‬דאמרי׳ רב לא מוק׳ אטורא עליה מיומא‬
‫מבא לחבריה‪ .‬ה י ל ׳ ד‪.‬׳‪ :‬וכןהיה סנהנטוב בירושלםלהנך בניהם ובנותיהם הקטנים ביום‬
‫צום‪ ,‬כןי־א שנה עד עצם היזם‪ ,‬כן שתים עשרה להשלים‪ ,‬זאהר כך היד‪ .‬סוכלו ומקרבו לפני‬
‫כל זקן וזקן כדי לחוקו ולברכו ולהתפלל עליו כדי שיזכה לתורה ולטעשיט טובים‪ ,‬וכל‬
‫מי שהיה לו להתפלל בעדו‪ ,‬ללמדך שהם נאים ומעשיהן נאים ולבם לשמיט‪ .‬ולא היו‬
‫מניהץ בניהם קטנים אחריהם‪ .‬אלא היו מוליכין אותם לבתי בנסיות כדי לזרזן במצות‪:‬‬
‫היל׳ ו•‪ :‬ביום שהושיבו את ר׳ אלעור בן עזריה בישיבה‪ ,‬סתת ואמי אתם נצבים היום‬
‫כלבם טםכם נשיכם‪ :‬אנשים נאים ללסנר‪ ,‬נשים כאים לשמוע‪ ,‬כדי לקנל שכר פסיעות‪,‬‬
‫טף למה הוא בא‪ ,‬כדי ליתן שכר למביאיהם‪ ,‬מיכן נהגו בתולות ישר׳ קטנות להיות‬
‫רנילוח לבא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כדי ליהן שכר טוב למביאיהן‪ ,‬והן לקבל שבר‪:‬‬
‫היל׳ זי‪ :‬והקורא ]בט׳ באב[ אומי ברוך דיין אמח‪ ,‬ויש שמניחין את התורה על הקרקע‬
‫כאצטליח שהורה‪ ,‬שנפלה עמרח ראשינו‪ ,‬וקורעין ומספידין כאדפ שמחו מוטל לפניו‪,‬‬
‫ויש שמשנין סקומם‪ ,‬ויש שילרדין םספסליהן למטה‪ -‬וכולם מתפלשין כאשר‪ ,‬זאינם‬
‫אוסרי׳ שלום זה לוה כל הלילה‪ ,‬וכל היום ער שישלמו העם קינותיהן‪ ,‬כשעת הקינות‬
‫אסור לספר דבר ולצאח לחוץ‪ ,‬כדי שלא יםםיק ל מ סן האכל וכל שכן לשוח עס הגוין‪.‬־‬
‫ה ש ב ח ) ש מ צב(‪ .‬ש כ ל ה מ ז מ ר פ ס ו ק ב ע ו נ ת ו עיין ס נ ה ד ר י ן ק ״ א ע״א‪ .‬ב ח נ ו כ ת א ר ו מ מ ך ה ) ש ס ל ( ‪.‬‬
‫כפורים שניו! לדוד )שש ו ( ‪ .‬ה ל ל ו א ח שס ה׳ ) ש ם ק ל ה ( ‪ .‬מ ש אוסריש אלהיש א ל ר מ י ל ך )שם פ ג ( ‪.‬‬
‫עד וכרוך שם כבודו כצ״ל‪ .‬חודו לח׳ כי ס ו ב ) ש ם ק ל ו ( ‪ .‬ב ח ג ה ש ב ו ע ו ת ח ב ו ל ה ׳ בני אלים )שש‬
‫כ ס ( ב»*ל‪ .‬בס׳ ב א ב א ר ב ע ה פסוקים ס ש ל • ר פ י ח ה מ א ו ס ס א ס ח זג‪1‬י ) י ר מ י ח יד <מ(‪ .‬אלחיש באו‬
‫נויס ב נ ח ל ח ך ) ת ה ל י ס ע ט ( בצ״ל‪ .‬ע ל נ ה ר ו ת ב ב ל )שש קלז(‪ .‬ש א ה ד ה ת ו ר ה ע ו פ ר א־זד ור‪».‬שו‬
‫ס ת ש ל ש ב ע ן ר כצ״ל‪ .‬שהנשים ח י י ב ו ה ל ש מ ר ! ק ר י א ת ס * ת וכו׳ עיין לעיל פ י י ר ה ״ ד ‪ .‬נ‪1‬י=ן א מ ־ ו‬
‫הסגיר *ריך שיגביה קולו בוי עיין ירושלםי ב ר כ י ת ס י ר ה י א ‪ .‬סקרימין ל ב ו א וכר מ ג י ל ה ב׳׳נ ע״א‬
‫ע ‪ -‬ש ר ב ל א ס ו ק י א ס ו ר * וכוי ביצה ד׳ ע״א‪ ,‬ב ר י ח ו ת י״נ ע־א‪ ,‬ז ב ח י ם י י ח ע״א‪ .‬ה׳׳ו( כ<‪-.‬ם שהושיבו‬
‫א ח ר א כ ״ ע בישיבה וכו׳ אנשים באים ל ל ם ו ד ונוי כרי ליחן שכר ל ס ב י א י ה ן ה ג י נ ה נ׳ ע״א‪ .‬מ כ י ל ת א‬
‫פ ׳ ב א ‪ .‬ועיין ירושלמי ח ג י ג ח פ״א ה״א‪ .‬ח׳״ז( והקורא בטי ב א ב וכו׳ כצ־יל‪ .‬ואינם א ו ס ר י ם שלום זה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪714‬‬

‫ה י ל ׳ חי‪ :‬בתפילת ערבית אין ארס שומע לחבירו ספני שמתפללין בלחישה‪ ,‬ואין‬
‫אוסרי׳ ברכו‪ ,‬ולא יהי שם‪ :‬סליק סירקא‪ :‬ה י ל ׳ חי‪:‬‬

‫פ ר ק יט‪ .‬א ב ל בתפילת שחרית לאחר הפסוקים והמזמורים אילו אומר ביוצר ברכו‬
‫בקול נמוך‪ ,‬ואין מזכירין קדוש‪ ,‬ואף לא קדיש‪ ,‬אבל כתפילת‬
‫המנחה אומי קדוש וקדיש‪ :‬ה י ל ׳ כי‪ :‬ובראש השנה אומי מזמור‪ ,‬כל העמיס תקעו כף‪,‬‬
‫וביום הכיפורים ברכי נפשי את ייי וממעמקים קראתיך י׳־י‪ ,‬בחנ הסובוח‪ ,‬נודע כיהודה‪,‬‬
‫כיומ השמיני‪ ,‬למנצח על השמיניח‪ ,‬ואס אינו בקי אומי אודה י־י בבל לבכ וריו‪:‬‬
‫היל׳ ני‪ :‬כססה בין בתפילה בין בכוס צריך להזכיר ביום טוב‪ ,‬מקרא קודש הזה‪ ,‬כיוס‬
‫חנ המצות הוה‪ ,‬ובהולו של מועד אומי סועד׳ ביום חנ סלוני זה‪ ,‬בשביעי‪ ,‬אום׳ ביום‬
‫שביעי עצרה הזה לפי שאינו חנ בפני עצמו‪ ,‬לפיכך אינו מזכיר חנ‪ :‬ה י ל ׳ די‪ :‬בחנ‬
‫השבועות ת א אומ׳ ביופ טוב מקרא קודש הוה‪ ,‬וביום חנ השבועות הזד‪ ,‬וערבית ושחרית‬
‫ומנהה שוין בהפילה‪ :‬היל׳ הי‪ :‬בראש חדש ניסן צריך להזכיר ביום ראש החדש הזה‪,‬‬
‫ובראש השנה ביו־ט מקרא קודש‪ ,‬ובראש חדש הזה‪ ,‬ובראש השנה הזה‪ ,‬וביום תקע שופר‬
‫זכרון הזה‪ :‬היל׳ וי‪ :‬וביום הכיפורים אין סוכירין בו בירט‪ ,‬שאין יום טוב ביום צום אלא‬
‫אומי כיום מקרא קודש הזה‪ ,‬ביום צום העשור‪ ,‬ביום מחילת העון‪ ,‬וחותם‪ ,‬םוהל לעונותינו‬
‫ולעונות כל כיח ישראל ברהמימ ומכפר על פשעיהם‪ ,‬מלך על כל הארץ מקדש ישר׳‬
‫ויום צום הכיפורים הזה והזמנים ומקרא קדש‪ ,‬ואין מוכירין בו לא מועד ולא שמחה‪.‬‬
‫שאין שמהה כלא אכילה‪ :‬היל׳ ז׳‪ :‬וכשם שמקלסין יום ראשון וחולו של מועד‪ ,‬כך‬
‫סקלסין ימים )ימים( ]טובים[ בתפילה ביוצר במנחה וערביה‪ ,‬והיכן מקלסץ‪ ,‬אלהינו‬
‫ואלהי אבותינו נלה כבוד מלכותך עלינו‪ ,‬ואחריו אנא‪ ,‬ואומי שם יעלה כוי‪ ,‬והשיאנו‪ ,‬כוי‪,‬‬
‫ובחוב לחיימ כוי‪ ,‬וחתימחם‪ ,‬ברוך מקדש עמו ישר׳ ומועד שמחד‪ ,‬וזמנים ומקרא קודש‪:‬‬
‫היל׳ חי‪ :‬כשם שחחיםחן של ראש השנה ויום הכיפורים משונח משאר ימים טובים‬
‫כך תפילתן‪ ,‬ואין מזכירץ זכרונות כשלש ראשונות וכשלש אחרונות אלא בשני ימים‬
‫טובים של ראש השנה ויום חכיפוריס בלבד‪ ,‬ואף באילו בקושי חחירו‪ :‬אם חל ראש‬
‫השנה להיות בשבת אינו אומי יום חרועה‪ ,‬אלא זכרץ תרועה‪ ,‬לפי שאין תקיעת שופר‬
‫דוחה השבת בנבולין משום נזירה‪ :‬היל׳ טי‪ :‬בראש הדש )טבת( ישבו ההמרות של‬
‫וקינים ושל תלמידים ביום הראשון מן המנחה ולמעלה עד שישקע החמה‪ ,‬וצריך בברכח‬
‫היין לומ׳‪ ,‬באיי אמ־ה בורא פרי הנסן‪ ,‬בא‪ -‬אמ״ה אשר כענילא נידל דורשים הורים‬
‫ולמדם ומנו חדשיט טיכס ירח ובילל לבנה מינה נבונים סופרים עתים סלם צורינו קצי‬
‫רנעיס שבם תיקן אותות חדשים ומועדים דכה׳ עשה ירח למועדים ושמש ידע מבואו‪,‬‬
‫ואום׳ כי כאשר ]השמים[ החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה‪ ,‬וגומי וחותם‪ ,‬כאיי‬
‫לזה וכר ע׳ ת ו ס פ ת א ה ע נ י ה ‪0‬״ג‪ .‬שרק י ט ‪ .‬ה ־ ב ( כ ל ה ע ט י ם ת ק ע ו כף )תהלים מ ז ( ו כ י ו ה ״ כ ‪ .‬ב ד כ י נפשי‬
‫כצ״ל )שם ק ג ( ‪ .‬ו ס ט ע מ ק י ם קראתיך ה׳ )שם קל(‪ .‬ב ח נ הםוכוה נודע ביהודה ) ש ם עו(‪ .‬כיוס השסיני‬
‫ל מ נ צ ח על השמינית‪ .‬ואם אינו ב ק י א ו מ ר * ו ד ת ה׳ ב כ ל ל ב ב בצ״ל )שס קיא(‪ .‬ב ר ־ ח נישן צריך‬
‫ל ה ז כ י ר ביום ד״ה ה ז ח ‪ .‬לאו ד ו ק א בר״ח ניסן א ל א ב כ ל ר׳׳ח‪ .‬והנר״א מ ת ק ת י ב ה ניסן‪ .‬ובר״ה ביר׳ט‬
‫מ ק ר א ק ד ש וכו׳ עיין לעיל סי׳ שכ׳יא‪ ,‬ושם ה ב י א ה ה י א דמם׳ סופרים ע׳׳ש‪ .‬ועיין עירובי! ט׳ ע׳׳א‬
‫ובתוס׳ ד״ה זכרון וכוי‪ .‬וכשם שמקלסין יום ראשון וחש׳׳ט כ ך סקלסין ימים טובים כ ת פ ל ה נצ׳׳ל‪.‬‬
‫ו ב ס פ ר א ג ו ר ה נ ר ם וםקלסין‪ ,‬ביו״ט מקלםין ואומרים נ ל ת כבוד ס ל ב ו ת ך עלינו‪ .‬היית( כ ש ם ש ח ת י מ ת !‬
‫וכו׳ עיין בטור א״ח םי• ה ק ם ״ ב ושם הביא הך ד ת כ א ועיין ב ר כ ו ת י״ב ע״ב תום׳ ד ״ ה ו ה ל כ ה א ו כ ו ׳ ‪.‬‬
‫בר״ח ישבו ח ח ב ו ד ו ח וכו׳ כצ״ל דין ז ה איירי בשמעברין א ח ה ח ד ש והיו עושי! ס ע ו ד ה כ ד א י ת א‬
‫כרמכ׳ים ס״ג שה׳ קדוש ה ח ד ש ה״ז‪ .‬והיו מכרכין ב ר כ ה זו כעשרה ל א ת ר ב ר ב ת המזון‪ .‬אשר ב ע נ י ל ה‬
‫ו‪.‬ירל ונוי ה ‪ :‬ו ס ח בספרים שלפנינו נ ד פ ס בטעות‪ ,‬ואני ת ע ת ק ת י נ ו ס ה ה ב ר כ ה כפי ש מ ו ב א ב ה ק ר מ ח‬
‫א ב ו ת דר״נ ה נ ד פ ס בווילנא והוראדנא ש נ ח ת ק צ ״ ג בשם הגאון מ ת ר ״ ח מוואלאזין‪ .‬ו ב ר כ ה זו ס י ו ס ד ח‬
‫ע״פ ס ד ר א״ב וכצ״ל אשר ב ע ג ו ל ה )בי סנהדרין היו יושבין כחצי ע ג ו ל ה ( גידל דורשיו הורם ו ל מ ד ם‬
‫זמנים חרשים טובים ירח כליל ל ב נ ה מ י נ ה נבונים סודרי עהים פילס צורנו קצי רגעים שבם היקן‬
‫ומי‪ .‬עשה י ר ת למועדים וגו׳ ) ת ה ל י ס ק ד יט(‪ .‬ואומר כי כאשר ה ש מ י ם ה ח ד ש י ם ונו׳ כצ״ל )ישעיה‬
‫‪715‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫מקדש ישר׳ וראשי הרשים‪ :‬ואום׳ הורו לי־י כי טוב‪ ,‬כהיום הזה ביהשלם ‪ow‬‬
‫ושמהיס כולנו במקום אליהו הנניא במהרה יבא אצלינו המלך ומשיח יצמח נימינו‪:‬‬
‫את הימים כשנים בכניץ בית המקךש ירבו שמחות ויענו העם ואמרו^אמן‪ .‬רבו בשורות‬
‫מוכות כישר׳ מקודש החדש מקודש‪ ,‬בראש חרש מקודש בזמנו‪ ,‬מקודש בעיבורו‪,‬‬
‫מקודש כחודה‪ ,‬מקודש כהלכה‪ ,‬מקודש בחחתוניס‪ ,‬מקודש בעליונים‪ ,‬מקודש בארץ‬
‫‪,‬‬
‫ישר ‪ .‬מקודש בסין‪ ,‬מקודש בירושלס‪ ,‬מקודש בכל מקומות ישר׳‪ ,‬מקודש מם• רבותינו‪,‬‬
‫מקודש בביח הוועד‪ ,‬הודו לי״ כ׳ טוב‪ ,‬ונום׳ כלבם ברוכים‪ ,‬ועל כל כרכה הוא אוש׳‬
‫הודו ה‪.‬״ן מברכת הלו״ם‪ :‬ה •ל׳ י׳‪ :‬וכשהוא מקלסו מקלסו בשנים עשר כננד י־ב‬
‫שבטים‪ ,‬ו״ב חבירים‪ ,‬רי־ב חדשיס‪ ,‬וי־ב מזלות‪ :‬ה י ל ׳ ״־א‪ :‬ואע־ס שאמי־ו יעלה ויבא‬
‫כבונה ירושלם ונמר על הכוס ב־כח המזון‪ ,‬הכום נותנו לאשתו‪ ,‬לקיים מח שנאמ׳ להניח‬
‫ברכה אל כיחך‪ ,‬ומניאין לו כוש אחר ומביך בורא שיי חנפן‪ .‬ואחריו אשר בענילה כוי‪,‬‬
‫וכן אתח אומי בברכח חתנים ובברכת אביליס‪ ,‬לשי שאין אומי שתי קדושות על כוש‬
‫אהר‪ ,‬ונהנו רבות״ לוס׳ ברכת התניס בבקר על הכוס בעשרה‪ ,‬ובשנים חדשות כל‬
‫שבעה‪ .‬וכן נ ע י נ קודם סעודה‪ :‬ה י ל ׳ י״ב‪ :‬וברכת אכילים בערב לאחר התשילה בשני‬
‫הסתםללין על חכוש‪ ,‬כשבת אין אבילות נוהנת בסרהסיא כר׳ אליעזר בן הורקנום ראמ׳‬
‫ראה שלמדי בח של נומלי חסרים ובנה• להם שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבילים‬
‫ולמנודים‪ ,‬כשבת היו מתקבצץ אנשי ירושלם ועולץ להר הבית ויושבין בשערים הללו‬
‫כדי לנםול השר זה לוה‪ .‬משחיב בית המקדש התקינו שיהו ההתניס והאביל־ס באים‬
‫לכנשח כדי לנטול לחם חשד לחתנים לקלשש )ולהוותן( ]וללוחם[ לבתיהן‪ ,‬אכילים לאחר‬
‫שינמר החץ תסילה הולך לו בדלת הכנסת או בסינות הכנשת ומוצא האב־ליס וכל‬
‫קחב־ש ואוס־ עליהש כרכה ואחר בך אומ׳ קריש‪ ,‬אין א‪1‬מ׳ כעלמא דעת־ד לחדחא אלא‬
‫על התלמיד ועל הדרשן‪ :‬סליק סירקא ה י ל ׳ ״ב‪:‬‬

‫פרק כ‪ .‬ואין מכרבין על היית אלא כמוצאי שכת כשהוא מבוסס ונכליש נאים‪,‬‬
‫וחולה עיניו כננדה‪ ,‬ומיישר רנליז‪,‬־ זאוס׳ ברוך אשר במאמרו ירא‬
‫שחקים וכמה שיו בל •צבאש חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תשק־דש שועלי אמת‬
‫ששעולתס אמת ‪.‬וללבנה אמי שתתחדש באור יקי עשרת תשארת לעמוסי בשן שהן‬
‫עתירין להחהדש כסותה ולפאר יוצרם על כבוד מלכותו במך אתה מקדש ראשי ־דשים‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫ה י ל ני‪ :‬זאוס׳ נ׳ סעסיס‪ ,‬סיסן עזב ם• שן טוב סימן ט;כ ודעי לכל *עראל‪ ,‬ביוך‬
‫בוראך‪ ,‬ברוך יוצרך‪ ,‬בתך מקדשך‪ ,‬ורוקד שלש פעמים מנדה‪ ,‬ואומי נ׳ פעמים כשש‬
‫שאני רוקד מנדה ואיני טנע כה‪ ,‬כך ירקדו אחריס כננרי ולא ינעו בי‪ ,‬תפל עליהם‪.‬‬
‫אימתה וםהד‪ ,‬ולמסרע‪ ,‬אמן אמן םלה‪ :‬הללויה‪ :‬ואומר לחבירו שלש פעמים שלום‬
‫עליך‪ ,‬וילך לביתו כלב טוב‪ ,‬והדא היא‪ ,‬ליל ספסיקץ לראשי הדשים‪ :‬ה י ל ׳ ני‪ :‬וכיצד‬
‫מפסיקין לחנוכה‪ ,‬אמת בעשרם וחסשה ככסליו טדליקין נר תנוכה‪ ,‬ואסור להדליק בנר‬
‫ישן‪ .‬ואס אין לו אלא ישן מלבנו באור יפה יפה ומותר‪ ,‬ואין מנביהין אותו ממקומו עד‬
‫שיכבה‪ :‬היל׳ ר׳‪ :‬סצות הדלקתו משקיעת ההסה עד שתבלה רנל מן השוק‪ ,‬ואע־ס‬
‫שאין ראיה לדבר זכר לדבר‪ .‬לא יסיש עמוד הענן יומם‪ .‬ואס הדליקו ביוש אין ניאותין‬

‫כו כ ‪ . ( :‬חוץ מ ב ר כ ת הלוים עיין כנ‪-‬י פירושו ו ה ג ר « א ג־רש ת י ץ מ ב ר כ ת ה א ב ל י ם ‪ .‬הבוש נותנו ל א ש ת ו‬

‫דיי; כ י כ ו ה נ ־ א ע י א ‪ .‬ל ה נ י ת ב ר כ ה א ל ביהך ) י ח ז ק א ל ס ר ל א ( ‪ .‬לפי ש*ין אוסליש וכוי פ ס ח י ם ק ״ ב‬
‫ע׳־נ‪ .‬ד א ה ש ל מ ה כ ה של נ ו ס ל י חסריש ובו׳ פ ד ר * * פיייז ע״־ש וללוהש ל ב ת י ה ם ב ג י ל ‪ .‬פ״‪ .:‬כ צ ״ ל‬
‫וא־ן כזברכין ע ל ה י ר ח כ ר עיי; לעיל ס י ס ן ר י ב ו ב ה ע ד ו ת י שם‪ .‬א ש ר ‪,‬במאמרו ב ר א שהקיש ‪.‬־;‪.‬י׳‬
‫א ס ד ז ב כ י ה נגשליו ו נ ר ש ב ת כ״א ע* כ מ ש ק י ע ת ה ח ס ה וכד ש ב ת שש‪ .‬ל א‬ ‫שגהדרין ט י א ע״א‬
‫ימיש ע ט ו ר ה ע נ ן י ו ט ב ) ש ש ו ת יג כ ב ( ‪ .‬ועיין ש כ ת ג ״ נ ע״ב‪ .‬אין מברכי! ע ל ה ‪ :‬־ וכו־ נ ר נ ו ח ‪ :‬״ א‬
 ‫מחזור ממרי‬ ‫‪716‬‬

‫מפנו‪ .‬אץ מכרכץ עליו‪ .‬שכך אמר אץ מברכין על הנר ער שיאוחו)לאורן( ]לאורו[•‬
‫ואץ חוששץ ]לסחילחו לההליפו[ עד שיכלה‪ :‬היל׳ חי‪ :‬נר חנוכה מצור׳ להניחה כפתח‬
‫הסמוך לרשות הרבים שתהא מזוזה בימץ ונר הנוכה משמאל‪ .‬לקיים מח שנאמר מה‬
‫יפית ומה נעמת ]מה יפית במזוזה ומה נעמת[ כנר הנובה‪ .‬ונרות ככ־ה‪ .‬משום מעלץ‬
‫כקודש ולא סורידין כעין ימים היוצאים‪ :‬היל׳ וי‪ :‬וכיצד מברכין‪ .‬ביום הראשון‬
‫מדליק ומברך שלש‪ .‬והמאה מכרך שחים‪ .‬אקכ־ו להדליק נד של חנוכה‪ .‬ואומר‬
‫הנידות האילו אט סדליקין על הישועות ועל הגיסים ועל הגמלאות אשר עשית‬
‫לאבותינו על ידי כחניך הקדושים‪ .‬ועל שמונת ימי חנוכה הנחת האילן קודש ואין לנו‬
‫רשות להשתמש כהן אלא לראות בלבד כדי להודות את שמך על גיסיך ונפלאותיך ועל‬
‫ישועתיך‪ .‬ברוך שהחיינו‪ .‬ואוסר שעשה גיסים‪ .‬אילו למדליק‪ .‬אבל לרואה איגן כיוס‬
‫ראשון אלא שחים‪ .‬שהחיינו ואשר עשה‪ .‬סיכן ואילך מכרך להדליק והרואה אומר אשר‬
‫עשה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬וההון צריך לומר ואתה קדוש בשמונה עשרה של הנובה‪ .‬וכן בראשי‬
‫חדשים‪ .‬וכן כחולו של מועד‪ .‬ספני שכת׳ בהן עלת תמיד‪ .‬ותני ר׳ הייא בכל יוס שאין‬
‫כו מ ס ף אין מ קדושה ועץ סן חנוכה שאע־ס שאין בו מוסף יש יו קרושה‪ .‬מפגי מה‪.‬‬
‫מפגי שיש בו הלל‪ .‬ויש אומי אף בסורים כן מפגי שיש כו מנילה‪ :‬ח י ל ׳ חי‪ :‬ואומי‬
‫בהודייה ובניסי פלאות ותשועת כחניך אשר עשית‪ .‬בימי מתתיח בן יוחנן כהן נמל‬
‫והשסונאי ובניו‪ .‬כן תעשה עמנו י׳י אלהיט סלא ונסים וטרה לשמך לנצח‪ .‬ביא הטוב‪.‬‬
‫וגיסי מרדכי ואמתו* מוכיחן אותמ בהודייה ושניהן נזבדין כברבת הארץ‪ :‬היל׳ מי‪:‬‬
‫ונומרין ההלל בל שמונה ימי חטבה בשלשה אין משיבין אין צי־יך לומר לשאול‪ .‬בשניס‬
‫אהרונים שואלין מפני היראה ומפני הכבוד‪ .‬ואילו הן שלשה הראשוני!!‪ ,‬הללו עבדי י־י‪.‬‬
‫כצאת ישראל‪ .‬אהבתי‪ .‬שנים אחרונים‪ .‬הללו אח י״י‪ .‬הודו לי־י‪ .‬וצריך לכיך בתחילתן‬
‫ולקחתם בנעימה‪ .‬דחני ר׳ שמעון בן ידיוצדק ימים שמונה עשר ולילד‪ ,‬אחד יחיד גומר‬
‫בהן את ההלל‪ .‬ואילו הן שמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של סםח ויום טוב של‬
‫עצרת ושמונת •מי החנ‪ .‬ומולה עשרים ואחד יום ושני לילות‪ .‬ומעוד‪ .‬מן המבחר לקרות‬
‫הלל בשגי לילות של גליות ולברך עליהם ולומרן כנעימה‪ .‬לקיים מה שנאמר ונרוממה‬
‫שמו יחדיו‪ .‬וכשהוא קורא בביתו איט ]צריך לברך[ שכבר בירך ברבים‪ :‬היל׳ י י ‪ :‬ואחר‬
‫כך מוציאץ פטר תורה וקורא בנשיאים‪ .‬ויהי המקריב‪ .‬ביום השני‪ .‬קורץ כיום דישני‪ .‬וכן‬
‫עד יום השמיני‪ .‬ובשבת שבתווך קורץ ויהי ביום כלות משה‪ .‬עד עשה אח המנורה‪ .‬וכן‬
‫ביום השמיני‪ .‬עד וזה מעשה המנורה‪ .‬כל הפסוק‪ .‬ומפטיר כותשלס כל המלאכה‪:‬‬
‫היל׳ י־א‪ :‬אין מקרימין בשמונת ימי הנובה לומר בראשון‪ .‬וכיום השני‪ .‬כיום השני‪.‬‬
‫וביום השלישי‪ .‬ביום השלישי‪ .‬וביום הרביעי‪ .‬בדי לנמורעשר פסוקים‪ :‬היל׳ י״ב‪ :‬בומן‬
‫שחל ראש הדש מכת להיות באחד בשבת‪ .‬ביום הראשץ קורץ של ראש חדש תחילה‬
‫שלשה‪ .‬והרביעי של הנוכרי‪ .‬שכל התדיר מתבירו תדיר קודם והוא קודם את חבירו‪ .‬אבל‬
‫ביומ השני איט כן אלא קורץ אוחד‪ .‬בשל חנוכה והרביעי בראש הדש‪ .‬שאין השמן ראש‬
‫חדש מיום שני אלא כוםן)שהנשים כתקנן( ]שחשנים כסדרן[‪ .‬דרי יצחק סחורא שאל‬

‫ע״ב לעני! בורא מאורי ה א ש חנן ו מ ש ם אנו לסדין גש כאן‪ .‬ער שיאותו לאורו ב ל ל ‪ .‬ואץ חוש׳••!‬
‫ה ״ ה ( מ נ ו ה ל ה נ י ח ה בשתה ה ס פ ו ר ל ר ״ ה עיין שש כ״ב ע*א‬ ‫ל פ ח י ל ה ו ל ה ה ל י פ ו ער ש י כ ל ה כצ״ל‪.‬‬
‫לקיים פ ה ש נ א מ ר מ ה יפיח ו מ ה נ ע מ ת )שח׳׳ש ז‪ .‬ז(‪ .‬מ ה יפיה ב פ ז ו י ה ושה נ ע ש ה בנר ה נ ו ב ה‬
‫ב ל ל ‪ .‬גרוה כ ב י ה וכר שש כ״א ע ״ ג ‪ ,‬ה״י( וכחנד מ ב ר כ י ! וכוי שש כ ״ נ ע״א‪ .‬מיכ; ו א י י ך מ כ ר ך‬
‫ל ה ד ל י ק ושעשה ו ה ר ו א ה אומר וכוי כ ל י ל ‪ .‬ה״ז( והחזן צריך ל ו מ ר א ת ה קדוש ב ש מ ו נ ה ע ש ר ה של‬
‫ה נ ו כ ה ‪ .‬ג י ר ס ח ה א נ ו ד ה ו כ ל הון צריך לומר ק ד ו ש ה בי״ת‪ .‬רתני ר׳ שמעו! בן יהוצדק וכו׳ ת ע נ י ת‬
‫ב״ה ע״ב‪ .‬ערבי; י• ע״א‪ .‬ו ב נ ו ל ה כ״א יוש ושתי לילות ועיין לעיל סי׳ ר ל ״ ח ‪ .‬ו נ ר ו מ מ ה שמו יהריו‬
‫) ת ה ל י ם ל ד ד(‪ .‬וכשהוא ק ו ר א בביתו אינו צדיך ל ב ר ך ש כ כ ר בירך ברביש כ ל ל ‪ .‬ויהי כיוס כ ל ו ת‬
‫מ ש ה )בסרבו־ ו א(‪ .‬ו פ פ ם י ר בותשלש בל ה ש ל א כ ח ;מלביש א׳ ז נ א ( ‪ .‬הי״כ( א ל א בישן שהשנים‬
‫‪717‬‬ ‫מחזור ויטדי‬
‫את ר׳ יהושע נמהא ראש הרש טבת שהל להיות בשבת כמה קורין‪ .‬קורין לעניין‪:‬לוח‪.‬‬
‫והממטיר כשל ראש חדש‪ .‬חל להיות בהול קוריןכיוט ראשון נ׳ כשל ראש הרש והרביעי‬
‫בשל חניכה‪ .‬החדיר מחכירו תדיר קודם חבירו‪ .‬הואיל וקרא תהילה בראש הדש‪ .‬כיוס‬
‫השני קורן להנוכה שלשה‪ .‬והרביעי בשל ראש חדש ובראשי חרשיכס‪ .‬עד שישלים כל‬
‫השימוע ולמה כן‪ .‬שלא בא הרביעי אלא משני מוסף של ראש חדש‪ .‬הרי סססיקין‬
‫להנובה‪ :‬סליק סירקא היל׳ י־ב‪:‬‬

‫מכ׳׳א‪ ,‬םססיקין לטורימ במנהנ רבותינו שבמערב לחתענות שלשח ימי צום מרדכי ואסחד‬
‫סחירות‪ .‬ולאחר סורים שני ]והמשי ושני[‪ :‬היל׳ כי‪ :‬ולמה א־ןמתענץ אותם‬
‫בחרש ניסן מפני שבאחד בניסן הוקס המשכן‪ .‬ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנס לשניס‬
‫עשר יום‪ .‬יוס לכל שבמ ושבט וכל אחד ואחד היה עושה ביומו ירס‪ .‬וכןלעחידלבא‪ .‬עחיד‬
‫המקדש להבנות בניסן‪ .‬לקיים מה שנאמר אין כל הדש תהת השמש‪ :‬היל׳ ני‪ :‬לסיכך‬
‫אין אוסרים תהנוניס כל •סי ניסן ואין מתענין עד שיעבר ניסן‪ .‬אלא הבכותת שםתענין‬
‫בערב טסה‪ .‬והצנועים בשביל המצה כרי שיכנסו כה כתאוה‪ .‬והתלמידימ מתענין בו שני‬
‫וחמישי‪ .‬סמני חילול השם מפני כבוד התורה שנשרפה‪ :‬היל׳ רי‪ :‬בריא בציכעא אבל‬
‫להדין כציבור אסור עד שיעבר ניסן‪ :‬ובאחד באדר משסיעין על השקלים‪ .‬ולמה כאחד‬
‫כאדר‪ .‬שהוא צםר ונלוי וידוע לסני מי שאסר והיה העולם שהיה הסן הרשע עתיד‬
‫לשקול סברותיו של ישראל לסיכך הקדים ואסר למשה שיהו שקלי ישראל קודמין להם‪.‬‬
‫וצריכין כל ישראל לתת שקליהס לפני שבת וכור‪ .‬ואסור לומר עליהם לשום כופרא‬
‫אלא לשום נדבה‪ .‬וצריכין להספיק סיס ומזון לאחיהם העניים משום קובלק‪ .‬ומשוס‬
‫מתנות לאביונים‪ .‬רש שםססיקין לחם ויין‪ .‬או לחם ודנים‪ .‬מכל מקום לא יפחות משח*‬
‫מתנות אפיי חיםין ופולין‪ :‬היל• הי‪ :‬כארבעה עשר ובחםשח עשר יושבין שלתנות של‬
‫זעירים‪ .‬ככפרים בארבעה עשר‪) .‬וברכרכים( ]ובכרכימ[ בהמשה עשר‪ :‬היל׳ וי‪ :‬קורין‬
‫כויבא עמלק‪ .‬ואעפ״ שאין בה אלא תשעה םסוקין אין םתהילין בוישמע יארו‪ .‬אלא כל‬
‫אחד ואחד קורא שלשה ססוקץ עד סוף השיטה‪ :‬ומניהין ספר תורה ואומר יהי שם ״י‬
‫מבורך‪ .‬וקדיש‪ .‬שאין לך קריאה שיפעוןקדיש עד שיחדר אלא של שבח מפני המפטיר‬
‫ואעיפ כן על קריאה המפטיר ועל הנביא לאחר שסניהין ספר תורה כמקומו אומי קדיש‪.‬‬
‫וקדיש זו למה‪ .‬אלא ללסד שאין אומי קדיש לא בראשי חדשים ולא בחעניוח ולא בשני‬
‫וחמשי ולא בחולו של מועד ולא כשסונת ימי חנוכה ולא בשורים עד שמהדרין ספר‬
‫תורה למקומו‪ ,‬בשעה שהעם עומדין והם עונין יהא שמיה רבא בעמידה‪ :‬היל׳ זי‪ :‬ר׳‬
‫חינא אומר שלש קריות שבחורה לא יפחתו להם מעשרה פסוקים‪ .‬חוקיה אסר להם בנגר‬
‫עשרת הדברות והתנינן ביופ הראשון כראשית‪ .‬ויהי רקיע‪ .‬דהא לית בהון‪.‬‬
‫)השאר מענין זה תסר בכיי(‪.‬‬

‫בהדרן ב י י ל ‪ .‬שאל א ה ר׳ יהושע נ פ ה * וכו׳ עיין ירושלמי מ ג י ל ה פ׳׳ג ה״ד״ ועיי! לעיל בי׳ דל׳׳ש‪.‬‬
‫סכ״א‪ .‬ו י א ח ר פוריס שני ו ה מ ש י ושני כג׳׳ל‪ .‬ש ב א ה ד בניסן הוקם ת מ ש כ ן וכזי מ כ י ל ת א פ׳ בא‪ .‬ועיי‬
‫ב ת נ ה ו מ א פ׳ פקודי‪ .‬ו ב פ ס י ק ת א ר ב ח י פיו‪ .‬ועיי! לעיל סי׳ רל׳׳ש ו ב ה ע ד ו ה י א ו ח ר׳‪ .‬לקיים מר‪ .‬ש נ א מ ר‬
‫אין בל ח ר ש ה ת ת ה ש מ ש ) ק ה ל ה א ש(‪ .‬אלא ה ב כ ו ר ו ת שמחענין בע־ש עיי ירושלמי פסהיש פ״י‬
‫ה י א ‪ .‬ועי בתניא רבתי סי• ס ־ ד ענין אסור א כ י ל ה מ ג ה בע׳׳פ ובאורי שש א ו ה ב״ה ונהגו הבכוריש‬
‫וכוי ע׳׳ש‪ .‬ו ב א ח ר ב א ד ר ס ש ס י ע י ן ע ל תשקלים‪ ,‬ש ק ל י פ כ׳ ע׳׳א‪ .‬נלוי וידוע לפני ס י ש א ס ר וכו• מ נ י ל ה‬
‫י י נ ע״ב‪ .‬וצריכין ל ה ב פ י ק מיש ומזון וכו׳ שש ר׳ ע״ב‪ .‬משוש קובלון באגורה גריס משוש מ ת נ ו ת ענייש‬
‫ו ת י ב ת קובלו! ליתא שש‪ .‬ה ״ ה ( בי׳׳ד וכמ׳׳ו יושבי; ש ל ת נ ו ה וכוי ככפרים בי״ד ובכרכיש בש״ו בו‪.‬‬
‫מ מ נ ה דשקלים ב׳ ע*א‪ .‬וכן ב מ ג י ל ה כ״ט ע׳יב ל א מ ח ל ק כי! בפרים לכרכים ע״ש‪.‬‬ ‫מ״ל‬
‫ה־ו( קורין בויגא ע מ ל ק ובו׳ מ ג י ל ה ל׳ ע״ב‪ .‬ה״ז( ג׳ ו^־יות ש כ ת ו ר ה וקו• ע• ירושלסי ה ע נ י ה פ׳־ד ה ״ ג ‪.‬‬
 ‫ה י ל כ ו ת כלה‪.‬‬

‫ת ק כ ח ‪ .‬כ ל ה בלא ברכה אסורה לבעלה ‪:‬נירה שלא טבלה‪ .‬מה נירה שלא טבלה‬
‫אסורה לבעלה‪ .‬אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה‪ :‬ומניין לברכת‬
‫התניס מן התורה‪ .‬שנאמר ויברכו את רבקה‪ .‬מלמד שהברכה מן התורה‪ .‬ומניין שאפילו‬
‫אלמנה אסורה בלא כרכה‪ .‬שנאמר ויקה בעז עשרה אנשים מזקני העיר ואסרו שבו סה‪:‬‬
‫כלה שנבעלה יום ראשון אסורה כל שבעה לבעלה‪ .‬דברי ר׳ אליעזר‪ .‬ר׳ יהושע אומר‬
‫עד יום השלישי‪ :‬אם היתד‪) ,‬נדהכית( ]נדה[ כ־\ת אכיה אשורה‪ .‬ואס לאו סותרת‪ :‬שאלו‬
‫את די אליעזר‪ .‬מהו לשתות מיד הכלה אדי להם כל השותה עש הכלה כאילו שותה‬
‫כוונה‪ .‬אמרו לו והלא כל בנוח תלמידי הבמ־ש יש להס דרך ארץ‪ .‬אמר להם הס ושלום‪.‬‬
‫כל מי שאין רוח חכמים עוברת על שיו אץ בו דרך א ^ הכד־ז ד׳ אלעזד בן עזריה‬
‫בשלש מאוח שופרות‪ .‬ואמר כל המקבל בוס מיד כלה ושוחח אין לו חלק לעולם הבא‪.‬‬
‫והקורא פסוק משיר השירים ועשאו כמין זמר‪ .‬והקורא פסוק אחד מן התורה שלא בזמנו‬
‫מביא רעה לעולם‪ .‬מפני שהתורה זדנרת שק לשני הק׳‪ ,‬ואומרה רבונו של עולסעשאונ׳‬
‫בניך ככינור שמנננ־ן בו נוים‪ .‬אמר לה הק׳ בתי אם כן בניי בשעה שהן שמחץ סד‪ .‬יהיו‬
‫עושין אומרה לפניו רבונו של עולם אם תלמידי חכמים הס יעסקו כתורה ובתלמוד‬
‫ובמעשים טובים‪ .‬ואש עמי הארץ הם יעסקו בהלכות‪ .‬בשל פסח בפסח‪ .‬ובשל עערת‬
‫בעצרת‪ .‬ובשל חנ בחנ‪ :‬העיר ר׳ שמעון בן אלעזר ואמר כל הקורא פסוק כומנו מביא‬
‫טוב לעולם‪ .‬והמשכר בוס ברכה לאשח שלא מדעה בעלה חייכ מיתה‪ .‬מפני שדעתו רבה‬
‫עליו‪ .‬ר׳ אומר משני שיערו רבה עליה‪ :‬וכן בני חבורה ‪.‬ששניו כוס של ברכה לאשר‪.‬‬
‫שלא מדעח כעלה ח״בין מיתה‪ .‬מפני שדעתן רבה עליהן‪ :‬המרצה מעות מידו לידה‬
‫בשביל להשתבל בה‪ .‬אפילו;דולים סעשיו כמשה רכינו שקיבל וערה משיני לא ינקה‬
‫מדינה של נהינם‪ .‬שנאמר יד ליד לא ינקה רע‪ :‬הרי הוא אומר ונקרב את קרבן י־י איש‬
‫אשר מצא ונוי‪ .‬אצעדה‪ ,‬זו שירי רנל‪ .‬צמיד‪ ,‬זו שירי יד‪ .‬עניל‪ .‬וה דסוס של בית הדדים‪.‬‬
‫ברמז‪ .‬זה דפום של בית הרהם‪ :‬לכפר על נפשותינו לפני י״י‪ .‬אמר להם שמא הזדתם‬
‫לקלקולכם הראשון‪ .‬אםיו לא נפקד סמנו איש‪ .‬א״כ כפרה זו למה‪ .‬אמיד לו אם מידי עבירה‬
‫יצאנו‪ .‬מידי הרהור לא יצאנו‪ .‬מיכן אמרו כל הנונע באצבע קטנה של אשה מעלה עלייו‬

‫‪,‬‬
‫כלת בלא ברנה ויו׳ היינו ברבת חחניש‪ .‬אע״ס שבירך בי־בת איריס ] כבר ו•;׳ בטור אה״ע‬
‫ם״ נ״ה ובתום׳ יבמ־ת ל״ו ע׳׳כ ד״ה ולא קתני וכוי‪ .‬שנאמר ויברכו את רבקה )בראשית כר ש(‪.‬‬
‫שנאדר ייקח )כ;!( עשרה אנשים בוק;׳ העיר ייאסר שכי פד‪ ,‬יציל )רות ד ב(‪ .‬כלה שנבעלה יום‬
‫‪,‬‬

‫אחד וכי נדה ס״ה ע״א‪ .‬אכ היתה ‪ :‬י ה בבית אכיה ובו׳ כציל‪ .‬מהו לשתות סיר הכלה ובו׳‬
‫ולפנינו איתא כל זנל; שבעלה מיסנ עמה‪ .‬והלא כל כנות ח״ח וכוי ולפנינו והלא כ י בטת ישראל‬
‫וביי‪ .‬ועשאו כמי; זמר והקורא פסוק אחר ס‪ 1‬התורה וכוי ע׳ סנהדרין ק״א ע״א והששגר כוש ברבה‬
‫ייאשה וכי״ ע׳ ברכות ל״א ע״ב עובדא דילתא‪ .‬המרצה מעות מידו לידה וכוי ברבות ם׳ א ע״א‬
‫עירובי; י״ש ע׳‪-‬׳ב‪ .‬שנאי יר ליד לא ינקת רע )סשלי יא בא(‪ .‬ונקרב את קרב; ה׳ איש אשר מצא‬
‫כלי וני• )במדבר לא ‪ .(:‬אמד להם שפא חזרחש לקלקולבם הראשון ובי׳ שבת ס׳׳ר ע״א‪ ,‬כל הנונע‬
‫‪719‬‬ ‫טחזור ויטרי‬
‫הבת* כאילו נונע כאותו סקופ‪ .‬וכל הססתכל בעקבה של אשה הוין לו בעלי סוסים‪:‬‬
‫חנרים‪ ,‬וםסייס‪ .‬אילמים‪ .‬חרשים‪ .‬ססעי אטם מניין‪ .‬ר׳ אליעזר אוסר ססני שתבעה לסצוה‬
‫ואינה נתבעת‪ .‬ר־ יהושע אוסר ססני שסםפרין בשנאח חנם‪ .‬ר׳ נחסיר‪ .‬אוסר בעץ שנאת‬
‫חנם אשחו ססלח נמלים‪ .‬וסריבה רכה בתוך ביתו של• אדם‪ .‬ובניו ובנותיו סתים כשהן‬
‫קטנים‪ .‬ר׳ נהוראי אומר כל הסבייש אח חבית לסוף הוא סחבייש‪ .‬ולא עור אלאשסלאכי‬
‫השרת דוחי) אוחו וסיאיס קלונו לכל באי עולם‪ .‬ובל סי שיש לו בשת סניס לא במהרה‬
‫הוא חוטא‪ .‬שנאמר ובעבור תהיה ידאחו על פניכם לבלתי תחטאו‪ :‬איר יוחנן בן רהבאי‬
‫ארבעה דברים פתו לי סלאבי השרת‪ .‬ואילו הן‪] .‬הנרין מפני שתפנים את שלחנם[‪ ,‬פומ־ן‪ .‬מפני‬
‫שספתכלין באותו סקוס‪ .‬אלטץ ספני שמשקין באותו מקום‪ .‬חרשין מפני שמסםרין כשעת‬
‫תשסיש‪ .‬וחכמים אוסרים אין הלבה כר׳ יוחנן בן דהבא׳‪ .‬אלא בל סד‪ .‬שאדם רוצה‬
‫לעשות באשתו עושה‪ .‬שאין הדבר רוסה אלא לבשר הבא מבית הטבה‪ .‬אס רצה לאוכלו‬
‫צלי אוכלו‪ .‬במלח אוכלו‪ .‬על נב־ נחלים אוכלו‪ .‬ועוד •אין הדבר רוסה אלא לדנ הבא מבית‬
‫הדיינ אס רצה לאוכלו צלי אוכלו‪ .‬כוי‪ :‬שאלו את איסא שלום אשחו של ר• אליעור‬
‫אתתו של ר׳נ‪ .‬כשעת תשמיש מ ת אצליך‪ .‬אסיה להס אינו מססר עפ׳ לא כתחילת לילה‬
‫ולא כסוף‪ . . . .‬שיד‪ .‬ואסרתי לו כל בך למה‪ .‬ואמר לי שלא אתן דעת* באשה אחרת‬
‫ונמצאו בניי באים לירי מסדרות‪ :‬מיכן אמרו חכמים עשרה הס כסמדריס ואינם ממדדים‪.‬‬
‫ואלו הן‪ .‬בני נדד״ כני נידוי‪ ,‬בני אסה‪ ,‬בני שנואה‪ .‬כני אנוסה‪ .‬בני ספותה‪ .‬בני תמורה‪,‬‬
‫בני שכולה‪ ,‬ויש או׳ אף בני ישינה‪ .‬וחכועל ארוסתו נניח חמיו שלא ככתובתה‪ ,‬הרין‬
‫ליה כנים רתקים‪ .‬אילו בועלי נידות סכוערוח‪ .‬ואילו הן‪ ,‬בני טהורה ספק‪ .‬היוצא מבית‬
‫הכסא ושיםש הדין ליה בנים נכפין‪ .‬ספני ששר של בית הכסא נלוד‪ .‬עסו‪ .‬כמת ישהא'‬
‫רשסש‪ .‬עד שיעור הצי מיל‪ :‬הקיז דם ו ש ע ש הרין ליד‪ .‬כנים בעלי ראתן‪ .‬אימתי בומן‬
‫שלא טעם כלום‪ .‬המשטש םיטתו שיכור סופו נעקר‪ .‬שיכורים שניהם נעקרין‪ .‬המשמש‬
‫מעומד אחזחו חילו‪ .‬מאי חילו אש של עצמות‪ .‬מאי תקנחיה‪ ,‬יאכל קמח ביין‪ :‬כל הרפואות‬
‫כולן עושה ארס כשתא שנע‪ .‬וזו עושה כשהוא רעכ‪ :‬נ ל ה־םואוח כולן אהם עושה על‬
‫נבי קרקע‪ .‬וזו עושה אותה רנלו אחת על הכךקע ומלו אחת על המיטה‪ :‬כל הרפואות‬
‫מלן אין אדם עושה אלא ער שלש פעמים‪ .‬ווו עד שירפא‪ :‬המיל בקצת‪ ,‬בל־ נ״לא‪,‬‬
‫ותאמר אסתר למלך בשם‬ ‫אינו כא לידי כאב לב‪ .‬רשב־נ אוסר סד‪ .‬הקצח הזה‬
‫סרדכי‪ .‬ואמת רבו בל שלמדו משנה ותלמוד‪ .‬דברי ר׳ סאיד‪ .‬ר׳ יהודה אוסר בל שרוב‬
‫תלמודו מתקיימ ממנו‪ .‬ר׳ יוסי אומר כל שהאיר עיניו כמשנתו‪ .‬אפ היה סומא לא יאמר‬
‫לו ר׳ שקעה חמה‪ .‬אלא אומד לו סלק תפילתך‪:‬‬

‫ת ק כ ט ‪ .‬ה ר ו א ה ‪ :‬איר יתשע כן לוי הרואה את הכירו לאהד שלשים יום מכרך‬
‫שהחיינו‪ .‬לאחר שנימ עשר הדש מברך מחייה המתים‪ .‬ואיר יהושע‬
‫בן לד‪ ,‬הרואה הכהקנין סמעי אמש‪ .‬מברך משנה הבריות‪ :‬ואס נשתת כידי ארם‪ .‬מברך‬
‫דיין האםת‪ :‬המאה םיל קוף וקיסוף אוסר סשנה את הבריות‪ :‬הרואה בריות מוכות‬

‫וכו׳ ש ב ת שם‪ .‬ו כ ל ה מ ס ת כ ל ‪ -‬ע ק ב ת ו כ ד נדרים כ׳ ע א ‪ .‬ו כ ע ב ו ר חוזיח יראתו ע ל פניכם וגו׳ נדרים‬
‫ש ם ‪ .‬א ר ב ע ה רבדים ‪ 0‬ח ו לי מ ל א כ י ה ש ר ת ו כ ר נדרים שם‪ .‬אין ה ל כ ה כר׳ יוחנן ב; ד ה ב א י ובו׳‬
‫נ ד ר י ‪ 0‬שס ע י ב ‪ .‬ע ל נ ב י נ ח ל י ס אוכלו וכו׳ כ ל ל ש א ל ו א ת א־מא ש ל ו ס ובו׳ נרדים כ־ ע״א‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫ולא כ ס ו ף ה ל י ל ה א ל א ב ח מ ת ה ל י ל ח ו כ ש ה ו א מ ס פ ר ס נ ל ה ט פ ח ו ם כ ם ח ש פ ח ו ד ו מ ה עליו כ ס י‬
‫» ס א ו ש ד כ ל ל נ ר ת ם כ׳ ע״כ ע־ש‪ .‬בני א מ ה וכו׳ ע׳ נ ד ר י ס שש‪ .‬ובר״ן‪ .‬ה ־ ו י א מ ב י ת ה כ ס א וכוי‪,‬‬
‫הרניל כ ק ג ח וכר כרבות מ׳‬ ‫ניטין ע• ע*א‪ .‬הקיז דש ח פ ם ש וכו׳ כ ת ו ב ו ח ע*ז ע־ב> נ ד ה י״ז ע*א‬
‫ע*א זע׳ ר ע י י ד י ה ק צ ח ו ב ו י ‪ .‬ו ת א מ ר א ס ח ר בשש מ ר ד כ י )השר כ א ן ( ואיזהו רבו וכו־ ע׳ לפנינו בשון(‬
‫‪ 0 0‬׳ כ ל ה ‪ .‬ק ר ו א ה א ת ת כ י ר ו וכו׳ ב ר כ ו ת נ ״ ח ע׳יכ‪ .‬ה ר ו א ה ה ב ה ק נ י ן וט־ ב ר כ ו ת שש‪ .‬ר א ה אוכלםין‬
 ‫מחזור ויעדי‬ ‫‪720‬‬
‫ואילנות טובות‪ .‬אומר ברוך שבכה ברא בעולמו‪ :‬ראה אובלםץ של בני אדש אומר כרוך‬
‫הכש הרדם‪ :‬הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחילק מכבודו ליריאיו‪ .‬מלכי אומות העולם‬
‫אומר ברוך שהילק מכבודו למלך בשר ודם‪ :‬הרואה אילנות שהן מלובלבץ ומוציאין‬
‫סרחים בימי ניסן אומר ברוך שלא היסר מעולמו כלום וברא בו בדות טובות ואילנית‬
‫טובות ליהנות מהן כל בני אדם‪ :‬הרואה קשת בענן אומר בא״ אמיה נאמן בבריתו וקיים‬
‫במאמרו‪ .‬ברוך אתה י׳י זוכר הבריח‪ :‬על חדקים ועל חזועוח ועל הרעמים‪ .‬אוטר שכוהו‬
‫וגבורתו מלא עולש‪ :‬על שמועות טובות אומר הטובוהמטיב‪ :‬על שמועות רעות אומר דיין‬
‫האמת‪ :‬הרואה בתי ע־ז בישובן אומר‪ ....‬ויצב נבול אלמנה‪ . .‬נעקרו אומר ברוך שעקד‬
‫ע־ז מסקוס הזה‪ .‬וכן תעקר מכל המקומות מהרה‪ :‬המאה קברי ‪ . . .‬ושממה׳ מתיש בל‬
‫יהיו רפאים בל יקומו‪ :‬ויצאו וראו בפגרי האנשים וגומי‪ :‬הרואה קביי ישראל אומר יהיו‬
‫מתיך‪ .‬נבילת־ ׳קומון הקיצו ומנו שוכני עפי־ כ* טל אורות טליך וארץ רשאים תשיל‪:‬‬
‫העובר מ ן הקברות אומר בא״ אמ״ה אש‪.‬־ •ער אתכם בדין וכירכל אתכם בדין ועתיד‬
‫להחיותנס בדין ודן אתכם ברין‪ .‬והיודע מססי כלכס הוא ינלה עסי מעיניכם‪ .‬כאיי מחייה‬
‫המתים‪ :‬ההולך לבקר את החילה צריך שיערבנו עש הולי ישראל‪ .‬כרי יוסי‪ .‬ואומר המקום‬
‫ירחם עליך כתזך חולי עמו ישראל‪ .‬וכשקש מחוליו אומי בדיך רהמגא דיהבך לן ולא יהבך‬
‫לעפרא‪ :‬התופי בנדיו כשהוא ]עמם[ נותן קיסם לתוך פיו מפני שקשר! ]לשבחה[ )לשם(‪:‬‬
‫הנושל ציפורניו‪ .‬כשמאל‪ .‬מתחיל בקמיצה ומשייש בגורל‪ .‬ובימין מתחיל בעדל ומסיים בקמיצה‪.‬‬
‫ולא שתיס זו אהר זו מפני שקשה לשכחה‪ .‬ולא באמה‪ .‬מפני שהוא קשה לקבור בנים‪.‬‬
‫ולא בזית‪ ,‬מפני שקשה לעניות‪ .‬ולא באצבע‪ ,‬מפני שקשה לשם רע‪ .‬אלא מודל ובקמיצה‪.‬‬
‫ומי שעושה כ; חשמי דעתו‪ :‬ושלשה דברים ;אמיו בצפמים‪ .‬נונזן צדיק‪ .‬שורשם חסיד‪.‬‬
‫זורקן רשע‪ .‬שאם חעבור עליהן אשח עוברה חפיל‪ :‬ווו אהת משמונה דברים שצריך ארם‬
‫לרחוץ בהן ידיו‪ .‬מ־ שיוצא מבית האיסורץ‪ .‬ומי שנוגע ברגליו‪ .‬ומי שנוטל צסרניו‪ .‬וטי‬
‫שנועל מנעליו או חולצן‪ .‬ומי שנונע במת‪ .‬ומי שמשלא את כליו‪ .‬וטי שגוגע באמתו‪ :‬ומי‬
‫שעושה אחת מכל אילו ואינו רוחץ ידיו‪ .‬אם חכם הוא תלמודו משתכח ממנו‪ .‬ואש בור‬
‫הוא יצא מדעתו קודם מיתתו‪ :‬הרוצה להקיז דש‪ .‬אומי יהי רצון מלפניך י״י אלהינו ואלה*‬
‫אבותינו שיהא לי עםק זה לרפואה לחיים ולשלום‪ :‬הנמש לבית המרחץ‪ .‬כשהוא נישוק‪.‬‬
‫אומר יהי רצון מלפניך י״׳ אלה׳ ואלהי אבותי שחצילני משרפת אש וסד׳נזקת חסץ ומן‬
‫המפולת ולא תארע ל׳ תקלה ודבי רע בנפשי‪ .‬ואש יתיע דבר רע כנפשי תהא מיתתי‬
‫כפרה על כל עונות״‪-.‬ותצילני מן זו ומן כיוצאבוו לעתידלבא‪ :‬יצא לשלום‪ .‬אומר מודה‬
‫אני לפניך י״* אלה׳ ואלה״ אבותיי שהוצאתני משם לשלום‪ :‬סליק םירקא‪:‬‬

‫ש ל בנ׳ אד= זבי• בצ*ל שם נ ״ ח ע״א‪ .‬ה ר ו א ה מלבי ישראל ונו• שש‪ .‬ה ר י א ה א י ל נ ו ת מ ה ! ט ל ו כ ל כ י ן‬
‫וביי ש ם מ״ג ע״ב‪ .‬ה ר ו א ה ק ש ת בענן זכו׳ ע׳ שם נ״ט ז ך א ‪ .‬על הזיקין וכזי שט נ״ר ע״א‪ .‬ע ל‬
‫שמועות טובות ובו׳ שש נ״ר ע״א‪ .‬ה ר ו א ה בתי ע״ז וכו׳ שם נ ״ ח ע״נ‪ .‬אשר י מ י א ח כ ם כרין וכוי‬
‫‪1‬‬
‫שש ה ר ו א ה קברי ישיא־ אומר ׳חיי מתיך נ כ ל ת י יקזטין הקיצי ורננו שכני עשר כי ט ל א י י ת ט ל ך‬
‫וארץ רשאים חשיל כצ״ל וישעיה כו יט(‪ .‬צריך שיערבנו עש חולי ישראל וכוי ש ב ת י״ב ע״ב‪ .‬כריך‬
‫ר ה מ נ א ריהבך לן וכוי ב ר כ ו ח נ״ר ע׳׳ב‪ .‬ו ש י ש ה דבריש נ א מ ר ו בצסורנים וכוי ע׳ ט׳־ק י״ח ע״א‪ ,‬ו נ ד ה‬
‫י״ז ע״א וע׳ בהוס• שם ד״ה שורש; ויו׳‪ .‬וזו א ה ה מ ש מ ו נ ה דברים ובו׳ ע׳ ב ס פ ר ר א ש י ת ה כ ס ה בסוף‬
‫ה נ ק ר א ח ו פ ת אליהו ר ב ה ‪ .‬הרוצה להקיז דם ובו׳ ב ר כ ו ת ם׳ ע״א‪ .‬ה נ כ נ ס ל ב י ח הכירהץ וכוי שש‬
‫יצא לשלום וכו׳ שם‪ .‬כי נפיק מאי אומר וכוי שם‪.‬‬
‫‪21‬ד‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫הילכות דרכן של תלמידי חכמים‪:‬‬

‫ד ר ק של חלמידי חכמים‪ .‬עניו‪ ,‬ושפל רוח‪ ,‬וזריז‪ ,‬וממולח‪ ,‬עלוב‪ ,‬ואהוב לבל‪ ,‬ושסל‬ ‫תקל‪.‬‬
‫רוח לאנשי ב־חו‪ ,‬ירא חטא‪ .‬ודורש את האדם לשי מעשיו‪ ,‬ואומר נל מד•‬
‫שיש לי בעולס חוד‪ ,‬אין לי חפץ בו לשי שאין העולם הזח שלי‪ .‬יושב ומתעטף בנסותו‬
‫לפני תלמידי ח‪:‬מיש‪ ,‬ואין איש רואה בו דבר ‪:‬יעוד‪ ,‬שואל ‪:‬עניין ומשיב ‪:‬הרבה‪ ,.:‬הוי‬
‫כנוד בקוע שאינו נשהה לה‪:‬נ־ם את הרוח‪ .‬ונעמנה עמוקה שמחזקת ס־מ־ח‪ .‬ובקנקן לשוהה‬
‫שמשמרת אח יינה‪ .‬ובספוג שסופג הכל‪ .‬ולא תהא ‪:‬פתח גדול שמבנים אח הרוה‪ .‬ולא‬
‫כפתה קטן שמנבל את היקרים‪ .‬אלא הוי באשקוסד‪ ,‬התחתונה שהכל דשין בה‪ ,‬וכיתד‬
‫נסוכה שהכל חולין בה‪.‬־ אס לקית בממונך זכור את איוב שנלקה בממונו ובגופו ואם‬
‫לקיתה בגופך זכור‪ . . . .‬אל תבשל בעיניך‪ .‬שאין מכשול אלא בעינים ואל תבוש משיך‬
‫שמא האכל הרבה יותי מדאי‪ .‬ואל תימשך סן המעות‪ .‬ואל תידרש למעות שמא תימשך‬
‫לגהיגס‪ :‬אם אסרו אהרים עליך דבר רע גדול יהיה בעיניך כקשן‪ .‬ואם אמ־ת לאחרים‬
‫דבר רע קטן יהיה בעיניך כגדול עד שתלך ותשייםנו‪ :‬ואל יה* סירקך רע שאין בכך‬
‫שבחה של תורה‪ .‬אלא יהי םירקך נאה‪ .‬שכך שבחן של תלמיד־ הכמיס‪ .‬אהוב את התורה‬
‫וכבדה‪ .‬העבר רעוגך מפני רעון חבירך‪ .‬שכך עשחה רהל ללאה‪ .‬ורוד לשאול‪ .‬העני‬
‫רצונך ורעץ הכירך משני רצון שמיס‪ .‬שכן מעינו ביעקב שלא נשק לו ליושף‪ :‬אהוב את‬
‫השמא ושנא אח הבי מה‪ .‬ר׳ חידקא אומרה בלשון אחר‪ ,‬אהוב את השמא ושנא המה‬
‫בכך‪ .‬רחק מן הכיעור ומן הרומח לו‪ .‬שמא יחשדוך אחרים בעבירה‪ .‬אל הלשין על הכירך‪.‬‬
‫שכל המלשין אין לו רפואה‪ :‬אל האכל להש עם כהן עם הארץ‪ .‬שמא יאכילך קדש*‬
‫שמימ‪ .‬התיהק מן התרעומת שמא תת‪-‬עם על אחריס ותוסיף לחטוא‪ :‬שבעה אבות ביות׳‬
‫]ברית[ כל זמן שאדם הושא מורא הבריות עליו‪ .‬ובל זמן שאי; אדש הושא מוראו על הבריות‪.‬‬
‫וכל המזלזל בדבי אחד מדברי תורה ה״ב כדת‪ .‬שנאסר כי דבר ה׳ כזה ונוי‪ :‬כל מי שיש‬
‫לו בושה פנים לא במהרה הוא חושא‪ .‬שנאמר ובעבור תהיה יראהו על סנ־כש לבלתי‬
‫חחטאו‪ :‬כל תלטיד הכם שמזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונה‪ .‬מנוגה ממנו האוכל מלשני‬
‫אורח‪ .‬ואורח מכניס אורח מנונה ממנו‪ .‬ואורח מטריח אורח מנוגח משלשתן‪ .‬ר׳ טאיר‬

‫ה ל כ ו ת דרכן מ ל תלמידי ה נ מ י ם ‪ .‬והיא נ ב ל ל לפנינו במס׳ דרך ארץ זוטא‪ .‬י ‪ :‬מ ‪ :‬ר״א ‪ .‬ר נ ה ‪.‬‬
‫דרבן ש ל תלמידי חכמיש ובר כ ל ל ה ו א לשנינו ב פ ״ א ד מ כ כ ת ר״א זוטא פ״א ‪ u v n‬זריו מ מ ו ל א ‪,‬‬
‫וכן ה ו א כ מ ס כ ת ר״א ה ס ו ב א ב ס פ ר ר א ש י ת ה ב מ ה ח ה י ר ו מ מ ו ל א טוב‪ .‬ו נ מ צ א ברייתא זז ב ה מ ש ה‬
‫קונטרסיש ה נ ד פ ס בווין ש נ ת ת ר ב י ר ‪ .‬במס׳ כ ל ה וז׳׳ל בריתא זריז וממולא איכא ראמרי ס מ ל ה ‪ ,‬איכא‬
‫ד א מ ר מ פ ל א מ ק ו ם אבותיו‪ .‬מ ״ ד מ מ ו ל ה ד כ ת י ב פ ס ו ל ת טהור שצריך ה ״ ה ל ה י ו ת ע ר ב לכל א ד ם ולא‬
‫י ה א כ ק ד ר ה שאין ב ה מ ל ת ‪ .‬הוי כ נ ו ד בקוע ובר שם ולא כ פ ת ה קטן וכו׳ פירש כשתה נ מ ו כ ה פ ק ו ט ת ארש‬
‫ה נ כ נ ס ש ה ו א ת ו ב מ א ת ראשו במשקוף ו מ נ ב ל א ת היקרים הנכנסין אם ל ק י ת כ ס פ ו נ ך וכו׳ ואם ל ק י ה ה‬
‫בנופך זכור דהן ואבירם שירדו חיים ש א ו ל ה כ ל ל שם‪ .‬ואל הידרש ל מ צ ו ת )פירש ל מ ר י ב ו ת ( ולפנינו‬
‫שם א ל תדרוש ס ן הצדוסים ו כ ו י ) ו א ו ל י ל ל ל מ י ט ה ( ‪ .‬אם־אמרו אתרים'ע^יך וכוי ע׳־ש‪ .‬א ל יהי פ י ר ק ך‬
‫ר ע וכוי וכן גרס הנר׳יא ולא כ מ ו שהוא לפנינו שם א ל יהיר‪ .‬שקדונך ופרקך רע‪ .‬ושנא את חכי ס ה‬
‫כ ל ל ‪ .‬ר ה ק ס ן הביעור וכר חולין מ ״ ר ע״ב ואדר״נ פ״ב‪ ,‬ור״א ווטא שם‪ .‬זי אבות ברוחי ברית ב ל ל‬
‫ולפנינו בד׳׳א זופא אלו הן א ב ר ה ם ובר עיש‪ .‬כ ל ! ס ן שארס ה ו ט א ובו׳ סס׳ דרא״ז פ י ה ע׳׳ש‪ .‬ו כ ל‬
‫ה מ ז ל ז ל ובר ע׳ ס נ ה ד ר י ן ל ט עיא‪ ,‬ודא׳־ז פ״ה‪ .‬שנא׳ כי ר ב ד ה׳ בזה ) ב מ ד ב ר טו לא(‪ .‬כל מי־ שיש‬
‫לו בושח פנים וכו׳ ע׳ נדרינו כ׳ ע׳׳א שנאמר ובעבור ת ה י ה יראתו על פניבט ל ב ל ח י ח ה ט א ז כ ל ל‬
 ‫טוזוור ויטרי‬ ‫‪722‬‬

‫אומר אף הנוטל מלפניו ונותן לבן כעל הכית הרי זה מלנה‪ .‬מעשה היה והרנ בעלי הכית‬
‫את בנו‪ .‬וכל המשפיל עצמו מכרן את שמועתו‪ :‬וכל העובר על דברי הכםים חייב כרת‪.‬‬
‫וכל הםוםל פסול‪ :‬א״ר עקיבא כך היה תחילח תשמישי לפני הנמים‪ .‬פעם אחת הייתי‬
‫מהלך בדרך‪ .‬ומצאתי מת םצוה ונטפלתי בו בארבעת מלין עד שהבאתיו לבית הקברות‬
‫וקברתיו‪ .‬וכשבאתי והרציתי דבריס לפני ר׳ אליעור ור׳ יהושע‪ .‬אמרו לי על כל פסיעה‬
‫ופסיעה שפסעת מעליס עליך שהייתה שופך רם נקי‪ .‬אמרתי להם רבותיי למה כל כך‬
‫אס בשעה שנתכוונתי לזכות בך‪ .‬כשעה שלא נתכוונתי על אחת כמה וכמה‪ .‬מאותה שעד‪.‬‬
‫לא זזתי סלשמש תלמידי חכמים‪ .‬הוא היה אומר רילא שימש תלמידי חכמיס קטלא‬
‫ה״ב‪ :‬הנכנס לנית המרחץ בתהילה מעביר את המסוה‪ ,‬ואחר כך מעביר את המנעלים‪.‬‬
‫ואהר בך המכנסיים‪ ,‬ואהר כך החלוק‪ :‬והנכנס לביח המרחץ נותן כנוד ליוצא‪ .‬והיוצא מן‬
‫הכסא נותן ככור לנכנס‪ :‬ר׳ אליעזר הקפד אומר היחק מן התרעומת שמא תחרעם על‬
‫אחרים ותוסף לחטוא‪ :‬אהוב אח המוכיחים אותך כדי שתוסיף על חכמתך‪ .‬ושנא את‬
‫המכבדך‪ .‬כדי שלא חתמעט מחכמתך‪ .‬אהוב את הענוה‪ .‬כדי שתמלא את ימיך‪ .‬אהוב‬
‫נסילוח חסדימ כרי שתנצל ממלאך המות‪ .‬אהוב את העניים כדי שלא יבאו בניך לסידר‪,‬‬
‫וו‪ .‬אהוב את המדרש כדי שיבואו בניך לתלמוד תורה‪ .‬אהוב את בית הכנסת כרי שתטול‬
‫שכרה בכל יומ‪ .‬והוי זהיר כקריית שסע‪ ,‬כדי שתינצל מדינה של גהינס‪ .‬יהי ביתך לרווחה‬
‫כדי שלא יחסרו מזונותיך‪ .‬והוי זהיר כדלת׳ ביחך שלא יהו סבורות בשעה שאתה מיסב‬
‫לאכול ולשחות מפני שדלתי ביתך מביאין אותך לידי עניות‪ .‬והוי שמח בייסורין הבאים‬
‫עליך מפני שהןמצילין אוחך מחולייה של מיטה‪ .‬והר׳ זהיר בכבוד אשתך כדי שלא תהא‬
‫עקדה‪ .‬והוי שמח על שלחנך בשעה שהאזיחץ באיס זנהנ־ן על שלחנך‪ .‬כדי שתאריך‬
‫יסים בעולם הוה ולעולם הבא‪ .‬הוי שמח בממון שאתה נותן מתיך ביתך כדי שיכפה ממך‬
‫מלאך הפות‪ ,‬שנאסר מתן כסת־ יכפה אף‪ :‬אס שמרת את פיך מלשון הרע תהיה כל‬
‫יסיך בשלום‪ .‬אם חעזת אח פניך בפני מי שנדול ממך סופך שתבא לידי בהית‪ :‬אס‬
‫סזרח רגליך על העני ועל המצות נתקיים עליך ברוך אתה בבואך וברוך אתח כצאחך‪.‬‬
‫ואם מנעת עצמך מן המצור‪ .‬מלאך המות קירסך‪ .‬ואם הנחתה דבר מצור‪ .‬ועסקת בדבר‬
‫עבירה למוף שתמות אשתך במגפה‪ ,‬שנאמר כן אדם הנני לוקח ממך ונוי‪ .‬אם ראית‬
‫חלמיד חנם שמת לך וקרע עליו קודם שיפטר סמך‪ .‬ואס ראית עני שמת לך וחזור עליו‬
‫עד שחוליכנו לקבר‪ .‬שבחזית־ שואלין בשלומך כשלום פנחס בן אלעור‪ :‬אס ראית עג׳‬
‫חבירך שנתדלדל ומטח ירו עמך אל תחוירנו ריקם‪ .‬שנאמר שומר מצור‪ ,‬לא •רע דבר רע‪.‬‬
‫אם הלוית סאומה לעני בשעת דוחקו נתקיים עליך מקרא זה‪ .‬או חקרא וי״ יענה תשוע‬

‫‪1‬‬
‫) ש ד ו ח כ כ ( ‪ .‬כ ל ת ״ ת שמזלזל ‪:2‬״י וכוי ‪ x r‬ה נ ו ש מלפניו ונותן ל ב ; בעי* ה ב י ת וכו׳ מ ע ש ה ח י ­‬
‫וכו׳ חולין צייד ע׳יא‪ .‬ו כ ל ה מ ש פ י ל עצמו וכוי רא״ז ש״ח‪ .‬כך ח י ת ת ח י ל ת תששישי וכוי רא׳יו פ ״ ח ‪.‬‬
‫וע״ ו״וס׳ כ ת ו נ ו ח יי׳ז ע״א ד ״ ה מבשלי; שתביאו לשון ר־י‪-‬׳יז כאן‪ .‬ועי׳ תוס׳ ם נ י ל ת כ׳׳ש ע״א ר־יה מכשלין‬
‫וכוי‪ .‬ב ת ח י ל ה מ ע ב י ר א ת ה ם כ ו ה יכו׳ ע׳ מס׳ דא״ר פ׳־י‪ .‬נותן כ ב ו ד ליוצא וכו׳ עי׳ ל ק מ ; פ׳׳ש מ ה י ד׳׳א‬
‫שש פ י ח וססייש עד כאן מ; ה מ ח ו ו ר וויטרא‪ .‬ה ר ח ק מן התרעימ־! וכוי שש פ״ש‪ .‬אהוב א ת המוכיחיש‬
‫אוהך שש פ״ם‪ .‬א ה ו ב א ת ה מ ד ר ש כדי שיבואו בניך בוי שש פ״ש‪ .‬א ה ו ב א ת בית ה ב נ ש ת כרי שתשול‬
‫ש ב ר ה כ כ ל יוש שש פ״ש‪ .‬והוי זהיר ב ק ־ ש וגו׳ ושש איתא כק׳״ש ו ב ת ן ל ה ‪ .‬יתי ב י ת ך פ ת ו ח ל ר ו ח ה‬
‫כצ״ל שם‪ .‬והוי זהיר בדלתי ביתך וכו׳ שש‪ .‬והוי ששת בישורין הבאיש עליך כשני שמצילין אותך‬
‫ס ה ו ל י ש ל מ ס ה וכד כצ׳־ל וכן הוא שש‪ .‬והוי זהיר בכבוד א ש ת ך וכוי שש‪ .‬זתוי ש מ ת על ש ל ח נ ך‬
‫ב ש ע ה שהאורחיש באיש ונחנין על ש ל ח נ ך ‪ .‬ושש ב ש ע ה שהרעבין נהנין ממנ‪-‬ז כרי שתאריך ימיש‬
‫געוה״ז ו ב ע ו ה ־ ב ‪ .‬הוי ש מ ח בממון ש א ת ת נותן בו• שש‪ .‬שנא^ר מתן ב ס ת ר י כ פ ה אן! ) מ ש ל י כ א י ר ( ‪.‬‬
‫אם ש ע ר ת א ת פיך וכו׳ שש‪ .‬אש ה ע ל ה א ת פניך ובו• הופך ש ת ב ו א ליד• כ ה ר ת שש פ״ט‪ .‬אש שורת‬
‫דנליך ובו׳ שש‪ .‬נ ה ק י י ם ע ל י ך ברוך א ה ה בבאך ונו׳כצ׳יל !‪,‬רבויש ב ה ו( ואש מ נ ע ה ע צ מ ך מ ן ה ש צ ו ה‬
‫שש~ ואש ה נ ח ת ד ב י מצות ובו׳ ושש ואש מ נ ע ת עצמך וכוי‪ .‬ב; ארש הנני ל ק ח מ מ ־ כצ״ל ) י ח ז ק א ל‬
‫כ ד ‪ (10‬אם ר א י ח ת׳י׳ת כו׳ ושם אש ר א י ת תבש ש מ ת אל תחזור מעליו עד שתוליכהו ל ק ב ר וכוי‪.‬‬
‫אם ר א י ה עני ה כ י ר ך ש נ ת ד ל ד ל וששה ידו בוי שם •שנא• שומר סגור‪ ,‬לא ירע ר ב ״ ר ע ) ק ה ל ת ת ה ( ‪.‬‬
‫‪723‬‬ ‫טחזור ויטרי‬

‫ויאמר הנני‪ .‬ואפ השפלת עצמך הק׳ מגביהך‪ .‬ואם הגבהת עצמך הק׳ משפילך‪ .‬ואס‬
‫נידלוך הביריך בין בישיבה בין בהסיבה עשה עמהן שלום בדי שיבא שלום וינוה על‬
‫משכבך‪ .‬ובן היה ר׳ אלעזר הקפד אומר אהבו אח השלום ושנאו אח המחלוקת‪ .‬נתל‬
‫השלוש שאפילו ישראל עובדי ע־ו ושלום ביניהן אמר הק׳ איני יבול ליגע בהם‪ ,‬שנאמר‬
‫חכור עצבים אסרים הנה לו‪ .‬אבל בדבר המחלוקת מ ת אומר הלק לבש עתה יאשמו‪ .‬הא‬
‫נדול השלום‪ ,‬וארגו‪ ,‬ושנא אח המחלוקות ביעד עיר שיש נה מחלוקת סוסה ליחרכ‪.‬‬
‫ואמרו חכמים מחלוקת בעיר םוסח ליחיב‪ .‬ואמרו חכמים מחלוקת בעיר סופה לבא לידי‬
‫שפיכות דמים‪ .‬בית הכנסת שיש בז מחלוקח סוסו ליחרב‪ .‬בית שיש בו מחלוקת סופו‬
‫ליחרב‪ .‬ואמרו חכמים מחלוקת בבית זימח‪ .‬שני בחי דינין והן בעיר אחח וביניהן מחלוקת‬
‫סופם למות‪ .‬ואמרו חכמים מחלוקת בנ־ד תרנן נעולם‪ .‬אנא יום׳ בן חנן משום שמואל‬
‫הקטן אומר העולם תזה דומה לנלגל עיני של אדם‪ .‬לבן שבו זה אוקיינוס‪ ,‬שהוא מקיף‬
‫כל העולם‪ .‬שהוד שבו זה יישוב‪ ,‬קמט שבו זו ירושלים‪ .‬סרצוף שבקמט זה בית המקדש‬
‫שיבנה במהרה בימינו ובימי כל ישראל‪:‬‬
‫הדרן עלך דרכן ש ל ת ל מ י ד י הכמים‪:‬‬

‫אש ה ל ו י ת מ א ו מ ה ונו׳ אז ה ק ר א והי י ע נ ה וגז־ שש )׳שעיר‪ ,‬נ ח ט ( ‪ .‬ואש הששלח ע צ מ ך וכוי ע ם ‪,‬‬
‫ואש נידלוך חכיריך וכו׳ שש‪ .‬גדול השלוש שאפי׳ ישראל וכוי שש שנא׳ ח ב ו י עצבים אשדים ה נ ח לו‬
‫) ה ו ש ע ד יז(‪ .‬ה ל ק ל ב ם ע ה ה יאשכו )שם י ב(‪ .‬עיר שיש ב ה כ ח ל ו ק ה וכו• ע״ש‪ .‬א ב א יוסי ב!‬
‫חנ! משום שמואל ר‪,‬קצ! אומר העולם ה ז ה וכו׳ עיש‪.‬‬
 ‫מסכת דרך ארץ‬
‫ת ק ל א ‪ .‬ה מ ק ד ש את האשד‪ ,‬או׳ עליו שנע עדיות אילו הן‪ .‬אמד‪ .‬ואס אמה‪ .‬ואם אביה‪.‬‬
‫בתה‪ .‬ובת בתה ובת בנה‪ .‬ואהוחה‪ .‬בומן שהיא קיימת‪ .‬וכולן שנאסר!‬
‫עליז אין להם היתד לאחר איסורן‪) .‬וכולן שנאסרו עליו אין להם היחר לאחר איסורן‪ (.‬חוץ‬
‫םאהות אשתו שאינה אסורה אלא כחייה‪ .‬ולעולם אינו םוםל את אשתו על אמה ועל‬
‫בתה ועל אהותה‪ .‬נבעלה באונם מותרת לו‪ ,‬ברצון אסורה לו‪ .‬והנהנת בין באונס בין‬
‫ברצון אסורה לו‪ .‬נחארסה ונחגרשה ונבעלה בין באונס בין ברצון אסורה לחזור לו דברי‬
‫ר׳ ישמעאל‪ .‬שהיה ר• ישמעאל אוסר לא יוכל כעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה‬
‫להיות לו לאשה ״אהרי אשר הוממאה וגוי‪ .‬מאי נשמאת זאת‪ .‬אלא זה שאמרו הבסיס‬
‫נבעלה באונס מותרת לו‪ ,‬ברצון אסורה לו‪ .‬והנהנת בין באונס בין ברצון אסורה לו‪ ,‬זה‬
‫מדרש דרש ד׳ יוסי בן כיפר לפני חכמים‪ ,‬משוס ר׳ אלעזר שסוע נל האסורות לו איסור‬
‫ערוה ובא‪. . .‬‬
‫)הנשאר םענץ זה •הסר בכיי(‪.‬‬

‫עשרים וארבעה דברים סעכנין את התשובה‪ .‬הדני׳ל כלשון הרע‪ ,‬ובעל היסה‪ .‬ובעל‬
‫מחשבות רעות‪ ,‬והמתחבר לרשע‪ ,‬והמסתכל בעריות‪ .‬והחולק עם ננב‪ .‬והאומר‬
‫אחטא ואשוב אהשא ואשוב‪ ,‬והמחכבד בקלון חבית‪ ,‬והפורש סן הצכור‪ .‬והמבזה את‬
‫אבותיו‪ ,‬והמקלל אח הרבים‪) ,‬והמתעכב( ]והמעכב[ את הרבים מלעשות)מלאכה( ]צדקה[‪.‬‬
‫והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה‪ ,‬והמשתמש בעבוטו של עני‪ .‬והמקבל שהד על‬
‫מנת לנטות אחרים‪ ,‬והמוציא אבירה ואינו מחדרה לבעליה‪ ,‬והרואה בניו ]יוצאים[ לתרבות‬
‫רעה ואינו סוחה בהן‪ .‬וחאוכל שור עניים ואלסנוח‪ ,‬והחולק על דברי תורה‪ ,‬ועל דברי‬

‫המקדש את האשה אוסר עליו כ ל ל יבמות לי׳ט ע״ב‪ .‬וכולן שנאסרו עליו וכר )נכפל הרבריש‬
‫ויש למחוק( ולע‪S‬ס איני פוסל את אשתו על אמה יעל כתה וכר ד׳׳ל בשכיל אסת או כתה אפ‬
‫כא על אמה או על כל שאי עריות אין אשתו נאשרח עליו כשביל כיאה זו ועיין יכמות ל ה זךא‪.‬‬
‫עשרים וארבעה דבריס וכו־ ערבובי דברים נראה כאן‪ .‬אתר שהתחיל הטהבר להעתיק טשי‬
‫דרך ארץ שנים ושלשה דלתות חפר בכ׳•׳ אשר לפני ומתחיל עני! אחר מה שלא נמצא לפנינו‬
‫והוא ענין תשובה המתתלת עשרים וארגעה דברים מעכבין אח התשובה‪ .‬ודבר יה נמצא ברב אלפם‬
‫סוף מס׳ יומא‪ ,‬ובבר כהכ עליו הרין ש‪ 6‬לא ידעהי היכן היא שנויה‪ ,‬נפ הדמב״ס בפרק ד׳ מה׳‬
‫תשובה ה״א כתב ג״ב המספר כ״ד דברים המעכביפ את התעבה‪ ,‬והאריך בעבי! בבל הפרטים‬
‫השייכים לענינ׳ תשובה ע״ש׳ ואהריהם הביא הדיקח בה׳ חשבה סי• כיח ולשונו וסדרו כמעט שוה‬
‫לסדר המחבר‪ .‬ולבסון! מתחיל ממס׳ ר״א באשר הוא לפנינו בפרק ב׳ הנעלבים ואינם עולבים יכו׳‬
‫ונראה כי כא; קנו מקומן בתחילה בספרים שלנו ונשששי הדברים כש‪:‬גות הטעתיקיש מס׳ קל‪-‬יה עיין‬
‫גכ׳ים פ״ד מה׳ יזשוב״־ז ה״א האוסר אחטא ואשוב וכוי יומא פייה ע״ב ועיי שם ש״ו ע״א‪ .‬ועי לח־מ‬
‫‪,‬‬

‫פייר טה׳ חשובה ה״א‪ .‬והמעכב אה הרכים מעשות צדקה כצ׳׳־ וכן הוא ברוקו! שע‪ .‬והאוכל שור‬
‫‪1‬‬

‫עניים ואלמנות והוא ע׳׳ר הכתוב יחבלו שור אלמנה )איוב כד ו‪ (.‬כ״ה לשון רב אלפס שש‪ .‬וברמב״ש‬
‫פ׳׳ר חייג והאוכל שיר ענייס ויחוכיכ יאלמטה‪ ,‬והראב״ד שם כתב ע^יז דומה שרוא שונה שור ברי־ש‬
‫ואינו אלא שוד בדלי ־ה וכף והרוקח שש נרים באמת שוד בדלי״ת‪ .‬יכן הוא במ ע ואני בדקתי ב‪" :‬י‬
‫‪725‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫הבמיה‪ .‬והחושד בכשרים‪ ,‬והשונא תונהות‪ ,‬י והמלעינ)את( ]על[ המעות‪ .‬עליהן הכתוב‬
‫אומר השטן לב העם הזה ואזניו הכבד ובו;‪ :‬ובעון עשרים וארבעה דברים המשפחות‬
‫כלות והייסורים רבים‪ .‬בעון חלה‪ ,‬בעון בעלי זרוע׳ בעון יין נסך‪ ,‬בעון שנאת חנם‪ ,‬בעון‬
‫המלבין פני ועירו ברבים‪ ,‬בעון המהרהר אחר מדת הדין׳ כעון ספק הלב ודם‪ ,‬בעץ‬
‫זילזול טהרה‪ ,‬בעון איתור נדרים‪ ,‬בעץ אשה קולכית‪ .‬בעון‪,‬לא תקוס ולא הטור‪ ,‬כעון‬
‫נונכ דעת הבריות‪ ,‬כעון זקן שנתבזה ברבים‪',‬ומחוסרי אמנה‪ ,‬ונהנה מחמת ע׳יז‪ ,‬בעון המביא‬
‫תקלה לרבים‪ ,‬כעץ העוזר לרשע לזכותו בדין‪ ,‬בעץ הפורץ נדר חכמים‪ ,‬בעון המרהם על‬
‫האכורימ‪ ,‬בעון המתאכזר על הרהסנים‪ ,‬בעון האוסר את המותר והמתיר את האסור‪.‬‬
‫ועליהם הכתוב אומר )ונתתי( ]ושמתי[ אני את פני באיש ההוא ונוי‪ .‬ובעץ עשרה דברים‬
‫ישר׳ נולין ממקוטם‪ .‬בעון ביטול תורה‪ .‬בעון נילוי עריות‪ ,‬בעין הילול השם׳ כעץ חילול‬
‫שכת׳ כעון נדה‪ ,‬בערן עיוות הדין וערות שקר‪ ,‬ומאכיל ממונם של ישר׳ לאומות העולם‪,‬‬
‫ומקטיני מדות ומשקלות‪ ,‬וכעון חניסים‪ .‬ועליהם הכתוב אומר לכן עתה ינלו כראש נלים‬
‫וסר מרזח סרוהים‪ :‬ובעץ עשרה דברים תפילתו של אדם סרחה‪ .‬בעץ ר׳מסיר אזנו משמע‬
‫חורה‪ ,‬ובעבור הנזלן‪ ,‬ואוטם אזנו מועקת דל‪ ,‬ובעץ היועץ לפני דרכו‪ ,‬והיועץ עיעה רעה׳‬
‫והמתעסק בדברי שקר‪ ,‬והמוציא שם רע על ועירו‪ ,‬ובעץ המכשף‪ ,‬והמורה קלות לעצמו׳‬
‫וחמורות לאהרים‪ .‬ועליהם הכתוב אומר נם כי תרבו תפלה אינני שמע‪ :‬ומתוך עשרה‬
‫דברים אדם יוצא מן העולם הזה כלא זמנו‪ .‬מתוך קנאה‪ ,‬מתוך תאוה‪ ,‬מתוך שלוה‪ ,‬מתוך‬
‫כבוד‪ ,‬מתוך חכמה יתירה‪ ,‬מתוך עניות‪ ,‬מתוך מחלוקת‪ .‬מתוך דאנה‪ ,‬מתוך נלות‪ :‬תחילת‬
‫עבירה הירחד‪ ,‬שנייה לה‪ ,‬ליצנוח‪ ,‬שלישיה לה נסוח הרוח‪ ,‬רביעיות לה אכזריות‪ ,‬חמשית‬
‫לד׳ הבטלה‪ ,‬ששיח לה עין הרע‪ ,‬שביעית לה שנאת חנם‪ :‬חתילת יראה‪ ,‬בושה‪ ,‬שנייה‬
‫לה ענוה‪ ,‬שלישית לה אומנות נקייה‪ ,‬רביעית לה רהמנות‪ ,‬המשיח לה קיום טצוח‪ ,‬ששיח‬
‫לה רדיפת שלום‪ ,‬שביעית לה אהבת הבריות‪ :‬יש שמורד ואוסר עולם עובר הוא‪ ,‬ואין‬
‫דין ואין עולם אתר‪ .‬ואין נושא עליו לא איסת יראה‪ ,‬ולא אימת מיתה‪ ,‬ולא אימת בושה‪.‬‬
‫ועליו הכתוב אומר ראמרו לא יראה יה ולא יבין אלה• יעקב‪ :‬יש מאבר עולמו סחסת אתרים‪.‬‬
‫ויש אוטו־ אחטא ואשוב‪ ,‬אחטא ואשוב‪ ,‬נוצא מת בלא השובה‪ :‬יש עושה דגלים בנערותו‬
‫וסשחירין םניו בזקנותו‪ .‬יש שמוכר העולם בה״ העולם הבא‪ .‬יש שנחשד בדבר ומעשיו‬
‫נאים לפני הקניה‪ ,‬שנאמר היצר יחד לכם המבין אל כל מעשיהם‪ .‬יש שםניע עד שערי‬
‫מות ותשובתו מצילתו‪ .‬יש חוטא ומאבד מוכה הרבה‪ .‬יש שהוא עושה רע כל ימיו וסוף‬
‫הוא קונה עולמו דכתיב כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו ונו׳‪ .‬יש שהוא עושה מצות‬
‫כנלד ועכירות בסתר‪ ,‬או מצות כסהר ועכירות כנלוי‪ ,‬ועליו הכתוב אופר לא ידעו ולא‬
‫יכיט בהשכד‪ ,‬יתהלכו‪ .‬יש שהוא עושה מצות ומאמץ בישועתו של הקכיה‪ ,‬יש שפורק‬
‫עולו של הק׳ ובוסר בתחיית המתים‪ ,‬ועליו הכתוב אומר פני י׳י בעשי רע‪ :‬עשר דמעות‬
‫נשמעות‪ .‬דמעת העשוקים‪ ,‬דמעת העניים‪ ,‬דמעת שכיר על שכרו‪ ,‬דמעת בעלי תשובה׳‬
‫דמעת צדיקימ בתסילה‪ ,‬דמעח יחום ואלמנה‪ ,‬דמעה עבד ואמה‪ ,‬דמעח נחשד ברבר ולא‬
‫עשאו׳ דמעת נדהק בשעבוד מלכיות‪ ,‬דמעת הולד׳ על מיטתו‪ :‬הנעלבים‪ ,‬ואינן עולכין‪ ,‬שומעין‬
‫ר ־ ם ונמצא בדלי״ח‪ .‬ו ח פ ל ע י נ על ה מ ג ן ת כ צ י ל ה ש מ ן ל כ ה ע ם ה ו ה ואדניו ה כ כ ר וגו׳ )ישעיה ו י(‪.‬‬
‫א ש ה ק ו ל ב י ת נ ג ל ה ‪ .‬והוא םלשון ה ג מ ר א ב״ס פ״ר ע״כ ק ו ל נ א רעיא ופירש׳׳י ה נ כ ל הרועה‪ ,‬וכ׳׳ה‬
‫בסנהדרין ק׳יג ?ףא‪. .‬־עליתם ה ב ה ו ב א ו ס ר ושמחי אני א ח פני באיש ההוא וגו׳ כציל )ויקרא כ ה ( ‪.‬‬
‫לכן ע ח ה ינלו בראש גלים וסר מ ר ז ח סרוחים )עסוס ו ז(‪ .‬ח פ ל ת ו של אדם פרחח‪ ,‬הוא מלשון‬
‫ה ג מ ר א ח ג י נ ה י׳ ע״א ה י ת ר נדרים םורחין באויר ואין להש על מ ת שיסמכו‪ ,‬ור׳׳ל שאין ת פ ל ת ו נ ש מ ע ת ‪.‬‬
‫גם כי ת ר ב ו ח פ ל ה אינני ש מ ע בצ׳׳ל )ישעיד‪ ,‬א טו(‪ .‬ו ס ח ו ך ע ש ר ח דכרים וכוי‪ ,‬פ ח ח כ ע ש ר ה וסיים‬
‫ב ה ש ע ח ‪ .‬ויאסרו ל א יראח י ח ולא יבין אלחי יעקב ) ה ח ל י ט צר ז(‪ .‬היצר י ח ד ל ב ם המבין א ל בל‬
‫מ ע ש י ה ם כצ׳׳ל )שם ל נ טו(‪ .‬ד כ ה י ב כ ל פשעיו אשד ע ש ה ל א יזכרו לו כצ״ל ) י ח ז ק א ל יח כ ב ( ‪ .‬ל א‬
‫ידעו ולא יבינו ב ה ש כ ה י ת ה ל כ ו ) ה ה ל י ם פכ ה(‪ .‬ומאמי! בישועתו ובו׳ ד״ל א ב ל אינו מאמין ש מ ש ל ם‬
‫ל ר ע כרשעתו‪ .‬פני ח׳ בעשי דע כצ״ל )שם ל ד יז(‪ .‬הנעלבים ואינן עולבין ובו׳ ס ב א ן ואילך כ מ ס ׳‬
 ‫טחזור וישרי‬ ‫‪726‬‬

‫חרשתם ואינן משעין׳ עושין תורה מאהבה‪ ,‬ושמחין בייסורין‪ .‬עליהם דגת׳ אומר ואוזניו‬
‫נצאת השמש בנבדה!‪ :‬השבוק בעיניהן‪ ,‬והמאוסין בעיני עצמן‪ ,‬והנוגשים את יצרם‬
‫והמשסילין את מהם‪ .‬עליהם הבחוכ אומר נה אמר י־י נאל ישר׳ קדושו‪ :‬נעלי אמני־‪.‬‬
‫וכסויי )זרים( ]רזים[‪ ,‬ומשיבי שקרון‪ ,‬ומהזיר׳ אנידה‪ .‬עליהם הנת׳ אומר עיני ננאםני ארן‬
‫ונוי‪ :‬האוהב אח אשתו ננסשו‪ .‬והמכבדה יותר מנוסו‪ ,‬ומנהינאת בניו בדרך ישרה‪ ,‬והמשיא‬
‫אשה לבנו סמוך לסרקו‪ ,‬קודם שיבא לירי עבירה עליו הבת׳ אומר וידעת כי שלום אהלך‬
‫זנו׳‪ .‬וידעת כי דנ זרעך וצאצאיך כעשב הארץ‪ :‬האוהב את שכיניו‪ ,‬והמקיב אתקרוביו‪,‬‬
‫והנושא את בח אחותו‪ ,‬והםלוה שרוטה לעני בשעח דוחקו‪ .‬עליו הכתוב אומר אז תקרא‬
‫וי״ יענה‪ :‬המנדים בצדק‪ ,‬וחשביס באמת‪ ,‬והמקנלין את השבים‪ ,‬והמלמדים אותם שלא‬
‫יחזרו לםורחנן‪ .‬עליחם חבת׳ אומר אז יבקע כשהר אורך‪ :‬המין בצדק‪ ,‬והמוכיחים באמת‪,‬‬
‫ועושי טהרה‪ ,‬זכרי לבב‪ ,‬עליהם הכת׳ אומר אך טוב לישראל אלהיס לברי לככ‪ :‬הנאנחים‬
‫זד׳נאנקים והםצשיס לישועה‪ ,‬והםתאבלין לירושלם‪ .‬עליהם הכתוב אומר לשום לאבלי ציין‬
‫ולתח להם שאר חחת אסר‪ :‬חרחמנן ומאכילי רעיבים‪ ,‬ומשקי צמאים‪ ,‬ומלבישי עממים•‬
‫ומהלקי צדקות‪ ,‬עליהם הכח׳ אומר אמרו צדיק כי טוב‪ :‬חענוונץ‪ ,‬והכיישנץ‪ ,‬ושסלירוח‪,‬‬
‫ונחים לתשחורת‪ ,‬ובעלי חבטחה‪ .‬עליהם הכת׳ אומר ותנזר אמר ויקס לך ועל דרכיך ננה‬
‫אור‪ :‬העמלים בתורה‪ ,‬ולומדי חורה לשמה‪ ,‬והמחוירין על המצות‪ ,‬והשוקדין על הלבוח‪.‬‬
‫ימר אשרי אדם שסע לי לשקד על דלתה׳ יום יום‪ :‬דורשי צדק ומבקשי‬ ‫עליהם הכ‬
‫שלום לעמו‪ ,‬והמצטערין עם העיבור‪ ,‬והמוועדין עמהם בשעת דוחקם‪ ,‬עליהם הכת׳ אומר‬
‫טוב י־י לםעוו ביום צרה וידע )כל( חוסי בו‪ .‬ובשביל ארבעה דכריס חטה לוקה‪ .‬על אב‬
‫ביד שמת ולא נסםר כהלכה‪ .‬ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין טושיע לה‪ ,‬ועל‬
‫משכב וכור‪ ,‬ועל שני אחים שנשסך דמם כאחד‪ .‬ובשביל ארבעה דברים מאומת לוקין׳‬
‫על כותבי סלפתר‪ ,‬ומעידי עדוח שקר‪ ,‬ומנהלי בהמה דקה בארץ ישראל וקוצצי אילנות‬
‫טובים‪ .‬ובשביל ארבעה דברים ממון של בעלי בתים נמסר למלכות‪ .‬על משהי ששמת‬
‫שרועים‪ ,‬ומלוי בריבית‪ ,‬ועל ס׳ שיש כירי למחות ואינו מותה‪ .‬ועל שוסקי צדקה כרכים‬
‫ואינם נוחנין‪ .‬ובשביל ארבעה דברים ממון של בעלי בתים יורדין לטמיון‪ .‬על עושקי שנר‬
‫שכיר‪ ,‬וכובשי שבר שכיר‪ ,‬ושורק׳ עול סצואריהם וגותנץ על תכיריהס‪ ,‬ונסות הרוה כננר‬
‫כולם‪ :‬ר׳ דוםחאי בר יהודה אומר‪ .‬לעולם הוי מועדה ברשעים‪] .‬ואל[ תקנא בעושי עולה‪ ,‬שני‬
‫עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יחנרו בם‪ ,‬ואם לחשך אדם לאמר אל תתחר במרעים‪.‬‬
‫לעשות מעשים רעים‪ ,‬ואל תקנא לעשות כעושי עוולה‪ .‬אין ישיבה למעלה‪ ,‬ולא אכילה‬
‫ולא שתייה‪ ,‬ולא שריה ורבייה‪ ,‬ולא איבה‪ ,‬ולא שנאה‪ ,‬ולא קנאה‪ ,‬ולא תהרות‪ ,‬ולא‬
‫עיישות‪ ,‬ולא עכבה‪ :‬כתי האזינו השמים ואדברה‪ ,‬זו היא שנאמר על ירי דוד מלך ישרי‪.‬‬
‫ישת השך סתרו‪ ,‬מנד מי אמרו דור מקרא זה‪ .‬לא אמרו אלא כנגד שכהן של הק׳‬

‫ד ר ך ארץ שלשנינו פ׳׳ב‪ ,‬ועיין ש ב ח ם״ח ע־ב‪ .‬יומא כ ״ נ ע״א‪ ,‬גיסין ל י י ע׳׳כ‪ ,‬עליהס ה ב ה ו ב א ו ס ר‬
‫ואהביו כ צ א ת ה ש מ ש בגבורהו כצ׳׳ל )שופטים ה לא(‪ .‬כ ה א מ ר ה׳ ג א ל ישראל קדושו כצ׳׳ל‬
‫)ישעיה מ ט ז(‪ .‬וכםויי רזים כצ׳׳ל‪ .‬עיני ב נ א מ נ י ארץ ונוי ) ת ח ל י ם קא(‪ ,‬ה א ו ה ב א ה אשתו כ נ פ ש ו וכד‬
‫‪ /‬׳‬
‫י ב ט ו ה ס׳׳ב ע׳׳ב‪ .‬ס נ ה ד ר י ן ע׳׳ו ע״ב‪ .‬וירעה בי שרום א ה ל ך כ צ ל וני )איוב ה כד(‪ ,‬וידעת כי ר ב‬
‫ז‬
‫י ע ך וטי )שש ה כ ה ( ‪ ,‬אז ת ק ר א והי י ע נ ה )ישעיה'נה ט(‪ ,‬ה פ ג ר י ם ב צ ד ק יכו׳ ר״ל ה ט ה נ י י ר י ם ב צ ד ק‬
‫בלי מ ר מ ה וחושבי! ב א מ ת לש׳׳ש‪ .‬ו ב ס פ ר ר ״ ח סון* שער ג׳ מ פ ר ק ר״א נרים המחניירין בצדק‬
‫ו ה ש ב י ם ב ח ש ו ב ה וכו׳ ומלשון ה מ ח ב ר נ ר א ה כטי ש כ ת ב ת י ‪ ,‬זהגר״א נדים ה ס ג ה ג י ן בצדק‪ ,‬אז יבקע‬
‫כ ש ח ר אורך )שם נ ח ח(‪ ,‬אך מ ו כ ל י ש ‪ -‬א ל אלתיש לברי ל ב ב ) ת ח ל י ם עג א(‪ ,‬לשוס ל א ב ל י ציון‬
‫ל ת ת ל ח פ פאר ת ח ת אשר כצ״ל )ישעיה ס א ג(‪ .‬א ס ־ ו צ ד י ק בי ט ו ב )שש ‪ 3‬י(‪ .‬זתגז־ אשד זיקש‬
‫‪S0‬‬ ‫לך וגו׳ כצ״ל )איוב כ ב כ ת ‪ ( ,‬א ש ד י א ד ם ש מ ע ל׳ ל ש ק ר על ר ל ת ת י יום יום כצ״ל )משלי ה‬
‫ט ו ב ה־ למעוז ביום צ ר ת וידע חוסי כו בצ״ל )נתום א ז(‪ .‬ו נ ש כ י ל א ר ב ע ת דברים ה מ ה ל ו ק ה וכוי‬
‫ם ו ב ה ב׳׳ט ע״א‪ .‬ו ב ש ב י ל א ר ב ע ה דברים מאורוה לוקין שם ושירש׳י ירח וכוכבים‪ ,‬יורדי! לטשיון‬
‫ש נ ט פ פ י ן יכלים מ א ל י ה ם ‪ .‬יעיין ערוך ערך טמיון‪ .‬לעולם הוי מ ת ג ר ה עיין ברכות ז׳ ע״ב‪ ,‬עזבי חגרה‬
‫יהללו ר ש ע ושטרי ה ו ר ה יתגרו כם כצ׳׳ל )משלי כ ח ד(‪ .‬אין ישיבה ל מ ע ל ה ובו׳ עיין ז׳ ע״א‪ ,‬י ש ת‬
‫‪727‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫שהוא שליט ברום‪ .‬הוא יחיד ושםו אחר‪ .‬והוא שוכן כשלש מאות ותשעים רקיעים! וכל‬
‫רקיע שטו וכינדו נקוד עליו‪ .‬וככל אחד משרח־ם שרסיס ואוסנים וכיונים ונלנלים וכסא‬
‫כבור ואל חתסה בדבר זה‪ .‬סלך כשר ודם יש לו כטה מקופות אתת של צינה ואחת של‬
‫המה ועליך להביט בדבר זה‪ .‬על אחח כמה וכמה למלך עולמים שהכל שלו‪ .‬ובוטן‬
‫שישראל עושין רצונו של סקום שוכן על ערבות בשביעי ואינו טחיחק מהן כלום‪ ,‬שנא׳‬
‫מבץ שני הכרוכים וידבר אליו‪ .‬ובשעה הכעס סחעלה ויושב בשמי מתם‪ .‬והכל צועקין‬
‫ובוכין ואין נשסע קולס‪ .‬ונוזרין צום ומתשלשין כעסר ומתבסין בשק ומורידין דמעוח‪ :‬כן‬
‫עואי אוסר כל הנותן אחנעה רברים הלל־ על לבו ומנר עעיו שוב אעו חוטא לעולם‪,‬‬
‫מאיץ כא‪ .‬ולאיין אתה הולך‪ ,‬ומי הוא דיינו‪ ,‬ומה עתיד להיות‪ .‬מאייןכא‪ ,‬ממקום‬
‫ההשך‪ ,‬ולאיין הוא הולך‪ ,‬למקום רימה ותולעה‪ .‬ומאין כא‪ .‬ממקום טומאה‪ .‬ולאן הוא‬
‫הולך‪ ,‬למםא אחריס‪ .‬מאיץ בא‪ ,‬מליחה סרוהה‪ ,‬וממקום שאין עץ יכול לראות‪ .‬ולאיין‬
‫הוא הולך‪ ,‬לשאול ואבדץ בנהינם‪ ,‬ולישרף באור‪ .‬ומי הוא דיינו‪ ,‬תדע שאין דיינו של‬
‫בשר ודם‪ ,‬אלא אדון על כל המעשים ברוך הוא‪ .‬ומה עתיד להיות‪ ,‬עסי רמה ותולעת‪.‬‬
‫שנאסר אף כי אנוש רםח ובן אדם חולעה‪ .‬ר׳ שמעון אומר רימה כחייו ותוליעה במותו‪.‬‬
‫איזה ריסה כחייו‪ ,‬אילו כנים‪ ,‬ותוליעח שמרתיש‪.‬כמותו‪ :‬ר׳ אליעזר בן יעקכ אומר אדם‬
‫נאה ומשובח ומוציא דבר מגונה‪ .‬מושלו משל למה הדבר דומה למרקליןנדולה וביב של‬
‫בורסקי קבוע בתוכה‪ .‬כל עובר ושב אומר כמה נאה טרקלין זו אלמלא ביב של בורסקי‬
‫קבוע בחובה‪ ,‬בך אדם נאה ומשובח ומוציא דבר מנוגה‪ ,‬אש חיה מוציא )ממע־ין( ]ממעיו[‬
‫סלייטון או אפרסמון או אחד מכל סיני בשמים על אחת כמה וכמה שהיה מתנאה על‬
‫הבריות‪ :‬בשעה פטירתו של ר׳ ]אליעוד[)אלעור בן עזריה( נכנסו חלמידיו וישט לפניו‪.‬‬
‫אמרו לו רבינו למדנו דבר אהד‪ .‬אמר להמ בניי מד‪ ,‬אלמד אחים צאו והזהרו איש בכבוד‬
‫הכירו וכשעה שאתם עומדים להתסלל היו יורעין לפני ס׳ אתם מחשללין‪ .‬שבשביל דבר‬
‫זה תזכו להיי העולם הבא‪ :‬המשה דבדם למדנו סר׳ ]אליעזר[)אלעזר בן עזריה( בשעת‬
‫סיתתו ושמחנו בהם יותר טסה ששמחנו כחייו‪ .‬ואלו הן‪ ,‬הכדור‪) ,‬והאימום( ]והאימום[‪,‬‬
‫והקסת‪ ,‬ותפילין‪ ,‬וכסת ענולה‪ ,‬מהבלין טומאה‪ ,‬ומטנילין אותם )בםשהך( ]בסשהן[‪ .‬צאו‬
‫והוהרו בהן שהלכות נחלות הם‪ ,‬שנאמרו למשה בסיני‪ :‬סליק פירקא‪:‬‬

‫פ ר ק ני‪ .‬ל ע י ל ם תהא נאה בכניסחך‪ .‬ונאה ביציאתך‪ .‬ותהא ממעט את העסק ועסוק‬
‫בתורה‪ :‬סעשה בדי שמעון בן אלעזר שבא סמנדל עדר מבית רבו‬
‫והיה רוכב על חחמור ומטייל על שפח הים‪ .‬ומצא אדם אחד שהוא מבוער כיוחי‪ .‬אם׳‬
‫לו ריקה כמה מכוערין מעשיך כך מכוערין בניו של אברהם‪ .‬אם׳ לו ומה אעשה‪ ,‬לך‬
‫ואמור לאומן שעשאוני כמה מבועי כלי זאח שעשיח‪ .‬מיד ירד ר׳ ששעון בן אלעור‬
‫מעל החמור ונשחפח לפניו‪ .‬אשר לו ר׳ נעניתי לך‪ .‬מחול לי‪ .‬אמר לו אין אני׳ מוחל לך‬

‫השן־ ס ת ר ו ) ת ה ל י ב י ה יב(‪ ,‬שנאי םבין שני הכרובים וידבר אליו )כשדבר ז פט!‪ .‬ת י י ג כן הוא‬
‫לפנינו פ״ג ב ן ע ז א י א ו ס ר כ ל הנותן וכו׳ עיין ב א ר ר ״ נ פי״מ‪ ,‬ועיין ב ה ג ה ה לפנינו ו ד ל במחוור ווישרי‬
‫ס ת ח י ל כאן שרק בפני עצמו ו כ ת ו ב ע׳׳נ זהו פ ר ק בן עואי• והוא ם ה שחזביר רש״י בשפ ברבות‬
‫כ*ב ע״א‪ ,‬ובשם׳ עירובין כתופי נ״ג ע״ב ד״ה משיירי! ו כ כ מ ה סקוכנוה‪ .‬ובנ׳יי אשר ל‪1‬ני ל א נרשש סיג‪.‬‬
‫שנאי א ף כי אנוש ר ס ה ובן אדם ת ו ל ע ה כצ״ל )אי‪-.‬ב כ ה ‪ •0‬אס ה‪-‬ת מוצא משעיו פ־יייטון וכו׳‬
‫כצ״ל‪ .‬כ ש ע ת פשירתו של ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו וכו׳ כצ׳׳ל והוא ר• אליעור בן הירקנים עיין‬
‫ב ר ב ו ת כ י ה ע‪-‬ב‪ ,‬ובאד׳׳ר פ נ ״ ה ‪ ,‬ובן ב ה ה י א ד ח פ ־ ס ה דברים ל מ ר נ ו פ ר ׳ אלעזר בן עזריה צ״ל ם ר ‪,‬‬
‫א־ייעור כוי‪ ,‬תכרוד והאשום ז ה ק פ י ע כצ׳׳ל ועיי! םנתדרין ש״ח ע״א ו נ ה נ ה ־ ‪ :‬שס‪ ,‬ובארר״נ שרק כ״ת׳‬
‫וטטבילין אותם במשהן כצ׳י׳ל ובסנהדרין שס א י ת א ו כ ה ר ת ן ב מ ה שהן‪ .‬פ״נ‪ .‬לפנינו בפס׳ ר״א ה ו א פייר‪.‬‬
‫פ ע ש ה ב י ׳ שטעון בן אלעזר וכו׳ כן ה ו א באדר״נ פט״א ו ב ס ס ׳ ד •׳א ה נ ד פ ס אשר לפנינו‪ ,‬אבל‬
‫ב ת ע נ י ת כ׳ ע־׳א א י ת א ס ע ש ה ש ב א ר׳ אלעזר ביר שטעון ובר‪ .‬ומצא אדש א ח ר וכו• עיין רש‪-‬יי‬
‫ותוס׳ שם שתביאו בשם מס׳ ר׳׳א ראיתו א ד ם ה י ה אליהו ולשוב נתכיין כדי שלא ירגיל ברבר‪,‬‬
‫ולשנינו ל י ת א כ ס ה מכועריש מעשיך וכי נש זה ל י ת א בספרים שלפנינו‪ ,‬אשר לו ר׳ נעניתי לך לפנינו‬
 ‫מחזור וימדי‬ ‫‪728‬‬

‫עד שהלך לאומן שעשאוני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית‪ ,‬הלך אחריו כחצי‬
‫מיל‪ .‬וכששמעו אנשי עירו ויצאו לקראתו‪ .‬אמרו שלום עליך רכי‪ .‬אטד להם למי אחמ‬
‫‪,‬‬
‫קורין ר ‪ .‬אמרו לו לזה שמטייל אחריך‪ .‬אמר להם אס והו ר׳ אל ירבו כמוהו בישר׳‬
‫והס ושלום‪ .‬אמת לו ומד‪ -‬עשה לך‪ .‬אמי להם כך וכך עשה לי‪ .‬אמרו לו אע׳׳פ כן מחול‬
‫לו‪ .‬אמ׳ להם הריני מוחל לו‪ .‬ובלבד שלא יהא נהונ לעשות כן‪ :‬באותה שעה ישב ר׳‬
‫שמעון ודרש בבית המדש הנחל שלו‪ .‬לעולם •הוי רך כקנה‪ .‬ו*‪1‬ל תהי קשה כארז‪ .‬מה‬
‫קנה זה יצאו ארבע רותות העולם הולך ובא עמהן עמדו הרותוח וקנה עומד במקומו‬
‫מה סוסו של קנה זבה ליטול ממנו קולמוס ולכתוב בו סשר תורה‪ .‬אבל ארז זה אינו כן‪.‬‬
‫יצתה דוה מערבית צפונית נעקר מעידו‪ .‬דרומית סורהית עוקרתו'והוסכתו על פניו‪ .‬נמצא‬
‫ארו זה שהיה מזטל על שרשיז‪ .‬מה םזפו של ארז זה באים וםזתחין זמבתתין אזתו‪.‬‬
‫ומםבכין בו בתים‪ .‬והשאר מניחין אותו על נכי האור‪ .‬לכך אמרו חכמים הוי רך‬
‫כקנה ואל תהי קשה בארו‪ :‬כיצד מכבד אדם את רבו‪ .‬בזמן ששניהן מהלכין בדרך‬
‫נוחנו לימינו ואין נותבו לשמאלו‪ .‬היו שלשה הרב ביניהם‪ .‬ביצר הרב באמצע‪.‬‬
‫והנדיל לימדנו והקטן לשמאלו‪ .‬וכן מעינו בשלשה המלאכים שבאו אעל אברהם‬
‫אבינו‪ .‬ואילו הן‪ .‬נבריאל‪ .‬מיכאל‪ .‬רפאל‪ .‬נכריאל להפוך את םדוס‪ .‬רפאל לרסאת את‬
‫אכרהם‪ .‬מיכאל לנשר את שרה‪ .‬והיה מינאל באמצע‪ .‬וגבריאל בימינו ורפאל בשמאלו‪.‬‬
‫כיון שראה אברהם אנינו את מלאני השרת כאתר‪ ,‬שכינה ועמדה למעלה ממנו‪ .‬אמי‬
‫להם רבותיי המתינו לי עד שאפטר מן השכינה שהיא נמלה מכם‪ .‬שנאמר ויאמר אדני‬
‫אם ]נא[ מצאתי הן ונום׳‪ .‬וכיון שנפטר אברהם אכינו מן השכינה בא והשתהוה לפניהן‪.‬‬
‫והכנימן חחח האילן‪ .‬שנאמר יקח נא מעט מיס ונוסי‪ .‬ואחר כך ואקחח פת לתם‪ .‬אכל‬
‫לוט מה אסר להם ולינו ורחצו רגליכם‪ .‬ואחרים אום׳ לא אמ׳ לוט אלא חכמת חכם‪,‬‬
‫אס׳ אילו רואים אוחם רוחצים פניהם ידיהם ורגליהם נטצאו חורנין אוחו ואת אשתו ואח‬
‫כנותיו‪ .‬אלא יראו אותם כשאבק‪ .‬על רנליהם ויאמרו לא באו מן הדרך אלא עכשיו‪:‬‬
‫ההולך אחר רבו אינו רשאי ליסטר מאחריו עד שעה שיטול ממנו רשות‪ .‬היו שניהם‬
‫חלמידים שקולין כאחד גומלין רשות ‪ jn‬בזה‪ .‬בעל הבית נכנם חחילה ואחר כך אורח‪.‬‬
‫ונשהן •וצאין אורח יוצא תהילה ובעל הבית אחריו‪ .‬והנפטר מרבו נין כשהוא גדול סרבו‬
‫בין כשדנו נדול אומי לו הריני נפטר‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫‪6‬רק ד ‪ .‬ל א יפטר אדם לא מאצל רבו ולא מאצל הכירו עד שעה שיטול ממנו רשות‪.‬‬
‫וילמדו כל אדם רדך ארץ מן המקום‪ .‬שאם׳ לו לאברהם אבינו כלום יש‬
‫בידך דרך ארין‪ .‬אמ׳ לו רבוגו של עולם הן‪ :‬לעולם אל יכנס ארם פתאום לכית חבירו‪ .‬וילמדו‬
‫כל אדם דרך ארץ מ; המקום שעמד על פתה הגינה וקרא לו לארס‪ .‬שנא׳ ויאמר לו איכה‪.‬‬

‫ל י ה א ת י ב ת ר׳‪ ,‬ועיי! כ ר ב ו ת כ ״ ה ע׳׳א‪ .‬כ ה ו ב ו ח ם״ז ע׳׳ב‪ .‬לעולם הוי ר ך כ ק נ ה וכוי ת ע נ י ת כ׳ ע״ב‪,‬‬
‫ופנהדרי! ק ״ ה ע״ב‪ ,‬כיצד מ כ ב ד ארם א ה ר ב ו וכזי עיין עירובין נ״ד ע״ב‪ .‬יומא ל״ז ע׳׳א‪ .‬חולין‬
‫צ״א ע״א‪ ,‬ועיין פ ס ה י ם קי׳׳א ע״ב‪ ,‬אביי ה ו ה שקיל ואזיל ובו׳ ובתום׳ ש ם ד״ה ואזיל ובו• ובתום׳‬
‫ש ב ה נ״א ע״כ ד ״ ה ק ד מ י ה ו כ ר ‪ .‬גבריאל‪ ,‬מיכאל‪ ,‬ר פ א ל וכר ב ״ ר פ ס ״ ח ‪ ,‬ר פ א ל ל ר פ א ו ת א ת א ב ר ה ם וכוי‬
‫יכן הז>• נ ב ׳ ׳ פ פ י ו ע*ב ועיין הוס• ד ״ ה ה ה ו א וכר ש כ ת ב ו ובב״ר )‪6‬״נ( יש ש ר פ א ל ב א להציל א ת‬
‫לוט וכו׳ ד ר פ ו א ה ו ה צ ל ה עני! א ח ד היא ןן׳ש‪ ,‬והיה מ י כ א ל ב א מ צ ע ובו׳ יומא ל״ז עיא‪ ,‬ויאמר אדני‬
‫אם נא מ צ א ת י ח! וגו׳ כצ״ל ) ב ר א ש י ח יח נ(‪ ,‬י ק ה נ א מ ע ט מים )שם ד( ו א ק ת ה פ ת ל ח ם )שש ה(‬
‫א ב ל לוט מ ה א מ ר ל ה ם ולינו ורחצו רגליכם כ צ ׳ ל ) ש ם יט ב(‪ ,‬אילו רואים א ו ח ם רוחצים וכוי ב״ר‬
‫ש״נ ורש״י ב ה ו ט ש פ׳ וירא‪ .‬עד שעה שיטול מ ט נ ו ר ש ו ח ובר עיי; יומא נ״נ ‪.‬ע״א‪ ,‬וב״ר פמ״ז ובפי׳‬
‫פהרז״ו סי׳ ו׳ ע״ש׳ ו ה נ פ ט ר טרבו בין כ ש ה ו א גדול מ ר ב ו וכו׳ גירפת הגר״א ו ה נ פ ט ר מ ה ב ר ו ב ץ‬
‫שהוא גדול מ ח ב ר ו וכין שתכירו גדול‪ .‬פ״ר‪ .‬ולפנינו במסי ר״א ה ו א ‪0‬״ה‪ ,‬לא ט א צ ל רבו ולא מ א צ ל‬
‫‪1‬‬
‫ה כ ר ו ובו• עיין ב״ר שס‪ .‬לעולם א־ יכנס ארם פ ת א ו ם וכוי נ ר ה ט״י ע״ב‪ ,‬ועיי; שסתיש ק י י ב ע״א‪.‬‬
‫שנא׳ ייאמר לי איבה כצ״ל ) ב ר א ש י ת ג מ(‪ .‬ראיתי א ת ה׳ י ש ב ע ל כסאז זכל צ ב א הששיש ע ט ד‬
‫‪729‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫מעשה כארבע זקנים שהלכו לסלכוח הםניסיח והיה לחש סילוסוסוס אחד חבר שם‪ .‬ואילו‬
‫הן ר״נ ור׳ יהושע‪ • .‬ודי אלעור בן עזריה ור׳ עקיבא אס׳ לו ר׳ יהושע לר־נ‪ ,‬ר׳ רצונך‬
‫שנלך ונקבל שני םילוסוסום תבירינו‪ .‬אס׳ לו לאו‪ .‬לשחרית אם׳ לו נלך ונקבל שני‬
‫סילוסוסום ועירנו‪ .‬אס׳ לו הן‪ .‬הלך ר׳ יהושע ומשח לו על הדלת‪ .‬והיה שילוסוסוס‬
‫סתשב בדעת אין זה דרך ארץ אלא של הכס‪ .‬סעמ שניה עמד ורחץ םניו ידיו ורנליו‪.‬‬
‫שעם שלישית עמד ופתה את הדלת‪ .‬ראה הכמי ישראל אילו באים מיכן ואילו כאים‬
‫מיכן‪ .‬ואילו הן‪ .‬ר׳ יהושע ור׳ אלעור בן עזריה מימינו של ר־נ‪ .‬ור׳ עקיבא משמאלו‪ .‬והיה‬
‫סילוסוםוס מהשב בדעתו ואופי היאך אתן שלום לחכמי ישרי‪ .‬אם אומ׳ אני שלוסעליך ר־נ‬
‫נמצאתי מבזה את הכמי ישר׳ אם אום׳ אני שלום עליכם הכמי ישר׳ נמצאת• מכורי את ר׳נ‪.‬‬
‫כיון שהניע אצלם אמ׳ להם שלום עליכם חכמי ישר׳ ולר׳ינ בראש‪ .‬ולא מר׳נ למדנו אלא מ ן‬
‫השכינה‪ .‬שנאם׳ ראיתי אח י׳י ישב על כסאו וכל צבא השמים עמד עליו מימינו ומשמאלו‪:‬‬
‫לעולם •הו כל אדם השובין עליך בליםשין ותהא מכבדן כר׳נ‪ :‬ומעשה בר׳ יהושע שהבנים‬
‫אצלו אדם אחד ונתן לו אכילה ושתייה‪ .‬והעלהו לננ‪ .‬ונשל הסולם מתחתיו מה עשה‬
‫אוחו האיש‪ .‬עמד בחצי הלילה ונטל הכלים וכרכן בטליחו‪ .‬וכיון שביקש לירד נפל מן‬
‫הננ ונשחברה ססרקחו ממט‪ .‬לשחריח בא ר׳ יהושע ומצאו‪ .‬אמי לו ריקה כך עושץ לבני‬
‫אדמ שכמותך‪ .‬אמ׳ לו ר׳ לא הייתי יודע שנשלח הסולם מתחתי‪ .‬אם• לו ריקה אי אתה‬
‫יודע שמאמש היינו זהירין בך‪ .‬מיכאן אמ׳ ר׳ יהושע יחו כל אדם חשובין עליך כליסטים‬
‫והוי סבכדם כר־נ‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫פ ר ק הי‪ .‬ה נ כ נ ס לבעל הבית‪ .‬כל מה שיאמר לך כעל הבית עשה‪ :‬מעשה כשמעון‬
‫בן אנטיסרס שהיו אורחין נכנסין אצלו‪ .‬ונוזר עליהם שיאכלו‬
‫ושישתו‪ .‬והיו נודרץ בתורה ומבדין‪ .‬ובשעת פטירתם היה מלקה אותם‪ .‬נשמעו דבריהם‬
‫לפני רבן יוחנן בן ובאי וחבסים‪ .‬והיו)קניטין( ]קנטרן[ בדבר‪ .‬אמרו מ׳ ילך ויודיענו‪.‬‬
‫אמ• להם ר׳ יהושע אני אלך ואראה מה זה עושה‪ .‬אסמ לו לך לשלוש‪ .‬הלך ומצאו‬
‫על פתח ביחו שיושב‪ .‬אמר לו שלום עליך די‪ .‬אשי לו שלום על־ך ר׳ וסירי‪ .‬אש׳ לו‬
‫כלום אתה צריך‪ .‬אם׳ לו בית לינה אני צריך‪ .‬אמ־ לו שב בשלום‪ .‬ישבו)וססקו( ]ועסקו[‬
‫בתורה עד הערב‪ .‬לשחריח אמי לו נלך למרחץ‪ .‬אמ׳ לו כרצונך‪ .‬היה ר׳ יהושע מתיירא‬
‫שפאיקשחנועל שוקיו‪ .‬לאחר שיצא אכלו ושתו‪ .‬אמ׳מימלויני‪ .‬אפילו אני‪ .‬היה ר׳ יהושע‬
‫מחשב בדעתו‪ .‬ואום׳ מה אשיב להכמים ששינרוני‪ .‬נפנה ר׳ יהושע לאחוריו‪ .‬אס׳ לו ר׳‬
‫למה נמנית‪ .‬אמ׳ לו דבר אני צריך לשאול אוחך‪ .‬משני מה בני אדם הנכנסין אצלך אחה‬
‫מלקה ולי לא הלקיח‪ .‬אם׳ לו חכם נתל אתה ודרך ארץ יש בידך‪ .‬בני אדם הנכנסין‬
‫אצלי נוזרני עליהן שיאכלו ושישתו והם נוררין בתורה ומכרים‪ .‬וכך שמעת־ מן החכמים‬
‫שבל הנודר בהורה וסברה לוקה ארבעים‪ ,‬אמ׳ לו וכך אתה עושה‪ .‬אמ׳ לו הן‪ .‬אסר לו‬

‫עליו פיטינו ופשטאלו כצ״ל )מלכים א ככ יט(‪ .‬מעשה בארבע זקנים שהלכו למלכיה הפנימית וכוי‪.‬‬
‫‪0‬׳׳ה‪ .‬ולפנינו הוא ם״ו‪ .‬כל מה שיאמר לך בעה׳׳ב עשה יכו׳ פםתיס ם׳׳ו ע״ב‪ ,‬ועיין חוס• שש ד״ה‬
‫אין מסרבין וכוי ועיין בטנ׳׳א כיי ק״ע ס׳׳ק י׳ שהקשה לשי מה שכתבו התוס• אמאי דיתיב אפוריא‬
‫לא מצי לוכד דאין משרבין דישיבת א‪:‬וריא דבר גסות ושררה הוא וכו׳ אבל קשת יעל קבלת‬
‫הכוס נמי היה לו להשיב כל מה שיאטר לך בעה״ב עשה ולא היה צריך לומר אין מםרבין וכוי‬
‫ותירץ דאף דפחויב לעשות ס׳־מ אין ר׳׳א שיעשה טיר ער שיפציר בו אבל לגדול עושין מיד וכוי‪,‬‬
‫ולי קשה דלפי זה הדדא קושיא לדונתיה איך יתיב אשוריא בלא קירוב‪ ,‬וגזה התש רנסות הרוח‬
‫ושררה יש שש ולא סירב משום בל מה שיאמר לך בעה״ב וכוי א׳־ב כש״כ כקבלת הכוס‪ ,‬ועיין‬
‫בטחיש־א בחידושי אנרוח שהקשה ג־־כ קושיה הכג־א ותירץ דלעיל השיב מתי ר״א וכאן השיב‬
‫מדין חורה‪ .‬ועיין באליה רבה סי• הנ־ל וברכ״י שם אות ח׳ עיש‪ .‬מעשה בשמעון כן אנשיפרש וכוי‬
‫הובא בטור א״ח סי׳ ק״ע בשם מם׳ סופרים‪ ,‬ושש גרים והיו טדרין ומבדין‪ ,‬ועיין בדברי חטורוח על‬
‫הרא׳׳ש פרק כל הבשר סי׳ י״ט אות צ׳׳ב‪ ,‬ועיין ט״ז ק״ע ם״ק גי‪ .‬והיו קנטרן בדבר וכוי בלל‪ .‬ישבו‬
 ‫מחזור מטרי‬ ‫‪730‬‬

‫נחר אני עליך שתלקה אותן ארבעים וארבעים‪ .‬ארבעים שלך‪ .‬וארבעים של חכמים‬
‫ששינרוני‪ .‬הלך ר׳ יהושע והסיח לסני חכמימ מה שראה בשמעון בן אנמיםרם‪ :‬לעולם‬
‫לא יהא אדם קסדן כחוך םעודחו‪ .‬וסעשה כהילל הקן שעשה סעודה‪ ,‬ובא עני ועסד‬
‫על םתהו‪ .‬אמי לו ר׳ אשד‪ .‬אני צריך להכניס היום ואין לי פרנסה כלום‪ .‬נטלה אשחו‬
‫כל אותה הסעודה ונתנה לו‪ .‬ואהר בך לשה עיסה מחרת ובשלה אילםס אחר ובאחד‪,‬‬
‫והביאה לפניהן‪ .‬אמי לה כתי מפני מה לא הבאתה לנו מיד‪ .‬סהר׳ לו כל אותו הטעשה‪.‬‬
‫אמ׳ לה בתי אף אני לא דנתי אותך אלא לכף זבות‪ .‬שכל מה שעשית לא עשית אלא‬
‫לשם שמים‪ :‬מניחיןפיאה ממעשה אילפפ ואין מניחין פיאה ממעשה קרירה‪ .‬ומעשה‬
‫ברי יהושע שהיה לו אכסניא אצל אלמנה הניהה לו מעשה אילסם ואכל ולא חניח לח‬
‫פיאה‪0 .‬עם שנייה אכל ולא הניה לה פיאה‪ .‬פעם שלישית הקדיחחו במלח‪ .‬וכיון שטעמו‬
‫משך ידו ממנו‪ .‬ואכל סחו ריקם‪ .‬אמרה לו מפני מה מיעטתה בבריםין הללו‪ .‬אמי לה‬
‫ככר סעדתי םכעוד יום אמרה לו מעתה אס סעדת מיעפת כסת וככייסין‪ .‬מיכן אט׳ ר׳‬
‫יהושע מעולם לא נצהני אדם אלא אשה זו ותינוק ותינוקת‪ :‬מעשה כרי יועשע שהיה‬
‫מהלך בשדה‪ ,‬ומצא ריבה אהת שישבת בשדה‪ .‬אמרה לו מפני מה אחה מהלך‬
‫בשדה אמי• לה בדרך אני הולך‪ .‬אטרח לו אם וו הדרך לא כבשוה אלא ליסמין‬
‫כמותך‪ :‬ושוב מעשה בר׳ יהושע שהיה מהלך בדרך ומצא תינוק אחד שהיה יושב כין‬
‫שני דרכים‪ .‬אמר לו מאיזו דרך איכנס לעיר בזו או בזו‪ .‬אם׳ לו הרי שניהם לפניך זו‬
‫ארוכה וקצרה‪ .‬וזו קצרה וארוכה‪ .‬הלך לו ר׳ יהושע בקצרה וארוכה‪ .‬כיון שהניע לחומה‬
‫של עיר מצא ננוח ופרריסץ וקרפיפץ שהיו מוקפץ לה נפנה לאחוריו וראה אותו תינוק‬
‫שהיה יושב במקומו‪ .‬אס׳ לו בני לא כך אמרתי לך באיזו דרך איכנש‪ .‬אס׳ לו רבי ולא‬
‫הכם נדול אתה‪ .‬זו הכסתך‪ .‬הלך ר׳ יהושע ונשקיה על רישיה‪ .‬אם׳ לו אשריכם ישרי‬
‫שכלכם הבמים אתם מקטניכס ועד נדוליכם‪ :‬כיצד םרקדין לסני כלה‪ .‬בית שסאי אוס׳‬
‫בלה כסות שהיא‪ .‬וביה אומי כלה נאה והסודר‪ ..‬אסרו להם ביש לביד‪ .‬לדבריכם אסי׳‬
‫תנרח ואפילו סומא יאמרו לה בלה נאה והסודה‪ .‬וההורה אמרה מדבר שקר חרחק‪ .‬אסרו‬
‫להם כיה לכיש הרי שלקח מקח טעות כשוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו‪ .‬דעי אופ׳‬
‫ישבהנו בעיניו‪ .‬מיכן אמרו הבסים לעולם תהא דעתו של אדם סעורבת עם כל הבריות‪:‬‬
‫ולא יפרום אדם ]את[ המוציא במקומ הרך אלא במקום הקשה‪ .‬ולא יאחז אדם סרוםה‬
‫כביצה בידו‪ .‬ואם עושה כן הרי זה רעבחן ונרנרן‪ .‬וכסה שותה שנים מדרך ארץ‪ .‬שלשה‬
‫מנסי הרוח‪ .‬לא יאכל אדם שום ובצל םראשו אלא מעליו‪ .‬ואם אוכל הרי זה רעבתן‪ .‬ולא‬
‫ישתה שתי כוסות בתוך סעודתו‪ .‬ויברך ברכת ה מ ק מפני שנראה נרנרן‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫ועסקו ב ת ו ד ה ו נ ר כ ל ל ‪ .‬לעילם ל א י ה א ק פ ד ן וכו׳ ו מ ע ש ה כ ה י ל ל הזק! ו נ ו ה י א נ י ר פ א מ ר ו י ק ח‬

‫כ נ י ר ס ח ח ס ה ב ר ו מ ע ש ה וכו׳ ו מ ב י א ראיה שלא י ה א ק פ ד ן מ ה א ד ח י ל ל הזקן‪ ,‬ולא בגירסא שלפנינו‬
‫מ ע ש ה וכו׳ ועיין ב ד י ה שס א ו ת *׳׳ג‪ .‬מניחין פ י א ה מ מ ע ש ה א ל פ ס וגז׳ עיין עייוכין נ ״ נ ע׳׳ב‪ ,‬ובחופ•‬
‫ש ם ד״ה משיירי; וכר ובד׳׳ח שפ א ו ח *׳׳ד‪ .‬ו ב מ ד ר ש איכה פ״א‪ ,‬ושוב מ ע ש ה גר׳ יהושע וכו׳ נ פ נ ה‬
‫לאתוריו ובו׳ ובעירובין איתא חזרתי לאתודי א מ ר ת י לו בני ה ל א א מ ר ח לי ק צ ר ה ‪ ,‬א מ ר לי ולא‬
‫א מ ד ת י ל ך ארוכה נשקתיו על ראשו ואמרח• לו אשריכם ישראל שכולכם ח כ מ י ם נדוליפ א ח ם‬
‫ס נ ד ו ל כ ם ועד ק ט נ כ ס ‪ .‬כיצד טרקדין לפני כ ל ח וכו׳ ב ח ו ב ו ת ט״ו ע״ב‪ ,‬ועיין שס י״ז ע*א תום׳ ד ״ ה‬
‫כ ל ח ומי וחוס׳ ד״ח ישבחנו וכוי ועיין ה פ ל א ה שם‪ ,‬ובש־מ‪ .‬מ ד ב ר ש ק ר ת ר ח ק ) ש ס ו ח כ נ ז(‪ ,‬מיכן‬
‫א ס ר ו חכמים לעולם ה ה א ר ע ת ו ש ל א ד ם ס ע ו ר ב ת וכו׳ וסירש׳׳י שט י״ז ?ניב מ ד ב ר י ב״ה שאמרו‬
‫י ש נ ח נ ה וכוי‪ .‬לעשוח לאיש ואיש ברצונו‪ .‬ו ל א יפרום ארבו א ה ה מ ו צ י א כ ל ל פ נ ה ר ר י ! ק ״ ב ע״ב‬
‫מ ה י כ א דקרים בישולא‪ ,‬ועיין בפירוש רש״י שם ולא יאחז ארם פ ר ו ס ה ב נ י צ ה בידו וכו׳ ו ב ט ו ר א׳׳ח‬
‫סי׳ ק״ע ח ע ח י ק ל א יאכל א ד ם פ ר ו ס ה כ ב י צ ה ו נ ר ועיין בב״י שם‪ ,‬ו ב ד ״ ח ש ם א ו ה ל ד ‪ .‬ו ב מ ה ש ו ח ה‬
‫שנים מר״א וכו׳ פ ס ח י ם פ י ו ע״ב‪ ,‬ביצה כ ״ ח ע״ב‪ ,‬רא י א ב ל א ר ם שום ובצל מ ר א ש א ל א מעליו‪,‬‬
‫ביצה שס ופירש׳׳י ם צ ר העלי!‪ ,‬ולא י ש ת ח ש ת י כ ו פ ו ת וכוי עיין כ ר כ ו ת נ״א ע״נ‪ ,‬ועיין פ ס ח י ם ס״ו ע ׳ ב‬
‫ר׳ ישמעאל ברי יוסי‪ ,‬ובירושלמי ט ע ש ר ו ח פ ״ נ ח״ד א י ח א ל ה א י עובדא ברי׳א בר׳׳ש ע״ש‪.‬‬
‫‪7S1‬‬ ‫מחזור ויימרי‬

‫פ ר ק ר‪ .‬שנים שהש יושבין על שולחן אחד‪ .‬הנמל שכהן שולח יד תחילה‪ .‬ואחר‬
‫כך קטן‪ .‬ואם שולח יד קטן החילה הרי יה נרנרן‪ :‬ושעשה בר׳ ]עקיבא[‬
‫שעשה סעודת לתלסידיו‪ .‬הביאו לו שני תכשילין אחד נא ואחד מבושל‪ .‬סחחילה הביאו‬
‫תכשיל נא לשניהן‪ .‬חםיקח שבהם אחז הקלח" בידו אחת ותלשו בית אחת ולא כא‬
‫אחריו‪ .‬משך ידו הימנו ואבל םהו ריקש‪ .‬והשיסש שבהש אהז את הקלת בית אהת‪ .‬אט׳‬
‫לו ר׳ עקיבא לא כך בני אלא הנח עקיבך )עליך( ]עליח[ בחוך הקערח וחלוש‪ .‬ואחר‬
‫כך הביא להמ מבושל‪ .‬ואכלו ושחו ונסתסקו‪ .‬לאחר כך אמי לחש בניי לא עשיתי לכס‬
‫כל כך אלא ‪:‬ד׳ לבדוק אתכם אם יש בידכס דרך אדן אס לאו‪ :‬לא יאכל אדמ עד‬
‫ארבע שעות‪ .‬ולא ישתה‪ .‬ולא ירחץ ארס בבית המרחץ עד ארבע שעות‪ .‬חסים רובו‬
‫קשה לנוף ומיעוסו יפה‪ .‬יין רובו קשה לנוף וסיעושו יסה‪ .‬שלשח דברים שקולץ זח‬
‫בזה‪ .‬חכמה •ראה וענווה‪ :‬הנכנס לכיח הכסא אל יחוור למעיב סניו‪ .‬ולא אהוריו אלא‬
‫לצדדיו‪ .‬ולא יפרע עצמו עד שישב‪ .‬ולא יקנח בימין אלא בשמאל‪ .‬ומעשה בי׳ עקיבא‬
‫שהלך אח־ ר׳ יהושע לראות את הסעשה‪ .‬ראה שלא נכנס לבית הכסא אלא לצדדיו‪.‬‬
‫ולא סירע ער שישב‪ .‬ולא קינה אלא בשסאל‪ .‬אמ׳ ר׳ שמעון בן עזא׳ שלשה דבריס‬
‫למדחי מרי אליעזר‪ .‬שלא יכנס לביח הכסא אלא לעדריו‪ .‬ולא יסרע עד שישב‪ .‬ולא‬
‫יקנה אלא בשמאל‪ :‬ומפני מה אין מקנחין בימין‪ .‬ר׳ אליעזר אומי מפני שאויל;־ר״‬
‫ר׳ יהושע אומד מפני ששותה בה ריב ספני שסראה בה טעס׳ הלכה‪ :‬לא ישםח אדם‬
‫כין הבוכים‪ .‬ולא יבבה בין השמהים‪ .‬ולא יהא ער בין הישנים‪ .‬ולא ישן בין העייפ‪.‬‬
‫וכללו של דבר אל ישנה אדם דעתו מדעח חכיריו ומדעת בני אדם‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫פ ר ק ר‪ .‬ה נ ד נ ם לבית אל יאמר וצו לי ואובל ער שיאכייו לו־ הם‪.‬׳ מונו לו אח הבוס‬
‫שוהא ושותת‪ .‬וכמה שוהא‪ .‬בהמ־ן שלשה סעמ־ס ובעונן איכע‪.‬‬
‫א׳־ר יהודה בדיא בכוס שבנליל‪ .‬אבל ככוס שביהודה שוהא כל צורכו ושותת‪ .‬לא יאמר‬
‫אדם להכירו בא ואכול כסה שהאבלחנ׳‪ .‬שזו דרך הריבית‪ .‬והנכנס לסעודה לא יאמר‬
‫אכול מה שהאבלתיך שזו דרך הריביח‪ .‬וכימשלס היו הושכימ )אספניא( ]אכסניא[‬
‫שלהם‪ :‬לא ייצלח ארם לחכירו חכיחשל יין ויחץ על פ־ה ששן ]שזו[ דרך מיתה ושעשה‬

‫‪ .re‬ולבנינו פ־ו הגדול• וכוי עיי! ב ר כ ו ת ‪ rc‬ע**‪ ,‬וניטין נ״ש ע״ב‪ .‬ושעשה ב י ׳ עקיבא ב צ ־ ל ‪ ,‬ובטור‬
‫א״ה סי׳ ק׳יע גירסתו מ ע ש ה בר• עקיבא ש ע ש ה מ ש ת ה לתלמידיו הביאו ל פ נ י ה ם ב׳ תבשילי! *!הד‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫חי ו א ה ר מבו־ש־ ב ת ח י ל ה הביאו ־ סניהש ק ל ת של כ ר ו ב בא השיקה שבת; א ת ו ה ק ל ת בידו ותלשו‬
‫ולא בא אהריו ‪£‬שך ידו ה י ס נ ו ואכל שח ל ב ד ו השישש שבה; א ח ז ה ק ל ח בבי יריו א ט ד לו ר״ע לא‬
‫כ• אייא ד ״ ה ע ק ‪ :‬ך עליה בתוך ה ק ע ר ה ותלוש בו‪ ,‬ועי•] בדי־ח שש א ו ה צ׳‪-‬ר‪ .‬ל א יאכל א ד ם עד‬
‫א ר ב ע שעית ו‪:‬ו׳ ש ב ח י• ע׳׳א‪ ,‬פ ס ח י ם י״ב ע״כ‪ .‬חשיש רובו ק ש ת ובו׳ יין רובו ק ש ה וכוי גישי; עי ע״א‪.‬‬
‫א ל יחזיר ר מ ע י ב שניו וכוי עיין ב ר כ ו ת ס״ב ע־׳א‪ ,‬ולא יפרע ע נ ג ו עד ש י ש ‪ :‬וכוי שס ולא י ק נ ח‬
‫בימי! ובו׳ שם א מ ר ר׳ שמעון בן עזאי וכו• ולשנינו ב ב ר כ ו ת שש ת נ י * בן עזאי א ו ס ר וכוי א ח ר׳‬
‫עקיבא וכוי‪: .‬משני מ ה אי; מ ק נ ח י ן בימין ובו׳ ע״ש ב ר כ ו ת כ מ ה שינוים‪ .‬פ״ז‪ .‬ולשנינו ה ו א בש״ח‪.‬‬
‫ה נ כ נ ס ל ב י ת א ל י א מ ר וכו׳ ה ו כ א בטור א׳־ת ובב׳׳י שי׳ ק׳׳ע‪ .‬ל א יאמר ארש וכו׳ ובירושליש היו‬
‫הופביש אכשניא ש ל ה ם כצ״ל‪ ,‬ובטור שש א י ת א ל א יאמר ארש ל ־ ב י ר ו ב א ואכול מ ה שהאב־יתני‬
‫שזהו דלי!־ רבי‪.‬־־‪ .‬ובירושלים היו הופכין‪ .‬ותו לא‪ ,‬ו כ ת ב ה ב י י על זה ו ד ל ואי! לו מ ש ט ע ו ח ושש‬
‫בבי־ייתא כ ת ו ב ובירוזליש היו הופכים אכםניא לנישואין‪ ,‬ונ״ל דה׳׳ש ל א יאמר ארם ל ה כ י ר ו בוא‬
‫ו א כ ו ל כ ה ש ה א כ ל ת נ • ס‪-‬דופ ראיכא ל ס י ח ש שמא הראשון האכילו מועט ו ז ה מ א כ י ל ו מ א כ ל מ ר ו ב ה ‪,‬‬
‫א׳־נ ש מ א הראשון האכילו בזמן הזול וזה מ א כ י ל ו בזמן היוקי‪ .‬ואע׳׳ש שאינן מחכוונ־ן לבך ש ל א‬
‫האכילו על ד ע ת שיפרע לו יותר מ מ ה שהאכילו ואין כא; ר ב י ח מ״יו ה א פ י ת א ט י ה ז א כ ר ב י ת‬
‫והיינו דקתני ס ! נ י שהוא דרך רבית‪ ,‬כ ל ו מ ר דרך ר ב י ה הוא א ב ל ל א ר ב י ת מ מ ש ‪ ,‬ו ב ת ר ה כ י קתני‬
‫ובירושלים היו הופכים א כ ס נ י א לנישואין כלומר בירושלים ל א היו הוששין ל כ ך וארם ש ה א כ י ל א ת‬
‫ח ב ר ו ‪ .‬ב א כ ס נ י א ה י ה ה ל ה שורע לו ש ה י ה טאבילו בנישואין‪ .‬ו א ע י פ ש ס ע ו ד ת נישואין מ ר ו ב ה ביותר‬
‫מ ס ע ו ד ה א כ ס נ י א ל א ה ו ה חיישי ל ד ר ך רכיה‪ ,‬א ‪ -‬נ ה‪-‬יק ר ב נ י ירויזליש נ מ י היו ח ״ ש י ל ד ר ך ר ב י ה‬
‫ו־יא היו אוסריש כוא ואכול ס ה ש ה א כ ל ת נ י וכדי שלא ישאר ע״ז ת ו ‪ :‬שהאכילו ב א נ ס נ י א ה י ה פורע‬
‫לו בשמאבילו בנישואין ד ם ע ו ד ת נישואין כיון שלא נעשית בשביל ז ה ל א מיתזי דרך ר ב י ה כ ל ל עב״ל‬
‫לעיין בפירוש דרכי מ ש ה שם‪ ,‬וברייה שש א ו ת צ״ת עיש‪ .‬ל א י ש ל ח א ר ס ל ת ב ר ו ובו׳ עיין חולין‬
 ‫סדוזור ויטרי‬ ‫‪732‬‬

‫באדם אחד שעשה םשתה לבנו‪ .‬כיון שבאו בני הטרה והשיבו‪ .‬נכנם להביא יין‪ .‬ראה את‬
‫החביח שמליאה שמן‪ .‬חנק אח עצמו ומת‪ .‬מיכן אסרו חכסים‪ .‬לא ישלח אדם לחבית‬
‫כו׳‪ .‬לא יאמר אדם לחבית טול שמן משך ריקם‪ .‬מםני שמהנחו טובת חנם‪ :‬לא יסרב‬
‫אדם בחבירו לסעוד אצלו ויודע ט שאינו סועד‪ :‬ולא ירכח בתקרובת דודע בו שאינו‬
‫מקבל‪ :‬ולא ישקה אדם יין הדש לשוס יין ישן שזו דרך נזל‪ .‬היה )שותה( ]סשקח[ יין‬
‫]לחמרים[ אל יאמר לחסדים סלקו אח זה ותנו את זה שזה דרך נזל‪ .‬היה עובד בשוק‬
‫אעל מוכרי תבואה אל יאמר להם בכסה חפץ זה והוא אינו רועה ליקח‪ .‬מפני שמשביח‬
‫דעהו של םובר‪ :‬םליק פירקא‪:‬‬

‫פ ר ק ח׳‪ ,‬ל א יפרוס אדם פרוסה על הקערה‪ .‬אבל מקנח אדם קערה בסרוסח‪ .‬ולא‬
‫ילקט ארם סירורין ויניח על נכי שלחן‪ .‬מפני שהוא ממחה רעתו של‬
‫הבית‪ .‬ולא ישוך אדן טסרוםה ויחדרנה לקדרה‪ .‬וכן לא ישוך אדם מסרוסה רחמה‬
‫לחבירו‪ .‬לפי שאין דעת ]הבריות[ שוה‪ .‬ולא ישתה אדם סן הכוס ויתמה להכירו שסני‬
‫סכנת נפשות‪ :‬ומעשה בר׳ עקיבא שהיה )לא( ]לו[ אכסניא אצל אדם אחד‪ ,‬נתן לו כוס‬
‫וטעמו‪ .‬אמר לו ר׳ עקיבא לך ושתהו‪ .‬שוב נתן לו כוס וטעמו‪ .‬אסר לו ר׳ עקיבא לך‬
‫ושתהו‪ .‬אמ־ לו כן עזא׳ עד מתי אתה משקה כוסות המעוסין ]לר־ע[ שוב מעשה כר׳‬
‫עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אהר‪] .‬נטל סרוסה[ וסמך בה את הקערה‪ .‬חטסה ר•‬
‫עקיבא ואכלה‪ .‬שוב נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה‪ ,‬הטסה ר׳ עקיבא ואכלה‪ .‬אמ׳ לו‬
‫ר׳ אין לך פרושות שתאכל אלא סרוםה שאני סומך בה את הקערה‪ .‬אמ׳ לו כמדומה אני שאתה‬
‫נכווה בםושרין‪ .‬עכשיו אי אתה נכוה אלא ברותחין‪ :‬ולא ישתה אדם כוסו ויניהנו על‬
‫בבי שלחן אלא יאחזנו בידו עד שיבא השמש ויחננו לו‪ :‬חמשה דברימ אמר רי‪ .‬אץ‬
‫סביחין בשר ח׳ על נבי סח‪ .‬ועל הכום‪ .‬ולא קערה על נכי פת‪ .‬ואץ זורקין את חשת‪.‬‬
‫ואץ סומכין אח הקערה בשח‪ .‬ואץ ׳ושבין על נבי אוכלץ‪ .‬מפני)שמשביח( ]שסבזח[‬
‫האוכלין‪ .‬והנכנס לסעודה לא יטול חלקו ויתננו לשמש‪ .‬שמא יארע דבר קלקלה בסעודה‪.‬‬
‫אלא יטלנו ויניחגו לפניו ואחר כך יתכנו לו‪ :‬אורחין חנכנםין אצל בעל הבית אין יוצאין‬
‫אלא א״כ יטלו רשות מבעל הבית‪ :‬ולא יתנו מאשר לפניהם לכנו של בעל הכיח אלא‬
‫א״כ נטלו רשות מבעל הבית ומעשה באדם אחד שהכניס אצלו שלשה אורחים‬
‫כשני בצורת‪ .‬והיו לו שלש ביצים וכא והניח לפניהם ונא בנו של כעל הבית ועטר‬
‫לפניהם‪ .‬נטל אהד מהן חלקו ונתן לו‪ .‬וכן השני‪ .‬וכן השלישי‪ .‬כיץ שבא אכיו מצא‬
‫שהוא אוחז אחד בפיו ושתים בשתי ידיו‪ .‬עמד והנביהו מלא קופחו וחבטו לארץ ומת‪.‬‬
‫אף אמו כיון שראתה אח בנה שמח עמדה מעל הננ ונפלה ומתה‪ .‬אף אביו כיץ שראה‬

‫ג״ר ע״א‪ .‬לא י א ט ‪ -‬אדם ל ח ב ר ו וכי ט ו ב ח ח נ ם עיין ירושלמי דמאי פ״ד ה׳יג‪ ,‬וירושלמי ע*ז פ״א‬
‫וז־ג‪ .‬ל א יסרב א ר ס ב ח ב ר ו לסעיד ובו׳ שם בירושלמי ד מ א י וירושלמי ע״ ו שם ועיין ב ת ו ס פ ח א ב״ק‬
‫פ״ז ז׳ גנבים הן ראשו; שבכולן גונב ר ע ח ה ב ר י ו ח וכוי ו ב מ ד ר ש איכה פ״ד‪ .‬ולא ירבה ב ח ק ד ו כ ו ת‬
‫וכוי שם ושם‪ ,‬וייא ישקה אדם יין ח ר ש וכו׳ כן היא ג׳יכ ג י ר ס ת חנר״א‪ ,‬ולפנינו ל א ישקה א ד ם יין‬
‫ישן לשם ח ר ש ויו׳‪ ,‬ה י ה מ ש ק ה יין לחמרין ל א יאמר להן וכו• « ״ ל ‪ .‬ח י ה עובר בשוק וכו׳ 'עיי!‬
‫ב״מ נ ״ ח ע״ב‪ .‬פ י ח ‪ .‬ולפנינו פ״ט‪ .‬לא יפרוס אדם פ ר ו ס ה על ה ק ע ר ה וכוי ה ו ב א בטור א״ח םי׳ ק״ע‪,‬‬
‫לפי שאין ד ע ה הבריות שוהיכצ׳׳ל‪ .‬ולא י ש ת ה אדם מן ה ב ו ס וכו׳ ה ס י ד ב״ז ע ״ * ו מ ע ש ה בד׳ עקיבא‬
‫ש ה י ה ל ו א כ ס נ י א כ ג ‪ -‬ל ‪ ,‬כ ו ס ו ת הטעומין לר״ע ו כ ד מ י ״ ל פירוש שאותו א ר ם א ה ד ב ע ל ה א כ פ נ י א‬
‫ה י ה פ ו ע ם א ת הכוס ואת״כ נתן א ת ה מ ו ה ר לד׳ עקיבא‪ ,‬ובן עזאי א ס ר לאוחו האיש עד ס ה י א ת ה‬
‫טועם ט ת ת י ל ה ואת׳יכ א ת ה נותן לר׳ עקיבא ה מ ו ה ר והוא אינו רוצה ל ש ת ו ה מ כ ו ס ש ש ת ה איש‬
‫א ת ר מ ת ה י ל ה ‪ .‬נ ט ל א ת ה פ ר ו ס ה וכו׳ כצ״ל‪ .‬ל א י ש ת ה א ר ס כוסו ויניתנו ובו׳ שאין ז ה ד׳׳א להעשיר‬
‫כוס ריק ע ל השולתן‪ .‬בשם לבוש הביאו כ ר ״ ה שפ‪ .‬ה פ ש ה רבדים א ט ר ר׳ ט ״ ס ה ו א ו ‪ ' 1‬ל כ פ ו‬
‫ד א י ה א ב ב ר כ ו ת נ׳ ע י ב ת״ר א ר ב ע ה דברים נ א ט ר ו ב פ ת וכו׳ ע״ש‪ ,‬ס פ נ י ש מ ב ז ה ה א ו נ ל י ן כצ״ל ועיין‬
‫נ ט פ י ס ו פ י י ס פ״נ הי־ד‪ .‬ו ה נ כ נ ס ל ס ע ו ד ח ל א יטול ח ל ק ו וכוי ה ו כ א בטור א״ה סי׳ ק״ע‪ .‬אורחין‬
‫‪733‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫בך עמד מעל הננ ונפל ומת‪ .‬איר אליעזר ק יעקב שלש נסשות נהרגו נ ד נ י זה‪:‬‬
‫סליק פירקא‪:‬‬

‫פ ר ק טי‪ .‬ה נ כ נ ס למרחץ אומי יהי רצון מלפניך י״ אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני‬
‫לשלום וחחזירנ׳ לשלום‪ .‬וחעילני מזו וכיוצא בו לעתיד לבא‪:‬‬
‫וקודם שיכנס כיצר יעשה‪ .‬חולץ אח מנעליו‪ .‬ומסלק אח כובעו‪ .‬ומסלק אח טליתו;‬
‫ומתיר את חנודו‪ .‬ופושט הלוקו‪ .‬ואחר כך ]מתיר סרקסו התחתונה‪ .‬רחץ ויצא והביאו לו‬
‫את המפה מקנח אח ראשו‪ .‬ואחי‪ :‬מקנח את כל האברים‪ .‬הביאו לו את השמן םך את‬
‫הראש ואחייב סך אח בל האברים‪ .‬ואח״כ[ מניה סרקסו התחתונה‪ :‬ולובש אח חלוקו‪.‬‬
‫וחובר אח דעות‪ .‬ומהכמה בטליחו‪ .‬ומניח אח כובעו‪ .‬ואחי כך מניח אח מנעליו‪ .‬ומניח‬
‫של ימץ ואחר כך של שמאל‪ .‬וכשהוא חולץ‪ .‬של שמאל החילה ואחר כך של ימין‪:‬‬
‫וכן לעניץ תפילין מניח של יד ואחי כך של ראש‪ .‬וכשהוא חולין‪ .‬חולין של ראש‬
‫תחילה ואחר כך של יד‪ .‬ואם יש לו בן או עבד מניחץלו‪ :‬דלנכנש למיחץ אינו מתעמל‪.‬‬
‫ואינו מתנרר‪ .‬ואינו )משתכר( ]משחבר[ על השייש‪ .‬ומעשה בד״‪ :‬שהיה חלוש הפילו‬
‫שמן •על הש״ש ולא קיבל‪ .‬רשב־נ אומי )המשתכר( ]המשתכר[ על השייש הבירו של‬
‫חמור‪ .‬והאוכל בשוק חבירו של כלב‪ .‬דש אומי פסול לעדות‪ :‬בית הכסא נוחן מקום ;ה‬
‫שנכנס לזה שיצא‪ .‬כיח המרחץ נותן מקום זה שיצא לזך‪ ,‬שנכנש‪ .‬ולא יכניס אדם לבית‬
‫המרהין בזכוכית משני הסכנה‪ .‬ולא ירוק אדם ־בבית המרחץ משני הסכנה‪ .‬ובכל מקום אל‬
‫ירוק אדם בשני חבית‪ .‬או׳ אדם הלכה של בית הכסא בבית הכסא‪ .‬ושל• בית המרחץ‬
‫בבית המרהץ‪ .‬אין שואל ומשיב כמקום שרובם עממים‪ .‬ולא במקום שרובם לבושים‪.‬‬
‫מבס לבושים ומיעוטס ערומים מלן לבושין‪ .‬רובם ערומים ומיעוטן למש־ן‪ .‬כולן עת‪:‬ןיס‬
‫ואל ישאל אדם שלוש להכירו בבית המרהין משני השכנה‪ .‬ואם שאלהו אומי לו מרהץ‬
‫הוא‪ .‬ויש אומי משיבו ואין בכך כלום אל יניה אדם מליו על שפת האסבשי ויהא‬
‫ד ב ק כתובה ססנ* שדרך גנאי הוא‪ .‬ואל יאשר אדם להכירו דרוס ידך עלי בנית הטיחץ‪.‬‬

‫והאומ׳ אין יוצא משש כשהוא שלש‪ .‬איר יהודה בד־א במיש סיעושין‪ .‬אבל במיס מתביש‬

‫‪1‬‬
‫_!‬
‫הנכנסין אצל ב ע ל ה ב י ה ונו• עיין חזלין צ״ד ע״א‪ .‬פ י ט ולפנינו ה ו א פ״י‪ .‬ה נ כ נ ס ; מ ר ח ץ אומר וכו׳‬
‫ב ר כ ו ת ס• ע״א‪ .‬ופרטט חלוקו ואחייב ״מחיר פרקסו ח ח ח ת ‪ -‬נ ה ‪ ,‬ר ח ץ ויצא והביאו לו א ת ה מ פ ה מ ק נ ת‬
‫א ת ראשו‪ ,‬ואח׳׳כ מ ק נ ת א ת כ ל האבריש‪ .‬הביאו לו א ת ה ש מ ן סך א ת ה ר א ש ואת׳׳כ סך א ת בל‬
‫תאבריס‪ ,‬ואחייב׳׳ מ נ י ת פ ר ק ס ו ה ת ח ת ו נ ה וכר כ צ י ל ו נ ש מ ט ב ט ע ו ת להשוןר מן ואת״ב הראשון עד‬
‫ו א ה ״ ב מ נ י ח סרקסו ה ת ח ת ו נ ה וכוי‪ .‬סך א ת ה ר א ש וכוי עיין ש ב ת ס׳׳א ע״ב‪ .‬אינו מ ת ע מ ל ואינו‬
‫מ ת ג ר ד וכו• ב ש ב ח קט״ז ע‪-‬א איירי ב ש ב ח ע׳׳ש ו ה ב א סדין ר״א גס כן אינו מ ת ע מ ל ובו׳ שאינו‬
‫דרך בבוז־ לכריוח‪ .‬ואיט מ ש ה ב ר ע ל השיש כצ׳׳ל ו ב ס פ ר אגוד‪.‬־‪ .‬גריס ואינו משחי! ע ל השיש‪.‬‬
‫ה ט ש ח ב ד על השיש וכו׳ כצ״ל והאוכל בשוק ח ב י ת ש ל כ ל ב וכוי קידושין מ׳ ע׳׳ב וס־רש מהרש׳׳א‬
‫בחידושי א ג ד ו ח ש ד ו מ ח ל כ ל ב שאץ־סזונו מצוי ב כ י ה ואוכל גס בשוק אס נ מ צ א לו שס‪ .‬ויש אומרים‬
‫פסול ל ע ד ו ת עיין בתום׳ שט דבוו* ה מ ת ח י ל ויש אומרים וכו׳ ועיי; בסמ״ע ח״ט ל׳־ד ס״ק מיד‪ ,‬ומה‬
‫ש ת י ל ק ב א ו י ת שש שיק ל ״ ת בי; ה ה ו ל כ י ם בשוק ואוכליש שהיא פ ח י ת ו ת גדול בזוי מ א ד ובין הקובעיש‬
‫מ ק ו ם בשוק שתוא אין ככור ל ת ״ ה א כ ל ב ש ב י ל כ ך ל א מ פ ס ל ‪ -‬ע ר ו ת ע״ש כבר ה ק ד י מ ו ה נ ״ ח כטור‬
‫ה י ט ביי ל״ד ע״ש‪ .‬ב י ת ה כ ס א ניחן מקום זה שנכנש וכוי ובבשר אגורה ;רש נותן מקום זה שיוצא‬
‫ל ז ה שנכנס‪ ,‬בית ה מ ר ח ץ נותן מקום זר‪ .‬שנכנס לזה שיוצא‪ .‬אומד א ־ ם ה ז כ ה של בהכ״ש בבהב־־ש‬
‫ו נ ר ירושלמי ד ש ב ת ש״ג ה״נ‪ ,‬וכן בירושלמי דע״ז ס ־ נ ה״ד ר׳ יעקב בר אירי בשש ריב״ל שואלי;‬
‫ה ל כ ו ה ה ט ר ה ץ כ ב י ה ה מ ר ח ץ וכו׳ ב ה ד א רשב׳׳א עאל משחי עש ר״ש ? א ל ליה מ ה ו ל ה ד י ח א־ל‬
‫אסור וכו׳ ולא ש כ ו א ל שאיל לרב מ ה ו ל ע נ ו ת א ס ; במקום םטובף אייל אשור ואסור דאטרי ל ך אסור‬
‫)ופירש ה ר ץ בשרק נ׳ דשס• ש ב ה כלומר דהאי אסור ראמרי; ל ך אלו־־שאלתני ע ל כ ך בסקוש ה מ ט ו נ ף‬
‫ה י ה אסור לי לאמרו( א ש כ ח חנאי ח נ א שואלין ה ל ב ו ת ה מ ר ח ץ בבהמ׳׳ר‪ ,‬ו ה ל כ ו ה בהכ״ס בבהבי׳ם‪,‬‬
‫ועיין בביאורי הגר״א ב ש ״ ע סי׳ פייה ס י ק וי‪ .‬וכן העתיקו הירויצלפי ה ר ס ! ״ ; והרשב״א והר״ן ודלא‬
‫ב פ י ר ש י ה ק ״ ע ‪ .‬ע*ש‪ .‬אי] שואל ו מ ש י ב ב מ ק ו ם שרובם ערומים ‪.‬־יו׳ עיי; ש ב ת י• ע״א‪ ,‬וירושלמי ב ר כ ו ת‬
‫פ״ב ה*נ‪ ,‬ו ה ו ס פ ת א ב ר כ ו ה פ״ב והגירסא שלפנינו משובשת‪ ,‬ו ה נ ר א הבי גריס אין שואל ומשיב ב מ ק ו ם‬
‫ערומים א ל א ב מ ק ו ם לבושים‪ .‬רובן לבושיו ומיעוטים ערונלים בכולט לבושיה‪ ,‬רוב; עהימיש וסיעונו;‬
‫לבושי! כבולם ערוסין‪ .‬ואל י ש א ל אדם שלום וכו׳ ש ב ת י׳ ע״ב‪ .‬ועיי! תוש׳ ס ו ט ה י׳ ע״א ד״ה אלא‬
 ‫מחזור וי»רי‬ ‫‪734‬‬
‫‪,‬‬
‫הרי זה משתבח‪ .‬והקורא שתי םעסים‪ .‬והטובל שתי פעמים הרי זה מגונה‪ .‬המתכסה‬
‫בטליתו ועומד כמקוס הזיעה‪ .‬הרי זה גוזל את הרבים‪ .‬והנוזל את הרבים כיצד יעשה ילך‬
‫ויחסר שיחין בורות ומערות ויתקן דרכים ומרטיאות וימחל לו‪ :‬סליק סירקא‪:‬‬

‫פ ר ק י׳‪ .‬היוצא לדרך לבדו קודם ]קריאח[ הגבר דמו בראשו‪ .‬ר׳ יאשיה אום׳ לא‬
‫יפחות משנים‪ .‬ובאיוה תרנגול אמרו‪ .‬בתרנגול הבינוני‪ .‬שנאם׳ מי‬
‫שח בטחוח הכמה או סי נחן)לכסוי( ]לשכוי[ בינה‪ :‬אדם הבא מן הדרך ונכנס‬
‫למרחץ‪ .‬הקיז דמו ונשחכר‪ .‬ושימש מיטחו על נב׳ קרקע דמו בראשו‪ •:‬ההורנ כינה‬
‫על נבי המיטה והעומד עמס לאור הנר ולאור הלבנה דמו בראשו‪ :‬השוחה משקץ‬
‫מוונימ"ומשקין מגולים שלן עליהם הלילה רמו בראשו מפני הסכנה‪ .‬והשוחה מנהלימ‬
‫וממעיינות ומהמרברוח כפיו ובידו אחת דמו בראשו‪ .‬מפני הנימא שבהם‪ :‬הקיז דס וישב‬
‫בתעגית דמו בראשו‪ .‬כותבי ספר־ס חפילין ומוווות הן ותנייהן ותנרי תנריהן‪ .‬אינם רואץ‬
‫סימן ברכה לעולם‪ :‬מוסיי מיס טמאים‪ .‬וחלב טמא‪ .‬איגם רואין סימן ברכה לעולם‪.‬‬
‫המשתכר בקנים ובקנקגים אינו רואה סימן ברכה לעולם‪ .‬ר׳ עקיבא אומי העושה מלאכה‬
‫בערבי שבתות ובערבי ימיס טובים מתשע שעות ולמעלה‪ .‬אינו רואה סימן ברכה לעולם‪.‬‬
‫ואיר עקיבא ותלמידי הכמים במילין בתשעה באב‪ .‬וישימו הכל עצמן כתלמידי חכמים‪:‬‬
‫אמרו פעם אחה היה ר׳ עקיבא יושב על שלחנו חחת הזית מפני הסכנה‪ .‬ואמי קוצצי‬
‫אילנוח ומגדלי בהמה דקא וחגיי סימטא אינם רואים סימן ברכה לעולמ‪ :‬המוכר את‬
‫פפרו אע־׳ס שאינו צריך לו‪ .‬והמוכר את כחו אע־ס שאץ לו מה יאכל אינו רואה סימן‬
‫ברכה לעולם‪ :‬ר׳ יצחק אמר קורצץ הרי זה סשוסכי דמיס‪ .‬שנאי לא חלך רכיל כעמך‬
‫לא חעמד על רם רעך‪ :‬ור׳ אליעזר אומר חשונא את חכירו הרי וה משוסכי דסיס‪.‬‬
‫שנאמר וכי יהיה איש שנא לרעהו‪ .‬והכהו נפש‪ .‬כן עזאי אומי השונא את אשתו הרי‬
‫זה משוסכי ימים‪ .‬שנאם׳ ושם לה עלילת דברים‪ .‬סוף שהוא שוכר לעדים ומקדימה‬
‫לסקילח‪ :‬ודי עם־ אום׳ הנותן את הקין אץ לו חלק לעולם הבא‪ :‬נביא השקר‬
‫והמספר לשון הרע אץ לו הלק לעולם הבא‪) .‬והנושא( ]והשונא[ חלמידי חכמים אין‬
‫לו חלק לעולם הבא‪ .‬ר׳ מאיר אומי כל שיש מדרש בעירו ואינו הולך לשם הייב מיתה‪.‬‬
‫בית המדרש שיש בו אלף אלפים וריבי רבבות מצות האמורות בתורה על אחח כמה‬
‫וכסח‪ :‬ור׳ מאיר אומי כל שיש תלמיר חכס בעירו ואינו סשסשו חייב מיתה‪ .‬שנאסר‬
‫כי דבר י״י בזה‪ :‬ואומי כה אמי י״י מה מצאו אבותיכם כי עול כי רחקו מעל• וגומי‪:‬‬
‫המתיר מנעליו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח‪ :‬םגטרו לצדדין וכובעו לאחוריו‪) .‬וירד(‬
‫]וירבתו[ על חבירתה ורצועוח תפילין ]בידו[ ומחזירן כשהוא מהלך בשוק הרי זה מנסי‬
‫הרוה‪ .‬ומניין לגסי הרוח שהוא כע׳׳ז‪ .‬שגאמ׳ ולא תביא תועבה ]ולהלן הוא אומר תועבח‬

‫וכוי‪ .‬ס פ נ י ה ס כ נ ה ‪ ,‬הנר׳יא מוחקו‪ .‬והגוזל א ה הרבים ביצר •עשה ילך ויחפור ובו׳ ב״ק צ״ד ע׳׳ב‪,‬‬
‫נ י צ ה ב ״ פ ע״א‪ .‬פ ׳ י י ‪ .‬ולפנינו סי׳׳א‪ .‬יקודם ק ר י א ת ה ג ב ר כצ׳׳ל יומא כ״א ע׳׳א‪ ) ,‬ס י ש ה כ ס ח י ה‬
‫ח כ מ ה או מי נתן לשבוי כ י נ ה ( כצ״ל איוב ל״ח ל״ו‪ ,‬א ר ס ה ב א ס ן ה ד ר ך וכו׳ עיי; ניטין ע׳ ע״א‪,‬‬
‫ו ה ש ו ת ה מ נ ח ־ י ם וכוי ע״ו י״ב ע׳יכ‪ .‬כ י ת כ י ס פ ר י פ וכו׳ פשתיש נ׳ ע״כ‪ ,‬ה מ ש ת כ ר ב ק נ י ם ו ב ק נ ק נ י פ וכו•‬
‫שש נ׳ ע׳׳א‪ .‬ה ע ו ש ה מ ל א כ ה בערכי ש ב ת י ת וכו׳ שש‪ ,‬ו א מ ר ר׳ עקיבא וכו• ות״ח בשלים כ ת ״ ב וכר‬
‫שש נ״ד ע״ב‪ .‬קוצצי אילנות ומגדלי ב ה מ ה ד ק ה שם נ• ע״נ‪ .‬ה ס ו כ ר א ת ספרו וכו׳ מ נ י ל ה כ ־ ז ע״א‪.‬‬
‫ר׳ י צ ח ק א מ ר קורצין וכו׳ ת״א על פסוק לא ת ל ך רכיל ב ע מ י ך לא תיכול קורצין ועיין רש׳׳י ויקרא י״ס מ״ז‪,‬‬
‫ובילקוט ראובני שש א י ת א ר• י צ ח ק א מ ר פ א ן ר א מ ר קורצין הרי ז ה ש ו פ ך ר מ י ם שנאי ל א ת ל ך‬
‫‪1‬‬
‫ר ב ״ ‪ .‬ו נ ר א ה שכן צ״ל כאן‪ .‬ש נ א לא ח ל ך רכיל כ ע מ ך ל א ח ע מ ד על ר ם דעך כצ״ל )ויקרא יט טו(‬
‫•‪5‬נאי ובי יהיה איש שנא ל ר ע ה ו )רבריש יט יא(‪ ,‬שנאי ושם ל ה ע ל י ל ו ת דבריט כצ״ל )שש כ כ יד(‬
‫־ נ ו ת ן א ת הקץ‪ ,‬פירוש ה ט ח ש כ א ח ה ק ץ וכו׳ סנהדרין צ״ז ע״ב‪ ,‬ו ה ש ו נ א ח ל ט י ד י חכשים וכוי כצ׳׳ל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫נ־ שיש ב י ת ה כ נ ס ת בעירו וכוי כ י ת ה מ ד ר ש שיש בו וכו׳ בצ״ל עפ״י ג י ר ם ת הגר״א‪ ,‬ש נ א ט ר כי‬
‫ד ב ר ה׳ בזה ) ב מ ד ב ר שו לא(‪ ,‬ואוסר מ ה ט צ א ו אביתיבש בי עול כי ר ה ק ו מ ע ל י ונו׳ )ירמיה נ ת (‬
‫!ירכתי כצ״ל‪ ,‬ורצועות ‪.‬תפילין כ י ח כ צ ״ ל ושנין לנשי ה ר ו ח שהיא כע״ז שנא׳ ו ל א ת ב י א ת ו ע ב ה וטי‬
‫‪735‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫ה׳ כל נכה לב‪ .‬כתיב הכא תועבה‪ .‬ונאמד להלן חועכח[ מה תועבה להלן בע״ז הכת׳‬
‫מרבי‪ .‬אף תועבה האסורה כאן בע״ז הכת׳ טדבר‪ :‬הנכנס לישן אומ׳ ברוך המפיל חבלי‬
‫שינה כוי‪ .‬והניעור סשנתו אומר אלהי נשמה שנתת כי טהורה‪ :‬המתר&ך משנתו לעררין‬
‫אומי מוקה עיודיס‪ :‬הנכנס לבית הכסא אוס׳ התכבדו מכובדים קדושים סשרתי עליון‪.‬‬
‫תנו כבוד לאלהינו ועמדו במקומכם והוהרו‪ .‬עורוני עורוני‪ .‬שמחני שמרוני‪ ,‬המתינו לי עד‬
‫שאכנס ואצא‪ ,‬שיה דרכן של בני אדם‪ .‬והיוצא סבית הכסא‪ .‬אומר אשר יער‪ .‬רהץ סניו‬
‫אוסר ברוך המעביר שינה מעיני‪ .‬כוי‪ .‬לבש כליו ויצא לשוק‪ .‬אומי יהי רצון סלםניך י׳י‬
‫אלתי שתוליכני לשלום ותסםביני לשלום ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל‬
‫רואי ותחזירני לביתי לשלום ותציליני מכף כל אויב ואורב בדרך‪ .‬וחצילינ* מיד לשון‬
‫הרע‪ .‬ואל תרנילני לידי עבירה ועון וחטא‪ .‬ואל אכשל בכלום דבר‪ .‬ויהי רצון מלפניך י־י‬
‫אלהי שתראיני כשמהתה של ירושלם‪:‬‬

‫סדקים י׳‪:‬‬ ‫סליק ססכת דרך ארץ‪:‬‬

‫פ ר ק נן עדן‪.‬‬

‫תסלב‪ .‬כת׳ מד‪ .‬רכ טובך אשר צסנת ליראך סעלת לחוסים בך ננד בני ארמ‪ :‬אמר‬
‫ר׳ יהושע בן לוי שני שערי כדכוד יש כנן עדן ועליהם ששימ רבוא‬
‫של כיחות מלאכי השרת‪ .‬וכל אחד ואחד מהן זיו פניו מבהיק מוהר הרקיע‪ .‬בשעה שהצדיק‬
‫בא אצלם הן מסשיטין מעליו המדים שהועמד בהן מן הקבר‪ .‬ומלבישין אותו שבעה‬
‫בנדים של ענני כבוד‪ .‬ונותנין שני כתרים בראשו‪ ,‬אחד של אבנים טוכות וםרנליוח‬
‫ואהד של זהב סרוויס‪ .‬ונוחנין חרסים בידו‪ .‬ומקלסץ לפניו ואומי לך אכול בשמחה‪ .‬ונוסי‪.‬‬
‫וסכניסין אוחו למקום נחלי סיס ושם שסונה מאוח מיני וורד״ והדסים‪ .‬וכל אחדואהד מן‬
‫הצדיקים יש לו הופה בפני עצמו‪ .‬ולס־ סה שבידו‪ .‬שנאם׳ בי על כל כבוד חסה‪ .‬וכל‬
‫ועשה והופה מושכין ממנה ארבע נהרוח‪ .‬אחד של חלב‪ .‬ואחד של יין ואחד של אפרסמון‬
‫ואחד של דבש‪ .‬וכל חופה וחופה למעלה הימנה נסן של זהב‪ .‬ושלשים ממליות קמעוח‬
‫בתוכח‪ .‬וכל אחת ואחת מהן מבהיקות כזיו נונה‪ .‬ובכל חוסה וחופה שלחן של אבנים‬
‫מוכות וסמליות‪ .‬וששים םלאכים עומדים על ראש כל צדיק וצדיק‪ .‬ואומרי׳ לו אכול‬
‫דבש שעסקת בתורה שנמשלה לדבש‪ ,‬שנאסר ומחוקים ]מדבש ונפת[ צופים‪ .‬שחר‪,‬‬
‫יין המשומר בענביו שעסקת בתורה שנמשלה‪ .‬ליין‪ .‬שנאס׳ אשקך מיין הרקה‪ .‬והכעור‬
‫שבהן פניו דוסים בדמיונו של יוסף‪ .‬וממותו של ר׳ יוחנן‪ .‬וכפרטי רמוניס בכוס‬
‫של כסף מוקף ננד השמש ואין אצלם לילד‪ ,‬כל עיקר‪ .‬שנאמ׳ וארח צדיקים כאור‬

‫כצ׳׳ל ) ד ג ר י ס ז בז( ״ולהלן ה ו א אומר ) מ ש ל י טו ה ( ת ו ע ב ת ה׳ כ ל ג ב ה לב‪ ,‬ב ת י כ ה ב א ת ו ע ב ה‬

‫ו נ א ס ר ל ה ל ן הועבה" ט ה ה ו ע ב ח וכו• ועיין ס ו ט ה ר׳ ע׳יב‪ .‬ה נ כ נ ס לישן אומר ב ד ו ן ה מ פ י ל ובר‪,‬‬
‫ב ר כ ו ת ם׳ ע׳יב‪ ,‬והניעור מ ש נ ת ו וכו• שם‪ ,‬ה נ כ נ ס ל ב י ת ה כ ס א ובו׳ שס‪ .‬פ ר ק גן עדן ב ס פ ר מ ד ר ש‬
‫ת ל פ י ו ת ע נ ף גן עדן ה ב י א בשט ס פ ר שער גן ע י ן כ ל לשון ה מ א מ ר ה ז ה ב מ ע ט שינויבו קטנים‪ .‬כ ת י ב‬
‫מ ה ר ב טובך אשר ג פ נ ה ליראך פ ע ל ת לחוסים בך נ ג ד בני אדם בצ׳׳ל ) ת ה ל י ם ל א י ( ‪ .‬ש נ א מ ר כי‬
‫על כ ל כ ב ו ד ה ס ה כצ״ל )ישעיה ד ה ( ‪ .‬ש נ א ס ר וטתוקים מ ד ב ש ו נ פ ת צופים כצ״ל ) ח ה ל י ם יט יא(‪.‬‬
‫א ש ק ך מיין ה ר ק ה )שה*ש ח ב(‪ .‬ש נ א ס ר ו א ר ה צדיקים באור נ ו ג ה ה ו ל ך ואור עד נכון היום כצ׳׳ל‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪736‬‬

‫ננה הולך ]ואור[ עד נכון היום‪ .‬והיום מתחדש עליהן‪ :‬ארבע משמרות חן‪ .‬משמר‬
‫ראשון נעשה קטן ונכנס למהיצת קטנים‪ .‬ושמח שמחת קטנים‪ :‬משמר השני נעשה‬
‫בחור ונכנס למחיצת בחורים ושמח בשמחת בחורים‪ :‬משמר שלישי נעשה בינוני ונכנס‬
‫למחיצת בינוניים‪ .‬ושמח בשסחח בינונים‪ :‬משמר רביעיח נעשה זקן ונכנס למחיצת זקנים‬
‫ושמח בשמחח זקנים‪ :‬ובנן עדן שמונים רבוא מיני אילנות‪ .‬הסחות שבהן‪ .‬משוכח‬
‫שבעצי בשמים‪ .‬וכן בארבע זוויותיה‪ :‬ובבל זיית וווית יש בה ששים רבוא כתות של‬
‫מלאכי השרת מזמרים כקול נעים‪ :‬ועץ חיים באמצע‪ .‬ונוסו מכסה על כל נן עדן‪ .‬ויש‬
‫נו שמונה מאות מטעמים‪ .‬ואין זה דומה לדמותו של יזה‪ .‬ולא טעמו של זה בטעמו של‬
‫זה‪ .‬ולא ריה זה דומה לריחו של זה‪ .‬ושבעה עננ־ כנוד למעלה ממנו וארנע מהות‬
‫מנשבים בו‪ .‬וריחו הולך מסוף העולם ועד סוסו‪ .‬ותהתיו תלמיד* הימים יושבים‪ .‬ומבררים‬
‫את התורה‪ .‬וכל אחד ואחר מהן יש לו שתי חוסות אחח של כוכבים‪ .‬ואחת של המה‬
‫ולבנה‪ .‬ובין כל חופה והופה ששים םמוד של עננ־ כבוד‪ .‬לשנים ממנה עדן‪ .‬ובד‪ ,‬שלש‬
‫מאות ועשרה עולמות לכל צדיק וצדיק‪ .‬שנאמ׳ להנה־ל אהבי י״ש‪ :‬ובה שבע כיתות של‬
‫צדיקים‪ .‬כת ראשונה הרוני מלכות‪ .‬בגון ר׳ עקיבא וחביריו‪ .‬כת שנייה טבועי ים‪ .‬בת‬
‫שלישיח רכן• יוחנן בן זכאי וחביריו‪ .‬ומהו כחו של רבן יוחנן בן זכאי שהיר‪ ,‬אומי אס‬
‫יהיו כל הימים דיו ושמיס וארץ יריעות‪ .‬וכל'בני אדם לבלרין‪ .‬לא היו ^ פ י ק ץ לבחוב‬
‫מה שלמדתי מרבות־׳‪ .‬ולא חסרת־ אוח אחת‪.‬אסילו ככלב המלקלק מן היס‪ :‬נח רכיעיה‪.‬‬
‫אילו שירד הענן וכסה עליהן‪ :‬כת חמשית בעלי תשובה‪ .‬מקום שבעלי תשובה עומדץ‬
‫אין צדיקים יכולין לעמוד‪ :‬בת ששית‪ .‬רווקין שלא טעמו טעם הטא מימיהם‪ .‬כת שביעית‬
‫ענוים וקדושים שיש בהם מקרא ומשנה ודרך איין‪ .‬ועליהם הכת׳ אומי וישמחו )בך( כל‬
‫חוסי בך לעולם ירננו‪ .‬ונוי‪ :‬וחקי יושב ביניהן ומבאר להם את החוויה‪ .‬ועליהם הכת׳‬
‫אומי עיני בנאמני ארץ ונד ולא פירסם לברייא כבוד המתוקן להם‪ ,‬ועליהם הכת׳ אומי‬
‫ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהיט זולתך יעשה למחכה לו‪:‬‬
‫סליק סרק נן עדן‪:‬‬

‫י־״י‪.‬‬ ‫םפר מלחמות‬

‫•אוחוח עשר מ ל ח מ ת מ ל ך משיח‪:‬‬

‫תקלג‪ .‬י ת ב ר ך שמו של הק׳ שבחר בישרי משבעים אומוח‪ .‬שנאמ׳ כי יעקב בחר‬
‫לו יה ישר׳ לסנלחו‪ .‬וחפץ לזהותם‪ .‬ונחן לחם חורה מרובה‪ .‬שנאם׳‬
‫י־י הפץ למען צדקו ינדיל הורה ויאדיר‪ .‬והנחילם אמריו והשמיעם עשר דברוח שהן‬
‫נוסי התורה ועיקר המצות‪ .‬וכל המקיים עשר דברוח ולא תחמוד‪ .‬שכולו תלויין‬

‫)משלי ד יח(‪ .‬ש נ א ס ר ל ה נ ח י ל א ה ב י יש )שם ה נ א ( ‪ .‬מ ש נ ה סוף עוקצין‪ ,‬סנהדרין ק׳ ע׳׳א ועיין‬
‫ב ה ג ה ו ת מהדי״ב שס‪ .‬ו מ ה כ ו ח ו של ריב״ז שהיה אומר א ש יהיו כ ל הימים דיו ובו׳ כצ׳׳ל ועיין‬
‫‪.‬בארר׳ינ פכ׳יה‪ .‬וסנהדרין ס׳׳ח ע׳׳א‪ .‬מקום שבעלי ת ש ו ב ה עומדי; וכו׳ ב ר כ ו ה ל״ר ע״=‪ ,‬ס נ ה ד ר י ן‬
‫צ׳׳ט ע״א‪ .‬וישמהו כ ל הוםי בך לעולם ירנט ונו׳ כצ׳׳ל )חהליש ה יב(‪ .‬עיני ב נ א מ נ י ארץ וטי‬
‫)שש ק א ו(‪ .‬ומעולם לא שמעו ל א האזינו עין ל א ר א ת ה א ל ה י ס זולחך יעשה ל מ ח כ ה לו‪ ,‬כצ׳־ל‬
‫)ישעיה ס ד נ ( ‪ .‬םשר מ ל ה ס ו ה ה׳ א ו ת ו ת עשר מ ל ה ס ה ס ל ך משיה‪ ,‬ש נ א מ ד כי יעקב ב ה ר לו יה‬
‫‪737‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫בו‪ .‬קייס כל התורה‪ .‬וכל העובר עליהן עובר על התורה כולה‪ :‬יתברך שמו של מלך‬
‫מלכי המלכים שהפליא עצה ו ת ח ל תושיר‪ :.‬וכננד עשרת רבתת הללו מנו הבסיס עשר‬
‫מעלות בעדיקימ כל אחת ואהת נחלה מחבירתה‪ .‬והקלה מביאה לידי חמורה‪ .‬ואדם‬
‫מתעלה בהן עד שמניע למעלה מכולן‪ .‬שהק׳ למעלה הימנה‪ .‬והוא ששנו רכותי׳ וברו׳‬
‫לברכה‪ .‬זהירות מביאה לידי זריזות‪ .‬זריזות‪ .‬טכיאה לירי פרישות‪ .‬םדישות מניאה ל י ד‬
‫נקיות‪ .‬נקיות סביאת כוי‪ .‬טהרה‪ .‬קדושה‪ .‬ענוה‪ .‬יראת חמ‪ .‬חס־תח‪ .‬חסידות מביאה לירי‬
‫רוח ה^דש‪ :‬ראשזנה‪ .‬זהירות‪ .‬שעריך לאדם שיהא זהיר סן החט‪ ,‬וסן דכי המניא‬
‫לידי עבירה‪ .‬זה הדבר מביאו עד שיהא והיר במצות ובנסילות חסרים ובמעשים פוביס‬
‫וככל סירות טובות‪ :‬ואס היה זריז במצות ועוסק בתורה וזריז בטעשיס טובימ‪ .‬הדבר הזה‬
‫סביאו שיהא בר ונקי מכל חטא‪ .‬ומנוקה מכל טומאה‪ .‬ומכל רשע ואשמה‪ :‬ואס עשה‬
‫כך‪ .‬הדבר הוה מביאו שיהיה טהור לפני הקי‪ .‬ונקי וזך‪ .‬ואש היה טהור הדבר הוה מביאו‬
‫עד שיהיה קדוש ונמל לפני בוראו‪ .‬ואמ היה קדוש הדבר הזה מביאו עד שיהא עניו‬
‫ושפל רוח לפני קונו‪ .‬וירא שמים ואהוב למקום‪ .‬ויהיה חסיד ונומל הסדים לכל הבייות‪.‬‬
‫ואס היה כך ח ח הקודש שורה עליו‪ .‬וזו המעלה העליונה‪ .‬שאין למעלה הימנה‪ .‬והצדיק‬
‫מתעלה ממעלה לחבירתה עד שהוא מניע לוו המעלה הנמלה מכולם‪ :‬ואס היה זהיר מה‬
‫שכרו‪ .‬הק׳ טסלטו סי ל צרה וצוקה‪ .‬וסכל מיני סיעתית• וסירענות‪ .‬והיא שנזהר את נפשי‬
‫סלט‪ :‬ואס היה והיד במצות מה שכרה הק• מרחיב לבו ומאיר עיניו כמאור התורה‪ .‬שנ׳ דרך‬
‫סצותך א מ ץ כי תרחיב לבי‪ :‬ואס היד׳ פרוש מה שכרו‪ .‬הק׳ עושה אותו םנולתו‪ .‬שנאמר‬
‫ואבדיל אתכם סן העמים להיות לי‪ :‬ואש היד׳ נקי מח שכרו‪ .‬הק׳ שובר אח אויביו לפניו‬
‫וסשסחו בםשלתן‪ .‬שנא׳ יראו צדיקים וישמחו ונקי ילענ לםו‪ :‬ואם היה טהור סד׳ שכירו‪.‬‬
‫נקרא אוהבו של מקום שנא׳ אהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך‪ :‬ואש היד• קדוש מה‬
‫שכרו‪ .‬הק׳ מזיתו להיי העולש הבא‪ .‬שנאמ׳ והיה הנשאר כציון)קודש( והנותר בירושלמ‬
‫קדוש יאמר ל ו ‪ :‬ואס היה עניו מד׳ שכרו‪ .‬שהקנית מדבר אליו על ידי נביא‪ .‬ומנשרו‬
‫בשורות טונות שנאמ׳ רזה י־י ]אלהים[ עלי יען משח י־י אתי לכשר ענדם‪ :‬ואש ירא‬
‫שמימ מד׳ שנדו‪ .‬הקב״ד‪ .‬מכינו סוד התורה זמכאי לו ננזי חכמתו‪ .‬שנאס׳ סוד י־י‬
‫ליראיו‪ .‬ואם היה חסיד מה שכרו‪ .‬הק׳ משרה עליו רוח הקודש ומדבר אליו ננל הנביאים‬
‫שנאמ׳ אז דברת בחזון להסימך‪ :‬וכננד עשרת הדברות‪ .‬ועשר מעלות הללו עתיד‬
‫הקכ־ה לעשות עשרה אותות קורם ביאת הנואל שימחו הק׳ לפדות את בניו‪ .‬ולנאול‬
‫אותם מן השיעבוד בהיינו כקרוב אסן‪:‬‬

‫האות ה ר א ש ו ן עתיד הק׳ להעמיד שלשה מלכים‪ .‬וכופרים בדיניהם ומשקרים‪ .‬ומראים‬
‫את עצמם לבני אדם שהן עונדין להק׳ ואינס עונדים‪ .‬זמתעיס‬
‫ומבלבלים רל הכרעת‪ .‬וכופרץ כל אומות העולם בדיניהן‪ .‬ואף סושעי ישרי המתייאשין‬
‫סן הנאולח מפרין כהק׳ ועוזבים את יראתו‪ .‬ועל אותו הדור נאמ׳ ותהי האמת נעדרת‪.‬‬
‫ומתו נעדרת‪ .‬שבעלי אמת נעשים עדרים עדרים ודיולכין ובורחים וסתהבאים בסערות‬

‫ישראל ל ס נ ל ח ו ט י ״ ל ) ה ח ל י ס ק ל ה ר( ש נ א מ ר ה׳ הפץ למען צדקו יגדיל ח ו ר ה ויאדיר )ישעיה מ ‪ :‬נ א ( ‪.‬‬

‫זהירוח ם כ י א ה לירי וריווח וכוי עיי! ע׳׳ו כ׳ ע׳׳ב‪ .‬ש ק ל י פ ז' ע׳׳א‪ .‬ס ו ט ה ם ״ ט עי׳ כ וע״ש כ ה נ ה ‪,‬‬
‫וירושלמי »״א ר ש ב ח ה״נ‪ .‬ו מ ד ר ש שה׳׳ש פ׳‪-‬א‪ .‬דרך טצותיך ארוץ כי ה ר ח י ב לבי )החליש ק י ט ל כ ( ‪.‬‬
‫ש נ א ס ר ואבדיל א ח כ ם מן ה ע ס י פ ל ה י ו ת ל׳ )ויקרא ב כו(‪ .‬ש נ א מ ר •דאו זנדיקיס וישמחו ונקי י ל ע ג‬
‫ל מ ו כ צ ‪ -‬ל )איוב כ כ יט(‪ .‬ש נ א מ ר א ה ב ט ה ו ר ל ב חן שפחיו ר ע ה ו כ ל ך בצ׳׳ל )משלי ב ב יא(‪.‬‬
‫ש נ א מ ר והיה ה נ ש א ר בציון ו ה ט ת ר בירושלים ק ר ו ש יאטר לו כצ״ל )ישעיה ד נ ( ‪ .‬ש נ א מ ר ר ו ח אדני‬
‫א ל ח י פ עלי יען מ ש ת ה׳ אתי ל כ ש ר ענויש כצ״ל )ישעיה ס א א(‪' .‬שנאמר שוד ה׳ ליראיו בצ׳׳ל‬
‫) ת ח ל י ם ב ה יר(‪ .‬או ד ב ר ת בחוון ל ח ס י י י ך ) ש ם פ ט ב(‪ .‬וההי ח א ס ת •נעדרת )ישעיה ‪:‬ש טו(‪ .‬שבעלי‬
‫א מ ח נ ע ש י פ עדריפ וכו׳ סגחדרין *׳׳ז ע׳׳א‪ .‬ו ב מ ד ר ש שח׳׳ש ב׳ ה ו ל כ ת ויושבת ל ה עדרים עררים‬
 ‫מחזור ויפזרי‬ ‫‪738‬‬

‫ובמחילות עפר‪ .‬ונאספים נל ניבורי הדור ובטלו אנשי אמנה ומרחץ‪ .‬ונננוץ כל שערי‬
‫חכמה‪ .‬והעולם עומר משומם‪ :‬ובאוחו ומן לא מלך ולא נשיא בישר• ולא ראשי ישינות‬
‫נאץ יעקב‪ .‬ולא רועים נאמנים ולא חסידים בעלי שם‪ .‬הוא שנאמ׳ ביהושע‪ .‬ני ימים‬
‫יביס ישבו בני ישר׳ אין מלך ואין שר וא־ן זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים‪ .‬וננעלים‬
‫דלתי שהקים‪ .‬ונסנרים שערי סרנסה ובלבלה‪ .‬והשבוע שהמשיח ננלה מ בנבורחו‪ .‬דור‬
‫הולך ונופל בקברו בחייו מפני נזירות קשות ומשונות ומבהלות שנחרץ‬
‫לזהרא על חד תלת מאה וארבעין ותלתא בנוצר שכעא יומיא‪ :‬וכשאתה נופל שבעחים‬
‫שנער‪ ,‬על שנעה‪ ,‬נמצא מיט‪ .‬הכפל אותם'על שנעה שנאמר כאור שבעת הימים נמצאו‬
‫שסייג וכן הצדיקים עתיד הק׳ לההזירפ כמניין הוה‪ .‬שנאמר ואהניו נצאת השמש‬
‫]נננרתו[‪ .‬ומתמ׳ ועכחהי צדיקיא עתירין לוהרא כזיהור יקריה‪ .‬על חד תלת מאה וארבעץ‬
‫‪,‬‬
‫ותל תא כזיהור שמשא בנכורתיה‪ .‬הרי אלו ז׳ שעתיד הק להחזירו‪ .‬והנותרימ שאנדו‬ ‫י‬

‫בסיני‪ .‬שכולן זכה משה ונטלן‪ .‬שנאמר ומשה יקחאת האהל‪ .‬וברכת המן‪ .‬ושומן השירות‪.‬‬
‫הרי עשרה‪ .‬וכננדו עשרת נאולי הנהמות והבטחות‪ ,‬שהבטיח הק׳ את ישראל שהן)עוקרי(‬
‫]עיקרי[ נהמות‪ .‬והשאר ענפים שלהן‪ :‬ראשונה‪ .‬ביאת הנואל‪ .‬שנאמר הנה מלכך יבוא‬
‫שנייה‪ .‬קיבוץ נליות‪ .‬שנאמר הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ‬
‫בם עור ופסח וגומי‪ .‬ומה עור וםםח‪ .‬מלמד שכל צדיק חוור כמות שהוא נפטר מן העולם‪.‬‬
‫מי שהוא עור חוור בחחייחו עור‪ .‬וכן פסה‪ .‬וכן בל שאר המוםין‪ .‬בשביל שיהא‬
‫כל אחד ואחד מכיר אח חבירו‪ .‬שלא יאמת הבריות אהרים הס אלו‪ .‬ואהר כך מרפא‬
‫אותם חקי‪ .‬שנאמר או ידלנ כאיל פסח ותרן לשון אלם‪ :‬שלישית‪ .‬תהיית המתים‪ .‬שנא׳‬
‫ורבים מישני ]אדמת[ עפר יקיצו‪ :‬רביעית‪ .‬בניין בית המקדש כמראה בניין שראה יחזקאל‬
‫בנבואתו‪ :‬הםשית‪ .‬שעתידין ישראל למלוך על כל העולם כולו משפה לשפה‪ .‬שנאסר‬
‫כ׳ הנוי והממלכה אשר לא יעבדוך •אבדו‪ :‬וחוזדין כל העולם כולו על דינו של הק׳‬
‫ולתורתו‪ .‬שנאי או אהםך אל עסיס שפה ברורה לקרא כולם בשם י״י‪ :‬ששית‪ ,‬שעתיר הק׳‬
‫לאבד כל אויבי עמו ויעשה בהם נקמה‪ .‬שגאמ׳ ונתתי את נקמתי בארם‪ :‬שביעית‪ .‬שחק׳‬
‫יסיר כל ננע וכל מהלה מישראל‪ .‬שנאמר ובל יאמר שכן הלית* העם הישב בה נשא‬
‫עוץ‪ :‬שמינית‪ .‬שהקב״ה יאריך ימיהם של ישראל כעץ‪ .‬שנאמר כי כימי העץ יסי עמי‪.‬‬
‫וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות‪ .‬והחוטא כן מאד‪ ,‬שנה יקלל‪ .‬וכת׳ בלע המות לנצה‬
‫ומתה אדני אלהיט דמעה מעל כל פנים‪ :‬תשיעית‪ .‬שעתיד הק׳ להיגלות לישראל עין בעין‪.‬‬
‫שנאי ני עין בעין יראו נשוב י׳י ציון‪ .‬ונא׳ ונגלה כבוד י־י וראו כל בשר יחדו בי פי י׳י‬
‫דנר‪ .‬ועור לעשות נל ישראל נביאים‪ .‬שנאמר והיה אחיי נן אשפוך ]את[ רוחי על נל‬
‫בשר ונבאו בניכם ובנתיכם‪ :‬עשירית‪ .‬עתיד הק׳ להשיר הדבי הרע מישראל‪ .‬שגאמר‬

‫ב מ ד ב ר ‪ .‬בי ישים רבים ישבו בני ישראל אין מ ל ך ואי! שר ואין ו נ ח ואי! מ צ ב ה ואי! אסיד והדפיס‬
‫כ צ ״ ל )הושע ג ר(‪ .‬והשבוע ש ה מ ש י ה נ ג ל ה בו כצ״ל )כאן ח ס ר בכ״י כ ב ה שורות ו ח ב ל על ראברין(‪.‬‬
‫שנא׳ באו‪ -‬ש ב ע ת הימיס )ישעיה ל כי(‪ .‬ואהביו כ צ א ת ה ש מ ש ב ג ב ר ת ו כצ״ל )שופטים ה לא(‪ ,‬ו מ ש ה‬
‫י ק ח א ח ה א ה ל ) ש מ ו ת לג ז(‪ .‬שהן עיקרי נ ת ט ו ת בצ״ל‪ .‬ה נ ה מ ל כ ך יבוא לך כצ׳יל )זכריה ט ט ( ‪.‬‬
‫שנאי הנני מ ב י א א ו ת ס מארץ צפון וקבצחים מירכתי ארץ ב ס עור ו פ ס ח וגו׳ )ירמיה ל א ז(‪ .‬מי‬
‫שהוא עוד חוזר עיר וכוי סנהדרין צ׳׳א ע׳׳ב‪ .‬אז ירלג כאיל פ ס ח ותרן לשון אלם כ צ י ל )ישעיה ל ה ו(‬
‫ו ר כ י ב מישני א ד ס ח עפר יקיצו בצ׳יל )דניאל יב ב(‪ .‬ש נ א ס ר בי הגוי ו ה מ מ ל כ ה א ש ר ל א יעבדוך‬
‫יאבדו )ישעיה ם יב(‪ .‬שנאמר כי אז א ה פ ך א ל עמים ש פ ה ברורה ל ק ר א בולש בשש ה׳ )צפניה נ ט(‪.‬‬
‫ש נ א ג ר ונתתי א ת נ ק ס ת י באדם )יחזקאל כ ה יר(‪ .‬ש נ א מ ר ובל י א מ ר שכן חליהי ה ע ב הישב ב ה‬
‫נשא עון ;ישעיה לג כ ר ( ‪ .‬ב׳ כימי ה ע ץ ימי עמי בצ״ל )שש ס ה בכ(‪ .‬כי ה נ ע ר בן ס א ה ש נ ה‬
‫י מ ו ת והחושא בן מ א ה ש נ ה יקלל בצ״ל )שם ם ת כ(‪ .‬ו כ ת י ב בלע ה מ ו ת ל נ צ ה ו ט ח ה אדני אלהיט‬
‫ר ס ע ה מ־^ל כ ל שנים בצ״ל )שם כ ה ח(‪ .‬ש נ א מ ר בי עין בעין יראי בשוב ה׳ ציון )ישעיה נ ב ח(‪.‬‬
‫ו נ א מ ר ו נ ג ל ה כ ב ו ד ה׳ וראו כ ל בשר יחדו כי שי ה• ד ב ר )שם מ ה ( ‪ .‬שנאמר ונחתי לכם ל ב ח ר ש‬
‫וריח ח ד ש ה אתן ב ק ר ב כ ם ו ה ס ר ת י א ת ל ב ת א כ ן מ ב ש ר כ ם ונתחי לבש ל ב בשר ) י ח ז ק א ל לו כו(‪.‬‬
 ‫‪739‬‬ ‫מחזור וינ*רי‬

‫ונתתי לבם לב חדש זרוה הדשה אתן בקרבכם והסירתי את לכ האבן מבשרכם ונתתי‬
‫לכם לב בשר‪:‬‬
‫סליק מ ל ח מ ת מלך ה מ ש י ח ‪:‬‬

‫חזק שמעיה ל א יוזק‪.‬‬

‫ס ל י ק מ ל ח מ ה מלך ה מ ש י ח ‪ ,‬חזק ש מ ע י ה ל א יוזק )מלשון זה ה י ה מ ש מ ע דר• מ מ ע י ה ח י ג ר המח׳׳וו‪.‬‬

‫וכן ד ע ה ה ה ו ס ׳ כ ח י ב י ח ס י א ד״ה מ ח ל ס א וכו׳ וכן בהוס׳ נ ד ה ס״י ע׳־כ ד ״ ה אם וכו• ושם ט ״ ס ‪.‬‬
‫א ב ל במחזור הר׳ שמריה ו צ ׳ ל הר׳ ש מ ע י ה יכו• ו ה א ד כ ה י בזה במקום אחר‪.‬‬
 ‫הלכות שחיטה‪.‬‬

‫ת ק ל ד ‪(" .‬תניא ר׳ אומר ווכחת כאשר צויתיך‪ .‬מלמד שנצטוה ששה על הוושט ועל‬
‫הקנה‪ .‬ועל רוב אהר בעוף ורוב שנים בבהמה‪ .‬נ(והני מילי בדיעבד‬
‫אבל לכתחילה צריך שנים בין בבהמה בין בעוף‪ .‬ובן כתב רב אלססי‪ .‬ורובו של אהר‬
‫כמוהו‪ .‬ג( ודוקא רוב הנראה לעינים‪ .‬ודוקא בדיעבד‪ .‬אבל לכתחילה סיכעי ליה למשחט‬
‫כולי סימן‪ .‬ע־־כ‪ :‬בריש שירקא דהשוחט מוכח יתר עוף על הבהמה ל(ש(נריך לנקוב אח‬
‫חוורידין ה( בשעת שחיטה או בקוץ או בםבין‪ .‬משוס רם ולא משוס שחיטה‪ .‬הואיל‬
‫וצולהו כולו כאחת‪ .‬והיינו ראמרן חכמים בם״ק דברבוח י(הזד‪,‬רו בוורידין כר׳ ״הודח‪:‬‬
‫ת׳‪ :‬והכי אמר בהשוחט ז( לא לכל אמר ר• יהודה עד שישחוט את הוורידין אלא בעוף‬
‫הואיל וצולהו כאהד‪ .‬אבל בהמה הואיל ומנתחא אבר אבר לא צריכא‪ .‬ותניא כוותיה‪.‬‬
‫ס( ובתשובות הנאונים פסיק דאף בהמה צריך שישחוט אח הוורידין‪ .‬דזימנין דצולהו כולו‬
‫‪,‬‬
‫כאחד‪ :‬נרם׳ בסי השוחט‪ .‬אחד בעוף‪ .‬איתמר ר נהמן אוסר ט( ושט או קנה‪ .‬אהד חנן‬
‫אן האי אז ד * ‪ .‬רכ אדא ב ד אדגד‪ ,‬אמד ז׳עט ולא קנד‪ .,‬־{זהילכתא כרב נחמן־‪ .‬ההוא‬
‫בר אווזא כ(דהוד‪ .‬בי רבה ונסק ואחא כי ממסמס קועיד‪ ,‬רמא‪ .‬אמר רבא היכי ניעביד‬

‫<‪ {t‬הניא ר׳ אומר ו ז ב ח ת כאשר צויהך מ ל מ ד שנצמוה מ ש ה וכוי הוא לשין ה ג מ ר א חולין‬
‫כ״ ח ע״א ושם ס ה ע״ב כ א ש ר צויחך נ‪:‬לפר וטי וכן הוא ביומא ע״ה ע״ב‪ .‬ולשון ה ב ה ו ב ) ד ב ר י ם‬
‫י״כ נ ״ א ( ו ז ב ח ה מ ב ק ר ך ומצאנך אשר נתן ה׳ לך כ א ש ר צויחך ונוי ועיין בר״; ריש פ ר ק שני מ ל מ ד‬
‫‪1‬‬
‫ש נ ן צ ו ה מ ש ה לאו מקראי ילין( א ל א ה״ק מ ל מ ד שנצ^וה מ ש ה ע־ ה ל כ ו ה ש ח י ט ה ואייו הן ה ל ב ו ח‬
‫ש ח י ט ה דוב א ה ר בעוף וכו‪ -‬ובחום׳ ב״ה ע״ א ר״ה ועל וכוי כ ח ב ו רדורש בגימטריא ד ב א ש ר אלף‬
‫א ה ר בעוף‪ .‬שין שני״ ב ב ה מ ה ‪ ,‬ריש רובו של א ה ר כ מ ו ה ‪ ,‬וראשי ח י ב ו ת ל מ פ ר ע ת כ י ש ל א ה ד כ מ ה ו‬
‫הוי כאשר‪ .‬י‪ (.‬והני סילי ב ד ע ב ר א ב ל ל כ ת ח י ל ה צריך שנים וכו• כן פ ס ק ר ב א־יפס ריש פ״ב וכן‬
‫הוא ברמב״ם ס״א מ ה ל כ ו ת ש ח י ט ה ה״ט ו ד ל ‪ :‬ה ש ח י ט ה ה מ ע ו ל ה שיחתכו שניחש בין כ ב ה מ ת בין‬
‫בעוף‪ .‬ולזה יתנו; השותט‪ ,‬וביאר ה ב ׳מ שם ה ״ א רהני תרי לישנא ד ק א מ ר ה ג מ ר א שם ב״ז ע״א‬
‫א ב ־ א א א ה ד בעוף‪ ,‬ואב״א ארובו של א ה ד כ מ ו ה ו ח ס ם ה ר מ ב ״ ם להונזרא דתרי לישנא להצריר שני‬
‫סימנים משום דהוי םפיקא ראורייחא ולהומרא ע״ש ועיין הום׳ כ״א ע״ב ד״ה ואינו מ ב ד י ל וכוי‪.‬‬
‫נ( ורוקא רוב ה נ ר א ה לעינים שס כ ״ ט ע״א וב״ה ב ר ב א ל פ ס ריש פ״ב ועיין כר״ן שם‪ .‬ד( שצריך‬
‫•‪ (r‬ב ש ע ת ש ח י ט ה או בקוץ וכו• שם מ ה ל• ל נ ו ק כ ן כ ש ע ת‬ ‫ל נ ק ו ב א ת הוורידין שש ב״ה ע״ב‪.‬‬
‫ש ח י ט ה ו נ ר והוא ס ב ר ב ש ע ח ש ח י ט ה אתי דם רחיים ובו׳ ו מ ש מ ע פ ה כ י דאף לרבנן צריך עב״פ‬
‫לנקבן שלא ב ש ע ח שחיטה‪ ,‬וכן נ ר א ה טפירש״י כ״ט ע״א ד״ה שפיר ובו׳ ד ל א הוזכרו וורידין א ל א‬
‫משום דם ט ה לי ב ש ע ה ש ה י ס ה ו מ ה לי ל א ח ר שהיטה׳ וכן הב״י בסי' ב״ב בשם ה ר א ב ״ ד א ח ר‬
‫שאנו רואים ש פ ש ט ה מ נ ה נ שמולהיס וצולין ה ע ו פ ו ה ואע״פ שלא נ ק ב ו הורידין ב ש ע ת ש ח י ט ה נ ח ב ר ר‬
‫ש ל א ה ס כ י מ ה ד ע ח קרמונינו עם שאר הגאונים דםכרי ר ה ל כ ח א כרבנן ולא היישינן לורידין ל נ ק ב !‬
‫ב ש ע ת שחיטה‪ .‬א כ ל צריך ל נ ק ב ] שלא ב ש ע ה ש ח י מ ה כין בעוף בין ב ב ה מ ה וכו׳ וכן נ ר א ה ד ע ה‬
‫ה מ ׳ מ ם״ז מ ה ל כ ו ה מ״א ה״י יש בנוף ה ב ה מ ה וכוי ואמרו שם דלר• י ה ו ד ה אי; צריך א ל א שינקכם‬
‫בקוץ כ ש ע ח ש ח י ט ה ש ה ד ם ה ם ויוצא ב ש ע ת ש ח י ט ה מ ש מ ע דלרבנן ל א שנא עוף ו־יא שנא ב ה מ ה‬
‫איבן צדיכין אפילו נ ק י ב ה ב ש ע ה ש ה י ט ה וכוי ו מ ה כ א מ ש מ ע ד ש ל א ב ש ע ה ה ש ח י ט ה צריך נ ק י ב ה‬
‫‪1‬‬
‫אף • רבנן‪ .‬ועיין בה״ג ה׳ ש ח י ט ת חולי;׳ ו ב ב ע ל העיטור ובפרישה יו״ד סי׳ ב״ב‪ .‬ו( ה ז ה ר ו בורידין‬
‫כדי יהודה ב ר כ ו ת ח׳ ע״ב׳ םנהרדין ‪s‬׳‪ v‬ע״א‪ ,‬ועיין בחום׳ חולי! כ״ז ע״א ד״ה ה ש ו ח ט ובו׳ וברא״ש‬
‫פ״כ סי׳ א׳ גב״ ע׳ ע״ש ! כ ע ״ ם ‪ re‬מ ה ל כ ו ת ‪ r o‬ה־״• ע״־ש‪ (f .‬ל א ל ב ל א ט ד ר׳ י ה ו ד ה ז כ י כ ״ ח‬
‫יז( ו ב ח ש י ב ו ת הנאובים שסק וכו׳ עיין‬ ‫ע־־כ ועיין ב מ ק ו מ ו ת הנ״ל ו ב ס פ ר ראב״ן סי• רי״ד ורט״ו‪.‬‬
‫י( ו ה ל כ ח א כ ר ב נחמן‪ ,‬ס ס ק נ ת‬ ‫ב ב ה ״ נ ו ב ר א ־ ש פ״ב סי׳ גי‪ >v< .‬ושט או ק נ ה וכו׳ שם נ ״ ח ע״א‪.‬‬
‫ה ג צ ר א כ ״ ח ע״ב אייטא א ח ד ד ק א י ר או האי או ה א י ‪ .‬כ( דהוי בי ר ב ה וכו׳ א מ ר ר ב ה הכיס כרי‬
‫‪741‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫נישהטיה והדד ניבדקיה‪ .‬דילםא כמקום גקכ קשחיט‪ .‬ניברקיה והדר נישחטיה‪ .‬והאמר‬
‫רבה ושם אין לו בריקה מבחוץ אלא מבפנים‪ .‬א־ל רכ יוסף בריה ניברקיה לקנה ונישחמיה‬
‫לקנה ונכשריה‪ .‬והדר נ־הפביה לוושט וליבדקיה‪ .‬אמר רבה הנים יוסף ברי בפריסות כר׳‬
‫יוחנן‪ •.‬סחנ״‪ .‬ל(השוהט שני ראשים באחח שחיטתו כשירה‪ .‬שנים אוחזיןבםבץ ושוהטין‪.‬‬
‫אס״ אחד מלמעלה ואהד מלמטה שחיטחו כשירה‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב " ‪ C‬השוחט‬
‫בשנים ושלשה מקומות ישר‪ .‬כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחישח מסורעת‬
‫וליכא‪ .‬והילכתא כרב‪ .‬דקיימא לן נ(הילכתא כרב באיסוריה‪ .‬ס( ועוד )דההיא( ]רההוא[‬
‫תורא דאתשחיט בשנים ושלשה מקומוח‪ .‬עייל רב יצחק ושקל משוסריה שוסריה‪ :‬ע־ב‪:‬‬
‫ויהא אדם זהיר בבדיקת סכין לבודקו יפה ע(אבישרא וטופרא ותלתא רוחתא‪ .‬שהן ש ש‬
‫בדיקות קודם שחיטח‪ .‬פ(וכמו כן לאחר שחיטה‪ .‬ובין כל שחיטח ושחיטה יבדוק סן‬
‫יפסיד הראשונות‪ .‬שאפילו כמה בהמות ועופות ולא בדק בינתיים‪ .‬ואחר האחרונח ברק‬
‫ונמצא הםכץ סנוס כולן סםולוח‪ .‬דחיישינן שמא בעור הראשונה נפנסה‪ .‬ואשתכה דכולס‬
‫שהוטות בספק סכין סנומה‪ .‬וספיקא דאורייתא לחומרא‪ .‬ואם שחש ולא כדק אחר שחיטה‬
‫ושיבר בה עצם ומצאו סנוס כשירה‪ .‬רתלינן שנםנם בעצם ששיבר‪0 .‬והני טיל* שבדק‬
‫קודם שחיטח‪ .‬אבל אם לא כדק קורט שחיטה פשולה‪ .‬ואפילו אש שיבר בה עצם לא‬
‫חלינן בעצם‪ .‬כדרב הונא דאמר ק(בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ער שיוויע לך במה‬
‫ר‬
‫נשהטה‪ .‬ושמא הסכין היה סנוס קודם שחיטה‪( .‬ועריך להראוח השבץ קורס שחיטה‬
‫י ן ם( אלא מפני‬ ‫לחכם לבודקו‪ .‬ואין עריך להפציר בו‪ .‬שלא אמיו חכמים להראוח‬
‫ה ס ‪:‬‬

‫כבודו של הכם‪ :‬ת׳‪ :‬למניין לבדיקת סכץ מן התורה‪ .‬שנאמר ושחטחס כוח ואכלתם‪.‬‬
‫מלמד שבדק שאול אח חסכין ונחן להם‪ :‬חי‪ :‬שחט בסכין שיש בה םנומות א(אונרות‬
‫משתי רוחות פסולה‪ .‬נ(רמורשאקסא מחליש ]ומורשא בחרא[ בזע‪ .‬ואם יש בה מםכמכח‬
‫שהיא ממה אהת‪ .‬נ( וקיימא ארישא דסכינא‪ .‬וכיור לו שלא הביא כשירח בדיעבד‪ .‬ואי‬
‫לא קיימא ארישא דםכינא אםילו הוליך ולא הביא פסולה‪ .‬מאי טעמא חורסא דסבינא‬
‫מהליש העור והבשר‪ .‬ומורשא בזע את הסימן‪ :‬י( סכין עולה ויורד‪ .‬ורמיא לסאסאה‪ .‬זקן‬
‫שיבולת‪ .‬אששרא‪ .‬כשירה לשחוט בה לכחהילה‪ .‬ה(סכץ רעה שאין הידורו הריף‪ .‬אפ״‬
‫הוליך והביא כל היום בולו שחיטתו בשירה‪ .‬ובלבד שיהא במר לו שלא שהא‪0 :‬איר‬
‫זירא שיעור ‪0‬כץ חוץ לצואר במלא צואר‪ .‬דהיינו שני צוארים‪ .‬והני מילי בוסן שהוליך‬
‫ולא הביא‪ .‬או הביא ולא הוליך‪ .‬ואי איסשר לו לחחוך םימנין בלא דרסה אלא א״כ ארוך‬

‫ל( ה ש ו ח ט שני ר א מ י ם‬ ‫וכוי כ ש נ י ח ם לפנינו שס כ ״ ה ע־ב רבא‪ .‬ו כ י ה ל ק ט ן נ׳ ע״א ר ב א ע״ש‪.‬‬

‫מ ( ה ש ו ח ט בשניט ו ש ל ש ה ס ק ו מ ו ח ן ש ר וכו׳ ל ע״א ועיש‬ ‫ובו׳ שניט אוחוין כסכין וני׳ ל׳ ע״ב‪.‬‬
‫בהוס• ד י ה ה ש ו ח ט וכר‪ (< .‬ה ל כ ת א כ ר ב באיסוריה בכורות ס ״ ט ע־ב‪ .‬ס( ועוד ד ה ח ו א חודא וכו׳‬
‫נו( אבישרא וטופרא וכו׳ שם י״ז ע״כ‪ ,‬ועיי! בחוס׳‬ ‫כצ״ל ו ש ק ל םשוסריה שופריה‪ .‬שס ל׳ ע״ב‪.‬‬
‫מ( וכטו בן ל א ח ר ש ח י ט ה ‪ ,‬כן פ ס ק הבה׳׳ג סי׳ ‪ 0‬׳ ריש ה ל כ ו ח ש ח י ט ה חולין ח ״ ל‬ ‫ד״ה אבישרא‪.‬‬
‫א ל מ א י ר י ד ל ט י ב ד ק ס ב י נ א כ ה ר ר ש ח י ס ב ה ש ס א בעור נ פ ג מ ה וטריפה היא‪ .‬ה ל כ ך צריך ל מ ב ד ק ה‬
‫ע ל כ ל ח ד א ו ח ר א ט ק ס י ש ח י ט ה וכ! ב ח ר שחיטה‪ ,‬עכ׳׳ל וזה ©הא ד ר ב כ ה נ « שם י׳ ע י ב זע»ן‬
‫ברש־י ד״ה ל א כ ר ב חשדא וכו׳ ו ח ש ו ח ט אפילו ב ח ט ח א ח ת צריך ל ב ד ו ק הסכין א ח ר ש ח י ט ה ‪ ,‬ואם‬
‫ש ח ם ה ר ב ה ולא ב ר ק בינתים ו א ח ״ כ נ ם צ א ה פ נ ו ם ה א ף ה ר א ש ו נ ה אסורה‪ .‬ועיין ברא״ש פ׳׳ק טיטן‬
‫ל( ו ה ״ מ ש ב ר ק‬ ‫ט״ו ו ב ר י ח א ו ת ס׳׳ד‪,‬׳ ועיין ביריד סיסן י״ח סעיף י״ב וכחדושי רעק״א ס״ק א׳‪.‬‬
‫קודם ש ח י ט ח וכו׳ עיין בראב׳׳ן סי׳ ר״י ו ב ם ר ר כ י סי׳ חקפ״ו‪ ,‬חקפ־׳ח וברא׳׳ש ור״ן פ״ק רחולין ע״ש‪.‬‬
‫ק ( ב ה ס ה ב ח י י ה ב ח ז ק ת איסור ע ו מ ד ת ובו׳ שם ט׳ ע״א‪ .‬ביצה כ ־ ה ע״א‪ ,‬ועיין חוס• ד ״ ח ב ח ז ק ח‬
‫איסור וכר‪ .‬וחוס׳ י ב מ ו ת ל׳ ע״ב ז ״ ה אשד‪ ,‬זז זבדי‪ .‬וכתגס׳ ש ט ע י ת כ י ד ע׳יא ד״ה ה א ו כ ל זכו•‪.‬‬
‫ש( א ל א ס פ נ י כבודו ש ל ח כ ם וכו׳ שם י׳ ע״כ‪ ,‬ייז‬ ‫י ( וצריך ל ה ר א ו ח הסבין וכו׳ ש ם י־ח ע ‪ -‬א ‪.‬‬
‫ש נ א מ ר ושחטחם' בזה ו א כ ל ח ם ) ש מ ו א ל א• י י ד ( ‪.‬‬ ‫ט( מנין ל ב ד י ק ת סכיז וכוי שם י״ז ע*ב‪.‬‬ ‫עיב‪.‬‬
‫נ( רמו ר שא ק מ א מחליש‪ . .‬ו ס ו ר ש א בחרא* בזע‬ ‫א( א ו נ ר ו ח ט ש ח י ר ו ח ו ת ס ס ו ל ח שם י׳׳ו ע־ב‪.‬‬
‫י( סכין ע ו ל ה‬ ‫נ( והוא ר ק י י ם א אדישא דסבינא עיי! בה׳יג סי׳ ם׳‪ .‬ובדי״ף ובר׳׳ן שם‪.‬‬ ‫כ צ ‪ -‬ל שם‪.‬‬
‫ויורד וכו׳ ש ס י״ז ע י כ ‪ .‬ה( סכין ר ע ה שאין הידורו ח ר י ף ש פ ל ׳ ב ע׳׳א‪ ,‬ועיין יו״ד י׳׳ח םעין! ז׳‬
‫ו( א מ ר ר• זירא שיעור סכין חוץ לצואר כ ס ל א צואר וכו׳ שם ל׳יא ע״א‪.‬‬ ‫זכ־פ־ך ס״ק ׳״א‪ ,‬י*כ‪.‬‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪742‬‬

‫הסכין כשני עואריס‪ .‬ז(אבל הוליך‪ .‬והביא אפי׳ כל שהוא אם״ באיזסל‪ .‬תעי דק וקטן‪.‬‬
‫כשר‪ .‬ובלבד שלא יהא לו ק ק בראשו המששע כלסי הידורו‪ .‬שמתוך שקטן סאד מתוך‬
‫שמוליך ומביא ישמס סן הצואר ויש להוש פן יחליד או ינקוב הסיםנין‪ :‬ת׳‪ :‬והבי אסר‪-‬‬
‫כהשוחט‪ .‬ובאיזםל שאין לו קמים‪ .‬ח(איכא מאן דאמר הני מילי כעוף שצוארו רק‪ .‬אבל‬
‫בבהמה לא‪ :‬רב אלססי‪ :‬הי‪ .‬תי‪ :‬ורבנן דרשו שצריך שחיטה מהאי טעמא רכת׳ וובהת‬
‫ואכלת‪ .‬ט ( מת שאתר‪ .‬זובח אחה אוכל‪ .‬ואיבא נסי דרשא אחרינא שלא ישחוט לא ב מ ל‬
‫ולא בכנף ולא בשום אנר‪ .‬אלא כקנה וכוושס‪ .‬דהכי משסע וזבחת‪ .‬סקוס '(שהמאכל‬
‫זב חחביהו ושחמיהו‪ .‬ורוב אחר בעוף ורוב שנים בבהמה נסקא לן מכאשר צירתיך‪.‬‬
‫פ( אשיר‪ .‬אחד בעוף‪ .‬שנים בבחמח‪ .‬דוב אחד‪ .‬רוב שנים‪ .‬ומנא לן דהאי רוב אחר בעוף‬
‫מ־זכ שנים כנד׳טה סשתעי‪ .‬אימא איסנא‪ .‬איל מכדי הכי משתכדא‪ .‬אחד נעוף‪ .‬זרזנ‬
‫שנים בבהמה‪ .‬דהבי משמע על שנים שרי בבהמה‪ .‬דריכת׳ הצאן ובקר ישחט לתם ומצא‬
‫להם‪ .‬ל(דנסרא נסיר לה דעופות מרקק המיס נכיאו ודין הוא שיהו עושות כדניס ואין‬
‫מחריבים שחיטה‪ .‬רכתיב הצאן ובקר ישחט ונוי‪ .‬ואם כל דני הים יאסף‪ .‬דסשםע צאן‬
‫ובקר בשחיטה‪ .‬רניט באסיפה‪ .‬רלא איצטריכו שהיטה‪ .‬ועוסוח הושוו להם‪ .‬דכתיב ויאמר‬
‫אלהלם ישרצו חסים שרין נפש חיח ועוף יעושף ונוי‪ .‬ומדסטירי חני סשחיטה דעי נסי‬
‫פסיד רבני סים נינהו‪ .‬אלאסשוםהכי חייבו‪.‬רבנן שחיטת לענסות רסקצתו מקרקע נבראו‪.‬‬
‫דכתיב וייצר ״י אלהים מן האדמה בל חית השדה ואת כל עוף השטים‪ .‬והאי דאית ביה‬
‫מן המים לא מחייבו‪ .‬לפיכך סנ׳ בדוכ אהד‪ .‬ולבהמה איצםריך שנים‪ .‬והיה ככלל עוף‪.‬‬
‫דבתינ אשר יצוד ציד חיה אז עזף זגז׳‪ .‬ח׳‪ :‬ת ( שחט סימן וחצי בכהסה פסולה‪ .‬אעפ״‬
‫ששיעור זח נמל מיוב שנים‪ .‬ררובו ככולן‪ .‬ובעוף כשירח‪ .‬כ( שני חצאי סםנין בין בעוף‬
‫בקבכהמח• שחיטחו פסולה‪ :‬ס(וורידיןלר׳ יהודה שהאכהס או דרס כהסאו החליד בהן‬
‫כשירה‪(" :‬לכתחילה אסור לשחום בסכין של נוים‪ .‬ואם שחט שחיטתו כשידוע אבל‬
‫צריך לקלוף בית השחיטה םשום דאנכ רוחקא רסכינא בלעא‪ :‬סכין ששחט בח מ מ פ ה‬

‫ז( א ב ל הוליך ו ה ב י א וכו׳ אפילו ב א י ו מ ל וכוי שם ל׳׳א ע״א‪ (0 • .‬איכא מאן ד א ס ר ו כ ף ו ג א ל פ ס‬

‫ו כ ת ב על ו ה הר*ן דברי ד״ה ז ׳ ל ה ס ואין ל ה ם עיקר ב ג מ ר א ‪< .‬ו( מ ה ש א ח ת ז ו ב ח ו כ י חולי! כ״?‬
‫כ( א ש ד א ח ד ב ע ו ף וכוי עיין ח ו פ ׳ חולין‬ ‫ע׳׳א ושש ל״א ז ך א ‪ .‬י( ש ה מ א כ ל ז ב ובו׳ שם כ״ז ע׳׳א‪.‬‬
‫כ׳־ח ע ־ א ר׳יר‪ ,‬ו ע ל רוב וכוי זבר־ן ריש פ ־ ב ד״ה מ ל מ ד וכוי‪ .‬ד ה כ ה י ב הוואן ו ב ק ר י » ח ס ל ח פ ו מ צ א‬
‫ל ה ם ) ב מ ד ב ר י׳׳א כ ‪ -‬ב ( ‪ .‬ל( ד נ מ ו א נ מ י ר ל ח דעושוח מ ר ק ק ה מ י ם ובו׳ ש ם כ ״ ז ע״ב‪ .‬ו י א ס ר א ל ח י ם‬
‫ישרצו ה מ י ס שר»ן נ פ ש ה י ה זעזף ׳עיפף זגז׳ ) ב ר א ש י ת א׳ כי(‪ .‬ד כ ח י ב ויצר ה׳ א ל ה י ם מן ה א ז ־ ס ח‬
‫א ש ר יצוד ציד ח י ה או עוף ונו־ )ייקרא‬ ‫כ ל ח י ה ה ש ר ה ו א ה כ ל עוף ה ש מ י ם כצ״וי )שס כ׳ י׳׳מ(‪.‬‬
‫מ( ש ח ט סי׳ וחצי כ ב ח מ ת וכו׳ שס כ׳־ז ע׳׳א ועיין בחום׳ ד״ה ח ג י א ח ר וכר‪.‬‬ ‫י״ז י׳׳נ( כ צ י ל ‪.‬‬
‫פ ( וורידין לד׳ י ה ו ד ה ש ה ה ג ח ן או דר‪ 6‬ובו׳ ע״ש כ׳׳ח‬ ‫נ( שני חצאי סימני! וכוי שם ב׳־ח ע׳׳א‪.‬‬
‫מ( ל כ ת ח י ל ה אסור ל ש ח ו ט בסכין שר גויס וכר‪ .‬סכין ש ש ח ט ב ה ט ר י פ ה וכר ש ם ח׳ ע״ב‬ ‫ע״ב‪.‬‬
‫א י ת א ס ל ו נ ח א בסכין ש ל נכרי ר ב א מ ר קולף ו ר ב ח ב ר בר ח נ ח א מ ר ס ד י ח ‪ .‬ו ק א ט ר ה ג ט ד א ד פ ל י נ א‬
‫אי כ י ח ה ש ה י ט ה ר ו ת ח אי צונן‪ ,‬ו ה ד ר ק א מ ר ל א ד כ ־ ע ב י ה ה ש ח י ט ה ר ו ח ה ה ו א מאן ר א ם ר ק ו ל ף‬
‫שפיר וסאן ר א מ ו מ ד י ח איידי זוסרי דסיסנין וכוי‪ ,‬א״ר ד כ ״ ע בית ה ש ח י ט ה צונן מ א ן ד א מ ר ם ד י ח‬
‫שפיר מ א ן ד א מ ר קולף א נ כ ד ו ח ק א ד ס כ י נ א בלע‪ .‬ופירש׳׳י ד ו ה ק א דםכין ש ס ש פ ש פ ו ב ב ש ר ב ד ו ח ק‬
‫ב ל ע ה וכיון ד ל א איפסיק ח ל כ ח א ואיפודא דאוריית* ה ו א עבדינן ל ח ו ס ד א דקיי׳׳ל ב ש ל ת ו ד ח ח ל ך‬
‫א ה ר ה מ ח מ י ר ‪ ,‬ום׳׳מ ל כ ת ח י ל ה ל א י ש ה ו ט ד ה א ה ש ו ת פ קאטר‪ .‬ובסכין ט ר י פ ה פליגי ח ח ם ר ב א ח א‬
‫ו ר כ י נ א ת ר א מ ר ב ח מ י ן ו ח ד א ס ר בצינן׳ ו ה ל כ ח א אפילו בצונן‪ .‬ו כ ח כ רשי» בד׳׳ח ז ח י ל כ ח א ז ט ׳ וגבי‬
‫סכין ש ל ה י ח ד ה ו א ד פ ס ק ה י ל כ ח א ל ה י ת ר א ד ל א א י ת ס ר ב ב ל י ע ה זו ו ק ש ה ה ו א ל כ ל ו ע אלי• ע״י‬
‫ד ת י ה ה ‪ ,‬א ב ל נ ב י פכי! דאיםורא ש ל נכדי ב פ ל ו ג ת א ד ל ע י ל ל א פ ס ק ס פ נ י ש ה ס כ י ן ו ה כ ש ר ר ך לבלוע‪.‬‬
‫ובימי חורפי א ס ר ת י ל ח ל ק כין סבי! ש ל נ כ ד י ובין סכין טריפה‪ .‬ד ה ר ש ב ״ א ה ק ש ה ד ל מ ה נצרך ק ל י פ ח‬
‫כסכין של נ י ר י ה א א פ ר י נ ן ב י ת ה ש ח י מ ה ס י ר ו ה רוח‪ ,‬ותירץ ד ד ו ק א א ס מ ח ר ש ל א י נ ע בחורין ה ו א‬
‫דאמרינן הכי והבי איירי ש ל א נ ו ה ר שלא יגע לכן היישינן ר י ל ס א נ נ ע וצריך קליפה‪ .‬א י כ נ ר א ה‬
‫ד ה ד כ ר ה ו א ר ק פ ם ק •דחיישינן ש מ א נ ג ע ומשר׳ה * י י ך ק ל י פ ה מ ס פ ק ‪ ,‬ולפ׳יז י׳׳ל חילוק בין ס כ י ן‬
‫של נכרי לסכין ט ר י פ ה ד ד ע ה רש׳׳י ט ע ם כ ע י ק ר ה ו א ר ק מ ד ר ב נ ן ‪ .‬ובן ה ו א ד ע ת ה ר ב ה מ ה ר א ש ו נ י ם‬
‫ו ה נ ה אסרינן ב ם ס ה י ס מ ״ ר ע״כ דאי א פ ש ר ל ל מ ו ד םגיעולי נ כ ר י ם ד ט ע ס בעיקר ס ן ה ה ו ר ה מ ש ו ס‬
‫דניעולי נברים ה י ח ש ה ו א ׳ א כ ל כלי נ כ ד י ם ד ה ו א נ ו פ י ה געולי נכד׳ס‪ ,‬מ ה זדא' ‪ 0‬ע ס ב ע ׳ ק י אסוד‬
‫מן ה ה ו ר ה דבלי נ ב ר י פ מ פ י ח א מ ד ה ח ו ר ה ועיין בכו״פ םי׳ צ״ח ס׳יק בי‪ ,‬א ״ כ נ י ח א ר ב כ ל י נכרים‬
‫‪743‬‬ ‫מחזור ו ע ר י‬

‫או נבלה או אפיי בשירה •ריחנו‪ .‬והיינו ראנורי׳ לקמן ‪0‬סבין ששחט בה בעי הדחה‪ .‬ואס‬
‫חחך בה צונן כלא הדחה בעי הדחה ההוא צונן‪ .‬ורוחח אסור לחחוך אלא איכ הדיהו‬
‫בצונן או יכפתו‪ 0 .‬וצריך לבדוק כם־מנין אחר שחיטה אם יפה שחט‪ .‬אם שחט רוב אחד‬
‫בעוף ורוב שנים בבהמה‪ .‬ושלא )חנריס( ]וערים[ למטה או למעלה חוץ למקום שחיטח‬
‫ק( ושלא נעקרו הסימנ־ן‪ .‬ואם לא בדק אסור באכילה‪ .‬כדרב הונא דאמר בהמה בחייה‬
‫בחזקח איסור עומדת‪ .‬כוי‪ :‬י( השוחט כלילה בלא אבוקה‪ .‬וכן םומא ששחט שחיטתו‬
‫כשירה בדיעבד‪ .‬ם( אכל לכתחילה לא ישחוט אדם בלילה בלא נר‪ :‬ח( אין שוחטין לא‬
‫לתוך ימים ולא לתוך נהרות‪ .‬דאמדי א(לשרא דימא קא שודש‪ .‬נ( אבל שוהט הוא לתוך‬
‫אונן של מים עכורים‪ .‬דלא יכול למיהד בבבואה‪(:•.‬ולא לימרו לבבואה קא שחיט‪ .‬אונן‪.‬‬
‫עונה‪ .‬חריין שיש כה מיס עכורים‪ :‬היה מהלך בספינה ואין לו מקום כספינה לשחוט‬
‫י( מוציא ]ידו[ חוץ לספינה ושוחט‪ .‬ודס שותת ויורד על דופני הספינה‪ .‬שהכל יודעץ‬
‫שלנקר הספינה הוא עושת ולא לשיא רימא‪ .‬וכי אסרו לשחוט לתוך ימים ונהרות כשעומד‬
‫ביבשה‪ .‬ויכול לישחוט ביבשה‪ .‬התם איכא חשדא‪ .‬ואין שוחשין לגומא ריקניח כל עיקר‪.‬‬
‫אלא א״כ יש בה מים עכורים‪ .‬כדאמרי׳ מפני שהוא הוק המינין עובד• ע״ז לשחוט בגומא‬
‫דע־ז‪ .‬והרוצה לנקר חצירו שוהט חוץ לממא והני מילי בחצירו שהוא מקום צנוע‪ .‬אבל‬
‫בשוק לא יעשה כן‪ .‬שלא יחקה אח הסינין‪ .‬סי׳ יחזיק ידיהם בחוקותיהם‪ :‬ה( אץ שוחטין‬
‫לתוך כלי ריקם‪ .‬שלא יאמרו מקבל דפ לע־ז‪ .‬אלא א״כ ישים כתוכו דבר מיאוס‪ .‬כגון‬
‫כיבוד הבית‪ .‬ואחר ישחוט‪ .‬ודבר ]זד‪ [,‬אנו למידין מדין)אנוטא( ]גומא[‪ .‬דא׳ אץ שוחמין‬
‫לנומא ריקגית אלא א־כ יש בה מים עכורים‪:‬‬
‫ה י ל ב ו ת ש ח י ט ה ‪ :‬אמרו הכמים י( כל טבה שאינו יורע הילכוח שחיטה אסור לאבול‬
‫משחיטתו אלא א״כ ראהו בקי מתחילתו ועד סוף‪ .‬דכיון דלא נמיר‬
‫זמנין דשהי ורריס וחליד ולא ירע שבכך תהא מקולקלת השחיטה‪ :‬ואילו הן הילכות‬
‫שחיטה שיהא בקי ברין‪ :‬שהייה‪ .‬דרסה‪ .‬חלדה‪ .‬הנדמה‪ .‬עיקור‪ :‬שהייא היכי דמיא‪ .‬בגון‬
‫שהתחיל לשהוט בסימגין‪ .‬ושהא קודם גמר שחיטתו בין כתחילה בין כסוף בין באמצע‪.‬‬
‫או על ידי אונס‪ .‬ז( או שנפלה הסכין מידו והגביהה‪ .‬או שגפלו בנדיו עליו והנב־הם‬
‫לאחוריו‪ .‬או בית יד מלבושיו אי נמי אתא זיבורא ויתיב על ידיה או עף ונתייגע בתוך‬
‫השחיטה ובא חבירו ושחט אחי ששהא זה הראשון שיעור שהייה‪ .‬או הוא עצמו גמר‬
‫שחיטתו אחר ששהא‪ .‬בעינ״ן זה שפירשתי‪ .‬או בעיניין אחר ששהא‪ .‬אם שהא כדי‬
‫שהיטה אחרח כמוה ח( דקה לדקה‪ .‬וגסה לגסה‪ .‬ועוף לעוף‪ .‬והיינו כרב‪ .‬זהו שיעור שהייה‬

‫ד ט ע ס כעיקר אםור מדאורייתא‪ .‬שסקינן ל ח ו מ ר א דבעי קלישה משוש סשק דהוי )‪ *put‬דאורייתא‪ ,‬אבל‬
‫בסכין ט ר י פ ה דאסור רק משוס פ ע ם כעיקר דהוי מדרבנן ל כ ך פשקינן לקולא‪ .‬כיו; רגוף ה ר ב ר הוי‬
‫ר ק ס פ ק ש מ א נגע‪ ,‬ואתי שפיר ה ה ב ד ל בי! סכין של נכרי ל ש י ט ת רש׳יי נושיה והפוסקים העזטדיש‬
‫בשיטתו ר ט ע ס כ ע י ק ר ה ו א דרבנן‪ .‬ועיי; בס״ * ״ ח ‪ .‬ו ע ת ה מ צ א ת י ב ס פ ר ערוגות ה ב צם ברברי ו ש מ ח ת י ‪.‬‬
‫פ(םכין ש ש ח ט ב ה כעי ה ר ה ה וכוי עיין ל ק מ ן קי״א עי־ ב ברש״י וחוס׳ ח׳ ע״ב ד״ה ו ת ל ב ת א וכוי‪.‬‬
‫וברא״ש ש״א סי׳ י• ובהנ׳יא וברא״ש ש׳יח םי׳ ב״ח ו ב ה ג ״ א שש‪ ,‬ועיין באו׳יו ח ל ק א‪ 1‬טי׳ תס״ו‪.‬‬
‫ק ( ו ש ל א נעקרו הסימנין וכו׳ עיי; כשו״ת ה ר א ־ ש‬ ‫צ(וונריך ל ב ד ו ק בשימנין וכו׳ ושלא הגדיש כצ״ל‪.‬‬
‫כ ל ל כ׳ סי׳ י״ב וז״ל ובן עיקור סימני! לא הצריך ב ד י ק ה דםמכינן ארוכא וכו׳ ה ל כ ך נ ר א ה שאין‬
‫צריך לבדוק אלא שנשחטו רוכ הסימנין במקים ש ח י ט ה שירע ה ט ב ח ש נ ו כ ח ה כראוי ברוב סימני!‬
‫ב ל א ה נ ד מ ה וכוי‪ .‬וע״ש בדברי בנו ה ש ו א ל ש ה ב י א בשם אבי העזר׳ ז״ל וז״ל ה ש ו ח ט צריך שיבדוק‬
‫ה ס י מ ן לאייר ש ח י ט ה שיהו י פ ה שחוטין בולן או רובן‪ ,‬ושלא ה ה א מ ו נ ר מ ת ועקירה‪ .‬ואס ל א ב ר ק‬
‫אסור ב א כ י ל ה ע׳־כ ועיין ב ה ״ נ ‪ .‬ל( ה ש ו ח ט כ ל י ל ה נ ל י א ב ו ק ה וכו• ש ם י ״ ג ע׳יב‪ .‬ש ( א ב ל ל כ ת ח י ל ה‬
‫ל א ׳ ש ח ו ט וכו׳ והיינו ד ק א ט ר שס ב ש א ב ו ק ה כנגדו‪ .‬ועיין בש״ע ‪0‬י׳ י״א ס״א ו כ ת ב דמ״א כ ה ג ה‬
‫‪ (f‬ל ש ר א ר י ט א ק א‬ ‫מ( אין שוחטין ל א ל ת ו ך ימיס וכ‪ ".‬מ״א ע״א‪.‬‬ ‫וב׳ נ ר ו ת חשוכין כ א ב ו ק ה ‪.‬‬
‫ב ( א כ ל שותט הוא וכו׳ שס‪ .‬ג( ולא ל י מ ת ל ב ב ו א ה ‪ .‬ק א שחיט וכו׳ שש‬ ‫שתיט וכי׳ שם ס ״ א ע״ב‪.‬‬
‫ר(מוציא ירו חוץ ל ס פ י נ ה וכ‪.‬״ בצ‪-‬ל‪ .‬י‪ (.‬אין שוחטין לתוך בלי ריקש וכו׳ שש ו ד ב ר ז ה‬ ‫מ״א ע״ב‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ w(r‬ש נ * ל ה השכין ובו•‬ ‫ו( בל ט ב ח שאינו יורע ובו‪ -‬שש ט• •;״א‪.‬‬ ‫אנו למידי! מדין נ ו מ א כצ׳׳־ ‪.‬‬
‫שם ל״ב ע״א‪ .‬ועיין ב ת ״ נ ובתוספת*! פי‪,‬ץ שני שש‪< .‬ז( ר ק ה ל ר ק ה ויו׳ ל ׳ ב עי׳א ועיין כתוש׳ ד י ה‬
 ‫מחזור ויפורי‬ ‫‪744‬‬

‫הלכה למשה מסיני‪ .‬ואעטיי ש‪:‬בר שחט רוב ושהא אל ינםור שחיטתו‪ .‬אך ססחין לה‬
‫עד שתמות וכשירה‪ .‬והשוחט אח הנהמה אס שהה דווקא כדי להתוך אח סימני בהמה‬
‫בינונית ט( המוטלת לארץ‪ .‬וכן עוף לעוף כמותו בינוני‪ .‬ורוקא כדי לשחוט‪ .‬וזהו שיעור‬
‫‪,‬‬
‫קטן סאר‪ .‬והזהיר יזהר בכך ולא יחוס על ממונו‪ .‬ת ‪ :‬ולית הילכתא י(כדאטרי׳ במערבא‬
‫עד שינניהנה וירביצנה וישחוט‪ .‬דקה לרקה‪ .‬וגסה לנפה‪ .‬וכוי‪ .‬דא״כ נתת דבריך לשיעורין‪.‬‬
‫כ( ומיהו רב אלפסי פסק דהילכחא כשמואל ורנ יוחנן דפליני אדרכ דאמר כדי שחיטה‬
‫בהמה לבהמה ועוף לעוף‪ .‬ושמואל אמר אפיי בהמה לעוף‪ .‬וכן אמר ר׳ יוהנן אם״ בהמה‬
‫לעוף והוו להו ת ר ׳ שמואל ור׳ יוהנן‪ .‬ואין דבריו של אחד במקום שנים‪ .‬פי׳ בהמה לעוף‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫שיעור שחיטת בהמה הוי שיעור שהיהלעוף‪ .‬ולא עוף לעוף‪ .‬וזה קולא רבחי‪ :‬ח ‪ :‬ע־׳כ‪:‬‬
‫ל(ושהיות מצטרפות‪ .‬כיצד החהיל לשחוט ושהא מעט וחתך מעט ושהא מעט וחחך טעט‪.‬‬
‫מצטרפות לשיעור שהייה כמותה ופסולה‪ .‬היד‪ ,‬שוהט בקנה ושהא הרבה קודם ששחט‬
‫חציי • ואחר ;מר שחיטתו כשירה‪ .‬מידי ד ת ה אחעי קנה פגום ומושט פסולה‪ .‬שחט‬
‫רוב הסימנין ושהא שיעור שהייה ואחר כך חחך המיעוט פסולה‪ .‬דחיקו דאורייחא‬
‫להוסרא‪ .‬שחט ר ו נ הכימנין ותשליך העוף מידו ושוהא למות‪ .‬לא ינמרם בתורת‬
‫שחיטח‪ .‬ולא יחלידם‪ .‬דהחליד במיעוט סימנין מהו חיקו‪ .‬וכל תיקו דאיסורא דאורייתי‬
‫להזסרא‪ .‬אם רוצה להמיתו אז יכהו על ראשו‪ .‬או יחתמו שלא במקום שחיטה או‬
‫ימחין עד שימוח‪ .‬ואם שחט המב ובא נוי ושחט המיעוט נראה לההמיר‪ .‬ואין כח כל‬
‫בך להביא ראיה‪ :‬דרסה‪ .‬היכא דמיא‪ .‬החיו הסימנ־ן כבח אחח שלא חוליך ולא חכיא‬
‫אלא הכה בכה כאדם החוחך מקל בהרמח יד‪ .‬או דחק חסכין בכח ונחחכו הסימנין‬
‫בלא הולכה ובלא הובאה‪ .‬ומקרא נפקא‪ .‬ושהט‪ .‬אין ושחט אלא משך‪ .‬חי‪ .‬וכן הוא‬
‫אומי זהב שחוט‪ .‬ואומי חץ שחוט לשונם‪ .‬ת־‪ :‬אכל אם הוליך או הביא‪ .‬והסכין יש‬
‫בו שיעור שני צווארץ כשירה‪ .‬כדסרי לעיל‪ .‬וכן תנן סיב‪ .‬דכעינן כמלא צוואר‪ .‬חוץ‬
‫לצוואר בזמן שתוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך‪ .‬אכל הוליך והביא אפילו נל‬
‫שהוא כשר‪ :‬הלדה‪ .‬היכי דמיא‪ :‬החליד הסכין תחת הסימנין ותתכן כלפי מעלה‪ .‬או‬
‫בין סימן לסימן וחחכס כלפי םעלח או כלפי מטה‪ .‬שחחך אח האחד נהילכחו והוציא‬
‫את חםכין וחתך נם השני כהלכתו‪ .‬או חחליד חהת העור וחחך אח הסימנין‪ .‬או חחליד‬
‫תחת צסר מסובך‪ .‬או תחת מטליח‪ .‬או חחח דבק חנדבק וחחך העור והסיסנין פסולת‪,‬‬

‫ושמואל ו כ י ‪ .‬ע( ה מ ו ט ל ת לארץ וכו׳ כ ש י ט ה רש״י ועיין שם ד ״ ה איכא וכו׳ ועיין בדא׳׳ש פ״ש פי׳‬
‫טי‪ .‬י( כ ר א מ ר י ב מ ע ר ב א וכי׳ שם ל ״ ב ע״א‪ .‬כ( ומיהו ר ב א ל פ ם פ פ ק ו מ י עיין הופ׳ ש ם ד״ה‬
‫ושטואל וטי‪ .‬ל( ושהיות מ צ ט ר פ ו ת שם ל״כ ע״א‪ .‬או יכהו ע ל ראשו וכו׳ טפירש״י חולין ל ״ ב ע׳׳א ונראה‬
‫ד ה ש ו ה מ רוכ סימני! ותשליך מידו והעוף ש ו ת ה ל מ ו ח אסור לחוור ו ל ח ת ו ך ה מ י ע ו ט ב ח ו ר ה ש ח י ט ה‬
‫ר מ ו ט ב שיבח על הצואר בסכין ונוי׳ ו ה ס מ ״ ק כ ת ב א ל א ימיתנו ב מ ק ל או ברנל׳ וכן ב ס פ ר ה ה ר ו ס ה‬
‫ה׳ ש ח י ט ה יבנה על ה ר א ש וכוי ו ב ל ב ד שלא ישבור מ פ ר ק ה ה ! ועיין ב ש ה ״ ל פי׳ ד׳ דין שהייה ודיל‬
‫ואם ש ה ט רוב הפימנין והשליך העוף או ה ב ה מ ה ס י ד ו ושוהין ל מ ו ח אינו יבול לחזור ולשותטו ב ד ר ך‬
‫ש ח י ט ה ו מ ו ט ב ל ה כ ו ת ו ב כ ו ה ל או כ ק ר ק ע או יבה הסכין בראשו וכו׳ כן פ ס ק רבינו ש ל מ ה זצ׳׳ל׳ כ ל‬
‫ה מ פ ר ש י ם ה נ י ל ד ק ד ק ו ב ד ב ר י ה ם ל ח ר ץ ב פ ש י ט ו ח מ ה דקשיא ל כ א ו ר ה מ ח א דחולי׳ קי״נ ע״א ח ש ו ב ר‬
‫ס פ ר ק ה ה של ב ה מ ה וכוי וביאר דש״י ז״ל שס ובששובר מ פ ר ק ת ה מ ה ו ך צ ר ח ה אין ב ה כ ה ל ה ת א נ ה‬
‫ולהוציא דם וכו׳ ו ה ד ם נ ב ל ע באברים וכו׳ אך ל ה מ י ת ה באופן א ח ר אין לחוש׳ ו נ פ ס ק ל ה ל כ ה ביו״ד‬
‫סי׳ כ״נ ס־׳ה ב ה ג ה ד מ ו ת ר ל ה כ ו ח ה על ראשה ל ק ר ב מ י ת ת ה ‪ ,‬ו כ ד כ ת ב ב ס פ ר ה ה ר ו מ ה ו ב ל ב ר שלא‬
‫ישבור מ פ ר ק ת ה ‪ ,‬מ ט ע ם הנ״ל‪ ,‬ו מ ה שהביאו בשם ס פ ר ש ב ה ״ ל או ל ת ח ו ב סכין ב ל ב ה ל י ה א ב ש ה ״ ל‬
‫שלפנינו ו נ מ ו ש ה ע ת ק ת י לשינו לעיל‪ ,‬ועיין ביש׳׳ש ם״ש חולין סי׳ ט׳‪ .‬ובש״ך םי׳ ב׳׳נ ם״ק י״ב‪ ,‬ועיין‬
‫בש״ע סי׳ ס‪-‬׳ז ס״נ ב ה נ ה וכש״ך ס״ק טי‪ ,‬ובט״ז שם ם״ק בי‪ .‬ואם ש ח ט הדוב ובא גוי וכוי ואין כ ח‬
‫כ ל כ ך ל ה ב י א ראיה׳ עיין או״ז ח״א ה׳ ש ח י ט ה סי׳ שע״ח‪ ,‬ו כ ה ג ״ א פ ״ ח דחילין סי׳ נ׳‪ .‬התיז חסימנין‬
‫ב ב ת א ח ח וכוי שם ל׳ ע״ב‪ .‬כ מ ל א צואר חוץ לצואד וכוי שם ל״א ע״א‪ ,‬ועיין הום׳ ר״ה הוץ לצואר‬
‫ומי‪ .‬א ב ל הוליך והביא אפילו כ ל שהוא כשר בצ״ל שם ל׳ ע״ב‪ .‬ה ח ל י ד א ת הסכין ת ח ת הסימנים‬
‫שם ל״ב ע״א‪ ,‬ל׳ ע״ב‪ ,‬או ת ח ה מ ט ל י ת סירש׳׳י ה כ ר ו כ ה ל ת ס ב י ב ו ת צוארה‪ ,‬וכן ה ו א ד ע ה הרא״ש‬
‫וז״ל בפ״ב רתולין םי׳ ה׳ ה ת ת ה מ ט ל י ת ה ק ש ו ר ה ס ב י ב הצואר מהו‪ ,‬תיקו ועכדינן לתומ‪1‬א! א ב ל א ס‬
‫נ פ ל טליהו ע ל מקום ה ש ח י ט ה םשיטא ר ל א הויא ח ל ד ה ‪ ,‬ד ל א מיבעיא אלא ב ב ג ד ש ק ש ו ר ה ח ט י ר‬
‫‪745‬‬ ‫מחזור ויפורי‬

‫עיקר חלדה הלכה לטשה סםיני‪ .‬החליד במיעומ סימנין‪ .‬פסולה‪ .‬דתיקו דאוחית׳ לחומרא‪:‬‬
‫הנרםה‪ .‬היכי דטיא‪ .‬מקוס הכשר שחיטה משיסד כוכע ולמטר‪ ,‬והיינו דשייר בחיטי‬
‫כל שהוא כלפי הראש‪ .‬ואין זה לשון בשר קטן שנופל על סי הקנה לעככ הקול‪.‬‬
‫אלא כמין כובע ממש חוא עשוי‪ .‬ומאמצעיתו ומעלה הולך וכלה‪ .‬כמין קולם‪ .‬שסומן‬
‫חילטא‪ .‬ואותו שיסוי נקרא שיסוי כובע‪ .‬חיטי‪ .‬נלנץ‪ .‬דמיין לחימין‪ .‬ומונחים ע י סי‬
‫קנה אצל חכובע‪ .‬ואי שחט רוב קנה למטח משיפוי טבע רחיינו שייר בחיטי כל שהו‬
‫כלס• חראש ואחר כך חנרים ונטר שחיטחו למעלה משיפוי כובע ולמעלה טהיטי‬
‫כשירה‪ .‬דרובה במקום הכשר שהיטה‪ .‬ואס לא שהט ני אש הצי קנה במקום חכשר‬
‫למטח משיפוי כובע רחיינו שייר בחיטי כל שחו כלפי חראש‪ .‬ואחר כך הנריס למעלה‬
‫משיפוי כובע ולמעלה מחיטי פסולה‪ .‬דאין רובה במקום הכשר‪ .‬והיינו חנרמח‪ .‬דהלנה‬
‫למשה טםיני‪ .‬שהט שליש והנדים שליש ושחט שליש פסולה‪ .‬כל הנדמה למעלה‬
‫מהיטי‪ .‬בשיפוי של כובע‪ .‬כל הצוואר כשר לשחיטה משיפוי כוכע ולמטה עד כנפי‬
‫הריאה התחתונה‪ .‬בשתולין אח הבהמה ברנליח טחפשטין כנפי ריאה לטטה כלפי‬
‫ראשה של בהמה‪ .‬והקנה שבין הכנסים פסול לשחיטה‪ .‬כל שפושטה צווארה ורועה‪,‬‬
‫הצוואר מתפשט מאיליו בלא אונס כשר לשחיטה‪ .‬ואס אנס אדם בשימנין‪ .‬או אפי׳‬
‫אנסה עצמה מאיליה ונתסשטה יותר מסה שסושטח אסור לשחיטה‪ .‬הכשר שחיטה‬
‫בוושט‪ .‬וושמ נתנו הבסיס כו שיעור‪ .‬למעלה כלפי הראש עד כמה צייך להניה‪.‬‬
‫בארבע אצבעות‪ .‬ולמטה עד תרבץ הוושט‪ .‬שאינו סקופ חכשר שחיטה‪ .‬סי׳ בל שחותכו‬
‫ועומד בסקומו והו חרכץ הוושט‪ .‬כל ]שחוחכו[ וכווץ זחו וושמ עצמו‪ .‬וחני טילי‬
‫בשור ובבהמה דקה‪ .‬ובעוף לא פי׳ השיעור מ כי אם לפי מה שהוא קטן משור צריך‬
‫להניח סחות שאין שיעורן נמל כשל שור‪ .‬למטה כשר לשהוט ער מקים שמתחיל‬
‫לחשעיר‪ .‬ם״ שעד שנוררץ בסכין‪ .‬ומשם ואילך נקרא כרס הפנימי ולא וושט ופשול‬
‫לשהיטה‪ :‬עיקור‪ .‬שנעקרו הסימנץ מסקום דיבוקם למעלח‪ .‬או חאחר מלו נעקר ממקומו‬
‫ונפרק מבשר חלחי היינו עיקור‪ .‬דהלכה לטשה םסיני‪ .‬אכל אס נסיק אפילו מכו‬
‫ומיעוטו דבק כבשר •הלחי כשרה‪ :‬שחט וברק חסימנץ ומצא עיקור שהסימן חנעקר‬
‫נשחט‪ .‬דאי איפשר לשמוטד‪ .‬שהעשה שהיסה ודאי לאהד שהיטה נשמטה‪ .‬והני מילי‬
‫שלא תפס בסימנץ בשעת שחיטה‪ .‬אבל תסס בסיםנץ ובדק ומצא עיקור פסולה‪ .‬דאסרי׳‬
‫קודם שחיטח נעקר‪ .‬ולהכי נשחט שתפס כחן‪ .‬שחט בעוף סימן אחד וכדק‪ .‬סימן שני‬
‫ומצאו נעקד ואין ידוע אם קודם שחיטח נשמט אם לאחר שהימר‪ ,‬זהו שאמרו חכמים‬

‫מ ו א ר ה ב ה מ ה דוםיא ד צ מ ר ‪ ,‬וכן כ ת ב ב ה ״ ג דמיירי שיש ט כ ה מ ו א ר ב ה ט ח ו ד ב ק ע ל י ה מ ט ל י ת‬

‫בשעוה‪ ,‬ודלא כ ס ו ש כ ת ב הרמב׳‪-‬ם ז י ל אם פירש מ ט ל י ה ע ל הפכי! ועל הצואר ושחש ח ה ת ה מ ט ל י ת‬
‫הואיל ואין הסכין בנלוי ח ד י ז ח םשק נ כ ל ה עכ׳׳ל׳ ו כ ד ע ת הרא״ש הוא ד ע ת ה ר ש ב ״ א והר״ן ע׳׳ש‬
‫ש״ב דחולין ד ״ ה ת ח ח ובו׳ ו ה ס ט ״ נ עשין ה ׳ ש ח י ט ה סי׳ ם״נ‪ ,‬ו ה ט ו ר סי• כ׳׳ד ועיי; ב ד ״ ח ש כ ח ב ויש‬
‫ל ה ב י א ראיה נ כ ו נ ה ל ד ב ר י הםחירין ו ח ש ו ב ה ע ל ה ר ס כ ״ ס שאוסר ט ה כ ע י א ד ש ח ט בן ט׳ במעי אטו‬
‫ס ה ש א כ ח ו ב ב פ ר ק ב ה ט ה ה ס ק ש ה סעיף י*ט רמאי ה מ ב ע י א ליה אי ה ו ה כ ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ד ה א ל ת ס ר‬
‫ה ש ח י ט ה ס ש ו ם הלדר״ ועיין בט־יז םי' כ׳׳ד ס״ק ד׳ ש ה ק ש ח קושיא זאח‪ .‬ועיין ב נ ק ו ד ת ה כ ס ף ‪ ,‬ובישועות‬
‫יעקב סי׳ כ׳׳ר סעיף חי‪ .‬ת ח ת צ מ ר מ ס ו ב ך או ח ח ת מ ט ל י ת גירםתו כ ג י ר ם ח הרא״ש ש״ב סי׳ וד‪,‬‬
‫ולפנינו ב נ מ ר א ‪ ! W‬ל׳ ע״כ ה נ י ר ס א מ ה ו פ ך ת ח ה מ ט ל י ה מ ה ו ת ה ת צ מ ר מ ס ו ב ך ם ה ו ‪ .‬ד ה י י ט ‪.‬שייר‬
‫בחיטי וכו׳ י״ט ע״א‪ .‬ש ה ט שליש והגריט שליש וכו׳ י״ט ע״א‪ ,‬וע״ב‪ .‬כ ל ה צ ו א ר נ ש ר ל ש ח י ם ה וכר‬
‫ש פ מ*ה ע״א‪ .‬או אפילו א נ ס ח ע צ ם ה וכוי בעי ד ר ב ח נ י נ א שם א נ ס ה ע צ ס ה ס ח ו ‪ ,‬חיקו‪ .‬כ א ר ב ע‬
‫א צ ב ע ו ה כ צ י ל עיין רש״י מ״ר ע״א ד ״ ה ער כדי ובו׳ והוש׳ שש ד״ה כרי תשיסח יר ובו• ו ב נ ה י נ סוף‬
‫ה׳ ש ח י ט ת חולין‪ .‬כ ל ש ח ו ח כ ו ו ע ו מ ד ב מ ק ו מ ו ובו׳ שם מ״ג ע״ב‪ .‬ב ל ש ח ו ת י ו וכוויץ וכר כצ״ל עיש‪.‬‬
‫עד מקום ש מ ת ה י ל להשעיר שם מ״ר ע״א‪ .‬עיקור׳ שנעקרו הסימנין וכו׳ ל״ב ע׳׳א ש ח ט א ת הוושט‬
‫ו פ פ ק א ה ה נ ר נ ר ת וכוי ועיין בסירש״י ה כ א ובפירושו ר ף ט• ע׳׳א ובתום׳ ד״ה בולהו ובו• ושם ‪*0‬ד‬
‫ו ה א א י נ א עיקור סימנים‪ ,‬ובהוס׳ ד״ה ו ה א י כ א וכר‪ .‬א ב ל אם נ פ ר ק וכוי ומיעוטו ד ב ק וכו׳ עיין בטור‬
‫סי׳ כ י ד ובב״י שם‪ .‬דא״א ל ש מ ו ט ה ש ה ע ש ה ש ח ו ט ה וכו• שש נ״ד ע״א‪ .‬ו ה נ ״ מ שלא תפש כסימני! וכי׳‬
‫שם מימרא ד ר ב נ ח מ ן ‪ .‬ש ח ט כעוף סי׳ א ח ד וכוי שם י׳ ע׳׳א‪ .‬האי מאן ד ש ח י מ עוף וכוי ש ב ת ק כ ״ ח‬
 ‫מחוור ויעדי‬ ‫‪746‬‬

‫כל ס‪0‬ק בשחיטה פסול‪ :‬האי מאן דשחיט עוף נרליניח לכרעיה סן ארעא‪ .‬ונחזיק‬
‫מן כוחלא‪ .‬דילמא מיסרך ועקר לסימנין‪ .‬עיקור הלכה למשה מסיני ואפי׳ בעוף‪:‬‬
‫חשוחט אח המסוכנת‪ .‬או בהמח חיה או עוף אם סירכםח בסוף שחיטה כשירח‪ .‬ודווקא‬
‫בסוף שחיטה דבעינן דחחוי בח חיותא בנטר שחיטה‪ .‬ואם לא סירכסח בסוף שחיפה‬
‫אלא בתחילה או באמצע פסולה‪ .‬והכי מוכח‪ .‬היכי דמיא מסוכנת שצריכה לסרכם‪.‬‬
‫כל שמעמידיןאותה ואינה עומדח‪ .‬ואפי׳ אוכלת קורות שיש לה חוזק כל בך כשיניח‪:‬‬
‫בהמה דקה מסוכנת‪ .‬שהיתר‪ ,‬ירה כפופה ופשטתי‪ ,‬ולא חחזירה פסולה‪ .‬שאין זה אלא‬
‫חוצאוח נפש‪ .‬חכי קים לחו לחכמים‪ .‬היחד‪ ,‬ירה פשוטח וכססחה כשירה‪ .‬בריא ביר‪.‬‬
‫אבל בתל נין פשטה זלא כפפה בין כספה זלא פשטה כשידה‪ .‬ועוף מסונן אפ־לז‬
‫לא ריפרף ולא כישכש אלא בזנבו הרי זה ס־רכוס וכשר‪ .‬והני טילי כשאין יכולה‬
‫לעסוד‪ .‬אנל נשיכולה לעמוד כשירה בלא פירכוס‪ :‬והשוהט צריך לברך ע ו נ ר‬
‫לעשייתו‪ ,‬על חשחיטה‪ .‬ואם לא נירך הפסיד שנר ברנה והנשר נשירה‪ .‬חשוחט‬
‫נהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשירין‪:‬‬
‫ת ק ל ח ‪ .‬אותו ואח בנו נוהנ בבהמה אבל לא בחיר‪ .‬ועוף‪ ,‬ונוחנ בנקינוח אנל לא‬
‫בזכרים‪ ,‬לפי שאינו ניכר אם הוא אביו‪ ,‬ואם מתברר שהוא אביו‬
‫אסור לשחוט האב והבן כיום אחר‪ .‬דאמר שמואל הלכה כהנניה‪ .‬שהט סרה אסור‬
‫לשחוט את בנה‪ ,‬שחט בנה קורם אסור לשחוט אח האם‪ ,‬שנים שלקחו סרח וכנח‬
‫אסור לשוחטן‪ .‬אם יודע חאחד בחברו שקרם ושחט לא ישחט הוא באותו יום‪ .‬יום‬
‫אחד חאסור באותו ואח בנו ]היום[ הולך אהר הלילה‪ .‬סי׳ שחט סרח כלילח אסור‬
‫לשחוט בנה ביום‪ .‬אבל אם שחט פרח ביום טוחר לשחוט בנח בלילח‪ .‬לסי שאין זח‬
‫יוס אחד‪ :‬חשוחט ונמצאת טרפד‪ .‬חייב משום אותו ואת בנו‪ .‬חשוחט ונתנבלה בידו‪.‬‬
‫והנוחר והמעקר פטור משוט אותו ואת בנו‪:‬‬

‫ע׳יב ועיין ב ב ה ״ נ ‪ .‬ה ש ו ח ט א ח ה מ ס ו כ נ ה וכו׳ ל״ז ע״א ועיין כחוטי ד״ה ת ש ו ה ט יכו׳‪ .‬וו־וקא בסוף‬ ‫׳‬

‫ש ה י ט ה וכי׳ שם ל ״ ה ע״א‪ ,‬ועיין בתוס׳ שם ד״ה ר ב א וכוי‪ .‬כ ל שמעמידין א ו ת ה ואינה ע ו מ ד ת וכו׳‬
‫שם ל י ו ע״ב‪ .‬ואפילו א ו כ ל ת קורווו וכו׳ שם ואפילו א ו כ ל ת ב ק ע י ו ח ופירש ה ע י י ך עיר כ ק ע ג׳ שירש‬
‫ח ח י נ ו ח של עצים‪ .‬שיש ל ה חוזק כ׳׳כ בשיניה כן פירש־י שיש ל ה הווק בשניה‪ .‬ב ה מ ה ד ק ה מ ס ו כ נ ת‬
‫וכר ש ם ל״ו ע׳׳א‪ ,‬ול״ח ע׳׳ב‪ .‬בר׳־א ביד א כ ל ב ד נ ל וכו׳ שש ל ׳ ח ע׳׳ב‪ .‬ועוף מסוכן אשילו ע׳יש ל י ה‬
‫ע׳׳ב‪ .‬צריך ל ב ר ך עובר ל ; ש י ח ו ובו׳ ששתים ז׳ ע׳׳ב‪ .‬וירושלמי פ״ט ד ב ר כ ו ח ה״ג‪ .‬ו ה ב ש ר בשירה ובו׳‬
‫וראפוקי מה׳ א ל ד ד הדני‪ .‬שאשור ה ש ח י ט ה ‪ .‬הובא ב ט ר ד כ י דיש ש ״ ק דחולין‪ .‬ה ש ו ח ט ת י ה ועוף ולא‬
‫יצא מ ת ן דם ובו׳ שם ל״נ ע״א‪ .‬ועיין כתום׳ שש ד״י! ה ש ו ה ט ‪ .‬א כ ל ל א ב ח י ה ועוף וכר הוא ברי׳׳ף‬
‫פ ר ק או״ב וברא״ש שם ס ״ נ׳ מ ת ״ כ ש׳ אמור שור ולא ח י ה וכו׳ ש ה ולא עופות וכר‪ .‬ד א ט ר ש מ ו א ל‬
‫ה ל כ ת כ ח נ נ י א וכו׳ שש ע״ט ע״א‪ .‬ש ח ט ס ר ה ובו׳ עיין חולין ם׳׳ב ע״א‪ .‬שנים ש ל ק ת ו וכו׳ שם פ׳׳ב‬
‫ע״א‪ .‬היום ה ו ל ך א ח ר ה ל י ל ה כצ׳׳ל שם פ׳׳ג ע״א‪ .‬ה ש ו ח ט ו נ מ צ א ת ט ר י פ ה וכר שש פ״א ע״ב פ ל ו נ ח א‬
‫רר׳׳ש ו ח כ מ י ם ו ה ל כ ה ב ח כ מ י ם ‪ .‬ה ש ו ה ם ו נ ת נ ב ל ה כידו וכו׳ שם שי׳א ע״ב‪.‬‬
‫‪747‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫הילכות כיסוי הדם‪.‬‬

‫ת ק ל ו ‪ .‬כיסוי הרם נוהג בחיה וכעוף‪ .‬השוחט ונמצאת פריפה או נחנכלה בייו והנוחר‬
‫והמעקר ממור מלכסוח‪ .‬שחפ כמה חיוח ועוסוח במקום אחר כיסוי‬
‫אחד לכולן‪ .‬כיסהן ונתגלה ממור מלכסות‪ .‬כיסהן הרוח ונתנלה חייכ רכסוח‪ .‬ואם לא‬
‫נחנלה סטור מלכסות‪ .‬השוחט ונבלע הדם בקרקע אם דשוםו ניכר חייב לכסות‪ .‬דם‬
‫שנתערב במים אש יש ט מראיה הדם חייב לכסוח‪ .‬והמכסה צרץ לברך עובר לעשייתו‬
‫על )כסא( ]כפוי[ הדם‪ .‬ואס לא כירך הממיר שכד מצוח‪ .‬סי ששסך יכסח‪ .‬ואמ לא‬
‫כסה וראהו אהר חייב לכסוה‪ .‬ובסה ששפך בו יכסה‪ .‬סי׳ כיד או כסכין אבל לא‬
‫כרנל‪ .‬שלא יהא מצוות בזרות עליו‪ .‬דם הניחו ושעל הסכין אס אין שם דם אלא‬
‫הוא חייב לכסות‪ .‬כיצד עושה טרדו מעל הסכין עד שישירנו מן הסכין לעפר ואחר‬
‫יכסנו‪ .‬כדי שיהא עפר למעלה ועפר למטח‪ .‬שחרי כך אפרו חכסיס‪ .‬אסר ר׳ דרא‬
‫אסר רנ השוחט צריך שיחן עפר למעלה ועפר למסה‪ .‬שנאמר ושפך אח רמו וכסחו‬
‫בעפר‪ .‬עפר לא נאמר אלא בעפר‪ .‬ואפ יש שם דפ אחר אין צריך לנורח אלא יכסח‬
‫דם שנפל לארץ ודיו‪ .‬דקיימא לן כר יהודה‪ .‬דדמו אפילו מקצת דמו‪ .‬פ״ משופ‬
‫(‬

‫דר׳ יהודה מפי׳ כסתניתיי דברי חכםים שכל סקיס שאיר יהודה אימת• אינו אלא‬
‫לפרש רכי י חכמים‪ :‬במה םכםין‪ .‬סכסי( בזבל הרק ובהול )הנס( ]הדק[ כסיר וכחרפית‪.‬‬
‫פי׳ שתיקת חרםין ולבנים‪ .‬ומנוסח של )הבית שכבשן( ]חנית שכתשן ן ובשזדקת‬
‫אכניס ונעורת משתן דקה‪ ..‬ארישמא כ׳‪ .‬ונסורת של חרשים שנוררץ ננרים במנירה‬
‫פטמה פגימות וקוצצין בה עצים‪ .‬והיא םשרח נפוית דקה‪ .‬בעפר ובאשר ובשהור׳‬
‫סחטימ כתושץ וננקירח פיסולין‪ .‬עפר שםוקרין סן הריחיס‪ .‬ובזרנץ‪ .‬אירסיסנט‪.‬‬
‫וככחול‪ :‬היה מחלך במרבד ואין לו עסי• לכסות‪ .‬שאץ םכסין בעפר המוכר‪ .‬לפי‬
‫שאינו מנדל צםחע‪ .‬־ אץ םכסץ כו‪ .‬כיצד‪ .‬עושח‪ .‬שוחק דנר והב ומכסה‪ .‬שנאמר‬
‫עטרות זהב לו‪ .‬היה מהלך בספינה ואין לו‪ .‬עס־ לכסות‪ .‬שורף טליתו ומכסה‪ .‬אין‬
‫טכסץ לא בונל)הרק( ]הנם[ ולא בהול הנס שהיוצר צריך לכתשו עד ש־נתש‪ .‬ולא‬
‫כלבינה ומנוסה )לא( ]שלא[ כתשן‪ .‬ולא בשתיקת כלי סתכות‪ .‬ולא בקמח‪ .‬וכסובין‬
‫ובסורסן‪ .‬ולא יכפה עליו את הכלי‪ .‬אפר הכירה שהוסק סערב יוס סוב מוכן הוא‬
‫לכפות בו ביום מוב‪ .‬ואס הוסק ביוס טוב אסור םשוס מוקצה‪ .‬ואס ראוי לצלות בו‬
‫כיצה שהוא הפ סותר לכפות כו אפי׳ הוסק כו כיום מוכ‪ .‬דזחר השוחס בלי לכסות‬
‫כיוס טוב כי אס ברבר שדעתו מאתםול‪ .‬ולא יחפור כיוס טוכ אפי׳ שחט כבר לא‬

‫כיסוי ה ד פ נ ו ה ג ב ח י ה ובעוף חולין פ י נ ע׳׳ב‪ .‬ה ש ו ח ט ו נ ס י א ח ט ר י פ ה וכזי • ״ ה ע״א‪ .‬ש ח ט‬

‫כ ס ה ח י ו ה ועופות זכ‪1‬׳ כיסוי א ח ד לכולן וכו׳ בצ׳יל ש פ פ״ו ע׳׳ב‪ .‬כ ס ה ו ו נ ח נ ל ה וכו׳ פ״ז ע י א ‪ .‬השותש‬
‫ו נ ב ל ע ב ק ר ק ע ו ט ׳ פ ‪ r‬ע*א‪ .‬ד פ ש ג ח ע ר כ כ ס י פ ו כ ר שס‪ .‬ו ה מ נ פ ה ‪1‬דיך ל כ ר ך ו כ ד ב ת ו ס ס ה א ס ר ק‬
‫ג ת ר א ר ב ר כ ו ה וירושלמי שגז ה ש ו ח ט צר‪ 7‬ב ר ב ה ל ע צ מ ו ‪ .‬ע ל ה ש ח י ט ה ‪ .‬ו ח ס ב ם ה צריך ב ר כ ה לעצמו‬
‫ע ל כיסוי ד פ ‪ .‬גיםוי ה ד ם מ ל י ל ‪ .‬ס י ש ש פ ך י כ ס ה וכוי פ•! ע ־ א ו כ ס ח ש ש פ ך ט י כ פ ה שם‪ .‬ד פ ח נ י ה ז‬
‫ושעל הסכין פין ‪ j * y‬פ י ח ע״א‪ .‬ה ש ו ח ס צריך שיח! ע פ ר ל מ ע ל ה וכו׳ לפנינו שם פ ״ נ ע׳׳ב ה ג י ר פ א‬
‫א ט ד ר׳ זירא ו ל י ח א א ס ר ר ב ‪ .‬וכן ה ש ו ח ט צריך שיתן ע פ ר ל ם ע ל ה ובו־ לפנינו ש פ ' ה ש ו ח ט צריך‬
‫שיחן ע פ ר ל מ ט ה ו ט י ‪ .‬ושפך א ת ד מ ו ו כ פ ה ו בעפר )זיקרא יז י נ ( ‪ .‬ש כ ל מקום ש א ט ד ר׳ י ה ו ד ה אימתי‬
‫ו ט ׳ עיין ש ם פ׳׳ה ע ‪ -‬א חופ׳ ד ״ ה ר ב נ ן טכרי ו ט ‪ .‬ר ד מ ו אפילו מ ק צ ת ר מ ו וכוי ש פ פ ־ ח ע ״ נ ‪ .‬ו כ ח ו ל‬
‫ח ד ק כצ׳׳ל ו מ ט פ ח ש ל ח ב י ת ש ב ת ש ן בצ׳־ל‪ .‬ה י ה מ ה ל ך ב מ ד ב ר ובז׳ שם פ י ח ע ‪ -‬ב ‪ .‬ה י ה מ ה ל ך‬
‫נ ס ו י נ ה ו ט ׳ ש פ ‪ .‬אין ס כ ס י ן ל א ב ז ב ל ה נ פ ו כ י כצ*ל‪ .‬ו ל א ב ל ב ע ר ‪ .‬ו מ נ ו פ ה ש ל א כ ח ש ! נ צ ‪ -‬ל ‪ .‬ולא‬
‫‪ nw‬עליו א ת ה כ ל י וכו׳ ש פ פ׳־ח ע״א‪ .‬א פ ר ה כ י ר ה ש ה ו ס ק סעיו־ט ביצה ה׳ ע״א‪ .‬פבין ש נ פ נ פ‬
 ‫מחזור ויפודי‬ ‫‪748‬‬

‫לא יחפור‪ .‬יכסה ברבר שדעתו עליו מאתמול כמו אפר נירה‪ .‬כדפרי׳‪ :‬סכין שנסנס‪.‬‬
‫אם נםנם מערכ יו׳׳ט והיה יטל להקן מערב יום טוב‪ .‬אסור להשחיזו כיומ טוב ואפי׳‬
‫על נב חבירחה‪ .‬ואם נסנס ביום טוכ משחידן אוחו ביום מוב‪ .‬אפילו בסשחזח של‬
‫אכן‪ .‬והלכה כר יחודח‪ .‬ואס םסק וחחך בו משנכנס יום טוב ואחר כך מצאו פנום‬
‫חלינן שנמנם בפח שחחך‪ .‬נראח להקל‪ .‬דלא ליחי לאסנועי םשםחח יום טוב‪ .‬ואם‬
‫ברק ופצא פנופ ודאי נמנם מערב יום טוב ואסור לחשחיוו ביום טוב ואפילו על נכי‬
‫חבירתה‪ •.‬אסור להראות סכין לחכם ביום טוב‪ .‬תראה במתקן‪ .‬תלמיד חכם רואה לעצמו‬
‫וסשאילה לאהרים‪ .‬סכין שעמדה אפי׳ לא התך לאהד כניסת יום סותר להדדה ביום‬
‫טוב ותני סילי הוא דססקד‪ ,‬אנב דוהקה‪:‬‬

‫ובו׳ עיין ב י ז ה כ ״ ח ע׳׳א‪ .‬ו ב ש ״ ע א״ח סי׳ ח ג ׳ ׳ ח ובביאורי ח ג ר ״ א ס״ק גי! וכס*׳ ח ק ״ ט סעיף א׳‬
‫ב ח ג ו * ובביאורי הגר׳׳א פ׳׳ק ג׳ די‪ .‬אסור להרויוח סכין ל ח כ ם ובו׳ בי»ה ב ״ ה ע״ב‪ .‬ו ס ש א י ל ח ל א ח ר י ם‬
‫וכו׳ שס‪ .‬סכין ש ע ט ר ה ו ח נ ״ מ ח ו א ד פ ם ק ח א ג ב ד ו ח ק א שפ כ ״ ח ע״ב׳ ועיין בש״ע א ״ ח סי׳ ח ק ״ ט סעיף‬
‫ב׳! ובביאורי ה ג ר ״ א ם׳יק ז׳ ע׳׳ש‪.‬‬
‫‪w‬‬ ‫מחזור וימרי‬

‫הלטת טריפות‪.‬‬
‫תקלז‪ .‬תגי דבי ר׳ ישמעאל בין החיה הנאנלח ובין החיה אמר לא תאכל‪ .‬אילו‬
‫ששונה עשרה טריסוח שנאסרו לסשה כסיני‪ .‬ועלינו אין לבדוק כי אם‬
‫טריפות הריאה לסי שהיא שואבח כל מיני משקין‪ .‬ולפיכך היא עלולה ליטרף‪ .‬ושאר‬
‫י״ה טריפות ובסנ״ר‪ ,‬ושב שמועתא‪ .‬וכמה טריסות אשר במסכת הולין אין צייבין‬
‫לבדוק‪ .‬דססכ״ אדרכ הונא דאמ׳ נשחטה הרי היא בחזקה היתר‪ .‬עד שמודע לך במה‬
‫נטרפה‪ .‬אמנם הבא לידו שאר טריסוח יוחד שלא יאכל אם אינו בקי בכולן‪ .‬ואס‬
‫לאו ישאל לחכם‪ .‬וטריסוח הריאה הנחינו חכמי הדורות לבתק היטב לסי שהיא עלולה‬
‫ליטדף‪ .‬ולפיכך צריך דור עני לחיות כל אחד ואחד בקי כטריסוח הריאה‪ .‬ושאר‬
‫טריפות הזכרתי כאן סן יאמרו אין טריפות ני אם בריאה‪ .‬לפיכך אזכור שמס בקוצר‬
‫כלא סי׳‪ .‬כדי שיהא נזכר חבא מעש־־‪ .‬לידו ואז ישאל לחכם‪ :‬ואלה שסותם‪ :‬נקובת‬
‫הוושט‪ ,‬במשהו‪ .‬ופסוקת הנמרח‪ .‬כרוכה‪ .‬ניקכ קרוס של מוה‪ .‬ניקב הלב לכיח חללו‪.‬‬
‫נשברה השדרה‪ .‬נפסק ההוט שלה‪ .‬נשלה הכבר ולא נשתייר מסנה כלום‪ .‬הריאה‬
‫שניקבה‪ .‬או שהסרה‪ .‬ניקבה הקיבה‪ .‬ניקבה הפרה‪ .‬ניקבו• הדקין‪ .‬ניקבה הכיס הפנימית‪.‬‬
‫או שנקרע רוב חחיצונה‪ .‬הםםס ובית הכוסות שנקבו לחוץ‪ .‬נפלה מן חמ‪ .‬נשתברו‬
‫רוכ צלעותיה‪ :‬ת׳‪ ,‬זח הכלל כל נקובי כמשהו‪ .‬וכל פסוקי כרובד‪ :.‬חי‪ .‬ררוסת זאב‬
‫בדקה‪ .‬דרוםת ארי בנסח‪ .‬דרוסת הנץ כעוף הדק‪ .‬דרוסת הנם כעוף הנס‪ .‬דרוסת‬
‫התול ונסייר‪ ..‬דרוםת הולדה‪ .‬נחתכו מלי הבהמה מן הארכובה ולםעלח‪ .‬חסיון כשררה‪.‬‬
‫והנלווה‪ .‬בוקא דאטמא רשף סחכתיה‪ .‬לקתה ככוליא חר‪ .‬ניקב חשחול‪ .‬סיסנין‬
‫שנידלדלו)נחוסן( ]ברובן[‪ ,‬נעקרה‪.‬צלע מעיקרא‪ .‬נולנלת שנתנסה ברוכה‪ ,‬כשר החושה‬
‫את הכרס במבו‪ :‬ועור כמד‪ .‬מרסיוח ומרשוח העוף יחר על הבהמה‪ .‬והבא מעשה‬
‫לידו יפרוש לחכם מה יהיה‪ .‬ואם לא יבא מעשה לידו הרי היא בהזקת ה*‪.‬־‪.‬י‪ .‬ובריאה‬
‫יבדוק כמנהנ חכמי הדורות ואם אינו בודק צריך לכרוק אחריו וחיישינן שמא מין‬
‫הוא‪ :‬המאה שניקבה טריפה‪ .‬אעס־י שלא הסרה‪ .‬והוא ראינקיב קדמא׳ עילאה ולא‬
‫החאח‪ :‬ואפי׳ ניטל כל קרמא עילאד‪ .‬כשירח‪ .‬דתתאד‪ ,‬מנץ‪ .‬והיינו דאמר רבא הא•‬
‫ריאה דאנליד כאהינא פימקא כשירה אס עולח בנסיחח‪ .‬ואי אינקיב חחאה ולא אינקיב‬
‫עילאה כשירה דעילאה מנין‪ .‬כדרכ יוסף‪ .‬דאם׳ רב יוסף האי ריאה ראוושא א* ידעינן‬
‫היכא ראוושא םותבינן עלה נדפא או נילא או רוקא אי מכצכצא טריפה‪ .‬משני שני‬
‫חקיסים‪ .‬ובדוכחא דליכא לטיחלא בירא דטבחא כדלקמן‪ .‬ואי לא סכצכצא כשירה‪.‬‬
‫ראסרי׳ התחתון ניקב ולא העליון‪ .‬ואי אוושא ביני כיני‪ .‬ולא ידעינן חיכי אוושא‬
‫בדקינן ליה בפשורי כחמימי לא‪ .‬דכווצא‪ .‬בקרירי)לח( ]לא[‪ .‬דמטדש׳‪ .‬אלא בסשורי‬

‫ה ל ב ו ח טרפות‪ .‬ח נ י דבי ר ׳ י ש מ ע א ל בין ת ח י ה ה נ א כ ל ח וכו׳ חולין ס ״ ב ע ׳ א ‪ .‬ועלינו אין‬

‫ל ב ד ו ק כ״א טדישוח ה ר י א ה וכוי׳ ע׳׳ש י׳׳ב ע׳׳א רש״י ד״ה שסח‪ .‬נ ק ו ב ת הוושט וכו׳ שם‪ .‬ד ר ו פ ת‬
‫ח ה ו ל ונטייה ד ר ו ס ח הולדה‪ ,‬ש ם נ ״ כ ע״ב‪ .‬בוקא ד א ט ט א וכו• שם‪ ,‬ושם נ״י ע״ב׳ מיי! עי? עיר‬
‫ב ק א ו ט ׳ ובהום׳ סיכה ל ״ ה ע*ב ד״ה נ מ ל ה ט כ נ ת ו וכו־‪ .‬שימני! ש נ ר ל ד ל ו כי־ובן כ ד ־ ל שש ס ״ ב‬
‫ע • * ושש נ י נ ע־ב‪ .‬ה ר י א ה ש נ י ק ב ה כ ז ״ ל ו ט ׳ ד א מ ר רבא וכר וכ״ה ב ע י ב ולא כנירםא שלפנינו‬
‫ר ב ה וטי‪ .‬האי ריאח דאגליד ו ט • שם ס‪-‬ו ע׳׳א‪ .‬וט׳׳ו ע״ב‪ .‬ד ע י ל א ה מנין ק ר ב מסף שש מ׳׳ו ע*ק‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪750‬‬

‫אי מבצבצא טריפה‪ :‬שהמים םעלין אבעבועות משני קד היוצא דרך הנקב טריפה‪ .‬וא­‬
‫לא כשירה דהתאה אינקיב‪ .‬עילאה לא אינקיכ‪ ,‬ראוושא ביני וביני‪ .‬א׳ ניקבה ריאה‬
‫רמסשמשא ידא רטבחא‪ .‬שבריר לו שנגע בשמשמש תלינן בידא דטבחא ובשירה‬
‫ואין צריך להקיף‪ .‬אכל אי ניקבה היכא דלא משמשא ירא דטבחא רליכא למיתל•‬
‫בירא דטכהא‪ .‬ואין ידוע אי קורם שחיטה א* לאחר שחיטה מק־־שין‪ .‬ס״ נוקכין אותי‪,‬‬
‫במקום אחר ומקייבין הנקבים זה לזה‪ .‬אי דמי להדדי ודאי אחר שחיטה ניקב וכשירה‪.‬‬
‫ואי לא דמי להדדי האי קודש שח־טה וטריפה‪ .‬ומקיפ־ן אפיי מערוגה לעיונה ובלבד‬
‫שיקיף מאונא לאונא ומאוםא לאומא מרקה לדקה ומנסה לנםה‪ .‬אבל לא‪-‬מאומא‬
‫לאונא ומדקי‪ ,‬לגסה‪ .‬ריאה שהאדימה מקצתה כשירה‪ .‬וסונייה הלבד‪ ,‬מוכח‪ .‬שאפילו‬
‫כולה האדימה הדרא ברי־א וכשירה‪ .‬רלשאר שרצים מרמינן לה שעודן רך‪ .‬האדימה‬
‫שנטרואה כי‪ .‬קרום שעלה מהמת מכה בריאה אינו קרום וטריפה‪ .‬ואפי׳ עולה בגפיהה‪.‬‬
‫דקים להו לרבנן ראותו קרום אינו של קיימא וסופו ליפול ויפתה הנקב‪ .‬דנבי כיות‬
‫שפכה נמ׳ אמי״ כן‪ :‬הבקי בהילכוח טריפוח שותה הטיפשא בסכין ומכנים ידו ובורק‬
‫בין ריאד‪ ,‬ולדופן ושביבוח הריאה שלא יהא שם שירכא‪ .‬ובורק בסדר הסיוניה ויתדוניה‬
‫ואל יפתה הנד את הטרששין שלא בפני ישראל דיש לחוש שמא יכניס ידו תוך‬
‫הטרפשין וינתק הםירכא; חמש אונות יש לריאה‪ .‬הבודק אותה ואפה בלשי נברא‬
‫מוצא שלש אונות בימין ושנים בשמאל‪ .‬וכעדונת ימין אוגא קטנה עומדת לבדה‬
‫שלא בשורה אונות ונקראת עינוניתא רוורדא‪ .‬משני שדומה לעלה של וורד‪ .‬ולבד‬
‫כל אלה יש למעלה מחן שתי אונות נדולות הנקראות אומות שרוסות אימות לכולן‪.‬‬
‫חסירה אהה מן השתים של ששאל פרישה‪ .‬אכל אש חסירה אחת סן השלש של‬
‫ימין עיגוניתא רווררא מצטרפת עם השניפ וכשירה‪ .‬ורכינו ש׳״י אומי דכיון דלא קיימי‬
‫בדרא דאוני לא מצטרפא‪ .‬יתירה אונא בשורת האוגות כשירה‪ .‬שלא בשורת האונות‬
‫םגבה פייסה‪ .‬אבל מנור‪ ,‬בשירה‪ .‬לדברי ר׳ שמואל אשר העיר על אביו הנאון ר׳‬
‫יצהק הלו׳ שהיה אוכלה‪ .‬והרב ר׳ שלמה אושי‪ .‬אין בריאה שום עיגוניתא רווררא‬
‫טייסח‪ .‬ויכינו ש ״ י מחירה‪ .‬דמדסבר רכ אשי למיטרפה ש׳׳מ לאו אורחא בהכי‪ .‬וכהני‬
‫רירן ראיתא ברובא דירתו‪ .‬אי משכח־נן ריאה דלית בה עינמיתא כשירה‪ :‬פ י ר ש ת י‬
‫סדר בדיקוח ה י י א ה ‪:‬‬

‫ו ע ת ה א פ ר ש ס ד ר סירנות‪:‬‬
‫ת ק ל ה ‪ .‬בל מקום שנסרכה הריאה אומות ואונות וע־נוניתא בין לדופן בין לשמנונית‬
‫בין לטרםשין בין זו לזו טריםה לבר האונות אם נסרכו כסררן ואפי׳ אונא‬
‫לאוסא אשר בצידה כשירת‪ .‬ת׳‪ ,‬וכן לשון רב־נו שלמה‪ .‬ואונא באוסא ס״ דבי שלמה‬
‫כ׳ מעשה בא לידו והתירה לו רבינו יעקב בר׳ יקר‪ .‬תי‪ :‬ורבינותשאומ׳ דכל הסתיר‬
‫אונא כאומא אינו אלא טועה ומאכיל טריפות לישראל‪ .‬תי‪ .‬וכן לשון רבינו יעקב‪,‬‬
‫מטעס שהאומה היא ברוחב החוה ומתנענעת לכאן ולכאן ומתפרק הקרוש‪ .‬אבל בתית*‬
‫אוני דוקא שרי רבא כי שריבי בכשדרן לסי שעומדח כמיצר החוד‪ -‬ואין הסירכא מתרפקת‪:‬‬
‫ומדאמ׳ רבא המשא אוני יש לריאד‪ ,‬הרי אוםוח אינן בכלל‪ .‬דא״כ שבע חודן‪ .‬וכ*‬
‫אמר הרי אוני רםריכן אהדדי כשירה אין אומא ככלל‪ .‬רהא לא מקרייא אוני‪ .‬ונקט‬

‫בקרירי ל א כצ‪-‬יל‪ .‬שברור לו ש נ ג ע בשמישמש וכד שש ט״ט ע״א• מקיפין‪ ,‬שירש נוקבין א ו ת ה ובו׳‬
‫ה א ד י ס ה ש נ ט מ א ה ב ל ע ״ ז וברש״׳ שש‬ ‫שש נ׳ ע׳יא‪ -‬ריאה ש ה א ד י מ ה מ ק צ ת ה וכוי שש מ״ו ע״ב‪.‬‬
‫ח מ ש אונוח יש לריאה ובו׳ שש מ י ז ע״א‪.‬‬ ‫שנקוטרא קרו= ש ע ל ה כזחמח ס ב ה וכו׳ שש מ ״ ח ע׳יא‪.‬‬
‫ואונא כ א ו מ ת וכוי עיי; רש׳׳י שש מ׳׳ו ע״ ב ד״ה היינו רביחיהו וכוי‪ .‬ושאלתי א ת שי רבינו יעקב ב ־‬
‫‪751‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫‪,‬‬
‫דווקא את־ שעומדח במיצר ההוה אבל אומא לא‪ .‬ובן פי הרב ר׳ פ ע ה ס ס ו י א ה ‪ :‬ת׳‬
‫ע׳־כ‪ :‬אבל אס נסרכו שלא כםיררן בטן זו על נכ זו אונא לאומא או אונא לאונא‬
‫אחרח שלא בצדה טריפה‪ .‬ועינוניו‪/‬א דוורדא בל מקום שמרובה טריפה‪ .‬דכולהו לנב־‬
‫דידה שלא כסידרן נינהו‪ .‬אכל אם נסיכו האונות בקרוס שעל הצלעות כננדן או בבשר‬
‫שכין הצלעוח כשירה‪ .‬אבל אם נכר‪:‬ו האומות לדופן ממקום שאונות חחובות ומפורשות‬
‫מן האומות• ולמטח כלפי ונב‪ .‬אס יש סירכא מח־חוך אונוח ולמעלה כננד השדרה‬
‫וזה נב הריאה שכננד האונות פייסה‪ ,‬יש שמכשירין אוחד‪ ,‬סירכא שכנכ הריאה כ;נד‬
‫אונות‪ .‬ואין ניאץ‪ .‬אומא שהיא דבוקה אל חצ^עוח כ^א םייכא מביאין סכין הדוד‬
‫ומפרקין אוחה מן הדוס; ורואין אס יש ריעוחא בדופן תלינן בדופן‪ .‬ובורקין את‬
‫הריאה בפושרין ונוסהץ אותה ואם אין מוציאה רוח כשירה‪ .‬אעפ״י שהעלתה צמהים‬
‫במקום דבק והן נקראין מלנץ‪ .‬ואפ אין ריעוחא בדופן אעפ‪-‬י שלא העלתה צמהין‬
‫ואץ מוציאה רוח טריפה‪ .‬ומי שבדק בידו ומצא ריאה כהילכתה ולא מצא שום‬
‫סירכא צריך לו להוציאח להוין ולראותה אס יש בה מראיח דיו או מראיה בשר‪.‬‬
‫או מראית כתושא‪ .‬הומלון‪ .‬או במוייקא‪ .‬קרוא בי‪ .‬או •בשח מקצחה‪ .‬אי שנסרכח‬
‫בציפורן‪ .‬או שדומה לאוסתא‪ .‬לבקעה‪ .‬שקשה בבקעת‪ .‬או שחלקה כבקעת שאין לה‬
‫ח־תוכא ראוני כלל טריפה‪ .‬אכל ניכר בה סדק כמין היתוך והפרש שאינה הלקה‬
‫לנמרי כשירה‪ :‬שחי בועוח הסמוכות זו לזו שיש מעט ב־נחים טריפח‪ .‬ואס אינם‬
‫סמוכוח כשירה‪ .‬חרא ומחחז׳ בחרה׳‪ .‬שי׳ בועה אהת שמסר‪ .‬לשתיש ורחבה משני‬
‫צרדין ובאמצעיתה קצרה הרבה ונראיח כאילו היא מתחלקת‪ .‬ואין בלוש מבשר הריאה‬
‫כינתים‪ .‬נוקבץ אחת מחן אם שופכוח וו לוו אהת היא וכשירה‪ .‬ואי לא שופכוח‬
‫להדדי טריפה‪ .‬אימד ניקבה מעילוי סירכ׳ ועבד תרתי מעי וחדא עינ״הו ניקבה ומכה‬
‫היא ודהה לחבירתה וסתמה‪ ,‬להבי טריסה‪ .‬בועא שבשיפולי ריאה או באונות או‬
‫באוםוח ואין חוט כשר מקיף לה משני שהיא למטה בשפת הריאה שאין כלומ כשר‬
‫בשפחה טריפה ויש שמכשירין‪ .‬ואעפיי שבדק הריאה ולא מצא בה אחר מכל אילו‬
‫הפריסות צריך לעשוח נפיחה‪ .‬וכל זמן שלא נשחה אסורה‪ .‬משוס אטוס בריאה‪ .‬ומשוש‬
‫נקב משהו‪ .‬שאין ניבחן אלא בנפיחה‪ .‬אטוס בריאה מקוש קשה הוא בריאה‪ .‬מקוש‬
‫שאינו עולה בנפיחה ואינו בולט בריאה בשעח נפיחה ובנופה של ריאה הוא‪ .‬אכל‬
‫אס בולט על נב הריאה אפילו במר‪ .‬בועות נדולוח וקשוח כסלע כשירה‪ .‬יש אומי‬
‫אטום בריאה אינו קשה ומראהו כמראה ריאה אך אינו עולה בנפיחה וקורעין אותו‬
‫מקום כסכין ואס יש בו מונלא‪ .‬נליירא ב׳ או מים זכים כשירה‪ ,‬אך אם יש בו‬
‫סיס סרוחים טריפה‪. .‬׳אם אין מים מניהין על נכי קרקע רוק או נוצה או קש‪ .‬ואש‬
‫מנענע פה מת הרוה כשירה‪ :‬אמר רבא כשהטבח בורק אח הבהמה מוציא הריאה‬
‫ל נופחה אפה כלפי נברא כשהיא תלוייה ברנליח ונפה לה דהוו נ׳ מימינא וכ׳ משמאלא‪.‬‬
‫אם חסרן או יח־רן‪ .‬הזינן אס ההיא יחירא קיימא בדרא ראוני כשירה‪ .‬ואי אישחכח‬
‫על נבן בין מהאי נישא בין מהאי נישא ואפי׳ כשיפא דאסא טריפח‪ .‬ואי משתכח‬
‫מאפה ביני היא ובשייה‪ :‬ה׳‪.‬‬

‫אומא שהיא ד ב ו ק ה ובו׳ עי׳ ש מ״ח ע״א ובשירשיי‬ ‫ר ב י יקר ובתוס׳ שש ד״ה היינו רביתייהו וכוי‪.‬‬
‫ד״ה ד ח ל י ש םומיה וכו׳‪ .‬אש יש ב ה מ ר א י ת דיו ובו׳ ע׳׳ש מ י ז ע׳׳ב‪ .‬שתי בועות ה ס מ ו כ ו ת זו לזו‬
‫זכו• שש מ״ז ע׳׳א‪ .‬וסירש׳׳י קיש ליה ל ר כ א דאינץ ס מ ו כ ו ת אלא ט ה מ ת נ ק ב שהיה בריאה ו ה ע ל ה‬
‫אימר‬ ‫ה נ ק ב א ת ה מ ע ו ת הללו סביביו ועיין בר״; שם וברמב׳׳ש ה׳ ש ת י מ ה פ׳׳ז הי״א ובבס״ש‪.‬‬
‫בועה שבשיפולי ר י א ה וכו׳ עיי; תום׳ הולין מ־ו‬ ‫נ י ק נ א מעילוי בירכא וכו׳ ה ו א לשין כ ה ״ ג ע״ש‪.‬‬
‫׳!״א ד״ה אי ש פ נ י א ה ד ד י ובו׳ כ ת ב בעל ה ל כ ו ת גדולות ר ב ו ע ו ת בשיפולי ריאה ובו׳ ועי׳ ביו•‪.‬־ שיי ל״ז‬
‫ם״ר‪ .‬וידיך לעשות נ פ י ח ה וכוי עיין ב ר ם ב ‪ -‬ש פי*א שה׳ ש ח י מ ה הי׳״א ויש מ נ ח מ ו ת שנושהין ה ר י א ה‬
‫שמא יש ב ה נ ק ב וכו׳ עיש‪ ,‬ועיי כ מ ר ד כ י שש‪ .‬אשוש בריאה וכוי מקוש שאינו עולה ב נ פ י ח ה וכר שם‬
 ‫‪,‬‬
‫מחוור ויימר‬ ‫‪752‬‬

‫וזה לשון ס פ ר התרומה‪:‬‬

‫ת ק ל ע ‪ ,‬והא דאטר רבא המשה אוני אית לריאה תלתא מימינא ותרתי םשטאלא‬
‫אי חסיד או חליף או יתיר מחמה‪ .‬הלבה במותו‪ .‬אבל ביתיר לא‪.‬‬
‫וההיא יתירת ראתי לקמיה דאסימר ואבשרה‪ ,‬ואש׳ לית הילכת׳ כוותיה דרכא ביתירת‪.‬‬
‫וכן סי׳ רכינו שלמה שראה שהכשירה רבו‪ .‬והני םילי רקיים׳ בדרא דאוני אז כשירה‪.‬‬
‫וההיא יתירת דהוה ביני וביני סכר רב אשי לסישרסה‪ .‬כיון דלא ק״ם׳ בדרא ראהריני‪.‬‬
‫אמר ליה ]שר[ כריה ררב אויא כל ודר ברייתא הכי‪.‬אית להו‪ .‬וקרי ליה עינוניתא‬
‫רווררא‪ .‬והיכי דהסר אהת סן האונות ם־רשיי יש אום׳ רםצרםץ להן* עינוניתא תחת‬
‫החסירה‪ .‬ונר׳ לי דלא מצרפינן לה כיון דאונא בררא ראחריני‪ .‬והיכא דאין לה כל‬
‫עינוניתא סי׳ דכשידה‪ .‬רהא לא היה רגילות להיותה אלא בח־וי ברייחא‪ .‬א״כ אין‬
‫דינה לחיוח‪ .‬והינא דאיח לח חדי עינוגיחא‪ .‬פירש״ שנחלקו כד‪ ,‬נמלי הדור‪ .‬וניאה‬
‫לו* דמריסח‪ .‬ויש מכשירין מטעם כל יחד כנפול דמי וליכא השתא אלא חרא‪ .‬וליתד‪..‬‬
‫דאי כנטול דמי היינו כנטול םחיים‪ .‬והוה ליה ניקבה הריאה‪ .‬בדאמרי׳ נבי בהמח‬
‫בעלת הטש היינו טרסה מן הבטן מטעם כל יתר כנטול דמי‪) ,‬סי׳( ]סרק[ בהמה‬
‫המקשה‪ .‬ועור יש מתירין מטעס אחר כ׳ יש לה תרי עינוניחא שהרי בהדא עינוניתא‬
‫לא הוד• א׳ תיוי ברייתא הכי אית להו‪ .‬דהא הדגן רכולהן ד־דין הכי אית לתו‪ .‬ונס‬
‫רב אשי היכי סבר למיטרסה‪ .‬א־כ לא משכה בהסח כשירה אלא על כורחיך מהרי‬
‫עינוניחא חוה א׳ דעיזי ברייחא חכי איח להו וכשירה‪ :‬ומורי רבינו אוסר דאין זה‬
‫ראייה‪ .‬דבימיהס היו בהמות שלהן משונות ולא הוה לחו אם״ חדא‪ .‬דהא אשכחן‬
‫דמשונוח חיו משלנו מדבר אהד‪ .‬ראסרי׳ בפ׳ הלוקה בהמה‪ .‬יפרוח( ]סרה[ בת שלש‬
‫ודאי לכהן‪ .‬ושלנו יולדח קודם לכן‪ :‬הי‪ .‬ע׳כ‪ :‬ריאה דסריבה בחזה או בשמנוניח‬
‫דנרנרת אין לה בדיקה ופריסה‪ .‬ולא משתבהא אלא בימין של כהסה‪ .‬ושתי ערונות‬
‫של ריאד‪ ,‬חם האוטוח אחח מיכן ואחת מיכן וביניהן סימפון ושמנונית שהוא דבוק‬
‫בשורה ונמצא רריאה באותו םמסון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו ער למפה כשירח‪.‬‬
‫מפוצלות מיו לזו אפילו מעפ שידכא הוא ואין לה בדיקה‪ .‬ופדיפה‪ .‬ואונין הםמוכין‬
‫לדופן לאותם צלעות קטנות אע׳־נ דסריבן מביא סכין חדור ומפריש אותת סירכא‬
‫מאותן צלעות ונופה את הריאה אס יצא ממנה חרוח פייסה‪ .‬ואס לא יצא םטנח‬
‫חיוה כשירה מה שאין כן בסירכא באומא‪ .‬שאעפיי שלא יצא חרוח ממנה פריפה‪,‬‬
‫םאהר שיש סירכא כינה ולדופן‪ .‬אך אם רבוקח בדופן כצלעוח כבר סירשחי וחילקתי‬
‫בין נמצא בדופן ריעותא ללא נסצא‪ ,‬ואם אינה נבדקת בדופן ואין בה שום סירכא‬
‫ואין כדופן שום ריעותא ניכר ועלו צטחין עליה אין הוששין עליה וכשירה‪ .‬וריאה‬
‫דסריכא כקנה הלב אין לה בדיקה וטריפה‪ .‬שאינח סוחס בריאת אלא דופן לאוני‬
‫דאוני מן הבירתה‪ .‬ועסק םירבא שקורץ סולםוניאה קיבלנו עלינו שלא להכשירה‪:‬‬
‫אסר רבא ריאה דדמיא לטוריקא לקשוחא לםוריקא דביעתא טריפה‪ .‬אמר רבא ריאה‬
‫רדטיא לנוונא דככדא בשירה לנוונא דבישרא טריפה‪ .‬וסימניך ובשר בשרה טריפה‬

‫אך א ס יש בו ובו׳ ד ב ר ז ה ל א מ צ א ת י ל א בדברי הראשוניש גש ל א באהרוניש‪• .‬ושר‬ ‫מ״ז ע׳׳כ‪.‬‬

‫בל‬ ‫ליה ס ר בדיה ד ר ב אויא ובו׳ כצ׳׳ל‪1 .‬לשנינו שס ם׳׳ז ע׳׳א איתא א ׳ ל ר ב ה ו נ א ס ר יבר אזיא‪.‬‬
‫שדה ב ה ש ל ש ובו׳ בצ׳׳ל עיין‬ ‫י ת ר כ ג ס ו ל דמי שרק כ ה ס ה ה ס ק ש ה מ ר ׳ ל עיין חולין ע׳׳ר ע*א•‬
‫ר י א ה דשריבה וכר• אש ד ב ו ק מ ע י ק ר ה ל ב ובו׳׳ עיין ב א ג ו ר ה שרק אלו טרימוה‪,‬‬ ‫ב כ ו ר ו ח י׳׳ט ע י ב ‪.‬‬
‫ריאה ר ד ם י א‬ ‫ובאו״ז שם‪ ,‬ו ב מ ר ד כ י שם ועיין ב ב ע ל העיטור א ו ת רוסן וכו׳ ושש או‪,‬ת ר י א ה וכו׳‪.‬‬
‫‪3‬צד‬ ‫מחזור ויטדי‬
‫לא תאכלו‪ .‬ריאה ירוקה כשירה‪ .‬אדומה כשירה‪ .‬נר׳ נתן‪ .‬אמר רב אחא דדמיא‬
‫לכוהלא כשירה‪ .‬לדיותא מריסה‪ .‬דאמר דבא שחור אדום הוא אלא שלקה‪ .‬ואמר‬
‫רבא ריאה דאסמ־ך נילרי נילדי אוכמי אוכמי טינרי מינרי‪ .‬כנרי כנרי‪ .‬חווחא חזותא‪.‬‬
‫כשירה‪ .‬סי׳ נילרי דמי למצורע‪ .‬טינרי‪ .‬בועות יבישות וקשוח כסלע‪ .‬דמחמם מיני*‬
‫כנרי‪ .‬בועוח לחות‪ .‬חוותא‪ .‬נוונין‪ .‬כחמר‪ ,‬שנחחכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה‪.‬‬
‫סן הארכובה זלטעלח טייסח‪ .‬וכן אם ניטל צומח הנ־דין‪ .‬אמר רב וכן בעוף‪ .‬אמר‬
‫רב יחורח אמר רב שמוטח ירך בבהמה טריפה‪ .‬שמיטת נף נעוף‪ .‬פריסה‪ .‬הייש־נן‬
‫שמא )סמוך לריאד‪ (.‬ןניקבח חריאר‪ .[-‬אבל אם נשמט סרק שני כשר‪ .‬וכן שליש־‬
‫סכחוץ‪ .‬והא דאסר רב יוסף בר מגיוסי אסר רב נחמן ריאה שניקבה ודושן סוחמתה‬
‫כשירח‪ .‬נין םניך כין פרץ‪ .‬בין לא סכיך בין לא םריך כיון רפחמחיי‪ ,‬רוסן נל שהו‬
‫כשירה‪ .‬קרום שעלה מחמת מבד‪ .‬במאה ולמחר נעשה ניקכ טריפה‪ .‬ראינו קרוס‪ .‬ואש‬
‫חאמר חלב של לב מותסו שהרי הוא דבוק מעיקי הלב ומקומו הוא ונידון כאיגא‬
‫דריאה דאסרינן מקום רכיתא הוא‪ .‬הבא לא אמריי הכי‪ .‬רקיימא לן )הלכ( ]חלכ[‬
‫העשוי בכובע אינו סותם‪ .‬וזהו טרששא‪ .‬הילנך פרישה‪ .‬רניגא עני אררכ יוסף והוא‬
‫רסגיך אבישרא‪ .‬אכל אש נסרכח בה טרפשא דליבא אפילו כחוט השיעור אין לה‬
‫בדיקה‪ .‬רהלנה רווחת חיא )וחלב( ]רהלנ[ העשוי כנובע אינו סוחש‪ .‬הזע טרפשא‬
‫דליבא שאם נסרך נהוט אהד ופירקן ולא נוצנין אע׳ס נץ טריפה דלא נסיך אלא‬
‫אם כן ניקבה‪ ,‬וקורא אני בה חריאה שניקבה‪ ,‬כסקוט אחר אמרו חכמים סהשגסרכה‬
‫ניקבה ואין חוזרת עור לכשרוח‪ .‬לבר םירכא דכית רביתא שאם נסרבא בחיתוכא ראוני‬
‫ככשר שבין הצלעות ומסוכך מנין‪ :‬חי‪:‬‬

‫מהליכות ר ב אלפסי‪:‬‬
‫א מ ר רנא שתי עורות יש לו לוושט‪ .‬חיצון אדום וסנימי לבן‪ .‬ראי הליף מריסה‪,‬‬
‫ואס )ניקבן( ]ניקנו[ שניחן זח שלא נננד זה פריפה‪ .‬רזימנין רסחחא ליה‬
‫ופיתרטו ליח אהדדי‪ .‬והוד• ליה ננקנ הושט ואסור‪ .‬ואמר דנא קרופ שעלה מחמת‬
‫מכה בושט אינו קרוס‪ .‬ואפר רבא ושט אין לו בדיקח מבחוץ אלא םנסניס‪ .‬למאי‬
‫נםקא טינה‪ ,‬לספק דרוסה‪ .‬דכיץ דדם אדום וושט טנהזץ אדום לא סינבד‪ .‬הילנך נע*‬
‫בריקה טבםנים שהוא לבן‪ .‬ואס יש לו קוץ בוושט‪ .‬חוששץ שסא הנראה‪ .‬פי׳ דילמא‬
‫נסק לברא‪ ,‬אכל אם נמצא בוושט קוץ אין חוששין‪ .‬מאי טעסא רכל הני עיזי‬
‫ברייאחא קוצי אכלן; םליק‪ :‬חי‪:‬‬

‫מ ס פ ר האשכול‪.‬‬
‫באנו לפרש דרך קצרח עיניין בדיקת הריאה‪ .‬הריאה יש בה שחי אומות‬ ‫תקס‪.‬‬
‫גדולות והמש אונין‪ .‬ועינוניתא דוורדא שביניהן‪ .‬וזו הריאה בזמן מ פ ח‬

‫ל ס ו ר י ק א וכו׳ ע׳׳ש מ״ז ע״ב ועי׳ ב כ ה ׳ ׳ נ ‪ .‬ריאה ר א ס מ י ק נילדי נילרי וכי׳ ע׳׳ש ט ״ ח ע י ב ‪ .‬ב ה ם ח ש נ ח ת כ ו‬
‫ש מ ו ט ה נ ף בעוף מ י י פ ה חיישינן‬ ‫ד נ ל י ה ובו׳ ש ם ע׳׳ו ע״א‪ .‬נ״ז ע׳׳א‪ .‬א מ ד ר ב וכן בעוף נ״ז ע״א•‬
‫רהלכה‬ ‫ש מ א נ י ק ב ה הריאה « ״ ל ש ‪ 1*3 0‬ע׳׳א‪ .‬ר ק * ל ח ל ב העשוי בכובע וכר בצ־יל שט ט י ט ע׳׳ב‪.‬‬
‫ר ו ו ה ח היא ד ח ל ב העשוי כ כ ו כ ע ובו׳ כ ז ״ ל ‪ .‬שתי עורות יש לו לוושט וכר שם מ׳׳נ ע״ב‪ ,‬ואם ניקבו‬
‫וושט אין לו כדיקוז מ ב ח ו ץ ובר‬ ‫קרומ ש ע ל ה מ ח מ ת מ כ ה ובו׳ שם מ״נ ע׳׳א‪.‬‬ ‫ש נ י ה ם וכו׳ מי׳׳ל‪.‬‬
‫רכל הני‬ ‫ע פ ‪ .‬וכ״ח ע״ב‪ .‬חוששין ש מ א ה ב ר א ה וכו• ר ל ס א נ פ ק ל ב ר א בן פירש ה ע ר ו ך ערך ברא‪.‬‬
 ‫מחזור וימרי‬ ‫‪754‬‬

‫לה ואםה כלסי נברא הן שלש אונץ םיסין ושתים םשסאל‪ .‬ועינוניתא רו^דא סן‬
‫היסין עם השלש‪ .‬ואם חסרו מן השלש של יסין אחת אין הבהסה פריסת‪ .‬שעינוניתא‬
‫חורדא משלמת השלש בסקום החפירה וכשירה משום רבצד ימין‪ .‬אנל אם חסרו‬
‫השתים של שסאל אחת אין העינוניחא דוורדא עולה במקום החסירה ופריסת שאין‬
‫םצמרסין סצד ימין לצד שמאל‪ :‬הרי יבריאה שתי אומות וחסש אונין ועינוניתא‬
‫שמעיה‪ :‬והפכה צריך לבדוק בהן אם )אם( דבוקוח כחוד‪ .‬ובדפנות‪ .‬חו לזו‪ .‬ונם יש‬
‫במעי הבהמה תשעה סקומות אהרים שהבודק בהן אס עולה לחם סיריא מן הריאה‪.‬‬
‫והן שמנונית החוח‪ .‬ושמנונית הלב‪ .‬ופרסשא דכבדא‪ .‬ונרנרת‪ .‬ושמנוניהא‪ .‬דנרנרת‪.‬‬
‫וקנה הלב‪ .‬ושמנונית שבםימסון שבין שתי אומות שקורין הקצבים קוופיוןנא‪) .‬והכת(‬
‫]וחרת[‪ .‬שקורין ארמילש‪ .‬בל׳‪ ,‬ונם מתחלק מקומ עשירי שכא מםיפש דליכא‪ .‬הרי‬
‫אילו עשרה סקומוח שבודק כהן הפבח‪ .‬שאם עולה להן סירכא מן הריאה פריפה‪.‬‬
‫אעיפ שעולה בנפיחה‪ .‬ואע־ס שלא נמצא שום םירכא בריאה צריך הפכה להוציאה‬
‫ולעשות לה נפיתה משופ יבשת או מראות הפוסלות בה שעל ידי נפיחת םתברר כל‬
‫היבשות והמראות‪ .‬ותרי כועי דסריכ• להדדי והוגה ספיקות‪ .‬ושמנונית התזה נירון‬
‫כחזה‪ .‬אכל שמנונית דחוה התולה על הצלעות נירון בצלעית וכשירה‪ :‬ונשאל רב‬
‫היי נאון דל‪) .‬ודא• בעיא( ]ודאיבעיא[ לכון יתירח דםשחבהא בריאה מנכה לא מיבעיא‬
‫כראמרי׳‪ ,‬וחני מילי מקמי אכל מאחורה פריסה‪ .‬כי קא מבעיא לן מקמאה ולתדח׳‬
‫ותלת יתירות דמשחכחן בריאה בין מימינא כין משמאלא מאי‪ .‬מי אמרי׳ הני מילי‬
‫‪,‬‬
‫מקמאה‪ .‬לכל מה רמשתכח מקמה כין חרא כץ תרתי או תלת‪ ,‬או רילמא כי אמרי‬
‫הנ• מילי מקמאת לעינוניתא דוורדא בלהור הוא דקא׳‪ .‬ואי סשתכהא יתירא אהריתי‬
‫בץ בלמינה בין כשמאלא מריסה‪ .‬לפי שיש אצלינו בפירושים ראשונים רלא קיפ לן‬
‫במילתא שפיר ותו עינוניתא דוורדא היכי השובה כשאר אוני‪ .‬ומאי ריינינן כה‪ .‬כהא‬
‫קים לן רכי חסרן אוני חשכינן לחו כמקום הר מיני־הו‪ .‬או רילמא דכיון רשלא‬
‫כסדרן הוא לכל סא• דסריכן מריסה‪ .‬דנן מצינו בהלכות מר רב •הודה גאון‪ .‬ובעינן‬
‫לסיקם על בירורא דמילתא מקמי מרנא‪ :‬ו ה ש י ב ‪ :‬הכי נקמינן נסי רכל יתירת‬
‫דקיימא מנואי כשירה דהא אמרינן המשא אונא אית לריאה‪ .‬ואי יתיר טריפה‪ .‬הא‬
‫אמרי׳ לית הילכתא כוותיה ביתירת‪ .‬ואפילו לא קיימא בדרא דאוני אלא ביני כיני‬
‫חא אמריי החוא כיני ביני ראתא לקמיה ריב אשי סכי למיטרפ־ה‪ .‬איל הונא בר סר‬
‫לרב אשי חני עיוי ברייאתא אית לחן כחדר‪ ,‬וקרו ליד‪ ,‬מנחי עינוניתא רוורדא‪ .‬וחני‬
‫דק״מא םנוא*‪ .‬אבל סננה אפיי כפיפה ראסא פרימה‪ .‬וכיון דקייםא לן דיחירח כשירח‬
‫לית לן למימר הני םילי חרא לחור סשו‪ 0‬רכל יחי בחוקה היתר ולא אסרינן‬
‫םידעס אלא בריאה‪ .‬ויתרת דקיימא ביני ביני כל הדא מתקרייא עינוניתא דוורדא‪.‬‬
‫וחני עינוניתא דוורדא לכל מאי דםריבן פריסה כרכתכ סר רב יהודאי נאון‪ :‬סיםן‬
‫בדיקה הריאה שנעשה כביה המדרש של חרכ הנחל ר׳ ישראל מלונייל‪ :‬כל דסריך‬
‫נשחת‪ .‬וארס אץ‪ .‬ואחח אל אחח‪ :‬סי׳ אדם‪ .‬אונא אךוסן כשירח ומחמת מכה‬
‫אפי׳ אומא לדופן כשירח‪ .‬ואחח אל אחח‪' .‬ואונא לחגירתח כשירה; והרב ר׳ לוי בר‬
‫יהודה דל שם סימן אחר‪ :‬וילסד לטיוף טיף א ד פ אכל‪ :‬ח׳‪ •.‬ע׳יב‪:‬‬

‫עיוי ברייאתא וכי׳‪ ,‬לפנינו חיויא ברייתא ט׳׳ג ע׳׳ב‪ DM .‬ד כ ו ק ו ח כ ח ז ח ו ב ד פ נ ו ח וכו׳ כ י ל ‪ .‬ו ח ד ת‬
‫ו ט ׳ כוי׳׳ל‪ .‬וראיכעיא לפין וכו׳ כ»״ל‪ .‬בדאסרינן וחני פילי מ ק ם ח וכוי ס׳׳ז ע״א ע־ש ועיין בפייש־׳י‬
‫ו נ ח ו ם ׳ ד ״ ה כ ל חני ובו׳‪.‬‬
‫‪755‬‬ ‫מחזור מכורי‬

‫ואילו ה י ל כ ו ת שחיטה כ א ש ר מבואר ב ס פ ר התרומה‪ :‬מר׳ ברוך כר׳ יצחק‪:‬‬

‫א‪ .‬דין שחיטה עוף סימן אחר‪ .‬ובהמח שגי סיסנין‪ .‬ורוב אחד כמוהו‪ .‬ושחיטת‬
‫וודירין בעוף שעולהו‪ .‬או מנקכן בקוץ‪ .‬רחלכח כרי יהודה במרידין נסיק‬
‫דברכוח‪ .‬לא חחכם בדיעבד כשר‪:‬‬
‫ב‪ .‬דין שניסת סכין ושעריך לבדוק חסכץ חח־לח שחיטה‪ .‬וסוף שחיטה‪ .‬ואם לא‬
‫כדק הסכין כסוף כשירה‪ .‬ואש מצא בסוף םנוסה כל הבהסות פסולות‪ .‬ואם‬
‫שיבר בה עצם כשירות‪ .‬אם כדק הסכין תהילה‪ .‬ומותר לכרוך מטלית על המיסה‬
‫ולשחוט‪ .‬וצריך לבדוק םיםנין אחר שחיטה אם שחומץ יטה‪ .‬ואם לא בדק כסוף שמולה‪:‬‬
‫ג‪ .‬דין שהה באמצע שחימר‪ .‬בין במיעוט קסא בין במיעוט בחרא משורש בדין הלדה‪:‬‬
‫ד‪ .‬דין דרסה שלא הוליך ולא חכיא הסכין‪:‬‬
‫ה‪ .‬דין הלרה‪ .‬שהסכין מכוסה מן העור או אשי׳ מסובך‪ .‬ונם לאחר ששחט מעט‬
‫סעםיס ששוחט בראש הסכין שלא יחתוך מן העור יותר‪ .‬ואז שעמים שראש‬
‫הסכין ששוחט בו מתכסה מן העור וםסולה‪ .‬אם הסכין מכומה כנגד סח ששוחט‪ .‬ואם‬
‫החליד או שהא בין כס־עוט קמא בין במיעוט בחרא סםולה‪ .‬בר סשחא בסיעוט קסא‬
‫דכשירה‪ .‬כמו הצי קנה פנום‪ .‬כך ם״ רש״ והלכות נדולות‪ .‬אבל בתוספחא שהא‬
‫במיעוט בחרא כשירה‪ .‬אבל במיעוט קסא שסולר‪ .‬לכל חסחות בוושט‪ .‬והחליר במיעוט‬
‫בחרא יכול להיות דבשירה‪ .‬כסו הנדים דכשר‪:‬‬
‫ו‪ .‬ד ן הנרפה ששחט שלא במקום שחימה למעלה משיסו׳ כובע או לממד‪ ,‬מאונא‬
‫ראשונה‪ .‬וכן בושט למעלר‪ .‬מחסיסח יר או למטה םשישעיר‪ .‬ואם הנדים כמיעומ‬
‫קטא פסולה ונסיעוט כחרא כשירה‪ .‬רהא רכ ושמואל פסקו כר׳ •וסי נר׳ יהודה‬
‫דשהט בטבעת בדולר‪ .‬ושייר מלא החוט על פני רובה כשירח‪ .‬אם מרים אחרי כן‬
‫כשירה‪ .‬שאין דינו כמו שהא או החליד במיעוט סימנין כדםרישי׳ לעיל‪:‬‬
‫ז‪ .‬דין עיקור שנעקרו הםיםנין מטקומס היבורן בלהי‪ .‬או נפסקה הנמרת באמצע‬
‫נ מ נ ה פסולה‪ .‬ורחנן ניטל לח* חחחחון כשירה‪ .‬תלסודא משני לה שסיר‪.‬‬
‫ואם ספק לו מחי נעקר הסימן לאחר שחיפה או לפניה פסולה‪ .‬אפי׳ הסימן השמוט‬
‫הוא שחוט‪ .‬אשי׳ לא חשם נסיםגין‪ .‬דאיר ]יוחנן[ יניא ויקיף‪:‬‬
‫ח‪ .‬דין שוהם נשניס ושלשה מקוטוח נשירה‪ .‬כיב‪ .‬ההוא תורא ראיתשחיט בשנים‬
‫ושלשח מקופות‪ .‬על רב יצחק נר מרחא נקיט ששוסריה שומריה‪:‬‬

‫הילכות טריפות‪.‬‬

‫ט‪ .‬דין חדי אוני דסריכן כשלא כסידדן טריםח‪ .‬ואי שייכי כסדרן ־צריכי נפיחת‪.‬‬
‫ופעמיט טריפה‪ .‬לדברי רכינו הננאל בשם הנאץ היכא דעיקרן םיסרק‪ .‬ואין‬
‫סירכא במקום שסחחילוח ליחלק‪:‬‬
‫י‪ .‬ד ן אונא באוםא דסריכי יחד פרימה‪:‬‬

‫על‬ ‫ה ה ג א חורא ונו׳ ל ע׳׳א‪.‬‬ ‫דא״ר יות‪1‬ן יביא ויקיף « ־ ל ‪.‬‬ ‫ת ח י ל ת מחיבות וכו׳ כצ״ל‪.‬‬
‫רש׳יי‬ ‫ח ד י אוני רסו־יכי! ונוי‪ ,‬ש ‪ 0‬ט״נ ע״ב ועיין‬ ‫ר כ יצחק כ י ט י ח א נקיט ס ש ו פ ר י ה שופריה ל ע ‪ -‬ב ‪.‬‬
‫ע־ב‬ ‫ד י ה ל י ת ל ה א ב ר י ק ו ח א וכו׳ ובתוס׳ ד״ר‪ .‬חיינו רביתייהו יכר‪ .‬דין א ו נ א ב א ו מ א וכו• עיין בדו‬
‫היינו‬ ‫ובפירש״י שט ואונה הסי‪-‬־כה ב א ו מ ה ובו׳ ושאלחי א ח פי ר נינו יעקב ב י ר׳ יקד וכוי ובתום׳ ד״ה‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪756‬‬

‫יא‪ .‬דין ריאה השמונה לדופן אם האומא דהיינו דוהכ החוד‪ .‬מייפה‪ .‬ואש האונא‬
‫דהיינו במיצר החזה ס מ נ ה לדופן נשירה‪ .‬נדא׳ רנ נהםן ריאה שניקבה‬
‫ודוםן סותסתה כשירה‪ .‬והוא דסכיך נבישרא שבין הצלעות‪ .‬אבל בצלעות עצמן לא‬
‫סני רסוף סירכא ליפםק‪ .‬ואפי׳ סניך ננישרא ממש ונמיצר חחוה‪ .‬כמו האונא דכשירח‪.‬‬
‫היינו בנפיחה רוקא כך פירשו הנאוניס‪ :‬ואם יש םירנא מן הריאה לשומן הלנ או‬
‫לשום מקופ פריסה‪:‬‬
‫יב‪ ,‬דין חשנלן האונות של ריאה‪ .‬תלת כיסינא יתרי משמאלא‪ .‬מלכד תרי אומי‬
‫אי חליף אי חסיר או ית־ר טריפה‪ .‬ואי היהרת נררא דאוני נשירח‪ .‬ואין‬
‫םצרסין חחסירה לעינוניתא דוורדא אלא א׳׳נ קיימא נדיא דאוני‪ .‬ואס יש תרי עינוניתא‬
‫טריפח‪ .‬ואם אין כי‪ .‬אפילו אחח נשירה‪:‬‬
‫יג‪ ,‬דין בועא שבריאה אי תרי רששכ• אהדיי או אחח כשירה‪ .‬אכל חדי רםמיכן ולא‬
‫שסבן אהדדי או אחת בשיפולי ריאה רנראות כשתים מריסה‪ .‬בראי׳ בהלכות‬
‫גדולות‪ .‬או הריאה שנשתנית סכמות שהיא מילה או טסראה או מדבר אחר‪:‬‬
‫יד‪ .‬דין סחט שנמצאת כריאה ואין נראית כחוץ והריאה נאה לפניני שלימה נשירה‪.‬‬
‫ואם חתן ממנח בא לפנינו עמ חמחט טריסח‪ .‬או מחט שנמצאת בתוך‬
‫חננד אפי׳ שלם לפנינו‪ .‬אי קופא לצר חוץ מריסה‪ .‬דדרך הוושט עם השאנל בא‬
‫ויצא להוץ והזר ונכנס נ נ נ ר והוד‪ .‬ליה נקוכת חוושט‪ .‬וכקופא לניו כשירח‪ .‬ונמחט‬
‫קפינתא בדירן פריפה בכל עיניין‪ .‬אכל בריאה בכל עניין כשירה‪ .‬שהמאה והננר‬
‫חלדין בקנה וסמוך חקנח יותר לריאה‪ .‬ונם רחב יותר‪ .‬אבל מבבד רחוק וקטן‪ .‬רק‬
‫נמצאת בםיםפונא דנכדא כשירה‪ .‬או תהובה נפנים‪ .‬נעונ• ניח חכוסוח מצד אחר‬
‫כשירה‪ .‬וכן נסצאח המחט בחלל הקורקבן נם נתחכ ככשר נפנים‪ .‬או נמצאת כחלל‬
‫הוושט בכל עניין כשירה‪ .‬שהקורקכן ובית הכוסות חלויין בוושט והמאכל בא דרך‬
‫הוושט ונס המחט בא עם המאכל ואפילו קופא לבי‪ .‬ונעץ ככשר כשירה‪ .‬דאוכלין‬
‫ומשקין דחקוה להיות תחונה שש אנל הנכד תלוי בקנה‪ .‬ואין לומר שהקדים קנה‬
‫לוושפ שאינו רוחנ וקיונ לננר נמו לריאד‪ .‬ואם חולעיס יוצאים מן הריאח כשירה‪.‬‬
‫דלאחר שחיטה סריש‪ .‬וני נחחבה הסחט כפנים ברקים או בקורקבן ואין נינרח בחוץ‬
‫ויש קורט דם בחוץ בנגר המחט טריפה‪ .‬ואם המחט ניכרת משני צדדין ואין קורט‬
‫דפ על חטהט ולא על הנשר לאהר שחיטה שריש ונשירה‪ .‬ולא חיישינן אי עכר‬
‫םחייס לצד חוץ וחזר ונכנס לפנים‪:‬‬
‫טו‪ .‬דין נקנים שננרנרח אם יש נהם חסרון לנאיסר אם אין בהן חסרון לנמכח‬
‫אם סמקח לאורנא‪ .‬נשתייר חוליא כשירה‪ .‬ואם ניקבה למטה מהנשר‬
‫שחיטה דינם במשהו‪:‬‬
‫טז‪ .‬דין חוט השדרה שנפסק ברובו וכראש במשהו‪ .‬ניקנ קיום של מוח ולמטר‪,‬‬
‫לצד הזנב עד נין )הטרפשות( ]הסרשוח[ נדונו טינן ואילך נשר‪ .‬ובעוף‬
‫עד נ ץ אנמיים כיובו‪ .‬פיכן ואילך נשר‪:‬‬
‫יז‪ .‬דין נקנים‪ .‬דפיטרסא בהן אם סותמתו שומן הנאכל בין בנהמה בין נחיה בין‬
‫נעוף הוייא סתימה ונשירה‪ .‬דמיהרק‪ .‬אכל הלב שאינו נאכל אינו חשוב‬

‫ריאה ש נ י ק ב ה ודופן ס ו ת מ ח ה ב ש ר ה שש‬ ‫רביתייהו וכו׳ ואונה השרוכה ל א ו ם ת והיא אצלה וכר‪.‬‬
‫טייח ע״א‪ .‬אלא א״כ קייטא ב ר ר א דאוני כצ״ל וע‪-‬יש מ״ו ע״א רש׳׳׳ ד׳׳ה אשילו ובו׳ ובחום׳ ד״ה כ ל‬
‫בועה שבריאה וכוי שם ט ‪ -‬ז ע״א עי• נת!ס׳ שם ד״ה אי ששכ* וכוי ובחוס• ד״ה ואי לאו ובו׳‪,‬‬ ‫ובר‪.‬‬
‫ט ח ט ש נ ט צ א ח בריאה ו מ י עיי שם מ ״ ח ע״ב‪ .‬כעובי בית ה נ ו ס ו ה וכו׳ שם ט י ט ע״א‪ .‬ואם חולעים‬
‫חוט ה ש ר ר ה ש נ פ ס ק וכו׳‬ ‫אפ יש בחש השרון וכוי שם ט ״ ה ע״א‪.‬‬ ‫וכר ע״ש מ׳׳ט ע׳י׳א ט ו ר נ א וכוי‪.‬‬
‫ט ״ ה ע׳׳ב‪ .‬ובראש ב ט ש ח ו ט ״ ה ע״א ס נ ח כ ל ט ה ש כ ק ר ר ה וכו׳‪ .‬ער בין ה פ ר ש ו ת ב י י ב ו בצי׳ל שש‬
‫‪757‬‬ ‫מחוור ויטרי‬
‫שזיפה ומריטה‪ .‬אבל ריאה הדבוקה לשומן הלב אינו קרר סתימה‪ ,‬דווקא שומן הנדל‬
‫במקום הנקנ סותס וכשידה‪:‬‬
‫יח‪ ,‬דין נמלה בהסה מן הננ או מן העלייה או נפלה ררך ארובה סנובה עשרת‬
‫פסחיס מחסה‪ .‬ואם דילנה מאליה אמדה נפשה וכשירה‪ .‬ואם הגיחה לפעלה‬
‫ופצאה למפה יש לוסר שרילנה וכשירה‪ .‬ואילים הפננחין זה את וח כשירץ‪ .‬ופכח‬
‫המטיל בהמתו לארץ בשעח שרוצח לשוחטה אע־פ שמטילה בחוזק כשירה‪ .‬לפי‬
‫שנועצת צפניניה כארץ‪) .‬אם( ]או[ אם החליקה ונפלה לארץ מאליה אעיפ שעתה‬
‫אינה נועצח ציפורניה כיון שלא הפילות כחוזק כשירה כיון שאץ נובח עשרה פסהים‬
‫פכריסח לארץ‪ .‬כדאיחא בפרק הפרה‪ .‬ואדם שזרק מלח מרחוק לארץ אם נפל על‬
‫טתניז כשר‪ .‬ועוסזת שניצזדין ואין יכזלין ללכת א• סקרכי קימרי של מנורה חיישינן‪.‬‬
‫וככל םקוס שיש להוש לריסוקי איברים כגון נפלה מן הגג או פרפה בכותל צריך‬
‫להמתין עד שתלך‪ ,‬והילכך אינה צריכה כריקה‪:‬‬
‫יט‪ .‬דין בהמה )של( ]שלא[ בדק בה סרכי הריאה טריפה‪ .‬אבל הטלה אין רנילות‬
‫להיוח כה סירכא כשהוא קטן‪ .‬ואפ לא בוק כשירה בדיעבד‪:‬‬
‫כ ‪ ,‬דין ניטל הפחול או הכליות רכשירה‪ .‬וכניקכ המחול כםוסכה טריפה‪ .‬אבל‬
‫בקו לשה בשירה‪ .‬וכוליא שלקחה מריסה‪ .‬בי מטיא לקוחא עד םקוס חריץ‪.‬‬
‫וכוליא שהקטינה‪ .‬בדקה עד כפול‪ .‬בנסח )או( ]עד[ כענבח‪:‬‬
‫כא‪ .‬דין נשמט ירך או בבהמה או כעוף ממקום חיבורו בקולית בלא איעכל ניביה‬
‫כשירה‪ .‬אכל איעכל ניביה מריסה‪ .‬שטופח יד בבהמה זה מ ל שלפניה‬
‫כשירה‪ .‬שמוטח נף כעוף סםקום חיבורו ככחף טריפה שמא ניקבה הריאה שהוא פקח‪:‬‬
‫כב‪ ,‬דין ניפל צוםת הגידץ שנחתך םעס פן הכשר עם אחד מן החומץ למעלה סן‬
‫הארכובה' כססוך לה וחעצס שלמ‪) .‬וכחוט( ]רבחוט[ אחר או רובו םמםה‬
‫בין ככהסה כץ כעוף‪:‬‬
‫כג‪ .‬דין נחתכו רנליה למעלה םצופת הנידץ פמסה‪ .‬והוא הרץ נשכר העצם ויצא‬
‫להוץ נרידא דרך נקב קמן שאץ עור ובשר הופץ את רוב השבירה‪ .‬ודווקא‬
‫בדנל שלאחריח‪ ,‬אכל בשלפניח אפילו כולו נחתך למעלה פן הארכובה כשירה‪ .‬והיכא‬
‫שנשבר חעצפ למעלה או לטפח ולא נחחך לנמרי אמ לא יצא לחוץ חכל כשר‪ .‬בין‬
‫כהסח בין אבר‪ .‬ואם יצא לחוץ לםעלה סן חארכובח הכל אסור‪ .‬םשוס טריפח‪) .‬או(‬
‫]אכל[ לטטה טארמכה ויצא לחוץ בחסד‪ .‬כשירח‪ .‬האבר יש לו דין אבר סן החי‬
‫םדרכנן‪ .‬ואסור לסולחו עם הבשר‪ ,‬ולחושיטו )לכך( ]לבן[ נח פדרבנן‪ .‬ונפקא מינה‪.‬‬
‫שאם יש ספיקא לקולא‪ .‬אכל מן התורה אץ לו ח ן אבר מן החי אפ״ למעלה סן‬
‫הארכובה‪ .‬כי אס טשיס טריפה‪:‬‬
‫כד‪ ,‬דין עור ובשר חופים רוב השבירה צריך מב הכיסוי סבשר וםיעומ סעור‪ .‬ואץ‬

‫נ ץ נ ח י ה נ י ן נ ע ו ף ה ר * ס ה י ם ה וכשירה‬ ‫ס ״ ח ע ‪ -‬נ ‪ .‬ובעוף ע ר נין אגפים ונו׳ שם ם׳׳ו ז ך * ‪.‬‬

‫ח ל ב ט ה ו ר ם ו ת ס וכו׳ שיש‪ .‬נ פ ל ה נ ה ס ה מן ה ג ג וכר ע<׳ ב ב א ק ס א נ״א‬ ‫בג׳׳ל ע י ש ם״ט ע׳׳ב‪.‬‬
‫ע״א‪ .‬ויום ד ל נ ה מ א ל י ה א ס ד ה נ פ ש ת שם נ״א עי׳א‪ .‬ואם ה נ י ח ה ל ט ע ל ה וכו׳ שט נ׳׳א ע׳־א‪.‬‬
‫ואילים ח ם נ נ ח י ם ו ה א ת ו ה וכו׳ שם‪ .‬לשי ש נ ז ע ד ת ז פ ו ד נ י ח כארץ או אם ה ה ל י ק ה יכו׳ כוי׳־ל‪.‬‬
‫כיון שאין נ נ ו ח ע ש ר ה ב״ק נ״א ע׳׳א‪ .‬א ס נ פ ל על מ ת נ י ו כשר הולין נ״א ע״א‪ .‬אי מ ק ר ב י קפד*‬
‫ב ה ט ה שלא כ ד ק וכו׳ בצ״ל ניטל ה ט ת ו ל וכו׳‬ ‫וכו׳ שם נ״א ע׳׳כ‪ .‬עד ש ת ל ך וכו׳ שם נ״א ע״ב‪.‬‬
‫ש ם נ״ר עייא‪ .‬ב ס ו מ כ ה ט ר י פ ת א ב ל ב ק ו ל ש י ה ב ש ר ה ׳‪ us‬נ ״ ה ע״ב‪ .‬ובוליא ש ה ק ט י נ ה וכוי שם‪.‬‬
‫נ ג ס ה עד כ ע נ נ ה בצ״ל‪ .‬נ ש מ ט ירך וכו׳ ב ל א איעכל ניביה ובר ע׳׳ש נ״ר ע ׳ ב ‪ .‬ש מ ו ס ת נ ו ף בעוף‬
‫ע‬
‫ע־׳ש נ׳־ו ע׳־א^ שהוא פ ק ה ובםשר ה ת ר ו מ ה א י ת א ש מ א נ ק ב ה ה ר י א ה שהיא בפנים ק י ־ י ן פ ק ח ‪.‬‬
‫אבל למטח מארכובה‬ ‫נ י ט ל ג ו ס ה הניידין עי׳ ע״ו ע־׳א וע״ב‪ .‬נ ה ת כ ו ר נ ל י ח ו כ ר ש פ ע״\ ע׳׳א‪.‬‬
‫וכו׳ כג׳׳ל‪! .‬להושיטו ל ג ן נ ה וכו׳ » * ל ‪ ,‬כ ד ( צריך רוב הכסוי ט ב ש ר ובו• ע׳׳ש ‪ vy‬ע״כ‪ .‬ואם‬
 ‫מחזור רטורי‬ ‫‪758‬‬
‫הנידים מועילים לכסות כסו העור‪ .‬ואס יצא העצם הנשבר דרך נקב קטן וחור בשנים‬
‫אין מועיל אחרי כן עור וכשר הופץ רוב השבירה‪:‬‬
‫כה‪ ,‬ךין דרוסת הואב אסי׳ הכה בידו יהמה נסה טריפה‪ .‬ודווקא מיד שלפנים הכה‬
‫הבהמה ולא ברנל שלאחריו ונס לא כשן‪ .‬ונס התול בנרייס וטלאים דווקא‪.‬‬
‫ולא באימרי רברבי‪ ,‬והולדה בעופות טהורים‪ .‬או עוף טמא שהכה עופות טהורים‪ .‬נץ‬
‫בעוף הנס‪ .‬ונו בעוף הדק‪ .‬ושאי עופרת ברכוות״הו טריפה‪ .‬ואס שחט העוף טהור‬
‫קודם שהסיר העוף טמא ירו מעליו כשר‪ .‬אכל •ש להוש שהסיר ידו שלא כפניו‬
‫•אסור ואם זאב או התול נכנס בערר עש הבהמות ושותק והם צועקות חוששין‪ .‬ואם‬
‫התול או הולרא נמצא בלול של ת־־ננולץ‪ .‬וצועקים והוא שותק‪ .‬דזה שביה מותר‪,‬‬
‫ראינו זורק ארם אלא במעילין שבויח־ן מפניו‪ .‬בחתול והולדה ועוף‪ .‬אכל בזאב ליכא‬
‫הילוק ואסור‪ :‬וזאב שנשא בהמה מהעדר והצילה הרועה ונתערבה עם נחמות הוי‬
‫ספק‪ .‬וצריך עיון אם יש לח חית־ מטעם ספק )ט־יפ־‪] (.‬ספקי׳[‪ .‬שמא לא הכה כה‬
‫בשן אלא ביד‪ .‬דאין דרוסה אלא ביר‪ .‬ואפילו הנה ביד שמא אין זאח‪ :‬אמנם‬
‫פירשחי לקמן בסוף הילכוח איסור והיתר כשש מורי רבינו דבריה או דבר שבמניין‬
‫דלא בטילי נאלף‪ .‬אין חילוק כין היו אסורץ בוראי קודם שנחערבו‪ .‬בין היו אםורין‬
‫סםשק מקודם ראפ״ הספק חשוב םפיקא דאורייתא ראי ש״ך ביה כרת היה ח״ב‬
‫אשם תלוי‪ :‬ואם באה בהמה שמלוכלך צוארר‪ .‬מרש מהכאת זאב או חתול נעוף‬
‫אסור‪ .‬ואפילו בקנה הוי כמשהו‪ .‬ואי מקוץ מלוכלך ולא מדרומה‪ .‬כרוכה‪ ,‬ואם הוא‬
‫עוף דמםםסס קועיה ינולון לבדוק ונל םפק פריפה שנא לחכם ולא נתברר לו‪ .‬כנון‬
‫נשבר העצם ויצא לחוץ ואינו יודע אם מחיים או לאחר שחיפה‪ .‬או ספק סידכא‪.‬‬
‫או בוקא דאסמא רשף מתכתית‪ .‬ולא ירע אי איעכל ניביה או שאר ספק איסור בכולן‬
‫פסק כהלכות נתלות לאיסזר‪ .‬ולא רמי ל נשחטה הותרה אלא שיכול לתלות ההיתר‪.‬‬
‫כנץ בא ואב שנטל בני מעיים והחזירן נקוכין‪ .‬ועצם שגשכר למעלה מן הארנונה‬
‫זנקשר ונרפא דכשר‪ :‬םליקו ה י ל כ ז ת סדיםוח‪:‬‬

‫הילכות איסור והיתר‪:‬‬

‫כו‪ .‬דין עוף הבא לפנינו ואינו מכירו אש טמא הוא או טהור יבדוק בקליפת‬
‫הקורקבן‪ .‬ואם יש עור מימן‪ .‬אחר עסו שמא טחוי‪:‬‬
‫בז‪ .‬דין ביצים היאך לוקחין אותן םנרם‪ .‬הלא אינו אוסר טעוף סלוני שטהור‪.‬‬
‫ובשביל סימנין אין לסמוך כדאסרינן ס־םנין של ביצה לאו דאורייתא‪ .‬אלא‬
‫םוטכין על הרוב שבינינו שטהורץ‪ .‬וכן דנים שאין ניכר בהן קשקשת ויש לספק‬
‫שנשרו כשעלו מן המים יש לסמוך על סימנין של עוכרי הדנים שהחתיכה ראשה‬
‫אחד חד והשני )כר( ]כד[ זהו עב וענול כרמוכה שלהי אי; טעשידין‪ .‬שסימני עוכרי‬
‫מיס יש לסמוך עליהם‪:‬‬
‫כח‪ .‬דין ביצים שטרוסות בקערד‪ ,‬אין קונין אוחם סן הנוים‪ .‬והנהו אובליאש וקנטייל‬

‫יצא העצם ה נ ש ב ר וכוי עיי בפירש״י ד״ה רוב הקיפו וכר‪ .‬כ ה ( אפילו ה ב ה בירו ובר ע״ש נ״כ ע׳׳ב‬
‫כ ל העני! וכן שפ נ״נ ע׳יא ע״ש‪ .‬ועי׳ בתום׳ ד״ה יש ד ר ו ס ה וכוי ובחום׳ ד״ה קבו״ל וכר‪ .‬מ ט ע ם‬
‫ם׳׳ם ובו׳ בצ׳־ל‪ .‬כו( עוף ה ב א לפנינו ואינו מכירו וכוי י ב ת ק ב ק ל י פ ה הקורקבן וכוי ע״ש מ״ב ע״א‬
‫כ ז ( דין ביצים האיר לוקחים וכו׳ עיין חולין ם״ג ע׳יב‪ .‬סיסנין לאו דאורייהא ע י ש ס׳׳ד ע״א‬ ‫וע״ב‪.‬‬
‫כ ד ם ו כ ח שילהי אי; מעםידין ובו׳ עיין ע״ז ס׳ ע״א ועי׳‬ ‫ועי׳ בחוס׳ ד״ה סימנין לאו דאורייחא וכוי‪.‬‬
‫ב ח ( ביצים ש ט ר ו פ ו ח ובו׳ עיין חולין סייד ע״א ועיש הופ׳ ד״ה‬ ‫בחופי שם ד״ה א מ ר ר ב א וכוי‪.‬‬
‫סימני! לאו דאורייחא‪ .‬ועיין ע׳יז ל ״ ה ע״א הופ׳ ד״ה קמ׳יל מכאן ה י ה ר״ח מ ה י ר וכר וצ‪-‬יע‪ .‬בישולי‬
 ‫‪759‬‬ ‫מחזור ־ויפורי‬

‫שפיר קונין סן הנויס אעיס שלא ראינו הנתרם תחילה‪ .‬ונס אין לחוש שמא היה‬
‫בהם דם ואץ אסורין משום בישולי נוים של ניציס לסי שאינו תופס איסור בישולי‬
‫מים בפת‪:‬‬
‫‪3‬ט‪ .‬דין ביצים שנמצאו נתרנגולת שחומד• •שמותרים לתחם בתבשיל של הלב אס‬
‫בקליפה דווקא נמצא‪ .‬ואין צרינין סליחה‪ .‬אנל בשאינן בקליטה אסורים‬
‫בחלב וצריבין מליחה‪ :‬ואם נמצאת ביצה כתרנגולת גנילד‪) ,‬אסורין( ]אסורה[ אשו של‬
‫טריפה‪ .‬שנגמרה באיסור כדאיתא בעריות‪ .‬ואס נתערבה אוחה ביצה עס שאר ביצים‬
‫שטחורין אסילו באלף כולן אםורץ סשום דבר שבםנין‪ .‬ואס נמצאה סשפק נבילה‬
‫הביצה עצמה כשירה דהוי סטיקא דרבנן לקולא‪ .‬ואם הכיצה מתרנגולת טריפה‪ .‬אפי׳‬
‫אם נתערבה עם ביצים אהרים באלף כולן אסורין‪ .‬ואפי׳ הביצה מספק טריפה כיון‬
‫דהוי םסיקא דאורייתא אוסרת אשיי אם נתערבה באלף כפו שפירשתי בסוף חילכוח‬
‫איסור והיתר‪:‬‬
‫ל‪ .‬דין ביציט שגולח טסשק טריפה מתי ידע אמיתת הדבר גס סן הביצים נם סן‬
‫התרנגולת אם נזקקת אחרי כן לתרנגול ויש לה עור ביצים הכל סותר אפי׳‬
‫התרנגולת‪ .‬כדאסרי׳ בנקבה‪ .‬כל שאינה יולדת הוי ספק‪ .‬ונובר כל שנים עשר חרש‬
‫מיכן ואילך הכל מותר‪:‬‬
‫ל א ‪ .‬דין ניצים של עוף טמא או ביצה טהורה שיש בה אפרוח א‪ 1‬דם זנהבשל‬
‫עםחם ביצים כשירין‪ .‬או דבר אחר נין ^ם קליסחד‪ .‬נין נלא קליםחה הכל‬
‫אסור ער שיהא ששים בהיתר‪ .‬ואס הכה על התרנגולת רצתה ביצתה כשירח ואין בח‬
‫דץ אבר סן ההי‪:‬‬
‫לב‪ .‬דין ביצים שיש דם על קשר של חלבון הדס אסור והביצה מותרת ואס ישנו‬
‫על קשר של הלסון אף הביצה אסורה‪ .‬ואס הדם על הקשר ]של חלבון[‬
‫ונס נחםשמ הוץ לקשר על הביצה הביצה אסורה‪ .‬ונם אס הדס על הביצה ואין בלל‬
‫רס על הקשר הדם אסור והביצה מותרת‪ .‬והדם אינו אסור מן התורה אלא מדרבנן‪:‬‬
‫לג‪ .‬דין ניצה שיש כד• אסרוה סווקם אינו אסור סן התורה כי אס מדרבנן‪ .‬דדרשא‬
‫על חארץ‪ .‬לרבות אפרוחים שלא נתפחהו עיניהם הוי‬ ‫מהשרץ‬
‫אסמכתא אכל שמא אסורים סשום נכלה כמו בחמד• קודם ח׳ ימים‪ .‬ומחי יהיה סותר‬
‫האפרוח לאהד שיצא סן הקליפה‪) .‬אבל( לד אליעזר כן יעקב עד שיםחחו עיניהם‪:‬‬
‫לד‪ .‬דין תולע הנמצא כסרי )אם בא בעור הפרי( אם בא ]בעוד[ הפרי באילן אסור‬
‫ואם בא לאחר שנחלש סוחר‪ ,‬ואם סחיים סירש חוץ לפרי אסור‪ .‬וכן‬
‫תולעים חנסצאים בשרבימי קושש סולין וסייש‪ .‬דאוחם באו בסחובר אסורין‪) .‬ואותו(‬
‫]ואותן[ זבוכין שבתוך נוף חסולין עצמן באים בתלוש וסותרין‪ .‬ואינן אסורין אלא א״כ‬

‫כ ט ( נ י צ י ם שנמצאו ב ת ר נ נ ו ל ח ש ה ו ט ה ובו׳ עיין ביצה ו׳ ע״ב אם ב ק ל י פ ת דווקא‬ ‫גוים ב פ ת נ צ י ל ‪.‬‬

‫ו ב י עיי! שיך יו״ר סי׳ פ״ז ם״ק יו״ד‪ .‬ב ת ר נ ט ל ת נ ב י ל ה א ס נ י ה ווטו וכוי בצ׳יל עיין עריות פ ״ ה ם ש נ ה‬
‫אי‪ .‬ואם נ ת ע ר ב ה אוהה ביצה וכו׳ כ ט ו ליטרא קציעות דהוי דרבנן ואפילו ב א ל ף ל א בטיל‪ .‬פ ח י ידע‬
‫א מ י ת ה ה ד ב ר ובר עיין חולין נ ״ ח ע׳יא‪ .‬ל א ( ב י צ י ט של עוף ט ס א וכוי עיין חולין ס״ר ע״ב ניעולי‬
‫ביצים מ ו ת ר ו ת וכו׳ ובפירוש ר ש י י ביצה ט מ א ה ש נ ה נ ב ל ה ע פ ה ט ה ו ר ה ‪ .‬מ ו ת ר ו ת ה פ ה ו ר י ן דטיא‬
‫ב ע ל ט א ה ו א ולא יהבי ט ע ם א באחרנייהא‪ ,‬ועיין בהום׳ ד״ה• ניעולי ביצים וכף ועיין ביויד שי׳ פ ־ ו‬
‫סעיף ה׳ וסעיף וי‪ .‬ובש״ך שם ס׳׳ק ט׳׳ו׳ ו ב ג מ ר א צ״ז ע׳׳ב‪ .‬ובחום׳ שם ד״ה ביצח וכר ושם צ״ה‬
‫עיא וע״ש בחום׳ ד״ה ב ב י צ ה א פ ר ו ה וכר‪ .‬ואין ב ה דין א ב ר סן ה ח י ‪ .‬עיין ב ס פ ר ח ח ר ו ם ה ש ה ב י א‬
‫בשם ח ש ו ב ו ת הגאונים געולי ביציס בגון ש ה כ ה על ה ת ר נ ג ו ל ת ויצתה ה ב י צ ה מ ס נ ה קודם זשנה אין‬
‫ב ה איסור א ב ר מן ה ח י ‪ .‬ל ב ( על ק ש ר ש ל ח ל ב ו ן וכר על ה ק ש ר ש ל חלבון ונם וכוי כצ׳יל עיין חולין‬
‫ל ג ( ד ר ר ש ח דוהשרץ השורץ וכו׳ הוי א ס מ כ ת א שם ס״ד ע״כ‬ ‫ס*ר ע״ב‪ ,‬ובחוס• ד״ה והוא ו ט ׳ ‪.‬‬
‫מ ד ר ב נ ן נ ק ר א א ס ט כ ה א ב ע ל ס א ‪ ,‬ל א ה ד שיצא מן ה ק ל י פ ה לר״א כן יעקב עד ובו׳ נצ־׳ל ביצח ו׳ ע י ב ‪.‬‬
‫ל ד ( אם בא בעוד הפרי כאילן וכי• ב י י ל עיין חולין ס ־ ז ע׳׳א קישית ש ה ת ל י ע ה וכר ועיין ס״ז ע״ב‪.‬‬
 ‫מחזור ועורי‬ ‫‪760‬‬

‫פירשו הייס‪ :‬ומשםידשו אץ חמתן ונכנסין לבך כשנמצאו בקדירה בתבשיל של ‪0‬ולץ‬
‫והס מתים מותרין‪ .‬שבתלוש גדלו בסולין ואין בהן משוס שרץ הארץ‪ ,‬ואעיס שעתידין‬
‫להיות מורהים אין לאוסרן משומ שרץ העוף כיון שנוצר בתוך הסרי כמו )זיתן(‬
‫]חין[ שבעדשין ושבכליסין שאינו אסור בברייה אלא מקרא דשרץ השורץ על הארץ‪.‬‬
‫ויש מחסירין‪ .‬ונותנץ אותם תהילה לבשל בסים רותחין כדי שימותו מיד בתוך הפולץ‪.‬‬
‫שאם ישימו הסולין בסים צוננין אולי מחמת חסים יצאו חזבובין לחוץ בתוך המימ‬
‫ונאסרו וסתים שם בשעת הרתיחה וחדי הוא אוכלן בקערה‪:‬‬
‫לה‪ .‬דין שרכימי קושש של סולין או סייש שנתבשלו‪ .‬ונמצא תולע באחד מהן‪.‬‬
‫השרביט שנמצא בו תולע זורק לחוץ‪ .‬והשאר יש אוסרין אס״ על י ה‬
‫ששים של היתד שיש בסחבת‪ .‬וכן דנים קטנים שנתבשלו ונסצא אהד מהןדנ טםא‬
‫זורקו להוץ‪ .‬והשאר אוםרין אסי׳ על ידי ששים‪ .‬לסי שכשמערה הםים הטין מעסים‬
‫בסוף העירוי עם טעט םים ישנו לדנ טסא עם עשרים דנים או שלשים‪ .‬ונאסרו וחתרץ‬
‫ונונעיס לכל השאר דנים‪ .‬ואם חם ביצים שנתבשלו ונמצא אתר מהן שיש אםרוח‬
‫או דם אינן קלים להתבטל על ירי ששים כמו דנים קטנים ולכך טוב להמתין עד‬
‫שיצפננו קודם שיוציאם סן המים שנתבשלו שם‪ .‬ואס גמחר ישיט מיס צוננין עמהן‬
‫לצננן תהילה‪ .‬אםנס נראה לי דשרביטין ורניס קטנים יש לתתיר כנון שמערה לכסוף‬
‫כל המים לחוץ‪ .‬א׳כ העשרים או השלשים שנאסרו כבר בטלים ברוב שנשאת‪ .‬ואין‬
‫חוזרין ואומרץ השאר שבםהבת אע׳ס שנונעים כהן המין‪ .‬לפי שאימור הנבלע אינו‬
‫חוזר תפלט ביבש אלא על ידי סיס עםהן‪ .‬ולכך בעינן ניער וכיסה נם טיפח חלב‪.‬‬
‫ונם קליסת שנאסרת אינח חוזרת ואוסרת קליסח אחרח סםוך לה‪ .‬וכן לעולם ואע׳ס‬
‫שמעם נוסו נפלט ונבלע כדבר שסמוך לו כמו חם לתוך חם אשיי בלא םים‪ .‬סיס‬
‫איפור הנבלע כו טסקוס אחר אינו נפלט בלא מים‪ .‬וא־כ אעס״י שהחתיכה עצסח‬
‫נעשית עילה מיס לא יחא טפל חטור מן העיקר‪ .‬וכאן שאינו אוסרץ רק העשריפ‬
‫הרי תן בטילין בשאר שבמחבת שהן רוב שאינו סכיר אמו חם‪ .‬ולא שייך לוסר‬
‫ברייה לא כטלה אלא כרכר שאסור סהסת עצסו בלא בליעת איסור ססהוס אתר‪.‬‬
‫אבל נבי במים אסוד הכל‪ .‬דאין רנילות לבשל ביצים ביחד כל שיהו שלשים או‬
‫ארבעים שנאסרו בטילים בשאר שיהיה עוד רוב של תיתר‪:‬‬
‫לן‪ ,‬דין תולעים שחן בחתיכת כשר או כחתיכת רנ שבאו מחיי הכהטה והדנ‬
‫שאםורין‪ .‬ואותם שבאו לאחר שחיטה םחמת סירחץ חכשר או הנמנה‬
‫פותרין לאהד שםתו‪ .‬אבל אם סחייס םירשו על הבשר אסורין לעולם‪ .‬כסו פירש על‬
‫נב תמרה‪ .‬ולהא לא חיישינן דבשעה שמתח הבשר בסיס יבאו על הבשר ב ח ק אם‬
‫היו כחוץ נוסלץ‪ .‬ואס תולעים הנתלים בכלים שבסיס‪ .‬וכן במים הסכונסץ שעל‬
‫הארץ שמותר לשתוחן אפיי פירשו בדוסני הכלים והנוסא בפנים‪ .‬וכן יכחושץ קטנים‬
‫הנתלים בשכר או ביין שסותר לשתותן עם הםשקה‪ .‬ואס סינן השכר או יץ דרך‬
‫סמלית או תבן ופרחו שם אםותן‪:‬‬
‫‪ p‬לקשור שחי פרדות לקרון שאסור אם אינן שוות מאב ומאם‪ .‬וכל שכן‬ ‫לז‪.‬‬
‫פרדה עם נהסה אחרת שאסור‪:‬‬
‫ל ח ‪ .‬דיין אוחו ואת בגו שנוהנ בץ בוכריט בץ כנקמת‪ .‬בץ האפ תחילה ואחר כך‬
‫הכן‪ .‬או איפכא‪ .‬והיום הולך אחר לילה שלפניו‪:‬‬

‫נ « ויזין שבעדשין כי׳׳ל שם‪ .‬לו( חולעיס שחן ב ח ת י כ ו ת נ ע ר ונו׳ עיין חולין ס״ז ע*א> ועיין כ ו ע ס ׳‬
‫‪ try‬ע״ס ע׳״א‪ .‬ועיי! בחוס׳‬ ‫» ‪ 0‬ד י ת קוקיאגי וכו׳ וחוס׳ ד ״ ה ל ר ב ו ח וכר‪ .‬לו( לקשור ש ח י ‪ 6‬ר ר ו ח‬
‫ר*ה עייל לי ובו׳‪ .‬ל ח ( בין ה א ס ת ח י ל ה ו ב ר ש ס ס־׳כ ע׳׳*‪ .‬וחיוט ‪ •pm‬ינחר ו כ ר ‪ ] * i t v‬ע׳׳*‪.‬‬
‫‪761‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫לט‪ .‬ד ן כסר עפר למעלה ועפר לפפה‪ .‬ולכתחילה אסור לדבר כין שחיפה לשחימה‪.‬‬
‫לסי שיחיה צריך לחזור ולברך על חשחיפה אם סה בינתיים‪ .‬אכל פילי‬
‫דשחיפה בנון חן לי הסכין או חרננולח אינו הםסקה‪ .‬כפו לאחר ברכח המוציא‬
‫נביל לתורא‪:‬‬
‫ט‪ .‬ד ן בפה םכסין‪ .‬רשכינ אומר זד‪ .‬חכלל דבר חמנדל צםחיס םכםין כו ושאינו‬
‫מנדל אץ סכסין בו‪ .‬ומיהו אםילו דבר שאין מנדל צסחים אי איקרי עפר‬
‫בשום פסוק מבסין בו‪ .‬ו ל ע י ל סי׳ ב ה י ל כ ו ת כיסוי הדס‪:‬‬
‫מא‪ .‬ד ן ולד שליל הנסצא כבהסה ששחמח שסוחר חעוכר כשחיטה אמו‪ .‬ונם חלבו‬
‫ונידו מותר‪ .‬אכל דםו אסיר‪ .‬והני פילי שלא הלך כלל‪ .‬אבל הלך צריך‬
‫שהיטה‪ .‬ואם נסצאת האם טדיסח‪ .‬שעתר‪) .‬שחיטה( ]שהיטת[ האם אינה מועלת לעובר‬
‫אם העוכר בן ט׳ הרשים מותר העובר בשחיטה עצמו‪ .‬כררכא דאםר ארבעה סיפנין‬
‫אכשר רחםנא אכל כן ח׳ אפור דלא שייך כיח שחינ‪4‬ה‪ .‬ולפי שלא יוכל להבהין מתי‬
‫יש לו ם׳ חדשים פוב לאסור חכל כשחאם פריסה‪:‬‬
‫מב‪ .‬ד ן חחיכח בשר שהניחה בביתו ואין איש רואה והלך לשוק‪ .‬אם מצאח כמקום‬
‫שהניחח סוחרת בלא טביעוח עין וםיטן‪ .‬ולא ניחוש להחליפה‪ ,‬עורב‪ .‬ואס‬
‫לא םצאה שם אז צריך פכיעוח ]עין[‪ .‬ואם הניהה בשוק כין הנוים כסו כן צריך פן חילפוח‪:‬‬
‫מג‪ .‬ד ן איסור שנפל בקרירה שיש היתר רוחה בין בטיט בין שאינו כסינו נשער‬
‫בששים ברופכ כקיםד‪ .‬ובחתיכות‪ .‬ולא בםאי דבלע קדירה‪ .‬ואם בישל‬
‫היתר בקדירה של בת יוסא הכל אסור‪ .‬ואם אינה בת יומא לכתחילה אסור לבשל‪.‬‬
‫דיעבד סותר‪:‬‬
‫סד‪ .‬דין כף של איסור שתחב כקדירה של היתר‪ .‬ואם הכף חולכת ותחבה בקדירה‬
‫םליאה תבשיל בשר‪ .‬או איסכא‪ .‬דחכף אפיי איני‪ .‬כת יוסא הכף אסורה‬
‫והתבשיל סותר‪ .‬ואם הכף בת יוםא צריך כתבשיל ששים‪ .‬ואם נשפכו המים סםפיקא‬
‫אסור‪ .‬דפעם כעיקר דאורייתא‪ .‬ולא כסרש׳י‪:‬‬
‫מה‪ ,‬ד ן איסור שנתערב בחיתר ברבר יבש‪ .‬בסין כסינו בטל ברוב‪ .‬ואם בדבר לח‬
‫כנון יין ביין‪ .‬הלב כחלב‪ .‬צריך ששימ‪ .‬וכל מין כשאינו םינו אפיי בדבר‬
‫יבש‪ .‬ואין צריך להשליך אחת כפו בחדומה שנפלה בחולין משני מלח חכהן‪ .‬ואס‬
‫חחיכה נדולח של נבילה או של בהטה טמאה נפלה בהיתר או חתיכח בשר הבלועה‬
‫טהלב והיא נחלה אינה כמילה אפי׳ באלף של חיחר כיון דראויח לחתכבד‪ .‬כתנא‬
‫פרק כתרא דע״ז‪ .‬אבל התיכת תיתר נתלה שנאסרה מהמת בליעת איסור‪ .‬בטלה שפיר‬
‫כתב כיבש‪ .‬ואפ כתבשיל נפלה בטלה כששים אם אינה מכירה‪ .‬וכן כל דבר שבמניין‪.‬‬
‫בנון ביצת נבילה או פריפה או פיתח נםוח של ערלה אפיי באלף לא בפילי‪ .‬וכן‬
‫דבר שקרוי )בריא( ]בדיה[ כ;ון דנ טמא קטן או עוף טמא או ניד חנשה ואוכלן שלם‬
‫חייב מן התורה אפי׳ לית ביר‪ .‬כזיח‪ .‬חילכך אס נחערבו בהיחר ואינו טכירן במקום‬

‫ל ט ( עפר ל ס ע ל ה ועפר ל מ ס ה וכוי חולין ס י ג ע ־ ב ‪ .‬ו ל כ ה ה י ל ה אסור ל ד ב ר בין ׳סחיטה ונו׳ ו ה ט ע ‪0‬‬
‫משום ב ר ב ה שאינה צריבה כדאי׳ יומא ע׳ ע״א ובהו׳ שם ד״ה משוש וכו• מ כ א ן יש ל ל ט ו ד ד ה ש ו ח ט‬
‫ה ר ב ה ב ה מ ו ח או עופות ב י ח ד אסור ל ה ס י ח בין ש ח י ט ה עוף לחבירו כדי לחזור ו ל ב ר ך כיון שיכול‬
‫ל צ א ת כ ב ר כ ה ראשונה‪ ,‬ועיין הוס׳ הולין פ״ז ע׳׳א ד״ה וטכסי ובו׳ וסוטה מ״א ע״א‪ .‬א כ ל מילי‬
‫ד ש ח י ט ה ונו• כ ס ו ל א ת ר ב ר כ ת המוציא נ ב י ל ל ת ו י א ‪ ,‬ב ר כ ו ת מ• ע״א ועיין כתום׳ חולין פ׳ץ ע״א ד ״ ה‬
‫ט א ( והני מיל׳ שלא ה ל ך וכו•‬ ‫‪ (0‬וד‪ ,‬ה כ ל ל ד כ ר ה ס נ ד ל צ מ ה י ם וכו׳ שם פ ״ ה ע״א‪.‬‬ ‫ז מ ב כ י וטי‪.‬‬
‫מ ב ( ח ת י כ ה בשר ובו•‬ ‫עיי! חולין ז ך ד ע״א וע״ב‪ ,‬ושט צ״ב ע״ב‪ ,‬א ר ב ע ה םיסנין וכו׳ שם ע״ה ע״א‪.‬‬
‫ט ג ( איפור ש נ פ ל ב ק ר י ר ה וכו״ עיין חולין‬ ‫עיין כ ל הסוניא חולין צ״ה ע״א‪ ,‬ועיין כ׳׳מ כ׳׳ר ע״ב‪.‬‬
‫צ׳׳ז ע״א א ס ר ר ב א א ס ו ר ר ב נ ן ב ט ע ם א ובו׳ ובתום׳ שם ד״ה א מ ר ר ב א וכו׳ ושם ק׳יט ע״א רש׳׳י‬
‫ס ר ( ד ט ע ם כעיקר דאורייתא כ צ ״ ל ולא כ פ ר ש ־ י עיין‬ ‫ד״ה ותו ל א סירי‪ .‬ועיין עיז ע׳ינ ע״א וע״כ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪762‬‬

‫שנתערבו אפיי באלף לא בטלי מדרבנן‪ .‬ותוקא שלימין‪ .‬אבל חחוגין וטרוסקץ אפי׳‬
‫יהיו כולן בטילין הם בששים‪ .‬וצפור טהורה שנחנכלד‪ .‬או נטרפה אשי׳ שליסד‪ ,‬אינה קרוייה‬
‫)בריא( ]כריה[‪ .‬כדאי׳ ם׳ כל הבשר‪ .‬אשי׳ הכי אינה בפילה באלף‪ ,‬אם היא דבר שבמניין‬
‫או ראוייה להתכבד‪ .‬אבל אם נאסרה מהמת בליעת איפור‪ .‬או דנ טהור שנבלע מאיסור‬
‫ונתערבו עם היתר אשי׳ הן שליסין אינן קרויין )בריא( ]כריה[ ולא דבר שבםניין ולא‬
‫ראויים להתכבד‪ :‬אבל חתיכת בשר בהלב אינה בטילה‪ .‬כדאיתא פ׳ בתרא יעיז‬
‫רהאוכל ממנח כזית לוקה‪:‬‬
‫מו‪ .‬דין איסור הניכר ואצלו רוב חיחר הניכר ולקה סאהד טהן ואינו יודע םאיזה לקח‬
‫אסור מן התורה‪ .‬דכל קבוע כמחצח על מחצה דמי‪ .‬ואם נמצאת חחיכה אחת‬
‫ל א ‪ p‬או לקחה נוי שלא בפנינו או עכבר אז מוחר‪ .‬רכל דפריש מרובה שריש‪ .‬וליכא‬
‫למינור שמא יקח מן הקבוע כיון שהקבוע ניכר וידוע האיסור היכן הוא‪ .‬דלא מחזקינן‬
‫נכרי ברשיעי ליקה מן האיסור ודאי בלאו הכי יכול לקנוח נבלח מן השוק‪ .‬אבל בדבר‬
‫המעורב יחד איסור והיחר לא שייך למיטר כל קבוע כטהצה ובטל שסיר‪ .‬ואם דבר‬
‫שבמניין הוא או ראדיח לחחכבד דלא בטיל אםי׳ מעורב באלף ואסור הכל מדרבנן אם‬
‫פירש אחד מהן אותו אמור‪ .‬נזירח שמא יקח מן הקבוע כיון דשם מן התורה בטל ואינו‬
‫אסור אלא מדרבנן‪ .‬אי שרינן למישקל בפירוש אחי לשישקל בקבוע כדאי׳ פ׳ התעמבח‪.‬‬
‫וזאב שדרס בהמה אחח בין הרכה שייך לדין זה‪ .‬ואין לחחירט טטעם חערובח אפילו‬
‫לאחר שפירשו זה מזה‪ .‬כדטרי׳‪ .‬ורבעו יעקב חיח מחיר לאהד שפירשו זה מזה מטעם‬
‫דבל דשריש מרובא םריש‪ .‬ואולי ההיא רסרק התערובת רנור שמא הוה םוקי לה דווקא‬
‫בקדשים‪ .‬ונם אין להתיר הבהמות מטעם פסק דרס בשן ומותר‪ .‬ואפילו ררס ביד שמא אין‬
‫זאת‪ .‬דבסוף הילכות איסור והיתר סירשתי הדבר שיש מ ספק איפורא דאורייתא והוא‬
‫דבר שבמניין אפי׳ באלף לא בטיל‪ .‬כנוןביצה ספק מריסה דלא בטלה באלף כולן אסורוה‬
‫קאי אפי׳ אססיקא‪ .‬דלא ברכינו יעקב‪:‬‬

‫מז‪ .‬דין התיכת היתר שנאסרה או מהמת טיפח בליעת חלב או נס איסור אהר נבלע‬
‫בה אם נחתכה אותה התיכה כקדירה רותחת לא םגי כששיט לבטל טיסת‬
‫איסור הבלוע כה אלא חתיכה עצמה נעשית נבילה‪ .‬וצריך ם׳ לבטל כל החתיכות‪ .‬ואפי׳‬
‫הכי תתיכח בשר הרבח שנמלחו ונחנם כניניח של עצים ואבנים אם נמצא חחיכה אהת‬
‫בתוך הציר אותו מקצת אסור ואפילו ליח בה פילי לא סני כקליפה כיון ששורח בעיר‬
‫דומה לכבוש הרי הוא כמבושל‪ .‬אבל חצי ההתיכה שלמעלה אינו אסור כלל דדם אינו‬
‫מפעפע אפיי יש שמנוניח באוחו מקצה שבציר‪ .‬אעש־י שטעמ השסנוניח הנאסר מפעפע‬
‫למעלח וחתיכה עצמה שבציר נעשיח נכילח‪ .‬ואילו חיא נבילח ממש או חויר היחח אוסית‬
‫למעלה מחמח סיעסוע‪ .‬ם־מ אח שלמעלח מוהר כיון שאין הדם עצמו הולך ולא יהיה לו‬
‫כח לאסור יוחד מאילו חיה כולו דם שזהו דבר האוסרו‪ .‬והיינו נמי טע׳ למלח שעל הכשר‬
‫והסלח אסור סשום דם‪ .‬הלא טעם מלה הולך בכשר למה אינו אוסר הבשר‪ .‬אלא כיון‬
‫שדם אינו הולך שם מוהר‪ .‬וכן כל דבר שצריך קליפה למה אין אוחד‪ ,‬קליפה אוםרח עוד‬

‫חולין צ״ח ע׳׳ב ומשהים ט ״ ה ע״א‪ .‬ט ה ( א ב ל ה ח י נ ה כ ש ר ב ח ל ב וכו־ ע״ז ע״ר עיא ועיין ב ח ר שש ד״ה‬
‫אלו אסורין וכו׳ ועיין בהדושי הריטב״א שם‪ .‬מו( ד כ ל קבוע כ מ ח צ ה על מ ח צ ה דמי וכר מ א ס ר דרי‬
‫זירא כ ח ו ב ו ה ט י ו ע ׳ * וב״ק ט״ד ע־׳ב מ ק ר א ד ו א ר ב לו וקט וכו׳ ועיין הולין צ״ה ע״א‪ ,‬ושטחים ט׳‬
‫ע״ב ובחולין ןו״ה ע״א‪ .‬כ ד א י ח א פ י ק ח ת ע ר ו ב ו ת וצו׳ עיין זבחים ע״ג ע״ב‪ ,‬ובחום׳ שם ד״ה‬
‫ונכבשינהו וכוי‪ .‬ורבינו י ע ק ב ה י ה מ ח י ר וכו׳ עיין חוס׳ חולין צ״ה ע״א ד״ה ה כ א נטי וכו׳ ועיין‬
‫ביויד סי׳ ק י ה סעיף ז׳ ו ״ ז ״ ך ס י ק י״ז‪ .‬וביאורי הגאון ס״? טי‪ .‬מז( א ב ל הצי ה ה ה י ב ה ש ל מ ע ל ה‬
‫‪D‬‬
‫אינו אפור ע״ש צייו ע״ב הופ׳ ד״ה אפילו וכו׳ וביריד סי׳ ק׳׳ה ' יי יב״י׳ד ם״ק י״ז ובביאורי הגו״יא‬
‫פ ״ ק ס׳‪ .‬ועיין בחו״ר פי׳ צ״כ ס״ק ה׳ ש ה ק ש ה ג״כ רגבי נ ש ר ב ח ל ב יאסר ק ל י פ ה א ח ת ה ב ר ח ח‬
‫‪763‬‬ ‫מחזור ויטרי‬
‫סמוך לה‪ .‬וכן לעולם‪ .‬הלא פעמים שהקליפה היא שמינה‪ .‬אלא ביק שאיסור הנבלע כה‬
‫אינו הולך יותר לא יהא טפל המור מן העיקר‪:‬‬
‫סח‪ .‬דין טלה שכלוע מדם או מאיסור ונתנוהו בקדירה‪ .‬שאם יש כקדירה ששיט של‬
‫מלה הכל מותר‪ .‬אעפיי שהמלה שנעשית נבילה נותן טעם אפילו באלף‪.‬‬
‫דאינו חמור יותר מאילו היה כולו רם או איסור הבלוע בו‪ .‬ואם מלח הבלוע מבשר או‬
‫תבלין)שדרכו במדוק( ]שדבו נמדוך[ של בשר ונחנוהו בתבשיל של חלב‪ .‬או איסכא‬
‫אין צריך ששים אפי׳ מן המלה בי אם ם׳ מטיפת בשר הבלוע בו‪ .‬כיון שהמלח לא חיח‬
‫נבלע מאיסור‪:‬‬
‫מט‪ .‬דין להנעיל)א( כלי דווקא כשיהיה אינו בן יומו‪ .‬ואז אפילו תוך כלי בשר מותר‬
‫להנעילו‪ .‬ואס ככלי האסור שאינו כן יומו טוב יותר‪ .‬אכל תוך בלי האסור בן‬
‫יומו לא יגעיל‪ :‬דין להגעיל כלים לצורך הפסה‪ .‬אם מגעילן קודם ערב פסה‪ .‬או ערב פסה‬
‫קודמ די שעות מותר אפילו שניהן בגי יומן דאין בהם כי אם טעי חסין‪• .‬ולכך שרי‪.‬‬
‫דנותן טעם )במוחן( ]בר נותן[ טעם הוא‪ .‬אכל לאהר ד׳ שעות אסור להגעיל אלא כלי‬
‫שאינו בן יומו‪ .‬דהחמץ נעשה א־סור ונבלע‪ .‬ודין בן יומו חייט יום ולילה מעת לעת‪.‬‬
‫ושצריך לשפוך מים צוננין על הכלי הננעל מיד‪ .‬וקדירה או קערה שנאסרה מחמת בשר‬
‫בחלב או איסור הנאח אחר‪ .‬לסוס ריהטא אסור לחשתסש בה אפי׳ צונן מון פירוח או‬
‫סובין‪ .‬אעינ שאינו נהנה מן האיסור הבלוע‪ .‬מידי דהוה אחרס חדרייני‪ .‬חבית של יין נסך‬
‫של הרס שאסור אפילו לסמוך בו כרד המטה‪ .‬משום דרוצה בקיומו ספני היין הבלוע‬
‫בתוכו‪ .‬כדאי ס׳ אין םעמידין‪ .‬אמנם מוהר להשתמש בה צונן‪ .‬רהא חביח של טי רמא‬
‫ביה נוי חמרא מותר לישראל למירמי בה שברא‪ .‬והיינו כלא עירוי והנעלה מדלא שרי יין‬
‫כי אם שכר‪ .‬וכן סרק )שנים אוחוין( ]אלו מציאות[‪ .‬מצא חבית של יין הרי היא אסור‬
‫בהנאה‪ .‬והחבית סותרה‪ .‬והיא דהרס הררייני אסור לסמוך בו ברעי המטה‪ .‬היינו טע׳ כדפרי׳‪.‬‬
‫נ‪ .‬דין לב‪ .‬אמ לב נצלה עס דמו קורעו לאחר כך ומותר דמה שבולע סלמ ונסל לארץ‬
‫אם נתבשל הלב בקדרה דאין מועיל מה שפלט דנשאר הדמ בקדירה צריך‬
‫ששים סן הלב‪ .‬ואם אין ששים מן הלב אף הלב עצמו אסור‪:‬‬
‫נא‪ .‬דין כהל‪) .‬ב( אוכךא בלי‪ .‬לפי• רכי׳ שלמה לצלי בעי קריעה שתי וערבלבחחילה‪.‬‬
‫ואם לא קרעו בלל פוחד לצלי‪ .‬דחלב הנפלט טפל לארץ‪ .‬ואותו שלא פירש‬
‫מותר בדיעבד‪ .‬וכן לעשות מליתא שקורץ פשטידא אם לא קרעו שתי וערב אסור אף‬
‫בדיעבד שהחלב נפלט וחוזר ונבלע‪ .‬וכיון שפירש איקרי חלב דרבנן‪ .‬וכי נבלע אוסר בשר‬
‫כחל‪ .‬ולקדירח אם קרעו שחי וערב ושחו בכותל מותי אף לכתחילה‪ .‬בלא בשר עסו‪ .‬ואם‬
‫יש כמיס עם הכחל שיחכטל שם החלב אז מוחי‪ .‬ועם בשר אסור לכחחילה אשיי קרעו‬
‫שחי וערב‪ :‬ולפי׳ רכינו יעקכ כי קיעו שחי וערב מותר לקדירה אף עפ הכשר אף‬
‫לכתחילה‪ .‬ואם לא קרעו רק קצח מותר בדיעבד‪ .‬אבל לצלי מוחי לכתחילה אף בלא‬
‫קריעח ילל‪ .‬או כמליתא מותר לכתחילה כלא קריעה בלל דחלב הנפלט אעפ״י שחוזר‬
‫ה כ ת ב יד נ כ ת ב ‪:‬‬ ‫בגליו!‬

‫)ב( סמול‪ .‬אםפליין‪.‬‬ ‫)א( ניפול לשון פליסה דנל כמו טורו עיני וצא ינעיל‪,‬‬

‫ע״ש‪ .‬ס ח ( ט ל ח ש ב ל ו ע מ ר ס וכוי ע׳ י! ־ סי׳ ם׳׳ט סעיף ט׳ ו ב ה ג ״ ח שס‪ ,‬ועי בפרי ח ר ש סעיף טי זום‬
‫שדכו בטדוך ש ל בשר כ ‪ 1‬י ל ‪ .‬ס ט ( דנותן טעש כ ר נוחן ט ע ס הוא מ ד ל א ב ל ל א ח ד ד׳ ש ע ו ת וכר עיין‬
‫‪pjh‬׳ חולין ק ״ ח ע״כ ד״ה ש נ פ ל וכר ובתו׳ ע׳ץ ע״ו ד י ה מ כ א ן וכר ונדא׳׳ש ו ב מ ר ד כ י ס ר ק כ ׳ דשסהיט‬
‫ו‪«$$‬ח סי׳ ה נ ״ כ ‪ .‬משום ררוצה וכו׳ ע׳׳ו ל ״ ב ע׳׳א‪ ,‬ועיין בהום׳ שם ד״ה ו ה א ה כ א וכוי‪ .‬פ׳ אלו מ צ י א ו ת‬
‫גייר ע״ב‪ .‬נ ( א פ ל ב נ צ ל ה וכו׳ עיין חולין ק ״ ט ע״א‪ .‬ובהום׳ ד״ה ה ל ב וכר ושם ק״מ ע״ב ד״ה ד ל מ א‬
‫נ א ( לפירש״י לצלי בעי קריעה וכר עיין חולין ק ״ ט‬ ‫‪ $‬וכר ו ב פ ס ח י ם ע״ר ע״ב ד י ה שאני ל ב וכוי‪.‬‬
‫‪ j * j‬ושם קי״א ע ‪ -‬ב בפירש״י ובחום׳ ק י ט ע׳׳ב ד ״ ה אינו עוכר וכו׳ ובחום׳ ש פ ד ־ ח ה ה ו א ל ק ד ר ח‬
 ‫טחזוד ויטרי‬ ‫‪764‬‬

‫ונבלע אין בכך כלום כיון שלא נשתנה טעםו טחמח בשד אחר‪ .‬והכחל שנגלה או נתבשל‬
‫מוחר להתכו לכההילה בסכין שחתכו בו בשר‪:‬‬
‫גכ‪ .‬דין כבד לבשל בקדירה שהקדירה אסורה או הבשר אס נחבשל עפו אסור אפילו‬
‫הכבד נסלח‪ .‬אבל הכבד מותר‪ .‬כדחנן במסכח חרומוח‪ .‬הכבד אוסרוח ואינה‬
‫נאסדח‪ .‬לפי שיש בו רוב דס סולט ואינו בולע‪ .‬ולסי׳ רבי׳ יעקב אם לא נסלח כך הדין‪.‬‬
‫אבל אם נמלה הכבד הכל מוחו*‪ .‬ואם צולחו על הנחלים צריך לחתכו ולנקכו‪ :‬דרש‬
‫מרימר חילכחא כין כבדא בין כחלא אס הם חותי בישרא כשצולין אותם בשפוד סוחר‬
‫אף לכתחילה‪ .‬אכל אס חם בשסוד עילוי בישרא‪ .‬לכתחילה אסור‪ .‬דיעבד שרי‪ .‬בכבדא משום‬
‫אעס״י שיש בו דוב מ׳׳מ משרק שריק‪ .‬ובכהלא אעינ שהחלב נוטף סמנו םריך קצת על‬
‫הבשר‪ .‬כיון דהלב שהיסה דרבנן הוא סותר‪ .‬והני טילי לדידהו שתנודין שלהם היו פיהן‬
‫למעלה והיה השפוד זקוף‪ .‬אבל לדידן שפודין מושבבין ופעסים ראש אהד עליון ומעסים‬
‫חחתון‪ .‬ולכך לעולם לכתחילה אסור לצלוח בשפוד לא כחל ולא כבד עם הבשר‪ .‬ואי‬
‫ריעבד כשר‪:‬‬
‫נג‪ .‬ד ן כרישים ובצלים שרוצה לתת בקדירה ]של בשר[ וחחכם בסכין חולבח‪ .‬או‬
‫איסכא‪ .‬דלא סני לוע בהדחה לסי שראשי הכרישין ונם הבצלים הם תריסים‬
‫והוו כמו צנון שהתכו בסכין‪ .‬ואם נתנו בקרירה מותר‪ .‬דאין צ ד ך רק ששים של טעם‬
‫הסכין הבולע בירק שהוא דבר מועט‪ .‬ואם חתכם בסכין של טי אז צריך ס׳ של כל הירק‬
‫דטלו נעשה נבילה‪ .‬והדין זה הוא אפי׳ בסכין שאינו כן יומו‪ .‬אבל עלץ של כרישין ונם‬
‫כרוב אינן חריפין וסני להו בהדחה‪:‬‬
‫נד‪ .‬דין קערות חולבות שחדיחם בםחכח של בשר או איסכא‪ .‬ואם שניהם בני יומפ‬
‫הכל אסור‪ .‬ואם האחד אינו בן יומו ותכירו בן יומו הכל סותר‪ .‬אפי׳ נאסר‬
‫נותן טעם בר נותן טעם דמותר בצלי דווקא‪ .‬אבל נתבשלו אסור‪ .‬הכא מותר ראיכא תלתא‬
‫נוחני מעמ על ידי חמים‪ .‬אחד בשר במחבת בת יומא‪ .‬ומן המהבת כמים‪ .‬וםן הטיס‬
‫כקערוח שאינן בני יומן שהוא היחד קצח‪ .‬ונם לא קבלו כי אס מטעם שני‪ .‬וכן הדין‬
‫בקערוה של כשר בני יומם שהודחו כמים רוחחין בכלי ראשון עם קערוח חולבות אינן‬
‫בנות יומס‪ .‬דקודם היו במים שננעו וו לזו חמין‪ .‬א־כ איכא נ׳ נוחני טעם של היתר‪ .‬וכן‬
‫בצימ שנתבשלו במחבת חולבת מותר לתחם בפשטידא‪ .‬או איסכא‪ .‬נתבשלו כמהבת של‬
‫בשר מותרין בסלדון‪ .‬וכן ירקוח שנשלקו במחבח חולבת מותר לתתם בתבשיל של בשר‬
‫ואפילו המחבת בח יומא‪ .‬וכן איפכא‪ .‬וכן קטניח פולין או סייש שבישל בקדירה חולבת‬
‫מוחר לערוחם בקערה של בשר‪ .‬ואפילו לכחהילה‪ .‬ואפילו הקדירה בח יומא הכל סותר‬
‫כמו דנים שעלו בקערה מוחר לאוכלן בכוחה‪ .‬והני מילי כשחקערוח אינן מלוכלכין כשיורי‬
‫המאכל‪ .‬או שייך היתר של נוחן טעם בר מחן טעם‪ .‬ואם שניהן בני יומם הכל אסור‬
‫שהמים נאסרו מחמח בשר של וח וחלכ של זה והוזר ונבלע בהם ואין כאן מתן טעם‬
‫בר מחן טעם של היתר‪:‬‬
‫נה‪ .‬ד ן בשר כדי לצלות אץ צריך למלוח‪ .‬ואם לחח בקדירה צריך להדיהה תחילה‬
‫ואחרי כן למולהה משני צדרין‪ .‬וכן החרננולח םבסנים ומבחוץ‪ .‬ושימלח היטב‬

‫נ ב ( ח כ ב ד א ו ס ר ת יאינוז נ א ס ר ת וכו• חו־וםוח פ״י ט ש נ ה י״א‪ .‬וחוליין ק״י ע״ב‪ ,‬ועיין‪.‬בפרש״י ש ם‬ ‫ובו•‪.‬‬
‫ד״ה כ ב ד א ‪ ,‬ו נ ת נ ס ׳ ד ״ ה כ כ ד א וכי׳ ד ר ש מ ד י מ ר ה י ל כ ת א בין כ כ ד א זכי׳ חולין קי״א עי׳א‪ .‬נ נ ( ש ר ת ה‬
‫ל ת ת ש ל ב ש ר כ צ ״ ל •־והוי כ ס ו צונן ש ח ת כ ו שם קי״א ע׳׳ב‪ ,‬ועיין בתום׳ קי״ב ע״א ד״ה א נ כ וכוי‪.‬‬
‫נ ד ( כ ס ו ד נ י ס שעלו ב ק ע ר ה וכו• חולין קי״א ע״ב‪ ,‬ועיין בהוס׳ שם ד״ה ה ל ב ת א וכר‪ .‬נ ה ( ב ש ר כ ד י‬
‫לצלות ^אץ צריך ל מ ל ו ה וכוי חולין צ״ג ע״ב‪ .‬פ ס ח י ם ע׳יד ע״א ועיין בחום׳ שם ד״ה האי טולייתא‬
‫וכו׳ ובתופ׳ ד״ה כבולעו וכוי‪ .‬צריך ל ה ר י ח ה ה ה י ל ה וכו׳ חולין קי״נ ע״א‪ ,‬ובב״י פי׳ ס י ס ‪ .‬ל ס ו ל ח ה‬
‫משני צדדים‪ .‬ט ה ה י א ר ס ו ל ח ה י פ ה י פ ה ש נ י ' פ ע ם י ם ‪ .‬וכן ה ת ר נ ג ו ל ת מ ב פ נ י פ ו מ ב ח ו ץ ס ח א י טעםא'‬
‫‪765‬‬ ‫מוזזור ויטרי‬
‫שיהא אינו נאכל מהמת םלחו‪ .‬ולשהות שיעור עלייה‪ .‬ואחרי בן יריח הבשר שני פעמים‪.‬‬
‫וכשימלח צריך להיות ער דף‪ .‬או סל מנוקב‪ .‬אכל בבלי שאינו סנוקב הכל אסור‪.‬‬
‫וכשידיח הבשר בכלי צריך לחת המים תהילה בכלי ואהר כך הבשר‪ .‬ולא בשר חחילה‬
‫בכלי)ואס( ]אם[ הבשר לח‪:‬‬
‫נו‪ .‬דין כשר ונבינה‪ -‬כשהן להים ונונעין זה בזה )ואם( ]אם[ שניהן מלוחיס ואי‪8‬ן‬
‫יבישין אסורים‪ .‬ואם אחד םלוח ואחר תסל‪ .‬הםליח מוחי והתשל אסור‪ .‬וכן‬
‫הדין כשר כשר ובשר נבילה שננעו זה כזה‪ .‬אם ומיוזמה מלוחח לכדה הכל מותר‪ .‬ואם‬
‫הנבילה לבדה מלוחה הכל אסור‪ .‬כדין טהור מלוה וטמא תםל םוחר‪:‬‬
‫נז‪ .‬דין בשר חי או צלי שנסל עליו חלב כין יש מלח בחלב לבדו או בכשר לבת‬
‫הכל אסור עד ששים‪ .‬כיון שהאסור צלול הוא‪ .‬ואמ אין מלח לא בזח ולא‬
‫בזח אם אין סילי ריכל סוחר בהדחה‪ .‬ואס )הבצר( ]הבשר[ צלי בלא סילי צדץ קליטה‬
‫משוס )דרכין כמולא( ]דרכיך כנוזלא[‪ .‬אבל כשהבשר כשר‪ ,‬או הנבילה האחר חס סחםח‬
‫בישול או צרי וננעו זה לזה אץ להם דין טהור מליה וממא תטל‪ .‬אלא עילאה נבר ותתאה‬
‫נבר‪ .‬דהלכה חתאה נבר‪ .‬ואם כי ההם למעלה דאז התחתון כשר‪ .‬מ־ט קליטה )מהא(‬
‫]מיהא[ בעי‪.‬‬
‫נח‪ .‬דין נבינות ישראל שעשו בדפוסי נויס שעשו הנוים בהם כבר נבינותיהס‪ .‬מותרים‬
‫בדיעבד‪:‬‬
‫נט‪ .‬דין קיכד‪ ,‬ודקץ וטבחייא דאץ סחויקין בהן דם אמ מלחם בקערה או נתנפ בקדירה‬
‫ולא נמלחו שהכל מותר‪ .‬אבל חשומן שעליחם יש דם וצריך לסלוח וכן יש‬
‫בחלכות נדולוח‪ .‬שהשוסן יש מ )סודייקי( ]סורייקי[ סומק׳‪ .‬וכן בני מעיים צריך למלוח‬
‫כטן הנדס‪ .‬זאם טלה הקיבה זדקץ וטבח״א שחן כלא דס זסלהס עם בשר אחד אפילו‬
‫הכי הכל מותר‪ .‬ולא דמי לדנים ועופוה שמלהס זה עם זה שאסור‪:‬‬
‫ד ן לחת כלי תהת עופות שצולין כדי לקבל השומן‪ .‬שאסור אלא א־כ הודה הכשר‬ ‫ס‪.‬‬
‫חחילה ונמלח ושהא שיעור מליהה ואחרי כן הודח פעמיים דלא בקיאינן בשיעור‪.‬‬
‫כתרי נללי דמילחא דפירש בחלכות ]נדולות[ לא פחוח ולא יוחר‪:‬‬
‫ישא‪ .‬ד ן בשר שחוטה שנסלה עם בשר נבילה הבל אסור סן התורה‪ .‬ואם ספק לחומרה‬
‫אבל דנים טהורים וטמאימ שנםלחו יחד אםורין מדרבנן‪ .‬ואם ספק לקולא‪.‬‬
‫ואם נוי או שפחח נויח שבביח ישראל מלנו חרננולח ולא ראה ישראל אס בכלי ראשון‬
‫אז בכלי שני‪ .‬או הדיחז בשד זנתנו בקדירה ולא ראה ישראל‪ .‬או הדיחן קערות חולבות‬
‫ושל בשר ולא ראה ישראל אם יחד חודחו או בל אחד )לברסי( ]לבדו[ או בגווני אחריני‬
‫דדטי להני אם אינן יודעין משפט הדבר הכל אסור‪ .‬דשמא מחטח להקל טרחו עשו‬
‫כאיסור‪ .‬ואם יודעים חיאך משפט לעשוח לישרי‪ .‬אם ישרי יוצא ונכנס‪ .‬או נם תיטק‬
‫שחכם כל כך שלפעמים סומכין עליו לדאוח הכל סוחר‪:‬‬
‫סב‪ .‬ד ן חחיכוח כשר של שלש מרוח או ד׳ שמלחוטתנן זח על זד‪ ,‬שנטר פלימתדס‬
‫חהיכהראשונח קודמ שמלח חתיכה אחרונה דכשר‪ .‬ואם מלח לאחר יוםחחיכה‬
‫אחת ונתנח על בשי שנמלח אחמול דאף זד‪ ,‬מותר‪ .‬דאכחי פליט הראשון ציר‪:‬‬

‫דלעיל‪ .‬י שאינו נ א כ ל מ ח ט ת ס ל ח ו עיין חוס׳ חולין קי״ב ע״א ד׳׳ח חני טילי וכר‪ .‬ו ל ש ח ו ת ׳ י ע ן ר‬
‫צלייה‪ ,‬בוז׳׳נ ועיין כחום• ש ם ד י ה חני מילי וכר‪ .‬ידיח ח ב ש ו שני פעסיפ‪ ,‬עיין כר׳ין מ ד ק א ס ר מ ד י ח ו‬
‫י פ ה יפה מ ש מ ע שהי ח ד ח ו ח ‪ .‬על סל' מ נ ו ק ב וכו׳ שש קי״ג ע י א ‪ .‬נו‪ .‬נז( עיין חולין קי״כ ע״א ה ה י א‬
‫ב ר נוזלא וכר ועיין ביריד סי׳ »״א‪ .‬נ ס ( דאין מחזיקין בהן רם וכו׳ חולין קי׳׳ג ע י א ועיין בחום׳ ש ם‬
‫ד י ה אין מחזיקין וכר‪ .‬ם ( ל ת ת כלי ח ח ת ע ו פ ו ת וכו• שם קי״ב ע״א אין מניחין כלי ת ח ח ב ש ר וכו׳‬
‫ועיין בחום׳ שם ד ״ ה חדי וכו׳ דפי ר ש כ ת מ ו ה גדולות כוריל‪ .‬פ א ( או כ ל א ח ד ל ב ת וכו׳ כ ו ד ל ‪.‬‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪766‬‬

‫םג‪ .‬דין בשר שנמלח ופיו־ נתנו עס בשר שלא נסלח שיחזור ויסלח הכשר ומותר‪:‬‬
‫מד‪ .‬דין סכין ששהט בה טריפה שעריך סכין הדחה קודם שישחוט בה עוד או קורס‬
‫שיחחוך בה רוחה‪ ,‬ראם לא הדיחה חהילה צריך הבשר קליפה‪ .‬כרב ראמר‬
‫קולף‪ ,‬אבל סכין של נוים עריך הנעלה חחילה‪ .‬ואם לא הנעיל ושהט בה קולף‪:‬‬
‫סה‪ .‬דין סכין שחתך בה בשר ורוצה לחתוך כה נבינה‪ .‬או איסכא עריך הסכין נעיצה‬
‫י׳ פעמים בקרקע‪ .‬ומיהו רוב םכינין יש נימות ואינם חלקים‪ .‬וצריך לשפשף‬
‫הסכין היטב כפחם‪ .‬או נאנן רך‪ .‬זאם רועה לחתוך נסכין של נוים אפיי פיחת כך הוא‬
‫הדין‪ .‬אבל לחתוך רותח מן הסכין עריך הנעלה‪ .‬ויש אומר׳ עריך ליבון‪:‬‬
‫סו‪ .‬דין קיבה של גדי וטלה שלקחו הגדי והטלה מן המים‪ .‬ולא היישי׳ שינקו מן‬
‫הטמאה ומן הטריפה‪ .‬ולכך הקיבה מותרת להעמיד בה גבינות‪ .‬וקיבה של נדי‬
‫וטלה שהרג הגוי‪ .‬אע׳יס כן הקיבה דווקא לבתהילה אסור אבל בדיעבד מותרת‪ .‬ואפילו‬
‫הקיבה שראיגו שיגק הגדי והטלה מן הטריפה ומן הכשירה אם העמיד בה גבינות טותרות‪.‬‬
‫דמן הקרוש שבו העמיר והוי סירשא בעלמא‪ .‬ואסור לשרות הקיבה עם העורר׳ ככלי של‬
‫מים זמן ארוך כדי לקרוש הלחי שטעם ליחלוחיח של קיבה גכגם בעור וחוזר וגסלט‪.‬‬
‫ויעה ליה נשר בחלב ררבגן‪ .‬ואפ״ צוגןנלח‪ .‬עונןנולע‪ .‬נדאמר נשר נחלכ חידוש הוא‪.‬‬
‫דאי חרי ליה כולי יומא נחלנא שרי מן התורה וזהו החירש רשרי אע־ג דנולע‪:‬‬
‫םז‪ .‬דין בהמה שנמצאת טריפה מה דינם של נבינות שנעשו ממגה באותה שגח‪ .‬רכיגו‬
‫שמואל הודרם מטעם חוקה‪ .‬וכן רב יהוראי גאון כהלכות אותו ואת במ‪:‬‬
‫סח‪ .‬דין תרננולת שהיא ספק טריפה דאורייתא או ביצה פפק טריפה‪ .‬או חתיכה של‬
‫בשר בחלב מספק‪ .‬וכיוצא באילו שהן דבר שבמניין ויש בהם ספק ונחערבו‬
‫אפי׳ נאלף׳ כולן אסלרןת כאילו נתערב ודאי של איסור ואינו קרוי ספק ספיקא‪:‬‬
‫סט‪ .‬דין חכם הבא להתיר על יד־ ששים קדירה שנתחנ נ ח ]כף[ איסור שצריך לחקור‬
‫ולשאול אם נחנו מים כקדירה לאחר שהיה האיסור בה‪:‬‬
‫ע‪ .‬דין הכם הבא לחודר כלי על ידי שלא היד‪ ,‬בן יומו עדיך לחקור ולשאול אם‬
‫חיו בו אפי׳ מים רותחין בינחייס רכך שוד‪ ,‬כמו איסור עצמו‪:‬‬
‫עא‪ .‬דין נטילח ירים שצריך לשפוך המים מן הכלי על ידיו ולא חוחבן בחוכו‪ .‬ולא‬
‫לרחוץ •דיו בקילוח צינור ואפי׳ מקלח מן׳ המעיין דבעינן םכח נברא‪ .‬ולא‬
‫דמי לכיור שהיה בו בחא והיו נוטלין מקילוח ראשון אבל אס חוחכם בתוך מי‬
‫המעיין שפ־ר רמי שטונל ידיו‪ .‬ואו לא יברך על נטילה ירים כי אם על שטיפח‪.‬‬
‫או על טבילח ידים‪:‬‬
‫עב‪ .‬דין נטילת ירים עד פרק שלישי שזהו כל פיצול האצבע אפי׳ לחולין‪ ,‬ושצריך‬
‫לשפוך שני פעמים על ידיו‪ ,‬וצריך להנביהם סן יחזרו המים הטמאות ויבאו‬
‫על המים השניים הטהורות ויטמאו אותם‪ .‬ואסור לרחוץ ממים שרהץ בהס כברחבירו‬
‫ושלא תגע ידו שכבר רחץ פעמיים אל היד השנית שלא שסך עליה רק פעם אחת‬
‫פן תטמאגה דהני תק גטל את הראשונה כידו אחת ואת השנייה בשתי ידיו הדי‬
‫ידיו ממאוח‪ ,‬לפי שחיר )של( ]שלא[ נטל כי אם פעם אחת טימאח אח היר שגטל‬

‫ס ד ( כ ר ב ד א ס ד קולף ו ט ׳ חולין ח ׳ ע״ב‪ .‬ם ה ( ס כ י ן ש ח ת ך ב ה ב ש ר ו כ י שם קי״א ע״ב ועייןכפרש״י‬

‫ובחום׳ ח׳ ע י ב ד״ה ו ה ל ב ה א ובר‪ .‬צריך הסכין נעיצה וכו׳ ע״ו ע יו ע׳׳ב‪ .‬סו( ק י כ ח ש ל גדי ו ט ל ה‬
‫ובו׳ עיין חולין קט׳׳ז ע״א‪ ,‬ק ט ״ ו ע״ב‪ .‬וביריד סי׳ פ״א סעיף וי‪ .‬םז( ב ה ם ח ש נ ט צ א ה ט ר י פ ה ובו׳‬
‫עיין חולין י״א ע״א ד״ה אהיא וכוי‪ ,‬וביריד סי׳ ם״א סעיף בי‪ • .‬ס ח ( ת ר נ נ ו ל ת שהיא ס פ ק טריפה‬
‫זכו׳ עיין כ ס פ ר ה ה ר י ס ה ה׳ אז״ה ס ״ ע׳׳ו‪ .‬ע א ( דין נ ט י ל ת ירים שצריך י כ ו ‪ /‬חולין ק׳׳ז ע״א‪ ,‬נךו‬
‫ע״ב‪ .‬ובחום׳ שפ ד״ה וכל ד ב ר ובו׳ ולא‪ .‬עב( ער פ ר ק שלישי וכו׳ שם ק׳׳ו ע״א נ ט י ל ת ירים לחולין‬
‫וכוי‪ .‬שלא נ ט ל ובו׳ כצ׳יל‪ .‬ח ו ח ב ן כ צ ״ ל ‪ .‬וצריך ל ה נ כ י ה ם ו כ ו ׳ ס ו ט ה ד׳ ע״ב‪ .‬נ ט ל ידו א ח ת ו ש ‪ 1‬ש ‪ 1‬ה‬
‫‪67‬ד‬ ‫טחזול ףטרי‬
‫טעס שנייה‪ .‬ותנן נטי נטל ירו אחת)לישפשפח( ]ומשמשה בחבירתה[ טמאה‪ ,‬ועדיך‬
‫שיהו המים צלולין שיחו ראוין לשחייח כחמח ואשי׳ הצלולין צי־יך שלא יהוסאוםין‬
‫וסרוחים שתוכל הבהמה לשהותם‪:‬‬
‫עג‪ ,‬דין כלי שנוטל מהם ידיו צריך שלא יהא נסרק ולא יהיה נקכ במקום שהמים‬
‫עוברים כששושכם על ידיו ואסור ליטול ידיו סכום שהוא משופע שא־נו‬
‫יכול לישב שלא מסומך‪ .‬בנון כיסוי הכוס וכיסוי קנקן‪ ,‬ושלא יחיד‪ .‬חציצה על אצבעותיו‬
‫)ולא( ]לא[ טיט ולא בצק חחח )צישורנא( ]צישורניו[‪ ,‬כל )בל^ ]כך[ שהוא מקשיד‬
‫עליו ורניל לחסיד מחטת ננאי וקפידא‪ ,‬ומוחר לקבל מיס לנטילה ־ריש סן אשה נדה‬
‫ומן הנוי‪:‬‬
‫עד‪ .‬דין לנקר ניר תנשה ולחטט אחריו‪ .‬ונם שמנו אסור מדרבנן‪:‬‬
‫עה‪ .‬דין חלב סן התורה זהו הלב שעל המםם ושעל הקרב ועל הכםלים ושעל‬
‫הכליות ועל הדקין‪ ,‬דהיינו ריש מעיא באמחא בעי ניייא זחו ממקום‬
‫׳‬

‫שפתהיל הקבר‪ ,‬להתקצר ואילך צריך נרירא‪ .‬כדש״ רב־נו שלמה ועל קיבה עצמה יש‬
‫חלב אהר ראייחרא ודאקשחא‪:‬‬
‫ען‪ .‬דין חוטין חאסורין )שנעוקץ( ]שבעוקץ[ חלחא מימינא ותרי משמאלא וחוט־ן‬
‫שבתוך הכוליא ונם לובן כול־א והוטין שעל הטחול‪ .‬הכל אסורין משוש‬
‫חלב מדרבנן‪ .‬אבל חוטין שבכחף לשנים ושבלהייש אצל הלשון אסורין משום דם‪.‬‬
‫וצריך לחחכס ולםולחם‪ .‬ולצל׳ סני בחת־כא בלא מליהא ואף אס לא הסירם מן‬
‫הבהמה אס חתך אוהס )הזי( ]הוי[ כשאר הבשר‪:‬‬
‫עז‪ .‬דין שצריך להסיר הקרום סן הכםליש סמוך לחזה‪ ,‬ונם מ; הכשר שסביב הדשנות‬
‫שחוחכין כדי לתהוב ירו שם לבדוק הריאה צריך להסיר הקרום סאוחו בשר‬
‫מבחוץ לפי שהחלב המכסה את הקרב שוכב שם )תונע( ]ונוגע[ שם‪ ,‬וקרום הראש‬
‫שהמוח מונח שם צריך לחסיד משום דמא‪:‬‬
‫עוץ‪ .‬דין ראש כבש וגדי שנוחן על הרמץ להשיר השיער‪ .‬אוחביה אביח השחיטה‬
‫שסיר דמי‪ ,‬אצדדין מקווא קו• דמא ואשיר‪ .‬וכתוב בהלכות גדולות מוח הוא‬
‫דאסור שמחבשל בתוך הדם רישא נושא שרי‪ .‬וכן חתרננולת‪.‬שנותן על הרמץ להסיר‬
‫השיער והטלפיים הכל מותר דאיסורא ליכא אלא משוס דם שבראש‪ ,‬ובחרננולח ליכא‬
‫לםיסר הכי‪ ,‬דרנילות שחוחך אח הראש קודם וזורקה‪ .‬ואפילו ישים אותה באש עם‬
‫החיגגולה איגו אסור כי אם הראש‪ .‬ויש שמולחים תחילה הרגלים והראש קודם שיתנם‬
‫באש ולאחר שהשירו הטלפיים והשיער מולחין אוחם פעם שנייה לסי שהשיער‬ ‫׳‬

‫והטלפיים מנעו כננרו ליבנס היטב המלה בבשר‪ ,‬וזהו חומרא בעלמא המליחה ראשונה‪.‬‬
‫ואינו צריך לעשות כן‪:‬‬
‫עט‪ .‬ט ק ף של בשד וניקורו‪ .‬צריך אדם שימול כל הלב שעל הכליות‪ ,‬ושלמטה מן הכליות‪.‬‬
‫וכל הלב שעל העצמות שחחת תכליות‪ ,‬ועצם נופו אשר תהה הכליות‪ ,‬וצריך‬
‫שימול אח גיד הנשה כולו‪ ,‬וישבור העצמות שיש בירך שיש בחן שרשי ניד הנשה‪ ,‬ויטול‬

‫בחבירתה טמאה כצ׳ל יריס ש״ב משנה נ׳‪ .‬ענ( צריך •שלא יהא נסדק וכו׳ עיי! הולין ק׳׳י ע״א‪.‬‬
‫בל כך שהוא מקפיד וכו׳ כצ׳׳ל‪ .‬עד( לנקר ניר הנשה ולחטט אחריו וכו׳ חולי; צ״ב ע״ב‪ .‬עה( שעל‬
‫הקרב ועל הכסליש וכוי שס ציג ע״ב‪ .‬עו( חוצי; האסורין שבעוקץ כציל הלהא מימינא ובו׳ שש צ״ג‬
‫ע״א‪ .‬הוי כשאר הבשר כצ״ל‪ .‬עז( הקרוס מ; הכםליש ובו׳ עיין חולי; צ״נ ע״א‪ .‬וקדוש הראש‬
‫שהמוח מונח שם וכו׳ שש ודמוקרא משוס דמא‪ .‬עח( אוחביה אביה השחיטה וכוי שש צ״ג ע״ב‪.‬‬
‫ונהב בה״ג מוח הוא דאםור ובו׳ עיין הוס׳ שם ד״ה רישא בכיבשא וכוי‪ .‬וכ; ההרננולה וכוי עיי;‬
‫חוס׳ שם‪ ,‬ועיין בשרת תרוטות הדשן שי• קסיה‪ .‬עט( צריך ארם שיטול בל חלב ובו• עיין הולין‬
‫צ׳׳ג ע׳יא‪ .‬וגיד הנשה איט נוהג בשליל וכוי‪ .‬עיין שם פ״ט ע״ב ועיין ביו״ד סי׳ םייה םעין* וי‪.‬‬
 ‫מחזור וימיי‬ ‫‪768‬‬
‫אח החלב ואח הקרום שעל נכי המחול וישלף אח חומץ שכחוך המחול שהן סן החלב‪,‬‬
‫רמול אח הקרום שעל הכליוח ואח החוטין שבחוך הכליות״ וימול אח הקרום שעל‬
‫הכסלים והחוטים שבחוך חכםליס שיש חששח חוטין בחוך הכסליס‪ ,‬נ׳ ככסל ימין שכל‬
‫אחד מחן נחלק לב׳ הופץ‪ ,‬וכ׳ חוםין בבסל שמאל שכל אחר מהן נהלק לנ׳ הומין‪.‬‬
‫שבכולן יש י״ב חוטין ננסליס‪ ,‬וישרש אחריחם עד שימול אח כולן‪ ,‬ולא יניח מחן‬
‫אםילו כהוט השערה‪ :‬וחייב ליטול אח חחלב שעל נבי הקיבה ושעל חמסם ובית‬
‫תכופות‪ ,‬ושעל נכי הקרס כולה‪ ,‬וימול את החומץ אשר חחת הידימ כולן‪ .‬ואח החומץ‬
‫שבעואר שאסורין משוס דם‪ :‬וניד הנשח אינו נוחנ בשליל וחלבו מותר‪ :‬כל זמן שלא‬
‫הסחס על גבי קרקע ולא מנקרינן ליח כלל לא חלבו ולא נידו‪ ,‬כדנסקא לן מקרא‬
‫דכת׳ בבהמה כל שבבהמת תאכלו‪ ,‬והלכה כרי יהודה‪ :‬חוק‪.‬‬

‫ה ל כ ו ת מ ס פ ר התרומה‪.‬‬
‫& לפ;י אידיהן של נוים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן‪ ,‬מקה וממכר להלוותם‪,‬‬
‫וללוות מהן‪ ,‬לסורעם‪ ,‬ולסרוע מהן‪ ,‬ואמר שמואל כנולה אינו אסור אלא‬
‫יום אחד‪ .‬וסי׳ רבינו שמואל בשם רביגו שלמד‪ .‬דווקא ניחל וקצח שהן בשביל תתלו‪/‬‬
‫ואפי׳ אותס יש לחחיר משום איבה‪ ,‬או משוס דקים ליח בנויח רלא אזיל וסודרי או‬
‫משום שהוא כמחניף לו‪ ,‬ואין כאן משום לפני עור‪ ,‬אע׳יפ שנודר תקרובת לנלח‬
‫ממעות אילו‪ ,‬דאינו נותן לנלה כל כך שלא היה מוצא בטוב אפי׳ לא מלוה לו‬
‫)לישראל( ]ישראל[ המעות האילו‪ .‬ועוד מקח וממכר או׳ רבינו יעקכ דאינו אסור‬
‫אלא במידי דתקמבתו‪:‬‬
‫פא‪ .‬דין שטר שרילנ ממנו לבריאת עולם שכשר‪ .‬וכן נמי אמ לא בחב בו הכלל‪,‬‬
‫כנון ארבעת אלפים רק הסרט תשע מאות וששים כשר‪ .‬והוא הדין אס לא‬
‫כתב הפרט נדול כנין תשע מאות רק תפרט קטן בנון שנת ששים שכשר‪:‬‬
‫פב‪ .‬ישראל שחיה לו עיו בידו ומכרה בדיעבד הדמים אסורין‪ ,‬אכל נוי שמכר עיז‬
‫שלו הדסים מותרץ‪ ,‬ולכך מותר לקבל הובות מן הכוםרים‪ ,‬אעיס שמכרו‬
‫עיז כדי לשלם את החוב‪ .‬ויריד שקבעו הכזסדים לקבל ממנו מכס‪ ,‬דשדאלים מזכרין‬
‫ולוקחין שס בהמות וכנדים ולוקחים מכס מסה שקנה ומכר‪ ,‬ור׳ יוהנן אמר מהנה‬
‫אסור‪ ,‬היינו כשהסכם לקנות ממנו תשמישי ע׳יז‪ ,‬ופעמים כשחנלח מוכר חפץ שלו‬
‫בשוק או ניריד שאומר בכך וכך יהיה לך )ועור( ]ועוד[ פשוט לבנ^ בית ע־ו של‬
‫קדש פלוני זה הישר׳ אסור ליקח דהיינו מהנה אסור ואם אינו אומר רק סתמא)ועור(‬
‫]ועוד[ פשוט פותר דשמא יתננו לענ־י נויס‪:‬‬
‫ל מ נ ה אסור למכור לנלה ולכופר‪ ,‬רסידי דתקרובת הוא‪ .‬וכן שעות אסור למנור‬ ‫פג‪.‬‬
‫לשוס נוי ביום‪ . . .‬שלהן‪ ,‬ולא יום שלפניו‪ .‬אבל שאר תיסים ולבונה‬
‫לשאר נרם סותר לסכור‪ ,‬דתנן םחםא סוחר‪ ,‬ותאי סתםא הוא‪:‬‬
‫וגם צלם שישראל קונת מגלח לאחר שעשה בו פנימה קטנה לכטלח אסור‬ ‫פד‪.‬‬
‫לסוכרם לנוים אם ראויין כך לעשות לנלחים בכית ע״ו שלתס‪ .‬וכן םסרים‬

‫ב נ ו ל ה אינו אסור אלא יוס א ח ד וכו׳ ד עי׳ב ס » ו ם א י כ ה שם וי‬ ‫ט( לפני אידיהן וכו׳ ע״ז ב׳ ע׳׳א‪.‬‬
‫או דקים ליה בנייח וכו׳ שט ס׳׳ה ע״א‪ .‬או טשום שהוא כ מ ח נ י ף לי׳ עיין תיס׳ ע״ז ב׳ ע״א‬ ‫ע״כ‪.‬‬
‫א ל א בסידי ד ח ק ר ו ב ת ע״ש בתום׳ ב׳ ע״א דייה אסור‬ ‫ד״ה אסור שהביאו טעם זח ב ש ם הירושלטי‪.‬‬
‫וכו׳ אשילו ל א מ ל ו ח לו ישראל « ־ ל ‪ .‬שב( ישראל שהיה לו ע״ו ו ט ׳ שם ל״ג ע׳׳א‪ .‬א ב ל ט י ש ס ב ר‬
‫ע׳יז ןט׳ שט פ׳׳ל־ ע״א‪ .‬ועוד ‪ mvn‬וכו׳ מנ־׳ל‪ .‬ד ק ס ת ש א ועוד ס ש ו ט כ*״ל‪ .‬ז ק שעזה אסוד ל ס כ ו ר‬
‫‪769‬‬ ‫מחזור ויטלי‬
‫סםוליס אסור למכור לנדס שקוראים בהם בבית ע־ז‪ ...‬ושבח‪ ...‬כמו בשיק ]קונס[ יין‪,‬‬
‫לסכור עצים לשרוף תקרובת ע׳יז ועובר משום רסני עור כו׳‪ .‬וכמו לבינת שאסור‪:‬‬
‫פח‪ .‬אין מקדישין כזמן הזה ואם הקדיש שירות כסות וכלים ירקכו‪ ,‬מעות וכלי‬
‫מתכות יוליכם לים המלח‪ ,‬בהמי‪ ,‬תיעקר‪ ,‬ואיזה עיקור נועל דלת בסניה‬
‫והיא מתה מאליה‪ ,‬א״כ אסוי להקדיש בומן הוה‪ ,‬אכל יאמר אני )יאמר אני( נותן‬
‫חסץ זה או דםין זה לצדקה לעניים או למצוד‪ .‬זו‪:‬‬
‫‪6‬ו‪ .‬אין מונרין בהמה נסה לנוים ולא ענלים וסייחים‪ ,‬ואנן מותרים‪ •,‬דאימר לשהיט‬
‫זבנה‪ ,‬כמו רב הונא רובין סרה לנוי מהאי טעמא‪ .‬ומחניתי׳ דאין מוכרין‪,‬‬
‫כשםירש למלאכה אני קונה‪ ,‬כך ש״ רכי׳ שלמה וסכל סקוס שעמים שמוכר ישראל‬
‫שור לנוי אס״ כשאוסר בסירוש לחרישה אני קונה‪ ,‬ונם סוסים והמורים שאינן ראויץ‬
‫לשחיטה היאך םוכרץ‪ ,‬דאעינ דבן בחירח מהיר בסוס מםני שאין עושין כחס רק‬
‫רכיבה שאין ח־יבין עליה נשבו‪ /‬הלא אפי׳ לעשות מלאכה שחייבין עליה כשנת‬
‫סוברין סוסים וחםוריס לנוים נדי למשוך נקרון ולהוליך על ננס משאות‪ ,‬ס״ יכינו‬
‫יעקב דלא בקיאינן נקלא ולא שייך למיסר נסיוני‪ ,‬דזימנין דםסוך לשקיעח החמה‬
‫רמעלי שבתא איל ישרא׳ לנוי נסייר‪ ,.‬ושמעה קליד‪ .‬רישראל וא;ל>‪ 1‬סחסחיח‪ ,‬ועובר‬
‫סשום מחסר אחר בהמתו בשבת דאסור משום לא תעשה כל מלאכה‪c) ,‬׳׳( ]שרקן‬
‫מי שהחשיך‪ ,‬ומהאי טעמא שרי החס אידא )וסשסירא( ]דסשסירא[‪ ,‬ואין אנו רנילין‬
‫להשאיל ולא להשכיר להם‪ .‬ומורי רנינו משרש נימי החנאים היו הרבה ישראלים‬
‫ביחד והיו ׳כולין לסכור כל אחד לישראל הכירו‪ ,‬אנל אנו םעט‪ ,‬ואם לא נסבור‬
‫לנוים אית לן ססירא‪ .‬ומהאי טעמא שרי החם למכור לחם חוטין ושעורין סשום‬
‫ססידא‪ .‬אסנם מהאי סעמא לא שרינן למכור בהמות להם אלא כשישנם בידו כבר‬
‫שלא יסצא ישראל שיקנם כי אס נרם‪ ,‬אבל אסור לישראל לקנות סוסים וסייחיס כד•‬
‫להוויה ולמוכרם לנוים‪:‬‬
‫יןז‪ .‬אין סוברין לנויס כלי דין והאימא דשזכני היינו לסרםאי דמננו עלן‪ ,‬ומהאי‬
‫טעמא מותר למוכרם שריונות וכובעים של ביזל‪:‬‬
‫פח‪ .‬י ש ב לו ק ק בסני עיז לא ישחה ויטלנו‪ • ,‬נתסזרו לו מעות לא ישהה ויטלם‪,‬‬
‫טסני'שנראה כסשתחוה לע־ו‪ .‬ואם אינו נראה טותי‪ ,‬ס״ שחוםך לצר אחר‬
‫ואחוריו לצד ע־ז מותר‪ ,‬וםרצושות המקלחות מים לא ישים מיו‪.‬על סיהם לשתוח‬
‫שנראה'כמנשק לע״ז‪ ,‬ולא ישים שיו על הסילון וישהה‪ ,‬ולא מן הנחרות בשיו ונידו‬
‫אחת משני סבנת עלוקה‪ ,‬אבל כשתי ידיו מוהר )מותר(‪ ,‬שלא יהא יל כך נמהר לשתוח‬
‫עד שיראה שלא יהא שום דבר‪:‬‬
‫פ&‪ .‬ד־ יוסי אומר כחוצה לארץ מוכמן אילו ואילו נחים ושדוח‪ .‬אסר רב יוסף‬
‫ובלבד שלא יעשה שכונה‪ ,‬אין שכונה סחוח משלשה כחים‪ ,‬אסור לישראל‬
‫למכור נ׳ כחיס זה אצל זה לשלשה נוים אם שום ישראל נשאר סמוך להם‪ ,‬או הוא‬
‫או ישראל אחר‪ ,‬דילםא הנחו חלחא נוים מייעצי רעה וקטלי ליה או םזקי ליה‪:‬‬
‫צ‪ .‬א ף בסקומ שאסרו להשכיר כיח‪ ,‬לא לביח דירה אמרו‪ ,‬משני שמכניס לתוכו‬

‫ו כ ר עיין תום׳ ע״ז •״ד ע״ב ד״ה ח צ ב ונו׳‪ -‬פ ד ( וכן ספרים' פסולים וכר כ מ ו ב פ ר ק קונם ״ן ל ט ב ו ר‬
‫עצים לשרוף עי• נדרים ס י ב ע״ב‪ .‬אין מקרישין בזמן ה ז ה וכוי‪ .‬ע״ז י׳׳נ ע י א ‪ .‬א ב ל י א ס ר אני ט ח ן‬
‫וכו׳ כ צ י ל ‪ .‬אין מוכרי! ב ה מ ה ג ס ה וכו׳ עיי ייר ע׳׳ב‪ ,‬כ ס ו ר ב ה ו נ א וכו׳ שם ט־ו עיא‪ .‬א י ל ישראל‬
‫לנוי נסייה •כצ״ל‪ .‬שם‪ .‬פ ר ק ס י ש ה ח ש י ך בצ״ל ש ב ת קנ׳׳ג ע׳׳ב‪ .‬אירא דספסירא כצ״ל‪ .‬היו ח ר כ ה‬
‫ישראלים ב י ח ד וכו• עיי הום׳ ד״ה איטור ובר ט״י ע׳יא‪ .‬פ ו ( אין טוכרין ובו׳ יחאירנא דטזבני היינו‬
‫פ ח ( ישב לו קוץ וכו• שם יי׳ב ע׳׳א‪ .‬ולא ישים פיו על ה ם י ל ח וכר טוס‪.‬‬ ‫לפרסאי וכו׳ שם ט׳׳ז ע־א‬
‫ובידו א ח ת וכו׳ שם י׳׳ב ע״ב‪ .‬פ ט ( ו ב ל ב י שלא יעשח שכונה׳ 'שס כ״א ע׳׳א‪ .‬צ( ל א ל ב י ת ר י ר ח‬
 ‫מחזור וימדי‬ ‫‪770‬‬
‫ז ח ‪ ,‬דאנדא לא קניא ועובד על לא תביא תתנה‪ ,‬ןהאזנא רטשכדנן כי‪/‬ים‬
‫לנוים‪ ,‬דאיתא בירושלמי הא מקום שאסרו למכור מותר למכור‪ ,‬אפילו לבית דירת‬
‫ולהשכיר אםי׳ לבית דירה‪ .‬א״כ בחוצה ל א ‪ p‬שמותר למכור מותר להשכיר אף לדירה‪.‬‬
‫והטעם אומר רבינו דמן החורה אינו אסור אלא בבית שישראל עצמו דר דוםיא‬
‫רמויזוז‪ ,‬אבל מדרבנן אסור בכיחו אפי׳ אינו דר שט‪ ,‬ולכך בחוצה לארץ לא נווד‪ ,‬ואף‬
‫כארץ לא נזור מקוס שאינו דניל למרה נע ן התבן ואומות‪:‬‬
‫צא‪ .‬ישראל שיש לו שדה או כרם מותר להניחן לטי להרוש ולורוע ולקצור ולבצור‬
‫אע־ס שהנוי עושה מלאבד‪ .‬בהן כשבת‪ ,‬והני סילי כשהגוי קיבלם לםחץה‬
‫ולשליש ולרביע‪ .‬אבל אם במעות טורח כהן אשי׳ בקיבולת‪ ,‬כיץ שהוא במחובר‪,‬‬
‫כדססיק בירושלמי ס־ק רשכח נר׳ שסעון בן אלעור‪ .‬אבל מרחץ אסור‪ ,‬דמרחץ‬
‫לאדישות לא עבדי אינש׳‪ ,‬אכל תנוד )בראה•( ]נראה( דמותו־ כפו שדה דדנילותהוא‬
‫לשוכרו לשליש ולרביע‪:‬‬
‫צב‪ .‬ישראל שיש לו שדה או ברם ויש לו לנוי חלק בהם לא יאמר הישראל לטי‬
‫עמול בהם כשבח ואני או שלוחי נמרח יום אחד בחול כעד השבת‬
‫אם לא התנו קורס שקנו הקרקע ביניתן לעשות כן‪ ,‬והוא המן בתטר ומרחץ שאמור‬
‫אם לא התנו תהילה‪ ,‬כדחגיא בססנת דמאי‪:‬‬
‫צנ‪ .‬ישראל שיש לו כרם או םררם של ערלה ויש לטי הלק בהן מותר לו לומר‬
‫לנוי חוםור וחעוור נ׳ שניפ של ערלח וחאכל חסימת‪ ,‬ואני או שלוחי‬
‫נעשה כן כשלש שנים שאחרי כן‪ ,‬אע״נ דבשבת כי חאי טונא אםור‪ .‬אבל אמ ישראל‬
‫אומר לו תזסור נ׳ שנים של ערלה ותאכל כל הםירוח ובשאר שלש שנים שאחרי נן‬
‫תזסזד נם אחד‪) .‬לכרך( ]לבדך[ ואוכל אני לכדי השירות הליפי נ׳ שנים דאשוניס נר׳‬
‫דאסור‪ .‬אבל אם חטי לוקח בפידוח או שליש או רביע נס כשלש שנים• שאתרי כן‬
‫וח מותר‪:‬‬
‫צד‪ .‬ישראל שיש לו שוומס ומשכיק לטי עד ומן אחד וחורש כתן בשבת‪ ,‬בימי‬
‫רביט שלמה שאלו דבר זה ויש שהיו סתימן אס חטי קיבל עליו‬
‫אחמות מיחד‪ .‬ועיבה‪ ,‬ונם )אקרא( ]יוקרא[ זזזלא‪ ,‬דהשתא הד כסו צאן בחל לישרי‪.‬‬
‫דש" שאוסרין בכל עניין דאין הטי יכול למוכרה ונקראת בהמתו של ישרי כנל סקומ‬
‫שהוא וישראל מצווה על שביתתה‪ ,‬וצרץ למצוא ענייני היתר‪:‬‬
‫צה‪ .‬אין מעמירין בהמה בסונדקאות של נויס ואין סוסרץ בהמה לרועה שלהם‪,‬‬
‫שחשידין על הרביעה‪ ,‬והם מד מצות‪ ,‬ודבק באשתו ולא באהרת ועובר על‬
‫לפני עור לא חתן מכשול‪) .‬ואינן( ]יאנו[ אץ ;‪:‬הרץ מכל אלה )ואנו( ]ואין[ ס ו מ ק‬
‫על שינו״א‪) ,‬ומקום( ]דסקוםן שנחט למכור חחימ לייחד דחשתא אין חשודין על‬
‫הרביעה‪ ,‬אי נסי כשיטייא דר׳ )פרת( ]פדת[‪ ,‬דאסר הא ר׳ אליעזר דחייש לרביעה‪,‬‬
‫הא רבנן דלא חיישי לדמעה‪ ,‬וקייסא לן כרבנן‪ ,‬וההיא שינוייא מדהר בחראח א״כ‬
‫דפמכא הוא‪:‬‬

‫ד א י ח א בירושלמי ה א וכו׳ ע׳׳ז ס׳׳א ח״י י ה א ב ס ק ו ס ש נ ח נ ו ל ס כ ו ר ס ו כ ר‬ ‫אמרו וכו׳ שם כ״א ע״א‪.‬‬

‫לו אפילו ב י ת רירה וכו• ועיין תוס׳ ע׳׳ז כ״א ע״א ר׳׳ח א ף במקום ו כ ר ‪ » .‬א ( כשהגוי קיבלט ל מ ח י ה‬
‫ולשליש ו ל ר ב י ע א ב ל וכו׳ כ ד פ ם י ק בירושלמי ו כ ר עיין ירושלמי פ״א ד ש ב ת ו ד ה ‪ ,‬ועיין תום׳ ע״ז כ ״ א‬
‫ע״ב ד״ה אריסא ובו׳ ובתוס• ש ב ח י״ז ע ״ ב ד ״ ה אין וכו׳ ובחידושי היישב״א ס ו ף פ״אידע־׳ז‪ .‬ו ב ס פ ר‬
‫יראים ע״ז ם צ ו ה קי״ג‪ .‬צ ב ( ישראל שיש לו ש ד ה או כ ר ם וכו׳ כ ר ת נ י א במשי ד ס א י ‪ .‬עיין ב ת ו ס פ ת א‬
‫ס ר ק ה ס ק ב ל ש ד ה ובו׳ ועיין כחום׳ ע״ז ד ״ ה ל א יאמר וכוי‪ .‬צנ( ישראל ש י ש לו כ ר ם ו כ ו עיין‬
‫ב ב ע ל ה ת ר ו מ ה סי׳ ‪ .rap‬ע א ה ה ל כ ר ך כצ״ל‪» .‬־׳( אין מעםידין וכו׳ ש פ כ ״ כ ‪ .wy‬ועיין כ ו ע ס ׳‬
‫‪ .‬ד ״ ה אין מעסידין וכוי‪ .‬ואנו אין נזחרין ובו׳ » ״ ל ואין פומבין ובר כצ״ל‪ ,‬רטקוס ש נ ה נ ו וכו׳ כ י ׳ ל‬
‫‪771‬‬ ‫מחזור מטרי‬
‫צו‪ .‬א ש ת כהן שנתייחדה עס הגד אינה אסורה בשביל כך לנעלה בהן‪ ,‬וכין בת‬
‫ישראל סטייה'אינה אסורה כשניל כך לכהן‪ ,‬דחקא נאשח שנחבשה‬
‫בידי טיס שבעל כרחה )חיליכה( ]חוליכוד‪ (.‬שם איכא לםיחש שסא אנסוה‪ ,‬אם לא‬
‫ספני הפסד ממונו‪ ,‬אבל כמקום שאינה מסורה בידו להיות שם בעל כורחה סותרת‪.‬‬
‫צז‪ .‬כ ת ישראל לא תניק בן הנכרי ואפי׳ בשכר‪ ,‬דלא שייך איבה כהא‪ ,‬אכל נכרית‬
‫סניקה בנח של ישראל מסן שאחרות עוסדות על ננה‪ ,‬ונראה דאסי׳ אין‬
‫ישראל בבית סותר‪ ,‬אס ישר׳ יש בעיר דיוצא ונכנס‪ ,‬אנל הלנו נל הישראלים חוץ‬
‫לעיר ונשארה הסינקת נרה בעיר זה אסור‪:‬‬
‫צח‪ .‬מותר להר‪0‬אות מן הטי חולה שאץ כו סכנה ואם הוא מופחת אפי׳ יש כו‬
‫סכנה סותר‪ ,‬ולנכי הקזה סטי רובם מומהין הם‪ .‬אבל מן‪ . . .‬או מטי‬
‫שיאמר לחש של ד ז אסוי‪ .‬לנן סן הנ‪1‬י שיאמר ליקה סרים של עיז‪ ,‬או מאילן‬
‫שנדל לפני ע״ו אמור‪ ,‬אנל אסר לו םתס קח מן המעיין או םאילן סלוני ואינו מוצא‬
‫דנר זה ני אפ נעיז זה מותר‪ ,‬כיון שלא תלה הרפואה כ‪7‬ז‪ ,‬ואפ היה מוצא בסקופ‬
‫אחר היו מועילץ כמו אילו‪ ,‬נדאיתא נירושלפי‪:‬‬
‫צמ‪ .‬חולה שאין בו סכנה וכן םכאוכ שבעין‪ ,‬אם אין בו סכנה טתן חקילורבעץ‬
‫סעדנ שכת והאיספלנית על המכה‪ ,‬אבל כשבת לא‪ .‬ואס לא נחנו‬
‫םערב שבת יתן הקילור בשבת על נב חעין חוקא ולא בחון־ העץ‪ .‬ואם יש טי אסי׳‬
‫יש כו סכנה אוסר רטי ועושה‪ .‬ואס יש סמר‪ ,‬רב יהודה שרא לםיכחל עינא כשבתא‪,‬‬
‫לטשחק םםנין ולאיתויינהו דרך רשות הרכים‪ .‬וםסרש כטן רירא דיצא כוי‪ ,‬ונב היד‬
‫ונכ רנל וסכה של חלל סיקרי של סכנה וםהללין עליה את השבת‪.‬‬
‫ק‪ .‬אסוף להסתפר פן הטי אס אינו רואה הושר׳ ]במראה[ ובזעם לראות אס הוא‬
‫נאה אסור לראות במראה‪ ,‬משום לא ילבש נבר כוי‪ .‬מדהתירו לבית ר׳‬
‫חקא מפני שהן זקוקים למלכות‪ :‬ונם )סן( המסתפר סן הכותי אינו רואה במראה‪ ,‬אם‬
‫לא תאמר בפירוש אינו רואה חייט אינו צריך‪ .‬והא דבפ׳ שואל מוק׳ טעם האיסור‬
‫מראה בשבת דווקא של מתכת שלא ישיר נימין‪ ,‬היינו באשה‪ ,‬אכל איש אפי׳ בחול‬
‫אסור‪ ,‬נביחשלסי יש פעם אחר‪:‬‬

‫ה ל כ ו ת יין נסך‪.‬‬
‫קא‪ .‬חומץ יין אע״ס שהתלמוד סתיר לינע בו נר‪ ,‬סיס לדידן אסור דאין אט‬
‫בקיאין בשיעור חיזקו סתי קרוי הוסץ וסתי יץ‪ ,‬וכן בוסר אסור לומר‬
‫לטי לסוחטו ולינע בו לאחר שנסחט‪ ,‬דאץ אנו בקיאץ שיעורו מתי קרוי בוסר וסתי‬
‫ענביפ‪ .‬ועוד ללשון שני שסי׳ רבינו שלטה ס׳ כל חנט בכל עניין אסור‪ ,‬אבל יין‬
‫מבושל פותר במנע טי‪ ,‬מדשחו ליד שמואל ואכלט‪ ,‬ףש לו נבול לאחר שהרחיח כאור‪:‬‬

‫אי נ ס י כשינוייא רר׳ פ ד ה וכו׳ נ נ ״ ל ש ס כ ״ נ עיא‪ .‬חוליבוח כצ״ל א כ ל ב ס ק ו פ שאינה מ ס ו ר ה וכו­‬

‫ע ס כ״ג ע׳׳א‪ .‬ועיין בתיס׳ ו״זד ע ל ידי ממון ו ב ר ו ר ־ ה ה ר ע וכר‪ .‬צ ו ( ב ה ישראלי ל א ה נ י ק ו ב ד‬
‫ליקה‬ ‫שם כ׳ץ ע״א ועיי! בחופי ד״ה ע ו ב ד ה כ ו כ ב י ם וכוי‪ * .‬ה ( ס ו ת ר ל ה ת ר פ א ו ת וכר כ״ו ע״א‪.‬‬
‫מדים וכו׳ צ״ל ל י ק ה טיס ש ל ע״ו‪ .‬או מגזי שיאמר ל ח ש ו כ ר עיין ירושלמי ש ב ח סוף שי״ר‪ ,‬וירושלמי‬
‫ע׳׳ז פ״ב ה״ב‪ ,‬ועיין ע״ו ב י ו ע״ב׳ וחוס׳ שם שאני וכר‪ .‬צמ( ר ב י ח ו ר ח שרי ל ס י ג ח ל עינא וכוי ע״ז‬
‫כ י ה ע י ב ‪ .‬ק( אפור ל ה פ ת פ ר ס ן ה ט י וכוי ע׳׳ש כ״ז ע״א‪ .‬והב״א בר״ה ס ו ח ר ובו־‪ .‬ו ה א דפ־ שואל‬
‫וכו׳ מ ק א של ם ח ג ח ‪ ,‬ש נ ח ק ם ״ ט ע״א‪ ,‬ועיין חוס׳ ע י ז כ״ט ע״א ד ״ ח ה ט ס ח פ ר וכוי• ק א ( ח ו מ ץ‬
‫יין ובו׳ עיי! הופ׳ ע׳׳י כ״ב ע*כ ד ״ ה או משום וכו׳ ועיין נימין ל״א ע״א ב ש ע ה כ נ י ס ת מיפ‪ .‬ו ב ת ו פ ׳‬
‫ש פ ר״ה ו ב ש ע ת וכו׳ ועוד ללשון שני ו ט ׳ עיין גיטין ר״א ע״א רש׳׳* יי׳ח ו ב ש ע ת ובו׳ ו ב ת ו פ ׳ ד ״ ה‬
 ‫מחזור מטרי‬ ‫‪772‬‬

‫קב‪ ,‬יין שנתנו בתבשיל או עם משקין אחרים וננע בו נוי קודם שהרתיח נאש‬
‫מותר‪ ,‬וראייה סאלונחית )בברייתה( ןננרייחח[ פותרו‪ /‬או מרישא אלזנתית‬
‫של נוים אסורה משני שתתילתו יין‪:‬‬
‫קג‪ .‬ש כ ר של נויס אסור לשתותו בבית הנוי‪ ,‬רהא רב םסא ורב אחא לא שתו‬
‫ליה אלא חוץ לניח חנוי‪ ,‬ואם נחאנסנו בבית המי מותר‪ ,‬אבל דבש‬
‫ושאר משקין מותר אסי׳ בבית תמי‪ :‬שנר או רנש אם רנילות לתת נחונן שמרים‬
‫של יין לההמיץ ולהעמיד אסורין‪ :‬סי תוחים ונל םשקיס של נוים שיקרים יוחד מן‬
‫היין אסור לשתות סן הנוי אם לא ראהו ישרי כשמשכו המי מן ההנית דילםא עירב‬
‫בו יץ להגדיל הסדר‪ .‬אבל בחביח ליכא לסיחש שעירב׳ בו יין דסיםרא הד סרי‪:‬‬
‫קד‪ .‬יין סכושל של ישר׳ מותר לשתוחו עם נוי דאםרי׳ בם׳ ב׳ דיני שסואל ואבלמ‬
‫שחיח נוי חוו יתבי אייחו לקמייוצ חסרא סבשלא פשך אבלפ לידיה םי׳‬
‫שלא ינע בו דאסרנו א״ל שםואל חדי אסרו יין מבושל אין בו םשום יץ נסך‪.‬‬
‫ופדש־י ש ס ד מהנא דאף נשתייר‪ .‬סותר‪:‬‬
‫קה‪ .‬נורות של עור של נוים אס אינן זםוחים סוחרים‪ ,‬אס זסוחיס אסורים‪ .‬ויקנש‪,‬‬
‫ויופש‪ ,‬שזסותות סוחר לקנוח מן המים אם דואה אותם הישר׳ צהובות‬
‫בסנים ונראה לו שחן חדשות ולא גחן בחן מי םעולם‪ .‬ואותם של ישראל וישנתם‬
‫פשקה פוסח וננע בהן נוי אםורין אם לא בעירוי או בהנעלה דוםייא דנודוח דאין‬
‫)םכנסן( ]םנניסן[ לקיום ונעו עירוי‪ .‬סיהו אס יש הםסד נתל ננץשפשך בהם הרבה‬
‫יין אץ לאסור אם )שינשך( ]שיכשך[ בסים חחילה או יבישין הן כשסשך בהן יין‪,‬‬
‫דשפא מדוח דווקא שחן פעור בלעי סובא‪ ,‬ובעו עירוי‪ .‬אסנם לכחחילח צריך עירוי‬
‫או הנעלה ולא סני‪-‬בחדחה‪ ,‬חיסנין שנשםך הוםת במקוסוח ויש בהן סקוסוח םליאוח‬
‫יין‪ ,‬נסו סעצרחא דבי רב דאיסלי סלויי וסלי חסרא תוחי וא׳ לא סני בנינוב‪ ,‬והחביוח‬
‫של נוים אע״נ דקינסא אסור לכשוח חחבית על האש‪ .‬סיס אם חאש כל נך נחל‬
‫וחזק בשנים שנס כחוץ אינו יכול לינע וידו סולדת בחוץ סותר וחשוב כסו הנעלה‪.‬‬
‫וחביות של נוימ מותר לחת בתוכו שכר או שאר משקין אבל יין אסור לתת כתוכן‬
‫אסי׳ לאחר שנתן בחם שאר משקין דרווקא לאחר שניחן כחס ציר או פוריים ששורף‬
‫יין האסור הבלוע אז סותר אחרי כן לתת יין של היתר‪ ,‬אבל אחר שאר סשקין לא‪:‬‬
‫קו‪ .‬דין ניחות‪ .‬אם של נוי שדרך בהס אם אינן זסותות‪ ,‬של אבן ושל עץ יננב‪,‬‬
‫ואם של חרס‪ ,‬אמר רבא נעוה ארתהו‪ ,‬ואס הן זסותות צריכות קילוף זםח‪,‬‬
‫ואם של ישרי ודרך בו‪ ,‬ואחרי כן ננע נוי כיין שבנח‪ ,‬או שמא אםי׳ דרך בה הנוי‬
‫]אחרי כן[ אין ]צריך[ רק חדחת‪ ,‬ואם ופותה צריכה קילוף זפח‪ .‬ואם יש נעורח‬
‫של פשתן או בלאי מדים כין נסר לנסר כמו שרנילין לדבקו יחר אפי׳ אינח ופותח‬
‫לא סני בנינוב‪ .‬וכן הדין בסשסך ונם כלי הסדד‪ ,‬בנון המורייא וההין שרנילין לסוד‬
‫כהן מנהנ הוא להתמיד‪ ,‬כמו משפך לעשות‪ ,‬ואם זפותים לקלף הזפת‪:‬‬
‫קז‪ .‬ואלתם נימות נדולות אס רנילות ל‪1‬מך כמן ודרך כהן נוי תהילה יש להן דין‬
‫נת להצריך נינוב‪ ,‬ני אין לומר ננת דווקא צריך נינונ שנמס יין בה‬

‫ו ב ש ע ה •ובו׳‪ .‬מ ו ש ה ו ש מ ו א ל ו א ב ל ט שם ל׳ ע״א‪ .‬ק ב ( וראיה מ א ל ו נ ת י ח בברייחא כצ״ל שש ‪ •S‬ע״א‪.‬‬

‫ק ג ( שכד ש ל מ י ם וכו׳ ע׳׳ש ל״א ע׳׳ב‪ .‬ועיי! בחום׳ שם ד״ה ותרוייהו‪ .‬ק ה ( מ ד ו ח ש ל עור וכו׳‬
‫ויקנש‪ .‬ויוטש שזוווחוח וכוי שם ל״ג ע״א‪ .‬ועיי] בהום׳ ש ם ל״ב ע״ב ד״ה כ ך ח י א גידם״‪ .‬וכוי‪.‬‬
‫כ מ ו מ ע ג ר ח א דבי ר ב וכוי שם ע״ד ע״ב ועיין בחום׳ ד״ח ד ח ו ה שיעא וכוי‪ .‬׳טכנישין כצ״ל‪ .‬אם‬
‫‪,‬‬
‫ש׳ נ ש ך כ»*ל‪ .‬א ע י ג ד ק י נ ם א אשור ובו׳ ע״ש ל״ג ע׳׳ב‪ .‬ועיין ש ם כשירש* ו ח י ל כ ת א וכר ובחום׳ שט‬
‫ד ״ ה ק י נ ס א וכר ו ח ב י ו ה ש ל גויס מ ו ה ר וכוי שם ל״ג ע״ב‪ .‬ועיין בחום׳ ד״ה שרא וכוי‪ .‬ק ו ( אם ש ל‬
‫גוי ש ד ר ך ב ח ם וכו׳ ע״ש ע״ד ע״ב‪ .‬א מ ר ר ב א נעוח א ר ח ח א וכו׳ שם‪ ,‬ועיין כתוש׳ ד״ה דרש ד כ א‬
‫‪773‬‬ ‫מחזור ממרי‬

‫כחרק בכובד הקורה‪ ,‬לא היא דבניתות שלהם לא היו דורכץ כי אם כבית הבד‪,‬‬
‫כדאמרי׳ מהו לדרוך עם הנכרי בגת‪ ,‬והוא מנסך במל וםובא‪ ,‬ואסי׳ הכי סצריך נינוכ‬
‫הוא הדין מיניות נחלות‪:‬‬
‫קח‪ .‬ואותם גיגיות נדולות או ניתות שלא דרך כתן נוי מאשתקד צריכות נינוב או‬
‫שהיה ייב חדש סםוף ימי הבציר דאשתקד עד האידגא‪ ,‬ואין להקל‬
‫על מה שאמר רשב׳־נ םנת לנת‪ ,‬דהא םירושא הוי ססוף נת לתחילת נו‪ /‬וםעםיס שיסי‬
‫הבציר היה אשתקד חדש או יותר וליכא י׳־ב חדש‪ ,‬עד תחילת נת רהאידנא‪:‬‬
‫‪ .fcp‬ואס דרך בתס בדיעבד כנת או בניניות שלא עשה בהם נינוב היה מתיר רצינו‬
‫יעקב ואפילו דרך כה נוי היום וישראל דרך בה אחרי כן ונם המשיך היין‬
‫בה‪ ,‬םטעס דיץ שלא נחנסך לע׳ז במל כששים‪ ,‬או םשופ הפרא חדתא כעינבי‪ ,‬דא׳‬
‫דכא כחד שסא אולינן והוד‪ .‬ליה •סין כשאינו מינו‪ ,‬ואפי׳ לאהד שנהן כה הנרנוחני‬
‫סותר‪ ,‬סמעם סלק אח סינו כסי שאינו ושאינו מינו רבה עליו וסבפלו‪ .‬ורב חונא‬
‫דאםר החזיר נרנותני לנת אסורה לית ליה סלק את סינו כסי שאינו‪ ,‬או איח ליר‪,‬‬
‫כאביי דאסר בחר טעם אזלינן וסין בסינו הוא‪ ,‬ואם הניניח שהיא אסורה וםליאה‬
‫ענבים דמכים אם עדיין לא נמשך טמנה כלוט טוב לפנותה בניניה כשירה ולהסשיך‬
‫)היא( ]היין[ שם‪ ,‬ולא נצטרך לטעם רבינו יעקב דאסר יין ביין בששים‪:‬‬
‫קי‪ .‬דין סל ונרטתני אם הן של טיס לא םגי בניגוב‪ ,‬כסו עקלים‪ ,‬דאי סיישנן שנים‬
‫עשר הדש‪ ,‬ואס של ישר׳ הן ונגע בהן טי כשהיה בהן יין סשקה טוםת‬
‫סני בהדחד‪ ,‬כסו נת של ישר׳ שגגע בה טי‪ ,‬או שסא כיון דחסיר סנת רהא של טי‬
‫לא םגי בגיטב גם של ישר׳ לא סני כהרהה‪:‬‬
‫קיא‪ .‬וכלי חרס חדשים צריך שיתן סים שלשה סעםים‪ ,‬או ישהא בהם מים ומן‬
‫נדול כדי שיהו בלועים בהן‪ ,‬ואם לא עשה כן אם נתן נוי בהם יין נסך‬
‫אסומן וצריכין עירר נ׳ יפים‪ .‬ולרכמ רבינו יעקב אפילו לא עשה כן אין צמך רק‬
‫הדחת נ׳ סעסים לאחר שהיה בהם יץ נסך‪ :‬ועיסה יש מקופות שהטיס מחםצין סשםרי‬
‫יין וםייכשין אותם בתמר חחילה‪ ,‬ויש שפתירין הפת כסו דורדיא דארסאי ד ש ד לבחר‬
‫תריסר ירחי שתא‪ ,‬ורבינו יעקב אסר‪ ,‬דהיינו דווקא שסריס שנתסדו בסים ונסחטו‪.‬‬
‫ואותם קדרים רורמיא‪ ,‬אבל שפרים קמי אותם שלא היד‪ ,‬בהן סיססעולם‪ .‬ואותם איט‬
‫סועיל לייבש בתטר‪ ,‬ולא שנים עשר חדש‪ ,‬סיהו בירושלסי קא׳ שסריס של‪. . . .‬‬
‫לאחר שנחייבשו סותרין‪:‬‬
‫קיב‪ .‬גיגית של ענבים דרוכים סותר לטי לינע בהן אפיי לכתחילה דאםר רב הונא‬
‫איט נעשה יין נסך עד שיסשך‪ ,‬תהו ער שיתן את הסל והנרטתני שם‬
‫ולקח ישראל סן היין אשר כםל‪ ,‬םשם אס ננע כו ^גוי כיין שבנינית נאסר הכל‪ ,‬ואם‬
‫לא ננע רק כזנץ וחרצניס אץ הכל נאסר אלא א״כ היה סשקח טופח להטפיח שמחבר‬
‫הכל‪ .‬וציע נבי עם הארץ שגנע באשכולוח סביבוחיו פםאוח וכל הגת מחודד‪ ,‬ואפי׳‬

‫קז( מ ח ו לדרוך עם ח נ כ ר • ב נ ח וכר נ׳׳ו ע׳־ב‪ ,‬ועי׳ בחום׳ ש ם ר־וז ס ח ו מ ר ‪ .‬ק ח ( ע ל מ ת‬ ‫וכי‪.‬‬
‫שאמר ר ש ב ״ נ מ ג ת ל ג ת וכו׳ ש ם ע״ח ע״א‪ .‬ק ט ( ‪ w‬משום ח מ ר א ח ד ת א כעינבי וכד ‪ o r‬ם ׳ ו ז ד « ‪.‬‬
‫ס ל ק א ח מינו כ מ י שאינו וכו׳ חולי! ק׳ ע״ב‪ ,‬ק ׳ ׳ ח ע״א‪ .‬ח ח ! י ר גרגוחני ל ג ח א ם ו ר ח וכו׳ ע׳׳ז נ״ו ע׳׳ב‪.‬‬
‫ו ל ח ם ״ י ך היין שם כצ׳־ל‪ ,‬ל ט ע ס רבינו י ע ק ב דאמר יין ביי] ב ס ׳ עיין‬ ‫ועיין בחום׳ ד׳׳ח א כ ל וכר‪.‬‬
‫קיא( וכלי‬ ‫תופ׳ שם ע י נ עיא ד״ה יין וכר‪ .‬קי( סישנן שנים עשר ח ד ש וכר ע״ז ע׳׳ח ע״א‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫חרפ חדשים וכו׳ שפ ל י נ ע״ב‪ .‬ועיין בפירמדי וכתוס׳ ד״ה כסי וכר ויש שסחירין ה פ ח כ מ ו דודדיא‬
‫דארמאי ו מ ׳ שפ ל״ר ע״א ועיין בחוס׳ ד״ה דורדיא וכו׳‪ .‬מ י ה ו בירושלמי ק א ם ר שמרים ובו׳ ל א ח ר‬
‫שיתייבשו מוחרין‪ ,‬ירושלמי ד מ א י פ״א ח׳׳ג ע״ש‪ .‬קיב( אינו נ ע ש ה יין נ ס ך עד ש י ס מ ו ך וכוי ע״ז‬
‫נ״ח ע ״ ב ועיין בפירש״י ובחום׳ ד״ה א״ר הונא וכר ועיי] בדא״ש פ״ר סי׳ ג׳‪ .‬עם ה א ר ץ ש נ ג ע‬
‫ב א ש ב ו ^ ת יוכו׳ שם ע י ח י ע ־ ב ע׳׳ש‪ .‬כיון שהיין ג ל ו ל נ כ נ ס וכר עיין בתוס׳ שסי יכחרושי ה ר י ט ב ״ א‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪774‬‬

‫לא לקת ישראל מן היין שבסל נקרא המשנה כיק שהיין עלול נכנס בתוך הסל‪ ,‬ונבדל‬
‫מן הזנק וההרצנים‪ .‬ולדברי רנינו שלמה והרב ר׳ יהודה בר׳ נתן אשילו בלא נתינת‬
‫סל שמינה העננים אילך ואילך ויין עלול נניס כאסצע סיקרי המשכה‪ ,‬ושמא לדנריהס‪,‬‬
‫זהו בשלא נשאר העננים עד שולי הנינית נסקום שהיין צלול כנוס שם‪:‬‬
‫קיג‪ .‬גיגית שהיא דרוכה ועדיין לא המשינו מסנה ורוצה ישר׳ או גוי ליקה מהן‬
‫ככוס לגסות אס מוב אס לא יקה יין וענבים כיהד שלא תהשכ המשנה‬
‫ותאסר הנינית אמ ינע בה ]אחרי כן[ נוי‪ ,‬אמנם אשילו לקח בכוס יץ צלול יכול‬
‫להיות שאינו נהשב הסשכה בשביל חחוא םורתא‪ ,‬ונם לא נתכוון לכך‪ ,‬כי אם‬
‫לנסות‪ ,‬ואות! שננוס •ין מיקרי כיון שהוא צלול ואם ננע בו נוי נאסר‪ ,‬ואוחו יין‬
‫)שכנוי( ]שנכוס[ נאסר נמנע גוי אם )חחמרו( ]ההדרו[ לגיגית דרונה הנל סוחר‪,‬‬
‫ואשי׳ נמשך מן חנינית מותר‪ ,‬מטעם סלק אח מינו נמי שאיגו‪ ,‬ווגק וחרצנין שקרויין‬
‫אינז מינו לרנא דאמר נחר שמא אזלינן רנה ומבטלו‪ ,‬ואס״ למאן דאמר בחםרא‬
‫חדחא בעינבי נחר טעי אזלינן והנל מין נמינו הוי מימ סוחר נששים‪ ,‬לשי׳ רניגו‬
‫יעקב דמסרש דווקא יין שנתנסך לעיו אוסר במשהו דוסיא דמים במים דתנן חתם‪:‬‬
‫קיר‪ .‬וגיגית מלאות ענבין דרוכי׳ ובעומק ושוהין בבית הנוי שבוע או יותר‪ ,‬ויש‬
‫הרכה מקומות שישראל קונה אחרי כן שם יק‪ ,‬ואינו חושש שמא‬
‫המשיך הנוי ממנח חין או יוחר‪ ,‬ונאסר כל סח שנשאר שם‪ ,‬ונם בירושלמי אםרינן‬
‫אם העלים עיניו אסור ודוחק לומר שחירושלמי מיידי שהנינית אינה מליאה דלשם‬
‫אם המשיך טמנה אק גיכי החסרון‪ ,‬ואם מליאה הניגית דאם המשיך מסנה קצת ניכר‬
‫חחסרון‪ ,‬לשם אין לחוש שמא לאחר שחסשיך חזר ומילאה‪ ,‬והמהמיר טוכ הדבר לתת‬
‫)כנר(]ננר[ על טי הגיגית ועושה‪.‬חותם מיד )שבצד( ]שכצד[ חענביס וררכס‪:‬‬
‫קטן‪ ,‬״ ן של נוי כזמן הזה אסור בשחייה ומותר כהנאה‪ ,‬ויכול ישראל ליקחנו בחובו‬
‫מן הגוי‪ ,‬ויין של ישראל שגגע בו נוי מותר למוכרו‪ ,‬והםהמיר שלא ליקחגו‬
‫סן הגוי בחוכו‪ ,‬מימ אם גגע גוי בייגו של ישרי מוכרו לאותו גוי שגסכו‪ .‬מאי טעמא‬
‫שקיל מיניה מה שהזיק לו ברא׳ רב אשי וכן נכון לעשוח אם יכול‪:‬‬
‫קטז‪ ,‬גוי שגנע ביק מתכוון לינע‪ ,‬ואם היה ילדע שהיה יין אע־ט שלא נתכוון לנסך‬
‫אסור בהנאה‪ .‬כי ההוא דשיבשך בידיה בדוולא להראות שהוא יין‪ ,‬ואסרו‬
‫שמואל ור׳ יוחנן בהנאה‪ ,‬וראייה סאנרדמיס‪ .‬נוי שקדח במינקת והעלה ואסרו בהנאה‬
‫אע׳פ שלא עשה אלא מצץ בשיו קנה חליל לגסות אס טוב‪:‬‬
‫קיז‪ .‬ואם ננע נוי כידו ליין שלא נחכוון אסי׳ לינע‪ ,‬כנון שהלכה ידו על היין בלא‬
‫ידיעחו אסור כשתייה ומותר כהנאה‪ ,‬כי ההוא דסליק לריקלא בחרי דנחיח‬
‫ננע כחמרא שלא ככוונה ושרייה רכ לזכזניד‪ ,‬למיס זל‪-‬נ התם גנע ברישא דלולינא‬
‫לסי׳ מ ת ומת וה׳ינ‪ .‬ואפילו לספרים דנרסי ננע כמשא דלוליבא יש להביא ראייה‬
‫להתיר בהנאה אפי׳ כי ננע בידו בלא כוונת מנע‪ ,‬מהא דתניא מדדו ביד ימכור ואמי׳‬
‫לד־ נתן דאמר אסור‪.‬בהנאה‪ ,‬םשזם שסתכוין לינע ונזירה טרור למדוד אמו םתכוין‬
‫לינע כלא טירדא ‪:‬‬

‫קינ( מ ט ע ם ס ל ק א ה מינו וכר חולין ק׳ ע־׳ב‪ ,‬ק ״ ח ע*א‪ .‬ב ה ר ש מ א אולינן וכו׳‬ ‫על סש׳ עי׳ז ימם‪.‬‬
‫ס‬ ‫ז‬
‫ע ״ " י ע׳׳א י י ? " ייז שנהנשך לע׳׳ז וכו• כן פירש ר ״ ה כ ה ו ס ׳ שגז ע״נ ע׳׳א ר׳יה יין ביין וכוי‪.‬‬
‫ק י ר ( ו נ ם בירושלמי אםרינן וכוי עיין ירושלמי ע״ז פ׳׳ד ה״ט‪ .‬ל ת ה נ נ ר ו כ ר כציל‪ .‬טיד שבצר ה ע נ ב י ם‬
‫קטו( כ ד א ם ר ר ב אשי‪ ,‬הוא בע׳׳ז נ׳׳ט ע״ב א מ ר ר ב אשי האי נכרי ד נ ס כ י ה ל ח מ ר א ד י ש ר א ל‬ ‫נצ״ל‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫ק ט ז ( כי ה ה ו א דשיכשך בידיה‬ ‫בכוונה ובו יהריטב״א בחידושיו על ע׳׳ז ל א נ ר י פ כ כ ו ו נ ה ע״ש‪.‬‬
‫בדוולא ובו שש נ״ז ע י ב ע״ש‪ .‬וראייה ט א ג ר ד ס י ם כצ׳׳ל ח י ב ה א ח ה ‪ .‬נוי ש ק ד ח וכר שם נ ״ ח ע׳׳א‪.‬‬
‫‪,‬‬

‫קיז( כי ה ה ו א ד ס ל י ק ל ד י ק ל א וכו׳ נ״ז ע״א‪ ,‬וע״ש בהוס׳ ד״ה ח ״ ג וכוי‪ .‬מ ד ד י נ י ד יסכוד ובו׳ שפ‬
‫‪775‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫קיח‪ .‬ננע נוי גירו כיין וסכור שהוא סשקה אחר כסו כן סותר כהנאה ואסור כשתייה‪,‬‬
‫כדחניא )חרס( ]חרם[ נוי שחושינו ידו לחבית של יין )וכסבור( ]וכסבור[‬
‫שהוא של שסן‪ ,‬זה היה סעשה ואסרו ימכור‪ ,‬ונר׳ דמה שפירשתי לעיל דכ־ש היכא‬
‫דלא נחכוון כלל שסוחר בהנאה‪:‬‬
‫קיט‪ .‬ואס ננע נוי בקנה או כדבר שאינו ידו אס יודע שהוא ידו ונתכוון לינע‬
‫אסור כהנאה אעיגשלא נחבווןלנסך‪ .‬ואי מרוד '••־סוק בדבר אחר כגון‬
‫לסדור‪ ,‬או )סי לא( ]מילא[ אוחרי חנן מדדו בקנה יסכור‪ ,‬ואין הלכה כר׳ שסעון‬
‫דשרי כשתייה‪ ,‬ואם לא נתכוון ליין לינע כלל כמו כן אסור כשתייה‪ ,‬לסי מאי רנרסי‬
‫ברישא דלוליכא שלא בכותר‪ ,‬ושרייה רב לובוניה לנוים‪ ,‬אכל לשתות אסור‪ .‬וכדפריך‬
‫ובא ננע ממלא‪ ,‬סי׳ שתהכ הנמלא כתוך היין שבדוולא‪ ,‬ואסר אע‪-‬נ שהוא שכר‪ ,‬ולפי׳‬
‫רבינו יעקב והגאונים דלא נרסי ברישא דלוליבא אלא בידו היה ולכך אסרו בשתייה‪.‬‬
‫אבל אי בדבר אהר היה סוחר אף נשתייר‪ .‬כיון שלא נתכוון לכך לינע ביין‪ ,‬כסו ורק‬
‫חבית לבור בחמתו מותר אף בשתייה‪ ,‬אעינ דאויל מיניה ומיניה‪:‬‬
‫קך‪ .‬אם שפך נוי יין מנלי אל כלי‪ ,‬אם היה סבור שהוא שכר או משקה אחד‬
‫סוחר אף בשחייה‪ ,‬כמו רעובדא דר׳ יוחנן בן אחא‪ ,‬ראתא נר )ואוריק‬
‫אודיקי(‪] ,‬ואוריק אוריקי[‪ ,‬ושרא בשחייה‪ ,‬משום שחיה סבור נוי דשכרא הוה‪ .‬והוא‬
‫הדק אס נושא מי נינית מליאה יין במוט וכלכתו נפל לחוץ סן חיק שלא במונחו‬
‫מותר אף בשתייה‪ ,‬ואסי׳ מה שנפל לחוץ‪ ,‬ונן פי׳ רנינו שמואל פ׳ בתרא‪:‬‬
‫קכא‪ .‬ואם שסך מי יץ סכלי אל כלי בנוונח ונס חיח יודע שהוא יין אסור אף‬
‫בחנאה‪ ,‬כסו בעובדא רר׳ יוחנן נן ארוא רחר אסר אפי׳ בהנאד‪ ,‬לסי‬
‫שסובר שהנוי יורע שזהו יין‪ ,‬ומוקםי׳ ליד‪) ,‬באודיק אודוקי( ]כאוריק אוריקי[ וכן אסר‬
‫רנ פפא מי אדנא של יין וישרי אנונא ריקנית ושסיך נו• הרנא בתוך חבוכא חסרא‬
‫אפיר‪ ,‬והיינו אפי׳ בהנאה‪ ,‬נדפי׳‪ .‬אנל סד‪ ,‬שנשאר בכלי שעדיין לא עירה עדיין סוחר‬
‫כשתייה‪ ,‬לסאן דאסר נצוק אינו היבור‪ ,‬ולסאן ראםר נצוק חיבור מותר אי םיקמף‬
‫קטוסי כדאמרי׳ נבי מערה חנית של יין נשר לנור של יין נםך‪ ,‬קילוח שסהבית למר‬
‫אסור וסד‪ .‬שבחבית סוחר‪ ,‬ומוקי לח בנוי המערה‪ ,‬דמה דלבראי נזור רבנן שיצא על‬
‫ידי כתו‪ ,‬וסח דלמאי לא מור‪ ,‬וסח" שנםל לחוץ‪ ,‬ראסרן דאסור היינו דווקא כי עירה‬
‫נר ל נ ח ‪ ,‬אכל סייע לו ישר׳ לעדות סותר הכל‪:‬‬
‫ק כ ב ‪ .‬י ש ר א ל שנא לערות כלי נרול סלא יין אל נלי אחר אסור לומד לנד לנא‬
‫לסייעו נדאסר )רנ( ]דכא[ לששוכי לא ליסייע מי כחדיימ דילסא‬
‫םשתליחו וסמניחו עלה‪ ,‬אמנם אס סייע נוי ישר׳ נשר היין‪:‬‬
‫קכג‪ .‬ה מ ש פ י ל קורה נבידה על נת על נני חםוח של עננים לא יניח הנוי לנלנל‬
‫לבדו דרנינו חננאל פסק נמאן דאסר אף בנח נחו‪ ,‬ואע״נ דבמעצדין‬
‫שלמ יש נ׳ כחוח‪ .‬אין חליק כין שנים לשלשה‪:‬‬
‫ק ל ד ‪ .‬א ס ו ר לנוי שישא כלי מלא יין פן ינע ביין‪ ,‬כדאםר רב פםא כובא חסירא‬

‫ועיין בריטב״א שם ד״ה ה א דאטרינן וכוי וד״ה ה ה ו א עוכדא ונוי‪ ,‬ק י ח ( נגע גוי בידו ובז׳ כ ד ח נ י א‬
‫ח ר ס ט י שהושיט וכו׳ ב ן יל ופרש׳׳י ח ר ס מ ש ו ג ע ו ב ע ל מריבות ו מ מ ה ר ל ע ש ו ח שלא בכוונה‪ ,‬שם נ ״ ה‬
‫קיט( או מילא אוחר « ״ ל ‪ .‬ת נ ן מ ד ד ו ב ק נ ה ימכור וכו׳ ס׳ ע״ב‪ .‬לפי מאי דגרסי ברישא‬ ‫ע״א‪.‬‬
‫דלוליבא וכו׳ ע״ש נ״ז ע״א ובתום• ד״ה ה ״ נ ‪1‬כ‪ .1‬זכדפריך זד‪,‬א ג נ ע ב נ ט ל א ש ם נ״ח ע״כ ועיין‬
‫ק ך ( כ ט ו ד ע ו ב ר א רר׳ יוחנן וכוי נ ״ ה ע״א ד א ת א ט י ואוריק אוריקי‬ ‫נ ה ו ס ׳ רי׳ה ו ח א נ נ ע וכר‪.‬‬
‫כצ״ל שם נ ״ ה ע״ב‪ .‬ק כ א ( ט י א ר נ א של יין וישראל א כ ו ב א וכו׳ ס׳ ע״א‪ .‬ד מ ה דלכראי נזור ר ב נ ן‬
‫ובו׳ ע״ש ע׳׳ב ע״ב‪ .‬ק ב ב ( כ ד א מ ר ר ב א לשפוכי ו כ ר ב ז ר ׳ ל שם ועיי! בהום׳ ד״ה א מ ר לתו ר ב א ו נ ר ‪.‬‬
‫ק כ ג ( ד ר ״ ח פ ס ק כ מ א ן דאםור א ף ב כ ח כ ת ו וכר עיין שס ט׳ ע״א ועיין בחום ד ״ ה תות ע ו ב ד א וכו‪.‬‬
‫ק ב ר ( כ ו ב א חסירא שרי וכו׳ ע״ש ם׳ ע״א‪ ,‬או לישא דרך ט ב ע ח ו שדי עיין בחוש׳ שש ד״ה זיקא וכר‪.‬‬
 ‫מחזור מ מ ד‬ ‫‪776‬‬

‫שדי‪ ,‬םליא אסור‪ ,‬וחני מילי כשנושא הדלי כין ידיו או על כתיסו‪ ,‬אבל בסוט או‬
‫ליש א דרך טבעחו שרי‪ ,‬וליכא לסינור דילםא ננע כיין‪ .‬אבל ער שטיח סתום או‬
‫עקום‪ .‬אסר רב אשי זיקא בין םילא כין הסירה שרי‪ ,‬וכן הלכה‪ :‬ולא ברב פפא דאםר‪:‬‬
‫ק ב ה ‪ ,‬גוי שזרק צרור או שוס דבר בחוך יין סרחוק ואםילו ככוונה סותר אטילו‬
‫בשתייה‪ ,‬ונינית שיש בו ענבים דרוכים וחםשיכו טמנה יין אז אסור להניא‬
‫לנוי ענבים ולשוסכם בניניה‪ ,‬סשוס שהאשכולות דבוקות זו כזו והוי כמו אדל םיניח‬
‫וסיניה‪ ,‬וצריך שיסייע לו ישר׳ לשפוך‪ ,‬ואם לא סייע אסור אס לא זרק סרחוק‪ :‬ואסור‬
‫שישפוך נוי םים לחוך כלי של יין סשום )לא( ]לך[ לך )אמריו( ]אםרינן[‪:‬‬
‫קפל‪ .‬ח ב י ת שחיין יוצא דרך םדקין נוי יכול לתת נו חשוקיס כפנרופיא לחדקו‪,‬‬
‫ולא דמי לחבית הנפקעת לאורנה ואחא נוי וחנקח דאסור‪ ,‬אנל לחחוב‬
‫בעורת או טטלית נסרק שהיין יוצא אם םניב השוליים םקום שמתחברץ אל הטני‬
‫)הבית( ]הנית[ שם סותר‪ ,‬לסי שאינו תוהנ כננד הלל )הבית( ]חבית[ שראשי שוליים‬
‫סססיקין שחחובים )כדוי־יעין( ]בחריצין[ שבדוסני החבית סביב םכיב וחוח ליד‪ .‬טפי‬
‫סקטסרס ואפי׳ באמצע חיבור חשוליים אס אין חלל נסדק אך הנסרים אין מחוברק‬
‫ודבוקים כהמק זה לוה כמו כן סוחר לנוי לחחוב שם ממליח ונעורח ובלבד שלא‬
‫יכניסס עד חלל )הכיח( ]הבית[‪:‬‬
‫קכז‪ .‬גוי שחחב אצבעו בתוך נקב החבית ויין יוצא דרך שס הכל אסור כהנאה‪ ,‬או‬
‫חחב שם בהא לסחום כמו מסיה *משוליה דהכל אסור‪ ,‬וכי אם ניענע‬
‫הברזא שהיה ננר נחוך נקב של יין הכל אסור בהנאה ואם הניח על הנקב שלא יזוב‪,‬‬
‫אנל נכנס בחוך ההלל‪ ,‬לדברי רש׳׳י עד נרזא אסור בהנאת ואידך שרי בהנאה ואסור‬
‫בשתייה ואע״ס שפירש‪ ,‬ואידך שרי כשתייה אין נכון לזר‪ ,‬שיין ישכב זה על זה‪,‬‬
‫והציו אסור בשתייה והציו מותר כשתייה‪ ,‬ולדברי דית הכל אפור בהנאה‪ ,‬כרבא דפ׳‬
‫בחרא‪ ,‬ביון שהבל היין היד‪ .‬מתנענע תחילה לצאת‪ ,‬דבהנחח ידו שם ניגוח הבל וחשוב‬
‫כאלו ננע בכולו‪:‬‬
‫ק כ ח ‪ .‬נכרי שקנה יין כשר מישראל ומחחימו חישראל חוחס בחוך חותם‪ ,‬בנון מילא‬
‫כל חחביח חשוקים ועשה שולים כפולים משני צדדים והוליכם הנוי‬
‫לםקופ אחר למכור ופעמים מתאכסן בעיר שכולה גויס ונם חסתח נעול סוחר בשתייה‪,‬‬
‫רכרייחא דמטהרין י־ט של נכרי‪-‬בחצר אחרת אסור אע־פ שיש לו מפתח וחותם היינו‬
‫דווקא כשעשה הנוי היין מכרמו ודרכו ישר׳ אבל קנה מישרי יין עשוי ביון שטרח‬
‫כולי האי לא פרה ומזייף‪ ,‬ועור התיר ר־ת אפי׳ ייגו של נוי מכרמו שטרדו‪ ,‬משוס‬
‫רנדייתא לא אסרה אלא מסתה א ה ד אוי הותם אחד‪ ,‬אבל הותם נתוך הותס שרי‪,‬‬
‫דס׳ אין מעמידין חדגן דיש חילוק נין חוחס אחד לחותם נתוך תותם‪ ,‬ואם הנוי‬
‫המוליך החבית של יין שנתאכסן נעיר שכולו נוימ מיתר אפי׳ בחותם אתר כר׳ אליעזר‬
‫דאמר יין משתמר נחוחס אהד‪ ,‬ורנ פסיק כוותיה‪ ,‬ונם ס׳ בחרא אמרינן האירנא קיימא‬
‫לן נרי אליעזר דלא הייש לויוסא‪ ,‬אנל מצא החותם נשנר או המפתח נסתר חיין‬
‫אסור‪ .‬ולא קשיא סםםנח מהרוח )פ״ה( ]פיז[ דשרי נמהרות‪ ,‬וכיש ניין נםך‪ ,‬נדסונח‬
‫שלהי ע־ז התמ סיירי ביוצא ונכנס‪ ,‬והינא שהוא שלם שמא צריך )שיסיר( ]שיכיר[‬
‫קנה( סשום לך לך אמרינן כצ׳יל‪ .‬ועיין חום׳ נ״ח ע״ב ד״ה שמסכו וכר‪ .‬קבו( דופני חבית כצ״ל‪.‬‬
‫כנגד חלל חביח בצ״ל‪ ,‬שחחוכין בחריצין כצ״ל‪ ,‬הלל הכיח כצ״ל‪ .‬קכז( מי שהחב אצבעו כתוך‬
‫נקב החבית וכוי עיין שם נ״מ ע״ב‪ .‬לדברי רש״י עד כדזא וכו־ כ׳ ע׳׳א עיין בפרש׳יי ד״ח ואידך‬
‫שרי וכוי וד״ה עד ברוא ובו׳ ובתום׳ נ״ט ע״כ ד״ה ה״נ וכוי וד״ה אמר רב פפא וכוי‪ .‬קבח( כמעשה‬
‫הגוי היין טברםו וכו׳ כן כתבו התופי ס״א ע״א ד״ה המטהר וכוי‪ .‬יין משתמר בתותש אתר ע״ש‬
‫ל״א ע״א‪ .‬ובהופ׳ ד״ה ראמר וכו׳ האידנא קי״ל כי״א דלא הייש לייופא ובו׳ עיין ס״ש ע״ב חיש׳‬
‫ד״ה םאי טעפא וכוי וחוס׳ ל״א ע״ב ר״ה העוולה ובד םששכח פחיות פ ״ ו * ‪ » 0‬ח א׳ כצ״ל ע״»‪.‬‬
‫‪777‬‬ ‫מחזור ויטדי‬

‫חוחסו לבסוף אחר שהובא או סני שישלח לישר׳ חכירו היאך החותם עשוי ונאיזד‪.‬‬
‫עניין‪ ,‬וזה י יודיע לנוי תחילה שישלח הכירו עיניץ החותם ואז םירחח נוי סלדיף‪.‬‬
‫ואמנם יש ששולחין יינם בחותם בלא הכרת חותם‪ ,‬ונס אין שולחין לחכיריהם היאך‬
‫עשוי‪ ,‬ואץ לאוסרו כשביל כך בראייה )ברירה( ]ברורה[ כאשר סירשחי כמקומה‪ ,‬ויש‬
‫שחוששין אסי׳ על ידי חותם על המנוסה ועל הכרזות‪ ,‬ואסי׳ בהכרת החותם סן ינעוץ‬
‫הטי מסמר או חודו של סכין בי‪ ,‬הנסרים ויוציא סעט יין‪ ,‬והתלמוד דשדי היינו‬
‫נחביותיהם של חרס רליכא לטיחש ל ה ט ‪ :‬אמנם אין להוש על זה‪:‬‬
‫קל‪ .‬דין ישר׳ חשולח חביותיו ריקניות בבית חנוי לתקנן‪ ,‬או שולחו לחבירו מעיר‬
‫לעיר ביד נוי‪ .‬נראה רבומן מועמ אין לחוש שמא נחן יין בחן ועירן‪ ,‬ונים‬
‫נכון להחמיר ולהחתימו בכל היכולת‪:‬‬
‫קלא‪ .‬יינו של ישראל שחניחו ברשוח טי וםחח םחוה לרשות הרבים ואינן חחוםים‬
‫כלל וישראלים דרים בעיר או בעיר שכולח נוים אך שלםעמים עוברים‬
‫ישראל דרך שם‪ ,‬דהשחא חשוב כישראלים דרים כח לפי׳ רביט שלסה סותר‪ ,‬לסי׳‬
‫רביט יעקב אסור‪ :‬אבל ייט של נוי שטהרו ישר׳ והוא כרשות טי כלא שום חותם‬
‫אסור אעיפ שיש ישראלים נעיר‪:‬‬
‫קלב‪ .‬יינו של ישר׳ שברשוח ישראל נלא שום חותם וחניח שם נוי וסתה סחוה‬
‫לרשות הרבים והישראל הולך לחוץ כותר אם לא הודיעו היכן הולך‪.‬‬
‫אנל הודיעו שםםלינ ובתוך נך יונל הנוי ליגע ניין אסור‪ .‬אבל אם ישרי אחר דר‬
‫בעיר סותר דמיניה טירתת‪ .‬ונסקום שאסור פי׳ רנינו שמואל הני סילי הינא שיכול‬
‫להניא טיס תחת חסרון היין שהוציא‪ ,‬או להחליף טוב ברע‪ ,‬אנל נדי לינע נחנס לא‬
‫חיישי׳‪ :‬ושסא הגי טילי בחבית אבל גינית או בוס של יין שקלין לינע נראח דאםור‬
‫כלא שחיית שיעור לטלאות חחסרון‪ ,‬שכן דרך ליגע ביין שלפניו דרך םתעםק‪ :‬אכל‬
‫אם יש םנוסה על התכית מקרקע יכישד‪ ,‬או גםר או עור קבוע במסמרות סותר‪ ,‬ולא‬
‫היישינן לשתמא לנקוב המגופה ולסותמו‪ ,‬רהא הלכה כרשבינ דלא חייש לשתסא‪,‬‬
‫וגפ לא חיישינן להסיר כל המנופה ולעשות אהדת כמוה דהא הלכה כר׳ אליעזר דלא‬
‫חיישינן לדוםא‪ ,‬ותרוייחן פסקי חלכת צריכי‪ ,‬אבל נעורת או מטלית תחוב כסי חחבית‬
‫אפילו חחוב בדוחק אין זה חותם מוי לא סירחת להסירו ולחחוירו‪ :‬ואסור לשלוח‬
‫תביח של יין סעיר לעיר בעניין זח‪:‬‬
‫קלנ‪ .‬יינו של ישר שהוא ברשות ישרי בלא שום חותם והסתה נעול והלך לו תישרי ל ח ק‬
‫‪,‬‬
‫ונשונו מצא שס טי כזה אמר רנא שילה סירק״ אם נתפס עליו כננב‬
‫חםרא שמ‪ .‬סי׳ שאין נידו טענה שיונל לומר למת נכנם שם א׳נ סירתת לינע‪.‬‬
‫ואס לאו אסיר‪ .‬מון שינול לוסר נס לי יין נכאן או תינטלחי בלחה הנה‪ .‬ונאתי‬
‫ליקחנח‪ :‬והיינו כשסתח סטר ואין שם סרק וחלון נניח שיונלו לראות נחוץ‪ .‬דהא‬
‫בפתח ‪.‬סחוח בכל ענץ מותר‪ :‬וכן בעוברא דלעיל‪ .‬ההוא ביחא דחוה כה של ישראל‬
‫ושל טי‪ .‬ואהיד טי לדשא כאפיה‪ .‬ואשחכה דהוה נוי קאי ביני דני וחוח ביועא בדשא‪.‬‬
‫אמר דכא כל דלהרי ביועא חםרא שרי‪ .‬ואידך אסור‪ .‬כיון שהיה לנוי יין שס איכ‬
‫אית ליה לאשתמוטי' ותפתח חיח סגור‪ .‬אלמא כיזעא כחלון ופתח דמי ומוהר‪:‬‬
‫סליקו הלכות יין גסך מספר התרומה‪:‬‬
‫ל״א‬ ‫כ ד מ ו כ ח שלהי ע״ז ע׳ ע׳ א ועיין בר״ש ס״ז ר ט ה ר ו ת ‪ .‬צריך שיכיר ח ו ת מ ו וכר כצ״ל ועיין בתוס׳‬
‫דכא‬ ‫ע״ב ד״ה ה ש ו ל ה וכוי‪ .‬ק ל ( דין ישראל ה ש ו ל ח וכר עיי; כחוס׳ הנ׳‪-‬ל‪ ,‬ועיין ע״ר ע״כ חוס׳ ד״ה‬
‫בלי‬ ‫קלב(‬ ‫ק ל א ( יינו ש ל ישראל ו כ ר שס ם׳יא ע״א חוס׳ ד ״ ה ה ם ם ה ר וכו׳ עיש‪.‬‬ ‫כי מ ש ד ר וכר‪.‬‬
‫וכוי‪.‬‬ ‫שום ח ו ח ס וכו׳ שס ס ״ ט ע־׳א ע״ש‪ .‬וע״ש ס ״ ט ע״ב‪ ,‬ובתו׳ די׳ח והאידנא וכו׳ והו• ד ״ ה ם א י ט ע ם א‬
‫ק ל נ ( אס נ ת פ ס עליו ב נ נ ב ובו׳ י ך ו ס״א ע״ב‪ .‬ה ה ו א ב י ח א ר ה ו ה ב ה של‪ -‬ישראל ונוי עי ע׳׳ב‪.‬‬
 ‫ה י ל כ ו ת גיטין‪.‬‬

‫קלד‪ .‬הכותב נס צריך שיהא הקלף והדיו משל בעל‪ .‬ונס שכר סוסר עליו סן‬
‫הדץ‪ .‬ואם האשד‪ .‬נתנה השכר אין בכך כלום‪ .‬אבל בקולמוס אין‬
‫קסידא‪ :‬הכותב ]צריך[ שיקצע הקלף קודם שיכתוב הגט‪ .‬ואם טעה הסופר באמצע‬
‫יחתוך חחילה סד‪ .‬שכתב ואחר כך יחזור ויתחיל לכחוב‪ .‬ואס קיצע מן הקלף לבסוף‬
‫» ל ‪ .‬כך איחה בח״נ‪ :‬וצריך שירשטט תחילה שנים עשר שיטין כםנין נס‪.‬׳ וצריך‬
‫למהר שלא תינע אוח לחבירתת אלא כל אוח ואוח תהא סוקשת נויל‪ :‬ואין צריך‬
‫לזק ולעשות תנץ בראש אותיות שעטנז נץ‪ .‬וטוב למנוע סן יקלקל האותיות‪ :‬וצריך‬
‫למהר שלא ימל כלל מן הדיו טיסה קטנה בתוך האות‪ .‬דאינו מועיל מת שיטתוק‬
‫אחרי כן מישר‪ .‬של דיו שבתוך חלל האות‪ .‬דחוח ליה הק תוכות וססול‪ .‬וכן המים‬
‫סחוחה אם ההליק ידו ונםחסה מסול ואין מועיל טח שיטחוק חנניעח לבסוף‪ :‬ויעשנו‬
‫לכחחילה ארכו יחר על רתבו ולא יכתוב חוץ לשיטת ימנית ושסאלית כתוך הנליון‬
‫חיבה שלימה‪ .‬ושלא יהא שוט )שירטוט( ]טישטוש[‪ .‬שלא יכחונ על המחק‪ :‬וצריך‬
‫שיכתוב בנט הרי את •טוחרח לכל אדם‪ :‬וצריך ליכחוב ססר חירוכץ קודם שיטה‬
‫אחרונה‪ .‬ויש שעושין בן גם מגט שיטורין‪ .‬לשי שנראה דבר עיקר‪ .‬וצריך לעדים‬
‫לחתום תחת הנט בראש חשיטח‪ .‬ושלא ירחיקו חחיםתם מכתיבת הנט רוחב שני‬
‫שימין חלק‪ .‬ושלא יהתםו אלא זה בםני זה‪ .‬והבעל אם כוחבו יאסר ההילה‪ .‬אני‬
‫כוחבו לשם נירושי סלוניח אשחי‪ .‬ואם אטר לסוסר לכחוב‪ .‬יאסר לו כחוב לשם‬
‫מלונית אשתי‪ .‬נם הסוטר יכדן בכך‪ .‬וצריך לעדים שיחתסו לבסוף אותם שישבו שם‬
‫בשעת כחיבת הנט שירעו שזהו נמ שצוה הבעל לכתוב וש שיהא נכתב לשמת‪.‬‬

‫יייך מ י ח א ה ק ל ף וחדיו מ ש ל ב ע ל וכו׳ ו ה ט ע ס מ ש ו פ ד ב ת י ב ו כ ת ב ונתן‪ ,‬עיי! ב׳יב קם״ ח‬

‫‪ wy‬מ א י ט ע ט א ד א ס ר ק ר א ו כ ח נ ונתן‪ ,‬ובנימין כ׳ ע׳׳א יבילנא ל מ פ פ ל י נ ה ו וכו׳ וכן שם כ י ד עי׳ב‪.‬‬
‫ואם ה א ש ר נ ת נ ה ה ש כ ר וכו׳ ש ם ודילמא אקנויי אקני ליח דבנן וכו׳ ועיין ב״ב קט״ח ע״א ותאידנא‬
‫ו כ ר ש ד י ו ח ר ב נ ן א א ש ה וכר‪ .‬א ב ל ב ק ו ל מ ו ס אין קפירא ו ה ם ע ס כ מ ו ש כ ת ב בסי• ק ל ־ ח ו א ם ה ק ו ל מ ו ס‬
‫מ ש ל א ה ר י ם אינו מסול ב כ ך שהרי ב ע ל ה ק ו ל ס ו ס אין לו בשביל ב ך ב נ ט כ ל ו מ ר כיון שמן ה ק ו ל מ ו ס‬
‫ל א נ ש א ר כלום כ נ ט באשר נ ש א ר ס ן הדיו‪ ,‬ועיין ב ס פ ר ישועוח יעקב הא׳׳ע סי׳ ק״כ ם ״ ק ני‪ .‬ה כ ו ת ב‬
‫*ייו ׳ ק * ע ה ק ל ף זכו׳ כ י ־ ל ‪ .‬ו*ם קי‪1‬ע סן ה ק ל ף וכר עיין ב ה ״ נ ה׳ נימין סי׳ ל*ס‪ .‬שנים עשר‬ ‫פ י‬

‫שימין כטנין נ ס ‪ ,‬עיין ניסין ב׳ ע״א חוס׳ ד״ה ח מ ב י א וכוי‪ .‬שלא תיגע א ו ה ל ח ב י ר ת ה כצ׳׳ל‪ .‬ת ה א‬
‫ס ו ק פ ת נויל׳ ה ו א ר ק ל ח ו ם ר א כ ד פ צ י ט בספרים תפילין יםזוזית ו כ ה כ ה ס כ ת י כ ה ת ם ה ׳ מ נ ח ו ת ל י ד‬
‫ע ״ * ועיין תוס׳ נימין כ׳ ע״ב ד״ה ל א ונריכא וכר‪ .‬וכן כ ה ב הרא״ש פ״ב סי׳ י״ס‪ ,‬ועיין כ ח נ ״ א שפ‪.‬‬
‫ד ח ו ח ל י ח ח ק ח ו כ ו ח וכר שם ב׳ ע״א‪ .‬ארכו י ת ר ע ל רחבו‪ ,‬בדין פ פ ר ולא י ח א איגדה‪ .‬סה׳׳ת‪ .‬ו ש ל א‬
‫י ה א שוס טישטוש וכו׳ כורי׳ל‪ .‬חדי א ת ס ו ת ר ח ל כ ל אדם‪ ,‬שם פייה ע״א ט פ ו ש ל ג ט ו כ ו ‪ /‬ושם כ״ו‬
‫ע ״ א » ח ך שיניח ו כ ר ועיין בחוס׳ ד״ה וצריך וכר‪ .‬ס פ ר חירוכין קורט שיטה א ה ר ו נ ה וכו׳ נ ם ס נ פ‬
‫פיטורין רפי ש נ ר א ה ד ב ר עיקר׳ וז״ל ס פ ר ה ת ר ו מ ה סורי ר ב י ט ה י ה רניל ל כ ח ו ב בניטין ס פ ר חירוכין‬
‫קודם ש י ט ח א ח ר ו נ ה לפי ש נ ר א ח ל ה י ו ת ד ב ר עיקר׳ דאבעיא לתו סיבעי )שם פ ״ ה ע׳׳ב( ל מ י כ ח ב‬
‫ידן י ל י ח ו י ליכי מינאי ס פ ד חידובין ד י ל מ א מ ש מ ע ד ס ט ־ ש ל ה בדברים ב ע ל מ א ולא ב ס פ ר ולא א פ ש י ט א‬
‫א״כ ד ב ר עיקר הוא‪ .‬וחדי שנינו אין למדין מ ש ט ח א ח ר ו נ ה ובו׳ ועיין בחום׳ ש ם ד״ה ר׳ י ה ו ד ה וכו׳‬
‫ח ח ת ה ג ט ב ר א ש ו מ ד מ ה ובר כרי שלא יוכלו לזייף‪ ,‬ועיין חוס׳ ב ״ ב ק ס ״ ג ע*ב ד״ה ש י ט ה ובו׳‪..‬‬
 ‫‪779‬‬ ‫שחזור ויטה‬
‫אס היו שם כשנכתב תהילתו אפילו שיטה ראשונה ולא יותר‪ .‬כשר‪ :‬יהכותכ נט‬
‫ואירע לו ספק ורוצה לכחוכ אחר‪ .‬עריך ליטול רשות סן הכעל ככל סעם שיכתוב‬
‫אהר‪ .‬לכך טוב מחחילה שיאמר לו הבעל אני נותן לך רשות לעשות אחר או ליתן‬
‫שניהן אם חרצה מחפח ספק‪ .‬וכן צריך שיאמר לעדיפ שיחחמו‪ :‬חרש שוטח וקטן‬
‫כשירין לכחוב חנט ובלכר שיחיו נמלים עומדים על נכס‪ .‬םחחלה ועד סוף‪ .‬אבל‬
‫נכרי לא‪ :‬ותבעל נותן נט לאשתו אינו צריך לומר כפני נכחב ובפני נחתם‪ .‬אכל‬
‫אם שולהו ביד אהר השליה צריך לאסרו‪ .‬הגעל יכול לעשוח שליח להוליך חנט‬
‫ליד אשתו‪ .‬והאשה יכולה לעשות שליה לקכל נט מיד בעלה‪ .‬אבל אין האשת‬
‫יכולת לעשות שליח לקכל ניטה מיד שליה בעלה‪ :‬העושה שליה להוליך נט לאשתו‬
‫לסקום אחר‪ .‬לכאורה נראה שצריך שיכיר האשה שהיא אשתו של כעל קודם‬
‫שיקבל הנט להוליך‪ .‬ולא סני במד‪ .‬שיאסרו לו עדים כשירים בשעח נתינה שוחו‬
‫אשתו של בעל דומיא דםופא דפםול להביא‪ .‬אסנם כשר השליח להניא בעניין‬
‫וה‪ .‬כדמוכח כע׳ו דאבא מניומי‪ .‬הניחן נט לאשחו צייך למקרייה קודפ שיתנוהו‪.‬‬
‫כדאמד אמימר פ׳ המביא שני‪ .‬ונפ צריך לקרותו פעם שנייה לאחר נתינה‪ .‬דילםא‬
‫עייליה לבי ידיה והלפיד‪ .,‬כדמשסע ס׳ האשד‪ ,‬רכה‪ .‬ואס מיד לאחר נתינה קראוהו‬
‫ולא לפני הנתינה סני בכך‪ :‬הנותן נט לאשתו צריך יד האשה לעולם פתוחה עד‬
‫שיניח הבעל כל הגט מידו לידר‪ .‬פחותה‪ .‬קורם שתסגור ידה‪ .‬שלא יהא כפז ‪,‬״!‬
‫בידח ומשיחה בידו דאם יכול לנתק הנט להביאו אצלו דאינה מנורשח‪ .‬ואעים‬
‫שסא היה כשר כפו עויק הרציר‪ .‬ושלפחיה דשרי סרק הזורק‪ .‬חזורק נמ לאשתו‬
‫אס היא כרשות הרבים אינו מועיל‪ .‬אפי׳ הוא בא בארבע אמות שלה עד שיהא‬
‫גידה‪ ,‬אבל אס זרקו כחצירה כשד‪ .‬לאפוקי מדהיר דפשל‪ :‬וכשחערים חותםין כגט‬
‫‪1‬‬
‫צריך שלא * •א הסופר אחד מהן‪ .‬דלשמואל ולכולי! אמוראי ראמרי אמרו כשר‬
‫אסרו אפי׳ נדיענד‪ .‬םברי התם סופר ועד פסול‪ .‬ונם פסול אומר הבעל לשנימ אפרו‬
‫לסופר לנחונ ולעדים חחוסו‪ .‬נדתניא ס׳ סי שאהוו ער שישמעו קולו‪ .‬לאפוקי ממאן‬
‫ראנשר אומר אסרו‪ .‬ואע־נ דהיינו סרי חומרי דסתמ אחדרי‪ .‬לא נתנרר הלנה נמאן‬
‫וצריך ליזהר משתיהן‪ :‬וצריך ליזהר שלא ישלח אדם נ ת נ ידו לניד לנתונ נמ‬
‫לאשתו אפי׳ הוא פקח כדמשמע לכ‪£‬ורח בתוספתא‪ :‬ואדם הכותב נט ויש לנעל‬
‫שני שסות‪ .‬יכחוב תחילה אוחו שם שהוא עיקר ואחרי כן שם הטפל‪ .‬ויכתוב כך‪.‬‬
‫סלוני המכונח סלוני‪ ,‬כמו ממם רסחקריא שרה‪ .‬וכסו אחא בר הריא דסתקרי אדא‬

‫מרי‪ .‬וקדמוגיס חרגילו לכתוב לכל ארס אגא סלוני יכל שום והניכר‪ .‬דאית לי‪.‬‬
‫ק ל ד ‪ .‬דין משומד שםנרש איני מ ת ב רק שם שהיה לו כשהוא יהודי‪ .‬ושם של‬
‫ניות ישתקע‪ .‬נדתניא ם׳ הזורק‪ .‬נתוםפתא‪ .‬נר שנתנ כנם שמו של ניות‬

‫ושלא י ח ת ס ו א ל א וכו׳ שש י׳ ע י ב ‪ .‬שיטה ר א ש ו נ ה ו ל א יוחר נ ש ר עיין שם ה׳ ע׳יכ ועיי! חוסי ש ם‬

‫ד׳יח אשילו וכוי‪ .‬ח ר ש ש ו ט ה וקטן וכר והוא ו כ ר ש ם כ ״ כ ע׳׳ג‪ .‬לעשות ש ל י ח ל ק ב ל גישיז ס י ר שליח‬
‫נ ע ל ה עיין שם ס ״ נ ע״כ ו פ ס ק כרב׳ ועיין כא״ע םי• קם״א ס׳ אי‪ .‬כ ד ס ו כ ח כענין זוז ר א כ א סניוטי‪.‬‬
‫שם כ ״ ט ע״ב ע׳׳ש‪ .‬כ ר א ס ר א ם י מ ר וכו׳ ש ם י״ט ע״ב‪ .‬ב ר ם ש ם ע שרק ה א ש ח רבוז‪ .‬עיין י כ ט ו ת צ״א‬
‫ע*ב> זכגיטיןי״ט ע״ב‪ .‬זבתוה׳ ד ״ ה צ י י כ ׳ ל מ ק ר י י ה ‪ .‬כ מ י נ ט ב י ר ה למשיחה כידו וכר ‪ r r‬ע ״ ת ע ״ ‪£‬‬
‫ועיין כחוט׳ ד״ה אש יכול ובר‪ .‬כ ט ו עויק ח ר צ י ה ו ש ל פ ת י ת יכו׳ שש ע ״ ח ע ״ א וגירםתו כ נ י ר ס ח‬
‫״עייר עיר ש ל ף כ׳ רעייק‪ .‬ו ב ר א ש א י ח א רעזיק‪ .‬אש ה י א ב ר ש ו ח ח ר ב י ס אינו מועיל ע״ש ע׳׳ח ע״א‪.‬‬
‫ע״ח ע״כ‪ .‬ובחום׳ ר״ח ו א ח לא ח ע ב י ד וכוי‪ .‬ועיין ע ת ר ערר נ ט ‪ .‬ע ד שישמעו קולו ובו׳ שש ע״ב ע״א‪.‬‬
‫ועיין בתויס• ד ״ ה קולו וכר‪ .‬ש ל א י ש ל ח א ד ם כ״י וכו׳ כ ד מ ש ט ע ל כ א ו ר ה בתוספתא״ עיין שש ע״ב ע״א‬
‫כ ת ב סופד ל ש ט ח ו ת ת ס ו ערים לששה וכו׳ ו ב ת ו ס פ ת א ש״ב רגיטין םשייש ע ל ח ף ברייתא י ל א עור‬
‫א ל א אשילו כ ת ב כ כ ת ב ידיו לסופר כ ת ו ב ולערים חתוטו‪ .‬אע״פ ש כ ת ב ו ה ו ו ח ת מ ו ה ו ונתנו ל ה פסול‬
‫עד שישמעו א ת קולו שיאמר ה ו א לסופר כ ת ו ב ולעדים תתוםו‪ .‬ועיין בא״ע סי׳ ק׳׳כ בביאור ח נ ר ״ א‬
‫ס׳׳ק ט״ו‪ .‬כ מ ו ס ר י ם ר ס ת ק ר י א ש ר ה ‪ .‬ש פ ל״ד ע״ב‪ .‬וכמו א ת א ב ר ה ר י א ד מ ת ק ר י א א ד א מרי‪ ,‬ולפנינו‬
‫שפ א י ח א ד ס ת ק ר י א י ה ט ר י ועיין תופ׳ ל ״ ר ע ״ ב ד ״ ה ו כ ל שוס ו כ ר ‪ .‬מ ש ו מ ד ש ט נ ר ש אינו כ ו ת ב‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪780‬‬

‫כשר‪ .‬אעייפ שאץ שמו עכשיו כן‪ .‬כל שכן משומר יכתוב שם של יהרוח‪ .‬אפילו‬
‫לכתחילה‪ .‬ואם כוחב שם של יהדות‪ .‬וכתב וכל שוס וחניכה דאית לי טוב הדבר‪:‬‬
‫ופוחד לחכריחו על ידי נוים בין משומד בין אוחם שכוסין אותם להוציא‪ .‬שיאסרו‬
‫להם עשה מה שדייני ישראל אומרים לך וצריך שיאמר רוצה אני‪ .‬ולכל נותני נט‬
‫צריך שיבטל הבעל כל מודעי דעכד‪:‬‬
‫ק ל ח ‪ .‬ה כ ו ת ב נט כשכוחב למנץ שאנו מונין כאן‪ .‬יכתוב מקום עמידת הסוטר‬
‫בשעת כתיבת הנפ וסקום עסידת הערים כשעה שחוחטיןבו‪ .‬ומקום‬
‫עיקר דירה הבעל ועיקר דירח האשד‪ ,‬שדרין כשעת כתיבת •הנפ‪ .‬אבל אין צריך‬
‫לכחוב מקום שבאו שם הבעל והאשח כשכוחבין הנפ‪ .‬כיון שאינן דרים שם‪ .‬כסו‬
‫שאינן כותבץ מקום עמידת אשה בשעת כתיבת חנט כששולח לח חנט למדינת הים‬
‫כי אס עיקר מקום דירחס‪ .‬ונם אין צריך לכתוב מקום לידתם‪ .‬ואעפ״י כן יש שכותכין‬
‫הכל בנס‪ .‬שנולדחי במקום סלוני ועכשיו אני דר במקום סלוני‪ .‬והנני היום עומד‬
‫במקום סלוני‪.‬‬
‫קלו‪ .‬שכיב מרע הנותן נפ על תנאי שימות יאסר כך הרי זה נימךואם לא סחי‬
‫לא יהא נט ואמ מחי יהא מעכשיו‪ .‬ותתא מנודשת פמני ומותרת לכל‬
‫אדם‪ .‬ואם לא מחי לא יהא נפ‪ .‬ואם יעפד טחליו בטל חנט‪ .‬ואחר בך ]אם[ יחלה נמ‬
‫אחר יעשח‪ .‬ואמ רוצה שתהא מנורשח בנפ ראשון ישימ זמן בחנאי ויאמר אס סתי‬
‫ער זמן סלוני‪ .‬ואפילו למאן דאמר אץ ברירה חנמ של שכיב מרע שיש בו תנאי‬
‫הוא כשר‪ .‬כיון דתנאי עומד להתברר‪ .‬כמו שמואל דאסר חנית אסורה‪ .‬ואפיי הכי‬
‫אתקין הנאה בנימין דשכיב פרע‪ :‬ותנאי של מיחד‪ ,‬בנמ‪ .‬כנון אס מתי אם לא מתי‬
‫תלד בבחרה‪ .‬כדסי׳ רש׳־י ס׳ כל הנט נכי‪.‬מה היא באותם היפים‪ .‬אפילו הכי הנפ‬
‫כשר‪ .‬וחן של נוסס אם יכול לדבר איס )כן( ]כי[ כשר‪.‬‬
‫קלז‪ .‬דין עירי חתימה לעירי פסידה לדי פאיר ור׳ אלעזר‪ .‬ובנט צריך שניהם אפי׳‬
‫לר׳ פאיר‪ .‬ובשמד מכר ומתנה סני בעירי התימה אפי׳ לר׳ אלעזר או‬
‫אפילו בלא שום עדיס אס שניהם פודים בו‪:‬‬

‫פסק‪.‬־ ז ה ם ד ר ה ג ג ו ‪:‬‬
‫קלח‪ .‬צריך שיקה הבעל ‪.‬משלו קלף ודיו וקולמוס דפסרנו לסופר‪ .‬ואם אין לו‬
‫יקנו לו לבעל‪ .‬דתא בעינן וכתב ונתן‪ .‬והוא הדין אם כתבו הסופר‬
‫בקלף שלו במצות הבעל שהוא כשר‪ .‬ובלבד שיתננו אהרי כן לבעל להיות שלו‪.‬‬
‫כדחנן הכותב טופסי ניטין צריך שיניח כר‪ .‬משסע שכותבו הסופר בקלף שלו‪ .‬אבל‬
‫עדיף טפי ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח חסופר ליתנו אחרי כן לבעל‪ .‬ואפ‬
‫הקולמוס םשל אחרים אינו פסול בכך‪ .‬שהרי כעל הקולמוס אין לו בשביל כך בנט‪.‬‬
‫כלומר כיון שמן הקולמוס לא נשאר כלום בנט כאשר נשאר מן הדיו‪ .‬ויצוה הבעל‬

‫ר ק שם ש ה י ה לו וכו׳ עיין הוס׳ שם ד״ה והוא ובו׳‪ .‬עשה ט ה שדייני ישראל אומרים ל ך מ ר י ך‬
‫שיאמר ר ו ד ה אני וכו׳ ש ם פ׳יח ע״ב ועיין בתום׳ ר כ ו ר ה מ ת ח י ל נכרים וכו׳ ועיין הוס׳ ב״ב ע׳׳א גט‬
‫מ ע ו ש ה וכר‪ .‬ואם ל א מ ח י ל א י ה א וכוי עיין גיטין ע׳׳ה ע״ב אתקין שטואל ובו׳ ועיין ב ב ע ל העיטור‬
‫בענין ת נ א י כשול ד״ה דחנן ר׳ מאיד א ו ס ר ובו׳ וברא״ש ובר׳׳ן מ ח שהאריכו כענין מששטי התנאי‪.‬‬
‫ו א ח ״ כ אם י ה ל ה ובו• מנ׳׳ל‪ .‬כ ש ט ו א ל ד א מ ר ח ב י ח א ס ו ר ה וכו׳ כ י צ ח ל״ז ע״כ‪ .‬כדפירש״י מרק כ ל‬
‫ה ג ט וכו׳ ניטין כ״ה ע״ב ועיין בשידש״י ד״ה ולכי מיית ובו־ ובתוס׳ שם‪ .‬אין ס פ ק כי כשר בצ״ל‪.‬‬
‫דין עירי ה ת י מ ה ובר עיין ניסין פ״ו ע״ב ה ל כ ה כר״א בניטין וכו׳ ושם די ע״א תום׳ ד״ה דקיי׳׳ל‬
‫וכו׳ ושש י׳ ע״ב תוס׳ ד״ה חסשא וכוי ועיין ברא״ש מ״‪ 6‬דגיטין שי׳ ז׳ וברא״ש ב״ב פ״ט טי׳ ז׳‬
‫‪781‬‬ ‫טחזור ויטרי‬
‫לסוםר בםני עדים כשירים שאץ קרובין זה לזה לא לבעל ולא לאשה‪ .‬ויאמר בפניהם‬
‫לכתוב נם לאשתו ער שיהא מוב‪ .‬לרעחו או לדעת החכם אשר בעיר‪ .‬ואם הסופד‬
‫אינו קרוב סני בעד אחד עסו‪ .‬וצריך שני עדים שיטענו בשניהם לשסה שיודיעם‬
‫שטתכי לשם סלונית אשת סלוני‪ .‬ואחד׳ כן יאמר הנעל לעדים נשירים לחתום נ‪01‬‬
‫והסופר אינו יכול להיות אחד מעדי התיסה דחתם סוםר ועד שסא םסול‪ .‬כדפריש‬
‫לעיל‪ .‬בשמעח׳ דאו׳ אמרו‪ .‬ואעס״י שהן שלש כתות עדים שצוה הבעל לסוסד לכחוב‬
‫ועירי כתיבה לשמה ועידי חחימה לשמה אין בכך כלום‪ .‬ולא מקרי חצי דבר כיץ‬
‫שכל כת וכת מעירה כל מה שצריך לראות כשעת ראייה‪ .‬דוסיא רשלש כיתות‬
‫דעידי חוקה שכל אהת ראת בכל פעם כל מה שיבול לראות‪ .‬ולא כפי׳ רב אלפס‬
‫דםסרש החס דאינו קרי חצי דכר משום שערות כל כת וכח מועיל לעניין להחזיר‬
‫סירות‪ .‬ואולם לאפו קי נסשיח משלונחא טוב הדבר לעשוח הכל ככת אחה‪ .‬שיאמר‬
‫הבעל לסושר נסני עדים נשירים לכחוב נט לאשתו‪ .‬ולאוחם עדים יחיו בשעת‬
‫שנותבו‪ .‬ואסר להם הסופד שנותנו לשש שלונית אשת פלוני‪ .‬ולאוחם עדים יאמר‬
‫הבעל שיחתמו בנט‪ .‬ואם אץ שום עד בשעת כתיבה נראה שהוא נשר‪ .‬רםםתמא‬
‫כיון שהבעל צוה בשני עדיס לסוסר לכתבו‪ .‬כתבו לשמה‪ .‬בהכשר‪ ,‬ואפ״ אינו מכיר‬
‫כתיבת חסוסר• דרוב בקיאץ הן‪ .‬ולא הצריכו הנסים להיות נשעה נתיבה כי אס‬
‫השליה המוליך נפ לאשתו‪ .‬שיוכל לומר בפני נכתב ובשני נחתם‪ .‬שלא יוציא הבעל‬
‫לעז על חנמ‪ .‬אכל כשחכעל עצמו נותנו אץ לחוש שמא כתבו שלא לשמח‪ .‬דאי‬
‫יש לחוש שמא טעה הסופר או הנעל א״נ הוא עצמו שחביא ניטו אמאי אינו צריך‬
‫לומר נסני ננחנ ונסני נחחם‪ .‬אלא ודאי אץ לחוש שמא פער‪ .‬שרונ נקיאין הן‪.‬‬
‫ובשליח הולכה דוקא הצריכו שלא יוציא הנעל לעז‪ .‬ואעיפ נן טונ הדבר להיות‬
‫עדים בשעח נחיכה‪ .‬ובן עמא רבד‪ .‬ויחתמו העדים למטה ולא ירחיקו סכחיבח הנפ‬
‫יותר טריוח חלק שטה אחת‪ .‬ויחחמו בראש השיטה שלא יהא חלק מימין חתימה‬
‫י‬

‫מיליון כדי שיוכלו לכחוב פלוני לוח מפלוני ]ואחרי כן יניחנו[ עד שיהיה ינש‪.‬‬
‫)ואחרי כן יניחנז( שלא יהא קרוי ינול להזדייף ואחרי נן יבטל הבעל נל מודעי‬
‫דעבר‪ .‬ואחרי כן יחננו לאשה בפני עדים‪ .‬ותהא ידה פחוחר‪ .‬ער שיניח הבעל הנפ‬
‫מאיליו‪ .‬ויאטר לה כשעת נתינה חתקנלי ניטך ותהא מנורשח ממני והתא מותרת‬
‫יעיינו בטוב נומוך לנתינה שיחו ניטה שחתטו כו‬ ‫לכל אדפ ויקראוהו העדים‬
‫ואותו שנכחכ בשבילה‪ .‬אמר אביי האי מאן רכתיב ניטא לורכיח ו״ו אחרונה של‬

‫ע״ש‪ .‬ח כ ו ח כ טופסי ניטין וכי׳ שש כ־׳ו ע״א‪ .‬ב ש מ ע ח א ד א ו ט ר אשרו וכוי ע״ש ע״א ע״ב‪ .‬דוטיא‬
‫דשלש כ י ה ו ה דעידי ח ו ק ה וכוי עיין ב ־ ב נ״ו ע״א‪ .‬ע״ב ש ה י ה ר י ע א ו ס ר ד ב ר ולא ה ג י ד כ ר וכר‬
‫ועיי! ב א ל פ ס פ ר ק ח ז ק ח ה כ ה י ם ט ה נ י ח ן ד ל א כר׳־ע ראי ר״ע ה א אשר ד ב ר ולא ה צ י רבד‪ ,‬ח א‬
‫ש ט ע ת א ק א מקשו ב ה ר כ ו ו ח א הכי ט ־ ש גבי שני ח ז ק ה רהיא ט ת ק י י ס ת ב ש ל ש ה כהי עדיפ ופ׳׳ש גבי‬
‫שתי שערלח ) ב ״ ב נ׳יו ע״כ( שאין מ ת ק י י מ ת כשני כ ת י ׳;דיש‪ .‬אש שחי כתי עדים לגבי שה־ ש ע ר ז ת‬
‫חצי ד ב ר לסד‪ ,‬ל א יהו ש ל ש ה כ ת ו ת לגבי שני ה ז ק ת חצי דבר‪ ,‬ו ת א לא קייט* ת י ק ה עד דאיכא‬
‫כולה!‪ .‬ולא א ש כ ה ו ל ה פירוקה‪ .‬והרי] ה יא פירוקא לא דשיא ה ז ק ה לשתי ש ע מ ו ן ר ע ד ו ת כ ל ש ת א‬
‫ו ש ת א טשני ה ז ק ה רבד טעליא ח ו א ד ה א מ ח י י ב לאהרורי שירי ר ת ר ת י שני אשוםייהו כ ר ל א א ת י א‬
‫כ ת שלישית‪ .‬וכד אתיא כ ת שלישית ו ס ס ה ד א ד א כ ל ה ש נ ה שלישית הרי ס א ל ו ליה ת ל ת שנין וקיימא‬
‫ליה ה ז ק ה ואי לאו דינא ד ה ז ק ה ח ו ה ס ח ״ ב לאהרורי שירי ר ת ל ת שנין א ל א ביון רמאלו ליה ת ל ת‬
‫שנין קיימא ל ה ח ז ק ה וקיימא א ר ע א בידיה ורידיה ה ו ה ק א אכיל והיינו ט ע מ א דמצשרפו לענין ה ז ק ה‬
‫רםיגו רהויא ע ד ו ח לעני! פירי חויא ע ד ו ח לעני] ה ו ק ה ר ה א ב ה א חליא‪ .‬אבל ב׳ שערות ל י כ א‬
‫לםיטר כחו ח כ י דכיון דלא ט ס ת י ד אלא ב ח ר א ח ר א שערה א ת ר אומר א ח ת בגכ־ז ו א ח ר אוסר א ת ת‬
‫בכריםה ואנן בעינן ב׳ שערות בטקום איחר ל א הויא עדותן עדות ר ח ר א שערה הצי ר ב ד הוא ולא‬
‫‪,‬‬
‫טתניא טידי ד ל א עברינן ב ה עובדא וכמאן ד ל י ת א דנזיא‪ .‬והויא כ ; שניש שאינן רצופות ה י ל כ ך ל א‬
‫ט נ ט ד פ י וכו׳ עכ״ל ודבריו צ״ע‪ .‬ועיין בנימוקי יוסף שש׳ ובהדושי הרטב״! על ב״ב‪ ,‬ו ב ב ע ל ה ס א ו ר‬
‫שם‪ ,‬ובתוס׳ ב״ק ע׳ ע״ב ד ״ ה למעוטי ובר ועיין ב ב ע ל השאור ב‪-‬׳ק פ ר ק טרונוז ו ב ס ל ת ש ו ת שש‪,‬‬
‫‪L‬‬
‫‪ n ,v‬י ה א ק־‪1‬י וכד כצייל‪ .‬האי‬ ‫ו נ ס פ ר כ ת ו נ ת ששים על נ״י שם‪ .‬ואחרי כן יניהגו ער שיהיה יבש‬
 ‫מחזור ויטלי‬ ‫‪782‬‬
‫ונרו‪ .‬דלא לישתמע כרי‪ .‬ולורכיח ר״ו שבאמצע תייוכין‪ .‬שיבוקין‪ .‬סטורין‪ .‬דלא‬
‫לישחמע שביקץ‪ .‬חריבין‪ .‬םטירין‪ .‬וקאי אנשים דעלמא‪) .‬ודיתי המין( ]ודי היהוייין[‪.‬‬
‫)דתינניין( ]דיתיצנייין[‪ .‬תלתא יודי־ן‪ .‬ממונות לנו׳׳ן‪ .‬ובמכתב רבינו טוב עלם נתונ‬
‫עוד שחי •ודי״ן ננדם אחרות אחת סמוך לדליית ואתת סמוך לתי׳׳ו‪ .‬זהו חמשה יודיין‬
‫ככל חינח וחיכה‪ .‬ולכתוב למהך נלא יויד אחר הלמ־ד‪ .‬דלא לישחמע לי מחך‪.‬‬
‫ולירהיק רנל שמאל של היי )מננו( ]מנגו[‪ .‬דלא לישתמע למחך‪ .‬חוכא‪ .‬ויכתוב‬
‫להתנםבא‪ .‬ולא לא יתנסבא‪ .‬שתי תיבות‪ .‬ויכתוב ודן‪ .‬בלא יו־ד‪) .‬רמשסעוק( ]דלא‬
‫לשתמע ודין[‪ ,‬דינא‪ .‬ולא ליכתוכ ואנרת כיויד‪ .‬אלא ואנרת בלא יוד‪ .‬ער כאן‬
‫מסשר התרומה‪.‬‬

‫והי לך משפטי הגט והילכתו׳ במו שסידרו רכינו יעקב כר׳ מאיר׳‬
‫וזה לשונו‪ :‬ובן שיגר לבני פרפונין‪ :‬וזה לשונו;‬
‫תקמא‪ .‬כ ך הראני מן חשמימ ולמדנו מרבדי רכוחינו חכמי התלמוד‪ :‬צריך שיהא‬
‫הדיו והקלף והקולמוס משל בעל‪ .‬ואם אין לו יחנו לו אחרים נמתנה‪.‬‬
‫ויחננו לסופר לכתוב נט לאשתו‪ ,‬ויאמר למוסר כתוב נט לסלונית אשתי‪! .‬לעדים‬
‫חחומו‪ .‬במעמד הבעל והמוסר‪ .‬ועידי חתימה‪ .‬ואם שליה מביאו צריך שיעמד השליח‬
‫על נבי הסופר‪ .‬לסי שהוא צריך לומר בםני נכתב ובםני נחתם‪ .‬וצריך לעשוח כל‬
‫שלוהי הגט בעדים‪ .‬ויתנהו הנעל לח‪ .‬או לשלוחה בסני שני עירי מסירה‪ .‬וצריכים‬
‫העדים לקרוחו חכף לנתינתו‪ .‬ויאמר לה הא ניטך והרי את מותרת לכל אדם‪ .‬ואס‬
‫לשלוהה נותנו‪ .‬יאמר לו התקבל נט זח לסלוניח אשחי והרי את מותרת לכל אדם‬
‫והמוליך יאמר לה הא ניטיך והרי את מותרת לכל אדם‪ .‬ונסני נכחכ ובסני נחתם‪.‬‬
‫ונותנו לח נסני שנים‪ .‬רהילכתא כד יוחנן‪ .‬ואם שליח כעל נותנו לשליח קבלה‬
‫סםול‪ .‬דחילכחא כרכ דאמר אין האשד‪ ,‬עושי‪ ,‬שליח לקנל ניטה סיד שליח נעלה‪:‬‬
‫וצריך שיחתוך הקלף קודם נחיבח הנט‪ .‬ואם חתכו אחרי כן מסול‪ .‬ונהנו לנחוכ‬
‫כתיבה נסה‪ .‬ונשירטוט כעין סםר‪ .‬ר״ב שורות‪ .‬והתיבות שלמות‪ .‬שלא ינתונ חסר‬
‫ישרי‪ .‬ולורכיה לוי״ו דוכדו‪ .‬דלא לישתטע כדי‪ .‬תיהויין‪ .‬דתצכייין‪ .‬נ׳ נ׳ יודי־ן‪ .‬ולא‬
‫ליכתב לימהך‪ ,‬אלא לםהך‪ .‬והיי של לטהך יסרידנה‪ .‬שלא יהיה נראה כהי‪ .‬ולא‬
‫ליכתב לאיתנסכא אלא להתנסכא‪ ,‬ויין של תירוכין‪ ,‬שיכוקין‪ .‬פיטורין‪ .‬יאריך‪ .‬ולא‬
‫ליכתוכ ודין‪ .‬ביו״ד אלא ודן בלא ידד‪ .‬ולא ליכתוב אינרת ביו״ד‪ .‬אלא אגרת בלא‬
‫ירד‪ :‬ושכיב מרע צריך לומר כשעת מסירת הגט בםני עדיס אם לא מתי טהולי זה‬
‫לא יהא גט ואם מתי מחולי זה יהא גט‪ :‬ואשר‪ ,‬העושה שליה לקבל ניטה על ידי‬
‫חרשאה צריך לכתוכ כן‪ :‬בפנינו חתומי סטה טינת פלנית בת פלוני את פלגי כן‬
‫כן פלגי לקבל ניטה מיד פלני כן סלני כעלה‪ .‬ומד‪ ,‬ששמענו כתבנו וחתמגו‪ .‬וחוחםין‬
‫שני עדים‪ :‬וכן חיקן רביגו שלמה לקדש‪ :‬ואפי׳ לא יכירו הבעל‪ .‬ושליח המורשה‬
‫אח חחיסח ידי העדים של הרשאה כשר‪ .‬שעדים חחחומים בהרשאה חם יבררו‬
‫הגירושין או הקידושין אם יש עדים שראו שבפניהם קבל וקרעם‪ .‬דחחנן הילך כמח‬
‫שאמרח‪ .‬וכר‪ .‬ולבסוף מיגלייא סילחא ע״י עדים‪ :‬יעקב ב״ר מ א י ר ‪:‬‬
‫ורבינו יצחק ב״ר ש מ ו א ל ביאר יוחד‪:‬‬

‫טאן ר כ ח כ גיטא וכו׳ שם פ״ה עי׳נ‪ .‬פטורי] עיין חוס׳ שם ד״ה ד׳ י ח ו ד ה וכוי‪ .‬ודי תיהוייין כ צ ׳ ל‬
‫ועיין בתום׳ ד״ה דתיחוייין וכו׳ ודן ב ל א יוד דלא ל ש ת ט ע ודין רינא כצ״ל‪ .‬ש מ א ל של ח״י ט ג נ ו כצ״ל‪.‬‬
‫נ ט ו שסידרו רבינו יעקב וכו׳ עיין כ ס פ ר הישר ל ר ״ ת סי׳ פ״ב• לבני פרשונין‪ .‬ושש א י ח א לבני פאריש‪.‬‬
‫ר ה י ל כ ת א כר׳ יוחנן וכוי שם ה׳ ע״ב‪ .‬אי! ה א ש ה ע ו ש ה שליח וכו׳ ס״ג ע׳׳ב‪ .‬וצריך שיהתוך וכו׳‬
‫‪783‬‬ ‫מחזוד מטרי‬

‫ואל יאריך סופי השימין חוץ לשידפוס ואל יניע האותיות זו כזו‪ .‬אע״ס שבזה לא‬
‫היה עריך להחסיר‪ .‬רכתוכ ספר תימכץ לסעלה סשיפה אתח־נה‪ .‬כמ שלא יצפרך‬
‫ללסד סשיפה אחמנרי‪ .‬ו ק הנשאר יסלא כל שימה אחרונה‪ .‬רחחסו זה אחר זה‬
‫כמו שכתבתי‪ .‬בתחילת השימה‪ .‬או זה תהת זה‪ .‬ואל ירחיקו חתימת העדיס מן הנט‬
‫שימח ושני אוירץ אך בסמוך לנט יחתום העד העליון‪ .‬ויקנו לבעל המכתיכו הקלף‪.‬‬
‫והדיו והקולמס הואיל ונמק מסוסיה )דרבינותים( ]דרכינו תם[‪ .‬ויאמר כסני עדים‬
‫לסופר כתוב נמ לםלנית כת סלנית אינתתי ולעדים יאמר אתם םלני וסלני חתוסו‬
‫בנם של סלניח כת םלניח איחחי‪ .‬ויתחמו העדים זה בפני השליח שיוליכנו‪ .‬ונס‬
‫הסופר יכחבנו לפניו לשמה כדי שיוכל השליח לומר בפני נכתב ובפני נחחס לשמה‪:‬‬
‫וכל פעשה הנפ כעמם‪ .‬וכפני עדיפ יאםר הםנרש לשליח ועלך נמ זה לפלנית‬
‫איתתי הסכונה פלנית בת סלני‪ .‬והסופר אל יחחום מ ‪:‬‬

‫גט‪.‬‬ ‫תקטב‪.‬‬
‫ב כ ך ו כ ך ב ש ב ת ב כ ך ו כ ך ימים לירח מלוני שנת ב ך ו ב ך לבריאת‬
‫עולם למנין שאנו םונין כאן ב כ ר ך פלני דיתיב ע ל נ ה ר פלני אנא מלוני‬
‫ה מ כ ו נ ה פלני ב ר רבי םלני שנולדתי ב כ ר ך פ ל ל דיתייב על נ ה ר‬
‫פלני ועכשיו אני דר ב כ ר ך פלני דיתיב על נ ה ר פלני והנני‬
‫עומד היוס במקום פלני דיתיב על נ ה ר פלנ׳ צביתי ברעות נפשי‬
‫ב ד ל א אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתייכי ליכי א נ ת אינתתי‬
‫פלנית ה מ כ ו נ ה פלני ב ת רבי פלני המכונה פלני ה נ ו ל ד ת ב כ ר ך‬
‫פלני דיתיב ע ל נ ה ר פלני דהויית אנתתי מן ק ד מ ת דנא וכדו‬
‫פ ט ר י ת ושבקיח ותרוכית יתייכי ליכי די תיהוייין ר ש א ה ושלטאה‬
‫בנפשייכי ל מ ה ך ל ה ת נ ט ב א ל כ ל גבר דיתיצבייין ואינש ל א ימחה‬
‫בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי א ת מ ו ת ר ת ל כ ל אדם ודן יהוי ליכי‬
‫טינאי ס פ ר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין כ ד ת מ ש ה וישראל‬

‫פלוני ב ר רכי פלוני ע ד‬ ‫פלוני ב ר דבי פלוני ע ד‬

‫עיין חוס׳ ׳‪ 08‬ב י א ע ״ נ ד*ח יצא זח וכו׳ היליך כ ס ו ש א ט ר ח ו ט ׳ » ם ס*ב ע׳יב עיש‪ ,‬ועיין ב*ט ע״ו‬
‫<דא‪ .‬תואיל ת פ ק ס פ ו ס י ררכיגו ח ס « ״ ל ‪.‬‬
 ‫הי־לכות חליצה‪.‬‬
‫כמו שפירש ר׳ כרוך כ ס פ ר התרומה‪:‬‬

‫תקמג‪ .‬יבררו שלשה דייגין ויוםיםיו עור שנים להשלים לחמשה לפרסומי מילתא‪.‬‬
‫ומהרו שלא יהיו קרובים לא ליבם ולא ליבמה‪ .‬ויאמרו נלכה למקום‬
‫פלוני לחלוץ‪ .‬שצריך לברר המקום תחילה‪ .‬כדאםר דכא צמבי דייני לםיקבע דוכחא‪.‬‬
‫דכחיב חשערח‪ .‬וילכו שם וישבו‪ .‬והאיש וחאשה יעמדו‪ .‬חבל כעץ רץ‪ .‬בשעח חליצה‪.‬‬
‫וישאלו ביד אפ יש שלשח חרשימ ממיחח הבעל‪ .‬ואחר כך יעידו לפניהם שזח חיכם‬
‫הוא אחיו של מת‪ .‬ושחיה אוחו חמח בעל של אשר‪ ,‬זאח‪ .‬ובעדוח אפי׳ על שי‬
‫קרוכ או על שי אשת סני‪ .‬כדאיחא ש׳ החולץ‪ .‬ואחר כך ישאלו אם יש לאיש י‪:‬נ‬
‫שנח •ויום אחד ולאשי‪ ,‬י־ב שנים ויום אחד‪ .‬ואעפץ שאץ האב נאמן על השנים‬
‫כדחניא ש׳ האוסר בקידושין‪ .‬מ״מ אין צריך להביא עדים על השנים אלא אם הוחוקי‪,‬‬
‫נחלה בשנים על סי הנבירות והשכינים שלא על שי האב םני בכך‪ .‬ואחר כך יבדקו‬
‫אם יש שחי שערות באשה בביח הערוה‪ .‬או בזקן כאיש‪ .‬או בכיה הערוד‪ .,‬ואין‬
‫לחוש שמא מקודם הזמן באו‪ .‬ושומ*י הוו‪ .‬ובדיקה של יבמה יכולה להיות על ם•‬
‫שנים דכיון שהגיעה לכלל שמחיה םמכינן על ס * שנים משום חזקה דרבא‪ .‬דאחזקה‬
‫הביאה סימנין דריש ם׳ )נ״א( ]כא[ סימן דהלכה כמותו לנבי ר׳ שמעון‪ .‬וכרייחא‬
‫דאין אשד‪ ,‬נאמנת לומר נמלה היא שתחלוץ מיירא בתוך הסרק דליכא חזקה ררבא‬
‫לד׳ יהודה דהלכה כמוהו‪ .‬ואע״נ דאמר רב חונא שערות שאמרו צרץ שיהא כהן‬
‫נומות ואין בקיאין בנומות‪ .‬לכך אם יש ריבוי שערות או שערות ארוכות הרבה אץ‬
‫צריכין לבדוק יותר‪ .‬ונם על שנותיהן נסי יש לסמוך שהניעו‪ .‬אם יש ריבוי שערות‬
‫בלא הוחזקה על סי שכינות ובלא עדות‪ .‬ואם בודקים שהדרים שוכבים"ומומים או‬
‫היא נמלה בור^י‪ .‬שזהו סימן העליון‪ .‬וחנן א׳ אששי לעליון לבא עד ש־כא התחתון‪:‬‬
‫ואחר שנתברר הדבר שהם נמלים בשנים וכשערות יזהרו ב׳׳ד שלא אבלה האשד‪,‬‬
‫עדיין באוחו יום דשסא אכלה דברים המביאין וגורסים רוק לבא ואמר רבא‬
‫אכלה תוםא או נרנישתא לא חלצה‪ .‬רכתיב וירקה‪ ,‬מעצמה‪ .‬וח״ה ממנים‪ .‬כדאיתא ס׳‬
‫אע־ש‪ .‬ושאר דברים שאינם עולין על לב אדם‪ ,‬ואחרי כן יאסרו מ ד ליבמ הנמל א•‬

‫ו י ו ס י פ ו ע ו ד ש נ י ם וכו׳ י פ ס ו ח ק ״ א ע ״ ^ ‪ .‬נ ל כ ה ל מ ק ו ם שלוני ו כ ו ׳ ש ש ‪ .‬ו ה א י ש ו ה א ש ח י ע ט ר ו‬

‫ובו׳ ש ם ק׳‪-‬ץ ע ״ א ב ת י ע ט ו ד י ‪ ,‬ו פ י ר ש ׳ ׳ י כ ל ״ א ע ם ו ד י ע ל ר ג ל י ך ו כ ו ׳ ו ע י י ; ת ו ם • ד ״ ה כ ת י ע ט ו ל י וכוי‪.‬‬
‫ה כ ל כ ע י ן רי! וכו• ע י י ן ת ו ם ׳ ק ״ נ ע ״ א ר ״ ת ב י ן וכוי׳ ו ע י י ן ק ״ ד ע ״ א ‪ .‬א ם י ש ש ל ש ת ת ר ש י ם ו כ ו ׳ ש ם‬
‫ס ״ א ע ״ א ‪ .‬ש ו ה ה י ב ם ה ו א א ת י ו ו כ ו ׳ שש ל ׳ ׳ ט ע ״ ב ט ד א ת ק י ן ר ב י ה ו ד ה ו כ ו ׳ א ש י ל ו •!ל פ י ק ר ו ב וכו•‬
‫ש ם ו ה ל כ ת א ג ל ו י י ס י ל ת א ב ע ל ט א ה ו א וכוי‪ .‬א ס י ש ל א י ש י ״ נ ש נ ה ובו׳ נ ד ת ס ״ ה ע ״ ב ועיי! ת ו ס ׳‬
‫ד ״ ה א ל ו וכוי‪ .‬ב ר ת נ י א פ י ק ה א ו ס ר ק י ד ו ש י ן ם ״ נ ע־יב ו ע י י ן תוש׳ ש ש ד ״ ה ב נ י ז ה וכוי‪ .‬א ש י ש ש ה י‬
‫ש ע ר ו ת ו ב ו ׳ ע י י ן נ ד ה ט ״ ח ע ״ ב ו ב ת ו ס ׳ ש ם ד ״ ה ב ש ל ם א ו כ ר ‪ .‬ט ש ו ם ח ז ק ה ד ר ב א וכוי ע ״ ש ר ר י ש‬
‫ס ר ק ב א ס י מ ן ו כ ר כ צ ״ ל ‪ .‬ד א ט ר ר ב ה ו נ א ש ע ר ו ת ש א ט ר ו ובו׳ נ ר ה נ ״ כ ע ״ א ‪ .‬ו ח נ ן א י א פ ש ר ל ע ל י ו ן‬
‫ובו׳ ש ם מ ״ ח ע ״ א ו ע י י ן ת ו ס ׳ ד י ה ב א ס י מ ן ובו׳‪ .‬א כ ל ה ת ו ט א א ו ג ר נ י ש ת א ובו׳ י ב מ ו ת ק ״ ז ע ׳ ׳ ב ‪.‬‬
‫‪785‬‬ ‫ויפודי‬ ‫מחזור‬
‫ניחא לך ינס‪ .‬אי ניחא לך חלוץ‪ .‬ואי חפץ לחלוץ יקחו מנעל שכולו עוד ונם תפור‬
‫סעור ורצועות תלויות נו‪ .‬וראשיהן תסור‪ .‬ונם קרסים בלולאות‪ ,‬כדאסרינן אע׳׳נ דאית‬
‫ניד‪ .‬חוםרתא )חטרינן( ]קטרינן[ ניד‪ .‬מיחנא‪ .‬והמנעל להתחילה יחיה שלו‪ .‬ונס מנעל‬
‫יטין‪ .‬אבל אסילו בדיעבד צריך ליתנו נרנל יטין‪ .‬רילםינן רנל רנל סטצורע‪ .‬ונרנלו‬
‫יהף שלא יהא מעל דסעל‪ .‬ולא יהא המנעול ארוך עד למעלה מן הארנונה‪.‬‬
‫רלא ליהוי מעל דמעל‪ .‬ואחר כך יכרוך הרצועות סביב מ ל ו על )אוני( ]אזני[ המנעול‬
‫וישים הקרסים בלולאות למיהוי הליער‪ .‬אליטתא‪ .‬ותאמר האשה מאן יבמי להקים‬
‫לאחיו שם בישראל לא אנח יבמי‪ .‬ואהר כך יעמוד האיש מעל חכוחל או אצל‬
‫חעמוד וידחזק דנלז נארץ‪ ,‬נדאמר אסימר‪ ,‬האי מאן דהליץ צריך למידהסיה לכרעיה‪.‬‬
‫וצריך שחאפר נלשון קודש‪ ,‬כדחנן בסי מצוח חליצה וטי אלו נאמרץ‪ .‬וצריך שחאמר‬
‫האשד‪ ,‬יחד שתי תיבוח אלו נלא הפסקה‪ ,‬לא אנה נראמר רנ נהנא מודח רבא בלא‬
‫אבה דאין לחםסיק‪ .‬ואין בו וייו‪ .‬כי אם לא אבח‪ .‬כדאיחא כמסורה נ׳ הסירים וייו‪.‬‬
‫לא אבד‪ ,‬יבמי‪ ,‬לא אכה )לא יא יאבה( ה׳ השהיתך‪] ,‬וישראל[ לא אבה לי‬
‫כתיליס‪ .‬ואהר כך יאמר האיש לא חפצתי לקחתה‪ .‬ואהר כך תתיר האשד‪ .‬קשר‬
‫הרצועות והקרסיס סן הלולאות‪ ,‬הכל כידה הימנית ולא שמאל ססייעתה כדאיתא‬
‫בירושלמי‪ ,‬אע׳׳נ דמן התורה אין צריך ימין‪ .‬כנידמת בשיניה מועיל‪ ,‬כראמדן ללוי׳ סי‬
‫כתי וחלצה ביד‪ .‬ותהא שוטטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל‪ ,‬והכל מעומר‪.‬‬
‫או מוטה‪ ,‬ולא יושב כדשי׳ לעיל‪ .‬ואחר כך וירקה‪ ,‬וצריבי דייני דליחזי מקא דנסיק‬
‫טפוסה דיבסח ער כננד היכם‪ .‬ואינו עריך עד ארעא‪ ,‬אלא אם הוא ארוך והיא נוצא‪,‬‬
‫וקלטחו הרוה קרינא ביה בפניו‪ .‬ואם היא ארוכה והוא נוץ וקלטחו הדוח לא מחני‬
‫םידי רבעינן דסט׳ עד להוי אפיח‪ :‬ואחרי כן קוראה בלשון הקודש ככד‪ ,‬יעשה לאיש‬
‫אשו ל*; י מ ח את בית אחיו‪ ,‬ונקרא שסו בישראל בית חלוץ הנעל‪ .‬והעוסרים שפ‬
‫יאסרו נ׳ פעמים חלוץ הנעל‪ ,‬חלוץ הנעל חלוץ הנעל‪ :‬אמר רב יהודה מצוח חליצה‬
‫קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה‪:‬‬

‫ש כ ה ת י לעיל אהר הילכות ה נ ס ‪:‬‬

‫פסק‪ .‬כללו של דבר נערה שיש לה אב וקימור‪ ,‬אביר‪ .‬לאדם אהד ועדיין לא‬
‫נשאה אם בעלה מנרשה יכולה לקבל ניטה לרבנן בלא רשות אביה‬
‫אבל ]אם[ היא קטנה‪ ,‬לשי׳ ראשון של רבי׳ שלמה אכיה דווקא ולא היא ולפי׳ אחרון‬

‫ו ה ״ ה ריסונים וכו׳ כ ת ו ב ו ת ס״א ע ״ ב אייתי דמני וכוי‪ .‬אי ניחא לך יכם וכי׳ י כ ס ו ח קיץ ע־א‪ .‬מ נ ע ל‬
‫שכולו עור וכוי ע״ש ק ״ ב ע״כ ועיין רש״י ד״ה ה ת פ ו ר במשה! וכו• ל י א שחשרו ב מ ש י ח ה וכר ובד׳׳ה‬
‫אין חולצי; בו דבעינ; כ ו ל ה רעור וכוי‪ .‬א ע ׳ ג ד א י ת ב י ה ח ו מ ר ה א קטרינן וכו׳ כצ״ל שם ק׳׳ב ע״א‪.‬‬
‫ל כ ה ה י ל ה יהיה שלו וכו׳ שם ק״נ ע״ב‪ .‬ו נ ם מ נ ע ל ימין שם ק״א ע״א‪.‬‬ ‫ועיין ערוך ע ר ך ה ו מ ר י ה א‬
‫ש ב ה קי״ב ע״א‪ .‬אפילו בדיעבד צריך וכו׳ י כ מ ו ח ק״ד עיא‪ .‬וברגלו יחף ש ל א י ה א מ ע ל ר ם ע ל ש ם‬
‫ש פ ק ״ ב ע״ב‪ .‬ו ל א י ה א המנעיי ארוך וכו׳ ש ם ק״א ע״א ועיין בתוש׳ ק״ג ע״א ד״ה מ א ן ד ס ס ג י וכוי‪.‬‬
‫ע ל אזני ה ם ג ע ל ו כ ר כ צ י ל עיין ב ה ג ה ו ה מרדכי סי׳ קי״ט‪ .‬ה א י מאן דחליץ וכוי שם ק ״ נ ע״א‪.‬‬
‫וצריך ש ח א ם ר בלשון ק ו ד ש וכו׳ שם ק״ו ע״ב‪ ,‬ס ו ט ה ל״ב ע״א‪ .‬סורר‪ .‬ר נ א ב ל א א ב ה ובו׳ שם ק״ו‬
‫ע י כ ‪ .‬כ ד א י ה א ב מ ס ו ר ת וכוי ה ו א ב מ ס ו ר ה פ• ע ק ב י א א ב ה יבמי ) ר ב ר י ם כ ה ז( ל א א כ ה ה• ה ש ח י ח ך‬
‫)רבדים י י( וישראל ל א א כ ה לי ) ת ה ל י ם פ א יב( כצ״ל‪ .‬תתיר ה א ש ה ק ש ר הרצועוה וכוי י ב מ ו ת‬
‫ק ״ ב ע״א ע ד ש ח ת י ר ה י א ו ת ש ס י ט היא‪ .‬ה כ ל בירה הימנית וכו׳ כ ד א י ת א בירושלטי‪ ,‬ה ו א בירושלמי‬
‫פ י ׳ כ ה״א‪ ,‬ועיי; יבמות ק ״ כ ע״א הוש׳ ד ״ ה ואע״ג וכוי וחום׳ חולין כ׳ ע״א ד ״ ה ל א לטעוטי וכוי‪.‬‬
‫טי כ ח י ב ו ח ל צ ה ביד ש ם ק ״ ה ע״א‪ .‬וצריכי דייני רליחזו וכו׳ שם ק׳׳ו ע״ב ושש א י ח א צריכי דייני‬
‫למיהזי רוקא כי נפיק משומא ובר‪ .‬אם ה ו א ארוך והיא ניצא וכוי שם‪ .‬והעומרים שש יאשרו וכו׳ שם‪.‬‬
‫סצדח חליצה ק ו ר א ה וכר שש וסנהדרין מ״מ ע״ב‪ .‬כ ל ל ו של ד נ ד נ ע ר ה שיש ל ה א ב זבז׳ גיטין ס״ל‬
‫ע׳׳ב‪ .‬ועיין וטסי שם ר ״ ה נ ע ר ה ‪ .‬ובהירושי ה ר ש ב ״ א שם וביש״ש קידושין ש״ב שיסקא חי‪ ,‬א ב ל אש‬
‫ה י א ק ט נ ה כצ״ל לשירוש ראשון ובו׳ עיין קידושין ט ״ נ ע״ב׳ רש״י ד ״ ה נ ע ר ה ח מ א ו ר ס ה ה ״ ה ל ק ט נ ה‬
‫והאי דשליני ב נ ע ר ה להודיעך כ ה ו רר׳ יהודה‪ ,‬ו ב ד י ה היא ו א ב י ה ונו׳ פירש׳׳י ודוקא נ ע ר ה א ב ל‬
 ‫מחוור ויטרי‬ ‫‪786‬‬

‫אמי׳ קטנה מקבלת ניטה בלא דשות אבית אם תניעה לפעוטות‪ .‬ואם מת אביה לאחר‬
‫שנתארםה או )או( שנישאת דהשתא יצהר• מרשות האב‪ .‬אז לכל הפירושים מקבלת‬
‫ניטה כירה שסיר‪ ,‬ואפי׳ היא קטנה‪ ,‬וכרתנן ט׳ התקבל‪ ,‬קםנה שאסרה התקבל לי נימי‬
‫אינו נט עד שיניע נט לידה‪ ,‬וחיק הא כי הניע נט לידה מנורשת‪ ,‬ולכל ופחות‬
‫מיירא באין לה אב‪ .‬אבל שליח לקבלה אינה יכולה לעשות‪ ,‬ואטילו היא נערה‪.‬‬
‫כדאמר רב נהמן ס׳ האיש מקדש‪ ,‬אין נערה עושה שליח לקבל ניטה סיד בעלה‪.‬‬
‫וביש לה אב‪ ,‬דאמ אין לה אב או יש לה אב‪ .‬אבל נשואה היא‪ .‬דהשתא יצת‬
‫טרשוח אב נעדר‪ .‬עושח שליח ולא קטנח‪ ,‬כדאיחא חתם‪ ,‬קטנת שאמרה תתקבלי ניטי‬
‫אינו נט עד שיניע‪ .‬הא נערח חוי נט ומוקי לח באין לח אב‪ :‬וכל דינין אילו מיידי‬
‫׳‬

‫דווקא בחניעח לפעוטון שיש לח שבע שנים‪ .‬וכדאמר דכא ס׳ התקבל‪ ,‬הסעוטוח טקחן‬
‫מקח וממכרן ממכר‪ .‬וכננדן בקטנה מחנו־שח בקידושי אביה‪ .‬אבל קודם שהניעח‬
‫לפעוטות ‪ c$‬אין לד‪ .‬אב שטת לאהד שנתקדשה אינה יכולה להתגרש בשומ ענק‪.‬‬
‫אכל אם יש לה אכ ועדיין היא ארוסה אפי׳ היא קטנה יותר יטלה להתגרש על ירי‬
‫אביה לפי׳ ר״ת כדפשמע ס׳ חרש ובירושלמי‪ :‬עד כאן‪:‬‬

‫וזהו ס ד ר חליצה כמו שמירר רבינו יעקב ב׳׳ר מאיר‪:‬‬

‫ת ק מ ד ‪ .‬היבמה לא חחלוץ עד שיחו נ׳ חרשים ססיתת חבעל אחת ארוסח ואחת נשואה‬
‫אחח קטנח ואחת נחלה כי םתנית׳ בחחולץ‪ .‬ואע־נ דרכ יוסף אחדר‬
‫ביה‪ .‬מכל מקום דםטכא היא‪ .‬וכל אשה שהוחזקח שבאחד‪ .‬לכלל שנותיר‪ .‬בשכינותיח‬
‫וחוחוקה לםימנין בשכינוחיה אינה צריכה בריקה‪ .‬כדאמ׳ בקידושין‪ ,‬מלקק וסוקליןעל‬
‫חחזקוח ואע״פ שאין שורסין הדומה‪ ,‬התם' הומרא בעלמא היא‪ ,‬והוהזקה‪ ,‬חיינו שיצא‬
‫קול שעברו עליח י־ב שנח‪ .‬ונם יצא קול שראו סיםנין‪ .‬אבל על ידי חזקה שחניעח‬
‫לכלל שנוחיח‪ .‬לא אמרינן חוקד‪ ,‬חביאד‪ .‬סימניו‪ .‬ואע״נ דאמר רבא קטנת שחניעח‬
‫לכלל שנוהיה הזקה חביאד‪ .‬סימנין למיאון ורא לחליצח‪ ,‬רחחיא חזקח אין נראית‬
‫לעיגים ואין בו יציאח קול‪ ,‬והיכא דהגיעה לכלל שמחיה ולא הוהוקה לםימנין לא‬
‫סםכינן אהזקה דרבא‪ :‬ונבדקת על סי שניס ואפי׳ על סי חמש )שגיס( ]גשיס[‪ ,‬דאין‬
‫׳‬

‫לה כתב סוכיח נדול סוה‪ ,‬רסיסנין סוכיהין‪ ,‬ועביר לנלרי‪ .‬כדתנן אף הנשים שאין‬
‫נאםנות כו׳‪ .‬וחילכתא אין האשח חולצת עד שתכיא שתי שערות‪ .‬דלית הילכחא‬
‫כהחיא ררבא‪ ,‬דשלש מדות )בנימין( ]כקטן[‪) .‬אל כדססקי( )אלא כדםסקינן[ עד‬

‫ק ט נ ה א ב י ה ולא היא‪ ,‬ועיין קידושין שם חופ׳ ר ״ ח חגן ח ח פ ובו׳ ושוב ח ו ר בו רש׳׳י ו ח נ י ת בפירושו‬
‫ד נ ק ט נ ע ר ח וח׳׳ח ק ט נ ה ׳ ילט״י צדיך לוטו• ר ת ‪ -‬ח ל ק ט נ ח פירש א ח ר ח ו ר ח ‪ .‬ודוקא נעי־ח א ב ל ק ט נ ח‬
‫א ב י ה ולא היא איידי קודם ח ז ר ח רש״י׳ והיא פ ל י א ה ג ר ו ל ח דרשי״ ס ו ח ר א״ע ב ם ק ו ס א ח ר ? ת ו ך‬
‫כדי ר ב ו ד ואולי לפני החוס׳ ל א היו שני חדבורים בטקום אהד׳ וכן ב ח ב ו ההופ• ניטין פ״ד ע״ב‬
‫ד״ה נ ע ר ה וכר ע״ש ושוב ה נ י ה רש׳׳י ב פ ר ק ב׳ דקידושין ד ה ״ ה ק ט נ ה וכו׳ ע״ש‪ .‬ועיין ד ס ב ״ ן ב פ פ ד‬
‫ט ל ח ט ו ה שפ‪ ,‬ובחוט׳ ניטין פ ״ ה ע״א ד ״ ה הניהוהו ו מ ׳ ובפ״י נ י ט י ן ס ״ ד ע״ב ו ב פ פ ר ה מ ק נ ח קידושין‬
‫מ״ג ע ׳ כ ה א ר ז ‪ p r t‬השני דבורי רש׳׳י עיש‪ ,‬ועיין כאור ח ד ש על קידושין שט ואין כאן מ ק ו ם‬
‫לחאדיך יותר‪ ,‬ק ט נ ה ש א מ ר ה ה ת ק ב ל לי ניטי וכו׳ שפ סייח ע״א‪ .‬כ ד א מ ר ר ב נ ח מ ן קידושין מ ״ ר ע־׳ב‪.‬‬
‫ח פ ע ו ט ו ת מ ק ח ! מ ק ח ובו׳ גיטין ס ״ ה ע״א‪ .‬לפירוש ד״ה כ ד מ ש ם ע פ ר ק ח ר ש ובירושלמי עיין י ב מ ו ת‬
‫קי״נ ע״ב ד״ה י צ ת ח וכוי שהביאו גפ כן הירושלמי‬
‫וזהו ס ד ר ה ל י צ ח כ ס ו שפידר רבינו יעקב בדי מאיר‪ .‬עיין ב פ פ ר חישר ל ר ״ ח פי׳ י״ח תקון‬
‫הליצה‪ ,‬ה י ב מ ה ל א ת ה ל ו ץ וכוי י ב מ ו ת ‪0‬׳ ע״א‪ .‬ואע״ג ד ר ב יוסן* א ה ד ר ביה וכוי ובםח״י א י ת א‬
‫מלקין וםוקלין ע ל ה ח ז ק ו ת וכו׳ קידושין‬ ‫ואעי׳ג ר א ס ר ר ב יומן* אי הדדי ביה וכר שט מ ״ ב ע״ב‪.‬‬
‫פ׳ ע״א‪ .‬עי׳פ ח מ ש נשים כצ״ל‪ .‬אןו הנשיס שאין נ א מ נ ו ח וכו׳ ניטין כ״ג ע״ב‪ .‬ד ש ל ש מ ד ו ח ב ק ט ן‬
‫וכו׳ כצ״ל ניטין ס ״ ה ע״א‪ .‬ועיין כהופ׳ שט ד ״ ה וכנגדן ב ק ט נ ה וכו׳ עיין ב ס פ ר הישר ל ר ״ ח פי׳‬
‫א ל א כדפםקינן כ צ ׳ ל ‪ .‬ד ח ח י א דנ׳ מ ד ו ת וכוי כ ד ט ו כ ח ב מ » ו ת ח ל י צ ה עיין י ב ס ו ח ק ״ ת ן ך ב ‪,‬‬ ‫ק״ח‪.‬‬
‫‪787‬‬ ‫מחזור ויפורי‬
‫שחביא שחי שערוח‪ .‬דההיא דנ׳ מדות אליכא דכריבי אמרה‪ .‬כדסוכח בטצות חליצה‪:‬‬
‫וצריך להכיר אפילו על מי קייכים‪ ,‬או נשים‪ .‬שהחולץ אהי כעלה מן האב‪ ,‬על ירי‬
‫שהוהוק‪ .‬כדפרי׳ לעיל ואין צריך ראיית הלידה‪ .‬וצריך הביר של שלשה לקבוע סקומ‬
‫ולהופיף שפ שניפ לאצטרופי בי המשא‪ .‬ולא יהו נרים אלא ישרי‪ :‬ואע״נ דאמרינן‬
‫בפרקי׳ דרבי אליעזר עדות חליצה בעשרה לא סמכינן עליה‪ :‬וצריך הסנדל או המנעל‬
‫שיהא כולו תפור בעוד‪ .‬ואע״נדסנדל לכתהילה בעינן‪ .‬הני מילי היכא דשכיחי‪ .‬אבל‬
‫השתא דלא שכיהי נחנו העם כמנעל‪ .‬וצריך להקנותו לחולץ שיהא שלו‪ ,‬ושל ימין‪.‬‬
‫ומיבעי למינעליה ומקטריה ברצועח על אזני חמנעל‪ .‬וסחדקיח ואם חרצועות לבנות‬
‫והמנעל שחור שפיר דמי‪ .‬דא׳ בביצח מפני שצריך ניצח )חניד( ]הניר[ לחשהיח‪.‬‬
‫והא דאי ברצועות ומנעל קאםר‪ ,‬נלוםר מנעל ורצועות כולן שחורוח‪ .‬והיינו ראםר״‬
‫בפרק בן סורר‪ ,‬אפי׳ לשנויי ערקתא דמסאנא‪ .‬והרצועות לקשרפ כמנעל והיבם צריך‬
‫שיהא בן יינ שנה ויום אחד‪ .‬יבורקץאוחו אפיי על ירי קרונים‪ :‬קצרושלרכר‪ :‬קובעים‬
‫מקום והולכים שם חמשה‪ ,‬היבמ‪ ,‬ויבמה‪ ,‬והחמשה‪ ,‬שלשה מהן שאינן קרובים‪ ,‬והיבפ‬
‫שהוא בך׳ינ שנה ויום אהד וחכיא שתי שערות‪. .‬והיבמה קוראת בלשון הקודש מאן יבמי‬
‫להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי‪ .‬ולא תפסיק כין לא לאכה‪ .‬דמודדי דכא‬
‫בלא אכח‪ .‬וחיבם קורא בלשון חקודש לא חסצחי לקההה‪ .‬ודוחק היבם אח רנלו‬
‫בארץ יפה‪ .‬והיבמה סתרח חמנעל וחולצת המנעל‪ ,‬ושולסחו סרנלו ביד ימין‪ .‬ושפאל לא‬
‫תחא מם־יעחו‪ .‬ורוקקח רוק הנראה )רוק( לדיינץ כצאתו מפיה עד נופלו בארץ‪ .‬וקוראה‬
‫כלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא •בנה את בית אהיו‪ .‬ונקרא שסו בישראל‬
‫ניח חלןץ חנעל‪ .‬והעומרים שם אומרים חלוץ חנעל נ׳ פעמים‪ .‬כדאמרינן במנחות נבי‬
‫עומד‪ .‬קופה זז‪ ,‬קופה זז‪ ,‬קזםה זו‪ :‬יעקכ כרי סאיר‪ :‬ורכ ׳חודאי נתנ שהינסח אומרת‬
‫הלוץ הנעל נ׳ פעמים‪ :‬וחחולץ בנ־ר חריוטות דלא הוו ]ירעי[ בל סדר חליצה‪ .‬כיון שעברה‬
‫וחלצח חליצחח כשירח‪ .‬ותנן סצוח חליצה בשלשח דיינין ואפילו שלשתן הד־וטוח‪.‬‬
‫מאי טעמא דנח׳ נישראל נישראל נל דהו‪ :‬ורנינו יצהק הלוי ססרש שאין צריך‬
‫לתפור המנעל בעור‪ ,‬ואע־ט שהוא תפור בםשחן מוחר לחלוץ ניון שאנו רנילין לקדוח‬
‫לאילו מנעלים ואין אוסן עושח אחריס מותר לחלוץ בו‪ .‬והא דאמרינן סנעל יתפור‬
‫נפשחן אץ חולצין בו‪ ,‬היינו מנעל פוךו‪ ,‬כעץ כוטש שלנו‪:‬‬
‫כך נזרקה טסי ר נ י נ ו י צ ח ק חלוי‪:‬‬

‫וזהו ס ד ר נ ם חליצה‪:‬‬
‫ת ק מ ה ‪ .‬נראה שאין צריך נט חליצח אלא לעדות‪ ,‬מדתקינו ננימא דהליצתא וגעת‬
‫םיננא נימא דחליצחא לםחוי נידח לזנוח‪• ,‬ש״מ להניהוא‪ .‬רשמחמירין‬ ‫י‬
‫להזקיקו בכל מקום‪ ,‬םדנאסיח בקרוביו‪ :‬וכיכחבינט חליצח ליבתוב במותנ תלתא הוינא‪.‬‬
‫ואית דססרשינן דצריך למיכתכ בטותב חלחא חוינא ואיצטריסנא לבי חמשא‪ :‬ורב‬
‫יהוראי כתב לא ליכתוב אלא בטותב חלחא וחתמי חלהא‪ .‬וצריך לסרנולי מנילתא‪.‬‬

‫ו מ ם בתוס• ר י ח ר ב א א ס ר וכוי‪ .‬ל ק ב ו ע מ ק ו ם ובו׳ עיי! לעיל‪ .‬ואע׳׳ג דאמרינן ב פ ר ק י רר׳ אליעזר‬
‫ע ר ו ה ה ל י צ ה ב ע מ ד ה וכו׳ ע י ש שרק י״ט‪ .‬והובא בהנס״יי ש״ר ם ה ׳ ח ל י צ ה א ו ת ו׳ בעש ר א ב י ״ ה ‪.‬‬
‫ואע׳־נ ד ם נ ר ל ל ב ח ח י ל ה בעינן ו ט ׳ ע״ש י ב מ ו ה ק י ב עיא‪ .‬וצריך ל ה כ נ ו ח ו וכוי שש ק ״ נ ע ״ ב ה ב ל י ה‬
‫ע ל אזני ה מ נ ע ל ו מ ע ס א משום ד ל א להוי ס ע ל ד ס ע ל ‪ .‬ביצה ה נ י ר להשחירו כ צ ־ ל ‪.‬‬ ‫ואקניה ליה‬
‫ב י צ ה ט״ו ע״א‪ .‬והיינו ד א מ ר וכו׳ סנהדרין ע״ר ע״ב‪ ,‬ועיין בתיס׳ שש ר״ה אשילו וכך‪ '.‬אפילו ע ל‬
‫ירי קרובים בצ׳׳ל‪ .‬קצרו ש ל דבר‪ ,‬קובעים מקוש ובו׳ ה ב ל ס ב ו א ר ל מ ע ל ה ‪ .‬ל א ח ה א משעייחו‪ .‬אך בסי‬
‫הישר ל ר י ח סי׳ י ״ ה ג ר ס ו ש ט א ל מסייעתו׳ ואפשר ליישב ועיי לעיל סי׳ ת ק ט ־ ג ו ב מ ה ש ה ב א ח י שם‪.‬‬
‫ו ח ח ו ל ץ כב׳׳ד ח ר י ו ט ו ח דלא הוו ידעי עיין כ ב ה י ג ה ל כ ו ת ׳בום ו ח ל י צ ה ‪ .‬כ ד א מ ד ב ם נ ת ו ה נבי ע ו ס ר‬
‫ורב יתודאי ב ח כ ל א ל כ ת ו ב א ל א ב ט ו ח ב ת ל ת א‬ ‫״וזהו ס ד ר גט חליצת״‪.‬‬ ‫ו כ י ס נ ח ו ח ס׳׳ה ע׳׳א‪.‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪788‬‬

‫ואם משרטט ליה כדותא לאו כלוס היא‪ .‬דצריך לסרגל סרנולי כחילכתא דר׳ יצחק‬
‫דאסר שהים כוחבין בלא שירטוט‪ ,‬שלש אין כוחבין‪ .‬והכי אמר ליה מר רב יהודאי‬
‫לספריה לא ליכתוב אלא בםותב תלתא וחתמי תלתא‪:‬‬

‫ונט חליצה כתבין ליה הכין‪:‬‬

‫ת ק מ ו ‪< .‬עת( ]סח[ דחוח קדמנא כיופ ‪ 0‬ל נ י בשבח רהוא כך וכך כירח סלוני דהו א‬
‫כשבת פלוני למניינא דרנילין כיה כפתא סלנית כמותכ תלתא כחרא‬
‫חוינא‪ ,‬אנחנא דייני דחחימין לחחא איך םליקא איחחא חרא רשמה פלוניתא בת‬
‫פלני דמן מתא סלנית וכען איקלעת לםתא סלנית וסליקת קדמנא לבי דינא והקרבת‬
‫קדמגא גברא חד רשטיח פלוגי בד פלוני דמן מחא פלנית‪ .‬והכי אמרת פלניתא דא‬
‫אנא הויגא נסינתא לאינתו'לפלגי נר סלני רטן מתא סלנית אחוחי דהדץ סלני‪,‬‬
‫וההוא פלגי נעלי שנינ והיי לנל ישראל שנק ונר ונרתא ומוקימ שמיה נישראל‬
‫לא שנק‪ .‬והדין פלגי אהוהי דמן אנוהי דההוא פלני נעלי ת א ועלי אמיר מן‬
‫אורייתא לייבוסי יתי‪ .‬ובכן אתון דייניי אסרו ליה )איצכי( ]אי צבי[ לייבם יבם ואי‬
‫לא ליטלע )ליה( ]לי[ דינליח דיםינא ואישחסודעינהו דהדין םלנ׳ אחותי דםן אבזהי‬
‫דהחוא פלני מיחנא הוא ואמרנא ליד‪ .‬אי צכית לייבוטי יחה יבם ואי לא אטלע)ליה(‬
‫]לח[ רינלך דיסינא ותשרי םינך מעל רינלך ואמר לית אנא צבית ליבומי יחון‪ .‬וביון‬
‫דאמר קדמנא כן אקרינינוהא לפלניתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא‬
‫אנח יבמי ואקרינא יתיר‪ .‬לא חפצתי לקחתה )ואטלח( ]ואטלע[ לה קרטנא רינלית‬
‫דימינא ושרח סיניה מעל רינליה )פעל רינליח( ורקח נאנםוחי רוקא דאיתחוי לנא‬
‫מסומר‪ .‬על ארעא ואקיינא יחה ננה יעשח לאיש אשר לא \בנה את נית אחיו ונקרא‬
‫שמו נישראל ניח חלוץ הנעל ננן אנחנא דייני ונל דחוו יחני עימנא ענינא ואםרנא‬
‫בתרא הלוץ הגעל תלתא וימני ומדאיחעביד עובדא קדמנא אשרינוחא לםלניתא דא‬
‫)לחתך( ]למהך להתנסבה[ לכל גבר דחיציבי ואיגש לא יםהת מן יומא דנן ולעלפ‪.‬‬
‫ובעת טיננא פלניתא ניטא דחליצתא דנן וכתבנא וחחמנא ויהיבגא לה דלהר בידר‪.‬‬
‫לוכו כדת משה וישראל‪ :‬וחוחמין תלחא‪ :‬ונוחנין לח ומשתריא לאלתר‪:‬‬

‫ש ט ר ה ר ש א ה למי שרוצה לשגר שליח ל ק ד ש לו א ש ה במקום אחר‪:‬‬

‫תקמז‪ .‬זכרון עדות שחייחה כסניגו בכך בשבת בכך וכך ימים לירה פלגי שנת כך‬
‫זנך לבדאת עולם למניין שאנו מונין כאן נםקום פלוני אץ־ סלני‬
‫נר םלני אסר לנו חוו עלי ערים וקנו ממני• ונתנו וחתמו ננל לשון של זנות ותנו‬
‫לפלוני בד סלוני מחמת שרציתי כרצון נסשי כלא אונס אלא נלנ שלס ובנפש‬
‫חסיצח ומניתי אוחו שליח כדי שילך למקום םלני ויקדש לי אשה סלנית בת פלני‬
‫כדת משה רשראל וחחא ירו כידי ופיו כפי וריבות בדיבורי‪ .‬וכל תנאי שיעשה יהא‬

‫וכו׳ ועיין כ ס פ ר היעזר לר״ח סון* סי׳ י״ח• ו א ס מ ש ר ט ט ליה בדיותא וכו׳ כן ה ו א ב ב ה ״ ג סי׳ ל״ג‬
‫בםדודא דחליצה‪ .‬ר א מ ר שתים כוהבין כ ל א שירטוט וכו׳ גיטין ו׳ ע״ב וע״ש חוס׳ ד״ה א ס ר ר׳ י ג ה ק‬
‫וכו• ועיין ברא״ש י ב מ ו ה פי־ב סי׳ י״ט דקיי״ל גיטץ ש ל ש כותבין וכו׳ ועיין בק״נ שם א ו ה גי‪ .‬והבי‬
‫א מ ר ליה ט ר ר ב יהוראי ל ס פ ר י ה וכו׳ כן ה ו א בבהי׳ג ד א מ ר ליה גאון ל ס פ ר י ה וכו׳ ו כ ס פ ר הישר‬
‫לר״ה סי• ת ק נ ״ ד ע״ש‪ . .‬ו ג ט ח ל י צ ה ב ת ב י ן הכין״ עיין ב ב ה ״ ג ט ס ה גט ת ל י צ ה בםימ! ל״ד‪ ,‬ו ב ס פ ר‬
‫הישר לר״ת חקג״ג‪ .‬ו כ ר ס ב ״ ם פ״ד ס ה ׳ יבום והליצה ח ל ב ה ל׳‪ .‬מ ה ר ה ו ה ובו׳ כ צ ״ ל אי צבי כןי׳׳ל‬
‫ל י ט ל ע לי וכר כצ׳׳ל‪ .‬א ט ל ע ו ב י כצ״ל‪ ,‬ו א ט ל ע ל ה ק ד ס נ א כצ׳־ל‪ ,‬וסרת םיניה מ ע ל ריגליה ו ר ק ה וכוי‬
‫כצ׳׳ל‪ .‬ל פ ל נ י ת א ד א ל מ ה ך ל ה ת נ ס ב ח ל כ ל גבר וכו• כצ״ל‪ ,‬ועיין ב ר ב א ל פ ס סוף פי״ב דין גט חליצת­‬
‫‪0‬‬
‫" ק ט נ ה היא לגטרי וכו׳ עיין י ב מ ו ת ק״ז ע״כ‪ ,‬כ ח ו מ ת ק׳ ע״כ‪ .‬ק ״ א ע״א‪ ,‬וכסט׳׳ג עשי! ה׳ ח ל י צ ה‬
‫‪789‬‬ ‫מחזור ויטרי‬

‫עשוי וקנינא מן פלני כר פלני לפלני כר פלני נכל מה רכחינ ומפורש לעיל בםנא‬
‫רכש־ למיקנייא כיה שריר וקיים‪ :‬וחוחםין שנים‪:‬‬

‫וכשמגעת בבגרות אומדת אי‬ ‫דין נ ע ר ה שמקדשין א ו ת ה אמה ואחיה‬

‫אי־משר בפלני בעלי;‬
‫ת ק מ ח ‪ .‬ק ט נ ה יתומה שאין לח אכ‪ .‬דסשיאין אוחד‪ ,‬אמה אחיה‪ .‬אם קטנה היא‬
‫לנמרי כנון כח המש שנים אפי׳ מיאון אינה עדינה ומתקדשת לכל‬
‫ם• שירצה‪ .‬ואס מיעד‪ ,‬לעוטת פעוטות נבת שש שנים או שכע או יותר סיכן עד‬
‫י״א וקידשה אמה או אהיה לדעתה צריכה לסאן‪ .‬וסםאנת כין ככ׳ד‪ .‬כין שלא כניד‪.‬‬
‫ואינה צריכה נ׳ אלא בפני ביד וםיאונה םיאון‪ .‬ולא שנתקדשה בלבד‪ .‬אלא אפילו‬
‫נישאת תוך הזמן עד י״א ממאנת והולכת לח‪ .‬ואינה צריכה נט‪ .‬ואפי׳ הניאה שתי‬
‫שערות‪ .‬בל שנת אחת עשרה שומא הם‪ .‬ואין הוששין להם‪ .‬וכל שנת ייב עדיין היא‬
‫קטנה אבל צריכה בדיקה אמ הביאה שתי שערות‪ .‬ואינה יוצאה במיאון אלא כנט‪.‬‬
‫ואס לא הביאה שתי שעדות כל שנת י״ב כלפני הזמן הזה‪ .‬ועונה היא רוצאה‬
‫כטיאון‪ .‬ואם השליסה י׳ב שנה ויום אחר יוצאח מקטנות ונכנסת לנערות בין" הניאה‬
‫שתי שערות בין לא הביאה נערה היא ואין מועיל כה סיאון ואינה יוצאה אלא כנט‪.‬‬
‫והיא נערה כל ששה חדשים וראי‪ .‬חשליסח ייב שנח ויום אחד וששה הדשיס יוצאה‬
‫מנערות ונכנסה לבנרות‪ .‬תעשיה אשה נםורה לכל דבר‪ .‬אבל לסיאון אינה ממאנת‬
‫םשנננסת לנערות ונ׳ש לבנרות‪ .‬ואף נשהיא קטנה נמו שנתכנו שיכולה לצאת‬
‫כש׳יאק הוא שלא היה לה אב‪ .‬אבל אם אכיל‪ .‬קיבל קידושיה אסי׳ בת יום אחד אינה‬
‫יוצאה אלא בנט‪ .‬שאין תורת פיאון נוהגת אלא ביתופה כלבד‪ .‬ובפםאנת אס היתד‪.‬‬
‫ממאנת בתוך זמן הכת׳ למעלה‪ .‬סותרת לינשא לכהן‪ .‬שאין סיאון פוסל בכהן‪ .‬והנט‬
‫איט אלא לראייה בעלמא‪ .‬ואין שפ כריתות עליו‪ .‬ואפי׳ אין נידה נט פיאק כיון‬
‫שמיאנה בפני שגיפ ואמרה אי איפשי בקידושץ שקידשוני אמי ואחי מותרת לינשא‬
‫לכל אדם ואין חוששין לנט מיאון אלא כרי שלא ישתבח הדבר‪ .‬הילבך איט פוסל‬
‫לכלל כהונה‪ .‬ומשנה שלימה‪ .‬ואין נה חילוק‪ :‬תמםאנת באיש הוא סותר בקרובותיה‬
‫והיא פותרת בקרוביו‪ .‬ולא פסלה מן הכהונה‪ .‬וכן הילכחא‪:‬‬

‫וזה גט מיאון‪:‬‬
‫ת ק מ ט ‪ .‬זכרון שהיתח בפנינו טי‪ .‬איך םלניח נר‪ .‬פלני אתת לקדסנא לבי דינא וכן‬
‫אפרד‪ .‬פלונית אפי ופלני אחי אמעו יתי ואקדישו יתי לפלני בר פלני‬
‫ואנא יטקתא הדתי ולא הוינא ידענא ליה כען לא ניחא לי לפיתוי להרין נברא ולא‬
‫רעינא ליה ולא עבינא ליה ולא לבי צבי להחנםבא ליה ובדיקנא בחר פלניתא דא‬
‫ועדיין היא קטנה וכר )הוינא( ]הוינא[ דאפרה פלניתא רא נהדין עיניינא כתבנאנפ‬

‫ס»׳ נ י ב פ ו פ ס נ ם ח ל י ג ה ועיין קידושיו ס ״ ד ע״ב‪ .‬ל ע ו נ ת פ ע ו ט ו ח כ ב ת ש ש וכו׳ עיץ גיטין נ״ט‬

‫ע״א ‪ mm‬כ ר ב י ח ו ד ה וכו׳ ולא פליני כ ל ח ד ו ח ד לפי חורפית‪ .‬ועיין כ ת ו נ ו ח ד־ ופרש״* שפ ‪i n‬‬
‫‪,‬‬
‫ועיץ ני»ין ס ״ ח ע ־ א ו ב פ ר ש ־ שפ ו ב י ב קנייה ע״כ יברשב׳׳פ‪ .‬ו א פ י ת ה ב י א ה ש ח י שערות ו ב ר עיין‬
‫יב‪10‬ח י״ב ע י ב ‪ .‬ו ב ב י ד ג ‪n‬׳ מיאון ם פ י ק ו א ע י נ דאתא• ש ת י ש ע ר י ח וכר ע י ש ועיין נ ר ח כדי ע*»‪4‬‬
‫והיא נ ע ר ה כ ל ש ש ח חדשיט וכוי כ ח ו ב ו ת ל״ט ע״א אין נין נ ע ר ו ת ל ב ג ר ו ת אלא ש ש ה ח ד ש י * נ ד ה‬
‫ס ״ ה ‪ .try‬קידושין ע״ט ע*א‪ .‬ח מ מ א נ ח באיש הוא מ ו ח ר וכו׳ ולא פ פ ל ח מן ח כ ח ו נ ח יבמות ק ״ ח‬
‫ע״א‪ * .‬ח ח גט ס י א ו ף זכרו! ש ה י ת ה וכוי עיין ב ס פ ר הישר ל ר ״ ח פי׳ ה ק נ ־ ו נ ם מיאון וכוי‪ .‬ועיין‬
‫ברמב״ם ח• גיתשין פי״א ח י י א גט מיאון ועיין י ב ט ו ח ק׳׳ז ע׳׳ב ב ר א ש ו נ ה היו כ ו ח נ י ! נ ס מ י א ו ן ל א רעינא‬
‫‪ m‬ק ״ ח ע״א ר ״ ה א ח י ו כ ר ו ס ע ס ע מ כ א ן ל ש ב ש ם ת מ כ ת ב בוזיקוני נ ט‬ ‫ב י ח וגו׳ ועיין ב ה י ס ׳‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪790‬‬

‫מיאון דין ויהיבנא לה למהך להתנסכא לכל נבר דיתיצניין כדת משה וישראל‪:‬‬
‫ו ה ו ת מ י ן שנים‪:‬‬

‫ש ט ר ה ר ש א ה ל ש ו ל ח ג ט ל א ש ת ו ממקום אחר‪:‬‬
‫תקן‪ .‬זברון עדות‪ :‬כו‪ :‬איך םלני בר שלנ׳ אסר לנא הוו עלי עדים וקנו ממני‬
‫וכתכו וחתמו עלי ככל לשון של זכות מהמת שרציתי ברצון נפשי בלא‬
‫אלנס אלא כלב שלס וכנפש הפיצה ופניתי שליה פלנ׳ בר םלני להוליך זד• הנס‬
‫לפלניח בת פלני ממקום סלני וליתנו בידח ויהא ירו כירי ופיו וכוחו ככותי ודיבורו‬
‫בדיבורי ושליח שלוחי ושליח שלוחו שלוחי ער מאה שלוהים עד דמטי נפ זד‪ ,‬ביד‬
‫סלנית בת סלני שחחא מותרת לכל אדם שחחםוץ לינשא וקנינא סן פלני כר פלני‬
‫לפלונית בת שלני ככל מה דכתיב ומפרש לעיל כםנא דכשר למיקנייא ביח שריר‬
‫וקיים‪ :‬ויהתמו שנים‪:‬‬

‫ש ט ר א פ ו ט ר ו פ א ש מ ש ג ר ת אשד׳ על כ ע ל ה ל ק ב ל גיטה ו ל ג ב ו ת כ ת ו ב ת ה‬
‫שבעלה‪:‬‬
‫ת ק נ א ‪ .‬זכרון עדות וכוי‪ .‬איך פלנית בת סלני אמרה לנו היו עלי עדים וקנו ממני‬
‫וכתבו והתמו בכל לשון של זכות ותנו לי לפלנית כת פלני להיות‬
‫)ביר( ]בירי[ לזכות מהמת שרציתי ברצון נסשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש‬
‫חמיצה ונתתי לו ארבע אםוח קרקע בחציר במתנה מתנת בריא ולא מתנת שכיב פרע‬
‫ואנבן חרשיחא )וחשלטתין( ]והשלמתיו[ וסיניתיו אסוטרוסא על פלני כעלי סתפח‬
‫שנדה םםנ׳ זד׳גיחנ׳ כדי לתופשו לדץ ולנכות כתובתי‪ .‬ויפול אותר‪ .‬לעצמו ויהא‬
‫רשאי לקבל מהאה ולאהוואה אחוותא לקיומי ולבפולי חיונא וזנותא ולקנוע זמן ולבפל‬
‫זמן להחרימ ולנזור ולהשביעו בכל כיח דין שירצה בין בדיני ישראל נין בדיני אומות‬
‫העולם‪ ,‬וכל מה שיעשה יהא עשוי ויהיה םיו כפי וידו נירי ונוחו כנוהי ונל מה‬
‫שמתענה לו מן חדין קיבלחי עלי בין לזבוח בין לחוכר‪ ,‬וקנינא מן סלנית כת סלני‬
‫לפלני בר םלני ככל מה דכתיב ומשרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה שריר וקיים‪:‬‬
‫והותמין שנים‪:‬‬

‫ש ט ר אירוסין‪:‬‬
‫ת ק נ ב ‪ .‬זכרון עדות כוי‪ :‬איך סלוני כר פלני אמר לה לפלנית בח פלני הוי לי‬
‫לאנחו כרח משה וישראל ויהיבנא ליני מוהר בתולייכו כסף זוזי‬
‫מאתן דחזו ליכי מדאורייתא שריר וקיים עלי וצביאת סלניתא דא והות לאנתו לסלני‬
‫דנן‪ .‬וכך התנה לה פלני דנן לכתוב לפלנית ארוסתו־‪ ,‬בכתובתה ליום נישואין כך וכך‬
‫דינרים כך וכך בגדים‪ .‬וכך אםר םלני דנן אתריות כתובתא דא קכילית עלי ועל ירתיי‬
‫כתריי להפרע פנל שסר ארנ נינסין וקניינין דאית לי ההות נל שמיא דקנאיודאקגי‬
‫נינםין דאית להון אחייות ודלית להון אחריות יהון אחראין זערנאין למפרע שמר‬
‫כתונחא דא ואשיי סנלימא רעל נתסאי נהיי ונמותא מן יומא דגן ולעלם וקינל עליו‬
‫שלני דנן לסלניתא דא בנל מה דנתינ ומפרש לעיל במנא רכשר למיקגייא כיח‬
‫שריר וקיים‪ :‬וחותמין שנימ‪:‬‬

‫לחיזח בידי ל מ ו ח‬ ‫מ ה ש נ ה ב כ ו ח ע׳׳ש‪.‬‬ ‫ועיי! ביע«?ו פ ר ק י ״ג דין ז׳‬ ‫טיאו! ל « רעינא ביה וכר‬
‫‪791‬‬ ‫מחזור מטרי‬

‫ש ט ר כתובה‪:‬‬
‫חקנג‪ .‬ב כ ך בשנת בכך וכך לירח שנת חמשת אלסים וכך וכך לבריאת עולם לסנין‬
‫שאנו םונין באן במתא פלניח‪ .‬איך ר׳ סלוני ברי סלוני אטר לח לסרת‬
‫סלוניתא בתולתא רא הוי לי לאינתו כדת סשח וישר׳ ואנא אסלח ואוקיר ואזון‬
‫ואשמש יחייכ• כחילכת נוכרין יהודאין ד‪0‬לחין ומוקרין הנין ומשרנסין לנשיחון כקושטא‬
‫ויהיבנא ליכי מוהר כתולייכי כסף זוזי סאחן דהוו )ליד‪] (.‬ליכי[ םדאורייחא ומזונייכי‬
‫ובסותייכי וסישוקייכי‪ .‬ומיעל לוותייכו כאורח כל ארעא וצמאת מרח סלניחא בתולתא‬
‫י א כח ר׳ סלני והות ליה לאנתו ודא נדונייא דהנעלת ליה מבית אבוהא בין ככסף‬
‫בין ב מ ע בין בתכשיטין בין בשימושי )דידה( ]דירה[ בין בשימושי ערסא סך הכל‬
‫קיכל עליו ר׳ פלני חחחן כר׳ סלני בהסשים ליטרין ממטבע אטוונין םסשיםין טובים‬
‫היוצאים בחוצאח שיש בכל דינר ודינר ארבעח משיטים סכםף צרוף לסשקלם וצבי‬
‫ר׳ םלני חחן דנן ברי ‪0‬לנ* והוסיף לה םריליה חטשים ליטרין אהרות מ נ י ן כיוצא‬
‫כחן במתנח רליחווי לה סאה ל־טרץ בכתובתה‪ .‬וכן אמר ר׳ סלני חתן ח ן ברי סלני‬
‫אחריוח שטר כתובחא רא קביליחו עלי ועל ירת• בתראי לחחשרעא מכל ששר א מ‬
‫נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא רקנא* )ודעתיך( ןודעחיד( אני לטיקני נכסין‬
‫דאיח להון אחריות ודלית להון אהריות ]כולהון יהון אתראין וערבאין לשמע מנתון[‬
‫ש‪0‬ר כתובתא רא בחיי וכמותא ואשיי סנלימא דעל בתשאי ואחריות וחוטר שטר‬
‫בחובחא דא קבילית עלי ועל ירתיי בתריי* באחריות וכהוסר כל שטרי בתומת רנהיגץ‬
‫ככנח ישראל העשוייס כח־קון חכמים מן יומא דנן ולעלם רלא כאסמכתא ודלא‬
‫כסוססי דשטמ‪ .‬וקנינא מן ד סלנ* חתן דנן כר׳ םלני למרת סלוניתא בתולחא דא‬
‫בת ר׳ סלוני כבל מה רבחיב ומשרש לעיל במנא דבשר לסיקנייא כיח שריר וקייס‪:‬‬
‫סלני החחן בר׳ סלוני‪ :‬ויחחמו שנים‪ :‬זו לבחולה‪:‬‬

‫ולאלמנה כותב‪:‬‬
‫ויהיבנא ליכי מוחרא כםף זח״ מאה רחוו לימ מדרבנן‪ :‬ובמקום כתולתא‬ ‫תקגד‪.‬‬
‫כותב ארטלחא‪:‬‬

‫כ ת י כ ת יבמים‪:‬‬
‫תקנה‪ ,‬ב כ ך בשבח כוי‪ .‬איך שלנ* בר פלני עבי ברעות נםשיה ואפר קרםנא‬
‫פלני בר סלנ• אחי רסן אבא שכיכ וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק‬
‫וכרא וכרתא וסוקיס שמא כישר׳ לא שבק ושבק אנתחא חרא דשםח סלניח כח פלני‪.‬‬
‫דמן מתא פלניח‪ .‬ואנא פלני כר פלגי חוינא לייכוסי יתד‪ ,‬ולפיק יתד‪ ,‬ולפרנס יתח‬
‫כסה דכתב בססר אורייתא דמשה יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשח ויכסה‪ .‬ושמעת‬
‫סלגיתא דא ואתייבםת לה לפלני כר פלני בעלה כסא דכעי אתה בדיל לאקסא‬
‫לאחוהי םיתנא שמד‪ .‬בישראל כמה רבת׳ והיה הבכור אשר חלד יקום על שש אהיו‬
‫המת ולא יסחר‪ ,‬שמו מישראל וצכיתי אנא פלג* כר פלני וכתכיח לח לפלניחא רא‬
‫יבמח׳ בכחובחי‪ ,‬םאחן זוזי מוהרא רתוו לה מדאורייתא רהוה כתיכ לה בבתובתא‬
‫דכתב לה אח• בעלת‪ .‬וצכית׳ )ואנםיסת( ]ואוםישח[ לח סיילי כך וכך ואנא סלני‬

‫כצ׳־ל‪ .‬ו ה ש ל מ ת י ו כור׳ל‪ .‬דחוי ליבי מדאורייתא בנ״ל‪ .‬בשימושי ד י ר ה ובו׳ כך־ל‪ .‬ו ד ל י ת לתון א ת ר י ו ת‬
‫ג‬
‫הוו עלי‬ ‫ז ב ו ‪ r x‬׳ ‪.‬‬ ‫לה‬ ‫\ ‪• t w‬‬ ‫י ע י » ץ לפרוע ס נ ח ו ן ש ס ר ב ת ו ב ת א ר * »י«ל‪.‬‬ ‫'**‪vw‬‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪792‬‬

‫בר פלני אסלח ואוקיר ואלון ואפרנס יחייכי כהילכח גוברין יהוראין וכך אסר םלני‬
‫החחן נר פלני אחריות שטר נחובתא דא קכילית עלי וכוי‪ :‬וקניניא סן שלגי החתן נר‬
‫פלכי לפלנית ינסתו נח פלוני ככל פה דנתינ ומפרש לעיל נסנא דנשר לסיקנייא‬
‫כיח שריר וקייס‪ :‬ויחחפו שנים‪ :‬והחתן קורם‪:‬‬

‫כ ת ו ב ה דאירכסא‪:‬‬
‫תקנו‪ .‬ב כ ך בשבת כר‪ .‬איך פלנ• כר סלני אתא לקרמנא ואסר לנא הא כסא שני‬
‫סקדמת דנא אינסינת ליה נרת פלניתא נת ר׳ פלני וכתיבנא לה‬
‫נחונה סשעה נישואיה כדת סשה וישראל זנה־קזן הנמים והשתא אירנס ההיא כחזבה‬
‫חסנה לא יריע ובעינא לסיכתב לה כתונתא אחריתי וסורא ונדונייהא ותופסת דילה‬
‫ולשעבר נכסיי ננל סה דהוה נתינ נכחונתח קמייחא וכך אמר לנא ר׳ ‪0‬לני כר׳‬
‫סלני זעו סהדי וקנו סמני יכתבו וחתמו ננל לשון של זכות להט ליה לסרת סלניתא‬
‫בת רי פלני דאנא קנילית עלי ראוקיר ואוון ואפרנס יחייני נו׳‪ .‬ודא נרונייא דהנעלת‬
‫ליה סכי נשא נין בנסף בין ברהב‪ .‬נוי‪ :‬וקנינא מן ר׳ פלני נוי‪:‬‬

‫ש ט ר מחילת כ ת ו ב ת ה ‪:‬‬
‫תקנז‪ .‬זכרק עדות‪ ,‬ט׳‪ :‬איך באו לפנינו פלניתא ופלני ופלוני בניי פלוני בעלה‬
‫וזז פלזניתא אסרה לט הזז עלי ןעדיס[ זקנו ממני ונהנו זהתמז עלי‬
‫כנל לשון של ונוח והנו לסלני וסלני נניי להיות נידם לזנוח מחמת שרציתי נרצון‬
‫נסשי בלא אונס אלא נלב שלם ובנפש הפיצה ומהלחי לחם שמר בתובחי שהיה לי מן‬
‫פלוני אניד^ ואין רשות סיוס זד‪ .‬ומעלה לטעון ולערער על סל;י ושלני נניי כשב־ל‬
‫כתובתי שסהלת• להם ברצון נפשי וכל זמן שאני מהצפת פניי או הבא סכוהי לטעון‬
‫ולערער על פלני וסלני בשביל כתובתי שסהלתי להם יהיו דבריו בטילים‪ ,‬ושביקין‬
‫ושביתין וחשוכין־כהרם הנשכר בין בדיני ישר׳ בין כדיני אומות תעולס וכל מודעי‬
‫ומודעי דסודעי רנסקי סנו סודעי עד סוף כל מודעי כחספא תבירא דלית כה סששא‪.‬‬
‫ואחריות שטר מחילה וו קיבלתי עלי וקנינא מן פלניחא דא לפלני ופלוני כבל מה‬
‫דכתב ומפרש לעיל במנא דכשר למקנייא ביה שריר וקיים‪ :‬וחוחמין שנים‪.‬‬

‫גט ש פ ח ה ‪:‬‬
‫ת ק נ ח ‪ .‬ב כ ך כשכת כוי‪ .‬איך אנא פלגי בר סלני ממדינת פלגי דיתבא על נהר‬
‫סלני ועומד היום כאן במתא סלנית וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהחי‬
‫צביתי ברעוח נפשי בדלא אניםנא ושחררית וחרירית יתייכ׳ ליבי אנתי לנסשייכי אנתי‬
‫לעצמייכי לנרמייכי ואנת בת חורין ואינש לא ימחה בידייכי סן יומא דנן ולעלם ודין‬
‫דיחוי ליני מינאי םפרחרורין ואנרתחפושין ונט שחרורים כרת משח וישרי‪ :‬ויחתום‪:‬‬
‫ויחחסו שנים‪:‬‬

‫מ כ י ר ת העבד‪:‬‬
‫ב כ ך נשנת כו׳‪ :‬סחסת שנטלתי וקיימתי סמנו בך וכך ברצון נפשי ומכרתי‬ ‫תקנט‪.‬‬
‫לו* נהם עבד שלי ששמו פלני מכירת עלמין מכירת םרהםיא מכירח‬

‫נ ט ג א ב ס פ ר ס נ ד ל עז ח ל ק שלישי משידור ח נ א ו ן שוח׳‬ ‫• ג ם ששחה״‪.‬‬ ‫עדי‪ 0‬וקנו ס מ נ ו כ*׳׳ל‪.‬‬

‫י ע ב י ץ ד ל ושט א י ח א א נ ח פ׳ כ ח א כ ר ה מ אבינו ובו׳ די הויח ש פ ח ה דילי מ ק ד מ ת דנא‪ ,‬וכדו ש ח ר ר י ת‬
‫‪793‬‬ ‫סחזור ויסודי‬

‫נסורת שרירא וקייסא ויחיבנא ומשלסנא לו ליורשיו אחרו ורשאי ושליט יהיה סלני‬
‫זה בעבד וד‪ .‬שמכרתי לו לירש ולהוריש לסכור ולמשכן ולעשות גל מת שירצה‬
‫ושום ארס לא יםתה כידו ועבר זה מוצדק לעברות וספיר ועסיר מערורי ועלולי‬
‫)סלכו( ]מלכא[ וםלכחא ורשום לא אית עלוהי וכבר סילקתי את ירי מעבד שסברתי לו‬
‫ומכירה זו נמורח וחלומי‪ .‬וחתוכה דלא להשנאה בה‪ .‬ואחריות שמרי עבד זה קיבלתי‬
‫עלי ועל יורשיי אחרי ועל כל נכסיי ועל כל שסר ארנ נכסין שיש לחן אחריות‬
‫ושאין לחם אחריות יחו אחראין וערבאין לחציל עבי זח סבל דץ ועירעור סיד כל‬
‫אים ולהעמידו ביר טלני‪ .‬וקיבל עליו סלוני זה אחריוח שטר םכירת וו כחומר כל‬
‫שטרי מכירוח כמו שחיקנו הכםיס וכהלכה סן יוסא דנן ולעלם וקנינא כו׳‪:‬‬

‫ש ט ר מחילה ל כ ל ס ה שירצה‪:‬‬
‫ת ק ס ‪ .‬ז כ ח ן ערות‪ ,‬כוי‪ .‬מחמת שרציתי ברצון נסשי כלא אונס אלא כלכ שלם‬
‫ובנםש חםיצה ומהלת לו עסק כך וכך שהיה לי עסו בזוז אחר והזה‬
‫קיבלתי ממנו ואין לי רשות ולא לבל הבא סכחי ולא סכח כל ארס כץ קיוב בין‬
‫רחוק מיום זה והלאה לטעון ולערער על סלני בר מלני מהמת עסק כך וכך שמהלתי‬
‫לו וכל מודעי ומודעי דסודעי וסורעי דנסקי פנו ]מודעי[ עד סוף כל מודעי שססרתי‬
‫ושעחיר אני למסור הכל מחלתי לסלני בר סלני בזוז אחד והמו קיבלתי סמנו‪ .‬וכך‬
‫אשר םלני כר םלני מהילה זו כתבוה בשוקא והתמוה בברא רלא חחוי במחילה‬
‫טמ־רתא ואחריות שטר מחילה וו קיבלחי עלי ועל יורשי אחרי כחוסר כל שטרי‬
‫מחילות ושמרי ספיקות וסשיות העשויות כחיקון חכמים מן ]יוסא[ מ ן ולעלם רלא‬
‫כאסמכתא ודלא כטוםסי דשטרי וקנינאכו׳‪:‬‬

‫ש ט ר מתנה‪:‬‬
‫ת ק פ א ‪ .‬זכרון עמח‪ ,‬כוי‪ :‬מחמת שרציתי ברצון נפשי כלא אונס אלא כלכ שלם‬
‫ובנפש הפיצה ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחצירי בפחנה ואנכפ‬
‫נחתי לו במתנת כך ובך תכשיפין או כך וכך בית במקום פלני במצמא כך וכך‬
‫מתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע מתנת עולמית‪ .‬טתנה נמורה וחלופת שרירא‬
‫וקיימא דלא לפיהרר בה לעלם ולא נשתייר לי ולץרשיי כמתנה זו כלוט וכל פי‬
‫שיבא מארבע רוחות העולש בן ובת אח ואחוח קרוב ורחוק יורש ונוחל יהודי או נוי‬
‫אוכל נכסי* ופורע הומת״ ויקום ויהנח ויערער ףשתעי דין ודבריפ עפ םלני זח מחמת‬
‫מתנת זו שנתתי לו יהיו דבריו בטילים ושביתין וחשוכין כחרס הנשבר דלית ביה‬
‫טששא ועלי לפצות ולחדיח אוחו לסי שברצון נפשי נחתי לו מתנה זו ויהא לו‬
‫רשוח למשכן להחליף ולמכור ולהוריש וליחן במתנה לכל פי שהוא רוצח ואינש לא‬
‫ימחה בידיה וכל‪.‬כתב שיצא מתחת ידי או מחחת ידי חבאים מכחי כחב עבדי רומי‬
‫יווני ישמעאלי סרםי יהא בטל ומבוטל רלא לםיעבר כיח רינא לא בדיני ישרי ולא‬
‫בריני אומוח העולם וכל מורע* ומודעי דמודעי ומודעי דנשקי מנו מודעי עד סוף כל‬
‫מודעי שמסרתי ושעתיד אני למסור כולם מברתים לשלני זח כזח אחד ותזוז קיבלתי‬
‫ממנז וכך אמר שלנ׳ זה מחנה זו כתבוה בשוקא והתמוה בברא רלא תהוי כמתנה‬
‫טסירחא ולא שיירה׳ לעצמי ולא ליורשיי אחרי לא מ ן ולא עירעור ולא טענה במתנה‬

‫ובו׳ ע ׳ ש ב ט ה שינוים ט א ש ר היא לפנינו‪ .‬ו ע ב ר ו ה ט ו ג ר ק ל ע ב ר ו ת ופטיר ועטיר וכר עיין ניפין ‪VB‬‬
‫ע״א ובפירוש רש״י‪ ,‬ועיין בערוך ערך נ מ ה ר וכו• פירוש א ח ר ‪ .‬ס ל כ א כ י ל ‪ .‬ב ב ל טשא ו ט ח ן ס ן ט ר י נ ח‬
 ‫מחזור ויטדי‬ ‫‪794‬‬

‫זו כלום מן יומא דנן ולעלם ואחריות טועה זו קיכלתי עלי ועל יורשייי אחרי כחוטי‬
‫כל שטרי הודאות והלוואות העשויין בחיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלא כטושסי‬
‫רשטרי וקנינא סן ר׳ סלוני בר םלוני לשלני כר שלני ככלי מה דכתיב ומשרש לעיל‬
‫בסנא יכשר לסיקניא ביה שריר וקיים‪ :‬וחותמין שנים‪:‬‬

‫ש מ ד מכירה‪:‬‬
‫תקםב‪ .‬זכרון עדוח‪ .‬וכד‪ .‬וכחבו וחתמו ותנו לפלוני כר סלני להיות כידו לוכות‬
‫סחסת שנטלחי סמנו כך וכך זחוכיס טובים ושקוליפ חולכין בכל‬
‫משא ומתן סן מדינח סלנית ומכרתי לו בחס כך וכך ביח שלי או ספריי או דבר‬
‫אחר ומקום סלוני מכירת עולמימ מכירה נמורח וחלוטה שרירא וקיימא דלא למיחדר‬
‫בח לעלם ולא נשחייר לי וליורשיי אחרי במכירה זו כלום ומכירח זו שמכרתי לו‬
‫דרך ביאתה ויציאתה י תקרה ומעזיבה שבהן בית משפך מימיהם כור ורוח ומחילות‬
‫שבתוכם מתהום ארעא עד רום רקיעא עם מוצא ומבוא שלו ויש לו רשות על כך‬
‫וכך שמכרתי לו לירש ולהוריש למשכן ולהחליף להשכיר ולהשאיל וליתן במתנת‬
‫ולעשות כל מה שירצה ואילו מצרני החצר ובית זה מצד מזרח בתים שלום וסצד‬
‫צפון דרך רשות הרבים וכן מצד מערב ומצד רדום‪ .‬ובתוך תחומין הללו מכרתי חצר‬
‫זי והבית שבה וכל סי שיבא ויערער מארבע רוהות העולם בן ובת אח ואחות קרוב‬
‫ורחוק יורש ונוחל •חודי וארמאי ויקום ויהנה ויטעון יהיו דבריו בטילין ומבוטלים‬
‫וחשובין כהרס הנשבר שאין בו ממש ועלי ועל יורשי אחריי לפצות ולהדה אוחו‬
‫מכל דין ועירעור בין בדיני ישראל בין כדיני האומוח ולהעמידה בידו וביר יורשי‬
‫אחרי ואחריות שמר מכירה וו קיכלחי עלי כחומר וכאחריוח כל ששרי מכירות‬
‫העשויות כתיקון חכמיפ מן יומא רנן ולעלם דלא כאסמכתא ורלא כט־שסי רשטרי‪.‬‬
‫וקנינא‪ .‬וכר‪:‬‬

‫מםירת מורעא‪:‬‬
‫תקס‪ .:‬זברון ערות‪ .‬כוי‪ :‬איך פלני בר סלני מסר סודעא לפנינו ואסר שפלוני‬
‫בר פלני יש לו עליו כך ממון ועושק אותי ואומר אפ אחד‪ .‬עושה‬
‫לי כך וכך אני אחן לך את ממונך ואס לא אעשה כך ‪) . . . .‬ואנאסני( ]ואנםני[‬
‫ועכשיו אני אמסור מודעא לפניכם ובל מד‪ ,‬שיבקש סמני אני אעשה היום ומחר‬
‫אבמליד‪ .‬ואחבעיה ברינא מפני שבאונס אני עושה ושאלנו וראינו שאונסיה אונסא‬
‫הוא ככן כחבנו שטר מודעא זח וחחסנו ובחננו לו לפלגי בר סלני דליהו׳ בידיה לזכו‪:‬‬
‫וחותמין תרי מהרי‪:‬‬

‫צוואת שכיב מרע‪:‬‬

‫ת ק ס ד ‪ .‬זכרק ערות כוי‪ :‬איך פלט כר פלגי אמר לנו הזדקקו לי לחננס אצל‬
‫איש אחד ושמו פלני בר פלגי שהוא הולה וביקש לצווח אח‬
‫ביתו מחמת מיחד‪ ,‬ונזרקקנו לו ונכנסנו אצל פלני בר פלנ׳ ומצאנוהו חולה ומוטל‬
‫ולשונו ומילולו מוכנין כפיו יודע לאמר ולשמע ולישא וליתן כשאר בני ארס‬
‫שמחלכין על רגליחס כשוק וצור‪ ,‬בפנינו מחמח מיחה וכך אמר אותו חאיש הולה‬

‫וולנית ב ד י ל ‪ .‬ואם ל א א ע ש ה כ ך וכך‪ . . .‬כצ׳יל‪ ,‬ועיין בא׳־ע סי׳ קל׳׳ר בשם ה ה ש כ ״ ץ ‪.‬‬
‫‪795‬‬ ‫מחזור ויטלי‬
‫הוא ונופי‪ ,‬למוח ואין מי שיעשה רצוני ומשמש לפני עי שאני כחיים ויעשה לי‬
‫כל צרכי אלא םלני בר ‪0‬לני ולאחר מיחחי ימול כל מה שיש לי בשכר ששימש‬
‫לפני ונאותה שעח מסר לו כל מה שהיה לו ושימש לפניו פלוני בר פלוני זה עד‬
‫שעת פטירתו ומתוך אוחו חולי נפטר לניח עולפו אוחו פלני נר פלני וביקש סמני‬
‫זח שטר צוואר‪ .‬זו בכן כתבנו וחתמנו ונחננז ביד פלני זד‪ .‬להיזת נידז לזכזת זקנינא כו׳‪.-‬‬
‫קיום ח ש ס ר ‪:‬‬

‫ה נ פ ק הוא ה נ ק ר א מ ע ש ח ב״ד‪:‬‬
‫ח ק ם ה ‪ .‬אתקיים שמרא דנן לקדמנא במותכ תלחא כהדא הוינא בי דינא דמחא‬
‫םלניח וסחדוהי כחיבי לעילא וקיימוחי מלתחת כחתמות ידי‬
‫סחרי אילץ רחחיםין עלוהי פלני בר פלני דחחיפ נכחכ ידיה ופלני בר סלני דחחים‬
‫בכחב ידיח ומראהו פלני וסלני והעידו בפנינו שהוא כחכ •דם אשדנוחו וקייםנוחו‬
‫כדחזי‪ :‬ו ח ו ח מ י ן שניסז‬

‫מ ת נ ת שכיב מדע‪:‬‬
‫חקמו‪ .‬ז כ ת ן עדות כר‪ :‬איך אנו החחומיס למפה נכנסנו אצל פלני נר פלני‬
‫וראינו שהיה חולד‪ .‬ומוטל במיטה ודעתו מיושנת עליו ולשונו‬
‫ומילולו מוכנין נםיו יודע לאמר ולשמוע ולישא וליתן על טיטתו נשאר ארם‬
‫שמהלכין על רנליהם בשוק ופתח לפנינו םלני דנן וכך אס׳ לנו הוו עלי עדים‬
‫וקנו ממני ננל לשון של זנות מחטת שרצית* ברצון נפשי ונחתי לפלני זה כל נכסי‬
‫שיש לי נניח ונחוץ חבל נתתי לו נםתנח מעכשיו ושיידתי לעצמי כך זנך לשעת‬
‫ממידתי ולאחר מסירתי וכל יורש שלי שיבא לירש בך וכך חנו לו דינר אחר מכך ונך‬
‫וםםור הוא מכל נכסיי אין להם רשוח לא ליורשים ולא לקרובים ולא לרחוקיפ על‬
‫םלני זה ולא על מתנתו כלום מחמת שנרצון נפשי נתתי לו כך וכך פעתה וער עולם‪.‬‬
‫וקנינא כר‪:‬‬

‫ש ט ר חוב‪:‬‬
‫תקסז‪ ! .‬כ ר ץ עדות‪ .‬כוי‪ :‬מהמת שרציתי ברצון ונפשי בלא אונס אלא בלכ שלם‬
‫ובנפש חפצה מחמת שיש לי עלי כך וכך זהובים טובים ושקולים‬
‫ממטבע סלונית וחם עלי כחלואח וכרשו וקיבלתי עלי לפורעפ לו ואיני פושעו ואיני‬
‫פשרפו ואיני שואל ממנו זמן אחר ומענשיו נחחי לו ארנע אמוח כחצירי במחנה‬
‫מתנת נ ח א ולא כמתנת שכינ מרע ואננס הרשיתיו וחשלמתיו ומניחיו אפוטמפא‬
‫על כל בעל חובות שלי ועל כל נכסי דאית לי תהות נל שמיא רקנא• ודעתיר אנא‬
‫לפיקני נכפין דאיח לחון אחריות כולהון יחון אחראין וערנאץ לחוסשם לנבוח מחן‬
‫שטר זח עד נמירא ‪.‬בחיי ובמותא ואפילו סנלימא דעל כתסאי ואס אסרב מלפרוע לו‬
‫תוכ זד‪ .‬כוטנו לאלתר יהא רשאי לכופני ולנונשי ככל כיד שירצח כין בחני ישר׳ בין‬
‫נד*ני האזסזת ולהשימני נעדכאזת של נדם זלהחדיסני נשמי נ ץ כפ;• כין שלא נסגי‬
‫בלא רשות ביד ואדם כעולם וכל מח שישים על םרבטתי חנל ינני‪ .‬מסני וכל זמן‬
‫ששמר הוב זה יוצא מתחת ירו או מתחת ידי הבא םבחו בדלא קרוע או דלא כתוב‬
‫על נבו שפרוע הוא או שאין לי ערימ נאמניפ יהא נ א ק עלי םלני זח ועל יורשיי‬
‫אחרי הוא וכל הבא מכוחו כשני עדים ברורים בין בכולו בין במקצתו בלא דין וכלא‬
 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪796‬‬

‫שבועה‪ ,‬ואני םורע חוב זח עד נםירא בלא שום מענה בעולם ואחריות ותוסר שמר‬
‫חוב זד‪ .‬קיבלתי עלי ועל יורשי כחומר בל שמרי הודאה זהלואד‪ ,‬העשזיין כתיקון‬
‫חכסים פן יוםא דנן ולעלם רלא כאפמכחא ורלא כטוססי דשטרי וקנינא כוי‪:‬‬

‫שטר הרשאה‪:‬‬
‫ת ק ם ח ‪ .‬זכרון עדות כוי‪ :‬כלא אונס אלא כלכ שלש וכנסש חסיצה ונתתי לו‬
‫‪,‬‬
‫ארבע אסוח קרקע כחציר בםחנח סתנח בריא ולא כסחנח שכיב‬
‫פרע ואנכן חרשיחיו וחשלטתיו וסניתיו אפוטרוסא על םלני בר שלני כדי לתופשו‬
‫לדין וירון ויזכה ויערער ויוציא מידו כך ובך שיש לי עליו רטול אוחם לעצסו‬
‫ומעכשיו יחא לו רשות לקבוע ומן ולבטל זסן ולמחאח מחאתי‪ ,‬ולאחוואה אחויחא‬
‫ולקיומי חיוכחא תכוותא ולחחריס ולנזוד ולחשמיטו בכל ביד שירצה בין כדיני ישר‬
‫בין בדיני חאומוח ויחא פיו כסי וירו כיד• וכוחו ככוחי ועשייתו כעשייתי וכל סח‬
‫שמתענה לו סן זח הדין קיבלתי עלי בין לזכות כין לחובה וקנינא ט*‪:‬‬

‫ש ט ר ה ל ו א ה למחצית שבר‪:‬‬
‫ת ק ס ט ‪ .‬ז כ ח ן עדוח כר‪ :‬וכחבו וחתמו בכל לשון של וכות כך קיבלתי מסלני בר‬
‫םלני כך וכך זוזי בעיסקא דעמילנא ומריהנא ונריסנא כהון כסזכן‬
‫ובזבוניה במישקל ומיטרא וכל רווחים דמסייעין מן שמיא שקל פלני דין סלנא במאי‬
‫דחוי ליה םםוניח ואנא בסיעל וליאוח ירי סלנא וכל דיאנא וחסרנא דהוי דרינן ליה‬
‫חרטינן סלנא עליח וםלנא עלי וכבר קיבלתי שכר מורחי ועמלי ומעכשיו נתחי לו‬
‫ארבע אסוח כחצירי מחנח בריא ולא כסתגח שכיב סרע ואנבם חרשיתיו והשלטתיו‬
‫וסניתיו אםוטרוםא נין נםטלטלי להיות אחראין וערבאין לסלני בר םלני עד שיננה‬
‫כל חונו ואחריוח וחוסר שטר זח קנילית עלי ועל ירחי נחרי להתפרעא סכל שםר‬
‫אדנ נכסין כולו ואפילו סנליםא דעל כתםא׳ וקנינא כוי‪ :‬ואס הוא בערכות‪ .‬גס ר׳‬
‫םלני אסר לנא בו ביום חוו עלי עדים וקנו ממני וחתמו בכל לשון של זכות כי‬
‫שעברתי עצמי ונכנסתי כערבוח כשביל טלני ואני אוסר לסלנ׳ חן לו ואני קבלן וכל‬
‫חומר דין קבלנות קכילית עלי ועל ירתיי וסלני בר סלני יהיח נאמן כשני עדים‬
‫ברורים ולא אוכל לטעון לא מזוייף ולא פרוע ואחריות וחומר שטר כיס זח אני‬
‫םלני חנםקד ואני סלני חערב קבלנו עלינו ועל יורשינו כאחריוח וכחומר בל שטרי‬
‫כיסים העשוי־ן כתיקון חכמים רלא באסמכחא ודלא כטיססי דשטי־י וקגינא כוי‪:‬‬

‫פריעת ש ט ר הוב הוא שובר‪:‬‬

‫ת ק ע א ‪ .‬זכרון עדות כוי‪ .‬מהמה שרציהי נרעון נפשי שקינלתי סמנו נך זנך ממה‬
‫שהיד‪ .‬ביניגו ועכשיו אין לי עליו לא דין ולא מאמר ולא חרם‬
‫ולא שבוער‪ .‬ולא נזירח לא לי ולא ליורשיי אחרי מחמה כך וכל מ׳ שיכא מארבע‬
‫תחוח חעולס נן ונח אח ואחות רחוק וקרוב יורש ונוחל יחודי וארסאי שיערער ויטעון‬
‫ויספר דין עפ סלני מחמת ממון שקינלחי סמנו עלי אני סלני לשנאי‪ .‬לדנאח למרקא‬
‫ולשיזבא סכל דין ועירעור ובעמיח כחזקחו וכל כתנ שיצא סחחת ירי יורש• אחרי‬
‫על סלני זח מחמת ממון זה שקיבלתי ממנו כלום במילין וםבוטלץ לא שרירץ ולא‬
‫קייסין איטן ודינוריהן השובים כהססא דלא למיעבד דינא כהון לא בדינא ישר׳ ולא‬
‫בדיני ‪#‬ופות‪ .‬וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנסקו מנו מודעי עד סוף כל‬
‫‪797‬‬ ‫מחזור וימדי‬

‫מודעי שמסרתי )ושעתיד אני( ושעתיד אני לססור וקיבלתי עלי אחריוח שובר זה‬
‫כחוסר כל שטרי שובר דלא כאםמכת׳ ודלא כסומס* דשטמ זקנינא ט ׳ ;‬

‫ש ט ר שותפות‪:‬‬
‫ת ק ע ב ‪ .‬זכרון עתת ט י ‪ :‬כרצון נפשינו עשינו שותסות זה עם זה ושמתי אני‬
‫סלני כך וכך םסון ואני סלני בך וכך סםון וקיבלנו עלינו לסחור‬
‫מהן באסונה ולא בנוילה ובהכהשה ואין אנו סכסים זה סוה שוס דבר בעולם וכל‬
‫מה שירחם הק׳ לנו בשותםות נהיה שוין להלוק בו כשוה הריוח וכל אחר יטול מקרן‬
‫שלו ובל ריוה שיכא לנו סכל עשק וסכל סחורה וסשא ומחן הלואר• או סקדון‬
‫םכל דבר ומכל מציאה נחיח שוים לחלוק חריוח והקרן בשוה וימול כל אחר ואחד‬
‫אח שלו ואחריות שטר שותפות זח קיבלנו עלינו ועל יורשינו ועל נכסינו מקרקעי‬
‫ומטלטלי בחיים וכסות כחומר כל שטרי שותפות חעשויין כתיקון דלא כאסמכתא‬
‫ודלא כתוםסי רשטרי‪ .‬וקניניא כוי‪:‬‬

‫ש ט ר פשרה‪:‬‬
‫תקעג‪ .‬זכרון עדות‪ ,‬מחמת שרציתי ברצון נפש• ונטלתי וקבלתי סמנו ונחםייסתי‬
‫עם סלני מסה שהיד‪ ,‬לו ממני ולא נשתייר לי אצלו שופ דבר‬
‫שבעולם לא מן שווה זוז ולמעלה ולא מן שווה זוז זלםטח ושוס פענח אין לי מחסח כך‬
‫וכך שהיה לי עם סלני זה לא קול ולא טענה ולא שנועה ולא חרם ולא נזירה מן‬
‫היום ועד עולם וכל טי שיבא רערער על םלנ׳ זה מחסח דבר יהיו דבריו במילין‬
‫וםכוטלין ואין בהם ממש שלא לעשות דץ עם שוס אדם בעולם וכל מודעי וסודעי‬
‫דסודעי ומודעי תשקי מנו מודעי עד םוף כל מודעי מה שמסרתי ומה שעתיד אני‬
‫לעולם נתפשרחי לסתי זח ואחריות שסר זח קינלתי עלי ועל יורשי אחרי וקנינא ט ׳ ‪:‬‬
‫וחתמי תדי סחרי‪:‬‬

‫שטר משכנתא‪:‬‬
‫ת ק ע ד ‪ .‬זכרון עדות‪ .‬מחמת שרציחי ברצון נפשי ונמלחי וקינלחי ממנו נך ונך‬
‫רינרץ והשבנתי כהמ נך ונך ואץ לי רשות על וה נך ונך שמשננתי‬
‫לו להשניר ולהחליף ולמנור וליתן נמתנה לשום אדם נעולפ עד שאפרע לו ממונו‬
‫נך ונך ואין אני פושעו ואין אני שואל ממנו ומן אחר עליהם וקינלתי אהריות ממון‬
‫זה עלי ועל ירתי בחריי כחומר נל שטרי פשטנות והלוואות דלא נאססנת׳ ודלא‬
‫נטוססי דשטרי‪ .‬וקנינא נר‪ :‬שריר וקיים‪ .‬וחותטין שנים‪ :‬חדק‪:‬‬

‫תקנות הקהל‪:‬‬
‫ובא‬ ‫ת ק ע ה ‪ .‬מצאתי כחוב‪ .‬םקום שיש בו חרם של כיד אם יעבר איש דרך לשם‬
‫עליו‬ ‫אחו׳ וחממו לדין על פי הרם בפני ערים אפי׳ בשוק הלה‬
‫אלא‬ ‫החרם עד שינא לםעץ נב׳׳ד ואפילו כלא עדים דלא איברו סחרי אלא לשקרי‪.‬‬
‫ועל‬ ‫שאין כותבין סרבנות אלא כעדים‪ .‬ואחרי טענותס אם רצה הנתבע ילך לררנו‬
‫תובע לחזר אחריו לשלוח לו פסק דין‪:‬‬

‫מ מ ו ח י כ ח ו ב סקוש שי •ש כו וכו׳ ת ו * ב מ ״ ת ם ח ר ״ ם ס ר ״ ב ‪ .‬ת ק נ ח מ ח ק ן ר׳׳ח ב * ט ר ו ! ‪.‬בגי‬

 ‫מחזור ויטרי‬ ‫‪798‬‬

‫תקעו‪ .‬והחרם‪ .‬ששם רבינו שלא לישא שתי נשים אין להתירה רק כמאה אנשימ‬
‫משלש קהילות משלש ארעוח כנון אניוב נורמדיאה ערמת‪ .‬נם‬
‫אותם לא יסכימו עד אשר יראו טעם מבורר לתתיר‪ .‬ושתהא כתובתה צרורה וסונהת‬
‫ביד נאמן במעות או במשכנות‪ :‬והחרם שמקבלים איש ואשד‪ .‬צריך כמו כן מאה‬
‫להתיר‪ .‬אבל אין ]צריך[ משלש ארצות‪ :‬ותשומת יד כלא קבלח חרש יש הרם קדמוניות‬
‫לקיים התשומת יד‪ .‬אך יש להתירה כשלשים )ובמלן( ]ובכולן אין רשאין להתיר[‬
‫עד שיראו טעם מבורר לחתיר‪ :‬וכשאדם מזמין את חבית לדין והבית םםרב אין‬
‫יכול לבטל לא תםילת יוצר ולא תםילת מנחה ער שיבטל נ׳ שעמים חשילה‪ :‬וכשיש‬
‫שתי נח• ננסיוח בעיר או יותר אץ יכול לנטל ני אם כביח חכנסח שחנתבע טתשלל‬
‫אך כשביטל שלש חשילות יכול לנטל נולן‪ :‬ואם ארם משאיל כית הנגסוז לרנים‬
‫ויש לו ריב ומצה לאהד מהן אינו רשאי לאוסרה לא‪.‬יתו ארם אם לא יאסור לכולן‪:‬‬
‫ומי שאנדח לו אכידח יש כח בידו לחבריה הקהל להושינ שליח ציבור ער שיכנסו‬
‫נולן כחרמ שכל •מי שיודע מםנח שוס דבר שיאמר לו ואין ארס ינול לדחות‬
‫התונע לומר לא אננס נחרם אך אכא )לך( ]עמך[ לדין‪ .‬וכן נמצא נסשר נחילי ני‬
‫תקנות נאונים היא‪ :‬ואם עושין נני העיר תקנת עניים או תקנות אחרות והרוב‬
‫טחרצין נדנר מן המהוגנים אין חאחרימ רשאים לנטל התקנח ולומר אנא לנ־ד ני‬
‫אץ ביד לישב ברבר כ׳ הנל לסי ראוח מונים העיר נמגהג קדמונים‪ .‬או נסי צורך‬
‫שעה‪ :‬וגס אין לגסקד לעכב סשרים הנסקרים אצלו בשביל שום תניעה שיש לו על‬
‫המשקיד‪ .‬סכל זח יש חרם של קדמונים‪ .‬הוסיף כל שקדוגות שלא לעכב רק מלמד‬
‫תינוקות ינול לעננ םשר שלומר נו ולא דנר אחר‪ :‬ואיש שחטילו עליו טחנה ובאו‬
‫לננותה על יר הסקיר או השר אין לו להזמין המטיל לניד או הםננח עד שיסרע‬
‫מעות או משכונות ואז יוכל להזמין לניר מי שעשה לו שלא כרין‪ :‬ואס״ קורם‬
‫שיםרע אם תאה שעושה לו שלא נדין ונשודה יש לו נח להיות הובל עליו כלא‬
‫כ‪-‬ד ער שיעשר‪ .‬לו לסי ראוח עיני חקחל‪ .‬שאם לא כן יקח נל אשר לו על ירי‬
‫נוים ויאמר ני נענור המתנה הוא לוקח‪ :‬ואס אנשי נסרים שאין להם כעירם מניין‬
‫נאים נםקום קהילה ניום ניסור ומביאין נירותם שקורין צירייש‪ .‬יניחנו לבית הננסת‪.‬‬
‫ני חרם יש נדנד‪ .‬ואם עשה שנים האחר יניח‪ .‬והאחר ידליק נמקום שמתסלל ניהיר‪:‬‬
‫ונל הנדרים שאדם נודר נניח חכנםת‪ .‬ישלם נאוחה העיר נטנהנ אנשי העיר ותקנתם‬
‫אם יש שם םניין קנוע‪ :‬וסשנננם אדר עד השורים‪ .‬כל העובר דרך עירות ונשרים‬
‫אם יש מניין קבוע יש חרם קדםונים לשמע מעות לחלק לעניי אותה העיר‪ .‬אס‬
‫יתבעם לו אחד מאנשי העיר‪ .‬ואם הוא תובעם סטור מחרם‪ :‬ואב יש כבית הכנסת‬
‫מניין מצומצם והתחיל החזן לחחסלל אין אחר מהן רשאי לצאת ער שיגמור חחזן‬
‫תסילתו‪ .‬ואם עכר ויצא ותתחיל קדיש או קרושח מאחר שהתהיל ינמור כלא מניין‪:‬‬

‫עד באן ה ע ת ק ת י מכתיבת יד החבר ר׳ מ ש ח מברינא‪:‬‬

‫צ ר פ ה סי׳ תחרכ״ב‪ .‬ו ה ח ר ם ששם ר נ י נ ו ) ה ו א ר ב י מ גרשון( שלא לישא שחי נשים יכו׳ ע״ש כסימן‬
‫הנ״ל‪ ,‬ועיין בטררכי פ ר ק ה ה ו ל ץ ‪0‬י׳ ל׳׳א‪ .‬צריך כ ס ו כן מ א ה להתיר א כ ל אין צריך מ ש ל ש ארצות‬
‫בצ״ל גם זה שם‪ .‬ובכל! אין רשאין ל ה ת י ר ער שיראו וכו׳ כצ״ל וכן ה ו א שם‪ .‬וכשאדם מזמין א ה‬
‫הכירו לדין וכו• ע״ש ב ת ש ו ב ה הנ׳׳ל‪ .‬וכשיש שתי בתי כ נ ס י ו ת ובו׳ אך כשביטל וכו׳‪ .‬ואם אדם‬
‫מ ש א י ל וכו‪ .‬עיש‪ .‬אך אביא עמך לרין בצ״ל וטייס יש שם ע״ש‪ .‬ואס עושין בני העיר ת ק נ ו ת עניים‬
‫או ת ק נ ו ה אחרות ובו׳ שם‪ .‬ועיין בחדישי ה ר י ט ב ״ א ע ל ע״ו ל״ו ע״א ד ״ ה כ ת ו ב ב ש ם ה ר ב רבינו‬
‫יונה ז״ל ושמעינן ט ה ב א ובר ר כ ל ה ק נ ה שרוב הצבור והוא ח ח ש ו ב בשנין ו ב ח נ מ ה השכימו ל ז ה וכו׳‬
‫ועיין בשרית חשב״ץ ח׳׳א סי• קכ״ג מ ה ש ה א ר י ך בזה‪ ,‬ועיין בשרית ח ר ש ב ״ א סי׳ חשס״ט‪ .‬וגש אין‬
‫ל נ פ ק ר ל ע כ ב ספרים וכו׳‪ .‬חומץ( כ ל פ ק ד ו נ ו ת וכוי ושש איתא והוסיף ר״ת על ז א ה ה ג ז י ר ה כ ל‬
‫‪799‬‬ ‫מחזור ויטר־י‬

‫ועוד אשרי׳ כי יש הרם שלא לנטל תפילה נ ש נ ח רום טוב נשום דבי אם לא‬
‫ניטל ככר ני תפילות‪ .‬ואם כשביל תקנת הקהל אף לכתחילה מותר‪:‬‬

‫ם ל י ק‪.‬‬

‫ואס בשביל‬ ‫וכו׳‬ ‫ויויפ‬ ‫בשבת‬ ‫ח פ ק ד ו מ ת וכד ע״ש‪ .‬ועוד אטרינן כי יש ה ר פ שלא ל ב ט ל ת פ ל ה‬
‫ת ק נ ת ה ק ה ל וכו׳ כן היא נ ״ כ ב ח ש ו ב ה חנ׳׳ל‪ .‬ס ל י ק ‪.‬‬

‫עד כאן מצאתי ננ־י אשר לםני‪ :‬ואליך ה׳ נפשי אשא‪ .‬לני ונשרי ירננו לאל‬
‫נומר עלי שהתיני וקימני הכני כרחמיו המרובים לראות את הסגולה הנמלאה לאחד מנמלי‬
‫הראשונים אשר היה עד נה ספון ונעלם ננתי כלאים‪ ,‬לא שזפתו‪.‬עין מאה יצא לאור‬
‫עולם כלול בהדמ‪ ,‬עם הערות והקונים רבים והנהות ממני‪ ,‬ע״י נדיכי עמנו חנרת ‪.‬מקיצי‬
‫נררמיסי‪ .‬כן מכני ה־ כחסמ ובטומ הנמל להוציא לאור את שאר כתבי תורה העצורים‬
‫תהת ידי להנדיל וצרה ולהאדירה‪ .‬אמן ואמן‪.‬‬

‫לפ״ק‪.‬‬ ‫תרנ״ד‬ ‫יום ו׳ עש׳יק כ י ח יטיס ל ה ד ש ניסן ש נ ת‬ ‫לייפציג״‬

‫שמעון הלוי איש הורוויץ‪.‬‬

 ‫מספר האותיות עם התגים ע׳יפ כ״י מחזור ויטרי‪.‬‬
‫)לצד ‪(683 — 674‬‬

‫ל׳׳מ פעמים‬ ‫דנ׳ דוני‪.‬‬

‫מ‬ ‫ז׳ פעמים‬ ‫ז׳ האנין‪.‬‬ ‫^‬
‫נ‬
‫?‬ ‫להון‪.‬‬ ‫אית‬ ‫האנין‬ ‫ונ׳‬ ‫דבקין‬ ‫דלא‬ ‫ם‬ ‫ד׳‬ ‫דחלתא האנין‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫נ׳‬ ‫דעקים מנניה‪.‬‬
‫נ‬ ‫‪ J‬דר׳ חאנין‪.‬‬
‫טיו‬ ‫דעקיס רישיחון ולא מזייני‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫ן‬ ‫ף דד׳ תאנין‪.‬‬
‫שיו‬ ‫ו דד׳ זיוני ולא דבקין‪.‬‬ ‫ךן דלא דבקין ואית לה ארבעה קרני‪ .‬ש־ם‬
‫ח׳‬ ‫ם )א( דעקיס נזנב־הון לבתרוי‪.‬‬ ‫י־ת‬ ‫^ דהר קינא ויכקין‪.‬‬
‫ע‬
‫ו׳‬ ‫)ב( דעקים רישיהון לבתרוי‪.‬‬ ‫ל‪-‬ח‬ ‫דמדלי רישיהון ועקים כרעיהון‪.‬‬ ‫ך‬
‫ע‬
‫״ז‬ ‫)נ( דתלי כתר רישיהון‪.‬‬ ‫י־׳ד‬
‫ע‬ ‫דמזייני באמצעיתא‬ ‫ן‬
‫פיינ‬ ‫פ )א( דה׳ זיוני‪.‬‬ ‫)א( חלתא קרני תרין לאחוריזען‬ ‫ח‬
‫פ )ב( דלא מזייני ופומהון מעיל לניו‪ .‬קצ־א‬ ‫כיח‬ ‫והד לקדמיהק‪.‬‬
‫י־א‬ ‫)א( רדי דוני‪.‬‬ ‫ל*ז‬
‫ף‬ ‫)ב(דםתיא‪.‬‬ ‫ח‬
‫ו )ב( מעיל פומיהון לניו‪.‬‬ ‫ם־ז‬ ‫רד׳ זיוני‪.‬‬ ‫‪£‬‬
‫ף דה׳ זיוני‪.‬‬
‫צ‬ ‫פ״נ‬
‫דעקיפ כי כף‪.‬‬ ‫י‬
‫ח׳‬ ‫ץ דה׳ דוני‪.‬‬ ‫נ׳ר‪.‬‬
‫דני דוני‪.‬‬ ‫‪J‬‬
‫קפ׳ה‬ ‫ו דנ׳ ויונין ולא דבקין‪.‬‬ ‫ע־ז‬ ‫י י ׳ קמי‪.‬‬ ‫ך‬
‫קו דכ׳ קרני ק־נ‪ .‬ושארא חד קרנא‬ ‫דאריך קדליהון ותניהון נחית מן‬ ‫‪7‬‬
‫נ״כ‬ ‫ש דז׳ קרני‪,‬‬‫ר‬ ‫קדליהון ובהדי קרליהון פחית לתחת‬
‫ב״ב‬ ‫ת דמידלי רישיהון מכולהץ‪.‬‬ ‫כ־ו‬ ‫כרישיה דיו׳ד‪.‬‬

‫‪» 676‬ורח ‪* 13‬דיך להיות אות )ג( אחר חעי״]‪.‬‬ ‫»י‬

‫‪* 34‬״ל ח׳ דשחיא בםקוס י׳ דשתיא‪.‬‬ ‫‪- 677‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ 34‬י ׳ ל איח )ג( אחר חעי׳׳ז‪.‬‬ ‫‪- 678‬‬ ‫•‬
‫‪* 1 - 681‬דיך לחוסי!* אוה )כ( אחר חןף״ן‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫עותזג האדמיוזנ עם תלדהוץ‬
‫עת‪0‬הנ*ו בכמב »‪r‬־ מיתזורי ייטור*‬ ‫מיו‬

‫י? ן * ‪«h <»> Vi‬‬ ‫‪TSVf‬‬

‫)י(‬ ‫‪>M‬״ ‪g‬‬ ‫)»(‬ ‫)‪ j‬י ( ‪y (> y‬‬ ‫נ‬ ‫‪,‬‬

‫‪ h‬י" ף י ״ » ‪ X‬לןי י" ‪ In V‬ד׳‬

‫ה״^ומ מזוזדו‪.‬‬ ‫^ י * ‪^43‬‬

‫מ מ ה‬ ‫םית‬ ‫ג(‬ ‫ה י ת יזןו־ה‬ ‫ב(‬ ‫!ן §י! ^ ‪j g‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪01‬‬
‫ט‪ .‬י' ‪5‬י‪ * .‬ט ‪.‬‬ ‫?ץ‪.‬‬ ‫(‬
‫י‬
‫ה ת ו ס פ ת הזאת׳ א ש ר ב ש ם ״השלמה למחזור ויטרי״ קראתיה׳ נ מ צ א ת‬
‫בסוף הבי׳י׳ וע׳יי ס ק ר ה ל א ב א ה לידינו עד א ח ר כ ל ו ת ה ד פ ס ת המח״ו׳ כי‬
‫ל א העתיק אותה מעתיק הב׳יי ב ע ד הכרתנו׳ ואף נם ל א הודיענו א ת ה ד ב ר‬
‫ל מ ט ה כפי‬ ‫ת ו ע ל ת ר ב לעיין א ת מ ס פ ר העמודים‬ ‫הזה‪ .‬והנה ראיתי‬
‫המח״ו׳ כי ״ההשלמה״ היא ה מ ש ך המה״ו׳ ומלבד ז א ת עיינתי נם ל מ ע ל ה‬
‫ב כ ל עמוד ועמוד מ ס פ ר ח ד ש על הסדר‪.‬‬
‫כ א ש ר הוא ערוך לפנינו‬ ‫סדרי השבוע׳‬ ‫הלוק‬ ‫יש להתבונן ע ל‬
‫מההלוק הנהוג אצלנו׳ ועי״ז נקראו נם‬ ‫השונה‬ ‫הזאת׳‬ ‫״בההשלמה״‬
‫חלוק ה ד ע ו ת א ש ר‬ ‫מקוד השנוי הזה הוא‬ ‫סדרים אחדים בשם ח ד ש ‪.‬‬
‫ה ש ט ו ת הנזכרים ש ם )ר״ת‬ ‫מ ל כ ד שני‬ ‫דברנו אדותיו להלן ע ד ‪.6‬‬
‫ש ל מ ה אשר בראש תיבות‬ ‫נזכר נם ע ד ‪ (9‬עוד יש לשים ל ב על ה ש ם‬
‫‪ -‬ש נ ת ד׳ חתק״ב )‪ (1148‬א ש ר ב צ ד ‪ •12‬והוא‬ ‫הסימן למועדים )צד !‪.(1‬‬
‫ה ת ח ל ת חשבון השנים׳ אינו מורה על ימי חיי ה מ ה ב ר או הסופר‪ -‬כי היא‬
‫נ ב ח ר ה ל ה ש ת מ ש ב ה א ח ר ר ׳ א ב ר ה ס ב ר חייא׳ אשר ה ת ח י ל ב ס פ ר העבור‬
‫)הוצאת פיליפובסקי צד &!‪ 0‬א ת חשבון השנים מזמנו׳ היינו ם ת ח ל ת מחזור‬
‫רנ״ח )רנ״ח ‪ x‬י׳׳ט עולה ל ס ך ד׳ תתק״ב = ‪ .(11*2‬ויותר נראה׳ כי ה מ ח ב ר‬
‫רמז א ת זמנו בעד ‪ 8‬בהזכירו שם א ת ש נ ת ד׳ תתק״ע )‪ .(1210‬בלוחות‬
‫העכור א ש ר בכ׳־י בודליאנא סי׳ ‪!100‬׳ א ש ר בו נ כ ל ל ה נ ו ס ח ה א ח ר‬
‫וכאשר הראתי ל ד ע ת אין זה מחייו כ ל ל (‬ ‫מ ה ט ה ׳ ׳ ו ) ל ד ע ת מי שקדטני׳‬
‫נ ז כ ר ת ה ש נ ה ‪1208‬׳ ומסופר מאוחר נזכרו בו גם השנים ‪ ,1332-1288‬עי׳‬
‫בהערותי למחזור ויטרי בשם ״לקוטי ב ת ר לקוטי״‪ .‬ל א כן השנים הנזכרות‬
‫בלוחות העבור בכיי בודל‪ .‬םי׳ ‪692‬׳ כ א ש ר עוד נ ר א ה ל ה ל א ה ׳ כי נחוץ‬
‫יהיה ל ד ב ר עוד דברים אחדים ע׳יד תוכן הענינים הנכללים בכ״י הזה‬
‫למען הסיר כ פ ה טעיות ושגיאות אשר נפדו בענינים אהדים׳ ועל כן נשוב‬
‫ונדבר ע ל חלקי הכ״י המגעים לעניננו במרוצת מאמרי זה‪.‬‬
 ‫השלמה למחזור ויטרי‪.‬‬
‫ד‪.‬כ פשוטה‪ .‬השרי וראש השנה יזם הי‪ .‬האזינו נ־ כו‪ .‬צוס כשור יום זי‪ .‬סוכות יום הי‪.‬‬
‫שבת של סוכות ״ז מ‪ .‬הברכה ושמחת תורה יום ר‪ .‬בראשית כ־ד בו‪ .‬סדהשוון‬
‫רז‪ .‬נח א׳ כו‪ .‬לך לך ח• בו‪ .‬וירא נדו בו‪ .‬היי שרה כיב בז‪ .‬תולדות כ־מ כו‪ .‬כסליו מם‬
‫אי‪ .‬ויצא זי כו‪ .‬וישלח ייד בו‪ .‬וישב כ״א כו‪ .‬הנוכח יום די‪ .‬מקץ כ־ח כו‪ .‬טבת־ביג‬
‫וינש ח׳ כו‪ .‬״ כטבח יום ה׳ בו‪ .‬ויחי ״ב בו‪ .‬שמוח ״ט‪.‬כו‪ .‬וארא כיו בו‪ ,‬שבם יום די‪.‬‬
‫כא די כו‪ .‬בשלח ״א בו‪ .‬יחרו ״ח בו‪ .‬םשםמים כיה בו ושקלים בו ביום‪. .‬אדר היו‪.‬‬
‫ויקהו ב׳ בו‪ .‬תצוד‪ .‬ושרשת זכור ט• כו‪ .‬תענית אסתר יום די‪ .‬שורים יום הי‪ .‬חשא ״ו בו‪.‬‬
‫ויקהל ושרשת שרה אדומה כ״נ בו‪ .‬ניסן יום ר‪ .‬ויקרא וסרשח חחדש מ ביום‪ .‬צו ה׳ בו‪.‬‬
‫שסח יום ד‪ .‬שבח ראשונה של שסח ט־ו ט‪ .‬שבח שניר‪ .‬של שסח כיב בו‪ .‬שמיני כיט‬
‫כ‪ .1‬אייר איכ‪ .‬חזריע ו׳ בז‪ .‬אחרי י־נ כו‪ .‬אמר כ׳ כו‪ .‬כהר כ־ז כו‪ .‬םיון ץם נ׳‪3 .‬ג»יכר‬
‫הי בו‪ .‬שבועות למחר יום אי‪ .‬נשא ״יב בו‪ .‬בהעלוחך ״ ט מ‪ .‬שלח כיו כו‪ .‬חסוו ר׳ הי‪.‬‬
‫קרח נ׳ ט ‪ .‬חקת י׳ בו‪ .‬בלק ״ז בו‪ .‬תענית של ״ז בתמוז דחוי למחרת ליזם אי‪ .‬םנחס‬
‫כ־ד כו‪ .‬אב יום וי‪ .‬ראשי בי כו‪ .‬רכרים טי בו‪ .‬טי באב דחוי למחרת ליום אי‪ .‬ואתחנן‬
‫י־ו בו‪ .‬עקב ג״נ בו‪ .‬ראה ל׳ בו‪ .‬אלול ו׳ אי‪ .‬שומטים ז׳ בו‪ .‬תצא י־ד בו‪ .‬תבא כ׳א ט ‪.‬‬
‫נצבים כיה ט‪ .‬תשרי לשנה הבאה יום בי‪ .‬צופ נרליה יום די‪ .‬וילך ר בו‪ .‬צום כיפור‬
‫יום די‪ .‬האזינו ״ נ ט ‪.‬‬
‫מעוכרת‪ .‬תשרי וראש השנה יום ה׳ האוינו נ׳ בו‪ .‬צום נדליה דחוי למחרת יום אי‪.‬‬ ‫הח‬
‫צום כסור ושבת י׳ בו‪ .‬סוכות יום ה׳‪ .‬שבת של סוכות י־ז בו‪ .‬הברכה ושמחת‬
‫תורה יום וי‪ .‬בראשית כיד בו‪ .‬םרהשון רז‪ .‬נח א׳ כו‪ .‬לך לך ח׳ כו‪ .‬וירא טיו ט ‪ .‬חיי‬
‫שרה כיב בו‪ .‬תולדוח יצחק כ־ט כו‪ .‬כסליו יום אי‪ .‬ויצא ז׳ בו‪ .‬וישלח ייד בו‪ .‬וישב‬
‫‪,‬‬
‫כ־א כו‪ .‬חנוכה יום די‪ .‬מקץ כ־ח בו‪ .‬טבת יום ב׳‪ .‬וינש ו׳ בו‪ .‬י׳ בטבת יזם ד ‪ .‬דחי יינ‬
‫כו‪ .‬שמות כ׳ בו‪ .‬וארא כיו בו‪ .‬שבט יום נ׳‪ .‬בא ח׳ בו‪ .‬בשלח י־ב בו‪ .‬יתרו ״ ט מ‪.‬‬
‫משפטים ביו בו‪ .‬אדר ד׳ הי‪ .‬ויקהו נ׳ בו‪ .‬תצוה י׳ כו‪ .‬וזה הדבר י־ז ט‪ .‬תשא כיד בו‪.‬‬
‫ואדרז׳ ד‪ .‬וישן ושרשת שקלים כו ביום‪ .‬ויקהל וסרשת זכור ה׳ ט ‪ .‬תענית אסתר יום‬
‫ה׳ סורים יופ וי‪ .‬ב צ ל א ל ט־ו בו‪ .‬פקודי ופרשת פרה אדומה כ־ב ט‪ .‬ו ת ב ל וסרשת‬
‫החדש כ״ע נו‪ .‬ניסן יום א׳‪ .‬ויקרא ז׳ ט ‪ .‬צו ייד כו‪ .‬ססה יום א׳‪ .‬שבת של פסה כ־א‬
‫בי‪ .‬שמיני כיה בו‪ .‬אייר ב־נ‪ .‬תודיע ה׳ בו‪ .‬אחרי י־ב בו‪ .‬אמר י״ט בו‪ .‬כהר ביו נו‪.‬‬
‫סיון יום די‪ .‬נסדנר ד׳ כו‪ .‬שבועות יום בי‪ .‬נשא ״א מ‪ .‬בהעלתך ייח כי‪ .‬שלח כיה ט ‪.‬‬
‫חמוז היו‪ .‬קרח ב׳ בו‪ .‬חקת ט׳ בו‪ .‬בלק ‪ r‬בו‪ .‬י׳ז כחמוז למחרת יום א׳‪ .‬סנחס כ־נ בו‪.‬‬
‫אב יום זי‪ .‬ר א ש י ט כיוס‪ .‬דברים ח׳ בו‪ .‬ט• באב למחרת יום אי‪ .‬ואתחנן טיו ט‪ .‬עקנ‬
‫כ־ב בו‪ .‬ראה כ־ט כו‪ .‬אלול א׳ בי‪ .‬שופטים ו׳ בו‪ .‬תצא י׳נ בו‪ .‬תבא כ׳ בו‪ .‬נצבים כיו‬
‫‪,‬‬
‫בו‪ .‬תשרי לשנה הבאה יום נ ‪ .‬צום נדליה יום הי‪ .‬וילך ה׳ כו‪ .‬צופ כישור יום הי‪.‬‬
‫האזינו ייב בו‪.‬‬
 ‫ה ש ל מ ה למחזור ושרי‬ ‫‪4‬‬
‫ה ש םשוטה‪ .‬תשרי וראש השנה יום ה׳ האזינו נ׳ בו‪ .‬צום נדליח דחוי למחית ליום‬
‫א׳‪ .‬צום כישור ושבת י׳ כו‪ .‬סוכות יום ה׳‪ .‬שבת של סוכות י־ז כו‪ .‬ברכה ושמחת‬
‫תורה יומ ו־‪ ,‬בראשיח כ״ד כו‪ .‬מרחשוון יום ו׳ זי‪ .‬נח א׳ בו‪ .‬לך לך ה׳ בו‪ .‬וירא מיו בו‪.‬‬
‫חיי שרה כ״כ כו‪ .‬תולדות יצחק כ־ט כו‪ .‬כסליו א־כ‪ .‬ויצא ו׳ מ‪ .‬וישלח י־נ בו‪ .‬וישב כ׳‬
‫‪,‬‬
‫כו‪ .‬חנוכה יום ה׳‪ .‬טקץ כיו בו‪ .‬טבת נ׳ ד ‪ .‬ת ש ד בו‪ .‬י׳ בטבת יום וי‪ .‬ויחי י־א כו‪.‬‬
‫שמוח י״ח כו‪ .‬וארא כיה בו‪ .‬שבט יום הי‪ .‬בא נ׳ בו‪ .‬בשלח י׳ בו‪ .‬יחרו י־ז בו‪ .‬משסטים‬
‫כיד בו‪ .‬אדר ו׳ זי‪ .‬ויקחו ופרשת שקלים בו ביום‪ .‬תצות וטרשת זכור ח׳ בו‪ .‬חעניח‬
‫אסחר יום ה׳‪ .‬סורים יום וי‪ .‬וזה הדבר ט־ו בו‪ .‬השא ופרשה סרה אדוטה ב־כ •בו‪.‬‬
‫ויקהל ופרשה החדש ג׳־ט כו‪ .‬ניסן יום א׳‪ .‬ויקרא ז• בו‪ .‬צו י־ד בו‪ .‬פסח יום אי‪ .‬שבת‬
‫של ססח כ־א בו‪ .‬השמיני ב״ה בו‪ .‬א־יר ב׳ ני‪ .‬חזריע ה׳ בו‪ .‬אחרי י־כ בו‪ .‬אמר י"ט‪.‬נו‪.‬‬
‫בהר כיו‪ .‬סיון יום די‪ .‬במדבר ד׳ בו‪ .‬שבועות יום ב׳ נשא ייא כו‪ .‬בהעלותך י־ח בו‪.‬‬
‫שלה כיה בו‪ .‬תמוז‪ .‬ה׳ וי‪ .‬קרח ב׳ בו‪ .‬חוקת ט׳ בו‪ .‬בלק יץ בו‪ .‬י״ו בתמוז למחרת יום‬
‫אי‪ .‬סנהם כ״נ בו‪ .‬אב יום ז׳‪ .‬ראש• בו ביום‪ .‬דברים ה׳ בו‪ .‬ט׳ באב לטהרח ליום אי‪.‬‬
‫ואההנן ט־ו כו‪ .‬עקב כ־ב בו‪ .‬ראה כ־ט בו‪ .‬אלול א׳ בי‪ .‬ששטים ו• בו‪ .‬חצא י־נ בו‪ .‬חבא‬
‫כ• בו‪ .‬נצבים כ״ז בו‪ .‬חשדי לשנה הבאה ליום ני‪ .‬צום נדליה יום הי‪ .‬וילך הי בו‪ .‬צום‬
‫כישור יום ה׳‪ .‬האזינו י־ב בו‪.‬‬
‫הש מעוברת‪ .‬חשדי וראש השנה יום ה׳‪ .‬האזינו נ׳ בו‪ .‬צום נדליה דהוי למהרת ליום‬
‫אי‪ .‬צום כישור ושבת י׳ בו‪ .‬סוכות יום הי‪ .‬שבח של םוכות י־ו כו‪ .‬ברכה ושמחת‬
‫תורו ‪.‬ם וי‪ .‬בראשית ביד בו‪ .‬מרחשוון ו׳ וי‪ .‬נה א׳ בו‪ .‬לך לך ת׳ בו‪ .‬וירא ט״ו בו‪.‬‬
‫חיי שרה כיכ כו‪ .‬חולדות יצחק כ־ט בו‪ .‬כסליו א״כ‪ .‬ויצא ו׳ כו‪ .‬וישלח י־נ בו‪ .‬וישב כ׳‬
‫בו‪ .‬חנוכה יום הי‪ .‬טקץ ב־ז בו‪ .‬טבת ניד‪ .‬וינש ד׳ בו‪ .‬י׳ בטבח יום ר‪ .‬ויחי ייא בו‪.‬‬
‫שמוח י־ה בו‪ .‬וארא כיה בו‪ .‬שבט יום ה׳‪ .‬בא נ׳ בו‪ .‬בשלח י׳ כו‪ .‬יתרו י״ו בו‪ .‬משפטים‬
‫כיד בו‪ .‬אדר ויז‪ .‬רקחו א׳ בו‪ .‬תצוד‪ ,‬ח׳ בו‪ .‬וזה הדבר ט־ו בו‪ .‬תשא כ־ב בו‪ .‬וישן‬
‫וסרשת שקלים כ״ט בו‪ .‬ואדר א־ב‪ .‬ויקהל ו׳ בו‪ .‬תענית אסתר מוקרם ליום הי‪ .‬ב צ ל א ל‬
‫ופרשת וכור י״נ בו‪ .‬סורים למהרת יום אי‪ .‬פקודי ושרשת סרה כ׳ בו‪ .‬ותכל וסרשת‬
‫החדש כ־ז כו‪ .‬ניםן יום נ׳‪ .‬ויקרא ה׳ כו‪ .‬צו י־כ בו‪ .‬פסה יום ני‪ .‬שבת של פסה י־ט בו‪.‬‬
‫שסיני כ־ו כו‪ .‬אייר ד״ה‪ .‬חזריע נ׳ בו‪ .‬אחרי יי כו‪ .‬אסור א• בו‪ .‬כהר כיד בו‪ .‬סיץ יום‬
‫ו׳‪ .‬כמדבר כ׳ בו‪ .‬שבועות יום די‪ .‬נשא ט׳ בו‪ .‬בהעלותך י׳׳ו בו‪ .‬שלח כ־נ בו‪ .‬קרח ל׳‬
‫כו‪ .‬חמוז!•א‪ .‬חקת ז׳ בו‪ .‬בלק יד כו‪ .‬ייז בתמוז יום ני‪ .‬פנחס כ־א בז‪ .‬ראשי כיח בו‪.‬‬
‫אב יום בי‪ .‬דברים ‪1‬׳ בו‪ .‬ט׳ באב יום נ׳‪ .‬ואתהנן י״נ בו‪ .‬עקב כ׳ בו‪ .‬ראה כ‪-‬ז בו‪ .‬אלול‬
‫נ׳־ד‪ .‬שופטים ד׳ כו‪ .‬תצא ייא כו‪ .‬תבא י־ה בו‪ .‬נצבים כיה בו‪ .‬תשרי לשנה הבאה יום‬
‫הי‪ .‬האזינו נ׳ בו‪ .‬צוט נדליר‪ ,‬דחוי לםחרח ליום אי‪ .‬צום כפור ושכת י׳ בו‪.‬‬
‫זח פשוטה‪ .‬השרי וראש השנה יום זי‪ .‬צום נדליה יום כי‪ .‬האזינו ה׳ בו‪ .‬צום כיסוד‬
‫יום כי‪ .‬שבת וסוכות ט־ו בו‪ .‬ושבת ושמיני עצרת כ־ב בו‪ .‬שמחת חורה לסחר יום‬
‫אי‪ .‬בראשיח כ־ט בו‪ .‬מרחשוון א־כ‪ .‬נח ו׳ כו‪ .‬לך לך י׳נ‪ .‬וירא כי‪ .‬חיי שרה כיז כו‪.‬‬
‫כסליו יום ני‪ .‬חולדוח יצחק ה׳ בו‪ .‬ויצא י״ב בו‪ .‬וישלח י־ט בו‪ .‬חנוכה יום ו׳‪ .‬וישב כ־ו‬
‫בו‪ .‬טבת יום רי‪ .‬מקץ ר׳ בו‪ .‬י׳ בטבת ו׳ בו‪ .‬רגש ייא בו‪ .‬ויחי י״ח בו‪ .‬שמות כיה בו‪.‬‬
‫שבט יום הי‪ .‬וארא ני‪-‬כו‪ .‬בא י׳ כו‪ .‬בשלח י־ו בו‪ .‬יתרו כ־ד בו‪ .‬אדר ויז‪ .‬טששטיס‬
‫וסרשח שקלים בו ביום‪ .‬ויקחו וזכור ח׳ בו‪ .‬תעניח אםחר יום הי‪ .‬פורים יוס וי‪ .‬חצוה טיו‬
‫בו‪ .‬חשא ופרשת פרה אדומה ביב בו‪ .‬ויקהל ופרשת החדש ביט‪ .‬ניסן יום אי‪ .‬ויקרא ז׳‬
‫בו‪ .‬צו י״ד בו‪ .‬ססח לסחרה ליום אי‪ .‬שבת דםסה כ״א בו‪ .‬שמיני כ־ה‪ .‬אייר כ״נ‪ .‬תודיע‬
‫ה‪ :‬בו‪ .‬אהרי י״ב בו‪ .‬אטר י״ט בו‪ .‬בהר כ־ו בו‪ .‬םיון יום די‪ .‬במדבר ד׳ בו‪ .‬שבועוח יום‬
‫‪5‬‬ ‫ה ש ל מ ה לסחזור וימיי‬

‫בי‪ .‬גשא ייא בו‪ .‬בהעלוחך י״ח בו‪ .‬שלח כיה בו‪ .‬חמת ה״ו‪ .‬קדח ב׳ בו‪ .‬חקת מ׳ כו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בלק ייו בו‪ .‬ייז בחסוז לםהדח ליום אי‪ .‬םנחס כינ בו‪ .‬אב יום ז ‪ .‬ראש* בו ביום‪ .‬הדברים‬
‫ח־ בו‪ .‬ט׳ באב לסחרח יום אי‪ .‬ואחחנן פיו בו‪ .‬עקב כיב בו‪ .‬ראח כ־ט בו‪ .‬אלול א־כ‪.‬‬
‫שםטים ו׳ כו‪ .‬תצא י־נ בו‪ .‬תבא כ׳ בו‪ .‬נצבים כיז בו‪ .‬תישרי לשנה הכאה יום ני‪ .‬צום‬
‫נדליה יום ה׳‪ .‬וילך ה׳ בו‪ .‬צום כיסור יום ה׳‪ .‬האזינו י־ב בו‪.‬‬
‫זח מעוברת‪ .‬תשרי וראש השנה יום ז׳‪ .‬צום נדליה יום בי‪ .‬האזינו ה׳ בו‪ .‬צוםכיסוריום‬
‫בי‪ .‬סוכות יום זי‪ .‬שבת וסוכות מ־ו בו‪ .‬שבת דשמיני עצרת ב״ב ט ‪ .‬הברכה ושמחת‬
‫חורח לםהרת ליום אי‪ .‬בראשית כ״ט בו‪ .‬מרחשוון א־כ‪ .‬נת ר בו‪ .‬לך לך יינ בו‪ .‬וירא‬
‫כ׳ בו‪ .‬חיי שרה כ־ז ט ‪ .‬כסליו יום נ׳‪ .‬חולתה יצהק ה׳ כו‪ .‬ויצא ייב‪ .‬וישלח‬
‫י־ט‪ .‬הנוכה יום ו׳‪ .‬וישב כיו כו‪ .‬טבח יום ד׳‪ .‬מקץ ד־ בו‪ .‬י׳ בטבח יום ר‪ .‬וינש‬
‫ייא בו‪ .‬ויחי ״ח בו‪ .‬שמוח כ״ה בו‪ .‬שבט יום הי‪ .‬וארא נ׳ בו‪ .‬בא י׳ בו‪ .‬בשלח‬
‫‪,‬‬
‫י־ו בו‪ .‬יתרו כיד ט‪ .‬אדר ו׳ ז ‪ .‬םשטטיס א׳ מ ‪ .‬רקחו ח׳ בו‪ .‬חציה טיו בו‪] .‬וזה‬
‫הדבר כיב בו[‪ .‬תשא כ־ט בו ופרשת שקלים בו ביוט‪ .‬ואדר א׳ בי‪ .‬ויקהל ו׳ בו‪.‬‬
‫חעניח אסחר מוקדם ליום הי‪ .‬ב צ ל א ל וזכור י‪-‬נ בו‪ .‬סורים למחרת ליום אי‪ .‬פקודי‬
‫ופרשת פרה אדומה כ׳ בו‪ .‬ותכל וסרשח החדש כיו בו‪ .‬ניסן יום ני‪ .‬ויקרא ה׳ בו‪ .‬צו‬
‫ייב בו‪ .‬פסח יופ ני‪ .‬שבת דםםה י״ט בו‪ .‬שמיני כיו כו‪ .‬אייר ד׳ הי‪ .‬תזריע נ• *ו‪ .‬אהרי‬
‫י׳ בו‪ .‬אמר י־ז בו‪ .‬בהר כייר בו‪ .‬םיון יומ וי‪ .‬במדבר ב׳ ט‪ .‬שבועוח יום די‪ .‬נשא ט׳ בו‪.‬‬
‫כהעלוחך י־ו בו‪ .‬שלח כ׳נ בו‪ .‬קרח ל׳ בו‪ .‬חמוז ז׳ אי‪ .‬חקח ז׳ בו‪ .‬בלק י‪-‬ד ט ‪ .‬ראשי‬
‫כ־ח בו‪ .‬אכ יום בי‪ .‬דברים ו׳ כו‪ .‬ט׳ באב יום נ׳‪ .‬ואחהנן י־נ בו‪ .‬עקכ כ׳ בו‪ .‬ראה כיו‬
‫בו‪ .‬אלול נ׳ ד־‪ .‬שפטים ד׳ בו‪ .‬תצא י־א בו‪ .‬תבא ייה בו‪ .‬נצבים כיה בו‪ .‬תשרי לשנה‬
‫הבאה יום ה׳‪ .‬צום נדליח דחוי ליום אי‪ .‬צום כיפור ושבת י׳ מ‪.‬‬
‫זש פשוטה‪ .‬תשרי וראש השנה יום זי‪ .‬צום נדליה יום ב׳‪ .‬האזינו ה׳ בו‪ .‬צום כיפור‬
‫יום בי‪ .‬סוכות ליום ז׳ מיו בו‪ .‬שבת דשמיני עצרת כיב בו‪ .‬הברכה ושטהת תורה‬
‫למהרת ליום אי‪ .‬בראשית כ־ט בו‪ .‬מרהשוון א׳ בי‪ .‬נה ו׳ כו‪ .‬לך לך ‪ r‬בו‪ .‬וירא‪.‬כי ט ‪.‬‬
‫חיי כיו ט‪ .‬כסליו נ׳ די‪ .‬תולדות יצחק ד׳ כו‪ .‬ויצא י־א ט‪ .‬וישלח י־ח כו‪ .‬תנוכה יום‬
‫ז׳‪ .‬וישב בו ביום כיה בו‪ .‬טבח ה׳ וי‪ .‬מקץ בי בו‪ .‬וינש ט׳'בו‪ .‬י׳ בטבח למחרת ליום‬
‫אי‪ .‬ויחי י־ו בו‪ .‬שמוח כ־־נ בו‪ .‬שבט יום זי‪ .‬וארא א׳ בו‪ .‬בא ח׳ בו‪ .‬בשלח ט־ו בו‪.‬‬
‫יתרו כיב בו‪ .‬משפטים וםרשח שקלימ כים בו‪ .‬אדר א׳ ב׳‪ .‬ויקחו ו׳ כו‪ .‬חעניח אסתר‬
‫םוקדם ליום ה׳‪ .‬תצוה ופרשת וכור י־נ בו‪ .‬סורימ״למחרת ליומ א׳‪ .‬תשא ופרשת פרה‬
‫כ׳ כו‪ .‬ויקהל ופרשה החדש כ־ז בו‪ .‬ניסן יום ני‪ .‬ויקרא ה׳ כו‪ .‬צו ״ב בו‪ .‬ססח יום נ׳‪.‬‬
‫שבח של םסה י־ט ט‪ .‬שמיני כ־ו בו‪ .‬אייר ד׳ ה׳‪ .‬חזריע נ• ט‪ .‬אחרי י׳ כו‪ .‬אמר ייז‬
‫בו‪ .‬בהר כיד בו‪ .‬סיון יום וי‪ .‬בסדבר כ׳ ט‪ .‬שבועות זם די‪ .‬נשא ט׳ בו‪ .‬בהעלותך ייו‬
‫‪,‬‬
‫בו‪ .‬שלח כ״נ בו‪ .‬קרח ל׳ בו‪ .‬תמוז ז׳ א ‪ .‬חקת ז׳ בו‪ .‬בלק י־ד בו‪• .‬־ז בתמוז יום נ־‪.‬‬
‫פנחס כ־א כו‪ .‬ראשי כ־ח כו אכ יום ב‪ .‬הדברים וי‪ -‬בו‪ .‬ט׳ באב יום גי‪ .‬ואחחנן יינ בו‪.‬‬
‫עקב כ׳ כו‪ .‬ראה כ־ז בו‪ .‬אלול נ׳ ד׳‪ .‬שפטים ד׳ בו‪ .‬חצא ייא כו‪ .‬חבא ייח בו‪ .‬נצבים‬
‫ב־ה בו‪ .‬תשרי לשנה הבאה ליום ה׳‪ .‬האזינו נ׳ בו‪ .‬צום נדליה דחוי למחרח ליום אי‪.‬‬
‫צום ביסוד ושבתו י׳ בו‪.‬‬
‫ייע מעוברת‪ .‬תשרי וראש השנה יום זי‪ .‬צוס נדליה יום ב׳‪ .‬האזינו ח׳ בו‪ .‬צום כיפור‬
‫יום בי‪ .‬שבת דסוכות טיו כו‪ .‬שכת דשמיני עצרת כ׳־ב בו‪ .‬חברכח ושמחת תורה‬
‫למחרת יום א׳‪ .‬בראשית כ־ט בו‪ .‬םרחשוץ א׳ בי‪ .‬נח ו׳ בו‪ .‬לך לך ״ נ בו‪ .‬וירא כ; ט‪.‬‬
‫ח״ כד כו‪ .‬כסליו נ׳ די‪ .‬וצלרוח יצחק די ט‪ .‬רצא י־א בו‪ .‬וישלח ייח כו‪ .‬וישב כיה בו‪.‬‬
‫חנוכה יום זי‪ .‬מבתרת‪ .‬מקץ ב׳ בו‪ .‬ד נ ש ט ׳ בו‪ .‬י׳ בטבת למחרת ליום אי‪ .‬ויחיי־ובו‪ .‬שסות‬
 ‫ה ש ל ט ה ל מ ח ז ו ר רטרי‬ ‫‪6‬‬

‫כינ כו‪ .‬שכפ יום ד‪ .‬וארא א׳ בו‪ .‬בא ח׳ כו‪ .‬בשלח מץ בו‪ .‬יתרו כיב כו‪ .‬םשסטיס ב״מ בו‪,‬‬
‫אדר א׳ בי‪ .‬רקחו ו־ בו‪ .‬ומור‪ .‬י־־נ מ‪ .‬וזה הדבר כ׳ בו‪ .‬חשא וםרשח שקלים כ־ו בו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואדר נ׳ ד׳‪ .‬ףקהל ד• בו‪ .‬ב צ ל א ל ופרשת זכור י־א בו‪ .‬חעניח אסתר יום ב ‪ .‬פודים יום‬
‫נ׳‪'.‬פקודי ופרשת פרה אחסה ייה בו‪ .‬ותכל ופרשת ההדש כ׳׳ה בו‪• .‬ניסן יום ה׳‪ .‬ויקרא‬
‫נ׳ בו‪ .‬צו י׳ בו‪ .‬םסת יום הי‪ .‬שבת של פסה י־ז בו‪ .‬שסיני כיד בו‪ .‬אייר ו׳ ז׳‪ .‬תזריע‬
‫‪,‬‬
‫א׳ בו‪ .‬אחרי ה כו‪ .‬אמר ט־ו בו‪ .‬בהר כיב בו‪ .‬במדבר כ־ט בו‪ .‬סיון יום א׳‪ .‬שבועות‬
‫יום ר‪ .‬שבת של שבועות ז׳ בו‪ .‬נשא י־ד בו‪ .‬בהעלותך כ־א בו‪ .‬תמוז כ• נ׳‪ .‬קרח ה׳ בו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫חקת י־ב בו‪ .‬ובלק בו ביום‪ .‬י־ו בתפוז יום הי‪ .‬פנחס י־ט בו‪ .‬ראשי ט׳ בו‪ .‬אב יום ר ‪.‬‬
‫דברים ד׳ בו‪ .‬ט׳ באב יום הי‪ .‬ואחהנן י־א בו‪ .‬עקב י־ה בו‪ .‬ראה כ־ה מ‪ .‬אלול ח׳ וי‪.‬‬
‫שפטים ב׳ בו‪ .‬תצאי ט׳ בו‪ .‬תנא י־ו בו נצנים כ־נ בו‪ .‬תשרי לשנה הבאה ליום זי‪ .‬צום‬
‫נדליה יום ב׳‪ .‬האזינו ה׳ בו‪ .‬ח ז ק ‪.‬‬
‫ה ר ו ע ה לידע סדר כל השנה לשבתות ולהרשים ולמרהשוון ולכסליו אם שלימים אס‬
‫הסירין אם כסדרן אהד הסר ואחד מלא יחן עינו כסימני פסקי הלוח שסידר‬
‫רבינו נ ח ש ו ן וירע על שנה שהוא עומד בה מהו סימנה או ביש או ב־ח או נ־כ או אחד‬
‫מכל הסיסנין‪ .‬ויעיין פירוש של כל השנה כתוב ומפורש באהד סי־ד סימנין‪ .‬ושסירשתי‬
‫הן לקביעות ראשי חדשים הן לסידרא שבכל שבת ככמה בהרש הן לתענית צבור‪.‬‬
‫ופירש הרב ר׳ י ה ו ד ה בן הרב רבינו יום מ ו ב חנדול‪ .‬ולעולם פקיד וםסח‪ .‬סנו‬
‫ועצרו‪] .‬צומו מלו קומו[ ותקעו‪(*.‬‬
‫ו ר ב י נ ו יעקב כן רבנא מ א י ר סידר בשנה פשוטה פקיד ופסה‪ .‬ובשנה מעוברה מניר‬
‫ופסח‪ .‬וכה־ש מעוברת ובה־ח מעוברח אחרי קודם פסה‪ .‬וסימן ספיר ופסח‪.‬‬
‫אוחד ופסח‪ .‬שאילו נצמצם לםניר וסםח לא מצינו מקום למטות ומסעי לחיחלק לשחים‬
‫שהרי אף בשנה עיבור לא מצינו להמ מקום להיחלק אלא בדרש מעוברח או בה־ח‬
‫מעוברת‪ .‬ואתר‪ ,‬ידעח רי ראויות הן ליחלק יוחד מאלה פקודי ווחכל‪ .‬לסי שהן םדרימ‬
‫נתלים ונפ הפטרות נתקנו לצורכם‪ .‬ואם לא עכשיו אימתי‪ .‬כך תיקן בצרפת‪ .‬סדר‬
‫שאלה יוס ס׳ לתקופה‪ .‬ויום ס• כלאחר םי‪ .‬ום׳ יום הולכים שבועות לבד ד׳ ימים‪.‬‬
‫וחילכך אם חפול חקוםח חשדי ביום אי‪ .‬חהא שאלה יום די‪ .‬ואם נפלה כיום ב׳ תהא‬
‫שאלה יוס הי‪ .‬וכן בולן‪ .‬וכיון דשאלה ביום ם׳ אחר חתקופה אלמא מנינן יום שנסלח‬
‫בו התקופה‪ .‬דיום תקופה םחהיל‪ .‬הה הכלל שאם !!פול תקופח חשדי בי׳ בו והשנה‬
‫חסידה או כסדרה נם השאלה תהיה ביוד בכסליו‪ .‬ואם נפלה כמו כן כ״א בתשרי ]נם‬
‫השאלה תהיה בי־׳א[ בכסליו כי כאשר תמשוך התקופה בתשרי תמשוך השאלה ככסליו‪.‬‬
‫אך אם השנה שלימה אז לא תמשוך השאלה בכסליו‪ .‬כמו שמשכה התקופה בתשרי‬
‫מפני שמרחשוון מלא ופוחת יום אהד‪ .‬ואם נפלה תקופה בי־א בתשרי תהיה השאלה‬
‫בי׳ בכסליו‪.‬‬
‫לשני חדשיס חוצקו‪.‬‬ ‫ניא חק׳׳ו‪.‬‬ ‫לכל חודש וחורש חוצנ‪.‬‬ ‫אי־ב תשצ־נ‪.‬‬
‫ז־ב תתרי״ב‪ .‬לארבעח חדשים להקרינ‪.‬‬ ‫לשלשח חדשים להתריס‪.‬‬ ‫די־ד רי־׳מ‪.‬‬
‫נייד חל׳ח‪ .‬לחצי שנה תשלח‪.‬‬ ‫לחםשח חדשים נמשכח‪.‬‬ ‫מ׳־ו תשכיח‪.‬‬
‫ה״ה תקמ־ד‪• .‬לשמונה חדשים חועמד‪.‬‬ ‫לשכעה הדשיס להקנה‪.‬‬ ‫נ־ח קנ־א‪.‬‬
‫לעשרה חדשים הושע‪.‬‬ ‫א־ו ש־ע‪.‬‬ ‫לתשעה הדשים הוקנו‪.‬‬ ‫ד׳ח תרנ״ו‪.‬‬
‫ד״ח חחע־ו‪ .‬לשנה פשוטה חקבעו‪.‬‬ ‫לאחד עשר חדשים חופנ‪.‬‬ ‫ב‪-‬ך ס־נ‪.‬‬

‫ואודות ר׳ יר׳ט הנזכר ב א ע י י ן מה ‪ •v2‬הרב המבאר כמחזור‬ ‫!‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬
‫ע׳ ‪ 143‬אות מ׳ ועור ע׳ ‪ 153‬אוה &ר‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫ה ש ל ט ה למחזור ויטרי‬

‫לשנה מעונית חק וסשסט‪ .‬לבטיו תיי־ב‪ .‬משלש לשלש חוייכ‪.‬‬ ‫הכ״א תקס׳׳מ‪.‬‬
‫וא־ה תשי־ה‪ .‬לעינוי שני תמשיח‪.‬‬ ‫לעינוי ראשון הוסש‪.‬‬ ‫ניב תתצ״מ‪.‬‬
‫ליתיון לננה נעיכוי שלישי נימז‪ .‬אי־ד קנ״נ‪ .‬לעינוי יכיעי הועננ‪.‬‬ ‫אי־נ תשמ־ו‪.‬‬
‫ז״ט תת״ע‪ .‬לעינוי ששי נסתע‪.‬‬ ‫לעינוי המשי נמנה‪.‬‬ ‫יי־ו תתינ׳א‬
‫ני־ו תקע־־ה לתנלית מחזוי נמצא‪.‬‬ ‫לתכלית מחזוי נתערשה‪.‬‬ ‫שע־ה וחט׳־ח‪.‬‬

‫)תקע״ח( א׳ ר׳׳ג כך מקונלני מניח אני אכא אין הוישה של לבנח סחוחה מכ״ט יום‬
‫וחצי ושחי ייוח שעח וע־נ חלקים‪ .‬וקיימ־־לן יי־כ חישים יש נשנה‪.‬‬
‫מנה י־ב סעםים ההשבון הוה וחמצא שיש כשנח לבנה שניי ימים וחי שעות ותתעץ‬
‫חלקימ‪ .‬כשחמני‪ ,‬כיי שעוח ליום ואלף ושמוני‪ ,‬חלקים לשעה‪ .‬יהכי נקטינן והכי קים‬
‫לן‪ .‬ולכך ודא נקיאח שנה‪ .‬ימשנ־ה ימים אינו חסי כי אם טיו שעוח ר־ר חלקים‪ .‬כ־ש‪.‬‬

‫א מ ר שמואל אין בין תקושה לתקוטח אלא ציא יום וו׳ שעות ומחצח‪ .‬וקיימ־לן דאיבע‬
‫תקוםוח יש נשנה‪ .‬נמצא שיש כשנח חחמח שס־ח ימים ויביע יום‪.‬‬
‫כשחמנח י ׳ שעמים ציא יום וז׳ שעות ומחצח‪ .‬ותניא נמי נניייחא חוישה של המה‬
‫ליתק־ס ל׳ ימים י׳ שעות תקיים הלקים וייכ שעמים ליתק־ס עולה שס־ח ימים וז׳ שעות‬
‫יחיינו יניע יום‪ .‬נמה יתייח שנח ההמה על שנת הלננה ינאר־י י׳ ימים כ־א שעות‬
‫ריד חלקים‪ .‬ולכך אנו צריכים לחוסיף על שנח חיש אחד שעמים לסוף שלש ושעמים‬
‫לסוף שנתים‪ .‬כדי להשוות שנוח הלבנה לשנוח החמח כסח שנוכל‪ .‬לתקן את הסועדות‬
‫שיהא שסח כזמן אביב‪ .‬ושחד׳א חחבואה מבושלח כדי להביא ממנה העומר‪ .‬ונם חנ‬
‫חםוכוח בזמן אסיסח‪ .‬כדכת׳ וחנ האסיף‪ .‬כדחניא בס־ק דסנהדרין על שלשה םימנין‬
‫מעברין את השנה על האביב ועל סירות האילן ועל התק וסה‪ .‬שאם לא חיינו עושין‬
‫עיבור כמו שאנו עושים לסוף שנות חמחוור שהן ״ט שנים יהיה ססה באלול של חסה‬
‫וסוכות באדר של המה‪ .‬ולכך סעברין אנו לסוף נ׳ ו׳ ח׳ י־א י״ד י־ז י־ט‪ .‬כי לסוף נ׳‬
‫שנים יחירח שנח חחםה על שנת הלננה נ׳ יכאדדיין שעולים ל־ב ימים כיא שעות‬
‫תרי־ב חלקים‪ .‬ושיטנך לבט־ו חרי״ב מנ׳ לנ׳ חויינ‪ ,‬ונאשר נענר אח השנה חשלישיח‬
‫ונוסיף עליח חדש אחד שהוא מכ־ט יום וחצי ושח׳ ידות שעה ועינ חלקים‪ .‬והשתי •ידות‬
‫שעה עולין תש־ך הלקים וע־נ הרי חשצ־נ חלקים הרי כ״ט יום וחצי וחשצ־נ חלקים‬
‫טלבט״ו תרי־כ‪ .‬הרי שלא ישאר כידך מיתרון חחםה על הלבנה לנ׳ שנים‪ .‬כ׳ אם נ׳ ימים‬
‫וב׳ שעות ותתציט •הלקים‪ .‬וסימנך נ־ב תתציט‪ .‬לעיבור ראשון הוס׳׳ט‪ .‬ולטוף נ׳ שנים‬
‫כאשר נעבר אח השנה הששית ישארו ב׳ שעמים ניב ודת צ״ט שעולין ו׳ ימים וה׳‬
‫שעות וחשי״ה הלקים וסימנך רה תשי־ח לעיבור שני חסש״ח‪ .‬ואם חיינו ממחינין מלעבר‬
‫עד נ׳ שנים שלישיים חחא יחירח שנח החמה על שנת הלבנח יותר מראי לכך אנו‬
‫מםהרין לעבר לסוף ב׳ שנים שהיא שנה שמינית של מחזור‪ .‬ובאוחן ב׳ שנים עולח‬
‫היחרון ב׳ יכארד״ין‪ .‬שהן כ״א ימים וייח שעוח וח״ח חלקים צרף עםהם וחחשי׳ח סך הכל‬
‫כיח ימים וט־ו חלקים וכאשר תוסיף על שנת ח׳ חדש העיבור שהוא כ־ט יום וחצי‬
‫וחשצ״נ חלקים נמצא ששנית הלבנה חמשוך על שנח החמה יום וחצי וחשס־ו חלקימ‪.‬‬
‫וסימנך אייב חשמ״ו ליחרון הלבנח בעיבור שלישי נדמו‪ .‬ולסוף נ׳ שנים אחרי כן שהיא‬
‫שנת י־א למחזור ועולה יתרון הנ׳ שנים ג‪-‬ב תחצ־ט באשר שירשנו למעלה הסר מהן‬
‫אי״ב תשמ־ו וישאר בידך שתמשוך על שנת הלבנה יום אהד וייד שעות וקנ־ב חלקים‪.‬‬
‫וסימניך אי־ד קנ־ב לעיבור רביעי הוענ״ב‪ .‬ובשנת י״ד לסחזור שחוא נ׳ שנים אחרי כן‬
‫שעולה כמו כן היתרון לניב תתצ־ט צרף אותם עם אי־ד קנ־ב ויעלה בין הבל ד׳ ימים‬
‫וייו שעות ותתרנ״א הלקים‪ .‬וסימניך ד׳ י־ו תתמיא לעיבור המשי נמנה‪ .‬ולסוף נ׳ שנים‬
 ‫ה ש ל מ ה למחזור ויטרי‬ ‫‪8‬‬

‫אתרות שהיא שנת י־ז למהזור כאשד תצרף‪ .‬נ׳כ תתצ־טעם ד׳ ת תחינ־א יעלה חכל‬
‫לו׳ יטיס וי־ט שעות ותתיע הלקים וסימניך וי־ט תת׳ע לעיבור ששי נסתע‪ .‬ולסוף ב׳‬
‫שנים שהיא שנת י־ט למהזור שיתירה שנת החמה שנת יכרד־ין כאשר תצרף אותם עם‬
‫ו׳ י־ט תת־ע ותוציא םהן חדש חעיכור שהיא כ״ט יום והצי ותשצ״נ חלקים לא ישאר‬
‫בידך סכל יתרון ההמה על הלבנה כי אם שעח אחת ותסיח חלקים‪ .‬וסימניך שעה ותס״ה‬
‫חלקימ לתכלית כלי מחוור ומחוור נתערסה‪ .‬ו י ש ל נ ו ד׳ א ל ס י ם וטי מ א ו ת ועי ש נ ה‬
‫ס ב ר י א ת עולם קח סהן ד׳ אלסיםוט׳ מאות ומי שנה ויעלה חכל לריס מחוורים של ״ ט‬
‫ישנה‪- .‬כיצד ה״ט מאוח עולין ק׳ טחזורים והי־ט מאוח ק׳ םחוורים הרי ל‪-‬ח סאות ר׳‬
‫טהזורים‪ .‬והי־א מאות ומ׳ שנה ס׳ מחזורים‪ .‬הרי לך בין הכל ר־ס מחוורים‪ .‬צא ומנה‬
‫שעה וחם־ח לבל מחזור הר־ם שעות עולין •ו־ד ימים וכ׳ שעות ור״ס תסה׳־ין תמנה‬
‫והעשה סכל תם־ה חצי‪,‬שעח שחן חק־־ס חלקים ואחר כך חחסור מהן ר״ס נהי־ן מכל‬
‫חצי שעה נ״ה חלקים‪ .‬ותעשח חשבונך קצר וק־ל‪ .‬הר־ם סעסים הצי שעה הן ק־ל שעוח‪.‬‬
‫צא מהן ריס נהיץ שהן י״נ סעמים כ׳ נהי״ן הב• נהי״ן עולין שעה מצומצמת‪ .‬הרי‬
‫שתחסר סן הק־־ל שעוח י־נ שעוח ור״ס חלקימ וישארו ק״ו שעות וחח־ך הלקימ צרף‬
‫אותם עם ירד ימים וכ׳ שעות שהיו בידך‪ .‬סך הכל ט״ו •מיס וי־ו שעות ותתיך חלקים‪.‬‬
‫וסימניך טע י־ו חחיך לר־ם מחוורים ניחך‪ .‬צא מחן ו־ט תרם־׳ב כי ודחה הלבנה בדופנה‬
‫כשנתלו המאורות לסי שאמרח אי איששר לשני שמש־ס שישתמשו בכתר אחד ולא‬
‫שמשה עד ז׳ ימים וטי שעות ותרמ״ב חלקים וישארו בידך ח׳ ימים ווי׳ שעות וקע״ח‬
‫חלקים‪ .‬ולסוף נ־ט שנה לסרט שהיא םוף מהזור רס־א כשתצרף עמהן שעה ותס־ה הלקים‬
‫חרי לך ח׳ ימים וחי שעות ותרם־ג חלקים‪ .‬וסימניך תתתרם״נ לרםיא מחוורים הושנ‪ .‬וכל‬
‫זה צריך לך לדעת ולמנות כדי להשליך יחרון החמה על מולד הלבנה של ניסן וחרע‬
‫בכמה בחודש תםול תקופתו ובכמה ביום‪ .‬אם תרצה לדעת מולד ניסן של שנה שאתה‬
‫עומד בה תמנה כל העודף על השביעיות משנברא העולם ותשליך כל אותו העודף על‬
‫מולד ראשון שלבראשיח ותמצא מולרך‪ .‬ימות שנת הלבנה שנייר ימים והי שעוחוחחע״ו‬
‫חלקים כאשר שירשנו למעלה‪ .‬הש־ן ימים הולכים ברז‪ .‬הרי ד׳ ימים וחי שעוח וחחעיו‬
‫חלקים העודף על השביעיות וסימניך ד־ח תתע׳יו לשנה ששוטה הוקבעו‪ .‬ובשנה מעוברת‬
‫שהודש אהד יותר שהוא כיט יום וחצי וחשצ־נ חלקים‪ .‬הב׳׳ה ימים הולכים כדו‪ .‬הרי‬
‫שעודף יום והצי והשצ־נ הלקים‪ .‬וסימניך א׳ י־כ חשצ׳׳נ לכל חדש וחרש הוצנ‪ .‬צרף‬
‫א׳ ״ב תשצ״נ עם ד״ח תתע״ו הרי ה׳ ימים וכיא שעוח‪ .‬ותקפ״ט חלקים‪ .‬םימניך הביא‬
‫חקם־ט לשנה מעוברחחק ומשפט‪ .‬וכאשר המנה ער חכלית המחזור דיח תחע״ו לסשוטח‬
‫וחב׳׳א חקפ־ט לםעוברח תמצא לי־ט שנים יתר על השביעיות ב׳ ימים וי׳יו שעוח ותקצ״ה‬
‫הלקים‪ .‬וסימניך בי־ו תקציה לתכליח כל מחזור נמצא‪ .‬חשבון קצר על הבת חקצ״ה ימוח‬
‫שנת החמה שם־ה יום ורביע יום כאשר פירשנו למעלה‪ .‬השם״ד ימים הולכים בדו‪ .‬הרי‬
‫יום ורביע העודף על חז״ו לי״ט שנים י־ש ימים וייט רביעייה שהן כיד ימים פחות רביע‪.‬‬
‫הרי בי־ח יתס על השביעיות למהזור ההמה‪ .‬ב׳ ימים וי״ח שעוח‪ .‬צא מהן שעה ותםיה‬
‫שיוחד מחזור ההמה על מחזור הלבנה כאשר פירשתי למעלה וישאר בידך בי־ו תקצ־ה‪.‬‬
‫מעתה תוכל למנות מולרך‪ .‬צא וחשוב בי־ו חקצ״ר‪ ,‬לכל מחוור לריס מחזורים‪ .‬ר־׳ס פעמים‬
‫ב׳ ימים עולים תק־ך ימים‪ .‬ור״ס פעמים י־ו שעות‪ .‬הרי ר־ם ימים פתות שלישית הסר‬
‫מר־ם ימים השליש נשאר קע־נ ימים ות׳ שעות‪ .‬צרסם עם תקיך ימים הרי תרצע ימים‬
‫וחי שעות‪ .‬התיצ־נ ימים הולבין ז־ז נמצא ה׳ שעות עודפות על השביעיות לר־ם שעמים‬
‫בת‪ .‬צא ממנה ר״ם פעמים חקע״ה חלקים‪ .‬ריס פעמים תק״ם הן ק״ל שעוח ור״ם פעמים‬
‫נ־ה הלקים שהן י־נ פעמים כנהיין‪ .‬הבנה״ין עושין שעה שלמה‪ .‬הרי י־נ שעות ור־ס‬
‫‪9‬‬ ‫ה ש ל מ ה למחזור ממרי‬

‫הלקים‪ .‬צרף אותם עם הקיל שעות הדי קמ־נ שעות וריס חלקים‪ .‬וח׳ שעות שנשארו‬
‫בידך מן הכייו הרי קניא שעות ודים הלקים הקטיר שעות עולין ו׳ יסיס‪ .‬הרי ו׳ ימים‬
‫ח׳ שעות וריס הלקים עודפים על השביעיות לריס מהזוריס וסימניך וזרים למחזורים ריס‪.‬‬
‫וטירשנז למעלה שהלבנה חיחה נווטה דמ חרמ־ב‪ .‬הרי שהיה מולדה הראשון נשנבראת‬
‫ביום ר׳‪ .‬בט׳ שעות וחרמ׳׳ב הלקים השלך על אותו המולד וזרימ נמצא שהל מולד ניסן‬
‫של תהלה טהזור רס׳א בני״ו תתק׳ג ביום נ׳ וייו שעות ותתק׳׳ב הלקים‪ .‬נחזור' לענין‬
‫חראשון‪ .‬אס חרצה לדעח מחי חפול חקוטח ניסן של חחילח מחזור רםיא‪ .‬קח ח־ז קע־ה‬
‫שיתירה המה על הלבנה לריס מהדרים באשר מנינו למעלה והשלך על ני־ו תתקיב נמצא‬
‫שנסלה החקוסה בחהילח ליל חמשי שהוא תהילת עשרי ליום המולד‪ .‬ונם עתה אס‬
‫תרצה למנות המולד של תהילת סהזור רם־ב השלך בי־ו תקצ־ה על ני־ו תתק׳־ב נמצא‬
‫שהל המולד ברט תמ‪ .‬ביום ו׳ וט• שעות ות״ו הלקים ופירשנו למעלה שיתרה החמה על‬
‫הלבנה ד־ה תרס־ג על ויט תי״ו‪ .‬נמצאת התקופה של ניסן נופלת בו׳ שעות של יומ ז׳‬
‫שחוא חשיעי ליוס חמולד‪ .‬וכן העשה כל שעה שחרצה למנות מולדך המנה ד׳ח תתע־ו‬
‫לשנה פשוטח‪ .‬וכיד חל־ח לחצייה‪ .‬והכיא חקס׳׳ט למעוברת ונייו קניא מן חשדי לניפן‬
‫לשנה מעוברת‪ .‬ובי־ו תקע־ח למחזור שלם ותמצא מולדך‪ .‬ולדעת תקופתך תמנה בייה‬
‫למהזור ויום רביע משנה לשנה וזי שעות ומחצה מחקוםה להבירתה‪ .‬ותמצא תקוסתך‪.‬‬
‫וכן הסדר‪ .‬תקופה ראשונה של ניסן כשנברא העולם נשלה בתחילת ליל רביעי‪ .‬תקופת‬
‫תמח בזי שעוח ומחצה של ליל רביעי‪ .‬תקופת תשרי בנ׳ שעות של יום ד ‪ .‬תקופת מכה‬
‫ביי שעות ומהצה של יום ד׳‪ .‬וסימניך אזניי‪ ,‬שנה שנייה תקופת ניסן בוי שעות של ליל‬
‫ה׳‪ .‬תקופת תמוז כשעה וסהצה של יום הי‪ .‬תקופת תשרי כמ׳ שעוח של יומ הי‪ .‬תקוםת‬
‫טבח בר׳ שעות ומחצה של ליל ו• וסימניך ואט־ד‪ .‬וכן בל השנים שנה אחת אונ״י‪.‬‬
‫שנייה לה ואט־ד‪ .‬לסוף ד׳ שנים לבריאת עולמ יתירין על הזיז ד׳ ימים וד׳ רביעיות שהן‬
‫ה׳ ימים ונםלה תקוסת ניסן בתהילת ליל ב׳ ולדי שנים שניים בטו כן תשליך ה׳ ימים‬
‫על תהילת ליל ב׳ ונסלה בחחילת‪,-‬ליל ז׳ ולד׳ שנים שלישיים בתחילה ליל ה׳‪ .‬ולדי‬
‫שנים רביעיים בחחילת ליל ני‪ .‬ולד׳ שנים חםשיים בתתילת ליל אי‪ .‬ולדי שנים ששיים‬
‫בתחילת ליל ו־‪ .‬וסימניך דכ־ו הנא־ו לכ־ד שנים במצאו‪ .‬ולד׳ שנים שבעיים שהוא סוף‬
‫כיח שנים חיא נופלת בתחילת ליל די‪ .‬כתחילת ברייתה‪ .‬וכך היא התרת הלילה כל‬
‫הימים‪ .‬למוף מחוור של כיח נוסלח בחחילת ליל ד׳ כבתחילח‪ .‬ועל זח שנו חכמים‬
‫הרואח חמה בתקוםתח אומר ברוך עושה מעשה בראשית‪ .‬ועל זה יסד ד י ת הרוזה זו‪.‬‬

‫יבואון באמונה‪ .‬לעשרים ושמונה‪ .‬ליומ בו נתמנה‪ .‬להאיר על ארקים‪.‬‬

‫ולדעת בכמה בחדש זה הכלל‪ :‬על ראשון ב׳ חוםיף‪ .‬ועל שני נ׳ תכםיף‪ .‬ועל שלישי‬
‫שכ־ח אב־נ *(]תנליף[‪ .‬ועל רביעי ]ס־נ ע־יב תדליף[ נ׳ העדיף‪ .‬סי׳ אם נפלה‬
‫תקופת ניסן ביום ראשון לחדש תוסיף עליה ב׳ יפים‪ .‬ותפול תקופח חמוז בנ׳ לחדש‪.‬‬
‫ועל חקופת תמוז תוסף נ׳ ימים ותפול תקופת תשרי בו׳ לחרש‪ .‬ועל חקופח תשרי‬
‫שכ־ח אב־נ‪ .‬סי׳ כשמרחשרן וכסליו שלימין א־ כשהן בסדק ב׳ כשהן חסרין ני‪ .‬ועל‬
‫תקופח טבח חוםיף נ׳ יסים‪ .‬וזה הסימן שאמרנו דוקא‪ .‬כשהתקופה נופלת באחת מכל‬
‫שעות הלילה‪ .‬או ביופי באל־ף או בניט״ל דאזנ־י‪ .‬או באליף דואט־ד‪ .‬אבל כשהיא‬
‫נוסלתיביום כ׳ ו׳ דאוכ׳ט או כר׳ דואמ׳ד או בז• דאזנ׳י אזסוסיפין לתקופה שאחריה‬
‫יום אחד יותר מכל הסימן‪ .‬שחפימן אינו אלא בשחבירתח נוסלח באוחו יום עצמו שוו‬
‫נוסלח‪ .‬אבל כשהיא םדלנח למס של אחריו צריך יום אחד יותר‪ .‬והמבין יכין‪.‬‬

‫*( מה עמוסגר הוספתי על ‪8‬י נוסחת עברוגוח בכ״י ‪ No. 228‬ע ל חגיבליאטחעק על‬
‫מלכוח ווה ברלין‪.‬‬
 ‫ה ש ל מ ה למחזור ויעדי‬ ‫‪10‬‬

‫א מ ר שמואל אין תקופת ניסן נופלת אלא או בתהילת היום או בתהילה הלילה ]או‬
‫באמצע היום[ או באמצע הלילה ואין תקופת תמוז נופלת אלא בז׳‬
‫שעוח ומחצה ביום או בז׳ שעות וםהצה בלילה‪ .‬או במעה ומחצה ביום או בשעה ]ומהצד‪[.‬‬
‫בלילה‪ .‬ואין תקופת תשרי נופלת אלא בנ׳ שעות ביום או בנ׳ שעות בלילה או בט׳‬
‫שעות בלילה‪ .‬ואין תקופת טבת נופלת אלא ביי שעות וםהצה ביום או בי׳ שעות ומחצה‬
‫כלילת‪ .‬או בד־ שעות ומהצד‪ .‬ביום או בדי שעות וסהצה בלילה‪ .‬וזהו אזנ־־י ואט־ד‬
‫שפירשנו לטעלה‪.‬‬
‫א פ ר ש הדחיוח די בניסן וכננדן ד׳ בחשרי‪ .‬לא בדיו פסח‪ .‬אם יארע מולד ניסן כיום‬
‫ב׳ או ביום ד׳ או ביום וי‪ .‬דוחין אוחו עד למחרחו‪ .‬משוס דשלישי ליום ראש‬
‫חרש ניסן הר ראש השנה‪ .‬ולא אדיו ראש השנה‪ .‬דאם יארע ראש השנה ביום א׳ הוי‬
‫הושענא רכה ביום שבת ושבת אינה נדחית מפניה ואתי לאשתבוחי מצות ערכח ונם אם‬
‫יארע ראש השנה כיום ר׳ הוי יופ הכםורים ביום וי‪ .‬ואם יארע ראש השנה כיום ו׳ הוי‬
‫יום חכסורים ביום א׳ ותרי שבתי כחדי הדדי לא עכדינן משום ירקייא ומשום מתייא‪.‬‬
‫א ח ר ת ‪ .‬אמ יארע סולד ניסן כי־נ תרמ־ב י־נ שעות ותרמ־ב חלקים‪ .‬אסי׳ כיוס שאינו‬
‫אלא כד‪-‬ו‪ .‬דחינן ליה‪ .‬משום דמולד תשרי הבא יארע ב״ח שעות ביום‪.‬‬
‫כשתשליך כ׳ ד׳ תשיח על ייג חרמ־ב‪ .‬ומולד הבא בי־ה שעות פסול הוא וצריך לדחותו‬
‫מפני שאין כיד יכזלין לקדש את החדש כל אותו יום‪ .‬שאין הלבנה נראת כל אותו יום‪.‬‬
‫דשית שעי מכסי סיהרא ולא קרינא ביה כזה דאה וקדש‪ .‬וכ‪-‬ש אם יארע מולד ניםן מי־ינ‬
‫חרמ׳־ב ולסעלה דדחינן ליה‪ .‬אבל אס יארע בי־נ תרטיב ]ציל תרמ״א[ לא דחינן ליה דאו‬
‫נראיח הלבנה חלק אחר ביום מולד השרי הבא‪ .‬וקרינן ביה כזה ראח וקדש‪.‬‬
‫א ח ר ת ‪ .‬זי־א קנ־א לאחר עיבור דחינא‪ .‬פי׳ אם יארע מולד ניסן כיום ז׳ כ״א שעות‬
‫וקניא חלקים אם זו שנח מעוברת חודן אותו עד יום אי‪ .‬סשופ דמולד ניםן‬
‫של אשחקד היה ביום א׳ כי־׳ג חרמ־ב וצריך לדחותו כאשר פירשנו למעלה ודחינן אוחו‬
‫עד יום נ׳‪ .‬שביום ב׳ לא היה יכול להיוח דלא ברץ ססח נמצא שאם לא נדחה אוחו‬
‫עכשיו לא יחיד‪ ,‬בין פסח לפסח כי אם ר׳ ימים‪ .‬וקיימלין הדד כעיבור פי׳ כשמרהשוון‬
‫וכסליו חסירין •ש בין קיבוע לקיבוע בשנה מעוברת ה׳ ימים‪ .‬וכשהן כסדרן ו׳ וכשהן‬
‫מליאים זי‪ .‬אכל םחוח מה׳ ימים אין יכולץ להיות ביניהם בשנה מעברח‪ .‬אבל אם יארע‬
‫בז״א קץ‪ .‬לא דחינן ליה‪ .‬משום רמולר ניסן של אשחקד אירע כאיינ תרמ־א‪ .‬ולא חיח‬
‫נדחה כאשר פירשנו‪ .‬ויש בקיבוע ו׳ ימים‪ .‬ונם אם יארע מולד ניסן בז״א קנ־א בשנד‪,‬‬
‫פשוטה אינה נדהר! דסולר ניסן של אשחקד היה בנ־־כ שניה ולא היה נדהר‪ ,‬ויש בקבוע‬
‫זה ד׳ ימים‪ .‬ואין צריך להיות עור ביניהן‪ .‬דקיימלץ נד־ה בפשוטה כמו שלשו של הרו‬
‫במעברת‪ .‬ונם אס יארע בא״א קנ׳־א אפיי כשנח מעוברת אינו נרהה‪ .‬דמולד של אשתקד‬
‫היה ביומ ב׳ יינ תרמ־ב והיה נדהר‪ ,‬עד יום נ׳ ולא יותר‪ .‬ועתה יש כקבוע זה ה׳ ימים‪.‬‬
‫ונס אם יארע בני״א קנ׳א בשנה מעוברת אינו נדחה דמולר של אשתקד אירע כדיינ‬
‫תרמ־ב והיה נדחח ער למחרחו יום ה׳‪ .‬ויש ביניהן ה׳ ימים‪ .‬ונם אס יארע בהי״א קנ־א‬
‫בשנה מעוברת אינו נדהר‪ ,‬דמולד של אשחקד היה בו״ג חרמ־ב והיד‪ .‬דחוי עם יום ז׳‬
‫ויש ביניהן ה׳ ימים‪.‬‬
‫אחרת‪ .‬א״ד וחתמ״ו לפני שנה פשוטה לא נתקיימו‪ .‬סי׳ אש יארע מולד ניסן ביום א׳‬
‫בדי שעות ותחםץ חלקים אם השנה הבא פשוטה צריך לדחוחו ער יום ני‪.‬‬
‫מסני מולד ניסן הבא שאירע כהי׳נ תרמ״ב ויצטרך לדחותו עד יום וי‪ .‬שביום ו׳ אינו‬
‫יכול להיוח רלא בדיו פסח‪ .‬נמצא שאם •לא נדחה אוחו‪,‬עכשיו יהיה בקיבוע זח ו׳ ימים‪.‬‬
‫וקיימא לן נד״ה בפשוטה‪ .‬שאץ יכול להיות בקיכזע של שנה פשוטה יזהר מהי ימים‬
‫‪11‬‬ ‫ה ש ל מ ה למחזור רםרי‬

‫אםילו כשחחדשים מלאים אבל אם יארע בא־ד ותחם־ה אינו נדחה דאז יהיה סולד גיסן‬
‫הבא כהי׳נ תרם־א ולא יהיה נחזה‪ .‬ואץ ביניהן‪ .‬כי אס רי ימים‪ .‬וכן א״ד ‪ raw‬בשנה‬
‫מעוברת אינו נדהה‪ .‬שבשחשליך הכ׳א הקםיס על א־ד ותתם־ו יהיה סולד ניסן הבא כרב‬
‫שנ־ה ולא יהיה נדהה ויש ביניהן ו׳ ימימ כסשפמ שנה סעוכרת כאשר התרשים כסדרן‪.‬‬
‫ונס אם יארע מ י ד וחחמ־ו אםילו בשנה משוטה איט נדחה דסולד ניםן הבא יהיה כרינ‬
‫חרסינ רדחו אוחו עד לסזית יום ולא יוחד‪ .‬ואין כקיכוע זה כי אס ה׳ יםיס‪ .‬כסשסמ‬
‫שנה סשומה כשהחדשים סלאים‪ .‬ונם אס יארע כה־ד חחסיו אינו נדחה‪ .‬דאז יהיה סולד‬
‫ניסן הבא בכיינ־תרם־ב רהיה דחוי עד יום נ׳ ד ש ביניהן ה׳ ימים‪ .‬ונמ אמ יארע כו־ד‬
‫תתס׳ו אינו נדחה דםולד ניסן הבא יהיח בדינ חרם־ב וידחו אוחו עד יום הי‪ .‬ויש ביניהן‬
‫ה׳ ימים‪ .‬וה הכלל פסול י־נ תרטיב של סולד ניסן טהנ בכל יסי שבוע ובכל השנים‪.‬‬
‫ופסול י‪-‬א קנ־א אינו נוהנ אלא כשנה סעוברת וכיום ר‪ .‬ופסול דתתס־ו אינו נוהנ אלא‬
‫כשאין שום עיבור עד ניסן הבא ואינו נוהנ אלא ביום אי‪ .‬ובעדן יש ד׳ ענייני דחיות‬
‫בתשרי‪ .‬פסול אדיו כננר פסול בדיו‪ .‬פסול י־ה שעות בעם שהוא סולד זקן כננד ססול‬
‫י״נ חרט־ב‪ .‬ונם אם יארע סולר חשדי בבטץ חקפיט לאחר עיטר נדחה‪ .‬והוא כננד ד־א‬
‫קנ־א או אם יארעכנסריד בשנה פשוטה נדהר‪ .‬והוא כמד א־דותחס׳ו‪ .‬וכל אלו שפירשנו‬
‫לדחותם כמן י־נ הרס׳נ וזי־א קנ־א זא׳ד וחתסיו בניסן דיה שעות לבט׳ד חקפ׳׳ט ונטר״ד‬
‫בתשרי‪ .‬כל שכן אם יארע הסולד סשם וםעלה ביום שיחא נדחה‪ .‬ותצור סעל סניט‬
‫דמעה ימהח‪ .‬והצפוני סעליט לארץ ציה ידחוע‬
‫שמור לך מ ן הדוב אשר לא יםנע כטלה סן יאכלט ונס אס ישל כני בתרים הרחיקהו‬
‫מעליך וביום השבת אחרהסלאה באחת עשרה קנא קנאחי ואס לא תקדש המלאה‬
‫בראשון בארבעה תת מועלות משם‪ .‬הלא זה אוד מוצל מראש וכין שמונה עשרה מפני‬
‫שיבח תקום ונם בשני כחמש עשרה לאחר המלאה וקטפת מלילות והרמש הניף עליהם‬
‫וביום השלישי אם לא תמלא טרד תמחה והמתרים קה לך ושמחת בחנך‪ .‬סי׳ שטור לך‬
‫סן הדויב זהו בדץ אשר לא ימנע כסלה‪ .‬זה הדש ניסן שטלה עולה כו‪ .‬דלא כריו פסח‪.‬‬
‫בניי בתרים‪ .‬זהו י־נ תרס׳כ‪ .‬הרחיקוע סעליך‪ .‬כלוסר דהה אותו‪ .‬וביום השכת לאהד‬
‫המלאה כאהד עשרה קנ״א קנאתי זד; ד*א קניא‪ .‬לאחר המלאה‪ .‬לאחר עימד‪ .‬קנאתי‬
‫כלוסר אני מקנא כו שהוא פסול‪ .‬ואס לא תקדש הסלאה‪ .‬בלוסר ואס לא יקדשו כיד‬
‫ארר השני שלא יעברו את השנה בראשץ בארבעה‪ .‬זהו איד תית םץעלות סשם‪ .‬חלוק‬
‫את התיבה תתמיו עלות משם‪ .‬אס יארע באיד תתמ־ו בשנה משומה עלות סשס‪ .‬הסתלק‬
‫ממנו ודההו‪ .‬כי פסול הוא‪ .‬הלא זיה ארד מוצל מראש‪ .‬זוצ לא אדץ ראש השנה‪.‬‬
‫מוצל‪ .‬מופרש‪ .‬כמו ויצל אלקיפ את מקנה אביכן‪ .‬ובן שמונה עשרה מפני שיבה תקופ‪.‬‬
‫אם יהיה הסולד כי־ה שעות‪ .‬מפני שהוא מולד וקן תקום ודתה אותו‪ .‬ונם בשני כחמש‬
‫עשרה לאחר המלאה וקטפית מלילות‪ .‬זהו כרו תקפ־ט לאחר עיבור‪ .‬מלילות הלקיפ‪.‬‬
‫והרמש תניף עליהם‪ .‬כלוסר כרוח ודחה אותו‪ .‬וכעס השלישי אם לא תמלא מר׳ד תמחה‪.‬‬
‫זהו נטריד‪ .‬אם לא תמלא‪ .‬אם השנה סשוטה שאינה מעוברת‪ .‬תמחר‪ .‬דחה אותו‪.‬‬
‫והנותרים תקח לך‪ .‬כלוםר וכל האחרים כשדין ובהם קבע ניסן ותשרי לתיקון הסועדים‪.‬‬
‫ושסהת בהנך‪ .‬לעולם אין בין קיבוע ניסן לקיבוע תשרי דיכא אהריו כי אם בימים אבל‬
‫בין קיבוע תשרי לקיבוע ניסן הבא אחריו זה הוא הכלל והסימן שלא תטעה‪ .‬בשנה‬
‫סשוטח‪ .‬בשסרחשוון וכסליו חסירין אין ביניהן כי אם יום אהד וכשהן כסדרן‪ .‬ב׳ ימים‪.‬‬
‫ובשתן שליםין נ׳ יםים‪ .‬וסיםניך הביש אבינ‪ .‬ובשנה םעוברת שאנו סופיסין שני יטיס‬
‫בשביל אדר השני שהוא שני יםיס אז יש ביניהן כשםרחשוץ וכסליו חסירין נ׳ ׳סיס‪.‬‬
‫וכשהן כסדרן ר׳ יסים‪ .‬וכשהן שליםים ה׳ יסיס‪ .‬וםיסניך חכיש נד־ה‪ .‬לפיכך חרוצה‬
 ‫ה ש ל מ ה למחזור וימרי‬ ‫‪12‬‬

‫לידע סדר מהלך השנים יחשוב סולדוח ניסן או סולדות תשרי של בי שנים וו אחר זו‬
‫וידע אם יוכל לקבוע החודש ביום הסולד או אם יצמרך לדחוח אחד סדין או שנים יחץ‬
‫לבו ויראה כמה יהיה בין שני הקיבועים רדע זה הכלל או הכלל שכחבחי למעלה בדחיוח‬
‫זייא קני־א ובדחייח א־ד חחס־ו שכח׳ בהן נד״ה כםשוטה כפשוטה והרז כסעוכרח‪ .‬ובזה‬
‫הענין ידע כל ראשי חדשי השנה וכל הסועדים‪ .‬ואם סרחשוון וכסליו חסירין או כסדרם‬
‫או שלמים‪ .‬נשלם; חזק‪:‬‬

‫והא ל ך מ ד ר ה ת ק ו פ ו ת והמולדות ושאלה‬

‫ת ק ע ט ‪ .‬לםניין ש נ ח ה׳ אלסים ו ש נ י ם לבריאה עולם‪ .‬ושנה הי למחזור דס׳־ד‪ .‬ואנדד‪.‬‬
‫תקוסח ניסן בו׳ שעוח של ליל ד׳ שמיני שני בכ־נ בחורש חקוםח חמוז בשעה‬
‫ומחצה של יום ד׳ ראשי בכיה בחודש‪.‬‬
‫היש מעוברת‪.‬‬ ‫ש נ ת ו׳ למחזור ג׳‪.‬‬
‫מולד תשרי ד־ ביב תתקמ־כ‪ .‬תקוסת תשרי בטי שעות של ץם ד׳ נה ככ־ה בחודש׳‬
‫שאלה יום ו׳ וינש בכ־ז בכםליו‪ .‬תקוסת טבת בד׳ שעות ומחצת של ליל‬
‫ה׳ בא בא׳ בשבט‪.‬‬
‫מולד ניסן אי״ו י־נ‪ .‬תקוסת ניסן בתחילת יום ה׳ ויקרא בנ׳ בהודש‪ .‬תקוסת תמוז בו׳‬
‫שעות ומזמר‪ ,‬של יום ה׳ הקת בה׳ בחודש‪.‬‬
‫ש נ ת ז׳ למחזור ד׳ לפרט‪ .‬ה־כ פשוטה‪.‬‬
‫מולד תשרי ניכ תניא‪ .‬חקושת תשרי בנ׳ שעות של ליל ו• לשני כשור בט׳ בחודש‪.‬‬
‫שאלה ביום ב׳ וישלח כ־ט בכסליי‪ .‬תקופת טבת בי׳ שעות ומחצת של‬
‫ליל וי ויחי בי־־א בהודש‪.‬‬
‫מולד ניסן ז׳ תתפ־ט‪ .‬תקופח ניסן בו׳ שעות שליום ו׳ ערנססח י־ד בחודש‪ .‬זקופת‬
‫תמוז בשעה וםחצה של ליל ז׳ בלק בי׳־י כחודש‪.‬‬
‫ש נ ת ח׳ למחזור ה׳ לפרט‪ .‬ביה מעוברת‪.‬‬
‫מולד תשרי איה רמ־ו‪ .‬תקופת תשרי ט• שעות של ליל ז׳ הברכה בשבת של הולו‬
‫של מועד בכ׳ נהזדש‪ .‬שאלד‪ ,‬יום נ• וישב בכ׳ נכסליו‪ .‬תקופת טבת כדי‬
‫שעות ומהצד‪ ,‬של יומ שבת שמות בכ־נ בהודש‪.‬‬
‫מולד ניסן רכיב שצ־ח‪ .‬תקופת ניסן בחחילת ליל א׳ ויקרא בכ־ו באדר שני‪ .‬תקופת‬
‫תמוז בו׳ שעות ומחצר‪ ,‬של ליל א׳ קרח בכ׳׳ט בחודש סיון‪.‬‬
‫ש נ ת ט׳ לטהזוד ט׳ ל פ ר ט ר ש פשוטה‪.‬‬
‫טולד תשרי ו׳ כ׳ תתל־ו‪ .‬תקופת תשרי בני שעוח של יום א׳ חאזינו כב׳ בו שחוא‬
‫יום שני של ראש השנה‪ .‬שאלד‪ ,‬ביום ד׳ תולדות בא׳ בכםליו‪ .‬תקופת‬
‫טבח בי׳ שעוח ומחצה של יום א׳ וינש כנ׳ בחורש‪.‬‬
‫מולד ניסן ב׳ ו׳ קציר‪ .‬תקופח ניסן כו׳ שעוח של ליל כ׳ צו בו׳ בחודש‪ .‬תקופח‬
‫תסוז בשעה ומזמנה של יום ב• בלק בט׳ בחודש‪.‬‬
‫ש נ ת י׳ למחזור ז׳ לפרט‪ .‬ה־כ פשוטה‪.‬‬
‫מולד תשרי ד׳ י׳׳א תרל־ב‪ .‬תקוסת תשרי כט׳ שעות של יום ב׳ כרכה בי־ב בחודש‪.‬‬
‫שאלה ביום ה׳ וישלה בי״ב בכסליו‪ .‬תקופת טבת בדי שעות ומחצה של‬
‫ליל נ׳ שמות כט״ו כחודש‪.‬‬
‫‪812‬‬
‫‪13‬‬ ‫ה ש ל מ ה למחזור ויטרי‬

‫ו׳ גרו תתר־ע‪ .‬תקוסת ניסן בתחילת ץם נ־ שמיני שני טיח כחודש‪ .‬כחולו‬ ‫מולד גיסן‬
‫של סועד‪ .‬תקוסת תמוז ט ׳ שעות ומחצה של ?ם נ׳ סנחס ככ׳ כחודש‪.‬‬

‫ש נ ת י־א למחזור ח׳ ל פ ר ט ‪ .‬ב־ח מעוברת‪.‬‬

‫מולד תשרי א״כ תכ־ת‪ .‬תקופת חשדי בנ׳ שעוח של ליל ד׳ בראשיח בכ־ד בחודש‪.‬‬
‫שאלה ביוס א׳ מקץ ככ־ה בכםליו חנוכת ט ביופ‪ .‬תקופת מבת בי׳ שעות‬
‫ומחצה של ליל ד• וארא בכ־ו בהודש‪.‬‬
‫מולד ניסן ה׳ יינ חקע׳׳מ‪ .‬חקוסח ניסן כו׳ שעוח של יום ד׳ ויקרא בכימ באדר שני‪.‬‬
‫תקופת תמוז בשעה ומהצד‪ .‬של ליל ה׳ קרה בנ׳ בהורש‪.‬‬

‫ש נ ת י־ב למחזור ט׳ ל פ ר ט ‪ .‬ז״ש פשוטה‪.‬‬

‫מולד תשרי דיו תתר״יו‪ .‬תקופת תשרי בט׳ שעות של ליל ה׳ האזינו ט ׳ בהדש‪.‬‬
‫שאלה ביום א׳ רצא בה׳ ככסליו‪ .‬חקוםח טבח בר׳ שעוח וסחצה של יום‬
‫ה׳ וינש בו׳ בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן ב׳ כיב שע״די‪ .‬תקופת ניסן בתחילח ליל ו׳ צו בי־א כחדש‪ .‬חקוטח המוז‬
‫בז׳ שעוח ומחצח של ליל וי‪ .‬בלק ביינ בחודש‪.‬‬

‫ש נ ת י״ג למחזור י׳ ל פ ר ט ‪ .‬ח״כ פשוטה‪.‬‬

‫מולד חשדי ה־כ תתי״נ‪ .‬חקופח ח ש ה בנ־ שעוח של מס ו׳ כרכח שני של חנ המוטח‪.‬‬
‫שאלת יום ב׳ וישב י־ו בכסליו‪ .‬תקופת טבת בי׳ שעות ומחצה של יום‬
‫ו׳ שמות בי־־ח כחודש‪.‬‬
‫מולד ניסן ו׳ ז׳ קע־ח‪ .‬תקופת ניסן ט ׳ שעוח של ליל ז׳ שמיני שני שבח שנית של‬
‫פסח כיב בהדש תקופת תמוז בשעה ומהצד‪ ,‬של יופ ז׳ פנחס כ״ד בחודש‪.‬‬

‫ש נ ת י־ד למחזור י׳יא ל פ ר ט ‪ .‬ב־ש מעוברת‪.‬‬

‫מולד תשרי בי״א תר־ט‪ .‬תקופת תשרי בט׳ שעות של יום ז׳ בראשיח בכיו בחודש‪.‬‬
‫שאלד‪ ,‬יום נ׳ מקץ בכ״ו בכםליו‪ .‬תקופת טבח בדי שעוח ומחצה של ליל‬
‫א׳ כא בכ״מ בחודש‪.‬‬
‫מולד ניסן ו׳ ד׳ תש־ם‪ .‬תקופת ניסן בתתילת יום א׳ צו בב׳ בחודש‪ .‬חקוםח חטוז בו׳‬
‫שעוח ומחצת של יום א׳ חקת בד׳ בחדש‪.‬‬

‫ש נ ת טיו למחזור י׳ב ל פ ר ט ‪ .‬ב־ח פשוטה‪.‬‬

‫מולד תשרי א־ט קייח‪ .‬חקוסח ח ש ח בנ׳ שעות של ליל ב׳ האזינו בח׳ כהדש‪ .‬שאלה יום ה׳‬
‫ויצא בח׳ בכסליו‪ .‬תקופת מבת בי׳ שעות ומהצד‪ ,‬של ליל ב׳ ויחי בייא כחדש‪.‬‬
‫ני־נ תקנ־ו‪ .‬תקופת ניסן בו׳ שעות של יום ב׳ שמיני ראשון בי־ר מ•־‪r1‬‬ ‫ניסן‬
‫הוא ערב חססח‪ .‬חקופח חטוו בשעה ומחצה של ליל נ׳ פנחפ בי״ו כחדש‪.‬‬

‫ש נ ת ייו למחזור י־ו ל פ ר ט ‪ .‬היש פשוטה‪.‬‬

‫מולד תשרי חי״ו תתקציד‪ .‬תקופח ח ש ד בט׳ שעוח של ליל נ׳ כראשיח ככ׳ כחודש‪.‬‬
‫שאלה כיום ו׳ רשב בכ׳ בכפליו‪ .‬חקופח טבח בד׳ שעוח ומחצה של יום‬
‫נ׳ וארא בכ׳ בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן וכיב שניב‪ .‬תקופתניפן בתתילת לילד׳ השסיני שני בכ״ח בחדש‪ .‬תקופת‬
‫תםוז בז׳ שעות וסהצת של ליל ראשי בכיר בהדש‪.‬‬
‫‪613‬‬
 ‫ה ש ל מ ה למחזור ויטרי‬ ‫‪14‬‬

‫ש נ ת י״ז למחזור י־ד לפרט‪ .‬נ־כ מעוברת‪.‬‬

‫מולד תשרי ניב תיש‪ .‬תקוםת תשרי מ ׳ שעות של יום ד׳ נה בל׳ נחדש‪ .‬שאלה‬
‫ביום א׳ וינש בא׳ בטבת תקושת מכת בי׳ שעות ומחצה של דם ר׳ כא‪.‬‬
‫כני כשבט‪.‬‬
‫מולד ניסן וייט תתקמ־א‪ .‬תקופת ניסן בז׳ שעות של ליל ה׳ צו ו׳ בחדש‪ .‬חקוםת‬
‫חמח נשעה ומחצה של יום ה׳ חקח כח׳ בחדש‪.‬‬

‫ש נ ת יייח למחזור ט‪-‬ו לפרט‪ .‬ב־ש פשוטה‪.‬‬

‫מולד תשרי ב• רצ־ט‪ .‬תקופת תשרי בטי שעות יום ה׳ האדט כי״א בחדש‪ .‬שאלה‬
‫ניזם נ׳ וישלח נייא בנסליו‪ .‬תקופח טבח בד׳ שעות ומחצה של יום ו׳‬
‫ויחי ביינ בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן דיו* תשליו‪ .‬תקוסת ניסן נתחילת יום ו׳ שמיני ראשון ני־ו נחדש‪ .‬תקופת‬
‫תמוז כו׳ שעות ומחצה של יום ז׳ פנחס ני־ח בחדש‪.‬‬

‫ש נ ת י־ט למחזור יין ל פ ר ט ‪ .‬ז־ח מ ע ו ב ר ת ‪.‬‬

‫מולד תשרי י״ט ציה‪ .‬תקופת תשרי כני שעות של ליל ו׳ שסיני עצרת כיב בחודש‪.‬‬
‫שאלה יום ג׳ וישכ ככיכ ככםליו‪ .‬תקופת מכת כי׳ שעות וסחצח של ליל‬
‫ו שמוח כ־ה בחדש‪.‬‬
‫מולד ניסן ניב רם־ו‪ .‬ומ^םת ניסן כו׳ שעות של יופ ו׳ ותכל ופרשת החדש ככד‬
‫באדר השני‪ .‬תקופח חפוז כשעה ומחצה של ליל א׳ חקת כ״א נהדש‪.‬‬
‫השלמתי מחזור רסיד‪.‬‬

‫צור כל יסד‪.‬‬ ‫ישריני ףוריני כרכו‬

‫מלם בסר‪.‬‬ ‫ומשנאי וסקניאי ישים‬
‫ועם אויבי רסםד‪.‬‬ ‫ואף אם רכ אלי רב‬

‫וםדד שאלה פירשוה אחרי העיבור קודם התקופות‪.‬‬

‫ת ק ף ‪ ,‬שגו רבותינו ברוך שבחר בהם‪ .‬בארכעד׳ תקופות השנה טיס נהפניס ליס‪ .‬נתקוסת‬
‫תשרי שנו;עקד יצחק אבינו על נכי הסזבח‪ .‬וכיון ששלח אברהם את ידו לקחת‬
‫את המאכלת לשוחטו טפטפה הסאבלת דם‪ .‬בתקופת טבת שבו קייס יפתח את נדח‬
‫מבתו‪ .‬ובשעה ששחטה טפטפה המאכלת דפ‪ .‬וכארבעה ימי התקלפה היו בנות ישראל‬
‫סיוגות לה‪ .‬רכתיכ טיטים ימימה תלכנה בטת יהודה לתנות לנח יפתח‪ .‬בתקופת ניסן‬
‫שבו לקו המצריים בסבת דם ונהסלו סיסי היאור לדם‪ .‬תקופת תסוז שא׳ הק׳ לסשה‬
‫והכית כצור ויצא ממנו טים ושתה העם‪ .‬וכיון‪.‬שהנהו זנה הסלע דם‪ .‬רנתיכ הנה צור‬
‫ויוובו מים תקופח ניסן וחקוםח חמוז שהיה הדס מחמת סיס‪ .‬אין כהם סכנה‪ .‬תקופת‬
‫תשרי ותקופת סבת שהיה הדם מחמת אדם יש בהן סכנח לאומוח העולם‪ .‬אכל לישראל‬
‫כתיב ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך‪.‬‬

‫ואני שמעתי שארבעה משנים הן בצבא הפרופ‪ .‬וכל אחר משמש תקופתו‪ .‬וכל הממונה‬
‫מסתלק ובא השני לעומתו העולם בלא ממונה ובא מול עקרב ומטיל טרה מיפת‬
‫רם שאינח של חיים ושופך למים‪.‬‬
 ‫‪15‬‬ ‫ה ש ל מ ה למחזור רטרי‬

‫ואם ת א מ ר ימה דאו חכמים לעשות חודש חסד משני יטיס וחדש םלא פיוס אחד‬
‫אדרבה איסכא ססתברא דהיח יום ראשץ מחדש הבא‪ .‬י־ל לסי שהיו ב־ד‬
‫מקרשץ"החרש על סי הראייה‪ .‬וכשהיה החדש שעבר מלא או עושין ראש חדש הבא‬
‫שני ימים‪ .‬שבכל יום שלשים היו םצסים אם יבא העדים והיו סחסללץ חשילח ראש חדש‬
‫מספק‪ .‬וכשמו העדים משחררן לבא נמצא יומ ל׳ ראש הדש ססםק והיו מקדשץ ראש‬
‫חדש למחר ביומ ל־א‪ .‬נמצא שיום'ראשון הוא מהדש שעבר‪ .‬וכשהיה חדש שעבר חסר‬
‫כנון שבאו עדים יום שלשים לא תיו עושין ראש חדש אלא יום אחד‪ .‬ואותו סדר אנו‬
‫עושין כשהחדש שענד מלאה אנז עושין ראש חדש שאחריו שני ימים יום ל׳ דום ל־א‪.‬‬
‫ויומ ראשון הוא מהדש שעבר‪.‬‬

‫אח מוצא שפחי)בהקדמה( אשמור ואודיע עוד דברים אהדיס ע״ר הכ־י הבודליאני‬
‫ס•׳ ‪692‬׳ ולא אשים לב רק לחלקי הכ׳י המממנים ברשימת נייבואיר באוחיוח ל ער‬
‫‪12‬׳ ני שאר החלקים )ד&סומנים כרשימת ניב כאותיות ‪ 1‬עד ‪ (6‬לא נכתבו מאותו‬
‫העפר עצמו‪ .‬ובלי ספק היו לפ־ז כ־י פיזהד ואחח נתאחדו עם החלקים ‪ ,7—12‬אחרי‬
‫אשר ש מהכ״ הזח השני נאבדו שני חלקים שלמים ורוב החלק השלישי‪ .‬ני נסי הנרשם‬
‫בלות הענינים צד‪ 133.‬נכללו בקרט‪ :‬א׳ ספר דייקוח‪ ,‬ב׳ עיבור‪ ,‬נ׳ מסר האלקושי‪,‬‬
‫די םדד עולם‪ .‬ה׳ פירוש מפרקי אנוה‪ .‬מהפסדים האלו הסר כעת כל הספר האי׳ והב׳‬
‫מתהיל כפרק הניד )צר ‪ (88‬ופופו)צד ‪ : (137‬סרק ם׳ נשלם סוד הדבור‪ .‬לזה יקרא‬
‫מפר האלקושי‪ .‬יען וביען הוא ראעד)?( השלישי‪ ,‬קובעת נלילוה השמים וארץ ההתימ‪.‬‬
‫סיםן השאלה סיד הה׳ ניב )כרשיסתו צד ‪ (137‬הוא לוו; נס דיש הירשנואהן לא היה‬
‫לאל ידו לקרוא את הפלה הזאת ולהבינה על נכון‪ .‬אולם ד״ה כראדי הכיר‪ ,‬כי שתי‬
‫האותיות האחרונות ביתר הן אוח ש׳ דש לקרא את המלה‪.‬ראשי‪ ,‬לאפר כי הספר הזה‬
‫הוא הראש )החלק( השלשי בהקבץ הזר‪ -‬ההרה מורה‪ ,‬כי סלת ‪.‬האלקושי• הוא נכונה‬
‫ואינ יש לשעה כי שם המחבר נחום‪ .‬כי כן נקרא נס הנביא נחום בשפ האלקושי‪.‬‬

‫בחלק המדובר ט עיד העיבור נזכרות ם ש נ ח ש ס ו א ל ו ס ש נ ה רכ אדא‬

‫)מרק נ״ח ונץ(‪ .‬נחור חחחלת המחוור חנוכחי נובר מהחד רניח עם הסימן ויצא יעקב‬
‫מבאר שבע וילך חו־נ׳ה וחחילחו שנת פ־ד)והיא שנת ד׳ חחפ׳נ = ‪ (1123‬לסי סדרו‬
‫של ר׳ אברהמ בר חייא׳ כאשר הוכחחי למעלה‪ .‬מסרק ל־ה והלאה‪ ,‬נזכר רב סעדיה פעמיפ‬
‫רבות וטובאימ דבריו במימניו הנקראים בקצור כשם ‪.‬סימן רכ סעדיה־)נם בכיי ברלין ס>׳‬
‫‪ 221‬וסי־ ‪ 223‬סובאים דברי ר־ס בסימניו; ראה רשימת רמשיש ח׳ב(‪ .‬מתוך מקרא‬
‫של ד׳ מעדיה׳ סובא הםאםר‪:‬‬

‫א ל אךו הר*»‪ £‬לעילום והנשארים נכונו ו ת ל ו נ ת ם ב ט ר ם עצלים כ ל ‪-‬‬

‫•שהוא ו ה כ ר ת אותותס מפיקים מזן א ל זן ל ב ר מ א ש ר ךד ב ע ש י ף ת ללילי‬
‫בערב שלישי כ ל א התע^ר וג?ול מוצאיו ט ר ם ־ ג ע ת ל א ת הקטנים ברביעית‬
‫לאור השיני שתי׳ ה נ ה בשני ה נ ה יהיו־תמיט ע ל ראשו לנךוח ו ל ח ך ש‬
‫תמור ח ם ת ך ז ך ; ויתרון זה‪.‬‬ ‫והשואל ע ל מ ה זה ועל ?(ה זה‬
‫וסקרא וה הראשץ סימן הוא לדחיות תשרי‪.‬‬
 ‫ה ש ל מ ה למחוור רטורי‬ ‫‪10‬‬

‫הננינות נכתבו נל־ס להקל על התלמידים את לסוד הסימנים האלה‪ ,‬אשר למחט‬
‫על סה לבל ישכהום‪ .‬נמ מרבינו סשולם נזכר סימן לדתיות ניסן כזה והוא‪:‬‬
‫^ ל אביב ה צ ו מ ח ביותר ממחצית ה ש ב ע ה א ש ר ־ ל א ח כ פגעו מ ת א ר‬
‫ה ש י ע ת ביום' מ ע מ ר ו ה פ ש מ ך ק ביומו ל ה ק ת ל ה ת ק ד ש חוץ מאשר־אניק‬
‫ב א ח ר ו נ ה כ ל י ל ־ ש כ ת בעוברו ו ס ת ת ח מ ש י ת ללילי ראשון ל ל א ע ב ר ל ה ב א‬
‫א ש ר שניהם נצמדו ל ה ד ח ו ת ולהפשח‪.‬‬
‫אהר הדברים האלה יבא כאור הסימן הזה‪ .‬בסרק הליז נמצא את הדברים האלה‪:‬‬
‫‪.‬הא לךר׳ שערים וסדרשים וסדר עניניםופירושם הוא כתוב על מ ד ר ש רביגו סעדיה־‪.‬‬
‫ובסרק הל״ה‪. :‬אמן ואמונה עוד יש שבעה שערים מבוארים ומםורשים והסה םוצאם סכל‬
‫סלד‪ ,‬ויכ תכונתמ מסור בסי׳ רכינו סעדיה״‪.‬‬
‫בסרק הל־ט‪ :‬הלא כתבתי לך עתה ש ל י ש י ם מעשה שבעה הימים וסוד העיבור‬
‫וסדר שלשת מיני הנלנלים כל כוכבים ומזלות ותלי מעשה תכונתם מוצאם ומובאם ואיכה‬
‫הס מתהפכים במסיבות ותתבולות‪.‬‬
‫עוד שם‪ :‬הנה הכוכבים והמזלות האי הם משטרי השמים אשר השליט היוצר‬
‫להיות שוטרים כ א ‪ p‬על כל סעשה בני האדם אשר נעשה תתת השמש לטוב ולרע‬
‫להיים ולסות זה בכה וזה ככה וסדר טלאכתם וסעשה ססשלתס הנה כתוב על ספר‬
‫םשנת שםואל כן אבא‪.‬‬
‫לזה יקרא ספר האלקושי וכוי כאשר כבר העתקתי לעיל צר ‪ 15‬ואהיב מתחיל‬
‫פירוש האבות ועליו ונם על סדר עולם אשר ככ*י הזה כבר דברוץ ארוכות ונצורות במאמרי‬
‫אברהם כרלינר‪.‬‬ ‫‪.‬לקוטי בתר לקומי* עיש‪.‬‬
 ‫ק ו נ ט ר ס •הפיוטי‬
‫הגליה‬

‫א ל ה מ ח ז ו ר ו י ט ר י כ ת ב יר ל ו נ ד ו ן‬

‫)כדימי׳ןו מתיאום סימן ‪27201—27200‬־(‬

‫העתקתיו והוצאתי! לאור‬

‫עם ה ע ר ו ת ו ת ק ו נ י ם נ ח ו צ י ם‬

‫‪sue‬‬

‫חיים בראדי‪.‬‬

‫‪pm,*i(§<1‬‬ ‫‪ •r‬ן‬

‫בירנבערג תרפ״ג‬
‫בהוצאת כיח מסחר ספרים יצחק מלקא‬
 ‫מ©תח הפיופדס‪.‬‬
‫יקרר‪ .‬מיקר יוצרה ‪32‬‬
‫ירחם בך ‪.‬יחוס ‪27‬‬
‫יריעות שלפה ‪27‬‬
‫ירשו למצער ‪35‬‬
‫כבודו אות ‪12‬‬
‫לבי ובשרי ‪45‬‬
‫לחוצה בארץ ‪58‬‬
‫לך יעריצץ ‪21‬‬
‫מה לאחותי ‪35‬‬
‫מחנות עליונים ‪11‬‬
‫מי יתנני ‪34‬‬
‫מרעיד עמדתי ‪44‬‬
‫נשמת אהחים ‪39‬‬
‫נשסח ידידם ‪41‬‬
‫נשמח שבנר ישרון ‪42‬‬
‫אשר יה ‪3‬‬
‫צמאה נםשי‪ ,‬ראח‪ :‬לבי‬
‫ובערי‬ ‫יונה נשואה‪ .‬ראה‪ :‬יעלה‬
‫עןאי עץ ‪3‬‬
‫שאלו שחקים ‪17‬‬
‫שאלוני םעםי ‪4‬‬
‫שביד׳ כת ציץ ‪59‬‬
‫שבעה שחקים ‪52‬‬
‫שחי לאל ‪46‬‬
‫שיר ושבח ‪48‬‬
‫שיר יחודש ‪51‬‬
‫שירו לאל ‪2‬‬
‫שירו לדי ‪1‬‬
‫שכחי יגונך ‪43‬‬ ‫ימין אל ראה‪ :‬ואלו שירה‪.‬‬
‫שלשו קדוש וכשרסים ‪9‬‬
‫שלשו קדוש עונים ‪7‬‬
‫שפל רוח ‪42‬‬
‫שםת׳ ישבהון ‪48‬‬
‫שש מאוח ‪62‬‬
‫ששתי רב בך ‪47‬‬
‫שת• פעמים ‪61‬‬
‫‪.rrfon‬‬ ‫רתחלחס‬ ‫יען כי‬
‫וסיוח כיפ ‪56‬‬ ‫אכי איך ‪64‬‬
‫אברך לך כוך ‪43‬‬
‫ח י ל אזור ‪25‬‬ ‫אורה לאל חי ‪47‬‬
‫אופני הוד ‪17‬‬
‫יאווה ש ח ‪20‬‬ ‫אור עט אדרח ‪1‬‬
‫יכשו אלי ‪8‬‬ ‫אחי שאו משאת ‪4‬‬
‫ינדל כחך ‪52‬‬ ‫אחרה עת פחתי ‪31‬‬
‫יגוני ומר חכי ‪45‬‬ ‫איומח׳ שמח• ‪30‬‬
‫ידודק ׳דוחן ‪18‬‬ ‫אילה על דוד ‪26‬‬
‫יתעת אמונות ‪42‬‬ ‫אץ בפי מלה ‪28‬‬
‫ידך אל שנח ‪23‬‬ ‫אל ארץ ‪ . . .‬אמר רהי ‪5‬‬
‫ידעחני במים ‪44‬‬
‫אל אדץ אמתו ‪5‬‬
‫יה בסי קדושים ‪11‬‬ ‫אל ארץ על כל פעלים ‪6‬‬
‫יר‪ .‬יושב ‪16‬‬ ‫אל בדחך ‪61‬‬
‫יד‪ .‬רעיק לבך ‪54‬‬ ‫אל דרכיו ‪50‬‬
‫יח שמך ‪53‬‬ ‫אל חפדך ‪40‬‬
‫יוה לאל חי ‪41‬‬ ‫אל לקחני ‪37‬‬
‫יודעי חפיצוני ‪57‬‬ ‫אל םחוללם ‪38‬‬
‫יודעי ינוני ‪37‬‬ ‫אל נערץ ‪71‬‬
‫יופ הודו ‪13‬‬ ‫אלוזי הרוחות ‪51‬‬
‫אם אויבי יאמרו ‪36‬‬
‫נשואה‪.‬‬ ‫אמרו לאלחים ‪1‬‬
‫יושב במעמק ‪32‬‬ ‫אמרוה האל ‪23‬‬
‫יערו פלאך ‪24‬‬ ‫אראה לפני ‪49‬‬
‫יחד קרני ‪53‬‬ ‫אשא רעי ‪21‬‬
‫יחדו לב נשלם ‪49‬‬ ‫אשא ראשי ‪50‬‬
‫יחח נא כל איש ‪7‬‬ ‫אשיר שיר ‪21‬‬
‫יחו לשק ‪14‬‬ ‫אשיעת שלוהתו ‪4‬‬
‫יחיד ערץ ‪22‬‬ ‫אשנבי שחקים ‪19‬‬
‫יחידה שחרי ‪46‬‬ ‫אשפוך שיחי ‪57‬‬
‫ימי שנותי ‪33‬‬ ‫אתה נוחי ‪46‬‬
‫יעלה נשואד‪60 .‬‬
‫יעלוז אהבים ‪25‬‬ ‫בכיתך בית תפלה ‪47‬‬
‫יענו חכמי לב ‪56‬‬ ‫בשירים ובתהלות ‪3‬‬
‫יפו בעיני ‪34‬‬
‫העי שלחוני ‪40‬‬
‫׳קרישון היום ‪10‬‬
‫הנשינ ערוך ‪54‬‬
‫יקירים אדירים ‪10‬‬
‫יקר אדץ חנםלאוח ‪6‬‬ ‫ואלו שירה ‪55‬‬
‫הסימנים כ־ו‪ ,‬מיו‪ ,‬מ״ז קיו לא באו כמפםר הםיומים‪,‬‬
 ‫ראש־דבר‪.‬‬
‫אמר ועד‪ :‬כאשר כינותי כספרי רשדיל דל‪ ,‬במדמ במכחכיו ובסשוז טל אותת‬
‫שי־ל אחרי מוחו‪ .‬מצאתי רא־תי‪ ,‬שהוא מביא סר׳ ושם פיומיט מהמחזור דטרי‪ ,‬אשר לא‬
‫יראו ולא ימצאו כמה־ו אשר הדל הרה״ח ריש מרודץ נ־י ע־י חכרח ‪.‬מקיצי נררמימ•‬
‫הנכבדה‪ .‬על הרוב יאמר רשד־ל‪ ,‬כי לקח את הפיוטים האלה מחוך קונטרס הסיומים‬
‫אשד בסוף מה״ו*(‪ ,‬ואולם כסח־ו שלפנינו חסר הקונטרס הזה ואיננו‪ .‬ויהי בהיותי כשנת‬
‫תרנ־ד באננליה‪ .‬להעתיק שם את שירי ר־ יהודה הלוי‪ .‬נתתי את לבי לדרוש ולחור נם ״‬
‫אהר הקונטרס הוה‪ .‬אשר אכד וכרו‪ ,‬כי נפשי חשקה סאד לרעתו‪ .‬ואסצא הן בעיני ר׳‬
‫ויצליח אח דרכי‪ .‬ואהרי הקירה רכה וחפוש אחי־ הטוש םצאחי אח אשר בקשחי‪ ,‬ואח‬
‫אשר פללתי ראוח ראו עיני ותאורנה!‬
‫קונטרס מיופים — זה שסו אשר יקרא לו שד׳ל ואיננו בכיי — נמצא כסוף‬
‫הירך השני סהסחזוד ויטר* כיי אשר היה לפני רשד׳ל דל• ולא בסוסו ממש‪ ,‬כ־א קרוב‬
‫לסופו‪ ,‬הייט מדף ‪ 239‬עד דף ‪ .260‬והוא כולל לםייז אחד ועשרים דפיפ בתבנית חצי‬
‫נליון נדול )‪ .(2 °‬הדסים כרוכים בהכ־י שלא בסדרן‪ .‬ואולי מטעם הוה לע העתיקו המעתיק‬
‫את הכ׳י כעד תברח מינ והניח נמ לי מקום להחנדר בו‪.‬‬
‫והנה אף כי נדפסו כבר רבים מהפיוטים אשר בקונטרס בספרים שונים ובסחזורים‬
‫םפנהנים שוניפ‪ ,‬לא הדלהי סלהדםיס אח כל הקונטרס כאשר הוא לסני ככ־י‪ ,‬בלי כל‬
‫נרעון‪ .‬כי היה את נפשי לתת לפני הקוראים הנכבדים דבר ולא חצי רבד‪ .‬אך שברי‬
‫שיחם הנסצאים בהכיי — כי חכ׳יי חסר בסקוםוח אחדים — אותם השסטתי‪ .‬יען‬
‫לא דאיחי כל חועלח בהדפסתם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫בהערות אשד בסוף הספר העיחתי אח אק חקורא על דברים שונים הטנעים‬
‫בהסיוטים הנדפסים בזה‪ .‬גם הודעתי את הסםרים אשר נדםםו בהם הסיוטים שכבר יצאו‬
‫לאור‪ ,‬ונם לשטיי הנוסחאות פניתי טקום אצל בל השירים‪ .‬ואם יראתי פן תרבעה אלה‬
‫השטייפ — בפרט אצל חשיריפ אשר כבר נדפפו סעסים רבוח — קצרחי ולא הודעחי‬
‫רק אח השטייס הנסצאזס בתוך הכיי אשר לפני‪ .‬והנקל לכל איש להשוות את השיר‬
‫כלו עם הנרסס סכבר‪ ,‬אתרי אשר קראתי כשם את כל הספרים‪ ,‬אשר הפיוס נםצא בריסה‪.‬‬
‫זה שעור מה שרציתי להקדימו בזה‪ ,‬והערות אחרות ימצא הםעיין בסוף הספר‬
‫כל אתת כמקומה הראוי לה ולא אכפיל הדברים‪ ,‬אך אתן בזה עוד רשימה על סדר איב‬
‫מכל הםשורחם‪ .‬אשר פיוטיהם יםצאון בםפר הנכחי וחם‪:‬‬
‫אנינדזר‪ :‬סי׳ ס׳־ו‪ — .‬אברהם‪ :‬סי׳ כ־נ)?(‪ ,‬ק׳ז‪ .‬־‪ -‬אברהס בן עזרא‪:‬‬
‫מי׳ כיב‪' ,‬ליד )צד ‪ .(71‬ם־ב‪ .‬ט־ם‪ .‬נ־ז‪ ,‬ניט‪ ,‬ע־נ‪ .‬ע־ח‪ ,‬ע־ח‪ .‬ם־ז‪ ,‬צ־ח‪ ,‬ק׳ג — א ה ר ן ‪:‬‬

‫•( כםו בטל אודות עד ‪ 8‬סי׳ ג׳ וחלאה ובמ״א‪.‬‬

‫סי׳ סי‪ — .‬א ל ח נ ן כן יצחק‪ :‬סי׳ מ׳‪ — .‬א ל י ה ו ‪ :‬סי׳ ציו‪ — .‬א ל י ע ז ר כ ר כ י ש ל מ ה ‪:‬‬
‫סי׳ א׳‪ — ,‬א ל ע ז ר ה ק ל י ד ‪ :‬סי׳ י׳ )לא אחלימ עוד דבר(‪ — .‬א מ ת י ‪ :‬סי׳ ל׳ח‪— .‬‬
‫חזקיהו‪ :‬סי׳ קיו‪— .‬‬
‫• ה ו ד ה ‪ :‬סי׳ ל־ד‪ ,‬ל־ה‪ — .‬י ה ו ד ה הלוי‪ :‬סי׳ י־ד‪ ,‬גרו‪ ,‬מיז)?(‪ ,‬ייו‪ ,‬י*ח‪ .‬י־פ‪,‬‬
‫ני‪ ,‬לא‪ .‬כיה‪ .‬ל־נ‪ ,‬ליז‪ ,‬ליח‪ .‬ליט‪ ,‬מ־נ‪ ,‬מיד‪ .‬נ ‪ /‬נ׳נ‪ .‬ניד‪ .‬ניד״ ניו‪ .‬ניח‪ .‬מ־ז‪ ,‬עיב‪ .‬ידו‪,‬‬
‫ציא‪ ,‬ציינו‪ — .‬יהוסף‪ :‬סי׳ עי‪ —.‬י ה ו ס פ י ה הנרי‪ :‬סי׳ « ‪ .‬צ י ו ד — י ו ס טוב; סי׳ מיז‪,‬‬
‫ע־א‪ — .‬יום ס ו ב ]בן יצחק[ הקדוש‪ :‬סי׳ צ־‪ ,‬ציג — יוסף‪ :‬סי׳ ם־‪ .‬נ״כ‪ ,‬ציכ‪— .‬‬
‫יוסף בן אשר‪ :‬סי׳ קיב‪— .‬־ יוסף זרק)?( וי‪ — .‬י ו ס ף ב ן יצחק בן אביתור‪:‬‬
‫םי׳ םית‪ — .‬יעקב‪ :‬סי׳ עיד‪ — .‬יעקב תם‪ :‬סי׳ כיד‪ ,‬לו‪ — .‬יצחק‪ :‬סי׳ «א)?(‪.‬ם״ד‪,‬‬
‫פיח‪ — .‬יצחק בן י ה ו ד ה בן ניאח‪:‬סי׳ל׳)?(‪ ,‬ס׳א‪ .‬ניא‪ .‬צ״ז‪— .‬יצחק סופר)?(‪ :‬סי׳ ה׳‪.‬‬
‫לוי ] ב ן י ע ק כ א ל ת ב א ן [ ‪ :‬פי׳ ק׳‪.‬‬
‫סאיר כרכי ס ש ה ‪ :‬פי׳ די‪ — .‬ם ש ה ‪ :‬סי׳ פיר‪ — .‬ס ש ה בן ע ז ר א ‪ :‬סי• ס״ה‪.‬‬
‫עזרא‪ :‬סי׳ כ״ז‪.‬‬
‫ש ל מ ה ‪ :‬פי׳ כיח‪ —.‬ש ל מ ה ב ן א ב ו ן ) ה נ ע ר ( ‪ :‬פי׳ נ־‪ ,‬ס׳יב‪ ,‬ציר‪ — .‬ש ל ט ה‬
‫ברבי אליעזר‪ :‬מי׳ בי‪ — .‬ש ל מ ה בן נבירול‪ :‬סי• ז׳‪ ,‬חי‪ ,‬סיח‪ ,‬ס־ט‪ ,‬ע־ז‪ ,‬עיט‪ ,‬מימ‪,‬‬
‫קיא‪ — .‬ש ל פ ה ' ב ן יהודה‪ :‬פי׳ קיר‪ ,‬ק־ה‪ — .‬ש מ ו א ל ‪ :‬סי׳ ״נ‪ .‬כ׳׳ו‪.‬ס״א‪ — .‬ש מ ו א ל‬
‫ה כ ה ן ‪ :‬סי׳ מיה‪ — .‬ש מ ש ו ן ]בן אברהם[‪ :‬סי׳ פיא‪ —.‬ש ש ח ‪ :‬סי׳ סיו‪.‬‬
‫כלי שם ה ט ח ב ר ‪ :‬סי׳ ייכ‪ .‬כיט‪ ,‬ל־נ׳ ס־׳ו‪ ,‬ס״ב‪ ,‬סינ‪ ,‬ש׳‪ .‬פיה‪.‬‬

‫ברלין׳ בשנת תדנ־ד‪.‬‬

 ‫ה ו נ ט ר ם הפירטים‪.‬‬

‫ברבו‪.‬‬ ‫כמקהלוח אלהיש‬ ‫עם אתריו נזהיס‬ ‫אסרו לאלהים‬

‫לעבדו‪.‬‬ ‫יחד שים אחד‬ ‫השר האתר‬ ‫להמליכו יהד‬
‫בבורו‪.‬‬ ‫מלא כל הארץ‬ ‫שעשועי ״ ך !‬ ‫יה שובן ערץ‬
‫ידו‪.‬‬ ‫שלה במלאכת‬ ‫טרם נערכת‬ ‫על המערכת‬
‫?ד‪-1‬‬ ‫עד אל חשוקח‬ ‫לנפש שוקקת‬ ‫זיקת משהקת‬
‫ידו‪.‬‬ ‫כי ימוך וממה‬ ‫עס דו הביטה‬ ‫רם שוכן עלטה‬
‫כבודו‪.‬‬ ‫הנקרא בשמי‬ ‫ישב שבות עמי‬ ‫בנוע הלחמי‬
‫כסדו‪.‬‬ ‫הנון כמלכותו‬ ‫מסר לעדתו‬ ‫רמדה לטכתו‬
‫נלדו‪.‬‬ ‫שק תשרתי על‬ ‫ח״ן לדולקים ישעל‬ ‫?יךי ד‪.‬פ[‪ 0‬ע ל‬
‫י‬

‫עבדו‪.‬‬ ‫ידע ישראל‬ ‫עוד םודה וטאל‬ ‫"קט הוד אריאל‬

‫מדו‪.‬‬ ‫ולבש הכהן‬ ‫ורועים על ידיחן‬ ‫שובה עם מכהן‬
‫חמדו‪.‬‬ ‫והוא ישסה אוצר‬ ‫אל‪ .‬מסלט* מער‪,‬‬ ‫לסניו לא נוצר‬
‫חסרו‪.‬‬ ‫כי שוב כי לעולס‬ ‫בו עדיק ישלם‬ ‫מאור הנעלם‬
‫במועדו‪.‬‬ ‫תשמרו להקריב לו‬ ‫עמו מנת חבלו‬ ‫הללור* בנרלו‬

‫כ‪.‬‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫במקהלות ד׳‬ ‫כחורי הקני‪,‬‬ ‫שירו לד׳‬
‫ארבו‪.‬‬ ‫לו שם הימים‬ ‫אודה בעמים‬ ‫למשםיל הרמים‬
‫דרכו‪.‬‬ ‫הרשעים קשת‬ ‫אדום ומואב ושלשת‬ ‫מזורה הרשח‬
‫שםכו‪.‬‬ ‫ארן סררתי‬ ‫ולכבות נתלתי‬ ‫הוסכיס קערחי‬
‫מסכו‪.‬‬ ‫את ידיהם על ראש‬ ‫אני אל אדרוש‬ ‫במר לענה ורוש‬
‫ילחכו‪.‬‬ ‫עטר בנחש‬ ‫]אל עונה להש[‬ ‫רצץ פוחם| חש‬
‫ילכו‪.‬‬ ‫אחרי ההבל‬ ‫כל סנאצי יחבל‬ ‫בורא כל וסובל‬
‫ידרכו‪.‬‬ ‫ועל במותיםו״‬ ‫ויסולו אויבםו‬ ‫יחז עוז לעמו‬
‫ערבו‪.‬‬ ‫עצים על האש‬ ‫הוריס אל תבאש‬ ‫אל נששט באש‬
‫משט‪.‬‬ ‫למשטהותיבם צאן‬ ‫כרס סניםי וחיזנץ‬ ‫ל ן יהיה לרצון‬
‫מלכו‪.‬‬ ‫ואלה המלכים‬ ‫אשר שמו ממליכים‬ ‫יקר עדת ברוכיט‬
‫*חמוכו‪.‬‬ ‫וכשאול צעדים‬ ‫וחבל חיל רודים‬ ‫עורה לרךים‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪2‬‬

‫חשכו‪.‬‬ ‫םשחור חארם‬ ‫ורע כני אכרם‬ ‫זכרה לבני ארם‬

‫‪,‬‬
‫נתכו‪.‬‬ ‫כמים שאנוחי‬ ‫וכלה מצמית‬ ‫דינה ריבותי‬
‫ברכו‪,‬‬ ‫מתנדבימ בעמ‬ ‫והדתהו כרוב עם‬ ‫חזקו ]זה העם[‬

‫כרכו הי‪.‬‬ ‫מתנדבים כעם‬ ‫מהלל‪ ,‬אמוני‬ ‫שירו לאל נועם‬

‫אליו מצואים‬ ‫נמצא בלכ אישים‬ ‫די כל ברואים‬ ‫שדי אשר בשמו‬
‫מעשי די‪.‬‬ ‫נםלא‪ ,‬ונפלאים‬ ‫פקחים וחאים‬ ‫אך מראות עיני‬
‫מים ‪1#5‬על‪,‬‬ ‫אדיר אשר מדד‬ ‫עשה ופעל‬ ‫למענהו כל‬
‫דברי הי‪.‬‬ ‫כי אין לחקור על‬ ‫מטה ומעל‬ ‫אל תתקרו בו טה‬
‫ירעש וירעד‪,‬‬ ‫בשמו יסדו םן‬ ‫תכן ויעד‬ ‫מכון לכס שבתו‬
‫לולי הי‪.‬‬ ‫כי קט מעט מעד‬ ‫אך הוא מסעד‬ ‫נראה משאו‪,‬‬
‫ישינ ויכול‬ ‫הניד קצת הודו‬ ‫דרדע וכלכל‬ ‫ה ן לא‪ ,‬ולו יהי‬
‫נדם ד׳‪.‬‬ ‫צור רב ורם על כל‬ ‫עולם כאשכל‬ ‫כי הוא אשר חולה‬
‫הקשו והמרו‪,‬‬ ‫קץ בם הבי אליו‬ ‫הודו ושרו‬ ‫בני‪ 1‬אשר לשמו‬
‫איה הי‪.‬‬ ‫להם ולא אסרו‬ ‫ענוס והמרו‬ ‫עשו וישמעאל‬
‫ביני וביניו‬ ‫זכרץ כרית <ןזו?‪7‬‬ ‫ונעים רנניו‬ ‫איך בן בכור אשכח‬
‫יאר די‪.‬‬ ‫אך לו לבד פניו‬ ‫עויניו ומוניו‬ ‫קום ‪5‬שר‪ 1‬ןפו‬
‫םועדביס בעם כרכו‪ .‬הי‪.‬‬

‫ברכו‪.‬‬ ‫סביכיו סוחרח‬ ‫נונה עוטרת‬ ‫אור עט אדרת‬

‫ברט‪.‬‬ ‫תהומות השקיע‬ ‫טתרו הבקיע‬ ‫ביטה והרקיע‬
‫כרכו[‪.‬‬ ‫ס ד ר בערכים‬ ‫ימים בתככים‬ ‫]נילה הטרכיס‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫הציץ פרי נושאים‬ ‫רעמי בכאים‬ ‫דידה הדשאיפ‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫אנן הסהר‬ ‫חרס לזוהר‬ ‫הצהיר לטוהר‬
‫ברט‪.‬‬ ‫עש כסיל וכימה י‬ ‫בל ככבי רוסה‬ ‫וקבע בהכמה‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫כנסים םורשיס‬ ‫עטויי קשקשים‬ ‫ןטן כל רמשימ‬
‫ברט‪.‬‬ ‫רב העליליות‬ ‫צר צור וכל תיות‬ ‫חברטר ואריוח‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫נסה בו חיות‬ ‫נניד בנקיות‬ ‫טיבם קוםםיוח‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫קולע לענין‬ ‫צלע לקניין‬ ‫ן‪$‬ה לו בנין‬
‫ברט‪.‬‬ ‫ז ? ה לכילה‬ ‫כבודה וכלולה‬ ‫כ ה ר הכלה‬
‫כדט‪.‬‬ ‫חתן בםערכיו‬ ‫שמשו מטרכיו‬ ‫לדןק םלאכיו‬
‫ברט‪.‬‬ ‫עמרם כהלכה‬ ‫עריבה ונסוכה‬ ‫מרומם בברכה‬
‫ברט‪.‬‬ ‫זה דודי ווה רעי‬ ‫ק ך ש מרנועי‬ ‫נה בשביעי‬
 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬

‫כרכו‪.‬‬ ‫מלך ועקס על‬ ‫למענו כל מעל‬ ‫ס ך ר הממעל‬

‫ברט‪.‬‬ ‫הכל צר בששת‬ ‫דובבו ארשת‬ ‫עדה מאוישת‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫ברכתי בחר‬ ‫בקר לצהר‬ ‫מאיר השחר‬
‫ברט‪.‬‬ ‫האל המבורך‬ ‫קול מעם ורך‬ ‫מחקן שיח נערך‬

‫ד״‬
‫עם אשד יה כרך‪ ,‬שם אל המבורך‪ ,‬כרכו‪.‬‬
‫תחכו‪.‬‬ ‫ופלאי מעשהו‬ ‫ואתי גדלוהו‬ ‫בקהל רוממותו‬ ‫יחדו הללוהו‬
‫חשסט‪.‬‬ ‫ולבכם כמיס‬ ‫והשתחוו אפים‬ ‫צור דר שמיס לו שאו כפים‬
‫אור גונה מעליו ידחפו‪.‬‬ ‫כל מתי מפעליו‬ ‫חי שוכן ובוליו ושת רקת מעלליו‬
‫בשמו רם ונשא ימלוכו‪.‬‬ ‫יום וליל בס נעשו‬ ‫קץ להשך עשה נס נשי אור כםה‬
‫עושה שלום בסרומיו בין אש שרפים ומימיו שיר והלל עמיו תערט‪.‬‬ ‫ספרו עצומיו‬

‫ו‪.‬‬
‫כשירים ובתהלוח‪ ,‬אלהים במקהלות — ברט‪.‬‬

‫ערט‪.‬‬ ‫שבת ותחלה‬ ‫בשכל כל מלה‬ ‫לשון בלי תפלה‬ ‫יהודה לתפלה‬
‫הנט‪.‬‬ ‫הרשים לבקרם‬ ‫הדרים ויקדם‬ ‫יאמירו סדרים‬ ‫והמוני עדרים‬
‫משט‪.‬‬ ‫ויד מעלילותיו‬ ‫רמו חהלותיו‬ ‫ונודל ממשלותיו‬ ‫ספדו מעלותיו‬
‫נסט‪.‬‬ ‫מלך מלכים לבד‬ ‫לשון ופה כבד‬ ‫להניח כל בד בבד‬ ‫פעלו מה נכבד‬
‫ולט‪.‬‬ ‫קחו נא הנכרים‬ ‫לבבות ודברים‬ ‫רוחות נשברים‬ ‫זבחו חמור פרים‬
‫ברט‪.‬‬ ‫יכל כרך לפניי‬ ‫נזרו פפגיו‬ ‫לנסר אח פניו‬ ‫קדמו את פניו‬

‫נעורך‬ ‫חכח בוראך כיפי‬ ‫שאי עין יחידתי לצורך‬

‫בשירך‬ ‫ולשמו ומרי תמיד‬ ‫לפניו צעקי ל‪.‬יל ויומם‬
‫מבשרך‬ ‫ומבטתך בצאתך‬ ‫טנת הלקך בעודך על אדמה‬
‫דבירך‬ ‫ומתתת לכםאו שם‬ ‫הלא הכץ לפניו ]לך[ מנוהה‬
‫חברך‪.‬‬ ‫כמו כל הנשמה לו‬ ‫אני על כן אברך את אדני‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪4‬‬

‫ח‪.‬‬

‫למי חרק כגלגלי נכוהים‬ ‫שאלוני סעפי חחמהיס‬

‫ונפשי עם כשרי לו כמהים‬ ‫לאל חיי חשוקת מארי‬
‫אשר עת אזכרה אותו ואה־ם‬ ‫משושי עם מנח כוסי ועושי‬
‫חברך שם די האלהים‪.‬‬ ‫הינעס טיכ לנשמחי עדי כי‬

‫ט‪.‬‬
‫ד׳‬ ‫אח‬ ‫קומו וברכו‬ ‫קומו קהלות‬ ‫אחי שאו משאח‬
‫ד׳‬ ‫לשמך אל חן כבוד עם אלילים יעבוד תשמידהו עד אבוד ואנכי וביתי נעבור את‬
‫ד׳‬ ‫מיחליך עוב תעוב חלילה לגו משוב אח‬ ‫חי הכה עור ויזוב חחטאינו באזוב‬
‫ר׳‬ ‫ישחחוו להם ויכעיסו אח‬ ‫נכרים מקדשך בוסמו ואח מזבחותיך הרסו יחדו כרעו כרסו‬
‫די‬ ‫שירו לד• חללו אח‬ ‫נמלאות שדי םללו מלכוח הדרו קבלו אחי לדי נדלו‬
‫ד׳‬ ‫את‬ ‫אכן סשסטי‬ ‫הנה בו מבטי‬ ‫סלט עיר מקלמי‬ ‫חזקי ומטלטי‬

‫אשישות להניץ בתיחוה קירזלה‪.‬‬ ‫אשישח שלותתו בקטב תילה‪.‬‬

‫בעיס דיים צו מלנוללח‪.‬‬
‫גלם באחח בעלף צורוהים‪.‬‬
‫ד ע רירם לחרבוח שחיט‪.‬‬
‫החי כהילה בל* אששת‪.‬‬
‫ןהיםץ נחלימ והשמאיל יבשת•‬
‫ז^ם בהסרד ואינם נשחתות‪,‬‬
‫המוקם תנ לבל נסתתות‪.‬‬
‫טכס עטר כאילה ‪. . .‬‬
‫יצר טלה ראש מירחים‪.‬‬
‫בכ;חס בטל ולערב לינה‪.‬‬
‫לשנים עשר הלובי מנה‪,‬‬
‫מרחפת בשלשת נדוש בסבך‪.‬‬
‫‪:‬קשב פנה תלוי סובך‪.‬‬
‫טורקי ענב הידד לשונים‪.‬‬
‫עיני בכסיה מני נטענים‪.‬‬
‫‪£‬חו ׳הזדם מושלך מצולות‪.‬‬
‫עינתם במלחמת ישנה לנדנלות‪.‬‬
‫קטור טהר יבער כניזתו‪.‬‬
‫רם ישלים ויתרצו ליפותו‪.‬‬
‫*גישה בשכללו שביעי שבת‪.‬‬
‫תרמי* כמעשר ^ י י ז י ש ' כבבח‪,‬‬
‫תודה לעלעל לכי שבח‪.‬‬
‫בחיר במי תלחיו מתח כשםלח‪,‬‬
‫נדרו נכחו עשרים ושתים‪,‬‬
‫דידה השנית סעודה ׳בדלחים‬
‫הקליע ביצירת ששח‪.‬‬
‫וליחוש בסבטיחה ולא בוששת‪,‬‬
‫זקק כשחוט משלש אותוח‪,‬‬
‫חרבה וחרכ ומולים לעתות‪,‬‬
‫ט ב ע בשני כסילים נהרזים‪,‬‬
‫יעה השוד וינדדו בחפזים‪,‬‬
‫כ ל ל במסלות חמה ולבנה‪,‬‬
‫ליל הנביד ינהנו שמונה‪.‬‬
‫מאתמול ערך מורך ואבך‪.‬‬
‫ער סניאל פקיד שבוס״ רכך‪,‬‬
‫םנםנ בעדן סנידי נצנים‪,‬‬
‫עבי םאםילתו לששים שנים‪,‬‬
‫‪ 0‬ר י ו לניניו ירתיח עולות‪.‬‬
‫צמרו הררי לבידח םלילוח‪,‬‬
‫קרון נונח יחל לכעחו‪.‬‬
‫ראותו ׳נזסיויחמרמד בקךמחו‪,‬‬
‫ש ת ת וכבס (ובצע ושבה‪,‬‬
‫‪5‬‬ ‫קונטרה הפיוטים‬

‫אמד ויהי צוה ונעשים‪,‬‬ ‫]אל[ אדון על כל המעשים‪,‬‬

‫ברוך ומבורך כמי כל נשמה‪.‬‬
‫גיהץ שני סנסימ להבהיק ביהולם‪,‬‬
‫דעת ותבונה סובבים אותו‪.‬‬
‫הוא נאה על ארבעה נאים נאדר בקדש‪.‬‬
‫ונהדר בכבוד על כם הסרבבה‪.‬‬
‫זרעתיו סובלות עולם ומלואו‪,‬‬
‫חסד ורחמים לסני כסא כבודו‪,‬‬
‫טוב מאור שבעח ימים לעודדני‪,‬‬
‫יצרם כדעת בבינה ובהשכל‪.‬‬
‫כאור היוצא מכין החרסים ליהט מאוריהס‪,‬‬
‫להיות מושלים בקיב תכל‪.‬‬
‫טתקכצים ובאים בהניון והנה‪.‬‬
‫נאה ויום בכל העולם‪.‬‬
‫סודרים לשונם הננו בקראם‪.‬‬
‫עתים תשות ועתים ממללות כשש ננסיהס‪ ,‬עושים כאימה רצון קוניהם‪.‬‬
‫פוצחים שבהו בעילום לרוממו‪,‬‬
‫צהלה ורנד‪ ,‬לזבד סלכוחו‪.‬‬
‫קרנו להרים מכל מאורי אור‪,‬‬
‫ראה והתקין צורת הלבנה‪.‬‬
‫שסרירים ומשוררים לאל אדיר ירון‪,‬‬
‫תסארת ונחלה שרסים ואוסנים והיות הקדש‪.‬‬
‫ברוחו נשכח נסוחים להנשימה‪,‬‬
‫נ דלו וטובו מלא עולם‪.‬‬
‫דולקי אש ומים התויך בתבונתו‪,‬‬
‫הפתנאה על חיות הקדש‪.‬‬
‫והחיות רצוא ושוב כאש להבה‪,‬‬
‫זכות ומישור לסני כםאו‪,‬‬
‫הכתו יושט בסלוש הודו‬
‫טובים מאורות שכרא אלהינו‬
‫יצר בצדק ומשפט עולם בלי לשכל‪,‬‬
‫כח ונמרה נתן בהם‪.‬‬
‫לשנים אליו פושט ‪ r‬לקבל‪,‬‬
‫מלאים זיו ומפיקים טנה׳‬
‫נבונים נלהשם ומזיעים נסהללס‪,‬‬
‫שמףים נצאתם וששים ננואס‪,‬‬
‫פאר וכבוד נותנים לשמו‪,‬‬
‫צנים באימה ומזומנים בשרותו‪,‬‬
‫קרא לשמש ויזרה אור‪,‬‬
‫רוחמה נריחס ולא כהלשינה‪,‬‬
‫שבח נותנימ לו כל צבא מרום‪.‬‬
‫חהלוח יצהצהו קהלוח עם קרש‪,‬‬

‫יב‪.‬‬
‫ועל כל המעשים‪:‬‬ ‫על כל החוסים‬ ‫אמתו צנה וכדון‬ ‫אל אדון‬
‫בסי כל נשמה‪:‬‬ ‫בשחק וכאדסה‬ ‫מסי צבאות ערך‬ ‫ברוך ומבורך‬
‫מלא עולם‪:‬‬ ‫ליצורים נלס‬ ‫נחר בניבו‬ ‫גדלו ומובו‬
‫סובבים אוחו‪:‬‬ ‫ונלאים מחזותו‬ ‫ותושיה נכונה‬ ‫דעת ותבונה‬
‫]וחיות[ הקדש‪:‬‬ ‫השס מראות‬ ‫על כנף דוה ידאה‬ ‫הסתנאה‬
‫בכס המרננה‪:‬‬ ‫נ ע ‪ p‬נחקר‪.‬‬ ‫ומה נאה לעכור‬ ‫ונהדר בככוד‬
‫לפני כסאו‪:‬‬ ‫רנל צנאו‬ ‫זה לזה ישור‬ ‫זטת ומישור‬
‫לפני כבודו‪:‬‬ ‫הכל יעידו‬ ‫וצדק תמים‬ ‫הסד ורחמים‬
‫שברא אלהיט‪:‬‬ ‫ומאור נרנו‬ ‫וכוכבים ]ומורות[‬ ‫טובים מאורות‬
‫בבינה ובהשכל‪:‬‬ ‫אל עולמו מכלכל‬ ‫ובנבורה מודעה‬ ‫]יצרם[ בדעה‬
‫נחן בהם‪:‬‬ ‫העניק להם‬ ‫הוד ונהורא‬ ‫בה תבודד‪.‬‬
‫נקרב תבל‪:‬‬ ‫להשמיע בנבל‬ ‫יורדים ועולים‬ ‫להיות מושלים‬
‫ופסיקים טנה‪:‬‬ ‫סובבים במהונה‬ ‫ומלחו לא שניו‬ ‫מלאים זיו‬
‫נכל העולם‪:‬‬ ‫זוהר חילם‬ ‫ככל הארץ קים‬ ‫נאה זיום‬
‫ששים בבואם‪:‬‬ ‫מתעלסים בשיאם‬ ‫ובםרוצתם‬ ‫שםהים בצאתם‬
 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬ ‫‪6‬‬

‫רצון קוניהם‪:‬‬ ‫שמש וסהר שניהם‬ ‫עש כסיל וכיסה‬ ‫עושים באימה‬
‫נותנים לשמו‪:‬‬ ‫ע* עמו‬ ‫וכמצותו לעבוד‬ ‫פאד וכבוד‬
‫לוכר מלכותו‪:‬‬ ‫ליקר גמלהו‬ ‫יעלו ברננה‬ ‫צהלה ורנה‬
‫רזדח אוד‪:‬‬ ‫ויאמר אל נאור‬ ‫ממקומו לא ימש‬ ‫קיא לשמש‬
‫צורת תלכנה‪:‬‬ ‫עדות נאמנה‬ ‫בנלליו להשקין‬ ‫ראה והתקין‬
‫כל צבא מרום‪:‬‬ ‫בצסון ודרום‬ ‫להבות הילו‬ ‫שכח יתנו לו‬
‫עם אומני הקדש‬ ‫תת לו שרפי קרש‬ ‫בקול רם בהמולה‬ ‫תפארת וגדולה‬

‫בונה מעלותיו ברום ובולים‪,‬‬ ‫אל אדון על כל םעלימ‬

‫דנול יצרם לשבהו בהלולים‪:‬‬
‫ויעדם חקות לאחור טללים‪,‬‬
‫חיות ושרציםוקםגיסוגםנתלים‪:‬‬
‫ימנם ל א ו ת ו ת ‪ . . .‬ולרגלים‪,‬‬
‫למנין שעות יורדים ועולים‪:‬‬
‫נצח ננהם כסרקימ טחלים‪,‬‬
‫ע ת י ר מלאכחונסר והשלים‪:‬‬
‫ציווי פקדו והביאו בםאכליס‪,‬‬
‫רנן םזפוד ונצל םהכליס‪:‬‬
‫תמימה הנחילו והפיל הלליס‪,‬‬
‫ח* זקוף קרן עמוסי מקהלים‪:‬‬
‫נדודים ו ק ך ‪ #‬בבה׳ אראלים‬
‫השליש והקוד‪ ,‬נכבדי מצילים‬
‫זמן ביסים מיני תלולים‬
‫בלולים‬ ‫טובים‬
‫כמסים‪ . . .‬צאתם סצהילים‬
‫מנויים להאיר על תבל סושלים‬
‫םח דהי הכל בסלים‬
‫פנה ליציר נדלו במפעלים‬
‫קוממ ונעצר ועש בו סלולים‬
‫שבתי קדש וסודו העלים‬
‫שמרו ואלסו לעם לו מנדיליס‬

‫יד‪.‬‬

‫לא שבעה עין לראות‬ ‫יקר אדון הנפלאות‬

‫ו ב ל ב ב ו ת ע ד יאות‪:‬‬ ‫נלאו לשונות מלפרוש‬
‫או יערימון מעלם‬ ‫ך \ ח מ י ן עפעסיס‬
‫לקשוב וניב לשפתים‬ ‫לפני אשר שם אזנים‬
‫נבות מלאות עינים‬ ‫ושם משרתי שמיס‬

‫לבא לפניו נקראות‬ ‫ברא נפשות נכאות‬

‫המהוות הנוראות‪.:‬‬ ‫נתן י כ ל ת כפ לפטש‬

‫ובמלאכותו ה^כו‬ ‫וחחדנה‪.‬מלכותו‬

‫רוח נדיבה סמכו‬ ‫על מחדקיפ בבריחו‬
‫סלני נבואה שסכו‬ ‫כי ממקודי חכפחו‬
‫כין כהלום כין בפראות‬ ‫ומלםדוח סוד וגטאות‬
‫פתה אדוניהם צובאות‪:‬‬ ‫לאור באור מלך לדרוש‬
 ‫מוגטרס הפיוטים‬
‫להיות בחבל מאימת‬ ‫דעות כשמש מזהירות‬
‫תורות אמרות מהורות‬ ‫נתן בפיהם להותת‬
‫כי יש בשחק מאורות‬ ‫לאםר לעינים עורות‬
‫אהד ומאתו כאות‬ ‫ראו יסוד כל מראות‬
‫מספר אלמים וךכואות‪:‬‬ ‫ודעו הלא האחר ראש‬
‫למבקשי רב תעצומות‬ ‫הן לממני הדמות‬
‫אחת לאחת משלימות‬ ‫היות פליאות ועצומות‬
‫עושחשלומוחכמרומוח‬ ‫בשפ ד׳ מתאימות‬
‫אשר לארבע הפאות‬ ‫חיוח נשאוח כנושאות‬
‫קמש ד׳ צבאות‪:‬‬ ‫קוראות בשמ קרוש קדוש‬

‫טו‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫א(‬
‫ג(‬
‫אל‪ ,‬וחודו וכרו ושם קדשו‪.‬‬ ‫יחדו נא כל איש בסוכ רחשו‬
‫היך ימלל אדם חהלחו‬
‫או יספר מקצח נדלחו‬
‫הוא מחולל הגל במלחו‬
‫אך ברהמים נמצא לכל חרשו‬ ‫הוד והדר םוחו ומלבושו‬
‫ובשהקים הפליא עזוז נדלו‬
‫עח לכל חי יכין מ ק אכלו‬
‫כל יראיו יראו הכי קולו‬
‫עם ברקיו ובמוקדי אשו‬ ‫כסרוסים יתן בהדעישו‬
‫דברו כל השומרים דחו‬
‫תעודהו‬ ‫ינצורו‬ ‫באמת‬
‫יום לכל איש שכר עבודתו‬
‫עוזבו אז יאכל ס ח כחשו‬ ‫ינמלפ‪ ,‬יזרחו כאור שמשו‬
‫והודוזע‬ ‫עמו‬ ‫הללוהו‬
‫העריצוהו‬ ‫אף‬ ‫שכחודצ‬
‫רננו לו כל יום וברכוהו‬
‫עם שרפים עומדים להקדישו‪.‬‬ ‫קול קדושה חשאו במקדשו‬

‫טז‪.‬‬
‫ן‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫•_!‬ ‫א(‬
‫נ(__!‬
‫עד וקדוש‪.‬‬ ‫שלשו קדוש עונים ברום עבות נלילי מרככות נצות ולהבות אל‬
‫מבין םליל ויחפש‬ ‫יחקור‬
‫דעו כי הכל אפם‬ ‫כמקור‬
‫ובעקור שרשו במיט יחרפש‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪8‬‬

‫ובל ראש בום דוש ישהה ונס יסץ ישר כמו חומץ ואין אדס מאמץ כח למול אל קדוש‪.‬‬
‫הצור נסתר ובכן נראה‬
‫לכ איש השכל פליאה‬ ‫נצור‬
‫ביצור מעתיק •ושם לשואה‬
‫חוסר ביר יוצר איכה אין עוצר פני דרכו נוצר ושמו טרום וקדוש‪.‬‬ ‫ואנוש היררוש‬
‫על קו לא ימעד‬ ‫ועד‬
‫הוא ‪5‬־ כי אל לו למסעד‬
‫לכל והוא חי לעד‬ ‫מועד‬
‫יחלוש ויחבוש ומ* יאמר לו שוא פעלת עת ישו סוסתיו ביד ראשיו אז יאמר לו קדוש‪.‬‬
‫דורך על במחי עב‪ ,‬אין לו‬
‫העולם לא יכילו‬ ‫ערך‬
‫לו כל כי הוא פעלו‬ ‫צורך‬
‫וינבר‪ ,‬האל קדוש‪.‬‬ ‫ופסילי האליל יחלפו בליל כי הם רופאי אליל‬ ‫וכמוש ׳כוש‬
‫הונים לך אן ואן‬ ‫דיודוח‬
‫זיקי חיות ושנאן‬ ‫םלדוח‬
‫כנף לכסות מראן‬ ‫סרודות‬
‫ואמר קדוש קרוש‪.‬‬ ‫וקרא וה אל זה‬ ‫צופה כל רזה‬ ‫שלש לסיוש עונים במהזד‪,‬‬

‫יז‪.‬‬

‫ארחי נדר‬ ‫ואיד בא אלי‬ ‫וםסו אלי‬ ‫יבשו אלי‬

‫נפן סמדר‬ ‫ושחתו רעים‬ ‫ואפסו רועים‬ ‫חדלו רעים‬
‫וחפר ]נעדר[‬ ‫והדר נולה‬ ‫אין איש נולה‬ ‫ולסוד מפלא‬
‫בין קוץ ודרדר‬ ‫לי כעקרביס‬ ‫ושטני אורכים‬ ‫אויבי רבים‬
‫אהלי קדר‬ ‫שבנחי עם‬ ‫נרתי משך‬ ‫אויה לי בי‬

‫ת ל הודי סר‬ ‫נבלו עלי‬ ‫רוע פעלי‬ ‫ההפך עלי‬

‫כצסוד במוסר‬ ‫כחוך על דומה‬ ‫אשכון דומה‬ ‫וביד דומה‬
‫בעלי מוסר‬ ‫בדבר משא‬ ‫הכביד משא‬ ‫ועלי משא‬
‫ועדיה הוסר‬ ‫שכנו יסר‪,‬‬ ‫בעפר ואיפה‬ ‫ועפר יעיפה‬
‫נתונה במאסר‬ ‫אחוזת חבל‬ ‫]אחזת הבל[‬ ‫הלקו בהבל‬
‫כאשר נדר‬ ‫ועשה יום צר‬ ‫להחשיך‪ ,‬והצר‬ ‫אמר הצר‬

‫יומי והשך‬ ‫הסבו לערב‬ ‫חנורי חרב‬ ‫ובני ערב‬

‫וקשח משך‬ ‫וכליו עדה‬ ‫כשחל עדה‬ ‫זיע ערד‪,‬‬
‫זרוע קדשך‬ ‫הראה לאנוס‬ ‫אלי ואנוס‬ ‫ולך אנוס‬
‫תמיד לדורשך[‬ ‫והיד‪ ,‬מהסה‬ ‫בחסדך כסה‬ ‫]וי זוז כשה‬
‫ממשך‬ ‫ממרמ‬ ‫בבל יוס ידל‬ ‫רק לך נבדל‬ ‫הקשב ניב דל‬
‫שמשו קדר‪.‬‬ ‫בקדר וחצור‬ ‫ומחסור ‪,‬׳מעצור‬ ‫במצוק ;־מצוי‬
‫‪9‬‬ ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬

‫על סי נבלים‬ ‫לשסך ישירץ‬ ‫טובך ישורון‬ ‫דלי ישורץ‬

‫על נו נבלים‬ ‫ותעביר הער‬ ‫מתוך תער‬ ‫חרכ תער‬
‫תנסץ נבלים‬ ‫תסיר שמירים‬ ‫מעל שמרים‬ ‫ותעל שמורים‬
‫לעובדי פסילים‬ ‫וחרב היק ‪-‬‬ ‫לדורשי הריק‬ ‫כליהם הרק‬
‫שלח באלילים‬ ‫וסטיש מסוצץ‬ ‫ופרס קצץ‬ ‫שרשם רצץ‬
‫איש לא נעדר‬ ‫בםיך יצוקים‬ ‫כי צבא שהקים‬ ‫דדעו רחוקים‬
‫לו יערוכו‬ ‫הצובי להבות‬ ‫שירות ערבות‬ ‫ה ד ד ערבות‬
‫עזי יתסוכל‬ ‫ובלס קדושים‬ ‫לא כנוף אישים‬ ‫טםם אשים‬
‫אשר ]ידרוכו‬ ‫וקדוש הדומם‬ ‫וקדוש מקומם‬ ‫קדוש נאוסם‬
‫לא יחשוכו‬ ‫ער כלות שלש‬ ‫קדוש קדוש‬ ‫אטדים קדוש‬
‫שה הוד והדר[‬ ‫צוד אשר מדו‬ ‫כל יציר הלדו‬ ‫שוחהים הודו‬

‫יח‪.‬‬

‫קדוש וכשרסים שמו קדשו‬ ‫שלשו‬

‫אח מהלל יוצרו יציר נענה‬ ‫יענה‬
‫ערך סביב נסאו למול מהנה‬ ‫מחנה‬
‫הודו ישרחון מלאכי אש סנה‬ ‫אח־סנ־‬
‫סניו וחסד ואמח נסנשו‬ ‫קדשו‬
‫סיס ברשסי אש ולא נחלשו‬ ‫משו‬
‫עת שלחך רוחות לך יענו‬ ‫הננו‬
‫כי העלילות לך לבד נתכנו‬ ‫שננו‬
‫מהלל קדשתך אשר כוננו‬ ‫יחנו‬
‫אימה ובחר הוד לך חבשו‬ ‫לבשו‬
‫בי סעשיך הס ולא כהשו‬ ‫פרשו‬
‫מבור שבותי ס?נרה כ^ני‬ ‫ואני‬
‫אקדיש כסוד םהנם בתוך מתני‬ ‫הנני‬
‫לא אחריש בקהל ידועי עני‬ ‫מעני‬
‫לםני בני אמה ולא חפשו‬ ‫נכבשו‬
‫עם זאת תשועתך ולא טאשו‬ ‫ידרשו‬
‫למאד ומארצות צבי יצאו‬ ‫ךכאו‬
‫בנלל ימי קצים אשר נפלאז‬ ‫יקראו‬
‫בך מעיני ישע לבל יצמאו‬ ‫־מצאו‬
‫סוד דעחך כלם ויתלהשו‬ ‫ירשו‬
‫הנה ידעחיו נס אני‪ ,‬החשו‪.‬‬ ‫ירחשו‬
‫לא נעלם‪ ,‬כי ספרו חסדך‬ ‫הודך‬
‫ברור עלי כל מסעלוח ידך‬ ‫עדך‬
‫על ין יצו לאמר לעם סודך‬ ‫עבדך‬
‫שירה וזכרו זאת והתאוששו‬ ‫הדשו‬
‫קדוש ובשרסימ שמו חדשו‪.‬‬ ‫שלשו‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫יט‪.‬‬

‫שרשי אש נימקה‬ ‫יקדישון היומ שלוש‬

‫הנקרש בצדקה‬ ‫אח שם האל הקדוש‬
‫כלם םעשה ידיו‬ ‫הוא הנקרש כצבאוח‬
‫ובלי ‪0‬ה הם עדיו‬ ‫שם על כל המםעל אוח‬
‫כי אין מבלעדיו‬ ‫עדוח על ‪ 0‬י טראות‬
‫ירו מכל חוקה‬ ‫תסארת כפאר יחבוש‬
‫לא שבה לו ריקה‬ ‫צוח למחוץ או לחבוש‬
‫בקרוב עת צרתי‬ ‫ובכן בשמו אתקרב‬
‫ואני בקבורת׳‬ ‫חלמוני שתי וערב‬
‫אליו מר קראתי‬ ‫חנצח חאכל חרב?‬
‫תמיד עלי סוקה‬ ‫זה יחלוש או זה יחלוש‬
‫ממתני מועקח?‬ ‫הלעולמימ אין לנתוש‬
‫לילי לא ישתנה‬ ‫דלותי צפות בקר‬
‫ואני בך אתבנה‬ ‫אויב הבלי שוא בקר‬
‫ובקשט אתענה!‬ ‫איך הוא ינעם בשקר‬
‫ניאמר כי נקה‬ ‫כוס שקריו שים תירוש‬
‫אך על שמך מתקר‪.‬‬ ‫וכוס שקולי שמתי דוש‬
‫אברת כנסי ישע‬ ‫העלה לקצוצת אבר‬
‫כימיו חיש ועשע‬ ‫ושר שלום חיל יגבר‬
‫תמשל להמית רשע‬ ‫וםלטת ילדי עבר‬
‫להממיר זו ההלקה‬ ‫יבא לנו כמלקוש‬
‫נמשי בך חשקה‪.‬‬ ‫כי לא לנצה תטוש‬

‫ב‪.‬‬

‫בהדוטו‬ ‫משרתי אל‬ ‫אדירים‬ ‫יקירים‬

‫דת נאומו‬ ‫לקבל את‬ ‫חחרדים‬ ‫‪7‬עומדים‬
‫תעצומו‬ ‫סובלים כס‬ ‫ושנאנים‬ ‫‪'.‬אופנים‬
‫במרומו‬ ‫לאל נאדר‬ ‫בקול נרון‬ ‫רוכבים דן‬
‫כמקומו‬ ‫עז וחדוה‬ ‫לסניו‬ ‫הוד והדר‬
‫ומשמאלו‬ ‫מימינו‬ ‫ונבריאל‬ ‫ומיכאל‬
‫להנדילו‬ ‫נצבים‬ ‫וסוסי אש‬ ‫ברכבי אש‬
‫בהיכלו‬ ‫מתנים קול‬ ‫וקול רעש‬ ‫ובנעש‬
‫ןה טקוםו‪.‬‬ ‫שואלים א­‬ ‫וזח אל זח‬ ‫וזה מזה‬
‫הוד והדר‪.‬‬
‫המון םים‬ ‫כקול רעש‬ ‫במחטתם‬ ‫דהרוחם‬
‫כותים‬ ‫ארסים וך•‬ ‫ומנצחים‬ ‫ושיר פוצחים‬
 ‫;מיומי ם‬ ‫לןונטרט‬
‫נשים‬ ‫‪ onab‬על‬ ‫אזי סנודי‬ ‫מול סדנוד‬
‫אי סקוםו‪.‬‬ ‫ולא נודע‬ ‫ולא נראה‬ ‫לאל רואה‬
‫הוד והדר‪.‬‬
‫בנבורה‬ ‫לאל נאדר‬ ‫ומעריכים‬ ‫הוד עורכים‬
‫שה ברורה‬ ‫כלס כש­‬ ‫בסה אחד‬ ‫ברן יהד‬
‫שה בטהרה‬ ‫שלוש קדו־‬ ‫ומשלשים‬ ‫מקדישים‬
‫די ממקומו‪.‬‬ ‫כרוך כבוד‬ ‫בשיר ויאמרו‬ ‫ואז יזמרו‬

‫כא‪.‬‬

‫קדוש יאמר לו‬ ‫יה בסי קדושים‬

‫עמדים ממעל לו‪.‬‬ ‫ובשי שרשים‬
‫נראה ןיעינים‬ ‫היקר אשר לא‬
‫וצכא השמים‬ ‫שהדו זבולו‬
‫חיות אש ומים‬ ‫השלמו בצלו‬
‫ןנלו מהלו‬ ‫והרי גששים‬
‫יחצבו מקולו‪.‬‬ ‫מוקדי רששים‬
‫רוח קדשו שכן‬ ‫ועלי בחיריו‬
‫רוח ברה תכן‬ ‫כי בלב גבריו‬
‫היובהם׳ על‪.‬ק‬ ‫שומעי אמריו‬
‫על צוארס עלו‬ ‫נתנו אנשים‬
‫לשכון בנעים צלו‪.‬‬ ‫שואםיס יעמיס‬
‫בקצווח נשמעו‬ ‫דהרות כרוכו‬
‫אולם לא נודעו‬ ‫עקבות רכוכו‬
‫עדנו ננעו‬ ‫נעמו וטובו‬
‫בכבודו ובנדלו‬ ‫מעשיו הרשים‬
‫בהם ננלה ננלה‪.‬‬ ‫מוםתיו צרוםים‬
‫הדמו לעליונים‬ ‫•העלו קךשות‬
‫שאננות‪-‬במעונים‬ ‫לאחת יךשות‬
‫לאדוני האדונים‬ ‫ושאו גםשות‬
‫ההוגים על דגלו‬ ‫דורשיו דרושים‬
‫לא תעבור בגבולו‪.‬‬ ‫כי עדת חנםים‬

‫כב‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫ב(‬

‫]קדשה[ עונים‪.‬‬ ‫כלס כאחד‬ ‫]מחנות[ עליונים‬

 ‫קונטרס האומים‬

‫אדיר אשר נעלה הוו מלאו‬

‫הוא האלהים אמת בצבאו‬
‫כל איש יזמר סביבות כםאו‬
‫והס ראשונים‪.‬‬ ‫הם אהרונים‬ ‫הס לאלפי םונימ‬
‫ברא משרתים בשבעה מעלות‬
‫יתרוצצץ יומ וליל במסלות‬
‫צפון רטץ עכיי־ מזלות‬
‫מה לשנים‪.‬‬ ‫זה להרשים‬ ‫זח לימים נמנים‬
‫ר ק הנלילים בעזו הרב‬
‫פעם נליל עת וסעם יקרב‬
‫אלה למזרח ואלה למערב‬
‫ועל פיו חוניפ‪.‬‬ ‫טםעים עלי פיו‬ ‫איש לדרכו סונים‬
‫מעון אשר לו ארובה נעלה‬
‫שמה המולה ושם ועד נפלא‬
‫הוד הלבנה לעין כל ננלה‬
‫לאל נאמנים‪.‬‬ ‫להיות לעדים‬ ‫על מכונות• שונים‬

‫בנ‪.‬‬

‫ומופלאות‬ ‫משובחות‬ ‫ברבאות‬ ‫]כבודו[ אות‬

‫זנפלאות‬ ‫בסלמול החי‬ ‫בהיכלות‬ ‫משוכללות‬
‫ססולאות‬ ‫בכל כבוד‬ ‫מנושאות‬ ‫]ובם[ כסאות‬
‫ממולאות‬ ‫שבעחן אור‬ ‫בנוי מעלות‬ ‫ומתעלות‬
‫להעלאות‬ ‫שביעיח היא‬ ‫וכס נורא‬ ‫פאר אורה‬
‫צטללאות‬ ‫פלדות א­­‬ ‫ובדממה‬ ‫ושם אימה‬
‫בטבלאות‬ ‫שמו חקוק‬ ‫• ועל לבם‬ ‫ד׳ בם‬
‫במוראות‬ ‫להקראות‬ ‫לצבא אות‬ ‫ובם נאות‬
‫י‬ ‫קדוש קדוש קדוש ך ׳ צבאות‪.‬‬
‫להי עולם‬ ‫וכמ מלבות‬ ‫יקר מעלה‬ ‫?סמוך לה"‬
‫במפעלם‬ ‫כחן חוה‬ ‫כבוד תיות‬ ‫בזויות‬
‫לכל נעלם‬ ‫וכס צדק‬ ‫הדר השית‬ ‫ובחמישית‬
‫כקץ עולם‬ ‫]כבס[ משכיל‬ ‫אמת בדין‬ ‫ושם ידין‬
‫בשכלולם‬ ‫וכס קדושי‬ ‫כמו כלה‪/‬‬ ‫רביעית לח‬
‫לבית עולם‬ ‫למול ומבול‬ ‫בכל נין\‬ ‫ורייא כין‬
‫והלולם‬ ‫לחין אבות‬ ‫ובו יקשב‬ ‫ושם יושב‬
‫ואראלם‬ ‫למלאכים‬ ‫ושיר הדש‬ ‫מקום מקדש‬
‫קדוש ד׳ צבאוח‪,‬‬ ‫קדוש קדוש‬
‫וכס נאוה‬ ‫ברכב אש‬ ‫מקודשת‬ ‫משולשח‬
‫במערבה‬ ‫לשמ יושב‬ ‫ועז חביון‬ ‫נאון והיח‬
 ‫קונטרס הפיופדס‬

‫באש לנח‬ ‫בד‪] %‬פיני[‬ ‫ונם נמתח‬ ‫והוא נםחח‬

‫ולהבה‬ ‫מאורי אור‬ ‫ונס קודים‬ ‫ושם מודים‬
‫ומרכבה‬ ‫ככס נטרה‬ ‫לחוד תכניס‬ ‫וחשניח‬
‫וכל אנא‬ ‫]בליש *סח״ן[‬ ‫‪.-‬שנים עשר‬ ‫ושם הישר‬
‫להתישכה‬ ‫ככמ נטרה‬ ‫בהוד ישנה‬ ‫וראשונה‬
‫להשיבה‬ ‫למול שביס‬ ‫כעז קשוסה‬ ‫ושם משומה‬
‫להחהשכה‬ ‫כדי אינם ‪-‬‬ ‫לכל ‪ -‬בריר‪.‬‬ ‫מ ק סהיה‬
‫להקשיבה‬ ‫קדושתם‬ ‫ומלאכים‬ ‫וכו זכים‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאוח‪.‬‬
‫במחנאו‬ ‫ביום נכון‬ ‫להסגיע‬ ‫כהניע‬
‫בהרצאו‬ ‫אלי חיוח‬ ‫כקול ירעים‬ ‫אזי נעים‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬
‫לנמצאו‬ ‫חנו סקום •‬ ‫והוד שיאו‬ ‫נבח־ נסאו‬
‫וצאצאי‬ ‫לקול יעקב‬ ‫עדי יוצנף‬ ‫דמוח בנף‬
‫למוראו‬ ‫לטןלב‬ ‫במעמדם‬ ‫בעח עמדס‬
‫במקראו‬ ‫להקדישו‬ ‫לםשענם‬ ‫שאח עינם‬
‫אשר ןיאו‬ ‫בעולמו‬ ‫ואז יהנה‬ ‫אד סונה‬
‫מקוראו‬ ‫מנשק דו‬ ‫וחכתו‬ ‫בענוחו‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‪.‬‬

‫בד‪.‬‬

‫דו יראה‬ ‫ונחת י ­‬ ‫וכבודו •‬ ‫יום הודו‬

‫‪ .‬ולא נלאה‬ ‫כל נושא‬ ‫על כסא‬ ‫סתנשא‬
‫מהנאה‬ ‫ועל נאים‬ ‫נוראים‬ ‫אז נראים‬
‫נשחאה‬ ‫ולדכרך‬ ‫ונקרבה‬ ‫לך נברכה‬
‫כקול נאה‬ ‫מעריכים‬ ‫ככרוכים‬ ‫שיר ענבים‬
‫לנ נכאה‬ ‫ולהחיות‬ ‫קול בכיוח‬ ‫ורב מהיות‬
‫דוח למו‬ ‫•היש עחי־‬ ‫ועדתי‬ ‫אל ביתי‬
‫ממקומו‬ ‫כבוד ר׳‬ ‫קרוא ברוך‬ ‫שיר ערוך‬

‫לבניה‬ ‫קול רעש‬ ‫ותנעש •‬ ‫עושה עש‬

‫עדניה‬ ‫הקשר מ־‬ ‫כמיל וכימה‬ ‫ובחכמה‬
‫יכוננה‬ ‫עד אמש‬ ‫אור שמש‬ ‫נם חמש‬
‫סניה‬ ‫על עבר‬ ‫צל עובר‬ ‫אזי נובר‬
‫ענניה‬ ‫שם מאסל‬ ‫הערסל‬ ‫ובעוסל‬
‫רנניה‬ ‫נפשי לו‬ ‫אל מהוללו‬ ‫יום ולילו‬
‫ליום קומו‬ ‫וחחולל‬ ‫יום וליל‬ ‫היא חסלל‬
‫שיר ערוך‪.‬‬
‫מקצה‬ ‫]כל חעם[‬ ‫הפעם‬ ‫קול נועם‬
 ‫קונטרס המיוטים‬
‫יחנה‬ ‫כשיר שרפימ‬ ‫וצפופים‬ ‫שאת צופים‬
‫אור יצא‬ ‫ומשפטי‬ ‫ומבטי‬ ‫דבר ןיאפי‬
‫יים מוצא‬ ‫מוצאך ח־‬ ‫ס?זלחה‬ ‫ומנחה‬
‫לך אפצה‬ ‫דין חדשה‬ ‫םשולשה‬ ‫כקדושה‬
‫לפוצה‬ ‫מרעה‬ ‫נכרעה‬ ‫בתרועה‬
‫אספרה׳ במו‬ ‫הוד נעמו‬ ‫בעבור שסו‬ ‫את עמו‬
‫שיר ערוך‪.‬‬
‫‪ part‬נלנל‬ ‫אז ירעיפ‬ ‫לאל רעים‬ ‫ברן רעים‬
‫ליד מענל‬ ‫ורשפים‬ ‫לאלפים‬ ‫ושרפים‬
‫לרב נדנל‬ ‫ממליכים‬ ‫נםלכים‬ ‫ומלאכים‬
‫עשסמםןל‬ ‫קחה שיריפ‬ ‫ומישרים‬ ‫שר שרים‬
‫כרדת וינל‬ ‫לראש כורת‬ ‫כותרת‬ ‫ועטרת‬
‫כעמי נל‬ ‫כסות חודו‬ ‫לעם ידידו‬ ‫בכבודו‬
‫אי אלהימו‬ ‫שואלים‬ ‫ואראלים‬ ‫בני אלים‬
‫שיר ערוך‪.‬‬

‫כה‪.‬‬

‫פלאיך‬ ‫אשר יחזה‬ ‫חוות אישון‬ ‫יחו לשק‬

‫ראיך‬ ‫ולא כפי מ ד‬ ‫ישו שיחו‬ ‫כסי כהו‬
‫שאך‬ ‫וד׳וא לא ך‬ ‫ברום נלנל‬ ‫לך מענל‬
‫לכסאך‬ ‫מתהת‬ ‫ואס נבצר‬ ‫וכל נוצר‬
‫ברואיך‬ ‫לננד כל‬ ‫יעיד לך‬ ‫ומפעלך‬
‫דעו איכה‬ ‫אבל לא ך‬ ‫בי בראחם‬ ‫ועדותם‬
‫ראה עונים‬ ‫באימה וי־‬ ‫כאחרונים‬ ‫כראשוניפ‬
‫הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים‪.‬‬
‫ישתנה‬ ‫והודו לא‬ ‫משתנים‬ ‫הזסניפ‬
‫בעד׳ בונה‬ ‫סעלוח לש־‬ ‫שתים עשרח‬ ‫הסקרה‬
‫סע רהנה‬ ‫על פיו ‪.‬י־‬ ‫כי ימש‬ ‫והשמש‬
‫אל מהנה‬ ‫ממחנה‬ ‫כסו מלך‬ ‫ויתהלך‬
‫המשנה‬ ‫במרכבת‬ ‫לטהר‬ ‫ואור פהר‬
‫ספר מונה‬ ‫לכלם מ­‬ ‫כוכביו‬ ‫וסביביו‬
‫לים בקנה‬ ‫שבעה עו*‬ ‫בני כיסה‬ ‫ובהכסה‬
‫יום יםנה‬ ‫פעם ככל‬ ‫לסול מערב‬ ‫ופלך רב‬
‫יש ^ נ ה‬ ‫כי לכל‬ ‫וסדץ‪.‬ה‬ ‫משחחוה‬
‫נים בפנים‬ ‫כמעשיז פ־‬ ‫הלא ננלה‬ ‫ואם נעלה‬
‫הוא אלהי‪.‬‬
‫כה אדמה‬ ‫ותלה בתו־‬ ‫כססבה‬ ‫ושם ק ב ה‬
‫על בלימה‬ ‫אבל תלדה‬ ‫לא על יסוד‬ ‫ותעסוד‬
‫טה מקומר‬ ‫ובקשה לס־‬ ‫לכן ירדה‬ ‫כי כבדה‬
 ‫קונטרס ה&יופדס‬

‫למרומה‬ ‫ותעלה‬ ‫אח שרשה‬ ‫ואש דרשה‬

‫והמיסה‬ ‫הרוח‬ ‫וביניהן‬ ‫ותוך שתיהן‬
‫לחמה‬ ‫הם יסודות‬ ‫וצמודות‬ ‫כל טרודות‬
‫והבהמה‬ ‫והאדם‬ ‫כל צסח‬ ‫ובם יצמח‬
‫לנקמה‬ ‫לרחמים או‬ ‫מלא‬ ‫ואד יעלה‬
‫המ הנוגים‬ ‫וחנוניו‬ ‫כלכ סנאציו‬ ‫כי חציו‬
‫הוא אלחי‪.‬‬
‫לתר דודים‬ ‫והוא קיס‬ ‫ודור עםד‬ ‫דור נשסד‬
‫הדברימ‬ ‫ואחר כל‬ ‫הוא האל‬ ‫בראש כל־אל‬
‫היצורים‬ ‫יצרי כל‬ ‫כי ברוח‬ ‫לא ככח‬
‫המעיים‬ ‫והשכל‬ ‫ההבטות‬ ‫הנשמת‬
‫ןם הרים‬ ‫ועל יס ‪*5‬‬ ‫רקיע‬ ‫׳ולירקיע‬
‫סזהיריס‬ ‫עלי א ‪p‬‬ ‫וסודות‬ ‫ומאורות‬
‫סאסיריס‬ ‫שם כבות‬ ‫וחשסלים‬ ‫ואראלים‬
‫וסזםרים‬ ‫ושיר אומדים‬ ‫םקדישיס‬ ‫ותר שי שים‬
‫ואומנים‬ ‫וכרובים‬ ‫סקישיס‬ ‫ושרפים‬
‫הוא אלהי‪.‬‬
‫אותיות‬ ‫והםניד‬ ‫ותוסר‬ ‫האוסר‬
‫סה־להיוח‬ ‫רודע‬ ‫רע ויטה‬ ‫והצופה‬
‫אריות‬ ‫מבין ׳‪$‬ני‬ ‫להוך חדרך‬ ‫אפוף עדרך‬
‫ונבץת‬ ‫אלי קדר‬ ‫הדמיות‬ ‫השיוח‬
‫תחתיות‬ ‫והורדתמ‬ ‫וצרםתם‬ ‫כי בתנתם‬
‫צופיות‬ ‫ולישען•‬ ‫בך אוחזות‬ ‫והם בבל זאח‬
‫חומיוח‬ ‫קוראות בראש‬ ‫כעולסך‬ ‫קךשת שמך‬
‫ולחיות‬ ‫לכרובים‬ ‫להדסוח‬ ‫קול מרימות‬
‫צרם נותנים‬ ‫וכחר ליו״‬ ‫וסשלשים‬ ‫מקדישים‬
‫‪1‬‬
‫הוא אלהי‪.‬‬

‫כו‪.‬‬

‫וכוכבים‬ ‫ממרי אור‬ ‫לאל אחד‬ ‫]‪ [.. .‬יהד‬

‫כנף עבים‬ ‫ורוכבימ על‬ ‫ודושמלים‬ ‫ואראלים‬
‫ונקרבים‬ ‫בכל בקר‬ ‫ומתחדשים‬ ‫ומתקדשים‬
‫ומקשיבים‬ ‫לקוניהם‬ ‫ומעריצים‬ ‫ומתקבצים‬
‫ונצבים‬ ‫לסעללו‬ ‫והעוסדימ‬ ‫והעוברים‬
‫אועבים‬ ‫ישבהווע‬ ‫בשיריהם‬ ‫ולפניהם‬
‫ונפלאות‬ ‫בחשבחות‬ ‫•הודק לו‬ ‫ונוי כלו‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאוח‪.‬‬
‫במרכבה‬ ‫לאל רוכב‬ ‫חט אומר‬ ‫שאו זמר‬
‫פאת ננכה‬ ‫וןליס אם הוא‬ ‫משרתיו שוי­‬ ‫מקוש קדשו‬
 ‫מונמרס המיופים‬

‫במעיכה‬ ‫בטורח אס ־‬ ‫מקום משכן‬ ‫ואס הוכן‬

‫ןלהכיי‬ ‫סביכץ אש‬ ‫ונם בוער‬ ‫אשר סוער‬
‫ואין בא‬ ‫ואין יוצא‬ ‫מרו איו‬ ‫לסני יא‪-‬‬
‫ומחשבה‬ ‫וחוקר לב‬ ‫והוא רואה‬ ‫ואין נראה‬
‫ונסלאוח‬ ‫אססרה נא‬ ‫ונוראוחיו‬ ‫נדולתיו‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‬
‫לעולמימ‬ ‫מכון שנח‬ ‫מקום הזכול‬ ‫בבית הזבול‬
‫ננל ליל ו ­ ­ ביום דומים‬ ‫אשר חדש‬ ‫ובו מקדש‬
‫לכל ־רמים‬ ‫למלך רם‬ ‫לשנה‬ ‫ומזבח‬
‫כיוס חמים‬ ‫לחעלוח נר‬ ‫והמנורה י‬ ‫ובו אורה‬
‫והוא חומים‬ ‫והוא אורים‬ ‫מכהן אל‬ ‫ומיכאל‬
‫מקום דמים‬ ‫נשמות נ­­‬ ‫לאל זה‬ ‫ושם מזה‬
‫וחמאוח‬ ‫עלי פשע‬ ‫ומחדצה‬ ‫וםיו סוצה‬
‫קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות‬
‫ואומנים‬ ‫דמות חיות‬ ‫מחוטבוח‬ ‫ובערבות‬
‫םכןניס‬ ‫ומשםטים‬ ‫לנל בדק‬ ‫והצדק‬
‫וחחחונים‬ ‫לעליונים‬ ‫לנל «יט‬ ‫סקור היים‬
‫נשוא מניס‬ ‫ליועץ ו־‬ ‫והמלונח‬ ‫והנרכה‬
‫ברוב עונים‬ ‫[‬ ‫נ‬ ‫ומתנשא‬ ‫ובו נושא‬
‫בקול נוננים‬ ‫יהודנו‬ ‫ומשבחי‬ ‫ושם אל הי‬
‫ואור סנים‬ ‫ענני הוד‬ ‫סביבותיו‬ ‫וסונותיו‬
‫לחבראוח‬ ‫והעחידוה‬ ‫מקודשות‬ ‫וכו נמשות‬
‫קדוש׳ קדוש קדוש ד׳ צבאות‬

‫כז‪.‬‬

‫שם סורשי כנסים‬ ‫יה יושב ננס זכולו‬

‫ובל צבא השסים‬
‫כל יצוד אל צדקתו‬
‫לתת אכלם בעתו‬
‫משומרי אסונתו‬
‫הולך באור חחיימ‬
‫בוחן סרעםיס‬ ‫הן הלינוח עולם לו‬
‫מעז לדל ומחסה‬
‫ץיהי לנו לסנסה‬
‫נכהו עולם נושא‬
‫שומר נל דרנ‪:‬ם‬
‫כעד רונב שמים‪.‬‬
‫עוםדים ממעל לו‬
‫על רחמע הנרוליס‬
‫מקוים לו וסיחלים‬
‫ני עיניז לא יעלים‬
‫חמד ואםח שבילו‬
‫זםרח עז ומגדלים‬
‫כו נתץ כחילים‬
‫רב מחולל כל םעלים‬
‫הולך ברום נלנלו‬
‫הדומו נושא בנרלו‬
 ‫קונטרם הפיוטים‬

‫מראה כעין ‪rheum‬‬ ‫ת ל י כסא ככוח‬

‫ומראה אש הגדולה‬ ‫חיות ונונה גנח‬
‫והוא רואה כל מעלה‬ ‫נעלמ מכל חות‬
‫מאש ורוח ומים‬ ‫יסר כרוח שכלו‬
‫נשתחוה אסים‬ ‫יסודות העולם‪ ,‬לו‬
‫לגלגלי מיבנה‬ ‫אופנים סץםדיס‬
‫בוערים כאש להבה‬ ‫כמראה הלפידים‬
‫משוררי שירד‪ ,‬ערכה‬ ‫למד חיות עומדימ‬
‫םקתשו במהנים‬ ‫סגרלסון בראש חילו‬
‫רכב רכותיס‪.‬‬ ‫ואלפי שנאן למולו‬

‫כח‪.‬‬
‫‪ -‬־)‪(-‬‬
‫שאלו שחקים לשיחו לאדמה‬
‫לכם יספרו הוד זרוע רמה‬
‫מחח דוק וחלה על בלימה‬
‫־נוף טפח ונפח הנשמה‬
‫אשר בידו נפש }רוח‬
‫יוצר הריפ ומרא רוח‪.‬‬
‫לבדו היה במרפ יומיפ‬
‫ועד לא גלנל הונ שמימ‬
‫ובאין מעינוח נכבדי מימ‬
‫כשום תשך על־סני תהום ורוח‪.‬‬
‫מקום ססשלתו למעלה הציבו‬
‫וכדמות אבן ספיר הצכו‬
‫וענן ורוח ואש שם פביבו‬
‫טרום השס עכים רכובו‬
‫הסהלך על כנפי תה‪.‬‬
‫־כין כרוח פלאכי רוח‬
‫]וחיה נושאת אופן ברוח‬
‫אל כל אשר יפנה שם הרוח[‬
‫ושביס וטסים ורצים כרוה‬
‫להקדיש ליוצרם בנתת תה‪.‬‬

‫כט‪.‬‬
‫אראלי והשמלי ונלנלי מרכבה‬ ‫אופני ד‪1‬ד ושרפי להבה‬
‫לנערץ כסוד קדושיפ רבה‬ ‫כורכים וקורים למעריצים אדיבה‬
‫קק־ק ד• צבאות‪.‬‬
 ‫ק ו נ ט ר ס המיוטיס‬

‫נדודי ברק ואילי רבך והרץ‬ ‫נאוה מוטלא ושררה של ה ז ק‬

‫לסלסל להלל במוהר לאל ע ל ק‬
‫ד׳ צבאות‬
‫הוא ממטרון הנכבד והנורא‬
‫כשהוא כותר כתר לנשנב ונורא‬
‫ד׳ צבאות‪.‬‬
‫זיו סוכת בדקת מקשת לו‬
‫הנון ונסלא סרעים בקולו‬
‫ד׳ צבאות‬
‫טעונים תניתות להב ורוסהות שלהבות‬
‫מסלסלים ומזמרים לחוצב להכות‬
‫ד׳ צבאות‪.‬‬
‫כמוהו היש יקום מעל‬
‫שרסימ עומדים ממעל לו‬
‫ומקדישים לסי סעל‪.‬‬
‫ד׳ צבאוח‪.‬‬
‫דהרים וטובלים כנהר רניון‬
‫קק־ק‬
‫‪.‬השר המשרת נער נקרא‬
‫וכל עיר וקדיש נשתק כמורא‬
‫קקיק‬
‫זה אלי יושב על כס הלולן‬
‫חיים מימינו ומות משמאלו‬
‫קק־ק‬
‫טסםרים השומרים היכל ערבות‬
‫יוסי סוסיהם כאשות מתלהבות‬
‫קקיק‪.‬‬
‫כרוז יוצא ברום שמי מעל‬
‫ראיס ומעוססים בקולו‬
‫ובלם מעריצים‬
‫קקיק‬

‫כל חיילי קרטק‬ ‫ידודון ידודון‬

‫וכל צבא ריהפון‬ ‫לניוני ניםשרא‬
‫נדול וקטון‬ ‫משאתו יגורו‬
‫מלך שלטון‬ ‫באשר דכי‬
‫צבאות‬ ‫קק־ק ר׳‬
‫רועשימ מסניו‬ ‫צבאות שמי מעל‬
‫כמלאכי מעונץ‬ ‫סכיכיו נסערה‬
‫חיוח ואופניו‬ ‫נשאי בסאו‬
‫מקלסין לשניו‬ ‫כששה קולות‬
‫צבאוח‪.‬‬ ‫קק־ק ד׳‬
‫לקלסתר סנים‬ ‫חשמלים רומים‬
‫ושוב לא שונים‬ ‫טסים ומעושסימ‬
‫אחר נוננים‬ ‫קדמו שרים‬
‫נדול עונים‬ ‫בקול רעש‬
‫צבאות‬ ‫קק־ק ד׳‬
‫נלנלי מרכבה‬ ‫קלים הנצכים‬
‫כסא כבוד למבנה‬ ‫הגלגל מנלנל‬
‫שמאל ליישבה‬ ‫עומד ימין מהזר‬
‫בששה עריכה‬ ‫להדר לחדר‬
‫‪TV‬‬
‫צבאות‬ ‫קק־ק ד׳‬
‫מזמרימ זמירות‬ ‫ברואי ברק‬
‫ונינון כינורות‬ ‫וסכל ךנון‬
 ‫מונטרט המיוטים‬

‫משתפכים בצמרות‬ ‫נחרי שמחה‬

‫ויוצא כרעם נבורות‬ ‫והקול מתגבר‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫ד‬ ‫קק׳ק‬
‫מרוממים בקול מענה‬ ‫רומסותיו כפיהם‬
‫םביב המזער!‬ ‫ואש מתלקהת‬
‫זה לזה יכנה‬ ‫שרפים עומרימ‬
‫וזה עונה‬ ‫זה קורא‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קקיק ד׳‬
‫נושא ונעלה‬ ‫יושב על כסא‬
‫למעלה למעלה‬ ‫כסאו נכוה‬
‫כעין ההשמלה‬ ‫ומראות כבודו‬
‫בקול המולה נחלה‬ ‫שמו םקלסין‬
‫צבאות‬ ‫קק׳ק י׳‬
‫וכן נאה לו‬ ‫הודו מהודר‬
‫םקיסות כס נדלו‬ ‫ארבע כת‪1‬ח‬
‫ומות משמאלו‬ ‫חיים מימינו‬
‫ואהריו רסאל להללו‬ ‫לפניו אוריאל‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קק‪-‬ק ר׳‬
‫עטרת ראשו‬ ‫ואש וברד‬
‫מוכתר בפירושו‬ ‫ושם מפורש במצחו‬
‫פני מרום קדשו‬ ‫וסרכח םמסה‬
‫להעריצו ולהקדישו‬ ‫ומיכאל ונבריאל‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קק־ק יי‬
‫בכל תוםסי מלכות‬ ‫דמיונו אין‬
‫לקושרי קשר נסיכות‬ ‫אין להשוותו‬
‫ואוהכ נמיכות‬ ‫מחנאה על נאים‬
‫מחפש בזכות‬ ‫מלך נדול‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קק־ק' יי‬
‫ומשרתיו קדוש־פ‬ ‫הוא קדוש‬
‫רועשיפ ופקדישימ‬ ‫מפחדו מתגעשים‬
‫במורא מקדישים‬ ‫ועירין וקדישין‬
‫בסוד קדושים‬ ‫לאל נ ע ‪p‬‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫קק־ק י׳‬

‫לא‪.‬‬
‫נראים כנרתקים‬ ‫שחקים‬ ‫אש^בי‬
‫פעמי שיר ממחקים‬ ‫מוצקים‬ ‫וכראי‬
‫קקיק ד‪-‬צ‪.‬‬
‫מאש צבועה מאוששת‬ ‫הקשת‬ ‫מראך‪.‬‬
‫לזוכר הברית מקדשת‬ ‫מינים שלשת‬ ‫דמות‬
‫קק׳ק ד‪-‬צ‪-‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫הנהפך לאש ‪$$‬שד‬ ‫מד‬ ‫הסיף טטטרק‬

‫לילדי אוי נמסר‬ ‫ומלמד מוסר‬
‫״ב­‬ ‫‪PTP‬‬
‫הנקרא צדיק שמו‬ ‫יסוד עולמו‬
‫הוא המרעיש עולמו‬ ‫בהניק נועמו‬
‫ד‪-‬צ‪.‬‬ ‫קק־ק‬
‫ההוסן אש שחורה‬ ‫יפיפיה שר החויה‬
‫באותיות אודה‬ ‫וקושר עטרה‬
‫ר־צ‪.‬‬ ‫קק׳ק‬
‫כסיל ועש טהדוםו‬ ‫חדרי תיסן‬
‫הטבין מעטו‬ ‫לאל הנאמן‬
‫ד־צ‪.‬‬ ‫קק־ק‬
‫החתומים במבעות אש‬ ‫יוסי כרקימ אש‬
‫קדושים משלשיפ‬ ‫אש אוכלה אש‬
‫ד*‬ ‫קק־ק‬

‫מלוכה ונחלה‬ ‫יאתה שדי לך‬

‫ברכה ותהלה‬ ‫ומחמם על כל‬
‫לבות וכליות‬ ‫הודות לך בחרו‬
‫נפשות בנרות‬ ‫סיום אשר נקשרו‬
‫כאופני היות‬ ‫ולקראתך מהרו‬
‫דממה והמולה‬ ‫לשמוע קולך‬
‫נהרה והתלה‬ ‫ולראות במאורך‬
‫עבודתך המדו‬ ‫וירכקובךכל מתים‬
‫לפניך עמדו‬ ‫ולהיות למשרתים‬
‫ואליך הדרו‬ ‫וזה כסה שובתים‬
‫ברנה ותפלה‬ ‫שואסיס לזבולך‬
‫מיהליפ לנאלה‬ ‫וכאסירי בית שבי‬
‫אפניו דברת‬ ‫דבר דבור עלי‬
‫קדושים בהרת‬ ‫יום ננלית אלי‬
‫ברית שהאמךת‬ ‫להאמירך בעלי‬
‫נהלה וסנלה‬ ‫להיותם הבלך‬
‫עליהם ולתהלה‬ ‫ולהיות שמך לשם‬
‫מהוץ לגבולם‬ ‫הלעולם תטשם‬
‫בשנער ובעילם‬ ‫ולעבדים תכבשם‬
‫אל אלהי עולם‬ ‫והם יקראו שם בשס‬
‫לבבם לפסלה‬ ‫נכה היכלך‬
‫אהלו כתחלה‬ ‫אשר היה לו שם‬
 ‫קונטרס הפיוטים‪.‬‬
‫לנ‪.‬‬

‫האל ד׳‬ ‫כונן רבעי‬ ‫]אל[ אל רועי‬ ‫אשא דעי‬

‫אומרים קק־ק די‪.‬‬
‫חורת ד׳‬ ‫שכן פלבי‬ ‫אשפוך ניבי‬ ‫ולמשעי‬
‫אוסרים קק־ק די‪.‬‬
‫אקרא ד׳‬ ‫ובצד לי‬ ‫מבול חבלי‬ ‫כשר חדלי‬
‫אוסרים קקיק די‪.‬‬
‫מד ד׳‬ ‫ייסב ו^־ב‬ ‫אל סלך רב‬ ‫קולי יערב‬
‫אוסרם קק‪-‬ק די‪.‬‬
‫אח שם ה׳‬ ‫כלם םברכיס‬ ‫קציצי םלכים‬ ‫כלם עורכים‬
‫אומרים קק״ק ד׳‪.‬‬

‫לד‪.‬‬

‫קק׳ק‬ ‫]‪ [. . .‬יעייצון ריבי ריכבן‬

‫וקול‪.‬‬ ‫רכב אלהים רכוחים אלפי שנאן‬
‫קי‪7‬ק‬ ‫‪ p‬ק ‪ p‬ואסרין‬ ‫יקייין והברק‬
‫וקול‪.‬‬ ‫כלם בשפה בחרה‬ ‫יורוך אל גדול ונורא‬
‫קק־ק‬ ‫האל המגדל תושיה‬
‫וקול‪.‬‬ ‫נתל העצה ורב העליליה‬
‫קק״ק‬ ‫וםחנות סול כסא מרוסו‬
‫וקול‪.‬‬ ‫ברוך כבוד ד׳ ססקומו‬
‫קק־ק‬ ‫מלים תלים חיילים חיילים‬
‫וקול‪.‬‬ ‫זח אל זה שואלים‬
‫קק־ק‬ ‫הודו ככל סשסר וסשסר‬
‫וקרא זה אל וה ואסר‬

‫לה‪.‬‬
‫]אשיר[ שיר לאל אשר למיוםס יושב על כסא‪.‬‬

‫קרסו שיד זעני כדת אסק‬ ‫לניוניו חזקו ככל הסון‬

‫חשסל אש סרם לפח יפצה‪.‬‬
‫יזוריצץ נ ע ‪ p‬בסרככה‬
‫סלאכיס אש קדוש לסתנשא‪.‬‬
‫סזכירים שם אל בסהלליס‬
‫וצבא עם אחר שת* •יחסח‪.‬‬
‫זסיו לו הולכי יליל ישימק‬
‫יקדישון דקין ולהבה‬
‫אחרי עם אשר יענו לכס ישיבה‬
‫השרפים מאש ונחלים‬
‫ברביעית תיכח כסילולים‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫יכתירו כתר בצביוניס‬ ‫וצבא אש ועירין ואופנים‬

‫ימליכו הלד ודוק עושה‪.‬‬ ‫יפטירו שפה לאל מעונים‬
‫או בני אל שבח לעור יתנו‬ ‫כוכבי אור בקר ירננו‬
‫ישאו קול אל אל כשי ירעה‪.‬‬ ‫יהדיו הדר לאל יענו‬
‫עם המוני ויממרו‬ ‫והמוני מעלה ישמרו‬
‫נשנכ מעביר עק ונושא‪.‬‬ ‫שםחוחם יהד רכחירו‬
‫נלנל אש וכרוב לעור מודים‬ ‫שנאניס ויקים ולפידים‬
‫עושת‬ ‫כל עבא דופ מעשים‬
‫וכרובים יפארו‬ ‫חשסליפ שכח ישורמ‬
‫וברקים ארד יאדירו‬ ‫אראלים זסר יזסת‬
‫יפעה‪ .‬למחמם‪.‬‬ ‫ושרף מול‬

‫לו‪.‬‬

‫וחושיה‬ ‫ברוב הכמה‬ ‫יסוד א ‪p‬‬ ‫יחיד ערץ‬

‫ונלויה‬ ‫מסורסמח‬ ‫ן עצמתו‬‫י‬ ‫וענוהו‬
‫ךי נשיה‬ ‫יהודון ך־‬ ‫ונפלאותיו‬ ‫ונוראוחיו‬
‫כרום עליה‬ ‫להקדישו‬ ‫נערכים‬ ‫ומלאכים‬
‫ך הפין יה‪.‬‬ ‫מי כמו־‬ ‫הים צבאות‬ ‫ו‪ -‬אל־‬
‫יזמרו‬ ‫שמו לעד‬ ‫וחחתונים‬ ‫עליונים‬
‫יפארו‬ ‫כבוד זכרו‬ ‫ברנונים‬ ‫ואופנים‬
‫ידברו‬ ‫זה אל זה‬ ‫וחביתו‬ ‫ממעונו‬
‫יספרו‬ ‫תהלתו‬ ‫וכתסימות‬ ‫ובנעימות‬
‫ודמיה‬ ‫לשון שקר‬ ‫וביניהם‬ ‫ואין בהם‬
‫אלהיט‪.‬‬ ‫די‬
‫ושרפיפ‬ ‫‪1‬עם[כרובים‬ ‫רון רוחשים‬ ‫קרישים‬
‫מקיפיפ‬ ‫וכסא אל‬ ‫וססלדים‬ ‫והם עומדים‬
‫ולאלםיס‬ ‫למאות‬ ‫לרבבוח‬ ‫במרכבות‬
‫וכס עפימ‬ ‫מסתירים‬ ‫בכנפיהם‬ ‫ותלי הס‬
‫עליליה‬ ‫קדושת רב‬ ‫וישלשון‬ ‫ויקדישון‬
‫אלהיס‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫הם אעלפ‬ ‫ואופני*‬ ‫לארבעחפ‬ ‫בעת לכתם‬
‫כזה למולם‬ ‫יקוםון ה־‬ ‫במעמדם‬ ‫נם בעמדם‬
‫ברום עולם‬ ‫אדוניהם‬ ‫ויעציסון‬ ‫ושם ירימון‬
‫דו עולם‬ ‫למלא כבו־‬ ‫משולשח‬ ‫בקדושה‬
‫שלישיה‬ ‫קדוש ישלשו‬ ‫קדוש ישנו‬ ‫קדוש יענו‬
‫אלהיט‪.‬‬ ‫ד׳‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫לז‪.‬‬
‫כפנינים היקוות‬
‫בנפשות הן קשורות‬
‫מדלוק אהר שנהיו‬
‫אחרי נצח מחיו‬
‫נכהו ]םנהו[ ארחיו‬
‫וחבונוח הקצרות‬
‫הנגוהות הבצומת‬
‫בו׳ ואבד חלוט‬
‫פיו‪ ,‬ומאחך את לשוט‬
‫כל‪ ,‬משלים את רצוט‬
‫מעריצות םענדחת‬
‫בק להודות בין להורות‬
‫אזכה לפני ד׳‬
‫בענליפ לקדמי‬
‫אהיה כאב לפני‬
‫מבלי הקריב ?והרות‬
‫חחפרן שי בעומת‬
‫מלב כלכל ודרדע‬
‫בי כפו חשב רדע‬
‫מחקור חכמה ומרע‬
‫יום ליופ רבוח ופרוח‬
‫לו‪ ,‬ולא ידעו ספורות‪.‬‬
‫מלאו כל חר ונבע‬
‫יש לאל חוחם ומבע‬
‫זהרי שנע לשבע‬
‫שח לשבע הםטחח‬
‫לחזוח אח הסאורות‬
‫לח‪.‬‬
‫אור ישעך מתני!‬ ‫בין מונר וקונה‬
‫טל ענניהם אור‬
‫נזר סארם‬
‫סואן לעוררם‬
‫קולס כשנדם‬
‫]אםחת[ חאל מחומת‬
‫בלבבוח חן צתמת‬
‫ינעו בל הדבמם‬
‫מה לבן יםים ספורים‬
‫נשוזקיס םעםרים‬
‫מה לדעות החסרוח‬
‫לאחוז דרני נבומח‬
‫הם לםניו כל סדכר‬
‫ובדברי שיר ינבר‬
‫נם בשפתותיו ידבר‬
‫חלשוטת מאמירות‬
‫משמות יסאחמת‬
‫ובמה איכף ‪8‬קדם‬
‫בית אלהים האדרס‬
‫משאול יאמר אפדם‬
‫כל ארצות הן לזמת‬
‫תבנה ראש ה^רות‬
‫דללו תבסות וחרכו‬
‫לא נמו יזמו וחשמ‬
‫מעשיו עצמו ודנו‬
‫נפלאווזיו לא פפורוח‬
‫יתנו ת מ ‪ T‬זםימח‬
‫הא לך ערימ נדודים‬
‫ני נבל צומת יצורים‬
‫זהרי נל המאורים‬
‫נאשר שבע מאורות‬
‫שת לעינימ מאומת‬
‫לעס ‪±‬נימ‬ ‫]ידך[ אל שנה‬
‫הורד נל נאק‬
‫וברעש סאק‬
‫נא הקשב שאץ‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪24‬‬
‫נחלאים ודכיס‬ ‫נא הורד למקנה‬ ‫גלות אךכיס‬ ‫כי שתה שני‬
‫ולמהניהם אור‪.‬‬
‫היו אלמים‬ ‫ולקרני ראמ‬
‫דלים עיטים‬ ‫שובה נא ראס‬
‫עלי אסופים‬ ‫בני אמה ואס‬
‫?ושוסיס ומכים‬ ‫קה נא בן מענה‬ ‫עדי לםכים‬ ‫היו עלי שני‬
‫והסץ שניהם אוד‪.‬‬
‫מנן ושמש‬ ‫דלתי ולי‬
‫מחר באמש‬ ‫יהיה נואלי‬
‫יקעורבהרמש‬ ‫יכתוש ? * ל י‬
‫חעימ המרבים‬ ‫לנקומ לי למשנה‬ ‫יעל ואשכים‬ ‫לסתות שם בני‬
‫אולי עליהם אור‪.‬‬
‫בנעים דברך‬ ‫הן אתתמה‬
‫קעי וארך‬ ‫אם יתמהמה‬
‫כיי צץ ודרך‬ ‫לא אכלםה‬
‫יושבי מחשכימ‬ ‫כא אורך והנה‬ ‫מהרכים‬ ‫כוכב יענה‬
‫ננה עליהמ אור‪.‬‬

‫לט‪.‬‬

‫על נלילי זבול‬ ‫יזכרו סלאך צבא מרום‬

‫הולכים על נבול‬ ‫סובבים חונ בםאחי דרום‬
‫לעשות כל יבול‬ ‫נס אדמה בצדקך תרום‬
‫סמרו דור לדור‬ ‫יום ליום נוראות ימץ נאור‬
‫הק ולא יעבור‬ ‫םלאכותם מלאכתך לנםור‬
‫להיות זורהים‬ ‫העםדתם כיוס שטי ערץ‬
‫לעלות אורהים‬ ‫נתשןס עלי סני ארץ‬
‫נבהיס שוחחים‬ ‫נם שנידס כסי אשר תרץ‬
‫יחשכו םשהור‬ ‫עת תצוה צבאך לקדור‬
‫ישבעו ססרור‪.‬‬ ‫ותשו עסך בבית הבור‬
‫אשכבח לוהטים‬ ‫ועד• סה ונאלי אתה‬
‫בעדי שםטים‬ ‫בין אדום וערב שתה‬
‫נע׳ והם שקטים‬ ‫הס צעירי׳ אבל אני עתה‬
‫ונצורך נצור‬ ‫צר לבת צור ושכנה סצור‬
‫וחצרך בצור‬ ‫ותצר כל תנה חצר חצור‬
‫מדברי רחמים‬ ‫דברה על לבב סיהליך‬
‫לעני זועטים‬ ‫שכחם כהדר סעליך‬
‫ונאם נואמים‬ ‫המחכים שנח נאוליך‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫בא זמן הדרור‬ ‫בעבור קול מבשרים לאמו־‬

‫מצאה קן דרור‪.‬‬ ‫ובהר קדשך כהר המר‬
‫סנאול עמך‬ ‫הן ידי ישעך בלי קצרו‬
‫רב סתת עמך‬ ‫אם עוני ימי ממת עצרו‬
‫אי יקר עצמך?‬ ‫אי גבורות שמך אשר נכרו‬
‫אין לך מעצור‬ ‫אם לעזרי זרועך תעור‬
‫מתשכיס לאור‪.‬‬ ‫םעקשיס תשובכם מישור‬

‫ני עוד המתן ישקוט ונח‬ ‫יעלת אהבים שמחי ורוני‬

‫שטה ירנן עם גאנה‬
‫ברח ועלה מן הדביר‬
‫רעת משנאיו להעביר‬
‫מים ועד ים ימשול נכיר‬
‫מנונשי אח ונאלח‬
‫ירוץ כעור נלכד כםח‪.‬‬
‫אשיב׳ ונדחו אקבצה‬
‫וכלי פשעיו אנסצה‬
‫יעדה‪ .‬והליו אחלצה‬
‫אשים כאםם רסן והה‬
‫תערה עדי חן נזם וחת‬
‫מיום היותה חשקח כך‬
‫תצור ותשמור נתיבך‬
‫בה ישכנו עס קרובך‪.‬‬
‫על נהרי נן רטוב ולה‬
‫אשיר לך שיר‪ ,‬אדום וצה‪.‬‬
‫ממשלתך *ה מדור לדור‬
‫מוראך חק לא יעבור‬
‫תשים לפניו מחשך לאור‬
‫לאור באורך עיני פקח‬
‫קומה והצלח‪ ,‬אורי זרח!‬
‫בנוה הדומי ובכית מעוני‬
‫ישוכ צבי חן אלביתמנוחו‬
‫נולה ונדח מצר אניחו‬
‫כונן אכונן כסא משיחו‬
‫קול צעקתו עלה כאזני‬
‫ירנע בעיר* ערי ואזני‬
‫וימי ענותו ישכה׳ ושביו‬
‫לא אזכרה עוד דשאו ומריו‬
‫וצניף מלוכה יצנוף‪ ,‬ועדיו‬
‫אוכלי יניע עמי וצאני‬
‫תשור צביה כהדר נאוני‬
‫סורה ארוני פורה לכלה‬
‫תשית כלנה לך מסלה‬
‫ציץ תכונן תשיפ תהלה‬
‫תשתה עסיסיפ צופי וייני‬
‫חרח בשמי עפ קנםוני‬
‫מלא חדרך נצב לעולם‬
‫נ ש ע עדי עד נשא ונעלם‬
‫האר אסלת דכא ונכלם‬
‫לעשות רצונך השק רצוני‬
‫ננדך אצלצל קול פעמוני‬

‫מא‪.‬‬

‫עלו פרוק אל נעלה‬ ‫חיל אזור נכשל כעול‬

‫קרבה לנפשי גא_^ה‪.‬‬ ‫אל בית לבנון יערי‬
 ‫ק ו נ ט ר ס ‪:‬פיוטים‬
‫ראש אונך בית השני‬
‫נ‪:‬םף ל א ‪ p‬־ועבי‬
‫כל איש אשר לו ערלה‬
‫לא ינחל עוד נהלה‬
‫חרבו ררב פצעי?‬
‫כ׳ ישלח ידו בעי‬
‫חורח ועין בצעי‬
‫ומלכות צר נדלה‬
‫קמץ‪ ,‬ושנח חמלה?׳‬
‫מן יהדמני קצשך‬
‫אליו אמור לא ארפך‬
‫ישקוד כריתי סמך‬
‫כרתה כרית לא חללה‬
‫תוך ]עיר[ כיופי נכללח‪.‬‬
‫שט מסלה ‪:‬שרו‬
‫נאול ח‪$‬סוף נשזרו‬
‫מה לזמני אחרו?‬
‫חן נא לנסשו צהלה‬
‫חצאן‪ ,‬ועלוח נהלה‪.‬‬
‫עוד העלה מהודך‬
‫עם צל תכסה אהןך‬
‫כי הדשה את שדך‬
‫חסה נחונה נפלה‬
‫וכבייך לי מלה‪.‬‬
‫מכ‪.‬‬
‫יום יום לראותו תאבה‬
‫עד תמצא את שאהבה‪.‬‬
‫ובםכה נחלה הכתה‬
‫וארוכתה לא עלתה‬
‫ולהתפלל לך הרבתה‬
‫ימים מקדם חשבה‬
‫חה בעבוחוח האהבה‪.‬‬
‫חזקי אסצי אל תחפזי‬
‫ובמעלות יושר אחד‬
‫יום קרית סועדך תחזי‬
‫הסירי סלב דאבה‬
‫עזה כסות אהבה‬
‫יה צור! הנצה תזנה‬
‫כלוא‪ ,‬וכבוד ןץנה‬
‫שני לבאיפ תנעול‬
‫ובשעריך נכרי‬
‫צרי ועד מה •לסוש‬
‫הן אם ובנים ירטוש‬
‫וינזור לי לנפוש‬
‫הטה בעד מלכי נעול‬
‫הרהמי אל אף חיי‬
‫חטאת יהודה נא מחול‬
‫מספר שרידיו שיםכתול‬
‫לו תחפוץ בו לנחול‬
‫הואיל בציון לשאול‬
‫כיין לבנון זכרי‬
‫קול סשמיע יקרא‬
‫בורא הדשות יברא‬
‫שלום נקסות עוררה‬
‫עם בנך חסד סעול‬
‫יקבץ •כרועה עדרו‬
‫ציון חזה הקריה‬
‫נם יאכלו א ת פריה‬
‫הודע לצור אח מריה‬
‫נום שנרה יינו רעול‬
‫עלי ורח אור שהרי‬
‫]אילה[ על מ ר ענכה‬
‫ליל ברחובות סבבה‬
‫בת מארמונה הנלוזה‬
‫נמכרת עוד לא נסדתה‬
‫את פניך אל חלתה‬
‫ובשורה שמשה יחשך‬
‫זכרה בלבבה עח משב־‬
‫רעיתי‪ .‬מה חשחוחחי‬
‫טעלך וחטאלך דחי‬
‫ולאויכחך חאמרי שחי‬
‫מעיניך מנעי בכי‬
‫יד לא ארף ממך‪ .‬הבי‬
‫‪27‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫עמי! כי רזה לענות‬ ‫הצר בראוחו מחלח‬

‫על אידו הואיל לענות‬
‫עוד מה תוחילי לענות‬
‫בנבואת שקר נכתכה‬
‫ךך חוכו רצוף אהבה?‬
‫בישמחינמבךאשםהה‬
‫אחר עיניך אפקחה‬
‫וצירי אל צירך אשלחה‬
‫בי נשכעחי לא אכזבח‬
‫לכבוח אח האהכה‪.‬‬
‫סיסי ראש לקח מחלת‬
‫וחחל עוד לאמר מחלת‬
‫על תהו ל‪3‬ך חסעדי‬
‫אי אמריונך אז ידייי‬
‫מד‪ .‬חאנחי יעלת צבי?‬
‫אך עד יעבור זעם הבי‬
‫ובחיקי שנית תשכבי‬
‫נחלי זרים אם יעלו‬
‫מים רכים לא יוכלו‬

‫סנ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ן‪,‬‬ ‫״‬ ‫א(‬
‫ב(‬
‫]יו־חס[ כך יתום אמיר תקוה‬
‫נכוה‬ ‫ולבו כנחלי העני‬
‫דוה‬ ‫יחכה‪ .‬ונםשו מחכות‬
‫כאסיר סרות חלם‪.‬‬ ‫דחלום בשובך ]אח[ שכוח חילך‬
‫הםון רחמיו נעור לבן צעיר‬
‫בטרם חסוץ האהבה חעיר‪.‬‬
‫הקולך בני זה בין בני שעיר?‬
‫וזעקת כסיר קולס‪.‬‬ ‫כאוב מאדמה אשמעה קולך‬
‫והיה ביום תנמול ושלומים‬
‫להפליא ‪.‬עשות בינך ובין עטים‬
‫]אנוסף[ מטר נקט וטל רחמים‬
‫העמי יהי טלם‪.‬‬ ‫טלך‬ ‫יהי‬ ‫וברכתי‬ ‫רצוני‬
‫ישנה‬ ‫דברי לך נאמן ולא‬
‫אשר סוררים הרסו אני אבנה‬
‫]הומעק וצופה לך כקול יענה‪.‬‬
‫אלחים‪ ,‬וסר צלם‬ ‫אסיר ארביו קומה ראה ‪¥‬לך‬
‫הטוב אמרך נואש ואל עורך[‬
‫ותדאנ עלי שברך והוא שברך‬
‫טעט קט ותשטה כערוך נ ‪p‬‬
‫ד׳ לאור עולם‪.‬‬ ‫ימי אבלך שלמו והיד‪] .‬לך[‬

‫מד‪.‬‬

‫שניחם‪ ,‬ולא חואר עליכם ולא הדר‬ ‫יריעוח שלמה איך בחוך אחלי קדר‬
‫חרבות עזבונו וסרץ בלי ננדר‬ ‫הסוניפ אשר שבנו לפנים בתובט‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪28‬‬

‫ואיך תשאלו הדר לשושן כתוך דרדר‬ ‫יהלכו בלי קדש כנולה והיו חול‬
‫לבלם כשס יקרא ואיש לא יהי נעדר‬ ‫דהויי שכניהם רחשי אדוניהם‬
‫ויאיר כאור שבעה מאורם אשר קדר‪:‬‬ ‫הדרם כראשונה ישובב באחרונה‬

‫מה‪.‬‬

‫להשיב לשואלי‬ ‫אין בפי מלח‬

‫הפאי לדנלי‪.‬‬ ‫כי טמן פח‬
‫כנלוח וארבי‬ ‫ימי‬ ‫נמשכו‬
‫ונחשבו‬ ‫ססו‬ ‫ואנשי שלומי‬
‫נהםכו‬ ‫עלי‬ ‫שמי‬ ‫ונבהי‬
‫בעלי‬ ‫אכן‬ ‫שכולה‬ ‫ואני‬
‫אחלי‬ ‫מעל‬ ‫ברח‬ ‫בצבי‬
‫כי קם ללבוש‬ ‫איוסה‬ ‫יחלי‬
‫בצניף יחבוש‬ ‫וחסה‬ ‫נקם‪,‬‬
‫יחיה דחכוש‬ ‫וחוסה‬ ‫ולחל‬
‫תעלי‬ ‫ולכס‬ ‫ובילה‬ ‫סודה‬
‫אלי‬ ‫לעולם‬ ‫כי לא יזנח‬
‫ללחק בםרך‬ ‫איים‬ ‫מלכי‬
‫לראוח הדרך‬ ‫ואיים‬ ‫מתן‬
‫לאורך‬ ‫המה‬ ‫יחד‬ ‫והלכו‬
‫אלי‬ ‫יבנה‬ ‫יום עיר תלולה‬
‫נבולי‬ ‫י‪:‬סד‬ ‫באבני אקדח‬
‫תזדה וטרםא‬ ‫צדקה‬ ‫שמש‬
‫רפסה‬ ‫יכלה‬ ‫מצוקה‬ ‫ובאב‬
‫ישבור דרמה‬ ‫מועקה‬ ‫ועל‬
‫גואלי‬ ‫יקרא‬ ‫נאולה‬ ‫ושנת‬
‫נוהלי‬ ‫יהיה‬ ‫נצח‬ ‫ארצי‬
‫אנקח צועקים‬ ‫ירצה‬ ‫האל‬
‫כי בו חושקים‬ ‫יפצה‬ ‫ואוחס‬
‫במחול משחקים‬ ‫חצא‬ ‫בתולה‬
‫אסלי‬ ‫באפס‬ ‫ותשיר תתלה‬
‫ד־ אור לי‪.‬‬ ‫יזרח‬ ‫וכבוד‬

‫מו‪.‬‬
‫ארמוח‬ ‫מעל‬ ‫]‪ [. . .‬רחשי‬
‫אדמוח‬ ‫עלי‬ ‫ראשי‬ ‫ורך‬
‫דלתי ינעל‪.‬‬ ‫מכא לחשי‬ ‫שהה ]נפשי[‬ ‫לעסרוח נשי‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬

‫יקרני‬ ‫ובימין‬ ‫דחני בשמאל‬

‫לבבי‬ ‫ערלה‬ ‫ימול‬ ‫המל‬
‫מוכות מועל‪.‬‬ ‫כיוס אתמול עלי יגמול‬ ‫עלי יחמול‬
‫בימיו‬ ‫מלך‬ ‫אחזה‬ ‫מתי‬
‫איו‬ ‫יאמרו‬ ‫כל ער ובתה‬
‫משמי מעל‪.‬‬ ‫כמאמר הוזה עלי יחזה‬ ‫עלי יזה‬
‫שמותיו‬ ‫מוב‬ ‫יכנה‬ ‫בשמי‬
‫שמתיז‬ ‫מהנא‬ ‫כי לא ישנה‬
‫למענו יםע‬ ‫לעמו יקנה ביחו יכנה‬ ‫ארומם לקונה‬

‫םז‪.‬‬

‫ילדיכי‬ ‫יתדה‬ ‫ני ‪[. . .‬‬

‫נדודיכי‪.‬‬ ‫בלי הק‬ ‫כרחוק‬
‫בבור השבי‬ ‫]‪[....‬‬ ‫] י ‪[. .‬‬
‫עדי הצבי‬ ‫מהולל‬ ‫הולל‬
‫שלח תשבי‬ ‫לאלי‬ ‫תחלי‬
‫ירידיכי‬ ‫יעלץ‬ ‫יחלץ‬
‫רדידיכי‬ ‫ויערך‬ ‫דסדך‬
‫והוד חעדי‬ ‫משוכה‬ ‫מלוכה‬
‫באף תרדי‬ ‫ירינך‬ ‫ואוינך‬
‫ואת חחדי‬ ‫ויבכה‬ ‫רנה‬
‫חסידיכי‬ ‫יביר‬ ‫אנירך‬
‫חסדיכי‬ ‫ויזכיר‬ ‫ויכיר‬
‫ינל מלכך‬ ‫צסונות‬ ‫טמונות‬
‫לאור חשבך‬ ‫ומנה‬ ‫ותונה‬
‫יהי דרכך‬ ‫ויושר‬ ‫ככושר‬
‫כבודיכי‬ ‫לאורך‬ ‫מאורך‬
‫עבדיכי‬ ‫נסיניס‬ ‫מלכים‬
‫כאור יזרח י‬ ‫כנודך‬ ‫וחורך‬
‫כציץ יםרח‬ ‫]‪[....‬‬ ‫וישעך‬
‫כצל יברח‬ ‫מצערך‬ ‫בצעקך‬
‫במועדיכי‬ ‫ועלצי‬ ‫ושישי‬
‫מעריכי‪.‬‬ ‫נשם יה‬ ‫והיה‬
‫ולו תקראי‬ ‫ננוחך‬ ‫בבטחך‬
‫בצר תמצאי‬ ‫וישע‬ ‫וישע‬
‫ביז‪ 0‬תראי‬ ‫זקשחך‬ ‫חניחך‬
‫כבודיכי‬ ‫לאורך‬ ‫ויוצרך‬
‫מעריכי‪.‬‬ ‫ואורך‬ ‫הדרך‬
 ‫קונטרס הפיופים‬

‫מח‪.‬‬
‫כי כא עת הדרך‬ ‫]איזסתי[ שטחי‬
‫ומעולה שכרך‬ ‫קרוכ יום ישעך‬
‫יבא אל שערך[‬ ‫]הנה טלכך‬
‫מוסרי צוארך‬ ‫התסתחי ]ציון[‬
‫קוטי אורי כי בא אורך‪.‬‬
‫ונלה םקוט םקרשי‬ ‫שסחתי ערבה‬
‫וסם קרבן אשי‬ ‫סתם רחשי‬
‫ושבתי וחדשי‬ ‫שכת משוש חני‬
‫רקם בי נחשי‬ ‫אויב דלקני‬
‫מלכי וקדושי‬ ‫ראית ודוממת‬
‫וחזנח משלומ נםשי‪.‬‬
‫ובל שטרי מורח‬ ‫םזרות ושמשים‬
‫עולם בלי נקרח‬ ‫עבורך קבעתי;‬
‫נוצנ הוא ונאדה‬ ‫אם לא בריחי‬
‫לראשק אשר סרח‬ ‫החשחי מעולם‬
‫ונעשו נברה‬ ‫הוע^מ באוסל‬
‫וכבוד ד׳ עליך זרה‪.‬‬
‫קראחיך בשנוני‬ ‫מן הנמר‬
‫והושעת המוני‬ ‫רלנת קץ‬
‫נם זנות איתר‬ ‫אף עמדה לי‬
‫וכלו חשבוני‬ ‫ועתר׳ נטשתני‬
‫ונס עבת ומני‬ ‫אפסו עתותי‬
‫נתתי כיד מעני‬ ‫ובצאן לסבה‬
‫העל אלה תחאסק ד׳‪.‬‬
‫תחת יד מוני‬ ‫ועוד זאח א ץ אניחך‬
‫ו מ ב ע ו אדני‬ ‫עליך הושתתו‬
‫רב טוב מצסוני‬ ‫סעלתי למענך‬
‫אהזתיך בימיני‬ ‫שמאל בנלותך‬
‫לצמצם שם שכיני‬ ‫ידעתיך בצר‬
‫העדותי נאמני‬ ‫בסםר תנחומך‬
‫שנת מדיוני‬ ‫יום נקם בלבי‬
‫ועליך מרח ד ‪.‬‬
‫ותחי עוד נחמתי‬
‫סוהר כתובתי‬ ‫בםנלת סמר‬
‫]הן[ היא קנאתי‬ ‫אכל שלות מרסי‬
‫ואני בנלותי‬ ‫]הם[ הולנים וחוזקימ‬
‫עלי תוך נלותי‬ ‫נאו נעקיםין‬
‫קדושת יראתי‬ ‫להנטישי דתך‬
‫ונך מחמי שת*‬ ‫תורנתי עליך‬
‫ואלו לעבדים ולשסחות נסנרתי החרשתי‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫כי ]אני[ אשבחך‬ ‫אל ]נא[ תיראי‬
‫בכף צדק נוכחך‬ ‫וצתמך טלמח‬
‫ועת יום נצוחך‬ ‫דברי נבורתך‬
‫עליון דולחך‬ ‫עוררתי בניך‬
‫הזרחתי לאורחך‬ ‫אורה וצהלה‬
‫למשכנות מבטחך‬ ‫ירוצו עטים‬
‫ומלכים לנונה זרחך‪.‬‬
‫כי יד אויב נבר‬ ‫אמנם ידעת‬
‫נהה בכל םעכר‬ ‫ראה כי הייתי‬
‫אדמה ואתהבר‬ ‫אל מי אשוה‬
‫ריש ננםר ונסבר‬ ‫אמ לקנוי ונרצע‬
‫ועלי לא נשבר‬ ‫עברו כמה שמיטות‬
‫מתי אתנבר‬ ‫הודיעני קצי‬
‫קום ועשה כי עליך הדבר‪.‬‬
‫טאד רקמה אחבשך‬ ‫לבשי עוזך וצהלי‬
‫שובי שובי לנפשך‬ ‫פתאום אשמיעך‬
‫מבשר טוב לתפשך‬ ‫מהר קל יכא‬
‫תשועת קדושך‬ ‫משמיע שלומ‬
‫מלון ט ח מקדשך‬ ‫נאלך כ׳ חזר‬
‫בש^חך וחרשך‬ ‫השתחוי לבוראך‬
‫לא יבא עוד שמשך‪.‬‬
‫ונלה קץ פדעי‬ ‫לעורתי חושה‬
‫נמצאת תעי‬ ‫עזרה בצרות‬
‫*הה לך להושיעי‬ ‫הנה העת ך‬
‫״שובי לתעתועי‬ ‫אויבי חרפוני‬
‫עוד בל תושעי"‬ ‫כתתות שלוחך‬
‫]תשובת[ מרעי‬ ‫להם אשיב]ה[‬
‫ואני בד׳ אעלהה אנילה באלהי ישעי‪.‬‬
‫צתך להרעילס‬ ‫כמוס יום נקם‬
‫בהמה להובילמ‬ ‫כנבואת כהני‬
‫על חץ לתבלם‬ ‫הן שטעה בידי‬
‫שיב להם נםולם‬ ‫העת יבא‬
‫אוסיף שנית לנאלם‬ ‫נדהץ אקבץ‬
‫עמוסי להקהילם‬ ‫נר משיחי יאיר‬
‫והיה לך די לאור עולם‪.‬‬

‫מט‪.‬‬
‫ראה ההזךד‪ .‬לסימן זר‪-‬‬ ‫אחרד עת סדוהי‪.‬‬
 ‫מונטרס הפיוטים‬ ‫‪2‬י‪3‬‬

‫קומי׳ כי לא זאח ד&נוהד‪.‬‬ ‫]יקדה[ טיקר יוצרה לקוחה‬

‫עת לעשות הסץ עושיכי‬ ‫האורח יב קחי לך איוהה‬
‫שוכי נטשי למנוהיכי כי די נטל עליכי‪.‬‬
‫וכעל עובר יתר שנוחי‬ ‫הנה תושב אני כאבותי‬
‫חטרי טשחת חייבי‬ ‫אם לא עתר‪ ,‬אמרי טתי‬
‫‪,‬‬
‫כי ד ‪.‬‬
‫ומטומאתך מתקדשת‬ ‫ואם תהיי יוצרך מרשת‬
‫ותקרבי אל ]אל[ עושיכי‬ ‫קרבי ואל תראי םנשת‬
‫כי די‪.‬‬
‫ואל יכטיזעך שקרי הלזמך‬ ‫ח ד כ ת עוז דעי עולמך‬
‫ראי מה תאמרי לאדוניבי‬ ‫קצר יומך רהק מקומך‬
‫כי די‪.‬‬
‫ולשרת םניו עולמית‬ ‫הלחווח נועם ר• צמית‬
‫אל בית אביך כנעוריכי‬ ‫שובי שובי השולמית‬
‫כי ד׳‪.‬‬

‫גא‪.‬‬
‫‪(H‬‬
‫ב(‬

‫מצולה‪ ,‬ומעמד‬ ‫יושב כםעםק‬

‫דודי ומחמד‬ ‫אין• וה‪5‬ק‬
‫יום יזם מל מד‬
‫ז‬
‫עין נסק;‬
‫וטעם הולם בנודל ונאוה‪.‬‬ ‫יונת אלם‬ ‫ישרד לתלם‬
‫ואהבת כלולים‬ ‫ערק ידידי‬
‫לאחוז מהבלים‬ ‫אזכיר בהסדי‬
‫תרומם •שפלים‬ ‫כרמים‪ ,‬רדי‬
‫אםמש שלומי אל בת עמי אך איש חרמי למעצבה‪.‬‬
‫עדי מר‪ .‬ילונן‬ ‫הלק׳ וצורי‬
‫בביחך? חונן‬ ‫אויבי וצרי‬
‫החשיך מעונן‬ ‫ואורי‬ ‫אין לי‪,‬‬
‫ועבד עבדים בחרב לתנה‪.‬‬ ‫גדודים‬ ‫יצאו‬ ‫ועל כת נגידים‬
‫אל בית מנוה ך‬ ‫ושכני‬ ‫קומי‬
‫אם אשכחך‪,‬‬ ‫ימיני‬ ‫אשכה‬
‫והן לשוני‬
‫תדבק אל ה ך‬
‫אם לא אונרך ואחנוש לשנרך ונור פארך חחנשי עלוכה‪.‬‬
 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬

‫בארך נלותי‬ ‫ימי שנותי כלו‬

‫סצר לרוחתי‬ ‫כלוא ולא אצא‬
‫ואין בי עזרתי‬ ‫עזוב ולא עזוב‬
‫םודקץ תשועת*‬ ‫נולד‪ .‬ואין נולה‬
‫מאסף תרסתי‬ ‫נודד בלי מעודד‬
‫וםוסר בלימתי‬ ‫דבת עם אשמע‬
‫ואישה תקותי‬ ‫באטד לי איה‬
‫זאת היא שיחתי‬ ‫אכן כל היומ‬
‫ותורתי מנת•‬ ‫חלקי וצור הוקי‬
‫דברו עד היותי‬ ‫איחל ולא אקל‬
‫לאל צפיתי‬ ‫"אצפה ולא ארפה‬
‫אומר לד׳ מחסי ומצודתי‪.‬‬
‫כיד עוכרי רצוני‬ ‫ונחלתי שמתי‬
‫אמר צור קוני‬ ‫בפשע יעקב זאת‬
‫נ‪0‬ש׳ להמוני‬ ‫לי צר ותקצר‬
‫ומורועי קלני‬ ‫קלני מראשי‬
‫אר לי מעוני‬ ‫לראשי‬ ‫]ואניע‬
‫ואבדתם ביר ימיני[‬ ‫ואנקמ מאויבי‬
‫וסתשכותם אנ־א‬ ‫^פר עצת נרם‬
‫עצה ולא מני‬ ‫יזמו והערימו‬
‫כל שמעה אזני‬ ‫נומע אזן הלא‬
‫כל ראתה עיני‬ ‫יוצר עין הן‬
‫ראה ראיי‪ 7‬את עני‪.‬‬
‫ומתי מתאות‬ ‫סברי בך שתי‬
‫וכלבי מכות‬ ‫נפשי‪ ,‬ואיןרורשי‬
‫ששממ ׳ ונוח‬ ‫אש על הר קדשי‬
‫אומללה דות‬ ‫בית‪ .‬קן אין לה‬
‫‪* T‬י‬

‫כנודל ובנאות‬ ‫אומרים‬ ‫זרימ לי‬

‫תבטחי וחות־‬ ‫רות‬ ‫״על‬ ‫רוח‪:‬‬
‫מודה ומה תקות‬ ‫רי בשבי כצבי‬
‫על דבר אמת וענות‬ ‫עם נענה׳ אענה‬
‫דת‪.‬כל יקרש!ת‪:‬‬ ‫צדק‪ ,‬ועל עיקר‬
‫אלי בני נעות‪,‬‬ ‫אל תרבו חדברו‬
‫סורי ממני ואצרה מצות‪.‬‬
‫תסלת הערעי‪.‬‬ ‫פניתי אני אל‬
‫אהבת• נער‬ ‫נאםאל‪ ,‬לישראל‬
‫ואמ מזכות נוער‬ ‫עד זקנה אני הוא‬
‫ואבין כי יצער‬ ‫אדע בי יכבד‬
‫וטשטיניו •אנער‬ ‫עיני בכל עיוניו‬
‫וערער יתערער‬ ‫בהר שעיר אשעיר‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪34‬‬

‫כבוד בית היער‬ ‫לא לך חזיר יער‬

‫וסעס־ס נבער‬ ‫צא אי׳ע הדמים‬
‫לחמה ולצער‬ ‫לחר‪0‬זת עולם‬
‫ואל חבא בשער‪.‬‬

‫עבד אלהי עושני‬ ‫מי ׳הנני‬

‫כל דוד והוא יקריבני‪.‬‬ ‫וירחקני‬
‫נפשי ונוי קנ*ח‬ ‫יוצרי ורוע־‬
‫וסחשבוח׳ ראיח‬ ‫בנת לרעי‬
‫וכל דרי׳ זךיח‬ ‫ארח• ורבע*‬
‫סי זה אשר יכש־לני‬ ‫אם חעזרני‬
‫סי כלחך יחידני‬ ‫או חעצרנ׳‬
‫להיות קרובים אליך‬ ‫ד‪.‬סז קרני‬
‫‪.‬ירחקום םעליך‬ ‫אולם עצבי‬
‫מעל נחיב סענליך‬ ‫יטו נחינ׳‬
‫כאפתך הדריכני‬ ‫יה למדני‬
‫בדין‪ .‬ואל תרשיעני‬ ‫ולאט נחני‬
‫לעשות רצונך מתרפה‬ ‫‪'.‬אני נ ע מ ה‬
‫מה זד‪ ,‬איחל ואצשה‬ ‫אף כ• בזקנה‬
‫כ־ עמך אל המרפא‬ ‫אל נא רפא נא‬
‫זקנה‪ ,‬וכה׳ עשני‬
‫יום חחשנ׳‬
‫צור* ואל תעזבני‪.‬‬
‫אל חטשני‬
‫יושב‪ ,‬והרד לרנע*‬
‫דכא ואמלל‬
‫אלך בהבלי תעתועי‬
‫ערם ושולל‬
‫מרוב חטאי ופשעי‬
‫ואני מחולל‬
‫אשר יבדילני‬ ‫עון‬
‫בינך וביני‬
‫לראות מאורך בעיני‬
‫ויחש כני‬
‫לעבוד עבודת מלכותך‬
‫הטח לבבי‬
‫טהר לרעה אלהותך‬
‫ומחשבי‬
‫אל ;א תאחר רפואחך‬
‫ובעח באבי‬
‫אל תחשה וחעגנ׳‬
‫ואמור לעבדך הנני‪.‬‬ ‫אלי ענני‬
‫שניח קנני‬

‫נ(‬ ‫»(‬
‫נס •קרו לי מהלייך‬ ‫]יפו[ בעיני כל דרכיך‬
‫כי אץ סהלתל בם ולא עקש‬ ‫אין כס לאיש ספהיל ולא מוקש‬
‫כ׳ נמשכתי בעבותיך‪.‬‬ ‫התהלכה* ארחוהיך‬
‫אח צור לבני אר‪: .‬קור ;‬ ‫רנה בך שניי ומאז״‬
‫אך זאח לכמונ* _בלי יאות‬ ‫‪r‬‬ ‫עיני חדרך נכספה לראות‬
‫הסתופפתי אל ביתך‪.‬‬ ‫עת נכספתי לראותך‬
 ‫קונטרס המיוטים‬
‫ואמ אלי עול סבלו שכמי‬ ‫ואסבלה םכל עון עמי‬
‫כי לא בזולתך אני נעזר‬ ‫לא אמרשה בסי מני אל זר‬
‫אס נעבדתי על דתך לא עברתי זולתך‪.‬‬
‫דלו לך עיני אלי מרוש‬ ‫דודי אשר ירי כך חתם‬
‫הן תקמלני לך אייחלה‬ ‫עזי ומעוד כך סלה‬
‫כי יהלתי חמלתך‪.‬‬ ‫הן קבלתי עברתך‬
‫ותחזק ככנף ידידותך‬ ‫התאמצה נסשי בעבדותך‬
‫לא שכהה ]נמשי[ רצונך‬ ‫כל עברו על• הרוניך‬
‫החחוקתי בבריתך מה אהבתי תורתך‪.‬‬

‫נה‪.‬‬

‫נעבד‪.‬‬ ‫מצור‬ ‫על‬ ‫ימים‬ ‫]מה[ לאהות׳ כי השבה‬

‫יונה מה לך תתנורדי‬
‫כצמוד על ננ תתבודרי‬
‫לאמר מת• בא מועדי?‬
‫]בטחי לך מאשר תמחר•[‬
‫קיבה‪.‬‬ ‫הנה‬ ‫הוחיל•‬ ‫הן תוחלחך לא נכזבה‬
‫היוס כמד‪ .‬אוחיל צרי‬
‫סחר•‬ ‫חליחי‬ ‫למהלה‬
‫תארי‬ ‫ויחשך‬ ‫אמך‪.‬‬
‫סר׳‬ ‫סמערל׳‬ ‫אכול‬
‫ערבה‪.‬‬ ‫שםחחי‬ ‫מיום‬ ‫ובתנור להטיס אשכבה‬
‫'ויאמרו ]אויבי[ נואשה‬
‫זאת מישועה בי בוששה‬
‫ה׳ נואלה]איך[לא חמשה‬
‫נטשה‬ ‫לנו לצמיחוח‬
‫נכתבת‬ ‫ונבואה‬ ‫חזון‪.‬‬ ‫כתבה‬ ‫לשקי‬ ‫אכן‬
‫הנני‬ ‫ד• לך רעיתי‬
‫משיב כבוד אל מחני‬
‫אכרית זר מנחלח בני‬
‫ושמי אודיע כי אני‬
‫למשוכה שובבה‪.‬‬ ‫לרפא‬ ‫לנאול נחלחי אקרבה‬
‫הומה לכי עת אזכרה‬
‫נוצרה‬ ‫מקרמ‬ ‫אהבה‬
‫לשון לא הובל סמרה‬
‫בערר‪.‬‬ ‫נהלים‬ ‫כיקוד‬
‫אהבה‪.‬‬ ‫כמות‬ ‫עזה‬ ‫רוח קנאה בי נשבה‬
 ‫סונטרס ה פ י ו ט י ם ‪.‬‬

‫אשר את־ו‬ ‫לעתות אחייך‬ ‫חונים‬

‫והתשזרו‬ ‫נתונים לאדביך‬ ‫צאנך‬
‫‪ . . .‬עוררי‬
‫ודוב אחרי‪.‬‬ ‫אמצא לשני זאב אורנ‬
‫וםשו בלי‬ ‫הלכו ימות• נאין שלוה‬
‫מקום אהלי‬ ‫חדוה‪ ,‬וירשו נני עלוה‬
‫וחי מאלי‬ ‫כי אמרו אין ל־אח תקוה‬
‫נא ביעלי‬ ‫כאלמנה‬ ‫למה אלןץ‬
‫המון נועלי‪.‬‬ ‫ולשני מעט נואלי‪ ,‬רכ‬
‫ואל חחשזי‬ ‫כנלוחך‬ ‫עניה‬ ‫דומי‬
‫ואל תרמי‬ ‫וחלוחך‬

‫למול לוחמי‬ ‫חומה אני לך ונמ ענה‬

‫המון רחמי‪.‬‬ ‫ני ננדוד בעדך ירנ‬
‫ומתעוררימ‬ ‫הנה ימי הנמול נאים‬
‫נים סוערים‬ ‫להיות שסלים ונדכאים‬
‫ומשתוררים‬ ‫אשסיל נכוהיס ונשאים‬
‫נתיק אויני‬ ‫המה נמו אש אעיתנה‬
‫לכתאוהני‪.‬‬ ‫אמ אזכרה מעמד חרב‬
‫נז‪.‬‬
‫ואמרתי מטה רנלי‬ ‫אש אויבי יאמרו רע לי‬
‫ושחד יצחק היה לי‪.‬‬ ‫אלהי אברהם אלי‬
‫ודברי ישעיח במבחכו‬ ‫בינותי בדברי נביאים‬
‫כי קרבה ישועה לנא‬ ‫היו לשני נקראים‬
‫ועם אל תמיד כמכאובי‬ ‫הן דורות עוכרים ובאים‬
‫לא חנאל הנידה לי‬ ‫יאמר אם תנאל נאל‪ ,‬ואם‬
‫ועלי נשאת משלים‬ ‫ראית יחזקאל מראות‬
‫ושאלת לבני אלים‬ ‫ובקשת דברים לראות‬
‫יי לא נאד‪ ,‬שנת גאולים‬ ‫עד מתי קץ הטלאות‬
‫מה יש ניד המשכילים‬ ‫הנימי על שי נבואות‬
‫ממני ולא הניד לי‪.‬‬ ‫לעשות ודי העלים‬
‫עם דניאל איש חמודות‬ ‫מי יתן לי ואתחבר‬
‫להבין בנל משל וחידוח‬ ‫אשר ידע ששר דבר‬
‫ואשאלנו על אודוח‬ ‫ואתחנן לו בלב נשבר‬
‫אס עוד נבואוחיו עתידות‬ ‫הקץ‪ ,‬לראוח אס עבר‬
‫מה זה תשאל והיא שליא‪.‬‬ ‫אנשי לב יאמרו לי‬
‫ואין יודע על מד­‬ ‫נשלא חכמי ונבוני‬
‫כי עת שדות• נעלמה‬ ‫מרוב בכי חשכו עיני‬
‫ואמצא השצי שמה‬ ‫ואחסש בתורה ד׳‬
‫ולא יודחו בקצר אדמה[‬ ‫]בי אל ישיב שכוח המוני‬
‫ואכן אדברה וירוח לי‪.‬‬ ‫ואז היתה לי נהמה‬
‫‪37‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬
‫נח‪.‬‬
‫*(‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫‪W‬‬
‫ב(‬
‫יספו באש לבי כידוד‬ ‫יודעי יגוני‬
‫מד‪ .‬נחסד דודך מדוד‪.‬‬ ‫כי שאלוני‬
‫נלאו להניח‬ ‫הודות והידות‬
‫לא נחקד הודו‬ ‫נלו ׳הסודות‬
‫אלבש עלי נודו‬ ‫על נן חרדות‬
‫דברו על לב י ח ד‬ ‫נא רחמוני‬
‫איךאונלה אהבה ונדוד‪.‬‬ ‫או נחסוני‬
‫‪,‬‬
‫כאש בנליות‬ ‫ושמו בקרבי‬
‫עצור בעצסווד‬ ‫קשור בלבי‬
‫בווים לחקותי‬ ‫גץערו בי‬
‫עת אשמרה אותך לעבוד‬ ‫וינדסוני‬
‫כי אתנה לשמך כבוד‪.‬‬ ‫רחרסוני‬
‫אל מעבודתך‬ ‫דמו לרחקי‬
‫מוב טסרידתך‬ ‫לחצי ודחקי‬
‫נועם סרי דתך‬ ‫תלקי וחשקי‬
‫אס בלעדי דתך אהמוד‬ ‫חשנח יםיני‬
‫אס לא לפניך אעמוד‬ ‫תדבק לשוני‬
‫שסע תהלתך‬ ‫הנה באזני‬
‫‪.‬עדי גדולתך‬ ‫ים סוף וסיני‬
‫יוזנו בזולתך‬ ‫איך רעיוני‬
‫לא ‪.‬יתנו רגלי לסעוד‬ ‫לבי ועיני‬
‫אהד וזולתו אין עור‪.‬‬ ‫כי זה ד׳‬

‫ני נס יום ונם לילה‬ ‫אל לקחני לנהלה‬

‫ד׳ אורי רשעי‪.‬‬
‫כי כל מלאכתו כלה‬ ‫לפנים סודו נלה‬
‫ביום השביעי‪.‬‬
‫כרוך הוא לה׳‬ ‫יום שבת להסוני‬
‫בן אברכך נחיי‪.‬‬
‫שנע ניום אהלל‪.‬‬ ‫לשמך בל מהולל‬
‫ד׳‬ ‫נעמוד אש הנחני‬ ‫בענן תסתירני‬
‫ביום‬ ‫ומוח אויבי הראני‬ ‫ביס סוף העבירני‬
‫ז‬ ‫כ‬
‫ישיחו תהלתו‬ ‫ונס ראו נחלתו‬
‫די‪.‬‬ ‫כי חי ברצונך‬ ‫ראשי רם בנאוניך‬
‫כיוס‬ ‫אשר לא ירד מנך‬ ‫אזת נתת לבניך‬
‫]כה­‬ ‫לקטו לחם משנח‬ ‫נששי נל המחנה‬
 ‫קונטרס המיונים‬
‫ד‪.‬‬ ‫חיה להם לנילה‬ ‫מקיפים עיר הוללה‬
‫ביום‪.‬‬ ‫וחומת העיר נפלה‬ ‫תרועת העם נדלה‬
‫כן‪.‬‬ ‫יוסיף שנית ידו‬ ‫כן אל ל מ ק כבודו‬

‫פועל ועושה הכל בסאסרות‬ ‫]אל[ מהוללם תאה כל נסתרוח‬

‫ר אלהיפ‪.‬‬ ‫מי כסהו נודע מבורות‬
‫מהו שם לממש י ועב נעששית‬ ‫כ?;נו על תהו השית‬
‫ברא אלהיס‪.‬‬ ‫שמיס וארץ בראשית‬
‫לחנות בו נמה ושפל‬ ‫גזר היות אור מאוסל‬
‫ויבדל אלהים‪.‬‬ ‫יוס להאיר ולילה לערסל‬
‫בחלד‪ ,‬עוף לעופף‪ ,‬עץ ועשב להחלים‬ ‫דוד והראה יבשה והקרה נחלים‬
‫ויברא אלהיט‪.‬‬ ‫דנ השריץ בימים ותנינים נתלים‬
‫לברך יום שביעי עלה במחשבתו‬ ‫השלימ בששה כל דבר בעתו‬
‫אשר ברא אלהיס‪.‬‬ ‫כי בו שבת מכל מלאכתו‬
‫והנח טוב ונחמד ואין עובד ושומר‬ ‫וירא ובט בסועל אשר עשה כאומר‬
‫כעלם אלהים‪.‬‬ ‫דעו־ האדמ מעטר וחוסר‬
‫סח עודו לבדו היוח לא טוב ולמה‬ ‫זח נפח באפיו ת ה ונשמה‬
‫ויםל ד׳ אלהיט‪.‬‬ ‫ויישן ונרדם כשנח חרדמה‬
‫יפתה ולו הביאה ודין עלי תרועס‬ ‫ח מ ת עלע ובנה עזר לו לנועם‪,‬‬
‫זכרני אלהים‪.‬‬ ‫ויאמר האדם זאת הפעם‬
‫ועוה חוק טבל עץ הנן אכול וחחמוד‬ ‫טרם בא שפשו הושם בנן לעמוד‬
‫ד׳ האלהיס‪.‬‬ ‫ומעץ הדעת השמד מן אותך ישסוד‬
‫למלחשימ שמע‪ ,‬לקונו לא חרד־‬ ‫יום עוד‪ .‬חק מרת וטרד‪,‬‬
‫ססני ד׳ אלהים‪.‬‬ ‫ובשלכת ננרש ונטהר‬
‫הוא בזעת אסו והיא בהרימה‬ ‫בובלו לעולם שניהם כאנינח‬
‫דתן אותם אלהיט‪.‬‬ ‫םריוח שנים ילדה בלי סנינה‬
‫מנתתס אנורם רב קלקל מנתו‬ ‫ליסיס הביאו איש איש סטלאכחו‬
‫רקח ד׳ אלהיס‪.‬‬ ‫והעעיר הקריב מחלב מרעיתו‬
‫ומאו כמעה ופריכה חנו‬ ‫סרעץ מנחתו סני אחיו שנו‬
‫כי לקח אוחו אלהים‪.‬‬ ‫רקם אלהיו הנחו ואיננו‬
‫והשחית כל בשר את דרכו על הארץ‬ ‫נע ונד קנסו בי ס ‪ p‬פרץ‬
‫לפני האלהיס‪.‬‬ ‫ותשהה הארץ‬
‫עתר ועזור חשב לקטוב׳־‬ ‫ס ת מיושר וסעלו באל טוב‬
‫בעיני אלהיס‪.‬‬ ‫אך נח מצא חן ושבל טוב‬
‫המיאו וברמ לפרוח כמדובר‬ ‫עליסו בחיבה עד זעם עבר‬
‫אץ יראת אלהים‪.‬‬ ‫ואזזריו מרו ומרדו דל נדבר‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫רהי בן זקונים אהבו וייחסו‬
‫יאשר צוה אוחו אלהים‪.‬‬
‫להעלות‪ .‬לנסוח אב ישישים‬
‫ראםר אליו אלהים‪.‬‬
‫ולך לך בהד סור ושם העלהו‬
‫די אלהיס‪.‬‬
‫קלקל שורתו כי שש עלי אסריו‬
‫לקראת האלהיס‪.‬‬
‫רלך כזריז איש לו לב כתמר‬
‫לו האלהיס‪.‬‬
‫הםקום סרהוק כי שם שוכן ובולים‬
‫מחנה אלהים‪.‬‬
‫אש וסאכלח לשחוט חסודיו‬
‫אל דד האלהיס‪.‬‬
‫הנה אש ועצים נאס כן למנוסה‬
‫ויאמר אברהם אלהים‪.‬‬
‫והבן מזהירו השמד סן חםנל‬
‫ד׳ אלהים‪.‬‬
‫דמעותם בעיניו נםלו וכהו‬
‫רשמע אלהים‪.‬‬
‫לכעס בצורו ולעשות רצונו‬
‫ולא נתנו אלהימ‪.‬‬
‫ידעתיך ירא ומד‪ .‬מוט‬
‫כי כבר חנה חאלהים‪.‬‬
‫ויולד תאומים דצא האחד‬
‫כי ירא אלהים‪.‬‬
‫כנגר שנים עשר מזלי שחקים‬
‫יראי אלהים‪.‬‬
‫שם נואלו שרע רשקום ל ק‬
‫וידע אלהיס‪.‬‬
‫םא‪.‬‬
‫טם על כדוב קל שלו‪.‬‬
‫נם קדישץ ועירין‬
‫הוד מכחיריס‬
‫אדון נשמח כל חי‪.‬‬
‫עיץ הוציא לסאה בדמוחו בצלמו‬
‫ויםל לשסונה אב הבן כרשוסו‬
‫קדוש חבעו לשבע ושלשים‬
‫ביחידו נחרץ בקדושים‬
‫רציחי בבנך כי בחרהיהו‬
‫לעולה לפני‪ -‬דשלחזע‬
‫שסע לקול אלהיו ולא החזר אחריו‬
‫ויוצא את בגו ועסו שבי נעריו‬
‫ר‪.‬אכ רצץ קונו לעשוח ולנסוד‬
‫אל הסקום אשר אסר‬
‫אזי בשלישי ראה רב םעלים‬
‫ענן קשור ומחללים בחלילים‬
‫נתן עצי עולה על בט ובידיו‬
‫וילכו שניהם יהדיו‬
‫יחד בלב שלם זורע וטשא‬
‫מ י יראה לנו השה‬
‫איחן עקדו כיד ורנל‬
‫קרבן ט לחנות ולםנל‬
‫־ ן אראלם בט ותהו‬
‫לקונם ובשועם יצעקו לםענהו‬
‫רחמיו אב כבש ולא הרע עיט‬
‫וסאטלת לקוה לשתוט את בט‬
‫נתן אל קולו ססרום לאוהבו‬
‫מאוס אל תעש דדך אל תהי מ‬
‫הקריב תחחיו מששת סיוהד‬
‫והשני נכנם בעטרת צור בםתד‬
‫קשט אסרי אל שסר וחקיס‬
‫ילד‪ ,‬והעמיד שבטים ותיקים‬
‫טורדו כנלטל אה לירד מטען‬
‫בעטרת סוץ־ ואץ עור וםשק‬
‫נאור שד עפרים‬
‫נשמת אחוזים מעסים בחירים‬
‫כשיד סקדסח לבקרים‬
‫דובבים וסשוררים‬
‫לער ומעי‬
 ‫מונטרס הפיוטים‬
‫טס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫חוקי מחר אעירה‬
‫ארק נשמת כל חי‪:‬‬
‫סס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫םטלמ לו יחישה‬
‫סלה אקדי׳ןוח‬
‫ארק נשטח כל חי‪.‬‬
‫טס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫צדוטה עו יונקיס‬
‫רון םסחיקים‬
‫‪m‬־‪ p‬נשמח כל חי‪.‬‬
‫מס על כרוב קל שלו‪.‬‬
‫חי מרחו כל עונות‬
‫קושד מעדנות‬
‫אתן נשמת כל חי‪.‬‬
‫מס על בחב קל שלו‪.‬‬
‫וסשכתת יום וליל‬
‫לתודות במלל‬
‫אדון נשםח כל חי‪.‬‬
‫סב‪.‬‬
‫שבחך לעפעף בעמוד‪.‬‬
‫ובבקר תמלחי חקדסך‬
‫סלך על כל ברבה סתסס‬
‫נאור אחה ואדיר‬
‫מס ולילה יביע אוסר‬
‫לוץרוח אין די ששתי‬
‫ד נ י כל אליך ישברו‬
‫נותן נשסה לעס עליה‬
‫חשרך הטלא ויערכו שבח־‬
‫אף רוחי בקרבי אשחרך‬
‫כל אשד נשמת רוח חיים באפיו‬
‫נשסת כל הי ומהיכל בשר‪.‬‬
‫סנ‪.‬‬
‫כמעט קס אשפי אר‪ .‬שבהך ונרלן‬
‫נשמת כל חי‪.‬‬
‫נשמת ועודיס אלי ניל במורא‬
‫זוכרת אל חוק בזמרה‬
‫טרמ נרוד ניסטרא‬
‫ד׳ אקרא דענני‬
‫נשמת כף חק חקוקה כותם בקשה‬
‫ליראה עש שמש סרנישה‬
‫נוראותיו לשרשה‬
‫אמר אלי בני‬
‫נשמת עוללים משדים עתיקים‬
‫מקוריו יורה הזקוקים‬
‫קוראי ססעסקיס‬
‫ת ק לשוני‬
‫נשםת שביב כסא נראות כסוענות‬
‫תקדיש בנעות‬
‫ווברי בננינות‬
‫אהד ואין ש ד‬
‫נשסת של כל יקום נמר וסתהולל‬
‫טסלכת לשתר עם הלל‬
‫אטם כל םהלל‬
‫לא איש כסוני‬
‫אל חסדך אשביס ואעסור‬
‫בנשף השקי ארוממך‬
‫גם לילה נם יוסס‬
‫דל שטתי לך יאדיר‬
‫הודן כמועד כני חומד‬
‫ואס אדדה יל שנותי‬
‫זכר רב מובך ידברו‬
‫הק הק לתבל ונמליה‬
‫] ט ‪ [ . . .‬נותן לכל ה׳‬
‫ינל לבי ונסשי תשוררך‬
‫כמוני כמו עם לך שורש בשיו‬
‫לך זמר לסר לעמך כדל בשר‬
‫הגנ׳ שלחוני לסניך קהלך‬
‫הנשמה לך והנוף פעלך‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫רחממך בנרון חיכ זאת נידם‬ ‫פחח שםחם ר׳ רב וצעיר רודם‬
‫נשמח כל חי‪.‬‬ ‫צר אלהים נשטח אדם‬

‫כפיו דין מתעה ככפת שיא יכיפו‬ ‫שואף באף ארץ על עם מרי זעפו‬
‫נשמח כל חי‪.‬‬ ‫כל אשר רוח חיים באפו‬

‫צרתם מעמים לבלתי הקימה‬ ‫ידך אלי נמח על סשמע ודומה‬

‫נשמת כל חי‪.‬‬ ‫לא חחיה כל נשמח‬

‫פזורים באי־ץ בביתך לנזה‬ ‫לן כחך אח בך בטוח‬

‫נשפת כל חי‪.‬‬ ‫כויט נשמח לעמ עליח‬

‫אברכך בחיי מלעי ומצודתי ומשנבי‬ ‫נפשי אשחרך אף רוחי בקדבי‬

‫נשמח כל חי‪.‬‬ ‫כל עוד נשמתי בי‬

‫ונשמת כל חי‪.‬‬ ‫ורעי ואחי‬ ‫לבי ומוחי‬ ‫יודו לאל חי‬

‫נשמת כל חי‪.‬‬ ‫והוא מושל על‬ ‫במטה ומעל‬ ‫צדיק בפועל‬
‫בעודי חי *חי‪.‬‬ ‫ואליו אקרא‬ ‫יוצר יצירה‬ ‫חםדו אספרה‬
‫לעיני כל חי‪.‬‬ ‫ותולח מאורות‬ ‫וסוטר ספירות‬ ‫קורא דורוח‬
‫בנשמח כל חי‪.‬‬ ‫ואנדיל ואדיר‬ ‫שבז* אסייר‬ ‫חזק ואדיר‬

‫סה‪.‬‬
‫חיחדך יחיד בתפלה נודעח‬
‫ולילה ללילה יחוד‪ .‬דעת‬
‫תוערך‪ ,‬ומזהיר הנימסו כששח ימי מעבד‬
‫ולקדוש ישראל מכובד‪.‬‬
‫חסלדך המניח לבומחימו בחשקט ובבטחה‬
‫ונסו ינון ואנחה‪..‬‬
‫^פארתך פועל ישועות ומה נאוה פעולתך‬
‫כל היופ תהלותיך‪.‬‬
‫תברכך‪ .‬בהעידך קץ ישע נבואת נואל‬
‫מנותח לעמו ישראל‪.‬‬
‫הרומסך רם המזהיר לאום נצורה כבבת‬
‫לכם את השבת‪.‬‬
‫תיקרךיוס רעננים הוםיעסו בזרוהננוהיך‬
‫לדי אלהיך‪.‬‬
‫נשמת ידידים נוצחם עם םתעת‬
‫יום ליום יביע אוסר‬
‫נשסת ונשסות רכות יוךוך לבר לבד‬
‫וקראת לשבת עוננ‬
‫נשםת סדוחם הסנםשים ביום‪ .‬מנוחה‬
‫ששון ושמחה ישיט‬
‫נשמת פליטי שריריך וחסארח קהלוחיך‬
‫פי יספר צדקותיך‬
‫נשסת בחירים המקוים בנין אריאל‬
‫ברוך אשר נתן‬
‫נשמח רוחשי סהלל חק בל יושבח‬
‫׳ ראו כי ד׳ בחן‬
‫נשמת יעורי להט עדת כסיהך‬
‫יוס השביעי שבת‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪42‬‬

‫תצלצלך צור עולמים הולך בכשרון‬ ‫נשמת צנים ומביעים נרלך ברק‬
‫היס עד מרום‪.‬‬ ‫צדקתך אל־‬

‫תהםנך חסין במרומי ערץ‬ ‫נשמת חוקרי מצותיך המקוים לך במרן‬

‫מלאה הארץ‪.‬‬ ‫חסדך ד׳‬

‫תקלסך קרוא פניך חוסש סרעסי‬ ‫נשמת קבוצי נדוהי פלמי אנסי‬
‫שטתתי אליך כפי‪.‬‬ ‫קראתיך ד׳ בכל יופ‬

‫םו‪.‬‬
‫תשכחך שדי כיום הנחלתם תקימ יפיס צרופיפ‬ ‫שבטי ישרון לישען־ שואפים‬ ‫נשסח‬
‫מתוקימ מדבש וטפח צופים‪.‬‬
‫תשוררך ביום מתן דת קדומה‬ ‫שארית אום עמוסה קרואה איומה‬ ‫נשםת‬
‫תורת ד׳ תמיסה‪.‬‬
‫תרוממך תקיף בשמעם בנםעס מרסידים‬ ‫תמהים חרדים לקראתך נועדים‬ ‫נשמח‬
‫אנכי ד־א אשר הוצאתיך מ א ‪ p‬מצריס מבית עבדים‪.‬‬
‫תאמצך צור הנדרש לכל שואל‬ ‫אסירי התקוה בוטאיפ תהלות פני אל‬ ‫נשמת‬
‫מניד דבריו ליעקב הקיו ומשפטיו לישראל‪.‬‬
‫חיחדך יחיד ומיוהר בפי נועם ופחם‬ ‫יכירוך צעירי הצאן בכל ארצוח שבימ‬ ‫נשמח‬
‫אומרים אלו פינו מלא שירה כים‪.‬‬

‫ושכני בחבל כשוכני קברים‬ ‫ידועח אמונוח דחי השקרים‬

‫ולעזוב הדר חומן לאחרים‬
‫ואל תישני עד יעירוך שחדים‬
‫תךי מעזוב האדמה תריס‬
‫מאד׳ מהיותך משרת סנרימ ‪.‬‬
‫לזכרו ולשמו נשמחה ושירים‪:‬‬
‫הדרך והירך עכור אל בעןרך‬
‫וטוכ כי תעירין שהרים לעבדו‬
‫‪,‬‬
‫דעי סחדתך ביוסך ואל תם־‬
‫הלא טוב היותך סשרח פני אל‬
‫פני אל אשר כל נשסה תהלל‬

‫טח‪.‬‬

‫אקדסך ברוב פחד ואיסה‬ ‫ש פ ל רוה שסל ברך וקומה‬

‫כחולעת קטנח באימה‬ ‫לפניך אני נהשב כעיני‬
‫דגמתי יהללך ובמה?‬ ‫מלא עולם אשר אין קץ לנרלו‬
‫ועל אחת אני כמה וכמה‬ ‫הדרך לא יכילון מלאכי חם‬
‫אשר לשמו ההלל כל הנשמה‪:‬‬ ‫אל בראשית רעיוני‬
‫‪4a‬‬ ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬

‫סט‪.‬‬
‫שכחי מונך נמש הומיה — למה תמהרי ממצוקי נשיה‬
‫מחר נומך ישכון חהתיה — הכל נשכח כאלו לא היה‬
‫נמש השכילי — וממות ]הילי[ — ולאל הוחילי — אולי חועילי — ונמשך תצילי‬
‫כשובך אל קונך — יום ]תצמי[ מעולת קנינך‪.‬‬
‫לסה ולמה — נמש נדהמה — תלבשי שממה —‬
‫עלי תבל אדמה — כצאת הנשמה — נויה נאלמה‬
‫בשובך אל יםודך — לא תשאי בידך — מאומה מכבודך‬
‫מם יחיש נודך — כצסור אל קנך‪.‬‬

‫סה לך נבוכה י ‪ -‬בארץ לא משוכה — אשד כה מלוכה —‬

‫תהםך םבוכח — הדמה איזכה — והיא כקשח דרוכה‬
‫כל יקרה כזב — וכל מוכה אכזב — והוא נמס חב —‬
‫ולאהרים נעזב — ומה יועיל הונך‪.‬‬

‫ההי נסן והמוח בוצי — וכאשר ילך צעדיו הוא נוצר —‬

‫שובי נמשי לבקש היוצר — כי המם קצר — ורחוק ההצר‬
‫נםש שובבה — די לך בסת חיבה — ושכהי מעצבה —‬
‫וכדי הצבה — ונורי יומ דינך‪.‬‬

‫חרדי כיונה — עניה אביונה — זכרי בכל עח מנוהה עליונה —‬

‫קראי לאל מעונה — בכל מעמ ועונה‬
‫בכי חמיר לעיניו — והחחנני לסניו — והמיקי רצוניו —‬
‫ועם מלאכי מעוניו — יביאוך אל בנך‪,‬‬

‫ע­‬
‫‪1‬‬
‫;[‪::::::::::‬‬
‫אובה בשפה זבחי חורח‪.‬‬ ‫אברך לך כרך ואקודה‬
‫יהנה לבכי הוד ככודך‬
‫ובמי אשו קושמ מעבדיך‬
‫מי ולשוני הם לסלדך‬
‫יחנו בניל כבוד ורעדה‪.‬‬ ‫ממחנה ידך בחון• עדה‬
‫הנח שחקים לא ידברו‬
‫יום יום תהלחך יספת‪,‬‬
‫בלתי שפתים ישורח‬
‫על םשמרותי שיר להנירה‪.‬‬ ‫אשיר לעםתם ואעמודה‬
‫אמונתך‬ ‫לכי‬ ‫ובהררי‬
‫שמתי‪ ,‬במאמרי לעומתך‬
‫אבים ולא אראה תמונתך‬
‫א‬
‫כלתי ‪ " °‬י ח מ ז ל ה‬ ‫ובשמך אניל ואסעדה‬ ‫ץ‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫םניא ורב כח לאץ חקי‬
‫מביט שסל רוח ודל סוקר‬
‫חוסך אפלתו לאור בקי‬
‫ובחסח קמחי ואתעודדה‪.‬‬ ‫עלי כרוב הסח נטול הדה‬
‫פחח בידיך להשביע‬
‫בל חי רצונך להשפיע‬
‫אענה אני החץ ואביע‬
‫אהלך בריבי שיד ואצעדה‪.‬‬ ‫אעלה בקריח הסד ואלכידה‬

‫ברעיוני‬ ‫נבהל‬ ‫עמדתי‬ ‫מרעיד‬

‫בהניוני‬ ‫לזסר‬ ‫שם אל חסדתי‬
‫ואתסלל אל די‪.‬‬ ‫וחכסח לא לסדתי‬

‫ססנו‪ .‬סן אשנה‬ ‫יד‪ .‬עוז שאלתי‬

‫אם סאיו אהגה‬ ‫לו לבד הוחלתי‬
‫לדבר אל ד׳‪.‬‬ ‫ובחסד נא הואלתי‬

‫להתפלל‬ ‫בעםדי‬ ‫בחסדך‬ ‫ואבטח‬

‫ואבא בשיר והלל‬ ‫אודך‬ ‫בענוחך‬
‫טוב לחסוח בדי‪.‬‬ ‫לעכדך‬ ‫אסרחך‬

‫אל אלהי צדקי‬ ‫מרם אקרא ענה‬

‫מנת כוסי וחלקי‬ ‫הנך לי תחנה‬
‫די‪.‬‬ ‫הארון‬ ‫או אראה אל פני‬

‫פני עבדך חאר‬ ‫זורה‬ ‫ובשםש‬

‫מעשיו להתפאר‬ ‫פורח‬ ‫ננפן‬
‫לדי‪.‬‬ ‫ניחוח‬ ‫יהו אמרי כריזז‬

‫ואל תבזה ענותי‬ ‫אל מ מ י‬ ‫בינה‬

‫חטאחי‬ ‫העבר‬ ‫כבוי סיני‬ ‫צרוף‬
‫לפני סזבחך די‪.‬‬ ‫בהונגי‬ ‫ורצני‬

‫נדלחי‬ ‫שפך‬ ‫בשבהי‬ ‫חזק‬

‫אתי‬ ‫גדלוהו‬ ‫רעי ואחי‬ ‫נא‬
‫תברך את שמך די‪.‬‬ ‫יחד‪ ,‬ונשסת כל חי‬

‫עב‪.‬‬

‫וכל עוד מחך בי חשסרני‬ ‫ידעתני בטרם חצרני‬

‫ואם לי סהלך יום תעצרני?‬ ‫היש לי םעסד יום תהדסני‪,‬‬
‫‪45‬‬ ‫קונמרים המיונוים‬
‫ומה אוכל‪.‬עמו עד תעזיני‬ ‫ומה אומר ומחשבי בידך‬
‫וכצנה רצונך חעטרני‬ ‫דרשתיך בעח חנון ענני‬
‫ואח שמך לברך עוררני‪:‬‬ ‫הקימני לשחר את דבירך‬

‫עג­‬

‫ל­ים לאל חי‪.‬‬ ‫צמאת נמשי לאל״‬ ‫ירננו אל חי‬ ‫לבי ובשרי‬
‫האדם וחי‬ ‫כי לא יראני‬ ‫אומר חי אני‬ ‫]אל[ אהד בראני‬
‫מעיני כל חי‪.‬‬ ‫מאד נעלמה‬ ‫•בעוצם וםזמה‬ ‫ברא כל כחכמה‬
‫נמש כל חי‪.‬‬ ‫ברוך אשר בידו‬ ‫וכל םה יחו הורו‬ ‫רם על ]בל[ בבורו‬
‫האדם וחי‪.‬‬ ‫אשר יעשת אותם‬ ‫הקים להורותם‬ ‫הבדיל ניני חס‬
‫לסניך כל הי‪.‬‬ ‫]אמת כי לא מדק[‬ ‫נמשל כאבק דק‬ ‫מ ה זה יצטדק‬
‫הכשר ההי‪.‬‬ ‫איככד‪ .‬ישוב‬ ‫כדמות תמת עכשוב‬ ‫בלב יצר השוב‬
‫בית מועד לכל חי‪.‬‬ ‫מרס ישככו‬ ‫ומדרכם שבו‬ ‫‪:‬סונים אם אבו‬
‫ומשביע לכל חי‪.‬‬ ‫םותח את ירך‬ ‫תחדש עידיך‬ ‫על בל חסידיך‬
‫אשר בן ישי חי‪.‬‬ ‫ויקרבו הימים‬ ‫והחיה נרדםים‬ ‫זכור אהבת קדומים‬
‫ובני החי‬ ‫]לא כי[ בנך המת‬ ‫שסחר‪ .‬נואמת‬ ‫ראה לנברת אמת‬
‫השעיר החי‪.‬‬ ‫שמוך אף על ראש‬ ‫תלק דמו דרוש‬ ‫הלא הלקך מראש‬
‫בנשמת כל חי‪.‬‬ ‫בעת כי אמתח מי‬ ‫ואקד על אמי‬ ‫אפרוש לך כסי‬

‫עד•‬
‫‪v‬‬ ‫|[‬ ‫״ _ _ ״‬
‫נדודי ונרושי‬ ‫יגוני ומד הכי‬
‫ותגל בך נמשי‪.‬‬ ‫ואזכיר שמך מלכי‬
‫מעונה מגס‪. .‬י‬ ‫מםלותי‬ ‫ירוסון‬
‫להיפיב נגינתי‬ ‫סצלותי‬ ‫ואריס‬
‫לפניו תרומתי‬ ‫תהלותי‬ ‫ואשים‬
‫בשרי בהגישי‬ ‫דמעי משו נסכי‬
‫ולב־ יקוד אשי‪.‬‬ ‫עצמי עצי ערכי‬
‫חסדיו ותנמוליו‬ ‫עצומים בלי מספר‬
‫יקדם הדום רנליו‬ ‫ובמה יצור עמר‬
‫ופרץ נבול מליו‬ ‫ואף כי ברח הסר‬
‫וירום נאון ראשי‬ ‫ואיך יאמץ ברכי‬
‫ורנלי בסח מוקשי‪.‬‬ ‫ועיניו עלי דרכי‬
‫וזכתן שמו בלנ׳‬ ‫קדוש יעקב דרשי‬
‫ומי יערך אלי‬ ‫וחסדו צניף ראשי‬
‫ותשחוחחי עלי‬ ‫ומה חהמה נפשי‬
‫ולילה ויום דרשי‬ ‫לאל דרשי הכי‬
‫דרור הוא ונם המשי‪.‬‬ ‫עבודת רצוניו כי‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫נהני והורני‬ ‫בדרכי רצונך‬
‫צבי והייני‬ ‫ואמצא לפניך‬
‫ברוזזך תניהני‬ ‫ובטוב בעיניך‬
‫ולילי נדוד אישי‬ ‫ואשבה ימי השבי‬
‫רנני ותירושי‪.‬‬ ‫ואשבע בתוך מכי‬

‫עוז‪.‬‬
‫|‬ ‫|‬ ‫א(‬
‫ן‬ ‫ב(‬
‫אחי‪.‬‬ ‫סדי‬ ‫מבטן‪ .‬אודך‬ ‫אחה נוחי‬
‫נפל חבלי‬ ‫בנעימותיך‬
‫עמדה רנלי‬ ‫במסילותיך‬
‫הראת לי‬ ‫והליכותיך‬
‫ציץ על טצחי‪.‬‬ ‫וחשח עדך‬ ‫חסכן ארחי‬
‫מעבדך‬ ‫ראיח נלמי‬
‫טוב ידיך‬ ‫עצם מעצמי‬
‫בלעדיך‬ ‫אץ מטיב עמי‬
‫אבד נצחי‪.‬‬ ‫רנע מר הודך‬ ‫יומ מנכחי‬
‫איך ינמולו‬ ‫הכל שעלך‬
‫לא יועילו‬ ‫על אחר‪ •.‬ולך‬
‫לא יפילו‬ ‫ושאח מהללך‬
‫לי משיחי‪.‬‬ ‫במחי אעבדך‬ ‫אשם כחי‬
‫עח אשכילה‬ ‫מהרבםעלך‬
‫או אנילה‬ ‫יוס אקראך‬
‫לך אוחילה‬ ‫אס איראך‬
‫אפקיד רוחי‪.‬‬ ‫אתה‪ ,‬ובידך‬ ‫הן מבטיחי‬

‫ובקטורת תני שירך באפיו‬ ‫יחידה שחרי בית אל וםפיו‬

‫ותאמרי בי אמת המה כשפיו‬
‫ותערב לך תנוסה מנשפיו‬
‫לבד עץ ייבשו מחר ענפיו‬
‫אשר באת לחסות חחת כנפיו‬
‫אשר נשמת אלוה חי באפיו‪:‬‬
‫הלא אס תרדפי הבלי זמנך‬
‫ותזלי אחריו לילךרומך‬
‫דע• כי אין בידיך מאומה‬
‫הי‪.‬י לפני אלהיך וסלכך‬
‫שמו ינדל דתקדש בפי כל‬

‫עז‪.‬‬

‫ורוצי לעבוד אותו באימה‬ ‫שחי לאלי יחידה החכמה‬

 ‫קונטרס הפעמים‬
‫ולמה תרדםי הבל ולסר‪.‬‬
‫אשר נעלפ כמו את נעלמה‬
‫דע״ בי בן טהורה את ותמה‬
‫במו תשאי נרה־נאלמה‬
‫אשר לא שם דמותך באדמה‬
‫אשי לשמו ההלל בל נשמה‪:‬‬
‫עח‪.‬‬
‫בחיים‬ ‫חלקם‬ ‫מחלד‬
‫פי יודח כ׳ טוב חסדך מחיים‬
‫אם לא אדעמ למה לי חיים‬
‫אחר ]נתן[ עליו מים חיים‬
‫שם עין הדעת ושם עץ החיים‬
‫אוץ שומעת חוכחח חיים‬
‫ודחה אורך ימים ושנוח חיים‬
‫נס היא הודיעני אורה זדים‬
‫ויאמר לי עם אשה ראה חיים‬
‫כל אשר באפו נשמח חיים‪[:‬‬
‫עט‪.‬‬
‫זכרתיך ונם מני ינוני‬
‫ואין במה לבד הניון לשזני‬
‫ואיך •ובל שאחו רעיוני‬
‫וי‪0‬ק את רצונך רעוני‬
‫כקרבני ומנחת עשתני‬
‫שלח אורך והאר עורוני‬
‫יהי סתר עלי ג־רל עוני‬
‫תהי רוחי בידן פקדוני‪.‬‬
‫הבינני ורוח יחכמני‬
‫היועכר לספר עז נאוני‬
‫בדעת‪ .‬שיר האערוך ומני‬
‫התתפאר לבבי ולשוני‬
‫לעולמך פני לילך ויומך‬
‫ששולה את בהיותך לאל הי‬
‫הלא אם יוערך טהור ונקי‬
‫חסין ישא שהקים על זרועו‬
‫זמירות קדמי נפשי לאל הי‬
‫מרבי ברכו תמיד לעורכם‬
‫אודה לאל חי שמני ממתיפ‬
‫כמה אכף לך‪ ,‬אין לי זולתי‬
‫רבו מופתי אל מבית וםחרן‬
‫הוא מקור‪ ,‬חכמות‪ ,‬איך ייבש לבי‬
‫מעשיו ראית־ באתי נן עוננ‬
‫עיני אורו כ׳ נטע ל׳ קדמ‬
‫]זהו אלהינו אמרר• הנפש‬
‫רמה הדרת הסד הנהילני‬
‫הוא בנה עזרי סעלע ארם‬
‫הוא אשר ההיה בשמו יתברך‬
‫ששוני רב בך שוכן מעוני‬
‫לך חסד ויש עלי למדוה‬
‫מרומימ לא יכילון תעצומך‬
‫הכינני וחנני נכונה‬
‫קחה שבח מקום זבח‪ ,‬וייםב‬
‫טהור עין פקח עין לעניי‬
‫נצור נודל חסדיך למענ•‬
‫כ מ שמך לסקדק נלכי‬
‫בביתך בית תפלה ש*ר בשנני‬
‫וכמוני כבר לשון חסר לב‬
‫ואנכי חמר נינה ועני‬
‫רעים לו נוצל ים על שפתו‬
 ‫מונטדס הפעכיס‬
‫לספר די קצה עזו והנני‬
‫םעט אוסיף וסתדך יעןנרני‬
‫אבל אשא לך לכי ועיני‬
‫לך תכרע ואשתחוה לקוני‪:‬‬
‫לאחת סאלסים ורבבות‬
‫אשכח כמו שבחו זקגי‬
‫אני הנני חדל איש וכבד מה‬
‫ונשמחי תהללך וברכי‬

‫‪•KJD‬‬

‫אח די‪.‬‬ ‫ונסשי חברך‬ ‫שפתי ישבחון בינוני‬

‫מרומם אלהי סאד נעלה‬
‫וחיות כבודו בכס מעלה‬
‫סזםרים בשירים ושל זנחלח‬
‫לרומם לאלי בלי חהלח‬
‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ונם אני בחוך קהל הםונ*‬
‫שקןך אל אברך בפי כל זמן‬
‫בבקר מקר ועח «שמן‬
‫ועמד ישבחון לך נאמן‬
‫להלל לשטך בטוב טעמן‬
‫הללי נטשי אח ד׳‪.‬‬ ‫יהודון ככל עז בחון סהני‬
‫וםעל שמי רום כבוד כםאו‬
‫לםעלה לאץ קץ ברום נשאו‬
‫ואץ סי יכלכל הדר סלאו‬
‫בננה וכבוד ואור םלאו‬
‫י׳‪.‬‬ ‫בי אל נטולות‬ ‫זחהתמ חסידיו ישני‬
‫נדבות עמך ביום הילך‬
‫בכל לב וסה מאד יהללך‬
‫וכל יום מהכיס להוד ץלך‬
‫והראם בחסדך כבוד נדלך‬
‫‪0‬ה ידבר האל די‪.‬‬ ‫ואשמעה בבוא קול לאתי‬

‫פב‪.‬‬
‫]אלחיס‪[.‬‬ ‫ברט‬ ‫בםקהלוח‬ ‫שיד ושבח ערכו‬
‫וחשך שח סחרה‬ ‫שביב אש בוערה‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫מה נורא‬ ‫סוכו‬
‫במרום שמ דנלו‬ ‫למעלה רום נדלו‬
‫אלהיס‪.‬‬ ‫נוי קדוש אשר לו‬ ‫בחוך עם הוד הבלו‬
‫פלאיו עת ״ ‪p‬‬ ‫מאור שסש ימרץ‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫על כל חארץ‬ ‫בלי פה דר עיץ‬
 ‫קונטרס מדומים‬
‫כתכריך הוד כרוך‬ ‫המון שירקו׳* ארוך‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫עז לעם ברוך‬ ‫ונותן סוד עמך‬
‫שחקים‪ ,‬נם קרה‬ ‫ברוח פיו שסרה‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫בראשיח יום ברא‬ ‫עליוח לו דירה‬
‫חניוני‬ ‫ונועם‬ ‫ברנני‬ ‫אסונים‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫ד׳‬ ‫ברוך‬ ‫כן‬ ‫ושא נא לסעוני‬

‫ברכו‪.‬‬ ‫עולם‬ ‫שם אלהי‬ ‫נשלם‬ ‫לב‬ ‫יחדו‬

‫יום ליום על אמח‬ ‫וענות לו תודות‬

‫י‬
‫נםשכו‪.‬‬ ‫כי לכסה ימח‬ ‫הסודות‬ ‫נםלאו‬
‫מתוהו‪.‬‬ ‫וםםש‬ ‫סור פלאיו רב הוא‬
‫ויחסכו‪.‬‬ ‫היכלכלומ‬ ‫צור‬ ‫שור שהקים נכהו‬
‫סול םניו הכסא‬ ‫]מרש עב למכסה‬
‫קסכו[‪.‬‬ ‫כס וחיות נושא‬ ‫סתנשא‬ ‫ולולי‬
‫שת כעין סאזניס‬ ‫יה יסוד כל הויס‬
‫נסםכו‪.‬‬ ‫מ ח וסיס‬ ‫אש‬ ‫כאן וכאן וכינתים‬
‫בםרוסיו‬ ‫ושלום‬ ‫בעצוסיו‬ ‫הסשל‬
‫לחכו‪.‬‬ ‫נכביח‪ ,‬ולא סימיו‬ ‫סבלי אש שםיו‬
‫היצירה‬ ‫תולדות‬ ‫חי במחו שסרה‬
‫נתסכו‪.‬‬ ‫סול זמע נבודד!‬ ‫כל לסענו ברא‬
‫ועם לפסלו קורא‬ ‫זר לבבו יסרה‪,‬‬
‫תערכו‪.‬‬ ‫ומה דסות לבורא‬ ‫שרשם דוש פורה‬
‫ושיר בפניהם ישוו‬ ‫קשט אסריו יחוו‬
‫מ‪5‬רט*‬ ‫וישתהוו‬ ‫יכרעו‬ ‫עם אשר לו יקוו‬

‫אלהיס כרנני‬ ‫אראה לפני‬

‫ואעיר רעיוני‬ ‫אפנה‬ ‫ולבבי‬
‫שירים בהמוני‬ ‫ואענה לו מענה‬
‫ברכו את די‪.‬‬ ‫ועבדיו הנה‬
‫מישרים‬ ‫להניד‬ ‫מלתי אספרה‬
‫בחדרים‬ ‫נצפנה‬ ‫ולשוני עותה‬
‫אמרים‬ ‫לקחת‬ ‫ומעט קט נטתה‬
‫את ד׳‪.‬‬ ‫ועבדו‬ ‫לכו נא הנכרים‬
‫הביעו‬ ‫אל‬ ‫וסור‬ ‫שיתו לב אישים‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪50‬‬

‫אם לא תדעו‬ ‫ושאלו מישישים‬

‫מצפוניו נבעו‬ ‫כי לבל הרשים‬
‫בי הפלא ד־‪.‬‬ ‫והביטו ודעו‬

‫סהדי מפעליך‬ ‫הנה במרומים‬

‫יעידון מהללך‬ ‫עדים נאמנים‬
‫בי אין בנללך‬ ‫ויבינו נבונים‬
‫ידמה לדי‪.‬‬ ‫בשחק יערוך לך‬
‫על זאת משתאים‬ ‫הרשים לבקרים‬
‫צבא שחק יוצאים‬ ‫כי עדרים עדרים‬
‫צבא יום כאימ‬ ‫ובעלות חשחרים‬
‫מעשיך ד׳‪.‬‬ ‫מה זה נפלאים‬

‫נשלחים מאח‬ ‫זיקיפ וברקים‬

‫ועדםל לםשאת‬ ‫וארקים‬ ‫שהקים‬
‫לי לא יובל שאת‬ ‫לעם עמו מציקים‬
‫‪,‬‬
‫המלך ר ‪.‬‬ ‫מה יעשה בי את‬
‫נדריכם שלמו‬ ‫קדמו את פניו‬
‫אמריכם נעמו‬ ‫הלף שי כהניז‬
‫הביאו וטעמו‬ ‫איש איש את רנניו‬
‫אמריך ד׳‪.‬‬ ‫כי בצוף נפת נעמו‬

‫פה‪.‬‬

‫ביבי ד׳‪.‬‬ ‫ברכי נפשי‬ ‫אברך קדושי‬ ‫אשא ראשי‬

‫בכל עת ד׳‬ ‫ותכ׳יד אברכה‬ ‫לפני דבירך‬ ‫אשוע ואברכה‬
‫וברוך די‪.‬‬ ‫כי הי צורי‬ ‫ואליו שברי‬ ‫אקדש ליוצרי‬
‫ברכו די‪.‬‬ ‫ובמקהלות‬ ‫לעושה נדולות‬ ‫אספרה ההלות‬

‫פו‪.‬‬
‫ברכו‪.‬‬ ‫מתנדבים בעט‬ ‫אל דרכיו נועם‬
‫ויברכו‪.‬‬ ‫יחד‬ ‫ישתחוו‬ ‫עם לשמו אחר‬ ‫לאל אחד‬ ‫באימה ומחר‬
‫ימליכו‪.‬‬ ‫אשר בו מלכים‬ ‫לעושה מלאכים‬ ‫מסלוח ודרכים‬ ‫יאשרו לו חוכיס‬
‫תלכו‪.‬‬ ‫עש אחיי ד׳‬ ‫הללוהו נבוני‬ ‫רוממוהו זקני‬ ‫גדלוהו מחני‬
‫נתבו‪.‬‬ ‫כמים שאנותי‬ ‫חונות׳‬ ‫וינוני‬ ‫באריגי עד מתי‬ ‫רומו וםירוח־‬
‫שפכו‪.‬‬ ‫לאל לב נמים‬ ‫בכל יופ פעמים‬ ‫מלבות שמים‬ ‫ותקו כל נויס‬
‫מח ‪< .‬‬ ‫נוים ב־ רמות‬ ‫רעו לו עולמות‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫פז‪.‬‬

‫לכל בשר אתה‬ ‫אלהי הרוחות‬

‫נחנםחך שתה‬ ‫וחנטה בטוחות‬
‫ביד לשון תתה‬ ‫וגט דבר צחוח‬
‫אטת ‪ :‬ל חוללת ובו לא עטלח רק נשיך מללת‪.‬‬
‫ומה זח טי יענה‬ ‫עתוחי‬ ‫בידך‬
‫ביל רנע הנח‬ ‫וקצרו ששחוחי‬
‫ואן לבי ישנה‬ ‫בקרבי אותותי‬
‫ואותו הגבלת בדת שהנחלת לי ברנה אצלת‪.‬‬
‫• וטוב לי בהרת‬ ‫ננדך‬ ‫רצוני‬
‫עזרת‬ ‫יטינו‬ ‫ומשול עבדך‬
‫הסתרת‬ ‫עוני‬ ‫ובכסות חסדך‬
‫חמלת ועלי טוב נטלת לי נטול לא שאלת‪.‬‬ ‫עלי‬
‫לבל הנולדים‬ ‫הכינות ססר‬
‫נתונים כןע^ךיס‬ ‫וננלי עם סומר‬
‫למהות נבנדים‬ ‫ומצאת טסר‬
‫לי עזוב לא חדלת‬ ‫והיי נאלת‬ ‫ונמשי הצלת‬
‫לאותלךלאנכהד‬ ‫םלאכת שמיך‬
‫בבלם התאחד‬ ‫וכס במרומיך‬
‫ל מ ק הוא אהד‬ ‫ויעמוד בשמך‬
‫משלת כיעלכילנדלת‪.‬‬ ‫וככל‬ ‫והכל שעלת‬

‫הנקדש‬ ‫האל‬ ‫לשם‬ ‫שיר יחודש במקדש‬

‫יתגדל ויתקדש‪.‬‬
‫קצבה‬ ‫ואין‬ ‫באין הקר‬ ‫אל ראשון בלי סבה‬
‫קובה‬ ‫כמין‬ ‫דוק מתה‬ ‫גמלתו סאד רבה‬
‫נבנה‬ ‫בלי‬ ‫וערך נר‬ ‫היות סובב בלי עקבה‬
‫הבה‬ ‫במב‬ ‫חסנו ד׳‬ ‫זיו ערך כעין ל?ה‬
‫מיה רכה‪.‬‬ ‫רתקדש‬

‫יקר בית זנול והתיכון‬ ‫מהד* עין ברום ישכון‬

‫לקראתו אני אטן‬ ‫בטרו שם חיש לשבץ‬
‫נוה היכל יאת לתכון‬ ‫תטן‬ ‫סלטחו אד‬
‫וביומיכון‬ ‫בתייכק‬ ‫סביב הדביר יהי נבון‬
‫יועדל וט׳‪.‬‬

‫פלאותיו מאד נהדר‬ ‫עליון ברום שחקים דר‬

‫קריאת ]שם[ הנאדר‬ ‫צוד‪ .‬חק ר\וח מדר‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫שפו לעד בסי אסדר‬ ‫ר ץ הכל ולא נעדר‬
‫רתהדר‬ ‫דתגשא‬
‫יועדל וכד‪.‬‬

‫&ט‪.‬‬
‫להם תסכול ולא יסכלוך‬ ‫שבעה שחקים לא יכלכלוך‬
‫הסה יאבדו ואתה תעסוד‬ ‫מעת בראחס הם יהללוך‬
‫נרלח מאר‪.‬‬ ‫ר׳ אלחי‬
‫סניסי‬ ‫בהיכל‬ ‫להלל‬ ‫לך יעריצון ספסרי סרוסי‬
‫כי אל נחל ונורא סאד‬ ‫ידאיס הץת בך ומי יחזה פי‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫די‬
‫לך יערך שיר ליל רומס‬ ‫מי זה יזםר סכלי רוסס‬
‫כי נתל ד׳ ומועלל סאד‬ ‫ואחה על כל ברכה מרומם‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫ואיכה תשכון באהל וקובה‬ ‫הדרת כבודך נדלה ורבה‬
‫מאד‬ ‫עצמת ממנו‬ ‫כי‬ ‫כי אותך לא יובלו לגלנל מסיכה‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫ד׳‬
‫מדיות‬ ‫חקבץ‬ ‫זתיים‬ ‫חסין נאדר בארבע חיוח‬
‫דלות ורעות תאר סאד‬ ‫קרא שנת נאולה לתועים כשיות‬
‫אלהי‪.‬‬ ‫ד׳‬

‫צ‪.‬‬

‫בורא לעס לך נבדל‬ ‫יגדל כחך ניכ דל‬

‫והושבתו אל עקרב‬
‫השם בםתניו וקרב‬
‫נבזה אישים‪ ,‬נחדל‪.‬‬ ‫בחיקך יהי נח דל‬
‫מאתך צור אשאל‬
‫היות בית יעקב עש‪ ,‬אל‬
‫ימשול בו עוד נואל‬
‫תו‪ .‬ונס לא יועיל ברל‪.‬‬ ‫קס רקב חור בדל־‬
‫טוב ברך לו מבורך‬
‫כס• שיר בחן וערך‬
‫ושמו לי עו ומגדל‪.‬‬ ‫לחייו כרקח דנדל‬
 ‫מונ&ורס זעיופויפ‬

‫‪.its‬‬
‫לא אכסח‬ ‫וצדקתך‬ ‫ארוממך ו ‪- -‬‬
‫‪—n‬‬ ‫יה שמך‬
‫ולא אנסה‬ ‫לא אשאל‬ ‫והאמנתי‬ ‫האזנתי‬
‫סה תעשה‬ ‫אלי ימרו‬ ‫•כלי ‪•wpn‬‬ ‫ואיך יאטו־‬
‫וצוד מחפה‬ ‫למגדל יעז‬ ‫פנשחידו‬ ‫דרשחיהו‬
‫ולא מכפה‬ ‫בלי מסך‬ ‫כאוד ממיר‬ ‫הבהיר‬
‫ויתנשא‪:‬‬ ‫רחרוםס‬ ‫ויתפאר‬ ‫ישתבח‬

‫׳אסים‬ ‫מספדים ה־‬ ‫ועז ידך‬ ‫הדר כבודך‬

‫אפים‬ ‫ועת שחותם‬ ‫ועת פנוחם‬ ‫בעת עלותם‬
‫אש ושים‬ ‫כתוך אכגי‬ ‫נהלכים‬ ‫ומלאכים‬
‫שפתים‬ ‫בורא גיכ‬ ‫רודוך‬ ‫יעידוך‬
‫דדים‬ ‫כלי ודוע‬ ‫ולא תבול‬ ‫כי תםבת*‬
‫והכסא‬ ‫והחיוח‬ ‫ועליות‬ ‫תחתיות‬
‫ישתבח וכו׳‪.‬‬
‫אסירתו‬ ‫שחקים ב־‬ ‫כבוד מחולל‬ ‫ומי יסלל‬
‫מעונתו‬ ‫בנבהי דוס‬ ‫אשד נעלם‬ ‫חי עולם‬
‫שכינתו‬ ‫כאהלו שח‬ ‫בבן ביחו‬ ‫וברצותו‬
‫תמונתו‬ ‫להביט אל‬ ‫לנבואות‬ ‫ושםסראות‬
‫מנתו‬ ‫ואץ קץ לח־‬ ‫ואין תבנית‬ ‫ואץ תבנית‬
‫ומתנשא‬ ‫כמלך רם‬ ‫בעץ נביא?‬ ‫רק סראיו‬
‫ישתכח וכוי‪.‬‬
‫תהלזתמ‬ ‫וסי ימסד‬ ‫בלי ספורות‬ ‫דברנבוחת‬
‫גדולותיו‬ ‫להכיר עז‬ ‫אשר יחיש‬ ‫אשרי איש‬
‫זרועותיו‬ ‫עןלם על‬ ‫באל חומך‬ ‫דססך‬
‫עלילותיו‬ ‫ויצדיק ‪p‬‬ ‫שוב וחנוא‬ ‫רעדי צו‬
‫פעולותיו‬ ‫כי למענו‬ ‫אשד פעל‬ ‫דודה על‬
‫המעשה‬ ‫ודק על כל‬ ‫לאל אעם‬ ‫וכי יש עם‬
‫ישתבח וכוי‪.‬‬
‫נסהיך‬ ‫והמתן‬ ‫ומונן‬ ‫השחונן‬
‫ישודך‬ ‫ומאין‬ ‫מה אתח‬ ‫והבטת‬
‫ינידך‬ ‫וכה סי‬ ‫ומי ועינך‬ ‫וסי חכינך‬
‫ככודך‬ ‫והעירה‬ ‫גבורות אל‬ ‫והבט אל‬
‫•יד‬ ‫אל תשלח‬ ‫אליו‬ ‫רק‬ ‫חקור פעליו‬
‫וכסכסה‬ ‫כמפלא‬ ‫בטוף ובראש‬ ‫כי תדרוש‬
‫ישתבח וטי‪.‬‬

‫עב‪.‬‬
‫יחד קרבי תצהלינה‪ .‬ראה ההערה לטיטן זה‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬
‫צג‬

‫טעשות מי יחדיל‬ ‫יה דעיץ לבך‬

‫אין חקר להגדיל‬ ‫זכי יב טובך‬
‫וכץ חשך יבדיל‬ ‫אוי ינוי סביבך‬
‫לו פיות נבראו‬ ‫מעשיך נסלאו‬
‫להודות לך ילאו‪.‬‬ ‫שירות כים נמלאו‬
‫עולם לא יכיל‬ ‫ועזוז נוראות עור‬
‫בלב נכון משכיל‬ ‫אך סהדו נעור‬
‫רט אלץ אוביל‬ ‫כעדת אל עעור‬
‫ועמו שם שברו‬ ‫כנסת לפי דברו‬
‫וערץ יביאו‪.‬‬ ‫על עטו ועל עזרו‬
‫בבור אלהי עולם‬ ‫הא‪p‬‬ ‫מלאה‬
‫ונעלם‬ ‫מסתתי‬ ‫והוא בשמי ערץ‬
‫משלם‬ ‫מאמרו‬ ‫ובכל א ש י ירץ‬
‫על טי מקראיז‬ ‫מה יכו פלאיו‬
‫ועל שיו מאו‪.‬‬ ‫יבאו בל עבאיו‬
‫בלבות משבילים‬ ‫מוראך‬ ‫טמון‬
‫ואין בבני אלים‬ ‫ואץ נביא ומלאך‬
‫לבן עעור מלים‬ ‫יובל ערוך פלאך‬
‫אך קמ בלא יםיה‬ ‫הוד לך ודומיה‬
‫ונפש לך ישאו‬ ‫תהללך כל נרה‬
‫נדכאים‬ ‫ואוהכ‬ ‫מתנאה‬ ‫ואתה‬
‫חלכאים‬ ‫ותביש‬ ‫ועל עני תראה‬
‫דזאיס‬ ‫עיניך‬ ‫לב נשבר ונבאה‬
‫ענותך‬ ‫ורכה‬ ‫נאותך‬ ‫נדלה‬
‫ולך כאמת ינךאו‪.‬‬ ‫תקותך‬ ‫לטיחלי‬
‫תלה‬ ‫עולמו‬ ‫בורא ]את הכל[‬
‫למעלה‬ ‫בעץ‬ ‫באשיל‬ ‫בזרועו‬
‫‪.,‬עמוד רק בהםלה‬ ‫ושר כי לא יכול‬
‫ועעוסים‬ ‫גדולים‬ ‫ברחמים‬ ‫ועשהו‬
‫רהמיו לא נכלאו‪:‬‬ ‫ועד קץ הימים‬

‫צד‪.‬‬

‫הנשינ ערוך שיר לאל מפלא‬

‫ולו סה רננוח בים מלא‬

‫שחקים אשר בם יקר אהלו‬

‫וסרום ומי •ס בזיו שעלו‬
 ‫קונטרס הפיובדס‬

‫יחוו בלי ‪0‬ה הדר םעלו‬

‫יעלה‪.‬‬ ‫ואד‬ ‫‪ p n‬מאדסח‬
‫לפי שה ולשון יחו חיקר‬
‫לםודיו‪ .‬ורבו לאל מחקר‬
‫רלא לב חכסיס לזאת נעקר‬
‫עלה‪.‬‬ ‫להבין יושר לו יהי‬
‫מכון בבורו ברום תקנו‬
‫כעד דביר בן בכור שכנו‬
‫כיה צור לבד םשוה הסנו‬
‫נחלה‪.‬‬ ‫ועולם כאשכל ישו‬
‫הםון מי סעונו באש חברם‬
‫כרוחו ישרוק לפיו אשרם‬
‫ונלבל יםורס אשר אשרם‬
‫יבלה‪.‬‬ ‫ירחרן לניבו ולא‬
‫בריח אב הסונו ונועם שסו‬
‫לקיים לסענו לבן ךחסו‬
‫סעניו ביום יום כהלחםו‬
‫יחלה‪.‬‬ ‫רו^ש פ ת ח עם שסו‬

‫צה‪.‬‬
‫|‬ ‫»(‬
‫נ(‬

‫אק די חי וקיפ‪.‬‬ ‫ואלו שירה כים‬

‫ימין אל הנאדרת‬
‫האדרח‬ ‫לנםן‬
‫הסשברח‬ ‫זרוע‬
‫חיא המחרבח ים‬ ‫התנינים כקש;ס‬
‫ממצרים‬ ‫וסאז‬
‫בשסים‬ ‫יושבי‬
‫דרך סוף על סיס‬
‫ורכבו רסה ביס‬ ‫סוס נאים וזןדיס‬
‫ישנבו ישע הצאן‬
‫עברו ים עח רצק‬
‫אך שם אנשי לצון‬
‫לא מעבר לים‪.‬‬ ‫חוך נלים ודכים‬
‫סרס מעש קשה‬
‫שודדו מבלי מחשה‬
‫הנכרים עם משה‬
‫שיו לאשר לו הים‪.‬‬ ‫נשימ אחרי מרים‬
‫ינחנו אל בדד‬
‫עם עמו נתעורר‬
 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬

‫עמים תחתיו רדד‬

‫דרד מים עד ים‪.‬‬ ‫בהנהל לו הוד צבים‬
‫השנה העור תמים‬
‫מימים ?‬ ‫חגותיו‬
‫למה יאמרו עמים‬
‫איה מעלמ םים‪.‬‬ ‫אימד‪ ,‬מעשיו ]*;ם[‬
‫חזקה סנל תעודה‬
‫תהלתך החמודה‬
‫ארנה טה מאד מדד‪,‬‬
‫ורחבה מני יט‪.‬‬ ‫גל פה לא דים‬

‫צו‪.‬‬
‫_״‬ ‫‪w J‬‬ ‫«(‬
‫ב(‬
‫תיש די לשדי ונפלאות‬ ‫ופיות ניט שיר מטולאות‬
‫אתנה תהלה לאל נוטל‬
‫חסדים‪ .‬וטונות לדל עמל‬
‫נאנ על מן הם וגם חומל‬
‫אסוחם בזיקים ושלשלאות‬ ‫לאור מחשך שמ וםתלאות‬
‫למי יאחה שיר לך מושל‬
‫יתאמץ סדונא וכל בושל‬
‫עעוםים לפניו להתנשל‬
‫תהדש בכל יום ונפלאות‬ ‫נדולוח ונסים ונוראות‬
‫יסופר ככל דור ]ורוד[ מומחיו‬
‫אשר שם בטף עוד ואוחותיו‬
‫והחרים לשון ים לעבאוחיו‬
‫ואדעם לשמה וםחואות‬ ‫והחרים סלכיס לתוצאות‬
‫הדורה עתה ויום נידו‬
‫לקדש ולומח‬ ‫להרי‬
‫ולאכול ולשתוח ולשמוח‬
‫וביני ובינו לעד ולאות‬ ‫נחט לשבח וד״דאות‬
‫כאפריון‬ ‫וכלה‬ ‫וחתן‬
‫יאמח ישלחו לעור עליץ‬
‫ףןנהלו ‪ . . .‬בטח ציץ‬
‫ירננו יצלצלו בכל פאות‬ ‫ושרים לאלף ולמאות‬

‫צז‪.‬‬
‫ן‬ ‫!‬ ‫ו‬
‫םםםעלך‬ ‫מי ולמי תדמה‬ ‫לב‪ .‬שואל‬ ‫יענו חכמי‬
‫אין נמוך ואץ־דזמה לך‪.‬‬
‫‪57‬‬ ‫מונטרס הפיוטים‬

‫ממהלך‪.‬‬ ‫ימשל נורא‬ ‫לא בגמרה‬ ‫צור צד ־*ודד‪.‬‬

‫יתהלך‪.‬‬ ‫מאין מונה‬ ‫רוח הונה‬ ‫הנ בסחונה‬
‫םנללך‪.‬‬ ‫ואין מורץ‬ ‫על הונ ארץ‬ ‫קומו ירץ‬
‫מלכות ועשלך‪.‬‬ ‫נס יעבר על‬ ‫מיהו יעל‬ ‫'‪-‬ט־ קם על‬
‫ראשו יושלך‪.‬‬ ‫וכבן בכרי‬ ‫ילך ערירי‬ ‫יום לך ימריא‬
‫נתנו לך‪.‬‬ ‫מידך‬ ‫כי‬ ‫על רוב חסדך‬ ‫אכן‪ ,‬חודך‬
‫ד׳ מלך‪.‬‬ ‫ד׳ ׳מלך‬ ‫עשיר והלך‬ ‫תקיף ומלן‬
‫אין כמוך ואין דומה לך‪.‬‬

‫צח‪.‬‬
‫אשסוך שיחי לסני אל‬
‫כעמדי בקהל ישראל‬
‫ומשירי להורות אואל‬
‫מרומם על כל ברכת‬
‫אםלד‬ ‫עורי‬ ‫כהילה‬
‫רמ *על כל יושבי חלד‬
‫יהד כאין אב ואין ילד‬
‫וחשכה‪.‬‬ ‫אור‬ ‫יוער‬
‫רוכב על נלנל ותבל‬
‫כמבול אשכול הוא סובל‬
‫כל הנבל על הנבל‬
‫ומי יורע במה ואיכה‪.‬‬
‫עניניו‬ ‫ככל‬ ‫האהד‬
‫וסניו‬ ‫עדריו‬ ‫מכל‬
‫בעיניו‬ ‫ומוצר‬ ‫קדוש‬
‫מלוכה‪.‬‬ ‫יאחה‬ ‫לו‬
‫מי וה אשר יעה חק‬
‫ודבר זה במאד רחוק‬
‫אדיר ונאור לבלי הק‬
‫רוחי לפניך אשםוכה‪.‬‬
‫ושבהי‬ ‫שיהי‬ ‫יופי‬
‫כובהי‬ ‫לך‬ ‫יערב‬
‫ארחי‬ ‫והכן‬ ‫ישר‬
‫נדעבוד‬ ‫האר‬ ‫יה‬

‫צט‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫|‬ ‫‪(K‬‬
‫כ(‬

‫^נור בבין עקרב וצטעוני‬ ‫יודעי הסיצוני ימי עני‬

‫חנני הנני‪.‬‬ ‫בבית שכי‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬

‫התיאשה נפשי עלות שחר‬

‫קוה למחר אחרי מחר‬
‫בי אהבי מה אמרה אחר‬
‫וידי ערב שלמו בארמוני‬ ‫היה אדום אזרח ואדמוני‬
‫וירד בי עם כלבי צאני‪.‬‬

‫ושמי אשר היה להניון‬

‫נחסך בסי זרים ל ת י ק‬
‫סחסארים עלי בחזיון‬
‫בוזה דבי קרוש בארמוני‬ ‫ועמוני‬ ‫ומואבי‬ ‫הנרי‬
‫ואל נביא השקר יטוני‪.‬‬

‫דודי לך נסוב אלי נניס‬

‫לארוח נרדים שם ושושנים‬
‫כמה חחי יעלה בבין ]חנים[‬
‫ובסוף ליין רקחי ורמיני‬ ‫וסעסוני‬ ‫למורי‬ ‫]הקץ[‬
‫והצבי שובב למעוני‪.‬‬

‫התעתדי לקץ ואם אחר‬

‫כי לא המירותיך בעם אתר‬
‫בחרת בי נם ]בך[ אני בוהר‬
‫כבני עקוד זבחי וראש אוני‬ ‫כחימני וצסוני‬ ‫נוי‬ ‫מי‬
‫ואוהבי‪ .‬ומי אל כמוני?‬

‫ק•‬

‫נלות מ ש ל ח‬
‫כ‬ ‫]להוצה[ בארך‬
‫מראה ונגאלת‬ ‫טעונה בפרך‬
‫אשיבך לממשלת‬ ‫להיכל דבירך‬
‫ואשים למחצך‬ ‫ואנדור פרצך‬
‫ואהבך נדבה‪.‬‬ ‫ארוכה‪ .‬וארצך‬
‫אהיה מהכד‪.‬‬ ‫ועד אן ישועה‬
‫ן?בה‬ ‫מצל‬ ‫פרועה‬ ‫ואני‬
‫מבכה‬ ‫כדהל‬ ‫תועה‪,‬‬ ‫כשד‪.‬‬
‫בצירי‬ ‫וכלה‬ ‫קצירי‬ ‫עבר‬
‫י ף י ‪,‬לא בא‪.‬‬ ‫מ‬ ‫צירי‬ ‫ונוסף‬
‫מ ד י תפארת‬ ‫יחידה לבשי‬
‫לכבוד ועטרת‬ ‫הכשי‬ ‫ונזר‬
‫בשת‪ ,‬ומשכרת‬ ‫כי עוד תנשי‬
‫ונחח‪.‬‬ ‫זרח‬ ‫ויחת‬ ‫תקחי‪,‬‬
‫היוחך עזובה‪.‬‬ ‫חשמחי תחת‬
 ‫קונטרס‬

‫בינון ומהומה‬ ‫זמני‬ ‫חלסו‬

‫כלמה‬ ‫נסו‬ ‫עוני‬ ‫ומגי‬
‫נותרתי ערוםרי‬ ‫בני‬ ‫ומכל‬
‫אם לא תנמול‬ ‫לריק אעמול‬
‫ואנה אני בא‪.‬‬ ‫בחסדך‪ ,‬ותחמול‬
‫דבירך מחרב‬ ‫קוממ אקומם‬
‫בקריח מלך רב‬ ‫וקרנך ארומם‬
‫ישועה תקרב‬ ‫ולדל משומם‬
‫מרעים‬ ‫זרע‬ ‫ואשמיד רשעים‬
‫תכסה אהבה‪.‬‬ ‫ועל כל םשע*ס‬

‫צרופה בכור עני‬ ‫]שביה[ בח ציון‬

‫לס^ני‬ ‫נשבעתי‬ ‫אבותיך‬ ‫שבועת‬
‫למעוני‬ ‫עלתה‬ ‫נשמעה‬ ‫שועתך‬
‫שמעתי כי חנון אני‪.‬‬
‫ידי כי אין לאל‬ ‫למאד‬ ‫שחותי‬
‫נדרש לכל שואל‬ ‫שמך טוב וסלח‬
‫נואל‬ ‫זולחך‬ ‫שובה כי אין לי‬
‫שובה ד׳ רנבוח אלפי ישראל‪.‬‬
‫יבא איש ריכך‬ ‫למי אפוא מכרתיך‬
‫אריב את יריבך‬ ‫למי ספר כריתות•‬
‫אני אהיה סביבך‬ ‫למגדל אש והומה‬
‫למה תבכי ולמה ירע לבבך‪.‬‬
‫חמס ולא תענה‬ ‫אצעקה‬ ‫למה‬
‫המונה‬ ‫יאמר‬ ‫להשמיד ולאבד‬
‫יהר ער ועונה‬ ‫נמכרנו‬ ‫לזרים‬
‫לעברים ולשסהות ואין קונה‪.‬‬
‫הבוזה‬ ‫מאנוש‬ ‫מ׳ את ותראי‬
‫ההוזה‬ ‫במכתב‬ ‫אשלח‬ ‫מלאכי‬
‫אסוף מזה ומזה‬ ‫ישראל‬ ‫בזורה‬
‫טהר •היה האות הזה‪.‬‬
‫שלישי‬ ‫לקבץ‬ ‫מועד שמת לי‬
‫סקדשי‬ ‫לקומם‬ ‫מוסת לא אראה‬
‫לא בא לקדושי‬ ‫שלוס‬ ‫משמייע‬
‫מרוע לא בא בן ישי‪.‬‬
‫נכבש•‬ ‫לאסוף‬ ‫־ ן בי נשבעתי‬
‫לך •ובילו שי‬ ‫רלא אז המלבימ‬
‫לקדוש•‬ ‫שמת•‬ ‫הנה עד לאסים‬
‫הנה ראיתי כן לישי‪.‬‬
 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬

‫סב•‬
‫כבנם* נשרים‬ ‫יעלה נשואה‬
‫ואשת נעורים‬ ‫אהובה קרואה‬
‫עזובה לזרים‬ ‫והיום שנואה‬
‫םנים‪ ,‬ותבתיר‬ ‫עד אן תסתיר‬
‫נשיקות אהבה?‬ ‫ארבים סעתיר‬
‫צעקו‬ ‫באמי‬ ‫זהה קול הצאן‬
‫יזעקו‬ ‫לי‬ ‫רצון‬ ‫לסצא‬
‫לה שן חרקו‬ ‫לצץ‬ ‫ואנשי‬
‫עיי אין שארית‬ ‫שרשם אכדית‬
‫ותקוה‪.‬‬ ‫אתן‬ ‫ולכם אחרית‬
‫דמעת עשוקים‬ ‫בנאד‬ ‫שיסה‬
‫כשמך דבוקים‬ ‫כנפש וכםאר‬
‫ותמיד דםוקים‬ ‫שחו עד סאד‬
‫רבצמ‬ ‫שבה‬ ‫ממחוז חסצם‬
‫אשר נרו כה‬ ‫ארצם‬ ‫ומעל‬
‫והניחוהי‬ ‫ילכו‬ ‫פני‬
‫אחותי‬ ‫דדי‬ ‫מעכו‬ ‫שנאי‪-‬‬
‫הריחותי‬ ‫לא‬ ‫שסכו‬ ‫דמים‬
‫זדי‬ ‫בדמיך‬ ‫שביי‬ ‫יונת‬
‫לאלםי רבבה‬ ‫אחותי את היי‬
‫ובחוח‬ ‫רצק‬ ‫לעיניך‬ ‫בנך‬
‫שמח בריחות‬ ‫ובינך‬ ‫ביגי‬
‫נמכי לצמיתות‬ ‫ראשית אונך‬
‫וחרבי כקולי‬ ‫ארבי שוללי‬
‫אלהי למוכה‪.‬‬ ‫זכרה נא לי‬
‫לאסו• מכרתיך‬ ‫אלתדםבנסשך‬
‫שכר שכרתיך‬ ‫כי בעוד נמשך‬
‫ושמתיך‬ ‫נזר‬ ‫אתן בראשך‬
‫ארבי‬ ‫ומסני‬ ‫תכי‬ ‫לנאץ‬
‫כי הנני בא‪.‬‬ ‫אך כסעט חבי‬
‫ואמכם‬ ‫אתם‬ ‫יחוםי‬ ‫שמעו‬
‫יעמד שמכם‬ ‫שסי‬ ‫כיסי‬
‫אדרוש דסכס‬ ‫קסי‬ ‫וסיד‬
‫לצרי לחיקם‬ ‫נקם‬ ‫אשיב‬
‫הן לא אשיבת‬ ‫ריקם‬ ‫וחרבי‬
‫וראי כשונאיך‬ ‫ושמחי‬ ‫רני‬
‫עליך‬ ‫ונעבר‬ ‫האומרים שחי‬

‫ואתנך ברוכה‬ ‫אעלה אחכה‬

‫בהבלי אהבת‬ ‫ועדי־ סשוכה‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫קנ‪.‬‬
‫״‬ ‫״‬ ‫|‬ ‫‪w‬‬

‫נ(‬

‫אהבת עולם אהבתנו‪.‬‬ ‫אל בדתך האמרתנו‬

‫בעלו זרים עבדיך‬
‫יצעקו איה חסדיך‬
‫למנאצים שם כבודך‬
‫אחרי סגוף גאלתנו‪.‬‬ ‫לצמיחוח איך םכרחנו‬
‫רחשו בניס כשניסו‬
‫איך סשנאים ילענו לסו‬
‫ה מ ח ק בס יצדתסו‬
‫כי בלא עם החלסחנו‪.‬‬ ‫סלפנים לו הרנתנו‬
‫השמל נאים אשר גאו‬
‫לסאוד נבזע ונשאו‬
‫חתגהדלים ]אשר[ יקראו‬
‫אתרי טובות נסלתנו‪.‬‬ ‫אלבעברותאיךשכחתנו‬
‫מ ה נבקש עוד בזכרנו‬
‫את שבועתך לתורנו‬
‫נא זכור הסד נעורינו‬
‫כי לבדנו ידעתנו‪.‬‬ ‫אחריך אז בלכתנו‬

‫קי•‬
‫המתנו‬ ‫בכל יום על‬ ‫סקויסים‬ ‫שחי שעסיס‬
‫לשוננו‬ ‫ובהגיון‬ ‫בלב עצור‬ ‫לאחד צור‬
‫לעינינו‬ ‫ישלח אור‬ ‫סםתםו‬ ‫ממקומו‬
‫רנוננו‬ ‫ראזין קול‬ ‫יצו חסדו‬ ‫הוא לבדו‬
‫כקראי שסע ישראל ד׳ אלהיגו‪.‬‬
‫אשר נתן‬ ‫יסוד דחאל‬ ‫לך אקוב‬ ‫שאר יעקב‬
‫בני איחן‬ ‫אשר נחלו‬ ‫חורח שסע‬ ‫לך ושסע‬
‫הביתן‬ ‫לנוחלי נן‬ ‫לקרותח‬ ‫מצוהר‪.‬‬
‫ז ד ‪T‬‬ ‫•‬

‫בסשנחן‬ ‫כתנאים‬ ‫אל תשביח‬ ‫הגוחערביח‬

‫רוסתן‬ ‫לאכול בת־‬ ‫נס‬ ‫כהני‬ ‫בחכנם‬
‫כסו חחן‬ ‫עלות שחר‬ ‫לקראה עד‬ ‫רשות נועד‬
‫להכריתן‬ ‫ולעד לא‬ ‫לה נקבע‬ ‫יסוד ארבע‬
‫כהלכחן‬ ‫למניה‬ ‫שחי כרכוח‬ ‫הן ערוכות‬
‫להותתן‬ ‫שתי ברכות‬ ‫לאחריתה‬ ‫וזעק כרוחח‬
‫לשוננו‬ ‫הנותנת על‬ ‫םרזעק‬ ‫דת וחוק‬
‫שסע ישראל ד׳ אלהינו‪.‬‬
‫להתהלל‬ ‫בראש שחרית‬ ‫נערכות‬ ‫שתי ברבות‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬

‫סמוך אתת‬ ‫ככדתה‬ ‫לאחריתה‬

‫סאוי הילל‬ ‫הנץ‬ ‫עם‬ ‫והלכתה‬ ‫טסוכתח‬
‫להתחולל‬ ‫שלש שעות‬ ‫יעד‬ ‫ונם‬ ‫הלא נסער‬
‫ולא חלל‬ ‫לא הססיר‬ ‫כאן ואילך‬ ‫בעח חלך‬
‫ככית הלל‬ ‫והלכה‬ ‫איש כדרכו‬ ‫רוחשים כה‬
‫להתמולל‬ ‫בראש שרקיס‬ ‫אשר יעסוק‬ ‫יד יססוק‬
‫רמלל‬ ‫אבל יעסור‬ ‫‪pr‬‬ ‫לא‬ ‫‪p‬‬ ‫היה‬
‫להםתולל‬ ‫לבבך‬ ‫קרא עד על‬ ‫וכן יסעל‬
‫להתמלל‬ ‫בכל לשון‬ ‫קריאתשסע‬ ‫דין נשםע‬
‫זקנינו‬ ‫אשר שרשו‬ ‫כארבעה‬ ‫הלא נודעה‬
‫ישראל ד׳ אלהינו‪.‬‬ ‫בקראי שמע‬
‫כתיבותיו‬ ‫והשמר‬ ‫ירא ושחד‬ ‫שם אהד‬
‫כתקותיו‬ ‫והארך דיל‬ ‫אל תשחת‬ ‫לבר הה״ח‬
‫רוחותיו‬ ‫על ארבע‬ ‫להמליכו‬ ‫מאריכו‬
‫שאילות?‬ ‫באמצע‬ ‫אל יכהד‬ ‫המסהד‬
‫באותיותיו‬ ‫דדקדק‬ ‫כין הדבקים‬ ‫ברית יקים‬
‫למצותיו‬ ‫והאזנת‬ ‫כרב יום•‬ ‫ירא ועשה‬
‫ושפחותיו‬ ‫באצבעוחיו‬ ‫יורה‬ ‫אל‬ ‫הקורא‬
‫לראשיתיו‬ ‫הלא יחזזר‬ ‫כארבעה‬ ‫ואם טעה‬
‫קריאותיו‬ ‫ויחזור לראש‬ ‫להתאשק‬ ‫ססק‬ ‫דת‬
‫לעטתיו‬ ‫שהן קודאין‬ ‫ומצאן‬ ‫דלו *ז‬
‫כדיננו‬ ‫הראשק‬ ‫במסוק‬ ‫יה• עסוק‬
‫כקראי שמע ישראל ד׳ אלהינו‪.‬‬

‫קה‪.‬‬
‫יסודיהס‬ ‫האל‬ ‫בדת‬ ‫נקראות‬ ‫]שש[ מאות‬
‫רדידיהם•‬ ‫כנסי[‬ ‫]על‬ ‫נרמזוה‬ ‫לכת מי זאת‪-‬‬
‫שקודיהס‬ ‫צמת‬ ‫במו‬ ‫מזוקקות‬ ‫מתוקקות‬
‫בידיהם‬ ‫שמור‬ ‫הק‬ ‫לישראל‬ ‫הזהיר אל‬
‫מדיהם‪.‬‬ ‫ועשו להם צמית על כנסי‬
‫הנ«ע‬ ‫מקום תכלת‬ ‫דרבן‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫שמור לןן‬
‫היות מרובע‬ ‫חום ציצית‬ ‫נסתר‬ ‫סוד‬ ‫לך נפתר‬
‫שלש ארבע‬ ‫כסולים בתוך‬ ‫תוטיו‬ ‫היות‬ ‫םשסטיו‬
‫עות ארבע[‬ ‫בדי אצב־‬ ‫נסשל‬ ‫יהי‬ ‫]המשלשל‬
‫הלא נקבע‬ ‫בדת ציצית‬ ‫קטינא‬ ‫ברב‬ ‫הוק םדניא‬
‫יניהס‬ ‫עלות מנ־‬ ‫כרך‬ ‫להוט‬ ‫זקוף ערך‬
‫ועשו להם ובו׳‪.‬‬

‫נבדל‬ ‫יהי‬ ‫יםקיז‬ ‫כנף‬ ‫עלי‪.‬‬ ‫שקוד ענף‬

 ‫הונטרם הפיוטים‬

‫אנודל‬ ‫כמלא קשר‬ ‫אכל ידחיק‬ ‫ל א ירהיק‬

‫שמור וחדל‬ ‫כרב שמעון‬ ‫]נכפלת[‬ ‫״׳נה מליח‬
‫לא נחדל‬ ‫מציצית‬ ‫ותפרה‬ ‫הן הפרה‬
‫לחוקתנדל[‬ ‫כמין אצ^‪,‬‬ ‫ועור ננד‬ ‫]חוט בנר‬
‫בכנפיהם‬ ‫ואם בנד‬ ‫זנח ונעור‬ ‫חקוקי עור‬
‫ועשו וכו‬
‫מעוכבח‬ ‫כסות שאולח‬ ‫בדת אדם‬ ‫עולשים יום‬
‫חייבת‬ ‫הלא ציצית‬ ‫כאן ואילך‬ ‫לעת הלך‬
‫נחשבת‬ ‫בחוקה היא‬ ‫לעס השוק‬ ‫םכורת שוק‬
‫מחוטבח‬ ‫כשידה חיא‬ ‫ונוי סוער‬ ‫הנוי וער‬
‫וגעזכח‬ ‫פסולה היא‬ ‫וחוט נקרץ‬ ‫הוק נ פ ‪p‬‬
‫מעכבת‬ ‫פרט לילה‬ ‫וראיתם‬ ‫ובור והחם‬
‫בסודיוע‬ ‫ולא שלש‬ ‫על ארבע‬ ‫קין נקבע‬
‫ועשו וכר‪.‬‬

‫סו‪.‬‬

‫[‬ ‫]‪. . .‬‬

‫על בל עלמות‬ ‫] • • ‪ I‬דמה‬
‫בחרק וראמות‬ ‫נחפה‬ ‫ככםף‬
‫לקול כת עמי‬ ‫אל אל רוסי‬
‫כי אורך כא‪.‬‬ ‫אטור לה קוסי‬
‫נשםע באזני‬ ‫זכרך וקולך‪,‬‬
‫עיני‬ ‫שסתי‬ ‫לצירי חבלך‪.‬‬
‫לפני‬ ‫ותהיי‬ ‫אנארך‬
‫‪ JL‬יי'‬
‫חרושה‬ ‫ציק‬ ‫לעירי נטישה‬
‫נעזבה‬ ‫לא‬ ‫אקרא דרושה‬
‫יחזו‬ ‫אכן‬ ‫קוט נשא ירך‬
‫כזו‬ ‫ארלים‬ ‫והחיך‬ ‫עוזך‬
‫ספרו עם וו‬ ‫אך שם כבודך‬
‫אהלל‬ ‫שמך‬ ‫רב כל מחולל‬
‫ביתך אסובבה‪.‬‬ ‫וליל‬ ‫יומם‬
‫לכנות אקריב‬ ‫נדריך‬ ‫יום‬
‫אשמיד ואחריב‬ ‫עריך‬ ‫ואח‬
‫אבנה‪ .‬ואריב‬ ‫עריך‬ ‫אך‬
‫רבבה‬ ‫ארבך‬ ‫ריבך‪ ,‬והרכה‬
‫כוחות אהכה‪.‬‬ ‫אמשכם בע־‬
‫יש לי ליחל‬ ‫חכח והעצמה‬
‫בוחל‬ ‫בקרבי‬ ‫ונשמה‬ ‫ולב‬
‫כרחל‬ ‫הנני‬ ‫נאלמה‬ ‫אך‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬

‫בתער סרוטים‬ ‫לפני סורפיס‬

‫אשכנה‪.‬‬ ‫הן‬ ‫תסיר לוהטים‬
‫וסועדי‬ ‫זסני‬ ‫אצתם‬ ‫ולסה‬
‫‪$‬ךי‬ ‫והנכס‬ ‫ואתם ידעתם‬
‫בלעדי‬ ‫אל‬ ‫כי לא בחרתם‬
‫בי אל תמרו‬ ‫אך אם אחיו‬
‫אח האהבה‪.‬‬ ‫תעוררו‬ ‫אם‬

‫קז‪.‬‬
‫אבי איך בתך חתה‪ .‬עיי הערה לסי׳ זה‪.‬‬
 ‫הערות‪.‬‬
‫א‪ ,‬םיוט לברכו‪ ,‬ולא םצאהי וכרו בסםרו של צונץ‪ .‬שם המחבר הוא אליעזר‬
‫ברבי שלמה • ראה צונץל׳ינ*( צדרצינ‪ ,‬ואולי הוא ר״א הנזכר בספר הישר לריח צד‬ ‫י‬

‫ע־ה ע״ר• ראה נם כרס חמד חיז צד ‪ ;34‬מחיו צד ‪ — .566‬שורה ‪ :2‬השר‪ ,‬ככ׳י‬
‫ובמה׳ו‪ :‬השוד ואולי צ־ל‪ :‬הצור‪ — .‬שורדי ‪ : 3‬יירץ‪ ,‬במח״ו ארץ‪ _ ,‬שורה ‪ : 4‬כמלאכת‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬בםאכלח‪ ,‬ואולם הוא ננד חחרוז‪ .‬המאמר מיוסד על חססוק שטוח כיב י; והכוונה‬
‫סח‪ ,‬כי החל לעשות מעשהו‪ _ .‬שורה ‪ :8‬כמדו‪ ,‬במח״ו‪ :‬כמדו‪ — .‬שורח ‪:10‬‬
‫ידע‪ ,‬במח־ו‪ :‬ורע‪ — .‬שורה ‪ :11‬שובח במח׳־ו‪ :‬שובח ידיחן‪ ,‬בכייובסח״ו‪ :‬ידיחם;‬
‫;‬

‫ראח איוב א׳ פדו; ולבש‪ ,‬במח״ו‪ :‬ולבניו‪ _ .‬שורה ‪ : 13‬מאור הנעלם‪ ,‬רומו למח‬
‫שאסרו‪ ,‬שהקב״ה ננזז לאור שברא ביום הראשון לצדיקים לעתיד לבא)הנינה י״ב ע־א(‪.‬‬
‫ב‪ .‬סיוט‪ ,‬וםםעל לו בתוכ ססורש בכ״י‪ :‬אהדת לברכו‪ .‬שם ‪,‬מחברו הוא שלסה‬
‫ברבי אליעזר‪ ,‬כנרשם בראשי החרוזים וצונץ לא הזכיר בספרו לא את תפיוט ולא‬
‫אח המחבר‪ .‬ונמצא הסיוט הזה נם בסחיו צד ‪ 566‬ועל פיו תקנתי אמה שבושים‬
‫וסלאתי את החסרונוח הנמצאוח בכיי אשר לפני‪ — .‬שורה ‪ :3‬אדופ ומואכ‪ ,‬חפר‬
‫במח־י; דרכו‪ ,‬במח״ו‪ :‬ידרכו‪ — .‬שורה ‪ :4‬מרדתי‪ ,‬כמה־ו‪ :‬םדורתי‪ — ,‬שורה ‪ :6‬אל‬
‫עונח לחש‪ ,‬חסד בכיי ונמצא כסח״ו‪ — .‬שורה ‪ :10‬כרס‪ ,‬במח״ו‪ :‬כרס‪ — .‬שורה‬
‫‪ :12‬לדודים‪ ,‬כיה במה״ו‪ ,‬ובכ״י‪ :‬לרידיס‪- .‬״ שורה ‪ :15‬זה חעם‪ ,‬חסר בכיי ונסצא‬
‫כמזדו‪ .‬ויש שם עוד איזה שנויים קםנים‪,‬‬
‫ג‪ .‬נפ ממעל לזה הסיוט נםצא בכ־י‪ :‬אחרח לברכו‪ .‬ראה צונץ ל״נ צד ‪311‬‬
‫שמיחס אח הפיומ שלפנינו לדי שלמה בן אמן )הנקרא חנער( מצרפה‪ ,‬שהי כשנח‬
‫‪ ;1170—90‬ובכיי שלסני מצאחי על חנליון ‪,‬שלמה בן •הורה )נבירול(; וכנראה‬
‫בחב שר׳ל אח ההערה הזאת‪ ,‬ובכל זאח דעוד )וראיתי שכן נם דעח ר׳׳ש‬
‫הורוויין( נוטה לדעת צונץ‪ .‬ונמצאו בקונטרס חפיוטים עוד סיומים אחרים סר שלמה‬
‫כן אבון ואעיר עליהם במקומם; דאה טח׳יו צד ‪ ,567‬טל אורות ‪ — .21‬שורה ‪ : 1‬בדכו ה;‬
‫בכיי‪ :‬ברבו אה הי‪ ,‬וזה ננד משקל השיר‪ _ .‬שורה ‪ :3‬מעשי‪ ,‬בכיי‪ :‬מעשה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :7‬מסעד כמחיוומ־א‪ :‬לו למסעד‪ — .‬שורה ‪ :8‬הן לא ולו‪ ,‬בכיי‪ :‬הן לו ולא‬
‫ובםח״ו‪ :‬הן איש ו ל ו — ש ו ר ה ‪ ,11‬בכ״י‪ :‬עינים והמרו‪ ,‬ובטח־ו וט׳׳א‪ :‬עצו וחמרו‪ ,‬והנבון‬
‫הוא ענום והמרו‪ ,‬והמרו זה הוא מלשון מר לחט‪ ,‬צ״ל‪ :‬לכם‪ — .‬שורדי ‪ :12‬כיני‪,‬‬
‫;‬

‫בכ׳יי‪ :‬כיניו‪ — .‬שורה ‪ :13‬לו‪ ,‬בכיי‪ :‬לא‪.‬‬

‫ד‪ ,‬סיוט לבדכז‪ ,‬יבלת׳ נזכר אצל צונץ ונמצא כםח״ז צד ‪ .567‬הםיזט מיוסד‬
‫עיס איכ עד אוח עי ובשני הבחיס האחרונים מרומז לדעחי שס המחבר מאיר ברבי‬

‫= ליטעראטויגעשיבמע‪.‬‬ ‫־( ‪S‬״‪J‬‬

 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬ ‫‪66‬‬

‫משה‪ ,‬ונראה לי כי הוא ר״מ בי״מ שחי בציסת ממנו של הדאבין והזכירו צונץ‬
‫בססרו ל״נ צי ‪ 341‬ושם מוכאים נס הכםים אהרים בשם הזה‪ ,‬והאחד מהמ חכר‬
‫סיעדם והיה מרומא‪ ,‬וכבר דבר עליו נס מורי הח׳ ר־א ברלינר כססר קומה היהודים‬
‫ברומא הלק ב׳)‪ (1‬צד ‪ 53‬ובס־א‪ .‬והנה הםיום שלסנינו קשה להכינו בםקוסוח רכים‬
‫ואולי נםלו כו איזה שננות וטעיות ואין בידי לתקן‪ — .‬שורה ‪ :1‬אור עט אדרת‪,‬‬
‫מנתו למה שאסרו בסדריא ס״נ שברא הקב׳־ה את השמים מאור לבושי — ש‪1‬ךד‪.‬‬
‫‪ :2‬השקיע‪ ,‬ואולי צ״ל הבקיע‪ ,‬והוא עיר הכתוכ ברעתו תהומית נבקעו)משלי נ׳ כ׳(‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :3‬נילה וכו; חסר בכיי והשלמתי עס״י מה״ו‪ — .‬שורה ‪ :6‬רומח‪ ,‬במח״ו‪:‬‬
‫חסה‪ — .‬שורה ע‪ :‬טיבם‪ ,‬ר״ל טיב הנבראים והוא האדם‪ ,‬ובמח״ז‪ :‬טכס נניד בנקמה‪,‬‬
‫;‬

‫אולי כונחו על סד‪ .‬שאסרו בפדר״א סי־כ שבראו הקב״ה לאדה״ר מסקוס טהור וקדוש‪.‬‬
‫— שורה ‪ : 10‬יפה וכר רוםז לסד‪ .‬שאמרו הזיל שיפה הקניה וקלע לחוד‪ .‬ואחיכ‬
‫הביאה לאדם )ברכוח ס״א עיא ערובץ י״ח ע״א(; קולע‪ ,‬כסח־ו קילע‪ —.‬שורה !‪: 1‬‬
‫;‬

‫זכי‪ .‬לטלה‪ ,‬כס׳ש ב״ב ע׳ה‪ .‬עשר חסזה עשה הקבילי לאדה׳ר ועיין כרכות ס׳א‪— .‬‬
‫שורה ‪ : 12‬לדק סלאכיו‪ ,‬שאסרהקב׳ה לםה״ש באו וננסול חסד לאדה׳ר‪ ,‬כמפורש בסוף‬
‫םי׳מ ספדריא‪ — .‬שזרה ‪ :13‬ערינח‪ ,‬בםהמ‪ :‬ערוכה‪ — .‬שורה ‪ :15‬לסענו‪ ,‬בסח״ו‪:‬‬
‫למעני‪—..‬שורה ‪ :16‬אישח‪ ,‬בסתיו‪ :‬כארשח‪ — .‬שורה‪ :17‬שיח‪ ,‬כמחיו‪ :‬שיר —‬
‫ה‪ ,‬לכרכו נ״כ ונזכר כל׳נ לצונץ צד ‪ 558‬ושם סחברו ר׳ יצהק ואולי דיצ‬
‫םו»ר ונמצא בם כמח־ו צי ‪ — .565‬שורה ‪ :5‬עצושיו‪ ,‬בסחיו‪ :‬חעצומיו; עםיו‪,‬‬ ‫(‬

‫ואצל צונץ‪ :‬עמי; והנופחא שלפנינו היא הנכונה‪.‬‬

‫ן‪ ,‬פיוט לכרכו ושם מחברו כנראח מראשי ההרוזים יוסף ורק‪ ,‬ולא סצאחי‬
‫להפיוט הזה זכרון בםםרים‪ — .‬שורה ‪ :6‬לפניו כרכו‪ ,‬בכיי‪ :‬מפניו‪ ,‬וטעוח הוא‪.‬‬
‫ן‪ ,‬סיוט לבינו יום א׳ ?‪ 01‬חנרורשנינ‪ ,‬נזכר נספרו של צונץ צי ‪ 188‬והדפיסו‬
‫חריש וקש בס׳ שיד השירים צר קי־מ עיין שם; ויש להוסיף על דברי זקש‪ ,‬ני הפיוט‬
‫שלפנינו נדפס נפ בספר נטעי נעםנים להיילבת צד ‪ 18‬ובס׳ שבחי אלהים)והראן חדפיה(‬
‫רף ליו עיב בחור ‪,‬בקשה ליסי ההול׳‪ — .‬שורה ‪ :1‬לצורך‪ ,‬בש״א‪ :‬ליוצרן־‪— .‬‬
‫שודדי ‪^ :2‬זל‪ ,‬נשנ׳אונטעי נעטנים‪:‬לילה — שורה ‪ :3‬על אדסה‪ ,‬בשב־א‪ :‬באדםה‬
‫)קרי‪ :‬באדסה(‪ — .‬שורדי ‪ :4‬לפניו לך‪ ,‬בניי‪ :‬לפני‪ ,‬וסלח ל ך חסדה‪ _ .‬שורה ‪:5‬‬
‫״‬

‫אברך את‪ ,‬נשב*א‪:‬אב‪p‬שם; הנשמה לו‪ ,‬מלת לו הסרה בכיי‪ — .‬שאר השנויפ ראה‬
‫בשיר השייים לריש זקש ושם ססורש נל השיר הנהמד הזה על צד היותר טוכ‪.‬‬
‫ח‪ .‬שאלוני‪ .‬רשות לנשםת והוא ניב לרשנינ והזנירו צונץ ל״נ צד ‪ 188‬וכבר‬
‫הדפיסו ר״צ עדלסאן מנד אוכםפורר צד ‪ 29‬לסי חםח׳׳ו ונדפס נם בס• טל אורות‬
‫לרשד״ל צד ‪ 22‬סי׳ כיו )לפי קונטרס הסיוטים(‪ — .‬שורה ‪ :1‬ננלנלי‪ ,‬נניי‪ :‬ננללי‪.‬‬
‫— שורה ‪ :3‬סשוש• עם‪ ,‬בט״א‪ :‬נם טנח‪ ,‬הסר בנ׳א; ועושי‪ ,‬בטיא‪ :‬בעושי‪ ,‬והוא‬
‫;‬

‫תקץ שתקנו רשר״ל ואץ צורך לזה‪ ,‬כי יש לפרש אח הבית הזה נם לסי הנוסהא‬
‫שבנ״י‪ — .‬אוחו ואחים‪ ,‬ננ־י‪ :‬ואלהים‪ ,‬הה טיס; אותו חסר בניא‪ — .‬שורה ‪ :5‬חנרך‬
‫שם‪ ,‬בכיי‪ :‬אח שם‪.‬‬
‫ט‪ .‬אחי שאו סשאת ישוח לביכו סר׳ אלחנן ולפי כיי הםונא נלינ לצונץ‬
‫צד ‪ 288‬הוא ר׳ אלחנן כן יצחק םח־ו צד ‪ — .568‬שורי‪ :1 ,‬קוםו קחלוח —‬
‫;‬

‫קוםו‪ ,‬כסח״ו‪ :‬רננו‪ — .‬שורה ‪ :2‬יעבוד‪ :‬בב״יובמח״ו‪ :‬יעוד; ער‪ ,‬כסחיו‪ :‬עדי‪— .‬‬
‫שורה‪ ,3‬בטח״ו‪ :‬חחטאנו ונטחר באזוב—שווה ‪ :4‬לחם‪ ,‬במחיו‪ :‬לך‪ — ,‬שורד‪:5.‬‬
‫הללו את ה׳ חסר כםח״ו‪.‬‬
‫‪67‬‬ ‫קונטרס הפיוטיפ‬
‫י‪ .‬אשישת‪ .‬פיוט לשבח נותנים )בפיוט אל ארץ לשבח(‪ ,‬עיט א־כ נפול• היניו‬
‫צונץ ל״נ צד ‪ 87‬וחרץ משפט לאמר‪ ,donkel u. schwerverstandlich :‬וכנראה נפלו‬
‫נם אמד‪ .‬טעיות בכיי אשר לפני‪ ,‬המחבר)לרעחי ד׳א הקליד( ישיםמדברו על מעשי בראשית‪,‬‬
‫אך לשונו קשה ומליצתו נלתי פובנת ל; והמצד‪ .‬לפרש יבא ויפרש ויטול שכד‪ .‬וצונץ‬
‫כתב שנםצאו בכיי פרושים וכאויים לפיוט זה וראיתי מי שכותב‪ ,‬ני נם כאחד מכ־י אשר‬
‫במינכן נמצא פירוש כזה‪ ,‬ולא עלה בידי להשינ אף אחד מהם ובס׳ הדר זקנים דף‬
‫א׳ ע״א מובא מפיוט זה הכיח הד)מדד‪ (.‬בלשון אהר וכהוס׳ סוכה ליו ע״ב דיה מקורזלות‬
‫הזנימ נינ אה הביה הראשון כמו שהוא לפנינו‪ ,‬ונן נמצאים רנדים אהדיפ מפיוט‬
‫הזה נס־ הדוש׳ תורה נ־י‪ ,‬נאשר הודיע צונץ נסקוס הנזנר‪ — .‬שורה ‪ : 1‬קיתלה‪ ,‬מלשץ‬
‫אנניס סקומלות )תום׳ סונה הניל(‪ — .‬שורדי ‪ :2‬נהיר‪ ,‬ר־ל השמים יק‪.‬היוחוכהיר‬
‫נדנתיב נהיר הוא נשחקים)איונ ליז נ״א(‪ — .‬דים צו פלנוללה‪ ,‬פיי שנמחחו השמים עד‬
‫אשר צוד‪ .‬הקניה ואמר די‪ ,‬כםיש נפדריא ם׳ נ׳‪ — ,‬שורה ‪ :5‬הקליע‪ ,‬ננראה‬
‫חסרה פה סלה אחת‪ — .‬שורה ‪ :6‬נחלים בנ־י‪ :‬נכלים‪—',‬שודד‪ :7 .‬זונפ‪ ,‬ככ־י‪:‬‬
‫ומונס‪ — .‬שורה ‪ :11‬נבייתם‪ ,‬בניי‪ :‬ננייתם‪ —.‬שורה ‪ : H‬רבך‪ ,‬ראי‪ ,‬צונץ זינאנ‪.‬‬
‫סאעזיא צד ‪ — .385‬שורה ‪ :21‬וכבס‪ ,‬ככ־י‪ :‬וכינס‪ — .‬שורה ‪ :22‬לנצומס‪ ,‬ואצל‬
‫צונץ )לינ‪ ,‬שם(‪ :‬לנצורי‪.‬‬
‫יא‪ .‬סיוט לאל אדץ‪ ,‬סיוםד עס׳י א׳ב כסול ושס סהברו הוא לדעת צונץ ל׳׳נ‬
‫צד ‪ 553‬יצחק‪ ,‬יען סצא את שסו םרוסז בבית האחרון בטלות יצחצהו קהלות;‬
‫ולכי ספקסק בזה‪ — .‬שורה ‪ :2‬נשבה‪ ,‬ואולי צ־ל‪ :‬נשסה‪ — .‬שורת ‪ :6‬רצוא ושוכ‬
‫כאור היוצא כאש לחכח‪ ,‬כן הוא בכיי וניל סיותר‪ — .‬שורה ‪ :8‬הבתו‪ ,‬בכיי הוא‬
‫אחד הצי החמז השני )חסד וכד(‪ — .‬שודדי ‪ :9‬טזניס‪ ,‬בכיי הוא אהד טזב סאור‬
‫ונו׳‪ —,‬שורדי ‪ :20‬רומז למד‪ .‬שנודע מדברי חרל בחלסוד ומדרשים שהלבנה הלשינה‬
‫ואמרה ‪,‬אין שני מלנים משחםשים ננתר אחדי ומיעטה הקנ־ח ואח״נ חזר ואסר‬
‫צדיקים יקראו על שמך )חולין ם׳‪ — .(:‬שורה ‪ :21‬שנח נניי הוא אהר שסרירים‬
‫ונוי‪ - .‬שורה ‪:22‬חד‪.‬לוח‪ ,‬אצל צונץ‪ :‬תחלחו‪.‬‬
‫יב‪ .‬סיוט אחר לאל ארץ על סדר אינ והזניח צונץ נלינ צד ‪ ;670‬שם‬
‫מחנמ לא נודע לי‪ — .‬שורה ‪ : 10 ,9 5‬המסונר נסרונעיס ][ הוא חוססח אשר‬
‫י‬

‫הוספתי םדעחי‪ — .‬שורה ‪ :12‬להשמיע‪ ,‬ננ״י‪ :‬להשמיט‪ — .‬שורה‪3‬נ‪ :‬לא שניו‪,‬‬

‫דניאל נ׳ כיה‪ — .‬שורה ‪ :18‬לזכר מלכותו‪ ,‬כן כתנתי סםנרה‪ ,‬ובכיי‪ :‬זנר קדושת‬
‫םלכותו‪ ,‬ועםהא כזאת בפיוט אל אדון לא ראיתי עדן‪ _ .‬שורה ‪ :20‬להשקץ‪ ,‬חסלה‬
‫הזאת בלתי מובנת לי‪—.‬שורה ‪ :22‬אצלצונץ‪ :‬תפארת ונדלה‪ ,‬ועזוממשלה‪ ,‬שרפים‬
‫ואופני קדש עם חיות קדש‪.‬‬
‫יג‪ .‬פיוט אחר לאל ארון‪ ,‬לא נזכר בספרי החוקריס והמתהקים על‪ -‬שרשי‬
‫הסיוטים‪ .‬הסיוט מיוסד עיס א־כ ובבית האחרון מרומז כנראה שמ המחבר ‪,‬שמואל‬
‫הזק׳‪ — .‬שורה ‪ :3‬השליש והקוד‪ ,.‬דיל כי שלישו של עולם הוא ארץ יבשה וחרכה‬
‫ושני השלישים םצוסים סיס‪ — .‬שורה ‪ : 5‬אולי יש להשלים ההסמן בכיי ולקרות‪:‬‬
‫‪,‬טובים מאורות שברא בלולים‪ ,‬ימנם לאוחוח למועדים ולמלים״‪ _ .‬שורה ‪:9‬‬
‫טנה למור וכו׳ הכוונה על אדה״ר ציווי פקדו‪ ,‬שאמר לו לא תאכל מעץ הדעת‪— .‬‬
‫;‬

‫שורה ‪ :10‬תן מזמור‪ ,‬כי כן אמרו הכמימ ‪,‬סתהואפר מזמור שיר ליופ השבת״)ילקוט‬
‫תהליס צ׳׳ב(‪ — .‬שורת ‪ :11‬תסיסה הנחילו‪ ,‬כמישא־ל הקניה למשה מתנה מוכה יש‬
‫לי בבית ננזי ושבת שסה)שבת י׳‪ _ .(:‬הלליס‪ ,‬אולי ציל תבלים‪ ,‬והוא עיר הכתוב‬
‫הכלים נפלו לי בנעיסיס )תהליס ט״ז ר(‪,‬‬
 ‫קונטרס המיוטיס‬ ‫‪68‬‬
‫יד‪, ,‬אופן לדי• קשמלץ׳ והוא ר •מדד‪ ,‬הלד דאד‪ .‬צתץ ל׳נ עד ‪ ,206‬עסזדי‬
‫ומנודה עד ‪ 75‬ובמקום־ אחר אאמן אייה ושח המקום לקער‪ .‬שמל לקח את חפיוט‬
‫הזח מקונמרס הסיומים ונדפס בס׳ טל אורוח עד ‪ 52‬סי׳ ס׳׳ח‪ — ,‬שורה !‪ :‬יקר אדון‪,‬‬
‫כן הוא בכ־י והוא הנכון ושר־לתקן יקרה אמן‪ ,‬והביאו לזה המשקל שחוא _ _ ״ _‬
‫‪ ,‬ואולם אני נכר הוכחתי לדעח בספרי ‪.‬ע־ד המשקל בשירי רי־ה׳‪ ,‬כי היה‬
‫‪^^UIJ‬‬ ‫ן ‪ ( _ ~ _ -‬תהת מ ל‬ ‫‪Juuu‬‬ ‫מנהנ המשודרים לשים לפעמים מל‬
‫) _ ‪ -‬״ ‪ ( -‬וכן עשה דייה פה ועוד ננחיס אחדים נשיר הזה‪ — .‬שורה ‪ :4‬שם‪:‬‬
‫בטיא‪ :‬שת‪ — .‬שורח א‪ :‬ושם בטיא‪ :‬ושח‪ — .‬שורה ‪ :6‬יברא‪ ,‬בכיי נורא; לבא‬
‫לפניו‪ ,‬ננ׳י‪ :‬לנא נ ל ס לפניו‪ — .‬שורה ‪ :10‬מסקורי‪ ,‬ככ׳י םמקור‪ — .‬שורה ‪:11‬‬
‫ומלמדות‪ ,‬ככ״ סלסדח‪ — .‬שורה ‪ :u‬חורוח בכיי‪ :‬חורה‪ — .‬שורה ‪ :17‬האחד‬
‫נכץ‪ :‬אהד‪ ,‬ונן הוא נלטביל שנת ‪ 1851‬צד ‪ — .585‬שורה ‪ :18‬הדמות‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫חממות; למבקשי‪ ,‬כטיא‪ :‬למשרתי‪ — .‬שורה ‪ : 19‬פליאוח‪ ,‬בכיי‪ :‬סלאוח‪ _ .‬שורה‬
‫‪ :30‬בשם‪ ,‬כנניא‪ :‬וכשם‪ ,‬אולס ראה העמד לשורה ‪ .1‬שלומוח‪ ,‬ככ״‪ :‬שלום‪.‬‬
‫טו‪ ,‬אוםן אחר להנ״ל; ט׳א צד ‪ 3‬סימן ני‪ — .‬שורח ‪ : 1‬ושם בכ״ בשם‪..‬״‬
‫שורה ‪ :6‬עזוז‪ ,‬כנ״‪ :‬עחוז‪ — ,‬שורה ‪ :9‬ובמוקדי‪ ,‬נכ׳י‪ :‬ומוקדי‪ — .‬שזרה ‪:10‬‬
‫בל‪ ,‬בכיי‪ :‬קול‪ — .‬שורה ‪ :"15‬אף העריצוהו‪ ,‬בכיי; והעריצוהו‪ — .‬שורה ‪:17‬‬
‫חשאו‪ ,‬בניי‪ :‬שאו‪ —.‬נספר שכח• אלהיס )הלק מצהלות חתנים( נדסס חביח חראשון‬
‫מהשיר הזה וכלו עלה קסשונים‪.‬‬
‫טז‪ ,‬קדושה וריח יהודה; לא נזכרה נשום מקום ולא נמצאה נדיואן ר״ה‬
‫ובכיז נראה שהיא ממנו‪ — .‬שורה ‪ : 1‬נליל; בכיי נלנל; והוא ננד המשקל‪— .‬‬
‫שורה ‪ :9‬סנידוכו‪ ,‬בכיי; שניצור דרכו‪ — .‬שורה ‪ :11‬הוא עד‪ ,‬בכי״‪ :‬הוא ער עליו‪.‬‬
‫— שורה ‪ : 13‬וסי‪ ,‬בכיי‪ :‬אין מי פעלת‪ ,‬בכ״‪ :‬פעלתי‪ — .‬שורה ‪ : 17‬האליל‪ ,‬בכ״ האלילים‪.‬‬
‫;‬

‫יז‪ .‬אופן לר״ה והוא לשבת קודם ט• באב ונמצא כדיואן והזכירו צונץ בל״נ‬
‫צד ‪ ;675‬ט־א צד ‪ 54‬סימן ע״א ודיואן הרכבי חיב צר ‪ ,25‬ואנכי תקנתיו לס־ הריואן‬
‫כיי׳ אשר בידי‪ .‬שורה ‪ :3‬והסר נעדר‪ ,‬כן תקנתי עפ״ הריואן‪ ,‬וככ״י חמחיו כמו בטיא‪.‬‬
‫— שורה ‪ :4‬אורבים בכיי ובט־א רכים; בעקרבים בכיי‪ :‬בעקרבים; כין קוץ ורדרד‪,‬‬
‫ראה ההערה לשורה ‪ — .3‬שורה ‪ :8‬כדבר בכיי‪ :‬ברבר‪ — .‬שורה ‪ :11‬כן הוא‬
‫ככ״‪ ,‬וכט־א להחשיך להצר והוא תקון שלא לצורך‪ — .‬שורה ‪ : 12‬יוסי‪ ,‬בכיי יומו‪.‬‬
‫_ שורה ‪ :13‬וקשת כ־ה בכ״‪ ,‬וכטיא‪ :‬וקשחו‪ — .‬שורה ‪ :14‬בכ״י ולא ורשדיל‬
‫תקן וכחב‪ :‬ולאן‪ ,‬ובדיואן‪ :‬ולך; אל; בכ״‪ :‬אל‪ — .‬שורה ‪ : 15‬ונזוז וכו׳ חסר בכיי‬
‫ובטיא‪ — .‬שורה ‪ :16‬הקשב‪ ,‬בכ״‪ :‬והקשב; רק לך נבדל‪ ,‬בכיי‪ :‬רק לך לא נבדל‪.‬‬
‫שורה ‪ :18‬לשמך ישורון על בכ״‪ :‬לעסךישוררון בעל‪ — .‬שורה ‪ :20‬ותעל בט־א‪:‬‬
‫ותער; תסיר‪ ,‬בכ״ ותסיר‪ .~ .‬שורה ‪ :22‬וסרים כ־ה בכ״ ורשדיל תקן בט׳א‪ :‬וראשם‪.‬‬
‫רה‬
‫— שורדי ‪ :25‬לא כנוף בכיי‪ :‬לא *‪.‬סז; ובלם ;טיא‪ :‬כלס‪ — .‬ש י ‪ 26‬יררוכו‬
‫׳‬

‫וכוי עד סוף הסר בכ״ והשלמתיו לכ ־‪-‬דיואן‪.‬‬

‫יח‪ .‬אופן ליום ראשון של ש ; חברו רי׳׳ה ונזכר בל־־נ לצונין צד ‪) 204‬ושם‬
‫יסיר נענה בסקופ‪ :‬יצור נענה נשוי‪ (2 -‬ובס׳ עמודי העבודה צד ‪ .77‬עיין ריואן‬
‫שדיל צר כיו עינ פי׳ ס־ח‪.‬‬
‫שורה ‪:9‬‬ ‫יט‪ .‬אופן אחר לחניל ונמצא ננ בדיואןכ״; טיא צד ‪ 3‬ם״ ד׳‬
‫‪1‬‬
‫שחי‪ ,‬בכ־ ‪ :‬שדה‪ — .‬שורה ‪ :41‬כק־‪ ,‬ככ״‪ :‬ב;קר אתכנה‪ ,‬בכ״‪ :‬אחקנהו‪ ,‬והוא‬
‫;‬
‫‪69‬‬ ‫קונטרס המיופרס‪.‬‬

‫תקון ע״‪ 0‬לקלקל‪ — .‬שורה ‪ 16‬־‪ .‬ינקה בכיי‪ :‬נקה‪ — .‬שורי• ‪ : 17‬דוש נכ־י‪ :‬ראש‪.‬‬
‫— שורי׳ ‪ :20‬להמית כ־ה בכיי‪.‬‬
‫כ‪, .‬וחחיות אחר נס לו־ ר״ל לר״ה ונםצא נס כדיואן‪ ,‬וצונץ אשר הזכירו‬
‫‪ — 1 e i n l i c h alter als das 13. Jahrh‬שודח ‪:2‬‬
‫נאוםו‪ ,‬בכיי נואסו‪. — .‬שורה ‪ :8‬סתנים‪ ,‬בכיי נותנים‪ _ .‬שורדי ‪ :14‬א; בכיי‪ :‬איח‪.‬‬
‫כא‪ .‬אוסן לסכות להנ־ל ונזכר כםסר יקוו הסיס לר״ש אכן חבק צד ‪ ,44‬וכבר‬
‫;‬‫העיר ןךז רי״ל דוקס כאהד ססשריו‪ ,‬ולא אדע אנה וכן כתב נם צונץ לינ צד ‪206‬‬
‫רעאן שדיל צר ליח ע״ב סי׳ ס״נ‪.‬‬
‫כב‪ .‬אוסן לראב״ע לשבת חוה־מ ש־ם)דוקס לטב״ל ‪ 1848‬צר ‪ ,402‬וכן הוא נס‬
‫בקרובץ ארניל)ליוורנו תקל׳ב( דף ניו ע׳־ב‪ ,‬ושם דף ציה אוסן ליום א׳ ש״ס(; ראה‬
‫נהל קדומים לדוקס צד ‪ ,50‬צונץ ל״נ צד ‪ ,211‬עםודי העבודה צד ‪ 9‬דיואןהראב־ע‬
‫;‬

‫הוצאה אינרס צד ‪ 39‬םי׳ ‪ ;110‬רוזק הי־וד הראב״ע ושיריו‪ ,‬ה־ב צד ‪ .12‬ונסצא‬

‫הםיוט שלסנינו נם בס׳ הזונים )קונשט‪ .‬שים( דף מיד עיא; ואני כדרכי בזה לא ארשום רק‬
‫אח השנויים סב״ שבידי ואלו הם‪ :‬שורח ‪ :1‬םחנות‪ ,‬הסר בכיי; קדושה‪ ,‬חסר בכיי‪.‬‬
‫שורה ‪ :2‬האלהיס‪ ,‬בכיי אלהים‪ - .‬שורה ‪ :5‬והם‪ ,‬בכיי‪ :‬הם‪ — .‬שורה ‪ :13‬נוסעים‬
‫עלי סיו‪ ,‬בכיי‪ :‬על שיו נוסעים‪ — .‬שורה ‪ :17‬להיות לעדים‪ ,‬בכיי‪ :‬היות עדים‪.‬‬
‫בנ‪ .‬אוסן לשבת אהר שבועות כמהוור סנהנ סולין )דסוסדיהרנסוו־סחקעיטדף‬
‫קכיח עיב( וצונץ ל־נ צד ‪ 90‬מיחסו לסייטן שסו א כ ר ח ם‪ ,‬ואיני יודע מניין לו זח‪,‬‬
‫שורת ‪ :1‬כבודו‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :3‬ובם כסאות‪ ,‬בכיי‪ :‬וכסאות‪ — .‬שורה ‪:4‬‬
‫שזדדי ‪ :5‬נזדא‪ ,‬בכיי מורא‪ — .‬שורה‬ ‫שבעתן‪ ,‬הזא ננד חסשקל זלא אדע לתקן‪.‬‬
‫‪ :7‬ד׳ כם הסר ככ״‪ — .‬שורה ‪ :13‬כבט‪ ,‬חסר נכ״י‪ — .‬שורה ‪ :15‬ככל‪ ,‬במחזור‬
‫פולין‪ :‬לכל; למול‪ ,‬בסים‪ :‬לכל‪ _ .‬שורה ‪ :16‬ובו‪ ,‬בס״ש‪ :‬ונם והלולם‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫;‬

‫ועוללם‪ — .‬שורה ‪ :21‬סיני‪ ,‬חסר בכיי‪ .‬שורה ‪ :23‬תכניס‪ ,‬בכיי‪ :‬תבנית; נבורה‪,‬‬
‫במ־ס‪ :‬נרולה‪ — .‬שורה ‪ :24‬כל־ש צטחין‪ ,‬חסר בכיי‪ ,‬ובמים‪ :‬בל״שצמח־ן‪ ,‬וציל כליש‪,‬‬
‫וחכונח לשבעח ככבי לכח וסדרן שצ־ם חנכיל )ראה ר׳׳א עסשטיין‪ ,‬מקדמוניות צד‬
‫‪] 101‬בית תלמוד שנה ה׳ צד ‪ .([94‬ועיר הסדר שלםנינו ועוד סדרים אחרים ושונים‬
‫ראח שרקי דרי׳א שיו ושיז וברייחא דשמואל סינ וסיה‪ — .‬שורה ‪ :25‬בהוד‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫בנוי; בכס נבורה‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :27‬בריח בכ״‪ :‬בריא; כדי אינס‪ ,‬כס־ש‪:‬‬
‫בחקון רב‪ — .‬שורה ‪ :28‬קדושחםחםר בסיס‪ —.‬שורה ‪ :31‬ירעים‪ ,‬בכיי‪ :‬עןןיס‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :32‬כבוד‪,‬בכיי; והוד; מקום‪ ,‬כמים‪ :‬כבוד‪ _ .‬ש ו ר ח ‪ :33‬לקול‪ ,‬כמיס‪ :‬כקול‪.‬‬
‫— שורה ‪ :35‬במקרא‪ ,‬בכיי‪ :‬במקראי‪ — .‬שורה ‪ :36‬ואז יהנח בכיי‪ :‬ויהנה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :37‬בענותו‪ ,‬בכ־י‪ :‬וענוהו‪.‬‬
‫כד‪ .‬אוסן לר׳ יעקב תם; צונץ לינ צד ‪ ,266‬עמודי העבודה צד ‪ .110‬נרמס‬
‫עס׳י כ״ שלשני ע״ שד־ל בכרם המד היז צד ‪ ,36‬ועיין נם לטב׳ל ‪ 1844‬צד ‪.301‬‬
‫— שורח ‪ :15‬ותחולל ככ״ יחהלל‪ — .‬שורה ‪ :17‬כל העם‪ ,‬הסר ככ״‪ — .‬שורה‬
‫‪ :21‬חרשח בכיי‪ :‬חרש‪ — .‬שורת ‪ :29‬ברדח וינל נם שר־ל הודה שלא ידע שחרון‬
‫הדברים האלה ואנן סח נענה אכתריה?‬
‫כה‪ .‬אושן לרייה‪ ,‬דיואן שמל ועל הנאמר שם יש להוסיף כ• הוא נסצא נס‬
‫כסיס )דמום הנ׳ל דף ק־ם(‪ ,‬וראה סד‪ ,‬שכתבתי אדות הסיוט הוה במ״ע מאנאצין לחח׳‬
‫בדלינר והאסםאן שנת ‪ 1893‬צד ‪.254‬‬
 ‫קונטרס ד&ימים‬ ‫‪70‬‬

‫כו‪ .‬אופן ושם מחברו ש מ ו א ל נמצא בראשי הוורודס‪ ,‬ולא סצאתי זכרץ‬
‫לפיוט זח כשום ספר; ובכיי אשר לפני חפרים שתי מלות ולא יכלתי למלאות אח‬
‫החסדון‪ — .‬שורה ‪ :2‬ורוכבים‪ ,‬בכיי‪ :‬רוכבי‪ - .‬שורה ‪ :6‬כשידיהם‪ ,‬ככיי‪ :‬כשירח‪,-‬‬
‫ישבחוהו‪ ,‬בכיי‪ :‬שבחו‪ —.‬שורה ‪ :13‬ואין בא‪ ,‬כיה בכיי עד הםשקל‪— .‬שורה ‪:20‬‬
‫כיוס‪ ,‬בכיי‪ :‬כיום‪ — .‬שורה ‪ :31‬ואור פנים‪ ,‬ככ־י‪ :‬ואור לפנים‪.‬‬
‫כן‪ .‬יה יושב‪ ,‬אופן ושם סחברו עזרא נרשם כראשי החרוזיס‪ .‬נזכר בלינ‬
‫לצונץ צד ‪ ;467‬טל אורוח צד ‪ 60‬סי׳ ירט‪ — .‬שורה ‪ : 1‬שם‪ ,‬בכיי וטיא‪ :‬הפ‪.‬‬
‫_ שורה ‪ :13‬חשסלה‪ ,‬בכיי‪ :‬ההשפלה‪ — .‬שורד• ‪ :18‬מיוסדים‪ ,‬ב״ה נכ־י;‬
‫כט־א‪ :‬סיוםדים‪.‬‬
‫כח‪ .‬אומן לשבח בראשיח כמנהג פולין )דיחרנפ׳ דף כ־א( ושם מחברו‬
‫ש ל מ ה ‪ — .‬שודד• ‪ :2‬הוד‪ ,‬בסיס‪ :‬כבוד‪ - .‬שזרה ‪ :3‬פתח דיק ותלה‪ ,‬כפים‪ :‬פותה‬
‫דוק ו ח ל ד ותולה‪ — .‬שורה ‪ :4‬הנוף‪ ,‬בכיי‪ :‬והנוף; ונפה‪ ,‬בם־פ ונפח כו‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :5‬נפש‪ ,‬בס׳פ נפש כל חי‪ — .‬שורה ‪ :8‬לא נלנל‪ ,‬בס״פ‪ :‬לא עשה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :10‬נשזס‪,‬בנ*י‪ :‬כשזסז‪ —.‬שזרה ‪ :11‬לפעלה‪ ,‬בם״פ‪ :‬פעלה‪— .‬שורה‪:12‬‬
‫וכדמות‪ ,‬בס׳פ‪ :‬כדסות‪ — .‬שורה ‪ :13‬וענן ודוח‪ ,‬כסיס‪ :‬ורוח וענן; שם‪ ,‬בכיי‪ :‬ושם‪.‬‬
‫שורה ‪ :14‬סרוס‪ ,‬בםיפ‪ :‬נאור‪ — .‬שורה ‪ :16‬כרוה‪ ,‬בסיס‪ :‬ברום‪ — .‬שורה ‪,18-17‬‬
‫הסר ככ״‪ — .‬שורה ‪ :18‬שם‪ ,‬כס״ס‪ :‬שסה‪ — .‬שורה ‪ :19‬וטסים ודציפ‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫וטסים ורצים‪ ,‬ובסיס‪ :‬ורצים וטסים‪.‬‬
‫כט‪ ,‬אופני הוד‪ ,‬אופן נבנה על יסוד א״כ בסול עד אות כ• ושם סתברו נעלם‬
‫ססנז‪ — .‬שורה ‪ :4‬שררה‪ ,‬בכיי‪ :‬סדרה; והיון‪ ,‬לא אדע לפרשו‪ ,‬ואולי צ״ל והיק‪,‬‬
‫כסו בסי׳ כ״נ שורה ‪ ;20‬הדון‪ ,‬לא נודע לי סרושו‪ — .‬רכך‪ ,‬ראה סי׳ י׳ שורה ‪.14‬‬
‫— שורה ‪ : 7‬נער הוא מטטרון‪ ,‬סיר ס׳ נשא סוף סרק ייב‪ ,‬ובס׳ היכלות )בה־ם לילינק‬
‫דדח( צר ‪ ;171‬ועיק בססרו של קוהוט על הםלאכיםצד ‪ ,27‬ב ס ה י ע ‪ 6‬מ ^ לשנת‬
‫‪ 1853‬צד ‪ ,249‬צונץדנאב‪ .‬סאעזיא צד ‪ .477‬ובתום׳ חולין ס׳ עיא רבםוח ט׳יז ע״ב‬
‫הביאו חרה ‪,‬השר חמשרח נער נקרא וכו״ כסו שחוא לפנינו‪ .‬עיייש‪ .‬וראח סשיכ‬
‫בהערחי לסי׳ ל־א שורה ‪.7‬‬
‫ל‪ .‬אופן לשבה בראשיח מד׳ יצחק כר יחורה ואולי הוא בן ניאח‪ ,‬וצונץ ל־נ‬
‫צד ‪ 144‬ססתסק בזח ניכ‪ .‬ויש נם פיוט אחר המחחיל במלות ״ירודון ידודון״‪ ,‬וחוא‬
‫אוסן לשבח רביעי אחר פסח‪ ,‬ושונה מהפיוט שלפנינו‪ ,‬ושמ מחברו הנרשם בראשי‬
‫חחדוזימ הוא יעקב‪ — .‬שורח ‪ :2-1‬קרטק‪ ,‬ניסטרא‪ ,‬ריחטון‪ ,‬עיין ברכות דףל״ב עיכ‪.‬‬
‫— שורה ‪ ,38‬ראה צונץ וינאנ‪ .‬פאעזיא צד ‪ — .716‬שורה ‪ :47‬יץשרי‪ ,‬בכיי‪,.‬‬
‫לקשרי‪ .‬״ ש ו ר ה ‪ :53‬וקדישין‪ ,‬בכ״י‪ :‬וקרישיס‪.‬‬
‫לא‪ .‬אופן‪ ,‬הזכירוהו צונץ‪ ,‬ל־נ צד ‪ 167‬ולאנדםהוט‪ ,‬עסודי צד ‪ ,46‬ושם‬
‫סחברו חתום בראשי חחדוי־ס‪ :‬אמתי יחי‪ .‬מפיוט זה נמצא חרוז חקיף טטםרץ בחום׳‬
‫חולין סיו עיא ובתום׳ יבמות ט״ז ע־ב דיה סםוק עיין הערה לשורה ‪ — ,7‬שורה ‪• 2‬‬
‫;‬

‫ממתקים‪ ,‬צ־ל‪ :‬םסתקים‪ — .‬שורה ‪ :7‬תקיף‪ ,‬בכיי חוקף‪ ,‬ותקנח׳ לסי הסובא בתום׳‬
‫חולין הניל‪ .‬וחנח כונח הבית נלויה כי ר־ל שמטטרון נהסך מכשר לאש‪,‬‬
‫שחיה ארם ונעשה מלאך כמ־ש חנוך זח טטטרון; חיב־ע בראשיח ח׳ כיר; חום׳‬
‫עחית )הדר זקנים( רף א׳ ע־ד ראד‪ ,‬חערח׳ לסי׳ כיס שורה ‪ .(7‬וכסס־ אצילות‬
‫;‬

‫)אשר בספר ננד חכםח חקבלה לר״א ילינק( צד ‪ 3‬אסרו‪ :‬וטטטרון ח נ ח ס ך‬

‫מבשר ל א ש לוחט סולך עליהם‪ ,‬והוא םסשהלשון שלפנינו; וכן שם צד ‪ 5‬מלמד‬
‫ש נ ה פ ך סרס ו ב ש ר ל א ש ונחלים בוערות; ועיין חערת יליניק כס׳ הנזכר צד ‪3‬‬
‫‪71‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫העדה ‪ 5‬מ ד ‪ 5‬הערה ‪ — .(8‬שורד• ‪ :10‬עולמו‪ ,‬בכ״י‪ :‬עללסו‪ — .‬שורה ‪:13‬‬

‫אש‪ ,‬בכיי‪ :‬שר‪ — .‬שורה ‪ :26‬מהדוםו‪ ,‬צ״ל‪ :‬מהרומן‪.‬‬
‫לב‪ .‬יאחה‪ ,‬אוטןלדיי הלוי‪ ,‬והוא בדיואן כיי שלו ח״כ סי׳ ‪ ;21‬מהיוצר ‪;568‬‬
‫דיואן הרכבי ח״ב צד ‪ — .17‬שורה ‪ :4‬נסשות בנויות‪ ,‬כסח־ו‪ :‬כנסשותהחיוח‪.‬‬
‫‪ -‬שודד׳ ‪:17‬‬ ‫שורה ‪ :7‬גהרה‪ ,‬בםח־ו‪ :‬נאוה‪ — .‬שורה ‪ :15‬בעלי‪ ,‬חסר ככ״י‪.‬‬
‫ללחהלה נסחיו‪ :‬לתחלה‪— .‬שורה ‪ :22‬אהלו‪ ,‬כסחיו‪ :‬אהלה‪.‬‬
‫לג‪ .‬אופן‪ ,‬הזכירו צונץ בלינ צד ‪ 679‬וכתב שהוא בן שםנת בתיפ‪ ,‬ולפנינו‬
‫לא נסצאו רק חפשה‪ ,‬והבית האחרון לפנינו הוא נס הניח חאחרון אצל צונץ; ואולי‬
‫סיפ נפל בלינ‪ — .‬שורח ‪ :1‬אל אל‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :5‬ובצר ככ״י‪ :‬בצך‪— .‬‬
‫שורה ‪ :9‬קציצי‪ ,‬כ״ה בכיי ואינו סובן לי‪ ,‬וצונץ הדסיפ את הבית הזה בספת הנ״ל‬
‫)שם( ואצלו נסצא‪ :‬כניבי‪ ,‬חד‪ .‬נראה ננץ‪.‬‬
‫לד‪ .‬לך יערמון‪ ,‬כציל‪ ,‬וחאופן שלפנינו‪ ,‬אשר שם‪.‬םחברו יהודה התום‬
‫כראשי חרוויו‪ ,‬נזכר כל״נ צד ‪ .566‬וכחב צונץ‪ :‬ואולי הוא לריי הלוי‪ ,‬וכנראה לא‬
‫חיה הפיוט בעצמו לפני החכם חוח‪ ,‬כי לולא זאת בלי ספק לא חיח כותב כדבריפ‬
‫האלה‪ ,‬ואיש אשר חיך לו לטעום נעיסח שירי חלד דל ידע ויכיר כי הסיוט הזר‪,‬‬
‫לא סלבו מ א ולא לו הוא‪.‬‬
‫‪ a‬לד‪ .‬שננה מאה םלפני ונשסט פה סיסן אחד סהקונטרס והנני לחקן פח אח‬
‫הסעות ולםלאות את החסדץ ולהדפיס אח הפיוט משמט‪:‬‬

‫כידו‬ ‫וקדושים‬ ‫]אל[ נערץ כסוד נלנלו‬

‫בחך שפ כבודו‪.‬‬ ‫שם אוחות שסו על תלו‬
‫כאםתו‬ ‫נוצח‬ ‫בריאות רםות‬ ‫בשחק‬
‫על סשםר בדעחו‬ ‫חיו על תסונות שוסוח‬
‫איש איש על סלאכתו‬ ‫יוציאם בסססר שסוח‬
‫סעכדו‬ ‫יכיר‬ ‫נעלות נודלז‬ ‫ישמח‬
‫יעדו‬ ‫לסועד‬ ‫ולםלאוח אשר יאםר לו‬
‫החיות נשאו‬ ‫רקיע אשר על ראשי‬
‫הכבוד קראו‬ ‫הוא כסאו ועל סי משה‬
‫במסיבות צבאו‬ ‫יקרא אל שמו ולא יהשה‬
‫העמידו‬ ‫כן‬ ‫על‬ ‫היכלו‬ ‫יהדזצץ סנינ‬
‫נירו‪.‬‬ ‫הנא‬ ‫_ מן‬ ‫חילו‬ ‫אנודת‬ ‫דפקוד‬
‫‪ . . . .‬נאמנים‬ ‫הינחשו אשר בם עריו‬
‫צפונים‬ ‫ננלים או‬ ‫מי יונל ססור סעבדיו‬
‫מחוץ ובפנים‬ ‫מנלעדיו‬ ‫ואץ‬ ‫הוא‬
‫תעירו‬ ‫עין‬ ‫וכל‬ ‫בל פה •ערקי סהללן‬
‫הארץ כבודו‪.‬‬ ‫בל‬ ‫ומלא‬ ‫בשחקים‬ ‫עזו‬
‫וזעה הסיום הזח‪ ,‬הנזכר בל־נ לצונץ צד ‪ ,210‬הוא אוםן למדת בס׳ חזונים‪,‬‬
‫ועל פיהו תקנתי אמה שננות אשר סצאהי בכיי שלסנינו‪ — .‬שודד‪ :1 .‬בסוד‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫שורה ‪ :3‬בשחק‪ ,‬בחזונים‪ :‬בקרש; באמתו‪ ,‬שם‪ :‬םאסחו‪_ .‬‬ ‫בסוד קדושים‪.‬‬
‫‪:‬‬‫שורה ‪ :4‬המ‪ ,‬שם‪ :‬הנם שוסות שם‪ :‬שמוח על משםר‪ ,‬שם‪ :‬נהצנז‪ — .‬שזרה ‪5‬‬
‫;‬ ‫;‬

‫יוציאם‪ ,‬בניי‪ :‬מצאים על םלאבתו‪ ,‬בניי‪ :‬סםלאנתו‪ — .‬שורה ‪ :6‬בעלות נודלו‪,‬‬

‫;‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪72‬‬

‫שורה ‪ :9‬כסאו ועל בכיי‪ :‬כסא אשר על‪ — .‬שורה ‪:10‬‬ ‫בכיי; בעלוה נדל‪.1‬‬
‫יקרא וכו; בחזוניס‪ :‬מזמור שיר לאל יחשה ן כי הוא שר צבאו‪ — .‬שורי• ‪ : 12‬ויפקוד‬
‫וכו; שם‪ :‬לנצה והיה מושלו ן אל הכא בידו‪ — .‬שורי• ‪ 15-13‬כחוונים‪:‬‬
‫ננלים או צסונימ‬ ‫מי יוכל ספור סעלליו‬
‫כן פכהוץ ולפנים‬ ‫נודע כי אזן עתך אליו‬
‫חדשים נם ישנים‬ ‫אין קצה להוד מםעליו‬
‫שורה ‪ :17‬עזו‪ ,‬בכיי‪ :‬עמו‪ ,‬וכחזונים‪ :‬כי עזו‪.‬‬
‫לה‪ ,‬אשיר שיר לאל‪ .‬אוםן‪ ,‬לא מצאתי זבח עוד‪ ,‬זשס סחכרו יהודה חחום‬
‫בראשי ההרודם‪ — .‬שורה ‪ : 1‬אשיר הסר בכיי והוססחיו סםברה‪ — .‬שורה ‪: 11‬‬
‫ירצה בכיי‪ :‬ירעה‪ — ,‬שורה ‪ :16‬יפארו‪ ,‬ככ׳י‪ :‬םאמ‪ — .‬שורה ‪ :17‬ושרף‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬ושרפים‪.‬‬
‫לו‪ .‬אופן‪ ,‬וכריה שפ םהברו יעקב‪ ,‬ונראה שהוא ריח‪ .‬והנה האופן הוה כבר‬
‫הוכיר אוחו צונץ ל״נ ‪ ,561‬וכעםודי העבודה )צד ‪ (110‬כתב‪, :‬אופן לשבת בי אחר‬
‫הפסח ובקצה מקומות נם לשבח חוהיש שיפי וכן סצאחי במחוור פנהנ פולין )דפוס‬
‫פיס דף ק״ז‪, (:‬אוסרים אותו בברונא כשבת שניה אהר פסחי‪ ,‬ועל טי המהזור הזד‪.‬‬
‫‪ -‬שורד‪ : 1 ,‬יחיד חסר בכיי; יפוד‪,‬‬ ‫תקנתי כל מעות שסצאחי בכיי אשר לפני‪.‬‬
‫ובמים‪; :‬סד והוא ננד חטשקל‪ — .‬שורר׳ ‪ :2‬ועצמתו‪ ,‬בם״ס‪ :‬ונדולתו‪ — .‬שודח ‪:7‬‬
‫בתוניס בסים‪ :‬ברבנים‪ — .‬שורה ‪ :8‬זה אל זה‪ ,‬בפיפ‪ :‬כחיל זה לזה והוא מד‬
‫הסשקל‪ — .‬שורה ‪ :12‬קרישים‪ ,‬בכ״‪ :‬קדישין‪ ,‬וכיה בסים; עם‪ ,‬חסר בכיי‪— .‬‬
‫שורה ‪ 14‬זח לשונה במיפ‪, :‬ורנליהס ן בכנפיהם ן ססחיריס ן וכס עפים׳‪ — .‬שורה ‪:16‬‬
‫לארבעתם‪ ,‬בכיי‪ :‬לארבעתן‪ — .‬שורה ‪ :17‬בםעסדס‪ ,‬בכיי‪ :‬בסעפי‪ — .‬שורה ‪:18‬‬
‫יריסון‪ ,‬ככיי‪ :‬יקימון‪ — .‬שורה ‪ i y‬למלא בכורו עולם כמים‪ :‬כבוד האל ן סלא‬
‫;‬

‫עולם‪ ,‬והוא הנטן‪ — .‬שורה ‪ :20‬ישנו‪ ,‬בכ״ ישלשו‪.‬‬

‫לז‪ .‬אסדות האל‪ .‬חתום בו שם מהברו דייה‪ ,‬והוא במחנה יהודה כיי אוכםסורר‬
‫חלק ב׳ םימן ‪ .80‬והפיוט שלפנינו הוא מאורה לאי דשבועוח במחזור אויננון )צונ<ן‬
‫לינ צר ‪ ;205‬עמודי חעבודח צד ‪ ,(71‬ובמ־ס חוא מאורח לפי יחרו ולפי ואתחנן‪,‬‬
‫שקודין בס אנכי )עסודי שס(‪ ,‬ובקרובין אךניל )דף ק״ט‪ (:‬הוא סאורה לשיח‪— .‬‬
‫;‬‫שורה ‪ :1‬אמרות הסר בכ״‪—.‬שורה ‪ :2‬הן קשורות בכיי‪ :‬הטהורות‪ — .‬שורה‪5‬‬
‫מנהו‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :10‬בשפתותיו‪ ,‬בכ״י‪ :‬בשפתיו‪ ,‬והוא ננד המשקל‪— .‬‬
‫_ שורה ‪ :18‬סלב‪ ,‬כב״י‪ :‬מלבך‪_ .‬‬ ‫שורד‪ :1! ,‬מעריצוח מעטירוח‪ ,‬חסר בכיי‪.‬‬
‫שורה ‪ :21‬רבוח חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :25‬והרי שבע‪ ,‬מלח ״זחרי־ חסר בכיי‪.‬‬
‫לח‪ .‬מאורה לדייר‪ .‬ואיננה בדיואן שלו ואף נם במחנה יהודה לשוא נבקשנה‪,‬‬
‫ואולם נסצאה ברשימת שדיל אשר בראש הדיואן שהוציא לאור בין השירים הנמצאים‬
‫במחזורים ובשאר ספרים סי׳ ייז‪ ,‬ונדפסה כדיואן שהו״ל הרע; ח״ב צד ‪ 24‬סי׳ ט״ז •‬
‫טל אורות צד ‪ 53‬סי׳ סיט‪ — .‬שוו^ח ‪ :1‬ירך חסר בכיי ןלעס כן הוא ככ״‪/‬ובס־א‬
‫;‬ ‫(‬

‫וריואן הרכבי אל עם‪ — .‬שורה ‪ :4‬סאון‪ ,‬בב״ שאון; אולם ראה ישעיך‪B ,‬׳ י׳׳ד‪.‬‬
‫לעוררם‪ ,‬ציל‪ :‬לעודדם‪.‬‬
‫ל‪ .$‬סאורר‪ .‬לש״חח )צונץ לינ צד ‪ (204‬בם׳ חכמת המסכן דף; טיו )ליוורנו‬
‫תקנ״נ(; ובקרוכין ארניל )רף ניר ע־ב( היא סאורה ליום ב׳ של פסח‪ ,‬וחיא ‪.‬סיוט לחנ‬
‫המצות• בפסר שבהי אלהיט רף ע״נ ע״א; ונמצאה נם בריואן רי״ה כ־י ח‪:‬ב‪.‬סי׳ ז׳‬
‫וכאחד פכחיי אשר למורי חחכס ריא ברלינר; טיא צד ‪ 6‬סי׳ וי; דייאן הרכבי חיב‬
‫‪73‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫צד ‪ — .18‬שורה ‪ :3‬חיום כ״ה בכיי שלפנינו וכן הוא ככל כיי ובדפוסים‪ ,‬ובט״א‪:‬‬
‫חרופ‪ ,‬וב־ח בריואן הרכב; ווה טעות יורה עליו החרוז‪ — .‬שורה ;י‪ :‬נהשוס כיה בכ״‬
‫שלפנינו‪ ,‬וכשיא ודיואן תרכבי‪ :‬ותשלחם; כקרובץ ארגיל‪ :‬ותצוס‪ — .‬שורד‪:12 ,‬‬
‫שתה‪ ,‬ציל‪ :‬אשר שחה‪ — ,‬שורה ‪ :13‬צעיר; כיה בכל כ־י ובדפוסים‪ ,‬וכן הוא נם‬
‫בני* שלפנינו‪ ,‬ורשד״ל תקן‪ :‬כעיר; ואין צורך לור‪ ;.‬הרכבי נמשך אחר שדיל וכתכ‬
‫נם •הוא ‪.‬נעיר״; עחח חסר ננ״‪ ,‬וישנו נ נ ״ האחרים ונדפוסיס‪ — .‬שורה ‪ :15‬וחצי‬
‫כל כיח 'בקרובץ אלניר ובדיואן כ״ והוא הנכון‪ ,‬וננ״ שלשנינו ובן בשיא ונדיואן‬
‫הדנני‪ :‬וחסר נל‪ — .‬שורה ‪ :21‬בלי קצרו‪ ,‬כיה בדיואן כיי ובקרובץ ארניל ונחכסת‬
‫הססכן והוא הנכון בלי ספק וננ״ שלפנינו לא קצרו‪ ,‬וזה ננד הםשקל‪ ,‬זשד־ל תקן‬
‫;‬

‫)מסברא דנםשיה?(‪, :‬הקצרר בלשון שאלה‪ ,‬ואחריו נמשך נם הרכבי‪ — .‬שורר• ‪ :22‬אם‬
‫עונ; כיה נכ״י שלפנינו ובכל כה״ וחרםוםימ‪ ,‬ושדיל נחכ בט־א‪ :‬אך עוני‪ ,‬ואחריו‬
‫נםשך הרכב; ולא אדע מרוע ולמה‪ — .‬שורר׳ ‪ :24‬אם לעזרי‪ ,‬ב״ה בקרונץ ארניל‬
‫ובחכמת המסכן וננ״י שלשנינו ובן בט׳א וכדיואן הרכבי‪ :‬לעורר‪ .‬על שנויים אהרים‬
‫אזסיף להעיר במקוס אחר‪ ,‬כ• אין כזה המקום להאריך‪.‬‬
‫מ‪ .‬יעלת אהבים‪ .,‬מאודה נזכרה בלינ לצונץ צד ‪ ,573‬ושם מחברה יוסף‬
‫נרשם נראשי החרוזים‪ .‬ונדפסה המאורה שלפנינו נס׳ קרוכץ ארניל )דף ק׳ ע־נ( ליוס‬
‫נ׳ של סכוח ובסי שכח־ אלהים בתור ‪,‬פיוט לשבות; והרשוח״ח בחב בטיא צר ‪36‬‬
‫בהערה כי חםיוט הזח נמצא נם נמחזוי םונפלייר כ״‪ ,‬וניח אחד ממנו נדפס נם‬
‫נלטכ״ל לשנת ‪ 1848‬צד ‪ 477‬ע״ דוקס‪ ,‬והוא החרו! ‪,‬סורח ארוני״ עד ‪,‬אדום וצח״‪,‬‬
‫ונמצא נם נמחזור נ ־ י לאמויר חח׳ ר׳׳א נרלינר טל אורוח צד ‪ 36‬סי׳ מיה‪ — .‬שורה ‪: 1‬‬
‫;‬

‫יעלת‪ ,‬חסר בכיי‪— .‬שזרה ‪ :2‬מעונ‪/‬בכ״ כרלינר‪ :‬מלוני; נאנח‪ .‬בכיי נרלינר‪ :‬נאלח‪.‬‬
‫— שורה ‪ : 3‬ועלה‪ ,‬בכיי שלפנינו‪ :‬ונלה‪ — .‬שורי׳ ‪ : 5‬אכונן‪ ,‬בשיא‪ :‬יבונן‪ — .‬שורה ‪:6‬‬
‫סנונש׳‪ ,‬יב״ כדלי‪4‬ד‪ :‬סנזנשיו; זנאנח‪ ,‬בש׳׳א‪ :‬וי״אלח‪ ,‬וככ״ כרלינר‪ :‬נאלח‪— .‬‬
‫שורה ך‪ :‬ערי ואוני‪ .‬כן הוא הנבון‪ ,‬ובקרובץ ארניל‪ :‬ערי ואוני‪ ,‬וזח טעות יוכיח עליו‬
‫המפרש שס שני ‪,‬םבנ־ נד הם‪ ;-‬במרבד כיו פ״ז; כנמר‪ ,‬בנ״ נרלינר‪ :‬בצשור‪— .‬‬
‫שורה ‪ :10‬וצניף‪ ,‬בכ״ ברלינר‪ :‬בצניף; יצנוף ועדיו יעדה וחליו‪ ,‬בכ״ ברלינר‪ :‬ופאר‬
‫בראשו אעדה ונטשו‪ — .‬שורה ‪ ;11‬יגיע‪ ,‬בביי ברלינר‪ :‬יניעי‪ — .‬שורה ‪ :12‬חשוד‪,‬‬
‫שם‪ :‬תשוב; תעדה‪ ,‬ובכיי‪:‬־ תעדי‪ ,‬וכן חוא בקרובץ ארניל‪ ,‬ונם זה נכון‪ — ,‬שורה ‪: 13‬‬
‫חשקה‪ ,‬בכ״‪ :‬חשוקה‪ — .‬שורה ‪ :14‬לך‪ ,‬כ־ה כב״ ובשאר הספרים וכן הוא נס‬
‫בלםב״ל כמקום הנזכר‪ ,‬ורשדיל הוסיף ‪],‬רקן לך׳ וכן צ׳ל לשי הסשקל‪ ,‬ואולי אין‬
‫צורך לזה‪ ,‬כי יוכל היוח שלסעסים העמידו המשורדים רגל • ‪ ^ S U U L‬חחח רגל‬
‫‪,‬‬

‫ואף כי אין לי כעת ראיה לדבר‪ — .‬שורת ‪ : 16‬תשחה‪ ,‬וכלטכ״ל וכקרובץ‬ ‫‪1‬‬

‫אמיל‪ :‬תשתי; עסיסים‪ ,‬בקיובץ ארניל‪ :‬עסיסי ייני‪ ,‬והמסרש שס שירש‪, :‬וסמיך שניה‬
‫בציריי לסי שהוא סמוכה לצופי ו״ני‪ ,‬כלומר עסיסיס של צופי וייני•‪ — .‬שורה ‪:17‬‬
‫עט קנמוני‪ ,‬בקרובץ ארניל ובלטביל‪ :‬וקנמוני‪ — .‬שורח ‪ :18‬שלא‪ ,‬בשבחי אלהיט‪:‬‬
‫פלאי; ממשלתך‪ ,‬בכיי‪ :‬טמשלת‪ — .‬שורה ‪ :19‬נשנב ערי ער‪ ,‬בכיי ברלינר‪ :‬נורא‬
‫ונשנכ; לא‪ ,‬בכ״‪ :‬ולא‪ — .‬שורה ‪ :20‬תשיב‪ ,‬בכ״ ברלינר‪ :‬תשית‪ ,‬וכשיא‪ :‬תשיב‪.‬‬
‫— שזרה !‪ :2‬הפק רצוני‪ ,‬חסר נב״‪ — .‬שורה ‪22‬״‪ ,‬ננרך‪ ,‬כיה ככ״י שלפנינו‪ ,‬ובכיי‬
‫כרלינר‪ ,‬ובקמבץ ארניל וכן בט״א‪ :‬יום בו אורי‪ ,‬נכ״ נרלינר‪ :‬אורך זרח‪ ,‬המשרש‬
‫;‬ ‫;‬

‫כקרוכץ אדניל שירש‪ :‬״הזין שניאית‪ ,‬בלומר הזויה•‪ ,‬והוא נכון וכדור‪.‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪74‬‬

‫מא‪ ,‬מאורה לר׳ יצחק כן ניאו‪ /‬הזכיר אותה צונץ בל־נ צד ‪ ;199‬טל אורות‬
‫צר ‪ 57‬םי׳ עיי‪ — ..‬שורה ‪ 5‬חסרה; כן נראה אם נשים עץ על בנק הכתיס‬
‫)‪ (Strofen‬כשיר חוח‪ ,‬אשד שיר האזור ) ^ י ^ ( יאמר לו‪ .‬שורה ‪ :7‬ינחל‪ ,‬כ־ה בכיי‬
‫וכן נכון לסי דקדוק הלשון ולפי המשקל‪ ,‬ובט־א‪ :‬ינחלו‪ — .‬שורה ‪ :15‬כריתי‪ ,‬צ־ע‪,‬‬
‫ואולי ׳צ״ל‪ :‬בריתי‪ ,‬כאשר העיר בצדק רשזח־ה בטיא צד ‪ — .58‬שורה ‪:17‬‬
‫עיר‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :22‬עדרו‪ ,‬כיח בכיי ובטיא‪ ,‬והוא טעות וצ־ל‪ :‬עדרי‪.‬‬
‫שורה ‪ :24‬אהבך‪ ,‬כצי׳ל והחרוז יורה על זה‪ ,‬ובכיי ופרא‪ :‬אהבה‪ — .‬שורה ‪ :27‬וכבודך‬
‫לי‪ ,‬בכ״‪ :‬וכבוד ה׳ עלי‪.‬‬
‫סב‪ .‬אהבה לראביע‪ ,‬הזכיר אוחד‪ .‬צונץ לינ צד ‪ 212‬ונדססה כריואן לראב־ע‬
‫צר ‪ 58‬סי׳ ‪ ;149‬טיא צר ‪ 14‬סי׳ ט׳׳ז‪ — ,‬שורה ‪ :1‬אילה חסר בכיי‪ ,‬ובל״נ ודיואן‪:‬‬
‫אילת‪ — .‬שורה ‪ : 2‬ליל‪ ,‬כדיואן‪ :‬בליל‪ _ .‬שורה ‪ : 3‬בת מארמונה וט׳ ער הרבתה)שורה‬
‫‪ (5‬משונה סכל וכל בדיואן— שורה ‪ :7‬בלבבה בכיי‪ :‬כלבה‪ ,‬בדיואן‪ :‬סקדם‪— .‬‬
‫שורה ‪ :8‬אמצי‪ ,‬בכיי‪ :‬ואמצי‪ —.‬שורה ‪ :9‬מעלך וכו; בדיואן‪ :‬זרי מעלךאתחטאך‬
‫דחי‪ -<- .‬שורה ‪ :10‬תאמר; כדיואן‪ :‬תאמר יום שם‪ :‬עת‪ — .‬שורה ‪ :13‬עמי‪,‬‬
‫;‬

‫שם‪:‬לבי; •רזה‪ ,‬שס‪ :‬ווה‪ — .‬שורה ‪ ,15-14‬םשונה מאד בדיואן—שורה ‪ :17‬אי‬

‫אםריונך‪ ,‬כן הוא בכיי ודיואן‪ ,‬והוא הנכון‪ ,‬ובט׳׳א הניר‪ .‬שדיל ‪.‬אסריון ]עשה[״ והוא‬
‫ללא צורך‪ — .‬שורה ‪ :18‬נם בדיואן‪ :‬בי‪ — .‬שורה ‪ 20‬זיל בריואן‪. :‬ושטתך אשיב‬
‫משבי} ואקבץ עדה נרחה׳י‪.‬‬

‫מג‪ .‬מאורה לשה־נ)צונץ ל־נ צד ‪204‬־(‪ ,‬הברה רייה והיא חסדה כדיואן כיי‬
‫שלו וכן במהנה יהודה‪ ,‬אבל חזביר אוחד‪ .‬שדיל ברשימחו )בראש הדיואן שהו׳ל(‬
‫כין השירים הנמצאים אצלו במחזורים ובשאר םסרים ם״ ‪ ,14‬ובקרובץ ארגיל )רף מיט‬
‫עיא( היא מאורה ליום ראשון של םסח דיואן חיככי ח״כ צד ‪ 19‬מי׳ י־א; טל‬
‫;‬

‫אורות‪ ,‬צד ‪ 6‬סי׳ וי‪ — .‬שורר‪ : ! ,‬ירוחם‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :2‬נכוה‪ ,‬כן הוא‬
‫בקרובץ אמיל והוא הנכון‪ ,‬וחחרוז סוכיח עליו; ובטל אורות וכן כדיואן תרכבי‪; :‬כח‪,‬‬
‫והוא טעות‪ — .‬שורה ‪ :3‬ונפשו‪ ,‬בכיי לנפשו‪ — .‬שורה ‪ :4‬את‪ ,‬הסר בכיי וכט׳א‬
‫ודיואן הרכבי ונמצא בקיא והוא הנכון לס• המשקל‪ — .‬שורר‪ :5 .‬רחמיו נעור בקיא‪:‬‬
‫רהמי נכמר‪ — .‬שורה ‪ :6‬חעיר‪ ,‬בקיא‪ :‬אעיר‪ — .‬שורה ‪ 7‬לשונה כב׳י‪ :‬הקולך זה בני‬
‫בין שעיר‪ ,‬ותקנחי לפי קיא; בטיא‪ :‬הקולך שעיר והשאר חסר ורשזחיד‪ ,‬השלימו בחערה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :8‬וזעקת בקיא‪ :‬ושאנת‪ — .‬שורה ‪:11‬אנוםף‪ ,‬חסר בט־א ובדיואן הרבב; וישנו‬
‫בק׳׳א; נקם‪ ,‬בק׳׳א‪ :‬זעם‪ —.‬שורד‪3.‬ן ישנה‪ ,‬בקיא‪ :‬אשנה‪ ,‬ובכיי‪ :‬ישונה‪ —.‬שורה ‪: 14‬‬
‫‪:‬‬

‫סוררים בקיא‪ :‬צוררים‪ — .‬שורה ‪ ,17-15‬הסר בכ״ והוססתי לפי קיא —שורה ‪15‬‬
‫התצעק‪ ,‬המפרש בקיא יאמר‪ :‬ההיא כדי להשלים שעור הננינה ואיננה לא ה״א התימא‬
‫ולא היא השאלה׳‪ — .‬שורה ‪ :19‬ותשמה‪ ,‬בקיא‪ :‬ותראה‪ — .‬שורה ‪ 20‬לךחסרבכ״י‪.‬‬
‫מד‪ .‬מאורה לר״ה‪ ,‬הזכירה עונץ ל־ינ עד ‪ ,275‬ונדפסה בריואן לרשדיל דף‬
‫טיז ע־א סי׳ מ״א עיייש‪ ,‬ויש להוסיף כי נמצאה נס במהנה יהודה כ־י אוכםפורר הלק‬
‫א׳ סי׳ ‪.301‬‬
‫מה‪ ,‬אין בפי מלה‪ .‬מאורה לרםכ־ע‪ ,‬ושם מהכרה ״אני־ משה׳׳ נרשם בראשי‬
‫שורה ‪ :5‬ונבהי שמי עלי נהפכו‪ ,‬המליצה‬ ‫חחרתים; טל אורות צר ‪ 58‬םי׳ עיו‪.‬‬
‫חזאח לקוחה היא מהערביים וכבר חעיר על זד‪ ,‬המורה בדיש סכ־ט ממאמר ב׳ באסרו‬
‫שם ‪,‬וזה כמו שיאמר אצל הערב‪ ,‬לסי שימצאהו סנע נדול נחסכו שמיו על ארצו‬
 ‫‪75‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫)ובמורה הערבי‪ :‬אקתלכת םמאוה עלי אחנה( וכן יאשר רשבינ )שירי שלטה לדוקס‬
‫צד ‪ (41‬וציריו הפכו עליו לבבו ונחםבו עלי אחנו רקיעיו• ורייה כשירו הטתחיל‪,‬כנדהם‬
‫בי• )כדיואן אשר הוצאתי לאור ח־א ם״ נ*ב( ‪,‬אהובי אשמעה כי נ ח פ ט לי‪ ,‬רהשכו‬
‫עלי ארצי רקיעי־ ובהעדותי לדיואן דייה אוסיף אייח לדבר אודות המליצה הזאת‪— .‬‬
‫שורה ‪ : 13‬ללחוץ‪ ,‬כיה בכי; וכשיא‪ :‬לחצוך‪ .‬שורה ‪ :14‬מתן ואיים‪ ,‬כ״ה בכי; ובסיא‪:‬‬
‫יתנו שייס — שורה ‪ :15‬והלכו יחד — הסה‪ ,‬ביה בכי; ורשר־ל דגיה וכתב‪:‬‬
‫והלכו נרם — יהד‪ — .‬שורח ‪ :21‬ושנח ככיי‪ :‬כשמש‪ _ ,‬שורה ‪ :26‬באסם‪ ,‬כיה‬
‫(‬

‫בכי; ובטיא הגיה רשדיל וכתב‪ :‬בא קץ‪ ,‬ולא אדע מה הביאו לוה‪ ,‬ואולי היתח‬
‫לפניו הגוםתא הזאה בכיי אהר‪.‬‬
‫סיומ לא אדע אכנה; כי המלה הראשונה חסרה בכיי ונם את סחבדו‬ ‫׳‬ ‫סו‪.‬‬
‫בל אדע‪ — .‬שורה ‪ :3‬נפש; הסר בכיי והוספתי מסברא; ד ל ת ; ‪ .‬צ י ל ‪ :‬דלת‪— .‬‬
‫שורה ‪ :4‬יקרבי‪ ,‬בכיי‪ :‬יקרבני‪ — :‬שורה ‪ :6‬עלי ׳נמול‪ ,‬ציל‪ :‬ולי ינסול‪ _ ,‬שורה ‪: 10‬‬
‫סוכ‪ ,‬בכיי‪ :‬רב טוב‪.‬‬

‫מאורה לא אדע תהלחה יען בי המלה הראשונה טסנה הסרה בכי;‬ ‫מז‪.‬‬
‫וכנראה היה שם מחברה ‪.‬יום טוב• נרשם בראשי החרוזים‪ — .‬שורה ‪ :3‬סבנץ הבתים‬
‫נראה‪ ,‬שחסרים סה ב׳ מלוח‪ — .‬שורה ‪ :9‬ואויבך‪ ,‬בכ״‪ :‬אף אויבך‪ ,‬תה מעות יורה‬
‫עליו המשקל‪ ,‬ומלת ‪,‬אף׳ מקומה בסוף הבית ) ב א ף תרדי( והוא חסר שם בכיי‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :19‬סלה אחת חסרה בכ״י‪ — .‬שורה ‪ :24‬וישע וישע‪ ,‬ב׳ םעםים‪ ,‬ואולי‬
‫לשתי הוראות שונות‪.‬‬

‫סח‪ .‬איומתי מאורה התום בראש* הרודה שם מחברה ‪,‬שמואל הכהן׳ פעמים‪,‬‬
‫וכבר הזכיר אותה צונץ ל־נ צר ‪ ,294‬והיא נדפסה בסדור מנהנ סולין )ק״ז‪ (:‬לאסרה‬
‫בשבת שניה אחר פסח‪ _ .‬שורה ! ‪ :‬איוםחי‪ ,‬חסר בכיי; שמח; בכיי שסהי ועלזי‪,‬‬
‫וכן הוא במנהנ פולין‪ ,‬ונראה לי סיותר‪ _ .‬שורר‪ ,3 ,‬חסרה בכ״‪ — .‬שורה ‪ 4‬ציון‪,‬‬
‫‪:‬‬

‫חסר בכיי שורה ך )סחס( מקומה כמיס אהר שורה ‪) 8‬שבת(‪ _ .‬שורה ‪ :8‬משוש‪,‬‬
‫בכ־י‪ :‬משושי; ושכחי‪ ,‬בסיס‪ :‬שכחי‪ — .‬שורר׳ ‪ :13‬נקרח מלשון קרח — שורה ‪;15‬‬
‫_ שורד‪ : \ $ ,‬ובעש‪.‬־ נברח בס׳יס‪ :‬ובעשור נטרח והמפרש יפרש‬ ‫סרח בכ״; טרח‬
‫שם כדוהק‪ — .‬שורה ‪ :20‬עמדה לי נם‪ ,‬בסיס‪ :‬כי עמדה לי _ שורה ‪ :22‬אפסו‪,‬‬
‫בכ״‪ :‬עברו‪ — .‬שורה ‪ :25‬איך אניחך‪ ,‬ככ״‪ :‬אם אני שחיך‪ — .‬שורה ‪ :26‬עליך‪,‬‬
‫בסיש‪ :‬כי ע ל י ך והטבעו‪ ,‬בכיי‪ :‬יסוד טבע‪ — .‬שורר׳ ‪ :28‬שמאל‪ ,‬בם־פ •שא‪— $‬‬
‫;‬

‫שורר! ‪ :29‬שם שכיני‪ ,‬בכ״‪ :‬כבודי ככוהני‪ — .‬שורה ‪ :30‬נסשר‪ ,‬בכיי‪ :‬לסשר‪— .‬‬
‫שורד׳ ‪ :31‬בלב; בכ״‪ :‬בלב־ כאח‪ _ .‬משורה ‪) 33‬ותהי עור( עד שורה ‪) 48‬אמנם‬
‫ידעתי( חסר במים‪ — .‬שורה ‪ ,33‬כנראה חסר שה הצי החרה‪ — .‬שורה ‪ :35‬חן‪ ,‬חסר‬
‫שורה ‪ :36‬הס‪ ,‬הסר בכ־׳י‪ — ,‬שורה ‪ :41‬נא‪ ,‬חסר בכיי וכן מלת ‪,‬אני•‪— .‬‬ ‫בכיי‬
‫שורה ‪ :44‬דולחך‪ ,‬לא אדע לכוונו‪ .‬שורה ‪ :48‬ידעח‪ ,‬בכ״‪ :‬ידעתי יר אויב‪ ,‬בסיס‪:‬‬
‫;‬

‫חסדך‪ — .‬שורה ‪ :49‬ראה כי‪ ,‬במיש‪ :‬אכן נווה‪ ,‬שם‪ :‬בוזה‪ _ .‬שורה ‪ :50‬אל‪,‬‬
‫;‬

‫שם‪1 :‬אל אדמד‪ ,‬ואתחבר‪ ,‬שם‪ :‬ואוכל להתחבר‪ — .‬שורה ‪ :51‬ונרצע‪ ,‬בכייולנרצע;‬ ‫;‬

‫;‬‫_ שורה ‪ :52‬עכרו‪ ,‬שם‪ :‬כלו‬ ‫במים‪ :‬ונרצה; ננבר ונסבד שם‪ :‬ננרע ונשבר‪.‬‬
‫שמיטות‪ ,‬שס‪ :‬שמימין‪ — .‬שורה ‪ :53‬מתי‪ ,‬ככ־י‪ :‬כי מתי‪ — .‬שורה ‪4‬א‪ :‬ועשה‬
‫חסר בכ״‪ — .‬שורה ‪ :56‬סתאוס‪ ,‬במ־ש‪ :‬מהר‪ — .‬שורה •‪ :57‬קל יבא‪ ,‬בכיי‪ :‬קול‬
‫_ שורה ‪ :50‬חזר‪ ,‬במים‪ :‬הזק‪ — .‬שורה ‪:65‬‬ ‫מבשר; לחפשך‪ ,‬בכיי‪ :‬לנפשך‪.‬‬
‫אויבי‪ ,‬חסר בכ״‪ — .‬שורה ‪ :67‬אשיבה‪ ,‬בכ״‪ :‬אשיב‪ ,‬ומלת ״תשובה‪ -‬הסרה‪— .‬‬
 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬ ‫‪76‬‬

‫שורה ‪ 68‬בכיי‪ :‬ואני כ ד אוחילה אנילה באלהי ישע; ובמים‪ :‬ואני בד׳ אצשה‬
‫*‪$‬חילח לאלח• ישע; ואנב• חקנחי על מי חבקוק נ׳ ייח‪ — .‬שורה ‪ : 69‬כמום בבית‬
‫חוה נמצאת מלח ‪,‬כהן־ ביאשי ההרוזים שעמים‪ — .‬שורי• ‪ :70‬בחמח בכיי‪ :‬חסח‪.‬‬
‫(‬

‫שורי׳ ‪ :71‬חן שבועה בכיי‪ :‬חיא שבועח; לחבלם‪ ,‬במים‪ :‬לשכלם‪ — .‬שורר‪:72 -‬‬
‫יבא במ־ש‪ :‬כי תבא‪ — .‬שורה ‪ :74‬להקהילם שם‪ :‬להנהילם‪ — .‬שורה ‪ :75‬והיה‬
‫לך ד; בכיי‪ :‬כי יהיה ל ך אולם ראה ישעיה ם׳ י׳ט‪.‬‬
‫מ ט ‪ .‬אהדה עת שמתי‪ .‬מהפיוט הזה‪ ,‬הנדסם בדיואן הראב״ע הוצאת א־נר צד‬
‫‪ 55‬סימן קמ״כ‪ ,‬לא מצאתי בכיי אשר לשני רק שלשה חרוזים הראשונים והשאר‬
‫חסר‪ ,‬כי כין דף ‪ •249‬וכין ‪ 250‬חסר בהכ״י דף אהד שלם‪ ,‬וכראש דף ‪ 250‬נמצא‬
‫סיום שיוט אהר לא אדע תהלתו‪ ,‬וסוסו הוא‪ :‬קום קח את אשחך ואח שחי בנוחיך‪.‬‬
‫נ‪ ,‬מוחרך לשבת חוח״מ של שסח‪ ,‬חכרו דייה‪ ,‬הזכירו צונץ בל־נ צר ‪204‬‬
‫ונמצא במחנה יהודה כ־י אוכסשורד חלק אי סי־ ‪ .58‬נדסס בלםכיל‪ .‬לשנת ‪1843‬‬
‫‪ ;144‬שניני שד״ל צד ‪ ; 3 H‬אנרוח שדיל חלק ו׳‬ ‫;‬ ‫לקד׳ צד‬
‫צד ‪ ,778‬והוא נמצא נם בסידור תימן כיי‪ ,‬אשר בבעה״ס אשר לחממשלח בברלין‬
‫ובמחזור כ־י אשר למורי חח׳ ר״א כרלינר; וראה משיב דוקס בססמ על רמיב עזרא‬
‫צד ‪ ,106‬וסדר חחסלה ‪.‬אשר ת א מזכיר שס לא היח לנגר עיני‪ — .‬שורד‪ : 1 .‬יקייה‬
‫הסר בכיי‪ —.‬שורה ‪ ;7‬תה״‪ ,‬בכיי‪ :‬תהי‪ — .‬שורה ‪ :8‬ותקרב; בכיי‪ :‬ותקרב; אל אל‬
‫בכיי אל‪.‬‬
‫נ א ‪ .‬אחבר‪ .‬לד‪ .‬יצחק בן ניאת‪ ,‬ושמו נרשם בראשי החרודם; נזכרה כלינ‬
‫לצונץ צד ‪ ;199‬טל אורוח צד ‪ 60‬סי׳ ע׳ח‪ — .‬שורד‪ :4 .‬ונאוה בכיי‪ :‬ובנאוח‪_ .‬‬
‫שורה ‪ :6‬אזכיר צ׳ל‪ :‬אזכור‪ _ .‬שורה ‪ :12‬להובה‪ ,‬כ־ה בכי; ורשר״ל תקן בט״א‬
‫וכתב‪ :‬ל ה ב ה ‪.‬‬
‫נב‪ .‬ימי שנוחי כלו‪ ,‬אהבה ובראשי חמדה שם הםהבר י ו ס ף ; נזכרה כל־נ‬
‫לצונץ ‪ 671‬וחיא אהבת לשבת ראשון אחר ססח במנהנ פולין )דף קיר עיא(‪ .‬והיה‬
‫צונץ כתב‪ ,‬שהבית הראשון וחשליש* תחלחס וםושס אלהי‪ ,‬והכיח הב׳ ו ח ד םוסם עמ;‬
‫ובכיי שלשני לא מצאתי מלת א ל ה ; לא בתחלת תבית הראשון ולא בתתלת הכית‬
‫השלישי ונם לא בסוף הבית הראשון‪ ,‬אך בסוף הבית הנ׳ מצאתי מלת אלהי‪ ,‬ובסוף‬
‫חבית חב׳ וחד• מלת עמי‪ ,‬וחשמטתיש יען כי חחרוז והמשקל מורים היותם בלתי עקריים‪.‬‬
‫— שורה ‪ :3‬עזוב ולא עזוב‪ ,‬מלים נצמדים ) ‪ ( , j ^ ^ s a‬ועזוב הראשון הוא מלשון‬
‫ואל חעזבני אלחי ישעי )תחליםכ״זט׳(‪ ,‬וחשני מלשון עזב חעוכ עמו ) ש מ ו ת כ י נ ה ׳ ( ;‬
‫שורח‬ ‫ובם־ס ולא עזור‪ ,‬והוא קלקול ולא חקון‪ — .‬שורר‪ .‬ל׳‪ :‬נודד‪ ,‬כמ־ס‪ :‬סנודד‪.‬‬
‫‪ :7‬ואיםה‪ ,‬שם‪ :‬איסה‪ — .‬שורר‪ :9 .‬הזקי‪ ,‬שם‪ :‬ל ב ב י — ש ו ר ה ‪ :15‬נששי להטוני‪,‬‬
‫ש ס ‪ :‬מ ה י לעם עני‪ — .‬שורה ‪ ,18-17‬חסר נ כ ״ ‪ — .‬שורה ‪ :17‬לראשי‪ ,‬צ־ל‪:‬‬
‫נראשי‪ _ .‬שורה ‪ :21‬כ ל שמעה‪ ,‬נסים‪ :‬ק ו ל ‪ — .‬שורה ‪ :23‬את עני‪ ,‬נ נ י י נ ע נ י —‬
‫שורה ‪ :26‬אש‪ ,‬הסר נ כ ״ ‪ — .‬שורה ‪ :27‬קן‪ .‬בסיס‪ :‬קץ‪ — .‬שורה ‪:30-29‬‬
‫וחוחרי‪ ,‬בכד‪ :‬וחאות רוץ‪ ,‬ואין לו נ ל מונן‪ — .‬שורה ‪ :34‬מורי ממני‪ ,‬צ״ל‪ :‬סורו'‬
‫ממני מרעים )תהליס קי״ט קט״ו(‪ ~-.‬שורה ‪ :35‬אני‪ ,‬במים‪ :‬עניתי‪—.‬שורד‪ :36 .‬אל‪,‬‬
‫שם‪ :‬די‪ — .‬שורה ‪ :37‬ואם‪ ,‬שם‪ :‬אם‪ — .‬שורה ‪ :38‬יכבד‪ ,‬במיש‪ :‬יבכר‪ — .‬שורה‬
‫‪ :41‬כבוד בית‪ ,‬ככ־י‪ :‬בית הכבוד‪.‬‬
‫נג‪ .‬מחרך לדייר‪ .‬הלוי‪ ,‬ראה שדיל דיואן דף ל׳ עיכ סי׳ עינ‪ ,‬ועל הנאמר שם‬
‫יש להוסיף‪ ,‬בי הפיוט שלשנינו הוא םהרך ליום א׳ של ראש השנה נםהזור ק ר ם נ ט ‪p‬‬
‫‪77‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫)אמיר תצ׳ט‪ ,‬דף כ״נ ע־ב( וליום כ־ של ראש השנה בסחזוי תלססאן )ליווינו תיכ־א‬
‫רף ס״נ עיא(‪ ,‬ונד& נם באניות שדיל !‪ V‬ער ‪ 776‬ונלטניל שנת ‪ 1843‬עד‬
‫‪ .524‬נזכר בל־נ לעונץ עד ‪ _ .699‬שורה ‪ :17‬עורי‪ ,‬כ־ה נ נ ״ וכאנרות שד״ל;‬
‫בריואן‪ :‬א ל י — שורה ‪ :18‬יושב‪ ,‬עייל‪ :‬אשב‪ — .‬שורה ‪ :87‬שנית קנני‪ ,‬כ־ה בכיי‬
‫שלפנינו‪ ,‬כריואן רייה כיי אוכפפורר באנרות שד־ל וכמהזור קרסנטרץ‪ ,‬ורשר׳׳ל בדיואן‬
‫הדפים‪ , :‬א נ א פדני‪ ,‬עפ״ המחוורים שהיו לפניו; ראה הערתו להרוז הזה‪.‬‬
‫נד‪ .‬אהבה)?( לרי־ה הזכירה שד׳ל ברשימתו בין הפיוטים הנמצאים אתו‬
‫במחזורים ובשאר ספרים פ״ ‪ ,15‬והיא נדפסה בסי נטעי נעסניס להיילבמ צ י ‪20‬‬
‫ובסניני שד״ל עד ‪ — .107‬שורה ‪ :1‬יפו‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :7‬אלי‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫אליו‪ — .‬שורה ‪ :9‬אס נענדתי‪ ,‬כ׳יה ככ״ והוא הנכון‪ ,‬לבנ־נ‪ :‬אנדחי‪ ,‬ושנוי זה‬
‫חלמיד טועה עשהו‪ — ,‬שורה ‪ :11‬בך סלה כיה בנינ ובסניני שד־ל והוא נכון ובכיי‪:‬‬
‫בך ת מ ס סלה‪ ,‬והוא ננר המשקל‪ — .‬שורה ‪ : !2‬עברתך‪ ,‬כיה ככ״‪ ,‬יכנינ‪ :‬עכודתיך‪,‬‬
‫ואינו נ־ל‪ — .‬שורד‪ :14 -‬כ ל עברו‪ ,‬כיה בכיי ונבון‪ ,‬וכנ־נ‪ :‬כי עברו נפשי‪ ,‬חסרבכ״‪.‬‬
‫;‬

‫נ ה ‪ .‬מה לאהותי‪ .‬אהבה לר״‪ ,‬נדסםח כדיואן הרכבי חיב צד ‪ 29‬סי׳ י״מ‪,‬‬
‫ונםצאה כדיואן רייח כ״י אוכספורר ח־נ ס״ ‪ 155‬ובסדור תיםן כ״ ברלין‪ ,‬ועסיי כחיי‬
‫שורה ‪ :1‬סה‪ ,‬חסר בכיי‪ _ ,‬שורד‪:3 ,‬‬ ‫האלה השלמתי את החפר בכיי אשר לפני‪.‬‬
‫תתכודדי‪ ,‬ככ״‪ :‬תתנודדי‪ — .‬ש ו ר ה ‪ ,5‬ה ס ר ה ב כ ־ י ו ב ד י ו א ן ה ר כ ב י — ש ו ר ה ‪ :8‬חליתי‪,‬‬
‫בכיי חוחלתי; כדיואן הרכבי‪ :‬לחל• חליתי כהרי‪ — .‬שורה ‪ :9‬אפך‪ ,‬אצל הרכבי‪:‬‬
‫א ף ויחשך‪ ,‬ככיי‪ :‬מ ח ש ך — ש ו ר ה ‪ :12‬אויב; הסר בכיי‪ ,‬ואצל הרכב•‪ :‬לי חן‪— .‬‬ ‫;‬

‫שורה ‪ :14‬חי‪ ,‬הרכבי‪ :‬איח א*ך חסר בכ״ ובריואן הרכבי‪ — .‬שורה ‪ :19‬אכריח־‬
‫׳‬ ‫;‬

‫בכיי‪ :‬ואכדית‪ — .‬שורה ‪ :23‬נוצרה‪ ,‬בדיואן הרכבי‪ :‬נצורה‪ ,‬והוא ננד המשקל‪ ,‬ופה‬
‫אעיר כי הרכבי נקר את י השיר כלו לא לפי המשקל‪.‬‬

‫נן‪ ,‬ירשו לםונער‪ .‬אהבה לרי׳ח חזכיר אותה צונץ ל־נ צד ‪ 205‬ורשדיל‬
‫ברשימתו נין המיזמים הנמצאים אחז במחזורים ושאר םסיים ם״ ‪. .46‬והנה בכ״ אשר‬
‫לפני חסרים איור‪ ,‬חרודם ואין נירי לסלאוח אח ‪.‬החסרון‪ ,‬כי הספר הנזכר בסםרו של‬
‫צונץ )שס הערה ‪ (5‬איננו בידי‪ .‬שורה ‪ :1‬ירשו‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :3‬צאנך‪,‬‬
‫הוא שם הקבוץ ויתכן חרבו׳ אחריו; נחונים‪ ,‬בכ״‪ :‬נחנוה‪ — .‬שורה ‪ :6‬הלכו‪ ,‬בכיי‬
‫והלכו‪ ,‬והנה אם ננרוס הלכו בלא ו״ו‪ ,‬או יחסר לנו כיח שלמ חמתחיל בוי־ו‪ ,‬ואס‬
‫ננרוס כאשר הוא בבי; אז יחסר לנו פה בית המתחיל בה־א למען מלאוה את החסרון‬
‫נ ש ם י ה ו ד ה הנרשם בראשי ההרווים; והראשון נראה לי עיקר‪ ,‬כי ‪,‬והלכו• בראש‬
‫חחרת הוא מ ד המשקל‪ — .‬שורד‪ ;9 ,‬כאלמנה‪ ,‬כ כ ״ ‪ :‬עור כאלסנה‪ _ .‬ש ז ר ה ‪: !4‬‬
‫לוחסי‪ ,‬ככ״‪ :‬לוחרי‪.‬‬

‫נ(‪ .‬נאולה לראביע‪ ,‬הזכירה צונץ ל־נ צר ‪ 213‬וחוד‪ .‬שם את דעתו על הזמן‪,‬‬
‫אשר הוכרה בו*(; דיואן הוצאת אינרס צד ‪99‬ים״ ‪ ;212‬םליחוח הימנים )ירושלים‬
‫חרמ־ח( דף ח׳ עיב‪ — .‬שורה ‪ :1‬אם חסי בכיי; רע ל׳‪ ,‬בכ״‪ :‬עלי‪ .‬שורה ‪:2‬‬
‫_ שורד‪ :4 .‬לפני‪ ,‬בכ״‬ ‫אלהי‪ ,‬בכיי‪ :‬אל‪ — .‬שורה ‪ :3‬בדברי‪ ,‬ככ״‪ :‬בדברים‪.‬‬
‫לפניו; קרבה בדיואן‪ :‬קרובה‪ — .‬שורה ‪ :5‬תמיד בדיואן‪ :‬עומד‪ — .‬אהר שורה ‪5‬‬
‫ך‬

‫יש עוד נדיואן זנשאד ספדייס ההיו?‪, :‬נ׳ א ל ף שנים פלאים ידד ובמרידות ל כ ב ד‬
‫והוא חסי בכי־ אולם הכו‪!4‬י מצד בנין הנחים כ• יש בכל נית וניח מהשיר חוה ד־‬
‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫ו‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪9‬‬ ‫כהערתו לחעיר ע ו נ י נ ו‬ ‫ע איגד בריואן הראב״ע ‪rt‬‬
 ‫קונטרס הפיוטים‬ ‫‪78‬‬

‫חרוזים מלכד האזור )‪ — .(Gurtelvers‬שורה ‪ :8‬ונקשת דברים‪ ,‬כדיואן‪ :‬הבקשת‬

‫דנרי‪ — .‬שורה ‪ :9‬באה‪ ,‬בד׳׳ואן קרבה‪ — .‬שורה ‪ :10‬הנידני‪ ,‬בדיואן‪ :‬השיבני‪— .‬‬
‫׳‬‫שורה ‪ :13‬לתבץ‪ ,‬ציל והבין‪ — .‬שורה ‪ :16‬אנשי‪ ,‬בנ״י‪ :‬נשי‪ — .‬שורה ‪21-17‬‬
‫הביח הוה נדםם כדיואן אינרס צד ‪ —.169‬שורה ‪ :17‬נפלא‪ ,‬בדיואן נבעדו ונכוני‪,‬‬
‫;‬

‫שם‪ :‬גבוני; ואין יודע ובו; שם‪ :‬איש םהם לא ירע ס ד ‪ — . .‬שורה ‪ :18‬ני עת חסר‬
‫נ ט י ‪ .‬שורד‪ :19 .‬ואחסש‪ ,‬בכיי‪ :‬ואנקשח‪ — .‬שורה ‪ ,10‬חסרי‪ .‬בלה ב כ י י — ש ו ר ה‬
‫‪ :21‬ואז‪ ,‬בדיואן‪ :‬ז א ת ואנן‪ ,‬נדיואן‪ :‬על נן‪ ,‬ונצונץ )ל־נ שם(‪ :‬לנן‪.‬‬
‫;‬

‫נח‪ .‬אהבהלרי׳ה ראהדיואן שז‪-‬לרףל׳־טע־א; צונץ ל״נ צד ‪ ,205‬ונסצאת‬

‫נס בסדור תימן נ ״ נרלין‪ — .‬שורה ‪ :1‬יודעי‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :6‬דחטוני‪,‬‬
‫בניי‪ :‬נחמתי‪ — .‬שורה ‪ :7‬ונדוד בב׳י‪ :‬לנדוד‪ .‬שודד• ‪ :13‬דסו לרהקי אל ס—‪,‬‬
‫הסר בניי‪ _ .‬שורד‪ :14 .‬ודחקי‪ ,‬פנ״י‪ :‬וחזקי; טוב ססרידתך‪ ,‬ננ״י‪ :‬מעם סדי דחך‪— .‬‬
‫שורה ‪ :15‬חלקי והשקי‪ ,‬בכיי‪ :‬השקי ורבתי והלקי; נועם סדי דתך‪ ,‬בניי‪ :‬טונ‬
‫סםרידתך‪ — .‬שורה ‪ :20‬איך‪ ,‬בג־*• אך; בזולתך‪ ,‬בכיי‪ :‬כסלאחך‪ — .‬שורה ‪:22‬‬
‫אחד וחלחו אץ עוד‪ ,‬ככ־י‪ :‬אהר זולתו ואץ עוד!‬

‫נט‪ ,‬נאולח‪ ,‬ובראשי חרתיח השם א כ ר ם ‪ ,‬וצונץ סםתסק בלינ צד ‪ 716‬אם‬

‫מ א הראב״ע אם לא‪ ,‬ואינרם רשם את הסיוט הזה כץ סיוטי הראב״ע הבלחי נסצאים‬
‫בדיואן שהדל‪ — .‬שורד‪ :1 .‬אל‪ ,‬חסר ב כ ‪ — . -‬שורה ‪ :9‬הראני‪ ,‬בכיי העבירני‪,‬‬
‫ותקנתי ססברא‪ — .‬שורה ‪ :13‬כן‪ ,‬חסי בכיי‪.‬‬

‫ם‪ ,‬פיוט סיוסד עם״ א״ב ובסופו חתום שם הסוער א נ י א ה ר ן הקטן‪ ,‬ולא‬
‫טצאחי זכרון הפיוט הוה בססרים‪ — .‬שורה ‪ : 1‬אל‪ ,‬הסר‪,‬בכיי והוספתי ם ר ע ח י —‬
‫שורה ‪ :15‬יפחה דיל‪ :‬יטה אוחה‪ ,‬ראה‬ ‫שורה ‪ :3‬נעששיח‪ ,‬לא אדע םרושו‪.‬‬
‫הערחי לסי׳ ד׳ שורה ‪ ;10‬ו ‪ p‬עלי חרועס לא אדע סה ה ו א — שורה ‪ :22‬בסצה‪,‬‬
‫כיה נ כ י ; ובל״ס צ־ל‪ :‬כססה‪) ,‬שטוח י״ז ד(‪ — .‬שורה ‪ :26‬אלחיו חנחו‪ ,‬טעוח סופר‬
‫נפל נזה ולא אוכל לתקן‪ — .‬שורה ‪ :31‬עליפו‪ ,‬בסוהעליסו‪ — .‬שורה ‪ :47‬בן‪ ,‬נכיי‪:‬‬
‫נין‪ — .‬שורה ‪ :&6‬סאום אל‪ ,‬צ־ל‪ :‬םאום לו אל‪ — .‬שורת ‪ :62‬נענורת‪ ,‬כנ׳יי‪:‬‬
‫נענודך; וםשען‪ ,‬ננ־י‪ :‬וסשםען‪ — .‬שורה ‪ :63‬נאור ונד מכאן והלאה הסר בניי‪.‬‬
‫סא‪ .‬נשמת‪ ,‬מיוסד עפ״ א י נ ונסושו שם חסחנר חזק ש ם ו א ל ‪ ,‬ולא סצאתי‬
‫זכר לפיוט הזה בשום מקום‪ — .‬שורה ‪ :2‬ו ע י ^ ועיריס קרי‪ — .‬שורת ‪ :7‬ניוד‪,‬‬
‫אולי ע׳ל‪ :‬נדוד; נסטרא ראה העדתי לסי׳ ל׳ שורה ‪ ;2‬הצי ההיוז הסר נשורה‬
‫שלפנינו‪ — .‬שורה ‪ :9‬נוחם‪ ,‬ציל‪ :‬נחותם‪ — .‬שורה ‪ :18‬ננצוח‪ ,‬טיס ולא אוכל‬
‫לחקן; חי סרחו כל עונוח‪ ,‬לא אונל לשרשו‪.‬‬

‫סב‪ .‬נשמח לסחכר פלחי נודע; צונץ ל״נ צד ‪ ;679‬סיוסד עםיי איכ עד‬
‫אוח לי‪ — .‬שורה ‪ :5‬במחור? _ שורה ‪ ,9‬חסלה הראשונה חםרח‪ — .‬ש ו ר ח ‪: 1 2‬‬
‫זםר וסר‪ ,‬שני סעסים וחאחד מיותר וצריך למחקו; כדל‪ ,‬צונץ )במקום הנזכר( כתב‪:‬‬
‫כשוע; בשר צ־ל‪ :‬כשר‪.‬‬
‫רשות לנשמת‪ ,‬בלתי נזכר בםשרים‪ — .‬שורה ‪ : 3‬וירוםמך‪ ,‬צ־ל‪ :‬וירוממוך‪.‬‬ ‫סג‬
‫שורה ‪ :9‬ל ך כחך אח בך ו ט ; ל א אדע ס ר ו ש ו — שורה ‪ :10‬בורכו‪ ,‬לא ארע מה‬
‫הוא‪ ,‬ובישעיה ם״ב ה׳ נ ו ח ן נשמה לעם עליה‪.‬‬
‫לנשסת ושם חסחכר י צ ח ק ח ז ק נרשם בראשי חחרחים; צונץ לינ צד‬ ‫סך‪.‬‬
‫‪ — .555‬שורת ‪ :5‬ואדיר = ואאדיר‪.‬‬
‫‪79‬‬ ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬

‫סה‪ .‬נשמר‪ .‬לר׳ יוסף בן יצחק בן אביחוד אבן שנמאס; צונץ לינ צי ‪184‬‬
‫)וחסר כמפתח הפיוטים לנשטסנר במקומו‪ ,‬ואולם נמצא שלא במקומו כאוח ירד‬
‫)ידידיפ(‪ — .‬שויה ‪ :1‬סרנעת‪ ,‬וצונץ בחב‪ :‬מנותח‪.‬‬
‫ואולם י א ה‬ ‫יכניאה נרשם שם םחבדו ש ש ח בראשי ומדהים‪,‬‬ ‫נשמת‪,‬‬ ‫סו‪.‬‬
‫צונץ ל״נ צד ‪.477‬‬
‫ידועח אמונות רשות לשמיע‪ ,‬הביו רי״ה וחזכייו צונץ לינ צד ‪;207‬‬ ‫סז‪.‬‬
‫לאנדםועט עמודי צד ‪ ; 72‬דיואן שד־ל דף י׳ב ע*ב ויש להוסיף ע ל הנאמר שפ‪ ,‬כי‬
‫(‬

‫וצא נמ בסחזור קרסנטרץ )דיא תצ׳ט( דף קי״ד‪ .‬וכלטב״ל לשנת ‪ 1848‬צד ‪.423‬‬

‫ס ח ‪ ,‬רשות לש־ע לרשב׳ינ; נזכר בספרו ש ל צונץ צד ‪ 189‬ונדפס כשה״ש‬

‫לזקש צד ק׳יז ועל הנאמר שם ובספרו של צונץ יש לתוםיף כי הוא רשות לנשסת בקרובץ‬
‫איניל דף קייה עיכ ופיוט ליופ ב׳ דר״ה בספר בית הלכרון )והוא מהזור לריה כםנהנ‬
‫ק״ק פפרדיפ ליווינו תרליז( דף עיז עיכ‪ ,‬ואסחכבר באחד מכ־י מזרי החכם ר״א כילינו־ •‬
‫י‬

‫ובס׳ שכחי אלהים דף קצ״ד‪ ,‬ושם נמצא אחריו השיר שסעה ארק עולם לרשבינ והסאסף‬
‫השב‪ ,‬כי שניהפיוטיפ סיוט אהד הסה והדפיסם יהד וכתב ממעל להם‪, :‬סי׳ ש ל ס ר ‪.‬‬
‫כ ס ו ל ז־ — שורה ן‪ :‬אקדםך‪ ,‬ראה סש״כ זקש ע״ר פרוש הםלה הזאת‪ ,‬ויש להעיר‬
‫כי חמפרש במ״ק פירש‪. :‬כסת אקדס ד׳ )םיכח ר ר( חרנום יונתן כסה א ס ל ח קדם‬
‫ד׳״‪ — ,‬שורח ‪ :5‬בשיר השיריפ לזקש וכן בקיא ובבח״ז ובשיא ובכיי כדלינר‪,‬‬
‫הטיכוח והנרלח חסדים ] ולך חנדיל להורוח הנשסח‪ ,‬ויש נס בוח נוסחאות שונות‬
‫ואין ל ה א י ץ כזה‪.‬‬

‫סט‪ .‬שכחי ׳גונך‪ .‬תוכחה לסנחה יוה־כ בסחזור תלססאן דף רליב ע׳ב‪ ,‬בחזוניס‬
‫)כסוף הססי( ובססי צוו־ קעננטניס ל מ ק ם צ י ‪ ;164‬ואעיר סח רק על השנויים‬
‫בכיי שלפנינו‪ — .‬שורה ‪ :3‬חילי‪ ,‬חסד בכיי‪ — ,‬שויה ‪ :4‬תצפי‪ ,‬חסי בכ״‪— .‬‬
‫שורה ‪ :5‬נפש‪ ,‬בכ״‪ :‬נפשי‪ — .‬שורה ‪ :10‬והיא‪ ,‬בכיי‪ :‬והוא‪ — .‬שורה ‪ :13‬נפן‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬כנסן; וחםוח‪ ,‬שם‪ :‬ובמות; וכאשר‪ ,‬שם‪ :‬אל מקופ אשר‪ — .‬שורה ‪ :15‬נפש‪,‬‬
‫שם‪ « :‬ש י ; ושכחי‪ ,‬שם‪ :‬חנדי‪ — .‬שורי׳ ‪ :16‬זכרי‪ ,‬שס‪ :‬ושכחי‪ — .‬שורה ‪:17‬‬
‫בכל עת‪ ,‬כן הוא ככל הספרים‪ ,‬ואולי ציל‪ :‬בכל עונח‪ — .‬שורה ‪ :19‬בכי‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫בכה‪ — .‬שורה ‪ :20‬ועם‪ ,‬כיח בכיי‪ ,‬ובשאר ספרים‪ :‬וא^ וחיא‪ ,‬נוםחא יותר מתוקנת‪.‬‬

‫ע ‪ .‬כיכז)»( ל ד י ה ו ס ף ‪ ,‬ל א מצאתי זבי! כספרים‪ — .‬שורד׳ ‪ ;5‬ורעדה‪,‬‬

‫צ״ל וברעדה‪ — .‬שורה ‪ :8‬כלתי שפתים ישוררו ראה םש־כ קעספף בספרו עשרה‬
‫י‬

‫שערים צד ‪ 114‬הערה ‪ — .60-59‬שורה ‪ :9‬משמרותי‪ ,‬בכ״‪ :‬משמרתי‪— .‬‬

‫שורה ‪ :11‬כמאמרי‪ ,‬בכיי‪ :‬ובמאמרי‪ — ,‬שורה ‪ :13‬כלתי אםוט וכר‪ ,‬הוא ננד‬
‫המשקל‪ — .‬שורה ‪ :18‬בייץ‪ ,‬בכיי‪ :‬בידך‪.‬‬
‫ע א ‪ .‬נשםת לד׳ יום טוב‪ ,‬וכן בחוב מפורש בכיי‪ ,‬ובראשי חחיהים ס י ו ט ו ״ כ‬
‫ח ז ק שהם אותיות יום ט ו ב חוק‪ — .‬שורה ‪ :11‬חחנח‪ ,‬כסו כמלכים כי ץ־ חי‪— .‬‬
‫שורד׳ ‪ : 18‬ורצני בחונני‪ ,‬ככ״י‪ :‬ידצני כתודה בהונני•‬
‫עיא סי׳ לי‪— .‬‬ ‫חגרו דייה; דיואן רשדיל רף י־ג‬ ‫רשות לכרכו)?(‬ ‫עב‪,‬‬
‫שורה ‪ 2‬י‪ :‬יום‪ ,‬כיה בכ״י‪ ,‬וכריואן אס‪.‬‬
‫ע נ ‪ .‬דשות לנשמת םחראב׳ע ראה רחין בם׳ שידי היאביע וחרמיו הלק ב׳ צד ‪6‬‬
‫;‬

‫ובסחיע ההדשי לההכמיפ כראנן וקףססאנן שנת ‪ 1894‬צר ‪ ,423‬ד ש להומיף‪ ,‬כי‪ ,‬הפיוט‬
‫הזה נדפס נם רם׳ שכחי אלהיס)דף ק״ח( בתור רשות לסטת‪ .‬נוסתת הכיי שונה לסעמימ‬
 ‫ק ו נ ט ר ס הפיוטים‬ ‫‪80‬‬

‫סחנוםחאות אשר היו לשני רווי ן זיל והחוקר יוכל להשוות ואני אקצר ואודיע בול רק‬
‫את דתקונים אשר הוכרהוד לעשוח במקומות המשובשים בכ״ אשר ל ש נ י — ש ו ר ה ‪:2‬‬
‫בכ־י;‬ ‫יחו ח ו ת‬ ‫רם על כל‪ ,‬מלה כל חסרה ככ״;‬ ‫שורה ‪:4‬‬ ‫—‬ ‫א ל חסר בכ״‪.‬‬
‫(‬

‫סייחדו‪ — .‬ש ו ר ה ‪ :6‬אמח כי לא יצדק‪ ,‬הסר בכ״‪ — .‬שורה ‪ : 11‬לא כי‪ ,‬חסר בכ״‪.‬‬
‫שלח כי חסרה בכ״‪.‬‬ ‫כעת כי‪,‬‬ ‫שורה ‪:13‬‬ ‫—‪.‬‬ ‫— שורה ‪ :12‬חלק‪ ,‬ככ״‪ :‬חלקי‪.‬‬

‫‪ — -660‬שזרה ‪:15‬‬ ‫שיוט לד־ יעקב ולא אדע מי ד‪-‬זא; צלנין ל־נ צר‬ ‫עד‪.‬‬
‫בכ״‪ :‬תחילי‪ ;.‬ראה תחלים מ־ב ר‪ — .‬שורה ‪ :19‬צבי צ־ל‪ :‬צבי חן‪.‬‬ ‫תחמה‬

‫כתב שחוא ם ח ר ן ר י ו א ן הראב־ע‬ ‫‪y‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫שמת לחראב״ע וצונץ ל״ג צר‬
‫;‬

‫צד ‪ 37‬ם״ ‪ ;107‬טל אורות צי ‪ 55‬מי׳ ע־ב‪ — .‬שורי• ‪ :5‬עדך‪ ,‬בכ״ ובט־א‪:‬‬
‫עדיך‪ — .‬שורה ‪ :6‬מעברך‪ ,‬בכ־י‪ :‬משבצות על מעבדיך‪ —.‬שורה ‪ :11‬ולך‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫מאלה ובטיא )חקון רשדיל?( אהה מאלף‪.‬‬

‫עו‪ ,‬׳חידד‪ .‬שחד; רשות לנשמת שית )צונץ ל־נ צי ‪ ,207‬ושם‪ :‬שחיי יחידה(‬
‫‪,‬‬
‫טרייה; ריואן שד־ל דף נדו ם* ל ׳ ח אניות שדייל חלק ג׳ צד ‪ — .776‬שורד׳ ‪:2‬‬
‫;‬

‫המה‪ ,‬בדיואן רשדיל‪ :‬הס בל • ראה שס הערח בי‪.‬‬ ‫י‬

‫רשות לרשב־נ; שיר השירים לוקש צר קיט והלאה‪ ,‬ועל הנאמר שם יש‬ ‫עז‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫)הוצאת שד־ל חיא ‪.‬דף ע׳ז(‬ ‫רומא‬ ‫זבמחזזר‬ ‫להוסיף בי היא נס כס חזונים רף ני‪,‬‬
‫ושם היא לנשמת יוהיכ ובסי שובע שמחות )קובץ שיוטים ליוורנו תרט״ו( היא רשות‬
‫וכן‬ ‫ונמצאה שעמים רבות בכתבי יד‪ — .‬שורה ‪ :2‬לילך ויומך‪,‬‬ ‫לשמיני של שסה‪,‬‬
‫ראה עיד‬ ‫אמר רייה כסי׳ שלשני זח וחולי אחריו לילך ויוסך״‪ ,‬ובכיי‪ :‬יומך ולילך•‪,‬‬
‫י‬

‫הנידםא הזאת זקש שחיש צד ק״ג‪ — .‬שורה ‪ :3‬בהיותך‪ ,‬בכ״‪ :‬כהייך אשר נעלם‬
‫;‬

‫כ ס ; כיד‪ .‬בכ״ ונוסחת זקש וכן נוסחה שאר ד‪-‬םשרים משונה סוה‪ _ .‬שורה ‪ : 4‬הלא‬
‫כיח כסי שובע שמחוה‬ ‫וחסה‪,‬‬ ‫טהור עין ונקי;‬ ‫טהור ונקי‪ ,‬בכיי‪:‬‬ ‫אס‪ ,‬בכ״‪ :‬הלא;‬
‫ובאהד טכ״ נרלינר ונםבמהזור רומא; ובכיי וכן בשה׳ש‪ :‬ורמה‪ ,‬ואצל דוקס )רסכיע‬
‫שורה ‪ :6‬לאל הי‬ ‫—‬ ‫וראה מה שהעיר זקש‪ ,‬שהיש צד קייד‪.‬‬ ‫‪ :(106‬וקמה‬ ‫צד‬
‫כיח בכיי ובשובע שמחוה ובכ־י ברלינר ובס״א‪ :‬לצורך; דאה זקש )צד קטיז(שבהר‬
‫בבר השתמש בח רשב״נ בשורה ‪— .8‬‬ ‫הנוסהא האחרונה יען כי מליצח ל א ל ח־‬
‫בכ״‪ :‬תמיד ברבו‪.‬‬ ‫שורה ‪ :7‬כרבו חסיד‬

‫עם״ דיואן‬ ‫את החסיון‬ ‫מקצתו ככ״ והשלמתי‬ ‫הסר‬ ‫נשמח לראב־ע‪,‬‬ ‫עדן‪,‬‬
‫הראב־ע הוצאת אינר צד ‪ 6‬סי' ‪ — .19‬שורד‪ :1 .‬לאל ח; ובריואן‪ :‬חיי חסרו‪— ,‬‬
‫אחר נתן עליו‪,‬‬ ‫ומבהוץ‪ — .‬שורה ‪ :4‬סקוח‪ ,‬בכיי‪ :‬מקור;‬ ‫שזרה ‪ :3‬ומחוץ‪ ,‬שם‪:‬‬
‫בכ״‪ :‬אחר עלי‪ — .‬ש ו ר ה ‪ : 5 .‬עוננ‪ ,‬כדיואן‪:‬עדנו ושם בדיואן‪ :‬שם‪ — .‬שורה ‪:6‬‬
‫;‬

‫נטע‪ ,‬כב‪-‬י‪ :‬נטה‪ — .‬שורה ך ער תומו חסר בכ״‪.‬‬

‫צר ‪ ,18‬בסםרו של‬ ‫כנטעי נעמניס‬ ‫נרסס‬ ‫צונץ ‪;189‬‬ ‫שיוט לרשבינ‪.‬‬ ‫עט‪.‬‬
‫הריימז צד ט׳ ובשה״ש לרשיזצד ק ל י ז ‪ — ,‬שורה ‪ :3‬תעצומך ביה ככ״ וכן הוא גס‬
‫בםסרו שלרימיז ונינ ואולם רשיז הרסיס לםי הכ״ אשר לסניו‪ :,‬חעצומך; ואץ‪ ,‬רש־ו‬ ‫;‬

‫הדטיס והיך‪ ,‬ואני בחרתי בנוםהת הב״ אשר לשני וכמו שהרסיםו נם רימ״ו ובעל נ״נ•‬
‫שאתו‪ ,‬כיה בכ״י ונם בכיי חרשיז )ראה את הערתו כסשמ הנזי צד קל״ח(‪ ,‬ובנ״נ וכסשרו‬
‫של תריסיו‪ :‬שאת ווח טעות‪ .‬הרשיו הרסיס‪ :‬שאתך ת׳ שאחו‪ — .‬שורד׳ ‪ .4‬נכונה‪,‬‬
‫כ־ה ככ״ זבדםזםים‪ ,‬והרשי* חדסיס ״נביחה• וכחב ‪,‬ונכוחה נכונה סנכונח כי לא נמצא‬
‫‪,‬נכונה• לשם סקרה•; רצוני‪ ,‬בכיי‪ :‬את רצונ; ואינו נ כ ו ן ‪ — .‬שורה ‪ 5‬וסנחח עשרוני‪,‬‬
‫‪81‬‬ ‫קונטרס הפיוטים‬

‫בספרו של הרימיו )ואחריו בשירי שלמי‪ (.‬ובניינ‪ :‬מנחה וכרוני‪ ,‬והוא כמו מנחת זכרון‬
‫)בסדכר ה׳ טיו(‪ ,‬ובכיי כסו שהדפסתי‪ :‬עשרוני‪ ,‬והמנה על העשרוניס סלח אשר‬
‫הובאו בית ד ‪ — .‬שוהה ‪ :7‬חסדיך‪ ,‬כיה בכיי והוא הנכק‪ ,‬ובנ׳נ‪ :‬נךל־חסדך‪ ,‬וזה‬
‫ננד המשקל והרשיו כ׳ חסדיך; נודל‪ ,‬עוני בנ׳נ‪ :‬נךל־עוני‪ ,‬ונם זה לא יתכן‪ ,‬והעקר‬
‫במיש‪ _ ,‬שורה ‪ :8‬תחי‪ ,‬כיה הנכון ובכיי‪:‬׳ רוחך‪.‬‬

‫נשמת ‪,‬להרב ר׳ ברוך בן יוסף•‪ ,‬כיה בכיי‪ ,‬ולא מצאתי את וכר הסיוט‬
‫הזה בספרים‪ ,‬ונם שם הסייטן ל א נודע רי‪ .‬ורע כי מסוף שורה ‪ 7‬עד תום הפיוט‬
‫חסר ככ״י‪ ,‬ואולם מצאתי את הסיום בכיי שלפנינו כראש רף ‪ ;254‬בעוד אשד הסיוט‬
‫שלפנינו הוא בסוף דף ‪ ,255‬חד‪ ,‬לי לאות כי העלים מכורכים חסד‪ .‬שלא כסדק‪— .‬‬
‫שורה ‪ :7‬אני‪ ,‬בכיי‪ :‬כי‪ ,‬הה ננד המשקל‪.‬‬
‫‪6‬א‪ .‬רשות לברכו ‪,‬מר׳ שמשון העולה ל א ‪ p‬הצבי־‪ ,‬כן הוא ב כ י י צונץ לינ‬
‫;‬

‫צד ‪ ,801‬ושם צד ‪ 302‬יאמר צונץ‪ ,‬כי ריש שלשנינו הוא ריש בן אברהם משנץ‬
‫)‪ ,(Sens‬ועיין כרם חסד היד צד ‪ ;24‬ט ל אורות צד ‪ 62‬פי׳ םיא‪ — .‬שורה ‪:2‬‬
‫אלה; כ־ה בכיי‪ ,‬ובט״א‪ :‬א ל ה ; והוא ננד הסשקל‪ — .‬שורה ‪ :6‬ונם א ד השורה‬
‫הזאת )אשר חציה הסר( היא ננד המשקל‪ ,‬ובכלל סצאתי ראיתי‪ ,‬כי היוזי האזור‬
‫)‪ (Giirtelverse‬בשיר הזה הם ש ל א עש׳י ה מ ש ק ל — ש ו ר ה ‪ :11‬הללי‪ ,‬בכ׳יובטיא‪:‬‬
‫שורה ‪ :17‬נדבות עטך‪ ,‬כ־ה בכיי והוא הנטן‪ ,‬וט״ם נפל בטיא וכתוב שם‪:‬‬ ‫הללו‪,‬‬
‫עמך נדבות‪ ,‬ובעי״ן נ ת ל ה ! — שורה ‪ :21‬םה‪ ,‬בט׳א ומה‪.‬‬
‫פב‪ .‬רשות לברכו‪ ,‬ובכיי ״שלמה בר יהודה״ וכתב צונץ בלינ צר ‪,311-312‬‬
‫‪b‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שהוא לר׳ שלמה בר אבון‪ ,‬וכן העיר בצדק ריש הורוויץ כמחיו צד ‪ 566‬העדה‬
‫— שורה ‪ :1‬אלהיט‪ ,‬הםר בכיי‪ — .‬שורה ‪ ,3-2‬ציל‪ :‬שכיב אש בוערה ן וממימ‬
‫חשדה ןן וחשך שם סחרה ן ^כו סד‪ ,‬נורא ן אלהים‪ ,‬וכן הוא במהיו שם‪ :‬כסרוס שם‬
‫;‬

‫ת ל ו ‪ ,‬בסודו‪ :‬ובכרוב שם ת ל ו ‪ — .‬שורה ‪ :5‬קרוש‪ ,‬במתיו־ נדול‪ — .‬שורה ‪:9‬‬

‫לעם‪ ,‬בסח״ו‪ :‬לעסו‪ — .‬שורה ‪ :10‬קרה‪ ,‬כסחיו‪ :‬קירה‪ — .‬שורה ‪ :12‬ברנני‪ ,‬במהיו‪:‬‬
‫כרעי‪ — .‬שורדי ‪ :13‬ושא‪ ,‬ציל‪ :‬ש א ו כן‪ ,‬ציל‪ :‬קול‪.‬‬
‫;‬

‫»ות לברט ל ד יהוםסיד‪ .‬הנד‪ ,‬הזכירו צונץ ל׳נ צי־ ‪ ;469‬ט ל אורות‬ ‫פג‪,‬‬
‫צד ‪. ?4‬ץ׳ מ י כ מה״ו צד ‪ ,665‬ושפ הוא ישות למעריב‪ — .‬שורה ‪ : 1‬לכ‪ ,‬וצונץ‬
‫;‬

‫כתב‪ :‬כ ל ב — שורדי ‪ :2‬תודות‪ ,‬צ״ל‪ :‬הודות; ליומ‪ ,‬כיה בכיי‪ ,‬ובטיא ומחיו‪ :‬ב י ו ם ‪- .‬‬
‫שורה ‪ :4‬פלאיו‪ ,‬בנדא ומחיו‪ :‬פעליו; וממש‪ ,‬בט״א‪ :‬מ מ ש — ש ו ר ה ‪ :5‬שור‪ ,‬כיה‬
‫בכיי‪ ,‬מ ד א ‪ :‬צר ובםח־ו‪ :‬ש ס היכלכלוחו‪ ,‬במח״ו‪ :‬חיכל כלכלוחו‪ — .‬שורה ‪,7-6‬‬
‫;‬

‫שורה ‪ :9‬נמסט‪ ,‬בנרא ומח״ו‪ :‬נסמכו‪— .‬‬ ‫הסד ב כ י י ‪ — .‬שורה ‪ :6‬פניו‪ ,‬ציל‪ :‬פני‪.‬‬
‫שורדי ‪ :13‬מול‪ ,‬כ׳ה בכי; ובטיא ומזלו‪:‬‬ ‫שווה ‪ :10‬בעצומיו‪ ,‬כט״א‪ :‬בעצמותיו‪.‬‬
‫ועל‪ ,‬והוא נכון; נבורה‪ ,‬חםר בכיי‪ — .‬שורה ‪ ,17-14‬םךר הבתים משונה בטיא ומחיו‪.‬‬
‫— שורה ‪ :15‬שרשם‪ ,‬בנרא‪ :‬ושרשו‪ ,‬כם‪!1‬״ו‪ :‬ושרשם‪.‬‬
‫פד‪ .‬ב ר ט ושם מחברו מ ש ה חזק נרשם בראשי החרוזים; צונץ ל־נ צד ‪;582‬‬
‫מחיו צד ‪ — .568‬שורה ‪ :2‬ולבבי‪ ,‬במח״ו‪ :‬ולבי ל ו ואעיר רעיוני‪ ,‬בםח״ו‪ :‬ואעיר‬
‫;‬

‫נאמני‪ _ .‬שורה ‪':5‬אספרה‪ ,‬בפח״ו‪ :‬פצתה‪ _ .‬שורה ‪ :6‬בהדרימ‪ ,‬במחיו‪ :‬בחורים‪.‬‬

‫— שורה ‪ :9‬הביעו‪ ,‬שם‪ :‬תביעו‪ —.‬שורה ‪ :13‬במרומים‪ ,‬שם‪ :‬במעונים‪ _ .‬שורה‬
‫‪ :16‬לד; בסהיו‪ :‬לה‪ ,‬ורמדה תקן וכתב‪ :‬לך‪ ,‬וםםה טעות על טעות‪ — .‬שורה ‪:19‬‬
‫וכעלות‪ ,‬במחיו‪ :‬וכעלות; צבא בטח׳ו‪ :‬צבאיו‪ — .‬שורה ‪ :23‬עמו‪ ,‬שם‪ :‬לו‪— .‬‬
 ‫קונמדם הפיוכדם‬ ‫‪82‬‬

‫שורר ‪ :24‬מה‪ ,‬שם‪ :‬םי‪ — .‬שורה ‪ :27‬את‪ ,‬שם‪ :‬על; ת נ י ; שם‪ :‬רנניו במעות‬
‫עצמו; הביאו‪ :dte» ,‬הביטו‪ — .‬שורה ‪ 28‬ד ל במחיו‪, :‬וראו כי טוב ד׳־; וצונץ כתב‪,‬‬
‫כי סוף הםיוט הוא‪ :‬הביטו וטעטו כי טוב ד ‪.‬‬

‫פה‪ .‬רשות לברכו‪ ,‬וצונץ הביא בל׳נ צ י ‪ .355‬סיוט לברט המתהיל נ״כ‬
‫‪,‬אשא ראשי אברך קדושי־‪ ,‬והוא התום כשם יצחק‪ ,‬ונראה כי כונתו על הסיוט שלסנינו‪,‬‬
‫ולם״ז הסר הרבה‪ ,‬ואין לנו רק הבית הראשון הסתחיל באל־ף‪.‬‬

‫פו‪ .‬רשות לברכו‪ ,‬ושם םהברו אבינדור‪ ,‬ונזכר בלינ לצונץ צ י ‪ ,314‬וסוף‬
‫הבית האהרון הסר לסנינו‪ — .‬שורה ‪ :5‬והקו‪ ,‬ראה צונץ דנאנ‪ .‬טאעויא צ י ‪'.415‬‬

‫פז‪ .‬סיום לראב־ע‪ ,‬הזכירו צונץ ל״נ צד ‪ 210‬ונדטס במחזור קרםינטראץ‬

‫)ר־א תצ־ט( בתור ‪,‬פיוט לקדש״ ליום כ׳ ד ד ה ‪ ,‬ואח־כ הדפיסו רי״ל ת ק ס כלטכ׳ל‪.‬‬
‫משנת ‪ 1848‬צד ‪ 525‬מתוך םחזור ז ה אח״כ ה ר ל רייסזקש בפטרו על הפיוטים צד‬
‫;‬

‫ס״כ והיילברנ במחברת נטעי נעטנים צד כ־א םי׳ ב׳ על פי נוסחת הסה־ו‪ ,‬ולאתרונה‬
‫הדפיסו אינר בדיואן תראכיע סי׳)‪ ,[84] (83‬ואולם מחרוז המתהיל באות ד והלאה משונה‪.‬‬
‫בדיואן מאד מאד‪ ,‬והוא כשיד אחר‪ .‬והנד‪ ,‬רוקם נטשך אחר מחזור קרסינטראץ וכתב‪,‬‬
‫אשר הסיוט הזח הוא‪, ,‬קדיש ליום ב׳ דדה׳‪ ,‬ובכ־י אשר לפני כתוב רק שהוא םחיחה‬
‫;‬ ‫ל ק ד ש ‪ — .‬שורד‪ : 2 .‬בחכטתך‪ ,‬כיח כנפעי נעטנים ונכון לסי המשקל‪ ,‬ובכיי בחבטה‬
‫בדיואן‪ :‬כטזבחך‪ — .‬שורה ‪ :4‬חוללת‪ ,‬כנטעי נעםניס‪ :‬חללת‪ — .‬ש ז ר ה ‪ :7‬ואן לכי‪,‬‬
‫בנ״נ‪ :‬ואיך לכי יענה‪ — .‬שורה ‪ :8‬ואותו‪ ,‬בטיק‪ :‬ואוח‪ — .‬שורה ‪ :10‬ובנפול‪ ,‬בטיק‪:‬‬
‫בנסול; ימינו‪ ,‬בכ״י‪ :‬ימינך‪ — .‬שורה ‪ :14‬מעבדים בכיי מעברים וכן הוא נפ בנינ;‬
‫במיק כמו שכתבתי בפנים‪ — .‬שורה ‪ :16‬לי עזוב במ׳־ק‪ :‬מעזוב ל י ‪ — .‬שורר‪:19 ,‬‬
‫ויעמד‪ ,‬בסיק‪ :‬ועמוד‪.‬‬

‫פח‪ .‬סיוט לקדיש‪ ,‬מיוסד עס״י איב ונזכר כלינ צד ‪ — .679‬שורה ‪ :6‬חסנו‪,‬‬
‫בכ״ חסני‪ — .‬שורה ‪ :9‬שם‪ ,‬חסד והזספתי מסברא‪ — .‬שורד׳ ‪ :16‬חצי ההרח הראשון‬
‫הסר ומצאתיו בספרו שלצונץ במקום הנזכר והוא‪ :‬יתקפו כסי כל נאדר‪.‬‬

‫פט‪ .‬רשוח לקדיש לרשב־נ )צונץ ל״נ צד ‪ ,(188‬ונמצא נס באהד מכיי מורי‬
‫הה׳ ר״א ברלינר‪ — .‬שורה ‪ : 1‬ולא‪ ,‬ב כ ־ ־ כ ) = בכיי ברלינר(‪ :‬וחם לא‪ — .‬שורד• ‪: 2‬‬
‫מ ע ה ‪ . . .‬הס‪ ,‬ככ״ב‪ :‬סיום ‪ . . .‬עוד‪ — .‬שורה ‪ :4‬לחלל כהיכל פנימי‪ ,‬בכי׳׳כ‪:‬‬
‫ושנאן יודה כמזכה סניסי‪ — .‬שורה ‪ :5‬חוות שם‪ :‬לחזוח כי אל‪ ,‬הסר שם‪— .‬‬
‫;‬

‫שורה ‪ :8‬ו א ת ה ש ס ‪:‬‬ ‫שורה ‪ :7‬מסר מבלי‪ ,‬שם‪ :‬י ס ל ל ע ד כ ל י ; ליל שם‪ :‬לילה‬
‫ושסך‪ -,‬בי גדול ובר‪ ,‬שם‪, :‬ולבי ונטשי יודעת מאד־‪ ,‬ונראה יותר נכון‪ — .‬שורה ‪: 10‬‬
‫כבודך‪ ,‬שם‪ :‬עזך‪ -‬ורבה‪ ,‬שם‪ :‬ורמה‪ ,‬והוא ננד חחרוז; וקובה‪ ,‬שם‪ :‬בסכה ונס זה מעות‪.‬‬
‫— שורה ‪ :11‬כי אותך וכו; שם‪ :‬שאתך לא יוכל נלנל‪ — .‬שורה ‪ :15-13‬הסר‬
‫בכי־כ‪ _ .‬שורה ‪ :13‬בארבע ובכ״י‪ :‬כארבע‪.‬‬
‫צ‪ ,‬ניכ רשות לקדיש )צונץ ל׳נ צד ‪ (722‬הברו ר׳ ‪,‬יום טוב קדוש־ כסש־כ‬
‫מפורש בכ״י אשר לפני; והוא ר׳ יום טוב בן יצהק הקדוש‪ ,‬אשר כבר דבר •אתתיו‬
‫ואשר חבר אח הסיוט יה רעיון לבך סימן צינ( ועוד פיוטים‬ ‫)‬
‫אחדים )ראה צונץ שם(‪ .‬כנראה חסר בכית א׳ וכן בבית נ׳ חרת אחד‪ ,‬כי ציל ככל‬
‫כיח וביח שלשד‪ ,‬חרווימ מלבד חרוז האזור‪.‬‬
‫צ א ! רשות לקדיש‪ ,‬נזכר בל״נ לצונץ צד ‪ ;413‬דיואן שד־ל^דף כיד ע׳א‬
‫‪88‬‬ ‫קונטרס המיוכדס‬

‫סי׳ סיד‪ ,.‬ועל הנאמר שם יש להוסיף‪ ,‬כי השיוט שלשנינו הוא רשוח לקדיש יום א׳‬
‫ד מ ה במהזור קרםנטרץ )רף כיה ע־ב( ובםהזור תלמסאן )דף נ״ה(‪.‬‬

‫צ ב ‪ .‬יהר קרבי הנער כצונץ ל״נ צר ‪2‬ל‪ ,5‬הוא שיוט לקדיש יום א׳ של‬
‫סכות בקדובץ ארניל )דף צ־ו עיב( ושס מהכר; •וסף‪ ,‬ולא מצאתי ככ״ אשר לסני‬
‫זולתי החרוזים הראשונים‪ ,‬ושברי שירים לא הדשסתי בזה‪.‬‬
‫צג‪ .‬סיוט ‪,‬לאלו פינו׳ מר׳ יו׳ט בן יצחק הקדוש )לעיל הערה לסי׳ צי(‪,‬‬
‫הזכירו צונץ ל׳נ צד ‪ ;286‬טל אזרוח צד ‪ 61‬סי׳ שי‪ — .‬שורה ‪ : 14‬סקראיו‪ ,‬בכיי‪ :‬םקראוח‪.‬‬
‫שורה ‪ :22‬ועל‪ ,‬בט״א נמצא בשני הצאי לכנה‪ :‬ועם‪ ,‬ואחיו סי׳ ה ש א ל ת ואני‬
‫מוסיף שאלה על השאלה כי לא אבין שתדון השאלה הזאת ובכיי מלה ו ע ם איננו‪.‬‬
‫שורה ‪ ,28-26‬כ נ נ ע נ ר א ה ל י בבית הזה‪.‬כי מקצתו הסר בכיי וכןבט־א והמבין את‬ ‫_‬
‫בנין הבתים בשירים הנקראים מושח ) ־ ^ ‪ ( g J‬ידע ויכיר ב׳ החסרון הוא בחצי החרוז‬
‫בכיי‬ ‫שורה ‪ :28‬עמוד‪,‬‬ ‫—‬ ‫הראשון )שהוא שורה ‪ ,(26‬ואנכי השלמתי‪.‬־ מסברא‪.‬‬
‫וטיא‪ :‬לעמוד‪ ,‬והוא ננד המשקל‪,‬‬
‫צד‪ .‬רשוח לנשסח מר׳ שלמה בן אבון‪ ,‬לרעה צונץ ל־נ צד ‪ ,311‬ובטל‬
‫אורות צד ‪ 57‬סי׳ ע־ד נדסס בשם ר׳ שלמה בן נבירול^ והראשון ני־אח לי עקר‪ ,‬ושם‬
‫המחבר ש ל מ ר ‪ .‬נמצא בראשי חחרווים ואולם המלות בר אמן מרומזות כשורד‪:19 .‬‬
‫בירית א׳ב׳ המונו וינ׳ועמ שסו‪ — .‬שורי• ‪ :10‬יושר‪ ,‬צ־ל‪ :‬אשר‪ — .‬שורה ‪:11‬‬
‫סכון‪ ,‬צ״ל סכון כס‪ — .‬שורה ‪ :13‬משוה‪ ,‬בכ״ וט־א‪ :‬משוה‪ ,‬ובצדק •העיר שם‬
‫רשזח״ה‪ ,‬כי ״יש כאן טעוה ונשהת המשקל והענין סתום׳ וכחב שם עוד‪ .‬ואולי צ־ל‪:‬‬
‫ביה צור לבדו משוש חסנו‪ ,‬ויהיה הענין על בן הבכור‪ ,‬הלא הוא ישראל״‪ ,‬ולי נראה‬
‫לחקן כמ״ש בסניס‪ ,‬והבוחר ׳בהר‪ — .‬שורה ‪ :20‬לקיים‪ ,‬ב״ה ככ״‪ ,‬ובטיא‪ :‬וקיס‪.‬‬

‫צה‪ .‬פיוט לאלו סינו מר׳ יוספיה )יהושסיה( הנר‪ ,‬עיין עליו כל־נ לצונץ צד‬
‫‪ 468‬ובכרם חמד ח״ר צד ‪ ;26‬טל אורוח צד ‪ 34‬סי׳ מינ‪ — .‬שורה ‪ :3‬לנפן‪,‬‬
‫שורה )׳‪ :‬החניניס‪ .‬בב״ וטיא‪ :‬תנינים והוא ננד חמשקל‪— .‬‬ ‫כמ״א‪ :‬נפן‪.‬‬
‫שורה ‪ :25‬אים‪ ,‬איננו בכיי ורשד־ל הוסיפו בסיא שסברא‪ _ .‬שורה ‪ :28‬סר‪ .‬םאד‪,‬‬
‫וצונץ כתב‪ :‬מארץ‪ ,‬והוא ננר המשקל‪ .‬שורה ‪ :29‬ש ה ל א ובכיי‪ :‬אז )או‪ :‬אך(‪,‬‬
‫וצונץ בתב‪ :‬פיות‪.‬‬
‫בראשי ההרוויש‪.‬‬ ‫א ל י ה ו התום‬ ‫ושם סח ברו‬ ‫שיוט אחר לאלו שינו‬ ‫צו‪.‬‬
‫שורה ‪ :7‬יתאסץ‪ ,‬ציל‪ :‬חאסץ‪ — .‬שורה ‪ : 10‬ודור אינו בכיי‪ — .‬ש ו ר ה ‪ :17‬ולאו‪/1‬‬
‫שש‪.‬‬ ‫בכ״‪ :‬לאות‪ — .‬שורה ‪ :20‬לסי המשקל הסרה שה תנועה אהח‪ ,‬ואולי ציל‪:‬‬
‫צז‪ .‬פיוס למי ידמה לך לרייץ בן ני את ושמו נרשם בראשי החרוזים;‬
‫שורה ‪ :3‬ממהלך‬ ‫צונץ ל״נ צר ‪) 198‬ושם החרוז הראשון בשנוי לשון קצת(‪.‬‬
‫קרי‪ :‬םסהללך‪.‬‬
‫צח‪ .‬אשסוך שיחי‪ ,‬פיוס להראביע‪ ,‬ומכי ברשימת אינר לשירי הראב־ע אשר‬
‫אינם בדיואן ומצאתיו נם כס׳ חחזוניס‪ ,‬והוא שם מי כמוך ליום ב׳ של סכות‪_ .‬‬
‫שורד‪ :1..‬לסני בחזוני•‪ t‬שני‪ — .‬שורה ‪ :3‬אואל‪ ,‬שם‪ :‬לאל‪ — .‬שורה ‪ :5‬כחילה‬ ‫ז‬

‫צורי‪ ,‬שם‪ :‬בהחלה לפניו‪ -•• .‬שורד׳ ‪ :6‬רם‪ ,‬שש‪ :‬ראש‪ _ .‬שורה ‪ :7‬יהד‪ ,‬ציל;‬
‫יחיד‪ ,‬ובחזונים‪ :‬א ה ר באין‪,‬שם‪ :‬כלי‪ — .‬שורה ‪ :11‬על ציל‪ :‬על חק ‪.‬׳בהוונ־ם‪:‬‬
‫;‬ ‫;‬

‫כל נבולות עלי הק הנבל‪ — .‬שורי׳ ‪, :14‬׳פניו‪ ,‬קרי‪ :‬ופניו‪_ .‬ג שורד‪ 13 .‬שונה‬
‫בחוונים ודל‪, :‬עבדים סשחחרס לםניו‪ — .‬שורה ‪ :16‬לו‪ ,‬שם‪ :‬כ• לו; מלוכה‪,‬‬
 ‫קונטרס המיומיס‬ ‫‪84‬‬
‫_ שורה ‪ :24‬נדעכדי‪,‬‬ ‫שם‪ :‬המלוכה‪ — .‬סשורה ‪ 12‬עד סוף חםיוט חסר בחזוניס‪.‬‬
‫ככ״י‪ :‬נרע כה‪.‬‬
‫צט‪ .‬אהבה ליום א׳ של םסח )צונץ לינ צד ‪ (204‬לרי״ח‪ ,‬והיא נמצאה נם‬
‫בדיוקן כיי שלו חלק כ׳ סי׳ ניד מל אורוח צד ך סי׳ ה׳)וראה שם הערח רשזה״ד‪.‬‬
‫׳‬ ‫;‬

‫כי הסיוט שלסנינו נמצא נם כמחזור סונםלייר(‪ — .‬שורדי ‪ 2‬חנני חנני‪ ,‬ובכיי ומים‬
‫;‬

‫)=־ מחזוי טונטלייי(‪ :‬חנוני חנוני‪ ,‬וזה חד‪ .‬שלא ל * המשקל‪ — .‬שודד‪:6 .‬ואימוני‪,‬‬
‫כיהבכ׳י; בארמוני‪ ,‬כיה בכיי‪ — .‬שורה ‪ :9‬לחניון‪ ,‬צ־ל‪ :‬למיון‪ — .‬שורח ‪: 11‬ומואבי‪,‬‬
‫כ־ה הנכון וכיח בכיי‪ ,‬ובנדא‪ :‬ומואב; בתה‪ ,‬כ־ה ככ־י ונכון ניכ‪ — .‬שורח ‪:11‬‬
‫בארמוני‪ ,‬ציל‪ :‬וםלסוני‪ — .‬שורד׳ ‪ :15‬תניס‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :16‬הקץ‪ ,‬הסר‬
‫בכיי; ובסוף‪ ,‬בכיי‪ :‬ונסוך‪ —.‬שורת ‪ :17‬בכיי וטיא‪ :‬השובב‪ ,‬והוא מד המשקל‪— .‬‬
‫שורח ‪ :19‬חסידותיך‪ ,‬בכיי‪ :‬הסרתיך‪ _ .‬שורת ‪ :20‬בך‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪:21‬‬
‫וצםוני‪ ,‬ציל‪ :‬ובצסוני‪ — .‬שורה ‪ :22‬ואוהבי‪ ,‬בכיי‪ :‬ואוה בי‪.‬‬
‫ק‪ .‬לחוצה‪ .‬אהבה זשם מחביד• לוי חזק חתום כראשי הרהיה‪ .‬וצונץ )ל״נ‬
‫צד ‪ (217‬לא כחב בברור סי הוא לוי הםהבר את הסיוט שלסנינו‪ ,‬אך הזכיר אותו‬
‫בץ חסיוטיס‪ ,‬אשר ובם סר לוי אלתבאן חברו‪ ,‬ורשד״ל )אנרות צד ‪ (978‬כתב‬
‫בפרוש‪ ,‬כי הפיוט שלפנינו הוא לר׳ לוי בן יעקב אלתבאן‪ ,‬וכי הוא נסצא נס בסחזור‬
‫והראן; טל אורות צד ‪ 59‬סי׳ עיז‪ — .‬שורח ‪ : 1‬לחוצה‪ ,‬הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪:4‬‬
‫ואשלה‪ ,‬בטיא‪ :‬ואשים‪ — .‬שורה ‪ :8‬תועה‪ ,‬בט־א‪ :‬נועה‪ — .‬שורה ‪ :17‬בכלסה‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬כלמה‪ — .‬שורה ‪ 23-22‬בטיא יש בזה בלבול הסיי‪.‬‬
‫קא‪ .‬שכיה בת ציץ‪ ,‬נאולה)?( לרשבינ )דעת צזנץל׳נ צד ‪ • (588‬טל אודות‬
‫צד ‪ 22‬סי׳ כיה‪ — .‬שורה ‪ :2‬שבועח‪ ,‬במיא‪ :‬שבועות‪ _ .‬שורה ‪ :19‬מורה‪ ,‬בט״א‪:‬‬
‫מזרי; אסוף‪ ,‬ככיי‪ :‬אאסוף‪ .‬בט־א יש סד‪ .‬הערה ‪,‬אולי תםר בית אחד‪ .‬ואולם מספרו של‬
‫צונץ )לינ ‪ (590‬נוכה לדעת‪ ,‬כי השיר חזה בן שבעה בתים הוא ולא יוחר‪.‬‬
‫קב‪ .‬אהבה לר׳ יוסף בן א ש ך ושמו נרשם בראשי החרוזים • צונץ ל־נ צד‬
‫‪ 480‬טל אורוח צד ‪ 41‬סי׳ ניב‪ — .‬שורה ! ‪ :‬יעלה‪ ,‬הסר בכי; ורשד־ל השלים‬ ‫;‬

‫אח החסרון מסברא‪ ,‬ובספרו של צונץ‪ :‬יונח‪ ,‬ונם הוא רק םדעחו כתב כן‪ — .‬שורח‬
‫‪ :9‬אכריח‪ ,‬כיה בכיי‪ ,‬ובט־א‪ :‬דבקים‪ — .‬שורדי ‪ :14‬שבח‪ ,‬בט״א; שבהם — ש ו ד ה‬
‫‪ :15‬לצסיחות‪ ,‬בטיא‪ :‬צמיתות‪ — .‬שורה ‪ :24‬כקול; צ׳ל‪ :‬כקולי‪ — .‬שורי׳ ‪:26‬‬
‫אל תדס כנפשך‪ ,‬בכיי‪ :‬אל תדמי כנפשך‪ ,‬בט׳׳א‪ :‬אל הדס נפשך‪ — .‬שורה ‪:38‬‬
‫הסרה בכיי וכמ״א‪.‬‬
‫קג‪ .‬אהבה לחראב־ע‪ ,‬חזכירח צונץ בלינ צד ‪ 211‬וכתב‪ ,‬כי מצא בכיי חמשה‬
‫בתים‪ ,‬כי לאות ה אשר בשם אברהם‪ ,‬יש שם עוד חרוז תחלתו ‪,‬השפל נא זדים‬
‫אשר נאר‪ ,‬וכונחו להרה ה ש ס ל אשר לפנינו חוא מתחיל בשורח ‪ ,10‬ובכל ואח לא‬
‫נמצאו בסיום הזה רק ארבעה בתים‪ ,‬כי השורה הראשוני‪) .‬אל בדתך( היא רק החרוז‬
‫המאיר נתיב )‪ ;(Leitvers‬וכן הוא בקבוץ מעשי ידי נאוניס קדמונים צר ‪.110‬‬
‫— כםיסניס הסורים על משקל השיר נסל טעות וציל כשורד‪ ,‬הראשונה‪:‬‬
‫(‬ ‫א‬

‫שורה ‪ :12‬א ש ך הסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :15‬תרנו‪ ,‬כ־ה בכייוצ׳ל‪ :‬הורינו‪.‬‬

‫קד‪ .‬שתי‪ .‬פעמים‪ ,‬אופן לשבת נחמו במחזור פולין )דיהרנס׳ דף קליד(‪ .‬ועל‬
‫סיחו תקנחי אמח שניאות בכיי אשר לפנינו; שם חםחבר הנרשם בראשי החרוזים הוא‬
‫שלמה בן יהודה‪ ,‬ואולם לא אוכל לחחליט איווע‪ ,‬כי כנודע חיום טייטנם רכים אשר‬
‫‪85‬‬ ‫קונגורם המיונוים‬
‫וח חיח ש ס ם — שו‪1‬ח ‪ :1‬שחי‪ ,‬חסד בכיי; מקוימים‪ ,‬בס״פ משקיטים; על‪ ,‬חסדבמ׳ט‪.‬‬
‫_ שורה ‪ :2‬לאחר‪ ,‬שם‪ :‬ליחד; ובהגיון‪ ,‬שם‪ :‬בחניון‪ — .‬שורה ‪ :8‬נן‪ ,‬בכיי‪ :‬נח‪.‬‬
‫_ שורה ‪ :11‬לקראה‪ ,‬שם‪ :‬לקרא• עלוח‪ ,‬חסר‬ ‫שורה ‪ :9‬הנוח‪ ,‬כטיט‪ :‬הנה‪.‬‬
‫בכיי‪ — .‬שורר• ‪ :12‬ארבע‪ ,‬בטיט‪ :‬מךכע‪ — .‬שורה ‪ :14‬כרוחה‪ ,‬בניי‪ :‬בריחה‪— .‬‬
‫שורה ‪ :15‬לשוננו‪ ,‬בם־ס‪ :‬סלונינו‪ — .‬שורה ‪ :19‬ססוכתה‪ ,‬שם‪ :‬םםוכחם; עםהנץ‪,‬‬
‫בכ־י‪ :‬בעת‪*.‬ץ‪ — .‬שורה ‪ :20‬ונס יעד‪ ,‬בסים‪ :‬לקוראי עד‪ — .‬שורה ‪ :21‬הלך‪,‬‬
‫בכיי‪ :‬הילך‪ — .‬שורד• ‪ :24‬דץ‪ ,‬בכיי‪ :‬לארץ‪ — .‬שורד׳ ‪ :25‬לחםהולל‪ ,‬נסים‪:‬‬
‫ס ס ח ו ל ל ‪ — ,‬שוויה ‪ :29‬בחיבוחיו‪ ,‬שם באוחיוחיו‪ — .‬שורה ‪ :30‬מ ל ‪ ,‬כ ס י ^ ד ל י י ח ‪.‬‬
‫‪ -‬ש ו ר ח ‪ : 3 3‬הדבקים שם‪ :‬הסדקים‪ — .‬ש ו ר ה ‪ :34‬יוסי‪ ,‬בכיי‪ :‬יוסף‪ — .‬שורה ‪:36‬‬
‫הלא יחזור לראשיחיו‪ ,‬בס״ס‪ :‬יחזיר לראש קריאוחיו‪ — .‬שורה ‪ :37‬החוור ו כ ו ; ש ם ‪:‬‬
‫הלא יחזור לראשיחיו‪ — .‬שורה ‪ :39‬יהי‪ ,‬שם‪ :‬הד‪.‬‬
‫ק ה ‪ .‬שש סאות‪ ,‬אהבה לסרשח עקב‪ ,‬נ״כ בסחוור םולין)דף קיל( ושם הסהב י‬
‫ש ל ס ה חזק נרשם בראשי החי־וזים‪ ,‬והוא בלי סטק שלסר‪ .‬בר יהודה‪ ,‬אשד חבר ש‬
‫את הסיוט שלםני וה‪ .‬סשקל השייר הוא ש ל ש חנועות ד־ סעסים בכל הרוו וחרוז‪,‬‬
‫ובטעוח נשםט בדסוס‪ — .‬שורה ‪ : 1‬שש‪ ,‬חסרככיי‪ — .‬שורה ‪ :2‬על כנסי‪ ,‬חסד בכיי‪.‬‬
‫— שורה ‪ : 8‬ארבע‪ ,‬כסיס‪ :‬אצבע‪ — .‬שורה ‪ 9‬חסרה ככ׳י‪ — .‬שורה ‪ : 10‬סדניא‪ ,‬ציל‪:‬‬
‫סדינא; הלא‪ ,‬בסיס‪ :‬ל א ‪ — .‬שורה ‪ :11‬לחוט כרך‪ ,‬בכיי‪ :‬לחוק ברך; סניניהם‪,‬צ״ל‪:‬‬
‫םסניניהם‪ .‬שורה ‪ :13‬ענף‪ ,‬בסיס‪ :‬עניז‪ — .‬שזרה ‪ :15‬סנה מליח‪ ,‬בטיס‪ :‬סנת‬
‫ט ל ת נכםלת‪ ,‬חסר בכיי‪ — .‬שורה ‪ :16‬הן הפרה וחפרה‪ ,‬בסיס‪ :‬הן כטלה וחסר‬ ‫;‬

‫לח ואולם דין טליח כסולה ככר םבואר בשורה ‪ 15‬שהיא פטורה כרב שסעון‬
‫)סנחות ס״א‪ ;(.‬םציציח לא נחדל ובסיס‪ :‬וםציציח לא חחדל‪ — .‬שורה ‪ 17‬חסרח‬
‫בכ״י; אצבע‪ ,‬ציל‪ :‬כנד‪ :‬תנדל‪ ,‬םלשץ נדיליםתעשה לך)דברים כיב י־כ( ודיל שחייבת‬
‫בציצית‪ — .‬שורה ‪ :19‬ונעור‪ ,‬בכיי‪ :‬ונעור‪ — .‬שורדי ‪ :21‬וכדת‪ ,‬בכיי‪ :‬כשם;‬
‫מעוכבת‪ ,‬במים‪ :‬מעקבת‪ — .‬ש ו ר ה ‪ : 2 4‬הנוי‪ ,‬בכיי‪ :‬הסין‪ — .‬ש ו ר ה ‪ : 2 6‬לילה‪ ,‬בכיי‪:‬‬
‫ללילה‪ _ .‬שורה ‪ :27‬נקכע‪ ,‬ציל‪ :‬נקבע‪.‬‬
‫אהבה והחלתה הסר ולא יכולתי להשלימה כי לא מצאתי לה זבדון בספר‪.‬‬ ‫קן‪,‬‬
‫בראשי ההדחימ היה מרומז שם המחבר חזקיהו‪ — .‬שורה ‪ :9‬ציץ‪ ,‬בכיי‪ :‬צאן‪.‬‬
‫מהפיוט הזה‪ ,‬אשר בנראה שם א ב ר ה ם היד• חתום כראשי הרחיו‪ ,‬לא‬ ‫קן‪.‬‬
‫מצאתי רק בתים אתרים בכיי וךכו הסר ולכן לא הדססתיו בזה‪.‬‬
 ‫השמטות ותקרני הטעות‪.‬‬
‫צי ‪ 3‬אות זי‪ .‬ונראה שבן היה נירסתם בנמרא‪ ,‬ונשמט ועיין בזוהר ‪0‬׳ תתמה‬
‫ק‪:‬־ז ע־׳א ותנינן אל תקרי מה אלא מאה‪ .‬ובן איתא בזוהר קרח קע״פ ע״א ואמרו אל חקרי‪.‬‬
‫צד ‪ 32‬אות סי‪ .‬ומצאתי כפרדס לרשיי דיל שעמד כזה ונשמט ועיין כשיורי נרבה‬
‫ם״ קצ״ב‪.‬‬
‫עד ‪ 5 6‬אות ני‪ .‬הלולים חלולים וכוי נשמט לסנינו כברכות ס׳ ע׳יב הנירסא חללים‬
‫הללים אך נירסת הרי״ף והרא״ש כנירסת המחבר חלולים‪ ,‬וכן הוא בטור א״ה סי' ו׳ וןול‪,‬‬
‫ולא יאמר חללים חלליים‪ ,‬דמו לדבר חלולים חלולים עולה רמ״ח בהשבץ אברי האדם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכוון בזח למר‪ .‬שנמצא במדרש חנחומא פ שמיני פסוק ואח החיה אשר חאכלו שמאתים‬
‫וארבעים ושמנה אברים כאדם ולכך אנו אומרים בכל יום בא״ה אמ״ח אשר יצר אח חאדם‬
‫בחכסח וברא כו נקבים נקבים חלולים חלולים‪ ,‬חלוליש חלולים בנימשריא רפ־ח הו* כמנין‬
‫איברים שבאדם עכ״ל והמדרש הזה נעלם במחילת כבודו םהרד־׳א )דפוס אמשטרדם‬
‫דף טו( שכהב ויש״קורין הלולים הלולים וטעות הוא בידם ובו׳ ע״ש‪.‬‬
‫צד ‪ 82‬בביאור אוח ח׳ בה׳ שבת םי׳ נ״נ צ״ל קנ־ה‪ — .‬צד ‪221‬־ שורה ״א‬
‫כביאור כשחל ר״ח צ־ל ר־ה‪ — .‬צד ‪ 232‬אדם הנן צ״ל אדם הנון‪ — .‬צר ‪ 299‬שורה‬
‫א׳ בשיר צ״ל כשיר‪ — .‬שם עשן עייל ענן‪ — .‬שורה ב׳ נפנלים צ־ל נדנלים‪— .‬‬
‫שורה נ׳ לאין עומד כסעודה צ־ל ואין עומד בסודה‪ — .‬שורה הי וכלכלה ציל וכבלה‪.‬‬
‫— צר ‪ 311‬שורה הי ארעא דקרא‪ .‬וכן בביאור שורה א׳ צ״ל ארעא רקרא‪ — .‬צר‬
‫‪ 333‬בביאור אות •י זבין לברין ציל במדרש שם שםוק על אלה ויוחר לא נמצא‬
‫כסשרים שלשנינו‪ — .‬צר ‪ 334‬שורה ד׳ לעיר שממה צ״ל לעיר ששמה‪ — .‬צד‬
‫‪ 335‬שורה חי נוילי דימתתי צ־ל נוילי דימתהי‪ — .‬צר ‪ 338‬הנוה ננםא צ־ל חווה‬
‫ננםא‪ — .‬צד ‪ 365‬בביאור קרובץ אחרים ותיבת אחרות נמהק‪ — .‬צד ‪ 367‬אות כ׳‬
‫ומקור הדברים הוא בזוהר ם׳ בשלה רף רב ע״א עיש והוא ראיה ברורה על קדמוח‬
‫ספר הזוהר‪.‬‬

‫צד ‪ 388‬שורה ‪ 21‬מלמעלה צ״ל‪ :‬ה׳ כננד ה׳ אנשים שקורץ בחורה בראש‬
‫השנה כשחל לחיות בתול וחיבות *וביום הכסור־ם־ מיותרות‪.‬‬
‫ע׳ ‪ 546‬שורה ‪ 20‬ציל‪:‬‬
‫שודד‪ 8 .‬ומארצו יצאו )א״א‪ :‬שםוק הוא ביהזקאל ל־ו כ׳ ומתרנמינן מדאורייתא נשקו‬
‫כאשר מצאתי בכיי אסופות(‪ .‬שם‪ .‬שלי ושלך שלך חסיד שרוצה להנאותו‬
‫משלו‪ — .‬שורה ‪ 25‬תמיד‪ .‬רשע שמתוך‪.‬‬