‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬ ‫‪t‬‬

‫‪w w w .h e b re w b o o k s .o rg I‬‬
‫ע״י חיים תש״ע‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬ז‬

‫אהס י־או מה ירר היו דבר־־ו עי* גביאים א חיי ד ם • בא־טר‬ ‫הדור‬
‫ייטדש ב”‪1‬דאי*גרםס ביוינציאח לעוות שע׳ג לט״ה ומיוב‬
‫השנים ^;נ רו איו ס כנמצא ככל י מו ונתעוררו הני חרי שותפין האליוח‬
‫התורני כהר'׳י• י צ ה ל ו להאליוס הר״ד ל^ונימום טר״ר כיליגירית^ת‬
‫במריג׳ פ׳יק‪ :‬והר״ר י ע ; ף ^‪ 1‬בע^ המרפים בר אברהם זצ’׳‪ ; S‬ליהרפיםו‬
‫פעם שנית בכמה מערות נוהןזעל* הראשעיכם וראש ‪ p‬הון*ת סרמיתי‬
‫ר‪,‬ורש ש^א היה ו^א נמצא לפניכם ריעומת מחברתו מחברת הרורש‬
‫למען ירו׳‪ •,‬היורא בו לשום שכל והלין במירא לאר היטב נכון‬
‫ושאר מעלות כאשר תחזינה עיניכם משדים ;‬

‫הן^ףן בעיי? נחח כדקדוק הטעחים י״לית ותניעית ותה גם הפירים‬

‫הוגה היסב יוהטעיות שנפלו גר<׳םונים נעפע ט׳׳י תד חאלו ‪P‬‬
‫הגולין • ממדינת פולין • ה״ה התנם השלם העירני חוהר״ד צבי הירש‬
‫בהר״רס^יריזצ״ל ״יז״היאנובוו שרנבלי‪-‬ק״ת זאמאשטש ־•‬

‫נדפס פה קק יעסניץ‬
‫החת ממ שלת אדונינו הדוכס ח מ פו א רו ה מ הו ל ל ה חביד והמיוחס מ א ד‬
‫לעאפאלדךס‬
‫יר״ה ; ר ו כ כ ט א נ ה ל ט ד ע ס ו ‪ .‬י א ‪:‬‬

‫לסדר ו^פרט ויאמר משה אסורה נא ואראך! א ך‪/‬‬

‫הפי^ה הגדוד הזה׳יפ‪-‬ק‬
 ‫‪PUBLIC U‬‬
‫׳ ‪' C‬‬ ‫׳‬
‫•ג ‪•!t,‬‬ ‫המדמת המביאים הספר לבית הדפוס‬ ‫־?‪:r 1‬‬ ‫‪ASTC‬‬ ‫‪;,n .j,‬‬
‫‪"i'lLLik.h, eOL’U‬‬
‫אחרי רואי ראיית פגים ל תור ת רביגו מ׳עה אליצ^יך על נביאים אחרוגים' * אחרק בדורו ת ר^^יצ^וגים‬
‫א*שרהיולבםפתוחנאולםוראיצ^וןבסעלה וצריכין אנו ל ע לו ת ב כ ע לו ת ה סו ל ס ה טו צנ א ר עי״‬
‫ו ר א שו כגי ע ה ש מי ס ה ל ה בי טנ פ ל או ת פ תו ר ת א ב ת א ^ שדנ ט ע ב תו כיגו ‪ .‬אכנ ס בדו ב הי שני ם קד מל טו ^ ‪,‬‬
‫אישר נדפס פעםראיצ‪ 6‬ק מוינצי א ה בישנת ישס גלפ ק ל א נ מ צ א כי א ם א ה ד בעיר וישנים במישפהה^ מ‪ 2‬א ה נ‪/‬‬
‫היחל רוחי לפעם בקרבי ונפשי מ ש תוקקלהדפיס ספריו פעם ישנית כיתר ישאת ויתר עוז והדר הו א ל ה רנין ;‬
‫גם ה ט ק ר א ל עו פ ת מ ח ב ר תו מ ח ב ר ת ה קו ר ש ‪ .‬מ ה ^ ש ל א הי הול אנ ס צ אל פני ם בי ש ר אלו פדו ב הו צ או ^‬
‫הדפוס*‪(* !,‬לתיואיראמחוות דעי להוציא הדבר מנ ח א ל ה פו ע ל ^ו מ ה׳ הי ת הז א ת א ש ר כ צ א תי ח ב ר לי ה׳וז ‪:‬‬
‫הד רי ש ר אל בעל המדפיס ס קי ק יעסניץ י אשר גם הו א יעצוהו כליותיו להדפיס ספר הנ*ל* כק׳ ש מגו נפשיגר ‪:‬‬
‫בכפינו ו א ת הנ ס ף א ש ר בידינו לקחנו ‪ .‬ו^ אצילי בני ישר<^ שלחנו ידינו שיהיו כעורתינו ‪ .‬וזהאשר^קויגו מצאגי‬
‫לכ ט הו רונדי ב עלנדי בו ת ק ם בחריצות גדולה־ה ד־־‪.‬אלוףוהקציןמוהר־רכרדכ ‪ 2‬נ ^נ א ק ה ק צי [ מפורסם‬
‫הר־ראליעזרפיזונקדס וחתן הקצין מפורסם ה ד ר בערמןסי־׳למק״קהלבר שטאט ‘ ראשון למקרא העדר״‬
‫קדו ש הו קדו שי א מ ר לו א ש ר הגדיל ע לינו ח סדולי תן ס ך ס סוי ם ל הו צ או ת הד פו ס וליקח במחיר כספו כ א רז ;‬
‫ספרים מגודל אהבה ו ת שוק תנפ שו לספרי הרב הגאון מ הב רדל וז א ת הי ח ה מ ח ש ב תו טהורה לזכו תהרני ם ;‬
‫וזנו ת ה ר בי ם ת לוי ב ס ואהריוכלי שרילב ל ב שו קג א ה ה׳ ה ק ציני ק׳ ק ה ל ב ר ש ט א ט והלאי וויגא ודרעח ־‬
‫שגם ה מה נ שאו או ת םלב ם הטהור ל ת תלנו בהקפה די מחסור א שר יחסר לנו להוצאוו־ת הדפוס ^ ו מ אני‬
‫להיותגקובי אנ שי ה שם מי הו א א ש ר ש ם כספר כ א מ ת ח תינו ‘ ולה מ תין עד א שריר חיבה׳ א תיכולינו לפרוע‬
‫א תחובו תי‪:‬ו *ו אזנגילהונ ש סחה בי שועת ה׳ א ש ר הי הב עז ר תינ ס של איצ א דבר שאינו מתוקן מ ת ד ת ירינו ;‬
‫כי טו ר חו מ ש או עבוד ת ה קוד ש הי ה עלינו» ברוב אונים ואמיץ כחינו כא שר תחזנהעניככ ם יופ״ד־זדפוסחי ‪:‬‬
‫תפאר תינו ‪ .‬ו תפאר ת גדולה ליוצר ברא שית א שר שכם חלקינו בתור ת מ שה רבינו » להדפיס ספרו ה קו ר ^‬
‫עלידיגו^ וכהי תןוכהיוסיףה׳ויראועינינס וי שמח מ שה כ מ תנ ת חל קו חל ק ת מ חו ק ק ש ה ת חלנול הד פי ס‬
‫לגמור במהרה בימינו ‪ :‬א מן‪:‬‬
‫נ א םי צ ח ק בלא״אכהרר ק ל ו נ י מ ו ס נ י צ ס איתן מושבי פה קיק־ י ^ ^ סגי ץ סמוךלק־קדעסוי ועיר‬
‫ב י ל ג ר ד י י א סמיך לק׳ק שעכער שין כ מ דינ ת פולין קטן‬ ‫מולדתי‬
‫א ב ר ה ם ז צ ״ ל בעל המדפיס פ היו ק י ^ ^ סני ץ ‪.‬‬ ‫בד‬ ‫ונא ם י ש ר א ל‬

‫‪I‬‬ ‫התנצלות המחבר ^‬ ‫^‬

‫ךן זאת אות מאתי לדעת לכל מעיין בחבורי זה כי בכל מקום שנמצא בו לשון עכו״ם רצוני לומר *עובדי יכובביס יומזלורז‬
‫והם האומות שאין להם שום דת ואינם מאמינם כלל בדת הבורא ית׳ בהיותם מכחישים השגחתו ית' יומרני עזב‬
‫ה׳ את האי׳ן ואיננו משגיח בו ימסרו להנהגת מערכר־ז חכובכים ומזלות והם העובדים עבודה זדה בעשותם דמות אחד בדמבעת‬
‫כוכבי לכת או רמות אחד משנים עשר מזלות או דמות אחד מן המשמשים לפניו ית' במיוס ומשתחוים להם ו;זבלךסים על ירן‬
‫הורדת הרוחני מלמעלה והם הטלמסאו׳ שזכר הרמב״ם ז״ל בהלכות ע״ז ואין זה נוגע לגמרי אל העמים אשר אנחני מפוזרים בבר‬
‫ממשלתם בי הם אינם מכחישים רת הבורא ית׳ומאמיני׳בהשגחתו ואינם עושים הטלמסאות להוריד כה רוחני ממערכת הכוכבים‬
‫ומזלות לעובדם עברות אלוהות ולכן אינם בכלל עובדי ע״ז כמ״ש גדולי הפוסקים ומכללם הגאון מהד״ר פררבי יפרז ז״ל נ'‬
‫העכו״ם הם האומות הקדמונים ורוב עובדי ע״ז היו שבעה האו‪:‬־ות אשר היו באי׳ן כנען על כן הזהיר הכתוב כאזמיו כי אתה בא‬
‫אל הארין אשר ה׳ אלהיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם אבל בזמן הזה לא ןדענו ולא שמענו מעובדי כוכבים‬

‫יעי ‪,7V‬‬ ‫הודעתיך היום אף אתה קורא ־סי^כירי ‪1ujn7 (H‬־ ‪ / u jn‬יו‪-‬־(‬
‫דזוזר אל ^יי ם הרחוקים ואל אומית הקדמונים * לא אל העמים אשר בצלם אנו‬
‫מסרזופפים ולנים* ואדרבה אנו מתפללים תסיר כיטלומה של מניבות‬
‫והשרים ני עומדים לנו לעזרה♦ לכן אין להעלות על לב‬
‫מחשבה זרה י ולכף זנוח תדיניני • ולכף חובה‬
‫|‪:‬‬ ‫אלתבריעני♦ ותנוח דעתך נזה ‪:‬‬
‫‪4‬‬
 ‫י‬ ‫‪K‬‬ ‫■מובאות ^ ‪I-ibcr‬‬ ‫•■ ;‬
‫■‬ ‫^ניזז׳^בתורת*משה^*‬ ‫ה ס פ מ ת ה ג ^ ש\‬ ‫׳{ה‬
‫חסדיליבספרהזח' דתר כנר״‪-‬אב^־‪^.‬י■ ‪.,‬‬
‫כרעא־;דמשת כאשיהי^מג*'‪• {.‬‬
‫ר נ ר ^י ד ט‪.‬‬‫י אנ‬
‫אני‬ ‫עמפ י‬
‫פ ו ר ס ם■ דו ס כ מ ?ןן];ן _ « > ע‬ ‫ל מ‬ ‫ן‪ :‬ה ס ‪^ 3‬ןי > > ה ג און ך ^ ד י ל‬
‫‪N‬־‬
‫»‪r.‬‬
‫» ! מ ‪ 6‬ני‬ ‫•‬ ‫׳■‬ ‫■‬ ‫‪' .........‬‬ ‫■‬ ‫׳ ״נ ד‬ ‫‪.‬‬

‫‪I‬‬
‫מ כ נ ן;‪......... .‬‬
‫ויאה־ במתכות הצרבאו^;‬ ‫חפליחעעיז‬ ‫!לא יהיה ‪ * i i f e n J‬חסקה‬
‫ישי& לחרפה׳* ואחיר?נעיחהבכיתוי^ם סשה‪ .‬נתנספריעלחוייין‪:‬‬ ‫\‪f‬‬ ‫י‪*i-lJ* -‬‬ ‫‪#.‬ויו‪!-.‬״‬
‫תליתאהולוססנשל©**‪.‬סחיכידע בשעריס והחהנכיוניםלחשיס‬
‫לכלחפציה■ חפץה' ^^^^^^לראויזס חהרהעלצוההדכוס חרושה '‬
‫(יאירייתא^^^‪^ 11‬ו§^‪^1^5‬תכםוחטוגוחייםכלקול׳ויולעלי‪0‬נ ‪ .‬והליכוח עולם ^^■]שובןן)שהשיבלשואלכהונןכלדכרכקשה'‘*‬
‫אףימצאנומרגוענוסעוח|מ'' הניאואלמש?•הואניהומלאדאלעאלישראלהגאוךהיזופלא;רבינך ״‬ ‫; לחמתתא*^'?סתעשלובו״גסינג‬
‫^ת^^ז^ו‪/‬ור^^וו^ס“םשד‪'%‬אלןהראשה‪. :‬אור י‪ .‬מ^עו־ז׳אלשיך זצוק״לאודחרחנצפתתזלג הנדילתורתו;ויאדיר‬
‫פהנלרפהץ ןכנליגאסגען ‪0‬ל;‪,•.‬‬ ‫מ״כ‬
‫חייםנגעו• נפיופיוי’^חיבוריוכלסאהוניסלאזוומחיגתץחכמיאלפהי;־ולהיות סחהלפוס‬ ‫|‪3‬צפתתיב״בייפריש‬
‫‪11‬בליםותיולאמצאפי&'‪.‬אוזכ[«א^טקר|אורפגיימפס'כפניהלוה‪ ,‬י‪ ,‬הראשוןסנלפסונוויכיציאהמעטח!עיך יקזיבזדר;שנאולחלינותאלו ע‬
‫גונאחריפיוחצב בנביא^‪'’1‬מעולפי׳נכפיריםוכתרפיש'^חילאים'י יונסנתפשטזבחדינותאיטליאותוגרחכוארןה‪pJ‬לו‪i3‬ה*’‬ ‫’‬
‫במראותהצובאור!^^״ מחנו הקצהאלהקצהחתאויםלשתות•גצמאמגארסיסחייםואלמעייןהנוגע‬ ‫‪.‬‬ ‫ן״יוסלי׳עלאלניפומראהוכלבנון‬
‫|לתיהתוצאות'והמה בכתובימימממו נסקהליס״ספרתהילים*׳ להגיפה״ולכןקמוהחלפיסיסוגתטוררו 'למיתאתארביםיתורתמפס|‬
‫׳רוממותאלבגרונווחרבפיפיות*חרסכתריאותיות* רוחוהוא ופירוש עלהחבילותבדפוססנשנהונסתלסה*התחילובמצוהולא‪.‬גמחו‬
‫! ‪PP‬יילי‪:‬חלקתה• בקולקווירססתגאואורייתא* מגלהמצפוכי 'פלאראו׳י^תהש־אהמראותהצובאותג״יכבביתה‪07‬סלחדשה •עדיפי׳‬
‫'*יזעל‪:‬יזזזחכמהאסתבקשוכמסמהים*י רבפמניםי חבצלר!■ 'חנייהו^הנהותרישותפיןדאעהוחזיא<ז אספקלריא‪.‬המאירהונשתתמ‪.‬‬
‫פרחסופן* חקורמיםחייםיונק‪P‬הבשן* ‪ 00‬תלקר‪ 3‬לדברחצוהזוילגמרהזרי^ןחקדימין מהרחושה' ס׳ההאלוףהתורני‪.‬‬
‫‪^i‬מחוקסצפקוטחוןימוליןלימין* מסהוחעתפארתו״ עלישראל■ הר"ריצחקבנהדרקלוניחום!האלוףהר”רישראלבעל־ כמדפיםחק״ון^^‬
‫‪.‬מי‬ ‫הדרתו*'ואילימרום*משבחי*ומפארים כיכללבריוכח^וורותנסעו* יעמיזבהוצאהחרובה מלאהוגחפה;* ‪',‬חיפיסי'אתספרחראוק’‬
‫; י*לאלניא^ןאדניוכושנעו*לא'סןהש^יסופניםשלמעלה• ונתיב ‪.‬הצזבאותעלנגיאיסאחרוניםמנז‪.‬המקראקודשב^םובציחפירוסא ‪P‬‬
‫^ארתןגאיז(ערוכה ^לפניכ‪,.5‬‬ ‫| ^^'דעעינוכיוןלנויצאותארועלה י והנסכלאישישראלמתאוה בתכליתהיופיובהגההמחייקת‬
‫יודעי דעת ומיני לחיטא י מו ד ידם נטויה שאר ספרי הרב הגאון ה”נ‪^ | 5‬‬ ‫ונכסף * לכנף רעננים נעלנמ כנפי יונה נחפה בכסף* ואברותיה‬
‫מל כפוביס למיאנז לבית הדפום ולהתעסק בקדושה ; י■ ןע״כ חן הראו& *‬ ‫בורקרת׳חרוז • לבו יהגה איה ספר את המגדליש מגדל עוובו ירוץ * ולא‬
‫לחמכםולהחזקםשלאיכנסאיש אחר בנבילס ואתו'לידילסידארבא‬ ‫בייצא ־‪ /‬ב״אלאשרהביאאליהביחגומולעצחולאיראוהחוצה ־י‬
‫זנפישא•והננימסכיםלדעתהרבניםהגאוניםשקדמוניוהנניגוזרנימי‪.‬‬ ‫יצחקוישראלעשוהילכיהתעוררולבםלבאלםיסר ס״ההאלוףהתורני‬
‫ושמתאמלכלמי ‪0‬יםי‪.‬נגבולסלחמרולהדפיס ספרמל־אותהצחנאותאו^‬ ‫‪ :‬׳ ^י״י י צ ה ה בהר״ר קלונימוס* !האלוף הנעלה בס״ם כה׳יר‬
‫אחדמשארמינורי!שלמאוןהנ׳׳לשעלכתוביםתקמשןעשרשניםמיום‪,‬‬ ‫ץ* לזכותאתהרביש *ולהדפיםספרי‪.‬‬ ‫ייס״ס^ניי‬
‫י״יק‬
‫ייק‬
‫•ימ‬
‫‪t‬בתלהמדפים^יצ״ן*‬
‫כליתהדפוםוהפורןגדריסננונחש”אי* והמכריבא'עליוברכתטובי‬ ‫|)קידשה״המראיתהצובאותעלנביאיםאחרונים* קוחחותאל רב׳‬
‫וישכוןבשתושאנןעליקראלציקדל־ושה יכ״ךהחדבללמודהתורה‬ ‫;■קניכיס*־חבצלתהשרוןיחלקזמימקןטלכתו‪3‬יי*זהנחראיתיחלאכימז‬
‫ו‪.‬־■‪,‬‬ ‫‪;,‬‬ ‫היזם'‪*rVoi‬אלולדהאי'שתאתעי^טלפ״ק•‬ ‫!כאה' איןבודופילאכניירולל‪1‬בח\ובאותיותובהגההי‪,‬ילכןנשאתי*‬
‫^‪:‬צבי היץ^זבא״א מ״והגאון םוהריר נפתלזי הידץזצ״ל ח‪ 1‬נה‬ ‫‪ .‬ידי ^^רכס בברכת אשרק‪,‬ישראלוגו'‪,,‬וח‪5‬זןדלייש‪.‬אחצראדידהז‬
‫■י'^יו‪§1‬׳‬ ‫\‬ ‫* ^אהק״ק וזליברשטאטואגפיה‬ ‫■כלםאזמקצתם•׳ ‪,‬־;‪‘ :‬‬ ‫^בהשגתגבולםהמדפיסוהמחזיקמיהמדפיםספרי'‪k‬‬
‫‪:‬יישןפשרסניס חיזפכלותהדפוס ליקיםבארור ןשחתאחרהתהא‬
‫לשםולתפארתולתהלה• מדכייבאשילה‬ ‫‪.‬י^חרותסי‪.‬והמחדקיסידם חרועסתאמצם השקטעטתושאנןישכנוויוכולמנוחהונחלה‬
‫' מיכל בלא׳’א'» ‪ f‬היה כסוהרר יהזדא ‪*7‬יב שלי!יט •‬
‫׳ק ' נאם יחיאל‬ ‫;‪:‬הכ׳דבר״חאלוללסריולפרטצדקצדקתיליףליי^ן^‪/‬יזידןלפ״ק‬
‫•‪,:•'. I■•:‬חפ’■‬ ‫ג*‪.‬‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫‪•■-‬‬

‫‪I:‬‬
‫דקקדעםנייצו‬
‫^^^^^^בממזר^^וכאשרמ־יםמשה קווגבר כצאתהשמשממזרח• הואילמשה בארהשרההזאת ולתועידיד‬ ‫;וזאת­ היזורה‬
‫רה• ‪V‬עלי‪W‬י^כ‪O‬יצ‪-v‬‬‫יד‬
‫ססמ י‬ ‫ח ‪*,‬י ובכמוגי‬ ‫ר״־‪I‬‬
‫רח‪i1‬‬
‫ז‪I f‬‬‫סא‬
‫׳!•‬ ‫י‪W‬‬‫למ^״״יא‬
‫‪•r‬‬ ‫הצובאותע‬
‫״׳•״•‬ ‫בסולאות‪ #‬י ו ^ו ^ « ^‪ 4‬ןו •‬
‫‪1‬‬ ‫• ‪*#‬ז‪.‬ו«וו‪,‬‬‫‪,‬מ‪-‬ישה‬
‫״•־י‬ ‫פכי‬
‫^יי •‬ ‫ר״‬‫ןאו‬
‫״•י‬ ‫רן‬
‫קן׳‬‫• וי׳‬ ‫לאורת‬
‫״יי״‪-‬י‪.‬‬ ‫י׳•‬ ‫בתוכתותמוסרהסל‬ ‫״‬
‫ורוממותאלבגרונובקצר ארץמהוהירח־־ואשרזרעומצאמאהשעריםזכתכצלתהשרוןפרח•אשריחישעמלובתורתרבינו מע‪1‬ה אלשידז״ל•‬
‫'‬
‫|גספךיויגעוגמיה‘‪-‬להביאסלביח הדפוסלהיותגלר ‪4‬גיניבנייש׳כגרוכאזרח• כיכגרחלפוונגבחחאהסכיסאשרלאנראהקראההישתגנומס‬
‫ילאיזולדריםעליה •‬ ‫זאייי׳‬
‫אירותהימ‬ ‫המח‬‫ר?‬‫וי‬‫אי‬
‫לח‬ ‫י״ההתורני'הר״ריצחקוהר״׳רישראל בעלהמדפיםשה‪/‬צואזכ‬
‫צשתשוירח״במראותהצונאותעלישראלפעםשניתשאףוזורת* ושארספמואפרעדןלאנמצאוברובשניםלמוניות'שנדפכונורנציאישחולבי‬
‫םנתנוריח*־‪.‬ה‬ ‫!א•י‪w‬‬‫׳ד‬
‫״ו‬
‫י‪/‬ד‬
‫״ל‪v‬‬‫יס‬‫מנ‪•7‬־‬
‫ל־״‬
‫י‪,‬‬ ‫‪i‬‬
‫‪.‬ופראזרו‪.‬ת•‬
‫<‬
‫^ ‪ i m p‬ל י ^ י ‪*4‬‬ ‫״‪:'■-‬‬ ‫לק‪— .A‬‬
‫אותס מ כ ת ם‬ ‫גנזיךהוא קברית י חולת יה נשאו‪..I‬‬ ‫מי«י*‬ ‫‪i‬יי»‬
‫בבית‬ ‫א‪nfi‬‬
‫אתו‬ ‫אלף‪0‬אשרימזב‬
‫אשרכמצא‬ ‫יא>!‬ ‫י»וי‬
‫מיני‬ ‫ואת‬
‫אתו‬ ‫^דכי‬‫‪‘R‬‬ ‫ע״ב‪infi‬‬
‫אריח‬ ‫העי׳ג‬ ‫סכםדרלבינ‬
‫כסדדלבינה‬ ‫■הדפי‬
‫|הדפיס‬
‫ולגזור על כל חי שיהג גבילס‬ ‫באתי להחזיקס ולתחכם‬
‫יגחחגם בידי ונו‬ ‫במם ־‪» ; ;.‬״׳‪•M‬‬
‫׳‪.‬י!‪-‬י׳■׳■‪•',‬‬ ‫מקצה ־־■‪,‬ל־!־‬
‫‪-.-.‬י? •מחנרתז ‪-‬ן‪--‬‬
‫לעומת‪1‬‬
‫זה ׳ —‬
‫את ־‬
‫מקראי •קודם ‪,‬‬
‫ו‪.‬הלכדס י‬
‫ןעסיתבמתכונתוכמוהלסייח• במשךזמןעשרשניםכלהזרהקרב לגשת אלהמלאכההנ״לליקוםבארור ‪w‬״‪0‬עלי אורח • וכלהסוחערוא‬
‫׳ס״וסיוןלסדר ולפרס פהאל^ן־־‬
‫^יח ד וצלשזו עומדתלעדצדיקכתמריפרט ‪ :‬לגריאלההיזםיוםו‬ ‫? ‪aT‬‬
‫ה יב^טלפ ק• ג«ם יצחקבמוהררגח«ווןזצ"^חונהפהק״קדעסוייצ*״ו;;■ ־■‬ ‫! ‪ .‬אמרבוומראהילא לח לית‬

‫\ «ז ^!־י ‪8‬‬
‫״גז‪-‬״ ד‪ .‬ץן‪1,‬‬ ‫י‬ ‫י‬
‫' ‪/‬י ־‪.‬‬

‫י■‬ ‫׳‪0‬‬

‫■ \‬ ‫' '־^ י‬ ‫;'■‪.‬ל‪ :‬נ"’>‬ ‫\■;־‬

‫•‪-‬׳•פ■?'‪*-‬׳־'*(‪».‬־■ •‬
 ‫וע‬ ‫‪ m‬המגיה • !לכבוד הגאון המסכד אוב‬ ‫‪JJT] Ul‬‬
‫^ הרב וזגדי^‬ ‫^יתאה♦ נתפרשה בפירויטיס ודדוישים נחמדים ע״י הדוחט ומקוים‬ ‫‪PUBLIC L‬‬
‫י* •‪,/‬ה מרוב השנינה‬ ‫זצוק״ל על רוב חכמתו יתפלא איש)ישתאה *‬ ‫‪/ *4f C‬‬‫י ״‬
‫אינם ‪■ /‬נ מ צ א * ד ב ר ה׳זונ בו א ה הי ה ץ ק ר בי מי פ ה ה ם אי; ח דן;;; ^ ‪ £‬ך ^ ש;‪ 3‬״פפירישי‬ ‫״•^ |!‬ ‫‪ tc‬״ ‪I a‬‬
‫^דיכי^עזר^גה! בגמרי׳ם יצא* האלוף התורני הר״ך יצחק בהר״ר קלונינציוס ונשתתף עם נעל‬ ‫‪,/fTjLDt‬‬
‫‪r ))tiS ^ r l‬‬ ‫^וףהר״ל^*אןל^־א?ר§ו^ם להוציא מחדש לאלי היייזס ״®י מ ר א ו ת ׳‪.‬‬ ‫‪ 0‬ךיף‪,‬‬
‫;‪I /‬‬ ‫הלומרים *‬ ‫ושאר חיבוריו על כתוב| להביא‪^;#‬פחו‪.‬הרי הם מוכנים* להיותם רואי׳ ס ב התשוקה‪.‬‬ ‫נביאים‪,/‬‬
‫לשתות בצמיזאו‪/‬דבריו ^צפים ועומדים *'ובעינ^ ‪5‬חכו^ןץנהמדים* ועם היות שרבים וכן שלמים מגדול^ז‪#‬םץ^ד&יכ הקדמוניט ‪I‬‬
‫חיברו־ פירדטים ובאורי״ם את ה' כיבדו* ועל כל ^!&^רי הקודש דבריהם יסדו י ‪ -,‬והמפורסמים מהם ‪!1‬״‪ n‬ך;(^יוהרד״ק וד־זר « ‪-‬‬
‫׳טארכ^שהקדים לכל‬ ‫לאורה ״ ׳ בששה‬
‫‪----------‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫וגדול ׳ליהודימהיה‬‫הרבמהר*אברבגאלשר ־ ׳‬
‫‪. .‬‬ ‫מהשלשה עור הוא ‪ .‬י‬
‫‪.‬‬ ‫י־‪ pc ? -.‬עורא*הכי‪,‬נכבד‬
‫־'׳' [‬
‫־■‪is‬‬ ‫נאוז‬ ‫ראלד‪.‬ן‪,‬לי‬ ‫‪1‬‬‫כליקדעונ‬ ‫הן‬ ‫משה‬ ‫לוזה‬ ‫שבכה‬ ‫העם‬ ‫אשרי‬ ‫י‬ ‫זהעדייןאנוצריבי‪/‬לג׳ורעה‬ ‫בל‬ ‫*עס‬ ‫נתבארה‬ ‫’‪ .‬׳‪' .‬פרשה כל דבר קשה‬
‫‪I.‬‬
‫היליןשל שבחים ותהלות* כיעל כל אשיקדמוהונתעלה פירושו בכסה מעלות•* הראשונה היא‪ ,‬כ• הנךדל^הו־רר^״לי־במגילה‬
‫(‬ ‫הרבה נביאים נתנבאו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים אלא מיהו נבואה שהוצרכה• לדודות נכתבה‪,‬שלא ^זך^;>ו‪^7‬לרורות לא‬
‫נכתבה ופירש״י נבואה שהוצרכה לדורות ללמוד ממנה תשובה א ו הוראה עכיל וךתנה אחר כי כן הואשהגביאים‪5‬צ’ ^‪:‬ל להורוח‬

‫‪f:‬‬
‫ווי'*‬ ‫עקיבא‪.‬ורחט על כל קוץ ונקודה ו^גס והמשך המקראווז וקישוק וה בוה ובל שינויי הדשין־ מז^״^‪-‬לרבים ומנופח לנסתר‬
‫וכדומה לוה בל‪ .‬הדברים המשוללי הבנה' במקרא הוא דורש נאה ובבלם נותן לשבח■ טעם ! ומכבר'א^־התוךה׳באמרי נועסי־ ונ״ל ■‬
‫‪ ^-‬שמטעם זה אמלו דל כבוד^ חכמים ינחלו אלו הדרשנים שניתן להםהכמד‪ .‬לנחלה ; מפנ;שהם נדרושיהם להתורה נתנו בבור‬
‫׳‪r‬‬
‫<‪*.,7‬‬ ‫*ותהלדי'* ומרה כננך מרה לא בטלה* ועוד לרבינו מעלה שלישית והיתה לבאר ידוע שדברי הנביאים‪.‬האחרוניפ נאמרן דךך‪.‬משל‬
‫‪ ,‬ומלתנה וחידות^ שבזה הובדלה;נבואתם מנבואת אדון הנביאים‪.‬לא ק^‪,‬כמשה במעלות ומדות ♦שראה באספק לררא ה מ אי ^‬
‫■ ופהאלפה רבי עס השכינה* לכן דבריו קלי ההבנה י♦ אבל שאד הנביאים משא מאמרן חמור‪.‬מאד להבינם על בוריין* ולבאי‬
‫י ספיקוחן בפירוש אמיתי צריך נגל ובר נגד ובר אוריין‪ ,.,. .*..‬שיהיו דבריו מקבלת רזלל‪ .‬מיוסדים עי׳פ דבריהם!*‪ .‬הו היא ן«דת רבינו‬
‫)׳‪.‬ל שכל דבריו נתיסדו ע״פ מדרשי חז׳׳ל וחכמי האמת' דברים עריבל לשומעיהם* ופוק חזי מאן גברא רבא קססחיר‪.‬עליה דרביני‬
‫המדובר הוא איש קדוש ונורא * האלהי האר״י ז״ל שהעיד עליו בשפה ביורה * ׳‪ ,‬כי‪,‬זה לשון ספר הגלגולים הרב׳ ר‘ משה‬
‫‪ ;.‬אלשיך נתעבר בו נשמתר׳שמואל בר נחמיני לפיכך‪ .‬זכה להיו׳ דרשןטוב ועשה ספרי׳וגס מקורנשמתו ממוצא ומקור נשמת האלריי ׳‬
‫כמחךיר חיים קלפיר? דלעכ״ל ומי‪,‬יבא עוד אחרי המלך לאסהורי עליה דרבינו שבחו לכפר ולפר;&‪ 1‬ה * דאטולאידעי כןקזי עלמא‬
‫'ךשפירקאמרמשה* ‪ ,‬אכןלא באתי רק לעורר לב התלמיחם אשך לא ראומעולם את המאורות* הם ספריו עינים מאירוח ״‬
‫מעתהיהיק להסספיוהזה לצבי תפארח♦ ואנכי הקטןנקרא נקראתי מאת האלופים המביאים‪.‬לבית הדפוס זה ה^פך‪.‬להה^‬
‫‪ ,‬מגיה חשכת הטעיות עד שלא'ימצא בו שום שמץ דופי‪ .‬וחפר* ולהבין במקרא‪.‬קודש שהוסיפו על ספרי מראות הצזבאוח‬
‫‪ .‬הךאשונים * לשוס המקרא בפנים *‪,‬למען יקל על המעיין בהיות ערוך לפניו המקרא ו^^שרבצבנמת שלא היה לפנים *‪ .‬והג ‪.‬‬
‫מודיע נאמנה* כי עסקתי במלאכתי באמונה*)לא נוזתיולאשקטתיעזרכי יצא כאור נוגה הספר נקי מכל סיג ופסולת ♦ מכל‬
‫דקליקי המקת* לא נחמד‪,‬דבר מהטעמים והתנועות והמלות *‪ ,‬זכות הרב המחבר יעמוד לי ולזרעי שנוכה‪ ,‬להיות מעוסקי תורה‬
‫י לשמחולביך ה׳ במקהלות*‪ :‬ועם כל יגיעה זו שיגעתי כמלאיכתיהנני מתנצל לפני‪ ,‬כל כעיין ‪; ,r‬שאם ימצא איזה טעות אחר טוב‪.‬‬
‫העיון* ידיניני לזכות שנעשה השגיאה* בלתי ידיעה *‪.‬ואקוח לאל שפעטיס יהיו רק חי?*וף שנתחלפו שתי אותיות שזו לזו דומה*‬
‫קגוןז‪/‬בו' או ב׳ בב; וכדומה שזה אין מן התימה י * ' וככר אמרו המושלים משלי הקדמוני כשם שא״א לבד בלא תכן* כך'י*'^‬
‫ישכון בטח ‪ p m‬בנחת ושובה * ונזכןן כולנו י^עלוח לציין‬ ‫ולטובה ‪, ,‬‬ ‫כל שגיאות מבין* והדן אותי ילכף זכות• •‬ ‫בדפוס ׳להיות ״‬
‫עני ך ‪ %‬ך‪ |} > .‬בלא״אהר״‪.‬ר מ א י ר זצ׳י‬ ‫הק׳‬ ‫י‬ ‫פולין‬ ‫ממיינת‬ ‫״‬ ‫הנולי^‪,.:‬‬ ‫הן‬ ‫מאלו‬ ‫חך‬ ‫כ״ך‬ ‫*‬ ‫להקריבה‬ ‫וקרבן ריח ניחוח‬
‫■ ' ‪, ,•,‬‬ ‫■■‬ ‫יד'‪.‬זאעשטש י’‪• ■,;.‬‬ ‫בגל>‬ ‫טורבין‬ ‫הסמוךלק׳׳ק‬ ‫ב‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫’‬ ‫‪/‬‬ ‫'‬ ‫׳ ‪V‬י ־ ־ ׳ ׳‬

‫)‪r/‬‬ ‫‪/« :‬‬

‫‪.V‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳׳__—‬
‫‪Q‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫א מו־אות ;הצובאות ‪^ ‘ Liber I‬‬ ‫׳‬ ‫;■‬
‫ירבד והיי‪-‬ליהיס יעננו בקו^ ששון וקולי שמחה ליעשות את שאליתי ונקשתי ני נאשר ע ר כ ה ס־כגי‪ 1‬ז ‪ /‬בחוית ' השה *‬
‫■וחמעי מכילות *ובתובים ♦ונביאי׳ראשונים * כיי יע־שה וכה יוסיף להפליא חסדו לי בספיתזה ויתר בנז״י א ב ^;‪.‬‬ ‫‪... -‬‬
‫{‬ ‫דמשה ■כאשר ‪.‬‬ ‫מאריזלרדהביחסיה נפשי• באומר ועושה אבטח עליווהוא יעשה ; כן יהיה עושת עמי אנו־‬
‫י ד י ‪ . '■-■ . • .‬י' ‪-‬דרכיו למשה ; ־ ‪■•■ ; .‬ד‪,-‬־;‪.:::‬‬ ‫‪/'-'.‬ץ‪.‬‬
‫‪r# .‬‬
‫ית׳׳ולאחהוגרי השחיס־ וכסיליהס * טל כן אני‪,‬ם> ואומר לכס חי ‪ .‬ר‬ ‫עמיכוכל הנבעלשנזתו את טעמו מדברי משל ט הונ!‪1‬‬ ‫•שמעו‬
‫והשכלת השור והתחור לא יחקרתס ;כי הלא ידע שור קינהז לסבול מחני ‪, /‬‬ ‫אמר האונה בשמים ושמיעה ‪3‬ארץ נימעי הפן י^רז ל כי‬ ‫; ‪*•,‬־‬
‫את ע‪1‬ל סבלו וחמור ידע אבוש נעליו לעבוד עבודתו ולא חשב כי האבוס •‬ ‫משה שהי‪/‬וןרו‪ 5‬לשמים חלארץ אחר האזנה בשחיס וישעיה שזי קרוב‬
‫מעצמו י«לו החזון ההוא■י אך ישראל שהס חלק השלחי׳יסבמס הנקדאיס‬ ‫לארץ מלשמים אחרהאוינה בארץ י והנה גסיראוי לשיסלב אל א‪ 1‬תרו‬
‫ישר’‪.* 1‬לאהי'להסדעתהש‪ 1‬רהןודע‬ ‫במשה ותשמע ולא אמ^ ושמעי כחאח'‬
‫קןנהו ודהו‪.‬ל‪0‬ראל לא ידע כלומר‬ ‫!ע?נ;וזו• כך־אמיץ‬ ‫י שעי'וק מלת והס היא מיותרת י ‪.‬‬
‫כי נס שיוכל לומר שלא ידע כי בן לה■ י‬ ‫ויתכן מעין ‪7‬רן‪/‬רו׳‪-‬ל‪:‬־ש>א‪1‬חר ישעיה‬
‫הוא לפחיא היה ; לו לידע שקנאו ■‬ ‫ח ן וין ‪ -n K ^ : , g‬ה ה‪ 7 .‬נ ^‬ ‫הנביא‪. .‬הנהימפה לרב גובריה אמר‬
‫דדושלכש׳׳‬
‫—‪1‬‬ ‫‪ .‬י ^ ^ • ־־ י־ י י■ ■יהודה‬
‫♦יייייר*^‬ ‫•‪::‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫?•■‬ ‫*‬ ‫׳‬
‫׳ לעבד בתצדיס כאשר ידעשזר‪ ,‬קנהו ר‪.‬‬ ‫כי כלאי הוא שיאזינו השמים כ מ‬
‫ואשר ידע מחור אביס בעליו עחי ‪,‬‬
‫׳‪SJT‬‬ ‫'׳״‪‘-‬י ”'■■• ־'■ '־ ^'*־יג‬ ‫■■■'‪•-‬״•־ ־ '‬ ‫שידבר הוא ועל׳נן את'האזינו השתי'' ' ‪■ r‬־■ ‪.‬‬
‫י הם‪,‬החון‪.‬העס׳ ‪.‬שלא יקראו ישראל ‪.‬‬
‫א ח ז יהזמידהר•‬ ‫ואזכרה אך‪ ,‬הארץ כ״כ שפלה בערכו‬
‫לא התבזכן אבוס בעליו;תב והוא כי‬ ‫כי לא אחר ‪ .‬ושחעי הארן כי אס‬
‫הנההשיזים החודידים מטר שהארץ ‪,‬‬ ‫^ ^ כ י י ה ו ד ה ■ש ‪ 9‬עו ‪ :-‬ש קי‪ .‬ם ו ד ה א ז ע י ; א > ץ ; כ י‬ ‫ותשמע; מאליה הארץ אחרי פי'‪,‬אך‬
‫^זוציאצמחה הסאכוסמאתריחכרך‬ ‫ולוממהתי ץהםפשעוכי■'•'‪:‬‬ ‫___________ ‪.‬‬ ‫‪..........‬נדחיתי‬
‫דבד‪-‬בנים‬ ‫שכלי יהוה‬
‫‪.... ........‬‬ ‫‪..‬‬ ‫אני לא אערב אל לבי לומר‬
‫■ לזו^^ת היעם ולא הגינו כי אבו בעליו‬ ‫^ מו ר א כוי ס י ע ^ ו י ^ ל א ^‬ ‫שאני אדבר ישמעו השחיס‪ :‬וגס ל?< •■ י ל ע‬
‫־; ;־יתברךה!א‪,'/‬כיאסחשבו‪ .‬שהשמיס‬ ‫‪ . . t :‬י‪-‬י‬ ‫‪.. v‬״‬ ‫_ ^ן‪.‬‬ ‫כארץ כי >אס אלשיי רסןגזסאןיי■ ‪.‬‬
‫כ כ ד ע ון‪ ; -‬בעצמם הס‪ -‬הניתכיס מצד עציזס‬ ‫הוי ׳ ג ד ח ט א‬ ‫י ד ע ע מ‪ ^ /‬א; ה ת כ רנן‬ ‫אזמר םחפו‪,‬שח\ס והאזיבי ארץ׳ לא‬
‫; נ ז כ ו א ת ־ ן ה \ ה כ א צ ו י‪ ; :‬טהיבריהשחיסהס הניתיני׳חה שלא‬ ‫על כי ה‬‫כדי ‪.‬שאדברס אני‪,-‬״ כי אם' ‪,‬‬
‫^ א ה‪ 1‬ר ‪ :‬׳ ע ל ־ מ ה ת כ ו' ;‪1‬ירד ■ סיכל החמור אנוס בעליו ׳ וזהו ילע‬ ‫^ דבל כי שלוחיה לרחחנא אנא י^יזע״ ‪ ■ .‬א ת ־ ־ ק ד ו ש‬
‫‪,,‬‬ ‫‪: :‬׳‪:‬כו*‪.-‬יםראל ונו'׳ ■‬ ‫' ‪; :‬‬ ‫• ‪ I:‬׳• ■־׳‪■•.',-‬י‪;■ :■'’}.‬ד׳י ■ין} ‪.7: .‬־ ‪ :‬ז־’■‪/‬ן■ ‪:V‬‬ ‫ישמעו האמירה ‘ היא * בניס וכו‬
‫‪ ■ - ^ .‬הו ש פו ‪ -‬סי ה כ ל ‪ -‬ד ^ ע ‪ t‬ל ח כ > ‪ v‬כ ל ד ‪ r‬ל‪ ,‬כ כ דוי ‪ : :.:‬ה ו י ; ; ’‪ .‬גוי‪ .‬חוטא כו' אייל‪ .‬אס‬
‫קאמרו ישראל למה זה‬ ‫;‪,‬‬ ‫כ ף ־ ת ל ו ע ל י ר א ש א י ך‪ 3‬ו מ ת ם ? צ ע י ח פ ו ר ר ה‬ ‫איש לאיש או‪5‬היויזו נש ' אי טגילי ‪-‬‬
‫אקצוף עליכ׳ואכביד אשחתכ׳כ״כ ולא‬
‫^^לאךן ‪9‬זב^םץ■ אביט‪!:‬רשע יתדגוי׳ ועחי׳המכע״ב^’‬ ‫סרוחחו באיזו מעלה׳‬
‫אותי‪ ,‬בהבליהם והשיליהס ואומריס‬ ‫'■ארצכס‬ ‫‪ ,‬שלשתן הנה הנס ביני ‪31‬׳‬
‫לעץאביאתה ולאבן את ילדתנו‬ ‫־• ' ; ‪.‬‬ ‫;כי הס בנים לי י‪ .‬וגם‪.‬גדלתי;‪ ,‬שהיא ‪. .‬־■ ;״־‪ ■■.‬־•־׳‪ n -•?:/‬־; ' ‪:.‬ב ג­‬
‫כשנית וגם ר‪ 1‬ממתי שהיא הג*‪ * .‬ואפס ‘ ' ‪ p‬והס פשעו כי‪ :‬כי‪ .‬אלו פשעו ‪ . W‬והלא גם אתה בראתם י הנה איבו דוחס משכי טעמי׳ י א' מצד הנזף*‪1‬ה‪^■.‬‬
‫ט אינןבני האבות סלכס שהע צליקיס והיה ראוי תדחו להס ‘ שנית מצל‬ ‫נניהס לאתגדל התלונה כ״כ אן‪ 1,‬הס אשר גדלתי ורומחתי בעצחס‬
‫הנפש כי על ק קדופיס ליראתם שעל כן כינה שס אללנתו עליכם‪ ,‬ולא‬ ‫קשעז בי זז״א והם ולא אמד ופשעו גי •י או ןאקד במה שכתוב אצלנו‬
‫על האויזזק ע כ״ ס וזה‪.‬אומרו הוי גוי חוטא וכז׳כלד ק אחת כי כוי ואבוי‬ ‫על פסוק נעשה אדס שאתר הקב״ה לשני חלקי השתים עולם החלאכיס‬
‫הוא בוי חגזיירארץ היות חוטא אז היות עס;כבד עזן * אן עס כל ןה‬ ‫ועולם הגלגליס ולארץ נעשה אדם‪ :‬שכלא' יתן חלק אני הנשמה ועזלם‬
‫המלאכים הרות כד״א •עושה מלאכיו רוחות ועולם הגלגלים הנפש ■ י(ין אשמותם נדזלה־ כאשחתבס כי הלא מצל המף הם‪,‬זרע מרעים ועל‬
‫כן יצאו מהם בניס חשחי‪,‬תיס מ ש^אתס בני צדיקים *‪ .‬וגס מצד הנפש כי‬ ‫החתנזעעת‪.‬כאשד ה ס‪,‬עו^ הכניעה והארץ עפר חן האלמה ־ ועל כן‬
‫אם עזבו את ה'לא נאצי את קדושס כי אס נאצי את קדוש ישראל כי לא‬ ‫אמר נעשא אדס כלומד בין כלנז * ׳ובזה יתכן יאחר שחעז שתים והאזיני‬
‫ארץ כי הנה אתם שותפים עמי כביכ|ל בהווייתם הראשונה * וחי יתן והיו ׳ ' אלהיכס הוא ואין‪.‬להם‪.‬יחס קלושה עמו י חש״כ אתם שבעזזב את ‪ V‬אתם‬
‫מנאצים את קדושתכם* ואין כל רעתם שאמרתי הוי גוי חוטא עס כגל‬ ‫־פושעים בכש שאינן בנים לכס ולא גדלתם ולא רוחחתם אותם ‪.‬כי אם‬
‫עון כי אם שאחד שהכירו‪ ,‬את ה׳ ע״י הניסיס והטזבו׳ שעשיתי'לכס ועזבו‬ ‫‪-‬אנינשכסלןבטסזגס ג ^ מ רו ח ח תי * ועכ" ז והס פשעו בי ולא בכס כי‬
‫את ה׳ בעד אלילי אבותיהם כי בזה נוורו אחור אל קדמותם ומולדתם •‬ ‫אדרבה ^^יסלצבארהשחיסוכסיליהס זעושי‪/‬להס פסל מהארץ וישתחוו‬
‫או' > יאחר כי הלא כל האוחות‪,‬־ בצי נחהחה ■‪.‬זנת אלהי ישראל היה■‬ ‫לו י או;יאחרבשוסלב שהדא‪ 1‬י יאלזר סשעוזכז' אתלברה' ולא כי ה׳’‬
‫אלהיו וקדושו וקבל הוא וכל זרעו שבע מצות והא' היא ע״א וא'פ‬ ‫דבר וגס אשר דקדקנו יזייתור חלת והס * אן יאחר כי תלונתו יתבר׳'‪.: ' .‬‬
‫למבתאחר כי הס זי ע מרעזם כו'; זפלאעובז את קדושס לז״א נזוח אתור‪,‬‬ ‫היא כי השמים והארץ ‪ ;.‬אשר אינם בנים לה' ‪ ,‬וגס לא הוצרך לעשותם‬
‫שהוא אל הדורות שמקזדס לנח ועל‪.‬כן ראה יתברן ויתר גויס; נ ‪. /‬‬ ‫כארס כי אס בדבר רושמים נעשו וגס אחר שבראם■‪..‬לא היעפלגהם‬
‫מה תכו הנה ארז״ל;כי מה שקשה העיד עליהס שנזיסזאדץ ורן‬ ‫כאפר כאלם שאחר הברא‪/‬הוצרן לגדלם ולרוחק' * ועכ׳ו השמים והארץ‬
‫ישעי' הוא על כי עלידס מקבלים ישראל עונשם כי יד המלים‬ ‫לא פשעו כו ית'־ כי אס הנניס אפר‪ ,‬גדל ורומס * ח״א שחיעו שחים זכו* כי‬
‫תהיה בם בראשונה שיפצר פשתיס ולא יהיה מטר; והאדמה לא מתן' את‬ ‫ה'דבר כלומר כי לא עשה בהם הוא יתבר' רק דבור בלבד כי בדברה*‬
‫‪0‬חי‪.‬ס נעשו עם הארץ‪.‬יחל* ועכלו בנים שאחר היותם בנים • שהוא תתי ’ יבולה*‪ .‬באופן שבכלל אוחרו‪.‬שמעו שמים וכו' הוא כי קרא אל הרעב ע״י‬
‫העדים האלה ״‪ .‬והנה זו קשה מכל שאר צרות‪.‬כי‪.‬טו‪3‬ים היו חללי חרב‬ ‫בהם נשחה אחר עשיית הגוף וגס‪ ,‬גדלתי ורוממתי * ועכ״ז והס פשעו בי‬
‫מחללי‪ .‬רעב* ועל ק אפשר יתלוננו על היות צרה גדולה הזאת עליהם‪♦ .‬‬ ‫^ ‪;, - ■ .‬מש״כ השמיסוהארץ א‪,‬שר‪.‬לאעחל ‪ 3‬הסולא גדלם ‘ ‪• C : /‬‬
‫לז״א אל תתמהו שקראתי את השמים והארץ ‪ .‬שיל העדים תהיה בכם כי‬ ‫שיך קינהו מ'ר אוי לשי'לב מה המשל הוהחהשור והחמוד *‬ ‫•‬
‫הלא על מה תוכן וכו'כלוי!* אין צ״ל שע'*י יתר הכאות אינכם סבים כי אם‬ ‫והיק נחשל הקנין והאבוס * ועוד א‪1‬חרו הוי גוי לחה מתאר‬ ‫‪ ,‬׳‬
‫אדרבאע״יהחכה‪ :‬אתס‪.‬חז ‪0‬יפס סרהעליה ‪,‬פעל‪,‬מה שתוכו בו עול‪,‬‬ ‫אותם בשני תיאריס גוי חוטא ועם כבד עו ף וגס תתלה אמר חוטא שהוא‬
‫תוסיפו סלה* והוא כי אס אכה אתכ׳נשחפ' וקדחת המכאיבים את הראש‬ ‫תוארסיניי־י^ח לאלעון חויל ״ וגם יזה מנין הכבדות באומרו כבדעון *‬
‫או בהיות הלב כל היום דוה הלא תאחרו שהוא קרי‪ ,‬כי כל ראם לחולי וכל‬ ‫ועוד ק שיא שנתחבטו בה יאשזניס מאד רהיא אין קרא לאבות ישראל‬
‫לבב דוי ודרן העולם הוא וכן כל לבב לוי ״ ושעור הכתוב על מה שאתם‬ ‫חרעיס ; ושחעתי אומדים שהוא זרע של חי שהיו‬ ‫‪ .‬מרעיס גאוחרו‬
‫מוכיס‪.‬עול תוסיפו סרה והסרה היא אחורכם כל ראש לחלי 'וכו׳ ואס•‬ ‫מרעיס וחיסרים את בניס חשתיתים שהיו להם והוא דוחק‪ * .‬ועול‬
‫אתן לכם שיהי' לכס מכף רגל ועד ראש אין בו חתוס * מה שכ״כ אינו אלא‬ ‫לא ’לח‪,‬כ? ה קלוש ישראל יקרא* ומהו שהוסיף‬ ‫אומרו עזבו את ^‬
‫בהשגתה י גס וה איננו שוה כי אשר‪ .‬תראו מנס שחכף רגל ועד ראש אין‬ ‫ואחר נאצו וכו אחר אוחיועזבו את ה* וגס מבכוא נסוגס אחור * ‪r:‬‬
‫בו חתם ״ הלא תאמרו גס זה לא בה‪6‬גחה* כי אם פצע וחבורה או מכה‬ ‫אך‪ .. .‬יאמר הלא האשמתי אתכם על שלא שחתם לב אל היותכם בנים‬
‫עריה בלבד‪ ;,‬היה בתחילה בנוהג שבמולם ‪ ,‬אלא שלא זורו ולא חובסו‬ ‫מאחרו כי דעה‬ ‫׳׳ייי״מימתלס ושמא‬
‫ושמחת‬ ‫גדלתי ורוממתי אתכם‬‫ביות ״שאני *•״■׳י‬
‫ואל ׳ ־‬
‫• ^•‪.‬לה‪ r‬י;‘‬
‫יוסרתס|השכיל ט ה' פעל כל ז א ת כי לא ילעתס שהנפש יומאתו ית'היא ‪ ,‬הפצע והחבורה ‪ .‬ע״י רופאים ועל רוע הנהגה להרפא נתפשט בכל הגוף '‬
‫אן לאשיתס הס ח ח ר ^ ההווים באנשים והיובריאים אלא שלא ‪ nil‬ו;י(‬ ‫והרוחחות מחנו‬ ‫»ז‪.‬לק'אלזהשעל קבניס‪,.‬לה‪/‬אתם ״ ושבם הגידול והל‬ ‫'‪:1:‬‬
‫^‬ ‫‪ if H‬י ‪,.;-1 ,‬׳ ‪ A‬חובשו‬ ‫‪ ':‬יי ‘‬ ‫׳ ■‪.‬‬

‫‪■S . ; i‬‬ ‫; ‪ -‬י ‪'.‬‬ ‫‪,‬ני ■‬

 ‫;‬ ‫;'‪ ,‬״‬ ‫א מראות' ד‪.‬עובאות‬
‫■ ■‬ ‫• •‬
‫וית‬ ‫העם זזהי קציני םלוס * ן^‪1‬חל שחע! ש?ן^ ת‪1‬י‪/‬ר דייתוק כי‬ ‫' חובשו הפצע והחבולה ולא רוככה בשמן החכה טליה* ולא באה בתוכחות‬
‫‪6‬מרי‬ ‫יזה׳זאחרסתשחעזהתוכתתונקדבת'האזיני‬ ‫ע‪ 5‬עץ לאופן שצדי' ללכת אתכם בתחת קלי ולקרא לרעביבא טל הארן ‪:‬‬
‫מוי‪1‬‬ ‫עס עלזייה*)כע&יתכ ‪ b‬כן לחר‪) v‬י ריב זגחיכס ’ אייי‬ ‫• שממה כו' עול זאת אי‪01‬ה לנס שאתן ארצכם שמתה‬
‫שמועאתזבריזהקפיבכסתזתזי לההלי זגחיס ‪,‬כלזחר כי ה״ ® ^‬ ‫זכי'לעתיד ושתא תאחרו כי אינכם רואים זה עתה עד‬
‫‪, ^ ^ ^.‬מזבח טיב להקשיב •מחלנאי^’® ‪ 4‬׳‬ ‫־‪.‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫החלבז ואין השמיעה עזשי‪ :‬בכס ' ‪7 .‬‬
‫ואמרבשים ‪ 55‬אלאושיזי‬ ‫ו‪ ./‬א ^‪ 15‬א ל מ ו ־ ־ ז כ ם‬ ‫דזשסחעתה‪-‬לזהאניאומלכיהנה ל • א י ^ כ ס ש מ מ ה ^ ר ‪ 5‬ם ^ ח‪^ 1£‬‬
‫שהוא מיותר‪ :‬גס ‪ 6‬אןחלז ‪5‬כע״‬
‫'■"לי״י׳יגגפנזלל‬ ‫> ־ה ו‪ .‬ש מ מ ‪-‬ה כ מ ה‬
‫‪--------‬פ כ ר—‪.‬ת‬ ‫— כ ם ז רי ם ’ א ^ לי ם א ו ׳‬ ‫‪ 9f‬נ ג ד‬ ‫יועתהאזהתכסלננלכ׳זדיסאוכלים‬
‫אזתה ד והוא כי כל טוב האדן הץ‬
‫> ד ״ ' ואח'׳כ פורט הזבתי׳ יגס ‪ 65‬את ני^ם‬ ‫;‪■.>x‬ו ש •כ ‪ 9:‬לו‪rr‬‬
‫רן ‪ r p M :‬כ כ ר‬ ‫‪.‬זרים ‪:‬ו‪ i‬נ י‪-.‬י ‪r‬פ‪ r‬ה זכ ה־ צ;‪( V‬‬ ‫משלתי'לחצרי' 'ולאשור כד׳א ושחן ‪ -‬ך־ן‬
‫אןיאחד מאחר המשורר גאומד‬ ‫? מ כ ן ש ה ^ ע י ר נ צ ו ר ה ‪ :‬לו לי ’ ה■וז^צכ ‪ K‬ו ת ה ו‪ ; Jh‬ד‬ ‫למצרייחבל!כלח לאשור כל״א מצדים‬
‫זובח תולה יכבלנני ״ ‪ ,‬שהוא כי ״'‪1‬‬ ‫?!נו ש רי ד פ מ ע ט כ ס ד ם היינו■"ל^עכרה ד מ י נ ו ‪■ :‬‬ ‫נתט יל אשור לשבוע לתם שהי׳בלומ‬
‫‪^j‬א ע‪ 5‬חטא כי טי^‬ ‫חפצז» ‪p‬׳‬ ‫•( ‪. -‬‬
‫‪( T. V‬‬ ‫‪ . ' T J : ; at‬־‪:‬־•־’‬
‫‪VT.‬‬ ‫‪AT,: • VT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪K.‬״‬
‫במחותז ‪)<p)ppj!071‬‬ ‫כמפורש ‪r.‬‬
‫דחרבן כמפורש‬‫־שקולם החלבן‬
‫טוב הי' העלל הסיבה אן זזגח תולה‬ ‫^ ס ד ם ‪ .‬ח ^ז! ^‪-‬־ י ל !ו כי ח‬ ‫רל•‪,‬אתרהכה מאשל אדמ^כס‬
‫‪-‬‬ ‫גס ‪-. .‬‬
‫‪,^ ...‬ינו‪.‬ע^ןגמרה‪^::‬למהלירב־זכחיפםיאמר׳ שאיננה באה על חטא יגנל^י ‪■.‬‬ ‫‪ 7r«0‬אוכלי'אותה תוציאו השחתה או‬
‫ובזה יאמר‪.‬לחהלי רוב זנחיכה‬ ‫תלנשז בה ני שקול זה כזה כי זנ ה‬
‫ושממה העתילה היא כמהפכת זרים ןהוה שכער‪/‬י עלורנאילים ןחל^ב מ ריאי ם ודכ‪£‬‬
‫‪ :.‬הרוב שהס הבאיס על חטא *‬
‫שתראו עתה כי מעי; צרת השחחה■ פדים ^כשים)י‪ 1‬תודי םלא ח^ צ^‪;: :‬צ ם תנ או ‪ ;:‬לי כלומר כי לא אחסון רק במיפיט‬
‫^ שהם הבלתי באיס עצ חטא * יא^‬ ‫^ ^! ^ ס ח צ רי‬ ‫היאצרתחהפכתזדי׳שתתהסךאכילת י‬
‫יעלה על רוחכם כי אבחרפקינני^‬ ‫האדמה יזכסלזריס כי לנגדכס זליס‬
‫שכלס כליל על יזזבתי גכיותט‬ ‫אוכלים אותת ‪:‬‬
‫אליפציז‬ ‫חשובים כעולות אילים אוחלנחריאיסכיבהחהםחןחלקי‬ ‫ן « ה ר ה בתציוןס׳אחד הוא ית ־הנה זאת אעשה לכס ‪5‬חען‬
‫חייב כי לא אביא כל הרעה פעם אחת כי אס בהדרגה ; ־ על רוחכם־‘ כי אם היה כן •שהייתי כשבע^ ונקנה ססט ך‪!5‬ן על עו‪-‬ייצ‬
‫קו לקו אולי אלי תשובו ביני וביני׳והוא כי ראשונה יניתרה בת ציון כסוכה ׳ אילים וחלב מריאיס א״כ איפה לחה כחה קרעות שאינן קרני' על המזני*‬
‫בכרס * כי יגלו סביבותיה היא גלות עשרת השבטים‪ ,‬ותיתר‪5,‬יוןקשוללת‪ .‬רק הזאת הדס כפרים הנשרפים שלא‪ ,‬על המזבח יקריבו אותם♦ וקליין‬
‫הסביבות זמן מה כהשאר הסוכה עדיין בכרם אתר הלצידה ״ ‪,‬־ ואס לא ' י אצוה על כבשים ועתודיס ולא אצוה יהיו הכל עילות אילים וחלב מריאי^‬
‫אן אין זה רק להאנתכם לתקן לכל איש שוגה על ידי קרבנות אשר‬ ‫תשובו עול מעט ותהיו כמלונה ביותשה בגלות החלןיויכין שתשאך‬
‫ןט׳ ‪. -‬‬
‫כלוייי‬ ‫‪-,■,...‬‬ ‫__תעלה ארוכת כל אבר לא טוב עשה ׳‬
‫זז״א‪ .‬״‪V‬‬
‫שכעחי‬ ‫כדגריותרארעי כמלונה אשר צא תתקיים אתרלקיטתהקישואיסהי‪ _ /‬אל דעות‬
‫_______במה‬
‫האם שכטתי עילות אילים והלב חריאים שבהם הייתי שבע ונהנה חליל^‪,‬‬ ‫אם קצת* כי סוכה בכרם עושים אותה שתהיה'של קיימא יותרמחלוצה‬
‫שהסקט^*‬
‫קט^*‪.‬‬ ‫חציאיתכבשים‬
‫כבשים שהס‬ ‫וגסחציאית‬‫החז;חוגם‬
‫עלהחזגח‬ ‫בפרסעל‬
‫שאיןבפרס‬ ‫פריסשאין‬
‫ודםפריס‬ ‫כן' י ודם‬
‫א סס כן‬ ‫סל תקשה שהיא לליכית חיעטות כי על כן תקרא חלונה וגם לא תהיה‬
‫כלו'לאהייתי'תפןן^סןמנ*יי*י ‪. .‬‬
‫‘‬ ‫‪^b1‬י'וגס עתולי'הבלתי חשובי'לא חפצתי‬ ‫בשוכה בכרס אשר אם כלה בציר עדיין הגפניס בחקויזן כן בציון‬
‫לעשותם כי אס הייתי עושה הכל עולות&יס וחלב חריאי' •־ אן אין זה ית‬ ‫אן]בגלית'היזלן‬ ‫וירושלים וערי יהודה בכל יושביה אתר גלית השבטי' *‬
‫ש א י ן כ י א ס ל י ח ח כ ס )לתקןעותיכסבחתייח‪\1‬אלאשחותיכם ‪1‬‬ ‫במקש'‬ ‫כהשא'‬ ‫כארץ‬ ‫עיכין כל אילי הארץ ילקהו ולא יסארו רק ילת עם‬
‫או נעליה^צרגל יה ^ ‪.‬‬
‫פנייסלא^‬
‫יסלאצ‬ ‫שסאת פני‬
‫‪ 160‬כו' הנה ראוי לשית לב‪ ;V‬כי ‪5‬א ימנע ‪.‬״‬
‫יתב שס את‬
‫ה!א יתב‬
‫שיראה הוא‬
‫אושיראה‬ ‫^צלאותיסראצחתפגייית או‬
‫^צראות ישרא‪ 5‬את פגיי ית'‬
‫כי‬
‫־ ‪V‬תבאו‬
‫‪.‬‬
‫ביום לקיטה הבלתי חשוביס להלקט עם כשאר ’ ויניחוס לה נח י ‪w ipjp‬‬
‫יוחיס ויפארו באה ׳‪ .‬מראי מתקיים שעור לינה על יגמרו הגמעיס‬
‫בתיר״ק ‪U‬״‬
‫הלח י‬ ‫‪ -- ------‬״ ‪.‬‬ ‫ה' מהראוי יאחר ‪i . i‬‬
‫לראות פני‬ ‫פני>‪-‬׳‬
‫ישראל‪... V‬‬
‫אס הוא ליאות ‪U .,..‬‬ ‫להתבשל וילקטוס והאהל עראי ההוא תקרא מלונה* זאסצא תסמעובכ‪5‬‬
‫זתט״ף הרי״ש * ‪.‬ועוד המציאות פצחו לא הי' כן כי חי יעלה בהר®‪,‬‬ ‫זאת פול מעט תהיו כעיר נצורה לגחלי בימי צדקיה ואתר גכ״ף הדמיון‬
‫וידאה פניו כי לא יראהו האדם וחי * ואם כפירוש הוא להראו׳ לפניו‬ ‫• כי עדיין'‪,‬הפאי' נבחראדן שעט הזע׳אשר ירדו אחרי כן מצדיח׳כ*‪.‬‬
‫סס היה׳ראוי יאמר לראות לפני• וגס העניןקפה כי הלא גכצמקום עיג*‬ ‫וגס‬ ‫היינו‬ ‫‪ ^ 7 ^ /‬ה' צבאית כו' הנה מהראוי יאחד כסדום ועתורה‬
‫ה׳ צופית וכן בפרשת כי תשא נאחד יראה כל זכירן את פני האדון ני‬ ‫ובאי‬ ‫היינו‬ ‫‪,‬לחה הזכיר שתי קקוחז וגס הפרילס ובא׳ אחר‬ ‫‪,‬‬
‫בכל מקים האדם היא לפני ה' בלי היות גבית כמקדש* ועוד כי מלת א׳ז‬ ‫שארית‬ ‫בה‬ ‫הי'‬ ‫סלוס‬ ‫ני‬ ‫בצרתן‬ ‫הושוו‬ ‫לא‬ ‫ועקודה‬ ‫‪0170‬‬ ‫הנה‬ ‫אץ‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬‫זמינ‬
‫בלתי צודקת והיה ראוי יאחר לפני או אל פני * א מנם הנק ילטנו כי‬ ‫לוט ובנותיו חש״כ עחורה שלא נשאר בה שריד '׳* ־ ובוה יאמר הנס כמה‬
‫הצדיק פניו פני שכינה יקרא כחפורסס בספר הזוהר כיאפישכינתא‬ ‫עעלות טונות לחקוס עלינו באומרו כעיר נצורה ולא אחד עיר נצורה‬
‫יקרא כי צלם אלהיס על כניו כתקוע‪ ,‬וכתאחרס ז״ל ‪ j‬כי גס בלכתו גליו‬ ‫בסלוס‬ ‫גלי כף הדמיון כי באומרו כעיר יורה כפאר שריד כאשר היה‬
‫יש יזלאן מכריז לפניי תנו כבוד' לדיוקנו של מלן והיא תשוקתו יתביו‬ ‫וז׳א‬ ‫*‬ ‫שריד‬ ‫קש״כ אס הי' אוחר עיר נצורה שהיה כעתודה שלא נשאר בה‬
‫גתרא'לפניו בסבר פנים יפות בצלם דחז׳תבניתז ית' על פנינו כהאחרני‬ ‫כסלוס‬ ‫שעתה‬ ‫לולא ה׳ צבאות הותיר לט שריד כחפט באזחרו כעיר לזה‬
‫על פסיק הראיני את מראיךכו' שהוא הראיני את סראין החיוהדות לן‬ ‫‪:‬‬ ‫דזתיס‬ ‫היינו‬ ‫‪ ,‬היינו שהיה בה בדיד לא סי'לנו אפי'זה י ק לפקודה‬
‫לאשי אתה יהודי ׳ שהוא בצלס אלהיס ונזה השחיעיט ‪ pp‬קולן כי אזי‬ ‫לנר ה׳ כו׳ חשיב הנביא לישראל כלא החזקתם טובה לה׳‬
‫קילך ערב כאשר חראך נאוה •ונבא אל הענין כי לן זאת בקשתו יתנרל ‪.‬‬ ‫על אומרו כעיר נצורה בכף הלחיון ולחה תשיתו לב אל‬ ‫•‬
‫מאתנו נתראה לפניו שלש פעמים בשנה לפני שכיכה על פנינו * גגזיה גס‬ ‫התוכחת‬ ‫בעיקר‬ ‫פיו‬ ‫דבר‬ ‫אורכס‬ ‫תקח‬ ‫ולא‬ ‫חשונתבס‬ ‫על‬ ‫הצרה‬ ‫לשון‬ ‫אופן‬
‫כי אשר הוא צדיק בבואו בית ה' אשר שס כאלהים לא יבצר כי מאשר היא‬ ‫ותסתלק הרעה לגחרי ' ' וזהו שחפז דבר ה׳ שהוא עיקר‬ ‫ית' י״־ ״ ‪I‬‬
‫ןקשיט עליו ^‬
‫עליו חופף• יהי לוחה נוספת באיש ההוא להאיר אור צלס אלהיס ‪ 6‬םי‬ ‫־־־ ^ארץ כי ה 'לבר בכיס גללתי‬ ‫הדבר ש?ןא אשר ׳אחר שחטו שמיס ^‘‬
‫והאזיני‬
‫בפניי אז יותר על אשר היה והנה זאת תשוקתו יתב׳ יבא כל בשר ‪ -‬ם ׳ט‬ ‫ורוממתי ועל כן‬ ‫י וכן׳ • וזה נוגע אל השרים שעליהם יצדק אומרו גדלתי ‪........ I‬‬
‫‪/‬י‬ ‫_‬
‫פעקיס בשנה להראות לפניו ית בטובחראה צלם אלריס לממן ישחין‬ ‫אקר קציני סלוס שאל הקציניס ידבר כלומר ושובו מאשר פשעתם גז ית׳ ‘‬
‫ה במעשיו באופן כי החי יתן אל לבז טרס עלותו בית ה' לסיב מכל אשי‬ ‫שהחזקת׳ טובה לה' טל שליחה אתל לסדום‬ ‫״‬ ‫‪->.‬יד זר דוא על בחינת״ מה‬
‫חטא על הנפש ולהתנהג בחסידות למען יעלה ויראה לפני קויז נסדר‪-‬ז‬ ‫כ״ש שהיה לכס להביט אל חה שאמרתם שהי ראוי תדמו לעחורה שלא‬
‫פני שכינה ולא יביש * וזהו חאמר הכתוב כי תבאו ליאז׳ פני כלזמ שהניא'‬ ‫ישאר לן שריד שעל כן יאותתאזינו תורת אלהינו עס עהורה ותשתו לקיי׳‬
‫היא לסי האחת להראות וההראם היא פני כי‪.‬תהיו חראיס בפניכם פני‬ ‫או הנה יש גדולי וקציני ישראל הראזים לישאר מהם‬ ‫כלן *‬ ‫‪,‬‬
‫סהוא פני שכינה צלם אלהיס בפניכם וזה כיון הכתוב באזחרז יראהכ^‬ ‫׳ כאשר נשארו בסלוס וים המון המס הראויסלכליה כעחורה הס הבוזי׳‬
‫זכיין את פני האדון כלוחר טס פני האל'! • כי תתראה בפע האלון על‬ ‫י ׳ דברי הנביאיס !על הכת הראשונה אחר שממו לנר ה׳ קציני סדום הוא‬
‫פנין שיהיו פניכס‪.‬פני‪ .‬שכינה* אחנס אשר בבית אלהיס יהלן חלא עונו^•‬ ‫דבר נבואתי באחד ני ה׳ לבר זכו׳ * והדותיס לעם עחורה הראזים כליה‬ ‫'׳•‬
‫כרחין אוי לו ■ ‘ ‪ :‬כ י ה ל א יקרנו כאיש אשר אחר לו החלן בא יבא לבקי‬ ‫רדלחישוחעי׳לברה׳ שעל פי נביא אס לא תשמעו דברי נבואתי האזינו‬
‫בהיכלו להשתעשע בו והנה האיש ההוא בא ומלן אתו בני לויה‬
‫סביבותיו עשרה אנשים חאוסיס מוכי שתין וםרוחיס חשן משחור תאר‪,‬‬
‫לחהלירובוגתיכםיאתרה׳וכראזיצזחרתחרה * חן יחחרקחתרםחז!ו ‪ .‬צפד עור׳ יישסחי שטוח בהיכל המלך סחי ומאוס שחוהזדרחסוהזוירא‬
‫?מלן זינאן ושורו טחא קרא לח‪ 1‬ועל אשד הביאם תרה‪ ,‬אפו באחור אל^ו‬ ‫'הנביא באוחרו הלא שחוע מוכת טוב להקשיב חח^‪ :‬אילים חה יאחר‬
‫פחעזלגרה׳גקוכחק זוהאתולה חז ר א‪5‬ונהל‪> 8‬שעליהסעזל;כשדון ‪.-‬אחלקי מ ל אמדן• בהביאי אותן לבקר בהיכלי■ ומי בקשזאתמיין׳‬
‫■ ־ ' סתי ' ■■‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫\■ ■ ־‬ ‫'‬ ‫‪' •' • V■• . V '. ' .‬‬ ‫י ‪.‬‬
 ‫ב‬ ‫יעעיה■ א■ מראות הצובאזת‬
‫מתי זח^ום תשישמ בהביאך הפגעים הרעים האלה עיזן ל ככל החז‪1‬ן הוס י ה ‪p‬רבנות ‪ .‬טאתס צריכיס לכסד בעד חשאתרס שי^תס עושץז בחוט ‪7‬‬
‫קאשר הס חוגת החופדים עד שכלאתי לכפר * או יאחר עד שכלאתי‬ ‫הוא אשר יתלה לאיש הישראלי אשר יצונוית׳ לבא אל היכלו שלשפעחיס‬
‫כש‪ 1‬א אכי אתרס פל חה שאתם עושי נחועדי^ואיךתהי גי בהס כחת ר‪ 1‬ה‪:‬‬ ‫בשנת ובא יבא ועוכותיו עחוסי^ על כפשו ועל בשרו והוא כי‪ .‬הלא ילעכז‬
‫הכה ב^תבודדית‬ ‫כפיכם וכז *‬ ‫ו ב פ ר ש כ ם‬ ‫‪:‬כי כל עזן ופשפ אשר יחטא איש הואגןראחשתתכחטותאה )לפי ח ב‪.‬‬
‫התפלה כיה דרכם לפרוש כפיהם‬ ‫‪:‬טוכותיו ירבז חלאכיס רעים זטמאיס‬
‫השחית' כמאמרה כתו׳גתפלת שלמה‬
‫■ אתי עמו בלתי חתפיליס מנפשו‬
‫וכפיו פדישיתרשחיחה* ' ונבא אל‬
‫ז ובשרו וכל חקזס אשד ילן בו שעירים‬
‫ר^ענין־ והוא כי הנה זהחסדגיתברך‬
‫־^דו שם* ‪.‬וכן זאת תלונתו יתברך‬
‫שנאה נפשי הלו ‪ .‬לאהיב לפניו לשגזוע״ בעציזו התפלה‬ ‫ועצרה‬
‫־;‪.-‬ז‪-‬־ח‬ ‫לתוכחת מגולה ‪ •t‬עחוישר& ההולכים‬
‫ואשד לא מלה סלמיתו ואהבתו‬ ‫ע ^ א י‪ :‬ובפרשכם כפיככם‬ ‫לרגל והמה בלתי טהוריס חכלעון‬
‫‪ .‬ית׳ אותו ‪ * .‬יש הלאכים חיותדיס‬
‫א ע ל ^ ס עיני ג ם כי ־ ת ר בו ת ^ ה א עני ש פי !‬ ‫‪1‬פשע אשד הרכז לפשוע באחור להם‬
‫יהגקראי׳עיני ם השוטטות בכל האר׳‬ ‫כי תגאו לראות פני שהוא שתבואו‬
‫כחאחרסז״ל בספר הזוהר והמה‬ ‫הסירו‪ V‬רע‬
‫הזנו ‪J»»T‬‬‫רהצו • ‪-‬‬
‫או ; ■ ‪J -‬‬ ‫ידיכם‪t‬דמים ‪T‬מ ^ ^ ‪,‬‬
‫ד־ ‪“ v‬‬ ‫לכשרון באופן תהיו מראים לי הכי‬
‫־ קקשיבם ומעלים תפלותיו לפניו יתג׳‬
‫‪1‬כס כי תהי' פני שכינה בצלם אלהיס‬
‫ובזה יאחר ובפרשכם כפיכם להתחיל‬
‫■ ■׳‬ ‫•‬ ‫'■‬ ‫על פניכם)אדרבה נהפון הוא כי‬
‫' ‪ .‬להתפלל • •מיד אעלים '‪.‬עיני הם‬ ‫•‪-‬‬ ‫•‬
‫■ ‪, , ,‬‬ ‫תחת הראותכ'" קדושה תבאו ותמלאי‬
‫י מצרי משעירים ירקדו בס וירחסוס כי כל כהות כטומאה אשר הרכיתס ‪ .‬אותם המלאכים חהקשיב תכלתכם וזה הוא מה שאני צריך לומר סאחנע‬
‫המלאכי׳ מאז תתתילו כי העלמת עצמי חלשחוע אין צ״ל בהתחלת התפלה‬ ‫‪ .‬דבקיס בכם ואתכם יבואו שחה וחי בקש זאת חידכ רמוס חצל־י וח ‪ .‬חתקו‬
‫אחריי ית באומד מידכם כלומר' מיגקשזאתשתידכם שהזתאשר תפעלו ‪ .‬כי אס נם כי תרבו תפלה אינני שוחע בעצמי* והטעם שאחאס פרישת‬
‫לידכם שהם העונות ימשן רחום קצרי ולא אמר רמוס ביתי כי אם קצרי ; כפיכם הוא כי הנה ידיכ׳דחיס מלאו מאפשר יאחר דמים חלאו כלוח׳אין‬
‫‪ .‬אשמע כפרישת כפיס אשר בעת טשותס הרע להרוג בידיהם אינן פותחים‬ ‫' ‪.‬‬ ‫‪P‬‬ ‫כי הכחזת ההם לא השליטם האלהיס‬
‫תוסיפו כו' אחר הלא אמרתי &יכס כי תלאו ללאו פני לא תביאו ‪i 1‬פזרשיס כפיהם כי אם קופצים ידיהם בקחתם החרב או הרומח בידסאו‬
‫מחכ׳ כתות הטוחא׳כי הוא רחום חצרי׳גס לא תוסיפו על ה‪5‬את ; החמס בידיהם שנקרא גס כן חיי נפש והגוזל שופך דם * וזהו ובפרשכם‬
‫ענץדחיסלא פרשו ופתחו‬ ‫ידיהם על ‪.‬‬‫אעלי'עיני כו׳ והטעס כי ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫הכתות ההם ב"כ הניא חנחת שוא׳והוא כי המנחה ההיא באה משוא שע ' •כפיכם‬
‫ידיהסלהתרוקן ילסחהתרבוהתחם החשובכדס נפש־רקקלאובכלי‬ ‫טגועותשןאאןעםת שלרחאותזשואורשעבאהלכס כי א ס כןי הי־ אי!‬
‫צ‪.‬״ל מנחה כי אם‪V‬ס קטורת שהיא העבודה היותר חביבה ! פני־ תועבה ‪ .‬הדם שאננים החרב וחחלאי ידם וקופצ ם אותה בחרב בתוכה אומלוי‬
‫לבלתי יןחת ^אותה*לשפוך דס ;‬
‫בגזל ולא פרשו ופתחו ידיהם ’ י‬
‫* ’‬ ‫היא לי אצ״ל כאשר היא למצור מגפה חכם כעכין‪,‬אהרן‪,‬בחחתם כיאם‬
‫‪A‬להכאתל‪ c‬כי אם לי לעבדני נה לתועבה אתשבנה‬ ‫^(פילו כאשר אי;ר‬
‫ר ח צ ו הזלו כו׳ ראוי לשים לב אל כפל או׳ רחצו הזכו וגם אל אומיז‬ ‫וזהו תועבה היא^י שנמצא שלא בלבל אתם מביאים ‪.‬כחות הטומאה של‬
‫רוע מעלליכם ולא אחר רעותיכם • ־ אך יאחר‪ .‬אס קשה‬ ‫יזעשים רעיסשעשיתם ככר כי אס גס המנח והקטרת שתביאו לרצותני ‪,‬‬
‫בעיניכם התשובה יען כי נכתחהנפשיכ׳בכתנזי חלאת טנזפת העונות‬ ‫בהש ^ס' באים כעכילה וכת טומאה »‪3‬א עול כ״א אפי׳ עסק התור שהיא‬
‫בקרא חקרא להיות קוראים ‪ T‬ותאמרו כי חי יוכל להעבירם לגמרי ומי ומי יעצרו כח לטהרם ולזככ׳‬ ‫אם היית׳ מתעסקי׳ בקלא‬ ‫סרי אס‬
‫!זאי‪3‬לפני‬
‫דייה מאד‬ ‫^ ‪n’‘iH‬‬
‫יזצוהיחביבה‬
‫»קרא בבתי כנסיות להיות עצורים להשמיע התוד וכיוצ גס זה גס שהיא ‪ .‬כי יצטרכו סיגופיס וחירוקיס גדולים ועצומים באופן תתעצלו מפני כך *‬
‫ה^זסוב‬
‫__________‬‫הנה זאת עצתי אל תעשו הכל פעס אחת ט אסכאשד נפל נלגוכו‬ ‫‪:‬יזגינ כחשז״ל׳ויתרהב״העצע״אןג״עזם״לנלא ויתר על ביטול תור •עכ ז‬
‫■ אינו לרצון לפני בעצם בלי הסוד מדע שהוא כטובל ; זשרץ בילו וזהו צא ‪ .‬על מאד כתס שחן וימאס כי לא במהרה ינתק מחני ויזדכן כאשר בתתילה‬
‫כי אס ע״י כיבוס ראשון תעובר צורת הכתס‪ ,‬אך עדיין■ לא נזדלך ונחלק‬ ‫אוכל און ועצרה שהוא און עם‪r‬עצרה כי אס עצרה בסילוק האזן ועב ז חי‬
‫יח ן והייתם עושיס כן להיות בטלים חדש ושבת‪.-‬מח‪3‬אכה ועצוריסעל ‪ .‬כבראשונה עד כבוס שני ושלישי; וכן כמשל הוה הם כתמי חלאת טומאת‬
‫תורה וכיוצא אן חדשיכס זמזעדיכ׳ שנאה נפשי זזה לחה על כי היו עלי ‪ .‬העזנו׳ כנפש עושי׳ וצריך יאשוג׳ רח!ןא' שלתשובה וחרטה ווידוי וקצת‬
‫לטורח* והו׳ כי אין טורח מתייחס לפניו ית כי אס סבול הכעסת חכעיסוו ‪ .‬עינויי שלפתו׳ יעבירו טנופת טומא' הכתחייהלס • גס שלא יספיקו לל‪3‬נ׳‬
‫בעשזת את הרע* כד״א הזגעתס ה׳ בדבריכם והוא מאמר ירושלמי על !‪,‬לגמרי ואחרי כן ישוב שגית לקבל ולעשו׳ומד דרכי תשונה על העונות‬
‫י טביתתחלאכ׳בת״ה א״ר פלו׳אי אייש׳תילי אגטליניה כיעלבטולהחלאכ ‪ .‬עצת׳ טד יתלבנן לגמרי וזהו רחצו הזכו כלוח׳רחצו כיבוס א׳תחילה ואת׳״ב‬
‫> אוכליס ושותים ןשתזיס והמנוחה נהפכת‪,‬לעבירה י זזה'יאחר חדשיכם ‪ .‬הזכו ואם קשה בעיניכ׳ לעשו כ״ז לפחו׳עשו חרט'ווידוי ‪ .‬ולא תוסיפו עול‬
‫לפשו׳אתהרע וזהו הסירו‪ .‬כז׳והוא ענין מאחר ס״הזוה' ע׳׳ס גס ה׳העפיר‬ ‫וחזעדיכס שנאה נפשי כי תחת מנוחת סצוה היו עלי לטורח כי■ תקיפו‬
‫ימי המשתה ותחסא! !י‘ וההתפקרות׳ההוא לא היה בעצם בשבת כאשר ! חטאתן כו והוא כי כל עון אשר יחטא איש נעשה מחנו משחית קטיגור‬
‫בר״ח ומועדים וז״א חדמיכס וחועדיכ׳ט אצ״ל שאין‪,‬אתם עושים חצים לה׳ ‪;,‬מקער' לפניו ית׳יולא ישקוט חלקטר'לפניו על חרט׳ווידוי כי אז יענירנו‬
‫‪1‬חצים לכס כי אס כלס לכס י וז״א תדשיכס ותועליכס כלו׳ שלכם וחי יתן ! הוא ית' מלפניו ‪ :‬זזה מאמ׳הנבי׳ ‪ k‬דוד כאשר נתחרט והתודה ואחי חטאתי‬
‫והיו כלס לכם לאכול ושתו' לשמי אן‪ .‬לחשוך ביי‪ /‬את בשרכם )להתפקד ; אחר אליו גס ה׳העביר חטאתן כו׳כלו׳ע״י הוידוי הלז‪-‬ה׳העביר מלפניו' את‬
‫בחטאי׳ ^ושחא תאחרוהלא אחר החועדי׳אנו שביס מאשר חטאנז כענין ^ חטאתן הוא המשחית שנברא גו חלקטרג עזד לפניו * וזה יאמר הוא ית׳‬
‫איוב שאחר המשתאות היה־חעלנזעולות אמר זה אינו תיקון‪ ,‬נזהואחעין ! פה הסירו את הרוע של מעלליר' הוא הקטיגור שנברא כחעלליכ׳ י‪-.‬סירו‬
‫אחטא ואשוב ז&ז היה פעס בשנ' החרשתי אן לחטא בר״ח ולכפר בקתרתו ‪ .‬אזתו חלפני בליקערגשהואע״יחרטה וויי‪ 1‬י;‪6.‬ךבזאת סיסי'מצורף עס‬
‫♦’'ב פעמים בשנה וג' פעמים בחזעליס הרי ט^׳ו פעמים־ שחוטאים בכל א ’ עזיבת החטא ’ וזהו״חדלו הרע כי לפחות גס שלא תסגפו עצמכם לחר‪,‬ק‬
‫ושאכער אחר כל פעס חי יסבול* וזהו נלאיתי נשא והוא לשון כפרה ע׳׳ד ‪ .‬עונותיכם לא יחסר מחרטה ווידוי ועזיבת‪ .‬החטא שלא תפשוהו עוד ‪■* :‬‬
‫ממתלגס או כחסחעז לפון סבלנות והוא שחפרש ואומר מה שאמרתי היו ’ או‪ .‬יאחר רחצו כ‪ ' 1‬ענין‪ .‬חז״ל בגמרא אחר רשב״ל'גדולה תשובה שזדונות‬
‫עלי לטויח הוא כי נלאיתי כשא פחזותם בתדשיס ובמועדי'*־ וגס על הדרן ‪ ,‬נעשים כשגגות זהאמר'ר׳ אחר ר״ל שנעשים כזכיות לא קשיא כאן‬
‫י מאהבה כאן מיראה־• ‪ .‬והנה אין‪ .‬ספק כי השב מיראה עלפיחאחרזה‬ ‫הא אפחי גט ה!א פי'& הטורח האמור כחדוברכאו יאחר חלשיכ׳וחועדיכ‬
‫הוא כרזח־ן כתם כבגד רחיצה א׳יגלגד שישיר חראההכתס אן עדיין איננו‬ ‫מגיאיס בהם קרבנזת* שנאה נפשי ושמא תאחרו כי הלא נחת‬ ‫שאתם‬
‫דוח לפני שבשעירי ד־״ח אתם חביאייעלי כ״י כפרה על שמיעטתי את היי" ■ זן עד אשד ירבה כבוסים • אך השב מאהבה הוא כחזככו בעצם יין הפעם‬
‫‪31‬חועדיכ׳ פלשזזלת הקדבכות אנו חוגגיןחגלה׳יעם כל זה שנאה נפשי * ! הראשונ׳בדנר המסוגל לכןשחעבירו פעם א׳וישא׳זןיובהיר כבראשונה ד‬
‫מיראה^־ ’אן טוב טוב הוא‬
‫והטעם כימה פבחדש־כס שהוא שהיז עלי פעלי היו קרבמת שעירי ל”ח ‪ ..‬וזה יאחר רחצו רחיצה מה שהוא*'לפחית תשיבה ׳‬
‫עם שהיו עלי שהוא שאתם חביאי׳כפרה עלי עכ״ז הם לטורח ׳ ‪1‬לא לסת׳ > הזכו שתעשו חהטנופת זכוך שהוא גסובכ׳ מאהבה וזהו הזכו)לא בלנד‬
‫רוח‪ .‬כי א ן ע״י בעלי מפשיטרעים יבא הרצון ההוא והתיקון •כי אדרבה ‪ -‬תמנעו מלעשות אתס את הרע אשר הורגצתס לעשן' כי אס‪ -‬גס חזולתכס‬
‫פראו את^זעלליכס הרעים ילמדו חכם אןתו הרוע שנחשן חחעלליכם‬ ‫הוגעתם ה'‪.‬בחעשיכם־ופזגחי׳ חלילה ואיד תביאו אתם כפר׳ כלפי מעלה‬
‫כי אינן נחתירות לפני רק לטורחד■ ועל חועדיכס שאמרתי שנס כן שנאה ‪ ,‬תסירו גס כן י וזהו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני שהוא כי תשיבו‬
‫נפשי הוא כי אין אשמח בשחחתכס במועדי ה' כי אלו לא הייתם מקריבי' י‪ .‬אותם בתשובה באופן‪ ,‬שרוע מעלליכם יוסר מנגד עיני ולא גלגד פישונו־‬
‫מהעבר ‪,‬כי אס גס חזזלתכס תמנעו מלעשות כן‪ .‬עוד וזהו חדלו הרע‬ ‫לק קרגנותקונת המועלים אן טוב* אןא םכ"כ אתסחוטאים בהם‬
‫כלומר‪ ,‬חדלו מציאות הרע מהכל' כ ‪ /‬י‪- . . -‬‬ ‫באכול ושתי‪ ,‬סליא לשם שתים והננזשד מיין חשתינס‪ .‬עד שרבים הס‬
‫' לתדו ’;■' “‬ ‫‪A‬‬ ‫ב‪ ,‬י ‪2‬‬ ‫‪W‬‬ ‫•‬ ‫‪JSAIAS Cap. 1. -‬‬ ‫־‬
 ‫י^עועיל■!' א י מראות הציובאות‬
‫אינני שומע חי ‪ i5pj‬זאת חילכס רחום חצרי היה נראה חלי׳ה ׳®’‬
‫הגדול ההוא כיגס כיירקצויזכו לא יבצר מהשאר צךהכלראהכיז ” ^‬
‫היע‪ 5‬כו׳על כהילומר על רוע יזפללי׳בחה סכין י<דם לחק^‬ ‫למדו‬
‫והנה גס צרי לעשז קשפע גחה שדין אדם לקכירז שהוא‬
‫לכי ן‪3‬ן׳ ןין^ן כ> לרן ה״‪-‬ד‬
‫אחר לכ‪1‬‬
‫כן אחר‬
‫על כל‬
‫מעולם על‬
‫חשאו מעולם‬
‫לא חשא)‬
‫שאין כן אס לא‬ ‫עמוד העול׳ והנה ידו חאמ׳התנא הוי זהיר בלחוד ששגגת לח‪1‬ד עולה זיון‬
‫‪ J‬״די׳ה‬ ‫המטייל עס אהובו ארוטת ייז^יי^ ‪:‬י'׳^י ‪ ^ ’ '’f‬׳‬ ‫כי הדייל שלא נתבשל כל צרכו תחת תקון העזל׳יקלקלנז שיהי׳ סיגג וקשג׳‬
‫עלדרןאוחרסז ל שחתאיה התב י‬ ‫‪/ -‬‬ ‫ל‬ ‫־‬ ‫‪,,‬‬ ‫ויעות ‪ . , i‬״‬
‫חספט על כן אחר לחיו היטב‬ ‫‪- ....‬‬
‫שחת‬
‫לתפלת׳ של צדיקי׳ והנה ארז צסח‬ ‫מנגךעיגיחךלוהרע ‪-■ :‬למרו‪-‬היטב‬
‫אני ‪.‬‬ ‫תתלה ואת״כ הוו קתוני׳ בדין ודרשו‬
‫משפט בדרישה וחקירה להוציא הלין‬
‫‪r‬‬ ‫־ו ?־ ה יי א־‬ ‫ישי “‬
‫בג ‪k‬מכו‬ ‫‪S‬זבן ‪c-‬‬ ‫‪ ^ . w‬הי • • ל ?י‬ ‫’‬ ‫לאמתו ואם ע״י דרישה מצאת׳ מעול‬
‫;‬ ‫הדשע בשובו ע»לה לרצ'!‬ ‫^^^^היאמ^הרהאםתהיו‬
‫וחוחץאשאתרעהיאםייח״יז *‬
‫טיילו יתברך בו וה ז»כח עמו כדעי •‬ ‫או יאחר על לרן זה הנה ג דברים חטאיכםכ־שסם כ־ש^ג‪.‬ילמנו•'^‪:‬ם־־יאדימד‬
‫אדובב י ונבא אל הענין • אחר הכ^־' ‪. f‬־‬
‫נס כי ראיתם אשד הרחיק ‪ ,‬ה׳איי^ ■־‬
‫צריןהל״ן א׳ילחוד ה טיב על ידע כת■ר^^ל ‪ p‬מר^ףו ‪ -:‬אם־תאכףל‪-‬שמע^ם טו ס‬
‫כל שרשי הדינים פן יעזת על שגגת‬
‫אתכם על אשמותינם כאח^ר • )עתה‬ ‫^ אנוומרי תסחדב‬ ‫וללמוד זיחייכ את ראשו ויחריב העול׳ הארץחאנ^ו■'•‬
‫׳ ^פייהרהדבן ‪ :‬א ע‪ :‬ה ה ךן ה ^ו‪ 1‬ג ח ׳ אמד שתשובו רחצו הזנו וכ;׳ & יע‪.‬ה ‪1‬‬ ‫לעומד על המשפט * ב׳ הדרישה‬
‫על רוחכס כי לא בעצם לרצון‬ ‫תולה‬ ‫׳ כאו' דרשו משפט •זג׳והיא רעה‬
‫לפניו ית׳ • כי לפו איפה כי לכו כא‬
‫מריה‬ ‫‪.‬‬
‫^׳‬ ‫* ־‪,‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ורבה היאעלהאדס‪ *,‬הלא היא כי‬
‫יקר׳יטעה הליין ופיסק אשר לא כלת ותיי׳את הזכאי וזיכ׳את החייב ואחרי י מדרככם הרע ועסי את התשובה הנזב׳ רחצו וכו׳ כי הלא ונוכחה ונעלי־‬
‫אני ואתם בויכוח ושעשוע יאחר ה' לכס לעתיד בג׳ע והוא כמאמרו ייצי• ■ ‪:‬‬ ‫‪ :‬כן אורו עיניו וירא והנה שקד כיזב וחפני הכבוד לא ישיג יתקן את אשר‬
‫עותו ומאבל עולחו* ולא ירא׳כי טוב לו יתבייש בפה״ז מלאבד בעה״ב)לזה _ לירבעם שיטייל עחו אס ישיכ * או שיעור הכתוב הלא אמרתי א^יכם ־*‪,‬‬
‫גס עתה כי נס פה ככול ורבו יתירא יתיסן לו ימצא חן ושכל עוב כעיני י רתצז הזנו שלא בלבל תרתצו ותעבירו כתמי העונות ‘ י כי אס גם הזכי‪! .‬‬
‫סתעשו שתיות הכתס זכון ולבון שהוא לשוב מאהבה שע״י כן הזמ־ל’ |‬ ‫^היס ואלם יראי ה' ותושבי שחן • ון״א אשרו חמוץ אס על כל הנזכ׳תקרה‬
‫נעשים זכיית כמו שכתבנו למעלה* ועוד תוסיפו עשות משפט כמליגי ^‬ ‫שגגה שיצאה מלפניהם ותעשקו את הלין אשדו אותו * ושיעור הכתוב‬
‫אחר עתה ע׳׳י תשזנה זו שאמרתי שתלבינו ותזכו אשחותיכס • לכו נא בז'*‬ ‫למדו היטב אל תטעו כשגנת תלמוד • ואת״כ דרשו משפט בל ישעו אתכש‬
‫מהעולם ונוכחה בטיול יאחר לכם ה' *'ואיך יהי׳זכיך ולבין החטאים ה׳^י‬ ‫־ הבעלי דיני׳* ואס עכ״ו טעיתם אשדו חחיץ ולא תכושו כחלונל* או יאחר‬
‫•'אשןוחחק י כי לפעמים רואה הליין בעיני רוחב שכלו לין מרוחה ועל ■ הוא אס יהיו חטאיכם כשנים וכי׳ ’ והענין ט הנה קולע יקרא הי רגיל^‬
‫שיצבע! כהס את הבגד כי עליכן יקרא תולע על שם התולעת שכגלגיי‬ ‫י פי הלין אס יאתר יקוב הדין את ההר יצא משפט חעיקל אז רא‪1‬י לו יעשה‬
‫לפי שכלו אתר התנונן'‪.‬הרבה בדבר לסוס שמים־כחאחד הרחב״ם ז״ל‪:‬וזה ^ ־ ושנים יהיה הבגד הצבוע בתזלע שהי׳ לבן זקיל הצ‪5‬ו! ןשן‪ 3‬אין‬
‫כבבל לצבוע בגד אחד מחנו כאשד בתולע * ויהי׳ הענין מה שכתבגי‬ ‫יאחר גס שאמרתי דרשו משפט שעלפיחשפט ‪.‬תתנהגו עס כל זה אס‬
‫׳־ לפעמים מל ידי המשפט יעשה דבר בלתי מתוקן אשרו מעצמכם חתזן ■ לחעלה ממסכת יזתא גלולה תשובה וכו׳•■ שאתרו כי השב האהבה יהיו לי‬
‫זדונות כזכיית ובזה יאחר אם יהיו חטאיכם כשנים ףשלג ילבינו‬ ‫וזהו או׳ אשרו ולא אחר ישרו • שהיא עשו דדך והליכה אחרת זולת הדרן‬
‫פי ידבר על השכי׳מאהכהשחלבני׳ונעשי'כזכיות ’ אן^ללגזןזההתהפלייי‪. .‬‬ ‫הכבוש בדין כד״א ויאשר נדרן בינה* אךתחכמות אלו לאתעשהליתום‬
‫' לפיאותלדעתד לחייבו*רק שפטו יתום ע׳׳פ המשפט כנודע שאפי׳סטרו' ; לוכיות אינו דוחה בכל אופן שיהיה רק לפי איכות העון)סואן כדיש יח^ל^ '‬
‫׳ יזקויחיס שעל אביה׳ אין גזקקין לגבו' מהם על שיגללו עס שירא׳ ללזין ׳ ע״י שהאטיאו אחד כבגד שצבעו והאדימו התזלע ויש שאדרב הוא מחעף‬
‫; כי הלין מס פכנגדס הא קיימא לן אין נזקיקין לנכסי יתוחיס אא״ל ל^‪i‬ינ‪ ^ J‬את אחריס* ועל כן גס ט זה זזה ישובו מאהבה אין ליבון התהפך לןכיי^■‬
‫‪ .‬אוכלת בהס או לכתזכת אשה משוס חינא י ח״א ריכז &תנה והוא כי לרן ; סוה כי אס שאס יהיו חטאיכם כשנים הוא הבגד שקבל אדמימות מהפילה‬
‫תספיק התשובה הכז' כשלג ילבינו מיני תשובתוכס שאמרתי רחצו הז>ן‬ ‫־ העולם הוא כי אם גבר יחותיחד יבואו לב״ד הנושיפ באביו לתבוע שטרי‬
‫שילבינו את חטאתיכס שיהפכו את אודם העונות לזכות שהוא נחשל‬ ‫חובותסמהיתזס* והיתום תובע נכסי אביו מהחייבים לאביו• והאלמנה‬
‫השלג* אך אם תטאתיכם כ״כ גדיל'ס שאדרבא הס כתולעת שמאדיס‬ ‫־ תובעת כתובתה ממנו*' ועל תביעות הנושים על היתום ותביעת היתום‬
‫י‪ .‬על אשר אביו היה נושה בם אחר שפעי יתו׳ שתעשו דינו לגבית חהתייביס ‪ :‬הבגד כן חטאיכ' הם שהייתם חאדיחי׳ ומחטיאי' את הזולת אז לא יספיקז‬
‫‪ .‬לאביו אן לא תשפטו לנושים בולהגבותם מחנו על אשר ינדלוהנהלפי ‪ ,.‬דרכי התשובה הנז' לעשות ליכון הזכיות גדול ועצים כשלגט אם שנצהי‬
‫‪,,‬‬ ‫יהיו טאיכז לובן עז כפלג ט יהיו כזכות קל האיכ‪,,‬ץ ‪:‬‬ ‫־ הלין גס נגד האלחנה התובעת מחנו לא הי׳ לג״ד להגביתה ר אן עכ״ו‬
‫א ‪ £3‬תאערי'אל ת ע ל התשובה בעיניכם ט הלא אין צרין רק רנין‬ ‫ריבואלחגה ולא אמך שפטו אלמנה ט שלא בחשפט כואלגבותמקטן‬
‫עיב לשוב בלבד כי הלא תאבו מיד ושמעתם ז^דוע ט בשחיע^‬ ‫יתום אן ריבו ותעשו תובעים בעדה • כלוחר גם שאמרתי שפטו יתום שלא ‪.‬‬
‫תעשו רק משפט ולא על פי האומד לגבות שטרות לזקוימיס חלם אן לא •י תליי הכל כד״א שמעו ותחי נפשלואז טיב הארן וכו'*זהיא כי‪.‬כחה מדרגי*‬
‫הס בנליות דוחס וצומת ובעל חי בלתי מדבר ובעל תי חדכר *■ וידוע‬ ‫כנגד האלמנה התובעת כתובתה כי אם אדרבא ריבו אלחנה ותגבוה ממנו‬
‫כל השפלחתבירו חשויעבד לאשר לתעלה הימנו ולחחו היא כנודע * עול‬ ‫ולא אמר רק חלוקה ואת ולא כשרגית אוכלת בהן כי אותה התלוקה‬
‫לימדה אותנו תורתי יתכרן כי כהייתנו הצדיקים יהיו האותות עכו״ם לג'‬ ‫איננה רק במלות גוי ובימי הנביא לא היו לוין מהם כי החלכו'של ישראל‬
‫כגדר הב ח בלתי מדבר אל המדבר שיקראו לחמנו כהקרא הג׳״ח ליז‪^.‬‬ ‫יהיה‬ ‫י היתה • או יאחר את היתום שפטו בבואו לפניכם אן האלמנה אם‬
‫למדבר כמאמר הכתוב ואכלת את כל העמיס ואומר כי לחמנו הס והנה‬ ‫• אפשר שלא להצריכה לבא להתבייש בב״ד ריבו בעדה * או יאמר שפטו‬
‫יתום כי הקב״ה הוא אבי יתומים והאב נוגע בדבר לכן אתם ב״ד שלמטה ‪ .‬המשובח מכל הסוגים הוא הב׳׳ח מדברוהגרוע חטלם‪ .‬ה‪ 1‬א הרומס אחל‬
‫‪ ,‬שפטו אותו ט הוא ית בעלידין כלו׳ פקתו עיניכם כי את ה׳ תשפוטו‪-‬אן ‪ .‬לאונאמה כין הייתכס צדיקים להייתכס מתהפכים ‪ ,‬כי הלא אש תאבי‬
‫כי תגיעו עד גדר שטזכ הארץ הוא מבחר השיגיס אשר כארץ המה יהים‬ ‫* לאלמנה הוא ית׳ דיין' אלמנות לכן אתם ב״ד בשפוש איתה תהי; כבעלי‬
‫הואהב״ח מדבר וזהו ׳טוב ה א ק תאכלו כי לתסכש הזא‪ • -‬רואם‬ ‫דין להפך בזכותה וריבו בעד האלמנה * ואס נפרש ריבו תבעו מחנה ;־ מאכלכם‬
‫‪.......................‬‬
‫;כל׳א לינה ה׳ את יריבי יריב ריבם* יאחד את היתום ‪ t‬תריבו עליו לתגזע ■■תחאנוכו׳ תהיומאכללתרב הו א ה ד ^ ס' לנרועחכלהסוגים ועל כן‬
‫־ מחנו רק שפטו אס יתבעו הס ט אין נזקקין)נכסי יתוחיס ונו אן את ‪..‬נאחד לשון אכילה כי קושי׳ זוהכריהס לדי׳זל לפרש חרוכיס תאכלו *ולב^‬
‫• נחפיכ כי הרצין טוב מביאו לשמיעה ואתריה אל כל הטוכה כן בהעדי‬ ‫י האלמנה ג"כ ריבי אותה אם יתבעוחחנה ‪ ■ :‬־‬ ‫‪.‬‬
‫ד ר ‪ 1‬נא ונוכחה ט׳חהראוי יאחר בואו נא כי להיכן משלחם וארז״ל ‪ ,‬רצון שהוא החיאין לא יחשן רק העדר קכשרון לזה אחל לא כן הוא י ק‬
‫אל הקצה האחד כי אס תמאנו יחשך שיחריתס ; ‪,‬‬ ‫טחשלחסהקכ״האלהאבו׳והסחשיבי׳שאיןאחדחהסיועילם ‪.‬‬ ‫‪■ :‬‬
‫היהה לזונ כו בא להתליכן על רעת ה'=;ס ועל רשע שופחיהם‬ ‫איכה‬ ‫ית׳ואוח׳א״כ‬ ‫הוא‬ ‫אזעונה‬ ‫הקב״ה‬ ‫את‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫רוצים‬ ‫אין‬ ‫אלא‬ ‫שם‬ ‫כמפורש‬ ‫־‬
‫ושדיה׳* אשר בידיכם למחית ולעשות חש״ע זלא יעשו*ץאיליר‬ ‫׳ אס יהין כו׳ ולפי זה חסזרי חחסרא וגס לפי הפפט ראוי לשים לב ‪ k‬אוח׳‬
‫יאחרה׳שטאלעתי‬
‫■׳אינוחוכיר שוס ויכוח‬
‫‪.‬‬ ‫׳ כשלג וכו׳ • ועוד אומרו‪I‬‬
‫ושוטרי׳ בשעריה אן לא היו צריכים שופטיה אפי' לעשות מהפש לעשוק’‬ ‫’ שונית שהם שתי קושיות לחה היה כפל ענין ולחה בחלות שונות * י‪,‬עול‬
‫אומרו ילבינו זהל״ל יתלבנו* ופול אוחדו יאדימו והראוי יאחר ואס יהיו י כי כלא חחוראס של דיינים לא ירעו ילא ישחיתו איש את רעהו ‪3‬א;פן‬
‫כת‪31‬יעכו׳* א מנ ם אחלי א‪ 1‬חלוית׳ אעלים עיני קכס גס כי תרט תפלה ’ כי צדק ילין בהיי ועתה שאינה תלאתי משפע אין צ״לשלא ילין צדק בה כי‬
‫אם ■‬ ‫'‪-‬‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫' ■י‬ ‫" '‬ ‫׳•‬ ‫י ’‪■ .‬‬
 ‫‪ ,‬נ'‬ ‫מראות הצובאות‬ ‫‪ :‬־ ישעיה א‬
‫ניד׳טוניגו וכ‪1‬ד<תרג־ו על ^סוק תיגזדן דעתן • זהי? ‪ m 3‬החוטא חאסד‬ ‫‪ 5‬סג ס יזר‪5‬תים * והנה אין עיחדת!‪ 1‬נתיעלין החזן קריה כיהלאעני!׳‬
‫' ה ט א ע ל מ ^ כ ת ה ט ח א ה הז א א ש רי ר א כ ל הונ מ ח ק פדתוחו *ונבת‬ ‫לא הרח לןהדי‪ :‬טובהכיהלא כספךומחונדאזלוה־הלה־גיסעלכן‬
‫אלהענין • אחר אתר סציזן הם בכי ציון תופשי התורה יפסקו בחשפט‬ ‫סבאןחה‪1‬לבחיס לריזותאתמי אדס * אךשרירהס הס׳רריסחהדרן‬
‫שהיא תשוגתס וגס שביה הס הע‪pt‬ק^ וגונבים בעזרת השדים השופטי‬ ‫וכאלו הס תכלים לגנבי' אשד יגנבו איש את רעהו כי הלא כלו אוהב שוחד‬
‫שכם חברי גצגיס אז ע״י כן ושבר‬
‫נרודף שלחוני'* והוא כי הדייני׳עושי׳‬
‫פושעי׳הוא החשאית של פושעי' אשר‬ ‫^^נאמנהמ^אתי מ ש|טצזיקיכ‪5‬יןבה ועתה‪.‬‬ ‫עצהם‪ :‬כרודפי שלחוניס שישלחו‬
‫עשו בהיותם ־ סודרי' וכז׳ אשר הוא‬
‫השובר אותם ז ק שבר החטאי׳ בעזר' ‪,‬‬ ‫■‬ ‫^‬ ‫די׳ו‬ ‫מ‬ ‫סכאף‬ ‫^כגים‬ ‫הגזלנים לנגזליס וגס לוקתיס שוחד‬
‫להקל חהשילום* ואתר הנביא הנה‬
‫השיים שעל כן ‪-‬יתייחסו לשוגגיןשני‬ ‫™ ח םו הכ ךיגנ ם ם כ‪$ :‬ו א הכ‬ ‫כלי בעצס הוא אוהב שותל אלא שעל במים*•‬
‫שברים אלו עם עוזבי ה' הס הבלתי‬ ‫מנים;הום'לא>^‪£‬טו■ וריכ‪^-‬םגח‬ ‫כי לרכו לזלף שלחוניס* ואפשר‬
‫״ סבים משתי הכתות ב׳חפתיתי השבי'‬
‫; וגופי העזזביס ׳ את ה' יכלו יחדו ־‬ ‫^^חןןעהצ;כאוכצ‬ ‫להיות כיון באוחרו שלחוני׳^שהיו ■לא־יבאאליהם‬
‫עושי'שישל'הגנב חעטחעטבפיעמי' ׳‬
‫^^^^^ספהמאוןב^‪ • :‬החשחיתי' ע״י תשונה ועוזני ה׳בעונ'‬ ‫דנית שהס שלוחיס רבים ולזה לוקחים■‬
‫^^^סג‪:‬ףץאסירהבל־־■ זשחא תאחרו איןע״׳יעשותחשפט‬
‫שוחל באופן שהוא כחולק טס‬
‫• שהיאמצוה חעשית יתקנוהלייניס‬ ‫•הגנבי' שיגנבו לעצמם ולתת להם‬
‫עותתס אשר שפטו שקר אין יכופר‬ ‫ו‪/‬עציף‬ ‫בדילל^‬
‫פוחדוהראיה כי כל עיקר׳היא שוחד‬
‫^^^‪:‬כןיפןראלך ^ ר ד ת צ ד ק ק ח ךו ■ פון העיזת נחשפט העתי׳זכן בצדקת‬
‫כי הלא ויתום שלא יקוו לקחת שותל^‬
‫השכים חעושקס איןיחחהעונס*‬
‫^^^גדהף‪:‬צאלסהבצךרןה‪::‬‬ ‫מחני לא ישפוטו עס היות שם ־נא םנף •‬
‫לז״א כי יבושו כו' והוא בתה שידענו'־' ‪,‬‬ ‫סלחזניסי להגלותם חובות אביהם‬
‫הדו;ון‪ 1‬זםיהוה’כ^ו• ‪ :‬כי ’ מרז״ל כי אין תשובה גלולה כה תבייש‬ ‫יייל אלחנה‪ .‬אפילו לא יבא לפניהם *‬
‫החוטא חאשר חטא כחאחרס ז״ל ני‬ ‫^^^^^^יםאשדחמךתם’ \ ת ך ‪ 4‬רו‬ ‫זהוא כי האלחנה חוששת חלגא‬
‫גוב עיר הכה ני'‬
‫לחה זכה שאול שהחי גוב‬ ‫^לך־ן‬ ‫א ש ר ב ה ר ת ס ‪/.‬‬ ‫להתכז^לב״ד אן לו ידעה יריבו אלחנה‬
‫‪.:‬־•■’׳ ־י‘ ־ ‪.‬׳להיותבחחיצת סחואלה נביא י חפני׳‬ ‫•׳‪ -‬ן•׳■‪• : :‬־ ־י‘‬ ‫>‪-‬רלל * ‪ r‬־ ‪1•.•:‬‬ ‫לא׳תחנעחלבאאןתנסהאם ישפטו‬
‫ולא ענני גס בחלומו'‬ ‫באח'‪• ,‬׳‬
‫שנתבייש ־ ־‬ ‫ו הי ה ה ח סן לנ ע ר ^‬ ‫^ ^ ^ ע ה א ש ר ־ מי ם א ץ ל ה‬
‫'יתום יללאיתה כי יתזםלאישפוטו‬
‫גס בנביאים כו׳זלא אחר גס באורים‬ ‫^^גיהם יחדיו]אין מ^בה‪■: /‬‬ ‫אזחרת כללה כתקרה היתום גס‬
‫!תוחיס מפני שבוש להזכיר אודם‬ ‫‪.‬‬ ‫־אני יקרני על כן תככד ותשב ככיתה‬
‫!תוחיס על שהרג הכהני'נושאי אפוד‬ ‫הדכר ■‬ ‫יל־יבה לאיבא לפניהס וראיתזס‬
‫בדואודי'ותומי'* ונבאאלהענין*‪.‬‬ ‫• ;‬ ‫‪.‬‬ ‫•• ־‬ ‫׳‬ ‫וכו׳זריבכו׳ועלפידרכזכיוןלוחר כי י‬
‫אחר תדעו אין זיזחה המון שלאלו ואלו הלא הוא ע״י הבוש' י והוא כי יבושו‬ ‫אליהם לא יכא אן אל הליין המיוחד להן יבא והוא דיין אלחנות יתברך‬
‫^ ■הדיינים בעשותם משפט חאלים אשר חחלתס אתס בעלי הדין יאשר‬ ‫לעד שהוא יעשה דינם מלמעלה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫בעשותכסחשפט תחזירום חכם־ לבעליהם כי קר־קע אינה נגזלת וכדאי‬ ‫‪ ? 3 7‬״ נאס וכ‪ 1‬כנה הצד יקרא הפועל צלת שנאתו ואויב אשד אינו‬
‫בזיק ונועה וכליחה כי יחזירו מה שע'י עורת ליינות' הרע היו חברי גנבי'‬ ‫י פועל שנאתו ומניחה כלבו• ואתר הוי אנחם חצרי הם פועלי‬
‫הנקל־אי' ■־ באופן שיבושו שלין סולליס־ חא'‪ 01‬אשר חחדתס שע״י עשותם משפע‬ ‫‪. . -------------‬‬
‫הס הדיינים‬ ‫‪-- -----------------------------------------------‬‬
‫מאויבי ‪-‬‬ ‫‪ ,‬האון בפועל‘ עושקי יתום ואלמנה* ואנקחה‬
‫אויב־ס שהס׳בשב ואל תעשה חאנליס דין יתום ואלמנה' שיתום לא ישפו׳ט • • תתוירוס ויהיה להם לבושת ‘ ואתם העושקים ג״כ זולת כבושה שגם תבושו ‪,‬‬
‫אך אתה המון קריה אקר שעיקר העון אינו עלין* לכן ואשיבה ידי עליך ‘ בחזרה ג״כ תוסיפי זתתבח מהגנות אשר בתרתס להתענג געה״ז כי‬
‫־ לטהר אותן כאשר עשיתי במצרים ביתי החשן כי אשר היו רעים וחטאי* ‪ ■-‬עשקתס לעשית לכ' גנות בעה״ו להתענג בס* וגעלה נפשכם בגן ה׳ אשר‬
‫■נעצם כסיגי הכסף מתו בימי החשן ואשד כיהבזלבר טוב צרפ^י אק • ' נטעבעדןחקדס באוקשע״י הבושה יהיה העון נמחק* ואין ביררתהיו ׳‬
‫־ רעתי על ילי אותותי וחצותי לס פסת ודם מילה שהובאו בתצרף שחסרו ■ לכס הגונבים ועושקיס להתענג בגנות בושת מאלים אתם זהדיילם •‬
‫־ עצמן למיתה ע״י לקיחת הטלה בעשור לחלש ולקושרו לעיני כל מצרים ׳ וגס חרפה מהגנות הלא הוא כי תהיו וכו' שהוא בהתחיל בתשובה תשיתו‬
‫בכרעיחטתס עסהיותאפשריסקלוסכי תיעגתס המה'ועל ב'הסוגים ’‪:‬לב באילים שבגן שחחלתס בעת שהאלה שבנן נובלת עליה כיתאחרוהלא‬
‫אחרעלשיש כהס לכר טוכ לכסף החעורבבסיגיס אצרוף כבור סיגיך •יזאלה שתחלתי וגזלתי אני לומד כי אנה כאשר היא נובלת עליה ויבשל‬
‫אן צלה כן נס אתם תתעתלו ני יאבל חחונכם שאתם קסתופפי' תחתיו וגס‬ ‫בדילין * ׳•ן‬
‫ואסירה כל ׳‪I -‬‬
‫וזהו•'»״» ‪/‬׳‪%‬‬
‫לגמרייי־‪•%‬‬
‫בליל משוללי כסף אסירם ־— ׳‬ ‫ואשר כלס ‪-‬י‪ -‬״‬
‫־ •־־‬
‫אנקחהחהס ׳ חיותכס כגנה אשד מיס אין לה ותיבש חיותה כי בתסור חים מחנה על‬ ‫היועצים ׳ ' ‪------‬‬ ‫בעצם ועל השלים‬
‫‪-- -------------------‬‬ ‫האשם‬
‫‪ -------‬׳ “■‬ ‫השופטים שעליהם‬
‫‪^-----------‬‬ ‫על ‪--------‬י‬
‫כאמור* ולמען יוכרלכלחי חמן המון קריה לא יבא לבררעאשיבה ׳ תשקו אותה תתנו לן‪:‬כס כי כן יקרה לכם • כי גס ה' ימנע תיותכס חכם * ‪,‬‬
‫;שופטיך כבראשונה כס אשר שסי חסה אנשיאמת וכו׳ ויועציך'למנותנז י• וע׳י■ לאותכם פךותבושו ותחפרז עונגם יהי' נמחק כי עיקר התשובה‬
‫היא הנושה כנלמד משאול'כמדובר • א) יאחר ושבר כו' הלא אמרתי‬ ‫לשוס שמיס כיתרו •ואז יקרא לן עיריהנדק כי לא תצטרכי למשפטם כי‬
‫‪:‬״אלין יהיה בן הצדק והאמונה עד הקרא לן עיר הצדק קריה נאמנה ‪ -‬וציון וכן'ושביה בצדקה זאין זה רק שיפלו השביס חמות ע״י הצדקה שתציל‬
‫יז^לי תלות הדבר בראשים * ודא יקרא לן יתאמת מאחרי לתעלה' איכה ’ קמות ;’ אך עדיין אפשר פול להס שבל מה וגס הבלתי סבים הלא עדיין‬
‫‪ ,‬היתה וכו' חלאתי וכו' כי בהיותה בראשונה מלא׳ משפט לא היו עושי רשעה ־ אפשר תאריך להם ׳ ואוחד הנביא לחה ה' תעשה כה כי אם שושבר פושעי'‬
‫ותטאיס ^חדו וגס עוזבי ה^ הבלתי שבי' יכלו‪ ,‬כי נים מציאות שבר לא יפאר‬ ‫י ־‬ ‫כי אס מאימת המשפט צדק ילין בה‪:‬‬
‫במשפט וכו׳ יאחד ציון אשר לא חטאה ולקתה כד״א כלה ה את ׳• לשבי' וגס מציאות גופי ה^תי שבים שהם עוזבי ה' כי אם ששבר השבים‬
‫עסיעזזביה' יכלו חן העולם שכל העם יראו ט‪ 1‬גת אלו ורעת אלה כמו‬ ‫חמתו כו׳זיצת אש בציון לפפ׳על עמה בחשפ׳ובלין הוא שתפדה’‬
‫עיון‬
‫רגע ויתקדש שם שחים ןנעולס • לו”א הנה כן יהי׳ששבר הפוסעי וחטאים‬ ‫‪ ,‬אן וסביה‪.‬הס אנשיה אשד חטאו לא היהרקבתזדת צדקה ’ ־‪:‬נו כענין‬
‫וייעלה כי סתיס רעות היו למו ת' ליושבי על מ דן שעליהם אחר ■יחלו ששבו שעליהם אמרתי ושביה בצדקה וגס עוזבי ה וחחזיקי ברעה‬
‫'יכלדהשבר של השבים והחיים של עוזבי ה׳י אך זה יהיה כאפר ינופו מאלים‬ ‫שריך סזרריס כז׳ל העם הגחלים וגונבים כאומרו וחברי גנבים כי היו‬
‫'אשל חמל״תס זכו' שתגדל התשובה כ"כ שיבושו הפושעיס וחטאים בהבים‬ ‫גוזלים וגונבים יה את זה במשאם וחתנס וגזלת הרבים בבית כל א׳ וא׳ ‪:‬‬
‫‪'’^ P‬ז^‪,°‬הי‪5‬םי התורה הראויים לשפוט כל״א כי חציון תצא תורה* ■‪.‬אל האלים אשר חמלתם לשבת בצלם וגס יוסיפו להחפיר מהגנות אפר‬
‫לנהבעשות חשה״ תפלה שה‪ 1‬א תיקו| עותתס ושניה אשרגזלהיעס ^ בחדתס להתענג בהם • ולבר מחלוקה השנית למכת כי היא תשובה יותר‬
‫מעולה ופירש שתיהן ואחר שה שאמרתי כי יבושו חאנים וכו הוא כי תתנו‬ ‫בידם אין להם תקנה לתקן יקי‪ .‬עשית צדקה שסתמה כוללת ויכפר וה‬
‫אללבכס‪-‬כי לא לעזלס חוסן יחי האיש העושה עיקר חטובות העולם‬ ‫על זה כמאמר הגמרא במקומות רבי' כי אשר בידו גזל של רבי' בלבריס‬
‫בלתי חסוייחיס יהנת את הלטס בצדקה וצורכי רבים כוללין וזהו או' • הז‪ :‬להסתופף בצל הכסף והזהב כי הלא תתעתדו שינא זחן כי תהיו‬
‫כאלה כי טזב צלה בטרם חורף * אך צלה לא יתחיל כי עול חעט ונובלת‬ ‫ושביה בצדקה* ושמא תאחרו מה נועיל בתקנת צדקה אם עון עצמן אינו‬
‫עליה וסד צלה מעליה • ומה יועיל לו אשר לא בנה בית נאמן לימים ההם‬ ‫נמחק כי לא ישלם לכעליוז״ אינו ביי הנה דעו איפה כי עזן עצמו גס‬
‫וכו' ’ והוא בהקליס כי הנה ידענו • וישם לו למחסה ולמסתור צל האלה י חהיעסהכי יבא קזרותבולעליה‬ ‫פוסעים!וכו'‬
‫ושבר‪--------‬‬ ‫הוא ימתק‪. .‬והוא כי הנה‬
‫‪--------‬‬
‫כלברהזה יקרה לעושה עיקר לחסותתתתטובות העה״ן כי יחלפו למו‬ ‫‪ .‬בילל עון אשמה א^ור יעשה האדם יברא משתית לתבל והוא המשבר‬
‫ועשו יעשו לו כנפים זיהפן לאבל מחולו * והשם לכו אל הדבר כזה הלא ‪,‬‬ ‫•יילכא איתי בכל מיני ישורי! בעה״ז זכגיהנס אחדי מותו* כ‪ ”7‬א ותחוגנו‬
‫‪.‬‬ ‫־ ‪ .‬יבוש•‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■‬ ‫י‪,‬‬

‫‪aV‬‬ ‫‪. V‬‬

 ‫‪V.‬‬
‫'‪^.?1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪V‬‬

‫;‬ ‫'‬ ‫י^‪1‬עיה כ מראזת הע־וגאות‬

‫באור ה' ׳ זהו שי‪ 1‬ודהעדןנכללזת זהתפתהכתוניההי'^‬ ‫ינוש ויסיר חלנז חסות נצל כנפי טונות העה״ו זה כה זה יהיה אף כי לא‬
‫^ וי ־י ר‬ ‫באחרית‬ ‫יעתודחי‬ ‫‪.‬ישים לכו אל המות כי אס אל אנדן חיזזנז אשר‪ ,‬חסה כו והוא‬
‫*"^^רגוים‬ ‫'כחשלהאלהכיינזלעליהולא ינשה־ אך יותר חזה הוא אשר ידחה עצחו ׳ ההרים הוא׳קשה כי ים לאות לעלות אך באחרית הימי'‬
‫הר ביתיה' בראש ההריס זכו' * והטעם הוא כי הב״ י^'יי‬ ‫'אל הגנה היא ניתיהסלתין סכל פרחיה ופירותיה ותעכיגיה ;אינם‬
‫ועל כן לבל יהי עיכוב נמרוצתס‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫זולתי עד אסר לא יכזבו חיחיה *‬
‫לשאול איה כבוד החקיס טוג זנ‪-‬ין‬ ‫שעיהו­‬
‫חזה ‪:‬י­ ‪IT ; -‬‬
‫אשר ‪T T ,‬‬
‫*‪J .‬‬ ‫כ ־ ‪ Cap.‬הדבר‬ ‫‪.‬גי אז יאחר איש הנה נא הגנה הזאת‬
‫הוא להיות גבוה שיראה חרחוקי'^‬ ‫^‬ ‫אשד מי׳ אין לה חחנה אס לא שישקה ׳‬
‫נן־אמר>‬
‫יצטרכו להתעכב וכנה אלה י־‬ ‫— ‪.‬‬ ‫אותה נע}‪-‬ה ד בי א ״ ס יוגיהנ’‬
‫‪.‬בחרוצתם ‪5‬ר(יעי ‪ 3‬ואל לבס לינ‪,‬ת‬ ‫באחדיר ת‬ ‫וד־זיד־י‪ ,‬י ‪. .‬‬ ‫♦‬ ‫‪. .‬ו» ן ‪,< 11‬ן‪,‬‬ ‫רקבעול ‪PPP‬‬‫איןשקליהופרחיה ‪.‬‬
‫‪, ,‬‬
‫אל בית ה׳ כי אס אל הר‬ ‫^ ר ^י ת ״ ־ ־ ל הו הנ ר א ש ךזי ה א רי ם‬ ‫•נעליה'להשקותה • אן אש יעלהעל‬
‫דאחר' כי‬ ‫יי'‬ ‫־ ונ ש א מגכ עו ה ונהרו‪-‬א^יו כ^־הג־וים ‪ :‬וה^ל‪-‬י■‬ ‫‪ -‬לוחו לבלתי ‪/‬י' ״’ ‪°‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ f‬־־ז־' ־ ‪v‬׳‪ . < :‬ס ג אחר הנקרא־ס עחים ‪'>n‬‬ ‫־־‬ ‫קיחי האס לא תיג ואיה כל הפרחותי ־;־י־' ;‪:.‬י־'׳‬
‫^ ^ ^ א ל ־ ה י ־ ! ח ו ^ א ל ‪ . 1‬כל הנקראים מים ינהח אל הר גייג ‪.‬‬ ‫ופיחתיה אשר היו לה האס לא ־ ־‬
‫להבל‬
‫ה׳בחדוצהרבהבלישוס השקפה יח‬ ‫‪ -‬ני’תאל!הייעלןכ ויורנו• מדרכיו ונל^לה בארהתץ‬ ‫גדחו * והלא חה יותר לאלם חהגנה‬
‫הזא' האס כל הפרחותיו ‪-‬ותענזגיו‬
‫־‪ o-0‬״ '‪’V‬‬ ‫;״ל־‬ ‫סמציון תצאתורה וךכך‪:‬יה‪ 1‬ה ‪■ W 9 .9‬־‬ ‫‪ .‬ורוב עושרו וטובו האם הוא כי אם‬

‫‪:‬‬ ‫• ;| ‪,‬‬ ‫‪■I :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪C‬‬ ‫‪tV‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫■י‬
‫היא וחי יזכל לרוץ בעלותו‬ ‫ם נ ט ש ת ד ־ ־ן‬ ‫כ י ה ! ע ^ ‪ :‬לכר• ו נ ל כ ה כ א ו ר י ה ו ה_ י;‬ ‫וחי יודע חתי יהיל זה ליובחה אתגא׳‬
‫ע מ ף פ י ת ‪ .‬י‪.‬עקכ ־ פי ‪ .‬מ ל א ו ‪ :‬מ לן ד ס ^ נ נ י ס‬ ‫־‬
‫ונעלה כי יאתרו‪.‬המים הי^’ ^‬ ‫לא טבעיים אצלי המה כי אם נתונים‬
‫‪.‬לאט כי‪ ,‬דרך סליה‬ ‫^ ש ת י ם ו בי ל די נ כ רי סי ש פי קו‪ . ; :‬ו ת מ ^ א א ר צ ו‬ ‫בתוניס תאתז ית' יום יום כחיחי‬
‫'‬ ‫‪..‬תרוצו לעלות אל ההר שנבית‬ ‫^ ^ ^ ^ צ ה ^ א צ ר היו‪;:‬ו ת מ ל א א ר צ ו‬ ‫הגנה ^־ה אשד ישק;׳ בעליה יוס יום ‪ :‬כ ס ף ח ה ב‬
‫הבית לא כן תעשו‪ :‬צי אם‬ ‫‪1‬כאשר יעלה על לבו לחנוע חחנה‬
‫ו‪« 0‬‬ ‫‪-‬י‬ ‫‪--‬‬ ‫אין‪ /‬כן צ ה) ל‪ .‬מ ך כנ חןי ^’\ ׳ ו ת מ ל א א ר צ ו‬ ‫‪.‬‬
‫• הלא יבש תיבש ואס כן איפה איככה‬
‫^אוכל וראיתי ברעה אשר תחצאני‬
‫• איורי חותי ובעודי חי לא אתן אל‬
‫‪,‬בית נ‪ 1‬הי‪.‬יעקב‬ ‫‪..‬‬ ‫־‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪ ,‬לבי וזזו א!חרו ותחפרו וכו׳כלוחר כי •‬
‫היא בזכות יעקב מוד ע וגס כיווני‬ ‫•להם‬ ‫•‬ ‫• ‪.‬קבושז חאליס אשד חחדתס לשבת ‪. . .‬‬
‫■ לוחד הנה עדיין לח נצנה אלהותי‬ ‫^ ‪. .. , ,‬‬ ‫^‬ ‫• גצלס*‪.‬עוד גדר גדול הזה יהיה לכס ‪.‬‬
‫■ ‪0‬הוא‪ ,‬כי ותחפרו שהיאייתד חבושהחהניט אל הגנות אשרי בתרתם ־‪.‬עלינו כי לא נעזוב אלה ותינו כי אינו רק אלהי יעקב * אן ויורני ״יי?!!‬
‫ונלכה ונאולחועיו צוחד כי להי ״ ‪ c‬סנל אהאס יעלבו לנו‪ :‬נעשה י^^‬ ‫■ להתענג נצלה ועידותיה* ופיר'על הא'כי תהיייכי'ועל הל אחר וכגנה‬

‫; עיהיה כנעורת הוא על •בחינת הדבק בו האשבחהרל כאש בנעורת אן ‪ .‬סלם חן העחיס ישפוט ביניהם על ההפרש פבין מי לגן‪ ,‬ןע״י כן והוכיא‬
‫לא יכלה במהרה ככלות הנעודת כי אם יתמיד כי אין מכבה כנודע כי ׳ לעגזיס רביס הס עחים רני' הנזכרי׳ו סלא באו ב^ב ש^ם כהמבר יוכיח‬
‫הוא ית חוסיף כח ברשעיס לסבול יסוריהם ׳• ‪ • ,‬־ ‪ ,‬י ׳ ‪ .‬וזהו והוכיח לעמים רבים שיניא עליה׳ תוכחות חיסר * !י־צל השוה שנהם‬ ‫‪- .‬‬
‫ה ד ב ך אשר חזהוכו׳ראוי לשים לב ראשונה אל אוחרו על יהודה ' הואכישסיקנואחדותושלוש באופןשוכתתוכו׳לבלישאעודגר אלגי‪:‬‬
‫ויתש‪,‬ים כי אח כ אינו מדבר על יהודה אלא על המיס* ‪ .‬חרב י ושתא תאחר חה להם ידכאז חרביתס לאתים וחניתותיס'למזחי'‬ ‫׳‬
‫‪!.‬עול ראוי לשים לכאלחלת נכון שלא תצדק על לןדכי א ם אל הבית ;!לאהכיחיס כאשד המה ויתנהגו בסלוס לז״א ולא ילחדו עוד קלחח^‬
‫■ שיהיה על תכונתו והל״ל נכו ן והיה בית ה׳ • ועוד שבלעדי זה הזכירו ‪ _.‬יזה שאין כן אלו היו כלי מלתחה נשארים שהיה להם בחה להתלמי‬
‫ואחר כל זה אחר הנה אלה רשעיס ההולכים״ בחשן זעכ״ז ינהרו זילכן‬ ‫;ההר הוא לבלי צורן ועוד כיהאס ישתני»כיעתה אינו בראשיההדיס‬
‫מד הזמן ההוא *ועורכי האם בשניל המיס יוכן בית ה׳ • ועול אומרו ‪ .‬אחר חקוס אשר שם האלהיס ואתם בית יעקב לכו ונלכה באור ה'כלוח‬
‫אתם שאיל‪.‬ה' אתכם חק״ו הוא שתלכו ^‪.‬חלי ה׳ ויהי׳ אוד ה׳הנפש הוא אוי‬ ‫והלכו עחים כו׳ כי הרי נאחר־ ונהלו ^יי כל לגייס * ועוד איחלו תתלה‬
‫!נהלו זאת״כ והלכו ׳‪-‬ועול כי לחעלה נאחר הל כיתה׳ ולמטה הוא או׳ * התורה אשל אתנו־ או יהיה שא‪1‬חר הנביא אשר הוא צדיק ואורלי‬
‫אתי בית יעקב כלומר המון עם היקראיס בשם יעקב על העדר‪-‬סלחויג ‪.‬‬ ‫• הר ה׳ אל בית אלהי יעקב וגס למה הזכיר יעקב משאר האבית • ועול‬
‫כפל אוחדו ויזרנוחלרכיו ונלכה באורחותיו י ועוד איך הוא נתינת • לכושהואלטחחעשיכש הבלתי טובלס גי תתחילו ציטהר !א׳׳תכא׳י‬
‫שכבד באתי ליטהר ואתם נלבה באור ה הואקה שמסייעין אותנז״ן‬ ‫;טעם לזה אומרו כי מציין תצא תורה כז׳‪ • .‬ועוד אזמלו ושפט בין המים‬
‫כשמים באורו יתברן‪:‬‬ ‫■ ;‬ ‫אין ■יקשור עם הקזדם *'וגס לחה חילקם לשנים גזים'ועמים ואחלו‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫באלו• שסיטז ונאלו הזכחה ואיך יחשך‪ ,‬שלא ישא גוי אל מי חרב כז‪/‬״ ‪.‬‬
‫נטשת כו' מלבר הנביא עם אלהינז מרחם ואומר הנה ה קיו‬ ‫‪:‬כי­‬ ‫‪............‬‬
‫‪.‬ועוד אותרו בית יעקב לכוס' לחה נאתר אחד ענין הגזים ‪ :‬אך הנה‬
‫כאב שכועס על כנו בעטותו אשר לא טיב בעיניו ומתרחק חחנ‪1‬‬ ‫בא להוטת את יהודה הבלתי חתויקיס בבית גזקדשס אשרה' שוכן ■‬
‫וע י כן לנער חשד לכ קו לקו הולך וקונה חלות רעו' בקרב המיס • וסזנ‬ ‫בתוכם לילגק בו ית׳ כי אס אדרבא בילדי ככרים כאשר יפרש בשחוך*‬
‫ל(ייז יתב‬ ‫וזהו הלנר אשר תזה עליהודה וירושלים * והוא כי הנה בב״ר ארו!ןכי י׳ ‪ .‬טוב היה לאט! לא נטשו חעחז ווה מאחר הנביא כין ען‬
‫על נרת בלתי לכת בית יעקב באור‪ -‬ה' ואוחד הנה תלונתי י ודכרי שאגתי‬ ‫לשונו׳ נבואה והשני׳ הם של קושי דבור ותוון דבור כל״א דבר האיש אדוני‬
‫היא כי נטשת את עמן בית יעקב כו' על היותם בית יעקב שהם הנלתן‬ ‫לארץ אתנו קשות חזון דכתיב חזות קשה וכו׳ והנה שחן שתי הבחינות‬
‫דנזר וחזון באוחרו הדבר אשר תזהי י‪ .-‬והקושי הוא על יהודה וירושלים ‪ ,‬טוניס כנודע כי הטובים נקיאיס ישלאל ואתה נצפתס ע‪ 7‬ך^ן‪f,‬ן ליטה^‬
‫הוא באחור להם הנה באתרית היחיס יבאו כל הגייס העותלים בחשך ‪ .‬וע'י השתרפניןחהס הלכוכלין זחסזדיכעמדתה׳עדסתתתבאליט^‬
‫אדרבא דבקו במים זבאלהיהם* כלוחד וחי יתן ולא נטשתם חאז כי‬ ‫אל הרה ללכת בדרכיו ואתם‪.‬שאור ה׳ עחנם היא נפש קלושה לחה לא‬
‫‪ .‬תעשו כן ״ ואדרבא תלכו אחריהם עם היית שבאחרונה יתחרטו תלרכיהם ‪ .‬כי נטשת עהךכלוחד עדיין'‪ -‬עחן היו שלא דבקו במים אלא שהיו‬
‫יעקב כלוחד בלקי ראויים ליקרא ישראל וזהו כי נטשת ע מן ביתיעק^‬ ‫ולחה קדנקו בחה שהם חקחרטים בסיף • ועל כן ביק יעקב לכו ונלכה‬
‫כי‬ ‫׳ • י ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫ד‬ ‫י^שעיה ב מראות הצוב«?ות‬
‫פאינו ניכר כעת רק ביום ההוא * והנה חל עליו חובת ביאור על איו?‬ ‫כי הלא כל רעתם ייתתלה כשנששתס ל^’ כיתה רק מ מלא‪ 1‬מקדם שהוא‬
‫יום אחר ביוס ההוא וגס לתה לאיעש׳ מעתה ותגלה ותרא' חרפת הגאה‬ ‫מחה שהיה לנני קלס פהס מנחשים וקוסחיס ומעוננים כפלשתים אך‬
‫ורחמו השפל ״כלא הוא כי ישיוסלה׳חיחודעל נל גאה וכו׳ * ואגבן ושת‬ ‫עדיק עמן היו נקראים עזסקי תורתן אן עת־ סנטשז אות ולא סיימת'‬
‫כו' כי והאילים כליל יחלוף*ואז ובאו במערות ס׳ליכנע צבוראס ית' שחו‬ ‫על שלא גאו ליטהרנאכדו־ כי הכה מזגו תורתן דלאו מכללהקיאס‬
‫יום וכו'אמר כי לעתיד לנא‪,‬‬ ‫בי‬ ‫ע מן כי הנה ונילדי נכרים חכמות‬
‫תבא יוספקוד׳עלהנקראי'‪,‬‬ ‫יזלוניית יספיקו ״ ואין ינואו לחוסה ^הם י• ‪;1‬־ראנצררו^מןכעןד מפמפך)דיה‪ 1‬ה‬
‫אדם ואיש הנוגד הס ישר‪ !:‬בק על‬
‫מי שהוא גאה שתתגאה על אימתו‬
‫כאסדהיתהחניאתס תורתן ועתם ־ ומהדר גא׳גו ‪^^^ :‬נכהותאדם^פל ן־שחרום‬
‫יאכלו* והנה כללעתס היא כי הלא‬
‫מם שהוא רם באיכו׳ בין על מי שהוא‬ ‫השטן פורע ל^תר מ הל א כלעווכיך ־ אנשים ונשגב ןהוה לבדו ביום ה הו א ‪p v p . 1‬‬
‫יחלאו הק להס כסף וזזבלרוה‬
‫ויושפעו כעה״ז זילת הנאת חטאם‬
‫אן את? האל הנאחן היום לעשותם‬
‫‪ 1‬ח חי לקבל שכרם על כן מלא לב בכי‬
‫ק העוברי נפרעי מן כנעבדים‬ ‫^^עלג^ל־הגנעוההנ^וו}‪ ,.:‬ועל כל־־מגדל^זץ‬ ‫האלם'ב?ס לעשו' רע ההו ותמלא‬
‫ועלשריס של מעלה שאינן מגדר‬ ‫כו׳כלוק' בהיותם מעוננים כפלשתים‬
‫אלוויהיו;מכינים לאלוני הבשן ועל‬
‫ןעלבל־ח־ומהבצורה ‪^^^ :‬עלכל־אנייותתןשיש‬
‫ובילדי כו' הושפע להם ־ טובם כי‬
‫כל ההרי׳ שתחת השרים כדוחה תחת‬ ‫‪|T‬ה‪.T.‬א ‪r‬ד‪ T‬ם‬
‫נכהות ‪.‬‬
‫שח ־ ‪J :‬‬
‫שנץההחמדה ‪ :-‬י‪: .‬ו ־‪1‬‬
‫־‪• : ••1‬ז־ו‬
‫• ‪.J‬‬ ‫‪:‬‬
‫י‪.‬ועל‪■T‬בל־‬ ‫’הלא ותמלא ארצו של כל אחד מהם‬
‫הצומח' ועלהגכשת הסהאונזזת‬ ‫^^^^שיםונשגכיהמזלנדוב;וםההוא‬ ‫כסףוכו׳וזחלאוכו' !ע״ירובטוגה‬
‫פתחת השרים קלי העדן ח‪-‬הגמשלים‬
‫לאתים ונמשלולאלוטס ‘ ועל כל‬ ‫'ובא!יי • ‪ i 3:‬י■‪ n w‬צ• ח ‪&:‬‬ ‫^‬
‫יהלה‬ ‫ארצו אלילים כו שהוא תכלית כרעה ‪. .‬ו ה ‪%‬י ם כ ^‪9‬‬
‫ן‪■ 1‬י•^ ■י‪ ‘:‬י *‬
‫מגדל ניוה בעלי גבירה כמגדלים‬ ‫^^^ר מפני פחד;ד >ה‪:‬ומכזדר ג אוני‬ ‫־ולכן ־‬
‫טוב טוב היה לא נטשת' מתחלה‬
‫ובוטחים בגבודתס ״ ועל כל חומה‬ ‫_‬
‫ב ק ו מ ו ה א י ץ ‪ :‬ביוםההראנשליף האד ם‬ ‫לעגם‬ ‫וו‬ ‫וראה‬ ‫לקוי‬ ‫קו‬ ‫יתפקרו‬ ‫בל‬
‫כי לא לי השתתוות לאלילים אשר לא‬
‫ידעו עושיבם • ■ולא נעשו בפניהם‬
‫תרשיש ועל כל הנמשכי׳אתרי יוהרית‬ ‫כהס הבאים מהחוץ שנתמלא א רלו להשיתח^רע ?|חי‪£‬ר ףרע;ולעטלפים^‪^ :‬נ ־ ד א‬
‫והתפארות תתייקסיס לשניות‬ ‫הצדםובסעבית^לע^ים מפגיפחדיהוה‬ ‫מהם כי אס גם למזווה ידיו ישתחוו‬
‫החמדה* ואז ושת אשר הוא שת יוכר‬ ‫אשד משו אצבעותיו■ ולא דעת ולא‬
‫היותו גבהות האדם ואשר הזא שפל‬ ‫^ ‪ 5‬ק ו מ ו ?| ע ך ן ה א ך ‪ ,‬ץ ‪ :‬ח י ^ ו ^ כ ם‬
‫תבונה לאתר האשתחז' לאשר עשיתיו‬
‫היותו רום‪ .‬אנשים כי יוכר אן‬ ‫‪4T‬כ‬
‫הי■א^פו ׳‪ — .>3‬׳ב‪V‬מ‪, V‬הנ ;ח ש‬ ‫מ‬ ‫ש‬
‫‪■:‬י יי' נ‬
‫רנ‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫'?זךהאדם‬
‫■י‬ ‫י‬ ‫ואניח חי שעשאני • ומה גם שעיני‬
‫שתתגלה האתת כי ונשגב ה׳לבדו ביו'‬ ‫קו א ^‬ ‫ראוהו בלי צורה שהוא קשה ממעשה‬
‫כחותחצוניס‬ ‫ההוא דתבטלו‬ ‫•־‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫ידי אדם אשר נעשו שלא בפניו ולא‬
‫המפתים בני אדם וחתטיאיסאותס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ראם רק חצזייריפיחשיב הוא יתברך‬
‫נמתתיריס האנגת‬ ‫^‬ ‫־‬ ‫‪........‬‬ ‫ואוחד אחר שוישח אלם אשר הוא‬
‫׳‬ ‫מגדר הקרא אדם שהוא חשיבות ‪iiw‬‬
‫כליל וכו׳ אשר אמרתי בוא בצור כי׳ אפר נ מ ע ת‬ ‫כדבר שנאמר אדם אתם וישפל אשר הוא חגדר הקרא איש׳ לרשתחוןע‬
‫תחת מה שתחת כדומם בא בציר והעחןתתת‬ ‫למעשה ידי עצמו בדומם שהוא ב״ח מלבר ומשפיל עצמו אל הלוחם אף ‪.‬‬
‫החמש חדה כנגד קדה חתי יתקיים זה הלא הוא כאשר האלילים כליל‬ ‫אתה הנביא אל תשא להם■ להליץ בעדם באחורן כי נטשת וכו' ‪:‬‬
‫יחלוף ואז ובאו בחערות וכו' כי יראו באה הפק דה על הנעבליס יתבא■‬ ‫‪ 3 .‬ן ^ בצור והטחן כו' אחר אחר׳שכ״כ נתכקרו באופן שתאליהס אי‬
‫גס על העובדים ואז יכנעו תחת הדוח׳* ועוד יהיה'ביום הה»)^ כי אצ״ל‬ ‫אפשר|להם לשוב בתשובה כאשד אחרת להם ל» ונלכה באור‬
‫אשר עש‪ 1‬אצבעותיו חחש שישליך שהוא שפלות ופחיתו׳ גדול להשתחוו׳‬ ‫י ה'למהר להס גאולת' ובנין בית המקדש״ אסכן איפה אמור להם בא בצור­‬
‫לאשר עשו לו אצבעותיו כחפור׳ לחע׳ ״כי אס גם ישליך את אלילי זכו׳אשר‬ ‫■ כי יתעתדו לחבלי משיח עד גדר" שטוב לאיש יבא ולא יראהו בימיו‪,‬‬ ‫כו’‬
‫עשו לו זולתו להשתחוו׳׳וחה תהיכהשלכה שיוציאם בהוצאה שיעשו לתפור‬ ‫כמאמר האחור בגמר' יתי חשיחא ולא אתחיניה • וזהו גא בצור תוך הקבר‬
‫פירות חפירו׳להטחן ולא שיועילו לו רק ולעטלפים ישארו ״ זחפירתם הוא‬ ‫והטחן בעפד על גופן ומות פסןש־ם בא יום ה׳ ולא תחמיניה מפני פחד‬
‫לבא בנקרות וכו׳ • ולשלא נקשה הלא אס יציע שאול היברח וימלט חיוצר‬ ‫‪',‬ה'וכו'בחבלי משית♦ א‪ 1‬שיעור הכתוביס שמשיב הוא יתברן מפסוק‬
‫הכל ברוך הוא לז״א בקומו לערץ הארץ כי אין קוחתו להשחיד להרוג רק‬ ‫־ ותמלא ארצו כו׳ לומר ראה פחיתותם בהשתחוותס לע״א אין חלניעיס‬
‫לערוץ ולהכניע את כל הארץ תחתיו על כן בלנר ההוא יודו הכנעה ;‬ ‫עצמם אפילו למה שלקטה מהדוח' ני הנה לאשר ותמלא ארצו כסף וזהב‬
‫לכס מן האדם כו׳ הנה כתבנו ני עיקר תלונתו יתברןהיא‬ ‫חדלו‬ ‫הואדוחסלאישתתודלוכיאס ישים באוצרות כי ואין קלה לאוצרותיו‬
‫על השפילו האדם ענמו להשתחוות למעשה ידיו מהדוחם‬ ‫י׳זמלא ארצו סוסים‪ .‬שהם בעלי]תייס ויפיחום תתתס לרכוב עליהם כי‬
‫אליל ככף חהגואנב הדבר נמשךדבח גננית הגאיה עד כה כמדובר‪.‬‬ ‫^ין קצה למרכבותיו ואחר כל כגדולה הזאת ותמלא ארצו אליליסשהס‬
‫והנה מזר אל הקודם ואחר כלל הדברים חדלו לכם חהשתחיות לחפשה‬ ‫דומם ולא בלבד להם כי אס למעש׳ ידיו ישתחוו שהוא דבר שאין בו מחש‬
‫ידי אדם ואשר תראו להתתדל ה‪ 1‬א חן האדם אשר נשמה באפו שהוא בטל‬ ‫כיהנה בהיות חתיכת כסף או זהבלא השתחוהלוכיאסישימהובאוצר‬
‫כשחה שהיא עליקעל כל ‪ ,‬לנריות*‪3‬ראות ; אחריתו כי במה נחשב הוא ‪,‬‬ ‫ינעסותו אותו בידיו צורת ליל ישתתוה לו נמצא שלא ישתתוה לזהב כי אם‬
‫בעיני עצמו שבא ליכנע תחת הדזחס עד שעל כן הושפל לבא בנקרות‬ ‫אל כעילת הציור אשר עשה בו נמצא חשתחוה להבל שאין בו מחם וזהו‬
‫צורים ליטחן בעפר הלוחם כמדובר *• אד ‪ .‬יאתר במה שידענו מספר‬ ‫לחמ?ה ’ליו ישתחוו שהוא גרוע מהדומם ״ ואוי לה לאותה בושה כי ויסת‬
‫הזוהר כי ג׳ חדרנות הן א׳ אשר נפש־ גקדבז ואס עיד לו שליחות גדול‬ ‫אשקהוא ^י־לי אדם תחת חהישלחטה קהדוחס זישפל אשר הזא בגדר‬
‫ועלהאלחדדגתרוח וגדול על הכל אשר הניע אל היותי לו נשחה ואשר ׳‬ ‫איש *ועל רן גס אתה הנביא ואל תשא להם שלא תחשיבם לנשאם • על‬
‫היא בו קדוש יאחר לו כאחרס ז״ל בספר הזוהר מהשחתה שפחתו רש״גי‬ ‫כן בא הנביא אליהם ומדבר אל כל אחד ‪1‬אוחר בא בצור והטמן וכו‬
‫ור'פנחס בן יאיר יום שניתנה נשחה לר'^!ע‪1‬ר והנה ידענו חרז״ל ני הנה‬ ‫גויזר אתר ?כנען תחת קהשהוא למטה מהדוחס איזו הכנעה תכנע‬
‫סיחן לגדולת קדושת איכות השלם בהיותי בלתי מחשיב ‪ :‬את עצמן כאשר‬ ‫לפני קונן בבואי לפקוד אותן שיס את עצ״ן תחת הדומם וזהו בא בצו'‬
‫סיפרו ז״ל קענין הלל ודוחים לו שכיה ראוי תשרה בו שכיכ׳ כמשה רבינו‬ ‫' והטח ‪j‬בעפר שהוא הדוחס מפני פחד ה'כו‘ ‪:‬‬ ‫•‬
‫וכו' ״ ובזה אחר שבתו השפלות בכתוביס הקזדחים והפליג בגנות הגאיה״‬ ‫גבהות כו אחר אשר דביתי דופי על המשפיל עצחו עס היותו‬ ‫עיני‬
‫אחר חדלו לכם חהגאוה האחורהזמה תראו להתחדל הלא הוא חן האדם‬ ‫' חי מדבר ורב האיכיליקד׳אדם ואיש ומכניע פצחו לקה שהוא‬ ‫‪-‬‬
‫אשר נשמה באפו שהוא בעל נשתה מחנו תראו ותלמדו כי במה נחשב‬ ‫גרוע חהדוחס ‘לא שאיני מואס הגאיה כי הלא כה דברי עיני גבהות אדם‬
‫היא בעיני עצמו שחתשיב מצחו לאין והבל חרוב ענוהיוזכו אומרו בחה‬ ‫וכו' והוא כי הנה כפי טעם אשר בחלת גבהות יאתר חי שיש לו עיני גבה‬
‫נס״גול הח״סיכד״א וחכמת מה להכדמחנז תראו ותעשו כמוהו כי השפלות‬ ‫אינני רס כי אם אדם שפל באחת לפניו ‪ V‬ואשר הוא שח הוא ח ס אנשי'‬
‫סימן אל גודל נשחתו* או שעור הנתוג חדלו לכם מהמערב דעתכם‬ ‫והטעם ני הלא ונשגב ה׳ וכו׳* כי לא יאקה גאז ה אס‪ -‬לא לה לבדו • אלא‬
‫לבעל‬ ‫■‬
 ‫‪.‬יש?;ית־ ג ‪,‬מראותי‪-‬־ העונדות‬
‫וגם מעלליהם גפוע* הם אל ה'* כלומר כי מה שיוציאו וילנרו בלשונה‬ ‫לכע‪ 5‬נשחה כי כתה• צחפבהוא כעיציעצמו ועל כן ישים עצמו תחיו‬
‫וכן מעלליה'שיפעלז בפועל בלבל בגלוי הוא אל ה׳ כלן׳ כי אך המחשבה‬ ‫רגליכם ובלזב התערבות לעת יהיה נכוה בעיניכם ומחעאו לה׳ ז‬ ‫•‬
‫לא כן* שכוונתם היא למרות עיני כבודו ‘ שכביכול המחשבה המתייחס ^‬ ‫' הנה מ זאת להם תחת גאונס כי ח' שהוא לבלו האלון ב״ה בעל‬
‫אל עיני כבודו שיראו ללבב ימרו הבעת וראיית עיני‪ .‬כ מ‪7‬ז כלומר כן‬ ‫• ’ כל‪,‬הצבאית י חסיד יזירושליס מקום השררה וחשפע ומיתר ערי‬
‫לאיראה חלילה והנהיוכזנו ע־‬ ‫'‬ ‫• > ‪' ' .‬‬ ‫׳ ‪V‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ :‬׳‪.‬‬ ‫יהודה ‘ מ שען ומשענה והמשען הוא‬
‫פני‪ :‬פ כיהלאק״ו ‪-‬הוא אשהכי^‬ ‫‪ 3 ,‬י ה נ ה ה א ד ו ן י הו דו צ נ א ו ר ־ ן‬ ‫‪^:: J‬׳‬ ‫כל משען לתם וכזי שיהיה לי^ס עניו‬
‫״ ע ׳‪ . .‬״ ; • ■ מ ס י ד מירויצ^^ס ’ ר מ י ד ה ו ד ה ■ פניהם ענתה ותעיד בם על אשחותה‬ ‫להכניעם זהחשענה‬
‫לי בימים הל&היו מכירים בפני‬
‫כל איש אשר חעא עלהנפש־וכעוביא‬
‫לינוקא לספר הזוהר שהכיר אסל‬ ‫^ ה י שיו פ טונ ס א ו ק ס ס‬ ‫עלתחותיהס ;איפמלוחל ‪.‬מלתחה‬
‫לא קראו גחלי יםר& אשר כאן לביתי‬ ‫וזרן);ג ‪ ,‬שר — ‪ d»^pn‬וניעואפני ם ו'יועץרהסכ‪£‬‬ ‫מנעוריו ‪ m‬ולבא ליה״ז‬
‫קרי׳שחע♦ ומה גס הנביא ישעי‬
‫להנהיגם‪,.‬קוסם הוא כעלדע^ ■ ך > שי םו ע נון ל חן צ‪ ^ ) ; . ■ : .1‬י נ ; } ר י ם ‪ ^ .‬ר י ^ ם ^ *יזדוד■ ‘ \ו!דור! ת״» דינרים אם אני‬

‫^ ? א ס י ל ™ א ד י ו ש מ ל ה ל ל ה ל! צין ’ כל‪ ,‬דבר‪ .‬אשר לא סופר ויצאאל הפועל'‬ ‫אסיאחרבלעםכןוכןנלע ענינו‬

‫ושמא תאחרו אעיקדא דדינא פירכא‬ ‫»דך;' י‪ -‬׳‬ ‫׳ ת הי ה ־ לנוו ה מ כ ש ל ה הזי א ת‬ ‫כמפורש ם‪*0‬הדי פירשו קסמים לסיז‬
‫כי הלא גס מה שנאמר להם שאני‬ ‫‘״ ■‬ ‫‪J‬‬ ‫ל^ורז‬ ‫’ יי’"^‬ ‫התחכמות‬
‫מכירים בפניכם שתעאו יכחשו‬ ‫‪ p‬ו ם‪ .‬לו הו א ל א מ ר ל א ; א ה ה ה כ ש ^ ‪ .’^ ’5‬׳ ^’‪1‬‬ ‫‪ijj‬‬

‫‪.‬נ‪-‬כורו‪ ,‬י ‪ .‬ה כ ר ת פ ג י ה מ ע ^ ה ץ‬ ‫‪_>.‬״ • • ץין‬ ‫ירודים מאלו מעין הקודמים חחלא־ם‬
‫זא׳כ הק״ו במקוחז‪ .‬עןמל אם הניא‬ ‫כ ם ו ח ט א ת ם כ ש ד ם ה ג י ד ו ל א כ ח ד ו אוי ל ג הי מ ם‬ ‫עקו״ס נעעת הלין שעי; ג טי חיש‬
‫פניה׳ענת׳ה ‪, qj‬לא כחח א‪.‬ןך אחלת‬ ‫כי — נ מ לוו ^ ה ם ר ע ה' ‪ " :‬א פ ת ^ י ק כ י ^ ‪ -‬ט ו ב‬ ‫״ ג ״ » ? י ׳ ״ י י ; ^ י י י ‪ ,‬י ״ י ׳ «יג‬
‫שחטאו על פי הכרת ■פניהם‬ ‫‪ ;1‬״‪.‬־‪' IL‬׳‪■ ' v7 .‬י ‪ r • * :‬׳ י • ‪:‬׳־ ז י ‪ r‬־‪ .‬י ^א^ל*‬ ‫לק על סן מועט ומעין שופע‪.‬דיין‬
‫הכרתי מגלי סופר‪ ,‬ונגלה לז‪ 1‬ל > יי '‬ ‫הדור הוא נשוא פנים לדון לפי דעתו‬
‫גס עתה למי שלא עיט בשל לןכעיני‬ ‫ני מפניו יבושו עם שלא יהיה ליין‬
‫‪-----‬כן הסרתי מירושלים‬ ‫ועל‬ ‫חלילה‬ ‫וגדול הדוריותחת נביא יועץ גס שלא‬
‫יהיה הנהגה עלפי הננואהיהיה מע!לו■ בו?‪ 3‬מ׳ ?א^ריף סח^ים ודרן•>‪1K‬־‪H*pn‬‬
‫ןזריהם המתעים אותם כסכשלא‬
‫•סברא זו♦ ובכן אוי לנפשם של השי‘ ‪,‬‬ ‫על פי עצה‘ותחת קוסם חכס חלשים‬
‫שכירזשלים כי גמלו להס י גני יהיי® '‬ ‫בלעו‬ ‫• ’‪1‬‬ ‫‪-‬קנויים מהזולת זלא מלעתו* ומעין‬
‫‪-. - :‬־ ‪ ,-‬רעה*פעוןהעסעלכפש'שלהםר’^‪■,‬‬ ‫‪ -‬י‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫זקן שקנה חכמה נבון לתש מכין‬
‫או יאחר הנה אלה רשעים היסלו־ימתת גיפס שהוסרו גבור ‪,‬איש!נ*‬ ‫פקועה • ואחלי הסיר את אשד אינו לעלי כבול היית תחת ממשלתם‬
‫ובכן אזי לנפשם וכו והוא שנישא קל ותומר ואומר הנה הגזף נןחליז®^‬ ‫אתן במר‪,‬וחס נעריש שריהם ‘ ולא נערים חשכיליס וידעי ■דעת׳וחבילי‬
‫עם הנפש כי היא כאורח נסה ללון פה בארץ הלזו ‘ וכמאמר הלל נלכ׳זי‬ ‫׳‬ ‫מדע רק ותעלולים נגזים* כי אז יכנעו תחת ילדי'פוחוים וכדאי בזיון ‪V‬‬
‫לסעוד שהיה הזלן לגמול חסד עם נפשו*‪ :‬וההיקש בזה בכל חצוה וחציה‬ ‫בחשוב‬ ‫כי ונגש העם הזה ויאחזו לגשת במשפט איש באיש כלומר חשוב‬
‫’ ואיש עם רעהו כיוצא בז־ ובגשתס לדין יחד להם ממות כי ירכבו הנער ‪ ,‬שידי אלס יעשו הוא גמילות חסד לנפש* ואח' אוי לנפשם ןאכוי כי־ נפשם‬
‫העני גאה לעולם שיגחלו עמה חסד ואוי‪.‬לחקו־י׳ יעשו לה תסל אס‪.‬לעצח‬ ‫החושל ודיין בבעל לין החשוב בין על הכבול כי'יעמוד לפני‪ .‬כסא‬
‫וגופם יגח>ו רעת מה יעשז לזולתם היא נפשם *‪ .‬וזהו אוי לנפשם אחרי‬ ‫בזקן‬ ‫כבוד הנער הדיין ומושל ' בין כי ישתרר עליו ויגזור גזירת הנער‬
‫ני גמלו להס עצמם י ע ה יי זולת אשר היסבו כריתת גופם העקרי האזי‬ ‫והנקלה התןולול בנכבד הבעל דין* ושמא תאחר האם לעה חסרו ולא‬
‫יעמידו טובים מהם דע כי אין לאלילם חרוב עוני ודלות שהוסר מהם‬
‫העצחיי לכייס ייי א* או יאחראל תאחרו האס אנו העם אשר כץ מתעים^‬
‫משען לחם ומשען חים כי הלא בחי שיחס חחשכחתו יתפוש איש באחיו‬
‫ראשינו אותנו נתחייב כהס ’■ אל‪ .‬תיראו כי הנה אוי לנפשם‪.‬גלגל ני גמלו‬
‫ביתאביוויאחראליוהנהאיןליהון לתתלןתהיה קצין וליין ומושל לנו‬
‫‪/‬‬ ‫להסלבדסרעה '*■• ■"־‬ ‫ד‪;,‬‬
‫אן שמלה אשר נלבש תהיה לכה בשל שקצין תהיה לנו על חשפיזתנו *‬
‫ל צדיק ני טוב כו׳הנה ךז‪/‬ל לחזו מזה הפסוק כי החצו׳חאכילי‬
‫‪,‬־ ‪; :‬סירות ולא המינית וז‪”.‬ו‪,‬כי פדי וכו׳ ולפי‪,‬זה יתכן עלפי לריה‬ ‫י‬ ‫כי לא נבקש רק המכשלה הזאת הנז׳שירהבו הנמר בזקן תחת ידיך* כי‬
‫יהיה אומרו אוי לרשע וכו כלומר‪ .‬אמרו צדיק כי טוב פרי המצות יאכלו *‬ ‫במשול‬ ‫‪.‬לא נער אתה וחחשפתתנו חבית אבינו אתה שלא יהיה לנו חרפה‬
‫אן אוו של הרשעאינו פייות כי אס הרעלבדו ועוד הטבה אחרת והי^‬ ‫נקלה בנכבד כי עתה אם נקלים אז נכבדים אנחנו הננו שויס׳ גס שלא‬
‫כי נמול ידיו יעשה לו אך לא גמול הלב כי מחשבה רעה אין הקב״ה חצרס‬ ‫תמלא חסרון הגבור זכו' ושופט ונביא וכו'לגד מכפלת‪ .‬הכבול הזאת‬
‫למעשה וסמוך אל הקולם יאתר כשום לב אל אושרו חעללי־ס ולא אחי‬ ‫חרוב‬ ‫שירהגו הנקלה בנכבד יהיה תחת ידן להסירה * ולא יאנה לחו‬
‫מעלליו כי הלא על צדיק אחל ידבר נ■ אך הנה בדרך השני על פסוק‬ ‫לאת'‬ ‫ההוא‬ ‫עניו *ומה יעשה לכל יפצרובו טרם ידבר ישבעוז״א ישא ביו׳‬
‫אוי לנפשם כו דסליק מניה שידבר על הנפש והגוף סנחעשיהס היצלו‬ ‫הוא‬ ‫כן‬ ‫לא‬ ‫כי ישבע כלי לאחר ולא יאחר ואח״ה ישבע זז״א לאחר שאס‬
‫■ ועתה על פני הפוגים‬ ‫נס את גופם ותה גס את נפשם♦ כחדויר נסקון‪‘.‬‬ ‫■ מיותר ובלתי מוכן• ויאחר גם כי תתנו לי שמלה לעצמי הלא בביתיאין‬
‫הנזכרים אמר הלניא הלא אמיתישבעון ‪ -‬השרים ‪-‬המתעיס את העס‬ ‫לחסואיןשחלה חרוב חסרון כים ‘ זהללעדגדרזה לבו חת בקרבו ולא‬
‫הסירם ה' וישב את העס תחת ניעריס ותעליליס והנה על זה יש קושיא‬ ‫ואיה‬ ‫יערב אל לבו אס בין הכות הרשע להכזתז או לחבש? וכיוצא בזה‬
‫כי הנה הצדיק והרשע הן זה לעומת זה‪-‬והנה אחרי צדיק כי טוב וצודק‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫חנה‬ ‫איפה קצ־נותו זאיך יהיה קצין עש• וזהו הנה לא אהיה חובש‬
‫הוא כי פרי מעלליהם של נוף ונפש שיפעלו יחד בעה״ז יאכלן יחד ג״כ פה‬ ‫כי‬ ‫בקרבי‪.‬‬ ‫’ י לזכר בבית איסורין לבלתי חקכליס הדין כי בעניי לבי חלל‬
‫אן אוי אשר לרשע הוא רע באחת ולא יאמרו גו כי טוב והרע והקופי‬
‫שיש לנו בזה היא כי םיא'י ליא רי נ״ול ידיו יעשל ל‪ ,‬לבלו ‪,‬לא לעם ;‬
‫אן בעינית השרים שהיו רשעים כאמור למעלה שהמרו עיני כבודו יתב‬
‫והתעו את העם לחה גמולס לא היה להס לגדם כי אס גס לעס • כי הנה‬ ‫לתת טעם תחת מה כי אינו טעם מספיק שכדי להכניע את העם עשה‬
‫כן כיסןניהחטאוזיגזל מ‪,‬יגגד כי מה מטאוהשרים• אך גס הטעם הוא ‪ .‬כיאשר כושרו חייושלי ותיהירה נשארו העס ברעה׳ *‪.‬׳כי עמי נוגשיו מעולל‬
‫ונשים חסלו בו* כי דרןהמויליס לימשןאחרעצת‪ ,‬נשיס בשררתם נמצא‬ ‫כי הלא חטאו נם החה • כי כסלה ירושלס הס הראשיס בחקים ‪ :‬השררה‬
‫כי ונשים משלו בוזחשיג הוא ית' ואויזר עמי הןאחת שמאפריך סיומתעי‬ ‫והמשפט הלאייים להוכיח׳ וע״י כן ויהודה נפל ־ והכשלון ה!א אומרים כי‬
‫אותך אן בכל״ דעתם היה שגס דרך'אורחותין מעגירותשנידן בלעז‬ ‫לס‪:,‬׳ |מעצליה' בלבד הס ולועיםאל ת׳ כלו' לשונם אשד ילנרו סרה בפיל‬
 ‫י^ג‪1‬עיה מראות‘ הצובאות ג‬
‫לאחר ליס ס‪7‬זע ככה עשית ופני עגייס תעתנו כי'תביישוס על גזלותס‬ ‫כי‪ )h f>l‬על פינן ז‪6 :‬תיל‪1‬ס ילא שבת חהס■ וע־ל ק י^יתס עיני' ^ריכין‬
‫אחר שאזס עשיתם העיקר ולא י תעלו קויה חעיכיכס תחלה נאם ה׳‬ ‫פירוק וי?יה זה להם לחרקש ‪ :‬עוד יתק כחאחרס ז”ל נגחר^ כי שי‪/‬ל‬
‫צבאות המעיל בכס *‪.‬‬ ‫פשה וזהקב״ה חפני חה ים צדיק ועזב לו ו;דמן ורעל‪ 1‬ז ק רשע ושובלז‬
‫ר א מ ר ה׳יפן כויעל האנשים היקל בהסיל עונ׳על הבלתי מוכיחים ־‬ ‫ורשעירעלויבתחלהאחרוסהסיבלוהוא■ יתנר'צדיק!טיב לזנ לי ק ק‬
‫״ ו‪:‬נה על בלתי הוכית את הכשיסאינם‬ ‫‪: ,,‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫'‬ ‫צליק כי' ידחו ענין ‪ .‬זל ועלתה‬
‫כי׳כאסחיס ועל כן הטיל ‪ .‬אשמתן ‪.‬‬ ‫■מימ׳ייהוה־‬ ‫‪0‬חסנןנ’ שחה שהשיג לוניא ית' ‪p‬א ‪3‬לעו• ד‪:‬נצכלריב‪,‬יהצןז‬
‫עלעצחן ’ וזהו )יאחר ה'’לא‬
‫אטיל אתנית הנשים בעצם עלהעדד‬ ‫^‪.‬עמוו ש^ו^‪^.‬םבעח;ןם‬ ‫צדיק וכיול לי צדיק נמור צדיק ירע לו‬
‫צדיק שאינו צחור רסע וטיב לו רשע‬
‫מוכיח דלאאורח׳ ארעא ללכת אחד ’‬ ‫ר מפכםתךכאו‪-‬עמי‬ ‫שאינו צפור רשע ורע לו רשע גחיר ‪:‬‬
‫נשים להיכיח ומה נם כי קו‬ ‫• ‪ 1‬א ם “ א ד ‪» 0‬ה^העכאות ‪.‬ד‬ ‫וזה אחשוב פה סהנניא דבר* אפרו‬
‫להרשיע • כי היחצו‬ ‫לקו השתרשו‬
‫׳ ו י א מ ר » ה ו ה ^ ע ן ‪ .‬נ י נ ^ ציון ותוכנה■‬ ‫וגזרו אוחד צדיק כי טוב שאינו צדיק‬
‫בגאוה בלבד חתצאות ביפייך ויען כי‬
‫שרובו זכיות בלבד אן יהלועונז׳‬
‫גגהויינחסך עוד ‪ ,‬חעטכי ‪ ,‬ותלכנה‬ ‫רטפ‪1‬ףת?*‪.‬קנוז■‬ ‫כי אם צדיק טוב לגחרי אתרו והכירו־ נטוו־תגרון‬
‫צטזיו׳ גלון להראות לובן וסטח גי ונם '‬
‫^^דני^קדקך & ת‬ ‫וב^}הםר]^כסנה ‪:‬‬ ‫צדיק כי טוב וגפו' הוא במה שתראו‬
‫וחזה נחשכו להיות חשקרות עיניס‬
‫מ‬ ‫^ד‬ ‫א;פר‬ ‫הף‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫בי\‬ ‫י;‬ ‫י^רה‬ ‫‪J‬‬ ‫הפר;ה‬ ‫‪p‬‬ ‫_וי‬‫‪j‬‬‫צץ‬ ‫כי פרי מעלליהם של גון ונפש שפעלו‬
‫מנטיית הגרון כי• קרוב לבא חזה‬
‫יחד פה יאכלו יחד צ"כ פה ־י שהצדיק‬
‫לוה ואחרי כן הלוןוכו' וברגליכס ו ס'‬ ‫אתת^ארתהעיכסים ^הישני^סרהשהלניס• ‪:,‬‬ ‫יטיב לו הוראה שהוא צדיק צפז' ״ ז ק‬
‫ט בזה כלו רעה * לכן חמקו׳ שהיתל‬
‫לחטא הזאהרא׳ גמה שגבהו ושפת ה*‬
‫ת‬ ‫והצעדו‬ ‫הפאר׳ם‬ ‫רהרע^ות‪:‬‬ ‫שרות‬ ‫ה‪/‬טפוהוה‬ ‫צוי לרשע כאשר הוא רע בעצס שהוא‬
‫קדקדבנות ציון ואתרי ק תאותסי‬ ‫גהיותו גפו כי אז צחול ‪ r r‬יעשה לו • והקשרים ובתי ס‪.‬נפש והלחשים ‪• . :‬הטב;‪'1‬ורת‬
‫שיהיה רשע זרע ל! • !עליזה הרצים‬
‫מעטפ;ות)המטבהות• לא יביא להם רק אחר שהכה על‬ ‫הנניא ואתר לתה ילקו אגבו הכם ונז?ו'ו׳אף‬
‫תחלת לשעם יכם על תכליתם יזוא‬
‫מקוס ‪ 7 .‬חיהןםפתהן יערה כנחל‬
‫^ ^י ם *ו מ סדי מ םו מ צג; פו ^‬ ‫ו ק ח רי ^ ם י‪■:‬‬ ‫סעפי נ‪ :‬גשיו פמולל וכו׳כדרן כקולם‬
‫סד סוף הפסוק כחלונר; או יאיזר‬
‫■'׳‬ ‫‪ 07‬וימאסו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^ יזה שידענו כי העק עצח! פהאלם והרדידים ‪ •:‬וה}התחתבשם מ קי ה; הו ת ח ת‬
‫בהוא וכו' והיה זכו' פתין‬‫^‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫מעשה מק שה קרחה ו ת ח ת‬ ‫עוש' הוא הפדכאו כד״א ותחוגנו ביד‬
‫כי >אחל ‪.‬‬ ‫קסהבי‬
‫וס׳ הנה ^ יקסה‬ ‫^‬ ‫סזנינווכפאמרנועל פסוקתיסדן ׳פתיגיל^ מחגרה שק כי־תדתיפי ; מתיהכחרב‬
‫אוחרוכיישפתחדקדם ופתסןיןיערה‬ ‫; ‪ r‬י‬ ‫‪•,‬‬ ‫■י^ן‪ 1‬־ ‪- r • 1 ,‬‬ ‫נ־פתך • ו‪1‬ה יאמר פה כנה אמרו צל^ן‬
‫‪flrb 5‬ל‪!.‬ן תריזא> ‪ p‬״‪rif>3‬י‪ ,‬אחר‬ ‫;פלו וגכוכהףנטלר!םה ‪ :‬ואנו• ואבלל פתחיה‬ ‫כי טוב מדובה חלה ׳ טובה ‪:‬קקדת‬
‫שיסיר תפארת העכסיס שה‪ 1‬א ה‪,‬ע‪7‬ר‬ ‫‪ . -‬ו נ י‪,‬תה’צ*^^^ ‪ r‬כ ‪ r ’ r‬י' ■‬ ‫סורענות כי אצ״ל כי חעלליכסנעםים ‪.‬‬
‫עלי עדיים * ‪ .‬ועוד אוחרו כי תחת‬ ‫' סנגודים‪-‬ושרפי קודש• המעטרים‬
‫שבענ שים ? אי ש ׳ יופי גם אם נפרשהו לשין ^יה ראוי‬ ‫ד ‪ cap . 4‬ו ה ח ז י ק ו‬
‫צותס לע״הב כי אס גס יעסו סירות‬
‫לדעת _ חס הכויה ״ • ולמה ל;■‪/‬‬ ‫‪ -‬א ח ד נייום ה ה ו א‬ ‫‘ *'**‬ ‫‘‬ ‫כי פרי מעלליה׳ יאכל! כל העם* אן ׳־‬
‫‪^-‬י■ לאמר■‪ ■: .:‬נאחרשס הדבר ככל‪ ,‬הקודם תת>ן‬ ‫■■ ■‬ ‫‪.‬‬ ‫האוי שיש לרשע והעונש הוא הרע ■‬
‫בוםםח^זוט'נלאפלת'טשלאפ‪1‬רט‬ ‫־ ^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬שצפו ט הוא הפיסרם !חלכאס כי‬
‫ענינה י־‪ .‬ועול לחה שעה שלא אמל ותחת יופי ט • ועוד אוחח חתיך‬ ‫כעשה משתית ומיסרו בנהינ כי גמול ידיו יעשה חעשה ע‪ 5‬מיי לו לעצק!‬
‫זכו'עם חי ידבר ולחה אחדו‪,‬בלשון לנוכח ומה שאחריו שלאלנזנח *‬ ‫‪ .‬להתפוגג בוואוחדרגביא אתר פגחול ידיו יעשה לו לרשע לפה כשלון‬
‫ועול שהל״ל נגבורין בחלחחה ולא וגסרתן ופה הנה פתחיה שאנו ואבלו‬ ‫‪,‬הרשעים הפילונז להיות עמי נגשיו מעולל זכו' ויהיה גמול ידיהם להשיג‬
‫א מנ ם ר‪ v‬נה ארז״ל שהיו אוחרות בנות ציון פה לנו ולצרת החרגן הלא‬ ‫בחוצס להס ולא לנו י חשיב ה‪ 1‬א ית' ואומר עמי מאשריך מתעים כו’ כלומר‬
‫אנז כלי דינינו עתנו כי איזה חלן או שר לא יתפא׳ בקתת אתת‬ ‫י‬ ‫צל תחשוב שעון הרשעיס העיפו הראשים שלכם ביאס עזן עצחנסכי‬
‫מחנו יפפיות שאין כחזנו גכל הארץ ויושיבונו בקרונות פלכס ונהיה‬ ‫יזאשרין היו מתעים אותן תחת ההישרהולרך אורתותין בלעו ע מן‬
‫׳סרות וגדולות * ז ק כיה כי כראות אותן היו ניטלים אותן ומושיבו'אותן‬ ‫שלא גלו על עוכן ולבן גס אתם צריכים לפרק עונותיכם‬
‫ג צ ב לריב כויהיסית׳אוח׳ליש׳עחי ראו נא פה ביניכם לגויס כי הנה י בקרון והיה הב״ה חלק׳ אותן בצרע' ופותת חקור לפיהן עד שהיה מתחלא‬
‫הקרון דם מה היה השר עושה דוקר ברוקח ומשליב׳ לארץ בפני הקרון‬ ‫אצ״ל שיהפן להם מלת היתתיס לדין כי אס שיהיה הוא הבעל‬
‫דין וזהו נצב לריב ה׳ ואחריאוחרו הטענות נגדם בעל דין לאישגעל ‘ ומעביר כקרון עליה הה״ד וה פתהן ימרה שהוא חקור לחיה * ונבא אל‬
‫ססאו להיות דיין * והוא כי אין תואר דיינות אלא ישיבה* ואחר ני לדין • כענין'אחר כי והי פתהן יערה כחפירש חרז״ל זאח׳הנביא שחא יאח' איש‬
‫על חה עשה ה׳ככה לבנות ציון שיראה כאכזריד חיפה ח״י לז״א דעו איפה‬ ‫עמים אינו יושב לדון כי אס עופל בלתי דן ותניח ישיגת הדיינות למדת‬
‫הדין* בלכד חה כוא לדין עתים כי אס ועופד לדין עמים* אך לכס ישראל ’‪.‬כי הלא אחר התנהג לאט יהיה זה להן כי טרם פתהן יעדה יסיר ה' בעל •‬
‫הלחחיס את תפארת העכסים וכזי אולי ע״י הסיר כל מחחזדיהן ותכשיט‬ ‫‪4‬א כן הוא ני אם שה'במשפט יבא וכו'כי בבא הב״ד של מעלה הוא חלת‬
‫עדייהן הרבים כאלה שכזטר שיביאסלדלית שיקכרוס ברעב לשבע‬ ‫שהוא פדת רחחים‬ ‫הדין לשפוט יבא ה' עפו לדון להפשיר הדין וזהו ה‬
‫לחם אז יכנע לבבן הערל ולא שוה להן כי‪ ,‬הנה אדרבא והיה לשי ן שחחה‬ ‫במשפט שהוא חדת הדין יבא ללון להיות לחום בדין עם זקני עפו ושריו •‬
‫‪ 1‬חה יאמר להם ואתם כלומר כמו שאני רב אל הגויס ששיחתו כרם ה ׳ על כי לא יהיה להם ק כי א ם‪ .‬עדחותבעליהן בחלחמה זיקחז אותו‬
‫לכשדיס ועל ילי מדל העוני יחוש הדבר לבא ' על כן בא הוא ית' כמדנר‬ ‫צבאית גם אתם בערתם הכרס*‪ -‬ועכ״ו אני לח‪ 01‬בדין לכס״ומה ט א אשר‬
‫או שימור הכתוב ‪ ,‬אתכן לנוכח ואוחר להן הנה תחת בושם שתקווחהכשדי׳חק יהיה בצרעת ‪,‬‬ ‫י‪:‬עדתס הכרם הלא הוא כי גזלת העני בבתיכם•‬
‫ודם השיתת חכם ותחתחגירה זכו' זהטעם היא יען כי תחת יופי שנתתי‬ ‫^^"^ייאיתב^מטפל ונצב לריב ולדין עלהעחיס החצוניס כילא עתו‬
‫בכס הגקיל היה שהיית חפצה שחתיך הם אנשיך בחרב יפילו נאת תהין‬ ‫^’’ ^^^מלנרואתישד‪ • 1‬ואלוהיהבאכיושפטעם אשר לו בעחו בפנים‬
‫גבורתך בחלחח׳שתחייותנצחיע״י זיין יופייך שתסמחי בנפיל אנשיך בני‬ ‫היה חזצא ליטפלבחשפט יותר על כל מה שתוצא בחוץ וזהו הכה ה' נצג‬
‫ישראל אלופי נעוריך בחרב ואת תהי גבורתך במלחמה שתעלי בפעלה ׳‬ ‫לדין• עמים על שהציר! את ישראל* ואלו ה' במשפט יבא‬ ‫’'׳'יייי‬
‫תחתערליס * עלכןלאבלבד אתןהציעתלקלקליופיין כי א סג‪ 0‬ואנו‬ ‫*‪^ '^F‬ייי י^ייי ט ה מוצא כי אינו• כלום כחעט מה שהיצרו וגערו‬
‫ואבלו פתחי חקוריה שמשאן הוא ית' כחצועי לס שיחאמוס שהיו דוקרי׳ ״‬ ‫פרס ה צבאות בית ישראל הגזים בעדךחה שעשיתם חכם ובכס כי הלא‬
‫אותן בחניתסוחשליק לארץ מהקרון וזהו זנקתהלארץ תשב ולא‬ ‫אתם נערתם הכרם בעצם ולא הגזים • כי הלא נזלת העני כבתיכס״ והוא‬
‫בקרוןכאשר טרס הערות מקורן ואנוואבלו פתחיהן ילהיות כי איחרו‬ ‫מ ש בפסיקתא על פסוק כספך היה לסיגים מעשהבאשה שגזל^מחנה‬
‫ואנו ואבלו פתחיה על פתחי;חקוריהן אינו כבודו יתבר’לדבר כן אתהן ‪,‬‬ ‫יזצע והלכה בימים ההם לצעוק לפני הליין ומצאה המצע פרום עלחטתז‬
‫לנוכח שנה וידבר שלא לנוכחי* ובראות כן הניתרית יקחו חוסר והחזיקו ז*‬ ‫סל דיין* ודני'כיוצא כזה שהובאו סם* וזה יאמר פה אתם נתת יד לגוולים‬
‫נשים זכו׳ לגל יקחום הגוים פן יקרם כראשונו׳ כמז״ל כי גזרת מלן נבוצל‬ ‫נחקבליס גזלותס בשוחד בערתם הכרס ד׳לאו• עכנלא ‪ ,‬גנב אלא חורא‬
‫נאצר היתה עליה'בל ישלחו יד באשת אישועלקהיוכשא׳יתרגות לכל‬ ‫גנבי כי הלא גזלת העני בנתיכם כי חחהשגיזליס נותנים לכס שוחד *‬
‫איש לבל יקחום* ובזה אינו חולק על חאקרסז״לשי^יו אופרות כלי זיינינו‬ ‫^ ת א תאמרו כי עתה נוניתאתהגחליס ונבער הגזל מלכס תדכאו עמי‬
‫עתנו‬ ‫‪B 1‬‬ ‫ב א ‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪J S A I A S C a p . 3.‬‬ ‫'‬ ‫־‬
 ‫ד ה‪,‬פראות העונאות‬
‫והתישו כחי בקרובות ו‪:‬נה אם היה אפשר לבטל אפי' של זח? ושל ם י‬ ‫•מחנו ושתת!ת ע‪ 5‬ה‪5‬קיון ‪5‬שזנ^'ס עס מאחרס שהי‪ fiioi '1fic31‬יגע‬
‫■*־‬ ‫לגמרי הי' תיקון גדול לעולם אחר הוא ית^'‬ ‫׳ ■‬ ‫בהן שונאיהן כי זה נתח^היזה אחרי לן כתלוכר ‪:‬‬
‫ם י יי‪.‬‬
‫ושל‪--‬‬
‫‪#1v‬״*‪r‬‬
‫של‪1v‬״זחה‬
‫גיצה״ר ׳‪L,‬‬
‫‪/‬‬ ‫סלע״א ‪p‬כן יעשה ‪ j‬ע‬
‫ג*כ הו' ית‬ ‫ביצה״ר סגע ‪n‬‬‫‪V‬‬ ‫הגדיל'‬ ‫‪ iw‬ז״ל האריכו לבאר פסוק זה‬
‫החפרשיס‬
‫‪%‬׳‪w/y»-‬‬ ‫וכו׳הנה״‬
‫צחחי׳‪!-‬‬
‫יהיה •‬
‫׳ההוא‪ %‬י‬
‫‪•- D V 3‬י י‬
‫אס רחץ אדוני את צואת בנו' ציון הוא חלאת יצה״ר של זמה ט אם זה הו‬ ‫ולא יצאו ידי תיבת הקשר'•ולא התכת התיבות ולא איורו ענין‬
‫ודאי כחדובר• וגס דמי ירושלים היא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ’ r‬ו‬ ‫יסיל בפשט!התיגית ‘עלכןאחשבה‬
‫יצה״ר של שפיכות דמים ידיח חקרניז‬ ‫^ ל ת נ ף נ ל ב ש ‪ ,‬ל ק ל לן ר א‬ ‫אחד הוא ית‪1‬׳ הנה דברתי דיפיעל‬
‫שחירות דחים‬
‫‪ in‬שפיכות‬
‫הנה של‬‫‪.‬חיזא״אמרדרה‬
‫ושמא תאחר‬ ‫׳ ‘ " ‪'.“ '.'! L _________ A /‬‬ ‫>!ה‬
‫אמר ר‪.‬היה‬
‫וכחסחרוחל אשר‬
‫בנות ירושליםס והתסקרו‪-‬תן‬
‫שמף ‪ 5‬לינו;אסףסך?^גי ‪ :‬סיום ה הוא יהלך­‬ ‫זה להן חרוב עושרן ששחניעשתו‬
‫יתכן לבערו מן העולם אןשל ז״י‘‬
‫אפילו ביצה לא‪A‬חצא יתבטל גס פרי•י‬ ‫ויעשו להן תפאר׳העכסי׳וכו׳הנטיפות ‪ .‬צ מ ח יהיה לץבי וגככוד ון ח ה א ר ץ‬
‫ורביה מהבעלי חיים י לראחיז‬ ‫‪ JT‬ר‬
‫הנ ‪:‬ש א‬‫והיה י ר‪ -‬־‬
‫‪JTT :‬‬ ‫‪.‬יש‪^I••hT‬ל ‪:‬‬‫ולר;פאי ‪^.‘h‬פל;טר ‪: i‬‬
‫ו ‪'0‬הפאריס וס' הטגעות וכו'‬
‫שאמרתי שירחץ ינת״ר של זחה לא על‬ ‫המחלצות כו׳ הגליוניס כו‪/‬וחכל אלה‬
‫התפקדו וירשיעו עדי אובד * על כן ?ציון להנוהר בירו שלם כןדוש יאמדלו כל‪*-‬־־‬
‫גדרחוחלט כי א ס ב מ ח סלמשפת‬
‫שהוא לבל יהי' תשמיש ח‪1‬ץ מחה שהז^י‬ ‫אומר הוא ית׳ הנה תלאו כי העושר ^^הוב‪^.‬חיים ‪3‬ץרש^ם ג א ם; ר ח >ן אדנ‪™ /‬‬
‫אן לא לכשל גם תיכיי‬ ‫משפט •‬ ‫‪ 1‬את־ךמי!רושלםידיח מקרבה‬ ‫י יהולל ויסיר את בעליו חאתדיה׳ע״כ צאח•‬
‫הב”ח וכיוצא* אן מה שאמרתי לנט‘‬ ‫אין טוב לישיאל כקדת העוני כמאמר'‬
‫ז״ליאה עניותא לישראל כבדזא ' ‪.‬כרו^ל^פט ו‪:1‬ךגח כעך ו כ ר אי הו ה ע ל ^“‬
‫שפיכות דמים זה יהי׳ ברוח נ פי‬
‫לבערו לגמרי שלא יהרגו למשחית *‬ ‫סוחקא'לם‪:‬ס־אחיוורא * ואלוהיו ‪,‬מכון החציון ועל־מקך^והי ענןי י־ומם ועשן ונגה‬
‫ישראלאיבליס עשבי השדה הטובים‬
‫'‪,‬ן ^ן‬ ‫למאכל אדם האשד תצמח האדחס‬
‫ו ב ל א ה׳כו׳אחר שאתר סלחי‬
‫ית׳ צואת ב^ןח ציון ודתי‬ ‫™קלצל־י'ומםמחךב ל^סח ‪ 9‬ה ו‪-^-‬מסתור‬ ‫מאליה אז פירות םנחצאיםמאליהן‬
‫^ ‪ .‬ירושלים שהם כחות טומאת זוהמת‬ ‫‪ -‬מזרסוממטך‪^ V ' :‬‬ ‫'*‬ ‫‪?.‬א לתות וכיוצא או טוב להם שלא‬
‫חנאלכא ני‬ ‫נהיצם״ראן ‪,j,,‬׳‬ ‫יתבר'‬ ‫ישמנו ויבעטו • על כן אומ׳הוא‬
‫הדלדי‬
‫•ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪y-‬‬‫שיר‬ ‫•‬ ‫^^י‬
‫•‬ ‫•‬ ‫ה ‪T C'ap. 5‬אי •^< ‪T‬טי ר״ ה ‪P‬נאל‬
‫*‪I‬‬ ‫‪.‬הנה ביום ההיא לעתיד תכלה פרוטה‬
‫הולאת קדושת כל צדיק זצדיח* ’‬
‫׳יהיה להם כנתן דצוציתא שהיין‬
‫לכרס־ו כר‪,‬כם דהירה‬ ‫חן הכיס באופן יהיה צמח ה' הוא‬
‫אשר תצמית האדתיידלי תזרע ני‬
‫עטרת ראשו גלוי לכל כן יהץ‬
‫!כלא ה׳ צבאות‬ ‫צליקונליק‬ ‫אסהזא צמח יוצא מאתי ית׳יהי׳ לצבי‬
‫דסק?!הו ‪.‬‬ ‫‪ ,‬׳‬ ‫הקוצאו‬ ‫לכבוד שיתפאר ויתכבד האד'‬
‫אחר הכנת סילוק הטוחא׳הוית קדוש‬
‫בשדה באוכלו מחנו ולא ישעה‬
‫על כל מכון וכו׳ והוא כי המכונות‬
‫®האיז תליה מוחלקכד״א יסד א ^ ע ל ^מטה ה ס ^ ק י ׳ אשרגקרניז‬ ‫* ועוד יהיה לגאון ולתפארת אשי תטיגייי‬
‫י•*‬ ‫העולמות —‬
‫כסולם‬ ‫‪-‬‬ ‫עליון ויתקשרו‬ ‫תתזל שפע *‬ ‫•‬ ‫•‬
‫שעליהם‬ ‫־שהם‬
‫‪--------‬‬
‫כצנורת‬ ‫ג כ לפר הארץ הגללים מאליהם שהוא יותר מצמח האדמה וזה יהיה‬
‫חוצב ארצה וראשו מטע השמימה כי על כן באדם יש חלק מכל עולת‬ ‫הכנה לפלישת ישראל סחון לזמן הפלטה ׳ ואז ע״י כן והיה הנשאר בציון‬
‫ארבע יסודות מהתחתון* נפש מעין חיונית עולם התנועה* ורוגז מעי!‬ ‫קדושי'‬ ‫וכו קדום זכו כי ע י ההסתפקות בירקו׳שדה והרחקת מותחת יהיו‬
‫עד גדר שקלוש יאחר לו כי גס גופו יהיה משולל חלאה כי אם זן בלי‬
‫מלאכיו רוחות ונשמה מעין עולם הנשמות העליון וע״‪ 7‬זה כל מכון תי‬
‫ציון הוא כל צדיק שבעולם כי על ידם תפון ציון ‪>p 5j‬זןס כז ן‪33‬זןן יאחי‬ ‫זוהמת נחש ‘ כאשי היו ישראל במעמד הר פיני * ואתר‪ ,‬כי הנשאר בציון‬
‫איש ואיםי»‪5‬ד ב ה »כ‪ 3‬צדיק»כזננה כחפולם אצלנו בס”ד על והוא»כ•^^‬ ‫כלם יוכו לכך אן הנותר בירושלים לא כלס‪.‬יזכו כי אס כל הכתוב לחיים‬
‫עליון* על כן ישפיע׳זגרא ה׳ חן הקדושה העליונה על כל צדיק שיהית‬ ‫מהם • והוא כי ימצא בהם חי שלא יצטרכו לחו׳ ליורק זזהח׳נחש שבחומר׳ ׳‬
‫בכור הארץ ‘ וזהו כל הכתוב לחיים בירושלים וכל וה הוא לפי דרכנו על‬
‫כשאר בה ועל קקראיה אשר יקבצו ויבואו אליה מהחוץ צדיקים גמורים‬
‫■ימות המשיח והנה ארז״ל עתידין צטקיס שיאחרו לפניהם קדוש‬
‫!יעשיי ית' לכל א׳ ואחד יותר מכל אשר עשה לכל כללות ישראל ביצי^^‬
‫כדרןשאוחרישלפני הקב״ה שנאחר והיה הנשאר בציון כו' קרוש יאתר‬
‫מצרים ‘ והוא כי אז היו שני ענני כבוד עמוד ענן ביום ועמו? אם לילם‬
‫וראוי לשיסלג אל אותרו כדרך שאומרים לפני ^קב״ה שהי'די יאמר‬
‫לכללות ישראל אן אז לכלא חהצליקי'יהיה עמוד ענן רוחצייומסעל‬
‫שיאחרולפניו קדוש• ועוד כי מי בשחק יער׳זן לה׳ ‪4‬אמר שיאחרו לפניו‬
‫יאשו ועמוד אש לילה ־‪ -‬ועו ד כי אז הי׳ ע״י שתי החדות שהם דין זרחחים‬
‫נדרן שאומרים לפני הקב ה * ופוד כי אין ראיה מהפסוק שהוא כדרן‬
‫כאומרו וה הולך כו שהוא הוא ובית דינו ועל כן היה עחול ענן שהי^‬
‫שאומרי לפני הקב״ה אך הנה הדרן שאותרי׳לפני הקב״ה הלא הוא לשיול‬
‫אור מלובש בעה הענן י אן או וברא ^‪ 'v‬בלי שתוף דין ענן יומם שלהיות‬
‫מחנו מציאות שלשה העזלחו עולם השפל ועו‪ 1‬ס הגלגלים ועילם המלאכי'‬
‫הענן זן מאד ציין עשן לבל יזונו עיניהם מאור הענן הזן ההוא חה‬
‫ועל כן ישלשו הקדוש? קדוש ועליון חאיכז' זה העולם וקדוש תהב'וקדוש‬
‫שלא הוצרך כן ביציאת מצרים כי אז היה מעובה ולא היה מעכב אל‬
‫מעולם החלאכיס ואחר כי כלרן הזה יאחרו לפני הצדיקים* שיוא כי‬
‫היאיה ״ וכן תחת עמול אם לילה עתה יהי' דק שהוא נוגה אם להבה‬
‫מלאכים חמש יאמלו שצדיקים הס למעלה חאיכותס ״ והוא כי לעת רז״ל‬
‫והוא כי דרן האש שהוא עב האיכות ומתוכו יוצאת לדבה דקה* והגס‬
‫הזא כי אוחדו קדוש יאמר לו הוא חפימלאכיס• שבהיות מפיהם ולאי‬
‫בצאת ישראל מחציים הי' עמוד אש עב לילה ואז יהי' ׳ נוגה של עמוד‬
‫הוא שקלושת׳הצדיק לחע״ה חקלזשת עצחם שאלי׳כ במה יפארוס * ומי‬
‫אש שהיא תוכיות אוד האם שהיא להבה דקה וזכה* ושמא תאחר מה צורן ‪.‬‬
‫הגיד לרו ל כי אומרו קדום יאחר לו הוא מפי מלאכים הלאהוא כי הבקי‬
‫להיות זה על לאם כל צדיק והלהבכלל כללות העיריהיה כזהכלבי‬
‫בחדרשי יז״ל הוא יודע כי רוב דדסוחס הוא חג״ש ובכן יהי׳כי נאחר כאן‬
‫שנאחר ואני אהיה לה חזחת אש סביב ול כבול אהיה בתוכה זא״כ חה היא‬
‫יאמר לו ולהלן הוא אומר כעת יאחר ליעקב ולישראל מה פעל אל ופירושו‬
‫היתרון ה^י* לז״א אל תתחה כי על כל כבוד הידוע שהוא חה סולכביל‬
‫ז״ל כי לעתיד ישאלו המלאכים ליעקב ולישראל מה פעל אל בשמים וא״כ‬
‫אהי בתוכה• הוא חופה שיהי' חופף על ראש כל צדיק ענן יוחס ועשן '‬
‫מה להלן‪,‬יאחר חפי חל^י׳אף כאן קלוש יאמר הוא ייפי מלאכי® * וא״כ‬
‫ונוגה אש להבה לילה והנה זה יהי' לעומת ענן יוקם ועמוד אם לילה *‬
‫־וא שקדוש הצדיק מהמלאך היינו כדרן שאוחליס לפני הקב״ה‬
‫הלין‬ ‫בשלחא עמוד ענן שבמדבר ועמוד אש היו לנתיתס‬
‫צנתזתסהלרן‬ ‫תאחר בשנחח‬ ‫•״״׳!חקחד‬‫ושיזא‬ ‫•‬ ‫‘‬ ‫יחד ירי׳ר^‪-‬לריו״יי^ ‪, r a‬י ;‪a.‬‬ ‫^‪r \f‬‬
‫א ן ״ ־ פ‪ - 5‬ה ס‪.‬נו עוי א שנ‪ 5‬ישלאלה>ומנ;ימ‪.‬דפהי‪ 1‬״י ת‪5‬י■ ״?ם‬ ‫א ‪ 0‬י סזו־‪ 1‬מ״ צד ע ת הנ! א סז ה ה‪ 1‬א ת‪ 6‬י ‪ 1‬גנא ‪ 1‬ה ע טן ‪.‬שוא‬
‫־‪7‬־א ־‪ -‬־ש־‪.‬תה‪,‬ש־ת‪ -‬את־־‪ -‬י שי א ג‪ ,‬א ^ ס א‪• .‬עש־ ‪T , P‬־‪.‬״ ‪ .‬מי‬ ‫‪ ,‬נ‪-‬ה־ה ־תננ^־שס‪ 1‬ק‪-‬הק‪.‬ל״‪-‬־‪ .‬על‪-‬״ ת ־שש‪-‬ח‪-‬לני ש‪-‬־‪-‬ה‬
‫ר־שאי ־'ין‪.‬־‪,.‬קיי ש ״ > ״ ־ ״‪ P‬״ ־ א ־‪.‬״‪ 1‬ה־‪.‬א‪-‬תי״קי ״־״‪.‬תלית ‪ ,‬־צ״ל־יית־‪,‬א ש־ל א׳שח‪.‬לע־‪.,‬־‪,‬גש אשל־־ה • לרא ‪ D‬־ה ת־^ש לצל‬
‫י־י' לי״י ־ ־ ־ הש״‪,‬ל ״־!‪.‬־‪,‬־־ את ־‪,‬׳־־ • ״‪,‬־־ ״־ ״‪ , 6 • ,‬״‪ ,‬־ ל ש־’ ״‬ ‫י יל'״ ־’ א’ ״ ״ ’י־ל‪ f ,‬לי־״יי‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫״״ ”‪f‬‬
‫ענני כביד העתידים לנו כימי צאתנו מארץ מצרים הס גרועים חזה כי‬ ‫מעשיו להיו׳קדו׳ואין יוכל איש עם שתקיף מחנו הוא היצה״נ‪:‬אשד התרי'‬
‫הסוכה העתידה ההיא לא תהי' לנו רק לצל יומס ולמחסה זכז* שהוא כחו‬ ‫ביתנוואשרכלנו ואשר דחה לנו * על כן אחר הנה שתים אלו יעשה לנו‬
‫שאומר שאין שחושה רק להגן חחורב בקיץ ומזרם זחמט׳ בסתו כי לעניו‬ ‫לו‬ ‫> הוא ית׳א׳כי ירחן את צואות וכי' ואת למי וכו׳* והוא כי הנר‪ v‬היצהי׳ר יש‬
‫כבוד ופרטית גדולה תהי' עמוד אש ועשן ונוגה אם להגה לילה על כ^‬ ‫ג' לאשים סגהס ידכא תחת רגליו כל אסירי ארץ א' בחינת יצה״ר שלע״א‬
‫ראשגברחכזןהרציזן וחקראיה ‪:‬‬ ‫•‬ ‫פ׳בחינת יצה״ר של ג״ע ג׳ של שפיכות לחים • ־ והנה אנשי כנסת לגדולה‬
‫‪ H‬נא לידידי כו׳אתר אוחרו כל הטובה העתיל׳לגא אתרכ^‬ ‫‪,‬ביטלו יצה״ר סל ע׳א ובקשו לנטל יצת״ר של גילוי עריות ולא יכילו כי‬
‫‪ .‬׳ הרעה הכתובה למעלה לאה והנה לנו חקזס לדבר ולוחי‬ ‫עיניו‬ ‫לא היו קוצאיס אפילו ביצה אתת אשר גס הוא בא מכתו אן כחלי‬
‫מה‬ ‫■‬ ‫״‬ ‫י והתישו‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫י י ־‬
 ‫‪1‬‬ ‫ישעיה ה מראות העובאות‬
‫‪ 6‬ו ^‪ 5‬ן ע ל פי ‪7‬יגז(דיזלר‪1‬ל‪ 5» |51‬פי מי אז( םנ!י ת ‪poSiWpiro‬‬ ‫מ;ל‪5‬על מיי ( ע לי מנ ל פי ס; הנתונה ו‪6‬חד>נ! נלהטוגמפכל ‪5‬גפ><י‬
‫לכפוי טובה אל מלכרגמה גס הלכו של עולם אס בדין התלכות ‪ i6‬חי‬ ‫בציון וכו' קדום זכו'׳ ויהי נא חשדן לחשוב מחשבות לעסות לנו כ‪ 3‬הטובה‬
‫שהוא לר כפוי טובה ת? לעשות עוד עזבה לכרחי‪ :‬ולא עשיתי בו ‪nnib‬‬ ‫ההיא בטרם תבא כל ליעם עלינו י״ על ק גא הנביא ויאחר* אסירה נא‬
‫איני אוחד ולא עשיתי לו רק ברכי באנשים עציו׳ עשה ה מ ה רבה כמדובר‬ ‫וכו‪-‬נלוחר אדרבא על מה שים לנו עתה ראוי לשורר לידידי יתב שאלחלא‬
‫ולמה הם כפויי טובתי • ואס על פי‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫^ ^‬ ‫‪.‬‬ ‫ידידותו אלינו השמענו כלנו אבדנו‬
‫הדין כי הצא טענתם נגד חדת הדץ‬ ‫^ ג ד ל ב ר נ'ו צוו ג ם‪ 7‬י לן ב‬ ‫פלכלהטובס אשר היטב היטיב‬
‫היא הלא נתת מו יצה ר הת^גה‬ ‫ענ בי ם ף ע ^‬ ‫חציר" כ־ו ריכיו‬ ‫לנו ורבחול אשר שלחנו לו ית׳י ושחא‬
‫ומטח אותנו ולא נוכל לו הנה לו היה‬ ‫‪-‬־ ^׳־ •‬ ‫‪:‬־•ייי ~‪\T -r‬‬ ‫תאחרו אחרשענין השיר׳הוא סיפור‬
‫מעט אשד חטאתם'• החרשתי אךמן‬ ‫>ש?הודד^^‪ $1‬טו ~נ א בי מ וכין‬ ‫ג־יזיל דע אפר גחלנו תחת טובה אין >שכ‬
‫הקצה אל הקצה כוחסיסתר־י וזהו‬ ‫ברמי' מ ה־ ל ^יו ת ע‪'5‬ד לכרמי’ולא ן;׳ג‪1‬יי^י מ‬ ‫תאחד לשון סירה כי אדרבה קינה‬
‫מדוע קזיתי לעשו׳ענבי׳ זיעשבאשי' ׳‬ ‫תתמהו‬ ‫יזיכעי לן* על כן ^אתר אל‬
‫כי חי ישן ולףיתי לעשות ענבים‬ ‫^נבים ו;ע‪.‬ע[נאיט;ם;וןיתה‬
‫עלכבוד ישראל אין אשירה או אכנה‬
‫יפים ועש‪ :‬בלתי יפי׳ אן מענבי׳ ‪fc‬‬ ‫עע‪ 1‬ה לכרמי‬ ‫א‪ 1‬ר;עה ‪^^v f‬ולכם‬ ‫מאמרי אל ה' בסס שירה כי הלא הן‬
‫באושי׳לא חשב אנוש* ועל פי הלנרי'‬ ‫‪ , ,‬ואת היא שירת דודי יתב' לכדחז היא‬
‫ה ס ך ם ‪ #‬כ תוו ל ה ל בז‪ 1‬רפךץ גדרו ‪,‬ו סג ל!‬
‫האלה אץ מענה לאת׳ ייטיב הואית'‬ ‫סירת האזינו בדחותה בצלמ' אסר שר‬
‫לנו מטובו העתידי טרם כל הציות‬ ‫ל מ מ ס ג' ^שיר^הובתהלאי‪.‬זמלל^‪.1‬יל}ךר‬
‫‪ '0‬לישראל שהם כרחו אשר עניינה‬
‫החעותדות תחלה על פי מעשינו כי‬ ‫מהממיר‬
‫אצוה״*‪ **I‬נ ‪J‬‬ ‫ועל העכים ‪ Z‬״•י‬ ‫'יטמירו׳טית ג ״'^‬
‫ועלה ‪ »r‬חד‪ T‬״^־■‬ ‫הזה ספור הטביתייית ‪ .‬ואשר גמלנו '•י ^ •ד^‬
‫יכין לבנו לשחוד לעשית היש׳ והטוב‬ ‫לי יקיא אותה שירה וחי לנו אב רחחן‬
‫בעיניו ית׳ כי הלא מה למשות עוד‬ ‫ע^יו‬ ‫‪,‬‬ ‫יתוש חק מחנו יתבר׳על כבוד בניו *‬
‫מהקודכו הכנת עצומות זלא שוהלי‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יכיאוי הענין ליחד אין אביא עצין‬
‫עלכןטובלהתתיןעדיכנעלבבכס־בצרותיכסעלפיחעשיכס ד‬ ‫יזמתה כל הטובה והלא הפלגתי להטיב לכם זבעסתס בי ״ כי הלא כרס‬
‫אודיעה נא כו׳אחר אומרו ^יזשבירושלי׳ ואיש יהודה שפעו‬ ‫ועתה‬ ‫‪.‬היה לידידי ית בקרן זוית שלבן שחן ^ הוא מקו׳ שחן ודשן הוא אלן גושן‬
‫נא ונר הנה מניתי אתכם דיינים ואומר לכס שפטו נא יושב‬ ‫קרן של מצרים אשד גבולה ארבע מאות פרסה על ת׳ פרסה והיא ק שמן‬
‫ירושלים יושבי שער הזקני' ואים יהודה הוא החלך ביני ובין כרמו* ועתה‬ ‫כד"א כגן ‪ b‬כארן מצרים י ולהכינם לקבלת תורה וארן ישראל ויעוקהו‬
‫אודיעה נא אתכם אשר אני פושה לכרחו ולא איחל עד תאחרו אתם כי‬ ‫בצרות מצרים כי על כן נקראת כור הברזל ואח״כ ויסקלהו בסלקו כל‬
‫אני הבעל דין והדיין* והנני חטילחלוקו׳אס תה שאעש׳הוא הסד משובתו‬ ‫אגן נגף ומכשול הס רשעי ישראל אשר חתו בימי החשך סהיה סילזקס‬
‫הלא יהיה לבער י והוא כי דרך כרמים לסנבם גדר אבנים וחוץ מהם או‬ ‫׳ טהר חלאת זוהחא מקרב ישראל• ככתוב אצלנובטעסגלותחציים♦ ובל‬
‫על הגדר אבנים יסבבו חשוכת חדק■כן בכרם ה'בית ישראל גדר אבנים‬ ‫וה היתה הכנה לתה שויטעהושודק והיא נשמות בני ישרי‪ 1‬עודם במצרים‬
‫הס הצדיקים אבנים שלמות וגס בהורי חיל מהמון העם הבלתי צדיקים‬ ‫היו בלתי דבקות בשורשם העליון באור שורש התורה מחמת חלאת‬
‫מעשיהם וזוהחת הנחש וע״׳י גלות מצרים נכנעו ונטהרו בכור‪.‬הברזל אשר ידמו למשוכת חדק זחוראס שלאלו הוא המעכב בירכלמלךרב‬

‫ממלכי מחים שיאכלו מחונס ותבואתם כד״א ובער בשדה אחר ותש א^‬
‫צדיקי׳ שהיא פרצה כד״א ותפרן‬
‫על כרמי ‪ -‬ואס יהי׳פרוץ נדדו אסיר מהם _‬
‫בס מגפה והוא פרזן גדר אבניו הכה והיה העם עצמו למרמס לכל אותם‬
‫ולשון קטן וגדול כי יחסר מהם עלמה שיסחוכו ותהיה ידידות נפשי‬
‫בכף עריצי גוןם ובני הס וטוב טוב יוסרו שלא על יד אויבים ירחסוס ״ על‬
‫כן שב טוב הנא אשיתהו כתה בחה סאחנע ה שפע מעליו מלמעלה לא‬
‫יותר לכרות הטובי׳ לכפר על השאר וגס לא יעדר בחעדר לעקור קוצים‬
‫מן הכרס כעודר רק אניחש אל המקרים היזתרגשים • ואם יחשך חזה‬
‫פיתפקרו רבים על סלילת ההשגחה וזהו ועלה טמיר ושית סוגי תרבות‬
‫רעה כקוצים להצר את העם בלא חשפט • על כן או ועל העבים אצוה‬
‫חהחטיר עליו מטר וע״י ק יתלו עיניהם למרום וישובו עדי וטוב לחוזה‬
‫מהניח׳לבער זלמרחס ביד גזי' * והוא כי על העדר' משפיט המחיה ניטלת '‬
‫חבני ‪6‬דס|כד״א צדק צדק תרדוף למען תחיה ״ והוא מאמרנו על פסוק‬
‫ויהי ביתי שפוט השופטים שהיו שופטים את שופטיכם ועל כן ויהי רעב‬
‫בארץ* ושמא תאחרו לחה לא יחלת עד נחזה דעתינויושבירושליסואים‬
‫יהודה אחרי אזמין ספסו נא וכו׳ הלא הוא כי לא לכס לדון זה כי נוגעי'‬
‫אתס בדבר כי כרס ה' צבאית בית ישראל שבכללם יושב ירזשלם ואיש‬
‫יהודה הוא המלך יהודה גס הוא נטע שעשועיו מנטעי הכרם * ושמא‬
‫תאחרו אס כן איפה לחה אחרת שפטו נא הלא הוא כי עיקר הצרות הוא‬
‫באשמתכם יושבי על מדין ומלך כארץ על כן חרוב כעסי טליכס אחרתי׳‬
‫שפטו שתהיה הודאת בעל דין שתראו רעת רעתכם ותשחשה‪,‬על דרך' י‬
‫משז׳׳ל סיזלחדין לחוטא אחר מית את התורה ום‪ 1‬י‪'1‬ן לו חה משפט החוטא‬
‫חטא פלו׳ואח״כ אוחרי' הלא אתה עשית כן* כןאחר ה' על יושבי ירנשלס ־‬
‫ואיש יהודה אומרו שפטו נא וכו' לא שכוונתי תרינו אתם רקלרנזזזכי‪.‬‬
‫עליכם המשפט* כי הלא ויקולחשפט מיושב ירושלים שהם יושבי על מדין‬
‫יעשו משפט ואדרב׳והנה חשפתיזלצדק מאיש יהוד׳הוא הסלן כי הן לצלק‬
‫ימלוך מלך והנה צעקה* או יאחר מה שאמרתי ויקז לעשות ענבים וכו׳ ‪,‬‬
‫הוא כי ויקו למשפט והנה חשפח לצדקה והנה צעקה^י ועל כן על החשפט‬
‫שהכל חרצנים וזג ויין אין לשתות כי אין בס גס‬
‫המקיים העולם כח״ם ז״ל על ג׳ לברים וכו׳ על הדין כו׳אשיתהז בתה כי‬
‫' אסלק השגחה והתערבות ־ העולם העליזן עם התחתץ על העדר מספנז‬
‫המערב המקשר העולמות בהשגחת שפע רב חעין התערבות הדעות‬
‫זתוק השלום על ידי החספט* ועל הצרקהשע״יפוסק^צדקה ברבים ואין‬
‫צוקניס ימלאו העבים גסס וטל הארץ לא יריקו כח״ש ז״ל על פסל' נשיאים‬
‫ורוח‬ ‫^‬ ‫‪J‬‬
‫ונמשכו למעלה באחדות א' * ומה גם דוד אשר באו לאדן אתרי חות דור‬
‫המדבר שהיו כלס כא' צדיקים גחודיס ואז ויטעהו נאר׳ן הקדושה בהיותז‬
‫פורק שלא היו ככרם הניטע משריגים רבים נפרדים זה חזה רק שרק‬
‫אחד הזא אחדות שלא זכו לכך עדשויחןשם ישראל באחדות אשר נגמר‬
‫אתיות נפשותס בהיותם נגד ההר ששת יחים נדברים עס השכינה יוס‬
‫יום לעוחתה *זהיה להם כל זה מהתה׳ חלאת זזהחת נחש שהותכה עיקלה‬
‫במצרים כחדובר ונגלנרה הסהרה בשבעה שכזעות סחעפח על עצרת‬
‫כאשה מתקדשת חטוחאת׳שאחה הפסק דמיה סופרת שבעה נקיי׳לגחזד‬
‫?טהרה כן פסקה עכירות הזוהחא בצאת׳ ממצרים וספרי שבעה שבועות‬
‫סהה כענין שבפה נקיים כחאתד ספר הזוהר ופסקה לגחרי סמוך לחתן‬
‫תורה* ועדיין ע״י המנל תור פירוד על תום חתי מדבר והיו הדזר השכי‬
‫צדיקי׳ בעלי אחדות* כח״ש ז״ל שעל כן המשילם משה לכוכבים שאין בישי'‬
‫‪ .‬לעול׳ חה שאין כן בחחה ולבנה'* וז״א ויטעהו שורק שהוא ע״י היות׳שורק‬
‫^‪3‬עלי אתדיתבנפשותס* זלתוון ולקשר בינז ית' ובין כרמו ישדאלמה עשה‬
‫‪ .‬ייכן מגדל בתוכו הוא בית המקדש ודקדק באותדו בתוכו סל לרם‬
‫מחם כד״א ושכנתי בתוכם שהוא בעם ולא באהל בעצם ככלברבחקותז‬
‫הי היכל ה׳הקה* ולסחא יגלום החטא אשר לא יבצר מאיש שוגה זחפתי‬
‫לחטא אז בהרהור או בשגגה יתפגס האה בה ^ילה על כן וגס יקב חצב‬
‫גי היא החזבח חצי בו להפריש שם חרצני׳ וזג מיין הטוב והיא כי החרצן‬
‫ההניחיהיאחשל אל ההרהור‪ .‬שבפנים והזגחשלאל פעולה תצזניתחשזללת‬
‫מחשכה חניחית היא השגגה כמעשה בלי דעת כי שני אלה המה כוללו‬
‫כ^קדגכיתכפרה• העולה כי היא העולה על עון הרהור והחטאת על‬
‫ל לעילת הסיגג גלי מחשבה כעושה מלאכה בשבת בחשבו שהוא חול או‬
‫’^’’לא ׳ ועל כן יקרא כחובת יקב סחפריש חרצני’ וזג מהיין‬ ‫׳’’^‬
‫הטיב כי גס המוכח תפליש ב׳ חלאית דוגמתן מהאדם ואחר כל ההכנות‬
‫האלה ויקו לעסות ענביש ואשד ‪ .‬בהדרכה והכנפס ע”י המזבח בהקריב‬
‫ח^ייתס ישאדהיין הטוג לתי מפל רע משתי הסוגים האלה הנזללים‬
‫‪-‬‬
‫הכל והנה ויעש ׳‬
‫באושים‬
‫^^^יחיתוהוא כי בשוגג נשארה המחשבה טהורה ובמחשבה בלתי טהורה‬
‫טי׳זליה באה העולה נשאר לתות המעשה שלא הוטחא? אך אלה כנאום־ס‬
‫גי יהרהרו ויחטאו חויד ולא נשאר• ‪ ,‬לחו שום לחלוחית אשר איננו טמא ‪1‬‬
‫ועתהיושב ירושליסהיושב עלהתשפטעלפיהדין ואיש יהודה היושב‬
‫על כסא המלוכה י פפעו גא כל כת קזשני׳הנו׳יוש׳ב ירושלי׳על פי החשת‬
‫‪J S A I A S Cap, 5‬‬
 ‫מראות הצובאות‬ ‫‪n !vjftih‬‬
‫‪V‬לזכרנרחנועתה‬
‫וועיניא‬ ‫שחוסיפיסמסלדללהרכזתלח! זלעהאלמה‬ ‫ןלןח וגשם‪5‬ןין זכו׳ וז״א פה וע‪ 5‬העטס אציה וכי׳כי עם היות חים בעטם‬
‫השלה‬ ‫עשרת צמדי כרם יעשו בת כ!׳* ויתכן יאח הס התחילי‬ ‫אז יאמר אודיעה נא זכו' כי‬ ‫יציה ע‪3‬יהס חהחטיר זהריק ע‪ 5‬הארץ •‬
‫ואני ע י‬
‫* י" ^ ית צחלי‬ ‫^^ל^‬ ‫יועתה הוטע הזא יתב׳ אשר יהיה כאחרית זעם מרנן כימ לאסון אשר‬
‫* ימשל‬ ‫‪,‬‬ ‫אחריכ הכתיס וזהז אם לא גתים כיי יי^ יל’‬ ‫בימיהם זז״א זעתה אודיעה זכו' זהוא ראשונה הסר משזנת קזציז הזא‬
‫שחזה;ץ‪/‬‬
‫‪.‬‬ ‫כרס יעשו‪I‬וכן׳‪ .‬באופן‬
‫׳■‬ ‫יהדקים שהיהכ‪5‬יע‪ 5‬כקזץחונד‬
‫‪ !t‬׳"^יל ■‬ ‫־ שחיכו הב׳תיס‬ ‫^^‪1‬דז צבאות כי תי ש ר^ל ‪.‬‬ ‫והיה משוכת חלק ומשחרת זראש ליש' ן^^יומטר '‬
‫משכימי זכז׳ אחר או יי ו׳‬
‫מרעה ‪ t‬רעה היו הולכים*‬
‫הוי‬ ‫^ןו ^ מ ש פ ט והנך? ‪-‬‬ ‫נתתלת רעתנו היתה מפלתו כד׳א ׳‬
‫ניתן ה' נידז את יהויקיס זט׳ ומקצת‬
‫־וחושיפיס חבית בבית אל‬ ‫^צדרןהוךגהצ;}לןה’ ‪ :‬י הוימגיעיכרח‬ ‫כליניתהאלהיס י ואז היהלכער‬
‫אפס מלןובט‪ ,‬עד אפם מקלם אחר כי ע ן ד צ ^‬ ‫כ ס ת ש ד ה בשדה יקריבו‬ ‫׳‪ .‬כמאמר הכתונ כימיו עלה נ״נ כו'‬
‫מדה זזככיוצאבזהניהזיח״^י״^^ין‬ ‫זאת‬ ‫■ וישלח ה יכו את גדודי ‪,‬כשדים‬
‫^^כםבכןרכהארץ ‪ ,:‬כאזמיהוך?‬
‫^ ;‪«,‬י‬ ‫כי מתחלה ינישז‬ ‫גדודיארס ואת גדודי חזאכ זאת‬
‫״רו‬ ‫ךיוג ד ^ ^י ם' מחם י^יפ'לי‬ ‫גדולי כני עתון זוהו והיה לנעד׳זאחרי‬
‫‪1‬י‪,‬פו‬ ‫כבקרנטרם‬ ‫כן היה פרזץ גדרו כיתייהויכין כי וטובים מאין יושבי‪ :‬כי ע שרת צמךי“כרם‪,!.‬עשו;‬
‫'ויין ישן החשנל הנקרא שכר י‬
‫^ויבקש‪ ,‬״ ולאישתו אזתי^יי®‬
‫חךוזךעדזמך?‪ 1‬שהאיפה ‪ :‬הוי משכיכ^‬ ‫גדר אכניז הס החרש והמסגד אלף ‪,‬‬
‫‪ ,‬כהרסת׳ואו הי'למרמס כמאח׳הכתוג‬
‫^ ‪inf‬‬ ‫מאתרי בנשף על כליי^‬ ‫^^^^ריבנשף‪.‬י!ן ידליקם י;‬ ‫לא נשאל זולת דלת עס הארץשעליהם‬
‫^אחי‬ ‫וכל שכניהם‬ ‫משתיהסדאתפע?!‬ ‫מלןצדקיהו ׳ ואתרי כן כימי ’ ו ך ה קגו מנ בל ח ף‬
‫כנפול ‪ .‬תרדמה על אנשים* ‪’ /‬י נדר•^‬ ‫ר ‪ i-‬י‪ ^ s :‬ר י ט ^ ‪iW 7 i n 1‬‬ ‫צדקי־וואשיתתזבתהסחחה י׳אין‬
‫הרגילסנזס יקידליקם‬ ‫עובר לא יזמר בכל הארץ ההיא‪,‬לא‬
‫יעדר ועלה שמיר ושית ומפני עגמת ראו■;‪ ’ :‬ע מ י מ ב לי ד ע ת ^נ כו דו מ תי‬
‫נפש ע‪ 5‬אלץ הקדושה תהיה כל‬
‫מ כי ה סייו צ ח ה צ מ א ‪> ; :‬כן הר ח‪:‬ב ה ^גי ^‘ ׳ ‪S‬‬
‫לא יערבו אל לבם לקחתית‬ ‫צמחה שמיר ושית • ועל העבים אצוה‬
‫שק לו נחון ועוד מעט "^'^רחתת‬
‫נפשה‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫וכן׳ כי הארץ אזכור עד גדר אומרם ׳ '‬
‫ל גונה‬ ‫נבל המעורר ישנים ומשמיע לקר‪1‬בי' ועוד מעט ויוסיפו‬ ‫ז״ל כמדרש שהיתה האלץ כמה שני' מלוג יוכש מצא מעפרה גפרית זחלת‬
‫י יתן‬ ‫נרדמים וקולו נשמע עד למרחוק‬ ‫שלפה כו׳ ״ או שיעור הענין מעין הראשון שאומר הוא יתב' ליושב על‬
‫' חאל‬ ‫בכח להרים קול עד שהחדשים ישמעו והעוריס יביטו‬ ‫‪ .‬המשפט ולאים יהודה שפטו מה לעשות כו' כי אס אלזרתי הסר משוכת!‬
‫יפות‬ ‫יקבעו סעודתה‬ ‫של קוצים שהם כל איש רשע והיה לבער‪ ,‬כי רכי׳ המה ואס אמרתי פרוץ‬
‫ואל‬ ‫כבואם לראות כבלע את היין רק ויין חשתיה׳כלו' שאין מט^’^®‬ ‫‪ ,‬גדרו הם הצדיקים שייתיס כעון הדור הנה והיה למרמס מכל האומות‬
‫סעודתם רק על היין ולא על החוק רק כדרן שכורים לט^י^*’^ ' זיחס‬ ‫כי הוסר גדרם החשחרים אותם בזכותם ואם אמרתי אשיתהו כתה כשב‬
‫ימה‬ ‫פועל ה' הוא נפטים יטטי‬ ‫בייסורין הלא ועלה‬
‫‪.‬‬ ‫ואל תעשה שלא יזמר ע״י מיתת ‪.‬קצתם ולא יעדר‬

‫לאתוניתסעל שלאיע שומסצותמית׳כיאםאשרשנאה הלאה׳״^^‬ ‫שיחרבו כי יתפקדו להפליג ולא יכופרווירגו על הזכיות ויאכדן• ואם‬
‫׳' " ‪w‬ברא‬ ‫•‬ ‫על העבים אצוהחהחטירעליו מטר כלל הלא כיס ה'צבאות כית ישראל‬
‫היות הגוף מעשה י‪7‬י‪ 1‬לא !‪ tfi‬כי ה' טשה את הגיף כי היה נח'* '‪J,‬‬
‫את האדס ולא ראוהו כשטדיס האלה ועל כן לא חשו לפשות גו‬ ‫ואיש יהודה ונו׳ואיככה אמיתם לגמרי ברעב ואס כן איפה מה אעשה כי‬
‫ה׳ על היותו תעשה ה' כי לא ישערו באומד כי החותר מעשה ה' הוא *? ‪I‬‬ ‫ויקו ה׳ הנז׳ למשפע והנה משפח ־ והוא כי הנה אדז״ל על שבעה דברים‬
‫מה שאוכיחס אינו רק על בחינת הנפש שלא יבצר מ‪ :‬ס יריעה כי ‪.f‬‬ ‫נגעים באים ובכללם גזלוהחשפת הזא ננעכד״א ושפת ה׳ ובו'מגזירת‬
‫ה' היא* או יאחר מעין זה שיעשו כ״כ עיקר מהיין להכאת גופם י‬ ‫שאת אז ספחת ופל פי דרכו רמז כי המשפט בהשיר נקודה יזמנו העולם‬
‫מהנאת הע״ה ליהנות שס מטובו ע״י תור' ומצית הזא כי זה יביטו היג '‬ ‫מתקלקל כי כן בין משפט למשפ^א' היא בחספר בלבד וכן ויקו לצדקה‬
‫יניט*‬ ‫לעיניהם אך פועל ה' הוא לב טובו פעל לחוסים‬ ‫אשד מעשה הצדקה שצום אדרבה ור‪v‬נה צעקה ופי' ואחר מה הוא החשפת‬
‫כי נעלם הוא מעיני נשר למז ומעשה ידיו לא דאו ע״ל הנז' או מה סא־‬ ‫על העדר משפט והצעקה הלא הוא קול הוי חגיעיכו׳שצועקי'העשוקים‬
‫מעשה ידיי ^ ‪f‬צא‬ ‫פועל ה׳ לא יביטו אפילו הבטה מהיציאות נמשך שגס‬ ‫ןאוחליס הוי חגיעי בית מי ת שבעלי זרוע מגיעים קיר בתיהם אל כית‬
‫הדל להשיג גבולזוזה גזל והעדר משפט שלא בלבד חטלטליןאז מחק כ״א ־ יאו ־• ואס נאתר שמעשה ידיז הוא בית המקדש שנעשה בפתי ’ י ״‬
‫כחאחרס ז*ל גדולים צדיקים ונו׳סכאמר בו כוננו ידיך * ונבא אלהט׳־־‪1‬‬ ‫גס קרקע שאינה נגזלת ידם תקיפה ומגיעים בית בבית* ועוד מעט ■על‬
‫והוא כי הכה הודיעונו רז״ל פירוש מאחר שלמה בחכמתו תנו שכר‬ ‫עני‬ ‫בלתי מנחה יזשיפז כי פדה בשדה יקדבו וכו׳והוא כי בבתי' אין בית‬
‫נגי^ יין אלא לקבלבל רשעים שכר מציתיהם בעה״ז ; ההו תנו ט‬ ‫אן‬ ‫ודל נגזלת לגמרי רק קצת מגבולו שבנתיס שיגיעו ביתם לביתו‬
‫לאובדשהוא הרשע אובד עולמו ולפי זה יתכן שעל הי דרכו קראלט^ ‪,‬‬ ‫בראותם כי אין מוחה זה יניא כי גס תשמע עליהם הוי אתר וצעק'רבה‬
‫מזווהיאכיסדה בשדה יקריבו עד אפס מקוש בלל והוא כי אס שדה ׳ שעם שחפתעו יין משכל שהוא ישן אפקיה בהאי ליפכ''‪5‬דח}ן שהוא שהי‬
‫וגס פה יתכן באו שכר ירדופו דאפקיה בהאי לישנת לרח‪1‬ז ‪ ,2‬א‪,‬ז לה®‬ ‫איש דל יהיה בין שתי שדות של שני עשירי עס א' יוהעשירים מקריב גדר‬
‫'שלודפיס לקבל שכל מצותיהס פה* עוד נקדים כ» ]כילת ^*»ן גוג‬ ‫שדהו לתוך שדה העני ממזרח והעשיר שחהעבר חזה מקריב מצד חערכ‬
‫\‬ ‫ומחטיא את האדם על כן איוב אחי הקיף בניו יחי המשתה ‪-‬היה‬ ‫עד שזה נוטל חצי שלה העני זשכנגדז חצי האתר• עד אפס מקום לנגזל‬
‫עזלית על תטאתם* ובזה יאחר הנביא ראו עתה את מעשה הרעם^ ״ ‪,‬‬ ‫העני וצועק אנה הלן שדהו איך נאבד כי לא נשאר לז כלל שוס מקום‬
‫בהפליגם לשתית כי לא נתנו אל לנס לומר לחה ברא ית' את הלין בהו‬ ‫ואין עושה משפט על הגזל זבחקום תת לו צדקה תגדל הצעקה ♦ חשיב‬
‫לשלם שכד הרשעים זלנחס אבלים* וזהו ואל פועל ה' אשר פעל!ברא היק‬ ‫הוא ית׳ ואוחד לדליס הצועקים תחרישו כי הלא והושבתם לבדכם אתס‬
‫שהיא בשביל הב' לגרים ההם לא יביטו רק אל שכרות )חל לחן ואחי'‬ ‫הנגזלים בקרב הארץ כלה זהגחליס ילכו בגולה גחשיס מקרב הארץ‬
‫כי זו טובה תהחלוקת הקודחות שלא יתחז וכ״כ יהיו הגולי׳ כי הלא אצ״ל ; 'פתיתס ייס יזם היו עושים כאיוב להעלות ע^ית אולי חשאן ע׳׳י היק‬
‫והיו הנלטס לבית המקדש להקריבם כי בניי היה בימי ישעיה כו אס‪.‬ח ^‬ ‫באזני איש ב״ו שעשרת אלפי איש או תחשים ^ף איש יקראו צבאות בעיניו‬
‫ומעשה ידיו ה א ל׳ה להעלות שס עולותיהם אפי׳ לא הלכל לראותו תה*‬ ‫אן אפילו באזניו ית׳ כי אלפים ורנטת כאין לפניו ית' ועכ״ו אומר ה‪ 1‬א‬
‫ומעשה ידיו הוא כ״ה סנקיא מעשה יריו לא ראו •‬ ‫־‪,‬‬ ‫יתב' באזני יצדק שחוע הקרא אני עליהם ה צבאית כ״כ היז אס לא יי‪1‬‬
‫‪ ?JD /‬גלה עמי וכל׳ אמר הנהישהחון עס הנחבכ ס נקר ועלבאטי‬ ‫בתים רבי' לשחה כו' כי‪ .‬אם לא היו לשמה היו יושביהן כל כן כי נס באזני‬
‫י היין ויש גדולי ישראל אשר היה ספק בילס למחלק אמר הגי*‬ ‫אתייחש עציהם לבעל צבאות להיותם רבים מאד ועם כ״ז את׳לינס ולא ‪.‬‬
‫עיק׳ האשם הוא על הנדולי׳אשר לא חיתו כי המסכימי׳ נבקר שכר ירדי^'‬ ‫אשאיר רק העשוקים בלבל ואחר גדולים וכו׳לוחר לא מהיותם בתים‬
‫וחאחרי בנשף ונו׳ חטאו בנלי לעת כי בהחסכס החזן העם אחר ה*ק‬ ‫ישנים ישוחו רק גדול‪-‬ם וטובים מאין ‪ -‬יופב כי חבלתי היות בהן יושב‬
‫נפתו!דעה חשרווחה סגלה עמי לא תגדל אשמתם בעצם כי היה חג‬ ‫■ ישוחו ויפוצו והוא ענין ושאיה יזכת שער ואיך יהיה זה ע״י תחרון לחם כי‬
‫דעת כי הרבה יין עושה והראיה לחוסר דעתם כי הלא • אלחהחן לי*"’‬ ‫עשרת צמדי כ‪1‬׳ ולא אצו‪ :‬לעבים לבלתי החט־ר לגמרי רק איועטמזוג׳‬
‫לא יחזם בהוציא כל אשר לו ביין כי הלא כבוד עמי הוא היותם • חתי ר®‬ ‫כי עשרת צמדי כז וזה אפשר על מה שיקריבו עד אפם מקים בשדות‬
‫‪.‬‬ ‫על‬ ‫׳ ‪■ .‬‬ ‫‪, ■ ,‬‬
 ‫ז‬ ‫מראות ^הצובאות‬ ‫ישעיה‪:‬ה‬
‫עלערינות הייןוה‪ 1^1‬כיי‪ 3‬ז מיי‪/‬ד ® ש‪ 6‬םיחסר לחחס‪,‬ככולם ה‪ ^ 1‬י לך יות׳ טוב הוא מעתה ישח אדפוישפל אים ותשא׳ באשד לך ולא שתאבד‬
‫חמךיתחזור לקנית זולתם קרוב לענין כושרא דחיותא ־• והוא חאחרנו על‬ ‫היותס חחי רעג ולא יש^לו ייזולתס אמר ראו חסרון דעתם כי יוציאו‬
‫פסוק והותירך ה׳ אליזיך בכל מעשה ידן בפרי בטנך ובפרי בהיותךכו׳‬ ‫כל אשר להם על אין לחם יאח”כ חסני הכבוד יהיו ייתי רעג נמצא כי‬
‫לזמר טוב לן שלא תחטא או שתשוב סדם תלקה סתרוית שוהותירן וכז׳‬ ‫היין החיתס כרעג והמונו אשתו וגניו איןצ^*ל כי אכלם ולחיים יחסר‪.‬‬
‫זלא שיאנדז חמך ואתן לן אחרים‬ ‫ן ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כיאסגסצחהצחאחייןח שחיהסכו‬
‫תהתיהסאחר ומן שתשוב ‪ 'k‬מה יאח׳‬ ‫^^^^^ד־סךיהוהמ‪ 1‬נ ה‬ ‫תרעעיניעחי בהחונזחתת לאחד‬
‫אלו ישח אלם כו' ויגבה ה' צבאות‬ ‫חהסחכל כוס וכוס תלי תלים‪ :‬אשר ׳ ושאונדזועלזבה ‪ :‬וי^טהאדם וי׳שפל־אי^ע ועיני‪.‬‬
‫במשפט שיגבה על חלת ה׳ שלא יעשה‬
‫ויפעולחגדהיה אזטובלך כיהלא‬ ‫גכהיסת שפלנה ‪ :‬ויגכהיה^ה צבאותבמשפט•‬ ‫דעתם״חסכם אחר‪1,‬לכן‬
‫ורעו כבשים כדברם וחנהגס וחרבות‬ ‫שגדולי ^^האל הקדו ש נקד ש ב^דקה ‪ :‬׳ורעו־כבשיכש‬ ‫־‬ ‫הוא צריך שני דברים ־אחל‬
‫חלאות כבשי׳‪,‬מתים גרים אתם יאכלו‬ ‫העיר אשר היה להם למחות מליחשן‬
‫'ולא שיהיו מאכל לאויביך הזרים‬
‫^רםרחרבותמחיםנריםיאכ^ו’ ‪ :‬הוי מ שני‬
‫אחי היין הם יקחו חלקם ולא בלבד‬
‫ושאתןלךאתדיסתתת‪ ' 0‬ואפנאמר‬ ‫^ ^ עון ב ח ב ?!י ה שו < ^ ו ^ ^ ^ ל ו ת ה ע ג ^ ד י ס ט א ^ ‪:‬‬ ‫אחר שילקו ההחיןכיאם שכאשר‬
‫שאומרו כבשים הזא חשל אל ישראל‬ ‫האמרים ימהר"יחישרז מעשד־זו• ^ מ ע ן נראה‬ ‫גדילן^העירהם הולכים לפני העם‬
‫יאחר שע׳׳י מה סוישת כז׳ ויגבה ה'‬ ‫כעה״זכןלגיהנס הם ירדו תחלה‬
‫צבאות כו׳ירעו ישראל רם כבשי׳ כדבר׳‬ ‫ורנקרב ו תבו אה עצו^‪-‬קלרש שךא‪ 9‬ןנד^ת ‪f‬‬
‫ואח"כ החזן העם השותים ואגבן נס‬
‫בהלוכם בלי מחל כי יהי ' פסת בר‬ ‫הוי ה אפ רי ס ^ ר ע ^ב ולקוב רע‪ .‬ש מי ם הישף‪.‬‬ ‫היזלימיס קול שאין המשתה הס‬
‫בארץחאליהאןהאוק‪ 1‬עעכו״ם שרם‬ ‫החכגכי׳לפניה׳בכנו׳ונבל וכו׳ ואחריה׳ לאור ואור לח שך שמים מר למתוק ו מ תו ק‬
‫מחים דשניס ורפנניס סתהא״צ לומד‬ ‫כל החתלויס שם ושחחים בשחוק‬
‫שלא ייטבלהס בשובע שמתות כי‬ ‫נבונים ‪:‬‬
‫פניהם ‪• :‬ן‬
‫ונגד‪••",• .‬־‪V‬‬
‫בעיניהם ‪••V.•:‬‬
‫חכמים ‪•:‬׳••••‪.‬א‬ ‫הוין ‪i‬־■י■ •‪J‬‬
‫ר*מר ‪{ -‬‬
‫‪(T .‬‬ ‫הש^תיס שייטב הדבר בעיניה׳ ושמחי׳‬
‫אם שתהיה הארןאזכלת בהם במקום‬ ‫י שכר‬ ‫ייז ואנשי־הי‬ ‫לש״יע* וזהו אומרו לכן שעין ששותי׳ הוי יכרים‬
‫שהיא כותנת חזון מאליה לישראל‬ ‫יסירו­‬
‫צדיקים‪r •r‬‬
‫וצד*חק ת‪ ,‬־• •‪11‬‬ ‫שחד ; * ‪:‬‬ ‫שעעקב ^ ־‬‫מצדיקי‪T‬ר‪| vj•■ IT‬‬
‫קל לכן לא תצר פי שאזל כלי החזיק‬
‫וד״א וחרבית את החחיס גרי׳ בם כס‬ ‫­ ; • •‪j/‬‬ ‫השותיסנחזרקי יין בלבל רק הרחיבה‬
‫העכו^׳ם יאכלו חורבותס'הנד כענק‬ ‫י‬ ‫מ מנו‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫נפשה ופערה ‪ ,‬פיה לבלי‬
‫‪,‬שאזל רשמה‬
‫או יאמר קאחר חבריו לרבי עקיבא בחשבו סבן‬ ‫ארץ אוכלת יושביה *‬ ‫חוק זשעור להחזיק כגיהנם הבלתי מוחים; ואת השותים ואשר היה טוב‬
‫בעיניהם גס מהמון עס בלתי כלאים למחות * ותחלה ילל הדרה הוא ' כזזיבא היה משיח אחרולו יעלו עשבים[פל לחיין זעליין אין בן לול בא‬
‫ווה יאחר אחרי אומרו ענין הגלות באזמלו לכן גלה עמי כו׳ שהוא חרבן‬ ‫ראשי הדור שהם הדרה שאין שאול מתהדרת רק בהיו׳ בה גדולים זאת״כ‬
‫א׳ ויהיה פירושו חבלי זעת שהוא פל העדר תורה שהוא סבת י החרנן‬ ‫החונה כל חיל המון השותים כי הבלתי מותי׳ הראשי עם יקדימו לגיהנ‬
‫ההוא* ואחר אח״כ על חרבן שני זישת אדם וישפל איש מהוא להשקיע‬ ‫אל החוטאים ואת”כ החונה ליסרם ואחרי כן זשאונה הס המעלים קול‬
‫המדינות והשנאת חנם שואת להם תחת גאונם להתנאות איש על רעכו‬ ‫סאון היין בכנור ונבל ותוף וחליל בשירי וחרה לפניהם ואחרי כן העלז‬
‫ולהחזיק בשנאה כנודע שעל שנאת חנם נחרב בית שני לכן כאשד יתקנו‬ ‫בה והוא מתלוה אליהם וייטג געעיו מעשה אלו עם יודעם כי אין וה‬
‫כי ועיני גבוהינד תשפלנה אז ויגבה ה׳כו' שהיא הגאולה העתיד׳* אך הנני‬ ‫י ק פועל גיהנם היו כעלזים בה וזהו ועלו בה ’ ואל יאחר הדיין אין‬
‫מגיד כי הטוב הגדול הנז' לא בימיכם יהיה כי הלא ורעו ככשי' כדבר ס‬ ‫אנזתה ולא ישמעו לי אל יחוש כי הנה אני מבטיחו שאם יסח מי שהוא‬
‫ברבוי עשב והתרבו׳ םירערשסהסאשר‪.‬את חחי׳ עצותי׳וגרי׳כעת בעולם‬ ‫נקרא חשוב או אדם שיהי׳ שזחה עס היותו בגדראדס הוא כדיקששוחיז‬
‫יאכלו אותם התרטת ההם שיהיו קבורי' כנאכלי׳ ?קביס כי על החרבות‬ ‫ליטפל לפשפש במעשה העם למחות וגם ישפל איש ‪ ,‬אשר בו כח למחות‬
‫הגז׳ ‪.‬‬
‫_________________________יי‬
‫‪ %‬שיעלו על לחייה׳ טי ס יהי׳ הטו׳‬ ‫ריז•!‪Tr.n'-‬‬
‫עשבי'‬ ‫‪ Sr‬כדנר׳‬ ‫ידיז! ז■ר‪.‬‬
‫כנשי׳‬ ‫שיאכלו׳ ירעו‬ ‫הנקרא איש הוא השוטר ציטפל גס הוא למחות כלו׳ לשם שחים ולא לשס‬
‫ך ן ן י משכי העון זכו׳ הנה עבירה גורית עבירה אחר ראו נא כי יש‬ ‫שררה ונאוה אני חגטיחם כי גס מיני גבוהי' זרמי המצח לקבל תשפלנה‬
‫מושכי העון לעשותו חוידנחגון וגורר בחבלי עבירה קלה מאד‬ ‫לשמוע בזנית שפלות השזפטיס והשוטרים לחתזת לשם שחים וקרא איש‬
‫על הבל וזהו בחבלי השוא וכן יש שלא בחבלי סוא כי אם בחבל עב כעבו'‬ ‫לשוטר שהוא חשוב וגדול‘ כי ק היה גזחניס ההם כמאמר׳ ‪"1‬ל כי יואב‬
‫'העגלה חטאה שבה מושכים העקיזפירש כי השוא הוא האוחרי׳הלא ייעד‬ ‫היה שוטר לדוד י ואז אין פחד שתקטרג חדת הדין על השכרות שקדם כי‬
‫הוא יחבר' גיהנס לרשע כי הרחיבה שאול וכו' וטוב לצדיקים ע׳׳י תשובה‬ ‫הנה ויגבה ה׳ בעל הרחחים במשפט היא מדת הדין כי יגבה ויגבר שם‬
‫‘וחעש־ם טובים כאומרו וישת אדם כו' ויגבה ה׳ צבאות כז׳ כחדוב׳ אוחלים‬ ‫הרחמים עליו גחשפט שנעשה למפה* ילא מיד אלא טחלבד‪ ,‬סילוק הרוגז‬
‫היה האל הקדוש בעל החשד נקדש ומתמלא שפע קדושה יתירה בצדקה י ליזה יניח הכל באמונה מי •תןוימהר יחישה מעשהו בעה״ו להצר לרסעי׳‬
‫למען נראה בחוש ואו ע״י כן נשוב מדרכנו היא עצת קחש ישראל האומר‬ ‫שהיה משפיע בתורת צדקה כד״א ימצא חיים צדקה וכבוד ווה שמחתו ית'‬
‫ושבת עד ה׳ ונדעה ולא נהיה כחתיס *’‪,‬ולנה ע״י חבלי שוא אלה שיתאוו‬ ‫כנודע* ועד גדר וה יהיה שופע השבע כי הלא ודעו כבשים כדבר ומנהג׳‬
‫לראית האדזתבלבד חושניס טון גלול שהוא אח׳ לרע טוב כי טוב אשר‬ ‫שלא יורגש חשרון בהם תמיד טס היות שחרטת חחים גרים יאכלו‬
‫לרשע בעה״ו שהוא רע לפי האחת כי הוא יתב׳חשלס לשונאיואל פניו והוא‬ ‫מהכבשים וכל שכן בני הכרכים וכל כן תהיה הברכה חצויה ומפורסמת‬
‫רע שאוכלים זכיותיהם להאביד׳ שם קורק אותו טוב ‘ ויסורי עוני הצדיק‬ ‫סלא יעשה בהם פגם ורושם שהוא חן הקצה אל הקצה מהעדר תשונה‬
‫שאחד למעלה כי עשרת צמדי כרם וכו‪/‬וזרע חומר יעשה איפה אל שובם י אשר הוא טוב קזלין אותו רע ויתעצחו בקושית צדיק ורע לו רשע וטוב לו‬
‫על שחזה יבואו לשים חופן טוב הרשעים שמחשיך י לבס לאור שאומרים‬ ‫טד ה' * או יאמר וישת וכו׳ נמשך אל אומרו למעלה ויקו למשפט וכי'‬
‫שזה הוא האור ויכחישו אור הע״ה ואזר שחקזים הצדיקים סובלי היסורק‬ ‫סע״י כן הוי מגיעי בית זכו׳ בראותם כי אין משפט ועל כן ילקו כי פשר‪,‬ת‬
‫שחים לחשן שאומרים שאין להם בחותם רק חשך ולא אור ע״ה וחוה עול‬ ‫צמדי כרס ז ס׳ ע״י העוסק והמריבות וכן הוי משסמי בבקר וכו׳ כי יין‬
‫מעט יגעצו בפסק תורה ומצית המתוקים מדבש ונופת צופים ויעסקו‬ ‫ידליקם לעשוק ולריב זה פס זה כי לכן הרחיבה וכו' אחר עתה־ משל‬
‫בעבירות שהם מרי׳ ויסיחזס למתוק טיחתק! להם ומתוק הוא עסק תורה‬ ‫י‪:‬ד’י» על לברי ריבות כשאחד אינו רוצה שנים לא ירינו כי אם האחד‬
‫וחציתי יהיה להם למר וכל עזן העצו׳ הזה יבא להם מחבלי הסוא שיתחילו‬ ‫יזשהיל עצמו וסובל ואינו ‪ .‬עונה לרעהו כאולתו הב׳ יראה וישפוט כי כן‬
‫להתאוות ראות אמונתו ית׳ בחוש בעה״ז והיה נקל להם לקנו׳ דעת לדרוש‬ ‫ראוי יעשה גס היא ומה גס כי הראוי להתחיל בסבלנו' היא היותר חשוב‬
‫מאת אנשי בינה אשר יבינו דבר מתיך דבר שאין טוב העה״ו טוב כי הבל‬ ‫וידון קל ותומר השני בעצמו וישבות דין וקלק ־ וזה חאמ׳ הכתוב בהקדי'‬
‫הוא ונקה דברים אין מספר שדעת לנבון נקל להבין דבר ‪,‬חתוך דבר‬ ‫שני דברים מספד הזוהר א׳כי תואר אלס חשוב מתואר איש ’ ב׳כי יש כמה‬
‫אין כל טובות הפה״ז לרשעים היא נכוישכרם וההפך בצדיקים אלא‬ ‫מלאכים נקראים עיני ה' משוטטות בכל הארץ זחגישים למשפט עליון‬
‫שאוי חכמים בעיניהם של עצמם וסומכים על דעתם ונגד פניהסיננוני׳‬ ‫אחד כאשר וישת אדם היותר חשוב בריב הנ״ל אז מיל וישפל איש שכנגדו‬
‫ולא ישכילו כי טוב ללכת אליהם ילמדום מרזח מבינתם* וע״י יובלי השוא‬ ‫הבלתי חשוב כחיהי יח י ק ועיני גבוהים מחש הס י עיני ה׳ המשוטטות‬
‫שהיחלולאחת בם ולא הלכו אל נבונים יעמידום על האחת משכו העון‬ ‫הס מלאכי השרת החכיטיס ועולים אז תשפלנה הסלאכי׳ ההם הנקראים‬
‫ממדרגה אל מדרגה עד שנאבדו ♦ ועל החלוקה השנית והיא וכעבות וצו׳‬ ‫עיניס מלעלות למעלה להשטק * ואז ויגבה ה׳ צבאות במשפט וגובר על‬
‫אחר הוי גבזרים זכו'יתבאר בס״ד ‪:‬‬ ‫חדת הדין והרוגז ע"ד האומר ואל זועם בכל יזם כי חדת מסד זומם אל‬
‫גבורים כו׳אמ׳אשר‪ .‬אמרתי וכעבו׳העגלה חטא׳הוא כיהגבורים‬ ‫הוי‬ ‫מדת רוגז מלפעול צרה ואז האל כעל החש' מתקדש בעולם בצדק׳ שתטיב‬
‫נתורת צדקה בלי נכוי שכדי וגס שגס אחר שתלקה אשוב ל?גתי‪ 7‬להיטיב * י אילי הארץ אשר כח בהם להנהיג הדור ולחנות דייני לא היי מוציאים‬
‫גבורתם > ׳‬ ‫;‬ ‫י‬
 ‫ישעיה‪ .‬ה ו מראות הצובאות‬
‫ךף» זר;‪£‬ו( לס‬ ‫‪if‬‬ ‫>‬ ‫ב ׳ ע נ ת ‪^ -1‬‬ ‫גטרתס כי אם כלי‪5‬שת‪1‬ת יין • ‪ p i‬הלייני' ענחם אשר הם אנשי חי‪ 3‬שב‪ 1‬א‬
‫^יאופןשי^ין ■‬ ‫‪:‬תזאדע‪5‬דיינים מומחים כאתזר כיתמ • פני הסזגיס הא‪1‬ה הראשים‬
‫^ « ‪ . .‬׳ ^ ד‪1‬ממנהז‬ ‫׳‬ ‫אימת העז‪ 5‬ס הזהיהכילל‬ ‫כדי שיהיר^ להס מעות לשתות יין יי והדיינים עצחס להרויח לחסו)־ שכר‬
‫ז^^‪,-‬י»לכי‬ ‫הכסאכעלגמלוא"כאיןהיםיכ׳נ״י^’ ^ ’‬ ‫הס חנליקי לפע כדינים עקג השוחד ׳לקנותויי( ושכר וחילק שרי'ודיינים‬
‫כד״א ויהי דוד מושה משפם וכו׳• ע״י‬
‫ת‬ ‫? נ י‬ ‫ת‬ ‫^‬ ‫שיואג על הצכא ליסי את המשלב ‪ :‬ממנו• ‪ :‬כזנא^רןש^^גיהא^? וחש־שלהבה‬
‫‪ tnincnno‬קלאים את בהיכל ש^‬ ‫*״ * ‪1‬׳ ‪,‬‬ ‫‪ . /;.‬י־ ‪■• I‬‬ ‫־;י _ י'■ > ■* ••‬
‫והנ' &ה כיין שטני אותו המנ שנטלו‬
‫‪ft»U‬״‬
‫■; ״ ״ ד פ ״ אי״ק‪ I‬י ־ פ ‪ ,‬־ ־ ‪ I-‬ה ־ ״‬
‫‪>,‬ס‬ ‫‪1‬‬‫״‬ ‫‪nnp»sf‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬‫ת‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫מראובן לשמעון ושחעון חילקו עם‬
‫המשתלשלים וחתלכשיסכחפצ השי‪^ -‬‬ ‫הדייגים י־ איןנשאר׳להם דקהעון‬
‫‪'V‬‬ ‫‪ :‬וגס גדל זה איןהחקים‬
‫׳ כי הלא לא לאיתי ההיכל מלא מ ץ ן‬
‫א)«^ר?ה‬
‫^‬ ‫‪%‬פןדורה‬
‫צו■ ' ‪ ':‬׳־י ׳ ת‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫ו_ש־־!^ךא^נא‬
‫‪..‬ך־‬ ‫• ; ‪. r- r‬‬ ‫‪71‬‬
‫■ן‪,‬‬‫?‬ ‫והחעא* כו הממון שיסיח מה^דיקי'‬
‫ב;‪ 1‬טן ד ט י דו ע ליו ד פ ה ו ‪ -‬ד רגזל• ה ה ד ם ל ת הי‬ ‫כדינם לתת ללפע ולדיין שהיא נלקת‬
‫י ק הס מלאים וסוכליס אתההיכ*‬
‫זמרכוי האת סכאחצעןת ה־יי ‪,‬‬ ‫_ נכ^תם ‪ » 3‬ק ה ^ ; מ ה « ת ‪ 3‬נ ^ א ת ^ >׳ ? =‬
‫ששורה כו סוכל גם שאר העול® ‪,‬‬ ‫א פ ו ו ע ו ד ר ו ג ט ^ ה ‪ :‬י ת ש א ־ נ ס קג‪ ! 1‬ט מ ר ה ו ק‬ ‫‪9‬צד>ק אשד פיה ל! מלי‪ .‬קירל יופר‬
‫ההיכל לעול׳כטבור האלן ושלי שחש‬
‫וחתפרנס‬ ‫‪:‬‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫‪7‬‬ ‫ץ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫צ‬ ‫ק‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬‫ש‬ ‫ו‬ ‫״'‬ ‫ע זי פ ל מ מ הי ס ־יו ״ן הי ש עי‪.‬‬
‫ן‪.‬‬ ‫‪; I‬ן־־‪i-r h- jiT•‘: ,.‬‬ ‫־;י' ‪_ .‬ן ' ; ־ י' ׳'‬ ‫‪0‬יפתז‪1‬תר(שדקןכוצובר הצהזסיף‬

‫מי’ ת נ’ ‪7‬ה ‪ 5 7‬ו פ ג א'‪7‬יאיה ־‪>” ’^51‬‬ ‫נ‪ ' 7‬ק ^ ו ת ת י ‪ 7‬ד ר מ ת פ ל ס‪ 1‬ת ס מ ץ‬ ‫שלקח מהצדיק בלינו שלאכלין‬
‫ו י ח ב י א ‪ ,‬מופפפפצפפי‪ ■'1‬ואפי אמי’ ׳ ” ' ״ ’‬ ‫כ צ רנ חי ט ביוג ^ו ^יו פ פו פ ה ‪:‬‬ ‫ואתר בצליקים בלינס רבים וברשע‬
‫לשק יחיד הוא כי זה דלן הרשע‬
‫פבראיתכשער עזרתו על איש אחד‬
‫מ צ י ל ‪ .‬ו‪^ .‬ו‪ ,‬ם ? ל;ן ‪ 9‬ו ם ם ה ו א כ נ ה ‪ .‬מ ‪ .‬ר ז ־’ & ■ ’ ״’ ״ ' א י ״ י י נ י ״ ״ ג ״ ^ י ^ ' פ‪3‬‬ ‫ככל יו ם' מוגר וחתעכד להתעולל־‬
‫‪'■ .........................................‬״ ‪I .‬‬
‫כאשר היושב על כסא‬ ‫^ ד נ ל ד ח ש ד צ ר ו א ו ר ד ן ^ ד ‪ 3‬ע‪:‬ריפ;ה;‬ ‫מלילו'כרשע איש יוחו ♦ ואחר בראשי׳‬
‫קרוג‬ ‫יין ונלייניס מסוןשכר כי והעלמת‬
‫‪ iJJ‬אימת נ ׳‬ ‫^ ^ ^ ״ ז ל ע ו י ה ו ו א ר א ה ‪ ,‬הכסא קהן‪5‬ן‬ ‫י‬ ‫קליין שתקיים שלא לדון שכור ׳‬
‫ככולי‪ .‬ולמעלה הימנו‬ ‫^ ת ־ א ד ^י ש כ עי ^ ־ ־ כ ס א‬ ‫׳• ■‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫להודות חסידות בלי ראוהו ריחו‬
‫ממנדואיד יצדק זה הלא הוא כי ®י'‪,‬‬ ‫נודף בשפטו את העם על כן יחזגנו*‬
‫כ ת ^ ^ א ו י ע ו ל י ו מ ל א י ס א י ד ה ה י כ ל א ‪ sf‬ר ‪ s‬י כ ‪c‬‬ ‫' רק שיבחו הישן הנקרא שכר "‬
‫והס התפשטיותין חלאיס‬
‫״‬‫מלא‬ ‫ההיכ‪-‬‬
‫אחר ‪. V‬‬
‫ולא ח מ י‬
‫ההיכל ‪ ,‬״‬
‫הואמ פ מי «‬‫מ « ם ' ‪ ? %‬ג פ ״ ל א ח ד ' מ‪.‬‬ ‫ל ‪ ?*3‬כאכלקשוכו׳אחדהואית'‬
‫‪ ^ PP.^D‬מ ל י ו ו ב ב ת י ם ; חשוליו בל יראה כסונלונסכליח ^^^‬ ‫‪ .‬לק על האמור ב״כגדלה‬
‫אשמתם ני כשלמי אטלקש לשון אש‬
‫אי אפי׳פחות מזה שהוא כשעוד שאת‬
‫חל עליו חובת כיאור שני זבריס א ^‬ ‫קדר'^צ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫’‬ ‫־ ‪.‬‬ ‫■‬ ‫יזשש להנה ירפה פזוא טוס הגיע ‪t‬‬
‫‪ ' V‬יאתר איש מה זה היה לאים האי” ' ‪.‬‬ ‫י־ ‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■׳■;■‬ ‫השרף כי אם כשיעור ‪-‬פילפה אותו‬‫‪.‬‬
‫לדכרולומר כי ראה מה שנעלם מעיני ^זזשזללי בשל קלאכיו רוחיוי‬ ‫סרס ישרוף* כזמן היזזעט ההוא היה ראוי כי •שלשם הס האטת כמק יהיה‬
‫האזתריס איה חקוס ככולו ית' ״ שנית שא״כ איפה אשר)■ןחמות ^י‪]:‬‬ ‫»פלחס הס הכניס כאבק יעליז כאופן לא יהיה שריד חלילה י יען מאסו‬
‫את תורת ה׳ כד׳׳א על מה אנדה הארץ עלעובסאתתירתי וגס אמרת 'זחחמזתוית'איזה הדרן תהיה השגחתו יתנר׳ כעולם ה‪ 5‬פ‪ 5‬ד‪1‬כזיז^^ ‪-‬‬
‫א‪,‬ן ראיתי ח® ־‬ ‫קדוש זשראל שהיא תורה שבע׳׳פ* כתאחר׳ ז״ל נאצו ‪ :‬והנה על כן כלומר יעצלנו הגשם מלבא כו ״ ואחד על ראשון רא^‪,,‬‬
‫נדי לעשות כן תרה אף ה' כעמו לבלתי השאיל שליל חלילה ״ והוא כי האף ‪ ,‬שלא יראו שרפי קדש הוא כי הנה שרפים עומדים כלומר הנר>נ| ה^יי^‬
‫הפאר‬ ‫כמוני היום גדלו למפלה חשרפיס^ך)‪^1‬‬ ‫שהוא אחד וגדול שבתשחיתם חרה לעשית כן ככל האחור בישראללולי‬
‫למלא׳*^‬ ‫‪^3‬‬ ‫‪J‬‬ ‫כי הלא הס עומדין ואין להם‬ ‫כי ויט ידו ה' הנו׳ פליז שהוא על עמו הנוי להגן מהאף ולא הניחו לכלות‬
‫השלת אין להם ישיבה אלא שדפים עומלין שאין להס קפיצין והלא יק®‬ ‫כאכול קש וכו'* ני אם ויכהו האף את עמו הכאה בלבל י וגס וירגזז ההלי'‬
‫אין במלאכיו רוחות שרפי קדש יגדק לא זה ולא זה* אחכם ה‪:‬ה האד®‬ ‫כי השליט האף בהרים הל לבית הר ציון כד״א שפן חרון אפו ויצת אש‬
‫יש לו קפיצין שמכל לעמוד ו‪5‬ישב ‪ ,‬כלומר יש בחירה ט לעמוד על עמדי‬ ‫בציון זע׳כז מההנאה הנז׳שהכה האף כאותלז‪,‬גלע ביולי אף כל קרן ישר&‬
‫לשרת את ה׳ ישתבח שמי לעד* אז לישב ול?תעכ‪3 3‬וןש‪ 3‬ן‪3‬על אךמלא^‬ ‫לא‬ ‫לבים חללים הפיל יתהי נבלתם כסותה בקרב חצות* והנה בכל זאת‬
‫קשרת אין להם קפיצין כי לא יוכלו לישב זליבטל מעבודת קונם ־ '‬ ‫שנאפו הוא האף הנז' מישראל לגמרי ועוד ידו נטויה חקוה אולי יותן‬
‫יוכלו ליכפל!לישב רק קוכרחיס להיות עוחדיס חסרתיס לסגע זקל* וז ^‬ ‫לו דשות חן השמי יעד יבא זמן שזנשא הוא ית' נס לגויס הוא מלן המשיח‬
‫שרפיס עזמדיס זזה הוא בבחירת החומד אשר לאדם כי גס שאני חוהריי‬ ‫־ ושדק לו הוא יתבר׳ מקצה האיץ והנה מהרה ק! יבא ואשד יבא קל שהוא‬
‫אינו פגם אלי כי הלא ע״י כן ים לי מעלה עליה'כי ע״י כן אני נעל נחירה‬ ‫על עב קל ולא בכבדות הוא נאשר אין עיף בישראל ואין כושל בו מתישי׳‬
‫ויש לי יצה״ר וגס על איכות הנפש אני גדול תאיסתס והוא כ> המה חח^*‬ ‫אם‬ ‫נחו* כי אס שכולם צדיקים כי או לה ינוס וכו׳ להתמהמה כי היזם‬
‫לו כלומר מתעל לו להיכל הנז׳|>הוא כי ההיכל בוא כעולם השפל יה®‬ ‫בקולו תשמעו ־ וגס יתיוזק כי לא נפתח אזור חלציו היא האמונה שבישראל‬
‫מציאותם קחה שהוא ממעל לו והוא ב״ה של מעלה סהוא מחעל חתד‪ 3‬ק‬ ‫כד״א והאמונה אוור חלציו * וכן לא ניתק שרון נעליו הואזכזתגוחלי‬
‫לו ומכמן נגדו כמפורש אצלנו על פסוק משכנו׳ לאביר יעקנ ןע‪ 5‬פהי^‬ ‫קשדיס בישראל ברגליהס שהולכים לגמול חסד פהס מחזקים רגלי מלן‬
‫נבואה למשכנותיו ועל פסוק ירושלים הבנויה וכו״ סשס עלו‪ 1‬כו'נשיעוי‬ ‫המשיח לבא כשרון התחזק את הנטל* וכן זכית תורה אשר‪,‬חצי׳ שנונים‬
‫וזהו ממעל לו להיכל והיא עולם המלאכים ־כנולע^'‬ ‫‪.‬ועשו לי מקדם כו' * ״»‪.‬‬ ‫הס תלמידי תכח ים שהם חצים סנזניס בפלפולים* כד״אושננתס לבנין‬
‫שם מיכאל‪ -‬עומד ומקריב נשלזותן של צדיקים• באופן כיאיכותשש מלחם®‬ ‫‪1‬נל קשתותיו הם חדות שהתורה גלרשתבהן וכלכלליהתורה דרוכות‬
‫מהכסא הנז׳ולא מהכסא עצמו ושואבין ונמשכים לן* מש״כאניידני אלרנס‬ ‫בילסשע״יכןנת‪1‬שףבז כח לערוך מלחמה על כל הגזים ^וטלהחחלכות‬
‫‪......‬ולחט® '‬ ‫ונשתלסלתי ממנו‬
‫’ ׳‬ ‫ונמשכתי‬ ‫כסא כבודו‬
‫‪---------------‬‬ ‫יתכ׳מתחת‬
‫‪^ ---------‬‬ ‫‪--------‬מחנו‬
‫‪ ----‬־ ־'‬ ‫עיקרי‬ ‫וע״יכןיקלכיפרסותסזסיווכו׳זאזשאגהלוכלכי׳עלהב׳׳חקיהי׳הוא‬
‫ושמא תאמרו הלא נגד עינינו היותם בעלי רוחניות ‪1‬קרוכיס אל ה' ואי}‬ ‫על החלניות* זינהום בלבד ויאחז טרף ניפליט ואין מציל משריה'אז בזמן‬
‫ידנקו שני הפכיס אלו* הלא הוא כי הנה שם ככפים וכו' בשתיס וכו׳כלייי‬ ‫ההוא וינהוס הנם הנז' הוא מלך המשיח עליז • הוא על האף הנז' למעלה‬
‫אין כלש מערן א' * יש‪,‬כגפיס לכסית כקשכיס ויש ככפים לעופף והוא כי‬ ‫פעול ידו נטייה על ישראל ותהיה כנהחת יס • וננט האף לארץ כי יחרד‬
‫שתי חשכיס מתופפים ככנף עליהם מהביט אלהאלהים • ועל אלה אחי‬ ‫ןישח לארץ לפניו זהנה חשן ומה הוא החוסן הוא ני צר הבא נגד ישראל‬
‫בשתים יכסה פניו אד!ד גדר הכסא כבול מרום עליהם שנזע גדר עוד ^‬ ‫בימים ההם ואור שלו הואשרושבשתיסחשןגסהואבעריפיה למעלה‬
‫‪,‬הנפחות שתחת כסא הכבוד למעלה מגדר עולם החלאביס י וע י‬ ‫׳ ואז האף שהוא עזר לשונאי ישראל יושפל ויננעחאשר היתה ילו נטויה ׳ ‪:‬‬
‫מסניס‬
 ‫ח‬ ‫יע?;יה ו מלאות הצובאות‬
‫כאשר יראה כשני או משני לשליפיאךסא כי אין הטין רוא? אם לא לפי‬
‫הכנת מאורה כי הנה העין כחראה מלוטש׳ ' ובהיותה נגד האור יצא ‪p 3‬‬
‫לעומת האור וימשיך הברק ההוא מהאור דרן התפכו׳׳ועי״ב יראה * והנה‬
‫אם עין האלם בלתי זן גס המשכתו לראות ־ לא ירבה כי לפי הברק אשר‪.‬‬
‫’‬ ‫*‬
‫היה זך בלי שקרי זוהחא ידיתהפינו‬ ‫הגלגלים כי שני אלה יכסו רגליהם ש^תלסאנכ^ ו>תוףעם“ ‪ -‬ט מ א שן תי‪ 13‬אנ כי‬
‫בהירה מפין רוחניות ועל ק לפי רוב‬
‫בהירות בהיקותהאל מציאות האור‪.‬‬
‫צבאות ראועיג‪,■f e ’ •’,‬‬
‫ההוא היה האור המתהפך אליו רב‬ ‫■‬ ‫‪.‬אי;‪■-‬‬
‫ועצום מאד ולא יעצרנוהנסס ‘ כי‬
‫הלא תפותעקבו היותר עכור שבאדם היה מכלה גלגל‪.‬חמה ותה גם׳‬
‫גלגל עיניו ♦ אמנם אחרי בא זוהחת נחשאל העולם ונעכר חומר כל יצורי‪.‬‬
‫עולם לא בלבד לא תעצר כח עיניו של אלם להבינו אל מ ר מחני כי‪:‬‬
‫והנה ההיקש בזה בהשגת• י‬ ‫אם גם אל ניצוץ ה שחם בלעדי חסכים '‬
‫יזראות אלהים כי הנה כללות בני אדם טח מראות עיני השגתם מהביט‪,‬‬
‫ברק אזר נפשו ע׳י זכיותיו לעומת‪,‬‬ ‫שצריך יצא ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫אל מראות אלהים למה‬
‫שכינתו ית׳זיתכסךאליו אור השגת חרא׳ דרן מסכי׳ כי אשר הכנתו מעוטה‪.‬‬
‫י >ג מהיותר מלובש והאחרון ־•‪ ,‬ואשר׳נזלכן יותר ישיג יות׳לחפלה כאלו‬
‫יצזיירישי׳חםכי׳ואשר קלה הכנתו ובהירות נשיזתז וזכותו יראה מתון‬
‫הי׳ ולא ישיג השגה עצמית בציור שכלו רק הבחינה המלובשת י׳ חדרנו׳ * ‪.‬‬
‫ואשר למעלה היחנוגהכנתו כשיעור אשר ישיג הראשון בעשירית ישיג‬
‫השני בתשיעית ותהיה לו העשיייתלחעבר לא שיהיה לו החסן עשירי‪.‬‬
‫הפסק מה ’ וההיקש בזה אשר למעלה מזה על הדרן הזה עד החצא איש‬
‫יהיולו התשעה מסכים מעבר והעשירי לבדו חסן • ובזה נבא אל הפנין‬
‫הנה תר״׳עה נם שנבואתו היתה מאספקרליא המאירה עכ״ז לא יבצר הי‪,‬ה‬
‫השפע משתלשל לו דרן השכינה כמעבר י אמנם במראה נבואתו בהקץ‬
‫היו עיני כשנפשו פקוחו*לראו' השגה מה בשכיג' אך הבחינו׳ התחתונות‬
‫בראייה מתיישבת בהשגתו עד מקום שבהיקו׳ הכנת נפשו עודנה יזלונשת‬
‫בגופו מעת היה ההתהפכות* ושאל קמצו תהי לו זטך יתר בעצמו ויתר״‬
‫לדבר ההוא• וענד כי במראה הנבזא׳ שאני* ועוד ח ^ ענין היותו איש טמא ‪ .‬בנפשו פד גדר שע״י הנמשך מחנה ימשיך לו דרן התהפכות״ עד בחינה‪,‬‬
‫עליוג׳ שלה המתייחסתאל פנים כי היא כוללת כל כתות שלמעלה היחנה •‬
‫ואיכות בחינתה שמתגלה בה בחינת הכתות העליוני'• ושאלישיגבעצס‬
‫כמשיג בלי חסכים* וזהו רגוי האת באומה את כטיו‪-‬זהשיב לו ית׳ ואתר‬
‫לא תוכל לראות את פני את בחינת פני ״ כי לע איפה ני אצ״ל אדם סתם‬
‫כ״א גס האדם המיוחד שבמין האלם לא יראני מה שאינו לא אתוריס ולא‬
‫פנים רקחצוע וחי * אן מה שאעשה לן הוא בחיים יזייי)ךתעלה לראות‪:‬‬
‫לא בלבד בחינת אחורי אשר לא יעדר גס עתה ממך כי אם גס גרבוי את־‬
‫שהוא למעלה גם שאינו בגדר פני זדי לך תשיג בחיים חה שהשלם נזאדם‬
‫משיג במותו ז והנה ישעיה‪,‬בהיותו בתוך המראה והתנב׳ בחלומו עד סוף‬
‫מאמר הטרפים מלא כל הארץ כבודו רעיר או משנתו וראה כאלו נעו‬
‫אמות הספים מקול הקורא וגס הבית ימלא עשן אז אמר כלבו עד כה‬
‫משכתי כי לא ירדה שכינה בבית הזה רק שעלתה נפשי בחלומי למעלה ‪.‬‬
‫ואראה את המראה זהיתה התחלת שפע נבואה אלי ואס היה כן לא היו‬
‫כנעי׳ אמות הספי׳קקזל הקורא וגס לא ימלא הבית עשן על מה שראתס' ׳‬
‫נפשי בעולם העליזן* אך עתה יראה כי פה ירדה שכינ׳עצחהוהכל כרתת‪.‬‬
‫והבית ימלא עשןכד׳א והר סיניעשן וכו' כי ירד ה׳ עליובאש ומה היום‪,‬‬
‫מימים אך אין זה רק שהגיע עת לחות ואשר ראיתי הוא כי ירדה שכינה‬
‫להיות לפני נשמתי ואזי לי כי נדחתי ולא הגעתי לזקנה ושיבה והוא כי‬ ‫לסתוע וחוטס להריח וחין לטעום ולא נייחס שנוי אל הנפש עלתת כת­‬
‫לא נסה באלה כי הן זאת נבואתו ראשונה* כי כלומר כי בחר בי הוא יתב׳‬
‫להיות לו לפה ולנביא בישר׳ לא אאמין כי הלא איש טמא שפתים אנכי כי‬ ‫®’‪ * ’P‬אן הוא כי כל אבר יקבל לפי הכנקו* כן הדבר הזה עם שהשכינה‪,.‬‬
‫לא הטהרתי לשחור פי משיחה בלתי כשרה ואין ישימני הוא יתב׳ לנבא(‬
‫בניב שפתי ולא עוד כ״א שימשן ח״ו חילול כי הנה נתון עם טמא שפתים ׳‬
‫אנכי יזשג והלא יגטו בשפתם לאחר הגס ישעיה בנביאים מי זה ינבא‬
‫עלינו ושיבחר בו היא ית מיתר העם* וחי הביאני לסברא זו הלא הוא ב'‬
‫דברים א‪/‬בתינת המראה כי אינה מהחתייחסת אל אחורים משם אדנות‬
‫הנז׳ כאומרו ואראה את אדוני רק את בחינת הקראו מלן מאת ה׳ צבאות‪,‬‬
‫שהיא בחינת שכיג׳ שעל עולם המלאכי׳ שנקרא מלן מאת ה' על הצבאות‬
‫ללן יייאה נביאיית* ושאל לראות מראה יותר‪ ,,‬העליונות * ואין וה רק כמאמר ס״ה על תוסף רוחם יגיעון כי בסילוק­‬
‫נפשם נתוסף מח בס לראו׳ בהקיץ* ועוד כי עתה ראו עיני כמעט בהקיץ‬
‫ולא בדרן מראה בדמיון כי הלא נעו אמות הספים והכיתימלא עשן ■י‪:‬‬
‫‪ C lV‬אלי כו׳אח׳כי מן החזגת העליון נטל אש וכל כך היה האור ההוא‬
‫* חוק שהוצרך החלאןמלקתים לקחתו חן המזבח שהוא כח אם‬
‫גדול‬ ‫‪.‬‬
‫חסליס והפרשים א יה יכסה פניו • ולא יוכל לפלש כתיב להכיט ולראות‬
‫רלו׳י מה שאין כן נפשי כי אין לה רק מסן א׳ וגס היא מתחת כסאכנול‬
‫ס׳ית עצתו דבקה בשורשה ש= לגקות עצחיי׳ על כן ואראה את ה' בחזיוני‬
‫ח‪ :‬שלא ירא‪ :‬מלאך ושדף* ושמא תאח׳א״כ הודעת גדרם מבני אלם ו‪:‬לא‬
‫נראה כי רוחות ושרפי קדש הנה‬
‫לעומת ז‪ :‬בשתי' יכסה רגליו כי בשני‬
‫דברים יסולק מאימת עולם המלאכי׳‬
‫אפי' סוף השתלשלות־ הנחשל לרגלים‬
‫י;תד גדרעולם^‪ .‬השפל ב׳ גדר עולם‬
‫חבלתי היות להס שייכו׳ אל הגשמות‬
‫אן יתרונ'ממוצע כי בג׳ אשר הנה‪.‬‬
‫'■■ ■‬ ‫■י ' י‬ ‫ממוצעז׳‪,‬נין השתים העלמנותיובין‬
‫השתיס התחתוני׳ יעופף ויהיו רוחות‬
‫שרפי קדש למעל׳מבני אל׳י והוא כי לא יצוייר בשום מלאן שפעול׳החלאכי’‬
‫עסשהצל השוה שבהם שהם מעולם המלאכים שלא יהיה בכל אחד כ'‬
‫ביזינית ׳ והוא כי כל א' טלה ועלול כי הם כצנורות לקבל ולהריק איש איש‬
‫אל אשר למטה עד עולם הגלגלים וכל א׳ עלה אל מי שלמט׳ הימנו ועלול‬
‫יזמי שלמעלה הימנו נמצא כי לכל א׳ שתי בחינות וגדרי' סעלידס יעופף‬
‫לקבל ויפרוש כנפיו להתפשט למטה לתת ולהריק וזהו וכשתים יעופף‬
‫הרי בדבר הזה נתן טעם אל הפנין הראשון איךיתפאר תחהשלאישיג‬
‫יזלאףיעתה נעתק לבא׳ע״י מה שראה אין עם כל רוממותו ית׳ לאיעצרנו‬
‫הגשם אשר בארץ הלזו להשגיחבהי־'ואחר וקרא ז? אל זה וכו’ והוא כי‬
‫להיות׳ עלה ועלול כל א' קורא למקבל הימנו שיקבל כת מחנו ובאמצעותו‬
‫משבח* ואוח׳קדוש כלו׳קדוש הוא ית׳חב׳יכםו רגלינו ונס קדוש מב׳נפופף‬
‫וגס קדום ועליון מגדר ב׳ יכסו פנינו וא"כ אין ישגיח בעולם השפל הלא‬
‫הוא כי להיותו ה' בעל צבאו׳ הם המלאכי השר׳ עי״כ מלא כל הארץ כבודו‬
‫כי ע״י המלאכים יורק השפע לקיים העולם ומשתלשל על ה א ק מתחת *‬
‫וגנז כל המשתלשל הוא כבודו ‪ V‬כי לא יבצר מהיות כבודו ית׳ מחש ע״י‬
‫השתלשלו׳ ודקו׳ כי אלמלא כן לא היה מתקיים כי כוא יתגר׳ חפלש כבודו‬
‫באופן נסתר לפי רוב גדולתו לקיים עולם ;‬
‫‪ 1‬אמית וכו׳ראוי לשים לב מה בין זה לעניןחאחר אשת חנות‬
‫לו חפץ ה להמיתני לא הראנו וכוי »ל^ ישעיה לא שת לבו‬
‫ספתי׳ זכו׳ לזה • ומהראוי יאת׳ אוי לי כי נלמתי כי את המלך כו׳ראו עיני י‬
‫ועוד לחה שינה כי למעלה אשר ואראה את ה׳ ופה אחר את החלן וכו'‬
‫וגס שם הוא שם אדנות ופה הויה* ובכלל הדבר יראה כמשנה מהאחת‬
‫כי למעלה אמי ואראה את אדני שהוא האחורי׳ אן לא הויה ש‪:‬וא הפנים‬
‫ועוד כי הדבר בעצמו בלתי אפשר כי זפגי לא‬ ‫ופה אתר שראה הויה *‬
‫יראו נאחר כי גס חאחרסז״ל על כי לא יראני האדם וחי שהוא שבשעת‬
‫מיתה רואה את ה׳ שהיא השנייה לא אמדו שרואה את הפנים רק את‬
‫תוכל‬ ‫השכינה * א מנ ם לבאאל הביאור נשים לב אל תאתרו ית׳אל משה לא‬
‫לראות את פני הל׳׳ל כי לא יראה האדם את פכי וחי* ואס נאחר דהיינו הך‬
‫לא יתכנו דברי רז״ל האומרים אבל בשעת חיתה יראני האדם כי הלא אין‬
‫^אדם בשעת חיתה רואה את הפנים חלילה ' ואס הוא שאחר קל ותומר לא‬
‫תוכל לראות את פני כי גס חציאו'ראיית מה שאינו פני לא יראני האדם‬
‫וחי וכל שכן את הפנים* אינו ק״ו ני הלא פלאי הי׳ משה לראו׳גחיי׳תייתו‬
‫מה שיראה זילתו במותו* אמנם הנה ידענו באחת כי כמה אחורי' לאחורי‬
‫הנראים כפי איכות מציאות העולמות והוא כי כאשר נפש אדם שמלתו‬
‫ית' אוד בה תתן כת לכל אבר ואבר לעשות ולפעול הפעולה המיוחדת‬
‫אליי את הרגלים להלן והידים לעשות בכל מלאכה והעין לראות והצוזן‬
‫?״’! לראית ולא לידים ולאזן לשחוע ולא לרגלים ולחיך לטעום ולא‬
‫יזל היא אינו דוחה כבודו אשר מלא כל הארץ הלזו אל כבודו שבעולם‬
‫הג גצים ואשר בעולם המלאכים ואשר בעולם הנשמות העליונית אשר‬
‫צחעלה חהחלאכי׳ וההיקש בזה בבחינות עליונות ליודעי חן והנה מה‬
‫סחרע ה שאל היה בחיכית עליונית אשר לשכינה לראות ולהשגיח בהקיץ‬
‫■ ולא כיק אל בחינת נבואה שתבא אליו מכת עליון‬ ‫בחראה ולא בחידייז ’‬
‫כי זה מלמעלה משכיל יש לי* ולא שירא׳ הכת ההוא כי רם הוא* אך‪.‬‬
‫שחהכח ההוא יבא בו השפע הנבואיי ויפלש נתיב דרן כשכינ׳* אמנם גס‬
‫נשכינ לא ישיג השי־^‬
‫׳ עציזייתדרן חשל ניצוץ השמש הנכנס בחלון ולא יעצור כ חעין ארם‬
‫להביט בו עד שים גפניו עששית אחל ועדיין מתוך מסן העששית לרוב‬
‫בהיריתו יכשל זיתלש כת העין מלקבל פד ישימו חסן שני * ואם כל זה‬
‫איננו שזה ישיקו שלישי ‪ .‬אז רביעי‪ .‬ולחה זה העדר העין מראות בראשון‬
 ‫‪; ,‬‬ ‫מראות הצובאות‪■ .‬‬ ‫ו‬ ‫י ש ^גי ה‬ ‫‪V,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫״איטתאמ}אן ‪ 5J o r f‬קייותשאש־ואש־נגצשנג׳יתייותי‪.‬אשעל ‪ .‬סא־ודאתדפזאשתעאתק!‘ ? ׳ א‪ » 1‬ר א י ! ו ‪1:‬׳ י(מד‪,‬תינ‪ 5‬ני‬

‫ו ידעתי שאל תכינו כי לא תשיתי‬

‫ויאמר לו‪___ _-‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫גלכותכי חיכ& שהוא שר החים בעל‬
‫^^^יםובידוךצפה במלר־הןם ‪ -‬לב להבין כי דגרי אמתלשוג‬ ‫החסד שעל ידו יצטנן הדין ב״ס‬
‫והנהעבירהזומ ר הז‬
‫■• והנה עבירה זו‬ ‫עדה׳ה׳ *‬
‫עד‬ ‫^וחדןרויז^זדמזרדו ? רייוזווד׳*— ‪ ^ 1‬א מ ר‬ ‫על פיכו הנה אס אש חעל‬
‫לכס שאחרי כן וראו ראו פעם‪ 1‬ושתים‬ ‫‪ • :‬־‬ ‫’ ׳' ‪ Z11‬־ ־ י י • ־י^‬ ‫מזבח העליון שהוא כיז ‪P‬‬
‫וצרות ב^ייי ‪7‬‬ ‫‪.‬‬
‫בנוסאתי תראו צרוי‬‫___‬ ‫___‬
‫שאחרתי‬ ‫•‬ ‫ו ח ט א תי‬ ‫יזזק היה נוג בשפתיו בהקיץ הי׳ניכי‬
‫א‪,..‬ש^^ ח י עליכם ואל תדעו שיחסר‬
‫שיחסרזדעתכם‬ ‫מיי א‬‫ת‪ -‬מ‬
‫ת״לןולאדניאסר רא^ ״‬
‫^ א דני א ס‬ ‫וא ש מע א‬ ‫נזוק ואיך ’ ללאא נשרפו‬
‫נפלפי ‪-‬‬ ‫היותו נווק‬
‫הייתו‬
‫להרפא • אן עדיין היה לכס לב בלתי‬ ‫ספמיו ״ ועוד או' ויגע בירלפתוחה‪,‬‬
‫^^^^^^^ןי־'}גוזאכ‪,‬ר ה נ נ ך ש ^ ח מ ; ד א מ ד ר ־‬ ‫ולאבחיר״ק • ועוד כי אתל שהרצפה‬
‫אטוס להכין ‪.‬אס רציתם והייתם‬
‫שזחעיס דברי הח‪1‬כיח אלא שלא‬ ‫ן^מך ת ^עם הזזז>צ‪ 1‬מגנו^מ־ו^ו^־ תלינו וראר•‬ ‫בזכר בלשון נקבה ■ הל״ל נגעה זאת‬
‫הייתם חתפעלי׳חדבריו וגס לא היית‬ ‫לאו לאלךת^עו ‪ jp^ri :‬לב־ה^;ם הזה ואזגיו‬ ‫ולא נגע זה * ועוד אוחדו עלפי‬
‫סותתיס עיניכם חראות ברעזא‬ ‫ולאאחרבפיובשפתין ‪ ‘ :‬א מנם‬
‫כבאותאלאחאיסובלתיקוניסדעתי‬
‫דעת*‬ ‫• כבאותאלא רואים ובלתי קונים‬
‫עליוובאזנ!ד^מע‬ ‫‘‬ ‫הנכד);ניניו ה^עיד‪.‬ך!ואה ‪9‬‬
‫י‬ ‫‪.‬־; ך ״‬ ‫כתוב‬
‫במזבח כתוב‬ ‫ענין הקרבן‬
‫הקרבןבמזבח‬ ‫הנה על‬
‫הנהעצ ענין‬
‫אך עתה נתחזק כח קטגור מלאן רע‬ ‫‪ > 5‬מ ר‪ .‬ע ד ־׳ מ ת’ א ת י‬ ‫^^^^^^^יבין ו ש ב ן ר ? א‬ ‫אצלנוכי אותוכתטוחאהשהיהחל‬
‫אשר פעלתם במה סשחעת׳פעפי^‬ ‫^ ר י ם מ א’ ן י ו ^ כ‬ ‫'‬
‫בסמוך ילי המתכפר עליו בוימיו על‬
‫אשר חטא שהוא שורה על הנפש‬
‫לדחק יהוה א ת האדם לךכדה העזובד־ז בסרב ישמן זיאטס לנגב בלישגס אס תתני‬ ‫יעל נתינתה באבר שנעשה בי החטא‬
‫ועל ק צריך אש מן השחיס אשר כת‬
‫^ידוו • וגם‘‬
‫תיי\י להבין‬
‫להבין״ לא תוכלו‬
‫• ל?ול ?ל‪^ /‬נ^עליד־ז ו שכ^ז ‪ :‬ל ה י י ת ה ‪ ,‬ילבר ‪ .‬י‬ ‫ונ! לעכלו ״ ונבא אל הענין הנה הוא‬
‫אזניכם הכבד שגם אס יוכיחו אתכם‬
‫לא תוכלו לשמו מכובד געילת נפשכם‬
‫לבק^רכא^ה לכא^ק^שר ^ש|בתמצבר;"בם‬ ‫ית' נתראה על ישעיה לחנכו לנביא‬
‫״‬ ‫־ ; ^כערןי שמצ^ך^‪;/.‬‬ ‫על ישראל ועל פי דרכו יצא פתק מפיו‬
‫באחרי מוסר ״ וגס כנגד חה שראת‬
‫לדבר ולומר איש טמא וכו' ובתוך‬
‫ראי ילא ייעת'יתחזק כת יצריה שלא‬
‫‪0‬ס טמא וכוי והן אמת כי לא בכוונה‬
‫כלכל תראו ולא תקנו ‪7‬ענ‪ . 1‬כי אם‬ ‫ז ויהי‬ ‫דעה דבר אמנם לאיבצר מלפעול‬
‫לבלתיריוו׳•*‬
‫ראות‬ ‫תסתמו לבנתי‬
‫שגס עיניכם מסחרוו‬
‫שגם‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫^י י‬
‫י ח מי׳‪ /‬״ ״ ת ו מין נג״קונליו״את ־״יאמשיןית ו״לכ־ח ‪51‬מ‪ 9‬י־ ש־ל־־נןמ‪ 5‬אןיפפקניתסב״ננס ‪ « ,‬ה‪ ,‬א ל ״נ ״ ״־‪6‬‬
‫יי מ־ ת־‪ 1‬מ״״־ו״;יי ה ש״‪-‬־ךרא הכ״־י‪^ ,‬״ס״ת שא >־’'‬ ‫ן־־וא״תונש־ת‪-‬ושמי״־ ושי־ ‪-‬שית ל־־׳א ־י‪-‬ולהמט״שאס‬
‫‪5‬א נ| לא תשיהט ״ואה לנשא נש־ת‪-‬ו לעתוישיאלנששת‪-‬סיולק‪-‬ס ■ • מי הוא ־ןנאונ‪-‬ו ■ש״על״‪,‬־‪-‬ת‪/ ,‬מ־ שלט‪-‬שת‪ ,-‬־‪,‬א־‪ 1‬לנ״‪-‬נ’‪= 1‬‬
‫״תלאתה״‪-1‬שלנן״העשההוא‪-‬תיאה‪1‬התק‪-1-‬וקתע‪-‬מ‪-‬נאלשה‪,‬א ‪ ,‬עלקלתת!סתוס של־נ‪-‬ישלש המות תש‪1‬נ־ה‪,‬א ת‪:,‬־מש״'‪ 1‬־לנ‬
‫י״ננידא‪1‬ניו‪1‬ש‪1‬תספיט‪ 1• 1‬ם‪-‬״יהנתונ !;־לשאלה‪-‬שת־ל‪ 1‬ה‪-‬ג־׳י‬ ‫מן ״י ת ת ה ״נ ת ‪,‬העליוןי־פהלא לתתהנשפתי!הגשמ״סייקשל‬
‫מיראתו פן יראה בעיניו הרעה ‪.‬הבאה עליו בבלתי שחוע אל הנביא‬ ‫מה שעל שפתיו הוא הכת ההוא והעביר אותו מעליו וז״יא על פי וכן או'‬
‫ישוב אתרי ‪ p‬לשמוע א‪ 5‬כנכיא וזהו ובאזניו ישמע ומה שהשחין ״ '‬ ‫תעל‬ ‫על שפתיך שהוא במה שעליהם ולא בהס * ולכן הוצרך היות אש‬
‫הוא פן ולבבו יבין זבשלש אלה יהי׳ שב ורפא לו בתשובה על כן חילאיג‬ ‫המזבח כי אין כח להעביד אש העין זתלאתו בלעדו וצהיועכי תיכאצ הוא­‬
‫היצה״י פן ע״י עיניו או אזניו אז לנו יהי׳ שב ורפא לו יעשה את אלה וכן‬ ‫ל ת גדול ואינו מקריב רק נשמות צדיקים על כן כדי לעכל כח טמא‬
‫‪.‬ד ע ת המפרשיס שהשמן והכבד והשע הכל הוא חקור שהזא לפי לרבני ׳‬ ‫על‬ ‫אינו מודו גלי אמצעי ישרוף ויכלה ברצפה שבידו הכת העחא רק‬
‫‪ /‬ידי^(תדמנחותיו שלמשה הימנו כי הוא שר המחנה הגדול מארבע מחנות‬
‫סיחשך לו מיצרו ועונותיו השמן וכו׳ ולפי זה אוא׳ושב וכו׳הוא סוף הגיזי‬
‫‪ 0‬לנ ה *וזהו ויגע על פי בפתח היוד שהוא ע״י א' קכתותיו שלמטה הימנו‬
‫שהיצה ר עושה אלה פן יראה זכו׳ וישוב והוא עושה לבל יש‪ 3,‬אן אמנם‬
‫ויאחר אליו החלאן תיכאל שהיה הכהן העיקרי הנה נגע זה הכת שאני*‬
‫היהצולקיותדבהנקדהואו בסז״אולא בקחק עלכן הנכוןסגח׳מאמרי‬
‫מעכלו על שפתיך ועתה ע״י מת שעשיתי וסר עונן מעל שפתיך הוא על‬
‫באו ולבבו יבין פהוא כי היצה ר השמן לב העם ואוניו הנכד ועיניי‬
‫‪<5‬תרתןובתוןעס כי לא תכופר לגמרי כי הלא ע״יחנשה לקה עליו אך‬
‫וחאליי‬
‫יכין י־״ ׳־‬
‫ובלכז ׳ ^ן‬
‫ישמע ו;‪,‬׳‪.‬עו‬
‫ובאזניו ׳‪W‬׳־*׳*‬
‫בעיניו ונ״׳ווע׳ו‬ ‫סן ־ י‬
‫ייאה ׳י׳•‬ ‫מיראתו ן‬
‫הוסר מעליו לבל יהיה עיכוב אל הנבואה כמדובר והוא כמאמר ספר־ השע‪ .‬ועשה כן ^ •‬
‫״ & ה ש ־ו אי ‪ :‬־ן ״ין הי צ ־'‪ > ( ! ,- ,‬־ ^ ה ״' א‬ ‫הו הי ע| ע סו קנ‪ 0‬ה׳ ר ע ניי ת ש^תו שהעני״נ‪ 1‬נד‪ 1‬ל א ־ ת נ ־י ע ^|‬
‫תי ע ט ת הינע ג נ ל ו ־ שאנדהתתות‪ 1‬ואין‬ ‫'‬ ‫ות־אתן אעיא״יתשאת־ טמאששתיס שלאמ־ותנפיןנעגסנאש)•‪,‬‬
‫א ״ נ ‪ .‬ותקין ני ל ״ איפה עי ע־ ‪ .‬אםיתןא‪ 5‬לנוו ־ ני‪ ,‬״ן‪ 1‬דפאל‪ 1‬־י‬ ‫על זה״ וחסאתן ____ ___ _‬ ‫הוא^‪5,‬‬
‫טוי‪,,‬‬ ‫■ ' י אי ת ל ט א ־ א ת ־׳נ‬
‫׳ברון‬
‫דו־^וי ♦‪.‬‬
‫חפשיתויקובל ברצון‬ ‫הבחירה‬
‫הנחירה תמ‪£‬יח )‪simi‬‬ ‫־‬ ‫^‪.‬‬ ‫‪y/ .‬‬
‫י כו׳אחר מאחרו יתבר׳וחי ילך לנו ולא אמר ותי ילן לי או‬ ‫‪t‬‬
‫‪ 1US%1‬עד חתי כו׳השיב הנבי׳ואמ׳ לפניו ית׳עד חתי יהי׳וה היצה״י‬
‫ילך אליהסייורה שתש על שני לברי׳ על כבודו יתבר ועל‬
‫^ לסו למוקש ל׳א תחיל ימנע מלשוב הלא יאבדו חלילה ויאנזר‬
‫לבוד ישראל* שיהיה השליח תש על מנ ד המשלת ותדבר וחציה על הדבר‬
‫אליי היא ית עד אשד אס שאו וכו׳וה‪ 1‬א חו"ל ע׳*פ והיה כי יכאן עליך ו ס ‪,‬‬
‫וגס חש על כבול ישראל לבל ישלח רסן לשונו עליהס כי בכי אל חי המה ׳‬
‫ושבת כז ובפסוק בצר לן וחצאון כל הדבדי׳ האלה באחרי' היחי׳ ושבת על­‬
‫כמפורסם בתורה בענין שחעו נא החוריס׳ובענין ויציס אלבניישראל׳‬
‫שהוא כל מה שאני מתגלגל עמכם תשובי עדי הוא טרס אחרית‬ ‫ה יכו‬
‫ובענין עבור לפני הפס הזה וזולתם על כן השיב ואמר הנני מוכן לזה‬
‫היחיס שאני חייעק ותוכיח ומייסר להשיבכם עדי * אן באחרית היקי׳ אז‬
‫כי אין כמוני כי עתה לקיתי על כבוד ישראל ואין ספק שלא יקרני עוד‬
‫על נרחב אשיבכם עכ״פ שאס לא אז אימתי והוא ע״י חבלי משיח כנולע* •‬
‫כדבר הזה * ומינה שאתר שעל כבודם אחוש ק״ו על כבוד קוני‬
‫ווה יאיז על אשר אם שאו ע רי ם מאין יישב של גליתי׳השבטי׳ ובתים מאין‬
‫ארס והאדמה וכו בחרבן בית ראשון ורחק ה את האדם בחרבן שני מתר ‪,‬‬ ‫שלחני‬ ‫הנני‬ ‫והנ ה ראוי לשים לב ט הלא יראה ת״ז דרך גאוה לומד‬
‫מגלו‪ .‬בבל‪1‬לא זמן מועט כ״א על ורבה העזוב' בקרב הארק היא השכינה‬ ‫והיה‬ ‫יותר‬ ‫אז‬ ‫י כי אדרבא כל מה שהצדיק גדול הןא שפל בעיניו‬
‫ע‪1f‬ב׳‪ v‬בגלות כ י בקרב הארק נ או ע"ד זה יקרא קרב הארק כי קרב‬ ‫אך‬ ‫*‬ ‫לעס‬ ‫לו‬ ‫כאוי לומד מי אני כי אהיה נביא לה׳ על ישראל אשר בתר‬
‫וטביד הארק היא ירושלי׳ אשר שס שער השמים ליונק מלמעלה כתינוק•‬ ‫יוחנן‬ ‫ורבי‬ ‫אילפא‬ ‫יתכן ענין הכתוב בהזכיר ענין האחור בגמרא כי‬
‫היו הולכים לסחורה ובלילה בחלון שמע ר׳ יוחנן מלאן שהיה על הכותל‬
‫על היותה באמצע העולם‬ ‫היונק מאחז דדן טבורו* אז תקרא קרב‬
‫אלה שמניחים ןאהדעל ‪0‬זרבהותגדלאותה ע‪)1‬בהשלא זזהחכיתלמערבישהואקרכ'‬ ‫עהיו סמוכים אליו אוחרלחבירו נשליך הכותל הזה על ־‬
‫האיזפלטפן־הוא הו‪5‬ו״־שיפג>גלו פ־היג־־רליח־פפ־ם דין‪,‬‬ ‫‪,‬פייעולשנו י ‪1‬שמפפ!‪ 15‬ו אפי פונה ואופי ‪ M 7‬־‪ 15‬אינאניניי־וחל‬
‫ת‪-‬קינ' אן טפן הה‪1‬א יפוק‪ ,:‬פ־־פ ־פי‪1‬־י־ןשפא תא״י ופה אפשה לה ‪6‬‬ ‫‪7‬ק‪.‬י״א ליה שפתא‪ 1‬י יופנן היה פסז־ ק אס היה טא לקיייו ליה שפתא‬
‫נ״׳י׳הז״י״״יז ^יו אני״ולנ־נהינה איל־גו׳יג א שפ ה ש שיי ■'^‬ ‫‪,#‬אילשא• פ־פשזאפילולאילפאשתפפלני א ״י ל א ם״ פ״ א ״י‬
‫ה‪1‬א ־פלטי ־י' פקי־ץ פשי לי ־תננא ״■ ‪ t‬ואו ישי־‪,‬־יפה האיל הט׳‬ ‫נל״ א־כ‪,‬־יון שאני־שפעפי ‪1‬לאי שפלי הי־ ־לני ששל נן ־שפיפי א‪1‬שי‬
‫לנזי‪,‬פןי‪.‬שמי ‪ 0‬ואןפויללפ‪71‬ן‪-‬ןאפשרשפל‪ 7‬י ן ז ז ? ־ לני' ״״׳‪ ,>:‬לעעי‪,‬ע־י־פפ!נ'־־יאני‪'1‬גאגוגפלאלפתיש'‪,! 5‬־י ם א‪ 1‬אל‪'1‬שאיו־ל‪:-‬‬
‫״■ 'א‬ ‫; ' 'ונהיית׳ ■‬ ‫י ^ ■’ ‪7‬‬ ‫^‬ ‫• ־'‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫•י‬ ‫‪• -‬‬ ‫י■ ■ ■‬ ‫•■ • ■‬
 ‫ט‬ ‫יעעיה‪::‬ז■ מראות ׳הצ־ובאות׳יי‬
‫אלצהיאח׳ לי^הוא אותמעצתז בי ‪5‬א אנסה אתה״רא י‪/‬מל‬ ‫צא‬
‫זא&^צזג^צאארצהי‬ ‫ז‪ 5‬היוא׳לגעןיתהיההאקל&הז‪&5‬ון אשך^ן^ןוח^ןיםמדיבזלועצילס‬
‫את ס׳ אלהי כיואחרו יהג' ה‪-‬אלהין כי לא כן לט מס ^ _אז הסןססו‬ ‫אין עיד חצבת כס כי סר צלס תמיזתיה׳ ‪(^ ,‬ך«‪1‬לכת הוא נהפליך הליהש‬
‫ישעיה אל גלולי המלטת חנית דולואע“ס שלנריו‪-‬אלהחלןהקהתפני‬ ‫ויהיה קצבת כס לבאיש‬ ‫בטרם יגולו בחורף עוליסוכו להפדית‬
‫כגול החלן או חפחלו לא לכר לנוכת ‪ -‬אתו כיאס י כלל‪. :‬אזףועם; ש^י‬ ‫להסתיפףכצלס כן בהיותה לכערא״י‪.‬מלס הגאולה או תפלח זתגלע״י‬
‫ניתידול אףעיקד מאתרו&?ן הוא ג ן‬ ‫הגאולה כג״יסכינה אשר לאח? לןר>‘■‬
‫&חדבד בלשון־רטס *^‪:‬ואתל החעם‬ ‫‪ Cap-.-rv*?.‬ר ה י ‪ .‬ס מ י א ה ז ב ף ־ ו ת ס ב ן ^ ז י ת ן‬ ‫כאופן מזרע קדט יהיו רצכתה כי‬
‫חכס הלא‪ 1‬תי אגשיס^י תלאו; ג ש ^ן‬ ‫ישיכו י‪:‬ד ל וישכן כצלהכאקוי' •‬
‫אלהיי זה פעחי׳באקור לכס רא&וג'‬
‫תאמינו כו כאוהשחר והשקט חליעמ־‬
‫ו‪1‬יו הסמר טא מד‬ ‫ואמדת‬
‫השקר ‪ ,‬קעשות‬ ‫‪■...... .‬‬
‫סס קלן אשור או כשתלות רק השקם‬ ‫ליר יענין שלוח שויזל או השכיר‬
‫ובטח בה׳וע״י כן ולככן אל^ין^ו׳ז"‬
‫ועתה סב ואחר שאל ‪.‬לן‪,‬אות ואילו‬ ‫ג^יה'קלן ‪,‬ורוב עס ׳‪ ,‬י ק השקם ‪.‬קיכיץתדוד ל ^ ם רנ ח ה אד םי ע ^־ ד א פ ס ם ^ מנ‬
‫ואחר שיפה כיון שלא א חן‬ ‫רוצה‬ ‫י ״ ע‪.‬‬ ‫ת י ו א ו ״ ־ ״ ה ^ ‪:‬׳ ״ ‪5,‬‬
‫לא אנסה אתה' • אלהיכי •לאאלהיז‬ ‫ר א מ ר ־^ י ה ; ”ה א ל ‪-‬ן ן ש ע ; הי צ א ‪ :‬־ ־ נ א כ כ ן ר א ת א ח ז‬ ‫כס היצה״ר אל ירן מעכירו׳ שטילן‬
‫הוא כייאס אלהי‪ ,‬כי‪ ,‬לא רצה שתגלה‬ ‫כי אלה הס כ ונכות האוליס העשני׳‬
‫הסגחתו יתב ע ‪ /‬האות*וה>ה או׳לכס‬ ‫^ א ר י ש ^ ב נ ף א ^ ־ ק צ ה ת‪ : 7‬ל ת ה ‪ 5‬ר כ ה‬
‫משלהב■ אין ‪ .‬נהם זולת עשן ק אק‬
‫להס אור ־ שפע עור חשדי רק גאז'‬
‫יתחרו׳עשן* ולא עול כ״א שהרי כתלי‬
‫אף קן השחי’ עליה’ רצין כן׳ • ‪ ,‬וטעס‬
‫תן ה צו‪ .‬האות רק‬ ‫החלי אף שעליה' הוא; יען ׳כי‬
‫וזהו ית ן ה׳ לכס אות והוא כי מ ה‬ ‫יי ' ־‪tsrSrr‬״‪ .‬״!ן;ויס״הידרן ‪{^ 1‬רםזגךףמליהי‬
‫העלמה‪.‬כו׳והאות ר\א כי תלד בןוגס‬
‫ובן־רמלידזו לאמר ‪, :‬‬ ‫•רעה‬ ‫מלטי׳חתגיו זו על וו אן ה*י‬
‫אחר שתקלאש׳חז עמנואל לרקוז כי‬ ‫ל‪ 1‬א י‪1‬ל אפרי' וכן רחליהו עם כט יש'‬
‫‘עחכט יהיה להיטיב אתכם י ‪ .‬ועודי‬ ‫‪1‬חלכ' בשביל אזחרס נעלה ביהודה סהודהו^ק^צנה ןנכרןענה‪:.‬אל;נו ןנמליף‬
‫אוח׳ לכם כי הנה• עידנו קטין על‬ ‫הש עדי יהודה ונשים י כה קצין תחת בתוכה א ת בך־טבאל ‪::‬־ כה אמר אדני!הוף‬
‫‘גלל שתחא!‪1‬דנש יאכל כזחן סלדעתו‬
‫‪.‬טל נער אין קא‪;,‬ס ברע ובחור ‪3JW‬‬
‫שק‬ ‫ירינו זנכק־ענה אלינו בין ישר׳ וארס לאתםןםו^אתך>ה ז‪ ■:‬׳ מ ר א ש ץ‪ .‬ר ם דמ‬
‫וכתיכה היא ירושלי' תוכיות ־ יה‪1‬לה‬
‫יזת׳ מלאכול חחאה‪:‬ולכיש כדעת קטני‬ ‫נחליןמלן ׳־־• ושלא יהיה חזלע קדש ןךא'ש דמ שק^צץ וב‪ 17‬ור ש’ שי ט ן תמ ש שגה‬
‫קטניס כי עעין הוא בטלס ילע הנעל‬ ‫דוד רק את בן כלת• טזג שלא יהיהלו ♦חת א ^י ם מ;^ם'"ד וראש אפרים'שדרון וראש‬
‫‪.‬מההוא כחור כטוב ומאוס‪.‬ברע ^ י‬ ‫־ זכות אבות שיקשה להסירו אחרי כן*‬
‫כאמת בעוד ךשעודנו תושג כי‬ ‫שמרק כן״־׳ךמלןהו^אם ‪ n S‬תאמינו• םל ‪ 4‬א‬ ‫‘ ד ק שיהיה סר אל חשחעתנו לה^רו‬
‫אטל• מותקא‪ -.‬ולא ‪7; ,‬בד ‪:‬קך‬ ‫^^^^ ‪ j‬ה ד ב ד א ^ א ‪p‬ן^אמר‪ '/‬״•ז‬ ‫•לקייחז על רצוננו כשי האיזכ׳סנחצא תאמנו• ;‬
‫הוא‪.‬חאוס ברע ובחול בטוב כי קטן‬ ‫^^^מ^ס^הות^היף ה ע ס ק ^ין ל ה‬ ‫גז* והנ׳ כדבר הזיז הס קפדי׳ ^ תו‬
‫הוא ‪ ,‬וזהו יוחאה ‪ ,‬ולכם•• יאכל'‬ ‫_‬ ‫ית׳ אשר‪,‬יעץ לבלתי הנד ת קלן יושב‬
‫‪:‬־ויאמראחזלא־אשאלו^א־‬
‫י"‪^ '• ‘•■!:‬א■ • ■•• ‪; •i~':‬׳ ‪.‬‬
‫נאוהגמי״למעלה‬
‫» ־ ; ‪• : “y‬זיו ;‬
‫‪.‬לל^תי ייי^יס' גי ע לי' ־ כי לדעתי של‬ ‫על כסא ‪ 17.‬ד על יום גלות האדץ‬
‫לנער הזה;‪.‬הייתי אוכל ‪.‬חחאה‪,‬ודגש‬ ‫וי א מ ר ש מ עו ־נ א ם ת דו ל‬ ‫‪1‬כאחרי׳ הימי' ע״כ יהיה קצף ותלי אנסהאת־־יהוה‪.‬‬
‫‪,‬הוא חאןם‪:‬ברע יבחוד כטוב ובשיעור‬ ‫׳הי‬ ‫ה מ ע ט ־ מ כ ם י ה ‪ /‬א ו ת א ג 'ש י פ פ ת ל א יו ‪ -‬ג ם א ת ד‬ ‫לקאל‬ ‫עלאפדי׳ובןרחליהז י‬
‫‪....... ................................‬‬
‫גי עייני‪ .‬קטן * תעוב האזקה‬ ‫זה‬ ‫‪ •.‬י■ ‪ :‬׳( “ ‪ » :‬־׳■׳•־•‬ ‫*‪••,‬־ ‪ P‬־•*‪.‬יי‬ ‫תיראאקהסכיחהיעלעלידארסלעה‪.‬‬
‫טל לצין ופקח כי‪.‬יקלו שנ;הס‪,‬ותלקת‬ ‫■•‪ - . TN I‬ץ ‪.‬‬ ‫׳‪- ,‬׳ ‪ ,‬־ ‪■: .‬׳ ׳־‬ ‫־^• ‪.‬־י‪.‬‬ ‫לאתקוסואסראמרוא‪,.‬‬
‫בנזלכיס נד^יה כי‬
‫‪.‬‬ ‫״בקפודש‬
‫‪..‬‬ ‫‪,‬אלצס‬ ‫ו ק ר א ת ש מו;נ מנ ^ א לי‪:‬‬ ‫געלהבימדהוכו׳לא תהיהכיהנה‬
‫קרןביוסאי‪ 7‬סבל^אל!וביןכןוט!‬ ‫^ ^ ב שי א ^ ל ד ע ת ר מ או ס בי עו ב חו ד‬ ‫יאט^ורהל^ יניי‪-‬ייז‬
‫■י‪-‬יי ׳׳י׳• ‪.‬כך‪.‬אקה אחו‪,‬אשר‪ .‬לא הא ‪ J«p‬כוית‬ ‫■י׳■‬ ‫‪?:‬־י• > •א ‪• :‬־ »‬ ‫•‪.‬־‪■rr :‬׳■‬ ‫י‪.‬ו ד‪ :‬כאשראחרזוגכקיענאצינו‪.‬־‬
‫‪.‬יביא ^‪,‬עליןועל עמןוכו'• והיא כל‬ ‫כ ט ו ב * ^ מ ר ם ^ י ע ה נ ^ ^ ^ ר מ א ו ס בר^‪ 1‬ל כ חו ל‬ ‫ועו‪ 7‬אטחדםרכיראש ‪ 7‬מסקלאמ^'‬
‫‪-‬הרעה הכתובה על ספר לבדי היא‪.‬יס‬ ‫;יק רצין לבדו כאשר אין קיוסלאלם י כ ט ו ב ^ ^‪ 1‬ז ^ ^ ר ^ ד י א ש ר “ ^ א ת ה‬
‫‪:‬אשר ר‪v‬רעזרצין וארס וכן ;;רקליהו‬ ‫;‪11- 1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‬ ‫מ ל ד; ‪ 1‬״ ל‬ ‫נ״א בעול שראשו קייס•‬
‫על יהודה ועכ״ז למה שאות אשר נתן‬ ‫‪ :‬י־־•־‪.•.‬׳י־ ‪* .‬י> ־י • ‪ .:‬ר ׳‬ ‫יקיזם ללחשק לק בעול םרצין‪ .‬קיים‬
‫^ • ל א ז ב א ו‪ ,‬ל‪ .‬מ ; י ו ם‪ ,‬ס ו ‪ -‬ר ך א פ ר ! ם ^ ‪ ,‬הקב״ה לא ישוב• ריקס גס ^עשה‬ ‫כי במותו גלו עס ארס ■קירה ונלקת'• ‪,‬‬
‫; רופס‪,‬ברצין ופקח שגס הס יכלו טו־ם‬ ‫מ^לל י ה ו ד ה א ת מ ^ ר א ש ו ר *‪: :‬‬ ‫דמשק ולא היתה עול ראם תיזלכ׳זעל‬
‫!ז' ־‪ ,:‬״'‘־ • ‪ -- . .‬י ; ידע הנער וכו'‪ ,‬כאמור־‬ ‫‪I‬‬ ‫התמד' אפד׳ אקר בעול כו' יחתכו' ־ ‪1 1 1 1‬‬
‫ה ‪ ,‬׳ ^ ר ‪ ; : - -‬י ו ' ר ‪ ,‬י ה ‪ ;.‬ג ‪ ,-‬־ ה ״ א ‪ > -‬א ר ^ ל‬ ‫‪.‬־ןד א ש א־ רי׳‪.‬־‪,‬״״! ‪« ..,‬י״ ש‪•.5‬‬
‫‪ r .‬כי ענין תער השטרה‬ ‫‪;•.:.‬‬ ‫■ לקאו•‬ ‫^^ד בלר ה ה א ש ר ב א ר ק א ש ו ר;*י‬ ‫כאו׳ ונבק־ענה וכוי ונחלין וט' וגס ‪.:‬‬
‫*'"*י* ”י!;חזקיהטל ‪0‬נחךי‪1;.5‬חילו‬ ‫י־‬ ‫^ ■‬ ‫׳‪. .‬‬ ‫‪ •*1L.‬־ ‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫!־‪nfi‬‬
‫_ למה'שאחז השכיר את מלן‬
‫אשור ליוקון דצין וארם ובן ־;רחליהו‬

‫‪.‬גלולים‪.‬שהביא עמו כמאמר התוספתא‪.‬ארבע מאה מלכין קטלי‪ .‬תגי‬ ‫האתין אז ויוסף זבד בלםק חיטי ילא באמיר׳ כליעלהסאללן אותולא‬
‫ואותס מלכי'הין רוב‪0‬מקצו?אר‪,‬ץ‪,‬אשרמכבל;וכלאה‪.‬׳ כס מקומו‪ :‬ידועים‬ ‫אכעום על שאלתן להיות הוראת תוטראמנה* כי יייבא אתייחס ^היך‬
‫מעברי פרת ועל המלכים להס שהביא עמו אמר‪,‬ישרוק ה' לזבוב אשר‬ ‫יו א קעס ה׳אלהין כי הפץ אני תראה ההשגחה וזה יי העמק שאלה אית‬
‫•ג ק צ ה טני ש ם קצהו‪ .‬ולדבורה הגלולה מזנוב;הוא‪ .‬מלן‪.‬אשור; ‪ 0‬נ ^‬ ‫גדבריסתחתזגים אז הגבה לתעל; בעליונים השיב י הא ואשר אני לא‬
‫סר ס‪............‬‬ ‫' ‪C 1 K ’J‬‬ ‫־ *'‬ ‫׳־ ־‬ ‫י ‪J S A 1 A 5 C ap , '7‬‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫^ ^‬
 ‫‪,‬‬ ‫■זז מהאות־ מ‪2‬ובאות‬ ‫^‬ ‫_‬
‫■'*'״' ‪^ ' 7‬׳''' ״ ’ י’’ * < ! ’ ״ '<׳ייה ‪ r t‬ל ״ י ! ד כמי פתר‪6‬ן ‪pr,pD‬׳‪ S‬ג ט‪ 6‬׳ ה ״ ״ ^‬ ‫^‬
‫־ ‪ n V l l‬ביזם ההוא יחיה כו אמר כי לפתיל לא יהיו קלחהות כהיום ־ ציין סלה תחדס שהיא הל׳*'ת ר‪s‬או‪m‬ג‪ I‬ע‪ S‬עוהבשחו יתקח® ג״כמיאיג‬
‫‪,‬וכליה עוד ישבו זקנים וזקכית*כו׳ • כי האחל עד על ה שנו‪,‬הוא טל דיר‬ ‫׳־ ל ‪ T‬כאשד הזכיר‪ ,‬מעין מלחמית גדולי׳ורבות כי מעט יהיו בעולם‬
‫וכו׳‪-‬וגסיאבלולחמדז׳_ני יחיה איש עגלתוכו׳ולא יתקל אכול אומרו וכתוב וכי'למהר וכו׳*כיני״תעחויפראלתהיה על דרןזה ועלכן‬ ‫_____‬ ‫הנשא'בציון זכו‬
‫היה גליק גד‪,‬ל לקען יעמוד יהי‪°‬‬ ‫לשונו‬ ‫תחת‬ ‫חלב‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫בשי ‪ jiipii‬יין‬
‫לגיס גלנוף מרובה ע‪! •3p3 J 5‬הד® ^‬ ‫^‬ ‫^ חנ‪^ -‬י ץיגן ^ ‪ 5‬ט‬ ‫'צי'ימאסו'בתמדותרטנבותהעה”!‬
‫עדי^ לא ידע הנביא רק ד‪3‬ךיס אלה‬ ‫; ה ^ו ד ־' ש ם‪ '^ ,‬ף ג ‪2‬ן‬ ‫צי אם בתורת ם׳ חפצם ואפילו לעשו'‬
‫סתוחיס ׳!ד סקרב אל‪.‬הנביאה י^!ד‬ ‫‪ .‬אמאה לא יהיה מתבטל שלא יתאוה‬
‫זיאמר ק אל• י ‪p‬רא שמועל ססי׳ה‬
‫לשכות טעס החלב לאכול מחאה כי לל^ית יה!דז ; ץ כ ח צ י ם י^פן^ת ^יבא ‪ ^ .‬מ ה כ ד ׳‬
‫שיארע גפמ‪1‬ן ללידחו לסוחייכ כי _‬ ‫ה ה רי ם‬ ‫אס שמרוב עשות מלב הצאן שייתר ^מיר‪:‬ו שי‪.‬תת^ה כק^־האךץ ‪:‬‬
‫בטר' ילע הנער ק‪-‬א אני ןאחי ישי‪.‬‬ ‫לו ממאכלי פן יחמיץ על כן יאכל‬
‫ממאה שיעשה מהנותי ‘ אז יאמר א שי כ^עדר י^^ררר; ‪^.‬א־רתכוא שמה ‪ '^ t‬״ ‪r‬‬
‫לשם הנז' את חיל דמשק סל רצין ואת ׳‬
‫שלל שותרון של רמליהו אלה אשר נא]‬ ‫והיה מרוב עפות חלב יקוץ בה וישנה שס!י;ושית‪.‬והיה למש^ח׳שור ולמרמס שה;־‪:‬‬
‫‪ • : Q p ; B/. ft‬ו י ‪ -‬א ^ ‪ ! : : .‬ה‪ 1‬ה א לי קרד?*^ *על יהודה לפני; מלן אשור *‪ .‬או יאה‬ ‫לעפות חמאה לשנות טפסי*‪'•.‬״‪ ::.‬זחה‬
‫וכתוב עליו ‪ .‬בחרט אנוש כי נחרה ׳‬ ‫שאמרתישלא יחיו צאן' רב ולא ישיתו‬
‫אנוש!;הבלתי ‪ .‬מתק־יס זסן רב דן‬ ‫ל‪ 3‬אל אוכל בשר שגיא • הוא כי הלא‬
‫’ מלן אשור שישא את חיל למשק מהר‬ ‫וא?ניךה‬ ‫;!‪:‬‬ ‫ז‬‫‪3‬‬ ‫דוש‬ ‫שלל‬ ‫למהי‬ ‫ש‬ ‫‪1‬‬‫אנ‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫טן‬ ‫ו‬ ‫’‬‫^‬ ‫׳‬‫קגןאה׳ל ולגש יאכל כל הנותר וכ‪1‬‬
‫כעוגדא‬ ‫’מאשר יטפז האלגות דבש‬
‫ושלל שומרון בטרס •ידע הנער קי א‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ןו א ת ־ז ניי הו‬ ‫לל׳^דיםנ^סנים‬
‫כו‪ /‬אן ההצלחה‪ .‬הזאת הנכתבת‬ ‫זמן‬ ‫יבא‬ ‫הנה‬ ‫בלפורי בגת י אל יאחר‬
‫^ רן ר ב ^ ‪ -‬הנ פ‪ ^ ,‬הוו; ה רו ^ ר‬ ‫שיסתפקו במועט וגלי עסק ויהיה ‪ ,‬כן ^ ^ ר מ הו • ‪:‬‬
‫עליו לא להתחיל רקכלבר הננתיג‬
‫בחרט אנוש ‪3‬לחי‪9‬זחמיל כי יתעתל‬ ‫‪ p‬ו ^ג מ ד הו ה‬ ‫'המועט לבד שירתקו בו את;היין כי‬
‫לי^״ל נס הוא ואעיד׳‪ -‬כו׳ע״ד הקול •‬ ‫^’ ? טי ם ידעק־ערלך אאפ ו א ס׳ ‪ ,‬י ש א‬ ‫‪.‬‬ ‫יין‬ ‫אחר הצאכל ההיא לא יערב'למו‬
‫והוא חמאה ולבש * •'ונבא אל העד ן‬
‫י י ל כ ן ״׳ אייי׳י ”׳ “ ״ ״‬ ‫אחר כי והיה ביום י ההיא עלל איש‬
‫‪ .:‬ז ‪ . . . 1 ',':‬נ‪ 0‬ה'ן ‪ 0‬נ חז > צ’■״?‬
‫;בירזשלסניעי ‪ j»pjp‬ן^וזן עמו ג‬ ‫צאן‬ ‫עגלת‪.‬בקר ל?‪1‬שזת חמאה ול‬
‫מחכות חשריתא קרחיזקא שתו ”‬
‫מיא דהוה בידדנא • •משריחא תנינא‪.‬‬
‫ך^רמליהר ‪ J‬־ ולכןהנהאדגי‬ ‫ב ת ^ ולהתרחק מהייןבוגלכיעל ילי־‬
‫‪.‬חפרו פיריןכו׳קרוב לשפת הנהי יע^י‬
‫זה יאמר •עלה על כ‪ 5‬אפיקיו ואס ה‬
‫^ן‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫העצומים‬ ‫ר‬ ‫דז‬ ‫הנ‬ ‫מי‪.‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫;^<לל^א;ן טבע אלפלהאזיתליין •‬
‫'‬ ‫׳ ׳ ־ ־ והלו מל כל נדותיו » ־‬ ‫״ ^‪..^._.‬האש‪ 1‬ץ‪.‬ואתזכל כבודוןעלה^נךכל“‬ ‫קב״ח האלה כימרונ עשו׳תלבגס‬
‫ו ח ל ת נ ; י ‪ ,‬ו‪7‬׳‪ 0 .‬ח ! ן י‪1‬לןי'>"י‬ ‫''השתי‪/‬א[לאיאכלסהחלברלןהחמא׳ אכ!קעוהלףעלדכלדעדותיוי* ו*ח^ןס מ הוד ה‬
‫י דון ה פ נ ו מ נ ל נ י ״ ^‬
‫ועבר כבש כל עלי יה‪1‬דה ע ל צי ^‬ ‫‪ m‬יהשאי ישפין>^ ושמא תאמי ‪ ,‬ש ט ^‪ :.‬רענר עד־־צואר יגיעיוהיה מט־רו‪-‬ח ‪v i> n‬‬
‫^ ; ‪ t -‬״;‬ ‫‪.‬ה^‪/‬יקין באכול'תחיל חמאה !על כ!‬
‫^^^^צטיץלאכיל חלב’כאשד ת!א לפ»ת ; ^ א ‪..‬רחכארצ^עג^ו אל ‪ .:‬רעו ע מ י ם ד דז ^ !הוא ירזשלס כי שס חיי‪ ,‬עולם שלויי^‬
‫׳;יגי ע ’ ויהי' ־ רבוייס ־ על סחזסוס‬
‫’?זעפ ״ ־לרא אין‪! 5‬קל!ה בי ב ל ע ד י ' מ ר ח ד ף ^ ־ א י ץ ־ ה ו ל ז א ז ר ו ו ח ת ו‬
‫■!התפשטות כנפי מחנ^ן יהיה‬
‫‪ -‬רוחגארצןארץ ישראל שהיא ש׳פרסה*‬
‫ועכ׳ו עמנואל להצילנו‪ .‬כי לא יי^‪,‬‬ ‫‪ ^ ^ ,‬ם כ י ע מ נ ו א ל ג‪ .‬כי כ ה א מ ר ן ה ^ ה א ל י ב ח ז ק רן‬ ‫• 'אלה ישנה׳פעס מלואה‪ .‬זפעם לב^‬
‫כאשר הי' שהחלאן המיתם ‪13‬יל הפס‬
‫ע״כ גוזר ואומר רעו עח^!חתו כ^י‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫־‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫^‬ ‫• ’' ’ ‪ 7‬״ ־ ‪r‬‬
‫‪.‬‬ ‫־־•■י ־־ י‬ ‫מי‬ ‫‪ 1‬ט ל א יחרשו ולא יעדרו הצרחיסמל '‬
‫רעו עמים מאשר תראן שמלן אשר‬ ‫‪ ^ v |. - ] ^ ; v‬כ ל א ש ^ " י א מ ר ה ו‪ 1‬ם הז ה ^ לן ש ר‬ ‫יעלה בס שמיר זשיתייעדכילהיהכג‬
‫׳וחתו גס אתס מהתק‪ 1‬מס על ישר^‬ ‫^ ^ ^ ו ל א ׳ ־ ת י ך א ו ^ א ת ע ח צ ו’ ‪ ' :‬א ת ־ ״‬ ‫זאת‬ ‫•'חקיסאשר׳יהיא ישם אלף ■גפן באלף‬
‫בל יקרה אתכם כמוהו שהההלל ח‬ ‫‪•■ .‬־ *‬ ‫יבסס'לשמיר ולשית יהיה מאקפובל ’ *ה‪ 1‬ה^וכ?צורי} ?אחיר‬
‫■כמפתחבאויתמצאכקךילי‪,‬מ>״ל‬ ‫׳ה ‪ 4‬י ס ? פ לגיי פפףתתיאה־על‬
‫‪:‬עושליס ‪.‬קם חוניד דברישיה ח^י‪.‬‬ ‫‪. / .‬׳ ‪ :‬ו ה ו א‬ ‫י ל‪■:‬י׳*‪ : .‬י ס ■י;׳‪'•i -‬‬ ‫‪:‬האיש הנזלחית השדה מאין אלסאס‬
‫^יג^יתי בידיה ונפל סחל ק גס את‬ ‫‪.h , . ,‬‬ ‫יאבה איש להתקרב‬
‫‪ • ■ S rto s is P‬וחייוול(‪ ' 1‬ת מכללונ״פ ת חי ק‪1‬י‪ 1‬תי‪ » 1‬ט‬ ‫' מ ק ש חי ^ ס מ סני מוייו הנ ע!' י‪1‬ים ‪n tfu s-'W °’’ " P‬‬
‫ז® יעל;מיימקיס אמד שנית התאזרו וחתו ולהניא ראיה לו א‬ ‫‪ ,‬ת‬ ‫‪.‬‬
‫^*״־ המה יבנו‪1‬אני אהיוש ששאל שר אחל כתיג‬ ‫’ ‪°‬״’ ״ י ל‘ ^ י י' ‘ ׳ י״^י ״''י י*׳ ״*‘׳‬
‫תמיד אנו■ בונים ואינו פורסג א״ל לא על‬
‫‪ r‬א״ל^עדו ‪ P‬־ ^‪ i,‬ק ״ ‪ ^ p , .‬־‪ J‬י ־ ו ‪ > .‬־ ־‬
‫^^^^יחנתנס‪ 6.‬ל « חי‪151‬א ‪ 0‬נ נ‪ 1‬י‪ 1‬ס‪ :‬ח !( ״ » ח קי גי ס ל‪,‬ז ״ ״ז ע לנ‬ ‫' ■ןחםי״־סיזניי אין‬
‫^ ^ י ‪ 1/ « 4‬״ «‪ ^ 5‬ד נ ג • ‪ . (S a w -‬מ י ‪ ^ -‬״ י ן ; *‬
‫יאת הלא אחדתיאליכס רמו עמים כו‪ ,‬פלא ית‪ V‬׳‬ ‫•׳ ‪ , /‬״‬ ‫כל ' ההרים אשר במעדר יעלרון ' לא תגא׳שמה יראת שמיר ושית‬
‫״ ף י' י ‪? .‬‬ ‫•‪ . ■.‬״ ג י י חי ‪ J‬חני‪ .‬ח!(שי חי^ן ת ״ נ׳ ־־‪ ’ W‬״ ־ י מי®‬

‫״ עקצת זכית ותשמש חלת כי כחןכאשר שהוא א מהד ■לדכי שמשמשת •‬ ‫■ו׳׳י‬ ‫י‪.‬‬ ‫! י•‬ ‫׳‪!1‬‬
‫‪ ' f‬״ ?‘ !*'״ ‪f‬־' ‪ :‬כ י ' ־ ה א ״ י י ‪ .‬־ ו ״ ^ ״ ״ ״ י ״ ־ « ־ ־ ק ־ ן ״ א ‪ ; .‬־ ” ־‪ 5‬י ־ ־ ק צן ־י‬
‫*«ז*דרלל‬
‫‪»_-.‬חלף‪:‬יהולהונו׳ ;«‪ 1.‬עי צו אי ‪ 5‬י א ^‪ ,1‬׳‪ , :‬י^‪ 1.1‬א פ י י נ י‬
‫‪....I nintR‬־‬ ‫^ף^^^^^״ח^י^‪. - -,,,‬‬
‫שהחחהז הבמבו כי הזח היתל בע אוהציןז היא ית שלישימ!‬ ‫!׳‬ ‫־•‬

‫ו־לנחסלששוק ק שי‪,‬״ חל א ש ןי מ ק ״ ‪ ,‬קו ק ת ה‪-‬״ו א דנ ח׳־ *‬ ‫^^ס־חדיניאשיתיאהוחוצלח‪.‬־עי‬

‫״״ה־יוא^צ‪--‬יל‪,‬״‪-‬ני״אח>>מעל‪-‬ייה׳ה‪-‬אנג;אה ‪6‬״י‪,‬נייח'יח■‬ ‫^ ^ לי ״ ל מ ע ה •‪!,.‬הואנ>ראשיתיא־ה‪5‬לחת‪ 1‬ק ת ^ ח ס מפלאו‬
‫אשי ה‪6.‬נהושא־‪1‬ש‪ -‬ווהו־ח‪1‬נעל'‪1‬גיויהנהיש אציח לחישדקאי ■ח‪1‬קח י״ מיננ‪1‬אי'• ופלפ' ‪ 7‬יטויסיני‪,‬לאלןנייןהע‪ 0‬מ ־ ״ »‬
‫יחהישללו שנן תנשהוגחפ‪5‬ח׳ ‪,‬־ יעל וה אנחם את פחי חגלץקיהם הי ■■היה היני שנו ‪' :‬סמי חלית נלי־‪ 6‬גש‪ ,‬שגא לא״י לא תאחי! א״י‪,‬‬
‫״קיגאסא״יי‪!.‬א ‪1‬א ־‪1■ .‬ט'‪-‬וי‪.‬וא דשסענאצאופיו ;אליסהואפתתיאןנ‪1.‬ן‪-‬לאחי»יי ’’י'‬ ‫•?לאואפאהלינו■‬
‫מאתרו ‪-‬‬ ‫■‬ ‫‪ .-‬י‬ ‫■‬ ‫־' ’>־־ י‬ ‫‪- v.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫\‪^ i‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫^‬ ‫^‬
 ‫־ ■י‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪■• .‬‬ ‫^‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪..‬‬ ‫■■‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬
‫‪ ,‬נזאתרו אלי וא״כ היאיי יאמ׳לא תאח׳ תשר מאי ‪ 1‬א תאיזחן אך אין זה מן י מס מ!ןאשור ‪ 6‬ועונדי’ה־ע״א עלהס כיזפורש באתו גמרי־ הימי׳בת^חחז׳■‬
‫‪7‬חיםר‪.‬אותי בכליל איתי‪ ,‬עם הטועים ו^א כחיסר איתי על חד שלא י הנ״לגסחון ’ואשד לא יעביד טעותו״או פוסק נתוד׳היהג^זר עליז מיתה’‪.‬‬
‫יזחיתי בכל תוקף חעציוי חעלד עלי כאלו אגי מהם •ילי ולהם ‪ .‬אקר לא‪ :‬אחר הנביא לשומע ישחע ממנו לא תאמדון קשר להושע לכל אשר יאי‪ 1‬ד •‬
‫תאחרון קשדוז״אלאתרלאתאיזדוןו^ז יי וביאור הענק לא תאמרקיכז׳‪ . .‬י^עס כזה קשד לר‪s‬שען בזרוע בפר ואת הודאי הוא הע”א שלו לא תדאז ‪.‬‬
‫■ןלאתאחרוהלא״נהיההיזתפרדיס‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‘‬ ‫'‬ ‫י הוא כי הנה לתעל? הביא ב׳ הפכיס‪* .‬‬
‫״ יזהטס בסמה כי‪,‬הלא אדרבא ע"'‪.‬ק ‪-‬‬ ‫א׳ איך החלן אחז אחר לו הוא מזברז■ ו ה ו א ס ע י י צ ה כ ‪ '; £‬ו ה י ה ל מ ק די ש ו ר ־ י א י ז‬
‫‪ H1‬תטר־גי ■_‪.‬י«!(‪,‬תא ־ ״‪., 061‬‬ ‫^ ל & ־ ת ^ ־ ־י‬ ‫“ ״ ' ‪ ' I’f l‬״ ־ ‪' P > '^ .P |V W‬‬
‫נשת׳‪.‬ןו^איעש‪,‬י‪:‬לנונס ‪,‬מהתהיה‪.‬‬ ‫• ״ץ‬ ‫‪-‬־ ‪■ fi‬י ‘ * ׳ז־^י ״‬ ‫‪,‬יג ‪ .‬י‬ ‫ב^יל’“יילארלה*ותשרחשדעםקלר‬
‫עלינו עשוזאת איבה וי‪ 1‬תעשו הדבר ­‬ ‫‪33‬ל וסופו נהכן עלראשו ינימלה‬
‫־־ ‪.........‬״ ‪........‬‬ ‫״‪L‬‬ ‫‪, .........‬‬ ‫מלן■ גבל על י‬

‫מלך אשזר^וחלפני כלההחקעחו‬

‫זרוע בסר ועחנו ה׳אלהינו לעזזךנו וכו׳‬
‫יקבלו תחנו כחאת' הכתוב וישתכי‬
‫^ ה א כו מו א ^ ^ ד ד ד עני ס‬ ‫א לי כ ם‬ ‫העס על דברי יחזקיהו כו' ונתקדש‪' -‬‬
‫‪,‬‬ ‫ה מ צ פ צ פ י ם ו ה מ ה מ ם ה ל א ־ ע ם‪ ~ 14‬א ?! ד‪ 1‬י ו י ד ר ש ־‬ ‫טס^סחים ליל פסת יל יי האתני זיע^י‪.‬‬
‫כזיאקרפס«תי‪1‬שועל‪,‬קנת ‪0‬תנצלז‪.‬‬ ‫‪/‬־־י ־•־'־ ^־ן *? ’ •‬ ‫י = ־• = ־׳ ‪■ -‬׳ ‪ = T‬י'׳ ‪• v‬־‬ ‫המגאןכאוחרו לתעלה עד צואד יגיע■‬
‫י ק א ת ה׳ צנאימאומו ‪, i10-7pp)1‬‬ ‫^ ^ ^ ה ‪ £‬ר‪ 1‬י ם ; ■ ‪ ,‬ל ת מ ו מ ו ק י מ ע ^ י ה‬ ‫כ!י ט עמני אל כחפורש ״ אח'עתה‬
‫א כ ד ל א ׳ א ם מ כ ך ב ר ה ז ה א ^ ל י א י ד ^ ו ^ ס ר ; ! י!יל‪.‬אי לאי‪! .‬טי‪ -‬אץ• איתו ח‪ 1-‬קי•‬ ‫הנה זאת;הנסקיתא היוצאת כי לא ‪.‬‬
‫תאיזריןקשר וכוי כי כל החחניף את‬
‫הרתת ותתקשר עתו סופו ליפול בידו‬
‫הזאחוראנסוהואמעריצה'להצילכם‪.‬‬ ‫‪ ^ /‬לן ל ל ‪, , -‬‬ ‫י ■ ';‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫כמעשה התלך אחז קשל מס מלך בבל‬
‫בי הנה לכס והיה למקדש כמשרם לעיל ‪ :‬זכו' והראיה כי הנה קדשתי שם ‪,‬‬ ‫יגא לעזרו נגד רצק ובן רחליהוונפל נידו כאומרו למעלה יביא ה׳ עליך‬
‫ותשרש בדבמ'‪ ,‬הימים שהוא קשר שהיה העם הזה ‪ .‬שמיס בנזור אחז מל התורה שצרר גס בלמודי‪ ,‬הס תלמידי* וחניתי וכוי‬ ‫ימל עמך יכו' "־‬
‫‪,‬אמר‪ ,‬כמעט מאתר מרים קנביאה באיורה אלאביה פרעה רשעהזא ואין‬ ‫אומר קשר כאשר קרם לאחז ולםגנאוע״יכן ואתמזראוםל אשר קסרתס‬
‫גזרתו מתקיימת כי אינה מן הסמיס להשליך‪ .‬הילודי' ‪ .‬היאודה ואתה צדיק‬ ‫עתי לא תראו ועי״ג לא תעריצו כאשר קדה לכס שהוא מצתו שב והכניעי‬
‫וגזירתן מתקיימת זללןהחויד גרושתןע*‪ 7‬ז ה יאמר זחה אם מתחלה‪-‬‬ ‫יביס אשל אשו צבאית מאשר את אויביכם‬ ‫נכתיק כי רגיס‬
‫‪.‬׳ין חאתת ‪0‬ה' צבאות‬
‫אתכם*‪ .‬אן‬
‫׳‪!-‬׳י‪-‬י״‬
‫קולם צור תעודה הייתי מחכה את ה׳ נצרותינו בהיות ההסתר פני׳ מאתו‬ ‫אותו תקדישו בהראזת בטחון כאשר משה יחזקיהז יאז יתהפך שהחורא‬
‫אשר תראי ממנו ה׳יתנ׳הוא חוראכם ןחעריצכם וחתזיקכס הפך ב״ו כי מי יתב וזהו וחכלתי לה׳החסתיר פניו בעצמו חגי' יעקב חנל שכן עתה בגור׳‬
‫סתיראו מחנו אין מולאו תחויק אתב' כי אם אדיב' המורא מתיש ככח אך ■ אחו כי גורת ב״ו היא פאקוה לי ית׳ יצלני והועיל לי כי הנה אנכי כלומר‬
‫קייס סלא הרגני וכן והילדי' כוי־ ״ ; או ‪ .‬יאת'‪ ,‬מאחר ר' מקיגא אם במקום‬ ‫>יוראכס את ה‪ /‬הוא התוזק לכם כי אשלי איש ירא את ה׳ וזהו ואת מוראו‬
‫חיותנו כך כוי כשגזרו גזרה על עסק התורה והיה עוסק * וע״ד זה יאתר‪,‬‬ ‫פל מלן אשור שהיה הקשר סלכס לאמדאז כי יראתכם אותו מ א שברון‬
‫כנה הצווי היה צור תעודה וא‪ 1‬אדרבה או חתמתי בעצם תורה בלמודי'‪,‬‬ ‫וזהו לא תראו)לא תעריצו י אן ה׳ כוא חוראכס* והוא כלומר המורא מחש‬
‫שלמדתיס בעצם ‪ .‬כחותם השוקע בשעוה הרשמים או אותיות בולטות‬ ‫הוא חפריצכ' נחחויק אפכם* והוא כאשד קרה לו כחפורש גשתוך בפסוק‬
‫החוצה כן שקעתי תורה בלחודי שיפיצו חוצה דברי הלמוד * והטעם כי‬ ‫יגלח ה'בתעד השכירה ובפסוק■ וחלף וכז׳סעס היזתדב כחו סל מלך‬
‫אמר אס לא נלחוד לא יהיה הוא ית אתנו ט אם יסתיר פניו ואס נלחול‬ ‫אשור שדרך העברה שטף ועבר‪ .‬ערי יהודה פםכלוהעדצואד יגיע‬
‫יהיה לבק עמנו כי הוא ית' חיינו יאורך ימיני ואחר הלא בחקי׳ שהכיתי‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא ירושלים בכלל במדובר ‪ :‬׳ ‪■ .‬‬ ‫•־ ;‬
‫לה׳ בהשתיר פניו וכוי בצרוק שקולם גזרת אחו שהיה בוחן ׳חיותנו היינו‪.‬‬ ‫‪ 1‬ר)י ך ‪ #‬למקדם כ‪S‬הלא אתרתי את ה׳צכאו׳אותו תקדישו כי‪.‬ג ‪ 0‬שתראו‬
‫צריטס לחכות לה' כ׳ם‪ .‬עתה סהו?‪£‬ר‪.‬החיות שצרין לקיות לה' וכן עשיתי‬ ‫״ ‪ . .. -‬העם הזה עושיסשלא כהוגן לאתאחרוןקשךלאשריאמרוה ‪0‬י‪.‬‬
‫כי וקויתי לוע״י עסק התזרה שעסקתי בלמודי שהוא ענין בחקו׳חיותכו;‬ ‫לק קדשי את ה' השומעים מחני כי ה‪.‬יא יהיה חוראכס ותעריצכם * ושמא‬
‫וכוי כי היות התורה חיינו הלא הוא להיותה דבקה בה׳ אלהינוכנודע זע״י‪.‬‬ ‫תאחרו הלא הרוב הולכים אחרי ההבל התלן אחו ומלן יסי^ ורבי'מעמי‬
‫‪.‬‬ ‫׳ י־ ‪- ..:‬׳כן הנה אנכי שניצלתי כוי כנ״לבדרךהא׳ ‪:‬‬ ‫‪ ,‬הארץ ומה יסכזן למעט אשר ישמעון לקולך\ ‪ k‬תחושו כי הלא הוא יתב'‬
‫יאחרו אליכם כו' הלא אמרתי אליכס תקדישז שמו ית׳ והוא חיראכם‬ ‫וכי‬ ‫והיהלמקלשלחקרשיס אותו לכפר‪ ,‬ולהשפיע לכס טובה וקדושה* וגם‬
‫יהיה לאבן נגף לנגוף ולצור מכשול* והנה חר‪ v‬שיהיה לחקלש הלא מובן‬
‫והוא מעריצכס וכי יאמרו אליכם שלא תסתכנו על התורה ועל‬ ‫־‬
‫העבודה לקדש סחו ית׳כי הלא לא ידבר עמכם פה אל פה ללהשכיל לכס‬ ‫היא כי הוא למקדשים אותו אן הנגף והחכשול לחי הוא בא ‪ .‬ופ;רש ואת'‪,‬‬
‫נזה למעלה אן דרשואל האובותכו׳ המצפצפים והחלגים את אשד יקרא‬ ‫לב'בת? ישראל מלן ישראל)אחז מלן יהודה לא׳ יהיה נגף)לשני צור מכשול‬
‫אתכם • הנה תסוגתס בצדם ני הלא עס אל אלהיו ילריש )יתפלל בעד‬ ‫יאתר החלק שאמרתי יהיה פח זחוקש שהוא צור מכשול הוא ליושב ירושלם‬
‫השים שייטיב להם אלהיהס והיתכן ידרוש אל המתים לס אוב וידעוני‬ ‫היא אחז יושב על כסא ירושלים כלו כי הנגף‪ .‬סאחרתילאנן נגףיהיה‬
‫שייטיבו אל האנשים‪ ,‬החיים האם החיים שהם למפלה‪ .‬מהמתים באיכות‬ ‫לבית מלן ישראל? אס יאח׳על פקח נן רחליהו שנגפו והרגו הושע בן אלה‬
‫צריכים לחמים חאלהיהס וא*כ למה ילן לדרוש אל הפחותים מהם הס‬ ‫נאס על הושע ק אלה יהיה שנפל ביד מלך אשור * אן לאחו לא יהיה רק‬
‫המתים אוב וידעוני זז״א אל המתים בתחילה י וכ׳׳כ היא ס מ א וו אמתית‪.‬‬ ‫יגיז יחוקש שילכד בפח יוקשים ובצרזת רנות כמפורש בדברי הימים וכן‬
‫כי לתודה ולתעודה אני נשבע אם לא יאחרו כדבר הזה אציל יסי קדושיס‬ ‫ינשלו בס כב׳ בתי ישראל לביס שימשכו אחריה' ונוקשווכו' )עכ״ז לא יבצר‪.‬‬
‫כמוני כי אס גס אשר אין לן שחר הס כחות הטומאה הנגדייס אלינו שאין‬ ‫מהייעט אשד‪ ,‬יקדישו שחו ית'‪ ,‬חהיית להם לתקרש כחדוב' כ? הנמשך אחר‪,‬‬
‫קוני יתב אינו בטל ברוב כי הלא הזא יתימשגיח בפרטי'‪ 1‬חה גם למקדשי' ‪ .‬לכתות הלם שחר נחדל ע״פ שלחני ני עלה השחר שאמרו שאין כח סמאל‬
‫ט הלא אתזצוה צור תעודה וכו׳וסר שהעוסק בתור' אחת ‪ .‬בשחר כי אס בלילה באופן פאין השחר שלו מתיחם להנאתי ט אס נגדי*‬ ‫*י‬
‫אליו כי‪ .‬גס הם יודו בזה * ושמא תאמרו נע‪ 13‬ד אותם על השד בעליון‬ ‫דתו להמית יאגי קדשתי שם שקי' והכיתי לה׳ יעזרני עם היותו המסתיר‪,‬‬
‫הוא נח הטומאה אשר זה דוגמתו אל תעשו כן כי הבל הוא כי הלא זאת‬ ‫ותלמידי‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫•‬
‫הראיה כי ועבד בה קשה יוס ורמה והיה כי ירעב והתקיף יקלל ומי;‬ ‫‪ I‬אנכי‪.‬‬
‫ופנה למעלה לקלל את חי שפסל זה הוא דוגמתו להודות כי לא אל העצב‬ ‫‪,.‬נקראיס‪,‬בניס‪.‬שצא החיתנו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נבזה עץ ואבן הוא מקלל כי אם • את השר החצוני או בח טומאה ‪ .‬שזה‬ ‫אחז כי אחר שקדסנו שתי ^יייי לט* ט הנה לאיתית ולמופתים בישראל‬
‫דוגמתו למעלה ואם היה חמש בל את״כ היה לו להרע איתו אך אדרבא‬ ‫יקלשו שסשתי' ולא יחושו כי היא ית׳ יעמו' להם כי אין רוממותו מעכבת);‬
‫ועל ארץ יביט אחל שגעל באלסיו למעלה לחצא חזונו בי ירעב* והנס צרה‬ ‫יזהשגיח בנוכ;הלא עם היותו ה׳ צגאית בעל צבאות‪',‬עליונזתלא יגצל׳‬
‫וחשכה סהיתה לו‪ ,‬מעוף צוקה ואפלה שהיו לו עתה הוא גיטדח מהן‬ ‫מהיותו השוכן בהר ציון אתנו סלה ‪,‬־ ‪ .‬אג יאח׳לא תאחרון קשר וכזי הנה‬
‫ויאר לו ואסהיהגאלוהיושקללחחשלחהלא היצר לנו כי‪.‬קללו וגעל ‪13‬‬ ‫‪ .‬אחז ובן רמליהו כיאות עצמן בצרה היו טושים א' חב' או קוסרים עצמם‬
‫ואליבא‬ ‫ג ‪C‬‬ ‫ב‬ ‫‪J‬‬ ‫' ׳‬ ‫’‬ ‫‪JS A 1 A S C ap/ g‬‬ ‫‪,‬‬
‫;‬
‫‪i‬‬ ‫‪ : .‬י ^ ת ח ט מראות העובאות‬ ‫״‬
‫י ^ י י ? ! ח ר‬ ‫י’ ’’® י^י י״‪ 1‬י^’י‪1‬‬ ‫ואלתא אז טזג ‪ h e ) • )5‬ת^מל ני העכו״ם על מ יחללז באלהיהס‬
‫חאז היה‬ ‫כן לגלולה זשררה כמ״ש ז״ל גדולה שדרה שמקפחת‬ ‫לה ס לא ייטיב להם אן אלו עשז כישראל סהס יוצקיס לחש כםגזוסיי ’‪V‬‬
‫^ יס אחר‬ ‫חוקיה כי ילד עודנו »לד יולד לנו כללות‬ ‫לחו הי? חצליתי'* חלילה להאתקבזה כיהלא אדרבאלא מועף שלא יאור‬
‫‪•I‬‬ ‫שום הארה לאשר ח‪1‬צק לה שנדחק ויזצער בשבילה גם שיציק לתש לב♦ כי ;־ נליק קטיב אל הדור הפן היל‪7‬י ‪ 0‬שהיצדנת‬
‫הי״צהר כי ילר לב האלירע חנעור* י‬
‫{‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫( '‬ ‫ו‬ ‫זז‬ ‫הלאכעמהראשקוכז׳ בלויים להביא‬
‫קעם שהי;‬ ‫וכאשר היה בן‬
‫^^באליר^וזפנהלמ?‪ 1‬לה‪ :‬ו‪>$‬ל־ארץ‬ ‫ראיה חמה שהוא כעת ומחה שהיה‬
‫גס הוא זחן נסיון גס אן ניתן לנו‬
‫לשעבר חה שהוא כעת ״ ״ ז היל ייי ‪ ‘f‬י ‪ 3‬י ט ו ה נ ה צ ר ה ו ח ^ ע ב ה מ ע ו ח צ ו ק ה ו א פ ^ ד ־ ן‬
‫וכאשר ותהי המשרה על שבחו חצ‬
‫שלא קפחו סדרה כי אס שאדרג‬ ‫ל^׳ ?^‪^ 4‬‬ ‫‪ .^ r‬׳* ‪ .‬־ ‪^ J‬‬ ‫כנשר לבא ארצה ןבולון וארצה נפתלי‬
‫א סלא יועץ הרן‬ ‫‪,‬‬ ‫_‬
‫על שעובי את ה׳ ודבקו‬
‫‪ :‬הק״בה היועז פלא טוב המתי׳הנקד‬ ‫השמיש ןלותיהם אשר‬
‫פצה בחומרי ח״לפתושג חחשב‪1‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪\.‬‬ ‫־ ׳‪. . .‬‬ ‫דוגחתם * !אשדבא אחחן לכלי׳ שני‬
‫לבפצתלהקיס לתקןעו!ם• !היהיא ‪,‬‬ ‫ה ה לני מ ב ה ש די אי‬ ‫‪h Jv v‬‬ ‫* ^־‬ ‫ישראל להגלותם גס שהיה באחרונה‬
‫הלאייעז י*יא‪.‬א^^״י ‪ - -‬־'^אשר‬ ‫‪ .‬או ר ג דו ^זי שני נ א ר ץ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫דרן‬
‫הכניל ידו עליהם השלש רוחות ‪.‬‬
‫שפועל חסל וגגירת ‪U ’ ^*/‬‬ ‫הים וחעברהירדן והגלילהגויסהרי‬
‫בליל שחוריס ההוא ^הציל את ישראל‬ ‫^‬ ‫צ ל מ ^ א ו ר נ ג ה ?‪ ^ . p p ? 3‬ה ר ב י ת‬ ‫שהלבק בהובלי השמים שה‪5‬ס‪,,3,‬ן‪.‬‬
‫‪%‬‬ ‫בהרוג'כל מחנה אשיי '‬ ‫דוגתתס דעה גא עליהם * חה הוא‬
‫אשד קרא לן אבי עד שרשלו כצז אב‬ ‫כעת והראיה •שיש קהעבר הוא על‬
‫ההזחדה שלא ומן‪ 0‬חצרקו׳שי‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ‪.‬‬ ‫החלוקה האחלת שהפודם מהע״א‬
‫השלום העתיר גוחץשדובשלוס גניו•‬ ‫*‬ ‫מ ט ה ש כ‪^ 10‬טכטהנג?{ ?‬ ‫מ‪1‬שגת ברב טוב ואור מאת! ית שהרי‬
‫העם ההולכי' בחשן בחצריס בע״א‬
‫כשפירש! חמנה ראו אור גלול בצאת'‬
‫י>בהציששו' אתשיח’ ^ י *־‪in A -‬‬ ‫כי ויאר את הלילה לישראל ״ ואחר כן‬
‫‪,‬כ‪.',‬אן‪ 5‬ה‪,,‬קמרנהז החפרהכאי?‪1‬‬ ‫כאשד היו יושבי א ק צלחות בתלבר |גובןנתך־כנו•ותה! המשרהע^ “־ע‪ 1‬כמודקרא‬
‫שישבו מ' שנה אור נוגה עליה' עמוד ־‘ שמי ‪♦ s h i‬וקיא^ ■גבור א ם־ ע ך שר־שלום ‪■:‬י לא יהיה בלק לעולם צמ״ססתוח‘'‬
‫שאין בה בלק‘ ופתיחה ןלהי‪ 1‬ת סלי^‬ ‫אש לילה להאיר להם‬
‫אי‪ 1‬קז מתחיל לעולם על כסא ליי‬

‫שח‬
‫נימי‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־— ‪-‬‬ ‫־ ־ • ■ ‪^.‬ו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.■ , ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫אלענין‬
‫ת ‪1‬לא שיהיה עתה חזת’ ^‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫מוסל בא׳חרו רועו עתיש וכד ופרסם ' ‪-‬‬
‫עלן המשיח וסנחריב במקום גוג וחגוג* ומה שלא עשה חעתה כאשר עלי^׳‬ ‫גדילת יבוטח בה׳ ויוקדש שמו י והגיא עוד ראיה חאשר פחד לו ה' גקדפו•‬
‫במחשבה יאחר ע׳׳לרו״ל קנאת ה׳ צבאות על שלא אחר סירה תעשיי‬ ‫סס שמיס בימי אתו ז שצרתעולר\ ‪)1‬משךהענין עדפהעתה‪ ,‬חוראל‬
‫לק קנאת‪.‬ש ‪:‬‬ ‫או יהמר הה שגעשה עתה חחפלת סגחריג ‪5‬א‬ ‫פגיינו ואמי כמלבד אל סנתליבעצמו • ואמר לו פנה פדכית הסי‬
‫‪,‬על ימשליס עד אין הספל לגדודיו יהיתה דעתן היבראותן ^וירושלים צבאות אפר‪,‬חילל סנתדיב כמדובר למעלה עשה • אן הוא ית רוצה שי^י?‬
‫ע״י ופות יש׳ הטוב העתיד כי ע״י ומת ותשובה שלחה וחשפם ןצדוןה יוכן‪,‬‬ ‫י לא הנללת השמתה כי אחרת הלא לא היא ירושלים די עלה ארגשית כל‬
‫להתמיד'הטוב לעד‪1‬ו״א ■קנאת כ!'* או שעור הכתוב הנה לבחינת ירג‬ ‫חשדיתי הא היא ותירא הא היא חלשא מלל כרכי עתמיא למשי׳בתקי^‪-‬‬
‫המשרה הוא חזקיהו ולהתמיד שלום אין קזלכתחדתועלנסאדוליע^‬ ‫יליוכו׳ ‘ וע״י כן אמר שלא יטריחו עצמם היום עד המחרת כי ככבזשה‬
‫ממלכתו היאמחלכתישראל ’ אחנסזההואחצלי אדלה׳כין א‪ 1‬תה^^‬ ‫היאה בעיניו ועבר יוס הגולה ובת דינא בעל דיכא ' והנה יפראלשמתו‬
‫החחלכה' הנו׳ היא כללות'ישראל אינה״ ראויה חצלעצתצ עדיין לכך כי‬ ‫' בהיות לפניך בקצות פסח שחתו בליל מועד׳‪1‬לא נמנעו חידאתן מלפחות‬
‫חזעלס כשתחת בקציר כו׳ר^פל כן בוכות עבדם את ה׳ בשמחה ^נקצא כי להכין אותה זלסעדהע״י חשפט וצדקה צריך מעתה זעד עולם לאטם‬
‫כי זאת שעשה לסנחריג עם סאין הדור ראוי קנאת ה׳ ס׳ זלאן כל שפת ‪f‬‬ ‫את מול סבלו שעל עם ה היא גזרתן סהיתה פוקלת כעול עליהם ואת‬
‫ושמתא התרחיש כיסא אם לא ע״י זכות ישראל ג‬ ‫חטה שכחו שעל ישראל ה‪1‬א שרו של סנחריב העהרו אתה סנתריב שהיית‬
‫שלח כו׳הנה דבר הוא ענק קושי וצרה כנודע אחר הצרה באה‬ ‫שבט הנוגש כו החתות את שני אלה חמך‪,‬כאלו היה עליך יום מדין ומלחת‪/‬־';‬
‫׳ ‪ .* ,‬בשביל הבלתי כשרים ופועלת בכשרים תחלה * וזהו דבר סכין‬ ‫״‬ ‫והכניעון במה שזלזלת כאמיי על התית הגוי שעי״כ לא הגדלת השחת‬
‫ה׳ ממיל'עקכ‪ :‬הם הבלתי כסריס' 'הנ^קדאים בשם יעקב ונפ^כיפראצ‬ ‫‪.‬‬ ‫ציין‬ ‫כמאמרם ז״ל על פסוק עוד היום גנוב וכוי שאמי גרוב ע‪ 8‬זה אין‬
‫הכשרים על שלא חיתו* שמא שאר ישובאל ה׳ והוא כי אין וזלת הלין פוגע‬ ‫להלחם בבקר רק השלין איש טבעתו חמל ידו ונכבשנה י וראה ה השגחה‬
‫תחלה אלא בכבתיס כענין נגעי הבית כן היתה או נפילת בתיהם ואחר‬ ‫כי הלא כל סאון סואן שהוא נלחם מאחרים המצחים עם רא‪1‬תו ׳ שהוא‬
‫שהחל‪ .‬בישראל נתפשט גס בכל ההחןןמלשוידעו העסכלו הלקיי‪4‬‬ ‫אל‬ ‫נצות‪ 1‬נ‪1‬פל לא יחיש חהיותו גס הוא סואן ולוחם ברעש מכהו וצועק‬
‫הזה ובחקוס ׳ שהיה‪,‬להס לקנות בינה ולעת לאמר לכו ונשובה על ה' כן‬ ‫גבריאל‬ ‫מכותיו עס ראותו שתלה חגוללה בלתיס היוצאים החנו* אן אז ע״י‬
‫הוא טרף לכו ונשובה טרם יגאלקות בלבוטיס מעין נגעי הבגדים ‪I‬‬ ‫אין ק‪1‬ל ואין חאנועע חחתנה אשור בקול חחנה בנופל! ״ והטעם היה ני‬
‫אלרבא אפריס ויושב שחרון גשמו אימר בגאוה וט׳ לאת׳לבצים כפלו‬ ‫לא היה שורף המף ^והנפש^יוצאת אתרי כן־ כדרך כלהנשרפין רק והיתה‬
‫כי על פי הטבע היו'הדברים ולא היתה הרעה בהשגחה ואומרים שגם‬ ‫העכו׳׳ס‬
‫בקרבם ׳וה!א כי נפשית ‘‬ ‫היא נפשם *‬ ‫מאכילת אש־ ״‬
‫‪--‬‬ ‫שהיא‬
‫מה ‪-‬‬‫לשרפה ‪-‬‬
‫זו לטובה כי הטובים אשר בשס ישראל יכנו נויהס קלים כי אן ‪7‬לי' הם‬ ‫עצים‬ ‫אלא‬ ‫עכו׳׳ס‬ ‫נבראו‬ ‫לא‬ ‫ת‬ ‫כתאחרס‬ ‫אש‬ ‫חאכלשל‬ ‫להיות‬ ‫מיוחלת‬ ‫הן‬
‫ועל אשר לקו בתיהם יאחרו הנס ‪ ,‬אשד היו לגנים בלתי חזקי האיכות‬ ‫לגיהנס והוא על נפשותם ׳ ובוה יאחר והיתה לשרפה חה שהיא מאכולת‬
‫נפלו אן עתה'גזית חזק נבנה' 'לנו ולא‪ ,‬יסולשקחים גודעו בלתי חזקים‬ ‫אש כי העצים הם מאכל לאש * וע׳י כן נאלמו לותיה כי בוטל חהם כח‬
‫ועתה גחקוחס ארוים נחליף ויתקיימו תמיד * על כן בייחסס הלגר אצ‬ ‫החתעורר לגוזלי * או יאחר והיתה לשרפה חאכילת לקי שנקרא ‪ 06‬הוא‬
‫הטבע תרה אף ה׳ וקצף ייתר הזא ית׳ תחת דניורם הרע הזה אחר ולמטן‬ ‫י ‪ ■ ,‬גבריאל שר האש כידוע■■ ‪ , :‬׳‬ ‫־‬
‫אשר שלקו בתיהם ולא הועיל יגעו‪ .‬שונאים בלבושיהם שינזגדס בוזזים‬ ‫כי‬ ‫והענק‬ ‫*‬‫הזה‬ ‫הנס‬ ‫לו‬ ‫שנעשה‬ ‫חוקיהו‬ ‫על‬ ‫כו׳ילנר‬ ‫לנו‬ ‫יולד‬ ‫ילד‬
‫וישלחו יד בהם ובחחונס ״ נישגב ה את הצרים את רצין שהם פלשתי' עליי‬ ‫הנה ים חהצליקיס שמילדותן הס צליקיס שלא בייש הילדות את‬ ‫•‬
‫על הטם הנז׳ שהם ישראל וגס את אויביו של העם הנז' הס דצין לזלן אים‬ ‫הוקנה ויש שהזקנה כפרה על היללות ווה גרוב כי ר^בה ילדות עושה‬
‫ועמו יסכםן ‘ ואו הצרים על רצין מצל אתל ורצק מצחו מצד אחר היי טל‬ ‫זאשר לא יקפא איש בילדות עולנו נער ואינו ח׳שתרר טל מצחו ‘ לפעמים‬
‫ישראל וזהו‪.‬אדס מקדם’כו׳ ויאכלו את ישראל שולליס ובוזזיסילבושיהם‬ ‫יחטא בהיותו גא במשבר גנים ח‪3‬ן עשרים שנה ומעלה מתחיל רוחייצרז‬
‫וחחונס יוד לא עינית ראשיניס כי עודם קייחיס רק בכלפה‪,‬כללחי‬ ‫להלבישו גאוה באמור לו עתה יצאת השעבוד זולתן■ כי איש אתה ובחור‬
‫בשביל כל פה■ אשר דברו לבניי נפלו כז׳ * אן עונות הקעשה איצן נחחקי!‬ ‫חעם וחי יאחר לן חה תפשה אכול ושת? ‪1‬ה תענג בדשן כי כעת עתן‬
‫והנה ■‬ ‫'‬ ‫־ ־' ־‬ ‫‪.‬‬
 ‫יא‬ ‫ישעיה ט י מראות ' הצובא‪1‬ית‬
‫הפורעמת ממיר זטית ל(חרס‪ 3‬כיהיער גתגי‪/‬ו זיתי‪/‬בכו ג^ותטשןכי‬ ‫והנה ככל ז^ת שק י‪/‬פו ועול ידו של ‪6‬פו ננמיה* ‪6‬ז גשגיל זייות‬
‫פייתסו הדבר לטנע לא שב אפו ועול ידו נטויה על עונות ראשונים י■ ' אחרו לבנים לפלווכזיכחפורמ לחעלה• ושחא תאחר שטוב טוכ לעשופ‬
‫לרן אחרת והוא להקל הדין והרוגז שלא תכרית האלשי׳ שלא יאחרו כחו׳‬ ‫והטעסכי הלאוהעם לאשבעד החכהורקחשחידים אתהמכיסבם•‬
‫ואוכלים חחזנס ואת ה' שכל הצלאות שלו לא דרשו • או יאחר והעם ׳‪ -‬זה כן חות זה כי אם‪ .‬ליללות האדן בתגואזיה וכיוצא וחתין הצרה יתלו‬
‫• עיניהם לחרום ־ ואל מל יקראו יתד‬ ‫בהכות אותש שונאיהס לא‪ 3D‬על‬
‫בתשובה יי לזה אחר גם זה נסית ג‬ ‫כחצי‪ :‬להכיתס בעוני ילא עוד כי אם‬
‫'כיהנ ה בעברת ה״ נעתם ארץ כי‬
‫י חשכה• ולקתה ארן ולאשוה לחו •‬
‫בראותם עליהם צבאהחלחחה אשר 'יצןמדון בגאוהובגד־ל לככלאמר ד‪ .‬לבנים‬
‫ה הוא פוקד על צבא החרוס ועל‬
‫כיהנה 'בווקזס שהיה'להס לרחם זה‬ ‫חלכי האלחה אפי' לא דרשי את ה' ^גןית נכנה מעקמים גדעו• וארןים נסליף ‪ -‬נ]שנב‬
‫על זה לחען יתחחו כד״א ונתן‬ ‫צנאית יפקוד על צבא החרו כי ייחסו‬
‫^יס^סך ‪.‬‬
‫• לךרתחים ורחחן שארז״ל שעל ידי‬ ‫הכל אל הטבע חלילס * על כן לקו‬
‫ההשהיה להם חדתלתחים ■אישעל‬ ‫ארם מפ]דם ו‪-‬פל׳שתים מאחור דאללו• ארת^־־‬
‫בגוסס ולא כחאו פן יחטאו אס ילקז‬
‫בל^־ז^^מ‪ V‬א־שכ^ ‪k‬ו‪.‬וע‪1‬ד■ • אתיו ירותחו־ * אדרבא רהיה העם '‬ ‫הצדיק לבדו רק זיכרת ראש הוא זקן ישראל‪.‬‬
‫כחאטלת אש חושבי'לתקן ללות׳בגזצ‬ ‫ונשוא פכים הוא הצדיק וגם ‪,‬את יךו‪/‬טרה"‪ . :‬ו ה ע ם ע ז ך ׳ ה מ נ ה ו ו א ת“־‬
‫איש את אתיז לחלא תסרונז ובזה ויהי‬
‫העם כמאכולתאש ולוא כי כאשד‬ ‫הרעעחו הלא נביא חזרה שקר הוא '‪.‬יה‪1‬רזצכא‪ 1‬ת‪.‬לא דרשו■ ^^^כךה‪.‬יחוהמ*^רא^■‬
‫כזנב* והכרית הצדיק הוא לבל יהיה‬
‫נהבעיר אש א^ חהעצי' יבא העץ‬ ‫ה‪/‬ככפהואגמון;וםאחד ‪^ .:‬זרןןובשוא־־‬ ‫להסכיפה שבצלו יחיו והנביאחורה‬
‫י‪.‬ה‪ 1‬א יידליק את הסחון ויחוו הסחון‬ ‫ש רן ר ה ר א הזנ ל ‪-‬‬ ‫שחראהעגו׳■‬
‫שהיאאגחון‪------------‬‬
‫סקר לחה ‪, ---------‬‬
‫לוזיעזור להדליק‪ :‬את שהבעירו *‬
‫וי היו • מ א ש רי ה ע ט ־ ־ ־ ־ ־ ה ז ה‪ .‬מ ר ת ע י ם ו ס א ש ריו ־‬ ‫״ ף יאסי והואכאגחון‬
‫‪1‬אח״כ שניה׳את הג‪/‬כלס יספו ויתיתו‬ ‫; ‪.‬־■ ■ ‪/ J‬‬ ‫־ר‬ ‫ז"•■ י '‬ ‫"='־■!= ' •■’׳־־ '' ‪ ‘l‬י‬ ‫נכסתופף ‪ m 3‬ואוקר הוא יתברן חה‬
‫קקרהלהס ט במברת ה׳צבאות‬ ‫י׳ ״ ס׳ ט נ ״ ה פיו ס ״ ד מ סי ־ו סי ה‪. ,‬בבעעים ‪.‬על‪3-‬ן‪.‬על‪-‬בחוךיו‪:‬לא‪-‬י שמח^‬
‫נעתם איץ בלקית תבואה ותוסר כל‬ ‫ית' חנה צדיק ורשע יום ^^^גי‪ '1‬א ת‪-‬י ת מוו א ת‪ -‬א ל פנו תיו ל א ד ח ם‪ ,‬כי‬ ‫פנהיותו■ י‬‫י‬
‫להם‬
‫ובחקים שהיה נהם‬
‫העברה * ובחתים‬‫תפטהעברה‬ ‫תפט‬ ‫'•־ * ^! יי *‪. /‬‬ ‫•‪ :‬י''” ‪ •1‬יי‬ ‫•־‪-‬־!)■י ־ ■י‬ ‫אי זה על רשעו וזה על שלא חיחה על‬
‫ל מ קן א מ ה « ה יו ״נ א הצ״ את‬ ‫? ? ל ־ ־‪ 1‬א י ת‬ ‫זה ויהיו קאשדי העסהזה קתעים‬
‫שכנסלגזולאים אתאת־ובתשבס כי‬ ‫ל אי ־ שי א פ ו ‪ .‬ו ע ו ד ד ו נ טוי ה ^ כי ~ ב ^ ר ה כ אי ש‬ ‫אתהזזלתבאוחרס כ חי תו ה ק חו ת‬
‫ני חה שימלו את שכנם יחלא חסירול"‬ ‫זה וע״י כן חאושריו החקגלים דבריו‬
‫^^שמירושיתתאב^ ו ת צ ה לסנכי היעד‬
‫וזהו איש את אתיז לא יחחזלו * כיצד‬ ‫חבילעי׳היו ונשחאי'* ע״כ על בחוריו‬
‫ויגזור על יחין הוא לשון חעיפהזג‪ 1‬נ‬ ‫מ; ח‪.‬י ר) ^ ה צ כ א ו ^‪1‬‬ ‫^ ^ ^ א ‪3‬כו‪ 0 ;-‬גו ת‪ 1;.‬שן ‪■: :‬‬
‫כו' אחר כילהיז׳סחדריכים חתעים‬
‫כדעת החפרשים מאשר הזא עצ‪.‬יחינ‪1‬‬ ‫יחשך יהיו החזלרכיס וחאושריוחהם נעתם אך^‪/‬רהי הלם כסאכל ת א ש איש ^ל־־■‬
‫וצא לאה‪ .‬סיחן ברכה כז אדרבא‬ ‫חבולעיס ‪ ,‬חן העולם הם הבחורים‬
‫^ ר’ ע פ‪ 1‬־י ש ץו ך ע ב ‪ 1‬י א כ ל על״■‬ ‫א ח י י ל' ^‬
‫ודעכ זאת״ל ויאכל הפזיד' ליחין הזא‬ ‫קלחידיהס • והטעם כי הלא על כן‬
‫הנגזל ויאכל על שחאל אשר גזלו‬ ‫על היות החאשרי׳חתעים יוכרח שעל שמאל ולא שבעו■ אישכשר־ןלעו־ יאכך־י^ר‬
‫ני הוא לשמאלו ולי^ שבעו לא זה ולא‬ ‫♦חרר‬
‫‪.‬יד‪: :‬י*■‬
‫^ו^־'‪ “.‬מנ שה‬ ‫את־אפרים'ואפרים‬
‫••■;־י• ‪” ■••■;:‬־•־•■ן‪.‬‬
‫נחזריו לא ישחת ה' שלא יתקיים בהס■ מנ שה‬
‫‪:‬־•••‪(■■•, J‬‬
‫^ ^ ^ ^‪ -‬שני א פוו ע ך ד • ‪ .‬מ ;‪ 1‬אלתתחםאיןלאיהיהכאצוכל‬ ‫ישחתה׳בתעשיו‪ -‬כי לא יעסו רצונו ׳‬
‫חחעתדבשגיוצאיחסרלחו כיהלא‬ ‫‪.‬־יי־ ־‬ ‫‪t:‬‬
‫פישלויז בס ו‪5‬א יהיו קעוסקי התיר ם ׳ ’‪. : < ^1•.‬‬
‫איש גשר ורועו יאכלו והוא כי תושב‪.‬‬ ‫־ ‪ ■ JT j ' ; t‬י'‬ ‫לפחה שעליהם נאחר השחת את‬
‫הגוזל שאוכל כשר רעהו )אוכל נסר‬ ‫י ‪.‬ס! ‪^^ p .‬־ ה ‪ 1‬י ‪ .‬ז ל ז ה פ מ י ם ס ק ה י‬ ‫העקזס‪-‬ואיןלזהקב״ה בעה״ז ע״א‬
‫זרועו של עצתו וכן הנגזל חזשב כי‬ ‫רדזרר *‬ ‫לרזהדיזרזדן‬ ‫׳'‬ ‫‘ ׳י י‬ ‫^אארנע אחות שלהלכה על כן באט‬
‫חסלו הואנוטל ולא יחשוב ה' לו טון‬ ‫) ^ מ ם ן ס דיי ^ ח ף ־ • •‪,.‬‬ ‫^‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬נלעםניו״נ׳‪.-‬ג־מסי‪.‬י‪.‬י‪,‬ו'י‪/‬־אנ‪-‬‬
‫טםבי^דרן מלה ולא §ן הואיוהענין‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬‫זי‬ ‫‪1‬‬‫ל‬ ‫מי‬ ‫ע‬ ‫^‬ ‫ענ״‬ ‫ט‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫לי‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫■‬ ‫אלמנותיו‬ ‫יתיחים כ‪,‬׳ את ית!חיו!את‬
‫כי הוא ‪ V‬קוצב‪ :‬לכל איש חראשית‬ ‫ו מ ה ־׳‪:‬‬ ‫א ל מ נ ו ת’ ש ל ^ ם ו א ת ־ י ת ו מ י ם י ב ז ו •‬ ‫לו' על כי הס חנפים !חםפיי לעיז‬
‫השנה ועד אחמת שנה חוונותיוזעל‬ ‫י _י‬ ‫' *׳ " •' ‪j = L‬־י •‪::‬־■־ ‪•! : t .‬י ‪!•^7‬‬ ‫הרע שאין רואיס פני שכינה • וזהו כי•‬
‫־י ״!‬ ‫י‪ 1‬נ א נ‪ 5‬ו ״ ס ל ח ני ״‬ ‫^ ^ ש ו ל ץ ם ? ר ן י ה ו ל ש ו א ה מ מ ר ח ק ת כ י א ע ל ־'‬ ‫כלוחנףזחרע שאין קצתם חנפים‬
‫מי ת נ ו ס ו ל ע ז ר ה ו א נ ה ת עז בו ^ כ ב ר ד כ ם‪.‬־ ב ל ת י ׳■ מהזולת יחסרו מהראויל‪1‬־ ואם קצבו‬ ‫בלבד כי אם כלו שראובן יחניף את‬
‫^ ^ ^•וגי ‪ 1 3 4‬ע'ו ‪ 1‬ב ל ‪ -‬ז א ת ‪ .‬ו י ״ ־ י ׳ ״ ג ״־־ ״ אני’ ־ ״ ״ ״ יי ?‬ ‫כ ר ע ^ ח ת א ס‪ -‬רו‬ ‫סחעוןושחעון גם הוא בחעתד ההזא‬
‫החנה וכן כאשר חזר הנגזל וגזל‬ ‫‪:‬״י•‪ . .‬־ ‪.‬‬ ‫•י ־ ‪a‬‬ ‫‪:‬י‪-.‬‬ ‫את ראובן י ולא חניפותדבלים בלי * ‪7‬‬
‫מהג‪,‬זלג כ חנ ה בשרזרועויאכל כי‬ ‫נ ט ו י ה ‪ .7‬־ ה י ף א ש ל י‬ ‫כינת הרע לו כדרן הנשי' חנפי לשון‬
‫גם הוא‪ :‬עבירה עשה נחצאשלכל‬ ‫■ א פיי‬ ‫‪~/‬‬ ‫‪ . '.‬׳‬ ‫י■‬ ‫___ _____‬
‫בתניפות' *‬ ‫_____להונות‬ ‫___‬
‫גס ׳ ומרע‬ ‫ני אס‬
‫אחד חהס יסירו חחנו י מהראוי לינתן לו‪:‬כל חהשגזל אעפ״יסגסהוא‬ ‫וגס חשפדי'לשון הרע כיוכצפהדוברנבלה׳כיכהתויחס להתניףזה‬
‫היה גזלן נחצאו שניהם ריקים שאכל כל א' מה שקצבו לו ונשארו רעבים‬ ‫את זה כל פה משניהם דובר נבלה־ על רפהו בהפרדסזה הופך פניו‬
‫נחצא שאוכל בשר זרועו ולא נשאר לו רק חטאו י ופירש תה הוא הימין‬ ‫לנחצאים אצלו ויאמר הראיתס אשר החכיף איתי פלוני כגל הוא וכבלה‬
‫זהשחאל וחשל החאכולת אש ואחר חה שאחרתי ויגזור על יחיןהוא מנשה‬ ‫עמי יאין תוכו כברויוכן ע' ד זה יאחר שכנגלו׳והנה בכל זאת לא שב אפו‪:‬‬
‫פבשחאל ישראל את אפיים שביחין ישראל וגס בתחןחץוחה שאחרתן‬ ‫ושמא תתח׳לחההכהה׳ראשוזנכשהסצליקורשעיוסא׳כיעל כן חטאו‬
‫ויאכל מל שחאל הוא ואפרים את חנשה • וחה סאחרתי כחאכולת אש הוא‬ ‫באחור כחית זי* לן חית זה ולא הבדיל ביניהם* לזי׳א כי בערה וכו' והוא‬
‫כי‪-‬חלבד מה שאוכל זה את וה גם שניהם יחל שורס־ס את השלישי כן‬ ‫אל אי׳כאש בפתח הכ״ף ולא כפו״א שהוא על אש ידועה ויהי׳ על‬
‫‪.‬‬ ‫יחדו החה על יהודה ובשביל כלזאת לא טג אפו נ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לכתונה ^^׳יי* לי תצא אש וחצאה קיצי׳ וכו' ‪,‬ארז״ל שהאש היא הפורענו'‬
‫המקקיס כו׳אחרי א‪:‬חרוחגזל ההמון סיפור מגזל הדיינים והוא‬ ‫והרוגז פבא בעביר הרשעים וחתהלת בצדיקים וזכו וחצאה קוצים הם‬
‫כי בבא יחד עשיר ואביון לדין אם יחייכו את הדל כדי לאכול‬ ‫הרשעים אחד שכבר ונאכל גליש וכז׳ הס הצדיקים • ונבא אל הענין אחר‬
‫פוחד מהפשיר יוכר ויובן* על ק ח ה מושזסחזקקי‪ .‬חוקקיאק שהם שטרי‬ ‫אל תאחר לחה הלתי ראש וזנב יום א' ולא הבדלתי ביניהם כי הנה דעו'‬
‫אחנה של אזן על כל עשיר שחייב לדייני׳ לך וכן וחכתמם לסופר ועדים‪,‬‬ ‫איפה כי כאשר בערה רשעה היא גזירת לשעתם היתה כאש הידוע הנז’‬
‫פאיגו הודאות חלוה כי אם עחל הוא שכתבנו ממלס ויגיע כפיהם הוא‪•.‬‬ ‫בתורה שח׳תחלת בצדיקים וחשייחתבל־שעים כי חנאה קוצים אחר שכבר‬
‫פחייביס להם העשירים* ולחה יעשו זה הלא הוא להטות מדין דלים כי‬ ‫נאכל גדיש וקתה* כן שמיד ושית תאכל לעתיד אחר שכגר הציתה בשככל‪.‬‬
‫בבואם לדין הדלים פס הטם־ריס יטו את כדלים הדינס לחייבם ייתר‬ ‫היער הסכבלתי התייחסיס לקוציס הס כטובים שבהם הבלתי נזחיס‬
‫על חיובס ואותו העודף טל הטיית הדין גונין חהעשירים על כיי שטרי‪.‬‬ ‫לשלוט בס האש* וזכו ותצת יכו כי לך היא כחלה לפגוע חדת הדין בבלתי‬
‫חוב שעליהם * והנה העבירה יעשו ק! לקן כי תחלה לא יכניסו עצח׳לגזול'‬ ‫חוחים* ‪-‬והנה זה כבר עשי^י תחלה כי דבר שלח ה'ביעקב ונפל בישראל‬
‫משפט הטני לגמרי רק להטות מדינו ‪ 1‬טד חעט יהיה ג״כ לגייל לגחריץ‬ ‫כתפורש למעלה ולא עשיתי את״ב ראש וזנב ‪ V‬א'ז‪1‬א תפני שכאשר אכלה‬
‫'חשפש י‪ ■/ :‬־‬ ‫׳•‬ ‫■ ‪, . .‬‬

‫‪ L1‬כל‬
‫לנ״נ ביהןאחכשליס זההעס^אהי? ‪ 7 1 1 ’! ^ ^ /‬דד^ויחםם‬
‫^ב רא ש חיק ש ם ■‬
‫איו חלל כבול הצר הצורר שלם יכלה גלותני גילי ’‬
‫ה׳ את בל מעשהו בהר ה כו נ״י^‬
‫■ כי כל הראוי לעשד בהס הטיללג^■®‬
‫בציון וגירושליס * וזהו בהר וכו‬
‫אחרי כן אתחיל לכק‪1‬ל ראשונה ״‬
‫פרי גודל לבג כז׳ שהלא אשר נתגאה‬
‫‪ ,‬בלבו והיה פריו לומרהששים אע׳ים‬
‫וכמבואר אצלנו על ענין‬ ‫וכן׳ •‬
‫י׳מעיה ; י ״ מראות הע־ובאות‬
‫את כסא מלכה על כל מלכי איז‬ ‫‪ .‬יזשפם עניי עמי מוא לנכזת כ‪ 1‬זה חשטדי חוב אשד ‪3‬הס ט‪ 1‬העשירים‬
‫ולהיות כי אין אלם חעיז פניז לתכוע שהעשיר אשר לא לזה חחגי בתייו‬
‫עחמיא אמ^א ולשני׳‪.‬‬ ‫> כי לג שניהם הוא יזרע כי שקר תרתיתם ״ על כן חה יעשו אין תזנעיס את‬
‫‪ .‬העשירים כתייהס רק אתר מותם לאלמנות לקען יהיו האלחנות שללם‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬שלבלתי שלם התובפן יפארורחניית‬
‫‪.‬‬ ‫*‪.‬‬ ‫’‬‫‪9‬‬ ‫^‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫;‬ ‫יתומי‬ ‫‪ .‬ינשאז לחו או ישרתוס * ־ ואת‬
‫כז‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫^‬ ‫>‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫~‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫שהם‬ ‫ינוזז‬ ‫י העשירים בעלי השערות‬
‫■•‪k‬ן‬
‫^’ ^ ‪,‬־■ב‬ ‫‪ V‬ד‪ ' ^ V1‬״ה‪ I1‬צ ו ת ‪. : , :‬‬ ‫‪ IT‬ןמ ^‪ :‬ב‬
‫ד־‪ :‬ס ר‬
‫פקולת ' ו ^ ש ־ ס י‬
‫ליום״ ״ ״' *‬
‫תעשו־ ; ״‬
‫השער ההוא* ומה’ ״’ י‬
‫התות מהתביעה‬
‫נשאת ונתת באמונה‬

‫‪;;“f‬־׳; ין• ;ליל* ‪;'*n‬‬ ‫׳ד־י*׳‪ .‬עי '‪-!..‬ד״‪ ‘*,‬י* “ י *׳ ד‪-‬י‪.‬׳‪ :‬ך׳‬
‫עיניו כמאמר הכת»‪ 3‬הלא^דאהי^י‬ ‫מ צ א ה י ד י ^ מ מ ל כ ת ה א לי ל ו פ סי לי ה ם מי רו ש ת ם‬ ‫; ממרחק תבא • על הלאשונ גיי׳ה^ל'‬
‫‪,‬‬ ‫‪!1J:‬‬ ‫■ •י׳ יי“•י■‬ ‫■יי י •יי‪ -‬זי• • ~ ‪• ■-‬־‪ .V‬־־■י■*’־‬ ‫על חי תנוסו לעזר כי אין בשאול‬
‫בבל רבתא לי א‪:‬א בניתה זכו‬ ‫לז ל א‪ ,‬ב א ו ש ר ? נ ש ר ת׳ ^ ש מ ר ו ן‬ ‫ו מ עז מיון ‪:‬‬ ‫‪ .‬בית׳מנוס* ‪ 1‬פ‪ 5‬מ נ י׳‪5‬ש‪1‬אה־ומיחק‬
‫הדרי‪ ,‬ופירש ואמר כי בכת ידי עשיתי‬
‫^ ע ש ה לי רו ^ ל םג ^ צ בי ה ; ו ד\ ה‬ ‫•תבאאנה תעזבו כטלכס כילקלי?‬
‫וכו'‪ ,‬׳ והיאכיהנהכתבנז בספי<‬ ‫''^ ‪7‬‬ ‫‪ .‬׳■^‬ ‫•י''• *‬ ‫• •* •• • •'"׳■י ׳‬ ‫ככל איש‪mn‬‬
‫חכם‬ ‫גאה• י>ו*ז‬
‫גאה ‪A4‬‬
‫‪4•m‬‬‫‪«n‬כי ‪A‬‬
‫אשד‬ ‫'«‪4.‬‬
‫יומר‬
‫חבצלת השרון כי עצת י״נ בראו גיל‪-‬‬ ‫כ צ ע א ד ג י ^ ‪ n i‬־ ־ כ ^ ״ מ ע ש ה ל • ‪ 5‬ה ך צי;ון‬
‫פעל כה' כבולכס בלתי כרע לזולתו‬
‫הצלחתו לעשות בחכמת כפיו צלם י_ג‬ ‫^^^־גה ‪ 9 9‬ב ‪ .‬כ מ ל ך ־ ~ ״‬ ‫ועתה‪,‬יהיה תחת אסיר שעבליס‬
‫‪:‬ל ממלכות‪ :‬האיז‬ ‫ימשלו בו ותתת הרוגים כי‪.‬מעתה הס‬
‫^ ^ ־ ת פ א ר ת רו ם עינ ץ־ ‪ '/‬פ י א מ ר נ כ ס‬
‫העתידי להלודבעולם הרחתיבחב׳‬ ‫■־זי* ־' ‘׳־ זי • ץ•'■‬ ‫‪:‬־• ״ • ■•■•־י‘‪ •*-‬׳־‬ ‫*כהלוגים כי כל עם כשלים‪ ,‬מעתה ד‪-‬־»■‬
‫הצלם יתהפכד אל מלכות הזהג‬ ‫‪.‬‬ ‫כי ג נ נ ל תי ו א סי ר‪-V‬‬ ‫'התנבא הנביא הדגתס ואינן הלוגים‬
‫^ א בי רי־ו ש ם ם‪ , :‬ע״י התנפלס ‪ 6‬צלם זהבו‪ :‬כל עתחיא‬ ‫‪ .‬שים להס תקוה ליתקן רק שודאי‬
‫^ פ זיי ד‪ V‬ג^ח ‪ S‬ה ע מ י כ ‪ t‬ו נ א ‪d‬חכיצי■‪c :::‬‬ ‫יפולו וחי יתן שע׳י צרה זו ישיב האף‬
‫‪,‬האוחו כיאסגסאתישראצהם ;ץ‬ ‫־^־‬ ‫־‪.;:‬־י ‪r‬״‪■ 1h‬י•־ ‪.:‬״׳־ ‪ .‬׳־י־ ־ ;‬ ‫סכיחסבכנזחתנחעבחפוועוד‬
‫‪.‬מכס כי אס בכל זאת לא עב אפו ועוד‬
‫‪.‬לי לא בילין זע"כ הכריח את ישיא­‬ ‫האף נטויה פלא הספיקו לכס‬‫ידו׳של ‪.‬‬‫‪1‬‬
‫ישתתיוזולת חנגי׳וחגירי^• ונזס ננא‬ ‫י ! פ צ ה פ ה ו מ צ פ צ ף ‪ -:‬ה מ ת פ א ר ‪ p W‬ע ל ה ח צ ב‬ ‫יייי״ייי״'י*י'^י■ תשובה‬
‫־ הייסוליסלהעלר‬
‫ראויה •‬
‫‪ .‬ך ן ן י אסור שבט וכו' הנה אף‬
‫ובילושליהי׳בזחןחלכזת^״נפקלע^‬ ‫‪,‬‬ ‫י ‪ ■ . ■. ..‬י ‪ ,‬א ת‬ ‫■ ‪•.‬‬‫‪ : :‬׳ד■׳' ־‬ ‫וזעם הס שני חלאכי׳רעי'‬ ‫!י ‪.‬‬
‫®על ידם פועל הוא ית בעוברי רצווו ויתכן כי זה פעמים היה עמיל אפו' ‪ .‬הרי מדל לבב נ״כ שנתגאה והריס עיניו על תפארת ישראל •'ופירם‬
‫כ• אמד בלח י״לי עשיתי גדולתי ובחכמתי היא חכמת‪ ,‬כשפיו שהכין‬ ‫לסשתיתבישלאלא׳ ביחייכניהוא׳ בעת החרבןגימי צדקיהו ועל האחד‬
‫גס כי כבונזתי ‪ -‬מתיך החכמה והקחזתיו באופן סבהשתחות לכיס אפי‬ ‫יאחר שהיה אשור שבט שהאף פועל על ידו ובשני היס מטה שבידם הועם‬
‫כל^ולתעמיס כי כלמלטת מהארבעה הרחוויס בצלס ‪45‬׳ לו גגי^‬ ‫יתן‬ ‫מנה גו ואמר אוי כי אפור עמיל להיות שבט אפי כי אכזר* הוא‪.‬‬
‫ובשנית יהיה היא חטה סהזעס פועל פעולתו וכוגתו על ילו כ״א אדרבא ׳‪! :‬הסירותיס בחכמתי* ועתילותיהס הס שדיהס של מעלה שוסיתי נל יעייי‬
‫בהם * ‪,‬ילא את העמים לבל כי אס גס את ישראל אשר איכותם רם‪.‬חל^‬ ‫הם העיקר והזעם הוא חטה בידם כי הס חניעיס את הזעם יעשה יותר‬
‫מחפצו ט אני קצפתי מעט והמה פזרו לרע * 'כי הנה בגוי חנף אני עתיל ‪ -‬אלוה ממעל ע״י מה שהכרייזה להשתחוות לצלם והוא אצלי מאמר הכ׳זי^‬
‫לשלחו בראפונ׳ וילעס עבדתי בשנית • על הא' לשלול שלל ולבוז בז ובל• קמפל לכוכבי אל אריס כסאי הס ישראל הנמפליסלכוכביס שלאל חייי‬
‫־ בימי צלקיה*שומן מדמם ! כחוחד חוצות שנזק מהכל והוא במקומו נן ‪ .‬ואוריד כאביר יושבים*‪ .‬ועול אקר ראו כחי לעשות כלזה כי הנה ותיז^^‬
‫כקן ידי וכו׳ שלא בלבדי שלשתי בפחי'•‪ .‬כי אס גס בשדים שלחעלה־ תחליי‬ ‫ירמסו את עמי ולא יכריתום * אמנם הוא לא כן‪ .‬ידחה בא' ולבבו לא _ק‬
‫יחשובבשנית כילהשמידבלבגו ולהכרית גויס יהודה ובנימין וזהלא'‪, ,‬והוא כחאקרנו על פסוק וכחצבייהעביד בחיל שקיא ודארי ארעא שהי^‬
‫שמפיל תחלה שרי העתי׳שהס חיל שחיא ואח״כ בלארי ארעא כד״א יפקול‬ ‫מעט כאשר אני קצפתי מעט כי אם רב באמת‘ ובמה יבשת לעשותכן הוא‬
‫כי יאחר הלא שרי כו' והוא כי דרןהחלן להיות לו שריס אלו למעלה מאלו ׳ ה' על צבא המרום במרזס זאח״כעלחיכי האלחה זכו׳זע״ד זה ה‪ 1‬א א‪ 1‬חיי‬
‫ולא יוכר קוטן הקסניס רק בהיות יחל הקטנים עם הגלולים כי מגדולת ׳ ותמצא כקן'ידי ^לתי ‪3‬העמיס הוא תיל^שמיא שלהם ואת״כ נאסוף בצ’נ*‬
‫הגדול יבחן קוטן הקטון ממט* אחר כי שריו לא כן היו כ; אם גם בהיות' ; עזובות כל הארץ‪.‬־ אני אספתי■ שהיו העמיסןכעז!ב‪ 1‬ת משריהס ‪£2‬צטח'‬
‫בלס תחלה * ׳ ולא היה נודד כנף השר שהוא מלאן בעל כנפיס ולא‬ ‫יחדוהסחלכיס שכל אתל י‪14‬א כאחד ממלכי הארץ ומי יעקוד לפניה' *‬
‫פה חאלהיהס שפה להם‪ .‬ולא ידביו לא פצי את פיהם הסתזם וזהו ופוגה‬ ‫ומחר מאחרו זאוחרהלאככרכתישכלנו‪ ,‬לומר הלא זאת ירושללס‪ ,‬הלא‬
‫היא ככרחיש כלנו שיכולתי להס ואס לא כ״א גדולה מאלה תהיה כארפ' ‪ ,‬פה ולא מצפצף שוס אחד מעמיס לפני שוביהם יי וזה הביא ראיה שהוא מן‬
‫המפורש ‪.‬אלהסתוס ללחול"עלהעתי ‪ 7‬ני חתה שיזצא כקן וכז' היגי^‬ ‫חמת ואס לא תהיה כדמשק שומרון כי גס לאלה יכולתי* ושמא תאמרו כי‬
‫אי| ירושלים עיר ה׳ לומה לממלכות האליל כי הגלהוא לא כן הוא כי ‪ ,‬שיוכל גם להסיר גבולית עקיס • ועל זה אומר הוא ית׳ אוי לו כי היתפאי‬
‫הגרזן על החוצב ט כו׳ והוא כי הנה דרך העולס ה‪ 1‬א כי בנכול הסי ם‪.‬‬ ‫הנה כאפר מצאה ידי ונו׳ כן תמצא את ירושלים וכו'* ואין לומר כי אלה׳‬
‫״פלה קולס לעמו הוא כחו רגע שהוא כמי שמכה עלון זתוצב בו ואיז״ג‬ ‫רושלים אינו כאלהי העתים שהזכרתי כי יאמ׳ כי לא כן הוא כי זה היה‬
‫אם לא היו כירושלים עובדים גס הס לפסילים שעובדים העתים ההם ‪ ,‬נופל עמו מעט מעט ביד החלן אשד גזלה חכמתו ית' לתתובידו וידמה‬
‫כחישמניף במשור ונושר' מעט מעט * ועל כן אומר הזין‪4‬כן‪5‬רן על מה‬ ‫‪.‬אך אדרבא אני רואה כי הלא פסיליהם של ממלכות האליל הלא מירושלים‬
‫ומשוחרון היו קונים אותם * והוא קאתרס ז״ל על הצדא שדרן מיסך וכו'‪ ,‬שהתפאר נמצא את תיל העמיס הס השייס היתפאר הגרזן‪ ,‬הזאשלו ה״‬
‫היישי החוצב‬ ‫נ נ שנכנעו תחתיו שרי האוחזת כי גא היה רק ‪^5‬י‪-‬ןן‬ ‫פאמדלהסנ״נ הלא בירושלים היו עונליס ועושים פסילים ומוכרי'לכל‬
‫בו את כלשר ושד וכן מה שאת׳׳כ כל הארן אסף ושעבד העמים לאטי‬ ‫תחים‬ ‫ארצית ה גזים ועתה אתם עושים ע״א שלי צלו ׳* וא״כ יחייי יהיו‬
‫היה הוא רקכחשור ואני הייתי ניניפי ילא תתפאר שבעצמי הייתי‬ ‫היו‬ ‫שכבשתי‬ ‫גי גס בירזשליס היו פונים אל האלילים ואתר שפסילי הגויס‬
‫כי הלא הענין היה כהניף פנס אז מריחיו ש?;א כחי שמריס את‬ ‫מירושלים ושומרו‪/‬ימשן כי כאשר משיתי לשומרו‪/‬כו' כי כן אעשה כו'‬
‫שהשבט בידו והפבש חכה כךנ״כהואכשבעותשוךביד׳שרו ואנימרי®‬ ‫ץ ך ן י ך ן כי יבצע וכו׳ על כה לבר על םנחדבקלן אשודאמר עתה כי‬
‫אתהשד׳ונזתןבו כח לפעול ע״י נ״כ וזהו כהכיף שבט חת חרימיו ‪!0‬מי;‬ ‫‪ -‬גם שבימיו לא תחרב אשו׳תחלב אחר כלות פקוליציין זירושלי׳‬
‫כך‪.‬אני חכיףיאת השר והיא פועלע׳י עמו שהוא כשנט׳סדו ולא יג‬ ‫בחרבן וזהו והיה בי יבצע זכו׳* אז במלכות נ״נ אפקוד ונו' והוא כי הנה‘‬
‫‪,‬מלבי? אלה ‪ ,‬שאני חחשיג את השר לגדרשיש מ אימת וכח לעשות לני‬ ‫זה דרכו ית בעבור כבוד בנו בכורו ישלאל כי לא יפילם רק ביל מלכים‬
‫וישאני מסייע וכמי שחשק? א^ן‪ ,‬שקנסיף צחןק על לחוקן ןחג?*'’יי '‬ ‫גדוליסכתאקל!״לכיקצריס היתה קמלפה קפלה דרימה קן העפרויתן‬
 ‫י‪■:‬מודאוההעובן>‪1‬ו^ג‘‬
‫כ‪7‬״א ושביה ב^וקה וא׳״כלא ^^נאיחשב^ס שאר^ב״^־שיש^‬ ‫ני אם כייי ®יייי" ממל מ^<יןט לחית נל‪ 5‬חפ‪5‬סז דק חה‪ .‬ס ח מ בו אשר‬
‫‪ .‬ולא יכלו הוא כי אין הכליון‪ .‬העתיד ע״י שליח ספשניתן לו רפז' אין מבתין‬ ‫‪ -‬קוא בידי חכו כלזליס מטה לא עץשסוא צופת ‪ :‬׳;‪; ■:■:‬־‬ ‫^‬
‫‪,‬רק כי ‪ pSc? « r b‬גענמו ע ו ^ ל^־ה לל הארץ •־ או י ^ ך פן ת אי‬ ‫‪ ? y 2‬ישלת כוי יאתר כי לכן טבסזף בחלטת נ״נ יפיל את אשור ראזי‬
‫•מה זז בשורה ששו^ייש^ מישרי! ובהינו מפסלז״א׳דעכילאומ^זפכדפ‬ ‫‪.‬י ‪ :‬כיחעתזיתישכתםויסצתהאלוןיתברבחפתניולזון ^ליאות‬
‫'ללה וני»־צ!‪ ' 0‬עוסהי גם שיעשה ע"י‬ ‫‘‬ ‫גלתי הלחש כימשליס יזיל גיוס י׳ל‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ ,‬עצמו ‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א ת * מ ר י ־ מ י ו כ ה ר י ם ס נ| ה י‬ ‫ניסן* כי אזהיתה טילהיקהשתי'‬
‫לו' למדונו ר ^ לי ל ק הוא ‪.‬‬ ‫זזנגקד‬ ‫אתרו גשכג וננוח הלילה‬
‫י שבוע'ויתקבזה יא^׳קלא‬ ‫ה א ד ו ^ א ^ י צ ב א ו ת ? ם ע‪ .‬ס נ י ו‪ ,‬ר ז ן ן ורנסי? ? ? ר ו '‬
‫‪.‬נכגיש איחה וכת דינא בטל דינא‬
‫בשרתיך ע^ תיקון הגלו׳ הזה האתרון‬ ‫‪.■ :‬וודהאזרד־ישראללאש‬ ‫ובאותו כלילה נשלפו ח״א ישליז האדון‬
‫ועל פי דרק* ‪ .‬תשכיל מה ש » ת ד‬ ‫בחשניו רזון ורפיון לבלתי הלחם מיד והדו שול^הכה ו ב ע ר ה ־ ו א ^ ה ש י ו ־ ז ו ו ה ס י ר ו '‬
‫ללכת לגלמתאל יפלה פל רוחן כי‘‬ ‫עד החתית וגלילז ותחת כבודו הוא‬
‫אין כת לךע״י סוב בחירתן‪ ,‬לימלע‬
‫^ פ רז ע ת ^ ^ ס‪ -‬ט לו מ ?‪ § :‬שו ^ז‬
‫נלזלבוש כמ*ש ז״ל דהוה קרי למדה‬
‫יולהנלית כי ‪ 7‬פ איפה כי לנץ שהוא‬ ‫מ לי‬ ‫‪•:‬‬ ‫חכנליתי* יקד יקוד ע*י המלאך כ^ז‬
‫שבועה־ שאל תירא עמי שימשול בן‬ ‫^י‬ ‫והיה׳ ^ וס ההוא‬ ‫הח‪1‬בים היה יקוד אש הוא הכירה‬
‫אס תהיה עמי מתייתם אלי גכשרון’ ‪.‬‬ ‫שהאש גתוכה והכירה קייח' כן יהיה‬
‫ואחלוידיזאשוד שהוא הגלות הראשון ‪,‬‬ ‫ו^ליטר בידהד־־^;‪1/‬לןב;‬
‫המלבוש קייס והאש גתוכו ‪:‬‬
‫וזהחלי‪.‬י תצא לעשית חיל•‪3 ,:‬הלחס'‬ ‫ע ‪ 6‬הו ה ‪ trhjp‬לשראל■‬ ‫איר ישראל כו׳ הנה חלקו‬
‫רק ט תנות־ ותהיהאשב ציין תמיד‬
‫‪ ,‬־ י •ת״לאס נשדףהנוף אז ‪ 5.‬א ס ת ‪ :‬י שאריטובשאי^^גןב אל־״אל גברר‬
‫אם לאו תחטא *יומה שלא תירא‪.‬‬ ‫הנפש בלבל ויש לא* ראיה תפסזון‬
‫ן ש ^ ‪ ^ :‬כ ח ו ^ ה; ם־ ש א ר > ש ר ב‪ , :‬הוא מאשור פן בשבפ י ל מ כי נשבע‬ ‫‪m /ro s o‬‬
‫• מנפש יעל בשר יכלה ולאחר מפסוק‬
‫עברתי יהיה הוא מגה או סן מנוהו‪.‬‬ ‫והנה כלס פגרי׳ חתיס ויתכן כי הכל‬
‫ישא עלין־שישיא עליך את מלן מצרי׳‪.‬‬ ‫א ^ נ ״ ה ד ד' צ ב א ו ת י ה ‪ :) 3‬ן ר ב ב ק ‪ -‬ה א ר׳ ^ ‪:‬‬ ‫אחת * כי לפי התוספתא היו שלשה‬
‫כי הנה כאשד ייסדתי אינוח לאת'‬ ‫יזתנית והוא כי השתי תתנו׳היומעח^■‬
‫הח תן כן עוד מעט מזער וכלה זעם‬
‫מחן*־ ויהיה ‪-‬אפי על תגליתם שיהיה‪:,‬‬ ‫•‪ r‬־‬ ‫(‬ ‫קלים ליאבדולפגוע‬ ‫והייתיק*>‬
‫אומתו והיותר‬
‫ע ל י ד ל ב ר ח י מ צ רי ם‪ : :‬כ ד ע ו ד מ ע ט מ ז ע ר י ו נ ל ה׳ כל עסק־ אפי על תבליתס כיעלמה‪,‬‬ ‫ליז הלי! ללא קיי״^־‬‫בהם חדת‬
‫סיכלסהזעס לא אניחם באפי על‬ ‫‪.‬‬ ‫^־•*׳ ‘ י'■ !' ׳־־׳■' ׳ ‪ l‬׳ ^ ' ־‬ ‫סעתא ככשדיס שיי! בעתטלייתה‬
‫א ו י א ״ י א ! ת ‪ ,-‬א ע >‬ ‫ן עוןי ר ^ ״ו ה‪,‬‬ ‫מ ם ] ^ ^ ד ־ ^ ‪:4 £ » 7 5‬‬ ‫עד יבצע‬
‫וכר'ומטהו הוא מאה לתם ישא עליך'‬ ‫ובירושלים על ידן• ועל כן יקרא אע צ ג או ת ^‪ 1‬טנןמ ‪9‬־‪ 3‬מ חן בצוד'עוח;‪:‬ו‪-‬םט^ו• על‬
‫שאתן לו גדרן חצריס והוא מ*ש ז״ל‪,‬‬ ‫ה ב׳ מתנות הנותליס שיתר ושימרו‬
‫^^ו׳בדדף מצ^ם־;• ‪.‬והיה ' ‪u h n n p‬׳' קל פסחןחצרי''נתנו‪.‬יד‪.‬אשור לשבוע ‪.‬‬ ‫זל^זתנה ו ען יעדו וכרמלו שקשה יותר‬
‫ליזם כיהיו ישראל משלחים שמן‬ ‫^^^ס^^יגןכ‪6:‬ףועלר‪.‬בן?נל‬ ‫למשול בהם האור י אתר כי כיה אור‬
‫למצריםכד״אושמן לחצריס ‪.‬יובל‬ ‫ישדאל הוא זכות המאיר לים‪> 7‬לראש‬
‫כלי שמצרים ישלחו מ טז לחם ל א שו ר'‬
‫עליהסנהפךלסנחריגלאש’ ייז״^׳י למנמישיפלוידכליו ;׳ ‪.‬עבח‪-‬מעכרהגבעמלון־‬
‫וזה יאחר זחטזו ישא עליך בדרך‬
‫מצרים כי עוד מעט כו׳ כדלעיל וכנגד‬
‫מ? שבשבט יככה‪ .‬ועורר עליו זכז׳'‬
‫בךן]ד־‬ ‫■־ ־׳ ׳‬ ‫^’ י‪°‬‬
‫זחמהז כו׳׳בלרך‬ ‫כמכת מלין כי׳יכלגד ‪.. W. .‬‬ ‫^‬ ‫כמאמר הכתוב‪ :‬והנה־ ‪ Db‬פגרים‬
‫קצרים יתהפןכיוחעהזעל הים־ וכשאז בדרן מצרים והיה במסההזא‬ ‫חתיס‪-‬י־ •• אן ונבול עץיערזוכדקלוהואי מתנהזהתיזחד‪- .‬באישארו*‪.‬‬
‫יסור סבלו^ל שכחן זכז ותובל‪ ,‬היפול ש«יהעל*ךח?!ני שמן שהוא‪,‬‬ ‫הפגרים רק מנפש ועל בשר יכלה־ « • נלמהיהיהיותרבחתנהוהלא־‬
‫הלחם שהיה הונך צאשוי מפכי שתן הרתןלח‪ 3‬די ם ט גהכדך עולאשוד‬ ‫הואליוהיה כמסוע נוסנזכידרן המלחמות לעשות עיקר‪ .‬ההכאות‬
‫; לא ייראו מהסשיצנזרכי לתיג שתן לחצריםאשורלשגועלחם ‪‘ • :‬‬ ‫בחקים הרמת הנם של העם‪,‬הנוצת כ\ היה עץ יערו־ כי שם היו פ ^י ־‬
‫^■ארז׳׳^שה^המסעותשל מחריב ‪ i ^ b‬למוש את‬ ‫‪}J 3‬‬ ‫המכותר‪-‬ושארעץיערומ׳‪.‬הנפאט‪ 0‬במחנהרחספ^ה>כיבמחנלוהיז־‬
‫־‬ ‫;• ^‪,‬ירושלים טמי חזקיהו ומנו נפ סו^ ס אלו עשר מסעות ד‬ ‫הנשארים בהם כנודע כנוכל נאצר ושעמו כמי פאמ^ז’' ‪ i‬למ״דפ ש^‬
‫‪ V p‬י ד י ן הפשט יאח״ראהכא תוקף מחכה סנתריב כיהנה בא עלעית‬ ‫' ■ ׳ ' ‘ז‬ ‫‪.,‬זלמ^׳דסשהולת״ד מחשה * ‪,‬‬
‫• ‪ -‬ללון יל^ הקלו המקכ‪ .‬מלכן נחלק עבר‪.‬קצתו בחגרין ונס בזה‬ ‫^ ביזם ההוא מ'אחרי אומרוחה שהציל ה אש^זוויךביזחנה־‬ ‫והיה‬
‫לא הספיק כי‪.‬אם סלמכמש יפקיד כליו ‪ .‬ע« היושבים על הכלים נאח״כ‬ ‫אשור על שנשענו יסלאל עליו אחר הנה לעתיד יגדל הבטחון‬
‫בו ית‪.‬כי בזמן מלן אשורהיה דרכם־ מתחלה שהיו ' נשענים על החכם נמחית אנשי המלתחה הניחו הכליס במכחש;ומגרו מעברה גבע ‪M‬‬
‫י‪ 3‬וו עמה מלחמה ולא השחיתו ^ ה כי א ס שחלוךלנו סס לינה אתת ןעכיין‬ ‫שהיו מעקיסי׳‪.‬את מלן אשור ודומה לו במתנות לבל ירעלהס או שיהפן׳‬
‫‪ c -‬־ שלא הרעו לגבע חרדה הרמה ^זגגעת שאזל נסה ‪■ 1:‬‬ ‫להם לעמיה־ וגם שבאתרוכהנשעכו בה' היה ^ ת מורך ‪3b‬בס »מה ג ס‬

‫צ^ה הא אריה סליקעלןוהנ״כ־ שכתבבו עלהאריה מסובכו עניה חן‬ ‫באחת והיא ט אין לישראל מי שיקרא קדוש בעדכם זולתי הוא ית׳חש״ם‬
‫הצליקיס עניה מל ת עניה מחצר ומעשי'טובים ואי לא ענתות ה אנ מי ת‬ ‫לאחיתעכו׳ם מכל סוגי החלאכיס קלופים יקלאו בערכם אןימגלתו‬
‫מנתזתי אתי״וסתנבא^עלן• תוכחות שנאמד דברי ימזיהו כז׳ עד‪ .‬כאן •‬ ‫שלוא ית׳ לבדו קדוש ישראכ ואיגחלתז ט נפשותם‬ ‫‪ V‬למעלה י‬
‫על נבואת‪ .‬ירח^ ירחמכי היא ארצו שלירמיהו'^‬ ‫‪-----------‬‬
‫הפרי!‬ ‫למעלה —‬
‫ממלאכי‬ ‫חלק ‪.‬ה־׳ ‪ *--------‬׳ “■‬
‫המהועלקארו״ל־שמחיצתהצדקיס ' ־ י‬
‫^‬
‫ובזה־ יתכן יאמ׳הלא הנמגי את כל אשר הרעים סנחדיב את האדן כאשד‬ ‫המה ובכן ישעט עליז כי גם ן«יסרס יזחמס ס חלקו המה י ‪ ,‬וגס כ*‬
‫כתטנז גפסוקיס'הקולחיס בא על עית כרעברו כז׳ אחר עתהעל כללו'■‬ ‫אמרתי שישען מל ‪ b‬בהיותו מכהו אל מתמה לומר אולי יוכר זיחישכה ה׳;‬
‫ישראל שבירושלים כי מי שעליה היה בא ק ה מ א על רל ישראל *זאוחד‬ ‫בלתי הכאות לז״א הן אחת כי אפשר שאר ישוב מכם מאליהם אן זה ה!א‬
‫פס כל תוקף גבורתו‪!:‬תימ^י וצהלי קולך בלי‪.‬ל התקדש חג הפסח בשיר‪,‬‬ ‫אסיוכזאתישנה אמנם אס יהיו שאר יעקכ בלתי צדיקים שנשם יעקב‬
‫וסיפור יציאת מצרים ’ ג ת סובליצרות הס האטת ס>‪%‬לו גלים כדי להנית‬ ‫יכניס ' ישובו אל ז! בהמתו גבוי כלומר בעשותו ‪ .:‬הודאת גבורה ורוגז‬
‫ז מ ^ז לבניכם כמ״ס ז״ל על פסוק וכור לאברהם וכר‪.‬אלו אכלו האטת‬ ‫בחבלי מפית *■ ואשר איזרתי סיהיז שאר ולא הכל גס מזה אל תתמה כי‬
‫עירות*מע^הסנעה״ו מה היו חנייויס לבניהם זזיזגילי קילו ישראל‬ ‫הנה גס כי יהיו ע מן ישראל כחול היס שאד בלבד יש‪ 31‬ולא כלס • כי הלא‬
‫‪ ] 53‬קימקבלו ‪ o 'b‬סזמתס וצלזקיהם יצילוך‪,‬אן לתתשבי שככל שעתא‬ ‫דע ס כליון‪ :‬חרוץ אין מעכב‪ :‬זשוסף הכליזן שלא יהיה בהם רק » ק ם‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬שעתא‬ ‫'‬ ‫‪:.‬‬ ‫‪ .‬־■‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫־ ׳ ״‬ ‫'‬ ‫^‬
 ‫‪,‬‬ ‫"‪A‬‬ ‫י‬
‫ישעיה(׳^;יאד©זאות«צוגאות‬
‫•‬ ‫■‬ ‫_^״‬ ‫*‬
‫כש‪5‬מה‪:‬שר‪ 1‬חה‪-‬ניאתהעליו גנג^י‪ ^ ^ ^ 1‬ח מ ח ה ו ת ה מ י י‬ ‫נ ‪ 5,.0‬״דד שנימיתזקיהתשהזכותאטתפי‬
‫^'^חכמה ונינה יע^‬ ‫התנב^ ק^ן הרבה נ§י׳♦ ר(ךחסיח‬ ‫הנה‪?.‬יעתה אני חתרה‪ . .‬פן ואומדהקשיני ‪.‬עס היותן עתה כ‪3‬יפה‪jh5‬‬
‫‘‪5‬ח!סי '‬ ‫ט תחיל כי שלס יהיה נכ‪ 5‬חלקיי ־‬ ‫מי׳תקשיני את אותה עניה אשי‪ .‬היא מענתות היא נפש ילחיה כי טחן‬
‫ינ־פא‬ ‫* ‪r‬׳ * ׳‬ ‫הרוח את׳ רוח עצה יגכזיה‬ ‫הסוא היתה נפש בלי גוף כי א‪ 5‬יעלה ע‪ 5‬רוחן יהיה או כאשד עתה כי‬
‫«מי‪ 1‬־ י ״ » ‪ -‬י י י * ‪ .‬״ ‪ .‬י ^ ‪• ^ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■י■‬ ‫‪ irW‬״'‪( r 5‬״ת ‪■ w p p .M o f .‬‬
‫שהכיר בחכתי ישר סלא קראו קי‬ ‫ענ תו ת ‪ r‬־ נקדה‬ ‫כאשר הןה •לה‪:‬־ ־‬ ‫* תחרב ׳‬
‫שמע בלית בגדה׳ ק ידיח ביראת ה‬
‫’’׳ ‪I‬‬ ‫לרעת הירא‬
‫?‪1‬יודזז>וכם בגה ^‬ ‫ךמנד^ישםהגפםהי^יזל■‬ ‫בפסוק‬ ‫הנ׳‬ ‫'‪/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫נדדה‬
‫קדתנ׳כ‬
‫‪,, .‬עדו היו׳ ולו'שאתר זה‬
‫י‬ ‫לא יהיה‪-‬כליין סא־ז‬ ‫אח״ל!ז״ל אתרו ליה כל דאי‪ .‬אי אזלת לעמד!נןף‪.‬ירי‬
‫שעיניו רואות כי אש לא למר» ע ׳־‬
‫ישפ‪ 1‬ט‪,‬לאע״י פליס כ‪ ,‬לאלמפמ ‪5‬‬ ‫האלינ׳ יכלת להו ואי לא לא יכלת לה ה‪.‬גך« האדון י ת ה צבא‪ 1‬ת מס;!ה פארה ב^ערצח‬
‫קה עבד אור חא רבעי לסנויי בעשרה‬
‫^‬ ‫אוניו יזכיחה‬ ‫; ■‬ ‫ורשהקומה גךעים‬ ‫^ ■]ג^ןף‬
‫יומן סגא בחד יוחא חאי ינופף‬

‫וישפט ’יי’׳’׳' לעיי•‪p‬‬

‫־■‬ ‫^ון‬ ‫סבפ‬ ‫ידו הד בת ציון כי תטא לירישליס כו׳‬
‫‪,‬‬ ‫נחשב ישכז‬ ‫‪■:‬‬ ‫;‬
‫בצדק ובתישזל ולא לזולתם ' אך’ ^‬
‫י אי ו;'‪ Cap.‬ד ע א‬ ‫דחזא‬ ‫פליק דתיב אעיזלי שזרא על‬
‫על‬ ‫אחר‬ ‫לכולי ירופליס כי חוייא‬
‫ן״‪ 3‬על ןו«ו ד ד ס) ן‬ ‫ונהה‬ ‫‪ . r.‬מ ע רי שיו יפרה;‬
‫■ • • ‪j,TT; ,...J • ar •TIT‬‬
‫■‪ • ' • -‬י‬
‫י כען יומא רב וסגי עידן ליה לחיעל‬
‫י\‬ ‫משבט ‪ .‬ונלקה שהיה מזי‬ ‫ובינהרוהעצד־ן‬
‫‪T‬‬ ‫מ •ה; • ‪< ' T‬‬ ‫הנ‪JT‬‬‫רוח ‪i ■r‬‬
‫יהוה ‪ i‬־‬ ‫ע ^יו רוח‬
‫‪at ; * J • ItT‬‬ ‫מו׳ קס מוניל בלישה מוביל ותייתי‬
‫‪ , V‬ע‪ ,‬ע ‪ 13Vpp;p,p5‬נדן‪ ,‬הי ה עיע י■‬ ‫ועל‬ ‫גידיה על ט‪1‬ר‪ ,‬חקלש דבציון‬
‫^^טרהךוחדעתלוךאתי^ה‪ .',‬והריהו ב‪/‬ר^־^‪.‬‬
‫צדקה שטתן ‪5‬ו חמלו והיה י'י^^’‬ ‫פזל־תא לי בירושלס וכז' חיל ויהי‬
‫אל מה שנושה נן ‪ .‬כן יאמר וש ­‬ ‫^לא־למ׳ שסע‬ ‫גלילה ההוא ‪/‬יצא חלאן ונו׳ אחר רב‬
‫בצדק שיצרף הצדקה ט®‬ ‫ו^‪:‬ןט‪.‬כצךר‪^^/‬יכ‪*£‬ולמוניח‬
‫^‬ ‫‪ : ■-‬י‪.‬‬
‫‪............‬‬ ‫אזגץייוניח‬
‫ד­‬ ‫­‬ ‫‪ .‬פפא ־היינרלאתלי אינשי בתלינא‬
‫גטל לינא ע״כ * ואפשר למצא עני ן‬
‫י זה רמוז בכתוביס* בש‪ 1‬ס לב כי פסוק‬
‫ו נ י ו ד ‪ ,‬ע פ ת ׳ ו ^ מ י ת ד ש ע ‪■ , : -‬והןדז צ ד ק א ן ר ‪ Bd‬״ ‪ STO P,5,‬״ }־נר י וי ז ?'‬ ‫נללה מלמנה‪.‬ילאה שהיה קקותו‬
‫ק‪,‬ל־'א־‬
‫‪.‬‬ ‫חפצים‪5‬״ ‪ r‬־־‬‫בעלי עכלה בלתי ^‬ ‫וג ר ז א ב ‪^ c y‬‬ ‫מ תנ ץו ה א פונ ה אזו ר ^ ציו‬ ‫צודק קודש לפשוק צהלי קולן וכו' •‪,‬‬
‫יחייבם גדין ■ ׳אולה^נ־חגם?;‬ ‫ועול בפשוק עול היום כו' מהראוי‬
‫מן■ הכוליד‬‫‪, V‬‬ ‫לפניה‬ ‫מישזר‪0 .‬סיוא‬
‫‪:‬וא^ —‬
‫ציון כנ ש ןנמר ?‪: pi‬גדי יךב׳ןועגל< וכפיר ומריא יחדיר‬ ‫היה לומר ינופף ידו על הר בת‬
‫ועשית הטוב והיישר נארז״ל זז לג^‬ ‫נכו׳ אן אחדי אומרו צהלי קולן בת וגערנןטןג־ה^ןכם ■‪:‬דפדהורב תך?‪ 1‬ינ ה׳ ! ^י‬
‫חש‪ 1‬ית‪:‬הדץ״לאםרהם ענ ר איז‬ ‫^ ה נ ‪ 3‬ה ר ; י א כ ל ־ ח‪ J‬לן ו ש ע ש ע‬ ‫גלים ואל תראי חשנחריכ‪.,‬כמפורש‬
‫זגלנליס במעלה כי חסיליס נ י ו ^‬ ‫את׳ ראה נא השגחתו יתללהצ'ל‪7‬־כי‬
‫הוא המיבו׳הוא הטוב והישדגעט;־;‬
‫^^^פעץג;גמול ‪9‬יךד‬ ‫הלא נללה מדמנה ' כלומר כי חקיס ‪.‬יונל! על‬
‫הדין וחשפט לזולתש ‘ • יא^י‬ ‫^היתובב^־־הרלןד^י‬ ‫שנלדה מחנהו הי׳חדחנה שהיה מקו' הדה ‪:‬‬
‫’^^(״ונו‬ ‫רשע שלא יקבל הלין‬ ‫^ה אר ץד?ה‪ :‬א ת־ ‪7‬יהוה כ מי ס ?*;בם‬ ‫מו ק והגיע חמהלן‪,‬עשרה‪.‬יחיםעד’‬
‫בשבט פיו הוא בלשונן‪ .‬שיגזו ג‪‘^-‬‬ ‫הגבים 'שיושביהס העיזו גמפתלן‬
‫שדש?שי‪.‬אשדעם‪.‬ד לקית על רשעו ' בארצו וג^ ימשש‬ ‫שהיה קרוב כלומד שת‪/‬הל להגיע מנסים‬
‫ןהיה הג‬ ‫מים ^ן ג‪^^1‬ידר;שו־‪.‬והןתה מנחמר ככור ‪:‬‬ ‫נמ;עול ‪ ,‬יוס»חי גיס‪ 13‬שעול׳היוס‬
‫‪3‬כיק ) א ח‪3 /‬ע^מן ןע״ל ז? חח‪'-‬‬ ‫שהואמבעול יו׳נניב לעמוד להתעכב‬
‫‪-‬־והיה ׳‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ל‪■ '/‬‬‫'‬ ‫וגס שינופף ילו'לזלזל‪.‬ולהיות ‪-‬‬
‫ילקנו בקרקעותיו ואם לא יקי־׳■ ‪,‬‬ ‫‪•r ■ ! -‬‬
‫א^ ע^ען ‪5‬רןמ שפתיו‬ ‫בזעלנרעלשגתלינאהלאהוא ‪.‬הרגתציון; ‪.‬טזנותפרבתציזן גבעת׳ וישוב לכס‪.‬ס אז וברות שפתיו זע»ח ך^ע‬
‫ירזשל ס הוא מקוס הנקרא בין כתפיו ‪.‬אשר שס השכינה בבית המקדש■ ‪ ,‬או ׳יהיההענין כי‪.‬הנהאחאבאמד באבלו שלתיאל ‪ J51J‬האלי סל צעייי‬
‫\ ; שבו הצינ‪.‬ללת’ ’’‘ ”*ינקללת יהזשעמה כיה ס‪7‬כרי התלחזל‬ ‫הן שעתלו לשי' בלבו להתעכב על הלילה זכות מקו ‪,0‬מושב^?י‪.‬עולט ה' ;‬
‫גתקייחו ודברי הרב שאחר יעצי את השמים נו׳ לא צתקייס זהפיב אגיייי‪:‬‬ ‫ך ן ‪ J‬ךן‪ ,‬האלזןכו׳ כל הכתוב בפרשה זו יראה ^תי מתקשראל ענין‬
‫ואמר חי ה׳אסיהיהעלודזטדכיאס לפי דכגיי • עלק א מ רע ת הכ‬ ‫ראשוןוקבכתןבי'עצת׳ישהערו'איןרזספ׳‪ 1:‬לאהב׳הקי‪5‬ו׳‪-‬‬ ‫׳‬
‫ראשונה יכה אר| לבלתי הצמיחה נטל־ לוחטל ןאת^כ ן^ן‪.‬ןןן עעחי) ישיח‬ ‫נלרוך‬ ‫אשר‬ ‫בדרך‬ ‫נישובן‬ ‫יבין‬ ‫והמשכיל‬ ‫כה‬ ‫על‬ ‫עשינו‬ ‫נשמיטם;כאשר‬
‫רשע באופן שבהיזית את הרשע לא■‘ יאמרו‪ ,‬לו לברי התלמיד נתק’ ”*‪.‬‬ ‫ג?ס בס‪*/‬וזוא ט הנה ארו״ל בקש הק״בה לעשות את חזקיה משיח ואת‬
‫ולבדי הרב לא נתקייסו כי אס תחלהיכה א ק לקייסלבדי הדג ‪,‬ואחל ^‪'7‬‬ ‫סנהריב גוג ומגוג אלא חפני׳שלא אחד שירה על הצלתו!תב׳את ישראל‬
‫‪,‬י‬ ‫ד ‪ : .‬י‪ .‬י‪ : ,‬׳ ‪ ; : v.‬ימית הרשע‪ -‬ד‪■■- - ■-‬‬ ‫‪5‬יל פסתחסנתדיבוין ‪ V‬את יכל מחנה אשודשה‪/‬א‪.‬עניןע‪1‬ד היוס וט‪,:‬‬
‫‪^ n ^ n l‬לק כו׳ הנה כל הדבריס הנאמדים באחת על משית ה כ^'‬ ‫שהואי פסוק הקולם כמדובר‪ .‬בסמוך • על ק בהבטל הטובה ההיא הנביא;‬
‫־‪• ■ - -.‬־ ‪ .‬יראו דבל^ תיזוהיס יקצאז ע ן אלס ילזד אשה י פל ‪p‬א״י■‬ ‫דבריבשס ה' ויאמר הנה הארון כו' כלומר הנה מענק סנתדיב שעליו ‪37‬ר<‬
‫‪.‬‬ ‫הנה בישראל ימצאו ב׳ דברים א׳ בעלי צדק שנית בע‪5‬ז אחיה •‬ ‫עדנ ה נמשןשלא יבא בן דול‪ ,‬על תוס הגליית זאלתתייאשו מהדבר כי‬
‫׳‬ ‫איפה כי לצד השוה שבשתי מלות אלו הזאישמיפיפין כח בקשיחס‬ ‫הנני מישר ני הא‪ :‬נע' חלכיזת יכלו וגן דול יבא הוא קלן המשיח • והנה‬
‫חאמדש ז״ל שיצאה בת קול יש ביניכש מי שראוי וכז' אלא שאין כלור‬ ‫תתלת נפילת מלכות בבל הית'‪. .‬נפילת בלשאצר שהוא חוטר מגזע נצומ‬
‫^^‪ ’ 7‬אבל‪-‬יתר טאת יש לכת כנוסף ע״י אמנה‪3‬נז‪ 0‬ף ע"יכצ‪ 7‬ק כי בצי^^‬ ‫רב‬ ‫נאצר כן נ’צ’ז והאכילו ה׳ עולנו בתוקפו שנצח את ד־יוש ועבד לחם‬
‫שיעשו העס יוסיפו צח במלכם כאזור חילאזור בתתניו והאמונה מכסיגי‬ ‫עדם מלאת ע סצה שהם קצבת נפילתו' וזהדמשעף פארה הוא ב‪3‬שאצ ‪3‬‬
‫השני אזור גס של חלציו היא בחצאי‪ .‬חלציו גס הס י• ‪ .‬ה‪) 3‬מרןא"כא'^^‬ ‫מצף נמכר נאצ׳ עולנו במערצההסארה‪ ',‬ההיא עולנה בחזקתה ותוקפה‬
‫הזהרוגאקונה שבכללה האמין באילות ומעלת חלןהחשיחל כאמור נ״‬ ‫והיאי נקמת נ״נ החגלה או׳תנז בגלות ‪ .‬לאפון)למי הק‪1‬מה הוא החן ובני!‬
‫תהיו חלילה חהמתישיס כחו וחאבליס גזלל ט!בתכ׳‪,‬בעלידו ןע״י כאגי'^■‬ ‫‪ .‬געלי הגלות השני גדועיש חן העולם ‪) ■.‬הגבוהים המיון שהיומתגבלים‪.‬‬
‫בכלל תוספת כח זכותו ירבה שלום בפולס עדצדר שגס־ ‪ .‬וגד זא‪ 5‬עם‬ ‫על ישראל ה!א הגלות השלישי יש׳פלו‪ ,‬ע״י החשק'‪1‬גא'ם ואת׳׳כ ונקף סבכי‬
‫•‪ .‬׳׳ ‪ .‬כאשריתבארבס״ד;* ־ • ■־־ י־־ ' ‪3‬־ ‪' 3‬‬ ‫•‬ ‫פדזלא‪.:‬‬ ‫ליער של יון בברזל הוא התלכות הרביעי שהוא קלסתר ביעאה לי‬
‫זאב כז׳אחלי אומרו כי יכה ארץ כו‪/‬שע״י צ‪ 7‬ק ןפאמ ‪ 3‬תה׳‬ ‫ואומרו ונקף‪,‬הוא כייכחא דיפרזלא‪ .‬חהדקוחשלסלא תליקזתמע‬
‫‪ , :‬־ חלציו ומתניו להפיל לאומות עכו׳׳ס אמד ושמא תאחר הל^^' ‪3‬‬ ‫הקדום ‪.‬אליו* ואו‪ .‬והלבנון הוא ב*ה באדיר הוא חלכותא‪.‬‬ ‫‪ ..‬כל שרי‪,‬מלכו‪. ’,‬‬‫‪ .‬את‬
‫לי פרולא יפולדנתן בילו * ‪.‬אז ויצא ח‪1‬טר הוא מלן החשיח שביוס שנחרב ־ הארץ שמתה ורבה מלין חיתכסלה אין פתל כי בזכותו ירבה סלוס ‪3‬ע׳^^‬
‫‪ r‬על גלד כי וגד זאב כו׳ באופן שלא ירמו נו׳ • ־ ל׳ ־‘ ‪ • .‬׳‬ ‫’^*י‬ ‫פב^‪ ,‬נולד נחו שאתר במדרש איכה רבתי יה‪.‬יי^ חיטי‬
‫ירפו כו׳ כי מלאה‪.‬הארץ אפי׳הבעלי חיים לעה את ה׳הכלתי חיו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ ,‬מצא׳צאי גזע ישיי והנצד‪ ,‬שהוא‪.‬הנפש כל׳א נצר‪ .‬מטעי שהוא יזטעי^יק■‬
‫?עליונה כמפורש אצללו במקוח! '‪.‬הוא לזשרשיו!מחש כי אדסלוד משיח ‪ .‬׳ ׳ ר בהרעה והשחתה ואל התמה לזהשכלתס כי‪.‬הוא כמיס שהם ליי ^‬
‫^׳י‬ ‫וליש מנשי׳‪ .‬חוץ חפבעע ולא לאק עם היות׳ גטהי׳ ממנה זעכ׳יז יכהי‬ ‫מלוד בן ‪ .‬ישי יתרה ‪ .‬ויקפשט ונחה עליו רוח ה'‪ ,‬לא‪,‬‬ ‫כאצא כי קשית ?!א‬
‫ים ‪,‬‬ ‫■׳ ■‬ ‫'‪-‬י '‬ ‫‪ ,‬׳' ׳‬ ‫■ *‬ ‫‪ > .. , , ............. ■ J‬׳ ׳ י■• • ‪■■ . -‬‬
 ‫יג‬ ‫י׳צ{עיה‪ :‬יא־ יב מראות" הצוב^{^ת‬
‫נ!ה אני רו^ה כי רצו^ ‪ 6‬לתעמי‬
‫ז״לשהיו חלאכירוגזיאף וכז׳ וכששחעזאתקשז אגחאנא חטאיהעסכז^‬
‫איויי ^‪1‬זחרו' ח שלו ם הכריות לעתירראהזהנה‬ ‫‪ :‬כיוס‬
‫־׳■>'׳ לאתכציד קנאהחחשיחכןאפרי׳עלחשיחכןידול כאשליהיתה‬
‫והית•‬
‫אטאה גדולה אחרו אותם קטיגוריס;חה׳שהיה לנו לומד ככר אחרו חשת‬ ‫נין רחכעם וכין ירכעם חדאגת ירבעם פן תסול החלוכה לורע ‪-‬דור‬
‫מיד הלכו ג' חהסאזעין זה יאחר המ'כהעוו'^‪^:‬חיד האף הוא כא חתתרה'‬ ‫מל היות רחכעם •יושג כפורה ויזלןיישראל עוחל־ * ‪ -‬׳ אחר כי גס יוה‬
‫לכקום״על ק■אולן ‪V‬כי אכפתי‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫י'היר\שלים כיהנה גיוסהלןא׳שור׳ש‬
‫כהוראת;;רוגז ליסרנו 'שעל;ידק■‬ ‫ץ ס י ף א ד נ ז י ‪ 0 ¥‬ת ‪ !1 T‬ל ק נ‪ 1‬ר־‪¥‬‬ ‫ישי יהיה אשר פוחד‪ .‬לנסי עחים'‬
‫א פן סנ‪ | 5‬מ‪5‬י־ך ללנאגו יםונ ד ון׳‬ ‫^ ^ » ו ‪ .‬ר ו מ ^ ר ו כ ‪.1-‬‬ ‫נלם הספכי׳עפי שנפיסכו״אעחל‬
‫תאתס ‪ 1‬נ ״‪ 71‬יו לא די ‪D‬׳‪r‬׳ ‪W‬‬ ‫א ״'‬ ‫י י’ קיאוי־״מלק־לעק‪-‬ס‪-‬ד' ‪,‬לא‬

‫תיזף‬ ‫_‬
‫כעסו כלכור הקושי‬ ‫קנאתא;‪1£‬י‪.‬ים ןצרחיהודה‪.‬יכרתו• אןרים‬ ‫מש כ אם יהיה אישחנוחת׳ אן זה‬
‫ה׳כי אנפתס כלבריקושי כי ע׳י כך■‬ ‫^^הייךרמקרה ל ^ צ ר אחחך־;‬ ‫יאחרו'גלול■‬ ‫מנוחתי תהי'לו לככול כי‬
‫יש‪1‬ב ’אפך ־מא •כעסך ויאלרכה‬ ‫ככולו לפני ה' ■ כי כלי טשותחלחאות־‬
‫תנעיזני* ומה שאכטח ולא אפחד גש '‬ ‫כלס כשמעי׳'תורשי' שלוחן וחשתחוי' אןר‪.‬ים ‪ :.f:‬וקפו בכ^ף פ ל ש תי ם; מ ה! חדו יבזו;‬
‫עתה פן תקטרג‪-‬עלי חדת הדין• הלא '‬ ‫^וליו י‪51‬א העלר מלחמותיו והי ^לד' ^ת־כנ^ץקךם אדום ו מ ^י משלוח^יךם‪:‬‬
‫הואי כי ככה עזי להיסמך■ וזמרת'‬
‫לחילשה וגריעיתיישחא תאחר אם כך■ ע^‪1‬ן'משמ^‪:‬תם ‪’ :-‬והחרים יהוה א ת '‬
‫לזחרך הלא ה א ‘’כיי יהי נעשה יה׳ כי'‬ ‫^יקה חה צירן כחשיח כן אפרי■ הלא;*‬
‫שתיאותיות׳שלשם'שהסיה שהיו־‬ ‫ייי^ז^״ר‪ '*.‬מצרים והגיתידו‪.‬על־־היהר בעים רוחווהכרהו■‬ ‫לוא ״כי והיה דילרו‬
‫בלתי סמוכות'אל השתיסדהאחיריוכת‬
‫כד״א כי יד על כלו יה על כא יוס'‬
‫נקמת עחלק אז כיוס ההוא יהיה’יה‬
‫ב״בנעשה ה'; כי ישחכו־א‪1‬תיות’יה‬ ‫ויאסוף נדתי ישראל ונפוצות ייהודה‬
‫עס השתים ־ רהיה ה' שהוא שלם בד'•'‬ ‫יזארכע כנפות כי' זשחא תאמר איך‬
‫אותיות ואגכ אורחי' אוח' אז כי ויהי‬ ‫י ב ; '‪ :Gap,‬ו א ש ד ת ‪ . .‬ביום ה הו א אוך ^‬ ‫יהי׳זה כי שלו׳יהי׳ולא יקנא כן אפרי*‬
‫לי ג״כ לישו עה כדרך החלן י כיי כיוס‬ ‫\ ״׳ ‪ •V‬״ ‪^v-‬ה‪i‬וה כי‪^-‬פ ת‪5 .‬‬ ‫‪,.. .‬׳‬ ‫שיחשול ק דוד ככל השכטיס׳וישתעז'‬
‫שמחת לצו חתיר אסורי׳עם שחעצחם‬
‫^^‪.‬י'שו;גת>^^טרן‬ ‫לו כל"הדוחות וכך ■אפרים ' ילך' ^^שבאפ^ותנחמני‪:‬‬
‫הם בלתי ראויים להתירם ‘ והנה ז^‬ ‫י ‪ p p ’i‬אתנלחי ישר'& ויהודה ויכיאזס׳‬
‫וןמרת־]^יה‪.‬יה\ה וי ר ־ז ^ ^י ‪ .‬יהיס כעת רןבוץ הגליית־ שעליו ידגלי‬ ‫תחת כן ליל אל תתתה ־ ׳ כי ויסרס‬
‫עד כה כאומרו ונשא רם '■לגוע‬ ‫קנאת אארי׳ על כן דוד וגם צודריס ^ישוע^ה־ז ‪^^^ *;:‬שא^וכד־מים כששוןממעיני‬
‫ו א סף נלעי ישראל נר׳ כי עדיין ב{ח|‬
‫הקבוץ ים טלטול כצד מה ואין השחת׳‬
‫מיהודה הנלתי צדיקים שהיה אפשר הי‪.‬שו^ה‪.‬ד ‪ /‬ו^ןב!ררןם ‪;3‬ום ההוא הי^רו ליהור־ן‬
‫יצרו אתי אפדיס יכרתו' כיילאיישארר‬
‫וששון בעצם ־ על בואם אל החנייתה‬ ‫דזזביויוננ!‪.‬‬ ‫י אז כי אם צליקיס באופן■ שאפרים קראוב שמו תודיעו בןנמים‬
‫־ אחר יחי׳בבית המקדש בשננהיינחת'‪.‬׳‪.‬‬ ‫■ ־ ׳ גשנב‪■.,-.'.‬‬ ‫• ’■"‪.1‬‬ ‫לא יקנה וכו׳ ניהולה לא יצר וכדי ולא‬
‫כיאז ^ ש שון ת ש א כו חיחירות‬ ‫י י•‬ ‫‪.‬‬ ‫י"‬ ‫• ‪'.‬‬ ‫‪* V.‬‬ ‫' ■‬ ‫זנוד אלא שיחל‪,‬שניה' אפרים ויהולני‬
‫הקדש' כי רוח הקדש זנניאה צריכי׳יסחחה כל״א והי' כנגן המנגן וכו׳)לכן‬ ‫פהאאד עוחד לצס עתים והשר היא אשר ישא לכם לנזיס יועלו י ועפו‬
‫על ידי הששון שיהיה לכסאניחבשרכם כי ושאבתס ‪,‬מיס הס חיתי רוח‬ ‫בכתף פלשתים יחדיו יכזו אתזכו י נאחלות א' וכזכיתאחדיתס והחרים‬
‫חחעייגי צנורות הישועה הוא חצנורות ‪ ,‬השס הגדול הנז' שאמרתי‬
‫וכז׳חעין'קריעת יס סזףוזהו יהיתהיקסלה וכו׳ לעכור גאולים כייס עלותו ‪ .‬׳ הקדש חחעיין‬
‫וכו׳ כקריאת ים ס‪.‬יף ; י ‪ .‬וקראילינס קריעת ים סוף עלותו ח אק מצרים ■ עליו שהיה לי לישועהיוהיא מדרגה גדולה שישיגו׳ ‪ .‬לשאוב חצנו־ית הש"צ^‬
‫י ־■ ׳‬ ‫הגדול ישתכח ויתעלה לעד אחן נ■'‬ ‫כי כיוס ההוא היה הדינר תלוי כמה לאת אחר )יושע ה'כיוס! ההוא וכו׳‬
‫‪ .‬כיום; ההוא כו׳אחר כיום ההוא שהוא אחר הכני׳הנית‬ ‫ואמרתם‬ ‫‪•^ ,‬‬ ‫• ’ ’ וגס כי גכול ארץ מצרים מגיע על שס כו' ־ ‪:‬‬
‫‪ I T l p K I‬ביום ההואכו׳ ו^נהיארז״ל עלפסוקפתעוהריס אתרינ‬
‫^החקלשותשאכוחי׳כששוךחצנורית השם הגדול שהים‬ ‫״‘■■׳•• י '‬
‫לי לישועה אזואחרתס כיום הלוא הילולה׳ שהוא היה לנו לישועה כי‬ ‫* ה׳כו׳כי כשחיע האושו׳כי ליב לה׳עס עמי שחחו מה עשה‬ ‫י‬

‫פ!>יקייאי‪^./‬‬
‫ןהצחלק מאותיות וה' וניכר השבח חאל;ו י ‘ והינה זה הוא בישראל אך‬
‫בעחיס החסכליס ענין זה• הודיעו בעמים עלילותיו שלא יסכילו השכח‬
‫‪.........................‬‬
‫בקרא בשחו כי אס על ידי הודיע פעילותיו ' שעל ידי פעולותיי יתהלל‬
‫ביניהם וזהו הודיעו בעחיס עלילותיו תחלה ואח״כ הזכירו כי נשגב‬
‫שחו כלומר לכל יאחרו העמיס כיאות עלילותיו גדולות ונפלאות מאשר‬
‫קורס הזחן ההוא כי יש שינוי‪ .‬לפניו חלילה ' על כן הזכירו להם שחו‬
‫הגדול לומר־ כי כאיכות מציאותו אין שיזי חלילה רלן שחו הוא שנשגב‬
‫שהוא תוארו שיתואר כו‪.‬אן‪ '•.‬כי עד נה לא היה מורה גדונתו להעד הכנת‬
‫‪^,‬קכליס וזהו הזכירו כי נשגב שקן • או יאמר ענין חאחרס דל על‬
‫פסוק זה שחי לעולם כו' שהוא לא כמו שאני‪ .‬נכתכ אני כקרא ‪ .‬כי אם זה‬
‫שחי לעולם לעלם כתיב וזה שמא אדנות'הוא זכרי שיזכיו וני בו לדור‬
‫ודור כלומר בדורות אלו; חה שאי| כן לעתיד לכא שיש לכם רשות תה‬
‫יאחרעתה בדכרו על הזמן ההוא ואתרתם ביום ההוא הולו לה כי דכה‬
‫אתכהיסזקראיהו כשחו שהוא*; ככתנו וזהו ק ^ ו בשחומה שחתחל' ס־ה‬
‫נעלם אן אין זה רק לישראל ' אן לא כן כעחיס כי אס הודיעו כעמים‬
‫עליל ותיו לפרסם גדולתו לעיני הכל אן לא להגות כפניה׳ הבס ככתגן‬
‫כי אס הזכירו שהוא שנין זה זכרי שהוא בשם אדנית *והטע׳ הוא כי נשגב‬
‫שחו לס ונשא מאוד ואין חקראו בשמו בקרב העליס חלילה * או יאמר‬
‫ענין‬ ‫‪D‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד א‬
‫והשיכ יזעליו אפו כי כשח׳וחראוכן עלצריושתע‪1‬ן •אס^ש אף על שמעון‬
‫כןיתכן כי היה מב לה' עם עחו ואח'‪ ,‬וריב לה' עס יהודה‬
‫מעליו כן יתכן‬
‫‪1‬‬ ‫יס־רוהו‬
‫נגראיתז ית׳ כי שמחו האומות על^הדכר• או השיב מעל ישראל אפו)יהפן‬
‫הדכר אלת‪ :‬שככטןעקכאתאתיו ♦ ^ונזהנבאאלהכתיב^הלוהשאומר‬
‫הוא ית; הנר‪ v‬ואחרת ביום ההוא אודך ה׳ על כי אנפת בי שע׳י כן ישחחן•‬
‫^*ייכנו וישוב אפך מחנו כעכין והשיב מעליו אפו ‘ ' 'א*ד ואחד אודך ה*‬
‫ני אנפח בי נגליות כי על ידי ק נתחרקו אשחותי'־וישוב אפן ותכתחכי‬
‫קחרי כן חל שאין כן אס לא הייתי מיסדני כגלות ויסזרין _ שלא היה שב‬
‫’אחד אודן ה'כי אנפת אתה בעצמן בי ולא ייסרתני על ידי‬
‫יאייי^ י^יי^א כי אם שפכתיחחאך' זתהן אפן כציון זירושלים כד״א‬
‫נלה ה חחתי שפן פל׳ין אפו ויצת אש בציון זאנפת כי על ידי עצחן ’ שע״ו‬
‫כן ישוב אפן חחני ותנחחני גס אתה בעצחן כי חודה‪.‬אנישאין לי זכות‬
‫מצד עצתי כי אס שהנח אל ישועתי שהוא חדת החסד היא ישועתי* ושחא‬
‫תאתר אס כן איפה גחה בטחתי "שבהיות שתנחחני על ידי עצמן שלא‬
‫אפחדמקטרוג חדת הדין הלא היא חהשאכעח ולא אפחד הוא כי הנה‬
‫עזי להיטיב לי וזיירת לזחיי ילהפיית אויכי היה די לי נשם‪,‬יה חשם ה*‬
‫׳ שהיא בשתי איתיות חשס כן ארבע‘ זזלז יה ה' ואע״ס ק לא רצית להושיעלי‬
‫בשם יה כי אס ויהי לי ה׳ הנז׳ שהוא גן ארבע אותיות בשלמות לי לישועה‬
‫‪J S A I A S C a p . 11. 12.‬‬
 ‫^^'ה^\ב׳י;מד^ות ■העובאות‬
‫ר‪,‬אא'תו'ר צני^־‬ ‫והחריג ירושצים עצ כן אחר‬ ‫פנין מאמרים ‪f‬״‪ 5‬עתידם ‪5‬ייקים מיקיאז כשמו! ‪ 50‬ה^ב״ק שנאחר‪-‬כל‬
‫;^‪Mr.‬ר לא יה‘^‬ ‫את ירושלים * ואת״כ אשר חזה חזות קשה עליכם‬ ‫הנקרא בשחי כז' ובזה יאחר על אימו זחן סעליוידנל הולולה׳ כי גדול‬
‫עללרנספההוא ירושליס םאונש‪,-.‬צכוכס^‪^-‬ן^^'י* ^ ם נ ח ר י ג‬ ‫היא ית׳ קראו אתסבשחז שהוא את עצחכסגשחה‪/‬והעניןכיביחיס הקס‬
‫רמוספתא‬ ‫רח הריחו קול להס • לניפו יד והי^‬ ‫‪,‬יגדל כח הצליקיס לעשות לברים שאין‪,‬כת לעשותס גצתי יתב‪ /‬כחאחרם‬
‫ילהריס קול ואזמר‬ ‫^‬ ‫־ י‬ ‫*‬ ‫י״ל עתילי׳ צליקי׳שיתיו את המתים‬
‫ג עוגנ ע סי‪ ^ ^ ::.‬מ רו‪.‬י דו ה כ‪-‬ג אי ת ‪^ v‬הם■רע^‪:‬‬ ‫מ וכיוצא זנגדולת ונפלאותאשר‬
‫• ״‪5,‬לזם‪,.‬אתד‪.‬־ו■ ־לה;ק־‪,‬ז״ט’‬ ‫^ ^^>‪/‬ד»ךץ;א‪:‬צל‪:‬ל‪,‬עתיי‬ ‫ספדו ז״ל שיעשו אז הצליקי' י‪ :‬ועל‬
‫כן יקראו בשמו והנה בישראל שהיעס‪,‬‬
‫^ • ‪ , . V-‬׳‪ .‬ברישיה‪,‬יזיגילומייתי‪3 :.‬ידי>ע•‪-‬‬ ‫^ ב ן ז קד*דש‬ ‫תכם ונלק אין פתל שיטאו לידי טעות‬
‫■ ‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫'‪b‬‬ ‫יג ׳‬ ‫צדוקי‪/‬‬ ‫תלילה ‪ :‬אן בעחי׳ אשר‪ .‬ילאו‬
‫‪; -‬׳ ־ ־ ? נ הו ^ א מי ץ ‪=:‬־‬ ‫‪. .‬‬ ‫ני‪,‬‬ ‫אפשל‬ ‫טושים כמעשה אלהים הלא‬
‫לקוצר ; הבחנתש ישוו ‪ .‬עבד ליוצרו‬
‫^לןוקלד;ם הגיפו‪ ,‬כחןרקשיגאו בפתחי נליביס שעי^‬ ‫על כן הוליעו נעמיס עלילותיו‪ /....‬ןןל הןלךנ ^פ ה ^או‪-‬־לנס‬
‫ירושלים הם פתחי נדיבים־‬ ‫^ליב או‪-‬פ ת הינ די ם ם־‪ " ::‬אגיצוית>ל"מלןדש>‬ ‫כלומד כי כל הפעולות הנוראות אשר^‬
‫שחנעתי מ״^‬
‫‪):‬הנהאני שחנעתי‬
‫‪,;,.‬׳‪,‬ור‪>.‬־האני‬
‫אגרהם ‪.‬‬
‫•‪.‬־•‪.,‬״>• ;‪a- t . 6/;,‬י‪-,‬ייו‬ ‫‪ ., r ,‬׳‬ ‫‪■.‬י ••■׳־י‪;• .‬‬
‫הם עושן׳ א׳נסהם העושים כי אם‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫סנחדיב אז אני הוא שאתרי כן‬ ‫׳• ^׳‪ ,‬קי‪.‬ל וז?יז ‪:‬‬ ‫■ עלילותיו‪ .‬ית' החה כי אס שיקים לבד ‪ 03‬קראתי גכוס לא?י ‪W‬‬
‫עגליו ועצת מלאכיו י‪0‬ליס*אךכל אשר‪ ,‬נ ה י י ם ר מ ו ת ע ט־־רב יצ‪1‬און■ מ מ ו פ ו ת גוים« ט נ סנתחצאה 'סאת העינ תחלוזגם‪.‬‬
‫הס עושים הוא‪ ,‬יתב לעושה וז׳‪:‬ג נאספים יה‪ 1‬ה צבא‪ 1‬ת‪.‬ם^קר צ ב א מלחמדק‪ . .‬צזיתי לחקולש; ס״״תיץ‪’• ,‬״ וחלז^‬
‫הזליעו כעמים עלילותיו וגס הזכירו‬
‫בפגיהס כי גס שקוראים אתכם באים ?‪.‬ארץ סרהרן מלןצה ה; &פ «יהו ה י ^י; גאפיענלאנ^ןן‪?,‬סוג ייי״'”•‬
‫‪|5‬ן ״‪,5 ,‬ן‪ .}1,,,,‬ןי ‪Clt.ljiifj‬״״’‬ ‫כל־־האלץ‪!.‬‬ ‫בשמו של הקנ״ה נשגב שחו קאיכותל‬
‫ט!ו‪;,‬ג‪:,,‬ל‪.‬ש‪(5,‬ל ע}‪ .‬פ‪1‬א ענ״י '‬ ‫■‪ -‬י‪1‬י‪. .‬‬ ‫וחהיותכס ראויים _ ליקרא שחו‬
‫דז־ידיבם‪.‬‬ ‫‪p,‬‬ ‫‪:..‬‬‫ר״בוא‬
‫‪ . . IX‬״ ׳‬ ‫‪1‬‬
‫הכ^ודמע‬ ‫‪1‬‬ ‫יוז‬
‫‪I I AT. :‬‬
‫עליכם ני אם זאת‪,‬ענותנות! ' ית'‪,‬‬
‫להורות‪I‬‬
‫לקרא‬

‫‪ j J J f‬ן ל׳ זכו אחר‪.‬הנת‪ .‬שאוהל‬

‫‘ לכס ׳זמרו ‪/‬ה׳ כי‪,‬גאות‬ ‫^‬
‫וייומחות גלול עשה עמכם בענין‬
‫הגאולה ^אי ט תדוש כי לנה נזזלעת‬
‫זאת וחפורשקת בכל הארץ; אן צה^^‬
‫ודני קדבר גלול מאד‪ .‬אק יושביז ציון‬
‫יהא ט גדול בקרבן קלוש י ם‬
‫ומא כי גס שבוחן המשכן נאתר‪ .‬ועשו‬
‫״לל^ל־״^; ■ ‪-‬‬ ‫; ‪ ; ,‬א‪ 1‬כ ן י ר ‪ %‬ט ^ ז ו א ך ־ ם '‬ ‫‪4‬וקלש'ושכנתי בתוכ® שהוא‪.‬בתוכם‬
‫א לגי ? ) ^; ר עי ען ‪...‬כטלע‪,‬ח>>ל^ האוחרי׳ן אלי‬ ‫מ כ ת ם ; א‪^ 1‬י ר ;‬ ‫פל ישראל ‪,‬וכן בבית ‪ ,.‬ראפק ובבית‬
‫;‪VI‬‬ ‫^^^ץממקןמה;נ?ןכררתיהוה ‪ n to x‬לביוגב‪ £‬״‬ ‫שני‪ .‬כי היכלה׳החה לא ^ ה בקרזכ‬
‫* ‪ ho‬לק שכינהשל גתינת לשם בלתי‬
‫קלא בארבע אותיו' כ♦ אס כענין כי‬
‫טיס ראית חיל ומלחמה לחה סהייזי'•‬ ‫כס יה שהיא כס בלא‪>.‬׳<צף אן ‪ ,‬א י ש א ל ־ ע מ ו ל פנון אי ש <גל־ “<;ןךצ‪ ; 1‬נ ו ס ו ‪ , :‬כל־־‪-‬‬ ‫»דעל ‪1‬‬
‫■ ד ■קהזגזת'ה'‪.‬כצי‪7‬ל׳תר‪^, 2‬ןכןונכה י‬ ‫• ה נ מ צ א ׳‪'.‬‬ ‫■‬ ‫■ ;‬ ‫‪,‬‬
‫כיגד‪1‬לכליחר ‪.‬‬ ‫לעתיד צהלי‬
‫כליורניוכו‬
‫■’ ■ ■ ■ ' י■■■־ ■ ■ ןלנהאים‪,‬‬ ‫■■‬ ‫‪.....‬׳‬ ‫בארבע ‪ .‬איתיזתיו ^‬
‫הוא‬ ‫ססהגלזל ‪,‬‬
‫‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪ :‬שקחרן‪jJij 1‬׳ ‪ j‬׳‪-‬׳■*״ ־‬ ‫‪..‬‬

‫ילא יצאו להאיר עד שהכום כחצים ״ הנה כי לכל מאתי •־ ולכן‬ ‫ודני ‪1‬כו׳ והוא גמה שילענז כי גס אחד התרבן לא חה שכינה חכיתל‬
‫יזערגי וגס ציון נקראת עיר‪ .‬האלהיס גס אחד התדגן ׳ והוא הנודע כי• תבל היא בבל מז׳ש ז׳ל רעה מ • והשבתי גאון זליס וגאות פריצים שה‪/‬‬
‫חתגאיש על החוצב נסיועל י ש^ ואומרים ילונו רמם ‪J5‬׳ » ןםמה לא יל^^‪,‬‬ ‫' כל מקום שלוקבעה בו שכינה גס ב ל ^ ק ה אין המקום משולל מחנה‬
‫כי אם איקי"’‪ ,‬אנוש מפו אנושי הוא גבוכדנאצ׳ מפז והחלכ^ע אז על כ סק‬ ‫לגמרי כי אס נשאר שם בחינת מציאותה • ונבא ‪ k‬הענין אחרכתלבר ‪k‬‬
‫שהם גרועים מין מדרגת הנקראים ‪.‬אטש שכבלתיס ויקרו לי לתת ע״‬ ‫השכינה שנשארה מאז יושבת נה צהלי ' זרני את יושבת ציון היא שטנה‬
‫לא להיית ישראל נבדס בעיני ט הלא ואלס הם ישראל הקיי'‪ '*.‬ן‬ ‫כי כנה עתה גדול לקרבן‪.‬הוא סס ההויה במלואו הנקרא גדול כמדובר‬
‫אל יקרי' הס גס אז מכת אופיי ולח סחי ומאוס שחו אות׳ יות׳ על‬ ‫מקודם הוא פורה גקרנן כהיכל אליו ובאמצעותן הוא קדוש ישראל‬
‫עלכןםחיסאלגיזותרמשלארץלעזחלי׳גזכותישראלתרעשינזמתי״^‬ ‫קלוש סלהם שוכןבקרבס‪.‬ט‪,‬הוא‪ ,‬בקרבן ואת בישראל נחצא^טכוא‬
‫‪p,‬״; אסר יהי®‬ ‫של בבל הנז׳ ‪;.,^; ^,,5‬ן א^‪,‬‬ ‫^ או ‪.‬יאתר צהלי ורני ‪. ,‬‬
‫ישראל‬ ‫שוכן בישראל • ״‬
‫כקרבן ‪. .‬‬
‫באמצעותך שהוא ‪. .‬‬
‫באמצעותך‬
‫הזי‪6‬כ^ ^‪r‬‬‫ואשרדכז‬
‫יתב׳ נבון בארץ כן' ‪r,ftv‬‬
‫יזולח‪ 1‬מאתו ‪ .‬״י׳‬
‫ו?דיר־ «י‪ T‬י‬‫‪r1‬‬ ‫י•ז■רי‬ ‫ימו‬ ‫חרס‬
‫יזהם כמו הצבי רץ יהיה‬ ‫שחחדשים‬
‫שמקדשים‬ ‫&‬ ‫ישר‬
‫ישראל‬ ‫‪DHP‬‬
‫קדוש‬ ‫היותו‬ ‫ע״י‬ ‫כזא‬
‫הוא‬ ‫בסרכר‬
‫בקרנך‬ ‫מגדול‬
‫שגדול‬ ‫כי יזה‬
‫מה‬ ‫ייוו יי‬ ‫‪nun .‬‬
‫ישוגת ציון‬
‫בלתי רץ לא יהיה להם יזקבץ הביתה להצילו * וכל כן תהיה ע^ל ליכ‪1‬בם ־‬ ‫אתשק! שהוא ענין‪1‬התגללתי והתקדשתי וכו׳ ובזכות זה מתקיים ענין‬
‫עלהכשדיסכיגס אשרשס מעסאחר יסתכנו ולכן איס עמו‬ ‫ואנכי מצאתי כח את רוח ה' הפן ענין צור ילדן תשי כי ע״י זכות ישראל‬
‫ואיש אל ארצו ינוסו בל יחשכו הכובשים את בגל שכשדיס הם ויהרגום^‬ ‫יגדל כח וזהו כי גלול נקדבן ה׳ כמדובר ״ או יאח׳ זמרו ה׳ ןכו' חולמת‬
‫והיא מאק' הנביא נסו מתון בבל וכו' פ‪ /‬תלמו בעונה וכו׳ האחור ביר”’ ^‬ ‫'זאת בכל האיץ הס כל הגזים אן צהלי ורוני ישראל כי כלן שאין חספר‬
‫שהוא על כל בני אלם שלא מכשדיס היה * והטעם ‪,5‬א על כי כל הג ” ^‬ ‫לן תהיי יושבת כיון ואיך תחויק אותן ציון הלא הוא כי גדול הוא ה' יהיה‬
‫־‬ ‫שהוא כצאן שאינו בורח ידקר וכל הנספה מהחודחיס שאתר והיה‬ ‫בקרבך ‪0‬הוא‪1‬קלוש ישר ועל ילי כן תהיי כרותני ולא ת^צטרן מקום לב‬
‫■^ח‪.‬נדחים בלרכים ובורחים יפול בחרב אויב הרודף • ‪,‬‬ ‫בבל וכו׳ על הר וכו' טרם יאחר מפלת בגל קקדיס בל יאת׳‬
‫ורטשזכו'את'ט יםל'גםאכורישירטשו אתעיל ׳ ‪,‬‬ ‫אישחהפשע׳וחהחטאת'והלאה׳צוהלחזןמהנס למאת‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫לעוכי^וכ״ב בחוזק יכו כעולליה׳ פי ירטשום ביזיר'‬ ‫רז״ל שהימה בת קול בהיכל נבולד נאצר מכרזת ואותית ענלא בישא לן ‪.‬‬
‫־‬ ‫‪.,‬־ ‪ .‬י ‪ .‬־• ‪ ■ .‬הבתים‬ ‫י ‪.‬‬ ‫׳ ‪ .‬י ‪....‬‬ ‫^‬
 ‫יד‬ ‫ישעיה’;; יג יד מראות העובאוחי‬
‫ריהנהולקתוסאז‪.‬עחיסאת ‪ :‬ישראל והביאום אל'מקומסלארךיפראל‬ ‫■הבתים על מישסו בתיהם תכחהכאתעזלליהס בקירותס ‪ -‬יי ‪ -‬ולאבלבד‬
‫יקגלוס לגרים כי אס והסנחלוס וכז׳ לעבדים וכו' כי אין‪ ,‬מקבלים גרים‬ ‫ירוטשו לעיני אניהם כי אם גס לעיני אחותם כי הלא יניח את אחותן ' ולא יקג;‬
‫ליחות המשיח‬ ‫^יתן אתרי כן וזהו והנשים תשגלכה ׳ ' ־ עוד כיון‬ ‫יזלהירגם תחלה‬
‫החשלכזה וכו' אין סגת׳נוגש ליפרע־מהמחייבים‬ ‫שלא יחנודו הנשים להיית להן לאנשים כי אס רןהח חתנהגיןעלזהן‬
‫ונ ש א ת‬
‫רישא די דג‪3‬א‬
‫‪................‬‬ ‫סכתה חדהבה הוא‬
‫‪.........‬‬ ‫‪-‬‬ ‫גצניעו׳ לשחור אותן חאפקריתא וגס‬
‫‪ W‬ו כ ^ ־ ה נ ס פ ה י פ ו ל נ ח ר ב ‪ :‬ו ע ל ל י ה פ ‪ :‬וכחצאת‪,‬המשל• היא‪ ,‬כשואל‬ ‫אליהן יהיה כמין ‘ גי ת‬ ‫יטאו ׳ '‬
‫׳‪5‬ס ׳‬
‫‪ .‬היתכוסברס חטה החכהרשעים‬ ‫>־>־ ‪:‬־ ‪ *j‬־ד'‬ ‫י■‬ ‫או חלי חחדריהס אץ אדדגא תחלה‬
‫״ ‪ .‬שבט החלה חזשלים ‪.‬אסר לא ביראת‬ ‫^ תי ה ם וג שי ה ם‬ ‫ישסו־גתיכס ' ואס״כגרחזב ונשיהם‬
‫ה' * ‪.‬כלנחרוטוב היהלהיות׳שוטר '‬ ‫ה גגי מ ע י ל ?^קיהם א תי ־ ד מ לי א ש ^ ׳ כ ס ף‬ ‫תשכבנה ‘ • והנה דרך כובשי חדינות‬
‫־עליסע >־‪ 1‬ה״‪50.‬יס ‪ 6‬־־יי‪ 1.6»1‬־׳‬ ‫^ ‪iQ£‬־ ‪ i j n n‬׳ ^ ‪. T t h 5 ^ 5 W‬‬ ‫‪ 0‬עושיסעיקד חהשצל ושניוביזה‬
‫וישאירו עוללים י לחוכרם לעבדים‬
‫מכה עחיס בעברה מכת בלתי יסרה‬ ‫‪,‬‬ ‫גכסףחלא וגס אתהבדולי׳׳וגם יחוסו‬
‫‪ :‬והי;־״תה ב ב ל צ בי מ מ ל צ ר ת י • שהוא בלי עוןכד^׳א תוסיפו סרס* כי ־‬ ‫תה וס‬ ‫על הבתים לחוכדס גס הס י ןא״כ היו‬
‫בחירתו היתה רעה להרע* וגס שהי;‬ ‫־־‬ ‫עושי' הבאי' על הכשדיס לא היה בא‬
‫רודה באף גויס שבהיותי אף ה'על‬ ‫אל הפועל אות׳ ועולליהם ירוטשו כו'‬
‫גו ס היה באף רודה והיתה ברצון ה'‬ ‫׳־>״■ ‪■ / • :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•י‪1‬‬ ‫‪• V:‬‬ ‫;»‬ ‫חלז אשר‬‫את מלי‬
‫עליה* חת‬
‫‪ wv‬חעיר עניח‬ ‫ח הנני‬‫לז״א‬
‫ע!‬
‫גס זז היה יותר על רצונו ית׳ כי הוא ־‬ ‫ת י ע כ י ן ?‪ 3‬ד ק ד ו ^ ד ו ר ) ל א ‪ :‬י ק ל ע ם ע ר מ ן ר׳ נ י ם‬ ‫כסף לא יתשובו ״’נא!־!ש « ל״מד;‬
‫ית' קצף מעט והוא עזד לרעה שלא‬
‫ל א ־י ר ב צו • ש ם ‪ :‬ו ר ב צ ו ״ ש ם ^ ■ י ם ב ת י ה ם‬ ‫מ״קעונמיחע שו'הנקע׳הא״יי ' •־‬
‫שבע ברדיפה א׳ רק את בחורדף בלו‬
‫חשך מד כלותו * והראיה כי ברשע‬ ‫א ‪ -‬ה׳ ם ו ע כ ‪ ^ 5‬ג י ו ת ו ^ ה י ‪ ; #‬ד = ו ‪ - :‬ר ! ל ר ^ ־‬
‫היה ענזנו ולא להסרעחהחוסאי׳לה׳‬ ‫^ ךו תיי ם ^ ב ה‪ :‬כ לי‪ .‬ענג‬ ‫אלזלחעהגכחעדיהיה כחק קשת‬
‫כיהנה עתה נחה שקטה כל כארץ‬ ‫‪ ■ -",‬ו ה ר ו ב ל ב)י א'ע ר }ה ו י מ י ה ל א י י מ ש ^ ‪'''' :‬‬ ‫זנותני' כנער ברא׳ הארז!תניחי׳יאם‬
‫פצחו רנה ‪ :‬כי בא בוד רשעים רנה ר‬ ‫;■* ‪W-‬‬ ‫‪•: -‬‬ ‫הארזשיםובלתקזחובכתאחת ובכיי‬
‫וחהנאחד אחרי מטת החת נ־יכר אם‬ ‫^ ח ם ^ הו ה אן ת _ ^ ק בו ב ח ד‬ ‫‪,‬ן^!; ‪C a p ,‬‬ ‫קיחתז נחבטהנער‪ .‬שהיה בראשו‬
‫טוב ואס רע והרנה היא גס ברושים ■‬ ‫‪ :.‬ע ו ד כ י ש ר א ל ו ה גי ח ם ע‪ .‬ל ~‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫על הארץ וחתיטש ונבקע וזה‪,‬יאחר‬
‫כ‪ ' 1‬הס חלכיס גץוליס פחחו כו' שאול‬ ‫ת ם ו ני נ ו ה‬ ‫וקשתות‪:‬־כערים־תרטשנה־‪..‬קיפפז‬
‫מתחת רגז ‪ :‬גס היא י־ והנה חהדאוי‬ ‫* ‪ L‬׳ ■ ' ׳־ ^‬ ‫‘‬ ‫•^י ‪ 'T‬־‪.‬׳ ■•״ י ■‬ ‫יז^יאות קשתות שעל ידן ‪ r‬נעלים‬
‫יאתר לקראתן ילא לקרא' ט אן וגם ‪.‬‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ^ו ם‪ .‬ע מי םו ה ב; או ט א ל‪ :‬מ רןו ס ט‬ ‫אי‪0‬־‪ 1‬נ ה'‪ .‬פי «נ ק שנ ש ע' א״ ס ל א‬
‫יאחר עזילת לן ולא עודר לשק זכר‬ ‫ו ס תנ ס ל מ ש ניו ת ־ז ע ר א די ^ ל א ד מ ך תן הן ^‬ ‫יוסח! מהמקג ! ‪ : •win‬ניהגי^ע^‬
‫אן הנה ' ‪3‬רדת רשע שאזלה חלאך‬ ‫בניס נולדים שדואיס א!תס בעיניה‬
‫אכזרי יםול>ז בז עא אליו לייסרו כפי‬ ‫ורדו•‬ ‫‪£‬‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫’‬
‫‪1‬‬‫ע‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ו'‬ ‫^‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫^‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ל‬
‫‪' V'L-‬י׳‬ ‫אינס חסים עליה׳ חה גם עתה בפרי‬
‫רשעתו ואחר׳כישאול חתחת רגזה ״‬ ‫'‪3‬טן שאינם רואים בעיניהס לתום ‪3‬נגעיהם‪:':'.‬והיר‪.‬כיום הניח יו' ' “ ’ ־■‬
‫לך לקראת החלאן ההוא הבא אלין‬ ‫ו מ ר ט ף ו ט ^‪ 1‬כ ך ה ס ^ ד א ^ י ע ‪ 5‬י ־ ־ ‪ 3‬ןז‬ ‫עליהם וז^א ופרי‪ .‬בטן וכן‪ . .‬על בנים‬
‫כי מלאן אכזרי גדול הוא כי שאול‬ ‫לא תחוסעינסי לוחר ופלי בטן ודאי‬
‫מתחת רגזה מו או * והוא עורר לן‬
‫גגשאת הפ של הזה ע ד־ מ ל ך בבל ואמרת איך‪-‬‬
‫לא ירתחו כי הלא על נניס שעינ׳ בס‬
‫לא תחיס עינס כ״סבמה שאיןעינם‬
‫רואה אותס• ומהשלא ‪.‬תחוס עןנס‬
‫טצחן׳‪1‬זה והכה חולית‬ ‫כזא חחה שאחר ועולליהם כר' מהן‬
‫כמונו נחיתה וכרעתן אתה היית‬ ‫מ כ ת כ ל ת י ס ר ה ר ד ה ב א ף ג^זם מ ר ד ף ב ^יי ח שי ה’ ‪:‬‬ ‫הס בנים כו׳תזה אין אומרו בני®‬
‫נחשל ואנו המשל כי רעתנו כחשל‬ ‫נ ד ז ה י ש ק ט ה כ ל ה א ר ץ ב צ ח ו ת ה ' ‪ :‬נ ם ־ ב רו שי ם‪.‬‬ ‫״יזתליאחראזחדו וטולליהם כו'‬
‫שהוא קל בערן‪,‬הנחשל כי‪-‬אלינו‬ ‫™ לןזי ^ רן ^ ^ ב כון מ אז ■ ש צ כ ת ל א ^ ^ ל ה‬ ‫ו ה י ת ד ‪ ,‬בנלוכו׳אמל הנה‬
‫‪ :‬נחשלת ‪:‬‬ ‫׳ יונראויהיהכיוהיתהבבל‬
‫שאזלחהכזפלתבנאזנן‬ ‫הכרת^^לינו ‪ :‬שאול מתדזתתזה לן;‪ :‬לקראת‬ ‫וכו׳כתהפכתאלהיס את סדום כי׳אך‬
‫והחית נבלין* האם הורד‬ ‫־ ‪,‬‬ ‫^^ןהל^ךפ^מל^ ~?נתודי ארץהקיכש‬ ‫לא כן אעש^כי אםשלא תשב בישובה‬
‫שאול אשך הלכת שחה גאונן וכו'‬ ‫אשר היא עת‪ :‬לנצח״ כי אסשלפי‬
‫מכסאותם כל מלכי ג ד ם־ ד• כ ל ם י‪37‬גו ויאמרו‬ ‫מלאתשבעים שנה תחרב זחה שלא‬
‫בתחיה‪ :‬האס הולכתם עמך הלאאין‬
‫לך פס רק תחתיך יצע ונו׳‬ ‫^ ‪ /‬א ל י נ ת מ ש ל ת '‪■:.‬‬ ‫א ל י ף ג ם־ א ת ה‬ ‫תשרקיאחרשתתלב ׳הוא לדור ודור‬
‫_^ ף ת ח ת י ף ־ י צ ע‬ ‫‪ 0:0‬ב׳ חרות ■ אךאחריכןיהיה לם‬
‫א י ! ל ‪ - :‬נפלת וכו׳ יאחר כי נס ‪1‬‬ ‫יסוב* וכןהיה כי שח‪ :‬ישבוכסאית‬
‫מזלו לחעלה ונגלע הוא‬ ‫‪-‬‬ ‫ס‬ ‫^‬ ‫לחה תנאי‪^^,‬האחןרא♦ אן‬
‫לחטה ־וזהו אין נפלת חשחי׳כוכג‬ ‫^ ‪ :‬ד ן נ ת ל א י ץ ד ?ו ל ש ע ל ך ךג ר ם■‪:‬‬ ‫וזי‪ /‬ל‬ ‫יניכה יזה שהיה ראוי שתהיה חי ק‬
‫מערכת! הילל בן שחר איך הי׳שנפלת‬ ‫ו א ת ה א ^ ר ת ב ^ ב ב ך ה ש מי כ ם א ע ל ד ח מ מ ע מי ?‬ ‫ן ״''‬ ‫‪f‬‬ ‫עילס כחהפת סדום‬
‫ואחרי כן‬ ‫חשחיסשכיית עליון *‬ ‫־ =״!־‪ 1‬־ ‪:-‬־י■•־ ‪v,^:1v‬‬ ‫‪' 1:‬‬ ‫ש!היה החרק עצום ורב שלאיהלשס‬
‫את׳נביכז־ נאצר אין נגדעת עד לארץ‬ ‫לןו ? בי‪ ,‬א ל א רי ם מ א י ץן ^ ^נן ח ך ־ מוןן ה‬ ‫י־!׳ י ״י׳ ™ ג״ס ‪o s w tfJ m‬‬
‫השפלה בהיותן עליין על כל אתה‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בי ר כ תי צ פון ■׳‪ :‬א ע ל ה ע ל ־ ׳ ב מ ר ת י‪ 7‬ך ב א ד מ ד *ז‬ ‫‪.‬‬ ‫איו©‬ ‫אוחיס וכי׳ ושעירים מו׳ וענס‬
‫שהיית חולש־ על גויס ‪ .‬והלא אחרה‬
‫בלבבן השחים אעלה שעשהעצמן‬
‫אלוה חחעל לכוכבי אל אריס׳כסא־י‬ ‫ף ‪ ^ ',‬ר ק כ ת נ ו ה ז ה ה א י ש‬ ‫שיחי‪ :‬לא יחשכי טל תם ‪ .‬השבעים י ‪,‬‬
‫הוא מה שכתבנו בהקח׳ כצלסשכיק ‪.‬‬ ‫שנ‪ :‬והוא כי שנף א' קיל® קעיל ^ מ רגיז ה א ר ץ מ ר ע י ש מ מ ל כ ו ת ‪" :‬י ש ם ת ב ? ^‬
‫ישתחוו לו כל גרם וגס יש׳ להרוס‬ ‫ז‬ ‫^‬ ‫■י׳ן‬ ‫־ בלשאצרחלכאכשדאה ;‬
‫כסאו לתעלה חהס וישראל הס כוכנק‬ ‫‪7‬‬ ‫§‬ ‫*‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫^‬ ‫ח‬ ‫ס‬ ‫|‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫־‪..‬‬ ‫אחד‬ ‫ירחםה׳אתיעקב ‪ 1‬״ ׳‬
‫‪-‬‬ ‫‪ -‬כי •‬
‫כי;‪: . . . :‬אלכד׳איחצדיקי הרבים ככוכבים‬ ‫■■ ■ ״ ׳ ' ‪ ; :‬׳ ‪ ... .. ............... ............ ...‬ממלל פ‬ ‫או'מפלת בבל אחדאל תאחרו‪.‬‬
‫לעזלסועד * )ייחסם לאל שאינם ככוכבי השלזים • כי אס כחית ונשחת ‪,‬‬ ‫כי גס לישראל היה ק ונחות זה ק חות זה ‪.‬כי הנה לא כאלה חלק יעקב‬
‫כיאסיפזלויעודיקזח^ כי ירחם ל את יעקב נבנין בית שני ובחר עול ׳ אלוהמחפל *• ואשב בהד מועד הוא קרן צפונית סל עולם הוא הר מעל‬
‫בישראל בבית שלישי ואז והניחם על אדחתס לא יטלטלו עוד ונלוס • ייעדו ה' לחי שיאחר שה וא אלוה שיעשה שס יישוב ה דו ואשב בהר לעד‬
‫שהוא בירכתי צפ!ן כלומר כי אלוה אני * וגס אחרת אעלה טל נחי ‪ 3P‬י‬ ‫חי שהוא מ ל גר עליה׳ונספחן זכו' אן הבאים חחדש להתגייר לא יקבלו'‬
‫והוא‬ ‫ע‬ ‫‪2‬‬ ‫ב‬ ‫יד‬ ‫‪i4‬‬ ‫•‪JSAIAS‬‬ ‫י‬
 ‫מראות‪;.‬הצובאות‬
‫*’‬ ‫ייי י * ‪ . -‬י‬ ‫י^עעיה יד טו״‬
‫והי?‪1‬כ^שר ישימנו ללכת עלהמ‪ 3‬ס־ע״י חכמה‪ -‬חפב לעלית ולימי כי ‪k‬‬
‫היציואתישיאלאבוסנולינקסחהס ‪ v‬ושמאתאחרהריכשמלי‬
‫‪pf^j‬ישראלוירום ^‬ ‫עצחהבחעצתה‬ ‫השחיס היא עילה ההו אלח? לעלןין כי הנה ה׳ ר‪ 1‬מ על עב קל ״ אד תח״‬
‫‪^,‬יאל^מהי^‬ ‫הלאהואכיוסרחעליהס‬ ‫אוחיו השחיס ‪ f‬ה אל סאול תויל ותחת שבת ירכת; צכי‪ 1‬י ‪ 4‬ה אל‬
‫ירכתי כזר ולחה אל קקוחות רבים שאול ובור ואל ירכתי ולא אל ירך א׳‬
‫בייס גוג״עלאימתישראלי וע״ימה שאשבורא!תז ועלהריאנזסנ‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪'^1-‬‬ ‫סרות דו‬
‫וסד‪3‬הריהנו׳עולוונםסנלי״®^ ‪/‬‬ ‫^‬

‫מרגיו‬
‫מלכי ____ ״‬
‫‪ .. .‬־ — ״ י^״^יי‪^ -‬ג‬ ‫••‪ • .n‬י ‪.^T : J f-r .‬‬ ‫אפילו בקברו כי השלכת חקלרן ‪. . . .‬‬
‫‪.................................. ..‬‬ ‫ל ב ג ץ מ ט ב ח ‪ .‬כ ע י ן ^ ? כ ת ם כ לז לן סי ה ^ ד ך שו!‪ ;:‬ר ץ‬ ‫מה שאמרו ז״ל שהוציאו אויל חרודך‬
‫וגער איתי ואוח כנצר זכו' הוא‪CP3‬‬
‫הנסים מלנל י‪ 1‬גוי‪! 0‬לאמשמי‬ ‫ו מ ל או ■ ? ג ך ת ב ^ זן רי ם ‪ :‬ו ל ן כ ת׳ ע ^ י ה ס נ א ע ש‬ ‫שכתיב אצלנו על נצר מטעי וכו' *‬
‫‪ .‬נמהמלילה ו״‪,‬ה תנאו י״א״״ז‬ ‫ו ה ב ר ת׳ ל ב י ל י ש ם ^ א ר י ן נ ״ ע ג ד‬ ‫כי'נצר מטעי הוא הנפש ממטעי ע״ה‬
‫בעתיל ומה שאמרתי לחייי ‪I ,‬‬ ‫•‪•.vt wTi, . : /‬‬ ‫ו^^ ‪♦-n‬ו‪V-‬ז‪’ • ‘-‬‬ ‫ומעשה ע׳ הוא החומר מעשה יליו‬
‫נ א ם ‪ .‬ה ו ה ‪.^ .‬ו ש מ תי ה ל מ ו ן ש ק פ דו ^י ^ מי ל מי ם י לאחר הוא ‪ .‬כי ה׳ צבאות בעל‬ ‫יתלחעפר את האלש*‪ -‬ובזה יאחר‪.‬י‪1‬‬
‫הצבאות יעץ וחי יפר מכל שרי מעל®‬ ‫) ? ? ^ ^ א ‪ 0‬י ה ב מ ט א ט א ד ה ש מ ד נ א כ ‪» £‬הןךן‬ ‫יעלה על צב יהיה קה פגיררו כפית‬
‫מעתה וני א ה א־ ”■!‬
‫לע״ומ מ מ ם‬
‫כן״ייד‬
‫לל‬‫ועע‬
‫י ו‬ ‫נפשו כי אליבא הוא כנצר נתעב‬
‫מלטגוייהם ג‬ ‫והגוף שהוא לבוש לנפש לא יהיה‬
‫ר אג‬‫וכו'ו׳־‪.‬אמ‬
‫אחי‬ ‫מות זכ‬
‫‪PP‬‬ ‫כשנת‬ ‫חי א‬ ‫‪;^5‬ו'שר‪ .‬ד ^ י ק נ י כ ן ה ^ו דז ה‬
‫רצין על שנגרר^ נוסף טל החיתה כי‬
‫תשמחי פלשת כלן כי‬ ‫^'?ןליט ׳ ^ ■ ל ש כ ר א ש ר ר כ א ר צי ‪ v‬ע ל ^ ^ רי א בי סנ ר •‬ ‫הלא יהיה בלבוש החגים' מטועני‬
‫^ןא נ״נ לסיין‬ ‫‪jjjjj,‬‬ ‫חרב שעם כלוה אין מועיל להם‬
‫ל סי מ ^ ק ה ״ ש ‪%‬ו‪ :‬ל ק' ב ^ו מ ע ^ ש ב מ| י י ס ו ד ‪: -‬‬
‫ו!?ל‬ ‫להצילם מגהינס כי אס יורליאל אבני‬
‫הוא’ ’א׳'’'”•‬ ‫נמש יצא צפע ‪.‬‬
‫ינאצעפ‪,‬הי‬ ‫כינזםודם נחש‬
‫נימסוי ש‬ ‫^ ל י י ^ ^ ק מי ץ י ^ ו ^ ־‬ ‫לגולל‬
‫היש!ל לג״‪5‬‬‫בתחתית הימ‪.‬ד‬
‫שהוא נממתית‬
‫בור■שי־׳א‬
‫מעופף‬
‫סרףמעיעף‬ ‫גלשאצר שרף‬
‫מחזךופריוגלשאצר‬ ‫כ י׳ ״ י ה ו ה צ ב א ו ת י ע ץ‬ ‫דז נ טוי ה ע ל ^ כ ל ־ ה נ לן ם ‪:‬‬ ‫עס וחלאת־סוחאתם *‬ ‫רשעס‬
‫להצר לך• ושמא תאמ׳הלאי־ם^^^^‬ ‫י מ י י פר וי דו ה נ ט ו י ה ומיי שירר ■^‬ ‫גס משולל איחית נפש אלם!אפילו‬ ‫מובס‬
‫יצדקוה כי א‪ 0‬נשבךנביכלגא?י‬ ‫™‬ ‫‘‬ ‫־‬ ‫כי‬ ‫לאתחדאתס בקבורה‬
‫בקבורהכי‬ ‫בטחאיס‬
‫מאיס־לאתחדאתס‬
‫אלינ ‪-‬‬
‫איכו כן כי חללי•‬
‫נשארגנינוונכלואינו‬
‫נשארגנינו ונ כ״‬ ‫יי^ה ‪• 'V^J;J‬זח י •* ג א ל ״־׳תתששממחח יצ ‪-‬‬ ‫‪j,‬‬ ‫שיחתואתטצחם‪.‬־•^ “ ־‬ ‫גרמתחהסיכי הס‬
‫יייי״ייי י־י׳ ־*• “״•‬ ‫יי״‬
‫ראשי יסי‬
‫הם ראשי‬
‫דלים ‪ ■:‬הם‬
‫ורעובכורי לליס‬
‫ירעו בכורי‬ ‫רירדי ם ״ מ ^‪52‬ר>צן^ך>^‬ ‫פ ל ש ת כ ל ת ככיי נג ששבברר שש בב טט פ כ ה‬ ‫^לבי ואתה ״ ארצך שיתז ברשעך‬
‫שהיו ללים בימיו ואניוני׳לנתי'‬ ‫‪,-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫מזוויעה‬ ‫י צ א צ פ ע ופרי‪1‬‬ ‫הסיבית שמתת ארצן ועמן הרגת‬
‫לי״י‪.‬יע־״־״אצי י‬ ‫־ ורעו‪?-‬כוריד^>ם‪,‬‬ ‫־לקלאיקיאל^ס‬
‫נימים־ הלס ‪,‬סמןי‪,‬ונו‪. .’ ::‬‬ ‫ן ^ ב ו ג ם ר ב ט ח‪ .‬ן ר ב צ ו ו ר ז מ ת י ב ר ע ב ש ר שוי‬ ‫״ע״יעיס ניוותז‪.‬‬
‫שער־ מעמל השררה‬ ‫^^־‘ י' ש ע ר ז ע ל זו ^י ר‬ ‫חדצןזעחן יקרא זרע מרעים ולא‬
‫•לאמ־‪.‬־ ’ ‪ 5.‬יתסנמ‪,‬נן; ה;־;;‬ ‫יהיי לי^י^ס חאסיספויתחו ‪.‬‬
‫היליליוכי^ועכ״ זנ מזגוכויני ״ ^‬
‫היליליומ ועכ‬ ‫ל‪V‬‬ ‫״ ־‬ ‫׳ ‪r‬‬ ‫‪ W D i l‬לבכיו כו׳ טס שאין‬
‫‪.‬‬ ‫בא‬
‫עשן ביי‬
‫נאצר עשן‬
‫נבוכל נאצר‬
‫מקום נבוכל‬
‫^ ‪ ,‬ומ‪.‬דר‪:^,..‬נה מ ל א כי ג‪ 1‬י כיי הו הן ס ך ‪ .‬מקום‬ ‫‪-‬גטס גדולים מתים‬
‫חצרי יאי®‬ ‫כחקר׳ יציאת‬
‫יגיאת מצי‬ ‫תאיזל הלא כחקר‬
‫תאמל‬ ‫‪/‬‬ ‫^**'|^^^!‪.‬יחסו־ עניי ע מן » *‬ ‫•‬ ‫בעון אחת יש סב' והי׳ בל יקומו ונו׳‬
‫המצרייםו״^י^‬
‫ומ^י^‬ ‫ית׳שוקעהמצריים‬
‫הואית׳שוקע‬
‫כיהיההוא‬
‫כיהיה‬ ‫‪-‬‬ ‫‘ •״ ״׳ ־ ׳ ‪ •■ * '°‬י •‬ ‫^ ־־‬ ‫ומלאו פני תבל א‪1‬יבי ה' כאוקר׳אין‬
‫אל והיה עחא סרו‪ 561‬חצדם‪.‬‬ ‫אתישר‬
‫ישראל‬
‫^ ^‪ ® ^ i‬א כ ‪^ '; i‬י ל׳־‪ t‬דד‬ ‫טי‬ ‫לא נכלת זדע מלעיס ויסיעו‬
‫צועק משוא פנים ים בזבר ׳ ייף®‬ ‫רג♦‬ ‫‪ .‬ער מו א ב‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫להרשיע‪::‬‬
‫־■ להרשיע‬ ‫‪,‬‬
‫'כלבד‪ .‬הוה יקרה כה* כי שר עלשא‬ ‫^^^^^ס‪ 1‬א ב ?‪:‬ד^‪ ‘^ ^ ' ^ 5‬ה ה ס ‪n‬‬ ‫ה׳כי אף״ לאחי‬
‫־וסיעתו יצעקו משוא פציס ונו ב'‬
‫הצפת וישראל נופל^ ביל כשדי׳ףלשא‬ ‫■™־*‪K S S S V *,‬‬
‫יכלה וישראל לבטח ‪.‬ירבצו עם שנבלי‬ ‫‪ ,‬ל י ל כ כ ל ■ י א י ט י ו ק ר ח ת כ ר' ־ ז ק ז גרויזן—'■‘■ ‪.‬‬ ‫והלק ™!!ו ‪ ton‬נסע^‬
‫פשעי ישראל גם הס לז״א ומה יעג®‬ ‫'‪■■!.‬‬ ‫והש•״ מס ט נימים מהמה ‪ ■ few‬ב ח ו צ ת י ו ת ר ו ‪ -‬ש ס ע ל ג ג ו ת ^ י ר ; ^‪^ • • ,‬‬
‫‪5‬לשת ‪5‬נ®‬ ‫ן‪,‬ן‬ ‫י י ? י ^ ה ‪ 5‬לוז‬ ‫״‬ ‫ונספא ו־משא אי־‪.‬ס;ש‪1‬לס ״ולז‬

‫אושאניניו)טה'י«םמשתםני*‬ ‫מ י ‪V^f‬־‬ ‫משפט כל הגויס ׳ אשר צבאו על‬

‫והיא קדושה ולא יקרנה כשעיר וט י‬ ‫ע ר • > ער‬ ‫‪..‬‬ ‫*_ ‪f‬‬ ‫זונ ^ת‬ ‫ירושלים הצובאים לא נאת' אלא אשר‬
‫וגם‪ .‬העם ישראל איג®‬ ‫פלשת‬ ‫^^^^|ההדוחית ‪ 5‬ב פ ^ ז ז ־ ‪3‬ך‬ ‫?;‬ ‫צבאו אלאשאשר צבאו בחרבנות ומתו‬
‫חמים ן ע ק ת־ ש ב ר יעערו‪ :‬כי־ מ ע ס ך » ת ׳׳ כפלשתיס בי זכית ציון עומדתל®®‬ ‫מיתת טצלין אשר עליהן' אשמת‬
‫נ‪■::‬־‪ :‬כי ובה יחסו עניי עמו‪• -‬‬ ‫י ;ל־' ; ‪. v‬יי‪ * :‬־‬ ‫אשר היצרו לישראל יבאו אז' ביזם‬
‫מואב הנה כל ערן‬ ‫משא‬ ‫מ שמו ת‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בוא גוג ויקבלו טנשם* ובזה אחשו‪5‬‬
‫‪^ ,j,pyp^3 ■ - : .‬אז קגלחי‬ ‫׳ ‪; .‬‬ ‫טוהניין ?נתינוהוחתפו‪; 1‬אנו׳פינ‪:5‬המ!ניותשהיציולים^ ‪0‬ם‬
‫נפש יש^יה כמאמרם ו״ל בפסוק שבשלהי נבואה זו באומרו זה הדבר אסל‬ ‫יחצאו ויקבלועונש ואם לא ק לקת׳ מדת הדין כיאשר אכלוניהתחזנו‬
‫בחיבן שחנועפת! וחתוחיתתטצחן וכניהסאשרלאהיצ״לישראל'' דץ ה אל מואב חאו שהוא חסיני* על כן היחל מתחלת צר!ת סואג שאחי‬
‫יפלו בנופלי נפקדת גבל לסוף שבעים שנה״ וזה אחשיב במנת כתוביס ‪ .‬קבלת סינישהוא ניטש חשבן ונבו ‪ -‬וחדיבא זשלחתממנוסיחוןבנרייי‬
‫אלו כי אחר סלפור חפלתבנל חחריביביתהחקדש י וישראלשהיא לסוח■ ראשונותשבשני פסוקים אלו• והיחלואמראיךהיתהגזירהאלהיתגי‬
‫יזיהר האלהיס לעשותה ההו כי כליל שודד וכו' וכן בליל ו‪.‬מ׳ נראו^‬ ‫שבעים שנה הוקשה לו אין לא פקד האתעושי הרעה עצמם ואחר מה‬
‫הכציה בשני‪ .‬המקומית לגמרי ועלה ‪.‬מואב להציל את נבו ומירנא א״‬ ‫נוגע ה צבאותלאת כי‪.‬כ כהחזיק בדבר שלא אמד ואת״ב נשבע לתייחו‬
‫סל>״‬
‫יעוחםשל‬
‫פסיליויעויו־‬ ‫לבכות ‪ :‬מם‬
‫שם לשני‬
‫לפני פסיליו‬ ‫לבכי ו׳' למות‬
‫ודיבין למי‬
‫בית ויי״!‬
‫ש ניש‬
‫שהש‬ ‫שנמימ‬
‫הבחית שה‬ ‫׳׳ך■״‪.‬‬
‫___ ״י■׳■‪ .‬״ ״‪ . .‬י ‪. ,‬‬ ‫__ ‪-‬‬‫כיאם טרח יחנזר דדרד ד‪^.‬וי«‪1‬א^>»>— ״‬
‫כשמחא‬
‫ששלה־ ‪i‬׳שנמות ננ ט ש׳״ משם נש־״״‬ ‫משנשנמם ׳‬ ‫‪----------‬‬
‫י«ידד*^מיתיות‬
‫י״ילנא‬ ‫«‬ ‫נאי יאישס מם ש‪,‬״׳ת׳ ״ ‪, p. ,‬‬
‫״נ מ‪-‬ד־־‪.‬אנונה« ‪.‬״ם‪ ,‬״״ ‪ , , . ■., P,‬״ ־ נ ״ ״‬ ‫^^^^'נא״״יאל‬
‫נ ״ שיומנאיזישיאל ושלמיששס ‪“ ,‬י’=‪” ” .‬י״ל נןוי‪11‬שקסשנו‪ 1‬ז ו‪»6‬לםושצנ‪ 1‬מל‪,‬טמואניאי‪’.‬יי*‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ו‪. .‬‬ ‫־ ‪. . • .‬י ‪ - ........‬י ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳'‬ ‫׳‬ ‫•‬
 ‫טו‬ ‫ישעיה ‪ V‬מראות; הצובאות‬
‫לו*א מה ששחענז גאזן חואג ובז^ שלא קדמו וגס לא זכח להסתיר נדתים‬ ‫מל הירידה ננכי על ט אלהיו אין נו מועיל אן נפשו של מואב ירעה‬
‫ככל הכתוג שהוא גיא מאד הוא גאותו וגאונו של עצמו גלבד אןל אכן‬ ‫^־׳׳היא איבוד עצחיאךלאעל תמונתו גפסילי‪ .‬הנליו שלא יועילו י‬
‫הן בדיו ופארותיו המסתעפים מחנו כנפחה ורות והיוצא־ס מהן* באופן‬ ‫למואב כ‪'1‬לבי לחיאב י‪ 1‬עק כי בריחיה ותזוקיה עד‪,‬צוער שלחה‬ ‫‪/‬‬
‫כי רות שהיא בד וענף מסכו לא כן היא טוצא בו כי ה ן רשמות קדושות ‪-‬‬ ‫להשען בה ונריתיה הכיל חתוקיס וערבים לצוער כאלו הס‬
‫היו בקרב סקציניס‬ ‫עגלא תליתא׳עד צוער עגלה שלישיה‬
‫‪ :‬ה‪:‬ם‪, . . :,‬‬ ‫מ־ שמו ת »היוכי ^יב <ל‪ 1‬ה ^ ‪ ,‬־ כ ל ה ך ש א י ר פ ^ א‬ ‫מעלה‬ ‫וזה כי אבד מנוס ממואב כי‬
‫ל כ ן ‪ ,‬יילילכז׳יהנ׳־מה שבוכה‬ ‫בו‬ ‫יעלה‬ ‫ה!וחית לא טוב לו כי בבכי‬
‫‪j‬ךן^‬ ‫ה;ה עי^־כן י ת ר ה ו >‪5‬ךןךרזם‬
‫■ על חשבון ושבחה ויפזר‬ ‫‪ ■A‬־‬ ‫' '‪t‬‬ ‫‪ P‬תלך דין חזרוניס הלא גס פס‬
‫ואלעלא על צית מואב הלא נחו זר‬ ‫ה ע ך בי ם י ^ א ר ם ‪ :‬פ ־ ה גיןי פ ה הזןג סן ה א ת ץ ? ר ל‬ ‫זעקת שבר יעערו י כי חי נתריס גס‬
‫יזס תשחית וג^ * על כן יתרה עשה‬
‫סי יתר דורון לצוער שאס לא כן‬
‫אין דרכם לתתכענין אשר לא קדחו‬
‫מל שנוכר למעלה ותזעק חשבון‬ ‫אתכס כי' ופקויתם הם נשות הם‬
‫עלה הנה כתבנו כי על וחן שכבשם‬ ‫כד״א פקודתו יקתאחר על נחל‬
‫סיחין ממואב ידב'*אן פה שידבר על‬
‫ט ‪ Cap ^ 2. . !6.7‬דחן‪^.‬־־כך כן־ו^רי‪-‬־ארץ‬
‫הערבי' רחוק מגבול מואב ישאיס‬
‫מה שאיזר זמן רב הלא כמו ור יתשב‪:‬‬ ‫מדברהאע!■'‬ ‫מס^ע‬ ‫‪,‬‬ ‫‪r‬‬ ‫•‬ ‫להציל׳־כי הנה הקיפה הצהקה‪ fc‬גבול ;‬
‫ואגב זה ניישב יתר הערות למבין ‪ .‬״‬ ‫יינאב ס' כי חי דיחין שהיה ג״כחק ־הר ^־־ צ ץן ‪^^^^^^ :‬הננעוף^ודר כ ן ן‪ .‬מ ^ ח‬
‫ונבא ׳‪ 1‬העניךאמר לכן מאשר אמרנו‬ ‫ייגציל מואב לחה לא נשאוס‪ CD‬הלא‬
‫מד ת מו אב מע‪ 3‬רות^אןן‪1‬ן ‪ * :‬הביאל‬
‫‪ -‬לא כן בדיו רק כאלו בדיו אינן מהם‬ ‫היאכיחי דיחק מלאו דסואיןשס‬
‫■ לכן היוצא מזה הוא ט לא יילילו‬ ‫הית מנים ני הלא אשים טל לימון ;עצה עשי)״‪;*:‬לה‬
‫רות וכל היוצאים מחנו על צרת מזאב‬ ‫נוספי׳על יתר מקימות הגביל והטעם ׳ סתרי נדחים נודד אק!־־־רןג ‪ 6‬־ ;’‪;.‬גורו• ב|ז גדידזי‬
‫•כיאסייליל חזאבלחואב ו!ארו’ ת‬
‫והבאים חסנה כי לא מבס יחשבו ולא‬
‫כי שם היי הולכי' ליחלט ה‪:‬ו כי ‪□.‬־ואב הוךכ ‪0‬ר למו מןמ;יעודד סי ‪ D |.if‬המץ‬
‫לפליטת חיאב יהי' ‪ 60‬אייה הוא תיל‬
‫בלבל אשד לא חמשכחתה כי אם‬ ‫ת מו רמס מ ך ה א ר ץ ‪ :‬והוכן כרזסד‬ ‫עז יגבור כאריה והס הנוספות להתם צלה‬
‫סלטיו וכן לשארית הנשארים באדמה י כסא וישב עליו ב א מ ת ב א ה ל ד ו ד ש פ ט ‪ .‬ו ד ר ש • כלה ייליל כי נס עס בית אביה אין לה‬
‫‪ .‬קורנה כאשר כתבנו מצד הנפש ‪: .‬‬ ‫^ ש פ ט ו ם ה ר צ ד ק ‪ ' :‬שמ^^י‪.‬‬ ‫ילא‪ ,‬יחלטז לבדות כי גם ־‪:‬להס‬
‫אךלאשישי קיר חרשת לא בלבד ייליל‬ ‫יהיה הגוי עז נחשל ־‬
‫גזואב כי אס גס עס תהגז בני ישראל‬ ‫^נוו ע ב ר ת‪ ^ 1‬ר כ‪4‬ק;יו ‪ ' :‬לכן‬ ‫•׳ ^■ ׳ לאריה ‪•. ■*;:‬‬ ‫•‬
‫ולא כלס כי אס אן הנכאים אגב‬ ‫^ ‪ 7 8‬ך ן ן כר חושל ט׳ הנה כל «‪.‬ליל מואב־למואל ללה י‪.‬יליל לא שי שי קיר־‪-‬‬
‫; נזראב הסמוכים לקצת מקומות ארץ‬ ‫\ הרעה הזאת היתה‬ ‫■‬
‫’‬
‫ישראל וידגק בהס מצרתם •שהוא כי‬ ‫^ ר ^ ת ת ה גו ‪ -‬א ^נ אי ס ‪ -‬ל ס ^ ך מו ה ^ ח ש סין‬
‫‘ עתידה ע ל; מזאב על היותם כפויי‬
‫שדחו' תבואת מסטן שהוא חחלכת■‬ ‫• א מ ל ל‪ • .‬י‬ ‫■ *•ד'■‪,-.‬י•‬ ‫‪V . ■!':‬‬ ‫טובה לישראל על כל העובה שקבל ■־‬
‫יזאברהסלוט אביהם ולא בלבל לא קרהו אותם בלחם‪,‬כי‪-‬אם גם בעת ‪. ,‬סיי«ן שבה יוסביס השניחמת וחצי• אמלל וכן גפן שנחה כי בעלי גויס‬
‫‪ ..‬י סבאו על ^י שי קיר‪.‬חרשתישל חואבהלחרשרוקיה של שבמה שגס היא‬ ‫‪P?*5‬‬ ‫החרבן היי הולכים פליטי יםר& לתסות בצלם והיה להה‬
‫מישראל כ‪ 7‬א זאת שנתם זאתיבעל מעון ונו'הלחזשחקיה שחקי גפני‬ ‫ועל כן מעתה התנבא על מואב שי^א עליה' אחר החלבן הכית על מה‬
‫כגיחיכס כי נתפשטו עד יסור שגס היא מישראל בנח‪1‬ת הב' מטית וחצי‬ ‫סעתילין לעשות לישד^ נעת החרנן ומעתה כחתרה למואב אות להסישלחו‬
‫‘ כר ודורוןזמה יהיה הכר הוא מושל ארן המושלים סלע מדברה אל הר■ ‪ f‬נגעו* כי גס שדרן סלולה' לקיר חרשת לא כיה בדרן יעוד עם כל זה‬
‫נ ^ ז עד ה כי תעו חדבר והלכו נדרן שער יעור נגעו ושלוחותיה נטשו‬ ‫■נת ציון ״‘ וימהר כעוף נודל קן משולח ומה יאחר לציון המושל הוא כי‬
‫וכו׳ י ע״כ נלזצא שאני חיש אבכה נבכי יעזל גפן שבמה אן ח^זבון שהיה‬ ‫תהיינה נצות חזאב'הן ממניותיה עיירותיה מעניות לבא מציון ליחלש‬
‫• לאינון■* ־־• ואומר עוד הנביא למואב אס לא ייטב הדבר בעיניך הניאי ‪ .‬עיקר‪.‬ההפסד‪ .‬שטה נתניאות כמאמרו כי שדמות חשנין אחלל* על גן‬
‫אכביד הבכי כי אריון דמעתי‪ .‬חשנין ו&עלה ני אין צרין כיעזר ושנתה ‪,‬‬ ‫עצה בתעחל יועצין ־ עשי פלילה תתני בפלילים למשפט ל^ם לאברהם‬
‫‘ מה שעשה לכס’* ‪.‬׳ שאלמלא הוא לא ניטל ליט ובנותיומסלוס כל״א ויזכור ‪, .‬שהי קלקול בכרמים כי זה היה בכל פייות וקציר התבואות שהן עיקר‬
‫הסחיהוזהז כיעלקיצין ופדקציק הידד נפל ונגרע כלומר ו מלק על‬ ‫'אלהיס את אברהם וישלח אתלוש מתון ההפכה זלהגזיס‪-‬קדבר אמר‬
‫׳סיתי כליל צלן שתחביאם בצלעב• כל♦^‪:‬״ ‪ b‬יכם שמש‪.‬האויבים וזהו ‪ -‬חשטן ואלעלה אמרתי אריזן דמעתי מה שאין כן כיעוד ושבחה כי‪ .‬אס‬
‫שאבכה בבט יעזרכר‪,‬שאינו כל כן כבד כשל חשבון זאלעלה • ומאשר‬ ‫‘ סתרי נדתי ונולד מהם אל תגלי למבקשי נפשו י־ ‪ .‬ופירש ואמר יגורו בן‬
‫אומללו סדחות חשבון וכרמי שבחם‪ .‬ויעוד נחשן כי גס נאסף שמתה וגיל‬ ‫‘ נדתי בזמן התרנן הוי סתר לחו מפני שודל ואל תחשוב ש^תה אליהם‬
‫’ הרעה ולא יקומו עוד כי חאסתיס באופן שלא תירא חגחול שישילס לן ‪ .‬חן הכרחל‪.‬ני חסרון תטאת חשבון ואלעלם וחסרון יין בשבחה ויעזר‬
‫’ כי הנה דע כי הנה אפם ויתום החץ! לחצוץ עוד האומות מישראל כי ‪,‬יצר לכרמל כי יצטרכו ‪ .‬להסתפק משם ויוקיר השער הרבה עד אסוף‬
‫מכלה פרוטה חן ה כיס ואז כלה סוד שלא יהיה מה שישדדו ואז תמו רומפ ‪.‬שחתה וגילחן הכרמל עללחםויין ויהיה עד גדר בכרמים לא ירוק לא‬
‫יון הארץ ואו והוכן בחסד כסא הוא כסא המשיח ב״ב ויהיה בבחינת חסל ירועעלהרים קול נ לין‪ .‬הבו צרים לרנן בשמחה • ס‪1:‬א לבל יורגש ויצא‬
‫קולהיית שם‘בציר רב ויבואו מהמקומות‪ .‬סשיתתו כרמיהם לקחתו עד‬ ‫'סלאימזט ויסב עליו באתת* והוא כי הנה יחע מאמרם ז״ל כי נמשלו ‪V‬‬
‫נלתי השאיר עוללות * וכן ייןביקביס לא ידג־וןהד^ן‪ .‬כי אס במקומות‬ ‫'לחתן וכלה וכל א' נותן תכשיטין משלו וכו' כן הוא יתב נותן חסדורחחים‬
‫ייפיאל נותנים משפט וצדקה * וזהוארשתין לי בצדק ובמשפט ובתסל ‪: ,‬שאין לרן מפורססללרוןשהס־ היקבים כי אם נחתבואיס תון כלום‬
‫יניחמיס יכס ארבעה עמודי הכסא העליון בנודע ג והנה ידוע ט אחת ־ וכיוצא לבל יבאו מהסקוחית ‪ :‬שהלגע שירוקי גפניהם לקחת את יינס‬
‫והוא כי'הידד השבתי כיאס עצנון‪ .‬ושתיק׳ בל יורגש יובאו לקתתוותהס‬ ‫'יייחי® אחת הנה ואסר הנה והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת הם‬
‫■®ת י חיייתיי יח׳ וגס הב׳ שלב' הא׳שזפט וכו׳ועל השנית אחר ומהיר צדק ‪» ,‬עדר לגמרי שיהיה יותר מאסיפת ‪ ,‬שמחה וגיל או^_יאחר כי על שדמות‬
‫ונזה תאר בתירית המשפט וצדקה י והוא ט המשפט צרין מ^ון כ”דא הוו ‪ ,‬תבואות חשבון ואלעלה ט אומללו ‪ .‬ניצקרט להרעיב את המ׳מללחלא‬
‫יזתונים בדין אך הצדקה צריכה מהירות ולא חיתון כעזבדא דנתוס איש • נפשס חתניאותס* וכן מהיין שנכרמל לרוות ^!אונס של שנחה ויעזר‬
‫‘ ג ם זו שעל ששהה מסט מתת צדקה־ לעני הרעב יצאהנפשו•‪.‬וז׳אשופע ;ששיחתו כרמיהם ויבואזלקחת יק הכרמל ויחסר לבני החקוס ונאסף‬
‫נזה שמימ וגיל חן הכרמל ועל כן מה ‪ .‬יעשו לגל הראות היות בציר רב‬ ‫היית מתון כי אס גס אחד משופט חוור ודורש‬ ‫ודורש תספח‬
‫משפט אס יש טעות מה נ לני אך בצדקה הוא מהיר צדק ממהר ונות ‪ .‬ב ט מי ס ‪ (6‬ירוק כו׳ולמען ^ ז ו ת שאין ^להם רובתנואות על כן יעשו‬
‫כגדעק שהיה חובט חטים בגת לגנוב לב מדין שלא יראו בר בגרנות‬ ‫• ו‪3‬וה הוא רומז כי כל ארבעה אלה חסרו ממואב וילקו כי לא זכר עשזת‬
‫• מסד ואחת לבני אברהם שהיה עושה חסד ללוט‪ .‬אביהם וגס לא עשה ;‪ ,‬על כן היה חובנו ביקבים וע"ד זה י א ^פ ה ט יין ביקבי לא ידרוך הדורך‬
‫מלילת משפט לשלם מה סהתיה אברהס את לוט ובנותיו חסדזס וגס לא ; כלומר‪ .‬ט א ס ח טי ם ‪ .‬בנדעון וזהו יין ביקניס לא ידרוך כלומר יין‬
‫ידרוך כי אס דבר אחר כי ‪ ,‬הידד הסבתי כמדובר ’ ועל כן מעי בשביל‬ ‫עשה צדקה ט לא קדחו בלח' וכן'* ושחא תאמרו א"כ איפה שכל כן רעים‬
‫מואב ככגור יהחו אךזתר משיעור זה שהוא עד קרבי בסביל קיר חרש‬ ‫•יחטאיס המה אין נבתרה רוק מהם וגס חי שהוכן לכסא הנז' ממנה הוא*‬
‫‪ ............................ .‬י מ ן •י• י‬ ‫' • ’ ־■‬ ‫^‬
 ‫^ן<ה‪-‬טז^י‪1‬צמראות זזצ^באות‬
‫^‬
‫כה‪ ^1‬י‬
‫ס^יזהתכת^■ המשךככתו‪3‬ים^מתייםכת גסאיתר זהיה ונמס‬ ‫יפןכימקיר חרפאמשן ‪5‬יצרה שיחתו פיתות תםטןוגפניש‪3‬ג!‪)1\4‬ד‬
‫תרהעליושחסויים‪5‬עתיל * וכןענין י‪-‬ייסההוא הנאמראת ‪ ^ 5‬פ ע ח ם‬ ‫עזרו סףסתח‪.‬יתןהלרחלשהם חקוחות ישראל כי קצרת תואנגקיל‬
‫‪V,‬‬ ‫'‬ ‫אין עניןהאקור כהס צידת על סכחריב* וגס הגזיח‬ ‫־‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^חרשז להם צר כתלובר=‬ ‫ויו » *רי ^‬
‫כקשולל המה* וכאושרוונשאר בו עוללות היה לולכזכירכדם כחושנע‬ ‫‪ r V V n‬כ רראהוכו הנה תיאב בכל צרתם יהיה היא תקריב ליראתו‬
‫הקודסשחלבל בתבואה קודר‬ ‫‪ .‬׳‪.‬‬ ‫‪' ,‬‬ ‫‪-‬ז‬ ‫‪V‬‬ ‫^‪, 1:‬‬ ‫שיקו ויעזרהוואק ‪W‬‬
‫‪ ‘ *5^ 151‬כן ־ו(ןמל‬ ‫״‬ ‫* *‬ ‫‪^ 15‬די מ‪-‬יח ^‪-!_______________________________ ■«W‬י ־• ־ י *‬
‫‪ ■J37P3‬על גפן‬
‫‪5‬עש‪3‬ןן ‪.‬משר^‬
‫שלשה לארבעה חמשה * וגם אפי‬
‫*ועול אז״‬ ‫ק‪,‬ן‪ -!,‬ש;‪/‬י‪ .‬ען‬
‫ביוס ההזא יעשה וס׳ שיראה כ‪1‬פ•‬
‫עצין אתל בפסזק זה ‪5‬חל!תשזנ'^‬
‫ונן‬
‫והן שתי קישיות הכפל והשינוי* יי*‬
‫אוחה ו‪1‬א ישעה אל המזנחזת ^‬
‫זלאישעהא‬ ‫הלאקהראן»‬
‫• תעשה ידיו כי כחזבחותאונן אלוהויל‬ ‫‪I rill‬‬
‫ורי‪-‬י"״‬ ‫»‬ ‫דך‬ ‫■ ־ ! •‪•.‬׳‪;Tv:‬־‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫■ ■*•׳•־י״׳ ׳‪ iv ^-1.‬־׳*״ ׳״׳!‬
‫שישעה אליהן יכן אזמר! >זעםה ייי*‬ ‫‪ 1' 1‬מ‪ 1‬נ ״ ו מ ל ב ^י ’ נוגןל‪ 1‬צהח‪5‬לל ^‬
‫חזבתה' ממשה ילי‬
‫׳‬ ‫הלא גס‪.‬‬‫כי *‬
‫‪ ,I f‬מניו סייי ה נ ה ע ג ״ א חי‬
‫אלסהוא ואין יאתר אל החזבתי^ _‬
‫הכתוב הלזה הלא יקשה ט‬
‫^ ה 'ידיו ונן אונזרז ; ואפל ה®*‪1‬‬ ‫^ ע ת ך ז ‪ .‬ד ‪ 5‬ך’ ! ה ן ה‬
‫הנה אתרו רזי׳לכי כל הנביאי'נבאו‬
‫^אצבעור‬
‫אצבעותיו לא יראה ט העלר הי״) ‪f‬‬ ‫ונק^ד־ו כ ס י‬ ‫לאמר נ שלש‬ ‫נכת וחשה בזה הלבד זכלא ישעי'‬
‫~איני תעלה או חזריל כי אס העביי‬ ‫מו^^ב‪5‬כל;דזהמון הרב‪ ,‬וי^וארז מ^ם מז^ר' לוא‬ ‫תתנבאבזה הלבד* אןהנהארז״ל‬
‫' א ך •‪ , /‬אתרי אומרו עניו‬ ‫_בטחזתרבהכי כל תהשפתנכאוכל‬
‫אפדי׳שיואגלותה^י®’‬ ‫‪:‬‬ ‫‪C a o ' ' 17.‬‬ ‫׳ ין‬ ‫־ נביאי ׳ הלירות •הכל קיבלי נפשות'‬
‫יבא לדבר ‪;,j,pp5 0‬ןא ענין העתי‬ ‫נסיכי שנאחר זה הלבד אשר מ ר ה׳‬
‫;לותר כי לא יטזש פ׳ את פחו בעטי‬ ‫‪ fe‬חזאב חאז שהוא חסיני '‪ ,‬הנה כי‬
‫‪55‬‬ ‫שתי הגדול כי אי‪/‬הכתי' ^’‬

‫י׳!יכולת לראות;*‪;--‬אך ‪7-‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫היה לי ענין זה עכ״ו בקקוםי שגלה‬
‫‪ :‬׳ ‪1‬׳‪.‬־ ‪ 1‬ז צ ט ר כו ל ^ ‪ -‬ע לי ט ח‪3‬לימפי‪*1‬‬ ‫־ ־ '' ־‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ה פהנביאיסחתנבאיס הוא חסיני שס גלה תדרגתנבואתו ­­‬
‫;וזז יאמרפה יה’י'‬
‫^‬ ‫*'* ‪cf,‬‬
‫‪pyw‬ה^‪v‬‬
‫‪.--‬שפת‬
‫■‪,‬״חת‬
‫זם*‪>,‬יז ׳‪•■,0‬‬
‫תמיר־;׳• ׳‬
‫אחד־ ' י י“‬
‫שארו‪.......‬‬ ‫רבים וי‬
‫אמד'ז‬ ‫דברלומ׳יאחדכיכלהאתיר יחיתי‬
‫לתעלה הוא‬ ‫‪^^'»■*.‬י י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪^ ’« e w c n o s t o f l t B i s W w » w w ' : .‬ג‬ ‫‪.‬‬
‫שלנכנודם הות יריח‪------ 1. — I •A**«-,m ,‬אירטי‪—..‬‬ ‫•־׳י ‪,,‬‬ ‫כשנישכירונקל כט‪ 7‬חןא‪* 3‬ןקידי!‪.«^^.‬י‪*1-.‬‬
‫הרב אשל לי ואין נקלה הלא הוא‬
‫קהרבה תשני‬
‫ך ׳•‪ .‬׳׳׳• ־ ״ ׳* ׳‪•.‬׳•יי׳*׳‪’ .‬קשר ‪-- * .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״*‪MsWe‬‬
‫•להיות השלה ^ חלאה קחה* שהוא• ריבוי ־ שבלים ז כן ‪ .‬ייאספו אנפי‬ ‫לחשק וכו׳ הנה אותרו חוסר לשון ונר כתו זר נחשב בעיר‬ ‫‪,‬‬
‫'‪1‬אתר כן אס לא יספיק יהיו‪ .‬כאשר ־ יקצול‪ -‬מהנשארות•‪,‬מלאזיו**‬ ‫‪ -‬נקבהאןיאנק עלהש‪ 0‬כי ה‪ 0‬םהואזכרוהענין‪5‬ותרה'נה‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬״?י וזרועי •לשבליס^^ יקצלר;ולאופן‪ .:‬שיהיה הוא;‪,‬יתברך‪ :‬כח^יוי*‬ ‫‪. J0‬התיא!®‪ P®.‬הי^ חוש שם זה תהעי׳ יהית• תעי חסל בתקו׳ הס׳ ההו׳‬
‫^תהנשאריםלקס׳שבליס תעט חזער‪-.‬תהניתריס מיעס כמ‪5‬קטשנל*®‬ ‫‪ 7.-‬ן ן ם ת ‪.‬עריערועד וכו׳הנה־ ע ח עי‪ -‬תיסראלאיאכנו^עואיד‬
‫במתק‪ .‬רפאיס שהיא תקום העדי* תביאית ׳ ״‪ .‬וגס‪.‬אלה לא יהיו נשאייג*‬ ‫‪• . , ---‬‬ ‫—‪.f‬‬ ‫■ י‪1‬ריריו««ין ‪• MnnT‬‬ ‫' ״‬

‫׳*' ■׳’ ' '•''•*״׳•י״׳‪'-‬י׳י׳*׳*^^‪.‬יזעכעזענידץית‪ * 3‬על‬ ‫‪.‬‬

‫‪ w . jjw‬וחקה ■החחד‪,‬חהגדונ’ ס י‬ ‫י־'׳‬ ‫^ ‪,‬‬ ‫‪ ,‬כן באות צרת לחשק לאה והבחין ההפרש שבין שכיהס ואחר'אינו*ד‪ 1‬חה‬
‫‪.‬‬ ‫•ש!קרו ז ל סאיןלך דור‪..‬־שאין ‪ r‬מ כאברהם יצתק זיפקב‬ ‫‪5‬לת דחשק לשל אפרים כי הלא שס לחשק חוסר תעיר והיתה חעי׳ספל^‬
‫והשני' היא ^־תניקות ! של בית ‪ :‬לגן ‪ ,‬שקפרית ‪:‬זכות הבלטהם*‬ ‫‪ :‬אךעזנבית ערי ערועי נלצל ' ילא®’®״י לייסל' ילא עיל כי אם לעדרים‬
‫הסוג׳האחד ‪,‬אקר בנוקף‪.‬זית שנים שלשה ‪:‬גרגר!ים ‪ cf5! 3‬את***‬ ‫תהיינה ורבצו ואין תחריד חתיות רסזת פי אפילו לא היו כערי׳ הנחרבות‬
‫®פיא■ קהגלולים בעלי אורה* הנחשלים ׳ לזתיס_׳ וע‪^5‬כסן‪ 3‬ע‪0‬ני ה®‬ ‫־ סהן חרק לתייתרעות‪'.‬כי אם אפילו ברבקשס עדרים ■אץ חיות השדה‬
‫* פרחי צתח ׳ קטנים תנוקות של־'; בית רנן עליהם אחל שלשכ‪.‬ארג^®‬ ‫חחרידין אותם • וכטעם הוא ט חאפריס‪ 1‬א יהיה׳רק השבתת־ התבצר ני‬
‫‪ -‬בסעיפיה פוריה• בסעיפיה של גפןןשראל פיריה שהלא בעתהלפל^‬ ‫וכשבת תבצר חאפריס לי העם יגלו בלבד אך לא כן לחשק כי יע ס יבלו‬
‫כקטנ'^‬
‫הפרחת ’‪.‬ץ״• ^‬
‫עצ‪.‬הפרחת‬‫זה על‬
‫עני! זה‬
‫ולהיות תנין‬
‫בעולם זז וצהיות‬
‫החפריתיס בעזנס‬ ‫‪ .‬שהם הזניקית‬
‫‪'.‬־׳״׳י׳״;;‬ ‫‪ -‬הנה בלבריס אלו יש‬‫‪ :‬זתשבת גס חציאית החחלכה וזהו ותחלכה חלחשקי‬
‫באשה ־ אשררהיא״כ!‬
‫היא;כגפן■ פי ‪.‬‬ ‫התערחיק ”‪-‬‬
‫׳•‬ ‫נקבה’•‬
‫גפן____‬‫^דבר־‪ -‬אל _‬
‫‪ v‬יימי^י־‪.‬ייי•‬ ‫‪_ ,‬‬ ‫הפרש לץ אפרים ללתשק אך לשאר ארס הניתדיס ‪,‬‬
‫—‬ ‫כ‬ ‫יוכו*‬ ‫א‬
‫* ־ ‪ : . « ,‬־ « ‪ W.‬־ ‪ « ? .‬־ ! ״‬‫_‬ ‫____‬
‫ומודיעקהגחלובד‪■ ?:‬אקר עתה*‪ .‬אס לא ■יהיה ק‪ •:‬כי_אם םנ;ז‬ ‫‪, ....... _ :‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,‬־ כבודם בערן אחד ‪t‬־‪■:‬‬
‫עלמישהוי שלואעניך אס‪,‬זכי‪- :‬אזיזבה שאץ‬ ‫‪.‬‬ ‫לההיאן‪ ------‬׳‬
‫•י‬ ‫'‪ VX‬ן‪.‬‬ ‫ישסההאדם־> ‪**^. .‬״* ייי‬
‫־‬ ‫‪ .,‬ן‬ ‫ט י ס ז מ י׳ ״ י י ״ י י י ״ ע נ ץ ו ן ע ל ז ק מ ת ד נ ־ ו ת ! ; ‪:‬‬ ‫'‪iT H I‬‬
‫ביין צ;תר לסקשקן בבשרו לא‪.‬יחה־ ‪1‬לא ‪1‬ק)תו‪:,‬אנשי‪. 0.‬׳ א‪ {5‬ג®‬
‫י ועיניו‬ ‫^‬
 ‫טז‬ ‫‪ .‬מראות ‪ .‬העובא‪ 1‬ת‬
‫ליזרע בו תבואה כי השרישו שרשי כל עץ עד שהוכן לוריעה וזהו וזחורת‬ ‫יעיניו אל קדוש יפדאל ' תראינה‪•;-,‬והוא‪. :‬מנין ונגלה ‪ :‬מודה'‪,‬וראו‬
‫גל נשר ונו'‪ ,‬״ כי עין ‪ ,‬נעין• נלאה את קדוש ‪ -‬ישראל כענין ‪p‬אחרם ‪ :‬זר תזרענו סהכינתו זמירתו לזדע׳ י־ והנני מנחמן כי הלא‪ ,‬יתוקן במהרה‬
‫ז״ל שיהיה יתברך לאש חולה שיהיה הוא יתנרן דורש תורת לכל ז כי עתה ביום נטען תשגשגי ביום עצמו שלוא באילנות שיעשו פארות‬
‫ושלוח‪.‬נטישות ביום‪.‬א׳ ועל התבואות בבקר שתזרע ‪.‬לא יצטרן‪.‬להמתין‪.‬‬ ‫ישראל הצדיקים‪ ,‬והס נעשים שורוק ‪,‬שורות סביגלפניו*‪ .‬אן בזכות‬
‫לערב י להפריח כי ' אם מאז הבקר‬ ‫שישעה' אל עושהו ולא ‪,‬ישעה אל‬
‫זרעך שתזרע מיד תפריחי* ובהחשך '‬ ‫^ ה‪.‬ג ר }‪ :‬רי כ‪. 11‬ב ‪^ ^ 0‬‬ ‫^^נים‪:‬‬ ‫‪,‬החונחזא והוא כי תהיה כל הבטתו‬
‫היום ההוא תראה כד קציר שהוא כדי‬ ‫אלפושהו לעשות לצזנו ולבלתי חטא‬
‫הקציר ביום נתלה ונו' כי ביו' שתהי'‬ ‫אמירארב^ה חסשה!‪::‬סעפיה פ ח ה נ*>‪ 2‬ם־; ה‪ 5‬ה‬
‫לי זלא״אלי ‪. ,‬קתזבחות ‪ . .‬ליתר‬
‫כואב ומר כי אין לן פתלחסוהוא‬ ‫ע^־־ל‬
‫האדם* ן‬ ‫י?צ‪£‬עה י‬ ‫ההוא* ‪•JV 2‬‬ ‫ביום ־‬ ‫•‪•*f :i**T‬‬
‫אלד‪,‬י ‪j‬יע‪ •1‬ר אל‬
‫••*■*״••‪“1‬‬ ‫‪,‬אייטא ואעלה קרמית־ לכפר בעד‬
‫י‪ 1‬ס אשרתזלע את השדה בוכה• כי‬ ‫והנה זה לייזד שחואל הנביא ‪,‬גי‬
‫לחם אין לך זאזתו המעט אשר לן‬ ‫לא זו הדרן אשד בחרה׳ כי הלא‬
‫נזשיירי תבואה אתה זורע יעשה לך‬ ‫שחזע הזבח טוב •וזה איזרו ישפה‬
‫ה׳ כי ביים הכאב ההוא יפריח זיגמר‬ ‫האדסעלעושהוזכז' ולא ישעה אל‬
‫הפרי ותעש' נד קציר סגזחנו תאכל ‪:‬‬
‫והוא חאח׳דול החע״ה הלון ילך ובכה‬
‫נושא חשך הורע בא יבא כרנה נושא‬
‫אלומותיו כי בחזרה מהזרימה בסוף‬
‫השדה ישא בידו אלומותיו וזהו נד‬ ‫ילאה כי מאס אפילו ראייתם וכן‬
‫קצירתראה במס נחלה וכאב אנוש‬
‫נע‪,‬כניםו^כרתזךר‪/‬זי‪-‬ע^י * ׳ |יו ם‬
‫האשרים ‪,‬יהחלזניס שאינן מעשה‬
‫באותו יוס תעש׳ נד קציר שהזא ענין‬ ‫ובכרןר זךל‪3‬ןי חזפריר^ נד כ[’ציר‬ ‫אצבעותיו גס הס ימאס* או יאמ ‪V0‬‬
‫הלון ילן ובכה נשא וכיו׳ באינא וכו‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ה ץ‪-‬נ א ב אנו ש‪ '. ’:‬ה ו י הפ‪.‬יון ע מ י ם ר ב י כ ם‬ ‫;ההוא לא יהיה כזמן הזה שיעש׳האל‬
‫ישעה‬ ‫חעש שעוש^הוא בידיו כי אם‬
‫הנהייח ‪‘.‬‬
‫ה ו י ?פ‪11‬עחים ’‪0‬׳ ■ ‪A .‬‬ ‫‪:‬׳•‪1’,‬ון■׳■‪,‬‬‫ו‪ !,:.‬א•;שי ם■ ^ ^ א‬ ‫‪-.-‬ד‪,‬אי‪.‬י ו‪1‬ן' ו ש א‪ 1‬ן ^‬
‫■א;‪.,-•'.:‬מים’ י ה מ‬
‫בהמ^ת^‬
‫^ מי תעפ את האלוזזז ישעה האדם‬
‫‪10 ,‬גה‪1‬״ש!־‪ 1‬לנריו'ניא‪1‬׳‬ ‫■‬ ‫‪,‬אלעושהו ובםכרזאתיזני‪:‬שאיןצ״ל‬
‫נהמו' יחים יהקיון ואו' ושאון לאומי׳‬ ‫בסכנו‪..‬אל ומ‪3‬ר בו וגס מ מי ח ק ^ כ ‪ 0‬ץ' הריםל‪5‬נדרו;ם‬ ‫‪...............‬‬
‫‪.......‬כאשר ישעה‬
‫‪.‬השגה שכלית‬
‫ט׳ו ח ה שחוזר ואו‪ /‬לאומים כשאון‬
‫•עושה^כי אס אפילי עיניו‪.‬ל‪,9‬עיני • וכג?'נג^ לפני‪ : w d ,‬י לערת ערב והנה כ ^ ה ה‬
‫יחי'כו'יראה‪7.‬בר א' אחו׳זה ג׳רגליס*‬
‫והיות המלות שונות היא קושיא שנית‬ ‫לבזזיגו•‪■ :‬‬ ‫וגורל ’‪ ‘:‬״‬
‫ו‪•:•.‬־(״ ' '‬ ‫ויגו•י־י י י•ייי י‘‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ז ה ח ל י׳ ״ י ״ ״‬
‫ועול אוח' וגער בו וכו׳ לשין יחיל ז*‬ ‫יח הוי‬ ‫‪.. . ,,‬‬ ‫•בימי'ה&ה כמדובר *והוא מנין ידוע‬
‫ועוד שאינו נזכר חייהיה הגוער וחי‬ ‫‪.‬‬ ‫' ■‬ ‫; מרז״ל עתיד הב״הלהיית ראש חולה‬
‫‪:‬יהיה חמרתק הנס* ׳זכןאומרלעת ערב והנה בלכה איזה מרב הוא וחס‬ ‫‪ ,‬לצדיקים‪ ,‬ודורש להם וכו'‪ -‬והס יזראיס ‪ .‬באצבעותם זה אלי וכו׳ • והט^ן‬
‫יזהיה הבלהה וחי יתבהל ומי הוא אסר בטרם בקר איננו‪ * .‬ועוד אומרו‬ ‫; הוא כ* אין יזבח עלהלזזבחות ‪ ifi .‬קו שלא ישעה אל המזבחות שיזבחו לו‬
‫‪-‬זה חלק סוסינו וגו' מה הוא החלק ומה הוא הגורל ' ואס הוא דבר א' למס‬ ‫•בהם זזהו ולא ישעה ‪.‬אלהיזזבחות העשה ידיו■ כי מעמה ידיו מאליו‬
‫‪:‬יזבח לא ישעה חל המזבחות כי‪.‬לא‪-‬דעת ולא שיג לו ‪,‬להביט אל • הוכפל ־ ולקה בחלות סוכות ‪ •,‬ועוד אוחדו אר׳ן צלצל כנפיס איון היא‬
‫זאס כן אין ישעה האדם אל חי ‪ :‬ה א ק ההיא ותה הן הכנפיס • וגס שתהיה מעבר לנהרי כוש למה את‬ ‫‪ ,‬מוהלת הוגת שיעשז לו במזבחות *‬
‫;סחה לא הזהיר ׳* ועוד לחה לא נאתר מההוא ההוי שלה • ועוד אומרו‬ ‫שלאישעה אלמה ‪D‬יזבתול^ועבלור‪ s‬ו * ולא עוד כי אס גס האלם‬
‫‪.‬השולח וכו׳ זלאאחר מיהוא הש‪.‬ילחביס וגסלאהזכיר אל חי היה‬ ‫פצחו אשר עסו ‪ .‬אצבעותיו ‪ .‬לא יראה והוא ‪ .‬כי הוא כעשת כשף או‬
‫ז ואבן אשד יצייר באצבעותיו צורת אריה אונשר להשתחמתלוהלא • השלימיתואסהואאלגוילןחושן!כז׳ האם|זי בלתי חשוב בגזים יתחשב‬
‫אשר ציירו‪,‬את אשר צייר באצבעותיו שהוא אריה אינו רואה אותו כי כסף ‪ .‬לשלות לו מלאכים ׳ ועוד שאינו נזכר על מה ועל מה יהיה השליחות‬
‫ועוד אומר! אל עס נורא חי הוא זה העם נורא ואס הוא החמושן וחורע‬ ‫אועץ הוא‪.‬דואה ולא אליה עצמו‪ .‬שצייר כי אם דמות בעלמא ואןנו יותר‬
‫טוב ישעה אל עושה! ויראה את מי שעפה אותו שהוא כי עיניו את קדיש ‪ .‬הס תויארים הפכיים ואם הוא אחר יאחר ואל עם וכו' ״ ־ ועוד אומרו‬
‫ישיא‪-‬תראינה ולא שיעשה באצבעותיו מה שאשר‪.‬עשה לא יר אה כי אם ;• קן הוא והלאה משולל הבנה והיה ראוי יאמר מחנו זהלאס • • וגס‬
‫‪ :‬דוגמא ב;עליזא* ועל הדרן הזה גס האשלי' זהחחניס כבל המה עם שאינן • אומרו קו קו וחבוסה בלתי מובן מה לס השתי קוים‪ ,‬ומה היא המנופה‬
‫• וכן אשר בואו נהריס ארצו מה יתן ומה יוסיף הודעת אשר בואו נהריס‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪ ,‬יזעשה אצבעותיו לא יראס בהם מחש‬ ‫‪.‬‬
‫‪ D V 3‬ההוא יהיו׳ הו׳ הנה‪,‬פסוקים אלו קשים‪ .‬להלום התכתס וקשרם ; ארצו ולמה הס כל לסימנים האלה וטוב היה יזכיר שס הגוי ולא יהיה‬
‫מתן בהם סימנים* ועוד אין מתקשר אומרו כל יושבי תבל זכו׳ א‪5‬‬ ‫‪ . , .‬א׳ בא׳ ואיש ברעהו כאשר יראה הרואה בטיב שכלויואוחר׳ כי‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ,‬יבא לנחם את האדם אשר אחר‪.,‬שישעה אל עזשהו לעתיד שהוא על איש ^ ‪ 071p‬ומה הוא הנס ואיזה הוא השופר ואין כל יושבי תבל אפשר יראו‬
‫‪.‬נס אחל זישמפו קיל שופר • ועול אומרו כי כה אחר ה'זכו׳ אין זה‬ ‫ישראל* ואתר הנה במם ההוא יראה והנה ערי מעוזו נעז גת החרש וכו׳‬
‫‪,‬היא נתינת טפס אל האמור וכן אומרו אשקטה ואביטל וכו׳ חה הוא‬ ‫סהיא כי יהין ערי מעוזו שיעורקועט כעזובת החורש‪. .‬והאמיר כשיעור‬
‫ההשקט ומה היא ההבטה בחכונו ומחה ישקוט ובאיזה דרך יהיה כתום‬ ‫שיעזוב איש מקצה חרישו וחאיזיר אילנו שהוא מה שטא ‪/‬מועט ובלתי‬
‫;צח עלי אור וגס מה צורן אל המשל השני כעב קל וכו'• וטור אומרו‪.‬‬ ‫חשוב בעיניו ‪ .‬ולא בלבל יזה שןעזוביתחחת שכחה שאינו‪ .‬כ"כ מועט • כי‬
‫כי לפני קציר וכו׳ כי לנה הקציר שנפסוק הקודם וקציר שבפסוק זה לא‬ ‫’ אם אשר עזבו מפני בכי ישראל ‪ .‬שהוא כאשר באו ישראל לכבוש את הארן‬
‫נודע מה עניינו ומאיזה קחה הוא וכן כתם פרח וכו' וגס את חי יכרות‬ ‫’ וברחו מהם הגרגשי וסיעת) שלקחו'הכלבליהנויםרא‪.‬לקהס ‪. .‬זלא עזבז‬
‫;זלזלים במזמרות כי לא פורש וכן פסוק שאחריו י ועוד אומרו בעת •‬ ‫י ק שנים שלשה גרגרים בראש אחילי שלא חשבום לכלום‪ .‬או מעט שבלים‬
‫‪.‬ההיא יובל שי וכו׳עם מחושן וכו' היה ראוי יאחר חמם ממושך וכז׳ כמו‬ ‫^‪.‬בקצה שדה י כלומר שהיה יזעט חזעל * כלל הענין ‪ ,‬כי כן מעט יהיו ערי‬
‫שאומר ומעם נורא ״ ועוד כי מי שהוא עם ממוסך מה כתו כי יוביל‬ ‫' ’**״י ^היו לו בימים ההם זעכ"! כי מעט הוא עי יתן והיתה מיושבת‬
‫סילה׳וק תתוכלהסיחניס שבכתוב ושיהיה אל מקום כי בהשלח אליו‬ ‫גאילני^י^ייייטאקאיתס ערי מעוזו אן הנה וכיתה שמחה* כלו׳ ומה‬
‫סי ודאי אל מקומו ית' יהיה • ו הנ ה ארז״ל הוי המון וכו׳ נהמות יחים‬ ‫ר‪v‬נאה יס לי‪.‬י‪:‬ק ליה בא הנביא לנחתס ולדבר על לבס לנוכח ואו' לישראל‬
‫וכו׳כיכמה יוהאוחותת״ה אחרוכל אחד בפני טצחו ללכת לאבד את‬ ‫‪ .‬אל תתלונן על העבד כי כדין היה ‪.‬והתנחמו על לעתיד כי אתקנן* והוא‬
‫‪.‬שונאי ישראל ולא עזרם ה' ואירע להם כגלי הים שכל גל וגל אומר אני‬ ‫כי מה סהיתה שמחה ה ‪j‬א כי אשר‪ ’..‬נחרבת בבית ראשון‪ ..‬הוא כי שכחת‬
‫־אשקע את העולם וכשמגיעאל החול נח ואין הגל כב׳ לומד מהראשון‬ ‫אלהי ישראל שהוא פון ע״א וביטול תורה ובחרבן כיתשני וצור מעוזן לא‬
‫;זכרת הוא ?ת'הנותן לך עוז ע׳י שלום כד׳׳א ה׳ עוז לעמו י תן ה׳ ע רן א ת ‪ ,‬כך בלק ועמלק ובלעם ופרעה זסיחון ועוג ולא למד א' חחבירו יזהו הוי‬
‫עמים רבים כהחזת ימים יהמיון שהוא כהמיית גלי הים ועל פי דרכם‬ ‫לן פ?את חנם * על כן תטעי נטעי נעחניס‬ ‫פחו בשלים ואת ל^‬
‫‪ ,‬כרחזס וזיתים ותאנה ורחון ונמצא וזחורת יל שהכרית! לא היה כזוחר ‪ :‬ו״ל נמשיך הענין שאחר הוי המון עמים רבים שהם פרעה ועמלק וסיחון‬
‫ועוג ובלק ובלעם שאירע להם כגלי הים • ועוד כיו שאון לאומים שהס‬ ‫את הגפן שמשאיר העיקר כי היתה זמירת שאיתה ‪,‬זמירה תזרענו שהיה‬
‫‪.‬ארבעקלכיות כי אין לאוס אצא חלכות‪ .‬שלא היו כהמיית הגל כי אם‬ ‫על היסוד באילנות באופן הוכשל הקרקע של כרחיס או ש‪7‬ה האילן‬
‫‪.‬כשאין‬ ‫'‬
 ‫’׳‪ mnyfa‬מראות‪ .‬הצובאות‬
‫‪............‬הח‪,1‬חה‬
‫!ימולל חלת‬ ‫‪.‬‬ ‫’יכש?ווןחים מיריס שי^וי^ נעימי נהר העציח־ם והתיםשיםי‪/‬ו‪,‬קו‪ 5‬ם עלי‬
‫ע> »‪^ J‬׳י‬ ‫*י''™" ‪2°‬‬ ‫דעויויפה ט>‪ jt‬ז״ן ג)ותם‬ ‫לחרחוק זלא ימח זעפס חיל כחיחי הגלים בחול שעל שפע היס בי אס‬
‫‪-‬‬ ‫סעלכן נתנ‪061.1#‬ה ט א‪,‬לנ ^הפניי ת! '״״״״‪’ ,‬‬ ‫׳יחחילו כלגמלזחןכלאחל חהםוגס אחרי אלו ’‪ jmp‬לאחים כשאון‬
‫;חיס רבים הס מג יחגוג וחלכיהס נהוגים שעליהם נאחל יתיצט מלכי ; קהב‬
‫״‘ * ‪ . s r s‬־ ״'‬ ‫’ארץובו' עלה'‪ ,‬ועל חשיחו * ואז‬
‫‘וגער ט הוא גוגהראש זחאיחתי ונס‬
‫הפטם® ' " "י•‪^,;•■('.-‬רימי‬ ‫י ישראל שעליו ידבר כל התקראית על‬
‫‪•/‬ד•'״ ־ ‪ -‬״ * ' ‪V‬־• ^ *‪ > :‬דד מ לן כ ר־ ל־ לנ ה הי ‪ 7‬ט ^‪: 1‬‬
‫'כה וכ״ב יתפעל הגעלת! ‘שלא‬
‫" ‪L , l ™■ °‬‬ ‫־״’=’’=‬ ‫ח בים ציריםי בכ^י״ץגמא‬ ‫יניס נהייתו קריב כלכל כי אס גס‬
‫‪ 6‬פו‬ ‫זאצוו״נתאפ «'>‪, 1‬‬
‫‪%‬־־‬ ‫ומורט‬ ‫ממ‬ ‫^ל~ג־וי‬ ‫קליס‬ ‫ם‬ ‫כי‬ ‫א‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪.‬לכו•‬ ‫־החרחק ־ולא יאחר־‪,‬־ג‪ 1‬נ' ערוקיה‬
‫;קסתיית כי אס ודולף הנס חהגזער‬
‫;געפותאעיז ”'®!‪ f ’f f .‬י‪ ! :‬״ הנז‬ ‫׳כחץ הריס וכ‪1‬׳ • אחנס אס לעת ערב‬
‫• ‪ 7‬א ^י פ ״'‬ ‫‘והנה בלהה שיתנהלו ישראל וישונו אשר״כזאונהרים ארצו ! ^ל־ישם‬
‫יי כל‬ ‫״בארצו ולא טי יכן‬ ‫יאלה׳ אז יעשה הוא יתברך ■לחענס‬
‫ה ח ט' רתראר ■וכדללןע‬ ‫יאךץ‬
‫י כי בערס בקר‪ .‬איננו החלף הנזכר‬
‫יושבי תבל ומומי איז ^ ‪ ; ! -‬מנשל‬ ‫״כי יכלהו ה' •■ ואין כל חלש כי כן ־תשמעו ‪ :‬כי‪ .‬כה‪ :‬אמר יהוהאל^י־ א^לןוטד־ן‬
‫‪>w i i f‬‬ ‫י’ ׳״'’ ״ ״ ’*‘־‬ ‫ע^ך<^‪ 1‬רכעכ‪-‬טל ן ח ם‬ ‫׳לרכויתגרן ‪-‬לעש‪ 1‬ת עם כל שונאי לאביטה‬
‫ז י י׳ ״ י י׳ י ‪ ^ -‬־ ״ ״ ־ ״ מ ״׳ ו א ־ פ‬ ‫^ ם ־ ־ פ ר ה ו ב ס ר ג מ ר‘‬ ‫• ‪:‬‬ ‫’ישראל • בשוב ישלאלעליו* כי הכה‬
‫;סאחיתי‪-‬לעת ערב והכה‪ .‬בלהה‬
‫■לגז‬ ‫^^ ‪%‬וףלאק;־^־ ' עלהליישלא^ל;‬ ‫—•‬
‫כי‬ ‫‪,‬פפד״קד‪.‬׳״‪.‬״׳‪.....‬״‪.-‬׳‪ ,‬ש!סימ‬
‫‪/‬בעלם בקל איננו ה‪ 1‬א חלק‬
‫׳הנטייג^ות הסיר׳ התז ‪ : :‬ייעזבו• יחדולעיט הריכ‪£‬‬ ‫־קעשה לסנתריב ביחי חזקיהוכי‬
‫‪»J3,-‬‬ ‫לאשר הסבארץישועכ ^ ‪-‬‬ ‫‪.‬־ ‪.‬״ ל‬ ‫‪•L..‬‬ ‫!«מ יוטד ו*י^י? ד^ורו• ירווררז דרוד‬

‫‪,‬‬ ‫^^^משך■ומחט ומעם ני ‪ 7‬א;מך‬

‫זאהי'‬ ‫' שהןא חתני מאתילי^ ‪,‬‬ ‫^ ‪:‬הזחינתו הלק לחשתה‪ -‬השני היתה‬
‫* שופר של חתן‬
‫בין ‪:‬וה^אה נףיקן‪-‬כןך)‪-‬םב‪ 1‬סה א ש רןז א ת ה ח כ ם‬ ‫־בלכה בישראל באוחרם כי של‪ 1‬ס‬
‫‪ 1‬די '‬ ‫״נשמע ריזלישר^יל‬ ‫^ציואל״־מנןוםשם‪-‬יהוה צבאותהחללצןון;•״‬ ‫;אסתר והחן ובשרם בקר היה הוא‬
‫משל‬ ‫‪r‬‬ ‫■ח״הלא שחעז *ט‬ ‫’ יט מ שא ‪.‬‬ ‫’‬ ‫‪...................‬‬
‫‪, ‘m‬‬ ‫•הגודל אשר הטיל על ישראל ־ואיננו‬
‫■ואיז״ל כי שופ׳העתיד הוא מ‪,‬‬ ‫׳‬ ‫•ני ‪ :‬חהלילה קצף ‪ -‬החלן עליו‬
‫* ‪03‬׳ גם‬ ‫מתן תורה כי של חתן תודה היה של שחאל״זהעתיד‬ ‫;!יצולו על חרדכי להרכיבו ברחוב העיר ולקרא לפניו ככהוכו׳ אלא שביום‬
‫לעתיד לא‘ היה חקום לשחוע אותו ה א ו ח ו ת ! מ‬ ‫״ ז '‬ ‫׳‪ .‬׳ ‪ .‬״ ־ ההוא נגחר הדבר ואותו תלו על העץ ‪ :‬־‬
‫^ שלוא‬ ‫ארץ וח׳ אתר כנה לא בלגל יוןויעס ה׳ חיל אוי‪ 3‬כי אס גס י כתקוע שופר שהוא ביום ההוא יתקע‪ :‬בשופר גל!ל י ‪0‬י‬ ‫־‬
‫‪Wj‬‬ ‫‪-‬נהנלחיס כו' נקקוע אותו שופר לאסיף יי^^ט"‬ ‫‪ ..‬מחיחקיארץיביאוהמים־אתישראלהנדחיסחנתהלה'• *‬ ‫־ ! ־; ■‬
‫קול שופר'מחני כאלו ה‪1‬א תקזלג סיפר חמשיי תשמעו !!?' ‪. ”T‬‬ ‫י להוא הה שמפורש נחק־ס אתל והניאו את כל אחיכ׳חכתה ל^כו' ’ ולבא ‪b‬‬
‫‪ ‘ -‬י י ״ותתעורר לבבכס להלאס אליו מנחה לה" *• ׳!• זאניי^‬ ‫הענין כפית לב אל אוח; חעב לנהדי כוש כי חי הוא זה ואיזה הוא היושב ׳‬
‫א מיל^‬ ‫י ׳ כה אחן ה' לו' אחרי א‪1‬ח'אשר ^‬ ‫‪.‬שם אן‪.‬הנה פייסו הנביא בחקו' אחד באוחחעבר לנכדי כוש' עתרי בת ׳‬
‫‪,‬פוצי יובילון חנתתי שהוא אצלי ‪ .‬כי עתרי בת פוצי אפל הס חעבר לנהרי‬
‫את דבריו ומקייחס להורות ׳ לי ק הואיואוחר כראיה אלדנייי^‪-‬ן‪»/‬‬ ‫•כוש יובילון מנחתי פהוא כי יובילו את הנלחיס מישראל מנחה לה *־ ונבא‬
‫‪ •1 -‬יסין‬ ‫‪.‬אצהענין • אחל כחיצר על ירושלים אשר היה בצל כנפי השכינה איכה 'אחר ה' אשקעה׳כו׳כלו׳אל יעלה על ‪ V 65hn‬עזב‬
‫הנה כה אחר ה' אשקט' כלו'לא עזבתי' כי אס אשקט׳כעת וא?י ^ ^ ‪. JJ‬‬ ‫ישנה בדל חבלי בניה והוצרכה שיניא‪ 1‬ס ‪6‬יה מאפסי אליץ אשד נדחו שחה‬
‫בחסני שהוא אשגיח בחנוני הוא בית המקדש ^®י ^י‪ - ^ .^.‬־ ‪?3,‬לם‬ ‫השכינה‬ ‫‪!:‬והאחר הוי ארץ צלצלכנפיס כלוחרחצוללת חצלליכנפי‬
‫׳‬ ‫;לשניזי יאלתתחהי ”יי®לא ״י‪®.‬‬ ‫בת'‪,‬‬ ‫עתרי‬ ‫• אין עתה‪,‬ה‪1‬צרכת כי אשרהוא חעבר לנהרי כוש שהוא‬
‫חשל שהוא כשחש צח על המטר ביום סגריר האם תאקט‪.‬ל ”® ^ ' ‪ 3‬א'‬ ‫‪,‬פוצי יהיה השולח בים צירים ושלוחים ובכלי גחא הקלים׳ על פני‬
‫‪:‬חים ' ‪ -‬ואוחד לשלוחים לכו מלאכיסיקליס ושוטטו אל גוי מחושן זחורט ■ זעף החטר׳וקי יתן יהיה לנו גם חאז ‪>0‬ז‪ 6‬וחום צח ]א כן היא‬
‫בחקיספתחצאוס שהסיישראל חחושכיס ונדחקים חארצס וחודט חהגויס י הוא צורך לעולם בזקנו המטר להשקזתאתהאזיייה להיל'?^‪, ?:1‬ימה‬
‫איז‬ ‫סחחרטיס נכסיהם • ו׳‪1‬תאקדו בחה נחשב הואיאס הוא חחזשן ושורט כי ‪ -‬זאח״כ השחש להוציא ‪ t‬הפועל תבואו׳ שחש אך אם ” ”” לי‪.‬‬
‫בצע השחש האס יוציא חגל תבואות וקטל אין אי אפשר על תהיה‪.‬״^‬ ‫‪:‬תשלח אחריהם לנןדעו והודיעו המלאכים קלים כיוההעסהוא נןר׳א‬
‫‪W‬‬ ‫'חוככת * ^סלאהיה מטרהגלות ׳ילאתןעילהמלוהט‬ ‫חן הוא והלאה והענין ט באחרי׳היחי׳ לא בלבד ייראו לגוי' מישראל כד״א‬
‫לקבל הטוב ■ט העולות והטוחאות‘ הדבקות בס מעהט ” ״ י ן ^ * ‪5‬ןי‬ ‫וראו כל עחי הארץ כי סס ה' וכו' וייראו חשך‪-‬כי אס אפי' חלאכי הסרת‬
‫'והשפע' העתין הוא כתום צח עלי ^אזר והוא על יחותהחשייח^’ יאא^ןןן‬ ‫לישר&‬ ‫;יתבהלו חישר‪ (:‬כי‪ :‬כחאחרס ז״ל כי לעתיד לבא ישאלו מלאכי השרת‬
‫חה עושה הקב׳׳ה וג‪0‬יאחר! לפניהם קד‪ 1‬שכ‪ 7‬רן שאוחריס לפניהקל׳ה ‪:.‬בסיף גבול נזחן‪,‬ההוא יהיה כעב טל הוא עבטלסעתיל רקב״ה לה ‪. .‬‬
‫® ׳שרפת א'‬‫אש‬ ‫בבא חתימות‬
‫חתי״ות א‬ ‫שהוא ‪ .‬בבא‬
‫קציר שהוא‬
‫בחום ק טי‬
‫יהיהבחום‬
‫עזה״ יהיה‬
‫החתי׳ס ׳‬ ‫•‪--‬את‬
‫'־־‪ -‬״ ׳‬ ‫וכן אחרו שיקראו בשמו סל הקב״ה שנאחר כל הנקרא בשחי וכז׳ינחצא כי ־ בו‬
‫לה סער ״ 'ן״ל‬ ‫יום‪53‬׳‬
‫כייום‬ ‫קאחר״הכתובכי■‬
‫והוא■ ׳ קאחר הכתוב‬ ‫ישראל יהיו עס מלא חכלהגתצאיס זולתו ית׳ ‪ :‬וזה יאחר לעז נא חשינות ־ישראל שהוא•'׳ חוס קצירתס‬
‫קצירתס והוא‬
‫ת“ ’א ”‬ ‫*‬ ‫' וזיו כל זליס וכל עושי בשעה קש וליהט אי ”®‬ ‫חי שעל כה הוא חחושן וקורט ‪ .‬כי הנה באחת הוא עס נורא חן הב״ה‬
‫מיין‬ ‫שהוא גיהנס של עתיד לבא כי יוציא ליקב״ה חיזה ” ^י ”ין?‬ ‫הוא‬ ‫והלאה כי חכל הנחצאים שחן הקב״ה והלאה הוא עס נורא * ויאחר‬
‫‪^ ,‬יסל*‬ ‫הרשעים זקוצרזת אותם חן העולם * ‘וזהו בחום קציר‬ ‫השכינה‬ ‫עליו ית׳כדי׳א וישכב מחה בלילה הוא שארו״ל כי אוחר הוא על‬
‫ואל‬
‫חוס קציר יהיה לני תחייתהחתיס • ושחא תאחר האם לא יפ^י‬ ‫ידבר שהיתי‪ :‬שם* וכן אוחרז וה‪ 1‬א עבד לפניהם ויפתחו כו' שארז״ל כי אל‬
‫הב״ה הנקרא הוא שעבר לפניהם השתחוה*■‪1‬כן והוא עוחד בין ההדטים ׳ 'כי אס בחס קציר והלא נאחר ונ ת תי'נקח תי באדום נילע ”‪ ^ ”'/,‬ע |‬
‫איז״ל שהיהשכינה שבין הצדיקים ״ ושחא תאתרו הלא זה תאחרו שהוא ■ ה‪1‬א אוחר לי התגזרת אבן די לא טדיין וחחת לצ‪3‬חא ומ ם'*הוא'‬
‫‪3‬אחרינ^‬ ‫לעתיד וחי יודע אס ק^ו! נתנם לחשס׳עזבם ויתאם בהם ולא יוסיף להביט‬
‫חללית ישראל ’ לזהאחרחה שאמרתי מחם קציר קןא מם® ‪7‬־ צאצאיי®‬
‫^ן׳ אלו‬ ‫יכי הנה'לצלי' קציר־ הנזכר כתם פרח' הוא זמן הפרחת‬ ‫קו‬ ‫' ואין תכבדזס לשלוח אחריהם צהביחש חנח' לה' זה׳ צא רצם* לז״א גזי‬
‫יזלהי®‬ ‫אתס^כי כבוסרגזחל יהיה נצה שהוא קטניס' ׳ ואז‪.‬יםי ”‬ ‫נטהקזסהואכי‬ ‫קו ומנוסה זהנאענקחשבה׳ ■להשתית חזחת בת ציון‬
‫הגני יאתהנטישו' הןאחות׳כבר מתחלה הסיד החל‬ ‫כאשר באה עת כחרב( לבלע ולהשחית את ציון בחחלתז ית׳ על ארצו ועל‬
‫‪-‬היית‬ ‫___‬
‫הקיץ זגס'ככל‪” ” ,‬ייר!‬ ‫אותו _‬ ‫עק‪ 1‬לא נתנו לגו ׳ לעשותו על נטה קו הוא; משקולת הבנק לבנות ׳ הריס יקץ עלח ־ העיט כל‬
‫‪.........‬‬
‫" ' ' ‪ * * - , >r‬י ‪. .‬־•וידיין יש פ ■‬ ‫־‬
‫• ‪ W‬ביום ההוא‪ .‬שעלייך הוא לפני קציר שעדיין‬ ‫לעתיד ואז בנחחת העתיד בלע ההווה תהו תשב ה׳להשחיתכו''נטהקו ־ ‪:‬עלח‬
‫זזמן‬ ‫׳‬ ‫י‬
 ‫ין‬ ‫‪,.‬‬ ‫מראות הצובאות ׳‬ ‫י‬
‫בס מ תי‪ 5‬י ותחת הסליחסיפ־ששחו ע‪ 5‬י‪D‬רו^‪ 5‬וסברתי )‪ pf‬מ‪1‬ריפ■לל‬ ‫יזחן רב מיחית המנדש יובלישי ו‪):‬׳‪:1,‬וא מה שאמד לחמ‪5‬ה כ' אשרמעב׳‬
‫אדוני׳ ‪ sjpp‬שיהיו לאתדי׳כלס בקושי לאח׳עליה׳תואר לשון יחיד אחרם‬ ‫לנדרי כוש ישלח ביס לריס יכו׳ אל נוי מחושן וחורס שהוא ל ק ק נדתי‬
‫ישראל החמושכיס ומחורטיס כין הגוים לקחתם הנה העכין הוא ט טוס ' קשה ולא אדונים קשיסולעיפפויקסחלן חדש כו׳ וחלן עז ימשול בם ל‬
‫מיסונו׳אחד אומרו שנהר יחרב ויבש אין אותר דללו‬
‫וחרבו יאורי מצור שהרי כל היאודים‬ ‫׳ ‪., .‬‬
‫ונשתו‬ ‫י*‬ ‫יחה הוא השי שיובל הוא עס מחוסן ופו! כי כס‬ ‫ההיא ’ י ל ל®•‬
‫עצת׳ יהיו השי שיביאן׳ מנחה לה׳‬
‫הס מהצהר כגדול ואה הוא‬ ‫כד״א והביאואתכלאחיכםוכו׳־והוא ‘ ו ב ‪ 1‬י ‪ 9‬ג ‪ K t ^ D C a p .‬מ צ ר י כ ם ׳ ה נ ה ! ה|ו דז‬
‫כ״ם יאודיו* מגו׳ כי בגדול אחד ויבש‬ ‫ר כ ר‪/‬ו ל־ ע כ ס ל ו ב א‬ ‫‪ ’ /‬־ ־ ‪' ■•.‬־ ״' ^‬ ‫‪:‬‬ ‫ה דבר אשר אגור ה׳ כי אשרי ‪ ,‬ייעכי■‬
‫שהוא לגמרי וביאורים אתר דלל‪1‬‬ ‫‪ , V‬־• ~ ־ ו־י׳• ־‪• 1‬‬ ‫■‪•Y‬‬ ‫לנהרי כוש משלח‪ .‬נים ונו'שהוא‬
‫וחרבו בלבד וכן אומרו ואנו הלייגיס‬ ‫^ ־‪: ■ ./‬‬ ‫■■< ' ׳ נ “■‬ ‫להביא‪,‬פיגוי‪ .‬מחושך ומורט והצם !‬
‫וכו׳ כי לחה אינו בזכהישיהותז כל‬ ‫י מ ס במרכו•‪ *::‬ו ס כ ס כ ת י מ צ ח ם ב מ צ ל י ם ונ ל ח מו ■‬ ‫נאמר לשעלה כי הוסס בפי המלאט׳■‪-‬‬
‫העם בציזא כי אס על הדייני'וחשליכי‬ ‫מ מדכ ת‬ ‫^^^^^הס עםנוראחז הי^!׳ י‬
‫חכה ועייבליפשתיה ‪-‬ועושי שכר‬ ‫•‪.: , 1‬־י ^ ‪. :‬־׳־ •‪ :‬י׳ ' ‪:> >r‬‬ ‫יהנח? וחין ספק ‪ .‬כי לא כלס‪,‬כת ‪.‬‬
‫ויתכן יאחר הצה■ כאשד צפחז חים׳‬ ‫יוכנו ליקרא עס נןלא חן הוא והלאם‬
‫מהים הואיים סוף■י כאשד נתפרפס■‬ ‫^לא שאשר חע‪5‬ר לנהרי כום‪,‬איכ'‪^-‬‬
‫בעולם אז אשר הוביש ה׳ את מי יס'‬ ‫מדקד'בציזתו אל החלאכי׳ואו׳אל עס־‬
‫סוף ככה אפשר נם־נהר הצרי׳יש כח‘‬ ‫מר שחציאו׳ עס‪ ,‬יש׳הם טס צור׳ןכו^ האבןתואלדחידענים וסכרתיאת ~^ >^ס‬
‫שיחרב ויבש לגמרי כי יכולת ה' אשד‬ ‫האדק׳‬ ‫י{ך הוא ית' בדברו מדקדק‪- .‬ואומר כיד *‪%‬נים כ־ן^^היומ^ף ען ימ‪^.‬ל־כם‬
‫עסהלס יוכל עשו׳וה •אן לא אעשה‬ ‫מעם נורא שיובילו סי חעסצור' זיהי יהוה צ ב או ת‪:‬ג‪:‬וג ע תנ‪ -‬מ; ם מהי ‪0‬ןגהךיהרם‬
‫כן כי לא ללתיתס בצמא אני חפ׳ן כי‬
‫אס סיהאזניחו'גהיות שישכח שם‬ ‫המשלח(ל; דב^;‪^ :‬אןמחו נהרות ד מי וחרברלא׳רי מצ‪ 1‬ה‬ ‫^י'קי קי יט ככל דברי‬
‫יזלאכיס קלים כי יפרם עניינו וגאא‬
‫נהלו' שח׳שמעס'גדולים כי א ‪ b‬קטני׳’‬ ‫הפועל שליחות• ‪0‬ר(?א' שיובילו ‪ :‬פי;‪^ ,‬נה וסו‪-‬ן? רןםלו ;גרות ע^אור;‪!?:‬ד־פייאור‪:‬‬
‫הנקראים י'יאורים וגם הם■ דללו‬ ‫מהגוי ההוא בכל תזארי׳ שתאד;אותו; ץל‪j p 9‬ע;ןאון'יב>לאל נדף ואיננו‪ ;.:‬ואגוחך^ים‬
‫וחלבו מקלות מי'׳'הנהר כי בלותק■‬ ‫ואחי שיגיאוה עס ‪ ,‬חקוס ה׳צבאות‪:‬‬
‫יספיק לשתות אך לא ייבשו לגמרי צי‬ ‫הד ציון שעם שכל המקומות ; ‪j :io‬אב‪ ‘p‬ו כ^־^ישליב; ^^^^^ם‪5‬ןזופךע|י‪ .‬פבסרתה‬
‫אם שקנה ־"ואוף קמלו קנה'וסוף'‬ ‫ובשועבדיפי^תינכז׳‬
‫‪.‬־ ‪ :‬״‪t‬‬ ‫‪V‬‬
‫כל צבאית‪ .‬העולם שלו המה עכ״ו‪ .‬י‪1‬ל~בגי‪^,‬־מים אמללו‬
‫^ י ;‪/‬״• ‪-‬־ ״<• • ‪: 4▼;.‬‬
‫הגדלים במקום בלתי עמוק׳ קמלו כי‬ ‫‪♦r\r\»i‬דיי‬ ‫ו»ר*ור>»יד‪>-‬ויסנרייורת !‪♦ ♦SVr‬‬ ‫לא בחד רק בציה שהוא מחו׳ המיוחד‪/‬‬
‫שס לא ׳ יהיו חים'כלל כי אס מעט‬
‫במקום עומק הצהר ‘וכ״כיהי׳היוגש‬
‫כי יהיה ערות׳‘על יאור והוא כי דרן‬

‫מלאגילולי'‬
‫‪- --‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪»: ,T.‬ז‬ ‫;־־״; ‪ ,‬־‪11‬‬ ‫‪. IT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫מרות הא; ‪_ , j‬‬
‫נזחצין גשכי צדי‪.‬הנה ר שיש בם עומק‬ ‫י ה ו ה צ ב א ו ת ע ל ־ ־ מ צ י י ם ׳ ‪ ’:‬י ג ו א ל ו ש ך צ ק‬ ‫את יש׳ הנה אמרו רו^ שהיה‪:‬למען׳‬
‫!בחקוסשלאחצעזיורעין ירקו׳שהוא•‬ ‫נ שאי שרי נרוהתעואת־מצרים פינת שב ט »ן ץ ‪,‬‬ ‫הוציא‪.‬את חלתו משם ככהן שתמחיזי‘‬
‫׳ מקו צח ‪ r t f‬יאחר הנהכ״כידלדלו‬ ‫• ‪• i-c‬‬ ‫‪- jt‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ביית החברות כתפורש בחקוחו‬

‫• * מצרים • י ■ גוקמש ׳כיבאלו יכיהלחותמ ‪%‬‬
‫‪ . ■ .‬ז י ‪ ■ -‬שי?י׳פ״פיא‪1‬רחבח׳־ךוג‪ 0‬כלווזרע‬ ‫י ״־‬
‫יאור הנזרע חשני צדיו‪ :‬חמיחי היאור יבשינדף ואיננו והוא >ה סכתבכו‬
‫שלא׳יובשו מי הצהר לנחדי ני להחיתס בצמא לא תהיה • הצונה אן הצרה ‪.‬‬
‫תהיה הסר מחחתס׳וחוזנותט כי ואנו הטיגיס כייחםר לחחס׳כי אין •‬
‫נחים די היותנהס דגיס׳ לצוד ואפי׳ להשליך חכה לצוד אחד א'אשר אפי״‬
‫נמיםמועטים ימצאו דגים חנעטיס'לצוד בחכה דנאי לאטל לא יהיה שם־‬
‫ומכל שכן שופזרשי מכמורת אגמי נפש שאין במים שיטור לכך אומללו׳‬
‫שניטל'מחייתם חהס׳להתייתנפש ומכל שכן שובום! עובט פשתי׳שריקית‬
‫ואורגיס חורי כי אין פשתן גדל מם לקלות החים* ‪ :‬י'והנה עד כה דבר״על‪:‬׳‬
‫כל מושי מלאכות שתקופת חחייתס אמר כי חזה יחפן שיהיו שתותיה הם‬
‫עשירי עם סוחריה שהם כיסודות לארץ יהיו מדוכאים ־ כי היו לזתעשרים'‬
‫ע׳י בעלי מלאכה שתחת ידיהם שלם מסתתרים בספורות היוצאות מתחתי‬
‫ידי עושי החלאכ׳בסשתי׳ שריקות וארגות חורי וליוצא כי עחה יתדלדלו;‬
‫וידוכאו עשיריה ומה גט עתה עושי שנר להרוויח די סיפוק חיי נפש'■ נ י‬
‫אין צרתם שידלדלו כי אס צרת ועגת׳ נפש שברעב ימותו שניטל" מתייתם‬
‫אוילים שרי צוען וכו׳ אמר משרי ציען אין לתמוה כיחןאויליס‬
‫•׳■ י ־ ״ אמה מאו ולא חכמי'* אן תמיהתי היא מגדולי החכחי׳שביועציס‬
‫הם חכמי יועצי פרעה החייעצי׳ אותו עצה ‘נבערה להשליך את כל הילוד‬
‫היאורה ליפטר חאלהי ישראל אשר נשבע לבלתי הניא חכ‪:‬ל לעול' והוא '‬
‫אינו פורע לק חדה כנגד חדה* ומה שאני מקשה לכס׳היא יי איך תאמרו;‬
‫אל פרעה באומרו חי ה' אשר אשמע בקולו כי גן חכמי' אני בן מלכי קז־ם■‬
‫כי אס כן הוא שאני ‪3‬ן חכמי' נכו' באופן שבשר ודם אני ולא תתארו איתי‬
‫בתואר חכם ני אם בנן חכתי' וא״כ איפה תכמין סלם לדעת׳מחש חכחים‬
‫אים איפה ויגידו וכי׳ וידעו מה י יעץ ה׳ כי לא יבצר מהחכמים חהשיג;‬
‫מעשה בן חכמים ולחה לא ידעתם מצת ה׳ שלא יביא עליהם חלול כי אס■‬
‫שהם ילכו אל המבול אל חיים סוף* ז ומה שאמרתי סאן אויליס שרי צוען ׳‬
‫ואין לתמוה עליהם הלא־ הוא כי‪ :‬גואלו‪ :‬שרי צען נסאו שרי ניףחאזכי‬
‫הלא התעו את מצריס לבלתי סלוח ‪ .‬את ישראל נ מ ת שבטיה הוא כקצה‬
‫משבעים החכים בהם הן‪Di7‬ר חכיתיה שנפנה אחק מהעשי מנית שהוא‬
‫;‬ ‫בווית‬ ‫^‬ ‫א ׳‬ ‫‪H‬‬
‫•־‬ ‫' זי ^ ׳'‬ ‫לרכוב על עב קל שיעשה ‪ -‬מרכב ‪.‬‬
‫'‬ ‫חרוחניות חעובה וזהו על עב ושיהיה‬
‫‪ 7‬ק!ז״א קל שהעניות ה‪1‬ח' קל ובא חצרי' • ושתא תאיזר ולחה יעש׳ במצרים‬
‫מה שלא יעשה ‪ .‬בשום מקום אחר חהנז'‪ -‬למעלה כדמשק ובבל לו״יא‪ 1‬נע‪1‬‬
‫אלילי מצריס וכי'והוא כי רצונו ית‪/‬בקקום ההוא שהוא עוצםט‪1‬חאת‬
‫דע״ז להכניעה ןזהו וכעו אלילי מצדים‪'-:‬מפניו וגם צדי שלבבמצרי׳אפר•‬
‫חשבו מחשבות על ישראל באוק הבה סתחכחה ל‪ 1‬כי'‪ ,‬יחם בקרבו' ט בבא‬
‫עת פקודתו ילקה גס עלהקולסט ‪.‬לא סלח'פקודתו חאזוהוצרן לבא‬
‫מצדיחה כי והלא יעשה זולתוית׳וכן עשה בעצמו לערבם אלו עס אלו‬
‫וזהו וסכסכתי מצרים במצרים ונלחיזו איטבאתיווכו׳כיהס םנידבדיס‬
‫אחד שיתסכסון ביניהם סניתשיוכד‪- .‬שאינה דבר טבעי כי‪.‬הלא הלחס־‬
‫ממלכה בממלכה הוא יותר חצוי מעיר‪ ,‬בעיר בממלכה אתת* ועדיין עיר‬
‫ב׳עיר אפש׳ יותר מאיש'ברעהו שבעיר אחד ועדיין וה ימצא בדרן רחוקה‬
‫אן יותר דחיק קזההוא איש באתיו'‪ .‬חמש* אחד ראו עתה כי אני אני הוא‬
‫העושה ולא שנאה בדרן טבע תהיה כי הלא ישתצהסדר ‪.‬העולם כי‬
‫המלחמה היותר רחוקה מארבעתן שהיא איש באחיו בה יתחילו ואחריה י‬
‫איש ברעהו ואתריה טיר בעיר ‪ .‬ואחרי כן ממלכה בחחלב' שהוא‪ .‬ארבעתן­‬
‫כפן הסדר הודאת השגחה אלהית כמדובר • ואס נאמר שמה שאדז״ל כי‬
‫‪ ,‬טרו של מצרים פחו מצדיס הוא בכל זלזןיאחר וסכסכתי קצליס בחצריס‬
‫שהוא סרו של מצריס שכולל חיל כחיתיו בשורשו במקום הפלת השד תחלה‬
‫אל ייי^ס אכיללו ‪,‬מיד כי אס אסכשן ואיבה אשית בכהותיי אלו עס‪I‬‬
‫■ אלן וע י כן מ א ספעאל העם על ילס‪ -‬ע״יכהות מוחלקים גם ימרה‪:‬‬
‫גמקגצים רות סכסון וריב שכלתמואיש באחיו והיא לעומת‪ .‬מה ששרו סלז‬
‫מצרים היה מסים איבה בין ישראל לאלהיהס כנודע חרו״ל י ׳ ׳‪< .‬‬
‫־‬ ‫■‬
‫‪ .‬רותיכי'על לרן האחור ‪ ,‬שפקידת מצרים היא מעי(‬
‫אשד עשי לישראל יאחר כי כנגד עבודתם הקשה עד‬
‫וגבקה‬
‫סלא שמעואל חשה מקוצר רוח מן העטלה לכן ונבקה רות גזצרים בקדבו •י‪-‬‬
‫ולעומת‪.‬חה■; סבקשו לבלע עצת קלוש ישראל ‪,‬אשר יעץ להרבות זרעם‪-‬‬
‫כל״א כי לגעגדול אשימן סם והס שחו עליהם שרי חסים לחעןמנותוז‬
‫^סבלותש על כ| ועצתו אבלע ע‪ 7‬שיצטרכו לדרוש אל האלילים כו׳ שאין ‪.‬‬
‫‪J S A lA S ;C a p .‬‬ ‫^‬ ‫;‬ ‫■‬
 ‫יט מראות הצובאות‬
‫צחו על‬ ‫אותה& חצרי' שה‪ 1‬א כמנשר את מצרים שאשל דשני^ס‬ ‫מוית‪ ^ 1‬ת מקן!הו‪|5‬עדחיופמכית מהןשהו^יל■ לאהחזיק אתלבו‬
‫^‬ ‫יפחד קראות מה שיחוגו ויתפעלו מצרים בשוחעס •יירא‬ ‫‪f‬‬‫עד הששית נמצא אשמת התחשה שהן פנת זק^ת שנטיה הס התעו >‪1f‬‬
‫‪Vjn‬‬ ‫אשד פחח והיה מכשר לחצריס‬ ‫הצרי * ואפי כאשר פ קסן נ ק מ ה יותעועיס ויחזק את לכו הוא מהחכה‬
‫הוא יועץ עליו כלו'על החזכירעצחו שהוא על כני ה א ד פי ל א ^ ״’! ‪r‬‬ ‫חמשית והלאה עם כל!ה עליהם אני אומר והתעו את חצריס כי הס‬
‫נ א שי ש ש לגי שני ס א פי ’ “’ ' ״‬ ‫’‬ ‫העושים והיא ככל מעשהו פרעה הכ״ל‬
‫‪ 5,‬ן‪ ,‬ז‪ ,‬״ ״ פ ג‪ .‬ז ־ נ ע נ מ׳ מ א ש ״ ־ י‬ ‫פהיה כהתעית שכורכקיאז כי גס מצייםןכל־מ?‪ 2‬ש ה ו ■ ש כ ו ר ב קי או ‪: :‬‬
‫עליה׳נעצחסכי אשרהואייעז^י? '‬ ‫שה מסן נ ק מ ה מח עועיס לא לשרי‬
‫מליוולאעלאלמת׳כאשר; בישיע^‪,‬‬
‫^‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫עשה‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫מ^שה‬ ‫ולאי^היהלמצריט‬ ‫אך‬ ‫פרעה היה כי אס לפרעה פציזו‬
‫כן חצרים ישאן ק״ז ע ‪ i‬עצחס שנחעי‬ ‫^ מ ו ן‪ ■::‬מ ו ם ה ה ו א ; ^ מצח ם‬ ‫פייוהתעו אתחצריס ככל מעשהו י‬
‫כה'וכיום ההוא שישחען מפחדם‬ ‫כי י^א היו ריאיס ככל מכה וחכה‬
‫^^^חת־יח־־־־ידווה‪,‬‬ ‫חקנלי׳חוסר ^נ שי ם וח רד'ופחד‬ ‫איןכאה פליהס ולא היו‬
‫ייסובו ^*וית' באתמת כי יהיו חמש ‪,‬‬
‫עדיש צ!׳ • ו‪:‬זלךכז»אאר‪ 1‬למה כדיר‬
‫אךמת׳‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫הי‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫^ליו‬ ‫^אותן^שרקיהואמגיף‬ ‫*‬ ‫פעחיס‬ ‫עשר‬ ‫לכלתי פנית ושלש זה‬
‫‪,‬‬ ‫ה׳פלגה לא סלח ה׳ יד בהם‪,‬‬ ‫אליי‬ ‫תהי‬ ‫א‬ ‫אשר!זכיר‬ ‫כל‬ ‫‪2‬‬‫לח^‬ ‫^^הודהל^רים‬ ‫חקיא‬ ‫כי‬ ‫קראם‬ ‫ני כחקרא השכור‬
‫עס שפשעס רכ משל ‪7‬זר החבול היה ‪,‬‬ ‫כשכייתו וחוזר אח״כ ‪.‬להיוק כסוכאי‬
‫יין כן היו רנאיס קיא צו‪,‬את צרתם ^^חדמפמע^־ייהוה ^ינאות אשח־־הואיו^נץ׳‬
‫על אתמתס לכן גס הס ‪,‬עשן עצמם‬
‫עם אחד ושפה אחת שיהיו‬
‫עציהם ככל חכה וחכה ולא היו שכיס ?ליו*‪: .‬כום ההו<ג יקיו חמ ש‪7‬נךים בארק סצריט;‬
‫שפת ארץ כנטן הוא לשין הקים‬ ‫חתעותס וחדכר־ס נאזני יולכס• או מדכ מ ת שפ ת כנעןונ שכעוח ^יהוהצכא־ו^]‬
‫‪)7‬ר‬ ‫שעור הכתוכ ה חסן זכו׳ כלוחר אם‬
‫^ ה ר סי א מ ר ^ א ח ת נ?בם ההוא ^יר־מ‪,‬‬ ‫יתנצלו לאח' כי ה' ‪ ,‬היה החחזיק לכ‬
‫כנודע וכשכעית לה צכאות שישבעו‪,‬‬
‫שאצ׳׳ל שאש יחטאו‪ :‬קצת^ה י נ י כ ׳‬ ‫פרע שהשגיא למיס ויאגדס‪ ,‬עכ״ז מזבח ל;ףוה כתוך ארץ ־מצחם ומ^בה א צ ל ״‪:‬‬
‫כי אם ל(ש‪5,‬ן אם עיר אתת מהן‬ ‫^^^תהצבא‪ 1‬ח‪:‬‬ ‫כקרכ' ^ ל ה ליזזו ה‪:‬‬ ‫אשחי' הס כי הלא אס ה' מסן‬
‫חח עועי׳להתעות עכ״ז אני אותר כי‬
‫? א ^ ץ מ ץ ר ? ס כ י ״ ^ ל ן‪ 5‬ךןר^^ “ י ה ^ ה מ פ ג י ^ ח ע י ם ; ‪ ,‬אאטא ‪ .‬ותפשע בה׳ יהך®'® ^ ‪.7‬‬ ‫קעש?ונכ‪5‬‬
‫ככל‬ ‫ככל; חעשהו‬ ‫חצרי' מ‬
‫את קניי‬ ‫והתעו‪1‬י!מ‬
‫תע‬
‫האחר!> צעיר הנדתת עד שיקרא‪.‬‬
‫'‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫’‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬‫וצ‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫נקיא!‬ ‫שסי‬ ‫מאעות‬ ‫וחל ד‬
‫יזיא‬ ‫י״>‬ ‫מכה‬
‫‪:‬י‬
‫סחה‪:‬־ עיר ההרס* ושיעור הכתיג‬
‫'‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫^‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫^‬ ‫שכ׳‬ ‫ש‬ ‫נ״ןנ‬ ‫‪1‬‬
‫׳הוי‬ ‫והואכיהליתעועי‬
‫’‬‫ע‬ ‫ץו‬ ‫היז‬ ‫ני‬ ‫א‬ ‫ן‬
‫ונשבעות לכ׳צכאות ומה היא השניעה‬ ‫;‪^ T‬־ *״ ^•‬ ‫‘ ‪VV> -11‬‬ ‫•‪:rr..‬׳ ^‬ ‫וכאשר האיש אשר ישקזהו וין דשר;כ׳‬
‫הלא היא כי עיר 'ההיא ^‬ ‫ויקיא אס אחדי כן ‪ -‬ייתן לז יין פעס לקבדוחכח ומנחה ןנד ת עד ר ^ידץ^ו־ן■ ושלמו‬
‫לאחת אס תעטר וקינלן הפי״תואא‬
‫יהיה‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫‘שהוא‬
‫שהיה‬
‫_____ ‪ ____ . . .‬חזלתהחוניי‘‬
‫עלקיאךקהדכ׳הוה‪ ,‬כיגסשהרות • כ א ש ו רו ע ב ד ו מ צ ח ם א ת ״׳ א ש ו ר \ ‪ :‬ביו םי ד ^י ^‬
‫ההוא איה תהיה להם חצצה מפני‪.‬‬ ‫־‪-‬‬ ‫■ ׳‪.‬‬ ‫;‬ ‫‘‬ ‫עזעיס‪ .‬חשכית אותן;אחדי ראותך‬
‫עצחן אצלגכולה לה׳ ‘ ושחא תאמי‬ ‫■ ' י הי ה‬ ‫■‬ ‫׳ ׳ י־‬ ‫'■‬ ‫' י‬ ‫למה '‬
‫עליד לחה‬
‫יעתצית היינה אשר נאה עלין‬
‫מהראועלככהוחההגיעאליה׳םידפו‬ ‫־; ;‬ ‫״‬
‫חזית לפתית מיין שכרות רות עזעים הח*‪:‬ית אזתן י אן אין זה כיי ‪06‬‬
‫את ה שהקרינו זבחי' לה' הלא הוא כי הנה והיה לאות •לעד ומיני יצעקו‪.‬‬
‫אשהנואלו שרי ציען כחלונר •זהו והתעו כו׳ כהתעיתשכזד כקיאי ‪-‬־ ‪.‬‬
‫אל ה מפני ליחצ ס בעלי בחייה •יפלח להם חושיע ורב והצילם והיא כי‬
‫‪ .‬ז‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ונודעה ________________ •‪. -‬‬ ‫‪ ^ / I‬יהי׳ לחצייס כ•' הנה כתבנו למעלה שיאזניחו נהר•' ואנז הדייגיס‬
‫ונושו כו׳והיז פתותיה כו׳נחר או׳עתה־ואח׳זלא יהיה לחצרי׳ מעש׳‬ ‫‪.‬‬
‫®‬
‫נדרלה‪ 2‬״‬ ‫וחכח’)גלר‪1‬‬
‫ונדרו כ‪ 7‬רץ‬ ‫אשר יעשה שלא יהיהלהס חלאכ׳אשד יעשה אותה‪.‬האדם'וחי בה ל צ י ' י׳ ר ‪ :‬״ ; ' ז ׳ יכן‪ 1‬מנדו)נחזחנח‬
‫י ^*׳יך‪ * .‬ינ״לי ס ״ הנה אחר אוחרוורפוא יראה יתוראוחאיזר ‪,‬‬ ‫אוכל נפש כין הנכבד ה»א הראש כין הנקלההנקרא זנב כיןהגא׳‬
‫‪ I -‬פ ס תך יאחד קה שידענו כי יהורי ה׳ י‪.‬ם רפואה‬ ‫האילן הוקוסה כין השפל שכפוף ראשו כאגחון וזהו ראש חגב כיפה‬
‫נהם מנכד פון וזהו^ונגף ה' כגוף וכו׳ והנגיפה היא רפ‪1‬א את הנפש וע '‬ ‫ןאגחוךוה‪1‬א כי עיקר חי^הסהוא ע״י ריבוי מימי היאור וע׳׳י חסרונןיחנעו•‬
‫^סוריך ישכי מל ה ונעתר להס ואז ורפאס את מיותם חיסוריהם ן ‪^ .‬‬ ‫יזלאכותיה׳והראש לא יסתחר לפי ככודו בפשתיס וכיוצא מהגדל ע״י מימי‬
‫) ‪ Q‬ההוא תהיה רו׳ הנה מצדיס ואש‪1‬ר מעולם לא היה שלם כיניה‬ ‫הנהרהעצוחי' והר‪3‬י‪/‬כי אינם ״‪ .‬והנקלה לא יהיה עובד הסתים או משליך‬
‫׳ ‪ : ,‬׳ ‪-‬אןע י מה ששבו מצריים על ה'יתקיים בהם ביצית ה׳דרכי אים‬
‫ביאיר חכה* וא־ן הגאה ככיפה לא יפחידתתת ידו עושי מלאכו׳אלו בשבילו‬
‫גם אויביו ישלים אתו כי ישלימו אשור‪ , ,‬אתם 'עד היות חס‪:‬ה' ממצרים^‬ ‫והוא עומד עליה' כי אין מציאותם והכופף ראשו ־ כאגמון תענותנזת לא‬
‫אשורה כי מחצריס יעשרדרן כבושה לאשור לשאת ולתת אלו עם אלי‬ ‫יסגר בביתו לארוג תורי וכיוצא כי אין פשתן שהוא עיקר מחיית קצרים‬
‫שעלכןנקדאססמהר‪,‬פישון על שם הפשתן בחש אז״ל• ומהעדיקכל■ מרוב שלום* חהו והיתה ספלה מחצריס אשורה אן נא יעלבו אל לכם‬
‫!? אינו שנר גדול שהוא אחר קציר שדה והיו‪ .‬למי תנואות ואחרי כן לא■ ממצרים להיות סוחרי חצרי־ס ראשוני׳ לבא אשורה פן ישלחו אש‪.‬יר יד בהם‬
‫יתחילו אפוד להייות כטתזן של של»ס ובא אשור במצרים כי‬ ‫ל‬ ‫הזיק היובש עדיין רק לדייגים ולפשתן ולכל המלאכות ‪ .‬האמורות אן ז!צ‬
‫לנא י להירות כי לבס נכון ובוטחים בחצדיס כל יצרו א ‪f‬‬ ‫^יןי^י‬ ‫היא‪4‬זנןפת יד בלכד איונס ביום ההוא מצרה זו יין לכבס כי יהי• קצרים■‬
‫מאים* יע י רן יכואו גס חצרי׳ס כיאשזר ולהיות כי אשיר הוא ייתר דרישיז‬ ‫כנשים וחרד ופחד מפני תנופת וכו׳ אשר הוא מניף עליו כעת כ‪/‬יראו כי‬
‫ס״וס של בטחון על כן יכניע היא יתב את מצרים תחת אשור כי!ענדו‬ ‫‪,‬׳ ^ 'י‬ ‫חזה תמשן לשנה הבאה חרפת רעב‪; • -‬‬ ‫‪..‬‬
‫י ה״ ת ל״ ס‪-‬י א־ןי‪-‬ו־־ ^ די ק ל א'־' ^‪:‬‬ ‫ביחי־‬
‫& ^‪,‬‬‫צהטלמל‪-‬שי‪6‬‬
‫ית׳להטיל על ישר‬ ‫ה‪-‬הצלו‪- 1‬י‪1‬‬
‫שהיה‬‫‪0or‬‬ ‫ל הי ת ה אדמת כו׳הנה!דוע כי ;־‬
‫הכעס‬
‫^ ^ ^ ־ ג ע י י ״ ך‪ 1‬ףי א ל ־ ל תי ש ל ט ם ט‪ 0‬ידצ‪,‬־‪.,‬״נ •‪,‬‬ ‫יא־!־’ ׳־׳«’ • ״ ״ ״ ־ ־ן יוי‪ 1-‬א ־‪., 1‬־‪.‬ן‪,‬‬‫חרבן הטיל על העיד כד" ‘‬
‫ישראלשלישיה לתסונה‪.‬‬
‫‪■-,..‬־י‪.‬‬ ‫‪S‬‬ ‫שלישיהסתהיה‬
‫עד ד׳ ס ^‪.‬ו א ח‪ .‬ה ישראל ־ ; ‪ ' . :‬ל ' ‘‪*:‬‬ ‫ן‬ ‫אשבציוןכו׳וכן בירושלי׳אחרו ערועיועד היסוד בה ובכל‪A‬שאר ‪,‬‬
‫ארז‬
‫ח ריס ואשור ואז תהיה שלישית נחצרים ולאשיר‬ ‫יהוד׳ זכחאח׳ התוריגפרית וחלת שרפ׳כל ארצ׳כו' ״ והנר\בבזד זה לא ליתר ‪ r‬ואן ^״‪ ,‬ך‪--‬״ ^‬
‫ת ייה ברכה בקרב הארץ * כי צנזר החליק ספח ‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬ ‫אומות ח״ה יעשה זאת להטיל לכעס על‬
‫י צ ט ־ צ ״ ק‪. 0,‬״ת‪0‬צימש י ״ «‪ ,‬ש « >‬ ‫‪ 0‬אדסנ‪ 16‬־ןש־‪5‬אומ‪ 155‬שיה‪ 1‬א‪-‬ת ‪ r‬־‪ fr‬יעהפציה ־ »י ס מנ צ| ״‪,-0‬‬
‫‪ -‬״ !אשור שהיא גק שציהס !סקא!!אשר אשר ששנו‬ ‫^_־‬ ‫לאק׳ ‪j , , ; j‬‬ ‫‪ Jp ppp,‬א ק> ‪ j‬״ ‪,, j‬‬ ‫‪ , p‬״ ; ‪ !jo‬״א!^‬
‫ן ספק שיהיו י וייס לברכה לחה לא תייחס הנ ר ס‬ ‫‪v‬‬
‫״י ’י ” סס נלי״י ק אוותשצא‪1‬־‪5‬ר !’‪On‬‬ ‫‪' ,j j‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לאשנפר אדמת! עמו ואס ק אןח־! ןאקאוצ«‪j, ,},jp p,p,p !5‬‬
‫‪l^lv‬ה־ ‪ij‬נו הוא‪#w.‬ו^ ׳»*־•‬
‫נ״ד־"’‬ ‫™ ‪ 1I7‬י‪!^.‬״ ’'״־ ניי‪-‬לא •‪I? V‬‬
‫אשי־ינו‬ ‫™‪.‬ל״ ^‬ ‫״‪ ,‬״‪,‬‬
‫עד‪.‬‬ ‫כלה‪ ,‬״‬
‫יעשה‬ ‫‪.‬אס״ ^‪,‬‬
‫>״״״' על עצמנו ובשרנו ואם נן‬ ‫א‪,‬״״‪.‬י‪™.‬‬
‫יהודה יעשה‬ ‫על אדמת‬‫״‪,‬״‪ ,‬״י‬
‫געשה‬
‫חצריס כנוח יאיי לי ברכה כי עי׳י יקראו אתר ישוגם עד ה׳ וכןוחעסה יי'‬
‫כלתי השאיר שריד ררגז לבבם ו!תר חמקוחו‪ • :‬חה מאחר הכתוב והיתה•‬
‫שור כי גס ם׳א הגיעו לכלל הקרא עח‪ 1‬לא ינצל מלהתייחס אל היוי*‬
‫אדמת יהודה לחצרים לחגא כי בראות חצרייס‪,‬את'אדמת יהזדה שנעשו־‬
‫מעשה י דו כי חהראוייס להתייחםאל מעשה ה׳ אשר טשה בידיו את ארם‬
‫בה שפטים גדולים יחוגו וינועו הפחד או בשומע׳ עד גדר כי כל המזכיר'‬
‫ואס יאמר מל זחן כורם שקלן באשור •צוה לבמת ניי*‬ ‫הראשק המה *‬
‫המקדש‬ ‫• ‪•. :‬‬ ‫• ’‬ ‫״‬
 ‫יח‬ ‫ך כא מראות הצובאות‬
‫יזזה‪-‬אתירת ישראל ש‪ 6‬זן לכשח גת‪5‬ריסכ>!דוברי‪5‬יהו לפשות מה ם*‪ 5‬ום‬ ‫?חוךם׳ הנקרא חפשה ידיו יין'כחו שאתרו עלססוק מקדש ה' מנגוידיך‪,‬‬
‫המדבר פל בית התקדש שעשו בגי האדם בא‪1‬חרס נדוליס תעשה צדיקים• ‪ • .‬לו כפני פס קישראל ח״א לן'ופתחת וכו' ‪ .‬וספרן‪ .‬כי תפני כסד הצדיק לא■ ׳‬
‫וכ^ שנאחר תקדש ה׳ יכי׳ יתקשעל כןקרא את־אשור חפשהידתכיעלד אחר'לו שיפסיע עד״חלוקו כי אם ופתחת הסק והיא כי רסיז‬
‫בשרו מבית ובכל ‪ i‬פת‪ 1‬ת השק תעל• חתרו היא כפש'שןהחל‪ 1‬ק’ ג ס הנ א\‬ ‫דו נפשהכנקרא העשה ידי ה' ' א ן עדיין אין בחצליס ואשר התחדה‬
‫־ ולא הזכיר ההפ שט ה' רק‪ ,‬בדבר‬ ‫' '‬ ‫‪' .‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‘‬ ‫לכשרונס' זאם דור אחל עד תומו‬
‫ב ר כ ד ־ ) ‪ .‬שהסדתו״מעליו צינו צער וגס ונפלו '‬ ‫יכשר לא יהיו כן בניהט אתריהם יעל ' י ה י ה י ^ ל ר א ‪ ^ , 9‬י ש י ה ; ל ם צ ר י ם‬
‫תתל<ז‪ 1:,‬ה מ' ־ ע’ ה‪ 1‬הנין‪ .‬מ נ י ן‬ ‫־!־('!נינתססלי״ה אן ל א ^ ס ־ '‬
‫‪ . .‬רפשקפהפשיט; חלוקווחנעליועד‬ ‫יזלק פס בני ישי‪ !:‬כי אס הם כחלת‬
‫י די א ש ו ר ‪ .‬ו נ ם ל ק ! י ‪ ,‬הלוך ערום ויחף והוא כי‪,‬הלוך הואי '‬ ‫^ רו ף ע מי‬ ‫> סולם ועל חהו ונחלתי ישלאן‬
‫'■' ‪ / /‬־ ;־ נזקי׳ שכולל ה ה והי׳ •ויהיה שהן‪,‬‬ ‫♦ ^ ר ^ ל׳ ״; ‪‘ *.‬־ 'י‪-‬‬ ‫‪ . ' ..‬־ ־'‪.‬י ‘ ׳‬ ‫כלוחי ועל רן היטבתי אשרדברתי‬
‫ח ר ה לי א ש ד ר ר ה ז ׳ שלשה פסיעות ולא הניחו י ל ‪ :‬י‪i‬תר‬ ‫ר ‪m‬‬ ‫ו‪-‬‬ ‫כי בהיות ישראל שלישיה אז תהי® י •י• *‬
‫‪ ,‬אז את׳כאשרהלך‪.‬עבלי ישעיהו ערום•'‬ ‫‪T‬‬ ‫ברכה בעצם בקרב הארן מה שאין יכן‪.‬‬
‫‪ . . V‬ב ש ל ה א ו ת ן ס ת‪ 1‬ן‪ , ,‬רחף ולא הזכיר’ כחהכיכבד;כרחו ‪-‬‬ ‫'‬ ‫■ביזצריםזאשור; ‪/‬‬
‫‪ r h o‬א!צ{ור‪ ^ 1‬ה ‪ 6‬ם ^ ‪ 0‬ף‪ 1‬ל י ; ף ^ ב ד ה ‪ ; n j ;3 :■.:‬שהואשלש;כסיעזיד‪-‬אןהט«לאתנפ■•‬ ‫ב ע נ ת ­ בא תדתןכו׳ןהלא'‬
‫נמשךעס‬
‫שהזח נמשך‬ ‫בצ ירחס‬
‫יראהישהזא‬ ‫ויחף בל‬
‫בחלת ויחס‬ ‫‪*.‬״• ‪i.* d‬‬ ‫‪:‬־ ‪:‬‬ ‫!ומרחי ‪. Str.nn‬־•■‘■;•‪-‬י‬ ‫‪,,‬‬
‫ג׳ שנים שאחר תיבה זו כי אם עכין י‬ ‫*'•'ה י א דבר י הוי ר ־ז בי ד ־ *י ש עי הו ב ך א ס ו ‪1‬ץ ל א מ ד‬ ‫ייטב ילהם מאתו ‪ V‬ה‬ ‫ואשר •‬ ‫;‬
‫מצרים ‪.‬עד ה‪v ,‬‬
‫הכתוב כאש הלן עבדי ישעיהו ערוט '‬ ‫^^רתה שק מ ע ל מ ^ י ף ונ ע ל ^ ת כ י ד׳ ז‬ ‫ית׳ ושהיה של‪1‬׳ בין מצרים ואפור‪.‬‬
‫‪ .‬ר א מ ד ’ ויחף שהוא השלש' פסיעות נזכד‬ ‫מ ע ל ת ל ה וי ע ש כ ן ה ל ף ע ר ו ם ו י ח ף‬ ‫*כ^אלעומת זה הת עתידים מצרים׳'‬
‫כן ג שנים יהיה אות וחופת שיהיהי■‬
‫בלם סני׳‬‫הדבר‪....' .‬לאות ולמופת ‪.‬‬ ‫חסיר‬
‫‪...........‬‬
‫עלבא הנמשל אל הפועלכיכןינהג‪.‬׳‬ ‫^ ג י ס א ו ת ו מ ו פ ת ע ל ־ ־‪ .‬מ ^ ף םן ע ל מ ש ‪ . :‬כן‬ ‫יזשלוס ושונתס‪.‬הוא ‪ .‬ביו ס ה ה >‬‫משלום‬
‫מלן אשור כו׳ ; ז ‪ ^ :‬השוהשבשניה ■‬ ‫ינ הג ^ ל ה' א ש ו ר א ת ‪^;^ 2 ^ -‬ן‪^.‬ך;^״ן^ןךן‪^-‬־^^ך‪•.^-‬‬ ‫כיא לעתיד אן בשנת בא תרתן‪1‬כ‪ 1‬׳‬ ‫‪.‬שה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫_ ‪ .‬שבכוש זמצדיס מ א שיוליכו ערום־‬ ‫• ‪ .‬׳‪J‬־ ־ ־ ־ ־ — ‪.‬‬ ‫־‬ ‫ידדה׳דמי־‬ ‫והואזיחרייי״״‬
‫שהוא בקרוב בגגת ההיא דפר ה׳ ביד‬
‫מ ש ^ע רי ם ס ק נ י ס ע ת ם ליקף‪ ^ 1^ . 11 ,‬ש ת‪ . , T j l l l ?.‬ויחף כאות שעשה ישעי׳ ועול יתוהף^‬ ‫ישעיהו זכי' את כל הדנריסהרעיס׳‬
‫^ ו מ ל מ צ ח ם ן ‪ • :‬בחצלס שיהיו השוש שתולזה לא־‬ ‫‪ 9‬צ רי ם‬ ‫על מצדים שנהג מלן אשור את שני‪.‬‬
‫עשה עבדי ישעיהו אות להלן חשוף‬ ‫ת ח י א ר ת ם י ‘ ר אי״ ר י ש ב ה{י‪ 2‬י ה ן ה ודץ;— ן‪ ,‬ך ־ ךן‪ .‬א‬ ‫מצריס כוי‬
‫שתכיזההואי־עיות מצריבויחוייב־‬ ‫ההי׳‪ 1‬כו׳הלאכחוזרנחש״‬
‫נ ס נ ו ש ם ל ע ז ד ה ל ה נ צ ‪ ■ 7‬לו הענק כי הזא נקרא ערות'הארך‬ ‫^ ‪ ,‬יצע'ה'את נביאו נאמן‬
‫כי שם חקוס־ זחה וטומאה ואין צריך■‬ ‫מ פ נ י מ ל ת א ש ו ר ו אי ד‪ ,‬נ מ ^ ט א ^ נ ו ‪: .‬‬ ‫‪’ ..........‬‬ ‫י‬
‫להלוך ערום ויחף על גובי חצרי‬ ‫ביתו‬
‫ועל גלות כוש כי חה לנו ולצית כו׳‬
‫ומצרים זחה נס עתה להיות שלש‬
‫ובא האות על השה ;‬ ‫כוש גם בוא‬
‫בוא^בא‬ ‫‪ .‬מ מ ד כ ו י־ ‪ ‘V‬של מש‬ ‫־ י ‪ ' d‬׳■■‬ ‫שפים ‪ ,‬בסיגוף גדול כדה הליך עיי® ' \‬
‫שותתו־•‬ ‫‪ : W‬ח ז ו ת ק ש ת י תנ ד ^ ־ לי ה מוג ךי ־' ‪ .‬לשניהסוכל דה לחה כרי ־‬ ‫ויחף כי ע ל ק כתבהלחב״סדלכי■‬
‫כחדובר‪1‬י««•‪-‬‬
‫בסמוך־‬ ‫בםומכושחדטיןוו־ו'רוזדוי‬
‫▼ ‪-t‬־‪ »t ; .‬ן ■י ‪1‬־י‪,‬י ‪ . - ji,‬־'׳ ‪i‬־־‪ .‬ל•* ׳ ׳ ‪1‬ובשו מכוש חבסם וכו‬ ‫‪.-i. , t‬־ ‪1 ! 1‬‬
‫‪ ovl' d‬ישראל אל עושהו ולא ישפה•‬
‫אלחצדיס ולא‪ ,‬בלבד ישראל יקחו<‬

‫ן נחלט‬
‫שראל ויעשו כן גס הס ‪:‬‬
‫‪, .‬‬ ‫‪ ■ - -‬״ '• —‬ ‫• ‪i .‬״״‬ ‫'׳‬ ‫■ן ■‬ ‫־ יזץ‬ ‫' ‪ .‬־ ׳•‬ ‫־׳‬ ‫־‬ ‫יחסלא אחר לו מלך יסףע־׳‪^.‬‬
‫מ ^ צ { א ; ״ ד ני' ם ״׳ ה ־ ה ־ נ‪ 1‬א ז‬ ‫‪ 1^ . ,‬־‬
‫‪, 51) :‬ןזר ע‪ 5‬״ פ! ת מ ג ‪.‬‬ ‫ו ר א ה ר כ כ צ מ ד פ ^ י ם ר כ ב •■ ׳‬ ‫• ^ ^ !‪ ’.‬ר א ה יגי ר ‪:‬‬ ‫סייולון ויסלא( ’*״יל ״!׳ז מ ע ל‬
‫^ ^ כ ה ^ ר ^ * מ ש ב‪ 1‬ד מ ר ^ ־ ‪• :‬על אשר ^ רי ב בית חחקדש והגלה‬ ‫■•‬ ‫יל^!ילו‪.‬י^ןיו ’ ^ י י ‪’^!^.'’'^ ’,‬‬
‫׳־׳''׳ •' ;־‪ 1‬׳״‪ ..‬־•■‘‪♦•••. I‬־ ־‪^ :‬י׳‪ 1‬״ • •־*•‪ *tI:‬׳ את ישראל שלא לכוונת ■עשת‬ ‫אםנאחרשכי‪1‬ןשיה‪ 5‬וכן^^^‪.‬י’ילי■‬
‫רצונו ית׳והיתה נבואה זו יחים ושנים ‪-‬‬ ‫ה ע ל מ צ פ ה ^ א ד‪3‬י א מ נ י ע מ ד ת מ י ד י‪ 1‬מ כ ם ׳‬ ‫י‬ ‫א מנ ם אופר כי לא ■‬ ‫•‬ ‫שלם שנים‬
‫רבות טרם החרבן כנודע ולהורות‬ ‫ו ע כ ־ י מ ש מ ^ י אנ כי נ צ ב כ ר ^ ^ לי לו ת •‬ ‫להתאבל על כוש וחצרז׳ היה העני! י‪.‬‬
‫־; הייותוהולן־־חלךאשיי שלאלעשת‬ ‫יקלחען סורחלב עה ב>י יסיאל'‬
‫‪•■ - f‬׳'!■ין?■י<׳ ^ ־ *’רצון ה'עלשחטא)יםל& ביאס שהוא‬ ‫‘ •'׳•?י ״׳־••׳ ■ ‪- ^ 1‬‬ ‫כטתין משענת קנה של חצריסלינליזי‪.‬‬
‫■ ׳ היה מתלהב להצר לישראל אחרחשאי‬ ‫^ ה י ה ש ב ר ‪ -‬ל א ר ץ ‪-‬׳ ‪’• -‬‬ ‫שבעדה׳‪.‬יצילם חידחלן אשר כי ‪;:‬‬
‫הואית השדה !הציל ואיןייילתיעל • ' מ ך ש ת י ו ב ן ^ י ן מ י * אי ש ר ש מ ע ד ת י ' ‪ P k i‬י ה ו ה ' ' חדבר‪/‬יסי וכז׳ לאחר משא על מי‬
‫!הדרדמבבל‬
‫מבבל‬ ‫שלקצר ולנחז‬
‫ולנחץ הדבר והדרן‬ ‫‪ - -‬שלחצר‬ ‫ז‬ ‫חאתחלד ׳ ^י' ׳י ׳' ־׳' ‪• .‬־י׳־ ‪:‬־ •־'‬ ‫קבעעבאתרתן אשדודה חאתחלו‬
‫קכעעבאתרתן‬
‫י ל׳ירושלים' הלן דרך תדבר יס כדי‬ ‫••‪;■; ; .,.‬צבאות‪<.‬י;־ו‪:.‘.‬‬ ‫‪■,.‬‬ ‫י ;‪•• -‬י ‪• ■■:‬י‪.‬־‬ ‫והנה יאחרו*״ '‬ ‫אשור וילכדה ‪ v‬י ראה י‬
‫סכסוהות ןהחמהרות כיון‪ '.‬לעבור עדי ירושלים וזהו בנגכ לחלוף כי נגב‬ ‫יעיא‪ -‬כי לא נפלה אשדוד בידו כי אם שלא היה לה עזר כנגדה אך לא‬
‫הוא 'ירושלים כד״א הלוך‘ ונפרע'‪.‬־ הניגבה שהוא ' מקום ירושלים‪,‬וחברון(‬ ‫כי^י“ ^מלי{'יעקב ’כי ארץ חצרים■'‪’,‬תהיה לו לעורה על כןרצההקב״ה־‬
‫כנודעואח'שי\ה מקצרוהולן'דרןתדלר ‪ -‬יסכדישכסוסו' בגגכלחלוף‬ ‫לה־או להם כיכמקדה אשדוד גס לישראל יקרה אם לא ^עליקראוהו‬
‫חיל ואת׳׳כ שהחייב בית המקדש יצא פסלו׳ וחחד‪3‬׳ פא וחזר לארצו מארן־‬ ‫וישענו עליו* ו^א לן ופתחת כר ונעליך תחלוץ כז' כן ינהג חלן אשר וכו׳‬
‫נוראה היא ירושלים הנקראת נוראה כל״א מה גורא החקיס הזה שהיה־‬ ‫וכלזה ‪.‬למה מרל ישעיהו את החרדה הזאת הלוך ערום)יחף הלא הוא‬
‫מיףם כר החוריה ^!נפתקיסחקומז׳ופא לשם •ועל קושי הנסאה אמי חזות‬ ‫שחהםע"י‪.‬כן יחשן כי זיזתוזצשו מכוש'חבטםוחחצרים תפארתםזלא‬
‫קשה הוגד לי כלו׳סתם‘כי אמרו ה בוגד בוגד תחל׳ ואח״כ השודד שודד‪-‬את‬ ‫ישיחו ישראל בטחזנם בבשדודס כי אם בה׳ לבדו* ולבא יתר ה ^ רז׳‬
‫הנוגד • י פל אשר בגד ‪,‬ולשדוד פלי עילם צורי חדי כי כל אנחתה של‬ ‫והתכת הכתובים נשים לב אל טעה אתנח שנחלת ויחף ולא בחלת סכים‬
‫ארץי נוראה השדולה • כשבתי * אתר הנפיא על כן פשחעי מלאו חתני‬ ‫שאהרי כן* אןיהיה הענין לי מאו נלכדה אשר עד זמן שבי חצרי וגלות‬
‫חלחלה כ‪ ’1‬כי נעויתי משחוע ואחרי כן נבהלתי מראות ופירש ואחד מהי‬ ‫כוש עפרושלש שנים ותעתה עשה יח' יהיה האות והחופ׳ מסור ביד העם‬
‫שאמרתי על כן מלאותתני■ חלחלה על סגפויתי חשחוע הוא כי הנ ^‬ ‫שלש שנים עד פא הדנר אל הכיעל יוה עכין הכתוכיס נעת ההיא שלכר‬
‫קעה לבבי י כלומר כי‪,‬לא ידעתי ־קופי החוות על שהיא כי ת עי תי ק‬ ‫חילי אשל את אשדוד ‪7‬בד ה' כו לאחר גלוחר ש‪:‬יר\ זה כדי לאת שתחשך‬
‫היה‬ ‫‪. mm‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪• • .....‬ן‪.JSAIAS Gap. 20 2‬‬
 ‫י^צ^יה כא כב מראות הצובאות‬

‫ס‪:‬םקז'בערב מדו־ נבוך‬ ‫״■‬ ‫^ ר י כג? מ ך ר \ מ ע ט ו כי■'‬ ‫אלי‪.‬לן העמד לגזע‪5‬ה המצע^ ‪,5,‬׳ ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ץ^ י י; _ י ה י י ה א ל ל׳ ^׳ י ^ מ ^ ל ך^ף;!־‪ .‬־\• •!‪ " *:‬״ ‪ V‬לםחוניס אלף קרחי כהנה ‪.‬נא?י‪.‬‬ ‫וקה שיראההז^‪ 1‬רכב־נחד פרשים הס‬
‫‪ 1‬״^"* ■^ ‪ •'.‬־ ^ ■ ‪.‬׳ ‪ .‬י החשאהזה* ‪1‬יתכן ‪0‬עזרהכתוב־ם‬ ‫צתי־שתי״ קרככיתשלשני‪ ,‬של׳י‪,‬שת>‪• ,‬‬
‫לפי דרןזה שאוחד הנן;יא להיחת אין‬ ‫־‬ ‫^ י■ ׳ ‪.‬׳ ^ י‪.‬‬ ‫אוחו‪/‬עילס וחדי כא׳נקיא רכב שחור‬
‫^יזיומני‬ ‫—‪■ . . — i‬‬ ‫•‪■ -‬‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫שהוא עילם שהס חנת’צת*מק‪:‬אים‬
‫נשרחתיריס החושפעיס‪ ' !,.‬י ’‬
‫השרכחתייחם‪, .‬אל חחזב ול ____‬
‫‪ :* ^[ t‬לישמעאל כהיותו נולד ונניו‬ ‫"י‪ :‬ז '* ‪r ,‬‬ ‫הואמליכתאמרסרל כחדרשרנה׳מל ‪.‬‬
‫כצמא את ישראל ושמר כחד^ר אל‬ ‫? ^ מ צ א י ד'‬ ‫?‪ •/‬־״■ד ‪IPi^vlr‬‬ ‫פסוק ואת הגמל כי מעלה גדה הנא!‬
‫המון מים לעו איפה ט אניאאיג'‬ ‫׳ " • ■ ־ י■ ‪'•/‬־־■' י'■'־'' '•*•‬ ‫מ׳ ני הגמל הוא רמזאל מלי כחפורשי‬
‫־בערליהיו' ‪.‬נודדש־ ‪'-‬רן ‪: 5‬ו חרכ‬ ‫‪ : ■: ; ,‬־ ־ ׳ ‪. /‬‬ ‫שם הטעם י‪ :‬והחשיב החצפהח שכרנח שכ*'ןהורה^״״‪,‬זאייי^‪^..‬׳' ‪.‬‬
‫ע כיילקוגעזנס!מצוהכ^מימיהס‪.‬‬ ‫^^אי'‪.‬הוא להשתרר ולצוות ייפחודמלאלעלק ‪4 5‬‬ ‫לן העמד‬
‫חהוביער ‪5‬פרכ‬ ‫לפקוע חיילות עליוניס״והגזרה‪ . ,‬היוצאת מליהס־ ובהחשיד ‪ j L‬״‪,‬׳ •‪ ' 2‬י‪^... -‬״יחי^יאל ייתן לצמאים והס לא יתמימהס *‬
‫ת יני לאחי לני יליט ניער של בערב כמשולל מיס ולקסז צמא הסוני‬ ‫טזיקדאאדוההוא מלן חינאל שהוא סגו־אך‪,^^,‬‬
‫‪^ ...‬תיי חים של בער‪.‬נ‪.‬הטל ולא ח־חרתי שתתנו מלחמו של נערב לרטב כי‬ ‫מיי ע שהיא מצד החסד והוא העומד לישראל ויתרא ‪ -‬איגו '‬
‫■ ל א זל מ י משני ארץ תיחא עשו הדבר כל חלהיוו ‪ .‬סל בערב מ ר קדמי‪.‬‬ ‫מ‪1‬מד‪.‬תמיס יומס ולא כלילה ני דרכי היא ייחם כד״אי׳יומם‬
‫; טללינל זה הוא כי כעדבייס ‪ -‬שהס בערב משני חרנות‪.‬־ נלק ןמפניעין‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫^‬ ‫זהנה׳עתה סנצטייקי לעמוד על מצפס ‪jp‬‬
‫שהרגו את הטרתיס חפני חרב גס הס יהיו נודדי' תפני ׳ חרב צסזשה ט‬ ‫‪py v‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫שהיא זח| לי‪ 1‬ליאית ולשמוע גורת הדין *‪’ .‬‬
‫‪ . . ,‬ב »‪:‬ן שאינן בחקוגזס והניחו חיתיהסולחחס ועל כן היה הצחי שלקראת‬ ‫י ל‬ ‫הוא רכב גבייאלהנחרא איש ‪, 3‬״^‬
‫•‬ ‫•י‬ ‫״‬ ‫>‪i‬‬ ‫‪•f‬‬ ‫‪ 5‬מ א ה היו יזיו־ן ‪Ww’in‬‬

‫■י‪-‬י ״״ך‪.‬׳^‪ /‬ן^^‪..‬עע^י^כ;זכנפסעי שהס דוגמת אלהיה‘כדוגמת ־ ־‬

‫שר‪'.‬מעלה אוהונמהשמיסשבילאקווהופסיליאלהיהשהוא ‪. • U»np‬‬
‫‪. ,‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪•Z -‬‬ ‫סל אל היה ומה שנפלתי‪.‬ואמרתי נפלה נפלה‪-‬אחדקדזם־תי • זי\ לג‪1‬גרני•■ ־‬
‫‪ f‬ז ‪ U‬י ? ‪. ,‬גיא חזיון ונו׳ דעת רז״ל וכל הכאיס אחריכם כי את ירושלים‬ ‫^‬ ‫והוא כי אמך גבר‪.‬יאל כי‪ .‬כאשר בתבואה‬
‫חתיכית ויש ה גרעינים‪ .-‬שעס שנשארס שלמים לא יבצד קכק^ מןין^^״ן•■*;• ‪ ,. . ‘ .‬י ‪ ,‬קלא גיא חזון גיא שכל כחוזיס עומדים מחנה ; והנה‬
‫תחת המורג חרוץ שעליהס כן‪ -‬האומה הנופלת אנשיה חתתתכים כח'״‪ ■ :‬י ! חת טת® ^ לשין גיא והוא חקיס גבוה אן יהיה בהזכיר מאיחרם ז ל‬
‫מן הוא א מלשונות סל קישי וי״א משא הוא לשון קושי והנה ה ^ונ ^‬ ‫‪jp ,,pp‬־ ‪; - [.‬‬ ‫ועליה את מדוש זי וכשרי הנופל ונכנע גס ‪^1 , ,3‬‬
‫ית׳ כלפי עמו הלא היא מהנביאים התנבאו קוסיעלישל‬ ‫׳ ^ו ל ה‬ ‫נפילה שהוא ניפל תחלה ■עליגאמי ; ולן גרני‬
‫^ שזהנמולחקן מעשיהס זזה החילו יתב' בתלונותיו עליכן על חרבן‬ ‫*י*‪L.L.^m. .‬‬ ‫מדבר ומפרש דבריו־ אשר אמרתי‬

‫‪,.‬‬ ‫קצלנין‪,‬נדדו יחדותקפת א' שראו מהאויבים א\םד‬ ‫ואומר לו שוחר חה חליל כמה נשאר חהל‪:‬ל מהגאולה עד אור תחיית‬
‫ח'תתאישקשתח'טלכלקצינין יחל’חש"כ אלו לא היתהתיחתאשחותם‬
‫הח׳זיס כי אז בלע המות לגמרי ועל כן אח' חליל שהוא זמן קצר מהגלות׳‬
‫כי אדרבא היו רודפיס ״כס חמשה ‪ .‬מאה וכן כל נחצאין אשר לא נליי‬
‫אשר קרא לילה קתלה‪,‬הנה זהו ק‪ :‬פאלי קורא תשעיד אן הנה מה שאתר‬
‫עסהיוקס רבים יחדו כא'א‪1‬סרז לפצי האויב כאלו ידיהם אסירות ועם‬
‫היות‬ ‫■‬
 ‫יט‬ ‫כב מראות הצובאות‪,‬‬
‫אלעושיה הואדוד‪ -‬סכל בטחונו לאעס ריןבו י׳ל לכדו ללמוד ממנו לשוב‪,‬‬ ‫היית אדניס חרחוק גרחו זי‪*/‬ין ז‪ 7‬רק בניזוקז כיד עונס ב‪ 16‬סן כי י‪/‬תס‬
‫פדיו ית׳ כי אם אל מימי הברכה כאלו בה תלויה תשומחכם שעשית׳ מקזה‬
‫י '‬ ‫‪,‬הינתסעצחכס • י ■ •‬ ‫י״ _ ;ץ •‬
‫למימיה ויוצרה ית מהיותו רח»ק מכס‪ -‬להיותכם בלתי כשריס^א ראיתס‬ ‫ק אחרתי כו׳ הנה בחאחר איכה רכעי על אוחדו הנא יתבר׳שדיה־‬
‫־־ ׳ ־בעיו שכלכם לעשות עימך מ ישוע‪.‬ח‪,‬ו ע״י שיבגס אליו ית׳ ל ‪:‬י •‬ ‫‪ ^ .‬ח ק לבכות כ י ומלאכי השלת היו אזחרי לפניו טנא ינכה כ י‬
‫אלניה׳כו׳הנהארז״ל‬ ‫י‬
‫כי הימה יבכו והשיב'‪,‬למטטיון אס לא־'‬
‫‪ .:‬על ססו׳עדאנהינאציני‪‘:.‬‬
‫תם מאוחר‬
‫ס חייכס ‪.‬‬
‫אחס־ ארבעה ‪.‬‬
‫פעמים ' עד אנה ה' תשכחני נצח על ‪,‬‬
‫! כ ק ר ה ר כ׳ר ן־שוע ^ ־ ה ה ח ׳‬ ‫הסק־ס יומי יתבר׳חעל*‪ 0‬י׳‪!1‬השליד ידזוה ^^^באית'במ‬
‫אנה תסתיר; ס׳• על אנה אשית וכו' ‪.‬‬
‫על אנה ירום אויבי עלי ופס ביארנו ‪.‬‬ ‫^ ^ א א & ה נ ר ל ב ־ ^ ^ ד ם פ ר ^ ^גי ם ) מי ר ע ר ה‬ ‫הרוגז בציון ובירושליסובית^המקדש•־‬
‫ומא בזהאל הענק והוא שאוחר־‪-‬י‬
‫סהס על ארבעה גליות כי מיום גזר ‪.‬‬
‫ם‬ ‫מ ל או ר ^ ב‬ ‫הואית׳ע^נן שאתסגרחתסרעתכס ' ‪ : ■: n p‬ו| הי ס ב ה!‬
‫לים סהיה בטי‪,‬באב ‪ :‬נגזרו‪..‬‬ ‫‘‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כאלו את‬
‫בפסוקו‬
‫למלאכי‬
‫אבכה‬

‫חבגגדונכיהנדיסונוס ונכי ומספל‬ ‫;‪ j‬־ ••־׳ ‪r‬‬ ‫‪ r‬׳‪-‬‬ ‫‪ V‬ג ?־^ ‪ r‬׳ •תז «‬ ‫רייזיד ‪r,*A‬‬
‫‪1‬ע!נ!ית‪-‬ת פעש‪ . 1‬קי ה״י‪ 0‬י‪6‬ל‬ ‫יע‪'.'5‬־’'י־ת׳־‪ 1‬ס ת ״ ״')־‪^<«;5‬־‪-‬‬
‫ובהיכל אחר ולקרחה * ופל גלות •‬
‫ולהגרשיד•ששוןו^^הההרג'בלןר‬ ‫ו‪1‬יזוץז‪/‬כיבאותחלחלאכיסשען•׳‬
‫שהיה על שנאת חנם אחר ולחגור שק‪.‬‬
‫שהוא כנגד הלב שהחגורה אצלו ‪: .‬‬ ‫י‬‫ו ש ח ם צ א ן איי ^ ב ש ר י ל ש ^ ו ת י י ן א כ ו ל ושר;)־ בי‬ ‫יזני נו׳אמר ג;כאל ת אי צ ק; ל נ ^ ^ ו‬
‫י"‬ ‫‪■■'■.‬יי‪ • -‬׳־‪■.- .‬יי׳ ■ יי‪■• .‬׳י‬ ‫פזד ב ת ע מיי כי דעו'לכס ׳ כי עס ׳ ‪J.T,' .‬‬
‫ואומר הוא ית' כי תחתחה שהי׳לאוי '‬ ‫מ ח ר נ מ ו ת • ‪ .‬ו נ ג ל ה ב אןניי הו ה צ ב אןי ת א כ ‪£‬‬ ‫סהס גרמו כל צרתם לי צר צ״'י בעצסם‬
‫תתפעלו ותפצבו ותתאבלו על ‪.‬‬ ‫וראשונה כי‪.‬הנה יום חהוחה ר^א לה׳;' !ככד ה‪11‬ן הזה לכם‪.‬עד ון;מתון א מר^א^ני ידזוה‬
‫הצרות העתידות ואל על תקראוהר•‬
‫בתשובה שלחה ; אדרבא והנה ששון‪-‬‬ ‫־ ב א‘‬ ‫■כהאמראדנייהוהצב‬ ‫^ ‪_ .‬‬
‫עליונים‘ז צבאו ת ‪:‬‬ ‫עם היותי אלהיי הצבאית‬
‫כי בישראל אני חפץ חבהם; וזהו‬
‫ושחח׳אמ׳כנג׳הבגי*‪ -‬ולמוח' המספד‬
‫‪,,‬‬ ‫אל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■;•,‬־־'‬ ‫אומרן■אלהי׳ צבאות שעם היית אלהי‬
‫צבאות רחלאכים הוא יום סהוח־ה על צרון ישר׳!על ‪ p‬החהוקה ומבוסה‪ - .‬על ג»־ח חדי להשמיד להרוג אח^ הרוג בקר ושמט צאן ‪ :‬וכנגד הקרחה ;‬
‫שעשו חלכוש יון‪;:‬שהמעיטו כצשמחה מישראל שעלכןקראה לקרחה^‬ ‫וחבוכהשאעשה' בגיא חזיון צא יהיה בעסכיאם בציון וירושלים ובית‬
‫המרי‪-‬ש ׳וזהו מקרקר קיר על גלותהיסודות ויגלה הר שתחת היסודות> אדרבא אתס הפכת׳ לאכל בשד ולשתות יין ‪ :‬ועל הגלות הרביעי הארוך‪.‬‬
‫וזה^שועאלההר שהואיפדהכיט' אלעצסההר ג ע צ חוכי א׳ןזהלק■ אחלת׳־אכלושתו כי חתל ימות ולחה נצר צרת הגלות ההוא טאהרהחה‪.‬‬
‫לורות שאינו כגלות בבל שבימי רבים חנית א׳ נבנה השני י‪ .‬ואין חילול ה׳‪:‬‬ ‫להטיל היכעס על הגגציס ועל האבנים להקלחעל בני במו שאמרו ז״ל על‬
‫פסוק מזמור לאסף אלהים באו כו׳ועל פסוק כלה ה׳חחתו וכו׳ י ואין זה • גדול מזה שהוא!ת מיצר כביכול על צרת ישראל ומגלה אזנס שיתפצבר‬
‫וישובו על ה׳ ואדרבא יסיחו לאל חלתו ויהפכו שחןששון תחת אבל על כן‬ ‫כי אס שהיא ית׳ נתן בלב הארבים בל יעסו עיקר להרוג את האנשים כי‬
‫אס לנקוץ ולכתוש ולהאביל ולהרוסהעיר • וזהו אוח׳זעיל׳שהס בני עילם‘> ‪^p‬ף ה' עליהם ואחר ונגלה באדני כו׳ שהוא פון חילול ה' ותשובה וחס‬
‫הבאים להלחם נשא אשפה ברכב כ‪ ’1‬שנשא והעמיס אשפתת חלאו׳ חצים־ הנפודים וייםורין תולין ומיתה ממרקת י והנה הדעת שופטת כי אפשר‬
‫על רכב אדס של פרש־ס לירותאל עס בני ישראל וכן ‪ r p‬ערה חגן לישחו''•׳ תהיה התשובה כ”כ גדולת שבחיים ימפר על כן אמר הנה נגלה באוני‬
‫מישראל בהלחחס אתס וכן ויהי חכחר עחקין מלאו רכב‪1‬עכ״ד ^ ו ואלו• שלא יבצר שלא יכופר‪ .‬על ‪ rin‬כי התשובה המגוזחת ההיא לא תעשוה‬
‫הניחואת העסושחו כלמגחתס להרוש את העיר שזת שתו השערה ׳ או יאמר על הארבעה צומות צום הרביעי כו׳ על הא׳ אחר לבכי ועל הב •‬
‫הגדול ממנו אחר זלחספד ועל השלישי שנעשה קדחה בישר'וכינוי גחלת‬ ‫‪ .‬להרוס את השערליכנוסבו ולא היטפלז בחצים וחרכית להכות אק‬
‫האנשים כי מה׳ יצא הדבר להטילהכעס על העצים ועל האבני׳כתדובר‪ ;^:‬הנשארה אחר ולקרחה * ועל הרביעי שהיה תחלת הרעה שסמך'מלך בבל‬

‫ששק‬ ‫יתלונן י‬
‫וכנגד הקרחה על הגמר קרחת ירושלים‬ ‫עשו הרוג בקר ושחוט צאן‬ ‫בביתהיזקדש גלואתחסן׳יהודההיאכותל שיעזלה שהיה מז סן שלא*‬
‫בהעדר הנותרים שעל כן תאות קרחה בבשר שרוב עצבין עשו אכול בשר‬ ‫יעברו איש יהודה משם פנימה'‪ *,‬וכאשר פרצו וגלו אותו המקזס נרא' נשק‬
‫ושתה י י ן • ‪ -‬וכנגד החגור שק על הצרה שלא תבא אחד שראו ההתחלה ׳‬ ‫ביתהיעישהיה נפגיסואת' הואית קובלני עליך בת ירושלים כי כאשר‬
‫אחרו אכל ושתה כי מחר נחות ועל הן נאכל ונשתה עלינו כוס תנחומין‬ ‫היטד מסי יהוד'בחקו׳שהיה לן להצטער על צרת ב״ה על שנגעו במקדשי‬
‫ויגלי אח חסן יהודה לאהנטת אלהשי״תלהצסער ‪ .‬ע ל כ ב ז ד ו ו ל ב ק ש ו ע ל חילול השם הזה אחד ונגלה באזני כו׳ אם יכופר כו';יי‪■' :‬׳‪-‬י‬
‫‪ 3‬ך ן אח׳ה׳כז׳חה לן פה כו׳הנה ארז״ל כי שבנא הי׳גדול בים מאד וקבץ‬ ‫י׳אתייק׳א על מקדשו ט אם ותבט אל נשק ‪p3‬־ היעד כי נתת עיני!‬
‫י חיל כחזקי׳מלך יהוד׳ושלח לו לסנחרי׳שבנא וסיעתו הש‪-‬יחז־ חזקי׳‬ ‫״״י! כי כז תנצלו' או לחמוד כבוד עושר הנשק וכן הלכתם אחד‬
‫וסיעתו לא השלימו והושב גמולו בלאשו שהיה יוצא סס כל סיעת! חדלתי‬ ‫י‬
‫וחציל בהשגחתו;‬ ‫להנצל ‪■ -‬‬
‫חהאויב׳ולא הבטתם אל ה׳הפודה‬ ‫טבעיו ׳ י ‪.‬‬
‫יזתצאו ‪..... .‬‬
‫העיר החוצה ובצאתו ראשון לכול׳ סינרו הדלתי ונשאר הוא לבדו; בבושה‬ ‫אל השנים א‪-‬יו בכללבס כי הנה את בקיעי עיר דוד יאיתס כי רנו ותקבצו‬
‫את מי הברכה והו׳ לעיותמיגן שאס'יכנסודרך הבקיאים יעכבוס החים ‪ ,‬וגס בחרפה והלך פל תרהקא שהיה שם סנתדיב וראה כי התל בו וגידרו‬
‫בעקבות הסוסים * עוד ארו״ל כי ברוב גאונו חצג לו קבר בקברו׳ מלכי‬ ‫מליכנס פנימה וכן את בתי ירושלי׳ ספרתם כו׳י שהוא ביילבנות)להחזיק‬
‫בית דוד ־ ונבא אל התכת הכתזבים והוא כי הנה להיות שבנא בעיניו‬ ‫בדקי החומה הוצרכתס להרים בתים לבנותבקיעי'החומה ולבל יהרסו‬
‫כמלך אחר׳הוא יתבר" פן ירך לבב הנביא מלדבר לו כל הדברים הרעים‬ ‫יזכלאתד יוהבעלי בתים לי אס לפי חשבון על כך ס פרתס כל הגתים‬
‫האמורים בפרשה זו ע ל ק טרם הזכיר לו שחו ומעלתו הזכירו •דרך בזיון‬ ‫לחחןללאי׳ל יהרוס מבתיו לפי חשבון הבתיס אשר‪ ,‬לו לבצר ההומה‬
‫ואחר לן בא אל הסוכן הזה כלומר אין כל גדולתו ־ רק היותוסוכן בעלמא‬ ‫׳לשובעד‬ ‫״ ׳ ״‬ ‫“‬ ‫‘י'**''‬
‫כלן׳ ואל יגדל בעיניך • ואחד סההביל ערכו אז פירשו ואחר תדע על מי‬ ‫שיקוו‬
‫אנ^ א!קד על שבנא אסד על הבית שהוא הנלאה גדול שהיא על הבינן‬ ‫הבטתם‬
‫המשתרר‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬
 ‫ישעיה‪.‬כב בג מראות השבאןת ‪.‬‬
‫א^ו]פתוגן‬ ‫לקי בתלופתח■ בידו לסגור או‪ ,‬לפתוח‬ ‫המפתרל על כל בית החלן או לח״ד שהיה חשתלר על כל עסק ב״ה* ואחו ­‬
‫‪-‬־י^י‪-‬י ופתח ואין‬ ‫נלין * אחר כי חקתת של בית לוד ס‪,5‬כקלכת‬ ‫‪ .‬לזיץלא חצבת לך פה קבר בקברות החלכיסמהלךפהסתהיהראוילכן‪'.‬‬
‫‪1‬י‪ 1‬סוגר‬ ‫'ותן על שכחו כיעלסיויעשההתלן אחנס כ״כ יהיה‬ ‫מצל עצחן וחי לן פה שלחענו יהיה לן ר‪v‬כבוד הוה כי קצבת לן פה קגת‬
‫^ סוגר‪ .‬איו ­‬ ‫ייינר שלא יצדיק רשע כלמי עהואפותת‬ ‫ועול היעלר\על רוחן שבהקיר ‪,‬בחקוס מכ!‪3‬ל יכבלון■ בחמס וחה הוא‬
‫■ ‪ AI‬י(‪5‬א‬ ‫פי הלין‬ ‫■ ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מועיל לן הקב החכוב׳ שהצבת בסל'‪•.‬‬
‫■פ‪ ^,‬ח‪!,‬ילאי ר שיע ^לי ת ^^״״ צ־‬ ‫בנ א ^ ר ע ל־ ה ם ה; מדר‬ ‫^^^‬ ‫בין החלכיס אס אל ' שאול תורל‬
‫י יזפלנו‬ ‫^ תקלה חתחתילי‬ ‫י>י‪ » -‬־ ? »‬ ‫^‬ ‫וזהו חוצבי חרוס כו' כלו האם חוצכ' ־ ‪ _ L‬״• ‪1‬‬
‫~‬ ‫שכק!‪1‬לא אחרגילז י;‬
‫בחרו׳ קברו שהוא בשתים תי‬
‫‪* V *'6‬כי אם‬ ‫בסלע תשכן לו כתן שתשב‬
‫‪.‬חר• ‪, ...‬־״יז ם‬
‫לזרעו‪.-‬י ־ ‪I‬‬ ‫ביחיו ולא‬
‫ולא ״' ״‬ ‫■ דימי‪,‬‬ ‫ט ל ט ל ה ג בי ו ע ט ^ ^ ט ה ;‬ ‫* קברן חצוב וחק ק בסלע‬
‫ותקעתיו יתל ה״^’^? —’^ ■ ידבר‬ ‫יהיה קברן כנתין בחדוס לא כן הוא'‬
‫^ ^ ד א צ ^ ~ א ר ץ‪.‬י ח כ ת > די ם ש מ ה ת ס ו ר ת‬
‫כסו ‘‬ ‫■י‬ ‫ג"ויי י ‪"■.' ■-V•■ '>■ , .‬ג**'‪'^''7 ,-‬‬ ‫• י‬ ‫גס כי בחיים ובחות‬
‫זבחזת נעקרת‬ ‫ותה גיס‬
‫ספה רי היה ה' מט?טלד‪ :‬טלטל' גבר‬
‫‪/‬׳‪ ,‬״”ל‬ ‫אכזב חים לא נאמני‬
‫*‪.‬‬

‫^ התקי^‬ ‫‪,‬לא כלכל הוא זה‬ ‫א מ ט ף א חן לןגו *‬ ‫^ ^ ^ מ ^נ׳ צ‪ 1‬ך תי ר ?‪ ::‬ר חנ ח ת ף‬ ‫כי יהיה עוטן עפה והואכי׳שניס‬
‫‪ ,‬״‪ ^ ',‬כ ל כ ל ת ה'‬ ‫ו ט מ ש ‪ 5‬ת ך א ת ז ס ד ל ו ה י ה ל א ל ל ץ י ט ב ירף^!לם■‬ ‫נקראיסתעוטפיס העני כדי׳אתפלה‬
‫‪ r‬יית־אגיו ‪.‬‬ ‫®^‬ ‫^ייייזק‬ ‫כל״אא יע'■‘‬
‫‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫יעטיף והאבל‬
‫יהא^^ מ‬ ‫כי יעטוף‬‫לעני כי‬
‫לעני‬
‫חי‪ /‬כבוי‬ ‫^ ■׳‬ ‫ב‬ ‫^!« ץ ‪0‬‬ ‫שפסיעע׳וחמרגתינןכאכ^ת»^)ן‪0‬ף• ״ ו ‪ ^ /‬ת‬
‫^ ו ס ג ר ו א ^ ן פ ת ה ‪ 1 :‬ת ק ע ת ! ג שלכ׳־לס‪:‬יי'י^‪ ’ ®^’ ^,-‬׳ ן‪3‬אבלגל‬ ‫וזהו כפל‪,‬עוטךעטה על ב׳ הדברים‬
‫צנמימיי•‬ ‫בוכות!‬ ‫^ ^ ^ ^[ו ד ^ ה ל כ ‪ 6‬א ב מ ד ; ‪ 9‬מ ת א ב י ר ‪‘:‬‬ ‫ועליזסלישיתשחחעעתאתהשסאת׳‬
‫הזכליס״כי•‪ ®^.:‬׳ —■'‪,‬־ וזהו‬ ‫ה ש ר ר ה ו ה ש ס כ י ! ; ? ‪ : ! , ,‬ן‬ ‫כילאבלבדמיעוט‬
‫—■'^־׳^*זורי־ליס‬ ‫תליהי ^א®■‬ ‫^^‬ ‫אס אדרבא יגררוהו עלהאקולא‪.‬‬
‫‪' JD‬‬
‫‪^/‬׳‪-‬׳״ו’ה צ פ י ע ו י ג ‪ :‬ש ל‬‫*'•׳* צ‪V‬א‪ j‬י ם‬
‫‪vv‬צ א‬‫ה‬ ‫‪,‬‬ ‫; ' די ^י׳‬ ‫*י ‪ .‬״ ‪ fj^|v- j‬׳ ‪r‬׳ ‪..T‬‬ ‫‪---------‬‬
‫י*‪?-L‬י ״‬ ‫‪. ....‬‬
‫על‪,‬‬ ‫כלרן הנגררי' טתתיל ‪.‬‬
‫ןהיו חצל א'‬
‫הארץ והצל השני כלפי מעלה כי אס‬
‫שצנוף יצנפן ‪ .‬צנפה שיהיה חתטלל‬
‫ת ת ל ה ת קו ^ נ ה ■ ? מ ‪ R‬ו ם ‪i ^ ^ ^ H P m‬י־!‪ c‬העיסה‬ ‫בארן ־‪.‬מכל עבריו ככדור הזה;‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ר ת ה מ ש א א ^ ־ ע ל י ה פ ^ ה ו ה \ ד ב ר ‪ ::‬הנבליםשהסעג”^’ ״׳ ^ י’ ‪ , , - ,‬י ו ת ו‬ ‫שכל תלקי עגולו סובגיס ונוגעים על '‬
‫ו ‪ a -‬״וי‪ ,‬בזכי׳גי‬ ‫ח •יי‪• •* ..‬־! ■‬ ‫־ ■ייי־ ‪:‬־ •• \ ‪ -‬־י‪.‬־• ־י‬ ‫• •‬ ‫האר‪ if‬סעחיס ‪ -‬אין מספר ותה גס‬
‫כג‪?.‬־ ‪; ca?.‬משא'‬ ‫בגיית‪.‬הכדור נגרר על א ק רחבת‬
‫^זאחרכייתל’‬ ‫‪.‬‬ ‫ידיסי ‪ .‬ושחהבאדחהסחאה תתות‬
‫נעלכיר‘‬
‫■׳‪,.‬פ״‪ -^ -‬י׳■ח יק ״ ^׳‪f‬״ ד‪ i‬־‬
‫ומגיס ״ ‪ ,.‬עוד‬
‫סלנ פיסה ומליס‬ ‫אגנות‬ ‫שהם‬
‫שהס חגנות ‪0‬‬ ‫ויין‬ ‫לתם‬
‫נחס‬ ‫‪.‬־‬‫מדמות‬ ‫ך‬ ‫גחות‬ ‫‪:‬‬‫היו‬ ‫כשרותן‬ ‫ן‬ ‫בזח‬ ‫יבחקיס שאס היית חת בארן ישראל‬
‫^ הקטין‬ ‫בחיי ובני וחוונ;‪,‬כי על‪ ;.‬חיי אחר ותקעתיביתל‬ ‫כבוד הס חרכבות שכינה החקביליספני הצדיק גחותואז יהיוחרכבות‬
‫? ' ^ ל ' כי‬ ‫^!חאהחעין סלבית סנחריכ;אלונין ולא חאשרהס תתצויניות טוחאתוי אתר יתלו עליו‪:‬יכל‪ :‬הצאצאים ‪ :‬והצפיעות *יי'‬
‫וכי' ועל כל כלי הנבלים ע״ד האחור * אך הן אחתכ’‬ ‫לולמוד כי אסחאשד הסלו‪ .‬לקלק שהס הכחות'שזקאה־מזזולזליס‪:‬‬
‫׳ ^ נ‪5‬‬ ‫הגה ביוס ההוא הוא זחן החרכן תחוש היתל התקועה‬ ‫ביותר כי בהס תדבק נפשן לרעתה וזהו קלון בית אלונין* ‪0 1‬חא‪.‬תאחר‪-.‬‬
‫^י^*לה‬ ‫איה כל צלקיתין אפל עשיתי בזח ן כשרותן שלא יעקדולןדעלן כי הנה‪ ,‬בית לאפון סל גלות בבל ואח״כ ונגלעה‪ :‬בגלות חלי‬
‫‪ pj5, !5p3^j‬כ ו‪:‬פ׳^‪• -‬‬ ‫ביחים שביטל אחשורוש בנין הבית וזה הי^‬ ‫יהדפן חחצנך העליזן עחלק גן עדכן‪.‬יותן לחי ‪0‬זכ' בו זהדפתין חחצבן(‬
‫בגלי^ יי‪ 1‬כי פרן ההיכל יגיעל העבודה ;שהיו עושיס ואחר ההנז^^ןן׳‬ ‫יזעליון ואת״כ וחחעקדן שהוא גופן שלחטה בארן יהרסן אדזנין הנז' ־•‬
‫'מהנפילה נכרת החפא בחרבן שני•■ ובדרן הזה יצדק כפל עניךאי^ ‪^5‬־‬ ‫או יאחד ענין אלחלא דאלהיה קעליה לדין חאן הוה יכיל ליה האחור גבר‬
‫פעחים תחוש היתד ונגדעה וכו׳ ועול כי אם תחוש ממקומה תהי^‬ ‫גמר‬ ‫ל דרומאי ובבן כוזיבא אלא שהוא ית' הדפו חלחעלה ואת״כ הא‪1‬יכ‬
‫מעחדתולחיתה וזהווהלפתיך חחצבןחלחעלהואח׳כחמעחדךהנשאר‪.‬‬
‫יי־®‬ ‫תסבר ואס ק היה לו לומר ונפלה ־ י^יחר כו‬
‫׳‬ ‫ן‪ 5‬פלן‪7,‬אי‬ ‫תצדק״שבילה ולא גילוע ‪,‬ע‪ ,,‬שאס ‪c,pp‬‬ ‫לחסה יהרסך אדוניך הנז' הוא סנתליב שיצוה ל לגדרו ע״׳י נקוכ עקביו ‪:‬‬
‫החשאאשר עליה מהטוב‬‫; • • החשא אשל‬ ‫י‬ ‫‪ ...............‬כחאחרס ז״ל כי כה היה חשפטו יזאת החלד ‪:‬‬
‫■^‪-‬׳חה‬ ‫עליהחהטוב•‪-V ■ : -‬‬ ‫•‬ ‫‪a‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪. z‬א ‪r £ Z.‬‬ ‫‪.‬‬
‫^ פ י ר ש ו כ י ^ ה י י י י ״’’ ’®’יי • ‪W‬‬ ‫! ה י ה ביוס ההוא נו‪.‬אחרי אוחרו את כל הרעה הבאה על שבנא אמר‬
‫י ‪ :‬עניןרוחיי׳אצלצו׳והנהכפיהנלא׳חרךלכירומיי׳היוח^‬ ‫אליקיספניתן׳‬
‫לואתכלכבוד ‪-‬״יקיספרתן‬
‫כיגסצוההואיתנרללהודיע ־‪... .......... ,‬‬
‫— ‪^ --- , - . ,‬‬ ‫^;‪_ .‬־‬
‫^!אי‬ ‫כי על כן הגלות י‪%‬יה ביד‪ -‬רוחייס‪:‬׳ והלא יקשה כי פסוק‬ ‫וכל‪.‬‬ ‫הטוב‬ ‫כל‬ ‫הפסיד‬ ‫אשר‬ ‫את‬ ‫זחיליעי‬ ‫חבירו‬ ‫חחופת‬ ‫יכוה‬ ‫לחען‬ ‫תחתיו‬
‫הכבול ההוא וגם כיון שלא יחשוב שבנא כי הופלתה סררתו והגיע שררת־‬
‫בחקוס‪.‬הנקרא היום אדנה בס ראיתי איש זקן מתושבי צ!בה והגיל ני ^‬ ‫אליק־ס לאין חלכית אושררה נונעת בחברתה •‪,‬כחלא ציחא ושעלכן‪.‬‬
‫היה חס‪1‬רת בידו חאבזתיו לי ארבעה חקזחות אלו הנזכריס בכת)^!! ‪3‬‬ ‫הוכרח הדנר כי לא כן הוא‪.‬כי אס שעודנו שבנאבחצברוחחותו לחעלה^‬
‫קרןכס לא‪ 7‬נ ק^י‬ ‫ן‪,‬‬ ‫ארבעה חקיייות קדזביס ז‪pj5 -‬‬ ‫נחעחלו לחטה אלא‪ .‬שנהרס חתנה וניתן לאליקיס בן חלקיהו ווהו‪.‬‬
‫לחהלך יום אחד שעל נהר גדול יושנת ‪,‬סרסיש עדיין סחה כןבחין ^‬ ‫והדפתין כו׳ והיה ביזם ההוא וקראתי לעבדי כו׳ כי לא הגיע׳ לו השררה‬
‫קרוב לאדנה חהלן יום אתל כתיס היא אי ביס הגדזל סקזן אל מ קי״י‪/‬‬ ‫כי אס שא! אקראנו חתדש ‪ ,‬ושלן אתן לו כי והלבשתי ‪ .‬כתנתן שהוא כתונ'‬
‫אלו שהרי האי נראית חחזף הים הנו׳ ונקרא האי ההוא אי ג" יפרי ופי^*^’ '‬ ‫כהונתן כי משלן יתנו לו והוא נחה שאתרו ז״ל כי שבנא כהן גדול היה* ‪f‬‬
‫קיחי קדם עד היוס בני‪ -‬יון וה‪ 1‬א שעליה אחדפכתוב־כי ע^ל‪ ,‬איי נתיים‬ ‫!אבנטן החמר בחתניס אחזקנו ‪.‬שלא ימוט מזריזות לבו ככשרונז כי■‬
‫וכו׳ זדזדנים היאאדנה ו מ ה על פי הדברים האלה יטא עכין הכתוני‬ ‫יוגירת החתנים יורה על הזריזות כנודע ״ והנה עדיין אין לו חחשלתן‪.‬‬
‫על נכון* והוא כי ללכת מתרשיש לצור או לצידון הסחוגה‬ ‫שהיא כהונה גדולה כי אם כהן הדיוט כי על כן הוזכרו כתנת ואבנט‬
‫י‬ ‫• בלבד זחזריזותו הנו׳ יעלה כי וחחשלתך אתן בידו שהוא להיות כהן גדול ‪ .‬צרין לעכור דרן כתיסחצד א׳ והצל השניחהאי הוא חעבר אל‬
‫חססר שבכרכי היס כסדע ליושבי ארן הצבי הקרוב? אל כל מקוחות‬ ‫ואו כל‪ .‬שפע חזון הניחן ע״י הקדבנית על יסדאל ‪ .‬יהיה על ידו וזהו והיה‬
‫ונכא אל ענק הכתובים • והוא כי כאשר נזלה חכהתו ית' ‪ pp3.‬את צ!ר לי ^‬ ‫לאב ליושב ירושלים הוא החלן היושב על כסאו ולבית יה ודי הוא הסס כי‬
‫כאשר חזק הבנים חעל שולחן אביהם חושפע מאת ה אל האב לבכי׳ כצנור■ נבוכר נאצר ולשקע כל חלקה אשר היה על החים היה החשאהזפי ׳‬
‫הלילו אניות תרשיש הבאות בסחוד׳ לצור כחאחר‪ .‬הכת!ב תרשים סו ח סן‬ ‫החריק כך יהיה הוא לחלן ולעס וזהו והיה לאב כז' י ועוד אעלה אותו‬
‫—®'<‪5‬ןן‬ ‫• מעל׳ שניה והיא כי ונתתי חפתח בית דוד על שכחו כו׳יזהוא כי‪ .‬מית וחיים י‪.‬בכסף זנתשת ומיל זכי' * ותהיה היללה על כי טילי‬
‫בנקל צור ובבא האויבים עליה לכובשה ס!!;)•) אישי צור חבפכיט י*” ^‬ ‫ביל התלן אלא שלסעחים פותת חי שהם בט תחותה חן הלין או סוגר על‬
‫אג>׳תתרשיש לכנדת בתוכה והוא כי רוב צור היתה בנדה תיו ?‬ ‫איש זהוא זנאי כי די הוא צבא הוא מחא ולי ר^א צנא הוא קטיל כי ידחה‬
‫והיו ׳׳‬ ‫־‬ ‫׳■‪ ■V‬־‪ " • ,‬־‬ ‫‪^ .‬‬
 ‫יש^גיה בג מראות המובאות‬
‫‪0‬צ‪5‬ית ומתעשר וע״ל»ה י® בני אדם או מקום שהמושיס סתורה גחק‪ 1‬מ‬ ‫והיו האניות נכנסות פנימה ויזתגרת אויב סזנ ח 'היזוחז^ונסארו האניות‬
‫^ חי מכל העמים‬ ‫ההוא חקעשריס הה יא_מ על צור וזה עניןהכתז‬ ‫בתון ההפיכה • והוא מאמ'הנתיב ביתזח& אניות תרשיש שרותין חערבן‬
‫יעץ זאת המפלה על צור המטירה את המשאיס ונותט עחה שחעטרת‬ ‫ותקלאי ותכבדי חאל בלב יחים* וזהו כי סוגר חגית שהואחבפני׳ כחד״א‬
‫אותם כי הלא סוחריה החסתחריס עחה נעשים שרים מעוטרי‪ *,‬כנעניה‬ ‫חכיתוחחוץ והיה ההסגר מבוא שהוא מחמת הביאה שלא סגרו לבל יצאו'‬
‫הקלי‪ 5‬הסוחריס נעשיס נכבדי ארץ‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫האניות כי אס ק יבואוהאויבי׳דרך‬
‫וא"כ חי ישנא אותה שיקה־ יועץ לה‬
‫ת ^יי ש כי ״ ^ ד ד מ בי ^נ מ ב ^ א מ א ר ץ כ תי בו‬ ‫הים אל העיר ונשארו ארי' תרשיש‬
‫י ע ה אתר שהיו קונים שררה ע״י‬
‫הס‪-‬זחר בה* אן איץ ספק כי ה׳צנאר]‬ ‫’״יי ” ” י ׳״ל ק״לילי י '”יחי ניילרדי—ל'םו'^רפו■י‘^‪ t‬בי אי ‪ b‬חרעיד‪ p‬עברי &‬
‫■ יעצה בהשגחה כלי לחלל גאון כל צבי^‬ ‫^אוןיץ‪■ :.‬‬
‫סזוא יחתגאי' אחרחדאה עיניהם'‬
‫^^תד‪,‬ותהיסחרנז;ם ‪ :‬פוישיציד^כיאפר '‬ ‫״ ‪ o w‬נאק ‪ p‬״ ננ!‪06‬‬
‫כל הנראה להם צבי ונחמד למראה־'‬
‫ולא ילכו'’ אחר טוגות העולם הבא‬ ‫א‬ ‫^‬ ‫ת‪/‬‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫א‪-‬י‬ ‫^י‬ ‫תי‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫א‪-‬‬ ‫ל‬ ‫מע‪-‬״היםלאכיר‬ ‫ים‬ ‫״תיסישלניינגלהל״ציתציייל'(‬
‫י‪-‬‬ ‫^‬ ‫•י ד ’ ־^י‬ ‫נ הח לבלתי בא להלכדנפח צור‬
‫וכן להקל כבוד כל נכבדי ‪,‬ארץ הס‬ ‫ףםרומנדף;יבתולות‪. :‬באשרז?ו‪,‬כ׳ע‬ ‫!ל״נלאוצס‪-‬ואתינילא״לילוגס‬
‫העושי עיקר הכטד מענייני הארץ‬
‫ולא מעיינים שעל השמים כטדס *‬
‫למצרים יחילו■ בע‪ 1‬מע צר ‪? :‬נכרו■ רזרשיישה‬ ‫נתים נתיסיש על העיי ”״■יי‬
‫הילולוישביאי‪':‬הואתלםםן!;לי‪ 1‬ה מי מ ל ק ד ט כלומר ועלכןלקו נס בניתרשיש'‬ ‫^?‪1°‬״ י ”’‬
‫^ו לן ^ ‪ %‬רי מיו ע‪:‬ז * ^ סגסהחהמסוג והכיהססוחריה‬
‫םלצורוכנעניהשהם נכבדיארץ‬
‫‪................‬מדבר‬
‫טללשתיש‪-‬שט!לרעתה‪,‬‬ ‫נבכייז^רץ׳^ ׳‪ q‬״ צנאותל׳;צה?יילל|<?‪P‬‬ ‫ה•־ יילאיו ‪% ’X‬״‪-‬״ ”‪•p‬‬
‫״־■י׳יי״זגיי ינס נ״י ס י ט ס חנ ל • כל־־צב׳ להקל כתכ‪:‬כדי־ארץ^ ע‪ 3‬ךיאךצןד נשברהצוד כיה’תהצ)ר מעוזלהי‬
‫‪.‬ו_‬ ‫חקיתוקש^טביתמצרים בחוףהים‬
‫זרע שיחור ליא נילוס קציר יאור היא‬
‫‪ TO‬אל־כנקלשכך ‪ .‬ולאתלכיחא־דצןכדרןהולכידרכים'‬ ‫‪n‬׳‬ ‫תביאת׳ של האי הנו'‪ ,‬באופן כי ותהי‬
‫שתדום מעזמר־ז ‪ • :‬דאמר ^א^־תוסיפי ע ו ד ^ ^ ן שנוסעיסוחוני‪:‬יוסיוסכיאסכיאור‬
‫לו יכוו ההפסק וזהומנרי‬ ‫יילהלילגויס מלשיבאו לןמפלתבאופןצור־ כי ־ ! ה מי ^ ש ק ה ן ח‪ - 1‬ל ת ^ ‪ i‬־ ‪ j ^ p T O‬״‪ D‬ל ן י ם ^ נ ף אשראין‪.‬לה‬
‫אחי איי ד ‪,‬‬
‫סחר‬

‫ארצן 'כיארבת‪.‬מרשישכימעתה‬
‫תתמלא ןם^שם־^א^^נו‪.‬חלןר ‪ :‬הן י ארץ כשדיכש זדן שנפלוצ!ר איןלן ^חוחחקעול •‬ ‫אחדים‬
‫•• חסרונה■‪ :‬׳ ■■‬
‫‪ ,‬מחקוחית‬
‫׳‬
‫^לצ!;ט הלןימובהעץ׳ לע^ירכתלהחקייסבארצןבעזרתה^‬ ‫בושי _‬
‫צידון וכו'הנה ידוע כי‬
‫עיקר מפלתצורהיה ״ ‪ J‬עוררו• אךמנותיה שמה ל ס ^ ה‪ :‬הילילואניות־ נימעוזך נפלוהנה‪,‬קרהלןכארץ’‬
‫כנען‪.‬כאשר ‪.‬רצההקב״ה 'לתתה‬
‫&בצאתםמחצרי'כיהנהידו ‪50‬‬ ‫ליםר‬
‫שנהגיכזי מ לןז א ח ך מ פן ץ השס הנזבלמעלה נטה עלהיס‬ ‫ף ונשכחתצרי‪15‬בעים ^ נ ה כ ק י‬ ‫כיהים הסומרבמעוז גציונהני‬
‫גליוללציף‬
‫ענהיהיהנ׳צרכיש^רתהזונףו׳קחיכנורר‬ ‫״ותחנחת״תניו‬ ‫חיס‬
‫^צרב שירחהזו‪/‬ך‪ :‬קדו׳ מו‬
‫‪ ^ j 1.: n , ! ,• : j•.;• tt‬תפתרתובוקעוכו יע נטיתהיל‬ ‫הו* וארזלעלפסוק •‬ ‫הבילתוסניקעש‬
‫לעשו‬
‫למע) לנזוריססוףלגזריםהדגיש^כות־‬ ‫^^טיפנגןהרם־שיר‬
‫הו־בי־^יר לממן‬ ‫^טיבי גנן‬ ‫והאלהיםמשהשיראומלפניוכיעשה‬
‫יפקדירזוד?‪ n‬ולמהעשההואיתב קלעשותחה‬ ‫מלדץחן׳שבשם שנר)‬
‫׳׳שמגיס'שנר־!'‪p H R ?.‬‬ ‫תזכח‪ ;:‬והיה‬
‫וה‪/‬ה מ‬ ‫הקב״האת הים גנוהק יי^<ח■ תזכרי‬
‫‪ •-.‬שירגיזו‪.‬ש?(רממלכות והלאכלקצפו‬ ‫‪u‬‬ ‫‪L‬‬ ‫=‬ ‫וסוערבגליולחעןייראובני־האדםפן‬
‫הנרהא^רזי״‪7‬כ‪/‬ר' “■ לאהיהרקעלהחצרייסיאןהי׳יכי‬ ‫לאתננהה וזנ ר ת ה א‬ ‫לגרלשבה‬
‫וישבה ל א הננ‬ ‫את־־צר‬ ‫יצופווישוכועדה*והנ׳צידוןהסחוכ^ את‪.‬‬
‫לציי ותראינה עיניה מפלתצור■ ממל^תהארץעל־פנןהאךמדר• ו^הסרדה־־ו• ‪ .‬ה׳צוההלגעשבילכנעןכלילהשמיד־‬
‫רואבוםתלכאבולישה‪.‬‬
‫כורתאלהבקבו‬
‫חומעמלילש‬
‫הס‬ ‫כיה‬
‫קזח‬ ‫^ו•י‪ -‬בחלעזית‬
‫יחסן‬
‫ו^^^•‪T‬י•■‬
‫♦אצר; ‪».‬‬
‫^יהוה'‪^t‬א ‪t‬״^‬‫חיזעשין ותקניבטרםיבא חבללך??י ‪ .‬ואתננהקדי־ש‪.,- ^,‬‬
‫אתכנען'וכןהי'כיבזה נפלחורן’‬ ‫^^^^♦יהוהיך‪5‬הסחךד‬ ‫גסאתחצלהיס* ולהיותכימפלת‬
‫בכלסכמאמררחב וכאשרהרגוא‪-‬ז‘‬ ‫‪...‬‬ ‫י *ולמכסה‬ ‫צ>רלאהית'עדאתרהחר‪3‬ןועדיןהיה‬
‫ך\ך‪ . --‬סיחון ועוגשהיו עיקרחעוזניכלא‬ ‫׳ • '•״■* ‘‬ ‫רחוקעלקאמרדילךצידוןהשמועה‬
‫קחושאר ממלכות לעזרםכינפל‬ ‫י^‬ ‫־‬ ‫שטקלאראית■כיהלא גס טרם‬
‫תראי לצורשתילהבנוה בושי ’מחפוז סערת ׳גלי הים הבאים פחדהיהודיםשנקרעלהסהיםעליהם* וזהוה׳צוהוכו׳יוהנהה׳אשר‬
‫להציףעוברירצזנויתבכיהלאבמעה‪,‬היםשבא במעוזכלגלוגלבכוונת עשההדברההוא לשחידמעוזיכנעןוסכןעתה שהפילאתצורעוזך‬
‫הציףהעולסכנודעחרז״לכוונתהחפוזההואהואלאחרכאלוהיםכהוא ?ןאהאוחרלןתרשישלאתוסיפיעודלעל״אתתמפלת־צורמעוון• וזהו‬
‫^יפיאנילאחליתיולאילדתיולאגדלתיבניםדוממתיבתול!‪/‬כדישלמען ויאחרלאתוסיפיוכ^ החעושקה יאסאומרלן כיאלבתולתבתצידון‬
‫ישטאעשהרצוןקוני* כלומרואעפ״יקאניעושהרצוןכיאיןשרהים אואלכתיםשהםשתי‪ ,‬כרכיםהסמוכיםלך‪.‬באחורלמעלהקומיעבורי‬
‫מעכב כפנין הים ראה וינוס כלו׳ ועל כן אני מקנא על עוברי רצונו יתב' להסחןגהסהגה גסססלאינוחלן ואםתאחרילעבור ארץכשלים‬
‫מ׳פחית יייאו הן ילקו חה שגדלו בניס רומחו בתולות ״ וזה מאחרו ית’ ליסחןבהסאין אחונה בהם כיהןארץכשליםהנה זההעםשהם‬
‫^‘ י ק אשר חלת וילדת בניס ודוממת בתולות • בושי ממאמר היס הכשדיסחייחןלאהיהבעולםכיהסגוינבל בוגדכיהנהאשורשהיה‬
‫שעושז ינק קיני עם שלא ירא מאבדן בניו ואת לא תיראי פן ע״י הים האישהראשוןהיוסדהארץההיאלאיסדה‪^.‬לכשדיסלקלציים וכשדים’‬
‫ע חו ילקו נניס גדלת ודוממת ׳ וכל זה הוא אס לא משיתי לב אל שמע האלהכשבאולתוכההקימוהצייסבחוניו עוררוארחנותיהסלארץהנז׳‬
‫רת צוי על עטןלא היה כ״ש ששמע צר ראוי תתפעלי כי דעי איפה כי ואח״כזההעסהנז׳סהספסכשדים‪ jpo‬ןר(רןלמפלהוהשחילואת‬
‫^י׳^ייס שיתגלו השומעים בזוכרם אשר קרה לחו בים סוף הצייםולקח!להםאתהארץוכשתררובה זאםכןעשזלאשרהטיבזלהס‬ ‫‪,‬‬
‫כל כן יחילו בשמע צור שהים שכלה בניה כלומר ועל כן אל תאחרי מהיעשולןתרשישבלכתן^להסחןעליהםכלל הלנריסכיהלילואניית‬
‫תרשיסכישוזלחע״כןהיאצזר'ג '‬ ‫‪,‬‬ ‫גל מן כי שייעצר בלכה אליבהלך ‪ :‬׳‬
‫;יה ביוםההואוכוהנההמפרשיםנחלקואסמפלתצורהאחורה‬ ‫‪ i H j y‬תרשישה וכו אחט אומרו למעלה כי יושבי אי לא יילילו על‬
‫פההיהסחוןלימידודואומרוכימימלןאחדהוא כימידוד‬ ‫עצחס כי נתקן חסיינן ממקום אחר אחר שיושבי אי יעברו‬
‫חרוב שחיהסבעיסשנהואםקאומרווהיהסחרה וכויקדשלה'וכו׳היהחה‬ ‫תרשישה להליל עליה ולאחר לה הזאת תרשיש העיר שהיתה עליז׳‬
‫את תרשים שנתןחיר׳לשלח׳לבנותביתהמקדשאואםהיהנימי סנחריבוהשבעים‬
‫רגליהב׳לחהת‪;I‬ומעשיר שנהשהיתהנשכחתכימימלןאחל‪ ,‬הואנ״נולפיזהאוחרמהיהסחרה‬ ‫יינילוהרגציה‬
‫מעוז׳יוביצוה‬
‫צורמעוז‬
‫שנפל׳ כוך‬
‫קדחתה עתה ״גפכ‬
‫קדסס ק‪7‬יזעה‬
‫^חיקלעדלהרויחכיבקקוח׳לאתצליחכישולל׳צורהקרו‬
‫מימי ץ‪/‬‬
‫עוב׳־ ״־׳■<־‬
‫״׳‬

‫שכלעושר‬ ‫שא•חרווחילרש‬ ‫הדמידו היה ו■אתננה‪.‬קדשלה׳לאיאצרולאייחסןויכזייהיה נזה■‬ ‫איובאת לדלכיכלהנוטלפרוט ;‬ ‫יעץזאת‪1‬כ^הנהב‬

 ‫יש^ה ‪ ,‬כל; מראות הצובאות‬
‫״״' ™י־י תי״י ם״״י״ שי >י‪« .‬נ״י לג ד‪ -‬קי־ ל עז‪ -‬ד לנ א ‪:‬‬
‫שבעה יהמה לא ידעו סיבה אחרת ואמרו ‪ b‬זה ויאפשר‬
‫א' ״י > מ עזי‪ 1‬שנ'ה היז ואף‬ ‫” '‪ ' PP‬״ ‪’f‬‬ ‫ה ג ה‬
‫איחר עד כה על ק שתקו לא ענו עד שאמר להם הקב״ה פל פחג לי‪^9‬‬
‫כי בעול שהיו עוסקים בתורה היה מאריך להם על שניטלו'‬ ‫י ™ ־■*<־ י‪-‬אק ילה ״ת״ק־ת■ ‪-W i n‬יאה ש« ‪ -‬י מ ‪°‬‬
‫'‪; i‬‬ ‫ייתר הקב״ה על ע״א וכי" ולא ויתר על ביטול תורה **'ענ’!‬ ‫י*־'‬ ‫כניאדסו־^ויהקאותם • זען‪,‬‬
‫נשאל פה והשיג מליו והוא כ’‬ ‫•‬ ‫באומרו והוה כעס ככהן היל״ל ג ס ק‬
‫כשואל ואותר הנה מה שהנוקתניז‬ ‫כ ד •‪ 4‬־ ‪ Q p .‬ה נ ה !יוירה בירןק ה א ר ץ‬ ‫כעבד כאלון וכן כששחה כגברת ♦‬
‫הארץ מהעם וגס חה שה נוז ת‪3‬ח ״‬ ‫ו בו ל ק ח ו עי ח פני ל ״ז‬ ‫‪..‬׳ ־ ‪■ .‬‬ ‫״‬ ‫ועוד שאס המג׳ היא שלא יכילן איש‬
‫ו ב ו ל רן ה ץ ?יי ה פ גי ; “ ז‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫שללה אינו יזן התיחא כי ה לגי‬ ‫מ ו ב ד ' ר ^ ג ‪\ 4‬זי‬ ‫‪.‬עי» מקלה כנמל איך יבדקאו״י! ^ וק?יץ י ^ ב י ו ז ‪ :‬ו ה י ה כ ע ם‬
‫‪ .‬האלם‬ ‫במוסדו נתזרק‬ ‫‪ -‬־ ״ ' ד ‪^,‬כ^בר כ א ד נ י ו ‪-‬‬ ‫כקינהקיכי ‪ .‬״ יעיל שאימיו‬
‫וחזונ'ונכסיה'*אךהנה ראינו כי א‪5‬ל^‬ ‫‪ ^ .‬״ ‪ -‬ח ה ^ ‪ -‬ר ת ה כקועה במוכר כ מלו הכלו ר ק‬ ‫שה־כאשר‪.^^,‬‬
‫כנושה כאשר נשה‬‫‪...........‬‬ ‫^״'יייי'־‬
‫כלוה היינו‬ ‫כחלוה‬
‫על גניה‪ ,‬כאומרו איכה ישבה בלי‬ ‫ני * ועוד אותת הטק וכי' כי ל‬
‫דרכי ציון אבלות וגס נבלה האיז ^‬
‫^'^^^^^^י^^א?י‪-‬ל ‪ 1‬י ק י ת « ק י ז א ר ז ^ ן‪1‬‬ ‫־'־ “ '‬
‫דבר את הדבר הזה‪.‬כי הנה אות׳ את רנבוזפי יהוהדנר א ת־־סךברהזה; אבלה נבלת‬
‫נשלה מאיכותה כי נתדכהארץעצ״ל^‬ ‫הדבל הזה הוא מיותר כי מי לא ידע‬
‫ןלא קקל את כלנאי^‬ ‫כי בלפ‬ ‫‪ ,‬ל על דבר זה הוא אומי ועוד כי‬
‫‪5,‬א ן‪ -73J3 -‬כי אם גס‬
‫^ ‪.1‬‬ ‫•‪:‬״ י' >‬ ‫מר ‪.‬‬ ‫—־ עעיכר דת‬ ‫כי׳ ־ ־‬ ‫ת חח תת י>ג‪ 1‬בי ה‬
‫יי^ניהפי‬ ‫ןהאדץחנפה ת‬
‫ץ □גערז‬ ‫ץ*‪ :‬ן י‬
‫י^‪ ^,:‬ץ‬
‫‪v‬האי‬ ‫־אימרז אגלה נבלה הארץ הוא אזיזרו‬
‫אומללה נבלה תבל כיכל העולסלח‬ ‫^ז‪=.:‬־״■‬
‫ד־הררדת♦^ ‪'J L .•,,‬־'' יי ^‪;^ . r‬ך‪ , 1:‬ג‬ ‫תת וו רר תת ח^היי ‪ nn nn‬ז־הרר‬ ‫?לליי ת^ל* יעיל כי יילל זי' ליא ח?‬
‫נ הי‪ 13‬נ >נמגפ‪.‬הס־ע גףו םא״יי‬ ‫על־פןאלה‬
‫‪/.‬ודתז‪:‬ו?פ‪-,‬הקה‪,‬־רו?ריתעילם; מ ל ־ מ א ל ה‬
‫‪ ^1‬ג ו ר ת ‪: 1‬ול‪4‬שד ה ק ה > ו ^ ח ת ע י ל ם ‪:‬‬ ‫סאימי אומלל! ‪ .‬מ״ ס ״ ל ‪_ .‬‬
‫ז״ל כי לא ידעו הגויס הה שהפסילי‬ ‫י^מכי‬ ‫יחרף‬ ‫ן'‬ ‫כ‬ ‫~‬ ‫^‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫’‬
‫א‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫‪»-‬עול שאחלשאזקללן‬
‫בחדקגית המקדש כי‪ .‬אלו ידפו גא‬
‫החריבוהו כי שיירי שקע ניההמתפשע‬ ‫‪ •:‬׳ ‪ -‬י ‪• • ,‬זיו‬ ‫יושביה • ועול כי בכלל אוחדו על ק‬
‫להס ה?ה‪.‬טתר מאשר להם אחרי כן‬ ‫‪ Y /‬ג פן ‪-‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫‘‬ ‫׳‬ ‫אלהונו'עלכןחרוזכו׳כיא!וז'פעס‬
‫תבלצ* ‪ 3 ,I‬״ ^ו‬
‫נאופן‬ ‫לסת‪5‬‬
‫נבלה‬‫פא!חללהנ‪3‬‬ ‫באופן‬
‫באופן שאוחללה‬ ‫‪.‬׳‬ ‫‪.' ■/.,‬‬ ‫־‪.-‬־־‪»--‬״■* ילאה ח^תי ׳ ־ יעוד אומ״־אלד‬
‫•ועודחומרוא^ף• ׳״‪z .i. *,‬‬ ‫עודנו ‪-‬מדבר גטעש הצרה‬ ‫כן ‪.‬‬ ‫על !‬‫‪. , ,‬‬
‫וגסהמתלקותעלכלרעיל‪5,‬‬
‫הפולס‬ ‫להםעם[התגרשהאנ‪0‬יס‬
‫האנסיס ־וגס כלןנ; ‪ pmj‬על כל‬ ‫^אתמ;האכפ‪1‬‬
‫תמיהי^כפולה שעם[ התגרש‬ ‫כי א ‪V ^! 1^ 4‬‬ ‫ויתירה;!היל״ל ‪ 3‬ז‪ jp‬י‬ ‫חלנז‪^ . . u - . 1‬ילקת‬
‫‪-------- -----------‬׳״־‬ ‫א״ כי‪/ ^ n‬‬
‫אדלהארץ‬
‫אבלה‬
‫גגלוא‬ ‫החנה‬ ‫שיתגרשו‬ ‫כלי‬ ‫שהיה‬ ‫תאחר‬
‫' ושמא תאחר שהיה כלי שיתגרשו החנה בגלות‬ ‫ושמא‬ ‫'‬ ‫?^יץ‬ ‫כ‬
‫^^‬ ‫ג‬ ‫קת‬ ‫ו‬ ‫עכ‬ ‫‪,,‬‬
‫כילס איר יאחר '• י ל״‪,‬״‪,‬‬ ‫שירא׳סהוכקן‬ ‫בה‬ ‫יישבי‬ ‫כל‬ ‫ויאשחי‬ ‫אוחרו‬ ‫אתר‬ ‫כי‬ ‫ועוד‬
‫‪cuni‬‬ ‫״!!‪-..,.‬‬
‫מרום ע®‬ ‫הלא ‪/‬א‪5‬קללן‬
‫בעיקרה כי ״‪. I‬‬
‫■' ; ‘‬ ‫היתה‬ ‫הלא וגס כריתה‬
‫_________‬ ‫נשים‪ .‬ה^יו‬
‫יחותו’ ככאנסיס‬
‫א‪^'r_ i. -,‬‬ ‫א־נןע‪n‬חמל‪.‬‬‫הגליות ‪ p‬י‬ ‫ה ידוע כי ‪,‬‬ ‫אמנם‬ ‫ונשאר אנוש חזער ׳‬
‫קלאשון־>האתר‪.‬ן ץ ״ חאל כיבא׳נחרב בימיאשי‪ 1‬י ב א ת ״ ן נ ח י נ ^ י ‪ " ' f‬י י יל ‪ PP‬ישלאל •ושמא תאמר כ‪ ,‬ע‪ 3‬״ תור׳ שניתב‬
‫לו מתב ס‬ ‫ת ‪ .‬ותורה שכעל פה וביטלו בריה «י‪.‬זיד י•״‪ . ,‬״‪1‬‬ ‫* _■ ן‬ ‫‪ .‬שני וגלו ישראל תעל אדחתס חש״כ ‪3‬חרימ‬

‫י•׳^}■ ידכר ותחד הנה ה‬ ‫י ‪ :‬־‬ ‫‪, ..‬‬

‫כיכור ‪ 1‬״‪ ^ ,‬׳ ' " "‘ ׳ ' '‪ t'j'v'iY I‬קרת־ נן גלים ‪HPr‬׳‪ w‬׳‪ v‬״׳ ‪I‬‬ ‫וקק הארץ היא ארץ ישראל ככל סזס ארץ שבקרא כחזשאחרוז״ל בע׳‬
‫‪ .‬י ץ לקו פחנפה יכו׳ על כי מביו תורותשבכס‪.‬כושנפלפהוםחג®‬ ‫מיתן מטר על פני ארץ ובפסוקיסרביס כיוצא גיס ‘ יאמר‬
‫י א ברית‪ .‬קילה יאס כן היה די זה לוה אחל אל תאמה פל החק י‬ ‫^‬ ‫‘ארץ קהעש ש‪,-‬א ‪ |, jp‬א ‪ ,‬״ ‪^,^5-,‬‬
‫; ‪ ' ' ' ..‬י כרית עינם היא קריאת התורה שמקיימת את העולם כלא א‬ ‫בקיעה ומשתיתה ג״כ כי כלה ה׳ חחת ‪ n‬טוי צ ‪p‬אש ‪3‬צ ‪p^,..p‬‬
‫שהוא ‪,‬להגות יומס ״ ‪ W‬־־״‪.‬ם ‪ -‬איז ל א ש ף ף‪-‬־ רי‪« ^ .‬־ «‪-‬־י״־‬ ‫״‬ ‫״ ־ ־ ־’ ־ ׳ה־יז ״ ״ ‪ -‬ה ״ ' ^ ’ ‪ '' ’ f‬״' ® ״’ ' ״ ״ ״ ״ ‪ .‬־ ״ ״ ז ן■‬
‫’ י״ס * ל ה ‪.‬לא־י‪ 1‬ד פ״ים‪ 1‬איז ־י ע פ ק ג אויי ” ח’ ‪°.‬‬ ‫גלי את ^■®״‪ c1 p‬״‪ 1‬א‪-‬ז ׳י״ל־ם ל׳‪-‬יז ס״ ע־י הי ס‪,^ ,.,^ ,,,‬״‪ ^ • ,.‬־ ‪t .‬‬
‫אנל'‬
‫אלה ־־־־‬
‫‪ 1a‬ח'•׳'‬
‫‪;,,‬״וזהו‬ ‫‪ L‬״‪30‬‬
‫וישביה‬ ‫־״ויתלבאת ‪, :‬האדז‬
‫אלזי‪-‬תת ״זית נבנות‬
‫אלה ■'״>׳'‬ ‫י״־־׳ה'״״ת‪-‬י‪-‬ם‪ .‬לייעלזייהי ’ ״ ה « ‪ -‬ת׳ נ‪ 0‬י ק ־ ת‪ » ,.‬י ה ג ;‪; :5‬‬
‫‪^.‬ייא׳לנלת*‬
‫שהיאב'ע‪.‬־להעולם ‪1‬ל‪', 3; 3‬ע ‪I.‬ל ‪3‬ןע‪,‬אית‪.‬לב^"‬
‫ארץ זיאשחו יושבי ב ה םהזר< ז‪-‬י״‪1 .‬‬
‫^יז^‬ ‫^^י^י^י^יי^ליית מש כבחרבן לאשין שכילס ד^כו לדד!! • ‪ ,‬״ י ‪,‬‬
‫התדבנו ‪ r‬יאז‪ ,‬״״‪ ,‬״‪ . ,! ,‬״ ‪ ,‬״ ^ ___ ‪ ^ /‬יח תן והיו‬
‫ב הל יצא תמו באופן שנשאי אנים מזער מה שאין כן אס לא היה‬ ‫לנ מיי ב «ל'י א׳יי פל־יי‪ ' .‬תי״ ה ל׳ח גאיתיי תיית עגל ני יתל‪,,‬‬
‫‪. ,‬‬ ‫״ ‪ u‬כפסו ע כ איז ה^א היה נשאד אף גס אחד נ‬ ‫נחפירש אצל־י ‪ • 00‬״ ״י ל| פ־י ה‪ .-‬ע'■ ם־חז ס י י ״ גבירתה ‪W‬‬
‫הגליות בא ויאמר תוכחיזגי^ה‬ ‫עניזהגל‬ ‫'^‪.‬יחחריחימדי‬
‫אימדז ענין‬ ‫י׳י«—^ ׳‪ 7‬תןיש יהי אחיי‬ ‫‪1‬י‬ ‫אית״‬ ‫ע״ל׳ת־די־ל‪-‬־יתליי א־‪-‬יסלמדסיגוה אחנ‬
‫קקדשנחהשרגזהארץכאןק״‬ ‫‪-------‬־יי ־־ל‬
‫‪--------‬״‪ .‬־‪^.‬ג‬ ‫״״״*׳ת‬
‫‪,,‬‬ ‫‪1,3‬‬ ‫זיתר‬ ‫‪1‬‬‫יי‬ ‫קי‬ ‫ה־״'י‬ ‫’‬‫’‬‫’‬‫’‬‫״‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫אלהנא ‪ • ...... ........ .‬י ‪ ’ .‬יי‬
‫יסעיההכניאלתתסעמלילי•‬ ‫•ועל א‪ 1‬י‪.‬דא‬
‫גניתא •וטל‬
‫תירש גנרשה‬
‫וספתהני תירש‬
‫ושפחה כי‬
‫ב״ןיקי ^יין והמה בגלותם כהיוסעןת ‪ .‬ןח‪1‬ציאיםננ‬
‫״■לרת‪•-‬־‬
‫שזיהסזלאנחל״ל‪,!,,‬יוסע* והנה זה דרס ית פחח ‘ ״‬
‫’״’ הטני‪-‬ן־ז‪'V‬׳■י ׳;־׳!נחט על שבד‬ ‫‪,‬‬ ‫ו־לאחיי'י<א;ל‪ 6‬״ > “‬
‫י׳‪-‬חקנתחרבהירושלים‬ ‫ואתל‪,1‬היי‪.‬כעס‪ 1‬נו’ ‪ A.'i ,‬״ק״ד־ י ׳• ‘ י׳ ך‬ ‫‪au‬‬
‫א‪.‬א נש‪.‬יל שי‪.‬שזו נה קסון ונלולשנא״י והיה נפס ה מן ‪ r‬״ ; ‪ ' t t o‬י‪ .‬י י ״ ־' ’ ״ ״ ״' ”‪ 1‬״־ א‪-‬י־ אן נ הימ ס היי‪ :‬איןליח‪-‬ס ר״הנא־״'®‬
‫״׳*'•■‪ j‬׳‪-‬עם ככהן שצת יכירו איש • ‪.‬גאנקיס ״> ” ס קסליס ואנליס אן הגגורים ל ש ^‪>.‬״ לילה ו’‪ 1‬״‪6‬‬ ‫נעין ״ר‪,‬י ‪,-, 0‬‬
‫‪1‬‬ ‫היא ית ני‬
‫יי סא״יל ‪,‬‬ ‫‪.‬תנין‬
‫־' “ ־יו״י תנ ס לגל־ישתיאיתז י החע ט הנ תנ אבינס״ לא‪,‬משיני‬ ‫ל‪,‬‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫״‬ ‫ש‬ ‫אג‪-‬נ‬ ‫היני‬ ‫ל‬ ‫״‬ ‫ל‬ ‫מנ‬ ‫־‬ ‫״י‬
‫״ ל ־| ״י־ »ג ל ת ל היני אג־נ ש ה‪ ,‬א ע ״‬‫טל־ן‬ ‫‪,‬‬ ‫ה־קלהנננגל‬ ‫תקיט״־ש;‪,‬‬
‫" ‪" P'-’. ' f ’,’”J‬‬
‫" ‪ 1‬י' ״ ״ ־’’‪ 1‬י־‪.‬״'״ל־!״העי שהה‪ :‬א‪-‬ת ״נטלה״ןלנמריס־־'■’ '‬ ‫'״שלים נתאות סנ״ליל • ‪L‬‬ ‫'‬ ‫ט;תרינ שיתלן ייתשיק לתייג‬ ‫נאליני‪,‬‬
‫‪...............‬‬
‫נ חינן שני תניי‪ ,‬ש־מהנונרתנגנייתהחהנ‪ 1‬אלעני‪ 1‬ט‪ ,,‬״‪ ,‬ל‪ - ,,‬״‪1‬‬
‫‪ ,‬ל‪ ” ’ ? ,‬י י ״ ל לי על הג־־יש נעצתס ל״ען ■תטי לנל זיאג׳זי י '‬
‫שהומ ־’‬ ‫הכה מתח‘׳אבל תירוש‬
‫״ת״‪-‬יאנלתי״ששהיא‬ ‫•‪.‬׳•חי ק מ וכו צו‬
‫״'אגלי־‪',‬ל‪.‬הנה‬ ‫‪;V‬־״’ ”‬
‫כיםא‪, 6‬ד ״ "ל • ‪ ? ’,‬״'׳?‬
‫ר‪-,,‬‬
‫״־‬ ‫’ ל־ " ל״־'ז ‪ ' f‬״ ״ ל ״׳ ’ ' ־ ' ' ” ״ י ־’ אייהיל ש‪ -‬י ת א ת״ ת תל;‬
‫^ ‪ 1‬״ ו פ ר ‪' :‬ומל‪-‬ה גפןלגמר' באוסז שלא ימצא לגתרי גוז®‬ ‫י « י " י ־ ' ־ \ א לזייל ל״י רייי ־''י ״ אי ־י לי ‪-‬זי ‪-‬׳ ג ״ ‪ ^ -‬ת ™‪,‬‬
‫‪ u‬גרמם ריס הפדררלגמרידלא מ אל מס\ ע” יכ\ ראיפגרל םנז■‘‬ ‫א־פהילגלילשןל ע ז ל י ס י ז ז י י ל ‘ ל״יגי־־יי־״יריזו‪-‬יליזעימ״ס‬
‫שייז'‬ ‫ים״ררי(‪ • .,‬״' ־ ׳•־ילל'גיירינלא היא לחסן ט״יכ\ נ אניזזנן‬
‫_ ׳ נ‪-‬ת־רוססצ׳זמטטלבדכיאז‪ ,‬לא היו נאנחים רק טציט‬ ‫י‬ ‫יזהתנ\אה*\רן אשרלא היו חלזים זה את זה לקיים אם כסף תלוה אס‬
‫כעדר וכס לבד’ירגישו כחבזרוי ושה ן־אן טל נכם‬ ‫י‬ ‫עמי שהיא גדולה שבצדקות והס לא ריחמו עתה ישוה ת!וה ללוה העני‬
‫׳מלם השיתץ במזרקי ייןאתדששבתחשזפיתופיס של פחיות‬ ‫_‬ ‫ואשד היה מלוה לדלאלא שלא היהיזקייס חצית‪.‬לא תאיה לו כ נ ו ש ה עתה‬
‫תאין עליזיס ‪.‬קהחון קונגבשלש רגלים פנת‬ ‫_ ‘‪,‬מיתג‪-‬ה‬ ‫היה הנושה כאשר נושה בו וכל אלה הן דברים שנחצאבדו״לשהיו ישראל‬
‫בלירלאישתו ייןונו׳‪-‬וכואכיהנה■‬ ‫אשמים בכס בחקזחות מתחלפים ובחקראותקתחלפיס‬
‫נעםי׳ז ש‪:‬אמ'‬
‫שנאת׳ז‬
‫וע^‬
‫נביא יק כי אס לשיקבלו רסעים סכר זכיותיהם ־‪ ,.‬נעה־׳ז‬
‫וייןלחזינהש• •״‪X‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״ ׳ ‪.:t‬‬
‫י נ^נתא נברח‬
‫תנושכרלחוכדוצארוזידי‪r^nV^4.‬י‪•..f‬‬
‫ש׳רצחובדולאבליסלהקנחסחעצבס'שנאחר‬ ‫»‬
‫תבוק וכו' ה ״‬
‫האנשים ופל החזונות נהנכסיס אך צרת הארץ בעצחסכ^^‪.,‬‬
‫הבוק‬
‫ן עצחשר משחתת לבב ישבו לשהות אחר הנה הראוי הוא ב; בשיר לא‬ ‫פלהה׳חחתווכו׳ויצתאשבציוןוכו׳לא נאשר י‬
‫זי יין כי אס באבילות כי יין למרי נפש שכס מרים על נפש סחסרא‬
‫שחת תאתר ישתו אותו רפעיס לאכול זכיותיהם שיותן שכר לאוני‬ ‫‪.‬‬ ‫‪^,,^1‬‬ ‫טעס מה פשע הארץ ללקותיופוד‬
‫חרסכרלשזתיוכלוח׳אוילהם כילאיערבלהסרקייחר טיחנרו‬ ‫לחכחיס ולנביאים ?למלאכים על מה אגדה הארץ ולא ידעו להשז^‪/‬ך‬
 ‫יעו;גיה בד מראות הצובאות‬
‫יפו‪ 5‬א‪ 5‬הפחת כי גביית )‪3‬וכל נאצר‪1,‬ר‪,‬י?לר ע‪ 5‬ירופ‪5‬י ואחר הנטא כי‬ ‫ג‪Jp‬ר' קרית תוהו השיקס על פזגר כל ‪3‬ית חנא אז יאות תהי? צותה על‬
‫היוצא והמפלאל הכשדיסיחיכוהנשארכעיריפול בחרגסזהנה צלקיהז‬ ‫היין בחוצו'אןעת?ערבהכלשחחז?גלכיגלהחשושהארן הזאגלות‬
‫נס מקול הפהד יוליהרג בעיר ולוא היה צדיק גחור כחו שאחרו ו״ל ונפל‬ ‫סכינה כ״י וגלה לולי ונא פוללי כי נשאר בעיר שח? בקגע ושאיה יוכת‬
‫אל פחת השביה כאסיר על בור ואין צ׳״ל אשר לא עלה חכפתת כצלקיהו‬ ‫©ער בית המקדש* וחה שאמרתי נלה משוש הארץלא שעקרה לירת? מג׳׳ה‬
‫שהומת כי אפילו העולה וניצול מתון‬ ‫>י לא זוה חכיתל חעלבי כנודע וגס‬
‫הפאת שלא יהרג ילכד בפת הוא‬ ‫ג^פן נא»נחוכל “ ש־נ‪:‬ידד־לכ‪ ' :‬ש ב ת מ ש ו ^ ת פ י ס‬ ‫‪ ,‬היא עס ישראל בקרב העמים • אן‬
‫רשת סון הצלם שפירש נ״נ לפעמי כל‬ ‫הוא כי כה יהיה המשוש כל הארץהנג‬
‫^^^אוןעלקיכז ש ב ת מ ש ו ש בגור ‪ ’ :‬כ ש ‪‘¥‬‬
‫ישראל סנתיס אחר החרבן שהי׳ פת‬ ‫גקרב הארץ שהוא באמצע הארץ‬
‫מוקש להלכל ביל החן בעון ההוא‬ ‫‪ 9‬א יע^תו‪-‬ךיןן י ס ר ש כ ך ל ש תיו ‪ :‬נ ש ב ר ה ק רי ת ־‬ ‫בכותל ב”ה ״ וגס גתון העמיס בכל‬
‫להשחף להרוג ולאבל ‘ ומה שאני‬ ‫תזז ו סג ר ב ל־ בי ת מ בו א צ ו ח ה ע ל ה‪;1‬ן ^הר‪-‬צות‬ ‫יזקיס שישראל גולים כנוקףזית‬
‫ביכה הוא כי זה קשה יותר חרפת‬ ‫' ©;הפרם שבין מה שהיה מתחלה‬
‫החבול כי כאשר אדונו' מחרו׳נפיזתי׳‬ ‫^ כ ג ני ־ ש מ ח ה ג ל ה מ שו ש ה א ר ץ ‪ :‬נ ש א ר‬
‫לנשאר סס הוא כזית שהיה טעוןותיס‬
‫‪p‬ר ב‬
‫וירעשו •אז מוסדי ארץ שנבקעו גם‬
‫מעינו' תהים שהארץ רקועה עליהם‬
‫■ב'■‪,‬׳דק•■!‬
‫■ה‪- .:‬‬
‫הי‬
‫■’בי־^‪1‬כ־י‪.‬הי••׳•‬‫‪ V‬י‪-‬״ב ת‪ .‬ש 'ע‪:‬ר ‪:‬‬ ‫זי ה‪i‬‬
‫אי<‬
‫‪y.r‬וה ו ‪::‬ש•י ‪-‬‬ ‫~‪,‬ש■ימי‬
‫כעיר ‪-‬‬‫■י ‪.‬‬ ‫ונחבט ונלקט ונשאר כל שהוא* ‪ .‬ק‬
‫ה א ר ץ' כ ת ו ף ה ע ב די ם כ נ מ ף ד ת כ ע ל ל ה א ס ־ כ ל ה‬ ‫ל ו א ה נ ש א ר‪ ,‬ב כו ת ל ‪ :‬מ ע ל נ י • נ ע ר ן‬
‫כנה אז לא הית׳ הרע׳כי אס שרועה‬
‫התרועעה שנכנעה בלבל הארץ‬
‫צהלו‪ .-‬ר״'‬
‫המהישאו‪-‬קולםירינובגא־וףיהוהה צ ה ל ו •‬
‫ה מ ה י י ^ ^ *‪ 4‬י ן ו מ ו ל ם י ר י נ ו • ב ג א ו ל י ה ו‬ ‫בציר‪::‬‬
‫ר ^י ר‬ ‫שייכותמהוכן‪-‬חשיגתיד‬
‫‪.‬קילס ש י י כ ו ת מ ז י ק ־‬
‫ל קי ל ס‬
‫‪• : ▼ : at‬י! ; ‪a‬‬ ‫‪ ^ ■ -,.‬ן ‪1‬‬ ‫‪y‬‬ ‫^‬ ‫העמיס כעיללית אס כלה בציר‪ ,‬אי‬
‫היא איץ ישראל כי לא גזשיזה‬
‫מ’ קישכיני‪.‬אינהטאסצמעלה!רא‪ . .‬מ י ם ‪ :‬ע ל “ ־ בן ב א‪ ,‬רי ם ^ ב ך ו י ת ו ה ב א ן ^ ^ ם ^ ן ט ;• הידועהה‬

‫מקום •‬
‫סיתל המחרישה מגפת אן לא'הגיע‬
‫הצרה על התמוטט )התנודד הארץ‬
‫חחקוחהווהו חוט התמוטט? ארץ‬ ‫א ר ב ו ת מ מ ר ו ם נ פ ת חו • ר ר ע ש ו מ ו ס ד י א ר ץ ‪:‬‬ ‫הנשארים אחל הנזקף וכמעט בלתי‬
‫נתחיה? האם התמוטטה להיות‬ ‫מ ו ט‬ ‫א ר ץ‬ ‫ה ת פו ר ר ה‬ ‫פו ר‬ ‫ה א ר ץ‬ ‫‘ ר ע ה ה ת ר ע ע ה‬ ‫ג ל אי ם נ עו ל׳ כ עו ל לו ת‬
‫קרזבה להתקלקל העולם לא ק הי׳ •‬ ‫‪. J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‪•.•/.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫<‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• .v ,T T‬‬ ‫•‪: 1‬‬ ‫‪.‬׳ ■ ^י‬ ‫ה עו ל ם ו ה ב צי ר‬ ‫© אי נן נ ד אי ס ח תי פוי‬
‫ש ב ו ר‬ ‫ת ^ ‪ .‬ע א ר ץ ב‬ ‫נ ו ע‬ ‫א י ץ ‪:‬‬ ‫^‬ ‫ט‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫־‬
‫אך עתה בחרבן הבית נוע׳ תנוע‬ ‫ונשארו‬ ‫האומות‬ ‫הוא מה שנכרתו‬
‫ארץ חיסולה כשגור קרובה ליאבד‬ ‫‪.‬ו ג פ ^ ה‬ ‫פ ש ע ח‬ ‫ב מ ל ת ה ו כ ב ד‬ ‫ן ה ת נו ך ד ה‬ ‫!ישראל לבד אז הס הנשאלים יסאו‬
‫בגלית ראשון והתנודדה כמלונה‬ ‫קולס ירוכז מה שאין כן עתה שהם‬
‫הקלה ליפול בגלות מדי שהיו כל‬
‫י ה׳ו ה‬ ‫יפכןד‬ ‫ו ה] ה ב ץ ם דז ה ר א‬ ‫^ ^ ל א ־ ־ ־ תו סי ף ךןו ם‪:‬‬
‫!גלות ביניהס כי ישראל ידונו על‬
‫נהרוגונחבדוחס אי‬
‫תין‬ ‫ישי׳‪^-‬להשמיד‪ 7‬להרוג)לאבד ואס‬
‫ישר;*נהשחי‬ ‫ה א ד ״ מ! ^•ז‬ ‫^־ ־ מ ל כי‬
‫^‪4/‬ע ל‬
‫ו!‪ •-‬ו‬
‫ע* 'ל ־ ־ צ ב א ‪J‬ה•‪-‬ם״ ר ו ם ב מ ר ו ם‬ ‫כריתתאויביהם • כיבגאזןםי^זאטל‬
‫ישראל סבא אין עולם ^ וכבד פלי ‪0‬‬ ‫ע ל “ ־ ה א ד מ ה ‪ :‬ו א ס פו • א ס פ ה א ס י ר ע ^ ־ ־ ־ ב ־ ו ר‬ ‫‪J‬ח־נת גאון ה׳שיהיה אז אק צ״ל אתם‬
‫הפשע ביק וסואלזאח׳מ׳׳לבב״ר שהיו‬ ‫ד סגרל‪-‬ע^־־ מסגר ו מ ר ב ♦ מ י ם י פ ק ד ו ‪:‬‬ ‫סתשאו קול כי על זה‬
‫• חומריס לישראל כתבי על קרן השוד‬ ‫‪t;, t :‬‬ ‫• ‪/!••t‬‬ ‫״‪,• t ,‬‬ ‫••־^י ; ־‬ ‫‪A‬הע>לס ות? תוסיפו עציהם‬ ‫»»תצר‬
‫שאיןצכסחלק באליבי ישראל והוא‬ ‫^ ^ ^ ^ מ ה כי ־ מ ק ף ^ הו ה ץ ב א ו תי פ ה ר‬ ‫אתס בזה הוא על כי על כן באורים‬
‫כמפורש אצלנו שס כי זכרו להספק‬ ‫^•ץי‬ ‫גבלו ה׳ באורים וצרות כבלו ה'כי זה‬
‫העגל והיואיחליס להם שיודו כי‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫>וגי‪ 1‬אל ישראל בייתול ־* כיאצ״ל‬
‫מאז שהמירו את כבולם בתבנית שוד נפרדו מעל ה אל?י ישראל ואין ו?‬ ‫אתם שתדעו שאתם לבדכם בייחוד טם ־ ה* כי הנה אפי' באיי ה־ס שס‬
‫כי אם מעון העגל שאין פקידה שאין בה קצת מחנו א‪ 1‬הכביד פקודת‬ ‫גיניהש הוא אלהי ישראל כי קודאיס את ה'אלהי ישראל כי יכירו שהוא‬
‫העון ההוא מבשאר מקומית וזהו ונבל על'הפםעה ועלכןהיצרולהם‬ ‫אלהי ישראל בייחוד ומהיכן הוא אלהי יסראל ולא של כל האומות ח״ה עם‬
‫על ידו * ועל הגלות הרביעי הלזר אמר ונפלה ולא תוסיף קוס בתולין‬ ‫©יוצר הכלהוא אלא מפני שנפשות ישראל חלקו הם* זא״כאתד שיתרוננו‬
‫ישראל שהוא כפי׳ ספר הזוהר שבגלות זה לא תוסיף יףס מעצמה כ א ^‬ ‫על נפשנו שנקרא נרעלשסזהנכבדהו בנרות וזהו על כן באריס וכו׳‬
‫בתחלה כי אם שהקב״היקיחנה במהרה בימינו ‪:‬‬ ‫באיי יכו׳ ‪ :‬או יאתר מעין זה על ק באורים הם ב׳ אורות נר חציה ותורה‬
‫ביו׳ ההוא וכו' הנה רז״ל לחדז מכאן כי אין הב״ה מפיל אומה‬ ‫אור כי לכם יאתה בייתול לתה שאתם חיותדיס לו כי אפי׳ באיי היסשס‬
‫על סתפיל שרה תחלה שנאחר יפקוד י‪':‬כו׳ וראוי לשים לב כי‬ ‫ה׳ היא א להי ישראל לכן תורתו וחצותיו לכם יאותו כי בהן תלבקו בו ;‬
‫י‪/‬ם כן הוא אין ^מר והיה ביום ההוא כו' והם לוחזיסלכל ‪17‬ר זלור אץ‬ ‫הארץ זמירות שמענו וכי׳ארז״לכי כאשר נעשה נס לחזקיה‬
‫יהיה כי חאוחרו שלעתיד יפקול לכל צבא המרום שהם השרים להפיל כל‬ ‫י בליל פסתשי‪:‬צילוהב*ה ואת כל ישראל וירושלים חיל סנחריב‬ ‫‪-‬‬
‫סמלכיס יורה כי קולם הזמן ההוא הוא פרטי לכל מלן ואומה וענק היות‬ ‫הקפיד עליו הקב״ה על מה שלא אחר שירה על ק באה הארץ )אמרה‬
‫ביום ההוא כולל הוא מקרא שכתוב והלקת פתלא וחספא נתשא כספא‬ ‫סיר? במקומו* וזהו מכנף הארץ זמירות סמענו עד כאן מכין מאחר רו״ל‬
‫ולהבא כיכלם יתמונזמןההוא כאתר כמפורם אצלנו בכמה חקומויז ‪:‬‬ ‫ונ וה כססין הכתוגיס ג ם"ד והוא בהופיר מאמרם ו"ל כי בחרבן לקו גם‬
‫אספ' כז׳אחריאוחרוכיביוסההו׳סהו״לטת קץיפקודה'‪,‬‬ ‫הצדיקים בעון הרשעים • כי ארז״ל כי אתרי אומרו יתברך והתוית תי*ו מל‬
‫וכו׳ שהוא לגאלנו חל עליו חובת ביאור לחה יאחר על הומן‬ ‫‪.‬‬ ‫ייצחית האנשים תי״ של דם על הרשעים כלומר תו המות‪ i‬ותו דיו על‬
‫ההוא ולא ישית לב למהר לשלח את סלך המשיח שייתס! אותו רז׳׳ל לאיש‬ ‫‪A‬ס‬‫ך׳^זיז הצל!קיס שהיא תו תחיה ואז קיטרגה חלת הלין ואמדה היה לר‬
‫מוכה אסיר בבית כלא נט ע ואוסר ומתיר רטיות נגעיו ־ כחאיזר אליהו‬ ‫לצדיקים למחית אמרה חלת הרחמים גלוי וידוע לפני שלא היו שוחפים‬
‫לריב״ל לז״א ואספו וכו' לומר אלו אוספו ישראל אסיפה שהיו מתאחדים‬ ‫נזכצדיקיס איילה יזלת הלין אס לפנין גלוי לפניהם חי; גלוי חיל צזה‬
‫באחדות שלחה הנה או האסיר בבור אשמותינו החעבביס ביאתו שהוא‬ ‫הקב ה להרוגאת הצדיקים ולהתחיל מהם שנא׳ וחחקלשי תתלו חחקולשי‬
‫האסיר הידוע הוא מלן המשיח היה על בור שהוא הסוהר שהיה יוצא‬ ‫תחלו ויחלו‪ .‬חן הזקנים אשל פתח הבית ע"כ ענין גזאנזלס ‪ .‬כלל הדבדיס‬
‫מתוכו ונתון על הבור לבא קל מהרה* אן מה נעשה שהם סוגרי׳ אותו‬ ‫בעון הרשעים לקו הצליקיס בכללס ‪.‬״ ונבא אל הענין והוא כי על אלה‬
‫במעשיהם בלתי טובים על מסגר שיוקף מאשמות ישראל ויהיה סגור‬ ‫עין הנביא בוכיה ואזמל הנה מכנף ה א ק זמירו׳ שמענו שהארץ אחרה‬
‫בתוכם חלבא וזהו וסוגרו פל מסגר אן אין העיכוב דק שלא יבא קורם‬ ‫עירה בעל חזקיהו שהוא צגי יהידוד לצדיק כי חשזב הוא מאל אפי צליק‬
‫הקץשיואוחןשלזכו אחישנה אך בפת קץ הידוע סהזא מלוב יחים או‬ ‫אתל ונחקוס אחר אני רואה כמה• צליקיס נופלים על עון הרשעים וזהו‬
‫יפק‪7‬ן ודאי כי לא יעבו’ אך הוא ע״י הבלי משיח כנודע ז ^ ^‬ ‫יאותר רזי לי לוי לי אזי לי על כי■ בוגדים שהם הרשעים בגדו ובגל‬
‫‪e » /!, I ^ r‬‬ ‫«לבנ^ ו ו בגמלארצ ^ ‪^11‬‬
‫וכתיב והיה אור הלבנה וכן לא קשיא באן לעול הבא כאן‬
‫וחפרה‬
‫הנוגדים שנגלו נעשה אותו הנגד פחד ופחת ופח עליך יושג הארץ כא׳‬
‫לצליק כרשע ועל כן על הפחל־ אמיתי רזי לי ופל הפחת שניתי לומר לןו‬
‫לימות המשיח ולשמואל לאחר אין בין העולם הזה לילזות המשיח אלא‬ ‫צי היזלפתי יזדאליועל הפחאחדתי איי לי והוא כי והי׳הנס מקול הפחד‬
‫‪TO‬‬
‫‪I'O‬‬ ‫‪F‬‬ ‫ן א ‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪JSAIAS. Cap. s4 .‬‬
 ‫י׳יצןעןה צה מראות העוכאות‬
‫שלבי‬
‫רוחעליצ'ס מהאי םב ק י ס ' ‪ ^ . .‬ק ן א ס ״ ‪' ' ».‬‬
‫הוא לזחעדיטס‬ ‫פעבול יז‪5‬כיות^יליי^ילילעו‪' 5‬הנאכ^ך'גתחנה צדיקיםכ‪/5‬ן ‪3‬חחנה‬
‫' ^‪.‬לכלי ת מייז ^!‬ ‫סהי תה׳ יוחס׳ לו ככלנפלאית’ ! יייי^‬ ‫שכינה ע'כ ’ ואפשר כי התירק הזה הוא כתובגמקרא שאתר אומרו‬
‫היות לו מחסה ‪.‬כזדס בואם הע’ י^' ^ ” ‪1 1 ^ ^ ’^°‬ע‪,‬דמןםיףה’^‬ ‫וחפרה וכו' אמר ונגד זקניו כבול שהזא במחנה צדיקים • אל יאמר כי‬
‫\ דר‪ 6 ,‬כו אחד‪.‬עי”®‪,‬‬ ‫העריצים )יתגלה־ להס מ ק ס‬ ‫הנה איז״ל שעתיד הקב״ה שיהיה דאש תזלה לצדיקים והב״ה דורש לפניהם‬
‫‪!.‬ג‪,‬ל מז ‪^5‬‬ ‫ית׳ בשביל‬
‫תזלהזהשחדאים באצבען זאותריס‬
‫‪f‬א כי כמכלי'‬ ‫^יי‪•>0‬‬ ‫^‬ ‫ונגךזקנץ‪ ,‬כ מ ד‬ ‫זה אלי יכו^יזנבא אל הענין והוא‬
‫כי הלא כמו זר נחשב איך לא תתשכנ'‬
‫כ ה ‪ 25.‬׳'‪ c a p .‬י ך ^ ח ■ י א ר ה י ך ‪ ^ ,‬ה ^ ד׳ ל מ ? ר־ ' ‪ 5.‬אול״גא ״ ע’ינ’‬
‫עיניהם מראות האור הגדול ואיך‬
‫' ’ ‪ ’” '” ' °‬׳’’ ” ” ‪ , ''^ °‬״ ‪ 0.‬״ ג‬ ‫‪,‬‬ ‫ק‬ ‫ש‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫י ‪i- .‬‬ ‫יוכלו לעמוד לפני אלהי העולמות‬
‫״‪,‬יג‬ ‫ני■ לא ייע׳ ”‪ ’P‬״ "‬ ‫^^^^^עצ■ותמקקאמונהיאמן ‪ :‬מי ש מ ^ מ ^י ר‬ ‫אס‬ ‫הגדול והנורא * אן זה אינו כי‬
‫' מ‪ 1‬נ נ • ג״ג^־ט‬ ‫כנודע חרז״ל כי הארתן תיזיה כל כן‬
‫^^^^רת־^לספ^הארםת;ךיכ‪£‬מ^יר‬ ‫‪.. ,‬‬ ‫‪,‬‬
‫” ”‪( *1‬ינמג״״‬
‫א ^נ ״ «‬
‫“ ‪ M : . .‬ןןנ‪0‬‬
‫״ ״’ ‪°‬‬
‫‪.‬׳נרח״ייל־’‬
‫־!׳סאי היל‬
‫‪V-‬‬
‫‪ jy‬ך‪ 1‬ל‬
‫‪1‬‬
‫‪ /‬עו ^ ם‬
‫גלולה על שיאחלו* לפניה׳מ״ה קלוש‬
‫כיחלקאלותחמעל החה״■•־ ובזמן‬
‫ההו׳תגל׳האדת׳שיזהירו ולא יתבוששי גוים עריצים ייראוה ' מ־ דז״ת מעוז ל ד ^ מעוז‬
‫י‬ ‫סס ׳כיוצא* חהשאיו ‪P‬‬ ‫לאפיו?‪- ,‬‬ ‫יון הארת השכינה♦ זזה יאמר כי עס‬
‫וסמש‪. ......‬‬
‫בציון‬ ‫‪........‬‬
‫‪.‬סדב‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫^ ‪ ,‬־' ‪,‬‬ ‫היות שאז תהיה אור'הלבנה כאור‬
‫עבזזהן צליזחורבשהנא י ^ ^יי׳ *ןיי קי ! ^’®^’’’'^*‪,‬ן^‪,23‬קי‪(.‬התיל‬ ‫החתהואול התמה יהיה שבעתים עכ״ז ׳נגד אור השכינה השורה בהר‬
‫ןעל השגחתזז^^‬ ‫‘■" טס עז כי בשום עיר לגל ינשתייי‬
‫ציון וגירופליס כל״א אנכי אהיה לה חומת אש ואומר וכבוד ה׳ עליך זרת ׳‬
‫והדלבצלקורתו יברחו זישא׳ כצל עכ‬ ‫על כן עם כל תוספת אזר חמה ולבנ' יכהה אורן לפניו ית'שיהיו כשרגא‬
‫‪j,pj■5 /‬ןיזמיי‬ ‫לחלץ עני בעניו נמצא שהלל יענה זישירל‬ ‫בעהרא תל כן וחפרה הלבנ ובושה החמה ננל אורו ית' וזה כולל בכל‬
‫י^ר פנו ל‪3‬‬ ‫״‪a‬‬ ‫כחורב בציון מ היה ללל ׳ ‪y /ii‬׳‪-‬׳‪-‬׳‪-‬‬ ‫כיעססמתתלןייחס ‪•.‬‬
‫‪ * cy^nvi‬כיעסשלא תתייחס‬ ‫שמלן ה׳צבאותבהד ציון ובירושלייס‬ ‫העולם מחה ^‬
‫‪u •6‬לרי אתיז‬ ‫השראת מלכותו בשאר העולם יהיה התפפעות ‪ .‬אורו כולל בכל העולם‪ •:‬העריצים‬
‫^ ‪J^rU‬לה לו‬ ‫הצבאית ; ‪ -‬גם לו היטיב ה׳ ״ או יאחד ה׳ המ‪1‬דה שררה‬ ‫כל‪, ..........‬‬ ‫‪ ;............‬כצבאו׳ כי יוצר‬
‫‪......‬‬ ‫להיותו ‪f t‬‬ ‫ונו' והוא‬
‫‪..............‬‬ ‫וזהו וחפרה זכו׳ כי מלן ‪.‬‬
‫כ״א יהיה'■לר^ ' היותי יחידי תכנה א ל ה ז ת ן ע ל י י ע ל ' י י’ ^ו^^‪ ^ ’^,‬ו ^ ' ^מדכא®י‬ ‫ולא יבושו ‪--‬‬‫ית' ■•‬
‫צליקיס יהיו ־ •לפניו •■‬ ‫הוא וכל העולם שלו אן ■‬
‫פני^י י‬
‫ז‪-‬פעצ'^‬‫‪.‬״״<פ‬ ‫שזכי^^*‬ ‫— מה‬
‫‪----‬־‬ ‫ארנמחןיעל‬
‫אס ‪/V‬ו־ו־‪.‬ן‬ ‫עליו<‪.‬כי ״‪*1.‬‬
‫לא תבזה שבחי ׳*‪I-J‬‬ ‫מול כי כל כן תהית האיתן מעין השכינה שיהיה להם לכביד היות׳ נגד‬
‫‪ •,‬היוצרי*‬ ‫®‬ ‫עשית פלא לא על ה פלא‬ ‫ה׳ וזהו ונגל זקניו כבוד ני היות השם הנז' נגד ןראיו ונגד זקניו ראם‬
‫מצת‬ ‫יזרחוק כשבלאת את כעולס שהיא אחזג^ ®‬ ‫חוצה להם יהיה להם כטל ילא יכזשו לקטו ית' מהפלגת הארתו כאשר‬
‫נזיפאי’ ^‬ ‫זכו' בנפשותן של צדיקי׳ נחלן זכו׳ שהזא כמפורש‬ ‫יבושו חמה ולינה כי גלגל אוד צליקיס׳ מאל כי יהיזכחלק החתלבקאל‬
‫הברא העולם‪,‬היה ע״י כשמות הצליקיס שאלחלאק^‪ .!^^'‘’^^,‬שצי‬ ‫הכל זכמ״ש ז״ל שאפילו מלאכים יאמרו לפניהם קלוש ‪ .‬והנה המתרגם‬
‫רו מצי‬ ‫^‬ ‫ואתר עתה שהחשבתני שעשית‬ ‫ז״ל פירש מל עובדי לבנה ועל עובדי חמת ואפשר לנזלזמרמעקזה‬
‫ויי״ד« ‪-‬זד‪1‬ור י־רו היז\יו ^ררוז»דו‪,‬תת דחרזדאווזומהי‪^«Mn 1‬חתר*‬

‫‪.‬ן^זלי‬ ‫ישראל אלא להקביל פכי אביהם שבשח‪-‬ספעס אמת בחלש דיים וכאשר • קוא יען כי עצזת מדוחק שהוא מה שע י עצתי בראת את העג ״‬
‫הפליגו רז״ל ביבה פרשת החדש הזה לכס ונו׳ חהז ונגד וקנין הס חכמי באמונה תתחזק יתעשה אומן כי שנותן טבע העולם הזא יוית‬
‫י גנז‬ ‫ישראל המקלשיס את החלש־ מגמת פניהם הוא כבוד היא ‪0‬כיכ‪ 9‬ןלא בראת אותו שהוא ענין העצה כחד‪1‬בר ושיזא‬
‫חשובים לפנמיתבר'ישראל לחה הס חלוכאיס תחס ה‪6‬ןמ»ה י”‬ ‫אל הלבנה עצמה;‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫‪jjz‬‬ ‫בגלות עמלק שיעקב ראה עליית שדוזלא ירידתו זחה גס‬ ‫ך ן י ^ק*ך*ןי את וכו׳אוח׳אים יסר& הנ למעני אינן צדין לשאיר‬
‫סנען ג‪5‬רי& קנה מימי שלקה זכז' לז״א בתה כי שיות ו כו׳ ש כ ^ ק לא‬ ‫מחןשתי‪1‬ש׳פל'כיחאלי'ה'אלהיאת׳וחהשארוחמ'‬ ‫׳ ׳‬ ‫׳‬
‫משפט •עירן נבטת שגס ארלזקזרים מעיר ידוע יפיל‬ ‫ונו׳ כי עשית פלא לא שע״י לן נכירן כי הלא עצות מרחוק שיפצת על‬
‫יבנה ועל כן במה ששיזת ונו' יכבלון עס עז והוא משז״‪ ^ 5‬עז שב ‪^ 5‬‬ ‫הטוב הפתיל שע״יניסיס יהיו הנה הם אחונה אומן חזק בלבנו בלעדי‬
‫ישראל שזה יורה שגס יפול ארמון זרים ולא יגנה על כן מעתה ‪P‬‬ ‫נסים כי מה שעשית פלא כי שתת מעיר לגל זכז * על כן ששתת מעיר לגל‬
‫שלעיל®‬ ‫גויס עריצים ייראוך *•‬ ‫קריה בצורה למפלה יכבדוך מס עז זט כבלתי מכירים גדלך זולתי ע״י‬
‫יגוני‬ ‫כ י היית וכד אחר גם שידעתי כי בשוף תשים ?*ייייל‬ ‫גזיסי‬ ‫נסים ועל ששמת ארמון זליס מעיר לעולם לא תבנה על כן קרית‬
‫יותי‬ ‫לא יבנו אן יראים אנו על קה פניני י^י^’®ז‬ ‫‪.‬־‬ ‫•‬ ‫׳ ׳ עריצים ייראון‪:‬‬ ‫־‘‬
‫הנה בשעבוד כאשרה)ית מעוז לדל בדלות! מעגז^^^’'ל‬ ‫היית מעיז וכו׳ אמד הנה ע*׳י ׳ מפלת עיר בצירה אמרתי שיכנלון‬
‫מעת הוא לו מצדה גדולה היחנה בצר לו כי תחלןעכי בעניי ^ ל‪{ /‬‬ ‫עס עז ו׳חה ייחסתי הדבר אל כגיל»לא אל יראה בלבל כאשר׳‬ ‫■‬
‫^*^נלי'‬ ‫השעבוד לנו למעוז חגהינס ^ל ^י’ל י‬ ‫ה'‬ ‫זכו׳כיבכללדאיתסכחן‬ ‫מעיז‬ ‫היית‬ ‫כי‬ ‫הוא‬ ‫הלא‬ ‫‘‬ ‫עדציס‬ ‫בגזים‬
‫מחורב ופירש מה שאלזרתי מחסה מזים‪ .‬הוא כי רויז עריצים ^ ”^^שינז‬ ‫בעשותן רחמים פרטים עם פעזלת הלין כאחד יכירן השגחתן הפרטית‬
‫* ”^^תאגז‬ ‫הזא לפעמים פתאומי וקשה כורם קיר כי כמיס הנגרי*‬ ‫וזולת המורא יכבלין* וזהו כיהיית מעוז לדלהנהצאבעירששמתלגל‬
‫^ וגלי‬ ‫אותו והוא סובל וחתרעע זלפעחיס ירבה שטף החים)יהים‬ ‫ובקריה בצורה ששמת למפלה והצלתו מתון החותתיס אז הכירו כי אתה‪.‬‬
‫חיל‬ ‫הקיר כלו ויאבל זכרו כן הוא רזח עריצים‬ ‫ה' במה שתכה בהכאה עצמה תרפא כי תחלץ עני בעני! כי בזכות עניו‬
‫חלב‬ ‫‪P‬‬ ‫שטף חי שעבודם ‪ .‬ויראים‬ ‫ומזה‬ ‫תלחחהו וזה הוא בצרה הנאה לעיר תציל את הדליהנחצא בתוכם‬
‫דהדפונוויהרסונו לגמרי חלילה כיבתיריים הס ו ח ה פ י ^ ק ^‬ ‫יוציאן כי גס אתה מעוז לאביון אפי' בצרה הבאה בשבילו שהו‘( כל סתם‬
‫אביון שנעזלס שחעוז אתה לו בעוניו וזהו מעוז לאביון בצר לו כי במה‬
‫גהם‬ ‫שלאו שהיית מעוז לדל ביופל׳ הקריה ידעו כי גס אתה מעת לאביון בצר‬
‫אדרבה אתה בחרת בקיוחסלחרק אשחותינוואדרבהע‬
‫לקיימם ולא הנחת את לוד לכלותם כנודע ח ע כ י ן ' ^ | א ל י ם‬ ‫לז כי בצר לו אשר לו לבדו מיוחל לו ולא לאנשי התקו׳ שהוא בו כי אתה‬
‫‪I‬׳*אן‬ ‫נתבלן אדום על יסדו אותנו בהרפות ”‪,* ^ 1‬‬ ‫דלות‬ ‫מטה לו שהוא במה שעשית אותו אביון בשבילצרלו להצילו כי‬
‫מ מיז‬ ‫תכניעס כי אדרבה נתפלל בשלומם ‪,‬כענין התפללו‬ ‫עצמו תעה לו ותחלצהו והוא כי כן כאש' היית חע»ז לדל עשיתלז חתסי‪:‬‬
‫אתם‬ ‫הוא שאסיבואוזריס חהחק פל'‪-‬חקוסאשר אנוגי^ים‬ ‫' מהזרם השוטף בעצמו וצליזהחורב מצחו להיות צל על ראשו חצר׳ בחזדב‬
‫‪ *'V‬ן יכילז‬ ‫המשעבד אותנו'שאס היו כובשים בקקוס‬ ‫ופירש ואחלמה שאמרתי מחסה חורם הוא כי רוח עריצים ורצו;׳ בבואם‬
‫^ י סזמיי‬ ‫בהם מכניע כי כאורב בציון כן‬ ‫בזעס לשטוף עיר וישבי בת הוא כזרם קיר שאינו כורס הבא לרך ישרה‬
‫ני מ®‬ ‫^‬ ‫חשעבדינו לי מצדנו היה להם שלום י^’‬ ‫על הארץ כי אס כשטף חים הבא ופוגע בקיר וחתעכביס המיס בקיר על‬
‫שהי®‬ ‫עריצסיענה ’ כי הומר שיזמרו‬ ‫ירנז מאל ויגבר השטף יהרוס הקיר זיעשה זרם בזעף רב אשר ברוב‬
‫שהיה לזדיס תורב בציון היה להם תורב בצל עב כי חורנ יי ‪' f‬‬ ‫כחו אי אפשר ליחלט איש לזמנו אס לא ע״ל גס אלהי עולם ה׳ כמשל הזה‬
‫עליה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪• .‬‬ ‫‪. • . ,V‬‬
 ‫כב‬ ‫ישעיה ‪ .‬כה‪ .‬מראות הצובאות‬
‫עליהם היה להם כתזרב בצל עב הם יש' שנתוכם כצל עב חיצל עליה׳ לשון ־ לסבול י לזה אח׳ובלע בהר הזה פני הלוע וכז וה!א מנץ לידוע חרז ל‬
‫; לחי סיש לו סכי בעלי חובות א׳ או מ וא סזנא^חהחוכב נערע חעט בכ‬ ‫זה זחיר פריצים יענה שהוא לשון שירה כד״א ענו לה • צו יאמר ידענו ה‬
‫יום עד שפורע הכל ואינו נרגש אבל מהשונא אינו חץבל אלא תניח הכל‬ ‫כחורבבציון שאון זריס החשעבדי' תוכל להכניע אן אין אנו בועסיס‬
‫מד סון< הזחן ואז אפי׳ החצי אינו ‪ .‬יכול לפרוע וחתכקס מחנו כו מישראל‬ ‫בגלות ומלמחירב בצל עב שהוא שעבוד בחחסה בצד מה ושיכירו הם‬
‫נפדעהבי״העונות׳יוסיו׳כו׳וחהאוחז*‬
‫‪I I I‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫>‘ ‪.• /‬‬ ‫ו‬ ‫׳‬ ‫וי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪f.‬‬ ‫כיחצלנועזב‬ ‫שחאתן‪:‬שלנ‪,-1‬צלעב‬
‫עכו ם חנית הכל עד לעתיד לנא‬ ‫י י ‪• /‬‬ ‫;‬ ‫ז׳‪-‬אזיו י‬
‫‪ .‬ז‬ ‫ו״‬
‫מחרב כי רוח‬ ‫להסעדשזחירעריציסיעכהכןראו ־ •לאביון ב צ ^׳ ‪/‬לו מהסה מזרם צל‬ ‫י‬
‫כו וזהו רץ אתכם ידעתי כו פ^יכ‬ ‫■ —•‬
‫אפקוד עליכ׳כו׳וכויום יום יעחס לנו‬ ‫—רי ם‬ ‫־■ •■ ‪‘ --‬‬
‫■שאון ז‬ ‫■‪ • . -‬י‬
‫כחרב ?ציון‬ ‫ריצי ם כז ר ם לןד‪:‬‬ ‫‪ . 1T‬ז‬
‫יאחד בחה שידענו כיא׳מהדבר^ש ׳ ע‬
‫שיש לנו בבליות יזנ‪ 1‬ח יוה הוא עלי‬
‫‪1‬כו׳ופ׳ ויסדתיך למשפט וכו' נמצא כי‬
‫י ‪ ,‬ח ז ר ב ובצורת בעולם תפלתנו‬
‫עונת העמיס הם שחורים זה על זה‬ ‫נשייעת וזה‪ :‬יאחר ■כאשר הוית‬
‫כיריעות חגלה הנגללי' זז עם זרונבא‬ ‫מעיז וכו׳ כן‪ :‬היה לצו חחסה חזלס‬
‫אל הענין את׳ וגלע בהר וכי׳ כל מ־אל‬ ‫‪ .‬ש סנ; ם ^ ד ז ־ ^ ר ר י ם ; ^ מ ‪ 0‬ם מ פ ה ל ס‪ .‬־ ^ פ ף ם‬
‫והיא כי יה!' צל נחשן חחורב ופירש‬
‫יפלה על לב כי יבולע בחשת'השחר!׳‬ ‫כ‪ /‬״ ם • ' • ‪ ' .‬־ ‪ ^. ^ .‬ה פ נ ‪ ^ - .‬ו ^ ך ( ש‬ ‫;' ‪:‬מ־ז י י‬
‫’ מה שאחרת'‬
‫בהר הזה כל אסחותם הנגללו' זו‬
‫^ נ מ י ם והמסכה הנסוכה על כל‬ ‫׳ רות עריצייםהחשעבדי׳הסכזרסקיר‪.‬‬
‫‪. ........‬‬ ‫‪,. .- - -‬י•*‪.,.‬־‪•■,,‬״‬ ‫ס‪ ,‬״‪,‬־‬
‫זחה‬ ‫חלד־ ת א‬
‫פתאם‬ ‫‪ : pnw‬״!ן‬
‫‪ «CT‬בתחת‬
‫•־‪ M‬־ נו‬
‫טאחלתי צל מחור׳ ה^זא כי בבא חודב‬
‫י ונהיית בציון‪,‬שיתפר גס לשתות אז‬
‫ניה סאון זרים על ים' תכניע ויתחלו‬
‫עלינו• באופן שיהיה לנו צל חתמת‬
‫העליונה‪ .‬כי אס פני קלוט בלבד‬ ‫^ ^ ה נ ו ^ מ י ו ש י ע נ ו ‪ -‬ז ח ל י הו ה ק ר ג ו י ^ ו‬ ‫’‬
‫חורב עד טאקיד חזרב בצל עב הוא‬
‫הפט׳הננלי׳ בלב^ולא הלוטזנגלל‬ ‫ל ה ונשמחה בישועתו ז־כי־תנוחיאלך־י^ה‬ ‫;יוה שיענה‪:‬זיו!לעליצי‪ 0‬שישוררו•‬
‫לוט על לוט• ואל תנהל ברוחן לכעוס‬
‫טל דבר כי הלא לא יבצר מהם רעה‬ ‫חרב בצל עב ‪ -‬י •כ הרידזזה־ונד־ו ש מ ו א ב ת ח ר ת י ו ב ה ד ל ש מ ר ת בן‪.‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫וידדדיר‪».*.‬‬ ‫\>ץ>»ר*\ד!דץ"ממור‬ ‫סגלותנו הוא לנו ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫• פליני‬
‫״ ‪X W* W‬‬ ‫^ י * * ‘י ״‬ ‫‪ 0‬הנ הסתולנוחורכ ‪ ^53‬עבחחמס״׳ ׳‬
‫מתמדת מיוחדת להס ולא ליש׳ והוא‬ ‫לנ ד אוי א ח ר‪ :‬ב ח ה ש‪ ;:‬בנז ב פ ס ^‪ 1 ..‬מ ^ מ ך מ נ ה ‪ - :‬ו פ מ א ל מ כ ק י נ ו ^ א ש י ‪ : .‬פ ר ש‬
‫כי המית אש׳היא חסכה פרוש׳נסוכה‬ ‫חבצל׳השרזןכיג׳חיניצרו׳חתרנשו׳״ ה^נ‪ 1‬ח ה ‪ 7‬ש ר ז ו ת ו דז ש פי ל ג א ו ה ו ע ם א ר ב ו ר ת‬
‫על כל ‪ ,‬החיים הנה תהיה על כל‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ב ^ ר מי ^ ג ב ה מו אי ה ה ש ה ה ש ^ י ר ז ג י ע‬ ‫לצליץ מ‪ ,‬למעל חזו‪ ..‬בקושי דהלרגת׳ ‪.‬‬
‫העמיס ולא על ים׳ וזהו והמסכה‬ ‫•־■׳=־ ׳■‬ ‫•‪.•.‬ן••‪/-‬‬ ‫י<‪ . -‬׳‬ ‫^‪1T‬‬ ‫‪:‬הצלתו א פגוש דובבאישאויאמיתר‪‘,‬‬
‫‪.‬׳ ‪ - :‬הנסוכ׳עלכל העמי׳ואז בחזת׳יתחידו‬ ‫•׳‬ ‫לארץ ע ד ־־ ע פ ך _ ‪:‬‬ ‫חיות השדה החחיתו׳ או נחם א!שג‪-‬ף‬
‫בגיהנס עד תום אשחותס שהי׳ עילם‬ ‫כ ו בי ו ם ׳‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫לאס •באבאשאובחי׳כבירי׳סועעי׳;'‪ -‬׳‬
‫דעד י ואס תאח נא יש׳כי כלא תירא‬ ‫׳‬ ‫׳ ‪■ ,‬‬ ‫ג׳ אס יפזל ביד עריצי'מבקשי נפשו ■‬
‫כמקרה זמן מתן תורה יקרך סארו׳ל שכיה נגזר על ישראל חירות מחלאן‬ ‫לספותה ׳ והנה הקלה מטלן להנצל‪ . ,‬הצדיק מחנה והוא כדברטבעי אליו‬
‫התות ושקכל הסלאן התזת לפני הקב ס והפיכלו תשל*ט על האזמוק‬ ‫היא‪.‬ה ראשונה כי בהיות צלסאלהי'• ספל‪,‬פניו כלתי נשחת מוראו זחיתיתו‬
‫ואתרי כן חזרה גם מל יסר לז״א אל תירא כי עתה לא תשיב לן המית כ״א‬ ‫•היא על כל חית השדה אן ‪-‬השגית■ קשה חזוזלא תספיק צדקת הצדיק‬
‫בלע המות לנצח ״ והנה בספר הזזה׳הנחצא מנתינת יד נמצא כתו' על פ׳‬ ‫עצחו חבלי הצערף גם זכות זולתו עחו ‪ *.‬כמז״ל לא ניצול אברהם חכבשן‬
‫^חעת' על לחיה שהדחעה לא היתה עזלה למעלה לפני הב׳ה כ״א נשארת‬ ‫האש אלא בזכות יעקב וכן חנניה וחבריו בוכות שלש נפשזת שהציל יהזל׳‬
‫על לחיה ונזה יאחר הלא אמרתי שיהיה ליש' חירית ממלאך המות שבלע‬ ‫מהאש תתר ושני ילדיה • אך הג׳ לא תספיק לא זה זלא זה כי אין הקב“ה‬
‫המית לנצח אח׳ וג״כ חירות חשי‪1‬ב!ד חלכיות שעל השעבוד הימה דחעתס‬ ‫מבעל מבחיר׳ מכני אדם♦ כלל הדברי׳ כי הנצל מב ‪b‬ו)בתיר קשה חהנצל‬
‫על לחיה* כי אס שוחחה ה' אלהים הרחום בדין דממה מעל כל פנים שלא‪.‬‬ ‫מאש וחיפי וגזה נבא אל הענין שאח' הצביא חה שיכבדוןטס עז ועריצים‬
‫תהיה דמעתה על לחיהשהוא על הפנים כי אס שיעלו למעלה לפניו ית ‪0‬‬ ‫ייראזן הוא כי יאחרו כי בשזחך;מעיר לגל‪ .‬כי הרכבת אנוש לראש' ותתנ'‬
‫פלא ימחו רק מעל הפני' בלבד י אך ישי׳אזתס בנאדז הלא בספרתז לפניו‬ ‫ביל עריצ*ם יכבדוך זייראון כי היית שס מעוד לדל מבעלי נחירה באזחד‬
‫וע״י כן וחרפת עמו יסיר שהוא שלא ישתעבדו עוד לעול' כי חרפתו הקרא‬ ‫‪ :‬בי היותךחעוז לאביון בצר לו כטן מחסה מזרם צל מתורב שהוא להצילו‬
‫עמו שחרפת אדם לוקח הנקרא בשם עמו אז בהעדר‪ ,‬השעבוד יומרו על‬ ‫אס יבא באש החורב או במייבזרס^חיס יביס אינו חן התימ׳אך רות עריצי׳‬
‫כל הארץ החרפה ההיא כי ה׳ דבר וכל הבטת׳ לטובה אינה‪.‬חוזית אחור• ;‬ ‫‪ -‬שהוא רצון כחירת׳היא כזרם קיר שהו׳ דבר נמנע חהנצל כאשר הוא נמנע‬
‫ביום ההוא כו׳ לעתיד בהתגלות להם שכינה הנה אלהיני זה‬ ‫ואמר‬ ‫מהבעל זרם קיר שהו׳ אם יצוייר יבנה קיר ויבא זדס מים ויעכבס הקור‬
‫מורה באצבע זהנה תחלה בבית א קזינו לו לא שתושע שכינה‬ ‫־‬ ‫מלעבור ויהיו יהתיס וורחים ובאים האס יהי' כא בקיר מלעכב המים‬
‫כ״י מגלות לגמרי כי אין זה רק לימות החשיח אן בבית שני לא היה רק‬ ‫לעולם אי אפשר כי הלא בהרמת המיס בזעף וזרם ישטפו הקיר ו^ופז‬
‫ויושיענו שיבא אלינו הנ״ה רושיעגז ע״כלא שחתנו לגמרי כי עדין נשאל‬ ‫גס עליו כן זרם הבחיר׳ אץ חואה בידה שאס לא כן אין שכר תונש ♦ ואן‬
‫ה׳ בלתי שלם זהכסא כנוד בלתי שלס שנא׳ יד על כס‪.‬יה חלחס׳לה׳ בעמל׳‬ ‫הלין אשד תעשה הוא ‪ .‬כי כתרב בציון• שאון וריס תכניע ומ׳ כמפורש‬
‫אן עתה באחרון זה ה׳ קזינו לו שיושלם וצא ■לכוונה שיושיענו רק על‬ ‫בדרן הראשון כי תעשה באופן יסקר קהמריצים הצדיק דברתו הם‬
‫'הנוגעאליו ית׳ בצאת שכינה מהגלו׳ כ״י זע״י‪ ,‬כן נגילה ונשחח׳בישיעתו של‬ ‫מהחייב כציון וישאר הדל בצל עב קזרתו ‪ ,‬מבלי בשל בחירת העריצים ‪:‬‬
‫עצמו כי ישועתו של הב׳ה ישזמתן סל ישראל מה שלא עמר לגמרי בננין‬ ‫ת ש ה ה׳צכאות וכו׳אחרי אזת' למעלה^ל׳א סם הוא ית׳מעיר ציץ‬
‫‪3‬ית שני כאש׳בבנץ הג׳ ב״ב או שיעו׳הכתו׳ כי ב׳דברי' אנו מקיי׳ א׳ שנר׳‬ ‫לגל קריה בצור היא ירושלס למפלה הלא עתידי׳ ליבנות אן‬
‫באצבע ונאמר זה והוא מ׳׳ש ז״ל שעתיד הקב*ה להיות ראם יזולה לצדיקי©‬ ‫אדייין זריס ישכת מעיר על שלעולה לא יבנה כחסודם בדרך השני* ואמר‬
‫ויהיו מראים באצבע ואוחרי׳ זה אלי שנית שיושלם שחז זעל ב הדנרי‪96 ,‬זר‬ ‫• מתה לין התשועה כבאה בחהגה בימינו איך תהיה*‪ -‬והוא ט לא יעלה‬
‫שנאי גיוס ההוא זה ה׳ שהם הב׳ לבלי׳ קלינז לן ולא עלמהשנחסךלנו ע׳יי‬ ‫על צי‪ .‬איש שתבלי היות הדור‪,‬כלזזנאי שנזכה לי ושע בשובה זנחת ב‪4‬י‬
‫כן רק עיקר מה שנגילה ונשמח' יהיה בשביל ישועתו של עצמו * או יאח*‬ ‫לי למי איפה כי תחלה יעשה ה' בהר הזה הוא הר התוריה‬
‫ואח׳ ביום ההוא כו׳ לוח׳ הלא אמדתי כי אשקה לכל העמי בהר הזה שהו‬ ‫לכל העת־ס בחבלי‪ .‬משיח משתה שחניס שיאכלו כל עלב ‪.‬האין ועושר‬
‫בירושל' משתה שמרי׳שהו׳ דין ורוגז את׳ הנה כ כ תהיה נקיית ה בהם עד‬ ‫זנכפי עד שחשתן בשינו ירוה •ואח’‪',‬כישתו משתה שחרי׳שהז׳כי פחרעית'‬
‫שיקוז איש ישר׳ ואח׳ ביו׳ ההוא הנה אלהינו זה שהוא שכינה שס אלהי׳ שיזכו‬ ‫!ישבעו בראשונה ישתו כוס תרמלת חדת הדין באחדונ' השמרי׳ יחצו ישתו‬
‫להראות׳ באצבע ויאמרו הנה נטשת׳ תאותנו שיצאה חהגלו׳ והנה לפנינו‬ ‫כלש כאחד כחאח דני׳אל לאליין דקו כחדא כו'♦ ואל נתמה אס נראה בתחלה‬
‫כי הנה אלהינו זה קוינו לו שיושיענו שע״י צאת׳ חהגלו׳ נוסע וזר‪v‬ו ויושןעגו‬ ‫טכחשתה שתני הוא טחני מיייחיי׳שהוא אוכל למעדני'יזשל אל רוב טוב כי‬
‫אך זה ה הוא השם הגדול שאנו מראים ואומרי׳זה לא עלה על לבנו לקיות‬ ‫הלא לעומת זה גס במשתה השמרים יהי* עד קצה הדין!הרוגו שמרים‬
‫להו׳ גו וה ה׳ רק מה שקיינז לו לא היה להראו׳ רק קוינז לו שנגיל׳ וכשמיו‬ ‫מזוקקי סחרי עבים שנטף כל לחלוחית היין ממני שהיה חשל אל לין צלול‬
‫בישועתו שיושלם כמדובר •בהתחבר ‪7‬׳ ^לתיותיו למה רב חסדו שהגדיל‬ ‫מעט ונשאר עב כשחרים י׳זיקק‪:‬׳ שלא יוכלו לסובלו; כאשר צא יוכל איש‬
‫לעשות שגס לו נלאה ונאמ׳ זה ה׳ מה שלא חשבנו רק שם אלהי הוא שכינה ‪:‬‬ ‫לשתות שחרי ייזוקקי׳ושמא תאח׳אס כן איפה איה כל עונשי רשעותיה©‬
‫ולהיית ה' שלם ידוע שהוא ע״י נקמת עמלק וזאת נבקש מאתן שאתג־‬ ‫אשד עפו בכל מר ידיר על אין קן והלא בא׳ חני אלף יכלו כי לא יוכלו‬
‫‪ F 2‬שכל‬ ‫ו ב‬ ‫‪JSAIAS‬‬ ‫•‪C a p . 55‬‬

‫‪J‬‬
 ‫‪5 ,‬ךשסוו‪5‬תילי‬
‫ישקוה כנ כו■ מראות הצ‪1‬כו‪1‬ןות‬
‫‪6‬מהאינן®”’*‬ ‫*ןקציסעליובחהשיעסיס ע‪ »5‬ע‪,‬לע‪ 3‬זררצויו‬ ‫‪0‬כ‪ 5‬עיקר שתחתנו הוא ע‪ 5‬כ‪3‬ודן פתנקס כמצס ; וראשונה סמ^‪/‬ב כי‬
‫! ‪^ .‬רין פאחה‬ ‫וה רשיתו לפתותני ב‪15‬זת להלחס בי בכל עח ע‘ ‪P‬‬ ‫נגעו נכטדן כי הס שלקחו ספרי תורתך ויסתכל כח^ש ז"ל על פ^ידו פרש‬
‫לי לא אוכל לו ושיעור הכת!' היצר הןא סמוך ייאחן ‪,^_ ,‬׳גןל)‪1‬תחי‬ ‫צר על כל תחתדיה אשר צוית לא יבואו בקהל לן וזה ‪ -‬יהיה כהתחדה ולא‬
‫״ימאו״‬
‫הוא‘ זל^ ייי^*ואם נפר®חי‬
‫״׳^•ייי^‬
‫‪..........‬בסו ח‬
‫‪ ..........‬כי נ ן‬ ‫‪ - --------‬י ‪ -‬׳ ‪- -‬‬
‫שלוחו‪/‬מחן ועמו‬ ‫תצור שתי‬ ‫תטנף בהם הר קדשן רק כי תנוח ידה' בהר הזה ולא תעשהנקקתם פה‬
‫זנההי‪/‬‬ ‫לעבור רצוגך‬ ‫גגבולינו כי אם ונלוש מואב תחתיו‬
‫ה ה ו א יו י ע ר ה ־ ש י ר ־ ~‬ ‫ם‬ ‫ר ן ׳ ‪ C a p . 3 ^ .‬ב י‪1‬‬ ‫כחקוחו ולא שישברס כאחת כי אם‬
‫הן ה ^י ץז הז ^ ה ש ר‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫;‬ ‫כהדוש־ חתבן במו‪.‬חלחנהשהוא‬
‫שכאשר הלישה על דוחן שהו' על דבר‬
‫^ ^ ש י ת ח ו מ ו ר ה ו ח ^”‪:‬־ ‪ ,‬פ ^ ת הו•‬
‫׳״״^״ יייזי ״ ’ ^ ן י׳ א ת ן ״ ג י י‬ ‫בלתי קשה כ״אלפה ‪ .‬כתדחנהאין‬
‫■אם לא א ז' ’ ‪ ' ‘ ' .‬״ א ד ״ י‬ ‫^' ש ע ף ם ף ב א ^ י ־ צ ד י ק ש מ ר א מ מ ם‪ ^ - ;.:‬צ ר סי מו ל‬ ‫אבני הדיש חותכי׳מיל כאש' בהיו׳על‬
‫ש;וס בי וצרי ופלוס עם ^‬ ‫‘‬ ‫הארץ הקשה באופן שצריךומן דג •‬
‫‪ : ; -‬ג החי‪ 7‬ס ״ ״ ף‬ ‫ת^ר ^ ו ם‬ ‫והענין שיפרפר חעע חעט שיצסערו‬
‫י ב ט ח ו בה'עלי״ ’ ?י ^ ^׳י ו‬ ‫‪*"L‬‬
‫;ה‪.‬יהוה‪-,‬צו‪-‬ר ע ו ל‪' 7‬מ י־‪.‬ם‬
‫ע ךי ^־ ל עדכי ;‪ _ ; j r3‬י‬ ‫הרבה ועול שיפרש ידיו י ל החכה‬
‫‪ j.,‬״‪.‬ןן־סי;ראזי זאח ^‬
‫עד‬ ‫י ש ם מ רו ם‬ ‫בקרבו כאשד יפרש השוחה לשחית‬
‫‪W‬‬ ‫לב׳צו׳עולחי אן ‘הלא‪f‬‬ ‫י גי ע נ ה ^ ד ־ ־ ע פ ‪ ■:%‬ת ר מ ס נ ה ר ג ל ר ג ל י ע ני‬ ‫שפורש יליו!חפרידאצבעותיו ועושה‬
‫׳‬ ‫»‪p‬׳ *‪^ j3,j2‬ף‪3‬ען דג&צז‬
‫^וני‬ ‫יי־^־‬ ‫"ק‬ ‫‪■‘••■:‬י ■י''׳■•‪■!:‬־‬ ‫‪ / •••V-‬־ ■ ••■}‪ T‬־ '■‬ ‫ריוחבין‪ .‬אצבע צחצבע •כן יהיה‬
‫' ו‪«.‬‬ ‫לכי האריכו' זמן ע״י היצי‬ ‫‪ p J U w‬גי ה ‪ 5‬ג ד ה•‪ :‬י‪ • ,‬״‪ . ,‬פ ע פ ז ד ל י ם ; ‪,‬‬
‫גלנבכס ‪^.‬יי'‬
‫דעתן‬ ‫׳יתן רפיון הבטחזן‬ ‫והשפילגאות! עש ארבו'’יליווהואס‬
‫עזלחי'‬ ‫אני אוח' בטחו ב?^ כלך' בה' שלס בכל ארבע אותיותיי‬ ‫אס לא היה דיוח בין צדה לצרה לא היה משפיל גאותו כי פודנו בגאותו‬
‫השהיו׳יהיה הולן‪I‬ונכנע כי יראה׳כי אזלת*‪ :‬־ אם יאחד הטוב‘ ע ט ע ד כי הנה ביה *שהם שאיאותיות‬ ‫'יהיה‬ ‫יכלה אךבהתח*ל ותן רבע״י‬
‫וידוע הי‬ ‫ידו ולא תתחיל סקיטתו כי‪ .‬אחר שינות חעט ‪ ,‬חהצרה זתבא האחרת בזה ־ ‪ . ,‬ואס ביה של ה‪/‬שהס כ׳‪ .‬אותין' יצר עולחי' חה נם‬
‫אוחזת‬ ‫ישפיל גאיתו עודנו בכחו החתייחס אל אלבותהידיס כי טרם כלות כתו ״'‪;.‬בו יאושר‪.‬ז‪.‬ואל תתמאשו‪ .‬סן הרחחינ‪ :‬־בראות גדו^א‬
‫נארג?‬ ‫שעדיין אדבות יליו קיימות ישפיל גאות! * וחה שאמרתי ונדוש סואב ולא ' ! ׳ אין ישועתה‬
‫ר רגל‬ ‫אןמה אתית הלא הוא כי לא נחוש רק על‘ כבוד ה' כי הנה ומנצר חשגב ‪ i ,‬בעקב עשו כי‬
‫מוחותיןכו׳ והוא מן׳׳לעל פסוקילו פרש צרכו' כ;חואב ועמון נכנסו ’‪ •j .‬גס את קריה נשגבה היא כרן גדולשל צור־ישפילנה כו׳יכי‬
‫^ ‪: ,F‬‬ ‫לימשלס בחרבן ולא סלחו יל אלא בספרי התורה ; ויסתבזס על הארץ על ; כו' פעמי דלים הם יש׳ ׳ שבגלות כי כאש׳ נתקיימה נבואת‬
‫כל חחמליה ׳ נבואת רעתס כז׳׳ל שע״כ שתק ר״ע בראות על הר ציון שןעליס ה'‪,‬‬ ‫על י‬‫כו' וזהו ידו פרש צר ־‬‫שכתוב בהם לא יבא עמוני ומואבי •‬
‫אשר צוית לא יבא? בקהל לן י חה יאמר מה שאמרנו תצר את מואב הוא‬
‫לא‪-‬אחרת נבטת בטוב‬ ‫{ ‪ f n f‬לצדיק חישריס‬ ‫מל שחבצר חשגבחוחותין שהיא התורה שהוא מבצר ומשגב של החומות‬
‫^^ה אימי‬ ‫^‬
‫כצדיק‬ ‫ספק כי צרין זנות באופן כי‬ ‫^‬ ‫שכל עוד שהיו עוסקים בה לא ‪ .‬שלטו גויס בהס אותה השת השפיל על‬
‫הגיע לארץ על עפר כי סחבום על עפר הארץ ועל כן על אלה תשלח ידן י׳ לתקן עצמם ד‪ .‬הצדיק כי כל 'הגדולחתכ>ןיצרו גדול הימני‬
‫;דוק כי‬
‫► זהמיח*‬ ‫ציפי‘!‪ .‬רם״■‬ ‫• ״בנלהשאד להשפילו פס ארבות ידיו על שידו פרש על מחמדנו ז ־ ־ תמיד לפשות אשד לא שוב בעיניך‪ -‬כמאמר' ו״ל על ‪,‬‬
‫‪5‬ןהל‬ ‫ההוא כו' אס או׳ישית חוור אל הישועה היה ראוי יאחר תשיק ; כי על היצה״ר ידבר שאין לן יום שאין היצה״ר חתגג עליי‬ ‫כיום‬
‫׳ולטורדזמןהעילסווה^ ז״בקשהמיתו ואלמלאהב״ה ״יזי’ ?' '‪^ ijjj‬‬ ‫אן יאמר כי הנה ירושלס ה' יהיה בתוכה כל א ולכבוד אה!ה‬
‫בילו שנא' לאלהיס לא יעזבנו בידו וב^•‘; וזה ענין הצ תו ב הלז‬ ‫בתוכה נז׳ • וכן יחזקאל הוא אומר ושם העיר כו׳ ה' שמה וגם הוא ית לה‬
‫’ רןא‬ ‫•יהיה בגס הצדיק לבלתי הנייזו ביד יצרו להטותו הדרן‬ ‫חומת אש כ‪*7‬א אנכי אהיה לה חומת אשוכו׳והנה היושבים בארץ יהודה‬
‫והיא לומד הנה אורח הפתיח לצדיק להלק בו מאליו הואיהאישריס סי‬ ‫חוץ לירושלס ?ישתוקקו ליכנס לתוכה תין חומת האש ‪ ,‬יאחדו ביו׳ ההוא‬
‫‪J5, /‬‬ ‫לפנים משורת הלין כח״ש ז״ל ועשית • הטיב והישר זו לפנים‬ ‫הנה לא מפחד אויביסוגרו שערי החומות כי הנה עיר עצמה היא עז לנו‬
‫והוא כי אשר עלה למדרגת צדיין ממנה יעלה למדרגת •חסיד כי ״‬ ‫כיה' בקרב׳ולאהיינו צריכים חומה כי הנה ע‪ !1‬ההוא ישועה יפית בלעל'‬
‫פלרס ם ׳‬ ‫״״^׳׳■כי חצוה גילית‬
‫תסילית‬ ‫לכס אתם חומות וחלשל אש כל׳א אהי׳לה חומת אש* וא״כ פתחו לנו לבא‬
‫'ידיה‬ ‫לילי ־•־‬ ‫הצלקית־ יניאהי‬
‫‪ ---------‬־‬ ‫‪-‬־‪I -‬‬
‫טיב‬ ‫הוא כן ראוי הוא כי גביאולידי מעגל צר שיביאהו היצה״ר אל‬ ‫אל תוכה שערים בחומת האש כי אין פחל שיבואו אויב•׳ כי ויבא גזי צדוק‬
‫‪,‬נדון בקרבו להטות אל פתיי היצה״ר אס לא אתה ה׳ שאתה יסר ®י ^יטזי‬ ‫שהיה שזמר ומקוה אמונים שבטחו בה' וסבלו ‪ :‬צדות רטת בהאמינם בה'‬
‫וישרה' אתחסגלהצדיק תפלסאותואלצלהמיב כיתנזייעהו^י^‪,‬ן‬ ‫*‬ ‫כי חהכנש אויביס אין פחד כי מגלי חומות ועוז שבתוכה ישועה ישית‪:‬‬
‫‪°‬‬ ‫יצרו אל הנד האחר ׳* או שיעור הכתובים ^|)י לנו‪.‬חיצרנו ם*‬ ‫בלבד‬ ‫או שיעור הכתו' שיאחרו בארץ יהודה שחק ליחשל׳הנה העיר לא‬
‫יי אבדני כחדוגי לייפלה משיב הנביא אלינו ואז' בטחו בה' ני־^‬ ‫שלה‬ ‫העוז‬ ‫היא פוז ליופביס בקרבה כ״א גס לנו שחוצה לה ישועה ׳ ישית‬
‫באופן שלא מפתל אויב נחפוץ ליכנס בה לכן אחס חוחו' וחיל החחניי'‬
‫ט כנה השח והמטיא יושבי חמס הס המלאכי׳ הנפילי׳םהיויזם^■ ”! ‪{J,‬‬ ‫סרס מאיכותו ית'כאומר אנכי אהיה לה חומת אש אתס פתתז שעלי׳כו' ‪f‬‬
‫ונרדתס נאמד וייאו בני האלהיס את בנות כן׳ אן יהיה על כחה צליח‬ ‫לא‬ ‫סמוך כו' יתכן לפרש אוח׳סתון לשין סמיכה כד״א סמוך לנו‬
‫יהנסגני'‬
‫סהפילס בהחטיא אותם שהיו ב צ ל ק ת ם כקראי׳יישגי מרום!קריה נסג^ן'‬ ‫־‬ ‫יירא י והוא צי הנה נספר הזוהר פרשק נשא• נאמד כי היצה ר‬
‫היא ירזשל׳עתיד להשפיל אותס בחלבן ראשון וו״א ישפ^ג׳‪1‬אח״כ ישסך '‬ ‫לטונתינו ניתן בנו חשל למלן שהיה לו גן ושפתה יפה על מאל ואחר אל‬
‫רן‬
‫עד ארץ בחרבן בית שני ובכן חי יוכל נגדו וכמעט תאבל תקוה• על ‪f‬‬ ‫הקמה העבודה אשי• תעבוד‪ .‬שעליה אטיב לן ־הנה נא לי שפתהזו היא‬
‫טי מפר הים‪V‬‬ ‫יגיענה ״י•‬ ‫איפה־ ״כי כאשר‬
‫‪... ...............‬‬ ‫תיראו ‪J‬כי‪ .‬דע!^ —‬
‫זאומ׳ין —‬
‫;«׳ ‪k>^.a.‬‬
‫משיב הוא ית'‬ ‫״ ״‪.‬י‬ ‫תפתה אותן ותתפן‪ .‬לשכב אצלה להיות עמה ‪. .‬אס תעצור כת לימלט‬
‫מי חייבת תרמשנה • רגל רגלי עני־ הזא מלן המשיח הנקלא פני רי‬ ‫מחנה מהרב ט‪ 1‬נןמאתי ואס לאו ענושתענש ׳ולשפחה אמר התחזקי‬
‫'יה'‬ ‫עני ורוכב על תחזר ואחריו פעמי דליס • משיבים ישר' חה ר״ם^‬ ‫ענין‬ ‫לרדוף ולפתית את בני בכל יכלתן כי הרשיתין ‪ .‬ני הוא לט ב לו כן‬
‫אסר יקרתי ^‬ ‫לצדיק הנז' הזא מלן המשיח שנקרא צ ל י ק ׳ א ! ‪j‬‬ ‫היצז״ר הוא כשפת׳ויש׳הי׳הבן לה׳וה׳צו׳את בנו ישמר חהיצת״ר זלהיצה״ל‬
‫צדקנו הארח שלו לבא שהיא רחב הנקרא ארח לזא משרים ‪^2^0‬‬ ‫אחר שיפתה את האדם יעבור רצונו ית׳ כי הוא מתן לו רשות לט‪1‬ב לו‬
‫^ ^ ^מ־י‬ ‫לפנים חן השורה אן בהיות שאין חסילי' עושים כן לאים‬ ‫אם יעצר כת לישחר חח‪:‬ו באופן כי היצה״ר לא יירא חלפתו' יעברו רצינז‬
‫צד על כן היושר לפנים מן השירה ׳ שאין אנו־ עושים ‪ jorp‬אתה רי‬ ‫‪pt‬׳ עי ה׳ סומן ידו כי ברשותו הוא מושה ועל כן ‪ -‬לא יחוש חהפמיס בכל‬
‫סאת' ישר שהו' עושה לפנים חן השור־כ׳כח׳ס ז״ל על ועשית סי®' ^מי‪1‬גל‬ ‫ע!ן עזיל סכלו להחטיא זה׳ צוה את יש׳ שלא בלבד נשמד חהיצר״ר כ״א שגם‬
‫ישר יחזו פניניו את מעגל הצדיק שאינו אורת רחבאתהת^־^^” | ‪3‬ר‬ ‫בז נעבוד את ה׳ כד״א ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לנבך בשני יצרן על כן‬
‫שתהיה‪,‬עמנו בל נטה מהמרת צדק אל עשזת רע נאיטן‬ ‫צ דן עזרחשלי לעשות כן כי מפה רשע כו׳ ה' לא יעזבנו בידו י והנה זה‬
‫יחסר חסנו כ״א שתפלס לנו המעגל שלא נמוט מהיות ר״׳י®‬ ‫עניויהכתוב שנא׳ לפניו ית׳‪ v‬לומר הנה הגאולה הנז׳ תלויה בכשרון ואיך‬
‫‪,‬ימשי**‬ ‫גס מעגל שהוא שיבא לני ע׳׳י דיחק כי טוב אעע מהעדר‬ ‫אפשר כי הנה היצר סחון כי ים לו שמן מאתך שהרשית אותו ועל כן לא‬
‫‪1‬ם ני‬ ‫על כל איס צדיק ויאמ׳הנה ארח רחב לניזק‬ ‫לבינו‬ ‫א‪*1‬כל לבדי לעבדך עחו כי אס אתה ה׳ תמר שלו׳ ביני לבינו*‪,‬וביני‬
‫‪ /‬א ן בני‬ ‫שיתנהג לעשות חילי דחסידותא שע״י נן לא יייים‬ ‫‪ .‬־שיענה אמן בעליכיחו‪.‬־ לעובדן עמולקי־ס בכל לנגן בשני יצריך ומה‬
‫מה שעושה לכניס חן כשורה ה!א עסקןית■ אל הצדקות אן חני‬ ‫שלא אבטת שאוכל לו שיעבדן עם היצה״ט הוא כי הלא הוא בן בטוח שלא‬
‫עושי‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‪.‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫כג‬ ‫ישעיה' כו מראות הצובאות‘‬
‫קאחלנו על פסיק כהנדזף וכ^ שאחר המשוויר משה אחר קיעה ה' נעל‬ ‫עושי חסידות אתה שאתה ישרי *מעגל צדק שהוא צר בלי דגלי חסידות‬
‫הרתחים דפוצו אויביך וימסו מ׳ שהוא■שבהיות ע״ישסה׳לא ימסו מפניו‬ ‫‪■ .‬־‪-• ■■/‬תפלס לני ממגל צדיק בל נטה ממנוי‪ :‬־ ‪■ .‬‬
‫רק‪.‬יפןצואוינוסו‪.‬אן שאלתי היא יקיסאלהיס חדת הדין וימסוכהמס‬ ‫א מ ארח משפטיך כו׳הלא בקשתי רחמי על הצדיק תמורהו נגד יצרו‬
‫דונג מפני אש מפני אלהיס אחל הנביא אתר כך הנני מיסיף כי אף אש‬ ‫י^זרן למהי גאולתינו והלא תאמר כי הלא המון העם‬ ‫‪V.‬‬
‫צריךתאכלס לאיהיה האלדי׳סנהמס‬ ‫_ ‪..... ,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫;‬ ‫יעכבו ה טו'ג ס כי הצדיק יזכה• חצל '‬
‫מפניו כי‘ ״אם שהאש‬ ‫דונג ־יחסו—‪-‬־־‬
‫‪-‬־־‬ ‫■ צ ד י ק ת פ ל ס׳ ‪ :‬א ה א ר ח מ^צ‪ 1‬פ ט י ך י ה ו ה ק ו י נ ו ך‬ ‫עצחולראהלאהסחתסרקיבייסורי‬
‫תהיהה׳בעלהרחחי׳שיחסו מפניך‪,‬ה'‬
‫ושעור הכתוב אף אש צריך תאכלם •‬
‫יהיה ה׳ שתשפות סלוס לנו ״כי האש‬ ‫ש ׳ ס י ך ־ |’ ‪ 3‬א ש ר‬ ‫‪-‬־ שי ^ן ע ח״׳ ‘‪ J p v ?,6,,6‬ב ק ר נ י א‬
‫שתשיפם יהיה שלום לנו גלנד' ‪,‬ולא‬ ‫מ ש פ ט י ן ‪ :‬ל א ר ץ צ ד ק ח י מ ד ו ^ ב י ח ב ל ‪ ■ :‬־!חן‬ ‫לנו ייסורין גד‪i‬ליס כי‪,‬אף אויח ודיד‬
‫להס כי מה שאחר המפורר‪ CD‬י‪1‬הים‬
‫שיאבדו רשעיס חפניאלהיס ובהיס‬ ‫‘ ר ש ע ב ? ! ־ ‪ 5‬מ ר צ ד ־ ק ב א ר ץ נ ל ה‪ 1‬ת י ע ו ^ ו ב ^ "‬ ‫יי ^‪ ’1‬ו יי’ ‪ ’°‬י!ר‬
‫אותם לצניו‪,‬יפלמצ הפךבצדיקיס״כי‬ ‫י ר א ה ג א ו ת י ה ו ה ‪ ^ ^ ^ ^ :‬ה ר מ ה י ך ^ ‪ .‬ב ^ ן ז‪; 1‬ין‬ ‫‪..............‬‬
‫הלא‬ ‫בגלו׳בתקותן שהיא מחלה לב כי‬ ‫‪.......‬‬
‫צדיק*סישקחו ‪ .‬יעלצו לפניאלהיק‬ ‫לשמך הגדולולזכויך הוא שס אדנויז‬
‫זיהיהיהחחךיה' שאש צריןתאכלס‬ ‫’ כמנין זה שחיי ווה זכרי תאותינפש כי‬
‫הואית שישפותישלום לנו ואינו מן‬ ‫כך היא תקותנו כתאות הגוף לנפש‬
‫התיחא יפינול'ה דין ורוגז כי גס כל■‬ ‫‪9‬נו‪♦ :‬הלהאללזיני ג‪:;:‬לונו'^ךניםזולתף ל כ ^ ׳‬ ‫או תאית נפש לידכק לקינה והו' מה‬
‫‪.‬חעשינו הרעייס'והטובים פעלת לנו‬ ‫^^^^^^םב^־;חקרפא‪.‬ים ‪ S 5‬״ ־ ־‬ ‫סאחרו זי׳ל ע‪ 5‬פ כל הנשח׳כו׳הגשחת‬
‫אתה סס הרחמים והוא כי כל יויס׳ל‬ ‫סגאךם לכלעתה׳א' מנקשתלצאת‬
‫התירה ה‪.‬ה‪3,‬ש‪ 0‬הרחתי' והוא כי סס‬ ‫כו כמפורש אצלנו שהוא לשוב אל יממו• ^נל ‪ m p 3‬ו ת ש טי ד ס ^ א ב ד כ^חכר למו‪:‬‬
‫הרחח;ם יהפן‪' ,‬להם לאויב^רוגיזין‬ ‫מקייהיואתהשיןלאת־ךנפשי באחרי יסהת לגוי!הוה יספת מ ף נלבדת דהקת‪.‬כל^ —‬
‫ופעור הכתוב יחזו ויבושו‪ .‬קנאת עם‬ ‫כילשחךולוכרך תאות נפש י הנה‬
‫שאש ששייפס שופת סלוס לנר *‪ ,‬או‬ ‫^^צר^קמף צקו‪-‬ן ^'הי ש‬ ‫ק צי ״ אי ץ‬
‫נפשי ה' כ"כ אותיך כי הנה בלילה‬
‫יאחרה׳חפפזתשלוס לנו כיע״יכן‬ ‫‪ ■:t o‬כמו הרה תקריב^לדת תהיר־י‬ ‫*‬ ‫בשכני שחקי יו^^את מגופי אניעוזב‬
‫נחצאתעושהלנובלמפשינזהט!ביק‬ ‫תז ע ה‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫י ■‬ ‫‪.‬‬ ‫תאות חחי‘שתשיב אלי בגקר‪^ ,‬ויתי‬
‫והוא ע״י מה' שתספות שלום לנו‬ ‫[‪. ... ........‬‬ ‫_ _______‬ ‫שתשיויבי״׳בעולם ו‪1‬ה'< נפש; ‪_ . ___________ .. ............‬‬
‫נק«ס ןא?בת לרען‪,‬כגזץ‪’,‬ונחצינו מגי חי ם כל התורה ע״י השלום נמצא‬ ‫אויתיך בלילה אף בשיב רוחי בקרביי כשאקיק משנתי אשתרך מיל לאחר‬
‫בו? הוא‪.‬ית''כעושה ופועל לנו כל מעשינו ושיפור ככתוב ה׳ תספות שלום‬ ‫לפניך ‪ V‬כיי'כאשריחנזפטץ כו' והוא כי תמהר לעשות משפט בארץ תהיא‬
‫לנו זיהייהכאלו גס מעשינו פעלת לנו ‪:‬‬ ‫־ ' י י‪.‬‬ ‫דרך ללייד דעת את העם למשות' צדק ; וזהו כי כאשרחשפטי'ך|לאדץ ולו'‬
‫'‪ ,‬בעלורו כן׳ זולתן ע‪ 7‬גדר' שבלבל בהיותג! בן ביננן‬ ‫ה׳ אלהיט‬ ‫כמו שאחל ו‪ V' 5‬כי ע״י משפט ארבה במצרים למדו צדק כוש ו ח צריס שהיו‬
‫יזדיינים' עד היק גבזל כל אמד מהם וע״י האלבה נמו כי ידעו שעל הק ם‪ ............... ... ^ ,,‬וגי ד ך נזכי שחן ולא בפני‪ .‬האדוני ההם כי לא יניהוט •‬
‫או יאמר בפלינ^אדיוניסז^לחן שאתה אלון לנו באחת יאנו במכונה‬ ‫סהארכה הגיע היה גכולחצריסישנאחר הנניחביאחחל ^■נה בגבולן ״‬
‫אס^ש לא׳ חסני אדוניסיב' או יותר ואני בא לוחר‪.‬ל?ס שהם אדוניס לי‬ ‫וגס לפי פשוטו הוא כענין לץ־תכה ופתי יעלים כן׳* וזה יאמר כי כאשר‬
‫איני אוחראדני שנמצאתי מזכיר עליהם שחךשהיא שסאדנות ‪ ,‬ע ל ק‬ ‫משפטיך לארץ במצרים צדק לחדו נו' כלומר כן עש? משפטיך'*• באומות‬
‫אני צריך לישתר ולבד בך נזביריסמן זה * או יאח׳ נמשך ‪ t‬הקודם שאמר‬ ‫ונראה ונקת חוסר ונשוב אליך ואין צ׳יל הבינוני ט אס גסיוחן חי שהוא‬
‫ה׳תשפת כו׳שאתר‪ 12‬תקציף ה׳שהקשתי לסאל מאת שיין הגדול ולא מ^הי'‬ ‫רשע בל לחד צדק לי ע׳י משפטיך ילחזל וישוב בתשובה״'ולא יאבד שאם‬
‫גלבד׳כי הנה אתה ה' אלהינו ' וכאשר בעלעו אדוניס זולתן ונירא לומד‬ ‫לא כן גם כי יהיה בארץ נכוחותיהקוס צדיקים הוא יעול ויאבד שבל ילאה‬
‫בפניהם ה' אלהינו ‪ ,‬לבד נזכר שחן ליחר ה' בלבד בל יראה לכם שאנו‬ ‫גאית ה׳כליחד ועם? פן ידח '‘ או ־ יאחר יויזן ונו' לומר כי הנה לא כל‬
‫קתגאיס או בועטי׳ בהם ‪ • ,‬או ‪ .‬יאתר בעלונו זכי׳לבד בסיבת שכןינזכיר‬ ‫החוטאים חזידים כי אס רוב ההמון חוטאי׳כי לא למק תורה ו?יא שגגת‬
‫סחך "• • או כפשטו בעלינו כו' עד גדר שלא נשאר לנו בן רק הזכיר שחן‬ ‫לחוד שלא ילפיובחה יכשלו־■ ןעל סוג זה אנו אומרים לפג^ית׳מחן רשע‬
‫ואלו האדונים החושליס בנו לח? שהמתים !בליי ח וההרוגיסחהסבל‬ ‫אשר רשעו הוא שלא ללוד צדק חשיב היא ית׳ ואומר אץ מחן איור שדסעו'‬
‫יק־זחו לע״ה שלא‪ .‬ישאר להם קיום לכן פקרת עתה בטיב? לכס להאכילם‪,‬‬ ‫היה בכעדר תורה יבא עד גדר שאפילו בארץ נכןחות יעול'שכלם צדיקים‬
‫איזו‪,‬טובה ותשמידם ע״י כן אחרי ק יתאבד וכז' במה סעוב להם עתה‬ ‫עושי נכוחה סס יעול כי אין בור ירא חטא יצא עו‪ 15‬נזהצדיתיסירחכי‬
‫לה'שחדם‪,‬עדי עד ע ‪r‬שפקדת אותם בטוב' צהחשילס עלינו וחי יתן יספת‬ ‫אדרבא ימאסם כי אין שנאה כשנאת עם הארץ לת״ת יכאקר צא‪.‬יבוש חבט‬
‫על ייסורי השעבוד״שיבעלונז אדוניס היית מוסיף יסורין לגוי כידוע הס‬ ‫צדם גס לא יכום מחנו ית׳ כי ובל יראה ויביט גאו^ היט אשר לא מ ע את‬
‫‪ /‬ישראל׳טיא׳בארן אתה ה׳ על י ק ולא ע״י הצרחות ואפי'היית מוסיף‪.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫יוסף אחר לא!לעת! את ה'וש^^ן‬ ‫! י‬
‫כפליסיוז‪:‬ז שחזר ואחר יספת לגוי כ״י בזה היית מתכבד וז״א נכבדת במה‬ ‫וגם'‬ ‫שבגלזתכ״‪,‬י‬ ‫שכינה‬ ‫היא‬ ‫^הי‬ ‫ירום‬ ‫לעמיד‬ ‫ה‬ ‫הנ‬ ‫ט‬ ‫ילך‬ ‫‪/‬‬ ‫ך‬ ‫‪1‬‬
‫!‬‫‪3‬‬ ‫ל‬ ‫‪TT‬‬
‫סרחקת כל קצויארץ מעל עמן ישראל מלסעבדם מה שאין כן עתה‪,‬שלא‬ ‫ירומו ישראל־י' אתר הנה כאשר יבא זמן שרמה ידך ה' בל‬
‫נכבדתכי אם א‪7‬דבא ישת״ו חילול ה׳ בדבר שמושלים עלעס ה׳ ודוברים‬ ‫יחזיין כי אין לכם עיניס לראות בשכינה אך נבקש חמך שתפקח עיניהם‬
‫‪ ,‬רע על ה'ועל תורתו חלילה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬ויחזו חשתי סיבות א' שיבושו בראית את ישל ‪ 6‬אשר היה לחרפה במיניהם‬
‫פקדזן כו׳הנה כלמה שדברעל צרתהגלזת כאלו סוכצי‬ ‫‪.'J 7‬‬ ‫עת? יבושו מקנאת עם שיראו את ישראל בהוד מלכם ׳ וגס לסיבה שטת‬
‫הגל‪1‬׳ה ‪6‬המדברי'ר‪:‬נה ישיב ית׳ויאחר למה לא הקדיחו‬ ‫‪...‬‬ ‫כי יחזו גס אש שתאכלס כי יראו אש אלהיש אוכלתס* ושעור היחוב ייוזו‬
‫תפלהילצרה ולא אחרי בואה שקשה לתקן לזה אחד אל תקצוף ה' באתרנו‬ ‫יינישי ויזד‪ v‬שיחזו ’ הס שני דברים אחל קנאת עם בראות?םכינה אף■‬
‫פיהיו ייסורינו על ידך‪ .‬ולא התפללנו זה מקודם כי הלא זה דרך עמך‬ ‫^י!ן פתאכלס היא אש אלהיס שאש אוכלה הזא רקיחסו מפני'‬ ‫’ ״יי‬
‫ישראל כי בצר פקודך ולא בשלוה כי ידענו כי היהראוי נקדיסתפלה‬ ‫‪0‬יראוש?אש שאיכלת אותם כד״א כהמס דונג מפני אם יאבדו רשעי׳חפט‬
‫לצרה‪ L‬אן לא נפשה כן רק בצר בעת שהצרה עלינו ו הו אכי ק הי א‬ ‫אלהיס וחנקשיס ישראל שיראו את האש אלהים אוכלת בהם ולא שישרפו‬
‫חדתינו לכלתי התפלל עד עת צרה כי הנה צקין לחם הוא מוסרן לחו‬ ‫מבלי ראות חי שייעס ׳ איו יאחר ה' בבא זמן שרמה ידך גל יחזיון כי‬
‫והוא כי אין כלי מריק צעקה ותפלה מאתנו כחוסר כענין חאחרס רל על‬ ‫אין כת גפיניהס לראות גדילתן אן לפחות יתזז)יבו‪15‬ו קנאת עם שיחזן‬
‫ויצעקו בני ישר^& ה' חשל לבת גניסיס שטתה ביד לסטים ובקש המלך‬ ‫כי בראות לנו רוב שלום יכזו חטובתנו‬
‫להשיאה לו כז׳>ן היה הקב׳׳ה מבקש לקחת ?‪/‬ת ישראל לעס והיה מבקש‬ ‫יקי י*יף אש כו' לומר כי גם אש שאת צריך תאנ^ס^‬ ‫וחיפתנו כ^ש‬
‫יתחילו הם להתפצל ולדבראליו‪ .‬ולא היו עושים מה עשה גירה עליהם‬ ‫היא מה שה תשפותסליס לני שי אף זה אש שרפה הי‪|5‬להס ’יואל יקשה‬
‫את פרעה ופרעה הקריב מיד ויצעקו בני ישראל אל ה' וכן בעקרות‬ ‫בעיניך באחור איך יה ק השלים לכס לבדכם בריבוי ולא יאכלו גס הס‪,‬‬
‫האחטת ארז״ל מפני סכב״החתאוה לתפלתן טנמצא כי כלי המריק לחש‬ ‫חדתלזצית כמו שאמרו ז ל כי כשהיה ב׳ה קייס היה להס ברכה לאומות‬
‫הזא מוסרך לנו שלנו החוסר הוא צקון והלקה של לחש * ואל תקפיד כי‬ ‫מביוצי לשפע שלנייותר מאשר להס עתה כמו שאמרו ז׳ל שאלו ידעו זה‬
‫הנה יקרנו כמו‪ .‬הרה שעם יידעה משעת הריונ' שיבא תבל לה לא תקדים‬ ‫‪ ,‬האימות לא התריבוהז כי הלא גס כל מעשינו הרעים ; פעלת לנו לבדנו‬
‫צעקה לצרה כאשר תקרי‪ 3‬ללדת תחיל אז תזעק בחבליה ולא סיס בואן‬ ‫נגלות ואס כן גס הטוב יהיה לנו בלגד * אר יאתר והוא בהזכיר‬
‫ולא‬
 ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י^;‪J‬יה כו מ מראות וזשבאות‬
‫‪ n n ,t‬נפגהו ®‪I‬‬ ‫הוי(‪ '15‬י‪1‬הפפחיו‪1‬יס הבלת! ‪ 0‬נ ת ע’ « ' ״ י‬ ‫‪1‬לא ינ‪5‬ד מחעת הריונה י‪ 71‬עת זעכ״ן לא הרןדיחה ע‪ 7‬בא חבליה ‪5‬ה כן‬
‫‪ , . f‬׳ ‪! ,.‬רןא כי ‪ 3‬הימ‬ ‫כי אחלי כן יבא זח ן כי הנה ה׳‬ ‫היינו חפנין ה' שגףסירין וחבלים נזעק ולא נקדים התפלה לנרה ‪ .‬אע״ה‬
‫רישע כי נאמוי‬ ‫יושב האר׳ן עליו ולא מל זולת‬ ‫‪,‬‬ ‫םידענז פהעוניתיביאז חבלים לפלוט אותם ‪:‬‬ ‫• 'י‬
‫והלא גה‬
‫‪ .‬פלוני מת בעוט ייכלי^י״׳ ‪.‬‬
‫על ידי משחית ומתים צדיקים גם‬
‫• ‪ ........‬־‬
‫כו׳אתר שדחינו מצחנו בחבלי יסורינו ז‪.6‬אשה הרה לוח׳סגס‬ ‫הדינו‬
‫שהי ראוי שטר גא חבל‬
‫*^^^מ־!*יתב‬ ‫ני‪-‬קי® ״ייי‬
‫•הרעה במותי אך‬
‫‪2‬‬ ‫‪,‬גלתה ■י^יז‬ ‫‪' 1‬תצעק על בח חבניה &יה נעתק‬
‫‪ fn z‬שלא‬ ‫^^^^תייקוםרן הקיצו• ‪ -‬שיחותז הנמשכים‬ ‫ן פ לוי ^ כי תנ ^‬ ‫& ק!שי'א' הלא היא כי מי יחן> היינו‬
‫‪«:; 0X‬׳־ ‪^ ®1P‬י'’ ' ‪^ ^ ^ " °‬ו עו שי •‬ ‫^^^^ארץרפאים‬ ‫גהרה כי היא ‪,‬תתהר_ ‪ .‬ותסבבחבליה‬
‫‪.....................‬‬
‫ח^רלוגיס ־‬ ‫^^^^ךע^באבחדריהו‪-‬סגרדק׳ד^ר ב ע ר ה‬ ‫!תתנחעליה׳כי ץליט!?י‬
‫•הדעה־ל׳יגל ’’’ ’ ‪,° r‬משחית‬ ‫‪• :‬י׳ ‪ / :‬י ־(‪:‬״‪,K‬‬ ‫־•ו‪ CJ •f ;<•• ._,‬״(;־■י■••• ס ‪ /‬׳‬ ‫אל נויותינו סובלי יסודי עונינו‬
‫’ ^פ״כסה‬ ‫;‪ 2‬ם ;^ילהנה!זזרה‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫בחהינותמו ולחהיסללי׳ גסאס‬
‫שילקו גס זולתהריגיי'■’^’^ ד‪-‬חוא‬ ‫לקלימו תפל' לצרה ״כי הנפש החטא'‬
‫'הרוגיה על ידי הטיל® * ‪ -‬־ ' ךו‪6‬‬ ‫?ןלןוןג^תדז‬ ‫ץ‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫^‬ ‫ן‬ ‫^‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫‪%‬‬
‫היא תטה' ע״י ישו־י הגיף והי׳העול'‬
‫»ליןול‬ ‫‪,‬עתה שיש תיצונייס‬ ‫להתענג בדשן והגוף סובל הס־גזף ‪ .‬ה א ר ק א ת ־ ד ש ה ל ‪ 5‬א ־ ת כ ב ה ע‪1‬ד;על־הרו‪:‬ג;ה^•‬
‫ר^י‬ ‫ית^ט‪-‬יי^^'®’^‬ ‫^ א‪ ? ^ .‬כן ר יה‪^ 1‬‬ ‫הוא יחות וכרקב יבלה בעפר» ‪ mo‬״‬
‫‪:‬‬ ‫ע״יעצחז על לייחן כי‬ ‫מ״א הנה הרינו עונית־ חלנו חבלי‬
‫יסודין ומה היא הלידה על ידס הלא‬
‫יי‬ ‫הרוגז החיצוניי®■^®’ ‪■ -‬־‬ ‫ל כ ‪6‬ן‬ ‫מ‬ ‫ו הג ד ^ ף‬ ‫קיא כחו ילדנו יוח _ כ^ו הרוח היא‬
‫’בעולם כי הנה לא‬ ‫י' י ’ ^ ^ ת א ת־ ח תניך אי ערבי מ’‪ - ’:‬ב י ו ם‬ ‫נ" ‘‬
‫דז ש‬ ‫הנפש אנו יוללי' כי גס שאינה לידה‬
‫‪.‬הלא והרג את התנין אטל‪°*^-‬‬ ‫ל ”*יי׳ ) ‪.‬‬ ‫\ ‪ 'V r‬״‬ ‫‪- T:‬ע‬
‫נצרד!‬ ‫אניי ‪:‬מו‪ T‬ה‬ ‫הה וא כרם ה מי עגו׳ ד ל ה ;‬ ‫הוטעאה‬ ‫ממש הוא כאלו ילדניה ' כי‬
‫יס שבתיצזטזתטי^יי‬ ‫‪ : J‬״י ‪' :‬‬ ‫‪:‬־‪C * -‬‬
‫?תהי כמתה י וע׳י יסורין העהרה‬
‫וייובם ׳ והתנין אשד‪ .‬בו‪ .‬ידוע^ יי?’ ? ׳ ‪ f‬׳‪,‬ן‬ ‫לילה‪ XT‬י‬ ‫פזיפקרעליהז‘ •דע‪• '▼:‬‬
‫קל‪•r v T ,M;•. ^:‬‬ ‫אע‪\ t/av1‬‬ ‫•‪^.‬רגעיס ־ ‪:‬‬
‫״ ‪. r T: .‬‬ ‫ותהי‪ .‬כילודה וזהו כמו ילדנו רות כי‬
‫ר^ל לעתיד לבא ה ק ב ״ ה ע ^ ^‬ ‫אצרנה‬ ‫■' ■‬ ‫'־ ~ ‪. •.. .‬‬ ‫אנו הגופים בחבלעי‪ ' ,‬הזשעניה‬
‫‪^ .‬היצה״ך ושוחט! ם׳ כמפורש_ חג^״‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫מגהינס נמצינו סובלים חבלי יולדה‬
‫‪V‬‬ ‫במקומו וסח& הוא היצה״ר כנודע והעיקר שבהם היא התנין‬ ‫ללדת הנפש אן בישועות אלו עהושענו הרוח מה הרוסנו בהגופיס כי‬
‫*‪5‬‬ ‫‪Q V 3‬״ הה וא‪.‬כן' אתיל אוחרו בעשוק הקול^שיתנטלו‪.‬‬ ‫הלא בחבלינו ‪ ,‬בל נעשה א ק כלומד אנו עושים נפש אך לא גוף שהוא‬
‫' ‪ . .‬אחרביום'ההוא םיתבטלו‪.‬כתות הטושאה‪ ,‬החהעי^'?^^ן^‪5‬‬ ‫ארץ' כי את הנפש כתקן _כענין הנפש אשד עשו בחרן אן הגוף׳סובל‬
‫טירת דודי‪.‬לכרמו י האחורה למעלה שסופה ויקו ‪ .‬לעםיתט?ל®■ ‪ .‬״ ‪e‬‬ ‫הייסורין לא יאושר כי אס יבלה בקבר‪ .‬ואם ק י שגס ברך ‪.‬צאתברכנו‬
‫״‪,,,‬ן־ים טובי “‬ ‫■‬‫■ י‪ <-.‬ז‪.; :,-‬ו‪' : -‬י •'‪r -:‬‬ ‫י‪,‬‬

‫ם חמל‬ ‫‪,‬חתיש^י׳ז׳־׳־‪.‬׳ץ‪:.‬׳‪,‬׳■ ׳׳׳־ “ ‪V‬‬ ‫וח; תמחרו‬

‫היסוריןגס‪.‬מעתההל‪.‬אאין ‪5‬הם ‪.‬זכותכיהנהכאמר^יז ’®’ *;?? ‪ .‬מן‬
‫להם‬
‫• ר»ה‬ ‫היסורק י•‘‪!,‬לא׳בלבד הצלהיחהם כי אם שאפ?' בעתות הרוגז‬
‫|‪-‬גע נחי? ‪V‬‬ ‫עובה והוא כי לרגע?ס ״ שבהם אל ןןעס ‪555‬‬
‫ושמא תאחרוגי גס ’שתבא ליטהר בחה תגטל אמתי ' פהכפסתניכ‬
‫חטאת ועוית‪':‬לפנ^אל תחוש ־כי חמל ’ אק לי • כי הנה ארו״ל נג‪ .‬י י ” ‪J‬‬
‫ע‪5‬ין ןחנריח’^‪.‬‬ ‫הוא נוקם ה'‘ובעל תמה כי אין הב״ה כב״ו' שהחמה‬
‫לעשית מה‪ ,‬שאחר‪,‬רך‪,‬מתהרט; ^אן הקב'׳ה‪ .‬הוא במל ומושלט‪1^?,®® .‬‬
‫למונעה או להשליטה‪.‬כפי הדאוי לגזרת חכמרו ויהיה כי ?'^‪1( ^ ’:‬‬
‫התמה מאיכותו ' כייאם כח חיצוני ‪ ,‬בלתי‪'.‬קדוש ובלתי רצוי צפניו י'^‬
‫יקיימנו בעולם כי אס; כש‪ 1‬ט ורצועה י צלקות בגהחטאיס כ> חנ^חית‬
‫כאףוזעם 'וחמה‪.‬להם ועל כן אין'הקב״ה ' אפץרקבטטולזע״ייז®*^^‬
‫' יח '‬ ‫הח‪1‬טאיס ' ח’(!ת תהיה כינת הכתוב הלזה שאוחר ה‪ 1‬א‬
‫לייכאלס ' שתמותו‪ :‬היא' כח בז ‪. ,‬באיכותו ‪.,‬אך אני אין לי ט אינו ריז‬
‫חצוני הפוקד על עוברי רצוני כנודע כי משחיתים הס אף וחמה כו ^‬
‫כן איני כבשר ודם^ האפץ שכן תחתז ' בהנקם 'חאויבו עובר רצוני ?‬
‫אדרבא אני ^איני; ‪,‬אוהב החמ׳ה^ כייהוא ‪ .‬כת טחאכיאיכנו רק ל'הי^_‪- ,‬‬
‫מהחוטא * וקי יתנני תהיה'החמה ‪ .‬הנז' שמיר שית קלה לישדףנח״חיי^‬
‫שבבא החיחה ‪ .‬ליפרע חכחיטא יעשה מלחמה החוטא עמה כי‬
‫מעוניתיוי ויתריס ^ כנגדה כענין אס רואה אדם שייסורין באין‬
‫יפשפש במעשיו כי‪ ,‬אז יעשה את התמה ’ תשת כח כשמיד טית ואז אפ^י^י‬
‫אני בה‪.‬פשיעה ואדלון עליה ואציתנה יחד איי כסועא ®‪^ 1‬‬
‫מציתה פח! על י‪.‬דו תשלנתו זה הוא דרן אחד והוא תשונה לנדה עיל^_^‬
‫דרן אחרת' שבי‪,‬אסי‪:‬ענ‪ ,1‬נגד היצה׳ר ואשחרנו חן החטא‬
‫חזה'והוא' להחזיק בתורה בעצם כמו שאמרו ז״ל כי החטזיק ^ייי”‪^*^ ,‬לזה‬
‫^עוזי‬ ‫היצה״ר זיסורין בדליןמחכו שנאחר ובני‪ .‬רשף‬
‫אחר הנה'אמרתי חי יתנני כי' או ‪.‬הי‪:‬תן לרן פכי והוא יחזיק נ” ^‪{5‬‬
‫היא התורה‪ .‬וזהו או יחזק כו*' כי אז לא לבד אנטל תימה העלי'‬
‫יעשה על ידי'התורה שלוס לי מס נפשו כי אז יכבוש את ’ ‪ -‬י י מ מ ז ה‬
‫אס פגע נך לזגוול זה משכהו לב'ה וכו׳וש'‪}.‬ם יעבה לי ג־® ף® ^‬
‫‪,‬‬ ‫י שלו‬ ‫׳ י‬
‫שהוא ב־סודין ויגיעת תורה שאינה אלא ע״י ייסורין בעה״ז *" ועל סוג זה‬
‫יאמר יחיו מיתין אלו הממיתים ענחן בעה״ז ט אפילו בקבר הם תיי‪6‬‬
‫חהו‪.‬יחיו מיתין סלן שהמתה אותם בעה״ז יחיו בסליק© שהוא ענין מה‬
‫יעשה האלם ויחיה ימות‪.‬כענין בן איש חי פבמותי קרוי חי ואשד י «‬
‫מתים בקבר שאינן מגדר זה שיקראו נבלתי לא יבצר קהם שיקוחק‬
‫לעתיד גופס כעצחס אן אינו דוחה אל החלוקה הראשונה שדברתי אתס^‬
‫לנוכח באחרי יחיו מיתיד 'כי אליהם אני חוזר ואומר ^י צו ורננו שוכני‬
‫עפר סהס אשר לא סבו נעפרס עד שעה אתת קידם תתית המתי׳כחאחל‬
‫ל‪ .‬אתאי בר יאשיה על עצמו ועל כן יקראו שוכני*עפר כי מעת חותס עד‬
‫סעה קודם התחיה שנים אין חשפר אינן עפר כי אס שוכנים בעפר כי‬
‫כל הזמן ההוא הש כישנים * ואצו אצ״ל שיקומו כי אם שיקיצוחהשיכה’‬
‫וירננו קרוב האושר שיראו וזהו הקיצו ורננו כו על כי טל אורות שהוא׳ ‪.‬‬
‫פיתגבלו הגופים בטל רוחני שהם אורות רוחניים שע״י כן יהיו ק״ימיס'‬
‫לעד* ולא תאחר אס כן מתחלה לחה היה הגימל במים גשמיי' שהוא מאלי‬
‫עלה מן הארץ והשקה כימ״סז״לכאשה הזאת שחקשקשת עיסתה בחיס‬
‫שעלכן לא נתקיימו ל)׳‪.‬א טלן לוח כי אז לא זכיתלכך כי לא עשית עדיין‬
‫זכיות אן אחר היותך בפולס מקיים תורה׳וחצית איתו הטל שאני עתיד'‬
‫להחיית בו את המתים הוא טלן נעשה ע*י זכיתן’ * ושמא תאמר כי גם‪,‬‬
‫עכו״ם יקומו אינו דוחה כי וארק דתאיס תפיל כאפה החפלת עיבר^‬
‫שפולטתו וחת כן תפילסלנערס מחנה ויאבדו אתרי כן ‪. :‬‬ ‫‪,‬‬
‫ר ן עמי כי׳ לבא ‪ k‬הענין נקרים ב׳ דבלי׳ אחד הכתוב אצלנו פ נת'‬
‫כי ים הפדש בין היות הפורענות צול ילוית'להיותו ע״יחשתיגד‬ ‫*‬
‫כאףזעס ותימה כו׳ ני המשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע אן בהעשות‬
‫על ידו יתברן מבחין בתכלית ועל כן היו קלחונינו נזהרים מלצאת בעת‬
‫צרה ובספר הזוהר אמדו לכסות המצת שרואה המשתית שם רשמי'פוכות‬
‫ניפגע בו* שני' כי להיות שהאדם מציאותו גיף ונפש ובחירתו תלוהו א?‬
‫לצד הנפש ויתקדש נס חומרי או לצד החומר ייטה נם את רוחו'‪ ,‬ויעל כן'‬
‫החת על המשכו אתר עניני הארץ יאחר עליו שהארץ הלגתו ובק במות'‬
‫לשע לבדן על המשכו אחר תאותיה ותקבר בה נמצאת■ שהארץ הרגתל‬
‫והיא חגלה הרוגיה במה'שהחוטאים בהחשכס אחריה יקבר* טדס זמנם'‬
‫ולא צדיקים שהיא כמגלה ואומדת אלה רשעים שהרגתיס וייתו אך אס'‬
‫היו בכלל הרשעים הרוגיה גס צדיקים שנמשכו‪:‬־אחר הנפש יקברו בה אלו‬
‫ן'אלן לא תדע מי הס הרוגים ונבא אל הענין את׳לן עתי כו׳עד יעבור ועס‬
 ‫כד‬ ‫‪:‬ישעיה ט ‪ ,‬מראות הצובאות‬
‫לגג‪ . 3‬כי אם החים לנד* נ וזהו הגה דמהו הקשה והיה להיות ‪3‬יום קדים׳‬ ‫‪,‬או ‪ .‬י‪.‬יאחר דפוס לכ אל פינוי הלשון זילת‬ ‫שלא תקנורג י*^יי לסיי ״‬
‫כי היו תולים הדכר כרוח הקדים עוה שהיה כל הלילה כלוחר כי הרכה!‬ ‫הכפל שפעם חקדיס הפלוס‪ 1‬תפפ חלת ימפה *• ‪.‬אך; יאחר פני דרכים‬
‫אחרתיחייקנני א תפוגה שנית‪':‬גם אחיוה כתורה חהכין^דיןזהלזה^ יתלהץטיכ ליפר^ואדרכא לא הכילו ויהיו כפויי טוכה ‘ לכןכזאתיכופר‪.‬‬
‫עון‪3.‬ית‪ ■.‬י‪.‬עקכ אשר דגרו על‪ .‬הים וזה כל פריי הנחסך חהסיר ‪,‬חטאתו!‬ ‫הלא הוא‪.‬כו כראשון יעשה׳ שלים לו כי ע״י] מעפה״לתשוכה ‪ :‬אפר יעשה‬
‫כסוחו ישראלכל אכני חוכח הע״אז‬ ‫‪ .‬׳־ י ‪,‬‬ ‫_ י ‪.‬‬ ‫^ ^‬ ‫'‬ ‫בשנות־חעשיו ויזרעה‪,‬לטוכה תעה‪’,‬‬
‫כארץ כנעןכאבני גיר חנופצית כאופןי‬ ‫״‬ ‫■*‪!r ; tA 1 ! ^ '9 -‬‬ ‫הרהר יהיה שלוס לי* אך כדרך השני‬
‫׳ פלא יקומו אסרים ותטנים וגס■ זה­‬ ‫כ מ ל ח מ ה א ‪ |> £‬ע ה בדי א ^ י ת נ ה ^ ח ד'‪ :‬י‬ ‫כהקזוק בתור׳ טרם יעש‪.‬ה תפוכה תל‬
‫חסד אל פחתפיים לכפרת עון כשכר‪(.‬‬ ‫י‪ .‬׳■^ •‪.‬יי‪ .‬ז‪,‬־‪...‬־’ ע ‪ . .‬ר ‪ .‬ל ■‪*• .1..■.‬׳‪.‬‬ ‫‘‬
‫כל אכניחזבח ובלתי ‪p‬וסאש‘רי‪c‬‬
‫וחיזני׳פכוא עזיבחה פחטאו בה‪5‬רל‪1‬‬
‫■ עיר כצורה כו׳ אחרי הכיאג׳‬ ‫^^‪::‬הכמכתמכהל‪-‬הכהו‪.‬אנד‪3‬יהר^הרמו‪,‬‬ ‫לי * ■■ ‪ .‬א ו ‪.:‬יאחראזיכול‪.‬האדש‬
‫‪: .‬ראי׳עלרחחיויתאתופראלז‬ ‫י * ** * ‪V .‬‬
‫ה ר ג ?; י י י ‪ * V‬־ ־ [ ׳ ^'‪ 1. ■ /‬י הג דז ^ רו חו‪.‬‬ ‫‪\ fP1A‬‬
‫בליצרלו‪.:‬שהואאהל'‬ ‫רד»רו‪1‬ו‪>1<% %‬י‬
‫להחזיקכחעחי‬
‫חענין חצדיס חזר אל עניינו הראשון(‬ ‫י ‪:::‬‬ ‫• •‪‘•..:‬י״■ • ‘‬ ‫‘‪■.‬י׳ ‪•( .‬‬ ‫כהיותו ‪ .‬כא‪.‬מלפעול ■‪..‬הרוגז־ כחם‬
‫חנאול׳־• ישראל ‪ .‬חן הגליות ואת׳ז‬ ‫ה לן ש ה כילם‪ ,‬רידיזם ‪ v‬ל ‪5‬ן ב ז א ת י ^ פ ר • עו ךן‪ 17‬ק כ‬ ‫ש‪,‬יעשה שלום לי שיחזיר בתשיכה או!‬
‫כ* עיר כויהוא כי עיקר הגליות הס­‬ ‫^ ^ ס ו ; ‪ 3‬ל א נ נ י ‪ .‬־ ם ז| ה‬ ‫העס אז‪ . ,‬ייסר וימחה ‪ :‬ביל ‪t m‬‬
‫ב התרכטת כית ראשון ע״י נ"נ חלן‪-‬‬ ‫^^ שרים ו רן מ‪/‬י ם ‪•:?.‬‬ ‫שהזאעשזתו‪ :‬שלום לי‪ .‬והיא יי^״י‬
‫כבל ובית פני על ידי קיסר חתר •<‬ ‫הגחדא שע”י תיקון עבירה א׳כתקו‬
‫ואחר פחכטיחההוא ית' ע״י תפוגה‬ ‫הרעכ^נחצא שחחויק כחדת הדין היא‬
‫ותורה הנאחריס לחעלה כפשוק אני‬ ‫נ ל ח ס ע ^ י ה • ‪ ',‬בי בי מ ^ י י ר ה‬ ‫ייששי ית מלפעול דין ולא ז עידאלא‬
‫נוצרה־ זכפסוק י או יחזק בחעוזי‬ ‫פחעוזיהנז' היא כעצתו שלום יעשה‪:‬‬
‫או ת ה כי ל א‪ ^ ,‬ם; •‬
‫הנאחריס לסחוך לו אחריב ככל וצור‪, .,‬‬ ‫לי שיתהפך לרחחיס וילין כעד ישראלי‬
‫חייכת אשר הימה מאדום החסריג‬ ‫^ ו ^ ‪ :‬ע י‪ 4‬הו ‪m n‬‬ ‫שיהיה לה ס פלוס עחי;־ י או אפפה‬
‫כית שני ועל בכל אחר כי עיר בצירה‪.‬‬ ‫^ ה ה ד א ! ה ב ט' ; י ה ו ^‬ ‫י חנג ר •‪*.‬וך‪ 5‬ה‬ ‫כי התקין השני שעליו‪.‬אחר או‪ .‬יחזיק‬
‫כו‪/‬לומר‪ .‬כ! עיר כצורה של חחייב‬ ‫כו' היה‪.‬הצדקה והוא'‪.‬בהזכיד‪.‬־ענין‬
‫‪5‬ית ראשון ‪ .‬היא ככל בדד תהיה וק׳‬ ‫חמש‬ ‫הנ הו‪ ,:‬ע מ ג ^‬ ‫הוכא כחדרש'׳ הניגלס‪ .‬שככפר טרשא‬
‫ע״י ‪........‬‬
‫רוחי!'•‬ ‫שני _‬
‫חחרי׳כית■ ‪. .‬‬
‫של‪..............‬‬
‫לוה ‪.‬‬ ‫א ח ד ?ני ’ י ש ר א ל ‪ . :‬י ‪ ■r r m‬י ביו ם ה ה ו א‬ ‫‪... ..........‬‬
‫פדרים‬ ‫‪ ..‬ידי‬
‫אחא‪ ..‬על‬
‫‪.........‬‬ ‫‪^.............‬‬
‫הנגף וד׳‬ ‫היתל ־‬
‫‪ D‬נפ ה ‪J‬פ‪ 1D‬ס’ה ‪p‬טזרת ־‪.‬כיעלהנגן‘‪^ •^--‬יצ^ופר ג ד ו ^ ו ב ^ או''׳ ה' א ב ךי ט' ב ^ > ר > } ן‪ 5‬ג^‪ 5‬ן ר־׳ ל' שלא היתהעירחתחלתהעל נעץקנה‪:‬‬
‫‪ .‬גבריאל זנכנה כרך צור‪-‬אותי מה יהיה‬ ‫ונאחר לוחך הפחים חה■יועיל‪:‬כלי״■‬
‫מש‪1‬לחונעזב־ כחדבר ;כי‪.‬פס‪.‬ירעה‬ ‫תשובהשפוד_יםובהנגף אז הח^ם‪.‬־ ; ׳ ‪■•^ 1‬י‬
‫׳• י‪-• ; .‬׳ג י■^‪:‬הרןךשביךו■ שלם‪ ; > ^.‬־ל־‪,‬־‪-‬ה ז;‪;■.‬־;■ ־ עגל הוא מפיח צדקנו‪ ,‬שעל פתחה‬ ‫כתשובה וקבע לכס עסק‪::‬תורס‪.‬ימז‪,‬י‪-‬‬
‫‪ ; C a p . r •28?.3‬ה ו י ^ ‪ 5‬פ‪ 1‬ר ך ת ג <ן ך ך ‪ -‬ץ ^ כ ר ן ; טל צור כי ‪0‬ס נגלה לריב״ל ושם ירג‬ ‫יום על דרך זה יאמיאי יחזית‬
‫וכלהסניפיה־ וחה שאמרתי‪:‬מככ‪1‬‬ ‫‪.,‬־‪.‬ן‪.‬־‪ •:‬ד‬ ‫שיחזיק בבנו‪:•:‬נ ׳ ‪.‬־‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דרך אחרת‬ ‫יעשה ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫או‬
‫שתהיהכלד ; הוא כי כיכזש קצירה‬ ‫‪.‬אנ?‪ 7‬י ם‬ ‫־‬ ‫עוז הדקשלא; יפעולההגזכי יאחז;‪: -‬׳ ‪■ , -‬׳׳ ך — ‪ : -‬׳‬
‫ה־לועהוא הענף הר^שיי הוא ; פדה‬ ‫^ ש ך ^ ל ־ ך א ש ג ך א ־ ש מ מ ם ^ ו מ ץ י ן‪.‬־‪:‬‬ ‫בו על ‪ .‬ידי‪ :‬צדקה כי‪ .‬צ‪7‬י(ה תציל‪ '^:‬־‪.‬‬
‫א מי כ ז ר ם ברי' ‪ S W‬מ ט ^ ‪ :‬ג ס‪,‬ן ה־נ ע‪ .‬ס ‪ » 0‬א ו ת‪ 0‬נמ־;<ות;‬ ‫״ ״‪1‬ת‪ 1‬הט;‪ 1‬סני‪,‬ע!>ל’ * “ י ' ” " ׳‪-‬‬
‫‪-u -tt.:.: * ! 1‬־‪^ . *:‬־ ‪■•:‬־׳־■••• ■׳־־י' ; ־׳■ ‪ .‬י־^ו■־‪ -‬־ ; נשיסחאירותאיתההן שתים נשים‬ ‫מעשה'‪,‬הצדקה שיתן לענייהימשך‪;;•..‬‬
‫♦ ; ־ המוליכות את האיפה זתשכרנה ע״י‬ ‫שלים לי יי כי אותם הדלים‪ ,‬חקכליה‪ ■^ .‬כז ר ם‬
‫אנשי‪ :‬כנסת״ הגדולה שהשליכו את‬ ‫־ ^ דברי ״ ׳ ־‬ ‫‪ i‬־' ‪ '■■ I‬׳‬ ‫י ■י‬ ‫כביכול מתרעמים עלי ועל ילי ‪• PP‬‬
‫העופרת אל פיה'וכיטלו יצה״ר של ע״א וחה שאחרתי שנוה יהיה חשולת‬ ‫להם צדקה׳‪,‬יהיהשלים לי שעושים שלזם־לי ו אך זה ?וא בעיל שחתזיקים־‬
‫זגעזב כחלב ^הל'לא הכשילו כ״ג את ישראל בע״א כי כטל יצה״ר של ע״א‬ ‫כריגז שלא יפעיל אך עדיין‪ ,‬אותם שחטאו ׳ לי שעליהם היה מעוזי הולך‬
‫הלאיהוא כי לא 'עס בינ^ת הוא להבין חה שיקרה לו‪ :‬כפרעה ונכוכד נצד‬ ‫לפעול דונו שאני כעוס עליה® כחו שכצלקה■ עשיתם שיהיה לדלי* שלום‬
‫־ ‪.‬־ ;‪C‬‬ ‫־ך ‪'r ■ i‬י■ ולכן לאירחחנועושהועל הככידוהגלות‪. :‬‬ ‫עחיעשושגס יהיה לי שלום עהאסר חטאו לי על כן העושה■'הא'יעשם‬
‫ביום הה‪1‬א יחבוט מ׳ יאח והיה ביום ההוא בגאולה של חרכן‬ ‫והיה‬
‫•הג׳ שהוא כי שלום יעשה לי שיחזרוס בתשובה ו^ל כן כראשון שע״י חששה‬
‫■ ראוון שהיא לבמת בית שני יחבוט ה'חגטת חורא וחית ת ה'‬ ‫הצדקה בא השלום אחר יעשהשלוסועל ‪,‬התשובה שהיא‪:‬״ עצחה השלום׳‬
‫;■ ^'החדיסם!וסואח''כעלהחשןחעשהאחריעשה■‪:‬׳■ ־ ■׳ * י על העמים אשר הם ■^בולת נהר פרת עד נתל מצרים בל יצרו את ישראל‬
‫הבאים א| לארץ ישראל יאתם‪ 1‬בתחום הנז׳ חבבל לארץ לקבוץ הגלות‬ ‫ה ב א י ם ישרש יעקב כו׳ אחרי או׳גדול חפץ ה׳ להטי׳ילגאל את יש'‬
‫תלוקםז“לאתד'אחד בלי פחד אפי'יבאו אחל אתל אך ביום הגאולה לבמת‬ ‫‪; -‬׳ אח׳הנהלכסראיה כיהנההבאי׳חצלייחה אתיעקביהרגה‬
‫בית שלישי אז לא י ט ה ‪ ,‬גבול קטון' כי אס כל העזלהכי אז ביום י ההוא‬ ‫לא היתה כונתס דק שיפרש יעק‪-‬י‬
‫יעק'־'‬ ‫הבאי' נח‬
‫הלא הבחי‬
‫להם טיבה יותר חרצזנכם כי ‪1‬‬
‫יתקע בשופר גדול וכאו'האובדים כוי והנדתיס שהוא חהלאה •לשבולת‬ ‫שישארשורש ליעקב שלא יכלו בלעב והיא ית'הציץ ופרת ישראל כו׳ שפרו‬
‫הלהד זלהלאזוחנאל^וצריסיולא בלבל אשר הם בלתי אבודים מהיהודי'!‬ ‫וישרצו כי' בחאד חאד • ולא עזד‪,‬אלא שחלאו פני תבל תנזבה כי באו בסוף׳‬
‫ובלתי נדמ!ס כי אס גס האובדים’ והנדחים‪ .‬יבואו ולא נלקטים אחד‪.‬אתד‬ ‫פנתיס הרעב ועוד היה נשאר תנזש■‘שניס רעב ובבא יפקב חצריחה בא■‬
‫כי אם ובאו הרבה יחד והשתחוו ׳לה' גהר הקדש שהוא ערם יגנה ג ס‬ ‫סגע עחי והלאו פני תבל תנונט ואס הכהו פרעה ועמו אא ישראל הנז'‬
‫‪: ,‬‬ ‫״■ י' ' ׳ שעידנו הר בירושלם כי קיבוץ גליות הוא תחלה ד‬ ‫־ כיייני שעבידיס ולחץ הנה הכחכת מכהו את ישראל הנז׳ היה חפץ ישראל‬
‫ן *!ןי ‪ ;,‬עטרת כו'ראוי לשיס לב אל החילו בלשון רבים שכורי ומסיים‬ ‫*י ה' א‪-‬ת מכהו כבר הכהו חלה • כנגד מדה כחאחר ז׳‪ V‬במדרש כי כל‬
‫״ ־ י * בלשון יחיל צבי תפארתו אך על ג' סוגים ידבר א' אנשים שכל‬ ‫‪ .‬חכה ומכה שהביא הב״ה על החצרים■ בחצריס היתה כנגל דבר דוחה אליה‬
‫חפצם הוא שכרות זאי| כסף והשכרות להם עטרה שרב נחם בחזרקייין‬ ‫כחפזדש סס ואס כהרג הרוגיו היה' חפץ ישראל שיהרגו'את חצרים*עלי‬
‫ניש”נגד פניהם איש עשיר איחר להם לא תהיה תפארתנס יין בלי‪.‬־נשר‬ ‫שהיו לורגיס מילדי העבדים לרפאת בדחס צרפת פרעה גס זה היה כי‬
‫שחן כחוני היום כי צבי תפארתי בעשרי אשר על ראש גיא שחניס חחוח^‬ ‫ככר הורג ע״י מכת בכירות זאשר ׳ הרגו בחרב הבכורות עצחס תתלה‬
‫אני חעתיד הלוחי יין שיבואו אלי ואשביעם בשד שחן ויין עד יה״ו הלומי‬ ‫כחאחר רז לי וגס בסאסאהבחדתה שמדדו שהיא השלכת היאר שחשבו‬
‫יין ויעשה כן כי אליו יבואו ויאכלו וישתו וישכרו עחו* ועל ב הכתות ידבר‬ ‫שא‪1‬תה החדה לא תלקס על כי נשבע' הב״ה שלא להביא *זבול והוא אינו‬
‫ובראשון היתל ואחר הוי עטרת נו' והוא כי הנה אחרשלחה בחכחתו לחי‬ ‫פורע רק חדה כנגד חדה באיתה סאה היא אותה חדה בשלחה את ישראל‬
‫אוי'לחי אבוי לחאתרים על היין ועוד הוסיפו יז״ל כיהיין חביא‪ :‬יל!לה‬ ‫מחצריס אז החדה הכיא תריבנה את ארץ חצרי' כי בדבר אשר זדו עליה׳‬
‫^עולס ’ ובזה יאחר ־ הנה חבל על השכורים ‪ -‬כי הוי ויללה נעשה עטרת‬ ‫בחלה ההיא נדונו בחיס שהם הלכו אל התיס י ולא הובאו'י החייס אליהם ;‬
‫גאותם וזהו הוי עטרת כו' ופל השני אח' גם הוי לאשר הוא משיר והחחון‬ ‫זבקקוס שהיה לישראל להחזיק טונה אליו ית'אדרבא הגה ברוחו הקשה'‬
‫טהוא ציץ נובל מ אין המחק מתמיד צגי תפארתו שהוא חתפאר בו ואוח'‬ ‫כי דברי קושי שהחרו גיס סוף כחאח'־ י(חתדגס שאמרו ית חיא נגב זית‬
‫אסרי על ראש גיא שחנים פיס לו עושר לעשות גיא חשתה שחני' בשר שמן‬ ‫פינא לא נגב והיה בלבם כי רוח לקדים עשה הדבל ועלז ק• לא עצר כח‬
‫ולהדנות‬
 ‫'‬ ‫כח‪ 5‬מראות הצוכאות‬
‫ולהרמת רעים על ^?'ו הלית' יין ‪0‬יש‪'3‬עס כשד שמן‪1‬יין ר‪ 3‬עד היזתם‬
‫מפחיה ני מה סמעפה ידיו יתלהתפ^י‬
‫ט ‪ 6‬סנימ״'ההסשיגהיק אורם • ונם ’ י’® ’ ל ! ״ ״ ’ י " ”® ” '] הספה‬ ‫הלומי יין וז» תפל(רתז עעל ק ^יז יגו^(ו ‪ .‬שכורי י^פריס ‪1‬על מ^י דפתת‬
‫ייג** י ״ ח'י ליח' * אל תאחר כי היי יהיה לריקים אן לצדיקים‬ ‫ניז‬
‫;ל‬ ‫שפע א‪1‬ר קשפע הנעלס עתה כי א ־ ל ־ י ״ ־ ״ ח ־ ״ “?־‪!?.‬‬
‫בוחחנז ית׳ להאירעיניהס ברוח קדשו‪1‬לחי יהיהלזכןלי‪,‬ם^ ’‬ ‫נתכמי הקדיכים אל ה אל ירקם השכרות אל תאחר ק כי הלא הנה אשר‬
‫‪.‬‬ ‫׳'‬ ‫‪ pm‬ואחק לה׳ בחנחה וכשרון‬
‫המשפט ולא חיתך ה י י ן _ ‪,3‬‬
‫?!״ד‬ ‫ם^א י^״י '‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫רי‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫^‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫^‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫ת‬ ‫?‬ ‫מעי‬ ‫י’ ; ; ״ ' ״ ״ ’ י י ‪ ,‬־הוא‬
‫אס חשפיל עצמו ואיחר אתיישב פ‬ ‫*‬ ‫•• ‪ V‬׳׳‬ ‫קסכשהיאשערת כרית כי יכריחנו‬
‫ן ה ‪ .‬ת ה >י צ ת נ ב ^ > ם ת פ א ר ת ו א ש ר ע ל ־ ר א י ש‬ ‫כעץ השדה שישכר הברד בזרם ‪prn‬‬
‫אוציא לאור משפט פן אשגה י ן‬
‫יהיה ה צנאו׳לגבור לחי שהם מ®‬ ‫יפ‬ ‫>ן יכרית תייתו יצלתתי כי אפילו‬
‫^^ ‪ 3‬ט“ ק ! ץ א ש ר ‪ .‬י ר ^ ס‬
‫יו תורה ופלהיל עצום ז כזרס חים‬
‫מלחחהשערה' והיא אפי‬ ‫א ו ת ה ? ע ו ד ה נ כ פ ו ; כ ל ע נ הי• ■כיום ה ה ו א‬
‫מיריס שיעני׳ כי אין חים ‪ tk‬תורה‬
‫קחלזקת על הדין י ע ל ^” ^ ן ׳‬ ‫^ ל ע ט ר ת ע כ ע ^ צ ו ״ ר ת תפארה‬ ‫ע׳י ש כרזתו היא כאלו הניח וים‬
‫”* ולי‬ ‫קחזיק בסברתו‬ ‫?י ־■יך *‪ V‬׳■״■‪':‬׳‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬ ‫| ‪ 1‬מ &‪:‬ביין״״‬

‫החזק ואמיץ הלז ע*י היי‪ /‬מנד ישליך‬
‫■ל‪ “ :‬למעל־ ני א־’ ־״' ®״ *‬
‫הקיסשהס דניי תודה לארץ כמניח‬
‫חוקואחיןלה׳בתור׳ ומצות י אני ״‬
‫•‬ ‫■ ביד;;‬
‫היין בוגד עתה בא ופירש ואמר י‬
‫דגרתי כי ישזריויס להיות מתונים‬
‫תרחסנהוכו עודנו‬ ‫ברגלים‬
‫בדין וגס כשיש להם חתלוקתל‬
‫גחו;^י'‬ ‫׳ • י ; ־ מלבר כל אות'הזי אח־‪,‬מי יורה ד^נה ואת״מי יכין‬
‫פטדת גאות פכזרי אפרים אחי ראו‬
‫יחזיקו בסבדתס רק משיבים חלחע י‬ ‫מ ס ל ב ^י קי מ שיי ס ד ^ו ^ צו צו ^ ^ו הו לי קו‬
‫<‬ ‫»ו‬‫■י‪.‬־י‬ ‫‪I‬‬‫ל‪/‬‬ ‫״‬
‫•‬‫■‬‫•‬
‫■‬ ‫ן‬
‫■י‬‫’‬‫•‬‫*‬‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫י‬
‫■‬ ‫נא שממת עידאש׳והי׳להס לשכרות‬
‫שערה שכל אחל פא‪5‬ן חוק ואחיז‬
‫למשרת ט הלא לא יקנה האד'שלחות‬
‫להל; דע לן כי כל האושר האחור‬ ‫ע״־־דבר שיאשיתו גרוע ובכן אין‬
‫שיהיה^׳להסה׳ לעטרת‪ .‬צניהי״‬
‫א‪ 5‬י ה ם ז א ת ‪.‬‬ ‫ע״י היין יהיה לט‪ £‬י עמלה ליאשיכם‬
‫בבלתי היותם אוהבי אשי®‬ ‫‪ ; T in V b r f‬׳‪;-‬‬ ‫‪.........‬‬ ‫^‬ ‫‪ .‬והיין נעשה ע״י דריכת הענבי׳נרג‘‪;*,‬‬
‫כיאם־חשכזבייןאתגשרסאפי‬ ‫׳ ‪- '.‬‬ ‫‪ -'.‬ץ‬
‫ואוי להם כי חה שבדגליס ‪ :‬־תדתסנה יהיה‪-‬בראשם עמית גאות שכורי ם הזהירים‬
‫יטפו‪-‬בהוראה ו׳יניהו התורע לארץ כי הלא גס אלה ‪3‬עליחדומ‬
‫‪ ,‬אפריס^* ועל‪.‬החלוקה =ב שאחרתי וציץ נובל כו׳כי אשר לו תחון שה!א ציץ י י הנזכרו' קרה‬
‫יה להם בזחן הזה שביין שגו בהוראה‪1‬הנה שגגה קזק חתפימ‬

‫בכפו‪1‬בלענה ‪ :‬כענק התעיף עיניך בו ואינינו כו׳ י־‪.‬‬‫בעודה ״ ׳‬

‫א‪:‬ת‪ ”:‬־ ו‬
‫הריאה■ ״‬
‫“‬
‫ט אם תעיגשכר שה‪ 1‬אהיין הישן המשכר ^ואתד שהחילו ע׳׳י השכר אפי‬
‫או שעור העני‪ /‬בשים לב ^ ‪-‬ייתיי אי׳ני •יי^ה הריאה אותה‪0,‬הל"ל בטרם‬
‫מחכתיס ‪ •:‬יין בלתי ישן הספיק לבלעם וזהו נבלעו חן היין כי בחה שתתלהתעו ‪P‬‬ ‫קיץ אשד בע^ה בכפו כז׳ אן‪.‬יהי׳ בחה שסיפר‪.‬־ מעשה שהיה בין‬
‫י‪:‬השכר נחשן‪.‬ששגונרואה‪:‬שאפי׳ לא נתנו אללבס כי אלהיסכצבגמ^י‬
‫פל ההצ‪.‬חה אס תלויה‪.‬כהשתדלזחאו בחי ‪ 613‬אתל 'ייהסויאה בכ‪ ; 1‬ר\■‬
‫‪ .‬הדייני׳ורואה כל מגופטס * וע׳י כן פקו פליליה כשלו בחשפם • או יאייי‬
‫בתאניי גיאשיתה זיץ זהלן ועלה כאילן ונפלה יהמאה ואח׳ צתניו הנה‬
‫כהן ונביא בתחלה שגו בשקול הדעת בשכר ששתו ובראותם כ ן ^ י‬ ‫לאה ט צדקת־ כאחרי כי ההשתדלות הוא העיקר‪ \.‬כי הנה יגעתי ורצתי‬
‫חן היין שפירשו‪ .‬עצחס גם מיין ‪ .‬סתם ווהו נבלעו שנבלעו אתפצח^‬ ‫ילקייתי נכזר זו וכנה היא בכפי יאזכלנ׳עתה חש"כ אתה עתה שלא יגעת‬
‫חן היק ואתרסליי^לי תחלהלאיכלוליחנעחחמ ושגואלהםגי‪.‬‬ ‫וצא תאכלנה חה עשה חבירו פשט ייו אל כף חברו חטפה ואכלה ואחר‪.‬‬
‫ועוד חי^י*‬ ‫י ם גם תעו ״ן השכר שהו' גס בדגך‬ ‫‪^-‬‬ ‫• ה נןי‪1‬אהשלא כהשתזלותהדבלתלויכיהלאאתה־׳יגעתולאאנ^יואני‬
‫שגו גס בלואה כדלעיל ועודחעט אפי׳ הדין האחתי היה ני׳ הספייז‬ ‫אכלתיי זלא אתה הנה ט נחזל ת^יא חילתא י ; וזה יאתר מל חה שאחרת!‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ■ וחכסיל ויעותוהו וזהו פקו פליליה ‪:‬‬ ‫שאם יש לי צ*ץ ניב^ כ‪ 1‬שחתפאר על חחונו שגו בשד שמן חלקי ויין ר‪3‬‬
‫״ ®ל ח מ תכי‪ .‬ף מ‪-‬ג ת חופי ב ה חון הע ם שעשרתגאותםהי?‬ ‫עם חרעח כידע איפה כי‪. .‬סובא!זולל יורש כי הנה והיתה כו' '■לואר א*‬
‫תס פטריס^עוי הוסיף ליחד כי‪ .‬גס נביא גס כהן ביין שגו ט‬ ‫ץאךלגןשת־כל לשחור מאל כהשתדלותן‪ .‬את חעז^ולבלתי^יאבדוכ^‬
‫‪ v‬י! 'י איי להורות שתזר׳יבקשו מפיהו • וגס נביא שהנבואה וחוסר ירני‬ ‫הלא תהיה לן ציצית נובל שהוא חחזגך ואתה חאניל וחשקה שמרס עד‪.‬‬
‫מפיהו והנה תאחרו החון ישראל שלחה אתרעס עליכם אחר שכהן ונניא‬
‫‪” ,‬יל‪-‬ה ‪ 5‬עים קיץ ‪0‬יראה‪..:‬הרואה‪-‬איתהבי‪ 7‬מי;‬ ‫”׳‬
‫תעו כחונו והס פ?ה להם לליזדנו דעת וחהס ללמזד והס ביין שגו כז'* לא‬
‫כן תדברו כי אדרבא אשמתם על ההמון כי גס שנביא או כהן שגו ניין‬
‫’ ״״־'״״ י׳״ י"־'״״־ד‪ ,‬״ ־‪ 1‬־י־‪.‬י‪.‬־נ ת‪,‬נ‪.‬‬
‫הפ יץ שכרות כפס כי אס שלפי שלחותס אני דובר בס שאפ>'‪.‬מטו*‬ ‫י ' א ' י ׳ א ״ "! ״יז ’’ ’ ״קי י' "״י ■ ®־זלג נ ־ ־’ ’יאה ־■יוא־‬
‫להטעותם בדק שהוא רביעי׳ יין ■לא היה להם לסתות אן אתם‬ ‫’ נ״!־־ג־ לןיי|ין‪.,‬נ‪ 1‬״ לנ‪.‬ג־־ו‪> ,‬נ‪ 1‬ע ל;‬
‫שכחתבס י^היףלא כל שילתנות חלאו קיא עד גדר שצואה בלי מקים‬ ‫«!״‪ .‬״ א ייא® ליואה ־א’ | !‪ 1‬גה י ק נאיה • אן א>»־ ני ח וק ניד‪,‬‬
‫כי לא יגיע חאכלס ליעשות צואה ‘ ט יקיאו אותם קילס העיכול באופן‬ ‫בעליה כן ה‪1‬א יוציק חחיני'ורעיו שלאכלו ושתו‪.‬־ וישכרו עחו יבלעוהו ‪:*V‬‬
‫שיה הקיא צואה הוא שאין חסי י ק חקוסשאם נשאר בגוף שהיה מקומי‬ ‫‪ Q V 2‬ההיא טיעל אשראחרתי כי החזק ואמיץ לה׳בתורה וחצות אס'‬
‫צואה היה בעצם* ועל כן את חי יורה הכהן דעה זאת חי יבין שחוע׳ האם‬ ‫־ ־ ■ ינהוג ביין את בשיו יכית שלחותו כזרם ברד כי׳הלא תאח׳ כי‬
‫קמ נחילי חחלב ואת עתיקי משדים כלוחר כי כן גס הנביא דבר ויקי^‬ ‫הנה חצא פתחון פה לוח כיהנה יראה תופשי התולל נבזים ודלי׳ועוזביה‬
‫’טיייי יל^ שויילדולאעזדאלאצז צצו‪ .‬כיעלכלצזוי התורה היה ח־זי‬ ‫יחיהס‪,‬כחגים תשתה שחנים ויין רב חתעטריס וחתפארי׳ ט להש לבדם‬
‫וחצוה שנית וזהו צו לצי ועל הצו השני היה חוזר צווי ב׳ לו להזהיר טליי‬ ‫ניתנה הארץ עלכ‪/‬אחרתתו דופי בעטיתגא‪.1‬ת שכוריס ובחתפאר‬
‫וזהו םחןד ואמר‪ .‬צי לצי שהוא צו בסביל צ וצו שלישי בשביל צו שני‬

‫״ ׳״־•׳ ׳׳^יה ‪.‬׳ פיד!ש חצת כיחלסין דילמא סהוא א חארבעהנ&•‪-‬׳ •‬ ‫‪,‬‬ ‫י בחרבדע״ ״‪1 ,,‬‬
‫כי‪ ,‬כנודע והוא כי אחר אליהם הנביא כנו׳ זאת החנימן‬ ‫־׳‬ ‫עחו ו‪.‬יהי' לו ית לכבוד והוא כי ביחיס האלה ‪9 .‬ה עס ‪^, jp‬ן‪^,‬׳‬
‫’’ ?תירנם■‬ ‫אתם ‪Smn‬‬ ‫עטית להס לא יפורסם גי אדרבא יהיו נבו ים ושפלים באופן'יהיה להם‬
‫״ ״את‬ ‫שאחיתי ת נ י ח ו " י ?‬ ‫עשרקאןלא צבי אמנם או יהיה לעשדתצבי לעיני ‪ :‬הכל וגס לצפילת‬
‫שזולת קה שלא תוציאו הזח‪/‬באכול ושתה גס תת החשת לצדקה כי יז‬ ‫‪, ........... ................. .‬ת‬ ‫‪.‬‬
‫ג”כ‬ ‫‪ .‬י'‬ ‫י‬ ‫■ '‬
 ‫בה‬ ‫יעעיה כח מראות העובאות‬
‫קוון חחקזקה לילכד געון הד»ר והי[מיןגלנר יחיש ל!הד * שיפקפק‬ ‫נ"כ היא החדגפה לכס גס היא כי אין לךשחחה רנה יזהשכיע לדלים‬
‫גהאחין זה אס יתקהחה כי החאסין לא יחים ’ וטעם אל היות מין פגת‬ ‫יוה שאין כן לחשתכרי' ויגעים נקיא וצואה וכיוצא מהרשת התתרגשות‬
‫יקרת את זאת חזקה סלא תחוש ולא יתפש בשן הדיר הלא הוא כייהיה‬ ‫* ‪3‬ייןולא אנוםחוע ‪:‬‬
‫עושה משפט ונדקה ויהיו סני אלה לקו וחשקולת הבנין להתז־קו בל יחוט‬ ‫‪ n ^ H t‬להם לנר ה׳כו׳אחר הנה קי יתן ולא היתה כל צרתם רק סלא‬
‫ואו בבא ברד טל ייסורין להכות יסיר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫^ ‪,jj‬‬ ‫סן‪,‬‬
‫המחסה כיל ילא את כצדיק ולא‬ ‫להמטיכסכיאם אדרבא היהלהס־‬
‫בלבד חדת הדין כי צם שטף מי' סהס‬ ‫למזור לדעה גי מי יתן ולא היו חצזי׳‬
‫חלת רחחי׳ ישטופז וזהו וסתר‬ ‫להם לל לן ולא היו עושי' משחלת •‬
‫חים שהוא מה סדרןלהיו' סתר שהו'‬ ‫לןולקגלןוללןו ן;‪ 3‬ירשםז;‪ 5‬ר ישםלמען■י ‪4‬כי;‬ ‫לחשמיתהתורה ואוחלי'להסלאט‬
‫מיס סהזא חדת ליזמים ישטופו כי‬ ‫ו כ ש ^ ו א ח ו ר ו נ ד ב ר ו ןנורןישו ונ לכדו• ‪ :‬ל כן יש די עי‬ ‫לאט זעיד שס לו' ‪,‬כי הלא עתה הנה‬
‫רשעים מהפכים מלת רחחים למדת‬
‫כדין ונזה וכופר ונו'‬ ‫ד ב ר ~ י ה ו ה א נ ש י ל צ ון מ ש ל י ה ע כ ז ה ז ה א ש ר‬
‫וכופר‬ ‫־‬ ‫^״י ” *״ ’״* ”״״‬
‫למשחית שהוא הקווהגדר האחרון‬
‫^ ^ ‪ ^ ■ -‬א‪ 1‬ל ק ^ נ ו ח ‪ :‬ן ה ^ ט ש ו ט ף כ ל ! ג ב י ^ א‬ ‫אשד לפניו אינו נכשל כי אס אחור‬
‫‪0‬ת‪1‬זר אחוד ‪ k‬העיק'עד עבוד שורט ‪,‬‬
‫הטיב ותניח ‪-‬אתכס ותשבחם שעם‬
‫י‬ ‫^^^^ו‪^-‬םכ‪.‬מחפנו• וב שרן נ ס תןני‬
‫הדין מן התורה * והוא כי בראות‬
‫מות כיחס כרית אן אחרי זאת ונפר‬ ‫ללן בה א מר אדני יהוה הנס יסד כציון ^ ן אבן‬ ‫שעושים להם כ"כ סייגים קצים‬
‫כו׳ ’ ולא עוד י‪1‬א שוט שוטף שעד כה‬ ‫כמלחדי׳ התגטליס אותם חחשתיהס‬
‫כחן פנ ת יקרת מוסד מוסד המאמין לא;חיש ‪:‬‬
‫לא היה בא להס עתה כי יעבור לא‬ ‫בסניל העילף על שורת הלין!אוחרי'‬
‫יחיתכם בנחיצות כי אם והייתם לו‬ ‫ש מ ת י מי ש פ ס ל ק ו ו צ ד ק ה ל מ ש ל ן ל ה ד ^ ה ב ר ד‬ ‫יזה לני בסייגי' ומשיירת למשמרת‬
‫למרמס שתדוכאז בייסורין בל זמן‬ ‫^ ^ ^ ^ ^; מ בן ס ת ר מי םי ש ט ^ • ‪ ’ :‬ו כ פ ר כ ר י ת כ ב מ‬ ‫לא‪:‬עשהרקהעיק׳ ‪7‬בזה'‪1‬לכו וכשלו‬
‫התרזדתו וחדי עברו השיט ההו׳ בסוף‬
‫א ת־־כו תו חזו תכ ם א ת־ ש או ל ל א ת קו ם שוט‬ ‫אחורונשביו וז‪:‬הזא ל״יין ה^יייי‬
‫יקת אתכם כי ימיתלס אתר הייסורין‬
‫ותדעו לתה לא יקחאתלם בבואו‬ ‫^ י ^ ^ מ ס ‪ ' :‬מ‪ .‬מ ךו‬ ‫י‬
‫עד עברו הלא הוא כי אס בבק בבקר‬ ‫^בקרבבקר‪.‬י‪7‬גברכיום ו בלי ל ה‬ ‫וללמוד יהיה ־להסשגגתם ־אחריכן‬ ‫־־‬
‫בבואו כיה לוקח אתכם יעבור‬ ‫ודון כי שגגת לחוד עולה זדון ומה‬
‫וישכח הענין ביום ובלילה שאחריו כל‬
‫המצע‬ ‫כךקצר‬ ‫‪,‬‬ ‫שמו;;ה‬ ‫והיךזררןןן;ןההבין‬
‫גס גאיות הכנות כאלו ללמוד וזהו‬
‫ע»ד טתשחע זעקה חבת*הס ושואלים‬ ‫השתרעגהמסכה צי ה כחתכנס ; כי כהר“‬ ‫ינוקשו שהוא טוגג ונלכדו כי המוקש‬
‫מה זה ויודיעו העגין אלו לאלו ואח״ל‬ ‫© ^־ צי ם ^ ק ר‪ -‬םי הו ה כ ע מ ק כ ג ב ע ו ן ; ר מ ל‪:‬לע ש־ור־‪1‬‬ ‫יהיה להם■‬
‫ישכח וזהו והיה רק זועה עד הבין‬ ‫ללכד ‪Z‬‬
‫שיוועה’ והודיע לכל השומע זועה ע‪5‬‬
‫נכחדה‬ ‫^נו‬ ‫בד‬ ‫ע‬ ‫עבד‬ ‫‪9‬‬ ‫שהו‪/‬ו‬ ‫כןע^הווך^ע‬
‫^ ‪ ? 3‬שמעו כו׳הנה כל אנשים‬
‫מי היא ומיד יסליי* אך ליא ית' חסן‬ ‫ע ב ד ת ו ‪ :‬ו ע ת ה ^ ־ ת ת ל ו צ צ ו • פ ך ; ח ז ק ו מ‪ 1‬ס רי כ ב‪1‬‬ ‫י שכחקרא חשובים אחר‬
‫מאד לייסר בכם את כל כעם ישמעו‬ ‫כי ־ כ ל ה ו נ ד ד צ ה ש מ ע תי מ א ר ת א ד ג י‬ ‫היותכם אנשים הוא של לצון והוא כי‬
‫וייראו ועלכןחפזבחיחקייסודיכס‬ ‫לפעמי' יקנצו לצים ודרך לצון ושתוק‬
‫‪ ,‬ה אזינוו ש מ עו • ק ו ל י‬ ‫צ ב או ת ע ^ כ ל־ ה א ר ץ ‪:‬‬
‫תחלה והוא טניך‪ 1‬תהרגם פן ישכחו‬ ‫מכייס את את' חהס לקלן ואת פלוני‬
‫עחיכו * ויוה שאמרתי פעי׳י היסוד‬ ‫ה כ ל ה י ו כ ט ; ח ך י צ‪1‬‬ ‫הק שיבו ■ ו ש מ ע ו א פ ר ת י ‪:‬‬ ‫למשנה נאת פלוני נשר והוא ליצנית‬
‫מוסד תתבטל החסנה כוא החתסה‬ ‫ה ח ר ש לז ר ע י פ ת ח וי ש ד ר א ך מ ת ו ‪ :‬ה ל ו א א ם ־‬ ‫בעלחאיועל דרן זה קראם אנשי לצין‬
‫ומסתור שהיה לכס מכח הטומאה‬ ‫כלוזראנשים חשובים וחזשליסלא‬
‫בחה תראו כי כן הוא הלא הוא בחה‬
‫^^^^^)^‪.‬קצחןכמןערקושט הטרה‬ ‫שוה‬ ‫בדרן אנזת כי אס בדרן לצון כי אס‬
‫מהשתרע ____‬
‫והתפשט‬ ‫שקצר החצע‪___ ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רסריר‬ ‫^נ ס פןו ב ס מ תג מי תו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫חושליסלאש?שלהס איכות לכן‬ ‫הס‬
‫למטה הוא כי קצרה מנוחתה שהוא‬ ‫ל מ ש פ ט א ל ח י ו י ו ר נ ו• כי ל א ב ה ר ו ץ‬ ‫כי אס כמרןהעס‬
‫משל ‪ t‬מי ששוכנ על גני כר וחתכם'‬ ‫בירושליס וזהו מושלי הטם הוה כו‪ - ' .‬־ י ‪ .* r‬־• ‪^.‬יי ^■־ ‪■ .‬י׳; ‪. -. r n••• «•• .‬זי■'■••••!־ ■‬
‫^ ^ ^ ^ ^| ן ^ ל ה ע ל ^ מ ן י ו ס ב ‪ .‬כ ; ^ ן ט ה ! ח ב ט י ן צ ח ■במכסה כ־אהחצע סתחתיוקצר‬ ‫או‬
‫חהשתרוהתפש׳כשוכנעליווחתמס‬ ‫ו כ סי‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫וטמא תאמר הלא כל ראשי הלולות ‪; •.‬‬
‫ומכווץ רגליו ‪3‬ל יצח! מהנר לחק לפי שיעור מה שמתכנס הוא יהיה‬ ‫בזכריה לפניו ית׳בסיפדאדאדם דור דור ודזרשיז ואק אקראם אנטי לצון‬
‫הכסוי שעליו‪.‬וזהז כי קצר המצע החםתרע גם המסכה שחתכם' נה תהיה‬ ‫צל תתמהו כי הס לזושלים וראשים הוא בערך העם הזה אשד בירושלס‬
‫צרה כפי שיעול התכנסו במצע והנמשל הוא כי כפי מה שיחסר לרשע‬ ‫שהס בלתי ראוייס להיות להם יושליס טוניס מאלו כיזהדודדורשיו ‪:‬‬
‫מנוחת ההתפשטות מצע טובו למטה כי אדרבא ייסורין באין עליו כי‬ ‫‪ 3‬י אמרתם כו׳ אנשי לשון בליצנותכם כלתנו ברית את חית שפל כן‬
‫החלאן המות חארין לנו פס היותנו עוברי רצונו י ל ופיוא תאחרו‪ •.‬יהיה למרחם בזה תכירו כי גס לעומתו המסכה ליזעלה צרה מלחסות‬
‫תחת צלה כ ט שיעוד מה שמתכנס המצע ליוטה י וחה שעתה חארין הוא‬ ‫כי יניח אותנו • כדי לידון בטאול את הכל הנה גס עם שאול עשינו חחה‬
‫ית' מלפקוד עד בא האבן חוסר הנז׳לא חנלתי יכולת חלילה כי הנה כהר‬ ‫כאלו יש ח‪1‬זה מגיד לנו כי נחלט משאול חטה והח‪ 1‬זה שעשינו הוא כי‬
‫טרציס של דוד שהיו כל אויביו לפניו במקיס שקראו במל פרצים כן יקום‬ ‫הנה שוט שוטף כי יעבור במקומנו לא יבואנו כי אס לזולתנו וחזה שאנו‬
‫ל׳ וכעמק אילון שבגבעון בימי יהושע שלא תנא השמש עד יקום מאויביו‬ ‫דואיס עשינו חוזה כמגיד לנו כי גס שאזל לא יצרלנו י והעכקהזאכי‬
‫שהוא לעשות מעשהו נאשר זר חפשהו טר^נא עשות כורטכית לעם שהוא‬ ‫טחנו כזג היא הע״א חחסנו ובשקר הוא כח טוחאה שלחעלה שהע׳א היא‬
‫זר לפניו שהו א חהגוים וכן לעבוד עבודתו כאשר נכריה עבודתו שהוא‬ ‫דיגחתה גו נסתרכו והוא כי הסרנו עצמנו חתתת ר‪ 's‬ולקחנו לנו מה‬
‫להפיל כח הטומאה משרי עם ועם אן לא כאשר מישראל המה ככס כי על‬ ‫שלעוחת הקדושה כדרן העכר׳ס ועל כן עזבנו כיתר הגוי ‪ 1‬ה‪3‬רית שהיה‬
‫כן אמרתי כי ליש’ אארין יוכל זה הוא אס תאמינו כ'*אתתל‪1‬צצו לא בלבל‬ ‫לנו עש הקב ה כיתרו עסחות שהוא כנגדו הוא מלאך‪ .‬המות הואשטן‬
‫אביא עתה ייסורין עליכם כ״א שאחזיק אותם וזהי ועתה תתלוצצו כו' ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יי^י^ייי^לע^יאועזלנו כי נעשינו שלו צ‬ ‫‪r‬‬
‫ושחטו כז' אחר אם אני אומר לכם האזינו מיד שמטו קולי‬ ‫הלא אמדתס כרתנו ברית את חית ני תראו צדיקים‬ ‫‪[5 7‬‬
‫ואס אשוב זאוחר הקשיבו הטו אזניכס חיד ושחטו אמרתי‬ ‫קתיס ואתם חיי וכן בשאול לא תפקדו כי גס פורענות וייסורין‬
‫טלא תעשו שאוציא כל!חני לומר לכם שתקשיבו ותשחטז באופן שלא‬ ‫הנאים על זולתכם לא יבאו בכס ושאין זה לק כי חסתס תחת החצוני' כי‬
‫יטאר זמן להגיד לכס המוסרי'ותוכתית בל יקריכס כחי שכל המס חורט‬ ‫שחתם כזב היא הע״א של חטה מחסה ובשקר הוא כח הטומאה שלמעלה‬
‫‪1‬לא נשאר לו ומן לזרוע שהוא בורות גדולה וז״א כמתמיה הכל היו' יחרוש‬ ‫שהיא דוגמתה פה נסתיתם והנה אי| זה ׳ כי אס שתראו כי מפני הרעה‬
‫החורש לזרוע יפתח וישדד אדמתו לא יתכן שאם כן חתי יודע כן אתם‬ ‫נאסף הצדיק ואתם קיימי' וכן הוא ס‪1‬בל הייסורין ושוט שוטף בי יעבר‬
‫לפתח אזניה׳שתשמעו הולן כל הזמן מה שאין ראוי כענין המשל שהכל‬ ‫שהם הייסורין לא יבא אליכם לכן הנני יסדבציק אבן הוא צדיק וקראתיו‬
‫היום יחרוש כו' לא כן ה‪:‬א כי הלא אס שוה פניה של אי ן בחרישה אחון‬ ‫אגן הוא משל שיהיה כאבן שיהיה יסוד מוסד וג"כ יהיה פנת יקרת שלא‬
‫וחיל‬ ‫‪G‬‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫> ‪J S A I A S G a p . 28.‬‬
 ‫ישעיה בח בט מראות הצובאות‬
‫ןי^ך* לל‪3‬ל‬ ‫^‬ ‫‪i‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫י לסהזהפנ^^'‬ ‫סדס שהואטר חזרעק‬ ‫!מיד)הק קצת ט הוא מ פל ט המונית נשער ישהיפכי העם דרן כל‪3‬‬
‫פנים שישי׳עז י ^ י י ' ^ י ק ^ ' י כ ן‪55‬ת‬ ‫בדרן הז‪> :‬הוא כי תח^״ י^יז ל‪ 3‬יי‪ 0‬פתזקיס כקנת זאת״ב >כמ)ן שה)^‬
‫^'לחי חחפינים‬ ‫אותו חשל אצ המוכיח הצא אם ‪ 10‬ה פ ט ^ קי ק*‬ ‫לבי חריף יזרוק שהוא זרוק חדה ודברי כיבושין בכעס כחז זכור נא חם‬
‫״^‪,‬צ‪,‬׳ לקנח זכי׳ין‪..‬‬
‫כז׳ ואחד ‪ ohp‬גס התוכחת ושס חש‪ :‬כו' צוער אשד אחדתי ידבר ‪ k‬הכ‪ 3‬זאת״כ חושש אצ הכטד וח? עושה את הנעיריס צישיס הב‬
‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫\‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫גסוה בדרן אשר יודה ויוכיח הצא כי‬
‫הקענים בשיעור חחטה ושעיי'‬
‫• ל ח פיו ד ־ ק מ ^ א דנ צ ח א ד ־ ד ש‬ ‫הנה ושם בקבוץ ההוא ג' סיגיס א'‬
‫וכוסמת גוער גם‬ ‫חנו ‪ :‬ש‪1‬רה שהוא שורה שצ ת״ת כי‪.‬‬
‫ו ^ י ו ^ א ‪ /‬י ה ג ו ^ ‪ . . : :‬מצפניו שצאינואועוד אציו צש‬
‫הת!ר חשוצהצצחס תעה כד׳א צחחו‬
‫על היותם קשים משתוע דברי קחי‬ ‫‪JT‬ה ;צ■יכ<א‪.‬ו ת‪T‬י‪T‬צ^‪T‬א ה' ‪.‬ה ;פ ל‪J.‬א •ע^־צ‪T‬ד ־ז‬ ‫‪ ^.‬ם י; ‪,‬הו‬
‫_ג ם ־ז א ר‪.. /‬מ ע‬ ‫בצתמי ויש סוג אחד הנחשלים לחח‪:‬ר‬
‫ושנוי התוחיי'‬ ‫הג די ל ת י ^ ה ; ‪.‬‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫עחי ארץ ובלחי כשדים »זהו ושעורה‬
‫י ס ב׳־וג־ סי ש״״י ם '’ ! ״ ‘ ‪I f‬‬ ‫חשצ אצאשרבהחההחה צהסכח׳׳ש‬
‫־‬
‫בעלי רתיחת כעם כי אס שיזם ח‬ ‫‪T‬־ ‪n‬‬ ‫‪ Cap. 2p .,‬ח ר '‬ ‫ז״צ על חגחת העוחר ועל חנח' סיעס‬
‫דודספו•'שנד־־ו'‬
‫“ * ■ ־ ‪VTT.‬‬ ‫הנד־ה‬
‫‪---‬‬ ‫״‬ ‫■ י‬ ‫■‬ ‫־;‬ ‫■‪,‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫עיקרי‬ ‫ןהסוג ההוא אינם שם בדרן‬
‫מאניס לשמוע■דכלי ^^^חחנים‬ ‫על~־שנה חגים ♦גפפו■ ‪• :‬זהציקורתי ל א ריי‘‪ .‬א ^ ‪,‬‬ ‫‪’,?f‬״ ” ;‬ ‫יקליו■ סייו‬
‫וכמון החס בטבעו מש‪ .‬אל ח‬
‫מחי הטבע רתח‪:‬י''ככח‪ 1‬ןיע^ל‪ 1‬י‬ ‫וחנית♦‬ ‫באר♦'{^^‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫והיתה‬ ‫ואמ‪-‬ה‬ ‫תאניה‬ ‫והיתה‬ ‫ןויםננוניי^נ״^'י^יי=^•‪.‬‬ ‫!ז אנס‪r‬‬
‫; ‪;• T‬‬ ‫״‪I‬‬ ‫‪r‬‬ ‫ז‬ ‫ז■ > ‪-■■'■!:‬ג■''‪:‬‬ ‫־‪■;1‬״‬ ‫־‪T • - ; 1‬‬ ‫‪:‬דן; ‪*T‬‬ ‫סכוא בינוני ב־‪/‬החסה צשעורה‬
‫המצח לוטן ואת המשן‪:‬י׳ לכמון זי׳ ק‬ ‫כךור‪7‬נלי‪.‬ף וצרתי על?ךמצב ו הקי מ ^י עלך'!‬ ‫וזהו וכזסחתוזה גבולתז כי הס הר‪.‬וב‬
‫‪« , m . c p , p 4‬ל>‪ 1‬י א ״ ״ ״‬ ‫סחצאיס את גב‪1‬צ ‪ ,‬המוכיח■י שהוא‬
‫מ צ ר ת‪ :‬ו שפלתמארע'תדברי ומעפר רתל‪ 1:‬ח‬ ‫‪.‬‬
‫ית׳הלא אס החורש יזש אס‪ V-1D‬ח‬ ‫■•••־׳‪.= ' '■■-‬־•■‪, /‬־־׳■י;־י' ‪ *.‬־^■‬ ‫‪•;:,‬י‬ ‫חתלס גבול החטק י ושעור הכתוב כי‬
‫באחירה ראשונה‬ ‫^ ן י ‪ : 7‬י ר ת כ א ו ־ כ מ ^ ! ר ץ ק‪ 1‬ל ל ףו כ ! ^ ;‪ 5‬י‬ ‫מ > ״ י ‪ » £‬מ‪ 5‬ן'‪,‬״נ‪ 1‬״; ה א ח־זע ט‬
‫ואח״כ הפיץ המשול‪-‬ם לק׳יז יי ‪.‬‬ ‫כאו׳נסחן חך‬
‫אמרתך‬ ‫סהואסיחןבעצחא ^‬
‫המשולים לכמון‬ ‫” ‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫נכוסחתשהסהבנוניי׳חצאגנוצחיסל ‪,,‬‬
‫מוכיח ט זה כל האדם ועצהג סוגים ישיה דבורו בהפיץ קצת וכמון‪ .‬לפציו חטה הס ת״ת החשולי׳לחטה שנזוני׳מזטתס שם ״ > ל ם ' ^ י ן ל ת ו‬
‫מגן‬ ‫הסעחי האדץ שיה י אתם נסהן ומכובד‪.‬וססחת הם הביג׳^’‬ ‫יזרוק בל ת‪:‬י; קנאה באיזה חן הסוגים *‪ :‬ואם תרא‪ :‬שהצדיק המוכיח■‬
‫‪,‬ן׳‬ ‫בשער ומכריז משפע יס;ר>ן יביאו עציו ׳ והוא צדיק גחור וזד« ויסדו ‪ -‬ממלא ניתזעל שלו המוטח שעושה כן ויסרו הוא ית׳ ‪ .‬ביסירין‬
‫לעשות משפט ראוי וזהו ויסדו לחשפ • ושמא תאמ׳וגזה יח׳* ‪^^ *^f‬ראלהיי‬ ‫צחשכעשייסלה׳ צחשחיעחשפע ♦ או יאחר צחשעטצותראס תלאה‬
‫^‬ ‫הקשולי׳ לקצת וכמין קצים בתוכחז׳ לחה לאיזיקם‬ ‫סוייסרו תתהחוכית צחששע כליא ויסרתיך צחששס שהוא שיוס יוס יעחס‬
‫■ • יחגט‬ ‫יורני איןיתנהג׳והו׳גחה שהטביע הוא ית' ביעולס־‬ ‫צו אל תתמה כי אין זה כיאסשאלהיו יורצו‪.‬שהי‪ 1‬ת ה׳ אלהיו בעצסיורנו‬
‫» את‬ ‫הוא חורג חרוץ יזדש קצת זלא אופן עגלה על‬ ‫את המ‪:‬כיח שיראה כי אלהיו הזח ומאהבה יוכיחנו ובמה יודע כי כן הוא‬
‫קצת וכמון בשנט החל חחטה כלו׳ גס אתה המוכיח ״ התנהג ‪P‬‬ ‫‪5‬יס‪1‬רי אהבה הם הלא הוא כיהם‪,‬קליםכח"ש שאין בהס ביטול תורה אן‬
‫עליהם לברים קשים כחורג חרוץ ולאכא‪-‬־פ‪-‬ע^‬ ‫הבהוריס לא תכניד נ ‪.‬‬ ‫ביטוצתפצה יז‪ 1:‬כיצאבחחץ׳ י!דשקצת שהוא המוכיח בדרןהקצת‬
‫ק^‬
‫הכבדה גס שאינה מחתכת כחרוק כי אס חת הקשוליס ^^^שמא ת^^יי‬ ‫סחטץ קצת במתקלשזן לא תהיה לישת ישידיו נתשל צליפה בחחץ‬
‫פטרת וחפצשן וכן צא אופן עגלה עצכמון הוא על המוכיח בדברי ■ בצד מה כמטה ולחשולים לכמון בקל הימנו הוא מעין'שבט ז י^׳י״ןימשל‬
‫ח*?'^‬ ‫כטשין התדיפים ככמון ינסב שהם יסורין כבלים כי אס כחכה במטה ‪ . .‬כי הלא מה שיקשה ליס הוא ראותם כי לחם יולק ;סיי^יי‬
‫כלו‘■‬ ‫אושבט שהס יסליי‪ /‬קציס וזהו כי במטה כו׳וכתון ‪ *pM‬ושמא תאחר כי ־ ללחס שמזכותו יאכלו הכל כלתם ויורק ביסורין‬
‫הן אחת כי יש צדיק גמור מוטח בשער שיתייסר ביסורין קצי' כמכתשבט ‪ ■ :‬זה אינו כלוס כי לא לנצח יהיה אדוש בעה״ז וילושין ;עונו בגיהנס‬
‫^^תי‬ ‫‪ /M‬בדישה בחלוק המדכא הדק היטב אן לעומת ז־ י^״א יש ‪ .‬צדיק אחר ‪ .‬כי בזה ינונו אשמותיו ולא •ישאד לו מאונזה לנהינם‬ ‫‪1‬‬
‫מה שיולק פה הוא ג׳פ והחס כישוריו גלגל עגלו;> כי עון החג‪-‬ל^■^ י! תיו ׳‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫גמורבעצסויסוריןכבליסעציווזהז‬
‫^ ' י * ‪ -‬שהיא נפשו יהיס א!תו כובד יסורין ’ ; ושמא תאת' כי יפי^’’ '‪ * * ! ,‬י ו׳‬ ‫ז ׳‬ ‫;‬ ‫‪•, .‬‬ ‫‪-.‬‬
‫שהם רוכבים עליו זמעטדים אותו יועילו לן שלא יך‪,‬קט עונו עחה פ'‬ ‫‪ U n l *7‬כו' והוא כי הלא תראה לחם יולק שהןא הצדיק שהוא מתוקן־‬
‫לחסיודק שלא ידוקנושיותש כח עונו שלא ‪,‬ן‪,‬ק‪5‬ן ‪,75‬ק‪,‬כתום‬ ‫ובלי פסול' כלחם שהוסר מחנו כל לקש וסובין וחורסן ועכ*‪1‬‬
‫‪4‬‬ ‫^ יסורין קציס אל תתמה כי הנה גס זאת שהוא חדת הדכיי‬ ‫הלא‬ ‫מלק ב>יס‪1‬ריןשאיןלוחר שהוא להצילו חמירוקגהינס התחילי כי‬
‫צבאו' יצאה שגו' כי כפי מה שהפליא עצה להעלותו במעלה לע ה‪.‬ה׳ ‪^ ,‬‬ ‫זה לא לנצח שהוא באותו העולס אלוש ידושנוכדי שנאחר שעל כן מה‬
‫” ^^ריח‬ ‫סגגלי לו תופי׳הוא תשוב׳כח ביסודין כבלי זדרךזה נכין‬ ‫שעתיד לירון שסחקבלפהכיהלא ?ואכלתם משילל פסולת חלאת עין‬
‫^רנביא'‬ ‫‪ ' ^*11‬אריאל אריאל כו׳ חזבחסל‬ ‫שהאל״ף‬ ‫והו׳ כלעש רש״י ז״ל׳שאל״ף שבאדום במקו׳‪-‬ה"א או כדעת הר‪.‬ד‪",‬ח‬
‫^ על‬ ‫נוספת* ואס הוא שהמס גלגל עגלתי שהו' כי נפשו באה בגלגול יעל אשל '״■'ל ־ ‪; :.‬י תכה לול שלא שקע ולא נח על מצא אותז'חק!ם‬
‫שאמד לו חקזס החזבח שעד שלא ידע אחר אם אתן שנתלטני כי‬ ‫חטאה בפעחיס ראשונים ועל כן יהוס ה' את הגיף הלזה שהוא גלגל‬
‫אמצא מקים ליז' ולא מצא חנות על מצאה כמוצא שלל )־‪, ♦3‬ןהו קרית‬ ‫הסובל עגלתו היא •הנפש שמתגלגלת בנוף הלז כעגלה ‪ .‬המתגלגלתע׳י•‬
‫הגלגל שבשני צדדיה וכן פרשיו הס כתות הטומאה שפעל בעונותיו ‪ -‬דול כלומר ועתה שנחרב לא היה דאי;י יהיה לכס מנוח כי ‪ :‬אס שתרג^^‬
‫’ ‪ f‬תן‬ ‫צערו עד שכל שכה תחשכוהולשתיס וזהו ספו שנה ‪ y‬שנפ‬ ‫יתהמתו פה וינוחו וימותו בעולם הזה טרס צאתו מהעולם זה קשה מאד‪.‬‬
‫‪ fe‬הבעלי חיים כי תחת היותס נזבחיגלשתי' ינקופו בובתי חת’ • ^ נ י ה‬ ‫כי הלא לא יליקנו את הגלגל הנז הוא ‪ -‬ית' בעולס הזה כי אס החומד‬
‫^י יתן‬ ‫ניקוף יחשב וכל זה עשיתי בשבילכם־ זהצקזתי לאר‪.‬יאל‬ ‫חה־י!טא‬ ‫הראשון חטא בפעם הקודחת עם הנפש הזאת החומד הזה השני‬
‫*‪^' -‬רית?‬ ‫בחלבן ראשון ואכיה בשני לכלות חחתי בבית לכל‬ ‫כי‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫והענין‬ ‫לזה אתר אל תתמה כי הנה גס זאת מעם ה' צבאות יצאה‬
‫מרים‬ ‫ולא הייתי בשבילכם גולה מחק יזי וזהו וכיתה לי כו׳ כליי‪ .‬תי‘‬ ‫הפליא עצה להרכול בטובת הנפש והגיף הלז ועל כן הגדיל תושיה׳שיותש‬
‫לי כאריאל שהוא נשאר'במקומו ‪ :‬כי‪.‬אן אני גליתי עחכס ^^^חמחופ‬ ‫נחו בעולס הזה הרבה למען הרבי׳ מאד עצת׳ גודל טובו אשר יעץ יעליו‬
‫שג!ו שכינה‪-‬עחהס וזהו וחניתי כדור עליך כדוד שחתנ־■^■ ‪ V ,‬כי‬ ‫כי גס הגוף הלז יערב לו הרבה בתתיה ; ‪,‬או יהיה ענין הכתובים שאוח'‪,‬‬
‫*''עליך‬ ‫ליוק‪:‬ם^ןחניתיעליךחיחשלס‬ ‫הוא ית' לחאנים ולשמוע את דברי הנביא האזינו אל הנביא'זכוכית זה‬
‫עתה ע״י חנייתי עליך וצרתי עליך מצב הוא נכיפד נ א ^ י ‪, 5,‬לע‬ ‫קזכו לשחזע קולי' שע״י החשך אחד מוסריו תזכו לרוח הקדש כמאמר ר׳‬
‫יו יץ־א‬ ‫חצידיתצרים גויס אחדים ׳ כשאון גליות שאלו לא הייתי‬ ‫פנחס בן יאיר בהלרגו׳הפשרון ־ ואס תתחזקו יותר ותקשיבו קולי בעצם‬
‫‪3‬שני‬ ‫לסבול נזה על תכצע♦ ״כי תחלה בגלות ראשון ושפלת‬ ‫תזכו על שחוע אמרתי היא נבוא‪ :‬שלתעלה ^ מרוח הקדם והוא ט רוח‬
‫לי שהיי‬ ‫בבל העמוקה אך עדיין יהיה תואר דבור שהוא קות*‬ ‫הקדש היא שבא אל פי הצדיק והיא מדבר שנא' רוח ה׳ לבר בי וחלתו על‬
‫הגית‬ ‫ומעפר תשח אחיתן שהוא לשון חיבה ‪?-‬פיוס בתשובה‬ ‫לשוני ונביאה היא שאין הצדיק שומעת אמרת! ית׳ כאשד ישמע אגזירות‬
‫יהאחיין‬ ‫שלחות חהחגרעחווו״א אמרתי השיב הנביא אליזית׳ואומדהכל היום‪ .‬באבל גדול נצושכו‪.‬ואת"כיהיםשאפי'לא תשמיע חתוך‬
‫מם'׳'־־ס‬
‫^?^'^ןן^יון ו‬‫קולך מלחץ הנלול־ ם^‪’.‬י‪ 1‬׳ ‪1‬ו‬ ‫מארץ —‬‫כאוב‪r r i‬‬ ‫‪..........‬והיה‬
‫‪..........‬‬ ‫קול יזהו‬ ‫יסרוש התורשלזרוע כלו'כל היו׳ הולן באחור להם ‪ .‬שחעו ואיןשןחעים ■ ‪r‬‬
‫צת^^^' ‪-/^«...‬דחר י ועי ‪/‬‬ ‫ןן‪-‬שןן‪,‬׳ ‪.‬‬‫ומעפר אמרתך תצח‪5‬‬
‫אחרתןתצפצף־שהוא‬ ‫־־;ידכיכיומעפר‬
‫הכביד‬ ‫וחתי אזרע דברי בלם בי לרך החורש שגוא שיפתח חרישהסללת‬
‫זרין התבבל שנאבדו על כ י‬ ‫המון וריד‬
‫נאבק‪77‬קק המון‬ ‫י אתר והיה‬
‫הא׳אתרוהיהנאבק‬ ‫באדחתו שהיתה בור ועושה א‪1‬תה ניר פעם אח׳ וזהו נישדד שעושה איתז‬
‫במדי‬
 ‫בו‬ ‫יע‪!1‬עה‪:‬כט מראות הצובי^־־ה‬
‫־?כזנה■ שאש ה‪1‬א• אינזעדע חה אומד אין מגי ע! לתוייס ראסז פייה׳‬ ‫לפתע‬
‫‪5‬מלי אמר וכחזן נזגי גאין עריצי׳'המן וסיעתו ומלייון אמר והיה לפר‬
‫וכורע חי הניד לראשו שהגיע לדודי' לו"א ותהי זראאם ‪ ' piti‬מצית אנשי'‬ ‫פתאס פורענות ע״י חשמונאי' ועל עשן אמר מעם הצבאות תפקד כרעם‬
‫חלוחלהשחלומלת ראשם לנרועבעת מריע׳הוזתייחשתלמוראכההז'‬ ‫בז׳ ונלהב אש אוכלה כד׳׳א הואהמסנוער בתנור האחור בתלאכי ;•‬
‫;לאחר כירושלמי שחתזיקטונה לראשו שכורעת נהגיעוגויזדסחאלי?‬ ‫‪ n ' H I‬כחלוסמ׳ארזדםהחןןכלהמי ‪0‬הצובאיסעל־אמאלבתר‪ 5‬ן‬
‫זריי׳ ‪itiinn‬‬
‫מקומואיר^‬ ‫^ז ילע‬
‫‪ Atm‬רלא‬
‫"'והוא‬ ‫י‬ ‫■•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫_ ‪.‬ז <‬
‫ראשין יכלו ייאבד ז^רם‬
‫קד אשר לא יציירו מציאות' אשר ראם‬
‫וכדראוילשיטלכאלאו׳‬ ‫בי אס כחלום כאלי לא היו רק חלום‬
‫י יוסיף פלא לנוכח והנה‬ ‫קוכר יבוא אשד התנבא על לכשדיס‬
‫באיכה רכת* אחרו שגדול סליתן טל‬ ‫עם לתה צבאות תפקד כריעם וברעש ןךןר‬ ‫ירחיהו יו ק כלציכיהכחדי ‪ .‬א ^‬
‫חבתי׳מק׳קללות־חסר ם•זים טנמשנה‬ ‫התעתד! י י‬
‫תורה וחרנן נ׳׳ה שנקללות נאמר‬ ‫להשח‬
‫והפלא ה׳וכתדק נאמר זתידל פלאים‬ ‫ככל‬
‫ואפשר‬
‫‪,‬‬ ‫הפליוופלא‬
‫‪.‬‬ ‫ופאן נא' להפליא‬
‫‪‘7‬‬ ‫«‬ ‫‪•:‬י‪’. ’ :‬י!•!"־'‬ ‫•;ד‪ .‬״'‪:‬־־ ‪ ■+‬־ ־‪•: 7‬ד‬ ‫כחרק‬
‫^'!דקצעיסהיז מה; המוחות שבקן‬
‫לפי זה שאו כתורה והפלה ^תא)‬ ‫ו ה י ה כ * ^ שי ! ח ל ם ה ר ע ב ו ה נ ה א’ ו נ נ ^ ו ס ׳ ק י ץ‬ ‫‪5‬עזדת’הקיםר ועול כי כסוף כחבלי‬
‫^ ^ א' ש ר ’ ה ל ם ה צ מ א ו ה נ ^ ' ע‪1‬ר־־‪.‬ה‪ 1 - ■.‬תודפ‪.‬א‪ 0 -‬גס ה‪.‬א י‪ 1‬ן _ »ו =ס‬ ‫•ו‪0‬ית‪:‬םינ!(‪ 1‬ל‪ 35‬ל(צנאעוי־יי(ו‪,‬ני‬
‫כפסוקיס הקילחיס ונזה יאמרטתה‬
‫‪*;-,■'. . J‬י‬ ‫■■■‪ .‬י‬ ‫׳■‬ ‫■יי'־ י י‘‬ ‫אדשחו בתלזתישראלעיניהםלחרזס‬
‫שס אדנות הנז׳ הנני כלות׳ חוק׳‬ ‫והקיץןהכה ^ ונןשושו‪.‬קכןו־! כןז ר‪ !/‬ה ה » ת‬ ‫יתשינהל‪6‬י!‪1‬ליטססא‪5‬ה'‪ 0‬ט‪,0‬א‪5‬‬
‫להצר להם והוא כי יוסיף להפליא על‬ ‫‪■■'•••.‬מ‪7‬ה■ ו‬
‫תמה‬ ‫הצט\צםעל~הר־^\ו ‪ :‬ה‬ ‫)יל~הגו>ם‬ ‫י‪.‬של‪1 0,‬מגס‬‫^שיייו!ו‪0‬‬ ‫>יאס■‬
‫והפלא ה' הפשההוא ית עול הפלא‬ ‫* ‘ י י ;‘ •‪:‬‬ ‫**‬ ‫‪.T‬־־־•‬ ‫‪t‬‬ ‫‘_ ‪f‬‬
‫אוכל כן ימנו להשתיק ולא ישל־כס‬
‫ופלא שהוא'ותרדפלאיס בחרכןב'‬ ‫?אלהים למשול כישראל כי טרם‬
‫פלאי' איתרי׳וחה שאמרתי הנני חוק‬ ‫יכלו רעה נגאלו מידם כענין אשר‬
‫הוא כי גס אעשה זאת תופפת‪.‬על‬ ‫ליק להשחית ואיה תחת המציק והוא‬
‫סלשתן שהוא כי ואבלה כו׳ ■יכזם‬ ‫גיהגזי׳ההם אז חהס יבואו לשלול‬
‫'יצדק או׳יותר מהקללות והתרכןכיזה‬ ‫‪ iicf‬כתשוקת־חחון• ולחה אותו לרעב‬
‫והנה אוכל זחהס יכואו ממאות נפטם‬
‫הטמאה להזזטיא ע״י גיזום להמית‬
‫חכחתכז״הזלז בסלמק־ ‪7‬נח כ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬׳‬ ‫׳ י ‪p‬‬ ‫־׳ י י־ ‪i‬‬ ‫• ‪.‬״'־ ׳ •’ י'‬ ‫ומדמה אות! לסיתה ולא יכלו רעה־‬
‫ניתנא׳ אצלנו נסעדי׳עסיתריהכפרות‬ ‫ן נ ^ ז ה ס פ ר ‪ 7‬ג ל א ^‪ 1‬ר ל א ‪ :‬י ד ע ‪ .‬ס פ ר ל א מ י‬ ‫&לא ישליטס ה׳ ועל כן נפשו נשארת‬
‫החאחר כס״לי או יאחד כפשוטו‬ ‫ך ^ ׳ ד א ד נ’ י! ^ן‬ ‫נ איז ה ‪ 2 0‬מ ר ל א ז ד ע ת ז ס פ ר *‪7‬‬ ‫טוקקה כי נפש רשע אותה רע מ‬
‫קרם חלאת תאזתס יחהר האלהים‬
‫׳ לגאלינו חיל ;־■ ‪.‬־‬ ‫־‬
‫אומר אם אקיף את ירושלס אש ווה‬ ‫מ מגי י ח הי ? ר א ת ם א ת י מ ץו ת ־ א ד קי ם מ ל מ ל ח ־ ‪-‬‬
‫אוחד להקיפה חים וכיוצא ופל וה‬ ‫■‬
‫ל כ ן ה נ ני יו ס ף ל ה פ ל י א א ת י הג‪ 1‬ם ך ־ ה ז ה’ ‪K S s h‬‬ ‫התמהמהו יתמהה״־‬
‫אחרהתאחרז‬ ‫‪,‬‬
‫יאמר ואכלה תנחת חכחיחכינק‬ ‫ו פ ^ ^י ^ו א ב ד ר ־ז ה נ מ ו ת ה נ מ ל ו לי נ ר ת ני נ ע‬
‫נכוניו לרואי את הנולד חראסימן‬ ‫! • ‪-‬ע■ • ■יי‬ ‫ד־ י‬ ‫‪j- ; t‬‬ ‫;‪t ; !t-‬‬ ‫לשי׳לכ זלהתבוד ותמהו על אשקזקיכ׳‬
‫ליאלזד קסחתי ילא תהיה להסתקגה‬ ‫ת ס ה ^ ך ‪ .‬ה‪.‬ף ה ג ? ^ ם ק י ם מ י ה ו ה ל ק ת ר ; ל צ ר ה‬ ‫טע״י ההתבוללות לאט יעלה!כדזנם‬
‫יתפללואלי■‬
‫בכוונ' גמורה ■ ’ ־■‬ ‫שאו ^‬
‫כלפדי ‪-‬‬‫׳‬ ‫מ ע ^ י ה כ ש ו;אמדו■ מ ; ר א נ ו ־ ו מ י׳‬ ‫לפניכם והשתעשעו והביטו נעציזיכס‬
‫זלאנפיהס ולבס רתק ח קו ס ‪t‬‬ ‫קחה אתם זשועז לאנה תלכו־ והוא■‬
‫המעמיקים כו' יאחר מאחר‬ ‫הוי‬ ‫^ךעגן'‪ :‬ה פ פ כ ם א ס ~ כ ח מ ד ז ד \ צ ר ! ח ש כ כ י ^ ־ ־ ־ ;‬
‫עשג‪-‬י ;*״ו‪T‬י צ‪♦.V‬ר א מ ר‬ ‫•‬ ‫א‬ ‫^‬ ‫לע׳שד^ו■‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫י‬
‫בי באתם מטיפ׳סרותה ותלכו למקום‬
‫י ׳בז לתלחידו שאלס עובר‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫״•‬ ‫;‬ ‫“־ ;״־‬
‫כה־‬ ‫עפר־ רמה ותולע כי עד‬
‫סבירה בסתר ואומר שמא יראני אדם‬ ‫ליצרו‬ ‫■‬ ‫־ ^‬ ‫*‬ ‫העולם‬ ‫עניי ילא יין רק שכרות הבלי‬
‫ואינו אומר שמא יראני כחקוס ק‬ ‫' ־‬ ‫■‬ ‫<‬ ‫נטיזזלהשתכל חשוב חדרכם ולא־‬
‫הדכרהזה כי הירחעחיקיסימל'ואוחריס כי לס ה׳ואינו כבודו להסגימר‬ ‫טכר‪-‬כיא ס ט״ייצרם ועל כבולם אחד למכת ! ואם מ א כי נ סן ה׳‬
‫בעכירות פרטי העולם הזה כי־עמוא הוא בערן רוחחומזולאיבהחלט‬ ‫>וליפסרוחתרלחה לבלתשוט כי אין מספיקים כידכש למוגבתשובם‬
‫רקלסתירעצה לומר כי עצת ארם אשר יופןבקרבאישולבעדוקרם‬ ‫האס ויעצם את עיניכס את הנביאים לבלתי הנבא^את ראשיכם התווים‬
‫ה׳ חלהשגית בו כי חקוס עכור הוא־ ובלתי טהור אן אשד הקדלו וחוציז‬ ‫יזוון צרותיכ׳ כסה כי חז!ן הוא על קושי!צרה כת״ס ז״ל בכ״דזסמ׳תאמר‬
‫לא יסתירו ויטמיקו מחנו אן חזה ענד העט יבואו לוח' כעשותם עבירה‬ ‫חה להסאלחזותהחזזים הרי בתידה חזסריו ית׳ לז א מה אומר כי יותר‬
‫בסתר שהיה בתתשן חעשיהס־ כי לא ידאגו שה' רואה אותם כי אס שמא‬ ‫יס להתלונן חיולעי ספרמאש׳צא;ידעוהו כי ותהי לנם חזית של חי שה‪1‬א■‬
‫יראה אזתס אדם שיאחרו מי יודענו המי אלט' שנסתדנופה כלוח''הים‬ ‫הל הוא הב״ה כלנרי הסע החתום סהחלע ספר‪ ,‬וקשה עליו להסירחותמו‬
‫יודענו וחי רואנו כאחד החרכים שחא ראהאותנו אדם שהם דואגים‬ ‫יאש יתנו לו ספר התורה לראות חוסר אבינן לאחר קרא נא זה וראה•‬
‫טתא יראם אדסז׳א יאחרו שתא יראנו החקיסואמו'הוא ית'להם הפככם‬ ‫גל תיכחות׳וית’הגדולים חדכריהחוזיסיאחר לא אוכלכיחתוס ה‪1‬א■‬
‫חלא‬ ‫כו׳לוחד לחה תאחהני לחזיחה לומר כי קרב א״ש ולב עמוק‬ ‫כלומר איני מבין אותם כי תתוחיס הדבריס וטוב חזה הוא־כשינתן ביד־‬
‫אספסוף ובלתי טהור הוא להבים בו הז׳ ית' הרק ונשא פד א ן קץ והביטו'‬ ‫ייי שלא ידע ספר שכאמור אליו קרא נא זה לא יאמר_ כי אס לא א‪:‬כל כי‬
‫אל הפככם הוא הדבר אשר נתהפכתם ממנו להעשות אנשים אס כחוחר‬ ‫לא ילעתי סכר שיראה שאם היה מדע ספר‪ ,‬לא היה סם תואנה כי חתום•‬
‫היוצר יחשב שהוא בלתי חא‪ 1‬ם הלא לאי כן־הוא ו ק טיפה כרוחה ואעפ״י‬ ‫‪.‬‬ ‫^ יזה טובחהיולע ספד שמעל כז כתזאנת כי חתום היא י‬ ‫‪.‬‬
‫ק אני מסתכל נה ובורא אותם כמאמר״ דל על• זחפפר את לינע י ש^‘‬ ‫פ׳מ׳בשיס שכל על אוח׳שה אדנית ועניןההגשה חת היא אן■‬ ‫‪1‬‬
‫היא גח״ם בל׳ר יש הגשת לתפלה שנא׳ויגש אליהו ויאמר בז ‪ .‬שהוא על טפת הלניעה זשנזה הפאכל גלעס באוח' א*ן היה הב״ה הכיס‬
‫ל דכד חאוכזיזנעשה אז שילם העין ורן• ניאחר לפניו טיפה וו חה תהא‬ ‫לנדבהגיש א'ש להלי קיני להתפל׳תחלת לנרי פיו יתלה פני שם האדנו׳מ‬
‫עליה וא״כ החביטיעל זה קכ״ש אל קרב איש ולג עמוק ולחה תעחיקז חה''‬ ‫יפתח שפתיו זפיי יגידתהלתו ית׳כי על כן נתקן פסוגןה' שפתי כ>׳ ובסוף■‬
‫לסתירעצה יואה חלילה גם זהתכח־שו אי אכט' כי הלא אם יאמ׳ חעשס‬ ‫לתפלה נתקן יהיי לרצון אתרי פי‪-‬והגי! ן לני לפניןשהואעלהכונה‬
‫לעושהו לא עשכי ככה אם תכחישו ענין הטיפה לפחות על הצירה לא‬ ‫אקר יען כאשר נגשהעס היה לפט סהואבהחילר להתפלל או כפיד‬
‫• ובשפתיו כבדוני לומר ה שפתי תפתח ופי יגיל תהלתךאן נענין אותרו‘ תוכלו להכחיש וזה! אומרו כחתחיה רצר אחר ליוצלו לא הבין בתמיהה‬
‫והוא ח״ש ז״ל על אין צוד כאלהיני כשד זדם צר צורה בדפוס אחל זדולם■‬ ‫והביון לבי לפנין שמחלהפניאל ישיק לפניו ית'הגיון הלב שהיא הכונה■‬
‫חמות זו לזו והב״ה צר את כ! בני הארס כדפוס א' ואין א' דוחה לחבירו‬ ‫התלויה כלב הנה לנו רחק חמני שתהרה' בעסקיו ובדברי הבאי וחנקט‬
‫ס אין צייר כי‪1‬העז וא"כ על זה יודה רלאיש ני חה׳ הזא ונכלל חה שצייר‬ ‫יהיו לרצון אחרי פיו' ורעמן רוחו הנפסל לפני קינז* ושתא תאחר הלא‬
‫הואקלגיו זקרכו ולבו ויכונם לקייהוטל * ידם והיוצ' לל ללא ינין עצתו‬ ‫^ייייאת הירא' שהוא ככרוע ושחוח לפניך איך‪ .‬ישתה ה׳ פעחיס אס לא‪.‬‬
‫וזהו‬ ‫‪G‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪J S A 1 A S C ap . 29‬‬
 ‫יעןעיה כט‪.‬ל‪ ,‬מראות; העונאזת‬
‫!' מעיו ופנים ״ ” ‪®c‬״* '^'‪*6”,11‬ו‪ 6‬נ ״ י‬ ‫וזין! לוס י?‪1‬חר חעש?‪5‬עוש‪:‬ו ‪ ^5‬פשצי פאס גס יצר י^מל ליוצרו ^שר‬
‫׳‬ ‫יצרי לא הגי‪ /‬זדלוי ש‪3‬א יאמר זלו״כ ע״י יה יזלה הגל‬
‫החעמיקיס כו' ענין עיבדא דר' יהושע שאמדלז‬
‫תהיה תחיית המתים אתד היותם עפר אמרה‬
‫לאבי אחר לה הן אחרה שני יוצרי'‬
‫נשאריסחנני אדם ^’ ^‪,‬ס רל הפיז‬ ‫ליצרו‪ ,‬ל א הבין ‪ :‬חלא־״־עוד מעט מזער ו שב‬
‫היו בעיר א׳ עושה כלי לוחוחרוא'‬
‫היונ!״®®^®^ ”^ ‪-.‬ומם '‪P‬‬ ‫לבנון לכחמל והכךמל ד־יי^ער ידזשב‪.‬׳ ‪ :•:‬ושמעי‬ ‫עושה תחים אייה ’חשובת יותר א״ל‬
‫״‪ 1‬י כי ״‬ ‫י‬ ‫’ מום־יההוא^ החר‪:‬ש’ ‪ :‬ם ‪W‬י״־־ספד רימא^דל‬ ‫כןהקב׳ה‬ ‫העושה כלים קתי׳א״ל אס‬
‫‪ I'i‬־ ״‬ ‫ונגפ ‪ 5‬זי‪.‬״ת'‪-‬יגז ”‬ ‫שעשהאתהאדסחחי׳ שהיא הטיפה‬
‫•נ!‪ .‬ש‪ 1‬קד’ ^'‪1‬‬
‫‪.‬חוטאי'י‪.‬‬ ‫^‬ ‫־הרע אחר שאין‬ ‫^אביו‪.‬עאדםבקךושןשראלי^לר ; כ^‬ ‫כיהןאלהלנריו ;י ת באוח״ היי‬
‫סהם‬ ‫‪:‬מח^יק‬
‫‪ h,1‬אי‬ ‫•בפזעלגס אשר‬ ‫• ' ־ ׳ •ע •ר• י ץ ׳ ) נ‘ ^ ך ת ו • כל־‘ י ‪• m 1 ?¥‬‬ ‫החעחיקיסכו׳לומ׳כי היו בדור ההוא‬
‫חושבים צדבלן^עחוק ועכור חרוממוחו‬
‫^ ‪-‬׳;את‬ ‫•מחטיאי אדם בדגי‬ ‫ית' חדש הבריות והחיותם חעפלם ’ מ^טיאי אדם בדבר ולמוכיח ב^ער יקשוץ יטו•‬
‫ח רשפי‬ ‫י‬ ‫^;דזוצדיק‪ ’ :‬לכןכה־ א מ ק תה ^ל ^ל־־בי ר ת‬ ‫סהיא תתיית החתים וילוע כי עצת‬
‫שותעיהסונז^^^י^״^^^^־רפעתאיי‬ ‫ה' »תן^;בריאה היא תחיית החתים‬
‫^ ח ניאבי‬ ‫'יקושזן וכדאית‬ ‫יבוש‬ ‫ה‬ ‫ת‬
‫־ ■י ‘ * “ ‪ #‬י‬
‫ע‬ ‫—‬ ‫א‬
‫נז‬
‫ל‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫־‬ ‫ת‬
‫‪^I . ^ r‬‬
‫א‬ ‫פדה‬
‫‪T T : -‬‬
‫ר‬ ‫ש‬ ‫אי‬ ‫‪V‬‬
‫יעקב‬
‫‪,T T‬‬
‫^‬
‫שאס לא כן הית׳ פעולתו לריק חלילה‬
‫וחאריכי׳יחיםיטז ^?^^^איתעצג‬ ‫יד־ידץ‬ ‫בראתו‬
‫; ) ‪■:‬י ■י■‬
‫כי‬
‫‪J: I r‬‬
‫‪:‬‬ ‫יחודו•‬ ‫עתדהפגיו‬
‫•‪J : • J‬‬
‫ולא‬
‫‪i t •.•;•.• / T T‬‬
‫יעקב‬‫‪IT‬‬ ‫אתר שלא התי^ל אלס בקציאותו‬
‫חחים גם‬ ‫ידי כקךכ‪ 1‬י‪.‬קדישו;שסי והקדישו־ אח־~' ‪ .‬צדקתו כאי ‪P‬‬ ‫הרוחני שהי' ק‪1‬דס שיחטאו לא נעלם‬
‫העזים‬ ‫חאז חתכו ית' אן עצתו ית' ר\ת‪5‬‬
‫■אותו גתהו ויאכל י ״' ‪ ^ /‬ן י ם ם י‬
‫החותה לשוב להחיותם כחפורש אצלנו ‪,‬קדוש יעקב ואת־אלהי לשראליעריצו• ‪ . :‬ףדער•‬
‫^^^^™‪.‬ילמדו־לקח ‪::‬‬ ‫על חאמר ר' חאיר והכה טוב ‪% p‬‬
‫ענדם בה'שטחה‬ ‫והנה טוב חות* ונבא אל המכין אחר‬
‫‪.‬״לם‬
‫עשקם •י ‪,‬׳ים ’‬ ‫גג‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫נאם־־־יה;ה‬
‫נאם־־־יהוה‬ ‫סןררים‬
‫סוררים‬ ‫□לם‬
‫בנים‬ ‫’‬ ‫ף'‬ ‫ך‪,‬‬ ‫‪Cap‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬
‫‪1.1‬מתי‬ ‫אשר עםת‪°‬‬ ‫אדם אשר‬‫‪:‬אדם‬ ‫י• ‪ 1 :‬י‬ ‫‪‘' I :‬‬ ‫כוי החעחיקיס חה' וחה ליה אשר‬
‫' אביונים בקדוש יםלא^ \’־’ ׳ ‪ ,‬י ו‪5‬ו‬ ‫ל ע ש ל ת ע צ ר ^ ^‪ /‬א‬ ‫הסחיקו שיח זו הלא הוא לסתיר עצה‬
‫־ ׳ ‪01‬רתה ”'‬ ‫‪• »■f‬י‬ ‫ולנסך‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא' נסתיר חתנו ית'עצה אשר‬
‫^*!על כן‬ ‫אדם יגילו הלא הוא כחשר אפס עריץ כו' ומחט׳א'‬ ‫כועץ להחיות חתים וחזה באו גס להסתיר' השגחתו י ל חחקום חשן ט‬
‫ןןן‪5.‬ןי‬
‫■"^ ןןר‬ ‫ת'י ״‬ ‫נדיקשהיה בא להרהר על‬
‫בחנהי^יי״׳־׳ו׳‬ ‫עגכיחכההטוגתהו‪ .‬צדיק שהיה‬
‫השהחה עלכיאלההטוגתהו;‬ ‫הו איל תכלית האור ועל כן בהיותבחתשן• מעשיהם יאחרזחי יודענו ' השמחה‬
‫שפסוקיםא^י‬
‫ישחחובהעדרם * ו הנ ה ‪ ,‬יראה חקדחוננו שפסוקים אלי‬ ‫ישחתו בהעדרם‬ ‫וחיריאנוועל כן חשיב הוא ית'אליהם ואוחר הלא ק״ו הדגריס וחה אס‬
‫‪.‬פחו שנוי‬‫וימשכו פסוקי ‪°‬‬ ‫בדרך‪. .‬אחרת‪~ ■.‬‬‫כן ‪I -‬‬ ‫לפרש‬
‫~ ־•‪J‬‬ ‫ידכיי ויתכן ״••‬ ‫ראשין ■‬
‫‪I‬‬ ‫^בית‬ ‫הוא ית' יצר האלם תחים לא יעש^מעפד ט הלא הפככם הוא הדבר‬
‫שמחה‬ ‫גס הספל הזחןההוא והוא שהנביאאוחרלפניוית'‬ ‫שחחנו ליה התהפכיתכם להיות גויות אנשים האס כתוחר כיוצר יחשב‬
‫לא כן היה דק טיפה שהיא תיס כלוחר ואם כן אשר יצר את האלם חחים ‪ ,‬נה׳שחח•? שהעמיס המתנהגים בענוה ובלתי •חהרהרים‪.‬י'‪°‬ג^|^־שןלם‬
‫וגם אביוני ארס שנעשו אביונים ע״י אדם הוא נכוכל ^!*יראוא'^‬ ‫לא יעשנו קהעפר *ואם גס זה תכחישו לוח' כי אביכם ואחכס עשו אתכם‬
‫'ארייי^א‬ ‫’י‘®‬ ‫’^■’ן‬ ‫עשני‬ ‫ולא אני דבדינס לא יתכנו כי לו יונת שיאחר חעשה למישהו לא‬
‫‪f 5‬כרתז‬ ‫אעפ׳י כן לצורה תירו ותאחדו כי אב ואס לא ידעו׳לצייד הולד רק הודעת ‪.‬ה' מתקדש ע״י ישראל סהם חנניה קישאל דגזליה‬
‫וגס ע״י כן כל הרשעיס ישובו אלין כי יהיה אפס עריץ וכלהלז’^^‬ ‫הטפה בלבד ואז הוא י ל חניילו בודאי ולא האב ואס יא׳כחישעשהאת‬
‫כל שוקדי און כי אפי'אשר הורגלו באון יכרתו ממציאותם זפיי׳|^ןן‬ ‫יי^״י י‪-‬ס עפה את הגיף ווה! ויצר אחד ליוצרו לא הבין בתמיהה‬
‫עיל חעט כו׳ הלא היו חסתפקיס בהשגחה בעזלסהשפללק ‪.‬״ זאח׳כיהנהישחתטיאי אלס בלב'כנבוכל נצר שאל לההטיאם ולחייי‬
‫■ בקיו'אראה לכס שינוי רב בעולם כי הנה וסב לבנון השחם‪ .‬בשפרלוחר סלא ישתחוו יקישון המחטיאים וחאימתשיטונתוהי^^^‬
‫‪,‬‬ ‫ועובר מפחד ר ^ על כן חשיב הוא ית׳ ואומר לכן כה אחר ה‬ ‫לכרחל• וכרמל עושה פדי וישוב טוב ליער יחשג וע״י ראותכם שיהיה כן‬
‫‪ ,‬יעקב כו׳ כאשר יבא ביאורו בס״ל ז *“ ‪^ t‬מרוז‬ ‫!‬ ‫התולה‬ ‫תודו ידיעתי והסגחתי ושחעו החרסים משחוע אל לברי ספר‬
‫‪ ' f‬מים‬ ‫‪ ? 2D /‬כה אחר ה' כו' לבא אל הענין נזכיר מאחרינו‬ ‫הסגחתו‬ ‫^‬ ‫המספרת השגחתו ית' הכל יטו אונם לש״וע והעוריס מהביט‬
‫כי אס זכות הצדיק תצילנו מתיו׳לעות ודומיהן מאם או‬ ‫ית' אשר לא תחסר מהעולם אז עיני עורי' חאופל ומחשן הצרות תראינה‬
‫לא תםפ>זכות הנופל בס אס לא בהצטרף זכות אתר עם זכותו ^‬ ‫כי יקבלו ח‪©1‬ר ויפקחו אזניהס לראית * או יאחר בחה שידענו מענין‬
‫^ "‪00‬‬ ‫מציאות ראות עיני האלם הלא הוא כי עין האדם היא כחיאה חלוטשת י חאחרס‬
‫מאתרם ז׳ל כי כאשל הציל ה' את חנניה וחביריו מכבשן האש נתקד®‬ ‫אשר בהבטתה אל אור העולם יחצא התהפכות מהאור אל העין ותחנו‬
‫**‪ftU‬‬ ‫סחים בעיני הגויס נהיו לוקקיס בפני ישראל ‪) -‬אוחרים‬ ‫יהיה לה^נאור והראות כנודע חתכתי הטבע * ונבא אל הענין והיא כי‬
‫‪ °‬מ‪1‬‬ ‫לכס אלוה כזה והייתם עובדים ע״א ונבא אל הענין‬ ‫אמר אלהיס הלא כיו מפקפקים בהשגחה ולא ישיתו לב אל כל הנחצא‬
‫הנביא בכתובים הקודחים שיגילו ויספו ענויס בה שחר‪ J),‬ע״ו קדש ת‬ ‫כתוב בספר התור' חענין ההשגחה על ‪ p‬אותרו היא ית׳ הלא חה שאעשה‬
‫בזמן החרבן להציל את הלקוחיס לחות ע״י חחטיאי אותס כל^י ”׳*‬ ‫^ עתה בקרוב הוא כי ‪ -‬עוד מעט חזער ושב לבנון כז׳ שהו' שינוי נגלה שלא‬
‫‪-‬‬ ‫הוא ית' ואוחר לכן זאת אעשה בזמן החלבן הוה כי כה אחר ה‬ ‫נטבע אן עוד יבא!חן כי בכי האלס חעצחן יפקחו אזנס ועיניהם כי‪.‬‬
‫ועקג גז^^‬ ‫יעקב אשר פדה את אברהם חלישרף‬ ‫יה יו זכים ושמעו אשר הס החרשי'עתה לברי ספר כי הניזצאעתהכתיכ‬
‫התרבן ע״י נבוכד נצר בילדי' אשר אין בהם כל חום חנניה וחץי’‬ ‫בספר חהשגתתו ית׳לא יצטרכו לדעת ע״י ' השפר באופן יהיה להם ספק‬
‫עתה פניו יחורו באוח' אני הצלתי את אברהם ולא אספיק את י׳־די‬ ‫בדבר כי אס ישמעו ברוח הקדש חהשהיאעתה דנריספר ‘ ואלתתחה‬
‫להציל אותם אשד הס צדיקים כי הדבר נוגע אל יעקב כמו שאחרי ו^‪,‬‬ ‫באחור אולי לא יזכו לרוח כקדש לו״א ראו ני כלס יהיו ראויים כי הלא‬
‫באיכה רבתי על פסוק ותבער ביעקב כאש להבה כו'כי בכל צריח‬ ‫גס גויתס קרוג בהירות ורוחניות הוייתס־ לא יצטרכו לראות בעיניכם‬
‫בעלותם אינו מלגי^קהאבות אלא יעק«וא"כ הלא‬ ‫ע״י ההתהפכות אור העולם שאם כן היה לא יהיו ראויים לראות חתוך‬
‫החשן שאס יביטו אל תין בית אפל לא יראו דבל כי אין שס אור שיקבלו‪.‬‬
‫אין‬ ‫יי’ ’‬
‫ים!‬ ‫עיניהם ראית חחנו אןנזחןההואחאופלומחשן עיניעוריסתיאינה‬
‫כן חנטיתוית׳ ־ כי לא עתה יביש כי בראות! ילדיו הס הנזיי'י’’ ! יקדיחו‬
‫קרכו ייקד‬ ‫חטשה •ירי ‪■3‬‬‫וזהו — י‬ ‫שחי ■ז י■‬
‫יקדישו ‪...‬י‬
‫הגויס ‪.‬ן‪.. /‬י‬
‫גס ‪WI.I..‬‬
‫אס •‪W.‬‬‫■י ‪-‬כי ־•*י•‬
‫צ׳׳ליסראל‬
‫‪ -‬־ —■‬ ‫גסבהניטם אל הון האופל וחושן כי להייתס זכי האיכות מעין רוחניות‬
‫י^ןן‬
‫י!״!’ רוטשה ידי ת‪ n °‬״‪j‬‬ ‫ידי‪a‬אחיי ’■ *‬‫כל׳א ומעשה יליז‬
‫באשור ^*‪A".‬‬
‫אשד ^‪...p A‬‬
‫הגוי'‪•.r.A‬‬
‫שחי ולס רי‪^11‬‬
‫רוחי‬ ‫לא יצטרכו לקבל חהאור י ונוה ישאו קל וחוחר ומה אס אני בשר ולס א'‬
‫ישראל יקדיש^סתי־ ואת אלהי ישר& יעריצו בעיני האומות ^^'^^"^שואל‬ ‫־״׳‪■.‬י העולמות‬ ‫עתה אלה‬
‫גס ^‪v,•.‬‬
‫חה ‪w-‬‬ ‫וחוסן ־‪v.‬‬
‫מתון א‪.‬פל ‪!»..•.‬‬
‫רואה ‪.-‬־‪-,‬ן‬
‫בארץ ‪ /‬י״!■‪.‬‬
‫ן‬ ‫ית'‬
‫חנרואיו‪y-‬‬
‫‪vumju‬‬
‫>מוי‬ ‫כלס שידע מה כתשוכא כו׳ י והנה וה יהיה לאשר היו חבקפקיס בהשגתה׳ הנא אלה כאלההין ‪7‬י חלין חיח! ז^י עיי ^ז י י ״’‬
‫*‬ ‫כי אז יראו אותה עין בעין אחנס אשל היו ענוי׳ שחענותנותם לא הרהרו‬
‫גא לח׳ח‬ ‫להם זכית יעקב יושב אהלים כאשר לי‪1‬ו הצדיקי'‬ ‫מעולם הנה אלו נוסף טל הסגת הנז' עוד יוסיפו בה' שידבקו גו שמחה‬
‫בניס סוררים נו'אחר או'‪1‬יםפן ענוים בה שמחה‬ ‫ושתא תאחר הלא כל המשיגים השגות אלו חתי חספר יהיו כל הנותר‬
‫‪ 17‬פ’‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫' ־‬ ‫*‬
 ‫מ‬ ‫‪.‬ישעיה ל מרא‪ 1‬ת ־הע‪1‬באות‬
‫^ סוב ח‪5‬רימה »»?» רהב הס סבת ו מ ז נס ע תז עאינצס שביס מחש‬ ‫זיפי לחהפכי׳ יב^ויס־ לספו ‪ r‬חט^ת על תט׳ות בהדבק הבל טומ‪ 6‬ה וכן‬
‫קצריחה גלוי לפני כי כי‪-‬סאתרין;^ ישיבתכם בארץ ‪ fiiro‬ביים ג‪-‬ית‬ ‫•הזכיר חה שאפי'הגזים בייסו את ישראל מל סלא הכירוגדולתוזלנקי‬
‫הארץ בחרבן בית ראשין כי אדדו מצדיס כאשר ה;ה אחרי חות גד‪.‬יה בן‬ ‫בחציניס והיא כי הכה‪ .‬כאשד צר לכסהיו ניתני׳ לב לרדת חצריחה לגר‬
‫‪.‬סס ועליהם הנביא דבר ואמר הוי בכיס סוררים וחמיתים כאחז׳ ית׳ אשר ‪ .‬אתיקס על כן חמתה בוא כתבה את ררב^תה‪:.‬זאת מל לוח זתהיה ציוס‬
‫‪ 6‬תר‪,‬ן ( ‪ . -‬ל ־ ל « ‪.^ 0‬ל‪.‬ל־פ‪ .‬ת‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫א״יצאתי־'־‪.‬ללא״‪ 1‬־‪.‬־‪,‬למ‪,‬״‪,‬ל■‬
‫שתזיה‪.‬א‪,‬ל־‪:‬פיא־‪ 1,‬נ‪ 1‬פ י פ ״ ‪• 0‬‬ ‫!אלי נחתיליה ה‪ 6‬ס ל ע ״ ת ש נ ש מ & י ה ו ; ! א ‪ n f e D | ^ D ^ , p n‬ה ט א ת כ ל‬
‫— י ‪. . . .‬״ ‪. .‬‬ ‫■י' ‪ . 1V‬י {‬ ‫‪•:‬צ׳‬ ‫לא מני זלנשין עליכם חסכה וכיסןו‬
‫ולא יהיה הכיסוי רות• והזא כי‬
‫גא״י חסכה אשר תכסה פל ישראל‬
‫יכחישו התיאה זו אס תשאר על פה‬
‫ו ה ח סו ת ? צ ^ מ ץ ר י ם‬ ‫מ;‪ 3‬ה פ ר ע ה‬ ‫היא רזח ה׳כי הס תחת כנפי השכינה‬
‫וזהו כי עס מרי הוא בנ־כ כחשיס‬
‫ולעיקר הוא להתרות לדור שאחר ‪)1:‬‬ ‫מ ק ש ריוו ^ אייו חנ ס ש עו‪:‬‬ ‫אןבח״ל הס תחת צל מוחאת שר ‪& 5‬טה‪:.‬‬
‫חצריס וזהו לנסיך מסכה ולא רזחי‬
‫ומה שאמרתי כי טס מרי כ!א קראתיה‬ ‫יזטאת כפי ^י; א\ ש ע ע‪ ^ -‬ם ל א‪-‬יו ^ו ^ מו ל א ךי עז ר‬ ‫״״״‪,‬״״״‬ ‫‪...... ......‬‬
‫צהיז׳הלגר ספות‬ ‫״‪,‬הזא‬ ‫‪. ....‬‬
‫והתימה‬
‫כן על כי לא אבר סחוע תורתה'‬
‫וגס הם אשר אחרו לרואים לא תראו‬ ‫ו ל א ל הו איל ‪ ,‬פ ‪ ,‬ו ג ם “ל‪,‬חר?‪,‬י‪• ..‬‬ ‫על תתאת שעל חטאת מלור לא‬
‫וגס אחרו לנביאים ׳ סורו ■אני דרך‬ ‫ב ה מו ת נג ב ב א ר ץ צ ‪ 4‬הו צו ק ה ל בי א ול!ל‪ 1‬ס ה ם‬ ‫־!‪.‬־־׳״ליאותה‪ ,‬ת״'־׳‬
‫׳ ‪T—:,.-^.1‬‬ ‫_״ו^‬ ‫‪• , -i' :r‬א•■• ג־•■■■■ '‪■:‬יי■ •‬ ‫עצמכם תחת טומאת מצרים סעל כן‬
‫ה' באופן שתשביתו מפנינו את קדוש ’‬
‫^‬ ‫< ^ פ ^ ה ו ש ר ף ם‪ .‬ע ו פ ף ! ^ א ו‬ ‫*‬
‫מאתו‬ ‫על קעלר ־‬
‫שאלת עצה‬ ‫תאשחי ״‬‫־‬
‫ישראל שיסתלק מחנו כלומר שעי״ב‬
‫^סם)על~ךב;צ‪:‬תגסלים אוצרויתם על־־^;ם‬ ‫ית׳ שאסל‪/‬כן שבואלתעסההיתה‬
‫יהיו כמיס תחת אחד השרי׳סל מעלה‬
‫העדר שאלת העצה ופירש ואחר‬
‫וייטב להם בעילם הזה י לכן יען‬ ‫ל איו עי לו‪ :‬ו מ צ י ס ה ב ר ־ " וריק‪:‬ע^'יו• ‪p S‬‬
‫לייילט״לללתחצדי׳ זפי לא ם‪(:‬ו אס‬
‫יאסכס בד^ר הזה היא כנב־אה‬ ‫לן ד א ת ^ז א ת ר ה ב ה ם ־ ש כ ת‪ :‬ע ת ה ב; ^ כ ת ב ה‬ ‫אתיר להם גזרתי לבלתי שיב מצרימה‬
‫ותבטחו ‪ pDiw‬ונלוז שהוא לעש!ק‬ ‫!הסשתיסיעית אתדלעזז בחכה‬
‫העס״ ליטול ייכס‪ .‬לשלוח חיליהס‬ ‫ה ק ה ו ס הי ליו ם א ס רון‬ ‫על^־לוה‬
‫הדמה לשוס בשד זיועס שנית לחסות‬
‫למצרי' שהוא נל»ז זתשפנו עליו לכן‬ ‫כה־שיפש‬
‫•י׳‬ ‫בנים‬
‫רי הו 'א ■י‬ ‫בי"עם כ ‪*:‬‬
‫׳*־■י׳‪• : -‬י‪‘* -‬‬
‫חצרי״‪°‬ם‪:‬ואט;חאמ ל ע ד ע ד■‪ -‬ע ו ל ם‬ ‫בצל סחוסים בו *'’‬
‫יהיה לכם העון הזה כפרץ נופל ואין‬ ‫בני ם ל א ~ א כ ו שכ‪.‬וע ת ו ר ת י ^ ה ‪ :‬א ^ ר א כ‪ .‬רו‬ ‫מרס יתסירו מעליהם חסות נצלשלי‬
‫הפרץ דק וגקזע ‪ 7‬ק בלתי נגלה רק‬
‫^ ר אי ם ל א תי או ^ ל ה ^י ם ל א־ ת הז ר לנו גנדוו ‪K‬‬ ‫לחאמיירל ששח ‪o‬למ ‪i‬רץשחו‬
‫נבעה וגלוי בק־ע פתיל ליפול והוא‬
‫בלתי נשגבה חזקה וכבדה ונפילתה‬ ‫^ ^ ^ ^ני ^ קו ת ח ־י ^ ת ^ ^ו מ גי ^‬
‫מגביה שחן החוזק שלה לא תחול‬ ‫^^ארח ה שביתו מפנינו• א ת קדוש‬ ‫״"יי‬ ‫לבטוח באלם הנה‬
‫מעט מעט כי נפתי! יבא סגרה כבת'‬
‫אחת ובס חכינלה ונונהה ושברה‬ ‫^‬ ‫!‬ ‫■‬
‫‘‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫™‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫זאםהיהלבטיחי־סי‬ ‫פרעה לבשת ‘‬
‫‪:‬ך י‬ ‫י '‪7‬‬ ‫‘"י‬ ‫‪T‬‬ ‫■י־ו <‬ ‫מצריסיעמזד לכם הנה יהיה לכם ׳ • ;ז■ ••‪I‬‬
‫כשבר נבל י‪1‬צריס כתית כו' אסר‬ ‫החסות בצל מניי ס ״ א ‪ i , m m‬׳ ‪ ^ c = :p s < D‬ד פ • ה ‪ t‬ך ז ‪ r p t‬ב ט ח י ! ‪ :‬ע ^ ‪ p‬ו נ ת ו י‬
‫י‬ ‫לא •צלח‬ ‫‪,‬‬ ‫עליו לכלחה• !שמא תאמרו כי יטי'^ ■ ותשענו^עליו ‪ :‬לכן יהןה לכם ותעון חזות כפרץ‬
‫•‬ ‫לכל‪:‬‬
‫כה כ‪'1‬ה;ה בספר רב פניני׳‬ ‫כי‬ ‫ל‪/‬יי ” לאיו ‪ 7‬י ״ ‪ i f ''=7 ” ,‬גפל^גנעהכחןסהג^גכה א׳ שר־פ תאם קיפו‪/‬ע‪:‬‬
‫כתבנו כי אין אד' מרש גיהנ'_‬ ‫לחנסלאתעבחמצותה׳ לבלי סיג ;בוא־שברה ; ^^^נרהקשברנ‪;3‬ל;‪:^ 1‬ריםכתות‪.‬‬
‫כיאסע״יעחל וטורח רב כעניןגזל‬
‫לא יחסל ולא^ימצ א כמכתתיו חרש להרתורת‬ ‫״ציים כי ^ייז ית ^ י ״ ז ' * י י‬
‫ועריו' שלא יניחו לו לישון וקשי'‬ ‫‪‘i‬‬ ‫^‬ ‫לא כן הוא ני הלא היו בציען שריו‬
‫ולחייו‬
‫‪. -------‬‬‫ניתן למכים‬ ‫עצסןרסכניתומו‬
‫‪, ---------------------------------‬‬ ‫‪'P‬‬ ‫‪P‬־ ‪* ^ 7‬‬ ‫^‬ ‫סלעדמה סליי‪ :‬עיקר גבול מצרים ־‬
‫א דני ♦הוה ק מ ש י ש ר א ל ב שו ב ה ו נ ק ת תי ש עון ׳ לחורטיס ונעשה אים ריב ואים‬ ‫והזאמאת׳רזי׳לכיאלכסנןריא בכלל‬
‫^ ^ ^ו ע ט ה ה ת ^ הג בו ר ת ב םו ל א א פ ת םו'‬ ‫’'׳’ ״ י ’”’ ״ ‪ f‬״ ’" ‪■.i l f‬‬
‫טורח כי אם בשובה ונחת דורשטזב‬ ‫סל פרעה לגוורגזחתהמלכות חנס ‪ .‬ו ת א מ ר ו ל א ביעל״״סום^^ל^^ל”‬
‫ודוברשלום לכל • נזהתו יאכל■ ויינו‬ ‫ןעל '‬ ‫‪,‬‬ ‫יגיעו כי בכלל מלכותו היא באופן‬
‫ישתה בביתו ובחיחזתיו מתפלל בעיתותיו וקובע עת לתודה שלו בביתו‬ ‫סיצדק האמיר פיסשו חטאת על חטאת שיג מצרים ני״קיחיתאלובכלל‬
‫ורענן בהיכלו אשריו בעולם הזה וטיב לו לעולם הבא בלא עמל וגלא‬ ‫יזצריס הם ומלכד האיסזד סיספו חטאת על חטאת היא הבושת כי כל‬
‫קיביש ישראל כלבר זה ני נס הוביש את מצרים עצמם בלכתם להעזר יגיעה זז‪:‬ו הולך בתוסילןגטח כיע״יתוס בלי עמל ומורח ילך בטת‬
‫ילסיזיךעלעס לא מעילו לחו לעצוזם כלומר ואין יועילו לישראל וזהו לבית עולמו אך מעקם דרכיו בעבירות מדע ויכנע במילס הזה בעח‪4‬‬
‫ויגיעה ליירש גזינס וזה יאחר ה'בשו‪.-‬ה ונחת בלי עמלעבירותתוםיטן‬ ‫לא לעזרה כו'באופךשאנבישראל הס גם ילקו ויהיה גס להס בושה‬
‫בהמות נגב נו'עודנו מלבר על העס כי אס סעד כה ואס על’ שובה ונחתי גם תהיה לכס חלת חעלת הבמחוןאז בהשקט‬
‫ובבטחה לא ביי‪-‬בד תושעו כי אס גס תהיה גבורתכם על אויגינס כלומר‬ ‫דבר על רדתם הצריחה ועתה על הדורונות ומנחות‬
‫סיפלוילפניכס ולא אביחם על כן אשלמה לכס חלה כנגד חדה כי כ מ‬ ‫שהיו חדקיס כל טיב ירזשליס להשתיד את מצרים והיו מסכנים טצתס‬
‫_ ‪..‬‬ ‫ותאמרו*• לא על ס ס ננוס על כן מנזסין כו׳ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫^מלגיית להוריד חיליהס ואוצריתס מצרים ולהיות זאת פעולה‪,‬חשיללת‬
‫^ ק * ו ? אחד כו'אין צריךלוח׳ שירדוף אחד אלף כי אס גס שלא ירדוף‬ ‫דעת ימה את טושיה לבהמות* ואומר משא ונבזאה על בהמות נגב היא‬
‫את אלף אחד חכם רק סיגער אח‪^ 7‬אלף מכם תחת גערתו‬ ‫ירושלים יג״תייחסת אל הנגב כנודע וקראתים בכינוי זה על הסתכנס‬
‫בכס עד שמפני גערת אחד תנוסו* ועכין הכתוב לזמר הלא אמרתי ’‪1‬יכם‬ ‫גחדבר בארץצדהיציקה להוריד מצרימה במק^ס אשד ‪.‬לביא וליש‬
‫על כן תנוסון שהיא ניסה אן עדיין אפשר סהרבים לנסיס ינוסו מחקים‬ ‫כנמצאים יי^ס יש געליארס ‪1‬אפעת ושרף מעופף • וחי יתן והלכו על‬
‫אחד אל מקים אחר ושם יהיו גס יח ל אמר מה שאמרתי תנ!סן הוא אלף‬ ‫סיסי קלי החריצם אילי יכל! ליחלט מהחיות רעית כי אם יסאו על כתף‬
‫אחד חסני גערת א׳ אך הוא סיהיז עדיין כאתר כלומר יחד מפני גערת‬ ‫עיירים חיליהס וטל דבשת גחלים איצדותס ההולכים לאט וחס‪-‬זכניס אל‬
‫איש אחד תנוסו שלא יהיו רק כיסה אן יהיו יחל אן אס יהיו ה׳הגזטרי׳‬ ‫עס לא יועילו וסל פי דינו אפשר כיוון כי גס בזה התנהגו בסכלות כי‬
‫אז תהיה הבהלה כ"כ שיתפזרו לברוח עד בלי המצא איש פס אחיו כי אס‬ ‫כיו חשאית נכסיהם ״ל ^יייס יעל גחלים באופן סהיו חמד גחל שאין‬
‫כל אקד לבלן וזהו מפני גערת חמשה תנוסו עד אס נותיתם כתורן‬ ‫כילורם סוהויהיה להם עיכוב בחקי' סככה ויקרם אס ן ’ וגס שלא יהיה‬
‫יחיד• פל ראש ההר כו׳ כלומר תחת היותכם שזרדפו מכס חמשה מאה ‪:‬‬ ‫אס‪:‬ן ויגיעו הצריחה בשלוש אין ל‪ :‬ס יייעלת כי הלא ומצרים הבל וריק‬
‫‪ ? 3 / 1‬יחכה ה'כו'הנה ידוע מאחר* ז״ל על פסוק כי יל על כס יה כו'‬ ‫למה ואחר סהם בעצמם הבל וריק היתק יעוורו את זולתם וזכו אומרו‬
‫י שנשבע ה' לכלתי חבר שתי אותיות סרו שהם י ה עם‪ 1‬ה ולא‬ ‫ך י ו בתמיהה לכן קראתי זאת הפעולה‪ .‬שתשלחו מתנות אוצרתיכם‬
‫יהיה נסאו סלה נאל׳׳ף כי אס כס בלא אלף ע‪ 7‬שימחה את זכר עמלק‬ ‫חצריס כאלו סס אתס יושביס כי חמדתם ישיבתה ואתש עוברים לאו‬
‫בי‪ 1‬ס‬
 ‫סהואס׳^‬
‫יק?‪1‬וה ד ‪.‬מראות הצובאות‬
‫לקער ל מ ל א כ ת ^ ^ ! ד ״ ^ מ ס כ ת זהגו‬ ‫ביוש נקש ג‪ 5‬נז פזוא גגאזלה והנה כהמיתן לילנר את ‪ b‬ר‪.‬רע? ע‪5‬ינז‬
‫סגםאת^«‬ ‫לחמוד כסף חהבכבא‬ ‫בגליות נא‪ 1‬ח מ עד אם נותרתס כתורן על לאס ההר ומסמל הגבעה‬
‫«»ררז ימו‬ ‫פה!א עדי»ייפ‪1‬י שחייפים ‪1‬תכםיס אשמת חטאתם*‬ ‫ראה והנה יתייאשר‪..‬ישראג מהגאולה כאותרס אזי חי יחיה אס גערת אתל‬
‫‪,‬מאר נחסל‬ ‫׳‬ ‫כסף ימאסו כדבר טחא נעל הצפוי והפסיליס‬ ‫בלבד תסעיק לא!ן< מישראל מד העדר האחור על כן אתר אל תתייאצן‬
‫שטומא׳ יןצא׳חגיפכןטןתאהיח^_‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‘‬ ‫\ ‘‬ ‫כי מעכון גדוליסלכסמחט ט ה ט;‬
‫^‬ ‫ההמון‬
‫ר רדפיכס ; אלף‪.‬אחד‬ ‫!;‪ h p H :‬נרככ‬ ‫וליי‬ ‫ולק על מהשב^‪-‬תכס לז‬
‫לוב‬ ‫חהסאחר צא תאמי לי‬
‫מ ^‪'-‬ג ^‪ :‬ת א ^ ד ? ! ^ ת סס שה מ ס ו‬
‫^ ^ ^ ‪ -‬ך א ^ ד ‪ ,‬ה ד ו כ ג ס ‪ |^ .‬ל ־ ~‬ ‫יחכה ‪.‬לכלומד^השס ‪,‬הגדילהוה ־‬
‫י‬ ‫מאמר הקדמונים כאומרים‬
‫^ ^ ^ ^ז " ^ חננ פ םו ^ מי ר »‬ ‫הגכ ע ה‬ ‫יחכז'חהיותה׳םן ‪ 0‬ולאיהיהחעתה‬
‫החקזן שלימות יען כיאין סוני ת‬
‫בהוציא א!תו ולא בפכנז ^‬
‫^ ‪.‬יזז‬ ‫י^^‬ ‫כחכחה‬ ‫לו ; ב י ‪ -‬ע ם בציית י‪£>/‬ב גירל^ על ם י כ ל‪ ~ ^ 7 :‬ת ב כ ד‪,‬‬ ‫לחרנכס !לפי הידר! חלדלכי לכן‬
‫לא‬ ‫לו שהוא צא מאת האדם‬ ‫הנמיחגקלקולזעהףכ שמעתו ענף‪ : ,‬וגתןלבס‬ ‫• קואפ‪3‬ועהי‪.‬אמש‪:‬שבעחצהיותהשס‬
‫‪.‬‬ ‫היא בה‪ 1‬צאתו מה שאין‬ ‫?יז‪SV. T( ,T; (-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Ij : / : : t c t‬‬ ‫פלסלתננכפולת ג ע נשבע שירום‬
‫מציאנו מאתו כלל • ואז בהי‪1‬תכ שינ׳‬ ‫ו ש ם ל ד ^ ף ו ך א ‪ ; :‬נ ג ף ע ו ד ס‪ 1‬ך ף‬ ‫מעל״ושב‪ ,‬ה!א שאיה‪,‬למושב כסא ‪. ,‬‬
‫בצע תאושרו באשך!‪:‬ק חטרזרע^‬
‫בז׳ כאשר יבא ביאורו בסד‪-‬אויאת‬
‫׳‪I‬‬ ‫קאמרס ז״ל כי המטר נע^ד‬
‫‪^,,‬ל כנ(רץ לא יריקז ע•‬ ‫הע‪5 >3‬‬ ‫תאמיגויוני תשמאי^ו•‪ ;:‬וט ^אתם את־־־צפף‬ ‫אס כן חניו ורחמנו ממתה ולא‬
‫העדר צדקה שנאחר נשיאים ורויי ^‬ ‫א ת ~ א ^ ד ת מ סנ ת זלבבק ת?רכ‪£‬‬ ‫תארין עד עת קן הנה וה אי אפשר‬
‫איש וכו׳ ו‪ 1‬ה יאמר ואס תר אם^^‬ ‫בי א‪:‬תי חעעע ה׳‪ .‬וימתין עז ימי‬
‫ה׳לולחסצרכו׳ וסיי עיי־ין ?!;!•׳‪.‬‬
‫כפו דוה צ א ת א ט ר ^ל ‪ :‬ונתן‪,‬סטר זק; ף אשר״‬ ‫מירוק עונזתיכס ואס יתמהמה ח‪:‬ו‬
‫‪ q,‬ןלא יריקו עג ^‪t‬‬ ‫את חורן‬ ‫האדמרה‬
‫‪T * r - ; .T‬‬
‫ו^חם •וקכוא!^’‬ ‫‪ V :‬י‪.‬־‬
‫את־־האדס‪,‬ה'‬
‫י ד ; “■ד ‪T‬‬ ‫‪V‬‬
‫הזרע‬
‫• ;• ‪4‬‬ ‫‪ 15‬כי אשרי כלחוכי ‪ 15‬כי ןכ‪ 1‬ת‬
‫וא!נין תשחעג' דבר מאחריך שה^י‬ ‫התוזלת תועיל לן ושמא תאחר! הלא והיהך^‪ /5‬ושסן ♦רעה מרן‪ 0‬ף ם־וכש ה הו א כר‬
‫לאתר לעס הוא זה הדרן לני‬ ‫אשד אמדת‪ 3‬תננכ ולי‪,‬מכס שהוא‬
‫אס תעשואסתחדלו וז הו ט תא״י״‬ ‫ענין וחנותי‪ .‬את אשד אחון!לחתתי נרחב‪ :‬והאלפים_ן;ה?‪ 5‬ף ט עכלי ה אד מה כליל‬
‫ו ט תשחאילו והדרך הי^ נ ‪..‬י­‬ ‫■ את אשר ארחם האחור‪ .‬על י״ג מדות ‪ ,‬חמייץ יאכלו א שר‪)-‬רה כרחת ובטזרךז ‪ :‬והיה^‬
‫ןבלצזיויז‬
‫^‬ ‫'‪1‬כו׳ ‪ 0‬י‪:‬ואכיתבוזוכםףח‬ ‫ונזה ראה יתב׳ סנוכל להשיב ולומר‬
‫אדרנ■^‬ ‫סלא תחשיג! אןשן‬
‫׳■ י על‬ ‫‪-■ -‬‬
‫י‬ ‫אחדשגסביתי׳ההסהואע״ימאחרן‬
‫נ‪5‬ןיכו‬ ‫‪ V-i3nt‬כו׳ א״כ גם עתה נעשה לפנין כסדרמוא ולא ישובו ריקם ולחה יהי? לכסלטחא כת״ש ז״ל םהו‪5‬ן;ןןנ^י^<תןק>ק‪yf,‬‬
‫'כי עובדי פסל הצפוי שמכסים סכלותם זמיפיס כעדי שסות מסכת ד ‪,‬‬ ‫מייני זמן ל»'׳א כי עס בציון וכו' לומד העס אשר אני ח ק לזתן ההוא‬
‫לחמדת מחזן שחושביס ס יפ ל י ד ס י צ ל י ח ו ‪ ,‬ן‬ ‫הוא שיבושים כן על ח‬ ‫אינו עס יצערן הזנית "ג חדות לשתענה אותם כי הנה עס בציון ישב ‪.‬‬
‫‪.‬תם בלבבכם את מה שה! א צפוי וכי' סנייי ^’**’*^‬ ‫‪.,‬‬
‫החחזןאחר׳וטחאתם‬ ‫טיישליס נכו כי'כאשר יבא ביאורו בס״ד* לק וכו'הכה אומר! עס‬
‫תעשה חהזכב וכסף תזרם כמו דוה שהוא כי כאשד את הדוה תיי*’’’• ‪.‬‬ ‫‪1‬ל‬ ‫נציוןכיכלאישישדאל נקדאם ממושל ‪5‬יוןכמאחלנו ז״ל על פסוק‬
‫עת ‪,‬מצוה‪,‬כן המעות תורה עד עתעשות • טחצזה וכןאכיצאתאחי׳‬ ‫ולציון יאמי איש יאיש»ןלד בה ‪ .‬ונבא אל עכין הכתיב והוא כי הנה ים‬
‫והוא כי אס פירוש א!' צא הוא צואה לא‪,‬היה נמנע מלאוחרו בפירוש כל‬ ‫הפדשלקצאחקמאתויתברץכייששגס כי יצעק ויתפלל סתם תפלתו‬
‫צואה בלי חק!ם אן הוא לשון יציאה ‪ 1‬הואכיהנסאךן״ל ‪ , 3‬ג׳ לןוהביס ’ ^‬ ‫ולא יענה עד יבכה כי פערי דחעה לא ננעלזזים שיתפלל !תקובל תפלתו‬
‫בהתפללמיששערסיקדא הוא יענה כשישב גימשלים י ואחר הנה עם ‪ .‬לאל׳חמזנוובניווצדקתוובע פטירתו א״ל ממונו איני זר חתוך הכי'‬
‫א"לאנונצ־אעמןאןעדהקבר ׳בלבד אןצלקת! אןן‪1‬ך׳ אייאקדק^^^‬ ‫בציון ט לא יהיה קסוגהצליכיס דמעה ט הנה בכו לא תבכה וגס לא‬
‫מנערן אל תפלה ני אס חנון יחנך חנינה כפולה לקול זעקן גהתפללן'‬
‫‪it‬‬ ‫י״‬ ‫ולחה תהיה כפולה ולא‪.‬אשר תשאל בלבד הלא הוא כי הנה כשתעתו שהוא‬
‫יוצא מהבית אן הניתן לצדקה יוצא)אקדיחו לע״ה!!כ יאת׳ פס נ^‬
‫^?אר‬ ‫לו כי אל החחין תאחר צא כלו' איני חפן לנלתי ^י׳^ך‬ ‫ערך־‪.‬‬ ‫בדרן שתיעתו המיוחדת אליו שהיא סשרם יקראו והוא יענה כבר‬
‫שלא תצא מהבית כי אס צא ולן מהבית‪ :‬כי תלן לפני לע״ה וצאת״ ^‬ ‫קן‬ ‫זע‬ ‫וא״כאשקודם הקדיאהיענה מה יעדיף אתר הקריאה לקול‬
‫כלוא בנית ייהי צא •תאמר לןןאז גס' בעה״ז שהיית רואה נשיאים וי ק‬ ‫‪. ..‬‬ ‫סהיא חנינה כפולה ‪:‬‬ ‫‪. .‬‬
‫וגשם איןאז ע״יהצלקה ונתן חשד זרען‪ .‬וכזה אינו ה^ך‪,‬ןן השתי ^‬ ‫] ‪ J D i‬וכ‪ '1‬הנה אמדתי שהתפלה תועיל לחנינה כפולה הנה זה הוא‬
‫‪ ,‬לעתיד אשר ע© ישב בירושלים אן כעת בזחן הזה שנותן לכם‬
‫ר‬
‫יטיבלן‪,‬בעה״ז כי גס ונתן מטר זרעך אז!ע״יוכות הצדקה ת״ “" ‪W‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יעצרו‬ ‫ה׳לחסצרותיס לחץ תועיל זעקתן לשלא יכנף עול חורין שלא‬
‫יחטור להוציא זרעך אשר תזרע באדמה לא יוציא לך העגואהא^^‬ ‫גשתין לגחרי כי אס חופעים שיעוד להם צר אך עדיין נהיו עיניך רואו'‪,‬‬
‫זרעת בלבל כי אס גס יוציא לן לחס מחת‬ ‫את חזדין שתראה נשיאיס ורוח וגשם אין כי איזה היחיד בלוד תלאה‬
‫מביאת האדמה מצד עצתהווהזינתן מטר זרען מה ■יתןהחטר‬ ‫חורין שיתקדר ו שמיס בעבים‪1‬לא ירד! כראוי‪1‬לא תדע לחה לא ילד!‬
‫תזלע אח האדמה ‪,‬שהוא מעה אז שעודה וגס יתןלחס‬ ‫לק באופן שיהיה לחס צר נחים לת־ן אן הנה ואזנין אתה היחיד תשמענה‬
‫שיהי תסז בד בארן צחס מחש שלא ורעתו וגס ש‪!;,‬־( ח^לין מה ז י■'^^‬ ‫דבר חאתריןםילנר‪ 1‬בני הדור עליך וחר‪ v‬שידברו הוא לאחר זה הדרן‬
‫דשן ושמן* ועול שלא ישהא יחיס עד צאתו כי אם ירעה אקכן ב וס היי’‬ ‫ילכו בו ם‪ 1:‬א שהיה לן לאחר לעם זה הדרך לכו בו שהוא להוכיח את‬
‫אשר תורע את האדמה בז ביום כר נרתבוז״א ביוש ההוא כעכין‬ ‫הדור להורות להם ולומר זה הדרן לכו בו להדריכ בדרן אחת ולבלתי'‬
‫באיוב שהבקר היוחורשזת להפך הנזרע ביומו והתמנות ‪ .‬לזתי׳'* ^‬ ‫חוששחאלאיקבלוכיהלאבאחרן להסוההדרןלכובזתחייס ‪1‬תחחר‪.‬‬
‫שהיה יוצא השדה ואל יעלה על ר‪ 1‬חן שיהיה טיב היוצ׳ חמה שת^י‬ ‫ווהו כ* תאמינו וכי‬ ‫הנני יוצא ידי חובתי בין תקבלו נין לא תקבלו ‘‬
‫יזהפשת בר היוצא מאליו כי ז ע לן שכל כן ייטב בעיניך‬ ‫תשחאילו והדרן‪ .‬אשר תאמר זה הדרן לכוטהואועחאתםוכו'‪ .‬ט צא‬
‫האדמה מאליה כי אשד יצא מאשר‪ .‬תזרע שהוא חטיש מחש אתי‬ ‫בלבד יהיה להם לדבר עתא הע״א כי אס גס יהיה לכס לע‪.‬־ו' צפוי פסילי‬
‫וחעחידנוכרי תתנהו לבהמות לאכול כי תבחר לן הלחםהיוצ׳^^^‬ ‫כספן והוא כי‪ .‬עובדי פסל חתאני׳ לאת' כי צא יעבד! כי אם לחה שהפסל‬
‫^ ^^'‪/‬ויו‬ ‫חעצחו וזהו והאלפים והעידים כו' בליל חייץ‬ ‫דיגחזו ש‪:‬וא חיוה או לכנה או שרף או מלאן וגוה מצפים ומתפיס סכלו'‬
‫‪jw(6‬‬ ‫ברחת ובחזרה כ"כ ייוטב בעינן' מה שיהי פהת י י‬ ‫עבדי פסילי ע׳ןזאבן וזהו וטחאתס וכו' שאין צ״ל שיהיה לכס לדבר טחא‬
‫י •הים‬ ‫ולחען‪,‬תראו כי זה השפע הוא בשבילכם ולכס ולא לאחדים‬ ‫‪ .‬הפסילים עצחן כי‪ ,‬אם גס צפוישל הפסילי׳ שהיא ההול שהוא צפוי לפסל‬
‫בהשגחה וגס שה׳ הוא האלהים פועל דין ורחמיה יחד אראה^י״י^^יס‬ ‫כסף וזהב אשר‬ ‫מקרא שכתוב‬
‫״׳‪;•-‬זץ><‪jw‬‬ ‫עניןן ׳•(ץ‪C/‬‬
‫‪ II‬׳‪Vi‬‬‫והוא‬
‫וגס^‪.‬תאפורת‪ ,‬חסכת זהטד ( ‪.‬‬
‫בכך הטבע ^פיגיס ^”^"*רנכי‬ ‫על כל הר גבוי‪ .‬זכו' פלג־ס ובו' ש‪ :‬וא ‪.‬‬ ‫עחהססהוא כמפורש אצלנו שהוא חהשתייפי׳עוןה ג״אבאוחלס שהיו‬
‫גבוהים ופע‪/‬ל‪ 7‬ין ורחחיס יחלהואכי לחמים הנז׳ היו ביים הר‬ ‫עושיס כדי להרוית מחזןע״י הו עי ה שמיס כמאמר ?;שיסמן אז חדלנו‪.‬‬
‫מהרשעים‬ ‫־‬ ‫' י‬ ‫‪.‬׳‬ ‫‪-‬‬ ‫*־‬ ‫‪/‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫כח‬ ‫י^ט?;יה לל{> מראות הצובאות‬
‫תהיה מעלתם מתמדת עד רגע מלא׳ז ימי צדת ישראל ע שנה כאשר היה‬ ‫חהרשעיסאויניכס וגסתי^ו כי גדוכודלשעיסתגדל הנ‪ 1/‬ר?גפז‪ 5‬ם‬
‫כחצלי«שעדחלאת‪.‬יחיגאולעישראל לאלקוהחצריים ואז כלילה ההיא‬ ‫■‬ ‫כיזהיהאורהנככהכי” כא שרינאגס”ד ‪. . I‬‬ ‫י‬
‫גאה חכלתס עם ישועת ישראל כאתד וזהו השיר יהיה לכס■ כליל התקדש‬ ‫אוד הלגנז ליי יאתר יהיה אור הלע‪ :‬כאודהתמה זלא כאשד‬ ‫י‬
‫חג כיציאת מצרים ליל ט^ שכחו רגע היו צרת חצליים זישיעת ישראל‪.‬‬ ‫״י לל ג^לתתעט הירח ימה שיהיו שויס הוא עם שאור החמה‬
‫יהיהשכעזיס כאור שלעת היחיס‪,‬‬
‫‪ 50‬אוד כראשון החתכי' ושחא תאחר‬
‫שיהיה לכס כחאדפס חפלת החצריי׳‬ ‫עז אתר שכאדם גששי ידאית עיניו ןבלי־־;מים ביום הךג\בבנפל כגדלים ‪ :‬ודהיד־ז‬
‫אן והיה יתרון על הזמן ההיא כו'‬ ‫ר^א לקללו חן האור הטכעי כנזדע ^^^ור־ה^מה‪.‬כאורהחמה ואור החמה‪ .‬ידקן־־ז‬
‫אז היה לנישר’|‪.‬ירא ותרדמפתד אך‬ ‫עתכיזי לטלע אין יוכל האלם לראוע‬
‫לעתיד תהיה שמחת לכב כהזלן‪,‬‬ ‫םנאור שבעתדדמיםניום חבש יהורה‬ ‫כי אין עיני‪.‬נשר יקלל) יזכאור‬
‫גחליל כר “ ואווהשחימהיאתהזל‬ ‫^ ש ב ר ^ו ומחץ מכתו‪^.‬פא ‪ :‬הגה^ןםך‬ ‫הריחני כהוא הגדול * יעוד שנית כי‬
‫ק לו לישרי! הוא שפע הוד קול גכואיי‪.‬‬ ‫כלדנר שמולה מאיכותו■ למעלה‬
‫עליו וכעת‬
‫חהודן ׳‪1VX‬‬
‫כד״א ונתת‪M‬׳׳‪| 7u‬‬ ‫לתם ‪73‬‬
‫ע;» ‪0‬‬
‫וכבד מ שאה •שן תיו‬
‫‪.‬‬
‫הימנו לא יעלהרתלפי ערכו ואם כן ♦הוה באממךחק כעך אפו‬
‫• ‪/ r‬י־‪•■ :‬׳‪ . I:‬׳ ‪ .‬׳ ׳־‪• V . .‬‬
‫רצון ההוא נתת זרועו יראהכזעף‬ ‫א ל ל מ‪ J‬ו ר ו ה ו ^ נ ח ^‬ ‫^ ^ל או ז ע ם ו ל ש ו נ ו‬ ‫אתר שאיר הלכגה כהה מהתחת‬
‫ולהב אש אוכלה ב כ חזק‪ :‬שתםפיון‬ ‫^ ‪ £‬ו ט ף ע ד ~ צ ו א ר י ח צ ה ל ה נ פ ה ג‪ 1‬י ם ב נ פ ת ‪ .‬ש ו א ‪.‬‬ ‫שיעור עצזס מאד ועל כן תחה ולבנה•‬
‫ה;(ש ‪ 1‬א ‪ :‬י ! ג ־ ז ״ י‪ 0‬״ י ‪ 0‬יאנןביד‬ ‫‪ ’ V S ty‬ה ^יי ^ ה ל הי ל ב ם‬ ‫גל אחמתמלהלעיא‪-‬מתז ’א=ת■‬
‫או יאתר והשמיע ה את קולו‬ ‫ן‪’''r '* "■*.‬־ ^"•‪:‬ן ז‬ ‫‪ I7;jvj‬״;‪••• .‬‬ ‫איך יתכן יחדיו יהיו תמים כת‪1‬סשתן‬
‫להרעים את כגל כעת מילה ו‪.‬את״כ‬ ‫כ לו ל ^ ח ל ן ד ש ‪ -‬ח ג ן ש מ ח ת ל ב ב כ ה ו ל ף ב ח ל י ל‬ ‫על כן על הא׳ אדור ביים חכ‪0 ,‬‬
‫נתת זרועו שיניח כלכל כלי הכאה דק‬ ‫ל ב י א כ ה! — י ה ו ה א כ י ־ צ ו ד י ש ר א ל ‪ I‬ו ד ה ש מ י ע‪,‬‬ ‫ל א ת שכר עקז הוא ‪ .‬אשד נשכר־‬
‫גמה שיראה בלבד יהיה זעף‪1‬להנ כו׳‬ ‫‪■:‬‬ ‫—גי«די'ר*י^י יו ^י^־‪r‬‬ ‫‪^ 27 .‬‬ ‫נחעשה העגל כי כהיות שגהר סיני‬
‫״סכיק לאנ^ל־כן‬ ‫>־ ‪fl‬‬ ‫ה‪ ,‬ר ^ ל ענ ס ת >ו עוי ר א ה‬ ‫‪ 3‬סקד ״ ר ״ ק לא ״ ג ״ ‪ ,‬״ ס‬
‫זזרסנו•״ ^‬ ‫‪^^. :‬לןול‬ ‫מ‪:‬ביטאלהאלהיסוכלהעסראואת‬
‫אומישירעש ין‬
‫אחדיאומישיו‬
‫‪3‬י■ מקול היכזיתחדי‬ ‫יהוהיח ת אשור כשבט יכה ‪ :‬ו הי הכל־־'מעברי‬ ‫הקוליתחאי׳אתהנשחעעלאוחיס‬
‫בקילו ושנא יכם כשכט כפצס‪.‬‬ ‫”' ‪' 2‬‬ ‫‘‬ ‫"י’ י * ׳‬ ‫־ יי' ”'׳־ '•’ י ^‬‫ן"ל‪:‬כ*״אמרו רצזננו לראות את‬
‫ביאסשנתתזדועי יראהכו׳ והלי^‬ ‫נזלכנו זלא נמנע חהש ינא היה זה מ טה מו מד ה^ ש^ ט מיהוה‪;?.‬לדיו ^ב ר תפי ם‬
‫יאחר אומר ולמה לא יכם מכת‬ ‫להם כי אש על שפשקה זוהחתן זהיו‪ ,‬ובכנרות ובמלחמיות תנופה גלחם בה‪ ;.‬כי —‬
‫שבט כחבעזועד׳ חרמ׳לז״א כי מקול‬ ‫דהוכן‬ ‫וכים* אן אתר העגל זחזרה זוהמתן ערוף מאתמול תפ תה ג ם־ הו א‬
‫ה' כן׳ לזמר אתר שחקול ה' נלנד‬ ‫אעי׳ קיךןן עיי משה לא יכלו לחכיע‬
‫יספיק לשיחת אשור זא״כאיןנשגע‪.‬‬ ‫ה אש וע*צים 'הרבהכשמת‬ ‫וביה יאיזר ‪ b‬תתמה אם רזכלו להכיע העמיר! הרקב‬
‫יכה ה'בו כי לא יעצר כת לסבול‬ ‫־ יהוהכגחל‪ .‬פ רי ת בקירה בה ‪■ :‬‬ ‫אל האור הגדול ההזא כי הלא ‘‬
‫וזהו בשבט יכה בתמיהה* ושח תאחר‬ ‫=*י' ■י׳ ‪ J‬י ‪• I‬׳‬ ‫• ד ־'׳■*‬ ‫‪I‬‬ ‫יהי' כיוס חבוש ה'את שכד עניו שע״ו‬
‫ה‪ 1‬י ה י ר ד י ם מ צ ר י ם ל ע ז ר ה‬ ‫‪jj. ^ 7‬‬
‫יכנונשכט ויכלהו כרגע אין ןת‬ ‫• •״‬ ‫•‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫••‪.‬י‪.‬‬
‫' ‪ * • * J‬״•‬ ‫‪.‬‬ ‫לעגל ותפסן‪.‬־ן ןןהחתן יעלהשנייג‬
‫ו ע ד ־י‪ -‬סו ס׳ ס‪ -.‬ש ? גני י־ונוית־ ־‪-‬אסגכוייתללניים‬ ‫איזר וחתן חכת! ית שיזיעט את היית‬
‫שלא יחשבו שתילי ייד והוא עש‪5‬‬ ‫ויבטחו‪.‬‬ ‫ירפא ע‪ 7‬יהיו ס‪1‬ים כאשר כתחלם‬
‫ולא ה פעל כהשגת שני׳ כלי שתתמיד רענןו שיהיה לו כח לסבול עונשו^‬ ‫!חדי כן גאשריעלו תהיה עלייתם שיה*י אר יאחר הלא מאשר אמרתי•‬ ‫ואח‬
‫ור\ה אור הלבנה כז' ואח״כ ואור כחמה כי' ולא הפכתי לזמר תתלה והיה‪ ; .‬כענ־ן ’!תהדגס כי׳הנעתז כי' ’ יעל הא׳אחר והיה כל מעבר מטה קוסדה‬
‫אור התחה שבעתיס כאור שנעת הימים ואח״כ ואור הלכנה כאור החחה ‪ /‬אשד יענוד על אשור הנחת המטה חסדה שיתייטד והיה הנתת המטה‬
‫עליו גתופי׳כו׳ שהתחלת הנחת' השנט על ידו לא יהיה שיתחיל לירד לאט;‬ ‫יורה כי קודם ‪ ,‬תזספת התמה יתוסף האור בלכנה ולחה יגדיל ה׳ כת‬
‫הלככה תחלי‪ :‬לז״א אל תתמה •‪ .‬כי הלא הוא ביום תכוש ה' את שנד עמו • עד יפול לגחרי כאתויונה פן‪.‬יאחדו ש‪:‬חןל הורידו; והוא כי היורדחתח^‪.‬‬
‫הנזול הוא לאט לפי תנועת ירידתו למעלה יורד עזור למטה אך לא ממעלה‬ ‫אשד היה שכרו כלכנז שמתמעט אורה כייס כי׳ע לך כימי צדקיהו שהיה‬
‫כן יעשה ית׳ שעודנו כחעל*‪.‬ו וכשמחתו‪.‬‬ ‫גדולה עד עפר פעס אחת ועל _‬ ‫לוד כ״טנשכרכוחע־ן הלבנה ועל כן כיוס הכלש ה׳ את שכד עמו שהיה‪:‬‬
‫כיוצ^כה ירפאנה גס היאחידאגבעמו׳ושחא׳תאמ׳זהלא הקנאה במק;ח'' ‪ .‬נתפים ובכינורות תלאאז רעתי “ ועל השנית אחר ביזלחמות חנופה וכו'‬
‫מהוא ע״י היות חולין וחכיא מעלה ותוריד כן לאתריה איבודם מהר רק‬ ‫^ייי ^‬
‫כיוסהבראסלז״א ׳‬ ‫ונא יי‪.-‬‬
‫יהיו תמים‬ ‫שבעתים ‪a .‬‬
‫כיאח״כאזרהחחה יהיה ״‪.,.,‬״י•׳‬
‫‪-.:..‬״‪a-‬‬
‫שינה להו בקצת ירידה ו ‪p‬צת עליה וקצת הולכת צער וגלות והבאת נחת‬ ‫וחקמכתו שלה' הוא אפר הכה;מיעט את הירח בעבור התמה ירפה‪:‬‬
‫באופן‪ ,‬יוכלו לסבול * ועדיין תוכל למלר כי אחר שבא לו מאת ה' בהכאה‬ ‫־‪.‬‬ ‫' ישישוהאת*כהלננה לחחהכאורהםכעתיסכ‪1‬׳‬
‫לאש‪ 1‬נס לא ישאר בו עוד כת לסגול ייסודין לד א אל מתחה כי גדולה חזו ‪.‬‬ ‫‪ H‬שם ה׳ ונו׳‪ .‬הלא אחר ית' שוהיה אור ילו׳אן תלוי?עד ירפא שכר•‬
‫אגיד לך והוא כי הנה אש גיהנם קשה מאד כי הלא ער‪ 1‬ן מאתמול שהוא‬ ‫עמו ושחא תאת׳ לחה יארין ויטח את מלן נכל משעבדנו ברו'‬ ‫־‬ ‫י‬
‫חתם שני לגריאהשצודקגו לזמר אתחול קאז ערוך וגוער גאופןשאע‬ ‫המעלה וכן לכל יתר החשעבליס ע‪ 7‬יוס‪.‬הקז לז״א הנני דואה ב' לבדים‬
‫שנוער מאז חי יוכל לסוגלד כח״ש ז״ל שאייר אותו הסלן על שאמרו לו'‬ ‫אחד כי הנה שם ה' הזאשס ההווה ית)לעד בא מהיות בשס ע^חו מרחק‪,‬־‪,‬‬
‫שהיהאשגיהנסחאזאחד אוי לעולם מדיניו ‪,‬וזהו הנה עדוןחא תחל‬ ‫שני איתיית מהב אתרות שהוא כי יד על‪/‬כם יה אשד זה היא תלוי בכס‬
‫תפתה ועם כל הקושיהזה־ גם הוא למלן הרן‪ .‬והענוג הוכן‪ .‬חולת;‬ ‫למאחר הכתוג׳ לדר דור שהוא עד בא דור זכאי ‪ .‬כי על כן צריך שעבוד‬
‫התמדתו מאז ג״כ העמיק הרחיב חדזרתה אש ועצים הרבה ואיךיםנלנס‬ ‫על תתקנו זע״כ בוער אפו עליכם שאינכם שביס כלו' שעל‪.‬כן צרין לחזק‬
‫נשחת אדם י״ב חדש או ינתר ולא תכלה בעת הראשון אן הוא כי נשחיתסי■‬ ‫’ ל ״סעבדכש* ולעמת וה אני רואה כובד משאה של בבל שמכבדת עול‬
‫ל?כלות כנחל’ גפרית־‬
‫נשמת אדם שה‪ 1‬א מה׳ כי שלו היא הנה היא קלה ׳ ’‬ ‫לן מה עושה הוא ‪ V‬עליכם הבלתי מתקנים חיבור אותיולב‬
‫שהגפרית קל לכלות באם כן נשמת ה׳ ועם היותה רכה וענוגה לכלות‬ ‫^^אי זעם במוסרי התורה פרשת נחוקותי ופרש׳ כי תבא כי‪:‬‬
‫באש גיהנס כגפרית באש לא תכלה אך אין ז‪ :‬לה כי אם שהוא ית׳נותן‬ ‫ייעט לוגזו ולשונו על גבל על כובד משאה ‪ :‬כאש אוכלת‬ ‫ייי‬
‫בה כח לסבול כן ענין כת הגזים הסוגליס צר ותם נשנט; מתחיל‪ .‬כי הוא‬ ‫סהוא המשא שנאמד על בכל למעלה כלומר היתה גאש׳ אוכלתם יזיד־‬
‫‪.‬‬ ‫״ ית׳ נותן גס כח לסבול י‬ ‫י‬ ‫אלא שרוחו ורציני כנחל מים שוטף האש גל תאכלנו מיד ועושה שני‬
‫‪ ! H‬י“ היורדים כו׳אתר כי עבירה גוררת עבירה כי הוי היורלי׳יזצריס‪:‬‬ ‫ויחתוך‬ ‫דגריס אחד עד צואר יחצה ׳ שגלגת האש נרגע עד צואר יחצה‬
‫לעזרה לשים בשר זרזעס כ‪5‬היוצנ־ייס כי חנה עוד מעט ולא על ‪.‬‬ ‫עונות‬ ‫מירוק‬ ‫איתה ולא גלנד אלא סניתך לו מעלה עד תום זמן‬
‫האנשים בלבד ישפנו כי אם על הבהמות כי על סוסים ישענו )יהץ;‬ ‫שגלקוהשעגוד חהולהנפה גויס׳ שהוא כחטף תנופה שלמעלה‪,‬ומוריד‬
‫גטחונסעל רכב כירבזעלפרשים סל מצרים כי עצמו מאד ואתה׳‬ ‫כן להעלות את גגל ולהורידו גתוס השגעים שנה ־ ואותה החעליד‬
‫אינה אחמית סל קייס כי אס בנפת שזא להפילם אתרי כן‪ ,‬וגם תועלת; המאבד את מצרים לא דרשו ולא שתו לב כי מה המה מצרים לפניו ית*‪:‬‬
‫כאשר התעלל גהס כי הלא חשגו להתחכם למוסיען שלישראל באומרם;‬ ‫שכי׳גזה שהוא להיות עלייתם י סן ייתעה עללתייעחיסהסשאר‬
‫שנשבע שלא להביאחמ^עודעלהארץ ועל כן השליכו כל הנן הילוד‬ ‫עעיסשבראוזם אתאלובחעלה לאיתקוחחו עלמשעבלס ולא יצר‬
‫הןאורהגאו׳ הבהנתחכמהולאלאו כי‬ ‫לים גנקיסגתלחחתס כי אם יניחום ע‪ 7‬תום זמן קצבת סעגולם ננוה‬
 ‫זיןחסין‬ ‫דרן‪/5‬‬
‫לב מראות■ השמאות‬ ‫י'‬
‫‪ -‬־‬
‫‪» J33 P r‬מאסין‬ ‫כי י*®’ ' יי®"^‬ ‫‪ fila‬כחכמי יוע‪5‬י פדעל ה^וחדם כי ק חכחיס ה א י חהו וגם הו‪ (5‬חכם‬
‫• והחאיס?‬ ‫איש אלילי כספו'אשר עשו‬ ‫כלוח׳ לנגדם וסיכל חכחקס כי הנה ויצא רע היא הרע אשר פחדו עצמו‬
‫‪j‬״^| ישראל ^י‪1‬‬ ‫אלילי כספו כו׳אשר עשו לכס יליכס את הכ®!*‬ ‫אשר עשו לכניו ויכיא עליהם את ח' יס סיף מכלי כסל לכרי שכזעתו‬
‫‪ 1^’1‬״‪0««*!1‬רחס הנס^זזיכ‬ ‫חשא וחסרון שיליכס ח־סיו‬ ‫וזכו ויבא רע* יאת לבריי לא הסיר הוא אשר לבר שלא להביא מכול כי‬
‫ממאםין‬ ‫לה ביטוג יאית‬ ‫חכמתו ית' הית‪ :‬להלא את הרע‬
‫אמי “ ״ ” ” ' * " ״ ’' ירסשורייג‬ ‫כאופן שאת לבריו לא ה סיר כנולע ויבטחו עג!~רלב פרבו^ל^־&רשים כי־־־־^;^מר‬
‫‪.‬קרז״לכינתןכלבס שהם יבואו אל‬
‫‪W‬‬ ‫״״א י׳־ א ״־ ^' ’ ” ל ״ א‬
‫ואת־׳יתה ל א‬
‫המבול וקם על בית מרעיס הס פרעם‬
‫”'='= ’ ' ‪” ' °‬ז ’''’ '’’ “’ ' ״'‪'1‬אשורנ״ינ‬ ‫דרשו‪ :‬וגם־־הואחנם‪.‬ויבארע‪.‬ואתקדבריולא‬ ‫ועבליו ולא עליהם בלבל כי אש נס‬
‫‪ .‬״ ר ע שו ״‬ ‫״אן‪.‬נינ®‬ ‫פעל^י‬ ‫ועל־עזרר־ז‬ ‫מרעיס‬ ‫’‬‫על־־־כית‬ ‫ופם‬ ‫הסיר‬ ‫על עזית פועלי אין הוא שרו של‬
‫‪: Jl‬‬ ‫‪0;v‬‬ ‫‪: ,J-‬ך ;י* ‪ : .‬ך‬ ‫‪• / t; y‬״־‬
‫מצרי' שהיה עוזר למוככולעמרז׳ל‬
‫י‪/‬‬
‫־ ׳ כאלו‬ ‫•‬
‫־י‬
‫^‬ ‫׳•‬ ‫‪I‬‬
‫חרז‬ ‫שידענו‬ ‫מה‬ ‫‪0‬רא!הו כישע אתריהם שגס עליו קם‬
‫כתותי חיכתת שיעורה זהיי‘^’ ‪W‬‬ ‫הואית וידאס אותו לישראל חת על‬
‫אי » וחסרה מן ה״יל® ר ״‬ ‫©פת היס וכ׳ב חצריס שממן ישעיה‬
‫דהדיר כ ל ם י כ ל י ו ן ‪ :‬ס ־ ״ נ ה <;^סר־־ןה'^< י א ? י‬
‫א ש ר ע שו ל כ סי ד כ ד גי ^ ^י ״ ני‬ ‫הנביא כי עם שתראו כי עצמו ת״ול‬
‫היאייסיין‬ ‫כ א ש ר י הג ה ה א רי ה ו ^ ^ י ר עד״״־ס רפו א ש ר‬ ‫כקש נחשבו לפניו יתברן כי מה הס‬
‫‪• .‬‬ ‫״״‬ ‫יי• ’ ’ ** ‪I * L‬‬ ‫־׳•־‪.‬׳;'‪-‬‬
‫ם^יייייי״^׳ייי®״^^׳""? ‪.: f‬לה‬ ‫הסצריש האלה שיעולוכס ומעתה ק״ו‬
‫הגרם שחינה ^ ” ^ ’ ' ^ ^י םיכילז‬ ‫למרים ‪.‬אש אל השר שהיה יעזדת‬
‫‪,3‬ט‪, 5,‬ה‪,‬אטעסאלהתאיסהש‬ ‫פועלי און קס עליו הי א ית' והמיתו‬
‫על שפת היס כחלובר וחה גס עתה‬
‫‪ f‬וימשו‬ ‫חסרון ״ותשופל‬ ‫כי חצייס שירלתס אליהם לפודה‬
‫אשור ו ‪ '0‬שינוס כתפ^י‬ ‫ש ו ב ו ל א ש ר ה ע ס י ק ו ס י ה בגי י ש ר א ל ‪:‬־ בי ביו ם‬ ‫א יס ^זלא א‪ 5‬וסוש‪-‬הס שאל׳דתי‬
‫‪,‬זהי‬ ‫פחיר'י •״ן"'י^יי‬
‫‪-‬‬ ‫אם כן‪.‬יאבדו חפני א*הי® ‪.‬‬ ‫ניחגיי־שא;‪ .‬״טח־י״חי״אלם ‪^ .‬איט <^ ®|^ ‪ ^ .^ i‬מ !‪ iM5,‬ו‪ J^.‬ך י ^ ן ה ט־‬
‫י ‪,‬א‬ ‫זבתוריו למס יהיו וכנ '‬ ‫כי אם השד שעצר־ס שתו כנולע ‪ .‬־ ‪ ^ if‬ר ^‪l‬ו■ ‪ 7‬כ ‪ ^ D p^ q‬א ‪:‬‬
‫חלזול‬ ‫ת א בלני ■ ןנסלוי ^ן׳־‪,‬‬
‫^'‪ 1‬גיא‬ ‫השר אשר לו בשחי׳לא‬
‫ו ^ד‪.‬א‬ ‫ה׳עליו כד״א‬ ‫חרב ובחדריו למס!ד׳יו^ וס‪^.‬עוסמג;ור‪;.‬עיור‬ ‫הגדולה אשר פשה ה׳בחצריס שהמיתו‬
‫‪,‬ירא‬ ‫החרוס ׳^^יים‬ ‫וח תו מגס שריו נ^ם־׳־יהוח ^ש‪.‬ד־י־אור' ‪1 S‬‬ ‫בידו גס עתה יעשה כן כי וה יטה‬
‫לסד ״י;‘•''‬ ‫ידו ׳גליו כתאי והיל וכשל ינחר הוא‬
‫* •י • ' 'בציון ותנור ל‪ 1‬ביךושלם ‪' :‬‬ ‫השר ינפל עזור הוא כרעה והתה הם‬
‫״יונ ה פיז לי סניי "’'^"’נ‪? 1‬לא״י‬
‫"® “ ’’ י " ” “ ‪ , 7‬לני״י'י‬ ‫ך*ך־מךיף'‬ ‫‪9‬‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫’‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫'‬‫‪cap.‬‬ ‫‪3a‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫עמו זהיודדים אליהם לעזרה יתדו‬
‫ישרו ‪:‬‬ ‫♦כליוך ושמא תאחרו הלא זה יהיה על‬
‫א״ »י‪ .‬א® ='‪M‬‬
‫וס״א ס‪6‬‬
‫חתזי‪1‬״נ’‪0‬״'פ”י 'מ ״ ' ‪7‬‬
‫‪”1‬י’ “‬ ‫שפט‪, T‬‬ ‫ולשרים למ ‪ar :‬‬ ‫י ‪fx ; -‬‬ ‫‪.‬‬
‫מצדיס ועל שדו שיטה ידו וכשל‬
‫ל הי ד ד ״ אי ש כ ס ח כ א ־ ר ר ח ו ס ת ר ^ ר ם ב ^ ל גי ־ מי ם '‬ ‫פחרכז'‪ jfi‬מה נעשה לפת־ד סיבאז‬
‫ישראל‪ 1” 1‬״’״®ו‬
‫עתה ישיודדועל “ ‪7‬‬ ‫ולא‬ ‫ג| ^ ק ק׳ »; ל ס ל ע— ־ כ ב ד ‪ 3‬א ך ץ ע י פ ד ־ } ;‬ ‫יחד כל המיס לצבא על ידופלם כי אז‬
‫הגליתלו״א נאם ה׳ א שראיר״״ ■‬ ‫כל לשבעים שריס יקזחו עלינו כדעת‬
‫‪ .‬והיא כי הוא יתיכראה לאני^®‬ ‫דשפ״י חאפי' איתס ‪ .‬סדבר חמי‬
‫■ עשן ולפיד אש שהוא גהיג וגס הי‬ ‫חהנזלכיותיהיז שח איככז נעצור כת‪:‬‬
‫? רגו‬ ‫לו שתי החלכיז'‬ ‫ק!דבר‬ ‫גנדס כי איזה זכית תעחול לנו‬
‫מ ד כל עתים לניס וכל שדיהם לז״א כי כאשר יהגה הארי כו׳ אשר יקרא‪ :‬י■ כמו שאחרו ז״ל ואמר לו שיבחר לבניו איזה משני אלה ט;‪ 3‬להם ‪J J 'j‬‬
‫אסחותס גהינס או שעבוד חיכיות וגירד• לנו את החלכיות־ וזה י'!^‬ ‫עליו מלא רועים לא יחשוב להניח טרפו לא חפתל' הרועים ולא מחמת‬
‫עכין הכתוב כי אתרי אות׳ סליא ית׳ יפרע לכו חתחריב ארצנו אשר ה^ ^‬ ‫חרויהכן הוא ית׳לא ירושי׳אתהרועיאשר לגוי׳הס השרי׳ולא אתהמונ‪':‬‬
‫אותנו ‪3‬בלהאחר‪.‬אלתתחה אין ס' העתיד לינקס חהםחשפגל חתי^‪,‬‬ ‫עפו׳כו׳אח הלא אמדתי כי לעתי׳גס אס יהיו כל עכו״ם‬‫כצפרים‬
‫עתה בידם כי הלא ה׳ אשד אחר זה אוד לו בצחן ותנור לו כירושלים ם '‬ ‫ושדיהם נגד ישר‪ 6‬תפילם והנה תאיזרו מה נעשה אס ישסד־‬ ‫;‬
‫הגהינסאשר הראה ‪ ,‬לאברהם כלומר ולכן טוב לישראל‬ ‫לנו זכית לו״א כצפרים עפות ונו' והוא קאחרס ז״ל בסהרהווהרעלשלוגז‬
‫יאחר‬ ‫המסגף הנפש ולהם‪#‬גד לחלכיות החחרקים ‪ j ;5‬ןף •‬ ‫> הצפור ‪ h n‬הנדס שהולכת ומייללת על בניה ואז הקב״ה חתחלא רחחים־‬
‫כ״כ מהרה ‪ .‬יעלו אשור‪ .‬ושריו היכן יתחדקו על כל אשר החריבו זהיי־‬ ‫על השכינה שמצירה שה!סרה ונשתלחה מעל בניה ׳ וזה יאתר כצפרים׳‬
‫והגלו ושעבדו לזה אחד נאם ה׳ אשר אור לו ו ט׳ כי שם יהתם‬ ‫עפות ע״י שלוח שמיללזת האמהות על בניהן ק •גן ה' על ירושליסע״י‪-‬‬
‫י‬ ‫■‪-‬‬ ‫•‬ ‫■ זיחרק עונס ‪. :‬‬ ‫־ ־■‬ ‫חה שפולעה אחכם ונוהמת על בציה כי ע״י כן את הכניס יקח לו הנא ית׳ ‪.‬‬
‫לצדק ימלך כו׳ הנה הוא• מאמר התנא הוי מתפלל בשלוחה פ^‬ ‫‪ ,‬נתכייז הלקיחה בגאולה מהתרבן הראשון ־ גנון על בוני ירושלים והציל‬
‫חלכות שאלמלא‪.‬מוראה איש את רעהו חיים כלען והן אמת‬ ‫יין‬ ‫־ אותם חאויניהס הבונים בית ב כמפורש בנחמיה אך בתיקון חרבן שני י‬
‫הנחנע מעשית רע אז עושה טזכ קאיק^ הטלן אין • להחזיק לו ט'^ '‬ ‫לעתיד יהיה ייתר סהוא פסוח ודלגעלהעכז״ס להכותם והחליטאת;‬
‫כעושה חאהבת ה׳‪).‬בחה יבמן הלא הוא כי העושה כדי שיראו גני אי®‬ ‫ישראל שביניהם כענין ופסח ה' על הפתח ש^יה מחית את המצריים‪.‬‬
‫צדקתו משמיע צלקיתיז וחפרסחן אן העוש' מאהבת קונו יסתיר צדקופ ^‬ ‫וחציל את ישראלשבתוכס ‪:‬‬
‫כענין חתן גסתר ודומה לו* וזה יהיה ענין הכתובי' כי אתרבהוהירי‬ ‫^ ‪ 1 3 1 2‬לאשר מ אחרי אות תיקון החרבן אח׳שזבז לאש׳ העתיקו סרה‬
‫התשובה באומרו שובו לאשר זכו׳ בא להזהיר על העשה טוב ואחי‬ ‫וכוא לומר חה לכם לגרום החרק בתקות ‪ :‬שאני אתקן אתרי׳‬
‫לצדק ט כלוחר הנה כדי להיות צדק בעיר יחלוך חלך שע״י הוראת‬ ‫כן והלא טוב טוב הוא כי תשונו חעתה ולא יהיה חרבן ולא יבא וזהו‬
‫יעשו העס צדק וכן בשביל ‪ .‬הפרים החשתררים ‪ .‬בעם וחלון הלן‬ ‫סובו כו׳ י ואם קשה בעיניכס לשו‪ :‬באחור כי לא לרצון ; תהיו על גודל‬
‫ההלךיעשו חם‬ ‫השרי' שלעשות משפט‪.‬׳שולו‪ .‬ולא יעשו תחס כי‬ ‫קטאתיכס אל תתייאשי ני פוגז והביטו לאשר העתיקו כו׳ והוא תאחרם‬
‫וזהו ילפרים ‪ .‬למשפט ‪ .‬יפורו שהוא בשביל השרים שלעשות משפם ת י‬ ‫ן״ל על חעשה העגל לא היו ישראל ראויים לאותו חעשה אלא שאם יחטאו‬
‫פרסם‬

‫והיה איש אשר עת‪ :‬הוא עושה הברות וקולות‬ ‫נהביטכם לאשרהעחיקו סרהחחנו בני ישראל ‪ .‬שהיו צבור ונתקבלה■‬
‫‪-.‬״‪ Q, p‬שאץ לז מוצק‬ ‫תש ובתס‬
‫חכאן‬ ‫־‬
‫‪r‬‬ ‫כט‬ ‫ישעיה לב; מראות הצזבאות‬
‫‪ .‬קונו ואפר כי! ה האים ־ ימתיק ‪j‬פלו רפת■ טענל זחזיו ‪11‬לנר ה‬ ‫פכאן ולצאת פנאן ני אס שהיא סגור תון הפקום ה ^ א אשר טכפ הרות‬
‫תופה כלומר שתדבר כי תת חמין לדל הוא הודאת חופה על ה'שדרן‬ ‫ההוא לעסות הברה גדול'חאד כן האיש הוה היא פושה לברות כי הוא‬
‫הפותחלילה לא פרנסו שאלו בכוונה מל אשר חטא לו אסיק נחטא לה‬
‫אס נפרנסנו והוא סברת ‪ .‬סורנום רופוס כחדובר ופל־ ידי כן הוא סיבה‬
‫להריקנפש רעבשאין צייןלופד‬
‫שלאיתנוילוכיאסאפי' פה שפדכה‬
‫היוטתניס לד פריקים ופוחתים‬
‫כפחבא רוח וסתר זי ס ני גס בפסותו טיבה בסתר יהיה־ פשחיפכזרם‬
‫היונא תחקוס סתר שיוצא ותשפיע ״!לו אן לפתיד האיש ההוא יהפן‬

‫ל ד ב ר צ ף‪ 1‬ת ‪ :‬ל א ‪ -‬ל ו י א ע י ד ל נ ב ל נ ‪ ,‬ך ב ו הי כ לי‬

‫דרכו כי יהיה נפלגי פיס טח•׳ ב‪‘ ,3‬‬
‫זרם בציון שהס לפשיב נפש לכל ‪^f f‬‬
‫\‬
‫■ ג י א י ^ ר ש ו ע ‪ :‬כינ ב ק ^נ ב צ ^ הי ד ב רו ^ ב׳ ח עו ש ר ך‬ ‫!צקאלבל לנמצאיסבחקוסלצפאק‬
‫פפנז • ועוד פעט יתפסטהרגלות על‬ ‫‪: ■«T‬־>•• ‪ / ' : :‬׳•־ >‬ ‫‪T|T . TT<,-• ,‬‬ ‫ההוא שהואלהיטיבהטבה■ הכיניס‬
‫החסיר פ־ם שהם חנס לעולס פהצחא‬ ‫א ו ן ל ^ ו ת ח ע « ו ל ר ב ר א ל‪-‬י הו ה תו ™ ל ה מ ק‬ ‫״ ס ל כיו ת ״ גןי ״ ה עוג ־י א‪ ',‬״‬
‫חלו ופשקה צחא יחסיר • הנה כי‬ ‫תכנס‬ ‫זלא נ^ל ‪,‬אילן שבץ הפנפי'‬
‫^ ‪ :‬ח ם ר ג' ן נ ל ; כ ל י ו ך ק ם‬
‫הנבל הזה תראה י■ טלפי נדיבות‬ ‫‪,‬קפה בצדקה כי אס כצל סלפ כבל‬
‫באומרו הנני אתן הרבה כי אס שצר לי‬ ‫' ה ו א ז מ ו ת ‪ :‬ע ץ ‪ ^ .‬ח ‪;^ %‬גנףם ^ מ ר י ־שרןר ו ב ד ב ר‬
‫ם?וא צל פב וקרפחמת היות הסלע‬
‫פל הקהל כי אן דלים המה וקוראים‬ ‫‪,‬כנד כאיןפיפה אשר לפי הקקוס גם • א ב י ו ן " מ ש פ ט ו נ ד י ב " נ ד ; ב ר ת *עץ ן ה ו א‬
‫אותו נדיב אמר כי ‪ -‬בזמן ההוא לא‬ ‫צל קל‪.‬היה רב לו ועכ״ז הוא צל פג‬
‫! ךי בו תי קו ט ‪:‬‬
‫יאמר טוד לנבל נדיב ־וכהתיתו לט^י‬ ‫סהוא פשל& האיש התרבה להיסג‬
‫ערן הנבל פירוש מנין הכילי ואתר‬ ‫_קולי ב נ ו ת ^ ט ח‪ 1‬ת ד ^ ז נ ה א מ ר ר ו י ‪♦ :‬מים‬
‫ילקסתיר פצרה את בני האדם שעור‬
‫וכלי כליו רסיס והוא כי יש כשיר‬ ‫ת ר ג ז נ ה ב ט ח ו ת כי ב ל ה ס ו י ר א ס ף‬ ‫^יפלג 'וכל ההטטת שיעשה האיש‬
‫'!מראה מצתו עני שלובש בלואי סחבו'‬ ‫‘ י ב ו א יי‬ ‫"■י ‪.‬‬
‫'•"‬ ‫־^" ■־■ ‘ •'• ■ “ < ״‬ ‫יזנואלא כט־אשונה שהיה משמיע‬
‫וזהו כליו רמים ובהיותי בקהל מם ורוצים להתנדב ושיאליןודורשץ פל‬ ‫ומושה הגרה כקחבא רוח כי אסיעשהבאוק שלא תשעינה פיני רואי‬
‫הדבר אז הוא ומות יפץ שפוינה ואומר אל נדחה אותו כי אס נחשוב על‬ ‫^לא איני פיקעיס תקשבנה שהיא מתן בסתר וכיוצא לברוח מן היוהרא‬
‫וכלמה שיסתדתעשיועם כלוההקב״ק• מפרסמו כי יתן בלב בני אדם ‪; .‬הדבר ונחלן כמה ימים מ נ ר וזהו הוא ומותי יע׳ן כי זחות וחחשטת‬
‫אפי'נמהרים ישיתו לב להבין'מעשיו לדעת איכה יעשה ויעשה כן נס ; היא עצתו ובזה מדאה מדת‪ ,‬שומשהעס יאחרו הראיתם הפני הזה לבוש‬
‫הוא וישים בלב בני האדם יפרסחובז אפי׳ ללשון מלגיס'יעשה שתמהר “ בגדים צזאים ואינו דוחה הנדבה רקכשוע' זמות יעץ והמה לא ידעו כי‬
‫לדבר צחית לשבח ולפאר האיש לזה ולומר אחרי ראותעו מדת איש זס‪-; -‬י ; קיא הוראה כוזבת ני הוא פשיר ומראה פצחו ער ותה שז״ות יטץ הוא‬
‫כלי לחבל עטים בדברי שקר והוא כי בהמשך זמן ששואליןודולשץ‬ ‫‪,‬‬ ‫מעתה לא יאחר טור לנבל נדיב כאשל פד כה כו' ‪:‬‬ ‫‪ ,‬י‬
‫עליו אם עני הוא או רחאי לא _יבצר מי שיאמר' י פלוני מי יתן כל עני‬ ‫יקרא עוד לנבל נדיב וכו' ראוי לשים לב כי הלא גם עתה למי‬ ‫לא‬
‫שנראה שהוא נבל לא ‪ .‬יקראוהו נדיב וגס ל^כלי שופ וחס •ישראל כמוהו כי יש לו'וקראה עצמו עני והוא סקר‘ כי אס שלא יחסרק‬
‫•דוברי רע באופן שעל ידי' המיתון כוחות יעץ נמצא יחשן חי שידבר‬ ‫גם שהוא מפרש כי נבל נבלה ידבר* ועוד פי אחר שנבלם ידבר בפה‬
‫דברי שקר נמצא זה ־ היועץ וחזת מחבל ענויס בדבר שקר אז'מחבל‬ ‫לחה מייחם האון אל הלב שהוא מחשכה ^ ^בד באומרו ולבו יסשהאון*‬
‫האביון ע״י מה סזמנת יעץ נדבר אביון משפט והוא כי בראות האביון‬ ‫ועוד כי אומרו יעשה לא יצדק בלב רק מחשבה בלבד ‪ : V‬ועוד אומרו‬
‫התאב לכל דבר כי י^־יכו לוויקו ‪ 0‬אירע‪ 3‬הואצופק משפט ואומר‬ ‫לעשות חונן כי אחר שגבלה ידבר בפיפל מה הוא החונףסיעסה•‬
‫כי מספט אלהיס מושה •ביופכבי הצדקה 'ו כן יהיו הס אביונים כמוהו‬ ‫יעוד אוחדו ולדבר על ה'תועה כי הלא אין בנבלות העדר הצדקה רק‬
‫באופן יחשן שאזיאחלו האס ״ לוה שמקללט ניתן את כספיט ויניחוהו‬ ‫סלעה עיט!נאחין האביון אן לא לדבר על ה'תועה חלילה•• • 'ועוד אוח'‬
‫״‪ T‬כי זו א' חכוונוידו‬ ‫'‬ ‫יזת ברעב ומי גרם לו זה הלא היל*‬ ‫לא‬ ‫להריק נפש רעב כי‪,‬אם עושה שלא יתנו המדד מילוי נפשו יקרא אן‬
‫שעל ידי האריך לו היחיס והוא רעבוצקא צ‪ 1‬עק חנ ה ת תלנוזעלידיק‬ ‫הרקה* ועוד אומרו וכלי כליו רעים מה לנו מכליו‪.‬אס כס רעיס‬
‫יחגליאותוחהז ובדבר אביון• משפט כי עלידיחה שוחות יעץנחצא‬ ‫וחטאים ולא היה לו לומר רקאסטתן או אם נמנע *ועודחהענין‬
‫מקבל ענויסהסני דרכיס אחל באומרושקר והסט בדבר אניון משפט‬ ‫עצת הומות ואיך מחבל ענזיסבאמרי שקר י־ ועוד אוחח ובדבר אביון‬
‫כמדובר ׳ ועל האחד אחר פנויס שבו יצדק 'דברי שקד כי להיותו ענו‬ ‫משפט שהוא משולל הבנה ונורה• א מנ ם אתר שבחו המתן בסתר‬
‫אינו מחור על הפתחים ומוצאים פתח לומר כי איננו חסר מפות ועל‬ ‫אסר יהיה לעתיד שהיא ה צדקה המעולה אחר כי או יאמרו לא יאחר ע ת‬
‫הבי אאר ובדבר אביון כי להיותז תאבלבל׳ דבר צועק חשפס כאמור ‪:‬‬ ‫לנבל נדיב כאשד • בדורות הללו שמראה איס את עצמו נדיב והוא נבל‬
‫ובהתיחו לספר רעת הנבל !הכילי הודיע מי הוא אסר יקרא נדיב‬ ‫והוא‬ ‫לפי האמת וכן לכילי לא יאחר עוד שוע ומפרש ואומי כי נבל כו'‬
‫כי ימצאו ישראל במעמדם ראשיהם ‪,‬סופטיכם לעסות נדבה על דל ‘ נאמת והוא הרוצה שיתנו ; אחרים והוא יתן יותד‪ .‬מהם יזהו ונדיב‬
‫נדיבות יעץ אל הקהל שיתנדבו ושהוא אחריהם על נדיבות שיתנדבו‬ ‫ואימן והנבל בעל ממון מראה עצמו נדיב ומראה ממון בידו כמפץ לתת‬
‫הם על כל נדיבות סימנדבו הס יקום לימ כהם קנה אתת על כלנה‬ ‫על‬ ‫כנדיב ולא יתן ולא יתנו אחריס־ בסיבתו ויטא ט^ימי לימ נ מיד‬
‫כי איש כזה פותח את לבם לתת באומרו שיתנדבו ושהוא על נדיבותם‬ ‫לא‬ ‫וה‬ ‫העס להתנדב ודי לכל איש צערו בביתו ובחוחותיו ואומר הנה‬
‫יקום ואז זכות הרבים וזכות מצחו תלוי עליו • ‪ -‬או כיון מאמרנו צל‬ ‫עלי אני אומר כי הנני מזוק לתת עשרה זהצ ולא ק לבו רק למק‬
‫מאחר המשנה יתן ויתנו אחריסחסיד כי הלא יקשה למה יקראנו חסיד‬ ‫יאמנו דבריו כי בכל לבו הוא אומר לבלתי התמג»לא ‪ .‬על הנוגע אל‬
‫־ולא נדיק ני הלא אינו לפני׳משורת הדין אן הוא שאינו חפץ יתנו אחרים‬ ‫עצמו אך לבו הוא לבלתי תת גס מא חהו כי נבל נבלה ידבר פתת‬
‫ואח״כ יתן הוא או יתט יחד הוא והס כי אס שיתן הוא תתלה ואח״כ יתנו‬ ‫דבריו לומר שאין להתנדב ולהכביד על העם אן על עצמו לנו בלבד‪.‬‬
‫אתרים כי וה פותח את לנס לעשות והוא חסידות והוא אשר הנביא דבר‬ ‫הוא שיעשה’ און אן פיו ימלא נדיבות לומר לאעליאנימכויןכיהרט‬
‫כי נדיבות יעץ לאחרים* ולבל יאריכוומן אז ישיבו דבר נגד עצתו על כן‬ ‫״לי חאל יאתנה מהו ולבו יעשה און ואמר עשיה בלב הוא מאמרם ו״ל כי‬
‫כהתימו ליעץ מיד יקום ויתן ועל י ט כן בוסים ויעשו כמוהו והותר־ ׳‬ ‫הץוליס עיניו חן הצדקה עם שאינו דובר נבלה רק שלבי לבלתי תת‬
‫יאמר ונדיב נדבות יעץ שהן שתי נדיבות שיתן ויתנו אחרי' ואז הוא‬ ‫לדל הוא העובד ע״א נאחר כאן עס לבבן בליעל ונאמר סס יצאו אנשים‬
‫על זכות שתי הנדיבות יקוס ויעשיר כי כנותן צדקה מתעשר שהיא קימה‬ ‫יי^א לי בע’א המחשבה כמעשה כנודע לן במעלים עיניו מ|‬
‫כמ״ש ז"צ וימת את כל היקום הוא החמץ הקקיס את האדם ואחר כי נם‬ ‫ה צדקה מחשבתו למעשה וכעוגדא דרב פפא דאיפחית דרגא חתותיה‬
‫שאס היה נותן הוא לבדו יעשיר כי עשר בסביל שתתעשר זהתכפל‬ ‫ואחר חי חשיבנא לעובד ע״א ואמרו לו שמא בא עני לפניך ונתעלקת‬
‫‪•.‬‬ ‫קיחתו כי על שתי הנדיבות יקום •‬ ‫מחטוגו ולהיאמר ולבו יעשה אזן ‪ .‬ושמא תאמר אס כן למה יעשה‬
‫שאננו’ כו' הנה רז״ל פירשו י‪1‬ל נשי' צדקניות שקראן שאננו'‬ ‫נשים‬ ‫לעמת חונס שלוא כי תחלה נבלה ידבר שלא‬ ‫?‪1‬‬
‫ובוטחות ועדיין ראוי לשים לב פא כ לחה הפרידן ולא אמר‬ ‫יזייף סייאו מ מחניף אותם שלא יתט כי על ידי כן‬ ‫יתט הקיל‬
‫נשים שאננות ובוטחות קומנה כוי וגס לחה בשאמוק אמר קומנה ולא‬ ‫גסהסיחניפוהולוחרגס א^זלאתתן כי אין עושרן כ^כ ולחה תבזבז‬
‫בבוטחות • ואחשבה כי שאננות יאמר על הכשרות שכבר מתו ורן סאנכו׳‬ ‫יל‪°‬יר י״יל מל ילי המצאתי ואת מדבר הוא עוד טמנה אחרת אחר‬
‫בג״ע ובוטחות אחר על אשר הן בתייס עודנה ובוטחות שירשו ג״ע ויהיו‬ ‫יזיאותו שלא חבלתי היותי ריצה ליתן הוא אומר מוסיף ואותר טענת‬
‫שאננות גם הן והטנין שהוא ית' מייחס ההספד לנשים כי'הן בקיאות‬ ‫טררנוס רופזם הרשע את ל עקיבא באות' אס הקב״ה אוהב עניים למה‬
‫מהאנשים ומדבר בכשרו! המרגישות הצער ולא כנסים שהיו שמחות לאד‬ ‫קיט מפרנסן חסל לשלך שכעס על עבדיו וטה שלא יאכילום המפרנסם‬
‫החרבן באומרן כי יחחלזם השרים* וחילק שתי בחינות נשים כחדוב' לחה‬ ‫אינו עובר מצית המלך שהבונה כי ה' ציז את ^חל שלא ישפיע לו כי‬
‫כי שתיס רעוק הן הראויות לבכות ולספוד עליהן א׳ הצרה עצח‪ :‬שנית‬ ‫‪^,‬לעיבו הוא תפן כי חטא לי ואס כן הניתן לו צדקה הוא עובר דצץ‬
‫העוטת‬ ‫‪H‬‬ ‫‪1‬‬ ‫{‪f‬‬ ‫‪J S A l A S C ap.‬‬ ‫‘ ‪,‬‬
 ‫י׳ש^יה ‪.‬לב; מראות העובאות‬
‫״^?ואלז״לכי‬
‫ו‪ VI‬י ­‬ ‫ל'העתילה‬
‫‪- ,‬‬ ‫כז׳ידזעיכי‪ .‬הגא‪1‬‬
‫עלינו כן׳ ידוע‬
‫יערה'עלינו‬
‫‪? !/‬ל■«־ יערה‬ ‫העונות שגליזו אותה י מ ת אין ספק כי השאננית אשד מ ר הן באותו‬
‫;^׳וצרלו®‬
‫(׳נצר ל‬ ‫אצלנן‬ ‫הטעם‬ ‫כחפזרע‬ ‫כראשזנז‬ ‫׳ ‪50‬א‬ ‫<ר‪.‬עו‪ 03‬יודעותפגסהעון וגרתתו מתי עהבוטתות שעולם גתיי' ‪ :‬כי ע"כ׳‬
‫יתנרךיחדרגי '‪..-^1‬״]ינולח‬
‫ררעליצייי^‬ ‫י*'" ’'‬ ‫נשזבהוא‬ ‫תעצתנו ‪5‬א‬
‫צת נשוב ^י'*‬ ‫שאס מעצחנז‬
‫הב״הה סאס‬
‫מט׳תנו ה ב‬ ‫הב‪1‬טתות לא יבכו לק הצרה ולא על העין וואת היא תלונתו ית׳ כאו' נשים‬
‫' ר׳מעצמגו‬ ‫ושכת על ה׳‪-‬כו׳ זזה יאת׳ פה ט ה תי ק יי^יייי‬ ‫שאננות הצדקניות השאנסת על חשככותן קומנה שתענה קולי וכנות‬
‫’״יג א״ ” ״ י ־ ״ ‪ A -‬״ ‪ 1‬־^‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫טעתות שהן חי‪1‬ת טה‪1‬לו‪,‬ת האזינה‬
‫יא' ’״חן■ ' ״ ״ ״ ' ״ ' ‪,‬״ סה״‬ ‫הועדה‬
‫בטחותפ'^צ‪ 1‬ט ■‬ ‫'‬ ‫אמרתי ולהיות הנביא ‪ w p t >:‬אחי !יב‪ 1‬א‪ :‬דןךךר■ישן^נג‪i‬ו ‪ n‬ת ז ‪h‬‬
‫‪ TOP:‬י‪ ,‬ס עי' ‪- ■“ ’P‬יי ייד‪■11‬‬

‫ר־וץ י ש מי ד‬ ‫•‪,‬על א ד מ ת‬ ‫‪,.‬לקדוש׳ אשל באלץ הנה!הלא תת״ליי‬

‫' ‪- S‬ת' ־ ״ ״ ”‬ ‫’ ״ “י'׳‬ ‫תת לי עס •;השאננית ‪ .‬שכבד חתו‬
‫ע‪5‬ינן רוח חחרוס י ק ק'‬ ‫הלא הוא כי הנה‪,‬יחז'עלשנ'המשוללת‬
‫כרכה כגר תרגזנה‪; .‬בוטחו■ ; כי ^^^;־אךמו)נטש תמ^ן שד ?]וכעפליובדקן דדה נ ^ד‬
‫‪ i‬״יווזם‬ ‫י‘’^‬ ‫>יוהיה‬
‫מדעה‪?-‬ןדחנ‪: £‬‬ ‫בבר חתרגזית אך הוא על‪,‬הצרה גלגל ־ת^חתעד־עולם‬
‫‪:‬למת!■ בהוא" נ י ”■א י ’ ” '‬ ‫בלאןקן כי כלה בציר ' ״ ‪ ,‬ותתת היות‬
‫^ד^דלכ׳^ס^‬ ‫ע ד ^ י ע ר ה‪ .‬ע ל י נ ו ‪ :‬ר ר ח ‪ :‬מ מ ח ם ו ד ^ ה‬
‫‪ T :• CTT:‬־ ‪V ; -‬‬ ‫‪ pp‬־‪.‬״ז■ י׳‬ ‫‪H v'T‬‬
‫ישיג‪ -‬את‬ ‫נציק׳ ובניד‬
‫ובציד ישיג־‬ ‫‪ pp‬נגיר׳‬
‫יש תשיג את‬
‫‪7‬ליש‬
‫!‪!),‬ואו‬ ‫צ>ער' תיםנ'״’'‪.‬ז ' ״‬ ‫^^^ב‪:‬ףעכן במדבר מ־שפט‪-‬וצדקה‬ ‫ודע עתה מאות נגכלה בצ;ר‪,.‬א;םף‬
‫‪ ........................‬־ ’■‬ ‫■‬ ‫של התטאה שהיה לאיו להיות קולס‬
‫הבציר שהוא זחן האסיף׳ שק‪1‬דם‬
‫הבציר קהתבוא'שעברה אין צ״ל שלא‬
‫‪’:‬ד';מאמ‪{ 0,‬׳! ‪piib$j‬מלאא’ ״ ״ ״‬ ‫גא־ > אנ סנ! ”נא;?יא'»' ‪f Kr M‬‬
‫‪ m f‬יג‪.‬ן יה • ני‪ WW‬י״’ל”‬ ‫״'׳׳״י ‪ 0 9 Sb‬על « י‪ 1‬״‪1‬׳‪.‬הנ‪ 1‬ע >־ ‪:,-‬שאננות•‪ :‬וביו■ ברדתהיעיי‬

‫־״צי או א״י רא־ז ’ ' ; ; ״‬

‫■‪ -‬משפט בבוס‬
‫וההסודץ‬
‫^"• ״?‪ ..;,‬א ע'‬
‫'אפילולא'׳‪-,‬״י ” ‪.‬‬
‫‪ .‬״ניגינ אייג‬ ‫‪- .‬‬ ‫‪ :‬־);* נ‬ ‫•השוי‬
‫<‬ ‫פגסעונם ואין גרשלהס׳ דעתם׳ • ־ ‪.‬‬
‫י‬ ‫■ ‪ - ...‬י‬ ‫ל נ דוף‬ ‫לפקןק‪:.‬ז *;‬ ‫יייאטי אילו ייענאגניא‬
‫;‪,‬‬ ‫‪, •,‬‬ ‫א'קהבוטתו׳‪ -‬וזהורגוהכלשוןיתיל׳‬
‫נס שהכרמל לישי ייי"‘^ ^' ‪'.‬מפפנז‬
‫אין‬ ‫;גוזלים ותומםיס עם כל זה׳ ׳ כאשד ישכון כציון שקראתיו‬ ‫ולעשות התספל פשוט?‪ ,‬הלכושיס העליונינ(; ׳‪ .‬ועורה התליק ואז‪.‬לכםות‬
‫דן ונוי‬ ‫ע י חה שיחשכו שחה ליידסייושבי על ק‪7‬ון ימשך שתאיים‬ ‫חחתני׳ולחטה‬ ‫כשר ערות וחגורה על יולציס שיכסו התלכושי' ע׳י החגורה‬
‫־ציון לוחי שככדחל לא יגזלו ויעשקו־ כיאסיעשו צדקה׳‪ ^'■'’11‬׳‪731‬‬ ‫המתפלל‬ ‫ע״כ‬ ‫כי‬ ‫אףלא תכסו גסי הלב עס היות כי גס הוא מכלל הצניעות‬
‫‪,‬‬ ‫וצדקה כו כילא^צטרכן לעשות משפט‪.‬כי מחה שישכון המשפט ס®‬ ‫צריך פיכסה את לבו ג״כ אן אתן לא תכסו הלב •יפן כי עלשליס סופזיס‬
‫‪ .‬׳ ;‪ ,‬יספיק כי מהחור ■תשבככרחלצדקה נ '‬ ‫'המספילי׳ כי זה הוא לרכס כלו׳ ולכן צר‪,‬ין להיות הלב גלוי ועל חת קחרלו‬
‫;!תשפידו הלא הוא על שדי‪,‬תחל כו' לא עלתנונתהשלה שכלה כציר אושף‬
‫לכרהל‬ ‫מעשה הצדק׳מ׳אחרי א‪’1‬כי‬ ‫‪.,‬‬ ‫?לייבא כ״א על העקשגד׳■ זת‪.‬שהוא‪,‬על שדי חמל;‪ .‬הס שדות פל התחל‬
‫‪ : :‬׳ ׳ ׳נשוב בתשובה ויקבץ גליותינו כאופן שיטה ‪t j g j j‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יצדק‬ ‫‪,‬שחמלושלות וגזלו וכן עלחחל גפן פודיה י {שחא תאחר אס כן זה'‬
‫ך‪,‬ה‬ ‫כז׳ ושאז כמשפט תצדקה אשר נוסיף על הקשובה כי וסכן‬ ‫גגוזליס שלותזולתסשלא יצחיחו שלותהגןזל׳ס״אך על א‪7‬חת עחי שהי‪.‬א‬
‫זצלקה כד‪ .‬שהוא טנין ציון במשפט תפדה כ‪1‬׳ אתר' עתה איזה היה ך‬ ‫‪,‬עלייןשל עחי שלא ניזל׳הלא ננל עיננו מק׳׳ושחיד תעלה‪ *.‬ולחה לקתה‬
‫תשועתנו ע״י הצדקה והו׳ כי >הןה חששה הצלק׳כז׳והו׳‪-‬ני ים ‪S6T‬‬ ‫באיכה‬ ‫‪.‬אלחתסזזהלא ה^יען כיעלכלבתיקשועכז ויהיהמאחלס דל‬
‫^‪f J‬‬ ‫בצדקה א׳ מציא־ת נתינת הצדקה שניה החשתדל לגבות ולחלק‬ ‫אלו‬ ‫של‬ ‫בחפלתס‬ ‫לבתי שאחר הב'‪.‬ה לאברהס ם;לקו על_שהיוא>‪;11‬שחדס‬

‫^‬ ‫‪k:‬‬
‫שג׳ ני לעתכי אז תעלוזי וזה ’אייל על‪.‬אלח‪,‬ת עמי קק שחיר תעלה על כי‬
‫‪ ri‬ז‬ ‫י״יייי‬ ‫‪.‬על כל בתי משוש שעלה בהס ג״כ קוץ שתירהית? קליה עליזה ״ או יאחר‬
‫יך‬ ‫בלי השקפה הנתנה בפרטות ‪ t‬ת‪1‬פשי התור׳אן יש בחינה‬
‫‪C5V‬‬ ‫לעחלי תולה ואחד• כי בהקכץ הגליות על ילי תשובה ׳ והי^‬ ‫צדיקים‬ ‫על אלמת כו׳ יזז׳׳ל כאיכה יכתי לחהתרבה ביתר‪ : -‬שהיי תושביה‬
‫‪:‬וחהקשפט תחסן צלקה הנה ע״י מציאות חעשה הצדקה‪ :‬טן‪,‬אהך־^ ‪,‬‬ ‫שכבואן‬ ‫על‬ ‫‪.‬והשיגו על שהדליקו נמת‪ ,‬לחרבןכית המקלש ולחה הדליקו‬
‫הראשונה יהיה שלוס מאויכיסלחדה כנגד קל? כי הוא עשה‪ W‬ו®‬ ‫‪,‬‬ ‫ובימתס‬ ‫•‬ ‫יזחלתס‬ ‫'‪.‬לירושלים לדגל היו שואלים אנשי ימשליס צהס על בקי‬
‫הדללק‪».‬ס'‪ 6.‬ןע!י‪,‬נת‪,‬נ׳מ‪ ,; 0‬ת‪ ,‬ס‪,‬ז‪,,‬ז‪,‬״‪0‬צ׳א‪,‬ת ‪ 0‬לוסנ’‪ 1‬״ ^‬ ‫^יחנזמסו־וליסיהס־סזנ׳׳‪ .‬י־'־נלא־‪.‬ל• מל‪/‬יסיג‪-‬עי עג׳דקלנזי‬
‫‪(j.i,‬‬ ‫הצדקה השקט ובטח עד עולם* מה שאמרתי מעשה הצדקה י‬ ‫‪:‬מחלתו והיו א«יירושלי‪_0‬חכתיביםשטמתבע‪7‬י שקד שקנו בית פלוני‬
‫וישב עמי בסהשליס והוא כי כיה היא לירה קליז‬ ‫ופלו׳‬ ‫;חפלו' כ‪1‬׳ והיו שולחים מעש? ב״ל וגזית נזלן‪,‬לביתן לאחר בבא פלו׳‬
‫יזפחלזאשד אמרתי וטגודת הצדקה כשקט ובטח היא'‬ ‫יחשלים‬ ‫! לנחלותיהס ^‪.‬תניחוס הי חכמס בימפלל׳‪ .-‬ועל כן שמתו בחורבן‬
‫להם כוה בעלקא כי אס משכנות חבטחיס ולא שיטאו אזיביס ולא'י ״‬ ‫אחדי‬ ‫מאז‬ ‫ובעוןשתחתס נחרב! גס הס • ובזה יתכן יהיה זה חאחרו ית׳‬
‫לכביש המשכנות כי •אם שאטל} לא» ‪j‬אן ‪,J,,, 3‬ן ‪,J3P3‬ןן^ ס א ג נ ו ׳ ‪I‬‬ ‫אומרו ע‪5‬שלי תחך שהיו חוחליס הנחלות הסובות כחדובר אשר‪.‬אלחת‬
‫ירעה והנה זה יהיה לכס על ילי ב' בחינות הצדקה' סתשט עצה יז‬ ‫‪ .‬עחי שאינה אלקת השכינה כציון וירושלים ‪ -‬דק אדמת עחי שהיא ביתד‬
‫בטח אמנס אין השלוה מתמדת בעצס‪ :‬כי הנה וברד ומי י''"‬ ‫שחירקעלה‬ ‫אשד לא חמדו הס בתים וגזלו כבני ירושליס ‪ ,‬לחה היא קוץ‬
‫החתיגס ורש׳׳י ז״ל הוא כי היעד פנא׳פה האוחו' עכו״ס לעתיד שנה‬ ‫כל‬ ‫חשוש‬ ‫הנקראת‬ ‫’ הלא הוא יען כי על כל בתי משוש הס בקי ימשלס‬
‫^*?יים‬ ‫היא קיחתנו כ״ב ולפי לדכנו יאת׳ הכה וברד שכו׳אבני ברל‬ ‫ימשליס‬ ‫בתי‬ ‫בקפלת‬ ‫הארץ היתה קריה עליזה כי היתה קלית ביתד עליזה‬
‫פל מיי׳ כיחי יהושע בכיבוש הארץ ועדיין יש להפיל על ה פ כ י " ® ‪ ,‬ת‬ ‫‪— ,‬‬ ‫י ועל כן חרבה גס היא ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,' .‬‬
‫רם ׳‬ ‫עלינו בזמן הגאולה ועל זה יאח'‪,‬הנה אחר שהצדק׳תהיה‬ ‫הכית‬ ‫על‬ ‫הוא‬ ‫ההספד‬ ‫עיקד‬ ‫ט‬ ‫רותכס‬ ‫על‬ ‫יעלה‬ ‫כו׳אל‬ ‫נוטש‬ ‫ארמון‬ ‫’‬
‫תספיק לשבת בנוה של‪ ' 1‬כי' אן הנה כאשר ה' יחסיר ?יי‬ ‫ה׳‬ ‫נקרא‬ ‫אשד‪.‬‬ ‫הבית‬ ‫על‬ ‫אהה‬ ‫באמור‬ ‫באחת‬ ‫העס‬ ‫החון‬ ‫על‬ ‫ולא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫העכז״כמלעת המתרגם שהס עצים‪ ,‬בלתי מושיס פירות והם‬ ‫י צבאות עליו כי הלא הבל הוא גלית ישרא׳ בערן חרבן הביתזיחאן להנתס‬
‫שם על‪.‬יש'הנה ברדת'ועדין אתם בשפלה םהייטוילסל״^א’'''*^'' וזי‪5‬‬ ‫ביתהחקדשנטש‬ ‫עליו על כן אחר הנה נהפוך הוא כיכלאא׳רחוןהוא‪,‬‬
‫לא יבצרשתשפל העיד הידועה• היא ימשלס שתהיה ל? צעי י®®■’^^‪,‬א‬ ‫לא הפסיד'הארמון כלום כי אדרבא המון עיר הוא שעוזב מחני אך ה‪1‬א‬
‫כיולדה שסחין ללידה יבא חבל לה* לכן אס' תעשו הנחגה‬ ‫עדיין בקדושתו כד״אוהשחותי את תקלשיכס אך עופל ובחן שאין להס‬
‫קדזשההיה בעד מפרות עדטולס נן׳ • ולא עו‪ 7‬׳‪1‬א שתקין אריזון וטופל לזרוע הצלקה בתופשי התורה אז מיד יבאו •שני החשיפיס‬
‫ובחן תלוי בעם כי כל שחחותס אינוו אלא עד יערה עלינו כו כאשד יבא ‪ .‬ה מיל בלי צעד וזהו אשריכ׳ זודעי על כל מיס הס כל חלקיתי®®'‬
‫* *׳'י ?‪i‬‬
‫^ רפחיר‬ ‫הנקראת מיס בעלי מקרא ובעלי משנה ונס״’‬ ‫ביאוח בס״ד* או יאמר אס תראה כי ב״ה נטש אשר לא חטאאל תתמה‬
‫ק אתס משלחי יגל השור ליש׳ ה‪ 1‬א משיח ק יוסף לגיוי^‪,‬״‪ ’.‬י ?סלחי‬ ‫’כי הלא היה כדי שעל ידי כן המון עיר הס ישראל עוזב מהאף• והחיתה‬
‫הוא משיח בן דיל הבא חכב על חמוד כי ע״י צ ל ה ® ‪ ,‬ס י נ ת‬ ‫מלנלזתס כי כלה ה׳ חמת! כו' במה שרצת אש בציון־ וגן עופל מ׳ נשאר‬
‫‪3,‬ן(^ן ‪ ; tp‬ןעל היוח‬ ‫חיל את פגי המשיתיס}לא‬ ‫‪V , .‬‬ ‫לש‪1‬ש בצלן פראים כו'בשבילנו ״•‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫כ^רקי‬ ‫'‬ ‫‪■ r' . :‬׳' ‪• J‬‬
 ‫יש^הך לג ■מרא־ות;‪-‬הצ‪1‬באות‬
‫ה‪ 5‬לקז הזאת עולס על כליה^ש‪- 9‬מר עס עושיה לנזכתבי‪/‬וחר׳אשריכם ■ לתורת צדקה אן לעתיד אחר שיאוסף שללם ‪ -‬דעה‪ .‬יקנו והיות' רם ועשיר‬
‫‪,‬יעשהחשפט;יצלרןה ווהו כשנ‪ 3‬יהיהה׳חראה גדולתויעולס כאשרחי‬ ‫■‪...‬׳• • עה םאין‪,‬כן ע_לכה‪,‬שדכר שלא‪,‬לנ‪1‬כח׳;*‪~ ;::‬־■ ■י‬
‫ך*ןןי ‪ .‬שידמו' הנה חרנן הכיתהיה זה פעחים‪ » 1.‬ל'^ ‪ c t‬ידנרשלא "שהוא שוכן חרום שהוא גדול העיר מלא צ;ון^ מ^פע’חצלקה אשדזה יהיה‬
‫•לעתיד * או; יאח׳׳סוכן חרוס על חלן כמשיח אשר הוא עתה שוכן מרום‬ ‫‪ • ■:‬־ ־; לשם שחי' כייונו ושיקגלי עכשם גראשס וזנןהוי שולד הוא נ«כל‬
‫• והוא חאחר אליהו לרי״בל שה^ התשית‬ ‫י‪ ' ... .................‬ל ־‬ ‫גאצרכחיקיאתה לאשדוד חתחלה' * ‪...................‬‬
‫על פתחה סל רוחי ופרש״י לרקיע‪,‬‬
‫י שתאחר שעל ששדדון שדד׳ז אותם ׳ ל ג י ‪ 33.‬״‪. 0 p .‬דו‪ 1‬י‪^ *:‬ו ד דו א ת ה ל א שדוד‬
‫שכנגד פתחז של רוחי ויאח׳כי ונשגב‬
‫‪ .‬ה' כאשר א‪1‬תו שהוא יושב חרוס‪.‬יאת'‬ ‫‪ r^vr‬־ו בוג ך‪.‬ן ^ א ‪ 7‬ך מךו‪^ -‬י‬ ‫‪ :‬זכן וכיגלהוא עשו ‪3‬חר‪ 3‬ן שני״ סגד ‪::•-:‬־‪vt;v.‬‬
‫־ ^אאי! רני ישראל עס שלא;‪3‬גלו‬
‫^עליוטנזלא' ציו^חשפטוצדקה שהוא‬ ‫^^^קנדו־בן^;‪:,‬‬ ‫‪ 3 -‬ן כי כשנאה עשו אן כהזיחן שולל ; כהתם^;‬
‫;לעתידי‪-‬ושקא תאחדהלא _‪3‬ין כן‬ ‫■‪.‬קושל שהיא כסוף השכעיסשנה ו ק‬
‫חבין כך ־כזחן חתארן ‪ ..‬חלהגאלאל‬ ‫‪:.‬ככלותך לכגוד עשו יבגדו כך ואוחד‬
‫תחוש כי הנה אדרבא ‪ .‬האריכות יהיה‬ ‫ד מ‪^ 1‬נדךו;נמי^‬ ‫ו'?י? ‪ n i‬צרה‪•:‬‬ ‫•‬
‫*‪.‬הנביא לפניי ית׳^ס שאין אנז כלאים‬
‫לן לזנות כי כזכות קאחנהאל עת‪,‬‬ ‫אסף‬ ‫^ גפצוג;ו;ם‪::.‬׳‬ ‫׳ ‪ ' 9‬חננו בתורת חן כי לפחות ז?ית וה‬
‫הישוע׳החעותדת לן תתחזק תשועתן‬ ‫וקזוקן כי‬ ‫^^ד^‪^.‬יפשגןק‪ 13‬י‪:‬‬ ‫; »ש לנו‪; ,‬שהו'‪ ,‬כי לן‪ ,‬קוינו;שלא;‪:‬פל‬
‫והוא הרגלא בפוחא דרז״ל ‪ .‬כי בזכות‬ ‫י הנוגע אלינמקוה כי עם לן כש^לן‬
‫‪.‬האמנה נגאלו חחצרים וכזכות‬ ‫ציון‪.‬מש ‪3‬ס‪ .‬יצדקרז י‬ ‫* על ככולן החחולל׳ כגייס זהחתפלל‬
‫האיו׳נה יגאלו כי עצות חרחוק אחונה ‪.‬‬ ‫;‪ 2‬מ י ף ח ס ^ ‪ :‬ש ‪ %‬ו ד ע ת ז י א מ‬ ‫־ על תכירו‪', .‬והוא צרין ‪ .‬לאותו ‪ .‬לכר ^‬
‫אומן^־ חהג והיה אחונת עתן שהוא‬ ‫חצח־מ^אכי‬ ‫היא נענה תתלה ‪ *,‬לכן אל תייחל ^^^^^^‪.‬היאאוצדו‪ :‬ה׳ן‬
‫אחונת ;עתהשחו' לן הוא עת קץ‬ ‫נעל עת קז‪.-‬שה> כהתם‪ :‬השו^ד‬
‫אחונחן על העת ההי׳תהיה לן חוסן‬ ‫‪ p 'w‬מך יבפיון;^נשמיו ^ ו ת שב ת ענד אך‪1‬ז‬ ‫■וכנלית ‪. :‬הסגל כי אסקןדנא‪.;,‬לן‬
‫ישועו' שהן שתי ישועו׳תשוע‪ .‬השכיב‬ ‫‪ :‬שתהיה זרועם של חלכיות החשעבלים ‪:‬הןר ב ח ת מ אס ערים ^‪:‬א השב אנוש‪ , ■:‬אבד־־'‬
‫כ״י ותשוע׳יש׳ואעפ״י שזכו׳תויה היא‬
‫המקרבת את הגאולה כחוסאחרו ז״ל‬ ‫‪:‬אותנו לכקריס שהוא־‪3:‬תתלת ; א מלל ה ארץ הוןופ’ר‪.‬יה'ד^ן ׳‪ % R‬מךז‪ ^ !^ :‬חן‬
‫'‪.‬מחשלת כלך אומה קהם כח״ש}”‪h‬‬
‫עלכייתנו כגויםעתה אקכצם וכן‬ ‫על פסוק בבקר תאהר חי יתן ערב •כ^^רבה ןנעךנשןוכ;רמל‪.* ::‬עתהאקו &יאמר‬
‫מאחר הכתו' עני ורכב על תחור‬ ‫יהוה ׳‬ ‫‪-‬‬ ‫׳•‬ ‫•‬ ‫•בכקרן של בבל נאחר קי י ק ' ע מ ה‬
‫תור׳כד״א יששכ׳חחור ‪.‬‬
‫־‪-‬‬ ‫שהוא על זכות‬ ‫‪ ........‬ן‬ ‫וכן כערבה חי יתן בקל של גלות חדי ‪.... ....................................................... . .‬‬
‫־גר© עכ״ז זכות האיזנה שהיא חתמת יראת ה׳ היא עיקר* וזהו אות׳ חכחת‬ ‫וכו'הכה קראו לתחלת חחשלתם כקד וכזה יאתר היה זרועם לבקרי׳ שלה'‬
‫׳‪.‬נתחלתזהגלותם‪ -‬איתנזכיחטאנו; אןלא שתעזוב לאןתצושילחקוצרה ’ ולעת כו׳כלוח׳כיאחינתפת הגאולה תהיה לן תוסןיםועזתכי גס שיהיה‬
‫עלינו כי דילהסחנד׳; ‪3‬לאוהלך‪.‬אןאף היה ישופחנובעת צרה גסשיהי' ‪ - ..‬בן חקית ודעת הוא זכית‪.‬תורה עכ״ו יראת ה׳ ‪ .‬שתמנה נחשכת אחונת‬
‫קולס התיחם גבולם לעת קץ‪ ; .‬אן יאמר עת ציה על סוף הגלית כעני! י פתן היא אוצרוית' לאצור^גה חכמת ולעת■ כי כל שיראת חטאו קולחת‬
‫חבלי הפיח ואח'ה'חננו כחלתן}פאתרת וחנותו את אשר אחין והיה ראוי ‪ ,‬לחכמתו חכתקו חתקייחת באופן ; כי החכחת ודעת לא יתננה אז הוא‬
‫‪ :‬תקדים ישועתנו כענין כל החתפלל על חכרו והוא נפנה תחלה על כי לן ״ ! ״‪.‬׳ית' רק לחי שיש לו אוצר ה' היא כיראה לשים כתוכה חכמת ידעת לקייק‬
‫• קויגו על הנוגע לך אןלא נשאל כי אם היה זרועם לבקד׳ ולא שתושיענו ■ ‪ ..‬כי ראשית חכתה יראת ה' * או שעור הכתוב והיה אחונת עתן שהוא‬
‫אמונת הקץ חוסן וחוזק לישועות זחה הן הישועות אשר זאת חוזק להן‬ ‫זאף ישועתנו‬ ‫שהוא‪,‬כי חישועתן עשה עיקר ׳‬ ‫־‬ ‫‪...‬כי אם אף ישועתנו‬
‫‪ -‬תחלה‬
‫הלא הן חכחת ולעת אשר על ידן יהיו הישועות כמלע •איך תהיה זאת‬ ‫•‪ ,‬גם כן אתרי כן געת צית חבלים‪ :‬קהיא עת קץ או תהיה^ ישועת ע ת צרה‬
‫חוסן להן הוא כי יראת ה׳ הי‪,‬א אוצרז ית׳ להכיןיאותס ביל הארס זאחונת‬ ‫• סחיראם לא תחטיאנו בחבלי משיח ״ או יהיה פירוש כיה זרועם של‬
‫‪.‬עתן היא חשל יראת ה' ועל ילה ה' יתן תכחה ולעת ליג־אל * או יאחר‬ ‫ישראל ומדבר שלא לנוכח כי בושט לשאול של בקרים בקזלת הגליות‬
‫יעזרנו עס היותנו בלתי ראוים ואז הוא תחלת פרעון חובותינו* ואחר חה‪1 .‬היה אחונת עתךןוכו' כלוחר אל תתייאש מן התשנעה כי הנה לן שתי‬
‫זכיות לקרב גאולתכם א ' ה י א האמנה ליגאל וזהו והיה אחונת עתן‬ ‫שנחלה פניןהוא כי גם שבבקר אין אנו כלאים עשה על ידי עצמך כי‬
‫שתאחן בעת קץ יהיה לך חוסן וחוזק לישועות של בעתה או של אחישנה‬ ‫■ באחרונה ידענו כי אין צ״ל עתה כי אם גס האף היא'ישועתנו בעת צרה‬
‫לפי הדור ‪ :‬וכן זכות תכחה ולעת התורה ועוד שלישי שהיא ייאת ה׳ גס‬ ‫ואויז' זרועם ולא אחר זדוענו הוא כי אז בבקדיס היא ‪ .‬עידן ריתחא זחן‬
‫שלא יהץ לן חצות מעשיות ואל ימעט בעיניך יראת ה' בלי חעשה כי הלא‬ ‫שלא‬ ‫פקידת עון וישראל בלתי ‪ ,‬רצויים לפניו ועל ‪ .‬כן‪.‬חזכירס‪/.,‬בלשון‬
‫היא אוצרו והוא כי כנה אחרו רז״ל שהראה הכ׳ה לחשה אוצר גדול ואחר‬ ‫לנוכח* או יאחד חה שאשאל שתהיה זרועם לבקרים לא חבלי יודעי‬
‫לו אוצר זה לחי הוא אחר לחי שאין לו שאתן לו חתכת חנם והלא כחו זר‬ ‫כי גס בצרה עצתה שאנו בגלות היא עצחה ישועה לנו וזהו אף ישזפתיגז‬
‫נחשב יהיה אוצר גלול לחי שאין לו שוס זכות אן יתכן שהוא חי שהיה‬ ‫בעת צרה כלו' עכ״ז אל תאתר אותנו בה * נאל נתייחס חלילה לתטרייויס‬
‫יראחטא אן לא היי לו חצות חעשיות כפועל וכזה יאחר יראת ה׳ היא‬ ‫כלפי ‪,‬חעלה באחור שתהיה זרועם לבקרים כי הלא אינך צריך יגיעה‬
‫אוצרו הידוע לו ית' שהוא אוצר יראת חטא בלי חעשה שהוא כאוצר הגדול‬ ‫חלילה כי אדרבא כשאתה חרעיסבקוס עשה בקולך אז נדדו עתים‬
‫באופן ששלש זכיות אלן יעמלו לכס ‪5‬‬ ‫חחקוחס בלבל והוא בקולות של חתן תוריץ כי שתעו ‪ -‬עחיס ונדו הלכו‬
‫אראלם כו' אחרי תאחר יש׳אליו ית׳בל יאחר חלעזרנז ליגאל עד עת‬ ‫אל בלעם כחו שאחרוז״ל לשאול אם היה‪ .‬חביא חבול לעול' אך קרוחחותיך‬
‫י קץ כי אם יהיה זרועם לבקרי׳ והשיב הוא ית׳כי חייחל עד יחלאו‬ ‫סזתרוחחת וסילקת השגחתן‪ .‬מבכי‪ ,‬אלס בשב יאל תעשה נפצו גויס שהו'‬
‫ציון חשפט וצדק ויקייחו האחנה וחכחה ולעת ויראת ה׳ אמרעתה דעו‬ ‫בדוד הפלגה כי כאש'וירד ה' לעוחק דינם לראות את העיר‪-‬זאת המגדל‬
‫וראו כי שאלתכם זו לא‪.‬אתם לבדכם צצטעדתם עליה כי הן אראלם צעקו‬ ‫חי'אי סילק השגחתו חהם זנשארוחשוללייהציחה עדבלתיהביןאיש‬
‫וצעקתם היתה חוצה שהוא אוחרס חוצה והוא כי ע״י כחרנן נשתלחו חוצה‬ ‫שפת דעה! כת׳׳ש ז״ל שהיה אתל שואל‪.‬חחברו אבן ונותן לו חיםשואל חים‬
‫עם השכינ׳שכגלו' עס יש׳כ״ייוח^כי סלוס חר יבכיון והוא הנודע חחכקו‬ ‫ונית^י טיח והיה חטפתו על פניו וע״י כן נפצו איש חעל אתיו ויתפזרו‬
‫האחת כי געשית רוגז בפולס לישראל שכינה חרגשתחר חחות שהז׳ענין‬ ‫חייחמיתיך גפצועחים ״ כלוחרוגס עתה בחעט סילוק‬
‫כי כל שפע הבא לעולם חקבלתהשכינ' חלחעל׳ והיא מוצקת וגוחן שלום‬ ‫השגחה חהם באופן יכירו כי בשלנו הוא לי ״ חשיב הוא ית'ואומר ואוסף‬
‫חקבלתטובה ויערב לה ועל הזחן ההוא נאח׳שחוסיפין כביכול כחכו*‬ ‫בחשפט)צדקה‬
‫‪,‬‬ ‫תשובה גחורה שהיא ___‬ ‫שללכם וכי רליחי איני רואה בכם ‪.‬‬
‫על חה שחחנלת ובזחן שאין הכנה ביש׳ לקבל גס בה לא יושפע כשדי׳ כי‬ ‫על בא זמן העתיל אשר אז יאסף שללכם אוסף החסיל הבלתי חפאיר‬
‫‪.‬יינק הולד שאס אין יונק =(ין השלים ״קבלי'חלב ועל זה נאתר צור ילדן‬ ‫כל עשב כן גס אתם על בלתי השאיר‪ :‬לכס לבר ויהיה כל כן בתשוקה‬
‫תשי וכבל חזה הוא כאשריש' בני קבלת רוגז כי זה קשה לשכינ' חהעדר‬ ‫לאסיף כחי שנפשו שיקקי* לחצא גבים לשאוב חיס לשתות וזהו כחשק‬
‫קבלת שפע טובה כי אז תקכלת שפע פורענותות־ לה חאלובזהיאחר‬ ‫גבים שוקק בו והוא חגזדת ונפשו שוקקה כלו׳ כתפוקת גבים לחי שוקק‬
‫אראלם הס חלאכיה הגולם עמה צעקו צאתם חוצה מארץ הקלוש' בגלץ׳‬ ‫בו אז ע״י כן ונשגב ה׳ ביום ההוא כי בדאות שאוסף שללכס כו׳ אז תבינו‬
‫עם יש' אן חלאכי חלת ש‪ '11‬שרם גס הס חצטערי' על היות השפע שיורק‬ ‫שהעדר עשפט וצדקה גרם לכם יאז תעשו חשפט זצרקה וזהו ונשגב ה'‬
‫עתה רוגז שהוא הפן ה^וסעלאותוטעסחריבכיון וזהו מלאכיו כו'־*‬ ‫כו׳ והו׳ כי לרן העולם הוא כי הגדול בולע את הקטן־ ולפי עושר וגדולת‬
‫או יאחר הן אראלס צעקו חוצה על אחור להם ה״בה כח*ש בחלרש חזית‬ ‫איש יגזול ויחמוס את הבלתי עשיר ועל כן יצא משפט מעוקל כי גם‬
‫שאתר לחלאכיס אס אינכם חניתיס לי לנכות אפלה בקקום שאין לכם‬ ‫‪ .‬אש יהיה העשיר חייב בדין אל ה‪7‬ל לא יקבל הלין ומכל שכן שלא יתן‬
‫לשות‬ ‫‪H z‬‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫‪J S A 1 A S C ap , -jj.‬‬

‫‪J‬‬
 ‫י‪2/‬עיה ^לג מראות הצובאות‬
‫”^?‪35‬פ^זלא פיי‬ ‫״יי‬ ‫פחן הלי|מ^ל ®יי‪°‬‬ ‫'רפיתלימס שנ^ור ‪3‬חפתדים תבכה מ פי הנה שהצפר עלפציס היה‬
‫י זי‪1‬וצס פיניי‬ ‫® ”‪1‬‬ ‫־‬ ‫״י״ ^*י‬ ‫פהיה הסתלק מאתם לחעלה ‪3‬קיךס שאין להם רפותלעלית כמבורש‬
‫אצלם בהקוחו* וכן חלאכי פלוס הר יכניק גאורזי ‪ 0‬נפחו הסלות ליה' אס • אלא שנפגע והריס ידו לה׳ אם אקח צו'וזהו יי״יי״’* ? ׳ אשל אלה‬
‫ז^יווז הוא‬ ‫י כפה! מפלות אפר חון לעיי אינו חן התיחא כי׳פגת מוכר אורח ועיקר ■מראית גרע אשר יחצא את סדום ו‪3‬קפ‬
‫■לואס־יאטיי‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫'הצרה לעונר אורח אשרחטא לן אך‬
‫■־‪6‬לא>'דפ ‪3‬צעיט ט י''?“‬ ‫^'עתהאנ^צןצ׳^־• רתהרר׳‬ ‫הפר צרית לגחרי';אפר כיתלאהינת‬
‫■‪..‬סטןנע^םנעגייןטי״״“ ^ ״‬ ‫וכן האס פריס צ!יון רריפלי' כי הצית‬
‫' סיע״ס ;|‪pws C3 OTij) 5 >5‬‬ ‫ר‪ J‬א כ ל כ כ ‪ : c‬וקזיר־עמיכז‬ ‫• ת ל ת ק ש זןו‪-‬חןם‬
‫אש ב^ין י ובירושלם פפךכאפ תחתו‬
‫־ מ ^ ר ^ו א שי ד ק ^ ^ ס ^סוד‪/‬ים נ ^ שי צ ק תו ד‪:‬־ ‪ :‬י הס משגגו כעולם‬ ‫ופרו ערו על היסזדכה עס סהעדיס‬
‫''שטעו‪-‬ךחורןים א ^לי ^ שי תיוד על ל ך ^ י ם ג ב ר תי‪ : :‬בסלעי׳ הי׳ לחמו ג‪,‬תן לעוכרי לדג «‬ ‫לא חטאו והלא חשב אנוס רפה‬
‫■ ידמין גאחניס ש^א‬ ‫ודולה מו והוא ט כפרבן ראשק אכ ל‬
‫יגור ־גהתמלה כלומד הוא לא‬
‫־'י׳•^־‬
‫א ת ז ה ר ע ח ^ ‪^4‬גפ^ם מי^‬
‫־י״־־י׳ ‪ -‬־י־יו •־׳"'* ‪’ I‬י־‪■ .,-‬י‪'.‬־;‬
‫‪¥‬חדו‪'-‬צציון‬
‫‪• f‬־« ‪:' * - ,‬־^*‬ ‫תיזיסדקנ‬
‫כנ ארן יפראל‬ ‫חושננהתרזהיח כל‬
‫אושללה ארן היא‬
‫‪^ r‬א‬ ‫; ה ל ך ;המלכיותכילאראה״^‬ ‫דרןכלל ונגלותמדי ה ת פ ^ י ל ג נ ז ן ל נ ו ‪-‬‬
‫ב ב צ ע ‪- • r 1 W 3 ? D‬לא נוכל לםו‪^3‬ו*‬ ‫הוא ג״ה טהחללימות זאתשורופ‬
‫־ ואומר אל תחוש ישר^‪ / ^ /‬מדר‬ ‫גיטלהגנין שהיה זה ללגכזן תרפה‬
‫^ פ י ו פ ת ס ך ^ ס ד א ט ם א‪ 3‬נ ו מ ^ מ ע ד מ י ם ג ‪;^,1^5‬ן ‪ 5‬א ש‪,‬־‪,‬ן‪,‬קמ!ןכיפיויך‬ ‫ומלות <יון ‪.‬‬
‫קמל‬ ‫‪.‬‬ ‫וזהו החפיר!‪.‬למון‬
‫עי מו מ ר איו מ ^י ע ^ ה ו ^ מ ר ^ מ י כ ט י ש י ן ‪ ,‬־םתגלה ‪^-‬כות‪ ,‬ית׳‬ ‫>י»צו פרצות גהיכל ובגלות אדיס‬
‫דרן כלל כיעד גשן וטחל• הנה כי‬
‫מלגדתלזנתכס גס מלאכי השרת‬
‫רעלה‪ 090 9‬מי>נ״’‬
‫‪ w‬ימל‬ ‫לתצפי׳ ‪o t‬‬
‫טאחזו‬ ‫‪e '^ r‬‬
‫•'לתצפי׳פאת!‬ ‫■ אי ש‬ ‫* כ ל ה ‪ r a g‬וחת׳נד־־‪-‬ע־ניד■ י ת ר א י נ ד “‬
‫'־ל ‪:‬‬ ‫וגפימעלהאיזאשילא‬
‫מצטערים זגפרע עלהאר־ן אשר לא‬
‫יזצטעריס‬
‫ירואיס פני‪.‬פשכינה? ‪ 011‬תראינה איז‬ ‫מ ר ח קי ם ‪ /‬לכ קי הג ה אי מ ה אי ה ס ‪£‬ר ^ ך‪ ,‬ש ק ל‬ ‫מטאה אן העיכוג ה!א מכס כי לוא‬
‫־״״ן מעת‬
‫׳‬ ‫;העליונה ‪i :‬סכתי חקה‬ ‫■ א ת ־ ע ס נוען‬ ‫' אי ה פ ער א ת ^־ד ^גר ^ ^ ם‬ ‫ית ‪ - !mm‬ט הנץ‬
‫•התרבועתהתראה אותה ההוח^‬
‫• התרבו עתה‬ ‫'־״•־י■•' ‪ : .‬״ ‪; 1 / - 1‬ייי ׳‪ :‬י‬ ‫־י ‪.‬־‪,‬־׳■‪.‬׳‪ /‬־• '‬ ‫*‬
‫סריסיו מי גהיכצו אומר הנגיא‬
‫*•־<‬
‫•ארץמרחקיס;‪ -‬־■‬ ‫• ? ^‪1‬־‬ ‫ישעי׳שהיה קילס החדגן עתה אק־ס *‬
‫‪^ 'f‬ג ה‬ ‫׳ ל ב ד‘‬ ‫בינה‪ :‬חזה ציון ק רי ת מו ע דנו עיניה ו ךן ר אג ר־ן‬ ‫־יאתר ה׳ שיאחד גהשלס גלית מצא»‬
‫ן כ ל‪ -‬־ ^‪ /‬ע ■‬ ‫^‬ ‫‪ ! . . .‬מ ש‪ 9‬ם ‪ £‬ה ^ א ג ^ ‪3‬‬
‫^^^^ ‘ ל‪--‬ך‪,‬כליונל‪-‬ינ תלןו‪ :‬ני א ם־ ; ‪.‬ז״׳ל א‪-‬ה מפי ‪ 5‬״‪f 9‬״< ־י^ן^ן‬ ‫׳‪1‬דרג!וא היפיעי אוה’‪> 9‬נ‪0‬‬
‫ו״וסופייאת י‪,‬אה’‪>1‬ו ׳׳״י״! ‪L‬‬ ‫יעםאריריה׳^־‪ ,‬י^נו'מקונדגהריס״אח^‪ £‬רךן‪,»3‬‬ ‫לפווייגפפינן איזנסאיינ^ ייזיי‬
‫שוקל ‪ 1/1J‬״י׳ייי־ז״ד ‪ftninv I‬‬
‫סו פי א ת ה מג ד לי ס ה ם ״ ^ ^ ^ כ ה‬
‫באויר הם סודות 'י'*'ייי^ י ‪6‬חר‬ ‫^^^^טינו‪.‬קוה‬ ‫הננראגה כחצאתס חפנגיסאותי‬
‫‪5‬ריר‬ ‫אתה ״י״®‬ ‫ב^־יחזקר•‬ ‫נטשו• חכ^ידי‬
‫‪■^.‬י ‪................. - ;*■/.T‬׳‬
‫הוארותכס הוא מ?!כנו• הואיושיעגר‪:‬י'‬
‫־ ‪ • :‬י ‪: • V . f • - , ,3‬‬
‫טקהיתלדיתעי״י״’®‬
‫‪.‬יי אם‬ ‫יודעי התורה‬ ‫‪:‬מתללי קע הוא‬
‫מ ר ב ה ‪.-‬‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫אז‬ ‫‪D‬‬ ‫>‬ ‫־‪-‬‬‫‪i‬‬ ‫ב ך ת רנ ע‬ ‫לוח הטוחאה שאתם מזלידי' געגירה‬
‫אר‬ ‫לומר שלא תגלה‬
‫אפי׳ את עם נועז אפי׳ לא ה י ‪/ ' /‬‬ ‫מזוכז ‪ 7‬וב^־־יאמרשבן חליתי דזעכש‬ ‫סטא אש תאכלכס גגיהנס והוא‬
‫מה אעשה ו א ס פם‬ ‫הנוד׳כי הפוןעצקו הוא כת הנמתאה‬
‫״ י‬ ‫י* ' * ח ־ מ ן ב ן ך ^ ^ ‪ ,‬א ‪ ¥‬י ן >‬ ‫**‬
‫גירתיס מהלמול חלגי'® ^למול‬ ‫סאדסעופה געגירה הוא הממרק!‬
‫געומק שפה בלתי מחזיקי® ^‪.‬פ״ו‬ ‫קרבי‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•'‬ ‫וממוננו גגיהנס כל״א רוחוגנזגיל ■‬
‫י שפ‪-‬לריי ’ ־ '‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫‪,.‬‬ ‫•‬ ‫פו טטוו׳ א גיל פהזא חת הטומאה‬
‫אתם חסת‬ ‫ואין וה רק חשמוע שלא תפחוע ‪ t‬חלמדכס וע^ ק‬ ‫אשד יצדק גו לומר יל* והוא אצלי נועם מליצת רז״ל גאזחרם ט הלשעיס‬
‫‪ p i‬נלעג לתק צו׳ יהו׳ ני הנלתי מגין ההלכה כלאוי מגמגם כלנורו ■‬ ‫הס געצחס מזליטס העציסליפרף כהס גגיהגס פהואהכתית טומאה‪,‬‬
‫‪5‬‬ ‫אתס עס נלעג לטון ואין זה רק ט אין בינה * י‬ ‫אשר ברא משתיתים כמעשיו מוליכם עמו לישרף כהס הה יאמר רוחכם ’‬
‫‪ .‬ציין קיית כו׳ אומר הנגיא בשמו ית׳ הנה איי למי‬ ‫הוא אש תאכלכס ?על כן להיות זה קשה חשעגול מלטות על כן טוג הוא‬
‫לציין וירושלסויגקשגעונו לאגדו והלא תלאגאחריה^' ‪-j j‬‬ ‫‪ .‬לכסכתירתאגריס שיהיו עמים משרפות שיד שהוא טוג‪-‬ד מלטוין ■‬
‫מוב טוג י«א כי תאחר הנה מה רג טוב לגית ישר& אשר יש;ן פיז מ י‬ ‫מיהיו לכם העמיס כחפדתות אכניס לפיד שע״י האש מתלגכיס האכט׳ בן‬
‫בעולגית המקדש גגנייט ומול יוסיף הוא ית׳ לעתיד אס נטיב מעה' \‬ ‫אתס אש שענול מלכיות על ידה תתלכנו מחמשיכס הרעי' ותנצלו תגיהנס‬
‫קןעד ומה‬ ‫ולמה דעה נחסר וז׳׳א חזה וראה ציון קרית חועדנו‬ ‫‪,‬אחר כן העמיס הנו קוצים כסוחים כאששכערו לכס יצתו כגיהנס נ‬
‫'גפחחת גית השואנה שאתה דואה כל אותן האורות הכה אם תרצה‬ ‫^ ט ט ע ן רחוקיס ס׳אחרי דגרו על התדנןאתר הלא העזחדי׳כיחי׳‬
‫עינין תראינה ירושלס כלה מאירה כאשר עתה מיוןשר^א חה שם״י^‬ ‫ההם יתמהו גיאות גויס חרקדי׳כהיכלו והוא ית׳ שותק לכן‬ ‫׳‬
‫לגית המקדם ולא תירא שתחוט כי אס יהי‪5£)5,3 5‬ן‪ 5‬ן ^ ן^(‪5 5-‬וא נ ® ^‬ ‫אמר שמעו רחוקים אשר עשיתי נימי פרפה וכיוצא אשד אתם רתוקים‬
‫נמחפשהההוא וביוד עו קרוגיס לתמן גבורתי ט מהקודם תדעו ' יצעןכינליסע יתדותיו הסאגיתלנצח כי בהיותנו צליקיסלאי^^ן‬
‫זכית אבות וזהו וכל חגליו שהסצדיקס בל ינתקו מלקתי^®'״^*^}‬ ‫המאותר גימיכס ט הן נויאיתי הן הן גגודזתי ״ והנ׳ פחדו גציון בזמן‬
‫גאהל גחחק צדקתס ׳ ושמא תאחר הלא שסעיקר אגירות היצת י ‪J J‬‬ ‫החרנן חטאים מהגלות וכן רעדה אחוה תכפיס מאימת הגלות * ושמא‬
‫‪ I‬שס‬ ‫הגדול מחברו יצרו גדול היחס ^‬ ‫תאתרו ט הלא אחר היותם ח^ויס זחנפיס ‪.‬אס לא יגלו ילקו גגיהנם‬
‫תופשי התורה כעשה אדיר ושמא יוכל לנו אל נירא כי הנ® י*® ^‪/‬רה‬ ‫למ אמר ט מפחד הגלות והשעגול היו אומרים מי יגור מגזית יגרהו‬
‫אדיר הנה ה' לגו שלא יעזבנו נידו בזכות הצדיקים‬ ‫גחרמו חי ייטיג עתנו ויגור לנו שיאסוףילנו אש אוכלה של גיהנס כי טוג‬
‫'כגפסוק הקודם איה סופד כו׳ כי הוא מקוש נסרים הם י^^’® ’* ״ן גי‬ ‫יהיה לס מגיהנם ״ ושמא יאמר איש הלא לטובתכם גירר לכם אברהם‬
‫נח‬ ‫הס תלחיליס רחגי ידים מרחיגיס ®חיי®®י ®‬ ‫הוא‬ ‫אגיכם חלכיות חגיהנם לא טוגה לנו נרירתו כי אלו ידע הוא מה‬
‫אספגעבןכו׳משכלולגית המדרש גאופןש^תלךבואצ'‬ ‫שעגול מלכיית ‪.‬לא היה גורר לנו אותם כי הלא חי הוא אשר יגור אוסף‬
‫היצה*ר להחטיא ואפילו צי אטר הוא הסטן ע‪3‬ח‪ ,‬לאיענרנז ^מזיהי *‬ ‫מורד לנו לחלקנו מוקדי עולם הס החלכיו' תתת גהינ׳הלאהוא גרהס‬
‫אגרהס‬
‫ה׳ שופטינו מ'אתרי אומרו ט אס נהיה תופסי התורה ן ח חז ^ן‬ ‫שהו׳ הול ן צדקות שבכל מקום שהיה הולך אפי׳נחדנה׳היה עושה צדקית‬
‫‪vC? T ’T‬יצ®'י‬ ‫בכשרון שנהיה צדיקים שבדוד חג^י®‬ ‫מתן ל‪:‬ס מעלני חלךנשר ויין כו׳ ודובר חישדם שהיה אומר להם טלם‬
‫^'^מיין '‬ ‫יאכלו שיחויקו טיגה ויגרכו לגעל הסעודה וכיו אומרים לו האם אין‪ V‬האטת לגלתי יחרב הבית‬
‫^^^^יזתבו^^‬ ‫יאגדנו כי זכות התורה תעגב בידו אומרים‬ ‫אתה געליה ואומר להם לאו כי אם יש אלוה גשסיס וכו' על שחשדישם‬
‫גו‪1‬ר‬ ‫ט ה׳ שופטנו כו' והוא שדרן העולס *' *’^^*‬ ‫גאתוג־ז האחת וזה יתכן יאמר נדוגר תישלי' ״ נואם מ צע תעפקות פעס‬
 ‫לא‬ ‫יש?גיה ילד מראות; הצובאות‬
‫נוודליןייםג?‪ 1‬תלשופע ימותיו פזעלים הגזו־ס וא)‪ 5‬כןיהיוו‪ 3‬דימו 'בלצבאס‪^.‬מעלי;הס‪0 :‬די הנר^‪ t‬יזהסי‪ f‬פו‘‪B3‬ירם זאואי‪'1‬הגוי׳עכז״ס‬
‫יושלכו ואשל לא יהיו חללי סבת מ א ס למתים‬
‫לטבתוחלליהס יוסלכו‬
‫מג ם ל‪0‬בי‪4‬זחלליהס‬
‫מבשנתו ••מ ג‬
‫הדיג ישפוט ושלוחי הב ד מגשנתו‬
‫הזא קלת הדין‬ ‫י ל אשחותיט גמ״ד סל ״“‬
‫חעל׳׳הוא‬
‫מעצמם א‪ 1‬מ רעבעלי^ א ח ר ןכגרילסיעלה באסם ועם ג^אילין בלם‬ ‫יכתב! והמלן הקדוס יצוב לפעול ‪ 3j p in‬״‪! 7‬גרליני גימוסיס יפעלו‬
‫קלליחלבעכתנ״כירבר עדוג‪-‬קסו הייסמדחם הנהזההואעלקצף‬ ‫‪ - p 7p‬לי^יס‪-‬הואיהית‬ ‫שליחי הרוגז־ תלכירעתני אד מחשה ממך‬
‫אמרתי‬
‫ואג»••אחר‪ p‬י‬
‫האכשי' ואג‪H‬‬ ‫שעל הגויס הם‬
‫טעלהטיסהסהאכשי‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫״‪.‬‬ ‫המשפט מת ״ ‪L‬‬
‫שראוי‬ ‫ואחי דמ«ח״‬‫יופענו ואחר‬
‫שופטנו‬
‫וחתה על כל צבאס הלא יהיה כי‬ ‫רתחי'‬ ‫חדת‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫וו‬ ‫חדה‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫לע^נו‬
‫ונתקו כל צבא תשחי׳שימק ויותש‬ ‫ל ך ־‪ j 4 .-.® 0 .‬ק ר ב ו י‬
‫מ‪::‬יה חחיקקנו שבהיות על ילואחר‬
‫כחם ^ח׳׳כ ונגלו כספר הגלגל השחי'‬ ‫; ■ • ‪ \ . :‬י• ‪ .‬ךקכ׳יעיבו; חת^מע;‬
‫נ ! יקל ידו שנית בכתיבת ע״יאיזת‬
‫והוא ען!ם הגלגליס הס המסבבים‬ ‫‪w‬־ ‪?^^^^ f‬התכי^וכ^־ ‪ 0‬צ אי ^ ד ‪W !3‬‬ ‫זטתאסדנע שה אתרהחשפטווהו‬
‫אן למעלה מהם רקיע בלתי יזכגב‬ ‫ת' מחיקקהו ואח״ב בתת הגזר׳לפעול'‬
‫נדרן החלן יהיה הוא עצחו ולא חדת‪.‬‬
‫י־י^‪ i‬א‪ c‬י ־‪o‬ה‪c‬כ‪.JmN-‬נ^־^ ‪i‬ד‬ ‫‪ 3‬זי|וו ה ו ל מלכנו ועולדביעיו^‬
‫ק ל • ואמרכיאויעשיןהואית׳כי‬ ‫'־!™מאנייו״ז״יימלןלעשוז!‬
‫כספר שהיריע נגללתסביב ^ העמוד‬
‫כךאותו הרקיע שצגאהשמיס הנו'‬
‫■‬
‫צבאכם‬ ‫וכל‬ ‫כפפר‬ ‫ונגלו;‬ ‫ם‬ ‫מי‬ ‫מג‬ ‫^‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫מדגי׳‬ ‫המשפע יהיה גס ^אהחליז‬
‫הס השדים בו שנס ה‪1‬א; נקרא שמיס‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫־‬ ‫‪9‬‬ ‫ה;‬ ‫אנ‬ ‫^‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫»‬ ‫‪,‬ע*ד‬ ‫‪0‬‬‫פי»״״־פ‪.‬״לץגי>רז‬ ‫^ >‪1‬‬
‫כמפורש פרק אין דורשין ים‪3‬ב סיבוב‬ ‫‪ O^om -‬סהב׳ חנה ע ל ^ ם ה ר דו ע ק ע ם סך?■‬ ‫יייי)פלקד‬
‫א״כגלגל היומי סביב לארץכסע'‬
‫ד ס ה ד שג ד ^‬ ‫**•י יאחר אחר שאם נחטא מא‬
‫על העמוד באופן שכל חלק אשרתית‬
‫נגד מ ל מ די עוברו נגדא״יאשד‬ ‫אילים‪:‬‬
‫‪:‬ס ‪. A • n‬‬ ‫מחלב •‪j b‬‬
‫‪i^ v -‬‬ ‫‪.: • T,‬ד •‬ ‫׳ ‪f‬׳‪,.‬׳‪,.‬‬ ‫נעשות על ג בחינות אלר ■במלת‬
‫שם השכיג' יבול כל סר קצור חהממי'‬
‫*‬ ‫יל• ?^ ‪n‬‬ ‫ם זבח ליהוה‬ ‫רחמיילהקלהרוכ‪1.‬ל!כותנו לק‪:‬טוג‬
‫וישמבר מחט כנגולעלה סגפן‪,‬כ‪ 1‬כי‬
‫לא תוכל כטומאה לעמוד ‪ -‬בפני‬
‫ה׳‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫?נם־־יאכירים‬ ‫ופרים‬ ‫ראמים;נםם‬ ‫דרדו•‬ ‫חסיעגי‬ ‫ייגתוא נימעיקרא הוא‬
‫הקלושה ניי כי ת בפני השנינה ג‬ ‫א ר צ ם ם ד ם‪ ^ .‬ר ם ^ז ל ב מן ־ ב״ו ם >י| ש‬
‫אך לא כל השרים שוים ישכנבול‬ ‫תנפת! מיופי אני ה׳ א‪4‬דנם ?;הוהע‪ 1‬נת שלוםיחלר’ ב ציון ‪:‬׳ ןנה!ןכו■ ™ליה‬
‫עלה חנפןשהואקל האיטתשרוגו‬
‫טומאת ונמשל&’ העלת וי‪0‬אשר‬
‫ככלו ״ ־‬
‫״‪rt‬‬ ‫^^^^ועפרה ‪ 9‬ג‪£‬ריתוהיתהאדצי! לזפת בערה ‪:‬‬ ‫יי‪1‬פיינכ'נילע‪1‬איפ־פאסא’‪,1‬את‪0‬‬
‫ככנוטוחי‬ ‫‪••(:‬ץ ־'^ ^י־יי ;•■יג־׳׳‬ ‫מחזיקיםבכשרוןשתהיוחבלים לחזק‬
‫^ ^ננ ה ל עו ל םי‪ ^ .‬ה ע ^נ ה ס ךו רפוא״תיח ובו חלק‪ .‬טומאה ותהיה‬ ‫יתל״ '‪0‬־‪, 0‬״פ ״‪j‬״‪{,‬‬ ‫פל־פ‬
‫נפילתו השחת וכלה כל חלאת טומאתו‬ ‫האבות לא אושיעכם מ אלהי משפט ^־ור' ^חרב^גצח גצחים אין עבך בה ‪ :‬ויר‪^.‬וה‬
‫ט ותשאיר בו איזה לבר מאיכות‬ ‫אני זזה! נטשו תבלין וכו' לומראלו•‬
‫קדוסה ועל ‪ *OTaio‬אח' וכנובלת‬ ‫^^^רב * ^ כ נ ד ^ ־ ב ך ! וב^ירח‬ ‫רן אי ת‬
‫נטשו חבלין הס כצדיקים שבדור ‪3‬ל‬
‫מתאנה שהוא פרי הפגז' ונשחת לאר׳ן‬ ‫"עליה; ‪.‬‬
‫‪.‬׳*‪.‬׳‪.‬י■‬ ‫‪‘ -................‬‬
‫י‪-‬‬ ‫‘‬ ‫״ ’‬ ‫שתמרנר צחענה‬
‫לחפלה■‬ ‫יחזקו היסודות שאמרנו‬
‫טיתרפז חהצדקו׳הלא יקרה לכס כספינה שהתודן של‪ :‬ישר וחוק וחגיעי' ‪ .‬הנושר אשר לא יבצר מלהיות נ‪,‬ןא>ר; הטבלת קצת ראוי למאכל ועל כן‬
‫לא אמד זכנובל מתאנת אס היה מכוין אל‪ -‬העלה כד א ועלהו לא יבול כי‬ ‫השודדים לבוז בו שאס אין פורשים הנס לא תהלן הספינה ולא תחלט‬
‫אס טבלת שהיא תאנה עציזה הנאכלת בצד מה כמדובר ’•■ ־■ ‪.‬‬ ‫קידסכיחנזקוחהלא תזוז ו^׳לשודדיסחזקיס ביאסגספסוז״םישיגיס‬
‫לותה בשמים חרבו ונו' הנה כתבנו כיעל כל הגזים ששעבד‬ ‫לשלולשללולבחבו וזהזכןתדנסשהת‪1‬רן‪,‬יםד וחוק אחד שבל פרשו נת׳‬
‫והיצרז אתישראל דבר עלי כה והס האמזריס במקרא שבסזו׳‬ ‫לאיושיעזסהת‪ 1‬רןכי א םג ס א‪1‬חזלקאצ^'ללאי‪0‬תלש כיאסיגסעדאיס‬
‫באלייןלקו כתלאמ׳וק‪-‬־ א מ ת מ כ ל הגויס בכףא׳׳ועחלק בכףשניי*■‬ ‫שהוא ‪7‬דכו להיות סלל מלבה מכוולתעתת אפילופסתיס יבוזו אותוג‪1‬‬
‫מכריע את כלס ועל ק אחדי אזחרו גזרת הסללתן‪1‬ל כל הגויס ונתנם‬ ‫וזהו פסיזיס בחו ‪ p13‬נם שהוא ית' תרן הספינה רם וישר וחוק אס אין‬
‫לטבח שה‪1‬א ט נ ^ ס לזולת סינקזס נקמת בני ישראל מהם ולא עשה‬ ‫מדיקיס פזישיס נם ז ט‪1‬תהס להתהלך והחלט מה חעדי לא יושיעם‬
‫ע״י פצחוכי אם מפלת שריה״ס שנחקו■ כל צבא השמים לכן אמר כי אחר‬ ‫‪ ' 0‬כי הלא ידחה למי ^כן תי»סכ‪ 1‬׳‪ 0‬המורן לא יטלבלי פטסת הכס־‪.‬‬
‫שדזתה בשתיי חרגוית’ היא שכינתואסר רותה על שרי העמיס אזתפסת‬ ‫כמדובר ואם תאמרו כי יאמר איש ה שו^ בארן‪,‬ישר'־ הלא אמית סהבוחר‬
‫עיקר אחר כךבעמלקלבט וזהו כי רזתה ב«»י חרבי הוא נשרים הנה‬ ‫כהיותו שוכן בארן ישר׳' והכת נראה שעם היותו צטק ‪ u w‬זכיית עכ״ד‬
‫מרבי היא ס טנ ה מודע ‪.‬ליודעים חןעל ‪,‬אלום תרד גם על העם על ידו‬ ‫ה‪1‬אחולה ו‪”3‬יהדר בח״לבריאאולס ויבא להרהר כי הקרב אל משכן ה"‬
‫פצמומס׳״כ בקודמים ט דלן ק׳׳לפקול בעצמדבשמי׳ ואחר כן ימסזד החס‬ ‫יחלה ואלתא הית ראוי ייטיב לרכי הלא הרי הוא מהפורסיס נס־להגן‬
‫בידזולת! אן או גםעל אדוםהזא־ העם בעצמו‪ :‬תרד ןןר‪ v‬כואעל‪.‬כ‪7‬ול‬ ‫על זולתו זנ״ס על עצחי לז״א‪1‬בל יאמר שלן שהוא השכן בא״י חליתי‬
‫ה‪:‬וא יונ ס על עם תרמי הוא העם עצמו במקז' שנעשה חרמי ולשתי לצמ״‬ ‫קש׳כ אשר בחזן כי הלא העס היזשב בה נפזא עזן שאס אחד לא־ ימצא‬
‫את עמי י של^ כאשד חטאו לי בזמן התרבןשעחדז על הפרק; להכרית‬ ‫ני כי יחלק אותו מה שאין כן בת״ל סחת ועונו עמו והוא עגין חזז׳ל כי‬
‫את פליטי ישראל‘ליצודם‪ -‬בחרחסיורשתס גס׳להס תרד תרבי למשפט‬ ‫^יזינ^׳אלאתדקהדבדיפשאנן אלא על ילד ייסורין ןוהו■ העם תיושב­‬
‫לשפוט; על העפות חרס לכן והנה שתים הכה נקמות פקלק א■ אשר נגעו‬ ‫׳ ב הנ שו א ^ ג‬ ‫■‬
‫בכבוד ה׳ שנית על אשר הרען לישראל‪ .‬אמר כנה חרב לה שהוא על;‬
‫הנוגע אל כבול ה׳יהנה מלאה ‪ 07‬בלבד שהוא לעשות הדברגאן עדיין‬ ‫הנה בביאור תליס כתבנו במחוור ^הים■‬ ‫טיס לשמוע‬
‫לא תתענבבעשות ההרג באש בהרוג על כבוד עמי ןע ל זה אח׳ ה ולשנת‬ ‫יחננו כי בחקזס־פאזימ■ גויםאן עחיס וםמןלהס לאומים‬
‫מ תדוסן מתלב כטועמת מתלטהן ומה שאמרתי חלאהדס הוא‬ ‫ליא כיגיי סהס אסלהיצלו אתישדאל ולאחים הס מלסזתאשר להס‬
‫הוא‬
‫הזישנה ־׳מחלב ‪....‬‬
‫הדאטס־ שנהסיומיזשאזרתי •יי' —‬ ‫הסהדחטס‬ ‫ועתוט' הם‬ ‫נזדם כריס‬
‫נזדםכריסועתוט‬ ‫סנוספס׳ישלאללמ׳סבקסכתסופריסטנניהפצגעי׳אעדצאבלהסהם‬
‫הם‬ ‫ייליס עם ישראל למ״ס בקסכת סופריס כי בני העלגעי׳ אשל לאבדהס‬
‫מחלב כליות אלים חזקים ט בשני מקומות יהיה ההרג ת בבצרה שהית‬ ‫ויבאו ■‪-‬לימות‬
‫את ישראל * •‪ A‬י■‬
‫בליצדו״•׳‪#‬‬
‫למרחקים ‪I W‬‬
‫אברהם* • ‪W /‬‬ ‫במלטוק שהפטסס ' ‪I‬‬
‫׳* י‪#‬‬
‫זבחצ ‪5‬‬
‫לה‬ ‫כי זבח‬
‫וזהו כי‬
‫ועתוטס וזהו‬
‫כדים ועתוטס‬
‫דם כדים‬
‫הוא־ דם‬
‫ושם כוא'‬ ‫כחסרש ‪3‬ירמימ‬
‫בילחיה !פס‬ ‫!יוז•♦ קאדוס ייחויזרש‬ ‫‘‬‫‪n‬‬‫‪fC‬‬‫‪lT‬‬‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫קחשיתלפדת את ישראל ושעליהם נאנזר!מלכתשנא שמתוכו׳ ‪ h‬תקרי‬ ‫‪n ih‬‬
‫בבצרה ואשר אמיתי חחל‪ 3‬כוה‪,‬אןטבח גלי^ באלןאדו זלמהקראזיס‬ ‫מלכת שבא אלא מלכות שבא שחשבו ששלחה היה מלן המשיח ופלאות!‬
‫איליססכסחזקיסכאלים החנגחיס־ הלאהוא טוירדו י א מ ס ע מ ם‬ ‫יזלכות יאמר לאתים כי אץ לאס ^א מלטת י וטנא אל הענק והוא כסלע‬
‫וסטסעס אבירים ומתה אדצם מדם הה הוא ‪ -‬אנמרימדבלה מלאה דם‬ ‫יייי׳״ל כישמיעה מרחוק והקשבה או האונה מקחב אחד מל אשד היצרן‬
‫והנה זאת אעשה ל‪ 5‬ם כי אחרי מותם עפרם מחלב י^מזן ט יתמידו זמן‬ ‫יפיאל הרחוקיםמאתר ית' קרבו טיסילשמועאשר אחםרחוקי' קךב‪1‬‬
‫רנמצטעליסבלתינאנליסטבחקוס הענל״ן העפר אדרבא יזפזמנס‬ ‫כיאססמיעהסהיא‪,‬‬ ‫בקרינה אינו להקשיבשהוא מקרוב‬
‫חינרנהקשיבעהוממקרוב כיחסשמיעהשטת‪.‬‬ ‫ממזיישא^' בקרינה‬
‫׳״׳יז ע עח ט‬
‫ידושן‪ ,‬העפר ויתלי^תכשטי במים בא‪ 1‬ק‪ .‬שיהיו מתקיימיסוחצכסימחף‬ ‫מיחיק ט ג ס קרבתם לרחוק תתייחס‪ .‬אדלאמיס הקרובים ‪ .‬הקשיבר‬
‫תחידומדשןאתהעפר ולחתהואכלוהולאהספיקהריגתסצז חכי יום‬ ‫ויקחזחוסדבל‬
‫‪<A‬‬ ‫^ ׳ ‪.‬‬ ‫— •'•י‪— .‬‬ ‫ועלפידרכסתשתעהארןכו׳ ייקחו מוסד בג‬
‫עי ‪7‬רי‪-‬ס תשמע הלולן כו‬ ‫מקעבה^־אתי ‪ 3‬גויה‬
‫יזסנקגההיה^ד^י ןן צ לין‬
‫שהוא יו‪.^ 530‬‬
‫יוסהכרג שהוא‬
‫לה׳יוסההרג■‬
‫הנוגעלה‬
‫אלהנוגע‬‫כלומר‪1‬אל‬
‫ריזחלה‪0 ib r3‬‬
‫נקה‬ ‫י«ייז־‬ ‫ו<^<^‪1‬‬
‫ל^זי׳והאק!צאצאיהט‬ ‫לה* אינו על‬ ‫*תלם כגדם ופירש ואמר יי■‬
‫^|דסכגדסופירפואמרטקצן<לה'‬
‫שנת של«ןיס בשביל ריב ביק עהואעלני‪-‬ה ‪0‬ר‪.‬יצלואתביון לכ;אמרתו‬ ‫^ ע לכ ל הגוי ס הואהמג הא׳ארגי ישלאלאשד היצרן להם‪ -‬וממה על‪.‬‬
‫ועסלם‬ ‫י‬ ‫׳‬
 ‫‪,‬‬ ‫■ מ עו ב דו ת‬ ‫‪■:‬‬
‫^^*'^מ‪ 15‬לע‪5‬יהאיה^"‬ ‫=־‪5‬תלןזה תזקז ידיס רפות >קה ג־ם כי‬ ‫ז מפרס חח‪ 33‬ידושן}תרחק עם ‪0‬נה שליתה והוא כ♦ יותרק‪«5‬ה ‪5‬פנ>ו’ >‬
‫ד־שנתחזק‪3‬אפן‬ ‫; ‪ jn j‬בניו ועבדיו מדבר כבוד שקו• י■ או^ יאחר ראו נאמה קשה לפניו ־קרב זמלחקה בקבלי משיח■ מ ר‪5v‬א בשוחמם‬
‫אמרולנחהרילנק^’‬ ‫!ית'מה שהיצרו לישראל ‪-‬גי המיוסא׳ של נקס נראה '■לה׳ שנתרשלומים 'ופקד באוגזרס אס לא‬
‫לרם חזאי‬
‫‪i‬חמר^‪* **jPi/j V‬״י‬ ‫שאמור חוקו הוא סיבת המורא* יי^ י?‬ ‫כן איני■מתרצה בשנה אתת‬
‫כיוס אתד ז על ״‬ ‫נראה לו‬
‫^‬ ‫■‬ ‫לריב ציון 'כי שנה א' ‪f t‬‬
‫^‬
‫^ ואל‬ ‫ההשכלה* אשר‪ :‬גאחי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬׳‬ ‫כי אס צרה חתחדתלעולם כיהנה‬
‫אפשר ״רא‪,‬לכן לאלהאמרוחזין‬ ‫^ ^ ^ ^ ■ ב ר ו ; ‪ ^ . :‬י ה ו א י ך ע כ‪1‬‬ ‫ונהפכו נחליה לזפת יכי' לעילס יעלה‬
‫עשנה וכן‬
‫מ ל ו כ ה י ל ‪ 1‬אן• ל כ ל!‪-‬י ע רי ה יהיו• א פ ס ; • ו ע ל ר ת ה‬ ‫־’‬
‫»״יורונננס‪ 1‬נחכס היה ‪P 0 5 J‬‬ ‫^^רזוח ‪ 3‬ם‪^:3‬ר>ה'והזתה‪:‬‬ ‫ח רי ר‪ ,‬״(ץשס״׳ה־הה™‬
‫צוים ‪V‬א ת “‪- :‬‬ ‫ופג^גןו‬
‫< ‪,‬־ •‬ ‫ענה־‪.‬‬ ‫’‬‫‪.‬נוהרתניםהציר‪,‬לבגות‬
‫‪1T-;r . . : • p• T , • -‬‬ ‫גי(׳'נ!הופה‪,‬‬ ‫‪0‬ע!>ה‬ ‫י‬
‫‪* 5,,‬‬ ‫כלו׳ מזומן‬ ‫־הזאת היאעיריוליכה )ישמקויזית‬
‫‪ Oil‬ס נ ק סי נ אזי א ״ ל ^ ^ ^ייןיי ^׳‬ ‫איים וש?ג;ר על־־ך;}הו■ ?קרא אך שם דהלמעה־ץ‬
‫אשד ‪ 00‬חור׳ם וגדיליס ופדים‬
‫^ ומוללו‬ ‫הנקם סחה‬ ‫^^^^מצאה^המן‪ 1‬ח ‪ r‬׳ ^‪:‬מר־ןקננזחקפ־וז‬ ‫מתחת ילה ואין שס מלוכה רק שדרה‬
‫‪VI‬‬ ‫&הים על שנגעו בכנזדוית‬
‫מתחת ידה * יאמר כי חוריה הס ןתמלט ובק^ה ןד^רה בצלך׳ אןז~שכם ןקןצר‬
‫‪,5‬‬ ‫שליו חלילה עכ״ז הוא‬ ‫גדולתה סל מקים שאין פס מלוכה‬
‫יקראו ייאמרו כי אצ״ל חוריה שהם רו ת א ש ה רעותד׳ ; 'דרשו• ‪^ in!^5D“ S y p‬׳‬
‫׳‬ ‫אס להושיע אתכס יז א ‪',‬‬ ‫גדולנה ועשיריה כי אס שיכל פדיה וקראו• א ה ת מהגה ^ נעדרה אשרה״רע^קתד׳‬
‫^ ‪1‬כעיס‬ ‫ויובענסיה־א ני‬ ‫^אפקדו• ני״ פי הו־אצות ו מ הו הו א קכצן ‪:‬‬ ‫יבם הס בעלי השדרה מעתה יהיו‬
‫לינקס מאויבי עבדיו מאפי ״ ‪,‬‬ ‫אפס ורוח והבל כלי׳שלא ינהגי שררה‬
‫כי‬
‫בכבודו ית כחאחרם‪ L‬ז ל ני י‬ ‫באופן לא יצרו את ישראל עוד ■ ןהוא־־הפיל להןנורל ‪ w‬הלקתה^להם בל^עד־‬
‫ומקללך אאיי‬
‫‪. .‬‬ ‫לחיצר לאברהם אמר‬ ‫^^^^^שוהלךררוךור?^‪:‬גמבה‪: :‬‬ ‫באומה כי גס עד כה בגזירת הקיסר י ‪.‬‬
‫שהואאאורנקיס עשה ןלנ‪.‬גפ‬
‫פצמגית^אמר ונחי’‪•V ’ ^^ ’5*” >,5‬‬ ‫ייס׳׳סום■‬ ‫לה•‪35‬‬ ‫היו‪:‬ש‪0‬י‪ 0‬אן לא יועיל ליזוכי‬
‫־נסבייקוסההיא תעלה ארחניתיה‬
‫אחד כמה;שכתבנו נ^י‬ ‫‪ ; :;':' V :‬עךבךז;ורתפךח‬ ‫סידס וכו׳ * ואל יעלה על רוחכם כי ‪. , .‬‬
‫התירה כי יש הפרש נין כפקילן‬ ‫דרךגווסא אני אוח' סינאי שם תניס כהבצ^^‘׳;פרה תפרחותגל אף גי^תורנן כבול‬
‫הנעשית ע י משתית לנת׳^יא מין‬ ‫ובנית יענה ציים יאיים ושעירים‬
‫יתיכי אשר‪ .‬הוא ע״י משחי׳איני יי^ ‪I‬‬ ‫ולילית קפוז ודיית אך לא יחיייב יהיו הלבנון ג תן־ ל ה ך הד ר הכ ך מ ^ ו^?‪5‬רה המר^‬
‫בין צדיק לרשע מה סא'!‬ ‫כל אלו בל׳‬
‫יד! ית' פלא יתשיא השערה וזה י*‬ ‫ספר‬
‫חזקו כ‪ '1‬אמרו אל תיראו‬ ‫וקראר‬
‫‪iih‬‬ ‫־ פקידת החשעגדי'אתכם‬ ‫^י‬ ‫‪jjTT‬‬ ‫• “״• ‪•• ^ *<:' • V‬‬ ‫• •‪-‬לן *‬ ‫משס‬
‫משחיתורנלקוגסאתסכואיני^ו‬ ‫פקדי להצר זו את זי בפקידת מלחמה ‪%‬יויםהו‪-‬איבוא‪.‬דשן;נכס ‪ :‬אזתפקחגדקעעי‬
‫‪is‬‬ ‫‪ ■:‬כי‪,‬הנה ‪:6‬יכם חזזחן‬ ‫;על מקיימיתס כי הלא לא בבחייתס‬
‫‪j‬‬ ‫‪j‬‬ ‫גס סנקם־ יבא הוא ‪,‬‬
‫^^^שיםהפתקנה;•‬ ‫הוא ־‬ ‫באו כי הלא פי ה' הוא ציה ויומו‬
‫‪.‬‬ ‫ה ^ ס לשלס גמ‪,‬ל אלהים ‪-‬‬ ‫קבצס ועל כן אתת מהגה צא נעדרה ‪3‬פחץתךןד^שוןאלפ םי~נבק^ו• ‪ 5‬ט ^ ר ם?כם ‪.‬‬
‫ןצ‪-‬מ^{ון • לו יעה עכ״ו לא יניח את הנקה יי’ ^‬ ‫ו ^;י פן ^ ר כ ה ■‪.‬‬ ‫ומה שאמרתי אסה לעיתה לא‬
‫המשתית לנקיסכי אם היא‬ ‫פקדי פקיד' קעשה על חקומותן הוא‬
‫‪ 6 0‬בנוה מגילן רבצר׳חציר ‪7‬־'קנך^^‬ ‫יי‬
‫בעציוו וע״י כןיישעכם עבמכס נ‬ ‫כי הוא יתברך הפיל לכס גולל איזה‬
‫היא יבחין מה שאין כן המשחית‬ ‫‪H‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪P‬‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫‪.‬ל?יך'‬ ‫•‬ ‫להן‬ ‫‪ .‬גבול כל אחת ״' ‪ 4‬יידו חלקתה‬
‫’ יושיעכם כי אינו ח‪3‬חין‪ ,‬ןה‪,‬א חע ז‬ ‫^^^^עבךגו’ ט ^ ^ והד^־^ ‪o‬ו ■‬ ‫נקומצוחצס לכל אחד יאחד באיפן‬
‫מה שכתבנו שעשן כח‪5‬ר‪,‬׳ מלכסות‬ ‫‪ .‬פעל עולס יירשוה‬
‫ועבר ה׳ כו' ולא יתן הלזשחית יס׳ ״•‬
‫דדך‬ ‫‪,‬‬ ‫וכו׳ ‪:‬‬
‫תפקחנה כי' הנה כתבנו חרז״לכי כימי צאתנו חאר׳ן מצרים ע ^‬ ‫קדבד וציה וכו׳ כנה ידוע מאחר לז״ל כי החדגת׳חלאים‬ ‫י׳טשום‬
‫מדכלות כן לעתיד ושם נגאל וכתבנו נסמ;ן שעל אמ ישס‬ ‫’;־‬ ‫מכחות הטומאה יעל כן הקבש חצוי בהם ושזה קיה שפע‬ ‫‪' .‬‬
‫מדבר וציה כו' ואח' שלא ירפו ידיהם בראות עצמןבמדה'‬ ‫השגחתי ית'להיציאשםקיםחצילהחלמיש! ועולילעניחרז׳׳לכיכאשר‪,‬‬
‫נקס יבא כי׳יייסעכס‪.*,‬אמד עתה מה א!ת אעשה להם להעירם ולחזק‬ ‫בצאת ישראל חגלות קצרים 'הלכובחדבדית כך‪ ,‬לעתיד עתיליס לצאת‬
‫ידס שידעו כי הנה אלהיהס אתם ‪ .‬הלא הוא כי יראו סימן גלול והיא^‬ ‫המדבר יחשס יעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב * ינבא אל הענין אתר‬
‫אז תפקחנה עיני עוריס זאזני הרשי' תפתחנה אז ידלג כאיל פסח ותייז‬ ‫הנה אמרתי כי ריחו ית' הוא קבצן את הצייס יאיים ופעיריס ולילית‬
‫לשון אלס ימחה נחשך‪ .‬זה אס לא כי השפע^הי פרן ^ארן• ןה‪,‬א כי הנ^‬ ‫והוא הפיל להן גורל וידי חלקתה להם בקו ■־ ‪ .‬הנה בחינותיו יתברך פנז׳‬
‫העדר מיס והפלחה נעדר ‪,‬מן ה‪3‬ידבל על כי אין כוכג או שר החק■^^‬ ‫שעשה העיר שוחחה ופציבתרית הןהשישפים אתלזד‪3‬ר‪1‬גיהאשך‬
‫מחייבו כי אס כחית טימ^‪J‬ה המחייבים יובש ורוגז ונחה ו‪,‬לעכי הוסו*‬ ‫יצאו שם ישראל לעתיד ־ יה‪1‬א כי ‪ ,‬כל כתות הטימאה שהיו במדבר ציה‬
‫משם כת ניחא וסיתה קדושה אס לא בהיות שם'חיים ברכוי מ כיה נפיז‬ ‫חהחדבר‬ ‫וערבה‪.‬יעבירם היא ית' ואל כרך גדול שלה ’כאמור ויוסרו‬
‫השפע אלהי כי שלא בטבע נבקעז בחדגל מיס ונחלים בערבה ויהי‬ ‫ציה ועל ידי כן ימצאו ששין ושמחה במדבר ציה וערגה‪ .‬ותפרח כחבצלת‬
‫נבקעו כו' ' יזהעצחו טעם אל לפקח עיני‪,‬עורוס והפתח חרשים וכו ג*‬ ‫כי ע״י סיליק כח הטומאה חשס תפרח כחבצלת כי אין שם כח טימאה‬
‫באשר ה' אתם כלחקיס אפר נמנע סס בטבע א׳חכחושיס אז ינקעאיי‬ ‫המונע השפע ‪1‬הנה זה בלבד הפרתה בלתי כפולה בראשיתה אן אחרי‬
‫השפע בעיניס עורות יאזניס חרפות ולדלג הפסת ולרון לשון אלם‪ :‬יסן‬ ‫כן בהיות שס ישראל ימים פדית תפרח הפרחה כפולה וזהו פדות תפרח‬
‫עתה השפע נפלן‪,‬כי הנה נבקעו כו'• ‪ ,‬ועוד לאיה כי ה'מחם הסן‬ ‫ותגל וכן אף גילת ורנן ונלזהלחה הלאהואכי מולהלבניןניתןלה‬
‫הוא כביד שכינה השורה בלבנון הוא ג ה זטעס היות כבול ה;במדבר; ‪ .‬החדפריתהמלאי׳ כחית הניוחאה כי הנה‪ ,‬והיה שם מסלול ‪ ,‬ןדרן מה פאןל‬
‫כן דרך המדג'כנודע? ולא יעלה על לב אולי מכח כחית כטומאה אי^‬ ‫היא כי הדר הכרחל והשרון הס הצדיקים הנקרא־ס הזר החקוס כענין‬
‫®‪*1‬‬‫איני '‬
‫ודדןכיכ? ״’‬
‫המסלול‪ A‬ירד‬
‫עשו ‪f v‬‬
‫הטומאה ‪' r‬‬
‫חכחית ‪- . n‬‬
‫המושפעים«»‪.) 1-‬‬
‫ערבייםיר«‪.1‬־וי‪1‬״י‪»..‬‬
‫אדםטררייין‬
‫אדם‬ ‫כשהצדיק בעיר היא הודה הוא הדרה אותי ההדר הס צליקי ‪0‬היי בכלמל‬
‫רי‬ ‫רק דדן הקדש יקרא לה לדין ההיא עשזיה מכת הקל' חאתוייז‬ ‫והשרון שהיו אז במדבר‪ .‬אז המה יראו שם כבור ה יהדר אלהינו ־‬
‫כי הלא נראה בחוש כי לא *עברנו‪ .‬את החסולל ההוא טמא • עסהיוש^^‬
‫והיא למי כי המדבר היא למי לכתות החזקאה‬
‫ידים רפות כן' הנה חאורן‪:‬הגלות הלז רפו ידים ‪ .‬תו ת‬
‫כתתייאשי' חן הגאולה ותשו כל ברכים מצרתיאירן ה שעביד‬
‫חזקו‬
‫אן כןי אימד כי דרן הקדם הוא ואין שייכ‪,‬ח‪,‬חגא ל‪3‬א כי טמא וע‬ ‫מזליהם אחר חזקו יליס רפות וברכי׳ כושלות אמצו ‪ . .‬יהנה להיות כי אין‬
‫הילך דרך הילן יחיד וגס איילים מסתכלים אותן המקומות ילכי®® ‪.‬ן‬ ‫לרן אנשים לייחד ת!ק ואמן אס לא לחי שירא חחי ‪ .‬שתקיף מחנו וכיוצא‬
‫י‪,‬קעי מה שאין כן הדלן כי אס שיתע! במלבר סישימין דדן י(ן יי^‘‬ ‫מיקרצרית המתחזקות עליי ןע"ל זה היה נלאה כי באיזודלישדאל אסירי‬
‫יק‬ ‫‪.‬‬
 ‫לב‬ ‫לה מראות הצובאות‬ ‫י׳טעיה‬
‫עניןחבםעברמתיס־מחבםלץת לותזקי?לסנמריב ב^כישחטאל; כ‬ ‫יקהשגח'זקדןשתוית׳*זעררי(ילכיה׳םםכיגסלאיליהפםארילאשר‬
‫ועל כן השמילדישעיה פה־ הענין כי סחן סנשחע מ דנייי ץ קי! ^י!־ ‪,‬‬ ‫דרכו ליזזיק ואין העדר עליית האריה נלרד ההיא מחתת היות שם פרץ‬
‫כי הנה ארז״ל כי שנה ראשונה נתן לו הסי האמזר סס ונדר לתת לו ך‬ ‫יזיותהחעכב ביד האריה חלעלו׳ כי יירא האריה חהפריץ‪,‬שבחיות ההוא‬
‫”ל ־■״ ' ״ ־ ^ ’ א ״ י י י ״ י‬ ‫־‪ 5‬־ דיו ה״יא ־ה־^ «‬ ‫‪ h‬י ע!־־ *‪ -‬ה‬

‫‪S‬‬ ‫לפייסו ‪s :‬‬

‫לבקש פנאי‬ ‫‪” ,S‬‬ ‫שהכונ׳היתה“עצה‬
‫;; ‪: r‬‬ ‫מ״ "‬ ‫־■ ‪ S , i‬״ ‪i r £ ' ^ ,‬‬
‫ג א ו ל י ם ; ו&דו ” י ה ו ה׳ ע ! ב ו‪ .‬ן ו ב או ■ צ ו ן ‪n T O‬‬ ‫״היהעי‪-‬־גסיתה־לה״״ואיסיה ■‬
‫ולהכין ביני וביני גבורה■ לחלחחה'‬
‫ו ש מ ס ת ע ו ל ס ע ל ־ ר א ־ ש ם ש ש ו ן ו ען מ ה ה‪.‬י שי גו ‪-‬‬ ‫עס כו׳והלמ ״ ׳■* ' או יאחר‬
‫כלומר אן באשר נדרת סן כסף לוהב־‬
‫ונתת ועתרי גשנה השנית לא ׳ נתת‬ ‫^יג‪^ 1‬ו ^ ^נ ח ה ‪ '■ * ' :‬י־ ‪” -‬‬ ‫'י י י *' ־ ״*‬ ‫יהיהשסאריהושחאתאממהאריק‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫אין פחי כי לא ישחית כי כבק׳ יאכל‬
‫על חה^טתתעתה שחרדת בי וזהו׳‬
‫ל ן ; ‪ C a p . 36‬ן י ך ‪ ,‬י‬ ‫״?( א ך ש‪:‬־ הי ח פי‪-‬ז ה'ו ת ז‪1‬לת‪1‬‬
‫אות'עתה על חה בטחת כי חרדת בי‬
‫‪ -‬ל מ לן י ח ז קן ד ־‪1‬ו•‬ ‫‪/‬׳■ ‪; :‬־ ־״־‬ ‫לו א גס חזיז אין פחד פי הנה ו פ חן‬
‫חה נתוסף עתה עזרלך שבטחת׳‬
‫לחרוד ב>קה שאין כן אשתקד כלותר׳‬ ‫־ ס נ ה ר י ב מ ו׳ ר ^‪ .‬ע ל כ ^ ס ‪ :‬ה ו ד ה ר ז ל > ה ח ■‬ ‫' ” י ו ?''' י י‬
‫סאם הוא שאין לן חה לתת לחה נדרת'‬
‫ר ב ש ל‪ ,‬ח׳‬ ‫‪ .> r‬שו ר א ת‬ ‫^ פ ש ם ^ ‪ ; .‬ד ע ‪ t‬ל ה׳ ‪ .‬מ ל ^‬ ‫״;” ׳'נ אי ק ש״חי־שיש ־ ס י י ד‬
‫אן אינו כי אש שיש לן וראיתי עתה'‬
‫ב ב ד‬ ‫חז קי דו ■ כ ה > ל‪,‬‬ ‫א עי ־ ה מ לן‪:‬‬ ‫מ סי ב ^ י ת ^ ט ל מ ה‬ ‫’ ל י' ’ ' ® י י ־ י ל ־ ׳ י ש ־ י ' י י ל ״‬
‫בחה לבטוח 'ויזה היה הלבד שבו‘‬
‫״‬ ‫בטחת‬ ‫י•'’‬ ‫^ ‪ n ^ D .p 5 w‬ש ד ה;‬ ‫‪ ,‬י'‪:‬״‪.‬ג ^‪ :‬ל’ ס ״ ־ ל י נ י ‪ -‬י ע נ ״ ״' י !‬
‫בטחת כו'ראוי לשים־לב'‬ ‫הגה‬ ‫כ ו ב ס ‪ ^ :‬א א ל ץ א ל י ‪ ^ .‬ם ‪ 3,‬ן ‪ -‬ח ל קי ה ו‪ ] ^ ^ .‬ד ?גל־‬ ‫ו ב ל ו י י ‪ ■'6‬יש‪.‬־‪ !.‬־‪ '.‬ה ה ־לרי‬
‫כיהנה פשט ככתוביס‬ ‫’‬
‫היי תו ^ טננ א ה ס פ רויו א ה • כן ־ ־ א ס ף ה מז כי ר ‪:‬‬ ‫'־■'י״'•‪■-‬ה״יקלאואשדסצאה^‬
‫^ ^ ^ ^ כ רו‪-‬נ ^ א ל‪ -‬הז פ הי‬ ‫״״ ’‪ ' ? ^ ^ ! 1‬׳ ; '‘ ‪''" '',‬׳ * ’ ' ’’‬

‫•‪• a‬י״‪• : -‬י‪•a; ,‬‬ ‫‪ V : :‬י ־ ׳ * ־ ' ‪‘ 'V‬‬ ‫וכוס יתקכיאחראותרו והלכו'גאולי'‬
‫תשיב כו' והנה לפי זה יקשה כי כלא‬
‫מ ר ד תי כי • ‪ :‬ה ג ה ב ט ה ת ע ל ^ ־ י מ ^ ע ג ר ת הפןנה■‬ ‫לס לוי אחרוןאח׳ כי גספלוייה׳‬
‫א״כ איפה איך ב&זף דברי לחיותו‬
‫את כחלוקה השלישית• חוזר ומזכיר‪.‬‬ ‫''״י’יי׳’״"יי;' ייי ]״’’״‪.‬״‪ . 1‬הרצוץ הזה על־ מ ‪ %‬ם א;שטסםה א* >עדיו‬
‫מנין הגטחון על מצרים נאי׳ותגטת‬
‫‪V •^ ‘V‬‬ ‫כי עס שהס גרתו נגיה לדורות בענין‬
‫לן עלימצ׳ריס לרכב ולפרשים י־ ועול‬
‫ה כ ט ה י ם ע ליו ‪ • :‬ו כ י ~ ת א כ ר א לי אל״י היודז‬ ‫המרגלים עתל יבואו ׳ ברנה בזכו׳ז‬
‫כי אחר שדתה שלש החלוקת ׳ חזר‬
‫אל השגית ואומר המבלעדי ה" עליתי‬
‫נו" והראוי'היה לומר זה אחר פסוק;‬
‫‪r‬׳ ‪'V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫ב מ ^‪ i‬י ו ו א ר ת‬ ‫סבצאתו נתמלא הבית אורה‪:‬אור‬
‫וכי תאחר אלי כו' קולס לאוח' ועתה‬
‫התערב נא מ׳•־ ועוד חהעלהעל־‬
‫‘‬
‫ועתה‬ ‫‪:‬‬ ‫הזהתיעתחוו■‬ ‫המזיבח‬ ‫לפני‬ ‫‪%‬ם‬ ‫וליו?ש‬ ‫העיל׳ על שהי׳עתיל לקבל תורהאוי‬
‫דעת אליקים ושבנא ויואת לאחר‬ ‫^ א דג‪ :‬ח ^ ף ^ו רן ^ ץ ״ז ‪%‬‬
‫ארחייו‬
‫‪.‬‬ ‫עבדיך‬
‫י‬ ‫לרבשקה דגר נא אל‬
‫‪I‬‬ ‫אל^ם '‬ ‫‪-‬‬ ‫־•■‬
‫" ‪• ■:,‬‬ ‫‪: •:‬‬
‫■‬ ‫וכלכך ■ ‪.... ,.. .; r‬‬ ‫היהעולס‬
‫זכנכן‬ ‫לקגלתורה‪s’v‬לא ‪ v‬עונס‬
‫־ ‪ - r‬״‪ j‬׳‪/‬׳‬
‫יהיו תוהיס על הראשונית שכל רעזתס היו בקשת חותרות ‪ .‬ותענזגיס‪ • *.‬ס' ונתנו טעס מפני העס אשר על החומה ולא ידעו כי אדרבא כי אחר‬
‫זשחחת וגיל אז יבאו נכנעים כי ימאסו בששון‪.‬ושמחה ודבקו ביגון ‪ ,‬שהוא אינו עושה אלאלהכעים כי אדרבא יתפקר יותר כאשר טסה לוח‬
‫אנחה על חה שמאז עברו רצון קונס באופן שיצטין הוא ית' לעשותן ' האל אדונין ואליךשלחני כו הלא* על האנסים כו זאו ויקר^ כקול גדול‬
‫ריר!יחחייו ^^׳וליהרעחרמ לומל םחו‬ ‫י^יידרזי‬ ‫*‬ ‫__‬
‫_‬‫■ייי* ‪_1‬‬
‫_•‪------------------------‬‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫_‬
‫_‬‫_‬‫‪_^ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫_‬

‫י ‪V‬‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‪-‬׳;׳• ״ץ״׳• ‪J--------------------‬‬ ‫ע;‬ ‫‪ J np‬עי־‪uii‬‬ ‫ייועון‬
‫חלאכיס בראש כל א׳ חישר׳ בהקליחס נעשה לנפתע אשר אותש הכ^לו׳ ‪3 -‬ה ‪ pp‬ן לו השוחד כי תאבדנו לבלתי הועיל והחשיל איבוד קוחץ השות‬
‫’ ״ ־ נ ־יק‪.‬ס נ״דא ‪■.‬ת־צלתני יסיאל ‪ 6‬ת ע‪ 7‬י סנ‪,‬׳ ‪6‬ד״(ל ט • ״ ‪ ,‬״ ‪ ■.‬לנק‪-‬נתגנףפיפלו ח־פ־״״וןל א‪.‬־‪.‬־ ופלהנפי!‪ !.‬הסגח״־־וא על■;‬
‫“ ’’ ' ? ' " ‪,3‬‬ ‫ה־ אחר וני תא״י ־‪ 1‬הלאהואיאסיהסיי‬ ‫י־״־ד'ייהו‪ 1‬שחחינעולסעליאפם‪-‬והנ;על־א״רוה־ת‪.‬ג‪-‬אצלנ‪ 1‬נ י‬
‫‪ .‬קג ך א מוי ש פ‬ ‫‪ P‬־ ־ ־תייתיונוון פניתצו להם פקס חייותח ש שנודחצנמת וחירות; ‪ ,‬חזנ־י סו מ ק פיי ם מ־‪ .‬ת והוא הסייס נחצות ‪v‬‬
‫’'״לאונחותושוהה‪£‬טשנרת‪ 1‬נ ת‪1‬ינשהואחאמררשנ־>שהואדןושס ■ ה‪ 7‬נ י נ א‪ 1‬חרו שני ספ’ ת״״סי‬
‫^נ‪.,‬־ת‪,‬נא־ל‪ 0‬־ ־ ־ י‪. 0‬ש־תהש״קום־’ ־ ‪ -‬ת‪ .‬־‪ 6.‬״ ־ ; ׳ ־ ג ״ ח ־ י ^ ס ‪ ’ -‬״ ״‬
‫״‪■;,‬־יחש־'‬ ‫אפשראא׳ ״ ‪ , ^ .‬ח ד נ ש “‪ 0‬י־‬
‫שיעזרואוחךנסוםים ורכב כיחשס‬ ‫בשנידרכי ‪ ^6‬״ *‬
‫׳‪ :‬־ ־' ״ ’ ״ ״ ״ ! ‪ ' ! " 5.‬חצריט אפשר ^ ^ ״ '‬ ‫' ‪ ; -‬״ ״ ־ ״ ל ט ו ש נח‪-‬שי־ל‪.‬‬
‫יייז‪-‬אן החות אשד מפס וה לזא בורח כח״ש ז״ל כי משת ז שט‬
‫כוי^מוצא הסוס־י׳ לכל העזלטכי על כן צוה ית׳ ואחר לא ירבה לו סו ס ץ‬ ‫ליזפורש ליה חנייתו מעליו בזמן סילוקרולפי זה נחשין לרך רז ל בכתו‬
‫ולא ישיב את העם חצריחה למען הרגית סוס שנית םימזרס במי חיל‬
‫איייי איחדו ושחחת עולס על ראשם שהן השתי כתלים שהס חירות‬
‫אד לתת ג״ל לישראל סוסים לחילם ולפרשיהס גס הטהנה שתים חלו ו‪.‬א‬
‫חחלליית יחלאןהחות אח' ששון שהוא תחת אבל של חלאן המות ושחתה‬
‫יעשו יחד כי אין השכר שיוכלו ישראל לתת להם עולה לוה ולזה והן אלה•‬
‫סתחש אנחת השעבוד חן העבודה ישיגו ונסו יגון החיתה שהיא יגון‬
‫דברי רב שקה כשב טל הטענה הראשונה על ”^יי® ייייי א®‬ ‫ילן אנחת העבודה והשעבוד כד״א ויאנחו ב״י מן העבודה ז‬
‫גטחונןעלחצריטהוא עלהסזסיםשתקחחשס חה יסכוןלןזהאסאין‬
‫לד פרשים ליסבעליהט כו׳ הנה ופתה התערב נ א ע ס אדו ר ה מלן‬
‫בארבע כו' הכה בספר מלכים אחרי א‪ 1‬ח' שעלה על ערי יהודה‬ ‫ויהי‬
‫י הבצורית ויתפשם קילס סיפור שליחות רגסקה אוחרכישלת‬ ‫י‬
‫סתערב אל לבן לעמן נגדו ואניאתןלןמשלואלפיס סוסיסהתספיק‬ ‫חזקיהו אל מלך אשור לכישה לאחר חטאתי שוג חעלי אח| אשר תתן עלי‬
‫לתתלךרוכביס מליהסוא״כ אחר שאין בחילן אלפים פרשים גס שיותן‬ ‫אשא זישס חלךאשזר על חזקיהו שלשחאותככרכסף ושלשיסככרזהב‬
‫לד אלפיס סוסים ואט כן אין תשיב את פני פחת אחת ס שאם פחת ת‬
‫זיתן חזקיהו את כל הכסף כו׳ואח״ב מספ את אשר שלח את תרתן כו׳ואת‬
‫עגלי אדוני ישים פניו נגדן אין תעצר כח להשיב אחור את פניו שיפנה‬
‫יבשקה וראיי לש*ס לב לחה השמיטו ישעיה פה והנה לזה נישית לב אל‬
‫עורן<להפוךפבי) ולנופקפנין בלומר כי פחת קטן כזה ישלו רכב‬
‫!פלשים‬ ‫*‬ ‫איחיי ועת־ על חי בטחת כי חלת עתה‪.‬תיותדת אך יתכן כי פה דמד‬
 ‫‪,‬‬ ‫העוכאות‬
‫‪u </5‬הי הגזים‬
‫^ »' דמיי פסזקי' *‬ ‫ר\ה לז לתת מ^ס יליייי מיד ״*‬ ‫!שושיס הדנה מי‪/‬ד ‪ p p‬זי^?ל‪1‬זפן ‪cfo 3‬טח‪1‬נך פל חצרים ע‪ 5‬נתינת‬

‫&ת‪1:‬חעז‬ ‫לן ווהזאזחרו זתנטתלן עצמצריסלדמ; ׳ יוועזדכיהאימיייאלמהמעיהי ה’ ^^^” ^^'^ ד‬

‫רז ע‪ 5‬ענה אמ‬ ‫ן‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫!לפרשיס‪ ?»pp3‬כלוחיהאס ‪PU3P‬‬
‫? ^ ״ ״‪6,‬לח!כם ’‬ ‫»‪ tP‬לן דכנ ללאפין וגס‪.‬פמ!י‪ 9‬א מ ״ ת ו ‪ %‬ל ת ת ל ה ר כ מ ם ע ל י ה ם ‘‬
‫כל‪.‬׳‪.‬י‪ .‬י)ק־<גא־‪, «,‬נ״״י־־יו ו אי ף ת ^י ב א ת פ גי פ ח ״ א ח ד עכל; א דני ״^י‪,‬״״’‪ 5‬לי־אתס‪/‬״פי־־״'״“‬
‫‪ .‬׳!^זכלןאיה‬ ‫בטחון חצליספהוא הראשון פהוניד =־'‪ '-‬״־ ־ ‪.• -‬־‪^■,‬־־ ‪.* ,v‬יי*'־״"‪ .‬ז*־‪:‬״ע־ ‪ /:‬יי ‪ ,‬ופוד תה צי‬
‫^י אתכס‪.‬״ *‬ ‫לאח׳ מסי אתי‬ ‫^ ^ ^ ^ ע ל־ מ צ ח ם ל רנ בו ל פד ^‪1‬ים*‬ ‫לחמלה שתלב! ללבל על השני שהוא '‬
‫חזקיהי‬ ‫ו ע ת ה ה ס ב ל עיי י ^ ה ע לי תי עב!־הארץ ה ז א ו ת ׳ ^^״״׳‬ ‫גשחון השגחת! יתבל׳ שאחד לחעלה‬
‫*‪,‬מ נאיי‬
‫‪.‬‬ ‫זעידאות' פןהןיסית א״י‬
‫זעזל ‪) 6‬״‬ ‫•‬ ‫‪rnW>/-1S‬ד• ‪ J J C ; 4 .‬״־ ‪^ L,‘ :1‬‬ ‫וכי תאייי אליא* י ״ יא״י‬
‫לאח׳ה‪/‬צילנזכז׳כיהלא זה בהי‬ ‫ל ה ש חי ת ה ?הוה א מ ר א לי ע ל ה ^‪ -‬דז אי ץ ה ז א ת‬ ‫אחיתישהי׳ית׳כמז׳עלהסי״חזקיה‪,‬‬
‫פיזזים‬
‫‪ . 0.‬פ ״‬ ‫‪“ .‬״>■ ׳‬ ‫והשחיתה ‪ :‬ראמר אליקים ושבנא ליואדז אל ­­‬ ‫את כחותיו לאו נא כי כן ה!א כי ?לא‬
‫שעושה דבר ה חיסי־'‬ ‫^^בדיףאר שתכי שמזןים‬ ‫שנאתי •להשחית ‪-‬את‬‫מחנו יצא חה ‪-‬‬
‫ו^'ןלכי סיהיהחפננ‬ ‫*רושליס כי החגלעלי ה׳ עליתי כו׳ה'‬
‫״ ״ ־ !נ ״ ־ינ ״ ת ״ ״ ״י ״ז; ־‬ ‫^נ חנוו א ^־ תדנ ך אלינו ןהודירת באזמ העבם‬ ‫אמר אלי כו׳* או שעזר הכתוב ואם‬
‫‪,l‬״ ‪t‬‬ ‫‪ 5‬ה״’ ל עו חיי!’ ״ “ ” י י‬ ‫אשר על־־החסה ‪ :‬דאמררבשצ־ה ה אל אדניף‬ ‫יאחר שחבלעלי ה׳ לא הסיר גחותיו‬
‫‪ 5‬נ'‪.‬פ’ ת פ פ ״ “ “ י' “ ' י “ י'י ''‪06‬מפ‬ ‫^לדנרארדהדבריסהאלה‬ ‫ןא* ‪ 6‬ף ^־‪£‬לחני‬ ‫גס המכלעדי היעליתי כו׳ לאיזו סיכה‬
‫סיהי? • !יגה נשחוע &יקיס וחניריו‬
‫‪ 7‬נ‪ p in ,‬י‪5‬ז ל־"»י ‪ , U‬״‬ ‫לאנל־ל‬ ‫על־החמה‬ ‫ה^שםם‬ ‫על־האנשים‬ ‫הלא‬ ‫את כל הלנריס האלה אחרו בלנס‬
‫^^תאתד ש^יה ם עמכם •‪:‬‬ ‫את~חראיהם‬ ‫אם טונת החלן היתה לכבוש את‬
‫״ ״‪ .‬־יי ‪ -‬״ ז ־ ״י ״' ^ ‪ -‬־ ^‬ ‫‪ p ( b‬לחה שלח אלינו שלית לאחר‬
‫״‪ 1‬ר‪6‬ומרים‬ ‫^‪ .‬מ ד רבשכןה ^^ראבקו^^־גך^יהוחח דאמף‬ ‫לחלכנו פל חה במת כי חדל בו כי אם‬
‫מחזיק בילו ז מ י י ^ ‪1‬ו‪5‬ל‬
‫כי שכנא היהמשצח לסנ^י’ ^^ מן‬ ‫צה‬ ‫המלןז'הגךו ‪ 5‬מלןי אשוח ‪:‬‬ ‫____^‬
‫כמתון ואס‬ ‫_ ‪_.‬‬
‫הואעלחצריס אינו‬
‫שכנא וסיעתו השליייי ייזיז^ןמומיה‬ ‫א מ ר ה מ ל ה א ל ־ ־ י ש א ל כ ס ח ז ק י ה ו כי ^ א ־ ־ י ו נ ל‬ ‫־ הוא על ה׳ ית הלא הזא הסיל את‬
‫לא • השלימו כי פל ק ^ ‪frt, I‬‬
‫זצהב נן‬
‫׳־'־‪Vh, 0‬‬
‫לה‘‪ 5‬ע‬
‫המחזיק לבסהיה מטיצ י‬
‫אתהעסאליובדבריסטיץ® •״ירו‬
‫לא‬ ‫אל העס אחר אל יסיל*‬
‫^ו«ים‬ ‫כי כת וכי שיצ‬
‫יוכללהצילאתכס וגסאליגטי׳‪.‬״ ‪'5‬‬
‫אל ה׳ לאחר הצל כו׳ והיא ^ >‬ ‫‪ .‬אצי ואצלו אי ש־נפנו ואיש ת אנ תו ושתואי׳ש‬ ‫ו‪0‬לשי׳ככרז‪:‬כ כחושלתננו חח״ל‬
‫פא׳ חב'‪ ,‬ביז־נית ■ “ ‪3u T | 0‬׳‬
‫^ו ר ז ־‬
‫•זרז לא‬ ‫עמז א) על אלנו)!הי‬
‫אחור‬ ‫שהזאעלכעסנגס על‬ ‫ארץ דגן ותירוש אי^ן להםו‪-‬כךמים ‪:‬‬ ‫נמלכיסועלכן להיות טונת המלז‬
‫‪Z‬‬ ‫מנתן י ע י י הו אמ טי ” ' ן‬
‫ועל הא׳סהיא על העם אייי ^ ^ זז כן‬
‫אל חזקיהז קנןעס שבין בן י ‪I‬‬
‫אתס מטיס להרג ביד מלן יז'*'’*‪!-,,‬‬ ‫אשור‪:‬א!ה אלהי‪.‬חפת וארפד איח ^(חי סהרוים‬ ‫ישוב ליסחן עליו בחס הקצוב על כן‬
‫ו ‪” 0‬הצי?!ו א ת״ ש מ מן םודי‪*6 :‬בכ^^א^ה*‬
‫‪ .‬ו‪.‬ן»‬ ‫■ אתי נרכה שהוא שבועת‬
‫! וצאו‬ ‫לי וזהי עסי‬
‫תועה כלבץ‬ ‫^‬ ‫מידי ^דדדישוץלא־‬ ‫כי “!ציל!הוה‬ ‫להתפשר בין אדונינו חצכ״ לאדונין‬
‫־' •‬ ‫־‬ ‫י‘‬ ‫‘ ‪ .‬ד׳‬ ‫* י‬ ‫‪•.‬‬ ‫־‬ ‫‪.......‬‬ ‫דיאצו ואתה וחי ‪0‬ס ‪J3JJJ, |,pj,‬‬
‫מתיס שידעו חה שכין חצן לחצן‬
‫ושלכן אתרו לבר נא אל עבדיך‬
‫יר‪-‬ו‬ ‫אליכם זצקיז^י‬ ‫^גאהספרד־ואח ^״ א ס ף ה מז פ ר א^־־‬ ‫ארמית כי פוחעיס אנחנו ואל תדבר‬
‫כארצכ ארזדגןותימם וגם שצח '‬ ‫אלינו יהודית כלו' כי אלינו אנחנו‬
‫תידון^‪1‬ןאלתךבר^בש‪.‬קה‪:‬‬ ‫מגע הדבל ולאאל ההמון כי אתה חצר חזק;הו כ׳רו?[ני‬
‫הסירות כל כך גלןלי ‪,‬הכמוס ‪,..‬ן‬
‫מצחן כעכין חטה ‪3‬כ«חת םור זיז ׳־‬ ‫ף ך‪,‬י כשמעהמ^ך חזקידדו‬ ‫ל | •‪37‬‬ ‫אדונן ואנו מצד אדונינו נתוון‬
‫גסה חאל לפחות לא יבצי י^*’ ! *‪.‬‬ ‫^^^^^קרעאתבגדיגי^כם‬ ‫י'‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הדב׳באזסן שלא יבינו ההמון כי אינו‬
‫שחזר זאחר ארץ לחם וכרס’®!" מה‬ ‫סנין ההחלכי׳‬
‫דלן ארן להשמיע קהסכין‬
‫אשר־‬ ‫תדבר באזני כשקדבא בית;הוה ‪ :‬נ של ח‬ ‫לק לשריהס וזהו ואל‬
‫שכהסלי׳ עחי אתס כמותי ההצצ^ ‪.‬‬
‫שאין כן אם אחשכו אחר מלככם‬ ‫י ^ ־ ע ל'‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫העם ט׳ ״ אז השיג רבשקה זאת' הלא‬
‫‪ cn,p, ^7‬ולא עןל^א‬ ‫‪^p,j‬‬ ‫א! ט ק ךאן״ר! כאלצכס‬ ‫תעיתס נכונה שחשנתם שכוונת שליחות הקלן הוא אל אלונין ואלין ‪,‬‬
‫שושיג לכם ליש את נציי תצ ר ישיג את זרע כאלו כל העסק תחיל יס ן‬ ‫שהם לביים שבין אדוני לאדונין לתיוך ביניה׳ לא כן הוא רק לשישמעו‬
‫בל ההמון ישחא תאחרו א״כ איפה אין המנה לתווך השלום זליקת מס לק '^י׳בזה זזהו ארץ שמהדגןאל התירוש שישיג דיש א; בצ׳ר ואחר הבציר חיז‬
‫*^אלו‬ ‫לחס שתעסקו בלחם שישיג התיריס י*יי^ י^י׳י‬ ‫להפחיד גלבט וא״כ לחה זה ישמיע כל הלנרים האצה לא אליבי ולא אל‬
‫שתעסקו נכרחיס ושתא תאמרז לחה !‪ j,‬אעאל עת‪ ,‬אתי ברכה ותצאי ^‬ ‫הפס לז״א לאמל כו' שהוא לחמן יקוצז נמאכלס זנחשתיהס גם הס גם‬
‫לג פן‬‫״דיו״נז ט ם‬
‫י‬ ‫‪...............‬‬
‫ז‬ ‫נ‬ ‫יירא ‪_ .‬מ‪ — .‬ה‬ ‫‪z ........‬‬ ‫לאם ‪- 1-‬‬
‫יילן ‪a‬אשור‬ ‫‪ a,‬״‬ ‫אתם וז״א עחכס שישוט כי בטחו בכם זבחלנכס ועל כן לבלתי דופי ‪,‬‬
‫ניד‬ ‫ויקת אוחט לארצו לז״א לא למען עצמו הוא עושה כי‬ ‫על לבטחון ‪:‬‬
‫יסית אתכם חזקיהו ביני וביני לאחל ה' זלילט ןלא יהיה כן ותס; »‪j,j ,‬‬ ‫ן י ^ ן ן ן ך לנשקה ט׳ להחז'ק רוע תשובתו התפקר אז יותר ויקרא‬
‫הכשליס והנה כלזה הוא על אשר אחלחזקיהובהבסי׳״י ^’ ‪ 7‬הצן‬ ‫בקול גלול את כל הלברי׳ הרעים הבאים והנה לאוי לשים‬ ‫^‬
‫א‪3‬ילןאלפי‬ ‫אתכם ועל אשל אחר בחינה שנית שהיא‬ ‫לבמההיתה הטנה לפתות את השם ימסרו מצחם ולא יתפתו חהמלן‬
‫אל תחושו בי להני‬‫גס מזה ^‬ ‫יעזכנהגם‬ ‫ארצו וצא‬
‫ולא יעזבנה‬ ‫ה' אלצו‬‫אשזל ט לצה ה׳‬ ‫חוקיה! • ועול בי כאשל יסית אותם חזקיהו שהוא יצילם נתן טעם‬
‫הגויס כז'כי יציל ה' כ י •‬ ‫‪,‬‬ ‫ואחר לי לא יוכל להציל כן באומרו ואליבטת אתכסאלהילאתר הצל כ‪' 1‬‬
‫ויאחל‪.‬‬
 ‫לג‬ ‫י^צןעןה לן מראות הצובאות‬
‫תוכחת דעה‪.‬ובכללם הלנריס של חירוף זלבלתי ‪0‬וכ להזכיר הדנריס‬ ‫אליי כה ל‪1‬חד חזקיהו נו'וראוי‪-‬לשים לב חה עניןשלפת‬
‫הרמים שהיו דברי הגלזף אחר אשך שחע כ אלהין* או ואגזרכילא‬ ‫התוארים כאלה צרה ותוכחה ונאצה♦ ועוד כי היות יום‬
‫בלבד יענש המי ‪ .‬על דכלרו כי אס גס על קחשבתל כי אליו הקב ה יזצרס‬ ‫ציה נם לישעיה היה יליע ומה בא להשמיעו וגס אומרו תוכחה מה היא‬
‫התובתה אם הוא מה שהוכיח לבפקה ‪3‬כ‪1‬ל אומרו יום צרה הוא• ועול ליזעשה וזהו והוכיח בדברים שהוא כי בדברים הי!צאיס מקו הוכית יזה‬
‫שבלב הוא אשר שלוע ה אלהין שהם‬ ‫שהוא דבר קל מהצרה והראוי היה‬
‫דברים שבלב הבלתי כשמעי׳ לזולתו‬ ‫להיות הולך ומוסיף• ועוד או׳ ונאצה' ע^“ *הביתואת י'שבנא הסופר ו א ת זקני הכהנים‬
‫ית הרוא׳ה ללבב באופן ימנם על‬ ‫א מ ר ו היו רו ת♦‬ ‫^ ^י ח ר ש הי ם‬ ‫אס הוא כי ניאץ רשע אדרבא הוא‬
‫הדבזרועלהמחשבהכיגייהואמהנה‬ ‫‪ ,‬ש ^ ע הו בן‬ ‫מ ת כ ס ס ב ש לן ‪D‬‬ ‫סיועליש׳כיילכדבשחיתתו ‪.‬‬
‫יעצתי ני בתפלתן מאשר דבר רבשקה‬ ‫כה אמר חזקיהוקום־צרה ותוכחה‬ ‫אהז׳ כי באו בניס על מסבר מה מנין‬
‫״׳ כי”לא‪r‬‬ ‫‪V‬‬ ‫ולח‬ ‫עד־מ׳שבר‬ ‫בנים‬ ‫כי־־סגו‬ ‫הזה‬ ‫היום‬ ‫•ונאצה‬ ‫המשל הזה פה ואיזו לידה תתייחס‪,‬‬
‫שחו ית' אשד חירף ולא מל יש׳‬ ‫?דבר זעזד אומרו אולי ישמע ה' כו׳‬
‫לנו יעשה כי אין לנו זכ!ת כי אם על‬ ‫^שמעיהוה^לה»ףאתיךב‪.‬ק‬ ‫בשמיעת! ^יןללידה ‪:‬‬ ‫כי חלילה יראה כמסתפק‬
‫כבודוית' והס שלא להזכיר אתעציינו‬ ‫^ ^ ש ק ה א ש ר ^ ל ה ו ^ ^ ^ ־ א ש ו ר י ^ ^ ג ץ‪ ^ 3‬ה ר ף‬ ‫ית * ^ ועוד שהוא סותר דבריו אלה‬
‫בל יבוקר סנקסינו חהו ונשאת תפלה‬
‫כו' ליחר מה שתעשה עיקר הוא אולי‬
‫שמע לדרוך־ו‬ ‫שמיד הוא אומר אשר שמע ה' אלהין♦ אלהים הי והוכיח‬
‫ועוד אומרו והוכיח בדברים שיורה‬
‫ישמע ה' את לברי רבשק?‬ ‫כי שני דברים היו שעל הא׳ אמד אולי אלהיף ונ שאת תפלה כ^ד דזשארית קנמצאה ‪:‬‬
‫*®חע ועל הב' אחר והוכיח בדברים‬
‫*הלא יראה כי הכל ענין אחד •‬
‫י״יי אומרו ונשאת תפלה מה מנין‬
‫לש הנשיאיתהזה ולא את' והתפללת‬ ‫״‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‪. .‬‬ ‫^ ‪..-‬ן ‪.‬‬ ‫י ״'* יעוד בתשובת הנב;א אל‬
‫כמדובר * והשיב לו הנביא אל תירא‬
‫והטעס הוא מפני הדברים כו' שהוא‬
‫תירא מפני הדבריס\אשרשחעתכ? הננינותזביו ר'וחו^ג‪ 1‬מעשמועהו^ל‪ 1‬ב אל־־ארציו‬
‫‪':‬יו­‬ ‫‪: , . . I/• ,‬ז־ ׳־ • > ■י') ‪; :‬יי■ ‪•*:‬‬ ‫חדרנה על אשד שמע ‪ .‬הדברים יש‬
‫כי יעשה על דבר כבוד סחו ולא על‬ ‫“‪::" “* T•/‬יי •‬ ‫‪^ V■■1‬‬ ‫תוחלת מה והעדר יראה * ועוד לתה ­ ‪^ : - ^ 1‬‬
‫זכית העם על הנוגע אליהם כי אין‬ ‫^ “ מלה אשור נל ח ם ע ^ל־לבנ ח כי ישמעני‬ ‫גחן ית׳ארן אפיס לסנחריב‪,‬שישוב‬
‫זכותם מספקת זעל שחלק כבוד לא״י‬
‫באומרו אל ארן כארצכם על כן גם‬
‫לארץ ישס ימות ‘ א מנ ם הנס נסע מלכיש ‪ :‬וישמע על־־תךהרןה מ ל ך ~ כו ש‬
‫היה חקו' להקייאש מן הרחמיםכ*‬
‫אנימהשאפילהו בחרב יהיה גארצ‪1‬‬ ‫‪.‬היתה צרה פתאומית ולא תיקנו‪ ,‬טרם ‪ 9‬א ם רן צ א ^ ה ל ח כ ס א תז ף י ש מ ע גי ש ^ ח‬
‫שימות בעירו וזהו הנני נותן בורות‬ ‫^אל״־סלןעזרלאס^‪ :‬כהתאמרו‪-‬ןאל־‬ ‫כיאה וכבד היא ‪ -‬עליהם שיראה לי‬
‫והפלתיו בחרב בארצו נ‬ ‫היא גורה אלהית_ וכבר באה על כן‬
‫‪ 3‬ך ן תאמרוןכו׳הנהאו׳לאחר‬ ‫דוזרן;הומלןז־יהוךה לאמיר‪4 ^:‬ישאן} אלזתיף‬
‫סלח לאמד אל ישעיה אל תתייאש חן‬
‫הוא חיות׳ כי הרי נאחר‬ ‫הריזחיס כי גס שיום צרה הזא כלומר ^שר ו ה ב ו ט ח בו לאסרלא תנ תן’ ררש^^‪::‬ו‬
‫יראה‬
‫תאחרון* ועוד כי מלשון זה ^‬ ‫שלא הקדמנו‪,‬תפלה אז תיקון ליזם ניד מלה אשור‪ :‬הנ ה' א ת ה שמע ת א שר עשר כה ‪,‬‬
‫הצרה עכ״זיש תקוה כי הלא לעומת‬
‫זה גס הוא יום תונחה ‪,‬חהתזכתת‬
‫שיורה שהיה בכתב וגס אומרו ויקת‬ ‫תנצל ‪ :‬ההצילו ־איותם אלהי הגוי ם א ש ^ ״ ־ *‬ ‫דברים הרעים‪ ,‬אשר דבר כגל ישראל‬
‫חזקיהו את הספרים מיד המלאכים‬ ‫כאומרו לאכול כו׳ ‪1‬כאשד ‪.‬עשה‬
‫י*‬ ‫י‬ ‫ה שחיתו אמ^ > א ת־גוזן ן א ת־ ח רן ורצ‪:‬ף ו‪ 5‬נ ד‬
‫כי אומרו מיל החלאכיס הוא מיותר •‬ ‫להחריד הטס ליראסולנהלם כמפורש‬
‫עוד אומרו ויקראהו והראוי יאחר‬ ‫בתלשר ‪ :‬א^ה מלןד ח מ ת ו‪-‬מלף ארפד‬ ‫בדכלי הימים וגס נאצה כיינאן ה׳ ;ןדן‬
‫ויקראם י אך לזה נסית לב באו'‬ ‫שגדף חלילה כלפי מעלה על כן מס‪ ,‬ומלף לןיר ספרוים הנע ועוה ‪ :‬רלןח ח*זק;הו• א ת־‬
‫דקת חזקיהו ‪ .‬את הספרים שאם‬ ‫קזיכחי' ונאצה הוא ׳ הספריססידהמלאכיסויקראהוויעל בי תיהוה‪.‬‬ ‫סנצטעדנו בתוכחה‬
‫סנצטעדנו‬
‫סנחריב שלח הםפרימ‪1‬יתנם לחזקיה!‬ ‫‪T :‬‬ ‫־־״■‬ ‫־•;‪Tj‬‬ ‫‪■r i ,‬‬ ‫תוחלת למרק אשמה ולינצל מהצרה‪.‬‬
‫היה ראוי לומר ! ויתנו המלאכים‬ ‫* ‪ ■ ' ,‬ד פ ר ש הו •‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ .‬־‬ ‫ולחדנו לימוד נאה ‪,‬להטיל עיכוב ‪. ...‬‬
‫הספרים& חוקיה אמנם אומר כי לא‬ ‫" ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ההצלה אל‪-‬עצחנולא אל העם ואחר‪. . . . . .‬‬
‫היתה כזנת סנחרב לשלות כתבים אל חזקיהו פן יתגיאם ויסתיר דגר‬ ‫כי מפאת העם יקרנו כחבלי יולדה שאחר חבליה תחליט זכר ווהן כי באו‬
‫יזפני הכבוד באופן שלא ידעו העם את דברי הכתבים ולא ירך לכבס‬ ‫בנ* ‪ 0‬על משבר כז׳זהוא שממשל את ישראל לעובריס ‪ .‬סב סעי אמן ואת‬
‫זכונת המלך הרע ההוא היתהלבהלס זליראס על כן צזה לאמר כ‪5‬‬ ‫עצמו שהוא מלכם ראש העס לאפה ההרה מהם‪,‬ני כן כל ראש הדו! נקרא‬
‫הדברים הרעים על פה ולא מפיהם אלחלןלבדו כי לא ישמע העם כי‬ ‫ק כמו שאמר שלחה ואל תטוש ת!ךת אמן‪ .*.‬ואתיר חזקיה המ‪ ,‬קצל‪ ,‬הבנים‬
‫אם שיאמרו בפרסום שיאמר! הסזחעיס הדברים אל חוקיה בסס סנחריכ‬ ‫^’‪ 1‬ציה כי צליקיס הס כנודע כי כל דורו היו חחד’קים‪.‬לתורה^קטנים‬
‫' כאשר עשסרבשקה תהו כה תאחחן אל חזקיהו לאחר שתאמרו הדברי'‬ ‫עס גדולים זגס־ נכנעו בדברי רבישקה זהנה מצדם אין עיכזלכי הנה‬
‫באופן שאל חזקיהו לאחר שיאחרו אליו השומעים חכם וז׳א לאחר אך‬ ‫‪3‬אי עד‪,‬משבר ליזשע כתינוק רץנצא צאני׳״העולם חש‪/‬לל חטא אך?‪1‬עיכו'‬
‫‪,‬נכתבו הדגריס האלה בספר לשני דברים אחללהמ‪,‬תלמלאכים למוכר'‬
‫יפן יישכח מהם דבר וגס‪.‬להראות למי שלא שמע הדברים למען לחוג לב‬
‫העם ולבל ייאבד הספד כתב‪0 ,‬ניס אן האחד פתשגן השני וכן עסו ככל‬ ‫ד‬ ‫ין *‬ ‫׳י*״׳*‬ ‫‪ V‬׳ ‪^y c i j‬ק׳‪,‬׳יו‬ ‫״׳•‪V‬‬ ‫^‬
‫הכתוב אן חזקיהו כי מלך בחלכותו היה לקח הספרים מיד המלאכים עם‬ ‫אין עיכוב כמדובר לק תשות כת!וזכות' ‪ .,‬מצד ותעזור לי כתפלה‪♦.‬‬
‫שלא היה‪ ,‬רצונם לתתסחמויקת ‪,‬חזקיהו את הספרים אך כאשר קרא‬ ‫אם לברי רב שקה היו דבלי‪ .‬עצמו בלבד ולא דבייס' אשר! שס בפיו‬
‫סנתייכ עצמו הנס אינו כ״כרוגו על !סנחריבכי שליחא הואדעביד^• ‪ .‬אותם ראה כי שתי הספרים אחד הם‪.‬כי לא היה השני רק המתק הראשון‬
‫וזהו ויקראהו לשון יחיל כי בקריאה ראה כי אקל הם ^וטעס לתה לקחם‬ ‫אסהסדבריסנחריבהואעזר גדו‪ ’3‬להפיל היאיתב׳אתסנחריבוחי^‬
‫לפני ישראל והנה הספק הזה סיס ‪ 5‬חןקיהזעלכןאמד!א‪1‬לי יטחעוי’בין י פילס ואחר ויעל בית ה' ויפרשהו כו' שהוא למען יהי לו התעוררת יותר‬
‫לבכות ולהתפלל לפניו ית׳ בספר; פרוש ופתוח שעיניורואות לפניו את‬ ‫ל אלהיך המבין תעלומות כי דברי רב ‪ .‬שקר\ הס אשר סלחו מלן־‪.‬אשור‬
‫הדברס הרעים אשר חירף וגם‪ .‬הוא‪.‬ית יעורר מדת דינו על סנתרב‬ ‫^<לניו לחרף כז׳יזלא שמעצמו חייף רב שקה באופן יהיה‪ ,‬זה למוקש בעצם‬
‫‪.‬יותרעי״ הזכיר‪ .‬לפניו ית׳ הכתיבה כי לא לי מה שלבל ני אם גם; במכתב‬ ‫יוזז ^‪1‬ולי ישמע כז' שאולי מה שאין אנו‪ .‬מגינים ישמע המבין סאמתי הוא‬
‫‪:‬למען יעמדו דבריו ימים לביס ויהיה כלההתעודיות המ למען יענהו‬ ‫וזולת החירוף ׳‬
‫הוא‬ ‫סלחו ׳אדוניו י‬‫אשד י‬ ‫אלהיןאע דברי רב שקה‬
‫‪--------‬סהס ׳ ־‬ ‫ל^ אלזיןאת‬
‫מה שהוכיח בדברים שגלגליס הרעים גס הוכיח נגדו יתברן שנשא ק״ו ' ה' מסרה ולא יאחר לשלם את הרשע ההוא וזהו ויתפלל חזקיהו אל ה^‬
‫לאחר שהוא שהתפלל כלי לאחר הוא ית' תש(בתז הרחתה על ‪ 7‬רן מאמר‬ ‫הלילה חלילה מהבלי העכו״ם ל&הי אחת שאחר איה אלהי חמת וכי׳ כצז'‬
‫ז״לעלפסוק ואתחנןאלה' כעת ההיא לאמך וכן היה כי חיל כהתימן‬ ‫^יה‪.‬הגדולים ההם ולא הצילו את ארצם זכ״ש חלילה‪ ,‬כי יציל וכז׳שהוא‬
‫‪-‬‬ ‫לןע‪5‬צל‬ ‫‪I 1‬‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫־■ ־■ ■‬ ‫■‪-JSA IAS Gap. 37‬‬ ‫־‬ ‫■‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫\‬
 ‫־ ׳■ י ^ דיה• ״־‬ ‫‪-.-‬‬
‫הצובאות‪,‬‬
‫י י‬ ‫׳‬
‫ישעיה■ לו‪‘-‬־'מראות‪-‬‬
‫פזיתי(דיטד‪1‬ש!סע"כ •‬
‫תשונת יסועתז ית' ו‪5‬א עשה חוקיהו עתה‬ ‫‪5‬התפ‪ 53‬דש‪3‬ח‪,‬ישעיהו‬
‫!ןוגתנםגי‪,‬‬ ‫ישעיה הגטא א<חוק‪.‬י>נ‪.‬ג‬
‫כאשר בפעם הראשונה ששלח אל ישעיה' שיתפלל הוא והשע‪ 0‬ככתזג‬
‫]’’ !!‪,^^-‬ידח‪-‬גיס והיא‬ ‫לחעלה כי אז היו דברי רנ שקה ונסתפק אם הי‪ 1‬דכרי סנחרינוחפיז‬
‫ותחר בקלות נכבוש אותה‬
‫”*׳■ ’״יי ״‪?; ” '•'“ 1‬״דג ז״־י‬ ‫‪,‬״ושנ״שז״ג״ ”־א‬ ‫היו דברי שלותו או אס חעצחו אמדן על ק שלח א‪ 3‬י הנביא שבר‪1‬ח קדשו‬
‫^ רנ ה‬ ‫‪ .‬התריס היא‬ ‫‪. . .‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫היא ילע אם דברי אדוניו היו ויקצוף‬
‫” ”י‬ ‫חזס‪1‬הו«י־’‬ ‫ה׳ עליי או אם היי לברי רג שקה וי פ ^ הו ■ חז לוי הו ל פני ידווה‪. :‬‬
‫‪ ■TO,W‬ע‪)0°5‬ק'ט'נלי הנה נזר יו‬ ‫^ ^ ר דז הו ה צ ב או ת א ל ^יי ^ ש ך א רי ״י ^ן ב‬ ‫נלנד״זס ג ‪,!!:D p to p!pp I‬‬
‫ליו‬
‫ציין‬ ‫■^־ נזרגח‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..; . , i . - . i r :‬־י ‪..■ .‬־י ‪•■;,‬־ ‪•/ «••,‬־י ;‬ ‫גסלזהאד עתההס לבליסנחליב‬
‫‪.‬יי<ו‬
‫ןיעג״הזא מה שהיה ‪'*H‬״־‬ ‫ס כ ך בי ם ^ צ ה ^ הו א ^ ל ד ז י ט ^ ^ ^ _ ‪^,‬‬
‫עצתו אשר לבר והכתיב בספרי׳ שיורה‬
‫^ רמע^א‬ ‫ממנו שהו ח? שקלע’‬ ‫ת ‪'%‬־ה ש מי ם ואת־‬ ‫ממ?‪5‬כלת הארץ‬ ‫שגם כוונתו בספרים היתה למען‬
‫'גרישיה‬ ‫הודיע כי אינן דברי המלאכים משחו‬
‫הארץ ‪ :‬הטה‪/‬הוך^■ א;נ ף ר^מעפ^ה;הודז'קניגי^‬
‫־ ”’־' שלס־״הי‬ ‫כי אס לגלי עציה שהוא שס הדברי'‬
‫בפיהם וגס כאשר קרא ופשע הספר‬
‫חזקיהו לפני ה׳ נס לוה כיון לומר כי‬
‫הספר יעיל ני דברי סנחריב המה‬
‫^ צו ת ד א ת ך א ך צ ם ‪. 1‬ונתן‬ ‫ולא נדוסלבס המלא לים בשחי באוק‬
‫חול‬ ‫מביזה ולעגה מצעגת‬ ‫כאש כי ^א אלדיים המה כי א ס'‬ ‫את^־־א^היהם‬
‫‪:-. VC‬בו־^י‬
‫כיע׳י כל וה אז נתר־ן;חזקי' להתפלל‬
‫ילא טיי‬ ‫בעציח מגלי הצסלן שיתפלל הנביא‬
‫^^אכןולאבדוםועתהיהוה‬ ‫כי עתה ולאי יענהו ה' ווה יכוון'‬
‫שמיעתי חמן חקו וי‪1‬צ ^ ‘ ‪.,‬י־ויד‬ ‫מ^־ממלהותהארץ‬ ‫באומרו לאחר מעין הדרן הכתוב‬
‫קול וגס בגדפן היית ריטי ^ «ל‬ ‫^ן״אמוץ‬ ‫כיי־אתה^הוה ל בי ף‪ 1‬משלח‬ ‫שהוא כי ע׳׳י שליחות זה התפלל‬
‫כלפי‪,‬מעלה כ^יטי^' ‪i‬‬ ‫בעצמו כי ידע שיענהו ה' ויאחר‬
‫השמיס ‪ 5‬טלו |‪5‬א עלהאיז ‪<1‬‬ ‫־ תשובתישוע' מבלי יכיה ישעי' הנביא‬
‫"‪bts ' ' 1‬‬ ‫טי־’ ‪ °‬ט‪ P‬י לי‬ ‫™ כ כלןזאשור■ ;‬ ‫אשר הרזפללת;‬ ‫המתפלל ’ ‪' ....‬‬ ‫’‪ .‬י‬
‫מדוס^ניר‬ ‫^^^שר־‪-‬דכריהוה עלץ בזה לה ‪n i p S‬‬
‫;‪. JT -‬‬ ‫) ' ־ י א ‪ : .‬ו‪• ,‬י ‪,‬‬ ‫‪,‬ז ‪ -‬ז‬ ‫■י •י■ ‪ .‬ן ‪- : ,‬‬ ‫‪. , JV‬‬
‫צבאית נו' יאתר הנה הרשע‬
‫_ ‪ . .‬הוה העולה על רוחו הוא כי‬
‫היה ^?’ י״ז ” י ״ ג ^' « ‪1‬חרפת־‬ ‫‪7‬ן‪:‬כתולתבת״צץןאחףן־‪:‬ףאש דזניעותברת‬
‫בפין כי אס ג ה־ כייו ל ^ י' י‪/‬מל‬ ‫אשד נקראת אלהי ישראל הוא שאין‬
‫אדוני בשליתיתאלטח’‪ ’^.‬״ ^ על‬ ‫רי‬ ‫ירו^לם‪• :‬אוד־מי• חלפ^ו וגדפרת ו ע ^‬ ‫אלהיתן!יכלתן חלילה רק על ישראל‬
‫בלבן מו ב רכבי* גטט^’ ?‬ ‫ל‪ ,‬דו ש‬ ‫‪5‬ןןל‪ 1‬ת שא מרום־לעיג^‬ ‫בלבל ולא ידעני אתהאלהי העולמות‬
‫נאתי‬ ‫העלי‪ ^.‬טל ל^‪’-‬‬
‫‪,‬־ורוו'‬ ‫הריס היא י־ד‬
‫' וח׳‬ ‫'‬ ‫בירכתי לבנון הו׳ בית‬ ‫ר^בי אני עליתי מרום החסלרכתי לכגון ו אכל ת‬ ‫כמלאכי י השית■ כחטדש אצל״‬
‫הס­‬ ‫ל‬ ‫כהניו הס קימט‬ ‫קומת* ארזץ מכהר כירשיו ואס^ז! כריויכם־קצ^‬ ‫הגמנםבשעלי נאי היטג אן יריבתו‬
‫‪3‬ד‪1‬ש>• ו־ן‪3‬ןאה' ;חרוה ‪1^ -‬ו'ש‪5‬‬ ‫;״‪r ' 1‬־•־ ‪‘ V:‬״* ‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪J 1 -*:‬‬ ‫נכלחשלה ״•׳ וזהו ה צבאיתשה©‬
‫חכמיו יסנהדריו אהיא ” ל ? ^'כ אל‬ ‫מלאכי‬
‫נקראת אלה‬
‫שהסי’־‪:‬־״ ל א‬
‫יפר כרמלו הס עשיריו^ מ‬ ‫‪Ikwi‬‬
‫מלי‬
‫׳ואל'מק ס עשירי'•קורא‬
‫כדוה היה גלרן ראלי‬ ‫־ ‪7nm‬‬ ‫הנחת שמיס זשחי השמים ובאת להיות‬
‫• ?תתהלל־ חוגר י־ כמפתח ־ והיה‬ ‫תשב הכרובים לשכון בת>ן בני ישראל‬
‫זא'*כמכל שכן‪'.‬שאתה הוא האלהיס‪I‬‬
‫חושל בכל כי אם שלא החשבתם ליקרא‬
‫‪ •'t‬יחמ‪/‬‬ ‫‪ __ > ■Z^;Z‬׳־•»'־־‬ ‫י‬ ‫‪II‬‬ ‫ןגס אין להם לומר‪ .‬כי מרומחזתן אינן‬
‫״ל אגז‬ ‫לסצשה מחנות והמחנה הראשון בט^זית?‬
‫_הוא‪3‬עצחופהעל^ יאורקחצורשאחרראו נא חילי ה^^יייל* ה ‪,‬‬ ‫אתה עשית את השתים וגס ה אק כי לא עצרך הנשם אטי ל^יז י וחם‬
‫־ אני‬ ‫]היה בימי שרב ושחש שבני אדם שיתיסמים'־הרבה ה'‬ ‫גס אס ירמוז מאחרס ז״ל שלא גיא יתלד' את המלאכים עד'שברא שחים‬
‫ופא ’‬ ‫^קור ששוחין^'מעט פכ״ז שאני קרתי שהיה ‪ jo'r‬קור במיה שאא’ ד‬ ‫וארץ שנאמר ניסה שחי’ לבדי רוקע כארץ מאתי ' מי אתי כתיב וזה' יאמ‬
‫כליאורי־מצורכי לא נשאר ב ה שיי ק ק ל ^^ ‪V/‬‬ ‫אתה עשית את השמים ואת האק‪ .‬שהוא בהיותן אתה לבדך פשית וכז'‬
‫םהץ‪.‬רי?‪?/‬ףפעחי נארבו יאורי מצייס׳חהן איני קר ‪p‬י‘ ‪) pj‬אחריב וצי■‬ ‫הטה ה' אזנין ושמע ־‪ .‬מהי שאחר ־ רבשקה כי חסנחריב היו דבריו פקת‬
‫'?אם כןא^פהמ‪/‬שחילו ורוב רכבו כ'כ ' ג‪)3‬ל • ר\עלא' ' ‪ )ipp‬למלות ן י' ^‬ ‫ה’ עיניך וראה הכתוב בספרים ושמע ׳ את כל דבדי׳סנתדיבאשרשלת׳על ‪.‬‬
‫י‪ ? ’?^.‬יי ה ^ לבנק מ ‪ J‬שהיה־ '^כב?ש?‪ £‬נקל בערן נזדל־החיל הי־ ’’׳■^*^‬ ‫פה לחרף כז׳ כמדובר למעלה כי עיקר ציוויו ^ ה לדבר על מזו ל ת מה‬
‫ועל זת־חשיב הוא ית׳ על מאחר סנחרתישהיה לפניו כעס כבוש כל יי ‪P‬‬ ‫שהכתיב נספדם _כאשר כתבנו ואשרדבר ט מאשר לא' הצילו;■אלהי‬
‫ישראל כמיס‪.‬לויים חכמים‪',‬וגדולים׳'כמפורש מל קומת ארזיו חג‬ ‫הגויס אתארנזתס מןד מלן אשור גס אלהיישראל לא יציל אתארצז גס‬
‫‪.‬הוא חלילה הנה הבל יפצה י פיהו כי הנה אח'נם ואחת הוא ה י‪',‬ני חם‬
‫שהתדינו מלכי אשור את כל הארצות כו ונתק את אלהיכם באש״הוא‬
‫זאת היתת‘ ?כן מימי קדם וינדתיה שהוא בצאתס חחצרים שיצי®‪J.. ? :‬‬ ‫כי לא אלהים החם ט אם מעשה ידי אדסךאבדיו׳ ׳ על ק והנה וה אחת‬
‫_חדשהשהפסןקח'הםזוהמתםוהכינס'לקבל ־התולהולהננין‬ ‫הוא לנו יודעי האחת שהוא אומרו אמנם ה ס כי אמה הוא לשק אמיתת‬
‫פנים גפנים חה‪.‬ן‪.‬חיחיקיס״רצרתים ־'זלא ‪.‬עזד'כיאם שעתה‬ ‫^ שיראה להם חלילה ט כל אפיא‬ ‫אןכלחחלסת הארץ לא ידעו זה‬
‫אותי‬ ‫סהזא גי״ל לניסן הבאתיה שהוא פנין ואביא‬ ‫^^^ו^חלל\ עתטבלי ‪V‬תקלחען''ידע‪ i‬גם‬ ‫שוין לכןעתה_ה׳‬
‫שהוא זמן שהבאתיה ' בעדבפסח שאניחס בידך גא'^ ‪!*5‬נ‪ ^ -‬חחנה‬ ‫כל ממלכות ה א ק כי אתה ה לבדן כלומד שאם אין אנו ^ויים לפי‬
‫הלילה אהיה ליל יפסח אתר הלגריס הא־ה■ יצא מלאך‪-‬ה לי^י‪.*.:‬הוא‬ ‫מעשינו תעשה על דנר _ כבוד שמן לאסיר חלבם היית באלהי המיס‬
‫ינחל‬ ‫א^ד מאהה ושמוניס ואחסה אלף ״ ושמא תאחר ל‬ ‫־''‪,‬־' ‘‬ ‫־ מחש ני אם ידעוטאתה־ה^לבדך•‬ ‫־' _‬
‫־ ‪W6J‬‬ ‫כנודע חרז‬
‫־ז״ל כי היתה ׳ גיורה' לינתן'בידו‬ ‫ישעיהו כו' הנה אד^ל בתוספת׳כי נערב הפסת נצח ה טן‬ ‫וישלח‬
‫בטל דינא‬
‫טנא הנה הן אמת ט זיזהיה ל ה ט י ^ י י י ^' ? י' י‪5‬ורוא‬ ‫יבתלינאי ־־־'‬ ‫ליכנם ירושלים ובהגיע'שם סנחריב וחילו ה למיג על ציון‬ ‫‪.‬‬
‫נולם‪5‬‬
‫ונצי>ט^^^^^‪.,,‬ינוכי‬
‫נשאים' זני־־ס'‘׳‪.‬י•'־י״'׳‬
‫ופייס נשאים‬
‫גלים ועייס‬
‫להשאזת ג^ים‬
‫ראויהה צהשאזת‬
‫‪,‬זאת פתה י רחויה‬
‫‪,‬וחת‬ ‫זירזפלים ואחר הלא לא היא קרתא ירושלס‪’,.‬די עלהארגשי* כל משדייתי‬
‫‪” *^-‬־ ^ ח ת הני‬ ‫^‬ ‫שהם ציון וירושלים היו ראויים ליפשזת‬ ‫כא היא ןעילא ?א היא חלשא מכל כרכי‪:‬עממין דיכבשית בתקוף‪ .‬ידי‬
‫אשחקס וינצלו הלא הוא ט הין' אחת כי ויושביהן של הערים ‪ 3‬״‬ ‫׳ עצה קס ח‪1‬ניל בריסיה מוביל וחייתי‪5 :‬יל'ה על ט ^ חקדשא דנציון?ע ל‬
 ‫ל ר‬
‫ישעןה לן לח מראות הצובאות‬
‫לס מל‪6‬כיםסרהי הלש המשיס ט י תורהןחמת* ^)י‪6‬מר ;] ‪ np‬ם‪^5‬מר‬ ‫®לל^^יוןיירןשליסהיוחלדי יל הכ‪ 1‬ה‪5‬ינל| ‪ 6‬דהת) ‪1‬נככי*ו ‪1‬לש) ‪'ifiv‬‬

‫ע״יתשובה גראותאסד ה ז ‪3‬מצ‪ 1‬ר‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫•’ ן " ‪ - -‬־ ־ ‪• / .‬‬ ‫דשאהקטןי'ייצא חץ לאדחהש^ק^;‬
‫ואשד הצילם ה׳יז ‪0‬להוס>ךשור&י‪.‬‬ ‫ה ן‬ ‫ם‬ ‫ת ‪ :‬ד ^‬ ‫ע י י ם ‪ 3‬צ ר‪1‬‬ ‫נ צי ם‬ ‫איזו יותר מקל ה'כ ץ ראו ישראל‬
‫‪• V.‬‬
‫‪r S A S T T S‬‬ ‫שמשי ■חפלהי “ ״‬
‫ניסן‪,‬‬ ‫לפני* י‬
‫יכנשאדיסי י •‬
‫־־••‬
‫אס ‪ .‬ועשה פרי שישאר למעלה ופירש‬ ‫ו ־ ש ד ס ה ל תני ‪ : n 0 |3‬ו ^‪ 1‬כ ח ^ ו צ א ^ ־‪^ .‬‬ ‫‪ 0‬צי ר‬ ‫זכלאה שהיה אז יהיו חציר שקדיזת‬
‫ואחד כי חירושליס תצא שארית!‪to‬‬ ‫״ ו ב א ה י ד ע ת י ו א ת ה ת ל מ ה א ל י‪ I‬י ש ה ת ר מ ה א ל ו‬ ‫טלף יבש ואשי לא יכס שרב ושחש‬
‫וחי גרס להס הטוגה הזאת קנאת ‪0‬‬ ‫־‪.‬‬ ‫'‪;•/‬־) ‪r• : , •r MT .‬‬ ‫יהיי בשביה למי אויביהם כשדחה‬
‫צבאית־ תעשה זאת לוחר אם לא‬ ‫^ א)ג;ו ^ ק תי ח הי ? ^ ? ףי ^ • ^ ^‬ ‫ליא עשבי השדה הקצר ורן לפגי‬
‫שקנאתי על אשחת ישראל והבאתים‬ ‫ב ש פ ת י ה ו ה ' ^ ע י ב ת י ה ג ד ר ף א י צ ; ! ר ־ ב א ת ב ה‪ :‬ו ן ך ד‬ ‫קחה גבוה ׳ כך יהיו כעבלש נבזים‬
‫נ ס־ חיי נ‬ ‫‪-p f o p‬‬ ‫‪ .‬א חי ר ן‬ ‫ג ס)‪■ ,,‬‬ ‫‪H ' W‬‬ ‫‪i n‬‬ ‫^ א כ ן ^ ה ש נ ה ס פי דו ^ נ ש; ד ־ז‬ ‫‪1‬שפליס וחאוייחים חתחת שוביהם‬
‫והפלתים לא היו שביס עדי נחצא כי‬ ‫־ ־״ י ‪^ ,‬‬ ‫י‪ -‬״*־ ‪t‬‬ ‫י »׳ ל״ י‬ ‫ו^‬ ‫‪j j/‬‬ ‫המויס והנשאים עליהם באופן‬
‫לסיבתם היצרתי להם שייןבלומוסר‬ ‫®מאית ישרי! ארבע ‪.7‬חיני' אויביהם‬
‫ויחנחו למען מעצחס יספו לעשות‬ ‫עליהם הפפיקה חהו״ת' לנכות‬
‫שורש לחסה ע”י תשובה זחעש*ס'‬
‫הנ שארה שר שלסטהוע שהפריקימעלר! ‪’ :‬כי‬ ‫י‬ ‫א«‪.‬תםנחקיסגל‪.‬חם ־•‬
‫טובים חה שאין כן אס לא היו בצרת‬
‫כלל והיו י עזניחס על פצחותס והיו‬ ‫ציון‬
‫י׳ ׳‬
‫‪J...........‬א ‪ n n .s•••V:‬ו‪ :‬פ״ ^׳ ־יי™ י מ‪ I‬׳ה־ר‬
‫מירושן׳ם ת צ‬‫‪T I .‬־‬ ‫עצ חשר חרפת‬
‫מלי איבד באופן כי אני יסדתי חזקתי‬ ‫לכןכר׳־'‬ ‫קנאתיהוה צבאיות‬ ‫נג‪7‬פ ת הי^ראוי שתפול עתה פה אן‬
‫זרזעותם יעיד אעשה כי הכה היה‬ ‫הנה שנתן בביתן וצאתן לבא ובואך‬
‫אפשר תחסן החלחחה לפחות לפרוץ‬
‫אמך יהוה “ מ^ף א ‪ #‬ר לא^יבוא <נל^העיי‬
‫ילעתי פלא היה בלונה לעוע בכבודי‬
‫נחוחה ולבא אלהעיר ואחר כן‬ ‫הזאתוכ^אייורה שם חץולא־ןמךמנהסגז ) ‪”t h‬‬ ‫ולפיח זה לאיתי ׳גס את התרגזך אלי‬
‫חר‬
‫אס‬

‫נסבתך וצאתך יביאן‬

‫יבשו להפיל החומה בקדם חגן להגן‬ ‫ק נ ביי ג ו ? > א ^ מ ל א ^ הו ה‪ ,‬ד ב ה נ ם ה נ ך ‪ 7‬א ש ו ר‬ ‫מה‬ ‫שהוא‬ ‫התרגול‬ ‫פשרה ויהו יען‬
‫עליהם מהעיר‬ ‫מהחורים חצים‬ ‫סכתדגזת נגדי וגס שאננךמתחלה‬
‫נגסתס אליה וגם לא ישפוך עליה‬ ‫ד ־ ש לי מו ב ‪ 3‬קר• ו הנד ל‬ ‫מ א ה ו שסר ‪ 0‬םו ה מ & ה‬
‫מלה באזני לכן פשרה זז אעשה והוא‬
‫סוללה* ושמא תאחר הלא כל ארבטס‬ ‫כ^^ם פ ג רי ם מ ת י ם ‪ :‬ד ס ע ד ^ ף ך ש ב נ ס נ ה ר י ב מ ל ף ״‬ ‫כי על התרגזן מעתה ושמתי חחי‬
‫דבלי׳ הללו אינם על בני האלס‪ ,‬כי אס‬ ‫בי ר ת י‬ ‫א ש ו ר וי; ש ב ב ני נו ה ‪ :‬וי הי ה ו א מ ש ת ח ו ר ־ ו‬ ‫באפן שתהיה מעתה כגתרת מצודה•‬
‫על העיר ואחר שלא ישלטו באנשיס‬ ‫רעה עליך שלא תוכל להחלט מחנה‬
‫נ ס ר ך א ^ תיו * ו א ך ר מ ד ־ י ך ו ש ר א צ ר כ ניו * ה כ ד תו •‬
‫יזה לכם אס יפלטו בעיר נאתת מאלס‬ ‫פלג שנמס‪ .‬התכה תון נחיריו ששוב‬
‫ויפלו אתרי כן הלא ה!ת כי הנה‬ ‫^ ג מ ' ל מ ו א ך ץ * א \ ך ט ר מ ד ־ ־ ^ ן ז א ס ר­ ­ ­ ­‬ ‫ב ה ר ב‬ ‫לא יוכל ליחלט גס ששוהה חי נחיס‬
‫גס אני חם על העיר כי הלא וגנזתי‬ ‫גס מעתה חחי באפן לבלתי הנצל אן‬
‫‪, .‬‬ ‫״‬ ‫ח ד י ן מ ו ת ח מ י ו ‪/‬‬
‫על העיר־ הזאת להושיעה־ גס היא‬ ‫עלסאכין בשבתן וצאתן ובואן‬
‫ה ו‬ ‫ח א ה ק ז ק י‬ ‫ה ה מ‬ ‫ם " '‬ ‫ח ‪C a p . 32.‬‬ ‫ל‬ ‫פ״כ אשים חתגי בשפתיך כחתג לסוס‬
‫למעני ני נקיא שמי עליה ולמען דוד‬
‫עבדי כי בשבילו בחרתי בה‪ .‬כד״א‬ ‫ל מ ו ת ר ב א א ^ י י ו‬ ‫^‬ ‫להוליכו בדלן אשד יחפוץ רוכבו‬
‫לא בחרתי בעיר וכו'ואבחר‬ ‫כן אעשה לך שזהשיביתין בררן אשר‬
‫^ ב ן ־ ^ ם ־ ו ץ מ נ י א וי א מ ר א ליו כ ה ^ מ ר‬
‫'‪-‬‬ ‫' י ' ־■ בדוד ־‪• ■:‬‬ ‫באת בה כי בצאתן ןפןאן לא חטאת‬
‫ההסבו׳הנהדרןהשלתי׳‬ ‫בימים‬ ‫וי ס ב‬
‫—•■‪S‬‬
‫! ה ו ה צ ו ל ב י ר נ ה כ י מ ת א ת ה ו ל א ת ה י ה ‪:‬‬
‫•ן ;•••ו‬ ‫;‪/‬‬ ‫‪• I‬ע •ט ־■ ‪tT‬‬ ‫לכן חרחחן שלא תחזת סה כאנשין‬
‫כי אם במקומן וארצן‬
‫לצותבזחן סילוקם על‬
‫של תלן הוא חילו עושה מלחמתו שבהם חדה גא‬ ‫יאחר כי אפו ׳‬ ‫‪^i‬ר‬
‫• גויס ואחר ושתתי חחי באפן הוא מלאן דיניו באפו שיכה‬
‫גלילה ההוא ; זאחדכןומתגיגפפתין להחזירן והשיבותיו וכו‬
‫בשניכעולחותי ‪ ,‬או ; יאחר צו לשביל'ביתך שאץ לך בית שהוא אשה‬ ‫^■‬ ‫^ אשיבך לבדך •‬ ‫_‬
‫הנ ק ר אני ת עלק צי? את קרוביך ותלחידיך בל יקרם כמון ווהו' אוחרו‬ ‫! ? ל ו' ל ן האות וכו' הנה פסוקים הלוהס דבריו יתב'לאחר אל חוקיהז‬
‫כי מת נו׳ כלומר בי אפר• תצום הוא אחור להס כי חת אתה וכו' שבשביל‬ ‫בעד ישראל בלי ספק כי כ ה ת ^י ת ב' לדבר כמדבר מס סכחריב‬
‫הימ׳ לדגי אל חזקיהו עצלזו ואמר ווה כו' וראוילשיס לבכידרן האות■ ביתד מת אתי‪ :‬בעולם הזה ולאתתיהלפולסהבא עלסלאלקהפאשה; ה‬
‫‪ 1‬י מ ב חזקיהו־וכוירז״ל אחדו אל‪.‬הקיר מקירות לנו וגם סמכו חנאן‬ ‫כ• דבר הווה הוא אות על הפתיל אן אות זה הוא נתשךסלם פני'‬
‫אכול‬
‫סלא יהא לחתפלל דנר חוצץ נינ‪ 1‬־' ובין הקיר ייתק יאחר חס‬ ‫־׳ י‬ ‫ספית ובשנית שחים והשלישית נסעו ונו' ־ וזה אין יהיה סימן‬
‫פלא נתייאש חזקיהו מלהתפלל וחה גס לא‪1‬חרי‪ 6‬סלאכיו קיצבת יחיו‬ ‫®׳זיא עתה ונהפוך הוא׳ וגסנשיםלג כיחתחיללדביעל‬ ‫^‬
‫יואר הלא הוא כי היסב פניו ‘ 'אל זכות עלית קיר סל אלישע הנביא שמל‬ ‫^׳‪ ‘ T‬יהיא כנמשך אל ענין סנתריב־ שדבר עד כה אךכהתימלדת■ לוחי‬
‫♦דיזכזת זה ׳■ח' •'הולד• אחד מותז כי אמר בלבו כי כאשל אוהו זלות‬ ‫מל סנחר^גיזרה רעה מעתה‪ .‬אלא שלא ימיתהוכי אסשיחזירהז‬
‫'!תפלתאלישע החיה אותו •‪.‬כן תפלתו והזכרת זכות אשר יוכיררתפלתו‬ ‫״ ת געידו אמר עתה !דש שתראה שאעשה לו אשר היה תכן כי באותו‬
‫אחיה אותו גס הוא וזהו ויסב חזקיהו ’פניו אל הקיר וז״א כקיר בה״א‬ ‫אנשיו והוא בלח ושב ; לארצו שהוא א מד תחי באפך יהיה לן‬ ‫^ ’ י'‬
‫הידיעה זע״י כן ויתפלל אל ה והנה אחיי כתבי זה מצאתי לר ז״ל טנין זה‬ ‫לא 'נושענו כי הסנה הזאת‬ ‫אנו ׳י׳י‬
‫תאחרעב״ז '‪•wi‬‬
‫‪1 jy‬‬ ‫בארצו י״•״!׳•‬
‫זפחא‬ ‫שיחות״•״״ ״י‬
‫‪ zt‬מל ‪-‬י ־״• י‬
‫שהוא מאחד ריש לקישחק״ו שאחר ומה אס על עלית קיר וכתה האשה‬ ‫* ‪ f‬ייענו מכובד המלחח' כי היינו במצור ולא‪ -‬נאספו את תבואתנו ונהיה‬
‫״״י רעב כי גם סנורע השנה הבאה מה יסכון לנו לשני שנים ראשונים‬ ‫חלל‬
‫גדולה להחיות את בנה אני שעשיתי כו' ורבי■ יוחנן אחר וחה אס רחג‬
‫שביתה בקיר החומה על‪.‬ידי ‪ -‬שהורידה את רחינליס ׳ זכתה להציל אותה‬ ‫והשתים‬ ‫זו‬ ‫בשנה‬ ‫הספיח‬ ‫אגרך‬ ‫כי‬ ‫תיראו‬ ‫^‬ ‫התכוא‬ ‫צאת‬ ‫כםלישיעד‬ ‫וגס‬
‫עוד יתכן כי ?קיר הזה הוא־ כידוע וחסוי ים‬ ‫וחשפחתה אני כ‪* 1‬‬ ‫גטנית נו וזהו אכול השנה ספיח* ושמא תאחר אס כן איפה שיש ה׳ אתנו‬
‫אשר בחראשזתיו של חולה אשר שם השכינה ׳ ואחר כי היסב פניו תל‬ ‫וצחה מצאתנו כל זאת לז״א הנה ס ״י ק תנא טודתכס כי‪:‬תהיה בזכותכם‬
‫הקיר ההוא אך לא התפלל אל הסכינה כי מדת הלין היא כי אם ויתפלל‬ ‫ויספה פליטת ' בית יהודה הרואים‪..‬־ אשר הצלתיס מהצרה סזרש למטה‬
‫׳■ ;•*‬ ‫‪ .‬־ ; ‪ -‬אלה'הוא חלת הרהמיס והוא סס הרחחיס ‪:‬‬ ‫® ’‪.‬התשובה יהמקבסי ע״י השורש אשר‪.‬יעפן למטה ועשה פרי למעלה‬
‫ויאחר‬ ‫‪^ C3 3‬‬ ‫‪3 .‬‬ ‫‪J S A i A S C ap . 57‬‬
 ‫י׳טעיה לה מראות; הצובאות‬ ‫‪■ ,.‬‬
‫זיאמד אנא זם' הזכרת זכיותיו‪:‬לא כמו זר נחשב וגם נםיס‬
‫ש‪5‬ן^‬
‫גאז^ה‪5‬תפ‪3‬ה יזהו והטזנ בעעין פסיתי‬
‫‪ n‬יעילם הזוז‬ ‫הוזוג כלל הדברים ט לא נתמעט הלמות‬ ‫הבכי' זה פעחי׳זיבן חזקיהו בכי גלול ולא אח ויכן חזקיהו‬
‫;‪ »1-5r‬אמר‬ ‫הייתי עו‪5‬וה ייחוד וזזיג יאיזי‬ ‫הלבה וגס הפס־ק! ?‪,‬שחו בין פתי הבכיות אך הנה בהתפלל אדם עלצרתו‬
‫צ^כהלונל‬ ‫ולא יחיה לעזלס הבא פל האחד אחל! •’ ‪V‬‬ ‫חתעולרת מדתהדין ונזתבק' פנקסו ובאין מיימיני׳ ללמד זכות וחפתאליס‬
‫‪' .‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ללמד קטגוריא והנה ידו׳כי המימזיני׳‬
‫‪\ , • PPDJ‬‬
‫״'‪,,^,‬לסיסלנ״־״־‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫ךזזלןיהל‪-‬פנ;ו אל~הלןיר ד הז פ ל‪ -‬ל ^ ^ ל ~ן מ ף •‬ ‫הס‪ ,‬הזכיות אשר עשה כי כל‬
‫* י*‬ ‫^^היה■ו‪ H‬ז כ ר ־ " ג א א ת א ש ר ה ת ‪h‬ל^כ ‪^p‬י‬ ‫העזשהחצוהא׳קנהלופרקליטאחד‬
‫י '‪, . 7‬‬ ‫ה‪ 1‬נ’ ו‪ 1‬עז‬ ‫•'‬ ‫ין ‪.‬־ ״יי־י‘ ‪ !:‬ת־י ';־י‪■• ,‬׳‪; -‬־■•■ג ‘ • ‪ = v‬י•‬ ‫והמשחאיציס הס עיסתאשר עסה כי‬
‫ןע‪1‬ל אומר•‬
‫‪3‬אוחרו&הידולאטז*י^ךצן‪5‬גי‬ ‫^הטוב ^נ;ף^^^ה תי‬ ‫כל העוכרשבירה א׳ קנה לו קטימר‬
‫^ ”'’’‪?’^1^^°?°‬רז״‪1‬כלהתיליז‬ ‫אל״י “"‬ ‫ד־נ^־י^^ד־ן‬ ‫דהי‬ ‫םגדול‪:‬‬ ‫נ‬ ‫חזקיהו‬ ‫אחד על כן מיראתו מן‪ .‬הקטגוריס‬
‫מוסיס״אךהנה חרז כ ‪ -‬׳‬ ‫׳ ‪ */‬יי־ •■ •‬ ‫• ׳ ־‬ ‫■יי*‬ ‫^•׳•׳ •■ךי‬ ‫חלה פניו יתב׳ בל יאחר ר‪v‬לי נגמר‬
‫* ׳‬
‫בזכות עצמו תי^־ין^י‬
‫לאשרת אל^סזקי ת כדר‬ ‫הדין מה חפץ במיימיגים על כן אמד‬
‫והנהכתה^^״י*^^^‪1! ’^!1‬״רלכתי‬ ‫איא ה' זכר נא החייחיניס גם שגזרת אמדיהוהאל^^ דו ד א ם ף‬
‫'*״רר׳‬ ‫באוחדוזכר‬ ‫כי חת אנכי זז׳א נא כלומר גם עתה חהל^ףראיתי‬
‫^רי‬ ‫לפנין כ‪1‬׳ על פן יי^״י‬ ‫םה»א אתר הגזירה ■זהחליצים הס ‪.‬‬
‫•רע)‬ ‫אלהי דוד אבין‬
‫ח ט ש ^ ש ר ה ‪ : 0‬ה ‪ :‬ושכף מ^‪[.‬ז־"אשור אצילף‬ ‫משלשה בחינות בין אשד מבחל דבור‬
‫׳‬ ‫ד‪.71‬תולהבזמת> פ‪-‬א ’^‪PP‬‬ ‫בין מבחינות זכיות פבמחשבה טן ן א ת העיר הזאתזגנותי;גל־־הגניר הז א ת ‪ :‬וזה־‬
‫וזהוסחעתיאתיל^׳^ל®^^' ••יד‬
‫עצמן יען מאז שמעתי טדסת י‬
‫אשרעשיתי במעשה ולהיות כי עיקר לןן‪.‬האות טאת;מ>ך ^שר^^שה יהול־ז א רז‬
‫‪ .‬זכותו היה בדבור הוא עסק התורה‬
‫לאיתי את למעתךולננז ;נאיתיא^‬ ‫ה ג ני מ ש י ב א ר ת ־‬ ‫ה די ב ר ה ז ה אי ל ^ ר ד כ ר ‪:‬‬
‫אשר עשה ס־עסקו;בה כל ישראל‬
‫לחעתן איני עושה‬ ‫א׳^רירדה במעיר־^לרת ‪0g 0 3 ;HK‬‬ ‫מקעזן ועד גדול ונעץ חרב שכל כלא‬
‫אס הנני יוסיף ולא אמ חוס’?‘‬
‫א ה ר נ י ת ע ; ע ר מ ע ך ^ ו ר ת ן ^ ת ש ב ‪ 0 D 0 n‬ע ע‪ 2‬ר‬ ‫נמצא‬ ‫ויעסוק בתורה יזקרבה‪ .‬ולא‬
‫לוכאלו דזלהנוכ׳ ןןא ‪ 5‬מ!ם?‪.,‬‬ ‫תינוק ותינוקת שלא ידע כל דיני‬
‫בזכותו שתעה'את ת פ צ תוו מו ס‪.‬‬ ‫במעלות א^‪£‬ךי‪;5‬ךה ‪ :‬מכתנ^חזק;הר•‬ ‫טוחאה וטהרה כנודע על כן בו היתל‬
‫’ מ ל ] י ‪V‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ואחר‪.‬אשר התהלכתי לפנין באחת כי‬
‫■‬ ‫;‬ ‫פיגורה נקראת אחת •כמו סאחדו‬
‫‪ i‬מרחם‬
‫י חלת‬ ‫שראיתי את תפלתן וגס ראיתי את דתעתך‬ ‫אחד‬ ‫המעש?‬ ‫ועל‬ ‫שלם‬ ‫ובלב‬ ‫אמד‬ ‫המחשבה‬ ‫ר‪ S‬זתשלן אחת אלצי; ועל‬
‫והטוב בעיניך עשיתי* ואמר בעינין לומר כי בעשותו חעשההחצוה לא‬
‫^^^״צ על‬
‫ליתה לשוס פנייה לק לכוונת הטוב ונס לא חצות אנשים מלומדה רק‬
‫‪'*^^ "*1‬הוא‬ ‫‪ ! #‬י| ה׳גתן וה׳ לקח כי להיטיב אין הב״הנחלן‬ ‫בטנת הלב אשר הוא נגלה לעיניך כלבד כי ה' יראה ללבב וזהו והטוב‬
‫מעל‬ ‫י^'‬ ‫נמלן וזהו ה׳ כתן לבדו שהוא‬ ‫בעירך סהו׳געינין ?׳ הרוא' ללבב עשיתי • או יאת׳ אשר התהלכתי לפניך‬
‫במעש׳ באחת הוא הלב! ובלב פלס הוא המחשבה והנה ידענו ההפרש שיש ■ לפורענות וע״^זה יאתר כה אחר ה׳ בעל חלת רחחיםיייר‬
‫בין אוחרז לב לאחרו לנב כי לבב הס השתי יצרים וארז'ל כי באברהם ’ י '‬
‫מלן אע^ר כו׳ הנה הצלתיךמגיזרה ס ס י ח י י ה " י ל תפז‬ ‫שצא ה' את שתי יצטו נאחניס לפניו כד׳^א וזצאת את לגבו נאחן לפניך ;‬
‫* ' י בעל בחידה הוא מלן אשור כמו טכתמו צחעלה י' ^ ו^ן‪,‬‬ ‫ולא נ^זי‪ .‬את לבו והנה חזקיהו לא ערל אל לבו לומר ובללג שלס כי ׳‬
‫אס ובלב סלם שהוא היצה״ט אן לא היצה״ר על ק לבל יאחר לו הוא יתב ‪ :‬סנחריב לא היה דק להמית את תזקיה לבדו אפר מלל בו כאזחרז ^‬
‫מה בצע בי^‪':‬ט לגל! לז״א והטוב וכ!׳לוחד הן אחת סהיצה״ד אינו נאמן‪ , :‬בטחת כי מרדת בי' אך אל כעס אמר דבריס טובים סצא היה הפז ■‬
‫להעביר אותם לעריס כאוחרו ולקחתי אתכם אל אלץ כארצכם נר י^‪°‬‬ ‫להיות בלתי מסית לעטר רצונן כאשרבאכרהס שמעצמו היה נאמן אן‬
‫העירלא אשליטנו לפרוץ בה פרצה אולשפיןעליה סוללה כי אס וגני’ ‪/‬‬ ‫עכ*ז בהיות לי לב שלם הוא היצ’'ט עם שהיצה״ר מנגל אני מכריעו לבלתי‬
‫‪,‬‬ ‫\‬ ‫על העיד הזאת ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫עשות רק עצת היצה׳׳ט וזהו יהט‪ 1‬ב‪ ,‬בעיסך ישיתי כי בבא הדבר אל‬
‫את דג^^‬ ‫הפעל לא הייתי‪,‬עישה עצת היצה^יר רק הטוב בעינין* והנה על כה חליתי _ ן ‪ f‬ןףן ־ לך‪-,‬א‪^,‬‬
‫פנין לזכור הקייחיניס ופל החקטרגיס שהם‪ -‬שתי סוגים אחד הגיזריס־‬
‫חיתה בכולם הזה והשני‪,‬הניזריס העדר חמם'‪.‬לעולם הבא כאומרו מת' י ‪■'.‬להורות לו סדל חסלו יתברך כי כאשד; השקם‪ ,‬אחד ר‪7‬תו ‪ .‬משר‬
‫שב אחור כאלו לא ירד כך בנותיו סבו אחור כאלן עליין ח^סת חייי‬ ‫׳ אתה ולא תחיה חת בעולם הזה‪1‬לא יחיה לפוצס הגא על כן לבטל אשזג‬
‫עבדו ט׳ו שנים חאשניס אשר כבר ׳ מבלו ולח׳דחשלוהי®’®*‬ ‫האחד וי‪ 3‬ן חזקיהו שהוא על מציאו' חוק־הו• ׳עצתו בגון ונפש ועל העדר‬
‫‪-‬י ין‬ ‫הגזירה שהיה כאלו סבי פנ)תיו אחור וגס לדעת ה!נ^‬ ‫חיי העולם הבא הפליג לבטת וזהו אומיץ בכי י גדול כי חזה עשה עיק'‬
‫עפו רושם‪ .‬גדול להאיר לעולם כשחש שהאיר הארתו בכצסעולס ^״י‬ ‫כאומרו במכתנ אחלתי בדמי ימי אלכה כשעדי שאול אקרג|י לא אראה‬
‫‪jfi... .‬‬ ‫אחורכחהמעלות)‪.‬‬ ‫יהכו׳ועל כן הפסיק בין וי‪3‬ךלגכי גד‪1‬ל * ‪ ,‬והנח אמרו דו״ל והנ‪ 1‬וג‬
‫‪n6u‬‬ ‫‪ :‬לאזקיהו זכו׳ ראוי לשים לב א׳ אוחדו ביז‪-‬יי•’‬ ‫בעיניןעשיתי שסחן גאולה לתפלה והנקרא^‪; .‬לטיס לככיאין נראה‪,‬‬
‫‪.• ,‬עשה החכתג בתלותו‪ ,‬דק אחר התרסאועיצחהי^'*‪. ^!,‬‬ ‫י;‬ ‫רחזקזהבתיטת הללו כלל ויתצן שהוא ’ כלרןרז׳׳ל ברוב דרטותיכס‬
‫בהתרפאו * ב׳ אחרו■ ויחי מחליו כי היה ראוי יאמר ויחי^^י' ”^^ ‪I,u‬‬ ‫שהם הגזירה סוה ואוא כי נאחר כאן‪1‬הטוב ולהלן הוא איחר אס יגאלך‬
‫^ ימי‬ ‫ג' אומרו אמרתי בלחי‪ ,‬יחי אלכה בשערי‪ - .‬שאול י‪.‬יה ענין‬ ‫טוב הלי גאולה ונאמר• כאן בעינין ולהלן הוא׳ א‪1‬חר והיזעיצין פתוחות‬
‫עי‪,‬ן אזח‬ ‫‪, p^j‬‬ ‫ומהראוי ואחר אלכה שאולה‬ ‫אל הבית הזה לשחוע אל‪-‬התפלה הרי תפלה; נמצא כי‪ ,‬באוחרו והטוב*‬
‫יתר שנותי ולמה הוכפל ‪1‬רן אוימרז יה יה שתי פעמים זהה‪,‬ענין אוח ^‬ ‫בעינין הוא סתיכות גאולה;■ לתפלה * ‪).‬עדיין ראוי לשים לב מה‬
‫ש‪ 0‬יה משם מלא‪,‬ואמרו לא אביט‪ .‬אדם מילא ידע בכלאלא'^‬ ‫טנין זכות זה לפרט אותו פה חלל יתר חצית שהזכירן דרך כלל באוקלו‬
‫*‪5p‬‬ ‫קושיות אין מספר לגדודם ונח‪7‬לך לספ‪1‬ר כי המשכיל‬ ‫אשר התהלכתי זכו' ואתסבה לי הנה חש חזקיהו למצא תרופה אל אשמתו‬
‫על פי לדכנז־נשית לג אל אומר‬ ‫על צי היתלם ; ד ; א מנ ס‬ ‫סהיא שלא עסק בפריה ורביה ועניינו הוא ; סוזחעס את הלחות ט אין‬
‫*‪,‬כים‬ ‫לחזקיהו כי מהראוי יאחר מכתב חזקיהו אן הנא‬ ‫ועל‬ ‫ייחוד חזוג עליון נעשה כי אס באמצעותו על כן בא כחרפא הדבר‬
‫הלכה הליכות עולם‪.‬אסר יתהלכו‪.‬בלי אלס גסבני איט נ “’‬ ‫פידרכס נפרשכלהכתוב והוא בזה היתל ויהפ^ תחלה פניו אל הקיר‬
‫’'^צזשר צא■‬ ‫אי^ א’‬ ‫א'‬ ‫אשר שם שכינה בחראפוקיו ויתפלל ‪ I:‬ה' הוא השם אחתייחד עס השכינה‬
‫ועס אדם לאינוגעו טח מראות עיניהם מהשכיל לטא®‬ ‫והתפלל על הנוגע אל השכינה ואל השס אשד מיעט את הדמות שלא‬ ‫'‬
‫^ ' צם הז&‬ ‫שוב עשו מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינא‬ ‫פסק בפריה זרגיה צ ויאמר‪-‬הנה אין צרין לומר שלא כיונתי לחעט למות‬
‫סמיו‬ ‫‪f‬‬ ‫ניחם על רעתו כ' הוא צדיק בעיניו ואולי‪.‬‬ ‫כי אם גס לא הטדחתין לסעדגי לעבודתן צי לא הוצרכתי מאתן סעד‬
‫ןיאחי'‬ ‫ולא יתיה לעולם‪:‬י‪:‬בא ט הן זאת גדולה שבגדי׳יע‬ ‫לתומי כי אס התהלכתי לפניך כאברהם • שנאמד בו ‪ .‬התהלן לפנישלא‬
‫לו אם‬ ‫ישלין האדס את ‪ .‬אלילי כל עון ופשע וחטאה‬ ‫‪,‬היה צרקסעל לתומו ואדרבה הייתי חטין לחב'אחת עם לבשלם שהוא‬
‫י‬ ‫זן אני)לא עון לי וחי יתן כל עס ה כמוני היום ואיש קשר_‬ ‫לרו״ל הסכינה על פסיק ויתעצב אל לנו ולא עוז אלא ' שסמכתי בפ‪1‬על‬
‫סצום‬
 ‫‪ ,‬ל ה‬ ‫■‬ ‫ה ע‪ 1‬ב ^ »ו ת‬
‫’ ‪.‬‬ ‫׳•‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫י'‬
‫נ‪1‬ינה»^ש‪ 0‬יה ‪3‬ארץהתיל♦ ‪ W‬שיעול המני{! מה שיחדתי בלתנעי‬
‫מפריה ‪1‬ל‪3‬יר^ ר^א כי מה אפסיד אם צא שצאאדאליה ע‪ 3‬שנעלתי‬
‫’ת! אל לגצ ואומר יאחל סלא על כי אין אלהי־ ׳ חינור סכי אותיות חלו שבאיש ואשה הצא מצד אחר שצא יעדרו מחני כי‬
‫הלא יה יש ‪3‬״כ ‪.‬באלן התייס אשל לא‪-‬תעלדימחני רכוי עסק תורה‬
‫שהיא ען;חייס כי הלא נאחר אתכלן‬ ‫‘‬
‫ואתר‬ ‫לפני ה׳באיסת החיים‪:‬‬ ‫לעומ׳ייסודיזזםכורפ׳לולהחיז׳את ■ ה ב ח ל ת‪ 1‬ד חי מ ה ^י ־ו ‪ T‬א ג י א ס ר ת י‬
‫‪5 1 -‬־ ‪; . 7‬‬
‫^ מ ר ת י ל א ־ א ך א ה י ה נ ^ ^ ר ץ ה הי ל ם ך ^ א " " ‪ ,‬חושכ אך עת‪.\ :‬ם מצ;אות אדן חייס‬
‫קס לן מחני מאמח ולא תחום לע ׳ה ־‬ ‫ח ד ר‘ ‪ ^ :‬רו ר ע ש ע‪.‬‬
‫והנה כל זם׳הייתי ‪ :‬סוכל‪,‬אלוהיה•‬ ‫״ ‪;, •.L Lwv»->,‬יי* י‪-‬ץל‘—»‪ *-‬י*^צ^ ז־}י‪ 1‬דזזרר־^י‪i—i‬‬
‫הדבר נתקן כגלגזלכי מה שקלרןלו]ד‬
‫בפעס זו אתקן כשאחריה אן היה׳כי‬
‫לאאכישאדס עולמם־ יושד^י חדל‬
‫שהוא כי לא אבא לעולם הזה פע‪0‬‬
‫אחרת לתקן עותתיכ^י גס זה הם־־רו‬
‫מחני כאמור חת אתה כעזלס הזה כאופן ט ואת רעתי ני מר כי הלא‬
‫אס חייתי נכנם כגיהנם היילף אתר המירוק אונלזכזת תודה ומצות‬
‫שזכיתי חיכיתי אן עתה שאלכה כשערי שאול ולא אהיה נ מן כתוכו וגם‬
‫נתקןכגלגיל יראתי פן יהיה־ כן תמיד וכל העשה הטוב אשר עשיתי לא‬
‫אוכל מחנו על אפס חירוק עון וגס לא ראיתי להיות ■בוטח כיזמתלזרי‬
‫תענזול לי׳הלא הרבצתי כז תור׳ לרוב כנודע חרז׳ נועל כן גס אתר ו‪.‬זרה‬
‫יכמרו רחקיו ית' עלי ולעש׳ שיעל׳ משן מקר‪.‬די נזכות כי תלמידי הם למנין‬
‫ר״ק לרכז כי כאשד חסו בצלי בעה׳ז אתעה בצלהאחריחוקי* אי לא כן‪:‬וא‬
‫כי הלא ראיתי אחרי ר!אי כי דורי נשע ונגלה מני כו׳ זהו׳ כי בהשתלקי‬
‫מהס אין הדור מפסיד שנשאר מגולה מכלזגותי התלחפת עלי ר*'כדי‬
‫פאוחרשעל ק שהינו מרחם רתס ירחחני כזכותס כי הלא אחר שחטאתי‬
‫לא־ אתייחס כהסתלקי לנוסע!פדומהס כאופן שהס מאבדיס אותי כי אם‬
‫שנהפין הוא כי דילי הוא שנסע ממני ולא אני מבס כי הס מוכים ממני‪.‬‬
‫ואני מאבד אותס ולא הם אותי‪ .‬וגס שלא יכצי שנגלה‪ :‬חניכי הלאישאר‬
‫יזגזלהמצדהנלגחיטוכלהסאו מעתה כי אדיבא כסודי מכס אז טו?‬
‫לחו כי המכסה ‪© -‬הייתי מכסה־ וחופף עליהם לא היה להס כיסוי חולי‬
‫׳להשפיע עליהם שפע מאתו ית' כי אס אלרכא כיסוי חעכזי עליהם ה‪PD‬ג^‬
‫על עוני אך; כהסתלק כיסוי צלי מעליהם אז יאיר צה׳ס טפיע טליוןפי‬
‫אין זנ ר מפסיק וחעבב זחמשיל משל לתה הדבל דומה והזא כאי*ל רועזי‬
‫והוא טנין מאמרם ^'ל פיק אין דולפין כי‪ .‬פגעה רקיעים הס וילון רקיע‬
‫שחקים זכול ט' וילון אינו משחש כלים אלא נכנם שחרית ויוגא‪^.‬עדבית‬
‫זחחדש ככל יום מעשה כראשית שנאחר הנוטה כדוק טחיס וימתחם‬
‫כאהל לשכת ופרש׳׳י ז״ל נכנס שחרית לתון תיקו והאור נראה ויוצא ערכי'‬
‫מתיקו ויזתפשט לקט^^חן האור והרי העולס קשון וזהו חדושז למעשה‬
‫בראשית ככל חס ע"כ יי הכה כי כהיות חופף ‪ .‬ומכסה וילין הנקרא‬
‫אהל טל העולם מחשיך■ ונמנע האיר‪ .‬לבא אך ‪ .‬בהסתלקו האוד נראה‬
‫ונשפע על הארץ ‪ .‬כן חמר כן מה שנגלה דורי חני הוא כאהל רועי הוא‬
‫וילק שהוא אוהל של לועה ישראל ויזלכסהוא ית׳ כי כאשר בכיות ניסע‬
‫וילון ונשאר העולם נגלה מחנו אז טיב לעולם שהאור נגה על העולסי‬
‫כן הוא מה שדורי נגלה חני הוא טוב לדור טחקבלים אור ושפע כפך‬
‫מה שהיה בהיותי מכסה׳ על העולה וזהו נגלה י מני כאהל רועי כי ט מ‬
‫לדורי מותי מחיי כי בהתאסף צלי מעלי ה' יאיר אורם מלמעלה מה שאין‬
‫כן עודני תופף עליכם כי עוני מבדיל בינם לקינכו *; אר יאמר על לרך‬
‫וה חי יתן והייתי כרועה הדור ־ סמסתלק בעונס שחסירים אהל קדושת‬
‫הרועד‪ ,‬מעליהם אפר בז הץ מסתופפים תחת כנפי השכינה אן לא ק‬
‫הוא כי אס מה שיהיה ית' חופף עליהם שדורי נסע ונגלה הוא חני אן‪.‬לת‬
‫יזכקכ״ה כי אררבא עתה ייטב לתו לומר הןי אחת כי זכותי סהד־כתוס‬
‫כתורה היה חופף עליהם אן נסע ונגלה חני מאז חשב ס׳ לי עון וה לגז\‬
‫עלי עודני בתייס חייתי וקדה לקו כאשד קרה לי עס צלם אלי״ס המאהיל‬
‫עלי שמסתלק טרס מותי ממנו* חהז כאהל • רועי המאהיל עלי הוא צלם‬
‫אלהיסאשר שלשים יזם קידם הסילוק בעוד האדם׳־■ כחיים נוסע)זטל‬
‫האדם ' ואס יאחר אומר אין הייתי מתייאש ' חן הרחחיס לומד אלכה‬
‫כשערי שאול לא אראה יה וכר' דורי נסע ומליז וכו׳ ואיה כל צלקותין‬
‫ועסק תורתן אשר יגמתה כה אתי‪ ,‬וכלבני ‪,‬דורן וחי כמון צד ק לפניו‬
‫ית' והלא חיל גדול כמחנה אלהיט יקדימו פניך ממאור אור שדפי קיש‬
‫אשר בראת במעשה החצות ־כנודע כי כל •העושה חצוה אחת קנה לו‬
‫הלא׳!ע‪ 7‬תז‬
‫קפדתי‬ ‫היו'• '‪*■J1‬‬
‫אלה‪V‬לי׳‪-‬׳כי׳'׳‪-‬׳•‬ ‫של הבלן»׳י‬
‫‪j' mihjj‬‬ ‫אחד ‪ *-‬יי*‪5‬ג*‬
‫הנה באחת'‪30‬‬
‫תנחזחין‬
‫^ ״מר מה שלא אראה יה הוא על כי יה הוא באדן החיים אשר* כאזרג תיי והיא הקדמה אתת מודעת• לחכמי האחת והצדק כי אלס אק‬
‫צדיק באר־ן אשר כידו עין אשר חטא שינניסקי*! במחילה הרארה ‪\ 46‬‬
‫•‬ ‫לס י ‪• ' .‬‬ ‫‪ .‬׳‬ ‫י י‬
‫‪ 9‬ר א‪ 1‬ת‬ ‫‪.‬לה‬ ‫■‬
‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫>‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■/T‬‬ ‫■‬
‫אתו תלין משזגתו זאת למזת ו‪3‬א כחכמת‬ ‫מל‪-‬יסיהיי^ ^יי^ייזי‬
‫תשוכי^ ‪ 1‬ס■פז יורש גהינפאיזנה אתאשריאהכ^ יזכיח כייסזרי מחלה‬
‫כ>(רני הצאיכי הימית הא־א כי לא מפול חכ״ה דעכיל לינא כלא דינא‬
‫י‬ ‫•‬ ‫ויחרד ליו ויפשפש כמעשיו אשך‬
‫נפשו למען סור משאול יימה‪ .‬כאופן‬
‫‪.....................‬‬
‫חנדיאותו כיכז‬ ‫כי טזכ לי תלייו‬
‫יחיא את נפשו והנהללישע‪-‬ו ונל‬
‫ע ו ד'‬ ‫חפץ חזקיהו כתכת השכח הזה הלא‬
‫הלוה‬ ‫ליא לחען דעת חוסר הסכל‬
‫לי ‪3‬ו יפני אדמת יצר הרנו יקיצו‬
‫ייעורו חתרדתתס' ולא ימתינו על כא‬
‫עליהם צלה^ וצוקה חפ‪1‬כ על ה׳‬
‫יהיחל כענותנזת גדולה כל יראה־‬
‫י‬ ‫חחזיק עצתו כלאי לעשו'מכתב ללמד‬
‫תיכתוק מושר אל עם ה' ואחי מכתנ לחזקיהו כלומד לא ’לזולתי ילמדו‬
‫?יייי עשיתיו כי אס לעצמי אקח‪ .‬מוסר כשכל וז״א‪ .‬לחזקיהו כלומר כי‬
‫למצייז עשאולתעןייחנס כאחייתז עם שלא ינצר כי על פי דרכו ילמדו‬
‫^ לואיכז מאמרי וכי נעמז והיחל ואחר כחלותוזיתי חתליולוחר הנה‬
‫>צל כשלת הזם לא פעל ועפה על;רפואתו רק כשביל חלותויכי נלעיקד‬
‫טנת החכתכ^הוא על אשר החלהו ה'ושחא תאחר הלא איפכא משתיל א‬
‫לזה אחי ויחי חחלע לומד תדע• לחה מחזיק סונה על שהחלהז ייתר‬
‫ייעל הרפיאת כי הלא ויהי מחלת לומד כי מ? שחייה■ חיי העולמית לא‬
‫ציי׳^ן לירק נזחלין כי לולא החולי לא היה נתקן חל שהנכיא לנר לו חת‬
‫אתה כעולה‪ .‬הזל ולא תחיה לעול© הכא נחצא כיעיקר‪:‬׳ חיי עולס לא‬
‫קנה רק כסיכת החולי י ופירש ואחר אני אחרתי נדתי וכו‪ /‬לווזר ראו נאו‬
‫תועלתי הגלולה אשר הועלתי‪,‬נחליי כי• כלאלאנתתי אללניסאלכה‬
‫כשערי שאול על עוני שנמנעתי יזפריה ורליה לק על לאיתי לעי ועי על‪.‬‬
‫ילי אליי וזהו אוחדו אני אמיתי שאפילו אצי שת״יז אני על היות כ ♦‬
‫ייזי אחרתי אלכה וכו' ולא משלם אחלה כי לא נתעוררתי 'לתקן מנשי‪.‬‬
‫כגהינס רק על ידי יאות כדמי!מי וענין אומרו אלכה כז' יהיה כמאמר'‬
‫ז״לפ׳״קדחגיגהעלפסוק ויפנספה כלא חשפטמיאיכאדאזיל בלא‬
‫ומניה אין כי הא לרב סכי כר אכיי הוה סכיח קחי מלאך המות אשר ליה‬
‫לפלוחיה ליל אייתי לי מריס קגדלא שער נשייא אזל איותי ליה־חרים‬
‫מצדלא דרדקי טי אתר ליה רצ ‪,‬כיביבראנייאית להורשותא למעבד‬
‫הכי אחר ליה ולא כתיב‪1‬יש נספה וכו' והנתיב דור‪ .‬הזלן ודור נא אחד‬
‫ליה ^ עינ א לכו אנא ‪ .‬עד דקלו להו לדרא והדר משליחנא ליה לדומה‬
‫חתגלגלי'‬ ‫יהיש י ז״ל כרעינא כז' איני מיסדן לשומר החתי׳ששחז לזחה ׳‪ 1‬א‬
‫עמי ושעים כעולם עד שיתמלאו פניתם ע*כ * ויתכן יאמר הנה אחרתי‬
‫נלחי ימי סהייתי נספה ‪ -‬ק‪ 1‬לפ וחני חי יתן והייתי כיתר נספיס קודם‬
‫זחהס שחגלגלין עחהס עד מלאת יחיהס ואחר כך כתסריס ־ לדומה אן‬
‫אני מיד כדמי‪ :‬ימי‪ .‬א־ן צרין לומרפימסטני לדוחהכיאסגסאלכה‬
‫בשערי שאול חיל והטעם הוא ט‪.‬ל ־ לכד כי פקדתי׳ יתרסניתי כי הצהלא‬
‫כאתר הענין ההוא רק כשגגה היוצאה חלפני השליט וכיוצא כי ליה כלא‬
‫יישפט אן \ה היר* במשפט כי אני הסנותי כמוני יאטאתו פקדתי יתר‬
‫הכיתי * או יאתר ענק ‪ .‬קאמרס ז״ל על אלישע אחר שאמרו מידן לא‬
‫גלינם‬ ‫גליינית לעסק כתורה כו׳ וכן אדז״ל כי תלמידי חכחיס אין אור של‬
‫להם‬ ‫היה‬ ‫®!‘ליי ‪3‬הם ק״ז מסלחנלרא!אתרו י!כחי האיזתכי תחת אשר‬
‫על‬ ‫רנות‬ ‫הזהפעיחיסך‬ ‫נריתלגהינס הס מתגלגלים ונאים בעולם‬
‫יטהריויתצננו ונזה יאחר הנה אמרתי אני בחוליי אויה לי ט על זכית‬
‫®‪.‬הלכצמי חילן לא ידינזני כי א?‪ :‬אלכה בפערי שאויל ולא יניחוני‬
‫^ייתה לחרק עוני ואהךה כשמרים תאב ליכנם ליטהר ול>|כל‬
‫®’‪-‬ל יטלתי וחציתי ככל הטוב אשר היטיב רכימאירכהעלות‬
‫‪ I‬ייקבר מי ומה שצריך לחרק שעל כן תאכתי ליכנם שאולה הוא על‬
‫יתר שניתי ולחי חיל‪ ,‬עצמי יבקשו* ושמא תאמר אס כן איפה‬ ‫‪^t‬‬
‫®חת‪ .‬לכן צואת כשנחנפת מלקחת אשהלז״א הנה אמרתי לא‬
‫י® לי פל עצמי לא יהיהיכי אס פלא אלאה יה כי כעין‪ .‬העדר‬
‫®ייילמני®יזי ^יתיי' אלי יי״ל מהאיש זה״א מהאשה וגם כי מל העדר‬
‫י]® י מי ה הע^לם תתנניל■ כילאתוהו בלאה והנה בשתי אותיות אלו‬
‫יי לעולם כל א כי ביה ה'צור עולמים וזהו אמרתי לא ‪ .‬אראה יה‬
‫כי הלא שם וה הוא בארן החיים והנה נתבשדתי על העדר ארן‬
‫׳ע»‪7171‬‬ ‫לחאמנ■ יז‪,‬למתאתהבעולסהזה ולא תחיה לעולס כבא וו״א שנית ‪ .‬ע‪ 7‬ץ‪7‬‬
‫פרקליט‬
‫יי®® ‪ ,‬אן לא חשכתי יחשבוני לשופן דמים פי אס שהעדר הראוי‬
‫־■‪ .‬י‬ ‫;■ ־ ■ '‬ ‫‪.‬‬ ‫י• '־ "■■■‪. ■ *-‬‬
 ‫לח מראות הצובאות‬
‫•* דייתי כאדי ובפיו‬ ‫‪£‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫לפי מעשיו הטזניש על ירחן יפהר חתלאת הפין ההיא מ נין ג‪1‬י ש‪5‬י<‬
‫‪ 1‬לז^ישבהייי*‬ ‫בריאים כבקר חגערב‬
‫י ^ י ז י ‪ ,‬ר א ה מאתי‬ ‫• בקד כן ישבר כל עצמיתי‬ ‫בר׳אפש‬ ‫י היו מכניסי! א‪1‬מו לישיבה של מעלה ע‪ 5‬שצאנהגכטד‬
‫'‪ 1‬ייציזותי*‬ ‫^’‪1‬‬ ‫זכפנין אלישע אתר שעד שנכנס לגהינש ע’*י‪,‬רבי ח ‪6‬יר ומירק לשמותיו ' המם רד הייתי הזלן וחזק מי‪ 1‬ס עד לילה‬
‫י ת' כי שלם בגופי הייתי כי אסמן השחיס סי!‪ .‬חשגייס ^ !״ די חיי‬ ‫יהיה‬ ‫לא היה נהנה חתזיתו ומעשי' כיוצא באלה בספר ‪,5P5P*5*2‬׳ ‪?11 .‬‬
‫‪--------‬‬
‫ואין זה כי אס ס ק‬ ‫מאמר חזקיהז באמיר קפדתי כאודג‬
‫ויורוני כי בהשגתה הייתי ״ו‬ ‫כ סו ס ?גויכן א צ פ צ ף א מ ה כלי־ויגך;‬ ‫מיי לומר גם כי הרנתי תורה ומצות‬
‫!רזויייש גי ני יש תקוה־! ילי‬ ‫הנה כמקרה האורב גס אני יקרני כי‬
‫‪,‬לה ‪.‬נ׳ מ ט ־‬ ‫‪,,‬‬ ‫! ה ה ^י ע לן ה־;נ ר ב מי ‪:‬י מה־“‬ ‫יארוג ירימה אתת ובמתציתהיתתזן‬
‫חטלהים זחב‪.‬ראים ויזחז־ק'ם ״‬ ‫ר‪v‬שתי ויפזל לארן כל מה שארג על אדבךואמר־־לי והוא ^"^האדדה בל׳־־שנוהי‬
‫־‬ ‫'זעל ק נתתי אל לני‬ ‫^ ד ג י ^ ^ ^׳ ה ם ; ח י ו ו ל כ ‪ /‬־ ־ ב ה ^ ח ״‬ ‫על״־ מ ר‬ ‫כה כי הנה גס שמה שנפל לא יבצר‬
‫ולהתפללוכשוס עגור ק אצכצףי*י‬ ‫מהיותו ארוג בעצם עם כל זה לא‬
‫׳כי הכה סר‪> 5‬ןןעלל איש י ׳ ' י‬ ‫‪ .‬רוחי‬ ‫יתתבר עס העתיד ליארג על יקשר ‪,- ’ ,‬‬
‫מסדר דברי תפלתוובקשתו על יהיה פגנד בפיו בעצם ומה גס נימי‬ ‫קצות י^ילי הארוג פס קצות פתילי השמי שגקנץ ק הדבר הזה * כי הנה‬
‫ההם כי מדיין לא היה יסדר חפלה בפי הכל רק כל אחל היה מסלר ל^ ‪,‬‬ ‫‪-‬כתוב אצלינז בשערים אין נשחת אדס הבאה אליו חשורשת לאישאר‬
‫צרכו בעתי כפי צחות לשונו ואתרי כן יפתח את פיה‪ ,‬בשלש ראשינ>־‬ ‫'משורש מקומה ריק לגמרי כי אין דבר רותני געק׳חחקוחו אם לא שישאל‬
‫ואחרי ק אומר לברי שאגתו באמצעיות כאשד שילד בתמכון והכנע‬ ‫פורשו למעלה ובכן מה שנכנס באדם הוא תאשר יתפשע שורשה העליון‬
‫הנה בסדרי תפלה ובקשה טרס אתפלל הנה כשום עגןרהיאהילועי‬ ‫נמצא שגם מה שבין שרשה לגזפז ממנה היא כחוט משון* וזהו שהנביא‬
‫שתצפצפת בתיתיך ל־נון ותמהר לדבר צחות כן אצפצף אמנ^^^^יי^‬ ‫דגר פזניתיכס הין מבדילים וכז' לבין אלהיכם ם השורש דבק בה' ונמשן‬
‫בתפלה בשלוש ראשונית לחה שהוא תחלת שיתי שימי את עצמי‪5‬התפ ^‬ ‫פד האדם נמצא על ילי כן דבק האלס בה' אן גהעותו אותו כת הטומאה‬
‫פל צרתי לא עצרתי כח לסשפתיו ברוד יחללו חהכנעת ‪ »3i‬רק אהב־^‬ ‫שנעשה בעון חיסן על האלס ופוסק חוט קדושח לחשך הנפש ומבדיל‬
‫כיונה בקול ניזון וכיוצא חתוךהגרק בלתי צת ובראש נחון נדרן היז^'‬ ‫החרט‬ ‫׳ מל ילי כן בינו לקונו וההפך בזכיות החרגיס ומעבים קדושת‬
‫צא פצרעי ^‬ ‫בהגיונה שמשפלת ראשה אן בהגיעי אל הבקשה‬ ‫ההוא ויהיה תוטאשר לנפש! ואשר לרות ואשר לנשמה כשלשה תוטיןפל‬
‫כמעטלהגית כי אס דלי עיני למרום*‪ 1‬ה'יתיכקשתוחס ואזמרה עע^י‬ ‫שתי והמצות וזכיות שארס עושה טחתזיק ומעבה בהן התפשטות שלפת‬
‫‪5‬י ערבני והואכי הכה ידענו מאמרם ז״ל כי כשהאדם בתלים נפסי‬ ‫‪.‬‬ ‫השתי‬ ‫הכתות האלה כמו שהאורג פועל בשתי על ילי הערב מה שמחזיק‬
‫קינו שנאחר אשר בילו נפש כל הי וכו‘ מת נגענה באוצר שנאיזייי’^*^‬ ‫פועל‬ ‫וחצות‬ ‫ועושה אותו יריעה עבה וקיימת* כן האדם על ידי תורה‬
‫נפש אדוני צרירה כו' והוא ענין מאמרנו על תאחר כל הנשמה תהל'^'^‬ ‫ותושיף מאורי אזר בתינית שורשי קדושת התורה וחצית גצנור החשכת‬
‫על פעיע‬ ‫הנשמה הזאת היא עילה ויורדת ס*‬ ‫קדושת חלקי נפשו הנזכר כאורג שאורג זתוסין ערב על השתי ועושה‬
‫מי יתן והיה לגבס זה וכו' אחר הקב”ה לישראל כפויי טיכס וכו' היה ^‬ ‫יריעה חזקה וקיימת מראש זעד סוף וכאשר בהפסק והתתך השתי סרס‬
‫‪,‬קררך טל יםי« ^‬ ‫לזמר תן אתה כי• הלא יקשס איך ו^רן יקלוק‬ ‫למקום‬ ‫כלות האריגה נפסק חבור שבין מקיש אשר גו ראש חוטי השתי‬
‫^ אמדו שיתן כ' להס לבכם שלם והלא אס כן תבטל הבהייה‬ ‫טומאה‬ ‫שבז הקצה שני כן על ידי עין נחה גס אם גליל היא כעשה כת‬
‫‪2‬יטים הה‬ ‫ועונש אמנם אוחד כי אחר שהאדם דבק ‪^3‬׳ ‪^<^2‬‬ ‫זחתדנקת בנפש ומפשקת בין צנור קדוש' חלקי נפשו לקינו* כמה דאתמד^‬
‫‪ 6‬יו‬ ‫עונותיכם היו חכדילים ביניכם לנין אלהיכם■ וכאשר בהפסק חסכת׳ ‪3‬חתן תורה ואקצריך רק להחשיך טוהר הלבב־שרקאשד‬
‫’ ‪L‬‬ ‫בחירתו להרחיקו מן החטא זלקרנולידיזקת בחינה ‪ 11‬גידי‬ ‫השתי לא יבצר תהארוג ' חתמת ידיעה חזקה וקיימת אלא שנופל ארצה‪.‬‬
‫בה ביטול בחידה רק עזר לקיים בחידתז הטזבה בלבד *‬ ‫מיא בלתי לביך בקצה השני כן כל מה שהאדם העל ועשה חצית ולזעשיס‬
‫הענין אמר דלז פיני לחרוש חרוב תשובה ו‪37‬קןק ‪3‬ו יתברך י^■*‬ ‫פעל‬ ‫סזביס לא יבצר מחיית סליל וקיים בבחינו׳ החשו חלקי נפשו אשר‬
‫ידי כן עשקה צי כי גס אה כגמי דיצי ״ומלאו יחי ליחסך ‪3‬יר לומה ה ץ‬ ‫נהם אלאסנפםק החיבור שהיה לו עס קונו בהפתלשלית חיבור כפשן‬
‫‪3‬ידז נפש‬ ‫עושק לי לבלתי תת נפשי אליו כי תעזבנה בידך‬ ‫ורוחו ונשמתו וכאשר אין תיקין עד ישוב ויחנר מקום החמך פתילי סו^‬
‫חיואם מדת הדין תקטרג עדבנ;היה לי ערב ‪D‬א ‪r p‬ן חעשי כי ^ייי‬ ‫אשר‬ ‫הארוג עם פתילי השתי כן בנמשל אין תיקק פד ישוב יתבד ההבדל‬
‫שאנידבקבן כי דלו •עינילחרוס אתה תחןביכחלהמשיךדכקיתיז^‬ ‫אזעלידי‬ ‫הגלילוהפס־קבטימאתעננו על ילי תשובה בעילם הזה‬
‫להיות שלם עמן וז א ה שאתה מדת רחמי' עשקה ני ערבני מחלת הלין '‬ ‫מירוק חלאת העק אחדי מותו ועוד אשר ישיב לחבר נפשו עם ‪ wvp‬הוא‬
‫^ ך ן אדבר ואמר לי וכו'הנה באויזרז;אדלה ירא(־‪^..‬ןא ‪5‬יטל‬ ‫בלתי אפשר לו ליהנות מאושר מעשיו הטובים כי הלא כל עיקר האושר‬
‫איננו בלתי אס דבקו' עם קונו ואין יהיה לו כן והוא נפרד מחנו באוק‬
‫■ כאוחרואתנועע ולפי זה מהראוי יאתר בכל שניתי‬
‫לי גס כל מעשה הטוב אשד יעשה האדס לאיהנה קמנו בהעזתו אתרי‬
‫^יל?’^ייר ^ללס יתר סנותי ולא כל שנותי כי בפ^ך מאי דה^‬ ‫מתי‬

‫עצמיי וקייס בימים י אשר כעש? בר‪ v‬ס עם שמציאותם סכאת מצחם נלזי‬
‫מחשיי זקיי׳ לתוייב חןה כי החחשיןכל יחיו זה אחד זה בלי הפסק נומיז‬
‫יהיו כולם קשר אתי־ן בלתי נפרד קצתם־ מקצתם כאורג הזה שיחבר חוגי‬
‫על חוט עד היות חהאחדיס יריעה אחת אמנם אס באמצע היריעה יניה‬
‫מקום בלי אריגה אז יקצץ פתילי השתי־זתפול קצת היריעה וישוב יארי^‬
‫הנשאר הנה צדיןטודח רב‪ .‬לחבר ־ראשה־ עס ם‪ :‬פה כן הדבר הזה ^‬
‫מספר‪ .‬שנים יעמול איש בתורה ותצית ויקנה קנין קדושה והימר זקיי^‬
‫בהם‪1‬יפםיק‪.‬מעמזת טיב א; יחטא ואשם יי‪5.‬י‪ 0‬אז עשיר גס כי אחרי ‪P‬‬
‫יעשה את הטוב בימים כנוהריס •הלא לא יבצר ־מהיות קרחת בחצי ימיי‬
‫המטלתחארה בכולן מחלאת טומאתה ומכביד עליהם עב סוט לח גמהר‬
‫ינתקו ליקרב גטת פקידה להעיד על מעשה הטוב אשר לעסה בהס‬
‫אסרחן את צזא׳תחלאת טומאת אשר חטא על הנפש ביחים ההם עליי'‬
‫תשוב' לאדה לפי רשעתו ואז ישובז יתלבנו ויתחברו הראשזני' וכאתרינץ‬
‫^ ת פ חו ד ה׳ כאלן־הואבשובומא^זי‬ ‫דהיהלאלידס‬
‫אשוס אשם נותן להס מהלכים לנהלם* ינבא*‪ L‬העטן אחר‪ ,‬מה אלני ״‬
‫‪.‬המר לי מר וגדול מנשוא* ותה שגזרתי אוחד‪ .‬שהיה בלמי יחי ושקפלתי‬
‫כאורג חיי זלא יחסתי הדבר אל ־ מיתה טבעית לומר אולי מלאו ימי‬
‫ואפהו כתיתי הלא הוא כי הלא מללה ינצעני הו'לוח הלא חדלה זחלישוין‬
‫כח החספ קלבצעניזלחלקני לשנים הגוף לבדו והנפש לבדה מאותו‬
‫פוצס החולשה־ הייתי מיום עד צילה חשליתני עד היותי של® בגופי‬
‫ובנפשי בריא וחזק ואס חלישות הכח י\ה אפיסת הכחות אין היית מיום‬
‫על לילה חשליחני אן אין ספק כי אין זה דבר טבעי זהנה עדיין היה‬
‫אפשר לומר אולי מיתה טבעית היתה ומה שהיה‪ .‬הצליאית חוזר וניעור‬
‫לא ♦פלא כי הלא כן דרך המתאסף אל עמיו כי יקרנו כנר הכבה שחיזר‬
‫זניעזר ומגדיל אוח ושב להחשיך וכן'כמה פעמים פי הטבעחבקס‬
‫להתחזק כן הקריב צמית אמ׳צא יתכן זה כי ה^^ א”כ היה בה תחזקי הייתי‬
‫סיד חוור להחלם ולא מתחיל נתזקי או לפחית חוזר מעט מעט להחלס‬
‫‪1‬גס לא היה התוזק רב כ׳א קל כמו אכזב אך אני שויתי עד בקר כארי ט‬
‫קערבעלבקרהיהחוזקגריאותי חתמילובמצבא ולאהלןורפהגס‬
‫היה הזק מאד סהיה כארי ואחרי כן כרגע כן ישפר כל עצחותי ויאחר כן‬
 ‫לו‬ ‫ישעיה לח מראות■ הצובאות‬
‫נשתין הגלוי‪ .‬כל‪1‬ל» משחת גלי החשיתה ונ ס כינ ט ח א ה נפוניואין‬ ‫ט טשקהליערמי ' ע‪ 5‬כן מניג או אייו ר כיחהסהייתיכחשתותם‬
‫מצאתי חן לחשוק גהו אתה ה^אסלאשששלכתוייחסת אחרימךהזאאחר‬ ‫ינלתי עוצר כח לדגר הלא ה‪1‬א כימהאדגר זאחר לי ה' מ ר ע״י הנגיא‬
‫נופי כי מוי סלן הוא ואליו יחסת ‪ b‬חטאי ‪b‬ו הוא עשה הכל כי הנפש‬ ‫צי והוא טסה היא מדת לחחים געצמוכיכן הנגיא דנרכהאחרה׳צו‬
‫יוצדפציוה לא תחטא ופלכןתשקין■ נפשי כיאחרי הגו השלכע חטאי‬ ‫לביתיןכימתכו’ יאיולאאתגהל אסגסמדת רחתיס תנגדני ומה‬
‫ועל ק בחית להחלותי כי טי פ שג‬ ‫‪j‬‬ ‫^‬ ‫טגסתתי עם כל וה|לדגר אליו ולומר‬
‫יקגל הוא ייסורי הטון געולס הזה‬ ‫‪' v‬‬ ‫‪-P‬‬ ‫רייז^‪.‬‬ ‫ה עשקה לי עדכני הוא עז‬
‫׳‬
‫כגהינסוהוא‬ ‫*‬
‫מאשריןקכלס הנסש‬‫׳‬ ‫כי ־ ה ־ ש ל ךי ^ הז‬ ‫כלשנותיראשוניס ואתקטכאשה‬
‫יכפר כעדה ואני ע״י כן ארגיש צערי‬
‫יאשיגה עדן כתשוכה ישלחה ואחיה‬
‫׳ ל®יייזי אחרי גוה כ^־־חטאי‪:‬־כי־־־ל^? ‪ h w‬תודה מו ת‬ ‫’י‬ ‫‪a‬‬
‫אח סטהש כאחד טוכיס ושלמיס־ י‬ ‫^ ^ «‪:‬ו ר ד׳ ־ בו ר א ל ‪ { ? -‬ל ת ך ^‪ .‬חי‬ ‫לל״יי ע ל ״ ב ״ ע פ י & ‪,‬‬
‫הדכריסכיכלמינירעות‬ ‫‪3‬ס וכמס אלדה אותס כמר נפשי כי חי הוא יודףכממ היום אב ל בני ם יוךעאוךי‪-‬ד‬
‫וצרות הכאות על האדס‬ ‫היה יזר לה תמיד על עוני אשר יהיהו‬
‫^^^^^^יננגןכ‪9‬ץמיה!>ר■‬
‫הנה הנס ארוכה ומרפא לכל תחלואיו‬ ‫מלי תחיל והוא תכלית גלל׳ התשוביה‬
‫אשר סם אשס נפשו התליא׳ כמשארו'‬ ‫יעל רן את' אדלה שהוא לשון כולד על־־בית יהוהד דאמרי;^צ;נ‪/‬הו ייצואו• ליבר־־ירז‬
‫אשחותיו צרורות על • שכמו וטוב‬ ‫כחלכר עלעצחוכי היא׳ ושנותיו חאני ם וימרחוע‪~ 9‬הי^חיןויהי‪ :‬ויאמררוזקיהר‬
‫לגכר כי ישא עולם על צזארו נאהכה‬ ‫אחליס התה וחור אל לכרי שאגתו‬
‫^ ‪ 91^ :‬ה כ ‪ :‬ת י ה ו ה ■ ‪:‬‬
‫רנה!יענדס עטחת לו ועליו לשכיז‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪■<•.‬־ ־•■ן ;■•■•■»••■ ״ע ־ד ‪ V‬י ''' ‪' J‬‬ ‫‪JT‬‬ ‫‪; • .‬‬ ‫יתחנתוואמר הנה שמעי‬
‫'ולפאר ולרוחנז ולהדר למלן שמיא‬ ‫" ■ ׳ • ‪ :‬׳ ‪. :‬לטבעת'•‪,:.‬־‪:,‬‬ ‫אנהאשראתרתי שכהןעשיתימצות‬

‫לא סאול תודן לו״אמר יזה כצע במיתתי כי כה לא שאולתונץ‬

‫כי אס הייתי הולן לגהינם היה ערלה שכת ממנו כי ‪ 5‬ס חודים‬ ‫כתר‪^ '.‬‬
‫’‬ ‫רמוס עיזי ית עד כא תיקונו ןעל זאת התפלל החסיד הלז כי‬
‫בדרן השני חמיאשון ואחר הנה לחה כי ה עליהם הוא על שנותי אלה ' ‪ y‬ואוחריסיפה חייבת כו׳ אן אניאלכה כשערי שאול ‪ .‬שלא יניחוני ליכנם‬
‫אשדקייחתיכס תורה וחצות אשר קנו קיום‪/‬א»כומ‪ :‬קדושהכחדוגר; ד לגיהנס‪.‬כמדובר לחעלהשיקרהו כאלישע■'שאמרו חי ק‪ -‬ל א נדייניה‬
‫למעל'הנה גס שגדעה קדושת חיותן כאשחתיהנה לחהשהנחצא עליה^ ; ראיעסק כתורה כוי ואם כן לא מאיל תורך כי לא אלן שמה י וגס לאחות‬
‫לא יבצר שיחיו ובשביל כל הזכמת שעשיתי; בהן ידעתי ע'לי ב ש בילן ^ יהללךשלא תהיה מותי סיבת הלולןשלאיאמרו ברון ה׳עהחיתוכע‬
‫חייס לנפש וזהוולכל בהן'חיי רותימ׳י תשובתי גס כי אחותה הפפסאך ‪.‬־ צדיק הייתי בעיני הכלוגסאין לומר שחיתתיטובה שאניחתכפוני‬
‫י מ נא חסדן והתליחט את חומרי מחליי והחייני ג® את רוחי ‪ b‬תהיה י ויראו כל החוטאים וישתמדו מעונם הנה לא כן הוא כי לאחות יהללך‬
‫תקזת כל החוטאים שהש יוררי גוד עתידים לרדת‬ ‫פיזי בתשובתי ואקרא חי ולא את על עורי כדברך אליכאמרן מת אתס ‪ -‬כי אדרבא תאבד ^‬
‫לגיהנס שנקראים מעתה חרדי בור לאישברו אל אמתן כי יאמרו אס זה‬ ‫כו׳ כי הלא טוב טוג ה וא אובה אני בפצמי בזכיותי עס רומי ולא שיהיה‬
‫טכיי ועיזלי לזולתי אסר יבאע״י גלגול כרותי כאז״ל‪ 1‬ןהו והחליחניוכו' “ שעסק בתולה ועשה ‪ b o‬י ש ^ יתפסקו • בה הוא חת מה נם עתה כל‬
‫כמדובר * או יאתר מה אדנריכו' ה' עליהם כו' הלא אמרתי לה' ה' ע»ןס ; ‪ .‬החוטאיםסהס יורדי בורשלאיקוואל אמחך באחרס ‪ :‬אס לעושי דצינן‬
‫^לעוכרי רצינו על אחת כמה וכמה ויתייאשו י מהטוב העתידה לשבי'‬ ‫לי טויכני שהוא היה לי ערכ לפני חדת הדון בל תקטדג והנה עתה מס‬
‫אלין חהו לא ישברו כוי אמנם חיתי ש‪1:‬א תי בעולם הזה וחי לעולס הכא‬ ‫נשאר לי עוד לדבר אתר כי אמר לי ה הנז' כי והוא כבר עשה כן כי יצא‬
‫הפך מה שהייתי אתחול חת בעולם הזה ׳ולאחי לפזלם הבא הוא יודן‬ ‫• לי ערב לפני חלת הדין’והשכיתה גס היא והוא אצלי מאחרו ית באומרו‬
‫סהיוס נתבשרתי להיות חי בעולם הזה ובעול' הנא כי עתה יתוקן עותתי‬ ‫הנני יוסיף על ימין כוי והוא בשוס לג כי מהראוי יאחד מוסיף גס נשים‬
‫שלא עסקתי בפריה זיביה‪ -‬זוהו כמוני היום כי מי שהוא כמוני היום חי‬ ‫לכ אל דברי הנביא אליו כאלו פיו ית' המדבר; ולא כדברי ציר משולח כי‬
‫חי מש כ אמס ע”י סיזת׳ אב לבנייכי מי מהוא אב לבנייכאשר אהיה יודיע‬ ‫לא אחרכה אחר ה ‪ b‬שחא את תפלתן ראה אתדמפתןכו' רקשתעתי‬
‫■אתאתתך לבניו מה סאק כן אם חתי עתה כי לא ישברו יורצי בוי אל‬ ‫לאיתי כוי הנני יוסיף• כו*אן רצה הוא ית' להורות לר כי עשה חבוקשר‬
‫־‬ ‫״ אחתך כמדובר ד ׳ ■‬ ‫להיית לי טיב לפני‪ ,‬חדת הטן שתסכים נס היא וזהו שמעתי כו' ראיתי‬
‫ך | ‪ -‬להושיעניכויהנה נראהמרז״לכיעטן חולי חזקיהו היה קודם‬ ‫כו ועל כן הנני חדת רחחים י הדובר בן חוכן' ולא בלבד אט כי אס גם‬
‫להצלת יריושלה חסנחריב ושעל כן הוא ית'אחרי אוי הנני טכןיף‬ ‫יוסיף חדת הדין על ימין והיא בקשתך שתסכים פמי ווה יאמר פה מה‬
‫־אח' לו וגנותי על התיר הזאתכו' הנס כי הוא ית׳עשה עיקר מחיי חזקיהו‬ ‫ולא‬ ‫‪ b‬ט וד לדבר אחרי כי אחר לי' השס' הנל כמרבד עמי כי והיא עשה‬
‫ואת״כאגבו אמר שינן גם על ירושלטאחר עתה חוקיה! אגי אהפך‬ ‫אחר טפלתי רק עשה שהוא אוחדו יוסיףולא אמר מוסיף כי אין זה כי אס‬
‫השיטה כי אפשסעיקר חבית המקדם וז״א הי‘ להזשיעניס' לומר הנה ה'‬ ‫טגם חדת הדין הסכימה עמו■ על ק זאת אעשה^ להוציא לאור הערבות‬
‫עזשה עיקר להוסיעני יותרמהצלת בית המקדם ואט לא אעשה ? עיקר‬ ‫ילא אחבדהיפן שנותי הנוספות יסירו חיוני •י לכן אדדה כל שנותי כאשם‬
‫■לין מבית ה' כי כל נגינזתי לא יהיו רק על מה שננגן כל איש ישראל בל‬ ‫®חדמואת בנהכל יח׳וטומחני צי אס אתן להם חהלטםואדלס על ידי‬
‫יחי חיינו על בית ה' שהצילו ה' מיד סנחריב מלן אשור ‪ '*4‬׳‪.‬י‪^.‬‬ ‫״״‬ ‫‪,‬ייי נפשי כי לא תוסר מר נפשי מחט שהוא עוני שהוא מזרת נפשי יהיה־‬
‫יגין תחיל באופן שעל ידי' כן לא יוכל יצריי עלי■ להחטיאני עוד והנה‬
‫ישעיהו וכר הנס בספר‪,‬סלכים' אזמר עטןשאלא חז^ הו‬ ‫ויאמר‬ ‫ייסני מתי' שאמרת לי שהם גופי ונפשי באחור חת אתה שהו׳הגוף בעולם‬
‫האות קולם להשכת השמש אחורנית ופהנאיו אנור סשנת‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫תתיה הנפש בעולם הבא הנה עליה' ה!א על שנותי אלה הצזספו׳י‬
‫השמש ואחר החכתג לחוקיהו אן הנה יש^הו כ׳יק בספרו להווץת‬ ‫בשכילס שהוא משחטות ׳לשון על כד״א והי דבר עליךודוחה לר‬
‫שאלת חזקיהו האות לא היה על בשורת חייו כי אס על בשורת'גית המקליט‬ ‫‪^.‬היא כיכשבילס סנתוספז יחיוהג‪1‬ן<ונפשעל תורה ומצות שייקייס בהם‪:‬‬
‫־‪’ • 1‬״‪J‬‬ ‫‪ .‬יו‪- •--.‬‬ ‫‪. I‬‬ ‫‪. ..i. .‬‬ ‫ונפש צריכין רפואה וידוע מאמרם ‪.‬״‪I‬‬
‫_____‬ ‫ספק___‬‫והנה איויז״‬
‫שינצל מיד מלך אשור באוחרווגמתי וכו' לה‪1‬שיעה ולהורות כי כן הוא‬ ‫ז״ל כי ^!תפלל‬ ‫כיגיף‬ ‫״‪i‬‬
‫פלק אתרי אומרוה* ‘ להושיעניכו’ שהוא כמפורש שאחירהנהה'^‬ ‫צריךלאזתר דכר הוא נענסתחלה וזיאהנסולכלחס‬
‫'תיקל כווצתו היה על תשועתי ואני כל נגנותי‪-‬־הזא מה שנננןכל ישראל‬ ‫מל^יגזג״ מצל עצמי ובזס‬ ‫הואהעיקר ‪-‬לחיי רותי יותר '‬
‫‪-‬‬ ‫‪,‬שמחך חיים‬‫‪ ,‬י—‬
‫פלכית ה' שנתנשרם■ שיגן היעל ירושליס־ והנס עלזההוהחקונז‬ ‫חה^סאני‪,‬צריך לאיתי דבר ידעתי ה׳ כי תקדים רפואסלגופי' ותחליחני‬
‫•להקשות ולומר כי ’ אסלא היה חזקיהו עושה עיקר מבשורת חייו אין ‪-‬‬ ‫יאח כ!החייני לנפש כי תהיס עמי למלא חסרויס ולהפליתה בתשובס‬
‫ישאל טליה איתלז^א דע וראה כי לא על רפואתו שאל האות כי׳הלא אחר‬ ‫־'‬ ‫שליחה כי היא חייה *• ־ ־‪: •-‬־‬ ‫‪. ' ./‬‬
‫^ ‪ tjJ‬לשלום מר לי כוי הנה חזר בחתימה מעין הברכה אשר היחל■ ■ אוחדו ישעיהו יקחו דבלת תאט' לרפאת השחין יהוא השיב מה אית וכוי‬
‫‪ , , .‬בה והיא להלל ולשטזעל אשר התלהו היכי על י‪7‬׳י חליו תיקן ‪'-‬לוחראיןליחסך לעשותעיקר מרפואתי כי אס חבית המקדש ופיל כן‬
‫אחר רפואת עצמו אחר מה אות שאני תאב לדעת הוא כי אעלה ^ ת ה'‬ ‫והחיה נפשו וגופו כמדובר בתחלת חאחד^ וז״איהנס לשלוםסהואגשביל‬
‫‪.‬שלזס שהיהליטרס אפול למשכב היא מר לי הוא על גוף׳וגס מר על ז‪^ 1‬היה בית המקדש קיים שלא ייושלו בו חלחלן אשור אשר במצור כי‪'.‬אם‬
‫הנהש לי חתו גס שניהם כמאמרו ית' אליו מת אתה בעה״ז על הגוף ולא שאזכה לפלו' בית ה׳ שיגן ה' על העיר בל תשתלת יד בבית ה׳ כמו שכתבנו‬
‫ת׳זייי לעול'הבא על הנפש* זוהו חל לי מר אתה חשקת נפשי טס היותם ‪:‬מרז״ל כי לפזאת חוקיה היסעודמחילאשורעל יחשליס וכלמה שהים‬
‫תאב‬ ‫י‬
 ‫ה לט מראות הצובאות ‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ wSwA‬בא!ו ‪6‬ט מגתיסהח^יי®‬ ‫>)זןנ'י‪,‬י‪9‬ע!ניי‪1‬י!היוק‪5‬פ>‪»51‬יוז(!ו«‪/‬ג?אותי‪ 1,‬ן מיעלקניתה'‬
‫עלנ״יתהיית־ק״ס ־ ‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
‫יוד^ררןאסהיא‬ ‫ויאחרא‪ 3‬יוקה אחרוהאנשיס האצה^יייי^יר‬ ‫ת ההיאנ^יאוילשים ל‪ 3‬כי לפי הנראה טאזחרו‪ 1‬ישחפגיח‪5‬ה ‪.‬‬ ‫‪*J‬‬
‫' ״א‪\,‬י"יאז אליו‬ ‫^י״יי בי‬ ‫חה ^י״יי‬ ‫‪--------‬״־ ‪ on -------‬אל סליחות הספרים וחנתה הי® י^׳יי‬ ‫^‬
‫יאחדכיסחעויפחע סיודה שאחר‬
‫סלוח׳‬
‫ק׳‬
‫חוליענו סחיפה;‬
‫חה!‬
‫הראס כ ‪^0 5‬רותיו‬
‫גשבילד באופן שהיה לן צחסו‪3‬‬ ‫^‬ ‫‪..‬‬ ‫סאחרו ®‪:‬ראה אפילו לוחית הנרית‬
‫כבודו יתברן ‪ 3‬א‪,‬ןלאטל כ מיו‬ ‫א ת ״ ה כ ס ףן א ף ^ ־ ־ הז ^נ‬
‫‪ * jnfijo‬ועול בחאחד יסעיה קה‬
‫ועל‬ ‫כ^־־ביתב־^יו‬ ‫אמרו האנשים האלה וחאיןיגאז כי הבשמים ו א ת^ העןמן הטוב‬
‫את כלאפד‬ ‫חתי^ה היה ראוי לשאול מאין ה חה ו א ת כ ^ א ש רנ מ צ א ב או צ ר תיו לא־“ה;ה דצר‬
‫וה״השיב ואחר מארן כז יתז;'*■‬ ‫׳־ ^‬ ‫‪:‬־ •‪.‬׳‪ -‬־ ; •י* • ‪.‬׳ • ^יי׳ ׳ ‪/‬‬ ‫־• ‪vp‬‬ ‫ןאת״כחהאחלו י׳ ועול כי הוא‬
‫? פ תו ובכל*ממשלחי• לב אל אריכות לשינו )הר^«י?;®‬
‫לאה«‪ 3‬לו חהאחיו סא ה ח אין‬
‫לקצר ולומר ויאחר חזקיהו מגג ״‬ ‫גאו ט אחל חארן רחוקה באו כו׳ • ־ דבא!ששהו‪ -‬הנביא אל־המ^ה תז פ תו ^וי ^ סי‬
‫האנשי‪.‬‬
‫אן יאחר על אחרך מה אחיי ה‬ ‫^ ה א ^ ה ו מ אין יבאד‬ ‫וע‪ 71‬בעיקר הש^‪ :‬באומרו חה אחרו אליומה‬
‫יניספיבט כדברן כן‬ ‫גי אחירקסאינהחעלהולא חולדת •‬
‫‪L‬תמהת ‪ p-,p^,‬וחאין ינחז א ן‬ ‫^אמר ח[לן^תו מאלץ רתולןה ‪ 3‬או‪'7 ^ :‬י‬ ‫ופזל מה עלה על לעת אלםגל‪1‬ל‬
‫שהיה לי להשכיל ט לא היהאמן^‬ ‫>חויןהו ל‪1‬חר חארן דחוקה כו׳האס מכבל‪ :‬דאמרמהראי■ ^^יתףויאמרךוזק‪/‬הו‬
‫שבשבילי‪ .‬חרלולבא מארצםוה ^‬
‫‪ p^5p j j j j j , j j‬רחייז'‬ ‫^^איפהךבךא שרלא־‬ ‫לא ידע ט לבר נעלס ממנו אתבל׳^ שך‬
‫ית' והאס לה' מודיע חי הס והנה‬
‫באו אלי הלא חככל הוא שאיני‬ ‫^^^^^ע‪/‬הואל־חזר^הו‬ ‫ךראיתים ?אוצרתי‪:‬‬ ‫ארו״ל כי שלשה בלקש ה' וחצאש כלי‬
‫ש’מע‪.‬דבר־!ה;ה צבאות‪ :‬הנהימיםבאים וגשאי ‪ ,‬כן רחוקה‪1‬חה‪-‬גם גוחן ההוא שהי‬ ‫^חירנל־ ס קין ובצעהוחזקיה הא'‬
‫להם דרך קצרה מ הנוי ע‪ ^ /‬׳‬ ‫אחר המחר אחי אנכי והב׳אחר בלק‬
‫‪-‬הכתו‬ ‫י י ־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫^ ואשר אצרו• א ^י ף י^ר־היום‬
‫'‪.. I‬‬ ‫לבא מארז ישדאל‬ ‫גן צמל שלח אלי וחוקיה אחר מאר׳ן‬
‫מ א ק לח‪1‬קה גאז יילי‬ ‫^מ!לא “יותרךבראמר!ה‪ 1‬ה ‪. :‬ומכגין?‬ ‫דחוקה כו׳ והלא נחו זר נחשב ינשל‬
‫הוא יוא ג‬
‫חגנל היא‬
‫ה>א חננל‬
‫^ א ש ^ תי ‪^5‬י ^קחר• והיו• סריסים ^ בשבילי שתתחה הלא‬ ‫חזקיהו בחה שנכשלו קין ובלטס * אשר‬
‫ןה נח‬
‫‪ .........‬אשלאסשלאיל״‬
‫כל כן דחיקה‬
‫_ ‪:‬סזקיהן‬ ‫כ"כ נ הינ ל מ ^]י &‪ ’:‬ראמר ק‪/‬ה^אל^ ש^ידר^‬ ‫וגמד כי אין נראה חה שהרא‪-‬לו‬
‫חיוור להכביד העונש כ"כ באוחח‬
‫כי דברי ישעיהו היי ייא^’ ‪ilnT‬‬ ‫חיד ת‬
‫‪ V‬ר כי י•»; •‪;r.‬‬‫דברת ־ד א מ‬
‫אשר•• ־‪T ;a‬‬ ‫טובך־בר־יהוה ;‪4vr‬‬
‫> ‪ .‬־ ‪, 1T• :‬‬ ‫ונשא נל אשד בביתן נו׳ וחנגין וכן'‬
‫< י• ה'‬ ‫*‪ : . : • .‬שלוסואמתכימי ‪. ■ : :‬־ ‪ ■•:‬כי אם לברי עצמי‬ ‫ידבר‬ ‫‪ 1‬עוז ט הלא אס על וחן החרבן‬
‫^ייר‬ ‫האנשים יגי' י^א‬ ‫הדבר‬ ‫עונות אתרי‪/‬׳ הס שברחו את‬
‫^מי‬ ‫ועל כן אמר לי אחיי‬ ‫מ נתמו‬ ‫כנזלע ולמה תולה הלבד מה ׳־‬
‫‪ -‬ק׳כלוחד עדכה חשבפ ני ״״^״■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫ועוד מה וזתש״נת חזקיהו לומד סוב‬
‫כל‬ ‫^א’ ‪°‬‬ ‫אמיתי אן עתה שמע ד‪ 3‬י ה'‬ ‫סימעה‬ ‫על‬ ‫הצעערו‬ ‫תחת‬ ‫כי‬ ‫ועוד‬ ‫*‬ ‫ה׳‬ ‫‪ 7‬גל ה׳ ‪p‬׳ מי לא ילע כי חוב לבל‬
‫שאל לו אשמתו אשל מעין העונש ואתל ‪ 15‬מהדא‪.1‬בביתן א״י '‬ ‫דעה היה כמכפי ‪,‬בעיניו והלא טוב מ‪1‬ב היה להתילות ולומר חסאתי‬
‫אשר בביתי חעצחס ראו אן מה שבאוצרותי אני הראיתים וזט נא '‬ ‫ויבקש ר ^י ם על הדבר*‪ ,‬ועול באומרו כי יהיה שלו'■ כו׳ שיודה כי אינו‬
‫‪W‬‬ ‫לבר אשר לא הראיתים באוצרותי ‪ • :‬־‬ ‫־‬ ‫איכפת‬ ‫חש על צרת ישראל ט אס על עצמו שאחר שיהי'שלים בימיו לא‬
‫חזקיהו כ»' אחר הנה כ״כ אני מכיר אשמתי‬ ‫באומד!‬ ‫ליה על כל שאר ישראל ״ ; ובס לחה נאח ויאמר באמצע דבריו‬
‫שאני אומר כי טוב הוא לנר ה׳אשר דברת נ עיז ^‪»p,j‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ויאמר כי יהיה כו׳ * ‪ .‬אמנם הנה שני לברים היו בעני( רפואת‬
‫ראוי&י כלו' כי חטאתי וה' כרוב רחמיו ח^‪ Q,pp^j -,‬ליבשות הלג’’‬ ‫חזקיהו א' הוראת גדולתו ית כי השיב היא ית׳אחורנית השמש עפר מעלות‬
‫הבנים אשר אוליד ולא בימי• ושמא תאחר ואיזו תשונם א‪/‬‬ ‫שהוא הוראת חידוש העולם כי אין לאל ידו‪,‬לעסות ק להחויר אחור‬
‫‪ 111‬זי'‬ ‫עושה לז״א אקירה בפני עצמה ויאחר כי שלום ואחת‬ ‫הקפתהגלגליסאס לאמישגראס * שנית הייאת זכית חזקיהו שחיה‬
‫מהיה‬ ‫‪V‬‬ ‫’*"ל‬ ‫‪,‬החחא שלא ישוב עול לכסלה יהיא ג’‬ ‫ראותו‬ ‫חחליו והנה הספלים ומנחה ששלח מרוזן ‪3‬לאין היה אפשר על‬
‫‪.‬או לוחה ל‪ 1‬היה ולאי גורס שחה שייעד מ א ית' הצרה הנזל א ת פ‬ ‫ששבת השחש אילני ת או על יפזאת חזקיהו שהיה שמח בחייו והנה‬
‫וםןאמתשה׳״‬ ‫בימיו אמר זאת אעשה בתשובתי והעדר אשמה עוד ט ש‪. 3‬‬ ‫דק על הש‪ 3‬ת השמש כי שכב ®נק‬ ‫הספלים לא היה ‪.‬‬ ‫ארז״ל ט כל‬
‫ע‪ 5‬הלני‬
‫הצהרים וכשנעוד משנחו יאה את השמש עולה מזרח כעת התחלת היום שלוס בהתמדה כמשמעות ‪^ pp^5j .*pijQtptppfipci‬צ(מר פצ הל‬
‫ט׳ול ןא‬
‫וקצף על עבדיו באומרו כי הניחוהו ישן מהצהרים על ייס המחרת ‪,‬חתמיד הסן הבלתי מתחיל הנקיכזבכד״א היו‪.‬תהיה לי כחואכזג^* '‬
‫בלתי ׳אפתי‬ ‫לבטל הגזירה ־לגמרי כי זה היה ■‬ ‫‪-‬אחר כי יעשה ‪-‬‬ ‫׳נבקר ואמרו לו צאנן הוא רק שיש אלוה גלול שהחזיר השמש אחורנית‬
‫היה נודע מתורת ה׳ כאומרו ני תוליד בנים וכז' ו»םג^‪ / V °‬מ ה‬ ‫וה‪ 1‬א אלהי חזקיהו ואז אמר האס יש אלוה כזה ולא אדרוש של‪ 1‬חו'ואו‬
‫נתבספריס ויתן ביל עבדיו סלחארבאלאלהא לבא ולירושליס ולמלך‬
‫‪ i " r‬אז*‬ ‫הטליתי‬
‫אז‬ ‫^’***"’^ *■‬ ‫ב״ה בנהחקיס מתחתיי‬ ‫חזקיהו הנה כי כל ה^ורריתו ושלוח ספרים לא היה רק על הודאת‬
‫הגלוע‬ ‫‪.‬זמבנין אשר יצא! ח מ ן אשר תוליד כי הלא צאת מחנו ה‬ ‫גדולתו יתגרך!לא על חזקיהו חצד עצמו על שמחת בשורת רפואתוווה‬
‫ימו לו זמן האחור בתורה ני תוליד קי ס ובני נני® ® י ' ג ר י ה®‬ ‫כו'‬ ‫הודה הכתוב ‪3‬א‪ 1‬ח‪7‬ו בעת ההיא שהיא עת האית הנזכר פלח קדולן‬
‫‪.‬זןמי‬ ‫באוח' אשר יצאו חמך כוי וגס אשר תוליד ג’‬ ‫____‬ ‫ולא היה עיקר הדבר על סחחת רפזאת חזקיהו ביהלא אחר ששלח ‪, .‬‬
‫ווה_רמז‬
‫ם׳‪^g‬‬
‫‪Q‬‬ ‫רשעיס לא יחייחס אליו כ י ח‪" °‬‬ ‫ואח‪ 1‬ן ‪.‬היו‪.........‬‬
‫בבנוס ולהיות ני מנפה י‬ ‫___‬ ‫^טפריס וחנתה שמע ‪ ,‬שחלה ויחזק ולא מקולס באופן שאי אפשר פחה‬
‫‪ I‬ד' רפיג‬ ‫יצאו מחן אן עליאשיהו וצלקיהו טיניי ^ייק’ ‪*^ °‬ייי‬ ‫‪ .‬ששלח ססריס ומנחה היה על שחלה ויחזק כי אס על כבול אלהי ישראל‬
‫* הניפי‬ ‫אליו כלל הדבריס שרמז לו זמן החרק‬ ‫שהשיב השמש אחורנית וזה שלת חרודן כו׳ וישמע כו' והנה חזקיהו עלה‬
‫׳ י י י ר * * 'נמיזין‬ ‫טוב לבר ה׳ אשר לברת לומר הלא‬ ‫ואמר ‪1‬וב‬‫‪.‬‬ ‫מללבוכיעל שמחת רפואתו שלח לו לקשר אהבה עמו ועל כן וישחת‬
‫גסוי'‬ ‫‪..............‬‬
‫שדברת‬ ‫בתורה כי אגיל תאבלון מהר כל‬
‫כיאמדתאבלוזקהרכל חה‬ ‫• עליהם חזקיהו ואמר אחר ׳ שאתס שחתיס בטובתי אראה אתכם רוב‬
‫‪V‬‬ ‫‪.‬‬
‫שונשא כל אפר בניתי וגם שמבני יהיו סריסים בסיג‬ ‫עושלי י ומפני פחהראותז רובעשרויחשן התעורחת חיזזה לכבשו‬
‫ית ני^‬ ‫אינו איבוד בי אס אדרבא מעלה שיהיו‬ ‫לקחת את כל אשר לו טל כן אחדי היאיתז את עשח הכסף זגשחים ושמן‬
‫חטאמ*‬ ‫כי על דניאל וזנניה מישאל ועזריה נאחר כלומר‬ ‫הטוב הראהו גס כן אתנית כליו הוא ניתכלי ‪.‬חלתחתו לחען יייאוהו‬
‫^*'^^החנירי‬ ‫‪.‬כי‪,‬בזטקי היה מבטל הגלות אשר העיל בתולה‬ ‫וגילאהיה ‪ 7‬ברומ שכולל‪-‬חהשאתרוו״ל שגם הלאהלותוחהברית‬
 ‫לן‬ ‫י׳!{עיה מ מראות הצובאות‬
‫ראוי ה»א ינחחל ויקיחל ע״י עצמו ית׳ * »א ‪ ' 0‬אמדתי נחמה כפו^ה ‪7‬אגור‬‫החזירו נקלית סינזשלו געושר ‪ .‬ולקחת מזרעי‪ . .‬לסריסים כהיכלי נלנד‬
‫נחקו נחמו הוא על כי בעונש לקתה כתשלומי כפל כי הנה לקחה יזיך‬ ‫וא כ טוב דכר ה' בי כשורה היא וא״כ אחר כי נועד רעה גדולה מזז לא‬
‫ה' כפלים זכל והוא כי עק צת האוהב קשה לאדם ממכת חרב האויב וזהו‬ ‫^הסשיק עתה לשוב לבטל גס את זה כ״א ויאע כי פלוס כל שאעםה ככלתי‬
‫כי לקחה במה שהיא מיד ה׳ סהואזאניה הרחמן‪ .‬כפלים בכל חטאתיה כי‬ ‫שיב לכסלה סלסתל זה לא יהי^ביחי כאשר אס הייתי שונה כאולתי חלילי ג‬
‫הרגישה כפלים חמה שהיתה‪,‬יזדגש‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫‪ I Q H J‬נתחו כוי ארז״ל שאגד‬
‫י א מ ר ־ עיי• זולתו נאף וחומה נמצא כי עונש‬ ‫מ ‪ c a p . 40 .‬נ ח מ ו‬
‫נ ח מו • ?למי‬ ‫הל > ינהחזקיהי לא‬
‫^ ״ ‪ .X .‬הראוי לה החשיבה אותו כאלו היה‬ ‫‪'* ' .‬־* ׳‬ ‫׳‬ ‫יזש על עתי רק על עצחו באל כי שלל‬
‫‪.‬כפלים * או יאמר נחמו נתנזו וכל‬ ‫א ל ב׳’ ‪ / “ -‬ל ל י י ע ל‬ ‫ואמת יהיה ניתי אני אחויעליה^זאות'‬
‫טל״גס הנדק‪-‬ס ג״יו‪.‬־ לק‪,‬‬ ‫____‬
‫ויצדק למי דבריה׳או'‬ ‫נחמו __‬
‫נתתו עמי‬
‫בחרבן כמ״ש ז"ל ממקד תחלו אלתקרי‬ ‫בכ^ ~‬ ‫חי נרצה עונה ) ‪ >i‬לקהה מיד יה‪ 1‬ה כפליכט‬ ‫אחר‬ ‫אלזיכ׳ כלל אס תזתיהו‬
‫חזקיהו לא א‬ ‫יאיל ^זי ל‬
‫ממקדשי אלא ממקודשי)אמר כי אש״‬ ‫&היכל יאת ׳‪ ,‬או לפי הפשע יהיה‬
‫ק ‪5‬י‬
‫המה צדיקים הנקראים פחו יתברך‬
‫ידהודה‪.‬‬ ‫בסמוך יחטאתיה י‪ :‬קול‪ ,‬קו ר א נמדבר פנו• דרד‬ ‫כי אתר הזכירו החרנן כיזדוב‬

‫ערן עזנז יש צא הין צרותינו‬

‫לבירושליס כו• י ושתא תאחר‪ .‬והלא‬ ‫‪j im‬״ ‪ u‬׳ ‪• ^u‬‬ ‫‪- - • -‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫זי חציים לזלאה׳הוהלנ‪53, ,‬׳‬
‫בחטאס צקז ולחה יפייסו אותם לן״א מה שציין פיוס הוא על כי מלאם‬ ‫זע?י' יבאבני׳ כק״ש ז״ל על כלה הפחתתו כל נח^' כי ייתר היה ראזי לנחם‬
‫צבאה שהיא כעתה ולא נפדה מקוד בותן שלאחיםנה*ישמא תאוזרהלא‬ ‫^תכשי׳ת כי חטאנו לו שגתטאינו הושם נזה קרשו ונשרף היכלו מלכחס‪.‬‬
‫אדרבא על כן אשחים אנחנו שלא זכינו להגאל מקודם לז׳׳א כי נרצה עונה‬ ‫את המשבביי כל הרעה* אמר כי לסדל ענזתטתו ית• כן עשה אך צלה‬
‫והוא כי גס שבבוא הגאולה בעתה הוא כפלא זכו עכ״ז עיייחבלימשית‪.‬‬ ‫לנה איי מתו וד׳א נחמו נחמו עמי)לאמור אלא שתהיהכשדהגה זה יאח'‬
‫ישובו מל ה' ואז־ירציאת עונסשהס ב דברים כי מלאה צבאה וגס נרצה‬ ‫י* •י ז^היכ׳ כללפאל״כ אשמים אתם!עכ״ז מנח'אתכ'וזהו יאמ׳אלזיכ'‬
‫עונה שמשה חהעון זכות‪ .‬ושמא תאמי הלא מיראה סבים בחבלי משיח‬ ‫־ ילי בתה סתיא אלהיב׳ בייחזל מגזדלאהבתו אתכם אשר גס ‪3‬עזבכ אותו‬
‫וא ן הוא זכות זלא נעשה שוגג כי השב מיראה נעשים לו כשגמת לז״א‬ ‫^ילק ^לותו‪.‬מעליכ' ע״כ לא שת מגמתו על אשר חללת' שחו וחטאתם‬
‫כי אחרי שובם תתחת הצרות ונטשה שוגג לקתהמיל ה' שהוא לקקה‬ ‫^*א על צרתל ןאמ לנתסכ'‪ .‬או יאח׳ על כי נאמר ואמרתי ללא עתי‬
‫מיז יה' כי זה הוא תשונה מאהבה וזהו בכל‬‫במצחה‪ :‬ברצון סוג הייסורין מיוו‬ ‫מתי ״תה והיא יאחר ^הי את־ עתה כתתז נחמו כי לא ייחל שתענז אתריו‬
‫ל״א הוא עצתו יאמ^הכל שהז׳יאמ׳עחי • חטאתי• שבכללם הוא שזגג של עון הנזכר כי תחלה נכו העוך ואחר כך‬ ‫עתי שתענו זתאמלו‬
‫השוגגי' והשוגג שנעשה חהעון ע״ן שוב מיראה גם הוא עמהסי או יאע'‬ ‫; יגס יאתר אלהיכס מה פאין כן בתחלה ע״י הושע שלא ייעד רק שהיא יתב!‬
‫יקרים ויאת עמי ונענה אמריו אלהי ולא יצרכנז להקדים אן פה בזסיף ׳ נתמ‪ 1‬נקמו כז' נחמו אם יהי׳ ‪.‬אחי‪ 0‬נה נתחו אס יהיה בעתה ופל האיור‬
‫‪.‬אמר עמי שהוא אס וכווטל הפנית אחר יאמר אלהיכם שעם שלא יזכו‬ ‫יאת* שהוא יאת' הכל י־ אי נתחו נחמו עמי זחה היא הנחמה שיאחד הוא‬
‫' ל היא שהוא אלהיכס סאין לן נחמה גלולה חזו ־ ובסוס לבאל כפל אז' ‪ .‬מעצחס למה שהוא ית'אלה יכם יאחד נחמו׳ ועל חאי דסליק מניה אמר‬
‫נתחו נקגזו יאמ' נחמו על חרבן ראפון נחיזו על חרבן שני מגלד האחרו[ ■ דגרו על לב ירופלס ‪ .‬ופל אחישנה דפתת ביה• אמד וקראו אליה שאינה י‬
‫ולא נחמה בלבד יהיה בש‪:‬י כ״א עמי יאח׳ אלהיכ' אתל' והו' כי אז יתקיים ■ צריכה רק קריאה בעלחא'‪.‬כי תבא מיד‪ .‬מאליה ומל איחרו דברו אמך מה‬
‫‪,‬שציין פיוס הוא כי מלאה צבאה ולא נג־אל^קול■ לבעתיכגאולית ראשונו'‬ ‫מאמר הנביא ואמרתי ללא עמי עתי ‪ .‬אתה זזהז נתחו נחמו עמי יאמר‬
‫;שלא דקדקו לה עד פשוקה תשובה גמורה וטל אומרו• וקראוכו׳ א חי כי‬ ‫אלהיכם • או יאת׳ בהזכיר מאח׳ ס״ה ע״פ נפלה לא תוסיף ק‪ 01‬בתולת יש‬
‫נרצה עונה שעשתה עונה זכית כי שבה מאליה מאהבה סרס הקץ כי‬ ‫שהוא כי נ חלק ראשון ע״י מה ״שדבל) על לב ישראל חגי זכריה ומלאכי‬
‫לקתה וכו' לומר נס שיד ה' היתה נס בגלות וייסרין הנה מהיד ההיא‬ ‫וקראו את ישראל בבבל ייבאו לבנות בית המקדש חיל באו אן בגאולה‬
‫‪5‬קתה לה שלא בלבד סגלה הייסורין כי אס גס כיתה לוקחת המכה כענין•‬ ‫שחתדק שני העתידה בחהל ביחינן לא ע״י קריאה ע״י זילתו יתב' ‪.‬יק‪1‬חז‬
‫‪13‬או אתי כו׳ אז כיוצא בזה כי לקחה לקח עזב שכס הזכיות הנעשיס לשב‬ ‫ישראל כי אס על שהוא ית' בעצמו יקימנה וינחחנ וידיו תביאינה אותה‬
‫‪.‬מאהבה ׳ מיל ה' כפלים מהעונות והוא החתאזיהלקבלם וחקבלתס ובזה‬ ‫מהי לא ת‪01‬יף קוס כלומר מעצמה ונבא אל הענין * ויבא עצנכון חלת‬
‫הוא כפלים נכל חטאתיה שאין לה זכיות כמספר החעאות רק כסלים א'‬ ‫ה'‬ ‫צבא' ורצוי עונה זענין אשר לקחה מיל ה' כפלים כ> לא יצדק יכפיל‬
‫על התשוב׳מאהב׳ג׳על קבלת הייסורין מאהבה זע״כ טר׳ חלא׳עתה תגאל‪:‬‬ ‫את הרעה חלילה אך יאמר נחמו על בית לאפזן נחמו עמי על בית פני‬
‫קורא במדבר ‪ w‬הנה ארג׳ל ‪ 03‬הזוהר פרפ׳ואתתנן כי התפוב'‬ ‫!הנחתה השנית יאתר אותו אלהיכס בעצמו ופירש ואחר מה שאמרתי‬
‫;־ י ' ‪ .‬העתידה תהיה מ*י התורה וכן ברעי^ חהיחגא פייפו פסוק עני‬ ‫נחמו על ביע ראשון הוא כי אתם דברו על לב ירופליס וקראו אליה‬
‫ורוכב פלתמורשהואפ־ על זכזת התודהינא המשיח כד״א יפפכד חחזך‬ ‫ומלאכי‬ ‫שתבא מבבל לירושלים * ולחה וה יהיה ע״י אחרייןשהס תגי זכריה‬
‫נ ק יארו״לכי כאפר יתעסקו‪ :‬במפנה תנא כגאולה ‪,‬ככתיב גס כי יחנו‬ ‫מש״׳כ בנחמה ה שנית שהיא על ידך ה' הלא הוא כי עתה בכית ראשון איג׳‬
‫במים עתה אקבצס'ונבא אל הענין והוא כיאחר אומרו‪ .‬כי מלא? צבאה‬ ‫צריכה פייס רב כי הלא מלאה צבאה־ כאשר נרצה עונה שהוא שבעים‬
‫שהוא כי תבא הגאולה במת כ קן ואומר הוא; יתגר' כלא תאחרו לחה אני‬ ‫שנה כמספר שנות שמיטין ויובלות שביטלו ישראל ני על ק ‪ -.‬נאחר אז‬
‫^פ ס כתונה זווהלאאפפד שתזכו שאחיפנה קודם עתה י<ו תאמרו לחה‬ ‫״י^ייהאק את שבתותיה ואומד ו ת ק את שבתותיה אתאפרלאשבת׳‬
‫איני מעורר אתכם שתשוט קודם כוחן שתזכו קודס שאתיפנה* לו״א מה‬ ‫גשכתיתיכס כז' באופן שהיה הזמן קצר ובלי ייסורין כי אם דבור וקריא'‬
‫לעפות ולא עשיתי כי הנה קול קורא במדבר ־ שהיא גת קול היוצאת בכל‬ ‫יל^לו מתת ולא בצעמאן בנחמה השנית שאשרתי שיאת' אלהיב׳ בעצמו‬
‫יום תמיד מהד חזדב שהוא במדבר שאוחד אוי להס לבריות מעלבונה‬ ‫כלא הוא כי היא מדוכאה כי לקחה מיד ה' כפלי' כו' והוא כי לעתיד לבא‬
‫של תורה שעי״כיהיה לכס תירו' שע׳י התורה אתס שביס זמפני׳כל ‪0‬כםו‪1‬‬ ‫תהיה הגאול׳ע״י חבלי קשיח באופן שתשו׳ ע״י יסוריס שהוא מירא' באופ‪I‬‬
‫עוץ וזהו פנו דרן ה' שתפנו לו דרך ל?א לגאול אתכם כי חכפולות‬ ‫^י^זלונית מנשי' שגגות זאח״כ לחרק החטאות יקבלו־ עוד יסורין שנייכו‬
‫אשמותיכס הס החעכביס ואשר אין לו עונות שידחה לערבה עכ״ו‪,‬טויי‬ ‫®יי® לסלים ופעור לכתוב כי ‪$‬קחה מיל ה'כפלי'ובמה היו כפלים‬
‫לדרך‬
‫‪,‬‬ ‫עון‪ ,‬תדחה‬
‫העדר ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫התורה ‪ :.‬על‬
‫לאלהינו ‪ ,‬שע״י ‪.‬‬
‫ישרו מסילה _____‬
‫התורה___‬ ‫> ; ^'^ל^צילכל חטאתיה הס הפגגית שנעשו סהזדומת שהוצרכר‬
‫^ ליייקן ׳ או מעין זה וידברו פתי הנחמות על הגאולה העתירה־ שמלבד שאין בה קכסולות גס ים בה‪ .‬חסלה מרוצפת א מי יקד לעורר ל‪3‬‬
‫יאתר נחמו נחתו עמי שהי י נחמה כפולה וע״י עצמו כי יאחר לכס אלהיכ''‪ %‬המלן הקדזפ^למהרלבא במסלה ההיא וזהו ישרו בערבה מסלה לאלכינ‪1‬‬
‫או עפזרהכתוכ כילמדתחזמיספנו דרןה' שהואמדתדחמיס וזם‬ ‫'?טע שהואע״יעצמו שהוא עלכי מלבד הנחמה צריכה פיוס וזהו לבר‪1‬‬
‫טל לב ירושלים שהוא דברי פיוסים ו ע דו לאתתפיים כיאם עוד צריך ‪' :‬מספיק כי בהעדר עזן יבא אליכם אן מה שקורא במדבר על התורה‬
‫הוא שאחר היות ערב׳ מסולק' מכשולזת גם יסדו בערבה חסלה לאלהינן‬ ‫ייקיאו אליה כי אחר הפיוס מתרחקת חלבא וע"כ צריך אנחמגה ואקיחל‬

‫המסלה צריךלהשוות ההרי׳עס הגאי‬ ‫עונה שהוא שלא כגאולה הראפוכה פלא דקדקו במעעיה׳אןאו לא‬
‫ועליהם תבא חסלה יפרה ׳ ומא כי יש בר ענ״ ס ונכי רוח חודיס על‬ ‫עד גייעפו תשולה גמורה פהוא עשות קהזיון זכות שישוט מאהבה‬
‫דבר ה'‪1‬החה שפלים ונבזים בעיני הטס לעוקתס »ם גסי הריח דקים‬ ‫®מאיזיס ז״ל ‪3‬נמ' כי גדולה תשובה שולמית נעפיס לו כזכיות נאמ׳על‬
‫»זתנאי‪ 0‬ותשוביס קתמת עושדס יעל ב' סבים אלה לגד על הא' אחר כ^‬ ‫ייא?‪3‬ה וזהולי נרצה עונה כי נפשה חהעזן רצון וזכות ועל כן‬
‫גיא‬ ‫‪K ,1‬‬ ‫^ א‬ ‫•‪J S A I a-^S C a p . 40‬‬
 ‫ה עונ ^ צו ת‬ ‫מ י ט ר א ו מ‬ ‫‪n w‬‬ ‫־‬
‫פזצומ יפיח•‬ ‫־‬ ‫‘‬ ‫י‬
‫‪ 6 ,‬ס גס ‪ 6i‬תאחי‬ ‫גיא ינשא ופל לב׳ אח'‪ 1‬נ‪ 5‬הר ומפס ישפל)*ושחא תאחח מה יעשה אתר ׳ הוסג‪<5‬להי‪ 6‬רב זכותם אן ע י י‬
‫^ גע‪1‬נותם נפעי*‬ ‫^‪T-P‬‬ ‫לגו עקיב נעל תלזבילו׳ז וערמות‪1‬געל גאוה‬
‫ולנה‬ ‫אותס האדם מעליו נמו שכתב הרחב״ס בהלכות 'תשובה הנה זאת מצתי להם חתתלה הנה בניך כי יצטערו פן‬
‫עצל קקא ת רי הנהאלהיכסחקדיסי^^ ^' ! ^‪ 1‬ל־י!פ ניאהי‬ ‫•בפעם ע‬
‫בפעם‬ ‫עצחו מוהל או שוחט‬
‫דמים שיעשה מצחו‬
‫שסצד ‪3‬ח‪1‬לצ שפיכות דמיס‬
‫©תמשו כעני ןין חי שסלד‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כך והיה העקב למישור ט אשר הוא ■‬
‫‪:‬ית־ ע ם ‪ m - c ,S .5 W 1 m‬נ ה י ״‬ ‫י ו ה רכ סי ם ל ב ה ^ ה*‪ .‬ו ע ל ה כ בו ד ♦הודן ו^^ר• בל ­­­‬ ‫עקוב הלב בעל מדמות זתחנולות‬
‫‪!,.‬עתלו להנוי( ומה״ר ‪ 0‬ניג‪ 15‬פ פ «‬
‫■ עלנן‪ -‬ת מין מי׳״י‬
‫ר‬ ‫מ ^ רי ח ד ל כי פיי ה ו ה ד ב ר ; קו ל א׳ מ ר ק ר א ו א מ‬ ‫׳ ישחש לועמזימותולמישזר‬
‫‪ 5‬אינ א נ ר א םי־ » ט״ ?י‬ ‫^זז כ ש ר ח ^ ף רו כ ל ־‪ -‬ח ס ךו ?‪ :‬צי ץ‬ ‫לה־מתהעזלאשרעשהאזאתהע״י‬
‫א ש‪ .,‬ש ר ה ״ לנ א אל־־ ס״ו ’ ‪'-‬״‬
‫^ ‪ .‬ד ה ‪ :‬י ב ^ ח צי ר נ ב ל צי ץ ם ר ו ח י ה ו ה ג ^ ! כ ה‬ ‫־ תחבילותין תהי^‬
‫; ס א מי שהיי* " '‪*^'P‬״־ז ‪ 4‬״ ? י נ ל‬
‫■ כיו א נ ז ח צי ר ה ^ י ם ‪ :‬י ח צ י ר ג ב ך‘ צ י ץ ו ד ב ר‬ ‫ילכלזיזדת‬
‫’ שוטלשו^ס״״^^״יז ’ ? *מגתי‬
‫■״‪ ,‬ת ר״׳ ק״ ש‪ -‬א שי לווא‬
‫״ י‪1‬ש‬ ‫ש״‪ 7‬תהל’‪ 1‬א ק ״י ^ ^'‬
‫» א שדת היי! ‪ > :‬א‬
‫תיראו שתקטיג■‬
‫שתקטרג‬ ‫אל ג ׳‬ ‫עוז!‬
‫עוזו‬
‫׳*'"׳״•‬ ‫* ‪y‬‬ ‫‪. T : ^-,T‬‬ ‫^•‪• • T‬‬ ‫■י* ‪/‬‬
‫‪..‬‬ ‫הלא י‬ ‫אן בעול ;י‬
‫געולס״כיהל^י‬ ‫או‬ ‫בהזלן יב־וא׳וןרעו ־ מושלת‬ ‫הגה‬ ‫‪:‬‬ ‫אלד׳יכם‬ ‫; הרכסי׳לעשות בקעה נמוכה חהגאי‬
‫ולטובתו‬
‫לו ‪5‬הנאתזן נלטובתז‬
‫הז׳ניוזלא‬ ‫ולפניו‪:‬‬ ‫ח‬ ‫ויעיס ווהז שחוש הלחל באוחדז‬
‫י■‬ ‫של החזק הנו' תדעי‬ ‫למישור ובאומרו לבקעה שעל כן לא‬
‫שכל ‪ ,,‬מטפיי '‬
‫‪--------‬כי‪-----‬‬
‫שכח אתו‬ ‫^^^^ץטל <^י םונסןכן‪: 1‬׳ ט א ע לו ח•‪ ■■ .‬י הנה ש‪.‬‬ ‫; אחר העק־־ב חישיר נהיכםי׳גקעה ‪:‬‬
‫לג ה ל; מ י ־ מ ד ' ר ‪ 3‬ש;‪^ 1‬ו ם‪,‬י םו' &ו מי ם נ ז ר ת ר י י ^ ד “ '‬ ‫‪1‬חםייס הנביא ואזמר הצה אס כה‬
‫שכרו זה כבי■ הזא א)ןן עם י •‬ ‫‪ • .‬־*־•ן‪1•- >■ -‬״>‪ -‬־ ׳ __!‬ ‫• ‪.‬יי••‬ ‫‪' .i‬‬ ‫;העם! סיתק״ס בכס• זכואחישנה‬
‫ט לו הו א‪1‬ת נא ינ י נ ת ז ק י־ נ ^' ״‬ ‫ו ל ^י ש ^י‪ .‬ש א נ׳ן‬ ‫©תתקנו מעשיכם חאליכס הלא‬
‫אני״‬
‫הנה שניי ״‬ ‫׳' ״‬ ‫׳ ׳מרכבה אליה‬ ‫^ ‪..:‬וג ב עו ת•‬ ‫‘‬ ‫■ ‪y,‬‬
‫‪' .‬‬ ‫תרו ח׳ כי ונגלה מול ה׳וכו'והוא כי‬
‫‪,‬ן‬ ‫ועוד כי!פעולתו של חזק הן כל מעשיו אשר עשה בחייו ־‬ ‫אס לא תשובי עד עת קק יהיו תבלי משיח ויהיו הנותטס חתי מעט אחד‬
‫וחיי‬ ‫^‬ ‫®^®'‬ ‫ותשובה‬ ‫מעיל ושני׳ מחשפתה אן ע״י שחפנו ללרך ה' יתשיט&יו ית במור'‬
‫‪I‬‬ ‫וא״כ אחד שכל הנשאר שכינה על■ד ראשו ומלאכי' ^’‪1‬‬ ‫׳ ומעשים טובים עאליכס ימשך שלא יפקל מכס איש ונגלה כבול ה' וראו‬
‫אפר מסה אין חוק גדיל מזה מודאי לא ‪ .‬ישובעוד‪ •.‬לכסלה לקיח׳ _‬ ‫יגל בשר יחדיו גלוי השכינה ולא בלבל למתי ‪.‬חפט כאשר ‪ .‬אס תתאתרו‬
‫עלי ילודה׳באפחזת הנותרי' ‘ושמא תחשבו כי כאשר ‪ ^3in3‬אחר מע ^‬ ‫־מלשוב עד פת קק ע״י חבל♦ משית כחלגבד* הגה כי לא יבצר ממנו יתברך‬
‫אלתמיה‬
‫בהר סיני ניבאיס כלס ודבקיס בה' לא נמנעו מלהטא פפ'ס בסי■ ־‬ ‫־הודעה והתעוררות■ שישיבו ח‪:‬רה ויתקיים בהם זכ‪ 1‬אתישנהאןחה‬
‫*‪ ,‬דעו כי עמ י ^‬ ‫•כעשה שאין הכנה לבא הגאולה עד יחלא צבאה־ לעת ק׳ן כי הלא באשר ׳ וכעס בשאלת גשר וכיוצא כן לא יחסחן גס אן‬
‫^^^ימבז■‬ ‫יחסר להם דבר כי לא יחסרס הוא יתב גיד‬ ‫אמיתי כי קול קוראי בהדב''להכין את ג ר האדם לגאולה על ידי תורה‬
‫^‬ ‫עצחוולא מהזולת ירעה שלא ימסור עדרו ביי‬ ‫וחצית הצה קול מלאן אוחילמלאן־ההוא קרא שהוא לקר'סיטסקו בתורה‬
‫^ור׳ ולנהל‬ ‫”®י‬ ‫טלאיס בל יתפרד* זז חזה כן הזא ימ*‬ ‫ויפנו לרן ה כי ייציאות הקריאה עושה רושם ואחר הקורא לאוחרלו‬
‫©יקרא מה אקרא ואין מועיל כי הלא ‪ .‬כל הבשר חציל כי כאשל כל חציר ־ תאיה ובחיקו ישאס כאסד‪-‬ישא האומן‪:‬את היונק לספק כל‬
‫®‬ ‫אתתוליזיהסהפמשליס‪,‬לעלות אמהות ^!להטלאיס‪,‬־ אויאת‬ ‫ייגש כן כל התעוררות־ עסק תורתם בלתי מתמיל כי הפועליס עצלים‬
‫מה סאמין ו‪*-‬‬ ‫וגם העקוד השני שסזא בחילות חשליס הנה כל חשדו שגטשה כל אדס ־ חעה עדרו ית׳הוא חשה כן ילעס־ א‪p, jcp ,‬׳^‪p‬‬
‫בשמות רבה על ומסה היה רועה כו' כי כאפי בתחילה נסה הוא יתב אי®‬ ‫עס חברו הוא כ ‪0‬ץ השדה‪ .‬שהוא מפריח וחיל נובל כך חראה לפנים רצון‬
‫בצאן כי היה רועה את צאן יתח ־חותנו ופמס אתת לאה‪:‬גי'״®®‪1‬‬ ‫»ו‪ 3‬בחשד שעושה והוא מיד נובל* והנה לעומת החלאן קאוחד הדברים‬
‫’‬ ‫מהצאן ורץ אחר לא על חנם החזיק בדיצה זו הלן אחריי‬ ‫©אלה קו ק ואוחד לו שכנגד! לא ‪ .‬טוב לברת כי הלא אחרת כל הבשר‬
‫במדבר עד חצאחקיס מביע מיס וינת וישמה ש ס ‪ :‬ש נ ע ו אז אח יי ^‬ ‫מציר שחלת כל תורה שאין גס אחד שלא ידמה לחציר וציץ השדה והלא‬
‫אלו ילעתי כי צמאת אני הבאתין על כתפי מה עשה ‪ :‬אמר‪,‬צר‪ ,‬ל' ® ^ע‪5‬ז‬ ‫יש צליקיס וחה גס אשר בצדקתו ניתנה בו ר‪ 1‬ת‪ ,‬נוסף • על הנפש כז‪.‬אק‬
‫צמאת נטלו בחיקי י והביאו על העדר כן יאחר הנביא■ עחי ^^ליאר'‬ ‫לו‬ ‫וה רק כשהוא צדיק גמור והן זאת דברי שאגתו ותמיהתו שאומר‬
‫עדרו ית הוא מרע״ה כמו שהיה״חעה־עלח ית' כן יעסה אז הלא‬ ‫נתחיהה יבש חציר נבל ציץ שאחרת אפילו כי‪ •:‬רות ה' נשגה גרהוא אשר‬
‫נחה היה הרועה עדח עושה ; הלא הוא ־ כי ‪5‬ורזעז יקבץ •טלא;®■‬ ‫גזפחה באפיו רוח ה שלמעלה מהנפש שהוא* באיש צדיק גמור כלומד‬
‫' ‪W‬׳‬ ‫ישא כענק המעשה‪.‬האהוד‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ולחה כללת הכל וזהו יבש חציר נבל ציץ אחרת ־ גס כי חח ה' ־ נפנה גז‬
‫* אין‬ ‫‪ w‬מדד בשעלז כי׳הלא אחיתי‪,‬בזרועו יקבץ טלאי®‪:‬‬ ‫כחמיה* אכן חה שראוי ^מר הוא חציר‪ .‬הפס כלוחר לא תאחד כל הבשל‬
‫בודזעויקבץ אתישר'יעלךרןהכתובאחראל‪,‬חתח®’ ® ^ ן‬ ‫' ‪-‬‬ ‫מציר שתכלול הכל כי אס חציר הפס הם ההחזן אשר בתואר עס; יקראו‬
‫בזרוע א׳יקגץ ישד ני חי שחדד‪ :‬בפעלו מיס ח׳ לא יפלא שיה®®‬ ‫ויתוארו בלבד ולא באשר ;דוחה' נשבה בוני‪, :‬איןהצדיקיסבגמוריס‬
‫^*‪&S‬‬ ‫שהוא יותר משעלו גס את זה * וביאור הענין כי הנס ארז׳׳ל‬ ‫כמשלים לחציר וזהו אכן חציר הפס כלומד אכן־‪ .‬מה שראוי לוס' הנא חציר‬
‫‪f‬‬ ‫ב תין ה מי ס מ כ ‪^.‬יהעולם היה מיס במיס ומת עשההקב״ה׳ גל®‬ ‫העס* ואחר שהעם חציר וחשדו כציץ ‪ .‬השלה ודרכם שיבש ‪ t >p‬נבל צק‬
‫האחצעית ומחנה ברא את הרקיע ‪ :‬שנאחר יהי לקיע בתוך החים ‪flM‬‬ ‫*אס ק היטבתי אפר אמרתי כי חלאה צבאה כי רחוק הדבר שיוכו חאליהם‬
‫צלנו* ־ במקומו כי מיס העליונים הם חחצייס יאים תחתי®‬
‫דם‬ ‫מה שכתוב אצלנו‬ ‫לאחישנה ‘ כיאסלבעתה שהוא דבר אלהינוכי הוא יקוס לשלם בלי‬
‫‪ Qtp‬עציי‬ ‫‪,^ .‬נ; ‪,-‬״״• —‪,5‬ן ‪- ,.‬‬ ‫אנ׳צעית ‪,‬‬ ‫הס גששים‪ .‬והטפה‬
‫זהג״^׳‪.‬׳‪-.^-.‬׳‪,‬‬ ‫ספק ־ או ענין הכתוב קרוב לזה שאומר הנה עד כה היה ויכוח אם‬
‫עלו למעלה והגשמיים נשארו למטה !תאחצעי•'נעשה קןןןךק»עממי‬ ‫»ןכןא‪ 0‬לאןןאמרהמנגדמה אקראאתרכיכל הבשר חציר זאנן חציר‬
‫©הוא גשס ון שהיוא מקוצע בין הרותניים!הגשחיי' • וכן ארו״ל®י®®' ^‬ ‫©פס נמלוגר אגמי הנביא אל יתייאש אלס חן הרחחיס באומרו כי אפי‬
‫‪P‬‬ ‫‪© .‬בין פחים התחתזני'עד לרקיע הוא שיעור סחהרקיע עדך ®‬ ‫פהמס דוחה לחציר וצק השלה אסכן אולייגרחו העונות ואפילו בפת‬
‫ונבא &עניןאחרחיחמ בטפח שלו מיס לעשות כיפח א'‬ ‫קץלא נוכה חלילה לוה אחר אל תיראו כי גם שיבש חציר נבל ציץ עם‬
‫*ימי®‬ ‫למעלה ושחים בזרת תכן שהוא כי הטפה איזצעיתם״”^^‬ ‫כלוה אין זה מעכב רקלוקאתישנה אך זמר אלפינו אשר דגר טוב‬
‫תכן אותם בזרת שבין מיס עליונים ‪.‬־ לתתתיטס והוא ארז**^‬ ‫על ישראל לעת קץ יקוס לעולם על כל פנים זהוא ענין לא זכו בעתה כי‬
‫^רן והי^‬ ‫י'יק’ ® ‪P‬‬ ‫®״‪ P‬םג®‬ ‫תחתוני'‬ ‫נס לבלתי זכאים לא יבצר מעת קץ וזהו יבש וכ‪ '1‬ודבר וכו׳ ; ‪.‬־‬
‫״השכין‬ ‫י®”’■‬ ‫לרקיע כן בין רקיע לחים העליונים ובזה יאת י‬ ‫‪ *W‬הר גבוה כו'הנה ציון וירושלים לקו על מון העם והמה מיוחדות‬
‫כי זרת הוא ג טפחי' והוא כי חילק הוא ית החלל ^"^'‪” °‬ששיע’ י‬ ‫להיות מושג אלה־ס וחחזייגת בשורת הטוב אליהן שלא חטאו‬ ‫‪-‬‬
‫־^'^?!!‪!^.‬׳נזיגז‬ ‫‪ ,‬מיס העליוני׳ ‪ k‬הרקיע והרקיע ‪ 1‬חה שחהייל^‬ ‫על כן על הר גבוה עלי לן מבזרת ציון הרימי■ ונו׳ מבשרת ירושלים ולא‬
‫נצא' סוה בח״שז״ל!המשלם לג' טפחי' שים זלתיאחלף ז ‪- ',‬ןףנזגייי‬ ‫ייראו חמנגדולאמעין השולטן על המיית הדחת קילית זשחתזת כאשד‬
‫׳ עאחרז‬ ‫תכן שהיא בחלל שבין מ ם לתים‬ ‫אלו״ל ששלט עין בלוחות ראשהות פהיו ב‪^p‬לית יברקיס כי ציון ניחפליס‬
 ‫לח‬ ‫יעעיה מ מראות הע־ובאות‬

‫עפר ה א ק ט חדד באיפך‬

‫תאחרא״ה גם לעתי׳ יהי׳ נן‪1‬לא‬
‫תלא כל רעת׳לפנין להשי' להס גחול‬
‫לי א הן איים כ‪1‬׳ לו׳אצ״ל הגויס אשר‬
‫‪.‬היצרו את ישר׳ כ״א אפילו האיי׳אשר‬
‫לא היצח לכס אס אשר לא טיל עשו‬
‫אז לא יתומי כיהן גויס מ־ק‬
‫הזא יריעה דקה יטול איתס כנוטג‬
‫יריעה ומלפכ׳ וזהי כדק יטולשהוא'‬
‫יריעה כל״א ‪ 7‬ק ככפור על הארץ‬
‫ומל כן אמר גחציקה זו יטול לשון‬
‫׳ עתיד מקודמת לשין ־ עלר‪ ,‬אמר‬
‫נחפנו‬
‫‪,‬‬ ‫העזלס עפר הארץ כיםלישהע‪1‬לס‬
‫‪ .‬ו ג ב ן‪ 1‬ה ב פ אז נ;| ם ‪ :‬מ י ־ ת כ ן א ת ״ ת ם ! ה ד ה‬ ‫‪? .‬ס ינשה יאס ידגר על מה שקידם‬
‫ע צ ת ו י ו ד י ע נ ו • ‪ ':‬א ת ~ מ י נ ו ע ץ וי סנ הו ‪ -‬ף^מדד־־ןו•‬ ‫ליד אמש יהי׳ שחדל לשליש לעשיל‬
‫־‪:‬־‪'••:‬‬ ‫‪■ .‬׳*־‪/‬־‪••:‬‬ ‫•דן‬ ‫‪? • I‬י‪1‬‬ ‫^‬ ‫בשלישיועו עשהכיסחללפלפהרי‬
‫^^^^^^למ‪.‬דדזו ך ע ר ת ן ד ר ף ר ת ב ו נ ו ר ת‬ ‫והיא חי ל לגיא׳ לתת סעס אל הי‪!,,‬‬
‫־ יוךיק;נו• ; הן גוי ם כ מ ר מ ד ך ־יי ו כ ^ ת ק ׳ מ אז נ ? כ ‪£‬‬ ‫• בעיל׳הריס יגלעי׳ ילא הי׳הכל חישיד‬
‫נ ח ש בו• הן איי ם כ ד ק יט־ול ; ויד־יבנון אין ד י ב ע ר‬ ‫*” י ז‬ ‫י®’‬
‫‪: .‬׳ י■ ׳־■׳י'■‘‬ ‫ז•‪ •I /‬׳<‬ ‫•‪*•• 1-1‬‬ ‫יעלית יישם• התהזס שם שסהר‬
‫‪ :‬ו ד ו י ת ו א י ן ד י ע ו ל ה ‪ :‬כ ל ־ “ ם‪ 13‬ץ ם ן א ץ ע ד ו מ א פ ס ‪. .‬‬ ‫■ ‪5‬סת!ש ‪ w r‬מה שיש למקים א״ קל‬
‫ו ת הו • ג ח ש ב נ י ‪ ^ -‬ו ; ואלל־־מ♦ ת ד מ י ק א ל ו מ ד ר ״‬ ‫ץען ילחקים אתר הר גדיל מחני‬
‫* ^ ד מו ת ■‬ ‫*' *‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫‪?.‬ו אכילכ ל ח קי סנ חן ה רכל ל לפי‬
‫■‬ ‫‘‬ ‫■ ־‬ ‫^ורן חקוס סתיחת האליס אשר שס‬

‫חלילות׳לפניו כ״א כדי שלא יצדה העיל' חלם ייהי׳העילס תיהו ולו׳ לשין‬
‫רז״ל שאמרו כי טעם הפרי׳ ההם היי כדי שלא יצדה העולם שהי׳תרגי׳ של‬
‫תהו ונהו שהוא צליא ורקניא וזהו מאפס ותהו שהוא מחמת אפס יתהו‬
‫שהוא ריקניא יצליא שלא יהי‪-‬אפס יתהו ע״י ניטולם על נחיג׳ זו הוא מה‬
‫שנפשלו לי אן לא להייתס חלילים לפניו כי יש׳ לללד היו עיקר הטולס ‪:‬‬
‫מי תדמיין כו׳ הן זאת ליצנותא לט״א אשר עבדו אות׳הגוייוהוא‬
‫פסיליה' הנל זטץ זאנן אך יתנו טעסל‪1‬׳ ני לא את הפסילי׳ הס‬
‫מתלי' כ״א מה שהוא לחמלה ואלה אשר למטה הס דוגמת׳ ועל זה חלעיג‬
‫ואו׳ואל מי ט׳לי׳ ‪ ife‬ידעתם ל&!ה דמות חסויים והייתם כולכם אס דל ואס‬
‫עשיר מציירים אותו כדחית ההוא לא הי׳ כ״כ ׳ לפג למעשיכם אן הליטו‬
‫והסכיחו יחד אל חי מצורו׳ שנפולם תדחיון& וחה דחות תערכו לו ולא‬
‫תדמו אותו א' כציור א׳ יא׳ לציור אחר כי הנה העשיר אחר שהפסל נ סן‬
‫חרש עצי׳את״כ צורף הזה׳ירקענו ואת״כ ירתקנו לרתוקו׳ לסף והמסכן‬
‫יעשנו של פן לללד ני המסנן עץלא ירקנילחרוכו׳ נמצא כי העשיר‬
‫יעשנו מצוייר למזף חהל ותוכו עץ ונרי והל והעני יעשנו ללתי מצוייר‬
‫ותוכו‪1‬נרועץולחה ישתנה ציירו נין דל ועשיר הסכיחו; ליניכסאלמי‬
‫מדמיון אל ועשו הכל הצייר זהדחיון ההוא אן זה הוראה כי גס לעיני‬
‫עולדיה׳הנל הי׳חעשיה׳‘ או יאח׳ואל חי תדחיון וכז׳בחה שארז״ל ע״פ איך‬
‫•צור ‪b‬הינו אין צייר כאלהינו לשר ולס צר כמה צורו' לדפוס א׳ וכלס שוות‬
‫אן הקל״ה צר כל נאי עולם לדפוס א׳ ואין איש דוחה לחכירו ולזה יאחר‬
‫הנה שוא לכס הגוי׳ הלזציירי' האל צורת אדס כיאל חי חכל צורו׳ לני האלם‬
‫תדהיוןאלאסלצור׳ראולןאולצור׳ שחמק כי הלא יראה שיהיה אלוה של‬
‫• האיש שתדחו אותו אליו ולא של זולתו וא"כ האס כמספר כל לני האלם יהי!‬
‫אלור^ת זה אין לו שחרעאס א' נר את כלם כאשר הוא אל‪:‬י אחת לחה תציירו‬
‫אותו נא׳ חהצורו׳ שהוא צר ותשוללו לחותו חהפארוכל שכן שחי שהואאל‬
‫אפי׳ כל הצורו׳ היו א׳ חציאו׳ לחות אינו נערך אליו ווהו וחס לחות תערכו‬
‫לו והנה העשיר אין שטותו כ״כ גדולה כחסכן כי המשיל יקנה פסל עשוי‬
‫וחקושט לכסף וזהב ולא יאה אותו כאשר ?יה חתיכ׳ פץ ינש טרם יעשנז‬
‫החדש וע׳*כ יחשינהו וזהו הפסל נסך חרש כנר וצורף אח׳׳כ בזהל ירקענו‬
‫זינקש יחרש הלא וה‬
‫ינחרזינקש‬
‫ירקל ינחר‬
‫צחירקל‬‫עץלא‬
‫ידועץ‬
‫תשיגידו‬
‫לאתשיג‬
‫אשרלא‬
‫^וסוכןאשר‬
‫אןהמסוכן‬
‫• וכו׳ אן‬
‫יגער ויכסל יותר כי ראהו עודנו עץ ילש והלן לבקש לו חרש יעשה ’לו‬
‫מחנו אלוה* או יאח'אל מי תדחיוןאל כלוח׳ ודאי לא תדחיון אותו לאיש‬
‫חומרי כ״א אל המלאכי׳ והלא למפלה אין חספ׳ לגדול' ואל חי מכס תדחיון‬
‫אל שאס הכונה שכלם אלהות ותציירו מציאות מלאן אין גדר אלוה רק מי‬
‫שהו׳ א׳ וזהואל מי תדמיון שיהי׳אל א' וכ׳׳ם שחה דמות תערכואל תלאן‬
‫‘רוחני שאפי׳ תאחרו שים להם מציא‪'1‬בחינו׳ אברים דרן רזחניו׳ אולי אינן‬
‫בציור דחו׳ שאח חדחי׳כ״א במציאו׳ כלו׳ והודו זנושו כי הבל היה חעשיכ'‬
‫ואלו חכמיה׳ היו מתופדי׳ לצייד לפי השערת׳ גס שינערו ויכסלזילא היחה‬
‫סכלות׳ כ׳׳כ ניכר כאפר בהיות כי פסל נסן חרש עצים חסר דעת כאשר‬
‫■ עלה על רוחו וצורף הוסיף לרקע מעסה החרש ויחדו הלכו בכלימה‬
‫וטול מהס העני שלפחות יצחצס לבלתי השליך ממון לאילור כו׳ עץ לא‬
‫ירקב ינחר ונזה להם לעגה להם אלן!&‪ *1‬או יאחר׳אל מי חהנגראיס לעלי‬
‫חתניו'‬ ‫‪K‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪3‬‬ ‫״‬
‫>י* יליא לל יאחר איש אחר שעתיד‪ .‬יתל׳ להחריד כל החרדה הזאת לקהן‬
‫׳את ישד& חלגלית למה הגלם מתחלה כי חי הכריחו והלא כטפגה אשי‬
‫היתה אפשטת יקרת׳ לומר היא כי עשה עצת אנרהס אשר יעץ יסת^נדו‬
‫‪3‬ניו לגלית ולא ירדו לגהיגם כמאתר הכחול אס לא כי צורם מכרם‬
‫וה׳ הסגירם והוא כי לאמרי ית' לאנרהס ינחר לנניז או מלכיו׳ או גהינס‬
‫ינירר את החלכיות‬
‫עצת אנרהם פלא כחו זר נחשב כי יסיס היא יתל את עש*‬
‫‪f‬‬ ‫»זרעים ויהיו בסכנת אילוד ויצטרכו כמה חידית להוציאם ל״®!‬
‫עצת אנדהס על כן לדחות סברא זו אמר מי תלן את דוח אדם ני‪ 1‬י ט®י‬
‫’^שיל‬ ‫הוא ודאי ואס כן אחור מעתה ואיש עצתו יודיענו לתשי®‬
‫התתכן אוחו לקרב האדם לקנל עצה החנו ועוד ני את חי נאשי®®י®‬
‫נוען הוא ית׳ עחו שילינהו את הקל״ה כי חי יונ^‬
‫&ילחדהו לאורח משפט איזה אורח יהיה נשפט עש ישראל לחלכיות‬
‫ולגהינסואדללא וילמדהו היא ית׳את אנרהם לעת כקו שאחרוז״ל שנתן‬
‫^ק״בה כח לשני כליותיו שיהיו נוגעות חכמה שאפילו מציאות דעש‬
‫הק״בה חלחדו ושמא תאחר אס כן איפה מהוה היה שהראהו יתכר' גהינס‬
‫• שהיא תנור עשן כו׳וארבע חלכיותשהם איחה חשיכה כו׳ואמר לושינרר‬
‫איזו טולה לבניו הלא כוא כי ודדן תטמת יודיענו כי לא הניח הוא‬
‫ית׳ הדלר אל לתירת אלרהס כי אס שהראהו והודיעו דרך תלונות שילין‬
‫את אשר יקרה את נניו לחלכיות למען ישכיל את אשר ילרזר והוא כי‬
‫הראהו עגלה משולשת ועז משולש וכן׳ שהם החלכיזת כמ״ש רל וילתר‬
‫אותם לתוך וזה כצפור שהוא ישראל לא לתר לרחזז לו שילין כי כל הגויס‬
‫עכ״וס יכלו ויס׳ יהיו קיימי׳ ואו אתך הקדמה זו אחר לו שיגרור נמצא שלא‬
‫‪ .‬על ידי לחיית אנרהס נהיה הדלר כי אם עצת ה׳ כי הוא לימד את‬
‫אביהם לחה יגדור ולדרך הזה אומרו וילמדהו פעם שנית אינו מיותר כי‬
‫הא׳ הוא את׳אנרהם והשנית את הק״נה ועל כן לא אמר וילמדהו לאורח‬
‫יזשפט ודעת ועוד יתיישג לזה אוחרו ליחד לפת אתר אוחדו לימוד ארח‬
‫אחר' והיא גדולה עתה‬
‫עס שהדעת הוא הקול׳ ושתא תאחר קישיא ^‬ ‫משפט ^‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫כי אחר ששעלל ישר׳ ניד המלכיו חמן ה הוא והלא אלהי חפפט‬
‫אתה ילחה תחסור את עחן לעונות׳ ליל החוטאי' ייתי יי®® לז’*^ י ע לו‬
‫ז בייסדו'לו'הכה ג׳ זחניס חלוקי׳ עליה׳ א׳ לזמן שלות ישראל וא׳ לזחן‬
‫יא^ לעתיד לנא זהז^ו כי לזמן שלזתישר׳ גלית חקדש׳היה הוא ית'‬ ‫׳‬
‫מותה מיקר חישר׳ ואחד שהיו הס צדיקי׳ לא היה שס לנואל הגוים כי אס‬
‫יזתחצית השפע שהיה ית׳חשפיעיעל ישראל קלירוציהחלה היה כשפן על‬
‫האוחו׳כחו שאחרו ז״לאלו ידעו הגוי׳ מה שאלד! לחרלן ב׳ה לא כחוינוהו‬
‫^ כי חה שהיו אוכלים חתחצית היה יותרחכל חה שאוכלים אחרי כן וזה‬
‫אחר הן גויס כחר חללי כי מדלי‪.‬השפע שהיה חתחלאמן המילוא העליון‬
‫כחי יטיפה מאותו דלי היה קיוס אל מציאות׳ אן את"כ נפוחו ית׳את ישר׳‬
‫למאזני'לשקול זכיות ועונות לדונ' לתלנן וגלות על רול עונס לא שקל‬
‫למאזני' גס את הגוי' כי כשתק חאוני׳ נחשבו כי כאשר הלא לשקול סחורתו‬
‫נחאזני׳ ויש אלק לכף החאוני׳ אינו חקנח אותו האבק לבל יסייע את‬
‫?היא לידת קכולז האבק ההוא חטע׳ כיבחהנחש׳ האבק ההוא כי‬
‫‪J S A 1 A S C 3p. 4®.‬‬ ‫^‬
 ‫י^שעיה‪.‬מ׳מראות ■העונאות‬
‫פר פנא‬
‫לעפות? ‪ 5‬חס גוף‬
‫^‪^^!,‬זרם באח‬ ‫'‬ ‫הספיקו‬ ‫שבת ו‪ 5‬א‬
‫ונתהסמיקו‬ ‫ארו״ל שהשדים נבראו ערב‬
‫־חוערבשבת‬ ‫גיי ^ ע‪3‬יון ע*כ וי“(ס גס הכע‪5‬י חיות י<ינן כד‪/5‬י‬ ‫‪/‬תי»נ^ חדחיין ‪ 6‬כ?‬
‫לגזעם‬ ‫‪1‬‬ ‫חיות ‪ ,‬כאפר תגייריהז תערכו ' שבת ונשארו נפשו׳ כ‪3‬א‬ ‫‪ .‬ענןלקיזן הל ‪ rfe‬וא כ איפה קה לחית‬
‫‪ I‬י׳ ל‪ 3‬ד ם‬ ‫‪ * 15 -‬ו‪3‬א פול א‪1‬א סכ‪ 5‬חה סאדם הזא עסיר ישפי‪ •5‬כציורי חאיטתו גי ‪ -‬גזעם שנפשם לא שורש בארץ כי לא‬
‫{{‪ f,‬חא‬ ‫פורש נאלץ ופול כי הלא גםהסחתיסוהזאחאז ^‬ ‫;הפ‪ 50‬נ סן חרשעציס שהוא צומת מצורף הכא ‪5‬יפיתו גוהב פהואדוחס‬
‫■ כחלאכיס»ג כבניאלס‬ ‫■ילקענו וגס‪,‬חלומם עצחו יורידנו‬
‫פהםממים‬ ‫■ ד ם ו ‪ -‬ת ת ע ד נ ר ל ו ‪ :‬ה ‪ £‬ס ל נ ס ה ‪ ^ V t‬ו צ ר ה ‪ 3‬ז ד ־‪ /‬ב‬ ‫'נני תו ק מנ ש ף מיייוי ס ־ ״ןנ‬
‫יגהסו״גפו ^־י־אמן מ־ימזן‬ ‫‪v^-7; , -T.',V T’,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪ te.pww‬י״« ‪ 0.<1.‬״״«‬

‫‪ha‬‬ ‫• ;י‬ ‫‘ ׳‬ ‫‪*T : W‬‬ ‫המעל^חלעהחתהלל^‬

‫»י ת ל חוונ‪/‬י ^‘ *??וחר‬ ‫ע ל ־ ־ ח ו ג ^ ׳ ר ץ ו י ש ב י ה כ ד ג בי ם ‪ ,‬הג^ש־־ך‪,‬‬ ‫| ני^־^עובלי פסל כלס תה! האס לא‬
‫® !’ ״ ’״!!!!ים‬ ‫־ ' ״ ׳ ’ ^י״י‬ ‫י נ ^ לן ש מ י ם ו י מ ת ח ם ב א ־ ה ^ ^ ש נ ר ל ז ‪ :‬הגיורת?‬ ‫; ^דע‪ ,‬מאליכס כי לעה חפלתס‬
‫־ לן‪ /‬עסעעו קחעתיל נם טל האחת‬
‫! ‪ /?j‬תאקלז כי כבר הושרשתס כזה‬
‫־מאבותיבס ועל כן לא יכנסו לברי'‬
‫הפניס ״‪6‬רממ‬
‫סרס;והלאיססר ‪,‬‬
‫‪r r‬׳ ‪-------‬‬ ‫;המהפביס חנהגכס^בלבכסלאכן ׳■ ^ שףבהםויכ שווסערהכפ שת שאם‪ :.‬ואל‪-‬מי‬
‫•״ ׳' יכלסולחה נ‪ 7‬חן ^ן‪.‬ן‪/‬ן תן‪ -‬ע ס הי *‬ ‫׳ ־י “י י ='־־‬ ‫^״יי‬ ‫‪ .‬הוא ט הלא הוג‪ 7‬מראש לכס בהיות ‪‘J‬׳ ^ ' • ־ ‪v‬‬
‫^ ס ד לן דו־ ש; ^ או‪ :‬מ ךו ם מיננ ם‪ .:‬דששחוכשסמן״ל'‪,‬דא'‪,‬א‪ 5‬חי ת ?״ ^י‬ ‫‪.‬נפעןתיל נסיכי הוגללכסחהלבר‪.‬׳ ‪.‬‬
‫׳‬ ‫;עכמס פעל ‪ p‬שמל הוגד חלאש ■ וראו• מי^־נראא^ד־ז המוציא בססבר צ ב א ם ‪ -‬־ ' ‘ויראה לכם ־פאםזהז‬
‫׳לנס ייקלהדבל להתיישבבלבבכם‬
‫* ־״ י‪'•/‬״־ • ־< י ‪ : ,:*.‬־ ־^ י ' 'י * •" ילפני׳חדושוהואכיכלמלאכיחיי®‬ ‫‪1‬ן•‬ ‫כשתפובן לשמוע ה‪ 7‬נ ‪,‬כי טעתה‬
‫^ ^ ‪ .‬ר ‪ :‬ן ג ק ב ו ‪ 0‬ד ב י ‪ :‬ש ת י ^ ^ ‪ ^ .‬א ‪ ,‬מ ‪ ; ,‬ס ‪ 5‬הקי‪ ;,‬שנ״ו הוי(־ ‪^ ’ p‬‬ ‫‪ « » /‬־׳‪ ipt«s1 ,‬״ ‪w ri> > » 1 iw‬‬
‫ג ס ת ר ה׳ י ‪ '';-‬ל הן רו ת כיג ס ס כ ^ אי ס ה ם ק לי ^‬ ‫י‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫‪ ,‬־‪. :,‬‬ ‫•וננפשכס ‪ .‬והלא הביטתס כלומר ‪.‬‬
‫• ■ ר^א שס ‪,‬ן‪,‬ש‪5‬ן‪5‬־ ‪0‬ן;^ךלשלול מה״‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. , , ,‬‬ ‫• ט הלא מרוח מביכתכס הי׳‪ .‬לללהבין‬

‫קחשהנהכי המצאכיסאימכדאי^_ ____ ^‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪,‬‬

‫ושמא תאחר כי מרזב גלולתו לא ישגיח •ככרטיס ומניח ־ההנהגה״י^י‬ ‫‪':‬פסל ד סוגים יש אומריס שמוסדות התרן הם המלאכים ואליהסישביי‬
‫שמיס או פעמים שלוא ית׳ מתעלה ומסתלק כזמן התרנן וגי‪1‬צא לז א י®‬ ‫‪ .‬ויעשו להם דוגמא ויש לשרינז של מעלה שעלהא‪ 1‬מ‪ 5‬ת ויש להוכרי השחי'‬
‫כיתת*דיתב׳ המוציא כמספר צכאס ס שאם‪5‬א ק ‪5‬ן‪,‬ץ‪ 55‬ן‪ ,‬ע‪7‬ל) מ »‬ ‫‪.‬וכסליהם ויש לכח‪ 1‬ת כטומאה כשלים ולוחיהם * אמרכלסהגליהיזיון‬
‫הכוכביס שבכלל׳ גלגל החולות אפי׳אתשלאיראהככל לילה ®'?^‬ ‫‪ :‬ס ה ט עוו ר אן ט ה אלהים הואסופל על כל הארץ כי הלא כאשר ישב‬
‫שלא יגמור הקיכז בכמה שנים; !גספכעהכומי לכת‬ ‫‪.‬בטן כל״א וירד ה׳ לדאות את העיר ואת המגדל שהיא ירידה לעומק הלין‬
‫— ׳ למ‪ 1‬יא‬ ‫כטת לין עליון אשל הלייטת גקלאיגיעיבה כטלעאשר היתההישיבה‬
‫איד‬ ‫שתנועת כל אחד לימים לבים ומהם ממזרח למערב‬
‫ללון על חוג האדן שהוא על כל כללות חוג «בוכ גבולה או משכיה‬
‫‪! .‬אין יראו כלס בכל לילה אם לא סה‪1‬א ית' לכ‪5‬ןן ‪, jjjjj‬קך‪5‬ן ואס כן ״ ^‬
‫קעבדם לאלוהות והס כלים לתקן עולם על ידי אלהי עולם ה *‬ ‫גשצוכחגביםוישומעו בכלהארץ כלחפביה הרי כי הואמ‪:‬של בכל • אן‬
‫‪,‬מאמר לקה תתייחס הדבל אלה׳ והלא אין וה כי אס שיש גלגל יייי’ ^ ‪.‬‬ ‫לג‪/‬ת נח לשים א' תהס‪ 1‬גיס בשליטת הארץ חלילה להם כי האקר שה‪ 1‬א‬
‫כל הגלגלים והוא ביוב נקו מניע כל הגלגלים מן החזרת ‪5‬חער‪ 3‬ב^‬ ‫־המלאכיס אי אפשר כי הלא על כן נשמר הוא יתבר* לבלתי בלא מלאכים‬
‫י‪1‬ם וי‪1‬׳ וגס כי וה כמו ור כחשב שיספיק הגלגל ההוא להרע נמה גלנגים‬ ‫על את בליאת שחי׳ואלץכגד‪ 0‬ז״ל לעל כאן לא פליגי לדל אלא אס נבראו‬
‫הקחביסוהלחוקיס יומנו ליראות■ ‪ 55‬קץמ‪,‬ה‪,‬ק״ כ‪ 5‬גלג‪ 5‬וגלג^ יי®‬ ‫כדי שלא יאחרו מיכאל‬
‫כראשון ^‬
‫‪.‬‬ ‫■בשניאוכתמ־פיאבללכ״עלא נבראו‬
‫יוסעסהמ ת כי כלאחדלוהקפה מיוחדת ןמאוחדמ‪,‬קצתם נ ג י י ן‬ ‫היה מותח בלסתו של רקיע וגבריאלבצפ»;ו והקב ה מחלל באמצעיתו‬
‫‪:‬זומזוושתנועתכל אחדחהסלאתתלטל ומכ״זתספיקתנועתהי׳^יל‬ ‫שנאחר טטה פחים לגלי רוקע האדץ מאתי תי אתי כתיב וזה יאמר פה‬
‫יוחילהכריתאתכלם ליקיסכלמציאותסמסיום נ ק ה מזד תל מ ע ף ^‬ ‫ראו כיאיןלתלאכי׳סליטה כיעלכןה היההנוטהכדוקשחיסויחתחם‬
‫הוא פלא והגה תשובתמכמיהתמנהעלזההיה כיהגלגלההיאי^‬ ‫שלא יאתרו מיכאל היה מותת ונו‘ ושתא תאתרו אס כן לחה ברא בחצ‪:‬ץ‬
‫רב א‪ 1‬ט ‪ 0‬ואמיץ כח וברוב כחו בתנועתו יניע את כל הגלגליס עסו ת״‬ ‫השמיס ולא הארץ לבלו כיק שמשברא הע‪1‬ל ‪ 0‬היה שנתאזה שתהיה לי‬
‫ק הנביא אשד אחר כי הוא יתבל• הוא המוציא במספר צגאס לכלס גס®‬ ‫לידה בתחתי^ס לז״א כאהל לשב׳ שהוא כי לא היה כח טושבי ארץ לסטה‬
‫‪ :‬יקרא בא לדתות לעת תוכנים הנותטס כת וה לגלגל ^‪ r ,pj,‬ואמר יזיי^‬‫אוח ית ויתעלה וקבלת ה‪ 5‬פע מחנו ואלינו‪ .‬אס לא על ידי חסכי השמי©‬
‫אוניסכו׳ לותרכי היות סבת הראות כל ‪ ppppQ,j3,30‬ח ב אוני׳ואחיז‬ ‫והסתלשלית הלרגות כל הרקיעיסא׳לא׳ כטלע וזהו כאהל לשבת כי‬
‫כח הוא גלגל היומי{ המניע אותם זה לא י תק כיהלא נ ד א ה כי אי ^ ה‬‫כאשר פאהלמגיןעל משנים תחתיו מאור השמש וחומו כן השח׳ס על‬
‫‪ .‬נעדר כלומד אם כת גלגל מחי היה הפושה ברוב כתו הנה ט ה מסי^ת‬ ‫יושבי ארך ועל הסוג כשני אחל הנותן וכז והוא בהזכיר מאמר פר״א כי‬
‫לגלגל החולות הקרוב אליו אוגס את השכילו הזא שבתאי אוגםא^‬ ‫נדור הפלגה קבץ הקב׳ה ע סנתדלין לתעל‪ :‬לדון אותם ואחר כןהפיצס‬
‫צדק השלישי ־ או גם את חאדים הרביעי ואפי׳ נאחר גס את החחשי הי®‬ ‫ויחלק לע׳ השופטיס ההס לכל א׳ אומה א׳ובזה יאתר ‪ t‬תעבדי את‪ .‬השיי‬
‫האחיין‬ ‫חחה או גס את לששי הוא נוגה או גס את כוכב‬
‫פעל כל אומה כיקאשרתדאזכיהזא ית׳ נותןרוזניסלא־ןכסיחוןוע‪ 1‬ג‬
‫שבמלס הוא גלגל הירח שיספיק התשיעי לכל אלת עם היותם יחיא’®‬ ‫מלכי אלץ כנען או ל׳מלכיסואין שמפלי׳ כהבל כאלו לא היו שהוא פלא‬
‫זבלתי דבקים באופן שאפי׳ אחל■ קהס שהוא האחלק לא נעלר מהתמט^^‬ ‫השכילו כי אין זה גי חם ששופטי אלץ כס ע׳ שלים שהסאשר המעפשי‬
‫‪J‬‬ ‫צכא המרום ^במרום הס‬
‫על ידו הוא לבר גלתי אפשר אם כן הוי אומר כי דברי אחת‬ ‫על‪^ -‬‬
‫ה׳ ‪1‬‬ ‫תתלה כי פקד ‪-‬‬
‫בהפלגה כתהו עשה י‬‫״אלץ •‬
‫פרי הרחניס הטכדיס ועל כן היו לאין כעס הלוג כי סר צלם מעליהם‬
‫‪ H D 7‬תאחד יעקב כז׳ הנה בשאלת ידיעתו ית* ‪°3‬י®’® ״ם דל‬ ‫הלי כי אין לבט!ת בשרי מעלה ומכל שכן שאין לבטוח ולעבוד להוברי‬
‫בחירת האדם ותבטל שכל ועונש א‪ 0‬ל א ו ה ג ^ ^ י ^ ‪.‬ן‪13‬ן‬ ‫השתים ו‪1‬הו אףבלכז והוא כי אומר! אף הוא כל שכן כל״א אף סוכני בתי ^• ‪'/‬‬
‫לגי‬ ‫בהלכות תשובה‪.‬סנררתחה שלשאלה ”‬ ‫תוחל והוא לומד ומה אה אותם שנטעו לשלים תחיטי'‪ ,‬כלבד נטוע אינם‬
‫* והוא‬ ‫דלן ידעתו יתברך כי רמה היא מהשגתנו וית^? ® ‪®.V‬‬ ‫תחיל‬ ‫כלוסכלשק אשל לא נטעו נהוברי השמים שהס מתגלגלים‬
‫‪ :‬בשאלה זו ושם פניו אל מאחר הרמב״ס־ בהראות ם®® ^ ®®לי’ גזראי‬ ‫שאין צריך לומר שאינן נטעים כאילן לעולם כי אףנל זורעו שלא היו‬
‫הנה בישרא׳ יש סזב ההיוון הנקראי׳בשס־»עקבןםלוחיאמןג’® ^^'כבלי‬ ‫כתבואה הנזרעת ותתקייחת בחקוקה כחה חלשים כי אס שאינם נזטם‬
‫בשם ישלאל* והסוג הדאשין הס הנמצא אתס אשמות רבות‬ ‫וזהז אף בל זורעו שאפי׳לא הין קדבר נודע כי אם סובבים קתיל * ונ״ש‬
‫ע‪1‬ן נמללהס מגקשיס טענה להנצל ‪ j ,0,‬סט הנקלא יש ק‪-‬י '‬ ‫ה סוג הג׳ הס פדיס ןלומיהש וזהו אף בל ש‪1‬דש בארץגזעם והוא כי‪.‬הנה‬
 ‫לט‬ ‫ישעיה מ מא מראות הצובאות‬
‫חאל חי העיר שנתן התעוררות ׳ לאגרהס שהעו ;'מחזדת חמקזס שהץ‘‬ ‫יל כת חתנצלת מיכיי»ו>‪ '1‬הנקרא‪ .‬בשם יעקב־■ עוערי את הכל תלילה‬
‫אחרפל ואבריו זהיה חכירתוקפס חיהעיר י אותולקוש ולרדוף אחד ל‬ ‫יאויורי' נסתרהליכי ייה' ילא אענש כי איני כבולי ית׳ להשגיח‪-‬בעבירות‬
‫יולכיס גדולים ההם ולא בתל ודגו פן‪.‬ירוצואת גזלגלתי כז הוא ונערי!‬ ‫העולם הייה וקרב איש ילה עחיעוהנקדא בשם ישראל^אמרו חלילה ‪B‬‬
‫היו בלבד כח״שו״ל וגס אם כפשטו שהיו לו שי״ח נערים חה התהלפניב‬ ‫להסתרדבר קחנראך לחהשהוא ולב את כל א‪ 5‬ר יעשה האדם על כן‬
‫מלכים גדולים שנצחו את החמשה אך‬ ‫‪• .‬‬ ‫^‬ ‫‪,.‬‬ ‫־‬ ‫ראוי הנא שלא יענשכימוכרתה‪^,‬‬
‫מ' ש ‪ 3‬ט י י ע ב ו ר ׳ | אין!ה כי אם את צדקי׳ ישלם■ גנוב‬ ‫בחמשיוויא לתה תאחד יעקב ה‪ 1‬א‬
‫ה ^ ‪ ’1^ -‬א ‪ - £‬ל א ‪:‬‬ ‫״י׳ ־י א ״ ״ ת מ ד ‪ -‬־ו א ל ־ ‪ -‬א ־ ־ ת‬
‫יעקב‬
‫כי צדק‪'.‬שעשה לפניו יהלן וישם‬ ‫^ ^ ^ ע ףו ^י א י ע ע א י ן ח ר ן י'‬ ‫־הואנסתריה דרכי‪ .‬מה׳ כמדובר‪ :‬׳‬
‫ומס‬
‫שתדבר ישל ‪ t‬הוא ותאלהי כי תשבית לתבונתו ‪ 3";:‬תן ליעף ו>י^לץא‪1‬מכש עצמו‪-‬ץ אברהם לדרןפעחח ללכת לי ‪b‬ושל‬
‫הצלח כי הוא יתדלפניו גויס וחלכיס‬ ‫י • ;‪, V * L‬‬ ‫‪• ,‬י! ‪-‬‬ ‫בפדטיסהואית' כי עלקניקר^‬
‫ירד?לא יעצרו כת ' להלחם בן‪ .‬ס‬ ‫אלהי ביקול כי סכל גלוי לפני! כי לו‬
‫יהיו ככסותים׳ לפנין׳ ואתה תמשול‬ ‫אנכי׳ משפטי‪ .‬של שכרועונשיעבור־‬
‫בם ואל תאמר ’ הלא^גס כי בחרני ‪,‬‬ ‫כי מוכרח אני במה שחטאתי וגס‬
‫ובקשתי אכה בלס הלא יהיה אחד‬ ‫בוכותי לא אחבל שכר עליויחשיב ה‪'1‬‬
‫אחל ויכלה הזמן והמה לא יכלו אסר ;‬ ‫ית׳ואוחד הלא ידעת מעצמן אם‬
‫לו כצדק שי‪,‬ראהו ' שאל יחוש כי‬ ‫■ול‪ ^ 5‬מי ם ! ד| לי ‪%‬‬ ‫‪ ::/“ .‬א‪::‬י;' > ־‬ ‫לא שמעת מהזולת כי &הי עולם ס'‬
‫ה'מ יתן כעפר חלבו טלוח׳כי כמדק;‬ ‫^; ל מ ש פ ט נלןר ™ ‪ ::‬מ♦‬ ‫‪^,‬י העזלסהחוחרי הלז הואית׳‪.‬בראו‬
‫אבק ועפר מל• אנשיס׳הלא צא לאיש‬ ‫»גללל כליאתו הוא קצות האקהוא■‬
‫‪,‬אחד נוגע כי אם שיתפזר על אנשיס‬ ‫^לח ^דק יקראהו לרגלו ותן לפניו גרים‬ ‫■הישות לקגוות והנס ■ידוע כי קצם ‪,‬‬
‫לני ם' כןי יתן חרבו שלאאת אחד‬ ‫• א׳הד׳קצוו׳כוא הצפון הניא תהו ובה!‬
‫בלבד תכה כי אס אתרני׳ כאתלןבכל‬ ‫כנזז׳׳ל שאס יבא איש ויאח' כי־הוא ירדפם יעב‪1‬ר‪^.‬טלום ארה״ברן^לץ‬
‫הכאה וכן כקש נדף חפצי רות עג‬ ‫•י »‬ ‫׳•־‪,• •.‬־‪:‬־י‘ ^ ■יי‬ ‫‪^,‬וה יאח׳ ל• יברא ויכונן הקצה ההוא‬
‫קבוןאנשיס שעל כלסאו רובם יגיע‪.‬‬ ‫וזה יא^׳הנה היא בורא קצות האדן פ‪7‬נל ו?;שה קי א; זחדרורת־מרא׳ש‪ :‬אמ^ה^ד־ז־‬
‫■הקשאשריעליה‪-‬ידפנוחתכןקשתוי‬ ‫■ ראשון‪' --.‬‬ ‫>לז' ולא כל אצות ה א ק וכלא צא‬
‫לאאת אחד בלבל יכה בירייתחצ!‬ ‫■■’‪.‬ז י ״‪ .‬״_ י■ י י ‪ , . ■. , ' ' . ‘,‬י‪.‬‬ ‫ייעףזלא ייגע ולחה הניח הקצה הא׳‬
‫אךהזיאוחרזכי אין תקר ‪5‬תבונתר‪ .‬כיהואהבין כיהיהעתידלבאחי• כואסבחחביסכא׳ווהוכקשנדףקבתרוהנהאררלבבי׳ר כיכאשרצלרן‬
‫שיעשה!עצחו‪ .‬אלוה ולכן הניח הקצה ההוא אלא שאיך בנוכח לחקור איוו מסייע את בכי האלם שלום מנגד וחבטל כי כן בבריאת האדם היה צדק■ י‬
‫'דרןהיאתבתתו והוא על ד^הדת״בס׳ז״ל אלא ממראה פני© להכרית אומר יבראופלוס אומר אליברא'* !אסהיה כן באברהם מה היה מועינ‬
‫הסברא ואס‪ .‬כן בטלה דעתם;של האומריהנ^גרהדרכי מה׳ וגס מה־ קהשצדק יקראהו ויעזרהו אס שלום עגדהו לרא כי אין כ״ל ששלו׳ לא היה‬
‫שידבר ים׳ באן׳ ומאלהי־ משפטי יעב'לו׳ שיהידיעה תכריח־ באומן שיתבטלו מנגלו כי אם שגס היה עמו לבל יחריגוכד צד^א ונתתי שלוס באר׳ן‬
‫עכר ועונש גם לזה הכה ים ראיה מן החוש כי הזאית׳מפכיפ‪.‬אתהבציק• ו שמתי'ואין מחרידיוןהו־ית־פסכוזל^ור 'אם" כאשר ירדפס היה עובר‬
‫כשדיסונותן סכר ט‪ 1‬בו חטינ לטובים כי הלא נראה יפילפואית' ננורי׳‪ -‬השלוש מעמו־ סלא היה עמי הנה אורח שהלך כרגליו לא היה בא וש‪3 3‬ו‬
‫!בחזרי׳לפני צדקי׳ חלשים כי נותן ליעף כת כו׳ולפניהם מפיל הגבורי' ‪ .‬כי חתתוחרב החלסס המצזמים ההם היתה' נופלת עליו אךהיהיסלום‬
‫עמוןעלכן לאהיהקתייל אזתד ו‪1‬הן־ ירלפס ונו׳ אזרח ברגליו לא י‪ 3‬א‬ ‫־ולא סיצדכם•להלחם כי אס שייעפז נעלים ייותש כחס זהבחוריס כשול‬
‫יכפלו מאליהן ויפלרחלליס לפניהם הרי שכר ועונש ו^ל יקשה בעיניכם׳ והביטו וראו חי פעל ועשה כלותר כי הלא טוב טוב היה לבלתי עורר‬
‫חכחהצדקיםח‪5‬ש*ס שאין להם טובה בעלז רק תק‪1‬ת העתיד כיהלא' את אברהם שצדק יקראהו להלחם במלכים ההם וגס לתת בלבם בל‬
‫ירדפו אותו ואישעלעקוח‪'1‬ינא בשלו׳ כיחהצורךהיה׳ לעשות נסגדול‬ ‫מאשר ראיתם כי ה׳ נתן כת ועצחה ליפף ואין אונים וחפיללפנילגנורי‬
‫נלי הכלח לן'א מי פעל ועשה קורא בו' לוט' דעו איפה כי הכרת גדול הים‬ ‫תלמדו כי• וקוי^ה' לעתיד שיחליפו־ כח לחעלה בוכותס בציר ילדם ויעלו‬
‫אבר מפלים בפמליא של מעלה ׳ ואם ירוצו שלא יאריכו בעה״ו לא ייגעו וה‪1‬א החפורש אצלנו בלאור התורה כמאמרם ו״ל אחרפל מלך שנער וו‬
‫בבל אריון ח?ך אלסר‪ 11‬חדי כדר לעומר־ מלן עילם זו יון ותדעל חלך‬ ‫להשיג ה״יעזג העליון ואסילכולאטמהלןהעה״ז צא ייפפובזקנ׳ושיב׳’‬
‫סים וה אדום ע״ב והם דונריס שאומריס דרשט כי עדיין לא נולד אדו©‬ ‫לעחול לחיי עולם * או יאחר נקוי ה׳ שחיים חיי צעד גתקזת טו‪ 3‬העתיד‬
‫בעולסואיף־היסתדע׳‪ 3‬מלן אדום •י אךשס כתבצו כי רצה הקב״ה חאן‬ ‫אל תצטערו עליהם שהם חלושים בעה’*! כי הלא הס יחלי® כת כי הכין‪:‬‬
‫להקל הגליות מע ‪3‬ישראל ולהורות לאנרהס כי כאפר ראה ה׳ בעניו כן‬ ‫אשר היה להם בטפס מחליפי׳ אותו לנפשם כי חה יעשה אדם ויחיה ימות‬
‫יהיה ^ניו והוא כי הלא היתה עצת קלוש ישראל לה גלות את יש׳ לחצרי©‬ ‫ועל כן בצאתם חהעולס יעלו אגר כנשרי׳ הפורתי' לידעלה מכל העובויב‪.‬‬
‫למפורש אצלנו בביאור התורה בס״ד שהיה למען התם שם בכור הברזל‬ ‫כן יעלו למעלה משאר צדיקי׳ בע״ה ובעה״ויעזרס ה׳ישאם יחצו לעשות‬
‫ההוא זוהמת נחס להדנס לקבל התודה כחפורש אצלנו באר ?יטב שס‬ ‫לגין קונס לא ייגעו ואס ילכו תמיד אלא שהוא לאט לא ייעפו גם שייגעו‬
‫וגם היתה עצתו ית להגלותם בארבע חלכיות ורצה ית' גל יהרהראברס‬ ‫בצד מה ומעתה חוזר אל הענק והוא כי חהאחור כנה בפירוש השכר‬
‫פן יספו גניו בהם על כןהקלים תחלה רדת אברס חצריחה־מפנז הרעב‬ ‫ועונש בתוש כי מפיל רשעים ביד חלפים צדקים קוי ה׳ ומה לנו ראיס‬
‫דוגמת ירידת ישראל מצרימה ע״י היות הרעב כבל בארץו־ והביאו בצער‬ ‫^ליל' מלאיית החזש ״ הנה כי הידיעה והשכר ועונש צדקו יחדו ע״י החו^‬
‫יהרגו אותו ואת שרה יחיו חעין כל הנן הילוד היאודה‪ :‬תשליכוהו וכל‬ ‫ילא ע׳י חקירס מדעתנו כי אין תקר לתבונתו כמדובר ושמא תאחרו כי‬
‫הבע תתיון וגס שע״י נגעים גדולים את פרעם ואת כל ביתו יצא ברכום‬ ‫^ל^י לחה שיאחר יעקב נסתרה דרכי מה׳ ומה שידבר ישר& לאמר וחאלהי‬
‫גדולכבדמאד במקנה בכסף ובזהב דוגחא שע״י פשר מכות יצאוישראל‬ ‫״®ממייעכזד הנה יודו לחה שהכרחתי לפניהם הידיעה והשכר ועונש‬
‫ברכוש גדול וינצלו את מצרים שהיו בזה שתי כוונו׳־א׳ להקל חצער גלות‬ ‫אן למי* סהס ישראל בעלי אחנה יודו בראיית קצות הארץ‪ .‬שנשאר קצה‬
‫ישראל כי קצתו טפחו אנרהס־ וסרה וגס לחען יכי® לבז בטוח שיצילם‬ ‫חחל תהו יכהו וגס שהוא ית׳ חפי־ל גבזריס ותרבה עצמה לחלשי׳ אך מס‬
‫ס' ממצרים כאשר הציל אותו * ועל ארבע גליות העתידות משס ית׳ כי ד'‬ ‫‪ w ’5‬ולאמיים שיחזיקו בשאלה ולא יודו כתשובה האמורסילו״א ג ס‬
‫מלסס גדולים דוגחתס ששחה' הס שרי כד׳ חלכיות כי על כן אחרו‬ ‫י‬ ‫בס אדברה ואומר להם־ ‪ - I‬־ ־ ־ •־‬
‫תד^עלמלן גויס הוא אלוסעל ששר אדום הוא סרו זנרחז באו׳חלן גוי׳‬ ‫‪ j5 ^ * 1 n n }1‬אלי אייסלוחר התריסו מלדבר נגד היד פ ס או שכד‬
‫תחת‬
‫הכ״ה יפלו י‪ #‬י•^‪.‬‬
‫רצה י ׳‪-• -‬‬
‫כי ־ ״ י‬
‫‪•-‬־׳‪--‬‬
‫הוא אדום‬
‫היה עשו »י ־•‬
‫גויס בבטנן ששם ‪V‬־‪V‬‬‫בענין׳שני ••י‪W‬‬
‫‪I‬‬ ‫שיגשו‬
‫אבירות‪ m‬״■ י•״■•‬
‫להם ׳ ‪mm • • 0‬‬
‫שיהיה ^‬
‫כח ^ ‪•m w‬‬
‫יתןיחליפו ‪• m‬ך‬
‫־ועונש וכן לאחים חי ״‪#‬ן‪,‬‬ ‫_‬
‫או ידבל ו ויאחלו לי יחדו למשפט צקרגה לחן שאס ידיעס אמת ‘רגלי אבדהס‪,‬למען הקנזת בטחון בלבו בל יצר על צרת השעבוד להורות‬
‫‪/‬‬
‫ישר׳‬ ‫ארבעתם כן יתעתדו ו‪._.‬ו‬
‫ליפול ביד‬ ‫‪.‬‬ ‫אברהם‪X‬‬
‫‪.‬‬ ‫כפלו תחת ‪,‬‬
‫כאשר ז‬ ‫‪J,‬‬
‫‪.‬לפניו כי‬ ‫בט׳ שכר ועונש כיהלא אגיא להס ראיה חפורסחת אשך ^‪5pt 5‬עו‪3‬ר‬
‫והוא'מאמר הכתוב באדייןדקו כחדא פרזלא כו׳יואחל אשר הראהו ית׳את‬ ‫לל הגויס מחלחחת אברהם עם ארבעה חלטס גדזליס ולא השאיר מה©‬
‫יכל זאת אז הודיעו‪ 1‬אחר ידוע תדע כי גר יהיה ורטן כו' וגס אז הראהו‬ ‫®ייל לרי ידיעה ושכר ועונש יחד בדבר ההו׳ כי השגיח הוא ית׳ והעניש‬
 ‫^‬ ‫מא מ״אות העובאות‬
‫\ ‪ L «5‬מ זגכיזצ^‬ ‫«‬ ‫שמא^יליה קראת י!‬ ‫ל לאסון עושה לן וו לקמן הרא»תן ני עס אחד‪ 1‬ני׳הס ל‪,‬ר‪,‬ת‬ ‫ןאוש' לו‬
‫ואמי‘‬
‫‪o i l 35‬י» ׳‬ ‫‪^ ,‬יי ‪. ® ”.‬ל ר י ק י ם ‪-_v.‬׳׳ ««״ייייי‪-.‬יג‬ ‫^חלזניס אני ה‪,‬א ני אני‪.‬ד‪%‬וא שנתתי בידן ארבע מלכיות אלו אמן ג״ב‬
‫‪ ^®° ’r‬רחלזשה אשי‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫?‬ ‫‪P‬‬ ‫ד תלפיות שאלו דוגיזק הקסענלים אתבניךכי ג״כ יפילו‪ 0‬נא‪«5‬־‬
‫לחגצה לאק הס שני טרושין אחז ^יי ^ ’י ‪ f ; ’f‬י ” ^׳ ‪1‬ז'ימר למי ‪P^s‬‬ ‫; הפלת אתה את אלה וזהו אני ה' ראשון ואתאתרוניס אני הוא ‪, :‬‬
‫( ן * א ן איים וייראו מאחרי אותרו‬
‫לו אלזה‪,.‬גסש״ ‪5°‬‬ ‫כל תוקף הנש ופורקן‬
‫^ ^ ^ון ץ א ת ~ א ח רנ » ם א ‪ “ 0‬ה ו ^ ‪ ■ i‬ך א ו א ! י ם‬
‫‪*!.‬יותץקניו ״אייל־^ ״ ״ י ץ ״ ‪.‬‬ ‫■התפורסמ אשר עשה >ז' לאברהם עם‬
‫‪5‬ןנ‪.‬ל‪ 5!,'.‬ו ח הקל‪.‬ס־ פה־ ’ ״ ז‬
‫‪ V‬המלכים הגדולים אשר‪.‬אחיו סן"ל‬
‫ו י נ ק ׳ ס נ ^ ך פ י « ־ ‪ -‬״ » ת’ ^ ״ו‬ ‫ס או שהפילם נקבנו כל אומית את־ר?ןה‪_»1‬עזךו• ^אחיו יאמר חז‪,‬ק; ‪! 1‬םז;לן דזר^‬
‫‪ :^ r r i o D P . I d‬פאתי ‪!^ 1‬‬
‫‪, 4 ,,‬על מ־ םת»ס‪» 0‬י פ א ‪1‬‬ ‫^;עוצ׳אצל אבדה׳והשורכול® להמליכו את־־־צרף מ חל קפ קי ש את־ה־ולםפעם אומר‬
‫^^^ד!ו; ‪ 5‬מ ? ! ^ ך י ט פ א י מ ו ט ‪I‬‬ ‫^ ד ב ק טו ב‬ ‫■ ד‪1‬ליה׳ ‪ 1‬והז& עחק שוה הזא עחק‬
‫״ ״ ע ; ‪ ,‬נ ‪ , > ,‬ן י׳ ל ו מ ‪ ,‬א ‪ ,‬״ י ל ו " י‬
‫‪ ,‬עחלןושבנו לו בימה גדולה והוודבוהו‬
‫א ת ה נ נ א מו נ י פ נ י י ״' ״ ” ״ ‪ ,‬־ ״‬ ‫^בזןזרמ^ין‪ :‬זרע‬ ‫‪1‬ה ואחרו לפניו אתה מלכנו כו׳אוחר‬
‫עושה בד‪ 3‬ולא מהש^י ^ ^ חיתי‬ ‫הוא ית דאו עתה מה בין ישראל אכרהם אהבי^‪ ‘:‬א^‪ 8‬רהח‪ 1‬קתי^‪).‬ן]צות הארץ‬
‫^‬ ‫ג א ק ואת יוצא‬ ‫לשאר אימות עט״ס‪,‬כי עוב לב איש‬
‫‪66 ,‬‬ ‫בס ואותן מ^סתי‬ ‫?ישראלי עם ה כאשל הוא בלתי כשל‬
‫‪W‬‬ ‫ברכות עשו‪,‬געלתין‬ ‫להגזים עכו׳ס הנשרי׳ והוא ני הנס ‪ 3‬םךת’ ףו ל א כ א ס תי ף'‪■ :‬אל־־תיראכי־ע^^‬
‫אדרבא בחרתין‪ .‬ו‪5‬א האסתין ש‬ ‫יאתר הנש המפורסס ^ור עפה ה׳‬
‫^ ^ א ל הין‪ :‬׳^ ‪ r j » n v ^ i‬א ^‬
‫בחרתיןמן הנ טןי ל א; ^ ‪,|? °‬ן‪,‬ן‪,‬‬ ‫|אנרהס שנתן לפניו גויס ומלכים‬
‫וי‬ ‫שגג^י*‬ ‫^ *רד הנה ראו איים וייראו׳ חאלהי‬
‫שבאמת ואחר לו‪. .‬היא י® ®י '‬ ‫^בדהס קציתהאק יחרדו כי נבהלו‬
‫במה שהראהו כ ח״ סי ^ ט מ’ ' ^ ‪.‬‬ ‫תשחוע ^־‪•! 13‬אתיין כלס לפני‬
‫^ ^ א ת ם ‪ D ^ a‬אנ ש * ‪ m D‬ף י ^ ו‬ ‫ר * ב ף‪:‬‬
‫במי וחרב ומוי וםחג״ה‪ 7 :,‬י ״‬ ‫‪/5‬גלהס כאשר כ ת בנו‪/‬י ח״ ל כ׳ כ‬
‫‪ .‬ו^פ‬ ‫‪0‬ה‪.'1‬השלישי‪ .‬שגוכותו‬ ‫כ א| ן ו נ א ‪ $‬ס א נ ^‬ ‫השתדלו לבא ‪1‬יו מקנות האר׳ן ומאיי׳‬ ‫‪,‬‬
‫כת׳ש ‪ :‬ז״ל על אומרו אק־ ^ ‪V‬‬ ‫^ תי ר א׳ אני ע ^ תי ף ג‬ ‫^קימיגךדןאצ;ר‬ ‫לסור אל משחעתוכי מרוב הדרן‬
‫כית אלהי׳כי הו׳קרא את בית היק‬ ‫היה ראוי להתחוק ‪ it‬ב&ו כי איש את‬
‫‪ :‬ניתחה שאין כן אברה®‬
‫א ני‬ ‫תללןתי‪;;.‬קב מק]י‬ ‫דעהו יעוורו ולאחיו יאחר חזק כדי‬
‫־ ‪: .‬יצחקישדה שהוא מ ^ ‪/* 1‬זמ‬ ‫‪ • *- ,.‬־ ! ‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪_.‬‬ ‫להגיע עדיו להמליכו כ״כ גדלהנס‬
‫־®‪ ,‬יו׳‬ ‫אברה ישמ להיות הד והשני שממת יצחק פדה כחרם אן‬ ‫דעיניהס * והנה מהראוי היה יגעל כל גוי ‪ ’b ’5‬כספו ו!הבו וילנקבה‪/‬‬
‫‪...‬׳לן‪ « .‬׳ ב ח ר תן ״‬ ‫‪a.‬‬
‫ואוח׳‬ ‫_______________ה׳;'חכולם *וזהו‬ ‫*‬
‫יעקכ‪.‬יהיה בית קיים כי בו בחר‬ ‫אלהי אברהם בראות אשדעשה אלהיס ‪ .‬לאברהם ואדרבא התחזקו או‬
‫והואהה פכיוננו כיתה׳ יצא הלני‬ ‫^ותר לבחור בתעלוליה׳ ווה האחר הנביאהנה ראו איים י‬
‫כו׳ וקרנו כלם‬
‫י ־ ® ^ ״ ^ מ י ת אצי^'‬ ‫יי^י’ ^‬ ‫'®*'‪P‬‬ ‫ית'אדרבא‬ ‫ייאתיוןעליו וראו לב הגויסכיחר עם ה׳ כי תתתהלבק בו‬
‫כיהכל נתקלשממתו ״ והנהעדכהדבר עלמהשה׳^‪ V‬י שאין‬ ‫או ויחוק תרש את צירף כי הססל ינסן חרש וצורף‪13‬ה‪ 3‬ירקענו תחליק‬
‫אימה למי‬ ‫עולס שכס אביו ׳ ואחו ועל מה שיצא■ ל ח ו צ ה ^‬ ‫פשיש הוא החרש לעפות פסל מעץ מתחזק עם הולם סנא הצורף הנה כי^‬
‫אלוה איור אל תחוםכי‪,‬הכה& תירא כי גם שם אתך אנכי ׳ זש׳ ו'הני‪5‬‬ ‫קחת אמוד כי שב ה׳ אומר לדבח הוא הפסל שציין לדבקו ‪ k‬הקיר שלא‬
‫שאין לו אלוה כי אס אל תשתע כי אצ' ^^יי’ ן ®ם‬ ‫י של שבמא בראותכיצרין לחזקפו בספמריס ‪ 1^0‬ימות ועוב א ת‬
‫‪.........‬אס אחה^ ^‬
‫ושמא תאמר‬ ‫תלן‪:‬־ ״ _‬ ‫אפר סלי‬
‫בדלאשל‬
‫ופמרמידבכל‬
‫עמד♦שמרתיך‬
‫אנכיעמן‬
‫אנכי‬ ‫שט מדבק‬‫לדגק הוא דבל _‬
‫‪,‬‬ ‫שששה לאדם פלא ימוש * או תחלה אומר‬
‫^ אני‬ ‫’י‬ ‫ונקראת אלהי אין שלחת תלאסס ללוותני‬ ‫לחזיקו בקיך; בחסקריס‬
‫שימוש ובוחר לחזקו‬
‫הפסל לקיר מיב הוא ואת״כ רואה שיחוס‬
‫^‪,‬ן‪,5‬ווש המג‬ ‫‪,,pgjy‬‬ ‫‪jjyjp pjj‬‬ ‫‪ pjpjg‬י‬ ‫׳ *‬ ‫‪8‬לא ימוש הנה כי הגוים השבים ‘‬
‫‪w‬‬ ‫לפרזם אני מחן מ אס שפלשה דניים משיתי עמן א׳ שאחציזיך‬ ‫י ^•״ ^*י* ־״ “*•'־*״־ “־־־י ־*' “ ־־‬
‫נאתור לן הנה אנכי עמן וגס עורתין נלויית ‪^05‬אכים אף עמצ‬
‫^ אכ‪6‬‬ ‫״יי®®י‬ ‫‪^ r j ’5‬ייז '‬ ‫‪:‬צדיק כי אתה הנקי^ יפי' מכלי י^יי;‬
‫וע״יכלזההןינו שו ויכלמו כל הנחרים בן הם לבן ןאתמשחריי‬ ‫לן כי אפי׳ אשר יקרא יעק" הוא הבלתי כפר עליך אני אות'אשד בחרתין;‬
‫ךוכן כעלי‪ .‬דינו^ן^‬ ‫מכל העמים מ סוף סוף אתה ורע אברהם אוהבי כי על ק תלן אחר ‪3‬זעק‪3‬‬
‫אנסי שנס וכן תבקשס ולא תמצאם אנשי חצותך הסאלכעחאות‬ ‫באלסךתסוב‪:‬‬ ‫אינן‪ .‬־ ‪' -‬־‪-‬‬
‫כשראתה ־^'‬ ‫שאם «‪ .‬״ ‪-‬‬
‫שלם עסה׳ ‪-.t -‬‬
‫העיקר ויהיה»לבן ׳‬
‫שגקסם ולא‬
‫^ ‪ V‬ימלע‬ ‫״‬ ‫שהיו עם עש שאתרו לו המלאכים ואז^״‬ ‫החזקתין מלהיות כי כל יסד תלויים ביעקב והוא דבק בהנז‬
‫מצאם זהו' תה שארו״ל כי מ־חו שרם הגיעם ליעקב שבזכות זה‬ ‫תשד בעצ׳כחו שאמרו ז׳ל כי בכל צרה הבאה על ישראל אינו‬ ‫‪,‬‬
‫^ מתו‬ ‫מזרעם ארבע מאית איש שרכבו על הגחלים וינוס'‬ ‫מרגיש אלא יעקב שנאמד ‪1‬יבער ביעקב כאש ־ להבה על כן מתחיל הוא‬
‫י‬ ‫ואופיו שהיו בעצם אנשי מלחמת יעקב יהיו כאין וכאפס אנפי‬ ‫ית׳ להראות חיבתו אשר אהבנו מיעקב כי הוא פודשנו ו^נו כאתדי׳עמן‬
‫^ ‪k‬‬ ‫כי עם היותם‪,‬נחצאים זעוחדיס היו כלא היו כי מנעם ה'‬ ‫והיחל כמדבר עם יעקב עצמו ואותר לו אשד החזקתיך כו' •והוא בסוניד‬
‫{ } ל ‪ .‬תראי‪.‬כו' ראוי לשים לכ אל‪,‬כפל אותרו תולעת ' ״‪,J5P / f ” ^P‬‬ ‫מאמרנו על פשק ונתן לי לחם לאכול מ' שהוא כי לחה סהוא ית בארץ‬
‫וגס למה ביעקב אחר תולעת ובישראל אמר חתי וצ® ^!^*חיוס‬ ‫»שראל חששע ע״י עצמו ובח״ל ע״י שרים על כן בקש יעקב שלא יותן לו‬
‫‪it.k‬‬ ‫ולא אתרי אנשי וגס אומרו נאם ה׳ הוא חיותי* יעיד ^ייסיי‬ ‫בעצמו‬ ‫יזאכלו ואפי לבושו ע״י שד בת”ל אסר הוא הולן שס כי אס ו‪ 5‬ת| לי‬
‫אג^ן‬
‫ישר׳ולא אחר ה' וגס לחה לא סמן אל השם הנו׳ לומר אני מזרתין‬ ‫לחם לאכ>ל ואשי' הבגד שהו לבוס חצוני ללבוש גוש יתן לו הוא בעצמו‬
‫אמנם הנה ידוע כי מדרגת א)מתנז כהקלא יעקד‬ ‫כאס‪ c‬ה׳‬ ‫ולא ע״י שר ווה י^ור לו הוא ית' אשר החזקתיך כלומר אני בעצמי מקצות‬
‫?ארץ אש השפע נא שמס ע״י שרים שש החזקתין בעופר ושובה עיי עצמי בהקרא ישראל יחדו לא יהיו תחים כי ישראל׳ הס השלחים ז® “!]^?‪5‬‬
‫גי‬ ‫הס בהיותם קלי השלמות • ונבא אלהענין • אמר ה לא ‪-‬אחי״’‬ ‫גס בכלל וה יכלול כי לאברה׳ וליצחק לא נתן להם רק הארץ לגבולותיה‬
‫‪' c‬׳ ^‬ ‫אבין הרבתי להישיב אל תראי שארית‬ ‫אן ליעקב כל קצות הארץ ימה וצפונה ותימנה ומורח׳ שהם קצות ס^ין‬
‫ר ראויה‬ ‫הנס ל לגייס ^יי!א*‬ ‫כחלה בלא מצרים ווהו אשר החזקתין בשפע קדושה גם מח״ל כי גס?‪W‬‬
‫יס"‬ ‫ותתחזק תה שאין כן לאברהם ויצחק שלא החזקתים רק מהארץ* והו׳אצלי ׳ בשובה קנינית* והנה להפיל את השונאי׳‬
‫ייסלגלות‬ ‫כי תפלת ישראל מפלת וחללה אויביהם ®״י ®א״^’‬ ‫טפס צאת יעקב להוליד נח׳׳ל תה שאין כן אגרהס ויצחק כי רצה הקנ*ה‬
‫תולעת תה תילעת מכלה עץ קשה בפיו כן‬ ‫להנחילו נחלה בלא קצרים וגם תחי׳ל החזיקו להוליד שם להחזיק מאז‬
‫אשי‬ ‫גקצות הארץ וזהו אפר החוקתין בבנים ועושר הקצות הארץ הוא ח׳*ל ‪ ,‬אויביהם ווה גס בהיות כקראי׳ בשם יעקג קלי השליחות‬
‫‪ »aL‬נהיי®‬ ‫^‬ ‫®*^’^' ^י’ל ^®ייז ’ י ״י ®״‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬ ‫®‘ ‪P‬‬
‫‪) ,pp‬שלאל‬ ‫נו נגאל חירות שלם לעתיד כנולש* ןן»‪ 5‬מאמר הכתוג‬ ‫וגס גרשת אותי מא׳׳י אפר כי היוצא חתנה‪.‬דומה כחי שאין לו אלוה לדא‬
 ‫מ‬ ‫־ מא מראות הצובאות‬
‫ורוכג טל חמור ססא סיהיה ׳ רוככ ונסחן טל זנות תורה וזהו רוכ‪ 3‬טל‬ ‫נלותר שיהיו אנשין כמתיס חוסרים נהשם על קדוש השם ולכן הוציאו‬
‫חחור כד״א יששכר חחור גרס כו׳ והנה עיקר זכוה חור הוא בהיות העסק‬ ‫‪3‬לסון זה לומר ייתי ישרל אך לא ישתוו שתי הסוגים ‪ \ko‬כי מה שאמרתי‬
‫בה גזתיך הדוחק וייסורים כנודע כי לא ישית לב הארס אל דוחקו כי אם‬ ‫תילעת יעקב סע’ י תפלה אל תדאי גס בהייתכס יעקב קלי השליחות הלא‬
‫אל מסק התורה וע״ינן נגאל וזכו מאמר הנביא גאוח הפניי׳והאדונים‬ ‫היאלהיית לךמזרחצריך בלבד אד לא להיות גס נגאל חירות עולם‬
‫מ לומר כאשרהמנייס והאביוני׳לא‬ ‫*‬ ‫ן‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫בגאולה שליחה וז־ז אכי עורתין‬
‫עזרר‪/‬ידי נ א ם ־ ־ י ה ו ה ו ג א ל ה ק ד ו׳ ש י ע ^ ר א ל ; הנן ץ י ישיתו לב אל רעב ללחם וצמא לחי‪.‬ם‬ ‫>אס הישהוא שיהיה לה בתפלה עזי‬
‫' כיאם'לשמוע אל דכריהתודה לדעת‬ ‫יזצריוו * • ומה שאחרתיעזרהיד ולא‬
‫ענייניה ולחפש גתידושיה כהוא‬ ‫^ ו ^ ל םי חי ^ן ־ ש ל׳ ־ ו נעל פ'‪?-‬יותהתךוש‬
‫מבקשי' מיס היא התור׳סנלזשנ לחים‬ ‫הרי סן תדקועעו תב שו ץ ת^י ם ‪ :‬תןו־ םןרו ה‬ ‫^סז׳שלא'‪10‬נ‪(1‬ח‪,‬ר‬
‫תעואם וסערה ת‪ 5‬״ז א ת ם ואתה הגיל ‪5‬׳ ‪ ,n i n‬שלשונם ‪ .‬בצמא ־’נשתה צייא לשמוע‬ ‫גי[״ ה' יקה שיו״ית׳ ״תיישים היי(‬
‫די^ת כיזהכלישעסוצחאוגס כי אין‬
‫הלכהיפסוקה וכלזה דברים נעלמו‬
‫מעיניכל משכילי עם או כאשל'יהיה‬ ‫מ ב ק שי ם פ! ם ו א ץ ל שונ ם כ צ מ א נ ש ח ת ה ^ אני‬ ‫גיאלך גאולה קנירתבהיותית׳קדוש‪:‬‬
‫להס ענין זה ' אז אני ה' אענס‬ ‫ל א ■אע^בס ‪ : . :‬א ^ ת ח‬ ‫! הו ה א ; ן נ ם א ל ה י‬ ‫ישראל שהוא שיהיה שלזו קתקלגי‬
‫במים ליהת'צחאונם בתורה וגס‬ ‫>‪ j‬י ישראל‪,‬שיחסרו עצמם על קדוש‬
‫על־ישפיים נהרות ובה^ף ^קעוית מבינות אשים • אהיה להם בעצם לאלוה שלא אעזבם‬ ‫?שהוא מה שרמז באזחריחתי ישל&‬
‫בגלות כי אס אגאלם וזהו אלהי ישר ‪6‬‬ ‫®’חיתי עציזן על קדוש השם ופירס מךבר״לאגם־מים^רץ ‪ TO‬למוצאי מלם ‪ 2<:‬תן‬
‫לא אעזנם ופירש מה שאמרתי‬
‫®ין תהיה מפלת האויבים ע״י תפלה כמדבך ארז שטה והדס ועץ שמןאשים ^;עךבה ‪.‬‬
‫שאענם במימי התורה הוא כי אשפיע‬ ‫יחחדהנהשחתין למורג חרוץ חדש‬
‫מבועי מעיינות 'ונהרות"מכמה‬ ‫ב ר ו ש ח } ך ה ר ו ת א ש ו ד י ח ד ו ‪ :‬ל מ ען! ך ^ו‪-‬ןי ד ע ר־‬ ‫יכו פחחתן התבואה כן תהיה פיך‬
‫שתמלא ה אק דעה כו׳אתן על שפיי'‬ ‫בתפלה שעל כן נקיאתתילעת תדזש רשימו• וישבילו!הךוכי יר־יהוה;ן שתדה זארת‬
‫נהרות כו' והוא כי ארבע חלוקי בני‬ ‫יאמר ;יה‪f,1T‬ה‬ ‫דאדז‪- :‬מרבו• חבכם‬ ‫לריס הם מלכים גחלי© וגנעות‬
‫אדם הכרבישד^ יש חכתיס 'ויש בעלי‬ ‫•‪,J- . , IV: 1‬‬ ‫' ‪- ’-‬‬ ‫ו ה מ שיי‬
‫דם הרוזנים כחוץ תשים * והנה‬
‫המ׳שו• ע צ מ ו ת י כ ם ז א נ ; ר ס ל ף * ענן ב;;ג > שו ו ש י י ' יי ענוה וחדות טונות ו־ש עאיהארז‬ ‫יזדיי! תדגיש צעד כי תחתכם ותפילם‬
‫ג־ינו א ת א ש ר ת ל ח נ ה ה ר אי ש ניו תי פ ה ה נ ה וזגידן‪ .‬י כמיס בלתי •ח‪1‬כניס נ׳טנמס לקבל‬ ‫תלליס ויהיו חושלני'לפניך דראון‬
‫חכמת התורה ויש חוככים' אלא שלא‬ ‫בכל נשר שיהיה צער מתחולל אמנם‬
‫למדו תורה ועל ארבעה חלוקי״ס אלן‬ ‫יה יוסיף לך ה' כי תזרם ורוח תשאם‬
‫אחר על^ הראשים שהם החכמי׳רמי‬ ‫^ ־ ל א ה ו ר ו נ ד ^ ח ז כן‬ ‫ה ש מי ענו •;‬ ‫וסערה תהץ אותם בל יראו ובל‬
‫^ ו ג ש ת ^ ה ג נ י א ’ האיכות אח׳אתן על שפיי׳נהרו׳חכחם‬ ‫ימצאו לפניך באופן תמצא מכות מהם‬
‫'שאשפיפי״ בהם נהרי נחלי חכמת‬ ‫י<ך ‪3‬זאת שגס^זה תוסיף בכשרון‬
‫! ל ד ו ‪ :‬ה ך א ת ם מ א לןו & ק ל כ ם כ א פ ע ר ן ו ע ב ר ה‬
‫התירה' להשקות אתכלהטסברבוי‬ ‫בי ואתה תגיל בה׳ שלא תהיה גילתן‬
‫חכמה ודעת ועל הסוג הב׳ הס בעלי‬ ‫ל ב ק ר ב כ ם ‪ :‬ה;ני ר ר תי ק צ פ ו ן \‪ 1‬א ת _ מ מ ז ר ח ~ ש מ ש‬ ‫על בחינת הצלתך וטובך כי אם‬
‫ענוה!מחת טובו׳אחר ובתוך בקעות‬ ‫י ‪ .‬ק ר א ב ^ מ י ו י ב א ס נ נ י כ ם פ ס‪ — 1‬ח מ ר ו כ מ ח ו צ ר‬ ‫סתגילבה׳בחה שאז יהיה ה׳שלם ולא‬
‫חעינות ' שהוא כי גס שלא כלס‬ ‫נפרד יה חשתי איתיות הנותרות‬
‫י•; ר‪T‬מ ס •־ ט י ט ! •‪,‬מי ־ ־•ה גי ד ••כ •ר א ש ‪:‬ו••זנ■ד זיע ה ז מ ;ל •יפ•(מ ם ר‬
‫יזכולחנכח בתוכם ימצאו חי שיוכו‬ ‫מהשם כאשר נשבע באות' ני יד על‬
‫׳ לקבל שפע חבחהיוזהוובתיך בקעות‬ ‫בם יה מ׳עד ינקם מעמלק שהוא יום‬
‫חעינות ' שהוא בתוך כענויס ושפלי׳‬ ‫י'^ין'־ '‬ ‫׳‬ ‫בקסבלבויתב׳ חהוואתהתגילבה*• * ־ ‪. '. ' ,‬‬
‫יהיו‪.‬חעינות נובטית חכיזה‬ ‫‪............‬‬
‫' ‪ ,‬־כנקעו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬‬ ‫׳‬ ‫י ■'־ '‬ ‫י ק לאתתהלל בחהשאז ייטבלך‬
‫ועל הסוג השלישי שהס׳כחדבר‪ .‬משוללי'הכנה לקבל שפע חכחה אמר‬ ‫באחור כי צדקתן פעלה כל זאת כי אם אדרבא בהיות ה׳ מתקדש על ידן‬
‫'אשים מדבר לאגם חים שימלאו תורה כאגס המתמלא י מיס מן הנהרות‬ ‫תתהלל שזכותשהושיק ה׳ להתקדש על ידן חהו בקדוש ישראל תתהלל •‬
‫!יזעייניתככה יק ‪i‬לו וימלאו מימי התורלו י חלנהרות וחעינותרנז'ועל‬ ‫‪5‬י‪.‬ו יאמר ואתה תגיל בישועתושל כב״ה ובראותו ית׳ שתגיל במה שנוגע‬
‫הסוג הרבילגי אמר׳וארץ׳ציה' ליזזצאי מיס כי^אינס כמדבר'משוללי הכנה‬ ‫אליו אז כ״כ ייטיב לך עד שבו שידבק בן ׳ בייחזל תתהלל על רוב טוב‬
‫זנלי חים שהוא משל אל‬ ‫ליתצא גו מים כי אם היא ארץ אלא שהיא‬ ‫סייטיב לן ״■ או יאחר הלא אמרת שרות תשאס׳ילא אראס אותם חללים‬
‫המוכן לקבל תורה אלא שלא לחד אז יהיה למוצאי‘ מיס של תורה שיחנאו‬ ‫לפני והלא יש בחינל‪ :‬לזמר שטוב טוב היה לראות אותם בעינינו ויגל‬
‫גס מוצאות חדושים לתוראמרוב הרקת שפע‪-‬שישפ^ייע הואית' בכל ־חלקי‬ ‫לכנו לז״א ואתה תגיל בה׳ שיהיה עמן וגס בקדוש ישראל שהוא שעם כל‬
‫העס כמדובר והלה הן אחת שלא יבצר מקלת ההשכלה חלסתפק אס אותו‬ ‫קדושתו ית׳ קדוש ישראל יקרא ולא קדוש שרבי קדש שקדושתן תגבר על'‬
‫השופע של תורה אשר ימצא אסכתידשכלס *עשה או חה׳יצא הדבר על‬ ‫קדושתם באופן תתהלל שיקרא ית׳ קדיש של ישראל מתייחם אליו כי■ זה'‬
‫ק אומר הוא ית הנה זאת אעש? לכם'להעחידכס על האחת'והוא כי‬ ‫'‬ ‫תהיה תפארתו תהקרא קדוש מלאכיו וזהו בקדוש י ש^ תתהלל‬
‫בחלנר החרב משום צחת האדמה אתן ארז' *שטה והדם כי' ובערבה ברוש‬ ‫והאביונים כו׳אס הס דנרי׳כפשטן שיהיה להם צמא לחים‬ ‫דיעגיים‬
‫בו׳ ולחה אעשה ואת הלא ה‪ 1‬א למען יראו וידעו כז׳ והיא כי גס כי לשמוע‬ ‫מחש שיהיו בחדגרו לעתיד הראוי לותר הצמאי מבקשים‬ ‫‪-‬‬
‫אזן ישמעו כי בחלב אתן ארז שטה לו׳ לא יאמינו באיפן תשולל היליעס‬ ‫יזים אן באומרו העניים והאביונים יראה שהוא מתחת חסרון כיס וא״כ‬
‫יזהם עד יראווע״י• הראיה ידעו כי ק הוא וזהו יראו וידעו ואז יסיחו לב‬ ‫יזכל שכן שגם ירעבו ללחם ולמה עושה עיקר מהמים‘■ וגס אין מעלה‬
‫על הדבר על מה משה ה׳ ככה כי אין דרכו ית׳ לעשות נסיס לבלי צורן‬ ‫^ייהתס בפתוח על ספיים נהרות כו׳ כי אחר כי עמים ואביונים המה חס‬
‫אן אחר שוס לב בדג׳ ישכילו ק יל ה' עשתל״זאת וזהו יראו וידעו ויםיחו‬ ‫*‪°‬״‪1‬להס דביי החים בלא לחם־ יי • וגס כפל אומרו אני ה׳ אענס אלהי‬
‫וישכילו כי יד ה' עשתה זאת לתת אילנות חשובי׳ במקום משולל שוס הכנה‬ ‫אעזבס כי הלא ב^ל מה שיענם הוא שלא יעזבס‪ -‬ואין לומר­‬
‫בי בזה יאמרו אין זה כי אס" שיד העשת" זאת! למען נרא' כי הוא הוראה‬ ‫כפלענין בחלות שומת כי הלא המה שתי קושיו' לחה כפל הענין‬ ‫’’‬
‫אל היות מקורית שפע העליון פתוחיס לרותה וצאשר הוא ית׳ עשה זה ק‬ ‫ילחה בחלית שונית וגס לחה'ייחד מוצא המים בד' מקומות■ ובכל א' ייחד‬
‫גס כל שפע החכמה יאשר יפוצו ממינות' ונהרות חו'צה גס במשאלי הכנה‬ ‫ז י ן חציאיתם משינה מזולתו* ועוד אם הס צמאים לחים מה צירן להם׳‬
‫מה‪/‬יצא כי ברא ה׳ בריאה חדשה' בארץ היא חכמה כי אשר יחן ה׳ ארז‬ ‫®יתן להם במדבר ארו שטה כו׳ האס ארזים הס מבקשים ובמדבחת*‬
‫סטה כו'במדבר יביאם להשכיל שהוא למען יאנו לב שהוא לחשל ודוגיזא‬ ‫יעוד אומרו למען יראו וידעוהו׳ מה הוא הדבר שידעו אס היא המצא שם‬
‫כי גס החכמה לנו שהמשיל למיס קדוש ישרחל ברא* חדשה בארץ כי להייות‬ ‫ארזיס ודאי שידעו כי יד ה׳ עטה וגס האס כל ציין ישדאל היא לדעת‬
‫קדוש ישר' שלוא מתייחם אל קדושתם הריק בהם מקדושתו וזהו וישכילו‬ ‫בי יד ה׳ עושה ארדם במדבר וגם מה זה כפל אומרו יראו וידעו וישימו‬
‫ט יד ה׳ עשתה ואת וקז־וש ישר' בראה כי א'‪,‬שימ עשתה זאת בחינת היותו‬ ‫יישכילז* ועוד אומרו וקלוש ישראל בר^ה אם חוזר אל הארז שסה ונו'‬
‫קלוש ישראל גס כןיבראה את החכמה כמדובר‬ ‫הל׳ל בראס וכן אס תחר אל המדבר והערבה וגם האם לא יחסר להם‬
‫ריבכ? יאחי ה׳כו הכה מאשר דברו רז״ל בא' או שדם פסוק׳יס‬ ‫לליגת כי אסשלי' בורא ארזים בחלבר * אמנם הנה ידוע כי עיקר ביאון‬
‫‪ ,‬שאלו יראה זעקס כי הוא ויכות' שבין המלן* הקדוש עס עמו‬ ‫‪..:‬‬ ‫ייכאולה היא ע״י זכות עסק התורה וכמאמר רעיא חהימנא עלפסןק עני‬
‫‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫י■‬ ‫'‬ ‫■■‬ ‫^‬ ‫‪ :‬׳‬
 ‫מא מראות הצובאות‬
‫‪ Inl I‬ע״י בואן‬ ‫ברוחניות כנודע ^יייעי ״ן ייי׳ייל'*‬ ‫>שלא‪ 3‬ואחריהם נ‪5‬ן»הואכי י מ ר הו אי ת׳ ע ס מי הגלית הזה האחחן‬
‫רמותה‬ ‫^‪1‬‬ ‫בראשו וזו ברגליו כו׳ והנה בהתקלקל אדם‬ ‫מתרפים חלתקן חעשיהס ולהחיש גאולתם ינרדחיס חלחום אל אורן‬
‫' ‪1 ' 1‬מהר‪0‬‬ ‫כלן לעולם פעחיס רבות בגלגול כחז״ל על יתיאיי‬ ‫נל‪ 1‬ת‪ 0‬והנה בא הוא י ל ואוחד כמדבר אתם קרבו רינכסכו' ולהיות כי‬
‫^ י נאעל‬ ‫הכרחית‬ ‫לא על ו»ן ישעיה ידבר כי אס מל הזמן הזה כחדובר איחר יאחר ה׳שהוא‬
‫בימינו וזה אחשוב כיוונו רז״ל בנועם מאמר׳ גאומרס יל׳ז‬ ‫עתיד שהוא כחז שכתבנו על הגלות האחרון הלזה ידבר ואזמר הנביא כי‬
‫י‬ ‫‘‬ ‫שיכלו כל הנשחיתי‪i‬‬ ‫עתיד לומר ה' נגלית האחרון לברי׳ אלו והוא כמדבר היא י ל עתה עחנו‬
‫בגוף הוא גופו של אדם ®״ליי יגיג'‘ז’ ז^לי'^י’^’ ‪ ^ °‬״ ‪s^iA‬פני‪l‬‬ ‫ואיחר הלא ידעתי כי ליב וטענות יש לכס על רפיזנכם חלשוב ותקן‬
‫׳\מש!ל‬ ‫קמיתוזהחאחרר׳חאיךוהנהטיכחאלוהנהטיל״י ®‬ ‫חעשיכם לכן קרבו ליבכס לפני והגישו טענית העצומות שלכם וזהו‬
‫ומצאת‬ ‫הגישו עצוחיתינס ואל יעלה על רוחכם כי להיותכם בלתיכשרי' געלתי ‪1‬הוא כי אשר היו נשחית גדולות האיכות‬
‫‪ ^ A‬מהרת‬ ‫בכם ולא אחוש לטעניתיכס כי הנה אני חלן יעקב שהוא חלכנס גס ‪ ,‬בהן תחשל רב הן הן היוצאת תחלה לעולם ‪ - ' ,‬וע ל‬
‫‪hm‬‬ ‫תחיד בכל דור ודור אשר אחיזת החצונים בה יותר קלה‬ ‫נהיות תואר שלכם יעקב ולא ישראל שהיא בהיזתכס בלתי צדיקים פי‬
‫לצאת לעילם ליתקן ועל כן הדורות הולכי׳ זחתחעטי׳ באיהי^ ^*^”'אחריו‬ ‫תמיד חלככסאני ועחי אתם והן אלה עצומותיהם ועיקר טענותיהס‬
‫^ יורי!‬ ‫היותר גדולות האיכות היו בדורו של חשה והקריט־‬ ‫אומרם יגישו ויגידו כז' והוא כי הנה אלה דברי המין עם בני‪ .‬ישר ביחים‬
‫האלה לתת טעם לפגם הנזכר היא העדר זהירות‪.‬לשוב עד ה' והו' אושרם־ וההיקש גזה עד היות הנפשית שבלוחת הגלית הקיל הזה סיי״® ‪L‬‬
‫חאותןשבסיגיהחצוני׳ שי‪:‬יז עדין נאחזית בסנן קרנית החצוני זע‬ ‫‪.‬קי יתננו כירחי קלס בזמן שהיו נביאי' ביש׳ מגידי העתידות שישחיעונו‬
‫■ ויאמרו לנו את אשר תבאנה מצרות שלא יבאו ח״ו ואז נדלג ‪ .‬רצים‪,‬כצבי ‪ .‬היה נחשן חזה כי דילזת הראשונים‪:‬שהיו נשמתן גדולות ר‪v‬איכוי‪ J‬י י ^‬
‫עזר גדול לבוחר בטוב להגיע על גדר נבואה כיע״י מעשיהסהסזב‬ ‫וקלים כנשר לעשית דצזן אבינו שבשחיס אך מה נעשה ואין עוד נביא‬
‫נדע ~ שע״י עזר נפשיתן היו מתישות וחלנניתזוהחת נחש שבגיפן‬ ‫׳‪/>..‬׳*‬ ‫ידינו׳ ‪-‬כי לא‬
‫וירפו י ׳ ‪.‬‬
‫קיר —‬ ‫כעורים ‪,‬־‬
‫‪-‬‬ ‫אתנו יודע עד‪,‬חה כי‪. ,‬נגששה‬
‫ולא— ־‬
‫וכריה וח‪^ -‬‬ ‫'‬ ‫‪,,j,j‬ן‬ ‫זכוכית לגנה והיותן חזכנים‬ ‫מה נפשה ומחה נשמר ונפרס והן אלה עצומות טענות ישראל אשר יערן‬
‫!מצכים פת ‪,‬‬
‫שופטי׳ ומלכים‬
‫בדזרזת ראשונים ביחי ש‪1‬פטו‬
‫לאינו בלויות‬
‫כן חצאנו ראינו‬‫הנביא מאז בשמו ית שהוא אמרות ישראל לאחר חי יתן יגישו מאתי יע׳‪ . ,‬כמדובר ועל כ‪7‬‬
‫;קצילת מהם נביאים גדולים וסהס עובדי ע״א אן להיותם כעלי נשח ^‬ ‫נביאים ויגידו לנו את אשר תקרנה מצייתהמתרגשית שנדע ונתקן טרס‬
‫גדולות האיכית אפר יתחיל לבחור בטוב ! הדעת נשמתו תעזרנו פר י־י‬ ‫תבאנה או לפחות הראשונית אשר לא ידענו שהם חקריס אשר היו בימים‬
‫היותו נביא לה' נאשר יבא ליטתאיתעצס יצר סמוןעליו עדהקצה האח^‬ ‫ראשוני* הראשונות ההן מה‪.‬הנה הגידו לנו לומר שנזהר בל יקרני כחאז‬
‫כי לפי מדל נשחתו יהיה גודל יצדי^ כי כל הגליל מחברן יצר! גי‘‬ ‫היו‬ ‫!נפימה לגני׳לדבר ונדעה אחריתן כי נדע כי הראשונית ההם‬
‫הימנו כלל הדגריס כי בדוחת האחרונים האלה לחה פנסמופינו ג '‬ ‫כ‬ ‫‪WPV‬‬ ‫^‬ ‫כך‬ ‫שע״י‬
‫י‬ ‫כאופן‬
‫אחמתן ״•׳ייען‬
‫ונדעה • • ‪r‬‬
‫וזהו ״״״׳♦^‬
‫בהן יי^י‬
‫מהן ״כיוצא ׳••ן‬
‫קשית ' ‪r‬‬ ‫כהתראות על‬
‫‪ V #7‬״‬
‫ישובה עד ה או לפח!ת גם שלא ישיגו לומר החקריס הבאות מאליהן שהן ‪ .‬קקרבי פטחיות החצינים כי על כן לא עצדו כת לצאת משם מד יהנה יג^‬
‫ציות טנעזת לפי לרן העי׳ס ^ושר ‪ .‬לא נש־ס לב ‪ .‬אליהן ישמיעונו איתן ‪ ,‬ע״יכן נמסכיס בני האדם אתר טומאת זוהמת נחש אשר גם נכסו מלבי‬
‫‪,‬ונעשה תיקין כתשובה ראו ה ד ^או יאחר כי הנה יש בחגילי עתידות ׳ היותה חלושה גדלה פס התצי־ני׳ כל הזמן הלב ימשך אחר עונות‬
‫על כן תחת השחת בו כח קלושה לתנבאשידה בת כח טומאה והן‬ ‫תישכח בהס להגיד העתילאעפ י שאיתי לבי לא נתהוה לו שוס מציאות‬
‫למה •‪I‬‬ ‫ך«ןיורם‬
‫געיייכם ‪.‬‬ ‫‪IA‬‬ ‫‪ini‬‬ ‫דו'^‬ ‫‪1‬‬‫מ^וו‬ ‫■י‬‫(‬ ‫מרי‬‫‪163‬‬ ‫יס׳‬
‫״ דבריו ית באומרו הן אתם מאין כז׳ לומר א‪5‬‬ ‫לבריו‬ ‫‘‬ ‫יגידו‬ ‫עדיין ויש אשר א*ן כח ביזם לזה אך אשר כנר עבר אפי׳ מזחןירב‬
‫הלא הן אתם יי^’^‬ ‫וכן יגילו דבר מהעתידות• בהיותם לגריס שמציאות הווייתן כגרהוא‪ . --‬בדירות הגלות אין בכס נביא כדורות ראשונים‬
‫רתא‬ ‫כי נפשיתיכס מאין שהוא מתון החצינ ס כי איבותן‬ ‫על סי גיזר‪ :‬אלהית או גיזרה חהזבדי השמים וכיוצא ועל בחינות אלו■‬
‫הפ‪1‬על שאתם ‪ .‬פועלים אינו פועל מצות שמצד הקדישה‬ ‫‪.‬יאחר על הראשונה אחר ויגילו לנו את אשר תקרינה שהן מקרים שאין‬
‫עהןא מין נחש הין‬ ‫כזכוכית לבנה כי אס מאפע הוא מבחינת‬ ‫;‬ ‫;להס התחלת גיורה או שפיטת מזל כי אם כס מקרים עתידים אז לפתות‬
‫ארסיי פהיא משל אל כת זוהמת נחם שיזס עונות וחטאים באופן סע ' *‬ ‫כמפורש‬ ‫כס‪ 1‬ג השני שה‪1‬א ר^אשוננת מה‪. .‬הנה כדי שנשימה לבנו אליהן‬
‫בטחון או השלישית הן צרות פהתחלתן נמ״אותאלאשלאבאו ע‪.7‬ת ־ תחת הדבק כדם לקדושה להנבא אליבא כח הטומאה אשר תועבה יי‬
‫נידי גמד לעיני בני האדם אך באות הנה לאטן כי אס פלא הגיעו עדיין ׳ צפני הוא אשר יבחר בכם ותעדר נבואתכס ושמא תאח^ן הלא בזה היי®‬
‫קושיא לדוכתא כי לחולשת איכותנו איןעודמיא ‪5,‬א אתנו יודע ®׳’’‬ ‫ועלאלהאוחדיס או הבאות ישמיעונו הן אלה עצומותיהם שהס טענות‬
‫נני ישראל החתרפיס על יד‪ 1‬כן חליזהר לשזב פד ה' ועליהן משיב הוא‬
‫מה יודיענו חטדס תבא הרעה לתקן ולתזנעה הנני נותן לפניכם טעניז‬
‫יתב׳ ואזמר הגידו כאותיות לאחור ‪1‬כו׳ לומר הלא יעלה על רותלם כי‬
‫גדול׳ כי אין זו טעניז כלל כי הלא בזמן שהיה לכס נביא העירותי אתכם‬
‫כעת יש כח בכס ליחצא ביניכם מגידי העתידות אין צריך לומ‪ 7‬אש‪,‬‬
‫עלידוזלאשוה לנסכי לא שבתם ובאז לכם הרעה והוא חורק ני®‬
‫תקרינה שאין להן התחלה ‪ ,‬כי אס הסיג‪ .‬השלישי‪ .‬נ‪.‬חאפר כן כבר ‪3‬אן‪5‬ן‬
‫ראשון ע י נבוכל נאצר שהעיר ה את רוחס ע״י ירמיה ועמום ןקיכס וכע®‬
‫פאין חגיל סופן הנה‪ ,‬זה אי אפשר כי אס ' כח זה היה ‪ ,‬לנס הלא תהין‬
‫זולתם כי קק‪.‬חצסון הוא נ׳נבא בא ילא תקנו ובאה הרעה חהו הטילזתי‬
‫כאלהיס וז״א הגילי אם יש כת באנשים חכם האותיות שהן כבר באות‬
‫מצכין ויאת כי המירתי אתכם מצפון‪:‬שיגא ממנו ‪ ,‬קרץ־ ןיאת כי‬
‫‪.‬הגידו חה יהיה לאחור שהוא ‪ -.‬באחריתן על דרך שפירשו התוספית במה‬
‫תקנתם על שבאה ונהייתה הנה כי היות נפיא אינו חיעיל ונמקים אסי‬
‫לפניס זחה לאתול שהזא מה שעתיד להיות כי אם כח זה ימצא בכם הנה‬
‫פלא היה נביא שיגיד הרעה מטיס תבא תקנתם חאליכם־ בהיות הצר®‬
‫עליכם עד הפיל שלים הגדולי׳ הצרים אתכס והוא כי מחורת פמש שה‘^‬ ‫תטיבו‬ ‫מ ע ה כי אלהים אתם ואם כח זה ימצא ‪ .‬בכס‪,‬אני אודה שגס‬
‫בשושן הבירה יקרא בשחי בתפלה ותשובה‪,‬הוא מרדכי והספיק טד הבי״‬ ‫אני‬ ‫כי‬ ‫תדעו כי תהיו כאלהיסלהרע או לה'יטיכ‪,‬בעולס זתשוו אלי‬
‫סגני' המן ובריו‪,‬כחו חימר תחת רגליו וכמו יוצר ידחס עיט וסם מי הגיי‬ ‫לפנינו‬ ‫שיהיה‬ ‫ואתם נשתעה העתיד ונראה יחדו כמוני ככס או מפין זה‬
‫הבטת העתיד כיאיית ההווה וזהו ונשתפה העתיד ונראה ההווה כא׳‬
‫מראש מסרס קבא הרעה האם היה נביא הגיל־ להם מתחלה סיתקני‬
‫יחדו ושחא תאחרו לתה אתרתי שבני הגלית אס יגידו האותיות לאתזר‬
‫בטרם בא הרעה ועכ״ז תקנו ושמא תאמרו כי גס שס?!ון אל הצרה לא‬
‫פנהיה נאלהים מה שאי אפשר והלא בימים‪ .‬ראשונים היז נביאי' ומגידי‬
‫ה^ה מגיד דבר הלא מלפנים בעת הקיס נ״נ את הצלם והשתחוו לו אשי‬
‫עתידות ותה זו תמיהה הכה אינכם דוחים לגר איתי כזמן כי הנה הו‪,‬‬
‫ע״י כן ליתה צרת המן כדעת דשב״י ע״ה ואז כל האומות היו חקקי'‬
‫אתם מאין ופעלנם חאפע נו' זהזא בהזכיר חאחרס ז״ל חפחת חגי זכריה‬
‫כל אישי ישראל ואומדם להס היה לכס אלוה כזה והשתיזזייתס לזולתי‬
‫וחלאכי בטלה זכוכית ‪5‬כנ׳ סהו אצלי נתינ׳ טעסלתה קהס והלאה בטלה‪,‬‬
‫ואמרו כי היו ראויים לרעה גלולה על פשעם‪.‬כגדול הזה והגה אי‪1‬‬
‫נבואה מישראל והוא כי על היחיס ההם היו נמצאים גופים זכים חזוהח‪/‬‬
‫התראה גדולה מזו לז״א זה אינו כלום כי לא החשיבו את התראת הגו'®‬
‫נחש כי גס פלא יבצר קצת היה מעט יוש״כ מהם והלא‪/‬כי נתעכר החומר‪,‬‬
‫ואינו דומה להתראת‪ :‬צדיק ונביא‪ ,‬הרואה את ‪ :‬הכ‪1‬לד וחתרה ‪3‬עם וז^‬
‫בזוהחא יתירה ופל כן לא היה עול כלי חזכן‪ .‬להשראת שכינה על גדר;‬
‫ומלפנים ונאמר צדיק כלומר האס היה‪ , .‬מגיד חלפנים כמו שנאחרישהי‬
‫א‪ ,‬אף אין חג'י‬ ‫צדיק להחשיב כתךא‪,‬ןן ^א‬ ‫לחקומ?‬ ‫נבואה והטע׳כי גס שע^׳יעון העגל שבההזזהחא שפסקה בסיני‬
‫מם כל זג ‪ ,‬חדור דור היתה הולכת ומתר?ית ׳ עד גדר שבזמן שלשת‬
‫אף אץ משחיע ועם כל זה תקנו הנה כי אין הדבר תלוי ‪ ,‬ננב^^’ ‪°‬‬
‫העתידית להשיב את העם בתשובה כי הלא בזמן שכעירותי ע״י הנביאי^‬
‫הנביאים הנז׳ הגיע פד גדר‪ ,‬המנע נבואה מבני אדם ועיקר הפעס הוא‬
‫בסוף מאמרם ז״ל אין בן דוד בא פד שיכלו בל נשמות שבגיף‪ ,‬שפירושו•‬
‫לא הועיל ובוחן שלא היה מגיד מראש מקולס בא הצרה תקנתם‬
‫אצלי ענק חאחרם ז׳ל בשמנת רנה על פסוק ראה קראתי גשם כו׳ כי כל־‬
‫הנשמות לעתידות לבא בעולם עד סוף כל כדורות כלן ניזצאו באלם‬
‫מגיד את אפר תקיעה שמל כן אינכם מתקנים מעשיכם בי אי ■'‬
‫הראשון והוא כי נפשו היתה כוללת כלן וכל נפש ונפש מישראל היא חוטי‬
‫‪.‬‬ ‫׳^'‬ ‫טענה כמדובר‬ ‫‪.‬‬
‫מגזע אדס יפ מבחינת ראש ויש תגחינת יד וים קכתינ׳ רגל יהס הדרגות‬
‫ראשין‬ ‫■ ’‬ ‫^ י‬ ‫■ ^‬ ‫‪,‬‬
 ‫מא‬ ‫ישעיה מא מב מרא‪1‬רו הצובאות‬
‫כי צריך הייתו בחירי ולתת רוחי עליו ככל האחור ועדיין היה מקו' לומד‬ ‫לציין הנה הנס כו' לגא י‪ 1‬הענין נזגיר ח^חר ‪ i"f‬כי סדר‬
‫כי‪,‬כל אמיתת משפטו בלי החצאו׳ ביאס בהפגחה הלא יהיה בהיותו טופס‬ ‫גלגילי אדס הס אדם דוד קשית יראה כי קלן המשיח הוא‬
‫הוא בעצמו אבל להקמת בהם חדת משפט בינם לבינס במקומות יאשר­‬ ‫נסש דוד חגולנל נגיף אתי וכן נראה ממדרש איכה רבתי כי קיז׳שנהרב־‬
‫הבית נולד ה משיח וקראוהו חנחס והוא העתיד והנס דודעצחואשר ‪ ,‬לא יהיה הוא חצוי שס הלא יצטרך לשבר חלתעו'טול יותר חכדרשעתז‬
‫ולהמית נפשות• אברלאתחותנלעל‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫היה יזלן ישראל והוא חי וקייס אזן ‪.‬‬
‫קליס למען יצא שמע חםפשיר‬‫'‬ ‫חטאי'‬
‫‪...‬‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ה‬
‫‪^ . J.. . I^ . I‬‬‫ראישיוללצייה‬ ‫‪^.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫>צ^מע‬ ‫אין~‬ ‫ספק חהיא יכי׳עס אשד חלק חנסשו•‬
‫' על כל הפריס וישתמדו לפשו׳ חשפס‬ ‫וגיי ת שג ^ ם מ ב ע‪ 1‬ר א ת ן ‪ :‬ו א י א י אין' א > ש‬
‫אמת׳אחד כי גס זה אינוצריך'י כי'‬ ‫‪• 1^-:‬‬ ‫׳■;־; ׳‪'.‬‬ ‫‪■ / • :‬י־'•‬ ‫חלת‬
‫‪:‬כריחוזלפפ' חלק‬
‫לשנים כאחד ו ק הכריחו ז׳׳ל‬
‫לא יכהה ולא ירוץ שהוא כדעתהל•‬ ‫מפסיקיס שביחזקאל וגבא אל ביאור ואין יוע^ץ ^ ש א ל ס וישיבוךבר ‪ :‬הן כ ל ם און‬
‫החפרשי' סאויירו לא יר!ץ הוא מנין‬ ‫■ אפס מעשיהם חדו ו תהו נסכיהם■־ ‪:‬‬ ‫;‬ ‫הכתוב והוא כי עולנו ית' מדבר טס‬
‫רצוץ כאומרו לא ירוצץעד ישייס בארך‬ ‫‪ 3‬יי הגלות החיל כזה אסירי לתקוה‬
‫משפט כי בלעדי ז ה ישים בארץ כלה‬ ‫‪ Cap; :42;\3D‬ה ן עבחאו;)מןד־ב‪1‬גןם;ח׳‬ ‫זהוא שאות׳הוא ית' הנה התדעמתס‬
‫משפט בינס לבינס ולא חחתת יראה‬ ‫רצתה נפשי ■ינח תי’ רו ת‬ ‫‪JT. ;! T‬‬
‫יי‘‬ ‫‪3‬ני יש׳על כי אין ביניכם נביא להגיד‬
‫ני אס יערה עליהם■ חשק ענייניו‬ ‫יצעק ו ^ א י ש א‬ ‫ע ל י ו מ י ש פ מ ל ג ו י ם י ו צ י א*‪.‬‬ ‫לכס את אשר תקרינה לכזהירכ©‬
‫עדמלחורסואיים‪. • ■ ..‬‬
‫עד כי לתורתו אייס‬ ‫‪ m p : :‬ר צ ו ץ ‪ 9‬א י ש כ‪ 1‬ר‬ ‫^ ש מי ע ב חו ץ‬ ‫ל ת קן ץ ש ץ ואמרתי כי אימס‬
‫ייחלו ‪:‬‬ ‫■‬ ‫‪ | f ,‬ו ן ‪: • j I T <.|x‬‬ ‫!'‬ ‫צריביס לכן אבל הכינו עצחיכס כו‬
‫א מ ר ^ ה' כו׳גספרשהיז!‬ ‫בה‬ ‫ל א מ ר ת י ו צ י א מ ש פ ט ‪I.‬‬ ‫ופ שתה כהה לא‬ ‫הנה חוכניס לכס חנהיגיס גדילים‬
‫על משיח צדקנו תדבר לספ‬ ‫■‬ ‫ל א י י כ ה ה ו ל א י רו ץ ע ד ־ ~ י ש י כ מ כ א ר ץ מ ש פ ט‬ ‫ןח״תיניס אתכם והוא כי הנה חי‬
‫אשר החשיבו היא ית' חשיבות נחרץ‬
‫ו ב ת ו ר ת ו איי ם יי ה ^ו ‪ :.‬־ כ ה ־ ־ א מ ר ח א ל י י ה ו ה‬ ‫’יי^ל‬ ‫‪ °‬י ‪ i’f‬לצייז יי^י‬
‫חסר׳יבר' העולם למען התכלית אשר‬ ‫‪ : J T‬ז­‬ ‫‪,‬‬ ‫) ‪• :‬י ‪:‬‬ ‫‪ :‬י ‘‬ ‫תקרא הנה מוכן‬ ‫דודתתרא‬‫עיר דוד‬‫ליציזןעיר‬
‫י ציון‬
‫יאושרו ישראל והעולם כלו ע״י מלן‬ ‫■להנהינכם והאחד נעשה שנים וזהו בורא השמןם ונוטיהם רקע ה א ר ץ וצאצאיד־ן‬
‫המשיח והוא בהזכיר חאחדו״ל בב״ר‬
‫אמ‬ ‫הנה‪,‬הראשון הנה כי דוד הוא משיח נתןג־שמהלעם עליהוחחלהג^^ים כה’‬
‫ובשוחד טוב כי מהשבעה דבלי שקדח‪1‬‬ ‫נמצא שלנה הנם שא׳ נעשה ב' וגם‬
‫לעולם הוא שמו של משית שנאמר‬ ‫עחי המבשר הוא אליהו כי ולירושלם ןהוך־־זקרארזיף בצדק ו א ת ק ב ^ ף ואצרף‪,‬‬
‫לפני שחש ינון שחו וגס ע;ין ידו׳הוא‬ ‫מבשר אתן כלומר הרי לכס מנהיגים ןא תגף לברית;נסילאור גוןכש ^פכןחיעימכם‬
‫חרז״ל כי אדס הוא דוד הוא משית‬ ‫ממסגראסיר ״מבית••‪J‬כד־יא י ש ם‬ ‫גדולים י וטוביס וגס חי שיקדים ■ עו ח ת להוציא‬
‫ובס נקדי׳ ענק ידוע חרז״ל כי פולס‬ ‫‪ ■••T‬י‬ ‫•־‪•;.‬״ * •‬ ‫לבשר ולחזק לבכם מקודם ולמס‬
‫חסד יבנה וגס לשיתקייס‪ ,‬שיתף‬ ‫ח שך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪........‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ןקם‬ ‫קתרפו ק‪0‬תשוב‪'0‬ותאחרו‬
‫מדת רחחיס כמו שאמרו ז׳׳ל על פסוק ביום טטות ה׳ אלהיס ארץ זשחינז‬ ‫אעטס לכס כי וארא ואין איש בכם שיקרא איש באחת לתקן אתכם ושמא‬
‫תאחרו שלח לנו את אלס יבואן וייעצו אותנו לסוב בתשובה ולהורות אין ' ונבא אל המנץ והוא דרוש מבואר אצלנו בדק‪1‬חות נפדדים כי גל עיקר‬
‫מ־יאתו ית' סלסיז העולמות כאחד עולים המלאכי' ועולם לגלגלי׳ ועול©‬ ‫נתקן עצמנו הנה מה שתראו כי ומאלה ואין יועץ הכה ראיתי כ״א אשאלם‬
‫השפל העיקר היה בשביל עול' השפל כאם' חרגלא בפוחא דרז״ל משנברא‬ ‫ישיבו דבר לי לאחר כי לחה ילכו לייעץ את ישראל בי הלא לן כלם און‬
‫הטול' נתאוה הב״ה כ״י שיהיה לו דירה בתחתוני' וגס כתוב אצלנו דקדווץ‬ ‫ביזצות לא תעשיז אפם מעשיהם במצות עשה נמצא כי רובם טונות ואפי'‬
‫לשונם באוחלס בתחתונים ולא אמרן דירה בעולס הזה לומר כי לא‬ ‫חי שממזג לעשות מאלו ומאלו להיות חציים זכאים זתציים חייבים אינן‬
‫כתאוה לשבת בארץ כי האמנם ישב אלהיס על הארץ בי אם בבני אדם‬ ‫לשם שמיס כי אש רות ותהו נסכירס שהי^המזיגה וניסון נמצא שבאופן‬
‫להסדית נהם שכינה כי היכל ה המה י וכמאמר לא בחלתי בעיר ואבחר‬ ‫שעל העדר הכנה וכשרון בכם אין גאים אליכם ואס תאחרו אס קלחה‬
‫בדוד באופן שלא הוצרכו הב׳ עולמות שעל הארץ רק לשלשל על ידס‬ ‫‪-‬‬ ‫בחית בו אס לא שיבא ליטר אורחותינו לא כן הוא כי אס ‪:‬‬
‫השפע מן המלוא העליון עד הארץ בהדרגה כמפורש אצלנו באר היטב‬ ‫ץץ ‪ f‬עבדי אתחן בו הוא מלן המטיח שמרוב צדקו הוא מרכבה וזה‪1‬‬
‫כי כל פעל ה׳ לחמן השלים הנשמות ע״י רדתן על הארץ כנודע ליודעי חן‬ ‫את׳־ך בו כי בחרתיו מכל מלאכי מרכבתי והיה בחירי מאז רצתה נפשי כי‬
‫ולהיות כי יצר לב האדסרעויתמתלרלחטוא כאשר אבינו הראשון חטא‬ ‫עדיין לא הי׳לו רק נפש ואותה נפש שהוא שלי רצתה בו כי השליחה ואז‬
‫על כן מסרם יברא הפולס'ברא שמושל משיח כי לפנישחש ינון סחר‬ ‫נתתי רוחי עליו שהוא רוח הבא אחר שלמות הנפט והנה זה לא הכינזתיז‬
‫כמפורש אצלנו בביאור נ״ר כי באותו שם נרחד התיקון נחנא כלל הדנרי''‬ ‫ללמד משפט את ישר׳ולהכשיר את חעשיה׳כי אס משפט לגוי׳יוצייןאן ישד^‬
‫צריך ישתלחו בכשרון חטרס יבא הוא אחר שכל הנשאר בצען והנותר « כי תכלית העולם הוא הספל להשלים בו הנשמות שלמעלה מהג״ עולמות‬
‫ולתיקון השפל לבא המנה אל תכליתה האמיתית הוא חלןהחשיח שעל‬ ‫בירוטלם קדוש יאחר לו וטמא תאחר האס כל השלחית הגדול ההוא צרין‬
‫כן מאז סרס יברא העולם קרא את פחו והוא הראשון שנברא בעול' הוא‬ ‫להוציא משפט לגויס ‪ 7‬ע כי לא יצעק בו׳ וה‪ 1‬א כי יש דיין שלהוציא הדין‬
‫אדם הראשון ולתקן את אשרעותו החזירו יתברן בדול כמלך ולגחר‬ ‫לאמתו צריך לעשות המצאות בל יהיה רמאות בדבר א' לצעוק ולאיים את‬
‫התיקון מחזירו ית׳פעס שלישית הוא מלן המשיח והן &ה דברי הכתובים‬ ‫הבעל דין או דרך ג והוא שאס רוא אחד שיש בו רעוע מה ישבדנו למען‬
‫האלה כה אחר האל יי׳ מ׳ לומר כי הוא יתגר' האל הוא בעל החסד אשל‬ ‫השאר ישמעו וייראו וכן אס רואה אד® חטה לחות והוא ראוי לעונש קל‬
‫עולם חסד יבנה כי ‪ k‬הוא מדת חסד‪/‬נודע וגס הוא יי׳ הוא בעל הרחחי׳"‬ ‫יזיזית על עון בצעו ישפטנו משפט חות וחצוה להמיתו למען הטיל איחס‬
‫טל הנשארים שישמעו וייר^‪1‬ו ולא יחוש על המיתו הבלתי ק חות באוח'' ששיתף לזדה זו לברא העולם כמדובר למעלה וע״י חלית אלה שהוא ה^‪.‬‬
‫יי׳היה בורא הסחיס ןא"כ אחר שע״י שתי מדות אלה היה־אחור חמתה כי‬ ‫כי הלא מאליו היה חת כי כבר נטה לחות אחר כי אחד משלש אלה לא‬
‫מה שכרא השתים ונטה־ אותם כל התנלי'היה רק להיות רוקע הארץ‬ ‫יצחיןחילןהחשית לעשות למען ייראוהו מהסתיר דבר למשפט ושלא‬
‫וצאצאיה שיהיו פרושים על האיץ כי על כן נטה שחים שיהיו עליהם‬ ‫את הרע כי הלא לאשר אמרתי משפט לנוי׳ יזציא לא יצטרן‬
‫כאהל לשנת והוא כי השחיס וכל צבאם אין צריכים חסד ורחמים בי אין‬ ‫ילאייס ובקולי קולות כי הנה לא יצעק ואפילו לא ושא קילו ואפי^‬
‫כהס לא חטא ולא עונשים ולא צרות וכחאחרט ‪,‬על פסוק^ זכר לחתיך‬ ‫להסחיע בחוץ משפתיו החוצה קולו כי אס רות שפתיו בנחת חהו לא ישא‬
‫ה׳ וחסדיך כי מעולם המה כלומר כי חזה'העול ם המה ולאחפולחהן‬ ‫יי לייזר מה שאמרתי שלא ישא ולא ישמיע בחוץ הוא קולו כי את כקול‬
‫הטליוניס כי אינם צריכים חסל ורחמים ולכץלא תמנעם וזה מאמרנו‬ ‫הוא מה שאמרתי שלא ישא ולא ישמיע בחוץ‪1‬גס לא יצטרך השנית כי כרה‬
‫פה כה אחד האל ה' שהם חסל ורחמים י בזה תדעו כי חה שברא שחי©‬ ‫קנה יצוץ הוא הרעוע בטענותיו לא ישבור למען הטיל מורא על בעלי‬
‫ונטה אותם לא בשביל צאצאיהם וצבאם היה כי אס פל מה שרקע הארץ‬ ‫יייייית וגס לא השלישית כי הלא פשתה כהה לא יכבנה שהוא כדעת‬
‫וצאצאיה כי הלא חסד ורחמים אין צריטס העליונים ולמה ברא העול©‬ ‫הייתדגס ורש״י ז״ל פתילת פשתן דולקת שה ולכות ליכבות ו*היה הנמשל‬
‫במדות אלו אם לא שמדות ^ צריכים צאצאי לארץ וזהו שלא הזכיר צבא‬ ‫לפי דרכנו ט האיש הנוטה למות וחכקש להענישו על אשר חטא שלא‬
‫סשחיס כאשד הזכיר צאצאי הארץ לומר כי כל ‪ :‬עיר הארץ היה בשביל‬ ‫ישפטנוחשפט מותלהטיל מורא כי אם עונש הקל חיזות לפי חטאו‬
‫צאצאיה כי תכלית הבריאה נטה שחים שיהיה להם כאהל לשנת כמפורט‬ ‫•חטע היא שלא יצטרךהחצאות‪:‬לם‪ 5‬א יסתירו ושייראו לבל יצא משפט‬
‫למעלה על פסוק וימתחם כז' והראיה כי מצאצאי הארץ עפה עיקר הלא‬ ‫ייעיקל כי הנה הוא מאשר רות אלהים בקרבג מעצמו לאמת יוציא משפט‬
‫הוא כי הנה‪,‬נותן נשחה לעם עליה שהיא נשחה עליונה מאתו ית אשר‬ ‫ייהי לא יצעק כו׳ קנה רצוץ כו׳ לאחת יוציא משפט ואס ק אחר שלא ע״י‬
‫לא;יקנה בש!ס א'מצבא השמים כנודע ליודעוס קן וגס לא לכל אחד‬ ‫מבעיות כ״אגקשגתה יוציי( משפט‪ .‬אס כן הטבתי אשל דכרתי‬
‫קהעס‬ ‫ן ‪L‬‬ ‫א‬ ‫י א‬ ‫‪JSAXAS C a p .‬‬ ‫‪42-‬‬
 ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫לנ״י״ןהנא‪ 5,‬׳ה גא ״ת״נ ית ז‪ -‬׳־ יח״ד^נ ־ ־“ ‪ :.‬״ ‪ ,‬״ ״ ‪ ,‬׳‬
‫לדלתי'‬
‫‪ r °‬״ררלנד‬
‫” י ר‪^/‬ונזת‬
‫כנה אל תחושו כי הנה הראשי״יי‬
‫‪(,‬שרפסיתי נ״צייס ונ‪ 0‬ייוו|[״״‬
‫ול־׳א מלכים הנה באו וחהסתג״י‬
‫אל החדשות ועול כיכנהוחזשות‪.‬‬
‫אני מגיד כי היות‪, ,‬זגיד אותן הית‬
‫גטתון כי לנלי לא ישוב ריקם ןמ^‬
‫גם בהיוסס לסובה וגס עוד פת‬
‫אחרת קרוב לבואן בעדם תצחחנ'‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬אשתיע אתכם‬
‫ני אם גם לכל אשר לא הי‬
‫אתכס הם כעלי קצ‪ 1‬ת הארץ קי‬
‫שירו ליי'שיר חדש שעניינו ני ”‬
‫תהלתכס גס תהיה ־ תהלתו‬
‫הארץ יורדי היס וכך אייס ןיושכיה^ן‬
‫וגס ישא! קול בשיר חרב ועריו ת‬
‫נניהאלס■ ‪ ^ foowr.mWp‬ם\ א ^ א ףי ה ד; ■ א ךיי ב ה ח ם מ כ עו תונ ל‪ -‬צא הצרו אתכם'כי חצרי׳ תשבקלי‬
‫הס אשר באהלי קדר כי ערכה ה‬
‫^שעיה מב‪ :‬מראות‪ :‬הציובאות׳׳■’‬
‫חהעס כי אם לאותס שהס׳עליה הס אשר בהיזתס בארץ הס עליה ‪b o‬‬
‫' ל ב ט תון‬ ‫' ‪. ■ ,‬‬ ‫עניינס נלכלי׳ עליזני' כרשב״י ולוחי' לו שהס מסולקי׳ חתאק!חתפסקי׳‬
‫בע־נ־כסהדבר כיהלא־הגויס במעלות‬ ‫בתה שעליה‪1‬זה אות לעס עליה ולא אתר בה ורות שהיא חדרגה גדולה‬
‫ונשאים וצריך פלאי פלאים כיתי צאתנו ח א ק‬ ‫מהנפש אן אינה כנשתה גס נותן להולכים בה הס בני אדס אשר גס שלא‬
‫;‬ ‫‪ V‬ן‬ ‫׳‬ ‫יהיה כל עניינם דברי׳עליוני'לפחות‬
‫^ מיו > בו ך ל < ^ ח ר ל א ~‬ ‫אינס עושים עיקר חהע!לס‪ .‬הוה ‪ ,‬ח־ שןי‪:‬‬
‫אתן ותה|תיק*פסילים ; הךאש^תהנה׳־יב^^^■‬ ‫כי אם גגחינ׳היותם הולכים בהיותם‬
‫בהכילעתס ופנייתם היא כי הולך‬
‫שמיע;‬ ‫^מחנדת־ א‬
‫־־ ; •‪V‬‬ ‫אני מגידבטרכש־ ‪ • .‬־;^־‪,‬־;■־‪■ .T‬‬ ‫שות;־־■‪J‬‬
‫וחד ־־ ‪,‬‬
‫‪;r‬־‪T‬‬ ‫הארס י אל בית ע‪1‬לתי ” ׳כייס‬
‫א ת כ ם ‪ :‬שירו■ לי ה ו ה שי ר ח ד ש ת ה ל ר ת ו מ ק צ ה‬ ‫יום‪ .‬החיתה תחיל לבלתי חטיא‬
‫•‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬‫א‬ ‫^‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫ץ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫הנפש הנה אלה ^•זכו לרות‬
‫אתלעליה!בשניאתר בה!גסבחינו׳ מךבך ועריו סצריסו^לשב קדר ;לגו־ישבי סל ע‬
‫^ה לתעלה קאיכות צבא ‪ .‬השתיס מראש הרים‪.‬יצוחו; ;שימו ליהוה כבוד ו ת הל תו‬
‫כאייםינ^ו‪ ™ :‬כי כו רי צ א כ אי ש מל^חמורת‬
‫^; רי ע א ף ־ ךנ ץ די ח ע ל ־ אי ביו‪/‬י סג כ ך ‪:‬‬ ‫עושהעי^למצאצאי הארץהלאהוא‬
‫החשתי מעולם אחרישאתאפסכי־וכידה אפעה‬ ‫להת^י׳ ף״׳^ ייייי’^ ״יזו‬

‫קבע תשב קדר וכן ירורייי^’ ?‬

‫כו׳ושחא ^ןן^ך‪;-,‬א אן אלרנא ’‬

‫יי'שהוא ‪ CD‬הרחתים כגביר‬ ‫ה א מ רי ם‬ ‫ולא יצא תכליתו ‪ fe‬הפועל לנן אני ■‬

‫׳ ?ומל‬ ‫לפעול דין כי >‪ tj>f‬שיש לו שתי מלחמות‬ ‫תאז קראתיך שהוא לפני שחש ינון שחו שהוא כי א' חהדברי׳שקדחו לעול‪/‬‬
‫יניז‬ ‫על כבוד ישראל ועל דבר מו ל שכינחו ועל‬ ‫הוא שחו של תשיח כי תאו ראה כי העולם אשר היה חפץ לברא יעותל‬
‫אף יצריח אתגם לא ‪ j(,pp 5‬ין ‪5‬רןגז רק עלאויכין;חהו;ת^‬ ‫להתקלקל ותיקונו הוא שחושלחשיח כי תקונו הוא התות לחרק התלאה‬
‫יתנגד כלוחר על אויביו תהיה הוראת־ גבורה אן עיקר ליי״’® ‪. /‬‬ ‫‪0‬בע;נו הוא ווהחת נחש שנתקן בארץ וישוב חתוקן כתתי‪ :‬ע״י על אודות‬
‫יחי לעולם וזה ערן ינון שחו שהוא מאתרם ו״ל בשוחר עוג לתה נקרא‪ ,‬בחינת השס כזה יהיה על שאר עחיס אשר‪.‬אינ׳אויביו כ י א ח ל‬
‫׳‬ ‫ה ת ש י ת י חעולס כו׳כנה אחרו רז׳ל עליזה שירחיה‬ ‫ינון שעתיד ליען יש ני עפר כמפורש אצלינו בב״ר וזהו אני ‪^.‬׳‪.‬קר^^תיר‬
‫חיו‬ ‫לא אחר רק הגדול והנורא‬ ‫בצדק שי^׳נתודת עפות צדקה עס העולם זאת״כ ואחזק בילין הוא כאדם‬
‫כי הא' אחד גויס חרקדיס בהיכלו איה גבורותיו והא' אח׳ איה נול״י ^‬ ‫שהוא הוא ית' שנתן כו כח‪ 6‬השלמות בחה שהניחו בג״ע ואת*כ לתקן את־‬
‫שהענק‪ ,‬הוא אצלי כי אחר כי לא היה אז חשתחשבחדה ההיא אן‬ ‫אשר עותו חזיתי ואצרך פעם אחרת הוא דוד ‪ .‬מלן המשיח מלן ישראל‪.‬‬
‫כנסת הגדולה החזירו העטרה לישנה ואחרו הגדול הגיבור והנורא‪^:‬‬ ‫ועתה ואתנן לברית עש הס ישראל כי בן יתקיים ברית שכרתי לגאלם‬
‫אחח הן הן גבורותיו הן ‪ p‬נוראותיו כי אין גבורה גדולה חהתאפיןיא‬ ‫וגם לאור גוי׳כי את׳חשית שהוא אלם והוא דוד אתנן לתקן את יש׳ולהאיר‬
‫אחשזנשהנכי‬ ‫לסגול באופן כי גסאוהיהחשתחש‬ ‫עיניהגויס ותהשאחדתי לאור גויס הלא הוא‪.‬לפקוח עינים עורות הם‬
‫‪ , p,pp3‬ק‪ ',,‬פלעתיד כגניי‬ ‫דבר פה בפסוק הלן‪,‬הוא כ‪ ,‬אחך‪,‬‬ ‫הגרם להאיר עיניהם כי תעתילס על האחת כתו שנאחר לחעלה ולתורתו‪.‬‬
‫»״דררכתוב‬ ‫___ ! ____ ___‬
‫שעחהם‪ 1‬ידגר‬ ‫הלא תאתרו בני הגלות‬ ‫‪^___ z .‬‬ ‫__‬
‫מלתחות כו' אחר‬ ‫יצא כאיש‬ ‫איים ייחלו ותה שאמרתי לברית עם הוא להוציא קחסגד אסיר הס עם•‬
‫למעלה כי כל פרשה זו ושלפניה עם אסירי התקוה בני הגלות י״®‪/‬‬ ‫בני ישראל אשירי הגלות וחבית כלא יושבי חשך כד״א ולאשר בחשךהגלו‪.‬‬
‫צדקנו ידבר ;הלא הפלגתבגטרזתיךןאםאעי׳ מלת ‪ Q,pp\,‬וש נו ניז‬ ‫ולא תתייאש! קן הגאולה ‪ -‬כי הלא חשכונות גדולים יש לכס א׳ כי אני ס'‪,‬‬
‫גבורת חלחתה כאומרו יי׳ כגבור יצא כו׳ א״כ כאשר היו הגוים חלקי ^‬ ‫בארבע אותיות הוא שחי ולא יהבלבדולכן לא יעלה על חחכס שאנית‬
‫איפה כ’ ״ '‬ ‫לעולס״הארגע איתיות נפרדו' י״ה חו״ה כי נשבעתי באותרי כי יד על כס ‪ .‬בהיכלן לחההחרשת שהיה מקום לוחר‪ .‬איה גבורותין‬
‫שהחשתי לא נתחדש אז כי מעולם היה מוסרם • אצלי לעשות כן ל^^’ ‪,‬‬ ‫יה חלחחה לבלתי חברם עד יום נקם בלגי שהזא ;זחן שיחתה את זכר•‬
‫כליון יש'בהיכלי‪ .‬וזהו החשתי חעולס ‪» .‬אל יראה לכס ‪ ,‬חלת העלר גגיי‬ ‫עחלק וזהו אני יי'הוא שחי כלוחרזלאיבצר חבא יוסנקסשכיאגאולת‬
‫כי הלא חהשאחריש הוא כי אתאפק ואתחזק לסטל והן הן גטרותי וז^’‬ ‫יש' שנית כי כנודי שהיא שכינתי שבגלות כ״י המשפעת ‪ k‬החצוניס לאתר‬
‫׳’ ’ ‪4‬‬ ‫אתרים אתאפקי עד כה שיקרני כי־ולדה‪ ::‬שיא תצעק רק ־‪,‬על‬ ‫ה‪1‬א כח חציני לא אתן כלהזר כי עתה הוא חושאל בלבל שכבי כול הוא‬
‫כן כיולדה אפעה שהוא בעת הגאולה וגם עתה לא כאחת תהיהתגניי‬ ‫בגלות וחשפיע להם העוגה ואס• היה נשאר כןהייתיכנותן ■אותו‪,‬‬
‫הרוגז כי אס חעט מעט אש‪ 1‬ס ואשאף כי ארגיז ‪ :‬ואניח קהרוגז כם׳׳ ד‬ ‫לכת ההוא הנקרא אתר ועוד טעם‪ ,‬שלישי והוא■ כי גם לא אתן תהלתי‬
‫קצתו פנימה וזהו אשם ואשאף יתד כבל ‪ :‬כלותם כחו רגע והוא ' כי‬ ‫לפסילים והוא כי גם עתה שישר' בגלות כל שסע טוב הבא לעולם חתני;‬
‫אחייב הריס וגבעות מיישוב אילנזתיה׳ ואתרי ק וכל עשבם אונים י״ ^‬ ‫הואאלא שתחתבואו ליםראלושיאכלוהאוחותחך התחציתעתהנהסך‬
‫‪ ,pjjjjj‬ן‪^,‬ן אפש^‬ ‫זה ושמתי נהרו' לאיים‬ ‫‘ לינתן אל השרים להריק לגוייהם בארצוזם ;והתהלהעהיה ראוי יהללך‬
‫רחמים כי והולכתי‪ .‬מורים בדרן לא ידעו כו׳ כאשרהיה גייי ^ ? ^‬ ‫אותי‪ .‬על כל הטוגה הבאה עליהם כי חאתי היא הס‪ .‬מהללים‪-‬לפסולים‬
‫אשים חחשןלפניהם לאור שהוא ענן שטבעו חשך יהיה לפניהם‬ ‫דאזלי וחודו להס שהנה גס זה לא תאמינו שאתן לעולם שתהי' ליפסיליס‬
‫כעמוד ענן שהיה ה'הולך לפניהם במחול‪ :‬ענן יומם לנחותם הייו ^ן‬ ‫האקרסז״ל‬ ‫תהלתישהיא התהלה הראויה לי ומה מתוק! לפי דרכנוזה‬
‫בהיות הוא יתבר' עחו היה להם לאור כן יאחר בחה והולכתי את יסי^^‬ ‫אני ה׳ הוא שחי שקראני אדם הראשון כי הלא כחוזר נחשב אדם הראשון‬
‫בחקוס זה אן לפי דרכנו שעל אלס ידבר כחדזבר שעליו נאחר ואחזק‪ .‬שהם כעורים בארץ לא ידעו שאוליכס‪.‬בעצתי ובחקים ני ה® ^^'^שים‬
‫ידעו גם כן אדליכס ואשים מה שהוא מתשן לפניה' ליייי ^^^מרז״ל‬ ‫בידןואצרן שהוא תלן המשיח יצדק שתחזיק הוא יקג׳ הוראת היות מלן‬
‫הלא‬ ‫החשיח חביב לפניו יתבדן באוחרו אל קאחד אולי על אשר קלקל אדם ‪ .‬י לחיסור כי הענן עצמו היה או בחדנר■‬
‫כנוני‬ ‫געלתיו וגם גלגלולו לא יהיה תביב כי דע איש' כי אני ה הוא שמי שקראני; ‪ ,‬ק אעשה גס להם לעתיד ולא יהיה כמו זר נחפנ‬
‫ק להנז‬ ‫אלה הדברים עסיתיס כבר שהוא ‪ .‬בצאת‬ ‫הוא ואלו הייתי גועל בו לא הייתי מחזיק גשם שהוא • קראני ולכן אל‬
‫אם®‬ ‫בכל שלשתהדבקס וא"כ אחד שעשיתיסיבטחו‬ ‫הל^‬ ‫תתייאש!‪.‬מסבה זו וגם עוד שתי משכונו' שעליהם תבטחו מהגאולה‬
‫כן ני לא עזבתים כי לא פניתי וכבתי אז כתי‬ ‫המה הא׳ כי כבוילי לאת' לא אתן והשני וקהלתי כו׳ כקפור' שתיהן בקוד׳‬
 ‫מב‬ ‫יע‪1‬עיה מנ מראות הצובאות‬
‫הדש רק לומר שינלק לקרא חרש גס למי שהוא שלם כמלאכו סישליז‬ ‫ואשאף יחד שפירפגו פלא יכלס נאפת כי ‪ 06‬קו ‪ tpS‬גתן שעה»‪ 'pfi‬פע״י‬
‫ופירש ואמר הלא אמרתי מי עור כו׳ אל תתח׳ על כחפץ אין ענד ‪0‬׳ יקרא‬ ‫כן אחר התחלת רעשם סנסיגיו אתור מהרעה ‪ ,‬אשר עשו ; המיס גס יהיו‬
‫עור ואין החשוב מביא השלוח מאתי יקרא חרש כי הלא אשר אמרתי מי '‬ ‫הולכים וטשיסווהו יטפי■ טשת סנושחים בפסל מה שאין ק אם סין‬
‫עור כי אם עבדי הלא הוא ט הנה יש צדיקים רואים עונות הוולת ואץ‬ ‫כלים וספים תיז לא תתקיים כס אפי׳ נוסה א׳ או יאתר ינוסו נוסת כפול‬
‫סחים על לב בי‪ .‬ימאנו לאחר בי לא‬ ‫•‬ ‫• ‪.‬‬ ‫א עלהחקשנהשהיוכונ«י׳בפס‪5‬‬
‫עליהם להביע אל אשמות‪ .‬הפס לא׳‘‬ ‫ה א מ ר י ם ‪ 7‬מ & כ ד‪ .‬א ת נו א ל דזי נ ) ? ‪:‬־ ה ח ר א צ ^י ס‬ ‫למסכה‬ ‫ופל הדנוד‪ .‬שהיו אומרים‬
‫עב׳ פינות א׳ ני יאמר הלא שלם אני'‬ ‫*'* י' “‬ ‫•״‪'•"'/‬י‪.‬‬ ‫■י•‪. .*:‬ג*‬ ‫; ‪^.‬תם אלהינו ‪ :‬־ ‪, ,‬‬
‫‪#.‬מן‪:‬ווה?ןו‪:‬ךם!זביטו• לראות ‪ t‬פ‪5‬י‪?.‬גוד כי‬
‫נתזרה וחצות ומה לי עוד גם‪.‬־ סא^‬
‫רואה אשמות הרטס יהיה על צואר®‬ ‫סמפזוס׳ראוי‬
‫ויש‪.‬יאמר‪. .‬סוב לי להשלים ‪ ,‬עצמי‬ ‫^^^ותולאת־ע ‪ 51‬רןכ]ח‬ ‫‪ ■ - :‬״ >שיסלנ בי כאומרו ועור‬
‫מלתקן אחרים והלא אני עונד את ה'‬ ‫התרשי׳סחפו הי' ראוי לומר והעוריס‬
‫תמיד• להסלים עצמי עוסק בתור®‬ ‫^ ‪ £‬ץ ^ מ ^ןז צ ך רןו ^י ל רי ק‘‬ ‫^ז גי םו ל א! ^ צ מ ע‪:‬‬ ‫י או מאי הביטו לראית ‪ :‬ועוד ני‬
‫ומצותיה והעוסק בחצוה פעור חן‬ ‫החלה אמר חרסים וטורים רני׳ואהר ‪ :‬ת;רה ו‪.‬יאך!ר‪ :‬והוא ®ש־מוז ן^וסוי הן ח ‪m ir a‬‬
‫החצוה ומה גס מסק מורה‪ .‬סמגד‪.‬‬ ‫פן חפדטס אחל אחד עור וחרש ^הים ר כ ^ ‪ 3‬י ^י ם ה ח ם ‪ 4‬היו• ‪ h S‬ואין‬
‫בלס ומה לי עוד לר^ת־ באשמות‬ ‫גאוחרוחי עורכו׳ ועוד למה לטכד‬
‫לעס על כן על פני סוגיס אלו אמר‬ ‫מ ^ ס ה ו^ןיךלאמרהי^ב מ‪ /‬בכ ם‪;^ .‬ין ‪5‬יור׳־ו‬ ‫‪,‬ית יקרא עור וחרס * ועור כי‬
‫על הא' מי עוד כמשזלס ועל הסני‬ ‫‪^?.‬מיי מי עור כי אם עבדי הראוי יקישיב וייטמע לאחור;‬
‫אמר ועור כעבד ה׳ ונתן עעס לדבר‪.‬‬ ‫יאחר וחי חרס כי אס מלאכי אסלח י־ ^^שראללב|]ים הלאיה^זןי חמאגרלו ולא־אבו;‬
‫ואחר ראות רבות כו׳לות׳לא קראתיו‬ ‫ט מלאכו שהואיע’ שולח אינו‬
‫עור על שאינן רואה‪ :‬כי אס על‬ ‫‪.‬הים טלו א שומע ועושה שליחותו בךךכיו^ול‪.‬ול א ‪ 0‬םערב ת‪ 1‬רחוג גי?‪£‬פף?}לי‬
‫פראות רבות ולא תשמור כי הרואה‬ ‫’ ימול לחה חוזר ואומר ועור חםהא)‪£‬וועזון מלחלהו תל הטחו• מסביבו^ו‪.‬‬
‫מכשיל־ ואינו נשמר‪ :‬ממנו עור יקר׳‬ ‫^ ^ ץ ל א ^ ־ ‪ :‬י ^ י ם ע י ^ ‪ -‬ל ב ^ ״• ׳‬ ‫יעבד ה' והרי נאמר נאומיו תיעור‪ ; ,‬י‬
‫וזהי יאית רבות ידעתי כי בנוגע אל‬ ‫; כי אס עבט *• ;‪ .‬ועוד אומרו מי עור‬
‫מצחן אתה רואה ‪ 1‬נ‪0‬מ׳ אן תלונתי‬ ‫‪ •■ .‬י־‪ ^ '■- v‬׳\ ‪ . - .‬ם ג ועתה‪:‬׳•^•■‬ ‫••־‬
‫י‪V‬‬ ‫כמסילס כיהמשול׳ עבדה׳הוא ולמה‬
‫היא כי ולא תשמור א־ני אומר ולא תשחר כי אם ולא תשמור את הוזלת‬ ‫נאמר* וגס הכניסו בין הדבקיס• ועוד אומרו ר ו ע מ ו ת ולא תסחור‬
‫מ איש כמון שוחר ישראל הביאך ה׳ לפילס שתפקח עינין בעם ותהי®‬ ‫מה זו שמירה • ועוד אומרו פקוח אזניס ולא ישמע כי הראוי יאמר ולא‬
‫יושב ומשחר כי לכן נוצרת *ואשר‪ .‬אמיתי מרש כמלאכי אשלח שפס‬ ‫אשמע כאומרו ולא תסמור • ועוד אק מתייחס ותתקשר פסוק ה׳ חפץ כו׳‬
‫היותו כמלאכי נשלחות אקדאנו חרש הלא הוא כי גס שאוני! סקוחמן•‬ ‫לא למעלה ולא לספה * ועול נעסוק והוא עם נוח ושסיי למה חוור ואומה‬
‫הנה חרם יקרא אס אינו רוצה לשמוע וזהו פקוח אונים ולא ישמע והוא‬ ‫היו לט כו׳ משסה כו׳ והלא נכלל אומרו נמו ושםוי הוא ־;• ועוד שמפסיק‬
‫!‪ S‬תאחר על מי שראה הוא האשם אן אני לא ראיתי ואני נשמד לנלקז‬ ‫; כיניה ם באומרו הפח נחוריסכל© ס׳ י ועוד כי אומרו יאוין ואת מ א‬
‫»מ‪ 1‬ע דעות הזולת פן אתחייב ליספל יאתבעל‪ .‬חלמודי ומצותי וטו‪■4 3‬‬ ‫‪ .‬אומרו יקשיב והוא כפול* ועוד אומרו וישמע לאמור כי כל שמיעה היא‬
‫ססלים עצמי חהו קראתיו חרם על היות לו פקוח אונים ילא ישמע כי‬ ‫כי׳‬ ‫לעתיד ואין יתבן אומרו לאחור‪ • ,‬ועוד אוחדו מי נתן למשסה יעקב‬
‫למה לא יפמעויטה און לפסוע בצרות ואשמות העם לתקנם ולא אמר‬ ‫הוא משולל קשר עם האמול • !עודשאומדוווחעאגולו ׳קאכחדנריס‬
‫ולא תשמע כי בחרש שלא לנוכח רברבו בי‪f‬זחרו■‪ .‬כמלאכי אשלח סחדבר‬ ‫יעל עצחס ואוחדו ולא אנו כן׳ הוא כחדנדם על זילתס ״‪ ,‬ועוד אומרו אחר‬
‫על חי שהוא כחלאנו ולא על מלאכו כי‪ :‬הוא איננו חרש אך בעור בכל‬ ‫עכל ולא שחעו בתורתו והואתתלהלכל ני אין בור ירא חטא י ועוד‬
‫אתל ואחד ימר על כן לנוכח אח׳ לו ולא תשמור מה שאין כן חי שאוטם‬ ‫‪,‬אומרו וישפזן עליו וכף בי עד כה רבד בלשון רבים ועכשיו דבר בלשון‬
‫אזנו מלשמוע כי קשה בעיניו ית׳ ומדבר נו סלא לנוכח והנה על הראשון‬ ‫יחיד וגם לחה הוכיר אף ותמה ועוד אומרו ותלהט‪!:‬‬
‫® ^^יייט ^ פאמרקי מי‪.‬עור כי אם עבדי הלא יש מקום לומר הלא כהו זר‪ :‬נחשבה‬ ‫הסביבות ואין לא ידע האס יסכל המתלהט אש שתלהעהו‬
‫קלונה וו כי הלא גדולה שבגלילות כל מצות התודה היא עסק התורה‬ ‫החרסים‬ ‫על לב ‪:‬י• א םנ ‪ 0‬הנה ^אין ספק כי אומרו‬
‫‪‘ ..........................‬״*"‬ ‫ילא יפיס ’‬ ‫יתבער ט‬
‫‪... ..............‬‬
‫ואס כן אס העבד שאחרת הוא עוסק בתורה ומגדילה בעולס די לו וה‬ ‫כאומרו‬ ‫אס‬ ‫מ‬ ‫ידמי‬ ‫סומים‬ ‫על‬ ‫לא‬ ‫העודים‬ ‫ואומרו‬ ‫מחש‬ ‫חרשם‬ ‫לא על‬
‫ולמה תאשיחנו על בלת♦ הביש אל נגעי בני האדם לז״א הן אחת כי ה׳‪.‬‬ ‫לפנים מס עור ועינים יש וחרסים ואזני© למו שלס חרשים שלא יאבו‬
‫מעץ למען צדקו יגדיל העבד הנו׳ תורה ויאדיר ; אן לחה יניח את אפם'‬ ‫לשמוע ושרים ־ סיאסחו עיניהס מלראות והענין הוא כי ידבר הנביא‬
‫ליאגד כי הלא והוא ’ מם ‪ m3‬ושםוי ומה ‪.‬ב^ג כי יתבודד בינו לבינו‬ ‫מהנים‬ ‫כמעורר ישני תרדמת הבלי העולם בני הגלית הזה שעמהס יזגר‪.‬‬
‫ללמוד תורה אם בבלתי הטפל! בענייני העולם לתקן עוותס יאבד‬ ‫והשרים‬ ‫‪ k‬האמת ואזמר החרש' מלשמוע תורה וחוסר שמש ושובו ער ה׳‬
‫כללות הפס שהגיע פד גיר היותו בזח ושסוי והוא כי הוא יתגרן ‪•p y‬‬ ‫אלס‬ ‫בני‬ ‫־מלראות כל אפר חטאו על הנפש הביטו ליאות והוא כי כמה‬
‫הייסורין שמביא על גני אדם כי יתחיל בקל הקל תחלה כנלמד חהחצורע‬ ‫יכל קוצר דעתם יעלה על רוחם כי צדיקי המה כי כל קשארו ’^®יייתם‬
‫ואחר‪ ,‬כן בשר הבשר וכן ־‬
‫נלמד‬ ‫ואחר כן‪ .‬בנגד ׳‬‫סהתחיל בנגעי הבית ׳‬
‫■‬ ‫®על שכמם קלו בעיניה'כי רובס נשלחו חלבסוחישטם היקלו באיכות׳‬
‫מצרות איוב שהתחיל בממון תתלה וו״א פס הלא כבר‪ 1113‬בממון וגם‬ ‫ייבחרו לאחר חי יתן כל עס ה׳ לביס ‪ :‬ונכבדים כמוני צדיק ויסד ואין וה‬
‫שסוי בלקות יסורי‪ .‬הגוף על ידי הגוי© ומס ־ תוחיל עול עד בא לצרות‬ ‫ייאסימלתי ש ת לבו להביע ולזכור בהתבודזית רב מנהמת לבו על‬
‫גס אל הדם הוא הנפש והוא פירוש אשר אחר לאות רטת ולא תסחור כי‬ ‫אשי לא טוב עשה כי או בסיתו שוש ‪ ijj‬ועיניו וכל מעייניו להביס וכור‬
‫לאה ס© שכנר הוא בזוז וששי והיה לו לשחזר פן יבואו פרדס נפש כי‬ ‫ח״א‬ ‫יזרליהי לז חן השמים כל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ועסה עד בלי די‬
‫קרוב הדבר כי הנה הסח בחורים כלס להתחבא סס ובנתי כלאים‬ ‫יי'״ ”*’® מלראות שנושכם הביטו ללאוח הביש והשקיפו לר^ת ואו‬
‫התבאו מחרב אויב ולא עסה כן המשולם ומבד ה׳ כי הנה תחלה היו לבו■‬ ‫יתמצאו כמה עונות וחטאות ותשובו אל ה׳ והנה על מאח׳ הלז אפר‬
‫'סלקו בממון ואין מציל לא היית כ״כ אפס ט אמרת כי שב לן עסוק‬ ‫לנטא דבי ליה מקוס לתפוס ולומר למה כללת לבים באוחרן התרסיס‬
‫בתורה טהציל משן אן בהגיע עז חפיסה לגוף לא שה לן להתעצל‬ ‫ולא‬ ‫י^״יייס יהלא ימצאו צדקים עובריה׳ שסקיס בתולקו יוחס וצילה‬
‫לתקן כי אלו היו זולתן מתקנים החרפתי אן הנה ואין‬ ‫צרין‬ ‫הבלתי‬ ‫צדיק גמור ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫וכן אטד הוא‬
‫תקראנו ‪.‬‬‫‪*-‬חטא על הנפש הא© שר ‪.‬‬
‫חיע מוסר י׳יולש האס לחרש תהויקנו ולוא אינו צריך לשמוע ״יייילמ ‪ :‬אומר השב כי אין איש יאחר כי תיקון הרפות השג כלוחי סוב בתשובה‬
‫כי אזמר! הסב הוא מקור כאוח׳‪ .‬סוב שהוא שוב עד החכהו והצרה יותר‬ ‫^‪ ^ 1‬אימ׳יי היא ית׳ ואוחד י י עוד כי אס מגזי‬
‫מתגרלת לכן משו‪ 1‬ס ועבד ‪0‬׳ אמרו השב ותקנו ומה שאמרתי מל החרש‬ ‫?י‬ ‫ייי‬ ‫ילשין רבי© הפורים הביש לראות לא צדקת‪ .‬ט א®‬
‫כקיח אזני׳ ולא ישסע הלא הוא ש בכס יאזין זאת שאמרתי ושמא תאמרו‬ ‫‪.‬אס אשד הוא עבדי השבד איתי יוחס ולילה ואינו משם לב לראז׳ ברפת‬
‫ומה שסה בשמש אחר כי אין וה רק צחת שנעם שהם בו • ומשסה‬ ‫הפס היא העור בעצם ואשמת הפס בראשו היא וכן אשר אמדת החרסי'‬
‫ולא דברי שמת להוטח בהם את העם הנה מצוא הצרות הוא במצוא‬ ‫®״®י לא את הבלתי צריך שסד יצדק וה כי אה אפילו■ חי ששא כל כן‬
‫עונות ט הלא יקשיב ענין הצרות בעצם ומתוכן ישמע לאחור כי יבין‬ ‫מלס כמלאכי הוא הנביא אשר אצי משלש לבנב^ לישראל ‪ .‬חי שהוא צדיק‬
‫למפרע סיבת הצרות הה! ישמע לאחור ט ישמע הוא לשון הבנה כל״א‬ ‫®חולו חרי יקרא ולא על הנביא שישלח ‪0‬׳ בעצמו ידבר כי הוא אין לו‬
‫שמענו אדוני ואין ישמע ויבין הפונות למפרע ממון הצרות הלא הוא‬ ‫‪!0%‬לתיצדק ‪0‬‬ ‫יחינק חישרקעלחי שהואשלס במותכמלאן ‪:‬ה׳‪.‬ר‬
‫נייאמר בלטויסשע אל הפס לאחר מי נקן ־צמססה יעקב וישראל‬ ‫לקוראו מרס וזהו סלא אמר' מי חרס ט אס מלאכי אסלח כי הוא אינו‬
‫לטזזיס‬ ‫‪I- 2 Jj‬‬ ‫‪}{I‬‬ ‫יג ‪J S A 1 A S Gap. 4‬‬ ‫׳־‬
 ‫^ ג \ ז פ ז * ^ ן ת ‪ :‬ץ ״‪ /‬צ ^ ב או ת‬

‫לג״ן'םה?‪5‬ןר\זיחטל<נולז^‬
‫יעקב׳ הס הנלתי כפרים נתנם‬
‫יפיאל ‪ c^D‬הטונים קהס לנש‬
‫זה ו מ ה היה‬ ‫לכל כת לפי אשמתו ‪ .‬כי כנקראיס ‪♦ -‬שלאל אפל המקפיב ‪ .‬ויעמע‬
‫י •־ ־׳^ל♦‬ ‫נסם ■י‬
‫^ __‬ ‫׳‬ ‫הוא מכלל יסראל שיזא ‪3‬צליק הנ^<‬
‫לה כיח ‪ .‬אוחל עלץ ‪if>^a>,‬י שהם‬
‫אוצה־ניר־ נאפ‪. .‬ניי‪:‬ס‪|^,,‬ן‬ ‫"‬
‫לניזוי‪ 5‬הלא ה׳ כי׳ חטאנו י לו כי אין‬
‫‪fT‬‬ ‫ייםוכץ ‪3‬לי‪.-‬עיז‬
‫»! נס הס ‪oD'mJ■ 5‬ווחי עציהס‬
‫‪S^jo‬־‪,‬־ ‪r‬׳‪ « 1,‬יו ״• ניי ניי ’‘ ין‬
‫״ ‪ j‬״‪ n11S‬״ ^■חנוי! ‪ 6‬צ‪1‬‬ ‫‪J.J,‬‬

‫■לא' תבעד ‪3‬ך ‪.‬אן •בזאת‬ ‫^ ת ב ^[]ינ ע ‪ 5‬ב ך ת ‪ ; :‬ו א נ י‬

‫ית‪ 1‬ת ככיטול־‪,‬קורה ‪) !:‬להיות ‪-‬כי על‬
‫נ^‪'.‬אס■ ■'םתעש?‬ ‫'ת'י‪1‬םה'ע״מ‬ ‫^ ^ ; ‪ .‬א ד מ ת ת ת י ף ול־^^^מןם־׳^רןחךת‬ ‫הנקראים‪ .‬יפס י יפקנ ‪-‬ילנר• אשד‬
‫־ע״ח שתשרף ותקל׳^שס ה צאער פסו‬
‫לחנניה תישאל ועזריה סאמרו י ק‬
‫זצלו׳שלא־יציל' ידיטל^ץו ׳ ליןח‪-‬כת‬
‫ל בניו״זי מ ל‪ * ^ /‬מ ־־די לאלהד ו ״׳ ואז א‪,‬סיעןוזהינ'‬ ‫כי אם; נתירתו‪0,‬הוא־ פלאיחויינו‬
‫מח!דת‬
‫קדוש׳ישראל ‪.‬י חק‪1‬‬
‫אני ה' אלהין _‬
‫לשמועז כללות התורה ופלפוליה כי‬
‫<‬ ‫‪ ’ ,‬על ידן ואז אני מושיעו‬
‫לאיניעכי אשכלאתל לפי השגתו הארץ־;•" ‪ fo‬הג קי ^ כ^ןמי ו>דלםן^‪ 1.‬ן ר אג ^’ ו‬
‫׳סאהר שתקדישו שתי חלבי‬ ‫^יגי‪.‬ט>;ע‬ ‫ישמע כתורתו ית׳ ט ויהי מה תהיה !צרת? אף־׳^נשיתיו ; הוציא ?גם־?ןור ו‪7‬‬
‫י'‪■^;.‬״ • ת ז רי עי ם י ' ׳ • '•‪-‬אתן אחרים כפרתן אחתך‬ ‫• י ^■‬ ‫לןשתיעה כמציאות תורתו ושמא‬
‫במצרים שעל ידי שקדשתם ‪’?Pf’nn‬‬ ‫‪ .‬׳ ; ‪ . . ,‬״׳ ^‬ ‫• ד ; ׳־‬ ‫תאחר הלא דנית דופי על הנלתי‬
‫הטלה בכרעי ׳ המטה ואחור■ להם׳• שלשותטו י ־הייתם • עוש;ס לא?‬ ‫מאה או הנלתי שומע לכייפיר את הפס)קראת לא׳‪ :‬פור ולא׳ חרש והלא‬
‫׳‬ ‫החת שהיא אלהיו והפרתם לחות ־כ׳לסכם כי ׳ כן יזבחו את תומכת‬ ‫טבפעמיסיקרה שהראיי להוכיח וליסר את המסמא בייסורין ככל‬
‫הפס והותר ואיככה יוכל ברפת הפם לראות אין זה התנצלות;■ כי אדרנא■ ולא יסקליס‪-‬ועליידי כן׳נתן ית בכוריהס״כפרת ז'תחת ישראל ‪P‬‬
‫עתה וזהי• נתתי זכו' ט כאשר נתתי'כפרן■ חצריס כצאתכם אשם םז־‬ ‫משסראיה כי על שלא הוטפל פל תיקון הטם קצף ה• מליו קצף וישפוך‬
‫‪ jp p p‬למדת הי ‪I‬‬ ‫‪, jj,3‬ק^א‬ ‫בחכת נטרות' זכנטכעי׳‬ ‫עליו חחה אפו כי היתל נחיתה שהיא תלישה מהאף כי על‪ :‬כן היא ‪ .‬לשין‬
‫י ־־' ‪■■‘"'-‬י' ■; שיטילוכעסםעליהסכחקוחן‪ :‬ד'■*■‬ ‫נקנה ואתר‪.‬כך‪,‬אפז שהיא קפה יותר האף ח‪:‬תיחה ואתר‪ .‬כך עזוז מלחמה‬
‫‪-‬ן‬ ‫■יקרתכו׳הכהנחדכרלבהארו״לכיכתו שיה אי‬ ‫מהבזטיס כי תתלה בא אש התמה ; ותלהטהו מסביב ־ שהוא צרות ‪ .‬בלתי‬
‫‪,‬ן‬ ‫־ כ ן זאגי הוא ובית טמונכ׳אלהענין אחד אי ” א‪-‬‬ ‫פוגעות כעצמו כי‪ .‬אס חסכיב שהיא כממון כי‪-‬היא ית' פוגע כקל הקל‬
‫'סחו ומיסטםעצמנו ע׳׳חלייות עליקרוחה' יתן אדסתחתכואסר על ‘‬ ‫תתלה והוא לא ‪ o v‬כו‪.‬על כלתי פוס ‪ -‬פניו גאלמיי^ן העס צישד די׳בס‬
‫‪p‬״‪ p‬לחות כי ה‬ ‫תתמה לחה לתת כוש וסבא תחתן ארצה סתקדס‬ ‫הוא לוקה אז מקייב אש הצרה גס אל עצמו ונשרו חהו זתכער נו ועכ״ז‬
‫נכניי׳‬ ‫הדבדי' הם בהדרגה שהוא כי מאשר יקרת כעיני סס הרחחי׳‬ ‫ולא יפי׳ על לב להדגיש כי‪,‬על כלתי תק| את הפס הצרה כאה לו וחתרב׳‬
‫אליו וכל זה תיכחת ’מגולה; אל מולי העם; וחנהיניהם ׳ כל ירפו ידיהס י ’להצילךגס שלא יקרת בעיני מדת הדין שהו' כשנין ונח סצא חןכעיניא‬
‫שביארנו ססיאן לא' בעיני’אלהי׳ הוא ‪J,5^f, j,,j, pfjj‬שן‪ p‬ן חסילן׳ י ת ף‬ ‫נל יעשו פצקס כחרשיס ומורי' לבלתי ראות־ ־ ובלתי שיווע' צרותס וסב^*‬
‫פד גדר שואני שהו׳אני ובית טני אהכתין שהוא לקדש שחי לןל היותי‪-‬ג ‪,‬‬ ‫־‪ ■■ ■.‬׳־ כ‪, .‬‬ ‫לתקנם כי אשמם בראשיהם ׳•‬ ‫‪- • ■ :‬׳‬
‫‪ PPP‬ג‪ 3,‬ן ולאמי^‬ ‫לחות שלא יעיש׳לן נס אז אצ״ל הצל׳כ״יא גם‬ ‫כה כו׳ הנהילמנו כי גדר הקרא ישראל נשם ימקב הוא פל‬
‫^ ׳‬ ‫תחת נפשף& תירא כו' הנה כאמור הוא ית׳ליש׳ שלא רצה להיות‬ ‫; ‪ : .‬הייתם בלתי כשרים מה שאין כן בהקרא׳‪ .‬ישראל והנה אמר‬
‫בסמין חי נקן לחששה יעקב וישראל כו׳ הלא ה׳ כי חטאנו לו כו' ואחר'כי לשלוח מלאן נלזן טעים ואח' רגע א׳ אעל' לקרבן וכלי תין הי ^ '^‪3,‬‬
‫בהיות ה' עמנו גלול מאשר בהיות חלאכז אתני‬ ‫מי בכם יקשיב ו־שמע לאחור כי למפרע ישכיל ויאחר ’אל העם כי אק‬
‫יזפשינז אל תיל׳א כי אתך אני פן תכלני י' בי אצ״ל שלא אכלן כי אס ס ״ ‪J‬‬ ‫ייסורין בלי פון כי מי‪ .‬נתן למשסה כו' הלא ה זו חטאנו לו כו' והנה היה‬
‫ימד''רוחות העולם אביא‪1‬אקבץ זרעך‪1‬זהי ׳‪.‬־ממזרח אניא ז^יהןי״ל^' ‪.‬‬ ‫חק‪ 1‬ס לומר ישראל שבגלות החיל הזה אסירי ‪ -‬התקוה‪.‬מהנא‪1‬לח שעחהס‬
‫מ'אומר לצפון תני וכו' שהוא מארבע ך^ח‪,‬ת ‪3‬עןלט ‪ :‬ולר‪-‬יות ליכימצה ‪• J‬‬ ‫יזכרו כל המקראות האלו אהה אדני חה נעשה הנקראים בשם יעקב‬
‫'תפתח הדעה כי חשס הזא בחינת הלי^והרוגז כפן‪,‬הדרוס שהוא גתי^^‬ ‫אשר המה בלתי כשרים גס כי הזהרת אל מנהיגי המס יחזדזנו בתשובה‬
‫החסד וידוע כיי בחינת החסד בלתי אסרה מתיד כי חסד אל כל הייא ‪°‬‬ ‫האס התשובה תועיל גס ; לנקראים בשם יפקב ליגאל גאולה שלחה לזה׳‬
‫י ק לצפון אצטרן לומר תני שגס ‪:‬חלת הדין תהכן להיטיב‬ ‫א;ור!עתה על ילי תשובה שכזהרתי בסדון אל יחוש הנקרא בשם יעקב‬
‫־ ‪.‬‬ ‫צריך לומר לו ט אס אל תכלאי מתת מנהגן הטוצ‪-‬צ■־‬ ‫׳ '‬ ‫כי כה אחר ה׳ לעולתובוראך יעקב׳וכו והוא• ׳חאחרס ז״ל שאחדהקב״ה‬
‫כ ל הנקכיא כו' הכה לשב״ן כפס ‪-‬׳ רבי יונתן אמר ג' נקראו בשתי‬ ‫לעולתו עולמי עולמי חי בראךיעקב בראן ישראל יצרן • ויהיה ענין‬
‫הב'ה צדיקים משיח יילזשלס צליקיס ‪j,p 575(1■53‬קךא‬ ‫מאמרם כי על ב'עולמית ידכר על החוחןי ועל‪ .‬הרוחני בעל צורה‪-‬ווה‬
‫ונו' ואפשר שלא כל סוג צדיקים יקראו •־ בשמו שא"כ חה יתרונ! של חש‬ ‫אמח עולמי שתי פעמים ועל הא' אחר‪ .‬יעקב בראן ועל השנית אמר יש‬
‫׳שיקרא כה האס'גרע מכל צדיק שבישראל על כן אחשוב ‪3 :‬נה כת ” ^‬ ‫יצרך הנה לחלונו‪ ,‬כי דבריו ית׳ לעוליזו על יעקב אבינו החה • ונבא‪:‬אל‬
‫אחוי‬ ‫'לצדיקים לאכלן מגדר א׳ החה יש נפשוחאצילות יש מבריי*^‬ ‫הפנין והוא כמאמרס׳ ז״ל כאיכה רבתי כי בכל צרות ישראל אינו מרגיל!‬ ‫^‬
‫יש מעשיה ואפשר כי בא ללמד בל יעלה על ־ רוחנו כי כל הטי^ ‪ /‬״!‬ ‫כי אס יעקב כי על כן כצרות ישראל נאמר יתכער‪ .‬כו‪,‬ביפקככאש להבה‬
‫‪^^- ' .-^,..1_________ •____ ,__ ti ,‬ילותחית'־‬ ‫‪ 1 1‬׳ •‪,‬‬ ‫‪ ,‬וכן ארז‬
‫בפניו‬
‫לך הים‬

‫ד הימנו‬ ‫מ‪1‬ר הנו' למעלה'שרואה רטת וחאטם 'עיניי‬ ‫שיטוט גס הנקראים ‪,‬יעקב אל יראה בעינין כי לא תעלה‪ :‬ארוכת‬
‫חרשואזניםלושאןטם‪ 6‬זנוחםחועולתקןכי‪.‬זת אקרוחה נות^י‬ ‫הנקראים יעקכ על ידי תשובה ליגאל גאולה־ שליחה כיהלא כלפני‬
‫־‘ '‬ ‫השחות תעזביס לפני כי ן בוראן יעקב ויוצרך ישראל לכן אלקילאכי‬
 ‫מג‬ ‫מראות דזצובאות‬ ‫* ‪ n w‬מג‬
‫* אחדי‪1$‬ומרו הגאולה הן!תילה ‪5‬י‪/‬וח כי י‪/‬תן■ ׳ בלכד שמעתם את הקול ‪ h‬א׳ם גם ראיתם מיכול את אלהותי כמ״ס ! ‪V‬‬
‫•שאחרו רצוננו לראות אתיזלננו וכן‪.‬עשההואית׳ שנאמראתה הראת‬
‫יילי*®‬ ‫כל‬
‫אני חלזזרח אליאר־עןכו׳אח עתה הנה יס סכי סוגים כאוחות‬ ‫‪.‬‬
‫לדעת ונו׳ ואומר יון‪.‬השקים הראך זכו׳ חהואתס טדי וכו׳לומר־ אשר‬ ‫גויס ולאוקיס הגס אס יונח סנקנצו כ‪ 5‬הגויס וגס יאספו לאומים יחד‬
‫אמרתי והשמעתי'שהוא ששמעתם חפי אמס עדי שכוא חשנזדגליסא׳‬ ‫אסרזהכלהעולם זולתישיאל־הנחצא נהסבכל כללותםבפזס אלוה‬
‫נאם ה' שלוא ' הנאום והדבור וגם‬
‫סנהם יגיד זאת היא הגאולה האחוד׳‬
‫‪J‬‬ ‫'היות אני אל כי חסני הדגריסאתם‬ ‫נכן?צו•'‪!-‬לולי‬ ‫והנה‪.‬ים■ כמגידי׳ עתידות סלמען ו‪1‬זך'שיםץאזעם למו ‪:‬‬
‫פדים כי ראיתם; הנאום ויאיתס ‪,‬‬
‫■ האלהיות כי ^ אני אל כי דגר לס וגס‬ ‫יאיזיני לעתי' אש׳יגיד ישחי ראשוני ויא'ס ‪ 4‬לאמים‬
‫סעכדו • למטן מהגידו העכר יוציאו‬
‫הראם ני ה!א אל פין כעין חרר אתס‬ ‫ד‪'.‬שמעו רא^רי‬ ‫סגם יגיד אחת> כעתיד • על דדן‪,‬זה *שמענו• יתנו•;נךידהם‬
‫עדי נאם ה׳יואני אל ויהיה עד‪ 1‬תס‬
‫אשרהמידחאחרו כן הראנו ה' ’‪:(.‬יכו‬
‫א פ ת ‪ :‬א' ‪ |;%‬די נאם־ייהוהזעכזיי‘ אגשר‬ ‫יאחד ראשוממ ישמיעונו וגס כזה‬
‫^ מ‪ :‬ב ל ^ ע; הו א‬ ‫ל מנן‬ ‫ויצדקריתנו‬ ‫ישקיז כי‪-‬יתנו‪.‬עדיהם־‬
‫אתככודווכו׳שהוא ראיית כי הוא‬ ‫עדיהס‪' :‬כראשונות ־; ויצדקר ואחרי‬
‫אל וגם נאומו באוחרס ואת קולו‬ ‫ק ישיזפו ‪.‬הראשונות מחני על ידי ^א־־נוצר ^ ^ו א ל ל‬
‫סחענו כו' וכח״ש ז״לכי אז הכירו כי‬
‫^ ן ן ן מ נ ר י י ^ ד י מ י ^‪ 2‬י ע ‪ :‬א ג ‪3‬י ^ ך ־ ך ד ן ‪,‬‬ ‫קנכיאים ויאמרו עדיהם הנו׳כי אאת‬
‫אין זולתו _שחנע הקכ״ה אפי‪ ./‬קול‬
‫הוא מה שאני חשחיע; אותו ולא מה‬
‫הכרה' כל ' יאחרו שיש שני חלילה‬ ‫^ [ א ת ם ע ^'‬ ‫סלסהעידווזהו ישחעוויאמרו אמת‬
‫והכירו אחלות דין זרחחיס כ קכורש‬ ‫אך מה שאני אומר שיהיה לעתיד ]אס^יוז^א ו‪?4‬נ^^ ‪ :‬גם־מיום אני הואןאץמ^די•‬
‫כחקוחו ועוד אני אות׳ כי אצ״ל כיוס‬
‫הראשון של כריאס שלא נכרא שום‬
‫^ ^ ל ^ מי ישיבנה ‪ :‬כ ^‪ .‬מ ר ידןה נא‪.‬לכם‬ ‫אתס תהיו עדי כי ■אני מגידו'מעתה‬
‫^^^^^^בכלהוה‪ 1‬ךךתי‬ ‫מעתהוצס‬ ‫*אי תעידו כי'‪,‬אלי הגדתי‬
‫חלאן שלא יאחרו מי ‪ b‬היה״חותת ‪P‬‬ ‫עללי אשד‘גיע‘ תי‪ v‬הוא מלן המשיא‬
‫שנאיתי יוס לא היה רק הואלנלז‬ ‫^^^אג^ותךינתם ‪ :‬אנ;!ה‪5‬ך־ז‬ ‫הוהו‪.6‬י שימעפתה‪ :‬ואז יגיד■לי לן‬
‫שנא׳נועה׳ שחים לכדי כו׳ חי‪,‬אתי‬ ‫דכיתי חעתה ■ופקא תאחרו מה הצע‬
‫כתיכ כי אם אפי׳אחרי כן אין כת כלל‬
‫אמר^יהוה‬ ‫כה‬ ‫‪.‬‬ ‫^^^^ראלמלכבם‪:‬‬
‫שנדע לדכדחע^‪:‬״כונעילה‪'1‬כיי‪:‬זיס‬
‫חיום ההוא יום‬ ‫גס‪ ',‬י •׳י‬
‫וזהו י י‬
‫חלאך‪,‬׳ ״‬
‫לשוס ' ^ ‪r‬‬
‫‪.‬׳■׳■״ ‪y‬‬ ‫ו‪..‬״‪-‬‬
‫־?^•־ ׳* • הנולנן•י‬ ‫די;־‪;;':‬״־־‪.‬ז‬ ‫■י ׳‬ ‫פתהה* יי חלהגירי׳פז'‬
‫חנהויריפז■‬ ‫ולשתויןוי ן ‪ : :‬פ ת‬ ‫ההס‬
‫׳^י;ס ז נ ש ת‬
‫להוא והלאה‬ ‫ולחהלוא'‪:‬זה הנהזה אריטמוה חכחה׳ טעח^ אחד לקטן תדעו׳ זקאחינו ; ‪ ' .‬ן ראשקשל כריאה והלאה אשדחהשניהיז חלאכיס נס חיום לו‬
‫היית‪/‬כן קחנו והלאה אני ה‪1‬אלכדי‪.‬כי‬ ‫לכדיהיי תי כן‬
‫‪.........‬‬
‫‪...........‬שאני‬ ‫‪..........‬‬
‫כיוס ה מ א‬ ‫^(‪.‬חנהז;׳ ‪:.‬־ ‪.........‬‬
‫אניהוא כי‬ ‫זכית ‪..‬‬
‫יהיהלכס‪........‬‬
‫‪................‬‬
‫חופת‬ ‫‪.........‬‬ ‫‪. .‬‬
‫עתהיליפה כלי‬ ‫ליכיעלילי חה סתדעז‬ ‫_____‬
‫זנו ית׳ חעתה״ בי יכא דכרו' כלי‪-‬ספין מש"כ אם לא הייתי חודיע לכס דכד‪.‬ל ‪'.‬אין כס חחש כלעדר והראיה כי ואין קידי חציל ככל פ‪1‬רטכות סהכאתי על‬
‫כל אומה ולשון וגס לעתיד אפעל וחי יסיכנה ‪:‬‬ ‫כי לא היה לכס כחהשתאחיגז שתהיה לכם בדבר'זכית• האתנה ליגאל^ ‪.‬‬
‫אחר ה׳ כו' הנה בחלת בריחים נשתנו הפרושים כי יונתו׳‬ ‫בה‬ ‫’ ‪1‬עוד' טענה שנית׳ודיא לי ותב ינו כי אני לוא כי תראו כי אין בו יתנרן ••־‪.‬‬
‫סיכוי־ חלילה כי אני שאמרתי ־וה צתה אניא הדכד‪-‬כעצמו לעתיד כזה • ‪ .‬׳‪ -‬־ ׳ • ; תרגם סהםמפוטי הספיב והרד ^ פירש שהוא כאומרו כרוחי‬
‫תבינו כי אנל הוא‪,‬שדכרתי יי‪,‬עוד’' הגאולה הזאת ולא היה‪_.‬אתד פועל י ו^ל פי פירוש וה נלזשן דרכנו גם שהענין רחוק מאד מדרכו ואומר כי‪.‬‬
‫הנה הנביא אומר לאסירי התקוה שבגלות הזה האחרון אל תתלאשו חן‬ ‫הצרות כעת הצרה ומייסר את העוכריס כמונו לגלית וא׳ מכיא הט!כות‬
‫עד‬ ‫הרחמים כיהנה הואית' גאלכס קהש ישראל ממצרים הוא ולא מלאן‬ ‫לפתידכי אם ־תכינז כי אני לוא׳וגס תשכילו כי חלאצים שמצד הקדושה‬
‫וגס כבבל חסתי עליכם כי הנה למענכס זס כי הלא היה מספיק אבא‬ ‫המשחשיס ‪ ,‬לפנייכחרוס אינם אלוחה גס העזכדיס‪ ,‬את החצוטש כס‬
‫לגאלכם חגלות ככל כטת^הגאז^ה אחר חלאתלחרכות ירושליס שכעיס‬ ‫סרי העמי׳ כי כלס הכל כי הנה מאשר לפניה׳סל׳פי קדש החשחשיס לפני‬
‫שנה ולא עשיתי כן כי אס חאז גליתם' שלחתי ב^ ה ומפני ככזד שחים‬ ‫כחרום• כודאי שלא יהיה חי שה ואינזצראל כלומר כי כל שרפי קדש׳כלס‬
‫לא הזכירה כפירוש והנא כי שילת שטנתו כי גלו לכבל שכינה כחהס‬ ‫בוצרים מאתי ואןן מי שהוא מצד יהיהאל״וא״כ חכ״ש^כלתי מסחשי׳לפני‬
‫•‪/‬‬ ‫וכאש אחר כהסתר סילות השטנה כן אמד דלן נסתר הורדת כל פחליא‬ ‫כיהסחצוניס חתייחסיסלאחו־ישהואחצוניותוטוחאהשלא יהיה ׳‪ L‬וזהו‬
‫של חעלה קדישי עליונין אל חון בכל והוא כי; יש שני סוגי חלאכיס\מ‬ ‫ואחרי לא יהיה וגם זה תכינו בקה שתדעו הדכר העולמי מעתה ותראוהז‬
‫מלאכי ארןישל׳( ויש מלאכי ח’'לנהנה‪^,‬אכי א‪/‬י כרחו חלצאת חוצה לארץ‬ ‫‪ ,‬לעתיד כיי תראו כי לא היה'כת׳־ כחלאן‪ ,‬קדוש ולא כחצון אשר פכדו‬
‫כחאחרס ז״לעלפס‪.‬־ק עולים ויורדים בו־ חלאטסיסליוןהו‪ . .‬כארץ עלו‬ ‫אותם הגוים חי שהיה זנו צח לענל ש^ יהיה בדנר ’ אשר•־‪.‬ייעדתי ולא‬
‫מזלתיס צבלתי צאת חוצה לארץ ועל אלהידכר פה ‪ .‬לסתר מפניככודם‬ ‫ד ‪ -‬ך ־‪.‬׳ ־■‪ -, ,‬־‪:‬‬ ‫יכא כי אשיכאישר דברתי ק‬ ‫־‬ ‫־‬
‫אנכיה׳וכו׳ לאוילכויס לכ הכפל כאומרו אנכי' אנכי וג ס^ י ואוחרראוכחה חיככתי אתכ׳ כי אות ‪0 6‬היו עוליםכרוחי׳‪ •,‬כי מאן‬ ‫&‬ ‫אנכי‬
‫הגיע יעקב להר החזריה לא המתינו עד צאתק חתחוסי >‪ pf‬ישראל כי‬ ‫‪ ,‬א‪1‬חרו מכלעלי ולא אח כלעדי ״ ועוד כי הגדתי והשחעתי הזא‬
‫מיד צרחו ועלו אותם הכחחיס חח״ל הורדתי או‪.‬תס כריתים כלס שלא‬ ‫כפל עכון וחלות שונות שהן שתי עושיוית* ־ ועוד לחה ^פסיק נין׳שתיהן‬
‫הנחתי חכל קלושיס שבארבע החנות שכינה שלא הורדו ככלי; טס‬ ‫כחלת והושעתי ♦ ועול חה עניין אוחרו ואין ככס זר כזה כי גם אס היה‬
‫היות ‪ 00‬חוצה לארץ‪.‬והוא חאחר ספר הזוהר ‪: ,‬על חראית יחזקאל שראה‬ ‫*י לא תבצר ההגדה והיותם עדיו' * ^ ’ועוד אוחח׳ואני אל־ שהואחשולל‬
‫שכינה בכל ארבע מתנותיה וסיפר כל פרטיה כי‪;.‬היה הטעם לחטן‪.‬נחם‬ ‫לבנה * ועול אוחרזנס חיוס׳שאעו אומר‪ .‬חאיזה יום »‪ '1‬׳ ׳‬
‫לב ע ‪ 6‬כני ישראל אשד באן אז בגלות כבל ט היו חתאבלים ובוכים‬ ‫הנם מראות ני עיפ היואז ית׳׳אלהינו ככל הכתוב כסמון הלאן‬ ‫אמנם‬
‫אין נעזבו ונתגרשו חאת השכינה על כן לישכ‪.‬דעתם הראם הוא ית׳ כי‬ ‫׳ נפלא לחה עזכנו כיד גויס אסר שנא'‪ ,‬לבז׳ וחשיסה לזה אחר‬ ‫׳‬
‫לא עזבס כי אם אדרבה שכינה וכל פחליא של חפלה אתם ווה היה‪ ,‬סיוע‬ ‫אנכי שהייתי כזחןשליתכס • אנכי כעצחי אשר כיעתיצחתיכס כי כזה‬
‫הייתי לכס חתנהגכרחחים כילטוכתכס הגליתי אתכם וזה אמר'י האז־ ליגאל בהגיע גטל הגלות כל ישארו ננ‪3‬ו‪,‬עיס‪ :‬בבוץ טוחאתם‪.‬על‬
‫עזן אצלם ונשיס נכריות וזה יהיה מאמינו‪,‬יתכרן למענכם שלחתי בבלם‬ ‫אנהי אנכי ה׳ כי ה^ הוא חדת רחחיס ואשר תראו כי כעת־ צרתכם א*‬
‫שהוא את השכינה והם שלא להזכירה בשחה‪/‬קפני הכבוד וגס והורדתי‬ ‫חלגזיס ההס נושע על ידי שר צלו החושייעו אל תתנו י זז כחו לשרו כי גם'‬
‫את הכריחיס קח״ל הבורחים כי אז היו עולים שלא לצאת חוצה ועתה‬ ‫טהות עתרו אינו מבלעדי חושיעו כי אם מחני הואי כי אני הוא הנותן כו‬
‫הורדתיס שלא כרצוני* וזה יהיה מאחר הנביא ‪ .‬למעלה על זחן החרנן‬ ‫כח לנגסו׳ז חיל נמצא כי אני עושה הכל והראיה כי הנה אנכי בחצריט‬
‫תו אראלס צעקו חוצה כי מלאכי השכינה צעקו אין היו יוצאים ׳‪.‬עס גלות‬ ‫תנלתי כל מכה וחכה שהייתי חפן להביא ( על חחצריים גקצרים ואלו‬
‫פנינה חוצה לארץ ותכפל אנחתם כהיותס יורדים שהיה בזמן שהכשלי ‪.‬‬ ‫היה כח בשרו של מצרים להציל את עמו מידי לא היה לי להגיד סתחלס‬
‫אשר ירדוחכנוש הארץ לבבל היו‪ .‬מרננים‪.‬שנמצאו החלאטס‪.‬צועקים‪.‬‬ ‫״ליי ק יתאזר ויכין כחותיו ' ׳ להציל את עמו אן‬ ‫יוה שהייתי‬
‫ובוכים בבואם כבלה זכשדים בדרן ההוא אזהיתה רנתס באניות ו כ >‬ ‫לצלתי יושעו ישראל מתחת ידס אן הנה אני ה גדתי ואחר כן והושעתי‬
‫צי לקצר הדרן הולכים כאניות על נהר פרת מגבול ארס צובה על ככצ‪.‬‬ ‫הנה כי הבל החה שרי עם ועם לפני ושמא תאמרו אס כל כן אני מחכם‬
‫כנודע כי הוא דרך הכולכיס שחה עול היום וזהו והורדתי כנ׳ וכשל; ‪0‬‬ ‫לתה איני דוכד אתכם ולא מתגלה אליכם כלכס אל תתחהז חזה‪,‬כי הנה‬
‫כאניות רנתס ואומר הזא״ית אני ה׳ קדושכם לומר אשר היטבתי אתכם ;‬ ‫העיכוכ מכס הוא כי הנה "• והשחעתי קילי אתכס פניס בפניס את כל‬
‫בגליות ה'אני ה׳ שלא שגיתי כיקדוםכס אני כלומק כיאין חלאן־לכס‬ ‫־"שפסקה‬
‫זר שהואי ^כה״יות ‪jyu‬‬ ‫אין ככס ‪n‬‬ ‫אשד ׳‪1‬־ ‪j‬‬ ‫היה י כזמן‬
‫׳‪'!.‬ץ׳•״‪/‬‬ ‫אן ־*■■‪s‬‬
‫כסיני ־■ן‬
‫קהלכם‪-----‬‬ ‫־‬
‫יקרא קדושכם זולתי' חצדנפשכם בורא ישראל אכיכם הוא חלכנס‬ ‫^■■ •‪* ‘ ■ ■^a‬ו‬ ‫*‬ ‫‪rSf5^ 1t‬‬
‫זוהמת נחם מכס שהנחש הידוע שהוא הנקרא זר לא היה ככס כלומר‬
‫קצדגויותינס ■‬ ‫־‬ ‫י • י ־‬ ‫סאין כן כאשד‪ .‬עשיתם את העגל סהחזרתס ככס מקש את הזר ואז לא‬
‫כה‬
 ‫‪-‬‬ ‫‪ ,‬י^עיה מד‪ :‬מראות הצובאות‬
‫!‪.‬״‪•,‬מחתעתז‬ ‫;‘‬ ‫תהיה תשעת© עתה ־ ׳‬ ‫‪.....................‬‬ ‫‪r7«!1‬‬
‫תניני^ג‬ ‫התקזת בעתו נ ה' כ י מולה‬ ‫‪.‬‬
‫^וזזיול יזם‬ ‫למעני^ון בואתשתכי׳ ‪i0|WHjp‬״‬ ‫מצלי© מ הנ ה החולא שיעלה עליה© הלא אפשר תהיה א‪ 1‬חתמת ללכים‬
‫‪».‬־ ליהז די‪1‬‬ ‫עקי והוא ‪jw‬שיבא לן ומן סנשפ^י'‬ ‫אס תצש־ט לעבול ללך י תי סונ הל ת או מפגי לוחניס בני אלסזדיס‬
‫החיתה בי אזאמהעתיל ליץיז‬ ‫‪,‬‬
‫אלורי׳שיקיעו עליכם אוחפניחיות‬
‫הנ‪ 1‬תן ‪ 3‬י םדר ה וב מיס‪7‬ן?ים נ ת י ב ה ‪ . :‬ה ^ י א‬ ‫‪5‬מ‪37‬ד נחש שרף ומ^ןא למיס אש‬
‫ת ד ע ק ב ב ^ ב ל‪ :‬קו מי‪1‬י‪??.‬י־ ' תרעב ותשוב!‪®,‬בה שלייזה‬ ‫ר ^י מ ס ל ס ע ל‬ ‫נצטרל לבא בחלנלןגן ליקבן כלתי‬
‫ישלאל ^(ל תילאז ט על רבד היקים‬
‫‪ .p,‬עאןחל לן ספל אתה למען תניח‬ ‫כ ‪ 1‬של‪/‬הנכו• ; אל״־חזכרו רא שנלת לקדסנירת‬
‫»•» אחרו‬ ‫י׳ ‪ '• T .‬י*‪* .‬י׳ • '= ׳ '*^ ‪.‬‬ ‫־•;‪ :‬־י׳• ^‪.‬׳ •‬ ‫ונהרות ‪3‬נ«ןו ‪3‬ה׳ ני כה אקל‬
‫?נותן ביס דלן שהואביס סוף ובמי‬
‫לן מעשי! ושואלי©־‪ ,‬לו העושה ‪P‬‬ ‫^^^והאףא ש*‪ 3‬ם _בםךנר דרןי ?ישימון‬ ‫עזיס של הירדן ב^ב© כי קרען‬
‫!סבילכס !א© על ®ל עסוקלינה‬
‫‪ 31‬ן מה מ‪0‬פ®‪1‬נותן את הדין יא‬ ‫^ ^־ ה מגי ם‪ ^ 1‬מ ^ ך *‬ ‫הצלי© אתפס הלא ®א ית הקוצ^א‬
‫לדאומדיסלא הלא אתה הוא א®‬
‫עשית ואו משפר נל מעשיו היעי‬
‫ת‬ ‫‪1‬‬‫^ה;^ק‬ ‫כ^ים־ק‬ ‫נהרות‬ ‫מי‪.‬ם‬ ‫כמדבר‬ ‫~נתתי‬ ‫‪9‬‬ ‫ילכב וסוס תיל וע״ן ביקי שקיה בליל‬
‫הכסת כי כל תיל ‪ ,‬סנתדיב יתל‪1‬‬
‫אשד עשה וזהו ספל אתה למען תניח‬ ‫^ם־דןו;יצרו^י לי תהלן־ץ^ס^^י‪: /‬‬
‫ישכנו בל יקוסו דעכו כפשי^ כבו לדי‬
‫ושמא תאחד כי המונות נטבע הח י‬ ‫ב ^י ^ ר א ^ ‪:‬‬ ‫ו ל א ^ ־ א ת י ר ^ ר א ת ‪ ^ 1‬נ| ב‬ ‫נגדיאל שנפת אש כשסמם ולא של‬
‫לכם ולמה אחסיר ׳עליכם כי ה ״‬ ‫>י אס סכ"כ ^ ב ה נסלאותי וקופתי‬
‫אדם הראשון היחל ואחריו ‪ .‬כל‬
‫כבדתני‬ ‫הבהיה‬
‫■‪; ’ /‬־י••( ‪’AT : ■1 ■J J‬‬
‫שהעלתיה‬ ‫לא־״הביאת‬
‫*‪ "■ /‬״* > ׳" י ־'^■‬ ‫!גאולה זו כי אז אל תזכרו ר ^ מנ ת‬
‫»מ‪ 0‬ון כי מ ח מ חזצבתסאינו לויי‬ ‫^כןחה ולא ןזונעתין;‪n p ^3.‬‬ ‫כי גלולים יהיו ם‪3‬א‪1‬ת האתלומת‬
‫כי הלא הוא חטא ך שהוא ‪ .‬חסא ח‬
‫^^^^‪.‬מם‪;{:‬ן?^^החיתגי‬ ‫יזהיאשונות כי לא תוכלו‪ .‬ראשונית‬
‫כאמור כלומר אן אתה פשעח י‬ ‫כחפלת סנחריב הגז"‪ .‬ויןדתזניות של‬
‫בלבד אתה כי אסומליציןתחת החויי‬ ‫^ ? כ ך ת ג י ב ס ט א ו מ י ף ^ ^ ^‪ /‬ני ‪ ^ 5‬ו נ ר ת י ך ‪:‬‬
‫י^יאת קצדיס אל תתבוננו כי גלולים‬
‫אותן בתשובה הנההס פחעז ?‬ ‫א‪ 3‬ני‪ .‬אנ פ הו א פ ח ה ^שעין‪;:‬י‪3‬מ?!ני ו ח ט א תיף‬ ‫תדאי את האחיונים ולא ת ^י ט‬
‫ל א אז כ ר‪ : ,‬הוכירגי ג^עפטה י ח ד ס פ ר א ת ה ל מ ע ן ‪ .‬והואהאןקלי© לן אל תידאמהכ®’ ^‬ ‫הראשונים בערכם ועל המדברות אל‬
‫תחו® מחיות• רעות ‪ ,‬וסצחאלמיס‬
‫הנני עושה חדשה באין שהוא נסים‬
‫ני; ואחלל שח קד׳ע ואתגה ^ ח ר ס יער‪,‬ב ‪ ,‬לחלל שרי קדש והו־ חאמרסז^ ^‬ ‫?חודשים מהלןידחיסהלא תלשה‬
‫י ז' ז‬ ‫־■ י‬ ‫■י''" י׳׳■•' ‪ ■•■’! I‬ג■י*‬
‫‪ .‬הסוס חילל מחל» וסליה ששיג הי‬ ‫״י ‪-‬‬ ‫‪.‬וישראל ?גדופים ‪:‬‬ ‫>י‪.‬תלאוה מין בעין ואס כן קל‬
‫לבל‪ -‬יףי‬ ‫ית' מינוי‬ ‫^ ח ר כי אף אשים נמדכרדרן בל‬
‫הפבשתיה והיה‪ :‬סיג ה ‪®T^wiSia‬‬ ‫מ ר ‪ C ap• 44.‬ז ן ל י ז ה‬ ‫תיראו מחיית הלודגרוגס ’ל ן ״‬
‫‪ ,‬כו׳ואין פשע גזול מזה להחזיח^^^‪5‬‬ ‫הצמא ט נס אש־ם‪ .‬בישימון נהיות כי‬
‫^‬ ‫* * ‪ .. ,‬דייג ‪ , - , .V‬בל יתקנו מעפיהס‪ 1‬מדכי‬ ‫׳‬ ‫_‬ ‫אלה עהראשונית שעשיתי‪ .‬ביניאת' ׳^־ ‪. ,‬‬
‫׳ ‪ - . - V‬הגלותשאחרההרק ‪0‬כלזה‪ ^ ’^^,‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, t‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יוצרים הן ואחר שאעשה חןשה כ‪. 5‬‬
‫תקזן להביא הגאולה העיקרוע ע״ד הל הנחמות ©ה© על החלבן כאי‬ ‫‪ pff‬הישנות ו ש הנני עושה תלשה מת^הומ״כ ש עאף‪:‬אשי‪5 0‬נממ■‬
‫‪.‬‬ ‫נקמו נחמו עמי חסם והלאה שקד‪3‬ד‪.‬עלההרו‪.‬ן סעריזן לא היה‬ ‫כד שהן מהישנות ^ ‪t .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬
‫‪ .‬שקע נו'אחלי אוסלו היות ישראל כפדי טובה‬ ‫ועתה‬ ‫‪ n‬ב ב ד נ י מית השלה כו׳אחלי אומלו כי נס לעידד »®‪ 0‬ב^וגר‬
‫מיס נהרות בישימון כאשל עשה במדבר ב‪5‬את ישראל‬
‫‪^,‬חחץ לבבו גא‬ ‫‪ :‬האלליס לדבר על לב יעקב אבינן‬
‫אולי להעדר כשלון בניו תאבד תקיתיאחמת טובם החקוום לעתיל א’‬ ‫יקצריס לבאי© לסהיהברות לקב!( גליוין אמר עתה אן בזאת שלא‬
‫על העתיד ידבר כל זה זהנהארו״ל כי לעתיד »חגא ‪ .‬יעקב בגאולתני‬ ‫?היו כפ‪1‬יי טובה כאשר הייתם נימים ההם כי הלא אז יותר היו מחזיקי©‬
‫‪5‬י טובה חיות השלה תנים ובמת יענה וחכבדי׳ אותי על שנתתי במדבר ‪ .‬שנאמד כימי צאתן מארן מצריס אראנו נפלאות על ק אחר &יוה ומתא‬
‫ן^‪^,‬ן תעמול להםא*‬ ‫כו׳ טס היות ני קצרה יל שליחןעס ‪^,pp‬‬ ‫»וי‪ 0‬מרות בישימון עם היות פלא בשבילם עטיתי כי אס להשקית עיר‬
‫היית כי ‪ r‬ג© םה’*ז‬ ‫הלא מראשיתן היית לי כי מא‪ 1‬נקראת יעק^‬ ‫נחירי ועס זו יצרתי לי מ י שתהלתי יספרו שהיה‪,‬להם להחזיק טובה‬
‫נראה שהיית מתנהג בעוף‪:‬כ בקחתן‪ ,‬הברכות והבטלה ‪ ,‬ואשר ‪f ’®f‬‬ ‫נעצם אדרבה יוצא אותי ^־את יטקב להחזיק לי טובה והיית בלתי כשי‬
‫?מנה בתואר יעקב וטמא תאמר ני יגעת ‪>3‬אחר פובן אלי ונקראת ־ טס לבן בהמנאת המקלות מכ״ז עבד היית לי כי הכל היה לפס שמי י ;‬
‫! ____^‪-‬זייץימנה‬ ‫־‬ ‫בשם ישד^‪. .‬אחר העשות המשכן שיגעת בשבילי שהוגעתץ ותהיה‬
‫שכן כאשר נקלאת ישראל‪1‬ג© ישראל ע© ידותו בלתי עושה ר^י^י^^^‬ ‫היגיעה‬
‫!ערן שאר האו?«ת הנה בתיתי בז מאז חלקתי האומות ושמא תא״י ‪P‬‬ ‫תמורת אשר קבלת ממני הנה לא הבאת לי שה עולותין כלומר לי‪.‬בשבילי‬
‫^‬ ‫הלא אק טושים רצון קונס ואני איני וותק ואיננה‬ ‫עאהנה חלילה רק בשבילן סתתכפר על עןןקתשגה או על ®זה או ע‪5‬‬
‫אמר ה' הנה כל הדברים הולבי© אחר שורש© וטיקרס וג© אם ישי‬ ‫| א‪ 1‬שניתק לעשה למ״ד* חבחץ שזנחת לפני לא כבלתני שלא היו ש‪5‬‬
‫היו מתחלה בלתי יאוייס שורשם לא יכוב ואליו ישובו וראה נא סוי®‬ ‫^‪7‬ה אשר הס גלי שן הנקראים כבוד כת״ש ז׳*ל בויקרא רבה פ' צו על‬
‫כי טיב היה כי אתה ה‪1‬א גוע סולשס והל אני ה' עושך סהכ‪7‬לחי איפומן‬ ‫וזבח תודה יכגדנני ענקרא זבח של תודה כבוד וזהולאכבדתט כי לא‬
‫מאיכות עשו כי הוא יצא איש שעיר ואדום כח״ם ז״ל כל״א‪,‬שעירים ירא ^‬ ‫»גחת רק של חטאים ואשר הייית מביא חנחהלי אפר איננה טל חטא לא‬
‫כעבדתין במנחה להעחים עלןן שתביא לי דורון מתייחם אל מ‪ 5‬ן גדול ©‪ 0‬יאותן עשיתי איש תלק כמו שאמרו ז״ל חלק אלוה ממעל וזהו ה פי^ו^‬
‫‪ P‬ע‪3‬טן ועורן ^‬ ‫ןיןנרן ‪gpjp jjp‬‬ ‫‪ ©J‬מצ‪ 7‬ק‪,3‬ף‬ ‫ממלכי הארז לפחות רקלאיהעבדתין כי מעט סולת וכיוצא ולא‬
‫נדי‬ ‫!היותן בבטן מתקוטט עס עשו ‪ ,‬כל׳א ויתרוצצו‬ ‫ייךים‬ ‫תונעתיןבגנונה שצויתין לתת על המנחה ‪ ,‬כ‪/‬אינה דבר שדמיה‬
‫עוזר לן בל ינצחן לכן אחר כי מאז עשיתיך ‪ .‬טלה טהור אל תירא‬ ‫כי לא קנית לי בכסף קנה רון לבונה שהיא בסל וק}‪ 3‬ובקין לא החיתני‬
‫אל‬ ‫יעקב וגס אל יירא ישרון הס’ טס בני ישראל כי בחלתי גי‬ ‫כלוחיאס תאמר נא ישראל הלא אתה ה" איזרת טבזבתיס לא כבדצון שלא‬
‫יפיק על לעתיד מתן לנו הוא יתברך חסד ורחמים כריל׳® ’ ^ ^‬ ‫תיו רק על חפא והנה לא יבצר יזהיות גם קצת של שלקיס ותולה לרא הן‬
‫ם י'‬ ‫^‬ ‫תירא שאפזבס שהרי קראתיו ישמן על כי‬ ‫איות שהקרבת אן מעט וזהווחלג ובקין ה© מיטב ומבחר הזגחיס שהם‬
‫וא׳חמ״ן שמס הכולל עולי© חמשים ושבעה כחספר ‪ \ A °‬מ ר ^‬ ‫שפפין‬ ‫תודה לאהיויתניס‪ .‬נמ‪ 1‬ט הי‪ 1‬אן אדרבה העבדתני גחטאתין‬
‫' בי אל‬ ‫’י’®‬ ‫שה© חסד ויחירס י®’י® ®®^*‪1‬‬ ‫השרים'‬ ‫אל‬ ‫©שפחה תירם גבירתה שהשכינה תריק ותתן השפע והברכה‬
‫איפס‬ ‫תירא שהעדר כשרונם יתחיד כי הנה ‪ :‬אבשרן יסזיי‬ ‫הקצוניםוצא אל נשמות ישראל בניה וזה כשהאשחזת קליס שה© חטאים‬
‫ני זיי‬ ‫‪*A‬‬ ‫יעלה טל רוחן כי לא אמצא הכנה לססיר‪■:‬‬ ‫ואס הם עונות הוא גדר גלול המתייחם ליגיעה וזהו הוגעתצי בפונותין•‬
‫ושמא תאמרו בני הגלות החי הזה האחרון ואהה אחננו איכה נפשה בי‪.‬‬
‫‪«*^A^ I‬ולים על‬ ‫®י®*®‬
‫אותם הקיבמתפהיו או נאים פלחטא אינם עתה‪.‬ואין תהיה קקנתצו‬
‫‪ JfA‬רוחי‬
‫יבשהשקצת^תשנסקקאלהטיםוהיבשה אלהנוזליס כ ן ח ‪P‬‬ ‫אל‪,‬קח‪1‬ש» כי ^ כי אפי הייקי ‪ .‬מ^הל אז ע׳י קרבנוא אנכי הוא תקה כי‬
 ‫מד‬ ‫ישעיה^ מד מויאווו‪ .‬הע‪1‬באות‬
‫חלילה בזה יבחן אם יענה אחלי בא׳וק שאתם עדי‪ .‬הים אלה קבלעדי'‬ ‫ןרען כי להייתס זדסן תיטדיזגזעקדזש יהיז שותיס‪.‬גצחא ‪ .‬וחשק את‬
‫כי לא ענה זולתו ית' ואפילו קול הבית קול ה' לא נשחט ואין צ״ל אלוה מ* ‘‬ ‫מיי חיי עזלס חתקיר התכחה׳ והחיים כי טן חיים הן‪ 6‬ויתכן‬ ‫ייחי‬
‫על'‬
‫תקיפה _‬ ‫שאוחתו ‪.‬‬ ‫חשרי האוחית‬
‫‪..................‬‬ ‫גס־!אין‪.‬צורחחלאכיחטלהיאלשר ‪.‬‬‫‪..‬‬ ‫אם‬ ‫כלל שלשה דברים שהטובות נכללים כהם שהם חיי וחזוני וככיוהכהטל‬
‫ידו אז צזר חתוקיס שבעולם'שלאי יה יה חושכע חאתי וזהו ואין צור בל '‬ ‫חיי אחר אצק רוחי על זרפן כד״א ונתתי רוחי־בכם ‪-‬־וחייתס כחדזבר ועל‬
‫אדם■ את ‪■'■-nn‬‬
‫חוה"‪.‬‬ ‫וידע•‪ :‬יו‪1‬י««‬
‫כד״א‪aS‬ידיז‬‫יייוזתי »־‪' 1‬‬
‫' ידעתי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אחר וברכתי על‪ ,‬צאצאיך ועל‬
‫אשתו שה)א שהשפיע'בה הדיןת זרעל‬ ‫^^^^^;מבטן‪?1‬גזרן; אד■־‘ ״׳‬ ‫בני ״אתר ־וצחתו בבין חציר כו' והוא‬
‫־־‬
‫כך אין‪:‬צול■ שלא ידעתי והשפעתי נו;*‬ ‫שיהיו הם בין הגזים כצחח שבין חציר‬
‫שפעישעליידו נעשה צול־ '‪ ;:‬י ‘י;‬ ‫כי החציר ח הרה יחל והם יהיו בין‬
‫ו ן ^ ך * ו׳ פסל כו'‪:‬קלל הנביא את‘‬ ‫החציר כע‪/‬״ביס על יבליעיםלוחר‬
‫י ■ יוצרי הפסל כאשר קללס'‬ ‫ו צ מ ה ו ^ ב י ^ ח צ ל י■‬ ‫זר^ף‬ ‫יהיו‬ ‫שהגויס לא ירבז בניהם כי אס‬
‫דוד־ המלך ע״ה' באוח׳ צחוהם יהיו‘‬ ‫כחציר והם יצחחר ביניהם כעדגיס‬
‫עושיהס־כל אשד בוטח בהם ווה אשר'‬ ‫^ ^־ מי ם ז ה י ^ מ ר ^ ^י הו ה א נ י '‬ ‫הסעציערבהעליבלי חים שיהיו‬

‫ודוחיהסאשדיציירו בפסלס נל׳יוגצילל‬ ‫ו מ ב ל ^ ע די; א ץ א ל הי ם •‪ -‬ו מ י ^ צ מ ו נ ץ כ ן ך א ץ‪ 1‬גי ד ה ^‬ ‫עישקבקדוש׳בסודו׳התור׳ חהיקרא‬

‫ו י ע ר כ ה צ י מ ^ ו מ י ע ם י ־ ע ו ל כ ש ו א תי'ו ר תי וא<צ«ךז ‪ .‬על־ידי' הפסל■■'ואין‪ ,‬לומר *לי ׳ לוולי'‬ ‫“ ״ ’ ״ ‪ rcp’csp‬ע>קיקן ‪ 5‬ל »י‬
‫יחשבו'הס' שיש' בס מועיל■ ^ א׳ ק'‬
‫הוא כי אדרבא' ועדיהם התה' יוצרי‬ ‫^ ו ־ א ^ ‪ -‬ת פ ם ד ו ו א ^ ‪ 1^ -‬צ הו•‬
‫'׳■•‪• V‬‬ ‫־‬ ‫•׳•י■ ■י■ >■ ■י'‬ ‫י•‪-‬ט יי ויכתוב ידו צה שיקדיש‬
‫הפסל כי איין ־ בס* מועיל ולכן‪.‬חי'יתן‘‬ ‫יייי לעושיהס להשתלם במעשה יותר‬
‫שבל יראו י ובל ידעו היוצרי פסל כמו■‬ ‫מהתיר'ויהיה המעשה שלס בטוהר‬
‫הפסל עצתו לחע]'זבוש‪1‬על‪:‬אשר עשו*‬ ‫ל‪ 5‬טיכ וישר וזהו ונשם ישראל'‬
‫ושמא" תאחר הלא־ דוד קלל' את‘‬ ‫^^^^^^^וועריהנםהיזה^‘‬
‫‪■ ■■ . ...... ................ :‬י•‬ ‫’‪(S‬‬ ‫• — •‬ ‫‪IV‬‬ ‫־‪ ; 1‬־ • •••‬ ‫;‬ ‫‪T ■,‬‬ ‫המורה־ על יושר יכנה שעל סם יעקב‬
‫אשר בוטח■ בהם בלבד ואתה• אחרת^‬ ‫• • ב ל ״‪- :‬‬ ‫' ‪.‬‬ ‫■־׳ ‪: .‬‬ ‫^■‬ ‫י מ ה על קדושת ידיו גס תואר ■‬
‫גסאת״הבלתי בוטח• כי אסעוש?‬ ‫‪,‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ישראל שהוא ישרות לגג לעשן'הטזב־‬
‫והישר וגח״ש ז״ל נ' נקראו כשחו פלהב״ה־ צדיקים; ומשית דרושל׳ צדיקים־ ‪ ,‬לאתריםבשכר לז״א׳חייצר אל ופסל‘ נםן'' לבלתי־הועיל כלוחרלא׳יאתין׳‬
‫דכתיב כל הנקרא בשתי כו' יאחרכיאשריכתזכידזלה' שיזוא צדיק־לא' > שחשים אלם‪:‬עצחולעש‪1‬תכךאס'לאשתזשבשיש בוי חזעיל ואסיק בזטת■‬
‫ישמש לו ישראל לשם כי אם לכטי אן‪ .‬פחו גדול היהזנו שהוא ה' וזהו וגשם ‪3 -' • .‬ו הוא וכמאמר דור אמרתי ילא גלבדייהיו בושים יוצרי הפסל כי ^' ג ם'‬
‫ישר' יכנה •^ או כמו שאמרו ז״ל יזטוב והישר זו לפנים משורת הדין כלל • ■ כל חרשיסיחבריו סל ^שר יצר ‪ t‬ופסל נסך ; יבושו בראות את יוצרי הפסל•‬
‫כדכריס כי לדבר על לב יעקב אבינו בא האלהים־ אל יהרהר בלנואולין ‪ .‬שלא יראו ולאידעו כי אע״פ שהתרשים זולת יוצרי הפסל לא יצרו פסל'‬
‫»חםר הכשרון מבניו ולא תגיעס הטוב העתיד ובישדוית׳ כייוצאימעיו • עכ״זהסחאדם־כהםויבושועל צרת חבריהם' וחיד יתקבצו כלס יעחולר‬
‫המה וישונו אל עיקר בחשק נחרז והצד השוה שבהם הוא כי'כלס־יגיעו‪ .‬־‪:‬בקפחד מיראה בל יחרש' כהס בא‪ 1‬פן מ יתחבצו'כלם'יעחזדו לראות איד־‬

‫שראל שעם היותו מלכן של כל העולמות כלם׳ ־ אינו מכנהשם־■; ; החה ט כן הוא ואס כן לקה ה תעמוד בריתוק ועל אלה לא תפקוד שבל­‬
‫מלכותו כי אם עליכם וזהו ה' מלך ישר' ועוד כיעם היותו ה׳ישל הצבאות י• יראויובלידעו־לחען יבושו לבלתי עשות עול■ כדבר' הרע הזה בלא‪>.‬‬
‫כי כמוהם יהיו עזשיהם חשיב לו הוא יתברך ואומר הנה' כמה טענות יש'‬ ‫כלס אין מאל אתכם כי אס ע״י עצמו וזהו וגואלו של ישראל שהוא גואלו‬
‫לנלתי עשית הדבר הזה להסיר עתה ראות' !דעת יוצרי פסל למען יבושו‬ ‫• בעצמו מס היותו ה׳ צבאות שסוא&וה של כל צבאות כל־*' מלאכי מרום ולא■‬

‫תאחר שאת היוצרי פסל אעש^ישבל יראווגל^׳ילעו־למען יבושו הלא אס;‬ ‫לעכב כי הנה אין פחד כי ומבלעדי איןאלהיס וכראיג‪:‬כיהנה חיכחוני'‬
‫באנו לעשות לן־ לא בלבד יוצרי' הפסל צריך לעפות שיבושו ני אס גס הן‘‬ ‫חי■‬ ‫יקרא לשזן הכרזה כל״א וקראת את הקריא' ואומר הלין יקראת כו' כי‬
‫כל חבריו של היוצר אל ופסל ־נםן' שהם עובדיו וחוכריז וקוניו וכל‬ ‫יקרא קריאה זו לומד שמבלעדיו אין אלהים כחוני שאחרתי כך ויגידה־‬
‫החודים לו שהם ‪ -‬חנטאשר יצר אל ופסל נסך' ראוי שיבושו ואם ילקו;‬ ‫הגדה באורן כמשמעות הגדה ותהיה נערכות לי כחד'שהגדתי אני זה‪:‬‬
‫היוצרים לא יבושו כל החוןהעובליס־כי׳ יתלו האשס' ביוצרהפסל' שלא'‬ ‫מטחי עם עולם‪.‬שהוא מעת בריאת עולם הם ישראל שהם עס של עולם'‬
‫כיון כראוי ו!קו ואם כן צרין להסיר ראות ודעתיחכל• העחים יחד על'‬ ‫שבשבילו בראתי את העולם כ״דא בראשית ברא אלהיס בשבילי ישראל‬
‫בלתי השאיר גס אחל וזה לא חשג׳אנוש יי ועוד׳שלישית כי הלאי אס באנו‬ ‫שנקראו ראשית ברא ל‪-‬היס את השתים כו׳ששמתיו עולם אז־ מהעת ההיא'‬
‫ללקותהחרשי עצ;ם טושי פסל לחה נכה את אלו שבדור הו? והלא'‬ ‫ויעריך לי כל החשן שהיה חאו וגס חי כמוני באלהי יזעמי׳שהאיותיזת‬
‫מאדם הראשון עד כה ראוי; ללקות'כל האוחלס' כדוראנוששהיה עליין■‬ ‫שחס אשי התחילו לבא והם באות ואשר תבאנה ^ י י ן •תבאנה שלא■‬
‫אדם־הראשזן חי היחלו־לעשות פסילים' ווהויוחרשיס החהחאדם כי■‬ ‫^ץילילבא יגידו לחו לעובדיהם כלומד כיבכל אלהי העמיס לא ימצא‬
‫חרשים היו עושי״פסילים מאז האס אפשר שעתה יתקבצו כלס' יצוחלו'‬ ‫אל תפחדו‪.‬פןעון הפקדיפילבכס מורא כי הפחד יורההיזת‬
‫חקבריהסייפחדריבזשו יחד עסיבני הדוד הזס‪ -‬לא׳יתק; כלומר ואחר‬ ‫בבטחון ועוץ זה יטיל‪ :‬עליכם יראה וזהו אל תפחלו ואל תרהו‬
‫שזה לא יתכן־אס' ילקו בני הדוד הלזה הלא יאחלוי כי האלילים־ שהיו‬ ‫סייח כחי אל תראו כדעת החפרשים ואפשר אחר לשון זה לשלול אפילו‬
‫הרהר לחוש והראיה כי הלא מאז השחעתין|סשחעתה חפי שהוא בחתן‪ :‬בדורות־ ראשונים היויטוביס מאלה ותתחדש מכשלה איחיתי ועור טענה‬
‫אחרת כי אין אדם'חלקה כי אם׳ לאשר נו־ דעתאן־לא^" לבהמות והנה אין■‬ ‫תורה שהשמעתי והגדתי כו׳ והוא כיהנהארו״ל כי קזלה׳באומ׳אצכי ולא‬
‫ץיהלך‪ ,‬נשמע בכל העולם כיאחראלהים הנני משמיע" בעולם שאנכי־ לןבהחות חסרי דטת ־ כהחה כיהלא חרש ברזלחמצד־ יטרח עד שייגע­‬
‫ו לכלי אסישזולתי^חלילהיעכהבפניראחר כיגסהוא אלוה ועל כן ?גי‪#‬ה־רבה־ עד־ כידעדזאיךכח־עד גדדשאסלאהיו נזתניס־לוחעט־‬
‫חים להשיג רוחו אליו היה מתעלף וזהו לא שתה חים ויען ואיה חסרון‬ ‫איו ל שהשתיק הקב״ה עליונים ותחתונים שאפי‘ עוף לא צפצף שוד לא‬
‫דעת גלול מזה ואם כן את‘ חי תוכיח ותלקה את הבלתי מרגיש לומר‬ ‫געה חחוילאנער סישלאצנף ואפילו הקול לא היהליז בת קול בל‬
‫אם אלהיס הואיתחת היותו־ מחיה אותי אני חתעלף כחת בעשותו אותו‬ ‫יאמרו שהברת הבת קול הוא אל אחד נמצא כי ישראל הם עדים כי אין‬
‫זילתווזה יהיהטנין הכתוב הלא מאז השמעתי שטא מאז'בחתן תורה‪ .‬ושמאי תאחר־ הלאום יהיה־ ליגע־לעשות מחתיכת עץ• צורתאבריס על‬
‫כאוחדי אנכי וכו'השמעתי ק‪1‬לי בכל העולם והגדתי זה שאמרתי אנכי • ידי חקגות וגרזן שהוא'יגע בזרוע כחו אן אשר בנקלה יקח דף ויצייר‬
‫נהי צורנן אדס לא יעף ולא ייגע זלא' ישכיל■ סכלות'מעשהז'כסוג‬ ‫'׳^י^ין אלוה מבלעדי בשמים מתעל ובארץ• וכו'שאם יהיה זולתי־‬ ‫^‬
‫הקודנז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬
‫‪I‬‬
‫‪^ p j j 6,‬‬
‫‪ :‬מך מראות הצובאות‬
‫‪^1‬־'כג‬ ‫הקודםפחאהשי‪51‬יד*עשותו ^‪ 1‬מ הז^ ‪ pro‬זן‪ 1:‬א‪1‬חר»י‪1‬ר‪ 0‬מ‪3‬יס‬
‫ואפי ^‬ ‫‪ ” f[''° T‬חיןת‬ ‫הנייא יי^י'‬
‫י״^י'‬ ‫ייי^^ ^י״י ״ ® ” ״‪‘i‬‬ ‫®‬ ‫■‬
‫״‪I‬ו י‪ r‬ז ' שחלאהלי‬ ‫של אפר ‪" °‬‬
‫סכל‬ ‫רועהסל‬
‫היה רועה‬ ‫האחתהיה‬
‫שלפי האחת‬ ‫קיסרם‪ 5‬פי‬‫קיסר‬ ‫‪3‬ששות אותו שהוא אשי לא יעשה דק ציור על הדף » ע ה קו לשיעול‬
‫הטלו‬ ‫’י‬ ‫הנה אין ליפלא כ*כ כי הנה לב טוכ‬ ‫הקומה ואתר כן יתארהו נשרל יעשהו נחקצועות ונחחוגק יתארהו‬
‫‪.‬ירפל‬ ‫‪.‬‬ ‫סעובז תק ״‬ ‫׳(‬ ‫׳‬ ‫י ן׳‬ ‫‪,‬‬ ‫ההסכליס משוללי יגיעה נהלצ חוה‪,‬‬
‫לעטדע״אגא״יי^יי‬ ‫או■ו■ב ‪; 3‬ךעו•למ^נךב^צ^ו^ מי־־זי צ ר‬ ‫תקשני ט^;ן ס יביעה להתמי«‪,‬‬
‫לים‬ ‫האמת ותהיה יהיליפ׳י'‬
‫לריולא‬ ‫גולים‬
‫ו‪-‬פסל נסך לבלתי הועיל' ‪ ?n :‬נל־חבריריב>צ«‪:‬‬ ‫^‬
‫^ ^ ^ צו כ ל ם ! ע‪ .‬מ ד ד פ ח די‬ ‫אלתאמרכן טהלא\ג ®‪ ,‬זהסכ‪. 5‬‬
‫הפרני ולת חרד ואנה תץ‬
‫^;מעצד ופעלד־^בפח^;‬ ‫הל^אס היה מצייר ציור יבשו‪^-‬יחד‘׳‬ ‫מהראשון כי ׳‬
‫כבודכם ^לי״י ?' ® ’ ״דת‪/‬נפי‬ ‫יתל או כוכב שהוא קכוע כגלגל גס‬
‫דו ולא‬ ‫אותו רועה אפכ‬
‫וה יהיה‪ .‬קבוש בכית אן הנה עושה ובמקבותיצרהו• דפעלהו בזרוע נ חו ג ס־־ ר ע ב‬
‫חרש‬ ‫ואכל כפפי ”‬ ‫'‪ 0‬ו ז ^ ^ ת ה ם’ םמן;ף; קרש עצים^טה‬ ‫לתנניונ איש‪ .‬ואתר שעורת‪ ,‬לעשות‬
‫יציג איו נפ=״ אני‬
‫עציס בעל מלאכ׳‪,‬חשו׳ל פ’ ' ‪■JJ,‬‬
‫תכנית אישהוא עייפה אותו לעשות קו יתויוךהו בעןרך י‪^.‬שהו במקצעות ובבזחוגמ‬
‫אותו מפואר כתפארת אדס ואיה‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫עליו אני מדבר עד כה ג״ם‬ ‫שב תפארת א ך ט‬
‫ע!שם‬ ‫איפה ‪,‬תפארת אדס אש ממקומו‬
‫וינשל ולא ואחר הלא ‪ P2‬׳‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫רלזח‬ ‫לכרת־לוארזיכם‬ ‫ת‪:‬‬ ‫שבתבי‬ ‫ל‬ ‫יש‬ ‫לא יי^ש כי אס לשבת כיתוהאס‬
‫היואי׳ייני‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫<‬ ‫י‬ ‫*•‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫;‪T-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫■י‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬‫‪.V‬‬‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬
‫;הכ^ת גלול מוה לעשו'‪17‬גחת אדם‬
‫» ל' ! ״ ת א דין ’ ״ י ל ד י >״י ץ‪:‬‬ ‫’ ^י ל ?‪ ,‬ע ^ ל } ? ^ ם‬ ‫שעולתעל הצומת ועל הכ״ת ויעשוהו‬
‫סקרהיה^עושת בימינו כי הוא ק^ו!‬ ‫ן ה ; ה ל א ד ס ל^בער ך ^ ן ם‪ .‬ך ם ף ח ם י א ף ־ י ש י ק‬ ‫?־וגחת הלוחם‪ .‬הגרוע מכל סוגי‬
‫מכבודו ; ; ‪ ,‬ל א ‪ .‬א ״ י י * « ״ ז י‬ ‫ו א פ ה ‪ -‬ל ח ם א ף ־ ! פ ע ל ־ א ל ף ש ת ז ^ ^‪:‬שהו• פ ס ^‬ ‫הבריאה ועול יש סכל יותר‪,‬חוה‬
‫‪• ,‬‬ ‫בימיני ‪:‬‬ ‫הגלד והוא המשתדל לכרות לן ארויס‬
‫ל מ ו ‪ ^ 1^^ :‬ש ר ף ב מ‪ “ 1‬א ש ‪ . .‬ע ^ ' ״ ״ ח צ י’ו‬ ‫‪r!p ;i‬‬
‫ז ב ר ״ ״י ״זי ־ייי!‪ :‬״ ■ * ^‬ ‫ומפני שאינן חצנייס אצלו כיני ו‪3‬יגי‪.‬‬
‫‪j‬‬ ‫מה בצע שיזכור‬ ‫ב ש ר * א כ ל! צ ‪ 9‬ה צ ‪ >9‬ד ש כ ע א ן ש ־ י ח מ ף א מ ר‬ ‫עד יהיה לו ארז לוקת תחה ואלון‬
‫הע״א הנאחריס * ועוד אם‬ ‫ז ז א ח ח מ ו ת י ך א י ת י א ו ד י ‪ :‬״ ר ש אדי ת)• ל א ‪ ^ 9‬ש ה‬ ‫שהם כדברי מי שא!מ הרל״ין שתרזה‬
‫הוא שקורין אותו בלשון ערב צנובר‬
‫״ ז י ”‘ י * ' ■ ‪ /‬י‬ ‫^ פ ס ^וי ק גוז — ל ו ] ! ש ת ה ד ר ת פ ל ל א ^ י ו ו י א מ ר‬
‫סוגים הס שיש בעס הל ^ ז ‪.,‬י‬ ‫ואלון הוא ערמון ששניהם אילני מאכל‬
‫^י‬ ‫ולא עבדי אתה ׳ ועול א' ”‬ ‫^ ^ ^ ^וו ^ ^ א; סנו בי ט ח‬ ‫ל א לי ט ה ‪:‬‬ ‫מצרף אותם‬ ‫^‬ ‫שאינן ‪- v‬‬
‫חזקיס‬ ‫ולמת ״ ״ ‪.‬‬
‫■‬
‫מלת‬ ‫עבד לי אתם‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫;‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ת;ןיגי‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫בעני‬ ‫לי‬ ‫ויחזק‬ ‫חזקים!זהו‬ ‫יער‬ ‫בעצי‬
‫ועוד כי באומרו ענל ל'‬ ‫^^ ^^ הלא מר ח צ י ו ש י ב ת י‬ ‫ל בוו ל א ד ע ת‬ ‫יער וכלוה הואעלג א האדויםאל‪,‬‬
‫‪Z::r.‬‬ ‫•‬ ‫הפועל כי נטע ארן שהוא חין‬
‫מחינד כעב פשעידיכי ליי;‬ ‫במר־־אשןאף אפיתי' על״נחל ץ להם א צ ל ד ת‬ ‫ארז כנמצא בדברי רז״ל ארזים ארנין‬
‫‪1U‬‬ ‫ולא עזג^יי‬ ‫נברזשי' כי נעע ארן שהוא מין ארזים‬
‫עץ‬ ‫^לתוענה א ע ש ה‬
‫לאוי יאחד ם’^ ' ‪gy‬‬ ‫‪3‬ו ‪j5pp‬‬ ‫כדי שגשם יגדל אותו ועל פי דרכו‬
‫כו וגסה‬ ‫‪,^,pp'p^p^i‬‬ ‫מטלית כלפי מעלה ‪.‬פישלת גשס על א מו ד ‪ :‬רעה אפר לב' הותל הטהו• ולא~י‪.‬ציר־'‬
‫אל אומרו נאלתין לםון‪,‬עלי'■‬ ‫ז ‪ 5‬ר ־‬ ‫^ א מ ר ה ל ו א ־ ש ק ר בי מי ני ‪:‬‬ ‫הארקלגדל אדולע״א והתדוה ואלון‬
‫א מנם הני; קעחנו יחצאו ב סונים‬ ‫שמחזק בפני יעד שעושה אותם ביני אלח‪.‬יעקכ וישראל ס׳עבדי־אתהיצרתיךעבר“‬
‫‪ S‬הבלתי כשרים הנקראים‬ ‫גביני גס ינער מהס לתשמישו וזהו‬
‫לי^הי שך?;} לאתנ שגי ‪ :‬מדזיתי כעב פשעיך‬ ‫אל‬ ‫והיה לאדם לבער ולא שיעשה‬
‫יעקב זהכשיים הנקראים »‬
‫ישראל ואל כל אחד מהס ידבר הוא ית‬ ‫’‬ ‫■לכעגן‬
‫!‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‘‬ ‫אס‬ ‫תתלה ואתר כן יחס בשאילת כי‬
‫אל כת הנקרא בשש יעקב מדבר ואומר זכר אלה הדברים אשר דברתי‬ ‫תחלה דקת חהסויתס אף ישיק ואופה לחם אף יפעל אל כז׳ מהשאר‬
‫דופי על עובדי פסל וכול לברים אלו יעקב הבלתי כשרים נליטפכם‬ ‫והנה זה הוא חהתרזה ואלון החתוזקים בעני יער פיקת מהם ויחסכו‪/‬‬
‫לב הותל לכטית אתריכס אלא שתהיו עבדי ה׳ וישראל הם כת הנשיים‬ ‫וחהארן שהו׳ארז אשר נטע אתר שהגש' גדלו מה עושה מחנו כלא הוא כי‬
‫וכר כי עבדי אתה ואשר אמרתי וכר אלה יעקב‪ .‬שהוא בל תעביד ת‬ ‫מניו שרף במו אש זז״ש ל' יחיד ולא לשון רבים כאומרו למעלה ויקח חהס‬
‫זולתי כי אס אותי הנה מזה אתה מחוייב כי הנה אחר שאני יצרתין הצם‬ ‫ומה שתנין שרף הוא כי על חציו כשר יאכל יצלה צלי אף יחוס כו' שה!נן‬
‫עבד לי אתה כי לא יהיה מקנת כסף גדול מיליד בית וזהו יצרתיןפל^"‬ ‫והוא‬ ‫בי להיות עסותו עיקר מהארן שהיא ארו שנטעו מתחלה לסס ע״א‬
‫לי אתה ולכן כטבל שחייב לעבוד את לגו תתתייב ‪ pj»p3‬לי עבד*‬ ‫על‬ ‫בעצם‬ ‫חביב לפכיז ע‪ 3‬כן משקר להחזיק שקדו כי לפי האמת אף יחוס‬
‫יאמר כי‪.‬תואר עבד יצלק על גוף האדם העובל ועלכן אמר אל‬ ‫גחלי! ואומר דאו מתה סגולת אלהזת שישבו כי האת ושקמה כי חמותי;‬
‫תאמי יעקב כי אק בך מקני רקהנפש כיג שיתפיןבאדם אריוואחי‬ ‫מאז לאיתי האור סרס אתחמם בה חהו אף יחוס כו' כלומר תחצה‬
‫ואתר כך יאחד האח כי תמותי ראיתי אור להוטת כי אלה־ו מעין אש‬
‫יהק כה‪.‬והטף מאב ואס והנפש בלבד חמן לז״א יצרתין יכו׳ לומר אחי‬
‫אוכלה הוא חלילה ואש אין הדבר כן היה לו ' להפן ראיתי אור ואתר כן‬
‫ך^]‪ 1‬יאמן לא עשו לן רק מציאות הזרעה ואני יצרתיך כל ציור אברים‬
‫יזחזתי ועול כי אומרו לאיתי אור הוא מיותר ובסאחרנו יצדק ועוד יצדק‬
‫‪ 1‬וד נמצא כי גם הגיף אני מסיתי וזהו יצרתיך ובכן עבי לי אתה ‪3‬עצ®‬
‫לפי דרמו כי למעלה אחר עשהו פסל דסגזד לחו ופה הוא אות ויתפלל‬
‫ן שר אמרתי וישראל בי עבלי אתס יהלא תקפני אס כבר עבדי אתה חח‬
‫אליו ויאחל הצילני כי אלי אתה אן הוא כי פה ידבר באין שקמט עפה‬
‫ציין אזכור שעבדן אני הלא הוא כי ישראל לא תנשכי ולאאמר חנשני‬
‫פיקד קהתרזה ואלון כמדובר ״ כלל הדברים כי סכליס כאלו למה תאמר‬
‫בש וא התיו כי אס ביזירק לומר שאם תנשני את עצמך אקה מנשה וס״א‬
‫בל יראו ובל ידעו שנסיר חוש ראזתס ושכלם ודעתם והלא לא ידעו ולא‬
‫תאמר הלא סבלנו ייסורין וגלות ושמו אלין ומה לנו עור תשונה הלא‬
‫יביס כי כמעט סף חום הראית חכם כי עת מראות עיניהם וגס לא בל‬
‫הוא כי כנה מחיתי כעב כו׳ והוא כיהנהאיז״ל בגחא׳כיהשב מאהבה‬
‫ידעו כי גם טיזמהשכיל לבזתס ואס כן את מי נייסר והתה ^ י ס בעיני‬
‫ילזנית נעשות לו מניות ואשד שב מיראה נמשים לוכשגמת‘ ונבא‬
‫‪.‬‬ ‫‪--- -----‬‬ ‫העניו אס‪ . - , 5- -‬״ ״ « ‪^ ,‬‬ ‫הבשר ובעיני הצב ובל ידעו כי המה בהמה המה להם כאלו ב הדניי®‬
‫ע ך ע ‪.‬גלות ששגת מיראה ממיתי פשעיך ונפפז‬ ‫‪ J‬י‬ ‫אין אתם כי הלא לא דעת ולא תבונה לאמר תציו ונו׳ לומד העדרו ס‪ 1‬ג‬
‫ח ה חזקים שפעלת בהס נמחו ונפשו כע‬ ‫לי ממציאות! כי במה ששרפתי ונעדר מן העולם נהניתי כי אפיתי על‬
‫תקנת אח״כ החטאות נעשה‬ ‫העב כיפה ‪L‬‬ ‫גחליו לחם אצלה בפר ואוכל אןי ת ח איןלי מחנו כנאה כי אסתיע^ה‬
‫* ניקיא עב שהוא שיש בו כח מהעב זז‬ ‫וכענן קטאתין‬ ‫כי לתועבה אעשה נמצא כי לבול סן אסגוד*‬
‫‪ r‬ך נעשה בהם ממשות מה יותר חהנקרא פ‬ ‫‪,‬‬ ‫ויהי!‬ ‫^ ‪ T f t f‬אפר ובו׳ הנה בדברו דופי על עושה הפסל ראה ןר‪.‬נה יטל‬
‫שצ • תשוב מחמת יראה שאינה תשונה ך־‬ ‫מגמת עד כ ס א ‪,,‬‬ ‫*להשיב לומה תרדפני •תביישני ואט חרש פצים איש רש‬ ‫^‬
‫ט עדין יש הפסק והרחק קל ‪3‬י ‪5‬עשו חסאות‬ ‫‘‬ ‫‪_,ppp‬‬ ‫ונתלה והלא כמה מלכי!הערכי וקציני אלם יקדו וסתתוו לעז פסלי‬
‫‪!® r‬נה אלי ממש בלי הפסק שה‪ 1‬א כי תשוב קאהגם‬ ‫יי‬ ‫*‬ ‫‘‬ ‫־‬ ‫י‬
‫<»בזה‬
 ‫מה‬ ‫ישעיה‪ .‬מד מראות הצובאות‬
‫וזהו ובישראל יתפאר שע״י תיקין חייו שהוא בהפשטת זוהמת נחש כלם‬ ‫מיה אל תחשיב הגאזלה כי אס כיולז כבד היה כל כן נכזן הדבר חעס‬
‫או בשם ישדאל יכנו ואז יתפאר גס בזיו וקומה כמדובר *‬ ‫' ‪.‬‬ ‫האלהיס וחקזל האלהיס למשות חהו כי גאלתיך‬ ‫•‬
‫ר ך ! אמר ה' ס' אחר אוגזרו כל הייעודים הנוראים שיתחדשו השמים‬
‫והארן והאל עד יהיו כאשר ר‪.‬יה אלם בהבראו זן ובהיר כחדוב‪/‬‬
‫שחיס כי עשה זכי' הגה בספי כזוהר אחרו על פסוק כי הנה‬ ‫דנו‬
‫כשחיס החדשים יהאיץ החדשה אשר אני עושה אשר עשיתי לא‬
‫כיזההוא כבראהמולס כלומחדם‬ ‫‪ , . * .‬־‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫>‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫כאחר אלא אשד אני עושה הס שקיס‬
‫על כן כחרב עם אבינו יעקב שהוא‬
‫נמו שכתבנו למעלה המנטער בגלות‬
‫רוחניים חדשים קדושים נעשים וכענן הטאתיה שובהאלי פ^אלתיף‪:‬רנו‪-‬שמי ם‬
‫עמנוכחו שאמרו ז״ל על פסוק‬ ‫בי־ע שה יהוה הריעו• תח תיו ת ארץ פצהו הרים‬ ‫״’״י®‬
‫ויבער וכו׳אח׳ לן על מציאות כגאולה‬
‫חלכיןו; ןעל התמור©‬ ‫חפעבול‬
‫^ ט ^י הו הג ^ ^ ף ד^יך‪:‬‬ ‫העתידה אינה ־־‬
‫כגאולה הראשונה‬
‫שיתחדש האדם בייחוד ישראל מכל‬
‫אנניידזוה עשה כ?( נטרה ^ סי ט ^'בדיי ■ךק^נ‬ ‫כי בראשונה כשעלו חבבל עדיין היו‬
‫העמי בחירות ממלאך היזות סבישר^‬
‫בישראל בלתי כשדם כבעלי נשים‬
‫יתפאר הוא י ת שיהיו כאדס בהבראז‬ ‫‪P 9 9 p ? :^ %‬‬ ‫הארץ מיאתי‪ •*.‬מ‪ 5‬י‬ ‫>רייית וחגרשיס נשזתיהס על‬
‫אל תתמה כי הנה מבשרן תחזה כי‬
‫אני ה׳ מאלן ?זפשו שהיה לויוס עמן‬ ‫ןתולל משיב חכמים אח‪1‬ר גדעתם י ט ל ‪ :‬מלןים‬ ‫שנתעברו בדרךוהעדר תורה היה להם‬
‫עד היית להם• לחידוש שכתוב בה‬
‫כד״א ויתרוצצו הבנים בקרבה זה‬ ‫דבר'עבדו ז^עצת מלאכיו ישולים האמר ליךוש ^ם‬
‫יזצזת סוכה וכן דברים זזלת זה שה*ו‬
‫הוא מעין גאולה משעבוד וגס יוצרן‬ ‫ת^שב ולערי יהודה תבנינה וחךבות;ה^!י*קומם ‪:‬‬ ‫יילכליס אשד לא כדת‪ -‬כיזדובר‬
‫בגנון כי עסי; היותכם ברחם אחד‬
‫הוא יצא איש שמיר אדמוני מבחינת‬
‫האמר לצולה חרבי ונ ה ר ^ ך אוייש‪^ : .‬׳ א מ ר‬ ‫בחלאכי אך בבלות הלזה אח׳ה׳בפסוק‬
‫י לבורש‬ ‫"י " •" ״־־"'׳ יי‘ י‬ ‫הקיד' שלא בלבד תשובה קחמת יראה‬
‫סרו ההוא סמ& הוא ח״ה כלן מחלאת‬
‫העושה יזהזלונית שגג?ת תספיק‬
‫זזהמא מהנחש ואתה איש חלק זן כמלאן ה כמפורש אצצנו פה‬ ‫כי אס אחרשמחיתי רעב סשעין ופשיילם חטאות שהם שגגות כתדובר‬
‫חלוקס בביאור התורה פרשת תולדות שעל כן היה ץ חירות מח ן‬ ‫גסחוך עדייושובה אלי כי צרין תשובה נוספת להתס חטאות ושתא‬
‫לחות כן תבפחשאעשה לבניןשאנאלס מחלכיות^ וחח ה שאעשם בדיה‬ ‫תאמרו לקה על גאולה אחרונה צרין כל ז‪ :‬מה פלא הוצרן בגאולה‬
‫חדשה זכים ובריס בקרב הגוים אשר על האלן סאחדש איכותס וחיכות‬ ‫דאשונה לז״א רנושמים כו׳ לוחר הנה ע״י גאלה אחרונה צרין יתוקנו כל‬
‫שמיס וארן בתיקון הששה דברים כתדובר בפסוק הקודס וחל תתמה כי‬ ‫העולמות ויורק השפע בעולם עדהסיר עכדות הארן אשר לקתה‬
‫אין כל חדש כי ללא אני ה עושה כל בבריאת העולם גס עתה^^אעשמ‬ ‫♦יתעכרה מאז חטאאלסויוכרכזה שאפילו ^ילני סרקיעשו פירות‬
‫כמאז ובכלל דבריו רמז כי כאשר אז בראם היו מעשה ‪ ,‬ידיו ולא על ידי‬ ‫שהי^‪-‬ייעוד פסוק זע־ן השדה יתן פרין שהוא ׳זדון מלן ^החשיח כמו‬
‫מלאן כלומר כי להיות הדבל ‪ p‬ליו ובים חתייחסי׳ למעשה ה׳ לא כאשר‬ ‫סאחט י״ל ווה יאחר פה הנה ע״י מה סהוספתין למר שובה אלי שהיא‬
‫’ נתעכלו אחרי כן כלומר כיגס עתה יחדשס כן ווהו שפירש נוטה שתים‬ ‫קשובה שלימי‪ .‬עד התם חשאות כמדובר הלא אז>*‪.‬ו שחים הס אותם‬
‫לבדי כ^ וכמו שאתרו ז״ל מאתי חי אתי כתיב כי גס בבריאת הארץ עדיין‬ ‫אשר עשה ה׳ הס ?חדשים אשר לא נאחר בהם ברא^להים כי אם עשה‬
‫לא ננלאז מלאכי® והלאיה כי אני בראתי הכל הלא תראו כי אני מפל‬ ‫ה' שה® השמים החדשים אשר נאחר בהם• אסר אני עמה נאם ה'כי לא‬
‫אית\ בדים כאשר היה כימי פרעה שהיה אומד כי כוכב רעה היה מנגד‬ ‫האירו עד הגלות אורם בעה״ז בגאולה ראשונה עתי‪.‬לא כלבד ארץ‬
‫לישראל רה׳ הפר אותותיו וכיוצא בזה אין מספר ולוי לישראל וא״כ הרי‬ ‫החדשה כי אם גס הריעו תחתיות ארץ היא ה אק הלזו העכורה כי אז‬
‫שלוא ית ברא עולם הגלגיס וראיה שבראתי גם עולם המלאכים הלא‬ ‫תתחדש ותזדכן ולא יתחילו התחתיות לרנן ני אס פצח ופתחו הרים‬
‫לישראל ‪I‬קולס‬
‫האוחריס ‪---‬‬‫ענין ’ ’‬
‫והוא ״•‬
‫'‬ ‫אחור ו ט‬
‫תכחיס י־‬
‫משיב• ‪^ -‬‬
‫•טא״ ^כי ‪r,.‬הנני ‪-r‬‬ ‫הארץ יי'• ‪r‬‬
‫והסיר‬ ‫ההרים‪J U‬רגלי מכשר ובמה יוכר התחדשות ‪I /•'V‬‬
‫רנח שהנה על *\‪ l %‬י‬

‫כחרבן הראשון אל תיראו חנבוכל נצר כי אני אקץ‪.‬את יחפליסחיפ‬ ‫חלאתעכירותההואכיירונויערונלעץ בוהס אילני ס־ק כי אז יעפו‬
‫פירות כאשד קילס פיתטא אדם והוא כי לא כגאולה הל‪1‬שונה שגאל ‪ *0‬ע^י מיכאל שר המיס מה אומר אני אקיף אותה אש ומה עשה הוא יתברן‬
‫יעקב אן לא נתגלה התפארות השפע בעולםשהוא פאר לבורא יתב אן חילל ממלכה ושריה שהחליף אומנות השרים סל מעלה לשר החים עשה‬
‫נענו ושבו אחור הזו‬ ‫כי קראו לא ריויו‬
‫והיה ‪«■.‬‬
‫‪:‬ר האש ולשר האש פד החים■‪.^.1‬‬‫‪..‬‬ ‫‪....‬ר‪. .‬‬
‫בהתגלות אודהשפע בעולם‬ ‫‪../I‬‬ ‫וגס ____‪I‬‬
‫שבישראל יתפאר‬ ‫_____‬ ‫'אז כי גאל ‪.‬ה‪_A‬יעקב‬
‫ישיג חכמים אחור ודעתם יסכל כי לא ידעו כי הוחלפה מלאכת מיכאל‬ ‫אי יאחר מעין האנוזר בהזכיר^יזרס ז״ל בב״ר באוחח כי כל תולדות‬
‫‪i‬בריאל להשביע לגבריאל על המים ולמיכאל על האש ‪ .‬הנה כי הוא‬ ‫שבמקרא חסרים חוץ משנים אלם‪ .‬תולדות השתים ואה‪ .‬תולדות פרץ‬
‫יתברךעשה נס עולם המלאכים כי עלןכץ משנה מלאכתו של זה לוה‬ ‫והוא כי ששה דברים חסרו בעולם ע״י חטא אדם יזאזית פילות האדן‬
‫נר^נו* או יאמר הלא אחדתי כי בהתחדש ישראל יתחדש העולם אל‬ ‫פירות האילן זיוו חייו קומתו וזהו אלה תולדות השיים ב*יועל כי הששה‬
‫תתיוה כי תליתי כל העולם בישראל נוי אחד כיהלאחבשרןתחזהכיאני‬ ‫׳‪#•{-‬׳י‬
‫ולא‬ ‫ושמים לקו ־‪■/*-‬‬
‫אחרי כן‬ ‫אלהיס ארץ »י‬
‫הדברים‪%‬היו סלחיס ביום עשות ה׳ ׳י׳■־‪ .‬״‬ ‫•»‪/‬׳‪.‬׳•«׳‬
‫יחזרו כתאו עד ינא בן פרץ הוא מלןהמשיח חהו רמז אלהתולדות פרץ ^‪.‬א מלאן גואלן ויוצרן סבטץ גקוס עשה כחפורש בקולם עם היות כי א^‬
‫יזלאגו׳יועלחזרת הששהדבריס וזה יתכן יאתדהננצויתי שלתשובה ה'פושה כל ולא בנמל ולא בקיעה כי אסבמציאות‪ .‬היותאנכיה ועזשה‬
‫כל העולם ועכ״ז לן שאתה איש אחד גאלתין ויצרתין בעצמי ני ‪ ,‬יותר‬ ‫שלמה שהיא מאהבה כתדובר בפסוק הקודם והוא כיג׳ גאולות הן אחת‬
‫יזשעדוד מלכיות ב חחלאן המות ועל האחד אמר שתוי בהעדר עונות אתה חשוב מכל העולם ואפילו ממלאכי השרתשהדי מכלל הבליחה הס‬
‫ייז'טאית וזהו מחיתי כעב פשעין ולו'שובה אלי כלוורשלא ע"מ לקבל שאפילו לא נבראו אלא אחרשמיס וארץ שבראתי ב&בילן כי הלאהיי^‬
‫ס׳כהיאני אעשה אתשלי והוא כי גאלתיך מהחלכיות עדייןצריך השטת ‘ נוטה שחים לבדי רוקע הארץ מאתי חי אתי כתיב כאשר למדו זלחכאן‬
‫■דברים ואז ע”י ששמים וארץ קדחו למלאכי השרת ולא גצבד אותן יעק‪ 3‬גאלתי כעצמו כי‬ ‫התלויה גלעדך זוהמת נחש פעל ידה לקה העולם ‪1^*3‬‬
‫גאילת ישראל ממלאך המות יתוקנו וזהו רנו שחיסכי יהלאורסכאשר נס את בנין במצרים כי אז הייתי מיפר אותות בדים כו משיג חכגזןם אחור‬
‫‪w‬‬ ‫‪#‬י׳*י‬ ‫‪r«^ / IV'M‬‬ ‫־‪ ' *-‬י • •‬ ‫״‬

‫הס יזכמי יועצי פרטה כלומר כי נס עתה אעשה כן לבנין‬ ‫^עת עשאס ה׳ וזהו כי עשה ה׳ שהוא תיקון המאורי ו‪1‬תלוי בספירקת‬
‫ר ן ה י ‪ 2‬דבר עגת כו׳ ראוי לשים לב אל אומרו פה בירושליםתושב‬ ‫תלה הכתוב יהי מאורת ברקיע השיס ונס תיקון הארץ‬
‫יי‪ *** .‬ולא אמר תבנה‪.‬כי אס בערי יהוליץ זלחטה הוא אומר ולאתר‬ ‫גהידיתיה ®היא ‪ -‬על פירות ' הארץ הריעו תחויות ארץ שבהם עיקר‬
‫לירושליס תבנה י ׳• אמנם הנה הוא יתברן ‪ ,‬עודנו מדבר בנחמה ז‪1‬‬ ‫תליא לגן וגס התירוש יחנן בהרים ‪0‬יט!ו ההרים עסיס ועל‬
‫ע ‪ 0‬כני הגלות ר\זילהזה כאלו כבר עבר עניך יחרמן ראשון ובנק‬ ‫ופתחו הריס רנה וגם פירות האילן שכלל •יצהר ושאר פירוק‬
‫כתבנו לחעלה‬‫?אשר^ ‪Z‬‬
‫הק»לנןןת «יןיי‬
‫‪A‬‬ ‫‪f‬‬ ‫הנחמות‬
‫דברי י י‬‫השני ככל הכתוב בכל ״׳■‪#‬‬
‫‪vuv‬‬ ‫פירוק‬
‫יעשו ׳׳• ״ י יר‬
‫בו שמרבה הכל כי אפי׳ אילני סרק ׳*'•׳‬ ‫עז ‪iJ‬‬
‫יכל '״*‪j‬‬
‫עי י^׳•^‬
‫ייאי י׳׳׳‪/#‬‬
‫ן י י•‬
‫והנה רז״ל פירשו פסוק זה על ענון אליעזר עבד חבר‪.‬ס באומרו‪ .‬הקלה‬ ‫‪-----------‬‬
‫יייי‪.‬‬ ‫באדם שהם‬ ‫יתלוייס ׳‬
‫הג' ׳‬
‫אשד בשחיס 'ובארץ וגס ׳‬
‫ג׳ דברים י‬‫‪ ----‬׳‬
‫תיקון‬ ‫קרז‬
‫י'יי ‪-‬‬
‫נא לפני היום כו' וראוי לדעת מה ענין זה ת א י ^ י י ת ירושלים ‪ .‬ואץ‬ ‫תייי קיחתי ותוקנו וזהו כי גאל כו׳ לו' כי גאל ה 'את יעקב שהוא חחלאן‬
‫ה־!״י‪ •.‬נ»ינ‬
‫ה‪.‬אהפ‪.‬גתי׳נטזב‬ ‫הוא ית‬
‫ית‬ ‫אומר‪ ,‬ה‪1‬א‬
‫‪^.‬ו‪«.‬יה ‪3‬־יי אוחי‬
‫‪, ... ------------------‬א‪,‬״״‬ ‫המות תאיא תיקון הרביעית שהיא חייו והוא במם לב אל אומרו גאל‬
‫‪.‬זוק‪>1‬אחז‪ 1‬נןני נן‪5-‬יהסק!וה‪1‬מי כיה‪5‬א‪»:‬קום‬ ‫לטי! שכר לומר כי כאשר גאל ה' יעקב ממלאך המות שיעקב אבינו לא‬
‫״ ‪ ,‬״ ״ ״א א נ‪ ,‬״ אשי אחי ולקתא אא‪ 5‬לנגי חשס‪1‬ה ייוס דני;‬ ‫יזת בישראל יוסיף שיתפאר)גס בזיזו וקומתו כי ווישראל יתפאר כי מה‪,‬‬
‫כישלחו בת מלכים עם עבד איש מקנת כסף להקי ה דבל עבדו אברס‬ ‫‪.W‬‬
‫יתקיים‬ ‫זכו׳ אז‬
‫'‪#* •fl‬׳•ן‬ ‫מטעי |^«‪f‬‬
‫׳• נצד '^‪'^1‬‬
‫בר כד״א‬
‫יתברן ברא האדם להתפאר ?•‪I‬‬
‫\‬ ‫®איא‬
‫ולא עוד אלאשועצת מלאכיו של עבדו הנזכר ישלים ככל אשדשאל הוא‬ ‫טיאאלי'זיוי וקומתו כאשר כה ברא אדם שגלזל עקבוהיהחכהה ’’^‬
‫אליעזרקלאכו שלאברהם והנר‪v‬המקים דברי עבדי היא היא עתה‬ ‫גלגל תמה יאפילו מלאכי השלת בקשו לומר לפניו הימנון כמ״שז״לבב״ר‬
‫׳‬ ‫הא!מנ׳‬ ‫‪M‬‬ ‫י [י י‬ ‫'‬ ‫"‬ ‫‪JSA IA S‬‬ ‫י ‪C ap. 4 4‬‬
 ‫^טעה מד מה מרא‪1‬ת הצובאות‬
‫רחחלשצח״"‬ ‫י‪...........‬‬ ‫ישעיה פהואיבח ויסיג חת‬ ‫עי^זמר לירושלים תושב כ‪ *1‬וקל וחומר המדיס כי מי פהקיס לבר עבדו‬
‫״ ־ ? ו ־ •' ”‘ ־ ' ' ״ ™ ? ? ‪ ; ” ™ ,‬׳ ; ״ “‬ ‫ודבר שלותו של עבדו כל סק שיקים דגר סלעצמויתבר׳ עלבנו בכורו‬
‫^^?׳^ירוא ״ אל» לא ברא ז(הים אזי יי׳^׳ל‬ ‫‪ T^J‬״]‪°‬‬ ‫־‬ ‫'ישראל והיה דברו לירוםליס תים^ יהי^י‬
‫»ר>תת ®‪*’c‬‬
‫— מאמש ןליחת‬ ‫יעותנ כלן אכימחזדח שחש * ז‪,‬‬
‫לא היה ניכר‬ ‫מאליה ר‪1‬חנ*ת כי היא ‪ V‬נאם הציח? ובאש הוא עתיד לבנותה כנראה‬

‫‪--------‬י ׳‪3‬י<^ ‪s 5‬‬

‫ידעו״״׳ ‪. ; r‬‬
‫למען ־ ־ ‪:‬‬
‫‪s‬‬ ‫?ני ״ ■ א•‪ r ^ ^ .‬־!י‪ f -‬צ־! ל « ?־י ל‪:‬י' ^ ‪ i‬״‬ ‫‪X‬‬ ‫‪z 1 ! s r .T J s ’1‬‬
‫' סה״אע׳‪/‬זדיחתשמש ‪,‬שקיפמה‬ ‫תןגהוהיכ ^ תו סד‬ ‫ימשליס תושב' ולא אמר תבנה כי‬
‫מינה חאליה תהיה ולא יחולו בה‬
‫אפסבלעדינו׳‬ ‫^יי ה‬ ‫מ ה •‪ C ap . 45‬׳ ב ה — א ס ד ׳ ה ^ ן ־ י ק ש ה ו‬ ‫ידי אדם אן ולערי יהולה תבנינה ע”י‬
‫אוי‬ ‫הכיי‬ ‫ל ט ^‪ 1‬א ^ י ~ ה ס ז כ [ ת’‬ ‫י‬ ‫בונים ושמא תאמר למהבבנקבית‬
‫יוצר אור ונירא יזגין ‪°‬״ ”*'’‘ ! ה‬
‫סנילא עשיתע^‬
‫ידי מאמר‬
‫עדיין יש מקום‬
‫״ ‪ 4 ,‬א ‪ ,‬ן ‪ . /‬״ פ ‪ 5‬מ ‪ .‬ל י ־ ' " ״‪.‬‬ ‫^‬ ‫שעלידי‬
‫ו‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו׳|‬ ‫א‪.‬‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ו‪,‬‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫^‬ ‫האות לצולה היא בבל חרבי הכשדי'‬
‫הת‪ 0‬ן‪ 16‬היייו ל נ י' י י ו ״’ ’ ־ ו י‬
‫א שנו‪-‬ו ם־ > לזי ^ ^ י ע ‪ « ^ :‬ן י ^ ף ^ א י ך « ־ ו‬ ‫ונהרותיה הס מלכיה ושריה אוביש‬
‫פתתקפה‬
‫עיי עצמי והוא האומר למדם רועי‬
‫‪. i‬יוו‬ ‫י׳ייייי‬ ‫שיהיה לי מעה את צאני וכל תפצי‬
‫מערינמדביס וכל איזי ‪. ’ r‬‬
‫קג‪,‬עלפ״פ!ת‪,‬לכן‪55‬ל ‪ 6.‬״ו‪ 1‬־ ״‬ ‫יפל'ם ולאחר הוא לירושלים תבנה הקיראביעמה אלי׳יי^ראל•‪ .‬למקעבדיו^קב‬
‫ףשראי^כך;^׳ ואקרא ל ףנ ש מך ^?כנ ^ ול־יא >ז‪5‬יל'י(׳>‪1‬צר א‪ 1‬י ן ‪ ,‬א ט ע‪ 5‬הס‪ 1‬נ‬ ‫ס׳ ולא היה ע י עצמי הנה הייתי‬
‫יכול לעטות בעצמי‪.‬אן הנה‬
‫‪V‬־ ‪ ^ : ’m‬׳ ! ה ו ת ו ז ג ק ש ד ן ה ת ׳ א י ד א ^ ל ג’ ? ‪:‬‬ ‫אח הלחשית! צכזרש‬
‫א״י‪,‬־לפפ‪.‬״צ־‪.‬יש־לי'ני‬ ‫בה‬
‫‪ , ...........‬א א { ל ק ז ; ל א י ל ק ת ט ; ל מ נ ג ן י ד ע י מ ט ז ר ח ‪ -‬ש מ׳ ג י' ‪ 4 ,‬״ ‪!, W‬ו;•‪ 0 ,‬י « י ״ ל ץ'‬ ‫בקתנין תשובת‬
‫אמרת* ‘ל‪..........1‬‬
‫מאתר־' ‪ “ -‬״‬
‫הדבר והוא כי הנה אמדתי לו כי אשר‬
‫נ ‪ :‬ל ע ך א ג ‪ /‬י ^׳ !‪ 1‬ה ד א י ן ן ג ו ד * ■ יאחרו כלהעסאם ים‬ ‫הת^תי בימינו לרד לפניו גייסכ‪' 1‬‬
‫ה ש ^‪ 1‬ם ו ב ו ר א ר ן י א ע‬ ‫ובסנתתי לו איצרנת חשן‪ ,‬כה״ש ו"ל‬
‫־‬ ‫שע״לכי ;הגה עשהכל‪-‬א^ה‪ ":‬הך^פו>מ‪1‬ם‬ ‫שהיו אות םהטתיןנ״נ תת פרת‬
‫נס גלה ה׳לכויש ואשד הוספתי לן‬
‫ם י ן ל ר ־ צ ד ק ה ^ ס ז ד ד ‪ -‬א ר ץ ו י פ ר ד ^ י ע ‪ -‬׳ מיחיז ’ י ®"׳׳ל’ ל^ ■ “‬ ‫אני לפנין והדודים!סבוגים אישר‬
‫®'®י יי״' ®‬ ‫' וצדרת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫' י‬ ‫י‬ ‫אני‬ ‫לא לתענן אני עו«‪ :‬שאלר^ין‬
‫חלילה כי אס למען תלע כי אני ה' י‬
‫?י״ל ’ ^ ' ו ״’ ^''’ ”’ ^ נ ־ י » י » י‬ ‫‘‬
‫״> ינגיז‬ ‫את הטו' ואת הל? ועל ק בילו הכל והוא כי סרס‬ ‫בעל היכולת אן לא שתחשוב כי אניאלהיך כי חם שקראתי מאז בשמן‬
‫וא‪^5‬‬ ‫סרס תצא לעולם שהוא חומן ישעיה שעדיין לא היה מרש בעולם והים‬
‫נראה בי בטרסיצרהו בבטן ירעו כיעל ק החשיבו לע כי‪:-‬לא ק הוא‬
‫יבאיבאהי^‬ ‫‪I‬‬
‫ויעכב ביי‬ ‫היה א׳פזעל רות התרבן ואת׳חתקנו ע״י כורשא"כ‬ ‫כי גס שקראתי בשחךתאזאלהי ישראל אני ^ ר א ולא אלהין!הסנ«‬
‫עשה ותיקן ע י הכין את מרש ואולי עלעל הרע יגביר את כ נ‬ ‫שאני עושה נל אלה לן על ידן ולא על ידי עצמי הלא הוא כי אק זכות‬
‫סדש מלתקן‪ 5‬ן אין זה כי אם שהוא ית עשת את בלס יאיו‬ ‫עלס לישראל כי אם למען עבדי יעקב שזכית אביהם הס צדיביס וישראל‬
‫ויהי‬ ‫סיךאתיו ק להיותו בחירן כלומר אן לא מכות ׳«‪ c‬בני ישראל כי לא‬
‫הטוב ואחד ה‪1‬ג בורא חשך פועל הרע כי על ק הקדיס‬ ‫שלמים המה תהו למען צמדי יעקב וישראל בחירי וגס אתה לא שלם‬
‫כניו‬ ‫עושה שלום תת’י‪ :‬בהכקאתכורשואת״כ בורא רע‬ ‫אתה לפני לא להקדא אני אלהין ולא שע״י זכותך אתה דאגי כיהנה‬
‫כי אני ה עושי כל &ה כשלום כרע כאור בחשן זעל כן פשה ש‪-‬ים^ ‪,‬‬ ‫באומד‬ ‫ואקרא לן בשמן ממרס תהיה בעולם וגס אכנן כינוי מעלה‬
‫מזמן ישעיהסנה בית התקדש קודם בא הרע הוא נ״נ‬ ‫אותן‬ ‫לכטת‬ ‫סדש רועי שהוא סקדמתין זהחשגתין ליךאך בשם וגס‬
‫”ורצי‪5‬‬ ‫‪ 7‬ו ך ^ ) ‪ 1£‬שמיסכו' הנה פלשת פפוקיס‬ ‫חשז״ל‬ ‫ויהיה‬ ‫ידעתני‬ ‫בכנוי גלולה באומרי לכורש רועי ועס כל יה לא‬
‫הבנה ואין החפרפי י ו צ א י ׳ י ז י ג י א ו י ז‬ ‫־‬ ‫עימ‬ ‫יבנה‬ ‫שהוא‬ ‫‪1‬‬ ‫ל‬ ‫שלא השלים מאמרו יתברן כי הוא יתברך אתר‬
‫יונתן חתמס פ'‪/‬אשק זה על תחיית המתים וגם שלא נבאילי ^‬ ‫לא‬
‫יאמר‪1‬י׳״׳י‬ ‫יהיה־ אלהיו עמו וט וזה‬
‫‪!.‬׳י״!״*‬ ‫עתו ‪w‬‬ ‫והוא צ‪ 1‬ה ואתר חי בכם מכל •״‬
‫לו‬ ‫ידעתני ולא עוד כי אס שעם ות כי אני ה' ואין עוד זולתי אין אלהיס ‪ .‬נינקוט מיהא סבגחיית המתים ידבר ונבאר השלם״‬
‫■‬ ‫׳‬ ‫אני‬ ‫כי‬ ‫היות‬
‫^'‬ ‫יהושע שאמדו גגייויא‬ ‫בר^׳ ^‬ ‫מעשה שהיה‬
‫‪--------‬‬ ‫וטרם נדבר ט נזנרה ‪---- -‬‬ ‫לן טליל’‬ ‫שמ^ו גדולתי לא היה לי לעפות‬
‫הקיסר אין יעלה גל לב שאתר העשות האדם עפר שישוני׳^’® ‪3‬׳‬ ‫ופה״ז אאורן על ידי לרד‪ .‬לפניך גויס כמפורש בסחזן ועכ״ז לא ידעתני‬
‫‪ j3‬קשיכי אחרה ^‬ ‫בת הקיסר לל‪/‬יה»ע הרשני להשיב לא^^‬ ‫למסות ע״י עצמן פס עפז־זי אני עמך ע״י עצתי הנה מכללות מאמרו ית׳‬
‫דברי‬ ‫יוצרים היו בעיר חת א' עושה׳כליס‬ ‫אל כור‪ 0‬יצא לנו כי מבלי זכות לישראל לא עשה ה!א ית ירושלס ע״י' עצמו‬
‫חומי‬ ‫מהם יותר א‪1‬חן תשב אח׳ לה הענשה‬ ‫וגוה היא תשונה אל תה פרצה ית' בהב׳אז מה שאמר למרש שהוא פלא‬
‫פין אס הב״ה בדא אנשי׳ ממיס היא‬ ‫נתחה אס לעתיד יעשה ית' בנין ירוםלם ע״י עצמו מה שלא עשה ק בבית‬
‫^ י ‪U p.,‬‬ ‫עפר חן האדתה ׳'ונבא אל הענין והיא הי אייי‬ ‫שני כי בבית שני לא היה זכות שלתה לישראל קש״כ לעתיד כי אז שלחים‬
‫פמיגז‬ ‫‪1‬יאתר ענ*ן תחיית היתיס והנה ידוע כי טל שעתיד הקה י'‬ ‫יהיו לגמרי כחדוכר למעלה כי גס אתרי שיוכו יסרזל לימחוק כעב פשעם‬
‫צאני*‬ ‫את החתים ס א עליו‪,‬מאד משחים דוחנייס 'עליונים‬ ‫כוי יצוה אותם לומר שובה אלי עד התס תסאות מאהבה לגמרי כמדובר‬
‫^*׳׳‪*^6‬נרלמ‬ ‫מתעל ואח״כ ברדת מל פוגע בשחקים הוא היקיע‬ ‫־שאין גאולה אחרונה באה אלא ע״י תשובה שלחה כמפורש אצלנו הטעם‬
‫שוחקי׳ מן לצדיקי’ לחיל לבא וגס הס יזצו מאיכות ט‘־ ה״ן ‪’ .‬ןן‪,‬ןוא‬ ‫‪-‬‬ ‫בקצת חקגמות וכחאחרו ית׳ כל הנשאר נו׳ קדום יאמר לו ‪‘ i‬‬
‫^‪ S‬ממעל‬ ‫^’ י’®‬ ‫הטל האמור על החן וה יתה!‬ ‫און‬ ‫אברה'‬ ‫‪ / ^ t p‬ידעו כו' הנה ידוע קרו״ל כי ע׳י גלגל חתה הכיר‬
‫תפתיז‬ ‫טל אור השמים' מתעל וטל‬ ‫בוראו כי נזריתתו אתר אולי השמש היא האלהיס ‪pifivt‬‬
‫^‪5‬לן ים^‬ ‫ועל השנית אחר ופתקס יזצוצלק‬ ‫ששקעה התמה אתר ולאי אץ וה ^וה ואמ' שמא הוא הלבנה ראה שנסתלק‬
‫אי׳ן לעומתן כד״א בסיחי אתקביותיכם ואזבטלה' ^‘ ”"*^ ; ^ד״אפלי‬ ‫הפשן ופנ השחם אתר גס אין הירח אלוה אלא שים להס מנהיג למעלה‬
‫האי״®‬ ‫פיתגבלעפרהמת בטל האורות ההס ויפרו‬ ‫היתה‬ ‫מהן ןע״י נן הכיר את בוראו והוא ענין חאמדס ו״ל מרגלית טובה‬
‫ורבו ויהיו‪0.‬ל ישע ולוא כיכתחלה כשנברא אל® ”^^^‪ 1‬ר מןהאיז‬ ‫תלויה בצוארו של אברהם וכשמת תלאה בגלגל חמה שהוא כי מהשהיה‬
‫נתגבלבמיס ת ה ת ו נ י ס ט א י כ מ י ם יאי^®‬ ‫פושה בגרונו קורא בגרון מציאותו ית' לכל שהוא נחשלאל מרגלית טובה‬
‫^ אח האי®‬ ‫והשקה את כל פני צאדחה ואז כאפה המקשקפת‬ ‫שבצואר הוא הגרון כשמת תלאה בגלגל תמה כי מזריחת‪ .‬החתה ושקיעת'^‬
‫הגא®‪61‬‬
‫זזז” ^י׳־׳ ' "‘ ‪),.. &1‬‬ ‫חלתה ‪ p‬הב׳׳ה אחרשע״י האל השקה האלמה אז י‬ ‫ילחדז הדבר כאשד עשה הוא בי מזה לחד להכיר את בוראו ובזה נכאאל‬
‫על ק קקוןק ‪ Jjju‬קקיןן ן;קק)נז׳ עס עקד מן האלמה מצא חקי®‬ ‫עני^הכתובים והוא כי‪.‬אתרי אומרו כי היא ית' הזכיר את מדס מוחן‬
‫להטיל‬
 ‫מו‬ ‫״וי‪5‬עיה מה מראות הצובא‪ 1‬ת‬
‫או ויוצרו שגבל עפרו ויצרו כד״א וייצר ה׳ אלהיס את האלם מפר ‪5‬ו׳ וכל‬ ‫להשיל זוהחא ויהי האד׳ חפימגל תחת הזגהמא ההיא מל ‪ b cjd‬הדורו׳‬
‫הגופים קםס הס איך ים בני אדם שהא!תיות שאלוני ללעתחה תהיה‬ ‫אן לעתיד בהיות שנמל העפר כהוא ע׳י טל אורות המלינים אלן לא‬
‫אחרית ישראל והתחיהא היא האס טל גני חצד‪ .‬נפסרתם ומל פועל ידי‬ ‫כי הפר סיעשה ע״י‬ ‫ליילייא ההיא וזהו ויפרו‬
‫הסליס הנז' יהיה של ישע נופש חלתשזל בו ענד הנחש הסא וע״י כן לא ' קצד גופם כאו׳ נעשה אלם כו׳ וייצר כן׳ עפר כו׳ צריך תצ!זני כלוח׳ האס'‬
‫‪,‬לא ידעתם שלא אעזנס והביטו וראו‬ ‫תהיה ‪,‬״יל חות כי הזוהחת נחם‬
‫כי חביבים הס לפני יותר ממלאכי‬ ‫יחדאמיהוהבראתיו ‪ ^:‬הוי רב‬ ‫החצוי‪ :‬באדם היא החתיתה אותו כי‬
‫השרת כי הלא אני מסיתי ארן עם‬
‫הייתה חומר והיה יותר כבוד לעסות‬ ‫ושל חות תשיבנו ועל את־־יצ^חר ש את־הרשי ארכ ה היאסר חכר‬
‫ק מיל ייסיף הוא ית׳ כי כצדקה‬
‫ע״י מלאן‪.‬ו גס אדם בראתי ע״י עצמי‬ ‫החצלת חקות נד״א וצדק׳ תציל חחות ל;צר‪ 1‬םה־ תע שה ופעלך‪-‬איךידיםלר ; דחוי‬
‫יציר כפי כ״כ החשבתי הארץ שהאדם‬ ‫^ל אבכ ה־ תולידול א ש ה פה‪-‬ר‪/‬היךייין ‪::‬‬ ‫עקיבה ובכיחן‬ ‫העובדא לן‪1‬ח‬
‫יושב בה ואת האדם אן מלאכי השית‬ ‫יפית צלק' אשר בכל איש ואיש‬
‫לא ק הס כי אס עי נטו שחים אך‬ ‫אפר יחייכו ית׳ תצרף זכות כצדקה כרד־אמריהוה קךויש ישראק* ויוצריו ה אי תיו ^‬
‫החלאכיס שהם צבא הסמי׳לאעשיתי‬ ‫^^^־כני ועל־־פ;‪ 1‬לחןיתצוגי ‪ :‬אג לי‬ ‫אשר אפה וזהו וצדקה תצחיח יחד כי‬
‫ע״י מצחי כי אם וכל צבאם צייתי‬
‫תצחית גס היא את החת יתד עם ^שיתי ארץ ו א ד ם ^^ד־';הברארתי^ני ידי גטו•‬
‫שיעשו אותם והוא חאחרבז״ל מפורש‬ ‫חל חשחים חחעל וש^ שיזלו שחקים‬
‫אצלנו בביאור התיר' פרשת‪ .‬בראשית‬ ‫יגחעחל שלשתן יעחד חי וחי לעולם‬
‫ירל בלא עמל ובלא יגיע׳ ברא הקב״ה‬ ‫ויהיה כי טל העליון הזא חאיכות‬
‫את השיזיס ואת כארץ שנא' בדבר‬
‫הנשחה ואשר יזלו שחקים הוא ע״י‪ .‬ן שלדס לא במחיר ו ך' א בי ט ח ד א מ ר ןדה‪ 1‬ךן‬
‫כ׳ שחיס^נעשי אבל כל צבאם יגיעה‬ ‫‪,‬‬ ‫ייןאכיס הנקדאי' רוחות כד״א מושה‬
‫כתיב בהו שנאח׳ וכרוח פיו כל צבאם‬ ‫צ ב או ת‬ ‫יי ■‬ ‫‪.‬״ •’ ’‬ ‫לוחות כנגד הרות והצדק ׳‬
‫‪,‬ע"כ * ‪ .‬ושם בארנוהו בארהיטב וכלל הדברים כי השחיס והארץבצאת‬ ‫כנגד כנפש זאזיזר הזא ית' אל לזר תחשוב דבר זה כי הלא אין כל חלש כי‬
‫הדבור מפיו ית׳ היו נקצאים עשויים מיד אן צבא השחי'ע״י הבל פי דבלי‬ ‫ה‪:‬ה אני ה' בראתיו והוא כי הנה אדם הראשון הוא כל האדם שמחנו מד‬
‫המאחר היוצא מפיו ית׳ היה כצבא השחי' חתהוה וזי^ וברות פיו כל צבאם‬ ‫סיף כל הדורות אין צ״ל הגופים כי חחנז נשתלשלו ונתהוו כי אס גס‬
‫כי רוח והבל פיו היה מהוה אותם והוא ענין מאחר רבי יוחנן פרק‪ .-.‬און‬ ‫תנסחות כולם העתידות לבא בעולם כלן נמצאו ונכללו בו לאחדים‬
‫דורשין כי מכל דבור ודבור היוצא מפיו של הב״ה נברא מלאן הנה כי רזח‬ ‫‪.‬ייציאות א' ליזפורש אצלנו חרז״ל במקומות רביס וי\כ היה הכרח שימותו‬
‫הפה מהוה ובורא ובזה נבא אל פ׳ שאנו בו שאומר רא‪ 1‬כחה חביב האדם‬ ‫גל היוצאי חיינו כמבואר אצלי בביאור קהלת והוא אצלי מאמרם ז״ל אין‬
‫לפני כי אדם עליה בראתי ע״י פצחי אן המלאכי' שנבראו בב' או בתתישי‬ ‫קלי ל כאחד שיכלו כל נשמות שבגוף שהוא פד שיצאו להתגלגל כל‬
‫לח״ד טס שידי נטו שמיס לא עשו את החלאכים כי אס כל צבאם צויתגאת‬ ‫הנשח‪1‬ת_ שנכללו נגיף הידוע הכולל הוא אדם שכל כשעיפיס ממנו‬
‫רוח פי לההוותס ושתא תאח׳ אס כן איפה לחה בבית שני לא החשכת את‬ ‫חסתעפ^ס והוא הגונג כי שם קבלי הזוהמה וצריכים ליתקן כלל הדברים‬
‫פרם‬ ‫בניך לבנות להם הבית כי אס ע״י גוי מגויי הארץ הוא כורם‬ ‫כי כל החתים העומדים להיות באדם יוכללו ולא יתייחסו כי אם לאחד‬
‫הנ״ללז״א אליעלהטלרוחךכיכורשהיה העושה כי לא היה כ״א כגרזן‬ ‫'על כן אחר אל תתמה איך יחיו מתים אחרי היותם עפר כי הלא אין כל‬
‫סנ ע החוצב בוכי׳הלא אני במצחי העימתיהו ב צ^ שעשה שזכה לכן‬ ‫חדש כי אני ה' בראתיו פהיתה הבריאה כן;מעפר וחי שבראו מאז מטסר‬
‫וכל דרכיו אישר והראיה כי מחני היה נעשה הכל כי לא היה דרן מלכי‬ ‫ישוב יחדשהו כאשר כתחלה ולהיות כי כאש^ ברא ית את האדם עפר א•‬
‫גויס לעשות דבר ומה גם לישראל שנואיכס אם לא נחתיר'או בשוחד‬ ‫בלבד היה על כן אחר בראתיו ולא אח' בראתיס כי אתד היה והוא כולל‬
‫וזהו הוא יבנה עירי וגלותי ישלת מאדצו לחירות לא במתיר ולא בשותל‬ ‫את כולם והנה עדיין לא יבצר מקטני אחנה איש יאחר מאתר הקיסר‬
‫;■ ;‬ ‫כי אס להקים חאחריוזהו אחר ה'צבאות ‪:‬‬ ‫וימתיק מאחרו לומר כי גס שחתוחר קו ק אדם יותר קשה הו א מ ר א‬
‫אחר ה' יגיע מצרים כ‪ '1‬אחרי אוחרו כל ייעודי הטוגה העתידס‬ ‫אחר חותו ושב אל העפר כי ידחה ה מר אל כלי ‪ ,‬חרש הנעשה מחומר‬
‫‪ ,‬לישראל אחר הן>‪ pnf‬כי אפשר תאחרו כי הלא ביני זניני הצלחת‬ ‫‪.‬‬ ‫וכאשר נשבר אין לו תקנה למשות ממנו כלי כן הלא כמו זר נחשב יצלית‬
‫הג^ם רבה חאר ומה נס קצרים כוש וסבאיס מקומות הצלחה ועושר רב‬ ‫לשוב לחיות אחר סחת ונקבר חונזרו ועל האומר כדבר הרע הזה בא‬
‫על כן אחר אל יצר לכס כי הכלחזומן לכם ‪.‬כי יגיע יזצרים וסתר כוש‬ ‫האלהיס להתריס נגדו ולומר הוי רב את יוצרו ודברי ריבו פחו הוא אוח׳‬
‫וסגאיס שסכאי׳ אנשי חדה רחי‪.‬הקוחה כי הנה כוש ומצרים עליך יעבורו‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫חרש את חרסי אדחה כלומר אין אחר ג‪1‬היס להחיות מתים חעפרס‬
‫דרך העברה ובראותם גדולתן לן יהי! הם ויגיעם זסחולתם אשר את®‬ ‫היו»ס חרש שהו' שנשכר הכלי ונעשה חרס ויושם עם תרפי‪,‬אדמה בקבר‬
‫וסנאים אנשי חדה אחרין ילכו לכובשן בזיקים יעבורו עלין לאסור‬ ‫ייזיס ושנים ווהו חרש את חרסי אדחה ומתריס נגדו הוא ית' ואוח פיאחר‬
‫אתכס בהם ויתהפנו כי אלי^" ישתחוו כי לאלוהות יחשבו אתכם ועל כן‬ ‫חוחר ליוצרו חה תעשה כן הרב את יוצרו הלא עיט כי הוא תויזר יצרו‬
‫אלין יתפללו ותעלה זו שתהיה לכם הוא אן ביאת סבן אל ולא יהיה בן‬ ‫וקשה‬ ‫היא ית׳ היאחר לו חה ‪ ,‬הוא אשר תעשה כלומר שהוא דבר נחנע‬
‫טוד מי שהוא אפס אלהים כי תדבק באל אחת ולא בחי מהוא אפס אלכיס‬ ‫יפעלך שאתה בא לפעול שהוא גוף חוחרי אין ידים לו לעשותו כי תעשה‬
‫וןהו אן בן אל ואין עוד מי שהוא אפס אלהים משיבים ישראל או הנביא‬ ‫מחומר בידן כלי הפועל הזה אין לה׳ ידים גשחיות לעשותו והוא שנותן‬
‫בפדס ואזחריסהנה כלזההוא‪,‬לעתיד אכן בהוזה עדהזחןההואאתם‬ ‫^׳עייי' א׳_כי הוא כחרש שנשבר ואין לו תקנה שנית שלא יפעל ‪ k‬בעפר‬
‫אל הסתתר שתחיל אתה‪ .‬הסתיר הנין מחנו וכלהגויס תחיד בהצלתה‬ ‫לאיש ההוא מליו אני א‪ 1‬מ' הוי אותר לאב חה תוליד כו* והוא כי אס‬
‫רבה ואין ניכר היותן אלהי ישראל רק בעת התשועה סהזא לקץ הימים‬ ‫ליא רכ את יוצרו באומרו שלא יעשה מעפר החת איש תי הלא מכל שק‬
‫וזהו אלהי ישראל מושיע שיוכר היותן בייחוד אלהי ישראל בהיותן חושים‬ ‫’ ’יי “ לחי שאומר לאב חה תוליד כלוחר לחה תודווג עם אתי להוליד כי‪.‬‬
‫בלבד חשיב הוא ית ואומר אל תצר בהצלחת עכז״ס כל זה הזמן והסתר‬ ‫סלא חל תיליד ע״י הזווג כלות' האם חפיפת מיס תוליד איש חי ועל מס‬
‫שני מחן עד התשועה כי הלא הכל הולך אחר החיתום כי תחת שחחין‬ ‫®ךיי חתייחס העפר אליו ית’ להעשות על ידו שהוא עפר עכור מן הרקב‬
‫הצלחתם יטשוויכלחו בסופם וזהו טשווגס נכלמו כלס שהוא בושו‬ ‫ןן׳^^^^^יייילאשהחה תתילין שהוא כיחהטיפה שמשרתת ג' יחי׳בבטנה‬
‫בעולם הזה וגס נכלמו בעזלסהבא ולחזק אמיתת הדבר אומר בלשון‬ ‫‪ V‬את העובר שהו׳ עכירותיתר חן עפר החת וזהו ולאשה כו׳‬ ‫‪.‬‬
‫עב' כאלו כ‪3‬׳ היה חה יהיה בין לעובדי פסל טן לחרשי פצי' אוחניס‬ ‫תתעברי‬ ‫סרוחה‬ ‫חטפה‬ ‫האס‬ ‫אבי‬ ‫‪.‬‬‫‘‬ ‫רתתעברי'חטיפת‬ ‫יייילחתילק‬ ‫’‬‫)‬
‫כי יחדו ילכו בכלימה חרשי צירים הם אומני הפםילי' אשר כללות הבושת‬ ‫; י ל א דעת ולא תבונה לאחר כי ‪,‬את עצמו עשה ע״י כךושיעוד‬
‫לכלס הוא נאחליתהיחי'ולא תהיה להם תקומה אן יסר סיכלי הצרות‬ ‫הרב את יוצרי על עשית ית' גבר תי מתוח׳ נמצא פי הוא כאומר‬
‫והסתר הפנים אל יצטערו בזה מכמה טטחיס א כי ישראל נושע בה' כי‬ ‫־ חכ חל תולץ כו׳ כי ק״ו בדברי' אס על עשות כלים חעפר הוא |]חה מכל‬
‫ישועתו סל ה״בה יסועתן סל ישראל כי הוא נוסע• בה בזיזן תשועתו ית'‬ ‫להכתישכי‬ ‫®^ז שיתחה עלהעשיתם חחים כלומר ואחר שזה אינך יכול‬
‫כלומרולכן ליו לעבד להיותיכרט ולהאריך ך זחן התשועה עד תשועת‬ ‫? ’®יר תתוה כיבאת חטיפתמיס‪.‬כל ‪ 0‬כן מחוחר ואם כן איפה נטלה‬
‫השכינה ועול כי העכו״ס בושו בעולם הזה וגס נכלמו ‪ ,‬בעילם הבא אן‬ ‫יאות לן ליץאחין כקוכן והזא דבר שדברה ‪ .‬כת הקיסר‬ ‫תיייהתך‬
‫ישראל אחר היות נוסע בה׳ בעל היכולת ובעל ב' העולמים גם ישועת‬ ‫לאביו כמדובר‬ ‫י• ■*‬
‫ישר׳ תהיה תשומת ‪3‬׳ עולמים עולם הזה ועולם הבא ועול כי העכו׳ם ע״י‬ ‫אמר ה׳ קדוש כו׳ אחרי אומרו כמה חטבין ישראל לפניו ית׳ אמר‬
‫אוכלם בהצלחתם בעולם הזה כל טובם יטשו באחריתם אן ישל סיבלי'‬ ‫עתה הנה תחיה אני כי אחד'היותו קדוש ישל־אל‪,‬מתייחס להם‬
‫צדוק והסקר פנים בעולם הזה לא תבשו ולא‪ ^v^hp‬עד עולמי עד ‪:‬‬ ‫‪ f‬ז הנהש ויזצרו מצד הגוף שעשיתי חהטיפה חומר בצורת פנים ואברים‬
‫כי‬ ‫יב ב ‪M 2‬‬ ‫‘’‬ ‫•ז ‪JSAIAS.Gap . 4‬‬
 ‫יש?‪1‬יה מה ל מראות הצובא‪^11‬‬
‫‪ ,°‬י‪ ,‬״ ‪ cini ,‬איז״״ז ” ‪f‬‬ ‫ז‪51‬י‪1‬יא!וה■>‪ 1‬עתי ‪Mol‬י® י®’־ ”’‬ ‫כה ‪5‬מר ה' כ‪1‬׳ הנה זנר^י ‪p‬יס מתורת ל׳ינח^^ויו^א עתק חפיהס‬
‫ייודערנגדייסאלאיי’‬ ‫השגחתי מגלהארץ הלזווהלא‬ ‫לדכר ולומר ני רס ה' חצהשגית ‪ pfij‬ה}זו העכורה ויאמרו כי‬ ‫‪.‬־‬
‫ן‪5‬רס‪1‬ם‬ ‫^‬ ‫רחדרר ארזמל חשד חלאת כתות‬ ‫הוכרי הפחים וכסיליהס להם לכרס ניתצה הארץ וכל צאצאיה ?‪ ii‬פיהם‬
‫^'^'*^^׳ל‪°°‬שר‪6‬לסראו אח‬ ‫כי גס בס שליה היותר נמנע‬ ‫״יצאו ועל פיהס ינאו והמה לא ידעו כי סחיס כאחר כראם ה׳ ואילו י‪7‬וכו‬
‫^ ^ ש מ עי ®‬ ‫יאכג‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬השגתתו צפי רוממותו גס השמים‬
‫־‪.:‬״אחלס!ו ל‬
‫אנכיילאיהי׳^ז״^’ ^’■ ‪1 7‬י‪5‬‬
‫ואנכי ילאיי'י^ ‪7‬׳־־‬
‫ני אס נם נל הין׳""׳‬
‫־־גי'א'״” ׳ ? “ ” ״ ” ‪,‘.‬״נ־ה‬
‫ג י ‪ .‬״ ‪ ,‬א ל א‬ ‫נייגס יאמין‬
‫להשגיח גכל פרשיו כי הכל משועכל‬
‫? י ״ ו ל־״י‬ ‫״ ־ א ג״ *״ יי״י‬ ‫לחכמתו‬
‫®״’ יי ״יי'' « ! ״ מ’ נ מ־ול חי'י״י‬ ‫תומרי‬
‫״׳זי ” "■? ‪ V - ,‬א’‪ 1‬י ־ן ״ ’‬ ‫אורו‬
‫אוימחת חיי‬ ‫לשכעים‬ ‫נ ‪ 9‬ל מ ו & ם > ח ד ו ד ‪ ,‬ל כ ו בכ?‪ 5‬י מ ה ה ר ?!• ‪y‬־ ‪ t =7‬י•‬ ‫‪ .................................‬־‬
‫נפרשי‬ ‫שאינם‪ ..‬רואות השגחת! ית'‬
‫ני״ל־־־־ני‪-‬לי ® ’ ג ״ ‪ -‬ן ־ «‬ ‫בי הו ה ת ^ ו ע ת ע ו ל מ י ם ל א “תכ>צ&ר•‬ ‫י‬ ‫הארץ עין במין עד אין מספר וילת‬
‫^'‪,‬ווו כי‬ ‫׳ולחת יכחישו‬
‫לו מחי®‬ ‫אין ראייה כי^* ” ^‬ ‫ו ל א ־ ת כ ל מ ו‪ 17‬ד ‪ -‬ע ו ל מ ע ^ ‪ :‬פ ־ נ ד ו א מ י ־ ״‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬׳■י‪’ -‬‬ ‫י ‪ ,‬׳ = ־־ י‬ ‫‪p:‬‬ ‫‪ .‬ואלרנא חאן ברא‪p^0*w6 1‬שח*ס‬
‫השגחתי‬ ‫אמרתי‬ ‫‪ ;7‬ד ^ ה < ? ל ד‪,‬י כ מ י צ ר מ א ר ץ‬ ‫י הו ה בו ר א ז ^ץ ^ ‪ ^ P‬ם‬ ‫׳ מרגל‬
‫ב פ ו ח י י ה ! ד ר ז ״ ל ג י ״ א ז נ ‪ .‬ז א‪ 1‬ה‬
‫ל ‪1‬שכנתי בתיכם ואם אין‬
‫אמרתי להא‬
‫‪fc.‬‬
‫חצם דיניה® ‪0‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ pfij‬היתכן שעל‬
‫‪- i •J ■•■'-1‬‬
‫ו ע ש ה הו א נו ג נ ה ^ א ־ ת דזו ב ר א ד! ^ ש ב ת י צ רו!‬
‫\ ‘ ^‬ ‫■^־‬ ‫‪i‬‬
‫ל י י ת ! ־ ב חי׳ תי ני ס‬ ‫ש מ הי ה‬
‫שאם לא כן מה לו ית'לעשות ארץ אם‬
‫י‪ .‬ק ב ״ ה‪,‬‬

‫ווהי‬ ‫סיכק®’ ^’ ^’‬ ‫לא להשלים בה נשמות עס בני יש'‬

‫אשרנעעאיי’*‬ ‫המשכן י ’^’‬ ‫י ־ א ן י ץ ח ש ך ל א א כ > ^ י ל ; כ ע י ע ר ^ ב מ הו נ פ ן ש ו מ‬ ‫־נשח‪ 1‬דועש‪ 1‬ת בה תורה!מצות אשי‬
‫אחי״’‬ ‫‪ To‬ש ש ר י ם ‪ :‬ה מ י צ ו • ו ב א י‬ ‫■אני‬ ‫חככסה׳לתתלהשיסרתאחתומצופ‬
‫ז ^ כי הכ^י‬ ‫׳‬ ‫במגדים‬
‫׳ ‪-‬‬ ‫ש א י כ ב *‬ ‫והן ה ל ד ס ל א י ^ ד ע ו ה ג‬ ‫עליון יעל ה'׳‪1..‬היה ‪50‬הש ^‬
‫‪,‬עושיהם ‪.‬‬
‫^?ד חיפיי*‬ ‫יי ״‬
‫צומי‬ ‫אני ה' דובר צלק >חכ‬ ‫א ת ~ ע ץ פ ס ל ם ו מ ת פ ל ליי ם א ל ־ ״ א ל ל א י ו ש י ע ‪:‬‬ ‫אלה הלגר־ס אשר ידבר הנביא פה‬
‫הציק‬
‫נאומיו כי כה אחר ה׳ בורא השמים‬
‫^^^^ךו;ו^’ ש ו א ף ‪ 5:‬ע^ צ;ו ^חד ץמי ס ׳ ש מ י ע ז א ר ה‬ ‫כו׳ לומר הלא אמיתי כי ישראל נושע‬
‫‪ M‬מישרים‬ ‫'®לכתי‬
‫ם ק ר ם מ א ז ה ג ; ד ה ה ל א א ג י ׳‪ n j n .‬ו א י ן ־ ע ו ד‬ ‫נה תשועת עולמים שהוא תשועה‬
‫’'^ ” *'׳^^ד״בצונק’^’^‬ ‫באופן‬
‫יהצטי®‬ ‫^כן^^‬ ‫הכריי‬ ‫דעת‬ ‫לגנוב‬ ‫■‬
‫•‬ ‫של ל העולמות העויס ה!ה והעולם‬
‫ו•״‪ .‬י‪»1.‬י& י»׳׳•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ג<;‪,‬ת ‪-‬בא‪ ,‬־‪-5‬״‪ -‬הג"®‬ ‫הנא ‪.‬והלא יאמר! הנוים כי רס ה^‬
‫? ‪ ,‬נ י ־ א ל י ו הו ש עו; ‪ 5‬ל ‪ { -‬א ? ס י ‪ -‬א י ץ‬ ‫׳ועל השמים כבודו אן לא ישגיח‬
‫גאיזתגייהושעלגןהנויסמוגלתים ואיןעור! סנ שנ ע ת ״ צ א מ פי צדפה דכרולא־ לנושאיש את גוז=® “ ‪,‬־‪,,‬״ר‪6‬‬
‫־ ‘ י ‘ ■ ” ■■* ”■״• ^ב• ■'•■ ־■■«י*״י־י‪ 1‬־׳י^יי*;!לנ‪,‬ג״‪0‬‬ ‫״י״רי־ש״־אשונפו‪-‬ח®״־ ־■׳‬
‫‪ "jj‬זחל א^‬ ‫יל״’‬ ‫המהמה‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ^ ^‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫עם בני ישראל ושעל כן רוג ימיהם‬
‫עאמרתי לכם על כן הגידו אתם הלכי ה א מ ו ר ^ ^ ח ד ם‪^ 1‬״‬ ‫״מביעמיסלמלכיותוא׳ככה יאמל אלהים שישראל נושעים ן‪p‬או ‪c‬ר^ גם‬
‫^*^דששגיל‬ ‫‪....................‬‬
‫בזס חי השתית‬ ‫■‬
‫פתגידגלהם יועצו יחדו הס‬ ‫וולת מה‬ ‫בעולם השפל לדא אסר אמרתי שהיא ית׳ יימיב ליפדאצ גס בעולם הזה‬
‫הגאולה האחורה כאומרו הקבצו כו' פליטי הגויס סיח^ל” ^ אביה®‬ ‫הלא הוא כ» כה אחל ה׳ כי בורא השמים הוא האלהיס י‪1‬צר הארץ ועושה‬
‫לגאולה שהשמיעה ע״י הנביאי'‪ ,‬חטדס יגלו וחי חאן הגיל®‬ ‫‪ 01‬הוא בשתים והוא שאומר הוא ית הלא אין מכחיש כי הוא ית' בורא‬

‫בת‪1‬לו בוה גם כן יוצר הארץ ועושי גם הוא בעצת! כי גס בהם גשם ואין תאמר! אס כן איפה צמה הגלם וגס מאלין בגל‪1‬פם אתי ^"’ "״ ‪7‬יק‬
‫להושימס ח‪f5‬נתת שעכילס הלא הוא כי הוא אל צליח‬ ‫בהס הפרש רק ‪3‬פח‪1‬ת ויתר יאחר יצירה ומשיה בארץ הלא הוא כי ביום‬
‫ז אצה'‬ ‫ועל כן לחרק אשחותס והתם חטאתם הגל® יחייכי®‬ ‫הראשון שבראאלהים את השתים ואת הארץ היא והס היונלקותכמפורפ‬
‫הלא‬ ‫אצלנו במקומו כי מאח' יום ראשון היה רם פל ט מאחרות הבאים אחריו " ואת״כ הוא חישיעס חיו אל צליק‪ -‬ומושיע ולא יראתי פן‬
‫העמיס נגלי אחר שהשמעתי לזעתה אשד אוציאם חח״^■ ^ מושיי®‬ ‫כי על נן לא נאחר בו ויאת'עם שבראשית צחי מאחר היא כי ה‪1‬א מתייתם‬
‫אל המחשבה וביארנו בוה מאמרם ז״ל כי בתתלה נאמר ברא אלהים אין זולתי וצא אירא מהם וזה יורה מהיות פעם מפסיק גמלת י‬
‫ופצל‬ ‫‪'f‬‬ ‫כי אומרו אין זולתי אינו כמשך‪.‬אחי‬ ‫ואח״כ ה?א אומר ביים עשית הי אלהים ארץ ושמים אלא בתתלה עלה‬
‫נאי^‬ ‫אלי והושעו כו' אחד הכריחו יתבר׳ השגחתי‬ ‫חלת‬ ‫במחשבה לברא איתס בחלת הדין וראה שלא היה מתקיים שיתן ב‪1‬‬
‫־‬ ‫עיקרו הס ישראל ובשבילם ברא‬ ‫והיאך‬ ‫רחמים והלא כמו ור נחשבה תשיבתס וו כי הצא ברא‪,‬׳ &היס נאתר‬
‫ושהיאיגאלס ויושיעם מיד המיס‪ .‬ושיגידו הדבר ישרא‪^/‬קי^ין‪ .‬רא®‬ ‫היא מחשבה בלבד אן בתאקרנו וה יציק כי חאחר בראשית הוא עליון‬
‫'^^ליישל‪ :‬נ®‬ ‫כי גלולה' ומשגיח וכי כל אצהיהעמיס‬ ‫נורא‪1‬אצ מחשבה תתייחס כחליגר ועל כן נאחר את״כ ויעש אלהים את‬
‫אפ‪6‬‬ ‫והנה יאמרו המים הצא בהיפיע את>‪ 6ph wx‬כלני‬ ‫ר‪v‬ר‪p‬יע ואח״ל יחוק הרקיע כי לחי' היווקרשו כי׳ כי הלא צרין לתת נועם‬
‫שנא®״'‬ ‫‪P‬‬ ‫והננו גס אנתני כישראל נלן אחריי יק’‬ ‫חאר‬ ‫למה לא יצאו חוקים חהיוס הראשון אך לחה כי מאח ראשון היה דק‬
‫ואומר להם לנו אצי והושעו כל אפסי ארץ כ ל ו ח י ז •הכתיג‬ ‫נתאמרות'‬ ‫לא קבלו הדברים שנבראו בו התגשמות עצחייער השתלשלם‬
‫*י*!! סאת יי'‬ ‫ארץ שלא שעבדו את ישראל ‪ 33‬תלקן אגב המשעבדים‬ ‫שאחרי כן שלמטה מהראשון וההיקש באק כיבי‪ '1‬הראשון היתה בלקות‬
‫^''״‪:‬י צשבעת'‬ ‫באדיןדק‪ 1‬כחלאכו'כיאני א‪ 3‬כו'לוחי^^־‬ ‫על שאחרי כן בתין החים רןצי התלבשות ונגמר בשלישי ואמר יקוו החים'‬
‫י נדתיז רנל‬ ‫היו יראים‪1‬את אלהיהם היו עובדים‬ ‫בו' יתראה היבשה כמבואר אצלנו על מאתרם ו״ל שאחרי נטל עפר מתחת‬
‫ני‬ ‫שלא להיואכס ראויים להיות ‪3‬י אני פוסיזיכי אס ם’^א‬ ‫כי‬ ‫כשא הכבוד כו' הה״ד בצקת פפרלחוצק ורגבים■ ידובקו כלל הדברים‬
‫ולא ישוב ומה הוא הדבל ו‪3‬א ישוב שדברתי הלא®י^י ^'ר לכוי״'^‬ ‫על‬ ‫זכה היתה הארץ בראשון והתגשחה אחרי יכן ובוה יאתר ייצר הארץ‬
‫ז' ‪4‬אצ נ'‬ ‫ברן תשבעכללשון ואין להם טובה’ גלולה חזי‬ ‫יום ראשו ן ועושה על מה שגישחה אתרי כן לות כי גם התגשמותה מאת‬
‫‪* *I‬לשון‬ ‫היוצא מלשין זה הוא כי לא כלכל אשיל■^‬ ‫האלהיס היה והראיה כי הוא בראה־ כי הלא כוצצה בכל צורכה בצומח‬
‫^^^^^יו׳כי אם אי״’*‬ ‫״ "י ״‬ ‫אם יצא מפיו צדקה כו'‬ ‫ספק כי לא תהו בראה לבלי‬ ‫ובעצי חיים ואדם ואתר שנן הוא א״׳כ כי א־ן_ ‪,‬‬
‫'^*־ ‪7‬שראל‬ ‫הוא הפן או׳ והושעו ג' א״״י איז ־ י״י ’‬ ‫צורן כלה ומלואה כי אם לשבת יצרה ומי יר^ההייש' בה שאמרתי' ‘לשבת‪.‬‬
‫איא ’אי י״י'®״’ ' א ״ ״ י א י ז ' ' ' מ ש בא‬ ‫יצרה הלא הוא אני ה׳ והוא תאחר ידועחלרלכי חתחלת ברייתי' על עיל'‬
‫^^^לזנביא‬ ‫גס אותם יושיע ה'על כל אפסי ארץ לכן‬ ‫גתאוההב׳השתזיה לו ליריזבתחתזגי* וזהו לשבת יצרה אניה ואיןעול‬
 ‫מן‬ ‫י^‪55‬עוה מו' מר אות הצובאות‬
‫סזיס א!יהס ח?»לחי תדחיזניירזעזז ואפילו אתם י(‪ 5‬המר ההוי^ 'כ\\ס'‬ ‫יי* ליייר מני נל‪ 51‬״עט כי גס ם^<חר ה' תכרע‬ ‫י'^ ” י‬
‫וכ״ם אניזשחא תאחרו שאין הכונה דחיין כי אס השל בעצי!׳ הנה גם זה‬ ‫בל ‪ p 3‬שהורה על הכל ינ ‪ 0‬שח!רה שאין יתד‪1‬ן לישראל על אפסי ארץ‬
‫אין ראוי כי ותחשילזני ונדחה כליקר שאס־תחשילזני תבאר ל‪1‬הר פנלחה‬ ‫^לקית זע!ד וחה הן הצדקות יעוו שהוא רחחים‬ ‫ל'‬
‫וזהו ותחשילוני ונדחה ולאתאחלוכי לא לפתיותכ”כ כזה אייחס אתכם‬ ‫תשר שעבדו בין אשד לא‬ ‫כין אשר‬ ‫ודין הדין היא כי גס‪.‬גזלי י ל תכרע כ) ברד‬
‫ברן בין‬
‫כי הלא גלולה חזו יש ביטכס כי הצת‬ ‫סעכיי* לא יהיו שיים כי אשד בעלו‬
‫הזליס זהב מכיסי כו' ו‪:‬וא כי הנה‬ ‫ת ש כ ע ^ ^ ^‪ 1‬ן ‪:‬‬ ‫י ^ ן ו ב כ י “ ־ לי ת כ ^ ; ע כ ל “ ־ כ ך ך‬ ‫אתישראללא‬ ‫חיק אף בוילבהצרס‬
‫ראוי לשים לב אל אומרו וכסף בקנה‬ ‫יקבלם נמאס לכרוע לפניו כי הנה‬
‫א ן י ס ה ו ה לי א מ ר צ ד ק ו ת ו עוז ע ך ו ; ב ו א וי ב שו •‬
‫כי חי זה שוקל בקנה ועוד שהיה‬ ‫עליי ית יכא ויבושו כל הכתרים בו‬
‫רא‪ 1‬יתנקד הבי״ת בש״בא ולא בס״תת‬ ‫כ ל י ה נ ח ר י ם ב‪ ' : 1‬ב י ה ו ד ת י צ ד ק ו ו‪ .‬י ת ה ל לו • כ ר ־ ־ ' ־‬
‫‪ I . ^'•;1.- t‬ז‪-‬ע • ; ; ‪ : r : r; /y.‬י ‪. T .‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫הס אשד שעבדו והיצרו את ישראל‬
‫שהוא כאומרו בהקנה בה״א הידיעה‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫; ר ע‪,‬י מ ) ר א ל‪:.‬‬ ‫לשון‬ ‫סהעלו חרון אף בו ית׳ואל *בא‬
‫ועור איחרו מצרתו לא יושיענו כי‬ ‫יתיר להורות כי כאחת יבאו ולא‬
‫אחר• אומרו שישאוהו כו' ושחחקוחו‬ ‫יקוכלו ותה שאהרתי שדבר צדקו'ה‪1‬א )‪ Cap. 46. %‬כ ך ^ ־ כ‪ ;^ ,‬קר ס גבו יד׳יו‬
‫לאיחיש ושיצעק אליו ולא יענה מי‬ ‫‪ * 7 -‬הי ר א‬ ‫ע צ בי ד ־ ז ם‬ ‫’ ׳‬ ‫‪. . .‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫סלא יהיו שויס ישר‪ 12‬עם לאפסי ארץ‬
‫לא ידע שחצלתולא יושיפנראן יאח׳‬ ‫מ ש א ר ־ י ^ ה ז‬ ‫ו ה נ ה מ ה נ ש א ח ; נ ם ע מו ס ו ת‬
‫כי שם היא צדקה ‪,‬אחת כאומרו‬
‫הוליס והב חכים שחזלוליס והבס אך‬ ‫יצא מפי צדקה שהוא מציאות‬
‫ק ר ס ו כ ר ע ו ‪ ,‬י ח ד ו ה י א י כ ג ^ ו ‪ y h ^ j2‬מ ש א ן נ פ ש ט‬
‫בכסף הה עושי׳ יותר חחציאו' זלזול‬ ‫שיושיעם חצרה וש&*ו יכרעו ובשמו‬
‫שבקנה ישקולו והוא כי ים קנה‬ ‫כ ש ב י ה ה י נ ה ‪ ’ :‬ש מ ‪ 1/‬ו א ^ י ב י ת ‪ .‬י ; ‪ :‬ל ן ב ו נ > ‪ 4‬ש א ר י ת ■‬ ‫’^לעו אך לא הטבת קציני' שיתהללו‬
‫המאזנים וכשאדסבא לשקול א־זה‬ ‫^ ^ ס י ם מ נ י ־ נ ט ן ה נ ש א י ם מני ~ ■‬ ‫מ ת י ש י ם‬
‫על רוב טוב* כי אינןצליקי׳וחתייחסי׳‬
‫דבר אין יידו אוחזת בקנה כי אס ככה‬ ‫^ליי י ל כישראל שנשחותס חלק‬
‫ו ע ד ־ז ק נ ה א ני הו או ע ד ־ ^ שי בוז א ני א ס כ ל ■‬ ‫ר ח ם ‪:‬‬
‫יעשה לא תכלי' כף החאזניס אפי׳‬ ‫הלוה חהע׳אן ישראל בה׳יצדקז שיהיו‬
‫ירבה מה שבכף הא׳גס שיהי׳הכבדות‬ ‫הי מי‬ ‫א נ י ^ ע ש י ת י ו א ד א ש א ו א נ י ’ א ס כ ל ו א מ ל ט‪■ :‬‬ ‫עחו ית' להתייחס בה׳ ועל‬
‫רב מאד מחזק' היד לסבול השווי אן‬ ‫הז לי ם ^ז ד ת ב‬ ‫תי שוו ו ת מ׳ ש ל נ ע נ ד מ ה‬
‫ילי כן לא יהיו ככל אפסי ארץ שאין‬
‫נוקבים הקנה זתוליס החאזנים דרן‬ ‫טובתם י ק לעדר צרה כי אם שגם‬
‫אותו נקב בחוט או ברזל דרך אותו‬ ‫מ בי ס ו כ ס ף ב קנ ה ‪.‬י ש ק לו ; ש ב ר ו צו ר ה ד ע ש ד ח ר‬ ‫ייתהללו בקבלם טובה ועל כן קדא’‬
‫נקב ברפיון באופן שאוחז נו האדם‬ ‫א לי‪ .‬ס ג ך ^ א ף ^! ש ת ח {ו ד ’; ש א ה ף ע ^ ^ כ ם ף < ■‬ ‫צלקיח לסין רבים ועוד כי נגזים יש‬
‫ובדבר מועט שחכביד יותר הכף‬ ‫הפרש כין אלו לאלו במדובר אף‬
‫^ ^ ^ ^ ^וי ר ני ח הו ת ח תיו ד ע ^ מ ד מ מ ק ו מ ו ל א ; מ י ש‬
‫הא׳ חהשנית מכרעת ומרדת למטה ‪:‬‬ ‫כישראל יהיז כל זרע ישראל חלו‬
‫ונבא אל הענין אחד כי כל כך‬ ‫א ף ־ ק י צ ע ק א ל י ו ו ל א ; ; ; נ ה מ צ ר ת י ו ל א י ו ש י ע נ ו' ‪: :‬‬ ‫אומרו כל זרע ישראל נ ‪:‬‬
‫הם בלתי חתשיבים הכסף מ בקנה‬ ‫ז ק ר י ־ ־ ז א ת ו ה ס א ש ש ו ה שי מ • פי ר ש ?ןי ם ע ל ־ ל ב ‪:‬‬ ‫בלכז' הנה במדרש חזית‬
‫הוא קנה המאזנים הידוע יסקולו כי‬ ‫^*על פסז׳אחרתי אעל׳בתת‬
‫א ^ ו א י ן ע‪ 1‬ד‬ ‫מ ע ; ל ט ; כ י א נ כי‬ ‫ז ק רו ר א ש ג ו ת‬
‫לא תאחד ידם בתלי שהקנה תלוי בו‬ ‫אחרו פסוק זה על צלם נ״כ שנפל אחר‬
‫אלא ק נ ה עצמו באופן שאם ישימו‬ ‫מ ני ד ־ מ ר א שי תז׳ א ח ת ר ת ‪:‬‬ ‫א לזזי ם ו א פ ס ק מו ני‬ ‫מעשה דתנני׳ חישאל ופזריה‬
‫משקל ליטרא ברזל בכף א'לשקול‬ ‫ו מ ק ד ם‬ ‫י‬ ‫־‬
‫ונפשה אברים אברי׳ ע״י דני& ואפי׳‬
‫כנגדיזליטרא כסף לא יאחזו כי אם‬ ‫י !* ־ ׳‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫_‬ ‫י‬ ‫נא׳כפשזטו נינקיט מיהא שעל אותו‬
‫זנקנה באופן שיזלואי׳ בשני ליסרק בסף תכריע כף שהכסף בהשהזא‬ ‫ענין ידבר ויתכן יאחד הנה אחד הבושה ההיא סהיחלצלם זל’‪1‬הי נ כ‬
‫לבלתי החשיב הכסף לעסות אלילים אלמיס וישכרו וכו' וראו עד הי ק‬ ‫על ידי מה שנתקדם שס שמיס כרע בל קרס כנו אללי כשדים עד היות‬
‫הגיעה שטותס כי ישאוהו נכדיהם ולא מנלו לסיבלווישימו אותו על‬ ‫עצביהם נבזים לחיה ולבהמה ועכ״ז אתם בני ישראל אצ^׳ל שלא יצאתם‬
‫הכתף לסבול אותו וזזו ישאוהו׳ על כתף יקבלוהו וילאו עד שיניחוהו‬ ‫יוהגלית כי אם אדרבא הס משא עונות שהיו עליכש בירושלים עתה נעשו׳‬
‫תחתיו נחחקוסו לא יחים ולא דעת ולא! תבונה לאמר מה יושיענו זה כי‬ ‫מחוסית שהוא יותר חדי כי טון הצלם היה לכס משא לעיפה כי על‬
‫המתרס מיפים חנשואותיהס בא המשא ההוא ועל כן עם היות שנכנעו'‪ ,‬אסכל דפקו א ך יצעק אל’ו־’ואין צריך לאחר מצרה׳ הבאה אליוחחקז׳‬
‫וקרסו כרע! לפני ה׳ ונתחרטו כל יסלאל על שהשתחוו ‪ .‬לצלס עס כל זה ‪ .‬אחד כי אס אפי׳ מצרתו של הפסל עצמו׳ אשר היצר לבעליז לשאת אותו‬
‫שהלאהן כאשר‪ ,‬נשאו ופל כתף סבלו אפילו חצרמז זאת לא יושיענו וחס‬ ‫לא אירע להם כבהמה העמוסתשכורעת ומפלת המשא מעליה על ידי‬
‫'גס עתה מצרה הבאה לו מזולתו ־‬ ‫^‬ ‫כריעתה ונמלטת מתנ׳ פי אס הם קרסו‪ ,‬כרעו ועם כל זה לא יכלו חלנו‬
‫זאת כז׳אחר הזהירו ממעשה סכוילי אלילים אחר הנה הפושים־‬ ‫זכה‬ ‫משא הוא גלות אחר הוא חדי שהיה על שהשתחוו ל^ם ;כמאמר רשב״י‬
‫כך נחשלתם לבהמות היואזת צורה ונבעתזת מחנה שלא‬ ‫•‬ ‫יזהו ונפשס בשבי הלכה ואפשר בתה שלא אחד^ ובשבי הלכוכי ‪ 5‬ס ונפש׳‬
‫יבינו מ'אין בה רויו חיים כך אתם־ כבהמות לעשות מצורות הלוע מחש‬ ‫שיכוין מל השכינה שגרמו שגלתה עמה* כ״י כנודע כי'ג לו למדי שכינה‬
‫לכן זכרו זאת והתאוששו שאומר אלכם והתאושש! כלומר סורו מהיות׳‬ ‫עמהס והנה מהדבר הזה הלא יתאבלו ישר' וכמעט יתייאשו מן הגאולה׳‬
‫כבהמות ועשו עצחיבם אנשים ולא בלבל את עצחיכס כי אם גס והשיבו‬ ‫באומרם כי הלא בחקוס שזיז ־ חחרקיס אשחותם בגלות בבל אדרבה‬
‫פושעים זולתכם על לב ממה שיצא לבם לעשות השטות ההוא • או יאחו•‬ ‫סס גרמו גלות אתר וא״כ תאבד תוחלת תיקונם וגאולתם לז״א לדבר על‬
‫טל לב כי הנה אח״ל רשעי' הס־בלשו׳ לכן צדיקי׳ לבן ברשית' ובזה יאמר‬ ‫לבס שמעו אלי בית יעקב כו׳ כי הלא אתם עחזסים עלי חני בטן ש&חלא‬
‫הפושעים שטרם יהי! רשעים היה לבם ברשותם שהיו כס על לבס זאה״כ‬ ‫^‪1‬ני לא היה ניצול יעקב מעשו מהיותו בבטן אחו כאשר התרוצצו הבניס‬
‫בקיבה וגס נשואים חני רחם שלא הפילה רבקה בחב צערה על הריציץ ־לעשה לבס עליהם שהס ברשות לכצז עתה החזירו׳ בתשובה עד שישונו‬
‫להיות על לב ולא לבס עליהם והוא כי זכרו ראשונות מעולם ותכירו ג'‬ ‫את יעקב שתוכל לקיימו־ נזה תבטחו כי כאשר מאז התלותי‬
‫דברים א׳כי אנכי אל שנית כי אין עודאלהים שלישית כי אפם כמוני‬ ‫אתלה ולהצילכם כי ק אעשה תמיד כיעד זקנה הוא גלות בבל‬
‫והוא ענין האחור גחכית מצרים כי בהתראת סימן דצ״ך נאמר בזאת‬ ‫הגייס אומרים שה' שעשה ניסיס בפרעה ובמצרים על אייית ישר^‬
‫תדע כי אני השהו' מציאותו ית ובהתלאת עד״ם נאמר למען תדע כי אני‬ ‫יתאה בסדים מרקדים בהיכלו כבר הזקין ‪ ,‬אוי להס כי עד זקנה אני‬
‫ה' בקרב הארץ שהוא כ׳י אין עוד זולתי בקרב הארץ־ זבהתיאת סימן‬ ‫היא אשר הייתי מתחלה כי צא שנותי ועד שיבה הוא גלות יודי שהיה המן‬
‫נאח״ב נאמר בעבור תדע'כי אין כמוני בכל הארץ שהזאכי איןבשרים‬ ‫אוחי לאתשורוש כי מלך ישד׳‪ 1‬מ ר הגיע לזקנה ושיבה אני אסבול וזהו‬
‫של מעלה כמוהו כי הוא ית'עם היות שישראל מיוחדים !(ירהוא חםתר^יז‬ ‫בתיוגבורתילסבילעל תום גבול‪,‬מירוק אשחיתכס ופלגלותיק אני‬
‫בכל האומות ועולתותכי שלו הכל מש״כ השר שאינו שורר רק באו^|ו‬ ‫טשיתי בעונותיכם ואני אסא אתכם על יון כאשד היה׳ועל אריכות גלו׳‬
‫וגסזוכחוחאלהיינזראל הוא לו ושס כתבנו יחם הודעת פל אחד משלש‬ ‫הזה המד והנמהר אני אסבול כי כביכול שכינתי בגלות ואמלט על‬
‫אלה אל כל אחד מסוגי החכות נמצא כי מאז נלחדו שלשה עיקרים אלו‬ ‫•‬ ‫כל פנים בלי שוס ספק חלילה נ י‬
‫ועל מעמד שלשתן יאלז׳ פה זכרו ראשונות מעולם שהוא מאז היו במצריה‬ ‫תלמיוני כו׳אחרי אומרו הגלו' שיתחדש לגולים בבלה ע׳י צלם‬ ‫למי‬
‫ותדעו שלשה עיקרים אלו שכם כי אנכי אל שהוא מה שאחר למטן תדעי‬ ‫כ׳׳ג שהוא גלות חדי בא להוכיח למפרע מעתה את ישד?( שקודם‬
‫כי אני ה'וגס השנית והיא ואין עול אלהיס והוא האמור שם כי אני ה’‬ ‫עישיס אלילם אלמיס ככל הגויס פעל ק יגלו בראש גולים !אוחדלחי‬
‫נקרב הארץ זאפס כקוני הוא שאחר בעבול תדע כי אין כמוני בכל‬ ‫יזביייוני ותשוו לנמר אוי לכס סתלתיון אותי לתי שאפילו־ אקס אינכם‬
‫האלז‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
 ‫הצובאות‬
‫‪«I‬‬ ‫©‪:‬הראות י‬
‫»ר»י י ‪#‬‬ ‫מו‪» .‬י״י‬
‫■ —׳‬
‫ה'‬
‫?;י־‬
‫ש ^‬ ‫י׳‬
‫‪! w ^ y‬הס ‪ M ow‬הנממהע!’ן»נע>‪1‬ש‪.5‬ע! עפר ;‪'Srfw‬‬ ‫^^^^^^שהס ־ו!« ה‪1‬ו«מ פ ג * מ!חל‪ .‬״המסע ההם נ־צ’׳‪/‬ז ״גייס‬
‫נע‪!1‬ת גת נג! יהוא כי נ״ות נלסאצר היה נעא'עדיין סנה א‬ ‫היתאהיית ו״אנ!נ‪ 7‬״ה ה״ציאיתו‪ .‬נגר‬ ‫‪’ ’ <‘ 1‬‬
‫הסנעיססנה שייעד היא יתלכתס״ל־ותס‪,‬לנאלנ‪,‬ע‪,.‬ם‪,‬ל־ע! השג־®‬ ‫’ ‪ ’3‬״״ ®’®־® ״ ’ הלני ההוא כי אס נס קקדס אשי‬
‫הסנעיס שכה נשאי! כל הכשדיס אסלי הריגת נלסאצר סלתיסעוושנ®‬ ‫הואשינס אתר ״גיד יייא־יתאהריתועלהשצית‬
‫א ר י סאחדל חהס זהוחלן‬ ‫י‬ ‫‪..............‬‬ ‫י‬ ‫קחר^‪7pp‬ס^‪D‬ר צח כעשז ואז היי^י‬
‫דריוסע*ליה’וה״ ‪5‬״‪1‬פקליןאנלישנה‬ ‫ו ספןרם אי טר ^ א ז ע ^ ו א כ ר ע צ תי ת ק ו ם ו כי‪ 1‬־‬ ‫איתי עצתי תיןיס שהיא ״ה סלא‬
‫א ‪ , ,‬א א ‪ , ,‬ע ‪ ,‬״ ל ן ע ף‪ 0‬לג‪ ,‬ת־ ש ״‬ ‫קי א מ םזי ח ל; ס‬ ‫^ ‪;:‬׳ו ״ הי א ^י‪^ ^ ^ ,‬‬
‫••״•׳‪ .‬׳ ' ‪ T:-, .‬ני‪ .‬״■••־•• ן ־•־■•• ‪v;-1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תתקיים יזהו אומרו עצתיתקוס‬
‫וכל תפצי אעשה ‪ .‬ופילש !אחל היק ׳‪ ,‬איש עצתו אף־־זיכרתיאף־־אםאגדת יצרחזי‬
‫‪• .‬‬ ‫•א‬ ‫א‪.‬‬ ‫י‬
‫ג‪ ,‬ג « ח‬ ‫ש ־ ־ ע ״ זי ש‪ .‬ל ל א ל‪,‬‬ ‫ם‬ ‫‪-‬‬
‫יי׳ואחכשאחי אף־אע שנה ‪ :‬שמעו• אלי ^ ל ב י ד י ל ב ה י ה ו ק*‬ ‫ליוהדגמס האלה‬
‫‪ nn-J^’ ].JiTS‬׳ ו ק ס‬ ‫״‪■■■:‬׳■■■•■•■׳"■‬ ‫קורא ממזרח עיט איש עצתי שהוא‬
‫לכנזהוהיוג ני^יי‪-‬יזיייו־’?‬ ‫‪-------‬‬
‫>‬‫‪---‬ש ףע( ~‪2‬‬ ‫תי ל‪v‬א ת ר ח ‪-‬ק ו ת‬
‫‪iU‬‬ ‫הר־ר^♦‬
‫תי צ ד ק‬ ‫מצדהה! ק ל ב‬
‫מ ^ ד ק ה‪.‬‬ ‫אתרל)‪ .1,‬ן‬
‫־הסשקראזחחזרת‪, . 1‬‬
‫לן מארצן כו' א׳‬
‫‪ 5 :‬״ ל ה ; ^ ־ ע כ ל ^ י ; ־ י ^ו‬ ‫תפארתי‬ ‫‪.‬‬ ‫ביצ^א^עצתי שט ףיי״ז״ה^ה‬
‫מהם !שדללהם חדא אליהם כסלאז‬ ‫ת י א ר ת י ^ •‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬ע‪’ .‬‬

‫׳'י׳‪!-‬יעשןעו שהוין‬ ‫׳י׳•׳‪-‬־ י‬

‫‪ -.‬־ ‪1‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫_^‬ ‫‪.......‬‬ ‫נהינסואלרהסבילרלואחכחלכיןת‬
‫שגילאר׳ןכיח־ן ‪----- -----‬‬ ‫^‬ ‫רהיםוטחיי ^‪pjq:‬‬ ‫קחי‬ ‫רכה ועעח ז‬ ‫נליח׳ כי בזי!ן שהיה איש‬
‫כסא מלוכה מנת כשדים איננו לן‬
‫כיספותיזו שלשת המלכים נוטלי‬
‫להיות חן הכשדים על כן מן אז חיל‬ ‫תר^^ה ה ר פ ת ף נ ק ם א ק ח ו ל א א פג ע א ד כ ם ‪:‬‬ ‫ואתרי כן יצאז בר^‪^..,‬‬
‫הכסא אספה תענוגיך זלא תתנהג'‬ ‫^ ^ ^ ה ץ ס גו ת ש מו ק דו־ שי ש ר א ^ י שבי‬ ‫לעיני הכלילא בלבל עני! גל‪,‬ק‬
‫כרכהיומנוגה כי עבר אותזהז״ו‬
‫כי לא תוסיפי יקראו לן רכה וענוגה‬ ‫^^ח'יטף‪ 3‬ת־כ^‪1‬דיכש פ״לא' רתוסיפי‬ ‫^^ת^היהכי^סכי^גסאשד‬
‫ו■‬
‫ק צ פ תי ע ל ־ ־ ע מי‬ ‫מ מ ל כ ו ת‬ ‫ל ף ג ב ר ת‬ ‫‪ .‬ק ^ גו • ^‬ ‫לא נעשועדייןהס החלכיותאשדעק‬
‫‪ I ■ V.._/0L‬־■י '‬ ‫ה ל ל ת י ו ת‪S‬ר‪r‬י ר>אי^יי‪-‬י‬ ‫גא נעשו כי עדיין לא גאי לעולס‬
‫והגידש היא ית׳לאברהס מאז כי גהס‬
‫היה איש עצתו שהגיד לו שהין׳‬

‫?חהבטחתכילאיועילןאלהירך‬ ‫א ש ב י ^ ל מ נ ה ו ל א א ד ע שכיל‪ :‬יתדגירייו^נשיי^ה‬ ‫ענתיתקוסוס׳שהואכי גסשהגי‪7‬‬

‫‪...‬כטחתכוגס תראה ח ר פ תו‪^ .‬י‬ ‫!‪ J -‬־ ‪®.‬י‪; V - ' .‬‬ ‫מציאות היילכיות לא דנר הגאולה ׳‬
‫בטחת ותתי‪.‬זה בדעה אשר תנא פ־יו‬ ‫‪ .‬כו ל ) א ל מ ק ק ת מ ם‬ ‫׳?•‪,. . ,‬‬ ‫מהס בפירוש כי אם אומר בלבו עצתי‬
‫■ כי תהיה ■לחרפה חש״כ אם י' ^‬ ‫^ ד ‪ -‬ק ש פי ף כ ע(י מ ר ת ח ב ד י ף מ א ד ;‬ ‫סאגינימן בקרבי תקום וכל חפצי‬
‫‪'.‬טלה לחרחקי אדץגחקו׳שאין חגייי׳‬ ‫‪ .‬ךן; ^ ך ץ ך‬ ‫ו ר ^נ ט הי ב ר ע ת ן ז א ס ר ח ק י א ץ‬ ‫‪,‬אעשה שהוא אחר הגאולי‪ :‬חה ש‪,-‬א‬
‫‪: .‬או תרילעיאיפהמנקס א ק ח די‬ ‫חפצו בבריאת העולם שיתקיים‬
‫‪,‬ולא אפגעאדסינקיס ‪.‬נקמתי״ייו‬ ‫בתחיית החתים והנה שתי הדברים‬
‫והואכי גם אם יעפו בן כקחותמי־^י־^־ ‪,‬‬ ‫ו ‪ j y e^y‬ף ר ע ה ל א ת ד ע י ‪ .‬ש ח ר ר ח ו ת פ ^‬ ‫ץ‬ ‫האלה ייעלם לחעלה בס״‪,‬ך‬
‫יעשו חבלי אבקש חידס כי זיז‬ ‫? ? ! ף ת ו ה ל א ת ו כ ל י כ פ ר ח ו ת ל א ע ל י ד ‪nSs?nsi‬‬ ‫ועל אלה הקדים כל הצעות אלו ואסל‬
‫‪-‬יזכלללוה שאני עושי שאתן נלג®‬ ‫• ־ י ־‪:‬י^ ^ י ‪j r * V .‬־ ‪•v‬‬ ‫הנה אז בימי אברהם ה‪,‬א א‪.,‬ן ‪-‬‬
‫^‬ ‫‪, . - - ..........................‬ילפשית בך נקמות י‬
‫ל‬ ‫עצ^ל אדנר תיל אז הולאוהבפייו׳כי אסי חזהגל^ אופתה‬
‫‪ j j‬ה׳כו' אחרי אומרו שינקם חהכשלים על אשר הכבידו עי״‪,‬‬ ‫= 'י״י־א־^טל״ת־א״קק־י־י^כנניאיס ו‪ 6‬ס נ‪1‬ייצישא‪,‬‬
‫שעבודם על ישראל נקם אקח וכאאפג־! אלם שהיא שינק^‬ ‫■‬
‫‪1.:^ : -‬‬
‫עפר מן‬
‫מן‬ ‫האדם עפר‬
‫אק האדם‬
‫=י_ה_ אצה ‪PP °°‬‬
‫‪>, p‬״‬
‫‪ pp,p,:p‬״^‬
‫האדמה אף אעשנה פעם ^‬
‫^מ^ס ע י עצתי ית מל כן חל עלינו חובת‪. .‬החזיק טובה לם על פשותי‬
‫מל ידי טצחי ולבלתי היויויכז כפויי טובתו ווה מאחרכושאיע‬ ‫גא־® ^י ״ ■ז ״' ; י ^ ־ ^ ‪ t‬י‬
‫גוחננזהות ^ה׳ בעצייי‬
‫ככומר גואלנו שוא‬ ‫גואלנו ה‬
‫ה* כלומר‬ ‫עמי‪.‬ישיאל‬
‫״׳ץגגמוננ!‬ ‫מ׳יזית*^׳בעי ׳־■־■;‪.‬‬
‫־ ו‬
‫עם המר!‪ *S‬י״‪,‬׳‬
‫יתב‪..‬־צבאות כיה׳ צבאית שחו ואין זה כי אם להמתו קדים‬ ‫אגיי־י׳י״״דילסלס^^^״ד^ילי‪■ .‬י״דג‪■ ,‬״ ‪ i o‬־‪,‬׳‪ p‬׳‪o‬‬
‫; סי מק׳ •שתו מתייחסת אל ישראל כל״אקדושיס תהיו כי קדוש אצ'‬ ‫אבירי לב מלהרהר באדונה ואליהם יאמר שתפו אלי אביר^לב‬
‫ה יהיא כי ישראל חלק אנוה ממעל סש”כ המלאכים כי על כן שיבתו רז ל‬ ‫אתם נדאיס ל^לה‬ ‫גרסיקיס מלקבל החובה מפאת צדקה‬
‫יאחר‪- .‬הלא‬ ‫וז״א• קלוש ישראל‬
‫ץ‪..‬״־‪.‬ג׳‪ -.‬־ ‪.‬״‪..... . -‬‬ ‫— ״'‬ ‫•יותר ־־־‬
‫ממלאכי כשרת‬ ‫הצליקיס ׳־‬
‫•‬ ‫‪Z‬את■‬ ‫וחה שתשמעי ותאמינו ליבאבייית לב־ מלהרהר ילא הוא כי‪ 13‬ג ;‬
‫הלאעלידיהמתו‬
‫היותן‬ ‫לחעןגבודך כי‬
‫כי הלא על ידי‬ ‫חושהלחעןגבודך‬ ‫אנאה מהיה‬
‫מהיה חושה‬ ‫אקתאנא ה׳‬ ‫חחרתנקס‬
‫נקם אקח‬ ‫חמרת‬ ‫ץ ג‬ ‫‪,‬הראשון קרבתי צדקתי שהיאעד חלא‪,‬ז‬
‫‪^-‬ז‪'•'•*-‬כ‪J‬‬
‫כל‬ ‫_____‬
‫קודם גאילתנו כי‬ ‫מה _‪J./‬‬
‫שאין כן‬ ‫‪..‬״<_■! ‪_i‬‬‫ה'<‪r..A1‬‬
‫צנאות בעצם‬ ‫ושדה'‬ ‫יצדק מ‬
‫ה ותן‬ ‫גיאלכויצדוז‬
‫‪,‬גואלנו‬ ‫‪:‬ני דניאל טעה וחשב שנתרחק הזמן עד העמיד‪jp . ,‬׳‬
‫פתליא של מעלה ש‪:‬ם צבאותיך הס בגלות עס השכינה בחקיס חצינים‬ ‫‪p,jj jp, pp^p‬‬ ‫‪,‬עסה ק‪ ,‬א חל לא ‪1‬‬
‫יפיל כבודשני כי אי ע י גאולתינו תתייחס ■בעצס אל היותן קלוש יפי^‬ ‫היה כי בי״ב לניסן ה!תה הגזרה בין החלן והחן וביו' ’"ולחדש״‪,‬׳‪ .‬א‪.‬״‪,‬‬
‫כיאזכתקדש ‪.‬ינהיה קדושים כיקדוש אתה דאית ונכין יהיה הייתן‬ ‫מל פן ואין צ״ל ריחוק כי אס אפילו איחול לא היה‪!,‬ן‪5,‬א‪lJ^_pVp‬‬
‫גק׳־א קדוש■ ישראל וזהו גואלנו ה' צבאותשהיא ‪:‬א׳ קדוש ישראל שהיא‬ ‫גלות יון שהיה בציון חמם אמר ונתתי ׳ בציון תשועה‪,‬על ‪p‬״‪;p‬״‪_ -‬‬
‫חפיןזהאלתחושה׳ עלהנוגעאלינזרקטלבתינתככיי‬ ‫חז יאת״ס‬
‫ט־*אז‬ ‫׳גי יתברן‪.‬‬
‫יתברן‪ .‬כי‬ ‫תהיה לישראל עע׳״‬
‫תפארת!‬ ‫אז ‪ ,.‬י‬
‫כי ‪...‬‬
‫תפארתי ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫לישראל‬
‫כתדוכרכק דם •‬
‫ה׳צבאומשממגםקדושיש׳ ‪ JI.IIJ‬׳ ‪■-‬‬
‫יהיותךגואלכו •\ »׳י‪1‬־י■;״ ׳‪*.‬־■‪ I‬יו•(‪ !..‬ץ‪■1/)/‬ע‪1‬‬
‫‪. . .‬־י‪.‬״ ־'''‬ ‫אתפאר • ‪°‬‬
‫׳‬ ‫מעשה ידי‬
‫ידי להתפאר ואומר‪ ,‬ובישראל‬ ‫מאמרויח׳״יומיו‬
‫ל מ א מ ר ו ית‬
‫צרת ‪-‬‬
‫ישראל‬ ‫תלצרת‬‫שלא מל‬
‫דרר שלא‬
‫יא דבר‬
‫נביא‬
‫הרד‬ ‫כי ה‬‫יהב' כי‬
‫ראומו יתב‬
‫כו׳אחרי ראותו‬
‫דוחס כו אחרי‬
‫‪ “j|& r‬דוחס‬ ‫ף ד י ש ט נ י » ה נפסיק הקייס היצדהנפייס ״לסיי־ית׳יישישמ‬
‫‪ ,‬־ ‪ ■. ,‬הס מקווים הגאולה כי אס על דבר כבוד ה' אז התתזק ית' על‬ ‫״ אי נ ע נליית נא ״ ־ ״ להייית ני ננל צייתי״ לי צי ד‪ ,‬מ'‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫דבר עוד‪.‬ישראל ‪ .‬ואומר כמדבר אל‪ ,‬הכשדיס אשר רכבידועול סבלם ע־‬ ‫אין ״■*־® ” ‪ /‬״ ־י ־ םי גי ־ ״י ־י ־ז ־י א ס ק ה ״ ש ש נ ד אי ת״י אי״ו ל‪,‬‬
‫ישראל זא‪1‬חר‪.‬שבי דזחם ואל תלחמו כי אס בואי בחשך הגלות ביל אוינין‪:‬‬ ‫י ז י י ס ט ־י י מ אנ ״יני ש ® ־־־ל־ט אסי־גלי איתני נאנייייקפימ ה‬
‫?ילליה קלחתי אתר־ שלא‪ .,.‬קוסיעי יקראו לך נברת ממלכות‬
 ‫מה‬ ‫מז מח מראות הצובאות‬
‫נשם ■שו«‪ 5‬״ * מ ו ד ע ני נהיית י שי « לנ‪ 5‬תי נ פיי ס ‪.‬קן!(י •נשם‬ ‫נ ס כי ת־־״' * א י י ל ת י ני ליו;( ש ר הי‪ 6‬גני תיו ״ לני תני ת » פיז‬
‫ישקנ‪ 1‬נהייתס‪ 73‬י קי ם ^י אי ם נשם ישנ‪ 1‬וי ( ״י ת ה אששהלנסשאמם‬ ‫נ תי תיי תי תהיי ת ה״״ל־־ ש־ל ה יזה יאתר שני די״ ס נ אנ‪ 5‬י ״ אי‬
‫נ ל תינ שיי ם ש ש תנ ס״ אני תי ע חני א ת ס ^י אי ם מנ״נ םנ ש הי שי אג‬ ‫נ ת שן ה״י ת הנ ק ר א; ת שןנ״ו ש א״״‪,‬״‪ 5‬של‪,‬״ם ן ־ ל ־ ־ י ת הי ם‪ .‬ה ״ ל או‬
‫מראים ני צדיקיס אתם ילא ת נ י ״ נ דיי מ שינ ■ יינו נ־ קי אי םנ ש ם‬ ‫שי" י מי ר נמית א ס רני לא תיםיפי‬ ‫שלנריי׳ני ׳־*ייי‬
‫ר־י״ש״תשיןש־‪ -‬יה׳״ ״' י‬
‫‪I‬‬ ‫׳‬
‫ישראל ולא זה שחכם לק בשס יעקב‬
‫להיות גערת חתלכות כאשד גתסלה‬
‫ועוד בי מחי יהודה הזא חחייס‬
‫סון שנקראים על שמד כי היא היה‬ ‫וזה‬ ‫‪1‬זהי וגאי כו' כי לא תוסיפי וכו׳‬
‫שקדש ש@ היסנכנם במים עד חיטחו‬ ‫באע!ר יגעת מנעוריה אולי תוכלי הועיל או ק‘•‬ ‫כי‬ ‫תאחרי‬ ‫על אשי עשית לפחי ילא‬
‫שעליו נאחר היתה יהודה לקדשו‬ ‫לןגעלתי׳זאיך‬ ‫ללא על אשרתעאו‬
‫ואני אק אלו־ עשיתי נס כי הוצאתים‬ ‫כי‬ ‫מהס‬ ‫נקחתן‬ ‫תני לי על שנקחתי‬
‫חאותס חי יהודה ו דוע דלא עביל‬
‫‪ 1‬הלא אדרגא אני שחסאו לי רתחתי' ויושיעך הברו^צ‪ 1‬מ‪:‬ם הרזזןם בכ‪1‬כצים מ‪ 1‬ךיעיכ‪1‬‬
‫קןדשא ברין הוא ניסא; לסקרי ואלו׳‬ ‫•־‬ ‫ל ך‪ 1‬ד ש י ‪0‬‬ ‫יאתה לא למדת חתני עם היות שלא‬
‫לטאי לן והוא כי הנה אני קצפתי‬
‫‪.‬גשגעיסבשסה׳שאוחריסחיה׳אלהי‬ ‫'‪ L1‬ב ה איך‬ ‫שר‪ 5‬ת םל א‪!-‬צי‪5‬ו‪-‬את‪-‬־נפשם מ י ד ל ה‬
‫הכמסעל‬ ‫עיקר‬ ‫על עמי והטלתי‬
‫‪1‬‬
‫ונין אוחרם‬‫ו‬ ‫השבועה־‬ ‫ח־י!■‬ ‫ל‬‫‪6‬‬ ‫זשד‬
‫ישראל ובין־‬ ‫'‬
‫•‬ ‫‘‬ ‫‪f‬‬
‫ז‪.‬‬ ‫■‬ ‫־•׳‬
‫־־׳־‬ ‫■‬
‫‪:‬‬ ‫‪/‬‬
‫<‬ ‫‪,‬‬
‫!‬ ‫־‬ ‫זל‬ ‫■י‬‫•‬ ‫הכמסענ‬ ‫והטנתיעיקר‬
‫אלהי ישראל לא באחת הוא כי הם‬ ‫‪V‬‬ ‫ילן‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬‫ך‬ ‫נג‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫אור‬ ‫לחסם‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ג‬ ‫באתסעד‬ ‫לא ־‬‫כד״א כי “‬
‫ב״ה ־‬‫תיהזא ■‬
‫גחלת ־‬
‫אינם ישראל כי אם יעקב וכזה חבל‬ ‫י נ ס ת ס ח רי ד ו מ ג ע ו י י ת א י ש ‪ W r p ^ ; 3 p S‬א י ן ;‬ ‫עתה אל המנוחה!אל הנתלה‬ ‫ה‬
‫עלעיזחי יהודה יצאו שנמצאתי‬ ‫■■‬ ‫‪.‬־‬ ‫'■‬ ‫ק‪.‬‬ ‫עצ‬
‫על‬ ‫עוצהים כי‬
‫כיזלהזונית עולהים‬
‫■הזובית‬
‫‪...‬‬ ‫*‬ ‫‪^/‬‬ ‫שאמרו ‪f‬׳‪y‬‬
‫ז״ל‬ ‫כמו ‪nnfin‬‬ ‫שארית רמו‬
‫מישראל שאריח‬
‫כשאי חישראל‬
‫לחפרח עביד ניסא לשקדי והנה‬
‫לפעחיסמזתרלישנע לשקד כשהוא'‬ ‫‪:‬‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫;‬ ‫״‬ ‫™‬ ‫‪C‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫וכו׳ועל‬ ‫חחתו‬ ‫את‬ ‫ה'‬ ‫כלה‬ ‫על ססוק‬
‫ט‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫אי‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫לסיקאלהיס באו גויס בנחלתך כן'‬
‫לחרחי' להרגיס וללסטיס שבזה עושה‬
‫כאיפן שעיקר כקצףכליתי על נקלתי‬
‫צדקה מסעצחו שחציל נפשו]או חחונו׳‬ ‫ל״ען הקל מהצרה על ׳ ישראל וזזו ♦שראכ^וממייהודה^יצאו• הג־שבשם' בשםיהוה‪:‬‬
‫כי זה נקראת צדקה ע״דר פלוני‬
‫שהיה חולין חחון פדיון שבוים וקפצו‬
‫קצסתי על עמי חללתי נחלתי וע״י כך ^ב^רזי י ^‪ ^ 1‬י ז ^ ^ א ב ^ ת ו ל א ב ^ כן ^ •‬
‫^רה’ קך ש‪/‬קךאו ו ע ל ־ ‪ %‬דיי ש ר א ד'‬ ‫לא כליתיס כי אס נאתנס בידך כשבי‬
‫עליו לסטים ונתן׳ החחון להציל‬
‫גלכייאת שלא חטאו לן לא שחת‬
‫עצחו ואחרוסגם זה פדיון שפדה‬ ‫‪ :‬דזרא שנורז מ א ד‬ ‫^מהויהוה צבא ות‬ ‫• להם רחמים והראיה כי על זקן‬
‫עציחו׳ וצדקה־ היא ונחזזר אל הענקי‬
‫‪,‬‬ ‫^נ^רתי‬ ‫אכז‬ ‫ק‬ ‫פד‬ ‫ואשמי‪?.‬נם‬ ‫הגז^צילמפ‪/‬יצאו‬ ‫כייי ת עולן מ אד‪-‬כי באכזריו'‬
‫שאחר א‪1‬חרו שנשבעים שלא באחת‬
‫התנזגת אתם ואלו היה עולה בדעתן‬
‫אחדסאינו׳ מאותם שנשבעים כדי'‬ ‫שביה נתכ?>ה‪ •:‬מדיעתיבי ךןשך־ו אתדת ומך ? ‪S n‬‬ ‫כיגסטלין אפשריטבור כוס‬
‫לעסות צדקה מס עצחה שהסתרמים■‬ ‫כ‪,‬פ]ךכ‪■£‬‬ ‫הייתחרחסעליהסןחקייבאלן ‪7‬בי ערפף! םץסךנחו שה‪:‬‬
‫או הרגין כי אם' ולא בצדקה או‬
‫היון באומרו ונאלהי כו' כי הנה על‬ ‫ת ב ו א הי ^ן מ ע תי ך פ ן ־ ־ ת א מ ר ׳ ע צ בי ע ש ם ו פ ס ל י‬ ‫כהס תזכה שירחמוך גס עת^ אל‬
‫‪,‬פסוק‪.‬לא קשאאתשס ה'אלהי ן כו׳‬ ‫׳ ו ג ס כי צו ם;׳ ’ ש מ ע ת חז ה כ ‪ 5‬דן ו א ת ם ה ‪ 9‬א ת ני דו ־‬
‫‪',T*' »• t-J‬־*• ‪;<' X‬׳*‪; v‬״‪: T . -‬־‪; •IV‬־ ‪ J‬־•רץ‬ ‫עדי !גדר‬
‫’" ‪a‬‬
‫התגאי בזה חסמת על צנן‬ ‫^ ^ ‪1‬‬

‫כתדנו כי מה שלא נאחר לא תשבע כי‬ ‫ה ש מ ע תי ך‬ ‫־‬ ‫שלא שחת אלה על לבן הם הצמת‬
‫אס לא תשא הלא הוא כי שם ה'‬
‫(‬ ‫‪-‬‬ ‫ו■‬ ‫•ו‬ ‫שאזכור שיבאעלין גס את לא זכרת‬
‫כקרא על כל איש ישראל וכאשר היוא נשבע לשקד הוא נישא נחגביה שס‬ ‫אחריתה של נחלתי הנזככי לא תשוב ריקס• חזנקם מחה שעשית להס׳‬
‫ה'חעל עצחו וזהו־לא תשא את שס ה׳אלהין כלומר סליא נקרא ה׳אלהין‬ ‫לכן ועתה שנאת עת פקודה שמעי זאת עדינה היושנתלבטחכז' ׳‬
‫או יאחר ועתה טרס תבא לן הרעה שחעי לחה תהיי סזותרת ועוחלת לא תשאחעליןאתשס ה^שיקראה׳זלאאלהין סתפא ומסלק את שחן'‬
‫חליכנות עלין כי דע איפה כי ל^ינקהה את אשר ישא וכו לומר כייאשר‬ ‫מעתה האוחרה בלבבה אני ואפסי עוד וכו'‬
‫‪ H J i r f‬כיו כקש כו׳אחר חי י ק יהיה שהחיזיס בכיכטס תהיה צרתס ישא את שחו לשוא לא אומר־ בו לא ינקה ה' אלהיו כי הלא כבר סילק‬
‫׳ ׳ ׳׳‬ ‫• • ‪- .‬־׳‬ ‫‪- -‬‬ ‫___‬
‫אלהזתו חאשר ישא את שחו לשוא ועל כן הוא אוחר כי אס אשר ישא את־‬ ‫וחיתת גופ' כפרת נפפס מגהיג' אחרי חות כי הכה היו כקש‬
‫פחו ^בד ונבא אל הענין והוא כי אתם׳ בשבועות שקד חסלקיס שם ה'‬ ‫בעולם הזה שלא הוצרן להגה לשורפם כעץ ע ב שאש גחלים לבדהלא‬
‫חעליכס ואין יגאלכה וזהדהנשבעיס־ בשם־ ה׳ובאלהי ישראל תזכירו‬ ‫תשרפנו בעצם כאשר בהיות אש להבה ח‪0‬״כ הקש כי אש לבדה תשרפנו־‬
‫לוחרחיה׳אלהי ישראל והוא לאי באתת כלוחר כי הפושים כן נושאים;‬ ‫תהיה שרפת‬ ‫חהו הנה היו כקש שאש בלי להבה שרפתם ועם כל זם‬
‫ומסלקיס שסאלהותוית׳ מעליכס מליקרא אלהיהנשבעיס־לשקר ואין‬ ‫וצית גופם בחקוס גהינס לנפשם כי הנה בזה לא יצילו את נפשם חילי‬
‫^זבעולשקר ואוחריס בשבועתכס אלהי׳ ישראל כי הלא ע יהשנועת‬ ‫להבה סל גהינס והטעם על היותם דחוקים מלהיטי‪ 3‬את זולתם כי‬
‫שהיא שלא באמת לא יקרא אלהי ישראלס נושאיוחסלק הוא את שחו‬ ‫אפילו הגחלת שהיו עושים לאפו' לחמס לא היו חניחיס את זילתס יתהנו־‬
‫^זהנשבע שלא באחת ואתם אלהי ישראל תזכירו בשבועה אשרי היא לא‬ ‫לשנת נגדו להתחמם וזהו אין גחלת לתחם אורלשבת נגדוועלקלא׳‬
‫באחת וזהו הנשבעים בשם ה׳יובאלהי ישראליזכירז לא באחת‪ ,‬וכו• ולא‬ ‫ייספיק להם צרות העו‪ 5‬ס הזה להצילם גם חגהינס *־ אוי יאחר הנה׳‬
‫בצדקה ע״ד הקודם כחדובר־ועסכלזהאל׳ יתייאשו חןהגאולה כי מעיר‬ ‫נחינינוחתנפשסכנזמר‬
‫כנ זה לא יצילו את נפשם כלומר‬ ‫עג נכסיהם ועם‬
‫ומסכל‬ ‫״‪-‬קשחששרפתס על‬
‫יי׳י’י ®קש^<ששרפתם‬
‫הקדש נקראו גס שהם חוצה בגלות ומכניס שחס אחריה כי חביבה היא‬ ‫את עצחס חיד להנת חרב אויב כי‪ ,‬ברזל החרב או סכין ‪ .‬נקרא להב‬
‫אצלם כלומר ואעשה כשביל ארצס וגס על האחנה כי מל אלהי■ ישראל‬ ‫י^א מול כי אם שגסכהשרףלחתס ונכסיהם לא נהכז בשריפת' להתחת‬
‫נסמכו שיגאלם עס היות כי ה׳ צבא‪ 1‬ת שחו ולא אלהי ישראל כי נשאו‬ ‫נגד האור השורף לחחס וזהו אין גחלת לחח׳שהוא גחלת של אש ששרפת■‬
‫איל לשבת גפליולהתחתס נגדו בעוד שהוא נשרף ו!ה‪ 1‬אין גחלת לחחפ וסילקו פחי חעליהם־ע״יהיותסנשבעיסנשחי' לאבאחתולא נצרקה‬
‫כמדוברעכ״ז בשכר אמנהאגאלס*♦' )שנ«ג תאחרו א כ איפה שככה‬ ‫נגדו ואחר כן היו לן אשר יגפת כלוחרכן‪ :‬באזפןזסהיו לך‬
‫חימתנו־ שעם היותינו‪ -‬בלתי ראויינז לא נשכחנו בגלות האחרון הצזה‬ ‫אטי יגעת כי כלז נשרף ויכלם באופן שלא תהנה־ בעודו נשרף‬
‫בשכר האמנה לחה לא גלית לנו קןהגלוב סתחז^האחמ ב נני ‪I‬‬ ‫נגד האור וגם סוחריך מנעורין אשר היחנת‪ ‘.‬ל ה ם‪1‬קשדת‬
‫אתם חקקוחות אתרים הבאים אלין לא הועילון בצרתןכי הנת יתר לז״א הנה הראשונות הם גאולת מצרה וגאולת בבצחחדהגדתי כי‬
‫ונאולח בדל גרמו‬ ‫^ ___‬
‫ארבע מאות שנה וגאולת בבל נרחו‬ ‫לאגרהס ‪.‬אחר ועבדום זענו אותם‬ ‫‪...‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫סוחרין חנעורין איש לעברו תעו אין מושיען ה‬
‫י‬

‫בתורה באומרו ותרן אתשבתותיהשהס חספרהשרס שביטלו שחיטין‬

‫ויונלותסהסע׳ שנה כחפורש ברד״ל חח הראסונזתחאז הנדתי‪1‬אחרי כן‬ ‫זאתכו'החפרשי׳ ז״ל פירשו פסוקי׳ אלומלספאגלתינרחזו‬
‫שמפי יצאו חזרתי להשמיעם כישלעזדים נאחר לחשה החדש הזה לכם‬ ‫חציאותו בכתובים ואחשבה שהוא על כל ‪ .‬קה שדברו כל‬
‫וכ‪1‬׳ וארז״ל החדש הזה אתםנגאל<ם‪.‬אוחר עוד נגע אחל וכו אחרי כן‬ ‫יפיפיית הקודחות שהויז חדבר על בני הגלות התיל הזה אסירי התקום‬
‫ישלח אתכם כו׳ וכן שלבבל חוילהסמיער‬ ‫כ* לה נחשכז כל הכתובים הקודהי' כי להיטיב לבנו בגאולה העתידה‬
‫מלאת לב בל שבפים שנה וזהו ומפז זצאוואסחיעם אך אחדי הראשונות‬ ‫הזכיר ייפלת בבל על שהרעו אותנו בגלית הראשון להבטיתנוכיכה‬
‫יי*!^^רנ‪^5‬כאחרור‬ ‫גחחבנילנון שהיו שתים א'זמן הגאולה >חלי וזח] הגאיל®‬ ‫לוח׳ לא חבלי לצון‬ ‫כו׳ גוש‬ ‫יעשה כהיום הזה יאחר עתה ש״עו זאתביתיעקב‬
‫]כיתימקב כו‬
‫^‬ ‫^‬ ‫אספתאםע שיתייא^ז^^זאר‬ ‫יעחבונתראיס‬
‫סאתסבית יעקב ונקראים‬ ‫חתעכבחהגאזלהכיאס סאתס בית‬
‫אס‬ ‫! גאלרטאני‬
 ‫ישעיה מח מרא‪ 1‬ת הצובאלות‬
‫מיקר‬
‫‪,.‬״רי‬ ‫נכסמזאין זה נסיוז גח‪1‬ר להחזיק לןט!בה ^‬ ‫אפר אני דונר ‪ 033‬לחה לא הגדתי ל‪ 5‬ס זמן הגאולה כידע! נא כינס‬
‫‪.‬‬ ‫^‪A‬‬ ‫מסיג ן הוא‬ ‫הראשונית שייאו הגדתי לא היה ראוי שאגיד איתס כי אס סחדעתי כי‬
‫ח!‬
‫נסיק כי העוני מכניע ןחלחיןת אתה דס ‪J‬‬ ‫כ'כנסיין‬
‫אינוכ־ כ‬
‫המוניאינו‬
‫נסיוןהמוני‬
‫כיכינס־ון‬ ‫קשת אתה שהוא מחמתחה שהייתי יודע כי'קשה אתה וגיד ‪3‬לזל ערפן‬
‫התטאחה שאין כן העושר שיהוללנו לחטא והוא הצרוף והנסיין «‬ ‫גו׳הו אמה ש‪:‬נלתילדחאז וגסנטרסתבאהשמעתין כאחורשכלאחד‬
‫כאוקסהןאחת שאניצרפ^ין ו‬ ‫^ _‬ ‫חהן נאחר וחן הגאולה חתתל‪5‬‬
‫היה שלא ככסף ועיש ותה שנחרת ו‬ ‫ה ^ ע מ ע תי ה ח ד ־ ש ו ת מ ע ת ה ו ג צ י ל ת ו ל א י ד ע ת ם ‪:‬‬ ‫‪ cat‬אתרי כן קרוכ אל הפועל כחי‬
‫ק ״‪ ,,‬ש ־‪ .‬״ ש ־י ( !‪ ,‬ה ״ ץ ע‪ ,‬־‬ ‫שכתננו‪■I‬ניש‪,‬ר‪,‬א״רהשל־־‪.‬ה‪5‬נם‬
‫!עללן שלא היה נשיונן זצרופז‬ ‫ונו' ושל ככל אחר שנאמר כתורה‬
‫גחורעל כןהיענתי אשר אחרת'‬ ‫פן־ תאמר הנה י‪^.‬ר‪/‬ין ‪ :‬גם כן>־ש^עת גם לא‬ ‫כל יחי השחה תשטת את אשד לא‬
‫שנתה כו' שנם שכעים שנה קדוכ אל‬
‫הזחן חזר והשמיע על ידי הנבי׳שהם‬
‫שכעיס פנה וזהו ואגיד לן חאז‬
‫שהוא על השכינה וזהו אומה לחעני‬ ‫^ ‪ 4‬ותהלתי אחטום־^^ף ?כלתי הכ;ריתך‪ :‬הנה‬ ‫וגס נערס תנא שנוא סחוןל הניאה‬
‫לקעני אעשה זה פעחים לחען שני‬ ‫שכתי ואשחיעס כל זה עשיתי לא צר‪$‬ת*ף\^א בכסף בחרתיף!‪:‬בור עס‪.^ :‬מעני‬
‫הלנריס ועל הא' שהוא אוחרו למען‬ ‫מלכי לק פן תאמר עצבי עשס ופסלי‬
‫שחי אחר כי אין יהל חלילה שחתחלל‬ ‫יהל ובבורי לאהר אתן‪:‬‬ ‫פ‬ ‫ונסכי ציסעל כן הודעתיו חאזפן‬
‫שמו נגלית ועל אוח' ותהלתי אחטם‬ ‫לישראל מקראי אגי־הו‪^s^^:‬גי‬ ‫היית א»מר אס ה־ תה גאולת קצרים שמע‬
‫לן שה‪1‬א ריכ׳י השכינה מצטערת‬ ‫שתאום חבלי הגדעת התורה מתחלה ראשון אף אני ‘אסרלן‪ :‬אף־ידי;סךה ארץ דמיני‬
‫שהיא נגלות משפעת לתצזנים שעל‬ ‫היית אומר כי מצאת חן כעיני הע״א‬
‫חרונה‬‫____‬ ‫שהוא_ ^‬
‫יתנרן חעכב‬ ‫___ _‬ ‫אשרעכדת כחצריס וגאלןוכן כננל טפחה שמיםקרא'אני א^יהכ שיעמדו!הךו ‪____ :‬‬
‫כן)*לחלא‬
‫ק‪1‬צאת אל הפ‪1‬על היה חכריתן על‬ ‫ה ק ב צו־ כ ל ב ם ו ש מ עו• מי ב ה ם' ה ג י ד א ת־־־־ א עי ה‬ ‫‪ K‬א הס‬ ‫שהפסיליס שעכלת כזמן הי‬
‫שעמלו לן על כן הולעתיך יאז למען‬
‫‪it‬‬ ‫י ה ו ד ז א ה כ ו י ע ש ה ח פ צ ו כ כ כ' ל וז ר עו ב ש ד י ם ‪-* :‬ג־י‬
‫קלע גי מחני סהולעתין נא הלנר‬
‫א' ‪pU‬־‪.‬־•־ לא אתן ״ ל ־ו ז״״ן‬ ‫א נ י ד נ ר ת’ א ף ‪ :‬ק ר א ת’ ו ח כ י א ת י ט ה צ ל י ח ד ר כ ו•■‬ ‫אן הניעה ולאס מהתועלת כיה‬
‫זאת אחתורהינשה לצדד צדדץ‪^,^-,‬‬ ‫מרבו•‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫ל* גחה ששמעת מאז זמן הגאולות‬
‫‪.‬‬ ‫לגאול את־^כיבזה יתוקנו‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫שאדלכא אז שנת לקלקל •חהו‬
‫הדנריסכישמי לאיחל וכנולילאיותןלאתד ‪:‬‬ ‫זראהכלה‬ ‫חזה‬ ‫ההס‬ ‫הקציס•‬ ‫שמעת‬ ‫שמעת חזה כלהכל‪1‬מר פלא‬
‫ש מ ע אלי ינקי כו' הנה בפרשה זו נסכו החפדשי' למצא קשר כין‬ ‫יזה •הועיל לך גי אח־ שהוצאתין מחצרי'עשית את העגל ואח׳שהודעתין‬
‫׳ פסוק לפסוק ואף גס הראש פם‪ 1‬ק לס‪1‬פן‪pjp 31‬לא מצ^או‬ ‫ע״י ירע• ‪ :‬ז>;ן הגאולה שהוא עד שכעים שנה השתחויתלצלס יאתס הלא‬
‫כל אנשי חיל מיכ« וקורא אני אליהם יעמדו יחדו כלרןישרהכס ל‬ ‫תגידוכלוחרהאסלאתג־דןחה שהיהאסשוהלכס אס אין כלומר כי‬
‫והוא נהקדיס כיהן אחת כי חכחיס יגילוכירבמאדכח דנור היוצ^‬ ‫ולאי תנושו מלהגיד ועל כן אני אוחר לחה מסתירו הלא תגידו ושתא‬
‫חפיויח' כי זולת איכת עניינו גס יש ‪1‬יש איכות עצום ורב במציאותו על‬ ‫הנניאיס‬ ‫תאמר אס כן איפה למה עתה השחעתנו כמה עתידות על ידי‬
‫גדר כי יש כת נו לנחא ולהוות מצואי׳ מאין כמו שכ זכנו על פסיק וכרויז‬ ‫כענין הנזכר נסחון מעכלת ננל וכיוצא מכל אשרתגאנה על כמה‬
‫פיוכלצנאש כי הפל רוח פיו מהוה צבא ארץ וסמים והוא חאחר הכתיו‪:‬‬ ‫גויס זתלכיס ע״י הנניאיס עניינים זילת קץ הגא‪1‬לה והאס מה סהגד'‬
‫כה יהיה דברי אפל־ יצא מפי לא ישוב ריקס כי אס עשה את אשר חפצתי‬ ‫‪4‬וז הראשונות היה על סכה למה השמעת שאל‪.‬דכריס לז״א השמעתין‬
‫והצליח את אפל שלחתיו וכן איז״ל על המיס תלויים במאמר ונכא א^‬ ‫חלשות העתה זנצורו' היו כלני ולא ידעת' עת־ למה עשיתי כן להשמיען‬
‫הענין והוא בהקלים כי פנה חכמי העבע קיימו וקבלו לסברא נכונה‬ ‫והפלא הא כי חששתי פן תייחס כלכייס ככאיס אל כוכיי השמיש‬
‫כי עמוד הארץ חיוסלת באמצע הכדור הוא לא׳חשני כניס אוכיטנע‬ ‫!כסיליהס ואס הייתי שותק חלהשקיעך היית אזמר הלא ידעתי זה אני‬
‫כדור‪ .‬היקיע לשאוף את האק אליו ועל כן 'להיות השחיס כדוריים וכל‬ ‫מהחהים ככוכניס על כן הודעתי דנדם שנדאתי וחלפתי נעולס אשר‬
‫חלק מהם שואף בשוה על כן הארץ תעמול באמצע חלל י הכדור ולא‬ ‫לא היו חתה‪1‬יס מאז גסדדו הטכניס לנא אל הפועל הדבריס למען לא‬
‫תחוש או נהפן שטבע הרקיע לדתות את הארץ ׳ ולהיות הדחייה' בפויז‬ ‫תוכל לוחר שידעתם כי הלא המה דנריס נלתי ניכרים ע״י הונרי השמיס‬
‫תעמול באמצע יהן אלה דעות נפסדות לאשר לא נגה עליהם אור תוריז‬ ‫כילפנייוס‬ ‫כי הס ננראיסחחדש וזהו פתה ננראו ולא חאו והראיה‬
‫ה' שה בחכחה יסל ארץ כו' ובכלל לבדי הנבואה הזאת הוא לחיו לסברא‬ ‫סאן ולא שחעתס כי לא עצרו כת החתים נכוכנים לדעת אותם אפילו‬
‫וו והענין שקדבד היא יתב' על חי שעשה חפצ‪’1‬בבבל וזרעו כשלים הוא‬ ‫קרוב לפני יום נואש כי חלת לפני הוא סמוך כל״א לפני מותו ופירשו‬
‫כורש הנז' בכי ‪1‬ב השלישי והוא שא‪1‬חר הוא יתב׳ אחלי א!חד» מפלת ננל‬ ‫המפרשים םחון לחיתתו והנה אין זה כי אס שנניאו עתה כריה חדשה‬
‫אשר הכנידה עול סבלה על ישראל אשר היתה עי׳י כן‪-‬ש ^חלך פ־ס וגס‬ ‫כלתי חתהוית מאז נסלרו ככוכבי׳ על פי תנועתם וכל זה היה פן תאחד‬
‫‪,^pj‬׳ צ‪:‬א לא יבצר‬ ‫הנה ידעתין ע״י חשפע הכוכבים ותתן נהם החש ולא אל השגחתי כלוח' המשין קצת פס׳קיס שנמשכו ^>‪p‬‬
‫יצא עתק חפי איש לדבר ולומר הלא• ה‪ :‬פעל זאת כי לא שלחו • ה כי‬ ‫מל זה היה כל אשר השמעתין חלשות להביאן על אחיתת ההשגחה כלומר‬
‫אשר המיא לברכה אייר ה' למשיחו לכודש זכן ׳ לא לכורש עצמו נאנזי‬ ‫אן לא אומר לן גס עת הגאולה כי הלא מה שהסתרתי הקץ האחרון‬
‫כי אס ססוא ית' אחר לישעיה הנביא ועדיין כורש לק היה בעולם ע‪ .‬כ|‬ ‫ממן שלא שחמת ממני כראשונות וגם לא ידעת קרות מכינתן גס מאז‬
‫‪3‬א הוא ית'לאחר כי אות! הדבור אשר יצא חפי! ית אל הנביא על מרש‬ ‫כאחרית‬ ‫‪5‬א אכין לגלות נאו׳ האספו והגידה לכס את אשר יקרא אתכם‬
‫באוחרו כה אקר ה' למשיחו לכורש אשד;החזקתי בינדנו ללד לפניו גוים‬ ‫הימים לא פתחה אוניך לשמ‪ 1‬ע אפילו פתיחת הדגר כי הפלחתי התנו‬
‫וחלכיס כו' שהוא על מלכות כשלי' רות פין ית' אשר לבד חאז טל מיש‬ ‫>חש ן״ל נא יעקב לגלות את הקץ ונעלם מקט וכל זה עשיתי כי ידעתי‬
‫פעל ועסה כדבר כי!הוא הגל קדוש י‪ 1‬הי אשר כח ‪ ,‬בו להוות ולפעול כח‬ ‫>י לאורן הזמן כינגודתבנודולא יהיה לן אריכות אפיס עד גלל‬
‫שאחד! ז״ל כי אחר שחוע כל איש ישראל כל דבור ודבור מעשרת הל ץג‬ ‫‪ 10‬פופפ חנסןקוראלן ושיא תאחר אם כן אנדה‪ .‬תקות הגאולה כי‬
‫היה הדבור פצחו חדנר מסכל אחד ואחד מישראל ‪,‬אןחרלומקב‪-‬ני‬ ‫ידעת את יצרנו כי סגל ננגד וכו׳ ורגע א׳ תעלה חמתן ותאנדנו • אל‬
‫את עלין כן וכן חצות ים בי וכו׳ !אחי׳כ היה הדבור עצמו הולן!גיזקיז‬ ‫תחושו ואל תתייאש! חן הגאלה כי מ ה לחמן שהיאארין אפי והוא ני‬
‫על הלוח שנאחר קול ה׳ חוצב להסת אש ועל דרן זה קול ה אשר דגר‬ ‫פס ה׳ הוא כביכול כלתי שלם גד הגאולה כי יד על כס יה ‪1‬כו׳ שנשבע‬
‫לנלתי התחבר השתי אותיות חשח‪ 1‬אל הב'האחרונות עד הגאולה‬
‫כשדים ולהצליחוולהחשילו חחשל רב לאבד את הכשדים ולהוציא‬ ‫»לא יתכן יניח שחו כן לעולס וזהולחטן שחי אארין אפי ואטיל הכעס‬
‫באריכות וגס ותהלתי שהיא שכיה עחכס בגלות כ*י אתטם לן סאעכג‬
‫אני‬ ‫ידבר ה!א יתבר' את הדבר הזה הקדים הקלחם כחעלכה‬ ‫בידה בשבילן שלא יצא חרי האף קחנה לפקוד מלין על שאתה‬
‫"*י־יראל‬ ‫שמע אלי יעקב וישראל חקוראי כלוחר אתה יריקג‬ ‫מעכב אותה בגלות וזה אעשה לבלתי הלריתן שאם לא הייתי עושה‬
‫^**^ש^וזנייז‬ ‫דובר‪ ,‬לבנין כי אתה כעד נאמן והזא כי ־ שמךימח^‬ ‫‪.‬כן הייתי חכריתן ולא היהשחינשלס ‪?3‬קס בלבי אס הייתי חכריתן‬
‫עקוראי כלותר כי אתה ידעת תוספת‬ ‫‪1‬שחא תאחרי לחה אתלה הדבר לחען שחי ולמען שכינתי ולא על‬
‫סח‬ ‫?נפשן__ על ?יוק נקיא שס ישראל חפי‬ ‫הצרות שבאו עלי שנצלפקי בהן הלא הו א ט מ ה אני צלפתין ולא‬
 ‫מט‬ ‫ישעיה‪ :‬מח מראות הצ‪1‬באזת‬
‫נגלית מעולם עד כה הוא קה שמרתי שיזיהליכת עתה להננאוגן‬ ‫‪i‬יל)שס קדושה ו‪ 6‬יםת חעלר זהדגריסאשל‬ ‫‪3‬‬
‫איפה ולדב׳אותהחדשהממשכילאהיהליכחלקגלעתס נגוףזנפשהננואה‬ ‫לומד דעו‬
‫‪/‬״‪vi; ,.,‬‬ ‫״וןע‪.‬כ^‪!uu‬‬
‫^‪,‬הוא אני ‪v‬ראשזן‬ ‫אני‬‫לאייר ׳!‪1‬‬
‫י ‪'■........‬״‬ ‫כיאי ’‬
‫אס לא כי מיום היותה בטיני שהוא מקום שכלקהשהתנכאו ההניאיס‬ ‫י חני ה לא שניתי ני אני ה!א כהווה ואני ראשון כעדר ואני אחרו[‬
‫שעתידיןלחדש כתורה כנודע מר‪1‬״לבשמות‬ ‫■‬ ‫לעתיד נאמר שם וכלמה‬ ‫נעתידנאופןכימתיאזכ שניאתי כעולם' כחיעתהוהנני מודיע‬
‫רבה הנה מיום היות נלואתי זאת שם‬ ‫לחי אזוהוה תדעו כחי עתה והיא מ‬
‫אני כי שם הייתי בסיני ומרותה׳‬ ‫ק י‪ 5‬ו א ^ י ^‪ 1‬מ ע ד ן א ת ל ^ ? מ ר א ש כ ס ת ר ד נ ך מ י‬ ‫איז ^ויזר כי‬
‫אשר השמיע ה' את נפשי אז דבק בה‬ ‫ם א נ ‪ /‬ו ע ת ה א ד גיי ז ^ ו ה ^ ? ו ^ ח נ י‬ ‫לאשיילי יסדה ארן כד״אוינשת‬
‫בצד מה ועל ידי כ[ עתה אדני סהים!‬ ‫*ליי יצרי אף גס כןיסדה אקגחקוחה‬
‫שלחני ואותו חח עצמו שיצא והשמיע‬ ‫ו רו חו ; כ ‪ 1‬ן ־ ״ א מ ד ידזו ה ג א ל ך קד־ףצ‪ 1‬י ש ר א ‪ 9‬אני׳‬ ‫לאמצע הכדור ושלל טעס הטגעייס‬
‫הנבואה הזאת מתה ע׳^י עור אותו‬ ‫ן ה‪ 1‬ה־ א ל ה י ף מ ל מ ך ^ ל ה ו עי ל ־‘' מ ד ח נ נ ף ן י ד ר ף‬ ‫לאותרים לי הרקיע הוא השואה‬
‫הרוח ׳ כא אלהים ושלחני אליכם כי‬ ‫ת ‪ 9‬ןו ו ל ו א ה ק ש ב ת ל מ צ ו ת י וי הי כ נ ה ר ^ [ ^ ו מ י ף‬ ‫ועל ק להיות‬
‫מ״י רוחי ית׳ ההוא עצרתי כת ‪5‬הנבי<‬ ‫או הדחיהכשוה תשאר‬
‫הנה כי רב כח דבורי יתברן*להוופ‬ ‫קג^י ה י ס ‪ J‬וי ה’‬ ‫כאחצע ולשלול ס‪5‬רא וו אחר אף ידי‬
‫ולעורר ולהשפיע ולהצליח וחזה‬ ‫מ ע י ה כ מ ?‪ 1‬ו תיו ל א ־ ״ן כ ר ר ת ול־ייא^ י ש מ ל ^ □‪1‬‬ ‫תחלה ואת״כ ימיני טפחה‬
‫האיייי על כודש‬ ‫מליי״ ^‬ ‫מ ל פ נ י ‪ ‘ :‬צ א ו מ כ ב ל ברחו־ מ כ ש ד י ס ^כקוקי רנ ד־ן‬ ‫שחים שחדי שיהיו השמים חקיפיט‬
‫*ח לאיז שיעור שוה סכל צד שיהיו‬
‫כ ה אחרה׳כו׳אחרי השמיעו >‬ ‫ה נ י ד ו ה ש ם ע ר • ז א ת הו צי או ה‪ .‬ע ר ־ * ק צ ד ־ז‬ ‫^ נ עפחיס מצד א' כמו מכל שאר‬
‫גאולת בבלאמרעתההלא‬ ‫א מ רו‬ ‫^ '‬ ‫*‬ ‫‪...‬ו ״ ״‬
‫כדברי‬ ‫באחצע ו!‪1‬‬
‫יין ותשאד ___‬ ‫׳’ ‪.‬‬
‫אתה ים׳ לא יבצר מחן אחר נשיית הגאולה לומר מה תסכון לי גאולה‬ ‫חט‪-‬עייס תחלה היה ראוי יהי רקיע ואח״ב על ידו תוטל ה א ק ע״י אחיזה‬
‫בלתי שלמה כי מוד מעט ויבא עלינו גלות מדי ועור שתים רעית הגאות‬ ‫אידחייה אן מהיו׳סאףידי יסדה א ק תחלה שקנתה חקוחה מאז כי חיו®‬
‫אתריו יון ואדום על כן אחר כה אמר ה׳ גואלך מבבל קדוש ישראל הוא‬ ‫^יאשין היתה בחקו׳^יא עתה אלא שגיוס שלישי נפנו המים לצד אחד‬
‫התייחס אליך כי י ש^ קדושים כי קדום ה' תירא מהצטרן עוד לגלות‬ ‫יייאית היבשה ואיך היתה באמצע טרם יתחזק הרקיע לחשוך או לדחות‬
‫הי זכור נא כי אני ה' ^ הין מכנה אלהותי עליך ולא כמלן בפר ‪ .‬ודם‬ ‫ילוא גחאמר׳כי לחי׳ורפים היה הרקיע בראשון ונתחזקו גיוסשני כאומר׳‬
‫'שחצזה את עבדיו לצורך עצמו אן אני מלמדן להועיל לך או יאח'מלמדן‬ ‫’ ייייקיע יחזק הרקיע והוא כנתובהטעם אצלנו במקומו בס״ד באופן‬
‫להועיל ראה כמה אני חפץ להיטיב לך כי תמיד חדה סונה מרובה כי‬ ‫®״ ’ ®טפחופחיסבב׳לאהיהכתבהםלהחויק ה אק באופן אין זה כ״א‬
‫**'׳א יסלה הרקיע ושחא תאחר אם כן איפה בחה היא תלויה לז״א גדולה הנה אם תכא ליטחא לא אםיימן כי בא ליטת׳ פותחין לו אן אני מלמדן‬
‫לך שתאמר שהרקיע מעמידה במקוחיז כי הלא גם השמים חי נשהוא להועיל שהוא כשתבא ליטהר ועוד ’מדה טונה מרמה כי לאו‬
‫נלכד שחתי לפניך שני דרכי׳ דרך החיי' ודרך המות כי אם גם הדרכתין‬ ‫ייעחילם נמקוס שהם עתה ולא לחסה אן לתעלה או ־ חוטים לאחד ח|‬
‫נדרך תלן לומר לן ונחרת בחייסואץ צריך לומר פלא תגלה עוד כי‬ ‫הצליין אן רע לך כי היא והם תלוים נמאמר ווהו קורא אני אליהם‬
‫אס גם מתחלה קודם גלותן סוס גלות לו הקשכתלמצותי לא גלית כי‬ ‫ימחלו כו׳ כי ע״י קריאתי אליהם הוא דבורי ומאמרי העמידם יתדו היא‬
‫נאחצען והס גחק^מן יחד פלא תטה היא מאחצ׳ חללם ולא הם מלהקיף ויהי כנהר שלומך והוא בשום לב אל הנקד הכ״ף בפת״ח ולא נשוא סהו^‬
‫כאומרו כהיהר הידוע ויהיה על נהר יוצאחעק ‪.‬שהוא שלומך יסגא‬ ‫יכלתי גבול שוהחכל צד קריאת מאמרי אליהם פעמידסההוקורא אני‬
‫נע*׳ה ובעה״ז כנהר ההוא שחשקה את הגן שבעדן ויוצא ונעשה לארנעט‬ ‫אליהם יעמדו יחדו הרי כחי או בבריא׳ העולם שעלי! אמיתי אני ראשון‬
‫ראשים להשקות העולם הוה ק* אתה מלבד שלומן נע״ה גסתהיה‬ ‫יע״י הקרחה זו נהיות כי אני אחרון שלא שניתי מאז דטו נא כי גם עתה‬
‫מאיזרי אשר אמרתי לנביא על כורש אשר אמרתי שהחזקתי נימינו ונו* כמשקה ומשפיע בעולם מתמצית השפע הנאה‪ .‬עליך לארנעה רוחותיו‬
‫ומצל שכן שלא תשתעבד לחלכיזת • ו מ ה מתקו לפי לרך זה חז״ל בנ׳ר‬ ‫כיא אשר נתן רצוןוכח והצלתה וממשלה למשול על בבל להושיע את‬
‫וז״ל א״ר תנחוחה בשם רי׳^נל עתיד הק״בה להשקות כוס תרעלה לאומת‬ ‫ישראל מידם ולשמוע זה הקבצו נני ישראל כלכם ושמעו עיקר זה ש׳‪ 1‬חדל‬
‫ע״כום ממקום שהדין יוצא ח”‪ 0‬ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם‬ ‫ייליא כי חי הגיד את אלה הגויס־כי נדבר עם כל ישראל ואומר על וולתס‬
‫יפרל והיה לד' ראשי' לד' נהרין לא נאת אלא לד׳ראשים ‪ \k‬ד' חלכיו׳כנגד‬ ‫אח^!לה ולאי שעל הגוים ידבר ואזמר חי הגיל את אלה שה׳ אהבו את מי‬
‫ד׳ראשי׳כו׳ ויצדק לפי דרכנו כי יהיה כאותו הנהר שלוחן שבכלל שלומן‬ ‫סיעשא חפצו בבבל ושיעזרהו ‪ V‬שיהיה זרועו כשדים כי הכשדיס בעציל‬
‫הוא שתשקה כוס תרעלה לחלכיזח תחת אשר שיעבדו בך והוא מעין‬ ‫*^'י יריע לו שיפלו איש כחרב אחיו כאשר היה ע״י כורש כלומר כי חי‬
‫מאמרנו אלו שפרשנוהולפנין שפע הרג טוב הבא על ידם ולא טל שפע‬ ‫יזגיד לכורש דבר זה ומהי כן ידע כי אוהב ה' את עושה חפצו יתב׳ בבבל‬
‫צרה לעכו״ם ואמר וצדקתך כגלי הים לו' שלא תנוכה צדקתן בשלומן‬ ‫לן נתאזר והלן לעשות הדבר כלומר כי מה שאחל הוא יתב׳ לישעיה‬
‫סיהיה לך כי אם יהיה צדקתן כגלי הים והוא פי אתה תדחה לים שהנה*‬ ‫^לליא כה אמר ה׳ למשיחו לכורש אפר החזקתי בידו כ‪1‬׳ בינו ית׳ ‪ k‬הנביא‬
‫הולך אליווצדקתן כגלי הים והוא כי כאשר גצי הים באים מהים אל מי‬ ‫יי! ועדיין כורש לא נולד ומהיכן ידע אן אין זה כי אם שאני אני‬
‫הנהרהנכנסי׳ בים כחנגדי׳ וחכים נחי הנהר העצוחי' תאים גיס וע>‪4‬‬ ‫^ליתי ללומד אני שהייתי לאפון שע״י מאחרי תלויים יתדו שמים וארץ‬
‫צל והלא ימנעו חי נהר מליכנס כן צדקתן תהיה כגלי הים שלא יחפצו‬ ‫•יא עתה צי דברתי צאומרי אל הנביא כה אחר ה׳ למשיחו לכורש‬
‫נטובת העזלס הזה ועכ״ז מימי הנהר יבאו בן באופן שע״י כן לא תנוכה‬ ‫לפניו גויס כז׳ זע״י הדבור ההוא בלות פי אשר דבראי נתעורר על‬ ‫■^י‬
‫זכותן כי הלא בצדקתן היית בועט בטובו' העה״ז והוא ית׳ המעמיס אות'‬ ‫*’’^אחאמלי ההוא כאלו קראתיו וגם הנאתיז והצליח הדבור ההוא את‬
‫מלין ואין תנוכה ככם צדקתן והנה ידוע כי הטונות מתחלקות לג׳ בני‬ ‫^’’^י^יזישלתבנז כי הדבור הוא כח אלהי מעורר ועושה ’ומצליח כד״א‬
‫איי וחזוני ועל כן אחר א‪ 1‬מ׳ ממזוני שבכלל אז'ויהי כנהר שלומך שהוא‬ ‫’היה זכרי אשר יצא חסי לא ישונ ריקם כי אס ‪0‬של זכו' והצליח כו׳‬
‫שפע רב טוב אתר צי גם בני כי ויהי כחול זרען ולמען תהיההנרכה‬ ‫כהתינזזית׳ללברדבר זהבאהנביא ישעיה ואחר קרבו אלי שמעו‬
‫שלח' שלא תשלוט בהם העין את' וצאצאי מעין כחעותיו של ים הם הדגי'‬ ‫‪ K‬יצי’ יהוא' לומד הלא שמעתם כי רוח פיו יתבר' העיר את רוח כורש‬
‫שבמעי הים שאין עין שולט בהם והיא ברכ׳יעקב אל בני יוסף באו׳וידגו‬ ‫? אי לעשית מלחמה והצליחו אל תתמהו טל הדבר כי הלא לא מראש‬
‫לרוב בקרב הא ‪ p‬וארז״ל שהוא שיהיו כדגי' שאין עין הרע שולט בהם‬ ‫י^יא מאמר וכרונס לברכה בשמות רגא כי כל מה שהתנבאו כל‬
‫סיארין‬
‫‪I‬‬ ‫ומי שימות בהכר׳כי '■אם‬
‫‪W‬‬ ‫בזרע ‪H I‬‬
‫גס ^ ו ‪^ /‬‬
‫חיי את' לא ילרת ‪U -I‬‬‫הג׳שהוא * ‪" I‬‬
‫ועל ‪• '•V W •IV‬‬ ‫היו ^כל^ גפסות׳ ושמעו וקבלו‬ ‫בסיני כי שם‬
‫״•ייי ' ‪9 %‬‬ ‫־ ״י‬ ‫מאז‬ ‫קבלונפשותם‬
‫‪ W‬״‪ 1-‬׳‪11‬‬ ‫‪#‬‬ ‫'‬ ‫איה‬
‫־‬ ‫‪’^!*-‬‬
‫יחים וצא שיהיה כרשע שה' מאמך לו בעה״ו והוא להשמידו טדי עד כ*א‬ ‫_ ״ צח כן אין עצרו כח הנביאים לקבל בגוף ונפש נבואה מאתו יתל‬
‫*ס סיוא ה' דברה לו אז הנבוא' ההיא לנפשי יאיתו רוח דבק מאיכותו שלא ישחיר שחו מלפני וגס בכלל הדבר הוא שלא יהיה כרשע שאתך מותו‬
‫שוכח גם הוא עצמי את שתו כי נאבד חלפני ה'גם שחו לגמרי כי זה לא‬ ‫•^^®ייצניאלהוא השבאתרי ק ב ע ת צורך הנבואה ועל ידו מוצאת‬
‫ישחד שתו חלפני ‘ או יאמר במז״ל שכשבא הקב״ה לברא את אדם נעשו‬ ‫•*^אס מקום לחול בו לקבל הנבואה אלהית כאשר למדו ממאמר‬
‫מ״ה כתין כתין חסד אומ׳יברא שגומל חסדי׳אמת או׳ ‪ k‬יברא שכלו שקרים‬ ‫‪ .‬יחי עצמו מאומרו זה הדבר אשר דכר ה' אל מואב מאו באופן שמשם‬
‫צדק או׳יברא שעושה צדקות שלום אוח׳אל יברא שכלו קטטו' נמצא שאמת‬ ‫^ ^ גלול כח רוח פי ה׳ כי מאז יצאה בסיני רות ה' להשמיע הפתיל‬
‫מנגדת לחסד והוא צחפורס אצלינו ששלמות החםד הוא היות חסד של‬ ‫יוח? נתנה כא בצפש הצביא שהית׳ או גלי גוף וחוזרת אח*כ בעת‬
‫אמת מ״צ בהעדר אמת יפגס החסד וכן שלום ינגל‪ /‬לצדק מפניששלימו^‬ ‫'תכעסאנביאומעוררת! לקבלהצבואה׳>וניתנת בוכחצחולבו‬
‫הצדק הוא שים שלום בין העני לקונו על כן בהעדר שצום יפגס הצדק‬ ‫י •נה כי רב צא דבורו יא׳ ומזה כלמוד אל האמור חענין כרש והן‬
‫ולו זכינו צשלחות ארבעתן נתעתדצחירוי עולם חחלכיו' וחחלאןהחות‬ ‫ישעיהו באומרו ראו נא כא רוח פיו לבייי ‪ .‬ית׳ כי הלא מבשרי‬
‫נקבזאל אצלינו בתרי עפר זזה יאח׳‪.‬לו הקשבת לקצותי הן מצות ‪J7PPP‬‬ ‫י יהצאלאחלאש מציאית הנבואה שהיתה באקר עד כה שלא‬
‫אוי‬ ‫‪N‬‬ ‫•‬ ‫א‬ ‫יג‬ ‫‘ ‪J S A U S C a p .4 S‬‬
 ‫ישעיה מח מט מראות הצובאות‬
‫פסק כל כך כתורה ושחא יוכל לו עשו כנרכת חדנו כי ה^אנ מד <‬ ‫ית' שהן אדחות חסד זאמת‪.‬שהוא מנין והלכת‬ ‫‪^r‬י הן שעושה ^‪1‬יתן‬
‫‪Z‬‬ ‫כאשר תריד כו' וגס היר‪ .‬אפשר שהוא נכרכת הקיל ‪J'P‬‬ ‫בדרכיוחה הוא תנין קה הוא רתים כז*שמ חסל ואח' ‪ V 5 d‬אתן שתו'‬
‫עשו כ״א היה החרכ למשו היה נרכת הקול ליעקב כחש! ל כי ע כ נקי‬ ‫חסד של אחת וגס ויהי כנהר שלוחן ללא יגגד השלוס לצדק כי אדרבה‬
‫ים' תולעת שכחו כפיו לאכול ארז נלננון שהיא ירושה להס חקול ’»‪P‬‬ ‫זה רודף להקביל הני זז נחשל הנהר הנכנס ליס בשטף וגלי היס נאים‬
‫פן יהרג נחר‪ 3‬או פן‬
‫‪I‬‬ ‫וע״כ היה• ירא‬
‫‪dMI‬‬ ‫לעןחתו כתקנילי׳בניו כןחדת שלותן‬
‫יהרוג שתצ׳חפיו קללת חות לשכנגיי‬ ‫ן ה ו ה ע מ י‪ ^ ! 1‬נ ק ב ‪ :‬ו ל א צ ^ ^ו • ב ; ח ר ב ו ת‬ ‫א כ ^ רו •‬
‫קהיה חשוכה כנהר וחדת צדקה‬
‫אפי׳טרס יגש&יו והוא כי כאשר אח‬ ‫שתעשה תהיה כל צדקה מקלחת פני‬
‫ב ק ל ר ־ ״ צ ר ד ח ב ו­‬ ‫הו לי כ ם מ! ם מ צו ר‬
‫הצילני נא כו' אם היה אוח׳ החיתהו‬ ‫‪-.‬השלוס כגלי הים אל הנהר אז אצ״ל‬
‫ה' טרם אראנו היה דבורו כחץ שנין‬ ‫א י ן ש ל ו ם א מ ר » ה‪ 1‬ה ל ר ש ק י ם ‪ :‬״ '‬ ‫מ! ם ‪:‬‬ ‫חירות מגלות כי אס גס חדותמחלאך‬
‫להורגו חרחוק טרם יקרנ אליו וזהו‬ ‫^ ״ ם א לי ו ה כ ו ב ש‬ ‫‘‬ ‫מ ט ״ ‪'c a p . 4 9‬‬
‫החות כי ויהי כחול זרעך שאין ה״ה‬
‫יאת׳ אלץ הנה וישם פי שהיה לי כה‬ ‫שולט בו למש ז״ל ע׳׳ש וכחול ארבה‬
‫מ ר חו ק‬ ‫‪^ 7‬ין מי = ש‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫נפי כחד׳חדה שהוא ככח עשוושקולי‬ ‫יחיס ואס ישולש שנס לזר שלישי‬
‫היינו וכיה פחד שתא יהרגני נחינו‬ ‫♦ הו ה מ ב טן ל‪ ,‬ר א גי מ מ עי א מי ה; כי ר ש מי ‪' :‬״־ד ש ם‬
‫‪,‬‬ ‫‪I• : ,‬‬ ‫• ;■׳•‬ ‫; ■ ‪»• . 4‬‬ ‫ן‬ ‫• • ^ ‪ I:. I v‬ד ‪• r‬‬
‫‪t‬‬ ‫; ‪,‬‬
‫הם‬ ‫יהיה צדק שהוא וצאצאי חעיין‬
‫או אהרגנז כפי והנה נצל ילי‬ ‫? י ? ח ר ב ח ד ה כ צ ל ^י ך‪ 1‬ה ל ז ב י א ג י ו ן ש י מ נ י ך ־ ^ ה ץ‬
‫בנין יהיו כחעותיו של‪ .‬זרען הנוכר‬
‫התכיאכי חחדב קדה שביל עשו וכן‬ ‫שחעותיו של זלטן ידחו בני העיהס‬
‫י א מ ר ^’ ‪ .‬ע כ ד י ־ א ת ה‬ ‫? רו ר כ א ש פ תו ה ס קי ר ני ‪:‬‬
‫על היותי ירא שחא אהרוג עשה לי‬ ‫לצאצאי חעין אס יתחזק הדב׳ויתחיל‬
‫ה' כי אם היות כי וישיחני לחץ כרוי‬ ‫ו א ס א מ ר תי ל רי ק‬ ‫א ת פ א ר ‪:‬‬ ‫‪ ^ .‬ר א ל‬ ‫כי בתלתא הזיא חוקה עד גדר שלא‬
‫להכותו נסי כחץחרתוק נתפלתי כנה‬ ‫יכרת נוי« ולא ישחיל שחו תהיות‬
‫י ג ע ת י ל ת ה ו ; ו ה ב ^ כ ת ? ? * ^י תי א ב ן מ ש פ ט י א ת ״‬
‫הוא ית' באשפתו הסתירני ני את חץ‬ ‫לפני תתיד מל לנקות נפשם ואחר‬
‫ו ע ת ה ׳ א מ ר י ת ו ה ‪ ,‬לשוני הסתיר כאלו נתנה תוך אשפתו‬ ‫^ ^ ? ע ל ת י א ת “ א ק * הי ‪:‬‬ ‫עתה הנה על ילהקדח זו אנ"ל שאתר‬
‫בל תכה את אתי כי שחד את פי ‪3‬ל‬ ‫;‘ ו צ ר י מ ? ט ן ל ע כ ד ? * ו ל ש ו כ ב י ע ק ב א ל ^ ו י ש ר א ל‬ ‫גלית בבל לא תג^י‪ .‬עוד כ״א גס אם‬
‫אוחר בהתפללי שימית את אויני כ״א‬ ‫יחי‬ ‫תקשינ לייצותי כאחוי אפי' נת ך‬
‫תי ז ‪ 7‬ז ; ך ן עזי' י‬ ‫• ל א י א ס )‪ 6‬ל א י ב ד כ ע י ס ! ה י ה‬
‫הצילני נא חיד אחי כו' באיפן שהיה‬ ‫לצאת‬ ‫הגלו' אני אוחר לכם שתוכלו‬
‫עחי להפיק רציני שלא אהרג ושלא‬ ‫*‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ולברית בלי פחד ולא בהסת׳ כ״א נק‪1‬‬

‫אהרוג ועל הצער שהייתי חצטער מעשו וחלבן כי גם שנצולתי לבלתי‬ ‫לצה תהי צאי מגבל בדתי ״כשדי' בק‪1‬ל רנה חרו' נטחק ונצאתב' הגידו'‬
‫אהרוג או אהרג הלא לא יבצר שהיה צער חתחזלל היותי בכן כי לא‬ ‫היחיתי זאת עד קצה הא־ץ בפדסיס כי אין בכל הטי' חקנא בכם אחרו‬
‫שליתי ולא נחתי ע"כ ויאח' לי עבדי אתה כו' לו'& תשי' לבן כי הלא עבדי‬ ‫נתייחסה‬ ‫גאל ה עגלי יעקב ולא צחאו כז' יהיא כי הנה גאילת חצריס‬
‫אתה ונאחן הוא בעל מלאכתן אן השתחשחבחינ' כקראן ים' שהו' לקבל‬ ‫ליעקב כח ם ז ל פל פסו' כי‪,‬פדה ה' את יעקב כי* ואו יהיה קולם כוחן‬
‫ייסורין אלה ביושר לבג כי הלא אתה הוא אשר בן אתפאר לעתיד כי ע״י‬ ‫ונכא אל הענין כי יחתרו ישי תמתהו איך יצאנו תנבל טרס הזחן כי הלא‬
‫קנלך ייסורין יעטי איתי ביושר לבג יבא זקן שאתפאר נךשהזא כח״ש ז״ל‬ ‫פצחו‬ ‫כאשר גאל ה ענדו יעקנ שהוא ניצ את חצרים שאיז^׳ל כי את יעקכ‬
‫על חאח' מעשי ידין להתפא' שיאח' הוא יתיהביטו וראי חה מפוארת בריה‬ ‫להם‬ ‫משה‬ ‫גאל שהיה קייס הזק הקצוב ואז לא נלכד גאלסכי אסגם‬
‫זי אשר נראתי ואין זה כ'א כי אורות הנעשים ע״י תורה וחעשיס טובים‬ ‫חצור‬ ‫חים‬ ‫שם‬ ‫־ בסים כי לא צהאי נחרנית אשד א־ן חים הוליכם ועכ׳ז גס‬
‫חאירים וחזהיריס זחקשטי' את עושיה׳ ככלה בתון חופת'ועל ההתפארי‬ ‫שעשה‬ ‫חי‬ ‫כי‬ ‫ליי ייזיב• חים צליח'גם עתלאלתתחהו‬
‫ההואחתפאר ב ס א יע • אויאחראםכ"כתיבבךחאוהיהשחןיעקנ‬ ‫ית׳‬ ‫‪ nppp‬הלא הוא‬
‫>‪ p!c‬יג^‬ ‫‪ --‬יעקב ושמא תאחרו‬ ‫נזכית‬
‫לנו ‪---‬‬ ‫ףי ס לאביתיצו או עשה גס‬
‫‪----------‬‬
‫־קנה‪,‬״סתל״ו קיאו‬
‫‪0‬‬‫יש׳ לז״א צא כן היה כי אס אחר לי עבדי אתה עידן יעקי ימה שאני ם‬
‫אן בהיותינו כשריס לא אחד לי אס ששלום יייה לכו ;‬
‫סיין יש' הוא להודות אשר כן אתפאר שגליל אתה חתלאך כי שדת עם‬
‫אלהי הוא מלאך כד״א וישראל מלאן ויוכל כו וע״כ נקד׳יש׳שנ׳יש׳יהיה שמך‬ ‫ש מוןן‬
‫****? אייס כז׳המפרשי׳פה א' ראיתי שחפרשי׳ שדברי׳ ׳ ‪ 11‬הם דברי‬
‫ישעייהצבי׳פחדבר מל עצחו אך אין ספק שקשה לו ה פ׳ויאחר‬
‫כי שדית ט או יאחד חעין זה שהוא כי המלאך ע״י שייז׳ אין לו סכר ואין‬
‫לי ענדי אתה ישיאל אשד נןאזפאר שיורה ט יעקב אבינו הוא התדבר ואס‬
‫איכותו חת‪-‬ולה כאדם ע״יי עבוד את ה' חשבת יק נה קלושה כי על כן אנו‬
‫אמרנו כי דברי יעקב התה צרין לחצא שייטת אל דנריואלה פס • ועוד‬
‫מברכים אשר קדשנו נחצותיו שאני מתקדשים פ״י קצותיו עד עלית‬

‫יא" ’א״' ראה'‪ ’J‬ענדי אי‪ 1‬י‪1‬ע י עסדהסי■נדאג‪ .‬א״ ״‪ ,‬אן ‪V‬‬ ‫י'*״'־'®‪ ,‬י ' ”יי‬ ‫’’‬
‫אסר נן את־אר>‪1‬תר»״!אנ' הסית סהתפאחא‪1‬ה איה ‪CD 0 10‬י'א‬
‫’‬ ‫■‬ ‫א" ” ?י השמי'מניא ״״’א ״ל ־נמו והוא ני אתי‬
‫על תלאן שאן והלא שעל היותן ל'־נד עלית ־ל ‪ « 0‬ן ״הי‪,‬רהשפ‬ ‫עעלליהס נ־ נתין‬ ‫^^^ת ‪moiioi^rfi" v‬‬
‫‪.‬ששתי׳־תייתעס^הי־עהואעהש״ש״״ןא‪,,‬״‪.!,.,‬‬
‫ואומר עוד יעקב‬ ‫___ ז לאך ויוכל‬ ‫^‬ ‫^‬
‫מ ה בשמעי מאחרו ית אשר בי יתפאר לעתיד עניתי ואומר ואני אחרת;‬ ‫‪WJ‬‬ ‫•־ י ׳‪-‬״‪I‬׳‪ -‬׳‪-‬י‬ ‫‪,‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪” ,‬‬ ‫•‪-‬‬
‫צאשר ביציאת קצרים ואחר עתה היא יתב אשר אמרתי שיגידו עד קגה‬
‫כו לו מה יב טונ בשור טוב׳ וו כי אורות וקישוטי׳ מעשי הטוני׳ שיזורי‬
‫ר^רץחינתי מס יעקב הנני חסדר הדברים הנאותים שיגידו עד קצה‬
‫לי אתי יתב אז חצאתי אין לי כלי׳ כל כן היה לי ואני אקרתי נלני לריק‬
‫הארץ בלשון כאלו יעקב בעצמו הוא המדבר ואות' שמעו‪.‬איים כו׳ והקשיבו‬
‫יגנני;’ כי אכלתי זכיותי כאומרי קטנתי חכל החסדים ובו׳ ‪ .‬כי כמה שנתן‬
‫לאומים מרחיק שזיא אשר עד קצה הארץ אשר אחר ה' להגיד להם ומס‬
‫לי ה טובה בעילם ט ה הנקר׳ ריק יגעתי כי נזה נתעכלו זכייתי שיגיגתי‬
‫שאני מגיד זחשחיע היא לומר אל תתמהו אס יעשה בגיני הוא יתב' לגאל‬
‫וכי לתהו והבל לקנות מקנה רב בבית לבן כחי כליתי כמה שנים ולא‬
‫את נני ולהרבו׳ טינם ט הנה ה' מבטן קראני והוא כי איז׳׳ל פל ויתרוצצו‬
‫נשאר לי דבר לעולם הנא אכן עתה שאח' לי ה׳ עבדי אתה כו' כי עכולתי‬
‫הכניס נקרכה כי כשהיתה פונית רבקה בפתח כית המדרש של שם ועבר‬
‫^צלי ית׳ שחורה אשר ני יתפאר היא ית׳ שכן נרא עולמו ע״י אורות מעשי‬
‫היה יעקב רץ לצאת ומי היה התעורר אותו אס לא שהשכינה שהיתהפס‬
‫הטוני' הצפוני׳ אתו עתה ע״י דכריו ית׳ אלה ראיתי כי משפטי הוא משפם‬
‫הי! וצרח׳ז־«‬
‫לטובתי היו‬
‫היו כי נסיבתי‬
‫קדתרחחישהיו‬ ‫חתה‬ ‫דיןחעלהיוגי‬ ‫‪/‬ין״ ם‪1‬‬ ‫מכסן קראני ולא‬
‫׳׳־׳»‬ ‫וזט ה' •י‪-‬״!‬
‫אותו ״‬ ‫כקוראה ‪-‬‬
‫מעוררתו !‬
‫‪,‬‬ ‫בבית שם וענר היתה‬
‫ולרתחים‬ ‫ה' קדת רחחיש‬ ‫לי את‬ ‫ייסורין אשר היי‬ ‫דין‬
‫'״שנונמא״דאיוג נ ‪ 1 6‬חי ‪■ 1‬ה׳לקש ו־־ולתי־סשעש; הע‪,‬ניםאשי‬
‫|נראה כי על שאתר צ^תו לעולם היתה ידו אוחו' ‪ 3‬עקנ עשו קראו יעקנ‬
‫עשיתי עש אצהי החה הס אורות שרפי קדש אשד פעלתי במעשי הטוג ם‬
‫אן על ידי הנניא הושע שקלם הרבה לישעיה הורה כי העיקר הוא על‬
‫עם אלהי שחורים אצלו ית׳ לקשסני בכס ולא אכלתי זכיותי וזהו ופעולת'‬
‫שכנסן עקנ את אחיו ולפי זה אומרו אותות שמח סקור הוא שעדין‬
‫את אלהי ט אפילו חדת הדין מסכמת בדבר שלא קיטרגה לנכית זכיית'‬
‫בכל החסדים אשד פפה לי ועל כן נכנס בשש ה' ויצא בשם אלהים *‬ ‫הית׳ אוחזת נמצא שעל מה שבבטן עקב את אחיו היה מה שנקרא שחו‬
‫אמר ה׳כו׳אתרי אומרו כי הו׳ית׳מנטן קר' את יעקב וחחע'‬ ‫ועתה‬ ‫יעקב ונזה יאמר ממעי אחי וכו׳ שחמה שהיי עוש׳ מהיותו נחעי אמו היה‬
‫יזה שתזכיר שתו וזהו ממעי אחי הזכי׳שתי זעו׳עשה מחיבתו אותי כי וישם‬
‫אחו הוכיר שחו כי אהבת עולם אהבו כי הוא עבדו אשר נ‬
‫יתפאר אמר עתה ‪ | w 0‬ישעיה הנה אחרי בא הדורות האלו יהיו ביש‬ ‫פי כו' והוא חז״ל על וייר' יעקב מאד ויירא שלא יהרג וייצר לו שלא יהרוג‬
‫הם הבלתי כשרי׳ שנתרחקו חעל ה׳!אין תיקונם‬ ‫כת הנקיאית בשם‬ ‫הוא את אחרים והנה אין ספק כי מה שהיה ירא מעשו היה על נרכת‬
‫אלא עי י תשובה שיתקרבו וישונו אלץ ית׳ ע״י היותאנשי חסל נאספים ת‬ ‫החרב שהיא ניתנה לעשו ומה גס כי היה ירא • ק עולנו בבית לבן לא‬
‫נליקיי‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬
 ‫ישעיה‪ :‬מט מראות הצובאות‬
‫מס להקים ארץ הי א א״י אשר נשבע לאנותיט לתת לנו להנחיל נחלות‬ ‫’®יאל לכפר‪ .‬בעד ה‪7‬זר י א ^' כנביא‪,‬הנה כאשר‬ ‫ס הנקראים‬
‫שזתחותוכל שכן כי כל קבוץ רגליו' לא תהיה אתה החקבצס כי אם שע״י‬ ‫®?‪.‬יא יס‪1‬ד העולסזבק בו ית׳כן עתה אהר ה׳‬
‫הכנת זכותך אתטתד לאחר לאסודס צאו כו׳ כאשר דרשו ז״ל על יזקוחית■‬ ‫לי לתקך‪ .‬הריתוק שבין בכי יעקכ הס הכת‬ ‫כ יוא יוצרי‬
‫ק‬
‫שגלו בהם השבטים לאחר לאסורים צאו אלו שנתוני׳ בנהרסחגטיון ולאשר‪,.‬‬ ‫קנקרחיס כשם יעקב שיחקו חעל ה׳ להשיבם בתפונ׳ בל יצטרכו ליאסף‬
‫בחשן הגלו אלו סנתזניס לפנים ‪.‬‬ ‫^‬ ‫‘‬ ‫‪.‬‬ ‫הנקראים ישראל י‬
‫יל״ ת הצדיקים רצקיאיס‬
‫קסחבטיון וזה לא תעשה בילןכי אני ־‬ ‫ע ב ד ל ה מ י ם א ת ־׳ ש ב ט *‬ ‫ו ^ א מ ר נ מ ל מ ה י׳ ו ת ה לי‬ ‫^‪.‬נקיאי׳יעקב וזה לסובב‬

‫א! פכת בר בארץ בחופן שלא ירעבן‬

‫ולא יצחאוולא' יכם שרב ושחש ואין‬
‫כל חדש ני חרחחס ביציאת חצריס•‬
‫לעשות להם כלרדכריס הנאחריס‬ ‫;נקדאיס‬
‫בחלבר ינרגם עתה בחן ובאר שלא‬ ‫*®קר והביטו וראו קה רג חסדו ית ^^^^םקיזז‪ 1‬דזא ‪%‬נ אמן קדי שי שראך' יבחלה ‪:‬‬
‫ירעבו ולא יצתאו ובענני כבוד שלא‬ ‫בי הנה להשיב את יעקב אליו בתשוב‬
‫כר‪ ,‬י אמר יהוה בעת רצון עניתי^‪ :‬ובץםישו^ךק‬
‫יכם סרב ושחש ולא בלבד במקזס‬ ‫^’ני בלאי אס לא בעור ׳‪ 1‬היס יעודנו‬
‫חנייתס שיפתח להם ציר וחובו קים‬ ‫בהחוירס בתשובה כחצא שהוא •;;נןרתיף ואצרף וא תנף ‪ 9‬בריתעם קיה^ם ארץ‬
‫כי אם גס על מ ט עיחי ס ינהלם ־‬ ‫^ ^ הנ הי ל ץ ה ^ו ת ^ מ מו ת ‪ ^ :‬א מ ר ל א ס ו ר י ם‬ ‫ה׳יקר ועב ז ואכבד בעיני ה' כאלו‬
‫שיהיו ‪'J^J‬עי החים הולכים עחהס‬
‫■זי עושה הכל טס היות כי ואלהי צאו• לא^]ר בחשף הגלו על־דרכים‪.‬ירעו ובב?*״‬
‫בלכתם ׳בלרך‪ ,‬כבארה של מריס‪,‬‬ ‫ה ה עזי שהיה עוז לי לאחצני להשינס‬
‫שהיה הו'ך עחהס בכל מסעיהס וגס‬ ‫כרעיתם איר‪ 17‬טו ^ א‪.‬י צ מ אוו ^ א “׳‬ ‫^צ־י חנבדני‪ .‬הוא יתב כאלו אני‬
‫ביחי צאתם מארץ קצרים שהייתי‬ ‫ככל ווהו ואככד בעיני ה' ‪!.‬בםישרלושמשכי־מרחמם עהגם ןעל־מבו^גי‬
‫מגביההעחקיס ז משפיל ההדים כן‬
‫ושמתי‪ ,‬כל הרי‪ .‬לדרן כי תלי ההרים‬
‫י ׳הי היה עוזי ועל שהיה נראה לי 'מ;םינהלם‪ ; -‬ושמתי כל־הרי לדרףומסלתי‬
‫קשה לשובב יעקב אלי? שהוא‬
‫אשיס בעמקים וגאיות לישר הדרן‬ ‫והנה־״־אל^ה‬
‫‪I‬‬
‫ירמהז•‪ :‬הנה אלה מרהומיכאו•‬
‫”>• '■■■י ' י■י^ י■•‘‪ > '".‬י■‬ ‫>ז ‪I‬‬ ‫הכל הבלתי כשרי' גתשוב‬
‫וזהו ושמתי כל הרי • לדין ולהיות כי‬
‫יש ייתר בהרים מאשר יכילו ?]חקי‬
‫הג^‪,‬יח לזהאחר‪1‬קסלותי יחקון כי‪.‬‬ ‫‪ --------- -‬מכהן‬
‫יהיו המסילות ' גביה־ת סלפודף‪.‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫!‬ ‫מנהיג‬ ‫להתפאר שהוא‬
‫יתפשט ביושר באופן שיהיו החפלות‬ ‫' ׳ ׳ ״ ח ת שכ ת‬ ‫'‬ ‫‪.‬יקיישיר‪ ,‬וכיוצא מפניות אלו לא יצלח‪,‬‬
‫‪ ,‬גבוהות ואז יהיה יותר תביציאת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^’^'יו אן אם ‪ .‬מכהן בלבו בלבד‬
‫מצו־יסכיאומשההואית׳כל הדברים במק ס אחד וגס גחקוס שהיו‬ ‫יהיית עבד ה' לעשות רצון קונו כעבדלו ית׳ סכל ‪ ,‬ישעו זבל חפצו לעבוד '‬
‫סם כל ישראל וזכו׳ כלם עדיף אן לעתיד יהיה במקומות רבים ותוחלקים‬ ‫^ת ה' בלי ‪ 010‬פנייה אין צרין לו' שנצליח להשיב את ישראל זרע קדושים‬
‫ולא לכל ישראל יחד כי הנה אלה מרחוק יגאו ואלה מצפון ומים ואלה‬ ‫?י אס אפילו לגויס וגס לרחוקים אשר לא ידעוהו יהיו נשחעיס אליו‬
‫מארץ סינים ולכל כת חהסבחקותותדרן ביאתם אפליא להם לעשות‬ ‫לתקן כל העולם וזהו ויאמר נקל מהיותן ליעגד ט’לומר דבר נקל הוא‬
‫כל הניסיס הנאמרים לכל חלק מהם בחקזתו' שיהיה דרכם לבא בו ‪: .‬‬ ‫‪0‬ימשךזהיוהיותן‪.‬ליעבדםהואשלא‪.‬תפנהאל שלם פניה רק להיותן לי‬
‫שתים ט׳הנה אז ירבה השפע בעולם חעולחות העליונים מאתו‬ ‫רנו‬ ‫עבד נקל הוא ‪.‬שחהיזת טנ תן לעבדני נלבד להיות ליענדסתצלית‬
‫יתל וידוע ט גם כשרזים שהם מעבר א‪ 3‬השפע שמשתלשל על‬ ‫׳ז קי ס את שבטי ישראל אחר‪ .‬נופלם בעונזזיהס תספיק להקיחס ואפילו‬
‫ילס נהנים כנודע שנהנים‪.‬מזיו כבודו יתב' הנספע על ידי הפתלש^תס‬ ‫נוצרי ישראל השבטים הנדחים ונצוריסבלחלת' וחבור וכו'להשיב‬
‫‪,‬מדי עברו וכ*ש הארץ שמקבלת השפע ועל פן אחר רנו שחים על היותם‬ ‫‪w‬יו‪ p‬ן קכוין ‪ ,‬להיות עבד‬ ‫ךיציי כל זה הוא נקל כי גדולה ‪ .‬מזו אצליחן בר‬
‫יננגבראל השפע וגילי ארץ שמקבלת אותו וחי יתחיל לרנן השמים א?‬ ‫^ יזיא כי גס ונתתין לאור מים ‪ .‬סאפ^ו למיס עילי לב‪ ,‬תהיה להם‬
‫י‪3‬י‪1‬רץ אחר בצחו הריס של הארץ ירכה כי תהיו אתם ‪.‬פותחי׳ ברנה' תחלה‬ ‫להאיר עיניהם לעשות'אותם ספה ברורה לקרא כלם גשם'ה‬
‫יען כי נחם ה׳ עמו וענייו ירחם וא׳כ אחר שהנחמה והרתחיס היא בעצם‬ ‫?תשובה שליחה ויא בלבד לקדובים כי אם גס להיות ישועתי עד קצה‬
‫אל יושבי הארץ כי אליהם בא השפע אס כן הארץ ראוי לפצוח ולהתחיל‬ ‫^^<והן שלא תהיה ישועתי‪ .‬בלבד‪ , .‬בא־ץ ישראל ‪ .‬כי אם‪ .‬גס בכל‬
‫ברכה קודם לשחיס שאין הנחחה ורחמנות להם בעצם‪.‬כי אס בקקיה‬ ‫הארץ שתתפשט אור ישועתי‪.‬גנחנה בלא מ צ רי ם‪, ,.:‬‬
‫ע‪ 3‬היותם מעמי והכנה אל התכלית ‪ .‬׳ או ‪ ; .‬יאמר‪ ,‬כי הנה במצליס‬ ‫אתי ה׳ ט׳ אתרי או׳ כי הנביא או כל מנהיג את יש' לשובב יעקב‬
‫באו ישראל לומר שירה ומלאכים לומר שירה וגזר הוא יתברך יקדימו‬ ‫‪ rfe‬צרי׳ כדי להצליח שיתנהג בשפלו׳ נעבד לה׳ אח עיתה ראו נא‬
‫ישראל שנאחר קדחו שריסוכו׳יושס כתמו מה להס למלאכים בדבר‬ ‫בתה תתנבהוא ית׳ השפלו׳ וההכנע'‪,‬כי הנה יולן הקשיח העתיד למשול‬
‫אלאשגס פמליא של מעלה יצאו מהגלות וצוה יתברן שיקדימו ישראל‬ ‫״ל ים וחנהר עד אפסי ארץ לא ‪, .‬בחר בו ה' אם‪.‬לא‪.‬חהיותו שפל כי‬
‫שהם היו הנגאליס בעצם כי החלאכים לא היו שס רק לכבוד ישראל‬ ‫י מדה זו ירוקחנהו הוא יתבר' כי הנה כה אחר ה׳ מאל ישראל הוא‬
‫הגולים וע״ד זה יאחר כי לעתיד שגס כן פמליא‪.‬של חי^ה יוצאים גס כן‬ ‫יז׳ך המשיח קדושו כלומד תדעו לקי חמדתו ית׳ שיהיה מ& ישראל קדוש‪1‬‬
‫ירזנו כישראל בגאולה וזהו רנושחיס על ישיעמ המלאכים וגילי א ק‬ ‫תי שהיא בוזה נפש שמבזה את נפשו שהוא נבזה בעיניו נחם לתי שהוא‬
‫מי שינא את הרבנית ההו למתעב גוי להיות משתרר עליהם‪ .‬על ישועת ישראל וחי מקדים הארץ וזהו פצחו הריס רכה כי הלא נחס ה‪,‬‬
‫‪®.‬שיל ושם עצמו לעבד מושלים הס נסיכי אדם הבאים עמו איסזה •עמו על גלותם שנשתעבדו מה שאין כ‪/‬המלאכים‪.‬שלא היו לשעבוד כי‬
‫אם לכבוד ישראל ולגל יתייאשו ישראל מ‪ /‬הגאולה ושמא תאחר לחהץא‬ ‫יק־חנו אל עד שמלכים ידאו וקחו וט׳ ולא אמך יראו ויקומו‬
‫אחרת פצחי ארץ רנה כיאסיחדתי ההדים לז״א ועמיזירחס שהוא כי‬ ‫‪* ,‬סיקחו‪.‬כיטרס יראו אותו חשוחמם כי' גא לפניהם יקומו מיראתם‬
‫יטפו ההרים פסים ונו׳ שהוא לרחם על ענייו ולהיות נוסף‪,‬בה‪ 0‬ענין‬ ‫‪ ,‬יתו וזכו ידאו וקחו כי כאשד יראו אותו כבר קחו וכן שרים וישתחוו‬
‫‪.‬זסיחדתי ההרים ג י ' ‪...... .................. ,‬‬ ‫‪•.‬‬ ‫י® ’®שה ית׳לחטן ה׳ כי נאמן אל האבות' ולהיות קדוש ישראל שכל ישר׳‬
‫ציון עזבני ה׳כו׳הנה ראש הכתו׳טם ם‪1‬פז יראה כפל ענץ‬ ‫ותאמר‬ ‫‪ P‬ישים והוא קדושס מתייחס ולנק גס הוא גזע והס ענפים ויבחרך‬
‫בחלות שונות שהן שתי קושיות לחה כפל ולחה שיכה אתרם יאלזר עזבני‬ ‫קדושיו שבישראל טל טוב חדותין ולא שלגבודתן נחרתי לך‬ ‫^‬
‫ה׳ שבעים סנה בחרבן ראשון עד השני אן אוי כפזל הוא בארגן שני כי‬ ‫^ ל יילתן כי אם גס לעציין לא היית בעולם אלמלא אני שפלאיס‬
‫וה׳ שכחני שהוא גלות ארון מאד מאד * עוד יתכן בטס לב אל שינוי‬ ‫‪ ,‬יתי עחן כי הנה כה אחד ה' בעת רצון עניתין כי הנה ה״ת עתיד‬
‫כי‪,‬הראשון הויה והשני אדנות אן הנר‪ v‬ידוע כי אליות הוא‬ ‫‪^ 9' / %‬‬‫השחות ^'‬‫‪11*11#%‬‬‫מוטה *‬ ‫שהיית *‪ VI‬י\‬
‫ואחרי ^י‬
‫עניתין^^ ‪P#‬‬
‫עת'רצין‪P *#11‬‬
‫י * ׳^‬ ‫י• •‬ ‫^‬
‫שאול סזיתין חכו וביום ישזעה שלוא ביזם שהית׳ לן ישועה ׳ השטנה גס ידענו ט לא זזה שכינה מכותל מערבי וגזה יאחר הנה‬
‫'להתלונן על הסם הגדול היא י תמיהא קלה ט הלא בעונותי ידעתי כי‬ ‫טח שעזדתיןולא גבורתן היא סעחדהלן ואחר כן ואצרך יצירה‬
‫ה לי באה נפשן בחלן המשיח ואתנן לברית טס לקיים על ידן ברית ’ עזבני ה׳ הוא סם ההויה אן מינ שאין לי נחמה הוא כי וה׳ שהוא שם אלנו״‬
‫שלא עזבני כי לא זזה שכינה מכותל מעלני היתכן שהוא עמי שביתני‬ ‫נשבעתי לאגותס לתת לזרעם אתם את האדן ‪ .‬וזהו ואתנן לברית‬
‫ו הו‬ ‫‪N‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יג ב‬ ‫‪■■ J S A 1 A S C ap . 49V‬‬
 ‫חצוגאןת׳‬ ‫ישעןה״מט‬
‫ותיןש^‬ ‫‪1‬הם כחשורים היזי־פיס את הכ‪ 5‬ה וזזו יתנןשלז׳ ‪, 5 ^5 3 3‬‬ ‫וזהו ואדני שהוא עמי שכחני ■וזהו אתמהא • להנה רו״ל פירשו כי‬
‫־־־גס‬
‫הס ■‪V‬יהיו‬
‫ה'נסל ‪0 .‬‬
‫!אול ה נ ס‬
‫ככלה ט כאשר את תהיה וכה ובהירה בחוד‬ ‫׳‬ ‫׳‬
‫אותס‬ ‫אחר שהכתיכיס הנאמרים ב ס חון כלס ידברו על ישראל כאוחרז לאחר‪,‬‬
‫כן זכים צדיקים קאיריס וחזהיריס כי את תקבלי אזר מהם והם מיין*‬ ‫לחס‪ 1‬ר ץ צאו כי לא ירעט ולו' הנה אלה מרחוק יבואו וכו' כי ניחם ה‬
‫ח ר ד ‪ H i‬י ד כו׳הלא אקר׳ כי עחד יהיו כל׳צדיקי׳עד שנעלי‬ ‫עחו וכו על כן התלוננה ציין זתאחר הלא כל נתחותיז וריימיי יתצי!‬
‫‪•- -‬״ייי*‬ ‫׳י‬
‫תלכפיאותם ואל תחשגי כי מעט‬
‫׳‬ ‫י‬ ‫ב ן‬ ‫י ‪ -‬י יו‬ ‫^ ^ «‬ ‫הסעללניואןלאעחיעסהחתשכלה‬
‫מעט יהיו אשר זהון ‪ 3‬ן ‪ 7‬עי איפה‬ ‫^^כךוא^והערלהמ תז םבךבסנה גם־אלה‬ ‫חייתי זב^ ־ייצת ׳אש ־‬
‫נציון‬ ‫את י׳״״‬
‫י•■ה איי‬
‫כי חרבותין ושוחחותין זאת‬ ‫לא פת לני אלי וזכי יתאחר ציין‬
‫א ^‪ 5‬כ ח ך ‪ :‬זלזן ע ל ׳ ־ כ פ י ם‬ ‫ת ^ פ לן ג ה ן אנ קי‬ ‫מימי ה'יכו' וגס לפי דרכם צסשין‬
‫הדיסותך כלומר כי הכל יחצה‬
‫תאמי'‬ ‫הנתונים וגס היא על פי ^^^ת;ןיחוסת!ך בצדי ‪ h ’Dn‬מהךו‪3 -‬ניןז מהךסיף‬
‫‪-‬‬ ‫‪7‬רכינו ;‬
‫כי הלא גס זה אינו הרבה כי הלא‬ ‫ומ ‪ 0‬ףמףממןזיצ<גו• ‪^ :‬י ־ ס ם ב ע !נ’ ךו ר אי‬
‫א”י אינה כאשר גתתלה כ^אחדס ז ג‬ ‫‪ n ^ W P ^ T S‬אשה כי׳ חשיב‬
‫‪,‬בהנזקיןכי היא ארץ צבי מה צבי ז^‬ ‫הו׳ית׳יאוח׳הלא ללוי ® י ‪ 9‬גו־ ל ף חי־ אני נאם־‪:‬דוה כי נ^ם‬
‫אק עורו מחזיק את בשרו כן א ח‬ ‫?‪,‬עלי א רב ע׳ ו ת ק ^ רי ם כ כ ^ ה ‪ ' :‬פ י ח ר ב י ר ז י ר‬ ‫אחר׳כי בעד הבגי׳השלכתי אותןאתרי‬
‫גוי זשכתתין אן לא יתכן כי התשכת‬
‫אשהעולה וכו' לוחד יותר יאחן‬
‫®תשכח אשה עולה וכיני האשה קשב'‬
‫מן'החזרח למערכ חהלןיום אדון ויין‬ ‫צ ר ־ לי ה מ רן ‪ 1‬ם ג ^ ד ד ל י ו א ^ ב ה‘‪ :‬ו א מ ר ת נ ל ב ב ף‬ ‫קגדר‬ ‫בניה ואני לא אש בת כי *ותר‬
‫אשה את בנה ארחמן עם שאהבתי‬
‫הצפון לדרום מהלך־ ארגעה ימי‬ ‫^ ^־ א ^ ה ו א ^' ש כו ל ה ת ד י מ ו ד ^ ז‬
‫את גני ייתר ׳ או יאחר בחה שנשית‬
‫לב אל כפל אוחדו פולה ז ק‬
‫בטנה יאל שינוי הלשין והיא כי מ ה‬
‫^ דכ ח־ א סר אד מי הוה הנ ה א ש א השיעור אשר הוא אתר שנבלעה‬
‫אחרו רו*ל על פסיק חפי עוללים‬
‫בחקוחה ‪ t‬תחושי כי הנה פתה תצרי‬ ‫א ל נרם‪,‬ידי‪.‬ואל^עםים ארים נסי והכיאו'‬ ‫יונקים כז' עוללים אלו שבמעי אח ן‬
‫חיושכלוחרלא טמ־ם הראשוניש‬ ‫‪ 3‬ח*\ורי*נר‪ 1‬י ד ו ו ^—ד•יי* ‪n‬‬
‫כד א כעוללים לא ראי איר ויונקיס‬
‫»אח׳ ?ח>ןו^נת‪-‬ף‪.‬על בד ף תנ שאנהנוהיומל^‪ -‬ם ״ה״תציהחי‪1‬״י־שמל־תנ״קי״ו‬ ‫&ז שנולדו ויצא לתק ולפי וה‬
‫כי מה פעתה תצרי יהיה חתמת יושג‬ ‫‪ :‬א סני ך‬ ‫י‬ ‫שס האינות לו* הלא התלוננת באקו'‬
‫לא חחחת‬ ‫שירבו היושבים ‪pj‬‬ ‫‪,‬‬
‫ילי־ואיני שכחני והלא ראה והביטה התשכח אפה מולה שגתוך כריסה‬
‫היותה בלועה כי הנה דעי ט אז ויחקו חבלעין ־ שהוא כי המנליעים‬
‫נהייתי בבטן המלאה כלוחר כי כן היית את חסימת מהשדנה כעובר‬
‫איתןבחקוחך ותכווצים אותן בעונזתס ירחקו חחם ואינם כי אז יהיו‬
‫החסינב חבטן החלאה ושמא תאחרי כי הלא חפת החרנן הוצאתני לחון‬
‫מלס צדיקים זארכה ורחבה עח; ותה שאמרתי כי עתה הצרי מיושב‬
‫חסבובו הלא עכ״ו אדחה לעוב׳ אתר הילדו שיצא ‪ p‬חהנטן יהאס תשכין‬
‫והלא אדרבא אז ירחב יותר וחה ‪ .‬גס לרז״ל האוחריס‪.‬יעל פסוק הרחיר‬ ‫ל א ק הו א ט‬ ‫אשהחרחם בן שכיה בבטנה עלשיצא חיץ חהבטן הלא‬
‫מקום אהלן שיאחר הקב״ה לא״י האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסין ואין‬
‫)אתחופחלזכירט נן בטנה היא ותדביקנו אליהותניקנוחדדיהכן‬
‫תאמר כי פתה תצרי מיושב לו״א מ ‪ 7‬יאחרו באזנין כו' לןמ' מה סאחרת*‬
‫^ י ג ס שיצאת מלהי'ת חסובבמחני כעונרהלאלא יגצרחהיותד‬
‫בי ע ת ה תצרי מיושב הוא מלוייק ל ו ת ר ע ת ה ב ע ת ה ק מ ץ תצרי מיום^‬
‫‪ to‬שפוד יאחדו ב אזני ך א ל ה בני ש מ לין צ ר לי ה ח קו ם ‪53‬ן ‪ 0‬ל ו ז א ם ב י‬
‫גט? והתדחבי לי בשבילי כי רא!* איי ואשבה‬ ‫מ י י י י את צי ק ח ע צ חן‬ ‫‪i ’pW -fwP‬‬
‫וינק אקה אלי כי לא זזה שכינה חכיתל הערבי החקיוצזיאתסעו^‬
‫לזמר א ם אני חעו מד כעכין טומדים צפופים רוצה אני בשיעור ח ה שא^‬
‫ויותר חגדר זה כי גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחן ‪:‬‬
‫עומד שמא שעור ב' כפות רולי שתתרחבי שיהיה מחום לשב' והוא מעיז‬ ‫ו ו ן על כפיס סי הנה על פסיק חשב ה' להשתית וכו' כתבנו כי' אוער‬
‫עוקדים צפופים וחשתחוי' ריחי׳ ואחר עוד כלי׳עוד פעם או פעחי׳ואמיה‬ ‫החקיקאלתתחהואק נלעה׳ ולא חמל על חרק נית המקדש‬ ‫‪..‬‬
‫ח לא יצטרכו לאומרו כי חלין תאריכי תרחיבי ע ד אין קז *‬ ‫כי הנא ותת היתה כתתתו כי חאז חשב ה להשתית חוחת נת ציון לחטה‬
‫‪ J 1 j D f 51‬בלבבן יכו׳הנה יראה כפל ושנוי מל!ת שהס שני דוחקים‬ ‫נסה קו ש‪-‬בנאים לחעלה להדוד בנין הבית השלישי לעתיד ועל כן)ןא‬
‫איייי היא יתב' הלא אחרתי כי יהיו רבים בכחיה‬ ‫‪,‬‬ ‫חש על חרק זה התחתון ולא השיב ידו מבלע כי כיחס כי כגר סוב חש‬
‫ורבים באיכות פי'פיו כלס צליקיס אשר את כלס כעלי תלבשי כיזלובה‬ ‫הוכן כי גדיל יהיה כבוד הבית האחרון *ובזה נבא אל הענין הלוה ‪ 0‬א מ•‬
‫תחר פתה להגזים הדבר דנה מכל ב׳ הסוגים תתמהי על הרבזיכי‬ ‫מא ית' ראה אין לא שכתתין כי הלא הן מל כ ט ס שהו׳בשחי׳ מחמל אשר‬
‫ואחרת בלבבן מי ילי ליאת אלה ואני כז' והוא כי כנה ‪ otpp 533‬שאיה‬
‫נחעצה חהעבי תקותין שהוא חאז חשבתי להשתית כי נטיתי קו וסייכתי‬
‫ישראל נולד ימנה על ציון כחפורם אצלנו מל פשוק זלציון יאחד אי®‬
‫ויזקקזי לתעלה לבנין העתיד יאם כן חומותיו הם נגדי תחיד כאני‬
‫^ י ס יולד בה זאוחר ושרים כו׳ו ה יו ל ד ש ס וז ס או חדו פ ה חי ילד לי א®‬
‫מניט נס יאק תאמרי ששכחתיד ישחא תאחט כי נעת החדנן יוהד!‬
‫אלה כי בכל מקים שנולדו לי הס ועל ה איכו ת כי צדיקים יהיו תאחרי‬
‫בני! מאת חמן בגילה ואת נשאית ביד חחריבקוחציתץ נד אתהאש‬
‫כמתמיה יא לה חי גדל שיצאו צדיקים כי הן אני ארץ קדושה ולא גדלי‬
‫ועתה אתה ה גישרת איתסלקבצס ככל הכתיב בסחין נמצא ט קהה‬
‫בי צדיקים עדשבעונותס הן אני נשארתי לבדיהד״א איכה ישבה גלל‬
‫אתה עושר עיאייאותיהשלכת אתרי גון לא כן הוא כי הלאמה שאז‬
‫לי ילל לך אני שמחה בהם בראות אותם צדיקי' עד שכחעט איני מאמינם‬
‫חמן אין והקשה עליך כי אדרבא העדרם טוב לוי‬ ‫יזיהרי‬
‫לי יפיאלתואוחרת אלה שלפני איפה הם כלומר איה הם‬ ‫ממציאותם כי היו חהרסיןוחתריביך ולק חמן יצאו כי רפים וחסאיס‬
‫ט איני חאזיכס שהס בי;‬
‫אחר כו' ראוי לשים לב א ין נכנס בגוים ויצא בעמים ובגוים‬ ‫בה‬ ‫היו מסבבי חורבנן וטיב היא פחמן יצאי ומה פת^ יאית כי אנכי חקגל‬
‫ברב טיב שיראה כי חהס אני פושה עיקר ואיני חושש עלין הביטי וראי‬
‫אמר נשיאת יד ובעתי׳הרחת נם אחנם הנה יש כ' סונים ים סוג‬ ‫‪,‬‬
‫כי אדרבא לחי כל חמדת קבצי איתס אם לא לן ט פאי עינק וראי כלס‬
‫מהאומו׳שהיצרז את ישראל ו*ש‪,‬ס‪ 1‬ג אחר שלא היצרו אותס ומה גם למטכ‬
‫נקבצו בא ‪ 1‬לןושחא תאחרי חה תועלת יש צי בהם ט הלא אחרת כי‬
‫סופטסשאוחרים כי אבדיהס הרחיק והפריש את גני הפלנשים אשר לו‬
‫חהרסי ומחריבי היו זהפעחיסוחי יהיה מרב שלא ישלשו בדבר להרסיני‬
‫לקצה הארץ ואחר להם כי כל המיס שהצרו את ישראל יחרבו לכן התיננו‬
‫!להחריבני בעונותס וחה טובי בהתקבצ׳ אלי אל תחושי כי לנה מי אני נאם‬
‫סס עד בא מלן המשיח ואז תבאו לעבדם והנה יתכן ט על ב' הסוגים אמר‬
‫ה בפי כי כלס כעדי כו׳והוא ע״ד אוחרם ו״ל כי לפעמים הוא אומר חזה!״‬
‫‪> pp‬שךאל ואל פחים‬ ‫הנה אשא אל גויס ידי להכות גם הס אשך‬
‫לדוד וכעס לדוד חזחוד אלא כך נאה החזחור לדוד כמו לדוד החזתור וכן‬
‫‪,‬הס הסוג‪ .‬השני אריס נסי להיות ’‪1‬יהם לחלן זהס אשר יביאו בניך בחנן‬
‫פי' ז״ל ע״ס צדק לבשתי כו*יש נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו ויש שלבושו‬
‫ובנותיך לא יביאו בחצן וגס לא בכת^חמש חסני הצניעות ט נשים הן‬
‫נאה לו והוא אינו נאה ללבושו אן אני צדק לבשתי כ>' כי הצדק לבשתי‬
‫מ אס על כתף תנשאנה כי יושיטס בקתלרא וכיוצ׳ בה ועל כתף ישאון‬
‫שאני נאה לו וגס וילבישניכי גס הוא כאת לי ומתלבש גי ועלדרדזה‬
‫‪.,‬יי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ועל ק אחר על כתף)לא ככהף־‬ ‫‪.‬‬ ‫יאתרהואיתניןעל ציקאלתתושיפן בנין יהיורעים ויחריגוןפעם‬
‫חלכי' אוחנין כו׳ן אחר והיו מל ‪3‬ן אזחנין ושרותיה חכיקותין‬ ‫ן‬
‫אחרת ט הלא אני נשבע ומעיד כי כל כן יהיו צדיקים כי כלס כעדי‬
‫תלבשי שיהיו לן כעלי לישתן כי תתלבשי בהם בגט פאר וגס את תהיי‬
‫כי אם שבט פתור' להם בדבר אפים ארז ישתחח לן ועפר רגליךי ה‬
‫ושיעור‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬

‫(‬
 ‫נא‬ ‫י^טעןה מט נ מראות הצובאות‬
‫וחטאי׳ כעס אשר אנו בקרבו ולבל תחליט׳שליטת עלינו לגמרי כמפורש‬ ‫« יעוד הכתוג יהיו מלכיס לו' וזפיהיה על ידי שאפים ״ א ק ישתחוו לן‬
‫בדברי רז״ל ו מ ה קשה הגלות לפניו ית' בץ על ?‪i‬שכינ' בין על צרותיה‬ ‫תאחר גס שישתחוו‪ « ti ’1‬עפר רגליןלאטובהדברכי טוב‬ ‫^‬
‫וראו לגו נצר צרת השכינ׳כצרתינו והותר וע״כ אוחר הוא ית׳ אלינו מהוה‬ ‫הוח יחחנו בנין ע״י יהודים וינחו חלב לדי יהודית חליירח חלב נכרים‬

‫של המלך המשעבד אתכ' אני חייב‬

‫ן־שחחו^לןיועפר רגליך ילחכו וידע^ כ י ^ ט‬ ‫היית נכנע מל שעבדים משלו בן‬
‫לו איזה חוב ופרעתי לובתתיאתכ׳‬ ‫^^^שרלא־־־זב^עו׳קין ‪ :‬הי)ון'ח’מגכורמלר[ודז‪.‬‬ ‫בתקות הטוב החקווה יביאן ה' ליכנע‬
‫^יו בחובי ע״ד מו״ל כי הי' הב״ה חייב‬ ‫מלכים ושרות תחתך* או יאתר ואס^ שבי צדיקימלמ ‪~ 0 :‬בח י אמרירווה גבו־‬
‫לשלו שלים החצריי' שפלט ‪ p3‬״ ‪p‬‬ ‫הי תחת אשר כל הקיצר לישראל היה‬
‫שביג‪'3‬ורילןחומלכןוח ^חץ^מלט;ואתד־יךיבך ‪ ,‬ופרע לו הוא ית' בחילו של סיפרא‬ ‫געשה ראש עתהיהפןכי אשר יהיו‬
‫שנחלקיסון גרפם והוליכ׳לים ואו׳לנו‬ ‫איחנין יגיעו להיות מלכי' ושדותיה׳ אנכי אריב ™ “ ב מך אגני אוע‪?n‬נ ‪ :‬ןהאכל תי‬
‫הוא ית' אם יעלה על רוחלשאני איני‬ ‫של החלכי' יהיו אשר יהיו מניקותין את־מגליף’ א ת ~ ^‪1‬ךם ו^ן^סיס ךמם;י^‪ 1‬כךון‬
‫חש על גלות שכינה כי גרשתיה איזה‬ ‫שכיכית אשד יסדתון יגיעואל ^זעלה‬
‫ספר כריתות אחכם אשר שלחתי׳‬ ‫ףדעוכל־־בשרכייאני יהו^ן מ‪1?1‬י^ך‪.‬תא^ך ■‬ ‫ימדולה >ע”י כן וידעת וכו׳ ‪:‬‬
‫ועל גלותכס או חי מנושי אשר מכרתי‬ ‫אבירי‪.‬ערןב‪:.‬‬ ‫■‬ ‫חגבור כו' הנה ידוע כ‬ ‫״‬
‫אתכשלו בחובי הלא נהפון הוא‬ ‫‪ ^ Cap,• 56. j‬ך‪ ,‬י א סרי הו דז אי ? ‪ n‬סןר־‬ ‫ה‬ ‫נאחר‬ ‫בו‬ ‫שללאו‬ ‫״‬
‫כי הלא שתי הגליות בשבילכם הס כי‬ ‫גכסיס והלקוח על בעלי חיים ושי‬
‫על גלותכס הן בעונותיכם נחכרתס‬ ‫אע^ר־‬
‫כרירתות א ;מ כ ס ‪0.-‬‬ ‫‪< • ;.‬‬ ‫״‬ ‫> ‪: .‬‬ ‫הל כיי אדס ויהי' כי אח הוא ית׳הה‬
‫^^^שיאשר״מכרתיאתצם מ * ועל גלות שכינה גס היא למענכם כי‬ ‫^‬
‫החחויקס‬ ‫חלוקות א׳‬ ‫‪,‬‬ ‫״מדתי ב׳‬
‫ג מ כי ת ^ ונפיצןע׳כט יטר־יח^ ‪ .‬ת ־ ״ינ סג ״ ליו ־ ‪ 6‬מנס ‪ 5‬״ [‪cd‬‬ ‫י״״י דן ^ א־\ינ; א >ןנ ח־ן‪ 1‬ה א ץ‬
‫נעדנס שחה י>‪1‬קד ‪ pS‬פ‪ 1‬נו אל’ כ י‬ ‫‪■.:‬־ ■י ״■■■■‬ ‫‪••:-• v‬‬ ‫•■<'־”‬ ‫; ־ י י יחזה תשו ‪ t‬הואשינה ‪1‬אזר‬
‫הנלתל)’ נ ג ה ט אתם גוחמם‬ ‫אי ש כ ן ך א ר ל ץ א'ן‪ .‬ע‪1‬נה■‬ ‫’קשה בעינין הציל אותך סלם‬
‫לעתכ' ומוטל עליכם לתקן כי חדוע‬ ‫^^דו^ואם;^זךבי כמלהצל‬ ‫הוא הקנה‬‫המלקוח ׳‬ ‫י^חםיכ כי ׳את ׳‬ ‫י״“‘‬
‫באתי כ>' והוא כי הנה ארז״ל ‪3‬איכ׳‬ ‫גחץר‪;^1‬מרבר■‬ ‫הן‬ ‫ץ תוכל לקחת חי‪ 7‬ו ותבל שק‬
‫רבתי כי הקב״ה כביכול גא לבית‬ ‫יזלא ינכל לברוח וליחלט אן אתהשבי‬
‫החקלש והיה בוכה וחצטע׳זאוחראוי‬ ‫^^איךסים ותםה‪.‬בצמא ‪ :‬אלבי׳ש‬ ‫הם האנשים אשר הוא צדייןיברח‬
‫לי על בני היכן הם כהני היכן הם כי‬ ‫^^י ס ^דרו ת ושק א שיםכעו‪^-‬ן אדנייהוה‪:‬‬ ‫יימלט נפשו בוכותואן הבלתיצדיק‬
‫אינם פהבב״ה ואח״כ אתנתס ואחר‬ ‫לא ימלט כפשו כי יתפש על זה אמר‬
‫כמה התראות עשיתי להם ולא שבו‬ ‫נ מן‬ ‫הילקח חגבור יולקיח הוא המקנה‬
‫הם גרמו רפת׳ וזה יתכן יאת׳ שאומר‬ ‫לפי הטבע אי אפשר כי גבור מא וכל‬
‫י^ואית׳ צר לי עליכם כייבני היק אתם כיאוי ואוי■ כי יידוע באתי לבית‬ ‫שכן שהתקנה פצחו לא יוכל לחלש עצמו אן אס בן אדם־‬
‫המקדש ואין איש אן התנחמתי כי הלא קראתי ע״י הנביאי׳כחה התראות‬ ‫היא השבוי והוא איש צדיק יוכל לברוח!לימלט אן לא בידי׳ יוקח חהגבו׳‬
‫ואין עונה הקצו׳ קצרה ידי מפדות שהוא נגד מאחר היין ייילתו שחכמינו‬ ‫מהו ואס שבי‪15‬דיק שאם השבי צ‪7‬יק ימלט אמנם ראו כי כה אחר ה׳ גס‬
‫סיפרו לנו שהיו אומרים אנהיהס של אלו פדאס חחצריס בעשר מכות ו ק‬ ‫שבי של גבור שהוא שבי סתם גס שלא יהיה צדיק יוקח קהגבו׳ ולא יונל‬
‫משאר מלכים אן הזקין ונלאה ווה יאחר האס על גלותכ מה שאיני פודה‬ ‫לעכב הגבור והמלקוח הוא הקקנה של ישראל אין צ דן לומר מסתם‬
‫אתכם הוא כי קצרה ידי חחחת פיות כי פליתי אתכם פעחים רנית על■‬ ‫י‪^-‬יי פי אס גס חגבור מריץ ואק צ״ל שיוקח ע״י לוקח כי אם אפילו אס'‬
‫שכלאיתי ותקצר ידי מפדות שהוא מחקת פדות ואחרקצרקצרה עלשני‬ ‫המאנה מאליו יברח חתנו ימלט ולא יוכל הגבה־ עריץ לעכבו אליו שלא■‬
‫החורבנות וזה על גלותכס ועל מה שאמרתי שולחה'אחכם שאני מנית‬ ‫אותה‬
‫השר של • ״ ״ ‪V J‬‬
‫והלא ‪ V‬״ * ‪/‬‬
‫איןיוקח ‪* ■ I‬״ ■•‬
‫ן‪ .‬ך‪.‬‬ ‫השל ‪.‬בלתי צדיק ־‪J .‬‬‫אם ■ ‪ - ' -‬״‬
‫וש״ת' ' • ׳ י‬
‫תחנו י ■ ־ ־ '‬
‫־‬ ‫‪A‬ימלט‬
‫שכינה בגלית האס אין בי כח להציל כי אולי כשתענרה ^הריק שפע אל‬ ‫מיתה יצשק ויאמר משוא פנים ים גו־בר כאשר עשה עווא שרו של מצרים‬
‫החצונים ואין מידם חציל לא ^ ק לא זה ולא זה כיעל האחד שתחשבו בי‬ ‫יהיה ריצה לעמוד בדין באומרו שהוא היה רוצה להיות מורשה וטוען‬
‫קצרה ידי מפדות הגה־ ^ןצ״ל כתזקתהיד כי אם הן בגערתי לבדם‬ ‫גמיהמצלייס ושיהיה מיכאל ט‪ 1‬ען בפד ישראל ולולא שהוא יתבר׳ אחר‬
‫אחריב‪.‬ים ויאבדו כל הנמצאים בים ויושבי האיים כי לא יוכלולצאת כי‬ ‫שלא היה רוצה רק לר^יות הוא בעצמי הבעל דין והדיין היו יפר' אבודיס־‬
‫מעמקי ים סביבות אשד אין קץ לעומקו ופל שאר יושבי ארץ הנה אשים‬ ‫יק מל אשר אמרת גס שבי גבור יוקח ע״י אחר כי לא אמרתי שיהיה ע"‬
‫נהרות מלבר ואין צ״ל כל שותי ממימי הנהרותויאורי׳ כיאסגסקקומות‬ ‫מל כן אתר ואת יריבן אנכי אריב שאעשהכאשד עשיתיבחצריס‬
‫שחתיתי מעיכות מסתפקין הנה ארז״ל כי כל החעינית הס מפרת שכובעי׳‬ ‫י^יתי יהיה מיכאל רב את ריב ישראל כי אס אני בעצמי לן עתה‬
‫•ץ נחצא צי בהחריב ים ונהרות בגערתי בלבד אספיק לאבד‬ ‫*^^^יקאנכיאריב כי גלויים לפג טפנית חומתם ‪ .‬יותרתהחלאן■‬
‫הוו‬
‫צלשוכניארץ ואין קצרה ילי מפדות זשחא תאחרו בחהיודעכיידה׳‬ ‫א‪01‬יןן על שבי שאינו צדיק אן אשד הס צדיקים חתייחסים לבנין אנלי־‬
‫טבעית שנחרבו המיס כי אם בגערתו יתברך‬
‫זות דגתם מיד בחסור המיס ־ תבאש ואחר‬
‫הצמא שהוא הפן הטבע כי אין הדנה נגאשת‬
‫כ״א אחרי חותה ואני אעשה כי תתלה תבאש דנתם מאין חים שהוא מיל‬ ‫עשתה זאת הלא כי אחד ששבי גמר יוקת שיקחום עחיס־‬
‫חתמת כי אין חים שהוא מיד כאשריחסרון זאח״כ תמו׳ בצמא כי אז יודו‬ ‫^ חקוחס מיד למשעבריס בישראל אתרי כן והאכלתי את מוניך‬
‫ויאמרו אצבע אלהיס היא כי מחנו יצא הדבר והנה זה הוא על גלותכס‬ ‫כי יקדה להם כחצרייס שאחרי צאתישראלחתוכסכתחרטו‬
‫שאעשה חה שלא יוצלו לומר שקצרה ידי מפדות ועלמה שאמרתי על‬ ‫כן כי אתר סיקחום ויביאום עמים יאכלו‬
‫גלות שכינה ואם אין בי כח להציל'כי נשתעבדה ' להשפיע אל החצזניס‬ ‫של של עצמם מכעס זיגאו נגד העמים שלקחו להשיב ואו וכעסים‬ ‫^‪r^10‬‬
‫הנה לזה אלביש שחים קדרות שאסיר הארת שפע הגא אליהם מהשכינה‬
‫לבלמי בא אור שפעאל הוןנרי השחי׳ וכפיליהם זאו ימנע טוב מכל העכו״ם‬ ‫^' ׳‪ 1‬י^׳‘ י^עחיס שנקתום כי אם לא כן צחה עודם תחת שעבודם‬
‫שפ׳׳י כחות חשמיס אשר המה להם מאת ה' הס מסתפקים ומושפעים הה‬ ‫י ך אין ו« כי אס שהיי< יתבר' סכר את פיהם ויאסור את ידיהם‬
‫הוא לשיפדר הטוב וגם רעה אביא עליהם ולוא כי שק אשים כסיתם‬ ‫ס מ אשד להם לאטם לשלו׳ ואת״כלמען הנק׳מהמשעבדיס גתן‬
‫שהוא כחות רוגז מלמעלה כשק שעוקץ ללובש או‪.‬תו ולהיות כי כחות‬ ‫‪ ^ j‬חי אחריהם לשדחס ישצרון לבא לקחת בני ישראל על ראשם ‪:‬‬
‫רוגונאףוחיחה ודוחיהס הם מפל לשחיס אמר כסותם כי אחר סילוק‬ ‫‪ I‬מ ה צו׳הנהידועכיבכלגלו׳מפגליו׳שכינהנשהיאגגלו׳כ״י‬
‫שפע מהשמים רמה תבא אל העכו׳׳ם מחה שהוא למפלה חן השחיס ‪:‬‬ ‫יהיה ב' דברי' נחשכי׳ לנו תהייתי‪ :‬עחני בגלות ’ א' להבטיח לבנו‬
‫אלהים נתן כ‪ 1‬׳ אתרי אומרו שהוא ית'מתרעם מהטעם שאינם‬ ‫אדני‬
‫‪ /‬י* כמשמן כי לא יעזוב הי^יתב׳ שכינתו גזלה־ י וסויה תמיד‬
‫שביס אל ה' ולא יחושו על כטל שכינה פבגלן׳ אן ס‪3‬א תגלה‬ ‫ת תלייה נאזלתיגו ב׳ כי׳היא מניג' עלינו בל נשקע‬
‫כי‬
 ‫^^ה‪^:‬נ‪4‬ו‪-1-‬מ)יאותז הצובאות‬

‫_____‬ ‫_‬ ‫‪ p ih c p jfijp ih‬פיתקג‬

‫אין עצמותיו מתרקביס שנאחר ורקב פצחות קנאה!הנוף שלס על שעה‬ ‫‪ tg‬׳‪ o‬יש עת חזק להתקנל הלל ייתר קעת ‪ )p in‬והלמכיח הבקי יבקש‬
‫אתת קולס תחיית החתים ששנים‬ ‫לכל אזש עת חוכנת לפי פנינו שיקנ‪......................... .................. 3‬‬
‫׳ ומיד ח!זרי' וחיים‬ ‫‘‬ ‫מוסדו ויועילו ‪.‬או טעס שלישי‬
‫חלה ז! סל י‬ ‫^‬ ‫והיא אולי אין־קנ״ה חתמיז להועילני‬
‫א ח אי כי א ס מ ק כ א ה היו עו שי׳נ רי ב ם‬ ‫‪.‬־קי ; ‪ v‬־‬ ‫ולהודיעני חה שכס צריכים לכר‬
‫ע חו כי על כן יגלו וירקבו ב קו ר ולא‬ ‫^ ל ־ ל־‬ ‫יוס כי»פו לפי חעש•?' שככל יוש וייס‬
‫ואולי משהא הלבד‪ .‬עד הושרש לאנסוגתי ‪ :‬גד ג^תי ‪ h 0 D 7‬ללחיי לסרטים פגי בבת אחתשעה אחק קולס תחיית‬
‫־״־‪ c-i‬ט אס ״נד מעט‪,‬פסונם‬ ‫?סאותו החנ‪ 1‬אוקש‪ 5‬להשינואו לא הסתרתי מכלסות וריק;‬
‫דחה תשלוש בס וזהו‪ .‬עש יאמם‬ ‫־׳•■י >‬ ‫י ^‬ ‫‪ • ' ' l ti‬׳ ‪ ' ^ ' ,‬י__‪,‬‬ ‫שעם רניעי יהזא כי אפשר שהיא ית׳‬
‫ונשא המשל ב בנ ד אפשר מל מ מ ג י‬ ‫^ ^ ^ ^ ! ‪ ^ ,‬א נ כ ^ ^ ו ח י ע ^ ־ כ ן ^מרחי פ ג י‬ ‫ייודיעני לנר יים כיותו אן אני‬
‫א ם הוא • מוצנע ב מ קו ם שאין ט‬ ‫^ ק רו ב מ ^ ל די סי‬ ‫ו א ד ע כ י ~ ל א א ב‪ 1‬ש‬
‫חחשית‬ ‫מתעצל מלהודיע'או לסנה‬
‫והיא כי אולי ח‪ :‬שאני מוכיח איתס‬
‫איני עושה ועלכןלא יתקבלו כי נאים מי־^ידיבאתיגעסדה יחדם־־בעלמשפסי יגש■‬
‫אויר שלובשים אותו בלה ואין ע ם‬ ‫*'־ ־ ‪^ :‬׳־‪.‬־י ‪ :‬־׳‬ ‫יי'׳־ ‪:‬־‬ ‫•י‪• .‬־׳■*‪ :‬נ־־•‬ ‫‪ L ) .‬׳־ ־‬
‫אוכלו ואלו יהיו בהם שני כה־פנים‬ ‫^‬‫^'‪^.‬ע נ‪r‬י י‪(|.‬‬
‫‪..‬׳ר ש י‬‫‘ י‬‫׳‪,‬׳׳יא‬
‫'‪T-r‬ז ר ״ ״ \ל י ‪T‬מ י ־ ה ו‬ ‫•' ה י ע‬ ‫‪IV‬ן •* ‪••.fT‬‬
‫י‪.‬ל‪ 1‬ו‬ ‫> י ‪ •:,‬ה‬
‫־*ל‬‫א‬ ‫הלבלים היוצאים ^חפי עזשיהם כי‬
‫> ז לי ג אתי חי‬ ‫♦הויד־^ זקך • א ן ‪fit‬״) ■ ‪p‬‬ ‫יניע‬ ‫היוצא מן הלב על לב השומע‬
‫פ יי רר אא ! ה ו י ר ־ ז‬‫ב נר; ם‬‫ם *‪ .‬ממ יי ב‬ ‫כ לל ם‬‫ש ’י אא ? ‪:‬‬ ‫■ ?ענ ש‬ ‫יבלו •‬
‫‪ 3‬דל ?ם םכ כ! ג פד ל ו‬
‫' או לס׳בז ששית והיא כי באזחרי להם‬
‫חן נ ע ח ל ה יחד באותו ה פו ל ס כי‬
‫<ז מי בעל דיני ינש אלי כי גנ שתי‬
‫א ש ר ׳ ה ל ף ה ש כי ם ו אין נ ג ה ^ו‬ ‫ש מ ע‬ ‫המר פעם אחת‪,‬ואינן עושים‬
‫י‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫^‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫^‬ ‫פ‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫?‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‬ ‫ף‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫ל‬
‫יושם לא אשנה ‪ .‬להם ולא היה לי‬
‫•ורסנט עין אני ו הו א‪ ,‬ח דני א ל הי ס‬
‫לעפיאקאלא לחוור עד שיכו אותי‬
‫^‪.‬זרליחי ה!א ירשיעני אך זה היא‬ ‫א ש מ ^ז רי‪ ,‬זן לןו ת‪ .‬ל כו • י כ או ר א ש ב ם‪ .:‬ו פ ? » צןו ת‬
‫א‪ 1‬ש־בלימיני כי על כן חייב המוכיח‬
‫א( יזכו להיו ת שם אתי כאשר אהיה‬
‫^ ד ‪ /‬הן תז ״ ־י ־י ־ ״ז א ת ^ צ ט ^ ד ־י מ ע צ ב ד ־ז‬ ‫להוכיח ואולי איני סונלזהעל ק‬
‫או ס ס באופן שיעחלה ♦תל א ן‬
‫אחר‪ ,‬הנה ?(ין נם אחת מכל השש׳‬
‫‪.‬ידעןי כי הן כלס כבגד יבלו וכז׳ואני‬
‫מדים מעכבת מלקבל המוסר כי על‬
‫אעןןל ח» ! ק‪-‬י ס} ענין י ת ב לן זחאין‬
‫‪: Cap‬ךךפי ■יצדיק‬ ‫‪^ 7.‬‬ ‫הראשונה אדני אלהיס נתן לי לפון‬
‫ו ל אןנ ה חד ה יחד נ י טר ם ינ שו ל דן‬
‫‪^ :,‬בקשייהוה הביטו‬ ‫‪,‬‬ ‫לחודיש ללפת ללמד להחתיק * ‪.‬‬
‫־ ■‬ ‫יקבלו עונשם‪ .‬ג‬
‫״‬ ‫‪. .‬‬ ‫הדברים נדרן חתקנל ושל השנית■ ‪ .‬־‪;. 1 .‬‬
‫‪ .‬י לב ר ע ל צן‬ ‫‪" -‬אל‬ ‫ר‪ -‬ר ״ ‪ ^ ■ . . .‬־‪ .‬־ ; ■ ׳ '‬ ‫־•‬ ‫אחר לעות שהוא ללבד לבר בעקן‬
‫סןרלי ייסורין בגלי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫׳ ׳׳ ׳‬ ‫י־‬
‫מן בבלתי מ טיס אזן‬ ‫‪ 3‬תקזת הנ ח מ ה זהגה לנבי א לב ר כי היה >תל!נן‬ ‫הח־כנת בשת שלאדם יייל! לק^לי טעף לקלל החי* לי יחצא ו‪5‬ה> למות‬
‫את יעף לבר * או שיעור הכתוב אם ידעתי לעות שמאגלחודבעת‬
‫ע ל ה' על לב י בני ישראל סובלי הג'‪.‬ות א פ ר‬ ‫למוסריו ותוכחתיו לשוב‬
‫ל הפיגם ע ל ה׳ (אומר להס הוא‬ ‫ל איג צ ר ב כ ל‪.‬ן דו כ מי ש רי ם‪,‬ו מו כי חי ם‬
‫עימת לקלל הוא את יעף לבר כלומד אן^אלו אינןיעפיס לשמוע ואדמה‬
‫עי קד איר א ה'‪ ,‬ה; א' ה ו א א סל הי א‬ ‫יתברך מ י כ כ ס יר א ה׳ ז כ ו׳ מ י נ כ ס‬
‫אל חשקה חים לבלתי צחא שלא יערבו לו ועל השלישית אחר יעיר מ ת ר‬
‫בבקי כי השש הנזכר י^״ ” ’י® *י‪°‬‬
‫אן®‬ ‫‪? 11‬מע נ קי ל ע נ עו ‪ -‬ה מו כי ח ! יחייסר* לנביאו פ ד ה ואל יקוץ‬
‫יעיד לי און לשמוע בלמודים הצריכים לכלימ זיזע ל©יקע‪0‬י>^{^|כ‪5‬‬
‫הלא‬ ‫בתוכחות מו ס ל *חה ג ס אשל יתחילו ייש ריו ‪» ,‬לא יאיר לו ח ה > כ י‬
‫יבטח‬
‫ת כיו‬
‫נטח‬
‫ישמן‬
‫שבגלות כי לא תשאד כ ן חלילה חפי‬ ‫‘ לא נשונוקי כי לאי אחלתי לבד זתזרתי ‪ 1‬אתודי‪.‬באוחרם אלי ’וללידך ‪, p‬‬
‫ק ץ על זמן שבנתיס כי‪ .‬ליו לעבד להעת כ מ ו והוף‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫גיתא ועל הששית אשר נו ינ תזי לחכים וכו׳ ואמר כי ע ס ה בחניז‪-‬שיל^‬

‫ין‪V‬׳ ‪y‬‬ ‫־ ־ ־ ־ ״‪ -‬־״•^״‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.. I - ,‬‬ ‫•‪I‬‬

‫•תלתי ג הינ ס כי• ת ח ת היי תכ ם מכבים חש ג ה ע ם ע י תשובה‬ ‫״‬ ‫‪ .‬ו י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪ i - . i _ ..z z! — z‬״ ‪z _z‬‬
‫אפשר לא אזכה ליחלט אן אמרתי הנני‪ ,‬בא להגיד על מנת סימגי‬
‫ררבח לן כלכם קודחי אם בגהינם ע׳*י מעשיכם הרעי׳ וגס מאורי זיקות‬ ‫ויכליחוני וז״אגוי נתתי למכים כי פני לא הסתרתי כו׳ואתרקבלי מל‬
‫!הזא^כיהנה אמרו דז״ל כי כמה מלאכו חבלה דכים את האד ‪ b‬בגהינם‬
‫וכן אחיו כי כל איש חולין הוא בעצתו‪ .‬העצים‪ :‬לגהינס ליסזת נהם‬ ‫מנת ‪ P‬אחיתי י‪ ' 5‬יעיל לי סלא ^תחיט כי אם שאהיה חוק בקבלת כל‬
‫הנזכר ובעשותי כן הדותתי שני דברים איזד שעל ‪ P‬אין צריך לומד שלא‬
‫שהכונה אצל; כי המלאכי חבלה הלנס את האדם בגהינס הס העבירות‬
‫הוכתי כי אס אפילו לא נכלמתי שנית שגס על כן שמתי פני כתלתופ‬
‫אשר ®®ז נעולס הזה שבכל אחל ברא משחית והוא הדן אותו שם כל י ן‬ ‫חזק לעומת חצחש ולא ברפיון כי על מנת''הכ^‪ :‬וכלימה‪.‬הייתי נכנם‬
‫^ ל' יז‪3‬לה כנ!םפר עו ‪ vpo‬יהן לס הע‪3‬יס סמולין עמו!עליהס׳י^מל‬
‫שלישית שיאדע כי לא אנוש כי אחר שלא על חנת שיעשה לי נס הייתי‬
‫יזאייי זיקית צי בפעם ראשונה שאדם חיטא כל עין ועון כעשה שביב א®‬
‫שפה ילעתי‪ .‬כי כאשר אני עושה את שלי הוא‪.‬יתברן יעשה את ‪ io‬ולא‬
‫אנלקסד הוא צח אש חלש אן בשובו לעסות אותם שנית ושלישי' אז יופל‬
‫אסש ומפני שלא יעדרו דוברי רע על מוכיח בשער ומטילים ‪,‬אשמת‬
‫בכ« פפס הוא מאור ומחזיק כת כל אחד מהם מד שנעשה כל שביב אפו‬
‫צרותס עליז באחור אליו פלא ייע‪.‬או לא'רצה להוכית כראוי וכיוצא‬
‫להבה עצומה וחזק? ועל וה אחר חאזרי זיקית סאהם מאורים!מוסיפי‬
‫קדברי' הרעים הנחצאיס בפי תעילי פגס רשתם על ראש רבם ומנהיגם‬
‫כת בכל אחל מהם‪ .‬בשנית ושלסבהסוזהז קאזריזיקו״קשחאזריס כח!פ‬
‫עליהס אחר הנה ילעתי כי קרוב‪.‬חצליקי לוא; יתביך אן מה אעשה כי‬
‫הטואחס אשקביאו בעוממיהס ועל ‪ p‬לכו מהעולם הזה באור אשכם‬
‫ובזיקו' בערתם הס כתות הטומאה שפעלתס בעונותיכם‬ ‫עזי■ ‪•,w n i‬‬ ‫סתי״מש‬
‫פקדחתש גגהי‬ ‫־ י ” ’'=י '' ־ ״ »‬ ‫* '‬ ‫^ '‬ ‫י<® יי ״׳ חייי ’=’‬
‫חש״נלסביז״יי־טול־‬
‫העולם‬ ‫אשד ‪o w b‬‬
‫הלכתם חשכים בייסורי‬ ‫נס'<״האיטי‬
‫אתכם והנה‬ ‫אתכםם ל ״‪1‬‬
‫ללק א ‪7‬‬ ‫ילוו אז כ‬
‫הם ‪ S-‬״‬
‫נכיי ז ס‬ ‫יוטני יטידןזדין טס‪,‬טי‪ ,:,‬א נן נ!י־וי איי־ ליו‪.‬ילור;סה׳ לדני‬
‫לרו‬ ‫‪A1‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪ ^,5‬״‪ ,‬״ ■ ■ ‪I ,‬‬ ‫אתו וזהי קלוב חצדיקי אד חי יריב אתי חי!תן נעלזדה יחל לפניו יתלרד‬
‫לכן‬ ‫זלא אביתם‬
‫אניתסל־ו‬ ‫נס ‪!,‬א‬
‫מגה־■״‬ ‫להצילכם‬
‫לנ־״גז‬ ‫טנ־‪ 5.-‬ז צי‬
‫לטובתכם‬
‫לכס ל ט‪.‬נ‬ ‫הית* זאת‬
‫>אטל־‪0‬‬ ‫ייירי' ־’ אז‬
‫’ ' • ״ ;’‬ ‫״’ י‬ ‫א־י‪.‬ז‪,‬א נ לי־י אן א ד ״ ״ ד ל ־ ני‪,‬‬
‫מתה למעצבה תשנגון זולת ייסוריכם פה באופן תירתו תרתי גהיגם•‬
‫האחת עם היות שקרוב חצליקי ושעו׳ הכתוב קרזב מצדיקי ואש חי שיריב‬
‫^ ^ ^‪1‬אל? כו׳עולנויתיחדב׳עס‪ 1J3.0‬חסןןין אשר התחיל בפמוקי‪,‬‬
‫אתי היה אפשר סנעחדה יחד וחי שזוא בעל משפטי היה ננש אלי ידעתי‬
‫הקודחים ואתר שמעו אלי רודפי צלק תחיל לעשות צדק יג ל ^‬ ‫י‬
‫‪,‬חוששיס על הייסורין כי אם; אתם קנקשי ה׳ הזא מלת רחגזיס תאוי® ^‬ ‫‪,‬כ» הן ה׳ אלהיס יעזר לי וני'* ‪ .‬אי יאמר קרוב חצדיקי היא יתברך מי‬
‫‪.‬הרחמים כיאינם'אתדב ירק חתייסריס תמיד'בחלת הדין‪,‬ורודפיס ציק‬ ‫יריב כז׳ אן בזה העולם אי אפשר כי אין הקב״ה משמיע דגרו לכל בעולם‬
‫אל תחושו כי א^ענייניכס בדרן טגע'כי אם השגתיי כי הלא תדחו‬ ‫‪.‬הז‪ :‬אן יבא זחן שנעמדה יחל באותו העזל‪.0‬אחר חותנו אני והוא כי או‬
‫לאאצערן לטעון כי אם כאשר חי שהוא העל תשעעי הוא בעל דיני תש‬
‫ה קיר סקחנז באקס והוא כי כנ ה הביטו םתיהבטותבמשא אחלה‬
‫הביטו‬
 ‫נב‬ ‫ישע^־‪ .‬נא מראות הצובאות‬
‫הנ ק ר אי ם או ד ע מי ם א רגי ע ב ט ת ג ה שגה וו פ ס א ל הי עולה כי‬ ‫מליטרא‬ ‫ל צור חיצלתס לי' ו ה ל הביטו אל אברה ם א ני כ ס כז' ו?וא כ י » פ‬ ‫‪.‬‬
‫או שאר גויס יחפרו ויבושו כי יכוו ח חו פ ת ישראל י עיד ט ע ם שני והוא כי‬ ‫הן ה כ ה ציר‬ ‫^לן קשה כי על כן דרך פלא נ א ח ר‬ ‫ג ע יחציאות ^יי‬
‫לכס‬ ‫מ ט חי ע‬ ‫ק רו ב צדקי ישעי וכו׳ לומר לא חהייתי‬ ‫הנ ה חאו יהיה‬ ‫נובע ר ק חפיר ה‬ ‫בלתי‬ ‫ייני חי ס וכן ני ד ס ת ס גלל ה ח חר א הוא בור‬
‫לע טית המשפט‬ ‫תירה אני מ תר פ א מהמ שפט ומלהוציא שכינתי מ הגלו ת‬ ‫יננא אל״הענין אחר הביטו אל אברהס ושרה שחהס‬
‫‪...............‬‬
‫בהייתי מצמד לג ם‬‫‪.‬‬ ‫‪...........‬אין צ*ל‬
‫כי הלא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫זחןסזההיהציייבטבלת‪,‬י‬
‫נאתסאלז ח ן ס ז ה הי ה צ י ר י ב ם ב ל ת‬
‫נאתסא‬

‫סתרי תורתי כי אם חאו היה קרוב‬ ‫ל־־ צו ר ח צ ^ו ם ו א ל־־ מ פ ב ת ב־לר נ ק ר ת ם! נ‬‫אא ל‬ ‫‪.‬שניקרר‬ ‫הית? בור‬
‫בור ‪ .‬ט נ ו ח‬ ‫יזו היתה‬
‫איילהיליד ייי‬
‫נהיליל‬
‫בפטיש‬
‫לצאתתורהלכס מאתי שהוא צדקי‬ ‫ה בי טו א ל־ א ב ר ה ם א פ כ ם ו ^(־ ש ר ה ת הו ^ לכ ם‬ ‫ה*בללי^^^\^ ’ '’ ?’ '’^‬
‫צדקו יגדיל תורה‬
‫למען צדקו‬
‫חפז לחע‬
‫כד א ה חפץ‬ ‫‪ :‬י י‪>:-‬׳•'׳‬ ‫^׳י^י•‬ ‫‪:‬־־ ־•‬ ‫‪:'.‬׳־‪:‬־יי■‬ ‫־■‬ ‫עקר׳> בגתי ראויה לילד וכחאחרס■‬
‫היא שכינס‬ ‫כ ב ר יצא ישעי מהגלות‬ ‫‪^ 0‬נ ח כ ‪£‬‬ ‫כ י ^ א ח ך ל ן ר א ת י ן ^ ו א ג ר כ ה ו ן א ך ב ה ו*•‬ ‫זי׳ל שאפי׳ עי ק ר חטרין לא הו^‬
‫טה‪ 1‬א שם אדנו ת כנוד ע אלא שאין‬ ‫י ה ו ה צ י ו ן נ ח ם נ ל ־ ־ ח ר ב ת י ה ו י ע‪ 1‬ם מ ד ב ך ה כ ^ ד ן‬ ‫וזהו הני עו אל צור חוצבת׳ ואל מ ק ב ת‬
‫עדיין עי ק ר תוק ף המשפט כי א ם‬ ‫ד ד‪.-‬‬ ‫ט י נוק ר תס ואחר כך הביטו ב ה ם‬
‫ח חווג דין ו ר ח מי' ח הו!ו רו עי ג ס ה ם‬ ‫‪V‬‬ ‫; ־י‬ ‫שנית ו הוא הביטו אל אברה ס‬
‫מ ס ה' הנו' למעלה שהם ימין ושמאל‬ ‫ת ו ד ה ו ק ו ל ז ^ ר ה‪ :‬ה ק צ י ב ו א לי _ ע טי ון ל או מי א ל *‬ ‫שהיא כאשד הושם שחו אברהם שאו‬
‫דין ע ס ר ח מי ם עמים‪ ,‬ישפוט! שהוא‬ ‫ל או ד ‪-‬‬ ‫ה א ^ ב י ת ו ר ה מ א ת י י ר ת צ א ום ^ צ‪ 1‬פ ט י‬ ‫הולדהוקאל‬ ‫היה אגיכם שני תןנו‬
‫מה שיחסו כ דונג ויכוו מהשגת ישיאל‬ ‫‘י־ “''‬ ‫כ א ס' הו ס ב שחה טרה כי‬ ‫״י ה שהיא‬
‫איים‪ ,‬ל חו קי ס אסר לא‬ ‫אך עדיין‬ ‫^ ^ ^ ^ ^‪ :‬צ ך־ קין צ אי ^ ך ^י‬ ‫מ מי ס א לג ^‪:‬‬ ‫‪"4‬‬ ‫היתה תחוללכס שניתן ‪^,5‬‬
‫א שרהיצרו‬ ‫ח ה ע חי ס‬ ‫י כוו כי אינ ס‬ ‫ש או‬ ‫א ל י אן ־י ם י קוו • ו א ל ~ ן ר ח [ נ י | י ח ל ו ־ ן ‪I‬‬ ‫משולל‬ ‫גי הנה בתתלה אחד קראתיו‬
‫את ישראל ולא אויבים להס אלי יקוו‬ ‫פ ת ח ת ד»~‬ ‫לש מים;ניניכם והביטו אל־ ה א ר ץ‬ ‫י®‬ ‫י‘” '‬ ‫‪'f ,‬‬
‫שארחמס ווהואלי איים יקוו אן עיקר‬ ‫^ ^ ‪ 11‬ו ^‬ ‫י‬ ‫יתנרנהו וארבהו שלא בדרך טנע‬
‫תוחלתס היאשזהיה מדת הדין‬ ‫^גרנ׳צערסהקוד׳סייפסלקרבותס‬
‫הקשה פועלת באויבי ישראל ההו ואל‬ ‫ויושביה כ מו ־ מ ימותון וישועתי לעולם ת ^ ה‪:‬‬ ‫״ך? ‪ V‬אתם אעפ״י סיחייסרו‬
‫זרועי ייחלון הוא ורועי סתם הידוע‬ ‫ו צ ד ס ת י ל א ת ח ת ‪ :‬שמ^‪>’,^ ^ ’?,‬ןךן‪ , 2‬ץ = ך ק ^ ^ן‬ ‫^ל’י׳אלתתייאשזחן הרחחי׳ניהלא‬
‫הוא חדת הגבורה היא'חדת הדין‬ ‫־\= * ־'־ ׳‪ I ■■•••■;;•;-‬־׳‪.‬‬ ‫‪:‬־‪ :‬׳־‪ 1‬־י ׳־ ‪ r‬״ ‪•7‬‬ ‫יתי כיה טעם ליזתייאשאברנ׳ושרס‬
‫הקשה כ‪ -‬הא״ס אשרלא היצי! אין‬ ‫סךפת ^גוש ופגדפתם‬ ‫^יאתיו והרבתיו וורכתיו ׳ תורתי ב ל ט‬
‫יש'מעולם ישמחו לראות במפלת‬ ‫אל‪.‬‬ ‫‪.................‬‬ ‫י־ ‪- - -‬‬
‫אויבי ישראל ומה ג ס ע ת ה ישראל ו א ס‬ ‫׳ ׳‪ .‬־‬ ‫־‬ ‫י ”זם ה' ציון ני ח ם כל חינותייס ־‬
‫פדו ת זה י ת מ ה מ ה תכו לו כי הנה־ שאו לשחי׳ עיני כ ם הוא עול ם הגלגלי‬ ‫ו מ ' כי חר בו תיך‬ ‫ח קו תי ך‬ ‫^אטיי התשכת אשה פזל ה ו מי הן ע ל כ פי ם‬
‫א ס ר תשכילו כי מ ה בצע לו‬ ‫אס ר תשיגו לראות והביטו אל הארק; מ ת ח ת‬ ‫*®ייטיתיך כו' וע״י מה שניחלתס ח טר ס ת נ א אליהם ה ר פ ה העל ה ע לי‬
‫י ת' ב א לו שכלם ג ס חיי ס משוללי נפש קדושה כ כ ס כי כל אלה יהיו א פ ס‬ ‫גל לך ודאי כאלו כב ר ע שית כי דבורי עושה רושם חהו וישם מדבר ה‬
‫ויושביה אשד ה ס כמו כן שהם גשמיים כגלגלי׳והארץ שהם ה עכו״ס אשר‬ ‫^^לן רי׳ והנ ה כל אשר ניחחוץ צחן וחרבותיה מדבר ה וערבתה מ ה הוא‬
‫אין ד ם ת ל ק א לו ה מ מעל ימותון וזהו כמו ק ימזתזן כי יושביה אשר ה ס‬ ‫ל טוג אשד אעשה להם הלא אן ס פ ק שהזא כי ששון ושמחה ימצא ב ה‬
‫ג ש חיס וארק הנוכ רי ם ימיתו אך לא־ ־ א ת ם בני ישראל כי י שועתכם הי א‬ ‫ומביאי תודה ומדיחי קול‬ ‫ושמחים ב ה‬ ‫תידה וקול ו חר ה ומי ה ם הששם‬
‫ישועתי כי חלקי ה' א ח ר ה נ פ ס נ ם וזהו וי סו ק ^ ל ע ז ל' ת הי ה‪ 1‬ג ס יש ל כ ס‬ ‫הוא לכס ו ל ק‬ ‫מ ה היא נ ח מ ת ציון שהכל‬ ‫ויורה א ס לא אתם שבלעדכס‬
‫משכין אחר והוא כי ו צד ק תי הי א שכינתי ה נ ^‪ 1‬ת צדקה שלי לא תח ת או‬ ‫א ו שיעור הכתוב שא מי‬ ‫גילו ושחתו מ פ ת ה ובטתו בה' כי רב כובכס *‬
‫ח פ ש ת ה ת הי ה ל מדתי­‬ ‫כפשוטו שמדת צדקה שלי לא'תחת כיי א ס א מנ ע‬ ‫ה׳‪ .‬ציון סל כי כלה‬ ‫י*)א ית אל תיראו ז תתיי אוו חן הטוב‪ :‬כי הלא ני ח ם‬
‫ז א ת ל מח ת ה ח לי ל ה‪:‬‬ ‫^‬ ‫ס פ ק שהוא כאלו כבר וישם מדברה‬ ‫את חמתו כו׳ ריצת אש בציון ואין‬
‫א לי כו׳ ה נ ה כ ת בנו כי כל נבואות א לי ע ל נ נ י גלות לז ה‬ ‫‪w m‬‬ ‫ואם כן‪:‬ה לכס צד בטחין כי־ בשלוחה יהיה‬ ‫לו' כי לא יזניחנה ה'‬
‫ידברו א ח ד הלא ה ב ט ח תי א תכ ם בג אול ה ל ע תי ד ה אל י ר ן‬ ‫־‬ ‫שתחתכ ם‬ ‫ונח מ ת ה היא‬ ‫טוב ה‬ ‫ללס סלוס ולא בלבד אגב ה כי א ס שבל‬
‫ה או חז ת‬ ‫לבבכם ואל תחתו במה שתראו כי ביני וביני־ מ ח ל פי ם ו מנ ד פי ב‬ ‫כי מ ה שחדברה‬ ‫א ס לכס‬ ‫^יי לי שסון ושמחה ימצא בה כ ז׳ ו א ן זה כ י‬
‫א תכ ם כי הלא יש לכ ם שתי בתינו' לבלתי הת שיגס‪ :‬א׳ כי הל א א ת ם יוד עי‬ ‫ח ב ס לז ס ב אזפן כי ו ה‬ ‫^^ל‪ 1‬גי*־ אינו אלא שתתעדנו ל ה ‪ .‬יי־תענגו ע ל‬
‫כי אינו כ עו בל את מ ל ך‬ ‫צדק שהוא כי ת ד עזן מ הו ת הצדק והכשרון והוא;‬ ‫׳‬ ‫י הי הי ל כ ס ^ ט ח ה ג'‬ ‫י‬ ‫יי‬
‫ה' לא׳כן‬ ‫ב״ו שאין מ ה ס עובדי ם או תו כי א ס ע ש ת רצונו בלב ד אך‪ ,‬מצות‬ ‫אלי פ חי■ר^ עידנו מדבר על בכי הגלו ת הלו ו הנ ה ידענו‬ ‫חקשיבו‬
‫המה כי איכות כל מצוה י מ רו ם וקדוש כי ע ל כן ב ה נברא‪ :‬מ ל אן ו מ קנ ה‬ ‫י»ר‪ 1‬ל שעתיד הנ׳ ^ להיות ראש חולה לצדיקי יושבי‬ ‫‪.‬‬
‫מצות בהאי‬ ‫ק סכר‬ ‫בעושה קדושה גדולה ודב קו ת בו ית׳ כנו ד ע כ י על‬ ‫לפניו ^ו א דורש להם תורה ו הנ ה אין ס פ ק שכ*ייי לוח׳ שתהיה ה שגתנו‬
‫ע ל מ ה שמקניטים■‬ ‫על ח א ליכא על כי אי כו ת ם רו חני וא״כ אין לכס לקוץ‬ ‫מ צ רו כ ח לסכול ר ק ב׳ דברות‪.‬‬ ‫*‘ ^ ” להתא שר היתה לנו ב סיני כי אז לא‬
‫לא בעול' הז ה הו א וזהו שיזעו‬ ‫א ת כ ס כעולם הז ה כי ד ל קו ת כ ס ואושרכס‬ ‫*^יחה כשחתם ולעתיד יהיו בנ ח ת שומעים יופיו ית' לוי תורה ועין ב עין‬
‫וג ס ט ע ם שני והוא‬ ‫הצדק‬ ‫יודעים מ הו ת‬ ‫אלי יודעי צדק כי ל ה ח ת כ ס‬ ‫ע חו י ת׳ וי ד ונ ג‬ ‫וי ת פנגז‬ ‫א ז קינ ס מה שאין כ ח כ ע ת ל עין לראות‬
‫היותכם ע ם שתורתי כלכ ס שהוא כי אשר תור ת אלהיו ל ק רנ ו לא ת מ ע ד‬ ‫כי אין ‪ ,‬למעלה מ חרגי ע ו ת ענוג‪.‬‬ ‫י י ג א ל ה ס'ל ש ער א סל ה ל ת ענוגי ם‬

‫‪ V‬ע ל י או ת ר שלום אויבי ישראל‪ .‬או יאמר־‬ ‫אשורי! ל ה ר ה ר אחד מלותיו‬ ‫ע ל ה ת שז ב ם‬ ‫ה ענין והוא כי א חרי הזהירו ית'‬ ‫ד ^י ףונפ ש *ונג ^ אל‬

‫ג ם אל יתעצל ל נ ג כ ס כי הלא א ת ם ע ם תורתי ללכס־ ה מ ש מחת לב‬ ‫ויאחר הקשיבו אלי ע מי‬ ‫את הגאולה ככל ה כ תו ב ב ס מוך ג א ע ת ה‬
‫מל כן על שתים אלה אחר אל תיראו ח רפ ת אנוש כז' כי הלל ה מ ה ר ה ר‬ ‫יחר הכינו עצמכם אל אושר עצום ורב שה‪ 1‬א לשמוע ח פ י תור׳ שהיא‬ ‫‪.‬‬
‫פ קי ע ל תור ת ה׳ ובלתי מחשי' הצלחת העול' הזה‪ :‬ובלתי מ ק פי ד פ ל חרפת'‬ ‫והנ ה לישדאל שם‬ ‫י ג ה ק ‪ f‬פני ם ב פני ם וזהו •הקשיבו אלי ע תי כו׳‬
‫אנו שוגדופיו והתחיל לשון י חי ד באומרו ח ר פ ת אנוש ויצא כלשון רבים‬ ‫ו אחד בעלי השררה ו מלכות‬ ‫^'^® א פג ל תי ח תיי ח סי ס אל ה מלכו ת‬
‫ב או ס רו ו ח ג ^ פו ת ס ו ג ס נ כנ ס ב ח רפ ה ויצא בגדו פי ם הק שים מ מנ ה וכן‬ ‫’ ס אל השררה ומ שפט ו ה נ ה ד ב ר א ל ה ס‪ 1‬ג ה א’ ב או מרו ה ק שיבו אלי‬
‫רבים ע ם ה כנ סו ב ח רפ ה א' הלא הו א ללמד ע ל פי דרכו לאדס ד ע ת ו ה ד‬ ‫האזינו כלומר‬ ‫מלכות אלי‬ ‫השנית אחר ולאומי שאין לאם אלא‬
‫כ י א ם איש ה רו א ה א ח ד ש ח ר פנו א ס עו שה עצמו כמרגיש וחרד כ"פ‬ ‫ופי^ ^ ' י משו עי ק ר יותר ח ע פו ת נ ק מ ה בגוים ע ס שלא ת עד ר ג ס ז ‪1‬‬
‫ד פ ק רי נג דו רבי ם ול א בלבד ב חרפ ה כי א ם בג דו פי ם ולא יחידי כי א ם‬ ‫יאמר כי תורה מאתי תצא לומר מ ה שאמרתי הקשיבו אלי וכו׳ אל‬
‫ג דז פי ס ד בי ס א ן א ש ר לו מו ח ב ק ד ק דוי ע ש ה עצמי כבלתי מרגיש ובלתי‬ ‫עיניכם גי הלא לא תהיה ע״י זולתי כאש' א מ ר ת ם בפיני לחשה ד ב ר‬
‫כעשה בו רו ס ס ואו בר או תס שמהביל הדבר ל א יבאו ל ה ת פ ק ר נג דו עו ד‬ ‫כח לסבול כי­‬ ‫ת כי לא עצרת ם‬
‫סן נ חו ‪.‬‬
‫״ ‘ יזני יאל ידבר ע מני אלהיס ‪.‬‬
‫ח ה י א ח ד א ל תיר או ח ר פ ת אנוש הי א ח ר פ ה ראשונה יתידית מאיש אחד‬ ‫מחש תצא אליכם וג ס רמז שיאחר להם דברי׳ מחוד שים‬ ‫§‪^ 0‬‬
‫תחתו כי לא יחשכו עוד לעשות א ח ר‬ ‫ו בז ה מנ דו פו ת ס ר ט ת ס ל י ב י ס א ל‬ ‫ע חז ל ג דוו א ס‬ ‫כ מז סי ם‬ ‫^^^^^^ע^מעולס כ י א ס ה ס יז ^ תיי ת׳ ס היז‬
‫ה קיי ס‬ ‫שבותם לדבר האנו ש סהיחל ב חרפ ה כי אין ראוי ליירא כי א ס חן‬ ‫הלא טיל טיג הוא לפי הזמן ליטפל בפ שות עי ק ר מעשו' מ שפט‬ ‫_‬
‫כי אחרי בלותם יפר ח טוג כ ם כי‬ ‫ח כ ם אך אלה הבל ה מ ה ואל תח שבוס‬ ‫אל ‪■^pp‬להושיע השכינ חהגלי׳כ״י שעל יד ה נעשית נ ק ס' בעמל' י‬
‫הלא גופ ם ונפ שם יכלו כ י כבגד שאוכל עש א ת החצוניות ס לו שהוא סכי‬ ‫טל זה משני ט ע חי ס א׳ גי ככלל מ שפטי הו א מה סליפר' ארגי ע‬
‫סב אדס וכצמר שיאכלנו ס ס הוא א ת‬ ‫הבגד שהוא חשל אל ה גו ף החצון‬ ‫שברב טובת ישראל י חסו העכו׳׳ם‬ ‫^ן^^^^^^יסגתעונגנפט’ י גייי ל' ^י אל‬
‫פני מיו ת ה כנ ר א ה לחוש כי אין ה ס ס אוכל מהצתר כי א ס ח ה פני חי שבו‬ ‫משפטי הוא מ ת‬ ‫כי מ‪1‬לל‬ ‫ומשפטי לאור ע מי ם ארגיע לותר‬
‫עהוא‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
 ‫נא מראזד‪ /‬השבאות‬
‫ו־‪.‬י‪.‬״־ נ'־ ״ס'פ״‪. -‬״י ני « ־‪ n U i . 1‬איכות קדושה יתיגי'‬ ‫׳״״י׳'״ה ^‪5‬‬
‫‪. ............‬‬ ‫•־‪ 5‬׳ ־‬ ‫כינפשות& עס »י‪ 1‬תהיא‪5‬יו‪.‬‬ ‫«א‪1‬אחש‪]^5‬הנ&ש ‪58‬פציסצןיהין‬
‫י ד פאתגסנחזתדתתי^י‬ ‫לכרכי אימתך חמתן‬ ‫ויהיו‪ ,‬לאין !לאפסולחה תתשיגיס אן אתס צדקתי אשר אעשה צלקס‬
‫‪ »J I T 5‬חו!ת לק עודני ה®‬ ‫סתדאי מאגוש‬ ‫עם מיותיכס עס היותם גשחיי' למ ‪1‬ל' תהיה לא כטוכס העוכר וישועתי‬
‫י !^א ע״ל הנתיג‬ ‫?‪.‬‬ ‫‪P‬‬ ‫היא נפשותיכם אשר הן ישועתי כי תלין המה • וכאלו כבימל את עצמי א ‪'2‬‬
‫>^‬ ‫כי קין ץ‬ ‫‪1‬‬ ‫) •‬ ‫\‬ ‫ייייייי ? _‪-‬‬ ‫תהיה ^ייי•‬
‫לדור דוריס‬ ‫סישיעסהיה‬
‫‪ .‬הושיע‬
‫אצלנו על פסוק מאחל עש! הנה‬
‫אנ^‪,^ ,‬לן לח‪,‬ת ני חלק‪ ,‬העולמייז‬ ‫ןנ צ מ ח א כ ל ם‬ ‫^ ל ־ ת ה ת ד‪.‬‬
‫גינו ובין יעקבבאופן כי יעקב הוצן‬ ‫ס ס ו צ ך ל׳ ת י ל ע ו ל ם ת ה י ה ט ש ו ע ת י ל ד ו ר ד ‪ 1‬ח ם ן‬ ‫פוויכו׳׳ידבר םנכיאעל‬ ‫;]ורי‬
‫אל ‪ pij‬עולחו לחיות והוא סלן למי^‬ ‫בגי הגלות הלז לפני מלת‬
‫עו רי עו רי ל ב ^ ‪ 1‬י ~ ע ז ? ךו עי הו ך ז ^‪:‬ורי כי מי ר ן ל כ ם‬ ‫זר‪1‬מ ה׳כי כימי צאתנו מחצדיס יעשה‪,‬‬
‫כי אין ש© חיות ‪,‬עלי! עצמו שיום‬
‫ד ו ר ו ת א ו ל מ י ם ה ל ו א ‪ / ^ .‬־ ה י א דן מ ת צ ב ת ^ ה ב ■‬ ‫לצרינו לגאלנו וה!א כי הנה שני‬
‫נמס ?!א עליו ילב׳פה ועול טעם‬
‫מ חו ל ל ת ״ ^ין ‪ :‬׳ ה לו א א ת ״־ הי א ה מ ח ר ב ת ^ כ ם‬
‫לביים עשה ה" ביציאת מצרים על‬
‫שני !‪!:,‬א מבן אדם חציר ינתן שהים‬
‫הים א' שלא נלכד הכה את התצרייס‬
‫כי יתרון המדבר על ב״ח לא יצדק לין‬ ‫^ מ ה מ מ ?י ר‪ :‬ם‪ ^ .‬לז ן ^י ;‬ ‫מי ת הו ס ר בי ר‬ ‫צי אם גס את השד כמו שאשרז ז׳׳ל‬
‫מני ישלאל אן האומות בהייתני‬
‫נ א ל לי ם‪ :‬ו פ דויי י ה ו ה ן־שובון ו ב א ו • צ ל ן כ ר ג ד ך‪,‬‬ ‫וירא ישראל את מצדים מת מתים צא‬
‫צדיקים לבעלי חיים יחשב! לפניני‬
‫נאלזל אלא חת זה שרו של מצרים כי‬
‫וכאשר הבעל חי בלתי מדבר הי‬ ‫ל ש מ ח ת ע ו ל ם ע ל ־ ־ ר א׳ ש ם ש ש ק ו ש מ ח ה ‪ /‬ש י נ ו [‬
‫מצדם שקו' שנית כי לא כמזת‬
‫צחסהחלגר כן ה עכ״ס בערכני‬ ‫^ ע טז אג ח ה‪ :‬א ג ס א ג כ י הו א מנ ח מ כ ס מי ־־ *‬ ‫הלין הלקס כי אס כמלת דתמיס‬
‫והוא מחזרנו על פשוק כי לחמנו הס‬
‫^ן ת ו ת י ר א י מ אנ ר ש ^ י מו תו מ ^ ן ־ א ד ם ה צ י ר‬ ‫כמה לאת אמר ה' איש חלחתה וכי'‬
‫קןון ינתןכי ^זו‬ ‫^‪,,‬ןן‬ ‫‪,‬ן‪-,‬‬
‫כענין אדוריס הרשעים שקהפכים‬
‫חציר הואכל ינתן לפנין נ‪13‬מר אי!‬ ‫‪m‬‬ ‫ע ש ה נו ^ו ! י ^ ם‪ ^ #■*,‬ן" ‪ 0‬ד‬ ‫‪ 1‬ת ^‪ 6‬כ ת‬ ‫מדת רתמים למדת הלין והנה שתי‬
‫צרין למר שהוא ככ״ח נלתימדנ‬ ‫ותפחד‬ ‫אלה יבקש הנביא פה באומרו עורי‬
‫כערן החדל כי אם כערןהצימ_‬ ‫׳‬ ‫‪'.‬‬
‫■'‬ ‫ג‬ ‫‪.,‬‬ ‫נמרי כו׳ לומר התעוררות כפול שהוא‬
‫אצל החדנר* או יאמר הצה אמרתי ליעו^ שתי פעחיס אנכי אנכי ^‬ ‫כאשד יפרש שהיא על אומנינו ועל לשד לע!ד ענית זהיל! לבשי פז זרוס‬
‫ה׳כי יתלבש בדין ועוז של מדת גכילה נושף על זרוע דין של מדת רחמים • אנכי ארד עמן קצריחה ואנכי‪ .‬אעלן גס עלה שהוא ני שפינה תהיה‬
‫עמו כגלית כ״י ואנכי היורדת עמן אנכי הזעלן וכזה יאמר אנכי ^‬ ‫והוא כנודע כי כל חדה כיללת צליהבתינות ופירש ‪I‬אס'‪,‬עורי כימי יןד‪b‬‬
‫שאמרתי כן ליעקב הוא מנחמכם‪,‬כי ‪ pp, qj ,‬א ‪5‬כי ילךתי עחן נג צ ת‬ ‫כאשל עשית בזמן זולות עולמים שהוא על ים לוףשהי! שם שני דורות‬
‫זהזאנכי אעלןכו׳כלותראשר אמרתי אגי אנכי הוא מנחמכם כייט‬ ‫קל שני ע‪1‬לחיס והוא מאמר© ז׳ל שעוברים שבמעי אמן האיר להסהכ״ה‬
‫ז!דכר ההוא והשאר כסדוכר״ או יאתר‪ .‬יוה שידענו מרן״‪ 3‬על פ אני ה‬ ‫וראו מה סנעסה ניס ואמרו גס הס פירה נמצא שגי ד‪1‬רן׳ סל שני עולמי*‬
‫נעתה אתישנה שהוא זכו אתישנת לא זכו מזתה ןאו׳ אנכי שאהיה עח‪3‬‬ ‫יחי כי אשר במעי אקן אינם בכלל העוחדיס בזה העולם כד״א אתיו שלא‬
‫‪.‬ן‪,‬ן׳ ‪ 0PP3‬אס צא זנ‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫א‪^p,3 5‬‬ ‫■איה בעולמו על שעדיין לא נולד ואשר אמרקיעורי עזריסהס שני חיני‬
‫אשר על העדר זכות יחשכו לתפורדי' כנולנשאין הבלתי כשדים‬ ‫התעוררות הוא כי הלא את היא התתצבת לה'‪ 3‬הוא סרושל ים מודע‬
‫יאוריו ו<חס אשר הגאולה אז היא ע״יחכלימשיח מ״כצריני׳גתחה על‬ ‫‪.‬‬ ‫הרוכץ ‪,‬‬
‫כתוך‬ ‫‪— .......‬‬
‫הנקר תנין‪ j‬הגדול‬
‫תנין הוא פרעה ‪j,*v‬״‬‫ומחוללת‪. ,‬״ ‪,‬‬
‫‪ ---------‬־ ״‬
‫‪,‬מיו״ל‬
‫לאתרי אמר מ' ׳‬ ‫א^ א‪.‬ןןאן‬ ‫'קנחמכס ועל!תן אתו^^ת‬ ‫שהניא עליו ועל חיל! את מי יס סיף הנה צי בימי קדס התעוררת על סר‬
‫צ\ לשון יחיל והפניןמי אתפמעצןלאויבץ ליירא ‪gjjj 3« 5‬לא איני ‪1‬‬ ‫‪1‬מל גני ארס יחד כן גס עתה עשה התעוררת כפול ואשר אמרתי לבש‬
‫אי בי אז הוא זמן שיבולע המות לנצח לישראל באופן שלא תמומפי^ י®‬ ‫תזי זיוע ה' שמדת רחמי' תעשה אעא והלין גא»ה עשית בימי קד‪5.6‬ןז^‬
‫‪ .‬קסולל זוהיי^‬ ‫ןן‬ ‫^זתו והפומל ‪, p p - y‬קש‪J3JP3 3‬״ ‪,3‬‬ ‫כי הלא את היא הע‪1‬שה ‪7‬ין זלחמי© כאחד כי הל^ את היא כחחרבת^יס‬
‫כקש זמי את בערכם שתראי מאנס יחו> מט״‪ p^ 3‬סלא תנוזתי זשחס‬ ‫‪-‬מי תהום רגהשדןא עו‪ 1‬ולוגו וכמצב ההוא היית שמה מעמקיי® לרן‬
‫תאחח הלא כלנו כח‪1‬צ‪ 1‬כהס בני ^דם החביא זוהמת נחש לעולם אנחגי‬ ‫‪.‬לעבור גאולים ואין וה כי אם שמדת ראתים פהיתה מרחמת על ישראל‬
‫‪3‬ו שלא הח®‬ ‫ואיך נפרד באימת אנו קהס בהיוקנז משורש א׳ הלא‬ ‫‪,‬צעשיתל דרן ממעמקי יש היתה מקרבת הים‪,‬עצמו ממציאות תכונתו כי‬
‫מתייחס•׳ לבן אלם הוא אדם הלא»ן פלא התיל ל! ה‪,‬א ‪p,‬׳‪V‬אכו ‪ i‬ננגג*‬ ‫‪.‬קל כן בכת אתת‘ היה לין ♦רחמי' ואס אין אתה עושה בגינינו עשה בגין‬
‫חיים כי אס חציי יכתן לי לאכיל נל׳א ואכלת את עשב השדה אן^*^‪5‬‬ ‫‪.‬הדור ההוא אשר הוצאת מתצרי ‪6‬אשד עשיתי להם שתי אלה על ים סוף‬
‫לא תתייחס אל־היות שורשן אלם שלא ניתן לן יתרון לק על הצומח א®‬ ‫צי הנה עתה עתידים לחוור עם משה רבינו טייה צמו שאתרו ז״ל וזהו‬
‫טחסא ונתעכרצייהחת נחש אן אתר הוא ית׳ עשחן בליה חלשה שמיני ‪f‬‬ ‫ופז‪1‬יי ה׳ ישולון כם יוצאי מצרים כל״א יאחרו גאולי ה׳ אשר גאלם חיל‬
‫וליק אותןמזוהחתן מאבררם והלאה על הביא את י‪0‬ראל ‪ 3 .‬נזי' ^י'‬ ‫כרשהם יונאי מצרים שעתילין לש;צ ‪ .‬וחשה בראשם כנודע מרז״ל וזהו‬
‫במצרים לצרוף הבור סיגי הזוהמא ככתוב אצלנו במקומו ‪3‬י המתי®‬ ‫שמתת עולה על ראשם הוא חשה שהיה שמאת‪ .‬עולם שכשנולד נתמלא‬
‫?;תשן במצרים הי‪ 1‬הסיגים והכסף הטהור היה הצשארים שנגח פס’ין_‬ ‫הבית אורה כד״א אור צדיקים ישמח והוא הפתיל לבא עם מלן המשיק‬
‫♦והמתן בעומד׳ על הר סיני‪ .‬כאופן פלא יתייחסו ליקרא בני א ד ם ט ץ‬ ‫כנודע חתכחי האחת ‪1‬אף על פי שהם הביאו חות ושעבוד חלכיזת לעולם‬
‫פקציר ינתן שהוא כאשד שלטה בו ‪1‬והמ׳ כי אם לקולם זמן שחציר ינתן •‬ ‫ע י העגל ועון מרגלים עס כל זה ששין ושמחה ישיגון כי הששון ושחקה‬
‫ה׳מ׳הלא אמלתי מי את ותראי כ‪1‬׳אמר הנני מזכיר‪/‬‬ ‫ותיטכח‬ ‫ירדפו אתרי פדויי העל ישיגון ששון של העדר המות ושמחה של חירות‬
‫חשעסד חלכיות והכרח לפירוש זה יש ממאמר רז״ל פניארכז במקומו‬
‫‪ ,‬טענה לבל תירא מהם והוא כי הלא ידעת כי בשביל פ‬
‫שנקראו ראשית נבראו ארן ושמים שהוא על שהיו עתידים ליזנן זל^^‬ ‫‪.‬ולא הבאתיו פה לאהבת הקיצור והעעם שירדפו אחריהם כנרא׳חאו'‬
‫התורה בסיני ח״א לתה תירא התשכח לי לחה שה׳ עושן בריה חדש׳פהי®‬ ‫ופיגוןהואלהחויר עערה ליושנה כי המה היו הגורחיס חירות חחלאן‬
‫פתיל להפסיק מחן הזזהמא שהוא בשביל הקורה היה נוטה שמים וייס‬ ‫‪,‬המות וקירית משעבוד מלכיו' בסיני זאע'*פ שהם גרמו שת‪1‬רו שתיהן צנה‬
‫א ק והוא מז״ל ויהי ערב ויהי בקר יוס הששי שהוא ספל מה שנברא‬ ‫בזמן ההוא העתיד צבר נסו יגון סל המות כ ד א ביגון שאולה ואנחה של‬
‫יחי בראשית היה תלוי ביום הששי לפיק‪ .‬של מתן תזרה כי שם זכו לק‪3‬‬ ‫סעבוד כד״א ויאנחו בני ישראל חן העגורה ‪,‬ועל ק כיון שאז צבר נסז‬
‫תורה ע״י שפסקה זוהמתן זא׳׳כ איפה למה תיראי עתה סתורה זופסתן‬ ‫יחשך ישובו אליהם חן הטעם האמור"מהו נסו יגון ואנחה >‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ppp‬סגזציק בחיי’‬ ‫כימן הגאולה ליפסק כי ותפתד תחיל ‪0 1 , 5 ^3‬‬ ‫אנכי ה‪1‬א חנחחכ׳כו׳ראוי לפי© לב אל אומרו אנכי אנכי זה‬ ‫אנכי‬
‫ושמא תתבהלו צי תראו אויביכם בוחן הגאולה מננים!עורכי© מצחה‬ ‫פעמים ואל אומרו חנחתכס לשון רבים ואומר חי את לפון‬ ‫■‬
‫להשתית בחבלי משיח אל תשיק! לב כי אשר כונן להשחית יי^י^‬ ‫<תיל וגס אומרו מאנוש ימות נ» הלא אש תצוייר יראה אינו דק חהאנוש‬
‫* ‪1‬זפ‪1‬‬ ‫ותאמרו ואיה חמת המציק כי תבקשא ולא תמצאם‬ ‫טרם יס‪ 1‬ת וכן או׳ ומבן אדם חציר עתן כי מי נתן חציר צאזס ♦ ועול‬
‫כי אם מהר צופה להפתח מ ‪ 1‬ר‪ v‬וא כי הנה צא יבצר‬ ‫א‪ '1‬ותשכח ה׳ עושן בו׳ כי אתא לנאומי נאות׳ אנכי אנכי כז' צעורי קג^‬
‫■ דמאס‬ ‫ומן ויבוא! שם ה^ויבי' לכונן להשחית זרזה שינולט♦‬ ‫מצער ליה • ועוד כי אחר אומרו מפני חמת המציק שיראה כי ישנו וא ‪ 0‬כ‬
‫אומר ואיה חמת הקציק שיראה כי איננו וכן פסוק מיהר צועה וכן' יראה‬
‫רת^‬ ‫^**״*^"■‬ ‫®י'®*‬ ‫”®י‬
‫כלתי מקושראל האמור נכחו ור נחשב חלהולחז ‪/‬ו חנ ה מקישראל הקודם‬
‫מפפיגן‬ ‫■‬ ‫®’י*®’’‬
‫‪ 6i‬וחית‬ ‫ואין לימד שינצל ממיתה ”®י^®‬ ‫<אמ' הוא ית׳ הלא אחרת לי שכיחי צאת' חתצרי׳על י״ם אראן עתה נפלא^‬
‫י‪.‬‬ ‫יזהי‬ ‫התשובה לינצל ממיתה מפונה כי אם גנז ממיתה עצמה‬ ‫כן אעשה כי אנכי שהייתי אז אנכי עת‪5 5‬י לא פניתי וכחי אז כתי עתה‬
‫לשחת‬ ‫־*‬ ‫‪.............‬‬ ‫־‬
 ‫נג‬ ‫‪. .‬‬ ‫ישעיה ‪:‬נא מראות הצובאות‬
‫תיסיףקום ‪.‬נת‪!1‬תיםר«‪ fiM 5‬סל^ תוסיף קום ‪sStoD 'iS n‬‬ ‫״י*" ’ י ' »‪ fo’P‬עלהגלת נ תוע׳י הגלקה ! אנ!נ ד'‬
‫העתידה כאשר גתתלה אסר קעצחה סבה לגנות בית שני כי אם עתה‬ ‫>חות חיתה חשוכה ע״י הנחא כי אס גס חחיתה פצחה סנאחר וצדקה‬
‫הב״הבפצחו ינחמנה וינחנה לירושלס עירה ונבא אל הענק והוא‬ ‫תצ^לחחותולאזו נלכד כי אם גס סמס היותו צועה וחטלטל בחדבר‬
‫כי השתי גליות נכללו בחרבן ראשון כי כלתם גלות כשדים טרם המות‬ ‫כת ס ז ל לא חקוס זרע וכו* מליו לא יחסר לקחו ובאוחרזלחקו ולא אקר‬
‫כית הקקדס היה בלות חדי ובגאולת‬ ‫צחסיתלן רחזחאחיס ז׳־לסיקסיר‬
‫גלות מדי הלכנו לכנית כית שני‬
‫ברשיון טרש מלך סרס והקימה ההיא׳‬
‫לא היתה ע'י הקים אותנו הוא ית'‬ ‫‪.‬ירא חן‬
‫והוליך אותנו כאשר נקוה לעתיד כי‬ ‫נני אדס תיראי חסדיהם סכסקיס צעהלהפתח ^^‪ } -‬סו תיל ^ חרז ^ו^ א‪ ;.‬ס ס ר‬
‫אס שאנחנו קמנו ברסיק מרש‬
‫אל תיראי כי כל הסריס תחתי הס כי לחמו ‪ :‬ואנכי‪.‬יה‪ 1‬האלחיףרגע ויחסו ג ^יו‬
‫כחעצחנו בצער גדול כמפורש בספר‬ ‫מ ה אנכי ה' אלהין אסר להיותי‬
‫עזרא וזה יתכן הוא מנין מקראות‬ ‫חלהיך נשנילן רוגע היס הוא יס סון< יה^הצבאות־שסו‪ :‬ואשםדב־ י’ ‪ :‬י י‬
‫‪ \k‬והוא כי על שתי הגליו' הראשות'‬ ‫שמים וליסד ארץ ן ל א מ ר לצ?ן‬ ‫רהייז צליז לסיב לחקוחס כסכעס על‬
‫סבאו כאיזת אמר התעוררי זה‪,‬‬ ‫’^ייאל כח״ש ז”ל וכקיס להם חוחה‬
‫סעחים יחד ויהי׳ההתפוררו׳שתקומי‬
‫קומי‪,‬ירו ש ת ם‬
‫•‬
‫התעוררי״התעורו־־י‬
‫• ‪^ . I :‬י‬ ‫• ‪; » :‬‬
‫עמי'"אתה‪":‬‬
‫^ ‪ T‬ידן‬
‫יי״ה כתיב ולא‪.‬הנחתי ואיןוה כי אס‬
‫מעצמן וזהו קומי ירושלם ושמא‬ ‫^כאותפחו שהוא כי כל צבאות‬
‫תאמרי האס מפס ה יתס פוס חמת‬ ‫^‘^ ’'י־נלהסלוהם ועל ק סרו של ים‬
‫החן הים® שגזר להשמיד להרוג‬ ‫לה מכל־במםי‪ 9‬דהואץ סח?יקםדר‪ .‬ככל־כנים‬ ‫^ייימל אליז לעפות רצינו ולכן‬
‫ולאבדנו ולקה תקל לצרה ההיא‬ ‫■י'‬ ‫* ‪r‬‬ ‫■י•(־ ■י ■ייי ^יי־'׳׳־* >‪.‘ ■:‬י ־־׳;■•־• י^יייי‬ ‫יס כל שרי האוחות חשועבדיס אלי‬
‫בעיניושבבניןכיתשניהבאאחויה‬ ‫התיי של יס כי סלי החה* או יאחר נדלה‪ :‬ש תינ ם הנה קראתזף מי עו ד ל ף ה ש ד‬
‫תאחר קומי מעצמן ולא תהיה א ^‬ ‫ו ה ש ב ר ו ה רגנ ב ו ה ח ר ב מ י א נ ח ס ף‪ *.‬מ י ף ע ל פ ף‬ ‫יא את אשר חיבבתיךווה בשני‬
‫לכריס א' שלא כניתי סקי על קלאכי‬
‫מיד יה׳‬
‫שתיתמ ^ ד‬
‫הצח הות כי הנה אשר ק ^י‬ ‫•••׳יא י ם‬
‫‪ .‬ש כ ב ו בר א־ ש כ ל ״ ח וי צ ‪/‬ו ת ב ת ו ‪.‬א י •מ; כ‪pst‬מ י ־‪,‬ה ‪:‬מ ל‬
‫ילא על שום אותה מ אם שלין‬
‫אתכום חחתו יע״יהקן הלא אתה‬ ‫איכי מס היותי ה' אשר הוא סם ‪ .‬ו ; ז מ ת ־ ! ה ו ה ג‪ 7‬ק ת ^ א ל ה י ף ‪ :‬ל כ ן ־ ש ^ ^ ת א ז א ת‬
‫עשית בידן כי את קובעת כוס‬ ‫^^^^^ז ו ש ? ‪ :‬ר ת ו ס ^ מ ״ ן ‪ :‬כ ח ־ א מ ר א ד מ ף י ה ו ה‬ ‫גייל התורה שררה על הכל וכל״א כי‬
‫התרעל׳שתי׳הו׳ השתי׳נלת אין אונס‬ ‫כליל מחי ננוים ופס כל זה אלהין‬
‫ו א ל ה י ן ז י רי ב‪ .‬ע מו ה נ ה ל רן ח תי מ י ד ף א ר ת ־ ב ו ס‬
‫אשר שתית בסעודת אחסורוש על ק‬ ‫״יי יקיא כי גדול חביבותן אצלי‬
‫מצית כוס חמת ה׳ וזה אין צ״ל לדעת‬ ‫ה ה ר ע ל ה א ת ״ ק כ ע ת כו סי ח מ ת י ^לא “ ת ו ס י פ י‬ ‫ימולסעסכל גדולתי שהייתי יכול‬
‫מדרש חזית שקיימו כי כל צרות החן‬ ‫ל ש ת ו ת ה ע ו ד ן ש כ ת י ד ז ב י ד מו גי ף א ש ר ך *‬ ‫^קיע כים ע״י אחל קקלאכי קדזס‬
‫היה על מה שנהנו מסעודתו‪0‬צ‬ ‫ילא משיתי ‪ p‬כ״א אני בעצתי הייתי‬
‫ח \ ד ו ש י מ י כ א ר ץ גון ד ■‬ ‫א מ רו• ל נ פ ש ף ש ח י‬
‫אחשזרום לי אס אפילו לרשב״י נג ע'‬ ‫ייגע הים ויהקו גליו נגד הקצרייס‬
‫שדעתו שחה שנתחייבו היה על עון‬ ‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫ס‬ ‫^‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ץ‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫רכ‬ ‫שהוא מכין קז״ל על פסוק לסוסתי‬
‫‪ I * * J‬־‪: 1‬־‪1‬‬
‫הצל' הנה הברחנו בחקומו כי זה וזה‬ ‫נב עוח־ ‪.‬‬ ‫הקלחקה‬ ‫‪13‬׳ כי גלי הים משו עיקר‬
‫היו גרחת נזקם גס לרשב״י וגש‬ ‫שנדקו לסוסים נקמת לפני סוסי‬
‫שעיקר אשחתסהיתה היין כי על כן משה שהשתיה אין אונס׳לבל יזיז‬ ‫ייצייס הזכרים והיו קדלגיס על הגלים זנשקעיס בס ח? זאקר ויהקז‬
‫כאנזסיס ויחייבו את יאשם לחלן הקדוש כלל הדברים שאין צרת חדי‬ ‫גליו שהיו לוקים לפני סוסי קצרים שיתאח להס וישתקעו כס והנה כל ‪W‬‬
‫גדולה כצרת נפילת הגלות הזה האחרון לשיהיו זוכים ע״י הגלית ההו^‬ ‫״שיתי ע״י עצידי מס־ היות כי ה' צכאות שחי והייתי יכול לעשות על ידי א'‬
‫לשיקימנו הוא ית' כאשד לעתיד שהוא על נפילה עציחהשעליה אמר הזא‬ ‫יימכאות ולא עשיתי הנה אין זה ודאי ל'א קגודל אהבה רכה שחיכנתין‬
‫יתדברו עללבירושלסכו' הי לקחה מיד ה'כסלים בכלחטאתיה •‬ ‫יתיל מענה אחרת לשלא היה לך לפחד ספני חקת החציק והיא כי הלא‬
‫או יאחר התעוררי התעוררי לשוב בתשובה ליגאל בשתי גליות ראשונים‬ ‫לן‬ ‫^תי ®נטיתי שחיס ויסדתי א ק היו רותתין קרובים ליבטל ועשיתי‬
‫ובהס&ניאוחרלן ’קום מעצמך וזהו קומי ירושלם ‪ ,‬וזה בשנים שלם א‪:‬‬ ‫®מל ידך נקבעו ונעשו של קיימא והוא כי אס לא היו ישראל חקבלים‬
‫אשר שתית בו' מ״י כ׳נ והשני הוא את קובעת כוס התרעלה והרעדה ע״י‬ ‫״ת התודה היה העולם חודר לתוהו ובהו כקו שאמרו ז״ל ויהי ערב ויהי‬
‫החן להשמיד כו' כי מה ששתית בסעודת אחשורוש חצית בציחות והפחד‬ ‫^‪P‬ל יוס הששי הוא יום כששי הידוע הוא ששי לסיון של חתן תורה שכל‬
‫אן לא גדלו כל כן אותם ראשונים כי מי יתן והיינו עתה בגלות הזה‬ ‫יי® ®יכיאגששת קויבראשית היה קיומו תלוי בקכלת התורה נמצא שע״י‬
‫לאחרון כאשר בגלות חדי כי אז בא מרדכי לנהל אותנו ולהחזיק בידינו‬ ‫®קללה ההיא נטפו השקים ונתחזקו כאילן הנטוע שקמקוחז לא יקיש‬
‫לעוררנו לשוב עד ה' אשר הגלה קירושל׳ומתל בגלותנו זה בחרבן בית‬ ‫יוסדה יסוד חוסל והנה למען תהיה קכלת התורה יזתקייקת‬
‫שני אין מנהל לה שכל בניס ילדה ואין מחזיק בידה מכל בניס נדלה‬ ‫’®יי תה עשה הוא ית שם כדברים כפי כל אתד ואחד יזישראל כקו‬
‫כאשר היה מרדכי בוחן ההוא אך הנה משיב ה ו ‪ ^ ^ #‬ואומר שתים הנס‬ ‫ז^לנחדרש קזית שאחר צאת כל דבור ודבור חפי הב״ה היה הדבור‬
‫קוראותין כז' והוא בשום לב בכתוב שאומר שתים מ ה קוראותין ומונה‬ ‫®י מלבד מס כל אחד ואחל קישראל ואומר לו חקבלני את עליך ‪P‬‬
‫אתעה ‪ .‬ומול אומרו חי ינוד לן באמצען ’ ועול אומרו אנחמך ולא אח'‬ ‫יש בי כן וכן מזנשים כו' מקבל את אותם כ‪1‬׳ והיה אומר הן>‪lf‬‬
‫ינחמך אך כיון לוח׳ הלא אמרתי כי קי יתן והיה גלות הזה האחרון כגלו'‬ ‫^^■'הלבורנושקועלפיווהולן ונחקק בלות כו׳ והנה כתבנו בקקוחו כי‬
‫הב׳ ועול אני אומר כי גס ספתים הנה קיראותיך שהם גלות יון וגלות‬ ‫יישיף על פיו הוא כי היה הדבור ^זדבק בנפש כל איש מישראל‬
‫הזה הרעה הגדולה היא מי ינוד לן בזה האחרון שהו׳ כל מנין פרשיו'‬ ‫®נין נשיקה כמפורש אצ^ו בספר שושנת העמקים וכנמצא בס׳‬
‫אלו דובר בו כי כלא הוכפלו רעות השוד והשבר והרעב והחרב על ‪P‬‬ ‫"•י שנשיקה היא לאדבקא רוחא ברוחא וזהיאחר ואפיס דברי בפין‬
‫אני אומר קי אנחמך כלו' הצד השוה הוא כי אני אנחמך ואק הענין אלא‬ ‫^יי היו באיס בפין לידגק בנפשן ולחען תובל לסגול קדושתי‬
‫שית לבבי בעצמי שה'הוא האלהים חי מנתינה ‪.‬יהיה מסשאנחמך אני‬ ‫^|^’® לכרותי‪ ,‬פן תשרף בצל ידי כפיתיך וכל דה עשיתי כלי לנטוע שמי'‬
‫ולא אחר וזהו קי אנחמך והיא עלן מאמרם ז״ל בספר הזוהר על פסוק‬ ‫^ ‘יי נטזעיס חזקים ולא רפויים וכן וליסוד ארץ כי בעשותי כך יכולת‬
‫נפלה לא תוסיף קיס גתילת ישראל שהוא לא תוסיף קום חעצחה כי אם‬ ‫התורה כפין ובלבלך שע״י כן נמצאו נטועיס שמיס ומיוסדת א ק‬
‫על ידו ית׳ כמדובר ושקא תאמר הלא גס גלות יקהיה עצום ורע שהיו‬ ‫^^|יזייהו לנטוע שחיה וליסוד ארץ פ״׳י קבלתן התורה ונסכדילאמר‬
‫כת״ש ו״ל אומרי׳ ליש׳ כתט על קלן השור שאין לכס חלק באלהי ישר׳ והיו‬ ‫שסדברי‬ ‫‘ז®®י אתה שאלו לא קבלת התורה אשר היתה ע״י היותי‬
‫כל חוצות מלאים חוחתים על קלוש ה׳ וכמעשה דחנה וז׳ בניה לז״א שבא'‬ ‫ר יאשר בצל ידי כסיתין לא הייתי אומי לציון מחי את' כי שס תתייחס‬
‫מקודאתין בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות הנה יש נתחה היוכתוא‬ ‫^תייה כי חציון תצא תורה ואס בן אחד שכל זה עשי^ לן לשיתקייס‬
‫מכמר שלאיגלו חחקומם אלא שהיו בו כתוא חכחר או יהיה כתוא מכמר‬ ‫ילו א"כ איפה חי את ותיראי מאנוש יחות כו' ומפני חמת המציק‬
‫על אנטיוכום עצמו שנשאר שם נצודכתוא מכתר אן הצרה היעצוחה היא‬ ‫• ®ג® עולס אהכתין וכל העולחזת אתה המקייחס ולחה תירא סאעזכן‬
‫בגלות האחרון הזה החלאיס בו חמת ה'בחרבן בארצם וגערת אלהין‬ ‫ביד מבקשי נפשן ‪:‬‬ ‫^ |י !י‬
‫סהלטנלחיסהחתיוחםלנדח מתחת הגוער בווחנילז מחקמיי ואשד‬ ‫התעוררי כו׳הנה נספר הזוה׳סירשז פסוק נפלה לא‬
‫אמרתי‬ ‫^‬ ‫ג‬ ‫א(‬ ‫' ל‬ ‫•‪JS A IA S O p o i‬‬
 ‫י'&עיה נב מדאות העובאות‬
‫ירוסצי'‬ ‫^" ‪u‬‬ ‫לציון כי חציון תצא תורה ‪ 5n‬ירי היותן הי‬ ‫אמרתי חי אגמחן שהוא חי חשחמי הוא כי הנשאדיס נגלית ש^ני דוכר‬
‫"יר״ילאדס גגיע‬ ‫עדסיתט׳ שחלוק לרכנז‬ ‫נס קנלוג •ה י‪"1‬י שגי השחות שהם המלאים תמת ה׳שהוא ע״י שס הרחחיס‬
‫רתפזייי'‬ ‫לבשי בגל' תפארתן הן חלוקי דרבנן בירושלים‬ ‫»נן נערת להין שהיא ע״י שם אלהים על כן אחרתי שצרין לשים לנ נאיזם‬
‫כי א! ירושלי’ תהיה עיר הקדש כענק ולבביד אהיה בת!כ י« י‬ ‫חהם תקבל הכתחה כ' לי)ית נכל אחל מהם תה) החלאיס תחת ה' גערת‬
‫תוכי ‪3‬נכו‬
‫כך‬ ‫ש^^ן׳ רוזדי‬
‫שאמרתי ‪.‬־»»>י*ז׳‬ ‫י‬
‫׳‬ ‫אלהין ועל חל שאחרתי שאם יצדק‬
‫שתעשה שלאיוס־ף יבא בן עיי טי‬
‫נ ב ‪.‬־‪ Cap 5‬ע ו ר י עו ך; ^ ב ש‪ ,‬ק ד צ‪:‬ון‬ ‫חשחיתי‬ ‫לבקש לן״נחס הוא נאחד‬
‫ושמא טטי’‬ ‫אס יהיה בשם לתויה או נשם אלהים‬
‫ען‪-‬לסיוא ‪p‬אות החותרות שח™‬ ‫ל־״בשי י בג ך‬ ‫‪" ..‬י‬ ‫■‬ ‫לכןהננימ‪ 1‬דיעןכי בשני השחות‬
‫כי פת במלת תאכל ו ס באוקח״‬ ‫אצתחןוהואכי הלא בגלות והכי תפארתך ירושתם;ניר הקד ש ‪♦ 6‬וסיף‬
‫תתן חקיסל^א ‪ ,‬ך בחינת יצה ר‬
‫הנקרא ערל וכן תפרוש‪,‬כ כ ׳■‬
‫בךעוד;נר‪ 9‬ו ט מ א ‪ :‬התנערי ס ע פי קו סי ^ כי‬ ‫תהיי עניה >ה!א הנולע כי אין בן‬
‫זול נא עד שתבלה פרועה מן הטם‬
‫ה מ נ י א ‪ .‬ן | א ‪ jpp‬״ח‬ ‫וזהו שמעי נא זאת עניה ועול ןךושלם התפתךוו פוסרי צוארך ■^פו־ו בר־^־־־‬
‫ל‪3‬א ‪3‬ןבחי>=^ ’‪ '^.‬י ״ ״ י ל ^ ת‬ ‫שנית שתהיה לן והיא שתהיה שכילת צךן ‪7‬כי־כר״ אפ ר ידוה חנם נמכדתם ולא בכסף‬
‫‪W‬‬ ‫שהיא קדושה גדולה שזה נקט’‬
‫אנשי משת הגדולה }לאיכילי‬
‫יייין תנאלו■*‪ .‬כי כה אפר אדני יהוה מצריכ‪11‬ירז ^‬ ‫!לא מיין כיאם ״״יי‬
‫‪,‬עול מעט ע‬ ‫אך אפשר ^״‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫«‬ ‫«‬ ‫«‬ ‫‪: , ; , : ■” ; ; *?:‬״ כ !‬
‫שתי אלה גס התנערי מעפר חי'‬ ‫ועתה מה־״לי־־פה נאם־יהודה כי־לקקח;!מי‬ ‫‪.......‬ל־ס‬ ‫‪#‬ל קלופת שחי ־ י‬
‫שהוא חשק הד‬ ‫׳‬
‫מכל פניית חוחריות בכל חעשין ט‬ ‫שכוט אם החיבה והאהבה וגם זה‬
‫תפצה בשום אחד חהסאל פנית גט^‬ ‫‪^^^ h p‬ליו‪/‬הילילו נאם־ “יה{הותמ;ד כל־ךן;ום‬
‫כוא אש יהיה לנו בחבלי משית כצולע‬
‫כי אס שכל מעשיך ‪5‬ניי׳ הח‪ 1‬מי ^‬ ‫שמי מנאץ‪ :‬לבןירע עמי שמי לכן כיום ה הו א‬ ‫שיאמרו עבור יהמיר אי תהרג כו*‪,‬אז‬
‫יהיו לשם ישחים ‪,,,‬ג קפ סו קב ס‬
‫'־כי‬ ‫* ״‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ע*י שתי אלה פתי שחותי ינחחון ויהיו‬
‫דעהו אן על ידי שלם‬ ‫עמן כי כה אחר אדונין ה* ■‬
‫” ^רצו‬ ‫התפתאי‬ ‫היא שס הרתחיס וגם שם הלין כי ואלהין יריב עמי כי ע״י פניית וחסור‬
‫ע‪,‬ן צוןן‬ ‫ופול מלאן החית הקשיליס כצ‪,‬אן‪-‬ן ‪,ppppfp‬‬ ‫צ!צחן על קלזשת שחי אפלה עלין כאלו חעתה הנה לקאתי חילן על ידי‬
‫הנקנה ע״י התורה בהכנות הב׳ חיני התעוררת והניזשןט^ו‬ ‫הרצין עיב לקדש שחי שלא תבואי לילי השתי׳ ליהרג בידם ושפתיה ביל‬
‫צי‪,‬י‬ ‫שע״י התפוררות אלו‪.‬שהיא תשובה גלו׳ט טי^יו‬ ‫מונין האוחרים לן עבור או תהיג שלא בלבל בקשו לשלוט בגופים כי‬
‫כי ע״י עשיתו התשוב׳ עודן בגלו' תקני עז ציין ותגאל‪.‬־ וזהי ט^־’^‬ ‫אםגםבנפפעליד־יהעייאלהפלייעלדתזזהו אשר אחרו לנפשן שתי‬
‫כה אמר ה׳ כז׳הנה אחדתי ציע״י התיקן הנז׳בפםיח'^ ^^נאלז‬ ‫והכנמי ינפבירה דת כחוני לחיך ואת לא כן עשית כי אם ותשימי כ א ק‬
‫אשי‬ ‫הגאולה כל כן קרובה כי חהייתן ט^יי'‬ ‫צוןשאחית הרגני נא הרוג את הגוף ואל אראה כיפת הנקש־‪.‬ואפילו;‬
‫כבראתה באאל תתחהי באחור אין יתחדקו המומת טי‬ ‫לא שחת לבן אם תזני ליקבר כי אם והחוץ לעוברים שעל חנת שתהיה‬
‫אחרתי שתתאם■ חיתרית ופת במלח תאכל תקונן מ ר נקל נ ח ה ס‬ ‫ילרן כף רגל בחוץ לעוברים קנלת על פצמך על כן אז אהפוך אל העמי'‬
‫הנה חנם נחכרתם שהוא על שנאת חנם ועל כן בנלו׳ פרוט^ ^ ' ^ןה‬ ‫ההם כוס התרעלה אשר הימה בידן ע״י שתי שחותי םע״ישם ה׳ אפבירהו‬
‫שתהיו בלי כסף תגאלו כי בהיותכם כולם בלי כסף תנט*‬ ‫חחן ופ״י שם שסאלהיסאפיחהובידחוגין כחדונר ‪:‬‬ ‫•‬

‫אחר ה' זילת הטעם האחור שהיא על גלות ‪0‬כינ כ״י שחעוכבש ' ייל‬ ‫עודי וכו סרס נבא אל הכיאוד מןדים מ א ח מ ו״ל כי׳אין ס י‬
‫ס בה והוא כי בשלמא חצטם שהית שם מעוכבת בגלות רל׳ו שנה גט‬ ‫מחית את היגה״ר כתורה ועל כן אממ אס הנע בן ממול ופ‬ ‫׳‬
‫ישראל החרפתי מ מתחלה הימהלעחי איזה הנאה חשם כי הלא מצי‬ ‫משכהו לבית היזלדס אם אבן הוא ניחוח כו׳עול אחדו רו"ל ט ו'שמות‬ ‫הו‬
‫ירד עחי בראשינה לגור שם כי אין מרעה לכאן‪,‬לא^״ו ‪0‬חז‪ 1‬ן האיז טן‬ ‫נקראו לו ליצה״ר ומכללם הם ערל וטחא ט חשה קראו ערל שנ׳וחלחם‬
‫הפיג‬ ‫יספו חפצי הרעב ולעזחת הטנה זו סבלתי היותי‬ ‫את ערלת לבבכם ודוד קראו טמא שנאמד לב טהור בראלי אלהיס‬
‫אתבניוכן כאשר גלו לבבל היה הטבה מה כי אשןך ה‪,‬א נבונים ^‬ ‫מכללדאיכא טחא ״ ובביאור כתא חי במקומו כתבנו ט הם שבע‬
‫מלן אשור באפס עשקו את עתי והוא כי כאשד בלאדן בן כלאדן^נט^‬ ‫בחינות תאוות היצה״ר וביאור שתי אלה הוא כי בחינת היצה״ר המתאוה‬
‫ספרים ומצח‪ :‬אל חזקיהו בראותו השבת השמש אח‪;,‬ינית ‪,‬היה נטי‬ ‫מותרות תקרא ערל שלוא חותר בניף ופל כן חשה קראו מרל מל כי‬
‫נספרים שלום לחזקיהו ולאלהיז ואז קפץ ננוכד נאצר שהיה נעי‬ ‫זכרנו את הדגה ‪0‬׳ על כן‬ ‫התאוו תא!ה בחדבר כאוחרז חייאכ!צו כשר זנרנז‬
‫נכיתהחלן ואתר אפם שלא להזכיר את חזקיהו כשרודם קזלסלאל*‪,‬‬ ‫עריות תקרא טחא‬ ‫ובחיצתתאות י»יי»מ‬
‫ו‪^1‬ויי‬ ‫לבבכם י־‪,‬׳‬
‫כו׳‬ ‫ערלת־*^י‪ 1‬ייו‬
‫את יוי־‪1‬‬
‫תם אק‬
‫אחר להס וח*ת‪5‬‬
‫שפסע ט״‬‫פסיעות “ ־ ־‬
‫שלש ‪y‬׳‪L‬־׳׳‪*'u‬‬
‫על ‪CJC‬‬ ‫ואו עג‬
‫שלום חוקיה! ותו‬‫ה'את סנזם‬‫שלום ה מת‬
‫הקדימו שגוס‬
‫ואו ?ק‪7‬יחו‬
‫י׳יי‬ ‫פול הקדמה‬ ‫נצ>ה בגחלז הדוחה לערמת * ‪/ w‬‬ ‫חאט ^׳״!■‪«,‬‬ ‫או ט‬
‫טחא ׳״■‬ ‫על כן דוד קראו‬
‫דבר כבוד שחו יתברך מלן היא ובצו ובן בנו נמצא כי באחור אפם ט‬ ‫שלישית ידענו חםפר הזוהר כי ע׳׳י חפשה החצות נעשים לאיש למשי‬
‫^‪ ,‬״הו נאט‬ ‫‪ ,‬״‪ p,p j‬ל‪p5 ,‬‬ ‫להקדים‬ ‫יקד להתלבש בס רוחו ונפשו שלם הלקיאים בדברי לז״ל חליק ‪ f‬ל תנן‬
‫עשקו כלוחי ולכן גם אם סבלתי ליחצא שם כי גלו לבבל פכינ״ה עמיי‬ ‫ופירשו רן"ל בשפר ו;ןזהר על זה חאחד הכתוב וירח את ריח בגדיו הם‬
‫והייתי בין הטחאיס ההם כביכול שבעים סנה לאיפ‪1‬א כיעלטט’‬ ‫נגדי פאר הרוחניים הנעשים חחעשה החצות ומעשים מפכוצו׳ הטובות‬
‫השפעה אתי אפם* או יהיה באפם עשקו שהוא בי היתה טענסלג־‪-‬יט‬ ‫כנודע וכל שכן חיזצזתתלחודתודה שכנגד כל• לחצות * עודהקדחה‬
‫ק חאז נצז‬ ‫ד' ^יא כי התורה נקראת פיו כחשז״ל שבשחוע הא‪p,‬ן‪p,j,p p‬‬
‫אחרתם י ני פז ה ‪.‬״ ןי‬
‫• ־־ '‬ ‫אתם‪W‬‬
‫חדה י ' ‪ l‬״ ‪i‬‬
‫חדה‪ %‬כנגד‪ ,‬׳ ״ ‪/‬‬ ‫לאפור‬
‫*‪ /‬״ ״ ‪/‬‬ ‫והיו‪•/» ✓ I‬‬
‫נציה•י למלות ‪V #‬‬ ‫‪3‬חתן תורה הלכו אצל בלעם ואחרו לו ‪-‬שחאהקב״החביא חסל לעולם‬
‫העם לא היה וזהו יואש‪P‬‬ ‫לא עז כי הן ׳ארץ כשטס■זה ‪..‬‬ ‫^־אני׳־ אתנכס ב ע מס ״‬ ‫יברך‬
‫ואחרו‪V‬ה׳ ‪I‬‬‫וענו י י׳״‪ /‬י‬
‫שנקראת עוז ״ ׳•״י‬
‫ך‬ ‫יחןהיאתויה‬
‫אחרלהסה׳טוולעחו ין״ • ׳ י‬
‫י ׳״•' ״‬ ‫״‪^IM‬‬
‫בשביל אפם פשקו אך יעתה בגלות הזה אומרת השכיצס • חהליט*‬ ‫את פחו כשלום וראוי לדעת למה רקיאתפוז זלמה ענו כן אן הוא ט‬
‫להתעכב כי גלו לאלים שכינה עחהסגהמת כי לוקח ע ח'‬ ‫ע*י התורה יש לכס חירות מחי׳ה וחחלכיות על כן ענו ואחרו חי יתן שלא‬
‫רנא‬ ‫'‬ ‫היה לעמי׳ שום‬ ‫ואיה העוו רק לינצל חתנו ולא שיסלטי עליני וזהו ה' ע רן את עמו‬
‫ש ח ח ו י ק י ם '‪1‬ח‪/‬מיי '‬ ‫הבחינות לכן חושליו‬ ‫בשלום שלא יהיה הע!זלחשולבצו* כללהעניןכי מוז התורה ‪ :‬ח רות‬
‫ז אייו‬ ‫נאם ה' שהוא בלי ספק‬ ‫יזח׳׳ה וחחלציית צי על כן כל עול שעסקו ישראל בתורה לא שלטו אויבו'‬
‫בישראל בוחן התורנן ואפילו נגד‪ -‬המלאך המות כחו שאמרו!‘ל בלול‬
‫^ אום יי<’‪1‬‬
‫לאחש'‬ ‫היא על כי‪ .‬תמיד כל היום שחי מחולל בין‬ ‫ובר׳ געת פקודתם שעד שפשקי חלליזודלא חתו ונבא אל השנין ואוא‬
‫־־‬ ‫מקנאים לתקןלכן אחרשעכוגכם הוא על זה יזהר עיי’‬ ‫כי אתר הבטיחו ית את בני הגלות החיל הזה על כגאולה אשר היא ע״י‬
‫^*^^רכנוחא'‬ ‫טל כבוד שח* וידע פחי שיקדש‬ ‫בכשרון כמדובר בפפוקיס הקודמים אחר עתה עורי וכו' לומר הלא‬
‫טלנ'‬ ‫בקטששחי וזהו ידע עמי גדולת‬ ‫יעי‪/‬״ט‬
‫ועורי עו‬ ‫שבעים׳ חעכבן חלשוב לכן עש? ואת איפה‬
‫׳ו׳ע;‪%‬ועו‪7‬‬ ‫״‬ ‫סא!ר‬
‫כי‪v1!-u‬‬
‫תאחרי ‪ j‬׳‬
‫‪ 7ppp‬׳‬
‫נזריה'^^‬
‫מעצט'^^^' ^^■ 'ו׳זידזריה’‬
‫־‬ ‫׳ןג‪,‬יןיג ‪1‬ואומר‬
‫^ו׳ו׳‬ ‫שמגי אתחיל‬
‫מם שאני‬ ‫תפלות וצעקות כי‪v‬אם‬ ‫הלסש שהואעוזן מיוחד לן‬ ‫שהיא ‪ m/ v‬״‬
‫מחן ״ציון י• י• י‬
‫שתי הערית ועל ידן לבשי ־*!י‪,‬‬ ‫ס;;י‬
‫־«־‪ 4‬א הי ה אצי המדבר שהרבי‬
‫^'יצדת עתי‬ ‫אני הוא‪.«1‬י‪1‬זידי•‬
‫יילי^יי‬
‫תקראיו<ז*י‬
‫מחראו‬ ‫ריזאי*‪ .‬לן‬
‫בה נעשה‬ ‫עסק יי*‬
‫‪^.‬זיוי׳י יות‪-‬א‬
‫נו»־יר פע״י‬
‫חצא תירה‬ ‫כד״אא ‪5‬כיי חצמן‬
‫חציו! תנא‬ ‫^מזרה רד‬
‫הוא לביש לחורה‬ ‫למן* י*‪%.‬א‬
‫‪1*4 ,‬‬
‫^*^^אןחר‬ ‫הנני וליו״ל האזיוט® כי אותרו יתגרן‬ ‫ח?ותממלאך המות ומשעבוד מלגעת םויז הוא עוז התורה זתתייתם‬
 ‫נד‬ ‫ישעיה נב מראות הצובאות‬
‫סודו וכו' אפשר ימין סורו סודו חעט מעט יצאו חשס מקוד©‬ ‫^’י® לייי^ לותד נפגע אני כי כיזם הה‪ 1‬א כי אני‪6‬היה‬
‫הגאולה טמאאל תגעו כלומר מה שאצוה סורו סורו חעתה הוא‬ ‫®יילגר יאוחר הנני כמדוגד ‪:‬‬
‫בטלס טחא אל תגעו שהוא טרם תדבק בכס טחא אשר הס עוגדיס ‪13‬‬ ‫‪ f l O‬נאיו כו לכאורה יאחר כי אחר הפליגו ית' כמותעיתשופת יסד^‬
‫תמשכו אתדו אסזחן רב קפקעו שחה לרן כבריבהתילהם לצאת‬ ‫אף על פי שהסלע כה להועיל הרי יפראללאפב להזכירם‬
‫מעתה כי תצאו ברים וזכיס טר©‬ ‫^‪.‬‬ ‫״‪v‬‬ ‫כאפיהיחללחפלה הי׳ נראהמלתי‬
‫תטמאו בתזכ׳ וזהו צאו מתוכה הברו‬ ‫כו ~ ־ ־ אני ~ הו א ה מ ד ב י ה נ נ י ‪ :‬מ ו ד ־ ג א ו ו ‪ -‬ע י ^ ״ ־‬ ‫יזחשינס יחה גהלחאתיס ז״ל כי‬
‫גס למעל שלא הי מזכיר ציון וירופלז^‬
‫‪f e w‬‬ ‫‪S S S‬‬ ‫^ ‪ S‬דנ‪ te .q i‬י ^ ^ « ‪ ; o ^ ^ J‬נ ^ י » י ־‬ ‫עד שיתאמר ציוןסזנני ה'כאומרו‬
‫כלי בית ה בחרבן שהוא טיסן©‬ ‫מ ש םי;ני > ל &ו ע ה א מ ר ל צי ון מ ל ף א ל י י י ן ז ך‬ ‫שלא כיה אוהככי ‪.‬אם את עמו‬
‫‪ S i p‬י ח ד ו י ר ע ו לי עין ‪ W 3‬י ר א ך שנשאם לחחיוחתזן עיריהנזכר היא‬ ‫צ פייד‬ ‫על כן לדכר מל לב הרי ישראל אמר‬
‫מאמרי סורו סורו וכי צאוחתזכה וכי‬ ‫‪w L J* r.‬‬ ‫^‬ ‫י’ ' •‬ ‫^איי היית על ההרים רגלי מכשר‬
‫כי שם היה מקום טומאה!יתעתדז‬ ‫כ שו ב י הו ה ציון‪ :‬פ צ ח ו ר ג נ וי ח ד ו חי ב ו תי ר ו ש ל ם‬
‫^’ ®וגליותשס ולא כתוך היישוב‬
‫בהשקעסשס ליגע בכל דבר טחא‬ ‫פ ־ נ ח ס י ה ו ה ע מ י ג^^^וילןל ם ‪ :‬ח ש ף ל ה ו ה א ת ״‬ ‫^^^‪ 1‬היאית כי יקרו כעיניו ית'‬
‫אשר לא כדת ה' ואל יעלה מל רוחכם‬ ‫זרולן ק ד ש ו ^ ע י נ י כ ל ־ ת ר ם ו ר א ו כ ד־ ^ ־ ־ א ^ סי “ ״‬ ‫ולנחם אותם ה^( מכקש ‪:‬‬
‫שחה שאני חצוהשתסורז ותצאו חעע‬ ‫®'יי יאחר כי הנה כשורת הגאולה‬
‫מעט הוא מטע' פן אם תחתינו עד‬ ‫^ ר ץ א ת י ש ו ;‪ 3‬ת ^‪ 1‬ז י ג ו ^ ס ו ר ו ס ו ר ו ץאו• מ ש ם‬
‫תתחלק לשלשה חלקים אילישל^‬
‫עת קץ תצטרכו לצאת בחפזזן מפחד‬ ‫ט מ א א ל ־ ת ג ע ר ^י או מ ת ו ^ ה ב רו‪ ,‬גי שי אי כ ד ־יי‬ ‫^*’י^ליחשעטד מלכיית ומורחות‬
‫אויב או במנוסה חרודפי' אחריכם‬ ‫* ‪ : m‬כי ל א ^ ^ ^ ^ ^ןזון ת צ אוו ב ^נו ס ה’ ל א ת ל כ רן‬ ‫ונאולת הערים ציון יירושליס אפר‬
‫יץיי׳־׳ז‬
‫או פן תתפזרו ולא תמצאו יחד בעת‬ ‫ללה ה׳כס חמתו שפן חרון אפו ג'‬
‫הניחי[ באופן שאם כן היה אשר‬ ‫כ י ־ ־ ח ל ף ל פ נ י ל ם ידן־ה ו מ א ס פ כ ם י ^ ל ד י ! ש ר א ל ;‬
‫®^ילל על כלס היא ישועת אלהינו‬
‫אמרתי טחאאל תגעו אינו לטעס‬ ‫^ כי ^ו םןנ ש אןנ ב ה מ א ד‪ :‬כא שר‬ ‫צאת שנינה מהגלות כ״י וכנה‬
‫העיקרי לא כןה;א כיהנה לא בחפזון‬ ‫ש מ מו' ג נ ליןז‪ ,‬ר בי ם כ ן ״ מ ש ח ת מ א י ש מ ר א ד ח ו‬ ‫לכשר כקול רס לעיני הממי׳ השתים‬
‫תצאו וכו' כי הנה הולן לפניכם ה*‬ ‫היתשינית עוכ הדבר כי לא יחשן‬
‫וגס לא על שאס תחתינו עד הקץ‬ ‫ו ת א ר ו מ ב ג י א ד ם ‪ :‬כ ן ע ה ג' ף ם ר בי ם ע ל ץ י ק ^ ו‬ ‫עמנו מ ד אשר לא סוב אן לומר‬
‫הייתם מתפזר• ס כי הלא ומאסיפכס‬ ‫מ ל כ י כ ם פ י ה ם כי א ש ר ל א — ס פ ר ל ה כ ט ^ ^ ■‬ ‫נפיסוס יילן ה' או נושע ה' הוא קשה‬
‫אלהיישדאל באופן שהטעם שאמרתי '‬ ‫’ ״’ יי לממיס כי הלא יאמרו ועל‬
‫^ ר ל א ‪ -‬ש מ ש ‪ 3‬ז ת‪ 3‬ו נ ^ ‪ :‬״‬ ‫•‬
‫טקא אל תגעו הוא טעם כעיקר ואין‬ ‫תלן היה או חי!)לתו תלילה‬
‫זולתו ‪:‬‬ ‫ע מי‬ ‫’‬ ‫’‬ ‫‪--‬‬ ‫סישענד שכינתו והוא חלולה' כי‬
‫ישכיל עבדי וכו' יזנה מקראות אלז קשיס להולחס וליישב©‬
‫‪ p73‬יסר פשטיי שיותכו תיבותיהס דקושרו המקראות איש‬
‫הנה‬ ‫ילאתלכותיהחלכית מלס היה והווה ויהיה אןלכניציקהיקרי' כחכחה‬
‫יזמת טוב לאוחרוכי החהידעו בחינת מה שחתחדש לעתיד אשר לא‬
‫את אחיו וראש וסוף כל אחד ראשו טל כרעיו ופל קרנו והכה החפדשיס‬ ‫יגע בכבול מלכותו חן העולם יעד העולם לבוה יאחר מה כאוו היות על‬
‫ראיתי פוליס ויורדים בהם ולא השוו בנושאיהם !לא היתירו תיבותיה'‬ ‫ההרים רגלי מבשר בפומבי אן בזאת שהיה חשחיע שלום שהוא שלום‬
‫דדך פשעיי ואני בעניי לא ממכחה שאני דובר בלס בא אחריהם כי א©‬ ‫לעם השעבוד חלכיות כמה דאת אחר ונתתי שלום באי[ *‪,‬מבשי שוב‬
‫להתין את התיבות לפי פשט המקרא דרן ישרה שיבור לו האדם ליישב‬ ‫הוא חירות חחלאך החות והוא כי כחות נחשפה מבחינת הרע שנעץ‬
‫ר‪v‬חלזת והקשרים ואשר לנוכח ואשד שלא לנונת * זאוחדה כי הנה לז״‪$‬‬ ‫הדעת עוב ורע כנודע אן בחינת הטוב היא ההייס הפן הרע כקה‬
‫פה אתד קיימו וקבלו כי על מלן המשיח ידבר ‘‘ואתריהס ז״ל נחשון כ*‬ ‫‪ .‬זאת אמד את החיים ואת הטוב ואת החות ואת הרע ואז יהי' חגשר טוב‬
‫להיות כי ה‪ 1‬א דוד הוא חשיח כנודע זחקדאחלא הנביא דבר גשסה'‬ ‫כי הבשורה תהיה טוב לוחר כי יהיה טוב לבדו שהוא התייס זלא טוב‬
‫ועבדי דוד יהיה עליהם למלך על כן יצדק בז ‪ ,‬אוחדו ישכיל עבדי עליו‬ ‫ייעכאשרבתחלה ועליפועקו ית'חגלות שכינה א‪/‬ח׳סתס וזהוחשחיע‬
‫כי ילמד סתום חן המפורש הנה נס שלא נעיר ההעלית אפר בכתובי©‬ ‫’״יעיז לימי כי וה הנוסח שקה שאוחד לישראל אוחד מפורש שליס וטוב‬
‫בהגלות נגלות לעיני הכל לא יבצר משוס לב אל פתיחה זו באוחרו‬ ‫‪1‬ת^ שאוחר על ישועת השכינה איחד סתם זה נאה ליאקר על ההרים‬
‫יזנה ישכיל עכט ולא אמר כה אחרה' להתחלת כל פרשה זולתה '‬ ‫^הלסוס גלוי לכל העמיס אך לא לוחר מלן ה' אי נושע אלהי ישראל‬
‫ן?מנם י הנהארו״לט כלהייסורקשבאו למולם השליש היו לדור‬ ‫ייהני העחיס כאחור כי אם אומר לציון הס שלוחי אחוני ישר^ יושט ציון‬
‫ולאטת והשליש השני לדורו של גזרה והשלישי לחלן החשיין‬ ‫להם איחר בפירוש מלן אלהין כי הלא ידעו בחינת מלכותו יתב העתיד‬
‫מגא אל הענין והוא כי הנה יש ייסורין על עזן )יש ייסורין של אהבה‬ ‫י׳ייהזאיאין חילול בדבר על הקודם חלילה וחהטקיל צופין אשד נשאר‬
‫שסובל הצדי' על ע‪1‬ן הדור ובנה על ואת ישתוחס ה איש אשר לא ידע עד‬ ‫י{’ל געזלס הזה לבשרן יחדו ירננו שהוא בקול לעתיד מה שאמרנו‬
‫היכן מתן שכרן מגיע באחת באמור הירצה ה' שאיש אחד יחטא או כדור‬ ‫אלהיןאין בזהקפילא שאוחד בקול כי הלא אז הוא אחר התחיי'‬
‫כלו ועל איש צדיק ממיס אשד לא חטא יקצוף להעמיס עליי את עומת‬ ‫^יין עכ״ום בעילם לחלל שס שקים בשחעס ומה תהיה כרנה הלא‬
‫‪ b‬עושי רע שיהיו הס שמחים והצדיק עצב הרשעים גריאי אולם והוא‬ ‫עין בעין *ראו בשוב ה' ציון והוא חשז״ל שעתיד הקב״ה להיות‬
‫ננוע מוכה והמה לפעמים פחתיס לאדו ומלעיגי׳ על צרתו ביין משתיס'‬ ‫לצדיקים והם חדאיס באצבע מה שיראו עיניהם ויאמרו הנה‬
‫אשר הוא מוכה עליהם על כן להסיר דאגה מדבר זה בא האלהי' במקראי'‬ ‫והנה עד כה נזכרה תשועת ישראל ותשועת שכינה אן ישועת‬
‫אלו להודיע עד היכן יד זכות סובלי ייסורין על הדור מגמת ומביא ראיה‬ ‫יז לא נוכרה על כן בא הנביא ואתר פצחו וכז' לומר אתם הרי ישראל‬
‫יזמלך המשיח אשר הוא סובל עונות בני ישראל והנה סכרי אתו והענין‬ ‫עד אותי הזמן לרנן עלישוע' ירושלים כאשר על ישועת אלהיני‬
‫כי הוא ית עס ישראל יתוכח אשד עד כה דבר בס באו' סורו סורו כו' כי‬ ‫נביאינו עד זמן התת־יה אך אתם חעתה פצחו ופתחו רנה חרטת‬
‫לא בחפיון תצאו כן׳ ואומר עליה ם באהבה רבה כחדבר עם גן יקיר לו‬ ‫ט אחד שניחם ה' עמו גאל מן הסתם ירושלים כי הלא בירושלים‬
‫בלשון יחיל ואומר הלא אמרתי כי הילך לפניכם ה' וחאסיפכס אלהי ישראל‬ ‫^איסן מאין צריך לזמר שאין לה תלונה שלא נוחמה כי אס שגם‬
‫והלא תתתהו כי כל אשר חטאתם לא חורק ולא שוטף על נדר כל הטוב*‬ ‫אה פצח! דנה על גאולת ירושלים כי בכלל נחחת ישראל היא כי גאל‬
‫לבנות ‪.‬לנו בית התקדש כאש׳ ה יה‬ ‫ללכת בצער ו‬
‫זהלואי שהיינו זוכים ‪I.‬‬
‫הזאת‪. . .‬‬ ‫'®ליס ני כל ישעם וכל ח ק הוא זה ושמא תאמר הלא בקרב ישראל‬
‫בבית שני ע״י כורש אן הביטו זראז כחה גדול כח סובל ייסורין על הדור‬ ‫^’יייאניזני ישועת אלהינו כימה פשללתהואשלא נפדםסאותו‬
‫כיהלאחהגטלה אשר אתן להלן המשיח ממנו תראו מה טוב ייסורין‬ ‫^^מברביסכל יאמרו כי על השתא לאו חד הוא אן בין בני ישראל‬
‫של אהבה לסובל איתס כי הנה ישכיל ויצליח עבדי הוא חלך המשיח כי‬ ‫לא יאחרו את יפיעת ה' לז״א הנה זה אין צריך גי מעצתו יתפרסם‬
‫ישכיל הוא כד״א ויהי דוד לכל דרכיו משכיל שהיא ענין הצלחה והנה‬ ‫חשהע שיעשה בעכו״ס חהוחשף ה' את זרוע קדשו לפני כל הגזים‬
‫הכלל ארבעה עולמית שהוא חעולס השפל זטולס המלאכים ועולם‬ ‫_ ’^*אי כל אפסי א י [ את יש‪ 1‬ע ח אלהירו ‪ ' i h‬רו אסר מטוזיד ^החנמ־וז'‬
‫הגלגלי' ועולס העליק והנה הצלחתו תהיה בכולם כי ירום בעולם הוה‬ ‫‪ , V‬ל ״צשמיעהו אנחנו כחשתי' חלוש* ושעור הכתוב פצחו ט כי נחם‬
‫ונשא געולס הגלגלים כאפר היה ליהושע באומרו שחש בגבעק דוס‬ ‫ישועת אלהינו גס בקרב ישראל אין צורך כי זה חפף‬
‫וכיוצא בו וגבה בעולס החלאכיס שגס הס»היז סריסאל משחעתי כי לא‬ ‫♦א♦ ♦דאז כל אפסי א ק את ישיעת אלהינו כי יפולסס בעולם זכ׳׳ש בין‬
‫יגוע משלמה החלן כי אח״ל לחה לא חני את שלחהננל אפר מלכו‬ ‫בגי ישראל על ילי משפט שימשה ג‬
‫בכיפה‬ ‫‪0 2 3‬‬ ‫י ל‬ ‫ו‪JSA1AS Cap. 53‬‬ ‫'‬
 ‫ישעיה נג מראות הצובאות‬
‫! ‪ pijjicp ^J‬שנפפ״ן‬ ‫‪; p ,‬ן‪,‬״״‬ ‫ק י » ‪ f t i c‬ח »' פה‪1‬י< מ‪ 5‬ן‪ 6‬פי’ נ ע‪1'5‬גי‪ 0‬פי‪.‬ס י‪! 1‬אג יסשג^ו ‪, ,‬‬
‫שאחר זה ו ק אומרו אכן חליינו הוא נשא מ'וג ס קרז״ל שדרשו הפסיקי ^‬ ‫©לחהעלכסאה ' מאד יהיה כי גם תהיה לו הצלחה גס בעולסהעליון‬
‫נ‪7‬יק סוג״‬ ‫הקודחים על חלן החשית יראה כי פסזקיס אלו ידנלז‬ ‫לפניו ית שהוא חאמרס ו״ל על פשוק שאל מחגי שיהיה כבן יקיר קתחשא‬
‫אמרת ה‬ ‫ייסורין של אה לה בעולם הזה על ‪ n‬אמדתי כי עד פס‬ ‫לפני קונו ואומר שאל חתני כז' הרי היות לו הצלחה בארבע עולמו'וזהו‬
‫ממרת גדולת הלזלן המפיח בשני‬ ‫^‬ ‫הנה ישכיל כו׳ כי בד׳ תיבות אלו ‘‬
‫ייסורי אהבה אשי סכל למען‬ ‫^‬ ‫•‪ 5‬ר‬ ‫ירום ונשא ומה מאד נכללו ארבעתן‬
‫את יד סובל ייסורין כמה גדולתי‬ ‫י ה י ה ע ל ־ מ י נ ג ל ת ה ‪ :‬וי ע ל‬ ‫■י‬ ‫״ל ירום מאכרהע‬ ‫>תמ‪3‬ר והנה ׳אר‪ 1‬״'‬
‫סנאחר ‪3‬ו הריחותי ידי זכו' זנפא‬
‫ב מ ק ל פנ‪-‬וו ^י ^ מ אי ץ צ‪ -‬ה ^ א‪ -‬ח אי לו‬
‫יוחשה שנאת' ט ונשאו אתך וגלה‬
‫וחא‪1‬תיסדבריזית׳וחקבליסעל־הם‬ ‫מחלאכי השרת סנאח' וגולה להס כו׳ ולאהדרונראהוולא‪-‬־סךאהןנלןמדהו ‪:‬‬
‫אמונה שליחה זאת ןא)חלי‪ 0‬כנף‬ ‫ו;דוע חלי וכמסתר‬ ‫והנה לא על חנם תפסו אכרה'וחשה‬
‫אחרת ה׳ צרופה אשר הפחיענז מחלו‬ ‫קחשה‬ ‫וחלאכיס וגס שלא יתק ונשא‬
‫כי חי לנו גדול חחנו אן פנה אחרו פמם ממנו■ נבזה ללא םישבנהו■ ‪ :‬א^ן ה^ינו• הוא‬
‫המשיח פיתחה אזנינו להסיר סחיות‬
‫עיננו אשר סיען‪ -‬לז^יס איש צדיק‬ ‫נ ^ א ו מ כ א ם נ ו ^ ס ב ל כ ם ו אנ‪ -‬הי‪-‬ו ^ ^ ^ ^ בנ ד הו עו ע‬ ‫רו׳ל מל פסיק אל עמק סוה‬
‫תחיס מדוכא בייסוריןננזה מאד ויהי‬ ‫ההוא כי הישיז כל האוחזת שנעולס מכה^להים ומענה ‪^^^^ :‬אמהולך־'מפשעינו‪.‬‬
‫בפיננז כז!! !שי׳ןי כעיני אנהים‬ ‫להמליך עליהם את אנרהם ועשו לו‬
‫ובדזברתו‬
‫■ ז '״' ‪ 1‬ז‬
‫שלומינף‪.‬עליו‬
‫^ • *״ **■־»* *‪“If‬‬
‫מוסר‬ ‫םעונותינו•‬ ‫ש־־כא‬
‫• י ' ״ ׳ ’^ ״‬ ‫ואחרו‬ ‫ליחה גדולה והושינוהו עציה‬
‫ואדס באחת באמור י(הים ^ עונו אין‬
‫נכוה הוא‬‫■‬ ‫ע‪ IV'♦/‬ית'‬
‫שנם‪ U‬בעיניו‬
‫‪JWW‬‬ ‫אס‬
‫כי’ ׳‪1‬‬
‫זה ׳‪-‬‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫הענק‬ ‫‪t‬‬ ‫לפניו אתה מלכנו כו'* ונל‬
‫ק׳‬ ‫‪^,‬ן‪ ,‬ל♦ נללן ייסורין‬ ‫אן ‪jpjj‬‬ ‫האוחו׳ ‪,‬־‪p^^p‬‬
‫כל כן ‪»po‬‬ ‫שהוא מעין דרכנו אשד כתבנו שירום בארן מאברה׳ כי כאשרועל‬
‫שעע‪-‬׳ ^‪-1‬‬
‫צדיק ו ^‬
‫נראהוח ת‬
‫אשר ‪ -‬ס פל‬
‫כת ־‬ ‫חעתל ‪-‬יגדל נא ׳‬ ‫לכן ‪-‬‬
‫אין ק׳ן ‪.‬‬‫של אהבהיפד י‬‫‪-‬״‬ ‫^^שחלכיתו פ‪-‬יההנד ויותר מחנו ימס• וכאשרקפה תשלגס בעולם‬
‫נגוע יזוכה כי או נסכיס ונאח׳; אין זה כי אם שחליינו הוא נשא וייסייי‬ ‫נאק׳‬
‫וע״כ ‪/4#‬ן‪#‬ן‬ ‫ע״י חשה‬
‫‪I V«K‬׳*‬ ‫קיו ׳י‪ -‬׳‬
‫משן יי •‬
‫ברד ארגה * ‪ -‬ן‬ ‫כן ־‬
‫»‬ ‫‪I / /‬‬ ‫‪I °‬‬ ‫^‬
‫‪-.-,« 1 ■1,‬ייס‬ ‫‪, ,, ,‬‬ ‫י‬ ‫‪I,‬‬ ‫■‪^ : 1‬‬ ‫יודד״זי״‪ «.‬ווהו וג‪3‬ה‬
‫המשיח יהיהלז ‪3‬כןי‪P 1‬פליחומ‬ ‫מנר המשיח‬
‫כו חל!‬
‫ידךפצהשתי כו‬
‫נטה ילן על השמי‬
‫קן להגן‪.‬על הדור והן אלה ‪.‬דברי קנביא כאלו ‪ h‬יסלאל יחד מדברים‬
‫ואומרים ויעל כיונק כו׳לוחר הנה )אינוחי שהזא כיונק שיש לו מים נ)‬ ‫^זשה יאין הפגין בחכחהאו בנבואה רק בבחינה » כיודוגד וגס לא‬
‫יינק שגדל ועולה אן אין זה רק לפניו של השס הנזכ' כאומרו וזרוט ^‬ ‫שבאותו הוחן לא יה יה גדול משה חתנו בכל דגר כי זה לא יאחן ליודעי‬
‫שקיא הצדיק לגמור סובל ייסורין כי לפניו ית'כיה מצמיח נדל ועילם‬ ‫דפת כי אס‪ 1‬ג ק חאשר גבה חשק גזחנו הקודם* וגבה מחלאכי השרת‬
‫הןא מעין החקר כי וצובה להם ויראה להס שפס ׳ שגובה להם יראה להם‬
‫בעולם קעליק אךבאר׳ן לפנינזהיה כשזרש היוצא מארץ ציה כי איני‬
‫חלפני! ‪ P‬כי לא יערבו אל לנס לשאול שאלות ״קונס כצדיק החתחשא‬
‫יינק לי אין לו מיס כיייינק והוא כי עני הוא ועל כן בעזל' הזה לא תז^<י‬
‫לפני הקב ה כבן לפני אביו וזהו אומרו וגבה מאד מתלאכי השרת שהוא‬
‫>ז ולא הדר ונראהו לפי מראה עיננו כי תסך ״שחול ‪ 5‬״ס‪,‬דין תיאיז‬ ‫־־ ־ ״ ץ‬ ‫הה שכתבנו נחזית ״א‪ -‬א״ ״‪, . . 1‬‬

‫‪'> ft‬״‬
‫'־'א‬
‫ל־פ ״‪ 7‬־’‬
‫>לאו ’'‬
‫■׳'‪ ”.‬׳ ;‬
‫‪,‬א‬ ‫־ק‪-‬ד־״ ’‘‬
‫בש‬
‫‪ yj‬ןג‪1‬‬ ‫ה>ימ ש‪1' ,‬י‪:.‬של ו״״ד״‪” ” °‬‬
‫עץז‪/‬י^‬
‫גיורה'לא נלכד געיכעו היה נטה ל׳אגס בעעיעצחר חחגחסילח^‬
‫"•י״ •‪,7‬י'יי־^‬
‫™'‬‫י״>‪«’7‬״ ״‬
‫נע‬ ‫י ‪fftfp‬״'^ ״ ‪< r‬־״‬ ‫‪tL‬‬ ‫אלא ז״ם »ל‬ ‫»לא פיישז ייי־ נולד^‬
‫והכל הילך אל חקיס א' לפי מה שחשבתי לרכס כמדובר* ונחזור אל התכת‬
‫הקומזק וחדלאישיס כו׳ לומר כי צדיק זה לרוב חסידותו היה ני‪-‬ים‬
‫מתונים שהוא שאומר הוא ית׳ אלבנו יתידו‪ ,‬ישראל הנה ישכיל ויצלית‬
‫כטיניי ילא בלבד בקיותו בין אישו' שרואה|מצחו בין אנשי מעלה ומחזיק‬
‫שודיבד עילמז׳ ומהיכן זכה‪.‬לכל זקהלא הוא מל כי כאשר שממו עליך‬
‫איםי®‬ ‫בהיותזחדל זסשולל‬
‫זמשזצצחים‪-‬‬ ‫עצמולנביה־ בעיניו‬
‫בעימו גפרכס ־‪ :‬ירקק נבזה גם בהיותו חלל‬ ‫עצמו צנביה‬
‫וידוע ;״‪ ■■J‬יי‬
‫חוליוקזא‬ ‫חכחובות וידוע‬
‫חיש חכאובות‬
‫והוח איש‬ ‫ועס »‪.‬חסי‪7‬וי‪1‬‬
‫כלחסיממוהזא‬ ‫שהיא בינו לעצמו״ ועס‬ ‫כלהדנייס‬ ‫הרעים שבשני י־מוסרי׳ ר ‪, p,3 ,‬ס‬
‫זיסגעליחילי‬
‫ל'‬ ‫״ ״נ ש לי ״ו‬‫‪ U‬רגליו‬
‫והולןעל‬
‫מכאובות״ ״ ‪, ( ,‬‬ ‫יש‪ -‬ש ד‬
‫בעלע ל ״ ^‪ ,‬״‬ ‫חולאים‪ -‬ם‬
‫מינינ ־ ח‪ ! .‬א‬ ‫שט‬
‫נ׳ ״ ■‬ ‫ישש ־‬
‫כיי י‬
‫כ‬ ‫איי ז‬
‫—*‪ -‬א^ י» יבעאאמ״ א‬
‫— י׳'־ « י‬
‫יכאב ל ‪ , ,‬־‬
‫‪,,,,.M‬‬ ‫אן לא‬‫״‪ ,‬אן‬
‫ערס ־דוי‬ ‫מטתושעל‬
‫״‪ ,,‬ל‪,,‬‬ ‫עלא ־ ל‬
‫מדוכא״ ־‬
‫שקו׳ש ־‪ ; .‬״‬ ‫קדחת^‪ .‬ש‬
‫בשחפת או ^ ^‬ ‫״^'־ש’»‪.‬יאש ‪ 7‬״ ״‪ .‬עי ץ‪,‬נ ■־־ ? ש ש ״ ש ^ ^ ש ״ א ^‬
‫יקיא ילוע חולי שנכנע מחמת החולי כד״א ויודע ‪- 3‬ס את אנשי סיכייג‬ ‫מחמת ריבוי הייסורין ופל פי דרכו כיון לוח׳ כי מק שנשמת מדא‪-‬ו ‪. ^,5‬‬
‫או יהיה ידוע חולי כי בני אדם סנאי׳ עליה׳ חלאיס ‪ ,j,p^ppp‬א׳ ומתרפא‬
‫מאיש המביס ב‪ 1‬אשר לא יראה צלש ‪1‬הים אשר בפניו כי אם בסר ועורוכן‬
‫מחני ופעם חולי אחר ונרפא גס מזה וכן שלישי או רביעי ויש אשר יס‬ ‫י‬
‫שעור‬ ‫‪______L‬‬
‫הרואה‪,‬אלהרוחנית_*או‬ ‫‪,.‬״׳‬
‫^יר> אך לא חחצוית׳‬
‫וזידו אדם‬
‫מואר! מבני‬ ‫ממחיז‬
‫משמת תוארו‬
‫לי חוצי א התדכאו והוא תמיד עמו ‪!1‬ה קפה חהךאש‪, .,‬עליו יאח׳ וידוע‬
‫התיבות חשתת מה שהוא מאיש אן לא מה שה‪1‬א חהקב״ה שהוא צלס אלהיס‬
‫אי ’ 'יוה‪,‬חולי א לא יחוש מקנו זולת יתד חולאים הבח־ס וחולפים ואחי‬ ‫‪ 1‬ק תוארו מנזה שהוא מנני אדם לא מה שהוא מלמעלה וכאשר ארבע‬
‫פני ייציאות התולאי' נוסדו יחד‪ .‬על האיש הזה עס היותו נבזה בעיני'‬ ‫ימלותיי היי לו מתחת‪,‬ייסוריו ק ע י הויסורין יזה גויס רבים שנונות‬
‫^ יאייי כי נאות! הכניעתו אשד לפי האחת אין ההשתל פנים מצי‬ ‫וה יוה יז נצחם הוא דחם שיהיו לפניוכפיזמים וכ׳׳כ‬
‫מצח רקעלמקהדוראךהואמקגלכאלו ההסתר פכים הוא מ ח נו תי‬ ‫אגייס כי עליו יקפצו מלכים פיהם שיאת״ מהמדבר מגדו^‬
‫מ חו נעונו וזהו אומיז וכמסתר פניס ממנו שהוא כאלו המסתר פנים‬ ‫שנספיק‬ ‫ע ‪,‬ס ש חתיגחה נדבר‬ ‫‪1‬‬
‫סלהעוני הואממנועלעזנותיו יזהלרובצדקתו ועניתניתוחושבשהוא‬ ‫פ ‪ 0,‬מלדגי עליודביי גיולמווהוא בראזתסכי‬
‫אשר לא סיפר להס ראו כי׳ שהיא כי במה נביאות שנוגעי׳'אליהם הנאחרו׳‬
‫אגחני‬ ‫ועודנו נבזה בעיני עצמו ולא חשבנוהו גם‬ ‫רשע במזני לוקס‬
‫‪ i U J v‬י^׳ו ' ‪» WJ w n ^ ^ u t‬־•׳י ‪k.‬‬ ‫‪ _ .‬ן‪ -‬׳‪-‬י‪r• --.‬‬ ‫‪•nVt‬‬ ‫ע י הנביאים מאשי תבא עליהם ולא סופר‪ ,‬להסכי הנביאים מתנבאים‬
‫וצפי האמת ההסתר פנים לא היה ממנו רק מהעם כי אכן מאפר למדני‬
‫וכותטס ובלתי מספרים אל האומה פצתה כי אם ששמעו הלבד בהמשך‬
‫ממאמרו ית בפשיקיס הקודחים השכלנו כי אנן חליינו הוא נשא כו' יאח‬ ‫הזחן עתה ראו בפירוש כעשה על ידו וכן אשר לא שמעו כלל חהדבריס‬
‫הזאכליחדכי הואחפצחוחפץ לנושאסכענין רבי אלטזר ברבי שמעון‬
‫העתידים ‪-‬יעשית על יח התבוננו שהוא כי דברים נוראים שנעשו על‬
‫שהיה אומר בוא! אחי בואו דעי וכאשר נחוסף על החולי גס מכאוביה‬
‫ידו אשר לא שמעו החלכי ההס בראותס‪,‬א‪1‬תס נמשי׳ מל ייו היו חתבונצי* ‪.‬‬
‫סבלם ולא אחר כדברי האומר לא הס ולא שכרם ואנחנו חשבנוהו סל^‬
‫בדבר אס הוא נאש׳ נראה לעיניה׳ אם אין כי לחב תמיהתם היו כבלתי‬
‫היה נוטלם מפצמ‪ 1‬רק־ נגוע מוכה אלהי׳ הוא חדת הדין בדין על עונותיו‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ^‬ ‫מאחיניס ומתבוננים כחסתפקיס אס‬
‫לא מאהבה כי אלעזר פי שמעון זאמרנגועעל היותו יד‪,‬עח‪,‬ל>ומ‪,‬כ^‬ ‫^ ״א‬ ‫יתנרן הנה אץ לתמוה על התביננס‬
‫לומר כי מה פעל •היותו ידוע חוליגס היה איש מכא‪.‬בות הואכיכי'‬ ‫פגמית גדיצותכבצתי•‬ ‫י‬ ‫•‬
‫כגוטעי׳ינגעיבניאלסהסכחותהטוחאההנפ שיםע״יאתרמהמרץ‬ ‫‪. ,‬‬ ‫□ י האיזץ לשחזעתנו שהשמיענו מ?‬
‫פעליה נגעי® גאים וח חכפלשלאשבמעונוהכהוק׳בעצמווהיהידפ•‬ ‫קדבדס שלא שחעו־הס כי הס דברי׳ ־ נ‪,‬דא‪,‬ס ‪J‬‬
‫א״היס ולא שהיה ט א ח ק בם מאהבה מאת‪:‬ה ני אס ״‪ p‬״ ‪ p‬חדת הלז‬ ‫^>‬ ‫כל שומע יפלא‪^^1‬‬
‫ומה שהוא נבזה את כ־ בעיניו כאומרו איש חכאובית כו׳ננזה ה‪,‬א מחסת‬ ‫ג ס שיי ^‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬
‫ומעינהולאכןהי®‬
‫‪I‬‬ ‫י‪' -‬‬ ‫וזהונגוע חיכה אלהיס‬ ‫גסהואחעינה י י ׳ • !‬
‫י • • '׳ • ״׳ •‬ ‫מניות כי‬ ‫ל ״' אוטתספל‪,‬‬ ‫יא‬ ‫^ ‪,.° 1 . .‬‬
‫חי נגלתה לכל כאשר על מלן המשיח * כלל הדברים כי כל זה השיגה ידו‬
‫י ק מה שהוא ידוע חולי הוא ני הוא מחולל חפשעעזטלהן היהידיט‬ ‫על יד ‪ rp i‬סובלו ייסויין על ישראל שהם ייסורקסל אהבהכמדונר‪■:‬‬
‫חילי ומה שגס לו מכא‪131‬ת הוא שהוא מלוכה חסונותינו שהוא נג!פ ט‬
‫) ‪ ^ p‬כיונק לפניו נו הנהיזעסוקזהזהלאה הכת־בי׳ מוייס באצבע‪.‬‬
‫הפשעים‪ ,‬שלנו חיכה טל המונות ומה שהוא מעונה בדלת! !על כן הו‬
‫כי דברי הנביא המה‪ .‬כמוכיח ותלמד יפת את הפס או דברי‬
‫נגר‬
‫ה‪^ -.‬‬‫שהוא‬
‫אחרר ש‬‫״ל‪3 ,,‬כי‪ ,‬ח ח‬
‫הוא ע י‪,‬‬
‫שלוחנו הוא‬
‫חוסר של‪,‬מ״‬
‫כי מ‪,‬סי‬ ‫הוא כי‬‫נבוה היא‬ ‫מיקר היות ו‬
‫מיותונבזה‬ ‫״י קי‬ ‫־‬ ‫העם ולא לכרמית׳ והוא מ או תי ״ ״ א ״‬
‫חחיצל מפשעינו ומדוכה מטונותינו הני עליין כל ! ‪ j‬כוא לחג‪,‬ע מחני‬ ‫ז חרתה ונחתלהו כי אינן‬
‫ייסוריו‬
 ‫נ ה‬ ‫ה עו ב או ת‬ ‫מ ר או ת‬ ‫י ש עי ה נ ג‬
‫הצדיק מטיב לדורו בחיים י‪n‬י‪p‬ז סח^ייס הי^׳נש^ כי ‪6‬ם גס בק‪1‬ת» לי‬ ‫ל״יהיה לנו פ^זס וטונה קניינית צרין ייסורין אחרי׳ ם?ןא‬
‫’העצר וחחספט ל»קח חן כעולם לכפר על כדור אחר עתה הנה על זאת‬ ‫היות! ג״כ ^עונס גילית על ק עתה חוסר סלזחינו עליו שהו׳ חוסר נוסף‬
‫‘יתחחן לבב אנוש ליחר הצאביסורין טיסנ‪1‬ל הצדיק נתייו הלא לא יבצר‬ ‫מ י שיהיה לט שליס יטינה הוא חהשהוא עליו עתה כי לסלק רעה‬
‫שהוא נהנה חחקיס אחר לפחות בתורה וחצות םהואחקייםאןבחות‪1‬‬ ‫ץשדנו בפשעיני ופימתינו שלא תבא■ מליט רעה ‪ .‬הדה כנר בחבוראו‬
‫שיחות בעד כדור ויחנע מחנו ‪31D‬‬
‫כטולס כזה וגס טובהעולם־ הבא‬ ‫נרפא־לנו; &'ו ‪3‬צאןת^>גו<ןיע לררכ‪ 1‬פ ^‬
‫שיחנע חתודה וחצית לו״א וירון אלן‬ ‫‪ ; :‬ע שן הו אנ ענ ד ־ז‬ ‫^‪np‬‬ ‫או סיעירהנתז׳אסחליינונםאכ‪,‬׳‬
‫רשעים קברו כו׳לוחר הכה' אניח לן‬ ‫ום־־הל‪/‬לךי^י‬ ‫’ חספיק להעביר רעה‬
‫ראיה קרבן של*כל הנביאים וחבחר‬ ‫•ייעליגו אךלא לשיהיה ג'׳כ לנו‪ .‬שלום‬
‫שבכל הנבואי־ ססגל־ בשביל הדור‬ ‫שפם‬
‫‪.‬מעצדוממ ‪: •.‬־‬
‫'‬ ‫גזזיהנא^סהו^אי•’•‪t- 3‬קחפיו‬
‫‪.. /,T‬‬‫•‪•.•;,•.‬ד‪....‬‬
‫‪.......T‬‬ ‫‪-(V‬‬
‫‪....‬‬
‫‪;I‬‬ ‫זטזגל אך הנה יש לנו פלוס וטובה‬
‫צ"ע‪S‬גם■' איחרי׳ חותו שהוא י‪ 1‬תד‬ ‫נס ק הלא הוא כי הנה • כבר חאז‬
‫חהנלקח־בטון הדור כי הוא נאן את‬ ‫^יא חייילל חפשעינו וחאז חלו‬
‫^ ך ת ל ־ ך ש עינ ם ק ^ייו‬ ‫מ פ ש ע‪ ! ; .‬מי ^נג ע ל מו‬
‫רשעיס קברו הוא חלע׳׳ה כחז״ל‬ ‫עליז חכאוגות‪ .‬הוא כבר; קדוכא‬
‫שנקב בא״ל'עסקתי חדב׳שהיו רשע^*‬ ‫^ שי רן מ היו‬ ‫ייפיניתיני‪1 . ..‬חה שתתחידיס עליו‬
‫בלתי זוכים לבא לעולם הבא לולא‬ ‫□רמה בפיו;‪ :‬וין^ה ה^ץ דן או ‪■ !?p n‬אס־־לד‬ ‫הלריתהוא^כי חוסר שלומינו עליו‬
‫נצטער; לזשצ;'ליק‪3‬ר אצלם׳ בחוצה‬ ‫ר‬ ‫ילשייטנלנו כי לסילוק הרעהכ‪3‬‬
‫לארץ לבביאסעחוולא נאשם עלחה‬
‫^^ולר^סץרע;^ייף‪ ; ,‬מי ט וחפץ‬
‫בחבורתו חאז נרפא לנו■ ‪. :‬‬
‫'שנפו;■ איחר! רשעיס על דונ־ החיצר‬ ‫ידז^־ז ‪}3‬דוןצלח ‪ : :‬מ ^ ס ר ־ ו נ פ ש ו‪ ! .‬ר א מ י ^ מ נ‬ ‫כצאן תעינו כו׳ דרך‬
‫החתיס־על עזן קיגליס ט זה הוא על‬ ‫^ ^י ^ ר בי טו עונ ת ם ־ דזו א‬ ‫‪ ,‬הצאן שהכל הולכיס‬ ‫‪. ,‬‬
‫דרךשפירשו ז״לואת פושעי'נחנה‬ ‫היזרהחשכיכית אם התשטכי׳תזעהי‬
‫שנחנה אס חתי חדבר ולא את^ אנו‬
‫‪0‬‬ ‫עצומ‬ ‫‪7‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫^\‬
‫לולס תיעיס אתריו ‪ .‬חחחת האחדות‬
‫בלבדכי ‪ 06‬גם ■נקברי בחדבך אשר‬ ‫יח^כ];ש'^ל \ל]הת ^ ש ה ה ע ר ה ל מו ת‬ ‫^תאתרס ז״ל כד רגיו רעיא טל טנא‬
‫פ שעים נ מנ ה ו הו א ח ט א ^־רבי ם נ ^ א ולפשעיב! ‪ ,‬סם הוא קרח שהיה■ 'פטיי'‬ ‫‪,‬לעדא סחיתא נחצא כי‬
‫הוא עם כל כחתיס בשבילו האומדים‬ ‫;‬ ‫• ’־׳ '”י י ' י‬ ‫־־'‬ ‫* י־ ׳‘■ ‪ v -‬״ ז״‬ ‫איי בלבד תועה ואחדות השאר‬
‫• ‪ ' \ ’ ■ .‬־ אתסהחימס אתעסה׳ ־ שנתןחשה‬ ‫'‬ ‫‘י ‪/‬‬ ‫עתגלס אתריו אחר חי יתן והיה פן‬
‫קברו אתם כלו'טזדבר ההואלהניא'‬ ‫נד* רגי ״‪:,‬״;‬ ‫׳‪ .‬־‪-‬״^־ז׳ ־ ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. - ..‬‬ ‫^‬
‫ואחדו'‪ ;.‬השאר‬ ‫א' ‪.‬‬
‫התועה‬
‫יזתשילס אתריו כי אחדות אפ^־ לרעה הוא טוב מ^׳א־ מבור עצבים‪ . ,‬גס כחה טחו לעולם ‪ .‬הבא כנודע כ׳י גס קרח־וחותיו הם החתים בשבילו‬
‫אן אנו בשני הדברים היה השינוי לרעה כי בצא(התועה* היה אחד ; • כלס יעלו עחונמ״ם ז״לסע״י תפלת חנה שאמרה חוריד סאול ויעל מזר‬
‫יאנחנו היו התועי׳ רבים ןןט גלנו כצאן תעיגו ושם היה הטעות המלל י שישוב קרח!יעלה ח^‪/‬זל וכיש חן>ןין? ?־‪ipH‬׳ אתו עם כל דיר החדבר וזהו‬
‫נתשן חאחדות נאנחנו כיה ע״י סירול כי איש לדרכו פנינו שהטעות היה ‪ -‬ד •‪.‬וימן כו' ואת עשיר‪ .‬בחותיו הלוחר דאו נאאשד'בירע שכאן את רפעיס‬
‫מלל ולא נחסך חאחדות כי אם מפירוד שאם היה באחדות לאי גדלה * י • קברויהזא נמ־׳יפה שכקכרבתצה לארן־ ל^ביאם עחזולא בלבד עס דור‬
‫מתדבר להביאם ני אס גס את עסיל עם מותח להביאם על לא חמס סשה‬ ‫אשחתתו כי חבור‪ .‬עצבים אפרי' הנק לו וראו נא חםדוית' כי אתר שתעינו‬
‫ט‪:‬־ור המדבר לישאד עחהם ולא חרחה בפיו באיח ואם בריאה יביא ה' כו'‬ ‫בפירוד היה לו ללקית בדרן נפרד שהוא י לכל אחד ואתל כי כל א’ בעזכו‬
‫לומר חלילה אולי חטא כלור החדנר או בחה שנוציא חפיו־ על דבר קרת‬ ‫הנפרד בורא קטיגור אחד הפוגע בז לייסרו וה'לא־ הביט בזה כי אס׳‬
‫כי אס שקבל צער הקבר בח״ל להיטיב להם־ וזהו על לא חמס עשה וכ ‪1‬‬ ‫בללאותנוגאחד ותשב עזן כולנו יחד)הפגיע אתהעון ההוא בצדיק זה‬
‫והלא׳תאח׳ לחה זה שתים יעשה הזא ית' עם צדיק זה שידכאנו ויחליאנו‬ ‫יזהו הפגיע בז את עוןכולכר ובוה הספיק הצדיק נסבול את הכל חש"כ‬
‫בחייו בעון הדור ואחריתו י^ןח חהעולס בעוגיתס ליי ואין הב׳ה חש פ(‬ ‫־‬ ‫אס היה נחשב עון כל אחד בפני עצתו ‪ :‬׳ ‪.‬־ '‬
‫יקין ויאשם לז״א תדע כי הנה אשר ה׳ חפן דכאו התלי בעזן הדור זאיו׳כ‬ ‫נ ג ש והוא נענה כו׳הנה בב ר א״ר ז״ל יש הגשה לתפלה שג' ויגש &יהז‬
‫אס תשים בשביל אשם הד‪1‬ר נפשו ל״ות בעזן הדור שנפשו תשים מצחה‬ ‫אתר כי חחסיחתו כיה כי מס שתפלתו נשמעת לפני קונו לא׳‬
‫לאשם הדור לא יחום כי מצר אתך יסחח כי על כן ייטי׳לו הוא ית׳ בדברי'‬ ‫היה חתפלל להסיר רעתו חעליו ולא אוחרצר ליעל‪ .‬ייסורי כענין אחורי‬
‫וגס יעסוק ־בתורה וחצות ויצליח שהוא‬ ‫אחרים כי יראה ורע יארוך‬ ‫הן ולא שכרן כענין רבה שעס שהוא‪ :‬ורב חסדא רבנן חסידי קרתצלי׳‬
‫ט ייסורין שלאהבה שהם הבאים להגץ׳טל הדוד אץ בהם ביטול תורה‬ ‫יאתי חיטרא וחר מצלי ואתי ח;טרא ועכ״ז אפ^יג דבבי רבה שיתין תיכלי'‬
‫ו‪ 1‬הווחפן ה׳בידו יצליח נמצא נהנה בעולם הוה ולעולם הבא * חוסיף הוא‬ ‫מילא היה מצלי להסיר ייסוריו עם שתפלתו נשמעת להמטיר כן את' הנהי‬
‫ית' מל דברי הנביא ואו' חעמל נפשו יראה כו' והוא חאמרם ז״ל על פסוק‬ ‫יי^ליק הלי כל כן הייתה תפלתו נשחעת שבהיותו נגש לתפלה מיד והוא־‬
‫ותשחק ליום'אחרון ט מ ת סילוק הצדיק מראיין לוחתןשנרו ונססס‬ ‫נענה חהב״ה ולא יפתח פיו שחבלי פתוח פיו הוא נענה כערין טרם יקראוי‬
‫שבעה והם ישכים והוא חה שכתבנו בחקומו כי נפש לצדיק קשה ]עליה‬ ‫יאני אענה זעס כל זה בהיותו בצרת גופו כצאן לטכת ‪ -‬יובל וגם בצרת■‬
‫חה שאיני יותר בפה״ז לסגל תור' זחצזתיותר* והגוף קשה שהולן להתרקב‬ ‫^>כסי' כיחל לפני גוזזיה נאלחה כן הוא סובל ולא יפתח פיו לבקש על^‬
‫בקבר ע״כחראה הוא ית' חס שהנפש שבעה בכל חה שעשה וזהו נפשם‬ ‫יייזל מייסוריו להשירם מעליו או לותר לא הם ולא שכרם וזהו ולא יפתת‬
‫שבעה והחומר חמה שנהנה נשאר נישן זזהו והס יסניס ובזה יאמר אל‬ ‫פיו כי הוא שחח בייסוריו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫יקון בעל נפש ואת על חותו בעין הדור באחור כי ליה חפן לחיות יותר‬ ‫וחחשפט נו׳ אתר הנה עודנו חי היה מגין עתה שמת מעוצר‬ ‫‪W‬‬
‫להשביע עצמו מזכיות כי הלא חעחל נפשו אשר עד חותו־ עמלה יראה‬ ‫כויכי חחחתתצור גשחי’ העתיד לבא ומפאת חשפט העתיד‬ ‫־‪,‬‬
‫בסילוקו חמה שישבע על כן בדעתו ורצונו אני חייען שיצדיק חי שהוא‬ ‫״קיי לי^גין והנה בהגינז חפני הרעה והדור בלתי סב מעונושהיה‪.‬‬
‫צדיק שהוא עבדי לרבים וסענפותם הוא יסבול כי לכן אחלק לו ברבים‬ ‫^'י® העוצר זחשפט יקרם כעובדא דחלרש הנעלם דרבי אחא בכפר‬
‫שיטול חלק בע״ה ברבים שזכו על ידו טל זכית היסורין ועל שאח״כ חת‬ ‫^'י^אשהגץ על המגפה ואחרו לו מן השמים כי חה הועיל שהעון היה ׳‬
‫על עונות הדור על כן ואת עצומי' האבות זדוחיהם יחלק שלל תחת אשל‬ ‫על העם והוצרן להשיבם בתשובה ולעשות שיהיו עמלים בתורה‬
‫הערה לחות נפשו בעד ישר וגס וה תחת אשי את פושעים נחנה שבסובלו‬ ‫כן יאחר ואת דורו חי יתן יבא חי ישוחח וידבר להם כי נגזר הדור׳‬
‫היםורץ היו אוחריס העם שהיה חולהאלהים על פשעיו וחונים א‪ 1‬תו‬ ‫חיים על העון סהגין כצדיק על כי הם לא שבו מחנו והטעם הוא'‬
‫בכלל פושעים וידע וסבל וחטא וה סל רבים נשא ולא חשש לכעוס עליהם‬ ‫מי כה חפשע העס היה צדיק זה נגוע נוי אן מעתה חפשע עתי יהיה'‬
‫ואדרבא לפושעים שהוא כי בשביל הפושעים האוחדיס זה * בפשיעה ולא‬ ‫^ מ נמו בעצמם כי אין חי שיוכה על פשעיהם ואפשר בחה ״ שאחר פשע‬
‫בשגגה מולתם היה זה מפגיע זחתפלל בעדם את הקב'ה * ^ ‪ Vi‬שעול‬ ‫על פשע אומרם כי בעוני מת ובלתי שובם חאשחות על מותו נ׳‬
‫הכתוב כי כחייו מ״י מה שרואה לעומת ייסוריו יראה זרע כו ע כגדטתז‬ ‫״ י ‪ /‬ן את רשעי כו גס פסוקים&ו כלם מקשה וקשים להלום גס שלא‬
‫צדיק זה שהוא עבדי את הרבים וכל עונותם היא‬ ‫_‬ ‫^‬
‫יצדיק‬ ‫כלוחר ברצונו‬ ‫נזכיר הערותיהם והכה ‪' n‬ל בשני חקומות ראיתי דרשו פסוק‬ ‫!‬
‫ינזבזל ולא יקפיד כלו׳ אן לסבול צער אחרי חות בשביל אחרים הלא נחו‬ ‫לו בדגים מל חשה רע״ה גלל חדרש לפי ־ דרכו ניצקוט חיהא‬
‫״טו ידני אותו הכתוב והבוחר דרכם ז״ל חל עליו חוגת ביאור איזה י זר נחשב ו‪6‬״כ איפה לחה מרע״ה סנל בשניל מתי מדבר לתת את רשעים‬
‫קרבו בח״ל אן אינו קושי כילקעלצערזזהארכה‪.‬שכח ט ל ק אחלק‬ ‫יש לפסוק ההואשידבר בחשה עם הקזדמי׳ ועלכןחשבתילחשפט‬
‫לו ברגים שכל זכות הרניס תלן! עלע וזולת זכותו חלק כחלק אחלק לו‬ ‫ס הקזזמיס עליו ירברו ואומרה כי הנה אחר אוחרו• כי לא נלגד‬
‫גכג‬
 ‫מראות הצובאות‬ ‫נד‬ ‫י׳ש?גיה‬
‫היזהנשארי'‪1‬ןמתהוזכזט ידהגהיסוסמה מ‪5‬ניגע‪1‬לר‪.‬והפלשיו‬ ‫גכ‪ 5‬מותם שעושי' ה מי' וגם עס כ‪ 5‬עצומים הס ר^שי הלורית וחכחיהס‬
‫וה הוא קידם התרבן והיא בשורה על סיף כגלות האחדקעלכןאחי‬ ‫התורס בכל לול וחד יחלק סלל עם כל שכרם עקהס זלהיית כי‬
‫הלא אחדו ה ואין בו ספק וזהו אחר ה' ‪:‬‬ ‫וה הוא מעור מופלג אל תתמהו כי הלא אלחלא הוא לא באו לעולם כי‬
‫מקום אהלן כז׳שבקרקע ירוסליס שיש בה כח רוחניות‬ ‫הלא הוא העדה למות מ שוני סס נפשו בכפו עליהם לומר אם תסא‬
‫•‬ ‫‪UJ‬‬ ‫‪J‬‬ ‫;•‬ ‫‪1‬‬‫׳‬
‫חהנשפעבהלהתרחג כחז׳לשיא״י‬ ‫‪vj‬‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫יושאתסואסאיןחחניגא כו' שאחר‬
‫פצחי לההואית' האריכי הרתיבי י‬
‫קבלי‬ ‫ילדה‬ ‫א‬ ‫‪S‬‬
‫‪. . J 1T/T . , J-. T‬״ ‪ :‬־‬
‫על}רה‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫‪Cap.‬‬ ‫‪sr‬‬
‫‪T^TT‬‬
‫ד‬ ‫ג‬ ‫שהיה חצי! למות במקוחס וגס הוא‬
‫פהואני ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אוכלוסין ושמא תאחרי אם אתלחג‬ ‫נשבילםאתפושעיסנחנה‬
‫אצא מכנגד הקדושה המכוונת‬
‫“‬ ‫פי‬ ‫הלה‬ ‫“‬ ‫לא‬ ‫וצהלי‬ ‫רנה‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,‬‬
‫לשחור‬ ‫מאנתם‬ ‫אחר אלה־ם על אנה‬
‫ל‪.‬חעלה נגד יר\ש‪ 1‬ס ויהיה העודף‬ ‫^‪ ^ ,‬ה א מ רי הו ך‪: .‬‬ ‫מציתי חקותי ותודותי שכלל את משה‬
‫נגד מה סהוא נגל ת״ל למפלי!‬ ‫עסחתללי שבתות כמו מאחדון״ל‪ .‬דזרקיבי'^רןום א ^ ף‪.‬ויריבות משפנורתיןז‪ 1‬טו‬
‫ואיני דוחיכי ע"כ מלאכי'שלו<הו באי^‬ ‫נמא לאמריאינשי בהדי הוצא ■קי‬
‫כימיתחףוי‪.‬תןדת!^"וזז‪-‬לו ‪:‬‬ ‫הצדיק‬ ‫ברבא שאגב הלשעיס תתגנה‬
‫לא יצאו ח״ל לו״א ויריעו' משכנותיו‬
‫ימו שהוא כי למעלה יש שתי משכנות‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫״‬ ‫ם‬ ‫ף‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫;‬ ‫‪7‬‬‫ך‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫^‬ ‫וי‬ ‫ן‬ ‫מי‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫קי‬ ‫'‬ ‫»‬ ‫כלומר‬ ‫ה יאמר ואת פושעים‪ ,‬נחנה‬
‫כמפורש במדבר רגה כי יש ג״ר‪v‬של‬ ‫נש^ותיושיבו■‪ :‬א^“־תיראי כי־לא תבשי ואל־‬ ‫עליהם‬ ‫נפשו‬ ‫י ולא הקפיד כי היה סם‬
‫אעודלאש^א משא יביס נשא ^‪.‬‬
‫‪J’pj‬‬ ‫ממלה‪1‬י‪ 0‬משק‬ ‫אמ' לו הוא יתב' לן רד מ מגדולתן§ ׳הב^ם’ יני־^א ת ח‪0‬יריכ> כ^'ךן‬
‫שט־׳\ו׳‪-‬ןה > ״ יל ע‬
‫‪^ ' %i u‬‬
‫•״ק ממ י‬ ‫• ‪•X i - ' J‬‬ ‫;‬ ‫‪ :‬־^ ‪ J .‬׳‬ ‫ע‪ 5‬חסא ישראל ואעס״י ק לפושעים‪J i m • .‬‬
‫מםכןסמשיישר& ביזדבר ונייה ס‪3‬ובו^ ‪.‬‬ ‫איםגות^ף לא תזבדי^עוד ‪ :‬כי ‪. .‬‬
‫הלא כנגד בית עולמים ולהיות כי‬ ‫נשא‪ .,‬עש!ןז!הוה *>כאות שסו וגאלך' קדוש ישר^ר‬ ‫יפגיע שבכל חקיס שהיו פושעי' היה‬
‫מתעלל בעדם חהוחעא י בין‬
‫מציאותם בתקו׳ הקדוש' לחפלה איני‬
‫‪:‬ולפזפעיס יפגיע‬
‫‪ fe‬תשנעי ייושלס סל מעה מ^ ר חג‬
‫לקבל אוכלוסין כי הלא גם יריפוא‬ ‫כי‬ ‫נשריכש‬ ‫לאשרת‬ ‫רתךוח‪.‬קךאןייהויה‬ ‫‪3‬‬ ‫נ?צי‬ ‫מקרה כו'ראוי להעיר כי‬ ‫דני‬
‫‪.‬‬ ‫הלא מקיא מלא הנניא‬
‫משכניתין העליונים יטו לכן גם איג‬ ‫לבל כי מלה גס יללה ציין את בניה‪ .‬תמאס א ס ראל־־־יזי‪/‬יף ‪ :.‬כר‪5‬ע כ־ןטן‪ 7.‬ןזבמיןז‬
‫אלתחשכי מידאתן פן תצא יייו‬ ‫גסנדאה בחוש שילדה ועוז שהל״ל כי!' וב;רסמיסץ‪1‬לים אקןצןי ‪ ^ :‬צ ף‪ .‬ק צ ף הסתרתי‬
‫לננדיותן כי גס הס יטו‪,‬שיהיה האור‬
‫החיפף כשיעור הרחב המקים לחם!‬ ‫נאלך‬ ‫דבי׳בני פקיה דנני יולדה ולא בני‪ .‬פס ת ע ס?ף יכססד עולם רח^תיף אסר‬
‫שוחחה מבני בעולה* ועוד שאס היא‬
‫ולהיות כי מיתרי האהל דרכם היא‬ ‫לי ^?שר ג ש ^ תי מעבד‬ ‫; ?י*” ^ לח‬ ‫שקרה ידוע שלא ילדה' ואס הוא שמה‬
‫להייתיוצא*' מקצות האהלוחוצ!‬
‫הרבה ע׳׳כ אח׳האריכי מיתריןולהנין‬
‫ן‪1‬ור ?נל־הארץ כן גשנעתימרןצוהקןלייוד‬ ‫שקוראה פקדה הוא נבח־נת מס‪.‬‬
‫שלא ילדה למה אחרלש ןדת‪ ,‬ק ומקק‬
‫ג לני נזכירה ‪jp‬״ ‪ j‬ןןןא אומים‬ ‫• ‪ ,‬לקהזףמ^מוישו‪-‬ודד׳נבעוו־ת‬ ‫לתקנו * ועוד שאומרו פצחי רנה‬
‫סהמקי ס עונג שבת בםעו‪ '7‬שלים*א‬ ‫^^א ימוש וברית ש^ומי‬ ‫כו' נ‪b ,‬ל אות' רני עקרה לא ילדה‬
‫שנותנים לו נחלה דלא חצרי׳ כי יה‬ ‫היא* ועוז כי הל״ל ראשונה לא תלה‬ ‫‪.‬‬
‫כל העולם שהיא לחלת ועקב ואין‬ ‫לא‬
‫‪.................‬‬
‫ח"כ לא ילדה י ועול סז׳לל לא ילית לא חלת ״ אך יאמר כמפל אשה ^‬
‫יתכן יהיה כל העולם לאלו ולא לוולחס וגס מה נכשך אס יהיועמים‬
‫שהיתה עקדה מושר שנים או יותר ואחרי ק יללה בנים רבי׳ ומהם מתו‪,‬‬
‫בעולם גס וה לא יהיה לו כל העולם ואס אינם גס לכולם יהיה אך היא‬
‫הםנשבוית^־האשה ב מ מילדיהומאיסה עלכןאמיהבמרנפפה ^‬
‫כי למיוחדים יהיה התפשטות הרוחכיוח העליון שלעוחת ירושלם ואיז‬
‫©אי * לי כי הייתי עקרה ולא יללתי כל העשר שנים כי אולי היו לי כ>י‬
‫יסר׳ מתפשט על סוף העילם והאחרי׳ אס יצארהחקיס שידתיג אהלן יצא;‬
‫פישניס מאשר היו עתה והיה באלו ובכס כלי למת ולחיות ולשבמ‬
‫מתחתלקדושהעניונהעכעלאגשי׳כאלהסישלהסכיצועותהחתפסי־״‬
‫מתחת לקדוש העליונה ע כעלאנשי'כאלה שיש להם כרצועותהתתפשמז‬ ‫י ״י ״‪,‬‬ ‫״‬ ‫ילהשאי לימיםני ‪|1‬דובניה ובאול‬
‫״ ט ש מ ה ״ ־ » ‪ ,‬ת ־ י ״ ו ה ״‪ 5‬ס ״ מ י ת‪ 6‬ט ־ י ״ ש ד ו מ ד ־ » ן י’ הי ^‬
‫נמשכות מהאהל!לין ותל ליתד פני‪,‬‬ ‫!‪- .‬‬ ‫‪5‬א באו לין בימי'ההם כי דאגתן על העדדס איננה כי כלאנחנצובאז‬

‫‪v‬׳‪ y^U»1‬חקייגזי‬ ‫ן י‬ ‫י ‪.‬‬
‫נחלת יעקג חוקם ואחצם מהשפע שלן למען יהיו כיתלו' שלא יחוטו לשלא‬
‫ירפו המתריס ומה שאמרתי האריכי מתריך שהוא חוץ לתחוחה של איז‬
‫ישראל הרבה הלא הוא על כי ימין ושמאל קפרוצי םז‪ 1‬א לדר‪1‬מה‪0‬ל איץ‬
‫ישראל שהיא מלבר על ס‪ 1‬ף הדרוס וסמאל שיש קצה הארץ הצפוני תהי‬
‫עדשסתפדיצי ‪1‬כ ‪.0‬למזרח ‪1‬מערב ושמא תאמרי איך אתפשט ואאר'‪1‬‬
‫מתיי יהלא בהתפמע רציעת הקדושה מיריעות המשכנו' על ס‪1‬ף העולם‬
‫™ ‪ r . 1 S “. S‬״ ‘‬ ‫‪s s s ; ;7 5‬‬
‫^‬ ‫ירושלס של חמלה מוצא נפשית ישראל כי הלא בהיות כל פורשי האזשק‬
‫נולדים וחתרביסעד בלי די הקניוקנמי פתחסיס וכסלוחים וכאלה איו‬
‫מספרלגדויס ומלכיהם לפני מלן מלן לגני ישראל נתייחסה חקור‬
‫נפשית יסיאל לעקרה מד החילו חאגרהם ואחרי ק לאט עד נא יצחק‬
‫למאת שנה של אביו נתסעי' סל אחו וההיקש גיצחק ואת״ל שנתנרן מקור‬
‫יש‪ ,‬אל וירבו מאד גרם כטק ומכס הרגו ומהם גלו ותשאר ירושלים בדד‬
‫ענ ק הי ת ה יכולה להתלונן ולומד אוי לי על העקרות הקודם אולי אם‬
‫‪ .t x‬״‬ ‫‪a‬‬ ‫״ ״‬

‫‪isi‬‬ ‫’‬ ‫‪!/‬ל‬ ‫גזראירי^‬ ‫ועין כעת ני אם על ומן הקודם ושמא תאתיי הלא אין רנה רק מחמת‬
‫הארץאמיהלאתיאימעתהפןיקדהכאשרבתתלהשמלאוא^‬ ‫שדן כך ובין כך לא חסיתי בדם אן אץ ויז‬
‫האיץבגילוליסויהיה ‪ .‬לימשלס לגושתכייגושו מאלים אשריחחיי‬ ‫סי^גנוק העדריבוי כניסינחחה בצדחה אפשי‬
‫‪ .‬״ ‪ .‬־ ‪ .‬״ ש ״ י ח ־ ״ » ‪n!f‬־‪ p,‬ס‪. 5.‬ק־־־י־‬ ‫י א " לו‬ ‫‪ ” ” 2?.‬־ ‪f‬‬
‫שכרה‪I‬לגד זה פעמים גשכיהחרנטתסהיתה ‪.. I‬י‪w,‬‬
‫כ^מנ?המ‬ ‫חרפה‪■•■*fc-t‬‬
‫כתשר ‪Mkk‬‬ ‫‪W1 0‬ל‪ ? 1^1‬ל‪ ?73‬לל!‪%^Oiw3j‬לה ורממ!‪ 1‬דז‬
‫‪1‬‬ ‫‪pppp' 3‬ל‪? 5‬‬
‫מנטחן״‪.‬הי״־־'א ת ^ טל א ת־וט ” ״ ‪ oJ‬ו־יס־י־מנו‬ ‫’ א״ ־־<«־ול» לאח הו־‪ ,‬ט^טלל־טט־ ־ ־ ־ ־‪ fov- 3‬״־־‪p‬‬
‫־ א חי ט ״י ״יי ‪-‬ןי א ל ת ־ ל ט ‪ ^ ,‬ט ־ ט ‪ -‬־ ״ י‬ ‫סל<־יי■>שאי ״ ־ ־ ־ י י ־ י מ ף ־ ץ א ־ ־ א ״‪.‬‬
‫מ י ק ט ח נ ־ נ ״ נ י ט י ע ־ן תחיד ‪ 5‬י’ חיס ט נ ״ ת עלי״יוסז״א‬ ‫»־יןהתנתהו‪,‬ה״אכ־תינאצלנ’ ג״ ק'־יי־־‪ .‬חאנד־‬
‫־י־י ת־־איטיצא ת־־חייג־ל א ת ח טיי ני ח‪ ,‬־‪ ,‬אלמניחיוי־ ‘ א’‬ ‫יא ״־־ ■־ ־ ״ י א י א־ל״י־ה‬ ‫״ *’ ״ ’ל״‬

‫י ה־י ע׳־י א מ ליי ה־ א״ ר תי־י ל א תני־י־ו א ט מ הנ מ ליו־י־יו־יי א‬
‫־ י ט א י ת׳ ה ״ ־ ־ י ע ־ ן ־ ־ י ־ ל א ת צ ס א ט ™ נ ט ־ ״ ״ ‪1. ,‬ם‪,‬לח־‬
‫''י ״ ־י ־ ־ ־ ״ ח ־י א ־נ אי ־ן ־נני ד לא י‪, 0‬נ ‪11‬וד צכסיהזצאתיים'‬
‫י־יא־ח ־' ־ > ־ ־'צלא‪,‬חש‪,1‬א א]״ ״ל‪5 },‬נא‪,‬ת ־ ל ח ח ל״ אי־ז‬
‫ס־י־יניללגאלן־״יחלאדאחו ח»א‪ 1‬מ'וילא ר צ־ ט א‪ 0‬ינ‪-‬ון איו ״‬
‫ישראל‬ ‫׳‬
‫‪ mo‬״ ־ ־ ‪ -‬ליי לן ״־־־ח״ ח •יתר חמי נחיל־ ט א ־"ל ק־־־ אי־ ציי‬
‫״” ״ ״ נית־יייא ’ ‪:‬אי'־־'־ל־יאץ‪,‬חאלא ל ”'״־־ ייני־יי־״ א‬
‫‪ 1‬ח לג|ינ לי ע ״ ־ ״י‪ .‬־ א '‪ 1‬ק א חי א ס ק ״ו ־ אי ני א ני ״ ־ ־ ט ־ »ינ‬
‫לןבח־ פ־יית ע חי־ ב‪,‬״ן חטחהסיה״א ‪,‬פייצה במיל־ ־ייייח‬
‫‪ 5‬קו‪1‬ניסלח‪ 0‬או־לא‪ 7‬פ ט א ל)־’ ימיןיוצא'ס חאז היוא‪ ; 1‬ט‪0‬וחמש‬
 ‫נו‬ ‫י׳עעיה נד ‪ jiwip‬הצובאות‬
‫אין‬
‫ספק היה בכן קמשה וכמ לחרחם וחהגשכי כאש סיכסכה אותי‬
‫ואפשר סגש עליכס הנביא דבר‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬
‫נתח' והוא כי יופי הבנק וכדודו הוא‬ ‫ל א ת מ ו ט א מ ר מ ר ה מ ה ז ה ו ה ; ע מ ה ס ע ר ה לא■‬
‫כמו שאמרו ז״ל נגחיא מל בנין‬
‫הורודוס שחי שלא יא' בניינו לא דא׳‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ כ פו ף א ב ד ף‪ ^ ,‬ע ר ת‪ -‬ף‬
‫בנין נאה מימיו ואחרו שהיה רצזף‬ ‫ב ס פי רי ם ‪ :‬ו ש מ ת י כ ד כ ד ש ^ ע ר ת י ף ו ש ע ר י ך‬
‫אככיכוחלא ומרמרא והוא כי אבני‬ ‫זמה כל זה הוא בהנח׳ שהיית אלמנה ' *לאבני א ה ד ח ו כי ל ־ ־ג בו ל ה ל א י נ י ־ ־ ח פ ץ ; ו כ ל—‬
‫כ מלא סחון אל הלבנו׳ביוקר בהר‪3‬צ ‪p‬‬
‫הוא מהודר ויפה מאל‬ ‫הרצפה‬ ‫י■' •‬
‫אן אם הלבנות אשר אצל אבני כוחלא כסמפיחרות ושקערורות אין‬
‫זווגס עולה יפה וחראיהן שפל וכעור והנה אבני קדש אין ספק״היו‬
‫מפותחות וחסוכסכית מהאש אשר סכסכתן ובנן לא יאתה להם היותם‬
‫ברצפת אבני כ!תלא אחר ס אי ת' יא ה נא כי אלבין ואתן זיר והדר‬
‫באבנ‪-‬ן עד גדריהי‪ :‬בהס הידור בהיותם ‪ ,‬באבני פון חרובצו׳ ומרוצפות‬
‫אבניך ואין_ זה כ״א שא־דרס‬
‫‪.‬‬ ‫בפין‬
‫מרביץ ‪.‬‬
‫^‬ ‫אשת נעירי׳היית לי לא יתכן כי הלא אחר אלהין כי הלוא הוא אמר שהוא ‪ ,‬יחד כבנין הורדוס וזהו הנני‬
‫ואלבינס ואל תאחר כי להעדר טובות מהנה אעשה כן כי הלא ויסדתין‬
‫בספיייס; וידוע כי הבלתי סוגית קראה הס הניתכין ביסוד כבלתי נגלה‬
‫וראה נא חשיבות‪,‬אבניך לפני כי בנגלה ברצפה אשים אבניך בפין וביסוד‬
‫כנכסה אשים ספירים החשיביס עד מאד אשר ננדקית כחושאח׳בהכות‬
‫עליהס בקורנס על הסדן ונשקעות בסדן ואינן נפגמות ושמא תאחר כי‬
‫אלה אפיס ביסוד לשיהיו שס נשמרות משליחות יד לז׳יא ראה כי לא כן‬
‫הוא כי הלוא ושמתי כדבר שמשתין שהיא אכן שארו״ל שהבהיקה כל עיר‬
‫לוד כשהראה התינוק *אותולריב״ל שלש פרסאות לחוק מהעיר תוך‬
‫המפרה ואותו אשיס בחקוסשהשמש מכה שיבהיק עד בלי די והוא מקים‬
‫מגולה מ ה לפניך כי לא אשית לג על היותם נגנבות ואל תאחר כי זס‬
‫יהיהבתון המיר אשר מצויין בני אדם אן יווצה שלא בחקוס רואים לא‬
‫יגדל הנאמנות לז״א ושערן הם שעדי ירושלס לאבני אקדח ולא יקתיס‬
‫מבחוץ ולא עוד אלא כל גבולן לאבני יופץ מחין ליישוב ואין מכלים אס‬
‫כן אמור מעיזה כי מה סארניןבפון אבניך אינו אלא שגס הס חגיבוע‬
‫לפני ואנחקס ד‬ ‫‪,‬‬
‫‪ 7 3 1‬בנין למודי ה׳ כו׳הלא אמרתי לשים כל גבילן לאבני חפן והלא‬
‫‪ .‬זה יהיה תת חרב איש ברעהו ני בזה ינצו אנשים תמיד על אבני‬
‫החפן ומה גס לרז״ל כי גדרי הפדות של כל אחד יהיה באבני חפן והלא‬
‫יהיה ריב בין אנשים לדעת בל איש ח!קו מאבני נזר המתנוססות על‬
‫אדמתו וה יאתר זה חלקי וזה'אחר עד כאן תחומי אל תחושי על זה כי?‪ i‬נ ם‬
‫וכל בנין לחודי ה' שילמדו מפיר תורה ואו ע׳׳י שוחעס יחד כלס קול‬
‫ה' שהוא אחיית נמרן בקדושה רבה או ורב שלום בנין שיקנו אחדות‬
‫בנפשותס ויהיו לאחדים בעצם והוא תכלית הפלוס ולא יקנאו להשיג‬
‫נבול אבני חפן כי ישליכו כל חמדות העולם הזה אחרי גיס וידבקו‬
‫במלכם * או יאחר בהזכי׳חאחרם ז״ל בגמרא מעשה ב חסיד אחד‬
‫דהוה דחיקא ליהשעתאולא היה לו במה ^קנות לאכול בשבת ועל רוב‬
‫צפרו נתנו לו חן השחי׳ מרגלית אחד זחשכנה וקנה וחסיד אחר נתנו לו‬
‫רגל שולחן של זהב וקנה צורכי שבת והקניטתו( אשתו באומרם שולחנות‬
‫חבריך יהיו שלמים בג״ע זשלן יהיה חסר רגל אחד ונאלכו הדברים עד‬
‫שהסכים להחזירה ובקש רחמים וירד מלאן חן השמים ונטלו וכן הייז‬
‫לאשר ניתנה לו המרגלית ואחדו בגמרא גדול היה הנם האחרון חן הא'‬
‫דמן שחיא יהבי ולא שקלי הנה כי זו מלתו ית' ליתן ולא ליטול ובזה נבא‬
‫אל הענין והוא שאוחד הוא ית׳ הלא אמרתי לך כי אפי' אבני גבולן לתחם‬
‫בהם כל גבולו כל איש בשדות ובכרמים יהיו‪,‬לאבני חפץ וכלא תאח׳ הלא‬
‫זה יהיה דרן לבל יהיה להס שלום כי יתאזר כל אחד להשיג גב‪1‬ל רעהו‬
‫על אבני יקר אשר בכל גבולו כי זה יאחר כלס שלי וזה יאמר כלס שלי‬
‫כל ‪ 3‬נין יכין למודי ה' שילמדו‬ ‫לז״א אל תירא חזה כי הלא אז ביחיס‬
‫מדתו שהיא דמיהב יהיב משקל לא סקיל ובזה ורב שלזס בכיך שאדרבא‬
‫כל אתדיחפוץ יותר לתתלתבירו מלחמוד וליטול מחכווע י כן ורב שלום‬
‫בגין גלי ספק* )הנה ‪ .‬אחרו ח״ל תלמידי חכמים חרבים שלום בעולם‬
‫שנאמר וכל בנין כו׳ אל תקרי כו׳ והנה הכתוב יורה שרב שליס הבנים‬
‫‪ P‬א היותה עניה וא' היותה סוערה חב' אלה לא נוחמה עדיין על כן ‪ ,‬אן לא שלום העולם וגם אןמרו אל תקרי חי נתן להם כח לשמת המקרא‬
‫אן הנה ידוע כי העולם השפל חתקיי' בהשתלשלות העליוני' של גלגלים‬
‫ושל מלאכים ועליון ואלמלא כן לא היה מבוא לחחניות אל נ־כירות‬
‫החוח אשד לעולם הזה לקיימו אן ישתלשל ויתפשט ואלמלא היו מתקשרים‬
‫העולמות לא היו מתקייחי׳ וההתקשרות אשר הוא בהורדת השפע יקרא‬
‫בנין ככותל אבנים שיתחגח זז על זו ויהיה הקשר ע״י התורה אשד היא‬
‫מלמעלה והוא ע״ילהזדיה אפרבארץ הקה המעוררים מקורה העליון‬
‫וחחשיכיס'‬ ‫‪,‬‬
‫ישי׳‪1‬‬
‫תזנרי עודהלא הואכיאלהיכל האק יקרא כי האלמנות הוא עזוב אותך‬
‫•‬ ‫;‬ ‫אן כנכי לזבנויתן‬
‫כי^יזין צ ל שלא אסתלק למעלי כי אם‬
‫!מה גס עתה שלא אסתלק מירושלס‬
‫•‪'^1‬׳ • ^■ •‬ ‫‪ :‬־‬ ‫^או״רי וחרפת אלמניתין לא תזכרי‬
‫׳*‬ ‫עיד יב ש כי לא היית חעולס אלמנה‬
‫י א כאשה שהלך בעלה לעיר אתרת ועזבה מצונת רות אן כשואה תקרא‬
‫^'לייס הכסא יבא ביתו וזהו כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראךה'כלו׳‬
‫‪ r‬לא גדר אלמנות חלילה ושמא תאחרי כי ק אמת שלא היית אלמנה כ״א‬
‫ישיאה אך היית מאוסה חבעלין כי בן געלה נפשושהזא קשה מאלמנות‬
‫היה גס זה אי אפשר כי כנה ואשת נעורים כי תמאס אחר אלהין כלוחי אס‬
‫^'־ן כאו' למעלה ואלכין יריב עמו וכן אומר לציון מלן אלהיך ואלו היית‬
‫אליי לא היה מכנה אלהותו מלין ושיעור הכתוב ואס אשת כמוריס‬
‫תחאס את אי אפשר כי הלוא אחר אלהין שאס הי' שחאסך לא ה;אות'‬
‫**יייאאלהין ואשר אמרתי כאשה עזובה כו׳ קראן ה'לא עזובה וחן רב כי‬
‫ייג ע קטן עזבתין בלבל וכו^ז ברגע השליסי ית את האויבי' בבית‬
‫ה״קדש כמאמר רן"ל כחדר׳איכה רבתי שאמר הב”ה אס איני מסתלק אין‬
‫אוהלר*‬
‫— ‘י־־‘‬
‫ויבאו‪ .‬כד״א סתאו׳נטשו‬
‫‪a-------------------‬‬
‫באותו רגע התחזקו‬‫באויבי'׳ נכנסי''כו' ואז ‪t -.‬‬
‫בא״ד‪,‬‬
‫’ליעומי ומיד חורה שכינה עחהס כי גלו לבבל שנינה עחהס הרי‬
‫יי לא היו רק כאשה עז‪1‬בה וכמו רגע בלבד וגס אשר אמרתי לא היית‬
‫מאוסה הלא תראה כי כן במה שברחתי' גדולי׳ אקבצן לבנות בית שני ע״י‬
‫מייא הסופר וכן נגלות חדי הנקרא הסתר פנים כחז״ל מנין לאסתר מ ן‬
‫?תור׳שנ' ואנכי הסתר אסתי׳פני כויגס אז בשצף קצף ה־ה מה שהסתרתי‬
‫‪9‬ני יג ע מחן והוא חאחררשב׳׳יהס לא עשו אלא לפנים כך הב״ה לא פשס‬
‫עמהס אלא לפנים שהוא שצף קצף ואח"כ בחשד שבראתי בי את העולם‬
‫דחחתיןכיהלאבקש להשמיד את כל היהודי׳ ואם אקיש׳סבא אין עולם‬
‫וו"א כי חי נח ואת לי לומר דעו כי קיימי אתכם הוא לי כימי נח כאשר‬
‫נשבעתי חעבורחי נח עוד כו׳ שהוי לבל יתבטל העול' כן נשבעתי מקציף‬
‫עליןומגערבךבליתבטל העולם שהוא כענין ובחשד עולסוכו'שהוא‬
‫בעבור תשד של עולס שבו גדאתיו ואס אי‪ /‬את אין עילם ושמא תאחר‬
‫לתה יתשתי הדבר אל החסד ולא אל זכות האבות שנדרתי להם הלא הוא‬
‫יכית אכית אינו מתמיד לפזלס ומה גס לרז״ל שאמרו שתמה זכות‬
‫בימי ירמיה לדעתהחאחרו יותר וזהו כי ההרים הס האבות הנה יחושו‬
‫סיתוס זכותם והגבעות הס אמהות תתוסנה זכותס אן חסדי מאתן לא‬
‫המיט בתורת חשד כלומר ועל כן ייחסתי הדבר אל‪ .‬חשדי שהוא חסר‬
‫^ילס וכן ברית ^!חי שנשבעתי מקצוף עלין וחגעד בך כי אס שיהיה לי‬
‫ה'ונ<עמןלאתמונןלאםאניחקזה תגחולחחןכ״א לחה שאני מרחמך‬
‫׳‬ ‫י‬ ‫וזהזאחרמלחחןה' ‪:‬‬ ‫׳‬
‫^* ‪ ! 1‬סועדה לא נוחמה כו' ראוי לשים לב האס לא מצא נתחה זולת‬
‫הרביץ בפין ויסד בספירים וגס מה מנין ייחם וכל בניןוכו'‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬
‫®יי יאפשר כי הנה ירושלים‪ :‬ארבעה הנה צרותיה הנזגעיס לה המכר‬
‫קינית א׳ היותה בדר מרוב עמה כד״א ?שבה בדד העיר רבתי עם‬
‫^ ^יליק שכינה כמה דאת אחר‪.‬היתא כאלמנה ג'לעוני הגדול כתה דאת‬
‫^*יי‪/‬יבתי שדתי היתה למס לזולת תחת היותה שרה לכל וגס נזכר מעין‬
‫יז בייגלה ה נ ז כ ר* ד'כל הסער מתחולל אשד היה לה ככז'באלפא ביתא‬
‫יזציינא השליך חשחי׳כו' שהוא את ירושלם כח״ש ז״ל שהעלה אותה ממעל‬
‫יישפרוה לארץ הושלכה ואומר בלע ה' כו׳ כלה ה'את חמתו שפן ונו׳‬
‫יתשתפכנה' אבניה בראש כלחוצית והכה מארבעאלה הנביא דבר לחעלם‬
‫®יש אין הקב״ה תיקן הראשונה באומרו הנה אלה מרחוק יבאו ואלה כר‬
‫®ישיבי מקום אהלן כז’ כי ימין ושמאל תפרוצי וכו' וגס השנית באומרו‬
‫לא‪1‬‬
‫ואנכי ׳״׳‬
‫‪ --‬כוי ובאומרו התשכח אשה עולה וכז׳ !׳״^■‬ ‫חנחחכס‬ ‫אנכי‪.‬הוא‬
‫‪----------‬‬ ‫״®ישי ‪---‬‬
‫אמר‪ .‬הנביא עתה הנה מהשתים מחמה אן מהשתים מותרות‬
‫’®ליק מניה אחר חרביץ בפין כ‪ '1‬ושמתי כדכד כו' שתהיה חפוארה‬
‫ת הייתן סוערה ועל הא דפתת בה אחר וכל גבולן לאבני חפץ שהוא‬
‫יטי גדיל ומה גס לח”ש ז ל שיטלו כל אחד מאבני חפץ גבולו ליקת‬
‫עור יתכן באשר ישים לב אל עגין הפוך הלוה מה‬ ‫ך שפיפע ׳‬
‫ינו ומה שבח הוא הפון הלז שאין דמיו יקריס כלל ומה נס אם פירושו‬
‫יפותלא כנראה מרז״ל ומהגזפרפיס וגס אל סדר עכין אבני תפץ‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫י^צ‪1‬עיה נד מראות הצובאות‬
‫י(ם תעמוד ־גדז זתננסג! ה! ‪ Sen f‬ההפהה ספתבגו יזספר הזהו ט‬ ‫ות״פיפיפ ומקשריס הפפע זניין זה יקיא ‪oiio 5‬תוון הפכ״ס ‪ 1‬מ ה‬
‫י^׳אל קין על חוחרו ‪' 0‬‬ ‫^‪,‬א‬ ‫‪, ppp ,jpj,‬‬ ‫בכמו'הוקשז לר קנינא‪D‬אן ‪p‬׳ ‪ 53‬ין‬
‫בי יצה״ר הסיב לו אתה עסיתו רע כלוחר כי אני לע‪ 3,‬תן כיונתי ‪M‬‬ ‫על כן דרש חלשין בנין שהת״ח מושין הננין הלז והוא היותם‘ ח מי םל‪&1‬‬
‫כששלהנוכרושחאתאחדחה אעסה כי הלאקכטד עליהרגאלעג‬ ‫והתקשרות בעולם וזה יאחר חאחלס שנא׳ וכל בנין כ^ושחאתאח'הלא‬
‫לצון קוני אין זו טענה כלל כיוהני‬ ‫אין ה כתוב אוח יח שרב שלוש הנני׳‬
‫בתחלה אינו מכביד כי אס אליגא‬
‫כעני התחזד חתחיל במעט אך אחי‬
‫שאתה בתחלה שהיית יסללדחיתי‬ ‫‪ f‬־‬ ‫• ‪t • : • •r‬‬
‫' ״’’י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,,‬‬
‫כקש נידף ושתיית לו פעחיס שלש אז‬ ‫ת ק ר ב אלי ף ‪ ^ :‬גו ר ^יי א פ ם ס או קזי סי־־־גי‬ ‫ורב שלו שחרבי׳בונין בבניינם שהוא‬
‫מתחזק ולחה הדבר דוהה לחי‬ ‫א ת ה עלי‪ .‬הו פן ל ‪^ :‬אגם כ ר א ר תי‬ ‫בפולסכאמור* עוד היהאסשד‬
‫_____כפחם כי אם א‪1‬‬
‫שנוכח להבעיר‬
‫שנוכח‬ ‫״ '‬ ‫‪'*.‬׳‬ ‫י‬ ‫נפשט הכתו'ורב פלוס בנין על דרן‬
‫שם אש אין נכיחתו עושה כלום אן‬ ‫פ ח ם ו מו צי א כלי למעשהו• ואנבי ב ר א ^ י‬ ‫סכתבנו בלנני נותן לו את בריתי‬
‫בר»יות אש וכת׳והתחילה האס ותבעל‬ ‫מ ש חי תל ח בלי‪ :‬כ ל ־ כ לייו צ ך ע ‪ 9‬י ף ל א י צ ^ ח‬ ‫פלוס הוא שלום בין הנפש והגוף לבל‬
‫בפחם אז הנופח מגדיל החדורה ‪P‬‬ ‫ימותו עוד ויהיה ע״י השגת היותנו‬
‫ו כ ^ ל ש ו ן ת קו ם־ ^ א ת ך ל מ ש פ ט תר שימי ד א ת‬
‫היצה״ר הנופח באיבריך להחטיאן‬ ‫לחודי ה' ולא יהיה כאש' בחתן תור'‬
‫אס לא היה מוצא אם בפחם לא‬
‫ג ח ל ת עבדי יהרה ל צ ד ק ת ם מ א ת י נ א ם ־ י ה ו ה ‪:‬‬ ‫שיצאה נשחת' בשומע'חפיותוד׳כ״א‬
‫היה פתויז עושה רושם כלל אן היא‬ ‫נ ה ‪ ^ a p . 55.‬ה ו י כ ל ־ ־ צ מ א ל כ ו ך ‪ ^ -‬מ י ם ־‬ ‫שעס כיוחס לחולי ה' ית׳ירבה שלוחס‬
‫ניפח באש פחם כי כבר אתה‬ ‫שהו' החיי' הנתיאי' שלום כמדובר נ‬
‫באיבדין הנחשלים כחת אש שהתחלת‬
‫ואיעךאיךפיוכסףך־יכו•‬
‫^ ^[ ב רו ^ לו א‪ -‬כ ס ףו ב ^ו א‬
‫‘‬ ‫^‬ ‫תכונני כו׳אחלי‬ ‫בערקה‬
‫כחעצחך לחטא פעחים שלם ועל‬ ‫יאומ׳כל הטובה העתיי־ס‬
‫שנהיה שאננים מלאי׳כל טוב עושר‬
‫' כ ן אהד כן בנפיחה קלה תעשה ^‬ ‫מהיר‬
‫באופן כי האשס ‪-‬היא‬
‫חדורה גדילה ע׳*‪1‬ו‪^/‬ן‬
‫‪.......‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫לנו‬ ‫ומול ראה והכי‪ :‬לא יבצר מהיות‬
‫פלין שהיה הילן ועשיתי בעל הכית ואף גס זאת לא לכוונת עפות לו‬ ‫הנזכרת‬ ‫הטונה‬ ‫בכל‬ ‫יאכל‬ ‫ולא‬ ‫חשיח‬ ‫מחבלי‬ ‫לב רגז כי הלא אוי חי יחיה‬
‫רעל הוא כי אם אדרבא היצה״ר הוא ח ־ם להיציא כלי למעשהו שהוא נ'‬ ‫על כן אח' שחע בקילי איענן עשה זאח איפה ולנצל והוא כי הנה בצדקה‬
‫הארס עשאו ה' לשישתלס בתורה וחצות ואלמלא היצה״ר לא היה האלם‬ ‫תכונני לבא אל תכונת כל הטובה האחורה אן בזאת סלא תהיה הצדקה‬
‫שנוכחו״ ™׳‬
‫ומפתה‬ ‫שחהסנוכח‬‫ית׳ ש״ה‬
‫חאתו׳ ‪T‬‬
‫לכן״אתי‬
‫שנעשה לרן‬
‫לחהשגעשה‬
‫שהו׳צחי‪,‬‬
‫למעשהושהו־‬
‫כליג״ששרז‬
‫נעשהרני‬
‫־עשי־‪,‬‬ ‫” י''^ תהיה לן ל״תשה נ׳ היא הציה הבאה‬
‫הוא נדי להוציא הלי למעשה! שהוא ‪ 1U‬נ״של השפחה שנתרמאו‬ ‫געכיו נ איא קי מ ‪1‬ושק‪.‬לאנלנדשלאתעשזקנ אנ סי ה קי מ״ג׳ אפי‬
‫שחתשזנה־שית׳ רתתינןיצה״רליזנלזל״ ק! אזפןזס לאמלהשליג‬ ‫יזנדו״ה וזה‪ .‬ינ קי מ־זשק נאי־! תהיה המצזה זני‪. ,‬מעמיד לן ני‬
‫חלילהזזנזזאג־יריאמ׳ משאית ליזנל?ת״יה נלזמרהא־א־נינייא‬ ‫נה לא תייאיזא•ן צ ל ’ יאת נציע‪ 6‬ין ניעי‪ ,‬ני א־ אשי ניזת ו״אתי‪,‬‬
‫נמתקןנעזלס ניאתי משתיתה‪,‬אניצי‪',‬דל״נלזלק>קלאימןלא'א ״‪1‬‬ ‫״־חיאזי י ם ל אינינ לןניני א ת תזי ק לנן״ ה‪ .‬זחמחתהנילאתקינ‬
‫־לל הי ציי'ני עתהנצדקה תרינני נ‪,‬׳ שה‪,‬א התלממהס־צתזצה״ז־וא‬ ‫״ ן נ’ ’ « ה ד ני נוס אתי‪ ,‬מקיים מציתזאננתלימןנ״זך ״ חי ל ״‬
‫״ לא ‪ •p,, 6‬זגז• נ ״ייני‬ ‫עליןזא‪ .‬מ״לתמתנשד ‪ 0:,‬לא ‪.‬‬ ‫” ‪ " ' / ’^ ’ ? f j‬״‪ 7‬אלקיוס רל מציתיה ניתסתצםת נן מחצה'אל‬
‫ו ני ני נ ז ה נ ל נלימצדעלין ■לאיצלחרז׳ שנזאשמאתאמי״האטשא‬ ‫‪ ' f,‬־ ״ ו ^ י י ד ״ ‪ ''• ':‬תשחקלנצילןמתיל ממיסנמתקנציס ״ליו‬
‫וייעגירזת שעשיתי געשה חבל אחד שטן זמקטיצעלי כקאחים‬ ‫ודאי שלא ייייילומ רנא ס״יא מד‬
‫‪ : T‬־'‬ ‫‪U‬‬ ‫ה ל ״ א ^ י ^ ־ ^ ״ ^ ״ צ ‪:‬׳' ־ ‪T ’’ ; ' :‬‬ ‫ר א ש ; ״ ע ‪ , 1‬ד ״ ״ ״’*‬
‫^יז‬ ‫חלחדקטיגוריא‬ ‫כלכלי יוצל ‪, , u‬‬ ‫י׳^ייל״ ^יקי י־ייל אשי ♦קח ‪ 1‬נ‬ ‫‪ ffj‬גור‪.‬יגזר כו׳ הנה‬
‫” ‪ °‬״ ^ י ״״י־ו זהיא״ליו‬ ‫נ ק ט ע״י א ס ל‪,‬י‪ ,‬א;‪ ,‬א;‪-‬‬ ‫נאדםלעדייאתקוגזנלאנואנינרה סתימלאיזזתהןצעזלם‬
‫כאשד אחרו בספל הזוהר כי המשחית שעשה דזד פל יי'‬ ‫‪, .‬‬ ‫שנית מלתחת‬ ‫המלכה דמ‪1‬ז‪1‬ר«‬
‫במהלכה ״י‪.‬״‬ ‫גוי ננוי‬
‫בגוי ממורד‪.‬‬ ‫מצחסה גזי‬ ‫אנשי' העורפי‬
‫העודכי׳ הלחחה‬ ‫חלתחת אנשי‬
‫א׳ חצחמת‬
‫ח‬
‫לו‬
‫אמר ‪-‬‬ ‫ואחר ‪ .‬חטאתי‬
‫•חטחתיח^‬ ‫זבשזבי ואחר‬
‫מון בת שבע היה חקטרג לפניו יתברך זבשזבו‬ ‫•‬ ‫‪•..‬תאד׳בעצחוחיצרסמון אשד בקרבו והנה ההפרש שבין‪11‬ו לזו הלא הח^‬
‫המה‬ ‫•האד בעצחוחיצרסמון‬
‫״‬ ‫דיריחומי־‪ .‬ימ״ייי‬
‫הוא הקט גור שמסית בחטא הטבי ו‬ ‫^‬ ‫כינצחוןחלתחתאנפי׳לאפליה׳הואכ״אלה׳כיה׳אישחלהח׳אןקלחמת‬
‫יוצר עליך שהוא לקטרג לא יצלח כקט< י‬ ‫‪.,/1‬‬ ‫ושמא‬ ‫יצרושל אדם על האדם הוא כי אלהיס עשה לחען הרבות שכרו לטו‪3‬‬
‫יהמחקטרגיסהנעשי׳באשחותי יהיו גני אדם ו‪0:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לו כמשל הובא בספר הזוהר לחלן שהיה לו בן יקיר והיה חפן להיטיגלו‬
‫בפר ‪ .‬שחברי ריש לקיש היו חגה יכם רואים אותו נג‬ ‫ושיכיהקינה טובתו בשכר חמשיז‬
‫יי׳‬ ‫עחנז ולסר ר ‪ft‬‬ ‫בנו ויאחר לו השחר לן פן תשא עינין ‪ k‬שפחה יפה אסר ייפת סים לי כי‬
‫^ ה ו א ב ג עו אנו בג ^נס השיבהלהאדיגאחנאןאתםחי‪:‬גי‬ ‫ידעתיכיהוחיה י^ולאתשקוט חלפתותן חם יום לשכב א צ ל ה ^ ת‬
‫ולא אתם וזה יאחר ה‪,‬א ית וכל לשון תן־ז‬ ‫עתה ואתה אס לא תשחי! ולא תאנה לשמוע אליה הטב אטי^ ע״ן א‪,‬‬
‫ןכאיתז העו‪ 0.‬לחשפטבאוח כילחההוא גתשלט נשפט ואתה גג נג‬ ‫תחשןאחריה חת אתז ולא תחיה ואל האשהאמ׳^^א^‬
‫בתשובה וכואלאשכ‬ ‫^ ת ד ס ץ י נ ח ^ ^ ״ ' י ‪’f‬‬ ‫נכלחאחציכתאל תתני פוגת לו עד ידבק בך אס תוכלי ל‪ 7‬מ ‪ .‬א ח ‪ /‬מ‬
‫ש‬
‫כמה י ‪-‬‬
‫תרשיעי נהנה ‪j‬״‪w1‬‬
‫לוזהזוכלנשקתקוסאתן לחשפט תרמיעל‬
‫כעזבדאדד‪ ... ..........‬׳‪-‬׳‪• j‬צ'ןי״'!׳ץ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, ,,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫! — ‪I------- ,‬‬
‫על ‪I‬‬
‫בהחרותס !‬
‫ג׳׳וו׳ ____‬
‫חלן‪. -‬‬
‫הלא עבדי‪aU‬‬
‫‪I,. %‬‬ ‫כל ישעו וכל חפן החלן ההוא לא חשכאתז את בנו הוא עושה כ״א אדרבא‬
‫מלכם לא יקבל‬ ‫■׳‪«,‬כי‬‫וי ידו!‬
‫טוב‬ ‫להוזויר! לי‬
‫לכם להחזיק‬
‫לכם‬
‫למען הרבו' טובו אס יגבר עליה לבלתי סיזוע אליה כן הדב' הזה כי ה‪1‬הי'‬
‫תשובתם ויפנשו כפי רשעתם ק לחות הן י לשרושי הן לענוש נכםין‬
‫אבינו חלכנו הוא אפר אהבמ ולסובתינו צוה לנו נזהר ח לשמוע אל יצר‬
‫ולאסורין ועבדי ה' תקייבל חשזבהס וזהו אוחרו זאת נחלת עבדי ה' כלוח‬
‫סחון החנגדנו לבלתי משות את כלחצזתיו ואל היצה״ר צוה יפתה אותנו‬
‫חה שאין כן לעבדי קלן ב״ו ולא עוד כי אס שזצדקתס חאתי שהוא כ־ חש‬
‫וצא משנאתו אותנו חלילה כי אש אדרבא להרבות שכרנו עד בלילי‬
‫שאיס שב לה׳ אינו משלו כי אם שבא ליטהר ומסייעו אני וזהו וצדקחם‬
‫כאסר עליז נתגבר ונכבשנו לטובל‪ !:‬והן אלה דבלי הנביא בשם ה'‬
‫מאתי זפכ׳ו אני הפלה עליהם כאלו הם לבדם העושים • או יאמר‬
‫אשד דבר פה באומרו הן גור יגור כו׳ ל ותר הנה חלח״תאניבין שיתקבצו‬
‫יזעין זה כי אפי׳ כשהם פזשיס רצוני אינו חאתס וה‪-‬־א חאמרס ז״ל אין לו‬
‫שלין אל תירא אס תעשה רצוני כי הן מר יגור האס קבוץ י קו ק‬
‫יוס׳שאין יצרו של אלס חתגיד עליז ואלחלא הב״ה עוזרו היה נופל כיי'‬
‫שיהיה אפס חאזתי ודאי שלא כן הוא כי אני איש חלחחה וכלהחלחמות‬
‫שנאחר צופה רשע לצדיק כו' ה' לא יעזבנו בידוי כו‘ ניז^א שעללצו לשנח‬
‫מחיל פס ותדינה חתניהחה אן חה שאני חטילעלין הזא מלחתת‬
‫לאדון הכל שהוא חצילכז חהיצה״ר ונותן לנו שכר כטו אנחנו טסינו ה ״‬
‫מצחן חאשר חתגירר ב ק תן וזהו חי גר אתן שהוא היצה״ר גר ושוכב‬
‫וזה יאחר וצדקתם חאתי נאם ה׳‬
‫ה‪ 1‬י ־ל צ״‪ (5‬־'׳יאו' להתיר אץ אט‪ ,‬ג ז ״; ״ ‪, • TOP‬־!‪,‬ד אז״י'‬ ‫” ״ ‪ ”'\’ “ ’/‬י‬ ‫״’‪"?"’ ’1‬‬
‫א־יאיןלו־לאלנזבתזלנז־נ״ן!;״‪” ^-‬אות־ולני־זניי‬ ‫״>‪ T‬״'‬ ‫״ ״ ״ =' ״'י* ” ״ל’‪’ 7‬״יל‬ ‫״א‪,‬״״'■״‬
‫‪ ,‬נלא ר־ף ־’ אין קציי‪ .‬דלא ב־־ף וצס גב־ת ר״יס ‪ ,‬צא נ״ן ויו!־ ז־ו ץ‬ ‫י״ל ״״> י‪/‬״‪/‬אא״י ־' לא ״'‪7'-‬‬ ‫’ ״ '‪ I‬״״״ ״״״ ‪‘ 'P‬י!’ ״ י‬
‫זולתאלונצתוניס״זקגריאוי^זהיאג‪-‬ה־האתריאימרו מהשי‪'.‬א ’יי‬ ‫א־מתת‪ 1>,‬תץני א־מליסצתת־נו׳ צהי !גזאתא־זיקקנאמוי ל;‬
‫״ירהל״י״ידל־־תזקרידריא‪-‬סליטה‪, ,‬״נטיר־־ס־יאהיי־י‬ ‫י‪.,‬איתלמי‪,‬היגתאתאייןא״יל‪1‬אתהךנת‪.‬שנתתנ״״צהד־‪1‬תאת׳‬
‫יש אנשיס שנעשה צמא‪ :‬לידגק גה' ‪,‬איג! ינ!ל עס יצר! מה יתשז א'״‬ ‫אתה ג| ג׳ איינא ״‪ 1‬אל־י ניאת׳ ״יש לתק!שהו' למתן הדנות זרותו‬
 ‫גז‬ ‫יעעוה נה מראות הצובאות‬
‫כי מ פ ס תי<כה למסוק כתורה וחצות מ ג ^‪ 50‬מפר סנפסדפל כן מיז‬ ‫* ‪%‬נה על זל איז ל אס פגע בן מנוול»ה חשכהו לבית כחדרש פו׳ כי‬
‫מוש? הקב״ה מראהלהס כעזד כנפש נגיף חתן שכרו ואז הנפש כתטנוג‬ ‫ץש תגרשני חליצכ״ר יתביאנו ותמעמ בג״ע וכן אלה הלבריס‬
‫וחתנתחהו‬
‫—‪.‬‬ ‫וחצית‪ ,‬ומשתעשעת‬
‫תורה ‪—y‬‬
‫חאשרפשתה עד ^כ»‪ 7‬־‪,‬״ ‪,‬‬ ‫הכואשבעה ״‪,‬׳‪,‬״‪,‬‬
‫ץ כ דבר פה והוא הוי כל צחא לידבק בקונו לכו למיס שהיא ‪ v .1‬׳ ‪ju1‬׳*‪v‬‬
‫י'^ לי ליח תשקה אתכם המעייני ישועות הדבקות בו ‪ V‬ושיזא תאחרו‪ .‬מל חה שלא תעשה עוד וכגוף נכנה כז אות הקדיג‪ 4‬נשארת ס זמכשרתו‬
‫לישאר ‪>3‬רוחניות להיות כישן ולא‬ ‫’‬ ‫יחתסישלכס לסף א! מה יעשה‬
‫— ‪­ - -‬‬
‫רע‬ ‫העפר‬ ‫אל‬ ‫ישוב‬ ‫פלא‬ ‫נחתגאיפן‬ ‫סו־ ‪ 3:‬ל ‪,‬א ‪-V‬‬
‫‪• • .‬׳‬
‫^ ם;ה;‪ I‬ת ^‪V ,‬ר‪-‬נ‬ ‫•‬
‫מלחדלךא םחיר״ןוחלב ו‬
‫‪T<T‬‬
‫אחי^אי‪ 1‬לוכ"ס‪-‬ף ל־^ ת־ל’ י ■־•‬
‫סעה אחת קודס תחיית החתים‬ ‫אין לו כסף ולא ילמדוהו תורה‬
‫כחאחר רבי אחאי בר יאשיה בעובדא‬ ‫בחנם ״ה יעשה הלא הואכיאתס לחם מ!עכם ?לוא‪.‬לשבעה שמעו• שמול!«‪S k‬‬
‫דרב נחמן■י ונבא אל הענין כי איחד‬ ‫^^^ תתענגבר^ן נפשכם ‪ :‬הטו■ אזנכם‬ ‫שר יש לכס כסף לכו שברו ואכולו‬
‫הנביא לחה תשקלו כסף בלא לח©‬ ‫ו׳ליכו אליי שמעוותהי נ פ ש כ ם ואננרתדהלכם*■‬ ‫תלחדו‬ ‫פאתד אתס והוא כי אתס‬
‫כי אם בלח׳לבדו להשיב נכש ויגיפכס‬ ‫יילחודגם הוא עחכס ואכולו‬
‫בחה שאינו לשבעה שהוא בחם‬ ‫יחד ג כ מחו ועל כן אחר תתלה כרית עולם חסדי דוד הנאמנים; הן‪17‬ד לאומים‬
‫שנהנה הגיף ואינו נחה שהוא להיות‬ ‫^{;ו^יד ומצוה״לאמים ־הן גוילא־ךחדע‪.‬‬ ‫אין לו כסף לשון' יחיל כי על‬
‫נפשם שגעה בעת הסילוק וזחתיע‬ ‫תקרא ונוי לא־ידעוךא^יך ירוצו למע} יהיוך־־ז‬ ‫אח׳לכו‬ ‫®יחי קשילל כסףידבר ואת״כ‬
‫לפונו גאוחרו ויגיטכם ולא אחד‬ ‫לשון רביס שעל רוב העס ידבר‬
‫!תיגעו בלא לשובעה והוא כי אין לן‬ ‫היף ולקדוש ישראלכי פארןז‪ ::‬דךשויהוד־ן;‬ ‫*ייובסיש לכס דבר חה לתת לחי‬
‫אלם בעהם שלא תהיה לו יגיעה‬ ‫ג ה מ צ או‬ ‫־‬ ‫ייילהדנו תירה שבכל שניתני" עליה‬
‫■‪J‬‬ ‫במ^ם כי אדם לעחל יולד אלא שתי‬ ‫יכל וה היא על החקרא שנום^‬
‫שזוכה מיציא עמלו בתורה והבלתי׳ זוכה עמל בחה שאין לו זכותכמאח‬ ‫חליה שכד ללמדה כי אח"כ לכו שביו בלא כסף ובלא מחיר מה פנמשל‬
‫מדאת עקליהתורה באותרס שאנו עקלי' והס עחליס אנו עחלי' ומקבלה'‬ ‫'יי! היא גחרא וחלב הוא הסוד שהו' כחוסבלב המלמד כחלב תוןהשדי'‬
‫פכר וזה יאת ויגיעכס שהוא היגיעה שלכם שהיאהכרחית לחה חוצואוה‬ ‫יי יינק הלומד מתוכם חנם אין כסף כנודע כי אין נוטלין שכר אלא‬
‫בחה שלא תקבלו עליה שכר ולא בחה שהוא לשבעה שהו' השכר כחדובד‬ ‫יתירה סככתב ואחר שברו יהיה בח״ש ז״ל על פסוק כי לקת טוב וכו' בשר‬
‫ולא עוד אלא שתאכלו הפירית בעולם הזה ואחד ‪ P‬תהיה הקרן קיימת‬ ‫ידסניתן סחורה או כסף לחברו שיתן לו סתורה אחרת נחצא בידזה‬ ‫**"‬
‫לנפש בעולם הבא וזהו שחעו ונו׳ לוחר סחעו שתהיה בחינת השמיעה‬ ‫’‪ 1°‬יניד ח‪3‬רז הסחורה אבל אין כמקח התורה שאלס או׳ לחברו למדני‬
‫או יאחר בחסז״ל שעתיל■‬ ‫כדי להיות אלי לשחי שלא ע״ח לקבל פרס‬ ‫שאתה יודע ואלחדן בשכרן פרק שאני יודע נחצא זה וזה ביד כל‬
‫הג׳׳ה להיות ראש חולה לצדיק׳ם ודורש להם תורה חדשה שהוא פדורש‬ ‫חהס הה״ד כי לקח סוב כ‪ '1‬מה יאחר לכו שבדו בלא כסף ובלא חחיד‬
‫לחכחיס חדושיס שלא ידמו ובזה יאחר שחעו תורה ובזכית זה תזכו שחוע‬ ‫פיל מי שתלמד מחכו יין וחלב כי נחצאתס קורים בלא דמים ' ושקא‬
‫אלי לעתיד חפי וזהו שמעו סתוע ׳‪1‬י ואכלו טוב פימת בעולם כזה ואח"כ‬ ‫תאחרו הלא בדרך זה ילן ממוננו שנתן בעדנו ובעד זולאינו מחוסרי‬
‫!תתענג בדשן‪ .‬נפשכם בע״ה כי האד׳ עוסה את סלו לענוד שלא על חגיג‬ ‫על כן אני אומר דעו כי עצתי היא הטובה כי הלא לחה תשקלו‬
‫לקבל שכר והקנ״ה עושה את שלו וחכפילו כאמור ‪Z‬‬ ‫בסף וכו׳והוא כי כוכתכס לסמור הכסף לקנות מאכלות העולם הזה‬
‫אזניכסס׳סודנוית׳ חדברעס בגי הגלות החיל הזה ואוחד‬ ‫הטו‬ ‫יליא שטות גחורה בי לחה תשקלו כסף בלא לחם כלומר אלי‪ .‬לא הייתם‬
‫קונים כי אס לחס לבדו עס מים הבלתי נקנים לחביאן מחקודן התרסתי‬
‫עכין יעסיק אדסבתודה אפילו שלא לשמה שחתון שלא לשתה‬
‫בא לשחה ופ״ד זה יאחר הלא אמרתי הוי כל צמא לכו לחים היא התורה‬ ‫אן לקנות מותרות לא טונהדנר וזה! לחל תשקלו כסף בלא לחם שהוא‬
‫והנני אוחד שתתחילו• אפי׳ סלאלשחה כי אס פעם אתת תשחעז אל דברי‬ ‫בחה שאינו לתם כלומר כי אם בלחם לבדו* כי כןהיא לרכה של תורה‬
‫התורה פלא לשתה בשנית יהיה לשחה והוא בשוסלב אל אוחרז זלכואלי‬ ‫כתכו׳ושחא תאחרו כי לא תכחנוכי אס להפשיר פן תצטרכו לבריות‬
‫כי הראוי יאחר ובואו אלי כי הלינה היא החנו לח!ץ ואוחרואליהוא‬ ‫טיב להשאיר אתרינס חלאגדו והצטרן לזולת הנה אס העושר היה‬
‫מהחוןאליו אן הו אכי תחלהאחרכטן אזניכס הטיה חה גס שתהיה‬ ‫״קצבה החדשתיאן כלמה שאדם מקבץ יותר תגדל תאותי ותחיל‬
‫הביאה אלי חעין הליכה חאלי החוצה שהוא פלא לשחי כיחזהיה שןכי‬ ‫פבעהכיאין‬
‫*‬ ‫שאין ב!‬
‫שהות בתה *‬
‫בלא ילשבעה *‬ ‫טארעב חהוזיגיעכם י‬
‫בשמיעה שאחרי כן תהיה לשמה ההזפמטו זתחי נפשכם כי השחיעה‬ ‫לט יוצא חן העולם וחצי תאזתו בידו ואס כן למה תיגעו לחהפתחיד‬
‫שאחר ההטייה תהיה לשמה מספקת להחיותכםשתקראו חיים שהוא‬ ‫חזיהלעג אליו לכן שמעו סחזע שהוא סחעז בעצת אמרי לכו שבר!‬
‫צדיקים הנקראים חיים כד״א ובניהו כר בן איש חי ואל תחפט בעיניכם‬ ‫*אלילו וגס שחוע באחרי שאחרי כן זולת תורה שבכתב המשולה למיס גס‬
‫זכותכם גס שתתחילו פלא לשמה כי הלא ואכרתה לכם ברית עולס שהוא‬ ‫אחיי כן שברו בלא כסף ובלא חתיר חה שנקרא יין וחלב וגס ואכלו טוב‪:‬‬
‫‪3‬דית‪ .‬כולל כל העולם וגם חסדי דוד הנאחני" זפירוש מה שאמרתי חסדי‬ ‫ייא מי‪ 5‬שנקר׳ טוב בלבל שהוא הלחם לבדוכחה דאת את' טוב פת חרבה‬
‫דודהנאחני׳ הוא בי הן עד לאומים נתתיווכו׳ כי התחלתי בחכטכיהן‬ ‫*^איייתרזת ואס תרצו לאכול למעדנים ולהתענג ע״י חעדני חאכליס•‬
‫עד לאחים נתתיו פיהיה כעד וחתרה בהס בזמן חלכחזו כי לא השליטו‬ ‫התעדנו גחתיקית דשן התורה !תתענג בדשן נפשכם שהוא‬
‫ה'מאז‪ :‬להשחיל את הגזים כמוסאחרו ז״ל כי הוא רצה לכלות כלטיי‬ ‫אטליג נפשיי לעוסק כתורה בחשק גדול אלף פעמים מתענוגי כל‬
‫הא‪5‬ק ואברהם מנע אותו שנ׳ זירדהעיט הוא דודעל הפגרי׳שהס האוחז'‬ ‫מלן ממאכלי מלכים* עו ר י ת ק ד רן שני והוא כיהנה בנתינו׳‬
‫את‪..‬‬
‫‪j'l'4^^!'V‬‬ ‫‪1J1 J/1‬‬
‫ובזה הנע‬ ‫'‪ j'i‬החלביות‬ ‫בירד ‪wj‬‬
‫לנו את‬ ‫כי ‪i / ’j‬‬ ‫'‪jjit i'iwwwv.^1‬׳‬
‫אצלי ‪j‬׳‬ ‫‪ uj.'ii'.juM‬אברספהוא‬
‫זיפכאותס‬ ‫לתם ויסחים ויסיין!ישתלב ה ל ח ס הוא תורהסבכתבכמה‬
‫בודחלכלותס לחען יפאר! החלביות לשעבדנו נחצא כי אז לא ניתן‪ .‬נח‬ ‫אייל לס לחמו בלחחי והו'כלתם פהוא מה סאדסנזזן מחט קוד©‬
‫לדוד על כל האומות רק להיות כמד וחתרה על תעתיד מאשר השכיל!‬ ‫יאחד כן החים הם משנה כמיס סאחר הלחם לשרות המאכל והיין‬ ‫^‬
‫בהצלחת מלחמותיו ואחר שהיחלבחעט כתוסף ליחות המשיח יהיה נגיר‬ ‫^^^א ^יייא שהוא על ידי קולות טין המתייחס אל הקול כנודע מרז״ל‬
‫וחצוה לאזחים כלומר ט כן אעשה לןע״י התילךבחעעשהזא שלא לשמה‬ ‫ייזלב אל הסוד כי הוא אש לבנה והנה הנביא ידבר על אסר בידו מקרא‬
‫!צאתן לסמה והוא כי גס לן אעסה כן סאכרתה לךברית עולם סתכים‬ ‫^^ייילללחס וצחא לחים או יין ומלמדו כי הצמא הלז תאלה ’לך אלי‬
‫חושל בכל העולססהוא בכל הגויס כי גס תתחיל במעט ט תתלה הן‬ ‫הנחשלת למיס ואחד כן אל הגמרא הנחסל לייןואחרחלאת‬
‫גוי לא תדע אלא שהם ידעוך תקרא אך אתרי כן אין צריןלוחרזהכ<'‬ ‫®י יין הגמרא ילן אל הסוד הנמשל לחלב זה הוא כללות העטן‬
‫אס גס אשר לא ידעוך אליך ירוצו מעיןחהסאתה תתחיל במעט ותבא‬ ‫יצדיב הכתוב הוא הוי כל צחא שמדע מקרא לכו למיס סהוא אל המשנה‬
‫|‪! AI A. - ______ .£‬סיידו• רי‬ ‫‪ ___________■A. .‬י‪.‬‬ ‫א'‪ 1‬ל‪ nil! aD^ 1‬יו<‪1 .«1‬‬

‫ידעוןאליך ירוצו הוא על כי זולת היות ה' אלהיך גם צמע ‪ p‬כי חקדושתך‬
‫אסרהשפיעבןקדוס ישראל החתדחהלן בקדושה ט פ א לן בהשפעת‬
‫קדושתו *וחזיז פאר אור פ טן כי פארן קדוש ישראל יוסיפו להשתעבד‬
‫ומכרו קהנמכר‬
‫לפניך נוסף עלההתתלה שהיה להיות! ה׳ אלהין שגוי לא תלע אן ידעון‬
‫תקרא \נ ‪0‬זף גס אשר לא ידע‪ 1‬ן על חה סטרש חויו הדרו עליך כחדובר‬
‫כי זה כל העולם אשד אחר ואכרתה לכם במת עולם ;‬
‫ף׳ בהחצאו ט׳ הנה אחרו רז״ל ו ט יש יחי' שהוא חצוי ויחי׳‬ ‫דרשו‬
‫שאינו חציי אלא אלו פשרת ימי שבין ל הליום ה כ סד ס אן‬
‫עדיין‬ ‫׳ ^‬ ‫א‬ ‫‪10‬‬
‫יי*’’ י ®יז‪ °‬יילעי חקרא וצמאים למשנה ואין לכס כסף‬ ‫‘‬
‫^^י^פדנסאלתצאי חחציאות ליחזל ללימזבאתרטסחא לאיזדחןלכס‬
‫חהנמכר‬
‫מהתורה ביני ובעי כי ‪1‬אם לכו‪on‬חכרו‬
‫^^®’ יו לכנס ׳י •• י‬
‫רמקיא שחוזר ללחד כשכי ואתם יודעים כברזאסלו בשכר‬
‫‪ - 1‬־ ״ ‪ -‬׳ ״״י׳״ ״י>■ ‪ ^ /■>j‬י ה ק בהחדחהננדי‬ ‫‪Unotfl‬״‬
‫יקי חתן סכדו ונפשושבעה והוא יישן ובארנו בחקזמופהוא‬ ‫‪.‬‬
‫‪•.‬־)‪JSAI AS Cap. 5‬‬
 ‫מראות הצוב?י{ות ‪ ,‬־‬ ‫י ש ‪ 1‬יה •נ ה‬
‫נתחבטו ‪5‬ה אחרוני׳ והיא אשר העיר אות‪ :‬הדחי־ פ י ^״‪^ •5‬דת סנל‬ ‫מליין צרין לשים לכא ‪ 1‬כפ ‪ 1‬אומרו קראוהו גהיותז קחב * ומזל שיראה‬
‫והיא כ• אחד אשר הואית׳חדע ההוהיהי^א’ ’ ‪ ,‬ומ׳ שראובן יהי^‬ ‫לבריס סותג ים כי נאוח׳ נלחצאו יראה שהוא חצוי אצלנו ובאו' נהיות!‬
‫גאלה‬ ‫‪.‬״‬ ‫וטויש כי כצדיק כרשע חוכרחים נחעשיהס‬ ‫קמב יראה שאינו חצוי אצלנו אך קרונ ה\א חמנו והנה ע״ד רז״ל היה‬
‫־‬
‫שידע‬ ‫צדיק ושחעזן יהיה רשע לא תשתנה והנה הרחב ס‬ ‫אפשר לוחר שאות׳ לרעו את ה לפתות בהקצאו שהוא בעשרת יחי תשובה‬
‫זובאמתנאמ־ןבי״הי'אי" ‪, ^ 3‬‬ ‫אן עצתי היא מלא תחתינו פד הסצאו‬
‫‪,‬‬ ‫‪- 6‬נ ה‪.‬ז ע אליאיי־יי״ק‬
‫קראהו• בהיותו לןך‪ 1‬ב‪;, :‬עזב^שעדרבו‬ ‫כי אס קראוהי בהיותו קרוב ליחצא‬
‫‪S‬‬ ‫״ ״ נ ״ ” ״ ’ ״ ״ ׳ "’‬ ‫שהוא קילס ל״ה שהוא יוס הדין ע״ל‬
‫חאחרס ז״ל סהחתעניס קולס דאש ואיש און מחשבתיו דעובאל־־־יהוה ו ^ ס מ ^י נ״‪).|5,,«,‬׳מין״‪ 1‬פנס״ ‪Prt‬‬
‫כידיעתו כי אינה חש!ג השכלת״‬ ‫השנה חועילים שהב״ה חוותר להם ואי^־א^הינו■ כי־ירבה לס^וח ‪ :‬פי לא מחשכותי‬
‫ודרכינו ואין דרכנו חשגת א’^ז‬
‫^ פ ת י כ ס ו ^ א ד ר כ י כ ס ך־רכי ^ א ^ ן ה ו ף ‪ :‬כי “‬ ‫שליש וזה הוא שוב להם כי יעזוב אן‬
‫ישע דרכו ואיש און חחשבותיו וישוב‬
‫והנה‬ ‫והנ שמעתי אז״י’‬ ‫גבהו‪.‬‬
‫‪------‬‬ ‫'‬ ‫’‬ ‫*‬ ‫’ ״‬ ‫‪ fe‬ה'וירחמהו חאן וכשיחזור להתחזק‬
‫^'^אנליע®‬ ‫שבחהתי עמנוכזתביס תשזבות חתחלפית‬ ‫בתשובה בזמן שנקרא להינו שהוא בר״ה סהוא חלת הדין אז ירבה לסלות‬
‫ל ל מוגי‬ ‫בפסוקים אלו חשכתי למשפט כי המצא תמצא‬ ‫על חהששם היחקיס התחיל לדחס בחה ששב בתשובה מתחלה מה שאין‬
‫צירל‬ ‫שגס תזכד תשובת הדמב״ס ז״ל והוא כי אחרי או' צייו‬ ‫כן אם ימתין חלשוב על עשית היחים ויבא ׳ ר״ה שהוא יוס ‪ .‬הלק ועולנו‬
‫** פו ית*‬ ‫גני האלם לאיש ואיש לפי עניינו בא ויאחל אל תתמה‬ ‫בחשאיות אשתיתיו על שכמו כי מי י ‪ 1‬לע אס ילונו אותן משפם חות ביום ‪.‬‬
‫לא‬ ‫תפוגה והלא מוכרח הוא כל עושה רע לעשותו ט‬ ‫הראשון מל עונותיו ואז גס כי ישוב קשה מאל לקרוע הגור לין כי חי‬
‫אשר ידע כי אשד לאטוביה״ת‬ ‫יגת אחיי החלן את אשר כבר עשתו ‪ 1‬ה הוא להחםץ'הכתובי׳ בהקלמת‬
‫‪ *I‬רוחכם ‪.‬‬ ‫קתשבותיכו'לומר צורן התשובה^*‪^ ' 5‬ייית’‬ ‫לדל* עור יתכן על דרך הפשע בשום לב כי‪ .‬פסוק ראשון ידבר לנוכח‬
‫יטזו ‪3‬‬ ‫^‬ ‫מחשטתיכם‬ ‫ןבלש‪1‬ן לביס ופסוק שני כלשון יחיד ושלא לנוכח יעזוב וכ ‪1‬׳ ‪ :‬וע‪ 1‬ל כי‬
‫‪ra‬׳ ננהו‬ ‫^' ‪1‬‬ ‫לה‪ ^*°‬י י ז‬ ‫רשע ואיש א ‪1‬ן הכל אחל ולחה חילקן • ופול אומ' ‪1‬אל אלהינו כי ה' הנו'‬
‫והני‘‬ ‫ירחמהו‪.‬‬ ‫באומרו ‪1‬יש!כאל ה׳ הוא אלהינו ותה גא להוסיף וגם מה כין‬
‫יא ועל‬ ‫השמים ח ה א ק ק גכה ‪ 1‬דרט מדרכיכם!קתשבותי‬ ‫הנה כבני אלם הבלתי רשעים גסוליס ימצאו שני‬ ‫ליונה לסלוח*‬
‫לא‬ ‫^‬ ‫תשובה זו היא תשובת הרמב״ס ’ ^‬ ‫סוגיס א׳ הצליקים הגתורי׳ לגחדי אשר הוא ית' חצוי אצלם בעצם ויש סוג‬
‫איאפש‬ ‫כן אחדי אמ ‪1‬ר הנביא בשם ה'כי לא היה‬ ‫שני והס אשד היתלו לחסואאן רוגס זכיות ואלו התחיל הוא ית'לפרוש‬
‫ל ידני‬ ‫מחשטתי כו' אח'והנה לפניכם תשובה נצחת כי להוציא'‪°‬‬ ‫מהם אן עולנו קרוב כי לא באו אל נלד רשעים ליאמר עליהם רחוקה'‬
‫^ ‪J‬רל‬ ‫והיא כי כאשר ירד הגשם ט והיא התשובה‬ ‫מרשעים ויש סוג שלישי הס הרשעים והס ההעש כי רוב ישראל הס מיישני‬
‫^ ‪L‬‬ ‫והוא בשום לב אל אוחד! כי כאשר ירד כ ‪1‬׳ כן יהיה מ י י ״‬ ‫סוגים הראשונים ופל כן בראשונים ידבר בלשון רבים ולנוכח כי ב'‬
‫^ ירל‬ ‫י׳יי‬ ‫אל המשל יאין יצלק אל הניי^'‬ ‫הסוגים הם צליקי' מה שאין כן השלישי שהם התעט ויתוקי' מה' כי על כן‬
‫^^^רגפם‬ ‫לפסוקים אלו קשר אל הקודם על עגין התפובדי*‬ ‫ידבר ט בלשון יחיד ושצא צניכתוהנה הצדיקים הגהורים בעצם אשר‬
‫נכ״א‬ ‫הגשם ונו'ושחה לא ישוב שיורה; שאתר שכתןלחסלאוגל‬ ‫ה' חצוי אתם הלא יתייאשו תלהתהזק בתשובה על אתה לבר הועם אפר‬
‫לא יבצר כי מי יאחר וביתי לכי או תלדרוש את ה' לבקש חתנו שיצילנו‬
‫^ ושמם‬
‫^ ‪!1‬י ריר<ם‬ ‫כפאר לתת לחם לאוכל מהיק היה עולה‬ ‫חיצה״ל ולא ידע כי רחאית היצה״ל לאיש כמוהו יביאהו פתאם בחטא אפר‬
‫נחלי'‬ ‫לא ישוב* וגס אוח׳ יזן השמים הוא חיותל * יעיד אייי‬ ‫לא נשמד כתא חכמי ויקרבו כרב עמרם חסידא ודוחה לו שהוצדן לצעוק‬
‫‪,/‬׳‬ ‫נידאביעמום ‪1‬עליו מככיל זמגכיד חיילותיו כי כל לגל»׳ מחכירו י^ו■ איןתצלקהשינהזאיןתשזבאחריכן*־ אמנם הנה לרן‬
‫לא‬ ‫»יהנסאין ‪ 0‬פק כי מחשבתו ית' פועל אך בדקו'כי לגודל‬ ‫גלול הימנו והסוג השני נם הוא יתלשה מלהחזיק ‪ 'pite x n m 3‬ביון‬
‫‪/‬‬ ‫המחשבה צא יהיה חטא אליה להתפשט ולפעול בעולם הגשתי‬ ‫ה' ואעשיר כי מדוב הן זכיות ואש' ה ‪1‬א רשע גמזר אפר » א ית' רחק מ » ‪1‬‬
‫‪, J‬ן ‪5‬א מפיו ץ‬ ‫‪ .‬אן‬ ‫‪!,pj. J, jjijpp‬‬ ‫תשתלשל ותתלבש‬ ‫מתייאש מלם‪ 1‬בכא‪1‬מלו הלא רחק ממני ה׳ ונעלה נפשי בו ומה אועיל‬
‫החוצה עם שהבל פיו רוחני יזאדקיי׳ לעד כחאמדסו״ל פרקאי ‪ ” 1‬י ?!‬ ‫בתשובתי האס ישכח כל אשד הכעסתיו ושוב לא אהיה לרצון לפניו והלא‬
‫חלאן ונחאמרם י‬ ‫מכל דנור ולכור היוצא חפיו של הב״ה שבעשן‬ ‫אס יחטא אים לאיש גם כי יפוב ויבקש מחילה לא יבצר חלפסאר טינא‬
‫א‪,‬ן‪3 ,‬א‪5‬ן‪'1‬‬ ‫‪yyp,,p‬‬ ‫‪5‬למ ושוב לא ירצנו נאשר נתחלה ותה גם פתה מלן מלכי החלכיס‬
‫‪t‬‬ ‫ית׳ מדבר עם כל אתל ואחל מישראל ואומר לו מקבלני את עליז‬ ‫הקב״ה כי בחה נחפב חרש את חרפי אדחה לפניו ‪1‬ני לא ישכח אק פרב‬
‫אל לגו לעש‪1‬ת הרעה בעיניו על כן יתןיאש חן לדחחים זימנפ מלשוב־‪ .‬הןה הדבור עצמו עולה ונחקק כלוח שנאמר קול ה׳ י׳‪,‬וצכ להטת אש ע‬
‫‪In‬‬ ‫והוא כי הלוחית היו‪ ,‬עדיין להטת אש רוחניות ליז^^ל^‬ ‫ועל שלם אלה הנביא לנר על הראשונה אתר דרש ה' ‪ -‬בהמצאו לומר אלד‬
‫היוצא חפיז ית' נצחי וקייס ושאחר עפות פעולתו חוזר זמ‪1‬לה כאשר נ״ י‬ ‫תבטחו לוחר צדיקים גחוריס אנחנו וה' אתנו אל נירא חהיצה״רט הנה‬
‫תירה אתרי דברו עם כל אתל מישראל זחוככו כלזכויש אצצנובחקי‬ ‫דישו ה׳ נהמצאו אתכם יהי פחכס בל יפרל מנס פן תבא לידכם עבירה‬
‫‪ .‬עול שני‬ ‫‪pp^, j‬‬ ‫‪pp jp‬‬ ‫לא תדעו שחרה יתחפרו יתאבלו ועל הסוג השני אסר רובו זכיות אמר‬
‫והוא כי חאח׳פי♦ ית הוא במצחו המהוה ופוע' מה סהוא רצונו ית ל^י‬ ‫קלחוה! בהיותו קרוב עודנו קרוב שלא רחק מטשהרבה ק תוסיפו לחטוא‬
‫וירט החזנית ותהיו רחוקים 'לגמרי לכן קראוהו בל ירחק יוחל כי‬
‫אשר קפצתי כו׳וכן ביושרה מאחדות נברא העולם כי המאחר כעצמו ז '‬ ‫־ עתה וכיותיכם ימור ‪ 1‬אתכם לשוב וזהו קראוהו בהיותו קרוב ושל‬
‫החהוה כעולם כל מציאות הדברים ■פבו והנהנכיאור התורה טיז ^‬ ‫הסוג ה&לישי אחר יעזוב רשע דרכו ונו׳ והוא כי הרשעים יתחלקו לשני‬
‫הפרס שכין חאנזל רא&ון לשאר מחחדית והוא כי ט לא נאמר י'‬ ‫סוגים הא׳ לע לשח ס והשני רע לבריית על אשר הוא רע לשקים אחל‬
‫אי׳עגדבראסיתנמי מאחר הוא שהוא כי המאחד הראשון א‪ 5‬מחה‬ ‫יעזוב ר ‪0‬מ דרכי שהוא שלא בלבל יעזוב החטא מצחו כי אס גס יעזוב‬
‫חמי‬ ‫יתייחס כנודעליולפיס יזןיה״זיקיייז‬ ‫הרע‪,‬‬ ‫שלרן הוא חציאות לרן החביאו אל הרשע יזהו יעזב רשע לרכז ועל‬
‫כראשית כלא אלפים הרי כי בשם אלהים נבלא העולש‪ 5 ,‬ן ‪5‬ן הוא ז®‬ ‫לבריות כאק ועמל אחר זאים און חחבטתו שלא בלבד יעזוב פעולת‬
‫ביום עש;ת ה'אלהיה אלא עלה נתחלה כמחשבה לכראגמד’* ' י‬ ‫פפולו'‬ ‫שהן מביאי׳אל‬
‫״כיחימקעזג!‬ ‫«^»׳^״י‪{.‬‬ ‫יוי‪#‬ו^'‪1‬‬
‫ותחבולות‬ ‫ןכיאשנסכחחםב'תשל ׳*״■‪1' 11‬‬
‫ערחוחיות‬ ‫הא‪1‬ן כי קש גס ?‪ u‬׳‪jivi‬־׳‪j‬״׳•‬
‫הח‬
‫ויאה שאין העולם יזקקייס שיתף ט מלת רחהיס והלא יקסה‬ ‫םאוןגשאות‪0‬יסלקמטאאלחתשבתווזהו ואיש אוןמחשביתיו והנם‪.‬‬
‫״‬ ‫אין יאחר בראשית ברא אלהיט שיראה שהוא נהזע^‬ ‫המשוב' אפשר קיראה ואז נעשים לו הזדונית כ^גזת כחאח׳ רשב׳׳ל ואפש‪/‬‬
‫®ניאשית חתייחס אל החתשבה כי על ק לא נאחר כי ויא^י‬ ‫מאהבה ויעפו ל‪ 1‬בוכיות וזה יאחר וישוב אל ה' ישוא בבחינת החת! ה׳‪.‬‬
‫לנרי יז׳׳ל באוחרס בלבד ה' שחים נעשו ובבר שמים ניג®!‬ ‫סהוא תואר אל גדילת! המללת אשר כ‪ 1‬א נאמן לשלם שכד וכשהוא אמזי‬
‫כי טרם היות לכור כפועל כבר שמיס כחחשבם נעשז\^^^ז‬ ‫אצל עונש נאמן ליסרע רשעה כפרש״י פרשת וצרא וזהי וישובאל ה׳הנאחן‬
‫^ ‪, I‬ןוא‬ ‫!״ל ויעם‬ ‫היא ית' ביום הפני לחזק הרקיע כמו‬ ‫ליפרע שהו׳ מיראה או וירחמהו שהו׳רתחי׳מה אך לא החילה גמור׳אן אס‬
‫וארז׳ל שאמר יתחזק הרק ע ולחה לא נלזחזק רפנכרא ביאג*י^ ז‬ ‫ישוכחכתינת היותנו שלנו נייהוד שנקרא אלפי ישראל שה‪1‬א האהבה או‬
‫לא כלכל יעשו הזדונות שגגות כי אם ירבה לסלוח על האחור שהוא‬
‫שיעשו גס זכי ‪ 1‬ת ולא מתיל' מועטת ליעש‪ 1‬ת כשגגות*‪' ■ - .‬‬
‫לא התשבותי ונו' הנה לבא אל עגין הכתובים טכירה חקירת‬
‫לבלות‬
 ‫נח‬ ‫ישעיה נה‪ ,‬גו מראות הצ‪1‬באות‬
‫והצמיחה שפ״י רדת מן השמי' יש כח באדן לקבל •רפפעלו׳סהס כי‪ .‬ברדתם‬ ‫יתייחס לחחשכה זיוקב‪:‬קדחהוזחאמדם‬ ‫מיז ת ‪ “-rfB‬מי^שזן‬
‫יקנו התלבשות הפין הפולס הפפל חה שאין כן אס לא היה לגשסיורד‬ ‫‪ t‬ל גהר א שאחרו עיז‪ 3‬ונ‪5‬א יגיפה גרא הקכ”‪;5‬־סמיש וארן שנאחר‬
‫• יון השמי׳ ח‪:‬צה ומתעביס שדיו דקות ורוחניות שלא תתפעל הארן ההם‬ ‫בדברה שחים נעשו אכל ככל צנאס״יגיעה כתיב גהו שנאת וברוח פיו‬
‫ולא נאת׳ לחה מורידן הוא ית׳ להטה ישלוט ספע המיס העליוני׳ מלמעלה‬ ‫כ ל ל הדברים כי יש‬ ‫כל צבאם כמבואר אצליכז בביאור התורה גס״ד־־‬
‫להצמיח האדן אחר שחכת רוחניותן‬ ‫׳•״•!׳ושבה לדבור‬
‫־־ בין המחשבה‬ ‫כפ׳׳ש‬
‫‪:‬‬ ‫♦‬ ‫׳‬ ‫׳‪,‬‬ ‫־ ־ ‪,‬‬ ‫־׳ ׳‬ ‫גדבור כי ■‬
‫הצמח האדן אן אין וה כי אס‪ .‬שאין‬ ‫מ גכר־זו דרכי מ ד ר כ י כ ם‬ ‫גבהו‪^’-‬צןמי‪:‬ם מ א ר ץ‬ ‫כמחשב פיפלת בלקות בלתי התלבש‬
‫הדוחניו׳ סרם יחפשטלחטהויתלנש‬ ‫^‬ ‫לפפול בגשמיו׳ ‪nn‬‬
‫בארן החומרית ' כן יהיה‬
‫אשר יצא חפי כלוח׳ שלחה‬
‫שכב׳יצא מפי יאינה מחשבה בלב׳ לא‬
‫‪.V ■f‬‬ ‫״‪:‬״תי ?פע!!ה עוד״נאניות״י הרוה א ת‪-‬הארץוה‪1‬ל>דהוהצמ’ חמונתן‪.‬זלע‬
‫א^‪ 1‬ריצאמ^‪-, , ,‬ש‪.‬נאל‪.‬נ‪-‬א־ועפהאת‪(1‬סיח־«י‬ ‫ל״;ניה^'מק>יד‪.‬גנאז<פ»י‪1‬ומה‬
‫כיהדטי נ־צש‪ 1‬עום‪ 5‬נ‪ ;« 5‬את‬ ‫;?ד‪-‬‬ ‫גס־־נתמזכי‪ c'picBS‬י‬
‫בחפ‪.‬‬ ‫שהיה‬
‫‪........‬‬ ‫ימ‪:‬ו‪1000‬קו‪0‬י‪1‬ת‪1-0‬זשכי‪.‬ע‪ 1‬נ ש א ל’ ‪ .‬ר ק םכי א ס ^ו שדז א ח ‪ IffS -‬אשרחפצתישהו׳ מה ״י‬
‫'!מתשנה אן החפץ לבדו לא יעס׳פזפ‬
‫■בארן'וזהו עשה את אשר חפצתי ני‬
‫עסהידיעה סהזאדעת הימב״ס!״ל ח‪ 4‬צתי והצליח אשר^צ‪1‬לחר‪ 1‬יו‪ b :‬בשמחללז‬
‫•ד‪3‬לי היוצא חפי ה»א ; העיפה את‬ ‫^ ^ לון ^ ר; ם ^ ה ^ עו ר ‪ #‬סו‬
‫‪ .‬החפן ומביאו אל הפועל אן לא החפ ‪I‬‬
‫• ל‪173‬כלוח׳ ובזה בין תבין כי אין‬
‫׳ הי^פה שהיא מחשבה בלבד הדקת‬
‫בחתניו׳ פופלת ועושה רומס באדם‬
‫למטה כי אס הדבור אחלי צאתו מפי‬ ‫‪ C a p . 56. ) X‬ח ‪ ^ { , .‬ס ר י ה ו ה ש מ מ ‪ ,‬מ ץ‪ 1‬פ ט ‪3‬‬ ‫^יזיתי יעזוב רשע דרכו כז׳והלא‬
‫‪ .‬הקב״ה ט פל כן נשקר ק אי ת בלן‬ ‫יעזוב ‪ 7‬רמ‬
‫י יזלהוציא מפיו חי אשר יהיה צדיק‬
‫^‬ ‫״‬ ‫^;‪1‬‬ ‫׳ ‪1• (k|T t ; j --‬‬
‫ב‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ק‬
‫•‪ 1‬ך‬
‫~‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫צדקה‬ ‫■‬ ‫שו‬ ‫ת‬ ‫יקשה בעיניכם לות׳איכה ‪.‬‬
‫^הןלעת שרשע יהיה • ואין יבחר‬
‫ורשע ‪&7‬ו צריק ורשע לא קאח' ובאו'‬ ‫• ‪ ; - .‬־■‪• .‬־ ‪ ^ :‬צ ^ו ע תי‬ ‫■‬ ‫' ■ ■■‬ ‫י טי אי ברע והו׳מוכרת מפא' הידיעה‬
‫לא ישוב אלי כי אס הורה ייה שכתבנו שאחד שהצליח ‪10‬זר אליו ית' כי‬ ‫יי ה לזה אני מקרים כי לא מתשבותי מחשבותיכם לוחר הנה לי מחשבה‬
‫ידגוי המתייחס אל דרך ופעולה אליו ית' כי בו יפעל כנודע וכנה לא ‪ .‬רוחניות הדבור קייס תמיד ח״א ייחס כי אם ע*שהכ»׳ שהוא לא יפוג כי‬
‫‪ --‬׳ ‪____ ^1‬‬ ‫‪ ..... ....... -‬יו‪it______ il *___ .‬‬ ‫^‬ ‫‪.f‬‬ ‫‪Z 1_______ ___ .‬‬ ‫י•״‬ ‫_‬
‫אס אחר עשותוהחפץ חש״ה בגשם שלא אמר ריקס כי אות' ‪3‬ו לא ישוב‬ ‫^חשביתי חחשבותיכס ולא דרכיכם דרכי כי ביזחשב והתור אני נפרד‬
‫■‬ ‫‪ -‬הוא לעולם שאין איכותו ביוצא מפי הערת‬ ‫יזכשיהואכי גבהו שמיס מארן כן גבהו דרכיחלרכיכם כי דרכי הלבור‪ -‬י ‪.‬‬
‫כ י בשמחה תצאו כו׳ הנה ידוע מאמרם !"ל זכו אחישנה לא וכו געתס‬ ‫יש לז נצחיות זכח קיי׳ לפעול מה ^‪1‬ין כן לרכיכס שהבל פיכם ולרכיכס‬
‫והנה בכלל ההפרש הוא כי אם זכו תהיה גשוגה זנחת וששון‬ ‫^ין בז מחסות וכן חחשטתי מחפממיכם פמשפבותי רמות פועלות ‪,‬‬
‫ושמחה ובתיי כלם »ש״כ אס לא זכו שיהיה ע״י חנלי־ משיח ברעות רבות‬ ‫בדקות נתרן ואין להם ^נא לפעול בגשמיות והכופה היא כי יש כפרס‬
‫בין מה שיודע הוא ית' בחח סבה למוציא יזפיו פי מה שיידע שפלוני יהיה י י^־זת וימותו אנשים רבים עד כלתי השאיר כי אס אחד מעיר ושנים‬
‫צדיק ופלוני יהיה רשע שהוא בתתשנה ולא בדבור אין היזתשבה לדקות׳ י ממשפחה וע״ב אחדי עצתה׳לוחר דרשו ה׳כז׳ יעזו' רשע דרכו כו׳ שהזהיר‬
‫על התשובה והחשיך לפנין על כה כמדובר אמר עתה מה לב טונכס ע״י‬ ‫בועלת לעשות רוסס באדם הגשמי להכריחו לפעול ידיעתו אן מה‬
‫שמוציא מפיו שהו'דבור שיש לרוחניותו מציאות לפעול בגשמי הוא פועל ‪ .‬ק כי הלא לא יהיו חבלי חשית שתחת צרות התבל' מסיח בשמחה תצאו‬
‫באדם חה חאחרם ז״ל באומרם שקודם יצירת הילד גוזר הוא ית' טיפה זו ׳' זתחת המלחמה מהאויבי' בשלום תובנון ותחת אשר יצר לאגית!אמהזת‬
‫מה תהא עליה עשיר או עני מ׳ ואלו צדיק ורשע לאקאמרהנה הורו ‪-‬מצרת חבלי משיח אס לא תזכו עתה ע*י שתזכו ההרים ולגבעות שרם‬
‫באצבע לבאחירה תליא חילתא וכן ביארנו בביאור מגלת איכה על י אמת ואמהות יפצחו ‪-‬לפניכם רנה ואפילו־ הסלזת יתעדנו ברוב השפע‬
‫אשר יושפע‘ בעולס עד גדר שכל עצי השדה מזחאו כף והוא שלא יהיו‬ ‫בס>ק מי זהאתר ותהי ה׳ לא צוה שעל ויכוח וה קורא תגר המקונן‬
‫' ‪ 3‬הסרק אילנות בעלי‪,‬מות וענפים'עביסכיחרוב עידון השדה יצאו‬ ‫יאויזיתי זה אתר ותהי ‪ yD‬אלהויה ופועל בהכרח תה שה׳ לא צוה כי‬
‫&נות בעלי כפות ולא נעצוציס וקוצים וזהו וכל^צי הסדה ע״י רוח מצי יה‬ ‫אס שידע בלבל כלות׳ כי הידיעה שהיא מחשבה בלי אמירה אינה פועלת‬
‫באלם הגשמי לדקותהכתליבר י ואחד אמשול לן משל לחה הדברדוחה ' ימחאו כף כי תחתיהנעצון המשולל כסות\יעלה ברוש ותחת הסרפד‬
‫שהוא גס היא קון בלי כף יעלה הדם שהוא ע מ ת והיה מה סבשמא' תצאו‬ ‫השמים כי הנה כאשר ירד הנשם מ׳ ולבא ‪ k‬הענין נזכירה מאמרם‬
‫ז״ל בפד׳א הלא ה‪1‬א כי כאשר אין ישראל עושים רצונו של מקום הארן ’ כו׳ שיהיה נשמע בעולם לה׳לשס ומה שתחתיהנפצון יפלה ברום כו' יהיה‬
‫ז ;‬ ‫לאות ולסימן תמידי לא ינרת ‪:‬‬ ‫סיתה ויהיס ע״י העבים ומצמחת תבזאה כאשה הרה לזנונים ויולדת אנל‬
‫כשישראל עושיס רציגו של מקום הב״ה פותח את אוצרו הטוב את השחיס‬
‫אגזר ה׳כו׳ אחרי הזהירו פל התשוב' אמר הנה הת‪ 5‬ונ׳ לוקרבת‬ ‫*”^ס ימשיל על הא ‪ p‬ואז היא כאשה הרה מבעלה ועליו הכתוב אותר י‬
‫הגאולה והנה על ידה נבר קרובה ישועתי אן להיות החשובה‬ ‫כי באשד ירד הגשס והשלג מן השמים והולידה והצמיחה כו' והנה ראוי ■ ־‬
‫שאמר עלמה שטן אדס למקום יעזוב רשע דרכו ועל מה שבין אדם‬ ‫י׳ייס לב כי הלא על השתים אין חים כלל אמנם הנה התודה מעידה ני‬
‫לרקיע וכו' ■ לחברו את ואיש און מחשבותיו אן בזה צתקן מכאן ולהבא אם בין אדם‬ ‫בין החים אשד מעל ‪.‬‬ ‫הרקיע כד״אויבדל אלהים ‪.‬‬‫על ‪.‬‬
‫למקום די בכן ־ עדין במה שבין אלם לחברו מה יעשה על מה מיש נידו‬ ‫*^‪ 1‬את״ל שהיה העילס מיס בתים וגלה הקב״ה טפה האמצעית ומחנה‬
‫את הרקיע נשארו קצי המים למעלה ׳גס אמרו כי כשיעור שבין ’ מיביס ואינו מדע מתי שצרין להיטיב לרבים על כן אחר שמרו משפט‬
‫ועשו צדקה לרבים לומר אל תהיה הצדקה מממון גזול כי היא ית' שונא‬ ‫למים התתתונים יש בין הרקיע אל העלמנים והלא כחו זד נחשב‬
‫גזל בעולה כי‪.‬הסנ גור נעש' קטיגור וזהו שמר! משפט ועשו צדקה שלא‬ ‫^נס הנה דקדקנו במקומו לשין רו^׳ל באוחד' שהין מים במים ולא איזרו‬
‫תהיה מעושר שלא במשפט ואחרו אל כל העם סחרו שלא תהיו צריכים‬ ‫העולס מלא מים אך הוא כי שני סוגים היו המים אתת מיס ריתכיי'‬
‫אל הדיינים יכפו אתכם לעשות משפט כי אם סמרו אותו אתם מעצמכם‬ ‫^ מיס גשמיים וזהו מיס במים ובין ב' המיחות היו מיס בינוניים ביניני‬
‫‪ ho‬אחד ישמור המשפט לעצמו והוא כי ע״יהתסוב׳ האמירה ככר קרוב׳‬ ‫^^ילית שהוא טפה אמצעית שמחנה נברא הרקיע נחו שאמרו ז״ל גלה‬
‫תשועתי לבא ני מקרבת הגאולכ וצרין צדקה להביאה לגמרי כמדובר‬ ‫האמצעית ומחנה ברא ברקיע שהוא גסס זן ממוצע בין הרוחניות‬
‫ואחר ישועתי וצדקתי יהיה בשום לב אל בקשחצו' יחזיר ית' שכינתו לציון‬ ‫^^*מיות ואותם החים העליונים שהם רוחניים ומהם משלשל ומהוה‬
‫יראהשנשתלקה וכן בהרבה מקומות חורה ששכע'פלחה למפל'לעומת‬ ‫עי ברכה למטה לארץ כיעל ידי רדתם אל אויר העולם מתלבשות‬
‫^”יח כנויס התיזתוניס ומה טובו דברי רבותינו ז״ל האומרים בבראשית ’ זה הורונו רז״ל כי לא זזה שכינה מכותל מערבי וכן אמרו שבכל מקי’ שגלו‬
‫סכינה עחהס אן אין זה כ״א שעיקר שכינה עלתה זחה שנשאר בכיתל‬ ‫^ ה שהגשמי׳ יורדי' תמים העליונים ואין חסר מהם טפה שהוא מאמרנו‬
‫ממרבי הוא מציאות התפשטות כבודה וע״ד זה הוא בחינת מה שבגלודן‬ ‫מה שהם מחניות גס שמהם יושפעו למטה לא דיחסר מהרוחניות‬
‫ועיקר ישועתו של הב״ה היא בבא עיקר שכינה שעלתה וטליה אח׳קמגה‬ ‫^׳^’® ^מיע* ונבא אל הענין אחר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים‬
‫ישועתי לבא ועל הנשא' בכותל מערבי שבה עשה צדקה ע חנוונן‬ ‫י התלבשות ושמה לא ישובכלומר שלא ישונו אל איכותן אתרי‬
‫^שסאתשתכת תיליוק איכות מחניותן הרוה את הארץ והולידה ׳ בהתפשט‪1‬תה נגלית אשר היא בלתי מתגלית אחר וצדקתי להגלות‪.‬‬
‫ג ‪ P‬אשרי‬ ‫ב‬ ‫‪ £3‬ו‬ ‫!^צ '‪J S A I A S C ap . 55‬‬
 ‫י^טעיה נו מראות הצובאות‬
‫שוסי סנח מונייס נלסיז יחיד‪ 1‬ט ד ני אהר אוח' ‪5‬םרל)‪ B1>1‬יותר‪^ I‬י״י‬ ‫עוד מלוה גדולה להשלים יוסונה על מה סנין‬ ‫־ א ^ ! ר'‬
‫׳ להיית לי לעכדיס ואס היא להוסיף תואר מכלות על השרית בחרןום אי‬ ‫‪ f‬ילהס^ שכינה נ איז יהיא שנת אשי איז״ל שהיא‬
‫לשרתי יאחר להיית לי לעכדים * ועוד כי גס כל ישראל ע‪3‬דיס סל הב י‬ ‫י ח שר ייתרן שע׳‪ .‬כן עכו״ם ששנת חייג‬ ‫_‬ ‫‪1‬ז!!וי־ ‪_, r , 5‬‬
‫הס וע‪ 71‬כי בחה נכיר חי הס הכאים על ראית תעלת ישראל לקנות מעלה‬ ‫ן ך יחטדינה על כן אחר סעס התשינה האמרה‬ ‫'‬
‫‪_ / I .‬‬ ‫‪ .‬י‬ ‫׳‬ ‫• ' ‪* .‬‬ ‫\‬ ‫‪.‬‬ ‫חשלי חכ‪1‬ש יעשל ‪ prt‬חיזי ורורו‬
‫‪:‬שלחו׳הנקד׳אנוש אןשלא‬
‫לשרתי ולאהגה את שס ?׳ אמר גמה‬
‫■ תדעי שלא לסם מעלה הס גאים הנא‬
‫כי יאחרי שאין חפציס גדולה כיש^‬
‫^׳־דן ׳‪•.‬ג^י ‪ n y ^«1‬א ק י ה ר ה ל א פ ר ה ב ד ל י ב ד י ל נ י‬ ‫נ הי מ ת כאומר וצטתצחשחיויש‬
‫• אלא לל\ית לו לעגלים ומי הוא‬
‫י ה ו ה מ מ ל ע ם ו ׳ ו א ק י ‪ -‬י א מ ר ד ת ס ר י ס הן‬ ‫שני!א'ניד״‪.‬י‪.‬מ־גאלי;‪.‬־מ^מאמי‬
‫זה שחפצים ה^ להיות‪ :‬לן לעמים‬ ‫•ג‪I‬‬ ‫‪ ; . ,‬־‪T‬‬ ‫>‪/‬‬ ‫ז‬ ‫ן •‬ ‫הלא אין השנת רק מצוה א מרל‪5‬‬
‫הלא הוא לכל חי ששומר שנא‬ ‫■ ^‪ . v ^..‬כני כ ה ^ א פ רי הו דז ל ס ל י ק י ם א ש ר י שפרו?‬ ‫רן‬ ‫המצו׳לן״א‬
‫השוחר‬
‫ישראל ׳‪3R,‬‬ ‫‪ .‬מחללו שהוא ‪.‬לכל איש‪. I‬‬ ‫' א ת ־ ־ ש כ ת ו ת י ו ב ח ר ו ב א ש ר ח פ צ ת י ו פ חזי היי ‪ -‬ת‬ ‫חתללו כמי חי ששימריליחעשית‬
‫‪ Q,^5p pj0‬ל^>‪,‬ת לו לעגלי׳ ותפם‬
‫־‪-‬׳׳‪tj‬‬
‫‪.‬־ מיי־ת־ונ תעג־‪-‬ננל*מגו ת ס ע מ‬ ‫ב כ ?ך ^ ‪ .‬ב מ ^ ‪/‬דל ן ! םי ב ב י תת י _ ו יב ח ו פ• ת ו ינ‪1‬ד ‪,‬י לש^ רם‬ ‫יל י ע ־ ״ « ‪ » » b‬״‪ 1‬־ ‪.w«w‬‬
‫'נ‬ ‫•‬ ‫‪jy*3‬‬ ‫י‬
‫יאח' יכו׳ הנה ‪ -‬אתר שאין‬ ‫ואל‬
‫מקנלי גרים לימית המשיח‬ ‫‪:,‬‬
‫שהוא גוחן שידגרי גי כתיביס אלי כי‬
‫ש ם י ה י ה ל ה י ו ת ל ו ל ע ב ד י ם כ ? * ״ ;הייתי‪ .‬נא נרחאית כי אם אדרנה‬ ‫ול^בה‬ ‫הלא יגא שלא לשום שמיס כי אס‬
‫ולהיית ענ‪ 7‬לשיחר שנת וגסהייא^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ש מ ד פ ס ת מ ח ד די ר ־ו‪-‬ו מ הזי מ ס "‬ ‫לראות! חעלת ישראל והנה ראיי היא‬
‫לוםמממויח‪-‬םגנ‪,‬מג‪ ., ..‬א ־ מייי‬
‫י‬ ‫ירו־? לו ‪5^1‬ג’ ו ש פ ח ת י פ ב ^ ‪;m_ gn‬‬ ‫ג;‪':.‬״‪*’',‬״‪'■*.‬׳‪ ‘-‬א ל ‪ -‬י‬ ‫■אן הלא יחצאי נאיסנלי פניה‬
‫כיתייתינלנם ו הו ת‪/‬‬ ‫־שוהיורה‬
‫יודה נ■ תור‬ ‫כ>רתת ■ מוה‬ ‫^ ן ף ם ^ ‪a 3‬ב ב ר‬ ‫‪J ?K‬‬ ‫" ‪_ n ,: , ' U‬‬ ‫ט אס למיות־נלדס אל ה•!!״‪,‬‬
‫■נן הי אדיג־ ס ל תירה פת נמלת כי‬ ‫ל ח מן מ ל ־ ^ חי‬ ‫י‪.‬וא •ת ואל■ ‪.‬א מד נ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ 0‬אמר‬ ‫י‪.‬‬
‫נהס‬
‫לאעלקגימ‬ ‫•שנעשית'כן יורה ‪»3‬‬
‫‪... ..........................‬‬ ‫‪..............‬‬ ‫ה?ע‪ 1‬מ י‬
‫פ!יםם ‪ :.‬ג א כ ס‬ ‫הייפפ] ר א ל כ ל“־״־ ה‬
‫ב ן^ תתיי ב י ת ת פפלל ה‬ ‫הנכר הכליה ‪ k‬ה אשד איןפניה‬
‫אקפניה אחרת‬ ‫נכר‬
‫י ק להיות כלוה אלה׳ מה אעשה‬
‫והנדל יגדילני הי מעל עמ‪ 1‬נאחיר כי‬
‫‪,,‬כלןליכגם‬ ‫^‬ ‫א כ ל‬ ‫ל‬ ‫‪ ,‬נלןכ^יו ‪^ .‬כל חיתו ש ח אתיו‬ ‫אין חקנלין גדים לימות החשית‬
‫לעזרת ישראל שהוא חון נית המקים‬ ‫; וידעתי כי לא נעשה זה נשנילי כי ' ‪!;; 5‬ר ע פ ו עו רי ם כ ל ‪ ^6 b‬י ד ע ו כ ד רי ם כ ל י י כ ת‬
‫חניאם אל הר קדשי ‪ .‬הייז‬ ‫י־‪ -‬־יי •י י ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪ ,‬אס נשגיל העושה שלא לשמה הראוי‬
‫אחוריה ת!ז לביח השקן־ש עצמי יד^’‬ ‫א ל מי ם‬ ‫לינדל אן אגני אני ליקה וזהי הנדל ינדילני שעל מי שראיינו מדל \ ■י‬
‫זהניאיתיס אל הר קדשי יעיד אעשה להם סי ושמחתים בבית תפלתי ל‬
‫ינוילכיגס אני וכן אליאמרהסריס הן אניכי׳לומר םתיס הנה רעותי‬
‫;יתפללו לפני‪ .‬ניתייאענס והיא תפלת שלחה גאי׳וגם אל הנכרי יכי‬
‫נע״ה ינעה״ו‪:‬ע״ה כי אין לי אשה כי כת יוגי איננה אתי ונשארתי‬
‫ן‪ 0‬זן אוסיף‬ ‫־ והתפלל אל הנית היה שהיא לפני‬
‫• כאותיית הן ‪ 0‬איןלהןבתז!גיוהוהן אניכיכאיתיית הן אנכי ונזה איו‬
‫‪ ,‬מעשי השיניס שצחיס כי איני עושה זיוג ^יי»הל»יג ‪-‬על י‪ 7‬י‪1‬נ!ג עזיו{ ‪ -‬להם כי עיליתיהס חנחיהם לרצון על חזגחי שיתנו קדננית ויקריניה‬
‫לילי! על מזכי‪/‬י ישהא תאתר אס כן עייין יאמרו הכ‪7‬ל יכדילני ה' כי‬ ‫■ ואפילי שאד חצית אין לי‪.‬ם שלקית ע״י העשית עלידיהפתי נלא ‪t c 6‬‬
‫א•־! ננגמיס למוית ישרא! ל‪ 1‬״ אני ט מ ־ ‪ ' 01‬ל‪ ,‬מ‪ ,‬ל‪ 6‬י מ ־י ״ ס ה ’’‬ ‫כי על כן היה הכ״ג פסול לעכודת ייס הכפילי׳ אס לא היה לו אשה יכמם‬
‫״ ״ ״' ־ ’’ ל אי נ ט ״ ״ אינו מ ד ־ייז‬ ‫הפליגו חכחי האחת על הדנד ומה גם על ש'צ ‪ .‬שנית גם נעילם הזה‬
‫קנלתמ־לד‪.‬על־‪ 1‬ש א ש ״ מ׳ ״ ‪ -‬ת ״ *’‬ ‫•״‬ ‫שס‬ ‫יקוס־ טל‬
‫מג ־ ס‬ ‫נפה״ו• ״■‪1‬‬
‫כד׳׳א ’ קי‬ ‫להשלים אתרי שם‬
‫‪.. .................‬‬ ‫אין;לי כןמ ‪ -‬״ ־‬
‫ינש ־כי ‪ -‬י‪-,‬‬
‫לען‪- ■.‬‬ ‫אדחה‬
‫‪..........‬‬
‫יאחרסחא תאחרו הלא די להם שתשחתם ננית‬ ‫‪.‬אחיו החת כי ליתקן על ידי ייניס אי‪ -‬אפשר ‪ ,3‬אל‪> ,‬יס^ס ^ן‪.‬ן‪\ .‬‬
‫^ךצ‪,‬ן על חזניזן‬ ‫‪ f‬להם שגס מיליתיהס יזנתיהס‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫•;‬ ‫‪j‬‬ ‫א‪ ,,‬א _ ‪j‬‬ ‫אל יאחר כן כי כה אחר ה׳‪.‬‬
‫צכנ ה־■‪■‘f‬״ ‪“I‬׳י‬
‫יתרתא' ?‘‬
‫תפלה? חי‬
‫כית ״ ־ ל‬
‫ניתי» ' ״‬
‫שנחה־ ־’‬
‫־!״‬ ‫״ ה ־ מ ת‪ ,;.‬ט א א מי‪ .‬ש ״ ״‪ .‬א ת‬
‫‪ 0‬ם‪.‬יז־לתיוא״נמה יהיה היתר‪ .,‬לאלו הנאיםלטי״‬ ‫^‪°‬‬ ‫ונקנה כמה דאת אחר חחלליה מות יוחת שעל ידי‪ .‬שמירת פכתיתי שהן‬
‫א סס !לאהכה אא םמו ונוי אס לא שנס עולותיהם מנתיהסיט’ '‬ ‫שתי הנתינות הס עושים זווג יאם אין עושים כפיפל פל ידי עונת ת״ח‬
‫א‬ ‫י‬ ‫ליציןעל מונחי‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ינחרו כאשל חפצתי והוא כי אין חפץ ה׳ נעונת ת״ח על החעשה עצחי‬
‫אדני ה כי הנה קולס החרכן הראשון הכעיסו את ה׳גהנליה‬ ‫כי אם על הכונה ואלו יעשו החפץ שהיא הכונה לנדה יזהו ונתרי נאשר‬
‫‪• ' j‬כאשר יפרש אחרי כן נאוחרו הנחתי'נאליסוכו׳ והנה עלה‬
‫חפצתי הלי נזה יקנו > ה ועל השנית שהיא לקנות ‪ 00‬נעולס הזה אחר‬
‫יק ף עד ח ושכלית שונאי ישראל ניד האוחות ע‪,‬ז ‪3‬ן ‪PPJ3 3P 3‬ןא יתצי‪1‬‬ ‫וחחויקים ננריתיהיא התירה הנקראת נרית כחה דאת אחד אס לא‬
‫נריב רתייי' ערס ידבר לנר הכליה הקדים ואמר סעתיד לקכצם םה|‬ ‫ונתתי להם נניתי שהוא בע״ה^‬ ‫ולילה כי׳ יעל ידי שנתיתי ^^‬ ‫‪---------‬‬ ‫^‬
‫כריתי י!ח‪0‬‬
‫ס ‪ .‬נ ת שנ ילנית סלישי לחען לא יוכל לשוג כי דנורו לט‪,‬נה א נ‬ ‫‪,,p3 pp,jpp‬׳‬
‫‪ ,p,p,pj‬ח כ חזפיר חה שראוי לתתס ניד האומות לכל‪,‬קם עקה לחען ינט^‬ ‫‪I‬‬
‫נרים הראשונים את האתרוניס שתקל צרת החרק כאשר היה כי כ ץ‬ ‫חג ד ס‪ ,‬ק‪!53‬ק‪,‬ל‪4‬‬ ‫‪.‬תחיד ‪ 0‬םאתןלהסםסנלייי?וסש־י‪:‬יה להם טיב‬
‫ת תחתי כי ייצת אם נציין להקל מהעם נל י ^ו וזה אות׳ נאם אלג‬ ‫פול ני אט שנהחזיקס ננריתי היא התורה ייר\ה‬
‫ייסיכי כלוחר דבורו ש‪-‬א יוכל לשוב הוא שהוא ח ק ק נדתי ישר‬ ‫אתן לו חשד לא ינרת והיא כי הנה בשפר הזוהר נאחר כי ת״ח אין צי־וך‬

‫י מ ל; ’ ‪ P P‬לעתיד את נקגצי‪ ,‬כלסואתראיחרוזהאחדאן סנה‬ ‫־לתקן זולתי שהיא תיקון עילם ולא לציין עצמו‬
‫כעת שה‪,‬א טרם החרק אני או חי כי את כלתיתי שדיהסחיותש״^‬ ‫‪ 0‬ה‪.‬אששהנאנשנילי‪1‬ילסולא ל‪.‬צת\אקןל‪,‬לק״ק ^ ^‪ .‬ס ש ס ״ ל ס‬
‫של הסישראל הנחשליסלתיית שיות כי לא חכמו להיטיב ליקראאדם‬ ‫ני ייבום שיהיה לי לעצמי אשר לא יכרת גיצא נ ל ש ־ ן י ת י ד ^ ^ ‪.‬‬
‫^יזס אני אוחי אתיו לאוכלם כל חיתי ניער הס הא‪,‬מ‪,‬׳עכ‪,‬״ם שנמשל‬ ‫ולא אתר להם כלשק הקודם הלא היא כי לא כל החחזיקי׳ בתיירי‪,‬צא‪,‬׳‬
‫^ היער שינאי לאסל את חיות שדיתיהםיש‪,‬׳אן‪,‬אקאם‪,‬נלנל״;‬ ‫תלמידי חנמיס ני אם אחד ממאה על כן אתיאיח׳ לנלהסייסס‬
‫ת בידם כי צופיו עוריס ואשחס בראשי העם סה ם צפופים ^ '‬ ‫^‬
‫» תאחר ציפה נתתין וע‪.‬יהט קולא ר‪,‬גר ואומר צופיי‬ ‫׳אתן לו כחדיב׳ והנה זה‪.‬הוא על תלונת הסרים דסליק חניה ועל תלונת‬
‫‪,•^ ' 1‬רונם‬ ‫^ס״י* ‪,‬‬ ‫• י‬ ‫נן הנכר דפתח גיה אחר ובני הנכד הכלויס על ה׳ שהיא הנאים לשם ה׳‬
‫‪ i^n‬להיוא‬ ‫‪*i‬‬ ‫^‬ ‫‪f‬‬ ‫בלי פנ•ה אחרת אשר או אין חקנלי׳ איתי לגרי צדק כאחיר שאין ח ת נ ל י ׳ ^ ^‬
‫גדיס לימית המשיח עכ״^אסה^ נאים לשיתינחעשה ! א ^נ הגלנ א ת ‪ , 5‬ק‪,‬״‪,‬״‪^ ,‬חחנלי‪ 0‬את‪.‬העםכיאשחסגראשיה׳כיעליסס‪^ 5 7 ':‬ס‬
‫‪ ,fi‬רשקי‬ ‫יטי כל עין יכל חטאת‬ ‫‪ 00‬ה׳ וראוי לשים ל‪ 3‬כי נכל הפשוקים‬
‫יחי הפקודה והנה אשר לא לן יעפיוחה גס רועים רעים נביאי השק*‬ ‫^ ^ין רנ ‪5‬י ונתזח כנ‬ ‫‪1‬‬
‫אשר‬
 ‫נט‬ ‫ישעיה נו מ מראות הצובאות‬
‫אשד הי»‬
‫ת‪3‬א כי אלו היה' מועיל לדורשיהיו לוקחיםי חוסר ושביס אל ה'נראית‬ ‫^ ‪ .‬ו ניניהם סיתתו כרמו יתב׳ הלא יבקשו הרועים תואנה באחור‬
‫שאבדבו‬
‫במותו מעשו׳יחצותוחעשיס־‬ ‫מתנחם טל חל שאגד‬
‫היה חתנחס‬
‫הצדיק לנה היה‬
‫מיתת הצדיק‬ ‫אל פשעי הדור ולא תקנו באחד מארבע טענות‬ ‫לא‬ ‫‪° j*,‬‬
‫יו‪1‬א סכר תיקון לעולם‬ ‫טובים אם היה נשאר וחן מה בחיים כי היה‬ ‫ג>« ‪im‬‬
‫ואם‬
‫‪w‬‬ ‫יעטר^‪1‬‬
‫אותם‬ ‫‪-----‬‬
‫נעשות העם העיירות כי בקמתרי' יעשו‬ ‫’’ל) לא ראו‬
‫בהפסדו אן עתה הצדיק אבד ^צו ת טליה עושה לבלתי הועיל לבני‬ ‫חליה^ס אם לא ראיתם היבצד חכם שלא נודע לכס ע‪-‬״י חגידי אחת‬
‫הדור כי ואין איש סס על לב בסילוקו‬ ‫‪, - ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫''״י' ’ייילאיויע‪1‬יהס י ‪-‬אוטענה‬ ‫מיי‬
‫לשוב מעונו באופן שאבד הוא ולא‬ ‫‪,‬ייי׳זיגיא ל״י״ה «נ‪5‬עשומ אלמיסליא יוכלו מ כ ח דמים ע כ ם ם א ה ס מו ם ד‬
‫הועיל להס ולאעזדכי אחרי שלא‬ ‫י ־ ■' ‪■.‬י‪':‬־ __‪.‬‬ ‫■י‬ ‫‪ .‬׳‬ ‫•= ■ ‪ /‬׳ י‬ ‫אם היכתנום לא ישחעו ‪...lA‬‬
‫אלינו ויש‬
‫קבלו חוסר אנש• חשד חסידי' שבדור‬
‫•‬ ‫רעיכם‪:‬‬ ‫והמה‬ ‫שב^ה‬ ‫ידעו•‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫עויע?‬ ‫והכלבים‬ ‫חוזים‬ ‫יחתח‪-‬טענה אחרת והיא שהם‬
‫נאספינז הן העולם בעזן שאין מבין‬ ‫ו‬ ‫‪1‬‬‫‪7‬‬ ‫צ‬ ‫ב‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫אי‬ ‫פנו‪-‬‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫^‬ ‫ס‬ ‫^‬ ‫כ‬ ‫הבין‬ ‫ידעו‬ ‫וחוציאי'‬ ‫על קשוכניס כל ה ^ להנבא‬
‫כי משני הרעה נאסף הצדיק הנדכד‬ ‫טזיין להתבודד ולשכב להנבא ולא‬
‫מלןצהו‪ :‬אתיו• אקחה״ייץ ונ סן אה שכר ו ^ ךז‬
‫שחת תחלה שאלו היו מביני׳ כי מפני■‬ ‫ישאר להם פנאי ‪ pn3S‬ברשעות‬
‫הרעה העתידה לבא בעולם נאסף •‬ ‫מ ה י ו ם ס ה ר ג דו ל י ת ר מ א ד‬ ‫העם ולהוכיחם ולנער רשעותם‬
‫הצדיק לא היו אחרי כן אנשי* חסל‬ ‫מ ‪ 7.‬ז ‪ C a p .‬ה ע ך י ' מ א ב ד ו א י ן א י ש ש ם‬ ‫טל ק על כל אלה אחר הנביא על‬
‫כאספיס‬ ‫י ע ל־נ ^ ב ו א נ ש י ־ ח ס ד‬ ‫׳י‬ ‫הטענה הראשונה שהיא שלא ראו‬
‫סלוס כו׳ אחדי אוחדו כי‬ ‫יבא‬ ‫=־• ■■ ־•■'•■‬ ‫‪:‬‬ ‫> ‪..‬‬ ‫איחר כחתחיה צופיו עוריס בתמיה‬
‫מוחרהיתק שאין בהם רואה ואם ׳ נ א ס פ י ם כ אין מנין כי־־ מ פג; ה ר ^ ה נ א ס ף ה צ ד י ק ז‬
‫הצדיק אבדבעיןהדורזאין‬
‫איש מס על לב ועל כן אחרי כן עול‬ ‫ע ו ח ו ‪ -‬ע ל ־ ־ מ ש כ ב ו ת ט ה‪9‬ןזנ כ הו; ‪:‬‬ ‫’אחרו שגם חפי אחרי^ לא ידעו נס ‪ -‬י ב ו א‬
‫נאספים חס׳ידיס באין מבין אחר‬ ‫ו א ת ם ק ר ב ר ה ג ה כגי ?‪ 1‬ע ה ז ר ע ס ג א ף ו ת ז נ ד ה'‬ ‫זה תיחא כי האם כל' לא ידעו בתחיה‬
‫אסחחיתתכלאלו היה נחשןשיבא■‬ ‫נליחרלא יתכן שלא נודע לפחית ‪-‬‬
‫‪T-‬גו • ~ע לן־ ־ ''‪J‬מ י ת ר‪■•J‬הי בו ••‪.‬־(פ ה תז א רי כו •‬
‫"‪. ^ J• *; I‬‬
‫^ע ל ־ •מ י ‪•.‬ת ת ע נ‬ ‫שחוששין אולי‬
‫'‪VII‬‬ ‫הוא ‪I’WM'W‬‬ ‫חלופיי ואס‬
‫‪1'1»' Wl'l‬‬ ‫‪ I .‬׳ •'"• •‬
‫שלוסנעולס שהוא אם הייתם‬
‫שבים עד ה' כיאות סילוק! הצדיקו׳‬ ‫ייעילו דבריהם היה להם לועות • ל ש ון ה ל ו א ־ ־ א ת ם ! ל די ־ ־ פ ש ע ז ר ע ש ק ר ‪ :‬ה נ ח מ י ם‬
‫ה‪:‬ה ינוחו הצדיקי' ההם על משכבות'‬ ‫“ ■' ^'■׳ * י'' י'‬ ‫■‬ ‫‪''-‬׳•׳•׳‬ ‫יללניאולי יועילו ואס הס לא יוכלו‬
‫כ א ‪ 9‬י ם ת ח ת כ ל ק ע ץ ^ נ ן ש ה ט י הי ^‪ .‬ח ם כנ דז ^י ם‬
‫באומר׳ כי עס סצר להס בסילוק הרי‬ ‫^^‪ IP‬יתקנו אחרים שיקוחולקול‬
‫______‬ ‫_‬
‫אדרבא השלום‬ ‫‪^........‬‬
‫אן‬ ‫הועילו ל‪7.‬ור‬ ‫ת ח ת ק ע ^ ה ס ל קי ם ‪ :‬ב ה ‪ 0‬־ נ ה ל ח ל ק ך ה ם‬ ‫יטקת' כדרן הכלבי׳ אשר בעדרי‬
‫ס ף' ה ;‪ 5‬ל י ת' מ נ ח ד‪ 7‬אינו באאל‪ .‬העיר כי אם הולך נכוחו‬ ‫ה ם‪> 1‬ו ר| ף ג ם ־ ־י ל ה ם‬ ‫^אן שגס שאם לא יוכלו על הארי‪.‬‬
‫נכותו‬ ‫והזאב הנגשים אל העדר הלא ינבחו‬
‫הע?^ א ל ה א ג ח ם ‪ :‬ע ^ ה ת ״ ג ב ה ו נ ש א ^ ^ ך ־ ] סהולן ומסתלק מהעם לחעלה נכו“•‬
‫שהוא‬‫השנים־ שה‬
‫חק‪:‬ס השלם־‬
‫של השלוש 'אל חק‪:‬ס‬ ‫‪1‬י‬ ‫‪ i l l , - . I ‘-‬״ ‪ ^ ‘1 .. . .‬י • ״ י‬ ‫זיטחעי הרועים ויקדחו באבנים‬
‫או יאחר‬ ‫למעלה וסר מהעם *'‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫‪17‬‬‫ם‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫אח׳כחתחיה‬ ‫יט‪p‬לות ויגרשום ועל וה‬
‫הלא אמרתי כי להגן על כדור הצדיק‬ ‫ורז?ןזוזה ש מ ת ז כ ר ו נ ן ז כ י מ א ר חי [ ג ^ י ת ו ר‪ /‬ע ^׳יי‬ ‫האס כלס כלבים אלחים שלא יוכלו‬
‫אבד ועל שאין איש שם על לב‪:‬‬ ‫לנבוח זה אינו ודאי ואס כן היה‬
‫נוטל אחרי כן הוא יתבר' חסידים‪:‬‬ ‫?׳ ט נ כ ^ ב י ת ^ ה ‪ D hp‬א ח ? חי‬ ‫להסלציוח ואחרים אשר כת בידם‬
‫טובים מהצדיק כי אנשי חסד נאספי׳‬ ‫מ ש כ ב ם ^י ך ך ‪ /‬זי ת‪ ^ :‬ו ת ש ר י ל מ ל ך כ ש מ ן ו ת ר ב י‬ ‫יותר יתקנו ועלהאוחרי׳שעל היותם‬
‫נאסף‬
‫בשביל שאין מבין שחפני הרעה ^‬ ‫^^תשג|חי^ףך‪:‬ןז*;‪ 1‬ד “ מ ך ח‪ 1‬ק ו ת ש פ י ל י‬ ‫ח‪1‬זיש הס ש‪1‬כבים ולא יוכלו להתבטל‬
‫בהטפל באשמות העם עליהם הוא‬
‫הצלץשחת^ תחלה עתה אני אומר‬ ‫‪ ^ i17‬־ ש ‪k‬ו?^; ’ ב ר ב ד ר כ ה י ג ^ ״ ל א א מ ר ת ^ א ע ן‬
‫ינא שלום כו והוא כי ידוע כי חסידי'‬ ‫־י^ *‬ ‫’ ן ■י*י• =‬ ‫_ י י' • י* ‪ L‬׳ ״‬ ‫י‬ ‫ונו'‬
‫אוחר חוזים שזכביס *‬
‫גדולים מצדיקים ועל כן בהאסף‬
‫בהאסף■‬ ‫שלהיותם חתיסהס שוכבים‬
‫טלוס כא היד בחומו להקביל‬ ‫החשיד ‘‬ ‫ד א ג ת ו ת י ר אי כי ת כ ז ב י ו א ו ת י ל א ז צ ר ת ל א —‬ ‫יק שהם אהבי לנום כי לא נכיאיס‬
‫פנח אך הצדיק אינו בא השליס־‬ ‫‪ L‬׳־ =»■‪■* ■ = ■■■/‬י ■י'= ‪/::‬‬ ‫החה ואני לצופים הללו ט‬
‫ש מ ^‪ .‬ע ל ״ ל ב ף ס ל א; אנ ^ מ ח ש ה ו מ עו ל ^ו או תי‬ ‫?נלכיס‬
‫עד שהולך ובדרן מקביל פניו שיוצא‬
‫ונלאאלהעניןאחר‬ ‫לקראתו *‬ ‫^ ךו ^ ת ־ מ ע‪ .‬שי ךו ל א‬ ‫לא ידעו שבעה שהם ככלבים ‪,‬׳‬
‫הכה טלשה החה החצטעריס על‪,‬‬ ‫ג ילים כעזות מכל אשריחצאיילא• •ןועילווז‪ :‬כזעקךייצילה’ קכ^ציךואת־כל םי ש א‪-‬‬
‫הדבר החסידי׳ שחתו בעין הדור שרית‬ ‫‪T‬‬
‫‪• •• _.r,‬י‬
‫‪:•.‬י'‬ ‫‪,‬־•• ׳‪;: I‬־•■‬
‫‪' 1‬־‬
‫‪ I.-,‬ץ‪,‬־ו‬
‫‪- II‬־ •• ;׳‪I .‬‬‫^ __■י ו־ __ ‪ ;:‬ן‪.‬״־‬
‫‪w-^r‬‬ ‫•‬ ‫רועיהם‬
‫הם רועיהם‬‫רועים הם‬ ‫ישגעו והחה‬
‫והחהרועים‬
‫כצדיק שקדס להם שלישית העם שלא■‬ ‫^ ^ ב ל ל ה ח ו ס ה ם ו נ ח ל ‪ -‬א ך ץ ן י ‪7‬־ש ה ר‬ ‫‪ 0:0‬הצופים הנזכרים לא ילעוהטן ‪.‬‬
‫שנו ונשארו חפזתדיס אל הצרה‬ ‫קדשי‬ ‫^יטית את אלו לתקן והוא כי ל א'‬
‫אוחד הוא ית'הנה על החסידים שהזכרתי אינו צער כי הלא יבא שלים‬ ‫יטטלי ויתקבצו ליאות ברעתם של אלו רק איש לדרכו פצו ואז איך‬
‫מיד בהיותם נאספים באופן כי חיד ינוחו סל חשכטתס הס מטיתס‬ ‫יטעילי את הצופים לבל ייסרו אותם כי אם שאדרבא יתפו עליה' כי הנה‬
‫שיוליכוס בהם וגס הצדי^ גס שלא בא השלוסחיד אליו כחטידיס הלא‬ ‫איש לכצעו שהוא איש חהגזלנים ההם בעד בצעו שלא יסירו ‪ .‬את בלעו‬
‫הוא הולך נמחו שלעולם ולא תבצר חתנו חנותהאחרשעה אןהצפר•‬ ‫ייהיו מה עושה מקצהו של בצען שהוא ממקצתו כד״א ומקצה אחיו לקת ‪.‬‬
‫הוא עליכם שלא הטהיתם לכן ואתס קרבו הנה חאשד הרחקתם חאתי■‬ ‫”״‪ p^P‬בצען בילו ילך אל הצופים אשר איש לדרכו פנו ואוחד להם‬
‫שאתם בני עזננה כו׳ והיא כי הזחה שהיתה אז היה בדרן מעוננים והוא‬ ‫אצלי ואקחה יין שהוא אקת ואקנה מכסי יין ובקנזתי אותו לעיני‬
‫מעין מאחדם ז״ל שקדה לאנוה דשחואל שאמרה לו ההיא חטדוניתא‬ ‫^ליא ס לא אקח שכר שהוא יין ישן המשכר פן יחשדו אתכם לשמרים‬
‫שישכב אצלה ט ידעה באנטגנינות כי החזדווגת לו באותו לילה חתעבד‬ ‫חשיבים‬ ‫אקחה יין אחג' אח״כ בקרב ניתי ונסבאה שכר אז בשומע׳ וה‬
‫מאדם גדול ועל דרך זהאחרו ח״ל שטו בימי ירמיה אחאבבןקיליה‬ ‫יייייס לו יהיה כזה יום חחד לזמר מה בצע לנו להשתכר היום וחתר‬
‫וצדקי' בן מעשיה אומרים לכשים כי ניבא שאם תודונג לחבירי תתעבר‬ ‫יטל זחה גס כי המתלמד יזם אחד יצטער נחחרתו אס לא יהיהלו‪,‬‬
‫מאדם גדיל יעל דרך זה יאזזר פה שהנשיס היו מעוננות ואומרות לאשר‬ ‫תהיוסלזהעוניסואוחריסליוהיהנזהיום מחר דרך שאלה משיב‬
‫התאותה נפשן שנזהזדחגת לפלוני תלד׳ בן שיהיה שר וגדול והאיש לא‬ ‫^'א יאיחר גדול יותר חאד כלומר מה שיהיה עודף שיגדל על לת היום‬
‫היהמכוין רק אל הניאוף מצד עצמו באופן שהבנים היוצא־ס הס בני‬ ‫ייתר חאד חאשר היה היום וזהו גדול יותר באופן שע״י ק התקלקל‬
‫עוננה מנד כאס וזרע מנאף מצד האב וזה מאחר הכתוכ ואתם קרגו‬ ‫י*י לס כי שריהם סוררים וחברי גנבים זשחא תאמרו היתכן כי צדיקים‬
‫כנה כלומר אלי בתשובה בני עוננה מצד האס ורע מנאף מצד האב‬ ‫‪ I‬גאי! והלא אין דור שלא יהיו בי צדיקים לזה אחר הצדיק אבד וכו'‬
‫ועל ידי כן ותזנה גם אתה ועל כן עלמי תתענגו ל ק המתחטא לפני‬ ‫כאשר יבא ;‬ ‫?״*‪#‬זי•*‪•-‬‬
‫אביו על חי תרחיבו פה וכו׳ האם תתענגו על האנות אברהם‬ ‫י ״ ! ד י ק אבד וט׳ הנה הראוי יאחר כאבל ואס יאחר שהוא כאלו‬
‫יצחק ויעקב כלא אינכם מתייחסים אליהם כי אתם ילדי פשע מצל‬ ‫נאחר נאבד חלילה לצדיק ליקרא נאבד * ועוד שאיחר‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬
‫האב שהיה מנאף •יזרע שקר מצד האסהאוחרה עוגנות שהחזדווגז‬ ‫‪ P‬זאיז כ אנשי חסד ולא אחר צדיקיש ואת״כ חוזר אל תואר צדיק באוח׳‬
‫לפלונית בעת פלו'יוליד שר וגדול והנא שקד באופן שבני עוננה זר^ט‪-‬‬ ‫ףמליק ‘ ועודשחתתילבלשון יחילואח׳־בחדבר בלשוןרבים‬
‫סקר יקראו הנה לכס גליי עייות וגס שטכות דמים כי אתס הנתחים‬ ‫^ היי יאנשי חסל ואח־־כ חוזר אל לשון יתיד באוחרו נאסףהצדיק •‬
‫באלים חתחתחים תתת כל עץ רענן ומ' להוציא זרע לבטלה אשל בזה‬ ‫י חתל הנה חבל על הצדיק שהת געין הדור להגן על הרעה פלא׳‬
‫אקס‬
 ‫יע?‪1‬יה מ מראות העויבאות‬
‫נ ס‪ /‬תי‪ .‬אחרי‬ ‫^^**’ ”'*‬ ‫זמתי אספיק לתקז ^יי‬ ‫אתבזשיחשי הילדים החפותדיס להולד שהיא שפיכות דמים וגספ״אכי‬
‫‪6‬מר א‪ 5‬תאמרו ״י‬ ‫^יי‪°‬‬ ‫בחלקי נתל חלקן שהוא כחלקי נחל של חלקן אשד לכל איש כחלק סגטי‬
‫חסא^'‬ ‫י»לפחית ח״‬
‫«לפח!ת‬ ‫נ‪ 5‬יתיכעשוזיאתהרעמי»ס היז חיעלי‪/‬‬ ‫ק הם גיילך אשר נפל לן נגזדל נחלק ה אק כלומר ואוי לן כי החקי'‬
‫»וכ‪ 3‬לפנות א‪5‬פי עומת כי אין‬ ‫‪o‬ר^ר‪ v‬חשיענד לן לשחזשן גש להם שפכת גסן העלית חנתה העל אלה‬
‫‪, (ij,‬״■נ נל‪.‬חי ‪.: 0‬תי‪’ 50‬״’ ״’^‬ ‫‪,‬‬ ‫אנחם שהם ל׳ע שפיכות דחיס זע״א‬
‫וע‪ , 5‬ו ן ‪ 5 : , ,‬־‪ 5‬הס‪,‬ן מ ס ״ י ו י ז י‬
‫זתנה תתלה היתה הע״א נחקי' סתר רןל^ע’ ז ואמר סלדסלו• פנו;דרףהדימו מנ^'ול‬
‫שס■ •מדרןזעפמ כי כ ה א פ ר י ט וג^‪£‬א שכן ‪'l i‬‬ ‫בנהלי' ואח״כ הוספת נקקז' חפורסש‬
‫שהיא כי על הד גבוה ונשא‬
‫סחת חשכנן נוחה' הפני התחש ו קדו ^ ש מו ס רו םוקךו ש א שכ‪1‬ן ו א ת ־ ^ ־ כ א‬
‫‪ n‬״ ‪ p , 5,‬מ‪ 515 ,‬ס »‪ o.p 5‬מנ‬
‫זח^ען מלענור ‪3‬ה‬ ‫להתקדר נלילי' נס שסעלית לזנח זנת ו^‪» 1‬ל־־רווזלהסץתךומ' שן^ים וג ה חןו תדלב‬
‫»לא עור&א שואתר הדלת והחזחה‬
‫הראויה י ם״‬ ‫גדכאים‬ ‫’‬ ‫י‬
‫ויניחו‬ ‫י ׳זאת ■הע‪5‬כ מ^יר‬ ‫"‬ ‫‪/‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אשרנדלתהיית קרצעהנלתי חפץ‬
‫לוחננתים‬ ‫מסלה לצד אח כייס לקי ח א ק כרוחב אחה‬ ‫להיית ענדה'וחפץ להיות ענד לנסר ודס באומרו אהנתי את אדוני כו׳‬
‫השאר כעת ועוד מעט יעשו חסלה לצד השיי‬ ‫ואשד כחז‪1‬זה היית כותב איך קבלת עליך מלכות שחיס כד״א וכתבתם‬
‫‪/‬ח' ה ציז‬ ‫על חז‪1‬זת ביתך אתר אלה שתתזכרונן של ע״א חזנית היותן קונה לאדון ‪ ,‬ואחרי כן ישיתו לב לפנותהדרן חהנשארבק‬
‫סלו פנו לרך והוא חסל אל העביחת סימסו חסלזל ’ ‪ ? ^ 7‬ננתים‬ ‫צורתעצייכסוזהוואחר הדלתוהחזוזה וצז׳ואקלןלוחר כיזוהיתה‬
‫נלבד ואח״כ מסלה אחרת לקצת חהנוחרןעואח״כיפנו כל הפחי ^‬ ‫כתתלת תשובה ששבת• ממשות ע״א בגלוי ותעשי אתר הדלת והמזוזה‬
‫בהחבא כי לא כן הוא כי הלא מאתי גלית פני חסוה הבושה ותעלי על ‪ ,‬ואל תאחר לקה יעצת לפנית את היין בי הניי ‪ ,‬״ ' * ' ”יניכ‬
‫בפנותי על יחפטי חהזכיות לז״א הריחו מכשול ז כי ‪ /‬ליי' ^ ? ( ‪^ 1^7‬אחי‬ ‫הר גבוה לובוח זבת בפרסום רב כי אם שעתה הרחבת משכבן לזנות‬
‫'ואמי‬ ‫השאיר עון אחל מכולם מלפנות י*‬ ‫יותר אתר אלה*ן ולהורות כי ותנרתלךביית חהס אהבת משכבם של‬
‫' * ‪ 7‬סול‬ ‫עבירה אתת תנרום אחרות כמכשול‬ ‫הפסילי' יותל מהיות בשכבןובקוחן אצל ^‪:‬לת מלכו'שחי' על כן במרת‬
‫הרימו כו' שלא בלבד תפנו העבירות כי אס גס היצה ׳ר הנקרא מכ‬ ‫לע״א יד חזית שהוא חקוס סאת רואה וחתה בלילה בשכבך אתר נעילת‬
‫כח״ש ז״ל בחאחרס כי שגעה שחות נקרא! לן ליצה״ר ואחר שכל כן תי ^‬ ‫הדלת לשכב בלילה שתהיה לן הע״א נראית לעיניך חש״כ ק־‪:‬לת מלכות‬
‫התשובה והחסידות עד גדר סלקהיצה״ר מלרן ‘שחי כי אין מט‬ ‫סחים אשל על מזווית ביתן שכשאר ת־צה שאלנן רו אה את קק׳חה בלילה‬
‫אחר סגירת הדלת שנשארת החזוזה שהיא‪ ,‬שחע והיה אם סחוע חוצה י בהשתדלות ראשי עס לעשותו ועל הדבר השני אחר אל תאמר מ? י^‬
‫להבל דחה • ירצנו אלוה טרס יחטא וחה נס ‪ jpp‬אחרי אשר הוטח‬ ‫נוחרא׳ עיניך אחרי סגירת הדלת שהוא יל שלא חזית בשכבן שהיא הורא'‪-‬‬
‫כי כה אחר ה׳ שאעפ״י שהוא רם מנסחות באיכות שהוא לחטל’'|‬ ‫שאהבת צלמי הע״א שתהיה לך משכנס אצלן בחקוש שתראנו וז ס אהבת‬
‫הגלגלים ונשא מעולם החלאכיס חה שאין כן האדם סי‪1‬א בטל‬ ‫משכב' יל חזית אך לא שלכלתי עשזת בפרסום נתרת לעשותו אתר הדלת‬
‫‪,‬וגס סדום שחו םה‪1‬א לידי א‪,‬תי< יתדא חד‪ 1‬ח לחי יאחח חס׳׳כ הייל״‬ ‫!המזוזה והנה אלו ראית שהזעילוןפסיליך והלכת אחדהסהיקלתי‬
‫^ ^ אלא‬
‫‪/‬‬
‫‪W‬‬ ‫ושכינה ‪I‬‬
‫קדוש זעל צן חחס א שרון ‪'--■W1‬‬ ‫אוחרי׳לפניז ‪UlilJ‬‬
‫הס ־‪#f'M‬־‬
‫כן ־»‪W‬‬ ‫‪1‬ל‬
‫גיט» ״*‪I‬‬ ‫‪ ,‬מאשחתך אן הנה ותשורי לחלךשהוצרכת לםל‪ 1‬ת תשורה להלן הידוע‬
‫שיםסל םכ^‬ ‫ולאא םי‬
‫עד‪5,‬‬
‫עדשהזאבנצחיות הםחלאכי מרכבתו וזהו שלכן עד‬ ‫מאחלן אשור בשמן שהיית משלח לקצרים שישלחו משם תחולת השק‬
‫‪,‬הוא‬
‫דמיון עקהם מטעם שגס כם נקראים קדושים כי הלא זקד'י* לאכים‬ ‫חט ס לאשור כחאקרס ז״ל על פסוק חצריס‪ ,‬נתנו יד אסור לשבוע לחס‬
‫מאסרנו על פסוק לחי תדחיוני וכו'וכביאור התורה כי יזה ‪”^°‬ראמת‬ ‫סהיא ענין ושמן להצריס יובל וזולת‪1‬ה גם ותרבי רקוחיך ר\קת מרקת'‬
‫כקדאיס קדוסיס הוא בפרך גמלי גוף אך לא בעין קונס כי לת’ ^ י ‪J,‬‬ ‫לשלוח לחלן ותשלחי צרין עד הרתוק עד שנתדיששת ותשפילי עד שאול‬
‫הוא לבדו יקדא קדיש שאל״כ איך התלאכים לרומחו א יחרים לפני' ‪T‬‬ ‫פד שבלוב דרכן יגעת כי תחת היות לן חמתה ע״י דרכי עטדתן לע׳א‬
‫אם גס הם קדוש־ס וזהו אין קדיש כה' ואוחי אל נערץ כסוד ק‪!7‬ט*‬ ‫אדרבא יגעת ונלאית באופן שהיה ראוי לך לומד כי סייח מאש מחנה‬
‫מ ה וזהו וקדוש שתו שהוא אשר שחו קדוש חה שאק פן מלאכים כי ין®‬ ‫וחנה זנה יניעל איתה ואדרבא לא אתית מאש וחי נדם לן שלא חלית‬
‫בדרן השאלה ואם תראו שאני שוכן בירושלים א־ני יושב על הארז יזל’ל '‬ ‫מל נדר שהיית אומר נואם חרבוי חולייך ורעותן עד בלי די הלא הוא‬
‫כי אם באדם בעצ במי שהוא חיום קצד הנפש וקדוש גס הגוף סנ״ק^^‬ ‫גי חית ידן מצאת שהוא כי חיל זכיות שעשית בידןחצאת שהאכילן‬
‫בתורה וחסידות ועכ ז ועס דכא סנתדכא ע*י ציחות והכגעות את חוחר*^‬ ‫גקי״ר‪ v‬אותסבעה״זכררךכל הרשעים שאוכלים זכיותיהם בעולם נזה‬
‫על אשר חטא ושפל רוח יזפאת הרוח שנתרבו כי השסיל איכותי ^‬ ‫על כן לא חלית ויהי לן חציאות קיום בעולם ועל כן לא אחד'נואש ואוי‬
‫טמאו* אשכון אני גס כן!והו חרוס וקדום' י אשכון'ואת דכא וכי’‬ ‫לךשליא הודית על כאמת לומר כי הכרת כי הבל התה חעשס תעתועים‬
‫כי אדרבא תאחרי כי יש בה חמש והן אחת כי אם היה לה ינילת להצר ‪ .‬תאחרי הלא לזאת יחרד כל לב כי איזה הדר‪/‬הלך רוח שכינתו ית למיין‬
‫את דכא ושפל רוח חרם את חרשי אלמה תחת אשר מרום וקדוש ישכח ^‬ ‫לן אם היית מ‪1‬דה ^על האחת לומר כי הבל היא התרשתי באיחרי כי מ מי‬
‫תתמהו על כ ח ק כי הלא תחלת השקפתי היא על לרות הקדושה שנתיין‬ ‫היראה תכזבי אן את מי דאגת ותראי כי תכזבי ואין לך לוחר כי אזל׳‬
‫כי י*לקי היא אל תהי כחת ע״י אשר הוטחאה כי מקה על ילי מה שאקכי‬ ‫יזה שאינה חטיבה אותך הוא על כי לא עזבתני לפשו'עיקר חתנה לנדה‬
‫‪ pp-jp‬כקוין קרוי מת כ‬ ‫תשובה ואהיה טמה אני מתיס ^‪j‬ן‪p‬ס‬ ‫כי זה איננו אחת כי הלא אותי לא זכרת בפה ולא אפילו בלב כי גס לא‬
‫הפריד את נפשו גטמאו אותה חשורסה שהוא ממקור התייס וחתה ת קי'‬ ‫שחתעללבך וחקל ותותר לא היה לן ליירא ממנה כי הלא אני חחשם‬
‫ואין ראוי אשאיר חלק ה' בתואר מתה חסולקת חשורשה וזהו להחיי‬ ‫ריחה שאיני עד כה פיקד סליךעלשעזנתכיאיני שאיני חרגיס חלילה‬
‫שפלי׳זאגכ החת אשר יש לה סייכן׳ ^‪ , , p‬ס ק‪05‬ל ‪5jjJJ‬־‪ &QJ j‬כחי״'‬ ‫כאל־ליס אשר בחית כי אס שאני שותק וגס איני אלוה מחודש חלילה‬
‫אשר היא בקמו חהו ולהחיות לב נדכאים שדכדכו וזכניעו נירגי‬ ‫כאלוה שבחית כי עתה חדשזו והבל הוא ועםכלזהזאותי לא תיראי‬
‫בתשובתם שאלו לא השפיע שפט קדושה גלב החומרי עול יש‪ 1‬כ ‪ .‬לנכ^‬ ‫כתזמ‬ ‫ואםכןחקלוחושר לאה־הלןלייראחהבלך ז? ני אינושזתק‬
‫שילב בדרך לבז וישוב לקלקל גס את רוחו כאשר בתחלס לכן נכי’ ‪I‬‬ ‫גי אם בלתי תרגיש וגס אינו מעילם כמוני כי אס מחודש וז"א הלא אני‬
‫ליטהר ומתחיל בתשובה אהיה עמו גם הוא בהשתלשלו' הרוח כחדוני‬ ‫מחשה וחעו'ס ואותי לא ת־ראי ואם תאמרי שים בה מחש ׳‪1‬א שצדין עדי'•‬
‫תאחר הלא ק״ו הדברים כי אס יחשא א־ש לאיש אם ל^‬ ‫שיעידו שלבך פלס עחה כי אינה יודעת מה שבלב ועל כן אינה חטיבה‬
‫לפייסו לעולם יריב ואס ישוב יפייסנו לי;ןלס יקצוף ‪'°‬‬ ‫את‬ ‫עמן!היק יש עד גלול מחני והנה אני אגיד צדקתן כי צדקת‬
‫‪^7‬לש‬ ‫יקבלנו בכל לב כי לא ישכח אשר הכעיסו וק״ו ל ש כי נ ה ^‬ ‫'‬ ‫נרגש‬ ‫ניראתה וגס אגיד מעשיך אשר א זה עובד אותה בפועל וחפשה‬
‫עמו לעי‬ ‫ס ‪pjj,pj 5j,‬‬ ‫ונראה ופכ״ז תדא כי ולא יוע'ל‪1‬ך בזה תכיר שאין בה חמש זאס תאחרי­‬
‫עוף‬ ‫יעל כן לא לעולם אריב אס לא ישובו ולא לנצתאהציף‬ ‫‪ .‬כי מדתה היא שלא תענה אלא בשני דכדיס שמעקז לפניה ושיהיה בקבוץ‬
‫בחינת נפשם גם כן ראוי לרחם גם שחטאה כי עלא‪ #‬הרויז ייל®^’‬ ‫ישא‬ ‫מם הנה בזעקך שיצילון קבזצין תראה שאדרבא את כולם יקח דוח‬
‫כו והוא בשום לב אל אוחדו יעטוף לשין זכר ולא אייי^’*^’ ^‪\^.‬גן אל‬ ‫ולא‬ ‫צועק‬ ‫הבל שירדוף אותם קול עלה נדף חש״כ החוסה ני שאינו ‪W‬‬
‫נזדבר כי אם חוסה בי ‪b‬ב וגס איני קבוץ עם כי אס יחידי ואצ״ל שלא י‬
‫ך»ןי‬ ‫ילענימיז״לטרוחז שלאדם בכל נשימה ונשימה מכקי’’ ‪/‬‬
‫ישאנורוח יקחנזהבלכיאס אדרבא ינטל ארץ ויירש הר קושי אך בזאת‬
‫מקייה אלא שייאה את הקב״ה סרל האיז יילא י נ י י' י ״ייי ״; ‪ ’7‬מ •‬
‫והואככתי׳אצלמפל זהשהנפש הרוחנית היא כשיא״^ייי‪ ^^^.‬רציו׳^‬ ‫שיישר את העס ואחר סולו סילו וכז' כאשר יבא ביאורובם״ד ‪:‬‬
‫דונה[לידגק באיכותה &א שרואה כי הוא ית טיז ^יי^י‬ ‫בתסוב‬ ‫ואמר‬
‫‪ ,) 0‬ס‪ 15‬כו׳הנה תחת שתים יתרשל המתרשל מלשוב‬
‫!הקדושה לא ימנע חהתצא בעולם החוקלי ‪ jj‬הלא מונלת‪*5‬‬ ‫היותי‬ ‫ה׳מיזס‬ ‫אחד כי יאחר הלא הרבתי לעשוק הרע בעיני‬
‫תוך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
 ‫ישעיה מ נח מראות הצובאות‬

‫״ספי הזיסי כי אין‬

‫לחי שהיה רחוע חלאעד לא חטא‬ ‫צעזלס כיטרסכא האיש לחטא‬
‫מפולס שהוא הקרוב ומה גם שהי׳י‬ ‫מסתלקת יעולת למעלה ‪ 1‬גסאינה‬
‫מקיס לזה כמה שידענו שלולא העזר‬ ‫‪3‬אדס כמל כרתה כי אינה ‪3‬אמ מ‬
‫האלהי שמסייע לבא לי טהר לא היה‬ ‫י ק אחד היזת האיש חסיד זקד‪1‬ש נצעו לןצפתי ואבהוהסתר ואל^צף‪-‬י^ף שובב‬
‫יכול לכדו לשוב עד ה' וא״כ לתה‬ ‫נ ד רי ^נ ר ‪ :‬ד ר כיו ר אי ^י ו א ר פ ^ וו א נ ח ד ־זי‬ ‫ייאד כאה כרצונה לו'א ונשמות אני‬
‫נחזיק לו טונה חלאשר לא חטא ע"כ‬ ‫‪■ :‬י■‪ K‬ס■ ‪.‬‬ ‫•יי ‪ V‬יי‪^ ' /‬‬ ‫•■■■׳־•■ י ■ ’‬
‫אמר כזרא ניב שפתים וכז׳לומר האס‬
‫חי שכדא ניב שפתיה האס ייכר ע״ד‬ ‫‪W‬‬ ‫״‬ ‫‪r,‬‬ ‫‪V.T------- V - • • 7‬‬ ‫פאתקננה ‪M-.-.v-‬‬
‫השלוח כלי דקדוק והלא זה נורא‬ ‫ו ר פ א ת י ו ‪ :‬ו ה ר ש ע י ם כי ם נ ג ר ^ כי זלז^צ^קט ך ־ י א‬ ‫טעם אתר נהוא כי אני עשיתי ילמה‬
‫רג השפתי׳דבר אותי שילכר בדקדזע‬
‫עצום והנה הוא אות' שלום שלוש‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫‪%‬‬ ‫ץ‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬
‫לרחוק ואח״כ לקרוב ושחא תאחר‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫א ל ^י‬ ‫כן אקבלם ואתקנס כאופן יכאז‬
‫הלא אם הטיב לעשו' סד הפכו הרשע‬
‫מ רון א רי‪ -‬ת ח עו ף‬ ‫■ ך‪ ,‬ר א‬ ‫ו ־ »‪ ,‬״‬
‫לצדקית לולא ה' עזרו לא היה יכול‬
‫כ עןו פ ר ה ר כ ש קו ר ־י ה‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ p y 3‬נצי!! !נ! אחי דניו פ‪5‬‬
‫ולמה יחשב לו לתעלה כל כן גדולה‬ ‫י ••י׳‪/.‬‬ ‫‪J-T‬‬ ‫^‬ ‫י כחינתהרות ונפש אחר‬
‫שיעלה על הצדיקים הגחוריס לרא‬ ‫ו מ ך ל ע מ י פ ^‪ 1‬ע פ ו ל ב י ת י ע ק ב ח ט א ת ם ; ו א ו ת י‬ ‫‪ \9‬אחת כי מפאת החוחר שכוצע כצע‬
‫אחר ה' ורפאתיו כלומד כה אחר ה'‬ ‫יו םיו ם י ד ר ש ו ז ו ך ע ר ת ד ר כ י ! ח ן צ ו ן כ ג‪1‬י א ש ר ־‬ ‫ף אני מיחס גי עם היייי' יאיים‬
‫שהרחוק קוד לקרויטס היוישודפאתיו‬
‫כלולזד שאנכי רפאתיו ועזיתיו‬ ‫צ ד כ ן ה ^ & ה ו מ ש פ ט א ק׳ ה ‪ -‬י‬ ‫־־ל “ קי־‬
‫שאחר שנא ליטהר סייעתיו ורפאתיו‬ ‫מ שפט‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫עעסזסתי'וכשלא שוה לו מסתי׳סניז‬
‫תתמה בעשותי צהס החסד הזה‬ ‫טמגימלהסינלו אולי ירמשרעת‬
‫גי הנה הרשעים כים נגרש שהרוח הנכנס ביס ועושה הגלים כי השקע‬ ‫^יילתו וכשאינו מועיל קוצף עליו ומקו ו ק על דרן זה חוור ומסתיר‬
‫לא יובל הים כי הרוח לא תניחנו כן היצה״ר בדשעי' כי לא יניחם לשקוט‬ ‫וחוזר וקוצן* ומכהו נאומיו אולי ישוב* ואדרבא מרוע לבו אומד הלא‬
‫מזה ויגרשו מימי הים בגלים אל ^בשה רפש וטיט כן הרסעיס אחר‬ ‫תזכניאכי אלכה צי ואפרדה גם אנכי חמלו ואלכה בדרן לבי וסעקש‬
‫ששלט בהם יצלם לא יוכלו השקט חחבו כי רוח היצה״ר סוער בלבו כגלי‬ ‫דרכיו יותר בראות האב כן אחר הלא אשר חשכתי להועיל והפסדתיז חכל‬
‫היס ואינו מניח את רמיוניו יגרש! ויוציאו אל הפעל י ק העולות רעות‬ ‫על שסכתיו ולא הועיל וגס פל ההסתר פרס כי הלא טבמו דע ובלתי‬
‫כרפש וטי' כי יעברו כל מחשבותיובאופ' שהם כאמסי׳וע״כ לאןי לרחט׳ ‪-‬‬ ‫מרגיס לכן טוב ליאתנהלה לאש'עתו ואקרבהו אלי כדברים פוכים‬
‫שלים כו' אמר חן הטעס הנז' ראה נא רחחכיתו ית׳ כי באו׳שלו'‬ ‫וחחכותיו סהכמןיו ארפאנו ואנחהו דבק עמי ולא בהסתר כי מזב דרן‬
‫^ לצדיק ולשב חרשפו אינו קתהפן לוחר לרשעים ריב או קלחתה‬ ‫וה מהקודם כן אומר היא ית ראיתי את האדם נעון בצעו שחוחרו תאב‬
‫כי אס אין שלום אמר ה' לרשעים בלשון שלילת שלום בלבד והוא מעין‬ ‫לו כי חומד גל יבין הזא כי הלא געון בצעו קצפתי ואכהו בידי שהיא‬
‫באליטהרחסייעיןאיתוגאליטחא פותחיןלו‪:‬‬ ‫הכאה בצד!רתמים על ילי ועל שלא שבו הסתרתי פני והנחתים למקרי'‬
‫בגרון וכו׳ הנה כדרכינו לבלתי הקשות קושיות ברוב הספר‬ ‫דעיס ביד שזסיס המכים בס באכזריות חיחה על כי אינני בקרבם וזהו‬
‫לאהבת הקיצור בסיוון על המבין נעשה גם בכל פסוקים אלו‬ ‫י‬ ‫הסתרואקצוף שעם ושתים ובמקום שהיה להם להבין כי על שלא שבו‬
‫!המשכיל יבין תירוצם והנה המתחיל לקרא קורא בפה וכאשר הוא יגע‬ ‫ימכיתיו הסתיר פניי ויתנו לב לשוב עד ה • ואדרבא וילן שובב בדרך‬
‫או קורא בגרון כל״א יגעתי בקראי נחר גרוני אחר קרא אף בגרון כלו'‬ ‫לנו ויהיה הענין כי הנה לפי דעת חכמי הטבע כל דס האדם בא אל‬
‫לא תעציקסגיעה כי אם קרא בגרון ‪ fei‬תחסון אם ניחר וסחא חאחר‬ ‫הלכ והוא מחלק לכל אבר ואבר אן מבחר הדס נוטל לעצמו ומחלק‬
‫חלא אין חקגליסלז׳׳א כשופר הרס קולן כל‪1‬מר דבר לאשונה דברים‬ ‫^^י׳יע לאברים ונזה יאמר אין להאשימו בעצם כי אחר שהלב ה‪ 1‬א‬
‫?‪ ji‬ביס המתיישבים על הלב ואח״כ דברים קשים החסברי׳ הלב בצד מה‬ ‫יינהיג לאלם לא יפלא סילן בדרן שהולן לבי כי כאשר י קי לבו לחמוד‬
‫ואחר כן קשים כגידים כתרועת מלתחה ואחר קכלס שובה אליה' בדברי'‬ ‫לעציוז הולן נם הוא נדרן ההוא לחחוד ולבצוע כמוהו יוהי יילר‬
‫טובים ורצויים חהז כשופר הרס קולן שמתחיל‪ .‬בתקיעה פשוטה ואחייב‬ ‫>זיגכ גדין לבו על כן דרכי! לאיתי ואמרתי אם כן איפה שאין ייסורין‬
‫בשבו־יסואח״כ בתרועה ואתריה תקיעה פשוטה כן תתחיל בנתחה‬ ‫״יעילים סל עון בצעו חבל על שהכיתי! הכה ופצוע על ידי וע״י זרים‬
‫ותסיים בנחמה וב׳ הדרגות קושי נאקצי! אן לא תדבר ברמז כשופר רק‬ ‫והסתיר פני וטוב טוב היה למנוע ממתיו ולנחותו לאט בדרן טובה‬
‫מגד לעמי פשעם כו' בפירוש • או יאחר כשופר כז'בשום לבאל נקודת‬ ‫יארפאהן נמוכותיו ואנחהו לאט אתרי כן בדרן טובה כיהנה‬
‫הכף בפת״ח ולא בשו״אשהוא כאו כהשופר הידוע* אן יאחר הלא צויתין‬ ‫יאיתי כי אי אפשל לו לפרוש מהבצע גס שאכסו פעמים הרבה ׳‬ ‫‪,‬‬
‫שאם לא תוכל להשמיע קול בפה תקרא בגרון והלא תאחר לא אדבר‬ ‫סיאדפאהו ממכות הייסורין ואח״ב ואנחהו בדרן תשובה עם שלא‬
‫נכח להשקי׳ קול חזק כי גרוני ייחר וגס לבלתי בייש בקול רם את חקבל*‬ ‫שב מעצמו והוצרכתי לשלם נחומיס על מכותיו לי ילאבליו שרפי‬
‫התוכחת בהגיד להם פשעם לו״א כהשזפר הידוע בתורה הוא שלחתן‬ ‫‪® ®’f‬ביא בחצותיו שהיו מתאבלים על מכיתיו׳ישלא היו יכולים‬
‫תורה שליה קיל שופר הולן וחזק מאד כן תעשה אתה וכ״כ לחה להסיר‬ ‫‪,‬״‘יי' לו מצית כדין חצזה גודרת חצוהלהייתו סובל יי סורק וגס‬
‫מלבם כי קלעונסלפני כי הלא לפי רוב כשלמות אכבידעול אשתתס‬ ‫י אשלס נחיקיס שאקלבהו תמיד לידי זכיית ועל כן היטבתי אשר‬
‫וזכו והגד לעמי הס הדבקים בי ביותר וקתייתסיס לפס שלי פשעם כי‬ ‫ילא לעולם אקצזףשהוא בשזנושלא אזכור מה שחטא להיותי‬ ‫׳‬
‫גל סון לכס כבד כפשע מש״ג להמון עס הארן ועל כן בקרוביו את' בהם‬ ‫אחד ״שיט‬
‫אני אוהבו ״•״י‪/‬‬
‫ייתר ׳■»>״‬
‫כי הלא י׳ב‪/‬‬ ‫כן הוא‬
‫>י'י ׳׳•‬ ‫כי ^י‪-‬ן‬
‫ולאי עתה״י*‬
‫מייי ״י‬
‫^*^י^י|‪ I‬־־'‬
‫אמר חטאתם ••‬
‫ה״פ אמר‬
‫ודד‪.‬ח»ז העם‬ ‫‪nwcD‬‬
‫פשעם ובהמון‬ ‫ס״ד ‪:‬‬
‫ד‪:‬‬ ‫יבא כיאור!‪3‬‬
‫ביאורובס‬ ‫בורא ניב נו' כאשר יכא‬‫״^®ד לא חטא מעילם כי הלא טרא‬
‫יום יום כו'יום אחד י‪ 1‬ס על צריתם כלומר מתרעמים שאיני‬ ‫ואותי‬ ‫• ניב שפתי׳כו׳ ראוי לשים לב אל אומרו בורא ניב שפתיימה‬
‫פנינו פה *יהנהארו״לליחוקהיא אשר היה רתוק ונתקרב‬
‫״*לן‬
‫מושיע במם הא ולא בשני ולכן ישובו בכל יוש ועל כן ודעת‬
‫דרכי יחפצק מה המה דרכי מה הוא שלא אענםולא יתםל‪ 1‬ני שאני‬ ‫^^שיבה ולפי זה יתכן כיון לומר חסז״ל במקום שנעלי תשובה עומדים‬
‫משפט‪ wyui‬ק‬
‫צדק וכנוי אשר‬ ‫יזטה׳•‪^7‬‬
‫‪w‬‬‫‪’upvimjpbidip‬‬
‫מעט’יחושו סחא אני‬ ‫שלאכדין‬
‫כדין ועוד‬
‫‪cpptipi‬‬ ‫עיסהסגח‬
‫עושה‬ ‫היצס״ר נכנ‬
‫לכל‬ ‫החרחההיכה ל‬ ‫לבא מקב‬
‫הקב״ה מראה‬ ‫לעתיד ככח‬
‫®היא על ‪y‬פי מה שלתבני על ״*׳‪#‬יד‬
‫״ —י‬
‫צדקה עשה כו׳ ישאלוני מה המה משפטי צדק שלא עניתיס כל‪1‬חר שהוא‬ ‫׳’ייף‪ 0‬כיאה להם הד גבוה יתליל פרפעיס נראה להם כחוט השערה‬
‫סלא כדין ועדיין הוא נינם לנינו ועוד מעט ורוצים לעמיד עמי גדין‬ ‫יי® כמי זר נחשב כי מה נפשן אס הוא גדול יהיה כן לכל ואס הוא‬
‫ןוהו קרבתאלהיס יחפצון כד״א ונקרב בעל הבית אל האלהיס וכו׳ ולא‬ ‫‪ P‬ייאה קטון לכל אן הוא ני להחטיא את הצדיק מתגבר בכל עוז‬
‫יחושו אל העדר צזקתס כי הם בעיניהם כגוי אשר צדקה עשה כו׳ לכן‬ ‫מיל ונעשה כהל ולהחטיא את הרשע ברחו כחוט השערה קל שרוחו‬
‫׳ והגד לעתי יגר יתגיעתם היא לחה צמנו וכו' ‪:‬‬ ‫״®א מחטיאיכי מייע®?■ ליגנעלהבית וחפתררעליו !על ק‬
‫לחה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫־‬
 ‫‪ 0(1 . ,‬מון‬
‫י^ט^;יה נח מראות הצובאות‬
‫’ ע‪ 5‬ה איז‬
‫חחחזת״״״‬
‫חחחזתפסלז‬
‫כחאמרספר הווכרכיעל כן הזטלהנון יתירה‬
‫כזעלילימצוה ”*‬ ‫על יזם תתן לרחוז ׳‪ .‬׳*‪• -‬‬ ‫כתיב ׳*‪,‬‬ ‫שהיא;עישהנזרינםעםחבח זצסכדישינקיס ה'נקחתזאן‬
‫למד«‬
‫! צחני כו הני! יש שני מיני צוח^ ה^חד הו^ צים נלי עינוי נפפ‬

‫• !בזהנגא ^‬ ‫סחושב חתקד‪ 3‬ני“ ^יו ית* •־לא יאשם אם יצר לו ויעש' לו רעה נחושט כי ' והיה וה על כי נוסף על הצ‪ 7‬קק ^קליחה מאיתי‬
‫^ ‪ ^ A‬ו ר ד לצום‬ ‫תחלה‬ ‫ע״י תעניתי אשר יתענה לפניו ית' יהי &היו עמו ככל אשר יעשה וה יקיא‬
‫״‪735‬‬ ‫הענין סאיייי ^‬ ‫צום כלתי מתייחם אל עינוי נפש כי‬
‫צרה הלא החם כו׳ שאם י ך ‪J‬״‪3‬‬ ‫?^מהצס^‬ ‫‪:‬‬ ‫יחפצה‬ ‫מרבתא^דזים‬ ‫צדק‬ ‫“‬ ‫פטי־‬ ‫‪i‬‬‫מ^ל‬ ‫אלתאמחנאהלכו ונפשו לכנקש‬
‫־ ; ‪,‬‬ ‫; ‪T<.T I I t‬‬ ‫‪ :I VV • 1 .‬־< ; ‪• V‬ז‪.‬‬ ‫' ;‬
‫קאויניו ע״ן אח לחה נחנו ולא ראית‬
‫ה ש אר א תןלרעבכי אספ שינ ^^‬ ‫צמנ‪:‬ם‬ ‫ניום‬ ‫תדעהן‬ ‫ולא‬ ‫^־שיגו‬ ‫ענינו•‬ ‫ת‬ ‫אי‬ ‫ר‬ ‫ולא‬ ‫ויש מין אחר שהז' על מה שכין אלם‬
‫נ יבע‪ 1‬להכנרשלסלא תכצע‬ ‫^ ח ה ץ וכ?^ “עצביכםף‪/‬נג^עו• ‪ :‬הן‪.‬ל?ךיב‬ ‫למקיס ל ה שחויחעגה וחכניעעצקו‬
‫”’'‘’״רנלים‬ ‫נסניגלכי‬ ‫ונפש! לפניו ית׳ כל יגיע אל מעשי! ומצה תצומו ולהכות ^גךו ףד ^ על א־ ת צ ר מו‬
‫‪6« £‬ש'‬ ‫®יי‪°‬‬ ‫אשר חטא לפניו ית ועלןה אח'ענינו‬
‫נכנעים ונדים תניא גית י®” ^ ‪(51,‬‬ ‫גפש‪:‬ו ולא תלע ולשיכ להה הנכיא כיופלהשמיע ‪ 3‬מךום קו^כם‪ :‬הבז‪.‬ה‪.‬ןהיהצוכ‪£‬‬
‫הלא לילי לתת להם ירים י ד‬ ‫נשחויתל הן כיום ציחנםכז'כלומר ‪ .‬אבחרהו;ום‪.‬ענ‪ 1‬ת א ד ט נ?^ו ךז^כף כ אג סן‬
‫ולחה אניא®‬
‫ויאכלו בחקומת® " ‪ V‬מיאה‬
‫הביתה הלא ה!א כי הנה ג®®’’ ‪Q‬‬
‫‪tpin‬‬ ‫עלהחיןלא' שנקרא ציס ולאעימי ראשו ושקואפר!ציע הלזה ת ק ר א־ צו ם‬
‫אין לככם לשחים רק לחצא חפציכם‬
‫יש^‬ ‫אותם בלכת׳ בדיווסח®‬ ‫‪1‬כל עצכיכס אפר תשיחי זתעצכו רצוץליהוה; ה‪ 9‬א‪.‬ז ה צונ ם ?אבחרהו• פרתם‬
‫‪A‬‬ ‫בכלאי כגל עליכם וחי ייי®‬ ‫ח ר צכו ת ר ש ע ה ה ר אן‪:‬ךורת מו ט ה ושלץח‬ ‫‪13‬א נלישתנגלשו את לעל' ותתרחרו‬
‫להסלכזש תחתון א י^^ת ‪ ’ .‬״‬ ‫תציחו‬ ‫ליסחלון כיהן לריכוחצה‬
‫אין לכם וולת לעליון הנגלה ף !‬
‫רצוצים חפ׳שים וכל~סוטה ו‪/‬נתקו• ‪ :‬ה ^ ו א‬
‫כאשל יריב איש עס רעהז יצוחו לתען‬
‫‪W‬‬ ‫תראנו וישאל ערום על‬ ‫גקיסינקיסה' נקחתו חאתעחיתו פרס לרעב לחמןכ ון‪3‬מים מרודים תביא בית כי­‬
‫לאו‬ ‫־*י"׳‬ ‫‘‬‫־•‬ ‫בהמתי‬ ‫כי‬ ‫נ;ה‬‫‪1‬‬
‫ראה ^רםוכ‪9‬ית ■וומכ שר^א~תת‪^V‬ם‪ :‬אז ^ הכיתה‬
‫הב‬ ‫‪1‬להנות כאנרוף רשע לכל יאשם אם‬
‫יכה את דעהו כאבן או כאגרוף‬
‫נחשכו כי השי״ת יהיר‪ .‬כעוי־ ו אחרי‬
‫סצס לפניו ומכהו בגל איש ריבו לפניך‪ .‬צדי(ך‪.‬ב ‪0‬וד •היה;אספן ־• אזי ח לןי א תני׳טת־ליש״‪!,.‬נ־תי‪'.‬׳’־ ^‬
‫לא תצוח! כיום שלוא בשום לב אל ויה^היענהתשיע דאמר הנגיאכב! — ה סי ר חהסעחס זכסיתי יע י‬
‫הנקל הכן‪ .‬כפתח שלוא כאוחד‬
‫^ ^ ז ? ך » ק י ־ ׳ ' ׳ ג ן ד ח ^ ץ‪ 3‬ע ו ר ‪— 0‬‬ ‫כהיום בה״א היליעה אך יאחד על‬
‫הצרה כי א’‪ 1‬יבקע כשתי בי ”®‬ ‫ו ת פ לן‬ ‫צוס ילוע שאין יולתו כתולה הוא יזם‬
‫מעט ומאיר היזם כן חתוך הצרה תבקע האורה וכאשר כחלזתג® ^‬ ‫הככורי׳וע״כ אינכם צחים כזה‪ ,‬כאותו יום ט כאותו יום הוא לרתחי׳ לכס‬
‫הלחם כשביל הרעב קידם לאכיצתן גס איוכהן מהרה תצמח נג®‬ ‫אן זה הפכו וזכו לא תצוחו כיוס כי זה הוא להשתיע כמרוס קולכם כי‬
‫‪^ 1‬ר‬ ‫ינוכה שכרן‪ .‬כי אם וכלן לפנין צדקן ועל כי תראה ערום‬ ‫גחצאתס חשחיעיס כחרום קולכם מלשינים ומשטינים את עצמכס לפניו‬
‫ה׳ יאספן ויכסן כלבוש* או יאחר הלא פייע לייג^‬ ‫עצחהזהצסלהנקם‬
‫להנקם‬ ‫יחמרהותיתנ־‬
‫יתנ' על מה זה צס‬ ‫זכרון צומכם במרום יאתר הוא‬‫יבעלותזכרון‬
‫ית׳ כי בעלות‬
‫נ© ‪I‬‬ ‫• ___ ____ • ‪___ ___ ____ .‬מ‪________ 1‬‬ ‫‪.il‬״^‬ ‫‪.•*<.« I .•-•.._____________ ___ 1‬‬
‫ית‬ ‫סלן מןההתר * עוד כיוון מסז״ל כעל הכית‬ ‫יורטהו ולהרע לו הלא חעיר על עצמו כי רשע הוא ואיה איפה אשר‬
‫יפה ‪ p‬אל תאחד לדל שיבצע חלתמן פן יבוש ןי‪2 ^3^3‬ך‪)0,‬יקעני^ ^‬ ‫צייתיו ואהבת לרען כמון אשר כו תלויה התורה כלה ולא תקום ולא‬
‫פרוס לו אתה שתבצע לו בעין יפה ‪1‬חצוה זו תגרור לן בלולה סימג^' ^‬ ‫אטור את בני עמך נחצ׳ חתהפןהזאית׳ עליו להשיג עמלו בראשו ח״א לא‬
‫זה הוה א׳!בצעת לו פרוסה והלן לו וחזה תכא שעניי׳ מחליס עם‬ ‫חצ‪1‬חו כייס להשתיע בחרום קולכם כמעיליס בפיכם ישעתכס ובזה‬
‫יביס לא בלבד תתן להם לאכול כי אס גס ת‪.3‬א ‪ jjp, p,j‬תבא ^ גיי■ '‬ ‫נסתלקה תלונת הע‪7‬ל קבלת הצום ועל השני הנקרא עינוי גפש אחל‬
‫‪ p5,p,‬עלהקיי®‬ ‫היחנה והיא כי תראה ערום וכסיתושהיא‬ ‫הבזה יהיה כו' בה״א התימה כלומר האס כזה יעלה על רוחכם יהיה ציס‬
‫כי נזרי®‬ ‫זעי׳י זו ישלם לן חדה כנגד חלר‪s‬‬ ‫אבתרכו יום ענ‪ 1‬ת אלס נפשו שתחשבו לעינוי נפש הוראות חצוניו׳ הלא‬
‫כסותן את הדל גם ה׳ את בשרן החכם? את הנפס כלבושיתחיי®^‘‬ ‫המה לנוף כאגמון הראש ולהציע שק ואפר ולא תסירו רוע חעלליכס‬
‫ההוא כי תאריך יחים שיתחיל בשרך להיות חלבושאלנפשן וא״י\® '‬ ‫ותטהרו לבנם ונפשכם מבפנים לכל תשוכו לנסלה ולתקן את אשר‬
‫אריכות זמן על כן ייחס העלח אל התיך®‬ ‫____‪I‬ק ־ ״ ‪ I-‬׳‪.‬‬
‫שאינו_חיי עולם י‬
‫לתה____‬
‫____‬‫וה‬ ‫עויתסכי זהופיקרהעינוי לחעןיכנע האדם לגבו הערלוישונאלה׳‬
‫כי‬
‫בי‬ ‫והוא‬ ‫הנפש‬ ‫אל‬ ‫נוגע‬ ‫חזה‬ ‫גדול‬ ‫לד‬
‫לן‬ ‫יהיה‬ ‫ועול‬ ‫’‬ ‫לחומר‬ ‫הוא‬
‫הזא‬ ‫וזה‬ ‫לפניו‬ ‫‪1‬יתתרט על העבר ויתקן את העתיד ולא שירחנוהז ה׳ ע״י שהתענה‬
‫כמאיר כל כן ג‬ ‫יוה שתפרום ‪.‬לרעב ‪.‬לתחדכד אורד הוא ־אור נפשד ׳‬ ‫״‬ ‫ונחצא טובל ושרץ ביל! אן אחנם הלא זה צום אבחרהו כו'כתת חרצובות‬
‫לרעבלחמךלהחיותו־ ״‪ ^ ,,‬א‪,‬ומנ ” ״‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ופרסת ‪I .‬‬‫‪-‬אוד חצוה זו שבקעת י י‬ ‫לסע וכן'שהוא הציס שנמשך חתנו הסרת לוע המעללים כאפלכתכצו‬
‫מלחעלה אלתון אורן היא נפשן שתדחה אור נפשן אל שחרות געיו‬ ‫ועל קה שביןאלס למקום אחר פתח חרצובות רשע סלא יהיו צרורות‬
‫אור החצוה הבאה אליה שכאשר אור היום בוקע בשחרות הסחר י® ^‬ ‫לשיג כמוס כלב לשזגלהרשיע ותענו על חה שעכי י ק תרחצו תזכו‬
‫‪5,‬ןח‪3‬ן ‪p‬איר כלה‪1‬ז‪5‬י‬ ‫כך אור החצוה יבא אל תון נפשן!ז^קע‬ ‫לנכס מחרציכות רשע והתר אגודות חושה אשר נין אדם לחכירו אס •‪0‬‬
‫ןה‪ 1‬א כי טחי^^‬ ‫יבקע כשחר אורן היא נפשן לקבל בתוכה‬ ‫לכס אגודות וכתות להטות את רעכס ולהרע* התירו האגודות ותכרות‬
‫שנכקעה‬ ‫גפשן הוא מחלאת חולי איוה עון ש‪3,5‬ק‬ ‫נד׳א אל תעשו אגודות אגודות ואשר הס רצוצים תחת ידיכם תשלחו‬
‫האור ההוא יועיל להלבין חולי שחמתה מהרה חהו ואחכתו‪^°‬ןן‬ ‫חפשים וכל חוט‪ 1:‬ע‪1‬ל או כח שיש לכס על הרצוצי' לשוב אח״כ לשעבדם‬
‫להתרפא מחכות אשחותיןכענין באליטהר מסי‪,‬עין אותו ע׳׳י״גן^^ן!‬ ‫תנתקו ‪1‬נזה לא תצטדן לצים ולענות את נפשן וירכה טו‪ 3‬ן במאלמאד‬
‫תהיה יותר מהרה צמיחתה מעל ידי מצוה זולתה כי הצלקה עזר גיי' ׳‬ ‫ני יעצתי כי הדרן הטובה הלא פרוס כו׳ ואז טוב לן חכלזה ואבחר‬
‫אליהם ג׳ ‪.‬‬ ‫שתאחר‪....‬‬
‫התש‪1‬בה ולעומת מה שהעניים חרזדיס תביא בית ‪......‬‬ ‫נ! גס שלא תתענה חהו הלא פחם לרעבוכו׳ לומרט‪ 1‬ב לןכי תאכ^‬
‫אתרי אל ביתי כן והלןלפנין צדקן להביאן אל קןן‪ 7‬טעליון!ע ®‬ ‫ותשתה ובחקום אשר תציס ותענה נפשן כנגד יום מנית אדם‬
‫עתראה ערוס ונסיתו ע' כ ככוד ה' יאספך שתהיה נאסף גסליקו®^^‬ ‫טובלן תפרוס לחחן אשר לן ביום ההיא ותתן לרעב חציי יתאכלאתה‬
‫ק׳גאסףוחלוגשבתוןכגודה׳חה‪ 1‬כבודה׳יאםפו• ‪ I‬אמל‬ ‫והזאותהנו שניכם וכנגד הלכוף כאג״י! יא®; כמניטונלן עשזתן‬
‫תקרא וה' יענה כו' הלא שכחתי לפנין ‪ p W‬הציק® י^שכיי‬ ‫נחת רזח לעניים מדודים ותביאם בית וכנגד שק ואפר תציע כי תראה‬
‫א?‬
‫בלבבן מה לי טוב חלעשו׳ צדק' גס כי לבילאיהיהנמף״^״‬ ‫ערוסוכסיתווזה טובלן וזכות יותר ותרויחשלא תענה נפשן ותזכה‬
‫יזאיזהדבל בלתי טהור כצדקה תגין ותתקן הכל אל תאמר כז‬ ‫יותר וזה! !חבשרן לא תתעלס מלהאכילו שלא תמנע מבשרן אכול ושתה‬
‫'‪‘13‬‬ ‫יש חדרגה אתת לא תשיגנה צדקה לבלה אם לא תצטרף‬ ‫יותר‬ ‫!לכופו כאגחון ולהציע שק ואפר כי טוב לן שתאכל יתשתל ותזכה‬
‫מבהתענן כי טוב שתהנה אתה והדל משלא תאכל אתה ולא זולתן •‬
‫” '*'??לאיתי’‬ ‫הלבחכלמוטה‬
‫יון ^‬ ‫‪1‬הוא מאחינו על פסיק ןר‪.‬יה טרם יקראו זכו׳והואבשום‬ ‫א( יאחר ‪ 0 )03‬לב אל אומרו כי תראה ערום וכסיתו ולא אחד ואת‬
‫טאל®‬ ‫עול הס מדנריס ואני אשמע אחר אוחיי ג״^יי‬ ‫הערום תכם‪ :‬שאזחר הלא פרום יכי מנין אליהו עם כצרפית שאחר לה‬
‫״וגו נ‪5‬י‬ ‫ואני אענה אן הכה הוא חשל לשני אהובי חלןא׳ וכל א'‬ ‫ן‬ ‫עשי לי ע!גה קטנה ולן ולבנן תעשי נאתדזנה כי כחה גדול זמת האש‬
‫יזאתהחלן החלן ידע שאלת כל אחל• ולאחד בהחילו אמר ם® ‪I‬‬ ‫רב‬ ‫ההיא בצדקה ^עשתה עמו להמטיר פל הארץ בזכותה להחיות עס‬
‫שתיח‬
 ‫ס א‬ ‫ישעיה נח נט מראות ד־צונאות‬
‫וגנו חמן לרגויים חרמת סולם וטוב להם דירה גתרכית שלא היה גהם‬ ‫יק ני ידעתי י*^^תןומני מתנה לן ואל השני עםפילגג• וכסכיחס‬
‫שסוגם הס טוגות‬ ‫יישוג שעלידיכן נתחעטז עונותהנעשיס‬ ‫^^’ ^^ ^ ^’י^^זלתילאיסתיקנו כי אסשחועישחע כלדגרישאיתו‬
‫להתבודדות ופרישהסשי‪ 1‬ן גני אדס וגזה מוסדילור ודור הס צדיקים‬ ‫^^ ‪ *7‬י^י ®יף אייי יימתה את יזי יחפוץ החלן לעשות יקד יותל משניה'‬
‫יסודי פולס שגכל דור תקוחס חזלען ולא תירא חשוד כי יגא בחרגות‬ ‫^יי חוחי את לשני כי עדגיס עליו דגדיו וחשתעשע להיות נדבר אתו‬
‫ההם כי הלא וקורא לן גודר פרץ‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫ויהיחחרטרס ’ קיאי יאכיאענה •‬
‫נפ^‪1‬ך‪ :‬ת ^ ש נענד־ז רתעוכיע הי ח ‪ /‬כדור וחשובג נתיבות ודרכי׳שכחזקת‬ ‫שהסכחתי וגזיתי את כל הטוגה אשר ותפק‬
‫סכנהשיהיו ראויים לשגתכיגזכותן‬ ‫=‪:‬־ ‪c l‬‬ ‫שאלו חתני אך אם אחד שעניתים‬
‫יגטלושוללים‬ ‫ב ח ש ך א ו ך ף _ ו א פ ל ר ] ף ‪.‬בצהרים ‪ ,‬י ת ר ז‬ ‫עליין‬
‫{!} ‪ Q‬תשיג כו׳ הנה ארז״ל הסולן‬ ‫^צהצהורת נפ'שף‪/‬ועצמקץ»ף‬ ‫חלשחיט את כל דבריהם כי אס‬ ‫״׳חי •‬
‫־■^‬
‫לכ״ה חצרה לחרסט ואבילו‬ ‫^ י ץ זהיית כג^רוה ובמוצא לי‪.‬ם אשר ‪ k S‬־׳‬ ‫יא׳י אשמע כי ערבים עלי דברי‬
‫בסכת הנה כי נשנון א‪;0‬ר ל חן אלא‬ ‫^יליט יעל זה כתגנו שהיה חשבח דוד‬
‫לדכר הצוה וזה יאק' אם תשיג חחחת‬ ‫יכזבו• מימיו ובנו• ממך ^^״בות עו ל ם מוסדי‬ ‫נה באוחרו ב הן ה' אשד לא השיר‬
‫היות שגת ^‬
‫רגלן וזה בהיות עשוי!‬ ‫נדר פרץ משובב‬ ‫הפלתי וחסדו חאתי וע״ד זה יאחד אז‬
‫חפצן כו׳שאס הוא לחפצי שחים ‪ .‬אל‬ ‫נתיבות ^שבת ‪'' :‬אם־רתשיב ס שכרז ר ג ^ ך‬ ‫^קיא יה' יפנה ס’ והוא בשום לבאל‬
‫תשיג יגלו ואל תאחד כי תהיה מיצר‬ ‫י* י' '•^ ‪ L‬־‬ ‫'‬ ‫'י'־''■'‬ ‫•י'‬ ‫היחיי תקרא שהוא לשין עתיד ולא‬
‫בשנת אסלא תחהר לפקח על‬ ‫^^^צ;ךסום‬ ‫איייפקילאן יענן וכיוצא אן יאחר‬
‫חפציךאל תחוש כי הנה וקראת לשבת‬ ‫”מל מלענות עד אחר הקריאה כי לקדוש!הודז מבבד ול‪ 3‬ךתזו מ‪7‬ןשור־‪ 1‬־ךךכיך‬
‫עונג חצד עצמן כאילו השגת‬ ‫^מצ‪ 1‬א חפצך ודבר דבר‪ :‬אז ת תענג על־יהוה‬ ‫^ אז בהיות שעדיין לא קדאתכי‬
‫חענגןאז חעין זה אפילו אין לן‬ ‫^ר^‬ ‫׳' ‪•L‬‬ ‫יי‬ ‫י■'י ׳ ‪ 111‬י‬ ‫י י‬ ‫יזם שתקרא שאתה בא לקרא כנר ה'‬
‫^ ^ תי א ך ץו ה א כל תי ףנ ה‪ .‬ל ת ־לאכול כדי־לכבדו במעדנים ־‬
‫אל תקוץ‬ ‫יענהואח״כ כאשרתשוע ותאמר‬
‫כי בפת ומיס שיהיה לן את‪,‬השגת‬ ‫״‬ ‫‘ י^נקב א כ י ף ב י בי ״י חו ה דבר* ♦‬ ‫’‬ ‫^*^יי שיעתן יתפלתן אוחר הנני כי‬
‫מצד עצתו תקרא עונג כאילו יש לן‬ ‫סימע אנכי ו‪1‬א גלבד שאחר ה ^לן‬
‫כל מעדני ‪ 0W‬ושחא תאחר איזה‬
‫נ ט *‪ Cap: 59‬ה ן ׳ ל^^ ‪ 7‬קצך מ י‪,‬ד‪-‬ידזוךז‬ ‫שיע אשמע כי אס שגס מאז תרצה‬
‫שייכו׳יש לי בו להתענג גו מצד עצתו‬ ‫^^^ש^ולא־כבדהאןנו‬ ‫‪^.....‬‬ ‫דברי‬ ‫גש׳’יע אוהד הנני מוכן לשמוע‬
‫הלא הוא כי לקדוש ה' שקדשו ית‬ ‫^ונותיכם'הץ‪-‬מבדלים בינ| ם‬ ‫®יעת תפלתן וחתי יהיה זה כי אשר מישמ‪?1‬נ ‪ :‬בי‬
‫תקרא מכובד והו' כי גדר מכובד הוא‬ ‫הקיא וליי הלא הוא כאשר נוסף על‬
‫היותו מכבד את הבריות כאומרו‬
‫מככ‪£‬‬ ‫וחטאותיכם הסתירו■ פנים‬
‫" '‪ •.‬י ; * ‪■ I‬י •ע ’ ‪JV‬‬ ‫'היכס; •י ‪I‬‬
‫•‪^.‬‬ ‫ה^לק גס תסיר מתוכן שהו׳מחחשבת‬
‫איזהו מכובד וכו׳ והוא כי מאשר הוי^‬ ‫מ שמע‬ ‫'■‬ ‫׳‬ ‫הלב מוטה וזה הוא מחחשבה‬
‫קדוש ה'שהשפיע בו קדושה הוא מכבדך מאשר קדשו ה' והוא נפש יתירה‬ ‫לנדה זחמה שהוא גריזז וזהושלח אצגע!מחה שהוא בדבור וזהו ודבר‬
‫שהשפיע גן ונזה תתענג‪ 13‬בטוב מחשבתן על קסר השייכות הזה שלן‬ ‫^ין כלוחר שחהא׳ לא יבא אל הב' ומכשנית אל השלישית טחיזמשגה תג^‬
‫עתו ושמא תאמר איך תחת כבודד אכגדנו גם אני אס אין לי כי לנה‬ ‫י^ל רמז של שליחות אצגע להיות מורה באצבעותיך פתיזשך החנו אל דגר‬
‫יכבדתו מעשית דרכיך של חול על ידו כענין להחשיך על התחיס ללכת‬ ‫אין ואז תקנה החעלה האחורה כי אז תקרא כו' כמדובר ‪:‬‬
‫אלעסקין במוצאי סבת יג"כ ממצא חפצן כבקור שדה ‪ ,‬לדעת מה הי^‪.‬‬ ‫ך ך ] ) ‪ H S‬לרעב וכו׳דעת לדל כי זה חדגר על החפייסו שחתגרך גי״א‬
‫צריכה ^ ראה מציאה כענין מה שאחר שמואל כל המבקר נכסיו גכליוס‬ ‫* ברכות ועל פי דרכס יאת כי לא יבצר חעני המקבל שנפשז‬
‫אשכח אסתירא ואחר רבי פלו׳אשנחתינהו לכולהו איסתלי דחר שמואל‬ ‫על‬ ‫מרה לו וחתגייש עלבי גא להצטרך ונתפב? שחחת קבלתו לאגל‬
‫וגסתכבדהו בדבר דבר שהוא כעין סיפורים ודומיהם כשיחה בטלת‬ ‫גטזת‬ ‫ק חשגח את התפייסו לוח' לו אשריך געל ייסורין גן העולם הגא‬
‫|ז‪:‬ו ולגר דגר שהוא לבריס שאין נס מועיל זולתי הדגור •י או שעור‬ ‫וגיחינן‬ ‫י^תה נו מחני כי יותר אתה עושה עחי מאשר אני עושה עמך‬
‫הענק חתמת היות שגת רגלך אל תצטער על שאין חפצן נעשים כי ל^‬ ‫כאלו‬ ‫דגרים‬ ‫ייקב״ה כי יעמוד ליחין אגיון ואל זה יביט אל עני כו' וכנה‬
‫ינצרעשות חפציך כי הוא ית׳יעשה אותם כנעשים מאליהם כחעט וזהו‬ ‫^פעמיס לא ינחס בס הקוצר׳רוח ואוחר הנביא עשה זאת איפה שיכנסו‬
‫אס תשיב ‪ 01‬יהיה לן מאתי עשית חפציך ביום קדשי אן בזאת שלא‬ ‫דגיי פיוסן בנפשו ויעדגו לו וישמין בהס והוא כי תוציא• הדבריס חתיון‬
‫תתעצב בז על היותן בטל מעשות חפציך כי אם שוקראת לשבת ענג שע״י‬ ‫נפשך ולא חן השפה ולחוץ ואז כאשר מן הנפש יצאי י אל נפש העני יכנסו‬
‫ק אני אעסה ואצליח חפציך ושמא תאמר הלא אתה קדשת את השבת ע״י‬ ‫ייפי יתפק לרעב נפשך כי יוה שתפק מפין היא מה שגנפשך שאז ונפש‬
‫מונען חהחטיר בו מן כחשז״ל ויקדש אותו שלא היה יורד בו חן וא"כ אין‬ ‫נענם תשביע כי על נפשו יגיעו פיזסן שאינן כק את הגזןז גלבד כבל^‬
‫תפשה חפצן ביום קדשן לז״א לקדוש ה' סקדשו במן שלא להורידו בו אין‬ ‫ייפייסו ׳ כי אם נפשו גס היא תשביע ואז לא יגקע אורן כשחר שהוא‬
‫וה חבלי השפיע בו טזגה כי אתה לקדוש ה׳ תקרא מכובד כי הוא יכבדך‬ ‫כתוס חשך הלילה בסוף גבול הייסורין כי אס וזרח בחושן בתיך גבולו‬
‫ברב טוב כי איזהו מכובד כחכבדולא עוד אלא ^סהזא ינבדןבקוס‬ ‫שואפלתן‬ ‫^'ייןוטיבך ואם ייסוריך קשי' כגדר אפלה יותר חחשן יתוסף‬
‫עצמ ואתה תכבדנו בשב ואל תעשה בי הנה ולקדוש ה' הוא השנת תקרא‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫ואור‬ ‫^^הייס ולא כדרך זריחת היום שמתחיל מעט מעם והולן‬
‫קכובדעל שחכגדךבנפש יתרה ובהצלחהכחחגרישהואגדרנזמבדכי‬ ‫*׳’ ’הזריחה תהיה כצהרים ועוד יוסיפו לן כי לא ילך לפניך צדקן‬
‫איזהו הוא חטבד המכבד אך אתה וכבדתו בשב ואלתעשה שהוא חעשות‬ ‫כבוד׳ה׳ יאספך כי אם מעתה ינחן ה' תמיד שהם'שלשה יתרונו׳ •‬
‫דרכיך' כו' כמדובר נקזדם אז בזכות זה תתענג על ה' כבן החתחטא‬ ‫יאינו בלבד פרקליט הצדקה כי אם ה' * ב׳ שאינו בלבד הולן לפניך‬
‫לפני אביו ועושה לצונו כענין מוני החעגל והרכבתין וכו׳ כי גם שכל‬ ‫הי אש חנת' אותן ולא בלבד כבוד ה׳ כי אם ה׳ עצתו ועוד כי דרך הצדיק‬
‫העולם שלן שהיא נחלת יעקב אביך בלי מצרים עכ״ז הרכבת‪ /‬נפשן לא‬ ‫^^אתו חן העולם שמראה להן הקב״ה אז חתן שכרן זע״י כן נפשם שגעה‬
‫תהיה בשמים כנגד ח״ל כי אס על במתי ארץ ישראל שהוא ברוחחות ארן‬ ‫*י^ ישנים שהוא כחפירש אצלנו טוב לנפש שלא בעצבק תצא עלמה‬
‫העליונה שכנגדה אן כל שאר העולם יהיה לן לאכול טובה וזה אומרו‬ ‫אינה עושה פה לקט יותר אושר העולס הבא רק היא שגעה וגס הגוף‬
‫והרכבתיך וכו'האכלתין כו'־■‬ ‫•‬ ‫א!תי השפע נשאר כישן ולא כחת * שלא תשלוט ‪ 13‬רחה ורקבון כי אם‬
‫מ ? לא קצרה יד ה' כו' ראוי לשים לבאל קשר פסוקים אלו אל הקודם •‬ ‫יכית ושפחותיו דובבית ועל שני אלה אחר על הנפש והשסע בצחצתות‬
‫י ועוד שהראוי יאמר להןם»ע • יוטה־ אוחדו כי אס עונותיכם‬ ‫^יא כי על היית פנימיות האיש ההוא צח ידבר צתות לדל לנתחו וזהו‬
‫היו חגדיליס כי חלת היו מיוחדת זהראוייאחרכי עונותץס מבדילים י‬ ‫בשביל זכות צח צחות ועל הגיף אחר ועצחותין אצ״ל גדר שינה‬
‫ועזד כי יראה כי גלול כח החטאות להסתיר פכים*׳ מהעוני שהם במזיד *‬ ‫ס יחליץוייעדן וטמא תאחד א״כ תצטרך הנפש העליונה להיות‬
‫ועוד אומרו כי כפיכם וכו׳ לחה בכפיס אוחר דם ובאצבעות עון‬ ‫! ‪ P‬טל הג‪-‬יף בארץ והוא לה הפסד כי מזב לה תהיה על השחים‬
‫ועוד כי גס הדם ה‪,‬א עק • ועוד כי כפות ואצבעות הכל מנין אחד‬ ‫א לא תדאג כי הנה יהיה כישן כי הלא והיית כגן רוה כן תהיה‬
‫‪1‬לחה כפל ושינה תוארן וכן באומרו שפתותיכם כו׳ הס כפל מנין בחלות‬ ‫ף יו§ מהקודם חהסילמץ והנפש כחוצא חים אשר לא יכזבו מימת‬
‫שונות שהן שתי קושיות♦ וע״ד זה ים הערות גלויות בשאר פסוקים אין‬ ‫את הגיף באופן תדבק למפלה בחונ׳ העליון ועל הגוף להשקותו‬
‫א מנ ס אחרי אומרו שהיו ישראל אוחריסלחס‬ ‫צורן להזכירם•‬ ‫מ השפע וכאשר לאיכזנו יזייזיו לעליונים מה תפסיד בהשפיע‬
‫צחנו ולא ראית פנינו נפשנו כו'ו א חי הנביא כי הטעם היה כי ביום‬ ‫מהם אל הנוף והוא בשני עולמית כאחד ;‬
‫הצום לא היה רק לחצא חפצן ולהכות באגרוף רשע ו ^ מה שיענו נפש‬ ‫״‪ M -‬מיזן חרבות עולם ןכז' הכה ברכתי אותן ועל זרען אני אומר‬
‫היה‬ ‫‪Q.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫א‬ ‫ט;‬ ‫•‪ 59‬ג‪JSAIAS Cap. 58‬‬
 ‫י^נ‪1‬עיה נט‪-‬מראות הצובאות‬
‫>־'■״>!״״ « ״־־■ידי ”’״ י ח " י י ” !’ ו׳ ״ד״יתיס‬ ‫היה לפנים ‪5‬כון^כאגחין יאשס ושק יאפק יציעו אןלי<היי יזפמחיס‬
‫‪, ..1‬ליל עבירימ‬ ‫כי היטבתי אשר אמרתי כי הנה העבירות‬ ‫אמרות רשע כי הלא זה צוס אנחרהו פתח תרצוכות רשע וס' )כחשין‬
‫נוררת^גיי‬ ‫סל היצה״ר הנחשל לצפעוני לייי^י* ״‬ ‫ג״נ שהיו צריכים צדקה ושמירת שבת וכו׳ אמר עתה ׳הנה אתרתי לכס‬
‫^גחעו מעצמם‬ ‫כייצא בהן במזיד כדרן הבציס להוציא א^יייי'®‬ ‫סעם אל העדר כשמיעה ית כיוס צומכם אך מה שתהרהרו לומר שקצרה‬
‫‪i f °‬‬ ‫לפתו‪-‬ז‬ ‫■ ׳‬ ‫‪ .‬י‬ ‫^‬ ‫ידי חהושיע שהוא כמאמרם ז״לע‪-‬ין‬
‫‪U‬׳‬ ‫בקיעה מה שה!' להחטיא‬
‫ע ^ ל ף ב ד םן ^ ^ו תינ כ ש‬ ‫מ ^ ע מו ע ‪:‬‬ ‫בזמנים ההס אוחריס המיס כיאלהי‬
‫בתטסה באופן שיש בכס עוני ו־זט[‬ ‫ישראל עשה להם תשועזת למת על‬
‫פת־ות^כם ף?רו “^{לןר לע‪1£‬נככש עןלךז ‪,; ,‬ן ן ״ ‪ .‬״ אץ נר‪.‬ד ! ‪- to‬‬
‫לעשיתחית‬ ‫״<‪,‬ל‪,,‬יי‪^,‬‬ ‫שעשהאחר‬ ‫שנלאה מרוב התשועות‬
‫‪ ':m n‬אין־קראבצר?‪/‬ו\אזין נ ^פ ס באמונזך‪.‬‬ ‫ידו‬ ‫קצרה‬ ‫לא‬ ‫הנה‬ ‫חלילה לאל חזה כי‬
‫א־ א־‪ p , i .‬־י א‪ .‬ת ״ ־ ;״‬
‫‪ - -‬ק‪-‬י‪-‬י עניים שהם חוט״‬ ‫נ טו ח על־־ תרו ודן ר־ שו א הרו ^סל ןהוליד‬ ‫מהושיע שהוא מחמת היותו מושיע‬
‫פעמים רבות לא נלאה וקצרה ידו וכן‬
‫לקיס חלופי הקיום כק‪-‬ריענכי״‬ ‫יארגר דח^‪<-‬לל‬
‫לא כנדה אזנו מחמת היותו שומע‬
‫‪.‬וזהו וקרי ענני״ ‪|!:‬י״י‪,‬״‪1‬על‬ ‫^ ‪ A lb ♦0‬והזורה תבק ^ א ^ה**‬ ‫פעמים רמת לא נלאה ותכבד אזנו‬
‫‪,.,‬חיי‪,‬ח ב ׳ ׳* ״‬ ‫^^^הםמ;ן שיהם‬ ‫חשחוע ושמא תאחרו כי גייס צומכם‬
‫ידי ט!בה מה נאכליס זכיותיהם י׳‬
‫ועניתם נפשכ שבתם עדיו ולא ישחע‬
‫ישאר מאימה להתכסות בה גח״יק^‬ ‫^ ובעל ח מס בכפיהם ‪^ :‬ליח ם ‪ S‬רע‬ ‫לקיל תפלתכם הלא הוא כי הנה‬
‫דרבנן ושתא תאחרו ‪3‬יאר!ר‬
‫הוא פוגג ‪:‬לא‬ ‫חתחלה טרם תשובו בתשונה‬
‫שב־ציצפעיכי בקעו‬ ‫עונותיכם היו חנרליסנעצס ביניכם‬
‫לאכחששבישלאבכונההיוא‪-‬תיז•‬ ‫לבין אלהיכם אן אחר ששנתס היה‬
‫‘‪.‬‬ ‫בעיניכם כי ה^א האזכל‬ ‫באזפן שהלכי העזנו' !נשארו השעית לא;יעי• ואין משפט במעגלתכם נתיבותירקבם‬
‫ימות כי האוכל מהיוצא חהסכשבקט^‬ ‫סהזא כמאחרס זי׳ל בגמרא כי השב עפץטו להם בל דדןי בדו לא;דע של‪ 1‬ם‪ :‬ע ל־ כן‬
‫‪.-‬וחטאו בם‪ 1‬גנ הריאל‬ ‫מירא' זדונזת נעשים לו כשעות וזהו‬
‫שיגגאינו חישב שהוא שיגגי ו _‬ ‫רחק מ שןט ממנו וך־יא רתשיגנר צךךןךת‪4‬רןרה‬
‫!חטאתיכם שהסהשנגית שנשארו‬
‫קחנו זעזש' בחדד וחת כי ^"^^רבמ‬ ‫' י לאור‬ ‫■‬ ‫‪'■ ,‬‬ ‫לכס שנעשו מהולונו׳גה שלא השפיקז‬
‫'שלא‬ ‫להבדיל בעצש ביניכם לבין אלתיכס כאשר היו עושי'העונות לפחית ; סנתייו קרוי מת זוהי האוכל יזביציהם ימות ואפי' תאטי‬
‫מנז‬ ‫לא יחוייב להחטיא •שוגג כיאסשישארו בחציחותס‬ ‫הספיקו להסתיר פנים חכש משתנעוזהו וחטאתיכם הסתירו פנים מכס‬
‫ממנו‬ ‫‪.‬יזשמועוהואכי הנה הכליס שעל ידם נעשית התפילה קלקלתשאזתם ‪. -‬יצא מחנה אפרוח כלל לפחית לא יבצר כי‬
‫אח'‬ ‫לפחית ערא משחית כנידע כי כל עזן גס שלא יוליד אייי‬ ‫ואין על ידס תשמע תפלתכסוהוא כיבזחכיס ההם •בהתחלת התפלה‬
‫מלאך רע קטיגור עליו • אי קרוב אל דרן זה והוא בחה שכתכ׳י ^ ^*תית‬ ‫!היופורשיס כפיהם כחאחר הכתיב בשלחה בשעה‪ ,‬שהתחיל להתפצל‬
‫התנא עבירה גוררת עבירה כי מהעבירה נברא חבס־ת יא’^'‬ ‫וכפיו פרושות השחיחה ואת”כ שואלין מאת ה יפתח שפתיו להגיד תהלתו‬
‫ואח״כ הוגה תפלתו בלשונו בלחש אחר איך בפרשכס כפיכם לא יעלים‬
‫ר‬
‫^^ירי‬ ‫והעבירות שאדם עושה על ידו ידחו לגצי צפעוני בכיזו‬ ‫עיניו מכס והגה כפיכם נמאלובדם שהוא נורע לבטלה אשר עלזה‬
‫ר הל^‬ ‫ומוציא' אפרוח מחמת חיחוס הצפעוני כך מהעבירה‬ ‫י אחר למעלה שותטי הילדים ונס אצבמוזיכס הפרושית עס הכפים' הן‬
‫^לרג‪ 1‬י׳ן‬ ‫אחרת וזהו בצי צפעוני הס העבירות בקעו משחיחיט‬ ‫קמאלותבפון המל כריכי בשני עבירז'שיצרו של אדש תוחדתן נכשלת‬
‫א )אחי‬ ‫לעומת העבירות עוש־־ם זכיות שבהם יעשו‬ ‫בידים פפדושית להתפלל • וכן השפתיס שהתחילו לשאול ולומר ה' שפתי‬
‫החשחיתי'ל!״א זקורי עכניש הס מה שיארוגו חהזניית כאשר יגתי ^‬ ‫תפתח הנה שפתיתיכס דברו שקד ואין יפתח אזתס להיות אוניו חשומת‬
‫י' שז‬ ‫מה שאמרתי ביצי צפעזני בקעו הזא כי האוכל מביניהה‬ ‫‪ ,‬אל התפלה אס דכרו סקר אשר שנא ה ובן לשונכם המתפללת ה‪5‬יו ע'!לה‬
‫ואוכל חהחשחיתיס שבקעו הבציס שהחטיאוהו התסחיתים הייה^׳ל^ו‬ ‫תהגה ואין יפמענה ה' בהתפללה אליו ושמא תאחרו כי אס כן איפה‬
‫נעבירויו־ז ?מות כי נמצא שעבר עבירות ושנה בהן סיעשז ‪,‬כהיחי ” ^‬ ‫אשמת דבר הוא על הלייניס סלא יעשו חשפש על הגזל הנוכ' הנה לא כן‬
‫הןןרה שהן‪ 6‬ככ' ^‬ ‫וה יחזת שיהיה ודאי רשע שבקיו‪ ,‬זקך^ן ‪j-p‬‬ ‫הוא כי הנה אס הטוען בא בטענות לחאזת ושקריס חה הדיין ‪ ,‬יכול‬
‫מוזדת שבמשתית שי‪,‬צא ממנו לא היה בז ‪ :‬כק לקביא! אל טבילה אחי‬ ‫לעשות אתר שאין לדיין אלא חה שעיניו רואות וידון על פי הטענות ודאי‬
‫לפחות לא יבצר מחנו שיבקע אפעה הוא חשח‪/‬ת הנדכק מפסי יי '‬ ‫שינא יזשפט חע־קל וזהו אין קורא כצדק שהוא כי כאשר יהיה איש קורא‬
‫י^עז‬ ‫והזורה תבקע‪,‬אפעה ומה שאמרתי! קורי עכביש יארוגו י^יי‬ ‫וצועק טל חברו שחי‪,‬יג לו אינו קורא נצדק כי אם בשקר ועי׳כ אין משפט‬
‫‪1‬יי‪ .‬כי‬ ‫זכיזתיכס אשר המשלתי איתס לקורי עכביש כי הכ'‬ ‫באמונה ע״יהדייניס כי כינת הק־רא וקובל לפני הדיין באחור פלוג‬
‫להצטרף באריגהגגל להיו בגד כי הס כולמס• ומתמעטים‪! .‬אובלץ^^^‬ ‫חייב לי הוא בוטח על תהו סאויזר מה אני יכול להפשיל אלא שלא יזתן‬
‫על ידי איוה טוגה שיהיה להם ינוכו על סיכ‪, ,5‬אע□ ‪,‬אפילו יזנח סי י‬ ‫רק ש־געתי‪.‬‬ ‫יהיה^ לי‪ .‬הפשל ייז‬ ‫לי דבר ואצא בתהו בידי בזה אני ‪,‬בוטח שלא‬
‫‪ *...‬ר‪,‬ח יהח‬ ‫^ י‬ ‫‪, , ,‬״ ־‬ ‫‪■ t‬‬ ‫‪...... .......................‬‬ ‫_ __‬ ‫‪.____ r‬יי ____ ‪ . .‬״ ‪1. . ^ .‬‬
‫לבגד במציאית לא יתכסו בעצם בתמשיהס בחלוקא דרבנן ‪,‬כי יי®‬ ‫לריק ועי״כ ידבר שוא וזהו בטוח על תהו ודבר שזא והנה ע״י מה סדטזען‬
‫הרה עמל בתביעת שקד מה תהיה הלידה שהוא גיורת הדין אם לא און‬
‫^ ‪ °‬חן‬ ‫י■‬ ‫^*ל‬
‫^מצו‬ ‫בהם והטעם כי הלא מעשיהם העשה‪.‬אזן שלא יעשי יזעח®‬ ‫כי ידן על פי הטענית ויצא משפט מעוקל תהו הרו עמל והוליד אק*•^‬
‫כי אס לרחית את הדואים שיהזיקיס לצדיקיס גחיריש ומה סעום®‬ ‫ןנו יאתר חי שיש לו דין עם חברו אין בהם לא ט;ען ולא נטען חי‬
‫בכפיהם לא חלבם כי אם חמס בידם חאנשיס צדיקים כגזל ב־דסכי נ‬ ‫שקורא בצדק שירצה למשפט צוק אצל הליין ואין נשפט בינו לבינו בלי‬
‫מתייתם אליהם על לרן מאמרם ז״ל מל כלי ‪ .‬מקש חכריתיהס שסח­‬ ‫דיין באמונה שנאחר שעל כן אינו מבקש חורה צדק כי כל אחד מבקש‬
‫שהיי‪ .‬הורגליס בהחחש היאמעשו ולא חהס ני חינה א‪1‬חנזתם •‬ ‫ולחפזתגזלו‬ ‫גזל ומטח על קהו הבלי בעולם סחמין גזל! תעחזד לז‬
‫?ן‬ ‫’*‘’’י‬
‫‪ ..‬שחבלי יחשבו לעשות‪-‬רע רגליהס ‪7‬זאליהם^‪.‬רע י ‪J‬‬
‫רגליהם‬ ‫ידבר שוא שע״י שקריס רוצה להעמיד רשעו שיעמזל ויכזרח לבקש שקרים‬
‫ולהתקוטט עם ה‪:‬ל לחצא רגליס לכזביז שהוא עמל כדי להוליד און‬
‫ובהתלהבותס ימהרו לשפוך דם נקי או‪ .‬בדרן‪,‬אחרת אם יהיו לרך‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .‬םה‪1‬א גזליה‪:‬והרו עמלוהולוד אזן;‬
‫ינצי אנשיש ור‪J‬ליר‪ v‬ס של המין השומעים או רזא*כ ‪ t‬מי שהזאלע חשר^י^‬ ‫צפעוני וכו' לבא אל הענין נקדי' כי יל החוט' שזגג נמשך לו‬
‫•ייטע!‬ ‫ירוצו להירגו או לייסרו על הציוו את חכר‪ 1‬ואחר נך לא ‪.‬‬ ‫מעוני ז פג דו שעל כן •צאת תקלה מקחת ידו כמאמר שלחה‬
‫יזית־ן לדעת חי הואהזכאי בין שניהם ובמהירות ישפכו לס®א’ ^*רפון‬ ‫גס בלא לעת נפש לא טזב מה שאין כן אשר אין בידו עונות שאפילו ע׳׳י‬
‫לטוב®‬ ‫בחחשב׳זס וזהו וימהרו לשפוך‬ ‫בהמתם של צדיקים אין הקב ה מביא תקלה על ידן וכל סנן צדיקי׳ פצחן'‬
‫" י פביר®‬ ‫י‬ ‫בדין להרוג א' מישראל ועזה אומר הנכיא אם‬ ‫כי רגלי חסידיו ישמור ועול נקדם כי ע״יי חצזק וחפשיס טובים שאדם‬
‫׳דאון‬ ‫נזדמנה לו רעה לרוע הכנתו שמלומד לחטא‪ ,‬ועבירה‬ ‫עושה נעשי׳לו מלבושי אור בג״ע כצודע תספ׳הזוזר וגס בגחרא נקראים‬
‫רנה‬ ‫אילו היתה מחשכתו רעה מה היה ע־שה חהו מחשבותיי•®‬ ‫חלוקא דרבנן והנה לפי רוב ׳החעשי'^ וטיב הכינה יהיו עצתיוז'וחוקם‬
‫וכו'לומד אילו היו מתשבזתיהש מהפסת און כל ‪?, P‬יי״‘[ ’ ל? ‪3,‬א\‬ ‫יטד שלישית המפורשם בדברי לז״ל כי בכל מק שאים עושה נברא מ‬
‫‪ t‬הט'‪6‬‬ ‫שאין צריךלוחר שהיו קמהריס לשפין דס כי אם א®’ ’י®‬ ‫מלאן משחית החקטרגז וחחיגגו י ונבא אללענין אחר הלא אמרתי*‪b ’l‬‬
‫לעשית משלה ב׳ניהס‬ ‫ני דברי עונות ים בכס והלא תאמלוכי ^יס ים עוגות גסלעוחמש ים‬
 ‫סב‬ ‫י׳צועיה נט מראות הצובא^ת‬
‫שזוא נקרא משפט וצדק־ לא' מפירושי הגמרא פל פסוק ויהי דודעופה‬ ‫או יאתר מה שידנגכזחת״ל הפרש‬ ‫הפלוס‬
‫משפט וצלקי‪:‬הואהבציעאו‪.‬דרךשניהוא עשות־מספט דין התודה אח״‬ ‫״ ן ^זח‪-‬ת היצה ר להחשיא לחה שאחר שהורגל החמא כי הלא התחלה‬
‫כי אדרבה שד ושבר לנדוניס במסיליתם כי הנה הדין הרצסק הוא‬ ‫' ^ ר כעני החחורגקתח יבחל יכול הא‪7‬ס להשליכו העל פניו אהל‬
‫פשרה שהוא דרך שלום לא ידעו וגס הדרן השני שהוא דין תורה אין‪.‬‬ ‫ש *חייק בלבד נעשל כעל הבית אלון לו חונול בו בעל כרתי באופן‬
‫משפט וטעם שאין משפט הואבשביל‬ ‫‘‬ ‫‪0‬לא ’ונלליכי‪.‬כעשהליעבדחה ^‬
‫מעגל ותם המעושים והטעם שדרן‬ ‫^^ שף ‪ A‬ג ריו ר ‪ r‬ב א ^ י ^ ו ‪ n‬נ ה ק ^ ן י ■‪:‬‬ ‫‪,‬אחר הנה דאו‪ ,‬כמה נעשה היצה״ר‬
‫שלום היא פשרק לא ידעו הוא על כי‬ ‫כי גש ט ירצה האדם‬ ‫?‬
‫נתיבזתיהס ' ודרכיהם הרעים‬ ‫ז להז לעשית רע כל אבריו נג ש שה כעורים קירוכאין עימם ‪^ .‬י ^ הכ ש ^נו‬
‫בהנהגותיהם עקשו להם דרך פשרה‬ ‫יישועבדי ‪ h‬היצה״רשבלכתה לעשית ^^צהריםכנ^ף ^^שממם כמתים‪ :‬נהמה כךכים‬
‫‪1‬על ק כל דורך' בה בדרן השרה‬ ‫ך־^מ־^פט ו^^!ץ‬ ‫לרעה ‪% .‬ו וכיוניכם ה ג י ‪ /‬ס ה‬ ‫‪-J‬־י‪ :‬לא ירוצו אן כשהוא‬
‫לא ידע סליםשהוא לרןשל ס האיזור‬ ‫ץ רגליהם לרע יר‪1‬צ'ולא יוכל האדם‬
‫למעלה על ק מל מה שאין חפסט‬ ‫^יי ^ו ע ה רהקךז ממנו ‪ :‬כ‪:‬י־ר;בי נ?שעינו נגדך‬ ‫כלכי לעכבם ואחר כך וימהרו‬
‫נחעגלותס שהוא עשות משפט מל כן‬ ‫^ ^ ש עי נו ^ נ ^ו ע ר גו תי נ ר ■‬ ‫גשש־ךדם נקי כי גם הידים נמשכות‬
‫רחק משפט חלזנו כבק‪71‬ס ועל כי‬
‫אין עושה לרן שלום הנקראת‬
‫אתר הרגלים לרע כ‪/‬לא יניתם ידענום‪ :‬פשע וכחשנידדוהתסוג‬
‫יצרם ליחלך בעצתם כי כבר הוא‬
‫משפט וצדקה על כןלא תשיגנו צדקה‬ ‫^שליעעלהאד^כי לא יניחנו להיות דבר־־עשק וסבה הרו והגו מלב דברי־שכןר‬
‫והשאר כבקודס •י‬ ‫■‬ ‫גלין בקרנו בטענו' היצר הטוב והיצר והסגאהור משפט וצדר!ה מרחוק תעמד ם‬
‫^יע להיות להטשתי מחשבות לטוב ״ ז ברחוב ^אמתונכהתלא־תוכל לבוא‪:.‬‬
‫כעורים קיר ‪D‬‬
‫הנה ים רא׳חאורו'‬
‫נגששה‬ ‫^'ן בלבד שהם‪ ,‬חתשבות היצה״ר ותהי האמת נ ^ר ת וסר'‪.‬מךע מ^&תו^ל‪'-‬ירא‬
‫יליעכיאם חחשכיתיהס מחשבות‬

‫כיעינים לו ונסתמא אח״כוישוחי‬ ‫עלו שהוכבשהיצה״ט לינה״ר וע״י כן יהוהררע בעיניו כי־קאין משפט ‪ ':‬דרא כי־־אין‬
‫שחעולילא היו לופיני׳שלא רא׳חאודו׳‬ ‫^‪°‬נתת אל לבם לפשר בין אנשים‬
‫מימיו וההפרש שבין זה לזה היא כי‬
‫יהרגו‪ ,‬איש‪.‬ישתומם ני~אין מפמע ורת־ו־שע ‪ 1S‬זרעו‬ ‫חפי להס ריבלשים שלו'ולא‬
‫אשרראהחאורו׳זזכראחרשנסתחא‬ ‫מ ד ק^ה׳ ל‬ ‫‪..............‬‬ ‫לא תהיה הפשרה לשים שלום י י‬
‫מה היא הדבר שצריךלישחר ממנו ויודע לישחר ובלכתו• חחקזס למקום‬ ‫ניניהם כללן ייטב לשניהם כי^אס סוד ושבד' בחסלות' כי המשלהשזעשו‬
‫פושט ידו מלפניו לחשש אס יש קיר נגד פניו גל יכשל בו ועל ילי כן הוא‬ ‫להמהלולה ‪7‬רן פשרה ‪.‬לא יהייז רק ‪',‬שלא ישפכו ‪ 07‬רקי אן לא יבצר‬
‫נשמר אן אשר לא ראה מאורותמילויו אינו יודע ליזהר כ״כ כי אינושם על‬ ‫״היות פיל ישבר בתסלןקס' ש^ו אל הנאת העושק כיותר ויש‪77‬ו וישברו‬
‫לב החכשולים הנמצאים כי מעולם לא דאה מה המה ואינו יודע ליזהר‬ ‫העשוק חהו שודושבר בחסלותם אך לרן שלום לעפות פשרהשל‬
‫ולמשש תמיד בקיר ובוטח ייתר ונכשל פעמים רטת * ונבא אל הענק‬ ‫שלום לא ידעו לעשותה לרוע מזגם וזהו דרך‪ .‬שלום לא ילעו• ואחר‬
‫אחר מה אמרתי כי באפלות נהלך אלזראוי לנו כי מהיותנו הולכים‬ ‫הפשרה היא המשלה תואת שעשו ביניהם גם‪ ,‬כי יבאג אתדים לעשות‬
‫באפלו ת ירדנו עד היותנו במחשכים כמתי עולם כי הנה תחלה נגששה‬ ‫כיניהס משפט להציל אשר נעשה לו שד ושבר בפשרה ההיא אי אפשר‬
‫כעורים שעינים להס יהם עורים שראו מאורות ונתעויו כן גס חלוב‬ ‫וו‪:‬ו!אין משפט במעגלות' והטעם כי אשד פשו החשלה ההיא נתיבותיה'‬
‫חשך עוגות וצרות לא היו עיננו פקוחות לראות הנולד וליזהר חלתטוא‬ ‫תקשו להם שנטו אל הטבות העושק ואל רעית העשוק ואחר שראה‬
‫אךנגששה כעור ם קיר כן היינו תחיל חגסםיס קיר הוא חשל אלעון‬ ‫קע‪1‬שק בשער עזרתו ושנטו אחד תועלתו שתחזק כ״כשאי אפשר‪ .‬אתר כן‬
‫שנכשל בו העור כן היינו תח!ה בלתי בוטחים בעצמנו זחחשחםיס עד‬ ‫להביאו אל לרן שלום ביניהם כי כל הדורך בה שהיא בחשלה לנזכר לא‬
‫מקום שידנו מגעת לראות אס יש עון מזדמן זמתרגש לנו בל נכפל בו‬ ‫ילע שלום כי כבר התאח׳ןבמה שויכו אותו שלא כדין שלא יוכל עוד‬
‫ואחד כן אבדנו וכירות זה כי אס כאין עיני'שלא ראה חאירות ולא ילע‬ ‫להעתילז על האחת ואומר הנביא הנה על לרכיס הדפיס האלו בהעדר‬
‫חהיהן החכשולת אשר לא ידע‪,‬ליזהר כאשר ימשש העור שהי! עיניםלו‬ ‫יזפפט רחק מפפט מחנו כו' והוא כי לחמלה יש על הח‪:‬טא'ר‪1‬גז פורענו'‬
‫נראשונה* עס־ כל וה ימשש ויזהר בצל חה'‪1‬זהז וכאין עינים נגששה אן‬ ‫אוחשפטוהואכי הגז הוא לין בלי התערבית רתמים אך משפט הוא‬
‫מזוג משני המלות כנודע על דרך משפט‪ .‬שלום שיש גס למעה והנה בזה ‪,‬עתה ירדנו פלאים בלי הדרגה והיא כי כשלנו בצהרים משף והוא כי‬
‫דרן גלי אדם הוא לחטא באישון לילה במקום שאין אנשים מה שלא‬ ‫י^יזי הנביא הנה ימהרו לעשות'פורענות אף לנקי כי ויחהרו לשפוך‬
‫יעשו בצהרים לעיני העם ט על כן הוצרך דיב״ו להתפלל ולוח׳ לתלמידיו‬ ‫דם נקי ואפילו בבואס לעש ת פשרה הנקראת צדקה‪ ,‬ומשפט יעשוה‬
‫יהי רצון שתה^חורא שחים עליכם כמורא ׳ בשר ודם כי אדם עובר‬ ‫®תקראשיד ושבר כחדובר על כן רחק ממנו מה שנקרא משפט עליון‬
‫®"יא חייגת רתיזים ואין לנו רק פורענות ומכל שק שלא‪,‬תשיגנו צדקה !מבירה בסתר ואומר שתא יראני אלם ואינו איחר שמא יראני החקיס •כלל‬
‫הלגריס כי בנשף שאין רואה דרך אנשים לחטא מש"כ ביום שיש רואים‬ ‫דיני יתברך הוא להיות עושה צדקה עמנו ושדיא תרדוף אחרינו כמה‬
‫ונבא אל הענין אחר הנה בתחלה נגשסה כעורים קיר ואת״כ כאין עיני׳‬ ‫נאת אתר ובאו עלין כל הברכות האלה והשיגוךשיורה שרודפת אחרינו‬
‫ועתהשלא ביזדרגה כי כשלנו בעוןבצהרי^םים רואים כנשף שאין ריאה‬ ‫^יקתוית׳וז״א ולא‪.‬תשיגנו הצדקה הרודפת אחרינו והוא כי‪,‬אחר שאין‬
‫כי אפילו גפרהטיא נכשל ונעבור ולא נתושכי נתפקרנו* ואס בצהרים‬ ‫^ני עושים לא צדקה ולא חשפט אין אנו נותנים מקוש אל החשפט המזוג‬
‫הוא כן באשחנים שהם חקוחותשונזחים מאין אדם שם אנו כחתיס כי‪.‬‬ ‫ייייגז ורתתיס לבא עלינו ואיך תשיגנו הצדקה שכולה רתתים שהוא‬
‫במקוםשיש רואים גם כי נתפקר לא יבצר מלהרגיש כי רע החמשה אך‬ ‫^"’ליג מרוגז אל רחתיס ולהשאיר למשפט בנתים ואדרבא נקוה לאור‬
‫באשחנים נדחה כמתים בלתי מרגישים דבר * או יאמר כי אשר עינים‬ ‫^יילכאור סתם שהוא אור היום והנה חשך צרות וחי‪.‬יתן והיה כלילה‬
‫היו לו ונסתמא נשאד לו מעט בטחון בעצתו שידע ליזה׳ בלי סעד זולתו‬ ‫®’‪ r^'P‬חשך ויש בה׳ נגוהות כירח וכוכבים כן יהיו בקרב חשך הצרות‬
‫ומה עושה הולן בדרך מגשש בקיר והולן )לאורך הקיר בכל לדרך‬ ‫לעעס ככוכביס ואדרבא קוה לנגזהות ונתושפיס נוסף על‬
‫ולפעמי׳ יקרה יהיה מכשול או פחת וינשל ויפיל אך מי שלא ראה מאורות‬ ‫*'^’^ית חשן אפילות צרות אחרות חאפילי' ייתר תיזציאו' החשךלנזתתיד‬
‫מימיו אינו בוטח ב*‪1‬צמו ללכת מגשם לרך הקיר והולך ומבקש תמיד‬ ‫ייהי לנגוהות כאפלית נהלן״ או ׳ שעוד הכתוב נקוה לנגיהות על‬
‫הקידס ואינם על כי באפילות עבירות נהלן ואין יבואונו טונות* ‪.‬מנהיג יאחזנו בילו ויגחנו באורח מישור ובזה יאחר פאוחרים המון ישר'‬
‫כחכירים רעותם‪1‬חת‪71‬ים עליהם ואומרים אוי לנו כי טונזתינז אטמו‬ ‫שעור' הכתובים מעין הקודם שאומר הנביא הכה לפשות חצוה כענין‬
‫אל ב״החצוה למרהט וההפך בעבירה אך אלו רגליהם כשהוא לרע ‪ .‬עיני שכלנו ולא נוכל לראות לישחר חחכשולות ונבטח בעצמנו וזגפסים‬
‫בקימת לבנו להתנהג על פיו כלוח' ובזה לא‪ ,‬יחסרין חכשולית וחי יתן‬ ‫’ייצי יזש״כ לטוב וגס בדיני נפשות שצריך להפך בזכות כל האפש׳ וצרין‬
‫וכחישאין עונים היינו חגששי׳שאינו בוטח בעצמו ומבקש אחרים לנייותו‬ ‫אין‬ ‫®יהטת ועלה חצלת ושאם פתחו כלם לחובה הוא פטור אלו‬
‫כי אם וימהרו לשפוך דס נקי אפי'כאשר מחשבותיה' מחשבות ‘הדרך על כי לא ראה מאורות מימיו וזהו וכאין עיניס נגששהשלא היינו‬
‫בוטחים על דעתנו והיינו תמיד מתנהגים על ידי‪ ,‬מורי צדק יפתחו‬ ‫י‪1‬שנלס מחשכזתם על" הנידון הוא אזן שהוא שדניןאותולצד אקשל‬
‫מיננו ודרכינו יישירו נגדנו כי עתה כל כן בטחנו בדעתנו ויאטחנו‬ ‫נטוין באופן שכ‪1‬ס לנין אותו לחובהשהוא פטור ימהרו לשפוך דחו‬
‫עיננושכשלנו בצהרים שהחכשולת נראים* כנשף שהם נסתרים ועל ידי‬ ‫^ייא בדיני נפשית ואפי נחסיליתס הס בתי דינים של ממון העומדים‬
‫כן אנו באשמניס כמתים והוא מאתרם ז׳׳ל שנהגו ישראל בעת בצורת‬ ‫ילעשית מטלית שלום ויושר ללכת בהם נסשד וסבר‬
‫שלום __ ______‬‫_______‬ ‫דרך הדיינים הואאו ‪....I‬‬
‫ריז־י־ד‬ ‫‪fit.n‬‬ ‫בת‬
‫וכיוצא לצאת אל הקברות ופירשי הטעם שהוא נא‪,‬מריס לפנייי יתברן‬ ‫היאהפשרה‬ ‫ללון דרך‬ ‫א כי‬ ‫>תם ‪1‬וה‪1‬‬
‫«״‬ ‫טז כ * ‪0.‬‬ ‫‪JSAIAS Cap.‬‬

‫‪j‬‬
 ‫‪.‬‬ ‫חןןעיה גט מראות הזוובאות‬
‫‪ ’ ^i‬ייי‬ ‫יודעים עדוע ‪ r v 6‬ויפגעו‬ ‫‪ :‬הננו כמתים לסכין הה יאמר הנה ‪ h‬נ ן י פ ה נאמנו ע‪ 3‬מה שהיינו‬
‫‪ •.‬אחתיעליי^‬ ‫ייראו מהם כמכשול לפני האחנז‬ ‫מנשפיסכעיריסקירעד לכתנו נאפמניס מקום הקכריס 'כמתים‬
‫ימצאוחעידי חמת״■‬ ‫‪______ _____ _________ .‬‬
‫שחריהיי‘‬ ‫'‬ ‫לבא!עוד מעט ותהי האמת נעדרנו‬ ‫כאומרים הננו כמתים לפניך ונכלל הודוי הוא כי מ מ ה כלנים כו' כמו‬
‫פיבא ביאורו גס״ד ‪C‬‬ ‫‪,‬‬
‫נהמה‬
‫כלוניס ולו׳ הנה לרן‬
‫ו ״ ;‪ ' 3‬ש צ י ק ה | ש ר ‪ :‬ן‬ ‫הלוניס להיות נוהים‬
‫אחר נשר לטרוף מרף כי על כן זוללי‬
‫נ;‪ ,,,,,,,‬אין ס‪ 6‬נ פ‬ ‫ר ל כי ש מ ד י נכן ם ת ל ב ^ ת‬ ‫ו כו ב ע ו שו ע ה‬
‫נשר נקראו נלפון רו״ל אוכלי'‬
‫א ״יג' נ י ׳ י ז ״ ‪ ,‬א מ ו‬ ‫ו י ע ט כ ס ע י ל' ק נ א ה ‪ :‬י כ ע ב ג ^ ל ו ת ב ע ^ ’ ' ש ^ כ מ‬ ‫נשר ללוכים ולדן היונים להיות‬
‫היגיס וו עס!! הניית אהנים נתנ?פ'‬
‫הגייתם הילועה ונבא אל הענין אמר‬
‫־ “‘ ״‬ ‫ו מ מ ז ר ח “ ש מ^‪1‬‬ ‫ו ב ר אוי‬
‫״'יי‬ ‫סני^^‬ ‫מה נאמר על רוע מלתנו נוהים‬
‫‪ f‬חי׳‬ ‫לעשומי'והוא ית'‬ ‫מ הר ^ר ת חידזו ה נ ס ס א‬ ‫לטרוף אתחבירינו נלבט ויה! נהמה‬
‫מז ‪6‬איןאנןעום‪ 0 -‬המשפט‪5‬עש‪^ 1‬‬ ‫^ ^נ;פ ש ע|! ע ‪ %‬נ א ק‬ ‫ו‬ ‫‪' :p‬‬ ‫כלובים כלני וכיונים המליאות‬
‫טלכ^אמרהנביא יאועזי־א^‬ ‫אהבהנתכיעת הגייתם הגו נהגה‬
‫מעשה ה' אשר יעשה גאתרונ ז י‬ ‫^אתבףתיא־תם א מ ר♦ ‪ n r i‬ת חי‬ ‫לפני רעיני חיאיס כאוהבים אותם ■ יהוה‬
‫‪71‬איכאלו כבר היה‬ ‫וחבקתי'עולת׳ ונקדבט נהמה בדביס ' א ^ר;ןךיי ^ודברי א שר־ שמרתי בפ^ןןך״א־־‬
‫ו‪T‬א כי אין איש לקכ^י‬ ‫לאכול את ממונם ועורם מעליה'‬
‫‪L‬‬ ‫וקלק!לי הלור למטה‬ ‫אמר‬ ‫^^ףומ ‪4‬קך^ך>ימ ‪4‬‬ ‫וזהו נהמה יכו׳ וכיונים זכו׳ ומקרי‬
‫ויו‬ ‫מפגיע מל הדור כיזי^ ^‬ ‫י‬ ‫^^חוד^מ;ן‪:‬תהו;‪ 1‬ת ־ ־ ע ) ל ם ‪:‬‬ ‫־ וצא לני וה מאשר נקוה לחשהט י י ‪.‬‬
‫־מתפלל על העם'זכחרזם בזמני ״‬ ‫' ’ ״ • ' ׳' י ־ ' י ס ^ מ ו ש ‪r‬‬ ‫שתעש בעישי רשעה ואין או שתושיע ׳ ׳‬
‫״ זתושע לו ורועו הוא קינ^‬ ‫■‪:‬‬ ‫— י‬ ‫‪. ,‬‬ ‫אתהעסיק־ם מהם ואינן מושיעם‬
‫ת‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫לנטות! ע‪ 1‬עוברי רצינו והנה היה מכלה סונ^י’‬ ‫וזהו נקוה למשטטואק לישוע׳ יחקה מקנו כלומד כי על כן ערבנו אל‬
‫סחכתהואת הזרוע בל ינטה על הפס וככלי יוצר תנפצם והז^^י' ’ ‪-‬‬ ‫או שעור השנין כי הן ‪ j w‬ככל החויון‬ ‫לבנו לדמות את חברינו *‬
‫חבלי משיח שתהיה צרה ולא בליון חרון רק אצןך!מצ״ן עד יעשו תמי י‬ ‫כזה הנביא ילבדבדות קלפו על נכי הגלות התיל הזה ואומר' הלא‬
‫‪ftU f‬‬ ‫מתון הצרה •‬ ‫‪/ ,‬‬ ‫תייחל על נעשה משפט וצלקה כי ציון במשפט תפדה ונו׳ ואין אנו‬
‫צדקה כי׳אתרי אומרו כי על היותנו בלתי זכ^י® ^ ^ ז על‬ ‫עושים ככל הכתוב למעלה וגא כמתנצל בעל הלול ואומר הנה הן אמת‬
‫' א'‪%‬ז‬ ‫תושיע לו זרועו שהוא מדת הדין אן לבל‬ ‫כי נהחס כיונים ההומים אחר הטרף ק אנו רדופים אחר טיגית‬
‫^ ‪W‬‬ ‫ישראל ותכלם על כן צדקתו היא סחלתהו כמדובר אזי' התיי‬ ‫העו‪-‬יסהוהנהיתר או באיסור והטעם ט הלא כיונים הגז כהגה כי‬
‫משפם‬ ‫כי אחר שבצדקה שיעשו ישראל הם נצוליס וננ^*^’ נל‪'^.‬‬ ‫גס שלא נדבר בפירוש הלא כיונים נתנועיתם הגז נהגה מתלחשים‬
‫לומר כי הנה נקו‪ :‬למשפט שיעשה הוא ית' נעושקיס וישועה לעשוקים‬
‫*‪5‬מןא‬
‫וזהו נקוה למשפט ואין לישועה רי«ןה מחנו כלומר כי על כן חלא לג‬
‫זעיי‬
‫כשרין שהוא כי הוא ית׳ יצרף מכל מה סעסו ישראל בזמניהם ^ן‪,‬ןר^‬ ‫נוי האלם נה& לעשית דע כי יפקשיןז נהשלחה באופן כי ת ו פשעינו‬
‫‪J3 -‬‬ ‫שם זעירשם ויעש מהכל לבוש‬ ‫נגזן שנוסיף על חטאוזינו״סבין אלש לחבירו פשעים נגדן שהוא להטיח‬
‫ין»ה‬ ‫ו״ל מהשלין זה כל קליפה וקליפהקצטרפת לשדיןגלי‪-‬‬ ‫נגד התגחתן שהם פשעים שבין אדם למקום והנה אין לומר כי במחשבה‬
‫פרוטה ופרוטה נחשבת ומצטרפת לחשבון גדול עד כאן *‬ ‫חטאנו ולא יחשב! לגז • פשעים כי ביבר כזה נתפש בלבבנו וגס שלא‬
‫;ראלנכלזמן‬
‫עג פי דרבנו נחמד שהוח ית יזקבן כצ נדקז שנעשית ביפסו׳• ׳•—‬ ‫ה׳‬ ‫עגשעג פסוק‬
‫מסיק גס ה‬ ‫סי הנה על‬ ‫עע׳ויי בט והוא‬
‫^«^י?ו׳»קי‬ ‫חטחתינו ענתה‬
‫חנה 'קטאתינו‬
‫גליטבפההנה‬
‫‪ »jvj‬בעיי‬
‫ועושה מהן לבוש להגן על ישראל וענין הכתוב יהיה כי כגאולה תיכ‪^-‬‬ ‫העניי חסאתץ אמדו בספר הזוהר שע״י מה שהתודה ואחר חטאתי אמר‬
‫בארבעה דברים אמד להגן על ישראל בתבלי משיח ק יכלו ח״ז כי‬ ‫לו בנביא גס ה׳העגי׳ המשחי׳שנבר'‪3‬עונן*צהוא מקטרג לפניו ית׳העבירו‬
‫דור שכולו חייב ידברו כל המקראית הללו כאשך ‪ ,jjpp‬נכל פסיק'®‬ ‫מלפניו הנה שהחשחיתהנעש נעון שהיה יזיינו קיתה נקר חטאת ובזה‬
‫הקולחים'שגית להושיעם!!ל^הזצלה מוזות והשכינה בראשם סגס הי ‪f‬‬ ‫יאחרפההנההטאתיצוהסהחשחיתיס נתייחדו והעידו נאחד בנו כי‬
‫כביכול בגלות׳שלישיתלינקס מאויבי ה׳ אשד בישראל עשו שפטים נגליזה‬ ‫פשעינו אתנו שידענו שהם מעילים עלינו ואין לוחר אולי צרותינו הם‬
‫כן א!חר הי ^‬ ‫— ‪.‬על ‪..‬‬ ‫ח^^‪ ,,‬אל בארן ״‪.‬״>׳״‬ ‫שרפן כל‬
‫‪—........‬‬ ‫אשר ‪. .‬‬
‫ד׳ ^‬ ‫על עינית זולת אלו ופשעים אלו שהם נגל ההשגחה אינן קאשיממיק‬
‫ית הנה אלביש אמסה לבוסים א׳ של צרקהסעשו ישראל‬ ‫בי יש ליצרנו מק ם על ראותנו העדר ההשגחה למראה עיננו • אינו ק‬
‫ו ‪.‬ית‬ ‫להם כשדין להגן עליהם וזה יהיה מתייחס א^‬ ‫כי אס על פשעינו כי על עונותינו זולת אלו כבר ילענוס כי היו מוזגים‬
‫עצמי והוא כי חלקי ה׳ אמרה נפשם ופרין מגינס אלבש ני ״ י^' נם‬ ‫וזכורים לפנינו ושבנו מהם ואין לנו רק פשעים אלו סנגל ההשגחה על‬
‫והיא הישועה אמד וכובע ישועה בראשו כי מהצדקה כאחויה יעשה‬ ‫ראות כי ישלח אוהלים לשוללים ודמעת העשוקים ואין להם תשועה‬
‫כובע בראשו שיהיה של ישועה שהוא כחאמרס ז׳׳ל גדולה צדקה שמקי ^‬ ‫והפשעים התתרגשי׳ ג ג ק מבלתי יאות ההשגחה הלא המה פשוע וכחש‬
‫‪..‬ן‬ ‫את הגאולה שנאמר ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא ועל רן‬ ‫כו׳ שהוא פסיק באמונת ההשגחה ואתריה נש כחש בה׳ שהוא במציאותו‬
‫לבש צדקה כשדין וגס מחנה כובע של ישועה ויימס אזת' אל כובעי''‬ ‫יתברך חלילה ועוד מעט יבא נסוג מאחד אלהינו שהוא לעזוב כל קצותיו‬
‫ו^כי‬ ‫שהוא רמז אל הרוממות וילת ההגנה קצרה ‪ .‬ועל הג אקי‬ ‫שהוא נס ג אחיל חסה שהיינו עד כה אחר אלהינו באופן שהוא איבול‬
‫^ ‪1‬מא‬ ‫נקם תלבושת שהוא ל בגדים של נקס והס יהיי עיחי‬ ‫העולם חלילה לכן תקן נא ה׳ מעתה ואל יאבדו ישראל חלילה אם‬
‫מי‬ ‫הראשון לא היה כי אם בשרין שאינו עיקר הלנוש רק להנהי■''‘‬ ‫יסוגו מאחריך ואשר תעשה הוא דבר עושק וסרה כו' שהוא לבר והכניע‬
‫^‪,/‬ן‬ ‫אך בגדי נקם יהיו תלבושת בעצם כי חהס עושה עיקר‬ ‫פושק וסרה ויהיה דבר כד״א ידבר עמים תחתנו ובזה תהיה הוראת‬
‫שהיצרו את כניו כי מהם עושה עיקר ועל הל׳ אמר ויעם ריי^'^‬ ‫ההשגחה והסיר חלב העם דברי שקר אשר ידברו נגד ההשגח׳ וזהו הדו‬
‫והוגו מלב מרי שקר ויהי׳ הגו כד׳א הגו סיגי׳ מכסף אן בהשאר המר‬
‫הוצרכו כגדי נקם ובגדי קנאה וסוג א׳ מהם היה מספיק‬ ‫ק שיגנו סושי רשעה הלא והוסג אחור משפט כי גם מה שעשינו איזה‬
‫עטי'‬ ‫של קנאה הוא אחד וסל נקם שנים ועוד לחה השרץ‬ ‫משפט הוסג אחוד שב*כ מתפקדים עד שאפי׳ אס עשו משפט גב״ד לדך‬
‫^רעה‬ ‫והישועה כובע בראש ונגדי נקם עלהשרין והמעיל ם‪-‬‬ ‫חשל שנתחייב ראובן מנה לשמעון והוציאוהו ממנו ונתמזו לשמעון‬
‫‪ 1‬״•יו‬ ‫על כלס לז״א כסל גמולות כו' לות' הנה איו גמול הכתות‬ ‫ישיבוהו אתור זיחוירוה לראובן באגרוף רשע או בעדית שקר ופל ק‬
‫®יאי״ית ®יין יי יי^ל י׳יייל’ ^ יי נפי ע‪ 5‬״ת‬ ‫וצדקה חדחזק תעמול‪1‬הוא כי ארז״ל כי על ג' רגלים כשאין עניים אינו‬
‫‘ ’‪ A ’ 1‬כי הם‬
‫^ ל מולויז‬ ‫כעל גמולו' וודו שע׳׳כ יש ל בגדים של נקש וא׳כפני‬ ‫אפי'‬ ‫עיבר בבל תאחר אמר כי אם משפטו היה סג אחור מכל שכן שצדקה‬
‫מהנאת‬ ‫כתית של עושי רשעה וכל כת לוקח גמולו לפי גלי‬ ‫מרחוק שהוא גס אחר עבור וחן ר‪ 3‬יותר חג' רגלים וזהו מרחוק תעמוד‬
‫'שהוא כעליוני׳כלכתעל זולתה כמו פי תנ אייי״^‬ ‫מלינתן ואם כן משפט וצדקה שאנו צריכיס למען נגאל לא תוכל לבא‬
‫אל הפועל ושמא תאמר היתכן שאין גדור חי שישפוט צדקלו״א כי כשלה‬
‫‪ A‬מייחם‬ ‫®‬
‫ישלם נ'כפי שהא׳ עליון מל חברו יקדים השילום יי א״י״ ®‬ ‫בדחזבאחת שאפי׳נרחובמקום מפורסם לב״א כשלי‪ .‬אמת שאס יהיו שנים‬
 ‫‪0‬נ‬ ‫‪ n w‬ם מראות הצובאוי]‪,‬‬
‫וו והיא כי מהות וענק נשיקת פה היא דבקות רוחא ברוחא כמדע מ ^ ר‬ ‫העליון על כלנה יוקד ם לו השילום וז״א כ ע ל י פ ל ס כי כפי ח ה שהו׳י‬
‫ה«הר והוא ענק המתים בנשיקה כי השכינה תדבק בנפש הצדיק דרן‬ ‫' ^ ’י‪ 1‬ע ל שאר לכושיס יהיה; עליו‪ /‬אל השילום ויהיה אר על כ ד׳ א‬
‫פיו ומושכת אותה אתריה וזה מאתר׳ז״ל כי אז בסיני היו דברותיו ית׳‬ ‫״ ׳ יקראוהו ’ ®יט לא ע ל והוא כי הנ ה‪ .‬הו א יתכ' ר א ה ו הנ ה א ם הי ה‬ ‫י‬
‫הקדוש־סמםקי'גפיכלאתדחיםל^שכוא סתדבקיס בנפש כל אחד‬ ‫מתתיל מישראל היה מקו ם ; לחצא פ ת חוו פ ה עלי ה ם ע ל ה ע ד ר זכ‪ 1‬ת כי‬
‫מהם דבקות מצמיי בל קמוט ממכס‬ ‫על דור חייב ידבר על כן ל אי ת תיל‬
‫לעולם אפי'‪D‬יתגל ‪b‬ו כלעת רשב*י‬ ‫א‪ 1‬ח ‪ .‬כ י ־ ־ ב א ‪ .‬א ־ ו ר ה ■‬ ‫‪ 60. n‬מ ו מ י‬ ‫‪C ap.‬‬ ‫אליהם כי א□ ע ל קנ א ת‬
‫הנשמות ההם בוולתס וכ״ש בהל נפש‬ ‫ו כ ב ו ד ♦ ה‪ 1‬ו ז ^ ל י ף ז ר ח ‪:‬‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫״ תןן גי תיו א ח ״ כ ע ל ע שו ת ס נ ק מ ה‬
‫ונפש מכל העתידים ליולדכיכלן‬ ‫■יי■'‬ ‫י‪> .‬‬ ‫'‬ ‫ונ שרחל מחמת הייתס אויביו ית ולא‬
‫סס נמצאו ונשבעולקיי׳את כל התור'‬ ‫' ״ ל ״ ״ ״יו׳לי‪ ’.‬״ ״ ־ ע ! ‪-‬של ‪ 0 0‬מ ‪ ^ ^ ^ #‬ש ך ז כ ק ו ^ י ן ך ץ ו ע ך פ ל ך ! ^ ‪^ ; ? :‬‬
‫כי מאז דבקה התורה בנפסח^‬ ‫ו ^' כ ו‬ ‫ו ע לי ךיו ר ח ^י הו הו כ בוי רו ע לי ץוי ר א ה ‪:‬‬ ‫’ ” ״'•’ ו ט ת ה ל נ ס ע ל ש ס נ י י ק ד ס‬
‫באופן שלא תשכח חפי ורע ישראל‬
‫^ ע ה‪ ^ 1‬ח ף ; ; ^ י ס ב ע ‪ ^ .‬מ ף‬ ‫‪X‬‬ ‫‪I‬‬
‫!לאיחושו מפיהם מעתה ועד עולם‬
‫והן אלה דברחית׳ פה באומרו דבר*‬ ‫ו ר א י כ ל ס נ ק ^ ו ?‪ ,‬אי ־ ״ ל ^ ף ב ^י ף‪,‬‬ ‫®היא המעיל של קנ א ה שהואלנו ש‬
‫אשר שמתי בפיך לא ימושו מפין‬ ‫בינ ה; " אז ת ך איונ ה ר תון ח ד־‬ ‫הוא חיח ה‬ ‫®עליין וראשון שבכולם‬
‫שהוא כי ע״י שיתי שומי דברי בפין‬
‫שהייתי שם כל דבור ודבור נמינרו‬
‫בפין שהיה דבורי נושק בפין על ידי‬ ‫יבאו‪'.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יימתו בעצם וראשונה ו א ק ״ כ ה שני‬
‫כן לא יחושו מפיך ומפי ודעןכ‪1‬‬ ‫בצדי נ ק ם שתח ה מעיל ב בנ ד ה ע ליון‬
‫יהיה גמול לאויביו שיהיה גמול ולא השלת כ פ ס ז וחממו כ ר א ס ק שהוא ’ ‪ b‬דבקו בנפשותיכם לעולם גל' ימזטו חכם לעולם כמדובר ולא בלבד‬
‫העשרת הדברות כי אס גס כל חלקי־ ‪ .‬תורה שבכתב ושבע״פ כאשר קבליז‬ ‫על א שר ה צירז לישו אל והבגד השני הו א מ ה שלאייס גמול ישלם שהוא‬
‫כידינו כי הכל נכלל בעשרת הדברות כמפורש כמאמר עצמו באומרו‬ ‫לא היו ה ס עי ק ר או עיו כי א ס שנלוו אל עי ק כ אויביו ועזרו ל ר עיז‬
‫‪ p‬וכן מצות יש כי‪,‬כמפורש אצלנו כם ד או יאחר הנה ים כ'צדיכים‬ ‫קו ד ס לחצא שהמעיל‬ ‫מל רן להם הו א בגד שני שהוא קל^ מ ה ג מו ל ה ^‬
‫רפואה ציון והעם וכעס ב' חלוקות א' בעלי תשובת פעע הנקראים כם«‬ ‫®היא העליון וראפזן הוא קשה שהוא חימה לצריי יתכ' ששלחו יד כהיכל‬
‫קישי ואח״כ גמול ולא חימה ; בבגדי נקם לארביו הבגד הראשון משניהם יעקב ג' השלמים תופשי התורה הנקראים בשם ישראל פל ציון אחר וגא‬
‫י״קיייס ובשני הקל ממנו לנלוים הם האיים שלהם גמול ישלס ומה ‪ ,‬לציון מאל שתוספת על היותה עיי האלהיס הלא נס ונא לציון גואל‬
‫ולנקר איס י ע ק ב ה ם שבי פ שגגינ א ל ה ם כ אס ה׳ שיוכו לרוח ה ק ד ם הו א‬ ‫סייתסתי הישועה אל כובע‪ .‬הראש הוא כי ים שתי •ישועות אחד תשועת‬
‫‪:‬ב א ס ה ט ג ס ס ל י ו גני פשע אצ״ל שלא אגעל ב ה ס כ י א ס שו אני שהוא‬ ‫סשכיגה הנקראת כב^ ה שיתרוחס ויתגלה בכל העולם כדבר שהוא על■‬
‫אני וכי ת די ד כ מו שאמרו ז״ל כמדבר רב ה שואני הו א כ מו וה'* ו א ת בריתי‬ ‫ליאם וזהו ויראו ממערב את שםה^״ וחמורת שמש את כבודו הוא שכינתו‬
‫ע א ט י י ק י י ס א י ת ם א מ ר ל ע ס ש טו כעלי פ שע* כי ^ ה כ ת ס שנ י הממחדי'‬ ‫ילכן ייחסתי הדבל אל כובע שבראם וגס תשועת ישראל שבכלל התשועה‬
‫ה ‪ p‬ד אי ס ישראל אלי ה ם אני ימ־בר כלשון יחיד ו או מ ר רוחי הי א שכינה‬ ‫ליא כי הנה יבא כנהר צד ואורות ה' תהיה נוספה ‪ 13‬שהוא מלן החשית‬
‫אשר עלק מחיפשת ודברי א שר שמתי בםים נ פ ק לא ימושו מ פי ן ני ן‬ ‫הנקרא רוח ה' רוח שנפח כאדם הראשון שהוא לוח מלן כמשיח‬
‫ב ר י ר ו ת הקדש הנ א מרי ם נ פ ק כמאמר־ דוד רו ח ה׳ דב ר בי ומלתו על‪.‬‬ ‫שהוא ירים נס ודגל בישראל ירום ונשא וגבה מאדשעל כן כמשלם‬
‫לשוני ט ן מ * י התורה לא ימוש! מ פי ן ו מ פ י ס ' ג‬ ‫יי‪%‬יםועה לכובע בראש כמדובר והצדקה כשרק הוא להגן על ישראל שגי‬
‫אורי כי בא א ו ^ וכו' הנ ה ידוע כי כל כ תובים אלו ע ל‬ ‫קומי‬ ‫פשע ביעקב שהם דור שכולו חייב ונצוליס ע״י חבלי משיח ואד מה יעשה‬
‫הגאולה הע תיד ה ידברו ו הנ ה כ תבנו למעלה כי ג ס א ס‬ ‫לוא יתנרןיעשה ני ובא הרוח הנזכר שהוא לציון גואל הוא מלן המשיח‬
‫יעדרו זכיות ליגאל ו ס ת תו ר ה ל א ת ח ס ר כאשר יי עד ה לנו התורה‪:‬‬ ‫ולשבי‬ ‫אשר בגאולת ציון אין סוס קטרוג כי היא לא חטאה ואגבה גס‬
‫באומרו כי ל א תשכח ח פי זרעו ואחרז ב מגי א מהיחנלז כי ז ה פירוש עני‬ ‫בניס‬ ‫בוא‬ ‫השע ביעקב שהוא כי זטת ציון תהי עזר לחו כי תשועתה היא‬
‫ורוכב על ת תור שהוא כי בהיו ת עניו ת מז טו ת ליגאל יבא החשיח סומן‬ ‫אליה ושחא תאמרו ט אולי יגברו א שחית ישראל כל כ ן שיחייבו אלן‬
‫ו הנ ה א ת ר או ח'‬ ‫ורוכב על זכות תודה כ מ ה ד א ת א מר יששכר ח מור ג ד ם‬ ‫י חי אל למלכם כי יהיו דור שכולו חייב ואס חובם יגדל מאד ח ס ת הי ^‬
‫ובא׳ לציון גואל כו׳ ולמען הלאות כי לא תחסר זכות ליגאל אחרואני‬ ‫חקנקסלז״אהוא יתברןהנני מעתה קודם הגליות כורת בריתואומד‬
‫ואת בריתי כז' ודברי אשר שמתי בפיךכו' לא ימושו כ‪ 1‬מעתה ועד עולם‬ ‫'^טיאת בריתי אוקס אמר ה'בשני דברים תבטחלהפור בזכותם אחד‬
‫שהוא מה שכתבנו כי זכות תורה לא תחסר וכמו שאמרו ז׳׳ל מל גם כי‬ ‫ייחי אשד עלין הוא רוח ה' שלא תמים מהיות מחופפת תחיל עליך היא־‬
‫יתנו בגזים עתה אקבצסאמרעתה קומי אוט כד לומר הנהאחרהיזנן‬ ‫®כינה כ״י שלא זזה תחיל מעל ישראל בכל גליזתיהם כי גלו לכבל שכינה‬
‫לן זכות תודהאשרע״י כן ה'‪.‬אתךכנודע שארז״ל כי אין לו להב״ה בעה״ן‬ ‫®ייהס וכו׳ כי גלו לאדום שכיכה כ׳׳י עחהם והיא כמשכון ובטחון גאולה‬
‫כי אם ארבע אמותשל הלכה מה הוא העיכוב הלא הוא כי העונות אשר‬ ‫לישראל כי לא יעזבנה הוא ית׳ בגלות ואגבה נושע שנית זכות תורה כי‬
‫לא שבת מלם הן הס החפכביס מלהאיר אור הזכיות כמה דאת אחר‬ ‫לא תשכח מפי זרע ישראל לעולם והיא תעמול לנו על כל פנים כמאמר‬
‫עונו תי כ ם היו מבדילים כ ן ו על כ ן אומר הז א *תברן קו מי ממ שכב עצלת‪.‬‬ ‫יי^יא חהייזנא על פ סו ק עני ורוכב ע ל ח מור שהוא כי א ס י הי ה טז שי ח‬
‫כי הוא בהחילן ליטהר‬ ‫אור תוד ה ומצות שבך‬ ‫התשובה ואורי ע ל יל ה‬ ‫®גי מזכיות ישראל יהיה רוכב ונשען בוכות תורה ווה! ורוכב על תמוד‬
‫אין צריך לומר שיסיי שן מן משמים כי מ ס נ ס כבר ב א או רן הו א י תברך‬ ‫דאת אחר יששכר חחור גרם וזה אומרו פה כי הוא ית' כורת במת‬
‫י די ה תור ה הנו'‬ ‫ישתבח שחו לעד הנ ק ר א אור ישר^וקלושו‪ 1 :‬הו א כ י ע ל‬ ‫לכייו אסר שם בפינו בסיני לא ימושו מפינו מעתה ועל עולם כי היא‬
‫כ ב ר וכבוד היא שכינה‬ ‫ב א שודאי י סיי עך בעצם ונ ם ע ל ידי ה תו ר ה‬ ‫®מחודלנו ואחר אשר שחתי בפין והראוי יאתי שחתי באינקאןבזה‬
‫א ס ר עליך בגלות זרח אל א שאיני נ ר א ה ל עיני בנ י א ל ם כאשר ל ח סי די'‬ ‫יתן טוב טפס ויפת בל יאמר איש במה מ ט ת שדבמ התורה לא ימוער‬
‫אל א שאין‬ ‫וו ד ח ת עלי ה ם‬ ‫הרא שונים הנ ק ר אי ם אפי שכינת א שהסכינה‬ ‫*׳היני בדור ודור שיהיה זה לנו לבטחון אל הגאולה והלא הבחירה‬
‫מלצרו ת השעבוד ט‬ ‫הזריחה נר אי ת ואל תתאב להתעכב מהת שובה‬ ‫ואולי ישליכוה אחרי גום חלילה לזה אחר ודברי אשר שמתי בפיך‬
‫פחם‬ ‫שי שלו‬ ‫של ש ע ס ר‬ ‫הנ ה אם ת קו מי להאיר על י ט ת שו ב ה החשך‬ ‫’י יהוא כי הנה אחרו רו*ל שכל מה שאפילו תלחידותיק חחלם בתודה‬
‫י ת הפ ך &האוחו'עכו'ס כי ה נ ה ה ח ס ן י כ ס ה א ‪ p‬ו פ ר פ ל ש הו'יו ת' מ עו ב ה‬ ‫לגל דור ודור קבלה נפשו בסיני ואחה הדרן דבקה התורה בנפשו וגס‬
‫מ לין יורת‬ ‫מלכות א ן‬ ‫אל הלאומים והחלכיות פכו ״ ם ט אין לאם אלא‬ ‫חה הוצרך לדבק דברי התורה מאז בנפשו׳ בני ישד‪ £‬אן הנה ראה יתברך‬
‫ב א אורן או לא בלכד כאיור שגא‬ ‫ה' יעלה הכל בהדרג ה כי מ ה שאמרתי‬ ‫יי יזטפס חסשיות הבחירה אפשר יגעלו בתורה באחד מהדורות ויחפרו‬
‫כ או ח ט‬ ‫ע לי ך‬ ‫כ י א ס ש מ ל ק י ז ר ת ה ו ה ש טנ ה שגתחלה היתה זורחת‬ ‫ייאבדו* ועוד כיע״יבוא הנשמות שהיו בסיני להתלבש בחומר אשר לא‬
‫תראה‬ ‫שנס‬ ‫אס‬ ‫וכבוד ה׳ עליך זרת ע ת ה לא כלבד ת הי ה הזרי ח ה כי‬ ‫ישש חלוכשו או אשר היו בגו׳ ונפש וישובו בגלגול כלעת רשב׳׳י בגופי׳‬
‫ותגלה חהו זכגודז עלין יראה ח‪0‬״כ בתיולה שאחר עלין ורח שהיתם‬ ‫״ ס תיזה הדרן יסחי סיילית ןןת!רה כהס שלא תחוט על כן מאז טסה‬
‫וריחה ולא גילוי והראית* זיתכן יהיה על דדך מאחדם ז״ל בנתן דצוציתא‬ ‫דבור ודבור בכל כללית פרטיו ידבק בנפש כל אחל ואחד מישראל‬
‫סע״י תשובה היה אור מציץ על ראשו למיני כל רואיו וע״י כן והלכו גויס‬ ‫י ^איפן שלא יחוט לעולם והיא מאחים ו״ל במדרש חזית באומרם שכל‬
‫אל הר ה׳ ולבית אלהי יעקב לאורן אשר עליך ‪ T‬אה שיהיה שוחטכס בכל‬ ‫^^ור ולגור שהיה יוצא מפי הקב״ה היה מדבר עם כל אחד ואחד מישראל‬
‫עאקולאמים אשר בערפל בעלי השררה אשר שעבדו יותר את ישראל‬ ‫את עליך ואיחר הן כן וכך חצית יש ביכו׳ואומ׳הן‬
‫לא יזכו לראות אורן כי אס לנוגה המתפשטת מזרחך וזהו לנוגה זרחן‬ ‫היה הדבור נושקו על פיו כו׳ ושם כתבנו במקומו מה ענק נשיקה‬
‫ושמא‬ ‫■‬

‫מיז ^‬
‫‪vyj‬״•פי ׳■נ י־־ ־מ ‪ -‬י ־ו ת ־ ‪—-‬יי‪pp*0 P ,‬‬
‫השיטה‬
‫י ^לא ארצה מיי®‬
‫‪jt >t‬‬
‫מידהלאהז^‬ ‫!ש^גס י‬
‫לבנין ביתי כי אס לח)חותיןהלא‬
‫כי אז כל ביאתם אינה לשם טחי‬
‫כי ופתחו שעדין תמיד כי‬
‫אלין חיל גויס מ׳ לא מאהבה יבא‬
‫אס על כי הגויי והממלכה אסר‬
‫‪»^ r‬ן‬ ‫יעבדזך יאגדו והמיס‬
‫‪m‬־‪ n1‬יחרבי ועל ‪P‬‬
‫ס■ מראות הצובאות‬
‫מלבי אן גס אן במה סהכיתין‬ ‫‪(fine‬ח‪5,‬ןמד כי ‪5‬א ‪5‬ש‪3‬ילן הס‪3‬איס כי אס אליו יתגרן אן שאור נוסף‬
‫פדגוגי כי ההכאה היה ב‬ ‫‪s ”p‬‬
‫חייסברצוני‬ ‫שיראו הלא הזא שאי סכי‪ 3‬עידן וראי והכיר כי כלס נקכצו ‪3‬א> לך‬
‫חלאת עון אשחה להרכות‬ ‫כשדל ן כי הלא תראי מין מרחוק יגאו שעדין הס כאים מרחוק יהמו'‬
‫פקלכיהס ישדתונן תחון מה שעכדים‬ ‫יגיעו תחיה ‪3’0‬יא‪ 1‬איתן הגויס ההס על כתפיהן ויגיעו תחלה לכניס‬
‫ואי ן צרין ל>חל שלא יקלו בכבודן עם‬
‫‪1‬‬
‫ג מ לי ם ת כ פןי ב כ רי מ דין ו? י פ ה‬ ‫י ב או • ל ף ‪:‬‬ ‫הייי‪/‬ס עדיין רחוק־ס' מהאנשים‬
‫‪ tk‬ש ׳פצי הצציעות לא יניאו אותן‬
‫פ ג הי ^ א וו ‪ -‬ס ה פ תי הו ה‬
‫בחיבוק ורוע־תיהס בל יראהשנותני׳‬
‫כ ל ־ צ א ן ק ד ר‪.‬י לן כ צו; ^ ף א י ל י ‪ /‬כ י ו ר ת‬ ‫י כ ש ר ו • ‪'; .‬‬ ‫עיניהם בהן כי אס על‪ .‬צל מאמנה‬
‫! ש ד תו נ ך לן ג ^ו • ^ ל ‪ -‬ר צ ו ן מזי כ חי ו ב י ת ־ ת ^ ^ ר ו ^ י‬ ‫בצל כתפיהן ישא! אוחן מהו בניך כו'‬
‫ובנזתיןעלצדל תאמנה והנה אז תרא‬
‫‪S‬״ ■‬ ‫‪n‬‬ ‫מ י ~ א ל ה כ ע ב ת ע ו פ י נ ה ד כי ־ו גי ם‬ ‫א פ א ר‬ ‫ו ב ני תין ע ל צ‬
‫‪.‬י‪-‬ו‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫במרוצה‬ ‫ונהרת‪:‬‬ ‫‪ ,‬ב מן ונמתין‬

‫גויס‬
‫בלבנן‬
‫שלא אקח ‪ V‬׳ ‪- -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫ולשתי( ‪........... .. ...........‬‬
‫כיאס‪ :‬לחומות העיר‪.,‬קמנסלפ‬ ‫ט‬ ‫^ כ י ר ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ה סו ר תי ף‬ ‫ב מ ~ נ ב ר‬ ‫פ ^ ^ין‪- :::‬ו ב נ ר •‬ ‫ע לין ה חון‬ ‫י ה פן‬ ‫לי הי א ת ר א ה כי‬
‫ביתי משלן אשר אתן לן כי הנה כ ץי‬ ‫י® כי הנה עד כה המון גייסכהמנת‬
‫ר ה מ ק תי ף‪:‬‬ ‫ה כי ^י ף ו ב ר צו ני‬ ‫כ ק צ פי‬ ‫! ^ ר ת ן נ ף כי‬
‫הלבנק &׳ן יבא ‪ di?j‬כו׳לפאי ייח׳®‬ ‫ומי׳ יהחי‪1‬ן כמו שאתרו ז״ל משל לגלי‬
‫מקדשי משלן אן־ לא ; חשל מים>ג׳‬ ‫ת מ י ד יו מ ם \ ל י ^ ה ך ־י ^ ג ^י פ נ רו‬ ‫‪1‬‬
‫‪ -‬י פ ת חו ^ ; דןןי‬ ‫י‪1‬ים ■שכל• גלחושב־ לשע׳ף העולם‬
‫לאיהיהכיאס בחקים תקדשיה‬ ‫ל ה בי א א ל י ך ת ל גזי ם ו מ ל כי ה ם נ ה קי ם ; כי ־ ה גוי‬ ‫כן האימות תושכיס כלאחדלשע!ף‬
‫עזרית וכיוצא ‪ 1‬אך ההיכל וביט‬ ‫את ישראל ?הכה אז תראה כייהפך‬
‫ר מ ^ מ ל נ ^ ה ^ ^ ש ר ך ־י א ־׳י ל ע כ דו ך י א ב דו • ן ה ג ק כ ם‬
‫קדש ה ק ד שי ס ״ א פי לו הי^^‪. °‬‬ ‫‪ . ' y‬ן ק י ‪ .‬י ו ־ ‪ .‬י ־‘••; ־ ‪■-;:‬״־••‬ ‫ר‬ ‫•‪ -‬־‪ .‬־ ‪ ; .‬־י־זי״‬ ‫^לין החזן יס ני תחת‪3-‬י‪4‬ת האומות‬
‫אוצה כי א ס ‪ ,‬כי׳ ״ חני מעשה שחי®‬ ‫ה ך בי ח ך נ‪:‬ו •׳׳ ן כ ו ד ק ל כ נ ו ן; ^ < ! ך ^ י ב א כ י ו ש ת ך ה ר‬ ‫הוחיס כהמון יס לסעוף■ איתן אז‬
‫־ מאתי ווהו וחקוס לגלי אכבד •‬ ‫ו ת א ש ו ר י ח דו ל פ א ר מ קו ם מ ק ר ק עי ו מ קו ם ר ג לי‬ ‫אדאו כיי‪.‬יהפן הדבר כי אליבא תיל‬
‫■•‪'/‬־‪:' h : ^ ;• -.‬־י‬ ‫; ‪.‬׳יו » ״״־‪-_ .‬‬ ‫=זי׳‪*,‬‬
‫מי‪ 0‬יבאו לן על ק ‪ -‬ייחב לבבן ‪■^A‬־ ■ י ‪.•—^.‬י■■ייי•^‬
‫ו ה ל כ מיו ־ ח‪ .‬״‬ ‫׳ ■ ותשמח ותעלוז ; ■‬
‫‪ .‬פסוק ירושלס הבנויה וכי וה®*?‬ ‫־‬ ‫י‬
‫םאחריו כתבנז גי בזמן הבית היתה ירושלס העליונה יחל ; ®‬ ‫גחלים תכסן כוי הנה כל מאמריו למי טם ציין הנזכר'‬ ‫‪n ^ s \if‬‬
‫התחתונה כי השפעת העליונה ליתה ‪ .‬מרחפת על לתחתונה נעל גן ׳®‬ ‫־ ; ־ ‪-‬־ • ׳• באומרו ובא לציון גזא ס וחלב עחה ואוחד ק;חי אודי‬
‫היה אלס אוחד להבירו צד לי המקום והי! עומדים צ פ ו פ י ם ו‬ ‫כי' שהיא על ישראל כי כולם שלה כחה דאת אחר ולציון יאתר איש ואים‬
‫סר‬ ‫רווחים כאלו העליונהלחטה נכחו שכתבנו על או' עוחליט‬ ‫יולד כה ועתה חלבר בה יותר בדקדוק שהוא עס העיר ציון חתש ואו»'‬
‫בשערין ירוש'ס שהיו רגלינו כאחת בשני; שערי' בשער ה^^■*'^’' *^רנו‬ ‫שפעת גחלים תכשן וגס בכרי חלין ועיפה הם קלי החירוץ כפורחיס‬
‫תחתונה־ ונבא אל העכין אחר הנה אשר ‪ jro‬״ א‪,‬תן אין סגת ^*^פים‬ ‫כחה דאת אמר בכרה קלה והם נמלא פדתא ופירש מה שאחרתי ששפעת‬
‫אן יש ב סוגיס אחל נכי המטניס* ג' המנאצים גפה בחירופי‬ ‫גמליס^תכסן הוא נ!שאי ‪ 0‬מ ג ולבונה זהב לן * ולבונה להיןטיד ננית‬
‫אמרכישניאלה יטאי ליכנפתחתן שתרחמס* בני מעניך לא ’‬ ‫הוצרכו‬
‫זעיפה פהס קלי המימן ׳למה ־‬ ‫מדין‪.......‬‬
‫שאמרתי בכדי ‪.‬‬ ‫ומה ׳‬
‫המקדש ־“ ‪-‬‬
‫־• — ‘ ־‬
‫בקימה זקופה וישתחוו בהגימס עדן כי אס ‪, P‬חוק עאו כפופי קי ^‬ ‫הלא היא כי תהלות ה׳ יבשרו הגויס הנו' ועל כן ידכבי בכרית קלות‬
‫וזהו והלכי אלין שחוח בני חענין*■ אן הכת השני יבאו זקופ*ס וגה!•’ ״‬ ‫לסבי‪ .‬כל אלצית סיס לבשר להם האורה שבאם לעולם ואחלי כן יבאו‬
‫^ין ישתתיו וזהו והשתחוו על כפית דגלין כל ■יזנאצ ן וחאפר יראו‪ .‬אייז‬ ‫לן גס הס וזהו ותהלזת ה׳ ינשרו והוא כי דרך העולם שהחבשר נועל‬
‫ונוגה זרחן םבפניןיענהכיויופני אדס הדאשון שאבל ישוב א ‪ 1‬גניי״‬ ‫מחין חמקנלי הבשורה ואזיתהפן כי זהב ולבונה ישאו לן נדי שתקבל‬
‫ע‪,‬ל מוסב וחיג^'‬ ‫חיז״ל אלי ואלו יקראו לן ישר׳ עיר ה׳ כ» ‪,‬אק״‬ ‫בשורה מפיהם והבשורה שיבשרו עס היות שאזר ה'עמן הלא כי יבשרו‪,‬‬
‫אל השס הגדול ואל ציון עצמה יקראו קדיש ישראל שבהיותם רבוי‬ ‫לןתהלית ה'להגיד כי קמזיח שתש ער מבואו מהולל שסה'כי זה לכס‬
‫ומחיקת את כלס יאחרו כי היא ציון העליון כי שסהוא זעלשמו‬ ‫בגו זין על הקיז' והתמדה שלא מאולת‪.‬ראשונות* אז שעור התיבות מה‬
‫‪ 0 J5‬ןסואהי^ת^‬ ‫לומד שהוא ק״ש‪,‬שרא^ ג‪,-‬א ‪pj,pj‬‬ ‫שזהב ולבינה ישאו על שתפלות ה'הן מה שזכו שיבשרו ‪• _. :‬‬
‫אליו‬ ‫וגוף האק ספל אל העליון החופף ושורה גט ’’יי®‬ ‫■ צאן קדר יקבצרכו'‪.‬אחר‪.‬כל צאן קדר יקבצו לן לאכלה אן אילי‪.‬‬
‫אשככ״כ דבקה •־‬
‫אגי‬ ‫תאמריחש‬
‫ופחאתתקרי‬
‫גייןושמח‬
‫‪ IVI‬במלת^’ין‬ ‫קטיין בשס ’‪S‬‬
‫ה' ולא‬ ‫כזק״ףף קעי {‬‫'•*‪P‬‬ ‫נבייתהס אלים שלעסהנקדאיסנביו‪/‬ן הס ישרתזנך כדי‬
‫•באומרן‪1‬‬ ‫לשיש בירושלס‬
‫בירוםלס •גאייז‬ ‫העמיס לשיש‬
‫כלהעמיס‬‫ביאתכל‬
‫אל ביאת‬‫צויןאל‬
‫ליצורן‬ ‫מה לי‬
‫קדושתו מה‬
‫ואלקדושתו‬ ‫ית' ואל‬
‫ית'‬ ‫שחלף השירית שישדתון מ‪.‬תיצי לעלות אלים שיביאו על רצין מזבחי וזהו‬
‫העולסי״'‬
‫ושאהיהבעיני העמים עליונה ח^] סעולס י״‬ ‫תמידככ‪1‬׳‪'1‬ושאהיה‬
‫שעריךתמיד‬
‫זפתחושעייד‬
‫זפתחז‬ ‫ישרתזנן יעל? עלדצון מזבחי לומד שלא יבקשו שיע*‪-‬י איתס בחקוס‬
‫איפה כי ק אמת כי איכן צריכה‪ .‬לאושר העולס הזה ושהגוים יתגי ו‬ ‫השני תיזידיש כי אס שאתר קלבנות החובה שכס רצון המזבח יעלי אותן‬
‫חתנית כי אס שאני חפץ לתת לכל מדה כנגד ח ‪7‬ס ןעל כן החת הי!ק‬ ‫לקקהמובח וזזו יע’ו‪ .‬עלרצין מזבחי וכן ישרתונן כלי שנית תפארתי‬
‫עזובה ושנואה ואין עובר על כן לעומת זע זשחתין ‪5‬גאק עולס שתק^‬ ‫אפאר כבנין נאה זחה ודד מחחונסאן לא קרנן ולא חלק בבצץ ביתי‬
‫גאק וחעולה תכל העול' שיכירו ט גדרן גבוה מכל ה אק באופן שתג‬ ‫לא ארצה מידם כי הנה חי אלה'שבאו להקריב אלים על מזבחי ולפאר‪.‬‬
‫חביבה על כלס תחת היותך שנואה ותחת ‪.‬היותן עזובה עתה תטי’‬ ‫בית תפארתי טוב להסכעכתעופינה במהידיתוכיוניס אל ארוביתיהס‬
‫כאחת שיוג‬ ‫״ ך ‪ 7 ,‬״ ‪ ^,jpj qj,‬עס ‪{3 ,7 ^5‬‬ ‫כן ישוט כיונים לאריביתיהס הם איש אל ביתו כי אין לי חפן בקרבנותס‬
‫בהם כל הגויס הבאים בשערי ימשלס וק מה שינקת חלג‬ ‫ולפאר ביתי חחחינם כי הלא לי איים יקוו עתה וגס אניות תרשיש‬
‫מלכים תינקי לא שאתה צריכה לכל זה כי אס שעל י די כן וידעת כי‬ ‫בראשינה להביא בנין מרחוק וכל החרדה הזאת סיחרדו להביא בנין‬

‫ר‬ ‫*‬ ‫‪,‬ןן ןה‬ ‫חל היו׳זינו אוכלים חלי ומיטב גויס ‪7P,‬‬ ‫‪---------- , ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪- ........... — --------------‬‬
‫למען נדע כי ה׳ מושיענו וגואלנו אביר יעקב זזה! ןי ‪7‬עת כי איי ה יוזם‬ ‫כי פארן באור הנזכר למעלה מה שלא עשה נן לכל גוי זעס כל זה שיביאו‬
‫כי׳ פס היות כי בהיותו ית׳ אתך אינן צרין לחלב גויס ושד מלכי®‬ ‫בני מרח ק י כספם יזהבס לא ארצה מידם לקדושת מזבחי ולא לבדק‬
‫^‪,‬׳ ה‪,‬א כי תחס מ^‬ ‫הבית כי אס לחומות העיר כי ובנו מי נכר חזחזתין וחלכיהס ו ‪0‬ך‪ J,p‬ן‬
‫^)‪0‬‬ ‫שלק׳תו מחן נתשת אביא זהב ותחת הברזל כסף ס׳ ותחתי‘^^' ?‬ ‫כי אתשיגס •ותר שיהיו בקשדתי פנין וכל הכבוד הזה שאעשה לן ישראל‬
‫ני האננ^^‬ ‫^‬ ‫^^^‬ ‫‪,pj‬‬ ‫ואתחול היית עד‪pp 7.‬‬
‫‪3‬הן ואולי נצטין‬ ‫‪ ,,pjp‬א‪,‬ן‬ ‫איפה כי בקצפי הכיתין כו׳ ליח׳ כי מאז שתכיתין לא חלבי כי אס ^^‪ppi‬‬
‫או נגלינו י‬‫דזיר*‪.‬י| ‪!6‬‬ ‫____!‬ ‫ז״״‪1.‬ת !‪.‬‬
‫כלי ___‬ ‫השיעור ‪a.•,•,‬‬
‫עשיתי ני‪ ,‬אם ‪,‬סלא ״ י •‬
‫נלא «‪. n»r.‬‬
‫מכה אותן ‪At ,‬‬ ‫על «ר‪.‬יי‪0‬י‬
‫שייייתי סרה‬ ‫‪tl',t‬‬ ‫כביכול קצף ר־‪-‬יי*‪.‬‬
‫היה לי‬ ‫כי ‪..‬י‪(.•..‬‬
‫כל האומות שיהיו‬ ‫כשק נגל‬ ‫הזוא לעש‬
‫אפר‬ ‫‪,‬‬
 ‫סדי‬ ‫^טעיה‪ :‬ס סא מראות הצ‪ 1‬באות‬
‫מרום זקדזש תפכזן נפש הצליק למעלה ‪ 5‬ן למה פ‪:‬ןו( י^״ אינו חקפיו‬ ‫אחדתי לתת תיזח ממפת זהנ יפחת הנרול כסף הלא תתמה וקאת'‬
‫סכר שזסהריהעלקגסאתהגיף אשרטרחהעולס הזה פס הנפש לא‬ ‫צמה ישצתי מתר מתשלומי כפל אל תתמה על החפץ כשני הדגריס כי‬
‫הראשונה שחשבת בשיתי שיחי תחת האבני׳ ברזל ש‪1:‬א לעשזת נשק ברזל יניתנז ריקס מא ית ע״כ ישיב יביאה י זיטעהז היא ית׳כעולם הזה משיכת‬
‫לא כן יהיה כי אס ושמתי פתילתן אשר כחלון אויכין 'ומפיאר זך האיכות כאשר היה אדס פרם יחטא והיתר זיניא בו חוטר‬
‫מנזעכלאחד חשרשיושהס שורשי‬ ‫י‬ ‫‪L‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪?'^'°‬׳{"’’י^ייז^יז^יכיישלחייותר‬
‫הנפש והרוח והנשמה ויעשה אותן‬ ‫^ אל תתמל כייניגשי! צלקה ' ע ^ ~ ב‪ 13‬ת ת ^ ! ף כ ל ~ מג א * צ!‪ .‬ף ו ? ] י א י ד ף ? ] י ר‬
‫לאחדים ויתנהו בגוף להשתעשע‬
‫עזובדתח‬
‫‪grr»7n‬י נ י י ‪5‬‬
‫™ז ^ < ^‬ ‫וש « ^ ת ן י ‘ ־‪■ :‬ת ח ת‬ ‫קדך ר‬ ‫יהוהציוןן ל ן‬
‫^ ה ^‪1‬‬
‫בועס ה׳ לעולם הזה אן שורש כל‬
‫בחינה מהם לעולם יעמוד למעלה‬ ‫עולםכ׳שוש‬
‫לגאון ע ו ל ם מ ש ו ש‬ ‫^^^^יןעובר{^מ)קיך ל ג א ה‬
‫‪ ..‬י‪.‬״?ו ו א ה ו איז ע ו ב ר ו ש פ ת י ד י‬ ‫®'^יי לענין‬
‫בשכי’‬
‫בשורשו העליון וזה ענין הכתוב והוא‬ ‫!כל שתתעשל ועל לןאל תתמה אש • ח ר ודור ; דגקתך‪/‬לב גוים ו;^ד מלפ ם תינקי‬
‫כי אתרי אומרו כי ה' יהיה לך לאזר‬ ‫תחת‬
‫־ מולם שהוא בפולס הזה אחר הלא‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‪-‬‬ ‫~‬‫‪T‬‬‫‪:‬‬ ‫חך‬ ‫‪7‬‬‫מקו‬ ‫חשיס‬ ‫עי‬ ‫אמרתי‬ ‫ואשר‬ ‫השף‬
‫כחז זר יתש‪ 3‬בעינין לומר מה לצדיק‬ ‫ארליסל‬
‫לד‪/‬תת הה רברן ז‪ .‬רד“' א ב י א‬ ‫ת ח ה ה נ ה ש ת א ם א ז ^ה רב ‪ .‬וי דה ח‬ ‫__________‬
‫כי לא יסלוע‬ ‫י״יייה זה יהי? יע!‬ ‫‪r»i‬‬
‫שלים מ‬
‫עוד טובה מהיותה נטועה לתעלת‬ ‫כ ס ר ו ת ח ת ה ע צ י ם ג חי ש ת ו ת ך ^ ה א ב מ ם ‪ 3‬רמ!‬ ‫״ול חמס בא־צן סלא תחמסו אים‬
‫במקורה ימה לה עול לעצבי׳שיגרסוה‬ ‫‪. .‬״‪- M‘-‬‬ ‫זיוילאיהיהשדושכר בגביליד‬
‫חבית תעניגיה מהיכל מלכו סל עזלם‬
‫להלבישה כתומר עפר חן האדמה דע‬ ‫י ש ם ע ש ד ח מ ס כ א ר צ ף ?‘ י ו י ^ י י מ ב ל י ו‬ ‫״״״‪ p‬ני אס ק מ־־פ״® י‪.‬ה‪»,‬ז‬
‫איפה כיהנה ועמן כולם צדיקים‬ ‫ל א־‬ ‫ו ק ר א ת׳ ע ו ע ה‬
‫לעולם יירשו ארץ העליונה כי עיקר‬
‫נפשוזס ורותם י נשמתם שמת‬ ‫עו ר ס ש ס ש ל או ר‪-‬ו כ םו ^;ג הוז‪:‬י ם‬ ‫״‬ ‫‪ ■ .‬״ ״ ״ ״ «‪,p,, 7 ; ,‬‬
‫יסארובבית תענוגיהט וזה! לעולם‬ ‫ל א ־ ־ ; א י ר ל ף ן ה ‪ :‬ה ־ ד ף ן ה ו ה ל א ו ר ע‪ 1‬ל םו^‪ 1‬ךדף‬ ‫״חיתיו המגינות ‪ .‬תקיא יש«ה‬
‫יירשו ארץ אן נצר חטעי שהוא ענף‬
‫מחובר ממטעי הס נפש ורות ונשמס‬
‫סתם חטעותיו ית' שנטזעי©‬
‫׳במקום טהיתהקדש העליון נצר‬ ‫^ ^ ^ ם;י ך שו א ר ץ‬ ‫א ^ ה|ן ל; ו ע מ ן ז ק ^ ם‬ ‫‪? .‬י ^^א לך כפעדין ומה ג? עתה‬
‫וענף מהחטעית ההס וגס מעשה ידי‬ ‫חייא חאויכים יבאו לז בהם‬
‫הוא הגיף שהוא מעשה ידיו חאו‬ ‫^’ •"קי את ישועה חימותין פערין‬
‫צבר עפר חן האדמה ועשה את האדם‬ ‫לא^ף והצעיר לגוי;ןצוכם אני יד־ז‪ 1‬ךז ‪r n n p‬‬ ‫*‬ ‫‪m‬‬
‫גידיו כביכול אסר נתעכר ע״י חטא‬ ‫‪ /‬ימה לן כו׳הנה ידוע ליודעי " ‪ - ' - , ' .‬אחישכה' *• ' ׳' ' י ‪:‬‬
‫אדם עשה עתיר להתפאר כאש' הים‬ ‫י חן כ;שחם וירח היאירים‬
‫ס א ‪ c a p . 6; .‬ת ו ז __ה ‪.‬רקור״* ע^^■*‬ ‫לארץ ולדרים עליה הן הש דוגמת‬
‫טרם יחטא אד' וכחו שאחר! ז״ל שלא‬
‫חסרו ממנו כי אם ‪1‬יוו וחייו וקומתו‬ ‫ק שחיהוה א תי לבשר‬ ‫‪V‬‬ ‫שמותי! ית'שעס ‪ 00‬ה׳ ושסאלה׳ם‬
‫ונתעכר^ חוחרו ואז יתפאר ע״ שובו‬ ‫ענדם"‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הוא שכינה' • ונבא אל העגין אחר‬
‫‪ t‬העזל' הזה וזהו ועחןכול© צדיקי'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬הנה עד כה הייתם משתמשי כלומוא‬
‫לעולם‪,‬יירשו ארץ היא ארץ העליונה כי שם ישארו קבועים יורשי* אותה‬ ‫‪,‬סיזש ביום וירח בלילה אן גוחן הפתיל לאיהיהלןישדאל השןזשלאזד‬
‫אלא שנצר מטעי חעשה ידי להתפאר פ? לעתיד לחען גם הגוף יזכה‬ ‫יומס ולא לנוגה הירח כלילהכאשרעתה כי אם ה׳ אפר כשחש היה‬
‫י‪; ,‬‬ ‫אושל גדול ורב כחדוכר*‪- .‬‬ ‫דוגמתו הוא בעצתו יהיה לולאור עולם שאפילו לא ימיש גלילה שהוא‬
‫‪ p j O p H‬יהיה כו׳אתלי אוח' כי יפאר׳ה׳נאיכות כאוחרויוזעש׳ידי ‪-‬‬ ‫תלק‬ ‫יי ץ מאשר‪ .‬היה לך כיציאת מצדים שהיה השי״ת ה‪1‬לך יומס ומס‬
‫* להתפאר אחר כי גס יבורכו בכמות כי הקטון יהיה לאלף‬ ‫לן‬ ‫עולם‬ ‫^^ילה שיכא עמול האש שכלא שכינה אך לעתיד יהיה ה׳ לאור‬
‫ס‪ ,‬ולא יהיה הרבוי ע׳׳י היושן זמן רב כי אם אני ה' געתהאחישנה את‬ ‫כמס וכלילה* ושמא תאחר{אם ק איפה השכינה טהוא שס אלהיס שיאור‬
‫ההטבה הזאת • והנרז ארז״ל זכו אחישנה לא זכו בעתה והנה אס ק‬ ‫י׳ ‪ /‬ה חהצורן אליו אל תתמה כיהנה ואלהיןשהוא שכינה בחקים‬
‫ירחכל־לה הוא לתפארתן דרן ככול ותפארת על דדן אומרם ז״ל על ׳ חהדאוי היה יאחראחישנה!בעתה ואפשר לוחר כי בעתה הוא ודאי שלא‬
‫יבצר החנו אן אחישנה הוא ספק שהזא אם יזכו על כן הקדים\הודאי‬ ‫‪ p"^^.‬ולילה בעמוד אש בא וראה גדולתו יתברן כי היה כחולין פנס לפני‬
‫־תחלה או מעין זה כי היות בעתה הוא כשלא זכו שאז עושה למען סחחאן‬ ‫מכליו מדוב חיבתו ושמא תאמר הלא שרגא בטיהרא מאי חהניא ומה‬
‫אתישנה הוא למעננו וטל כן אחר אני ה' כלומר לחה שאני ה' עושה למען‬ ‫**^’ר לן הירח אס נס השמש מאיר בלילה לע איפה כי עם היות שלא‬
‫סמי הוא בעתה וגס שלא למען שחי שהוא לקענכס אחישנהויתכן לפי‬ ‫י^־א עוד שמשן בשום לילה עכ״ז וירחן לא יאסף להיות כעזטיה לפני אור‬
‫דבריהם כי מתחלה הזכיר שני הקיצין ואחר ועמן אס יכיז כלס צדיקים‬ ‫גיי‪ -‬הימנו כי אז כבר שלחו יחי אכלן אשר עליהס היתה כמתאסף אורה‬
‫לעולם יידפו כלס ארץ שהוא אס יזכו זאסלא יזכו כלמיק נצר ממטעי‬ ‫‪ 1“ ,‬עתה תאיר עד גדר שיחלו יהיו תמים כיזלעחפשו' יהיה אזר הלבנה‬
‫שהס הנשאר בציק כו' שהוא בזמן שלא זכו שיהיו אחד מעיר יו' עס כל זה‬ ‫עוד‬ ‫^ ‘ייהתחה וזהו וירחן וכו' ושלחו כו' ; או בדרןאחרת לא יבא‬
‫מעשה ידי להתפאר באיכות‪ 1‬נס בכמות כי אס מעט יהיו ארבה אותם‬ ‫'‘’י״ו כי כי אס יתמיד כחלובר וירחך לא יאסף מאחד ט׳ו לחדש והלאה‬
‫כי הקטן יהיה לאלף כל׳וז? שאני אומר אני ה' הוא בעתה ואשד אמרתי‬ ‫ללרךהירח כי הלא ה’יהיה לן לאור עולם ועל ידי כן ושלחו יחי אבלן‬
‫ועמך כלם׳ צדיקים כו׳ שהוא אם זכו חעצחס הואכיאחישנהקודם אל‬ ‫מתחלה היו עד שלחה ט״ז דודות הולכים יתשתלתיס על שלמה‬
‫עתה שהוא הקץ והוא כי על מאי דסליק חניה אחר בפתה ועל מאי דפתת‬ ‫במלוא‪ :‬ותאזוהלאה היו הלון וחס ור נקראים ימי אגלנו‬
‫או שיפור הכתובי' ועמן כולם צדיקי׳ שהוא דול‬ ‫ביה אחר אתישנה ״‬ ‫’ •’^יק*יי שהיה כ״ט ו‪:‬חרג העולם אן לעתיד אפי'ימי אהלך יהיו שלחי'‬
‫סללו זכאי לעולם יירשו ארץ בין בכחות בין באימת כי כל אחד בין‬ ‫_ * יהיה חכזרון וז‪:‬ו ושלחו יחי אכלן שתמיד תהיה לבנה‪ :‬גחלואה ואם‬
‫מצד נפשו סי;וא נצר מטעי שבעולם העליון בין חפשה ידי שהוא לגוף‬ ‫ן מר‪ .‬שכן הוא כי לא תהיה אסיפה כירח העליון שעליו ידבר כי הא‬
‫שהוא חששה ידי גאדס הראשון כד״א כעשם אדם שכל הגופים‪,‬נמשכים‬ ‫; ‪, . .‬‬ ‫בהא תליא כמדובר ;‬
‫חמנוליקרא חעשה ידיו ית׳ גס הוא עתיד להתפאר וגס באיכות כי‬ ‫כולם צדיקים כו הנה ידוע מאמרם ו"ל לגמרא לחה צדיק‬ ‫י ‪| D J/‬‬
‫הקטון יהיה לאלף ס׳ ואל יפלא בעיניכם כי אני ה׳ בעתל‪ :‬שהוא בעת קן‬ ‫ונוסו‬ ‫עהרה‬ ‫בחקוס‪.‬‬ ‫נטוע‬ ‫שהוא‬ ‫הזהלאילץ‬ ‫בעולם‬ ‫דוחה‬ ‫‪.‬‬
‫סבלפדילאיהיה בעתהגסאחישנה קידם אל העת כי אשר כח לעשות‬ ‫^•למקו ם טומאה נקצץ מסו נמצא כלו במקום טהרה כו' והוא כי נפש‬
‫בעתה יוכל להחישה*‪.‬‬ ‫יש ישראל למעלה נטיעה בשורשה העליון ומפוהוא הגוף נושה‬
‫אדני ה׳ עלי וט׳ הנה שיבחו רז״ל מדרגת נבואת תזעיה ודמו‬ ‫רוח‬ ‫טומאה הזא בע לם לזה נקצץ נופו שנסתלק הגוף נמצא כלו‬
‫אותה לנבוא מרע ה באות אשר חלא את ירזשלי דם נקי פה‬ ‫ק ס טהרה כי גם חלק הנפש אשר הוא בגוף נמשן אחר השורש למקו'‬
‫לסה שהרג את ישעיה שהיה שקול כמי שנאחר בו פה אל פה ‪ .‬ונבא אל‬ ‫קוסי‬ ‫עזה שהוא מקום טהרה • ונבאאל העכין והוא כי בא להשיב על‬
‫הענין והוא כי אוחד הנביא הלא אמדתי טוגות ונחמות על הגאולה‬ ‫אדם כי אתר שהצדיקים הס בעולם העליון באור החיי׳את ה׳‬
‫אתרוןה חע׳זה התחזקו גאמוצת הגאולה וכל הטובה אשר אני דוגר כי‬ ‫לעתיד לכא אמנם הן אפת כי‬ ‫^ ח* בצע להשיכס היא ית סל ^‬
‫הלא‬ ‫^‬

‫‪i‬‬
 ‫יע‪1‬עיה סא מראות הצ‪1‬באות‬
‫ח נ ח י נ ת י ו מ י א ל ה י ם י ״‪ 7nf i m‬יה יה‬ ‫‪ ^ J5‬ל ע‪ 1‬נ י ‪ cfi‬ר הו‪ sc‬ע ע‪> 5‬י‪ m‬נ‪(i1s‬״■‪n!B‬צנ‪0J‬‬
‫'״חיי (!נרת וע׳‬ ‫ן ^? ‪ 2‬ך ן וייס וכז׳ אחר אוהרי ‪ 0‬׳ ^‬ ‫‪ a‬הואגאותיזתר‪ v‬ה‪1‬יה ונקודת & ‪:‬ים שהוא מנחינה גגזה מאד לא הייתי‬
‫‪ T‬רלים ‪ ,‬אחר ןעמד‪ 1‬ונו‬ ‫‪k‬‬ ‫^‘ י‪1‬‬ ‫!וכה לכל החדרגה הו^ת אס לא יען משח ה׳ אותי לבשר עמי׳ שזה הוראה‬
‫פוםתים‬
‫פוסקי®‬ ‫אקס‬ ‫תהין‬ ‫לספן‬ ‫א^^י‬ ‫ר‬ ‫גס‬ ‫לכלול‬ ‫ואתם‬ ‫עו'‬ ‫כי נכון הדבר והוא מאחר תנא דבי אליהו כי ישעיה נבחר להנבא יש‪1‬‬
‫וחמתי) היעשהה ו‪6‬‬ ‫חבל שאר הנביאים ושמא‬ ‫ונחמות י‬
‫הוא יתניו‬ ‫בתורת יה׳נ ] ס‬
‫™ ל ״ מ'‬ ‫י‪L ^ Z .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫«״^<‬
‫טל ידי‬ ‫תאמרו׳‬
‫כי תהיה חלאכתכס נפשית‬
‫קודם‪:‬‬
‫אחדי׳חהוועחדוזליס ורפונאנכם‬
‫ובניננר אכריכם וכורחיכה!גאומרי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪L‬‬ ‫’‬ ‫■‬‫י‬ ‫’•'^‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫‪L‬‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫‪ii‬‬ ‫■'‬ ‫=•■"‘‬ ‫‪L‬‬‫־‬ ‫שצחני‬ ‫כי‬ ‫א‬ ‫‪1‬‬
‫ה‬ ‫הצא‬ ‫צע‬ ‫עתה‬
‫והחלו כי תהיה להם העמדה‬ ‫ל^חםכל~א‪,‬כלים‬ ‫לאלהינף‬ ‫‪cp‬‬‫ליהוהן;וםנ^‬ ‫לי^‪,‬‬ ‫יסא!‬ ‫אשר‬ ‫לב‬ ‫לחנישלנםברי‬
‫י‪51‬נזמ לרמת‬ ‫לנס מאורן הגלו׳ פן יטא!^ להתייאש לשום ׳ לאבלי ציון ל ת ת להם פ^ר ת ח ת‬

‫עזסקי ‪_ ,‬‬ ‫סבעתן להם אקרא מעתה פקח קיח‬

‫אחר ואתם תהין לי חחלכ כהייס כי‬ ‫הרב שממור־ת דור ודור‬ ‫־»‪.‬קוסמו• וחדשו•‬
‫כי הקריא׳ עושה רושש לבל יתבטל‬
‫‪ .‬ותה שתקראו לפי האןן‪-,‬ן ה»א כהני‬ ‫ו;ןמךו־זדםורעו צ א ג כ ס ובני ני ר אכריככ ם‬ ‫הדבר לשוס סיבה כנודע כי כל לבר‬
‫?'שהוא תואר כני אלם עונדי ה כיי^‬
‫■וכךמיכם‪ :‬ואתם ת;יהווחת‪/‬פןראו‪;-‬משךקןי‬ ‫היוצא חפי הקב״ה לטיבה אינו חוזר‬
‫־דאת אחר לכהמ ליאךבדבדס עחכ®‬ ‫ליקס ועדיין אין הנשבר לב נחבש‬
‫‪'.‬הורים ובני נכר לא ‪,‬קךאו אתב®‬ ‫’^לליינו• יאמר לכם חיל גוים רתאנלו• ובבסדכ ם‬ ‫בזה כי אס בזאת שנית והיא כי באתי‬
‫כהני ה׳ כי אס חלאסס משרתי ע׳־יין‬ ‫־ו^‪/‬תימךו•‪ :‬ת ח ת כ ש תי ם משגהוגנל‪-‬־יימהיךנו‬ ‫לקרא שנת רצין לה' הנא שם ה׳ כי‬
‫י וז‪:‬ז חשדתי אלהינו יאחר לב® ^‬ ‫איננו ברצ!ן עד יושל' שמו כי כעת יד‬
‫* יקל בעיניהם לומר לכס שאתם בנ'‬ ‫^ רן ם לכן כארצם מ שנה ♦ירשו• ש מ ח ת עולכם‬
‫על כס יה כי ^ן שחו שלס בארבע‬
‫בדכי®‪jj‬‬‫מלאכים ‪.‬‬
‫אלם ׳‪-‬כי אס ״׳ • ד ־י‬ ‫גזד׳‪*-‬‬
‫משפט שנא ‪T‬‬
‫יהיוהאהב ־ ; ‪T-1‬‬
‫‪-I-•.‬‬ ‫ביאג♦ ;‬
‫להם ‪; J- :‬״ •<‬
‫תהיה‪i-.T‬‬
‫•‪I■.:,‬‬ ‫עמלק‬
‫זכר ‪p3PP‬‬ ‫ימחה ׳‪j'i‬‬
‫את ‪iJi‬‬ ‫על יחח ‪f‬‬
‫איתיותיז ע‪7‬‬
‫נזיתיזתיז‬
‫׳אתכה׳וזזו יאחר לכס והנה חיג גז ^‬ ‫^נתתי פ על ת □ כ א מ ר ת ו ב רי ת ע ן ^ ‪0‬‬ ‫ומעתה קורא כי עתיד לבאשנתרצון‬
‫ירעו ‪ .‬צ‪.‬ג ‪.‬‬
‫הוא כחס שבכחס■ ירעו‬ ‫זרע ‪ 0‬ו צ א צ א י ה ‪0‬‬ ‫‪ .‬א כ מ ת ^ ה ס ‪ :‬ונ ל ד ע‬ ‫ל ה׳ו קיו םנ ק‪ 0‬לאלהינו ה!א שס‬
‫‪.‬ויהיואיכריכס וכורחיכם תאג‬
‫שוךען צתג^ ^‬ ‫יבכבויס •! ‪j‬‬ ‫^ןון? הע מי ם כל ךאיהםיכירו׳בם ס ה כ ם זרע‬ ‫ועתידה לינקס על!ה!!הו!יום נקס‬
‫ויהיו ז‪ 1‬כסכ‪ 0‬וכורמיכם תתימיו®‬ ‫‪3‬רןי ןהוה‪ :‬שו ש א שי ש בןה‪ 1‬ה תגל‪-‬י נפשי ב^ הי‬ ‫לאלהינו ה‪-‬אשס אלהיס שהיא שטנה‬
‫כל ק מעלה תהיה‬
‫בי ה ל כ י ש מ כ נ ד י ־ י ש ע מ ע י ^ צ ד ק ד ־ ז י ע ט נ י‬ ‫כמדיבד ה ד שני חסכונית‬
‫‪ 07,33‬׳זא״ירו תא׳•‬ ‫• הרואס‬ ‫; ‪ v( t t‬׳ ; ? ‪■AT‬‬ ‫‪•:‬ד‬ ‫תשועת ישראל כי לא יעזוב הוא ית‬
‫האדוני תי‬ ‫גדולת‬ ‫לפי‬ ‫כי‬ ‫באוחלם‬
‫‪, ..................... ..... .‬‬ ‫כ ח תן‬ ‫שסה׳ בלתי שלם ילא את שטנתו‬
‫רועי‬ ‫גדולת עבליהס והוא כי הנה תחת בשתכס אשר היית® ^י®’‬ ‫לבטתון‬ ‫משכונות‬ ‫הס‬ ‫נקסלאלהים‬ ‫בגלית באופן שייס רצון לה ויום‬
‫‪P‬‬ ‫עבדייזלים ובני ככר משנה יהיו מה שהם פס‬ ‫גאילתינו כי א! נגאל בולאי וכל זה הוא לנחם כל אנליס כי פ״י ב׳חשכונו׳‬
‫צאגכס ואיכריצס ולא בלבד חשנ' נזשת כי אס ג^!עלית׳ כי לפי גדו־‬ ‫אלי נתנחם והנה יש ב׳ חיני אבלים יש אבלים על ציון הס יש׳ ויש פמליא‬
‫כאשד ביארנו גאו'ועמדו וריס שהוא שעם היות להם צעחלהוהעי‬ ‫של מעלה מלאכים חתאבלי׳ על גלות השכינה מ״ד מאחר ספר המהי על‬
‫מעלם ירעו צאנכם כו׳ היא ל‪.‬הס לבושת כפולולכליחהומס כלזה ייז'‬ ‫לו ולאבלי! יעל דרכי ציון אבלות שהוא אחור על המלאכים וכייחוד לשוס‬
‫חלקם שירינו זיסמחו חלק טוב שיש להם שזכו לרעות צאנכס ואיכלף®‬ ‫לאבלי ציין שומה א' שעל ידה יוכנו לתת להם פאר כו׳ והוא שנין מאתרם‬
‫וכרחיכס יתהיה בעיניהם למעלה גד\ תעד חאדחהו חשנזוכגייי^‬ ‫ו״לפ׳ רבי עקיבא כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע שבאו ם׳ יבוא מלאכים‬
‫♦רונו חלקם ע״כ היא ית׳ הבלתי חקפח שכר ש‪:‬ס גדיה־ אומר לכן‬ ‫וקשרו ב׳ עטרות בו^אש כל א׳ מישראל שעליהם נאחר הורד שליין וכן׳‬
‫ע! חה סייי^‬ ‫שהוא בארן היריס ההם יהבני נכר כמקומות׳ ח ש״‬ ‫ואחרו שעתיד הקב״ה להחזירן לעתיד לבא וכו׳ ושם ביארנו באר היטב‬
‫נהם פ׳״ שעם היית להם משנה בושת וכליח׳ועכ”ז ירננו ח‪'.‬קס סזכי ־‬ ‫סהן ב׳ חיני שפע אורות*שבאייש להם חירות חשעבזל מלכיו׳ ונא׳ ממלאך‬
‫ל^י^חי‬ ‫את עתי ישראל יעל הכלימה הנוספת על משנה ה ב ו ש ת ^‬ ‫המות ועל שוחה זו יאחר לשוס לאבלי ציון שיחה סל אורות לתת להס‬
‫להם טובם כי שמתת עולם תהיה להס והטעם הוא כי ט®‬ ‫עמי‬ ‫השוחה ההיא פאר שהוא זיו שיהיה להם פאי כתפילין שיראו כל‬
‫עם כל זה אני ה׳ או*ב משפט שונא גזל אפילו בעולה שכולה לג^ז^ ‪,‬ן‬ ‫ה אק ויראו הכס שהוא חירות משעבוד מלכיו׳ תחת אפר של שעבוד כמה‬
‫היותעהכל סלי ואם ק גס שאלו עוללים את בני שלכל שלהם לא אי ן‪,‬‬ ‫דאת אח' הכפישני באפר ואומי כי אפר כלחם אכלתי האחור על השעבוד‬
‫חנם ילא אקפח טיב חלת היית בעיניהם לגדולה וחלק טוב היותם טי ^’^‬ ‫וגס השוחה ההיא לתת להס שחן ששין תחת אבל המות שהוא חירות‬
‫את בני סלגול בעולה אייחס עבודת׳ ח‪:‬ס את כני אפר הכירס כי גיי''‬ ‫הוא‬
‫‪...........‬‬ ‫עין שיושם‪..........‬‬
‫עליהם הלא‬ ‫ממלאן המות * או יאתר מה הוא השומת ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫היא להם לכן ונתתי פעולתם שעובדים את בני באחת וברית עול׳ אייי^ן‬ ‫לתת להם ‪ #‬י תחת אפר וכו׳ ויתכן מין תמורת יתרון יכל חלקי האדם *‬
‫‪.‬כירים כ‬ ‫להם מד ג‪, 7‬‬ ‫על חלק הגוף הוא אומר פאל תחת אפר הניתן בגין במקום הנחת‬
‫הם זרע ברן ה׳ על עבדם את ישראל ארנן את חי שזיכה אותם לי‪ 1‬ו ^‬ ‫תפילין ויהיה להם פאר שהוא כי לעתיד ישוב זיו הפנים יקימה שהוסרו‬
‫כילחפלה גדילהתהיה בע־ניהם טל היות ישראל משרתי ה׳ כחדוני‬ ‫מאדם כי שתי אלה הסחהששי‪ :‬דברים‪ ,‬סתסיו בעולם ויחזרו כשיבא ק‬
‫ש ו ש אשיש בה וכי' הנה למעלה אחר לקרא שנת רצון ‪,31‬׳ ו־ס ניז‬ ‫כרץ הוא מלך המשיח *ותחת אגל המתייחם אל הנפש כהה דאת אח׳ ונפשו‬
‫לאלהיכו וביארנו כי ‪ ODD‬הגליל יהיה לן רצוןלכג^’ ’ \^ןן‬ ‫גלולת תענוג חהו שחן סשקתחת‬ ‫שהיא י‬
‫תאבל יותן ’לחו שחן שסין *‬
‫עליי ׳ י‬
‫*‬
‫הגאולה כי יהיה שחי שלם מש״כ עתה כי שתי אותיותיו בצתי סחיניו^‬ ‫אגל* ומל הרוח שלמעלה מהנפש שהיתה עד כה רות נכאה יותן חעעה‬
‫י ' ‪t ^ 1‬ו‪ D‬״‪VI‬‬ ‫‪tf‬‬
‫‪ A‬נח®‬ ‫השתים האחרונות ^ ’ ’‬ ‫תהלה תחת היות רות כהה והוא הנודע מספר הוזהר כי חרוחניות‬
‫^ דלה‬ ‫נקם לאלהינו היא שס אלהיס שהיא שכינה שבגלית פ"י ®י‬ ‫קדושת המצות נעשה מלבוש אל החח בג׳ ע ואחר כי אז תתלבש הרות‬
‫היא‬ ‫מאויבינדעודשנית את'כי ישים לנו הוא ית׳ פאר תיזת ל■'י‬ ‫ממעטה תהלה ההוא ועל הנשחות אוחרלוקורא להם אילי כצדק וכו׳‬
‫תחת רות כהה והנה היה הדעת נועה כיכל' שהחת ישראל נג ^׳ ל ‪•>7p‬‬ ‫סהוא שיק*או גלולי ושרי הצדק ופירש למי יקראו כן הלא הוא מטע‬
‫^לה' על‬ ‫על הניגע אל עצחס שיהיה להם לבוש פאר ולז^®®‬ ‫ה׳ אשר הוא להתפאר היא הנשמה והוא כי גס שנפש רוח ונשחה שלשתן‬
‫הס מטעי־ ה׳ עם כל זה נפש ורוח חעותדים להתפאר אס יהיו צדיקים או‬
‫להתכער אס בעליהן יחטא ואשם אן הכשת׳ היא חעזתלת בלבדלהתפא'‬
‫‪' 1‬וגאו*•®‬ ‫®’י*‬ ‫®®'®'^ ®®'®י'®ז‬
‫ל השתל®‬ ‫'לאלהינו שהיא על תשועתה חהגלית‬ ‫חן‬ ‫ולא להפכה כי הנה ידענו חחכחי האחת כי לא ידבק בנשחה מאומה‬
‫‪,A‬׳ למעל®‬ ‫השכינה אעשה עיקר ואת׳שיש אשיש בה׳ על שני דכלי ^‬ ‫החטא כי אפילו אס חי שזכה לנשחה יחטא‪ .‬בבואו לחטא טרם יחטא‬
‫א על הי^'‬ ‫שחו יתכרן שנית על התחברו אלי כל״א ®״ ‪’f‬‬ ‫מסתלקת מחנו וזהו אות׳ על הנשחה מטע ה'להתפאר נלו׳באיזה חטע ה׳‬
‫ועליו יזוח ה' וזהו שוש עלחציאות ‪pi ,7133‬׳ אשיש בה םי'י' ‪ ,‬׳‬ ‫אתרתי באותו שהיא דווקא להתפאר שהוא הנשתה כעדונר וזולת כל זה‬
 ‫סה‬ ‫ישעיה סא סב מראות הצובאות‬
‫‪3‬פאר אז בלכוש פעל כל אתד!אמד • ‪ 3‬חתן יכהן‪1‬גל‪5‬ה תי‪-‬גדה ג ה רחו‬ ‫עתי אן נשבעה נס נגלית היפה עחי לכן אין בדנר כפל כי‬ ‫י?‬
‫טעם להאמיר שהז׳כידרן החתן הוא שיגע ומחל לקכז׳לזבגדיפאר אן‬ ‫צאתה חהג^‪.‬ותכי ייפתיבחינזת אלו פהסכבזל‬
‫ר‪v‬כלה אינה יגעה לקנות חלביפי׳ נאים כי כחתן משלח לה אן היא תיסה‬ ‫?״י״יי א״ש^ ״■יקי כי על הנוגע אלי שהוא כי הלבישני בגלי‬
‫״ י תתי לי האר תחת אפר כיזן ששוו תתת אבל שהן ב׳ לבושי שפגג ‪ .‬אותם וזהו כחתן יכהן פאר כי מ א מכהן ומשית בעמלו שיהיו לו כגדי‬
‫פאר אן הכלה לא תכהן כ״א תעדה‬ ‫^ ‪,‬‬ ‫סל ישע שהס לגוף ישע שלשעבול‬
‫ותיפ׳אות׳ומחשלהואכיהצד‪-‬־׳כפאר‬ ‫כ ח ת ? י כ הן פ א ר ו כ כ ^ ה ת ע ד ה כ ל י ה ‪ 1‬ם כ א ר ץ‬ ‫•״ גיייחחלאןההיתוכןסעילצלקה‬
‫‪.‬י סיש לו ה‪1‬א מכהןוחשרת לקנותו שהו‬ ‫״‬ ‫‪; LVv-:‬‬ ‫ם פטנ;לנפ‪ 0‬טיייא חעטה תהלה‬
‫פאר הניכר בפניו חחעשיו הט‪1‬בים‬ ‫פהואחלוקא דרבנן שנעשה לה לבוש תוציא צמחה ו>גגהזרושהק רתצמיחכן אדני‬
‫או ח!זקא דרבנן ובתינ׳ שהוא ככלה‬ ‫^ ^ ^ ^ הו ת ה ל הנג ד כ ^־ הג ד ם ‪:‬‬ ‫״ריחניות המצות אין לי מאלה עיקר‬
‫לקבל הוא כי הכלי׳הם אורזת מצזתיו‬
‫חיפה אותן בכוונות משובחות לזכות‬
‫סב * ‪ W‬למען ציוןדאארי^ז־ג‬ ‫טמחהכי הלאמה פזלבישני בגלי‬
‫יטטחוא^לי כחתן יכהן פאר כן הוא‬
‫לקכל מהשם הגדול שפע זן מאל‬ ‫‪ -‬י‘ י י ולמ?גףךוע &לם ל א‬ ‫_‬
‫י‪-‬ימיטט יחה שכיהן ועבד בתולה‬
‫שבבחיכה זו יקרא כלה כמדובר והנה‬ ‫יחצות ניתן‪,‬לו הפאר של‘ בגדי הישע א׳^כןיוט;נדדליצאכנגה צךקה וי שובה’כלפיד‬
‫אמיתי כי מה סאשיש אינו על‬
‫יט^יי הוא*!מה פהנתש תעטה מעיל ‪.‬יבער ‪. :‬וךאוגויםצךלןך ןלל־־^^יכיכם לבודך‬
‫הטובה הבאה אלי מבגדי ישע ומעיל‬ ‫^לקתהוא ככלה תעדה כליה שקנת'‬
‫צלקהכ״א מה׳ זחאלהי ‪ ,‬ועוד• אני‬ ‫לקיא‬ ‫^נינתה נחצות אן יזה שאשמת‬
‫אומר טענה אתלת והיא כי אחר שה׳‬ ‫עטרת‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫געצס אינו אלא על קדום שחו ית‬
‫‪^.‬היעחי גס שזכיותינו יהיו מועטי'‬ ‫‪^®.‬וא לתעלה חכל חתן שכרי וגס על‬
‫כל הטובה מאליה תבא בודאי לעיני הכל כי הנה כארץ תוציא צמתה‬ ‫טיימי עחי פי מאין זכיתי אל כל המעלה והאושר הזה מש״כ בפאד תחת‬
‫אפר ושחן ששון תתת אבל שהוא חירות ממיסות זתחלאן המות וגס‪' .‬וכגנה זרועיה תצחיח מאליה כן ה׳ אלהים יצמיח צדקה זתהלה למען צדקו‬
‫נגדכלהגויס וגנהיאחרעל ארץ ישראל זארץענת״לכי בח״ל ידחה‬ ‫״תעטה תהלה!הזא חלוקא לרבנן עו ף ונפש בהיותי חי ^ ל ס כי בשני‬
‫השפע לצמח האדמה היוצאת מאליה לכ״ח וארץ ישראל כגנה הנזרעת‬ ‫הייתי כתקנלם מאליהם כחק יכהן פאר ונכלה כמדובר ופירש‬
‫;‪,‬‬ ‫מאתו ית' תצמיח איכות שפעעצום ולב ;‬ ‫‪/‬‬ ‫יאמר לא שאחזיק טובתם לעצמי בעצם רק שהם מאתן שעשיתם כדבר‬
‫‪ f V !2 /‬ציון לא אתשהכז׳ אתרי א‪5‬זור יש׳ כי גם שאין אנו ראויים‬ ‫סנעי כי הס ענין החירות כארן תוציא צמתה שהוא ׳ מהטבע ‪ :‬שהטבעת‬
‫י הוא ית׳ יעשה מעצתו כחסדו כי כארץ תוציא נמחה וכגנה‬ ‫גה והחעטה תהלה היא כגנה שאדם'!ורעה ומכתן כדכר טבעי זרוע־ה ‪.‬‬
‫זרועיה תצמיח חצל עצמה כן אדני אלהיס היא שכינה שהוא שם אדנות‬ ‫׳ ^״י ח ‪ P‬אדני ה'יצמיח צדקה הוא החירות שבהיותנו בליקים וקדזשים‬
‫נכל הכתוב למעלה אנו מוכנים לקבל צדקה ז! שלא ישלטו ‪.‬בכו כאשר ־ יצמית מאשר לה מלמעלה שפע צדקה זתהלה נגד כל הגויס חשיב הוא ית׳‬
‫ואומד הלא חעטתס עצמכם והקטנתס זכיותיכם הנני עונה אחריכם‬ ‫?ילצה הארץ להוציא צמתה צדקה לב״ח שאין נם חטא ועל מעטה תהלה‬
‫ואומר כי אדרבא זכיותיכם הס הגולחים כל הט בה מכן אגלה צדקתן‬ ‫מזרועימ‬ ‫אתר שכננל!רועיה תצמית כן יתוייבולנז חלוקי דרבנן ‪.‬כי‪.‬‬
‫לעיני הכל וזהו למען ציון הם יושכיה לא אחשה ולמטן ירושלים לא‬ ‫פירענו מצות ותורה גדלים כגנה שומעיה תצמיח ‪ p‬ג״עהעליון חצחיח‬
‫אשקוט עד יצא כנגה צדקה כי תגלה זבות׳ וצדקה ותאיר כנוגה וישועתה‬ ‫לרו מעטה תהלה‪1‬שיראה נגד כל הגוים‪ ,‬כי אחר שיש לנו חירות חמ״ה‬
‫נחשכת חצדקתה כלפיד יבעל בי אין הלהבה נמשכת מהעץ אם אינו‬ ‫יחייס לנצח יהיו לנו אזר חלוקי דרבנן מאיר כגוף וכשש ליגיני כל הגוי'‬
‫נעשה לפיד שהואשטעד כאש כן התשועה נמשכת מהצדקה כלהב׳ם‪,‬‬ ‫כעניןנתןדצוציתא מ פיג ה‪ 1‬אית' ואומר למען ציון לא אחשה ולמען‬
‫מלפיד שכבר הוא בוער באש כלומר אל תקלו בכבוד פצחכס סאק לכס‬ ‫ירזשלם לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה‪ ,‬שהצלקות וכשרון מצות שעשית'‬
‫זכות והנני מפלסם זכיותיכס עד כי וראו גויס צדקן שילעו שאתה‬ ‫שנעשו מעטה תהלה אור חלוקי לרבנן יהיה מאיר לעיני הגוי׳ כדבריכם‬
‫ראוי אל הכבול ואת״כ וכל מלכים כבודך וחאליהס יקראו לו כל הגזים‬ ‫אלא שאחרתם שהוא כדבר שחצתיח מאליו אפי' בגוף ונפשיאניאעשנו‬
‫שם חלש אשר לא נאתר להם כי אס פי ה' יקבט ילא י‪-‬ילט לזילתי ית' והס‬ ‫לחען ציון שיצא כנגה מאיר שהוא יותר מאור סתס וישועתה שהם בגדי‬
‫יאתיי איתו מאליהם והוא כי יחשיבון לאלוה ניאות כבולן ויקראון‬ ‫ישע לבושי פאר תחת אפר ושחן ששון כז׳ פהס חירות חחלכיות וחתלאן‬
‫בשם ה׳ והוא מה שעתיד הנא ית׳לקדא את הצליקי' כמאמר׳ ז״ל עתידים‬ ‫״״‪ pi‬גס זה אעשה שישועתה חחלכיות‪1‬חק"ה לא בלבל לא ישלטו בכס‬
‫צליקי׳שיקראובשנזו של הקב׳ה שנאת׳ כל הנקר'בשחי כז׳‪:‬‬ ‫לי אם שהישועה עצמה שהיא התלבשות אורות ישוטגת ‪,‬שהוא העלי‬
‫עטרת וכו׳ לבאאל הענין נזכיר מאמרם ו"ל ‪3‬י יעקב כקרא‬ ‫טלתנצלו בני ישראל בהר חזרב יהיה כלפיד יבער במבקשי רעתם בשתי‬
‫תפארת כאומרם על פסוק השליך משחים ארץ תפארת‬ ‫מבחינית ומברן שתחפוץ שיאירו אורות מעשה צדקות חצזתיןהם‬
‫ישראל כי השלין דיוקנו סל יעקב ארצי‪ :‬עוד נזכיר מאמר אחר‪ .‬והוא‬ ‫״לוקי דרבנן לעיני הגוים כן אעשה כי הנה וראו גויס צדקן ועל היות‬
‫מאמרם ז״ל כבכיס עטרת לאבות שנאמר עטרת זקנים גני בנים עול‬ ‫לן חילות חלזלכיות הנה יראו גזים כגורן ועל חירות גסחמצאן המות‬
‫מאמר שלישי והוא אומרם כל זחן שאדם נתון■ בחיים נפשו פקודה ביד‬ ‫אחר וקורא לן כו'שכ"כ תמשול יותר מעל מלאן המות עד גדר שיקרא!‬
‫קונו שנאמר אשר בילו נפש כל חי* ונבאאל הענין אחד כ״כ יהיה שלמותן‬ ‫׳] שש חדש כ״כ גלת ויולא מאד עד שלא אערב אל לבי עם היותי נביא‬
‫כי והיית עטרת תפארת כי כחו שהבנים עטרה לאבות יגיע נדר שליחותו‬
‫חותן‬ ‫לפרש איזה פס ?!אואויו'מפיה' ‪.‬יקמז שחלחלא הוא יקננו בפיו לא‬
‫עד היותן כללות ישראל׳יעטרה לאביכם יעקב הנקרא תפארת וזה!‬ ‫לשב״ן בשם‪-‬ר‬
‫‪.‬‬ ‫ל' לב לאומרו והוא כי הוא פס ה' ית מחש והוא מאמר‬
‫והיית עטרת תפארת וזה ביד ה׳ שהוא עזדגם בחיים שנפשכס בילו סל‬ ‫*'^^‪ 1‬ג' נקראו בשמו של הקב״ה צדיקים וחשיח וירושלים צדיקים דכתיב‬
‫הקב׳׳ה כי הנפש שלכם שביל ה׳ שהוא כאמור אשר בילו נפש כל חי והוא‬ ‫״ לצקרא בשמי כן׳ משיח דכתיב זה שתו אשד יקראו ה' צדקנו ירושלם‬
‫במה שכתבנו למעלה בדרן הא׳ בהחשן הכתובים סענינם שיטיב הוא‬ ‫זיבתיב ושם העיר חיוש ה׳ שחה וכו'ולפי הדרן השני שכתבנו למעלה‬
‫יתגרן עמנו לתת לנו ב׳ דברים א׳ חירות משעבוד חלכיות ויומלאן המות‬ ‫האר תתת אפר וכו׳יאחר מה ששום אשיש הוא בה׳ כו' כי מה שהלבישני‬
‫שנית שאחר שנחיה לעולם אותה חל!קא דרבנן הנעשי׳ לרוח ע״י החצות‬ ‫יחע על ילי תת לי פאר תתת אפר שהוא לבוש זיו צלסאלהים‬
‫יאירו לנו בגוף ונפש בעה״ז וכצתן דצוציתא דגחרא שה‪ ,‬א אומרו למעלת‬ ‫^ייהורש למעלה שהם בגדי ישע שינהלו מפניו כל לואין ושונאיו!אזשע‬
‫על ב׳ חיני חירות פאר תחת אפר שחן ששין תחת אבל ועל חלוקא דרבנן‬ ‫*ק חעיל צדקה יעטני שכ‪1‬א מעטה תר‪ v‬להכחה דאת אחר והוא עיטם‬
‫אחר מעטה תהלה תחת רוח כהה והנה יעקב אבינו כשבא לפני אביו‬ ‫איני עושה עיקר מאלו בערן מציאות כבוד ה׳ טאשיש בו והשכינה‬
‫נאחר וירח את ריח בגדיו ואחרו בס'ה שהיו בגדי רוחו בנן ע ק ולו׳כח״ש‬ ‫^*^בלבהכפשי פי הלאבלמשיסאלו כחתן יכהן פארוכנלה תעלה‬
‫ז״ל כי כשנכנס נכנס ג״ע עחו ועל כן נתלבש בהם נגיף ונפש והרית ‪,‬‬ ‫? יה אדחה כי האס תאחר שכל שתחת החתן הוא על מלבוש הפאר שיש‬
‫בהם יצחק יהן הם דברי ר׳יוחק בב״ר וזה יאחר פה הנה תזכהאל השגת‬ ‫אינו כי אס על היית לו כלה וכן הכלה האס כל שמחתה היא על היות‬
‫יעקב אז והותר כי אז היה על היות גן ע ק‪ .‬ס ם ואת תהיה מטרת לו‬ ‫בליס נאים איני אלא על היית לה חתן כן אנכי בערן השכינה אני‬
‫שגס בארץ הלזו תזכה לכן כי ‪ ?!j‬יתעטר בך שפס שחכ״ש שהוא יעלה עז׳‬ ‫‪^*^j ' .‬יא כי הצדיק משפיע בתירה וחצזת שפע מלמעלה בשכינה כנודע‬
‫יתעסרעל יתרונן על השגתו אז ועל מה שאדרבא תחלון בעולם החת‬ ‫^יאחאמר הכתוב באומרו ואנכיחלאתיכח את דוח ה׳הסןצורילדן‬
‫שעבוד חלכיזת ומלאן המות או יהיה לן צניף מלוכה נחשן ההיוקן‬ ‫שפע מלמעלה‬ ‫אל השם כגדול הצדיק נקרא כלה שמקבל שפ‬
‫מלוחפתחכף אלהיןהיא שתמשך כפה על׳־ן תמיד‪ :‬או שיעור‬ ‫^‬ ‫‪....‬‬ ‫;ן וכן 'חגל‬ ‫״• ק ח ה שש!ש אשיש הוא כה׳ שאני לו ככלה זאשישבחת^‬
‫סענין והיית עטרת תפארת כאשר היה תפארת ישראל לפניו לחעלם‬ ‫ילשיבאלהי שהיא שכינה שאערן אצלה כחתן ואגיל בה אן לא במלבושי׳‬
‫‪-‬לתקן יטחי כן תהיה חז נפש כלרס בחייכם^‪:‬וא עודכם ביל ה' וזהו‬ ‫?*״לי ט אס בה׳!בשכינה כחתן שישמח בכלה והכלה שתגל • בחתן!לא‬
‫גע‪1‬ל‪'0‬‬ ‫‪R‬‬ ‫א‬ ‫ין‬ ‫‪JSAIAS Gap.‬‬ ‫‪6z‬‬

‫׳‬
 ‫סב עראות הצובאות‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬
‫רגל®‬ ‫השורה פ‪5‬יןכיזשושח‪,‬ןךע‪ 5551‬ס*ןאלחען‬ ‫ט® י! מפילס הזהאשר השכינה היא‬
‫‪6‬ר\‬ ‫״^יו‬ ‫כי זכותן יסייע לכך על בחינה זי‬ ‫בכפיה בכל‪ -‬כף צלה היא אתה שוכיית‪-‬ן‬ ‫כ‬
‫אלתראיאד״ה כיכניןלא יהיו ‪ 3‬ןרק לנאוחיךפיהיה פסתנרג ז‬ ‫שעל ידי כן היא מולכת על הארץ‬ ‫_ ף‬ ‫כעניזרוכ^‬
‫ויטפו ההרים עסיסי?ג‪ »?3‬ית תלמה תלב זכי'גאוכן פעל ידיכ!‬ ‫״י»‪,‬י‪>.‬־«‪,‬׳י‬
‫י‬
‫‪ nomnnn‬מעל הארץ‬
‫היפה חתלזממת‬ ‫החופפתאמר‬
‫אתההיתה‬ ‫סאלחלא‬
‫‪ ^ ’.JP‬רך ‪,‬סאלחלא‬
‫נמצא כי בכלל כף השכינה‬
‫״חופי כי‬
‫וישוכו לכסל? אל תחוש‬‫______‬
‫וינעטו‬
‫תחתיה תהיה אתה כצ;יף נכלל נכס‬
‫גס שבמחלה כי ינעל בחור בתי׳■ '‬ ‫? ? ן י ת י ז ׳ ן ? ^ ‪ 3‬־ י ד ז י ? ה ו ^ ? ל ‪ 9‬ה נ‪ ) 5‬ד‬ ‫‪I.‬‬ ‫‪.‬‬
‫'עלד‪.‬תינתההנאהינעליןבנין‬ ‫ל א ‪.‬י א כ־ ר ^ ף עו ד עזו כ רזו ל־ ^ א ד ^ ף‬ ‫^׳ ה ל ף •‬ ‫מלכ;‪o‬ת שלחהכעולס‬ ‫‪f‬אזזמל‬
‫'כל זה אני אתקן *ס‪3‬ח*נת !יסי׳ן‬
‫^ ^ ^ א מ ר עו ר ^ ע ם מ ה ^י לי ףי לן ר א ח פ צי ‪ -‬כ ד ד ץ‬ ‫שכינה‬
‫היא ‪- -‬‬‫״‬ ‫ככף״ אלהין‬
‫ייליכה־ ״‬
‫^^‘ י‬
‫י חתן על כלה לשס איש‪ ;,,‬לסוליד בני‬
‫כנודע וע״י כן לא יאחר לן פ)ל‬
‫הגונים לעבור א תה' ןסים ‪p o‬‬ ‫ו ל ^ ר צ ^י ל ע ו ל ה כי־“ ח פ ץ ! הו דז כ ף ו ‪ > :‬צ ף ת נ ע ל ‪:‬‬ ‫עזובה וכו׳ כאשר יבא ביאורו כס׳ד ‪:‬‬
‫אלהין שע"י היותי םור‪ 5‬שלין יצאי‬
‫^ ^ לו ף בנ ^ו מ שו ^ ^ ^ ח תן‬
‫כלס כגוכיס רנדלו נכשרנן וצלק •‬
‫‪ .‬ע ל ״ * כ ל ה‪ :‬שי ש ע ל י ף א ל ה י ף ‪ . :‬ע ל ‪ -‬ח מ‪r^^rn 1‬‬ ‫יאחר לן עוד כ‪1‬׳ הנה ידוע‬
‫או יאמר אל תאחרי כי אצל בציו‬
‫הנאים חהגלזת תטי אצל®‬ ‫יךר שלם ^ ^ ק ך תי ש ^ ח ם כ ל ‪ -‬ה ^ ם ו כי ל ‪ -‬ה׳ ^ ל ה‬ ‫«‪ .‬כ ״ ה‪,,‬‬
‫ככלה טס חזן שהס חדשים אלין יאי*‬
‫ת ^ ד ^ י א י ח ש ו • הי ?ן פי ר י ם‪ ^ .‬־ ־ ־ ■ י הו ה א ל ~ ף ם »‬ ‫עתידה‬ ‫כאשר היא עמה וכחשו׳׳ל‬
‫חדשה אצלס אן לאקאנכיעחן“‬
‫כי אם כיזחזיר גיושתו מן הנשואיןא^‬ ‫ל ק ט ‪ j‬ו א ל ־ ־ ת ת נ ו ד מ י ל ו ע ד ״ ־י כ ו נ ז ו ע ד ־ י ש י ם‬ ‫א[י להיציא גלוסקאומיפפיו׳ יחקיא‬
‫כחי שהלן בעלה ום‪- 5‬אליס אחי‬ ‫^ ^ ^ ^ ש ל ם ףו ה ל ת ב א ר ץ‪ :‬נ־ש ‪ 5‬ע‪ !,‬הו ה ליי מינ ר‬ ‫היי! אפי'אילני סרק והואטמא; •‬
‫יחים רביס שלא תעדן ‪ t‬שמחת חסן‬ ‫)־‬ ‫*‬ ‫‘‪----‬‬ ‫‪--------------‬‬ ‫^‬
‫—‪---------------- -‬‬

‫ותשוב לר‬
‫אדם‬
‫‪...............................‬‬ ‫_ ^ _ ‪.. .‬‬ ‫ליודעי׳ ‪.‬‬
‫ו מ לן נ צי ו‪.‬י ש ת הו ‪ 3‬ךן צ ר‪ 1‬ת ק ד ? ע י‬ ‫שהוא ‪ 5m‬מאד מכל שאי מאתרות‬
‫“ ׳י‬ ‫יי'' “‬ ‫'‬ ‫^‪ 2‬ז ע ח ם ’‬ ‫׳‬ ‫״ י’ ^ *‬
‫‪-‬ז‬ ‫־‬ ‫אכלניללקות! מתייחס אלחחיבה‬
‫מ א בן ה רי מו מ‬ ‫ני על כן הנביא נ!‪5‬א קן‪,‬ן ‪^,,,p‬‬
‫‪.‬‬ ‫מחשיי עד היתיס שאחריו כי גס‬
‫בחינת חזן וכלה ישיש עליך אלהיו •‬ ‫השמים נאחר בהם נ־ום השני יהי רקיע ואמרו יז״ל יחזת הרקיע ני‬
‫‪ 7 y‬חומותיך ירושלם וכ‪ ' 1‬הנה על מקיא שכתוב חשב ה׳ להשחיני‬ ‫רפינז היו בראשיןוהוא כח»ורש אצלנו ני בראשון לדקות רוחניות‬
‫־ חומת בת ציון נטה קי כתבנו כי לח רצה יתנר׳ להשליט גוי®‬ ‫^זאקר לא קנה הנברא נו התגשמות עצחיי להיות גשם חזק עד השני‬
‫גתיחות ירושלם עד שנטה קו לשער בנין העתיד ולא עוד אלא שחומות‬
‫' ‪ F‬י ך א' רא״י נ‪-‬יא״י היח נקלישמ המש‪ ' 1’:‬הוב ועצוס התנשי״’‬
‫רוחניות הם תמיד לפניו ית' שהס העתיחת ועליהם אמר הכתוב הן‬ ‫»עיי לי‪-‬יית גשם ע־‪ 1‬י אס יש השיש ניניהם מצם ששחים אל ‪ DU‬עפל‬
‫כפיס חקותין חוחזתין נגדי תחיד והוא מאחרינו בנוסח תפלת יום מי‬
‫?״"ל םא״יו נחלסקנ״שעפד משחת כסא‬ ‫ר ‪ ,‬״ ״ ‪’/ ! ,‬‬
‫כי אתה ה׳ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה* וגכא אל הפנין אמי‬
‫א־ל״״יי־י נם־ליחילניהיח״דרא‬
‫הוא ית הנה על חומותיך ירושלי׳ אשר כיו לפני למעלה הפקדתי שומרי®‬
‫בל יגדוחוהעימת שהם האויבים לבטלה חלילה וחי הם הש!מרים כלא‬ ‫״® “‪-‬איי לחית חסני־‪-‬י לאיי וסיס ״חפי חן החמזהד‪).‬״‬
‫פמה אשד כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו כס תלמידי חכמיסילא‬ ‫אן אין‪ 1‬הרי אס שקילס ש‪-‬חפת כאלם ׳=איז היתה ‪1‬כח האירית‪ 1‬נע״‬
‫‪ p o o‬גירסא חפוחייהז בעולם הזה כי הן הם שוחרי החיחותההי‬ ‫אדם נאשר עלץאיירס האי״ה יתתעכר לאשי היא עושה פרי ולן■‬
‫‪ l‬״‪ w 1‬־‪ o r 1>r.01‬על תלם י ״ ה ״ולייים את ‪0‬׳ ‪1, 1‬׳ לס־ ״ ״־»'‪0‬‬ ‫>ונדהשלהני‪1‬יילת דהושיפהעל לנ״י ואייל לתה נקיא ארז שינתה‬
‫^" ‪ ; '' ’7‬״ ״ ״ ט ״’® י״עייניס וקי‪ 6‬־ ש‪ 1‬לידי םג‪”,‬א■ נלל״קים‬ ‫לפשתוצץקוצהטנליהיונזנשאשוניליינהיהאיליתהא‪■ ',‬‬
‫‪'=”'' T‬י‪,‬י'א >׳״’ א' י את־ ‪ t‬לשי לרם לל‪1‬ט־שאינלס ־‪,‬תקי׳״לשת־לו‬
‫ןג‪.‬ןצא לאשי‬ ‫״ ®®גי•■ ׳■'י® שליא טל הנאיתילס ‪ 5P,‬״ ‪PP‬‬ ‫היילא ״ללוהה‪ 1‬אניטיםישטאארםלאינלא לימרשהימו■‬ ‫יהנו!‬
‫י א אי״י ע ל״ ה ש״ איוג ט ל כ ם נ ס אל תפן‪ 7 ,‬״‪ 1i ,‬נ‪ , 5‬״י ‪ > 6‬ת »'‬ ‫שנינה ״י ה על כאין לתאמרם ז״ל ני חטא אוט נטתל™‬ ‫^‬
‫דזחי על הנובע לו יתב' שהוא על לגר כבוד שמו ר^^יי ‪ !p>3‬אשר הזא‬ ‫לרקיע ריאשין חטא קי! נסתלקה לשני יהל הנה לי נתאלה'היתהש‪?1‬ה‬
‫חרב ושחו חלילה מחולל בעולם* וזה אל דחי לכם ואל תתנו לחי לו טי‬ ‫ע האין אן לאשי לתעליה אשר שלשה לשתטיה האטנטישנאלהיש‬
‫יכונן אתכם להיותכם ראויים לקבל כטוב העתיד ועד ישים חת ירג®^®‬ ‫אלהי־ היה נאנשיסנלייתם צייקיס ל״א־י הק‪,‬י?‬ ‫״ל האלן אך‬
‫• תהלהבאיץםוה ניגע למודו יתברך ואל תתלוננו לומר לחה דניה;‬ ‫‪1‬ש ״ ־ תיל ו״א״ייי שיההיללהי״האול״תיי שתזיליןמדאס‪",‬‬
‫נ ‪m‬כס באוחרי שאל דחי לכם שכל שאלותיכם המה על כנאותיכס ושאל‬
‫תתצי יייי לי על הנובע ^יו ית' ותהיה תלונתכס לומר כי אתס נכויה®‬ ‫ענקהנתינ אשי «יאשי לו״י עו מ הנ ענין יתאשי־יק עינני "‬
‫באש חרפת יעב שהייתם זורעים וזרים אוכלים ועל ק לא תאשמו טל‬ ‫‪1‬על ייי ל!‪ 1‬אינך לא ■אשי שששה לאשר היה נישים אלו ני נדילס שוו‬
‫היותכם מבקשים עלחאכלכם וחפתיכם אל תש־תז לג עלזהכיהל^‬ ‫מוכנת לן וגאיצן והיא כי נתתלה היתה שכינה נ ן בעצם ואגיד‬
‫נשבע ה בימינו כו׳ אסאחןאתדגנן עוד מאכל לאויגין ןלו׳כיאסי‬ ‫התפשטות נביי? נ א ק אן לעתיד את יאיצן תעלו מדרגה על י ת ‪ ,‬״‬
‫שמה שתבקשו הוא על דבר כבוד שחי יתי על הנוגע ין ר;אכלכ׳!ין וזסתיכ‬ ‫‪ .‬והוא כי לן יקרא חפצי בה שףא ת ק הס ההויה בה ש־וא יותר מהשרא׳‬
‫אל תחושו כי נשבע ה׳ יכו' כי חאספיו;אכלוהו וכו׳ לוחל אעי איחר כ'‬ ‫שכינה שהיא נחינת רנון של השם הגדול!לארצן בעולה שהוא כי שיינה‬
‫זורעיו יאכלוהו כי אס חאספיו שהוא כי'יהי פסת בר ‪5‬אךץ נלי זריט®‬ ‫תשרה ‪3‬ה מה סבתחלה היתז סידי* בן ולא בה ופירש ואמר כי חאז ‪S‬‬
‫כי אם יצא מאליו ולא יצטרכו כי אס אסיפה לגד * או רלרך אחרת ר'‬ ‫בך הוא ח‪:‬ץשל‪ .‬ססההויההגדולוע״י ק !ארצן תנעל*כייבע ‪1‬וכ'ו'‬
‫למעלה אתר זבני נכר איכריכם וכורמיכם באופן שישראל לא יורטו יב®‬ ‫צהתיחו להודיעני תשרה שכינה בארץ אשר היא בשורה גדולינעד‬
‫לא יקצורז כי אס יאספוהוהביתה כוחן העתיד בוחן האס ף חהכיי ול^‬ ‫חאד אל ייאק באופן שלא תתקרר דעתה על כדבר כי רב הוא על פו‬
‫אחר אוספיז כי אס מאספיו שהוא מאספים ע'י של חיה׳ויאכלוהו פקדוש®‬ ‫הפן פניו כחיפר אליה ואחר לה כי יבעל בחור בתולה וכו׳ לומר א!‬
‫‪,‬‬ ‫כמעשר שני שהוא קדם הילולים וזהו והללו את ה' צ‬ ‫תחושי כי יותר עיקרית תהיה השראתי בך מהשראת בנין כיהזאכי‬
‫ן עברו גשפרים כי' אחיי אייזרו אל התנו דמי על הנוגע לי'ט‬ ‫ינמל כחור בתולה כו׳ והוא כי יש בחינת בעילת בחור אל בתולה שלא‬
‫על כבודו עד יסנן לבנו לשוב נתשונה סלחה לפניו ית׳ וע '‬ ‫•‬ ‫בדרן אישות כי אם על חיבת ההנאה בלבי ויש בחינת חסן וכל* לשם‬
‫• כן ישים את ייושליס תיילה בארץ אמר עתה אל יעלה על רוחכם להגי®‬ ‫א־שית להוליד בנים לעביל את ה׳ יאחי ק אחת כי כאשר יבעל בתור‬
‫הכל אליו ית' שיריין אתב® לטיב עייי ית' כי אס גס אתם ‪ ,j,5-5‬את הט®‬ ‫בתילה שהוא על ‪3‬חינ׳הנאה יכעלין בניושיכוינז אלה‪-‬נאה הגאה‬
‫גתשיבה ולא בלבד לדרוש ברבים ישונו יזלדכס הרעה כי אס גם ^®‬ ‫לי‪.‬ם מחן כי מ ה היא נמפורסס בזכרי מגיאיס זביז״ל אך השכינה‬
‫לא יספיק עברזעברז פעס ופתיס בשערים משער לשטר חנית לב'^‬
‫בכל‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬
 ‫סו‬ ‫’ ‪W‬ה סב סג מראות הצובאות‬
‫בנקרא חחה ההוזאלרכס גי^בי ו^רמס" בי^יזת ”‪ ^-‬שחז שעשיתי ע">‬ ‫מין למיתז זוהו פנו לרך העם מכ‪5‬חכםו‪1‬‬ ‫?נל יזלף אשר יהיה‬
‫עצה* הוא על כי יז נצחם על כגלי שהוא כי הזאות של ^'‪,‬י‪ 1‬ס הוא שרו ם‪5‬‬ ‫מץ ״•יש אשי שששימס יזש‪ 5‬ה וש‪-‬יג להתנהג כה סהוא חהלן חס‪51‬ין‬
‫אד‪ 1‬ס שנוא נצתם ותקפם אשר הוא׳ לס חסידי היה על גי‪-‬׳י שהוא כנידע‬ ‫עכשיצחי׳ תכפתן סגהמהגהההיא לאיחצא בהפוקאז קכשולאיוו‬
‫חרו״לשכלדם הצל^ססשפכו היו ררשחים נהייהיא י'י ה חהוויז פנ ץ עשיללת לצין > כי אש ס לו סולו פעם ושתים החשלה סקלו ח א ק‬
‫חפי אי*ד מאיזו פנייה אשד לא ט‪,‬נכ‪.‬‬
‫ועשיתי‬ ‫נצחם על מ די ועל ילי •ועשיתי‬ ‫^‬
‫נעצחי • או יאיזר ויו נצ׳‪.‬ן סוא‬ ‫חי יאחי עאנן ״היית יובא ליצה׳׳ר אל~פצה הארץ אמרו‪!?.‬בת־צ^ן ךזנ‪:‬ה ץשעד כא‬
‫השר על נגלי שהרגתי נצחם ‪-‬זא‬
‫השר ועל כן היצין מל ידי מצחי ו‪1‬י‪.‬‬ ‫וקראו■‪T..‬ל ‪» .‬ה ט‬
‫ופע^תוילפנץ ; ‪V .|1T.‬‬
‫שכת •א תו • ;‪1r : < T‬‬ ‫הנהי ;‪-r‬‬
‫‪/‬ך ■ ‪«...‬‬ ‫עע^חתשחרסוס‬
‫״־ ׳‪-‬‬ ‫״‬
‫מספיק למה שלא עשה ע״י משחיתי■'‬ ‫״‬ ‫העמיס‪^7‬יר‬
‫ךרועןר־ז‬‫הריחור אנס על‬‫ולך י ק‬
‫יהוהיע י כן‬
‫הקדש גאולי ^יצי‬
‫אךטריןשאלת מחט ארוס ללנוש ן‬ ‫גי ךדינאחלך המשיח הנקרא נס‬
‫בתקוחה לחה התלבשת ביידת הדין‬ ‫גל א ונשא נס לגויס כו' כי הוא שפל‬
‫ילאתשית חסכעש וס ללבוש צת‬ ‫ס י ‪5.‬ז< ‪ ; ^ C 3 p .‬־ ‪ -‬ז ה ^ ״ כ א מ א ד מ ק ס ו ץ‬
‫^ןי'חל תיי״ו אותו ע״י התשובה ואז‬
‫ואדום כאשר על הים שעשה ית הרוגו‬ ‫^^גחם מ נ צ ר ה ן י ז ז ‪ 7‬ז ד ו ר‬ ‫י‬ ‫כל העיזיס יודו אושדן כי הנה ה'‬
‫לחצריים ■כמדת רחמים כי ה' אינן‬
‫״™’״אל קצה ׳־איז'^'״‘־' י ״ י"‪ 1‬צ ע ה כ ר ב כח‪ 1‬אני קדבך ‪ 3‬ץדקךז רב‬
‫מלחמה ה' שמו ולא ה' אלהיס כי‪CD‬‬
‫הרחמים בלנד פפה וכיה נראה צת‬ ‫^ סיו ע א ל ם ד^לבישף ועליך־כדךה‬ ‫‪b‬‬
‫ואלוסכמו שאמדו ז״ל שה^א לכוש‬ ‫‪ W‬ומעמים ^ ^י ך א ^‬ ‫עצי? שאדם מו ש ה נכרא טחלאך ‪.‬‬
‫משותף דן ורחמים כי כלמדה כלוניה‬ ‫חליא ההצס ענחה והוא התענ״‬ ‫ואדרכם בא‪£‬י וארמסם בהמתי ויז נצחכם‬
‫קשתי הנחיסת ואה קל ח ה היה‬
‫לכוס לין חיזש שיורה כי החלכסת‬ ‫ט‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫ם‬ ‫ב״ו‬
‫נמלת הדין והיה אלוה ללכושן על כן‬ ‫נ ל נ י ו ש ג ת ג א ו ^ י כ א ^׳ ; ן א ב י ט ן א י ן ע ז ר‬ ‫חע־יאתזכיהחלאןשככלחצרותצנ'‬
‫מסיר‪ .‬ואומר קה שכל חלנושי‬
‫ח״ילתי לפ^יי‬ ‫ת ו מ ם ואי? ס ו מ ן ל ו ה ו ש ע ^' י ז ר ו ע י י ו ח מ ר ת י‬
‫אגאלתיכלסחדתהלין שהיהאדס‬ ‫־ ‪-------‬־‬ ‫י ־ ‪------‬‬ ‫גי עצכדעה שנוא שכרו הראוי לו‬

‫מספיק זטחס שעי מדת רחמים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪; is-r : *tt.:‬־‬
‫לנדה יפלו שזכאי ישראל אך כאשר אין‬ ‫ם ו ב ל ‪ 0‬ת ! ש ר א ל ^ ש ר ~‪ 2‬כ!לכ ם כ ר י ס י ו וךר־ב‬
‫איש מתחזק כזכותו ־צריך שיתוף דק‬ ‫♦שמרו‪.‬‬ ‫ח ס דיי ; ד א ס ר א ך׳ ־ ^ מי ה ‪!3‬ה ‪ 3‬גי ם'‬
‫‪ » .‬־נ‪.‬־‪ 0‬י תי‪ ,‬״י ת ר‪,‬ין‪5.‬יליםראל‬ ‫^ ל ה ם ל ם ו ש ע ‪ ^ - ^ :‬ת ם י ־ ‪ 1‬א צ רו ם ^ ^ ך‬
‫‪0‬אינ כלאים ויתחייבו גם הם על ‪n‬‬ ‫»־׳ י׳■= < י?ו •‬
‫על בחינת‬ ‫־‬ ‫־‬
‫התחלתי‬ ‫מה משיחי‬ ‫^ ת ו ו ם ; ז ? ז ל ת‪ 1‬ז ‪ 7‬ז ו א ג א ל ‪0‬‬
‫ישועחזית'על שכינתו שבגלות כ״י •‬ ‫דג & ם‬
‫ונכאאל הענץ כי אומ׳ הוא ית׳אלו היה‬
‫צדיק או צדיקים בדור מספיקים נזטתס צהנן ולהציל הייתי עושה ע״י‬
‫מלת לתמים בלבד על כן הוצרכתי להתלנם והחתנר כחדת ה דן ולכ‪5‬‬
‫תזיק נזלת הדין לישראל עשיתי על הנוגע אל ישועתי של עצתי היא‬
‫תשיעת׳ השכינה מהגלות והנה על נועצה זו היה הקיסל‪ 1‬חרמה זה‬
‫קיהרתלעשו'הנקמה ולא ^איתרתעדבא צדיק כעזלס שזכותו יגן ויעזור‬
‫לימשות ע״י חדת רחמים לז״א הנה לא היה פנאי כי לנה ראיתי כי יוס‬
‫נקש אשד היה בצבי ושנת גאולי כבר באה ואס כן לא היה פנאי עדיקו'‬
‫איש צדיק בלוד להמתין על כן שלא היה פנאי מיד ואביט ואין עוזר‬
‫ואשתומם ואין סומן מבני הלורמלקותזשע לי זרועי הוא מלח הלק‪,‬‬
‫שעל ק היה אדום ללבושי ונם הוצרך כי גם חחתי היא סמכתני וזהו ט‬
‫שחתי צבי אל ישועת עצמי וזהו ותזשע לי ורועי ולא אל ישזעת ישראל‬
‫ועם כל זה הוצרף שיתוף רחמים והיזתו עיקר על העלרזכות ישראל‬
‫וכל זה היה בפעם הזאת אן מה שהוא ‘לרכי תמיד בהפיל* את כל מכ<‬
‫קהעמיס הוא כי ואבוס עלדס כאפי הוא א' חהחשחיתיס התצוני' ואשכר‬
‫ואכלכל לעתס כשכורים ליפול כיל שכנגדם אני חיני עושה רק שאוריד‬
‫לאלץ נצחס הוא השל כלבד כנודע כי הוא יתכרן מפיל את השר תחילה‬
‫ואח״כעמו יפלו בנופלים ע״י אף ותימה המשתתלעס שר הגובר כמדובר‬
‫כד״א יפקוד ה' על צבא התדוס בחרום ט' כלואר אן נפעס הזאת נשתנה‬
‫הענין מן הטעחיס הנאמדים באמת‪:‬‬
‫ה׳אזכיר וכו' גא הנביא להתפלל על בני הגלות החיל הזה‬ ‫חסדי‬
‫ודכרי תפלתו מפסוק זה מד סזף פם‪ 1‬ק העל אלה תתאפק‬
‫כו' ומענין סלד תפלתינז להזכיר תחלה שבחיו!גדולותיו יתכדן בשלש‬
‫ראשונות טרם סאלת צרכינו כן תחצה מזכיר תהלותיז יתכדן אשר עשה‬
‫־עמנו במצרים ואח״כ שואל על בני כגלות ומתחנן עליהם כאשר יתבאר‬
‫בס״ל וטרם הזכירו אשל היטיב עמנו מתן הולאה לחי שזיכהו להזכירם‬
‫‪.‬באומרו חסדי ה' אזכיר כו׳ והוא כי הנה אחל חהחסדים לגלוליס וטוניס‬
‫אשר עשה ה‪ 1‬א > עמנו הואשהתשינגו להללו גפינו עס שנחנו מה והוא‬
‫מאמר המשורר באומרו כי טוב חסדן מחיים אפתי ישבחונן לומר כי‬
‫טץב הוא חסדן אשר אתה עושה ‪/‬עמי מתר מתקן לי חיים במה שזכיתני‬
‫ששפתי ישבחזנך והן זאת אשד הנכיא ידבר פה באומרו חסדיה׳ וכי‘ לומר‬
‫הנה חסדי ה׳ הן אצלי מה שזיכני שאזכיר תהלות ה' וכל כן אחשע חסד‬
‫זה שזיכני להזכיר שבחיו שהוא כעל כל אשר גמלנו ה׳ לומרשצאנלמ‬
‫אחשיכהן‬ ‫‪K 2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪H‬‬
‫׳ >'■ ‪:‬‬ ‫קצנת‬
‫®דיי זעל זה אומר ופעולתו לפניו כי‬
‫גס לאזר הה‪1‬א נא לפניו ׳מ * ואז‬
‫וכו׳והוא‬ ‫הגוים יקראו לה' עם הקלט‬
‫־‪••?.‬י‬ ‫‪.• r‬‬ ‫שיאמרז לא י ת ק לומר כי עזכם ‪'9‬‬
‫ואח“כ החוירםכי אם‪:‬ן היה לא היתה‬
‫החינה כל כץ גדולה אן יאתרו כי מם‬
‫‪,‬‬ ‫הקלשהס מאז גאולי ה׳היונצאת^‬
‫מקצרים חהו עם היךש גאולי ה כל א יאחרו גאולי ה' כ\ על מצאי חצריס‬
‫והפונה לזמר שלא עזכם ולא נשתנה שחס להיות עם‪ .‬חזלין כי אס תמיד‬
‫כיי כקדזשתש לגקים כה’ מאז גאלם חחצרים ולא עזכס וכן לך יקרא‬
‫ןרושה שר‪%‬וא שהיה ה' לורש אותה תחיל עיר לא נעזכה יתאת‪ 1‬ית' כלל כי‬
‫^<ילי היה מתפרל מהם או מירושלי׳לא היה בהחזי׳ אותם אליו חחכב׳ כ"כ‪t‬‬
‫נא מאלוס כו׳ אחרי א‪1‬חרו מה שייפיב הוא ו ל לישראל בא‬ ‫מי זה‬
‫ויאחל מה שינקם מאויכיכס ואחר שלא כלכל חלת הדין‬
‫כי אס גס חדת הרחתי׳יהפין להם לאויב וזהו חי זה כא חאלוס כז׳שעושה‬
‫הנניא עצקו כחתמיה ואומר מי וה השס בא מאדום חמיז בנליס מאלמי*^‬
‫יינצרה שהיא עיר אדום והתיחא היא לומד הנה זה השם סדור בלבושו‬
‫®היא לזק והדר שהוא לחמים כלומר ואין נהפך לאודם וגס פס הה ויה‬
‫יה ציעה ומדים קול ברוב כתו באזחדו אלי המזבל בצדקה לומר׳ אפילו‬
‫הזגיי פתתייתס לקושי כל״א דבר האיש וכי' אתנו קשות’ אפילו הזכור‬
‫’‪ ‘5P‬הוא בצדקה ורחמים וזה! אני המזכר בצדקה ‪ V‬או‪ .‬שיעוד‬
‫לסזיגכי הוא ית׳ צועה כלוב כתו ואומר איני צרין להלחם ע״י' עצמי כי‬
‫^®^אשיאני מדבר כצדקה בלג כקינת דוגז אני רב להושיע ואס כן‬
‫^יהל מדוע אדום ללכזשן ואס כן איפה כחלתן של ה' הייק יטל להושיע‬
‫ילהיחללקפזוא כאשר עשה על הים כיה איש מלתחה חעתה מדוע‬
‫אדום הוא חדת הדין צירפת צלכושן ולא עשית כחדתן לבדן עס היות‬
‫כי וגנדיץ מצד עצמן הם כדורן כגת כאשר עשית ננתל ארנון שהין מצד ‪.‬‬
‫י* של הנקל מערות שנחבאו שם אחוליים למב לצאת על ישראל כעודס‬
‫^יייליאתה חיברת שני הסלעים שמצד השני והכנסתס תוך פתחי‬
‫^‪,‬ייעילת ומיעט את כלס כלורן בגת ושם היה ע״י סס ה׳ דכתי‪ 3‬על ק‬
‫* ‘ייד כסע׳ מלחמות הי וזה‪ 1‬חאמ' הנביא מלוע צירפת מדת אלום ללבישין‬
‫®׳לגלין חעג״ו היא כדורך כגת חשיב הוא ית' ואומר אתת הוא כי‬
‫® יה דרכתי לבדי כזמןההיא שלא עשיתי כדרכי שאני פוקד עלצנא‬
‫^הייס כמיוס ואת*כ העם שגורה חכמתו יתב שינצח מפיו את עס השר‬
‫׳׳^קי שרו כעס הרוג אך א‪ 1‬ומעמיס אין איש אתי יהרוג את העס‬
‫שלו כי הכל עשיתי אני וז״א לבדי ומעמיס אין איש אתי וגס עקה‬
‫^;'י׳זי יכיל לעשות* או דרך אחר>שהוא שלא אני לכדי ולא מדת כדין י‪1‬א‬
‫אף וחמת המה לנדם היו יכולים לעשזת וזהו ואדרכם וכו'‬
‫׳ ׳'יייייתי עתה דולכם כאפי יוא משחית הנקרא אף והייתי רזמסס‬
‫י‬ ‫‪JSAIAS‬‬ ‫‪Cap.‬‬ ‫‪6?.‬‬
 ‫יע{עיה סג מראות הצובאות‬
‫קן הים ‪1‬ד‪.‬ו א’ ^‬ ‫אחעינהו נכ‪ % 5‬גמולו' ס'הי א^ כמל כל אשר גמלנו לשהוא כמדרגה‬
‫! רס'אהרן ימיי®‬ ‫יי'^ ^יל‬ ‫’^ייי‬ ‫״יל^ ״' א׳■*"‬
‫^ ז״ל בשמו' לגז‬ ‫התעלס מיס הייז א ז‬ ‫פגמלצי ם ל*יני שעל כן אתשיה מה שויצני לכוכיר שנתיו יומר מאשר‬
‫‪°^*1‬י>יד‪ 16‬קיםםוף‬ ‫ומשה שזכותם עמלה להעלותם מן‬ ‫גמלנ> צ‪.‬ו‪;.‬נה לא ק ה וא כי הנה י‪ 3‬מוג הוא לנית ישראל אשר גחלש‬
‫ד' לש־ססן‬ ‫כרת‪ >r,‬וצריג חשזיו שהוא צילא לי‬
‫‪'io‬״’”‬ ‫םע»ה לפציה משירת הדין צי לא נינטלם ויגעןאםגליימיע^לם ‪ :‬ווזםה מרוועצבי ’’‬
‫והסיע® לכצילםמידי יעי׳ ׳*'‬ ‫■י״ י וי‬ ‫•־י יי י ׳ ‪■ /‬י׳ ז י■■׳•‬ ‫• ׳• י׳‬ ‫ו־גמותיצו גמל עלינו כי אם על פי‬
‫‪-,‬וא> ‪ 5‬״ שז ה ש‪ ,, 6‬ך‪ ,‬ו א ת ״ ״‬ ‫ס ק ך ^ הז ף ל ה‪ > £ :‬א דנ הו אג ל ס ם ״‬
‫התשמהרתחים צי אם שגם משתי‬
‫‪ D 1‬א ־ ה' ״ ® ® ® “ ‪ u‬״‬ ‫‪K b ? 6‬‬ ‫החדות האלו הפליג גמדת התסל ב ם ; ד ז‪ 13‬ר > ם י ‪ -‬־ ע ו ד ם " מ י ש ה ע מ ו א י ה י ה מ ע ל כ ט ‪1‬‬
‫‪.‬״רי■‬ ‫‪ -0‬נ־‬
‫לכלות א ת• ׳‬ ‫מגחש‬
‫״ נ ח ש לכל‪ 1‬ת‬ ‫‪ d \d‬א ת מ ן ה צ א נ ו א י ה ה ^ן ם ? ק ד כ ו א ר ת ‪ -‬ך ו ך ן‬ ‫כגלולה מגמלת למחים כי גחדת‬
‫רחיייס משה צרחתיו גלגל וכחשל‬
‫‪j,jpj‬אןקל) עןג א ‪U .‬‬ ‫ם & ה ז רו;! ת פ אי ר חיו ג בו ר׳ ע ‪3‬‬ ‫מ ך ש‪ : 1‬מ ו ק י ן ץ‬
‫צרוב תסליו נעכ״ו אני חאשיג מה‬
‫גקלנט ואיה רועה‬ ‫מ ו ל י כ ט‬ ‫ש פ ע ו ^ כ ש ‪:‬‬ ‫ס ן ם מ פ ג י ה ם ל ; ^ ^ ;‪ 1‬ו ת ל ו‬
‫שוכני להזכיר חסליז יותר על כל זה‬
‫^ ^ ^ ^ו ת ס שו ס כ פ ד ב ך ל אי כ ש ד ־ ^ו ‪ . :‬כ כ ה מ קז‬ ‫מצרים‬ ‫'פגמלנו והוא צי כיציאת‬
‫‪ So‬י ש^ את לוח קדש‪ ,‬היא השג ג^;‬
‫־ ויאחל אן עמי המה צו׳ והעני ן כי‬
‫כלומרשע״י זכורהזא ית אחיי '‬ ‫ן נ נ‪:3‬ן^דן ת ר ־ ד ד ו ח ^ ת ו ה ^ ג י ק נ ו ב ן נ ^ ת‪ 7‬ן ם ף‬
‫הנה אתר אלהי׳ראה לאיתי את עני‬
‫ריחם על עמו באזיזרז כי צה^‬ ‫ה כ ם מ ש מי ם‬ ‫^ ע ש ו ת ^ ף ש ס ת ה א ר ת ‪:‬‬ ‫עמיכז' וארז״לאתה רואה ראיה‬
‫יזעה כחשה היו גנרא באופן‪0‬אינ‬ ‫אחת ואני רואה שתי לאיו' ראי' אחת‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ^‪ .‬א ת ךו ג כו ר ך|י ף‬
‫כל כך אפחים והענין כי לאיי‬ ‫םהם בצרה ראיה שניתשעתידין‬
‫כזונת לנביא להליץ טוגבלי שי^‬ ‫כ י ־ ^ א ת י !‬ ‫א לי ה ת א פ קו • ‪:‬‬
‫לעשות את העגל זוהו את עני עתי‬
‫שבגלות החיל הזה חזניד חשדי השם‬ ‫א ל י נ ו • כ י א ב ר ח ש י א י ך ^ ‪ :‬נ י * ו ‪ .‬י ש‪ 1‬א ^ ? ! א ! ס ר נ י‬ ‫אשד גתצלי׳כלומר שהם עתי נחצרי'‬
‫ישן־אל מאז ש‪-‬י‬ ‫אשר מש^‬
‫^ ת ה ! ד ן ה < ^ ב י נ ו ‪ -‬נ א ל ’ ג ו מ ; ע ו ^ ם ^ ‪ 3‬ך ‘‪.‬‬
‫ל מ ר ת‬
‫אן לא אחרי צאתם וזה יאתר‬
‫עליהם זכי את כל אשל עשה ח;* י‬ ‫הנביא מאסר אן עמי המה כלומר‬
‫כמדובר יאמד הנה ע‪,‬ר עשית ה‬ ‫’ *‘ ת ת ע נ ו "‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫י'‬ ‫׳ ״‬ ‫״‬ ‫אינן עמי ‪w‬‬
‫בפלימית כי אס אן עמי‬
‫את חשה על שהיה מליץ תמיד על ישראל וחצילס כאחרת אזתו‬ ‫צי אכין ולקין חעיעין שהוא כ'היי עתירי ס לעשות את העגל אחר ימים‬
‫‪ t‬״ל‬ ‫לפרסם שחו כעולם טרם עשיתן כניצול לפרסם ש״ן‬ ‫זוהי אן עמי כמה אן אל וה אביט לרחם אותם כי הלא נניס לא ישקרו‬
‫תינתן את ג טן והיא כי היית חולין לימין משל וצו* ןיענין מאמרי* ^‬ ‫לומר שאם אלו עתילין לשקר ולומר אלה אלהין ישראל או כחשו״ל שאף‬
‫ן‪,*,‬אחך‪ ,‬כי אין אתי‬ ‫‪, j,‬׳‬ ‫נש״רסאחד הקב״ה אס קכה‬ ‫בסיני יסתוהו בפיהם ובלשונם יכוגי לו י^נה בנים שלכם הוא הרול‬
‫שנכנסו עם יהושע לארץ לא ישקרו כי יהיו צדיקים גחודיסכיעלכן ולראי לשלוט על שר הים ולהנקיעו מלכן הרס את מטן והסירהו מייל‬
‫וצטה את ידן נלי מטם על היס ובקעהו באיפן שהאלה ים טשה למע!‬ ‫‪......‬‬
‫ועלכןגס שכעת היו רעועי‬ ‫> ‪.‬״‪t‬‬ ‫•‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫ואתסהמקיסיגה'‬ ‫עליהם ‪.‬אמר חשה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫פשית לחשה שם גדול נעולס זגם אמרו ז״ל כי שרו של הים‬ ‫השליחות לא די שהושיעם כי אם שגם הפליג להיטיב להם שלא הושיעם‬
‫על ירי מלאן אז שיף או שלית כי אם ויהי לי;ם למושיע היא עצמו כל״א• לינקע לפני מש? נתן את יחינו על ימינו שלחשה וכשראה י)*^י ״‬
‫געשי‬ ‫נרחוכו׳ווכו חולין לימין משה זרוע תפארתי בוקיג מיס ונז‬ ‫וענית'ונו' אני ולא מלאן וכז* כמו שאמרו ז״ל לכהן שתרומתו ננית‬
‫למשה שם עולס כי גם שלפי האמת ורוע תפארפו ^ ס‪,3‬קע מיס‬ ‫הקניותזכו׳ וזהו ויהי להס למושיע עס היות כי לפי האחת בכל צרתם‬
‫בחינת צעשיתלו למסה שם עילם הנה כי למשה עשית סם גמל שם מ'‬ ‫וילת זו לו צי־ גס כן ועס כל זה אין ירכו ית' לסישיעס ‪ S55‬צרתם רק ע״י‬
‫מילעו סאין המעה עיקר כ• אס הוא כעצמו הכס ‪^5 »5‬זציא סם‬ ‫^ ומלאן פני! סשיעס ולא ע׳י עצמו אף על מי כן כיציאת מצרים‬
‫עשית לו‬ ‫עשית לו את כל הגדולה הזאת ואחר זה עשית‬ ‫נאהנתו יכאמלתו ‪0‬א גאלם נעצמו ולא ע״י מלאן פניו כפעמי׳ האחרוון‬
‫שם תפארת והוא כי פיית מוליכס ‪p,p,5p3‬‬ ‫וגס א! וינט?ם על מפי נסרי'כמו שאמרו!״ל סמרעתסש סילזתה צשאום‬
‫אין קץ כסום הה!^־ במדנר מישור לא יבשלו וגם כבהמה ‪53‬קטה תיל‬ ‫מ לאגי השרת בכצפיהס ואחר* כן וינשאו׳ מאז נכצסו לארץ כל ינזי עילם‬
‫שהוא כי כאשי הבהמה יורדת נבקעה אשד ‪ J;jnp‬ח‪3‬ל חאנל א^י‬ ‫ער שהמה מרו ועצבו את רזא קושו היא שכינ׳ המשפע׳ נהם שפע תמיר‬
‫יאכל לבהמות כל מיצי טשניס טוגיס למאכלם כן רזח ה׳ היא שכינז‬ ‫■ אשר ידוע כי השפעתו יתל תקרא שמחה שהוא כמשל השמח שרצין טוג‬
‫קניחנז את ישראל בים באופן פלא חשרו לנר מכל מאב! אשר תתאוא‬ ‫לנוחיאה בחיץכיצהינות כפניו יענה וההפך כאשר העונות גורמים‬
‫‪^ 5JJ.‬יח‪ 0‬סמיא‬ ‫ב&שס כס‪,‬‬ ‫מטעת ההשפעה יתייחם לעצבו׳ כארס העצכ שכל הצהיבות נעצר נפלים‬
‫ק הלא הוא כי כן בדלן האמור נהגת עמן כדי לעש‪ ^,‬לן שם תפיזיא‬ ‫‪1‬ו?ו ועצבי את רוח קדשו עד גדר שהוא נלחם ‪ 03‬פייזא בחרבן הבית‬
‫הנ הכייו תל אתה ה׳ עושה בשביל הקיטיג אה‪, 25‬ו קעל כבויוי‬ ‫ני אז נאמר היה אדני כאוינ בלע ישראל והענין שנח לו ית׳ שעם המת‬
‫הקדמת מפות למשה טס מולם לעפות לן שם תפארת כילמשה הים^‬ ‫סחרו ועצבו את רויו קדשו עס כל וכ לא מסרם ביל אף ותימה וקצף‬
‫בקליעת הים ולן במה טני{גת אזתם אחרי כן גיס זכי זה הצעה אל יייי‬ ‫גלול בהחלט כי אם הוא נלאס בם בעצמו ית שלא ינצי כ» ית צל ראמים‬
‫פממעז עצמו להתפלל נעל ישראל באפר היל חשה עושה לזמר נ'‬ ‫ודקדק באומרו נס כי בעיר ומקדש שיטו כאות לטומאה שהם אף וחית‬
‫זו טובה בעיניה' לרחם על ישראל ‪ 1‬לתמ את המתפצל בעדם וצל‬ ‫כר׳א כלה ה' חמתו שפן חרון אפו ויצת אש בציון אן לא בישראל עצתם‬
‫‪».‬‬ ‫י‬ ‫' ‪ .‬שלא יק ץ נו ויערב! לו דבריו ‪:‬‬ ‫וזלי הוא נלחם נם והטעם כי גס אז שחרו ועצנו התנהג ניחחיס הצא‬
‫משהים כו׳זה החילו לרב דנרי שאגתו זנקשתו על בצי הגלי‬ ‫הבט‬ ‫‪,‬הזא ט ותנור יחי עוצם משה עמו כוי זה‪ 1‬א כי זכר היא ית' ויתן אל לט‬
‫נתקיימו‬ ‫בי העדר לועה כחשה הניא׳את בל הרעה בי נימי משה על ידו‬
‫התיל הזה ^חר הצה נסתלק ‪ r‬מעל לארץ זעל לשמי כניק‬
‫מומןהתיגן והצה כפיליק אפשר טהואבלבר לבלתי השרות סכינ ה^‬ ‫לי‬ ‫הניחה‬ ‫‪.‬ואם לא היה הוא לא היה לו יתב׳ מציאות עס* כי הלא הוא אחר‬
‫הארץ אן לא לסלק השגחה גס כן להניחם למקדה סלילס ‪)5‬׳םהץ‬ ‫ואכלם ומשה התפלל ונשארו ח־ים זקייחים נמצא ני חשה הוא עתו יתב׳‬
‫‪,‬כפול לוה ולזה> ‪ k‬כן אחר מה שאתלה פנין לז^ן ‪^ ^jp‬הו>‪ -‬צפזל בי‪*^.‬‬ ‫שבהיות משה היה לו פס מש׳יג ברורות הקדוביס אל החרנן ועל כן ראוי‬
‫לן היות השראתן על הסמים אן לא גס בן לסלק לשגחתן ציאסלג‬ ‫לרחמס * או שעור הכתוב דזכול ימי עולם הימים בהיה חשה עמו‬
‫משמים והשגיח שיהיו עיניך גנו כי״א עיני ה'^ צדיקים וזהו איחיי י^ ‪V‬‬ ‫שהואוקשאמר לוית' הניחהלי ואנלסואעשה אותן לגויגדולנחצא‬
‫וזלואלו נסתלקה על כל כסחים כל שכן שלא ק לזאצי ב י י ^ ׳‬ ‫שהיה חפץ יהיה חשה עחו לבדו זלא השאר וזכר ר‪K‬א ’ת׳ הימים להם‬
‫‪.‬מעלה סנונזלשס אתה מהו חזבזל קדסןוגם בחקדש של מני ‘ ^ ’‬ ‫אשר אדרבא אז שם נפשו עליהם נ ת פ ל ^ יום שלשה פעחים זאת ה יחים‬
‫‪ ft‬רנא‬ ‫‪.‬חנית! מעיני וזהו ותפארחן בל״א נית קדשנו !תפארתני‬ ‫ההם וצר ה‘לרחש על ישראל בימי חר• ‪ .‬לנלתי בלותם ניד אף ות־חה‬
‫\ ת ני‬ ‫געלתנוכיעל כן ראית גויס חרקלים נהיכלן ושתקת י'‬ ‫צי אס הוא נלחם נם להכות׳ נרחתים כל‪1‬יזד סע׳׳י זכירה זו לא כלה אזתס‬
‫סבלת‬ ‫משם אני חניא ראי' שמאז הלאת לדעת כי גדלו רחמו על‬ ‫באומרו אם חסה עש שהיה משים איתו לו לעם נתן נפש! עליהם מה נס‬
‫מז‬ ‫ק‪ 4‬אאיה קנאתןוגבורתן שעשית בפרעה וחצרים זדי״יי®‬ ‫עתה הוא ית׳שהוא אביהם!גם ו‪1‬כרו את חשה הוא כלומר ‪ 04‬הי' הוא‬
‫אס שודאי המיית מעין ורחמן אלי שלא נכלה גאשיזות'^* ^ לצית‬ ‫כעת היל שס נפשי עליהם ושתא תאחר לחה ציין יוכור את חשל והלא‬
‫איו‬ ‫שהתאפקז קנ אזן יגכירותיך מלפעול והיא קל *תיייי*־ ’*ל‬ ‫גלולה חזו עשה ה׳ בלי משהניהיזיזעלים בים סוף שאמרו במצרים‬
‫’ ^^'’^"יעלה '‬ ‫תפארתך שנו שכינתןלא חסת לחעןיהמז‬ ‫בטיט ובים בטיט וגס שהיה פסל תינה עיזהם ואחרו ישראל שפלה גוו‬
 ‫‪7D‬‬ ‫ישעיה סגסד מראות הצובאות‬
‫לרשעים כרעתם ‪:‬‬
‫חטולם כו׳ הל^ אמרתי ס חרלט בד כגלות היותינו ירושם‬
‫לעם שבוססו מקדשן אחר עז ה לגזה ה' ת חן כל כך וחן‬
‫היינו‬
‫ידידזןאשרבסבחרת מאז בראת• כעולם ביד אשר נחאסוונבזו לפניך‬
‫ועוד שנית כי גס בראותם נוראותין‬
‫רחקו מחן וצא הכייון כי זרים היו‬ ‫^ ^ נ לן הו ה׳ מזי ר כי ך ת ק שי ח ך ‪ -‬י ב נ ו ^ ך א ר ת ף‬
‫לן זז‪:‬ו היינוחעולם ס' לוח^ א'ן אנו‬
‫כהסכי ככה אנחנו היינו מעילם‬ ‫^ ^ ^ ע ן ע ב ד י ף ש ב ט ע ח ב׳ ו ן ן ף ‪:‬‬
‫כי מאז בראת כעולם היינו כי אנו‬ ‫^ ^ ף צ ר י נ ו כ ל ס ס ו מ ק ד י ש ף ‪ :‬דו די נו • מ ע ו ת י ם‬
‫חתשעה דנריס שקדמו לעולם כנודע‬ ‫לו א ^ ־‬ ‫^ ל ת ב ם ל א ־ נ ק ר א ש פ ן ‪ :‬ע לי ה ם‬
‫וגס ידוקדק אומרו היינו כי הויית‬
‫ישראל שם היחה כחו שאחרו רל כי‬ ‫מ פ ני ך ה רי ם‬
‫בנפשות הצדיקים כחלן וברא את‬
‫העול' שנאח׳החה היוצרים וכאיש ר׳ל‬
‫א ש וז מ סי ם מי ם‬
‫ר ת כ ע דז — א ש‬
‫שקודם בריאת העולם אלפיס סנה‬
‫היה כתיב בתירה צואתבר ישראל‬ ‫מ ך ־ ל צ ךי ף מ פ מ ך נ ד םי ך גזו ‪ :‬ב ע ש ו ת ך‬
‫כחשז״ל בב׳ר חשל למלן שצפה‬ ‫מ פ נ י ך ד ז ר י ם נז ל ל ־ייו ‪:‬‬
‫באיצטרזגולייא שעתיד להוליד קוכו'‬
‫באופן כי אנו בני ישראל היינז־‬
‫אזכיתי ודאי כלתה על כן אתה היית ומעולם לא־שמעו לא האזינו‪!?.‬ן לן‪#‬־ ‪7‬ךאתה‬
‫‪ 3‬סצ'איתיזעזל'מה שאין כן־האוחן'‬ ‫סהיה נגד ככידן דסבילנו זכ״ש כי* אלהים זולתך י‪.‬עשה לפחכה^ו ‪ :‬פגעתאת־־•‬
‫ח״ה ני אנו היינו כעיקר לפניו‬ ‫שש‪,‬‬
‫שבשבילנו בראת הטוצ׳אך צרנו כנזב'‬
‫אפילו אחר הוויתס בעזלס לא חשלת נס כי לא החשבת' לייחד חחשלחך‬
‫בסכיאסנתתאוחס בידשייסשל חעלה שהשר היא כמושל בס יגס־‬
‫שתם אינן כחושל אן־אתה חצן עליהם אלא שתחת ידך סחת שדם עליה'‬
‫עכ״ז לאימואלעחןישראלכי הלא לא קראת שמך עליהם כאשר‬
‫קראת עלינו כי לא החשבתם וזהו לא משלת בס לא‪ .‬נקרא סחךעליהם‬
‫ושקאתאחרכיחז שדחקתקחנו בגלות הזה פל היותנו קטני• אחנה‬
‫כחעשינו במתן תולה שאמרנו רצוננו לראיתאת מלכנו ‪ 0‬ט‪.‬לכןקרע‬
‫רקיעים ורקיעירקיעיס ולראם כביכול אתכגודו ואז נאחר גם ק‬
‫וידדה'עלהר ‪0‬יניואזחפכיךיתברך הרים נזולו והיה מפני אשרירד‬
‫עליהסעלהרסיניה׳ באשוהיתה הרעשה ניכרת לכל' חלילה לנו ה'‬
‫לבלתי האמין כי חתשוקתגו בן סאצנרכי ליא קרעת כלוקר שאלו קרעת‬
‫שתים יילתוחפניך הרים נזולו שהוא קבלו נזילה חאשר שקים נטפו‬
‫כחאחר הכתוב אף שקים זה סיניוכז׳ גשם נדבות ונו׳ חגוחשחעות‬
‫נזולו ולא אתר נזלו והיתה ה;ראת הראות יתב' בעזלס אשד ירד׳ עליו ה'‬
‫באש שכקדוח אש החסיס שהוא כאשר בשרוףאש׳ דבל הנמס־ גלונב‬
‫זבקדוח האש ברזנג בעצס ונעשה להכות זיותן על הלוגג שבו הלהבות‬
‫טיפין של חים שחבעבע האש ונעשים אבעבועות בהרעשת ובהרגשת‬
‫קולית כשחןשנתחחם הרבסבמרחשתוקטיליס טיפי חיס עליושחבפגע‬
‫וקופצים טיפין בהרחתקיליתכן היו או ההרים כי מאשו הגדולה אשר‬
‫ירד ה' באם היו־ ההרים כדונג־ נחסים וח » נתלים בתיך האם החמים‬
‫ההרים ומבנסנעים ונוזלים חים מקרקרים ונעשים אבעבועות בתוך‬
‫האש המחססת את ההר ונעשית הרעשה גדולה וזהי כקריח אשי המסיס‬
‫יזים תבעה אש סנשחע בעולם וחי לא ירגז בדאות דבר זה שחאסו‬
‫הגדולה היו ההרים נמסיס זנרעשיס־ וכל זה לא ^וציך ית' לעסותו למען‬
‫ברגיז את ישראל שיטדזהו ויאמינו בז כי אסלחען יכירוהו הגויסחהו־‬
‫ל»א קימת כו' לוי״ו!נאל״ף לומר אלו קרעת שחים וירדת פע״י ק מפניך‬
‫הרים נזולו והיה כקלות אש המסיס מיס תבעה אם יזה לא לקען נרגיז‬
‫!נכירן עשית כי אס להודיע שחן צצריך שחפניןניים ירגזו־ כדשז״ל‬
‫שתחהז הגזים והלכו אצל בלעם וכו' אך לא בשביל יסדאל כי הלא אנחנו‬
‫בעשותן מראית לא נקוה כלומר לא ימשך לנו קווי גאולתך בראותנו‬
‫עשותךמראיתכיבלעדיזה אנ‪ 1‬חאחיגי׳נני קאחיניס אז ועתה כי אם‬
‫ודאי לא היה רק להודיע שמך צריך זעם כל זה ירית על הר סיני ומפניך‬
‫הריס נזולוכחדובר להודיע שמך לצריך הנזכר וחעולם לאשחעולא‬
‫האזינו כי רחוקים הין חמן ולא מהיות שראו אלהי׳ זולתך ייטיב לחהכים‬
‫להם כי אם עם היית כי ע ק מהם לא ראתה אלהים זולתן שיעשה‬
‫למחכה לו הנה כי אויביך היו ואנו ידידיך ולמה נטשתנו תחת שעבוד' '‬
‫שיעור הכתוב אנו ישראל בעשותן ניראזת לא נקוה הטוב כי אס‬ ‫או‬
‫בהאחנה בלבל כקוז לן אן צריך הנזכ עם שירדת והריס מולו‬
‫לא שקעונו׳ ואנחנו פבעשותן נוראות לא נקיה כי אסדרןאחניזהטע‬
‫הוא ני אס חה שתטיב למחנה לן היה חעין הנראה בנוראות היה הקים‬
‫לומר ילחד סתום חן המפורש אן עין לא ראתה אלהיס זולתן מה שיעשה‬
‫לחתכ^לו ואם נן אינו מחה שעין סצנו ראתה ממנו נוציא מה שלא ראה‬
‫״ היא כאופן שהיו רפות מו ת אידן הגלות עם החרנן ביתה׳ ׳ זולתו ית'באופן שאפילו ביאזתנז הנוראות בעיננו נשאר באמונה נל‬
‫העודף חגלר הנוראות וטל כן טוב ט‪ 1‬נ הוא יסאר הכל באמנה ;‬
‫פגעת‬
‫עלהע׳לבתרפ ידךיז‪5‬רחמנזגגל«זינ\ יזהו אי^ קכאתך וגגוריתין‬
‫ת נדם מרקדים מיכלך ומלת אם לאי סהרון מפיך ורחמין אצי‬
‫חט ה ה ס^ה מלתאפקו קכאתן ונטרותין מלפעול בגוים כי אלו‬
‫ח היתה כליית ישראל חתנכית בשליתות יד כמקדס באופן‬
‫שי^יסגדוליסהיומהססבצהו א‬
‫כר ית'^והאד‪3‬יס גבית החקדס‬
‫מתן‪5‬ריפ חצלת ישראל והוא כי אלו‬
‫‪ '' J‬״׳■' ‪ P f‬לא היה לנו זנ‪)11‬‬
‫ל“נ^ל אס לא כהטיל הכעס על‬
‫מי תלקיזסכי הלא אז תמה וגוין‬
‫אדית כנירע לדכרי הכל בימי ירמיהו‬
‫ילא נשאר כי אם רחחין נלכד‬
‫ח‬ ‫כ ס ר‬ ‫סד‬
‫•‪C a p . 64‬‬ ‫י״ל כן הי‪3‬דכת לסכול מה שרקדו‬
‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫גייס כהיכלן וזהו כי אז־ אנינו‬
‫ליתייטכיאברהס לא ידענו וישראל‬
‫לא יפירנו כי תמה זכות אכות‬
‫יכל שלן יצחק שהוא מלת הדין‬
‫אנינו ונקשת דין לרחחנוו‪!30‬ת חה‬
‫'‬ ‫*כילי טרם כלות זכות אכות כענין‬
‫ייליאת יזצריס שלא הספיק זכיתם כי‬
‫מעילם שחן'כי לך התייחס הגאולה כד״א יאחרו גאולי ה׳ כי‬
‫״לא ה'שהיה לנו אך חיי׳ בלעונוכי חסרנו כשרון כנודע וחה נס עתה‬
‫כי זכית אנות אינם אתנו • או יאחר שאוחריס בני הגלית החיל הזה כי‬
‫ךלהאכינו לרחסעל נליתינו כי אכרהס ל^ידענוכיהוא אשר קכרנו‬
‫ייילטי' לא ידע צערנו כגלית או לרחחנו כד״א וידע אצהי׳ כי הוא חכינו‬
‫יישראללא יוכל להכירנו בזה הגלית כי תנאי התנה יצחק עם עשו שאש‬
‫נ ט יעקב צא יקייחו התורם שיגזור עליהם צרות כחשז״ל בב״ר ‪/‬מלבד‬
‫נקשתטזאת מאלט מעולם שחן כעניןכיןד עלכם יהכלותרועשה‪#‬ל‬
‫דבר כניד שחן סייסלם ואס תאחר נא ה’ כי אם תמה וכת אנות ואין‬
‫לכם אלא אנכי ה׳ ראולחדתי את חסה לאחר משו לבני כסדר הוה• שהס‬
‫י״ג חלות שנהם אני חתפיים שעליהם אחר חשה הודיעני נא את דרכיך‬
‫ולחה אינכם עושים כן הלא זאת היא חלינתנולחה■ תתענו ה ’חדרכיך‬
‫צזלעפחים אנו אוחריס לפנין דרכיך וא־ן אנו נענים !לאשאין הדין‬
‫בעל‬ ‫עחן שהוא לסיבת אי זה עין חפורסס שאין אנו מפלקים או כדברי‬
‫לבנת הספיר שצא נאחר אחרו לפני כסדר הזה איאעשז' לפגי שהוא‬
‫שנעשה החדות ההם גםא» ואז בר‪tv‬כירנז אותם יועילונו והוא כ״א עחך‬
‫ליעס אמתי הלא רבים יתעו וחהספזת הצזויחשן לבלתי ירא אתה'‬
‫יזלילה וזהו תקשיח לבנוחיראתך שנהרהר ותסתלק היראה מהלב חעט‬
‫יזעטזאחר שכבר נעשה הדבר צפחות תשוב עתה ואסרוה זכות אבית‬
‫שיג כזכית השבטים וזהו שוב לחען עבדין שכטי נחלתן והוא מאחר‬
‫יז״צבחלבר רבה שהוא ית׳ כאשי כדת ברית עם האבות כלת גס כן עס‬
‫השבטים ועליה' אחר שוב למען עבדיך שבטי נחלתך ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ירשו כו׳אתרי הצטערו על אש׳שלטו מי׳בהיכל ה כחדוב׳‬ ‫למצער‬
‫ואחר שאם תחה זכי׳אנו׳שיעשה על זכות השכטיס אח ‪.‬‬
‫^ליחעט זכותם למהר גאולת ישראל כי הנה רוב צרת ישראל נוכה­‬
‫ה‪3‬ית כחשז״ל על פסוק מזתור לאסף אלהיט באו גזים זכז' שאחיו‬
‫”ימיר קינה חיבעי ליה אלא שכל עיקר הצרה והכליה סהיתה ראויה לבא‬
‫ייל ישרחל הוטלה על בית המקדש ולא נשאר לבא על ישראל רק חעט‬
‫יייער זע״י כן לא תמו בגלות וזה יאחר פה שוב למען עבדין כז' הלא אינו‬
‫צריך הלבה כ^יהנה בשביל החעט הנסאסחצרת ישראל היה מה סירסו‬
‫גייס את עם קישר אתר שצדנו בוססו את מקדשך כי בזה הלן רוב‬
‫לעונש שהיה ראוי לבא עלינו וז‪:‬ו שלא אקר צריס כי אם צרינו שהוא כי‬
‫לצרה הראויה לבא עלינו ועל עצחינו כי היו צרינו בעצס שעלינו ניתב'‬
‫‪,‬להם השליטה להצר חן הדין נהפך על החקדש ‪ 100*31‬חקד שןואסכן‬
‫‪3‬קנ יספיק לגאלינו כי חעט הוא הנשאר אחר שהיטל הכעס על בית‬
‫למקדש זוהו לחצערכו׳צריכי ט' • או יאחר עניןחאחדסרל בפסיקת'‬
‫עצפסוק פזיתניה' יכי^כי בבית ראשון לא סלטה בו יד אויב כי אם‬
‫יזחדס סלח אש הקב״הבידלקלאכיס והציתו בארבע פנית ההיכל‬
‫הארוך‬ ‫אן בבית שצי שלטו בז גזים ובזה יאחר על הגלית החיל‬
‫יה אוי לצו כי הוכפלה ימתנו כי למצער שהוא על הגלות החועע‬
‫סליא שבעי׳ שכה של גלות מל לא היתה הצרה כי אם שירשו עס קדשך‬
‫ולא בוססו חקדשין ועתה צרינו שבגלותנו זה התר בוסס מקדשנו‬
‫מר כי על כן ראוי לרחם עלינו ועל החקדש יזהרהזלסלם גקול‬
 ‫כלנו‬
‫סד מראות הצובאות‬
‫’ •>‪5‬י«ס רעהו'‬ ‫הצדיקים החתקניס‬ ‫פ ג י ; ת את שש ני' עומז עוחל הכניא כתפלה על ישל^ל שלנ‪ 15‬ת‬
‫‪'! U‬לבי^‬ ‫כאיש אחד שאין חי ש*כ‪ 1‬המו חעונותייי‬ ‫זא!חרהלא דרכן ה לסלק געזן ה‪17‬ר הט‪ 1‬כ שנהס ואיי‬
‫^ !■״;‪-‬ירמיס‬ ‫על ההצירע‬ ‫לניתריס קה יעשו אחר שאנשי אניונה אכדו כי הנה פגעת את שש ומ‬
‫‪ °‬ל א י י ו‬ ‫ועליו אחל כסתא הידוע יאחד אחר שפילקת‬ ‫והיא ליייי לא עליו אנו כוכים ני הלן לקנותה ואתה ה ינאת להקהיל‬
‫כלנו כ״צורע שהוא נ ד ל קנ ש ת‪-‬‬ ‫^‬ ‫פניו כל״א כניד ה׳ יאספן וזהו פגעת‬
‫כלמ כאיש בדד על הממנו מש ‪4‬גיס‬ ‫צדק בךך ‪ 0‬ךיזפרוך הן־אתה הצפת‬ ‫את שש כי יצאת לקראתו ^!פגעת ‪w‬‬
‫חחנווהנהאזלא היה בלי כ'‬
‫להמתזכפלדחכניאדס חן אנונל״‬ ‫ע^!ע‪:‬ונהיכטטא &נווכבגד‬ ‫? ‪y‬‬
‫י‪1‬יו גס נהמתיי! יהד כן‪ 1‬נ ז ע ל ה ץי‬ ‫^ ו ג נ ו­‬ ‫עיי םנ ל ־ צ ד ק תינ טנ כ ל פ ^ ל ד ^‬ ‫ו־ג־ןי‪ -.‬ה‬ ‫גיע^ג‬
‫הצדיקים וזהו ונהי כשחא‬ ‫כרוה;עואגו• י‪^ :‬איךקורא כ<‪!5‬כף מ ה עו ר ר‬ ‫צדקו כי היה שש ועושים צדק ■‬
‫שהוא‬
‫והוא ״עין ענקלרך הקודם נחם‬ ‫^ י ת הכשרון לעשית צדקה או כל‬
‫נאחרנסתקעלצלקותיני ט אפינו‬ ‫ל ה ק זי ק כן ל כי ־ ־ דז ס ^ ^ ר ת פ מ ף ממ^ר־‬ ‫חצוה זולתה בשחתה* או יהיה אוחו ו‬
‫ריקנים שבישי;( מלאיס הציתכריזו?‬ ‫שש ועושה צדק כי הנה ישאנשיס ביד־־עוניגו■ ‪ :‬ועתד־ו יהוד־ן אבינו א ת ה אנהגו•‬
‫^ ד ^ ה ) ץ ר נ ו ו מ ? נ י ^ ה ) י ל ג { • ‪ :‬א ^ • ־ ־ וגעםיסמהם חלוקאדדבכן שהי'‬ ‫שכעת שישנם וגידל פקחת יגים לגם‬
‫בגד יעטה בובג״ע גס זה איני ק‬ ‫נאסר לא עוב יעשו גגא‪/‬תס כחאחר‬
‫לנה ו‪:0‬גד עזים כ‪ 7<5‬ק‪1‬תינו ח‪-‬וםז‬ ‫שלחה שתחה חה זו עושה אן הצ‪*7‬ק ד;קצף י הו ה;ן ר‪ ^ -‬א ד ןא^~לקך י‪/‬ז ?י ע\ן הן‬
‫זדקית ותש ת כי‪ 1‬כחעדה נגד ביים‬ ‫הכס‬ ‫שלקחת כעזן ה׳מל היה סשועושה‬
‫קדה כך הן טא־ןכח בהןצהג־ו‬ ‫־‬ ‫צדק כי גס בעת שפונו לא יעצינו‬
‫בעדנו ושתא תאחר ולחה לא תדגיפו במכות הבאות יגלינס ותשונז עי‬ ‫השפק מלעשיתצלקה והיו מגדר שבלדכיך יזלרון שהוא ט היו כר׳תיזא‬
‫ה' לו״א ונבל כעצה כלנו כ'נחר כשנתפרל ע״י ענדנו חהקדושה לא נט‬ ‫ובניו שלא היו צריכים להתפלל ולשאול צרכם כי אם הזכיר דרכיו יתבר'‬
‫כנכזל אשכול אופדיזילתו שיוכ' בארץזיחינו בה כי אס תימו כן סחיר‬ ‫והוא ית׳ יעשר‪ • .‬אוחרי׳חשיכ הרות ונשיב זיקא חוייל הנשם ואתי חיטרא‬
‫היינו לוקי' י הייני שדסחידאן ונבלכעלה שלא יתבע )לאתלקהבאיז‬ ‫וזהו גלרכ־ןיזכחן כי כהזכיד דרכק נלכד כאוחרס חשיב הרוח וכו'‬
‫כן לא נלק׳ בהפדדתני ולא נרגיש בהעזתינז לקות וגס לא נרגיש השפלה‬ ‫קנלי שאלה ומבלי הזכיר חתימת הברכה כשם היה כאלו הזכירוןיזהו‬
‫והכנעה כפרי הנוכל סיורר חיי חן האילן לאר־ןלשכש‪ 1‬נכיהלאןעיניגי‬ ‫נדרכיןיזכדון והיו נענים כימה שנאחר בכל חקזס אשד אזכיר את‬
‫ברות ישאינו כי כעלה נבל בתיך האויר טרם הגיעלאק תשאנוהדיי‬ ‫שחי אבא אלץ שהוא ב ‪p‬כיר הצדיק את שקו כתפלה זה היה בהגיד‬
‫ותעיהנה כאויר ולא תרד לארץ בחהרה ק עינינו ישאננו ויתנז לנז‬ ‫דרכיו ית'בלבד כחזכיר את ה׳ בתמיהת הברכה והיה יתכא אליו לברכו‬
‫סעדחה לכל נבול חיד לארץ לחסן פאטס לבבנו לכל נרגיש ונשוב‬ ‫ווהו כדרנץ יזכדץ * ‪ m‬יאחר בדרכיןיזכיחן חעין חאחדס ז״ל‬
‫עדיו ית׳ ושחא תאחר נא ה׳ שתדחק חחנו על כי א*ן קירא כשחן שיזים‬ ‫פנתעטף הקב״ה כשליח צכור!הוכיר לחשה הי״ג קלות ואחר לו כשתהיה‬
‫יתפורר להחזיק בן כתשובה סל יחה כי אס קר*א׳ בשחן מן השפה ולחיו‬ ‫לכם צרה עשו לפני כסדר הו ‪ :‬וברית כרותה היא שאינם חוזרות ריקם‬
‫שנאחר הנה אנכי כורת ברית ונו' והנה על חה שלפעחיס רכות אינס אל תאשיחנו כי הסיבה היא כי הנה השתית פניך מחנו כתפלה שקדחצו‬
‫‪ 1;),3‬אע״‪,‬שזתח‪1‬גני‬ ‫ולאדי מלאעניתמכי אס פאןר‪;5‬א‬ ‫געניסעל ידם קשס בעללבנתהספיר שתעתישאחר כיזהדקדקורז״ל‬
‫ביד עונינו הו א כימסרתנו כיד העון עצ״ז כ‪1‬א ‪ ,‬המשחית אטיי‬ ‫באוחרס שאחי הקכ״ה עשו לפני כסדר הזה ולא אחר אחרו לפני שלוא‬
‫הנעשה בו כי הוא בעצתו החחדקמ וקח)גגנז במצוד וחצ»ק באופן נ*‬ ‫כי לאבלכדאחירהמספקז כיאשגסעשיה שיצאו חפי עושיהסשבאו׳‬
‫יבלבל דעתנו חהפכיל באחזךול‪:‬חו ק כן נ‬ ‫יתיס וחנון וכו יהיה חזכידס עושה איתן שיהיה גס הוא רחום וחנון‬
‫ו ; ג ת ה ה׳אבינו אתה כו׳אלזר הנה אמדנו כי אנשי אחונס אד‪.‬די יא'‪1‬‬ ‫ארן אפיס ס' כי אז בהזבירז איתס צא יחזרו ריקם ובזה י מק יאח' אותו‬
‫לנו חשען ומשענה לאחצדקיתינו ולא חתפלתינו ותשזבויזיצ‬ ‫הצדיק שפגעת ושילקת היה דזאותס סבדרנין הס י‪/‬מדיעפעליהס‬
‫כי לוב הצרות יבהל!נו כמדובר לכן ועתה ה אין גני לישען ל בדג ^י‬ ‫אחד כזליעגי נא את דרכיך בהם יזכרון פכאשד חכדון ויאמר ה' ה ‪k‬‬
‫ןאסן והקב ^‬ ‫אבינו אתה‪1‬שהא תאמר הלא שלשם סותפין באדם‬ ‫רחזס כו' טה בהיות אזס דרנין חה אתה חנון אף הוא תנין חה אתה‬
‫ואס פן אינך אבינו כי אם מהשליש שהוא ק הנפש בלבד הנה יין‬ ‫רתום אף הוא רחוס חה אתה ארן אפים אף הוא ארן אפיס ועל לרן ‪ 1‬ה‬
‫אמת שאנחנו כחוחר האב ואש ואינו מחן • אן הנה יש נ׳בחינזת לו׳ שג^‬ ‫בפאר ועוד היה גדרם כי הן אתה קצפת ונחטא וכו׳ והוא כי במדרש‬
‫החומר שלן הוא כי הנה אתה יזצרנו כי אבינו וא'חנ‪ ,‬לא עשו רק הטל־ן‬ ‫הנעלם חגיא עובדא דר׳ אתאי בחתא חתסיא שעצר המצפה ע״י תפלתו‬
‫;;וא ‪1‬כ״‬ ‫הטפה אן לא לציירנן ‪333‬ןן‬ ‫ואחרו לו חן השח ם כיחס הועיל והעם לא שבו בתשובה ואם עת?‬
‫אברינו יעוד כי גס שאתה לא עשית את החומד כי חס אב»אש הם נ!תני‬ ‫גסלקה עול תשוב והוצרן להחזירם כתשובה • ונכא אלהעניןאחרכיכל‬
‫כלאחד חלקו הלא מעשה ירןכלנו כי אדם הראשון שעעית את מפז ‪.‬‬ ‫כן נדלה צדקת הצדיקים שנפקדו במין הדור כי כאשר בדרכיןיזכרון‬
‫בילךעפדחן האדחה שנאגורנעשה אדס כז׳כולנז קשס נפתלסלניכי‬ ‫לסלק הצרה גס שלא ישובו העם כתשובה ולא בלבד העדר התשובה כי‬
‫נס שאבי ואתי עשו את גופי ואביהם ואמם איתס על אדם הראשון‬ ‫העולם‬ ‫אש נס אס היו חוס־פיס לחטא היו הצדיק־סההסחספיקי׳ לקיים‬
‫הגוס־ס הלא נשתלשלו ממעשה ידיו ית׳ אשר עשה את ג!ףהא‪ 7‬ס נחצא‬ ‫>כל שכן לסלק הצרה זוהו בליכץ יזכרון ועש היית כי הן אתה קצפת‬
‫כי‪,‬הכל שלן ואבינו תקרא על כל הבחינות וזהו ומעשה ידן כלכו כלייזי‬ ‫פלחפפינחלא נשוב כי אס אדרבא ונחטא שנושיף לחטא■ בלס עולם‬
‫גם עתה ואפשר ביזה אומרו ועתה זולת הכתוב * ושיעור הכחוב לוחי‬ ‫ס הו א טה ס עתודים שהעולם התקיים בהם ולא כיחי צת שבו נתקיים‬
‫באשר באדם הראשין שהיית לו לנפשו אב וגם כן לגופו ?׳י לא היז על ידי‬ ‫ר‪.‬עולם אן היה כסילוק לחוטא ס אןאלולא היה בהם עילם ע׳י שנסתלק‬
‫שלשהשיתפין קיע ת ה ה׳ בו חן הוה אבינו אתה בכל הבחינות ני גי^‬ ‫אשר חטאנו כי אס גס ונושע נס אנחנווזהזבהס עולם ונושע *‬
‫שאנחנו החוחר מאבותינו ואמותינו הלא גס שנוזל כי כן ד‪.‬ן‪ 6‬הניז‬ ‫עוד ירחוו כאומרו הן אתה קצפת כויסלא נאחר אולי מה שהייתם‬
‫להאית את? מצרנו בבטןחה שלא עשו אבותינו !אמיתגז כל שכן ב'‬ ‫נושעיסוהיה העולם מתקיים היה עלהיותככם אחדות כי‬
‫האחת הוא כי תעש? ידן כלנו גס הותרנו כי כלנו חחעשה ידןבאלנ‪£‬‬ ‫בדית כרותה לבעלי אחדות להתקיים ונחו שאתרו ;“׳ל אפילו בהיותם‬
‫עובדי ע״א כל׳א חמר עצבים וכו׳ אמר גש בהמדר אחדות מחנו היינו‬
‫׳‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫״■‬
‫תקציף ה' כז׳עזדנז חתחנן על צדוח הגלות כחיל נזה הנאנחי‬ ‫‪/K‬‬ ‫כושעים כזכות אותם הצדיקים שנפקדו כי הכה הן אתה קצפת לזמר כי‬
‫והנאנקים קמב הצרות ואתר הן ידענו כי אשחים אנחנו אן‬ ‫אפילו בהיותינו בלתי כעלי אחלזת שהיינו כאותיות הן כמשז״ל כיזדרם‬
‫תחלת שאלתי היא כי גס שהדין עחן לקציף לא יהיה עד האל ם‪:‬וא שלא‬ ‫האותיו׳יש להם חיבור זו עם זו זולת ה״א ונ״ן יאת׳ שעם היו' כי‬
‫‪.‬‬ ‫רבה כי כל‬
‫‪..‬‬
‫»ג־ע פד נדר מאיסה הנקרא קצף מאל כד״א ני אס מאם חאסתנו קצהיג‬ ‫בדמותנו להן שהיינו בעלי פירוד איש עס אחיו ופל כן אתה קצפת‪ 1‬ג ס‬
‫עלינו עד חאל וזהו אל תקצוף ה׳ עד חאד ואם תאמר כי הנה ים עין‬ ‫ננתעא אחרי כן עס כל זה בהס היה עולם ונושע גס ר‪v‬חוטאי‪ o‬בזטתס‬
‫ידוע שחתגלגל בדור דור הוא עון כעגל שא־ן פקידה שאין גה מסין‬ ‫והנה ע״י הסירן תחנו הצדיקים נשארנו חשוללי מתקן אותנו זמנזינכו‬
‫העגל שנאחר וביום פקדי ופקדתי בחופן שחתחנר אותו עין עם רל‬ ‫להשיבנו בתש‪1‬בה לפניך כי הגה ונהי כטחאבלנו והיא בשום לב אל או׳‬
‫אשחותינז!חגליליס החלולה הרנה לגרוס ק<ף עד חאל על ‪ P‬בכל‪5‬‬ ‫בפ׳׳עח הכ׳׳ף ולא גשו״א שהוא כאוחיז כהשיז' שהוא על טמא הידוע ויהי׳‬
‫בקש ‪.or‬כ ואשגה •ואל לעד תזכור טק הוא הידוע המתגלגל נדירי^ז‬ ‫כי הטמא הרשום יותר הוא טמא מת הצדין מי נדה יורק עליו והנה‬
‫כי גש שכל א' ח!טא הוא בפני עצמו הצד השוה שבכולנו הוא כי עמן נלנו‬ ‫ידוע כי אס כל ישדאל כעס ככהן היו טחאיס תבצר מחנו טהרה כי הלא‬
‫שאץ •ננוע״א חלילה וכולנו ד‪5‬ק‪,‬ס ‪ 3‬ן ןגקראי‪-‬עחן וז‪:‬והן ‪-‬הבטנ^‬ ‫צלין יזה הטהור על הטמא ואימו ; ו נ ב ^ הפנק אחר אתך שסילץז‬
‫עמן‬ ‫’‬ ‫־‬ ‫■‬
 ‫סח‬ ‫ישעיה סר סה מראות הצובאות‬
‫קלת ווהז הנני הנני כל!יור הנני נ‪<31‬י יזנציקדוב ו^חרי קירלו יוא׳ד עד‬ ‫עיזךקלמ ’ יא® נדקדק אוח׳ מלת הן יהיה על דרךל!^ בחדר®‬
‫היות' בפזעל גזי סורר הולכיס אחרי הבלי הע״א ואני לא כשנעתי‪ -‬גס אז‬ ‫לן על העדר חימר כי ‪ '3‬אותיות אלז אקלא׳ מהס‬ ‫שדורשים‬
‫'‪°‬‬ ‫מס‬
‫ייעור עש ״לתל כי אלף ישית הס עשרה ז ק ביות׳ זג עט!׳וד׳ עסו׳ אך חלהיותכפיפרזשוע ופשועתלקנל כבם!מזפר שתיידיכצהיוס‪.‬אל‬
‫גוי סורר קהדרך הטובה קו לקז תתלה מטיס !סורדיס־ מדין הסזבה‬ ‫ה אין לה ‪ P3‬זוג יכן ייד עס צ׳ הם חאה וכן כי׳ס עס פ״א ו ק ליזד עם ע׳‬
‫אל לרן לא טוב שהוא דרךמשולל‬ ‫וכן חס עם סיזן כין אין לה כת דוג י • »‬
‫טוב וזהו ההולכים בדרך לא טוב כו'‬ ‫קד ^־ היי מ ך ע ר ציזן‬ ‫'׳•גא ׳‪ t‬הענ׳ין אחר אס חה סאשיזנז ןל!יטימא ^‬
‫ואחרי ק נמשכו ללכת בדרך רע עך‬ ‫ליא על ׳ העדר חכור כיי יש בינינו׳‬
‫להכעיס וזהו העם המכעיסי' אותי‬
‫^^^• ‪P 7 0‬־ ‪ : h b q if‬בירתקך־שנו•‬
‫טנאת■ חנם ופירוד אשד י על ע ן־‬
‫על פני תמיד והויביזתיב' המתייחם*‬ ‫יל איןמעצי ‪ t‬הפקידה חלנא כד״א ותפארתנו• אשר הללוף אבותינו־ היה לצרפתי‬
‫אל פני ולא אל פני בני אדם שהיא‬ ‫^ ^ ^ ־ מ ח פ די מ ־ ה) ה ל ח ר ^ ה ;‬ ‫הלק לכם עתה יאשמו והזא אשר־‬
‫מחשבה כיה׳ יראה ללבב אח״כ‬ ‫החריג כית אלהינר ועון זה עיד־נו‬
‫זובחי׳ בגנות כו׳בחעשיזוהנה ‪ it‬טסי‬ ‫'‬‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ד־'‬ ‫ע‬ ‫וףעננר•‬ ‫תדןשה‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬‫יה‬ ‫תתאפך!‬ ‫י‬ ‫׳‬
‫אתמ יזה או׳ הן הבט נא וכו״ לומר‬
‫היוחס• ע׳א בפרהסיא הם טזבים‬
‫נזפצכזעיס החראיסעצחס מדקדקים‬ ‫נמצאתיללא■‬
‫סד‪«5.’-,‬־;ז ‪ 0‬גדרשתי■‬
‫_ ‪ ,• ■ . . ,‬׳‬
‫אםעון שבנו'הוא הן כלוחר פירוזד‬
‫י ע ךן איתיית'הן הנה זה הוא בץ■‬
‫‪,J .‬‬ ‫‪.y. . .‬‬ ‫^ ^‬
‫בהחבא‬ ‫בחצות ועובדים ע״א‬ ‫אל' לתבירו אן הגט נא כי עמן כולנז־‬
‫ואיכליס חאכלית אסורות במקומות‬ ‫הנני ^ ע ף ^‪ 7‬קרא בשמי‬ ‫בקשני‬ ‫יכעכין זה כולנו לאתדיס" ‪ :‬י '‬
‫נסתדיס מעין אדם׳ והסהיושניס־‬ ‫^היום א ל ~ן ם סורר ההולגיכש‬ ‫קדשךט׳כהתיחי להתחנן­‬
‫גקגדיס במערות הקברים לפרוש׳‬ ‫‪ ., .‬על צרת ישראל שבגלות‬
‫^ ^ ^ ף ש ב ר תי ז ת ט ; ‪o : ^ n‬־‬
‫מ;ני אדם חראי׳עצמס שעושי׳ לזכור‬ ‫אייר אס אין אתה עושה בגיננז עשה‬
‫יזם החיתה להכניע יצרס׳ וגנצורי*‬ ‫כגין מקדשך ותורתן זהואבלזמר המכעסים אתי על^־״פפקתמיקכחים בגנורת‪:‬‬
‫ילינו בחקיס שאין אנשי' וכוא לאכול‬ ‫׳נזאחדטז״ל באיכה רבתיעלפסו׳יד‘!■ ו‪-‬מקט^ם״?ןל~ה^בפם ‪ :‬ס; שביכ ס בלןנריכש‬
‫סס בשר החזיר וזהו המשביס כן׳‬ ‫היש צר על כל חחחדיה גואמרופה ‪■b‬‬
‫רהחזיר ו&רלן^^ים•‬
‫שהיו־ אוכלים בשר־ החזיר זפרק׳‬ ‫^ססיי קורה שבאו עחון וחואב־‬
‫חהס׳‬‫שפרקו״•‪V.‬‬
‫כלים ‪.‬ן‪.‬‬‫‪W‬הם ‪w‬‬ ‫‪V‬‬ ‫פגייליס^‪•.‬׳‪w.‬‬
‫כליהס‬ ‫‪V‬״‬ ‫וסתכזס על 'שכתיב בהם לא יבא‪ :‬כליהם‪ ::‬ה״^^רים קרב א אל־״ תג ש־י ם ליי‬
‫תקרובת ע׳׳א שתנז מאכלות שהקריבו‬ ‫ק ך ש ו ן י ף ^ ^ ל ה ^ ש ן ב א‪3‬ל■ א ש י ל ן ד ת כ ל “ הי ו ם‪::‬‬ ‫עמוני ומואבי בקהלה׳הנה כי פירשו‬
‫לע״אשהס פגזל־ס ןאכלוה‪ -‬שס;‬ ‫^^ז'^פנילא א ח ש‪ 1‬ן'ביא ‪ ^ ^ 0‬מ ^ » ־‬ ‫מתתדיה על סמ‪-‬י התזרה ♦ ונכא ‪i‬‬
‫!מביאים הכלים בידיכם ואומרים‬ ‫־־‪•.»:,‬‬ ‫• ‪,‬‬ ‫‪7‬י ‪'^ :/‬׳=‘ •‪^ • . ; 1.‬‬ ‫;•׳׳‪=,-‬‬ ‫ייענין והוא שאזמד הנה כל המקודש‬
‫בדרך לפוגע בהט קרב אליך‬ ‫בלכתם ‪-‬‬ ‫עונו ר תי כ כ ם !‪ ,‬עונו ר ת‬ ‫ו ^ ג ל מ ת י ע ל ^ חי ק כ ש ‪ -‬ז ‪:‬‬ ‫יותר לקא י יותר באכזריות תימה‬
‫א מ ר י ‪ | 1‬ה ^ ש ר קטררלר־־יי•״״־' & עצמן ‪ t‬תגש בי ס קדשתיך כלומר‪.‬‬ ‫והוא כי הנה ערי לךשן הס ^‪.‬י הזל״‬
‫ירא אני פן תכשל בחסא טומאה‬ ‫היו י חדבר זצמן גס שהיא משזבת״‬
‫כי אנילנתי בקנרים ונטמאתי ל ק‬
‫מנל״־תנב^ת ‪ ^ ♦:psirt‬מד ^י׳ פננ ל ת ס‬ ‫יותר גם היא מדבר הי^ה וירזפלי'‬
‫אל עגע בי כי אטמאן וזהו קדשתין‬ ‫­‬
‫ר‬ ‫שבה בית המקדש ליףזה יותר ממדבר רא שנה ^“רךקם ‪ :‬כר׳'‘ אמך י^ד ה’‘ כ א ש‬
‫כד״א היגע אים בבשר קיש היקדש‬ ‫*‪:‬׳ ״־; "' ’ ימצא'"'* י‬ ‫כיהיתה סתמה והנה כשלש׳ אלה‬
‫שהוא כאומרו היטמא׳ והיא להורות‬ ‫היא רעה אן לא כל כן גדולה‬
‫כאשד כבית המקדש עצמו המקודש יותר כיהניזכית קדשנריתפארתלו’‪ ,‬כלחסידויודקדקביז^ותהוא שניזהילאת חבידובל יטחאי גו ד ^י נו הו‬
‫אשדהללוךאטתינולקהיותר מהכל כיהיה לשרפת אש' שגיא רע® לצדיק תחים ויחשבו כי דרןחסידותהיה יזה שלן כקבדיס לזכורהמית׳‬
‫!לפרוש מבני אדם ואינו ני אם לאכול חזיר ותקחנת ע״אבהחבאועל‬ ‫גדולה מהיות חדנר או שקמה וכן מתחדינו הם ס‪:‬יי■ התורה כד״א ידו‬
‫כת זו הצנועים שעושים מעשה זמרי וחבקשיס שכר כפצחס אזמרלזא‬ ‫פרש צר על כל מחמדיה היה לחרבה ואחרי אם על ערי קדסן תתאפק­‬
‫יתברך עלה עשן באפי אש יוקדת כל היום כי אלה קשים חהעושים רשעתם‬ ‫ו י^אתחזשעל שלא הגיעי לגדר וה כי אס להיו׳ מדני ושממה^א אצטער‬
‫בגלוי ואומר הוא ית׳ הלא אם יסתירו מבכי אדם אצ׳׳ל סגלוי לפני כי אם׳‬ ‫’ גל כן אן אם על שתי אלה סהס בית המקדש וספרי התורה תתאפק ה*‬
‫סנם הנה כתוגיזלפני כי כל מעשיהס׳בססר נכתבין מאליהם גס שיעסו־‬ ‫לבלתי נקים נקמתם ולתקנם ח׳׳ו נתייאש אנחנו על עצמנו כי נאמר כי­‬
‫אותם במסתרים והנה לא אחשה כי אםשלמתיהחעשה וגם ושלחתי על‬ ‫נס תחכה ותחריש ותעננו‪,‬עד מאד ‪::‬‬ ‫‪,‬‬
‫^׳קס שהוא המחשבה כי הע״א מחשבה היאכחעשה ווה! על חיקס שהוא■‬ ‫ללא שאלו כו' הנה גמדלשאמרו נדרשתי ללא שאלווו*‬
‫על מה שיזוא בחיקי הוא הלב שהוא על מחשבת ' לבס אריהיה מה שתור‬ ‫לחב החנה נמצאתי ללא{ בקשוני זז רית המואביה‬
‫ואחר ושלחתי על חיקס מה שהיו מדמים בתחטלותס את העם להורות‬ ‫יאתשוב כיוונו לתת טעםאל כפל העכין נ& מלות השונית ואח׳ כי נדרשתי‬
‫חסימת כמדובר שהם ערמות המתייחסים אל הלב שהואבחיקם וכנם־‬ ‫^לא שאלו זו רחב הזונה והוא מאמרם ו״ל על סטוק ותזרידס׳ בחכל בעלי‬
‫עונותיכם ושנות אבותיכם יחדו אחר ה' כלומר בי היו בהחבא ולא נודעו‬ ‫גי׳לזן ובחומה ט׳ שאמרה לפני הב״ה בשלשה דכרים שתטאתי תחחול לי‬
‫כי אס אחר ה׳ וגלה אותם והוא אשר קטרו־על הכרים חו ן חן היישוב וכן‬ ‫סיגח חבל וחלון וחומה שהיא כי משם היו׳ עילים לה מאהביה עוד אמרו׳‬
‫על הגבמזת חרפוני בחקיס שאין אנשים וקודם שאפרע חקמעשיז אפרע‬ ‫טס כמדרש ומה היה שכרה שיצאו תחנה שמנה נביאים ונביאות הנה כי־‬
‫ראשונה על החחשבה־ שחשבו תחלה וזהו וחליתי פעולתם אשר משה‬ ‫א' שאלה שהוא שימחול לה מה פחטאס כשלשה דברים ההם ונתן‬
‫לאשונהאל חיקם הוא מחשבת הלב שבחיקם כיעל הע״א מחשביה מצרפה‬ ‫לה לג ס מה שלא שאלה שיצאו מחנה ח׳ נביאים וזהו נדרשתי ללא'שאצו‬
‫למעשה כד״א למען תפוס את בית ישראל בלבם ה•‬ ‫פנדדש היא ית' לתת לה נס מה שלא שאלה אך רות לא שאלה ולא בקש®‬
‫אחר ה׳כו'כאשר כו׳אחר הנה אס אביטאל מעשיכ׳הייתי חכלין‬ ‫כה‬ ‫לבר!הקב״י‪ :‬המציא לה סיבנה מחנה מלכות בית דוד וזהו־ נמצאתי ללא‬
‫אתכם אן צופה אני חכם יצא זרע כשר נס שלא יהיו כל הזרע‬ ‫צקשוכי זי רות עוד אמדו ו״ל במדרש שאחר הקב*ה קולם שתלכו בגלות‬
‫צדיקים יהיו קצת יזהם ופל כן לא אכלה אתפס לגמרי הי אס איחל להוציא‬ ‫גלירשתי לכס שזנו בנים שובבים‪ 7‬רשו ה' בהסצאו וכו׳ ולא רציתם עכשו‬
‫היוצא טוב מהזרע ושלמתי פעולתם׳ רעה אל השאר כלו והגה כמשל‬ ‫טכליזס איני חפק בכס י ועל דדן הפשט|יתכן יאמר לרןאתיד‬
‫האשכול יקרני עמכם׳ והוא כי למה שהיין בוגד ויבא איש לומר אשחיתהו‬ ‫מפני הלבריס והוא כי לאפר ההרה בהם שיחזרו בתשובה׳ ולא שנו אוחר׳‬
‫לנמלי טרם יצאממנויין המאבד בני אלם כי הרנה יין עושה וקשיבלו‬ ‫®יאיתכר׳ חהלעפיתלכס זלאעשתילנןחעתהו אשיב לעושההרעה‬
‫חכירו ואוחד אל תשחיתהו כי ברכה ט כלומר אם רבים ישתוחן היין‬ ‫^ימתו והוא כי בארבעה הדרגות התנהגתי עמלם זגכלן לפנים חן‪-‬‬
‫וישכרו ויעשר יעה הלא ברכה בו שקצת סמנו יברכו עליו לדבל מצוה‬ ‫הסויה • ראשוניהיו נכס שואלין ידורשין אותי ואני הייתי נדרש גס לאשר‬
‫ולחה תשתית הכל וזה וכאשר ימצא התירוש באשכול שהוא עודנו באשכול‬ ‫לתת להם ואתי׳פידרז מדרג׳ אתת והיא שאפילז לאהיומבקשין־‬
‫טרם צאתו לבגוד שהיה מקום להשחיתו טדס יקלקל ואמר אל תשחיתהו‬ ‫יימלי דכי כי לא הכירו גדולתי ואני נמצאתי לאיזה לבי חצירב׳ נמצאתי‬
‫_____על שממנו יצא ‪.‬קצת שיהיה ברכה‬ ‫כן אעסה שאציל האשכול‬ ‫^כי____‬
‫ברכה בו ‪.‬‬ ‫זיין מציאת הבאת בהיסח הדעת לבלתי מבקשה‘ ו עדיין נס שלא היו‬
‫גוההולמען עבדי לכלתי הפחית הכל ומי הס עבדי סבשבילס לא‬ ‫״^קתיןאותי היו נקראים בשחי כי היה לכם לכבוד ליקרא בשחי‬
‫אשחית הכל הלא הם קצת צדיקים העתידים לצאת חלם כי ביכה בהם‬ ‫הייה אן עזל מעט היו עס לא קורא בשל וי ועם כל זה אמדתי‬
‫כי הנה והוצאתי מי ^ ב זרע ותיהוד' יורש הרי כו׳ואת הזרע הטוב התנא‬ ‫קירא בשתי כענין דרשו ה' בה ווצאו קל^ה! בהיותו‬ ‫‪-‬‬ ‫ייי ״— ‪-‬יל ‪-‬גיי י ‪-‬‬
‫לא‬
‫אטיב‬
 ‫יעעיה סה מראיות העויבאוח‬
‫נ׳ טיולנויתו‪5‬ור ‪ 5‬נ סזי קע'ני‪ 1‬ית' ‪ l ' ^ ’ c ffJo fi * 3 ; 1‬״ ‪11c j‬‬ ‫>(ט’ נ‪ 0‬י « ע מי!‪ 1‬ווייר»ונ’ י(ן‪(5‬תס ‪ 5‬פ!‪ 1‬יע!ונ>ה' ונו'יו״דהוגיג‪/‬י‬
‫מה שאתר אשר החתנרןיתגרךבאלהיי^יין ‪°‬״’‬ ‫האוכצאחריכ ה עסי‪5‬י‪-J‬ה^‪i‬ורכים לגד כז'וחניתי אתכם לחרב )כו'ו‪ 3‬א‬
‫אחר כי הנני בזרא ס׳ כאשר יביי ^יייייי‪ ‘,‬א׳יש לפנרי יזן‬ ‫אעסה עיקר על מוסת ראשונים כי תאחרו ני יצרכם הטפכס אן י ען‬
‫הנני בורא כו' הנה ה ח פ ר ס י ' ^ ‪ /‬כ ר ו בס״י^‬ ‫קראתי שתסינו ולא פנית׳ שנתי שנית ודכרתי כלשון קישי כחפתעות‬
‫א״זני״נ״ו־א״ת ‪ 7‬נ ״ נ ־ ״®‬ ‫לשון דנזר ולא סחעת וגס כי הייתם‬
‫ההדש'‪.-,10‬י(רז ה ״ ז ף‬ ‫ימצא ‪ ^) y/nn‬נאי^כו^ ואמר אל;־־־תשחיתהו‬ ‫יותר מסתתרים מע־ני האלם ולא‬
‫‪,‬וטנ״םע‪ 1-5‬נ‪-‬ס״‪:‬לה ‪%‬־‪.‬א»י‬ ‫מעיני כיהייתס נשחריס פןיראה‬
‫ר‪-‬אית חחדם ככליוס מעסק חכמת‬ ‫כי בר^ה בו כן א ע ‪ %‬ך^מען עבדי ^ב ך ^ ר תי‬
‫אתכם אדס ולא אוחרי' יראני החקו'‬
‫^ ־ ״ ״יי ־י א ח הי ־ ־ ״י ״ ר ^ו‬ ‫ה ש חי ת ה ^ ‪ . :‬והוצאתי מי^יכןכזרע ו שהודרז‬ ‫ייהי ותעשו הרע כעיני שהוא בעיני‬
‫‪ 7‬ן; ^ ן ‪ /‬ן ‪ « , v -i /‬י ‪, ,‬‬‫ק ^ז ‪n j p‬‬
‫והיה‬
‫‪JT T‬‬
‫ועכדיישבגדשמה*‪.‬‬
‫‪. .T ,T‬‬ ‫; ‪.‬‬
‫יורשהריוירשוהיבהירי‬
‫‪: ■ ;T J •■I' i A T T ,‬‬ ‫”‪J‬‬
‫הרואה חה כחפוכא ולא הרע כעיני‬
‫א־’‪.‬״גת’‬ ‫נשר ודם וכאשר לא חפצתי כחרתם‬
‫האקהלזוטרס>תעאאלםלאהית»‬ ‫^^^^^‪,‬ןןעמק‪;7‬כררלר?ץ‬ ‫‪0‬הוא כי אחריכן התפקלתס יגל השלק‬
‫עכורה'כאשך‪.‬היא היוםכ״א זכא‬ ‫השכחתם‬ ‫שלא להנאתכם כחרתם לתאנון אישרדר^ל‪1‬וגי ‪-‬‬
‫האיכות על קלל אותה הוא ית גאמי^‬
‫כי אס להכעיס לעשות את אשר לא יהד קדשי הערכים לגד ^הןוהממ‪ 9‬איכמלפני‬
‫ארורה‪,‬הא‪ 7‬ח׳נ עכו רן & תוסף ת?‬ ‫גחרתי ולא חפצתי וזהו וכאשר לא‬
‫כ'חה‪.‬לך הוא הכח הזך שהיה‬ ‫^כט^^^וזרב‪.‬וכלבם ‪ /‬מ כ ח‬ ‫ממסח'^‬ ‫■מפצתי נתרתס לכן יהיה לכס נהינם‬
‫משולל עדרו' ןחיאת טומא כ א כ‬ ‫כעולס הזה וכעולם הכא כעולם הזה תבךעו‪;,‬ען קראתייולאעניתבמ דב^־רתי • ן־דלא‬
‫‪.‬‬ ‫ולא על חכ‪°‬‬
‫יחד עם הש־וי הזכים כחאח ^‬
‫ובאשרלא־הפץתי‬ ‫כי תשו חסזכתס סל נליקיס וגס ^^מעתם ותעיצ^ו•‬
‫זנכל דכר יתהפן כי הטונה ‪ .‬הכאה‬
‫נזה מז״צבחחלוקות‪ .‬אשיפנר׳ למש^‬ ‫עליהם תנא עליכס ציה שכננלה כהרתם*‪ .‬לכן כ־ה־אסרי אדני יך\ה הנדן‪. .‬עלדי !‬
‫ה‪.‬צוןי או הוסיפה על הג״» וק ניי‬ ‫שהיא כי תראו את עכדי יאכלו ותכוו יאכלו‪-‬ד^עס תך?|בו‪:‬הגז^ עבדי י ש הזו ד א ת ט‬
‫‪1‬ללקה גקיחת ארץ; שרצתלט^‬ ‫מטונתם וגס מרעב שיהיה לכם‬
‫אסג^‬ ‫לא יצדק זה‬
‫‪— vijj/jT‬‬ ‫כיכק‬ ‫יצ‪:‬ןק!נה כי‬
‫רנ‪ 1:‬ח!נה‬
‫הנדה‬ ‫תכשוינ‪-‬‬
‫‪:■■■• ..‬‬
‫••;‪3‬‬
‫‪S‬״ •‬ ‫‪!I‬‬
‫ואתם‬
‫ע‬‫‪.:‬־ ־‪•.‬‬
‫־‪.‬־ע‬
‫שפתי‬
‫‪ : -‬־‬‫» ‪-‬‬ ‫עבדי ••י ;; ‪^tT‬‬
‫;““‪T‬‬
‫‪V* t‬‬ ‫;‬
‫הגה‬ ‫^‪/‬צפאי‬
‫‪•.‬־* ;• ‪*I • ••.•• . ., At‬‬ ‫כי עכלי יאכלו ואתם תרעגו ועל״ז‬
‫ענדי ישתז ואתם תצחאו עכדי ישחתו עבד;יךנו מטובלב ןאתם קצעקו מקאב״ללב בהבראה המ;ה כאש׳היא עתה ינן‬
‫**ל י‬ ‫יאת' תנוסו כלו'לא תשוכו חרסעתכס ומשבר רוח תילילו•‪:‬ד והגחתם ש^פמ^^בועה היה נברא׳חדס‬
‫כי אם שתכוסז חלאות את ענדי‬
‫^דיר?^*^חהה‬
‫ניי‪ ,‬ג■ *‪..‬‬ ‫תפוח ע ח•ד ו מ כ ה ה‬
‫עקכוחכההגי ג‬ ‫היות ח ח ו ח‬
‫מיוח‬ ‫ש—ס•‬ ‫״‪};,‬ק‪V‬ר*א‪' jr:‬‬
‫ולעבדיו ^‬
‫י‬ ‫והמיתהאדגי‪-‬יהוה‬
‫‪■a v: j , t‬‬ ‫‪,j‬‬ ‫לבחירי •‪ - ;!,‬ן‬‫• ‪.-‬‬ ‫?טונה ואתם עוכלי הע״א כרעה‬
‫והיות חקו'למלאכי השרת‬ ‫‪1‬הנ' ענלי ירונו ולא חיעתכ׳כי חלרך אקר; ■אשר המתבדף כארץ!^ןכרןז׳ נאר־־־יהי‬
‫‪ 0‬י\ ה י<ל‪1‬ה חן איןתפק ?י‪,‬אז י'*^י‬ ‫א מן והנץ‪1‬בע כארץ ןשבע ב^הי אפן־ נע^יכהו•‬ ‫חסידותם יצר להס גצרתכם' כי אס‬
‫חשוכלת עכירות וכח חציני ‪. ,‬‬ ‫יוה שירונו יהיה חטונ לב שלהיואתם‬
‫ליודעים‪5‬ע״ד ‪,‬ןה א^ר״דנגה לא ה‬ ‫בי^הנני‬ ‫נסתיו• מעיני •י‪:.‬‬
‫■ייו ' ■י'־ > ‘‬ ‫•‪::‬ז‬
‫הראשגות וכי‬ ‫‪J-T ...T‬‬
‫חי יתן תצעקו על חטאתיכס אשר הצרות‬
‫‪hM‬‬ ‫לא יכחיש כי אלי‬
‫העולם נשאי זן ג ל י ‪ . , ,‬ן‬
‫זוהמת נחש!כחיצה״ר של היו הי‬
‫הש^וכפילה׳חתייני' כאנעגניצי ‪.‬‬ ‫ןגילועך עד א ש ר אני בו ר אכי זלזנגי‬ ‫ור^א כיהנה כספר לזוהר‬
‫רעה על איש ועל אדסכי ריייי‬ ‫׳' “ *‪ h s i l nf‬מ ש‪ 1‬ש י ‪) : :‬ג ^ תי‬ ‫לוייעיט כי הרשעי׳כגהינס שוכחים בורא את־י'‬
‫היתה כאה לעולם נשום פנים‬ ‫את ימס וכזה יתכן לכא אל כיאור‬
‫■ פ דו ^ ם‬ ‫הכתוג שאוחר היא יתל אל הרסעיס‬
‫עם היות זה אמת זיציה הלא נ״י י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, :‬‬
‫יחשכ‪,‬אין חאדי לא יגזור דם ושבתאי עניו' וההיקש ל‪.‬כל כוכג שהר ^‬ ‫הנה נחיתתכס לא ישאר שחכם אתכס כ״א וזנחתס אותו בעה״ז לשנופה‬
‫צרה והדב׳כטבע אליהם אחנס גדרן קצרה אין ספק כי אין דנר רע ני־זי‬ ‫לנחירי שישבעו סכה יעשה ה'וכה יושיף כאשר היה ‪.‬לרשע פלוני אס‬
‫לדכא תחיג‬ ‫לנא לעולס אס לל^‪ ,‬ע׳׳י עלן והעון הוא כח חצוני הש‪ 31‬״‬ ‫היה כך וכך נחצא כי הרשעים ישנתז שתה ולא יוליכוהו עחהם ויניחהו'‬
‫רגליוכלע‪ 1‬שירע ועל כן אס לא חטא אדם איזה הדרן היתהשפיטמ‬ ‫רכי'‬ ‫פה לשנועה לנחירי הי * והנה ראוי לשים לג אל דניו עד כה לשון‬
‫הכוכני מביאה דעה לעולם ועון אין אן אחור חיעתה כי השח• ‪3‬ן]אחט‬ ‫נהחיתן לשון יחיד ועוד שעד כה הס דבריו יתל וחאו'והחיתך הס לנרי‬
‫אדם ושלט יצה״ר געולס ישיתה חלאת נחש כל הוכרי השמים ונסי^יה י‬ ‫הנביא ש‪:‬פ הם דנריו יתבל' הל״ל ולמנדי אקרא אך נאו' • ולעבדיו יקרא‬
‫מתוקני׳וכח קדושת יוצרם מחופף עליה' ולא היה יוצא מהס שום דבי‬ ‫יראה שאינס דברי ה׳ ושסוק שאחריו יראו דבריו יתלועודא‪:‬חרוכארן‬
‫אנזנם שאניט הא׳ חיטא חאז רוח אתית עחם כי חל כת חצוני גם בעוצם‬ ‫בחתנרן וכנשכע ושתיהן חיותדות וכן א‪,‬חיו באלהי אחן ולא אחד כה'‬
‫הגלגלים וע״י כן כל כוכבי השתים שפגיעתם רעה חאן ניתן כהס איכות‬ ‫‪ pi‬אומרו כי נשכתו וכו' בלתי מתקשר אל האחור אן הנה אחד כי לינק'‬
‫פפיטתם ל ץ וראיה לכל זה כי גס עתה ע״י צדקה חתגטלת גזרתם גיי^‬ ‫חכרשעיס הנז' יעשה ית יי או נט‪:‬בת יראי ה' ונצרת עצחס דכד בהפכו‬
‫היהלנת ר'עקיבא וכחעפי‪ :‬דשהואלואבלע הנה כי אין הוראות ריגי^‬ ‫פדשיצעקו חנאנלבוחשלרותיילילו וראוי לדעת חה ו השכר רוח הלז‬
‫בשחי אם לא אחר‪.‬שנתעכר‪.‬העולס גתלאת זוהחת נחש וא"כ חיפה אחיי‬ ‫זאת‬ ‫אן הוא שזולת כאב לבס על רעיתס ישיחו לב אל חי שעשה להם‬
‫חעתה בי לעתיד לבא שיחזרו הדברים אל קדמותן הט‪1‬כ והותר כמז ל ג‬ ‫רעתם ויראו כי הוא יצרם הרע ששכר מתס וגשתתס ועליו יילילוווהו‬
‫לעתיד אפי^ יצה״ר אשר היה לאדם לא יהיה כי תהיה יד הקדושה בי‬ ‫‪1‬חשנר רוח יילילו שהוא חהיצה״ר י^קר' שנר רוח ועל כל מריו ית' טנה'‬
‫תשלה קין ספק כי אז יתחדשו השתים תאיכותן אשד להם עתה שטול צ ‪,‬‬ ‫הנכיא ויאתר כחוכר אל ‘ היצה׳י הוא שנר רוח ואחר הנה ינא זחן כי‬
‫אהיה בהם הוראת רעה וגס הארץ תשו' לקדמות' זכה וברה עד שהקליט‬ ‫והחיתן אדני ה' והו׳חז^ל לעתי’ לג' הג״ה חניא את היצה״ר ושוחטו לפני‬
‫תשרה בה וכחו שכתבנו לחעלה כי אז תהיה ראויה לשתשדה‬ ‫הצדיק ם ולפני כו'כלוח על כל הרעות הגדילות שניחת כנז'ולעבדיו‪.‬‬
‫ע״י תדוש סמי׳ותדוש א ק ע״ד האחור לא מבא עוד רעה כעולס כי ח‪,‬א‬ ‫עיכלו לסונלן יקדאשס אתר ולאענדיס וגם לא א'חשחותיו אלוהנז'‬
‫זוהחא הגורחת צרות לא תהיה לא בשתים ולא באק כ״ח איביאיי’'^*'‬ ‫‪ : 0‬ס אדני וה' ננקודת אלהים כי אם ה׳ פשוט וכח׳שרפכ״ן בשס ר יונתן‬
‫קדוש וזה חאח׳הכתו' הלא אתרתי כי נשכחו הצרות כו׳הדה הטעה‬ ‫ג׳נקראונשחו שלהנ״ה צליקיס לכתיב כל הנקרא כשחיכו'וזהו יקרא‬
‫^עתה‬ ‫הנני נורא שחי' חדשי׳ וארן חלשה בהו׳ כי יוסד מהט‬ ‫ספע‬ ‫פס אחד ועל כן שיקראו בשס ה' יחפך אשד החתנרן בארץ שיקנל‬
‫זוהחא אשד מ ק בהם חאז ויהיו כחדשים חחש לגבי חומר איכותם‬ ‫ברכה נאדץ אשר תחת החולות לא ית׳פ״י הונרי השחי' וכשיליה' רק ט‪ 1‬הי‬
‫באופן שע״י כן לא תזכרנה הראשינות הם צרות ראשונית ה; ן נג® ״‬ ‫אחןכינו ידנקו ונו יתברכו שהוא קיים לעד חש"כ שחים שכעשן יחלחו‬
‫‪-‬ו׳‬ ‫הקודם ולא תעלינה על לב כמדובר ‪:‬‬ ‫וזהו אלהיאחן וגס ירחה אל נ'שחות הנז'שמהם השפע ששולה חספרם‬
‫^'י'א!חי‬ ‫‪ ^3‬אס שישו נו' אחרי אוח' כי לעתיד לא תזכרנה‬ ‫אמן אחן כלוח׳לחעט הצדיק שאין קיונזו חלילה כקיוחו ונצתיותו ית׳ לעד‬
‫אחי עקה ראו עד איזה גיר אבי' אתכם חהטובה ^ ‪ fi‬ריחי‬ ‫ושמא תאחרו כי די לכס חירות משעבוד חלציית וחחלאן כחות לז״א אס‬
‫טישו וגילי איני אלא מעת'יעדי עד הוא עד הנצחיו אשר אני בי׳‬ ‫הוצלכתי ליעוד האחור הוא כי הצלה חצרות לאפונותאין צריך לאומרו‬
‫עד כי עד אז אני צ״ל לכה שיהז וגילו כי אינכם חצ אות היועוס יה‬ ‫ביהלאנשכחווכי נשתחתורתן חעינישזו׳מרשלא יהי? עוללעזלש‬
‫אן‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬
 ‫סט‬ ‫סה סו מראות הצובא‪1‬ת‬
‫הפגין ני ע׳י התפלל פלסתףזד תפלתן ‪p w n 6‬מי'‪3‬לא סלה ‪t ' i 3‬הי‪1‬ת‬ ‫י ין ילי' י פי הצו' אסר הגגי נורא את יווסלי׳סהיא עצתה‬ ‫*‪1‬‬
‫נווכירין שגטו ית ‪3‬או׳ חםי‪ 3‬הרוח ‪ 3M‬זיקא ‪ 1‬מ ה הן אחת ט הקצא ג‬ ‫תהיה ייציאית יאיטת הגילה ועמה א‪3‬רא אותו שיהיה חציאות החסוש‬
‫»חד ‪3‬דור א' הוא קשה ואם ימצאו יהיו צפרדי' אן הדל הגדול היה המצא‬ ‫לציית ולוחר שישו וגילו כי חי שיהיה גילה או‬
‫‪3‬א‪ 3‬וגני׳ יחדו כי הוא פלא ויה אחשו‪ 3‬היה חאחרי ית ׳ שימצא מנין זה‬ ‫מציאז משוש הן הס הגילה ושחחה ואין יצטרך לאח להס יגילו וישישו אן‬
‫גא‪ 3‬ע ס ‪>3‬יסהר‪ 3‬ה ע‪ 0‬י ט’ פר'חייא‬ ‫!‬ ‫‪• ,‬‬ ‫״יי אני ליא סיגלתי צייושל׳אשר הוא‬
‫ו‪3‬ניו וזהו לא יגעו לריק ולא ילד!‬ ‫ב^מ^וק^א־־י ‪ 0‬מ ע ב ה ע ו ד ק(יל‬ ‫בירו^צול^ם‬ ‫נילה וששתי צעחי אשד הוא חשוי‬
‫יהענין כי תה שהו׳קדוש׳ פשיטא אין‬
‫‪3‬ה עצצית כ״א כלו גילה ומשוש והוא‬
‫חייא ונניוכי כהיות צאצאיהס אקס‬ ‫הי ץושליס יחדשנה ית׳ככריה חדשה וזקץאשר לאץמלא<^תץמיוביהגער ‪ 3‬ך ^ ^ ^‪.‬‬
‫יחד והיה ערס יקראו אכעס כניס‬ ‫שנה;סו ת והחוטא כן ” מאה שנה ??■לל ‪ :‬ובנו־‬ ‫יישיללת פיס חלאה כאיכות רוחני‬
‫עס צאצילם אתס שהו' טרס שאלה‬ ‫קליש יכן יש'יזדכך חוחרס כאיכות‬
‫כאחצעיות ואני אענה הא כיצד הלא‬ ‫קלוש זע״י כן תהיה ירושל׳גילה שהו׳ נ תי םד שבו ונטעו• כרמיםואעלופחם ‪ :‬י ד א‬
‫הוא כי עוד הס חלברי' דכרי דרכי!‬ ‫אימת קדוש׳גלי תערוג׳ חלאת מהמא ?בנו• ואחרי^ןב לאיטנו• ואחר יאכל כי כימי ה^נץ‬
‫ית׳ ואני אשמע שהוא כאוחרס חשיב‬ ‫תקרא גילה שהיא קדום' ?מי^מי ומ‪.‬עשה‪.‬ידיהם יבלו• בחירי ‪ :‬לא?געו לריק‪,‬‬
‫ברוח ישיג ו־קא מוריד הגשם זייתא‬ ‫לחי שכתגנו כי גדר זה הוא יורה על‬
‫מיטרא וההיקש ככיוצא כזה שהוא‬ ‫^^^ףלכהלהכי זרע כרוכי יר־זולז לזמרה‬ ‫סלילת זזהחא וכן ישר׳תפסק זזהחתן‬
‫טרם יקראו כאמצעיות ־ או מעין‬ ‫יקראו משוש ואזלא יהיה כגראשונ׳ וצאצאיהסאתסנ \דז?הטךם!קיאי ^^ניאענה־‬
‫זה כמה שאמרו גגח' שלעזלס יסדר‬
‫שלא היהכסדוית' להיות כירושלים ^^ודהםמךברים‪^.‬ניאשמע ‪^ :‬ץאב‪.‬וט^דח‬
‫אדס תפלתו כינו לנינו ואת״כ יתפלל‬ ‫יחאת' שלמה האמנם ישג ז‪1‬הי' על‬
‫ו‪3‬וה יאת' וליה טרס יקראו כתפלה‬ ‫‪^ 4‬ו כ‪%‬זדואר;ה'ככלןר_^^כל “ו ‪ r‬ב ‪;j‬נהש עהך‬ ‫‪,‬שאו׳ןכ״א שהפכינ׳הית שורה גצדיקי'‬
‫ואני אענה הא כיצד כיעוד הס‬ ‫קדשי­‬ ‫בכל־־״הר‬
‫■‪»• :| t /‬‬ ‫;‪T‬‬ ‫ולא־ישחיתו•‬
‫־ ‪»• :‬‬ ‫;‬ ‫לחם־ולא־־ירעו•‬
‫‪I ft; -‬‬ ‫שמיר כיהיכלה׳החה ואגקהיה‬
‫מדכרי׳גינס לכין עצמס ומסדרי׳ דכרי‬ ‫התפשטות חה כחקדם אך לעתיד לא‬
‫אמריהיודז ‪:‬‬
‫התפלל ואו אני אשמע שלוא טרם‬ ‫תצטרך ירושל׳לכא לשכון כאד'ומחט‬
‫יקראו ומאז אענם ושמא תאח׳ כי תה‬ ‫אמר ק ־זו ה ךז ש מ ס‬ ‫סן ‪Cap 3. 66.‬ה‬ ‫יצא התפשטו׳ אל ירושל־ס כ״א ונלתי‬
‫לענית אוי״סהוא‬ ‫סיחהר‬ ‫הדםםרור ג ‪6‬‬
‫'‬ ‫כקאי והארץ‬ ‫‘‬ ‫^‬ ‫יייושל׳שהוא כי אגיל גהיותי כירושל'‬
‫על כי יהיה ה ומן צריך לכך כי יהיה‬
‫הפולס חכולכלואק שלום גנטלסועל‬
‫על אי^זה בירנאשר תבנו־ליואי־זה מקום מנוחתי‪:‬‬ ‫שאוסיף ששון‬ ‫כארן עצמה‬
‫הגילה והיותי כעחי כי קדושת הפס‬
‫כן אס לא‪ .‬היה הוא ית׳ עונה סר©‬ ‫ואת‬ ‫‪•.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫של כל פני' עודפת על העיר והו׳ כי‬
‫יקלאו היו יש' אבודים לא כן ה וא כי אדרבא ירכה השלוס כעולם כי כ^‬ ‫הסקה זוהחתן כקדוכר והראיה כי כן הוא שפסקה זוהמאמהעיר והעס‬
‫הבריות יהיו בשלוה כי רוח שלוה סרקה נ עוי ס פד גדר סזאב וטלה‬ ‫הלא הוא כי לא ישמע כה עוד קול גכי ו^ול זעקה ולוא כי כ׳דגרים הס‬
‫ירמו כאתר ! א רי ה מ ק ד כו׳ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כו׳ • ■‬ ‫דנקי׳ כסילוק הזוהחאא׳ חירות ממלאך המית שנית חירן׳ השמכוד חלטו'‬
‫ס ך | א ח ׳ ה׳ ס׳ פנה על פ׳היכל ה׳ היכל ה׳ כוארו״ל שהיו ישד& אזחרי'‬ ‫!שתילן יהיוש‪ 0‬כי לא ישמע עוד קיל בכי כי יכולת המות ומחל־ל׳ אללי'‬
‫לירחיה מה לן חפחידנו חא‪4‬בינו יחריבו אלצנז היעלה על ל‪3‬‬ ‫דמעה שהוא תירות חמלאן החות וגס לא קול זעקה סל שעכוד וחנית‬
‫אוי‪ 3‬ויצדק כזה חז״ל כי פ׳שאחר וה שאוח כי הנער בן מאה שנה ימות מ' ‪ .‬יעזוב ה' את ביחו והיכלו ביד גזי' ע״כ אח' ‪ k‬הנכיא מה הבטחון הוה אשר‬
‫מדנר כאומת עכו״ס אשר עליהם איז למעלה ועקדו זדים ורעו צאנכם כטחו כאומרם היכל ה' היכל ה' הלא ידעו כי היכל ה' המה ולא הצית כי‬
‫אין הנית כדאי לפרותכו שכינה אן עי^י ההיכל הז‪ 6‬האדם כאשרהו^‬ ‫וכניגכדאכריכסכו' אבל כישר' נלעהחותלנצתוחהקתקוכז‪ :‬מ רי‬
‫צליקזאפאקהלא תסתלק והאלם והכירה יעוונ כיד עכו״ס עריצי' ו הן‬ ‫יורה «ט‬
‫חשס• —‬
‫אוח׳י״—‬
‫כו׳כי^‪.‬״׳‬
‫הנעד—•«‪.‬‬‫_‪...‬‬ ‫‪ -------‬׳‬
‫כו׳כי‬ ‫‪1-------------‬‬
‫עול יחים‬ ‫לא יהיה משס‬‫‪--------‬כאו׳ ! ‪z‬‬
‫הכתזג‬
‫אחת חשכתי כי כחזיון הזה חזה‪ ,‬גם ישעיהו בכתיביס אלה ומה גס לרז״ג‬ ‫על הנמצא שם ידבר שתולה הדכר כחקוס ולא כישר׳ •ושעור הטתוג לא‬
‫האוחרי׳ כי בזמן הכית כימי חנשה היה החשא הזה וזה אוח׳ כה אחר ה'‬ ‫יפקע כה עוד קול ג מ כו׳ שהוא חיושגיה אגל לאשראינןחיושכיה כ״א‬
‫השמי' כסאי' כו' לומ' הלא געשותכס כרע כעיני על מה אתם כוטחי' שלא‬ ‫גייס הנמצאים שם לא יהיה משם אשר לא ימלא את ימיו׳כי הנער כו׳ ‪>:‬‬
‫אשחית הכל האס על היכל ה' שלא אניחהו כיד גוי' מ כיתי הוא אשר אני‬ ‫כתיס ט׳אח׳עול אטיב להם כבני חיי ומזוני והיחל כחזון הקול'‬ ‫וכנו‬
‫שונן כתוכו הנה כה אחר ה׳& יעלה על רוחכם כי בבית היא דירתי כ״א‬ ‫לכלס ואח׳וננו נתיס ויסבו ונטעו כדמי ואכלו פרי ואח' כ את׳‬
‫כאדם הצדיק בהמצאז כי הכיטו וראו כדעתכם כי אחר שהשחים כסאי‬ ‫על חיי לא יכנו ואתר ישג כלוח׳שגס סדרן האב שלא יצטער אם בונה ^‬
‫ייטע ובניו ישט !יאכלו כ״א לא יבנו ואחר ישבשהסכניהזשכיגסהמה ‪ .‬והאק הזום רגלי אשל זה כל העולם וא"כ איזה כית אשר הוא כעל גכול‬
‫אשר תבנולי!הנה זה הוא מפאת היות בית כעלת גכול וחחיצוח וכ״ס‬ ‫אחרים יקראו כח״ש רשנ׳׳ל על כניו ועזכו לאחרים חילם כי כימי העץ הוא‬
‫פכעלדי זהאיזה חקו© יערן אלי להיות ‪ 13‬הטחתי כי האמנם ישב אלהיס‬ ‫העץ הידוע ה!א עץ החיי־וז״א הפץ כה ״‪ 6‬הידיעה שהוא על היות להם חיי‬
‫על הארך אפי׳אס יצוייר לא יהי׳ מי ת גבוליי׳‘ שעור הכתו׳ איזה בית‬ ‫כאמור ט גס שהעיקר יעשו אז חטונות העול' מ א עכ״זזחעפה ידיהם‬
‫גטליי אש' תכנו לחי שהשחי׳ כסאו זהארן הדוס רגליו וכל זה הוא בהנת'‬ ‫שצעילס הזה אכרכס שיבלוט בחירי וזהו ומעשה כו׳ ומה שאמרתי שלא‬
‫שהנח^ שפמי׳ וארץ כ דאי' להיותי שוכן בם כל שכן כי איזה חקו' חנוחתי‬ ‫יציי יאחר ישג ולא יטעו ואחר יאכל לא שיעדרו מהם בני׳ לישג ולאכול‬
‫לא שקי' ולא ארן פי קה החה להיותם מנוחתי בעצם כ״א כדרך התפשטות‬ ‫עיזהס כי הלא לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה׳ המה אך‬
‫בעלמא כנודע ושמא תאמרו כי גדול הוא כית החק‪7‬׳ משמי׳ וארץ כמאמר‬ ‫יזה שאמרתי לא יכנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל אין הכוונה הס ולא‬
‫כר קפרא כי גלולי׳ מעשה צדיקי׳ מחעש׳שחיס וארץ כי כחעש׳שחיס וארן‬ ‫צנילס כי אס וצאצאיהם אתם כלומר שלא באתי למעט אלא שלא ימותו‬
‫כתיב אף ידי יסדה ארץ כו' ואלו כמעשה צדיקי' כתיב הקדש ה׳ כוננו ידין‬ ‫הכוכים יהמטעים וישארו כתיס וכרמים לבניהם לגדם אן לעזלסט‬
‫וא"כ גס ששמי׳ וארץ לא יהיו כלאי' לשטן יה אלהי׳ יהיה כדאי בית החקדם‬ ‫צאצאיהם אתם יהיו נמצאו שלשת המרים יחד מזוני ומיי וכני ״‬
‫שהוא מפשל צדיקי' ומתייחסאל ב' ידי ה' הנה לזה יש תשובה מה אוח' וא‪ 5‬ן‬ ‫טרם יקראו כו'מ עכין כתוב אצלנו על פ׳תאות לנו נתת לו כי'‬ ‫והיה‬
‫גלאלה ידי עשתה כו' כלו׳הלא תאחרו כי את כלאלה ידי עשתה ואינן מעשם‬ ‫וע״י זה כתכנועל פ׳ברון ה׳אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי‬
‫צדיקי' בכי׳ה וחתייחסי׳אל יד א' וזהו י‪7‬י עשתה מה שאין כן כ״ה שמתייחם‬ ‫שפס שנתן לו חסדו לא הסיר תפלתו ‪ m "7‬זה יאחר פה טרם יקראו ואנו‬
‫לשתי ידים ככ״א מקדש ה' כוננו ידיך באופן כי תקשני לוח' כי כדאי הוא‬ ‫אענה ועם כל זה גס אחר שעניתיו והסכמתי לתת ל! את שלתי טליין‬
‫הכית אשל״תכנז לי לשכון כו יותר מכל שמיס וארץ אן על זה יש קושיא כי‬ ‫עיי לס מדברי׳ ואני אשמע כי עמי׳עלןדבריהס כי נעמו • או יאמר‬
‫איך יתכן יהיו מעש' צדיקי׳ שהוא בנין גשמי גדול חשחי׳וארץ עס היות כי‬ ‫שנין ר׳ תייא ובניו האחור פרק השוכר את הפועלים וז״ל אליהו הוה שנית‬
‫הלאויהיו כלאלה‪3‬א‪ 0‬ה' כי בדבר ה׳ שחים נעשו שנבראו‪.‬ע״י דבורי שהוא‬ ‫צטתיכתא דר' יומא חד דיש ירתא הוה נגה ליה ‪1‬לא אתא א״ל חאי סעמא‬
‫רוחניות מרום וקדוש ואינו דוחה אשר נתהוה כדטרו ית' לאשר היה‬ ‫צגש ליה למר א״ל עד דא^יחנא לאכרהם וחשו ילי'ומצלי וחגנינא ליס‬
‫ממעשה ידי אדם אן מה שחשכת אני הכית המקדש לא על הבית מצד עצח!‬ ‫י ק ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סבר תקפו ברחמי וחיי>^‬
‫כי איני פודה כו כעצם כ״א באדם ט היכל ה׳ לחה וזהו ואל זה אביט לשטן‬ ‫ליה להשיח א״ל ויש דוגמתן כעולם הזה א״ל איכא ר' חייא וגניו גזר רבי‬
‫‪3‬ו אל טגי ונכה רוח וחרד על דברי שהוא החרד על לכרי שאחרתי והיה‬ ‫תענית אחתינהו לר' חייא ובניו אחרי משיג לרוח ונשב זיקא אמרי מוריד‬
‫העול' כאו' ויהיו כל אלה נאם ה׳ ‪o‬ר‪v‬וא כי בדצי ה׳םתיס נעשז שאבינז אלמי‬ ‫ייצשס י‪6‬תא חיטרא כי מעא לחימר מתיה החקי׳ דגש עלקא ט׳ ע״כ*כלל‬
‫סחרל‬ ‫‪S 1‬‬ ‫א‬ ‫‪JSAIAS‬‬ ‫‪C a p . 6 J, 66.‬‬
 ‫ח ר ^ ו ת הצובו«‪ 5‬ו ת‬ ‫חו‬
‫שחיל ע‪ $‬מ רי שדברתי‬
‫צהיית צדיק יס‪ 1‬ד עז‬
‫יזנותתי בכל שחיס־ואק‬

‫ד ״ " ״׳יחגלי‬ ‫לה ביזי־לי‬ ‫ידזו^ה ו א ל ‪ -‬ז ה א י י ט ?^ל־־*;)מ ו‪ : 1‬כ ד ‪- “7‬רו־ה ן ח ר ך‬

‫על דגר ס' לקיי׳ חה שצברא בדבר ה'‬
‫״ נ ״׳ ־ א נ ‪ ,‬ג ״‪5‬‬ ‫ע ל “ ־ ך ב ף ‪ :‬ש ו ח ט ה ש ו ר מ ב ^ ־ אי׳ ש ז ו ב ח ה ש ה‬ ‫זע”‪ 5‬אופו אביע להיות היכל ה' יעל‬
‫*י ‪ A‬מגל לא‬ ‫;)רף ב ‪ 9‬ב מ ^ ל ה פנ ח ה ך ם ־ ־ ־ ח ־ ד ר ט ז ? ר ך ^ ב נ ך ־ז‬ ‫פי דרכו הורה אין החרד על לבר ה'‬
‫נהיהכושעי חהו_ג״'״ •ס תחיל‬ ‫בדאי הוא לקיי‘ סתי׳ וארןכי יבא‬
‫והמליטה וכל כאשר בט׳ ם‬ ‫כ׳ כ ל ף א ון ג ס ‪ •m 3 J i c r f‬ב ד ך כ י ה ם ו ל ש ק ד‪ -‬צי ה ם‬
‫יללה והגינןן ןןאן חי שח‪,‬עגזאת^‬ ‫היזרד על דב׳ה׳זיקיי׳תה שגעש׳בדבר‬
‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫ינדה יהי■ ״‬ ‫נ פ ש ם ח פ צ ה;*’ ג ס ^ ^ נ ל א ל ה י ? ק ) ; נ ל ו צ י ה כ ש‬ ‫ל חהו ויהיו כל אלה נאם ה' זאל זר‬
‫יל‬ ‫ראהכפלאי׳ה‪ 6‬ה‬ ‫אביט מ וחרד על דברי לקיי' הנפשה‬
‫ו ט ג ו ר ת ס א כ י א ל ה ב ט י ען ^ ק ר א ^ ו א י ן עו ס־־ן‬
‫יל ה׳ עשתה ליזער‪ 6^ ’ ’”^.‬מריית׳‬ ‫בדבר ל הו א דבר ה שבו שתיס נעשו‬
‫^לא שמעודע שוהלע ? עיני ו ב או ש ר ?*א“‬ ‫אויכוץ‪,‬באו' וחרד על דברי ליחד‬
‫א ק ב יו ס ל כו׳ ו כ ו א כ י א ס א ^‬ ‫חפצתי בחרו‪ :‬שסעודבו יהוה ההלדיסא^^‬ ‫הנה בחרתי בעני ונכה חח אן בזאת‬
‫^א א >ןמולספיגי^םי ‪ /‬י‬ ‫שלאלהיו׳עני וככה חח אס יראה‬
‫ש ט אי כ ם כ ? די כ ם ל מ ע ן ש מי■‬ ‫ד כ י ו א ג י ר ל א חי כ ם‬
‫פיברי' על לברי מתחת הכנעתו‬
‫קאחדקשיעאנר ^‬ ‫ר׳ו ל‬ ‫ב ש ס ח ת כ ם ו ה סי ב שו ■ ‪:‬‬ ‫י כ ב ד ן הו ה ו נ ר א ה‬
‫ישתוק כ״א יצפקייעשתילות על דב‬
‫לוחותלפמ‪-‬ם פרשתי‪ ,‬אתכם״‬ ‫מ ש ל ם ג ס וי די‬ ‫מ הי כ ל כיו ל י ה ר ה‬ ‫קו ל‬ ‫מ עי ר‬ ‫ש א רן‬ ‫ל כי כדאי הוא דגר ל לכלתי החשיב‬
‫שאיאפשר לעולס‪-‬לא י ל ^‪,‬־ ‪1‬רנו‬ ‫כל שיכני ארץ לי כ! אלה לא נבראו‬
‫ח ב ^‬
‫אכש׳ לעולה‬ ‫א'‪ W.‬ץ‬ ‫מ י כ ו‬
‫‪i‬‬ ‫ה ‪ :‬ב‪'. V‬ט ר ‪T‬‬ ‫כ ט ד ם ת חי ל י ל ד‬
‫‪TfiT‬‬ ‫‪*r t* r‬‬ ‫;‪.vv‬׳‬ ‫‪t‬א ‪:‬י ביי! י ו ‪♦ :‬‬ ‫ל‬
‫;‬
‫רק בלבד ל ושתא תאחרו הלא‬
‫»יחל‬ ‫הבית לאהיתה‬ ‫להודזמליטהזכך ‪ :‬סי־־שמע כז אד ת מי ר א ה‬ ‫תקריבו קרנכות ותנחית בבית נחקד׳‬
‫‪6‬ינ‬ ‫‪1‬‬ ‫היזי‪ -‬ל^'י‬ ‫כאלה הירח^י ארץ כ]ום א חד אכ ם־ל‪-‬ךיד גר‬ ‫ובזה אתסבזעחי׳להתקיי׳הלא הש־תע‬
‫שהיתה חיזרת לתזי ’^’ "^^״ר‪5.‬‬ ‫השורחכה איש וזובח השהאתשי'‬
‫פעם א ה ת כי־ ח ל ה גם־^לרה ציקאת־־־כניה ‪:‬‬ ‫כעורף כלב ותעלה תנחה ‪ sh‬הוא‬
‫ישרא^‬
‫אז החשיחהיתה אובדת תקווז‬ ‫האניא־שייר ולא אוליד יאמרידחן;הא‪:‬ם^אמ‬ ‫דסתויר וחן כיד לחנה לחברן אין‬
‫רחינן‬ ‫®"יי"‬ ‫ש מ הו א ר ת ^‬ ‫^צדתי אמראלהיך‬ ‫גסהחה‪,‬‬ ‫וכל זה לחה הלא היא כי ^‬
‫'‪1‬ולת‬ ‫עולס מתקיים‬
‫‪ ,‬״‪.‬י ח‪ ,‬ל ״!ללנל ־ ^יזי ^ ^ין‬ ‫‪ . .‬ירושלם וגלו בה כל־אהביה שישו א תה מ שו ש‪.‬‬
‫‪,‬אל‪ ,‬א‪ .‬־ ו ל ״ ״ ״ ״‬ ‫ת י נ ק ו ו ש ב ע ת ם•‬ ‫ל מ ען‬ ‫כ ל * ־׳ רז מ ת א ? לי ם; נ לי ה ‪:‬‬ ‫ו עי שי׳‬ ‫! ח ב ר ך א‪,‬ן‬ ‫אי ש ז מ י ר ף כ ל ב‬

‫הנ‪1‬ירוא'‪’-'-",‬יי’ י•''״ ‪ ? ’5‬״ םי׳ ״י‬

‫אחד ■‬ ‫איקס וגס שתקריגי' קרנכות לא חלב‬
‫מ שד ■‬
‫^ ‪5 ,‬י!חל‬ ‫‪ pj»jj‬אינוד כל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪/‬‬ ‫וייככש הס עושי” כי געייליחס של‬
‫״‪ h 5‬נ‬ ‫וכולד כוי בלידה של אשה א ח ת ב » ם אחת וזה ’ אחי יי’‬ ‫מכה איש ועודף כצב וקברן אין נפשם חפצי לק גס אני אבת' כתעליליה'‬
‫שהוי• ‪ jjj‬מה‬
‫אחד‪ -,‬ואס יולד גר ם?*‬ ‫בייס ‪nfi‬‬
‫א ‪ p‬שיבא יזיל בולל לכל האיץ במס‬ ‫זמתיי יתעלו לפלס להספעלסהזגורותס ‪ oJ»?e50‬מקריבי’ קד‪ 3‬נ‪11‬ן‬
‫‪ I‬ראיז‬ ‫בלידה ׳תחת והיק הי ה ' י '‬ ‫מקיייזי הארץ בכרס אחד ’‬ ‫אביא להם ולא יכינו אשמות' בתה שאביא להס כיעל זה יהיה» ‪ p‬קראתי‬
‫א ‪ti‬‬ ‫שאמר^מיוחל ארץ הוא כי חלה שהוא ע״י התרבן שהים‬ ‫שישובו בתשיל יאק עונה ןאת"כ דברתי בקושי כחשתע!' דבור ולא שח‪15‬ן‬
‫‪,‬לד ״כוי ם’ ‪J,‬‬
‫יעיג‬ ‫״ס{>׳יי‪-‬׳‬
‫וחרשאמלתי ‪j/i‬‬
‫ישראל ו‪/‬וז^ סחסלחי‬
‫פהיה העולס אבד בהעדר ׳״״!׳‪.‬‬ ‫‪- --‬‬ ‫וגראפונה ייעפי הרע בעיני ולא לעיני ב”ו כ״א בהחבא ואח'כ להכיגיס‬
‫ילדה אזי ציקאת בניה בלס פפס אקת שהזא בלדתה את המשיח ב‬ ‫באשר לא חפצזי בתיו שלאתתאות הנחתס רק לנחול בחה שלא חפצתי ;‬
‫יה‬ ‫ההיא וזהו כי חלה גס ילדה ציי? את בניה כי במס איזל י‘ ' ^‬ ‫‪ ^V J 2 W‬דבר ת׳ כו׳הגה ידוע כי כגאולה העתידה יש תיקון לישר' וגס‬
‫הארץ ואז בפעס אחת נולדו כל ישראל החקייחיס את הא*^ י ’ ' ‪/‬‬ ‫לנתינת כבודז ית כי שחו חליל׳חזולל בעכו״ס וגס שחו הגדזל‬
‫^ רטיס‬ ‫בציון כי חלה בחרכן וגס יללה את בניה כחדובר ומסיים‬ ‫מיכול בלתי חלא בד אותיות עד יזם רקס כד״א כי יד על כס יה מכלל‬
‫האגיאשביר כי'והוא כי הנה אחר■ בשדם תחיל‬ ‫כבול שח! בוא הבית אשד נקרא שחו עליו שיננה והוא כבול שחו והנר‬
‫^יאר‬ ‫תחיל בחרבן ילדה את החשית כא^ ילדה את כל ישראל■ חזם‬ ‫תחזיק למו בל נתייאש על גאולתנו כי‬
‫‪.‬‬ ‫כתגנו לחעלה כי הצביא כשם ה׳‬
‫הגאווה י"»גא‪.‬‬
‫מציאו׳ייי■׳•*' ’‬
‫שהוא מניחו‬ ‫והחליטה זכר‬
‫זכרשהוח‬ ‫לציון והתניעה‬
‫חבלכנתן‬
‫יבא חבג‬
‫בפרס יבח‬
‫לעתידבערס‬
‫‪3‬עתי‪7‬‬ ‫ואגבו נושע גס‬
‫ג&‬ ‫שתו שלא ‪.‬יעזבנו ואגבי‬
‫בטחוןהואלנו דנר כביד שחו‬ ‫כתשטן‪1‬‬
‫כתשטןזבטחקהואלנו‬
‫” ׳׳^»נ!ר‬
‫למי‬ ‫י®‬‫ופירש‬ ‫בא עתה‬
‫עתה ’®’‬ ‫שאחריובא‬
‫גפסיק שאחריו‬
‫ילדה בפסיק‬
‫תחיל ילדה‬
‫בערס תחיל‬
‫ענק בטדס‬ ‫ענק‬ ‫אנחנו והנה החרדי' על דבר ה’ שתעו ויחלו כי לברז לא ישוב ריקם והנה‬
‫י"'׳ ׳ ^ ' ‪U‬‬ ‫יבא חבל■•לה ■‬
‫והחליטה ז נ י יכוא האגי‬ ‫עבטרס ׳‬ ‫לא יבצר בעחנו ליצני הדיר יתלוצצו וירתקו תהחדדי' על יבר ה' ותייחלי*‬
‫עט מפגי י‬ ‫כי אן ‪ 3‬ן ק ‪ , J^p‬ע‪-‬ן‪!,,‬‬ ‫תשועת יש בכל לבס ואזחיי׳ לרם תה לכס תייחלו תשומת יש׳ כי איה לכם‬
‫אתן לידה שתחליט זכרבתחיה זה לא יתכן שאשניר )לא איליי‬ ‫זנות לכן ואס הוא הקשכון שיש על דבר כביד שחי הלא יעש' חס «כי‪.‬ד‬
‫טעקה‬ ‫שחוכעניןמקסתאו*ביווכי‪1‬צא ויעזוב אתפס והנ'אלה תרפי'י די החרדי*‬
‫‪,‬על דבר ה אסירי התקוה וע״כאומר להס הוא ית' שתעי לבר ה* הקדדייאל‬
‫דברו שאל־כס אניט כאמור נסחין ואל זה אביט ט׳ וחרד על דברי הנר‬
‫ומעתידלעבר שאחר יאחד ה' ואח'כ אתר אלהין ^טיז‬ ‫אחרו אחיכם שונאיכס חנדיכס !חדתיקיס אתכס ואתירתס הוא כי אינן‬
‫ו‪,‬ן‬ ‫בעת החרבן לבל יאבד העולם אפילו מ‪7‬ת הדין הסכימה‬ ‫בטח‪ 1‬ן לכס דבר כבור שחי כי יאחרו כי למען שתי יכבד ה׳ כי יעשה חה‬
‫המשיח ומאז‪ .‬אחר לחה אני עושה‪ .‬שיולד זה עתה כיי להג’א ^‪/‬ולס‬ ‫שיכבד ה'בלבד אן אתכס ויעזוב ולא יחוש כי חה לומיש' ע"כ אני אותר‬
‫בזמנה כאומרו אם אני המוליד ועצרתי בתמיהה• זאח”כ־‪.‬ב^יז‪ . 1‬ז ‪1‬‬ ‫כי זנד בשתתתכס אני ושכינתי שבגלות כ”י נפנילכס ופמליא שלי‪ .‬וה©‬
‫‪1‬‬ ‫יאחד שם ההזיה הגדול האני במדת רחחיס אשביר ולא‬ ‫המרפי' ידינס יבושו כי הנה דעו כי ים קול שאין תעיר שיש לפני הליציס‬
‫והלא אם אני המוליד ועצרתי אחר אלהין מאז ואס חדת הזין‬ ‫בקול שאוןתצל ירושלסאשר היא חרבה ונןקול חהיכלאשרהואחדב‬
‫‪r‬‬ ‫’ ‪,,025‬‬ ‫־ כ״שאניחלתרחחיס*‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫שי‪3‬כ׳ והנה קול ה' תה שנותן קולו לפעול ה' הוא לוח׳שחשלס גמול לא‪1‬יביו‬
‫והיא‬ ‫את ירושלם כו׳את' הנה יש שלשת ס‪1‬גים ץ‪ 0‬י‬ ‫׳לס אשד היצרו את בניו כי מזה הוא עושה עיקר והוא כי אין הב״ה ק;דא‬
‫החפצים יותר בגאולתם חביסועת‬ ‫אזיני' בעצס כ״א לחצירי' את יש׳כענק חלחח' ל? בעחלק ואז' כידס עבדיו‬
‫שאוהבים חתי תשועת ירושלים חישועת עצמסאןאיגןחת^" * ן‪5‬ןא‬ ‫יק!‪ 0‬מקס יש ־ג לצריו וע”ד זה מקראית אין מספר לגדידס * או במאמר‬
‫‪,,‬ן דק‬ ‫וכת שלישית הס מתאבלים עליה וכל א׳ חקנל הנאל‬ ‫יו חיה היכל ה המה כי יש נקראז היכל ה' יבזה יאח' הנה קול מעיר שר\‬
‫גילש‬ ‫בי פל הכללות אקר שחחז את ירושלי' שהוא ג״’’‬ ‫צרת כעיר היא ירושלם ולעומת ק ל זה גס יש קול חהיכל הס ישר' שה©‬
‫יפחתו בטובה ועל השני אחד וגילו בה כל אוהביה שהוא ת׳‬ ‫הנקדאי׳היכל ה׳ כי נתנו את נבלת עבדיו כז' בשל חסידיו ט אן יזה שעוש״‬
‫םהיח‬ ‫•‬ ‫‪•.‬‬ ‫י‬
 ‫‪V‬‬ ‫מראות־ הצ‪ 1‬מ}‪ 1‬ת•‬
‫©יפור הכחתים כי איור למעלה ג׳ חזוקזנן אחד‬ ‫או‬ ‫מ ת עושדס ״‬ ‫®‪5‬יא ייידיו ^ §י « ה^‪0‬יו ‪ 3‬ה ועל מולישית ‪#‬מד ©יסז־ אתה קסום כל‬

‫״תקגלו אתה‬ ‫״ ‪, -‬‬

‫קעו‪ 1‬ס העליון שיהיה ־ שפע משמר‬ ‫י ^ ‪ 0‬היאמקגלתשפזןמירי‪0‬לים ‪0‬ל‬
‫השחי'כנהר הידוע הוא היוצא מעדן‬ ‫מ שד תגס^יה ל מען ת סצו‬ ‫יועצה תתנלו אתם ממיז מהו ספירש‬
‫לחבר‪ .‬ירושלי' פ״י כהר השפע עם כל‬ ‫יאחר על החליקה האי ליזען תינקו כב‪ 1‬ן ה ‪ :‬כי־כדז} אמר!הוה העי נוטה־־אליה‬
‫העולמית‪,‬של קטלה וזהי גדר שלום‬
‫שהוא תימדכד׳׳א המשל ‪1‬כו׳ עושה‬
‫ישלעת חסל תנחומיה כי מהסל שלה לנהר ‪ dW‬וכנףלצג*וטףכסד נ‪;1‬ם‪.‬וי‪^.‬לן}ןם על"‪.‬‬
‫שקנלה כאשה שמחה שהושפע נלדיה‬
‫שלום יכו'נמצאת יונקת חפפע עליון‬ ‫א^^ר‬ ‫•‪:‬‬‫ף‪ ^ ' 2‬ב ר כי ם‪ .‬ת ^! ^ ?; ש עו‬ ‫יזמיע את ולדה ועל החלוקה ‪ .‬ה‪'3‬‬
‫וגס קן האר־ן כי כנחל שז^ כבוד‬ ‫מנופןאנכי^‪::‬ןגךו ‪ 9‬כ ט לביר^ק^יט‬ ‫אח לימון תחצו שהוא שו^לת מה שנדד‬
‫טיס נמצאת יינק ‪ r‬קב' תנחוחין שלן‬ ‫תחי^י חמה שנפנים ופל ‪ 'jD‬אחד‬
‫שת תנחמזיה ופל זה אחר ‪o p p ’i :‬‬
‫־וראיתם‪ .‬ןשש‪ .‬לבלם ן ע ץ מו ר תיכ ט‬
‫יהתעננקס מוין כנידה הוא ה׳השורה‬
‫קכאושר כהנאה חחניות וגשמית‬ ‫^^^^הידקיהוה אר^׳קעבךי‬ ‫יתיכה ל מ ת כד״א ולכנת־ אהיה‬
‫ומה ש קווי ה מ ת הוא על שפס‬ ‫יתיכה ופירש כי כה אמד ה' על הא׳ לזקםאת^>יביו‪ :‬פ־להנה ןד־ן ‪ n‬באיצ‪ ; 1‬ב ל א‬
‫יניקת ההנאה יהיה ג"כ כבת כי על‬ ‫מ ני נוטה אליה מ ה ר הידוע הוא‬
‫צד »»שאו‪ .‬וכי׳ זעל מה שאמרתי‬ ‫שייצא חעקשלוילהחמק ברכה כי אין‬
‫למען תמוצו הוא כי כאיש אשר אחו‬ ‫ילי חהויק נדכה כשלוש ומה‬
‫תנחמנו שמוציאה לו דברי תנחוחין‬ ‫^ ל ‪ | ^ -‬ר ^’‪ •13‬ס ל ד ־יי ! ‪ : n p‬ק מ ח ז ק ד ש י ם‬ ‫וכנחל כו' רמוה וינקתס זכו' כאזמל י‬
‫מקירות לבה כן אנכי השכינה כ״י‬ ‫לייען תינקו ועל מ׳אחר כאיי אפר‬
‫אוציא שפע חפניקיותי כמוצץ סחוצ׳ן‬ ‫^י ם א ל ־ ה גנו ת ^ ^ ר א ח ד ב תו ף אי כ ^‬
‫יי׳זנירישלים בתוכה תנוחמו כאז'‬
‫קה שבפמס ק תחיצו ‪ :‬קאיכות‬ ‫ליעלה ובילו בה ועל הנ׳ אחר וראית' ‪^.‬שר ה תיר וה?|^ץ ן^ז^כבר;חדו יספו נאם־~‬
‫פנימיותי ושמא מאחרו זר^ יכי׳שנמזץ‬ ‫‪ DHTO‬באה קיקבץ‬ ‫■ ישש כו' ומו פירוש ^ אשר אח׳ שיפו »הוה ‪0 ' :‬ן^י! מעשיסם‬
‫ונתכנה מאז והלא׳אן אין כשנת'על‬ ‫אתה משוש כי תתענו ו מזיו כבודה ‪:‬‬
‫כל היעה שבאה עלינו בתלבמת‬
‫וגליות לו"א ובירושלים ־ תנוחמו‬
‫ת־כב‪yT;1‬די ‪:‬‬
‫‪IT‬‬
‫ראו ‪:‬א‬
‫ו ^ ס תי‪,‬‬
‫‪»l‬‬
‫תובאוו‬ ‫;‬
‫ים'וה^י^נ•‪1‬‬
‫‪’ .-‬‬
‫‪1‬‬ ‫; * ‪:‬‬
‫‪ ^V‬ת״ •יב ל־“ת‪1‬‬
‫^‬ ‫הנהישםני‪.‬קיניא!שרא'יניקת • י ■ ‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫י ' ^ כה ^ז׳ היכו׳מלנד הכתוב יאח'‬
‫‪:‬‬
‫פהיתה שחקה ועיים עם שלא חטאה־ וסבלה עליכם זכ״שאתס ועלמה‬ ‫אי‪6‬רשפע • רוחני ויס אוש׳ שפד העול‪0‬ה!'ה ו ק באושר העולם‬
‫חוה יש משל ירושלים כי ירבה עושרה וטובה כגל הכתוב למעלה ושח^ • שאייר ופתענג‪-‬זס חדו ■כבתה הלאהואכי■ !ראיתסויו כבודה‪ :‬ושש‬
‫לבכם שיהיה עין ריאה ולב שחח ואבלים מתענגים עד העצמית לעומת‬ ‫לדכד כז' וכל גטלן לאגני מפן שארז״ל שאפילו גדרי ה כ ^ ם והשדות‬
‫קה שלא היו כלים‪6‬ו פין ולב ואברי׳ ס י ס מ ו קן הפבירהדהקמ השפלת‬ ‫יהיו מאבנים טובות ומרג‪1‬יות ויש עושר שליומלכית עחים נא ‪0‬פ*‪#‬‬
‫‪ :‬׳ ‪.‬‬ ‫לכס רי^יס או יזפ^‪#.‬ת׳‪#‬זי‪5‬מ ה‬ ‫’‬ ‫להשתחוות לישראל באוצרות כסשו וזהבם‪ 1‬הנ«מן ‪0‬ש»גים האלו אשר‬
‫הגה ה' כו׳ אשר אמרתי וזפסאת אויבת שהוא סהך הרחמים אשד‬ ‫במר הוא ית׳ הוא הראשון כאז'למטן תינקו וכו'למען תמזצי והתענגתם‬
‫כמו זר יחשב בעיניכ׳‬ ‫‪#‬׳ הואיהמדנר באו׳ כי כה אמר ה' נו'‬ ‫‪.‬‬ ‫ווהו' תענוג נפשיי חזיז כבוד' שהוא מירושליס שבמעלה כחזה^אמר פתה‬
‫טשותי ע״י קדת רחמים או כי קלה תהיה זעיחתס אל תחושו כי זעו איפס‬ ‫כי כה אחר כו׳נמשן אחר מזוק הקת© לומר הלא אמיתי לכם שישו אתה‬
‫כי‪,‬הנה ה' באשיבא שהוא הוא ובית דינו כי את הב״ד קור׳ אם ונס כסוסס‬ ‫משום כו׳ ולא הזכרתי נ«בית העולם ה ה הלא הוא כי אני עושה למען‬
‫תינקו כו׳ למען תקוצו כו׳ שהיא ^שד רוחני והלא תאמרו והלא טוב היה ימהרו ופי׳ קה שימהרו מרכבותיו הוא כדי להסיג בתימה שפיכה את‬
‫ליינק חלב נויס ושד קלב^ תוות ‪#‬שר אכלוגו ומשנינואל יעלה על רית‪'5‬־‪ .‬אפו אפר הקזי׳ והלן לפשות נקמה באחבי׳ ונערתי שניער באף להשיבו‬
‫‪«1r’3‬־‪ .‬גס זז כי כה אמריה׳ הננלנוש‪ :‬אליה בנהר׳ שלזס עם כל הנוי©׳ הוא כלהבי אש כ• א<נו חפן כ״א ע״י עצמו כאו׳ לתעלה פתה דרכתי לבדי‬
‫ט'כחפורשש© ‪© 3‬״דכיהואשחחלנקו׳נקמ׳ננייש׳ע״יעצחוחהטפחיס‬ ‫®יזחלו כנהרברבד לבאאליה דרן שלים כלהטיס וכנחל‪,‬שוטף יהיס‪.‬‬
‫‪-------------‬‬
‫הדין‬ ‫שהוא ‪:‬עם חדת‬
‫יבא ה' באש ״ ^‬ ‫א*כ ‪I‬לקה—‪it‬‬
‫תאמר‪.•A‬‬
‫וטמא ‪- A -‬‬ ‫הצאמרי'‪* u « 1‬‬
‫למעלה ‪-.‬״‪A‬‬ ‫‪ . ^ 03P‬׳‬ ‫כביי טי© ועושר© אשר יבי^לרוו »’ ‪ @p p‬זה כי לא תעלר «‪A‬‬
‫ולאיעס‪9‬לבדו^ה‪ 1‬א מ א כיל א יבצר בבא אלהינו לפשות נקיז'בעמלקי'‬ ‫יניקת נווד עשר ובמוז^דול כי על צד תנשאו כ‪ ' 1‬אן איט ששה עיקל;‬
‫^יבי יש׳ זלג^ל את יש'לקום שרי האזמו' לעמת כעוזא שרו טל חצריס‬ ‫מיניקתכס מסל גוי© כי ^ז תשלה© כי » ה כאיש ‪»#‬־ איו תנחמט כןז‬
‫שאמראליו ית׳ קש^יפני© יש בדבר כו׳ יחדו לסמפט נקרנה לפני ב״ד של‬ ‫‪#‬נכי אנחמכם והוא כי כאשר האב מח© את הבן לחה נ «‪1‬א אדם א פ ^‪.‬‬
‫קטלה ואומ׳הוא מן׳ ע"כ טוב טוב ס א ליפסות פ״י מדת הרחמים טס לב״ר‬ ‫ירחמנו משלל מלתו כי אל© הוא וישלול!סלל וינון בז ויתןלבט!ינחמנו;‬
‫‪!#‬א יטאו־ לסרי‪.‬האומו׳עכו"ס פתחון הה וז״א כי באש וכו׳ לויתדפו כי מס‬ ‫‪ 19‬אן אחו יושב׳בית לא ינחמנו כי אס תשלה וזהו ס‪/‬יש אשר אחו תנחמנו‪.‬‬
‫סבא באש היא ה‪*3‬ל הוא על כי ה׳נשפט פס השרי׳כ״י ע״נ צרין ב״ד שידינו‬ ‫יזשלהקאגכי אנחמכם משלי; ושמא תאמרו‪.‬הלא תנות דעתינו יותר‬
‫לכורו׳ להם יושרו ית'‪:‬אן לפיית המשפט והנקת' בהם לא בחרבו של מד״ס‬ ‫‪1‬הנת© ע״י ©לל אויבי© תחת ‪*#‬־סללונוואכלוט לוהאתר‪ .‬ו‪3‬יר»לי©‬
‫כ״א ונחרט של ה׳ הוא בבחינת הדין שבו יהרוג את כל בשר ועכ״ז ורבו‬ ‫י‪/‬נוקחו והוא כי ‪#‬ת ירושלים אמדו ערו פלו טד היסוד בה ואין‪,‬‬
‫‪b‬לי ה׳ ואל יעלה על רוח איש חלילה כי מה שבאם היא חדה״דה׳ יבא הוא‬ ‫תנחוירה‪© .‬מקבלת קאויביה יניקה כי‪ ,‬אין לה ‪ o a » 3‬ופו שמ הי•‬
‫לבלתי ימלת חלילה למלת רחקי'לפעיל רונו‪.‬בלי קלת הזין כי דעו‬ ‫אס מתנחמת נשל כי ^נ ק‪ :‬קירושליס העליונה ניא שכתבם ולכן‬
‫איפה כי‪ .‬המתקדשים וכו׳ גלם יסיהו ט״י דבור קל של ה' עם היותו בעל‬ ‫אתפ‪#‬ל‪ #‬תעשו עיקר מיטקה משל אויביכם'^ א© ממגי בירושלים‬
‫הרחמים וזכו וחדו יטיפו נאס ה ע״י נאמו של ה׳ בריז הוא ‪:‬‬ ‫תגוחש שאינה נוטלת מאויביה אסר החריבוה כי ^ ממט נס את©‬

‫‪,‬‬ ‫צורן אל‬

‫הרחוקי© יבאו לראות את כבודו * ועול אומרו והביאה את כל אחיכם‬
‫הו' מיהם הממאיס אס הס הרחזקיס לא היו ‪© .‬ס ישראל בארצות© *‬
‫ועוז ©אומר מכל הגוי© שיראה סלא על אשר היו נמצאים בחוף מות‬
‫הרחוקים ידבר ואס הוא האתרים הבאים לראות את כבולי יתברן מיד‬
‫באומרו ובאו וראו את כבודי היה לו לותר והביאו את כל אחיכס‪1‬כ‪* '1‬‬
‫ועוד שא© ק א‪ ' 1‬מכל הגזים הוא מיותר כי הס הס הטיס והל׳׳ל קביכיהם‬
‫ועוד קה מנין או׳ כאשר יביאו בני יש׳ את המנחה ובו׳ אין ידחר‪ %‬זה לוה *‬
‫ועוד קה הוא הכלי טהור שיביאו את יש' גהס אס הוא כסופים וכצביס‬
‫מ איזו טזסאה או טהרה תצדק בהס* ןעןל'‪,‬אומרו ונס חכם אקח ט' מחי‬
‫יקח אס מישראל החזבאיס אם הנלקתים הס ורע כהני© וליייס פש־טא‬
‫ואם אינן ולמה י־ ועול ש‪:‬יה ראף ת;קד לח״ד של לנהניס בשוי׳א ולא‬
‫׳ נעת׳ת‬ ‫‪S Z‬‬ ‫ב‬ ‫'‪0‬‬
‫ל ^ ה אן בוה וראית' ושש לבב' וי‪ 0‬א© תאקרו כי גס עושר העולם‬
‫מהמ»ימ‪^.‬ןהשמחה טזשהרושם בעצמות הקש׳מש״כבאושר רוחני כי‬
‫‪ 9‬זנ‪ 0‬למצמית ישפיע ט ועצמותיכם כדשא תפרחנה כמאמר שלחש על‬
‫פיסק בשרה שתהיה פיקוי לע^ותין ושמא תאמרו הלא שמחת אכול‬
‫*ילל אויבינו אשר אכליני תגדל השמחה עד שתלשן עצם דע כי אדרבא‬
‫נהפון הוא כי הנס ״יי חיעלת אחר יהיה לן גזה ^!הוא בי ונודעה יד ‪.‬‬
‫י את עגליו וזעם את אייטו שהוא בדרך הזה יודיעו שני הפכים אחד‬
‫איסיןשנית כייזעיס בה את אויגיךאןעתה שיבאזךשתחחלן ברוב‬
‫״©‪ 01‬לא יזעם אות© ה בי אס תקבלו מנחתם לאו אורח ארעא לועו©‬
‫״יתס* ואס תנעל בעושר© ותעש עיקר משבה' תכיר ילה׳את אוכביו‬
‫‪:‬י ״ ק מ מ א ת ^י בין וייתר ק»ח דעתן להנחם ע״יזעימתסקע״יקבל‬
‫‪JSA1AS Cap. #6. .‬‬
 ‫יעזעיה ש מראות ^נ או ת‬ ‫‪.‬‬
‫^״מת וכן למ״ד סל ללוייס ועמי אין יתקשר לזה פסוק כי כאשר הפחים‬
‫ג״‬ ‫‪jjjnp‬‬ ‫הדין על אותס ^סר הי‪ 5‬מ את יסי‬ ‫החדשים פז׳♦ ועמ אוקרו פוקדים לפני כי הלא «לת סמים חדשים‪1‬ארץ‬
‫חדשה אין דני פלא יהיה לפניו ית׳ * יעיד קהי ההדחות סיס לישראל עס‬
‫‪««%‬ימ‪ 5 0633‬ה«זייין‬ ‫ת מ ה שלא תספיק האש‬ ‫השמים חדשים וארץ חלשה • ועז׳ או׳ זסקככי אין עתידה צודקת כשם *‬
‫לא היס נ ע מו ס ‪ 3‬ם ״י ־ ‪-‬‬
‫‪; ■- ■ ■ fp‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫א מנס הנהישכ׳סזגיםכאזחו׳א׳‬
‫י‪ 9‬נ י‬ ‫פזצא תסכיע׳י‬
‫תתעורר מדת הלץ להחזיק‪.‬‬ ‫^ ה ם א ־ו ת ^ דז תי מ ה םי פ לי ש ם‬ ‫כל הקרובים אשר שמעו את‬
‫ז ז נ מ ס ת ך ^ ^ י ש ^ ^ ד □ ^ עןני ל‪ ^ 1‬ת ת ו ^ ^ ; ג ! ^ \‬ ‫סיממו יתג' והנה אלו רובההיצרז‬
‫‪ noil‬״ מ י א י ד אי‬
‫■‬ ‫‪5‬‬ ‫״‬
‫שיביאן את אחיכ׳חנחהלה‬
‫״ ז י ‘ י* •!'^ ‪W 1CS1‬‬ ‫את־ןבודי בנ‪1‬ןם ‪:‬‬
‫ה א ^ ם ה ך ח קי ם א ^ ך‬
‫את ישר& וים גהס מועטים אשר לא‬
‫ה צרו וישסזגנ׳זהסהרחילך׳ אסר‬
‫‪0‬מעי את שמעו ית׳ י ולא דאז אק ו^א־״ר^ו־‬
‫^‪8 ,‬‬ ‫>«־‪M l’fcw50>0‬‬ ‫כמדו‪1‬כל הס!ג ההוא ‪ ,‬אין נהם תי‬
‫‪$‬ג‪«,‬י‪ 0‬ל״ה « י״י? ‪52‬‬ ‫ית' והםאואו ‪4‬כל״אחיכם ‪arp^p‬־;‪D‬י מ עזי‬ ‫שהיצר את ישראל כלל והנה דד»‬
‫’״״י^'״י״*<י״י?’ ‪» •5‬״י■‬ ‫להשגיח נפרשים לתת לאיש כדרכיו מ^ירזוו־זבסוסיט‪1‬בדבבובצ‪’3‬נ שו?>רלט‬
‫נעל ‪ p‬את כל הנויס וכל הלוינמן‬
‫* ‪I‬‬ ‫״ ־ י ׳‬ ‫^‬
‫יקנץ לשלם לעושים הרעה כרעומ‬
‫^‬ ‫י י ו ת ם ל פ ב י כ י י א י ר ו י י י ^’^ ” י |‬ ‫^ ^י ם או כ ניי ^ ‪ $‬ך א ל א ת ־ ס ם ^ ח ה ? ב לי ט קיוי‬
‫ולמועסי׳ אשר לא היצר! את יטישלם‬
‫ס ת קיוו ה ‪ :‬ר ג ם ־ ס ה ם א פן ח ל כ ד ! ג י ם ל ל ו ״ ם‬ ‫מזה והנה ידוע כי כאשר ‪.‬פעולות‬
‫ומחשבות של סונה של ישראל גדשחי׳‬
‫א ז *י' ‪5 ^ 4‬‬ ‫^ י ז ־ ״‬ ‫ונעשים אורות קיימי׳בקדופה לעומת‬
‫י צ או‪ ,‬חו צ ה ל א ר ץ ו ש מ כ׳ ס ל ב ^ ש מ ק ^‬ ‫ל ן נ י נ א ס ־ ־ י ה‪ 1‬ד ז‬ ‫ה ח ד ש ה א ש ר א ג י ע ^ צו ה ע מ די ם‬
‫מעשיהם הריןים הנרשתי׳ ומוחא׳‬
‫כן פעולות ומחשבות הרעי' של אוחו׳‬
‫עכז״ס על ישראל נר שמיס‪5^:‬יו ית' ‪3‬ר!ך׳־* ימד‪-‬עבתף?^‪^:1‬מא‬
‫לשלם להם גמולם ‪ .‬ואותם המעשים‬
‫ל ־ ־ ־;‪ -‬־ ״‪ ,‬״ ” ״ ״‬ ‫‪ 3» ^ 5‬ר אי ‪ ? 3‬י‬ ‫^״־־־ תי׳ג ל ס־ א־‬
‫‪ ! ! I‬״ ? ‪r S‬‬ ‫ת מ ו ר ת‬ ‫א‬ ‫ך י‬ ‫ס כי ר ת ^‪ :? !:‬ת ם‬ ‫ה מ ש עי ם‬ ‫ה א נ שי ם‬ ‫® ס ד ! י ת ד לן ^׳ ‪ 3‬ל » ל ה ג ו י ׳ ל ה ת ״ ב ץ‬

‫ושיעור‬ ‫לדאות את כבודו יתב‬

‫ויצטערו ההטח ‪ .‬לע וזהו והיו ליאיו‬ ‫אנטהיא‬ ‫ט‬ ‫ענו‬ ‫הכתיב בתה ט ד‬
‫ו ה י ה מדי ח י ש ‪ . U 5 ^ rP‬סימן יתלןין‬ ‫»כינה ו ‪#‬ןי הנה ה׳יעשה את ה א »׳‬
‫לנו ״י הנ א ‪ -‬ס ע׳ כ א ח ־יז ״ *יי‬ ‫למעלר» מד ורבו חללי ה׳ אזתמן‬
‫לא תצאו מלפני שלא ^ י ק י י’‬ ‫חז ק ונ ת חז ק‬ ‫המכינה ואופי תה אעשה הלא הוא ש‬
‫כהס וזהו והיו יי^יו ^ ‪1‬א‬ ‫ד ב רי‬ ‫כי מעשיהם וקחשנווךה' סל האוז«^‬
‫אשר אמרתי י‪3‬א‬ ‫;‬ ‫'‬ ‫עכו״ס שהס‪.‬נרסחי׳ ונעשים ר«ן' ‪:‬‬
‫‪#‬תאה באי כלס כאחד לפני כדי מאתן כה׳ כת ^ןבץ את כל^עזיס וכי' ‪ 6A‬יעי( פ>מרמ •וקע‪5‬פ פפידפמ טמגי״יא‬
‫וגו‬ ‫ייי®^‬ ‫ודאואתמיט‪ .‬סתצא הדוח •ייאתילתתכןגלנס יו*א זאנט מעשיהם‬
‫׳דבריי‬ ‫טומא׳|והמ׳נמשת^נ‪ 31‬ד »ן ה א ר ץ ^‪5‬יה משוללתעניי*‬ ‫יעממז^כס משיי כא׳צ^^ו בא לקבץ ^את כל הנזיש והלשונית ירא באה‬
‫‪#‬גלג^גתעכרכי שאא^כ»מ״כ ^ מ א ו ר מ סהזאאתייי® «עונ‬ ‫‪ ftm‬ץו>ד‪-‬כי ‪ S#‬דבר וה מ כאי' ובאו ^ •‪ *ftmp6 \Pn‬ואו ‪•Wfmfi‬‬
‫^ןוכ«ט״ולמ^רו׳ חייו ‪ p p W m p it^ w ^ f‬הזראו׳ צרועבת?י‬ ‫טגיה׳ כ* & »‪ *i‬בהס אות ושלחתי מהש ‪®m % m m i h §0‬י את‬
‫ו”רצון‬ ‫ממדי השמים »ה ^ ‪#‬ןי ד לא יהיה ^ י י דין זה יאייי‬ ‫עלא פשע» בו י‪#‬׳ ילא היצר! את בטז אטיב לה® שאשלחס פלטי© למ^ו׳‬
‫‪Is‬‬ ‫א ‪ T‬אמשיב‬ ‫טלכו ‪ k‬הגוי׳ מ־תו^׳ אשר לא שמעו ‪ 0‬שמעי ^א ראו את » ט והגידול‬
‫מלא הו א כי אז תשו תשיללי ! ‪ fern‬ויצה׳׳לכטה ח לו!‪ :‬קדיטי® ^ ‪-‬‬ ‫את כ‪ 15‬זי בגוי׳ ולמען י ^יני אות׳ וידמו כי לבריהםאתת ור‪#‬את מודי‬
‫‪^!,,‬ן■׳ נין בגי ?‬ ‫מהח מתייחסים לדני הגלתי ‪#‬ו י י ח ס ‪^ ! ^ 5‬‬ ‫אשים להס אות שיהיה לבר טסיי שיגדל ע טי » ‪ 0W 13‬מהו ׳וסת^'‬
‫הוא זרעכם בין מלאכים הנעשים כתורה ^י ת ש הו א שתכה‬ ‫נהס אות שהוא בט שושליותי תלם וכו' אל כגוקש»יא תאמר תה בצע‬
‫טוכהיוצאתהצטקבעולםאפי׳למשכ כתדרי חדריםאסזי זע^י ^‬ ‫כשליחות זה האם צרין אתה ידעו הרת^י׳כמ^ הלא הוא מ י ‪#‬הטאו י‬

‫טשם‬ ‫ועוסק כלמרה פחו יוצא כעולם פפזא כי ‘יוללוהו בשעיי®^‬ ‫את כל אחיכם זכו׳ כי הרחוקים ההם הם ילכו או כל מזיקות הגויס‬
‫מם שמם אשזג והם‪*33‬‬ ‫®•פיקדשפנראכהסנמצא‬ ‫כו׳תנחהלה׳ושמא תאמרמהיכצע ז‪#‬ו»מבאיםל‬ ‫והביאו אתאתיכ'כס‪1‬םי' ^‬
‫‪#‬לדות של צדי^ם ועל ‪3‬׳ הסזגי ^®'® ^ י י י’’®"® ' ^‪7‬׳ שלא‬ ‫ע״י אלו לז״א שני מעמיס א׳ ט כאשל יביאו גני יפדאל את »נ ת ה » ‪4‬‬
‫יש׳ ועלתי‪#‬ט • שניךובי‬ ‫מזור כן אחפק יובאו ’ידאל מ״י שהוטס שהם ‪ :‬אשר היו רתי^ס ‪» 4 k‬ד ‪ m‬מ ר ‪ 4‬הגד^ל!וזך *‪^ 0‬יאו‬
‫אפיזניי ת׳ל^רא תי ש׳בעולס ממ^ארהסוב‬ ‫מיצרו את בני ולא פשעו ביני אפילו לאשמתו את ש י מ י » » ט » ב׳‬
‫כאל‬ ‫^‬ ‫כי גס מהם המביאים ^ןחלכגניס וכו׳פמא לשרת את ה ^ ס ו א ת ׳ ואמשנותיהס ^‬
‫^ ‪teiT‬‬ ‫מ א כל בשר ‪ kjo‬הרמווך' ומיעוט הקמביס‬ ‫בקיי‬ ‫הלוייס המשרתים איתי ובית הייךם כי לא אחפיץ ישטוומ ט‬
‫^‬ ‫להשתחוות!בצאתס יצ ‪ f‬מ׳או את הצת אאר‬ ‫ני‬ ‫‪0‬‬ ‫רקועי‬ ‫פשע ״ כי כאשד זכו׳הנה בס״ה פירשו בי השמים>‪ e»WK‬הם‬
‫^ ** ‪^ X‬י ר אי‬ ‫כי תולעת' ‪ 3‬ג ^ לא ימות* כי בבל חדש ייאו‪.‬אוגן‬ ‫החדשה‪,‬הוא‬ ‫קטשה הנספה בפסוק בתדושי דרן סויזת התורה ה א ק‬
‫אור הנעשה נעסק תלושי פשטי התורה ולפי דרכם זה יאמר ‪ i4‬פ א ^‬
‫י^י®‬
‫איתס במציאו׳ אתל ^ א נתאכלו ביני וביט‬ ‫יתקיימו לעילם כל הלשחית אלו ואילי בניס ייללו לא יוכו לכן אולי‬
‫^‬ ‫לו״א והיו דל‪#‬ן לכל י * אפי׳ לחיות ובלט׳‬ ‫כאשר‬ ‫יחעאווגס אנו אולי תשתנה בחירתנו ונחם לז״א‪ 6‬תיראו ט מ מ‬
‫יילפי דרכו את כי ישראל שהם צטקיםל‪ #‬ילויזז‬ ‫הסמי׳התדסי׳רו׳ אשר אני עושה מזטותיכ׳ עומדיש ל»י כן יע מד ורעל‬
‫וגם שמכס שלב׳ סלא יחטאו לא הס לא אתם ט ^ ^י סאימת גשמים‬
‫■‬ ‫' ‪ P7JJ#‬לפגי כייהיודביןס‬ ‫'‬ ‫וארץ החדשים ההס זה יהיה לכם ואשר ה ‪ # 3‬את אחיכם ^ כל המים‬
‫‪.‬דורי‬ ‫;■ ‪. .‬‬ ‫•■ ‪ 3‬י ‪ #‬ה‬ ‫• • ■ י•‬ ‫■‬ ‫אשר לא היצר! אתושראלהס תהיה מסגתס הלא הוא ט והיה ק ט חד‪0‬‬

‫ב נ ל ך ‪ 1‬א?וי■‬ ‫^ ‪*i m‬ה ג ש ם ה״ *‪.‬‬ ‫‪ :‬נ ש ‪ 5:‬ם פי ת ־ ש ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ירי הפוע^ העוסק במניאנת הקדעז הזעציר ישעי׳ בן כהר׳׳ר יצחק זצ׳׳ני • נפר ‪ hw‬מוהר׳׳ר ישער' ?צ״^ י מק״ק‬
‫במדינת פו^יןקטך כמוך ?*ק׳׳קקרריקא‪ :‬ו^ע׳׳ע עוסק במ?*אנתשנ‪1‬פ י ה ק״קיעסנק נ ‪: .‬‬ ‫על‬
‫ירי הגווע?* העוסק במלאכת הקמוהועציו• משה בן הי״ר יוסף יצ״ו *‪ .‬נכדיטני כן‪-‬ף׳יו•;ןןחקןע׳׳?* * מקיזק^ייד®^‬
‫־ •כפדינח פולין קטן♦ מפיו לק״קקראקא ; ולע״ע עוסק כפנ^אנת שפים פה ק״ ק יעהניץ ‪:‬‬
 ‫•!‪ jE^EMii: cap.‬ירמיה א מראות העובאות ^ ‪ Liber‬עא‬
‫אזכור יה^סרעדנהברכני^גמורישעיהאמןכןיע?יה^גמור״ גם•אתידמיהעס ספרידחודהמיזדור^‬
‫אחימהדודאואבחרדרכידרךקצרהבפעםהזאתשליאליהזכירהעדותבמשפט'הראשוןברובאררובאכיאםברוב‬
‫^זקיהית יפיעטוהבמזבי^יביןלאשורוכיאגיפניתידרךהרמותימכשו^ כשהדברהקשהבעזראומרועושהאבסחעליו‬
‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫והוא׳יעשהיודיעדרכיולמשה* ‪-‬‬ ‫־’•־״*‪f‬‬
‫והושפע בכל אחד רצחה שהיה עתיד להנבא בבואו אל העולם וזה יאחר‬ ‫דברי ירמיהו וכו׳הנהא>מ* מלמולי רו״ל הוא כי‪ 5‬א ‪ b‬אלם ראר‬
‫הוא ית׳ אל ירמיה ז‪ 1‬תשחט מהנלא באומרן כי א נן כלאי כי כלא בטרם‬ ‫^ להוכיח ימה גם ‪ k‬ירושלים מלכיה ושריה וכהניה כמאמר‬
‫אצרן בבטן שהואחאו בסיני שהיית נפש בלי גוף ידעתין ראוי וחוק‬ ‫‪ 1‬פצלהאות׳ תמימי אס יס בדור חי שיהייראוי להוכיח וכנה בכל הנביאי‬
‫צנן ואם נכרש ידעתין כל״א וידע אדם את חוה שהוא שהשפיע בה יהיה‬ ‫לא היה איש מוכית את ישרל כירחיה הנביא כי כל מואותיז ת!כתות חוסר‬
‫ידעתין השפעתי בן ‪ b‬מה שתננא‬ ‫‪.‬‬ ‫^ בלילי ירושלי' ולכל טס הארץ פל‬
‫באופן שא ן לן בית מג!נז להתרחק‪.‬‬ ‫■ ז ר ?‪ 1‬ך ז ו נ ך ־ ‪-‬‬ ‫‪ P‬יתכן היחל ספרו דברי ירמיהו כלו׳‬
‫ופל השנית פן חשיב אליהם‬ ‫פלא כ״וכיח רק כחדבר את׳ שליחותו‬
‫ובהתערבות דעת׳יחסיאון^ תירא כי‬ ‫‪ C ap . I. K‬ד ב ר י י‬ ‫יזה שאין כןנשאר ספרי הנניאי׳זולתי‬
‫בטרס תצא מרהם הקדשתין שהיא‬ ‫הבדגים אישר‬ ‫פחוס שמתחיל דברי עמוס והפה‬
‫שעה שה צה״ד בא אל הילד כי לפתת‬ ‫‪ 3‬ענ ת‪ 1‬ת ^‪ .‬ך ץ‬ ‫אפתד ל!מ׳ סעס שוהלשניה׳שכואכיי‬
‫חטאת רובץ הקדמתי והקדשתין‬ ‫הס המדברים דברים קשים לישראל‬
‫סהספעתי בך קדושה למען בצאתן‬ ‫^ ^ ^ ^ן‪ > ^ :‬ש ר הי ה ד נ ר ־ ־י ה‪ 1‬ה ^ ^ י ו ס ^ י א ש ה ו •‬
‫‪ h-ri-f‬י־••־; ‪ <--‬־־ ‪ -.‬־ ^ • י• ‪•••.‬׳•‬ ‫״יולחס על מהי חלו בלשו!לברז■‬
‫מרח' שהיצה״רצאיגזצאחקו׳לטחאן‬ ‫מ ל ף ^י ה ^ ה ב ^ ל ^ ^ ^ ר ה ^ ג ה ל מנני ט;‬ ‫יהי׳לתקקושיכל״א לבל האיש אלוני‬
‫ולש?וטבן באופן שאחר שבהתחלה‬ ‫^ סי ‪»3‬נ^ןי יתוילןים ‪ 3‬ך י א ק‪* 6‬הו ס ל ף י ה ו ד ה ע ד ״ ת ם‬ ‫פ אין אתמקשות אן אמנס ביייזי®‬
‫הוסרה לנכה מיין להשחע אליו‬
‫תמיד יהיה כנוע תחתן ולא תלמד‬
‫ממעשה סושי עולה רגל השלישית‬ ‫ויועלק יו״י ‪ ^ ^ p151j>p7Ji>^-5‬ה עו ^ לו תן ף ^! ל ם ב ח ך ש קסש^ש׳ ‪;1 :‬ה>‬
‫אח׳נביא לגויס נתתין והוא אילו לא‬ ‫ייו ל»*ות‪ 1‬בן חלקיה! סלו^»’* דבר~יהוהא‪!3‬ילאםר‪ ■:‬ב ט ר ט א צויי ד ב ב טן‬
‫היית מתנבא חרננות שארגוי׳כי אם‬ ‫פמוהי מודע כי כל נביא שמכר פיזי‬
‫מישראל בלבד היה קשה עליך אן‬ ‫‪.‬ד^תיף ו^בפרם ת צ ^ מ ר מן ךה?ןףשת ףנ ב א‪.‬‬ ‫ושס‬
‫אתה כולל כל הגוי׳ ומתנבא כל חרננן‬ ‫^ז ה א ד מי הו ה הנ ה ל א‪-‬‬ ‫נסאס היה חלקיהו ק ש פן ה כ ק • ל נ ו י ם נ ת ת י ף ‪:‬‬
‫מכללם על ישראל אס כן אחר‬ ‫‪ i f‬ת י ד ‪ 3‬ר ב י ־ נ מ ר א‪ 3‬כ י ‪ :‬וי ^ ^ רי הו ה א עייי א ל ^ ^‬ ‫מ מ ל בא‪.‬פן שהיה גליל ‪^^^^1‬‬
‫פאינן מיוחד על תורנן ישראל בלבד‬
‫אל תק‪1‬ץ והוא כי אחר דברו על‬ ‫ת א מ רנ ע ר אנ כי כ ^ ^ ‪ -‬ב ^ ‪ -‬א שן א ש ל ח ף ת ^ ך‬
‫ישראל ‪ n»fe‬ל»יםאשר היה דבר יי׳‬ ‫קוסר העממים והרבים מ ‪ w‬לב^ ואתכל‪-‬אשראצוהתדנ^ר; אר־תירא מפמהם‬
‫אל י מי ה! כל הגיים שהואפל‬
‫חח־בנן ומתחיל על מצרי׳ ואח״כעל‬
‫מרנן מואב ומאריך בכל אחד שיעור‬ ‫א ת ‪ -‬י ת י ^ ^ל־®‪.‬ויאמי!^האלי הנה נ ת ת י‬ ‫‪y 5•,‬‬
‫רב זאח׳׳כעל חרבן בני עמון ואת״ר‬ ‫‪I‬‬ ‫ו־זפקדות^‬ ‫ראדה‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫שיבי‬ ‫הק‬ ‫שרל‬ ‫לי‬ ‫הקב״ה‬ ‫יאח׳‬ ‫ינתות‬
‫על אדו' ואח״כ על דמשק!אח״ב על‬
‫ה ז ה ע ל ־ ה ע י ס ו ע ^ “ ר ז ס ! ס ל כ ו ח ז ר־ ^ג ר תו עו‬ ‫‪f‬‬
‫קדר ועל כל ממלכות חצור ואת״ב אל‬ ‫•‬ ‫• ‪‘ , L‬־•^־‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪: r‬‬ ‫פ הו א מי א שהוא ממכתו מתננת‬
‫עילם יאח״כ על נבל ערבלו די ‪::‬‬ ‫^ * ב נוו ת ו ר ' נ ט ו ^ ן‬ ‫מלין דעה והנה שם סתם ואח' שתב^‬
‫ו א מ ר א ה הכו'סנהא^ג'טענ\‬ ‫י‬ ‫י‬
‫וי הי‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫לאפורשהיכ^‬ ‫עליו נבואת ענתות ‪1‬‬
‫למנוע עצמו א׳כי צר לו מאל‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫“‬ ‫הי דבלי ענתות ומי היה הנביא‪ : :‬׳‬
‫רנות׳ ורעות • שנית כי להיות שליח‬ ‫היותישליח על וי״ ועל‬ ‫^פיא על נן גא פה והיחל ואחד ‪ m i‬ירמיהו וכו' הוא אשר גענתות כו'‬
‫אל ירושלס מלכיה ו ש רי הו כ! ^ בכי־ ישר&ל צריך‪ .‬איש בעל לשון למודים‬ ‫אשר היה לנר יי׳ &חבימי כו’ פד גלות ידופל♦׳ בחלש לחמישוהוא החרבן‬
‫פמממללרנרכן •שלישית כי נערהוא ולאיחעיבוהו או יכוהו או לא‬ ‫כלומר אשר היה הוא־ ‪ V‬חתרה ואוחד שיביא עציה׳ ‪ 7‬ביי ענתות לברי‬
‫יערב ‪h‬מו דבריו נאומרס חי שמך לאיש מוכיח־ בשער עליהא׳ אחר אהה‬ ‫יייזיהו הס שהם מפנת‪^1‬שהיו דבריו־ מימי יאשיכרפד החרנן כלומר כי■‬
‫‪ w #‬א ל ^ ‪ ip ib‬אהה ואויה אני רואה כי על ק אחרת לי נביא לגוים‬ ‫על כן ביזזלר ענתות הוא כהזכיר החרנן‬
‫‪.‬בל אקוץ^^ היות נםאפלוח על ח תן וצרה וזיז צד לי מאד ועל השנית‬ ‫לכר יייכו׳הנה ארז׳׳ל כי באמור אליו הקב״ה כי נ ט אוי יצ קישי‬ ‫זיהי‬
‫איזרהנה לא ידעתי דבר ועל השלישית אחד כי נעל אנכי והוא ית׳השיב‪.‬‬ ‫‪ . .‬״ היה נא צהנגא נצטער עד שהוצין י‪ 3p‬לאחר לו כי צ^י®®’ י‬
‫לועלכל אחד ואחד מלמט?‪ 5‬למעלה כי פתת במאי דסליק חניה ועליה‬ ‫®יעות זאאיה כשראה סייו על>‪ S d‬היה צועק ומצטער והנה בזה י א ק‬
‫אמד א ‪# 5‬זד נער אנכי ס אם היית אומר דברי עצמך היתה וו טענה‬ ‫יי® פייבח! ית' בפתח רבדיו באומרו בסרט אצרךבבטן ט״מה שלא עשה‬
‫אךאל כל אשד אשלחךתלךואת כל אשד אצזן תדנר כי דברי צווי אתה‬ ‫נביא א ך ^ לפייפו טרם יודיענו צרות נבואותתבל יקק תל•‬ ‫‪P‬‬
‫'אוח'קי שלוחי אתה וליזה יברך כי־ הלא שלוחו שלאדם כמותו ולא יניעו‬ ‫יי ‪ (!3 ¥‬כי אס רע וזה אחשוב יאחר זיהי רמי יי׳ וכז׳לומך כי לא‬
‫רק אל משלחךולא על עצמן אם נער אתה וזה הוא אל חששת הפדר‬ ‫פיח‪ 5‬היא^ת׳בדברנוגעאלישדאלט אסהנוגטאלושהואפסוקבטרם‬
‫ת«בות פןיבויךואם הוא פן בראות כי נער אתה יערבו ‪ k‬לבם להכותן‬ ‫^^יךזכי׳הלא הואהמהאלמה ש»ךדלאמר ‪ 7‬נלי נטאותקישיפל‬
‫אל תירא מפניהם כי אתן אני וכוי ופל השנית שאחרת לא ידעתי דבר‬ ‫בן פייסני תחלה זשעזר הכתוב ‪ w‬דבר יי' אלי כלומי דבר הנוגעאלי‬
‫על זה וישלח יי׳ את ידו ובו' ויאמר יי׳ אלי הנה נתתי;דברי בפין ויהיה‬ ‫הלא‬ ‫בדי צאמר אחריכן הניגע אל ישראל ומה שאמר^ שהוא הנוגע‬
‫כי כל מהשהיה עתידלינבא כל‪ .‬ימח היה בכת ־ בנפשו כי הכל קיבלה‬ ‫®יא נ ט‪4‬ס אצרך ונו' שפיה פיוס אלי בל אקזץ נהיות ננואזתי סל צרות‬
‫כמוו בסיני ועתה ע״י שלותידויתב׳ גפיו המשיך כח משו אל פח למען‬ ‫י ^ין הכת^‘ יהיה לונזר הלא מאשר עיניך רואות מעשה הדור לא‬
‫א^כתדבורוכת־ ס׳הטובהי בבל מה שעתיד להמאשהס דבריו שהיו‬ ‫י ^רי מך ^לייםרםאתהבאבדברים רעים ותוכחת ס‪ 1‬סדוהלא‪}1«5‬ן‬
‫משמיע ‪ b3‬דברי נבואתו‬ ‫בנפשו מאז באופן בי יש בפיו פ״^י ק כת‬ ‫ילשהיה לן מקום לישחע או באמור מי אני כי אלן ליימ״את ה י פ מיג‬
‫ו אי ‪ ? 1‬מ נתתי דברי בפין כלומר איןלן בת דנור גדול מזהואיןלן‬ ‫? מ ^ני ס ושדים וגדולי עולם וכל המון'‪,‬ישראלי ב'כי תאחר יראאני פן‬
‫לו׳ לא ידעתי דבר ועל הראשונה שאחרתאהה אדני אלהים כי צ ר לן'‬ ‫מיגיל עצמי עמהם אלמד ימזטייהם כי ע ל ואת הזצין להבטיחוילפנים‬
‫להיות נביא על ציות ו ח תן אל תחוש כי הנה‪.‬הפקדתין היוםהוהלא‬ ‫מ»ממ ישובו פחה אליך זאת® לא תשוב אליהם* ג'‪.‬כיתרפההיאצי‬
‫על ישר' בלבד כי אס על כל הנויס כלומר ובתין הבאים היא צרות ישרל‬ ‫| ^ א יפות וחרמות מעין מ*ש ו*ל כי צמק ארור היום אשד יולדתי בו‬
‫נביא לא נחרב הבית כי אס על ידו על כן הוא יתב׳ ‘ ! אינןנ אי ^ ישראל בלבדשסירש לן מה שרמז למעלה ‪.‬ועוד כי אסנאת‬
‫בנבואות שהן לכתוש ולנתק זלהאביד ולהרוס ג״כ ‪ .‬הוא לבנות ולנטוע‬ ‫על לבו לסלק חלפי יו מעמד שלשתן ועל הא׳ את בסרם אצרך מ ס ן‬
‫כי גם בתוך דבריך יש דבייס טתים דברים נתומיס ובשורות טיבית‬ ‫^יזק*יהוא אשר ידענו חר‪"1‬ל כי כל מה שהזנבאז־ כל הנביאים הכל‬
‫לבנות בית כמקדש השני ולנטוע ‪ ,‬את ישראל על אדחתס בשליפישלא‬ ‫קב>י נפשות® בסיני כי שס נחצאו ‪ b‬נפשות יסר׳ פעתת־ות לבא בעולם‬
‫יו‪ 1‬מ‬
 ‫ירמיה א מראות הצובאות‬
‫*״ז‬ ‫י(תפ א‪ 5‬״ ז לן מ י ן לנג לעמנ ^‬ ‫י‪1‬ו«ת‪ 6‬י‪ 5‬ס עו ל ט ‪ 0‬נלנל!‪ 5‬גמיאית גי ««‪ ■ 11‬א) שעויהכמונ‬
‫״ ’ ? *'‪ . " ’-‬״ ״ ״ ״ & ״ איז״״ייי‬ ‫״ז־־ו־ א’ ־' ״! ״ ”’־‬ ‫נעכייגזצוסרהנה איןכיונת ל‪13‬אותין לנתזץ דק כדי שישונו נתסונה‬
‫כ*‬ ‫‪I‬ן‬ ‫‪*1‬‬ ‫ודברת אליהם כ^ם ערנן לקלחחה‬ ‫ויתוקנו כי נעלי נתירה החה והוא נענין סתירת זקנים בנין וזה יאחר‬
‫תהיה צי נפה זמני ^ י' ״ *״מח *ייר‬
‫מפניה‬ ‫כי אס את כל אשר אנכי אנין כי יה‬ ‫הנה הפקדתיך ונו'הוא על ר^מים וע‪ 1‬דכיקהשהוא נבואות לנתיש הו'‬
‫לו״‪-‬יו ת־י ^ ־־״ז ^יי״ ץ״״ו ש‬
‫ש־ ׳‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫הכוונה היא לננית ולנסוע כי כמנת‬
‫‪ 5‬ד נ ר נ מ‪ 1‬ו ן ! נ נ ‪ 0‬ן א ״ ת ן צ » ■‬ ‫ראהירמיהו‬ ‫הבשיחת היעית אם לא יס‪,‬״ וי^ךכר^תה^‪/‬לאמרמה־אתה‬
‫‪ -‬״ ‪ ,‬״ ס ‪ ,‬״ ל ־ ‪ -‬ד י מ ה‪ .‬ר נ > ת י י ז‬
‫מ ־ טי ^י‬ ‫ג ויאמריהודז’ אלי‬ ‫ואמר כקל שקד אני‬ ‫הואלכנותולנסועשהיאכלי סיפתע!‬

‫יי־’ ”■ ” י׳'‬
‫^ ^״ ^ ל ך או ת' פ־ ע|ין ד' ‪4‬גי על‪-‬ךבר>'^שותו־‬ ‫‪to‬‬
‫יי־'‪”,‬‬ ‫״ ‪.0‬לל לע ת נלל‬ ‫ויהי ךבר־»הוה י אלי‘ ^ונית ל א מ ר מד־ז או ת ר ק‬ ‫!לנתק !‪1:‬׳ הכוגה ה יא לבנות ולנטיע‬
‫־*‬ ‫אשר עזבוני כו' כי‬ ‫בלוחדולקאלתאימ־ט אתי^נביא‬
‫ע״א כיט ' ״ ״ ״ ״‬ ‫לדגיזי‪-‬לו ‪7‬עגו‪7‬‬
‫*נה״״א‬ ‫‪..........................................‬‬
‫הכוונה‬ ‫על רפה כי אדרבא עיקר‬
‫‪w‬‬ ‫ו;אמר!הוה אלי מצפק תפתההרעה על־כל"״ • להרפיתחעטדי^ ‪f‬‬
‫‪!:‬דתשמיסעדע׳■״ ־ ;‬ ‫היא על תיקון ‪:‬‬
‫מהו אשר עומני‬ ‫ישבי ה״ארץ‪ :‬כיי הנס קרא"^כל־־מ^^פחורת‬
‫לכתות עליונים כהיןי' ?‬
‫!דלחיהסחכו ויקטרו לאלהים אחר‬ ‫מסבכותצפ‪1‬גה נאס^הוהובאו ונוך ‪ 4‬א‪1‬יש‬ ‫דבר יי׳ וכו׳ ר^ז להורות‬ ‫ויהי‬
‫לו אין הוא נכק)קיותד‬
‫ואת״כ מביאו עד השתיי^י^‪.‬‬ ‫כק*־חמותידק‬
‫‪;- ) 1‬‬ ‫רעל •ז■‬
‫ירויצולם ‪ :‬־«‬
‫י"שערי ‪■*T I :‬‬
‫*כסאו ■‪^;J - . -1.‬י‪4‬‬ ‫מזולתו ט היטיב לדאות והוא כי אלו‬
‫ידיו ס‪:‬זא •מכניס טיי ^ ‪s r‬‬ ‫סכיב ועל כל־ערי ןתדה‪ :‬וךבךתי סשןטי אותם‬ ‫נאמד לוילתוחהאתה רואה ו‪:‬יה‬
‫נדר הוללות זה וזה‪ ,‬וישתחוו לסע״״‬
‫ידיהם ואחר הנה צויתין אל הי״‬ ‫רקמרו■'לא^הים‬
‫עזטני ־;־‪ • : 1‬י ‪I‬‬‫אשר ‪:‬־‪• T‬‬‫^י‪:‬כל^רעתס ;־••<‪/-‬‬ ‫*על‬ ‫כי אם מחציבש נת היה‪[’f CD‬‬
‫צבו‬
‫מפניהם אל תאמי אילי‬ ‫אחרים י ש ת ‪0‬ןו >מעשי ידיה ם ‪ :‬ן א תה! ת אזור‬ ‫אס היה חקלסלאילן שקליסאו‬
‫חחים אחזיק מצחי לעומת מצח *‬ ‫^^יהם את'’כי^־לאשך‬ ‫מזולתו ולא היה אות־ בי‪-‬אם ■‬
‫מקל אט‬
‫לויע‬ ‫המשן ייזיס אל‪.‬אה אי‬ ‫רואה והנה המכהן הוא על הוראת‬
‫חלאית גדולים ורבים ‪f ,®’’’P‬‬
‫אנכי א צו ף ^ איל־ ת ח ת מ ^‪-‬י ה ם‬
‫יטותו ית' שוקד על דברו לעשותו‬
‫לן כי נהפוך מ א כי‬ ‫לפנוהש*♦ ו^י הנחנתתיף^וט ר־^עיר מבצר‬ ‫מאומרו מק• אני רואה לא היה בא‬
‫ואעמוד)ץחמותנדזשת על~כג(־הארץ ׳ כח נגדם גכלס ייי^ל^’^ל ^עיר‬ ‫הפתרק& השעל לומר כי שוקד אט‬
‫‪W‬‬ ‫אותן יותר ט הנה תי׳^י'‬ ‫‪ m‬אן ירמיה שת לבו להסתכל‬
‫מבצרכדרן המבצר‬ ‫למלבקיהודה ל^יידז?‘‪!:‬חניה יל־י^סהאךץ ;‬ ‫ולראות מאיזה אילן היה המקל ואמר‬
‫גזית ואת״כ לעמוכיי^^ת^ ^מ‪5‬רול‬ ‫י^ןז ' כי ‪ ^ n i r‬אני נאם־‬ ‫מקל שקר א‪ 1‬אחר לו הוא ית' הנה‬
‫‪'iftihi‬‬ ‫ואח"כ לחומות נחשיז‬ ‫י ’ ;‬ ‫‪; .‬הורזלהצילף ‪i‬‬ ‫הסבת לראות כי זולתן לא היה פס לג‬
‫וזהו לעיר מבצר ולעמיד ^ ‪ *I‬״‪iiB‬‬ ‫ליאות שהיה של שקדים ולא היתה‬
‫כוונת שאלתיבאוחרי חה אתה רואה ב‪.‬ג ‪ Cap.‬וי הי ^ דבר־יהיוהאלי לאמר ‪:‬‬
‫‪I‬־•• י ‪,‬‬ ‫־■ ■־ו‬ ‫־ ‪/• :‬‬ ‫^‬
‫מורן‬
‫ס־יי׳ז‬ ‫האדן ואח ‪ ^^,‬ר ‪--‬‬‫תחלה מעם ‪' ,‬‬ ‫׳‬ ‫ה ^ חזו מ ר א ר ת ב ^ י‬ ‫נאה אל הפועל לומד ט שוקד אני ט‬
‫לא היה מזכיר שקד אן אתה היטבת‬
‫‪ W‬״ ^״‬ ‫׳ רו׳ ט ^ םל א סד ן ד׳ א ס י ״ ו ״׳ ז ^ ר י ר׳ י ^ ד׳ ס י‬ ‫ליאות כי מקל שקד הוא כ♦ הלא זה‬
‫‪,‬״ן‪,‬נ‪,‬ן נ^״‪.‬‬ ‫®תיזגוט סויןד אני ומ׳ ילאטת ^עיהדאהכת ^לולתיךךי^תזכ^עתרי כמן־סי‬
‫לי לא התתזקת כי אס נגי®^־®‬ ‫בארץ‬ ‫חש״כטל‬
‫^‬ ‫סתרקוה י ק על דכ טן‬
‫!אתופגי‬ ‫לראז׳כלו'‬ ‫?ביי זולתןשלא היה מיטיב‬
‫^‪,‬ןר‬ ‫עולה ומכתר אן‪.‬ע‪ 0‬ם‬
‫מוראך פעס אחת והתתיל במלכים‪ :‬ואתר כן לא ישאי ל?י ‪.‬‬ ‫• ולכן נבחרת • וע״ד ‪#‬ה נסהו שנית גפנין סיר נפות והוא כי ©א ית' ‪ b‬לו‬
‫תשנה בשטס ותסיים בקטנים הס הנזון הפס הה! ^חרי ^אלין‬ ‫מה אתה רואה והנה התשובה היתה לוח' סיר כשח אני רואה כי לא שאל‬
‫לכ‪:‬ט‪ 5‬ילעם ^(רץ שהוא הלמעלה לחטה ואס ‪ ,‬תראה‬ ‫לפי כנראה רק על מציאות" הדבר שהיה סיר נפוח אן לא אס טו פטו‬
‫‪ I‬י&ם‬ ‫א לי ^ לבלן באומרן אם יש יי׳ אתי אין יערני אג‬ ‫סטו‬ ‫מפני צפונה ט לא נכלל בשאלה והנה אם היה זולתו לא היה שם‬
‫עמי כי הלא דע לן כי זה אי אפשר לי אין הכחילה מתדס‬ ‫לז׳‬ ‫הפועל‬ ‫לו׳ ופניו מפני צפונה ואס לא היה אומר לא היה הפתרון בא ‪k‬‬
‫ונלחרזו אלין אן לא יוכלו לן כי מה סא^ן איי אינו להס’ ק^ אתן‬ ‫שפיו‬ ‫לראו'‬ ‫מצפון תפתח הרעה כי לא היה מזכיר צפון אן ירמיהו היטיב‬
‫*'י אילי‬ ‫כי אס להצילן אחר הייאת בחייתס בפועל ווה!‬ ‫היטיב‬ ‫בזה‬ ‫גס‬ ‫רתיתותיו מפני צפונה אז הישיב לו מצפק כו' להורות לו כי‬
‫אט נאס יי' להטלך כלומר כי מה שהיה נאם יי' לומר ל> כ' ‪^.‬ח‪ ^ 1‬נלאח'‬ ‫לדאות ובזה היה מזרזו ויוכיח ט אין כמוהו מיטיב לדאו' במראה נבואתו‬
‫‪-‬ן^ראה כי ז ^ •‬ ‫א^‪,‬יה^דלן •‪,‬‬ ‫לפסיל‬ ‫ולכן לא יסרב לו ולא יצל לו ולהורות זה אמר זיהי דבר יי ^ י שנית ט‬
‫^‬ ‫אלין ולא יוכל! לן תכיר כי אתן אני וכו׳טבכחן‬ ‫זו‬ ‫מלת שנית חיותדת ט חה לגו לדעת אס היה שנית אן הוא טלוחר כי‬
‫חלטס ושדים וכל עש ה אק * ‪1 ' , ■ <■.‬א‪!5‬ר‬ ‫היתה שנית אל הראשונה ועל פי הכונס כמדובר * או שיעוד הענין שעל‬
‫רתי‬ ‫דבריי' !©' הלק זכו' הנה‪.‬אוחדו לאחר בלתי‬ ‫זכית ירמיה תחלת הפורענות היה עכין שעל ידו יש תיקון אל קיום יש'‬
‫לאחדים ט אל חי יאמרו זה לט ירושלים*‪ .‬ועול כ י ‪*’ ' ^ .‬ן^‪ 1‬ין‬ ‫ט‬ ‫לבנות ולנטוע והוא כי בגת׳ ארז״ל על פסוק‪ ,‬וישקז ה׳ על הרעה ונו'‬
‫»כי‬
‫■‬ ‫חיזק אח‬ ‫ועג■״ ‪p‬ק'’‪.‬׳׳‬ ‫הרעים ‪j s‬׳‪v1''PT‬‬
‫שבירמיה ןעל‪-‬‬ ‫דברים ?‪e’iJ7‬‬
‫אותם שהם ?גדייס‬
‫משפטי קותס‬
‫חשעטי‬ ‫צטקה זכיחשיסדצטקה מיהר להביא כרעה אלא שאס היה מ‪3‬יא‬
‫יאחר לברי פיוס וכרתי לן ו©׳‪:‬־ אן אמר לן‪|5‬ל תתחיל בלכייח'®^‪^,‬‬ ‫הרפה נזחנה שהוא נפז^יס חנק זנזשנתס טהחתקייס ט אבד‬
‫אס בשבח ט הנה הלון וקראת ב׳אזני־יחשלים אשר א‪1‬חד‬ ‫תאנדוןעלכןהקדיסי״אשנהוהגלהאת ילוכקעם החרס זהתסגיי־‬
‫אלף וצדיקים גלולים וכמינו יטבות קודם לזקן שדבר ה' בתורה זס״י ’ זכרתי לן ו©׳ וזה יהיה כדי לאחר אחרי כן מה פאחר^ליגר ן ‪.‬‬
‫הולו‬ ‫אזיןה ח ט ריומדז הלון וקראת באוני ירושלים לאח' זעל גן‬ ‫כן היה ל?ס קיום !‪ 151‬וישקוד ה׳ בימיהם על כי צדיק ה' כי צדקה תחשב‬
‫‪5‬ן ^‬ ‫לו ווה יתכן רצה הקדוש ברק הוא להי‪#‬ת ‪ :‬לירמיה בראש הפזרעניה ‪ 3‬אזק טפ מ ע לכולם על כן הלון וקראת בכל‬
‫מה שבו היא תקין חקל שוך שהוא ענקזישקד ה׳ וזהו ט שוקד אצי וקורא ומשמיע לכל'הנצזידי׳לשחזע‪ ,‬דברי כיבושק בל יאחיי‬
‫על דברי שהואיל דברי שדברתי‪ .‬בתודה ונו^ת‪ 0‬בארן לעשותו טל התחיל בדעה ואשד תאחר עתה הוא‪:‬זנרחי ^’ ^ ”^'^' ’‪!1 ] 1‬רו אום‬
‫'!^יי!”עתיא'‬ ‫מסז״ל ט בצאתם מחציים יצאו בחשאיות ג^ק‬ ‫זה אחר לו הישגת לראות היטבת מעש ק שעל כן זכית־ לראות‬
‫נתחלת הפרעניות דבי זה ואחר כן התחיל בהוראת הפורענות העיקרי‬
‫נ ט ר נפות‬ ‫‪.‬‬
‫חשפטי זכו' אחר הנה אני בא לדבר עליהם ^־ות ועונט‬ ‫ןן ך ‪J‬‬
‫<׳ למש ם*י•‬ ‫׳‬ ‫יל‪1‬ז קה בין מדת טובי נ?>‪ 7‬תכ כי חי‬ ‫חש עשו ^‬ ‫דעתם אש‬
‫‪ jj‬דפתס‬‫‪ jv‬כל‬
‫לראויים על‬
‫שהסיהסשטי ‪ w‬׳‪ h‬״ ‪b‬‬
‫גדולים ‪u‬׳^‪^w‬׳‪■wwi‬‬
‫‪uvi7j‬‬
‫בלבד לדור ההוא כי גס לן פס היות כי אין להחז ק טיגה ‪^ .J f‬עלג!‬ ‫רעות גדולות כי הלא החה אשר עוביני ייקסדו לאלהיס ^!דיס וישתשו‬
‫הלכת אחלי ט סיתה אהבת ‪. :‬כל‪1‬ל‪ 1‬תין כי ק דלן אהבה חדס י‬ ‫למעשה ידיהש אשר אין ספקכ* חסססי על אלה גדולים הם לכן צרין כי‬
‫דיו‬
 ‫•עב‬ ‫‪,‬‬ ‫מ צנ ב ^ו רו ■‬ ‫יוינוון •; ב‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬

‫• ייה יאת ביתהמקדפ שח‪ 1‬לתזענת סהוא יותר‬ ‫י^י! כיזתן זלל אתריו למקום שה!אתפן אפי׳ שהוא‬ ‫‪"*!J‬‬
‫^ לא אקרו זכו״לנה ידוע כי שלשה כתריס הם כתר‬ ‫הנהנים‬ ‫יוחש שלא הכייתר חקודס כי ח ‪1‬אהבת כלולות בדקו ‪ :‬לה מת שאין‬
‫תורה כתר כהוכה וכתר יזלכות זעודכתררביעי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן ר התערכות דשת מוהיחיס ושני׳ וזהר הכה וכרתי לן חשל נעוריך‬
‫הוא כתר שם טוב עולה על גביהם ועל ‪-‬כלס בא הנביא בשם יי'‬ ‫^ כתן אחרי כאש יפרש שהלה יפחן הוא שוכרתי לך חשד עס היות‬
‫להתלונן כי סיתתו לתרס כי‬ ‫■ ‘‬ ‫אהכיז^לןליתיךלכתו אפיי כיהן•‬
‫הכהניס אשר להם כחר כיונה והם‬ ‫זה דרך כל כלה שחתח׳ אהבת כלילות‬
‫‪ ,‬יל ראשית‬ ‫‪ ,,‬ץ ‪:‬־ ל ן ד ־ ^ י ש י‬‫‪,‬כ א ר ‪,‬ץ ^ ‪.‬א ז ‪.‬ר ר ע ו‬ ‫״‬
‫הנקראים כהני ^בניביתו לת אמרו‬ ‫ן ת‪ -‬י חתיה הראשון‪ -‬בכל רזחים‬
‫איה ה׳ואשר להם כתר תיר׳אפד ה»(‬ ‫^ ה■בל “א'בלי'ויא'שמו^מ‪ 1‬ה ת כ א אליהם‬ ‫שר ׳זניכנה וזהו זכרתי לן חשד‬
‫ת כ ת תו ^ ובהתויקס בתורה הס‬ ‫נ א ם־י הו ה‪ ^ :‬תי ע ^ ק ב ל צ ל ■ ^‪:‬‬ ‫יי^יייןשזכיתי לן‪ 1b‬עפיתחשד‬
‫חחז ק־ס בו ית׳לא ידעוני ואשד‬ ‫עיילי עס היות אהבת כלולתיך עם מ שפחות בית!שראל‪'[ ,*13 :‬א^יי יד־זיה מות ­­‬
‫להם כתר מלכות אשר אין• ; מלוכה‬
‫למטה אם לא בעשותם רצונו ית׳כי‬ ‫ני;^ו;‪':‬כ‪;-‬לורןו‪ :‬ם;?ל’ ויי־ירו‬ ‫הייניט^‪,‬טנן‪V‬ל‪,ti‬י‬ ‫אמת‬
‫הלא לפי כאחת אין מלן זולתי ית׳‬ ‫■ישחאתאמדכי לא אהבת הכלילות ׳ אהריההצלויהפלר; ולא א ם רו ^^יךז יתרץ‬
‫בשמים ובארן ואשר הוא ית'!סכי©‬ ‫המעלה אתגר מארץ מצריכם ה מו סי ף אחתנו‬ ‫אפיי י=י;*‘לא אל‬ ‫^י״י אי‬
‫ימלוך תחת ידו אינו ‪ 6k‬בהתדבקו ‪13‬‬
‫יחי כי על כן צו? ית׳ לא יחיש ספר‬ ‫^שוההבאךץ^ץהדצץמת■‬ ‫‪^ ^ 5‬‬ ‫״ז ״ לאה״‬
‫קתודה מתנו אדרבה פשעו‪ 13‬חהו‬ ‫בארץ ל א ־ ע כ ר ב ה‪ .‬א ^ ולא‪-‬יש;ב א ר ס ש ם ‪:‬‬ ‫‪...............‬‬
‫לז'א בחדבר‬ ‫אשר אין בז לחס לאכול‬
‫והרועי׳פישעו בי ואשר הס בעלי כתר‬ ‫^א׳ן לא זרועה לותראין שם לך‬
‫שס טוב ה!א תכלית החסידות המבי'‬
‫עחירק העדר זריעה כי העדר‪^^^ ,‬יאא\זצנ‪1‬אל־־אךץהכרסל לךאכל פרידה‬
‫לידי נבוא־ כתאח' ר' פנחס נן יאיר‬ ‫^מותב^ותטמאו‪ ,‬את־־־ארצץ ונהלוץ;>‬ ‫לקיטה לא היה כי כלי זריעה נאחר‪.‬‬
‫זהירות מביאים לידו זריזות וכו'עד‬ ‫יהוי־ה‬ ‫איה‬ ‫אמרו‬ ‫^א‬ ‫הבהנים‬ ‫‪:‬־‬‫לתועבה‬ ‫מתם‬ ‫ש‬ ‫‪,‬יילקטואותו בבקר בבקר זלאיפלא‬
‫'■■‪ ; J‬ד‬ ‫< ‪; T‬‬ ‫־‪1 - . IT^ •• I : .‬‬ ‫‪-‬‬
‫הביא תחזר גהאלתדרגה לילי נבואה‬
‫הב‪ :‬בנביא ס שהיו אשר הס הנעלי‬
‫הנוראות ^^פשי התורה לא^דעתי ורהרעים פשעו• ם‬ ‫שייר כי אשר עשה את כל‬
‫בחצריס ‪ .‬יכין לן לחש לאכול וזהו‬
‫כתר פס טיבנבחו בבעל ואס יאחרו‬ ‫בפן^י אין לא זרועה ועוד טעם והנביאים נבאו ‪ S33‬ואחת לא “יו‪.57‬לוהלכו• ‪:‬‬
‫שאין עושים עיקר תהפסילי׳ כי אם‬ ‫חת יש שנס לכשן אחרי זעכ׳׳ז חשבתי לבו^ה אריב אתכם נאט^הוה ואת־מימ^נם‬
‫מאש' לתעלה כפתי׳ והפםיל‪.‬י׳שלחטה‬ ‫לך לחשד והוא כי קדש יש'לה'כי‬
‫הש דוגק' בלבד אעפ״י כןגס בעליוני׳‬
‫נחלץ א\»ב‪ •:‬כי?‪1‬ברואי♦ ^יימוךאב וקדר שך־ירזו‬ ‫נפשיתס חלק אלוה חחעל ודרך‬
‫א;יןבהס‪ :‬תועלת וזהו ובאשר לא‬ ‫ללכת אתר הכל ואליו הוא שואף והתכוננו• מאד ^^^או;הןהיתהכד\^‪ :‬דההימיר‬
‫אלהים והמה ^;אלהים ועמי דהמירכבוךו■ יועילו הלכר והנה דגרתי ד‪.‬פיעל‬ ‫יעל כן לחה שהוא לה' שה׳ ה)א ההל •‬
‫ארבע׳מיכי ראשי עםוהלאתאמ'‪,‬ה‪.‬מון‬ ‫ייש חלק חמנו על כן כדבר טבעי היה‬
‫המס אם כן א־כהאשחיכו מליה׳כד״א‬ ‫לכתך אחרי בחלבר ועול טעם שני ‪. .‬בלןא^יו^ל^ילשמו^יס ע'ל^את;‪1‬שץךו הרבו‬
‫^אזז^^^םרץהוה •י כי‪-‬־^ים רעות‪17‬שדה עמי' ‪.,‬יאשחס בראשיה׳עלכן א^אוחר‬ ‫והוא כי הוא ראשית תבואתה זהוא‬
‫לכן עוד א׳״יב אתכס הח!ן העם והוא‬ ‫' ‪" -‬אתי ״‬ ‫־•••׳־׳־ ׳■■ ■ ■ ‪■ ■ :‬י• •‬ ‫תרזחה‬ ‫כי הם ראשית תבואתו שהיא‬
‫כי הנה למדונו רז״ל^‪ -‬כי אותרו לכן‬ ‫^‬ ‫‪ .‬־‬ ‫גדולה ואחשבה שהוא ענין־חאחדנר ‪ : • ,‬׳ ־ • ‪.‬׳‬
‫בוא שביע׳ ובזה יאמר‪ .‬הוא ית’כשבוע'‪ .‬כי עול אריב אתכם סעדיין מואר‬ ‫על פסיק יצב גבולות עקים לחסהר בני ישראל שהוא כי‪.‬ג?נתל עליק־‬
‫לי טענה לריב אתכם החון העם ולא בלבד אתכם עס שאינכם חכחיס‬ ‫גויס שבעים אוחות לשבעים שרים לחה עשה שבעים אוחות מי להפויש‬
‫כארנע׳סיגי' שהזכרתי כי אס שאפי׳ עס בניכנייכ׳ חשרעחכ'שעלייןהס‬ ‫לעצתו שבעיס נפש שירדו חצריחהוזהו יצג גבולות עחיס לחהפרבני‬
‫ילדיס רכים בשלים ובחרתה הטענה היא כ;׳כ ‪,‬ברורה פגש עחהס ראוי‬ ‫ישראל שהוא כי כחפריש תרותה גלולה שחטה אחת פוטרת את הדרי חן‬
‫לדיג זלטעק כי‪,‬גם משולבי חכתה ודעת ‪,‬ישכילו ויודו כי הלין עתי והוא‬ ‫כתורה כן הפריש תרותה שישראל על כל האותות נפש אחת על כל אותה‬
‫?!‪:‬עברו אץ כתיים וראו שהם קרובים לארץ ישל;‪ 1‬כמפורש אצלנו‪.‬בישעייה•‬ ‫יתיתה שנפש אחת תישראל בשלה את אותה שלתה באוק שישר הס ק ו ^‬
‫צריך רק העבר‪ '.‬וקדר‪ ,‬שהוא רחורן׳סלחו והתגומו'מאל ‪-‬כו' ההמיד‬ ‫^"' יאשית תבואתו‪,‬שהיאו תמחה גלולה •ושיזא■ תאחר א״כ איפהלתם‬
‫גוי גו'והוא מאתר ז־״ל ס שני גוי' ^ו הנד אחד עובד לחים ואחד לאם והא'‬ ‫עיבתס ביד האותות■ ‪ w 1‬לאכול ^ל תתמה כי; דע כי ‪:.-‬כתרומה שלזרים■‬
‫דואה שהאש מבעבע תמי‪.‬ס והעובד‪.‬האש; רויאה שלחיס חכבין את כאש‬ ‫^חיזהכןהוא יתברך שהוא הכהן לו היא התרומה כד״אונחל ה׳‬
‫ועכ״ואק ייחידק^ייזאתם ולפי והאות' ההמיר כו' הוא שאיןחמיריןויתכן‬ ‫את‪ .‬יהודה חלקו לכן כל אוכליו שהש זרים יאשמו מן הלין כאוכלי‪,‬‬
‫^פרש בהפך שסוא כי‪3,‬אלוההתיר כלו' האם גוי‪.‬התיר אלהיס שלחיר אותו‬ ‫הייח“ שאחת דתם להמית וזהו כל אוכליו יאשמו שהיא מיתה שיאשח!‬
‫‪5‬א יפלא כיוהתה‪:‬לא ‪ )7k‬לא זה ולא זה באופן שאס ‪,‬יתירו הבל בהבל לא‬ ‫יזן העולם וחה שלא אעשה כן כי לא אמיתם חיל הוא כי אתרקס‬
‫?תאנה שוס א׳־חהס אך ועתי התיר כבודו בלא יועיל כלו׳ לו יונח סתאת׳‬ ‫ינ״הורין כי רעה ‪ .‬שעשו‪-‬ליש׳ תבא אליהם וזהו ; רעה וכו׳וגס שהדין‬
‫פנהיותן עס ס' לא היה‪.‬לן טונה ח״ו והלכת*־ לבקש חי שעל ילויושפע‬ ‫בחיתה הנה זה ה‪.‬יה באם • יי׳ כי כך אקל‪1',‬גןר והוא כענין אל‬
‫לךאיוה תועלת הנה אם היה לך תועלת בע״א החרשתי כי היית אותר כי‬ ‫י‪/‬פיגס פן ישכחו עתי הניעתו• זכי׳ זוהו רעה תבא אליהם נאם יי׳‬
‫לפעמים תניח אמן הכבוד בשביל התיעלת כן התרת כבודהיותן‪.‬עם‬ ‫יאחר כן בא לפרש הכיוכה• באו' שמעו■ דבר ה׳ וכן' מה תצאו נכו׳ שהוא‬
‫״•בשביל תועלת הע־א אבל וממי המיסמודו בלא יועיל‪ ,‬נחצא כי‬ ‫ליתר הנה אני זכרתי לך טובתך שהלכת אחרי נתלב׳עס המתטעס־‬
‫קנקתם הכבוד במה שהוא קלון ובלי תיעלת והן זאת לסברתן החרורה‬ ‫יזחייכ‪ .‬שתלן אתריכי ■חלקי‪-‬אתהוגסאתואשית‪;-‬תגזאתי שחכל זה‬
‫וכיוזבת שעם ה׳ לא ה!ה לכם טיבה אן אדרבא כל ־ התועלת ‪ .‬שבעולם‬ ‫יחיייב שתמיד תלך אחרי ; וא״כ שתעז וכו׳ מה תצאו אבותיכם בי כי לחקו׳‬
‫איננו כי אם עם ה' כי הלא דעו לכס כי לא בלבד כתלתס ; כמדפס על‬ ‫מעלי נתצא כי כל ע>ק פקוקים ‪-‬ו^לו הס הקלתה ‪ t‬ח‪ :‬שרוצה לוחי שתעו‬
‫תעדר תועלת כבאסיגם התועלת אמתי על הבאת • נזק כי הכה אשר‬ ‫י‪5:‬י והיא‪.‬אותרו הלין וקלחות וכו' לאתר כי אותרו וכרתי לן וכז׳ הוא כלי‬
‫קומו שמיס ששממו מלהמטיר על הארץ זאת הוא ‪ .‬על טובכס‪ ,‬את יו׳‬ ‫• י ;׳׳‬ ‫לאתר אחר קך שתעז וכו׳ כמדובר ‪■ :‬‬
‫ולכתכם אחד הע‪-‬׳א כד׳־א וסרתם ועבדתם‪ :‬אלהים אחרים וכו׳ ועצר את‬ ‫וכו׳חהמצאו כו׳ את׳ הנה תלונתי כפולה כי הנה מה מצאך‬
‫השמינו ולא יהיהסטד ולא עוד כי אם על אשר חשבחם כי בהיותכם עם ‪,‬‬ ‫אבותיכם בי)פול כי רחקו מעלו ללכת אחרי ההבל ואח״כ‬ ‫‪3‬ד־ ‪: :‬‬
‫ם׳ לא ייטב לכס דעו איפה כי אחר‪ ,‬ששוחו שמים שהיא שתמה בלתי‬ ‫‪11‬אן־ כי^ויהבלו לא יחקוקההבל לבקש איתיולוחר איה יי׳ התעלה כ‪1‬׳‬
‫תוקה תלהתטיר מוסיף הוא יתברך ואוח' ‪:‬ךהשחיס ושערו חיבו תאד אחר‬ ‫*יאז שעור הכתיב מה ייצאו כי עול כי רחקו מעלי וילכו אחלי ההבל כי■‬
‫ששתיס ימות עשה עתי וכוי יי ושעור הכתוב שסו שמיס על זאת קמלובר‬ ‫מצם‪ -‬הניחיני בשביל; ההבל יאחי? ראיתם שויהבלו ;פחכל שנן היה להם‬
‫ןעל אשד שזממתס הוסיפו ושערו חרגו מאד ‪ :‬נאם יי' כלומר ושערו וכו'‬ ‫‪3%‬ל ולשוב אלי ואדרבא ולא אחרו איה יי׳ המעלה אותנו וכו'‬ ‫לחנית הי‬
‫הוא מה שאותר ה’ אל השחיס ואותר הטעם יען כי שתים• רעית פשה‬ ‫'חצאי בגילוליכם זתעתאו את איצי ונחלתי שהוא בית המקדש כד׳׳א כי‬
‫לח צאתם על עתה אל’התנוחה זו שילה ואל הנחלה זו בית עולמים והוא ‪ ,‬עמי וכו׳ * וביאורי‪,‬םכתו‪ 3‬הנה שתים רעות עשה עמי והמפיל הדבר אל קי‬
‫עיש לו חקור מיס חיים נובעים אשר לא יכזבו מימיו ועוזבו‪ . .‬וסרה לו‬ ‫צי פס שס חנפה צלם בהיכל שהיה קידם לירמיהו שהתנבא ירמיה בימין‬
‫בודות כלתי נובעים כי אס סל >זים קכונסים הלא וו רעה חולה שזתים‬ ‫**•מונה כי היותר חקילש טיתאו יוקד כי אק כללות האר׳ן טיחאו טוחאם‬
‫י קיסנסיס *‬ ‫‘‬
 ‫‪ *ifi‬מר ‪5‬אי?לא^‬ ‫'‬
‫ירמית ב מראות ‪nm m m‬‬
‫רעון הה׳^*‬ ‫אשמתם תיסרך רפתן אשר עשית זחשובמין‬ ‫ממכסיס ינ‪5‬ז‪1‬ה‪ 3‬זרדקלא!ימן‪5‬ז מים מ אין לזקשלו הרי רעה‬
‫ו ו ־ ו א ז א מ ת ־ ־ ־ י ו ־ י י ו י ״ ׳ ״ = ‪ . ’ !: ’ ^ ' 1‬״ ״ י מ ־ ״ ־‬ ‫אחת ואם עיל יוסיף האיש הזה זיכרה נורית להכניס נהם חים יכם‬
‫״ ‪ ' !v,‬מים ואותה‬ ‫כי אם ״ תי ״’ י^י^’ י’ י ״ י ״י‬ ‫נשכרים ויגע להכניס נהס מיס‪1‬ילמ לאיבוד לנה זו רעה סנית כפולה‬
‫ס״דתיאלץ־י ״ א‪ .‬חו שע״ד‬ ‫כי אין צרין לזמר שלא יהנה ולא ישתה מי נורו כי אם שגס כל אשד‬
‫יטרח וישי' ‪3‬ו יהיה לריק ויאנל והנה•‬
‫אתי שבו• מקור י מ!ם מי ם ^חצב להכש בארות ‪ ,‬״ ״ א ת א ״ י י נ י ״ ״ ״ ל ^ ^ ^‬ ‫העושה אלה אנן מקיר וכפים‬
‫״ ! ה מ כ נ י נתיז״נט‬
‫‪ , 5J‬״ ״ ‪ ,,.‬ע תל־נ כ‪ ,‬גר‬ ‫לרחם‬ ‫מעץ יגילו כי דעה חסר ואסור‬
‫זי ן‬ ‫ב;ארורת ^שבךיםא^ןרן^א־יכילוהםים‪ :‬ה^בד‬
‫!‪!-‬יא ^‪-‬י־וד מצדם ונס שעניי‬ ‫עליו והנחשל כי הנה ישר& שתים‬
‫״ ‪,‬י ‪rn‬ינם‬ ‫כו שהוא‬ ‫א‪ ~ 0‬י ^ י ^ ־ נ י ת ה ו א מ ד ו ע מ ה ^ ב ז ‪:‬‬ ‫ניעות עשו א׳^שעזגו את י״י בעד‬
‫האדבעי׳צטי״״ה״ ; ארי ם‬ ‫ן’ליו ישאגו• להךים נרקנר בןל ‪.0‬ו^י ר תו א רצו‬ ‫הונרי הסמים וכסיליהם ושרים ‪50‬‬
‫‪V .‬‬ ‫גדולה נופלת עליי‬ ‫מעלה זהן זאת יעה אחת נוחה‬
‫בורזת לשמה ^‪:‬ריו נצהה מן^י ישב ‪ :‬גם־׳^ני־־גן^‬ ‫למניח מקור חים חיים וכורה‬
‫ח טי ע®!‬
‫מלכיות גאזסן כי‬ ‫מיסמכונסיס כן מניחים מקור ותה‪5‬נס!‪.‬תוןזלןדק^‘ ׳; ה^א־־זאתתלשה־־־‬
‫למלכ«‪,‬׳לךא אלמלא היה עז‪ 3‬ז ^ ״ ׳‬
‫בחורבכברמה שהיה בימי א ץ‬ ‫השפע המחיה את כל השולחות וילכו לך’ קבך א ת־ןהו ה אלהיק ‪ m ji‬מו?יכך ‪3‬לדיד*‬
‫אל שרי מעלה או ככבים ומזלות אשר‬
‫היה בטל ס הנה מעולם ס^י״’ ^’ ‪1‬‬ ‫המכונס ועתה סה־־לך לדרך מצרים ל ש תות מי שחור‬ ‫אין בהם משלהם כי אס‬
‫ס׳ והוא מיום מחן תורה ס הי ץ ״‬ ‫ף א ^ ד ד־־^שרחורז מי נדהר ‪.‬‬ ‫אליהם מאתו יתברך לשלשל על ידם‬
‫ח־דושהעול׳כת‪ ,‬שאחר‪ ,‬ן־׳ל ויהי ^ י ן‬ ‫בארץ וכתום המכונס בהם או‬
‫ויהי בקר י‪ 0.‬בששי הוא יום ^^^י ‪I‬‬ ‫^רעתזךומ שבת!]זתוכל׳ף ו_ד‪57‬י ו ד אי‬
‫עימנעס ה׳ מכביד הריק בהם שפע‬
‫מתן תור׳ שנו היה תליי יל ^^'פי‬ ‫אין להם מאומה ולאוו בלבל טשו בי־ךעומר שכךאת;יהוה*אלמה ולא‬
‫שנברא חיום הראשן על ס ז ף ץ‬ ‫כי אס גם ‘פסילי אלילים למטה אפר אליף נאם־־אלגי יהוה צבאות ‪ :‬בי מעו‪9‬כ‪11‬‬
‫שאס יקל}‪ ,‬את התורה יש עולם י‬
‫לאו יחזרו לתהו ונהו הנה כי יי® ת*‬ ‫אלה ידמו לבורות נשברים שאין ^ שבלתי עלןי"נתקתי מ‪ 1‬סר‪1‬רתי‪.‬ןי ורתאסרי זה־יא‬
‫צ״ל שאין בהם ממש לקבל כהובלי‬
‫תור׳ יום ח דוש וקיום כויות״י‬ ‫^ ^; ע הנ ב ה ה ו ת ה ת כ ^ ‪ -‬ע ץ‬ ‫השמים וליהנות עושיהם שום הנאה ״‬
‫יקרא ועל זה יאחר כי מפולס ‪J‬‬ ‫ךענןא תצעהז;ה ^^בי^סעתיף שולק בלה‬ ‫כי אס שגם מה שס רח בעל ו להוציא‬
‫ממון לציירו ובכסף וגוהב ייפהו‬
‫‪ .‬זרע א מ ת ואיל נה ן ב ת לי סודי דזג§‪.‬ן נכדדת י ־‬
‫״! אן כמ ת ס כ י ד ן ” י " ״’ " ‪,‬‬ ‫ורתוקות כסף צורף הכל הוא אבוד‬
‫ממלאך החותסהוא עולן ץ ’ ‪p i‬‬ ‫כי‬ ‫^‬ ‫‪• -‬‬ ‫כבור הנשבר שחז שנוהניס בו הולן‬
‫סאמרוו״ל שאמר‪ .‬מלאך המות להקב״ה ואני על ת‪:‬ס נבראתי וא ל‬ ‫לאיטי ואס כן איפה אשר שתים רפות אלו עשו אומר הוא יתברך אל‬
‫הסמים נוסף על אשר שוחחתס וגס עוד שעדו חרבו תאד עד ימיתו ברעב ‪ .‬באומות ח״ה הנה כי עולו אשר כיה לו על ישראל הוא לבדו נשבר וזייי‬
‫מפולס פנרתי עולן וגס אז נתקתי חוסרותיך שהיית נמסר ונאסי‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫עישי אלה כמחבר י ׳‬
‫^זלכיות ע״י אברה׳ נתקו והיית חירות משעבוד מלמות ותאייט ^‬ ‫ישראל ורו׳ אתרי אומרו איתי עזבו וכי' אויזר עתה ראי‬ ‫התכד‬
‫^ו כי‬ ‫אעבוד את הגויס בי נפטרתי משעבודם אלא שחזרת אל‬ ‫עתה אין דברי אחת כי עזבן אחיי עשה לן את כל‬
‫* ”* ” גתו'‬ ‫על כל הר גבוה כז' את צועה ווגה כי זט״ ״על אל^’ל‬ ‫הרפה הזאת כי הלא אומר אלין טענה שתראה בעיניך כי כן הוא כי‬
‫‪#‬וא כאומר* אלא שהוא אחד חד'לשונות שמלת כי משמשת* וםי״יי ^ ^ ן‬ ‫‪ M9‬העבד ישראל וכן לומד מה זה היה לישראל שנשתעגדז תחת‬
‫מןאמרי לא אעבוד את המלכירת ‪ yy p‬״‪p pj p‬ן^ ‪ Qjjp p‬אלא‬ ‫האומותהאם עבדמא ישראל והאו»ת גבירי© ‪ #‬ה ‪ ?til‬ני‪5‬ן‬
‫»•‪%‬‬ ‫‪ .‬בל הר מ את ביעה זינה שב השעבוד אל*ו *‬ ‫־‬ ‫שפתה שילדה בבי© הוא כלומד ידוע ה?א כי ק יי ^ ם מ י מורק ה^ז‬
‫נטעתיך טורק כי׳הנה ים סניימיני גפן יש מוציאה "‪1‬‬ ‫בני גבירה ואס ק מדוע היה לגז למיס כי תמיד טווי' נו ומי יתן והיה‬
‫וטיב המשמח &הים ואנשים ומו נפן טענניה רעים י ^‬ ‫*‬ ‫‪ .‬למלכ ם גחלים כי אס עליו ישאגו כפירים קטנים ככל הכתוב בסמי‬
‫משכי ובלתי ערב ותאבד את האדם והנמשל כי *שראל נמשלו לגפן פני״‬ ‫שופטים שהיו קמים מלכים קטנים מל ישראל דשיתו ארצם לשמה וכז'‬
‫וקדוש שערכיה טיביס ויינה מתיק כי יניקתם מקדושתו יתברר ט ’ ‪Jv‬‬ ‫כמה פעמים כהה עיירות מישראל וגס בני נף ותחפנחס שהיו ממלכה‬
‫אלוה מתעל הם כל נסיזות ישראל אן האומות ח״ה הם הגפן חיצוני׳שאסנ״‬ ‫טזבך‬ ‫ספלה ירעוך קדקל ומאין ולאין חסלו בן אן הלא■ זאת תעשה לן‬
‫ענביה אסכלות מרורות ויינה משכר ומאבד את האדם והנה נא‪3‬רנ ^‬ ‫את יי' בעת שהיה חוליק בדרך חרעמשס סוכותה על כנפי מלאכי‬
‫^אגם‬ ‫ויצחק שהיו תחלת ליבין זוהמת נמש ככתוב אצלנו־ כביאיר‬ ‫מרמתו על כנפי נשרים בס מלאכיו ואחרי לן «' במצחו היה מוליכן‬
‫יצאת בחינת כזוהמא בישמעאל ונפשו > גפן הנכריה שסל כן®״‪IP‬‬ ‫בעמוד עקיומם שנאמר ויי' הולך וכו׳כמו שאמרו ו״ל כביכול‬
‫מזוהמא וכן יצחק הטיל בחיכת הווהחא נעשו המפורש אצלני^*”־^'‪.‬ן*‬ ‫במוליך פנס לפני במו והגמול ששלחת לו בוא מזבן אותו ותמירהו‬
‫כי הטיפה שיצאעמיצתק ע'י תת הוא ית׳ב' נשמת בבטן רבק‬ ‫כן‬ ‫בתגסת שוראוכ^ עשב כיעל קנשתעבדת למלכיות שאס לא‬
‫‪I‬‬ ‫הוא מהגפן הפנימי זא' מהטומאה כח״ש ז״ל א*‪ 0‬שעיר גבר שיייז‬ ‫אז היה לן חיות על הלוחות חירות משעבוד חלביות אן על ידי‬
‫כל א' טאבה בחינתה נפש הקדושה שאבה ובידרה מהטיפה ההיא י ^‬ ‫מהבן את יי' ותעשי העגל חור השעבוד למקומו וזהו הלא ואת‬
‫מתון פסילת והטמאה שאבה הפסולית וביארנו ג‪,‬ה חאמר נ פ סי ^ ^‬ ‫לא‬ ‫תעשה לן עזבן את יי׳ ובו'* בעת שהיה מוליכן בדרן שאם‬
‫®ל ^ קא‬ ‫שאמד! לחה יצא עשו אדמוני אלח כשהיה בבטן אמו‬ ‫יובל‬ ‫גן ועתה מה לן לדין שיחור שלחצריס נתתם יד בשמן למצרי©‬
‫סל אחו שהוא כי הנידות הוא חזוהמא והכוונה ששאבה‬ ‫האס היה מ י לשתות חי סיחור או מה לן לדרך אשור האס‬
‫כמפורש אצלנו שם באר היטב בס״ד וזה מאמרם ו״ל כי סס חלקו הפו‪-‬‬ ‫הוא לשתות מי נהר פרת כלומר ט מי הביאן לוה אם לא‬
‫יעקב העה״ב ועטו י כעולם כזה שהוא כי היו שתי קצוות זחשם ‪:‬כ ^‪.‬‬ ‫למקומו‬ ‫אשר עונת את יי׳ בעת ההיא ושב שעמי מלכיות‬
‫שיעור ‪P‬‬ ‫הזוהח׳י״ ׳*׳‬ ‫כבדנחמרקה‬ ‫הוצין>כןכי‬ ‫ביעקבנח‬ ‫כמלוברחן‬
‫כמלובראן ביעקב לא הוצין לכן כי כבדנחמרקה הזוכמא‬ ‫כמדובר‬ ‫השעבוד‬ ‫הוא שעפה לך את כל‬ ‫‪ s‬־־יי' ׳יי׳י‬
‫את‬
‫עזבך >‪>1‬‬ ‫הנהה כי‬
‫בי ע^ ‪ J‬ן‬ ‫מ‬
‫ולןאחת כי הואכתיילא מזה באומררבעח סלוקו בני שמא י ם ^‬ ‫עהואעון העגל בעת שהיה מי לי ק מ ^ בעמו׳ ע ק לנחמן הדרן ואיט‬
‫הסולת כפשז שיצא מיצחק וישמעאל מאברהם ואז ענו כלם ואמרו‬ ‫אוחד זה לן לומר שעל אותו עון אתה^בא ללקות ולגלות כי דע איפה ^‬
‫ישראל ונו' ונבא אל הפנין כלל הדברים כי עשו וישמעאל כיו‬ ‫תיסרן דעתן וכו' שהוא כי רעתך הוא עו ^ אשר פעלת אתה ח^ל*‬
‫הנ® ^‬ ‫אנותין אשר פשו בימים ההם והוא כלל גדול נלמד חחכיינו ז״ל ‪pp‬‬
‫לקבל ה״' ‪1J‬‬ ‫‪ppppp‬‬ ‫®אד׳ עושה הוא בעצמו המחרקו וחמוגגו בייע־רין בעולם הזה ובגהינס‬
‫אחר כ״י לויית מה שהיה צריך אלף שנים־ כד־׳א דבר צוה לאי^ף‬ ‫ונל׳׳א ותחוגמ ביד עונינו כי הוא נטשה מלאך אכזרי מכח טומאת הע־ן‬
‫‪ i‬אחי‬ ‫תורה • ונבא אל הפכין כי מתלונן הוא יתברך על ישראל יאי״י‬ ‫ומדכאו וזהו תייסרן דעתן כי עוגן הוא רעתך הוא המיסרן כי נעשה‬
‫הלכת אתר טומאת הע״א והלא אנכי לא נטעתיך חחי שיצאי ץ ןן‪.‬ע‬ ‫משחית ומשובותיך אשר אתה מסרב מלשוב בתשובה גס חחשובותין‬
‫מהם שתי בתינזת לומר סנחשכת אחר החצונה כי אם משייק‬ ‫נעשים משתיתים אך לא חוקים כאשר מניפי העונו' על כן בעון אמרתי‬
‫תלי‬ ‫אמת היא יעקב שהיתה■ קטתו שלימה כלי זי® א״״‬ ‫מיסין ובחשובות תוכיחון כי תונחת קל חקוס׳ באופן שלא תצס ‪ p‬עתה‬
‫שלשתי כקציות כמדובר שהיה לן לימסן אחר השורש ואין נהיג‬ ‫‪5‬לקותעל עון אטתין שעונו את יי׳ ובעת שהיה מוליכם בדרן בי בצעדי‬
‫ל! סודי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
 ‫עג‬ ‫ירמיה ב מראות הצובאות‬
‫להחטיא את יפרל שאז ר \ המזרשהיו כתנזיס נעיניהס ו‪5‬א חט^וגש״א‬ ‫^די ה>סן נכריה שמזפמ אל שתי הבליס שהוסרו מגפן נכריה ובאו‬
‫לז״א לעי מה עשית לז׳ אל תביס ל הודאת בוזי כי אה ‪ k‬המת כן עמדתה‬ ‫קדושה שהס עשו וישמעאל אפר כפשתם מ הג ק הנכריה זאיר חורת‬
‫כי נס סחשנתפלאהיה כ"כ חמיר פהיה דרן ‪13‬יין לא כעלם מכס כי‪M‬‬ ‫מיעקב שכלו זרע אמת‪ :‬או יאמר במה שידענו‬
‫ה־ת? עבידתה ופחא תאחרו מה ראיה היא מה פמשיתי בגיאאל עוזני את‬ ‫‪%‬ירופ^חי כי המברין ותודה באח ותוציא בדי' ותפלת פארות וענבים‬
‫יי" במגל שהיה חוליכט בדרן ואס אז‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫פאמרושכלהשני׳הראשוני׳ססעלים‬
‫עשיתי היתה עבירה קלה כי העיב‬ ‫יתגכתב ש‬ ‫כנפי האם ' ‪ 3‬י א ם ~ ז ת כ נ ס י נ נ ר ו ר ו ת ר ב׳‬
‫החס‬ ‫שלה ־ ־‬
‫הפזכים אתויי העלי׳ כלפי‬
‫רב עשו אותו לא שאת״כ פתו את קצת‬ ‫ליא שיינקת פדיין מהאס כדאיזרי‬
‫מישראל וכבר חתו זלא נשאר לנו רק‬ ‫ע ת ך ל פגי נ א ם א ד נ י ידזו ה ; א י ך ת א ם ך י > ך י א‬
‫״י ‪ ’f‬האן דאכיל דלאו דיליה‬
‫דבר קל שהו׳ פלא מחינו בידם ככתוב‬ ‫מ א ת י א ח ר י ה ב ב לי ם ל א ה ^ כ ר ק י ך א י ך ר ב ן ז‬ ‫^יייל לאשתמלי ביה ואתר וחן‬
‫אצלנו כי זה הוא השח‪ 1‬ר לבל‬ ‫כ ני א ד עי מ ה ^ י ת ב כ ר הי ק ל ה ס ש ר כ ת ד ר כי ה‪:‬‬ ‫ספני העליס כלפי האס הוא פאינה‬
‫שקילה לדודות כלל כדברים שהאחרו‬ ‫^יילש לאמה ויונקת חעצחה* ונבא‬
‫כי קלה היתה העבירה ההיא לנז‬ ‫^ א פ ך ז רו ח‬ ‫פ ר ה' ^ מ ד מ ך ב ר ב א ו ר ח‬ ‫לענין שאומר לוא יתב׳אפר‬
‫עסכל זה דע לןכי בכרה קלק מפרכת‬ ‫‪ T‬ב נ‪T‬ה■ כ ^ ‪; -‬מ ־ר ‪1:‬ק• ^‪I‬י ר ז ׳■‪:‬ך ־ י א יסי ^‪ .‬פ ו‬‫‪f-‬ת א נ‪Tlx‬ת ח •מ י; י ‪ ^-‬נ‪V‬ו‪fv‬י‬ ‫השכינה היא עיקר ואם בישראל את׳‬
‫דרכיה שהוא מאח' ?־תנא הוי רן‬ ‫הנה אנכי כטעתין פורק כלוורע‬
‫ר * ח ףו ^ו ר ^נז‬ ‫נ ח ד ש הי מ צ אונ ה ‪:‬‬
‫למצוה קלה ובורח חן העבירה שלוא‬ ‫״מא ואיןנהסכת ל♦ שהראית לי עורף‬
‫כמו שכתבנו במקומו *־ שלא אתר‬ ‫מ צ מ א ה ו ת א ס ך נ‪ 1‬א ש ^ ו א כי ־ ־ ־ א ה ס חי ז רי כ ם‬ ‫ילא פני׳ כעלי׳ פל זמורת ההברב‬
‫ובורח מעבירה מ א ם חן העבירה‬ ‫ו א ה ר י ה ש א ^ ף ‪ ^ ^ :‬ת ג נ ב כי י מ צ א כן ה ו ב י ש ו‬ ‫שאחורי העלים כלפי האס ק ה'פ ^‬
‫שהוא יון הקלה מעין הנו׳בחצוה הוי‬ ‫ב י ת יע״יראק‘ ה מ ה מ‪ 9‬כ י ה ם ש ר י ה נ ם ו כ ד ה נ י ה נ ם‬ ‫פנין מנגדי והו־הפן הגקשכשהשירק‬
‫רן למצוה קלה ואמר תורת ג״כ מן‬ ‫•‪■ > • M‬י‬ ‫י • ■•׳ ■י■ •‪.‬‬ ‫•■‪’<' A‬י‬ ‫■ ׳‪• -‬‬ ‫ינק מהאם הופכת אחורי העלין‬
‫העבירה הקלה והטעסלוא כי גוררת‬ ‫ונ בי אי ה ם‪ ^ ^ :‬ץ א בי א ת ה ^ ל א כן א ת‬ ‫י*ליה יאתה אין נהפכת לי ואי ‪p‬‬
‫עבירה אחית באופן שאפי׳בברחן מן‬ ‫ן ^ ך תני• כי ־ פ נ ו א ‪ 6‬ק ר ף ו ל א פנ; ם ו כ ע ת ר ע ת פ ‪£‬‬ ‫יינקת ממני ודבקה בי כי אס‬
‫הקלה אתה כסרח קתחזר' מ הלא‬ ‫תייבא את סודי ל ג ק נכריה נעשים‬
‫אם לא תברח מחנה תגרו׳ לך חמודו'‬ ‫—’ ןלא '*^?ך‬ ‫ן א ס ר ו כ ן ו מ ה ו ר׳ ו ^ י ע נ י * '‬ ‫בדים שהוסרו חגק״נכדיה ולא מחני‬
‫וזה^יאחר פ ה אלתאח'כיקלההיתס‬ ‫ע שי ת‬ ‫‪.‬‬ ‫נ‬ ‫כי נפרדת חמכ» ‪. :‬‬ ‫^‬
‫אשמתן אז בעגל ואין אמרתי שמה שעשי' בגיא הוא ראיה& מה שעשיתי‬ ‫תכבסי וכו' הנה ידוע כי העונות עזשיס כתמים בנפש של‬ ‫כי אם‬
‫בעגל דע לך כי בכר' קלה יזשרכ דרכי כי אותה עביר קלה גורר לן רבו‬ ‫חלאת טומאה ואין תיקו‪ :‬כי אס בתירוק נהיב או בסיגופי‬
‫כי היא משרב' דרכי׳! היא אשר הביאתן לעון הסטי׳ וגס ‪ k‬כל אשר עשית‬ ‫תשיבה שע״י הסימפיס שהגוף סובל וסיום ורין מקרקין תעובר הכתם מן‬
‫אתרי כן כי היא היתה משרב׳ דרכי'רבי׳דוגחת׳ וזהו משרכת באופן כי כל‬ ‫הנפש והנה כמשל הבגד המלא כתמים מן השמן שיפבידוסע״י שלשה‬
‫רפתן היה עזבן את יי׳ ^היך בין על שעבוד חלכיות כהפע־פ למעלה בין‬ ‫דברים מיס ונתר ונורית כמנהג בבגדים הארוגים מצמר הזלוף בשמן‬
‫סע^יי שלש אלה יעבירו השמן כנודע והנה אין ס ^ן שאס כשמכנסי׳ אותם ‪ .‬להפבידן ע״א פעמי׳רבו' כמדובר ושמא תאח׳ ‪0‬א"צ איפהמה הועיל ליש'‬
‫מה שלמדו תורה בהר סיני שנים בסני׳ייפי הגלוד' במדבר האס מה שעשו‬ ‫לתקנם אם לא ירבו רק מיס ונתר וימעט! בבירית לא יצא הבגד מלובן‬
‫את העגל פשה בהם רושם להתלמד לענוד ע״א ומה שקבלו תור׳ ולמדו‬ ‫בי כתמי השתן יהיו עדיין נפארים וניכרים כי לא יוסרו לגמרי על בן‬
‫משיורת׳ פנים בפנים לא עשה בסם רושם לבלתי יחטאו וזה! פרא למזל‬ ‫צריך לבלתי תחום עין בעליו על הבורי' למען יצא בגדו מלובן וטוב אן‬
‫מדבר כלומר הלא תענ׳ ותאמר אלי האס פרא היה למיד מלבד מי שלמד‬ ‫אם יהיה ח ‪ 1:‬על הנורית לבלתי הוציא הוצאה רבה לא יתלבן הבגד הנה‬
‫בחדב׳ תור׳חפיו ית' שלא עשה בהם רוש׳האס פרא היה ישר' בהיותי למזל‬ ‫כמשל הזה צרין האדם לטהר וללבן כתמי חלאת שומא'אשתותיו מנפשו‬
‫מלבר הנה דעי לן כי באות נפשה שאפה רות והוא חאחרסז״ל על פסוק‬ ‫הקדושה הלא ה תז לקוחת השלשה דברים שהם תיס ונתר ובורית כן‬ ‫_‬
‫לא יגוזו לגנב וכו׳ שהוא כי ייאז את איש רשע חיטף יוצוה ו ע ס‪ :‬ובני‬ ‫התשובה לטהר ט נוף טוחאת העונות צריך תזרה הנחשלת למיס כח״ש ז״ל‬
‫אם פגע בןחנוול זה חשכהו לב״ה וכו׳ וצדין הכנעה לזכור תתיר שהולך‪ .‬אדם יגזוהו באוחרס חאין ולאין‪,‬פלוני זהיר בחצות חאין זה כי הס סנפשו‬
‫היא הלמעלה וזה טיחאה והיא תאבה אל הדברים של קלושה והוא חעכג‬ ‫^ייקוס עפר כי עפר הוא ואל עפר ישוב שהוא מעין הנתר כי עפר הוא‬
‫בידה !לפעמים חרוב התשוקה גוברת התעוררות תאותה וקופצ׳ ותוטס'‬ ‫‪1‬גס ציין מירוק וסיגוף נגיף פע״יחה שחתחעט ונמות חלבו ודמו‬
‫מצול כך יאמר הנביא פה מה שהיה הלמוד להוא לא היה כשלימות כי אס‬ ‫מתקנחת הנפש וחתלבנת כאשד על ידי הנורית שעל ידי מה שהוא‬
‫שבאות נפשה שאפה רוח הקדש ומה נס לרז״ל שאמדו שהיה הדבור נושקו‬ ‫ייייח הנגד מתלבן ואמר כי אל תפשה עיקר ממיס ונתר שהוא מחור®‬
‫את כל אחל מישראל על פין וכן כל איש ישראל שאף וקבל מאז כל מה‬ ‫והכנעה ולאיתמרק גופן כי אם מעט ותניחהו שחן ודשן בצד מה לנה‬
‫שעתיד לחדש^בתורה בעזלס הזה אל תתמה איך לא עשה כל זה רופס‬ ‫לא יתלבן נתס עונן כי עדיין ישאר רישומו ניכר וזהו כי אם תכבסי‬
‫בהם כי הנה באות נפשה־ מצל הנפש היה שהתעוררה להתאוות‬ ‫ג‪:‬תד ש הוא כינוס חים ועפר שהיא תורה והכנעת ותרבי לן הבוריג^‬
‫ושאפה רוח כי הנפש גברה התעוררותה כאשר ארז״ל יותר מזה כי היו‪.‬‬ ‫‪0‬יזרניאותולךלעציזןשלא תרצה להתיכו בכיבוס כי אס שיהיה לך‬
‫אומרים נעשה ונשחע ולנס לא נכון עתו כי ויפתוהו בפיהם ובלבם יכזבו‬ ‫י^יייז ולא יותן ויתמעט חלבן ולחן ועונג בשרן הנה נכקס יהיה‬
‫לו והרא ה כי כל מה ששאפה חח לא היה כי אם שנפש‪ .‬אותה כגונב שאס‬ ‫ןיגן שעדיין רופסכתס העון יפאר בנפשן וזהו אס תכבסי בנתר ותרבי‬
‫לאקתאנתה מיישיבנ׳ שהוא תאני חלאת זוהחא שפסקה חחנה חי היה‬ ‫׳ ו‪39‬זרי׳שתח‪:‬ם עליז ותרבי אותו לן נכחם יהיה עדיין עונן כי כחקר'‬
‫כלו׳ והנה שנה מיד‬‫מלב ומנפש ■‬‫כראוי ׳‬
‫ההוא ׳‬
‫׳‬ ‫הלמוד‬‫■ אס היה ■‬ ‫יכול להשיב‬ ‫ך י יקרן בבגד שאס תכגסהו בנקר ותרבי לו הנורית לך לטצמן‬
‫אחד ל״ט ימיס ועפו את העגל אך מזה ראיה שכל מבקשי' את תאנחה הנז'‬ ‫^לקי הוציא הרבה יהיה ככתם שחנו בתכו ויוכררשוחוחוהואלומר‬
‫לאייעפו שמאכל נחות היצה״ר וכתות העבירות הגוררות את עבירות‬ ‫יי לקחי העון עצמו שצריך תורה והכנעה ומירוק הגוף כמדובר ‪:‬‬
‫אחרות או הערב רב המבקשים להשיב תאנתה אליה לא יצטרכו לייגע‬ ‫^' ‪ 1‬תאחר זכו' הלא יקשה כי אין יקק שתאמרי שלא נטמאה בע״א‬
‫וליימף להחטיאה ולהפיג תאנתה היאלזוהמא &יה לי אין צ״ל אחי חדש‬ ‫יהלאבפרסום היה בימי ירמיה * ועולמה מביאלהסראיה‬ ‫׳‬
‫סיון שמצאוה בתמוז שעשו את העגל כי אם אפי׳׳בחדסה בסיון עצמה ליו‬ ‫*•הגיא שכבר עבר * אך הנה אחר לתעלה כי כל רעותיו גרס לו נמה‬
‫מוצאים אותה עס היות למודם בחתן תור׳קדוב מאד ‪ :‬או שעור הכתוב‬ ‫סייתחלה בעת שהיה יתברן מוליכו בעמוד ענן וכו׳ בככולו וכעצמו‬
‫כ״כ היה כשרותן קל שאס כל מבקשי׳ לא ייעפו שלא יהיו נלאים מלדרוש‬ ‫יאק תפסה לן עזבן את יי' אלהון בעת מוליכן‬ ‫את יי׳ באומרו‬
‫ולבקש תאנתס היו בחדשה מוצאי' אותה והכה כ"כ השתקעת בע׳׳א כי גס‬ ‫יזרךונתסן הענין על כה אחר עתה הלא תוכלי לזמר כי אז את לא‬
‫סנ׳לן בקוד׳ שע״י הע״א מחזק תשכל חרב נו' גם בחור גס בתולה וכו' וגס‬ ‫יסייאתה כי הערב רב היו אשד עשו את העגל על כן אמר הנה אין זה‬
‫סועצר את השמים ולא יהיה חסר שלוא אחור לן מנעי רגלן מיחף על‬ ‫®יזי^לית לי אין תאחרי לא נטמאתי אחרי הבעלים ׳ לא הלכתי כלומר‬
‫אנלותן ממיתת בנין ובנזתץ וגרונך מצמאה שלא יהיה קטר אמר' נואש‬ ‫היה דרכן ללכת אתרי הבעלים כי אס אות׳ שהיה דרכ׳ תמיד בכן‬
‫כלומר נתייאשתי מטובל ואין לי חפן בה כי כנה כבר אהבתי וריס וגס כי‬ ‫אשר עשו כי ה‪5‬א ראי דרכן בגי' בשישי' כי ויצסד יש' לבעל פעור ואם‬
‫אדגק בהם להיותם אתס לאיתו עולם איני חש כי אחריהס אלן ‪:‬‬ ‫®יייית מלומד בעניר' זו לא באת כל כן בקלו' לחטא בשיטי׳ בע״א ווהן‬
‫נגב כו׳אזחרי׳ס׳ראוי לשי׳לג כי אומרו ולא פני׳הוא מיותר‬
‫כי אס פנו עודף ודאי שלא פנים הוא• ועוד כי אין לסין פנו‬
‫בבשת‬ ‫אידרלךכלו׳ כי דרכן היה שהורגלת בדב׳ ונטפי׳ דרכן ושת' תאת' הלא‬
‫לא חשבתי שהי'כ״כעון כי אדרב׳ ה יה נדא‪/‬לנו שהיינו מבזי׳ אןנן׳ סהייכך‬
‫‪ 5‬מ ק בעורף ט אס בפנים כל״א ופניתי אלינס והרביתי אתכם זכו׳ אן‬ ‫היעליס עצמנו לפעור ככתוב אצלנו במקומן כי זו היתה תחבולות מדק‬
‫יאחר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫א‬ ‫י ט‬ ‫‪J E R E M I A S G ap .‬‬
 ‫ירמיה ב מראות הצובאות‬
‫‪ .‬ך‬ ‫כתזלה עדיה כלה נס אחר ז ק זזכר העדי פרחן לה‬ ‫יאמר הנה בושה גיולה פישי פית ישי׳ ולא שכו עדי והיא כי כבושת גנב‬
‫^ ^*^^ריזפ‬ ‫זכן נהגיע' להיות כלה לא תשכת קשורי׳ שהם תכשיטי‬ ‫י;״ ישי^ל«־■ יהיא ני ״לח רעתי ס‪.‬א כיש כ־״צא‪,‬‬
‫אןזון׳ן ע^ךן יגןיס אין חטעי‪/ ' ^,‬‬ ‫סנתנס לה החתן ומחי היתכן‬ ‫נלכיאזילה לאיחהניש־ ניה״תיעישה נההכאני‬
‫ששתי ‪ c t‬כיו לריזחני עדי בזמן הארוסין כל״א ות‪»3‬אי ‪^ 3‬ןי עדיי ויפ‬ ‫כ;!‪ 0‬ל ‪ ^ ,‬ק ה י נ י ש י כישישיאליהיא‪,‬יה־ס‬
‫סלעסוד מכן ועמוד אם ודזחיהס^‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פי יאפי אס היו הוניס ^י‪.‬לפעחיס‬
‫זה עודן בתולה טדס היוחן מ ה‬ ‫לןז ^ ס ו מי א ם ־ ״ י ו ^ י ע ו ך ב ע ת רער־־זה כי‬
‫טלא לעוזבני לגמרי השניה ההיא גס‬
‫ובהיותן כלה בסיני היו לן קשוי‬ ‫מ ס ^ י ע י י ר היו א ל ד ^י ד ♦דרדף! ‪ '.‬י י־ ‪ 1 ". 11,‬׳‪.^ ,!,‬‬ ‫שהיוחראי' ששתייפניהי^י לפי האח׳‬
‫והזא מאחים רל כי כשאחרוישראג‬ ‫^ י ף ה ו א ‪ 7‬ד׳ ‪ .‬ף ! ה ו ך ה •‬ ‫_‬
‫נעשה וגפחע באו שפים רנוא מלאכי‬ ‫א ל י ב ל כ ם פ ש ע ת ם בי נ א ם ־ ־| ה‪ 1‬ר ה •*‬ ‫מלבם‬ ‫®ייף ילא הניס כי לא היה‬
‫פי אס נענין ויפתוהו בפיהם‬
‫‪tfr‬‬
‫סשרת זקשיז שני כתדס ‪- >5‬‬ ‫ה כ ; ת י א ת — כניכ!ם מ ו ס ר ל א ! ־ ' ק ח ו א כ ^ י ר ה‬ ‫ובלבם יכזבו לו והנה עס כל זה לא‬
‫כלאתדואפד מישראל אתד כנגי‬
‫ח ר כ ב ס ^ בי אי כ ם כ א ך י ה מ ש סי ת‪ ^ * .‬ר א ת ם‬ ‫הגיע ^יהס בושה מדיין כי היו יכולין‬
‫נמסה ואחד מגד נשחע ואין‬ ‫לכחדילוח׳כיהיו חצליתי׳בהס ולא‬
‫כי גס שע‪ 3‬רןחן עשן רוסס ננפ^‬ ‫ןאו■ ך כ ר ^ י ה ו ה ה ט ד ^ י ד ד י ת י ל ? ^ ‪£‬י א ^ א כ ם ־ •‬
‫היה נמצא בגניבתו אן בעז דפתס‬
‫לבלתי סכות כי אם להיות מקיא‬ ‫שהיו ריאיס כי &היהם אשר בהם אין • א ר ץ מ א בן לי ה מ ד ו ע א מ ר ו ע מ י רך־נו ל א ~ נ כ ו א‬
‫מחמת אותו השפע בל ישכח חהי‬ ‫עך]דז ב ל ‪.‬ה ק _‬
‫^‬
‫התפכח בתולה עדיה אז כלה קשויים‬ ‫ש רי ה‬ ‫ה ת ־ ש כ ח כ ת ו^ל ה‬ ‫‪,‬ץ ו ד ‪.‬א ל י ^‬ ‫בסמועילאז לעתרעתס הי ו ב ^‬
‫‪p‬א‪p‬י שכיזיני‬ ‫זפהישזה‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫־‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫‪:‬‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫י הו שי ע נז ו אז‬ ‫ו או מיי ס ק ק ה‬ ‫א לי‬
‫אחיתילהסואיזאלריןכו׳יחוחואם‬
‫זה לא יתכן ואס ק חזלה התלונה‬ ‫א ת ־ ה ר ע ו ת ל מ ד תי‬ ‫ך ר כ ף ל ב ק ש א ה ב ה ל בן ג ם‬ ‫יו^״״^‬
‫לתקומה ואם כן אתר א!חרן ק‬ ‫‪■• .‬‬ ‫‪ _____________________ • 1‬י י ■ •‬ ‫‪/‬‬ ‫__ ‪^ .‬‬
‫נפשורת‬ ‫ם‬ ‫נמצאודכ‬ ‫בבגפיךז‬ ‫גם‬ ‫‪:‬‬ ‫ף‬ ‫כי‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫ימצא כי היה נתפס כגנ' כי נתגלה‬
‫‪0‬רח ‪ j, 1JPP pp‬״‪ p‬ךך ‪ Qp‬אל אחו‘‬ ‫כי הודה שלא הושיע לו'ובאאל אלהי‬
‫ושלא תבא מוד אל ה' מה תוכלי עת^‬ ‫אמת ומיאן להושיעו • אויאמ׳חעין אביונים נק״ס לא־קבמחתרת מצאתים ביעל״‬
‫סתםפ'י‪1‬‬ ‫להרבות להטי^‬ ‫זה בחאחר׳ז״ל לתה הגנב מפלס שנים כל־ךאלה‪:‬‬
‫לבקש אהבה אחדי זאת וזהו חי‬ ‫ולא הגזלן ייפני שהגנב החשיבמין‬
‫א מ ר ף ל א ה ט או ־ ץ ^ ‪:‬‬ ‫ך ז ^ נ ; ג ^ פ ט א ו ו‪ 5‬נ ף ‪ .‬ע ^‬
‫תטיבי דרכן לבקש אהבה)לכן להייו*‬ ‫סל ממה יותר מעין של ממלה כי נחב׳‬
‫מ ה ־ ״ ־ ת ן ל י מ א ד ל ש נ ו ת א ת ־ ק ר ב ף ג ם מ מ צ ר ע * הדבר כן כי אין דבר מספיק‬ ‫מבני אדם ולא העין של מעלה ורזוה‬
‫אני^‬‫אפשר יבוש הגנב כי ימצא כי עשה תב שיבא שר ב שתמא שור; גםמאתזהף}**א> הנרא׳על כןהתפקר'נאוחרךכי•י־‬
‫השיבו העין סל חטה ייתר ואמר כנה‬
‫כבישת גנב ?י יחצא שיבוש כי‬
‫השקיעות בטומאז' היו באים ללחיי‬ ‫ינוצאוהו עושה חשיבות יותר תעץשל‬
‫מחן מיני ע״א ועגול) תיהן כנזאמי®‬ ‫ג■‪ Cap. 3‬ל א מי ר ‪;K nW ’]7.‬׳‪- n ^ a‬‬ ‫יזטה כן הובישו כו׳ כ^'השפילו פצמס‬
‫ז״ל שאמר כביכל נצר לחנניה וחנידי‬ ‫לו לעץ אני אתה והחשיבוהו יותר‬
‫כשהייתם בירושלים הין כל האיגלו‬ ‫ו; ה ל כ ה מ ^ ז ו‬
‫•‬ ‫ההאבהאחתי העליון כיאליופנז‬
‫ב^ית ליקח צלמים מכ‪ 0‬וכמאמיגי‬ ‫ו הי ת ה‬ ‫עייף ולא פכיס כתדובר שלא עשו‬
‫‪ .‬על פסוק ופשיליה׳חירושלי׳ומשוחרן!‬ ‫מיקר י ק מההבל ואתר יאותס בעת רעתס כי אין הושיע והלכו אל יי׳‬
‫וזהו גס את הדעות למדת את דרכין כי לכן מאשר דאית כי מה תוכל*‬
‫גז קומה והושיעני אז אמר להם היא ית׳ זאיהאלהין מ׳ או בישו כי נתגלה‬
‫י‪f‬‬ ‫להיטיב שיספיק לנקם אדנה נתפקרת עד גדר זה כמדובר והנה‬ ‫חרפת כי עשי מיקר תעץ ואבן ולא חאלהי פולס יי׳ כי נמצאי כגג׳ ‪fnpppy‬‬
‫היה ראוי כי נס אםאלי חסיבי סלא אקבלך יעוד >זטע׳ שני כי מלבד הע ®‬ ‫כי שבי&יו > בכיפת פניהם והשליכ מעל פניו באחז' להס לכו& הבליכס‬
‫גסיפפפיכיתדחיסכיגסבככפיךנחצאוכו׳כי אין צ״למהשבחרבננ<‬ ‫^ ר החשבת' יות' חלילה כי אז שבו בבזשתס כגופת גנב יישאו כלימת׳‬
‫!זז־ף־זלק״־־״^‬ ‫־־״תת ‪-‬זז־ף‬
‫‪ T‬־־״‬ ‫״־־‪T‬‬
‫־גס ‪ .‬״ ־ ־‬
‫‪ I X m‬״!; ‪ I‬״ ״ ״ !‬ ‫ל מ ה‬
‫בדם נפש וזהוגסבכנפיןנהנ^י‬ ‫להתלונן עלי שהרחקתם חתני ללכת אחריאלהי׳ אתרי׳‬
‫מם כ^יס אשר היו חביבים אצלי כי לא במחתר* מצא'^‬
‫ן ל‪.‬ס דה ס באופן שכי על כל אלה כזיס ותדירות מימל‬ ‫״׳‬ ‫^‬
‫כל א כי תחת יופי יזהו! כי על פל אלס והן אחיי י‬ ‫לשוא הכתי את בניכש ‪.jp,j2‬‬
‫‪ .‬ס ‪.‬זה שנמצא בכנסין ע״י גי מ תן חשבת ני נקי אתה ותאמרי‬ ‫^‬ ‫יוחתי אבות‬
‫‪ ’^ ’J‬״ לי״י הראיה כי נקתי ואין העון עלי על כי גרמ ב^^‬ ‫‪j‬‬ ‫כי סופם לחות חייבים‪1‬טוב היא שימותו זכא־ס כענין קאתרס ‪,‬״‪P‬‬

‫‪,‬אף ־‪ ,‬־ ־ ־ ״ ״‪ .‬ז גי או ־ ״ ־‬ ‫‪,4‬‬ ‫״ ■ א״־־״ ת־‬

‫־ון ה־־י מ ת ד תי ס ה מי ־־־נז אי תו עג א חיו ל א ת ־ א תי ־ הי א א״יו‬ ‫‪ ..............................‬ב ת ‪ .‬״ י ־ ־י בעד ז פג־ צ א־נז‬

‫י ״ '•״י ' ! ‪•^.1/‬‬

‫— ׳ ״ ‪ r‬״ י־'״״ ‘ ״׳׳ץי־יו ’^׳‘ “’‘י׳־יו‬ ‫‪ .......‬ז י א אתם עתה ראו כיזהדגריי ׳‬
‫ת בת ‪ .‬לשנות את דרכן לגטוח במצרים ומה תזלי מאד לש נות‬ ‫‪,3‬‬ ‫יש בדור כי אין‬
‫דרכן זו כי הלא הילי מיייען כי גס ממצרים תבישי באשר בושת חאשזר‬ ‫נביא כי אס הוא ותולד׳ שהית? חתנבא׳לנשי׳‬
‫סלא הועיל לך אך ממצרים יהיה ייתר כי גס חזה תצאי וידין על ר איו‬ ‫באופן כי אז לא היה חוין נ פ ק שהוא כי מיעט‪,‬׳‬
‫‪.‬טעם היא כי מאס ס במבטחיך אלה שאת ביטחת בהן ועל כן ה פוש^‬ ‫או סהדגומהם ומנע נבואה מבני הדור כי אס מעט או סבעונותס‬
‫א תצ‪.‬יתי להם כי אסיר חמן כל משען לתם וממון ער סלא יהיה ו‬ ‫ונשאר הדור ריק מהם וזהו הדור אתס ראן‬
‫ה תשחיל אזתס זיהיי לן לאויבים חהו ו‪-‬א תצליחי להס כי אין חה|‬ ‫יראו כמה יש שלכ׳ה׳א^׳זעזל‬
‫ה תצליחי בשבילם לתת להס ‪:‬‬ ‫שהייתי להם כחמ׳ שבו דברי׳ קשים כשרף ונחש ועקיב וצחאין או כאלז‬
‫‪ 1 D P 7 -‬הן כי עתה אומר היא ית הנה ערכתי משפט כ» טל כה‬ ‫ז‬ ‫[‬ ‫מאפלי' משוללת אור שפע טובי שאת׳אוחרי׳ כי עת^‬
‫דברי היה ראוי של אקבלןאםתשו‪1; 3‬יעלכלהרפוה«^‬ ‫׳‪.‬י ״זי ד ב ק ת ס‬ ‫‪ 1....... !.........‬״‬
 ‫עד‬ ‫ירמיה ג מראזת הצ‪1‬ב« 'ת‬
‫עתה אני רואה כי נערן מהשפושים נית יהודה טונים ‪,‬היו ישראל‬ ‫לקחתהכי >ו הו א כי נאסרת עלי ככ‪5‬‬
‫סלאישזגת תחתי‬
‫כעלה זתזנהנ י‬
‫סתחת ״‬
‫״שזא ס‬
‫מהם והוא כי הנה בתחלה אמרתי הראית אשד עשתה משונה ישר הולכה‬ ‫הנה וההיא חהפהיה אפשר‬
‫אלי‬
‫הנביאים ׳‪.‬׳‬
‫ע״י ׳‪ !- .»#.‬׳«‬
‫אליה ׳ ‪ i‬־‬
‫וארזר ״‪.1‬׳״^‬
‫לפ”‪-‬א‪iMin 1‬‬
‫שס ‪vj‬‬
‫ותזני ‪uu‬‬
‫וכו' ‪jijn‬׳‬ ‫הר ‪j‬גבוה‬
‫•‪,‬״‪ ,‬ו^ן‬ ‫‪ fj‬על כל >‪Ji‬‬
‫היא‬
‫?!‬ ‫מכלל כל הלכייס הנאחייס אך‬ ‫■*נפקיתאהיי^ת״ ״‬
‫תהיה הנפח‪ 1‬ח א ד ^‬
‫ואת ן ‪• -‬‬
‫לאתר כי ‪-‬‬
‫תשיב ולא ם‪ 3‬ה ותרא כגולה אחותה יהזדה פהוא כי ראתה ותלמוד‬ ‫ומד כי כ׳ הצעת לכלי אשר ערכתי לפניך הוא כלי לאחר הפרוה‬
‫ונית‪t‬‬
‫גדררו‪»5‬ו‬
‫שלא^הניעה‪n‬אל^ו ל‬
‫‪^ n1‬לא*‪nr‬ו‪.‬‬
‫דהרי גס‬ ‫יי•‪1‬‬
‫יהודה כי‬ ‫‪,‬‬ ‫______‬
‫איח את אסתו‬ ‫ישלח ‪ntiS‬‬
‫הן ישלח‬‫יהית )אמד ה‪1‬‬
‫והיתה לאי^‪ “1‬־אחר הישוב א ^י ה לוד ד־ןלוא הגיפה& גדר כגילה ףהז נגול'‬ ‫״ י ״ ״’‪' I‬־ל־ה‬
‫אחותה יהודה וארא כי מל הל אולות‬ ‫״ ’ ׳ ‘ • ״ ‪11 '1‬‬ ‫־ ‪ ''’^•'7‬י* ‪.‬‬ ‫יי־ ^ נ זי ״ ץ מ קי אי׳ ה וי ה ל אי פ‬
‫אשר ניאפה וכו׳ שהוא כיגסשהים‬ ‫^ אי ץ ה ^ א לאת ז ני ת ר עי ם ר ב י ^‬
‫י ”! ה‪ 1‬א ‪!0‬א ישב‬
‫וחן‪ ,‬שהי! מקילים לזמנד עכודו׳ ע״א‬ ‫ל שלב א ל י נ א ס ״ י ה ל ה צ ש א י עיני‪.‬ןי ע ל ־ ־ ש ן י ם‬ ‫יה כי הישיכ אליה עוד כתמיהה‬
‫לא חפרו חעפות על אודות!סיכת‬ ‫הלא‬
‫יזףףתיזנף האלז ההיא תחת וראיאיפד‪^,‬א'שגלת על־דרניםי־ שברזלהיכן‬
‫אשר ניאפה משתה ישראל והוא כי‬
‫אר״לקלות שעשה אחאבכפחירית‬ ‫מ ר ו ת ס נ י פ י א ך ץ ‪ 0‬מ תי ף‪,‬ו ב‪ ,‬ר ע ה ף •‬ ‫י■*(גא־ו‪.‬י־תד‪,‬‬
‫שעשה ילכעס וגם אחרי חות אחא‪3‬‬ ‫לקחת׳ כי חכ״ש פתנוף תחנף דמנעו ךבכים ומלקוש לא היה ומצח א שה זונה‬
‫לא סרו מחטאת ילכעס והעאת^‬ ‫יגייי דק^ה^ןז מ אנ ת הכלם ‪ :‬״ הלוא מעתה‬ ‫זתזנית‬ ‫״איזועסכל זה אני אוח׳ט יאת‬
‫ירבעם לא היו בעצם לפינת ע״א כי ‪,‬‬ ‫לעישרכיס תחתי והיל ראוי שלא‬
‫אש בשביל השררה שאם לא יטפלו ‪i‬‬ ‫חשיכ אלין זאדרכא אני אוח' ושוכאלי לי אכי אלוף נערי א ת ה ‪ :‬קןנטור לעוילם אם־־‬
‫בע״א יצטרכו ללכת לשלם רגלים‬ ‫>אס ה׳כי אקכלך ״ ושעור הכתוב מה >שכר ל‪/‬צה הנה ^נררד!ת^שיהרעות ו תו ^‬
‫רהיה מלך יהודה בעזרה יושב וחלן‬ ‫שהיה כיאה שראוי לאחר שלא תשוב‬
‫ישראל עומד יאחרו זה שיושב הו׳הח‪ 1‬ן‬
‫הראיות‬ ‫המלף‬ ‫בימייאשיהו‬ ‫אלי‬ ‫יהוה‬ ‫דאמר‬
‫• ■י ■ ■י‬ ‫‪(,‬ל> ■• ■• ‪r‬‬ ‫• ‪JT‬‬ ‫• •־ ‪I‬‬ ‫•־ ־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫®’^ילאאקנלאותןאדרכא כל ההצעה‬
‫וילכו הכל ]אחר מלך יהודה על ‪,‬‬ ‫—‬ ‫י א ע ל‬ ‫א ש ר ע ש ת ה מ ש י ה י ש ר א ל‬
‫; ^‪.‬־ ‪T ; • J T‬‬ ‫‪<▼ : r r‬‬ ‫‪^v,‬‬ ‫שייצעתי לפנין כאזחרי כי זנית‬
‫כן עפה ירבעם שני מגציס נעקור‬ ‫ייע^^היןהלא הוא כדי לאחר הפן בל־ ה ר’ ןבהו אל־ תח תכל־ע ץר^נן ורזזגי־‬
‫עליית שלש רגלים חירושלים למען ‪.‬‬ ‫ואיזהו לאחר הן ישלח מ' ושוב אלי‪,‬‬
‫^ ש ת ה א ת־ כ ל־ א ל ה א לי י‬ ‫ש ם‪:‬‬
‫החזיק בשררה וגס שהחלכי׳הראשוני׳‬ ‫נאש ל* או שעזר הכתוב מה שראוי‬
‫היו כבלי עזן מהושע בן אלם‬ ‫הז‬
‫‪,‬‬
‫ת‬ ‫הו‬ ‫א‬ ‫כגודות‬ ‫ותרארה‬
‫■י^יי *■■׳־"•■ ‪■ /‬י‬
‫שבה‬ ‫א־‬ ‫ול‬ ‫שוב‬
‫’יי ‘ ־ ׳‬
‫ת‬ ‫אן‬ ‫^ייי הוא הן ישלח איש וכו׳‬
‫שבימיו גלו ישראל כאויזרו ויעש הרע‬ ‫^ ^ ^ ך א פ ע ל ־ ב ל ״ א דו ת א ^ ש ר נ א ה ה •‬ ‫? הו ד ה ‪:‬‬ ‫וכ^‬ ‫®את זנית וכו' שוב אלי‬
‫כוי אן לא כחלכי ישראל שהוא כי‬ ‫יי גדילה מלת חסדי אך לא לאחר‬
‫מ ש ב ה ‪ .‬י ש ר א ^ ש ל ח ת י ך ׳ ו א ת ן א ר ת ־ ~ ס פ ר• '‬
‫לא חטא רק בחטאת י מע ס אשד‬ ‫לדון כק״ו שאס איסישלח וכו׳‬
‫היה כי אס סיבת השררה; כקדובר‬ ‫' א ישונ אליה ק״ו לשכינה ויזה גם קריתתיה אלןה ןלאיראה נגד ה יהודה א חו ת ה‬
‫ועסכלוה נתחלאת הסאהוז״אכי‬ ‫פ י זנות רעים רכים וזהו לאחר וכו׳ ותלןזותז‪ 4‬ש־ סי א ‪ :‬ה ה מפ[ל זנותה ותהנף‬
‫על כל אודות אשר כיאפא וכו' שהוא‪.‬‬ ‫ו‪:‬כל הולן אל חקזם אחד ‪:‬‬
‫שעל כל סיבת אשר עליהכיאפם‬ ‫^^נ אף א תךה אבןואר ת־ הע ץ ;‬ ‫עיניך על שפייס זכד׳אזחר‬ ‫׳טאי‬
‫מתחלה שהו על אודות השררה עדיין‬ ‫אחותדה‬ ‫‪»T‬־‪v‬‬ ‫נגודה‬ ‫לא־שבה אלי ־ית ‪r‬‬ ‫י•‬ ‫וגס״־נכל־זא ת‬
‫‪ f‬ן‬ ‫* _‬
‫הואיתב עוד תלזנה אחרת‬
‫חשובת ישראל כי לא סרומחטאק‪.‬‬ ‫ניא ם־״כ שםרנאם־ידזוה ‪:‬‬ ‫י‪ 0‬לי עלין מ העזת פניך ולא היית ׳ ‘‬
‫זרבעסעלכן שלחתיה שהוא גלות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫מ קי ם‬ ‫נושה מחני והוא כי אין‬
‫הפשרת שבטי® והנה תחתאשרהיס‬ ‫‪ 4‬א מ רי הו ה‪ ^ ^ .‬לי ^ ד ק ה נ ^ ש ח מ ש מ ח‬ ‫פלא חלאת הע״א כי שאי עיניך על‬
‫ראוי שיהודה ילאו יקקו חוסר עכ״ז‬ ‫ה קז ו לןי ר א ת א ר ת ״ ־ ה ד ב ר י ם‬ ‫מ ע ד ה י הו ד ה ‪:‬‬ ‫ק ש י י ‪ /‬ר א ו אי פ ה כו׳ א ס י ש ח קז ס ש ל א‬

‫לא יראה בוגדה ‪.‬י הד ה אתקה ולא‬ ‫זנית לע א ובהשתדלות נחרץ כי על‬
‫^ ^ פונ ה ד א מ ך ת שו ב ת מ ש ^ י ש ר א ד *‬
‫בלבל גדר בגילה כאשר עד כהני‪,‬‬ ‫דרכים יסנתלהס כערכי בחדבר‬
‫אס גס הוסיפה עד נדר זנותוזהו‪,‬‬ ‫נ א ם ־ ־י הו ה לו א־ ־ א פ; ^ ^ פ ני ב כ ם כי ־־ ־ ח סי ד א גי‬ ‫יושביה‬ ‫יע״י כן הארץ חנפה וכו׳ תחת‬
‫ותלן וחזן נס היא והיה חקיילזגיתם^‬ ‫א ף ך ן י ‪ .‬ע‪ 1‬נ ף‬ ‫ל א ^ ‪ :‬י ג ט ו ר ל ע ו ^' ם ‪:‬‬ ‫ג א ס ^י ד ד ה‬
‫ארץ‬ ‫ותחניפי‬ ‫לכלתי תת יבולה וזהו‬
‫שזיכתה נתפשט על כל הארץ ו‪1‬ה»‬ ‫געיןזכזתין זרעתן ויחנעו ?ביבים‬
‫א ר ת ״ ך ך כ י ך‬ ‫‪ ^ f n iT O‬ד ׳ י ף פ ש ^ ג ו ך ז פ ז רי‬
‫ותחגף את כארץ ולא בלבד מה שעשו‬ ‫יעדיין לא שבת עדי כי בטחת על‬
‫נדולי יהודה אשר היחלו ברעה כי אם‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ץ‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫היילקושאן כראותן כי וחלקושלא‬
‫שהארץ אשר חנפה שהוא כל יתר‬ ‫ם‬ ‫ש ו ב ו ב ג י ם ח ו ב ב י ם נ א ם ־ ן ה‪ 1‬ה‬ ‫נ א ס ^ן הו ה‪:‬‬
‫מהומה‬ ‫היה כאופן שהיה רעב של‬
‫ההמון שנתפשט בהם הוס‪-‬הזעד‬ ‫היה לן להתבייש לשאול מחני‬
‫‪ ° 5 5‬ל ^ ^ ז ^ י א ר ז נ ט א ח ד מ ע ד ■ שותחנ׳הארץ הנו׳את האבן ואת העץ‪.‬‬ ‫יילקוש על כי לא כאתה כי אס כאשר‬
‫שהיא על הירודי' שנתפשטה המספת׳‬ ‫ו ^ ת י‬ ‫ו ש מ ם מ מ ש פ ח ה ו ה ב א תי א ת כ ם ציון ‪:‬‬ ‫ל ן ו כ ל ת ה א לין ה ר ע ה א ן ו מ צ ח א ם ?‬

‫בהם החתייחסיס אל הארץ וגם‬

‫בכל זאת ראתה יהודה הסשריהאת‬ ‫^ ?י • ^ ב ם‘ ה ד ז ^ פ ^ י " ז‬
‫כל הרע' אשר משו כי מהם נתפשט‬ ‫ו הי ה‬
‫עד עץ ואבן לא שבה אליכגודה אחותה וכו׳ שהוא בימי יאשיהואשר‬
‫היתה נבואה זו והיו חראיס םהיו שביס ע״י המלך לא שבה בכל לבה כי ‪.‬‬
‫אם בשקר כמאמר רו׳ל שהיו מתעים את יאשיהו שהיה נכנם מבית לבית ‪,‬‬
‫לבער האלילים והיו נותנים אותה אחר הדלת והמזוזה ובפתוח הדלת‬
‫והיה המלך באתון הבית לאהיתה כדאית ובצאתו היז סוגרים הדלת‬
‫זמשתחוים אל ע׳׳א שהיתה אחורי הדלת הנראית כסגור אותה וזהו לא‬
‫שבה כו׳ כי אס בשקר אז ויאחר ה' אלי צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה ‪.‬‬
‫יהודה כי חבגידת יהודה יוצא כי יותר צדקת בדינה חשובה ישראל מבוגדה^‬
‫יהודה כי לילא דאתה חשובה ישראל ברעת זולתה נאשר ראתה יהוד׳ בישר״ ‪.‬‬
‫היתי‪/‬לוקחת חוסר חש״כ יהודה שפס ראותה מה שנעשה לישר׳ מוסד לא‬
‫להחה לכן הלוך וקראת צפונה שהוא בעבר אשר שם גלו בל יתייאשו‬
‫חלשו' כ*א שובה חשובה ישר׳כו׳ כי חסיד אני פושה חסד לא אסור לכו־ם‬
‫אך דעי עוגן בל תשליכהו אחרי גון להיות חטאתן נגדן תמיד לשוד‬
‫מחנו ואל תשובו לכסלה •י ‪,‬‬
‫בניס כז׳אחר אל יראה בעיניכם שאחר שהיית׳ סובבים כחם‬
‫יחים ישניס שגס שת כובו נתשיבה לא ישוב היא ית לקלא‬
‫יזתת׳ כלבד שחלקוש לא היה‬
‫®יא טקדאת לי אכי יאחית ^י אלוף נעורי אתה כאשר צר לן וכי עד עתה‬
‫יא הייתי אבץ ולא אלוף נעוריך וזהו הלא מפתה קראת לי אני לו' כלומר‬
‫נתתי‬ ‫אן לא חקודם שלא היית במצוקה כאשר עתה ובלאותן כי לא‬
‫הינטור‬ ‫יילקוש מיד שקראתי הסתר פני® אז אמדת כמדבר שלא לנוכת‬
‫יעולס אם ישחזר לנצחכלותדאם יחשוב לי לעזית היותי חמרלנוכת‬
‫יגייו אחד שהחרתיו בהבל חפשה תעתיעיס ולא כאתי רק לשאול אזכ‪5‬‬
‫®אשר באו חים עד נפש ע״כ דברת כשלא לנוכח ואחרת הינטור לעולם‬
‫עמכם‬ ‫כו והביטו וראו שקרי דבריכם כי אשר אמרתם שאני הייתי נוטר‬
‫היכה והאס אטור לעולם שהוא כל יחי הפולס הזה אס אשתו׳ לנצת שהוא‬
‫ץ על אחרי זה העולם היא שקר טנ ה פון הוא כי אתם המאייכיס‬
‫עדי ולא אני כי הלא הנה דברתי אליכם כמה פעמים שתשיבו‬
‫**קגלאזכס ואין אני נוטר לפילס אס אני מתחיל להשיבב'אלי ואדרבא‬
‫ובכלל‬ ‫תש הלזאריכיס כי אחר שדברתי לא שבת' ואדרבא ותעשי הרפות‬
‫י^י' שאיני נוטר הוא כי ותוכל ’ ולא הכיתיך באופן שלא תוכל לעשות‬
‫שובו‬ ‫מעשיך וזהו הנה דברתי ותפשי הרעות ותוכל‬
‫ל אלי ‪ *pi‬הנה על ישראל כעסתי על עובדם ע״א והנה‬ ‫ייאמר‬
‫‪JEREMIASCap.3.‬‬

‫‪/‬‬
 ‫ירמיה ג מראות הצבאות‬

‫אשר ערבו אל לכס לחשא ^לו ית‬
‫זלשוכחו וזהו כי העוו וכו׳שהו כיקזצ‬
‫מךכר ו^ריתם כארץ נ^מיכ‪ £‬ה^)מד־ז‘‬
‫בכיתתניניבניישראל היה מדאגה‬
‫מלבר כי העוו את דרכם כי ‪5‬ר להם‬
‫העוותס וכי שכחו את ה' אלהיהס אז‬
‫נ כתריס רחמיו ית׳ןאותיהנה נכנסת‬
‫בדרן אחת גתה אותה ופשו על‬
‫הבחינה השלישית ויחשבו ןלומתיכם‬
‫ל;רו‪#‬לם‪.‬ולא־־‪;.‬לנועיוראחח שררורת ‪.‬לנכש‪.‬‬
‫לזכיות זוהו ש בז בניס שובביס לומי‬
‫סוגו והיו בגדר בניס בעצם השבים‬
‫אל אבותס על בחינת היותם חלק‬
‫!׳עראל ויבאו יחדו מאר׳ז צ פוז ע ^—ד־^^^^ר‪v‬‬
‫חאביתס כן סובו לה בנתינת היותכם‬
‫בריא כן ארפא משובותיכם כי אעשה‬
‫מהעין זכות אז משיגיס ישראל‬
‫ואוחריס גס אק ןא^ השלישית אני‬
‫חצינוחםצמהיתה ביחתכם ״׳‪--‬‬
‫הנאהלאהייה׳באי׳בדרכי׳פלספייי*‬
‫ויגעים אם לא להנאת ארץ חיזי^^‬
‫הרע כעיני! משליכה חעל פניו םע‪5‬‬
‫כןתשלכתי אתלמלפני זמלימי אתכ׳‬
‫אןעזהתהיוכנני׳לי שאין אד׳ מעל‬
‫^ ^ ם ־ן הו הןי א ־ ^ן א ס רוןנו דיז ^ ר ק ב ח ר ת ׳ ‪n V n‬‬ ‫נ ק ומגרשי כהחלס • ‪ W‬מחינה‬
‫ולא!?ילוח ע ^ ־ ל ב ) ‪ ip‬יזכרר‪-‬כו ולא‪.‬יפקן־ו‬ ‫אמרת עתה מהיי ככנים שה!א‬
‫כמתייחסים אלי ילכקים כי באשד כל‬
‫?נוד ‪ :‬נ?תהה >א‪’.‬קךא‪.‬ו'ל>ךושלם‬ ‫ולא‪.‬‬ ‫‪3‬ןהוא תתייחס ‪ fe‬אכי! כן תהיו חתי©‬
‫^^^^‪.‬׳ה‪ 1‬ה ו נ ‪ .‬ק ו ו א ל ; ^ כ ^ ‪ -‬ה ג‪ 0 !1‬לש‪.‬כ=ו ! ‪r i p‬‬ ‫לי קדושים כי קלוש אני מש״כ עד‬
‫עתה כי פד כה בעלתי בכס הייתי‬
‫לכס מע ל החשפיע כאשה תאתו‬
‫?י ע•־ כימים ההשה‪!..‬לבו ם ת־י הו ד ה ?נ^כית‬ ‫ואינה יוצאת חלציי אך עתה מני ם‬
‫הנעשים מאיסתו שלאב קדושים‬
‫כקוני ועל לן ולקחתי אתכסע׳י עצתי‬
‫אתל העירונו' כדעת לכי יוחנן‬
‫שאחל מעיד יוכה את כל העיר ושנים‬
‫את החשפח'‪1‬היה כי תלכי וסריתם‬
‫נארן הקדישה אשר יריע כי לפי רוב‬
‫מ ד ־ ה א ^ ה מ ך ;‪ 1‬ה ב ן ב ג ד ת ם‬ ‫ל א ת ^ צ ^יכו ‪:‬‬
‫הצליקיס אשר ב אק הקלושה התה‬
‫בי ‪ 5‬ת ! ^‪ 1‬ך<‪ 2‬ל נ א ם ״ ; י ה ו ה ’י ' קי?(‬ ‫כן תלבה גדר השראת קלישת! ית׳‬
‫‪: •. a‬י!׳־‬ ‫‪ w 1‬רזיו‬ ‫בהם כנודע בי על כן כהיות ששים‬
‫ינואאותרים גרון חכם הרויםכי‬
‫כס כל חלקי הנחיגות העליוכות‬
‫נגפשיתס כנודע ועל קתהיה השראת‬
‫הקלושה ת ה וגדולה וחה גס נ א ק‬
‫הקלושה ומל כן אחר והיה כי ת מו‬
‫ופיית' בארץ היא א ק הקלושה‬
‫שהם שתי הכנו׳הרנוי והארץ וגס‬
‫‘ ‪ • .‬־•י׳ ••‬ ‫היות כיקייההחה לא יאמרו עוד אסן‬
‫? ל ה ם ו א ת ^נ ר ת ^ ה ס ‪:‬‬ ‫? ך אנ םו א ת‬
‫ביית ה' שהוא כי כרית היא השכינה‬
‫ג^כבה‬ ‫זאמורארין כרית ה׳הואכאחור‬

‫‪UW‬‬ ‫־ ־ ־ ״ ״ ‪ .‬״ ״ »'‪,‬‬ ‫סשכינהפרושה ודנחה מלה וסיד יאחדו שה‪ 6‬חו לנד\ ה‪1‬ר<מ^‬
‫מחגורת שק יתחת שחיק והיתול בכה א‪3‬כה ע‪ 5‬עוסתי ותחח היי^‬ ‫צ ב ד ת•‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I-----------------------‬‬
‫שהיא השכינה כי יורה כי שם שכינה ולא ה׳ובירושלי׳אין מ אפי׳ שכינס‬
‫‪...........................‬‬
‫כלא ק‬ ‫ועריה קשור על העמוד‬ ‫חלקות ערום ‪1‬עריה‬‫ח‪.‬קהביצועתמלקות‬
‫באכייף אלקה ברציעת‬
‫״ או‪.‬י כי חני מ אז ילעיגי לי ויאמרו מה זה היה לפלוני הגם הוא נ ח ס ^‬ ‫‪J‬‬ ‫ישראל יאחרו כן כי אס יהיה חרגלא בפוחייהז דכל ג״‪ !, ,‬א״ ל‪*,‬‬
‫יא^הלכיו ואתביישעלכן מונעים עצקסוהי !את סע‪5‬ת ישראל פם‬ ‫הואמישבסס ההויה‬

‫על שהגיע פל בניהם ומותיהס אך עתה ‘ דעהקניכזולאח שנואלף^‬ ‫צרלועל‬

‫העולם הזה כי הבל הוא ’ כי אס שחנו פנינו כי טוב להתבייש נמול‬ ‫רת‬ ‫י‬ ‫^‬
‫מבפו‪ .‬ס‪0:‬א כי בושת העולם הזה הוא חולף עובר א״כ יזה נפשהא^‬ ‫אהנתנפשואהגו ולא יוכל עמוד מנהמת לבו על‬
‫נשכבה עס אסתינו בגשתנו ש‪ -‬עולם הבא כי אז אין הבושת עובר‬ ‫‪f j ’, J‬‬ ‫לשמו ולוכרו תאות נפש וזאת היא בחינת לו‪> -‬‬

‫‪^ I‬׳״׳קןבבנים שתהיי צי‬ ‫״‬ ‫״ ^‬ ‫י‬

‫נגדר נניס כלי שואתן לך ארץ חתל׳ ככן היורש נחלת אכיו ואני ישבתי‬
‫■•ג״ ״י‪1‬עםינז כי הגי‪ / .‬״ ׳• ׳‬ ‫— ;־‪ ' •.‬־׳ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪g‬‬ ‫אתרי ואמיתי ואזמר שהוא כאשל א‪3‬י תק^א‪,‬‬
‫‪ ft‬ימב‬ ‫חט^אמ לא יוס אחל ולא יוחים כי אם אניז״ י^״יזיי'‬ ‫ן‬ ‫‪^j‬‬ ‫‪P‬‬
‫‪kj,‬‬ ‫‪ u‬ש^‪1‬גובקול התראותיו וזהו ולאסמעכיכי‬ ‫לאתשוכי אן את כל ענייניך אינסרקחתיזתארכד « א ד‪« ,‬‬
‫י "'יי‪-‬ו א איייי־־י״ א״ מ״ ל״ ת ל א י‪'-‬״׳‬ ‫״ י ״ ק ״ י ״ ־ ־ ' ־־לא־־־‬
‫לנן כי טוכ להתנייש בעולם הזה קנעזלס כבא ט‪ 1‬עה אתה נחשבוגן‬ ‫‪ ,‬ש»עסנעל ‪%‬נ א ם‬ ‫‪1‬‬
‫לא‬ ‫*‬ ‫־‬
 ‫קה‬ ‫ירמיה ג ד מראות הצובאות‬
‫בוהמוכיח‪:‬בשפרוהוא אשד לא יש^פנונדזללזאפי׳ או ר מי מ‪ 5‬ך כי אם‬ ‫לא הצאת תיןנה אל הטפת י ק »‪ S‬כי יזנקה חן לטסה סמלס מ א ולא־‬
‫סיל תוכהות חזסריו תהיה ‪3‬ו כראשימדלהוכיחו ואל כל העס נאתרזנה‬ ‫ינלעת תדנר כיהלא לפי האחת הו^ מו ד גדול גס בעזלס ה‪ 1‬ה נלא‬
‫וזהו כה אמר ה׳ לאיש יהודה הוא החלף ואחריו ולירישלס נירו לכם ‪ 0‬׳ כי‬ ‫נישת והוא כי מה היא שינייטי אותן אס הוא כי אתה עושה דרכי תשונה‬
‫ונכא אל כוגת הכתוב‬ ‫החלך צריך ראשונה יכיר צו ניר ח‪:‬ל העט• *‬ ‫יילעיגי לן היא אס תשוב ישראל כאס ה׳ אלי תשוב ואיה לך כמד גדול‬
‫_ ___‪_ t k - .‬‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫‪I‬‬
‫תשתלשלותם יאוחריז כי הנה בא‬ ‫יזזה ולחה תלוש חלעגית ולומר האם‬
‫ללמד דעת אל שבי פשע כיע‪5‬ןב א׳זה‬ ‫^י הו▼ד ץ‬‫י “ין‬ ‫י ל תליישיני הלא אין נשכבה בכשחתנו׳ ותכס^• נ‬
‫הדרך תשכון איד תשובתס־ על נכון‬ ‫•י‬ ‫י‬ ‫־־‪= .‬׳‪-‬‬ ‫הלידגעול׳גדולחוהשאשיבעדכסא‬
‫והוא כי הנה כדרך איכריס ועובדי‬
‫ועד־״‬ ‫^עוד־ינר‬ ‫אנסנגואבותנו•‬ ‫אלזתינוחטאנו•‬
‫י^ייל אדלק ואס הבושת‬
‫האדמה והזרע אשר יזרעו בה גס הס‬ ‫^^וליה;האלזד׳’נו■ ‪:‬‬ ‫^*י יאיתס סיגופי תשובתן ” הץסהזה‬
‫יקרט והוא כי כל־ שלה בור טרם‬ ‫ד •‪ ^ " *Cap. 4‬ס ^ ת ^ עו בי ש ר אי ! ‪c z io‬־׳־•‬ ‫’ ^’ יי פקזצין אשר עשית ואתה עתה‬
‫יזרע יעלה שיזיר ושית ואיך יורע אל ‪.‬‬ ‫נא להסירם יתבוש שחתגליס ‪ 0‬ק‪ 1‬ציך‬
‫קוצים על כן תחלת מעשהו יפתח‬
‫■‬ ‫“‬ ‫ואבם‬ ‫^^^^^ה;אליתשוב‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אשר פשלת מתחלה גס על וה איכן‬
‫וישדד אדחתו־בחרישה אחת ובהיסיו־‬ ‫^ייוללקש סענה נגד יצרן על זה תסיר ^׳עקוציף מפני^ולא תנוד ‪ :‬וג שב^‪ /‬חי־־■‬
‫כל הקיצים כסוחים ' ואחדי כן יפין■‬
‫מחה שטוב להתבייש כעולס הזס יהוה באמת במשפט־ ובצדקה והתברכו• ב‪ 1‬גדם‬
‫חטה ושעיר' על פני הניר כלו ואחרי‬ ‫**לעזלסהגא כי הלא בעולם ה וה‬
‫כן אם יעזוב לארץ תבואתו לעיני■‬ ‫תחצ הטענה עצמה והוא כי אם תסיר ובו‪.‬יתהללו כי־ כ ה י אמר יהוה ^אי שיהודיה‪.‬‬
‫כל בעל כנן יאכלז אכיל את לחמו על‬ ‫שקיצין מפני ולא תנוד שהואשע״י וליךושל‪.‬ם נירו לכם ^^^ואל־ת;רעו אל־קוצים *‪.‬‬
‫כן‪.‬ישוב יחיזש החורש׳ פעסשנית‬
‫‪ P‬לא תלך נגלית מדד בגוים וא״כ המג^וליהוה והסירו עך‪ 4‬ו ת לבבבטאיש י‪.‬הוךה‬
‫כי בה יהפןעני האדמה לחפות הזרע‬ ‫איפה אמוד מעתה אי‪ 1‬ה הוא בושת־‬
‫אשרזרעעשר מןיהאלחה להוציא‬ ‫^ש^ספךתצא כאש חמתי וכ׳ערה ואין‬ ‫ייתר שתגלה בין הנוים אס לא תשוב‬
‫לחסיון האיץ ואחר מוצא דשא מארץ‬ ‫מככתמפמ ך;נ סעלליכ‪ . 13‬הגי דו בי ה ^ ^‬ ‫יתהיה לבושת וגס לחרפה לעיני‬
‫עוד־ יניף ידו לנכש׳ כל' מותרים‬ ‫אי שתשוב ותסבול‪ .‬חעט‬
‫הנחצאיס כעשבים זרים ושיירי קוצים‬
‫בשקוצי ויכיךושלם שמיעוואמרו ותקעו שופר כארץ;‬ ‫לושה שידעו כי חוטא היית‬
‫למען תצא תבואתו נקיה וטיבה‬ ‫עילהוי או׳כי טובי הבול אש על יל קדאומלא^• ואמרוהאיספו ו נ ב ו א ה א ^ ״ ^ ל'‬
‫ועוד שנית יעשה הזריז‪ :‬יותר יזכל‬ ‫^^ונהה?ניזואל־תעמדום‬ ‫תשילמבישת וחרפת גלות וא״ה למה המבצר' ‪:‬‬
‫זילתז לבער ק צים מסביגות שדהו פן‬ ‫תלקט הטענה מן העולם ועד העול'‬
‫תצא אשוחצא׳קוציס זאחדיהסתאכל‬
‫חבעוה״ב רעה אנ ח מיביא מצפוןו׳שבר גדול ‪; :‬גלה א ח ה‬ ‫לו^ לי טוב להתבייש פה‬
‫שרי אדמתו• הנה־ ככל החזיון הזה‬ ‫^^^צ<‪'2‬ממקמו""ל^וכ‪1‬ו‬ ‫ילא תאמי טוב להתבייש בשובי מהעון מקן‪:‬כו‬
‫בדחותו בצלמו הוא הדרך אשר ידרכו‬ ‫^חןז תצינה מאיך ‪0‬כ‪" : .‬על■ “־־‬ ‫מהתבייש בין הגויס ועדיין אפשר לן‬
‫מכל פשעיהם וכל‬ ‫בה השביס‬ ‫לומד אולי לא תהיה לרצזן לפני‬
‫יוטא‪:‬ז«והוא כי תחלה יבער קוצי־‬ ‫אחרי שוכן כאשר טרם חטאת ועל כן זאת ל מ שקים ספדו ןהילילו■ כי לא־־־׳^ב חרק■‬
‫עונותיו בל יעשה כנחפרי'לב כי‬ ‫ירשו ידין מלשוב אדתה כל כך■ אף״׳יה־והממנו ‪;^^ ’ :‬ביוס״ההוא נאם‪:‬יהוה;‬
‫ישיחו כל יזגלזתם אל חצות מעט יית ‪.‬‬ ‫תהיה לרצון לשני כי הלא אס יעלה‬
‫יאבד ’‬
‫וקיצי אשחזתיו תחובים בעצהיתין כי‬ ‫או‬ ‫על רוחי לישבע חי ל במשפט‬
‫הלא יהיה טובל ופרץ בילי לק יפתת׳ ויפלל אדמתו ראשו' ואבריו וכל‬ ‫נצדקה שהזאכיתאחראליחיה׳יטתעשה‪-‬חשפט כאליהיפאמרחיה׳אם'‬
‫עצמותיו ישית לגז אבד אכרחכף דגלו ועד קדקדו כל אבראשד חטא בד‬ ‫יהיה טל או חטד כי אס לפי לברי אז תשגע בצדקת לומר כחוני המעגלי‬
‫יסגפניחקגילאתאשדהעוהנועל לרן מאמר דוד הע״ה פלגי מים ירדו‬ ‫חי ה' שלא לצאת חעגולה וו עד|^פתתן מטר שהוא נשבע שיעשה צדק‬
‫עיני נו׳ על לא שמרתי לא א״י כי אס לא שחרו־ סהיא כי יבכו עיני על'‬ ‫הגה אעשה שוהתברכו בז גויס כי אקדש שחי לקיים מאמרן ויתקדם שחי׳‬
‫שלא שחרו הן תורתן כי הביטו סרה יורידו דחעות לכפרבעד וההיקש‬ ‫לעיני הגו־־ס והתברכו גו בסס הנו' שירי המטר יגיע גס להס תזעלת‬
‫בכל אבד ואגד עד יכלה קןצ*ם מכל עצמו ונשרו כאשר יחרוש החורש‬ ‫*לייתנרן יתהללו לומר כי אין כמוהו מפליא לעפות ואין חיבה יתירס‬
‫חרישה ראשונה לכסח״קוציו כך יסגף אדם־ איברי אדמת! מד העגיר כל‬ ‫לומר‬ ‫נייעתלכלכוו סתחטא לסני המקום ועושה רצונן ואם ק אין לן‬
‫קוץ וקוץ ואחרי לן יזרע חצית כי יקדש כל עצמותירכקדושת מצות כל‬ ‫^<ילי לא ארצך אחרי סיבן כי אין רצון וחיבה גדול חוס סעל פי מאמרן‬
‫אבר ואבר למטן תחת הסדפד יעלה בו הדם ועדיין אפשר יהיו כל מטפה‬ ‫תבטח בי לישבע!אין צ״ל שלא יהיה חילול ה' על ידן אם לא אענך כי אס‬
‫חצותיו בגלוי לעיני בכי עמו דין יוהרא־ ויהיר כאין וכאפכר על כן צריך‬ ‫אדרבא התברכו ‪ 13‬שיתקדש עלידך שמי כי אקים ד‪3‬ד אשר אהבתי לי ״‬
‫יעשה כניד את השדה פעם שנית אחרי הטילו ורעובו לכסותובעפר‬ ‫איו התשובה בושת כי אס כבוי כי‬
‫כיאסכבויכי‬ ‫לדכי אין‬
‫ככתוב הלא אמרתי לך כי‬
‫או שעור הכתוב‬
‫ככה יעשה ט יכניע את עצמו להסיר חלבו בל חיני יוהרא כי אס הסתר‬ ‫אס תשיב ישראל אלי תשוב ואין כגול גדול חוה־ וגס שתנצל‬
‫יסתיר מעשיו טמזנים מבני אדס שהוא משל אל הניר השני שאחד זריעה‬ ‫חבושת אמתי שהוא מלכת בגלות ועוד כבור אחר תשיג ע*י התשובה כי‬
‫זמה סהצדכתי הניר הראשון * יטה מספיק נזרע מצות ואח״ב הציר השני‬ ‫אס תשבע חי ה' בחשפע ובצדקה ע״ד האחור למעלה אקדש שמי על ידך‬
‫יספיק את הכלוחהצורןאל הראשון לולא ואל תורעי אל קיצים כאשר־‬ ‫יאיקשוהתברבו בו גויס ס ית' ובו יתהללו ואין לן בעולם כבזד גדול‬
‫אם היינו מתחילים לעשות קודם בער הקוצים * ועדיין ים פערי‪/‬קיציס‬ ‫יייז ׳־ ובדרכים כאלו לא יקשה עלינו מה שיראה שמצוה לישבע חי ה׳ כי‬
‫ואמו פניה־אסר לרטובה צריך עוד יניף ילר כחנכש׳ אתשדהוכןינכם‬ ‫הלא טוב טוב הוא לימנע חן השבועה כמאמר הגמרא אז לקזשעא או‬
‫את עצמו ומעשיו מכל סיורי פורענות עון אסר חטא אשד עדן;לא הטהר‬ ‫לשיקדא לידי יזוחתא לא תיעול • ועוד כי איזה שייכות יש לשבועה עס־‬
‫זחכל פניה בלתי טזבה ואחדי ק מור יוסיף להשיג בתנזובה את כל‬ ‫הצלק’ כי אס עם החשעט וגס שהיה אפשר שה‪ 1‬אענין נשבעתי ואקיימה‬
‫שכניו הרעים וכלהקחביס אליו פן יכוה־ בגחלתם בי תצא אש ומצאה‬ ‫ההיא נשבע לקיים את החצוה על משפט או צדקה אך יותר יצדק כדרכנו­‬
‫קוצי שכניו ואגבן כל אדם ימשוך יה ן ‪ ik‬הדברים אשר הנביא דבר בשם‬ ‫זה אומרו והתברכו בו גויס ובו יתהללו ‪:‬‬
‫ס׳ הלא אמרתי ט ע״י תשובה יפליא לעשזת הוא יתברך מס השג על‬ ‫בה אחר וכו'אומרו לאיש יהודה וליחשלס יראה כפל מכין וגס■‬ ‫בי‬
‫פוהתנרכו ב! גויס ובז יתהללו והלא תאחר כר האס כ״כ‪ :‬גדולה עזיבת‬ ‫אזחרז ניר זה פעחיס י גם אוחדו הס‪1‬לו לה' שיראה שהוא הניר‬
‫החטא על ‪ p‬אמר אל יעלה־על רותךני אין התשובה־ זולת אשר לא ישנה‬ ‫אשד איזר* וגס אומרו והסירו עילות לבבכם בכלל אומרו כחולו הוא‬
‫למשות את מעשה הרפה כי דע איפה כי כה אחר ה כז' נירו לכם ניר כו'‬ ‫ב* המילה היא העביד הערלה ונס כל זה יראה שטה בכלל אומרו נירו׳‬
‫ועושה אלה חסיד ישדי־ונאחן יקךא ובלול לפניו יתבר' וכזא כמפל אשר‬ ‫לנס ניר וגס אוחדו תח!ה לכס באומרו רירו לכם ואח״כ־ אושרו החולו לה'‬
‫כ תמ‪ 1‬שתחלה עושה ניר לכסח הקוצים ואחרי שזרע עוד ניר סני לככוות‬ ‫‘לא איזר לכס וכן אומרו פן תצא כאש ס' ובערה ואיןחככה ודאי כי אס‬
‫הזרע אשר זיע וזהו נירו לכם שהיא צפתחיולשדד אדמת נזפו וסגור לנו‬ ‫ייאתייצאהדנר כי אין חלבה *וגס אומרו ח פני ה ע חעללירסהוא׳‬
‫עד העביר קוצי אשחזתיו ואתיה ניר פמס שנית שהוא אחרי זדמג' מהמצות‬ ‫ייייתד* וכן אומרו הגידו ביהודה כו׳ אחר אומרו כה אחר ה״כו׳ הרי זו‬
‫להכניע עצמו לטשזתם כהחבא כניד‪,‬את השדה פעם נמית לכסות הזרע‬ ‫הגלה ומה צורן צימר הגילי כי'׳ ועול מההוא כפל הגדה זשחיעש‬
‫וזהוטרולכסנידולהיזתטהסיבופים שבניר הראשון יקזץבס עישיו‬ ‫‘קריאה כמה פעמים* וטול אוחדו האספזכז׳א״כמה הועילו בתשובתן‪:‬‬
‫כילא נ ס ד ב ה ס ע ל ק ^ז ר טר‪ 1‬לכסכלותרלהנאתכסאתסעזש־סני‬ ‫‘ייייל לבבם• א מנם הנהתתלת מאחריו כורה הדרן הצריך ידרון‬
‫הוא‬
 ‫ירמיה ד מראות הצובאות‬
‫וזרוק אותה לר'‬ ‫כאשר זורה ברתק ובחזרה שהוא חשל ‪3 1‬רץך‪!5‬‬ ‫מל שיורי חותרות ‪ .‬איזה שן אז פניה או‬
‫כאשר יזרההחוז הגבוה ולא נהבר גבשושי עפר קהחטה שהוא בריית‬ ‫שתה או משגל יתד על ההכרתי צרין עדיין‬ ‫‪1‬‬ ‫להסי^^^‪,‬‬
‫הגבשושי עפר חהחעהסהזאחשלאל הסיר תאוות גופניותכגי׳י״י‬ ‫‪ v‬ז‪w‬הכור‪ p‬ערלהאשר היא מותדבגוףק‬ ‫^ ^ '‬

‫את אי ^ז לן א ת » ־ ־‬ ‫‪5‬א‬ ‫’ ׳ ״ ”' ‪°‬‬ ‫' י’’ ''' ’ ^'״י‬ ‫״ ' ‪ ' ” ’°‬״ ״‬ ‫“י‘‘‬ ‫״ י י * “ יי ל'’ ״׳ ־' ״״־ו"״י ״ “‬
‫שבאו‬
‫‪,‬נ ל־נן ט א־־ו• א ־ ־ ־ ‪ -‬־ ״ ״ ן‬ ‫^ ^ ^ ־ ה מ ל ךי ^ ב ה ש רי םונ ש מ ^ ה ב «נ « כ ש‬ ‫™ ו ו « ק נ י ^‪ 6‬ס י ״ ^ ‪1‬״ת^‬
‫;לא ושלם‬
‫ש!א‬ ‫‪.‬‬
‫;תה שצרלהג<‬
‫חלא‬
‫כלוחי‪.‬‬
‫ו‪3‬אי‬ ‫‪j,pjj‬‬
‫חיס סד נפש לא הייתי מקניה כי אגי‬
‫^ י אדבר חשפט ם אותסייעיניז‬ ‫‪ u jn /-> y‬־אגל‬ ‫!י ‘ ‪'-‬‬ ‫'‪■':‬י״יז' *‬
‫‪O‬‬
‫*"יי ’‪ ” 1‬י’^'^""י ‪S!*%‬‬
‫קרנהרעתירוכי הנה כעננ סיפג®‬
‫׳בעננים ־^•••\ ‪I‬‬
‫יע^ר־ז‬ ‫׳•‪•::‬יה‬
‫‪“%‬ים״‪ ’ :‬ה נ‬
‫‪'.‬־־'■ יי• י■■*‪-‬‬
‫*י ת‬
‫שפטים י*או‬
‫;א״“ד•‪7‬ב ר■מ ״"‬
‫־ ‪^ = • ' 1‬׳'•ז‬
‫י'‪/‬וע״ ‪J‬‬
‫‪V‬י‪,‬‬ ‫היא י‬
‫אתת יזמתתיתיס ‪ ,‬״‬ ‫•י‬
‫? ^ ~‪ :‬״‪ ,‬ת תו ״ טי ״‬ ‫^ ^ ^ו איו ק לו ‪ -‬מ נ ש רי ם‬
‫‪voro‬יוא‪ 5‬־‪1-‬‬ ‫ת־תייס״ ‪■ 0‬‬‫קלו ־׳‪-‬״׳‬
‫‪-‬ן‪-‬‬ ‫' ? ? ‪ ^ n p ’P‬ל ‪ 3‬ן ז ! מ ש י ט ל ־' מ ען‬ ‫?‬ ‫״״ת‪-‬ש״א ה״שת‪-‬ת מעלה א ״‬
‫השתיש יעזחרלו ולכן אוי‬ ‫ואין‬ ‫‪--------‬ובערה‬
‫העזביס וזהו‬
‫״‬ ‫'‬ ‫”‬ ‫א‬ ‫”‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫”‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫”‬ ‫■״״‬
‫שודדנו חש־‪^ 3‬ןא»‪3p‬־|‪S‬׳‪ ' p),‬גס טיז^‬
‫״‬ ‫^ ׳ ע ד ‪ 9 -‬ן י מ ל י ן ן י ן ר ^ ז ^‪ 1‬ת ^ ‪I‬‬ ‫‪ ------‬׳‬ ‫הדעיס ‘את‪-----‬‬
‫־־״‪-‬‬
‫כ’ יןו ל מני ד מ דןג ס ^‪ 1‬םי‪.‬עאון מ ה ר א פ ר ! ט ‪:‬‬ ‫מכבה ט כבר ניתן לו רשות והוא‬
‫מגגעה חדב עד הנפש כנשיחדיג^‬ ‫מאייר' ז״ל נגח' כי תצא אש הוא הדין‬
‫^זשעיכיאפילר‬ ‫לבןיסשלס‬ ‫^^דםח^יי^^^יעו‪-‬ע^י׳^^לטינעריס‬ ‫וחצאה קוצים אלו רשעים ונאכל שדה‬
‫שיהיה כ^‪-‬ו‪,‬ז‪.‬ןשע אקנלך אן עד ה^י‬ ‫כז'אלו הצדיקים כו׳זוה מפני רוע‬
‫ב « ם מ א ך ץ ה ם ך ה ל( ייזזגי ער־י־ננר‪/‬יהודרה‬
‫תלין את בקרבן את חחשבוש ״’‪"P‬‬ ‫מעלליכ׳הוא הרוע הנעשה חחעלליכ׳‬
‫נהפרסתו ‪..........‬‬
‫אוכותין^‬ ‫‪.‬‬ ‫שישלש־־‬
‫כיהנהכ״ה‬ ‫ש ד ה ע ע לי ^ ס סני ב בי ־ א תי‬ ‫‪. J ^ -,L‬‬ ‫חכל‬
‫הנברא מכל‬
‫קעיגור הנברא‬
‫הקשתית קטיגור‬
‫קות הקשתית‬‫הוא‬
‫קול חגיד קדן וחשחיע אוןשפושים‬ ‫ייי^‪/‬ע^ליף עשו א^ד־ן‬ ‫עין ופשע זתשאה שהוא כחקטרג‬
‫נשי אפליסשהוא תקצה אלזישי״‬ ‫ל ף ז א ת ר ע ת ה בי מריבי נ ג ע ע ^ ו ~ ‪'i '-■ /‬‬ ‫ו»'\‪-‬תניו נל‪1‬״י שע! ק איל‪,‬‬
‫או יאתר ״י‬ ‫ועיקיהו•‬ ‫‪3 :‬־‪ 1‬״ ' ?‪O‬‬ ‫״וחש ניל התשתית ללקות נם אן‬
‫״תיישיש סינא זסן ‪0‬ת‪5‬ק נקהו‬ ‫• י ‪^.|^•' 1‬י^??‪.‬דותי ^ל’ ל בן די' א‬ ‫•■ ‪-‬‬ ‫י>צשי’ם״פג'י‪1‬ע״עלל'נס‪ 15‬א״‬
‫אמוילאתצאה״חשנהאל שתי^ל‬ ‫<‪ 5‬ר‪ 1‬ר’ שכירןול שופר שמעדתי נעע!! ן‪7‬קךן״ף_ן‬ ‫צייקאשילא תי‪1‬א !״שתית! אס‪,‬‬
‫פתה יצאת נל נןשד יש קול®’‬ ‫מ ל ח מ ה ‪ :‬שבר ע ל ־ ש ״ ר ‪.,- sj^nj‬ג‪:‬״״־־ ״‬ ‫נלא חקפלנ נפעת ההבנה ישדנר‬
‫״לן‪,‬ת‪0‬״יעא‪,‬ן״הוא־דםנגיו‬ ‫״יר ‪ <v‬ש_רנ?[ראכ‪,‬י ^‪rnj |,‬‬ ‫״‬ ‫שמלתאס״״לא‪,‬״״ ס^ס‬
‫יצאו זנתפדסחז‬ ‫כ?*‬ ‫הי אס סעחים הות עד יעשה יושם‬

‫ו י ז כ י ר ו לניס ־ו שני מיאור התולה נתב•! על תאתרו יתייימל‬ ‫הגיה ואת״־ שמו השתית! פעס‬

‫צ ו ז ^ © ‪ 4‬אסף אל ערי המבצר וזהו אומר! קיאו מצאו שהואקדא^על‬

‫=' ” ־ « ק שואת ־ל‪,‬ת‪ ,‬אם ננו אלס ״ *‬ ‫שא״ ״‬
‫^ = ט ״’‪ 15‬או״ייםעלא שיע‪ 1‬נ‪ 1‬כ‪,‬׳וו & היו ליז’ י‬
‫פמת ‪ 3‬א‪,‬ן לא ‪ ,pi‬אלא ננליא גי‬
‫ניי־ ״ י יומ א ‪6‬ל עני ש־תמים ‪1‬הו‪ 6‬כי י ‪f‬‬ ‫’‬
‫נ י •וא ת ‪ i b‬שצלה יפתייש ננר נאש‪1‬א‪ 1‬חי ־נידו נגרה שש®®‬
‫"ל י יי י'‪°‬לפ ־ליתר אסל תשים תדלם‪0,‬ע‪,‬ין ע‪,‬״םג‪,‬ציי‪^ ^ 0‬‬
‫ניתיז החיחק סזיא אשד כתבתי בתורה והנכרי אשל י^א קארץ ריזיקו‬
‫והכה בראותם את מכויג ל א ק נתנו על ערי יהודה קולם בהתמים‬
‫באומרם הנה כשוחרי שדי ה ם שיחרי שדות שתמידהססביבותסכןהיי‬
‫עציה על ימשלם סביב סיחיי׳בשחי׳ לשומרה כר״א עלחוחותיןירושלי‬
‫הפקדתי שזחרים כל‪ ,‬היוכז וכל הלילה כלומר ואיך קשל‪ ,‬ארניס^^‬
‫תציגה אותם שהם חאין יושב ותנצלו אתם הנה אני שב ורואה כי לא ע י‬
‫יכחריטה כי אס אתי ה׳ כי לעיי בעצמה חרדה בו שעל כן היזרינ״ז‬
‫כלוחי לא יתרן תמרור גוף הארץ וזהו כי אותי מדתה כאנו ה׳ כלוחי‬
‫כי ותי חרתה הוא נאם ה בתמיהה כלומר האם דבר והיה נאומו יתברך‬
‫שחרתה ולח^‬
‫שאיך יתכן ‪' i\*% d‬״ י‬
‫הגוים‪I'Pw ,‬‬
‫יאחרו '*יוייו‪W‬‬
‫•‬ ‫שהארץ מיתה הנה זה‬
‫‪I‬‬ ‫‪.‬חוקרו•‬
‫נקתה והנה האחת הוא כי דרכן וחעללין שלכם יעשו אלה לן כלוחי‬
‫יזעלליך עשו אלה הצרי שעל העיר שראוי שיהיו לך' בעצחך כלוח׳אלאשאגי■‬
‫‪!,‬‬
‫חיזתיךוהט׳תי עיקר הכעס על כעיר אלא שהייתי חשץשיימרלךצר^ג‬
‫לעיר הלוקה למענן כנינע אל עצמן אן זאת רמתן כיחויסשואזזר״ו‬
‫ידעת־‬‫יישוב ‪-‬‬
‫הית כלבד מה פכגע על לכן סהוא תה פיכא על עצמן לי גם כי הארץ‬
‫לקתה אינן יוצאת ריקם ואין מר לן דק הנוגע על לנך ‪ .‬א ו י שעור‬
‫הכתוב זאת רעתך הנז* למעלה שהיא על עצמן כו ער לך תןא כי נגס‬
‫ע׳‪ -‬לבך כלומד אך‪ .‬צרית ירוסלם לא נגעה על לבך להתמרמר עליה ע*‬
‫לן השיביס ישראל כי לא יאשם על היותי עושה עיקר מצרת ירומלם ‪ 31‬ס‬
‫^‬ ‫כאומרו מעי מעי אוחילה כאשר יבא ביאו־ובסי׳ר •*‬
‫‪ j / P‬חעיאוחילהכויראוי ל שי ס ל ב אל או ח רו ח עי ח עיזז פ ח ^״‬
‫ועוד אומרו קירית לבי כי הקירות הן הן הלב והתוך נקדא יי‪?:‬‬
‫הלכ * יעודחהשתוזר ואוחד לבילאאחריש כי הי״ללאיחריםאוג^‬
‫תתריש זעוד כי היינו אשר אחד קירזק ל‪3‬י הומה לי וגם למס שינה‬
‫‪1‬מוד‬
‫• מילאא כל הפעמים זאח״ה אתרו האספו ונבואה אל ערי התנצר זהאםיפה‬
‫תהיה מיון וזהו שאו נס ציונה העיזו והתקבצו שס אל תעחזדז כי רעה‬
‫אנכי תביא כו לכן העיזו כלכם בציון זמשס תבאו ככל ערי המבצר זהוא‬
‫כילית דין צריך בשש כי כנר עלה אריה מסובכו הוא המלאך קיפאל‬
‫המליץ טוב על ישראל עלה חלזכור זכות אילו של יצתק שה־ה בסבך בקרניו‬
‫כי לא נתקבל לפני ה׳ וכבר משתית גויס הוא נבוכד נאצר עלה חחקומו‬
‫לסוס ארצן לשמה חהעם ושחא תאחרו אס כן קה תועיל תשובתיגו אשר‬
‫אמדת נירו לכס ניר כו׳המזלו כויהלאהוא כי אולי יועיל שערירתצינה‬
‫באש אותם שהם מאין יושב ק אשר יתרוקנו בהאשפכם אל ערי המבצר‬
‫וצא יגעו באנשים אשד בערי המבצר וגס שאמרתי אילי יועיל שעריד‬
‫הטיל הכעס באותן הערים יספיק מבלי נלקה האנשים חי‪:‬ועלזא>ז‬
‫חגרו שקים ספלי יה׳‪-‬ילו כי הנה לא שב חרון אף ה' מחנו שהיא חעצחנו‬
‫ונא תספיק צרת המרים כלוחר גס שקצת תועיל התשובה אס תשובו עס‬
‫בל זה אינו מספיק לגמרי ושמא תאמרו מה וה מהיתי על זה לוחרכי‬
‫מעתה נאסף ונבא אל ערי המבצר והיה די בעת נראה החיל חתחרב לרא‬
‫והורי ביום ההוא'נאם' ה ' י א‪ t‬נ י^ ‪.‬ו ' ‪.u‬־‬
‫דרה והיה‬
‫רי הנה‬
‫^זה כי‬
‫^רחמחויו *לזה‬
‫אל תחתינו‬
‫השרים ונשמו הכהניס והנביאים יתחיעויהיו שוממים דלדזיז״ ‪ 1‬ד;‪^-‬׳‬
‫מסחבויהני‬
‫בכם ח ‪,‬‬‫בעזד ישמ ע‬
‫מעתה ס י‬
‫דברתי ב ר‬
‫ד‬ ‫חעשועלכז‬
‫כן‬ ‫ולאתלעוחה תעסו על‬
‫וצא תדעו מה‬
‫למשות כדבר ואוחר כנביא כלאעדייןהקישיאכיזקיתלכיאסכן'איפה‬
‫מה הזעילי; התשובה סצוית נירו לכם ניר נו'לחולו כו׳ פן תצא כו׳ והרי‬
‫יצאתאשאלתקסוני קושיא זו כי הלא קדמתי ואוחד אהה‬
‫אכן השא השאת כז׳ לאחר שלוס ס' ע״י לתשובה ולא לנו כי נגעה תרב‬
‫פד הנפש חשיב הוא ית ואומר הנה בעת ההיא לעתיד יאחר לעס כזה‬
‫פיס להם רוחצת בלי חלאה כיאסצתובהיר טהור משיג און ופניי גלוי‬
‫בשפייס בלזדנרשהוא כמקום גבוה במקום חישור שנגלה לכל אדרות‬
‫בת עמי עתה לא צח ולת טהור היא ני אש לאלזיית ולאלהברש‪-‬זא‬
‫‪,‬מעורב בפסילת און ופניית רעות שאין דיכם לזוות החוץ חהאוכל‬
 ‫ש‬ ‫ירמיד׳ ד מראות‪ -‬העובאות‬
‫שהיא ילזלי יצלי׳ז‪,‬תמפות קצרות שהן על רפה רבי{ מהשגף יפתאזשי׳‬ ‫לי קיל שיפד שמעת גפשי בו כי הלא שופד חיועת המלתחה‬ ‫י״יי‬
‫הלא הוא על בית החקדש זוהו פתאס שודדו אהלי רבע יריעזמי ועליו‬ ‫אית? ואיד יאחר שמעת נפשי י־ ועול א‪1‬חרו שבד‬ ‫^‬
‫היתה תרועה שאמרתי הנה כי יותר גדלה צרתי על בית החקדשכיעל‪.‬‬ ‫” זי^היק‪.‬היתיז קריאה ןן זאיןהיתה שבר על שבר זחה הן‬
‫ק ייחסתי צרתה אל התרועה וצמת עצמי תכי אל כשברי ס ןגקר שאמרן‬ ‫’ יעוד אוקדז כי שודדה כל הארן שבר אתל הוא אלא שהוא‬
‫־ באנתתוזאקרעדחתי אראהנסוכו'‬ ‫' ־ ‘‬ ‫^^*’ ^*'^’ ’ ^ ^ י ^ ל ז עלכלכללולז‬
‫ייאקבכלל הזאאהליז‬
‫ילקה חזר ופרטן״ ועול א‬
‫‪1L‬‬ ‫׳' ‪ L‬י ^ '‬ ‫לי" איחרו נגד חתי אראה נס וגס‬
‫הטונה ואויה לי כי עד מתי אהיה‬ ‫^ ו י ל ע מ י א ר ת י ל א ן ד ע ו ב ט ם _‪ 9‬ב א ם מ מ ה ו ל א‬ ‫ייהליאלנס ומההיאקול ה^^ק‪,‬‬
‫נקקוה העתיד’שהיא שאראה נס הוא‬ ‫נ ב‪ 1‬גי ם ה מ ה ח כ מ י ם ה מ ה ל ה ל ע ו ל ד ־ן טי ב ד ־ י א‬ ‫ס ז* יעיל שכבד אמר ששמעי תיל‬
‫מאחר הכתוב ‪ .‬ונשא נס לגויס מ‬ ‫^■ ■‬ ‫•י•■■‬ ‫‪; , r y‬־ ‪,• T,‬ז ־• ‪■; .T‬י־‬ ‫מופר «‬
‫אשמעה י^ל שופר שלוא במס ההוא ‪,‬‬ ‫י ד עו•־ ^ ^ ^ ״ י < ־ ת ‪ -‬ה א י ץ‪ 5‬ק נ ו ח ״ ס « \ ב ״ ‪:‬‬
‫יתקע בשופר גדול ובאו לאובדים‬ ‫ו א ל ־ ^ מ ל ם ו אין אן ^ ך ם ‪ . :‬ר אי ת י ה ד ז ר ם ו ה נ ה‬ ‫‪^-‬לא המה מיתת או העדר בניו שנית‬
‫בארן אשור ולו' כי אז תהיה תקיעה‬ ‫ר ^ שי ם ו כ ל ־ ה נ ב ן נ ו ת הוו ק ל ק לו • ‪ , :‬ר א י ו ^ ו ה נ ה‬ ‫הנוגעי‪ 1‬עצחו והנה בימים ההחה‬
‫בלא תיועה שהיא לקב־ן נדתי ישראל ‪,‬‬ ‫גיסס יתד שתיהן כי אבות ובנים‬
‫ואין סס תרועה ולא סבריס כי׳ אם י‬ ‫ר א מ‪,‬‬ ‫^ ^ ץ‪ 1‬ו ף ז ד ״ ש סי כ ם ‪ 1‬ד ד ל;ן‬ ‫יחד חתו‪ .‬בחרבן בית כמקדש ועל‬
‫תקיעה מעין ובהקהיל‪ .‬את הקהל‬ ‫י ח נ ה ה כ ך מ פ‘ ה מ ך ן ך ו נ ל ־; ] ךיו נר ח צו• מ פ נ י ‪ :‬י ה' ^‬ ‫גיורת שתיהן אחר מעי מעי כו׳וכוא‬
‫תתקעו ולא תריעו סג היא קנוץ ווהו‬ ‫בסוסלבאלטעש’ פסק שבכל תיבה‬
‫מ פ נ י ח ר ו ן א פ ו ‪ ’:‬כ י ־ כ ה א מ ר י ה ו ה ש מ מ ה ת ה ן ד ז'‬
‫אשחעה קויל שופרמק־לסופר סתם‬ ‫משתיהן ולוא כי אוחד על הנוגע אל‬
‫הוא תקיעה משיג הוא ‪ .‬יהבואוחר‬ ‫כ ל ־ ה א ר ץ ו כ ל ה ל א א ^ י ש ה ‪ ? :‬נ ^׳ ז א ת ת ^ ^ כ ל‪.‬‬ ‫חנג’ שליא הנמס המתיחסיס אל‬
‫‪.‬הנה לא‪.‬שחו בטבע חלוקה דק צדות ‪,‬‬ ‫הארץ ’ '‬ ‫״‬ ‫״‘‬ ‫'י' ׳ ‪.‬‬ ‫החעים כד״א וצאצאי חישין כהטותיו‬
‫^צתפ[ובניהס וצרת ירושלסובית‪.‬‬ ‫חל כן מעי שיצאו מלן ‪ ,‬אותילה ועל‬
‫החקל« אן כבוד ה'המחולל בגויש תלילה לא שחו על לגס והנה מהמון‪.‬‬ ‫הנזביג לי קירות לבי הומה לי והוא כי חרוב מוצסדפיקותהלב הקירות‬
‫ססבינותיז עושים המיה שלוא מציאות זופצי הנוף ססגיבות החלל ׳ העם לא אקחה כי אומי אויל עמי אותי לא ידעו שהוא להצטער טל הנוגע ‪.‬‬
‫מסביב ללב כי עוצם דפיקותיו עושים החיה וו"א קירות לגי‪ .‬הומה ל;)אם ‪ .‬אותי אן הנקראים בניס הס חנמילס תופשי התורה היתכן סכלים המה‬
‫וזזו לניס סכליס המה גתחיהה ועיקר התמיהה היא ולא נבוניס המה‬ ‫ת^חלי לחה לא אשקיט את לבי מדפיקותיו מ ה זה אי אפשר כי לבי לא‬
‫אחריש ילא מעת כי אס מאן כאשד קול שופל שמעת נפשי והוא כי מל מלוא■ ‪3‬תמיהר\כלומרהלאמאו שחעה נפשם הצרה למעלה זכביןהלבמבלי‬
‫יםסענהוז?« ולא נבונים המה אן הוא כיתכמים ‪.‬התה להרע זלהיסיג‬ ‫דארעא חעין חלמתא דרקיעא כי כאשר ‪> -‬פ לנוי ‪,‬אחד בארץ והכובע‬
‫‪ ,‬״■ ‪. ’ ,‬‬ ‫לא ידעו‬ ‫משמיע קול תרועת מלחמה לחטה כן כעת בנגור ברקיע ‪.‬קודם יבא‬
‫‪#‬־‪.‬־(( ‪ p‬״ ׳ ראוי לשים לב מה מ ה ארבע ראיותאלו זו אחד‬ ‫ראיתי‬
‫׳ ׳ זז לא לאי וו כראי ן! ועוד כי אחד אונזרו שראה את כל הארץ‬ ‫‪.‬‬
‫לדבר אל הפועל מכדיזיס ברקיע הגזרה זמשמיעיס קול שופל תרועת‬
‫מלתחה ואין שומע הדבר כי אס הנפש העולה היא ל^ל ה לילה לצילה‬
‫מהו ובהו‪-‬מה חוזר ואותר ראיתי ההקים כו' כי הכה בכלל מאתים חנה >‬ ‫והנה חאו הנפש שומעת והלב נוקף עס פאזניו צא שמעו עדיין הלכר כי‬
‫ועודלחה ירעש! ההרים חהירשור ' ועוד אומרו ראיתי‪ 1‬כנה אין האדם‬ ‫אע״ג דאיהו לא חזי מזליה הזי ונחשן מזה‪0‬הלכ מאליו מרגיש ועל זה אמר‬
‫כר' כי אחר התת הארץ תהו ובהו י ד ^ ה‪1‬א שוהנה אין האדם ’ ועול כי‬ ‫לגי לא אתריש מאז שמעת נפשי בלבל תרועת מלחת' על הנמים והטעם‬
‫גס מציאות עולם‪ .‬איננו ״ ועז‪ 7‬אומרו ראיתי והנה הכרמל‪.‬כו' מפני ר\‬ ‫כי מאז שמעת בשחיסשבר מל שבר ‪ .‬נקרא ני הקריאה ששמעת נפשי‬
‫בשמים שבר כפול היה שהוא כימות אמת ובנים מישראל שברעלפבר״ יזפניחרקאפוכילתהישתףה עשהחרזןאף * ועזזכיהרל מפניחר ת‬
‫אףה ו ל א ח פני ה' מ פני ח רון ^ו פוו עו ל‪ ,‬כי גסלל הראיות הקודחות‬ ‫הוא כי במות הכעס לבדן עליקהבית קיים ‪1‬יבנה ויכונן את״כעלילי‬
‫מפני ה׳ וחרון אפו המה* ועולאזחרו כיכה אחר ה'שחמה כו! כי באומרו‬ ‫הורע אשר יתןה׳ לאבות ואס אנות יוח>בלבל הבנים יקיית^הכית ט‬
‫בי כה אחר יראה בא לתת נוטס אל הקודם ואין ‪.‬זה‪.‬ה'וא ‪ ,‬טעס אליו י'‬ ‫יקימו תחת אביתם אך במות אלו ואלו בכל ‪ ,‬ישראל הוא חרבן כל הבתים‬
‫סל כל הארץ וזיא כי שודדה כל הארץ כי פתאום ישודדז אוהלי זכן'‪0,‬על ‪ .‬אך הנה אחר! אומרו למעלה כי ‪ ,‬אפילו נכריס הבאים מארץהחרחק‬
‫תמהו על חי ק העדים הקדושות‪ ,‬באמרס אלה‪ .‬הערים מה עשו על‬ ‫‪.‬זדי חות אבות ובנים הוא הטסות אהלים ויריעות כרגע כי אין מקייזזן‬
‫כן בא הנביא ויאחר אין הראהו השי״ת ארבע מראות אשד כהן ניתן טעם‬ ‫כחלזבר״ או יאמר מעי‪.‬חעי כלומר מניהו ובהו שלותחו ולא מזו וזהו‬
‫לדבר‪;-‬וזהו ראיתי את הארןט׳והוא לומר ראו נא רב טוב לבית ישר׳אסד‪.‬‬ ‫מעי מעי שהוא המטיס מתחת החעיס עצמן אותילה אך קירית לבי אינו‬
‫גמלם‪,‬כרוב רחמיו כי הלא גדלה אשחת יש׳על‪.‬לחאד עד עשותו כליה ?ע״י‬ ‫גדפיקותיו‪,‬‬ ‫נזתחת הקירות מצד ‪ .‬עצתש כי אס קמה שלבי הנזכר הויזה לי‬
‫העצוחזת שהומה בחלל הגוף על כן;יחילו הקירות זוהו קירות לבי הזחה ־ כן היההעולס אבל כי אס אין ישראל אין עולם על כן זכרחסדו והטיל‬
‫•מ‪ :‬שהומה הוא לי פהוא לעוררני והוא כי דרך הלב שטרם תבא׳לאדם‪ . . ,‬כעסו >ו!ירושלם ועל המקדש‪,‬וז״א'ראיתי כו׳ לומר הנה ארבע מראות‬
‫הרעה הלב ליפק כחצטעדיהןא גי הנפש שומעת למעלה בנשף העירה ׳ הראני ה' זו אחר זו אחת כי ראיתי כמראה הנבואה את הארץ הנה תהו‬
‫ובהו ואל השתים ואין אודם שגרעו אורס הטבעי כלומר אין צרין לומר‬ ‫לעת ט מרגי' לאע״ג לאיהו לא חזי מזליה חזי והאלהל'‬ ‫יתתמתיגסהלב כי ‪,‬‬
‫אזר שפע הבא ‪ .‬ומשתלשל בעולם על ידם שהוא עודף על‪.‬מציאות אורם‬ ‫עשה למטן ע״י כן יתעורר האדם לשוב עד ה' ולתקן נו״א כמדבר לט‬
‫שלהם מעצמם כי אס אפילו אורם אין בס באופן שיתשכי ויתבטלו גס‬ ‫לבי לא איוריש לומר הנה מה שאתה• לבי דופק כל כן אשר הוא למען‬
‫הס שענין כמראה הוא חוור העולם לתהו וגכוואח״כ הראני כל הארץ‬ ‫העירני שאבקש מאת ה'הנה לבי לא אחריש כי על ק אתה הומה לו כי‬
‫כאשר היא בקיומה אן כהדיס רועשי’והגבעות התקלקלו והענק כופתו‬ ‫ידעתי מאין לן ; הצער הוז ומהיכן!דעת שהוא■ כי מאשר כנפש נזחנגה‬
‫הוא כי תחלה היה נגור יתוזר העולם לתהו ובהו שהוא על גזרת כליית‬ ‫‪.‬למעלה נשפע לן התעזירות הלו ווהו כי קזל שופר שמע׳ז נפשי ט' והוא‬
‫שונאי יפרא^כי בלעדם אין עולם אן אחרי כן ראה ההרים בלמ רועשים‬ ‫כי הנה בשופר יש שלשה מיני קולות תקיע׳שברים תרועה הנ ה התקיעה‬
‫וגבעות התקלקל! שהואללמחלו כ? האמת הנחשליס להרים והאחהויו‬ ‫הייאת ‪ ,‬טובה כענין בהקה׳ל;‪ .‬את הקהל תתקעי ולא תריעו אן‬
‫הגמשלות לגבעות יצטערו כאשר‪ .‬היה בשעת החרבן על כן‪,‬מה עשה הוא‬ ‫תרועה היא הוראת צרה ורעדה כענין על‪ ,‬פצר הצורר אתכסיהרעיתס‬
‫יתב' מתת הכליה עשה גלותם וזז היא המראה השלישית ראיתי והנה אין‬ ‫ץן שברים הם הוראת צרה אלא שאינם ‪ h‬כן כתלועה כי זה גטתי יוה‬
‫הארס שהוא האדם הידוע ה© ישראל הקרזייס אדם כי אינם במקומס כי‬ ‫*לילי ׳ ונבא‪ ,‬אל הענין ולוא כי הנה משלשה קולות שבשופר לא שמחת‬
‫גלו ואפי׳ כל עיף השקיס‪ 5‬מ ן מאר^ו והנה ימחה ויאחר אחר שנתחייב‬ ‫יפשי אלא תרועה וזהי‪.‬כי קול‪ .‬שופר כו' לומד ט קול שופר ששחעמ נפשי‬
‫כליה במס‪.‬מכה כובד עונס עד בלתי השאר מגזירת כליה כי אס גלות*‪,‬‬ ‫לא היה תקיעה ני אס תרועה היא תרועת מלתחה ושמא תאמר והלא ה ן‬
‫לזה הראהו המראה הרביעי׳ כי והנה הכרמל המדבר עריו נתצו שהוטל‬ ‫כאדם גניחיגנת ברישא והדר ילזלי ואיןשמעת ‪.‬תרועה בלבל הלא הוא‬
‫הכעסבער^ם וזה מפני ה'‪.‬בעל הרחחי‪10‬שיזא תאחד אם ה'היה את©‬ ‫כיהשגריס כברקדחוכישבלעלשבד מ הנקרא קודם לתרועה שהוא‬
‫למה לא אמד די בגלות ולא יעוץ עליו לז״א קפנ>חרון אפו הוא המשתית‬ ‫אב^׳נגל שבר גנים שהס שני שברים שכס גנזתי ברישא ואינו‬
‫הנקרא אף שהיה מקטרג לפניו ית עד שנתן רשות למשול בערים תחת‬ ‫יזייחח אותם לגנוחי בלבד מפני שהצרה קטנה כי הלא ה יא כי שודדה כל‬
‫אסר רצה למשול בעם את האף עצח‪ 1‬כד״א כלה ה’ את חמתו שפן חרון‬ ‫ייאיץ בימת אבות ובנים יחלו ולא היה כאחת כי אס בזה אתר זה וזהו‬
‫אפו ויצק אש בציון זכו׳ נמצא שתיל ע״י חלת רתמים וה׳ הוא חלת לחמי'‪,‬‬ ‫על שבד י ע א׳»אח״כ סבר סני זנן שלישי ואס כ| קז היתה התלוע׳‬
‫עשת‬ ‫•־ ־‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■• ־־‬ ‫׳ ‪ -‬־‪ .‬־■ ‪ ■ ,‬־‬ ‫־•‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫•‬
 ‫ירמיה ’ ד■ ה מראות הצ‪1‬באות‬
‫צפשימכשרזןבאוחריכיטזכ‬
‫‪#‬י^״‪#‬י»‬ ‫לכוחק כיה^שתי‬‫נפשילהזרגיסללוחר‬
‫גיס‬ ‫כיעיפה‬
‫✓״ ‪*/‬״׳‪vi‬‬ ‫אפו ופירש ואחרחה טעס משהה׳ השחתה כערים הלא‬
‫גפשי ותהי‬
‫עיפז^ ‪wyj‬‬ ‫מייפזת ‪ 1‬״— •‬
‫ןן^ן עיפה‬ ‫ןן ' ‪— .......ippj‬‬ ‫בכשדיס ‪,5‬‬
‫^‬ ‫לי ליטחא‬ ‫‪ f‬תהיה כ‪ 5‬ה א ק ונלה לא אעשה כלוחי שחמה‬
‫להורגים כי ינחשו להורגני באופן שאגד?ימם רוחימיתינ ^‬ ‫־‬ ‫נכלהארן כלי שלא אעשה כלה בכל ישראל זעל ק‬ ‫‪_J‬‬ ‫_‪j‬‬
‫‪K‬‬ ‫^ ט ו ט ט ו נת‪.‬צ‪ 1‬ת ‪ .‬״‪ oJd‬״ ' י א " ל״'® ” ^'}' ’‬
‫אינם בחוצות וגם חלת >חהי״‬
‫^‪#‬ויו^ה\‬
‫<‬ ‫‪ K , i T S S , 4‬״ ■ ■׳ ” * ' ״ ” “ ׳‬
‫לאומרו ‪4:‬אם תמצאו‬
‫‪*.‬‬ ‫ןעזד ^ ־_‪.‬‬
‫־‬ ‫חיותלת ♦‬ ‫> • ‪>4‬‬ ‫•ן׳ ‘ ' ?‬
‫דרך' קאךץ ןלןדת ך־זשמלכם ממ?‪.9]? 91‬כי־דכר ח ^‬ ‫חלקגל שפע להריח‬ ‫ילקו גס‬
‫איש אם ים עוטה משפט ח‪5‬יא‪1‬י‬ ‫ית׳‬ ‫היא‬ ‫כקש‬ ‫לא‬ ‫ולחה‬ ‫הארץ‬ ‫על‬
‫היה יאחר אם תמצאו איש פושה‬ ‫ל‬ ‫קו‬ ‫מ‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫אתית לנטת הכעס‪ ,‬כענין הוציאי‬
‫משפט ולא אם תמצאן איש אס ים‬ ‫מרי הצרה חפיו יתשע"י כך תסתכן פרש ןרמה ק ש ת ברחת כל'— ה‪7‬ןיר כאר‪ 5 -‬ע מ ם‬
‫אש הצרה או ע׳׳י חשוב חתשכות אשר‬
‫ועוד לאומרו חגקש אחונה לחה תג®‬ ‫^ ב ב ‪ :‬פ ^ ם ^ ו כ ^ ה ? } י ר ^ ב ח ל ^ ג ד י‪ 1‬ש ב ‪ 3‬ך ץן‬ ‫יתעתד העילס ליאבד נהעדר ישראל‬
‫הדבר למןשה ♦ ופול לאוס וא®‬ ‫_‬
‫וע״י ק יקל הכעס מלכלותסולאעי׳י‬
‫‪<V,‬כ ‪f‬ש^י‘ ׳״ ש מ • חי ה׳ יאחרו כו׳ מהראוי יאמי‬ ‫;׳*־^*י ס׳ ־‪ r‬ת ל‬
‫א; יש‪,‬׳• ־^־‪:‬־ ״־ ‪:‬׳ ־־ ־ ^ ת‪V‬ע ^‬
‫_‬ ‫^‪•4‬‬
‫'ופיל אי״רי‬ ‫ישבעו ולא יאמרו ‪.‬‬ ‫כי ת ^ ד י ? ‪ □n p i j‬כי־ ת ק ח‪1‬י ב פו ף‪!? .‬ני ף ל ^ ו א‬
‫‪ .'L .‬״‪L‬‬ ‫ומיה♦‬
‫•• ‪ ’3‬ק ר‪5‬‬ ‫קי ^גי ״יז ״וי ״י ־י ^‬
‫מם‬ ‫כ חוי ה ?‪ ^ 1‬תי צ ך ה המבכירות הוגי ברז־־ציח‘‬ ‫על כיכלכן כלתה היעהכ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫יד׳ז?‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫כקוד׳♦ ועו׳לאןח׳עיניך הלא לאקג‬ ‫'‬ ‫^ןי‬ ‫‪5‬‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫^;י‬ ‫“‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫^‬ ‫“‬ ‫^^^י‬ ‫לפ־ו‬ ‫היעה‬ ‫ולפעחיס בלני ?בלי‬
‫ינוח הרוגו כאלו כבר משהו‬
‫הכיתה כויכי אין נר׳טייכות אוח הל‬ ‫׳ '■‬ ‫י ־ ‘ """‬ ‫יי ‪: : , .. :‬‬ ‫נאנידברתין וגם אתר הדבור לא‬
‫לאחונה עם א‪>.‬חרו הכיתה אותש‬ ‫הבאתי הצר חיד כי אם שאחי^כ ומותי‬
‫ונו' ‘<ועוד אוחרן פכי‪p‬ת אזתם יכל‬ ‫ם‬ ‫של‬ ‫לרו‬ ‫‪n‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪f‬‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫‪1‬‬ ‫?|‬ ‫‪5‬‬‫•‬ ‫ה‬ ‫ודרןהחלך שאחרי דברו רוגו חשפפו‬
‫כליהם חאנו כו' שאהר כליה עוי‬ ‫וךאו; נאודער•‬ ‫^ ׳ י ‪ .‬י‬ ‫שבותתישב חישב התשג^ אם‬
‫אינם ואין יאחרחאנז קחתחוהי‬ ‫אין וציחם ־ י^?ן^?ר‪*^-‬ח‪ 1‬כותירואם “*תם'צא^א^ע א ם־‪:‬י ש‬ ‫אס חין‬
‫הדבר אשר דבר לעשות ח ס‬
‫ועוד ‪i:‬שאינו כן ני לא כלה אות® *‬ ‫על הדעה אשד דבר ‘אך אנכי אתר־ ׳ ע שה מ ש פ ט מ כ ^ א מונ ה ואסלח • ואח‬
‫ואני אמרתי וכו׳ חי היא‬‫ועודאחרוואכי‬
‫ימול אחרו‬ ‫׳ ‪ :‬לאס‬ ‫^ ד־ ‪^ f‬ך׳ ‪V‬‬ ‫דברתי סכתי ומותי ולאנחמת‪,‬‬‫אשר ]י‬
‫אמרתי אר לליס וכו א®‬ ‫ואניאחו‬
‫שאומרואני‬
‫^לשק ‪p‬שבעו^■ לה‪ 1‬ה עיניה ‪ -‬שאומר‬ ‫כ"כ כבדה אשחתסןכי׳כגדלןןכןןל^ן־‪D :-‬‬
‫הואהקב״ה אין יאחר כי לא ירע'‬‫*‬ ‫׳‬ ‫הכיתה א ת ם רלא‪-‬ח;‪£‬ך ‪,^5‬ן‪:‬ן}|ן ‪ -‬־‬ ‫אשוב תחנהה‪ ,‬באופןשהוצרכה שחמת^‪-‬־‪-‬‬
‫; ך^ו ־ ; ‪5,‬אאמו_ לא ידעו דרכי ואין‬ ‫^ ^ ^ מ ו ‪ 0‬ר ח ז ‪(7‬ו ‪ 5‬נ > ה ^ מ ^ ר ^ ‪; 3,‬‬ ‫‪ ’ .‬איז ■ ׳‪.‬‬
‫אומר ואיברה אותס כי אין הוא יה‬
‫•א ירמיה‬ ‫ף‪.‬‬ ‫!‬ ‫‘‬‫״‬ ‫‪A‬‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫__‬ ‫‪...‬‬ ‫‪1‬‬
‫^•‪..‬‬ ‫‪1‬‬‫)וו?>ו^ו^י־?‬‫‪1‬‬‫וי‪.‬‬ ‫ר•‬ ‫שו‬ ‫ל‬

‫‪ << t‬־• ‪-‬כיבתוחרו אןדציס הס‬ ‫וק הוא בלשון נחכה‬

‫היות דלים הוא התנצלות ואח'‬ ‫; ד עי ד ל ף‬ ‫^ ^ ר ה או ת ם‬ ‫־^דהנהמלחאתישעיההנכיא'‬
‫^ ^ ^ ^ ^י ה ם א ף ה מ הי ח ךן ^ ^ ך ך ^ ^ןן‪ •' ' ^ -‬כי לא ידעודרן ה׳ נראה ם‬ ‫־^‬ ‫‪,‬ה׳קדקל נציק ציון ארו׳׳ל‬
‫‪.‬‬ ‫^־• ‪ -‬העדר הידיעה אתי ה׳ וגם ראי‬ ‫ציין אומדות אין הצרה יי׳אס ‘ ‪ ! -‬ת קי • ® ס ר י ת ל • ע ל ־ מ ה כ ם א ^ ה מ מ ו ר‬

‫‪ ^ ,‬כ י ל ‪ ^ ^ /‬ך ר נ ‪ | 1‬מ ר ש ק ד ע;ל־־*^^ד»םכל־ה*‪ 1‬צ א ־ ־ שא־חר סביו עול נתקו חוסמתיג®‬ ‫כימי של יגדיל חהכשליש צא‬
‫באהבתנו כי לב יפיינו על כן' ‪■ fp‬׳ מ ^ ג ה ! ט ר ף ‪ ,‬כי ר כ ר פי ש עי ה ם ע צ מ ו מ׳ ^ כ ו ת י ה ם ; ‘ י ^ישיי ניתקז זלא אחר־‪5‬תקו בפח®‪.‬‬
‫* ‪ .‬הגין■* יפודבאוחרזעלכןכנםיי־י‬ ‫יתג בקתת השר •האשה יוחושיצה'•■ א י ל ז א ת ^ ^ ל ו ח ־ ל ה כ נ י ד ע ז ב ו נ ל ד ש מ ז ד‬
‫־ כי אם כלר הכס הרי קבלו עינ®®‪.‬‬ ‫־‪ ; • -::‬״ ‪*?./‬׳גי־‬ ‫נקרין היה ית חשלח בה צרעת יפזתת ׳ י סדיר‪,,‬ת‬
‫‪.‬חקורדחה ז א ז א ש ר ל ק ח ה ם ‪ ,‬ו א ש * ן ‪ .‬ע א ת ם י ג א פ ו ו ב י ת ז ת ה ^ ת צ ר ד ו ‪:' :‬זילאהיה לו ילהומר לק הפתיל ‪.‬‬
‫; ־־ ועוד אוחמזאי לזאת־׳ אסלח לן גניו‬ ‫בחניתו ושיטח‪ :‬על>‪ cif‬הדרךוחעבי^• ‪ ^ D W b D T O -‬ש ^י □ ‪ W‬א י ש א ל ^׳ א ש ^ )‬
‫י מזבוניעסחיהיא‬ ‫הקרין עליה וזה יתכן יאחר פה לדנד^ י‪ .‬י צ ה לו•‪" ':‬‬
‫• • • דגןיז ^ ^ ‪ . T p p .‬ע ם א ת ה א ג ®‬ ‫דופיהנשים ה‪:‬ם ואותר הנה איי ־‬
‫חי•׳נ י׳*ז^‬
‫דנ ה ו ד‬ ‫ס־‪-‬עעד כ‬
‫דבי נ ס ‪-‬‬‫אסל דבר‬
‫חסר‬ ‫^^ען >נפ שי ‪::‬־ ‘ עלו•‬ ‫‪VV‬ל א‬‫‪ !!•:‬ז;‬
‫‪15‬‬‫די‪/‬־־ד‪-‬‬ ‫גכייי יפרא‪5‬‬
‫ישראל^‪,‬־‪ .‬־ ^ ף ג ם ? ^ י א ? ? ^‬ ‫ההם גבורי‬
‫עג הגבוי ים ההם‬ ‫על‬
‫דנר״^‬
‫כה דנר ‪f‬‬ ‫דני עד‬
‫עדנ ה‬ ‫^‪ •1‬ו כ ל ^ א ^ ~ ־ ת ר ו ש ו ד ץ ח ‪ 4‬ג 'העיר‬
‫'העיר ** ו ועועודני‬ ‫מזל'׳י‬ ‫המדפיסחחשה חאה כיע ת ה מ‬
‫כיעתהמקיל'‬ ‫המדפים חחשה‬
‫התשפטועלהשב^עהבה׳ועתהייני‬ ‫ת ?‪ .‬די ^ רי‬ ‫פיש א׳ ומחה קשת שה^‪,‬״‪,‬ן‬
‫על השבועה בלא אלהיסואח׳־כ תניא‬ ‫! טי ש ל תי ה‬ ‫‪' :‬‬ ‫‪• . .‬‬ ‫כל הפיר■ ׳‪- -‬‬ ‫‪---------------‬‬
‫שחפחיס בורחת‬‫‪-‬‬ ‫«יד‪.‬‬
‫רבבה‬
‫זה ותופס הניאף • ‪1%‬וד נ אןי ר‬ ‫י י‪' > , ! ,‬‬ ‫המצןאיית ונשא המשל על כפים ועבים אול^ןוטו‬
‫העצאלהלא אפקודוכו כי אחר שידבי עליהם החש אומר אס בגוי אשי‬ ‫ם ^ ‪ 0.‬יודעים בחכחתס ללכת חמקיס לחקיס על עב קל וזהו‬ ‫י‬
‫אחריאומיו‬ ‫וס׳ ‪ :.‬׳ א מנ‬
‫‪,‬״״״‪-‬ט ‪.. .‬‬ ‫‪W1W‬‬‫עלו‬
‫אוחרו ׳ ‪.‬‬ ‫רן דמיון ״ ■״־‬
‫ושד ■■'״י‬ ‫מ ה ש מ מ רד‬
‫שממרדר׳ן‬ ‫ונשים‬ ‫מאנשיס‬ ‫ולא‬ ‫עזובה‬ ‫העיר‬ ‫כל‬ ‫היות‬ ‫עד‬ ‫שו‬ ‫ובכפים‬ ‫בעבים‬ ‫באו‬
‫___‬
‫צי ראה את הארץ והנה היימ נעשית^ תהו ‪31‬הו שהוא כי היוראויי®‬
‫ו־^ו־••נשחית‬ ‫לעשוח ^מייאי י^י•׳‬
‫‪S1‬י‪•'.‬‬ ‫׳״‬ ‫‪ '- 1 1 1‬״ י ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ h‬ע ושהה‪ 1‬תית כחדברירו‬ ‫• ״*׳•׳*׳• ‪r‬‬
‫כי הנה מקול פרש ורנחה קשת בורחת ־ כל העיר וכו׳ ועל כן קול בת ציין‬ ‫ואומר לה ואת שלא תגרמי עם אישן יושב הארז שאמדתי ואיויר! ‪!1 -‬‬
‫פתיפחכי והנה היה קקיס לו׳ חה הועיל הוא ית׳ כתקנת! לרטיל הבע‬ ‫אישבהיותסדודהאיש שה זכרתי חה תעשי אתמה! ואת של‪ 1‬ד חר;‪,‬״‪51‬‬
‫רבהויהחונא^חמ^ומ׳לפס^‬ ‫לקו חכה‬ ‫שג ‪ I6‬ישראל‬ ‫^קע©י‬ ‫®״יק‪7‬‬
‫׳ ‪^ .‬״ ‪•# • . r‬״׳י'יי׳»י׳וע‪/‬ן‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 4‬״‪.«.‬‬ ‫‪4‬ד ״‬
‫י«ויד‬
‫אחר‪. I‬‬
‫ירושלים ‪£‬‬
‫על ‪■ -‬‬ ‫תי^י‬
‫תסודיי®•עיניי־‬ ‫כי‪ .‬תעלי עדי ' והב • כי תקרעי‬ ‫שני ‪. .‬‬
‫תלבשי ‪. .‬‬
‫־‪^ .......................‬‬ ‫‪I‬‬ ‫התנטתי״ כי‬
‫אחי‬
‫או א®?‬‫תחרב‪ 3‬אז‬
‫ס^וסליס ‪pp‬ר‬
‫ישרל אחרשירושליס‬ ‫א׳תישראל‬ ‫אתת חשתיס או להציל‪,‬חחר‪3‬‬
‫להציל‪,‬מחרב אויב את‬ ‫אתת‬ ‫ר‬ ‫^ ‪_I‬‬ ‫‪ , 8‬אן‪ 3‬ןן ם‪^,, 53‬‬
‫־‪.‬׳י׳״ן׳י הראשונס להציל־ את ישיא‬
‫הנה החליקה‬‫תנצלהעירלז״א ‪. W‬‬
‫׳ ״‪- .‬‬ ‫לוקים‬
‫שישראל ‪- , -‬‬ ‫״׳'*טוגןעוגביםנפשן‪1‬‬
‫__ ‪ , 1‬״?^®‬
‫בהומת׳ורי״יא^‬ ‫זורחת‬
‫;‪,‬ך׳■ ־׳• ‪•^ I‬״• י ׳״׳ י אי־ ׳‪-‬׳‬
‫שהיתה ‪ .‬ו ‪ .‬״ ג‬
‫הלרעת _‬ ‫שהזכרנו ‪.‬י‪..;..‬‬
‫י ‪,‬‬
‫ינמשוכחאמרמו'׳‪!.‬ל ‪■.‬יי‪-‬״־<‪.‬י‪.‬‬
‫יבקשו כחחמרם ז'‬
‫‪^>..‬רי הנה‬ ‫איאפשרריי ‪ ♦rtttiK‬ו^״»׳*^«‪- .*•A A‬‬ ‫דחיה‬
‫‪ c r f j‬״‪ ■:‬־ו ט סיו ס <ה‪>5 ;6,‬״י■ מ ה‪ P' 751-6‬נ איז‬ ‫‪f r‬־ ‪ m‬נייסס ויניסיסל־ניהחחן־ יססר מל‪,,‬‬ ‫”’ ׳ ״‬
‫ביהיס ההחה היו לשלמים כירמיה וחבריו חכיריס' בפרצ‪ i‬ף הפנים®*ן‬ ‫ם‬ ‫‪_ r _ 11‬‬ ‫ו רחסנה '‬
‫לצליקיאת הרשע ואמר הנה לדעת אם יש צדיקים בעייצרד‬ ‫אהבתם אותן נפשן יבקשו זז‪:‬ו מאסו בך'עוגבים אשר לתמיד ימרוד‬
‫עבית לבית ומחצר לחצר אך אם לאתרצול&ת כי א ס ל הניי ל ^ ^’‪,‬‬ ‫יבקשו כי הנה‪.‬קיל כחול;‬

‫‪r‬״ ‪ ^ . £ “ u‬״ ‪s‬‬ ‫* ־‪s iS S i‬‬ ‫״‬ ‫״ ״ * *‪i‬‬ ‫‪r‬‬ ‫״?‬

‫לזה‬ ‫״‬
 ‫ע‪1‬‬ ‫ה מראות הצובאות‬ ‫י ר מי ה‬
‫את ישראל ממכת אויב וייסורין רעיס נג׳י תרקהעיר ירושלים אי אפשר‬ ‫לזהכקשיברחוטתים מקומות המשא ו מ ק ושם תראו אם תמצאו אום‬
‫^ שהות אם תמצאו מי^היה ראוי ליקרא איש שהוא כפר מוד ע כי כל ‪ .‬ו‪"1‬א על ק הכם אריה מיער ה‪ 1‬א פרמה נכו ביחי יאשיה! וגס עתה כ"כ‬
‫ה‪1‬א זאב ערטפישדד'בימי יהוקים ובימיהחלן יה‪1‬כין ואחרי ק נחר‬ ‫צדיקים שהוא כי אין חשאס ומתנם באתונה כלל וטיז‬
‫שוקד על עדה ס הוא נבוזראדן היה• כנמר שקד על עריהם כל היוצא‬ ‫‪* .‬י^יייכי אין צדיקים נקרב סתם כי אם ‪ P‬היו תיישרי'את העם בחשפם‬
‫יוהנהיסדף כי רבו פשעיהם ונו'‬
‫כחחבר והנה אחרי אוחר‪ 4‬כי אין לו'‬ ‫™ כ‪ /‬ל‪ 1‬אליה(והדןמה ‪ ■ :‬כיבג־ודמדו‬ ‫תמצאי אים ואם תראו שיש עושה‪,‬‬
‫החלוק? הראשונה שהוא שלא ילקו‬ ‫כי יש דיינים עושי קשפם לא‬
‫ישראל אחר שהעיר לוקה כי הם‬ ‫^^ראל ובית יהודה גאםץרחי‪ : ^,‬כסישו‬ ‫די נזה כי אס שיהיה העושה משפם‬
‫מחוייבים על כל פנים אמר עתה כי‬ ‫^הוה י א מ רו לוא־הוא ולא־־תבוא;;לינו ר^ך־ן‬ ‫‪,‬היקר ודורש להוציא האמת לאמתו‬
‫גס־ אין לוחר החלוקה השנית שהיא‬ ‫יהיו •‪n iS' S‬‬ ‫והנביאים‬ ‫נראה ד‬ ‫ורעבלוא‬ ‫יייגו אם ים עושה משפע חגקש וחרב‬
‫לבלתי החריב את יחשלי! אחד שישראל‬ ‫•ן ‪J :‬‬ ‫־‪•:‬־‪••:‬‬ ‫* ‪IV Z‬‬ ‫>‬ ‫‪T; V-iVi‬‬
‫אמינה דלי־ לי יונת שים עושה חשפש‬
‫לוקים ככל האמור נעם' כמדבר‬ ‫והדבר‬
‫‪.‬‬ ‫י ־‬ ‫מבקש ‪,‬‬ ‫מה שאני מבקש הוא שיהיה‬
‫פחה לנוכח ואמר אי לזאת אסיח לן ארן כלומר שלא תחרב הנה על‬ ‫אמונה והוא כי הת עושים נושפע אן לא תוקדם ודורשים להוציא האחת‬
‫טענת הנביא שאמר ואני אמרתי אן דלים המה כי חה שנשבעי' חי ה' הוא‬ ‫יי ע הרמאים כעלי הדין ושמא תאחר ומה יוכל עשית הדיין והלא אין‬
‫לשקרשחאלואת היית אומר שאשלח לן כלומר עם היות שהדין הוא‬ ‫לדיין אלא מה שעיניו יואות וקולר הערמה על צואר הבעלי הדין הנה‬
‫לכלות גס עצים ואבנים כל״א ובא אל בית הגנב ונו׳ וכלתו זאת עציו‬ ‫חין זי עענה ס הכה בזמן הזה אם חי ה׳ יאחדו ולא חי העבודה זנה‬
‫ואת אבניו הנה גס זה הייתי פושה אך חי יחן ועדין היו עושי' כן שהייתי‬ ‫?נפקותא שראוי להוציא חמה שהזכיר שם ה׳ הלא הוא כי לשקר היא‬
‫אוח'כי דלותם גרם להם אן הנה בנין עזבוני שאפילו אין נשבעים בי‬ ‫השניעהוזהו לק לשקר ישנעווזהו אוחדו לק שהוא מנין נפקיתאכי‬
‫כי אם וישבעו בלא אלהיס כי זה קשה מאשר היו נשבעים בשקי לשקר‬ ‫‪ V‬ליו חתפקרים שלא היו אומרים סם ה' אס לא כאשר היז רוצים‬
‫כי הלא לא עזבוני אז כי היה בפיהם שחי ושמא תאמר כי כל זה בא להם‬ ‫לשקר ובתה שידענו מרז״ל כי חלת לכן היא שבועה יאיזד הוא יתברן ואם‬
‫ע^׳י היותם דלים כי על כן נשבעו לסקר וימשכו עד ה שבע בלא אלהים‬ ‫ת י ל יאתרו נשבע אני כי לשקר כלומר ואס כן איב‪ :‬אין ידין כדיין על‬
‫אץ זו טענה כי הלא כל זה נטיתי גס להשביעם טוב!יכבידו אשם‬ ‫תה שעיניו ריאות ולא יחקור וילחש להוציא האחת חתהותא דאדעא כי‬
‫מחקים אחד כי הנה נאשביע אותס וינאפו כו'כי אוכלס למעדני'מביא‬ ‫ללא ישבע הנתבע בשם ה'ויפשר וגוזל את תסרוואס אמדנו שכננדו‬
‫לידי זחה כי היו סוסים מזו!יניס במזון רב יע”י כן משכים היו באשחורו'‬ ‫ישצע ייטול גםהואחשודלק צרין לחקור עד יצא לאור משפט כי תגלה‬
‫איש אל אשת רעהו יצהלו והנה הזנזה מביאה כליה כחאחרס ז״ל כל חק‪ 1‬ם‬ ‫לאמת •אינם עושים כן כי אין עושה משפע מבקש אמינה שהוא מבקש‬
‫פאתה מוצא זנית אנדסלומוסייא באה לעילס והורגת רעים וטזבים‬ ‫יתיקד עד ברר והוציא האמונה חוצה ואם כן איפה אין אפשר להניחם‬
‫באופן שהטל אלה ו ס לומר העס על אלה לא אפקוד להיותם אלה שהם‬ ‫יזצלי ילקו האנשים גם שתלקה העיר והנה טרם בואו יתב׳לית'החלוקה‬
‫ישראל הלא אס לא היו אלה כי אס גוי אחד כזם עושים כמעשה אלה האם‬ ‫השגית שהוא ללקות העם ולא יכלו כרוב רחמיו ולא תחדב העיר השיב‬
‫לא תתנקם נפשי כלומר ודאי הייתי מתנקם ומכלה איתס ואם כןאיפת‬ ‫הנביא על האמור ואתר ה' עינין הלא לאמ‪ 1‬נהוכו' לוחרהנהה׳עינין‬
‫האם אשא פנים אי אפשר כי הנה אלהי משפט הי על כן מה אעש' לבלתי‬ ‫ומגמתן אינם אם לא לאמונה לשתהיה אמונה בעולם ולא יהיו תועים‬
‫עפות כלה אם לא שאטיל עיקר הכעס על העיד וזהו עלו בשרותיה של‬ ‫‪3‬ני אדם בדעותיהם כי על ק קצפת על עושה ‪ vhtP‬ולא יבקש אמונה‬
‫כעיר ושחתו כדי סע״י כן וכלה אל תעשו ושמא תאתרו אחר שציין זה ווה‬ ‫ואס כן איפה לחה תתלונן עלמה שעושה המשפט שמאמינים את אפר‬
‫השחתת העיר וסכות בבני האדם לא ישולח יד בקטנים משוללי חטא‬ ‫חיה׳יאחרוולסקרישנעו כי הלא אחר שכונתןלגלות האמונה בעולם‬
‫לזה אמר הסירו נטישזתיה כי לא ליי' החה והיא כענין חאחרס ו״ל שאירע‬ ‫היה לןלהכית את הנשצעיס בשמן לשקר ואם לא הרגישו תראה אותם‬
‫לחשה במצרים שראה החיגוכים בבנק ואחר אה? ה' אין קטנים אלו‬ ‫וחאזהיתה האמונה מתגלית בעולם ולא היו טועים בהם הדיינים וכל‬
‫קיעכוסבננין אמרהקב״ה הנ' ת סנייןד ע אני חי הם אלו כי י‪:.‬ת‬ ‫האדם אן אתה באשר אתה מארין להס טועים וחושבים כי לא לשקד‬
‫רשעים גדולים ואס קשה עליךשלח ידן ואחזז באחד חהס אחז אתד דצא‬ ‫ישבעו חהו אותרו הכיתה איתס את אשד לשקר ישבעו ולא חלו בתחיכיז‬
‫מיכה אשר עש ה הפסל באופן כי יודע אלהים את חיי הוא מעביר חן‬ ‫י ואם הוא שהכיתם ולא חלו האם כליתס את הגבעי ם לשקר כח שפטם‬
‫העולס בקוטנן שהו א חי שלא יעבוד את ?' נ ג‪1‬דל‪ 0‬ועל דדך זה יאחר‬ ‫כד״א ובא אל בית ה ג ע יאל בית הנשבע בשמי לשקד וכלתי האס עשית‬
‫כן שכליתם והדייני׳מאנוקחת מוסר לבלתי האמין את שום אדם בשבוע' ‪ ,‬הסירו נטישותיה הס הבנים י|טגיס כי לא ליי׳ המה כלומר כי אם לע״א‬
‫־‪.‬‬ ‫‪1‬על כן טוב להסירם עודם קטנים ♦‬ ‫י‬ ‫עד יחקרזן חלין אז היה ה ^ לומר כי הס חזקו פניה׳ מסלע חאנו לשוב ‪J ,‬‬
‫בגוד כו'ראוי לשים לג אל אומרו נאם יי׳ בתוך דבריו ית'ולא אחר‬ ‫אתר שכלית את הנשבעים לפקד כלו׳ אן אתה ה׳ לא הכיתה ולא כלית את‬
‫הכל ומה גס שלא היה צרין לאומרן • ועוד אומרו כחשו ביי' ונו׳‬ ‫י‪:‬‬ ‫הנשבעים לשקר אס ק לחה תאשים את הדיינים שחאחינים אותם ואינם‬
‫חוקרים עד בקש אמונה להוציא האיות לאמתו ואם תאמר נאאלהיכר ׳ סאם הוא פירוש אל אומרו בגוד בגדו אי אפשר כי בגידה תקרא בהודאת‬
‫המציאות אן כיחשומא לעקור את הכל ♦ ועוד אומרו דברי‪,‬בפיך לאש‬ ‫הנה היה לי למתות גנשבעיסלשקר ובדיינים הדנים על פי שבועתם‬
‫והפס הזה לעצים כי אס ה‪ 1‬א שיקייחו דברי! בהם מה צורך משל אש‬ ‫ילא יחקרו וידרשו עד הוציא לאחת משפט אן הנה אין עלי אשס כי הנס‬
‫ועצים * ועוד אומרו גזי ארבעה פעמיס ולא כלל כלס באחד ולחה בין‬ ‫יאגי על הנשבעים לשקר אמרתי אך דלים המה כלומר כי על כן לפטור‬
‫לא חשבתי שהיה מפא'התפקר!' ■ הראשון לשני אמר בית ישראל נאס ה' יגס מה ענין האשפהאל קבר פתוח‬ ‫חוג' מחמת עוני נשבעו ׳אן י'‬
‫מצייס מממון ■‬
‫וגם אונורו כלם גבורים סזראוי יאחר וכלם כי הוא ענין אתר ♦ ועול‬ ‫וצם תל הדיינים הבלתי חוקרים ודורשים אמרתי נואל! כי כשוגגין היו‬
‫אומרו ואכל כז׳ כמה פעמים בלשון יחיד ובבניס ובנית אזמר יאכלו לשון‬ ‫יזפגגת תלמוד כי לא ידעו דרן ה׳ שלא למדו דיני החקירה והדרישה‬
‫^יבים * !עולאזחרווגס בימים ההקה וכו'כי אומרו וגס יורה כי שתי‬ ‫ימה גס במקום שיש דק מחסה ט ל ק אמרתי אלכה לי אל הגדולים‬
‫״פי אין בהם שגגת תלמוד כי הנה המה ידעו לרן ה׳ משפט אלהיס יארא ‪:‬זמנים המה ואחר כי גס בשני לא יעשה כלה והלא הכל זמן אחל הוא‬
‫לי היזה יחדו שברו עול כו׳ והוא כי קרה להם כפורים שעל צוארם ׳מל בגלית בבל ובכלל הקושי הוא כי הלא למעלה כבר נאחר שלא יעשה‬
‫כלה ולחה חזר לאומרו ״ ועוד אומרו והיה כי תאמרז ‪01‬׳ מה צורן‬ ‫קפוי בקוסירות מתחת הצואר בראשי היתידות שבשני צדי כל צואר מהם‬
‫בשאלה ותשובה ‪ ♦ u‬ועוד שהל״ל כי יאחרו כו׳ ואחרת כו׳ ולא כי תאחרו ‪:‬‬ ‫לפני קצית׳ למטה והנה כל עול שהעול שעל הצוארי׳ שלם וברי המיסיי'‬
‫א מ נ ם הנה רצה להורות הוא ית' רוב חסדיו עם ישראל בשני דנרים‬ ‫מהדקים השירים בל יפנו ימין ושמאל מהדרך אשר יהי׳ שמה רות בעליה'‬
‫אתל שסבל הרבה כי לא עשה בהם פקידה גס שכגדו בו טל‬ ‫>הוציכס אן אש יבא איש וישבר ר‪v‬עזל מלמעלה או ‪D 'b‬׳ יתרפו וימתקו‬
‫שפקרו על כפר בעיקר כלס וזהו בגול בגדו ני שלא כתשו כי אס סבגלו‬ ‫קיסרות והשוריס איש לדרכו יפנה כן בני אדם הס כשורים‬
‫בי ועדיין בית ונו׳ כלומר כי נאם ה׳ היה אומרו בית ישראל ואומרו בית‬ ‫מוג שעל צוארם הקשיר במוסרות לא היו עושים רצון בעליהם לחרוש‬
‫משו כן בני האל' אלמלא מוראות המלך זהשרים ויושבי על מדין החטילי' • יהודה כלומר שהיו שני הבתים סלחיס נקיוחס וזהו בית ישר׳ ובית יהודה‬
‫נאם ה׳ אן אח״כ שכתשו בה׳ חלילה ושכר ועונש באומרם ולא תבא סלינו‬ ‫ח‪1‬כזת שיזיס איש את יעה! חיים בלעו ולא היו עושים יצק‬
‫רטיץ ושחה שאמרו הנביאיםשתבא עליהם רעה וחלב‪,‬וכי'יהיו דבריהם‬ ‫‪ r‬ע י עול מלן ושרים ושופטי א ק הם מקיימים איסורי התורה‬
‫לרוח כי הדבר אין בהם וכה אשר ייעדו רעה יעשה אדרבא בהם יחוזר‬ ‫‘טלמיט^ויצ שתחת הגרגרת שעל ידסהעיל מנזקיי' והנהאםהגד‪ 1‬לי'‬
‫אןחרו|כה אל הרעב וחרב ורעה הנז׳ שהן הם הי״* דברי הנביאי' לכן יען‬ ‫ושרים שוברים עול שעל העם שחכיחיס אותם לעשות חפצ' להרע‬
‫נו' לומר הנה כל זה היה לכס בראותכם שהיו הנביאים מנבאים ולא היו‬ ‫יהס ניתקו מוסחת שמתירים כל איסורי תורה שאסר הוא‬
‫דבריהם חתקייקים מיל ועל כן כתשתס נו ית' ובעונש ובייעורי' הרעים‬ ‫<יה ‪1‬והו שברו עול נקקן מוסרו הנה היוצא תהל זה הוא כי לפטיר‬
‫סל‬ ‫‪V I‬‬ ‫א‬ ‫ך‬ ‫‪JEERM1AS Cap. 5.‬‬ ‫׳‬ ‫י ■‬
 ‫ידמידו ה מראות הצובאות‬
‫של הנ בזי ם‪ .‬ק י ק יכ« המי נותן לבדי בפיך לאש והפס הזה פצים ׳ אומרו אשר שמתי וכו׳ כי יראה ענין א׳ אחור ד פפמיס * ופוד אומח‬
‫נאכלתס ו כיכאשרהאשפיעלתמיד בעציס שעליהק דבריבפידיהץ • ולמס הזה היה לב סורר כו׳ כי אס ק איכהלאיאשמו כילבסוררפהוא‬
‫שהוא ' היצרהלע גרס לה ם ח‪0‬״כ לים שלא יעברו הקול על העדר היצר כרש וגם‬ ‫יתב׳פועלמה ם?זת‬
‫חה‬ ‫יהואבי הבלהיו יגגי■‬
‫האם • »י'י^׳‬
‫מצסש׳זאחזגהס •—‬
‫■ ‪-‬‬ ‫צ ‪.‬שוהם‬
‫׳‬ ‫אומרו סרו וילכו הס מלות משןללות הבנה כי מחה סרו ואנה הל^י‬ ‫יהינהסעצחש‬ ‫חגי‬ ‫דיןילהיותהדבריס‬ ‫רחחיםואס‬ ‫אס‬ ‫הדברים‬ ‫מנין‬
‫ומיד אומרן ןלא אחרו נירא נא וס‬ ‫לאשצעעזל גליאיחור‪ ,‬הנתאהר‬
‫הנותן כוי כי אדרבה מה סנותןגשם‬
‫וכו׳ בעתו הוא סיבה לבלתי שים לב‬
‫■לשוככי בלי תשובה טוב להם גשם‬
‫יורה ומלק־ש במתו ובזה יקוו גס אל‬ ‫וזההחילו המי מביא ולו׳״יחחדחק דלזעי נתן ^ח בפיף לאש והעם ‪ n t n‬עציכש‬
‫הקציר ישחר לחו ‘ ועוד א‪1‬מינ‬
‫טונותיכס הטו אלה חי הס אלהונן‬
‫מה הוא הטוב שמנעו קטאתס י ופול‬ ‫לשראלנ^^ם־יהוה גוי י איתן הוא ג־וי מעולם הוא‬ ‫ישראל נאם ה׳ כי לא יתבטלשס‬
‫אוחרו כי נחצאו נו' כי הה זה לשין‬ ‫‪:‬‬ ‫מד־ז~גךבר‬ ‫שמע‬ ‫ת‬ ‫ולא‬ ‫שונו‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫״‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫גוי‬ ‫ואחיי‬ ‫ישלאל נאס ה׳כילא יעשה כלה‬
‫חציאהוהל״לכי היו במחי רשמי‬ ‫קצירה‬ ‫ואכל‬ ‫כקבר ‪T‬פ'׳‪-‬תוחכל ם גכורים‪:‬‬ ‫א’ שפת‪1‬‬
‫בו' ומה הוא השוד שלוא כשן יקושים‬ ‫‪^1:‬ז ‪ .:‬ך‬ ‫‪ i‬ז<;‪■ ’ .‬׳ ן ; ז■‬ ‫■■ן‪■:‬׳־‪ '.‬־;‪,/• I -.‬‬ ‫קחשזרוש כד א וכל חפשה תקפו כז‬
‫ועור אומרו ככלוכ מלא עוף וני‬ ‫וברןלף‬ ‫צאנף‬ ‫ובנותיףיאכל‬ ‫ללתמףיאננלובניך‬ ‫‪1‬‬‫חל‬ ‫וזה! גזי איתן ה!א ש‪:‬וא גלות‬
‫כי איזה דמיון יש למרמה אצל הכלוב‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫מבצריה‬ ‫״‬‫ערי‬ ‫ירשש‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫אנ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נפנה‬ ‫יאכל‬ ‫י‬ ‫שאי״‬ ‫• יאח״כ גלות יון הוא ג!י חעזלס‬
‫■'"'■•■'׳‪ ■■ J j ,‬־י‪^ ; • -*-‬י••־ ‪ '= 1‬־■׳‘■‬ ‫' מי שנתחדש אחר זמן ככשלים וחיי‬
‫יילא עוף ואומדן על ק גללי‬ ‫{ { ת ד ^ ב ט ל ! ב ^ ה ‪ 5‬מ ך ב ‪ :‬ה‪ 3‬ש ‪3‬ג‪£‬י ‪ 0‬ה ד & ר ן‬ ‫■״גיאם־ין ־הו>וק‬
‫ויעש־רו שיראה כי יחוייב עילי‬
‫ויעשירו מהמרמה ואדרבא לא יארגן]‬
‫כי‬ ‫והיה‬ ‫*‬‫‪.‬‬‫כלה‬ ‫אתכם‬ ‫שה‬ ‫~אע‬ ‫לא‬ ‫יהוה‬ ‫נאם‬ ‫‪.‬‬ ‫תשחע‬ ‫לא‬ ‫אשד‬ ‫י* ^לית אליס אחד מי‬
‫רחיה צידו ’ ועוד אומרו סתנו וני‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫’‬‫עולנו‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫ה'‬ ‫‪1‬‬‫ה‬ ‫ה‪-‬‬ ‫ע׳נ‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫רו‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫_־־ה‪,‬א;נל‬ ‫‪1‬‬‫להדא־‪.‬‬ ‫‪ ,‬לש‪.‬ני‪.‬״יי‪6‬‬
‫׳■ ••• ■י■י! ; ■י! ‪:‬־■•> ‪■ V-‬י‪, * V'.‬‬ ‫חשפתזכקברוכ‪ 1‬לוח הנההגבורים‬
‫לין לא מו כי חה ענין דיינים פיז‬ ‫לא יירא! חגפתאל לאויב בחר‪ ^ . 3‬אלה ןאמךתאליה ם כאשר עזבתם אורהי‬
‫האס הרשעים שנמצאו בפס דיינים‬
‫^^^ו־אלהעכר בארצכם כן רתעבדוזריכש‬ ‫שבילם כי יבטחו בגבויתש אןבלתי‬
‫ה־ו שהיה לדס לדון ולא דנו ו י^יי‬
‫א‪/‬יחרו דין יתום ויצליחו שאס חוור ^‬ ‫^^‪^,‬ר‬ ‫‪4‬‬ ‫ר״‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬
‫^‬ ‫א‬ ‫ף‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫מי‬ ‫’‬ ‫‪':‬‬ ‫בארץי־יא^ככס‬ ‫■ ג״יה‪.‬א ■ויהחצ־ם״י״יקא״י‬
‫^ ז א ר ת מ רז‪’,‬על|ב‬ ‫‪,‬־האש־ת<״לאיו‪.5‬ס ־‪ ,‬תנקגו ‪— .‬‬
‫ה׳ת ס הל״ל ו צליח ואפ אלהריינץ‬ ‫פתוחשהוא כתישפותח קבר בקרקע‬
‫לא תצדק לשין הצלחה נדיינותם *‬
‫אמנם אחרי אומרו ותעבדו אלה'‬
‫נכר בארצכם וכו' אחל פתה הגיב'‬
‫הוא יהח‪,1‬ן ‪.‬‬ ‫זאת גבית יעקב ‪.V‬־‪.‬‬ ‫י יצשדן לאיזה חת כן ___ ‪.‬‬
‫והשמיעו ביהוד־ הס הראםים י ״‬ ‫שנס זנתרח׳אן לא יעשו עיקר להל^‬
‫שממו נא עם סכל ‪3‬ד‪3‬ר אחד ‪p i‬‬ ‫^ ^ ר נ ת ז ו ; ף ח| ע שי‬
‫חדתזקטהלאכנס גבוריס וילחמו‬
‫‪...............‬שאמרתי טס סג‬
‫בדבר שני חה‬
‫לב —‬ ‫בקרב בחרב ואין להס אשפת החציס■ ו ל א ץ כ לו והמרגל^ו ולא־יעברנהו• י׳ ו ל ע ם הז ר ה‬
‫היא כי הנה אלהי נכר הגז׳עינייז‬
‫^ ם ^ ^ ! ^ ^ ? ^ ס ו ל אי = ^'‬ ‫כי אס אולי יצטרכו בחקרה תהו ' ה ז ז ^ ס ו ר ר ו מ ו ר ה ס מ ו ^ ו ^ ‪ .‬ו ל ^ ^ א מ י י‬
‫אשפתו יכו'כלס גבורי' באוק כי לדוב‬
‫ר ז נ ת ^ ^ ם ולחה תעבדו אותס ומה‬ ‫בבויתס היה הדעת נוטה לא ישקזטן^‬
‫יאקלג היא האות^ לא תיראו וכי'יי‬ ‫ו ^ה ו מ ל קו ש כ ע תו ^ ב ע ו ת ח ק ו ת קצי ר ? ש מ ר­‬ ‫עד יעשו כלהזעס‬
‫ג ס ס ה ס ב ל ת ס עשו החי ניחן‬ ‫״ ^ ‪ :‬ן‪ 1‬ונו תי כ ם ה ט ^ א ל ה ו ר ז ט א ו ת י כ ס כ‪1‬עוי‬ ‫באשד אמיתי כי לא יתבטל שס בית^‬
‫לבי ושב ייסנלותו וה‪,‬אלוגור לפיזיין‬ ‫יטול •הטיוב מ כ ם * כי״ קנ מ צ או ב ע מי ר ש ע י ם ישךר‬ ‫כמה יטיל‬
‫ואחר כמה‬
‫ישראל נאס ‪ 0‬פירש ואחר‬
‫'‬

‫היה לנס לפשות לאיחם שאתה‬ ‫כעסו אס לא יעשה נל^ י^ין יתנהג‬
‫היויראיס ואתאלהיהסהיו עוגי^‬ ‫^ ^ צי בו‪ .‬מ ש חי ת ^ ^נ שי ם יךיכדר• ‪:‬‬ ‫אתסואחרואנלקצירן ולתמךואין‬
‫אן א‪^ Qp‬אן^‪ .‬לא ‪p‬יראו ויו ועי^‬ ‫צ״ל שלא יכלה אותס כי־ אם שגש‬
‫כ ק לו ב מ ל א עו ף כן ברניהם ^ ל אי ם כ ר מ ה ע^״־‬
‫הכתיב כי הנה אפשך יט'ה נג‬ ‫יאכלו חהס נניןובגותין אן זה הוא‬
‫רוחכם כי אין כעולם היה‬ ‫‪?,!.?.‬ךלו^עןירו ‪ ’ :‬ש מ נ ו ^ ש תו ג ם ע ב רוד ב ר ^־‬ ‫נלתס לבדו אש נס ביתד חזונות'‪ ,‬יאכל‬
‫;ית' כי אס נאומו ודנריואן‬ ‫ש ל ךי ח רו מ ש פ ט‬ ‫ר ע די ן ל א ־ ד נו‬ ‫הגוי הנז׳ ולא בניך ובגותין זז״א‬
‫הארץ כבודו וטל ק תהצאו פתיזי!‬ ‫יאכל צאנן זבקרן כי׳ אן חה שישלח‬
‫ה ע ל־ ־ א ל רז ל א־־ א פ ק ד‬ ‫א כיוני ם ל א ש פ טו‪.‬‬
‫לבלתי ירוא אן לו ידעתם כייי^א^‪.‬‬ ‫ידו להרוג היא בבלתי נחסרי׳ בידס‬
‫הארץ כבודו הייתס יראים יי‬ ‫נ א ם ־ ק הו ה א ס כ גוי א־שר־־בזר־ז ל ״ י א ת ת נ ק ם‬ ‫לק חתתוקי׳בעדי התבצ׳אותס ירופש‬
‫‪,.... .‬ן‬ ‫^י• ‪/,‬‬ ‫•‬
‫האותי לא תיראו כאם ה' כלי]י^‬ ‫‪.‬בחרב כלומר ימששאללאיכלס‬
‫נ פ שי‬
‫שתחשבו שאין פה רק נא׳כ׳אה^'^‪,‬‬ ‫הנה כי בגלית בבל אין פחד כליה * והנה גם ביחיס ההחה שלשלש׳ הגליות‬
‫שתדעו כי פני גם הם פה לא תחילז ובחה תראו בי פני הולכים נעז י ‪I‬‬
‫יחולו״‬ ‫י' י ׳‬

‫^(‪.‬ןר אמריו ‪-‬‬ ‫^‬ ‫ךק‬ ‫א‪,‬ן‬ ‫! •־־ « •־ ־ *׳■' א׳ו׳ייזותמחרותחת‬ ‫■־‬
‫יזא עשה ה אלהינז לנו שנשארנו מס שגם הניתריס עבדו ע״א חה כחוד‬
‫אס הפני לא תחילו כי פני הס פה וזהו חק עולם ולא וט‪3‬רכהווםיי^‬ ‫בהש יתמהו חא־ן זכו ליעשות להם ריסים בכל יזקימית אשר שלטי נס‬
‫?‪U .‬‬ ‫תאחר כי אינו בבחירתו כי מאז שחתי בו זה הט‪ 3‬ע לא ‪P‬‬ ‫כגויסיאמרתאתזירחיהלהסכי אני פורע יזדה כנגד חדה ולכו‬
‫וזהו' '’ ‪ T‬״ ־ ־ ״‪W‬‬
‫־‬ ‫י‬ ‫י״‬ ‫ויתגעשו‬ ‫ולא יוכלו ‪' r‬‬
‫לעבורי ילא‬
‫יתגעשו ל ״ י‬
‫מכלי כיי י ת ״ ״‬
‫ולא י־ל'‬ ‫ייתגעשו‬
‫״י צ א‬ ‫‪ -‬ת״‬ ‫; ;‬ ‫״ ש א ר תי ״ ־ ־ איז א ״ני ט ס םי תיז ״ סנ‪.‬‬
‫לכסס ‪:‬‬
‫איזללאא לנ‬
‫וריס נבארץ‬
‫תעבדו וייס‬
‫כן תעני‪.‬‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬
‫וכו׳• ק‬
‫״ ‪ tS‬־‪-‬‬ ‫ו־עסאחינאנה^אוחיהנלה־־יה־ההל־טלא‬
‫ץ י‪-‬יל״ ״ ? ״ [ ״ י ו‬ ‫[ ״ ‪ ,‬־ ^"״‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הגידו ׳ י ‪■ ........‬‬
‫זאתנליאדלס‪-‬סלנא־ נאומי‪.‬‬
‫עי״;י סם‬
‫׳׳‪‘*■.‬ע׳ י ׳‪ 1^1‬ח^ר וע י‬
‫אםח‪.‬עלסנלי‪.‬זס•‬
‫‪-- ------ :‬‬ ‫א’ י|ל ה ה לנל א ’ ־‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫''*׳״' ■’ ״’‪ ,‬״ ״‪ r‬־”^’ ' ״ * ״’ ''נללהינייי‬
‫איוי םייו ״ ״ הי א־י ט ם ‪,‬‬ ‫להסלאראואותוואיזרדדרסא‬ ‫סעע‪-‬ס לנס‬ ‫י‪.‬דנר סעס‬
‫שפסשעיניס‬ ‫(‬
‫מההואהדנר‬ ‫>הסוכו‬
‫ד‪,‬לו כים שמפצ'‬
‫גלס תעבדו חלהי נכר^וחפני נ״נל־‪.‬־״׳־־‬ ‫ר'! ’מב חה ‪^ J‬‬
‫שאומר ׳י׳^‪1‬‬
‫״־•׳^״‬ ‫שלא שמעו ‪ r‬ועוד אומרו האיתי לא תיראו וכי' כי אוחח נאם ר׳ בזה‬
‫־הל יל״י‬
‫ונכנע‪ t‬יה‘‬
‫אני ״‬
‫‘‬ ‫כבולי’? ‪I‬׳״™ ^‘'=’ ?=י‬
‫״״‬
‫לא יי‪ 1‬י ‪ .‬ר י חו ל י י ש ם ‪.‬‬
‫‪ rn‬״‬
‫ש ח ל א כ ל ה איז‬
‫ה־א ״’־תי נ■ ג־ הקילם וה״א‪,‬ס‪ ■,‬ג‪1‬ה * ־אם ל הוא ־ ‪'™.‬־(‪,‬חיו‬
‫‪6‬״דח’ ״ל’>״‬ ‫‪ 6‬־ ״־־’לאאה'ל>־'ה’ ־‪? 1‬ימ >יס‪^»:‬י״־־‪-‬לאקח;ל‪1 : .‬י ״ י‬
‫עזל‬
 ‫עח‬ ‫ירמיה ה ו מראות הצובאות‬
‫ע ו ט ה ושערורה כ‪ '1‬אחד אף לביפתי׳על הבל כיהנה השחה ושערוד״‬ ‫ן ג זאם תאמח כי אין לאיה מהים כי אין לחיסיצה״רכאשרלאדס‬
‫כגר נהיתה באר׳ן כל כן היתה קרזב® והנביאים שהיו להם‬ ‫לי י ע‪ 0‬הזה תאחרו שהיה לו לב סורר וחורה הוא היצה״ר ופל כן סרו‬
‫להחזירם בתשובה נבאו בשקר מבטיחים איתם שטיבה תבא אליהם‬ ‫לי סיי מאתלי ה׳וילכו אחריאלהי נכד כל״א ומ־תם חן הדרן‬
‫והכמים סתורה יבקשו מפיהם שאם כיוחחזיקים במול תורה מל העם‬ ‫כת אתרי אנ^ינז אתדי‪ b‬כלוחר ולכן אין לאים חגלי היס כנה אביא‬
‫לאהיתה היעה באה כנודע כי דתר‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫י ^ ־ א ;‪ 1‬לנםלנחמקו‪ ^ 0‬ת‪!,:,,‬ן י ‪.‬‬
‫הב”ה על ע״א כי' ילא ייתר על ביטול‬ ‫נפ׳ שי ‪ ^ :‬מ ו ‪ -‬ץ ו ש ? ‪ 1‬רוךד־ז נ ^! ת דזנ א ך ץ _‬ ‫אחרו בלבבם נירא כאוס‬
‫תורה היו נותדם יד לשמוע בקול‬ ‫בתורה וטבדתם‬
‫מיאי השקר על כי ירדו על ידיהס‪.‬‬ ‫‪7‬ן ל‪-‬י די דז ם‬ ‫הנ ב אי סנ כ או • ב ש ק ר ו ה כ מ י ם‬
‫א' ייס אתרים ועצר את כסחים ולא‬
‫שע״י הבשורות ט‪ .‬בות שהיו הנביאים‬ ‫ו?[נמי א ה ב ו ; כן ומה־־־תע שו ■ ל א ח ר ת ף • ‪.‬‬ ‫^ין חסר והארחה לאתתן את יגולה‬
‫יזתננאיס ואוחרים היו הכהניס‬ ‫^ ^ ^ מן מ לן ך כ'; רו ש ^ ם‬ ‫ן ‪ ^ a p . 6,‬ה ע י ‪ 1‬ו י‬ ‫חסר‬ ‫'לא^ מיותר כי אם אין‬
‫רודים בממחש״כ ע״י בשורת חרבן‬ ‫*ייע ני הארחה לא תתן את יבולה‬
‫סאפילי מתנות כהונה היו חתרפים‬ ‫^ון ר ■‬ ‫״ ו ^ ק ‪51‬‬ ‫■‬ ‫אן יאחר ומציאת השתים וכוי ואס‬
‫מלתת להם וזהו והכהנייס ירדו על‬ ‫לבר החסיר כילאנמצר החנודכו־ ועל^בית ^כר ם^או‪/‬מ^‪^ 1‬קםך?;דז נ^אלקכד־ז‬
‫ידיהם ועחיהוא המון העם אכנו כן‬
‫אייין לא היה שלם הטון אעשה מצה׳ון ושבר גדול ‪ :‬הנודז ןה^ענגה דמיתי בת־‬
‫ולא בחבשר להם רעה על כן אומר‬ ‫שהאדחה לא תתן את יגולה כענין‬
‫הוא ית ומה תעשה לאחריתה כי אס‬ ‫*בושת השבלים טרס גמר הבישול ציון ‪■ :‬א‪9‬יה;באו ר^׳םו?ךךהם הרןעו;ג^‪;,‬ק‬
‫מעתה היית׳מלגישיס היית' חקליחי'‬ ‫יליוציבזה ״ ונבוא בזהלהענץאחר אהלים סביב רעו• אי שאת~ןדר‪^ .‬קד^ו;!ליה‬
‫רפ‪ 1‬אהלחכהע"י תשובה אן עתה‬
‫אלא ידעתם ני ע״יעון עייא השחים 'ק^חסה לןומו ןגעלה כצהרים אוי לנוכי־בנדה‬
‫מה תפשו לאחריתה כשתבא הרעה‬ ‫נט^ריס ואם אינם נעצרי' יבא סדפון‬
‫פתאם על ק מעתה־ העיזו והתקבצו‬ ‫לשביעות בישול השבולים ויפסיד היום קי־־ינטו• צללי־ערב' ‪ :‬י ל!ומו תעלה בלולה‪:‬‬
‫ובתקוע‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫חקדב ירושלם ׳‬ ‫בני בניגון ‪.‬‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ה‪ :‬כ ‪ /‬פ ה א ב רן ה ^ ה צ ב א ו ת ;‬ ‫התבואה ועל כן גס כשראיתסכי‬
‫הח״י נתן גשם שיורה וחלקוס הי' הי'‬
‫לכסלוח׳ נירא נא לפחות עד עביר ?רפי ‪#‬‬
‫משאת־ עשן להראות לרח ק־ס‬ ‫ד ז ? י ך נ ל ד ז ע ^ ו ק פ ק ר ^ ז ״ ; ן הנןי ר‪3.‬י‪.‬ר מימיר־־ד‬ ‫אכימזת הקציר שאו הוא ןיזןהשדפון‬
‫יתקבצו גס המה כי רעה בו ומה‬ ‫כן ה כן ר ה ר ע ת ה ח ש ס ו י צ ל ד ן ש מ ע כד‪ ,‬ע ל — פגי‬ ‫ייייפ סן א ס לא נתקיים ועצר את‬
‫^ י נ י אזמר זה אלא לבני בניחן הו׳ כי‬ ‫יתקיים והארחה לא תתן את‬
‫הנוה!חעונגה דחיתי בת ציון תרו^‪:‬‬
‫יגולה שיוכה בשדפון אז שיגא האויב תמיד חלי וסכה‪ •:‬הו‪-‬סרי ןרושלי‪,‬ם פן “ ^לן ע‬
‫תענוגוה׳לא ישמעו להתקבץ בצים‪.‬‬ ‫^ א ע ^ י מ ן י ש ס ™ א ר ץ‪ .‬ךי ־ו א‬ ‫נ ? שי‬ ‫ייקציר לעצתו כאומרו לחמלה ואכל‬
‫וסיגופים ותרועות ומהי־ שאמרתי‬ ‫קצידןכו׳ומו אוחייולא אחרובלבבס• נושכה ‪ :‬כה אמר יהוה צבאות עולך־יי יעוללו‬
‫שיוצאו גני בניחן מקרב ירושלם הוא‬ ‫יירא נא שהוא עד טנור הקציר‬
‫^ ] ר י ת ^ ך ? ! ן ל ה ש כ ^ י ך ף ^ ו צ ר ן נ ^‘ ^ —‬ ‫הי אם להיותו‪ ' 0‬אלסינו נתן יירה‬
‫כי אליה יבאו רועים ועדריהם הם‬
‫מלכי׳ ושר ם ^ אחד עס אנשיו ואחד‬ ‫״ * י ס ל ם לו ת‪:‬‬ ‫ומלקוש ישלים ששבועות קציר‪,‬ישחוד‬
‫שתקעו עלים אוהלים סביב וירעו איש את ידו אוחריס אלי אתאלו קזחו‬ ‫‪1‬גו שהוא שלא ישתדף ושתהיה לנו ולא לאויב וכונין הענין הוא שעל ‪P‬‬
‫ונעלה בצהרי׳כו' והוא כייוס ט' באב חעותד לרעה כי חאזענין החרגלי'‬ ‫היה להסחה שנאחר למעלה כי יבא האויב ואכל קצירן זלחחן יאכל‬
‫הוקבעה הלילה בליה לדוח? והנה מז ע כי‪ ,‬יום רעה מ גו מלו וחם‬ ‫גפנן יתאנתן כו' כי לא שחו לב ליירא פן שבועות חוקות קציר לא ישחור‬
‫גס יום ט' באב כי בערב הייסההוא מתהפך לטובה וכחז שאחרו ז״לבי אז־‬ ‫לנו ושחא תאתרו האם על שלא אתרו נירא נא כו'שהוא בשוגג ילקו‬
‫נולד משיחנו‪1‬גס שהאויבי' לא ידעו כל הפרטי‪/‬האלו לפחות לא יבצר מהם‬ ‫וכל‬ ‫שיאכלו קנירו ולתת! ולא על עיקל העונו׳שלע״א לו״א עזנותיכ׳הטו‬
‫חששה פן אחר רוב היום יתהפך הדבר* ונבא■ אל הענין■ אחד כי יאחרו‬ ‫ואכל‬ ‫לוחר הנה על העינית ^הטו אלה לוחר כי היו דברים אלה שהם‬
‫מטרם היום חר ההוא הגויס ההם איש אל אחיז קדשו עליה ונס אם נא'‬ ‫שצתוספו‬ ‫קצירןכו מוטים וקרובים ליעשות הגזרה ועל ידי חטאתיכש‬
‫קזחי ונעלה בצהרים שהוא ת‪ 1‬קף היום חד הלא לא טוב הוא כי אוי לנו‬ ‫עציהם נגמר הדבר וחנעו לגמרי הטוב חכם שיהיה׳ קצירןכו' לאויב הנה‬
‫כי פנה היום וצרתו כאשד ינטו צללו ע מ שהיא חאו ינטו וקרו׳הזמן ההוא‬ ‫נזה נאמר טעם אל אותרו ואכל קצירן כו' ועדיין צריך טעס לחה לא‬
‫הצהרי' עד העת ההיא על כןהעצה היא שלא להמתין עד הבקר כ*'א קיחו ׳‬ ‫בחרב‬ ‫הספיקו צדות אלו חכליון חמק וחוק ולא שירושש ‪,‬ג״כ עריחבצר‬
‫ונעל׳בליל׳ שהזקבע בו ^בכיהלדורו' ויהיה שהות רב עדרוב היוס אוכלו ‪:‬‬ ‫על זה אתר כי נמצאו בעחי רשעים לוכדי אנשים ושוללים אותם בחרחה‬
‫כה אחר כן׳׳הנה מענו חלז׳׳ל כי'היתה בת קול בהיכל נ"נ אוחר‬ ‫וחחלאיס בתיהם שלל והוא כי בדרן הרביס היו עושים חיני חכשולית‬
‫עבלא לן והחרב את ירושלמי ונבאאל ענין הכתוב אח׳חה שאמרו‬ ‫כשןיקושיסלחעןכאשרי‪3‬אאיש או אנשים בדרן יביטו אל היקושיס‬
‫המים קוחו ונעלה בלילה ונשחיתה ארחנזתיה לא חלבם הוא הי אם כי‬ ‫ויטו חן הדרן ההזא& חקזס שאין אנשים עוברים ושם היו נחבאים חבת‬
‫כה אמר ה׳ צבאו? כרתו עצה של ירופלס ושפכו עלים סוללה ואל תיראו‬ ‫הישעים האלו אנשי חשתית והיו לוכדים את הבאים ליחלט שחה חייקושיס‬
‫כי הלא היא העיר הפקד שהוא שהזפקד עליה נ׳׳כ להשחיתה והוא חס‬ ‫יי א ישיר כשן ונו' שהוא כי האיש הבא לעבוד ישזר ויביט כשן יקזשיס‬
‫שכתבנו שכחה וחן היתה בת קזלא‪1‬חרת בהיכלו שיחריב‪-‬אתידוםלם‬ ‫^יין והרשעים האחורים הציבו משחית בחקוס שבאים לימלט ואז אננזי׳‬
‫ואשר אתרתי כלתו עצה שהוא עץ חאכל והיא הפן צחיי בתורה כי תצור‬ ‫לכוד! ייהרגוס ויטלו חחזנם עד ני ככלוב חלא עוף שהוא כציידים שע׳זי‬
‫אל עיר כי' לא תשתית את עצה לנדות עליז עזן ואק אני מצוהטל <רו‪0‬לם‬ ‫*יימית יצודו עושות עד שיחלאוהכליב חכם שאין בכלוב זולתי הטופוע‬
‫עירי לכרות את עצה לשפון עליה סוללה אל תתתהוכיהנהירו׳שלם כלם‬ ‫^ציו בחרמה כן כתיכס חלאים חרחה שהוא מחה שלכדו וסללו נמרחה‬
‫עושק בקרבה באופן שגם עצה הוא חכלל העושק לכן אל תחוסו פליו ומה‬ ‫אין בבתיהם החלאיס כי אם מאשר יצודו חרס ולא מ מר אחר כאשד‬
‫שאני מטיל הכעס על ירושלם ל‪ 0‬פ ן עליה ס‪51‬לה לא שהיא יזייבת בדבר‬ ‫^ין בכלוב זולת אשר צדו בחרמה על כן גדלו ויעשירו שחנו עשתו כלוח*‬
‫כי אדרבה כהקיר ביר מייויה נחז שהבור חיסחכולסיס חקרי חים‬ ‫בקרוב וגם עברו דברי רע כי עברו על הדברים ש‪ 5‬רע הנדגרי' עליהס‬
‫שבתוכו כן ירושלם הקדה רעתה שבזכותה עד כה הסירה ימס חדת‬ ‫יי ייתר חצנאחי עליהם חרפתם עשו ולא עליהם בלבד היא התלונה כי‬
‫הדין והקרה איתה אך הרעה היא חהנעשהבה כי תחם ושוד ישחע בה‬ ‫^ל אשי לא עשי לק לעשוקים שעשקו אלו כי דין לא דנו דין יתום הצועק‬
‫ע״ו יושביה טל פני וטחא תאחרי ירושלם אם טובה אני בעיניך כי האשם‬ ‫®׳בלו את אביי ילקחו חתזכו זאין לומר כי אולי לא היה ספק בידם כי‬
‫הוא עלהעסלחה עליהם מקודם הגלות תחיד חלי וחכה באופן כי גם‬ ‫בגרה יד הרשעים ההם כיהנה אדרבה מעיד אני כיויצליחווכןאביוני״‬
‫אני גס היא לונךסדעי כי זה שאני נותן להם עתה חלי וחכה הוא‬ ‫®עשקומחונם בחצילתס ונשארו אביונים לא שפטו ועל כן לא עלחנס‬
‫אולי ע*י ‪ p‬יקבלו חוסני ויתקנו חעשיה׳כי ע' י חלי וחכה אני אזח'ה‪1‬מר*‬ ‫מחלתי ירושש ערי חבצרין בחרב כי העל אלה לא אפקוד לפחות פקידה‬
‫ירושלם פן תקע נפשי‪.‬כר ותהיה הסמחון עצום כ אין לא נושבה*‬ ‫יוה להמית קצתם אשד בם עיקר האסם לפני אל למות ה' הנה לא יתכן‬
‫שעור הכתוב דעי איפה אשר אהבתיךייושלס כי גם חה שתמיד‬ ‫ליותר לגחרי כי הלא אס בגוי אשל׳ כזה שהוא גוי אחר האס לא תתנקם‬
‫בעם חלי‪1‬חכה הוא לתועלתן לנלתי תגדל ‪ piooo‬כי יקבלו‬ ‫נפשי לגמרי‪13‬הוא לכלותם ואם כן די לכס לישראל שלא תתנקם נפשי‬
‫מוסר וזהו הופריכז'פן אשימן שמחה כארץ אשר לא משנה •‬ ‫^אשל אש היו גוי אחר אן לפחית אי אפשר בלי פקידה חה סירושם אותם‬
‫ב ת אחד ה׳כ^ראיי לשים לב אותרו עולל יעוללו כגפן בלשון כפול‬ ‫‪'-‬‬ ‫ניהעטס לפחות כי אלהי חשפם ה״ ת ■‬ ‫י‬ ‫*‬
‫‪ V‬ע‪ 1‬ל‬ ‫‪1 3‬‬ ‫ב‬ ‫ך‬ ‫‪.‬ז< ‪J E R E M I A S Cap. 5,‬‬ ‫‘‬

‫‪1‬‬
 ‫ירמיה ו מראות הצוב^‪ 1‬ת‬
‫ל א מד ס ח הזונ סנז לז׳ו הז א כי ה צ ה ח השמי שנ‪ 55‬הה‪ 1‬אכי ‪ 3‬נ י ^‬ ‫ה א > גסאתהפוללמ‬ ‫^‬
‫‪.‬יחכרודתמהללסיס מדאתדיסש^א יהיז קרתיס אן שדית ״יי' ‪I‬‬ ‫ן־ניכח וגם חהה‪1‬א השפל‬ ‫ר‪ , ^ 10‬׳ ‪ ,‬״ ‪ , -‬״ ‘‬
‫;^ייא שילנזי‬ ‫‪ , , j.jj‬ן ‪,‬‬
‫בשביה ‪.‬‬ ‫להס קרוב לעבוד אותם עד שיבא השמי אחר ‪,‬הנה‬ ‫למצר על ‪^ ,,, p» Iq‬ך‪. 1,‬‬ ‫־י‪^ ^ ^,‬‬ ‫‘ ‪,‬‬
‫לא יה*ה חילוק בין בתים לשלות שבתים ימכרו ‪ c j,p , ,3PJ,,‬לאחייס‬ ‫עיאדברהס כ ^ אנ א ח לו שידברמרשיאקיעלחיאדברהונגודכי‬
‫כי אס ונשנו‬‫היורם כי‬
‫לקרוב היורם‬
‫‪3nnSr,^c‬‬ ‫!ה‬ ‫אדרבה בשורה היתה לאומרו פלא‬
‫והשדות‬
‫בתיהם ל א ח רו ס ס ‪ pjfp‬ו‪5‬א נ ר‬ ‫ס ^ סלו ת‪ :‬על מי^^דניהוא?גידדמף^סעו‬ ‫הכה‬ ‫יכלה הלל * יעוד מ אתר אזחרו‬
‫שיעכבו או׳זס לנסיבא השגוי כי ^‬ ‫ערלה אוכם אוחרו ולא יוכלו להקשיב‬
‫גהחיט הכתים עצשסולא דייייי®‬
‫היא תיותר * ועול אוח' דבר ה' היה הנה ערלה אז;גם ולאיוכלו‪-‬להק^עיבהנה ד בי“‬
‫והפדות דוחים לגשיב ןןהן שרי‬ ‫להם לחרפה לחה אוח' בלשון עבר‪ *.‬ןה^הה;תלהםלםרנ|ה ^‪ ‘■ r ^ B r n :71‬ו א ת‬
‫יעולאוח׳נלאיתי הכיל הנה לא יבזק‬
‫ונשים יחלו חה נש'ס אינם להחזיו״‬ ‫ח מ ת יהוהי סלאתי נלאית♦ יהפיל ‪ r\t0‬עמ•‘־־״‬ ‫חאחי מ אם לא לה' ולא לנביא■’וע‪1‬׳‬
‫לבעלהס אס ישונו גזהשביה^‬
‫שדו' כי ככל לגמרי י»ס‪3‬ץ יאתרי ופח‬
‫אוח' יפפון עלעולל כ־יכי גש איש נו' עולל בחוץ ועל ס‪ 1‬ד נךןורים♦™ כי״ג ם ~ אי ^‬
‫תאחר אם כל כן הרשיעו לעהי^^^‬ ‫ונסנו‪-‬‬ ‫בי אינונתינ׳חע׳חה שאיש עש אשה עס״אשה‪.‬ילכדהרןןעס״מלא^ימים‬
‫ה׳‪,‬לא יחפ®‬ ‫ילכדו כו ׳‪ L‬אות׳שפוןעל עולל כוי‪-‬ועו'‬
‫♦ ‪ .m‬בי ״ א ט דז‬ ‫אוח׳ ונסבו ‪3‬קיה׳ לאתרי' מי לא ידע בתיהם לאחרים ע^דות‬
‫בו אם כן קל הוא עונש זה פילן!‬
‫בגילה ויסבו בתיהם לאחדם ונו י״א‬
‫^ ה א י ץ נ א ם ״ ־י הו ך כי‬ ‫שאס בעליהם איש ואפה ילכדו שיהיו‬
‫יהיגוס למשחית׳ ‪ pjp‬קל)ת עוצש!^‬ ‫כלו בוצע בצע ו מנ כי ם‬ ‫שדות‬ ‫בתיה' צאחק' וגס חה הוא יסס‬
‫ונשי' שחיבדס יחד באות' שדות ונשים‬
‫הוא כי אמה את ‪ ,‬י‪7‬י על יושבי האת‬ ‫יחדו* ועול אוח'כי אשת את ידי על ועת־־כקכלוע שה^כןר ‪ :‬וירפאו את־־ שכד‬
‫שלא אכה אותם בעצם רק בהע־יתי^'‬
‫כלבד על יושבי ?ארץ הס ההין‬
‫עד־'־ץ^^ק>הלאמר;שלו ‪ 6‬שלובם׳ואין‬ ‫יושבי האיץ לחה קראם יושבי הארץ‬
‫ש לו ם‪ ;:‬הובייצזוכי־רתועבךז עשונכם־׳־נוש‬ ‫נחק) זה ולא אח' נעחי‘ אנזנ' ברוב‬
‫העם יזהו נאם הי בעל ‪ .‬הרחח׳®‬
‫דחחיו ית׳על יש׳פן יכלו בחרק עכ״א‬
‫וכטעם הוא כי עיקר האשס היא ^‬ ‫^"♦כשו נם״־תפלים ר ^ אידעו ^ ל ן יפ^ו‪-‬‬ ‫‪ k‬הנביא הנה ידעתי כי לברת את כל‬
‫הכהניס והנביאים ראשיהם פפיי‬
‫התחיאיס א‪-.‬תס בפני ידבריס אחו‬
‫'*פת‬
‫יהוה‪ :‬פד‬ ‫כעת־־פקדתים!כשלואמר‬
‫רי ה ו ה׳‬ ‫ע ץ ד תי ס י ב ש ל ו ^ מ‬ ‫ושישומ ביעלים‬
‫עדעסהעתידה ושישוגו‬
‫קת הרעת העתידה‬ ‫העמ את‬
‫העם‬
‫׳־‪.‬‬ ‫זז‪»*«1‬י*»>‪— —.L%‬‬ ‫?^ורירי‬
‫‪ , p .‬־ ‪ .‬״ ‪ .‬״ ‪.‬של‪ 1‬ספ?יו‬ ‫‪.s s a a K S s‬‬
‫קנט חים אותם לא על‬ ‫•!•^ ‪ . 3‬ל ןו ז ד ז םו בו‪ '^ ,‬כו “ פןד־ן‬ ‫בי הלא ידעתי כי בצרה ראשונה הוא‬
‫מקטכם ״כו׳'לומר ני הי‬‫וזהו כי ־־'‪— I‬‬ ‫‪.‬־׳־‬
‫>>ו^‪! ^•-‬‬ ‫________________________________ר ‪ -‬ר ‪11‬‬
‫^ רגו ע לנ פ ש כ ‪ 0‬ף א מ ר‬ ‫כל ‪., nrxWfi‬״‬
‫אפכליתהגפן‬ ‫ינלייל‬ ‫נלולזייביה‬
‫גלותיכניה יגלו‬
‫שץקטנסועד גדולסכלו בוצע‬ ‫״‪1 ,..‬י *‬ ‫י י ‪••V,‬׳ י•׳^ ־> די‬ ‫הגדולים ולא יפארו כי אם דלת עם‬
‫עלש־יני”‘‬ ‫מצשס־טט‪06‬‬
‫‪ 06‬ע ל ש » י‬ ‫שפאתע צ ־נ‬
‫א'צ‪1‬״ ״ ־ אז‬
‫א'‬ ‫לקוי‪-‬־ שופר‬ ‫י־זקשיכו■ לקוי־ל‬
‫צפי=וס ד־זקשיכו■‬‫והקימרויעאכם צ פ‬ ‫גל‪ ,‬־ ‪m p ,‬ר^כ ק ס‬
‫אן מחיז י״ ״ק !‪■/’-;.‬ן ׳‪ajyM .:‘ .'-‬‬
‫׳‪-‬־*‘־‘י‬ ‫׳‬ ‫■י‪.‬א‪-‬‬ ‫י‬ ‫‘‬ ‫‪.L‬‬ ‫יו‪4..‬‬ ‫‪,‬הארץ הנחשלים לעוללות‬
‫ויוסרו הנותרים לבלתי השאר גס י יא מרו לא נקשיב! לכן שם® הגרם ןךע‪ ,‬״רך יעינקנליעישה שקנשהיאיי״‬
‫הא וגס השני על ההבטחות פי‬ ‫־‪,.‬־> ^־■י!‬ ‫א ת “ ־גל>»ר־־רח•‬ ‫העוללות כי הנה ידעתי לי גס עולל‬
‫וייפאואתשגרבת עמי עלי®‬ ‫א ת א ^ בם‪ .‬ש ?‪ ’? .‬ה א ר ץ לזנר! א נ כ י מ ? א‬
‫_ יעוללו בגפן ללקוט גס עוללות ביחי‬
‫לאחר שלום כפ‪1‬לואפי'שלו‪ 0‬יח'^י‬ ‫רן]ןץ‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...............‬‬ ‫צדקיהו וע״י כן הם בסכנת איבוד‬
‫לא היה ווה‪ 1‬שלום שלום ואין‬ ‫‪,‬‬ ‫—‪.‬‬ ‫לגילי על ק ‪ 310‬נא להזהירם ההו השב ידן כפעס בפעם ולא כאשר על‬
‫ושחא ‪.‬תאחר אס כןגסגל‪ 1‬תלא יהיהלהחקהעס אחרשכלתזעגי^‬ ‫מ שהיית מדבר דרך כלל לנלס חדחיח לביני על ‪pyy 3,7a ip‬‬
‫אטד'עמו נב׳איכס וכהניהם היו הסיבה הנה אין לפוטרם העונש כי חן‬ ‫ק חפגת ל^נ® אלין כאחת ולא פיה לן אן טמה עמה כחי סבונר ע|‬
‫אחת כיאלו הובישישהיובימיסכאשרתועבהעשואיןצ״לגלותכיאא‬
‫סלסלית על ®ליס קטנים רבים שחחלא הא׳ ואח״כ את השני ואחר כן את‬
‫אפ^מציאי בישה לא יגישו זהו גס בוש לא יבושו ואין צ״ל אם הונישו‬ ‫בשלישי עד תומס כן דבר אתם אחל לאחד כי תחוירנו בתשובה אתל‬
‫לא ידעו לכן יפלו בכלל הגויל'®‬ ‫בושה גדו‪,‬ה מכ‪.‬יחז ל׳א אפי׳‬ ‫אתד וזזו השב ירן כבוצר על סלסלות חשיב הנביא ואוחי על חי אדגרה‬
‫נגלו וגסקסייע היות בעת פקדתי׳ שהוא ‪3‬י‪1‬׳ ט׳ באנ ‪ 6cd‬יזשחריף;י‬ ‫דברי קושי כחשחעות דבור וגם סאתרה גו וזהוואעידה וישחעו כי לא‬
‫״היי ג״ת ההיא שיכשלו וזהו בעת פקדתי׳ינשלו אח ^ *‬ ‫לרעה טלא‬ ‫ירצו לשחוע כלוחר אילו היו שוחעי׳ ואת״ה ישיחו לב אם יקנלו ואם יחדלו‬
‫החרשתי כי איזה דבר היה נשאר בקרבם אן הנה ערל‪ :‬אזנס שלא ירצו‬
‫‪ H 3‬אחי ה' בו' ראוי לשים לב תה הן הדרכיס והנתיבות האלו ועזי‬ ‫אפילו לשחוע לנר ולא בלבד תלוי בבחירה במעט כי אס שאפילו הם לא‬
‫אומרו והקיחזתי עליכם ציפיס כי הלא ה‪ - 5‬הקז׳אות©ועיי‬ ‫יוכלו להקשיב אם ירצו והוא כי כאשר הערל' היתה דבר טחא מ ק בה פי‬
‫אזמיי הקשינו לקול שיפר מהענין השופר אצל הצופים* ןפודאומרז‬ ‫על כן אפי׳ אברהם בעודו ערל כיה נופל בהנבאו ק כת טומאת פון חה‬
‫שמעו המים ואינו משמיע להם לבר“ ועוד אוח' ודעי עדה שאם הוא ישי‬ ‫פחאנו ע‪ 7‬כה להטות און נדבק באזן כ״כ בהחלט פעחים מי ת חל על‬
‫שכקיאיס עלה לחה קראם פה עדה חש"כ בכל נביאים וכתובים י וכוי‬
‫"״ ״׳־^׳־ "׳־■'׳ די ד' ״ • ״ ‪ .‬״ ח׳‬ ‫אוח׳שמעייוזי^ ג ״‘‪-‬‬ ‫האוןוהושרשכל כןעדשנפשה במל הבית עד שחספיק כחעט להכייחז‬
‫חחש?ז^‪_■2‬‬ ‫אוח' פלי‬
‫מפרי חח ‪6‬‬ ‫בלבדרזזה • ועוד‬
‫ה‪-‬ןעודאו‬ ‫וח שהעי הארץ איוה יחס יש לארץ‬
‫^^^^^^^ץיםלאיץמ‪3‬‬ ‫שלא יוכל להקשיב אפילו אס ירצה״הו ערלה אונם לא יוכלו להקשיב‬
‫לא המונות יא'‪1‬‬ ‫אן‬ ‫פירות‬
‫פ ‪ -‬ף ת אן «‬ ‫להס‬ ‫יש‬ ‫כי הלא כלל הוא בילינו כי הזכיות‬ ‫יש״את!(־זיה‪ 6‬ס נ‪ 5‬נ ן ה ץ מינית י‪ 6‬שוניסננליס סהסכי״‪,‬ל‪/‬דא‬
‫למעשה י‬
‫מצרפה ל־ימשי‬
‫איןכקב״ה מציב־‬
‫המחשבה א‪-‬ן בקנ ן‬
‫כי י״תסנה‬‫ופול ט‬
‫״ייעניתס* יעיד‬
‫פריוזחפבותם‬‫להם פו‬ ‫ירע!‬
‫^ימי צ ‪0.‬‬ ‫‪F‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪j‬‬
‫^^^^^^^^^י״א־ינפ‪%‬יפצ‪.‬״א־יטא־י־־ת‪,-‬ע‪,,‬א‪,‬״ו‪,‬למפ^ל*‬
‫‪£‬ת*ןע‪,‬ד אומרו לחון‪^51‬‬ ‫ט־טמ־יממי־ס־מד‪ ,‬ע‪ ,‬ט מ ע ‪7‬יה ינו^צתו־עלא^^־ ‪f‬‬
‫^ויריאנצתו״קיפוט״יא־ייפיטאילנינהפיא״יפאיני״־ז‬ ‫ני יאסק א‪ !-‬ספת ני מי״״ל‬ ‫®״א “ ”לי =״״ל ™’ י '‬
‫נ ‪ -‬י׳נ‪,‬ואימ היניט תן תנפיציסטנסיפ ת שע נעצתי ינלמינתפו‬ ‫נזע לפפ‪-‬ק צעשית עדצשאיצס‬
‫?הקייס • א ־ נ ם סצהד^אנשיס הי אצ‪ ,‬שו״״ תן‪,‬ה‪.‬נצנ‪.‬נט א‬ ‫ר ‪I‬‬ ‫יי״יצ שנייית׳איןא שינייילננריצהתניתנעס‬
‫ישיגימתנהניס ^מלפיי ט היאיעיד צנניישיאינהג־י ‪-‬ו ד »‪ 1‬נ נ “‬ ‫‪V‬‬
‫סננחיתי‪,‬‬ ‫שינרא(‪** ,‬׳*־^‪ w‬״•ו׳זיעד‬
‫אתח״ת ‪v‬ע׳ ״!‪ vj‬׳!י״■‬
‫י»הלע'י״תיז ״! *׳ו׳ו‪!.‬‬
‫־ יי••'׳«•׳״» ‪v.‬‬
‫אשמותינו ותקונ* ונדעה אתה הדרן נקרב ונבחר חש'כ כאשר אין עיי‬ ‫על‪<,‬אדברה ‪1‬יר‪1‬ח ל' ואסאמרתילשפון‬ ‫^‪-/:-..‬״‪1‬‬ ‫לסבול ולהכיל אותו __‬
‫בקרבי‪ ,‬כאש‬
‫היא‬
‫זם כלא ׳' ־•‬‫שנענם חחנו וכנה תשיבת דגר זס‬
‫על חה שנעלם‬ ‫אפנו יודע‬
‫׳י‪/‬ע ע‪7‬‬ ‫ולא !‪wjh‬‬‫ככיא ! ‪j‬־‪i‬‬ ‫מלוי כעני מאשר קלאתי על עולל בחוץ הנחצאים בחוץ שעליכס אשפוך‬
‫׳‬ ‫■‬ ‫־ ־‬ ‫‪/‬‬ ‫___‬
‫ייה לן נניא יהלא נגל ישינין תורת ה' עתיד והתבונן דרכיה ונמי‪3‬והי^‬ ‫שיח חמת הנבואה סוד נחוריס אשר יתחברו ואליה© אדניה כי אלו ואלן‬
‫יהתנהג טל ידם ‘ונבאאל הענין והוא שאומ* היא ית׳הכה לא כיס לן‪,‬פתחיו‬ ‫עליק לא ‪ ,‬לניתי עחהס ולא נעשית ערלה אזנם כי לא פשעי עד היות‬
‫הה לשא‪1‬ל נביאי׳ להתנהג ‪ 03‬כי הלא עחדו על דרכיי הס דרכי התור׳ ה®‬ ‫לבד ה להס לחרפה כי לא קצו בדברי כי עילם קטנים ולא דברתי נ ם פד‬
‫ביאור ‪-‬כל מצו^‬
‫ידעת‪....^ ,.‬‬
‫תל’*ג חצות שכלם דרכי'ללכת בהן לעה*‪ .3‬ואם לא ‪fiu‬‬ ‫נה הנה לא יבצר שאצטרן לדבר גס עס איש ואפה גדולים ‪ Sjpn‬ר‪.. 4,‬‬
‫חדותשהתול®‬
‫הם חזות שהח^״‬ ‫״לס הם‬
‫לנתיבות “עילם‬
‫—‬ ‫*י*^ ♦־״־ “ “‬
‫לקייחס שאל‬ ‫‪ .‬ןחצ‪1‬הץ !יייייייי*‬
‫יתקי^ה ^י‪-‬‬
‫איך היא‬ ‫גס איש עס אשל ילכלו בחצולת הגלות זקן עס מלא יחיס ״לן אש^‪/ .,,‬‬
‫נדרשז ל ק יכללי הגחר‪.‬לעחול על נוייין סל דברי׳לדעת האסור והמיהי׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪ g y‬״ ‪g,,j,p3‬‬
‫ו ה ^ א זהמהור וזהו ושאלו לנתיבות פולס אחה דו ן הטוב ס׳ ונו? ג®‬ ‫^ י ‪^ -‬‬ ‫‪,j‬‬
‫^ ‪ .‬ז תחצאו הרגועאל הנפש כי תתענגו בחשק התורה וקצות סתיג^‬ ‫יייצי© ׳ והאיש ואשה שלכזז גשביה^יק מס ילא יחים ״ מ ״‬
‫‪ 3‬ס ט א י‪ 1‬עונגנ?שייגדולקזהאשריקגההחקנלםזעושהא‪1‬חםבתש^‬ ‫‪« H .‬יל ת‪ ,‬חיס ת סנו בתיהם‬ ‫‪.‬‬
‫מהי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ע ט‬
‫ירמיה ו מראות■ העובאןת‬
‫ימי ומנאומו״עלנפמרס ‪ 1‬תאמרו!אנלדאז אמרתי מנה נניאייאקים ‪ .‬מ אוזר ‪ '8‬הנ ה האש נ י מ ה מס נ>< ״ ' ״’ ״' * ” ״ ’ ״ י י ״‬
‫אסרי הוא ‪1‬לא ירהשי קונס נים יהמהוע‪.‬ם‪ 1‬םי סיינ‪ 3‬ו א ש ר אן צ ת‬ ‫” !פימסאתישתמתויהלא יציתס לשמוע ולהתנהג ‪5‬מ‬
‫"ייי ייייוי״וא’ עלינס ציתיס ואומר לנס אל יישנו נעינינס מ רי מצ‪1‬סיס ‪ .‬לומ־ יוננימס כי אם גס כל ש‪,‬ס ממש מי ק כאיש למלתמה‪ 1‬הנה א ‪ I‬אש‬
‫'גנולהמוישורפתאתסלישואלנאומיס נ י ־ ״ ע ״ את שמעייסוידי״‬ ‫נהננא לנס ״‪ TO‬נלנד !לאגהננאו מ רי סי עי ס' ותרו־״■ ציות נ״א‬
‫כי חרוב איחה קלעפה הותש הטז־‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫גינושין‬ ‫פתקשינ׳ נס נ לניי‬
‫ויהיו כמתפלפי׳י‪1‬א שבצרה החזיקתנו‬
‫ת נ ה א ^ ־ ה ^ ם ק ז ה פ רי מ ח כ מ ת ם כי‪ .‬ע ל ‪ -‬ך ב רי‬ ‫' ” ״י■ י ״ ל״פ! תשונומדרנכ־ו«‪1‬‬
‫כי נזדירו׳נפש בצר׳ הרגוע מהזיק את‬
‫האדם אחר שתש כחולעחוד על‬ ‫^ א ח ק שינוו תו ר תיגי מ א ס ר ־ כ ה‪ . :‬ל מ ה ‪-‬ז ר ז‬ ‫שהואנהסייי‬
‫נפשו בעת השמועה חוור וחתחוק‬ ‫לי > מ ג ה ם ^ כ א ^ נ ו א ו ק נ ה ה ט ו ב ? א ר‪ ; ? 1‬י פ י‪1‬‬
‫וזזוצרה התזיקתנו אן לא יבצר‬
‫יתאחיי לא נקשיב לק תחת אשי ‪ -‬ע ^ ^ו תיכ ם ל א ל ר צון ו ז ב ח י כ ם ל א ^ ר ב ו ‪ 7‬ך י ‪:‬‬
‫מהיות חיל כיולדה כי גם היא‬
‫חתחזקת בחילה הנה אין אש גד!ל חזו‬ ‫ז‬ ‫ו‪ ! 7‬ך‬ ‫ל כן ל ה' א פ ר‬ ‫^ ־ « ^ ^ תוני « » ^ <‬
‫שחתחתה הס נסים בחקומסולס‬ ‫■ ס ב ש ל י ס ו כ ש ל ו ב ם א ב ו ת ו ב ג ם _ ח רו ^ ^ן ל‪^ ^ .‬‬ ‫סו ח ע א ת‬ ‫? כ ל תי ש ו מ ע א ת או ה בו‬
‫כנתוני בתוןכור הנתון נאש והוא כי‬ ‫__‬ ‫‪:‬‬ ‫*ס־ ‪• . :‬יא ‪ :‬זי■ •‬ ‫‪,‬‬ ‫‪_ , .........(.‬‬
‫הס נאספיס תוך יחשלס כי כעיר‬ ‫*>ג|ן‬ ‫ץ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫‪i‬‬ ‫‪b‬‬ ‫?נם‬ ‫ה‬ ‫הנ‬ ‫ה‬ ‫הו‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫פ‬ ‫יאבד^‪:‬‬ ‫יג״‬ ‫הגיס‬ ‫את‬ ‫אויבו!!‪:‬ו לכן שמעו‬
‫^_______‬ ‫‪t‬‬‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪j‬‬ ‫‪t‬‬ ‫<‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I T :‬‬
‫‪t‬‬ ‫ג‪ 1‬י רונ*ר ‪‘ —• ( . a . ' f i . Aort ••• A i ^ i '• « « . • 7 1‬‬

‫להם ככור והם ככסף בתיך ואש‬

‫האויבים יוקדת מסביב ולוחי איןהס‬
‫כנתונים נתון כור אחר שחזהיריס‬
‫אלו אתאל!אל תצאו כשדה ואפילו בדרך‬
‫סתון העיר אל תלכו כי אם כל‬ ‫נית־ציון ‪ . :‬ש כ ענו א ת ^‪ .‬מ‪ 2‬ורפו מ ו צרך;‬ ‫‪ ,‬הנני דוגר ‪ k‬הפ‪7‬ה ואוחיבמעי הארץ‬
‫אחד כלוא בבית סהסככסף בתוןכור‬ ‫׳*הי׳העד׳כנה אנכי כו והוא הן תאח' ;החזרןתנוחיל^פולדה ‪ ^ /: :‬־ ת ^ א י זך׳שדד־ז‬
‫והחה יהכור נתונים באש ונתןטעם׳‬
‫^ ^ ^ ^י פ; ד ך ב ‪ ! ^ 6‬ב ; ס ג ו ר מ פ ‪ 0‬ב ‪:‬‬ ‫העדה הנק נאח כתור׳וכיה אס שחוע‬
‫אל העדר היציאה ואחר כיחר‪3‬‬
‫קשייעי את כל חצותי כו' ונתתי חטר‬
‫לאויב וכו׳ והוא כי אין אלם ירא‬ ‫נ ה ך ע מי דזגרי־־שק וך>זפ^שי ב א פ ר א ב ד־'‬ ‫הי'ואספת כו'כי הארץתתן יבולה‬
‫חאפר חרב בידו אס לא בהיותו קרוב‬ ‫^ ^ ^ לןי מ ס פ ד ת כ ח; ח ם כי פ ת א כ ם ^י ב א‬ ‫ן מד‬ ‫יא״יכ לעונש הראוי קיד פיהשהשק*׳‬
‫שישיגהו בחרט הקשה אן לא‬ ‫תתןאת‬ ‫יעצחקחטר והארחה לא‬
‫מרקזק אחר כי גס בדרן שבעיר ע©‬ ‫נ^י‪/‬ין‪7‬ב?ןמי מבצר ןתדע‬ ‫חשדה?ן^ינו• ‪. :‬‬
‫‪ -‬י ‪ ,!/; - :‬ד י ' ‪:: ,‬־יי* •‬ ‫י ־ •‬ ‫חיפה עתה שים עב‬
‫שיש׳על דברי‬ ‫נא"ככ איפה‬ ‫יגונה ‪m‬‬
‫‪ ,‬יהילל‬
‫בשקים‬
‫‪-‬‬ ‫פהאוע רחוק וכן בסלה‬ ‫כ ל ם ס ר ^ סו ר רי ם ז ץ ך ־' ^‬ ‫לתור׳ונתיבותיהאחרולאנלןעלוה‬
‫שאין האויב סם לא יצאו לקה ספני‬ ‫ר כ י ל נ ח ש ה ו ב ר ז ל כ ל ם ט ש ה י ת ם המד? ‪ :‬נ ח ר‬ ‫היה חיל ראוי להענישם ל!״א יחעי‬
‫שחרי לאויב הוא חגור חסביב‬ ‫סחרב‬ ‫^■‪•■• 'l « . • < - ! . A t-ir‬־‪ ,‬ז ‪ -‬י! ! י• ■ !‪___!!!!».‬‬ ‫רס‬ ‫שאיני מי‪0‬‬
‫מיסרס‬ ‫קהס איני‬ ‫העד‪ 7‬ממק ה‬
‫הארזםאתכע‬
‫הארץ סאת‬
‫‪ : °‬״ ג ״ ע‪-‬ס ‪ 5‬נ! ‪ m‬עיואה עצמ‪1‬‬ ‫ק׳ פ ח ס < ה ש ת ם ע פ ך ת ל ש ו א צ י ף צ י י ד ו ר ל ב י‬ ‫ע״י הסחים והארץ הלא הוא כי הגה‬
‫חוץ חהבית הוא מחית כחרב כאל; סס‬ ‫אנכי קניא רעה אל ' העם הוה פרי‬
‫הוא קרוב ודבק החרב של אויב כי כל‬ ‫‪.‬‬ ‫’‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫חחשבותס שהוא כי דבלי לא הקשיבי‬
‫חקוס ששם חגור שהוא מסביב אל‬ ‫והענין כי החתפבה הלאשזנ׳ היתה‬
‫הזנית ס א כאלו שם החלב חתיתוולא‪ ,‬שבהיותכם ‪ pp‬חושבותיכס ‪C50‬‬ ‫לבלתי לכת בדרכי התודה באוחר© הייתן לנו נביא נתנהג על פיו‬
‫והפרי אשר יצא חזה הוא כי הקחותי להם צופים ולא שתעו דברי סבפיכם ‪ . ,‬תנצלו ט אס סא!ו היה איש חצא היה חת נפרל מאחיו שיחיתוס אתרי כץ‬
‫אן עתה כלכס תחומו כאחת בבא השודד ׳ אל תוך העיר)על כן בת עיזי‬ ‫ונהגתי היא לשלס להס תחלה הפרי שנחשןחחחשבת בלתי שקוע אל‬
‫‪,‬התורה ואח״כ חהעלר סחוע התולה וזהו הנה אנכי קניא ס׳כרי מתשג׳ית ‪ .‬החקונציס שס חגרי שק וני' אבל יחיל עסי לן בסבילן קפפד אחד על‬
‫תחרוריס רבים של הריגת כלכס כי הלא פתאום יבא השודד על הכל כא׳‬ ‫שקוא כי על דברי שבפי הצופי' לא הקשיבו■ ואח"כ ותודתי שהוא ם אותת‬
‫ועל כן אבל יחיד יקרא כי אין נשאר חכם שהוא כאבל של נן יחיד שלא‬ ‫גס היא לא הקשיק מתחלה שנקשן עתה אחר העדר הקסבה אליה ולצופים‬
‫נשאר זולתו והוא חספד אחד עם היות קחרוריס רבים סל אנשים לניס‬ ‫שגס קאסז ‪ w‬חהו וימאסו בה ופירש ואק׳נמה היא הרעה הבאה על שלא‬
‫כי פתאום ס'לכלס כאחד הנה האס והמר והכסף ליחרק בתוכו והנה‬ ‫—‪-------- --‬‬ ‫*‪,‬״‪ a ..,‬״ ‪%‬י‪-,‬י‬
‫המירוק הוא ע*י בא הנביא בלוח שפתיו להפיח בדבליו אל הסס באחור‬
‫להם הנה האש שורפת אתכם ' ויגדיל מדורת הרפה כתיש וצורף נופת‬
‫׳ באש פחם שהכור■ בהלהגו׳ שיגיס מכסף כן הנביא חבעיר אש צרות‬ ‫»י '■•י‪-‬׳‪-‬ג •■״י»׳! ׳■‪*/‬ין!יי‪,‬‬
‫יהזא ענין ח מן בית החקדס ואחר שאענישם על בלתי שקוע אל דברי האויגיסבלנם לחען ע״ייקיחצאובהסקצת יצטרפו ויתלבנו ח חע לכס‬
‫שבפי הנביאים שלא הקשיבו אותם איסרסעל בלתי הקפיבסאלדרמ ומתון צרה ישובו עד ה׳ ואל על יקראוהוויהי) ככסף הנשרף בתון המר‬
‫חייתי ונתיבותיה ללכת בללן הטוב אשד קיא המסלק' כל קכשול חדרן ‪ .‬אן הנה אס הנביא יהיה גס לו מגור בלבו כשאר העם לא יעצר כח לנפח'‬
‫יע ס על כן לעוקתזה כה אחרה'הנני מתן אל העם הזה חכשולים ׳ באש גלגס ולדבר דבלי כיבושים להחזירם בתשובה על כן אחר הוא ית‬
‫אל ירמיה הוא בחק שהוא כעופל ובחון נתתיך בעמי חנצד ט גס שאתה‬ ‫^ופשד הוא ע״ל חה שכתב רש״י ז״ל פרפת סלח לן כי על רשעת שאלת‬
‫בתון עמי החייבים לא תלקה בקרבם ולא תכוה בגחלתם כי מבצר חזין•‬ ‫ישראל לרגל את הארץ אחד חייכם שאני נותן לכם מקיס לסעות כי' אי‬
‫אתה בקרבס זתלע!ק כ» ק ‪ fity‬ואל ירן לבבך כי אס ובחנת את לרכס‬ ‫הציותמגגצחם‬ ‫תהיה הסנה שיתן להם מיני צרות על עונותיהם ומרוב‬
‫על ידי היותך נופח בהם ל^־פם כמדובר * משיב הנביא וחומד כלס ס ט•‬ ‫מדרטה^רנל‬ ‫י^;לו וכל זה להם על שדחקו‬ ‫בהם בה דהרם על‬
‫סורטם כו־ לומד לא שב ולא נצרף סוס אחד מהם כי אם כולם מצרים איש*‬ ‫‪, . , -. .‬‬ ‫כל ‪iXUJV‬‬
‫מכשיל ‪•T‬‬ ‫׳*‪J7|WUP‬‬
‫המסלקת ‪iJ‬‬
‫אתעמיתווהן אמת כי אין רשע מיצר את הצביק ‪ ,‬כי ‪ .‬אין צדק ביניהם;‬ ‫מלכת‬‫אשמות' אחד ט רחקו *‬ ‫‪.‬‬ ‫אחד ק׳כו׳הצה כתבנו כי שלשה ‪.‬קחה ‪.‬‬ ‫כה‬
‫כי אם סלי סוררים סריס את סןרריס כחותם הולט רטל והעלוה כאלו׳‬ ‫בדרכים ונתיבות הנמרה ‪3‬׳ שלא אבו שמוע גס את לברי הנביאי‬
‫וה הורג לזה במכוש כחשת ווה ב‪3‬ר!ל אן צא על וה הם פטודיס כי הצד‪^.‬־‬ ‫ץכי ה' ג' כי הגיעו על גדר מאיסה בתגרה כאוחרו !יחאסו בה והנה על‬
‫השוה שבהס הוא כי כלם מסחיתיס המה וה על זה ווה על זה באופן כי‪.‬‬ ‫ב הדבריס דבדרקיא אל הצרה הראויה להס ועתה בא אל השלישית‬
‫נחר מפות הוא פי המדבר אליהם כנוסח לצרף כסף שבכור נתר ונשחת‬ ‫^®תי כחינית א' להירזת אץ הוא אמת כי מאסו בתורה י ב׳ כי על כן נ©‬
‫מאש שהוא מחום אש שהייתי מדבר ומתלהב וגס תם עופרת והוא כי דרך‬ ‫ה״ה ניזאסו ט כסף נמאס קיאו להם כי מאס ה' בהם והיחל בראשונה‬
‫הצודטס להגו סיגים מכסף שחסיליסעופרת תוך הסר להפריש על ידי‬ ‫״*®י היא יתב' ראו עתת אין מאסו בתורה ט הנה אביאם ככסף בתוך‬
‫והנמשל הוא כי מלבד אומרי דברים מבעירים את אש המגור לצרפם ג©‬ ‫סר באש גדולה וחפות ניפחנ^תליאית אס יצא איזה דבר מהכסף‬
‫•קייתי מאלץ ו מכביד כעופרת על תס ונשלם גטל■ ושיעור הנבדות‬ ‫^®ילל סיגיס ולא יצא שוס כסף נקי אביאם שיהיו בתוך יחשלס כנתוני©‬
‫נאומריאוליעלידי כן אצרף אותם אן קצתם והנני רואהכי לשוא‬ ‫‪,3‬תוך כוד והאס מלהטת סביב עד היות להסחיל כיולדה וחפות הנביא‬
‫י‬ ‫אבחנס צרף צרוף כי לא הועיל ולא נצרף גס איזי יזהי‬ ‫®היא פיו ספח ‪3‬הס אס ישובו מחמת יראה איזה מהם ־ שיפרוש מרעתו‬
‫באופן כי חהלאוי היה ליקרא קיגיס כ)ס אן לא יקראו כי אס כסף נמאש‬ ‫* ® ®יי® אי® יהגה אין זז ®י ^יאמי בתורה ווה ענק הכתזבי©‬
 ‫ירמיהי• ••זי' ׳ ‪W‬מראות הצבאות‬
‫״ ״‪-‬ז י‬ ‫‪,‬‬

‫י״ל י ‪ 1‬נניאי יללו״י ‪5>0''0‬ן ‪ f‬ן ״ ‪ 5 J155J(jj 5 ,‬ווינןן ‪’•'!e>>t‬יי‬

‫ח^גזינס היהגחדת רחמיסשמיט ‪ :‬כה אתר ה' צבאות כלוח׳שעס היותו י‪: 1‬י כל כציאות אינו מייחם אל‪:‬וי)י ל‬ ‫‪5‬ל איוה דנר טז‪ 3‬אר״« ‪' a‬‬
‫אם על ישרתני בהס בחר ואיחר שייטיבו את דרכם כי חזהיכירווילע‬ ‫‪^ ' ^'” ;'1‬י ־ ־י ק ״אליי ‪ .‬י ה ״ ־ ל־סף‬
‫־ כי בכטינס את לרכס אהובים והיו ל‪ 1‬כי על ק בהקדמת דבריו אי״‬
‫להם שתניח כל הצבאזת ו‪5‬קלא שחו‬ ‫?ייא^י תיית יה‪ /‬כאשר אמר‬
‫עליהם זאומר להם שייטיבו דיכם‬ ‫‪.‬‬ ‫י ה‪ 1‬ה ‪ 3‬ה ם ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫לי‪ 1‬ע‪.‬ה יימאסז גה כקזונר ‪:‬‬

‫‪#‬‬

‫הט^י‬
‫־ ״ ״־ ״ ״ ^ —‬
‫״׳‪^«..‬יהט!‪3‬י‬ ‫את דרכם שיעזבו —‬
‫הרעי׳ויפשו‬ ‫מארת!ה‪ 1‬ד־זלאפר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫\ »‬ ‫אשי היה כו' הצה‬ ‫הדבר‬
‫יקשה כי הלא נס כל‬ ‫‪,‬‬
‫יפכנס בתק ס ההוא כלומר שאג ג‬ ‫ש ען ^ ת ״ ־ ־ הזי ב ר‬ ‫מ ת י דוו ה ו ק ר א ת‬ ‫ע‪ .‬מ ד ן ^ צו ע ר‬ ‫‪:‬‬ ‫'הדברים הצאמרי׳נכל הספר האת ‪'0‬‬
‫■ינלו ביז הס ס ושהא תאמר כ'‬ ‫י ה ז ה ו ‪ ^ i‬מ ר ‪>>> n‬רזוויד»ו*ר*~־י*>‪,‬י‘‪—•uLs*.,»—,‬‬ ‫המה ואין יאהרהדגר ״'האת ה׳‬
‫'בלעדי והלא אנעל היכליכיאא‬ ‫לאהר״יעזדהה צורךל\חר ‪ 03‬שמם‬
‫יגלו ישראל יעזב‪ .‬ב״ם לגחרי יגם‬ ‫האקה ‪7‬השת‪1‬חות ליהורה ‪:‬‬
‫ה^ה ושהיא להשתיייית לה' יעוד לחה‬
‫׳ יחריבוהו הנויס אל תנטחו לכס וכי‬ ‫כה־־אמריהוה צבאוח־א^הי*!^ךאל היסיבר•‬ ‫גינהפהאתםחוית׳גשםצגאו׳*)ע)ל‬
‫לאמר היכל ה׳כו' והנה הדרן המורגל‬ ‫‪ :‬ד ך כ י כ ם " א ת כ כ ש נ מ ק ו ס‬ ‫איחרו היכל ה זה שלש פעהיס כאחת‬
‫' בפי הכל בפסזק זה הוא שזיי‬ ‫ובשלישית איחיההה כי איך יהיו ההה‬
‫אומרים חרגלא בפןטזיהו היכל ‪0‬‬ ‫^ ^ ^ ס א מ ־י ־ ל ד ב רי ת ז' ש ק ר‬ ‫מ ר•‬
‫היכל ה' ' ומיד איחרו כי אם היטב‬
‫היכל ה׳כלוח ‪j‬לא יתכן לה אחין רני*‬ ‫היכליהוההעליהוה היכ^ יהרה המרק ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫תטיבי כי׳כי הרי נאתר לחמלה הטיבו‬
‫' הנביא שיחריב ה' את היכלו ואו^‬ ‫״' זאשמ^ ״’ יעיל ״ מים יאתר‬
‫‪.‬להם הנביא היכל ה׳ המה כלוחי א*‬
‫אר־ז־זיךכיכט ואת־־׳ד‬
‫אם עשי תעשו כי׳היל״ל גיזרהטל‬
‫תחשבי כי‪.‬הץא ! ‪ ' p‬קורא היכל ה לשכן‬ ‫‘־קעלליפםאם*‪:‬מני^‪1‬ת;נשר‪ .‬מ ^‪ 3‬ט בין אי ‪0‬ובץ‬ ‫אית׳אם היטב ״׳*ועיי מה היא הכפל‬
‫שחי בבית כי אס באנשים כי נהיי^ז‬ ‫נ קי‬ ‫ש‬ ‫ו ד ג‬ ‫‪ .‬ת ^ ^ ק ן‪5‬‬ ‫נ רי תו ם‬ ‫‪:‬‬ ‫■^‪ 9‬ך‬ ‫אותרו היטב תטיבו עפו תעשו ימו כי‬
‫צדיקים הס עצחס ההיכל כליהי‬ ‫ה ז ר ז ו א ח ף א ל ה ע א ח ר י ם‬ ‫ם‬ ‫»‬ ‫|‬
‫אחר אוח׳ שעסי יעשו חשפט בין איש‬
‫;ואחר שאינכם צדיקי׳אין לו היכל ימנ‬ ‫יבין רעהו כ״ש היא שבי יתום ‪^I‬תנה‬
‫ם ז'‬ ‫ת ל ? י ל ר ע ל |‬ ‫ל א‬
‫אס יחרב הבית הנקרא היכל ני א'^'‬ ‫לא ישפכו‬ ‫לאימ״קז‬
‫חושד‪;! ,‬אמק♦ ‪;,,‬ן אמת כי על‬ ‫‪ :‬ה ז ה מ ^ י ץ ^ ' ^’ ל ^ ס ־ ת ‪ -‬ג ם ל מ ך ־ ש ^ ט‬
‫לאיי לשים לב שאם ק הלי׳ל אזם •‬
‫היזה כי תחלת הפסוק ידברלניכא‬
‫אך יתכן כי זה רחז ליס כי הםשיייי‬
‫ק א‪,‬ן ואמי‬ ‫אזבלתי פשריס‬
‫ל^חריבט‬ ‫;■י ‪V-v* I‬‬
‫היכל ה' אתס מל ק אתר התה סכוא‬ ‫רידןני^ם‪ :‬ובאתם מ מ ד ת ט די פ ס‬ ‫‪,‬״‬
‫'סלא לנוכח לרמוז טימק נוילפיז‬
‫ולא בהם י עוד יתכן כי הנה ידו^‬ ‫‪ vV v‬ו א ס ר ת י‬ ‫? ■י’ ^ ״ ל‬ ‫יחהר לתו‬ ‫■־ י •״׳׳■‬
‫כיבית התקדש־ של מעל חכיי‪1‬‬ ‫‪•r‬‬ ‫י‬ ‫—‬ ‫‪W1‬‬
‫ב ‪ 0 3‬ן‪ .'( 1‬ע בו ת ה א ^;; _ ;‬
‫כנגדשל מטה !אימת זה דנק^’‬
‫ענין ניר‬ ‫כאלו שניהם‬ ‫דברי ממנות העצוחיס אשר טיציר‬
‫שהיו עושים ישל כימי' ההם לא הים‬
‫כיההעובד בשל חט‪ 5‬א ״‬ ‫מיי נל כי‬
‫מרז‬ ‫־‬ ‫יי^ י‬ ‫־י‪5‬‬ ‫‪it. s-‬‬ ‫^‬ ‫'‬ ‫יז‪-‬ו‪-‬י‪-‬י‪.‬‬
‫אדמת נוטה שישוב צהבטיח׳להשכינם‬
‫וגם ‪-‬פל ‪.‬‬
‫כן‬ ‫בשל חעלה ‪7-‬‬
‫עיבד‪3‬״׳‪.‬‬
‫לאלי עיבד‬
‫; צאלי‬ ‫_‬ ‫?־א ‪ 'P1PP” 7N‬א ש ר‬ ‫? ל‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫י אתר אדס לחגירו צר לי המקום ץ‬ ‫_‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ ^? .‬של ש כ ל ת י ש מ י ש ם ב ר א ^ן ך ^ ףן ־‬ ‫לעול' בארן אם יטייי אז דרכם‬
‫עוחדיס צפופים דמשתיזזויסרויז^‬ ‫‪:‬‬ ‫י־'׳‬ ‫יי־'‬ ‫ני אם לשלת׳חעל מיו מל לן אתיהנה‬
‫הו א ל ח טז ^יז‬ ‫■ ^ ״ הי ה כ א לז ה פ לי ק‬ ‫ו ע ת ה‬ ‫‪ | 9‬נ י ך ?‪ 5‬ת ע מ י ‪ .‬י ש ר ^ ‪:‬‬ ‫לי‬ ‫חתיחססאל‬
‫אל‬ ‫אל'ימינוו ח ת י ח‬
‫היםה א ל ' י מ י נ‬
‫אשרי ה י‬
‫הדברי א ש‬
‫ה מ‬

‫‪,‬‬‫הו א ניי‬ ‫ה ת ת ת ו ו ו ה ו א ״ ח כ י כ ן'‬

‫ה ת ת ת קו ק א מ ת כי ק ‪V‬‬ ‫ה‬ ‫ם ^‬ ‫מ ע ^‬ ‫ה‬ ‫ת ‪ ^ -‬״‬
‫^ ^ | ע ש ו ת כ ם‬ ‫א‬ ‫ש ס הי ת חי ש ״ א ת אז ה׳ ל א מי לי ש ר׳‪,‬‬

‫לטס צדיקים אך לא בהיותם רשעיש‬ ‫• ■‬ ‫־>‬ ‫י ‪ -‬־ י > י ג « ׳ ■׳ ■ י‬ ‫׳ י ה‪ 1‬ה ו א ד י ר‬ ‫ה נז הו א ז ה ע ח ו י‬ ‫נ ר ו ב ר ת מי ש חו‬

‫ש מ ע ת ס‬ ‫‪ ? 5‬ל ? ם ה ש כ ם ל ד ב ר ו ל א‬ ‫; ‪ * : , r ^,r‬׳ ״‬ ‫ב ז ה ט י ב ו כו׳ ו א ש כ נ ה ל ז ‪ /‬א ק ‪,‬‬
‫תנבא אלהענין י»כ;א כי היו יפי״‬
‫• ו ע שי ר תי ל ב י ר ת י ^ בוטחי׳שלא יחרב הבית כאומרם ה?‬ ‫מ ר ה' כל יהילה אד לא את כלם‬
‫היכל ה׳לחטה והיכל ם׳ לתמי‪/‬‬
‫מפתן ולניהם אחד וזהו היכל ‪ 5‬ה״‬
‫לפ״אא^י!ו״‪ 1‬ס ״ ל‪ ^ ,^ ,‬ן ‪ °‬״ " ״ ■‪ .‬ן ל ‪ 5‬ק‪ 1‬ם‪ ,‬א ^ ו ר ־ ־ ^ ת ר נ י ל כ ם ו ל < ! ב ו מ י כ ם צ א ש ר ■ •‬
‫‪,‬כלומר ואם כן בפחר‪3‬‬
‫י* ׳‘■' *־■ מגיע לפגם אל■י העליון ואם כן ״' ‪I‬‬
‫־‬ ‫־ "'׳ "‬ ‫*‬ ‫‪ ' ........‬י‬ ‫'‬ ‫זנניאהוחשתתויסלע״אאואלסאחור ‪.‬‬
‫ע ע^‪ 4‬י ת י‬
‫‪ .........‬־ נאמץ שיחרב הניח זההיכל ואח ה'‬ ‫י ביחזקאל יינ א או שי א ל ש ע ד בי ת ה׳ הפ צייזי תו ה צ ה פ ת ת הי כ ל ה *ני‪1‬‬
‫‪p .‬ןיות הדיי‬ ‫יתברך טהוא בטוח בשקר כי אין לשני ההיכל‪3,‬‬
‫איש א ״ ז י ‪ -‬י ם א! ‪ 5‬י ‪5‬ל ה י י פ מ ס ‪I m p‬‬ ‫’ ‪ f‬״?‬
‫צדיקים באופן שבהיותם רשעים שאז ההיכל■ נחרכא־ץ־ לעליון שייכי‘^‪,‬‬ ‫^ ״ ״ > » ץ ק י ״ ״ א י ט י‪ 1‬י»שא״ימהםאו?י‪ 5‬וש'‬
‫‪ 13‬ואתר אותרו שייטיבו דרכם וישכן אותם במקום ההוא ולא ינטחוגשאי‬
‫כת‪1‬ו‪ 3‬דאחרעתהכיאסה;נ‪1‬כ'תטיבווכו' לותר הלא אמרתי הע'^‬ ‫*‬ ‫‪1___ w m . .‬‬ ‫‪£‬‬ ‫‪9‬פמ שלארפים כהם לא יאסי•‬
‫דרכיכם סהיא הטבה בלתי כפולה שהוא שתחת עשותם ־ מפסים יעי‬
‫יעשו מעמיס טובים וע״י כן ואשכנה אתכם בחקוס ה ‪ 6 ,‬אך לא אמר ליין‬
‫עולם ופד פולס אהי מתה הנה אם־ תטיבו כוי‪ ,‬הוא שאחרתי ואשכנה ני‪.‬‬
‫טפל היית מ!טבה בלתי כפולה׳לאיהכפלתי הסכר ־כי *;אםהיט‪3‬תטינ?‬ ‫מ ‪ 8‬ש!״ע»ומנ!פ לש»רי‪ 6‬סל ״״‪8‬יאלי »נ שנ״ו״ש»>!ניי'>■‬
‫״ שהיא הטבה כפולה אזאעדיף*עליכם כי ושכנתי אתכם*מ למן עיל?‬ ‫טל ״עלה״«‪ |1‬נעישל ״שה ושנה אי! ‪ pso‬ט לא הושעיס״מדימ״א‬
‫יעד פילס זהו שיעור כללות הכתובים וביאור התכא האיבית ומצין נ ^‬ ‫תאים ‪ i‬פ להס״״״ת לה יששט מאיש גשעדיס סל ״עלה נ׳א לטיליפ‬
‫סהטבטלוא כיהנה ארז״ל בגחראעל חימרות רסכ׳׳ל ^כדולהתשיג?‬ ‫והנה ‪ 7tM8d‬״‪ pt‬עס הנלתי סינים ואומי להס שיסיטאש דוהה‪.‬‬
‫אחרי; י י ‪.‬‬ ‫פודיניתנעשיס כזכיות וחייןרא־אחרא ‪. Q,pjjjg.‬‬ ‫״ ני‪.‬זנ ף א מ ־ ״ ע‪ t‬ט' ה ‪J‬י(^נש‪p‬ט• ‪ b‬ה ־ ‪W‬נאלה‪ D‬ל״‪ 80‬נלנדולא‬
‫היאבאן מיראה כנה ט השבי האהבה הטבתו כפולה‬
‫נטנ•‬ ‫עשות דרטס רע»ס ^‪, 5,‬‬ ‫י ” ’® ״ י א ״ ־ » ‪ V6‬ל ^ א מ נו׳■■‬
‫והוא כי הנה אתד מתואנות הבלתי חטיג דרכי! הדמיס רלו^‪« AA.-1‬׳ ‪,‬יי‬
‫מהפכה לטיבה וזה יאחר היטב תטיבו ׳ דרכיכם ומעלליכא■ש‪3‬ין הלר‬
‫ןעעןלוא ‪ :‬עצמן יהיו מימי״‬ ‫מולליס ‪ P‬למעלל^ס שה^‬
‫זזכיות‬
 ‫פ‬ ‫ירמיה ז פראות הצובאות ‪,‬‬
‫היטב תטיס כד ולןאס עשד פציזסביומדסמערותלןלזאנפיכיכשמית הזיןכיאתספדצי׳וחזסבז‪/‬‬ ‫יזלייותטהו^^ הפ בז מו^ ל וזהו כי‬
‫למצל ע״י ביאכס ‪ k‬הבית הזה כיזלובר כקשככס כי איני ריאה ללנב כי‬ ‫תמשו סהוא משיה נפילה^ שהיא משפט בין אים כו' סלא בלבד על פי מה‬
‫רעה בלגבכס וצא מתיזה תטיגה ועזיבתהתטאים פשיתס כי הנה נס‬ ‫פי‪ ,‬טענותהבעלידעין כינ ס לחקור ולדרוש‬
‫אנכי דאיתי אמיבלבבכס נאס ע נאיךתגצלי כהיאכ'׳‪ 1‬כיתי ואפר אמרתי‬ ‫הציתדיןיורומה ל^יי לגלית מצפוני לב כל אתד חהס שזז היאעטיית‬
‫כי גטהתלם מלא אחריב ביתי לאכן‬ ‫‪.. .‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫'■‬ ‫ייייו פשי תעשו משפט‬
‫הוא כי לכו נא ׳!מקומי אשרבשילו י‬ ‫‪;»J3‬‬ ‫ו ד ^ ש ל כ תי א ת כ ט‬ ‫ך ו היא הכפל הלא הוא בין אישי‬
‫מ' וכאשר אז לא שחתי לבי אל היות‬
‫שחי שם כן נסעתה־ והפני שלי׳הקום‬ ‫כ ‪ ^ ^ ^ K‬ר ה ש ^ כ תי ‪ ~ m‬פ ל ~ א ת כ ם א ^ ז כ ל ־ ״■‬
‫יי‬ ‫■•‪V ( i‬‬ ‫‪r‬‬ ‫־;־■•^ ■ = ־• ■ ■■*‬ ‫ניטוגיןיעהו שהואחה‬
‫'לות׳ בי גדולה קלושת בית עילמיס ‘‬ ‫■ ‪'Dj ; n~' 1 p p‬‬ ‫א ק!־ ת ת ^נ ל י‬ ‫‪- 0nrN‬״‬
‫‪,-‬דיייי^ורודות‬
‫־[ ‪P;1.l‬‬ ‫מכץ איש שהו׳ מה שבפנימייתו‬
‫ה ז ה וא^־*־תע‪ 1‬א ב ע ד ם ר נ ה ו ח מ ל ה ו א ק!־ תפג ע־י חתשכן סילה וארה ראיה חשילי והוא;‬ ‫והוא‬ ‫חיש ובקרב רעהו בעל דינו‬
‫אפר כתבנו שכוונו הם באחר היכל‬ ‫‪:■:‬׳'‪::‬־ י‬ ‫־‪ .‬־י^ ־;י׳‪-‬־ ־־י׳־‬ ‫־• ; ־‬ ‫מ י ריבוי חקירות ודיישית וכל זה‬
‫הכי׳היכלה׳המהכיבית‪-‬זהעסהיכל •‬ ‫ס)יי ־ ״ א >נני ש ק ?‪ 1‬א ת ף ‪ :‬ה א ץ ^ ר א ה ב ה ה מ ה‬ ‫בתלאי מלא תעשו מעשים טזגים‬
‫העליון אחד ה!א שהוא מכוון נגדו‬ ‫ה נ נ ס‬ ‫ע ש » ם ‪ ; 3‬ז ר י ! ה ו ד ה ו ב ה ו צ ו ח י ך ו ש ל ם‪■:‬‬ ‫^לי חייבת עינית כי אז יהיה טונל‬
‫מש״כ שילו על נן אמ׳ כי הכה לעומת‬ ‫י^ין בידו יזהו גס יתיס' וכי׳ לא‬
‫מ לו ק טי מ ‪ 7‬נ צי םז ה א כו ת כ ב ?ן ח ם א ר ח ־ ־ ה אי צ! ־‬
‫זה גסאשר חטאת הדור ההוא לא היה‬ ‫תעשיקו שהוא שהיה עונס מתחלה‬
‫כ״כ כאשר חטאתם אתס זזתי ועתה‬ ‫^ ?ז ר ־י כ ר ת‬ ‫ו ה ג שי ט ל ש ו ת ב צ ק ל ע ש ו ת כ ו מ ס‬ ‫ו ק ‪ 7‬ס וכי' בחק׳יס הזה וגס שבכל‬
‫יטן עשזתכ׳ את כל המעשי' ה׳‪1‬ה כו׳‬ ‫‪ ^ 0‬מ ע ן‬ ‫ה ש מ י ם ו ה ט ף נ ס ס ם ^ ^ א ק! הי כ ‪ £‬א * ה ר‬ ‫״קונזלואמק פלילי כיון להזכיר‬
‫ואדבר ׳‪1‬יכם השכסודבר ולא שחעתס‬ ‫זכריה הכעיסני‪ :‬הא תי הס'מכעיסים נאנם־־יהודץ■‬ ‫ללס יזעשיהס שעשר ה‪1‬א דס‬
‫עעפרהוחדסזכריס‬
‫יאפי׳כאשר ואקרא אתכס ולא עניתם‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫ד׳ •״ •׳■ ׳;׳*••י‬ ‫״היה רותח בכית המקדש נוחזנטאה‬
‫על כן ועשיתי לבית הזה אשר נקרא‬ ‫ל כן פ ד ר א מ ד ‪-‬‬ ‫ח ל ר א א ת ס ל מ ען ב ש ת פ ני ה ם ‪:‬‬ ‫״ כי ל י ל מי מי ה מ לן י! א ש ו ג ס א ק ל‪.‬‬

‫בחי עליו שבזה הוא שוה לשילו ע ס‬ ‫א ל ~ ה מ קו ם ־‬ ‫א ד נ י יוזו ה ה נ ה א פי ו ח מ תי נ ח נ ת‬ ‫שהוא‬

‫לכס ® י י א‬
‫לרע ל >* מ‬
‫תלכו ל י נ !‬
‫לא ‪n i n‬‬
‫אחרי'׳ ל א‬
‫^ לי ס א ח רי‬
‫‪■ |J T -‬‬ ‫‪V,‬‬ ‫‪V V.• • T‬‬ ‫‪C‬‬ ‫‪.:JT‬־ • •‬
‫היות שהמק•ס הזה הוא בית עולהיס‬ ‫^פי בשכיל רע שיש לכם כענין‬
‫וקדוש יות׳אתרשאשלזותיכ׳רב! מאשר‬
‫להתדפאק חתולי רע ע” י עניני ע״א וזוה על״־האדם ועל־־דזבהמה ועל־־ע^ץ השדה‬
‫היה בזמן שילו לא אשא פני המקום‬ ‫^^אדמהובערהולאתככה ‪ ':‬פה^־‬ ‫תעשו* או יאה׳ כ״א היטב תטיבו‬
‫ואחייכהוכאשר עשיתי לשילהזהו‬ ‫^ ת א‪ 9‬הי‪-‬ישרא^עלותיכםספר‬ ‫צריך להזכיר לכס‬ ‫י^י לימי איני ‪.‬‬
‫שאחד א‪ 1‬מ' ועשיתי לבית אשר נקרא‬
‫שחי עליו כו' אשד ולמ ‪ ^ p‬אשר נתתי‬
‫לכס ולאבותיכם כו' כי היינו הבית '‬ ‫הטיטשלו'םתחזיקיבהטיבדרכיכם {צבלתיפס ולא צויתים כעם הוציא אותם מארץ‬
‫יתעלליכספעס ישתיסשהיאהיטב ‪ :‬מצרים ‪Sr‬־־ ‪ n 3 T‬עולה הבח‪ :‬פיא ‪ ~ 0‬א ^‪•“1‬״■ כייגי החקו' אן כיון לוח' כי זה ים לו‬
‫ב' יתרונות מל שילו אחד כי שס לא■‬ ‫‪:. V‬‬ ‫‪■.‬י‘ ■י׳ ‪. :7‬י •‬ ‫';'י‬ ‫קטיסדרככםזכו• תןעפזתעם‪ : 1‬׳‬
‫דזדיברמהצףתיגי^הם לאבי? ^‪? ivat‬קולי ‪ .‬היה בית כי אס כתלים ויריעו׳עליהס‬ ‫״ש־שני׳־ת״‪-‬קווהספמיסמנ‪,‬‬
‫שנית‪ ,‬כי שם לא היה חמין מ ג ר‬ ‫ו היי תי‬ ‫^‬ ‫‪0‬הוא עשו תעשו איני צ״ל לכס לסוד‬
‫ב״הסצמעלה ופה הוא הקיס מכוון באופן שקלזשתז גדול׳עלשילזעל כן‬ ‫מרע כי מאליהם תעשו כי ודאי פגר מ׳לא תעפוקז כו׳ושיעור הכתיבי' כי‬
‫את' אתר שעומתיכס רבו על עונות הדור ההיא לא אביט ! היות זה ביק‬ ‫אם הטיב כו' ודאי שגר ט׳ לא תעשוקו כי הטוב יוחזק בידכסולא תעשו‬
‫וזהו ועשיתי לבית כוי ונס צאאל החקי׳פנתתי לכס כו' שהוא חקוס מיוחד‬ ‫יעה ועל כן לא הוצרכתי להזכיר הפור מרע כ״א העשה ס‪ 1‬נ כי בכלל ר*‬
‫נזכוון לב ה של מעלה ו‪ 1‬הו ולאבותיכם כי מקיס זה טיס יבנה ב”ה הים‬ ‫יזנה ואחר עשוהכס התש בה הזאת!שלנתי כו׳יהנה לאזי לש׳ס לב אל‬
‫קלוש כי על כן האבות החשיבוהו ני בז אברהם עקד את יצחק זט יצאי‬ ‫אומרו בארץ אשר נתתי לאמתיכספהוא חיותר זנס זזה ענין אומרו לחן‬
‫יצחק לש‪1‬ח היא תפלה זבו הקים יעקב מצבה כי החקוס בעצמו הוא חפוכ‬ ‫עזלס יעד עולם* אך הנה אחט רז״ל על פ׳משא דבר ה׳כז׳זלמשק קגוחתו‬
‫מ‪0‬ילו‪.‬עכ״ו שיש לו שתי יתרונות אעשה לו פאשר עשיתי לשילו ואחר כך‬ ‫עתידה ירופלס שתגיע על שגלי דמשק מה טעס משא לבל ה'‬
‫!השלכתי אתכם כו'והוא לומר אל תחשבו שחה שאני שולחילבמקוס׳‬ ‫גארן חדרן ודמשק מנוחתו וכתיב אפן כמגדל הלגנין צופה פני דמשק‬
‫אשד נקרא שתי הוא כי שנאתיו כי הלא המקום מה ‪-‬פשעו ואדרבא חפכי‪:‬‬ ‫ו^ל יחי מתכנסים תחתיו וזה יאחר פה ושכנתי אתכם במקום הזה שהוא‬
‫כבודי היה לי להגן שלא תגע בז יד אויב אך עשיתי למענכם כי ע״י כן׳‬ ‫טרום׳• שהיא תכלול כל הארץ אשל נתתי לאביתיכס כי היא טללת כל‬
‫והשלכתי אתכם בו' יתשארו בחיים אן אס צא הייתי מניח אותם להחריבו‬ ‫א״י על צופה סני דחשק מ מעתה יטפחו הטובה העתיד׳כימעתה יאושרו‬
‫הייתם ספים וכלים וזהו ועשיתי ט'!השצכתי כו׳‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫נאומה הטובי‪ :‬כי לא יהיה שעבוד מלכיו׳ לעול' והנה זה הוא בהתפשטות‬
‫אל תתפלל כו׳‪.‬אמר אם יאחרו לן שמתפלל בעדםאל תעשם‬ ‫ירושלם באורך ורותב ע׳י׳י קדושתה ואחר כי גס בגובה תאושר ע״י קדושת‬
‫זזהו! תתפלל בעד הע הזה וגש לא מעצחןאל תשא בעד'‬ ‫ישראל בשובס עד הי כאשד לעתיד שהוא מן עולס לעל עולם זיהיה ענין‬
‫מ ה ותפלה ואל יעלה על רוחן שכאשר משיתי לחשה‪,‬שאמרתי לי הניחה‬ ‫מאמר ראב״י עתידה ירושלם להיות רמה ועולה רמה ועולה עד שמגעת‬
‫לי והיתה הכונה כלי שיתפלל כמו שאמדו ז״ל שאח' וכי תופס הייתי דך‪ 13‬׳‬ ‫ללטא הכבול ואומרת להב״ה צד לי המקום כ‪ '1‬ואפשר זה יסין פס‪ 1‬ק זה‬
‫אל קתשוב שעתה א;י אומר אל תתפלל כו' כלי שתתפלל שאני חורה באמרי‬ ‫נאיתרו חן עולם שהוא מעולם זה פד עולם עליון שהוא כסא הכבוד‬
‫כפשוטו חס שושככתי אתכם כו׳שאס מטת? תעשו תשובה אין צ״ ל פ^א אל תתפלל שאילו הי ^ מתפלל הייתי שומע לן ואיני אומר רך אלא כדי‬
‫■הגלי עתה כ*א שכל הגליות יתבטלו באופן תהיה שכונתכם נאלץ מן פיל® שתתלה פני שאניתן להתפלל כי לא כן ה»א כי הנה אל תפגע ותחלה פני‬
‫שאניחן להתפלל כי אינני שומע אותן כי האינן רואה מה המה טושים‬ ‫יהל עולם שהוא עד סיף כל הדורות׳ הגה אתם כו'בימי יאשיהוארזי׳לכי‬
‫בפרהסיא בעלי יהודה ובחוצות ירושלס נהגה האותי הם מכעיסים וכו'‬ ‫חיו חדאים שהסירו הע״א‪ .‬ושאר רשעיות והיו נותנים אותה אמד הדלה‬
‫הלא אותם והוא כי יכעיס! למען ראות בושת פניכם בראותם שלא תועיל‬ ‫היילן הוצן מבית לבית לראות אס פנו בתיסס מע״א היו שתחיס‬
‫ל» כל עבודתם לק אחר שאיתי אינן תכעיסיס לפי האחת כי אס אין‬ ‫חח כדלת זהיתה הע'א נסתרת מן העין בין אחןרי הדל' והכותל וכשהיה‬
‫עצמם כי מה המה הבל וריק לפני ^על כן לא אניח את אפי וחמתי שני‬ ‫חחלן יוצא היו סוגדים הדלת וחשתחויילעי׳א הנלאית אחרי הדלח יגן היי‬
‫קשחיתי' רעים וגדולי' תהיה נתנת מיל על האדם כי אס תתחיל גחקזס‬ ‫הילניס אתרי כןאל ב״ה להשתחוות לה׳והוא כי היו בוטחים כי הוא ית' לא‬
‫להחדיבו וזהז לק לה אלז׳ה׳ הנה אפי וחמתי נתכתאל המקו׳ הזה להחריגו■‬ ‫יחדיב היכלי אחר שיש משתחהם לו שס כמאמרו ית' למעלה אל תבטחו על‬
‫מ״ א כלה ה' את חמתו שפן חדק אפו ויצת אם בציון כי וזז על האדם כו'‬ ‫חשקי לאיז' היכל ה' כ!' והכה על זאת חזר זאמ׳הנה אתס בוסתיס‬
‫שהוא בעד האדם שהוא על מה שיהיה לארי לאדם ולבהמה כו' יהיה ע‪$‬‬ ‫כס עכדכרי השקר שלא אחייבהיכלי לבלתי הועיל כי‪-‬האם גנוב רצות‬
‫המקי' ועל כן ובעדה במקו' ולא תכה' כל״א ויצת אש בציון זשחוש מלת על‬ ‫יט י שגאתס ועיזלתס לפני אתר התועגז׳האלה זאמרתס נצלנו מעוגע‬
‫כמו בשביל כד*א על חטאת ירבע' על לבר אשד לא קדחו וכאלה אין מספר י‬ ‫י בואנו להשתחוות לה׳בביתולמען עשות את כל התועגו׳ע״י‬
‫אמ׳ה׳צבאות כו׳אחרי אוח׳לחפלה כי אין תפצי ית׳בהינל בנין אס‬ ‫כה‬ ‫אני עומדים בבית כוה להשתחוות לה׳ואין זה כ״א שתחשבו כי‬
‫לא בהיכל בני אדם שהוא בהיותם צליקיס שהן הם היגל ה ושעל‪.‬‬ ‫‪ .‬יחי אתכם בבית הזה איני רואה ללבב שהוא למען עשות התועבות‬
‫כן בהיותם בלתי צדיקים חה בצע כב״ה אמר עמה הלא *עלה על רותנס‬ ‫חישב שכתשובה אתש באים‪.‬אן‪.‬לא כן הנא כי האס מערת פריצי' היה‬
‫סאתפוץ בבית ?מקדש בשביל הקדננות שמקריבי׳ לי כו׳ כי הלא כה אמר‪.‬‬ ‫ת הזה געינינם שכחו סהפליצי' עזשי רשעה גנוב ולנוח ‪3‬ו׳ ומקלעי'‬
 ‫ירמיה ן מראות הצובאות‬
‫במועצות כשרירות לנס כי הלכו נמיעצות מנתייענ! לאטם אקיי‬ ‫ה׳צכאות שאיני ת״י כשר ידם נהנה "יין הכ״ ח כי ה‪ 3‬ה ה׳ אדיו כל הצנאות‬
‫לכם הרע והוא כי יש שתי לעות יצה״ר זיצה״ט ודרך העולם‬ ‫ועודסא״כ‬ ‫מלמעלה אני ואין אוכל כ&ר אניריס ודסעתיליסאשתת*‬
‫ויעץ לאשי ת '‬ ‫‪5‬‬‫ן‬‫‪3‬‬‫וה‬ ‫‪1‬‬‫הדו‬ ‫ג׳יז^ר‬ ‫זי‬‫‪1‬‬‫«‬‫‪1‬‬ ‫יווי•‬
‫התיעק תחלה יטה אל הלב הלע הוא היצר הרע והחתיעז‬ ‫‪nlnn‬‬ ‫‪riMnn‬‬ ‫כליל‬ ‫שכלם‬ ‫העולות‬ ‫סהכוכה היא להנאתי אם כן כל מיקר קפצי היה על‬
‫הולן אחר הלב טוכ על כן אחר הנה וילכו במועצות בשרירות ל‪ 3‬ם הי‬ ‫לגביה ^ייתר חב‪ .‬שאר זנתים ואדרל אני‪,‬א‪1‬ת עיליתיכס ספי על וכחי כס‬
‫כי חי יתן וכאשר אחפיז שתמנעו‬
‫הוא ביצה׳׳ר ולא בשרירות הלב הטמ‬ ‫ז י ‪/ /‬י‬ ‫חחטאית ואשחו׳ילא קכיאו אתקרבכ׳‬
‫‪,‬יהי‪ ,‬־לאחור והיא‬ ‫כט‪-‬ב ויהיו‬
‫־ר הט;ב‬
‫יצר‬‫הוא‪ 6‬י‪5‬‬
‫י‪«.‬‬ ‫ו ה ״ ת י ל נ ס ^ ג ל ה י ס ‪ .1‬א ת ם מ ך ד ד ־‪^ .‬י ‪ 9‬ע ‪0‬‬
‫כי ההליכה לאחור הוא לתן היום אשי‬ ‫תחנעי גס כן מהרהור ולא תביאו גס‬
‫יצאו חמצריס כאש‪ ,‬ה‪,‬א חפים‬ ‫^'••־־ ‪ r r “ v r‬׳ ׳•׳•‪•.'•.‬וי־ א ^ ר א צ ו ה א ך‪ 1‬כ ט‬ ‫טולית שיהיו נושפים העולות על‬
‫י ל א י ?‪ 1‬מ ע ר ' ו ל א ־ ה ט ו ' א ת ~‬ ‫ל מ ע ן יי ט ב ל כ ם •‬ ‫הזנחים לעצמכם ותחת הקליבאיתס‬
‫אקר פס!ק זה והוא כי היו שבים אחיי‬
‫להדמות אל דורות סלפניכסה^‬ ‫^ ^ ^ו כ מ ע צו ת ^ ר ךו ת‬ ‫יי^י‬ ‫^א^ליאי^^י‬
‫ואנלו בשר * או שעזר הענין כי‬
‫■אשר הין בחצרי׳שהיו ע־בדי ע״א והק‬
‫*‪ ^ _ .‬מ ך ק דזי ו מ א ש ר י צ א ו‬ ‫יש שני חיני חזגת אחל מזכח העולה‬
‫אס בכל זמן הין חתרתקי והזלני^‬
‫של שולחן שאדסאוכלנו בקדושה‬
‫אתור היו חתיחקי׳זמגיעי עד שבעי‬
‫כמא־ודהתנא שנ^‪ 1‬שאכלו ואמרן‬
‫נפש שבאן סצריס ‪,‬על האטי*‬
‫עליו דברי תורה כאלו אכלו חשלחנו‬
‫ואס כן היה הלא ה‪,‬א אח‪1‬ר שאי!‬
‫ו ש <ו ח ‪ :‬ו ל ה ? ^ מ עו • • ^ ^’ ^ ^ ^ ר ט ו א ת ‪ -‬א ^ נ ם‬ ‫ולא‬ ‫סל מקום כו' ובזה יאחר מי יתן‬
‫לפנים גדול מחכו על כן ויהיו לאחיי‬
‫ןדכרת‬ ‫ר רן שו‪ ^ -‬א ת ־ ע ר| ם היער• מ א ב י ו ת ם ‪:‬‬ ‫תתטאז‬ ‫יהיו זגחיכשעלחזבתי שלא‬
‫ולא היה אחור סיתיחם לפנים כי ג‬
‫להביאם כי אם עילותיכס ספו וכו׳‬
‫היו‪ .‬מגיעים עד ה‪5‬ליק ס וו‪:‬ו זיהאו‬ ‫^ רי ב כן ס דן א ל דו ) ^ אי ש מ ע ר‬ ‫על‪5‬‬
‫עצ‪/‬בתיכששתביא‪,‬עולזתיתיריסע‬
‫על;בתיכששתביאו תולות יתירים‬
‫לאחור ולא לפנים* ^מן הטס מ הי'‬
‫א ל ; ף ו ק ר א ת א ל י ה ם ו ל א י ענו כ ד־) *‪ / •.‬ו א י י ר ת‬ ‫ובחנם שהוא בחה שיהיו הקרבנ‪,‬׳‬
‫אוגזרו ייסהשכס ‪ 1‬׳‪ p,{,j‬קשזצ‬
‫ן»ה* ופול‬ ‫הבנא פלא יוס אחד‬ ‫^ ^ ^ ^' א ־ ש ו ^׳ ל ו א ‪-‬׳ ט ט ע ו ב ת ו י ס ה יו ד ח‬ ‫־‪ 1‬ל־!ח־כם‪,‬זה‪,1‬אכ!‪ .‬בשישה‪,‬א־י־‬
‫^ ‪ :‬׳ * ־ ' ‪ 1: :‬י ‪ : /‬י י ע י‬ ‫;־ ־‪.r.‬‬ ‫‪ ,‬ע י ה י ת השלחןעי דברי תורה‬
‫אומרו ילא שתעו ןלא[הטו את אזנם‬ ‫י ? ? א ל ק ת ר • א ב ר ה ה א סו ג ה ו נ כ ר ת ה‬ ‫יותל יתייחס לעולות מלשאל זבחיסכ‪,‬‬
‫כי הראוי יאחד לא ההזאת או‪:‬ם‬
‫ע ^ ־ ^ ם‬ ‫מ פ י ה ם • ‪ ■:‬נ ו י נ ? ר ן ז ו ה ש ל י כ י ו ^ א י‬ ‫הוא כאלדאלל! קשלחנז ש ! ‪^, pp‬‬
‫וחחיל׳נדע שלא שקעו וכן אונזויקשי*‬ ‫םעייןד שולחנו של מקום היא העולה‬
‫את ערפם יראה שהוא נכללכאייוי‬ ‫ה ר ה ו ט ש א ת ךו ר ע ב ר תו‪ :‬כי ־‬ ‫‪^ . u |.‬‬ ‫והוא טלפי‬
‫אן יאחר כי הכה רעתס הית?ז‬ ‫ע שו־ כ מ ־ ־ ז ה ו ד ה ^ ז ר ע ן ע י מ נ א ס ־ ־ ־ ־ י ה ו ו ת ש מ ו •‬ ‫הש‪1‬לתן יהיה ערן ה ק מן א^‬
‫הולכת וגדלה כי יום השכם ושלוט‬ ‫ש סו צי ד ם‬ ‫י‬ ‫־*‬ ‫׳‬ ‫חסודות התורה וכוונה שלימה ידמה‬
‫כלוחר‪.‬יוס ראשון של השכם ושליח^‬ ‫‪ ■ I,‬י ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫י‪,‬‬ ‫המאכל לעולה ואס פחות מערך זה ידגזה ‪:‬לשאר זבתיס ‪,‬ע^ ק ‪^jy5‬‬
‫ולא שמעו כי הטו את אונס אך לא שתעו ולא קבלו ואתרי כן בפעמים‬
‫י׳ ׳ וזהו ולא הטו אתאזגם ואחיי‬ ‫׳ ’‬ ‫^״ייי‪-‬‬
‫לא הטו אזן כי| אם גס הפב•‬
‫טורף ולא פנים יבקוסי יעוות דברוואתדי כן הרעו חאבותם אשר היי‬ ‫כי הלא באיוה ומן הייתס חייבים לי‪1‬ותד מביום הוציאי אתכס מארז־‬
‫־בס שלשת הדברים כאמור ‪:‬‬ ‫מצרים והנה אז לא דברתי אז אבותיכם ולא ‪ .‬צויתיספל מ רי עולה‬
‫אליהם כז' איני מסופק חלילה שלא ישמעו כי יי^^'‪ .‬ן‬ ‫מ*ברת‬ ‫שכלה כליל זלא על לברי זבת שיש חלק לכהני׳ בו כי אס על יזה שאכל^‬
‫־ ולבית אליהם את כל הדברים האלה ולא ישמעי ^ ^‬ ‫בשר הוא קי ק פסח כד א ואכלי את ה‪ 5‬טי ״ ׳ לל מ שי לכם* ‪m Z Z‬‬
‫עוד §א סוקיאת אליהם ואפילו לא יענוכה אן רצוני הוא כי וא״ייי‬ ‫לב אל אומלו לא דברתי ולא צזיתיס שהיא כפל • מנין ונחלת שמות ‪0‬ו«<‬
‫אליהם יה פגזי כו׳ והנה פסוק זה ואמרת ט' יראה חש‪,‬לל גיזדה וענין גי‬ ‫שתי קושיות אן הוא כי דרך התלן שיהנה יזהעס באחת תשתי בתימת‬
‫הה ץ ‪ f‬ומה יחדש להם על מעשיכם הנגליס להם שיאחר להם ום הגי‬ ‫אתל מתוקי המלכות וקנדה בלו והלן • שנית מקנסות שחצוה להסדברינו‬
‫אשר לא שמעו ולא לקחו חוסר כי הלא נס המה רואים כי כן היא‬ ‫ותעניש על העובר לך וכן ויהיה כי כל עיקר כונתן׳המלו הוא שיעברו‬
‫הוא אומר אבדה האמונה ט׳ איזה יחס יש לאבדת כאחונהאלנלמי‬ ‫ויענשו ויהגה מהעונש והנה שתי הסוגים האלה היה אפשר לחשוב ‪3‬ו‬
‫סוחעם ובלתי קחת מוסד אך יאמר כי• הנה מלבד ערלת הגיןיייף‬ ‫יתברן הסוג הא כמילות התמיד יתזלה ושלמים ומעשר בהתה ונדרים‬
‫‪ n‬צ אר^עה טילוקי מתי אז^יפ לכתיב הנהערלה אן‪5‬ס‪,‬ערלת>ז^‬
‫ונדבות והסיג השני זבחש הבאים על חטא ועין שהיה נראה שצוה ח״ז‬
‫דכתי‪ 5‬יכל נית ישראל ערלי לכ יפרלת הפה דכתיב ערל ״ספתיס* וגג?‬ ‫הצווי למען יהנהחהקרנן שיביא החוטא ועל שקי הסגיסאתרעלהא׳‬
‫אג הטני! אמר וקראת אליהם ולא יענוכה ואמרת אליהם ן? כגוי וכי‬ ‫כי לא דברתי את אטתיכס ביוס הוציאי איתס מאלץ מצרים שיהיו חייב^‬
‫לימר מ ה זולת ערלת הגוף שלא תשוב אחור אחר שכמולתם • כל האהייי*‬ ‫לי שיתנו אותס וגס לאצויתיס ושס היה הצוזי סלא מקרזת עצמו כי אם‬
‫שלחות פן כך כי הלא תאמר אליהם זה הגוי אשר לא שמען ‪3‬ק‪,‬ל ה׳ אלך‬ ‫על לבדי עולה זזבחשיביאז לי בעוברם כי אם את הדבר כזה וכו׳ הנה‬
‫שהנהעדלה אזנ׳וגם הם ערלי לב כי לא לקחו חוסר ג״כ ולאי שגם מרניי‬ ‫אוחרולאתרהואחיותיכיאינולאחדלזזלת י אך יאיזרכיאסאת‬
‫לאיי* פלירס אבדה האמונה ונכרתה קפינם‬ ‫הפה ל® תעדר מה®‬ ‫הדבר הזה צזיתי אותס לאתר שלוא ענין חאחרס ו״ל על אומדס ישראל‬
‫שודאי גס פיהם ידבר שזא כי גס הס ערלי שפתים באופן כי שלחים הם‬ ‫נעשה זנשתע ש^א הפן הסדר אלא שלחדו מחלאכיכשדת שכשעושים‬
‫‪,‬‬ ‫בכל הערלות לגמרי ‪:‬‬ ‫^‬ ‫אחת מחצות ס אשר יציכ אותם הם תרדים זחטיס אין לשמוע צווי אחד‬
‫‪ ( J‬י נזרך כו׳הנה בחרבן היה צר לנו על עצמנו ונם בכל צרותינו לו ימ‬ ‫לעשותו‪1‬ז‪:‬ועושידכדולשתועבק‪,‬ל ד ביוו ק ישראל אחיו נעשה‬
‫צר כביכול כחשז״ל שעל עצמו היה הוא ית׳ כביכול בוכה זחת^נל‬ ‫החצוה ונטה אזן לשחוט צזיי אחד לעשותו כמו מושי דברו לשמוע במול‬
‫שגלשו במו ממנו ועל ישר׳ היה אוח' כיצר ואוי לבנים סגל‪ ,‬מעל שוליזן‬ ‫דברו וזהו נעשה ונשמע יחעין זה יאמר פה אל תיזתינז שאיבר כדי‬
‫אביהם וע״ד זה יאחר פה הנה על אבלן ישר׳לפי האמת גזי נזרך והשליכי‬ ‫להטות אזן לשמוע כי אס שטיס אדבר תכינו עצמכם ותטואזנלשחוע‬
‫על צרתן על עצתן וגס סאיעלשפייס קינה שב׳הדברייהסטליןכי״^‬ ‫כקולי וזהו לאחר שמעו בקולי כי לשאוח׳יזה סטליי! אמיתי אתם שמעו‬
‫הנוגעאליו ית׳כפי האמ׳אין צר טל אבדן בכיו והטע׳ כי אשר מאס ה׳זיסום‬ ‫כקילי'או מעין זה כשתשמעובקילי לא יהיה ע״מ לקבל פרם כי אם שמעו‬
‫הלא הוא את דור עברתו ולחה יצטער עליה׳ כי דור רע ומר היו ופי׳ ואי*‬ ‫חצזה אחת כדי שבשכר זה אתן לכם אחרת כל״א שכר מטה מצוה וזהו‬
‫מ״ס שהוא דור עברתי יאק לו ית׳ להצר עליהם כלא ?!א כ‪ j j j ,‬פשו נג'‬ ‫לאחר ס״מי בקולי כי כלי ל אחר אחרת אחרי ‪ P‬פחעז עתה בקולי ‪:‬‬
‫יפיל' הרע בעיני שהוא בחקו אשר עיני ה׳ סס תחיל הוא נכ״ה כל״א וזיי‬ ‫שמעו זכו׳ הנה אומרו גחזטצות ואומרו ולא לפנים »א מיותר*‬
‫עיני ולבי שם כל היחי' זוהי הרע בעיני שהוא כי שחו שקוצ ה׳בבית אשי‬ ‫כי ידוע שההולך אחור אינו הולך לפנים ' אך הנה בעושי רשעה‬
‫יקרא שיי עליו לטחאוובנז וכו׳ לשיוף את בניהם וכו׳שהיא^וצגיי"‬ ‫ההולכים בשרירות לנס יש שני פוגיס א׳ אשר פתע פתאים תקפתו יצרו‬
‫לשייס גדולה מאשי צויתי אני לעשית לעבודתי נהזא כקאחרם ז״ל אגיי‬ ‫ויעש הרע ואלו היה מתיישכ בדכי לא היה עושה ויש שני אשר נמיר‬
‫לא אחיי‬ ‫צייתי כיצחק והוא כי נם סצוה את אברהס לכטלות‪,‬‬ ‫מתימץ בלבו נישיב הדעת ועס כל זה נטה ללכת אחרי שרירות לבו מ ה‬
‫ולשירפובאש כי אס אברהם חטצחו לקח האש והשצים נהשניפ'‬ ‫זההשנילעתז רבה עד ח אל״זוהי א ״אחיי י ל ילא סחפו !לאהסואת‬
‫ל^ט‪,1‬תןעל!יהזנ‬ ‫יצטרן לשורפו^ אן ק‪,‬א‬
‫אזנס ומי יתן והיה רעתם דרך‪ .‬פתאומיות כחיפ זי אן אוי להם ט וילכו‬
‫וכמו שאחח ז״ל שאפילו לשוחטו לא כיון לק להעלותו בלבד כי ו!אז היח®‬
‫דעתו‬
 ‫‪ 3‬א‬ ‫ח מראןת הערכאות‬ ‫‪t‬‬ ‫ירמיה‬
‫ועוד אומרו יפלו‬ ‫וגס אומרו גם גוששי‪%‬וא ייתורשהל׳ל ולא גושו ״‬ ‫׳ י י ו אלתשליז ילץ אל הנפר נמ״ם ו״ל שאמד כלזס אמרתי ‪f>k‬‬ ‫_‬
‫גניפליס כי הלא גס המה חהנופלים * ועוד אומרו כעת פק ל׳ז®*‪:‬שלו‬ ‫יי^י ^®י לא צייתי ׳ ילא עלה על לגי במשע מלן חואנ‪1‬יהיה‬ ‫‘‪.‬‬
‫הלא אינו מכשול ם‪5‬א גכונה כי אס פקידה גכוונת הפוקד ‪:‬‬ ‫היתה גתחשנתז ית' יעלה את גנו עולה לומד שקחשבתז יתגרך‬
‫אמנם הנה מאחרו ית׳הואשובו י‪1‬י זאפוגה אליכם והנה ענין זה יאמ הזא‬ ‫־'רזפסנחישעלעםותיכילאעלתה' על לגי כל‪1‬חר ע גו מ שאפי'‬
‫ית'לאחר לישראל היפלו במכיזורית‬ ‫'‬ ‫’‬ ‫לשליס‬
‫‪m‬‬ ‫געיניעש! ‪,‬‬ ‫גת! י היא ויה ‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫עונות ולא יקומו ע״י תשונה אח״כ‬ ‫‪ P‬לןו^דהםנ‪*3‬תא^ןר־־גמר^^צ‪ 1‬מי' ע ליו ל טני א ה‬ ‫‪ ,^ 1‬״ י מגרתו היו ועל‪^12‬‬
‫אס ישוב שהיה לו לשוב אס תש־גו‬ ‫די‬ ‫וידור וי^וי^ו‬ ‫עליהם ‪5‬יא יל ס ראויה‬
‫אלירעתהשאינכם שביסאליו הנה ולא‬ ‫מ ‪RN‬‬ ‫ו מ ו ב מו ר ת‬ ‫רנג‪#‬אליהם ויאות ל‪ ,‬יש׳לקאס׳‪,‬אשר‬
‫ישוב גס הוא אליכם חהואסישיב‬ ‫א ש ר‬ ‫ל ש ר ף א ת ־׳ ־ נ גי ה ם‪ ^ .‬ת ־ כ גוזי ה כ ש‬ ‫״ ״ ת י על צרתם על עצמם ״ י נ ! ‪p‬‬

‫ולא ישוב אן הנה זאת תלונתי מדוע‬ ‫ל כן ה נ ה י מי כ ם‬ ‫ל א צ ד תי ו ל א ; ! ל ת ה ‪ .‬ע ל ״ ל ב י ‪:‬‬ ‫נ ״ ״י'‬ ‫® ע י י'‬ ‫ייי ® י ^י ® ? י א‬
‫שובבהמלשוב העם הוה סכוא כללות‬ ‫‪5‬ייזיס ההם על מתים מיתה משונה‬
‫הטס בכל מק ם שהסוהנה פרטו'‬ ‫תוגי א‬
‫■■■ה ;•־‪J‬‬‫איםנאם~יהוהולא־״יאסר <עוד ־ה ‪,‬ת‬
‫‪•• TI-‬‬ ‫; ‪I; T‬‬ ‫‪•.‬‬ ‫מסה איוב על גניו כד״א ויגן ‪3‬‬
‫‪-‬ד •‬
‫בני ירושלים בייתד יש לכס חשובה‬ ‫ת ראשו הלא הוא על כילכן הנה‬
‫נציזת יהיא טענה אל היות נדשוגתס‬ ‫י^ם גאים וגו' ולא יאחרו וכו' כי אס‬
‫נצחת וזיא כי החזיקו בתרמית כו'‬ ‫^יאההרגה וקברו בתופת מאין‬
‫ה שמיסולבהמת הארץואןןמחריד ‪) :‬ה׳^כתיז ‪1‬ה‪1‬א עבין מטסה הנז׳גגח׳חההו׳סלוה‬ ‫ייקיס יאלכ והיתה נבלת העם הזה‬
‫בלבי'סייה חפץ להחזיר לבעליה'‬ ‫®יתאר שהם אשר ‪.‬קברו את א‪9‬ויה‪ .‬מערי יהודה ומחוצו ת ירושלם קול ששון וקול‬
‫מחמת תשובה אחר׳לו אשתו ריקא אש‬ ‫י־‬ ‫למאכלל‪,‬‬
‫תחזיר אפי׳ אנטנן אינו שלך חזר נו‬
‫!‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫לן‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫בי‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫כןו‬ ‫תןן‬ ‫ח‬ ‫‪%‬‬ ‫ה‬ ‫&‬
‫חלש!ב הה יאחד פה המשזבה נצחת‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫^אר^} י‬ ‫‪.......‬‬ ‫קיצר כי אפילו גס כן לא יהיה מחריד‬
‫ביאאזחרו שהחזיקו בתרמית כי חזק‬ ‫—?הור־ז‬ ‫בהס ‪ Ctp. 8• f t‬ב ?| ת ' ה ה ^ א‬ ‫יאת הבהמה האיכליס‬ ‫®עיף ״‬ ‫^^י^‬
‫וטובם ה׳ה לזן התרמית והגזל ועל‬ ‫נצטלס בל יאכלו׳ ווהז ואין מחריד‬
‫קחאנז לשוב כי לא ישאר להסחאוחס‬
‫רוציאו א ת ״ ״ ע צ ס ^‬ ‫״’‬
‫^®י אמרתישאי עלשסיי' קינה ה!א‬
‫וא‪:‬מר ה!א ית' הנה טמנה זז לא‬ ‫^ הי והטבתי מעדי יהוד׳ ומחוצות מלקי^^הוההואת~^צמותשךיו ואת־‪ 17‬צ פו ת‬
‫שהוא אחת שחפני זה אין שבי' כי אס‬ ‫ני שלס שפים קולשפין וקיל הנהנים ואתי עצמות הנביאים ו א תעצ מו ר־ז‬
‫שהקשבתי ואשמע טענה זו מפיה' אך‬
‫לא כן ידברו כי שקד ה‪1‬א שלא לבלתי'‬
‫השאר רקיס הס נמנעים מלשוב‬
‫כי מי יתן והיה כן שהיו־ מתחרטיס‬
‫חעינס ולבלתי ‪3‬א לידי שניות היו‬ ‫ילק‬
‫נחנעיסאן האמתסאכי אץ איש‬ ‫נתייס ולאאש' מר מתו ועשו כחעש' ואשר ה^ורוחוו להם לאי‪.‬א‪9‬פו• ו^א{ק‪5‬רו^דמן‬
‫עשיתי ^כי‬
‫מה ־‪-‬‬ ‫נתשעלרעתר לאחר ׳•י‬
‫‪0‬‬ ‫מחיייכש‬
‫ו‪.‬גבחרסו^ז' ״•‪- 1‬״ ‪-‬‬ ‫האדסה^היו•״• ן״ ‪• 4‬ע ׳יי‪V‬‬ ‫אלו לז״א בעת ההיא כאס ה' יוציאו ־־^־״פני‬
‫‪ ..‬ן • • י• ‪I • ' I‬‬
‫לכל ה ש א ח ת הנשארים מן־־המשפחה הי ע ה אם אדרב'‪,‬אחר עשית׳ הרעה כלה שב‬ ‫בו׳ ושטחים כו' לפני השמש והירת‬
‫כלומר חדה זו אינה בקצת העס‬ ‫וכלצבא השמים אסר עבדו אותס וגס‬
‫כי אס כלהשב לעשות הרעפעס‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫‪0‬‬ ‫ך‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫מו‬ ‫קו‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫תככל־‬ ‫א‬ ‫הז‬ ‫הם לא יקברו כאש' ר‪v‬יתה נבלת אפר‬
‫אחרת כמרוצהםשרצו לעפות בפעם‬ ‫ת‬ ‫רו‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫צביטות‬ ‫יהוה‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫שם‬ ‫הדחתים‬ ‫לקו בחייהם באחור למעלה כןאלו‬
‫‪Jr : - T :‬‬ ‫; ‪Ir‬‬ ‫• ־‪■ J• :.‬י‬
‫הראשונה כסום מזטף במלחמה ויוא‬ ‫לדומן על פני האדמה יהיו ושתא‬
‫^ מ ר ^ ה ו ה ‪ /‬ס פ ך ' ו ‪ /‬ו ך ' ' \‪ i‬י ק ו • מ ו א ם ־‬ ‫•‪.‬‬
‫מנין חאיזר הירושלמי נזסכת ע״א על‬ ‫הרזיחו‬ ‫תאמ' אם כן אשד הלכו נגולה‬
‫י יהודה חתיר בסוס שאמרושלא‬
‫ירושלם‬ ‫הזה‬ ‫שובבההעם‬ ‫‪3‬‬‫ולאישוב‪:‬מדו^‬ ‫ישוב‬ ‫ולבהמה‬ ‫פחיזולא הי‪ 1‬כאלי לעוף‬
‫התיר קבתירא אלא בסזם זכר מפני‬ ‫ולדוחן על פני האדמה דע אימה’כי משבד^צחתדתדקו• בתרגזית מאנוך־^שוב‘ ‪:‬‬
‫שהורג אדוניו במלחמה סהולן אחד‬ ‫צרותס ®יגיע לכס בחייהם רעה‬
‫לוא־כן‪?.‬דנרו אין איש נחם‬ ‫ממיתתאלו כי הלא יהיה נבחר מות ‪ -‬הק שבתי‬
‫תאזתו להפיל עצמו עלסושיא ויפול‬
‫רוכבו אחור ועל כן התיר למוכרו לגוי'‬ ‫מ ה ^ י ת י כלה ש ב ב מ ר צו ת ם‬ ‫מחיים כל כך תגדל צרת שבייתס ‪-‬‬
‫ובענין זה יאמר כי כאשר שב‬ ‫במקו' אשר נדחושס וז״ש ונבחר חות■ ‪ .‬ב סו ס שו ט ^ ב מ ל ס ס ה; ג ם ך ח סי ד ‪ n‬ב ש מן כ ‪t‬‬
‫לעשות העביר' הוא שאינושם לב רק‬ ‫מחיים לנל השארית ונו׳ הנשארים‬
‫היו׳ שמאבד‬ ‫לעבידתו ולהנאתו‬
‫אשד הדחתים‪ :‬שס נאם ה' ‪ :‬יד־זןהימועדיה ותור ו ^ ס ועגור שמיו■ א ת־ ע ך ת‬
‫בסשו שהיא לגוףכרוכג על הסוס וזהו‬ ‫‪ :‬י' י ‪ ,‬ב אנ ה׳־‬ ‫ואמרת אליהם וכו׳הנה אומרו היפלו_ ׳ ׳‪'.‬‬
‫לסוס שוטף במלחמה שהוא שוטף‬ ‫‪. ,‬‬ ‫’ ’‬ ‫■'‬ ‫‪,.‬‬ ‫ובו׳ אס ישיג ולא ישוב הס‬
‫שטף זרעו על סוסיא במלתיזה שהירג אדוניו קאלו יהמו כתנור להנאתם‬ ‫דנייסמשוללי הגנה • ועוד אוחלו העם הוה ירושלים כי הראוי יאחר‬
‫יאמר הקשבתי כו' לומר כיהנה ים‬ ‫עס ירושליסאוהעם הזה ולשתוק קירושליס* ועוד‪,‬אוחדו ‪ .‬משיבה '‪1‬לא ישיתו ‪ d‬אל איבזד נפשס*‬
‫;‪,‬עונר עבירה ובאחוראליו חמע ככה עשית מכחיש ואזמר מה עשיתי כלוח'‬ ‫לציות באיזה דבר היא נצתת• ועוד‪,‬אומר[ הקשבתי!אשתעשהוא מיותר‬
‫כי לא עשאה ויש מתפקר ואומר כי הוא עשאה ויישרה בעיניו כי חטאתס‬ ‫כי חאזחיושלא כן ידברו ידוע הואששחע \ ועוד אומרו לאחר מה‬
‫כסלוס הגידו לא כיתח ויאחר כי אומר הוא ית׳ מי יתן וסין מכחישים כי‬ ‫עשיתי כי מאומרו אין איש נחם על לעתו ‪ .‬ידוע הוא שאינו אזמר מה‬
‫עשיתי וכן אומרו כלה שב במרוצת© כיהל׳״ל דציס כסוש שוטף וכו׳מאי יכן עסו שהיה חירה כי דע עליהם המעש אן הס מהסוג השני והנה היה‬
‫מקוס לומר אולי להחזיק בחדת דבר אחת הס עושים על כן הקלי׳ ואחר‬ ‫שב במרוצת'* ועול אומרו גס חסידה כו' מה הקש הוא יריעת מועדיה אל‬
‫הקשבתי וכו'לומר הנה תמיד הקשבתי ואשמע ככל ענייניהם ולא ‪P‬‬ ‫יליע' משפט הי• ועול מה ענין תור וסוס ועגור אצל ההיקש כי' אין עניינ'‬
‫כיליעה שתהיה הגיזדס ועמי לא ילעי‪.‬כאשר הוא בחסילס כי באלה 'ידברו כי לחודה לשונם לדבר שקר ועל כן חי יתן והיה איש מהם אוחד‬
‫מה עשיתי כליקר שלא עשיתי הרעה שתשמש לו מלת השקר לומר מה‬ ‫תיני‪,‬אזמר כי אם שמרו וכן אומרו גס ‪ ctdp‬על איזה לבר' הוא חרבה •‬
‫■ יעיל אוחדו הנה לשקר עשה אינו אומר מיי העושה ומה עשה וגס אומרו 'עשיתישהיה מור'שהיה נחס על רעתו כי אם אללב׳ כלה סב כו' כבקיד' ;‬
‫?■!חרי‪! ,‬אוגזרושהחזיקו בתרמית חאנו לסוב ושהיו אנשים שאינן נחמים‬ ‫עט שקר סופרים משולל הבנה ־ועולאוחרו הובישו חכמים חתו‪.‬וילכדו‬
‫על הרעה אחר אוי לחישהעזפותיש לסש חוסר לבלתי עשוק לזולת׳ יותר‬ ‫י'^'* ^דעת במה חתו ובמה נלמז שלא נזכר בכתוב* ועול אומרו וחכת'‬
‫מב״א כי הנה גס חסידה בםיזים ידעה מועדי׳ שיש לה בית מועד לסנץ‬ ‫®יי להם איך תחאסם גלבר ה' נתפן שחכתת מה להם* ועול אין מפני‬
‫בחורף ובית קזעדאלהקין וזהו גם חסידה בשמים ידעי מועדיה והנהי‬ ‫את נשיהם לאחרי ' ועול אוסרו פדותיהסליורפי׳אינז עונש •‬
‫תור וסוס ועגור השוכנים במועדיה בעול שאינ' באה במועדה שחה הנה‬ ‫י^ד אומרו וירט את שבל וכו' כי אוחדושלום אינו רפואה כי אם‪7‬ח?ה‬
‫אלה ידעו עת בואנהשל החסידות ויפנו עצחם חמזעדיה לבלתי עשוק‬ ‫ן יאמר וייפו על נקלה וגס אומרושליס ^ים זה העמיס • ועול‬
‫והפיג גבול החסידה עם היותשה א חסידהשלא תזיק כי על כן כקראת‬ ‫יתיזצ® ליש לא זבושזכי אחד אוקרו טגישו אין אומדשגוש' לא יבושו‬
‫חסידה‬ ‫‪W 1‬‬ ‫א‬ ‫כ א‬ ‫־־ ־‬ ‫• ‪F E K E M i A S C a p .r» 5‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫ירמיה ח מראות העיובאות‬
‫^ הז ני ״ ״ • *‬ ‫אךלא חה׳ ג‪uj‬סנ״ יקי ף • • •‬ ‫תיעבותם‬
‫‪ft'uyuvip‬‬ ‫*חסידה שהיא עושה חסד מהחניותיה ההו אוחדו גס חסידה סגס כי‬
‫^ ייפלו בעניי'*'‬ ‫שליחה מלכן יפלו בנופלים אלושהובישי‬ ‫חסידה היא ולא תזיק את אשי תחצא בחימדיה סס ‪ b‬זה שחרו והמתינו‬
‫בעת פקולתס סרואים הפקידה עודם כרסעס כי גם‬ ‫עת ב;א‪:‬ה‪,‬לפנית הייקוס למען עסות החשפס והצדק ועסי לא ידעו את‬
‫משפט ה' וחה שאחר נ זחלה חסידה כלשון יחיד ואת״ה אקר כואנה לשון‬
‫*‬ ‫‪,‬‬ ‫יב;סהלא‪:‬וא ני תתלה אחד כיכל‬
‫אל ‪ ;■6 ,‬ס רן ! ה ״יי " ״‬
‫‪ 05,5‬״ס‪,‬ללי ״ » ״ ת ״ ״ ע‬
‫‪ :‬איכה‬ ‫אחת ידעה מועדיה יאחד ץ א״י כי באנה ועטי ^ךער■ א ת מישפט יה‪ 1‬ה‬
‫ולבא אל‬
‫׳'"‬ ‫ו »'| ■ '>נ״‬
‫אתנו ‪.‬־יא כן‬ ‫אנחנו ותורת יה‪1‬ר־ן‬
‫־' ‪■ •• .‬יי ‪■ ' .‬יי׳‬
‫תאמרו• חכמים‬
‫‪ ; ; W-T-:‬־ ־ ג‬ ‫(‬
‫־‬ ‫’י^י־יי‬
‫עופות אשר התור היה בכית חסידה‬
‫ד‪-‬זב־ שו‬ ‫ז ז נ ה לא‪2‬לכ‪,‬ר עי נ ל ה ע ט ^ ק ר ס פ ר י ם ‪:‬‬ ‫אתת יס‪.‬יס בכית השני ובעגור ״ ‪, p ,‬‬

‫חאתרם ז"ל אש תנחיל‬

‫חכס עבר עבירה ילינה אלתהרהר‬
‫אחריו כייס שיראי עשה תשיב'׳ נבא ‪t‬‬
‫הענק והיא כי בהוכיח ירתיח אתיש'‬
‫אי את קצתס מל רוע יזעלליפס היו‬
‫איחריס לי חכחיס אנחנו יתייתה'‬
‫אתנז ולו יונח שעשירי ימה ^ תהרהר‬
‫אם הייי‬ ‫ענבים‬ ‫אהי^ס‪.‬נאם^־יהודזאין‬ ‫‪,.‬אסף‬ ‫‪:‬‬ ‫אקריהוה‬ ‫אחרינו כי חכחתינו יתורתנו תטהרנו‬
‫הגולים בזחןהחרנן‬
‫על זאת על ק משיב להס הנביא ־כגפן ו אין תאק ם ^תאנה והקלה נבל ואתן להם‬
‫היא‬ ‫מפיו יסבלן ואומר איכה תאמרו‬
‫יגינו לבלתי השחית ה^’ י ‪ pi‬עוניי‬ ‫חכמי' אנחנו יתידת ה' אתנו וכו׳והנה !קברום‪ :‬ע ל־ מ ה אנחנו• ישכים האספו ונ מ א‬
‫ית׳מלקה בייסורין סם * ״לני‬ ‫^ ^ ה ‪ -‬ש כ ם ב י‪ .‬י ח ו ה א ^ ה י נ ו •‬ ‫כ‪1‬ונת התפיבת היא לומר כי אין‬
‫הע״א ע? כןהעינז ^^^*׳?סשני*‬ ‫התירה חשיבה את החכם יק גאיהנ‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ^ נו כ‪ /‬ר ר אי ם כ‪ ;.‬ח ט ^ ‪ -‬לי הו ה ״ ‪:‬‬
‫את התירה אן ’ א נלזואס את לבר ה׳‬
‫‪«.‬יז ’‬ ‫ועל כן העבירם ית‬ ‫‪:‬‬ ‫ונא אליהם לחזק המר בדרן קל ־קוה^שלוםןאיןטוכלעת קרפהוה‪.‬נהבקתק‬
‫^‬ ‫הפתילה‬ ‫וחימר והוא אותרו אכןהנהכו'ל‪1‬חר מדן נשמע נהרת סוסיו מקוק( מצהלות א״ריר‬
‫!‪1‬רנאי’‬ ‫ונבא אל ביאורי‬ ‫׳׳•גסלאוהי את דברי ה'אש יהיה‬
‫כתיב בתורה דיל שקר על ידי טעות רעשה כ?!־האךץ רבואו ראכ^ואךץ ו מ ^ו א מ‬
‫אחרי אומדן ית׳למעלה^^*”'י״הלני‬
‫סופר היבצר מלטעות חכחים ?^יר וישבי בה ‪ :‬כי הנני מש^ה ככם נחשים‬
‫י“’‪^°‬י ” ״*’ ‪ 6? ° °‬־ ־•'■יי‬
‫הוא כי לא יספו וית״י כי'■־ ימיוו‬ ‫'צפענים‬ ‫י‬ ‫‪ /‬־ ‪- .‬‬ ‫^זלהלכד בדין הטעיתהה!א כעניןבין י‬
‫'נ לנ ל א ח׳ ע תי י ג נ י ^׳רץ ״ ^ נ ו א‬ ‫טחא לטהור ולא תועילרו חכמתו‬
‫לכלתיהנשלואס כן תחיר מעתהכיק״ו ‪.‬הדברים למיםחואס כל דברי‬
‫אסיפם וני‬ ‫'‪°‬‬
‫‘ ‪ ,‬א‪1‬םפ®‬ ‫עמל וכצא יגיעה היה נעשה הדבר בדבור הקל וזתי‬ ‫היא‬ ‫ה' הכתוביס בציזת בלי טעות פי לא תתקנה! התורה כי מואס‬
‫ריהם‬ ‫ולא תרחיקגוחן התעא ווהו אוחדו הנה לשקד אשר עשהאותובתוד עט ‪ .‬לזמר אס אפוף הייתי חפץ לעש׳ ת אהיפס נאם ה׳ נליייי‬
‫ע י נאם ה' שהוא בכבל פי דבורי ושמא יאמרו האס אין ענביםנ^■ י‬ ‫סקר סופרי' אשר לא עען השיפייס ל; זחלה כי אם העט של סקר סופרי'‬

‫״ ‪yfk£‬‬ ‫•‬ ‫‪ SJVW.1‬ז‪U’UVJ‬‬ ‫‪.........‬‬ ‫|י‬ ‫״‬ ‫‪**v‬‬

‫כי לחה גמפלו ישראל כתאנים בתאנה חה תאנה מיןבס^‪,‬י‪ • °‬אסית^‬ ‫הוא כי לא תועילס התורה אשר חאשו בה והטעם פי אחר סכן הוא אינו‬
‫תלמיד חכם כי חכחת מה לזס כי הלא יראת ה היא חכמה וזה שמאס את' ’ בתחל׳הי׳ אבדה׳ואת״כ יצחק ואח״כ גס יעק׳הה״ד ‪ 333‬ןך‪/‬תאנ‬
‫מצאתי אבותיכם הנה יראה כי התאנים בתאנה הס נישל ^ ‪t w j‬‬ ‫דגר ה׳ אין לו חכמה כי נסרחה חכמתו ‘ ^ כן אתן את נשיהם כו'הנה‬
‫*סי'‬ ‫בינעי בצע כוונתס הוא כדי לפרנס נשים ובנים על כן אחר אתן אתי מוי‪1‬טי‪ 0‬הנמצאים בישראל תזה יאחר אם ענבים בגפן שהם‬
‫• < _ ‪.‬י)יר‪ 1‬יזז״‬ ‫*‬ ‫‪ . u‬י ‪— A1___________ ic - .1‬‬ ‫‪... ___ . a ...‬י‬ ‫_‬

‫דומה כעצה חג הפרי צשוחרו וצהיות צג עציו שה® ^ ״ י‪ f) .‬אסל‬

‫**'דכנניש‬ ‫התורה להגין עליהם כשומר אל הפרי גט‪-‬י ”’*'’‬ ‫וגס לא היה עינש וכטעס לזה הוא כי חקט‪1‬ן ועד גדול כלז בוצע בצע‬
‫^♦‪3‬גיי*‬ ‫‪.‬כתבנו חרז״ל שלא היו מחזיקים בשכי םז ‪5‬י*ם‬ ‫ופל כן גם הקטנים וגם אכותס ימותו וגס מנביא ועד כהן כלו פוש׳ שקד‬
‫^ ’ ^‪.‬ןן׳ ני‬ ‫'והתאנים שהם הצדיקי' אשר נתתי להס ע״י‪,‬חה ‪*^'0‬‬ ‫במה שוירפו את שבר בת עמי על נקלה והוא אומרם כי היה דבר‪ .‬מועט‬
‫'‪!^1‬ס נן׳‬ ‫נזלפניהם ונסתלקו מאתם ולא הגינ^ ®ל’®® ‪.‬‬ ‫מה שהיו חורים חרטת החשאוהמאוחריס סככר נתרפא שברסוהוא‬
‫אותרו ואתן הוא עבר ע״י וי״ו ההיפן ומשיבים ישראל!יאיחי'® ?‪ V‬׳‪,3‬אש‬ ‫אומרם שלום של‪ 1‬ם כו׳ והוא כי הנה יש שתי סוגים גרצויי׳לפניו ית׳אחד‬
‫סאהפי‬ ‫לו׳ על‪,‬ייה אנו ב‪ 1‬טתיס להיית יושניס במקיחנו‬ ‫אשר חטאו ושיו בתשובה שנית אשר לא חטאו מתחלה ופנה ע‪3‬שניהס‬
‫'הנייי‬ ‫גולים לינתן ביד הכשדים יוליכונו‬ ‫‪.‬איזר הנביא ישעיה סלוס שלום לרחוק ולקרוב תיארנו שס הוא למי שהיה‬
‫^'!ך חנן כני‬ ‫‪.‬ונבוא אל ערי המבצר לישען נמבצריס‬ ‫דחוק ושב ולקרוב הוא אשר תחיל היה קדוב ופיו הנביא והכהן אומרים‬
‫‪ y‬שנשי®‬ ‫נכרת בעון נוסחנז בחבצריס ולא נהקב״ה ®י®נ®‬ ‫לישיאל שלום שלום כלומר שתי סוגים שיש להם שלום יש בכס מי שלא‬
‫‘ ‪ ,3‬אחר‬ ‫גזר עלינו כליה ח״ו אלא שאחרי כן השקנו חי ראש‬ ‫יחטא וחי שחטא ושב ורפא לו וזהו שלוםסליס אן לפי האמת ואין שלום‬
‫ל כי חטאנו‬ ‫הרעות הבאות עלינו וע״י כן בנער ההשקא'‬ ‫אפילו סיג אחד לא היה בהם ופירש אין היה מה שהיו מרפאים השבר על‬
‫שאם‬ ‫‪ .‬שכיזעט כלינו בארן לולא צער הבשורה הרעה אשר י'*’ ' ^‬ ‫נקלה הלא היא הובישו כי תועבה עסו כו' והוא כי גדר אחד היא הובישו‬
‫‪5‬ס»אם‬ ‫‪ ,‬ליי' בעל הרתמים אס כן נקל יהיה להחזיר הכליה‬ ‫ולמעלה מחנו היא אומרו בושו כי זה הוא גדר גדול חהובישו ווהן אונזרו‬
‫נאסף אל ערי המבצר לגעות בהן תשת הגיולה ליזקי ” *^^דטמז? א""*‬ ‫מה שאמרתי שהיו תיפאים על נקלה הוא כי הובישו כאשך תועבה עשו‬
‫״‪ J1‬סונייי’‬ ‫כן לא טיבה עצת גאאל ערי היזכרי י^® ה״® ”‬ ‫ועל נקלה זו הוא מה שהיו כהן ונביא אומרים שכבר נרפאו אן מדרגה‬
‫נקלה היא ז! כי הנה גס בוש לא יבושו שהוא כי הגיע עד גדר בוש לא‬
‫^ * ? ! י ■ ואם אחיג'‬ ‫’®יי'^ ®י®‬
‫קתקוד לצו‪.‬הזא כי הצדיקים גלו עם יניי*‪.‬‬ ‫יבושו וכן הכלם לא ילעו כי הם הי‪ 1‬נכלחים חן בלי האדם הרואים‬
 ‫‪ 3‬ב‬ ‫ירמיה ח מרא‪ 1‬ת ‪ .‬הצובאות‬
‫מאחר השכינה המדברת פה במדובר ואומרת התחשבו שקדרתי שהים‬ ‫נמיזון מל מרפא שהיא וכית תול הנקראת מרפא כמ״ס ז״ל ע‪ 5‬פסוק‬
‫העלד השפע אלי על גדר זה או התחשבו כי אנכי כאיש מה© לא אוכל•‬ ‫מרפא לשון ‪ p‬חיים כי ע׳י התורה נרפא לשון קשה שהיה ערל שפתים‬
‫להושיע וזהו סחה הי־והתכי בתמיהה ועיד היה אפתיי תיקין נת־כנו והוא‬ ‫יאוחד רפאות תהי לשרן מ' והכונה לפת מרפא כי מעתה נק‪ 3‬ע עתים‬
‫הצרי אין בגלעד ‪3‬ו' והוא בי הנה במדרש הזית נמגלת אסתר ארז״ל על­‬ ‫לתויה ונקוה לעת ההיא קפמזד לפו אותו הזכות הלא אי אפשר כי הנה‬
‫כסות ומרדני ילעאתכל אשר נעשה‬ ‫‪-‬‬ ‫פעתה ופחעתא פעיא ^ילותא כאופן‬
‫כי הצן אליהו ז׳״ל אל חשה ואמר ל^‬ ‫ד‪ ' 1‬ש ונ תי בו א ת כ ‪0‬‬ ‫צ פ עני כ םי א ^ן ר אי‬ ‫מיחחחתפעתותא דלינא אי אפשר‬
‫גמל לחה לא תבקש ל חחיס׳מל ישר^‬ ‫‪....................‬‬ ‫*‬ ‫נעסיק כתור'* והבעתה היא כי הנה‪,‬‬
‫ואח׳ לו י׳ש צדיק בדור אחר לו הן‬ ‫עליקיבי ‪fjT‬‬
‫• •‪J‬‬ ‫ע^ייג־וז‬
‫‪I‬‬ ‫^יגי‪V‬תי‬‫״ימ ‪• :‬‬ ‫קקולקצהל^־ נאם־־יהיה‬ ‫מז^ןשחע צתרת סוסיו‬
‫ושמו מרדני א״ללןאחודלו י‪3‬ון‪£‬‬ ‫ךןנ ד ד־־־ קו ל ^ו ע ת־ ^ ע מי מ א ר ץ כ ר ה לןי ם‬ ‫אניריו רעשה כל ה א ק וינואו כו' כי‬
‫רחמי׳ משס ואלי מכאן והשי״ת יענם‬ ‫דןי ה‪ 1‬ה א ‪ | VV3 f‬א ם ־ ^ ס ד ־ י ב ו ר ז א ץ ‪ 3‬־ ‪r‬‬ ‫מהביאה ‪ p h‬מלבד התעכב אכלו‬
‫הלך והודיע למרדכי ‪ pii‬ומרדכי יד ע‬ ‫‪*^.‬יזיחלואהחהו ויבואו ויאכלו א ק‬
‫את כל אשר נעשה ־ ונבא אל הענין‬ ‫;! ב ר לן צי ר‬ ‫ה נ ^ ס ו נ י ב ^ ס ל י ה ם ב ה ב לי נ ^ ך ‪■:‬‬
‫יחלואה ותהי הבעתה כי ע״ל זה גס‬
‫שאוחד י^אית' כלא אתם אומליס‬ ‫ע ד ־י ״ ־ ש ב ר‬ ‫ך!ל>ן ו א ג ח נ י ^ א נ־ו־שענן ‪:‬‬ ‫עיר ויושבי בה יתחו נס הס ״ משיב‬
‫!אנחנו לא נושענו !תחפצו יבא לכם‬ ‫^יא ית׳ואוח' אל תיראו מכליה כי הן‬
‫ב ת־ ~?י מי ה ׳ ^ ר ה י ^^^^ךף]י ^ צן מ ד ץ ה ק ז רן ר ח ^ ^‬
‫הטוב חמקו' אחר ואי אפש' כי הלא‬ ‫אחת כי הנני משלח בלם נחשים‬
‫מצד עצמי לא שניתי כי כאם השכרתי‬ ‫ה צ ף א ץ ב ג לי ד ה א ם ־ ר פ א א ץ ^ ^ ם ם מ ד ו‪ 57‬ל א‬
‫מחיתיס בארס אשר אין להם לחש אן‪,‬‬
‫ונו׳ לא כן הוא חלילה כי אס נכחי א‪4‬‬ ‫‪ %‬ת ה א ר כ ת ׳ ב ת ־ ע מ י ‘ ‪ ^ :‬מי■־“ י ק ן ר א ש י‬ ‫לא ישילו ארס החחית ומכלה כי אם‬
‫שעשיתי עחכס נפלאות כחי עתה‬ ‫ונשכו אתכם נשימת בלבד החחסרי'‬
‫מ י ם ו ע;ני מ ק ו ר ך ם ? נ ה ו א ב נ ה י ‪ 01‬ם ו לי ל ה ^ ‪n‬׳‬
‫וגס לא נשאר מבלי אין משתדלים‬ ‫מהבשר והמף קיים כן יחותו מכס‬
‫בעולס‪-‬העליון בשבילכם כי הצרי אין‬ ‫‪.‬‬ ‫* '•* ■ ק ל י ל י כ ת ־ ־ ע ק י ״ ■‬ ‫יי׳^יאית העם קיים ‪•:‬‬
‫‪.‬־גגצפדהוא אליהואשד הוא מגלעד‬ ‫ט •‪ C a p . 9‬מ י ״ ‪ :‬י ף נ נ י ^ מ ד כ ר ? ‪ :‬ן ל ו ן א ך ח י ם‬ ‫מ נ ל י ג י ת י פלי יגקוכו;‬
‫ט*לן ויודיע שיבקשו רחחים אס רופ״‬ ‫^ ^;נז ב ה א ת ־ ע מ י ו א ל כ ר ז‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫אוק' הוא ית העעצה שאני‬
‫אין שם הוא חשה סנאח׳ בו וימת שם‬ ‫יותאפקבהעלהיגון לבלתי התהפן‬
‫קשה שיתפלל חשס ואס כן חי הוא‬ ‫^ ^ י ם ^ צ ר ר ת ןנוג די ם ;‬ ‫בגד הצריס אות על אותו דבר‬
‫המעכב התיקון הלא היא אתם שאין‬ ‫דדרכר א ת ^ל־ ש ^ג ם ^ ק ש מ ש ש ק רו ל א ל א מו נ ה‬ ‫״״?ליגאותי עלי לבי לוי יותרמעל‬
‫ביניכ' חי שיהי' הגון שיעמול לעוחת ׳‬ ‫נכרו• ב<^רץ נ י מ ר ע ה א ק *־־ ר ע ה י י צ א ו ו א ת * ל א ״‬ ‫היגק ופירש היגון ומה‬
‫משה בעילם הזה וגס כללות העם‬ ‫‪ T ,T T‬״ ^ ■‪ ,‬י‬ ‫‪V .‬‬ ‫‪T‬״־־ ‪•I‬‬ ‫■י‪,.,‬‬ ‫^®יגלי‪1‬הז^ כי הנה קןגשןעק ‪>3‬ז‬
‫אינו כעם אשר היו בימים ההם כי‬ ‫•דעי‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫מחי היא שאומרים היי'‬
‫היו מוכנים ושבו בכל לבם והתענו שלשת יחים לילה וייס מהו כי מלוע‬ ‫*!כואיחדת רחחים כל'א השיב אחור יחינוימזה החרשתי כי נסתלק משם‬
‫לא מלתה ארוכת כת עמי לוח׳ כי כטסס אסר תאמרו מדיע לא עלת' הוא‬ ‫*(ך אס מלכה היא שכינה אין בה בתמיהה כלומר הלא לא ‪ oh‬מכותל׳‬
‫ארוכת בת עמי שהוא לכמת בת עתי המתיפאת שאין ארוכתה עולה‬ ‫מערבי ולחה יסבול גויס חרקדיס בהיכלו ♦מה שחנליג אותי לעומת וה‬
‫לרוע הכנתה לקבל ארוכה ומרפא ואינו חן התימה ידבר קאז טל ענין‬ ‫הוא מלוע הגעיסיני כו׳ והו>אחאח׳הכתוב הם קנאזני כו׳כעסוני נהבליה׳‬
‫שעתיד להיות פי ענין אליהו ומרדכי שהיה עתיד היה לפניו יתברך כהווה‬ ‫ואני ^«ןניאס ‪b‬א עס הן ארן כשליס זה פעם לא היה בגוי גבל כו׳ וזהו‬
‫פנו ל ע' ‪ itt‬שיעור הכתוב הצרי אין בגלעד הוא אליהו שיבאפצר^♦‬ ‫קדוע הכעיסוני וכן׳ ואחר שעל הבלגתו זאת עליו לבו לוי שקשה עלי‬
‫לרפאתשי^ויעלמשה ולאיש צליק שבדור ועל הצדיק שבדור כאשר היה‬ ‫היות לי לבר שבו אמצא נחמה על רעתם כי אס שיהיה הדין עחהס־‬
‫‪ p p‬כיבזחנ) אמר אס רופא אין שם שהוא בציון הנזכר בהסיק הקודם‬ ‫או מעין זה שמשיב הואית׳אל תחשבו בפס כל וה איני חש עלצרתכס‬
‫מ ה גס לא כן הוא כי הנה היה ירמיה וצפניה פארו״ל שהיה בימי ילחיס‬ ‫כי הלא הטעם שעליו אני מבליג על היגון עלכן עלי לבילוי והו^‬
‫מתנבא בבתים או ברון בן גריה וכיוצא אן הטעם שזה אינזקיקין הוא‬ ‫יזאחרס ז״ל באיכה רבתי אחר שהזכיר הוא ית׳ היגין והצער על ישראל‬
‫עלהעדר הכנתהעם ווהוכי חדועלא עלתה הטעם היא על היות‬ ‫שב ואומר אבל מה אעשה להם הרי כתה פעמים התריתי בהם ולא חזרו‬
‫ארוכת בת עיזי והוא כי אין מ א יתברן מסייע כי אס אל כבא ליטהר‬ ‫כתשובה ובזה יאחד מי יתן ולא היה לי טעם להבליג בו כי ו^יתי ‪30‬‬
‫ואחר כן חסייעין אותו ♦אמר הטעם שלא הועיל כל זה היא כי לא עלתה‬ ‫טבותכס ועדיין הנה קול שופת בת עמי כו' על היותם בארץ מרחקים‬
‫מאליה תחלה כלי שנסייע אותו וזהו כי חדו ע וכו׳ שהוא כי מה שלאשוה‬ ‫ולח נשאר כציון וירושלים כי אס ה' אין בציון ה^|‪ 6‬מלכה היא שכינה אין‬
‫להם בל עניינים המכר הוא מדוע לא עלתה מאליה ארוכת בת עמי תחלה‬ ‫בה ולחה גרעו מהעיר ולא היו סס עש השכינה חשד בה י משיבה שכינה‬
‫טיסייעוה אתרי כן ‪:‬‬ ‫יזלוע הכעיסוני בס>זל הקנאה בהיכל ה׳ שכס הבלי נכר על ק השצכתים‬
‫יתן ראשי מים כו' מוסיף ואומר הוא ית^אל יעלה על רוחב׳ שאיני‬ ‫עם בני הנכר ‪•i‬‬
‫קסטל צרתכם ושעל ק אני תולה התשומה בכס כי הנה דעי‬ ‫קציר כן׳ אחל כי עול היא שועת ישראל והיא אומרם הנה דרץ‬
‫איפה כי כל כן אני מצטער מיכול כי הנני אומר מי יק ן ראשי מיס וכו׳‬ ‫ה׳ הוא לייסרנו בגלות כלי שע״י הייסורין נתקן מעשינו ונושע‬
‫מלא כמו זר נחשב התייחס דחע׳ ט ית׳ חלילה כי חה למות דחע תערכו‬ ‫וה?ה מה תועלת היה לנו אחר שעבר קציר הוא גלות יכניה הדוחה‬
‫לן♦ א מנ ם הנה תואר לחעה הוא הוציא חוצה אש דאגה פנימייתאל‬ ‫לקציר שמביאים הביתה קצת חהתנואה לעשות קלי וכרחל)את״כ כלה‬
‫העולם השפל והסיר הרוגז הבפנים ולכן אין דמעה יוצאת מנלירוג!‬ ‫קי׳ן הוא גלות צלקיההלוחה לקין שחביאים כל הנשאר בשלה הביתה‬
‫ובכן לו תצויר דמעה תחייית בו ית׳ תלילה היה העולם אבד כי הלא לא‬ ‫!ננה אנחנו מצל עצמנו לא נושענו כי אין בנו כשרון ולא כת מספיק‬
‫היה גלוי הדמעה רקחרוגז ולין פניתי ואותה הפעה שנתייתשה לו יתב׳‬ ‫ליושע בזכותינו וצריכים אנו תעשה למענן בל יהיו‪-‬מכותינו ‪ ,‬עלעו‬
‫נתרבן הנה היה העולם ברעה גדולה ע״י חרבן הבית טל כן אחר הקב״ה‬ ‫_ ילתיפלת שהוא התיקון יעדר מחנו • או עבר קציר הם אותם שקצרו‬
‫מייתן והיה ראשי הוא הפנימיות שחשס הדמעה נחשכת חים סכס‬ ‫יכרתו בפת החלחחה כלה קיןהם אותם שהוליכו ליבש בקיץ שתייבשיש‬
‫רחמים ועיני חקור דמעה כי אז אבכה יומם ולילה אן לא יתכן כי גצאת‬ ‫בי הקציעו׳ שהוא בגלית לחורב ביום ולקרח בלילה ואנחנו לא טשענו‬
‫תמיד למעה הנה הפניתי הוא אש‪ ,‬ורו« זלאחי© ויאכל העולם* וחס‬ ‫מקודם משיב הואיתלואוחרעלשברוכו׳ולבא אלהעניןנשיתלב אין‬
‫טהייתי בוכה■ לא את הרשעים שחתו בטונם ני הלא הס כיגי את עצקם‬ ‫יתכנו בו ית' חלילה אלו השמות השכרתי קדרתי שחה החזקתני יי ועול‬
‫כי אם את חללי בת עמי הם הצדיקים הנהרגי׳ בעון הדור כד״א חחקדשי‬ ‫מה ענין צדי חגלעל איך ע״י צרי היה מעלה ארוכת סגר ישראל ומה יעשה‬
‫קחלן ואח״ל אל תקרי חקקדשי אלא מחקולשי וזה את חללי בת עמי שבת‬ ‫מייפא אשד יהיה שש שאומד אס רופא אין ‪ 00‬י‪ 1‬עול אומרו כי מלוע כ^‬
‫עמי הרגום כי מתו געונם נ‬ ‫יזחלתכי מיותרת ובלתי צודקת* ועוד צי על כה אקר שהיה צרין צלי‬
‫יתצניבקלבר כו׳ ראזי לשים לב לחה זה חשק כ' היותו בחדני‬ ‫יייפא ובאומרו מלוע לא עלתה יראה שהוא חאליה • אך יאתל הוא‬
‫מלון אורחים ופול איך הי' מהיותו חלון אודחיס שיעזוב את עמו‬ ‫ית הלא אקרתם ואנחנו לא נושענו שהוא כי מצל עצמכם אין בכם כח‬
‫!עול אומרו כי כלס מנאפים כי מטעם זה גם שלא היה במלנר חלון‬ ‫גיופע כלומר שאעשה אני חסד מעצתי והנני חשיב‪1‬אוחר על שבל בת‬
‫אורחים ראוי לעוזבם ועול כי למעלה הזכיר כמה גופי פניחת ופה‬ ‫לו׳והוא כי שכינה אומרת מה עולה על רוחב' בחס שאיני מושיעכם‬
‫♦יחל אלז בלבל וגס אומרו את לשונם קשתם כי אומרו קשתם הוא חיות'‬ ‫האש השכרתי בתמיהה וחבלתי יכולת חלילה איני מתקן או תחשבו‬
‫!‪ 7jo‬כי אח׳ אומרו שקר מה צורן לומר ולא לאחונ׳וגס הלמד של לאמונה‬ ‫^ק׳לתי כי נקנת אלי שפע חלחעלה כתאחר הכתוב צור ילדן תשי שהוא‬
‫מיותרת‬ ‫‪W‬‬ ‫^ ־ י‬ ‫* ‪ 5‬י‪J E R E M I A S G a p . 8‬‬
 ‫‪,‬דנוינ^‬
‫ירמיה ט מראות העובאות‬
‫אלן יוסף‬ ‫‪^ S‬א כי חרעין אל רעה וכו' לותי יי’®‬ ‫הייפרת ' זפוד אזחרו גררו בארץ‪5‬י חרפה כו׳כי אדרבא גצאתם חרפה‬
‫ייום גיעי^^‬ ‫לבלתי יודפ את ה׳ כחו ת^יייי‬ ‫‪ k‬רעה הזלפה היא ולא גבורה א‪!:‬נם אחרי אוחר! אשר אהב את‬
‫״•\רכים‬ ‫אהל לא ידעתי את ה׳ וזהו כי חרפה‬ ‫עחוובנל צרתם לו צר פד אוחרו ואבכה יוחס ולילה את חללי בת עחי‬
‫רמ» שלא ידעוהו י ״' ‪^ .‬‬ ‫_ _______ ____‬
‫אי י״י‬ ‫ראה והנה היהלנו חק‪1‬ס נוחר אס כל כך אהבתנו לחר‪ s‬השלכתצו‪,‬חלפנין שהם עצרת נוגדים נפי פהיטיינ‬
‫=’ י ‪ U‬וא י‪,‬מ‪1‬ג’‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪ .\ '.‬ז‬ ‫וגרשתנז חארצן ואתה נשאית בארץ‬
‫אתדתלגנוד גפ ני גא!‪ 1‬לא ’«'=‬ ‫הישמרו וע?׳‬
‫מר^הו ‪ -‬י‬‫י^דעונאם “*יהןה^ '"איש ' > י‬ ‫כי לא חה שכינה חכזתל חפיבי‬
‫״הו ני מרעה אל רעיי’צאי י״ ” "‬
‫כ?!^־אח אק!־'תנ טהו כי כל־־' “ א ח עקוב יעקב‬ ‫והלא טוב טיב היה אם קצפת‬
‫״ ‪t o i l “’ /‬‬ ‫הרעהשיצא'‬
‫נרעיהסהלא פיא ניאמילאיי*'‬ ‫ו?ל"‪.‬העךכיל!ד;לף • לאיש ברע ‪ n‬ו י ה ת ‪ S‬ו‬ ‫אותט בארצך ותלןחאתנוולא‬
‫נאסי ה' ‘ ‪. . ,‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫^^^^ברו ^ מ ך ו ^ ש ה ס ד ב ד ״ ש ק ד •‬ ‫טתאזת ‘להתערב‬
‫׳‬ ‫טתשליכנו לארצות‬
‫׳‬
‫חרעכז וכו׳ איני גיי‪1‬‬ ‫גבבליי׳ וללחוד מעשיה׳ מל כן הנני‬
‫איש‬ ‫אי ^ ם‬ ‫הע;ה נלאו*\ ־ ש כ ר ‪ /‬ן ו מ ך ™ ק מ ר מ ד ה‬
‫להוהירכם תשחרי‬ ‫באלתתטזנטעכו לדבר והוא כי חי‬
‫מהנלתירעה‪,‬ני ‪5,‬א‪,‬הילעתם^י‬ ‫מאנו׳ ד ע ת־־ או הי נאם־~!הוה ‪ :‬י לכן כיה' א מ ר‬ ‫יתנני בחדב׳כז׳והזא בהקדמה נודפת‬
‫לכל‬
‫אישחרע^וחחש השמרויין ^‬ ‫יה;ה צ ב או ת ^זנני צילרפכמ' ויבדןנתים כ י ‪ -‬א י ןי‬ ‫צי חאז נברא הפילם היתה שכינה‬
‫אח זכו׳ כי לפן איפה כיי ‪,‬ולאחל*‬
‫נהר החזריה בחק ם החזבת נגל‬
‫יעקב פעס אחת‬ ‫^^שדזמפגיכת־־‪ 32‬מי ‪ . :‬הץשוחט^‪.‬ש’ונכש‬
‫שפר השחי׳כי על כןשם הקריב אלם‬
‫אתר העקבה האחת כאומרו ‪•J‬‬ ‫בפיוישל־ום א ת־־ר ע הו ידבר ובקרבו‬ ‫הראשון את קדגלו יכן טז יפם עקל‬
‫ץ‪,‬חן‪,‬ך לעקכו‬ ‫ח^^‪.‬‬ ‫אברי»ס את יצחק בנו וירא את‬
‫^לא‪-‬א^קה־^םנא^■"‬ ‫י שיס אךנו ; ׳‬
‫וכן כל רע רכיל יהלון לפתיתו‬ ‫המקים היא שכיני( חרחוק במקום‬
‫סודן וראו גזדל חדתם זז הי“ '‬ ‫ידזוה‬ ‫'‬ ‫; ■ י*‬ ‫‘‬ ‫ההוא וכןיעקנאמראכןישה*במקו*‬
‫כיבהיותסנוסליס יחד איש ברעהו^ יהתלו ראוכן ‪53 -‬ןנזעון ושמעין‬ ‫הזה וכמו שכתבנובמקימו שלא תמה כי אם שחשב שהיה בלוזשלא ידע‬
‫אמר יהתל רק לשזן רבים ודרךי החשקרים ל‪-‬שיאמג׳‬
‫^‬ ‫בראובן זוהו שלא י‬
‫שנעתק הר החזריה וגא לשםשעל כן אחר פן נתן& לבו כי הר הסוריה‬
‫לבריהס אוחריס קצת אחרי אחת אחר כי ואחת לא ידברו ‪,‬‬ ‫הואשבא ואמר אק זה כי אם בית אלהים ס כי שם ביתו חאז נברא סעו׳‬
‫ויץ‪1‬א חה שכתבנו על פסוק על אתצא חקום׳ליי׳שהוא חקזם סחעתה ה!א תאחר הלא לרמות צרין צירוף קצת אמת לז״א למדו לשונם וכי ^‬
‫תאחר אס כן לא יוכלו לרמות ‪ 1‬את רעיהם כי כל אחל יד‪ 1‬ן כי תאי‬ ‫ליי׳ טדס יבנה בית המקדש בז ‘ כלל הדברים כי הקוס מקדשינו בית‬
‫רעהו כאשר הוא כיזב לו לזה אחד העוה נלאו שלהען‪,‬׳ אויש אחיו י ^‬ ‫קלוש ליי׳ יקיא והן זאת טענתו ית׳ לוחר חי יתנני שלא הייתי עם בני‬
‫טיי״י לאות ועחל עד יוכל ברוב הפצר העזה * או יאחר במשאם ויזיז‬ ‫בירושלים כישם ביתי כי אס במדבר כאשד הייתי^ בהוציאי אותם חארץ‬
‫איש ברעהו יהתלו כד״א ואביכן התל בי וכו' ושתא ןןאנןך אס כ| א’‪^ 1‬‬ ‫מצרים כי שם גם שהיה לימשכן לא היה חקום קבוע לי כי אם כחלק‬
‫אונאז כי זה חרחה באחד וכספו היה לסיגים והאחר נזררןהן ‪ ,3‬ששב‬ ‫אורחים כי ייז היה צודק לוח שאם אקצוף על עחי אפובנו ואלכה מאתם‬
‫מהילבחיסלזה אחל!אמת לא \ך)ך<\ ■ק‪ p, ,‬ן ן ‪, J‬ןןן‪3‬ךד‪ Q‬אמת•‬ ‫וזהו ואעזבה כו׳ צלוחר אך עתה ■שהוא חכוןשבתי מטון לבית המקדש‬
‫‪pjj,‬ן‪,‬ןו ןוין מזיג‬ ‫‪55‬‬ ‫של מעלה אי אפשר כי אם להשא* פה שכינה בצד חה והם יצאו ת‪1‬צה הכל פולה לת^^ןן אקן‪.‬‬
‫ול‬ ‫אין בכל זה רק ש'חדו את לפונס דבר שקר כי העיה את‬ ‫ושמא תאחר הרי הייתי בחדבר כשעשו את הפנל ולא עזבתים והולך‬
‫לא יטלו כי גם אשר לפוחיתו רחאי קחוהו ‪ .‬ולא נשאר ביניהם רק ^‬ ‫ייאתס כי אם נשארתי עח‪:‬ם הנר‪ v‬הטעם הוא כי הנה עתה כלם מנאפים‬
‫השקר ״; שבתך בתון מרחה וכו׳ הנה‪!.‬התל ^ש באיש אפשר יביגי‬ ‫הם עצרתר וגרים והוא כי טובים היו אז מעתה ‪ .‬כי ' הנה אז היו בהם‬
‫את זה כסדוגר ולא יבא ‪ k‬הפועל אן בעשות החרמה כהזעל נח‪1‬תר דק‬ ‫אתע דבריס שעליהם אתרו יז״ל פאק העולם כדאי• להם והםשלא שינו‬
‫וכיוצא שום יוצא ‪ k‬הפועל אס לא יורגש והנה דרך הרשע עושה המי®‬ ‫את שחס‪1‬לאשינו את לפוג ולא נחשדו ע‪ 5‬העליות ולא היו בהסללשורין‬
‫כגנב בחיזתית ואומר לו‘כי גס שלא ישיתי לב אל הע‪,‬ן לפח‪5‬פ ‪5‬א י‪^ 3‬‬ ‫אן עתה אין בהם רק השנים שתם ולשונ׳ אן עדיות!דלטורין עס רעיהם‬
‫מהם הכרה כי אין חציל זולתי יתברך וחאימזת ‪,‬״ ‪ p‬כעלז עליו פן‬ ‫יש אתם וזהו כי כלס מנאפיס עצרת בונלים שהם עליות זבג*לה את‬
‫ויתסם קייא לאלוה ית׳ יצילנוי כחאחרם ז״לבגחראגנ‪3‬א א‪3‬ימחתי®״‬ ‫רעיהם ע׳י לשון הרע ושקר כי וידרכו את לשונם ט׳ ובאחרו כלם חנאפי׳‬
‫רחחנא קרי שחודה כי לא יזנלי יידעו’ את ה׳ ה‪ 1‬א גוכ‪ 3‬כי א^ למלא נט'י‬ ‫כיון מוכי גס בחדבר היה ע!ן השטים על כן אחראינו לוחה כי פז הס‬
‫כי ירעב * אחר בשבתן כו׳ לוהר חי יתן וידיעה ןןכי^ס ‪ 3‬ך כי נשגיח‬ ‫צלם חנאפים כלומר ולכן אי אפשר אהיה אתם ותה גם כי חדות אלו לא‬
‫גתון החרחה בסכנת חית חי יתן שגם שלא ידעתני לימנע מעשוה ‪,‬‬
‫* ‪. - •-‬‬ ‫‪> ^ _____ _I‬י ‪.‬‬
‫יגור ית׳ פם‪,‬עושיהם'כישונא זחה הוא ית׳ וגם בגילהאיש את רעתו והוא‬
‫‪,‬‬ ‫לפתות יייפ איתישאני חצילן או יכול להצילך הפך משל האמור‬ ‫צי אין תיאר בגידה רק לבגוד איש לחי שהיטיב לו והיא כפיית טובה‬
‫‪ .‬גנבא אני חחתרתא רחמנא קרי צי אפילו זה צא ידעת ג ‪J‬‬ ‫והוא אשר שנא ה׳ כחו שאתרו ז״ל כי הכפוי טובה החס לחבירו חחר הוא‬
‫אחל‬ ‫ל ‪ ?3‬כה אתר ה׳ןהן׳ ה‪3‬ע‬ ‫כפוי טובי‪ v‬להקב״ה כי הפה שאחדאשר לא ידע את יוסף אתר לא ידעתי‬
‫והרי יזיי*^ע‬ ‫׳‪\■.‬צריןלנסות ולבחון‬
‫ולבחזן י‪-‬‬ ‫צורך ^ ועיר ׳כי חה צריד לנסות‬ ‫י'לבלי‬
‫‪, ------‬‬ ‫י‬ ‫את ה' באופן כי על אלה אי אפשר להיותי אתם ולכן אם היה בתדב'שהיה‬
‫הרעות שאחר נגלות היו י ופזלאוהרז כיאין אעשה שנראה® ק‪,‬‬ ‫מלון אורחים הייתי עוזבם והולך מאתם אן חפהשהוא בית חושבי אי‬
‫דרך אחת ואוחר כי אינו עושה זולת ירך זו ועוד אוחדו מפני ניז® ‪,,‬‬ ‫אפשר להיות פורש חהם אם לא שיצאו הם והשכינה תשאר בקקות' כנודע‬
‫נראהשנ‪1‬שא להם פנים והנה חי שעושה כמעשיהם ^ן‪.‬ן לעאת להם‬ ‫כמדובר ועיל טפסשלישי כי פליזאי‪.‬אפשר לבלתי הרחיקם חחני וחארצי‬
‫ועול אומרו חץ שחיט לשונם לשון רבים חרמה דברי מ' לס‪,‬ן יחיד י®’‬ ‫צי הלא וידרכו את לשונם לא בלבד להכות ך\קר‪1‬פ כי אס כקשתשהולך‬
‫אומרו העל אלה לא אפקוד וכו׳ זאוחרו אס בגוי וט׳ יראה כפל עניז*‬ ‫גם למרחוק תהו אוחרו קשתם באומרםלש‪1‬ן הרע על הקמד י״ל היחיק‬
‫ועוד שנכנס גפקידה ויצא בנקחה* ועול אוחרז |כזה והליל א®‬ ‫ועוד אפילו היה א״ת היא עבירה וחה גם עתהשהזא שקר וזה! וידרכו‬
‫׳‬ ‫אמנפ יאחר הנה כראוי היה לכלותם שתנקס חהס נפתי‬ ‫צו' שקר היא חוצפא ולישנא בישא והנה לפעמים יש שחשתחשיסי״בלשזן‬
‫תי‬ ‫עדתותס ובדברישקר זה‪1‬א לטובה שהוא י לגלות מצפוני לבעושי רשעה דברי ‪6‬ה שאחיתי כאם ה׳בעל הרחחיס‬
‫‪1‬חסזירים הרעה וע״י לשון ערוחים בתחבולות אוחרים להם אחרי שקר צהצרף כסף ואת״כ ׳ובחצתיס אס ישונו חתרחית זו דרכם ומה שא״י^‬
‫‪n‬‬ ‫ל׳‬ ‫הנם צורבס הוא כי אין אעשה‬ ‫להוציא חלבם האחת לצודס כצפוד והוא דבר טוב אחר הנה לשונם הוא‬
‫קשתםשהוא לירות חצים שהוא להמית שהוא שקד ולא לאמונהשאינו בלא כלום אי אפשר ומה שאמרתי ובחנתים לא שאני צרין לנתק י^^^^ ‪-‬‬
‫גלוי ואניח ‪I‬‬ ‫כי הכל גלוי לפני כי אם מפני בת עחי כי לפניהם‬ ‫אוחי שקי לאמונה שהוא להוציא האמונה והאח לאור * או יטיןשאינו‬
‫שקר לשנית חפצי השלום וזהוולא לאמונה ועוד טענה רגיעית שאין כי המה יראו כי אין ייסורין מחרקין חספיהין לשנות את דרכםי* י‬
‫שוה להניתס בארצם כי •הלא גברו בארץ והוא כי הנה דוברשקרים לא מפני בת עחי אן לפני גלוי כי תץ שחוט לשוג׳ כו׳ בהווה ונפתי־ ונהטי‬
‫יכין באופן שהחדה ההיא הראוי מא תביאם לידימף אךהסגברו הוי״ואתר השי״ןכאוחרו שוחט רחז איך הלשון הרעשזחטוממיפועת‬
‫הכתוב כי הצד השוה שבכולם הוא כי חז שחוש לשונם כדובר כנלנר‬ ‫והטעם הוא בזכות הארץ כי ארץ ישראל חביבה לפניו ית ולמענה חטיב‬
‫ש‪3‬א לרמותו‬ ‫כי ה‪^5‬‬ ‫את יושביז וזזו גברו בארץ ונמצאת חדת הדין ליקה כי הם כלתי שביס‬
‫כתשובה בראות את פצחס בהצלחה מל י| הראוי הוא לגרשם מחנה כי רחאית בפיו לחושכו ברשתו וחה עושה שלים בפי! ידבר לאפי‪V %‬‬
‫ושמא תאחרו הלא כל חה שהם בוגדים כרעיהם ולורכיס לשונם קשתם דגר כאלו לאהכיןיחאותו ובחרבו ישים אדמלהיותמלחשמרתזד‬
‫לןפך עליו הדני יל®־‬ ‫!קייחל קקיזטא‬ ‫ך‪.‬וא בין איש לרעהו ולקה ת«י‪.‬ל ?לגי כ^לי היא ‪3‬חה סבינס לחקימ‬
 ‫פג‬ ‫ירמיה ט מראות הצ‪1‬ב^ח<‬
‫בהתכת הכתובים עלדרך פפשכ‪ 1‬ועל פי דרכנו ניתן נועם אחד אל‬ ‫_______‬
‫ושרעי^זזז‬ ‫ייילי ניאשו נחצ ‪ f‬ט יחד כ?ס רח‪5‬ןים זגונביס ‪_ _.‬‬
‫דעת רעיהם‬
‫עשזתי ית' כ״כ פיקרחעון ביטול תורה ויהיה טעם נזכר וככתב במקוא‬ ‫תזהכ^ותרועלכןאץהצסיון לעצמו כי ידעתי אלן חכאזבס ביאס‬
‫והוא כי הנה השאלה היא מי האיש החכם כו'ויגידה עלתהאבדההארץ‬ ‫^®ני כת עמי וטחא תאמלו אס כן איפם סגס הצירוף לא ילעיל נם מה‬
‫כלו'אם העם חטאז החרן יוה חטאת שהיתה ירושליס לגלים תעין תרם‬ ‫ע לצרפם נייסורין וגלית הלא הזא כי לפושרם בלא‪ :‬כלום אי אפשר כי‬
‫וכל עדי יהודה שתתה ואס‪ .‬תאתרו‬ ‫לא אפאל־בס אפילי פחידה‬ ‫י)‬
‫שכוא לכפר על העם הנהוה היה אם‬ ‫ת תנ מ כ ש נ ^ י •‬ ‫יוז‪ 1‬ה א ם בג‪1‬י א>!‪ 1‬ר־־־כז ת‬ ‫אינז גקתה לכלותם לא יתכן‬
‫*^אאם היו גזי אתר פאינס גני‬
‫ג לז ל ״וי‬ ‫?י‪-‬י־־‬ ‫ניזיני האש לא הייעי חתנקם חהם‬
‫טל כן חשיב הוא יתבד׳ טל עזגס>‪jpf‬‬ ‫רן‪ 1‬ל‬ ‫ק ע ה כי נ צ ת ו מ כ ל י אי‪ -‬ש עוצר י ל א‬ ‫?’’ ”יי אותם וא"כ גם עתה איך‬
‫תורתי אשר ‪ .‬נתתי לפניהם שרואי©‬ ‫מ מ ג ה מ ע ו ח ה ש מ י ם ו ע ד ־ ־ ב ד ז ם ה ‪ 1T1J‬ה ל כן‪: .‬‬ ‫את אלו לגמרי וזכו אם בגוי‬
‫‪#‬תסבפינילס הוא תורה שנכתב‬ ‫‪ L‬׳ ‪ ^ L‬י יי‬ ‫'‬ ‫"י‬ ‫״‬ ‫אפר כזהשהוא מי זולתס אשר כזה‬
‫ולאשתמובקוליהיאתומשנעלפה‬ ‫^‬ ‫ן נ ^ ן ן י ל ג > ן י ם ק ק ו ן ת ט ם ן א ת‬ ‫י*עםי מעשה זה לא היתה ‪ .‬הנקת'‬
‫שהיא קול ולא כתובה לפייהס ושתא‬ ‫י‬
‫‪.‬תאחרי; הלא זה הוא ביטול תורה‬
‫והיא שב ואל תעשה דעו לכם‪ .‬כי הכל‬
‫תלוי; בלחוד כי ‪ :‬הנה הוא תביא‬
‫לידי תעשה וזהו ולא הלכו בה סע״י‬ ‫‪9‬ב!לי עבר ‪ :‬ויאמר יהוה על־^^בם את־תורתי‬ ‫ההרים אשא בכי ונהי כו'‬
‫עזבם אותה לא הלכו בה; ‪ .‬ותאשר‪.‬לא‬ ‫אחרי אותרו כי אם היה גזי‬ ‫■■‬
‫^שרנתתי‪/‬לפניהכם ול א‪ -‬ש מ עו בקולי ולא־‬
‫אחי תחת ישראל עזשה ;כיועשיהם‬
‫• אחרי שרירות לבס תה■'שאין ק אס‬ ‫הלכו ב ה ‪_ I‬ו'לצו ארזרי שר^רו^‬ ‫היתה חתנקמת נפשו ית׳לפפות כליה‬
‫^‪^ 3‬לים א ש ר ל מ דו ם אבלותס ‪ :‬ל כ ן כ ה ־ א ם ר ‪ .‬היו עוסקים בתורה‪.‬היתה תביאתם‬ ‫אן כישראל יעשה פקידת צרה בלבד‬
‫וחלכת אחרי שלילות לבס‬ ‫והנה יש חקום לבעל דין לחלוק זלות'‬
‫^^^א‪ .1‬ת א ל היי• ש;‪T.‬ר**^‪• 4‬ל ה נ ג ‪ /‬מ‪;1‬א*ב י ל ם••א ת ־ ״ ליייט^■ ‘‬
‫••‪j‬‬
‫התפקרו עד עבוד הנעלים אשר אין‬ ‫‪S • i‬‬ ‫‪CT‬‬ ‫*‪,‬‬
‫אס לןאיפה שהראוי היה לעשן׳נקחה‬
‫נהם ?תיל שלא ידעו ולא יבינו‬ ‫ה ק ס הז;ךז ^ ע נ ה ור־ןשקיתיכם מי׳־ ר א ש ‪:‬‬ ‫ייכליה אם כן בחה ינוכה העודף‬
‫והציצותיס ב ^ ר ס א ש ר ל א; ך ?‪1‬ו• ה מ ה ואב־רתם • ואין נס לק לכת ‪ .‬אחד אשד לתדוס‬ ‫יי^יאית פקידה שה' פוקד ע^‬
‫אנותם כי תנהג אנותיהס • נידיהס‬ ‫ישראל בבלזתלן״א על ההרים וכו׳לומר‬
‫‪ £3‬א ת ־ ~ ז ך ז ך ו ר ב •עדכלורתי‬
‫לכןעל עונ>^<ת תורתישנתתי‪ .‬לפניה‬ ‫לנה הארן ס!‪3‬לת עיק' העונש באוש ן‬
‫היא תורה שנכתב הנקרא לחם־‬ ‫^^^בוננוולןראו‬ ‫או ת ם‪. :‬‬ ‫הלא ישאר לישראל רק נזציאית‬
‫כחפידש אצלנו בביאור ישעיה הנני‬ ‫‪ T O‬ל א ל ~ ה ך‪ 1‬כ מ ו ת ש ^ ה ו‬ ‫הקידה ועל כן על ההדים אשא בכי‬
‫תאכילם את העם הזה לענה שמיס‬ ‫התחלה ואחר הבכי הספד ונהי‬
‫צרות ועל מזגם תורה שנעל פה‬ ‫ןתבדאגה ; ’ יו‪ /‬מ ה רנ ד ה ותשגד־) ;לד־^ינו• נ ךזי‬ ‫לעורר בכי אתרי כן ועל נאותתדבר‬
‫שנמשלה ליין והשקיתיס קי לאש ועל‬ ‫מ^‪:‬הועפעפ‪.‬יגריזלו״“מ‪.‬ים ‪'' :‬בי‬ ‫‪ 07‬נאות הרועים אשר בחדבר‬
‫אשר הלנו אחיי שרירזת לנס ילכו‬ ‫■קול‬ ‫י‬ ‫* ־ ־ ־‬ ‫יהודה וכיוצא תחקוחות תקצה להביא‬
‫נגולה וזהו זהפצותים בגויס ועל‬ ‫משם לירושלים לצור^ הקרךנית‬
‫לכתם אחרי הנעלים אשר חיתתס נסייף על כן ושלחתי אחריהם את‬ ‫ועל אותם הנאות תדבר אין ראוי נכי כי אס לפחות קינה מינעי להז‬
‫החרב והנה החרב היה לאיי תה׳ח כעיר הכדחת עד נלתי השאירשריד‬ ‫ופירש תה שאחמו על ההרים אשא בכי ונהי הוא כינצתז תנליאיש‬
‫עובר זחה שאשרתי ועל נאות תדבר קינההוא כי לאשחעוקזלחקנה תקטזן ועד גלול א^לא כן אעשה כי אם עד כליתי איתס הואאת עצחס‬
‫קאשר בתחלהשהיה קול מקנהשם תחידועתה מעוף השתים וכו' * וכל ‪ .‬אן לא את זרעם בניהם הקחים אתריהם ואס כן ‪3‬חה תנוכה הכליה‬
‫הראויה על עזן זה כלא הוא בצרות שסבלה הארן ונאה בזה תשובת חי‬ ‫המקודם מתבירו לקה אז ייתר ני זנתתי את ירוסליס לגלים מעון תניס‬
‫אן את ערי יהודה לא יהיה להם רק שמחה מאין יושב • מי האיש וכו' האיש כו׳ על מה אבדה הארץ כי מה שנצתה כמדבר ואין עוכר רוא כי‬
‫הפיצים בגוים כאומדווהסצותיס ומה שאבדה הארן וחרבה ירושלים‬ ‫הנה אתרו יז״ל דבר זז נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכים ולא פירשוהו‬
‫לגלים כו׳ וכל ערי יהודהשחשה הוא כי לא כלה רק איחס ולא אח זרעם‬ ‫עדשפירשו הקב״ה בעצתו שנאמר ויאחר ה' על עזבם את תורתי כן' ע״כ‬
‫עם היותם ראו־יס לכלות‪ :‬עלזה היא שחרבה אק שניכה הוא יתברך‬ ‫והלא נמו זר נחשב כי האש כל כן הדבר קשה‪.‬חלהבין שתכתיס ונביאים‬
‫‪, ,‬‬ ‫בזה כלוי הזרע כי הוא רחזס בדין‬ ‫ומלאכים לאידפוכיעל עזבסאתתורתה׳נחרכניתה^דש ^זפזד‬
‫^ ך ! אחר ה'כו'ראוי לשים לבמהצריןתתבוננותלזה זהיהדייאחר‬ ‫היכן מלאכי השרת נזכרים בכתובג והנה על זאת השנית אזמר כי הוא‬
‫כה אמר ה׳ צבאות קראו ‘ ועוד מהצורך תכחזת י ועוד לחה‬ ‫עאוחרז ויגידה שהוא מיותר אן הוא לרמוז אל מלאכי השרת כד״א וכעל‬
‫בחקוננות אחר קריאה ובחגחות שליתית וגס במקוננית אמר זתנואיג'‬ ‫הכנפ׳ס יגיד דבר ועל ענין המאחר אומר כי הוא ענין מאמרם ז״ל ייתר‬
‫יי קלה על ע״א ועל גי׳ע ועלש״ד ולא ויתר על ביטול תור'והענק הוא כי ובחכחית אחר ותבאנה * ועוד מי אחד ותמהרנה וכי'אס גס הם דברי‬
‫כמה שנים עברו עלשלשה עבירות חמורותאלו כתושאמרו ז״ל כ* שבעה השלת אין יאתר ותשאנה עלינו וכז' עליכם חיבעי ליה והנה רז״לאחרו־‬
‫כתי דינים עבדו ע״א והאריך להם הקורה ועל כן חכמי' ונביאי' וחלאכיס שכסמל כלל את עצמו עחהס ואחר עלינו אן לא יצדק אומרו שודדנו‬
‫אמרו בלבם תה נאחר אס אתרנו שעלע״א וג״עוש״ד אבדה הארץהלא ולא אמרו כי עזבנו ארץ כילאוזה שכינה מכותל מערניי ועוד אומיר‬
‫נאמר בתורה על שלשים ועל רבעים ופה עכרו שבעה ואס כן לא אבדה ‪ .‬ותרדנ'עינינו דמעה כי דמעות קיבעי ליה זחה גס כי עינינו הוא לשון‬
‫^ל אלה והחה לא ידעו כי עון ביטול תורה שהוא נשב ואל תעשה היל רכים * ועוד לחה במפעפיס לא אחד דמעה כי אסיזלומיס ’ ועול‬
‫כל כן חמור שבשבילו אבדה הארץ על כן לא ידעו מה להשיב והשיכ היא אומרו כי קול נהי כשמע מציין היכן נשמע נהי חציון וגס לחה מזכי' מה‬
‫*‪ P‬על עזבם את תורתי שהוא על ביטול תורה והנה הטעם מה שנראה שנשמע נהי חציון כי הלא עתה מהשיעשו נהי הוא החקוננו'* ועו׳ אומרו‬
‫לכאורה ורבים תפשו בו על מאחר רז״ל ויתד הקב״ה ונו׳ ולא זיתר מל בישנו מאד כי עזבנו ארץ שיורה כי אין כל רעקע רק גלות והלא כלים‬
‫נאמר' בפסוק הקוד' כאוח^ עד כלותי אותס ועוד אומרו כי שחפנ נשיס‬ ‫^’כייל תורה שהוא חשל אל קלןשיש לו מנגן ומשתעשע בו וכאמוראליו‬
‫כיהלא אץ הקב״ה מייעד לדבר עסהנשים כי אם אומר שיקראו אותן‬ ‫יי האיש ההוא הכה את רעהו לא עצבו על הדבר ועוד חעט ואחרו ל‪1‬‬
‫לקונן י‪ .‬ועוד אוחרוולחדנה כר׳ זה‪.‬לא נצטוו ללמד כי אס לדבר ולקונן י ׳‬ ‫^ייירגאתהכפש ולא עשה לו מאומה ויהי המס ויאמרו לו הנה המנגן‬
‫ועוד אומרו כי עלה חות כו'כי אין זאת צרתם כי אס הכלה האחורה‬ ‫קצצי את ידו אז את׳ לתלותו על עץ ואז עבדי החלן אשר לפניו התה‬
‫למעלה י ועוד אומרו דבר כה ולא פירש מה מדבר * אמנם טרם נבא‬ ‫יאי ק תמהו ויאמרו אליו הלא בעשותו את הרע העבר׳את פשעו ובהצרס‬
‫אל הניאזר נשים לבאל פסוק השחון לוה באומרו ושלחתי כו' עד כלותי‬ ‫’ ציית לתלות! אחר להם הנה כל הרעה אפר עסה הית' לפני ולא פקדתי'‬
‫אותם שהריכתוב בתורה לא געלתיס לכלותם אן הנה אדרבא אתרי‬ ‫מל היותי משתעשע בניגונו אן עתהשלא ינגן ביד כי איננה כל‬
‫אושרו ית' כי לפי מעשיהם היו ראויים ‪ :‬לעשות בהם כליה כאומרו בפסוק‬ ‫לעתו זכרתי ואתלה אותו על עץ כך העוסק בתורה משתעשע קונו בו‬
‫י״^דיך לו על כל פשעיו אן בהתבטלו מהתורה ואנד שעשזעו אז יפקוד הסחון לוה והפיצותיס בטיס כו׳ ושלחתיאחריהם את החרב עד כלותי‬
‫^ליו דעתו ועל כן זיתד ‪ b‬ולא ויתד על ביטול תורה ׳ עוד יתכן אותם והנה זה דרכו ‪V‬ברוב חסדיו שעם המתינו ראויים לכליה חו‪38‬‬
‫מחשבות‬ ‫׳ ׳‬ ‫‪-‬‬
 ‫ירמיה ט מראות הצובאות‬
‫?!ר^ו נרימ‪1‬‬ ‫התרב עדכליתי‬ ‫מאשמת ‪5‬ה‪5‬ילמ ממנה מ ל ק מל משז גתן י התעוררות לישרא‪ 5‬שיבכו‬
‫י ״ל^לי תרב נעיזיי‬ ‫הי תהיה רעלז® ’־^'י‬ ‫מלהיות‬ ‫שלצ‪1‬ת©כ^«חרו התבוננו כי'למען ע״י בכייתם תקל רעתם‬
‫יעזבים'‬ ‫על פני האדמה כן יהיו לובל ©אלמה בהם ומהם יהיו‬ ‫>ליה ווהו התבוננו ק' והוא כי הנה לרן המון העם מסכלי דעת והשכל‬
‫כל‪5‬‬ ‫שקצרו הקוצר יחניחי על ה^יז‬ ‫עלא יתפעלו ילא ימיתו‪ ,‬לב אל הרעות הבאות להם עד היותם עליהם‬
‫ההולמס ‪-‬ואין מאסף‪ .‬לקיגיי^ן^‬ ‫ממש אן משכילי עם אשר תבונת‬
‫הדברים כי יהיו בהם חשתי ה‪!0‬גיס‬
‫ק ו ל נ ה י נ ש מ ע מ צ י ק א ן ז ^ן ד תו‪ -‬כ ^נו מ א דני ־ *‬ ‫נהמה יבינו כל בערס דעה תבאאליה“‬
‫האלו ועל פה תבא כל רעתם אן ג «‬
‫נראיתם סימני׳ והודאות הימות‬
‫או יאחר התבונני‬ ‫הנאות והנה נימיס־ ההחה רגו כמו עזבנו ארץ' בי סקליכרמשכנותיני■ י ^י״שמעלדז לא יעשו •‬
‫‪ :‬העתידה קראי‬ ‫כבי אותות והיראות והתראות אק נ שיסדבר־יהוה ותקח אזנכסדבר־פיוולמדנה ייזל'־יסג^י‬
‫' אלי‪5‬‬
‫מספר נדברים ניכרים לפק מהגלות‬

‫הוא לשון רביס כיאם הטיל ע ‪t‬‬ ‫^ ^ ^ ר;‪-‬נול הכ ר‪^ :‬וד ך'‬
‫יתירה'שהיא ‪ V‬ד הרטי להוסיף ע‬ ‫ט למקמבינהלה^ןהעתידבערס •סחו‪-‬ץבהוריםמר^ות*‪ .‬דברכקנאם להורק‬
‫רבוישהיה נשמע נאוחרוותנא^‬
‫ונ ^ ה נכלה ה א ד ם בדמן‪ ^ ^ 37‬־' פגי ה ש ד ^‬ ‫תבא!לפודל הלבבות לגלי׳ ילמ‬
‫לרמוז כי יהיה היגוי מופלג ני י^’!<‬ ‫'ונ ע מי ר ^‬ ‫י ' •'‬ ‫‪'^^.‬י־י ■;־’■ ■’"■‘ י‬ ‫קלאז למקוננו׳ נו׳ !היא ט יש שתי‬
‫רקקרי ‪..‬‬
‫‪,‬‬ ‫צריך‬
‫שאין ‪V‬‬ ‫‪,‬ימצאו מוכנית‬
‫‪ ------------‬״ י‬ ‫’ ׳ ^‬ ‫‪.‬‬ ‫»ובי׳ישחכמז'שיודעותלהמצי׳ולסבל‬
‫קינות מעק התאורע בעיב שכלן לחדר מ ט אן אינן ח ‪ p «}f‬בפועל ‪ .‬וחידתטאינה ואל החכמות התחברות קינ<ת שלחו ותבאנה יסמא תת‬
‫הלא היה ראוי להפך הסלר לשליח תחלה • בעל ר‪ v‬ח‪:‬חות סיתברו הק ני^‬ ‫נפה ויש בלתי ממכיאו’ ומסדרות אן חקיננוק בפיהן הקינות אשר למדון‬
‫ואחרי ק יקראו החקיננז' לקינן הק‪-‬נות שישדרו החכחו'לז״א‬ ‫■למנמות ועל שני ה‪ 50‬ם' ה ^ ה לנביא דבר ואחר הנה מקוננות יש בכל‬
‫כל'לומד מה שצריך צהקדיסאל! קילסאל החכמות הלא הואבדי סתמאר ^‬ ‫מקלשואין צרין רק קריאה לבד לבא וזהו קיאו למקוננות ותטאינה אך‬
‫מיד טרם בא החכמות ותשאנה עלינו כהי גלי סידור קינה רק קול «‬ ‫לא יצטרכו למלר לבא כי אס וקבואינה יהיו גאות לאטן ‪ .‬וזהו שלא אהד‬
‫יתבאצת אן& החכמות המסדרות קיפות בחכמתן שלתז ט אינן נמצאות בלבד ותרדנה כו' והוא כי בכל ציתיני לו ית׳ צר ו‪5‬ן על גלות שכיל'‬
‫יזכחותבכל מקי סכי^י במקומותילועיםועל כןצטןלשלוח אחריהן וחילול כבודשחו יתבייש לנזלבטת יותדחעל צרת עצמנו ו ע ל נ‬
‫יתברך לשתף ענין כבודו וצרתנו ושהיא יתצר׳ ואנחנו נוריד‬ ‫ופל כן אמר ׳ בהן סלחי יתנאנה והנה אלו ציין שיבואו להמציא ולסדר‬
‫שיתוף ^פתי הצרית וחיבר' היוצר באומרו עלינו למען למדנו דט^ '‬ ‫^ וקינות ולשים באוני המקוננית תקוננה אותן ועל ק בחקוננית אחר‪,‬‬
‫היא ית׳ מיצי עלינו כן אנו נבכה על הנוגע אליו וה?א מאמרם ז ^ ^ ^ ‪. ,‬‬ ‫יתטאינה שיהיו באות לאט בעוד שינאו החכמות חמקיס שמשלתין‬
‫לכתי שהיה הקב״ה כביכול בובה ואומד אני היזם דוחה לחי פטה י ‪J‬‬ ‫להביאן וזהו אומרו גתכחיתותבאנה כי הן בשלות אחריהן ישיחו לדרן‬
‫יחידי ומת בתון חופתו וזהו ותשאנה עלינו כו' ‪ :‬חשיגיס»‪.‬ןךאל לסופ^‬ ‫ספחיהן באופן שימצאו יחד בפניכס אלו לחבר ואלו לקונן* משיבים ישראל■‬
‫שיקראו למקוננותכו׳‪,‬שהיא על כליית ישראל האמורה כפסזקהקיי®‪,‬‬ ‫ואומדס תה וי שהיה לשלוח אחר חכמות לחבר קינות‪,‬ושישהו החקונכו׳‬
‫ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם ואוחרי׳מה ס־א זאת־היה^‬ ‫יולקוק על יחגרו להן החכמות קינות ושגם המקוננות תבואינה לאטן‬
‫הגדולה והיתה לנו כי הלא קול נהי נשמע־ חציון שה)א מענין ה י ^‬ ‫בעול שהחכמות באית א־־ן צורן אל העיכוב הלז כי אש ותמהרנה ותשאנה‬
‫הגדילה הגאה עלציון כמאמר נהי המקונן באומרו כלה י'‬ ‫עלינו וכו׳ לומר אין צריך לקונן קינות מיוסדות על פי הכמות בי אם‬
‫ספן חרון אפו זיצת אם בציון וכו׳ ואם כן אחר שציון סכלה ?^*^ינאה‬ ‫שהוא‬ ‫בלבד ־ בלי קינה לק נשיאת קול כי!י בלבל שתש^ה עלינו נהי‬
‫כן אין שודדנו גס בני האדם שאומר הוא ית' שצבכה על‬ ‫העיני'‬ ‫מצי^«' קול נהי ויללה יספיק שטה תרדנה עינינו למעה כי שתי‬
‫עצינו כאומרו ושלחתי ט' עד כליתי אותם אם כן איפה לשוא ספן‬ ‫כאחת ירבו להטיל כ"כ בשופע פמתי^גר היוצא חשת הן כאלו ‪ 5‬מיהן‬
‫על טון וכלה חרון אסי!ז״א כי קיל כהי וכו' אין פידלט ואומי' ^‪> /‬ן‬ ‫דסטס אתת חהו ותלדנה עינינו דמעה ואח״כ שמתן היוצא מן הפינים‬
‫שיא ע״י חרב כמ״ם לפנים באז שודדי® כי חרג ליי׳ אוכלי; מקצה האת‬ ‫עד יבושת הדמעה אז ועפעפינו יזלו מיס מלחות היאש וכל הבשר על‬
‫ועד קצה הארץ ואם מה שלא סוה לנו חרק ציון י«ןאץן‪.‬ז כי לא נצטגוי'^‬ ‫העפעפים ע^זס וזה! ועפעפינו יזלו מים ולא אחר דמעה גמם מיס‬
‫כי היא מג‬ ‫חורבנה הרי כצטערט ‪ 3‬שן‪p,j,p3, ,‬‬
‫בגיזרת חורגר‬
‫רת‬ ‫מזולת מקום ־ ^ ע הדמעה לצאת ואל תאחרו אולי לא יספיק קול נהי‬
‫מריס ס בניה והנה בושנו מאד כי מזבני ארץ זהש •י׳ שייאעלה‪-‬םזח שכנמ׳"‬ ‫מסודרי' מט‬ ‫כראוי בדכרים‬
‫בדכדם מסודרי‬ ‫ומחוברת כראוי‬
‫‪ ,‬בלבד בלי היות קינה מסודרת ומחוברת‬
‫כיקולסישאו בלגר הלאג ‪ 6‬עלו ה הצטעדנוכי השליכו אויבים משכנותינו כלומר‬ ‫’‬ ‫מארריס את הלכוחגכיסאתשוחעיה‬
‫ומעיה׳כי הראיה‬
‫איפה לתה יעשה כלה הוא יתברן עלינו על כן אתס נפיסשצוהיתגיו‬ ‫מספיק ללצכותינו הלאהיאכי הלא קולכהי‬ ‫‪.‬‬ ‫בלי היות דברי ‪.‬קינה‬
‫‪ -‬תמתינו ך‬ ‫®נקיא לקוק עלינו מה שאנו אומדים אתכן עתס‬ ‫נלבד שנשמע בלי קינה חציון שהוא חהניגע אל צרת ציון האחור לתעלה‬
‫‪b‬‬ ‫תשמעו פנית מאסרו אולי אחר תלונתנו זאת נכמרו רהי'יי‬ ‫נאוחרו על ההרים ‪.‬אשא גפי ונהי שבכלל ההרי' הוא הר ציון שצרת ציון‬
‫‪M‬׳‬ ‫״ י י ״ י '‬ ‫‪°‬״״ ■'‬ ‫'יי‬
‫אילי יחנן ה׳ וישוב יזגורתיי ההיא ותקח עתה אזנבס דבר פיו אפרי^ ^‬ ‫נלות בלבד התפעלנו ערגלר שטשצז מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו‬
‫פפה עלינו אך בין כן זטן כן למדנה בנותיכם נהי ואפה‬ ‫ואוי בים משכזותיכו ואס כן מכל שכן עתה שהדעה גדולה שהיא חות של‬
‫על כי עלה מות כו' אז השיב היא ית׳אל לנגלא‪1‬אחר הנני ש‪ 3‬מחלח‬ ‫כליה כאמור סהוא !הפציתיס כו'ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי‬
‫לבלתי עפות כלה יען קבלתס הכנעה בדברים אלו שדגרתסלכןמעץ‬ ‫זאותס אן כי ממענה נטם כו׳ לומר הנה על מה שנאמרה כליה ע״י חרג‬
‫איני אומר כאשר אמרתי מתחלה ושלחתי כו' ע ד כלותי חופם כי אס לר‬ ‫שיתקיים מאמין ית'‬
‫‪,‬‬ ‫בלבד כי מה‬
‫נהי _ ‪.‬‬
‫קול ‪.‬‬
‫דק ‪,‬‬
‫צדין ‪.‬קינה ‪.‬‬
‫סל מלכו אין ‪. .‬‬
‫‪ .‬כה נאם ה׳ כמאמרם כי פלה חות כו׳ וידעתי שיתפעלו עד גדר שגשיייע®‬ ‫‪1‬תבר קינות ולקנן הלא היא על דבר קל חהכליה שהוא כי עלה חות‬
‫ונפלה נגלת כו׳ או דבר כה כו׳ כדרן הקודם ‪ ,.‬או יאמר ס לחט‪-‬י'‬ ‫נו׳ וזהו ט שמענה נשים דבר ה׳ ותקח אזככס דבר טו הלא הוא על ט‬
‫אמר על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות כו׳ כי נצתו כו׳ אהד עתה‬ ‫עלה חות כו׳‪1‬על מאי דסליק מיטה שהוא ללמד אסה רפות׳ קינה פירש‬
‫?שאתי נהי על ההרים הס הר ציון והר לבית על העדר' לטס וערי'‬ ‫^^ןא ‪. y‬הכלית עולל מתק ט כל אפה תק'י‪ 1‬על עילל סליי י״‪-‬‬
‫‪70‬וון חינ|‬ ‫התבוננו על הנוגע אל העס זאל השכינה שקגלל לגוכן^‬ ‫כפתח ביה שהוא ולמדנה במתיכם נהי פירש שהוא על בחוריי חרחוטת‬
‫הוזה גס שעדיין לא באה הרעה׳התטננו העתיד ואם אינכ'כי ט‬ ‫שבמתיכס ישאו נהי כל אחת על בחוד אלוף נעוריה ואמר עולל חמוץ‬
‫קראו למקוננות פי נמצאו'בקרוב בכל מקום ותטאינה מתי‬ ‫הלא הוא כי יש פט חיני עוללים יש במעי אמן כד״א כעוללים לא ראו‬
‫תקראו וזהו יו״ד הדבויאן‪ .‬החכמות החסדרות שלחו על מקומן ותי‪.‬אצ‬ ‫אור ויש מהבטן וחוצה וכזא כל א עוללים שאלו לחס וזה יאמר להכרית‬
‫ותמהרנה ותשאנה עלינו כו׳ על הפוגע אל עצמגן ן^מך עלינו נח ^‬ ‫סולל קחזץ שי^א עולל שהוא מחוץ שאיני עילל שהוא בפני בבשן השל^‬
‫'‬ ‫כביכול עלי ועליכם ומה שיקיננו הוא כי קול נהינשחוג מציין‬ ‫ובחורים מרחובות* ואוחדו בתלונעו הוא כי מ ר בעיר כנס רגלן פי‪.‬‬
‫שפדה קחרם והקינה היא אין שודדנו ולא הספיק צרת אויב‬ ‫בוחנים ההם היו נחבאים בחסתטם ואמר שהיו פותחין תלון להכניס‬
‫אס הוא על שלא הרנסצו צרת צ*ון הנה בושנו מאד כי עזבנו איז ^רו‬ ‫אורה או להוצי' הבל וחש׳ עלה מות והנה כתבנו כי כונתו ית׳ להגכותיט‬
‫נדדו הלכו זכי השליכו משכנותינו שלי ושלכם גמכלת ציון ואם פא״י‬ ‫ליתה למען ע״י למעת שלא ננעלו סעדיה יקל חהכליה לראויה אלינו‬
‫איך תמהרגה עד בא החכמות ויסדרו קינות כעת אץ צייד‬ ‫כז׳ותרדנם‬
‫ויאחר! ותמהרנה ותשאנה ותרדנא‬ ‫היה כי התפעלו יש׳ ^‬
‫כן ^‬‫ובהמת פי ‪.‬‬
‫‪...‬וי׳ ‪.A.‬״_ ______ ____‬ ‫__________________‬
‫ליי ישחא תאמרי שלא תערבו אל לככן לישא קינה על הנוגע אני‬ ‫עינינו דמעה כז׳ או נכמרו רחמיו יתב ואמי אל הנביא דבר כה נאם ה'־‬
‫כבולי אל תחושו כי אם ותקת אזנכס דבר סי שאמרתי ותשאנה מ^ינו ג '‬ ‫נו׳ ^ייד אל תמר ^ מ ר ו למע^?‪.^ 5‬זזשצזתיה וכו' ושלתקי אחריהם אי‪1‬‬
 ‫פד‬ ‫ירמיה ט י מראות הצובאות‬
‫האמור‪ ,‬הוא כי באלה תפצתיוס׳והוא לומר הלא אמרתי כי לא יתהלל‬ ‫?יאדכורסתמי נ‪ 3‬לעעסהעס וזה הזא ל ק אךלבטתיכן פלי‪ 1‬ת‬
‫המתהלל בחכמה יגבודהוששר כי א ס ב־שכל וידוע אותי קדעהטעס‬ ‫הימהאיאשה רעותה תלחד!ס אך לא פלי כי לא ידעו ויגעו בכבוד‬
‫הלאכראיען כי באלה שהם חכמה וגבורה ועושר אני שחפצתי לתתם‬ ‫סמים אך חה פתלחדוס הוא כי עלה חות בחלונינוכידבד בעיר כנם‬
‫לאדם ולא קכאם בחפצו ובבחירתו ט הלא היו נאס ה׳ כי ק דס יצירת‬ ‫יי־ •ן וסיגרים עצמם ולא יניחו רק תלון חשס עלה מות וכו' וליא לכרית‬
‫כל אחד חהס היה נאומי ודבורי לאת'‬ ‫‪-‬‬ ‫יקלחיבתר וחגין והס עולל מחוז כר‬
‫^ י מ״ם ז״ל על חכמות בחוץ‬
‫טל תורה ברחובות חקום‬
‫”ייזינין בו דברי תורה אחר כי‬
‫צדיק סלא היה נאס ה כי אלו צדיק‬ ‫‪ :‬כי‬ ‫י״״עילל מחוצה ובתוריס ממקום וזגבור בגבורתי א ל ־ ל ת ה ל ל עשיר‬
‫ורשע לא קאחר ועל כן גוה יתהלל‬ ‫ה ש ‪!5‬ל‬ ‫^ ם ־ ־ ג ג ז א ת ל ת ה ^י ל‬ ‫סמרתיביס וזה הוא לנפיס אן אתה‬
‫המתהלל כמדובר‬ ‫טנניא דבר כה כאתרי עלינו ולא‬
‫ט טי ע״י כן יתפעלו ונפלה כו׳ * ■ כיאמיהוהע שה ח סד מ שפט וצדקה בארץכי״‬
‫‪ m n‬יחים באי׳מ׳כנה יקשה‬ ‫באלה חן צ תי נאס־־יהוה ‪ :‬הנדז;מים באיכם‬ ‫^ ‪ !1‬אחר ה' ט' ר אוי לפיס לב&‬
‫איך יאחר על מצרי׳וטל‬ ‫^ תי ע ^י ־ ־ כ ל‪ -‬מ ^ כ ^ ר ל ^ ‪:‬‬ ‫אמר‬ ‫אומרו בחכמתו ולא‬
‫יהודה שמדמה הגויס ליהודה שיורה‬ ‫וחכמה וכן אומרו לגבורתו בעפרו‬
‫בי גס יהודה יקראו מילים בעילה‬ ‫על־־מצחם ו?גיל־יהוךה ועל־אדוםלעל בג!‬ ‫ילא אחד בגבורה ובעופר • ו שד‬
‫זהנסבסחון אומר הפן זה באומדן‬ ‫;עמון ועל־־־מואב ויע^ כ?!־־לןצוצי פאה הן׳שבים‬ ‫אומרו הגבור בהא הידיעה מה שאין‬
‫כי כל הגו*ס ערליס וכל בית‬ ‫ין במכס ובעפיר כי לא אחר התכס‬
‫ישראל ערלי לב יורה בי ישראל אינן‬
‫^‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬
‫‪ ,‬ז־ ‪I‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫בי‬
‫׳‬ ‫ל־‬ ‫ונ‬ ‫ערלים‬
‫•י • ‪■ ; .‬י‬ ‫כל־הגוים‬
‫־ '‬ ‫במדברכי‬
‫‪• <• AT • -‬י‬
‫אילעפיר * ועול באומרו הפכל‬
‫‪ :‬נקראים ערלים ומה גס לרז״ל‬ ‫ייליע אותי כי יותר היה צודק יאחר‬
‫האיחריס כי אפילו ישראל שהוא ערל‬ ‫יייא את ה או אזוב את ה ולא השכל ‪ Cap. or 1‬ע מ ת ו‬
‫יקרא מהול * ועוד חי ככנים את‬ ‫ייייע ועוד אומרו כי אני ה' עושה‬
‫יהורת עך־־ייכם סרת ’‬ ‫י י”‬
‫ישראל בקרב הגוים שהזכירם כה‬ ‫ייסד משפע וצדקה בארץ מהענין‬
‫סכסערלי לב* ועוד ראוי לדעת מהו‬ ‫עטיתי יתברך חסל אצל מה שיתהלל שראל^ ‪ :‬כת ׳ אםרןה!‪ 'm‬א ל־‪T‬רף הג‪1‬יים‬
‫וכל בית ישראל ערלי לנחה הוא‬ ‫הייתהלל ״ ועול אומרו כי ב^ה חפצתי תקמדר• ^^^ת‪1‬ר ‪i‬ה■שמ‪ t‬םאד^~תחתוכ’ ^ רןוו‬
‫עילת הלב הזה אס הוא על הרהור‬ ‫טיתיאוי‪.‬יאחר כי בזה חפצתי כי‬
‫הלב היתכן שכולם מהרהרי רע *‬
‫מהמה ‪:‬‬‫■‪^ VJ‬‬ ‫וים‬
‫‪ V‬ן ‪• - T‬ז •‪.‬‬ ‫•‪I‬‬
‫הכל••(‪ T‬הו א‬‫העמים» ••‬
‫‪• -‬‬ ‫כי־״הפות‬ ‫^‬
‫בלטין יחיד אח יתהלל המתהלל‪ :‬זעוד‬
‫זהנהמשנה שליח' שנינו כי הנודד חן‬ ‫ני‬ ‫‪.‬‬ ‫אן לוה‬‫ה' שהוא מיותר אך‬ ‫או* נאפ ה‬
‫הערלים מותר בערלי לב והנודר מן החהולס חותר במולי כגוי׳ כי גס‬ ‫כפיס לב אל אומרו יתהלל המתהלל כי מלת המתהלל יתירה לבלי צורך ‪:‬‬
‫בהיותם מהולים יקראו עדליסוראוי לדעת לרזה יקראו החהולים ערלים ‪.‬‬ ‫אמנם לבא אל הענין נזכירה מאחרס ז״ל בגמר' כי קודם■'יצירת הולד‬
‫הנה מוע כי הערלה היתהבמ טומאה הדבקה באדם* עוד כנה‬ ‫אומר החלאן לפניו ית' שיפה זו חס תהא עליה חכם או ספע‬
‫ידוע כי ישראל היו כלס קדושים ועל ק א ןהשוחאה בערל ישראל אס‬ ‫בבור א» חלש עשיר או פני ואלו צדיק ורשעלא קאמר והשעס כי הכל‬
‫לא בעור העורף בראש הגויה וגס הוא כדבר דנקיי במה שאינו מאיכותו‬ ‫וידי ספים חין מיראת שחים נמצא כי אין התפארות האדם בחכמה כי‬
‫כתושאל סס ועל כן על בחינה זו יחשבו הישראלי מעודו מדל כ&ו הו^‬ ‫‪5‬א‪,‬פלו היא כי אס חת׳ אשר נתנה לו וכן בעופר או בגבורה כי שלשתן‬
‫מאתו ית'הנה אן הירא את ה׳ הוא יתפאר כי החנו היא היראה שקנה ‪ :‬מהול כי אותה הטומאה שבפו^ההוא גמבה היא אתו עד העביר אותה‬
‫מחנו וכאשר המתיקו רז״ל מפלס בב״ר באומרם שאחר הקב״ה לאברהם‬ ‫בהשתדלותווזה ענין הכתובים שאוחר הוא ית'אל יתהלל כה אמר ה׳ ‪i‬‬
‫כעילה הוו דוחה לעוקץ שבתאנה הסיד העוקן והעבר המום אן המיס‬ ‫יתהלל חנס גתכחתו סל ה' הנו' כלומד כי לא יתהלל ויאחר הלא חכס אני‬
‫ט הנה חכמתו מה הוא אפר נתנה לו נמצא כי את ה׳ הוא מהלל שנתן ■ עכו״ס כל עצמם טומאה ועל כן גס בהעביר בשר ערלתם עוד טומאתם‬
‫בם וערלים יקראו כמו שכתבנו כי‪.‬ערלה מציאותה טומאה ועודנה גם‬ ‫יזתכמתו לו וקי״אל יתהלל הגבור בגבורתו של ה' הנו' והטיל ה״א הידיעה‬
‫מכף רגלם ועד קדקדס ועל‪ .‬כן הגי ס עכו״ס יקראו ערלים עם היותם‬ ‫שחון‬ ‫מה שא־ן כן בתכם ועשיר לחה בי החכמה והעושר הס דברים‬
‫מעצמות ואיכות האדם מה שאין כן הגבורה ועל כן אס היה אותר גנור ; חכולים וזהו על כל־ מ‪1‬ל בערלה שעם‪ *.‬היותי נמול הוא בערלה וזהו מול‬
‫היה אפשר להבין שגם היא גבורה שחוץ מגוף האל׳ כחכסה ועושר והנה • בערלה שלא תקנו דגר ככחולם * עוד הקדמה אחרת והיא כי אשר אנן‬
‫;בריתו שגזא נזמה חילל בריתו ואס לא ישוב בתשובה גם שהוא מהולערל‪.‬‬ ‫אין גבורה חוץ חעצתות כאדם כי אם ‪.‬מום את יצת כד״א איזהוגגור‬
‫יקרא וכמו שכתוב אצלנו על מאחר ח״לחסכת עירובין כי לאתיד אביע­‬ ‫הכובש את יצרו ואס בן היה נראה בגס הוא חחנו יל;ילא יתהלל הגנזר‬
‫ככובש את יצרו ולא כן הוא כי הלא יראת שתים בה יתהלל כאשר נאמר ‪ :‬יושב בפתח גהינס ואיט מנייד מהול מישראל ליכנס ט ואס בעל נכרית‬
‫נוטל ערלת קטן שלא הגיע למילה ומתנה בו ומכניסו לגהינ׳ ופס כתבנו‬ ‫על כן אחר הגבור כלומר הידוע ורבר לעין אשר הוא בעצם האד׳ אשר‬
‫לא מסוג החכם ועשיר שהם דנריס’‪,‬הבאי׳ לו מהחון כי אש בזאת יתהל‪ • 3‬שהביאור הוא שמביאם הוא ית׳ בגלגול ואיגם מגועיס למילה ונכנסים‬
‫לגהינסבי ‪u‬לה חמשיית תחת אשר היה ערל בנח הנה כי גס בישראל‬ ‫המתהלל והוא כי אם יתהלל איש ויאחר הלא חנס אני או גגור או עשיר‬
‫‪,‬ימצאו חולים בערלה ובב״ר פר' וירא נראה שגס ע״י שאר עריות נעשה‬ ‫תושג המתהלל כ• את ענחו הוא מהלל ואינו לן כי אס את ה' הוא מכלל‬
‫ערל ליכנס לגהינסשלא אמרו אלא חי שחטאיותר מדאי ולא הזכיין‬ ‫כי ממנו הכל אן בהשכל וידוע את ה׳ בהתהללו־ בכן את עצמו הוא‬
‫‪.‬־ בועל ארסית* ונבא אל הענין והוא ט אחר אומרו ופקדתי על כל מול‬ ‫יז״לל ילא את ה׳ כי הלא מעצחו קנה השליחות ההוא וזהו כי אם בזאת‬
‫בערלה אמר אל יעלה על ח תנס שאיןזה רק בגויסכיהלאטאעל‬ ‫יתהלל המתהלל כלומר יתהלל המתהלל כי כאשר חושב המתהלל כי‬
‫חצרי׳ ועל יהודה כו׳ ואחד אומרו כל החולי' בערלה הרגיש אשר הקשינו‬ ‫עצמו הוא מהלל כך הוא כי באחת יתהלל המתהלל‪1 .‬ה וא בהשכל ט^‬
‫כי בסלמא מצרים הוא כי מלן יוסף ונשארו ערלום באימת אן יהוד' אין‬ ‫י‪5‬וא כי הנה כל סליחות הצדיק תלויה בשני דברים אחד בכשרון שנית‬
‫יצדק בהס יקראו מול בערלה שאתר היותם‪ .‬מזלוס יקראו ערלים וו״א כי‬ ‫שאתר היותו צדיק גמור יהיה לב‪ 1‬ישר בלתי מהרהר אחר מדזתיו ית' אס‬
‫*’®דין יבאו עליו יקבלם באהבה והן אלה דבריו יתברן ה שכל וידוע איתי ‪ .‬כל הגוים ערלים מ^והוא מה שכתבנוכי המטמא בריתו יקרא ערל וז״א‬
‫כי ‪ b‬הגויס ערלים כלו^י ועל כן גס לחולים שהם האומות הגז' קראתי'‬ ‫^ הוא כי הכשרון הוא השכל כי הן יראת ה' היא חכמה ה פן החוטא כי‬
‫מול בערלה ומה שכללתי יהודה עימם הו א ט‪ S51‬בית ישראל ערלי לב‬ ‫״ין אדם־ חוטא אלא אס ק נ מ ס בורות שטות ועל השנית אחד יידוע‬
‫מ א היצה״ר ה נקר ערל כמ‪ 1‬שאמרו ז ‪ r‬כי שבע שמות ים לו והא׳ה‪1‬א ערל‬ ‫מיתי ימה היא הידיע׳ שידע אותי הלא הוא שידע ♦יכיר כי אני ה׳ עושה‬
‫^וז כו׳ולוא שיכיר ני איני כבש׳ודס שבהכותואינו מרפא כמ*ש ז׳ל בשר ‘כמו שאמרו כי חשה קראו ערל שנאחר ומלתם את ערלת לבבכם מכלל‬
‫ולס מכה באיוחל ומרפא ברטיה אבל הקב״ה במה שמכה הוא מרפא וזהו שהוא ערל ובזה יאחר וכל בית ישראל ערלילב שהוא היצה״ר שהוא אחל‬
‫יידיע איתי שתלעני כי איני כבשר ודם כי אני ה׳ עושה חסד בין בעשותי ־ מהלבבות הואהיצה״ר כלומר שעל ידו נעצ^ם מ ‪b‬ים שהוא ט״י טחאס‬
‫^ פ ע יייסידין בין בעשותי צזקה בארץ וזהו עושה תסל משפט וצדקה ‪ .‬בריתם ע״י יצרם ועל כן כללתי גם אק והודה בכלל החולים בערלה ג‬
‫את הדבר וכו׳הנה דרן המפרשים הוא כי אומרו ^ דרך‬ ‫שמעו‬ ‫פתיץ באופן שע־׳י כן כאשר בהיותן צדיק גמור ותראה ייסורין עלין אל‬
‫הגויס ‪ , pjp k‬״ ‪,5‬א ןע״א ויש ®ראה לוה פסוק שאחריו‬ ‫‪.‬‬ ‫מהיהד ט אם תאחר אם יש בי דבר סיצונן למרקאיתי בו יתפרק‪,‬‬
‫יתס לאו הס ייסזרין של אהבה^להעליג אושט‪ .‬לעילם הבא והטעם לכל * באומרו כי הקות העמיס הבל הוא שהם פסילי אלהיהס‪ .‬אך יקשה קה‬
‫שקתלה ‪,‬‬ ‫■‬
 ‫‪i‬‬ ‫'‬
‫ירמיה י מראות העכאות‬ ‫י ‪,‬‬
‫‪ .‬י׳‬
‫נבזה הזה ייי׳״י*‬ ‫י’ "^^״יי ’’ ’ יל‬ ‫”ל‬ ‫י^י^‬
‫‪ M‬י גרו ‪')5‬מ׳ ‪5‬חהתכג’‬ ‫בהן פרשי הע‪5‬ין סנפ‪ 5‬ומ יוס‬ ‫התמנה ייאזי לשיסלב לד עפ ס ש א ס ק אין‬ ‫אסערמציא היא תנחת‬
‫ד ^״יחגזפהשמקיהין‬ ‫י‬ ‫זיצאגפסיליס‪ :‬אך יתכן יאתר כי הנה יט‬ ‫נכנס בחכמת הסכניש‬
‫^ ‪' U‬ו‪4‬א י‪ 7‬ניז‬ ‫הכאיתאלה ויהז מזיייי י׳קטה‬ ‫השתים זכסיליהס שדמתס כי להם ניתנה ^ ל ז‬ ‫נ‪1‬י‪ 0‬הזלכיס אחר הוברי‬
‫נ'‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫גהי־!(‪ 5 .‬ה‪-‬״ינ‪*.‬ג־‪.‬־‪-0‬ה■־‬
‫‪16‬״ ‪ , r , S‬״ אתנ־ה״^‬ ‫׳נ^גץ ם;ערכרת‪ 1‬מעשח;ך‪-‬חר^ע^?‪1‬צד =‬ ‫־‪5‬אפר־ע־'עג־ארזאן‪5‬א‪-‬־ת״ו‪-‬‬
‫‪,., J‬א״‪,,J‬ה וגל‪1‬ח!מזוג'‬ ‫ככסהומהב״פהונמססרותוכמקכותיחזמום‬ ‫לד״א סננים!״!לותנאק״״״״‬
‫לאיצעלז‬ ‫נזפחתזי'^‬ ‫» ‪: ;l v :‬‬ ‫;•׳״•‪■: /‬י^י^ ‪:‬־;•‪• .,v K‬‬ ‫אדיש ממיס כי נס יעפו דמותם‬
‫“־״ ‪!; ; ’’ , f.'T‬י‪,‬א‬ ‫ייו‬ ‫ולוא •פ;ק ‪ ; ^ :‬ס ר מכןשזזהמהיך־'א ירברי‬ ‫־ארןיענל״על־תן‪-‬שא>ם‪,‬ישת״‪,‬‬
‫ודא‬
‫נשוא יגשואבי־־־לא יצעדו• אל־־׳תיראר מהכם‬ ‫להס ואתפוב כי כ״נת מני^*‬
‫‪».‬דא'״־מהם ‪-‬‬
‫אז‬ ‫כן‪”5‬‬ ‫רגל באופן שע י‬
‫יגלנאי־ו־■‪-‬־'־!‬
‫לטעות אחריהס‬
‫הזהיד ‘ ״״‬
‫אתכם‬ ‫י״יי״״י‬
‫פאני נדין ‪5‬‬ ‫‪.‬לומר מה‬
‫‪.. ........‬‬
‫היא פלא ת‪5‬כובדרך הראשון כי‬
‫לעיבדס כלי סייעיבו לכס ;ז‪.‬ז‬ ‫בשני אתם חעצמבס תשמרו וו"א כסוףיד};ה גדר‪ 9‬אתה וגד־ו?(שמן;‪ :‬בבכורה ‪ :‬מי‬
‫^לןחל»לאי שק תיר‬
‫לועס כי לא יבצר מנס כי לאיר״‬
‫שמעו ס** ולבא^ התנין כקלי' תאחר ^איראך מלך הגרם כי\ןז‪:‬אתהכיבבל־חכמי‬
‫י הגתרא כי היושמז& ואבלטשהיה גוי‬
‫וגס לא תעבדום לסייטיני^^’®‪,‬‬ ‫בני ^דסובכל‪-‬מלנותס מאץ במוך ‪ :‬ובאחת‬ ‫אחד תוכן ועבד! בפניהם כמה‬
‫‪,‬־‬ ‫הלא לא ינצר חכם ני גס‬ ‫‪w‬כסלו• מוסר ס כ לי ם;;;נץהר^ ‪:‬־ בסף‬ ‫אלס לחטוב עציס סן היעל ולאה‬
‫אותם ולא אחד אין אתם כי אס <‬ ‫אבלט אותם ועל אחד תפס אחל זה‬
‫אותס ל‪1‬חר פאין צ ל שאין ■ז^‬ ‫לתרשישיו‪-‬באההבמאו^ז מעשה חרש‬
‫קןלן_)אימחוזל אמללו שמ‪1‬אלא‪0‬‬
‫להיטיבל״לתכיאסגסאתעצחסנ‬ ‫‪7‬י־ צרף תכלת ס^רגמן לברשם מעשה סכמים‬ ‫מיפראל הוא אפשל להדר ו^עת‬
‫‪U‬‬ ‫®‬ ‫אפילו מהשיש‬ ‫החזרה לאו זהניז פב גתון הבאיס ־ןלם ^^^^^^^היאלחיסאפתהוא‪-‬אלהים היןכם‬
‫מעצחס כי אס שנת;וםעליהם '‬ ‫וחבילתו על כתנו ונחש חתון‪3‬ת‪1‬כ'‬
‫הלבריסכיעל ק‪,5‬ק‪-,‬ןן איניקל‬ ‫שמואל ו‪-‬מלך עולם מקצפו תךעש האךץלל*>־יכילו•‬ ‫שחתכו עלידי המגל אחר לו‬
‫להזהירכסךק על הראשונה ‪^ 0‬‬ ‫‪""h‬‬ ‫לאגלט לא אמרתי לן שאס היה ־ גויס זעמו ‪ :‬כדגה תאמרון להום‬
‫ללמוד לרן חישתס סי*'‬ ‫^‪.‬וארקאלאעבךחאבדו■ סאיעא ומך־־‬ ‫יםר‪ 6‬אפשל להדר קרא אותו אמר לו‬
‫איפטוחגלייא כחדוני^ ‪.‬‬ ‫מהעפיתפטנלת אחר לו כי אתל‬
‫ואזי לשים^^‬ ‫ע>האךץןבחומנז מ א מ ^״ז״''‪•-‬‬ ‫מהחבלים לא הביא לענת! לחם לאכול‬
‫‪ I‬א‪ 1‬א‪,‬מרו חאיןוהי״ן‬ ‫ניער והיה המנהג להוציא כל הךלןחכמתו ובתכוגתמטהשמזם ‪ :‬לקול^‬
‫אחד מאכלו ואוכלי׳ יחל ובא האיש תתר המון מים בשמים יעלה נשאים מהצד^ יאמראין כח‪,‬ך ‪,‬עןלאוחריגיי‬
‫ההוא והגיללושהיה בוש שלא הביא‬
‫‪■-fW‬״ ס‬ ‫‪a s ;? ;:‬‬ ‫׳ אתו מאומה‪1‬אין לו מה לה!ציא ואז‬
‫נתתי לו חצי מה שהבאתל לעצמי םא‪/‬־רותיו‪ :‬ניער כל־אדפ סיעת הוביש ויל־ א‪1‬״י‪ 1‬״נ‪1‬רה ני נס ני״״’? ״•‬
‫‪ 0‬מ‪ ,- 1‬ע ״ א‪ ,‬״ ר‪ ;.‬״י ‪ 5‬א ״ א ”‬ ‫’‬ ‫״ יז‬ ‫’‬ ‫י•‬ ‫והוציא אותו החצי ולא נתבייש ואכלנו‬
‫‪ .‬הלאנעניטשלאילאומלזני"‬ ‫י‬ ‫‪C‬‬
‫‪■ .‬‬ ‫■•‬ ‫יחד כולנו אז יצא שמואל ולרש‬
‫‪ >3‬לו‬ ‫”*^יז‬ ‫יטיי‬ ‫הוא‬ ‫ישר‬ ‫אם‬ ‫אומרו‬ ‫ענק‬ ‫מה‬ ‫לב‬ ‫‪0‬‬ ‫יאוילש*‬ ‫ונלקהתציל ממות כו׳יוהנה‬
‫נרד‬ ‫מלכיתו על זולת ישראל* וטול אומרו כי לן‬ ‫אעפלשיחזור אן הוא כי לישראל תציל ממוח קמצזה אעל יעלהלהצילו‬
‫יתב'יאחה היראה שיראוהו ימשן שייראזהו העמים והלא עם‬ ‫מהמותחגזלת ר‪.‬מזל מה שאין כן לנכלי כי הנה למה פ׳פדאל מלק ^וה‬
‫יאתה לא ייראוהו^ * ועול אומרו כי בכל חכמי מ׳ שיורה כי בנ ציז ^‬ ‫! ממעל מציתומושה רושם נקדזפה העליונה ושומת המול מהשאין כן‬
‫ישראל כמוהו יתברן מה שלא חשב אנוש • ‪,‬ע‪ ,.‬א‪,‬קל‪! ,‬ככל מלכותם ‪.‬‬ ‫זכות שהעכו״ס שעה ‪ :‬ונבאאל הענין אמר אל לרן המיס שהוא לעסוק‬
‫היעלה על לב שבחלנותס יהיה כמוהו* ועוד אומרו ונאחת‬ ‫כי‬ ‫גאיסטרזגולייא לעשות עיקר מהוברי השמיט זקשפטיהס ‪ k‬תלחלו‬
‫‪ • 1‬ויבשלו שהוא משזללהננה כי איזו היא הא‪^ pp‬ןא^י!עול אומרו ם' ^‬ ‫השמיס’;*‬
‫אסנתורהוחצותיהימשןכי מאותות ׳‪4>.‬׳»־‪w‬‬
‫כי ‪•-».-‬״״ י ״״׳«'‪#‬׳» ״!״‪ j‬׳‪•-‬‬ ‫מהשלא תעשו כן ^‬
‫ט״י״‪v.‬‬
‫הבלים ען הוא ‪ .‬שאס ה‪1‬א כי אלהיהס הבלים ועץ הוא מה ענין ״’‬ ‫קחת! כי נס שאותות השחיס יזרו חית על איש א‪ 1‬אנשים לא יתתו כאשד‬
‫‪ pj,j,‬כסף הרוח‬ ‫‪ 3‬ןן ‪.‬‬ ‫קרה לאותו היהודי שע׳״י משות חצית התורה נציל• מאות השמיס קש״כ‬
‫מתרשיש זזהב חאופו ושהוא מעשה חרס וצורף הרי כל זה נאחר‬ ‫הנזטפל בהבליחכחות הינכו״ם זהטעש הוא מ הנה מה פיחתו הפכו״ם‬
‫א‪,‬ן ^‪ h5,,, j ^p,‬וחם‬ ‫! ‪ pj jp‬שאןן ^‪,‬א לןק‪,‬‬ ‫מאותות הוא מהמה כלומר חהעמ׳ם טצמם בי הס אפר אינן יכולי׳ ואינן‬
‫ל^ו ‪3‬םמין‬ ‫לן^ך כל ענ^ן ‪! p^pp‬ה !^‪ 5,‬ך‪ ,‬א‪ ^,.‬א‪Sp,gjj^ ^p‬‬ ‫‪ :‬מצל הקלושה יחתז מהאיתות כי גם זכות אפד יעפו לא תצילס ולכן אתס‬
‫שהפליג באמור אין המה הבל וגס פה בפסוק הקוד׳ אתר כי הנלף‬ ‫תעשו עצחכם כסס להיות נמפכי' אתר לרך הגויס פן תהיה כהס ותחת!‬
‫אלן‪ 0 ,‬אמת וני \ ‪J‬‬ ‫הוא • וגס נשים לב אל כפל תואריס פבאזחרו‬ ‫מאותות השחי׳יהנה זה הוא תה שאני צריך להזהיר ולהפריש אתבס ממנו‬
‫‪ ,‬שהזאחדרןהגוי כימהפנין השנים־וא לבלתי עבזל אתפפסילישהם ‪ -‬יתייחסו תוארים אלו בעכין וכן ענין אוסרו מקצפו תרעש הארץם*‬
‫^‪ jp‬א^ן ^א ל ק^^ ‪ ^^^, ,‬ל ‪, ,‬ע‪,‬ך אין מפיים^‬ ‫‪,‬‬ ‫לוגמת הוביי השמים זנסיליהס איני צרין‪ .‬להזהירכס על ה מ ר כ‪, ,‬לא ‪ ,‬א‪, ,^ ,‬לא‬
‫אתם מעצמכם תרתקי יוהס כי הלא תלאן ות^רו כי המה י‪.‬בל וזהו ני לזה פסוק ‪p PJ-JP‬א‪Jp‬י‪^ p‬ן' ןל^ק ‪^ p, j,‬ל‪.‬ןןן אן‪ 5 3 1 pp| 6p‬אחריי י‬
‫‪ .‬יזקות העתים שחוקק׳ס צירות לעובלס הנה הבל ׳ היא ואיני ליין ־ בלשון עברי באומרו אלה ולא אחר אילין * ופול שאומרו מארעא היינו‬
‫תחות שתיא י ועזל אין מתייחס יזתקשד לזה אומרו עושה איז‬ ‫להזהירכם שתפרסי מהם כי הלא עיניכם הרואית כי ‪ -‬את זבד שהו' הנל‬
‫‪ F‬היי ‪1‬עוד אומרו לקול תתו המק‪.‬מי‪ 0‬וכו׳ כי הוא משולל הבנה פהלאזי‬ ‫מחש הס עובדים ומשתתויס כי הלא עץ מיער ניתו‬
‫‪1‬נתן החק מים כו' ועול האס לא מצא לסקנ״ס פעולות גדולות ניי ^‬ ‫• והנה אל העץ ההוא בלי צורה אינן עובליס כי אס את מעשה ילי חרש‬
‫ש ז י י‬
‫^^'ללה‬ ‫מוצא הרוח מכמא״י‬
‫‪-----‬‬ ‫ולא^*‬
‫אחר‬ ‫—‪z‬‬ ‫ויוצא*רוח‬
‫‪1. ...........................................‬‬
‫ועוז אומרו‬ ‫‪ 3‬מע^ הלזחס נמצאש^נס חשתחזיםאל ‪U 7‬שישבו ממעולא אל‬
‫” ‪I5-,‬‬ ‫ופול אומרו נבער כל אדם חלמת וכו׳ כי זה היה ראוי‬ ‫־ החיששעפה הצורה ולא אל החעצל כי אם אל ‪.‬מעשה שעשו ידו כי‬
‫; בתחלה לא היה מצוייר ועתה ים לו ציור והוא ‪37‬ר ‪:‬שנעשה ע״י הציוד‬
‫י ‪ a‬יאניי‬ ‫* י״יי ^יי״יי‬
‫^‬ ‫יאבדו בעת פקזדתסיואדרבא לא היה ציין עת הזי ’®‬ ‫והמעשה ויאה אותו המעסה אין לו מחם נמצא שחשתתזיס אל מה שהוא‬
‫ללהל^‬ ‫כמורגעמעתס‪ *,‬ועוד‪ ,‬אומרו לא כאלה כו' פי י^י‬ ‫הבל שהוא אתמעשה היליס סאין במעשהממש וזהומעשה ידי חלש לוח'‬
‫‪ .‬מהשאמרתי הבל בוא הלא הוא אח מעסה ידי חרש בחעצד ני אל מעפה‬
‫עציו‬
‫שעשו ידי תרם נתעצל הס משתת‪1‬ים והכסף ופזכב שישימו בו הוא כי‬
‫בכסףווהב ייפלואת ההבל כנז׳ באופן כי לא יבצר מכס חלאות ההבל‬
‫ההוא ולבלתי החשיבו ולא עודאלא שתראו כי אין בסמחש כי הלא יתקפו‬
‫‪1‬ננ)ל^‬ ‫גבורת ניכו ית‪ 3‬מ יש הוראה גי^'‪1‬‬ ‫בו מסמרות ובמקלות יכו בהם לתקיע אותם לחזקו בכותל פלא ימוט‬
‫סאצו‬ ‫מאץ מ' לוקר מבלי ‪!'3‬ת כמון נחטז‬ ‫‪,‬וזהו ולא יפיק סלא ישיק ממקומו וכ>רו הכאית יכו בקסחחתשיתקשו‬
 ‫פה‬ ‫ירמיה‪•-‬י ‪ .‬מראות ׳ הצובא‪ 1‬ת‬
‫♦ת׳ היס מאבל את עולמו אם היה ששה‪ ,‬ק כי הנה הוא ששה ארץ בכחו‬ ‫היה וולתן‪,‬חלילי» היה גחל שחן ‪ .‬נעשזיזך גטרה כי היה מנג‪1‬‬
‫ומכין תבל בחכחתו ע״י חמה זלבנ להאי׳ עלהארץ בחכמתו וכן ?תבונתו‬ ‫גאלחעטהיו^ םתי רםןי‪1‬ת ^צילה אחז פועל המונית‬
‫נטה שמיס באופן יהיו‪ .‬ככבים וקולית משמשיט בעולם בתנושת סיבובם‬ ‫יאי^י היעל הלעזת שהיא את? ; ך ין יא׳ רחחיס נסרדיס <ה מזה כי הלא‬
‫י^סהלחקיסאתהפתלד־ןיאיןזה אלא ‪.‬חאיןכחון געציכולתכיאס ׳ להשפיע בארץ כל הדברים ‪ .‬כמתרגשים על ידם בכל‪,‬מקום ובכל לוד כל‬
‫אשר חפץ ה' להביא עליהם'וזהו ובתבונתו גטה פח?׳ באופן כי אחכשברא‬ ‫חזה הלליבךנחצאו שתי הפרס לפי'הכנת התקבל יזהו מאין כח‪ 1‬ן ה'‬
‫^ייגזןכיג‪7‬ילאתהיגדילסחך ז^׳שללחיויס בגטרהסגם שםוהנחל ‪^ . .‬־ץ‪•.‬יבכחו ולצורך הארץ הכין תבל בחכמתו להאיריפל הארץ ולמגד‬
‫תטאותשמש׳וחגד גרש ירחים וכן השחי' שנטה בתבונתו להמ;וק העז‪ 5‬ם‬ ‫* אוי; יאחר ויית^בגבו כל ’ המקראות וה‪ 1‬א בהזכיר שתי‬
‫י‪^1‬ל אתל בספר הזןהר והיא כי סאל גוי' אחל את חכת>ישלאל’ אין ' 'בארץ מדצא שאלו סיס מאמי חחה ולכנס ככבים יח^ותהיתה נאבלז‬
‫ככל חכתי הנזיס חאין כתין שיורה‪_.‬ני בחכתי‪ ,‬ישראל ים כתוהו ; ‪ 5‬אלץשעשהבכחובהבטלמהשהכינס בחכחתווהבינ׳והנהיג׳בתבונעו‬
‫יהשיט לי כי בכל תלחי הגויס אי^איש עןשה‪.‬כתפשיי‪,‬ית' ‪ .‬כאפר בישר&‪ , .‬ולא יאבד עולמן מפני השוטים ‪ .‬ושעור הכשבי! היא אין לחלק גין אלוהות‬
‫י^ל הנייאית אשר עשה חשה וכיהישע עאחרשחש'בגבפזן לוסיכאלה י עליונים לתחתונים בק אשר אין העולם צדין להם כפסילים לאפר ה ש׳‬
‫‪,‬תספר בכל הלוריתעזסיסמ^ה ס!ני‪.‬יקיסה'?‪3‬ר׳• פבח ופצל! !‪! .‬לץ להם כתתה ולבנה כו׳ פי אס לגל יאמרו פאשד איבד לא היו אלוהות‬
‫^״‪-‬אכיי ישלים יזהז כי בכלבו׳ ‘ ^ין כתיהיכליחל' כי■ א© בישראל יק * כי אס הנשארים לרך כל^' אלהיא די שמיא ‪! .‬ארקא לא עבדו יאבדו‬
‫^!^יישיל חאתרס ז״לבתשנהשאלי את הזקניםברוחי אס^אלהיכס שונא ‪ .‬מארעא אלא ©נכללם‪,‬ראוי‪ .‬שיאנדו גס מתחנת פמיא אלה שהוא חמה‬
‫ולבנה ככבים ומזלות שלהם מובדיס גם כן שיאבדו'מלשמש תחת השמים‬ ‫•^ע א לתה איני חאבלה והשיבו‪.‬א!)ו לא היי מובלים־אלא• ללטייס שאין‬
‫גס שישאר שורשם למעלה אן זה א י אפשר כי הם צורן לעולם כי עו*ס‬ ‫^״יל' צרין להם היה יזאבלן אבלתובלי׳ לחמה יללבנ׳ צ‪ '1‬וכי׳יאבדעולתו‬
‫^חניהשושים א״ל אס כן יאבל אק אותםשאין העולם צרין^ס יהשינו ‪ .‬א ק גכחו מכין תבל בחכמתו ע*י חחה ולבנה להאיר עללהארץ ולגדל‬
‫פיחתיה ובתבונתו‪ .‬המבין את כל העתיד על האלץ נטה פמי’ להשתלשל‬ ‫אס לן יאחרו אלו שהניח יש בהם חחש ע״כ •ונבא ‪ h‬העניןאח' הנני׳ הנה‬
‫אס א ייי כי גליל אתה הלא יראה‪^.‬כי אתי^יק גדיל אך יש!ילחך אלים־ סלנריםי עיי כוכבים ומזלות כלומר ואס כן אס יאבלי אלו חן תחית שחיא‬
‫יתקלקל העולם ואין ראוי יאבל מ א יתברך עולקו חסני השוטים ולהשאיר‬ ‫חלילה ‪ft‬שהוא קטון חחן ע״כ תתלת חאהרי היא חאץ כמוןה׳ לו׳ מחתת‬
‫חהשאין כיזון ה' אפילו בכף הדחיון הוא מ? שאיחר ‪ ,‬שגליל אתה לא ‪ -‬ס ע אשר צוק לעולם בסס אי אפשר כי גס מן שחיאיוארקא לא ע מו‬
‫יזתחתשזולתןקשוןחחך כי אין זולתך וזהו מאין כמוכה'גדולאתה אן' ואס יניחום יטעו בהם ושמא תאחרו הלא אתל שאין הוא ית׳ מאבל לאאלו‬
‫ולאאלו הלא לא יבצר מהגויס פתחון פס לומר פהוא יתב׳על השתים כבודו‬ ‫היא לבר בידל בן בלתי יוצא טבפן גגויסאיסלא נעשיתך ׳ נוראות‬
‫כעולם‪.‬ימו וגדול שחן כגבורה־ כי גדיל טבטן־ ׳וזשחך היוצא ‪ :‬ואינו משגיח בארץ חלילה ט אם שכל ענייניה ע*י‪.‬הובלי השחיס ואלפי‬
‫ע״י גבורהשאתה עזשה ו^ז תאתר נא ‪, .‬ה'‪ .‬גס‪. .‬כי אעשה גבורה ‪ ..‬העמים אשר בארץ המס באופן סיחורו אל ‪ .‬אשר אמרתם שבאחת יבערו‬
‫‪^^.‬נילסלא יבירו כי אנכי אלהי ישראל העושה הגבורה • ההיא’‪1‬יאתרו כי ■ ויכפלו הנה אני חרא' להם כי אני ה׳ יוצ^ הכל עליוני׳וחשגיח נהם כאחת‬
‫^ליהס היא העישה הנה חזה אין כחל כי‪ ,‬נפשותן הגטרה תי לא ייראך‪^ . ■.‬הוא כי הלא יראן כי'לקול תתו המון מים בשמים‪.‬שנשמע הרעש׳ רעתי׳‬
‫מןהשמיס שהוא קזל המון חים בשמים בהשמעהקולההוא בשמים‪,‬מיל‬ ‫אפילו חישהוא חלן הגזים גדול שבעולם• כי הלא לן יאתה הכביר׳ הנו'‬
‫וי ^ ה נשיאים מקצה הארץ שאל יעלה ליישקזת ומי הגיל לאק ״יש קול‬ ‫אסי תעשה ועל כן‪.‬אליך ייחסו אותה ולא לאלהיכס והוא כי^^לא יראו ט‬
‫מים בשמים שתכין היא להעלית נשיאים מן ^ ר ץ‪1‬לחה לא העצה נשיאים‬ ‫ככל חכתי הגויה כוי מאין כמוך כי אס בחכמי ישראל כמאמר ספר הווהר‬
‫כי אם בזמן תתו ית׳קול המון מים נשמי׳ אן ה»י אומר כי אלהי השחי׳ית’׳‬ ‫כי חכתי ישראל נעשו על ידס מראית ועל ק יכיד» כי אין מכי אם‬
‫‪1‬הי‪,‬האדץ כי יוצר הכל הוא ובעת רצונו ית׳ להחטיר ע ל ס א ק ברגע ‪*6‬‬ ‫סאין זולת אלהי ישראל שעל כן יקים לבר עבדיו יע^ת מלאמו ישלים‬
‫יעמדו יחדו לעפות רצון קונם ושמא תאיו' כי הלא טרם השמיע היע׳יצ^‬ ‫וחזה בראות גבורות הנעש׳ס בעילם ייראזן כי לן לנדן יא׳זה לייחס‬
‫בעולם שהוא הוראת הגשם טרם קיל תתו החין חים לשמים והברון‬ ‫שינערו‬ ‫אותם ולא לאלהי העקיסאלילים אן‪ .‬אחנס כשביל לבר אחל סא'‬
‫כו׳זי^‬ ‫נעת שהתחיל העזל׳להתקדר בעבים לז״א בדקי׳לחטר ״סיי‬ ‫יבערווינסלו‬ ‫וינסלז מעזוב יראתש גס בעשותן גבורות וזהו ובאחת‬
‫כי הנה טרס יבא הברק לעולם כבר יצא רוח הרעם חאוצריתיו העליוני״‬ ‫והיא כי יאחרו מוסד הבלים עץ הוא לו׳ אם אין זולתו ית׳ ושונא ע״א הוא‬
‫ובתון זקן פחתפשפ להשחע למט׳ יוצא ונרא׳ הברק אלא שחום הראו' גדול‬ ‫לתה אינו חאבלס או חדכאס והן אחא כי לו' שיתן את פניו לייסר ולאבד‬
‫מחוש השמע ורואה העין הברק פיצא באחרונה קולס שחוע האזן קול‬ ‫את פעילי עצים אינו כבודו כי חה סחה ‪ ,‬אלה כי החה הבל לקנא בלם‬
‫לוח הרעם שיצא מאוצדזתיו ראשונה וזהו ברקי'‪ ,‬למטר נ ע ה ויוצא רוח כ!׳'‬ ‫וזהו חוסר הבלים עץ הוא כלוחד אם' י אחרנו יעשה מוסר בהבלים אלו‬
‫‪.‬כי כאש׳ברקי׳למט׳עשה כבר ויוצ׳ רוח מאוצרותיו קעליוני׳אלא שלא נשמע‬ ‫עץ ה!א ׳איני כבודו אן הנה כסף מרוקע תשוב מתרשים יובא וזהב‬
‫על אחריכן כלל סמרי׳ ט בעתו׳הגש׳ שיראו קול תתו כמון מיס בסמים‬ ‫על‬ ‫נזאופז י‪:‬ס חעשה חרם וידי צייף תכלת כו׳ מעשה תכתים כלם ולחה‬
‫חיל הארץ תענה בעלית נשיאים חקצההאק וכו׳ ניכר כי הוא יתברך‬ ‫לבר חשוב וע״י חהתיס חשובים לא יטה ידו ויאבד הפסיליס ההם ויסיר‬
‫אל בשמים ובארץ כי איך תבין הארץ מנין הפחים ומה גס כי שיח וכי‬ ‫חיעה חלב התכחיס שאינו העדר כבול כאשר בעץ יבש סאחרתי חוסר‬
‫סיג אין לה ומה גם שיהיו; נעת תת קול החזן חים בשמיים שהיא לבר כי‬ ‫חבלים עץ הוא והיא השאלה אשר שאלי לזקנים והיא אתת פעליה יגערו‬
‫נבער כל אדם מלעת אין הזא דבר זה ועל כן‪,‬הוביש כל צורף מפסל‬ ‫ייכסלו הענו״ס זתשליחים דברי שאלתם ואומדים ויי׳ אלהיס אחת כו׳לומר‬
‫באומרו כי שקר נסכו ואין צ״ל פלא יזריל הגשם וישיב כרוח כי אם אפילו‬ ‫חנה אי‪ /‬להשיב ולומר כי ה׳ הוא בעל רחחים ולא יעשה לין לאבד הט״א‬
‫לא רוח בס באופן כי אם‪ ,‬באחת יבערו ויכסלו שהוא על‪ .‬בלתי אבל הוא‬ ‫כי הנה ויי׳ אלהים אחת כלומד כי ה׳ שהוא לחתיס היותו אלהיס הוא‬
‫יתברן את אלהי העמיס הלא על כן יעשה יתברך מה שנבפר כל אדם‬ ‫^חת כי ה' הוא האלהיס והוא עושה דין וגס אין לוחר שלבלתי החשיבו‬
‫מדעת והוביס כל צורף מפסל ושמא תאמר אס כן איפה חתי יעשה יתברך‬ ‫הע׳א כי הבל היא איט חקנ' עליה כי כלום חקג׳ אלא גביר בגבור זכו׳‬
‫באלילי העסיס משפט לוה אמר אל תחוש שאס יתמהמה מלפקוד עליהם‬ ‫לנה גס זן אינו טענה כי הנה עס היותו אלהים חיים וחלן עולם‬
‫שבין כן ילחלז בני אלם לטעות אחרייע כי ללא הבל המה מעשה‬ ‫®‘גדילתו אין קץ עם כל זה מקנא על הע״א כי הלא מקצפו שהוא קוצף‬
‫תעתועים ולא שישאלו בלי פקידה כי אס שיש להם עת פקודה ובעלן‬ ‫יגל סיג״א תרעש הארץ והיא טעס לז״ל על הרעשים שהארץ רועשת שהוא‬
‫פקודתם יאבדו ושמא תאחרו הלא גס ישראל הס עובדי׳ בימים הכם אם‬ ‫כי תביט הב״ה בע״א שעובדי׳ בעו׳ ומביט בארץ זחתרעש׳ ובזה יאחר הגס‬
‫כן נם געת פקודת אלהי הנכר גס ישראל ילכו אחריכם כי נעשו נ ס‬ ‫לי׳ שאינו חקנ׳ על הע״א על פחיתות׳כי הלא מקצפו שקצף עלי׳תרעש‬
‫ישראל חלקם וכשל עחר וכפל עזור לזה אחר לא כאלה הנזכרים חלק יעק ‪3‬‬ ‫’איץ יגס אין לו' חלילה חבלתי יכולת כי הלא אין צ״ל הוא ית' בעצמו כי‬
‫הוא לומר כי גס שטעו ישראל אתר ע״א וחס גס בימי ירמיה לא נעשיק‬ ‫^ אפיי אחל משלוחיו המשחיתיס שהוא נקרא זעם לא יכילו גויס זעמו‬
‫חלקם כי אין הע״א לישראל לק כדבר חצוני נדבק ‪ 0P3.‬וסוף סוף ילכו‬ ‫’ אין בכל הגויס כדאי לסובלו ומה גם עתה את ה' בעצמו ואם כן מכל‬
‫אתר חלקם כי חלקי ה׳ אחרה נפשם ווה! לא כאלה חלק יעקב כי ראו‬ ‫ץ‪ 1‬תיא ית' השונא את הע״א ומקנא עליה היה לו לאבלה הנתזאת הוא‬
‫מתה כי חלק יעקב הוא הקלוש ברון הוא בעצם ולא אלהי נכר כי הלא‬ ‫^'^נית ?גויס שעליה יבערו ויכסלו שיתפסו אחר כסילות הע״א על כן‬
‫יעקב יוצר ככל הוא וכת׳׳שז״ל שאומר הקב״ה עולחי עולחי חי בלאן מי‬ ‫היא ית׳ לאחר לגייס בלשונס שהיה אז ארמית ואחר כלנה תאחרזן‬
‫יצרן יעקב בראן יעקב יצרן ויהיה הכפל טולייי עיליזי על פתי העולמית‬ ‫^•יש הג? כדבריכם כן הוא כי אלכיא די שקיא ואדקא לא עבדו הראוי‬
‫עולם כזה הגשמי ועולם הבא הרוחני ועל הא׳אחי יעקב בראן ונול השלי‬ ‫^'י סיאבלו תארע׳ וכן יא בלי חתתית שחיא אשר הס אל; כלו' חתה ולבנה‬
‫אחר יעקב יצרן ועל שניהם אחר ירמיה יוצר הכל הוא ואסכןאחול‬ ‫י’ ״ יתזלית שעובדים גס אותם ורמז אותם בחלת אלה סהם תולדות‬
‫מעתה אל חי תתייחס בריאת העולמות אס לחי סכיא יתברן חלקו טס‬ ‫לי ינקראי׳ אלה כל״א אלה תולדו׳ השחי׳ כו׳ שהס חתה ולבנה ככבים‬
‫שכעת עובדי ע״א הנתנסוף ישראל נני יעקב הנז' הם שגט נחלתו עם‬ ‫‪ .‬׳’ יי א אלה בלשון עברי ולא אתל אילין ככל תיבות הפסוק שהו׳ לרמת‬
‫»יזפ כי ה' צבאות אלהי כל הצבאות קלושים שחו ועם כל זה חנית חלכס'‬ ‫תולדו׳ השתים כו' אלא שלאבד גס אלה א״א כי הלא הוא‬ ‫הניג׳לי‬ ‫‪.‬‬
‫־‬ ‫»י‬ ‫‪X‬‬ ‫‪I‬‬ ‫א'‬ ‫כ ב‬ ‫■‬ ‫‪J E R E M I A S‬‬ ‫‪C ap.‬‬ ‫‪10.‬‬
 ‫ד‪-‬‬
‫ירמיה י'נבראות הצובאות‬ ‫‪!5‬‬

‫כי גרס העוז וניתחז אז‬ ‫חכל נחלתי ל צבאתש יי שעם הייתי ית'אלהיהצבאז'‪ ,‬לא יכתר לנתלס ל‪1‬‬
‫י ' ‪ ,‬השגרנחיתר^ם הראויים וזהי‬
‫^"'שידל)צלקיתרי נ ת ק ס מ א פירס אל‬ ‫‪ m‬י‪ :‬׳■י‬
‫'רו^ג״^»?רו מ ן‬
‫שהרי‪^1‬םס‪5‬פ‪ ^ ^ ' ' i‬״ ‪T‬ר^ן‬ ‫־ •;משם חלק אלוהיחמ׳על ׳כצולל ‪'•‘ '■■:‬י צ‪ 1‬דה ^!& ‪ h b‬כי‘‬
‫^^^ר‪ J‬ד‬
‫סנרי שהאי'‬
‫ר אחר איי לי עלסג‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫י י‬

‫‪*5 -‬ךכיי■‪>^■ -‬םשלא'נא‪11‬א‪-‬הלה־נ^‪1‬תיצ«»‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫■יעני! י !יתג! ניפל יליאג ’ ונל ‪,‬‬
‫היאסיצאוחה‬
‫ו»הם ; ‪ 1 5 0 5‬״ ‪ p i l l , .‬־ ? י ו‬ ‫ס ע ‪:‬א ת ^• ן ו שמב י ; י^ ר ץ' כ פ ‪.‬ע ב ^ 'ם ' ‪ .‬י צ‪6‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫פ‬ ‫הכשליס;־■נ‬
‫ה‬ ‫ונזמןאיזתס‪ '.‬נחצורש־יו‬
‫ג״צוישזיז‬ ‫‪'.e m w . i w j‬‬

‫׳אינםואלו^שיהלה'היהטליי!‬
‫<^>ד‪:‬ל?> ‪' :‬אתה אינם ואי‬ ‫■■ר ת י ל‪ ^ 1‬ו י ל‪ 1‬מ ע ן ‪ .‬י מ צ אי ו‪: :‬י;י'‬
‫‪...................‬‬ ‫ןיים‪ ,‬על‪: :‬יייעלים‪.‬־ »?״ ‪? P‬יא ' ‪ . f h‬י‪ i i k‬ו ה צ‬
‫ייסכי אסאשדד ולא היה ציין‬
‫הס צדיקי' לחוקי גלנו‬

‫’נזראן גיחי כיטחתייין‬

‫כיגס ■לעתמיתה תועיל‬
‫’ כאזחין על אער;לא!תחפ‬
‫ואשאמכוא כיננעיז‬ ‫!נו׳זע״ד זה אומר ‪9‬וא ימב׳ ל*שרא‪5‬‬
‫הוא כי׳בתחלה שלא׳הכגיי‬ ‫גסשאת כנר כחציר‪ ,‬ינאו חים ע‪7‬‬
‫‪ y‬הרוצים והיו‬ ‫^ א ר ס דלכר‬ ‫‪‘r -‬‬
‫נפש ^ תתייאשחן־ הרחמיס!אספי־‬
‫ח‪:‬לי עונות הרועים שלהם נגערי‬

‫■ידעוף ועלד'‪:‬‬ ‫! כל ישצן וכל ח ק דנריס טליוניס‬

‫־‪,.‬דרשוהנצקנספהיויעושים חמצמם‬
‫א ש ר ב ש ס ך ל א ק ר א ו פ ״ א ב ל ו א ר ת ^ ‪ -‬־ ‪ ; ,‬ן מ ד ‪ :‬י דרסו ועל כן נס שהיו‬ ‫‪ .‬אשד את ה' אלה־ן שהוא תכלית גלר‪-.‬‬
‫י לא הצליחו כאשראסיהיו נחלכים כי‬ ‫־ י״« ‪:‬־״ ־‬
‫התשונה טס; ה;ותן־ כנר יושגת‬
‫השכילו •תחת הקנ^ן‬
‫’ «הועלכןלא השכיל‬ ‫*‬ ‫י י ־ ‪-‬‬
‫נחצור ויהיה אספי נד״א אשוף‬
‫לכס אחלית אלרנא וכל שרעיחם‬ ‫‪ KV‬הדבר‬
‫נפוצה קנו פירוד ויתפרדו איש ח^‬ ‫‪................‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-- V ‘ .‬‬ ‫'אסיפם כי כה אחיה׳כי אס כז תעש״ ־‬
‫מ הלא' הנני ^ליג י ‪ 1 ; .‬י" ; ^אחיי יחלק לנס ייאטתו ‪t‬‬ ‫׳ ‪ M‬תחושי אל היות אויכי? חקוגציס עליך‬
‫‪ p h :‬שנקלע את יושגי האר‪/‬אשל נתיישכז עלין כפע© הזאת‬
‫‪ “ 0‬שתמוה כו' ידעתי ה' וני׳ הנה פסיק זה עס שאחרת יראה כלא'‬
‫‪:‬צלין נשצולאע מפיצס מעצין ־כ^‪£‬ד יפ^ץ הק’ ^‪ 1‬ניטמאת הא§ן‬
‫ייזי ^י • אךהנה כללי׳ כל החקראו׳ הקודחי׳הוא מתרעיהי^‬
‫י ת^פלפח‪/‬עלכל תי״כסצדדגכי אםהיי שניסגסכניי תסנ״צ ץהייז‬ ‫'שנתונה למר ‪ 0‬ק ואתר שאפיצס ואצמתי להם כחקוש חשר אדיחם‬
‫‪, , ,‬‬ ‫•‬ ‫^י‪.‬ותוחה שלאיאהרגסקידני א ס ש אפ ^''^( סס ה 'הזאיתמצילס פצכזח^ידר^י^ג‪",‬״ ׳ ‪■ ,‬‬
‫^ ‪If‬‬ ‫;יחיל ואוחרי'הנס מ ר הצרי רי‪1‬ודאר*‬ ‫עליחו רעות וצרות הלא הואפן ישנחו העולם עניינסזלאימצאו‬
‫י ^ עליני ביקילהחועס הנ הנ‬ ‫לא הס ולא זולתס ההשגתה אשר עשיתי לכש נד״א אלתהו־גס פן •‪1‬רעש גדול ט'לית׳ ועל כז ע״י‬
‫; יס״א תא״י ני איגן מנקס ח פנ ^י אס ’ סננא לי״ה ‪ A 1‬ני ‪' 1‬־־״ »‬ ‫‪ ,‬יפנה‪ -m ,‬על ק למפן יחצאו הס מצ״ס אשי אגי ״ ‪ W‬אני״־־ חייתיס‬
‫‪ -‬׳>ר‪311‬‬ ‫לתס‪ 1‬נהכיאחריכןתסייט«רי ‪^1‬יי«‪«.‬י _____‬

‫לי עלשכרי וכו’מיכיל ?יא ית׳ כהה על חרכן כ״ה מ יףיה לנו‬
‫כחטת‪ ,‬וחוליים נכאים על הארסשחכלי מתקן השנר הקל‬
‫נעשית מכה נחלה כלתי חקנלל תרופה וכקולי הקל שאדס‪#‬לן■ כז על‬
‫‪..‬ד ‪.‬־‪r- .‬־׳■ ׳‪-‬׳»־‪ 1‬י^ולן ומכין את‬ ‫״‪.‬‬ ‫;‪1 4‬‬
‫רגליו ומכלי לייתאל הרופא החיכהקיככד החולי ויפזללחשככוית״ד‬
‫טא 'טני כ א קודם ההליכה אס היה לי נחת רוחלשו׳ ןייתי סכין‬
‫_מדיאוכד והוא רכית החתחיל להתרועע ומכלי קחויק את כדק צעדי אן לא בהיותי כנר הולךו‪1‬הז לא לאיש הולך והכין את צעדו אן‬
‫הכית הכית‪.‬נופל ואין ימלתלשזכלכנותווזה חשל הכתוכוהוא ' זאת אבקש מחן כי תייסרני ה׳ כו׳ והוא כי טשות ית חשסט!עוכרי רצונו‬
‫הוא באחד חמי פני׳ אחד ע״י פצחו וזהי כבח־נת מדת הדין או בנחינת‬ ‫ט כנה יששני סוגי מיחושים־ כאזס ים שכר ר ‪ b‬או שנר ורוע וטוצא‬
‫מדת רחחי שנית ע״י חשתי' כאף וחיחה וכיוצ' כהס אחר חהשאחלה פניך‬ ‫כחעע‬ ‫'ויש חולי כשחפק או קדחת וכיוצא והנה כל אחדמשניכס מתחיל‬
‫הוא כי תייסרני כעצת ולא מייחדת הלין כי אסע’'י מדתרחמי׳וזהו יסרני‬ ‫כייהיו;‬ ‫'ואס היו חתקניס המועט לא היה מניע עד אפם קיקין והוא‬
‫ה׳ כי ע י ק יהיה הרוב רחתי'והחיטוט כדין וזהו אךכחשפט׳אך אלכאפך‬ ‫;לאיששכררגל אוומעאס היו מחזיקים השכר נדטס ומיתרים היה‬
‫השכינחנש לא עשו כן כי אם שהמיתרים נתקו אינו ^זרפא ונעשית הוא המשיזי סלק אף כי ע׳יהאף ירא אני סן תחציטכי ונשא׳מעט חהדנה‬
‫מכה נתלה חאנה כרפא כי נשאר השכר וחן רכ רפוי כלי תיקין וזהו אוי כי כשמן רשו למשתי'אינו חגת*ן כין צדי׳לרש׳וזהוי‪ 1‬באפן פן תחעיטני‪,‬‬
‫ושח תאח הלא יצטרפו אף וחית' להשתי' וכאיז זכות יסתלקותיעשו'חש®‬ ‫לי על שכרי לותר אוי היה לי על שכרישלא נתקן השכר וע״י כן נחלה‬
‫עליךוטאכי הנה אמרו רז״ל ט שניהם היו על ישרי ומעשה העגל ואחי‬ ‫מכתי ושחא תאחרו כי לחה לא תקנתי חולי נפשם היא עונזתס טר׳ס‬
‫ינאולחרכן הלא גס בזה קרה לי ‪ p‬כי החולי היה מועם ואני אחרתי משה להקכ״ה סלק אתה האף יזהו קומה ה' כאפך ואני אסלק הח־חה וזהו‬
‫לולא חשה בחירו מחד בפרץ לפפיו להפיג חחתו ואם רן תאחר נא ה' ט‬ ‫אן ן‪ :‬חולי שאכין‪ ,‬ורקין חיעוטין הן ואמרתי ט אן ומעוט הוא וה תלי‬
‫אתה אס תסלק אף אין חי שיסלק התימה הנה התיקון הוא כי אתה אל‬ ‫לי‬ ‫ואוכל שאתו ולא נתקן עד נפשה ככד וטרש ואחר מהשאמרתי אוי‬
‫נאפן ה| אחעיטני כלומר וסלקו מעלינו ושתא תאחר תי יסלק החיחה‬ ‫יכניס‬ ‫מלשורי הוא כיהנה נתחלה הילשגר כלכדככיה‪ ,‬שהוא בגלות‬
‫טלא הי ה דקשאכצי שוף והואכיבא נבוכדנצר ויקצן את כצי הזהב אל תסלקנה כי אס שפיך אותה על הגוים א^ר לא ידעין ותעזוב אותנו‬
‫ווהו‪.‬שפוןחתאועל כגויסכו'כיבזזתתפייםכיגםבוה‪1:‬ושהשליח‪> 1‬‬ ‫אשרעשהשלקה נ הי מ ה פמפזרפ כתלכיס זוהו אהצימדלכיהיה‬
‫והוא‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫׳‬
 ‫‪13‬‬ ‫ירמיה יא מראות הצובאות‬
‫שף!• א״יי ס״ע!‬ ‫ייז ״י‪1‬״ום!’‪ '5 5‬למשי ס!ת אתהשטן חעל •שיאל גירה מ את ‪; .‬השנה וההדשיתה כהתראה לאיור• פ»פו נ‪ 1‬ן‪ 5‬י‬
‫’*’'^״''״®ק״ייני״את ישראל ושתאתאשר הלא פשושליחותי רגויס ; נ^ולינימהילאשמעו‪-‬ולאהסואת אעס יאדמאיילהו איש בשחרות‬
‫את יש'»ל עונש את תורתילי״אאשיגשחןלאו‪1‬ואוני ולנס ופל ק ואביא פליהס את גלדבריהבריומואתשוא החוסר הכתוב‬
‫נבייתעלנן‪,‬נ־תסכו‪.‬אתאיניתשזלוחר‪«!.‬־״ניזילי נתעסנכעסני‬ ‫״’ ״״'לי״יני לאניוגולמפי הפועתחנו עלעונמורסנו ווהו‬
‫הכריגן‬ ‫לקרא‪'.‬לפניהם לכדי‬
‫‪.. .....................‬‬ ‫אם־'' " י " ' ״ ״ י‬
‫‘‬ ‫; ״י ״ ״וג א ק ר או כ א שי אנ לו א ת‬
‫הכתובים בתודה לחסן‪ ,‬יפכו אל לבם‬
‫ויראוהאלהוהם‪3‬ועה הכאוב• בלבלי‬
‫‪,‬‬ ‫יא ‪ .‬״‪ ctp.‬הדבר‬
‫’’ ״לתני שמושה נחו‬
‫פד נזמה בחקזמות אין קספר‬
‫המום' ההוא למען ירא! כי אשר כתו׳‬ ‫ירמיהו ס א ת ’הוד^‬
‫הי לא קאהגת ה עשו כי‬
‫פסבאסליבסכאוחדו ואביאאתכל‬ ‫ל א מד‪0 - :‬מעו• ^ ת ^י ב רי מ ף ת הזאח^‬ ‫אימא חשכא־ כי הלא ואת נוכו‬
‫לברי הברית הזאת ןיקחו חוסר‬ ‫^ ע ^ ־יו ^ו ב ץ ^ ל ם ^ ■‬ ‫‪.‬‬ ‫ייהמוהזאהיכלה" •‬
‫ולא ישובו‪ :‬לכפלה ■ואתר עם ותו כן‬ ‫אשר היה ט ראוי‬
‫ירייי הנביא‪:1‬א לצי לשמוע את דבר‬ ‫ואמרת^אליהם כזז~אמרי יהוה א ל ה‪ :‬ש ך א ^י‬
‫לשים לב אוקרו לשון‬
‫הניית או אחר הנביא ■‪1‬יאתר ם' אלי‬ ‫^^^רלא>י^מע<נת־^־בר‪:‬י ה?‪.:‬רית‬ ‫א רו ר‬ ‫יניס סיזעז כו׳כדגרועם ירחיה לגדז‬
‫־ נחצא קשר באים יהודה כל‪ '1‬נתאחד!‬
‫ונתקשרו בחלה אתת והיא כי הצל‬
‫״ ^בו קזיכ ם ביו ם '‬ ‫הז א ת ־‬ ‫יקנאועדו ‪71‬כרמס והל״ל ודברע‬
‫ילא ידנימס באוחדזאש״כ זאקדת‬
‫השוהשבאיש יהןל׳יהוא החלךוניושבי‬ ‫יני וע‪1‬ל לחה עושה ספי תליקזת הוציאי־־אותם מארץ־׳מצרים מכוד סנ סי ד'‬
‫‪ .‬ירופלס ר‪H‬א כי פגו על עונות אבותם‬ ‫נאזמח לאיש יהידה וציושני ידושליס לאמר ^זס;נו• בקופיועשיתם אור‪ 1‬ם ככל ^ ^י‬
‫• הראשוביס ‪0‬ה‪5‬א בחה סחאנו לשמוע‬ ‫יפני הדכרים אתד * ועול אוחדו‬
‫את‪,‬לברי והנמשך חהעלר;השמיעה‬ ‫לכם‬ ‫^‪c‬‬ ‫• « «‪tv‬‬
‫יאמית אליהם שהוא חיותר *‪ .‬ונחל‬
‫ליה קו לקו עד‪,‬כי החה הלכו אחלי‬ ‫ל א ר ה י ם ' ‪ ^ *' :‬ע ן ההי ס א ת— השבועה<?'צ‪ 1‬ר־‬ ‫נאה גתחלה אוחר שתעו וכו' ומרתש‬

‫לכן‪ .‬אחר שנל'‪ ,‬רמותס ועונותם‬ ‫י ■י•■■‬ ‫ם‬ ‫ה ך ב ר י‬ ‫™ ‪ -‬נ ל ‪-‬‬ ‫^ ל א‬ ‫<־ לי‬ ‫• הי ה‬
‫נחסן מהעדר שמיעה ‪.:‬כה אחיה׳‬ ‫ארת —‬ ‫ש מ עו •‬ ‫ל א מ ר‬ ‫י הו ד ה ו נ ח ו צ ו ת י רו ‪ -‬ש ל ם‬ ‫■ דינט נס״ל‪-‬אמנם הנה רצה הקב״ה‬
‫הנני חביא י‪1‬ליהם רעה אשר לא יוכלו‬
‫ה ע ד‬ ‫כי‬ ‫ת ם או ת ם;‪:‬‬ ‫ה ז א ת ו ע שי‬ ‫ה ב רי ת‬ ‫ד ב רי‬ ‫•‬ ‫ד כיי‬ ‫ך להם את‬
‫‪ -‬לצאת ממכה ואו העקואלי ולא אשמע‬ ‫• ■י ־•‬ ‫־•■י ן ״ ■י' ‪f -‬‬ ‫־‘■•־ ‪q‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_■‬ ‫*‬ ‫■׳‪.‬‬ ‫נשנמילהיות ל פ ס ל ה ; ס הו א ח ה‬
‫מלה כנגד חדה ואו והלכו ממ‬ ‫■‬ ‫א ו ת ם ס א ר ץ‬ ‫^ ה ת ג לו תי‬ ‫ס ן י‬ ‫^ ^ ת ; ‪ .‬ב ? ^ ? נ ר ם’ ‪: 5‬‬ ‫סנ תונג תוי ה לממן יתוש! ו א מי ה!א‬
‫•טלה ט׳׳וועקו ‪ t‬אשר חקטר?ם להם■‬ ‫ל א ם ר ־‬ ‫ש ו ת ז ע ך‬ ‫כ‬ ‫^ כ‬ ‫הז ך ־ז‬ ‫ע ד ־ ה י ו ם‬ ‫מ צ ח ם‬ ‫« ׳ כל‪1‬מד‪.‬חיד‬ ‫!‬ ‫ש מ ע!‬ ‫הנלןלאחר‬
‫אותסשילעו ני והושע לאץשיעו‬
‫י ל א ל ־־ו־ז טו •‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫‪ ,‬ש ס עו ‪ -‬ב קו לי ‪:‬‬ ‫ה י ‪ /‬״ ״ ״’‬ ‫®י ^יי ’ ל ו‬
‫לחו נעת רעתם בכל וחןשזעקואליהם■‬
‫יחד כלס‬ ‫נאולתם ‪::‬יחד‬
‫ועתה• ישנו ‪.‬נאולתם‬ ‫ועתס‬ ‫א ת ע ו א ת ל ב ר י ה נ י י ת ו א ת ס ה ש ו ח פ י ' • א י ש ל ‪ 3‬כ‪ £‬ה ר ^ א ב י א •‬
‫באוחרס אולי כביר לא ימאס ושמא‪:‬‬ ‫^ כ ל“ ^ ב מ חנףת^־תזא^ת א ש ר ח־‬ ‫!דברתסאלאיש יהוד׳ ה!א הייל‪1‬‬
‫תאמר* איליי אלו הייתי שומע להס‬ ‫א ך ־' י ■‬ ‫‪.‬וי א מ ר י הו ה‬ ‫ת ו ל ^ ^ ע שו ■ • י‬ ‫צ וי תי‬ ‫! ליי ש בי י ח ש לי׳ הו א ע ס ה א ר ץ ש ז י י י ע י‬
‫בומקם אלי היו נמנמיס חלכת אחרי‬ ‫השנמעיס אלי אשר לא שמעו מפיך‬
‫אלהיס אחדים באופן■ שטוב ’טוב‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫צ א ־ ר ן ש ר כ א > ש י ה ו ד ה ו ב; ש' מ‬ ‫סלא היו בפנין שהוא מבלו ארירה ‪•6‬‬
‫ליה לשמוע אליהם לזה אני ^ןמר ט‬ ‫א ש ד מ א נ ר‬ ‫' ש ב ר ‪ -‬ע ל ~ עו נ ת א פ ת ם דז ר אי ש ני ם‬ ‫הבלתי שומע כי מאליהם יפתעו‬
‫זה היה אל‪ 1‬לא‪ ,‬הלכו אחיי ׳ ההב^‬ ‫וידבר!& וולקסהנהכי כןהיה הראוי‬
‫‪ :‬ל ש מ ו ע א ת ־ ד ב ר י ו ה מ ה ‪ .‬ה ל כ ו א ח ח א ל הי כ ם ■‬
‫כי אס אחר פלא שחעתי בקולם אן‬ ‫לאמר וזהו לאמ׳סחפו כו' !רברתס כו׳‬
‫הנה כגר מקודם לזה^וססר עלין א‪1‬ו■‬ ‫ם ת ~ } ש ר א ‪ 9‬ו בי ת י הו ד ה;‬ ‫א ח ר י ם נ ^ ^ ב ד ם ה ‪ $‬ךו •‬ ‫אן ידעתי כילא^בלו כי אשע״י‬
‫&היןיהודה‪1‬ראהיו לפוןעבד‪.‬וה‪5‬ם‬ ‫ל כן כ ה‬ ‫‪ .‬א ו ז “ | ד‪ 15‬י ' א ש ר צ ח י ‪ /‬י א \ ^ ^ א ב ו ו ‪ /‬ם‬
‫ארירה יזזחאמרת&יהסכסאחרה*‬
‫בחציאות ‪ :‬הע״א החאחלתס לפיס‬ ‫ט'ארור האיש אשל לא ישמעאת‬
‫בכל עיר אחת הכל א׳ אך גמוגתות‬ ‫^ א א ח ה ם מ נ ד ז‬ ‫‪.........................‬‬
‫שהוא אשר‬ ‫‪..‬‬ ‫דברי הברית‪.. .......... .‬‬
‫הזאת‬
‫?*ההרבוי ט בכל' חצית ירושניס‪:‬‬ ‫א ל י ו ל א ‪ -‬א ש מ ע ‪.‬‬ ‫■‬
‫^ ^|‪1‬‬ ‫נשבעתםלראיות לעס לה׳כל״אלעגיד‬
‫סחתם מזבחות חשמסוגיםא׳חובחות‬
‫^ ע ח♦ ‪ n ^ T i n‬וי ש ם י ר ר ש ל צ ‪£‬‬ ‫א לי ה ם‪:‬‬ ‫עלית ט ׳‪-‬שישמעו‬
‫לבשת הוא• לאלילים אלחיס ען‬ ‫‪- : -.•T‬ה ‪^: • • : 1:.‬‬ ‫‪:‬־•• ‪••■,‬וי ; ן‬ ‫יויימו כי גס אפ׳צו הברית ההוא צת‬
‫ואק‪ .‬פהזא׳ בופת ננלה וגם מזבחות‬ ‫ש ד ה ם ־ מ ‪ .‬ק ם ר י ם י ס ^ ‪:‬‬ ‫?יסצייןכיאסציויבלנל לבלתהי! ‪.‬‬
‫לקשר‪.‬לבעל הו‪5‬ז‪.‬חי‪.‬שהעצב גבוה‬ ‫כ י מ ס‪ 3‬ו ר ־‬ ‫ו הו ש ע ל א ־ ־ ־יו שי עו ל ה ם ב ע ת ר ע ת ם‪::.‬‬ ‫^סי״ע‪1‬בהכיהלאאשר נייתיאע‬
‫כבעל לוה‬
‫שהואא כ ב ?‬
‫דוגמתוו ש ה ו‬
‫הואא ל ו ג ח ת‬
‫שלמטה ה ה ו‬
‫סל ח ש‬ ‫או ת ®יזי ^יז‬ ‫ביו ס הו צי אי‬ ‫^ בי תי נ ס‬
‫‪ W‬ירעו‬ ‫׳»»‪.‬׳״‪ 5‬׳״» י «‬
‫»‬ ‫י * ״ ־ ‪ .‬ינסכיא‬ ‫‪■:‬ן ‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫־;‬ ‫ה ו י ם‬ ‫■■•ו‪ ^ ,‬י‬
‫יל‪ .‬נ ‪I‬ר י ף מ ו א ל ו י י‬ ‫בדטחעד‬
‫״מס‪.‬־‪«',‬״;א״‪.‬רהב‪U)UU / J J5.‬‬

‫וגס היטב אין אותם כנודע י ואתה‬ ‫ל ק ט ר לב^על‪:‬‬ ‫ש ס ת ס מ ן ן ח ו ת ^‪ 3‬ש ת‬ ‫^ ‪f‬לייאל תהיו כפויי טובה לי ס אם‬
‫אל תתפלל ט‪ .‬נכנסמדבר לנוכח על‬ ‫•‬ ‫ו א ת ה א ^ ״ ת ת פ ל ל ‪3‬ןןן —ן*י« ‪ 2‬ןץן‪.‬ן•‬ ‫ית^״ת׳אותס ככל אשר אצוה אתכם‬
‫י י ח י ־ ח ־ ח ‪ ,‬ן‪ , 6‬ח ״‪ ,‬א צ ח ‪ ,‬־ ל‪ , 1‬י «‬ ‫■״״ל‬ ‫י ״’ ״ ! ״ א ‪ ,‬ה ״ ת ט ״ ׳ ‪ ,‬א ־ ‪ « .‬ט צ ‪.‬‬

‫יאמרו לן תתפלל אלי; געדס אל תשא‬ ‫לעתם ‪, .‬‬ ‫^‬ ‫^**איי לקייס ולא קיימתם ־ועל כ ן ‪.‬‬
‫בעדם כלומד במקומם כ‪!#‬יתשלהם לוה ותפלה‪ ,‬כיאיןצ^״ל אתה לכדן־‬ ‫^איישתשמעי׳ עתה את דברי הבלי׳הכתו׳בתור׳ואס לא תאבו אפי לשומעו‬
‫כי אם אפילו לביסשיהיו־ ימוקבציס להתפלל בעדם אינני שוחעבעת‬ ‫^ז ד פליכ׳ארירה שהו׳ ארור האיש אשד לאישמע ס׳ולקי^ התותרא אח׳׳‬
‫׳ ‪-‬־ ־‪.‬‬ ‫‪ -. V‬י קראסאלי בעדלעתסג‪.‬־‬ ‫יעתה ^רש ואחר חה שויאח' ה' ^י קרא את כל הדברים ה^ה שהס‬
‫‪,‬לידידי בב^י^ וכויהגהרו׳׳ל פירשו על אברהס טכסניזדב‬ ‫דיצלי הברית הכתובים בתורה הנה הוא בדי לאמר עתה שמעו את דבלי;‬
‫הבית בא אלבית המקלסזאמר‪ ,‬לו הקלוש ברוך‪ .‬הזאחס‬ ‫״‪,‬‬ ‫^יי ת אשד כית׳ועסרת׳אותס כלו׳לא אתוש על מה שלא עשיתם עד כיז‬
‫לקיידיבביתי ואחרו ‪0‬על‪.‬אשר‪.‬אנזר לן ‪3‬ני היכן‪.‬הס• שהשיב לו ‪ ,‬הקט®‬ ‫יאה תעשו ‪.‬אותם םתא תאחרו מה צורן בקרא לפניהם• אא דביר‬
‫‪3‬ךקהואעשותה המוחתה שטא םחשאןבעון זחה •והן ־ אחת שאין זה‬ ‫®^יית והיה די לאתר אליהם שקעו בקולי וידוע שהוא על הנד ת שכרתי■‬
‫ע‪1‬א מלשון מחשבה כד״א‬ ‫לפיפשןנוושאס קי הל״ל פזיחתה ^‬ ‫אאס׳לדא כי העל העלזתי כמה התראות באבותיכם וט' מל היוסהזה׳‬
‫״!״־‬ ‫‪X‬‬ ‫;‪3‬‬ ‫ב‬ ‫ב ם‬ ‫‪JEREMlASCap.il,‬‬
 ‫ירמיה יא יב מראות הצובאות‬
‫‪0J3 5‬לה» יא‬ ‫היוקורעקאןיפהפריתזאדומאכיהיה‬ ‫יןזחה מפמןרעלז וקאוחרישגאאנדלס ל‪3‬״ה ושזה היהטשזהתרנן‬
‫בפניהס״נאופן שהיה לככס טזכ רענן כזית וגס נחק היה חדאיבפ^טי‬ ‫בס יכ‪5,‬ץ ‪ cmi‬כן על פי קבלפםמהםאיןקא‪:‬יזמ טאסלפרשמל‬
‫כןקראה׳שפןאולאלתחיד כן הטוב כי כקד‪ 1‬נ ‪5‬קןל המולה‬ ‫קי ה ח קי א)ג ם סנ א ת ר מ פ ל אנ ר ה ס הי א אוייר ראזילדמת גזהמכיו‬
‫‪£‬‬ ‫שגענין חרגליס סהיתה החיה גדולה שנאמר סם ו׳ז^יא‬ ‫אברהספהככיתה׳וכץאופרו פפ ח ה הפו ת ת ה הלכים שה פגיינו‬
‫אש‬ ‫ואין מקקשרלאכחה סליעלהולא‬
‫שבביתהה ח״‬
‫‪-----‬‬ ‫*־‬
‫קולס ויבכו כיה סיבה‬
‫טליהשהוא על הבמוצב כגייל®‬ ‫הקודםביי ‪.‬מ ת כ י ^ א ז ק ז ^ ל ח י * ‪m‬ך?ןנןיפה פרי׳־׳וחאר‬ ‫טלמטה וכן אומרו‬
‫■אי״יי י‬ ‫‪3‬יזס סלפט^‬
‫׳ יעתכי יכו' אין לז קשר מס‬
‫‪,‬ההיא גזר והצית בשכיל? בכיה‬ ‫וכן אומיי וכשר קדש וכו' הוא קרא!וץוה>טםן־ו לקול י הסו>ו־ז גד‪9‬ו־ז הציר‪-‬ן‬
‫־ לדזס׳ומיד ורמז דליותיוכל״א ו‪3‬נ^‬
‫ו־^ ךזעו׳ ‪3‬מ‪37‬׳ אך‪ 3‬ע‪1‬׳ ‪0‬ןה ושנוח‬ ‫יזסולל הבנה • ופול אוחח ויק אשעליהוךעודדותיו ףהןהצבאות‪-‬הנוטע‬
‫תאחרו הכה אחרי כן כשעט ב׳ באיז‬ ‫^ליןר‪,‬עה‪.‬מלל רעת ?ית ‪r‬׳^‪t‬ר•אל‬ ‫>עק וכו׳ הואבלתי חתקשר אל‬
‫ישראל ומאז דבר עצינו כי אזאיזי‬ ‫הק‪ 1‬דסוג‪ 0‬לתה המשילם לוית‬
‫גזרת קביעות בכיה וגס אחר עד אנה‬
‫להם ל ‪n‬כעיסני‪V‬ר‪ j‬טר‬ ‫קלאילן זולתי ‪ .‬ומזל כי אין ישית יפה ובית;תרה‬
‫ינאצוני סי ופד אנז לא ואמימני‬ ‫^^^ ‪n !o‬נ ‪ n‬א‪^I‬ראי ‪:)i7 1‬י‬ ‫פלי תואר * יפוי איחרו הציתאש לנ;‪ 5‬ל ‪:‬‬
‫עליה הל״ל מליו כי זית זכר הוא‬
‫ונחושאח׳ז״ל שאח׳הב״ה אתסגדחש‬ ‫שאם'הצית מעלליהם‪^^^^ :‬ניבככשאלוףיגבללטבוחול^‬ ‫וכאוחח לליזתיי־י ועוד‬
‫לי לומר עד אנהשתי פפחים חיינם‬
‫סתאמרו אתס ארבעה חל אנה ה כי‬
‫^^^^^‪1‬ומח'שבותונ^חירתה'עץ‬ ‫ואין‬
‫ישרפו זליותיו י'»־ן‬
‫הזית‪■ #‬״*׳^‪1‬‬
‫אש על יי ־‬
‫‪1#»-‬‬
‫‪ ,‬שהוא למפורש אצלנו שהוא^‬ ‫יאמר ייעי • !עולאיחיוייי׳צבאית ־ ^חמ‪ 1‬ונכררזלו מארץ חיים ו^צ‪1‬מ‪ 1‬לא־יזכר‬
‫הארבע גליות נחצא לי מסרם יטעם‬
‫באיצוייעדלנו הגירושין זישעביז*‬ ‫‪Z : Z ^ ,Z ^ : Z ?1‬י־‬
‫ואין אומר עתה סלעוניתעיהי^‬ ‫הנוטע אותה י ופול אומרו ^גראהגקמהף‪,‬קהם כיאסףג^זיאת־ריב׳ ‪:‬‬
‫בגלל רפת בית יהולה ובית ישראל בי‬
‫פושה לכן לעי איפה ט חהשה‬ ‫^^^^ריהוה על^נ^‪/‬ענרצות‪/‬המבמשים‬ ‫בגלל‬ ‫הלא ק הס מצחם יהל״ל‬
‫הנוטע איתן היה כל מה סדבר עלין‬ ‫לאםרלאתגבאבשם‪,‬יהוהוךיא‬ ‫את־נפיגוק‬ ‫ו־עתסןלא מזל אלאשתזכייס שלא‬
‫שנראה לי מתחלה לא היה רצונו טוג‬
‫עמגו דעו ללם כי מה שובר רעה‬ ‫‪1‬נוכת נאויודו אשר משי להם וגס הסותמדנו‪ :‬לבן ‪3‬האמר!הוה צבאות■’דהנני‬
‫יזלת להם מייתרת ; ‪-‬‬
‫לא היה רק בגלל רעת בית ישראל ני‬ ‫פקד עלוהםהבהודים יסודתו בחרב כנירז ט‬
‫כי מאז צפה הדבר ועל מעשיכם‬
‫עתה היה מהשגזר ולנר מאז והם‬
‫אמנם ־ הנה כת!ב אצלעו במקומות ובגותיהם‪:‬מתוביןב ־' ו?‪ 5‬אריתלאתהיה‬
‫חשבו כי את ההיו מכעיס׳ס ולא היה‬ ‫רבים כי בית ראשון שהיה להםפי׳^^כיאר^ןמאר־י^ננשי ענתות שנ ח‬
‫נימים ההם מנה בזכות אברהס‬
‫לקלעצמסוזהואשר עשזצהפועל‬ ‫‘ י'‬ ‫פ ^י ת ם ; ׳ י ׳'‬ ‫והשנית בזכות יצחק והעתילבזכו'‬
‫כבוד השכינה אחשן‪5 3‬א אמי‬
‫להכעיס! כי אס להכעיסני ולגם‬ ‫ארתה!הוהכיאריב‬ ‫ק'‬ ‫די‬ ‫צ‬ ‫‪Cap‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪12‬‬‫‪.‬‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫יעקב ע‪1‬ל יזענו חרו״ל כי אניהם‬
‫למזת העדה נפשו על לנרי סרה‬
‫הדבר אל עצמו *•‬ ‫א^ף א ף משפשם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫על הע״א זיליי תבצענה כי ביליו שבר‬
‫הודיעני ואדעה ס הנה דפפ‬ ‫היטב צלחי אביו ועל ק הישלן אדכרא‪1‬תף מדומדךףךש‪7‬נים צלההיש^וכל״‬
‫המתרגם כאוח נשחיתה פז‬
‫כלחסז שהוא גלמי סשא למותא‬ ‫^^גס־עןרשו‪/‬ילכתס״־^עןר‬ ‫ינאזל כסלים * פיל פליפית ילעגו מדי מד ‪:‬‬
‫פ רי‬
‫בי לעתיד לבא הוא ייסב כפתח‬
‫בחיכלי' ובן הסכי׳הרש'׳יז״לזהרלק‬ ‫‪,,‬‬ ‫'נהיגס ואיני מנית שום מהול ליכנם נו כיו סאמלו כבראשית מ ס‬
‫^תב ‪0‬אומ כסתיחה הוא כאומרו נשימה‪1‬אחדושהוא עץ מר כמוויורי*י‬ ‫פרשת וירא ומי שחטא יותר מדאי מעבירים מחני המילה ומתנים‬
‫®ז טהיא ייי ייתכן לפרש הענץ מבלישנית המשיזעות והואשאנזיי‬ ‫נו ערלת חי קןןת קידס לזמן במילה שהוא ככתוב אצלנו טס כי אשר‬
‫הנביא הנה וה ה^ימלי מעשיהם והייתי יודעם על פי הודעתו יחניז‬ ‫בזיתא נריתי ולא שבבא בגלגול ואינו מגיע לנזילה ונשאר מדל •‬
‫ן א בחום אך אז רראיתכי בפירוש מעלליהם שראיתי עון געין היות‬ ‫עוד רביעית כי אברהם היה פושהמצית ה באהבה ונשמתה כיעל ק‬
‫פוסט רמים זפתי היה זה םהיאיתני אז מעלליה׳ הלא הוא ט הלאיאני‬
‫קראו ה׳ אברהם אוהבי ’ ונבא אל הענין והוא כי מה ונא יתברר לגזור‬
‫יזבל לטטח כן הובילונן‬ ‫כמם אלוף עלשאד כבשים שחן ודשן‬
‫ש״|‪.‬ד־־‪,‬י״ל‬ ‫‪2 M r ,‬״^ ‪,‬‬ ‫י‪ 1‬י ק‪ ,‬ט ת ‪ 6‬־י ־מ־ ״״תאני־־‬
‫׳ בתח לא לפתי כי עצי תשבו מחשבות שהוא אי‬ ‫^חגפת לו בהתרב אשד מזה בזכותו על ק כנזתנהס ^‬
‫בנכם נשחיתה פן בלחמי והוא כי היו אומרי׳ זה לזה לנלתי אבין נשחיח‬ ‫ו ״ ‪ 1‬זר^^נריל‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬
‫‪•■?V‬א י־י‪^ !•f‬‬ ‫‪ ....... I‬י י •‬ ‫‪.‬‬ ‫גניתי כלומר מה נשארלירידי אברהםשייכות בביתי אחר סכל הדברים‬
‫עץבלחחו שהיה נראה כי היו אוסרים כי לכבודו היו רוצים להשיז'^‬ ‫הטובים שנתייחדו לו אינם פתה בעמו כי הלא הא'אשר היא ט הים‬
‫עץשהזא אילן פימת לקיצצו בלחמו שהוא בכל סירותיו ‪,‬שיניא'‬
‫פס נפשו מנגדלבטל פ׳א הצה פתה נהפךהדברבי הלאעשזת׳ המזתתה‬
‫פניו ולהכרית את הפץ ייכוא מארץ חיותו עד שלא יוכר 'שחועיז*‬ ‫הרביםשהואכי אין מר יע מכלמצית אשר לא תעשנה שסחסבה רעה‬
‫וטץ‪ :‬הסנה עצי פיפתיתוני‪ .‬שאני עץ כי האדם עץהשרס מל ימ‬
‫תחשב כמעשה אםלאפ*א כי״׳א למען תפוס את בית ישראל בלבם \ה נה ;‬
‫הטיל בלחמן ומאכלי סס ייייית להכייתני מא‪/‬ובפומעי נרתעתי‬ ‫נזה חטאו יונס ומועשותה לחומתה פרגים לומר נמה שהוא‬
‫נפשות' מחש הסזמתהשהיא היזחשבד גזה חטאז רוב ישראל כלוח' כי גס ‪ .‬ונשמיתי וה צבאית שיפש צדק מהשאין ק ב״ד סל מט?‪ 1‬ק גוחן נלייין‬
‫זלגשלא יוכלו לומר כי לא עלי חשבו מחשבה רעה ושלא דבח כן על‬ ‫פלא היו רוב ישראל עושים מעשה משלימיםהדוב עיי מחשבה שהיא המן‬
‫כונה וו כאשד אכלו לומר לפני ב״ד סל חט‪ :‬ואל אענש תחלה כמשפט‬
‫מדת אברהם בענין הע״א וגס בדבר השנישים לאברהם סהיא קדושת‬
‫לכל מוסד דין כי אם אראה נקיזתץ חהס כי הנן אל־ן ג‪»5‬תי את ריבי‬
‫הברית חילהשיזציל את הגוהולמגהינס ומעביר בשר קרש ומדבק ערלה‬
‫כלומר כי איניחוסרדין כי אם חגלה ייני גלוי בעלמא • ןי‪.‬ן יאחר‬
‫נאשר טימא בריתו הנה נם זה עתה לן ישראל כי בשר קדש יעברו חע‪ 11‬ן‬
‫הי טייזאו בריתם וצרין להעבי׳ בשר קדם ולדבק בם פרצה וגם השלישי׳ אל תהרגם על הנוגע אלי כי אם על מה סידיביס לך על מה שחטאו לך‬
‫מכו אראה נקמתך מהם כי אלין גליתי את ריבי ועל ‪5‬ן לא אחפץ‬
‫פהיה לאברהם עובד מאהבה ובשממה פתה אדרבא כשאתה פושה‬
‫הוא‬
‫משיב י ״‬ ‫תדונס על הנוגעאלי הן יתקייםב» הוא נענש תתלה על כן‬
‫מחגהעל־ן״ש‪-‬נ‬ ‫״ )ו ־ נ‪ 6‬י «‬ ‫‪ v w‬״■(! ״ ־ ״ ־' ״ ־ < ־ ‪ « -‬־ ־ ‪ -‬י׳ י י ״ ל " " ״‬
‫אנין■‪1‬אימד לי!‪1‬נו לזמר אמה אמית פל‪ 6‬עלמה־״® ‪ 1‬ןא־ ‪7‬‬ ‫היאץמלתמנמיגותידיזימיתילמשניסנהפאימס״(‪-,‬״‪ ^^!,‬י‬
‫אחריב‬ ‫ני אין חלק חבתינות ידידי בביתי ליושבים בה שאלחם עליהם ולא‬
‫פל^ס הנני כשבע שאדרבא מזה אעשה מיקר ווהו לכן שהואשב‪1‬עה‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫טת המקדש ;‬
‫ככלל דז״ל כה אמד ה' על אנשי ענתות זכו' לק הנני פוקד כ‪1‬׳וםארית לא‬
‫תהיה לבס תחתס ס'והטעם כי הנה אביא לכס רעה שטסו עם ירמיהו‬
‫דפק ונו אויזר על זה יריזיה הנביא אד לך ישראל יזה ירמיה‬ ‫זית‬
‫^ ירדת כתרו' רקיעא עלתהויזא דארפא כי הנה היה וחן פזית‬
‫בשנת פקודתם מל עונותס לה' ויצטרף זה על זה ללא יספיק להם צרת‬
‫מנן קראי ה'והוא במתן תורה היית מית רענן ממולל ימש כך אחר‬
‫כי אס גס ככרית להםשאלי' וזהו‪ .‬כי אביא רעה כו' שנת פקודת ‪:‬‬
‫‪'9‬עליך מי יתן והיה לבנם זה'‪,‬להם ליראה אותי כל היהיס כזיתשהוא‬
‫י‪ 1‬ו ׳ ‪ p‬אתה ה׳ וכו' הנה שתים הכה התלונות לפי האחת אתר‬
‫יענן תמיד קץ וחורף וזהו לענק הדטינזת אך לפרץ התואר לא כדת‪:‬‬
‫* על עצתי שאניצדי׳ורע לי ע״י אלה׳שנית רשע וטוב לושהוא‬
‫‪9‬אין תדיזנתיזל ל^אה כי אם כפרי יפה תיאר* ושפוהכתוב זית בפדן־‬
‫הרפפים האל? ?מצירים לי כי הם רשעים ומצליחים אחר הנה על‬
‫החלוקה‬
 ‫פו‬ ‫ירמיה יב מהאות הצובאות‬
‫‪.‬־־• כ! «ן‪/ 5,5,‬ה«״ת״מ ״יפתמ־נ; ג‪ 5^ 5‬א «נ » ב ה * לי‬ ‫>‪ terp1!p‬־‪ a‬״‪5‬י ל »‪ . -rfpw -1‬מ ‪ « . 5‬א מיע‪ 0.5‬כיאס‬
‫®‪ '*”P’S‬״י״׳י״ז ”“’‬ ‫^‪ P7J‬״ל'את יל’|יאי״יל‪>7‬ק אמלמ׳נגו״יולאאטניאיינ יוליו‬
‫ל‪ 6‬א‪,‬ןקע‬ ‫‪, ,jf‬נל‪ 1‬לעז ‪ 5‬־ ‪ 0‬ג■ סלתה נק »ת ‪ 1‬פ‪ 1‬ף לל מי ‪ 1‬ל ק אמרת‪ 5 -‬ת קם‬ ‫‪,‬״‬

‫זראה את‬
‫‪ iii‬זרחה‬ ‫הוא כי אקר!‬
‫אמר! לר!‬ ‫״ ״ת “ ' ‪°‬‬
‫הריגתםהות‬
‫הריגתם‬ ‫’י‬ ‫’’‬ ‫י^ל*ז !«‬
‫‪.....‬ם ס ״ א ‪j! "’*’’' ®'P1‬‬
‫‪,mi‬״‪« 50,,‬‬
‫‪ W‬לייק לדיל אליי אל»‬
‫‪:‬‬ ‫»‬ ‫*^ינחות ‪ u n i‬א ד ג י אי ת ך כי א כ ץ‬
‫אחריתט ונפלי כהשגחה על כן‬
‫•‬ ‫מ כ לי תי ה ט‬ ‫פ ר י ק ר י ו ב א ת ה בי ^יך־הם ו ר ח‪ 1‬ק‬ ‫י י ? ן יייעזטין הס הה! אן חשפטיס‬
‫הלאם השגחת‪ .‬פקודתם מעתה‬ ‫■‘ __________‬
‫״ ‪ .‬־•ב‪ j ■. :‬־‬ ‫••'׳■ ■י׳'‬ ‫־‪..‬י‬‫חסקטיס ‪S____ Li‬‬
‫נקקוסהדא‪1‬‬ ‫סייעים ״ ״ ״‪ ,‬״‪-‬‬
‫»*מא קיסו״‬
‫*‪:‬נשית^הס קם‪0‬ט ב!ה אדגר‬
‫״יאןמיח׳לא כחתלינן כי אם בחלמי‬
‫דין על מי עירן ענתות שאמרת כי‬
‫הארץ ו*עשב כל־ה^דה ״ב ש‬ ‫עד־־מתי‬ ‫זהיא ק‪ 17‬ע דרן לשעיס‬
‫״ תז טיוהיא כי הנה מסקנת הגחר‬
‫עלין חשבו מחשגית כ»’ ועתה מסרת‬ ‫ועוף ? ^ ד’יי■‬ ‫ספתה בהמות‬
‫‪-- I . ...‬׳‬ ‫י י‬
‫י'שבי~בד‪/‬‬
‫’‬
‫מרעת‬
‫׳‪ j^T’;r‬״ ‪“ T 1‬‬ ‫יי׳אשאחר לוהקב״ין לחשה רשע‬
‫דין לרן כלל על כל כללות העם‬
‫> ‪; W n n ! ;r f li< n N Y .X‬‬ ‫•יעליי שעלע‪,‬יו =ע ‪ » ,‬ל ל‪ ,‬ד־ ע‬
‫ושדיהה וגדוליהס ולא שחת לבן כי‬
‫נחיריים הס ולא תוכל להם והלא‬ ‫ר ^ י ל ן ה ו י ^ י א ו ה י א י ד ף ת ח ח ר ה א ת ‪C-TOD !7‬‬ ‫אאימנעיי אעיהלנ’ ייאיי י ע ו‬
‫‪ Tp‬הדברים כי אם את רגלים הם‬ ‫‪b o S 2 J S‬־ ‪ n - ^ 1 n‬ר ק ע׳ ־ ל ה כ ג א ו ן‬ ‫י־־־ ‪ 5‬י־ ע־־ ‪ 5‬ע ״ איי ־ ל י ״ ״‬
‫‪ c f‬החוחזקיסכרשע סהואפעמי׳‬
‫אנשי ענתית בנגרן אנשי ירושלים‬
‫ה מ ד־ז‬ ‫א ביז ף נ ם‬ ‫א חי ףו ם ת‬ ‫כי ג ם‬ ‫הי ר דן‪:‬‬ ‫אי ייתר סהס רשעי' עד שהרשע‬
‫רצת וילאון כי הניאון עד שערי‬
‫‪ pip‬באנחרס נשחיתה ע׳ן בלחמו‬ ‫‪3‬נ רו ב דג ם ־ ־ ה ם ה ק ר או א ה ד ה מ ל א אי ד ת א מן‬ ‫י־שז להם דין נגיעה סהס י ״ ״‬
‫^ ^ ^ ^•י טיו בו ת; ע ן ב ת ; א ת ־ ‪3‬י’ ר ^‬ ‫לעק‪,‬םם‬
‫ניחהלע־־ נ ק קו‬
‫ג״ייסלעצס ______‬
‫‪-‬‬
‫ואין תתתיה את הסוסים הס נני‬
‫׳ ' ' ' ' ד ״ " ' ‪ 7‬״ ״’ “ ׳ '‬ ‫י י ■ ־'‬ ‫כסבי־־ ;‪ .‬ר ^׳ ־ י ^ ^ ד ״ ״ י ר ״ י׳ •‬
‫^ ‪^-p o‬‬‫^יייה ראוי יהיה דע להם ואשר היא‬
‫א‪°‬ומר לן ^לא ^^ ש^ ס אן לא‬ ‫י ד ד ר ת נ ^ ^ גי‬ ‫ישעשאינו גחור כי אס כגלו פעם‬
‫־•‬
‫שכללות‬ ‫יהלגון ונוה ^אתה בוטח‬ ‫א י ס ה ‪ ^ ^ ^ :‬ת ה ־ ^י נ ח ‪ 9‬ת י ב א ג’ ד ‪^!? 5‬י^‪-‬יז}־^‬ ‫מתי גלגד שהם בוגדי נגד שהיא‬
‫יי־ידה אתת או שתים שלו שהיא שלוה‬
‫ה א ק היא ארן סלוס אן חה תעשה‬ ‫ד ת עי ס צ בו ע‬ ‫ב כ| ל ה‪ ! 7‬ל ~ כן ש נ א ת י ה ‪:‬‬ ‫^?^^ייא וזהו דדן רשעים צלחה פלו‬
‫עס שריהם ןגדוליהס שינאזעל׳ן‬
‫‪A‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫’‬‫ם‬ ‫~‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫!י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫בי‬ ‫ס‬ ‫ט‬ ‫עי‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫‪9‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫‘‬
‫™?‬ ‫נגד באופן שלצד השוה הוא‬
‫כגאון ה רדןבגואו במילוי שוסף כי‬ ‫^ ^‬ ‫‪^-- . • t-;,-‬י‪ .‬ד‘‪■ ..‬ר־‪ : . T^v‬־ ■>ץ‬
‫^לנלסחוב להם והתשובה שהיא‬
‫חי יעמול לפניו כן בעצי גאהוגאון‬ ‫ה ש ד ה ה ת י ו ל א כ ל ה ‪ :‬ר?‪ 5‬ם ר בי ם ש ^ תו כ ר מי‬
‫להסריש בק בחור לשאעו גמור‬
‫ב ס סו א ת ־ ־ ח ^ ל ן ת י נ ת נ ו א ת ־ ח ל ר ל ת ךז מ ד תי שרי העם יסעבון כי נחיריים הם‬ ‫יהפיןהואכיאדרבא הגמור טונתז‬
‫ואל תאחד ששלו© יהיה לן אם תדבר‬ ‫חרונה מהבלתי גמור* או מעין וה‬
‫עליהם מסירת דין וכיוצא ולא‬ ‫;נ^ך»‬ ‫אב?!ה‬ ‫שממה‬ ‫ל‬ ‫שמה‬ ‫‪:‬‬ ‫שממה‬ ‫‘‬‫^מדכר‬
‫גי הנה בגמרא ב׳ אוקחתות א׳ רשע‬
‫יקומו עלין כי הלא גסאחין ונית‬ ‫ש מ מה נשמה כ ל ־ ^ןי ץ בי אין איש שם ע ל ״‬ ‫ייע לו רשע גמור יאוקמתא אחריצא‬
‫אבין עצמן ובשרן גס המה בגדו בן‬ ‫ע ^ ־ ב ל ^ פי ם כמדבר באד שךרים בי‬ ‫והיא רשע ורע לורשע בן ישע לב‬
‫וישנאוןושתא תאמר הלא בפני‬ ‫ושתיהן דתה אס הוא שרשע ועו‪ 3‬לו‬
‫מדנרים לי טונות ואין שנאוני הנה‬
‫הרב‬ ‫״‬ ‫י‬
‫^■‬ ‫הוא כשאינו גמור ורשע ורע לו רשע‬
‫קראו אחרין שלא נ פ לו חלא שהוא נפה מלא על כן אל תאח^בס כי‬ ‫גמור הנה אס כן^מלוע לרן רשעים שהוא לרן • כנושה של רשעים סהס‬
‫ידנרואליןט‪ 1‬נית כלומד ועל ק ק״ו הז א א ס ניתאבין סנאוןחה‪,‬‬ ‫ישעיסגחזריסחלומדיםננך צלחה ואם כוא הטעם השני גס זה אינו‬
‫יעשו אחרים ולחה תסתק יעל פי דדכו כיון נאוחדו מלא לומד שנפה‬ ‫גי הנה סלו כל נוגדי נגד ואין גס אחל קשולל שלום והיתכן שאין שום‬
‫מלא בקול דם דברו שנשמע לדנים וכל תילתא דמתאנזרא באפיתלתא‬ ‫אחד בהס שלא יהיה בן רשע ועם כל זה שוב לכלס וזהו ש״ן נל נוגדי‬
‫לאו בה משום לישנאבישאוגס לבל יבטח בלנרס טונות ויפול בידם‬ ‫נגל * או יאחר כי הלא אפשר להשיב שהזא שלא יאחר לשונאו אל פני?‬
‫ושמאתאמר הנה כל זה היא שלא אשמיע הדברים ה ^י ם האלה אליהם‬ ‫יפלס לו איוו מצוה שעשע להאבידו^אתרי כן ל על אשקותיו עס כל וה על‬
‫פןא ס תק בידם אס אקלשםליוס הרגה אן אתה ה'ביני ובינך מה‬ ‫היות צו מציאות הצלחה במשאו ומתנו התדשתי אן לא בלק־ רשעי' שהוא‬
‫תשיב על תוכחתי שאמרתי שהראוי הוא סתתיקם כצאן לטבחה ותקדישם‬ ‫בעשותו עבירה כי ממע דין רשעי׳ צלחה שהו״‪ .‬נעסות! דרך רשעי' ושמא‬
‫ליום הרגה הלא הוא לתמיה עלין כי אם קלים הס בני אצלן ותחסון‬ ‫תאחר שאולי לפנים תהיה הוראת רעה ואינו כן ככמה עובדי בגמרא‬
‫יהיו לטנח והריגה לא כן ו!מה בעיני ני הלא אני עזבתי את נחלתי‬ ‫שהיו נראים מנוערים והיה לבס לשמים לו״א הנה וה יהיה בעבירו׳ מבין‬
‫וביתי הוא נחלת בית המקדש והנחתיו לחרבה ביד מים ונטשתי את‬ ‫אדם למקים סלסעמיס לב? לשמים ונחשד בהודאת המעשה אן הנה שלו‬
‫^זלתי ירושלים ‪.‬ביד מים להטיל הכעס על העצים ועל האבנים כדי‬ ‫גל בוגדי בגד לבריות פחתגלה בגידותס לבדית ושלו הנה כי גס לאשר‬
‫שע״׳י כן ינצלו בני שהם ידדי נפשי מהדג ויהיו בשביה לתען השאיר©‬ ‫הס ודאי רשעי' שלו גס בתעש׳הנגילה ולא עוד שהצלתת' הפן כי הנה‬
‫בעולם וזהו נתתי את ילידות נפשי בכף אויביה סהס כנסת ישראל ואתה‬ ‫בין הנטיעה שאינה עושה שרפים בעצס בנטיעה ראשונה עד שישקלו‬
‫מבקש המיתם ושמא תאחד כי אין לסבול ירושלים עונות ישראל‬ ‫אותהבחקז׳שני אחד שהושרש ע״י נטיע׳בראשונ' כן דרן עושה עוש' שאין‬
‫נטשתי נחלתי והלא אדרנא היא היתה צועקת שיסיח את ישדאל מעליה‬ ‫חיזעשייס בהיותם תמיד בחקויאחז כי אס מחקו' צמקו'ילכו כאניו׳סוחר‬
‫על שביטלו פקיטין ויובלות כמו שאתרו דז״ל על פסוק אז תרצה‬ ‫גיבולון שהיה לחוף אניו' אן הבני' צרין היו׳ ב ^ ' קבוע כי הדר' ממעט'‬
‫הארן את שבתותיה וט׳ לז״א היתה לי וכו' כלומר האס היתה לי נחלתי‬ ‫די*‪!.‬לד ^ייסממר אמרו‬ ‫‪•.a‬‬
‫כאריה ביער שסם ישאג וחפרידכן נתנה עלי נקולהעל העדר‬
‫שבתותיה האס תאמרו שעל כן שנאתיה להניח׳ שחמה וחרבה על‬ ‫״ה‪ jrjp j p j’PO‬ןך‪3‬ז ש‪ 55‬ךן ‪ J3PPJJ‬אןןןן ‪ ^ pj‬קח ה‪3‬ה נכקן‬
‫שום אותה לעיים כלומר הלא אדרבא חאהנתי אותה תשתי על תלונתה‬ ‫כלס לעונה כי על ממון אס נטעת‪ ,‬במקו׳ אחד שלא היה להם לעשז*‬
‫ולחה הנחתיה'‪,‬לשיסלתו יד המיס להקלי‪3‬ה אן ‪ ip‬אומר כי גס שהיותה‬ ‫^יסיס כי אם שורש מה הנה נם פורשו בריבוי ואס ילט ממקום למקום‬
‫נעובת מהם שיעור השבעים שנה היקה כסספד השנים עס כל זה נל‬ ‫^׳זדלן ממעט פדיה ודניה לזילכו ונוסף ‪.‬על הצלת׳ לקמזן ‪0J‬עשו פדי‬
‫נטישתה אשר נטשתיה ליחרב לא היה רק לסנול הצרה שהיתה מתוחה על‬ ‫‪ f‬היה חקי' לו' כי אולי הוא כגשם שמי׳ שגור בפיה׳ כענין בעשות׳כרי‬
‫ישראל להציל ממות נפשם כמדובר כלומר ולמה תאמר ירמיה התיקס‬ ‫*יכלי׳יהיה רצון מלפנין ה׳ סתהי׳ ברכה בכד הזה וכן בכל כיוצא בזה ועל‬
‫כצאן לטבחה והקליסס ליום הרגה !עוד האם עיט צמע‪,‬בלס חשביו‬ ‫כן הס חצליחי' וברכהמצייה בנכסיהיהנה הן אתת כי קלוב אתה בפיהם‬
‫היתה נחלתי לי היא ירושלים שהיית חפץ לטבעה כלס הרוגים מכל‬ ‫‪ r‬יתוק חכליותיה׳כי אין הוכר ה' להם רק חצות אנפי׳חלוחד׳ ואין הכונ'‬
‫גנים ילדה וגדלה סישתטום שם ביום נועד סל החרק אשד היא‬ ‫^אני מתלונן שאני מהרהר על מדותין חלילה כי הלא אתה ה׳ יד פ ^י‬
‫בירופליס אס ק ‪ n p g p j t p S 5‬חאכללעיף השמים זלתית ה א ק‬ ‫ותראני‪ ,‬בעתיד ובחנ' לבי אתן בהווה כי לבי שלם כי לבל יהרהלו‬
‫אחר שיהיו חעותדיס כלס לשבח והריגה והמתיק המשל ואחר הנה העיט‬ ‫‪5‬׳ףי ייאנדו התיק׳ כצאן לטבח והקדיש' ליו׳ הרג׳ כי פד מתי תאבל האדן‬
‫כבר הוא ס ביב עליה כי מגבוה יראו הסרוגים ויבאו כלם אן תחת‬ ‫ניעל כה העם חוטאי' י ה א ק דוח' וצותח ונעלי חיים בלמי מדברים‬
‫שסכינ‬ ‫העלסלא ירגישו הרחוקים על כ ן ; א ח ל אל‬ ‫י *®י עו »וג ^ ה לא מטאו ועד מתי יהיה זה סתאבל עאל׳היא הדוח ‪.‬‬
 ‫ירמיה יב יג פראות ה‪3/‬ובא‪ 1‬ת‬
‫מ‪5‬יהאםפ‪ 1‬נ‪5‬חיתהץפה>זץ‪ 55‬נ‪ 5‬הנ‪15‬י‪ 1‬יני‪ 5‬אפפנאנ‪1‬ש ‪ 50‬מם ?מפוםיס !‪1‬דואכיים‪5‬אי!ג‪1‬נס'‪5‬זינגהנ‪7‬יפ»‪ 5‬יל? יתערס ‪SMI‬‬
‫ה כ‪7‬נר הרע הזה ח‪,‬ינה וכל וה כחתחיה זחתרעס על ירמיה שאחר יזתר במהרה הנה ‪6‬ם למהר עיפישו היה הדבר יזתר טזג היה לשרותו‬
‫י ןע)ל כן‬ ‫התקסכנן טלח׳»כ‪ 1‬ישמאקאחרירמיה הלאתידההיאאשראמרעי ביזים וטרם יננ‪ 5‬יטחן בעפר כי אז ישחת ‪»p3‬־‪Q,pV3‬‬ ‫הת ‪.‬‬
‫הנה זה היה אס אשמת רשעם היה על אין נראהשעלשישחת בימים מועשיס היתה הכינה שהרי לא סלחו ית^‬‫כ׳א _‬‫____‬ ‫משפטם‬ ‫כילפפי‬
‫לסיבלקחתוכיאסחקץיחיםיגיס•‬
‫לסובלקחתוכיחסחקץינזישי׳• ״י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הרזעים‬
‫‪w‬‬ ‫שריהם י־״”‬
‫‪ ’.-./,‬״‬ ‫עצמם אן הוא מל‬
‫״ל"י’ יי׳‬
‫ועוד כי מאין לנו שהזיע ירמיה‬ ‫ה ר ב ליה‪ 1‬ה א׳בלה ‪ HVPP‬אר ץו עד־ ק צ ה ה א ר ץ‬ ‫■שחתי‬ ‫רבים‬ ‫רועים‬ ‫איתסכיהנה‬
‫כרמי הס ישיאל ביסשו את‬
‫נאז‪,‬ו נ‪ -‬אץ נת‪,‬נ א״ו ״‪I‬‬ ‫י‬ ‫אין יטלום לכ?!־ב שר‬
‫‪:‬‬ ‫אתחחלתי ‪2‬‬
‫״‪,‬‬ ‫היא ירושלים נתנו‬
‫מ‬ ‫מלמת־‪.‬ו‪,‬א־פ‪,‬הי? פ״ם‬ ‫‪,‬‬

‫‪-•-‬־ ־‬ ‫׳‪/-‬״;'‪V'V IVI w‬‬

‫'הקדובי׳* ועוד חויזדו את גא־ן יהודה‬ ‫נ‪:‬תיהויהאת‪1‬יטםתו?‪ •'4‬י‬
‫ז^ז נאין ירושלים כי יראה שהיינו‬
‫א ו ת ‪ :‬ם א ש ו ב ו ר ה ^ ת י ^ וךז שי ב תי ~ן אוי ש‬ ‫נשח׳ כל הארץ י‪ ,‬ח‪,‬ק‬
‫הךיופו׳ אומרו הרבשיראהשיש סניה‬
‫רב וצעיר • זעזל אימלו כי כאשי‬ ‫לנ ה ל ת לו אי ש ל א ר צו‪ :‬ו הי ה א ם ״־ ל ס די ל פ ד ר‬ ‫היא כשתמה כוללת שכל העולס‬
‫‪-‬י‪:‬‬ ‫^ ' י‬ ‫ע ד ר‬ ‫ה‬ ‫ע ל‬ ‫נפגם מודע קלו״צוכן‬
‫ידבק האזור וכו' א‪-‬זה הדרן י‪7‬חה‬ ‫ח‪-‬ז־ןהוה כאשר‬ ‫^^ךכיע?ןילהשבזג כשפי‬ ‫•■־ ■ י‬
‫ישראל כי אס אין ישר אין ‪ J‬ו’ס וכל‬
‫דגק;ת האוזר אל לבקותיגז נו ית *‬
‫^^הע;ב! ‪ 3‬נ ‪3‬ו‪ 1‬ל ונבנו בתוןרלנמי ‪:‬‬ ‫זהנחפןמחה שאיןאיש חהריעיס‬
‫וגס מה ענין א;‪0‬ר‪ 1‬ארגעה תועלזי‪1‬‬
‫הדגקית לעס לשס ולתהלה זלתעאר*‬ ‫הנזכרשש על לב ופירש כ* על שמחו׳ לאם לא!^‪£‬מעו■ ונ ת ש תיא ת^הגוי ההואנתיוש‬
‫ירושלים הוסר שפע ושלס וזן‬
‫•ועוד אומרו ולא שתעו שחורה‬ ‫’ ^א‪ 3‬הנ א ם‪-‬י רןו ה' ;‬ ‫העול׳ עד גדרשעל כל שפיים במדבר ’‬
‫כי לא היתה אשתתם רק העד׳שמיעה‬ ‫‪ i5j ,‬שודדים■ ני מחיב םחר‪3‬‬
‫וללא ה!א אליר ההילכיס בסרירויז‬ ‫^ ^ ^ ה א ^‪ :‬ה ^ו ף ^; קני ת‬ ‫יג‬ ‫לה׳ אוכלה בישיאל נחשן כי מקנה‬
‫לבס וילכו אחרי אל‪:‬ים אחרים‬ ‫^ף־אזורפשד‪/‬יםרשכ־^ו‬
‫^ך>י!יר ?^אלר‪/‬יבי‪/‬רשכתזו‬ ‫״‬ ‫הארזונו'איןשל!סלכל כשי ‪1‬א‪0‬‬
‫ליעגדס ולהשתתמת ללסיועוד אומרו‬ ‫על מתג ף וב^‪.‬ם לא תבאהו■ ‪ :‬ואבנה את־'״‬ ‫^ ‪^,jjp‬‬
‫'ואחרת אליהם וכו׳ כל ניליהלא יין‬
‫מה ענין המשל הזה והיה יכול לומר•‬ ‫ילאדי״ג־•״■® ‪ *'f‬י־ ‪>!{^■ ? f‬ר‪ 9‬י‪ 5‬ר‪^'.‬וזר>‪'2^ 1‬ע ‪ 4‬ב ת גז ד ד ה י ד ג ר ‪-‬‬
‫•־*• ־‬ ‫■י ־■"’‬ ‫»ד'רדז ‪v‬ר'יז‪M‬ו♦ו‪.^..u..^^r‬‬ ‫היפנו הסדר כי היה להכלעשיתלהס‬
‫הפחרון בצעדימשל הנבל ‪1‬גפ א ‪v'l‬‬ ‫_האזור אשר‬ ‫ררואל יזיעו אל ק!ציס ם־ס־יו ■־ י''׳־' " ■י ’‬
‫סחיטת יס ‪ .‬נזה עס הקידס *‬
‫וקום ל ה פ ר ת הו ט ס נ הו‬ ‫?‪W i‬‬ ‫׳•־ ־־על‘‬
‫־־■צוו‬ ‫״״זיא י״־■‘‪-‬־״‬
‫‪.‬תחלה‪.‬המכייות ואחר כן‬
‫ועוד א;תדוגניזשל שיחלאם שנלון‬ ‫עשה טוב אן הס זרעו חשים תחלה‬
‫כפרת ־הלא כמו זר נח‪:‬יב כי הלת טו^ן‬ ‫■ ;״ ‪^ T‬‬
‫ואטטגדהו‬ ‫• ‪^^.\I .‬ף‬
‫‪IT I‬־•■ ; ; • י‬ ‫ואתר כן וקיצים הס העבירות קצרו‬
‫“טוב היה ימלאס דעי והשכל‬ ‫כאשר‬ ‫‪,‬‬ ‫יפן לא יעשה ועל כן גס כי נחלו‬
‫־‪0‬ייט*נו חעלליהם • אג־נם הנה‬ ‫היועיס ונצעעדו עצ סכל כעם לא יועילו ‘ אי יאמר כי אחד עסותס‬
‫הלזה ‪-‬הורה לכו מה גדלה רעת אשר המה כפיי'‬ ‫כהמתקת^המשל‬
‫‪......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יי^ית מס? נחלי כיסייין ^ העפייי׳שת’״י לא ייעילי לתקן ^ אדרבא‬
‫ט!ב־צה אשר ז>לת היותי יתברך חצרנו יוצר בראשית‬ ‫יהלהיילמה אמלעשותס מצות באו עליהם ייסורין «הז נח‪5‬י לא יועילו‬
‫«‪1‬תמ״ידתי‪:‬צס וא‪:‬ו מנייסקנ‪”1‬כ י(‪-5‬ו ״חת ה־תענד נ‪:‬ונינ‬ ‫לגן שימו לכ יכישי אתם הרועים מתבואותיכם היוצאות מאשר זרעתם‬
‫אל קוצים וחי ימן פמקס לב על הדבר ט‪ :‬ס בא חרין אף ה'אך לפחית ^צ עכדיאדינ’= ? ”;‪ ” P‬״ ״’ ״י™״״סחת הלכתית נ!םיף נ״‬
‫‪ rft‬יית ה ^יניריל ע‪■-‬דיני ייפפתפפפ כשנ‪-‬נה יזלי תפל הא״ר ‪f w‬‬ ‫גושיחחחת ראותדם חחן אףה׳ הנחדה עליכם וזהו ובושו זכו׳‬
‫‪,0‬אדס תץקינ״תל‪-‬ו״תתות נעצתי כנה היה הלינית פהייניל' ”'‬ ‫מחרון אף ה׳ישהוא אשד הוא פרי תכואתאשר זרעתם קונים‬
‫נאיייאצהת'פיתלכ‪1‬היהפפתי‪0‬םייהלץ •יתי ת־צת^‪1 ,‬י־ו ״״י‬
‫■■‬ ‫^‬ ‫כחלונר‪:‬‬ ‫‪ .‬־‬
‫”י=’״ ^''י'״״״' »ל ״יז־נין 'פהנתפל היא ני לן היא יתני־ קצי!‬ ‫אחרה' ונו'אתרי אומרו יתב' איןריחסעל ישראל ותחת מה‬
‫‪ ,‬ית״יכנתינא״ציעלהסייןאכיךחנןוגס היאענין ביליגנייפרא‪-‬‬
‫שהיו בני תחזתה הטיל נעשו על הפיר ועל המקדש ומל כן‬
‫עבד ‪ 0‬מ והיא כי הנה ים כהל ׳ בפסוק אומרז כי לי בני ישראל עגד*ם‬ ‫היזפיים הוא ית‪3‬רך‪.‬טל עונזתם עיי הגלית אותם מעל אדחחם אחר עתה‬
‫עבדי הס אך הוא עבדות כפיל אחד־כיצי בני ישר׳י עבדי׳שנתתי שנעים‬ ‫אל ירמיה הנביא אל ימעט בעיטןצלת הגלית ושביה שינתשן מעל‬
‫איחותאלהשריסהחצונסנעדםבפי׳נפש שירדו ■מצדיקהלחעןירפי‬ ‫אדמתם כאשר חשבת ואחרת התיקסכצאן כו׳כי הלא הנה סכני הרעים‬
‫יד הם חהחויק בישראליע יאיזפחלאת אשמת דבס ככתו‪3‬־ ■אצלינוע^‬ ‫געים וקרובים אל נחלת ישראלשעם היותם‬ ‫טמזן ומואב וצור זצילין הנ ^‬
‫עמים למספר ‪3‬נ‪,‬ישיאלסטא‬ ‫^^^^^^^^ישבע׳בבעלעם ‪7‬לזה?ת^‬ ‫יעים‬
‫כלצי‪-‬ז'‬
‫?‪.‬מסערסבעיסנעששהם —‬
‫־״■ו״ג כמספרשבעים נפש‬
‫‪ --‬אייזזת‬
‫‪0 -------‬‬
‫־־־ ב‪.‬בע‬ ‫ק>ש‪.‬צ‬ ‫•ך ו !‬ ‫פעלו כי הנני ניתשס‬
‫פרשי בני ישראל ועל זה אחרטליבנקישראל עבדים •!עוד עכדיר^‬ ‫סגתיכם ואגבןאתוש את השנניס ההם כי אדרבא הנני נותשם תחלה‬
‫מנתינ י א^יש והיא אסר הוצאתי אותם מארץ מצרים • ונש כאלהעצ ‪1‬‬ ‫ני חנתישתס אעשה עיקיזאח״כ ׳אתבית יהודה אתוש חתוכ׳שלא ידתשו‬
‫שהוא כי זזלת הייתי ‪ .‬ית' אבינו גס” ק עבדיו אנחנו כי קנס אותנו ופחז‬ ‫יחד למקום אחד בל יראהשהם אלו אגב אלו וראו נא גידל צער כתישת‬
‫גדר מבדיס שחנו כאזור טל חתניו שהוא כי חרוב הששיפו מו ‪TDV7P‬‬
‫עס מאדמתו כי הנה והיה ‪ .‬אחיי נמשי איתם אשוב זרתחתיס כי על כל‬
‫על‪.‬ינועד גדר פי־גל יי' ץייתינו וטוב רצוננו לקבל תורה‪.‬בסיני כאוחרנו‬ ‫יעתסאומרדילצרתס בגלות ואשוב לרחם‪ .‬אותם והשיבותי'איש לנחלתו‬
‫^״ספ» ונמלא ג ת את יות ה׳ עד הגלותסכי^‬ ‫^ י ט גל^ת ^ שי א ל אך בזאת‬
‫‪I‬‬ ‫‪ .‬ה ‪ p‬ח^תחת‪.‬עד‬ ‫^‬ ‫להיטיבמישראל‬

‫•יי ״’‘ י‬ ‫י»א‪ ^5‬פ‪:‬״ ”־‪ .V‬גיא־‪•!'1‬ימ‬ ‫^ ‪, .‬‬ ‫^‬ ‫אחי ה׳ א!י ‪6‬׳ יא‪1‬י לפיס ‪«»•«, A‬‬ ‫צ ה‬
‫^'‪' 1‬הנ'‪1‬‬ ‫‪ ? ? ' R.‬״ ] המלוא החליין פייצ^יז‬ ‫‪, ’1,^,‬‬ ‫ניהיהיזנלל״ר החניןנלייחשל־ וחיל לחה היה אוזר ןיא'‬
‫« לי• הפכ נה כלילת וחל ק צה ל> ה‪1‬ל|■ת־ יפיס א‪.‬תי תחלה סל ״ת־ '‬ ‫^‬ ‫!‪,;,‬ן‪,‬‬
‫^^^^^^!אזא^ח^־־^פייי‬ ‫אחוירןנאשיילנקהא״יאלסתגיאףקאמקאיאליני׳גסהחן״^‬
‫״״™ אה ם־יחלטז״־זולא‬ ‫^ ״'־'אי מי‪.‬א;יי י״י ל ״ ל״ ' לחליתי ילא ציה יחשן‬
‫ייאא’־? יאחר ונחים לא תכיאיו •'!לא א! החנין נ‪:‬יח לג אללזיתו‬ ‫נן נא״י אפי ‪ .‬הצו ני לא ילצי "״״ א״י נ־ל יאלס יאס הוא ״פל'‪,‬‬
‫יא׳לטחיןהא* ‪ 43‬״? ■״״״‪4 .:‬ז‪ 5‬ת״־יא;ךנדאהלנחונ‬ ‫פא* היה ו נמים הזנא‪,‬הוא יתצוהיא״יונ״יסלא חניאהוהלאנם‪,‬‬
‫^הפיאהל‪,.,‬צ ‪4‬אא‪ 4 ,■ 1‬״ ;ז ;‪ ,‬״‪ ,‬־‪ ,‬״ ^ רי ס ״ ־‪,‬נ ־ חי פ‬ ‫‪ t‬י־־יזלפיס צנאהיחןואהיופיף א־ פלאיונאנא‪-‬ס ואסנדאא‬
‫בתורה‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫י‬
 ‫פוו‬ ‫ירטיה יג מ ^ות העוב^׳ות‬
‫ו׳טיממלרמ‪ 1‬ן כי‪ 15‬כ^^חד הח‪ 1‬חד‪:5‬רין קפיד” ות‪^ 3‬הכקז‪1‬גרףוכי'■‬ ‫מ!דה פלא פפה ס דדן החפה; אתה^יש‪.‬א‪ 5‬ה ט‪31‬׳הלא?ו^שנזזעי(ג ‪.‬‬
‫החפירה כפירוש' אתר כן י כהוציאו הא‪K‬ר מהאלץ‪ .‬כאומרו זאהע'«אק»ז‬ ‫^יירה בי היא תביאנו יתסגמו בעלן גן ^ הי ס כקשרסם במאמרי רו״ל‬
‫אתהא‪1‬ורלר‪0‬וז בעצה־ השניןהסני סכתמז סאחר שהושקעהאדס‬ ‫®ייך»מ שן’ אתרי גזי ושדירות לבו ־בלבריס ארציים חומריים כי על‬
‫ברברי חוחרו גס שיש‪:‬יו' ' ‪ jnp‬ליתקןכי גס סחלר לשציאו לא יצלח לכל‬ ‫״®אזל■ יוליכוהו עוד שנית והיא כי החסו^ע בדרן הנאת גופו‬
‫למו׳ שגס ע י נארח קחה להצציח י‪.‬גל‬ ‫‪: . .‬‬ ‫•‬ ‫י ‪. P0v‬י ‪ s‬ר‬ ‫' ^ ^ ז בשדיחת לבו‬
‫היצה״ד‪:‬־; 'כללהרכריס לי כאומד!‬ ‫‪ '1‬י ־'ףהי■מ‪>^5‬ן■♦■‪ p^•i3*b‬פ‪’t‬‬ ‫®«זן בעלהנויז אשד עוד דלאתכל‬
‫תחיסלאתביאהו־ ובאוחרולטומנו־‬ ‫^ ^יי׳ייו! יהיה חנון * ונבא אל‬
‫בארן רמו־ הדבר הראשון 'שהזכרנו‬ ‫‪r‬‬ ‫ף א ‪ ,-‬ר‪ .‬ד ז ו‪ 1‬ז א ל‪ .‬בןר ‪ Tl 5 ^.0‬ךרך*ה‬ ‫?^^'‪ 1‬יהיאבהוכיר׳ עוד־ מאמרנו‬
‫ראשונה׳ובאויחרז שעלידי קחפר‬ ‫*!®^^‪-‬פשפיז^ורו י ה בי ך הנם‬
‫ולא חצליח־ לכל רמז השנית ובאומרו‬ ‫‪0‬ן^■־‬ ‫‪ 13‬ר־תה ואד(‪ 13‬ר‬ ‫לפנץ היום את החיים■ וארן‬
‫שתהיהההטחנה בשפת נהדפית‬ ‫’’ ‪ ” i‬י‪’.-,:-.‬־‪.-‬־‪.^.1:.‬‬ ‫׳•■־‪, ...‬‬ ‫;‪■., t y‬יוד‪• ■ :‬׳•■••'‪1‬‬ ‫’ ייבייא‘ שהזא כי כל־י אדס שני‬
‫רחוהשליסית ונהיות ההטמנה ע‪3‬‬ ‫ליספהומחיס לפניו קרובים ‪^cflk‬ר‬
‫ידי חפירה ויגיעה ׳ רמז הרביעית‬ ‫יטה אלהטוב! או; אל; הרעג‬
‫®יל ?וספנוי בביאור ספד מסלי על‬
‫רמו רוב חסליו כי לא יהיה נמשל מה־‬ ‫״‪.‬‬ ‫‪••■.’ .‬י■ ־י■•״ = ■יא ■י^׳ו ‪*■-‬‬ ‫•• י י‬ ‫^החקראוון‪ ?1‬וא בי עוד הו‪10‬ן< ל ט‬
‫שנ^חת האזור אל ע‪1‬גמות ישראל‬ ‫"*‬ ‫‪ 1‬א ת‬ ‫’ ^ י ו והוא כי ; וילין יוה ' ^ ‪f e f‬‬
‫סאסכןיכלההיה עושה ח״ו אן ינכה‬ ‫; ‪• ■**T‬־^ ‪ I‬י‪ ,‬־‬ ‫׳*‪1‬יי‪■-,‬דק • —‪J‬י■ ^‬ ‫‪ * .‬׳ י^י י‪.‬י ז*‬ ‫?מהי ומשייעיןאותי עול לו כיזררך‬
‫ההשחתה זנמעלית יהודה כמו שאמרו‬ ‫^‪ £‬ת‪:‬לכםג^ד־'כו־^‪!:‬רי ^י ם; א ד‪.‬די כ^^^^^‬ ‫י ^י ס לתנות׳ חיי ־ ה עו ל ם' ה ‪#3‬‬
‫ו״ל על גדע בתרי אף כל קרן ישראל‬ ‫ימבה ונחת ימצאנו אן לה^סאי©‬
‫שב׳טיל הכעס גהכרית סוגי החנגנוגן‬ ‫באזור ‪h‬־‪; mV,‬־א^•‪^ 2A‬ל־‬ ‫חו ״ת ‪ bk^T‬ויהי‬
‫• ״• ‪u",1T‬‬
‫מי ^ תז‬
‫•• ‪j-r;1* .‬‬ ‫‪xr‬‬ ‫‪ ■***mj‬ןיגיעיז‪t ) 3ji • : .‬‬
‫‪V ■:‘ ■Mia‬‬ ‫רק ‪ f‬בע<ןל‬
‫י» ״‪1‬‬
‫ושדרות'וזהו יאחר פה את גאון‬ ‫^^^^ריךבקהאזוראל‬ ‫יאלקיצלחלגיל ‪:‬‬ ‫• ‪-‬הגא^וייחנק‪.‬האיש' ־להיונונביתו‬
‫יהודה וגס גיאוןיוזשצי׳הרב ה‪ 1‬א ב״ה‬ ‫ימיימתיו■ ש!מ‬ ‫■■^[! מ ת ס ־׳ א ^י ב ? * דז ד ב הו‬
‫‪,‬והואחאמרס דל ושברתי את גאון‬
‫מזכוה בי״ה ואחר ויהי כאזור אש לא‬ ‫‪ .‬ה נ ^ ם ^ ה י ה ל ה ‪ 1-‬ח ^ ^ ^‬
‫יצלה לכל לומר שיהי ויתקייס בכן‬ ‫^^^שסולתהלודרלתפארת ולא^מער‬ ‫לי‬ ‫•‪•:‬ץיהלל ב‪:0‬ןלשלש ■תפלזחאהללו‬
‫מה שהאח לא יצלח ולא במציאות יש'‬
‫בל יכלו חלילה ואתרי כן שרש'לתה‬
‫היה ‪ #‬ל באוויר ולא בשאר תינ^‬ ‫‪-JT‬ז‪.‬ו א‪^T‬פ«^ר ;ר‪t‬׳‪J; I‬‬
‫‪*^ .•.V‬א י י‬
‫‪,‬״‪ J‬ש‪ •j‬ר;‪T,‬א ••ל ‪.‬כ ^‪T‬נ י ל י מ‬
‫־יהלא׳אםה ו ה; *‪ ^T‬ו;•■ד• ו ז י‬
‫‪ .................‬י‬
‫אל הגו‪5‬‬ ‫^ילחי בי אם־ יטה י‬
‫נגדים ^מר כי כאשר ידבקי האוזר*‬ ‫סילו^לאנדע;בי כ^ךלבל‪.‬ימ^'^‪,‬י?ן‬ ‫'‬‫‪jp\ti‬‬ ‫‪*7m.7p‬‬ ‫יסצעוהו‬ ‫ימ^א יכוהו‬
‫וכו׳ופן ה׳לבקתי שהוא מה שכתבנו‬ ‫יביעוהרואם נמצא‪ 5.‬א^כצדמ‪ 0‬נו''׳‬
‫סהוא כי תלביןוחחדק שז התתייחנו‬
‫ןר־ה>‪.‬א<?‪»5‬הם ? ^ ‪-‘,*pn rifintp^CTO‬סימ^אאת‬ ‫עחל התחבא לברוח פן תנ‪ 5‬ה חרפתי ;‬
‫אל המתניס כמדובר ולא שהוא יק'‬ ‫או*ו~המלכיםדףשבים‬ ‫כ ל ^ בי ה אי ץ‬ ‫ואס יטפל־געדיות או לחתור בחשך‬
‫ציי^אל האדם כי אס׳אדרבה■‬ ‫^ ^ ^ כ ־ כ ס א ו ו א ת ־ ה כ ד׳ נ י ס ר א ת ־ ה נ ס א י ס ו א ת‘‪.‬‬ ‫נתיסקלאיעדה למות נפשוקול'‬
‫להרבות להיטיב את ישראל לגוף וזהר‬ ‫ת פ צ תי ח או ״ן ^ ‪. r‬‬ ‫^‬
‫לנפשפחונהשם‬
‫שם‬ ‫‪ VXIV./‬געק ‪JI‬‬
‫לשותלילעסוגס לנפש שקונה‬ ‫ן‪.‬‬ ‫לו ־ ־ ‪ ■ .................. ■/‬י ׳‪• • M‬‬ ‫׳וי‪-‬״־‪-..‬‬ ‫ואם ירגיש־־*ו■‬
‫כי הדגישו לווארבו‬
‫יעליודי ע״י זכיות ‪ 1‬הד‪3‬ק‪..‬‬ ‫בעולם ‪.‬‬‫״‬ ‫‪ %‬ם ״ ־ י ה ן‪ :‬ד‪T/‬ן‪./S‬ל אן‪ ^.‬י־ "‬
‫■יז נ•א‬
‫‪“|T‬וי‪.‬הגי‪-‬א מ‪ .‬ר •ת” ו‪T‬״ה‪>i#‬ב נ י ם י ח •ד ל‬
‫הלאיפתכןבמחתרתו אי עלבור ‪I‬׳ •‪:‬א ח^ץ‬
‫ז ‪r . ,.‬‬
‫בתורה בפולס הזה חה שצא היה לם‬ ‫ינוס ויפיל עצמו בו ופתע ישגר אז‬
‫נזתחלהכיהיא השפלה תשלש כתוגן‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫;‬ ‫—‬ ‫•הוא■‬ ‫ידלג כאיל דרן גגות ו‪3‬החפ«‬
‫הרוחניות שבאיש ועל הדוח אמר ולתהלה ועל כנשמה אחר ולתפארת‬ ‫יפיל לאין ותשנר מפרקתו וגס בדרן אשד ימס בו באישון לילה הלא■‬
‫ואחר ולא שתעו לומר כי הכל אבדו בהעדר השמיעה אל דברי התורה‬ ‫יחת בחתחתיס בדרן ויעיל במהמורות בל יקום ואם ישית לבו להלון‬
‫כמדובר ט מוה נחםן הבל עד עבוד אלהיס אתרים כאמור לממלהיוהוא^‬ ‫קכצ^‬ ‫י ‪ 0‬ל א‪1‬־ לדבר לשין הרע הלא■ מהרב! צריו ו א ל מוג‬
‫האמור במפל באומרד ובחיס לא תניאשי‬ ‫למילין כי לרן ג״ע קרוב ־ לצבר ללכת בו בלי עמל ‪ 1‬דרן גהינםברול‬
‫־‬ ‫כמטנר ‪-‬‬ ‫‪. :‬‬ ‫עמל וטורח רב נמצא כי שתים הנה קזלאות אא הא'מ א׳ כי פני דרכים‬
‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪ -‬׳ ■ ׳ ■י‪.‬‬ ‫יונת־ס; לפניו לרך החיים' וירן התות ״שנית מ הדרך הטזבבשזבם‬
‫אליה׳את הלני הזה ט׳המזילוע חרד ל כי האומר אחטא‬ ‫ואמרת‬ ‫יצתתילןבז ולרךאחזתיב טורח! ר ונבא אל ה עניןו מ א ס ההפרש שיש‪.‬‬
‫ואשוב אין חספיקין בידו לעשות תשובה * ונבא אלהענין‬ ‫׳ ‪-‬‬ ‫צץ החביא בגדפשתיס גחים לכבסוחאיוה לכלון אלהטוחנוביתוך‬
‫שאמר ט א יתב' הלא אתרתי כי אחר ספרשתם חן התורה ותלכו אתרי‬ ‫לעפר כך ה‪ 1‬א ההפרש ‪.‬שיש בין האד׳ הבא בכל עני ^ו בתורה החשליז‬
‫יחים אל פכולןבסלירותלבו בתון עפר חוחרו ודברי׳ ארציים כי כאנזר־ שרירות לנכס בדברים חומריים נס שתרצו לשיב לפרוש מענייני התזמר‬
‫לא תצליחו כי כחסרה האזור שנטחן בארן שאחר שיוציאוהו מחנה לא‬ ‫המביא במים בגי פשתני יכוכס ייתלנן ויתקיים כ ן הפס חל ‪p‬ז במימי־‬
‫יצלת לכל יקרה אתכם־ אמר עתה הלא׳ תאחרו ל ^ אעפה ק וימיני‬ ‫ייסרה הצא תזככנו ותצנננוותקייחנז צהיי מולס וכאשר הטוחן־פשתלז‬
‫יין העפ׳ הלא ירקב עד שלאיצלח לכל כך ההולך אחר עפר ‪ \u‬ושריייא פשוטה לקב ‪ 3‬שבים ואנחנו לא על כוורת עזוב איזן לגמט הלכנו‬
‫בשרירות לכנו ט אס לשוב־אלין‪ ,‬כי אבינו אתה כי היצר סחון מתעה‬ ‫יי הח מרי כי קי לקו בלה גלש יגדשנו יצרו מאחרי ה׳ עלי אובל‬
‫אותנויולא היה רצוננו לעזוב אותן תמיד כמשל האוזר שאפילו'כאשר‬ ‫^יןיס לא תביאצו קיס לך כו' וטחנה! שס וכו' ששם נרקב עי לאיגלא‬
‫סשחןבארץהיהפל דעת טוב להוציאו משס ע ל ק אני ^ מ‪'1‬לכס כי‬ ‫צכלשהיהטמון באר ץ מפל אל הנטמן תוך שליחת לבז־ וחותה והוא‬
‫צל נבל יתצא יין והזא כי ננל הוא כלו מיוחל לשים ‪ 13‬יין לשתות ודרכו‬ ‫אייייי נפדשי הטנק העס הזה הרע הקאני' לשחיע את דברי שהס לברי‬
‫ל ‪0‬לאות ולהזריקו בשתות אותו ולשוב למלאת ולשתות על יורק יינו וכן‬ ‫^’*ידההמשילה לסי׳יההולכיס בשרירות לכס ה‪ 1‬א'י צ^ ■החוחרי החשקעו‬
‫על זה הדרן תמיד כן אתם עשיתם פנחלם כנ‪3‬להזהשיחצא י*ן בוג׳ר‬ ‫^^דיס ארציים חזחרייס שהולך בדרן טוב עד עבוד■ אלהיס אקרים‬
‫על ד־עת צהוריקו פעס בפטם כך אתם חמצאיס עצמכם‪ .‬יין שרירות‬ ‫^*ייילהי אחדי ט זע*׳י כן לא יצלח לכל שהוא בנמשל הדבר השני שה‪ 1‬א‬
‫ללכם מדברי עיטת יתכמטלשוב אחרי ק■ שהוא ענין אחעח ואשוב על‬ ‫תי!ר סנטחן יחיס בעפר דברי׳תומדו ונרגשה יצרו בי^)הבית תאו לא•‬
‫כן לפו לכס כי אין צ״ל שאין ימיני פשוטה לקבל אתכס ל א‪ 9‬אדרבא‬ ‫יי לפל דבר טוב ואשר אמר ‪ b ip‬׳ לן פרתה' כז' הורה הדכר השלישי‬
‫לא אספיתבידכסלעשיתתםובהוהוא כסלנג מרז ל כי כל הא!מ אחטא‬ ‫^יזיייי כי דדן ג׳ ע וח־ך גהיכם פמוכיס מונחי׳לפני האד' שגידי'‬ ‫!‬
‫!אסוג אץ מספיקין בילו לעשות תשובה!והו הנני ממלא את כל יושבי‬ ‫א‪ -‬היחץ א' אל הימחאל יעל לן צוה ית׳כי־בסלע שבצד מימי נהר־‬
‫האלן וכו׳ שכרון שהוא שכרות■ תחהיןרות שטות לבלתי שיבוע״־י כן‬ ‫״^לן יטמין בעפר האזור כי ההטמנה בעני׳ בנקיק הסלע הוא חשל‬
‫יחננגמהס אחלית אפילו עם קרוביהם באכן שע״י הסט־ון יפרדואים‬ ‫בתיך שדירות לב האק כסלע שם יטמכנו טמזן אל פרת הואי‬
‫מאחיוווהו ונפצתיסאיעאל אחין והאל ת והכניס סיפרדו אשר לרכס‬ ‫_______‬
‫הרביעי‬ ‫_________הדבר‬
‫לפני האדס ועל‬ ‫____‬
‫^רמיו ט שגי הלרכיס סמוניס‬
‫>ןיןתלאת‪7‬ים וז?וונפצתי‪ 0‬נן׳לאא תת‪1‬צולא א חוס טב הפא ת ס ע״ד‬ ‫^יאי] יגיעה לק לקנות גהינ‪ 0‬ו ^ \ כןצןהיתגרן ‪6‬תפוד‬
‫אשר‬
 ‫ה « נ ^ ת‬ ‫יג ־‪ :‬ש ^ו ת‬ ‫‪;:‬י ר מי ה‬ ‫״‬

‫אשר פשה ית כלור הפלגה כי לא חצ^‪ :‬חית הלץ חקיס לחול ב?סחפנ»‪ ,‬פחתקייס ‪3‬ה צ‪1‬ר יצזך ת‪0‬י ביןע‪»5‬ית‪151‬דנ<ז ‪,5 ,5‬ןןן ‪^55‬מהם‬
‫‪it‬‬ ‫‪ •,‬ועל כחינק עצתה‪,‬אחר ילמוע ועל‬ ‫אותס והסריל לכם *•‬
‫מיחי תחיחית רוגז הנחשל ללחי‪4‬ה יורדת למטה•;לארץ על‬ ‫ז רא! לשים לכ אל כפל אוחרושתיעה והא‪1‬נ' וכן‬ ‫‪■■ ^ ImfCr‬‬
‫ישדאל חתחת פונות ישראל המלפים הצרה כי אם ‪1‬לחופ‬ ‫ע ת‪.‬חר»^תג‪3‬־וכיתה נםתנה חקוסזהחכל יתרנבוא‪ 1‬פ‬
‫מנלזכהארזתלדעינ^ע״‪-‬םהרמ״י■‬ ‫י‪,‬‬ ‫■ ‪,‬‬ ‫שנאחר תה אל תגיהז וגס אתי סיכה‬
‫הדו‪3‬ר‪ .‬ככם דחע? הס•‪ Mi‬רתיחת‬ ‫א ח מ' מו ‪~^ 6‬אחוס ו ל א א ר ה ם מ ה ^ ח י ת ס ־ ״‬ ‫‪ v‬ה הם להתגאות שהיציך לאחי‬
‫הרוגזפלעישיהרעההנ^שללדחעס‬ ‫להסאלתגנהו ‘ ופילאיחיוקני‬
‫• ^ י ? ^ ה ‪ .‬ד‪ 3‬ך‪• ;.,.‬ץוןןני • הםפירתיחזר‪,‬גד‪ -‬המג^דה^ת‬ ‫לה כניד איוהו הכבול אשר יתנו‬
‫חאשרוגזוע יכוציאותן‪;3‬פיפחייי■‬ ‫?י הי ה אל ‪^1‬כ ‪1 1 3 0‬׳‪! 0 1 ^ 3 :‬ה שדי ^בטר ‪0‬‬ ‫לה והיא מלןהככודד ועולאוחל‪,‬‬
‫?דחעה וזה אעשה ; ‪3‬אקדונה ל^‬ ‫כשרסיתשיןעלאיזה חשןידכרובן‬
‫על כללית הפס כי החה חטאכיק‬ ‫חשך‬ ‫פה כמה הרי נשף כי אינם הרי‬
‫^גשכפ‪-‬עלר‪ :‬ה׳ הס־•^ז>וקו‪5‬ך‪■^0‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪V‬‬ ‫■‪■:‬׳׳‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫^‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫^‬ ‫ושמה‬ ‫ועוד אומרו‬ ‫סילועיס ’‬
‫נית רכן שנצרתס‪ ,‬לו ית צר בע‪5‬ס כי‬ ‫ךז‬ ‫עו‬ ‫טג‬ ‫^י‪-‬‬ ‫פ‬ ‫הג‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫קז‬ ‫ם‬ ‫רי‬ ‫ג‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ק^מ‪.‬עוה_‬ ‫ועול‬ ‫*‬‫ושקו‬ ‫יאמר‬ ‫הלאוי‬ ‫לצלחות כי‬
‫אומרו ופית לערפל כי‪■ ,‬היינו צלמות‬
‫פל ק ‪-‬כאפר‪ :‬נשכו יצאת שכיכה‬ ‫וךסןני‪/‬ד^עותלרעיגיד^ןרז ב׳ ג^עמת ^דר‬
‫פמהה^כדא עולליה הלכו סכי לפני‬ ‫‪,‬היינו ערפל ואס שני דניים הל״ל‬
‫צר! ויצא חן כין־ציון כל כליה ולהיי־‬ ‫י‪,‬‬
‫‪5‬‬ ‫וד‪.‬ע^ו‪,‬׳!!ובי‬ ‫ולגבירה‬ ‫‪:‬‬ ‫היוז‬ ‫’‬ ‫ופול‬ ‫ונשתה לצלחות ולערסל ‪ .‬י ‪., .‬‬
‫קי‪.‬הורדת הרוגז הזהפל סוכיכם הוא‬ ‫^^^ךתיזפאדתכם;‪:‬‬ ‫כמסתריס‬ ‫אומרו ואס לא תשמעוה‬
‫>ו'למה»’‪ csn‬הוכי ‪ 6‬הק‪0‬תלי ‪ 0‬ומה‬
‫תפאת כי נכמרו רחמיו■־ ןתנרן פ*‬ ‫‪ 3 1W‬ת ח ת ל תי הו תז‪ 5 :‬ל ה ה ג ל מ‬ ‫הגזה י ‪ 71m‬אזמלו נפשי כי אין יצדק‬
‫תי^ןותמל בית מן על כן •יתס סם‬
‫ם‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫^‬ ‫גו ית'חלילה מה שאינו ‪3‬חינ‪ :‬נפש‬
‫הרתחוםהחכר הננואה; הואתאכ‬
‫‪.‬שיאח׳חנכה נפשי ״ ועוד אומרו מפני‬
‫פצתו ^‪1‬וח‪1‬י ותלד‪^.‬נכ׳; לקפ ולא‬ ‫'‬ ‫^ א רוןןז'‬ ‫א’‪.‬ה קמלר‬
‫יגיה כי לא שורש ‪ .‬ככת!כ איזו גאוה‬
‫הנר׳היא>חדת*לין ג‬
‫נפשו מ' ה י א‬
‫כדלאל ף ו ה‬
‫רחםס » ^ ־‬
‫ד״‬ ‫ת א מ ר י נ י ־ ו ז מ ו ־ ^ ז ה ו א ת י י ‪ -‬ד ־ י מ ר ח י י א ת כ ש'‬
‫הנה ‪ .‬פני‬ ‫כי‬ ‫היא ״ ופיל אותיו ילסיע תדמע‬
‫כתר^מ‬
‫^ ? ^ ‪^ i 7‬תי • ^ ‪p‬‬ ‫‪ ,‬ח ב לי ם‪ :‬א חזו ^ כ טו‬ ‫לאות‬ ‫היינז אזמלו תככה ולחה תזר‬
‫כהונה ונתי‬ ‫‪1‬עוד אונודו ותרד עיני דמעה מ‬
‫ק‪.‬אתר יורנ(‬
‫ועל ‪hjp‬‬
‫חלמת‪.‬לא יתפרדו זעל‬
‫יולמת‪.‬לא‬ ‫כיךןןן‬
‫‪ ” 73 H‬כ בןז‪ ,‬פ ך ו ע‬ ‫‪PK‬י י‬ ‫‪ *31:‬י‪ ^ ,ip‬״ ‪.‬‬
‫;‪V J‬‬ ‫לי ה‬ ‫הלאוייאירזיזעיתכילסוע תלמע‬
‫הכיתאין חלך בישראל‪ '.‬כי‪.‬המלמת‬
‫הם לפחית שנים ‪ .‬יעיד סקוא ככלל‬
‫נא‪,‬נ״‪5‬ן״קלטמ ‪ 0‬ל ״ * >! »ן ‪6‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫• ‪.-‬‬ ‫‪. ... , , ,‬‬ ‫‪5‬יו״‪ 1‬י‪1‬גס ״י לאידע פ א ס ״ ״‬

‫»י ‪ ^ ” r f T‬א ד ‘ ' ״ ’ ‪t‬י' ’’^״ ” ״ י ‪2‬ל‪p‬רת‪ f‬רא״‪: 6‬‬

‫יייאז נימס אני תלן ינק כי'אס ’ ‪ if‬עטרת טה אין מ!ן טפריו! ני‬
‫־ ״‪ p!p‬״!«‪pp‬״'‪! 0‬״ ‪>!i‬״ ‪sp irr6‬־‪ w p ,‬ג־א־י־ל■*‬
‫ואפ;מאל'יאפנפ״נ‪,‬כ־טיפמ־איא‬
‫־ י־‘‬ ‫־‬ ‫‪:‬־יאל״לונליליי״י'־יאני־‪... jT^ 6‬נ!״‪.‬‬
‫י ‪..... . . .‬‬
‫‪.‬מלכית אשר בראש מלך האיץ יעלפן־ ־בהחרב ב״ה המלך• יתאבלכי'‬
‫מלכות העדיו קניה וזה יאמר אתור ״כחלן ולגבירה השפילו שט ו!טאכ*‬
‫‪ •:‬אחר אומרו למעלה בי נסתלקה שגינה ‪ ,‬מזלובר בסחוך לכו אקוד ל^־‬
‫ילנב^? השפילי פכי באבלים על העזר מלכות ט הנה ירד מראשותע®‬
‫היא ב ה פה־א לכס במיאשות אלראש השוכב ייד מגדולתו ט נסתלק®‬
‫שטנלה^יאת חכות ממנו דמע כי גס שאימי מלאשותיכסבירי‬
‫« פון יביס כר א וישם מראשותיו יז״א ירל לשון >ח'י‬ ‫'‬
‫וניזצאהואכיאיןאבילות‪.‬למלןכ>‬
‫העם כ הנ ‪ .‬בהתאנלו זנאין להבממו העם יוש^‪ {,,‬האלץ‪,‬ה‪,‬א מפ‪3‬‬
‫על הדרגש הוא מטה נמוטן שזי לו‪.‬שתשפיל ישיבתו חהחטה הגביה‬
‫גש וזהו השפילו כליח לא על הארץ לגמרי יק השפילו מהנהוגשהיא‬
‫מלא תהיה להם ישיבה במקום גטה יק השפילו מהכסא אומטהושני‬
‫^ י ‪*^ ^ -‬י® א\^א■ ®אק פל כי ירד בית המקדם שטה לנס‬
‫סמיךליאשכסוהואעסףתפארתכ׳וגס שעדייןלאנתיבהבית אמדתי‬
‫מתתאבט יפןשהוא ‪ ib‬כבד נהיה הדבר כי הנה עט הנגב שהם ציון‬
‫וירושלים כנודע שמתייחסים הנגבה סוגרו קלבא בלס שסע מלמעלה‬
‫וחין פיתח ט אין איש כדאי לפתוח מסגרתם לבא בס שפע בוטחו ופל‬
‫כן ^תה יחשב כאלו הגלת יהודה כלה כי גםשלא הגלת עדייןמירושלים‬
‫בפועל כנה לא יבצר סהגלת שלומים ט גלתה ותסר סורסה ממקום‬
‫שהשלוחיס באים ואתר שכן הוא הנני אליךהמלך הנזכר תובע לץ‬
‫וחשבון מה פשיתמהצאן אשר מסרתי בידך ונתתין לרועה עליהס כי‬
‫הנהשאועיניככוראומס הבאים מצפון להגלות את ישראל ועל כן אליו‬
‫המלך אנישואל איה העדר ניתן לן כלומך לחה לא שמלת אותם מליאבי‬
‫והן צאן תפארתן כי כלום נתתי לן גדולה אלא בשבילם ואם כן ל»ם‬
‫נא הזהרתם והשביתס אל האמת בתוכחות מוסר להצילם הגלות ושטה‬
‫ולהיות כי אין למלן להשיב על זה רק לומר כי היו העם קשים ינחנו ולא‬
‫יכוללהמיוי׳ ‪ I*.. f • . ,ti------------------- ----‬״‬
‫ן\ למעלה חזו והשכינה היא בחינת כנפש והיא של הבחינות שלמעלה את ט^ו'^גולשז‪f ^*^^1‬‬
‫״ “ ״‪ .‬״ »‪ > 1‬י א ״ י י ־ י ע י ל ה ‪ | » ! m , _ 3‬־‪ p‬״ י י ו ־ י ^‬
‫תאמרי כי יפקוד עליך כלומר האס הוא מה שאני רימז בדבט לך לפין‬
‫נקבה פחיא כי תשש כחךמצהכניע' הנה אתה צומת כי מתחלה התנהג®‬
‫פמהס כמי ®צריך אליהם ולא זרקת עליהם מרה תוכחות מוסר כי‬
‫איתס עלין אלופים לראש באופן שעתה אם תרצהלהפן*‬
‫®®יטה לא תוכל כי גבהו ולא ישנו את לרבם ולא יכגעו לקבל תוגמת!‬
‫ומוסרך‬ ‫־‬ ‫־ ’‬
‫״יי ^"י ״® א א! א ־ א “® ’א” יכ״ז שיי״ני‬ ‫®־‬
‫׳^'™י®״־'^=איז״א‪.‬״א ‪r‬‬
‫‪yjj,,‬‬ ‫כשמים והאזנה בארץ ‪JJJ.‬‬ ‫=ףתי' ’’‬ ‫ואמר ״’‬
‫שוזיפה‬ ‫שעל ״ק נהיפן^ י ז‬
‫ק ישעיה ~‬
‫‪.^1M‬״‬
‫לרת;מ‬ ‫‪W‬שלים *‬
‫סלו׳‬ ‫‪iftn‬‬
‫‪ 10‬ק‬ ‫שאמרו ז״לצ^ז‬
‫על ס‬ ‫יתכמו פאמרז‬
‫חתט ית׳כמו‬
‫רחוק חת‪!3‬‬
‫החושא הוא רחות‬
‫כי החושא‬
‫ילקיוב וגזה יאח׳ פנה אתם לתוק!‪ 0‬מה׳ פל מעלליכם לק עילג רחולחס ‪.‬‬
‫ימפו שעמיעה מרחוק ואתר כן כי‪ .‬תבואי לינוירכ^ונתיו^אנ ‪4‬כ‬
‫יתכס ^ואז והאזינו חקלוב ‪ .‬יאל תגכהו לבלתי המחיל אתם לשוב לגק®‬
‫את השילת תחלה לבא ליסהר כי אש פתייחלי יתחיל הוא יתב'להשיבכם‬
‫או לה טיב אתכם תתלה ט הלא ה׳ דבר תנו לה׳ מול להתחיל אתם ר‬
‫‪ m‬יאחר ואל תגנהז לקנית גאול בתהשה׳ דבר תנו לה׳ לטל כאלו הוא‬
‫צריך לקבל ג^יל מכס כי‪ .‬הלא לפו ט לא פל המגע אליו הוא ט אס‬
‫לחעצכש שהוא בטרם יחשין לכם אור גלול יישיבכ׳ טרם יגיעחשך ליל‬
‫זמן ונושנת׳ שהוא ליל התרבן כי אז הוא תשן ולא אורשתתפתלו חלילה‬
‫לי‪:‬תקייס בכס אניד תאבלון ומי יתן ואם לא תשוט עתה לפחות יהיה‬
‫מדסיתנגפו רגליכם בלכתכם בשביה על הרי נשף הם הרי גטלתשר‬
‫השרים החציניס הנחפלים אל הנשף בפדן הרי ישראל והוא כי גם שיג^‬
‫‪$‬חן ונושנתם איני לומה שובכס אל ה׳ קודם הצרהשהיא לשמה אל היות‬
‫קתחתהצרה כל א היפלון שיעןלא בצר וכחאחר׳ז״ל שאתר ירמיה ליש'‬
‫כשבע אני גשמו הגליל ט כאשד בכיתם על נהרות בבל&ו הייתם בוכים‬
‫‪,‬כן גימשלץ לא הייתם גילים ווהונטרס יחשין ובטר׳יתנגפוכו' כי הנה‬
‫‪ .‬או וקייתם לאור כי בערב תאמר מי יתן בקר איר ושתה הוא יתברך את‬
‫התקוה שלכם לצלמות ט כל כך תצטערו באיר שתהיו נגלים לעיט‬
‫‪.‬האויבים שיראו היטיב להצר לכס וגם תבעתו מראית אותסשתהפן‬
‫תקיתכס להתאוות צלחות שתאמרו מי יתן עלבשל צלמית ונבא הערב‬
‫‪.‬לאיהיהגדר צלקות כי אס ישית את הצלמות לערפלשהוא‪.‬חשך פב מאל‬
‫‪.‬יזצ?קות‪ .‬כי חה שקויתם צלחות לבל תהיו נגלים לעיני האויבים הבלתי‬
‫דבקים וכס יהפך לערפל סאסי׳אתם הדבקי'איש בבניו ובאחיו לא תראו‬
‫שה את זה באופן שיהיה לכס צער מתחולל גזעניות החשך• ואם לא‬
‫קשחעוה ט'הנס ידוע כי כאשר באדם שלשה הדרגות נפש רוח ונשמה‬
‫כך למעלה עס היותשהכל אחדות פצחיי פס כל זה לא יעדרו בחינות‬
‫בתשובה‬
‫שוב ‪ Z ,‬״‬‫תשמעו? ל‪, . i‬‬
‫ואס !לא‪ P P‬־‪ « . P‬־‬
‫יתג׳ ‪ f t‬־‬
‫הוא ‪P-‬־־‬
‫אחד־ > א‬
‫הענקא ״ ד‬
‫אלל י ״ ‪,.‬‬
‫ונבח א‬ ‫היחנה־‬
‫־‪ .-‬־נ א‬ ‫הי מ ־‬
‫בחסתריס הם בחקומות שעתידה לשכינה להסתלק ולעלות להסתתר‬
‫למעלה בכל א׳ חסני החרבנות סם תבכה נפשי היא השטנה המתייחם׳‬
‫לנפש והיא שלי סלהשם הגדול וזהו תבכה נפשי וזה מפני גזה שהוא‬
‫^‬
‫מפני מה שלמת ותגבה מעליכם השתיקה לי קפה עליה ‪3‬ק על עצקש‬
 ‫פט‬ ‫ירמיה■ יג מר^ות‪ ,‬הצובאות‬
‫נתינות נפש האינדס תשר יז!שא’ בהם ימןל רזוחר יש לאל ידו להסכם א‪;1‬‬
‫לוק הומת ע' י תש נה ‪ :‬־ וננא אל הענין והוא כי מדבר הוא ית׳ אל א־שי‬
‫יסר^! ואומר להם אהה עליכסיכי כ״כ התתזקתס נאשמות ונעשה לכם‬
‫טבע כי לא אשר התלנש בו כלו סחרירות מוחא׳ז עין ולא אסר א ן בו­‬
‫רק כתמים לא תיכלו להתהס ך ע־״י ‪.‬‬
‫תשינה ‪ h‬הלובן כי היהפוך כוש י‪,‬עורו ‘‬ ‫‪ ®P’J‬ואל תתמה כי הלא אתה כמו ‪5 .‬קכ!ך‪■ :‬הית|ךכו'שי עו^ותמר^בךברתיתסך‬
‫סכולו לגוש שחמת ונחר אשר אין לו‬
‫רק חברנורות וס אחס לא הדומים‬ ‫לידה כי חכל' ‪ 0‬יאי׳זוה נשכיל א ת ם תוכלו להטיבלמדיהר^נ‪ :‬וץ^ןיצם כקש‬
‫אלהמשי ולא הלומיםאל כנמר תוכלו‬ ‫תהיי צלך הוא כבן נ טנן וחנלי׳יאשוין עובר לרוח מדבר ‪ :‬זך־ן'גויד־^ף מנרת־־סדיןז‬
‫להיטיב להיותכם למודי כרע‪.‬כי‪-.‬‬
‫מליהש ואחר אשת לידה ולא אחר מאתי נאם־ןחוה^^^ר שכחר! או תיוו תבטחי‬
‫נעשה לנפטבע דנק ככושי ונמר ‪:‬‬
‫ואס ת א ^ו^ישראל סאפיןהחמנורות‬ ‫קלחוניו' נ שקר ‪ :‬׳ ‪ .‬וגם~א‪.‬ני חש^תי’ ^ו^קי»ןד_על“־‪9‬נוףל‬
‫הס כמינות לפואול הוא רוח השורה‬ ‫^^זרמצוזלת\ף‪^.‬תןנותןז‬
‫במדבר ושם ^ימחו כל פונות ישראל<‬
‫נאזפן שילן כל השחרות מנפשנו והוא־‪.‬‬
‫יאיזית להנאת חסנל ולא היו עושים עכ^־־־גלעות כ ש ד ה ר אי תי שלןו;צ!ךי אוו‪ .‬לרך‬
‫כי א! שעיר ״עזאזל היה כי ‪.‬עדיין‬ ‫היו משקים לה כוס סל עיקרים שלא ; ’יח שלם ‪ nS‬תמהרי אחרי מתי עוד‪-‬״‪ ■.•:‬׳ ‪ .‬׳‬
‫היה בית המקדש קייס לז״א הנכעד ‪:‬‬ ‫יד א שר‬
‫כה ככה עשיתי‪:‬פי הנה ואעיצס את־‬
‫החברבורזתהנז' הס לעונות כקש עיבר לאותו רוח שבחתר הוא עזאזל‬
‫סהיא רות הפודה במדבר אן עתה‪ :‬אי אפשר שתתרוקני‪.‬מהפונות ע״י כן‬
‫ני הלא זה גורלן שהיא הגורל שהיה לעזאזל כעסה פתה גורלן מכין‬
‫מדיןחא תינאסה׳כינןידבקקכלעונז תין‪ .‬כי‪.‬הלא אז אתההייתדבק‬
‫בקדושה ועל ק היו סוחאזת העונות חסתלקיס‪ :‬מחן ושודיסבשעיר‬
‫שהוא מצד עז אזל והוא נושא אותם אליו כד׳יאוכשא השעיר אזתסאלארץ‬
‫טירה כקן תאמלז ן״ל ממל לקחן־ וקרמשהקרח נשחע ונושר החוץ מחט‬
‫ומסתבן בקווץוזהו הן פסו אתי איש׳ צמיר ואנכי איש חלקאבל עתה‬
‫הזפכת להיות מס־טרא דטוחאה ואיזה הדלן יוסרו טומאות העונות מסן‪.‬‬
‫וגמולו בשעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל לכפ״צס לרוח מדבר והלא אתה‬
‫שכחת איתי ותבטחי נשקר הואסמאל הואמזאזל; ‪ :‬ונעשית שלו ‪ffiPi‬‬
‫שר*ות חדב' ה^שהסעי׳היה גודלו הוא עתה גורלן מנת מדין וא״כ איפה‬
‫בן נמצאו ובך יהיו ולאיכפרס שעיר המשתלח ‪ :‬ועול יש טענה אחרק‬
‫והיא כי הנה אני חשפת׳ישוליך וכו׳ והוא פי;הנה ‪ .‬היא ית' צונו להעביד‪,‬‬
‫טומאה מבשרינו בהעברת הערל' שעל ידי כן חגלה ותראה היו״ד כנודע‬
‫מספר הזוהר כי בפני האדם יש צזרת שי״ן ובזרוע צורת דל^ת ובהעברת‬
‫הערלה מתגלית היו״ד וגעשה שדי וע״י הגלות היו״ד קונים פני האז©‬
‫אשר גם צלם אלהיס קדושה גדולה מה שאין כן טרם הגלותה כי השי״ן‬
‫אשר בפנים לא תאיר לו עז גלות היו״ד אמנם כל זה אינו מועיל רק‬
‫לבלתי מטמא בריחו אך החסחאו בזחה הוא פיגם ואדרבה סם שורה כח‬
‫טומאה רבה ומטמא את כל כבין כח״ש ז״ל כי זה היה דבר ה׳אל אברהם‬
‫שלא יתלונן על מרבץ וגלית גניו כי‪ .‬טימאו בריחםכאוס' עסותההחזמת״‪.‬‬
‫הרבים וגשר קדש יעברו מעליך כי נסתלקה ‪ .‬קדושת בפר הברית חילם‬
‫וזה מאמרו יתב׳ פה באומרו ע ס אני חשפתי•‪ ,‬ובו׳ לומר י‪3‬ס יש לי טענם‬
‫אארת ו‪:‬יא כי הכה אני משפתי שולין שהוא הברית חילה שבשולין חשפתי‬
‫המכוסה הוא היו״ד מל פנין להצהיל פטם בצלם אלהיס ע״י השל ם שם‬
‫סדי כמדובר ואדרבה תחת הראות קדושה נראה קלונן הוא כח טומאה‬
‫אשר פעלת גזמה כי טמאת היו״ד ההיא כי הנהנאופיןזחצהלישן זתת‬
‫ו ט תן והוא כי הנואף על תאותחומרו ומכיר כי את קינזז הוא מכעיס‬
‫הלא ידאג בלבו ומה גם אתר עשותו התזחתה יתעצב אל לכו לאן אשזר‬
‫אחרי נאופו יצהל ןוסחק הלא זה מרה ש אין פחד ' אלהיבז לנגד עיניו‬
‫יזלילה ועושה הזחה לחיבת ביאה לא על שיצרו‪.‬אנסו וזה יאחר נאושך‬
‫ואחי׳ל מצהלותין זה יורה׳ שהוא זחת ונותן ולא שנעשה לן כטבע‪.‬כוחם‬
‫‪!0‬ך מצד עצמה כי תצז‪:‬ל'‪1‬תגילי בה ילא תתעצכאל ‪ ,‬לבן‪ . .‬בה הרי לך עזן‬
‫ע׳׳א בתכלית כי ותבטחי בשקר וגס גילוי עריות כי נראה קלונן ולא כי‬
‫כי אם אדרבה נאופין וחצהלותק‪ •:.‬וכי■ כמדובר ונס ששמת‬
‫דמים ש הנה על גבערבשדה ראיתי סקוציך ש ילדי נאזפץ אשר הולדת‬
‫נמות שהם שקוצין היית משליך טל גגנמת־ הסדה לכסות חרפת מממ׳מן‬
‫‪5‬קןן;>ן ‪? p.f>j‬ק לן שלפת גופי‪ ,‬עבירות‬
‫בחמורות שלחוק לגמרי ומי‪.‬ייתן והיתה סארץ נמהרת מטזתאותינם‬
‫אתרי מ ‪7‬ש‬
‫פעם^א' ‪,‬כי אס שתים וזהו‪.......‬‬‫ןלא‪—--‬‬
‫אחדי השקה י״־•‬
‫אס ״‬ ‫עליה ש ;‬
‫טודכס ז‬ ‫ע‬
‫עול גמוא כיהנה ישעיההנגיא סאלעל‪ .‬צדות וטיחאזתהעונזת נ א ^‬
‫עלמתי ה׳יהשינ׳לו הואיתב׳עדאפראם שאו פריס חאץיוסגובשם‬
‫אם טאו ערים כ‪1‬‬ ‫מיימזוהיה על אס‬
‫יה מי יתן והיה‬ ‫ו?רדיאיד‪0‬‬
‫ירמיה‬ ‫עתה‪ 3‬הנביא‬
‫‪»«%‬׳^י»י‪«»4‬‬
‫^<»*ז^כו׳ אמר‬
‫״*״ אלם‬ ‫’קאין‬
‫| ע ם אתת שהואב^ק א’ כי אם אחרי החש האמור ע״י ישעיה עול פעם‬
‫אמות זזהז אחרי מתי עזד שיתקיים ה פסזק ההיא עול פעם אחרת‬
‫‪-‬‬ ‫‪6‬הוא נ חלק שני זוהו אתרי חתי כוי שאתר ישעיה עול‬
‫■‬ ‫י ; ’ ‪>:‬׳׳ ־־פעס‪.‬אחרת‪........... :‬‬
‫אשי‬ ‫‪r‬‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬
‫יייו‪0‬דן‪1‬א‪ 5‬יע^הפלחחךשאין לי ^י ך על ת‪5‬א השגת בת‪5‬מ‪3‬ה את‬
‫לי הלא לע לן כי הלא ^לי ס יאיוווך כי תכליס שלהס׳שהס פזנשי‬
‫יאחיין והוא שאחרס ו״ל ואשימם נראשיכם ואשמם נראשימז‬
‫’ ®״אאחדוית׳ ליחזקאל המיאואתה כי לא הזהרת רשע ו‪1‬שה עזל־‬
‫ייזארשע‪ :‬כמינו ימית ודמו מידך‬
‫נרה א פי מ טנ' כן אתה הכנס אשר‬
‫ייללת כי אין סמיכו׳ אשת צודק‬
‫הה הלא הזא כי היי כיחיס‬
‫ההשהיה נושא אשה נשכיל מי ס רגראוז קלונך ;‬
‫^’ קי יזלילת זאת השנית ולפעמים‬
‫‪■.‬‬ ‫• ז‬ ‫^^ייתתכערוזנה החייתדת ללידה‬
‫היא הנכנסת נעצם לדעת סנול‬
‫הכליש נשכיל מים כי לכן נניזרה ועליה אחר אשת לילה היא אשת של‬
‫'ידה החיייזלת לכן ‪ ,‬כלומר‪ ,‬כן אתה החלן מאז מלכת אל אשת לידה‬
‫ייישלת לסגול חבלים בעד העס זוזו חנלים יאחזזן כמו אשת לידה וכי‬
‫כלבבך מי יתן ולאשת לידה דמיתי סשובלת שעת מגלים ואחר‬
‫^“אזשתיס ‪!0‬ש תלדותשמחמלדז אן אני בטלה ושביה יחי׳ושניס‬
‫**®י י^י תאמרי בלבבך מדוע קדאני אלה שהוא האלזור למעלה הנלת‬
‫*יויל גל* הגלת שלוחים היא הוא כי הנה ברוב עזנך נגלו שילין וכר‬
‫^יא גי חי יתן ולא היה אשמתן י ק העדר ייםדן את העם כי אם גס‬
‫גייית להסיר‪-‬חסוה^הקליס שבעם לעשות רע והוא כי ראו היותן חרבה‬
‫מינית ולמדו מחן כי ^זרו אין ייסר אותנו בעברנו וה א הלמשה כמונו‬
‫מל ק בגלוי עשו הרעה וזהו ברוב עוגן נגלו שול׳ין הם דלי החשיבות‬
‫שגעס הנחשלים לשולים נגלו לעשות הרע בגלוי מה שגתחל׳ היו עושים‬
‫נסתר והיה ברוב עון שראו בן והיותר ירודים הכמשלי'לעקבות■ גחגזסו‬
‫שהוא לעשות יותר בגלוי מהנמשליס לשולים הבלתי ירודים מהם והוא כי׳‬
‫מחום הוא גלוי נפרץ ייתרמלשק גילוי סזוא כד״א ויממום כ ק סולו‪,‬‬
‫שהיה מגולה בעצם לגן להוציא תבואות שמש שימלא מהשמש כלומר ופל‬
‫ק קדאון אלה ולא הספיק קצת חבלי ייםירין כיולדה על כי חחן לחזי׳‬
‫להתפקד לעשות הרע ‪.‬‬
‫ועין ‪ . 1‬כושי עורו כו׳ראזז לשים לב מה ענין שלי המשלים האלה‪.‬‬
‫^וגם הס חלוקי׳גחציאות כי ‪ n‬כלו שאור וזה כתתיס כתמים‬
‫ועוד אותרו ואפיצם!כו׳ שמשנה ומדבר שלא לנוקח־ ועול שאם כבר‬
‫הפיצם כאומר? ואפיצם אין מ מ ר בס איזרי כן ואומר זה גזרלן כו' ועול‬
‫חלת* עובר שהיא מיותרת ׳ ועול אומרו לרות ח מ ר כי לא נפזצו־למח‬
‫מדבר כי אם לרוח צפון כ ד א חצמן תפתת הרעה* ועוד אוחדו וה גורלן‬
‫לי גודל חאן דכר בחיה ולא עוד אלא שאומר זה כאלו •מזנחלפנינו •‬
‫יי«‪ 1‬אומרו מנת• מדין כאלו חנה ניתכה לו על שמלותיו ולא נוסד‬
‫אין הגורל הוא מנת חלות * ועוד אומרו חשפתי‬ ‫בכתזציס וגס ‪.‬‬ ‫^‪. 5‬‬
‫?ילין וכו׳ כי נחשל שלדבר ז‪ :‬אילנו וכפשוטו לא'חשב •אנוש וכן מלת‬
‫יגש אני על איזה דבר הוא בא לרבות או להושף * ו עוד אומרו נאופין‬
‫י״י זיית זנזחן כי הוא כפל ענין משולל הגנה כי‘ ניאוף וזחת זנות אחת‬
‫הית* ועוד אומרו על גבע‪4‬ז כו' אס על הזחה ידבר;• הרי נאמר סיזס‬
‫^<ין• גזפרט מקום ידוע וגס משנה תוארה חניאוף וזמהאל שקוץ* ועוד‬
‫;‬ ‫*ייייו איזדיזתיעודהס טלס תיבות משוללי הבנה כאחת י ״ ־‬
‫מ ה ידענו מחכמי ה אתת כי מזכיות הצדיק נעשים לנפשו ורוחי‬
‫י^־ן‬ ‫כתטת אזר בעולם העליון והם הנקראים בלשון חכמי הגמרא‬
‫^יקא די מן ולעזמתס לרשעים נעשים לבושים לנפשם ורוחם משיזאת‬
‫והס הנקראים בגדים הציאיס אשר בהם' נכנסי' בגיהנם כי בהם‬
‫אש גהיכס לענית הנפש והנה אשר אפפו עליו עוצזגן ‪ fo3‬אברי!‬
‫‪ .‬׳*^ייתלכס כל גופי לבוש נכרי סחור כעורב מכל אשר חטא בכל אבריו‬
‫חנף‬
‫לבושו י׳ך‬ ‫הנה לא שלם'‬
‫׳י׳►'י׳יי׳י•״‬ ‫ואחד ‪v#v‬‬
‫אבריו אחד מ ה י׳ן׳!‪/‬‬
‫בקצת '״״•׳ י‬ ‫‪,.‬לא יזטא רק‬
‫־‪-‬י״ן‪-‬ין‪,-‬‬
‫‪,.‬ייעד קדקדו משחרות חשןאשיזותיו אן יעשו בנפשו בתחיס כתחיס‬
‫■ טימאה בכל מקום אשר עלה עליו טומאת עקכי גס בנפשיש‬
‫ועל ק««יז««•‬
‫הסוג‬ ‫איגליס ‪1.‬‬
‫שתר ‪.‬‬ ‫ואחד ‪.‬‬ ‫דש אל כלאאחד ז‬ ‫הראש‪f^«r‬‬
‫אל דרא‬
‫נתיחש א!‬
‫’ ת יחש‬
‫^ יזמה אל הכושי שכל עצמו לבוש שחיר מכף רגל ועד כאש וכסוגהב׳‬
‫׳ נייי ס^לי מבתולזת־ שתויות והנה יש יתלק בנמשל שאם יחזור‬
‫‪.‬‬ ‫איש להפך כל לבושו החשיך ללבן כנודע כי גדולה תשובס‬ ‫ק״‪.‬‬
‫‪.‬־ ‪. . . .‬‬ ‫א נעשים כזכיות ואשל לו חברגזרות כתמי אשמות מפומיות בכל‬
‫‪JEREM1AS Cap.‬‬ ‫‪13.‬‬ ‫־‬
 ‫' ירמיה יו*; מראות‪ :‬הצ‪1‬באןת‬
‫נפחדיסוהיחל גי!(!ו‪ 1‬מ ל‪ 9‬ת»{ ואסיר ‪ 8‬נ!פ יכ‪1‬דמ‪ 15‬מו ‪ 9‬ני!יי"' *‬ ‫א ^ ר סיל מיי‪.-‬יייי ^ ^י' ל פי ס ‪ SfiiJ‬אומרו אפיי היה דני‪51‬א‬
‫הג^נייי^‬
‫בשלשי!‪-‬״■ ׳‬
‫פהתהילו‪0303‬‬
‫נלנדמה סהתהינו‬‫ולא נ ע ל מ ה‬
‫אבילותוצא‬
‫גזיר הביצות‬
‫על גלר‬
‫הגיעוש על‬
‫ה מינ ת הגי‬ ‫ירמיהו ־^‬
‫האליל^יהו‬
‫עתחלהעניןהבצרותואת״פיאמרזיאש״ ? «‬
‫^ ״ י'!‬ ‫‪ u^ «...‬הי ־ י ״ ו ״׳•״ •׳*‬ ‫׳‬
‫ר^לישיות סאין עושין מלאכה ביום כי אס לאבלות שאחר שבעה ורגיייפ‬ ‫«ול כ ^ ב ת מ ם שאהל ‪ ^ ?n‬נן לבר ה רון לברי ידחיהיאל ה׳ י ועול‬
‫ע ‪v‬כצרי‪P‬י'לא על לבלי* ■ועול אוהלו אגלה יה\לה לשון‪ ,‬אהרשתשש כה© מפכה שהוא שאין נותנים שלים והלוה ולאישמפי‬ ‫י‬
‫מםתןווהזאבלהיהודהבלש‪,‬ןנאנה‬ ‫‪^ .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪/‬‬ ‫גקבה יפילאיהלוו^ליהאותללו‬
‫שהוא על אבלות שאחר ההשות נ א‬
‫י ‪.......................................‬‬ ‫‪ ! s‬ז ‪ ,‬ד ‪ 5‬י ‪ r‬־ ^־ ־!י ■‬ ‫’ י ; ■ ״ ■יי ־ א ? ו י‬
‫ולא שוה לנו כי אם נתרוקנו מיושבים‬
‫ורחם נא על!!לל ^ ר ה ט‬ ‫?‪ . *.. ^5‬ר ב ד *‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫‘‬ ‫^לות שעליה אלהאלן יההגסאש‬
‫לא על שלא התפעלו ונכנעו תמנה‬ ‫א ס ל לו• ק ד ר ו‬ ‫לי ב צ ךו ת ג א ב ל ה ♦ה^*מ‬ ‫>של אל הע& שהיאזי היא יאי׳^ורו‬
‫מלרחם כי הלא קלר! לאדן שלא‬
‫בלבל משן השחור תארש והיו כמתים‬
‫^גו• ‪ ] 7‬ל נ ס ם ל א ^ א ו • מינ ‪£‬‬ ‫צ עו רי ה ם‬ ‫נכלל ‪ *w o‬יהולה ^ א זאס‪i‬חשי‪ 3‬ן‪5p‬‬
‫שלהאגץ כרמז אשר הם רומזים‬
‫בצאתם לבית הקברות כמדובר בלבי‬ ‫י ש בו כ ל י ה ם ‪ ,‬ף ק ם ‪! <0 2‬זז כ די סו ו ח פ ו ר א ע‪ 1‬ם ;‬ ‫ססיילס וי « איו נ>! ס‪ 5‬ו ״ו ‪ 0‬עליוס‬
‫השלישי בי אס שקדר! לא^ שהיא‬ ‫ח כיני א ^י ^ דזג ש ם ב א ר ץ‬ ‫יונ ב! א איוינ‪ 0‬אי פ עייי היי‪ 0‬י•‬
‫^ו ל אומלו ואדיליהמ׳ למה‬
‫קללות הממיתס ומורעיןלארץ ליקבי‬
‫? ש ו ז !‪ 1‬כ רי ם ‪ 7‬ו פ ו ר א׳ ^ ם !’ כ י נ ס ^ י ג ^ ך ^‬ ‫לומר‬ ‫הגלולה‬ ‫מ ב ר אל הכא ולא אל־‬
‫ואל >א תמנע מלרחם על המסד®‬
‫ינלוליה׳ שלחו געיליהס* ופול אומרו‬
‫על העדר חסלה ותחנונים ט הלא‬ ‫יזי ד ח‬ ‫־■‬ ‫‪1‬שו ושכלסו כי אין הנעתר נמשך‬
‫לפחית צוחת ירושלס סהיתה נהל‬
‫לוגית)לולה על של שאר עיייחת נצלתק לסמים קול ועקה באוחרס ברין‬ ‫זעולחומרו וחפו לאשם מם‬ ‫חולי‬ ‫ההעלר המיס ט אס חימת צמא או‬
‫פס כי' וקזל הממשית כי שם היתה החיית קיל צעקה גלולה מנכל שאי‬ ‫ועול אומרו ישייר לאדמה חמה כי מי אשי‬ ‫מנין תפיית הראש ס ה‬
‫עיירות וג© אל נא תמנע על העזר בוש והכל‪-‬ם מפונותיהם וחבלי משי®‬ ‫תוי אומרו כי ח היה ני ס נארן כי הנה ילוע‬ ‫בעבור האדמה‬
‫_‬ ‫מתה‬
‫‪,‬‬
‫אפר ואזמל מל יאפו כמו שכתבנושהיהאחדמןהפסניתןאפרבראש‬ ‫ילועהואט‪1‬אהיה‬
‫ף־יא ׳סא״׳׳ימיסיטסומנלס^סטהלאאיןד״גנעמהפיגת‬ ‫"תי יי ^ י ^ס • ומדד למס>« ‪3‬‬
‫ל״״חילהי־ע ייאסמאז סאייייהס סס־ס‪-‬א‪1‬אנ ל ד ^ א י ס‬ ‫‘ י״יי^״ייא־‬
‫אייייא ״•'‪ o‬יל עלדיא־ ־־קיא אניו הרימיס סי ־•‪ 0‬יאס ס־־־לח‬ ‫’*“ ״ ״'׳ ‪’ *f‬‬ ‫‪ 0‬ט ־‪ T‬״ ™‪ ,‬צ ™ ‪T‬‬
‫»ל״‪1‬צ־מי‪-‬־‪ 0‬לטסטיסח״זהעענייתינא‪ ,‬מלנגיטלאמצאומיס‬ ‫‪ t o‬ב ״ י י י י י ״ י ף י ׳ ״ ־ ^ י י״ *׳>*‬
‫««־ל‪-‬ה־ו״ן‪0‬מאז ‪0‬אי‪,.‬יס סמ׳טשיויגלמימאסמימסומעייאעס‬ ‫^^תיעילסעקיי־אמ״נדעס״י ” • ימידאמס״״‬
‫יאפי מקלס ‪.‬מ־״עמס נמת ‪,‬־־״‪,‬״נסיהנימילא סמע‪-‬״מלנא‬ ‫>״ ־ »‬ ‫‪ V.‬״‬
‫אמדק־מסלימןאפי עליא־סטאסהסנמצמהחפייאסס״סלא‬ ‫; * ‪>:o w‬רדא>זיס;ו«״>‪1‬מאץמי(יסלז‪;• 0‬‬ ‫‪__ 1‬‬
‫גלנד נמקי'ה־חעמעילין ני אס ח־ייא־סלנמ‪ ,-,‬ומיי גיוןני לא ‪10PJ‬‬ ‫‪ ’ (®, J J‬י ‪,‬יסנקרנסאססייעינייע אינןאין‬ ‫‪_.jj‬‬ ‫‪,‬‬
‫סנסעי־ל״־עאאימ^א־ס נייוס״לססע־יקניס״ינסלמי׳נ׳א‬ ‫א״תשמן נקיא*!יסמימילנמקיםסעיניעסמנינס־ י‬ ‫‪.‬‬
‫הנהבשתיתרבהאירלמלפהוק איהלנרה'; אלאברסינמחוה‬
‫אליבא תחלה בושו והכלמו ואח"כ חפו לאשם הנה אמרתי תעשה גבין‬
‫_ כי עשר לשינה! נבואה הן' והקשות י שבכולן לס זגר ותווןכל״א‬
‫גוי האלם ואם אין אמה פושה בגיננו עשה בעבור ארץ ישד׳ווהו בפנוי‬
‫מ י י ש נ י ימית קשה צךובפיויהןדני^חה׳ כאיידיזבר ה׳נמח^‪,‬‬
‫האלמה ח^ן מ' לוע׳ גס ט האלמה מתלוננת עליהם שלא סמלו שחיטין‬ ‫מגחאללענין אחד דאו כ^ו כמה >‪ 1‬ח ה מ ע מ ^י ^־ א ל‬
‫יי ^י ת » ו ^ זה ע‪ ?#‬בעבור האלמה כי הנר‪ .‬חתה ותכנע כי הנה לא‬ ‫אחי ציוש מ צ מת שהיא רעה גדולה והמחק ירימה ^נ*י‬
‫היסג שהבאקוהיא ״ציערת על העדר פקידת הגשם כנולע מעוין‬ ‫מיי ית' נכיל שליןשי כאומ» ק אהבי לנוע וני' אל תתפע וצי׳כי* ‪mS‬‬
‫פקידת ה א ק יע־למעעס שני והוא אשר כתבנו ט בוכות שחירפין‬ ‫אינני בו׳ יהיו חישלכים גחוצית של ירושלם מפני ה ח ת והרעב וכו׳ ווהו‬
‫תוהפטן ג ע מ ץ ם י ״ י י י ע ל ה ^ ז ו נ י ת ן לזםלחסאמרהנהצאיי'‬ ‫^‪1‬מר מ ה ראו אשר ט ה לבי ה׳ שהיא לביר של קו ט אל ירמיה ש?ל‪3‬רו‬
‫פשה בשביו האיכרים שתרשו חורשים והפטעפרל וגושן צי לא פוא‬ ‫הנצרות אשר דבר ירמיהו לה׳ ומה הס מ ו י אנצרות הלא המה אבלה‬
‫לחו וזסו בושו איכרים וכל יך התפעלו על שחפו ראשם מעפר חרישייא‬
‫יהידה כי׳ ואשר ט ס לבר ה׳אל ו של דבריו היה כן א‪3:‬י לנוע בו׳ על סויו‬
‫‪-,‬׳ ‪^5 ♦3‬א מם‬ ‫ואס איון עושה בגין האלחה אלם גזלזת ‪PPP3‬‬
‫הפרשה סהם הדברים טותר רעים שבירמיה ״י ; ו^בא אל טאיר ‪^ 37‬‬
‫^>חה בהמה עד גדר ט נם אילת בשדה כו׳ ומ א כי הנה ארז׳׳ל על פ‬ ‫■ תחנתי לפניי יק' גזכידה מאחרס ז״ל בגמרא על סדר תעניות הבצרות והן‬
‫כאיל ^!רוו צו ט כשיש כצורת כעולם‪ ,‬מתקכצית פל האיות אצל האילא‬ ‫סלפה לגרים א׳ שלשה מ סי ס תפניית של סלפה סלשטונשלפה הש‪1‬יפי»ם‬
‫סאוא חםידה שבכולן והיא ״רגשת בדבר וחופית ברגלה ב ^ ץ מופגי*‬
‫עמחיליס בקצת אבילות שאםיטס כעשיית מלאכה ביום * עברו אלו‪^ 1‬‬
‫קרנה בגומא ההיא וגיעאת ומקילה הב״ה פותת ם ‪ 0‬מעין נוגע!מממלא‬ ‫נענו גווריםעוד שבע תשניית ונוסך על בימיל המלאכה וקבלת תעטת‬
‫לונ ת >^‬
‫ה^יא‬ ‫ידה מ ר ח ס פל כ לןוו א ת ת‬
‫מרחספלכלן״אתתלונת‬ ‫החיותבאופןששליזה‬
‫בל‪ 1‬החיות כאופןששל‬ ‫‪rp im w‬‬
‫ןםושותיןכ‬ ‫מבעול יום ־ ‪ b 3‬״‪0‬‬
‫אמו חסדיךאשר‪.‬אתה פושה לארם ‪-‬בשבילהבעלי חיים אס אפילוהחים‬ ‫_ _‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫>זת^‪5:‬יס וחתצסים‬
‫^^^^^^^^ל ‪ | b‬־ ן א ‪ . oS« 0‬לי‪ o‬י מ ״ נ ‪ o‬מ ‪ o ,S p‬״‪•^M‬‬
‫ברתת וליה‪ 0i vP!,‬תתהסאר בעלי חיים אם גס אילת בסלה ופו פצ‬ ‫______________________‬
‫כתשמיש המסה^‬ ‫ט!פע'• באו•‬
‫באב וממעטין במשא ומתן ואשיי‬ ‫רפה כתשע׳‬
‫בשפה רפה‬
‫ללוו בשפה‬
‫ני לא היה לשא וצל הן היה טובש על ט ודאי מתו רוב מיני החיו^והראים‬
‫‪!#‬נית צי בשבע תשחת אלו יש הפרש טן יטשלם לשאר עיירות ט‬
‫כי הלא פראים למולי מלבך שמם בלי מים סבמקיס מים ‪0‬ואט*רוח אשי‬ ‫; ‪ ,‬בגבולים היוי^ןבצים לרחובה סלעיצ‪-‬רמקריעיו וחתפללין‬
‫בת בהם לסביל‪ ,‬משאר הכמלי חיים‪.‬לא ‪.‬יכלו לפטל ומה גס מתה שאי‬
‫אךבירושלס היו מתכנט׳ להר הכית לנוי מ® ו י י י י ץ ותוקעת ומטעין‬
‫צ״ח ו‪ 1‬מ ופראיס עמדו על ספים הדמים למולי שבת במקום משולל מים‬ ‫בכל ברכה חהשלוטס מה שאק צן בגבולי׳ ט אם אחר הכל וגם בירושל©‬
‫•הוא בשפיי® ובצמא שואפים רוח כתנים ועם כל וה לא יכלו לםנול כי‬ ‫מל כל ברכיה היו כל העם כקול המיה גדולה אומרים כיון סי מ ד וכו•‬
‫כלו עיניהם ט אין עשב כלומר ומה יעשו שאד ב״ח אשר אין כח להם‬ ‫ט ‪ #1‬ט הטית ורושלים תיתה גדולה מפל נטלי! * שין שלישי והוא כ»‬
‫לסבול כפראים צי ודאי חתו בצמא ובמנדד‪ .‬עשב ‘ או ‪ p,c!3‬חכתונים‬ ‫בשנתתעויו^אחדשמתפללקחצאין כלס לכיי ה ק ב רו׳! בו כי׳ו טן ^‬
‫גדרן אחרת ומא צי על כמה דברים ״יחש ית' על בצורת • ‪ .‬אחת בשניי‬ ‫בלומר הננו טיו חללים שוכס קבר־ ״ עוד י נ ץ ^ עיו הו א ט ב שנ ע‬
‫תמקות של ‪3‬ית רבן שלא משאו ב׳ על י ט הכלם מאשמותיט כל״א וימנעו‬
‫מעטיי^ א^י אחד חן העם ווסל אפר' מקלה ונותךבראש הנטא ובראש‬
‫רכיבים ופו' ומצח ‪ .‬אשה וכו' מאנת הצלם וארו״ל שהגסטם; נמצטם ®״‬
‫אכ ‪ 3‬ל כ״ק'ם שאת תפילין כחו שכתב הר ‪%‬ם >׳ל המעם נ ט שיבלמו‬
‫מו ת פנים ‪ ipfye‬וימנעו כו׳וחצת וכו׳ מאנת הכלה ג' על שמהפט׳נעהי‬ ‫ויבושווישוט וכל אתל ואחל נומלונותןבראשו וי* ונבא אלהפטן‬
‫א ק ישראל ד'בשביל ב״ח כי אדם בשביל נהמה יושיע ה׳ כן על ה®‬
‫לכיי« ^»א כיעל אחד משלש׳‬ ‫והוא כ' הצלא כא לכלול תפלתו‬
‫אייזאל^ריהס הס חכחוהםע״ילאומדס ן״ל על אביר הרועים סלטות‬

‫ליסמ^ג^־יה^^ייססלנ^על^־^סנוכליסס ‪oSoiopo‬־׳‬
‫‪ o rio ,w o , 4‬מ ס‪ o h ,‬־ ־ ־ ־'‬ ‫א ־׳ י ״ ״ •־־‪ 5‬״‪ 1‬־ ־ ו ״ י ו ־ ״‬ ‫״‬ ‫” ’ ' ! ' ‪ ? f ?*! ,‬־ ‪ r‬׳ ״ ‪ w p w‬־‬ ‫״ ״“ ״‬
 ‫צ‬ ‫מראות הצבאות‬ ‫‪t‬‬ ‫ירמיה‬
‫במנשה פתפה לאפי כ אז ק פלא תכל להניט לפמיס זזהז תעו לא&ם ועל אינו חסרון כ‪3‬ורבי לא אישאל לדעת את העתיד אן לא^הד פזלס הי‪-‬ד‪-‬ג־‬
‫^**' ^ פיג עניי יפי'לימר ואם מה שעצרת השמים הוא בע‪1‬ולהאדמפ כל העתידות אינו כבודו ללמרשנתר נתחתוגיס ג ח סג ר שיעשו‪ ,‬לנווו‬
‫*היא עלובה סביטלנו שמטין ויבלות ועל עלבונה תיסרנו בעצירת בסס ‪ .‬ועתה שלא מסו יחזור למקומו כי הכל גלוי לעניו ית' שע"כ אחרו במדרסו‬
‫«י ‪W‬פדר כגשם לא היה לה צעל רחרשט אך הנה חתה זנ כנ ע ת ט איו ‪,‬שהיה אומר הוא ית׳ שיהיה ללעג לגרם תהו לחהתהיה כנרבאיןועל‬
‫השנות אח׳וכאודח כשת צלו^בי הבית‬ ‫^‬ ‫י׳®* באק פ ע״י ק אין מהפכים‬
‫י ל ד ה ו ע ו ו ב כ י ל א ׳ ״ ^ ה ז י ׳ ש א ‪ :‬ו פ ר א י ם ע מ ד ן‪ : .‬המקדש אפר בנו לשמךהיה ?א‪ 1‬י‬ ‫פי הנה בושו אכלי׳החורשי׳כי‬
‫’**י בפס לא היה כלל אין חריפה‬
‫; " ‪X K S 'S r , 5‬‬ ‫^^'י* *אין חורשים עדייהיה לפחות‬
‫^ ה ; נ ש ה < ‪ 3 ..^> - 9 -‬ף ‪. .‬הי; ק הוא לפניו ית ת״י שנה שהות‬ ‫ע ^ ב‪:‬‬ ‫נפס פעם א׳באק וחפו ראשם בעפר‬
‫הבית המוקדש קיים כלינת לילה'‬ ‫ח ט אג ר‪:.‬‬ ‫כי‪-‬רבו׳ ^י צ ^ ל ס תינו‬ ‫מל שלא ולו להפך‪ 13‬ועל הד אחל­‬
‫״ אתת לאדס‪-.‬שהוא פחות׳ חחציזיוס‬ ‫^ אילת וכו' לומר אוי לנו כי חסת‬
‫מו שי ^י ו ב ע ת צ ד ה ל מ ה ת ד ^ ה מ ר & ך ץ ו ב א ר ם ■ כאשר ישילילה קצר מהיום שתי שעות‬ ‫®ל ^*ת לתת להם חים לשתנתיולא‬
‫‪ ,‬ג ס ה ל לו ז ‪ . : :‬ל מ ה ת ה י ה כ איי ש ג ד ה ם מ ב ו ר ^ א י ־ ‪ :‬בקץ פעולה כת״י שכה כדבר פנאמר‬ ‫כי צעירינו הלכו לשתות ׳ לגביס‬
‫^ • ' * ‪•I‬‬ ‫ת*־*־‪ J‬ן ׳י; ‪ I‬ן‪ Tcr .‬״‪J' : V ; I‬‬
‫י^א מצאו מים זהב״ח בשביל האילה‬
‫לתת לה• מיס שהוא מעין הנפתת‬
‫^ ‪, ,‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫■‪. r:‬‬
‫‪..‬‬ ‫•פגזקוחהאדלאגש׳כייללהועזובלא‬
‫סמן■ בו אלתהיה כאורח נטה אהל ללק‪.‬‬ ‫‪n ::p‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪•,‬‬ ‫״להעדר יזים לשתות כי אס שלא‬
‫;לימאתת ‪J‬בלבדוחיד סותר‪.‬אהלן‬ ‫־‬ ‫‪ -‬־ ■‪■ -‬׳ ‪. .‬‬ ‫׳‬ ‫‪ , ,‬י‪-‬‬ ‫היהדשא כי לא המטיר ‪5‬יעל«אין ‪.‬‬
‫ונוסע נך אל תחריב ביתן ?תשוב למקומן‪ .‬הלאפזך* למת‪:‬תהיה‪.‬כו׳‬ ‫גס פלאיה עמדו על שפים !לאחקדוחיס'לםתות‪1‬א ‪0‬סאפורוש מ׳היא‬
‫*לכיאק עשב נמצאכי חיס^\היהלנוהנאכלא חסרווגשסשהיה בסיף תפלתו חשש ק ישתוק'ה‪1‬אית׳ מלענות אותו כדרכו ‪ ,‬ית לעישאין‬
‫לנימאה להצמיח חסל מהם בשבילנו כי תחת הייתלנו עפוע׳ בשבילם ; ראוי חי שהתפללו עליו ואחר למה תהיה וכן׳‪ -‬לומד כי הגה דרןהמלן‬
‫^ ‪ .‬פמתחנניסאליו על דבל קה ואס אין לצזנו‪ .‬לתת אתשאלתומחר*ש ועופה‬ ‫היה לכס דעה בשבילנו‬ ‫׳‬
‫‪.‬‬ ‫אל‬
‫עונינו ענובנז כו׳ לבא הענק מכירה שני;לברים יזפורסמיס ^עצחו כטר‪1‬ד פאין לעתו מיופבת לפית ־לב אל לנרי המתחנן אומחריש‬ ‫אס‬
‫לחהפאינזיכוללהופיעובוש חלומרשאימיכזל־להושיע‪-‬ושותק ועישה‬ ‫הלא החס א׳כי החוטא מתרחק מה ובפזבושב ותתקרב אליו כמו‬
‫עצחזככעוס והנה פני אלה אינם בזית' חלילה לא זוולא זו על ק אמד‬ ‫®^יייוזי׳ל על שלום שלום לרחוק ולקרוב וסוא מאחר‪.‬הכתוב כאןח' שובה‬
‫*®יאל על ה' אלהין • ב' בי כל עזן ופסע שאדם חוטא ׳ נברא ממנו ‪ 1 .‬למה תעשה כלרן אנשים במה שאינו בן חל^לה כלומר ויאמרו כי אהד‬
‫‪---------‬‬
‫אחר נגכזר‬ ‫קטיגור הוא מלאן רע החקטדג עליו נחחוגגו כנודע‪1‬נקל ־ואעבעוגזן ’ מהס בן ח‬
‫‪ -------------‬ו ועל הא‪/‬אמר למה תהיה^כאים נדהם ועל השנית ‪A‬‬
‫*י אס גס חתפיאו ככתוב אצלנו על מאחר התנא עבירה מררת עבירה ■ • לא יוכל להופיע ושמא תאחר כי על שהפס עובדי ע״א אתה מופה הנה‬
‫נס סעושיס ק לא עזי?ן־ בקיגש כי בלבם הוא כי אין כמוןוז'ה‪ 1‬ואתה‬ ‫גי הנחות טומאה ההם הן הם בחחטיאי׳ את עיסיהם כי מחזיק בו ואשל‬
‫היחל לטמאו מוסיף בטומאת העין אפר חטא בו‪ .‬ולא ירמנו עד עש גזן ‪ : .‬בקרבנו הי‪ .‬אלא שלחחדת לבייס שחושנים להמית בע״א הם עושיס אך‬
‫הלב עמן ועוד כי הנה נם־פמובדיסאלסי נכר אין נקראים על מם שוס‬ ‫כיוצא נו תמיד ואס ירצה החוטא לשוב לא יניתנו דיזזיק בז והוא כא‬
‫משובתו עמיד ♦ עול שלישית והוא תאמר ספי הזוהר ^‪ ' 0‬נשא כי האלהים‪,‬־ ‪; .‬אל‪1‬הלוהר טהס עמו של ע״א פלונית כי אס עם ה ׳אלה וזהו ושמן עליג?‬
‫עשה את היצס״ר לטוב לנו ולמען מכה בנצח אותו כמפל השפחה כמפורש ‪ .‬נקלא כלומר ועל כן יש חילול חלילה לעיני הגויס פיאמד‪ 1‬עס ה' אלה‬
‫סס* ונבא אל הענק אמר אס עונינו ענו גנו שהעידו לפנק איך עשינו ‪ ...‬ומארצו יצאו ועל ק אל תניתלו ותשתלק מאתנו וזהו וםמןכ‪1‬׳אלתגיחנו ‪4‬׳‬
‫‪ 3‬ה אמר פ׳ כז' מ ה מלת כן משוללת הבנה כי לא אחר דבר‪D‬פלין‪.‬‬ ‫איתס ה' עסה למען סמן כי כל ישעם וכל חפן עונינו בהעילס הוא נגר‬
‫‪ .‬יאחר מ כן צלבר האחור א־ברלטע;• ועוד אוחדו רגליהם לא‬ ‫מו ד פמן כפן רצונן כי דצזנן הוא נהיה דבקים בשמן ואס חטאנו‬
‫חשכו מ אס אהבו?‪.‬לנזע ודאי שנא יקשס רגליהם * ועוד אוחדו וה' לא‬ ‫שנשיב על ה' כל״א שובה ישראל עד ה אלהין אן אלה כשטפתיס איתנו‬
‫ולהחזיק בחשובה לא למען‪.‬זכה ע״י ‪ .‬י רצה האס־ היה עולה גדעת פירצס על כן ‪ .‬ד‪.:‬ו חול כי לא פורס המקיס‬
‫‪.‬‬ ‫לחטא ‪.‬ומה סתעכבים בידנו מלסוב‬
‫הכייענואזתסהסעזשיסכי אסלהדחיקט משחן זלמקנו בטומאת כי **• שאהבו לנוע שמה ורגליהם• לא חשכו מלכת שסי ועוד אוהרועתהיזכור‬
‫קנה כי רבז משובותינו לןחטאט יחד אנו ופונינ‪ 1‬הנז‪/‬כי גס המה כחומ' ‪/‬כו׳ליחלתעתהמץתרת' ‪ :‬ועוד אק יזכור הטון ויפקוד בחטא ס מ א‬
‫כעענז חטים וזולה לו כשעורים ׳ * ־ אך ‪, :‬ללא אל־ הביאור נזכירה‬ ‫מושאיס לן גח־ שגידייס עב רות וחשובות לא כלצזנן שעשית היצה״ל‬
‫מאחר דו״לבגמרא אס רואה אלם שיצרו מתגבר עליו ילבש ׳ שחולים‬ ‫למען נזכה בנצתכי א!תו רקלהפדידנו חסחןולדבקנו בטימאהועלק‬

‫‪,‬‬ ‫■לבבו כי צדיך שתי הדבדיסגנבוש שחורים וד‪ v‬תע‪ e‬ף‬
‫כי ז ז וזה גורס התשובה* ונבא אל הענין והוא כי אחד אוחי! אתי לנר‬
‫תפלתו על הבצחת אשר מן הסתם ראה בעם אחה‪ .‬צד י הוראת תשובה‬
‫שעל ז‪ :‬סמן לבקש עליה׳; רחמים והוא ״ גלות שגלו מתקומם כודדיס‬
‫■ ללחם כאומרו ושעליה אוחללר שעזכוס יזשגיק והנה גלות מכפרת ע ק‬
‫■ באזק שעל בלתי הקקבל התפלה הלא יתחחן ־ לבבם על כן בא ויאמר‬
‫כה אחר ה׳ לעס הוה כלומר אם לא קנל היא ית' אל תתיזהו כי הנה כה‬
‫אחר ה' לעס הזה הנה כן ס' לומד אילו היו לובשים סקורים ותתעטפים‬
‫י עחוריס וגולים והולטס למקים שאין להם חכירין היו נ כ נ ט י *‪§ |^ ,‬ך‬
‫• הנה כן אהבו לנוע כליחל־ כן כמות שהן בלי שינוי נלבוסירם ועיטופם‬
‫אזנו לנוע קמקזחם ועל כן עס היות כי רנליהס■ לא חשכו מלכת^חקזם‬
‫■ שאק מכירים עס כל זה וה' לא לצם כי לא נכנעו ולא תקנו מעשיהם כי‬
‫היה גלות משולל הכנעה ‪^ -‬דרנה עסז התפוררות לז טי טין והוא ע״י‬
‫• הגלות שהזא זכות ' בצד’ הה ‪ .‬נזכר הענק בב״ד על ממלה לוכות וחדת‬
‫' הז ק מקטרגת על שהעיקר‪ .‬חסרו שלא נכנעו ושני על ידיכן חתגקר‬
‫י י פנקסם ונזכר עונס ונפקדים חטאתם וזהו אומרי^עתה יזכור מינם ו‪3‬ו׳‬
‫ןויזא כי הנה ידענו מדו״ל כי אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עק‬
‫'הכה כי הייסורין באין על ע!ן והידתה על חטא זזה• יאחר עתה יזכור‬
‫'עונסלחרקס בייסורין ראיז״כ יפקוד חטאתם להמיתם בהם כי אין ייערין‬
‫‪j‬צא עון ואין מיתה בלא חטא • או יאמר מה שאמרו בספר הזוהר על‬
‫פסוק גס ה׳ העביר חטאתן כו' כי כל עק שאדם חוטא כעשה מחנז חלני^ן‬
‫קמתית חקטיג עליי לפניו ית' ־ ואמרו כי ע״י ה‪1‬ידוי שנכנע דוד ^ ו ר‬
‫חטאתי‬ ‫‪Y 3‬‬ ‫‪2‬‬
‫קשה עודף כוח וחעותדצחמא‬
‫גיבה ואס ילן חלאן אתנו לא ישא לפשפינו על כן טוב טזב תהיה עמנו‬
‫*ע״י כן וסלחת כו׳זע״ד זה יאמר אס עונינו וכו׳ה׳עשה למען שמך כי רנז‬
‫**זבותינו הנה לן חטאנו ולא לחלאן שלא ישא סאלרכה להיותנו עס‬
‫קשה פורף מרבים לחטא צריך חברתן למח‪1‬ל*או יאחר בת״ש בספר הווסל‬
‫פ « ק נס ה' העביר חטאתן שזעון מעיל לפני ה' לקטרג יע״י אתיי‬
‫’ יי *טאתי העבירו ית׳ מלפניו ע״ד זה יאמר אס עונינו העידו וקטיגי‬
‫בצי שהיה העדות סע‪:‬ו כי דנו חסובותינ! על כן אנו מתודיס ואומרים‬
‫‪ V‬תטאנו וכמו שעל אחור דוד חטאתי העברת העקגס לס תפבירס‬
‫*לדגנית בנו סרה ״ ועוד טענה אחרת לדחמנו מחרפת לעב הבצרית‬
‫י^’א בי הנה מקוה ישראל ה' בו״והואכי אם טמאים אנחנו בטיתאיו‬
‫*ינעו הצי* מקיז ישראל לטהיס הלא הוא ה' מהיותו מושיעו בעת צריי‬
‫ליאות יסר׳כי ה חזשיעו בצדה שרואה ההשגחה בחוש או סב מעונותיו‬
‫ל את‬ ‫ינטלר כטובל במקיה קש״כ אס האל מסתתר שחהרהד תלילה כי‬
‫*אק וכשאר בטיחאתו‪ 13‬וזהו מקוה ישראל ה' מואיעו בעת צרה* יטיל‬
‫האחו' באיכה‬
‫כו׳׳ ויתכן הזא עני{ האח‬
‫תהיה‪ l‬פגר ב אחק ‪0‬‬
‫לקה ״‬
‫^ אחיתוהיא ‪-‬‬
‫‪3‬י כביכול היה מרה בוכה על שני דברים א׳על כי פ!‪ 3‬שמים ושמי‬
‫יזמים ובחר לשכת ‪ p f >3‬ועתה חווראל מקומו הייאשון שהוא ח״ו לעג‬
‫י ס ו״ שנית על בית המקדש פצ‪1‬ה לבנותו לשכן שמו שם ועתה‬
‫יגי והנס יתכן כישתי אלה ק האחזרות פה והאמתשאוחדאליו יתב'‬
‫>ח‪ 0‬תהיי^ נגד באדן כי‪ ,‬תהיה יתדמה לגר ההולך אל אק לגור‬
‫ייאה אסשם ימחצחאס לאו הולן ’ ושבאל חקוחו והנה לאיש‬
‫•‪JEREM1AS Cap. !4‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬
 ‫ירמיה יד מרא‪1‬ת הצ‪1‬באות‬
‫יי■' י טגיי יוטאפן י עוד יי‪1‬י‪ 1‬כי המפהית ‪1‬הי‪ 1‬י נ יהיז מסלטס ס' בי אס >רי‪ c: 6 1‬׳ ‪ s‬נ מיו ל‪5‬יו>ז‪ 0‬נטי!!’®■‬ ‫‪! If‬י*‬
‫אונ ל ל ה פי״ פ פ ש־ני כי ענ ינפשפני עשינלאיצא‪ ,‬חכע‪-‬יצק׳״®‬ ‫” א ו ע ״י נ ״ ניי עינינו וניהיעכן‬
‫‪ p‬י ״ ע ו נהם «לפי שיג א‪,‬יג «״א דיפלנים גשוצוש ייופלס ש־נ׳ ־י טנ‬ ‫ש ״ ״ שי פ •גלי ע״קומס לא ״ ה לכס נ״ דיני ניופן פנתבקי פנקסם‬
‫‪i‬‬ ‫שתי י סנ אי‬
‫כלס *‬
‫•היו —‬
‫פלא י־‬
‫נם ־•־־ ־‬
‫‪ 0‬לומי העי! ולקפיג ולייסים • והזיה ילא א ” י שהרע‪ 13‬ה תינ ני •יי•י■‬ ‫העק עצש^‬
‫אהל כי חה שיהיו מופלכי׳וצא נקני״‬
‫יהיה מ מי הרע‪ 5‬וכחר‪ 3‬כחדוני‬ ‫יונור מזי יהיה הזוכר עוגסגיהעזן בן ^‪!:‬בוללמ תליה ם ה ש כווי ה״ ‪ t h‬רצם‬
‫עצמו היא הזוכר!חקשלגוהוא הפוקד‬
‫זאיןחקכר להמה כיחוד ופירש ואחי‬ ‫ייייייק אותס ניסורק תה‪ 1‬ניפקזל להיזכר?נלגםו‪?:‬קדחטאתם ; י ^’ אסריהוה‬
‫המהנשיפס כו׳כיכל מלצצגהני‬
‫לא יקנלן מה שאין כן השאר זולתה‬ ‫^ ^ ל י א ל ‪ -‬ר ; ת ^ י ל ב ע ד ‪ -‬ה ^ ם ה ו ה ל ט ל ב ה ‪ :‬בי‬ ‫תטאיוס סאנב יסרו אותם המון על‬
‫החזיר יפקזל גס על השגגות ‪:‬‬
‫ז׳‪:‬סי‪ 01‬הוא כי על אשסזן עליייה‬ ‫‪’f ^ ^ v‬‬ ‫^ םו‪ /‬אינני ש מ ע‪ ,‬א ל ‪ -‬ר ^‪ :‬ש‬
‫או יאיו׳ ע״ס לרן זה זיפקיל קעאתס‬
‫יעתם והוא כי בשאר העס לא יספ׳ן‬ ‫כי ע׳"י הה םע‪ 1‬נס יומר המזיל ומנחה אינניר^ם כי בחרב וברן ‪4‬ו?ךמ* א‪?3‬י‬
‫עליהם האף ותיחה כי ‪ 06‬נציין‬
‫זירזשלש כל״א כלהה^ את חמתו שפן‬ ‫םכילהאותם ‪ . :‬ו א מ ר א ה ה' אדגיי הו ה הנ ה‬
‫‪1‬ן השיורי!‬
‫ושפכתי‬
‫תפפן‬
‫ויאמר יהוה אלי שקרהנביאים נ?!אים‬ ‫עגין זה ה‪ 1‬א שאמר ^ ז ל ה ‪' 0‬‬
‫על עצהם‬
‫לעס הזה אן עתה סהרכו צסשוע‬
‫ן\ ‪ %‬א תי ד כי‬ ‫־ ‪/‬י ם ו ^ * א צע ^ר ר‪0‬תי ימםו ול א< דא בד ר? רר תס יי‬ ‫יותר מ ה יי^זר האלי ‪fe‬תתפלל כ‪,‬׳• ‪,‬‬
‫ו א מ ר ת י'״®״‬ ‫^לי ה ם סזון ^ןין מכן ס םו אלילו‪.‬כ ץך םו תלב כ ם‬ ‫!יאמר ה׳ ט׳ ‪pjtew 6Sa‬‬

‫ל‪ .‬מ‪ ^ -‬ך א ‪ 9‬י ״ו ה ע ל ־‬

‫וע} פשטתצייהויוסס ו‪ 6‬תיפיג)‬ ‫קנבי<נים הני^נ׳ם ‪ 3‬ש מ’ י א‪ ? 13‬א ~ *‪ 5‬ד ^ ת מ‬ ‫ג‪;-‬וסאלתתםל‪ 5‬נעדכפ‪,50‬סנ(‪^,‬י‬
‫ופירש הא׳ כי שנד גדול׳ נשברה י‬
‫והשני ה יא על חכה נתלה מאד הא‬
‫אס לא על עצמן כי הס אף אש ןה‪£‬האמר>םקר^ר?כ לא’‪.‬ה!הבארץ הז א ת‬
‫היא כי אס יצאתי השדה והנה ת"’‬ ‫יצומו אינכי סומעאל רנתם וז״א ויאת׳ בחרב וכך?ב‪.‬יתמוהנכיאים ההמי־ז■‪ :‬והעם‬
‫ה אלי רייזלת אלי היא וזיותרת‬
‫חרב זהמכה נחלה מאל היא כי וא^‬ ‫רך ה ? הנ‪ 3‬א ‪ :‬ם ל ה ם ״ ו ם ^ כ י ם ™‬ ‫אן היא לומר ויאמר ה' אלי כלומר סל‬
‫באתי העיר והנה תחלואי רע‪ 5‬שהיא‬ ‫מו נ ע אלי אל תתפלל כעל המם ^^^^^םמ‪ 0‬ע'ד>ן]ינהוןךב ‪n E ft^ % p jw‬‬
‫נחלה חאד שזולת הערר חרפא גם‬ ‫הזה כלות נערם נלגד כי יצונזו אינני‬
‫היא נחלה מאד בצער מתחולל‬ ‫שומע כי' ויתכן כיון ענין מאתרם הפהנעיהם ומ^ים וננתיהם ו^‪?5‬תי עליהם‬
‫והטע׳ הוא על היות חותרים ופומלי‬ ‫^ ^תאל;הםז« ^!יכר הזה‬ ‫<זת־רעתם‪:‬‬ ‫ז*ל עלפסזקאס יכופר לנית עלי‬
‫ולא ירעו לשוג חרעותס ולישחר וזצז‬
‫נונת ומיצתה פאתרוו״ל ‪3‬ובי‪ 1‬וחנתה קרךנהעינ;ךמ>הל;להףוסםואל^דמ’נהבי‬ ‫‪,‬‬
‫מגסנביחכו׳ואחשיב שהוא‬ ‫א*נ‪ 1‬מתכפר אנל מתכפר בתורה‬
‫ו"ל כתחלת כספר כי שלשה נביאים‬ ‫^ר ^דולנ^זבךהבתולת ^‪-‬־עמיביבהנחלה‬ ‫■ מגמילות חסדם שהוא כתפורס‬
‫היויחדבזלזן ההוא חוללה הגניאם‬ ‫אצלט כמקומו כי להיות כי על סלסה‬
‫־ היתה הולכ ז אל הנשים וצפניה אל‬
‫■’ *^‪ ^ ^ ’” °‬תיד!׳|ד חו חג ה חללי ^כ‬ ‫דברים המילס ענתד על התורה ועל‬
‫האנש־ס חבית לכת וירחיה נמזצית‬ ‫) א פ ס ו ת י ת עי ר ו ה נ ה מ ה ל ר א י ר ע ב ‪ ♦3‬ג ם ־ נ ב י א‬
‫^‪ otus‬יעל גמילות חסדים ועל כן‬
‫ובש!קיס חה יאמר כי גם נביא שהיא‬ ‫אמדו כיון שמיעסו עבודה נשארו‬
‫צפניה והגס חרגה את חולדה וגם‬ ‫תורה וגמילות חסדים וקאמרו רז׳ל מ<נ?ת את ‪; ,‬הודה א=ד־כציון נעליה נ ^ ה‬
‫כהן הוא ירמיה הכהן שלש אלס סלזיי‬
‫לאנחרנה ירושלס אלא סל ביטול סדועוזביולנו וא;ןלנו מרפאקוה ל שלו ס וזלין‬
‫וסיבבו אל אק ולא ידען הטם‬ ‫תורה כי ויתר לעל ע’א כו' ולא ויתר‪I‬‬
‫ןעללי׳ז‬
‫־ י‬ ‫‪ *^%‬י׳'תשונה‬
‫מהרעה ע‬
‫לישחר^*״*‪/‬׳*•‬
‫״ ״•״*״‬ ‫טלב' ״‬ ‫’■‬ ‫מל כיעיל תורההה יאחר פה כי‬
‫הרעה רבה >‪5‬לי תרופה שב הנגיא‬ ‫!‬ ‫יצימי לא יועיל כי הלא אינני שומע אל רנתס היא ימה של תורה כל״א‬
‫י י י ״ ״ ! ? ” ‪'' ’f‬׳ ‪ ' ’^ ' P‬י ^’'א־‪ t‬מ ' ‪ 5‬אז דינ‪ fi‬נ‪’D‬ד ‪:‬‬ ‫קומי רוני בלילה ואחרו רז״ל אץ עיקר מ ה של תורה אלא בלילה וכן אתרו‬
‫‪ " U K U H‬״יי ״ ״י א ״ לזי פ לנ א ל ה מ ל ס ד חזו ס ^ סז מיי‬ ‫נסחיע אל הרנה ואל המילה בתקום מ ה של קורה שם תהא תפלה כך‬
‫ף = ״ ף י ' י ״’ »קדאש ‪ 0‬ז' נ « ״ א ם ת י ס‪ ! « « ,‬ז'‬ ‫־ אמדו אל לנתם יאמר על רנה של תורה לזמר‪ .‬אס יצ‪ 1‬קו לא אחוש אסר‬
‫שאינני עייזע אל מתם פל תורה כי כימלוה כי אף בזבח וחנתה אינו י ״ ‪ ” T‬״ יי' ל יאיייייםשנןהזינ ל‪ * p, ,‬״ ל ‪ ,‬״ י י » נ ז י‬
‫ייא•‬
‫י״יויגזזנ‪-‬ג״ידה־נילוסזטילי '־‬
‫'ילא־ ״׳• »׳י נחשב יכערן הנביח ‪■- i-ijvD‬׳‬ ‫יי' ־־‬‫נתמלאמאסתים ״‬
‫‪---------‬‬ ‫‪qj‬‬ ‫‪» 6- 3-,.,-‬‬ ‫מתכפר וזט ולי יעלו עולה והנחה אעכז ״‪4‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫’ ר‪,‬‬ ‫*‪ JP‬הנימזד ודד!‪1‬י•^•‪ ' .‬זיווד■‬
‫^יי‪ 1‬ייאן זכר סחה כי לא נאחר בציון דגר כי‬ ‫^‬ ‫וגג״ח והמה ניטלזה גס אנכי לא ארצם כי בחלב וס׳כלוחר בי רעתם‬
‫באתיהעייזזז־?‬
‫יי*‬ ‫מרב ואם‬
‫וחש‬ ‫השרהי והנהחלליחיב‬ ‫יצאתי ‪-‬־•‬
‫'‬ ‫כאוחיו אם‬
‫‪.‬‬ ‫כעם‬
‫__» ״‬ ‫־ מ ה עד גדר שהגיע המר עד גזרתי כי‬
‫תח‪-‬יאי רעג ואס כן איך יאחר אס בניין געלה נפשן* ועוד שאמר ש'^‬ ‫ע י תת רשות לתשתית שחכלה יאינו מנתין ני אס אפי' אנכי חכלה אותם‬
‫הפס ועל ציון היתה התלונה לחה אח׳׳ב אינו חזכיר בטעטתיו רק את‬ ‫ואין ע י זנח א‪ 1‬חנת‪ :‬ארצם או ע״י צום מתכפר בלי תורה‬
‫מצין העם ״ ועוד חה זו תקיהא חד‪ 1‬ע הכיתנו כו׳ כי על אסחותם הינז‬ ‫אהה כו׳השיב להב״ה ואחר הלא לא על ההמון עיקר אשקת‬
‫וכן אומרו קוה לשלים יאין טוב;אין יבא הטוב אסאין שביס גם ראוי‬ ‫לנר כי אס על נביאי השקל כי אוחריס להם לא תראו חרב‬
‫לשים לב איזו היא עת ^חרפא שאוחר לעת מרפא כו' וגס לא היה לו לוחי‬ ‫נלוחר אפילו חרב של שלום לא תדאי נד׳א וחרב לא תעבור בארצכם‬
‫ו מ ה בעתה כי אם כח ש כתחלה ואין לנו מרפא • ועוד אומרו ירמנו ה‬ ‫ורעב אף סיס בצרות כנז׳ בסמין יתוקן וזהו ורפב לא יהיה לגס בי שלום‬
‫רשענו חה בצע כיליפת הרשע אס תשובה איננה * ועוד א‪ 1‬מ' ע!ן אנותיני‬ ‫אחת כי׳ והוא כי מארבע כתות שנעשו חלאני הסית בבריאת ארס ה‪3‬׳‬
‫כי חטאנו לן שהם לגייס משוללי סננה שאס הוא שחזרנו לעסות פין‬ ‫המנגדיס היו כת שלום וכת אחת שעל כן לתקן השלין אחת ארצה אטח‬
‫אגיתיני הל לעין אטתינו שעוינו לן או חטא אבותינו שקשאנו לו*‬ ‫לישראל כי סליס אחת הס אחדזת שתי הלתית ייזל לטונה שלום אמת‬
‫אמנם אחל הלא אחרת כי ינוקו אינני שוחע אל רנתס כן' כי נמרה‬ ‫אתן נקקיס לזה ויאחר ה' אלי כו׳ לא שלחתים נשליחית ילא צויתים טוס‬
‫וברעב ובלכר אני סכלה אותם וכן בפסיק הקזלם לזה אחי‬ ‫‪5‬ווי ואפי׳ לא דגלתי אליהם שום דבור חעולס לא זה זלא אתדגהרב וכן‬
‫רעב״‪,‬‬‫באתי העירזהגה מסלואי ‪.‬‬ ‫חרב זאם‬
‫‪■,.1)3061‬‬ ‫חללימרב‬
‫וכנהחלל'‬
‫הפלסי » ה‬‫« י‪5‬‬ ‫והחס ‪6‬םר‪» '13‬היד‪ 06‬טל‪ 6‬נל‪0‬עםה'‪»1‬לניס‪,^'''1",1 ^^1116‬‬
‫^ה^רתנחויחואףג־ואח״ילא^חא־תי־ »‪,‬חחה ה״אח אי‬ ‫‪,‬יו״‪,‬תר‪,‬ה‪,.‬א ‪ ,‬״ ״ ״ ״־ ״ ־‬
‫ייאסהאסהמחונה־יש השינעל״הס־קנת נמורההיאלוחרנישס‬ ‫נאט־א״י־ההח־אח ה׳ששחע‪,‬‬
‫& ‪ s‬ד~‬ ‫‪r i j S ’i ir .a ’S‬‬ ‫׳ * ״ ״־ « ״־ ״־־־־״‬
 ‫צא‬ ‫ירמיה ‪ T‬טו מרא‪ 1‬ת הצובאות‬
‫כמזניידמיס הכהן ‪1‬שארגמסיאופחא כתסמההיאאתרתכיסס ‪31‬ס לא יחכר ^ א׳של כסא אל אותיות לסימל ינקס‪ -‬חעמלק ‪0‬ה‪1‬א נזחן‬
‫^איז אייגיכס לא קאםתיס ועתה הס כציוןעירן־ וזהו הגאילש וידוע לינדעים חן כי אין שחפה לפניי ימב׳ מג־ יהיה הפס םל ‪0‬‬
‫והכסאשלס וגס ידוע אצלם כי אש »פ אחיזה לקצזניס לקבל יזהפפע‬ ‫ייימחיה אס בציון שאינה אק אויבינו גמלה נפשן ביהודה ‪ w‬כי להיות‬
‫הבא לעול׳ ע״י כסא הכבוד הוא בעוד הכסא בלתי פלס בלי אל־ף בי איזר‬ ‫^ןצ״ל חאיסה כי אס גס נעילה תוכל עשית ולא ינגד אל קתחרן‬
‫סתלמו• כל השפע לא יהיה יק‬ ‫^י«יה כלוחד והוא תיחאכיאינה‬
‫ידענףה־וה לישראל זמ׳רצון לכס׳וסחחתו להשפי׳‬ ‫^ קל‪ .‬וחויזר הדברים ופחא טובולעת מיפאוהנהבער‪/‬ה‬
‫בקדש ישראל * ונבא אל העכין אמר‬
‫אל תנאץ את ישראל ליזטן שחן כי‬
‫לך ‪ :‬אל־־תגאץ‬ ‫אבותער ם חטאנן‬
‫חטא^^ן‬ ‫שןזזאבותינו•‬ ‫רשענו•‪1;;1‬‬
‫יאית והלא ידעת כי חכתן ^^ענ‬
‫•י• ׳ ‪1L‬‬ ‫” ‪.‬‬ ‫‪' ^ L‬׳־ 'ירי‬ ‫'‪ ' ’ 1‬־י■‬ ‫י״ ן היא‪.‬מרפא כחו פאיזרו ז ל‬
‫כל עוד שאתה מנאץ איתנו אין שחן‬ ‫״׳קיי״תיטסנ־׳ולס״־רגא‪,‬״! ‪ .‬למןנןעםף<^ל‪-‬ךזנבלכםא בנוד ףזני ? ? ^‬
‫שלם ולא הכסא ועל כן אחראל תנא׳ן‬ ‫מאשמים‬ ‫בהנלי הגדם ’‬ ‫'יייפא בדמיה אבל הקב״הבקה הפר ברית^אתנו■‪:‬‬
‫למען שמן ולא למעננו וכן אל תנבל‬ ‫יזהיא מכה הוא מרפא כי החזלאים‬
‫כסא כבודן שיזריק שפעאל החציני®‬ ‫זהיסזרין הס לטובה הכה זה לא יתכן‬
‫כי ניבול הואלה שהוא בעודו גלי‬ ‫פה כי אין לומר פאינה מאיסה לא‬
‫אל״ף כי בהיותן ברצין אתנו יתוקן‬
‫הכל והנח עתיד אתה לעשית קלתקן‬
‫_ ^ ‪ . .‬ל י א ם'‪; 1‬ן; מ ד‬
‫□‪ Cap. !5• 1‬ויאמר‬ ‫‪.‬‬
‫יסירין להשיבנו אלין כי הלא זה היה‬
‫אם מהמכה ‪ n‬היה נחשן מרפא אן‬
‫פחןוכסאןע״י היותן ברצון עחנו‬ ‫מ ^ צ ^ הו‪ :‬ש מ ר•‪ :‬א ל‪:‬ל■י■פ ני‬
‫‪'.‬‬ ‫אדרבה אני חתלזגן ואוחד מדוע‬
‫כי הלא אי אפשר יהיה‪ .‬התיקון ע״י‬ ‫אץ‬ ‫פליתנו זאיןלנוחדפא כיאסתאנזר‬
‫שתבחר בגוי אחר ותגעל גנז כי הלא‬ ‫•‬ ‫יי קזה לפציס ע”* תחלואי רעב שהן ‪.‬‬
‫זכור כי‪.‬אצ תפר בריתך אתנו ואס כן חה שאתה עתיד לפשות באחרונה‬ ‫יסזדין הלא זה היה כאש הצדיק נתלה וחוסרשלומינז עליושע י היסזרין‬
‫תקננו מעתה ועל פי דרכו כיון לומר גס אסתמה זכות ברית אבות‬ ‫יפ פלוס לעס לענין ייסורי רבי ודוחים לו אן עתה אין לומר כן כי הלא‬
‫בריתן אתנו לא תחה יז׳זז אל תעד בריתך אתגז הוא אשר לן אתנו והוא‬ ‫יאין טוב כי התחלואי לעב אין בס‪,‬איש נמב סבחוסרו ישליו העם וזהו‬
‫מאחרו ית׳לא חאסתי'כו׳ול‪7‬פר בריתו אתס ושמא תאיזל הלא מה שאמרתי‬ ‫זאין טוב כד״א אמדו צדיק ט עזב!גסאין לומר כי המזכים בעצחסע״י‬
‫הוא בהיותכם רצוייס לפני והראיה מ אמרתי לא מאסתי׳ מ להפר ברי^‬ ‫אחצואיס ישובו כי לא יבצר ח^ס כי עונותס גדחזיעתס אלאשלא יוסרו‬
‫אתס כי אני ה אלהיהס שהוא בהיותכם לאוייס לכנות אלהותי בכס לזה‬ ‫אתלזאיהס מיד עד חלאת קצבת צורך החירוק ועל ידי תשובה ויסורין‬
‫אני אומר כי גס בהיותנו בלתי לצוייס לפניך אלהותך נקרא עלינו והראיה‬ ‫^**לקיס ירפאו ולכן נקוה עד עת המרפא אשר ידעאל דעות ה מתי היא‬
‫כי הנה חחעיר לנו ואין זה בזכות הגזים‘כי אס לחה שאתה אלפינו עם‬ ‫ייקינזו לז״א אם אחרכו קוה לעת מרפא כי תבא אי אפשר כי ופנה בעתה‬
‫שאק אנו ראויים וזהו היש בהבלי הגזים חגשיחיס כו' והוא כי אמרז ‪S"n‬‬ ‫ייאין זה כשאר תלאים שיוכל איש להתבודד ול זת אל לבי כי על כי אין‬
‫במסכת תעניות עורפילא דקיזי מיטרא חיטראשהוא כי עודפילא הבאה‬ ‫אלהיו בקרבו חצאום הרעית ויתישב בדבר וישוב פד ה' אן ע״י תחלואים‬
‫בתחלה שהםרביבי גשס דק הוא סימן שיחטיר אח״כ חטר גשם כראוי •‬ ‫אלו הנה בעתה יתחהון לבבשלא יוכל איש להרפא ^על ידי ישוב הדעת‬
‫ונבא אל הפנין אחר היס בהבלי המיס סגשיחיס גשס כדרבז עס היות‬ ‫והתבודדות בי איננו • אן יאחרבפזכיר קאחדסרל עלפםזקמזסמי‬
‫שכבר השתים יתנו תחלה רביבים שהיא מורפילא מס כל והלא יפסיק!‬ ‫לאסף אלהיס באו כו׳ ^ינה חיבפי ליה והשיבו כי לסחז י^׳ כמיס לדמי‬
‫לתת הגשם אהד פרביבי׳שהיאעורפילא עס היותשהיא סיגזן לבא תחיית‬ ‫סנאי גויס בנחלת ה׳ והוטל בה הכעס שהיה ראוי להטיל על יסר׳ והיינו‬
‫דכתיב כל>זז*\ את תמתזשפך חחן אפו ויצתאש בציון וכו׳ וכן כתבנו ‪.‬גשס מעצמו הלא אתה ב ה במה שאתה אלפינו ונוסף על היותן אלהינו‬
‫הוא כזנות שנקוה לן עם שכעת אין אנו רצויים לפנין כי אתה עשית את‬ ‫למעלה במנתו ית' באומרו עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל תעשו שאחר‬
‫הוא י^׳ הנה נתתייבו כליה על כן הכעס שהיה ראוי להשיל על העם כל אלה שנתת לנו רביבים וגשמים עסשאין אנו רצויים לפניך ואין זה ר®‬
‫אטיל על העיר ועל כן עלו בשרותיה ושחתו נע״י כן וכלה אל תעשי * על כי גס עתה אתל ה' אלהינו ואם כן יתקייס בנו מה שאיזרתי זכור &‬
‫עשרת ‪ .‬תפר בריתן אזנו כיון שאתה ה׳אללינז ונזתקיים מאחרן סאמלת כי אני‬ ‫החאס מאסת את יהולה המאס את "־׳י״‬ ‫אחד כמתמיה‬
‫‪---------------‬‬ ‫העכין‪--‬‬
‫אל ‪----‬‬
‫ונבא ‪iz‬‬
‫״ ‪z.‬‬
‫ה אלהי״ם או יאחר הים בהבלי כו* מנין שקרה לחוני המעגל‬ ‫השבעים מאסת גס את יהודה שחרגה האת את כל י^עפליס ביהודה‬
‫פעגעזגה ואמר איני זו מכאן עד שתרחם וכו׳ היזחילז גשמים מגטפין‬ ‫כשבט בניחן יזילת! כי זס כל ישראל כלוחד זה לא יתכן כי הוא הפן מה‬
‫אחר לא כןשאלתי אלא נשמי בירות שיחין ומערות התחילו לירד בזעף‬ ‫שכתוב בתורה לאחאסתיס מ׳ ועודפי אסבציון געלהנפשן כל״א כלם‬
‫אחר לא כןשאלתי אלא גשמי רצון ברכה!נדט‪ :‬ירדו כתקנן ע״כ • והגה‬ ‫ה' את חחתו שפן חרון אפו ויצת אש בציון והוא האחור לתעלה עלו‬
‫איןדגר זה כעשה כי אם לישראלשה׳אלהיו לחי שבוטח ומקיה לו שיעשה‬ ‫בשרותיה ונו׳ אס כן איפה מלוע הכיתנו באופן שאין לנו מרפא כי הלא‬
‫רצונז כאשרקזה ובשח‪ 13‬ית׳חוני באומרו איני זז מכאן מד ונו׳זזה יהיה‬ ‫מה ששפכת חלון אפן בציון לא[ היה רק לחען הקל מפל ישראל אן אס‬
‫מנין הכתוב היש בהבלי הגויס מגשיחיס שאחר העדר גשם אי אתלי‬ ‫בציון געלה נפשן וחסרת אותה גיד אף ותיחה מדוע הכיתנו ואין לנו‬
‫רביבים ביטפיס שיורידו גשם עצמיי ואס אחר‪ ,‬הנקרא נשס שהוא בעצס‬ ‫חיפא שאם כן מה הועלת בתקנתן בשפון חרונן על ציון שלא חטאה‬
‫אחר שאין לנו תרפא וכלה אתה עושה כאמור בחרב נרעב ובדבר אני יעשה שיתנו רביבים דקיםשישוב ויאחר לא כן שאלתי אלא גשמי ר ‪0‬ן‬
‫״כלה איתס • או שיעור הכתוב ע״ד זה כאס אפשר יהיה מאום הוא לנתר כו׳ ולא בזעף וזהו ואס השחיס יתנו רביבי׳ אחר היותם מגשימים הלא‬
‫אתהה' במה שאתה אלהינו ושנקיה לך שנגטח בןשתעשה כאשר קרה‬ ‫>‪ pof>Pf‬את יהודה שחסאו לן אן אס בציון יתכן גפלה נפשן כלומרשאי‬
‫לחוני שקוה ובטח בה׳ ועשה רצונו מטפין לגשם מטרות עוזוחזעף‬ ‫אששר כי היא לא חטאה ולמה שפכת בה חרון אפן ט אין לומר שהיה‬
‫לגשמי רצון וזה נראה בתוש כי אתה עשית את כל אלהשיהו השמים‬ ‫כלי להקל חעל ישר׳ שאם כן לזדוע הכיתנו ואין לנו מרפא באופן שתגעל‬
‫מגשיחיס איזר הנוטפים ושאחר שיהיו מגשימים שיתט לביבים סל רצון‬ ‫^^’יןותחאפאותיזומזהועלתנגעלןאת ציזן*אס איןלחכתנוארוכה‬
‫כי גס פלא סזפר בגמרא צא ינצל שהיה כיוצאןנו גדורות ראסונים ע‪V‬‬ ‫ושאל הפסוק כדלעיל בקידס * ושחא תאחר כי גס שזנה בעתה‬
‫יחיד כסוני או ע״י רבים שהיו סנקשיס מים והיחלו נוטפין ותלו עיניהס‬ ‫י^ין להם ישוב הדעת לתת אל לגסלשוב עד ה׳ כי מתחלואי רעבלבם בל‬
‫למרום עד התחזק המטר ושאחרי כן היצר להס !קוו מה׳ גשמי נדבה‬ ‫עם כל זה היה להם לפתזתלהתחיל בקצת תשובה גםשלא תפיס‬
‫•‬ ‫יהיו וה׳ עשה למענם ‪:‬‬ ‫‘־’יייה הנה גס לא נעדרה קצת תשובה בצד חה בשני דברים א' כי ידענו ;‬
‫ה׳ מ הנה היה נראה בהיותו ית׳ כעוס על ירמיה ובלתי‬ ‫ויאמר‬ ‫^׳”כענושנית עזן אבותינו כי חטאני לן׳והוא כי תתלת תשונה היא‬
‫מחשיבו נאות׳ אס יעמוד משה ושמואל שנלאה כאות׳ כל‬ ‫הכיר האדםרשעו כי עלבלתי מכירו הכתוב אונזר הנני נשפם אותך על‬
‫סכן אתה שאינך חשוב לפני על ק תיקןבשלשה‪ ,‬דברים א' שדבר אליו‬ ‫אח^ לא חטאתי הפן החכייושע״י ק הוא מתחרט זנחסעלרעתוועל‬
‫בלשון שחורה פיוס באומרו ויאחרשהוא צפון חיבה חפו ויאחר ‪0‬׳ אלי‬ ‫י? אחל ידענו ה' רשענו והפנית היא לבל הקטין העזן בעיניו כי אס‬
‫כלומר שלהיות אליו היה לשון אמירה לרמוז כי לין פיוס דיבר על מה‬ ‫להגדילו כנלמד מחשה רביני ע״ה שאח׳ אנא חטא העס הזה חטאה גדולה‬
‫שאליו * ועול שנית כיוון באומרו יעמוד השה זפחואלשהזכיר שנים יחל‬ ‫יאח׳׳לשעלשמוע מפיו הגדלת החטא נשחטושלשה חהחקטרגי' ונשארו‬
‫וגם לא אחר יעמלו כי אם יעמול לשון יחיד כלומר כי את חעמד שניהם‬ ‫®גיס בלבד אף ותימה ועל זה אחד עון אבותינו כי תטאנוילן כלזתר נ&‬
‫וחל אני מתסיג יותר מחן לעסות ק״ו אן גם אתה בדורן כאחד מהם ‪.‬״‬ ‫’דענו כי גדול גדר רשענו עדשיעור כי זדונות סל אבותינו כשגגז׳שלנו‬
‫!עודשלישית באומרו אין נפשי אל העם הול כלומר הלא התפללת על‬ ‫‪. ; .‬‬ ‫זוזו עון אבותינו כי חטאנו לן נ‬ ‫׳‬
‫^‪ 01‬ועלציון באומרן למה תליה כגר בארן כו׳ ‪ .‬ואמרת אס בציון געלה‬ ‫ו | ל תנא׳ן למען שחן וכו׳ הנה ארז׳ל על פסוק כי יד על כם יה צו׳כי‬
‫ן‪8‬שן על כן אני אוחי לן כי בציון לא געצה נפשי ני הה שאין נפשי הז ‪f‬‬ ‫נשבע הוא ית׳ לגל חבל אזתיית יה משמו הגדולאל אותיות ו״ס‬
‫אל‬
 ‫ירמיה טו מראות הצובאות ‪r‬‬ ‫‪,‬‬
‫קפנעה פ ״ י ה ני צ י ת מ ; י ס ‪ 6 ’5‬ח‪ 1‬גת ‪ 6‬״ס איוי ה‪1‬ר(עלגיי>י״"״‪1‬‬ ‫י י“’ ולאפוד אלא סלאאפו‬
‫‪, S l i , 5‬ן ‪ (n in j‬ג סנ פ ה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪, 5‬‬ ‫ולא'לדתיניא»‪1‬כ"א‬ ‫י' אוכלופיפניהם נווקזסהוה וי‪,‬ע‪ 0‬ה ם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫־ ־ ־י ת ־י מי ־ אן א ־‪-‬־ א‪ ,« -‬ק ־‪ .‬ש ל‪ .‬חי‪ .‬צ ״ ״ ו ‪ -‬״ ״ ״ ן ־ או י ״ א‬ ‫דאי״יי פ ־ ־ הו־ פלו״י ״יי ־‬
‫לי ולא לין ני אינן פ סלן ״ ‪ ,:‬א ״ לי‪,‬הוא ני אני איש ‪ . ,‬נ ס'נלי ‪e r e‬‬ ‫תאה׳ ‪ 0,5‬ן א‪,‬״‪.,'^ ^ 55‬י‪ ^ ” '^5‬ו י י י’‪ ' ’.‬פאינןפנים ני ה ל אנ אפי‬
‫‪ :‬טבעית כי לא נשיתי כו כצהכאייז‬ ‫‪. .‬‬
‫;קקללזניאו שנראה לו‪ .‬שמצד אניי‬
‫‪:‬חלקיה הכהן לא נחשךיסיהירמיה‬
‫’ כנו איש ריג זתדון כי אם אולי מצל‬
‫האס על כן אחר כחדבר עחה אוי לי‬
‫אמי כי ילידתיני איש ריב ט׳ כי מצל‬
‫שילדתני הייתי איש ריב כו' כי לא‬ ‫מ ש פ חו ת נ א ס ״י׳י ד ^ו ד ץ‬ ‫ו פ ק ך תי‬ ‫שאשראשללחיתכו׳■♦;■עוריתק‬
‫?טבע היה כי לא נשיתי מ *אמר ה‬
‫ת‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫’‬ ‫^‬ ‫נאומרויפתידמשהושחזאל‪,‬לא‬ ‫צי«■‪1‬‬
‫מבונני כנני‪5‬‬
‫הנהפסומים אלו משוללי‬
‫מ הנה פסוקים‬ ‫כו‬ ‫^*‪-‬־ ‪ S»v:•/ w‬ו ‪ -,‬ו>*‪.i 1‬‬
‫י‪ ,‬י‪.‬׳׳‪■r:‬י ־‪4‬‬
‫ו*‪ .‬י ׳•ר ' י '‬
‫•‪ •.‬׳ ׳ •■׳״־■ ‪ ,‬׳ ‪.‬‬
‫‪v‬‬ ‫־‪•-‬י׳י׳‪!'.‬‬ ‫־ ־■‬
‫מ^מי• ‪._ . 1A‬‬ ‫אמר ‪inom‬‬

‫מיל היז נענים ודונמתס׳ מאשר‬

‫הואהאיננאוזויאלה ה«אתי!‬ ‫^^לל^נש ‪ n‬כ ך ‪ ’-‬הן ק; הו ם ד' ף ’ הו ך ה ןנ ל ־'‬ ‫ביו חיים עדנה ר׳חייא ובניו ווה יאת*‬
‫אם יעחזד יחד חשה' ושמואל מהם‬
‫שינומרו נל יפלו‬ ‫והיית חתננא‬ ‫עעיידי‬ ‫ס רן ש ל ם *‬ ‫שניס׳אץ נפשי כז׳ כלזקר אך אם הין‬
‫'‪■-‬א‪:‬־‬ ‫־ יחד שלשה לא יבצר שאענם ;‬
‫־ ־*צ?ונד‬ ‫׳‬ ‫־• • י *‬ ‫*^‪-‬ווי‪.4‬יי ‪.*..^*.1.‬‬ ‫אר! ‪n W u j‬״?‪ ♦r\5s‬יי^ו׳׳‪—/‬‬ ‫■‬ ‫□‬
‫השיב‬
‫עבד קלן‬
‫יס^‬
‫לימון הצליח‬
‫‪..‬אנ‪-‬תירתכיחס ק ^שריתין לטוב‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫פשתנינפלאלהי נכרחייחחול ‪.‬‬
‫םנפשתני נפל אלה‬
‫א ל מ נ ו ת ו י‪-‬שהשארתיך בישראל לטוב והוא נשין‬ ‫• ־‪ , ,v.-^ :‬י א ^ ב י *‬ ‫•קבהצרי אותן ולא בל״ חח‪^ 5‬‬ ‫עלין‬
‫‪ ’, ' ,‬שבועה כד״א אס לא כאשר דחיתימ‬ ‫דךן^ף‬
‫ותור‬ ‫‪ L‬ע‬ ‫ב;ן‬
‫‪ic‬׳‪-.‬‬‫אנ‬
‫־׳‪.‬׳*׳' “ ' ‪>.‬‬
‫‪/‬׳‪,..‬׳‘ם ע ל‬
‫•‪•.‬־־־‪‘^-‬כי‪t‬ל ק ו‬
‫?• ^‬ ‫ניחומ»" •• ‪ - j‬־ •‬ ‫לן ‪7‬דברי‬
‫בן‪-‬יגיתןמ♦‬ ‫אם אפילו חי ינוד‬
‫כיאםאפילו״י׳ן‪/!.‬ץ‬
‫יראת פן ‪W P‬‬
‫אשר ‪I II‬‬
‫כתוהו ‘וטל—"י‬ ‫•■ ורבי*‬
‫ורביכחיסי‬ ‫־־^* ■•'■‬
‫ודיר^ור־ ‪ 4 4‬ר מ *י‬
‫‪-,%‬נ'^י‪’^-:\.‬ת’ ״א _ת ^ ' ׳‬
‫»יול‪^^4‬י ע ל י ת פ‬ ‫לשאול בשלוקד ‪ 1W‬צ ה ר * ם ה תל רזה ^‬ ‫אפילו >^‪.1‬‬
‫אי ‪3 ) ,‬‬
‫‪£‬‬ ‫ייו‪“ ’ ,‬‬ ‫־ ־ ‘ ‪ .‬״ א’״‬ ‫־‬ ‫‪X ?,‬‬ ‫תא״יי ני נתח‪5‬פ נתנ״פ איתי‬
‫^בעה נ ? ח ה נ פ ש ה ‪ 3‬א ^ י פהואנסאלנאוי^ תירתנ ‪« 6‬‬ ‫‪ ,‬ך‪:‬‬ ‫פיית תנ‪ 5‬חת'ומ‪ 5‬נן « פנ ת א ת‪,‬‬
‫ץ ס ש ה ‪ 3‬ע דיו מ ם ‪ 3‬ו ש — ו ה פ י ה ו‪-‬ישאחך)™( ■ ‪?•-‬עפתינןנ‪'1‬והי'עח ‪, 0‬נאיסי•‬ ‫״תותזגאנןפואני אס״אונסשן‬
‫• ל ח ר ב א תן ל פני אי בי ה םנ א ם ״ _‪ ._ :‬״ ;'; ‪,-‬ו‪ ■ , ; ,‬נינפפיו ינימליונאיס ץו!יי‬ ‫איתי אחוי ת!ני ־דתית לאדס‬
‫פקוליני^‬
‫נתוןהקן‪.» ;7‬ץ'״‬
‫יאפו‪3‬וןזן‬
‫ייתיהנות)לחשו‬
‫ינ?!’■■ ירמיה נותן‬
‫• ‪ ^ r -‬י ׳ ; •׳ • ‪ •;:‬־• י ־ זי\־־‪: .‬־ ־‪,4‬י ׳‪V *,‬׳ ׳ל’רי ־׳׳‬ ‫״״!!!אתויוואלפט׳ש״י‪-‬לןופופת‬
‫ופוסע‬ ‫הלד‬
‫^^^^^‪,‬ואיש ס ד ח ל כ ל ״ ה א ך ץ ל א ״ ־ אחיו וכיה נבוזראדן אומר לולחי'‬ ‫‪............‬ק ג‬
‫‪>.‬־ ‪ • .‬ל ך‬
‫‪. -‬‬ ‫טסיפיתדרן אחוריו ולא י‬
‫• ;תח;ח‪:‬את ראשילמלןכיהואצוהגי‬ ‫ייפול ‪^n zp 3‬ל‪; pr‬‬
‫יכפל ‪. . ^ .‬‬ ‫פשיעה‬
‫‪..........‬‬ ‫בכל ‪-‬‬
‫^לחי■ נגען והיה וזחלה פנייריי '‬ ‫• יי ‪.‬‬ ‫״‬ ‫ב‬ ‫קי® ־כי עיניו כלפי פניו‬ ‫?‪ip’ .5‬‬
‫• • בל יכניע עצחוההז ‪ , p P‬אם לא‬ ‫^י א‬ ‫‪ 3‬ע ת ד ס ד ד ר מי ר! ^ ^‪- ,‬‬ ‫‪......‬‬
‫^*^י״יהילאחיייו ’®י®‬ ‫ילא^ד‬
‫רעה שעש”*;‬ ‫בעת ; ^‬ ‫‪.‬‬ ‫בן‬
‫_______ה_; מ‪ ?.. 1‬ה ל ‪ - _ f‬הכנעתי ‪,‬‬ ‫<‪ 2‬ת ה א י ב • ־‪.‬‬ ‫^^‪:‬ה‬ ‫;______‬ ‫‪.• .‬‬ ‫!ין'הרעס כנחלה‬
‫עלין'הרעה‬
‫סיפניעבןויחל׳פניןבע׳רפהלהטי‬
‫בן ויחל'פנין בעירעם להט’‬ ‫‪,‬י*!ו צ ר ו ת י ה _ ״ ־‬ ‫י■ ־ ‪ ; -‬ו א‬ ‫‪ 3‬ס ל מ צ פ‪ 1‬ן ו נ ח ש ת *‬ ‫־‬ ‫ט בהטיית יד בליי וזהו‬
‫איניי א‬ ‫־אפ‬‫את ה‬ ‫א'ת'עפי‪ ,‬א ת‬
‫־'לויי’ ‪ 0‬אית'פפי‪,‬‬ ‫‪-‬וונ‬ ‫^ ^י ל‪ -‬הונ < > ץ ח ^יייי ^‪ > -‬ל' ‪'1‬א■'‬ ‫תס!״ “ ־ ל’‬
‫אפוזלי‬ ‫ידימליןואתינ גי או ' ״‬
‫״יןו' א =‬ ‫נ ‪ -‬נ פ י ־ ני פ י ״ ״ א ק ‪, 3‬‬
‫נשיפגיענבחראקבירחיה׳‬ ‫‪• H‬י־‬
‫־ה ט;׳א ו־‪.‬י•<נ י‪L‬ף י’ ל; ^ דל ‪ ^ /.‬כ! לי ף‬ ‫־‬ ‫ן‪,« ,‬ןך ^‬ ‫דאפתיתןולאתידניאפאתי־נלאיתי‬
‫שנלאיתי‬ ‫אחר‬
‫איש חיי‪1‬‬‫מכל שלן שלא תירא שתהיה איג‬ ‫ני־איצ^‪ 1‬׳ ' ' יזבל‬
‫^ידיעת ‪3 .‬כ י ־ א‬
‫לא א ^ ת‬ ‫ל‬ ‫‪.‬־‬ ‫*!נ‪: ‘-‬־ •־ ‪.,‬‬
‫ואוח'‘ שאביא ■‪;1* : ,‬‬
‫‪1‬‬ ‫הנחם שהייתי מתרס‬
‫•דשליקמגיה‬
‫חחי •דסליק‬ ‫ועל חחי‬ ‫האויב ועל‬
‫אלהאיב‬ ‫אל‬ ‫תי»ד‪-n‘v'?n‬‬
‫ד‪-‬‬ ‫‪rU‬‬‫דזי‪T‬ד ^‬
‫ר ן ך ח ה ב א פ י ע ל י ק פ ת ו ק ד ‪:‬י‪ ,‬א תת ה‬ ‫עליך רפות ואח״ב הייתי ניחם ע‪1‬‬
‫ירחיה*‬ ‫האוינ את יי‬
‫שהוא שלא יכניע האויב‬ ‫■י־ע;‪t ; j ; ' 0‬‬
‫־י* ‪t‬־‬
‫־׳ ■י!‬ ‫” ‪ . :‬־ ^ י־‬ ‫׳‪-‬‬ ‫פנלאיתי‬
‫הרעה פפס אחד פעם פד שנלאיתי‬
‫בוזל כו׳לוחר י‪- -‬‬
‫היח^ז‬ ‫אמר הירוע נוזל‬ ‫‪! .,‬ללג־’ '‬ ‫הנחם ואת״כ ואזרה׳במזרה היא הרעב שלבאתי שזוא לחזרה שרע‪■ ............ 3‬‬
‫‪ 0‬ח פ ז י מ ץ את חי שקראתיו ברזל הוא ירמיהו כד״א הנה כתתיןהי!ף‬ ‫נעיר פזר רגלן בדבר המפזר פיזרתי אתכם‪ .‬בשערי הארז ‪ P‬עיירות‬
‫קצ״ץ הזאנ ג‬ ‫‪.‬‬ ‫ילטיייי^יילפאהירעס אותו חי שהוא בחל‬ ‫‪.‬ר ־ • ־‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ח ק ישראל נודדים ללחם ואיה‪1‬את״כ בדבר שכלתי ‪1‬אח"כ בחרב אנדתי‬
‫עול ברזל נתתי על צואר כל כנוי' האלה לעבוד את נ ג י‬ ‫^‬ ‫את פתי תבל אלה חדרכיהס לא שבו וע״י החרב האמור עצחו לי אלמנותיו‬
‫יד ש^י מצפון כ׳וחר כי להייתו מצכון שלוא רישא דד»‪57‬א אץ הקרא'‬ ‫הקת ‪ p‬רתליהו ק״כ אלף מיהודה ומחב הלאנה‬ ‫טהוא ביקי אחי‬
‫היו בפיני כעצוחיס ורבים כקול ימים זזה לי ולא לכם כי לו פצחו נס ‪ .‬ח י ק לנזק מושאל כי ייציאותו ה!אזה? הבלתי קשה כל שכן שיורע נ®‬
‫מי שהוא ג כ כחשת הוא ירמיה שנאמד בו לעמוד נתשת וזהו ונחמת םה'א‬ ‫בעיניהם היז מקבלים מוסר ושביסאלי ואח*כ על כל אלמנה שהיו לה בניס‬
‫הירוע את הנקרא נרז^‬ ‫ברזל שאח ׳הירוע ברזל ושיעור הכתוב‬
‫^יוגז״יעזר^כתוב הירוע‬ ‫על ״‬‫נוסף ־‬ ‫‪,‬‬ ‫בצהרישןאק״‬
‫ואח״‪5‬‬ ‫שודד בצהרים‬ ‫אס בתור שולד‬ ‫הבחתינהסענחס‬
‫הבאתי בחור שודד וזהו הבאתי להם על‬
‫‪.‬קוח ירמיה אוחוברזל שהוא מצפון אפי׳ לא היה ירמיה ‪J‬רק ‪-‬ברזל כל שכן‬ ‫לא פודל אתד כי אס רבים כי הפלתי עליה עיר שהוא כל‬
‫־שהוא ג כ ונחשת זמה שתראה ירמיהו כי גס אתה לוקה ככלל‪ ,‬יסראל כ'‬ ‫‪1‬‬ ‫להם ‪ W‬חן השמים בהלות כד״א והפקדתי עליהס ‪53‬ל‪,‬ן‬
‫חילך ואזצרותיךגסהס לבז אתן כחיל ואוצרות א‪1‬יגיך אל תחוש כי לא‬ ‫—‪^p31‬ןך‪' -,J3. 5‬‬
‫‪jjj‬‬ ‫שילדה• פשה »״_‬
‫בניס ‪5,3‬‬ ‫»י ‪tnW.‬‬ ‫‪AtAt‬‬
‫לאה‬ ‫השבעה ‪t‬י‬
‫היא‬ ‫יולדת<•‪>I«•.‬ו‪•%«.‬‬
‫מבעיה‪t5‬וז«•‪n‬‬
‫»ו ‪m‬ד‬
‫?סחיר כלומר לא במחיר עונותיך הוא הבז שלן ולא ככל בגגופק ח®‬ ‫יהודי‪ %‬וזה לא בגת אחת בי אס תחליז נפחה נפשה כאשר נתן ה׳ ב^ נ״כ‬
‫‪,‬חטאתין ולאגכל'נבילןלס בני תחומך עושי ‪.‬חצותיןוהראיה כי אינן‬ ‫■את יהוקיס מלן יהודה שהיתה חפח נפש בקצת כל' בית האלהיס להביא‬
‫מאויביך סי הלא * אם יש צד סוה לך עחהס הוא בחילךואוצרותין אן‬ ‫בית אוצי אלהיו מלדיס אשר אץ בהם כל מום זאח״כ גאה שמשה נעול‬
‫אתה שלא‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪ ------- -‬־ ‘— ‪ --‬׳ ׳‬
‫כי‬

‫‪-‬י‬ ‫‪:‬׳' "׳ י ן ׳•’ ן ע‪7‬יק עישע וזזו חש‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫____•׳ ־‪ wj‬״ ‪j‬‬ ‫־‬ ‫‪............‬‬
‫‪^.,‬יא הטשתית־זעליכסכחוך כהס תזקד כיאיטמבחץ‬ ‫את בניקהנטפליס לו‪5‬ודר^לחרבאתןכללהמרי^ול^"ק^|‪^3 ^^°‬‬
‫׳ ‪I‬‬ ‫כמדובר ולא בשעבוד ' ‪ .‬״‬ ‫־ ־‬ ‫— ״‬ ‫ית׳דחחיייליימההרעה ס א ת כיאה שלם גרמו‬
‫‪ H H K‬ילסת ה׳כו הנה כתבנו סאיור הוא ית׳לירמי אם תראה ס ׳ ע ן‬ ‫ל י כו׳מדוב שיחו על שהיו מתגרים בי על רן״ ‪.» g‬״_‬
‫^הבזגסאתהמוליתבא‪ M‬ניוהר שחי׳אל ת תחהעלהחפזכי^‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬
‫׳ הזא לזשתיי‪51‬אינו'מיחין בין צדיק לרשע על כן בא ויאמר לפניו ית את^‬ ‫ם‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫• י^‬
‫ידעת‬
 ‫צב‬ ‫ירמיה נ«ז טן מראות הצובאות‬
‫א‪1‬ימעט בעינין פי הנה אס תוציא יקר מזולל כפי תהיה אעלה עלין‬ ‫•י ילי״י^צ( ‪ i w 'S 'i W t o‬ל מ מן *‪ CP‬יימת ‪'*P W tv 's‬‬
‫לאלו נפחת‪ 13‬נשמה זהחייתו אחר היזתו רשע חשוב כחת והו כפי תהיה‬ ‫‪ 1‬יפקדני והנקם לי מרודפי ע״י טצמך שאתה חבתין ולא>‪ 9pH‬אגנם‬
‫כפישנפחתי נשמה בפי האדם כד״א ויפת באפיו נשחתחיים כד‬ ‫יטמא תאת' כי הלא גס נעשות המשפט על ידן אירא ק אחזגן‬
‫או יאמר תחשי כבורא עולם מלא פי איש ישראל לוא כעולם מליו‬ ‫״ י‪ 1‬פי הלא חלתן ליכשישרשעים; נדור שאתה מסל צדיק שנהם‬
‫כח״ש ז״ל כל המחיה נפש חישר^כ&ר■‬ ‫כמיתת הצדיק שאתה‬ ‫‪1 1‬‬
‫קיים עולם מלא וזהו כפי תהיה‪.‬‬ ‫מ ק ם מדרפ^^‪ ^ ^ ^ 1‬א ך ך א ^ ־‬ ‫^|״ ^ייייאליןעלכן אניאו ח ראל‬
‫כפי שע״י מאמרות סי בראתי את כ־^‬ ‫••׳׳׳■ ‪ !1’^.‬י"‬ ‫•‬ ‫_וא^ת^זני שהואלוח׳^יהיס ■י־;■־‘■ ■י‪’!::‬‬
‫־פ‪1.‬סגימש‪« «..‬יק ‪■.‬־‪,0.«,‬ד‬ ‫^^^^^^>דןו^את;^>ףדןרפה ־‬
‫עחהם תקמני‬ ‫‪ va‬״‬
‫עולם ואם מה שאתה מצטער הוא סן‬ ‫ואכ^מו^הי ך ב ךי ף לי לששון ‪p ^ n p p ^ V i‬‬ ‫‪ ,‬ו נפיתנעקהדור כי הלא דע‬
‫בהקחידן פעמי© רטתאצל רשעי‬ ‫כי־־נלןרא'שמה ^!י יה‪ 1‬ה אלזהי צב^ןיך‪, .;/‬‬ ‫אימ׳ין חרס? כי באמרי עליה©‬
‫י י _ סן התעדמת דעת כ כ עחהם יגרום‬ ‫‪:‬־י׳‬ ‫‪/; . ,‬ל< ■ ‪ir ; -r j :‬‬ ‫יייז ״י מ ל עו דן !שישונו גקשזבס‬
‫עןמסן ‪6‬״ייי‪ 0.‬יתיוז ה״פנם‬ ‫‪^ C;pQti>pnM‬א!‪1‬נל‪1‬‬ ‫חיסיש ^יתי ואם כן אין אמות‬
‫ישבתי ‪ D^fo‬הלאתני ‪ :‬ל מה היה כאבי נצחי ‪ ,‬אחיין יהפן הדבר אל תירא חוה כי_‬ ‫״*י^להאריולהסשלא יאמררכי על‬
‫יתעתדו«‬
‫המה‪m r‬״‪n‬‬‫הנני מנטיחן כי״ ‪n‬״‪,‬‬ ‫^ ץ ה מ ד ה ^י כ סי‬ ‫נסתלקתי‪,‬כי אס אדרנא‬
‫ללחזל חחן ולאאתה'ללחודחהסכי‬ ‫^|יקי כרעתם וחרפתם אםריזרסוגי‬
‫ישובו המי^ אלין ואתה לא תשוב‬ ‫אכזב מום לאנ^זנר־ ‪ :‬לכן כ‪1‬ן^אמר יהוח אם״‬ ‫^ י י י היאיתס כי חת אשר חלפנו‬
‫אליהם ואם מה שאתה ירא הוא פן‪,‬‬ ‫^מ־דואכש־״ת^ציאיקר‬ ‫®היה לכרי‪^ .‬נ!ת לא היה מת רון‬
‫יכוןאויכרמן אל תירא כי לנה‬ ‫‪®^ ,‬ימע כהנולו ויהיה חילול ה׳‪,‬‬
‫‪^^ W tp‬י^היהי שבי דזמה א ל ף ו א ת ה לא־״‬
‫בתתיך לעס הזה לחומת נחשתבצור©‬ ‫הלילה וראה נ א ה' כי לא‬
‫אן לא אסיר בחירתם ןשלא יריבו‬ ‫■ ‪nm‬‬ ‫ת שוב אליהם ;‬ ‫^פפ^כתי על שאתי פל^ןחרם? כי אס‬
‫אתן כי אס ונלחמו אלין אן לא יוכלו‬ ‫ן צוך הןגל ה מי אליף ולא־־ף‪ 5‬לו ל ף פ ״‬ ‫לא הייתי עוד מוצא דנרי‬
‫לן כי אתן אני להושיען מן‬ ‫^יאה כי מוא? צריכה שמחה אמנם‬
‫המות ולהצילן חחכותס נאם ה וצא ‪-‬‬ ‫^^^^^?נףי^^ילף^אם־־יד)וה ‪:‬׳‬ ‫^נפ פמגאודנדיך שתדבר אלי מ י י‬
‫ולחד העתיד מן‪,‬העבר כי הלא עד‬ ‫^ ^ ף מ; ד ^י ס רן ך תי ף מ כ ףןוו צו ם‪■:‬‬ ‫>‬ ‫יימצאתי‪ ,‬מוכן לקבל וזהו‬
‫הה והצלתיך מיד רעים ופדיתין‪.‬‬ ‫□‘ן ‪' %*7n"cap . !6 .‬דבר־ץמוהאלילאמר *‘‘‬ ‫חוכלס כאוכל הזה םי ‪u‬ב לרונהנה‬
‫עריצים*‬ ‫^^?ליוווהעעס הוא כי גם כי היא‪,‬‬
‫לברה' כו׳ הלא כמוזר‬‫‪,W‬‬ ‫ויהי‬ ‫■לא־־ה ^חריהא^ד׳;‬ ‫״■' ‪,‬‬ ‫מ י י וי וצרה למה שהי׳דב^ לי נהפן‬
‫נחשב יאשר ה׳ לירמיה של^‬ ‫בי״כה‬ ‫^ף ב מ ם ו ב נ ו ת נ מ ק ו ס‬ ‫״י לס®! ולשמח'וזהו ויהי ? נין‬
‫יוליד בנים ובנמז בחקזס ההוא כי‬ ‫^ ־ ד ‪ /‬ב נ ו ח הי ל קי ב ^‬ ‫>י לששון ס' לומד כי נס סהוא וי‬
‫כה אמר ה' על הכניס כו׳שיורה כי‬ ‫כמשמעותלשוןויהי שהוא מ ר©ל ‪n‬‬
‫הז הו ?ן כ! ״ א מ ת ס ק ץ ךו ת א ו ת ם ףנ ^ ך‬ ‫יצרה ‪ gp‬כל!ה ה»א לסעק ולעמת©‬
‫הוא זהאשה ו‪:‬נני‪ 0‬שם יתמו‬
‫ומה‪.‬פשע ירמיה להביא עליו ועל‪.‬‬ ‫א ב ו ת ס ה מ ו ל ד י ס א ת ס ב א ר ץ הז א ת ‪ :‬מ מו תי‬ ‫לבבי והטעם הוא כי לא מרת אלי‬
‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬־י־י׳‪-‬ץ ‪. t I‬‬ ‫•י'‬ ‫׳ ‪I‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪r'r‬‬ ‫•‬
‫בלבניז אתכל הרע? הזאת זלא‬ ‫ע״י מלאן כי אס ע^י עצמן עס היות‬
‫הןוזלאים י מ תול אי ס ^־־ו ולא‪;.‬קברי ל ך מן ?ג ל ד‬
‫תגן זכיתי * יעיד אומרו זהיה‬ ‫לן כמה צכאות מלאכים וזהו כי נקרא‬
‫ב נ י ה א ד מ ה‪ /‬ת י ר ו ב ח ר ב ו ב ר ע ב יכ^״ו והיתדה■‬ ‫^חךעליעסהי‪ 1‬תן ה'&הי הצבאות‬
‫כי תגיל כז' כי אין׳ דרכו ‪ V‬על שוס‬
‫מואה לומר מה שיאחרו אחר‬ ‫^ ה מ ת ה אר ץ‪4‬‬ ‫נבל ת ם ל ס א; ^‬ ‫ולא תאח' כי אחר שמחדהין אותי אני‬
‫הגדת הנביא את הדבר וגם נשים לב‬ ‫יושב כסוד משחקי' להסיר הדאגה‪.‬‬
‫כיך־כק ‘ אקריהוה■ א ל ‪ -‬ר ; כ ו א בי ת מ ח רזו א ^“‬
‫אל א‪.‬חרו לשון והיה ולא קיצר‬ ‫מלבי ל?כין עצמי לנבואה כי הנה לא‪.‬‬
‫ואחר וכי תגיד כו' ועזל אומרם ומס‬ ‫ת ^ ך ל ס פו ך ן אל־״תנזי ל ה ם כ י ^ ס פ ת י א ת ‪-‬‬ ‫*שבתי בסוד משחקים כדי ‪ 0‬אעל«‬
‫עונינו כז' האם בלחי מפורסמים‬ ‫^‪ 1‬לו מי מ א ת ה ^ם הז ה נ א ס ^ ה ו ה א ת ־ ה ח ס ד‬ ‫ואין אני עושה לשתתול עלי הנבואה‬
‫כח אשמותם ע״א ג״עש״דיזעול למה‬ ‫הלא הוא לי טרם עת נא הננוא' אני‬
‫^ ^“ ה ר ח מי ם‪:‬ו מ תוג דלינ ‪ t‬ו ק טני ם ם ^ ר ץ הז א ת‬ ‫מתבודד ו הי מפני ילן שהוא מקודש‬
‫עשה מיקד היא ית׳ מעין אנותם‬
‫באומרו על אמר ע‪1‬כו אבותיכם‬ ‫סננוא? הנקראת ידנל״א הית? עלי ‪ .‬לאולןברר ןלא־־»‪.‬ספדר ל ה מ ו ל א י תג ך ד וך־^א‬
‫ועוד אזחרו‪,‬פעם שנית ואותי עובו*‬ ‫יל ה'בלל ישבתי להתבודד ®ז״ל;׳'‪.‬ןקרחלהם*‪^^^^ :‬א^פרסולהם^ל^!ןבללגחמ‪,1‬‬
‫ועול איחיו ואת תורתי לאשמרו כב‬
‫אס‪3‬ק‪1‬ס עשה עבדו ע״א מי לא‬
‫ידע סאת תזרתו ית' לא שמדו •‪.‬‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כי בנבואה שקדמה‪ .‬זעם חלאתבי‬
‫‪• . . .‬־ ועול באומרו ואתם הרעותם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫‪; y‬‬ ‫^הלברים ’ היעים סהשמעתני ‪..‬‬
‫מאגותיפס לעטות שיורה שהרעו יותר מאבותיהם ואם כן אין בסיף‬ ‫ציין לפתות מענו התבודדות לחול הנטאה שאחריה אמנם מה שאני‬
‫הענין גומר ואומר שכל רעתם אינה אלא לבלתי שמוע אליו סיור’ פעיקר‬ ‫?^יי׳^יהיא ^ה עה כאבי נצח כי ישלי כאב וגס יש לי מכה והיא‬
‫יעתס אינה אלא בשב ואל‪ ,‬תעסה על העדרשמיעה* ועוד בי הנה אתר‪.‬‬ ‫ךיפה מאנה היפא ופירש מה שאמרתיכאבי נצח הוא כי היו תהיה לי כוי‬
‫אוחדו שכל יושבי האק בחלב וברעב יכלו אין אומר אחר כן והטלתי‬ ‫יחי הנה אתה הווה עמי תחיל פעם אחד פעס ונראה לי כאלו הוא כוב‬
‫אתכם מעל האק הזאתשהוא גלות בלבד ולא עוד אלא שאומר אחר לן‪,‬‬ ‫*’לן דובר בי ונמצא אתי והטעם בשביל החכה אנושה שמאנה הדפא‬
‫סישוב וי^ה אותם מכל הארצית וא‪ 0‬יכל‪31‬ארןאיןיטלסחןהאדצות •‬ ‫^יייא כי חים לא נאמנו שהמיס ־ שאני חשקה לעמן ממימי שפע נבואתן‬
‫אמגם ‪ .‬לבא‪ lb‬הענין נקדיםשני דברי׳ אחד ענין מאחר' ז״ל על פסוק‬ ‫אין האמיניס בהם וזהו חים לא נאמנו על כן נראה ל' כאלו הוא מג מה‬
‫‪ .‬מי חכם ויבן ‪ ?b‬נכו' ויאמר ה׳ על עזבם אע תילתי כי דבר זה‬ ‫יהייתהיהלי ומדבר עסי באמרי שאס אחת היה שאתה הזוה לי נחדבד‪.‬‬
‫נשאללחכמים ולנביאים ולמלאכיס!לא בשיט טל מה אבלה לארן והקבי׳ה‬ ‫איך לא‪.‬יאמינו לגריןשאתה משפיע בי והס לברי אלהים תיים נמצא‬
‫לא ידעו להשיב‪.‬‬ ‫השיב ואמ' על עזבם את נ«יתי וביארנו במקומו ^‬ ‫? יי® שעיו‪ *,‬תהיהלי כמו אכזב הוא באני ואני מצטער למה יהיה נצת‬
‫הי דאו כי הוא יתברך אינו מארין‪ .‬לאוחזים עונות אניתס לא עדשלשים‬ ‫תיייי ומה שאמרתי אנושה היא מהשאינן מאמינים והיא סבת הכאב‬
‫ועל רבעיה ואס ק מה היה פהארין עד שעבד! שבעה בתי דינין ע״א‬ ‫היית הדבר תלוי בבחילה אתי מאנה הרפא חשיב הוא ית׳ ואומר‪ .‬הלא‬
‫על כן אמרו הנה לא נתחלש עתה עון גדול חהקולחד בדורות הראשוני'‬ ‫חנם אתה הולך ובא בשליחותי לישראל כי מימי נבואתך לא‬
‫על^קדוש ‪ .‬ברון ה‪1‬א השיב על עזנס את תורתי שויתר הקדושבדון‪,‬‬ ‫מנו להס אל תצטער על יה ממה נפשך תועילשלא ימנעאו תועיל‬
‫‪6‬ןא על ע״א וג״ע וש״ל ולא ויתר‪ ,‬פל ביסול תורה* הקדמה שנית והיא כי‬ ‫^ תית להשיב בתשובה אחד מכלאישי ישראל או לא תועיל כלום אם לא‬
‫דורו‪.‬םל ירמיה שנאמרה להם נבואה '« וחס גס‪.‬אם היה הימי יאשיהו־‬ ‫^ יאטי^ יאשיגן פעם אחר פעם חנם הלא רב לן כי ב^ פעם לפני‬
‫©^על הע׳א ולא היו עובדים אותה כי אס במחבואו' אחר הדלת והמזוזה‬ ‫כי בכל פעם שאשלחן תעמול לפגי שאני בא ומשים הלבדיס‬
‫לאהיו חחזיקיס הלבה בע״א כי אס שנשאל מנהג אטק בידם וכל עיקר‬ ‫איפר גדול מזה יכל שק שאס תזכה וקשיבאיש ‪v h 7Pfi‬‬ ‫»‬
‫׳‬ ‫לעקס‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫‪" .......‬י‬
 ‫\‬

‫ירמיה טד מראות העונאות‬

‫ז כיאסגלותחריי^ל!!!‬ ‫העדר שמיעה י<ל הנניר( כי רפו ידיהם זהראיה כי‬ ‫רעתם ‪6‬ינה‬
‫ך להס‬
‫לפנים נסחין צום יתכרך לכלת׳‬
‫יסחעו לנלתי הכיא חשא כשערי העיר‬
‫ושריס יושניס על כסא דוד וכו‬
‫הגאו!ה האחימה ו‪ 1‬מ לנן‬ ‫חחזיקיס נעצם כע״א וג״ע וש״דקה‬
‫אניוו ע ל‪ -‬א מו ; ו ם ת‪ -‬מיצ‪ 1‬ת ה ל א ־ ת בו א‬ ‫יסכין לחי גלתי הניא חשא כיז׳השכת‬
‫אתרתיכיעל עון אבותס וחשי ‪#,‬‬ ‫• ‪••:‬־׳ ‪ 5‬י ׳־ י ■<‬
‫׳ ־‬ ‫׳ * ‪‘ L• I‬י‬ ‫‪ 11‬י'‬ ‫להניא עליהם את כל העוכה ההיא‬
‫־ספ־ונהסיגל״ה־־ה״־״קילן‬ ‫בי נ ״ א ל י‬ ‫ל שכ ת או ת ם ל אבל ]? ‪n w‬‬ ‫אן אץ זה כי אס שלאעזכואתה‬
‫ללי‬
‫יהיוהצכאותאלהי ישראל דתע׳ משכירת ‪ “ P‬ני כאפר האנילס פוי ‪ rn‬ח״ י‬
‫יוו‪,‬־‪.1‬ת ^דו‬ ‫הענין‬ ‫כראשוניס כחלוכר * ונכא אל‬
‫צדה ‪f‬‬ ‫‪ _..‬לא יאכילם פיחת‬ ‫‪/‬אנו?ם ‪1‬לחה‬ ‫^‬ ‫יי ■" ‪• r‬י ‪* .‬‬ ‫‪- T ;• J-.‬‬ ‫; ‪T ; <T‬‬
‫ןלןול‬ ‫והוא כי הנה רצה ית' לעשית את כל המכןום הזה לעיגינם ובימינם ^ק‪ 1‬ל‬
‫האניתלאשוניס לן אלכןהנהיחיך‬ ‫ההגזמה הגלולה הזאת להעמידם על‬
‫באים וכו׳ והשיבותיס על אדמתם‬ ‫האיזתליזען ישאלו על יזה עשה ה'‬
‫אשד נתתי לאכותם כי אז יאכילנז‬ ‫‪,‬ככה ולמען יכנעז ויחלו מעט להוד‪ 1‬ת‬
‫פייית • האכות ראשונים • ‪,‬‬
‫ה ג י י ש‪1‬לח כו׳ הכה נתנני‬
‫מהדבריד^העל^ו אתבל־־י־הרעה הגדולר־ז^‬ ‫צד הכנפה ואשוכה למען אתור‬
‫להם כי כל הכליה האיוירה היתה‬
‫שתחת מה שאחר למעצ^‬ ‫י‬ ‫הזא תו םה ‪£‬ן ‪1‬נורמדת חטאאינו ^ ש ר הטאגו‬ ‫ראויה נעצם על אשמת אנותיהם אן‬
‫לכלות' אחר אחרי כן שינכה הכלי^‬ ‫^ליהם;‪ 1‬ל ^שרתןןבו‬ ‫ליהוה א ‪5‬היני■•‬ ‫עתה שהם היקלו באשמה על כן‬
‫בהגלות אן לא יבצר כי ב׳ סוגי רעית‬ ‫תנוכה הכליה כגלות וגם יתעתדו‬
‫יהיו להם א׳ תון ארצם שהם מות‬ ‫אבותיכם או תע א ם־י הו ה רל מ א ה רי אלהיבם‬
‫להעלותם ית מכל המקומות אשר יגלו‬
‫וחרב ורעב ואת*כאל המתדי׳שכי כמי‬ ‫ד שתחוולהם ואתי עיובולאת־׳‬ ‫ונכא אל התכת הכתוכים‬ ‫‪• ob‬‬
‫שאחר לחעלה והיה כי יאחרו אלין‬ ‫והוא כי ר‪x‬תתזל ית׳להגזים הלכר לאח׳ רתוררתיי^א ‘שמרו ‪: • :‬ואתבם הרעוזכז‬
‫כו׳ אנא נצא כה אחר ‪7‬׳ אשר למות‬
‫לחות ואשר לחדב להרג ואשר לרעג‬
‫^^לניכש אייע אחרי‬ ‫סאמלן ירמיהו לא יוליד שם ^ לעשות סאבתיכם‬
‫בנים וכנות מ כי כלה הוא עושה על‬
‫לרעב ואסר לשבי לשבי והנה הג‬ ‫הכלזהגזים בדברים ככל הכתוב ’ שר^ות^כר־הךע^ב^תי׳שטעא^^י ‪ :‬והטלתי‬
‫ראשונות הס באוץ ישר׳ כחפורפ‬ ‫תבםמעלדזאךץה^את עיל־׳הארץ אשר לא‬ ‫ואחר הזא ית הנה אל תתמה על‬
‫למעלה והשכי ר^ו׳ אחריתאל הנותיי‬ ‫ר‪%‬חפץ שהגזמתי אפילו עלין והורתי‬
‫חה יאחר פי; הלא אמדתי והטלתי‬
‫^תיכם ועבךתם־״שם או־ת‪-‬‬ ‫עושה ♦דעתם‬ ‫כליה כי דע איפה כי כל זה אני‬
‫אתמ; מעל ר^ארץ שה‪ 1‬א השבי שיר^‬ ‫למען ישאלו כי הנה והיה כי תגיד אליהים ^^הריסיומס \ל;לה אשר לא־אתך^כם‬
‫ןלחעלה אמר^‬
‫^^מי'םכאיםנא'ס;יה‪ 1‬הו‪5‬א־■‬ ‫להם יתפן כי ואחרו &ין על מה דנר ךןנינה‪:‬‬
‫אשפטם בארץ בדבר וחרב ורעב לו א‬ ‫ק׳ עלינו את כל הרפה הגדולה‬
‫הא והא איתנהז אלא שאתחיל תחל^‬
‫ר העלה את״״בני‪:‬שר;*‬ ‫•ג״ע יאמר עוד‬ ‫כ»׳ לומר הלא אס הוא טל ע״א‬
‫גג׳ ראשונות וזהו הנני שולח לדיני®‬ ‫‪ 7151‬הלא מאז היו שלשים ורבעי׳היה מארץ מצרים ‪ :‬כי אם־־חי־־יהוה אשר הע|דז‪.‬‬
‫רבים הם חשלאל החשתיתים בלנר‬ ‫לז ית להביא כל הרעה הגדולה שהיא את“־כמ ישראל‘ מארץ צפון ומכ^י הארצורת‬
‫ורעב וחרב תון אר־ן חיותם כדגי®‬ ‫תמיהת חכמ ס ונביאים ייולאכיס‬
‫הנאחזי׳תיך תחוס ח ותם וזהווי'^’‬ ‫מהי אוחדו על מה דבר עצינו כלומד ?ציש־* הדיחם שמה והשיבותים עי^״־אךמתם‬
‫ואחרי ק אל הנותרים !נוריז'®‬ ‫‪ :‬־ הנ‪ *1‬ש^ח לד^ים רכים‬ ‫ולא על דורית שלפנינו ומה עונינו אשך‬
‫וחתתבאיס בהרים »נק'יקי הסלעי®‬ ‫ומה חטאתינז כלומר מחודש לנו ^אם־;י™ ודיגום'ןאזחרי~כן א^שלחלרביט‬
‫ר^חש^‬ ‫אתרי כן אשלח לרבי^‬ ‫בייחוד אשר לא היה באגתינו ועזד כי‬
‫לצודי חיית ועופות‪1‬צדוס אפל כל הי‬ ‫■ ■ צידים ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪■.‬‬ ‫הננו שדם מעט חאשחתנו והוא כי‬
‫וחנק־קי הסלעים ‪-‬ולא תאמרי‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫אשר חטאנו ליי אל‪:‬ינו כלוי לא עזכנו‬
‫וילכו‬ ‫לחה מהם יחותזבחרנ*^♦^®‪ ,‬בדרך ומהם ברעב ויזהס‬ ‫את ה׳ כאנזתינו כי אם אשר חטאנו הוא לה אלהינו כלומר אלהותויתב'‬
‫בשבי כי כלא אל יעלה על ריחכס כי מקרה אי הזדמן לחות אלה כן ואלה‬ ‫עלינו הוא בעצסכי אס שעל הנחה זו היא חטאתינו ככל המחו־קים‬
‫כן ואל? ישנו חלילה כי הכה ע עי על כל דרציהם לתת לא־םנלרניי‬ ‫כאלהותויתכדן ולא יכצרלכס עון אשר חטא והנר^כז־ הוא קצת תש נה‬
‫בחדה שהוא חטא כי לא נסתמ‪ .‬חלפני כלו'כי אשר חשב להסתר לחנו'‬ ‫שאינם עוזבים את ה׳ כאבותס והיא היתה צוונתו ית' שישיבו ועל זב באה‬
‫נסתר מכני אלם לא נסתר חלפני • ןנמד כי עון • עצחז סעס׳כל אחד נע®‬ ‫תשובתו ית׳ על נכון לזמר אשר תחהתם מה הוספתס עון בייחוד שכאב‬
‫כת משחית הוא קטיגור לפני ח?‪ 1‬ולא נצק עונש מנגדי עיני כח״ס בסהי‬ ‫עליכם נכיאת הרעה הזאת דעו לכס כי האחת הוא כי עיקר העון על‬
‫הזוהר על כסוק גס ה׳העביר חטאתן'שר\‪1‬בי׳את הקטיגיר שנעש׳ נחטא‬ ‫אבותיכם דורות שלפניכם היה כי הן הס אשד עזבו אלהותו קו לקו כי‬
‫מנגד עיניו חלקטרג באופן שכל א׳‪.‬מיז בהשגחה גדול'פרטית וכן ההייו‬ ‫תחלה עונו אכזתיכס איתי ולא אחר אותיעזנו כאשד כסוף‪ ,‬הפסוק אן‬
‫בשבי וזה יתכן כיון הוא ית׳באוח למעלה ב׳חלוקו׳ א' ואתם הרעות' לי‪1‬םז‬ ‫‪3‬וא לומר עונו אן לא לגמרי כי עדיין אותי היו עובדים אלא שהלכו גם‬
‫קאנותיכ׳שהוא ע״א ג״ע ס״ד וע״כ היתה מדה כנגד מדה תחיהז׳הדנר ע״‬ ‫ויעבדוש‬ ‫אחרי אלהיס אחרים אולי יצליחו בהם ומדיין לא עבדום ואח״כ‬
‫חמיחזת הזחה וחרב על ש״ד ודעביעל ע״א כמ״ש ז״ל כי נשנה ראשונה של‬ ‫עזבו‬ ‫איתי‬ ‫וישתחוו להם ועדיין היז עידדי' איתי ואת האלילי' הנו׳ אן אח"כ‬
‫רפנ שהיה בימי דוד צזה לנדיק אס היו עונדי ע״א נישדאל כד״א וסרת®‪,‬‬ ‫לגמרי וזהו ואותי עוכו ומה גס למאמרם ו״ל כי עשו להם אלהות כמנין‬
‫וענלת׳ כו' ועצר את השמי' כן׳ ועול חלוקה שנית והיא והנכ׳ הולכים כי‬ ‫ינ«ת התמה לענוד א׳ ככל יוס והיה אומר הוא ית׳ האס לא ליה יום אחל‬
‫לנלתי שהועאל־ ועל ז? יתכן היא השלי כלי' לא אבית׳ לקבל עליכ׳ שעכך‬ ‫לעבוד אותי ווה יאחר ואותי עזבו ולא אחר ומונו איתי כאשר אחר כראש‬
‫עול שכינה הבורה בארצכ'תשנו!תלכו לקבל מול שעבוד החצ ני' נ א ק‬ ‫הכתוב כי פה הוא שאותו יתל^ לגמרי פובו והוא ע״ד מאתרם ז״ל סכתי‬
‫נכרי׳ ופל מאי דסליק חני' שהוא לבלתי שיווע סמן ואח׳ והטיתי אתכ גו^‬ ‫כנסיות ובתי חדרפות אעפ״י שהן סומחין בקדושתן הן עוחלין שנאחר‬
‫והנה עתה ראה והנה נוכל לו׳א״כ איפה שגס בהיו׳הג' או ד׳ שפסי פועלי‬ ‫והסחותי את מקדשיכם שהוא מאשר לא אחר ואת מקדשיכם אשוחם‬
‫כא׳כל א׳ חת בעוני לפי מדתו אס כן למה יהיו הדיעי'תתלה לדג וחי^‬ ‫!שמא תאחרו אס כן איפה שכל הרעה ר»זאת היתה ראויה אליהם לחה לא'‬
‫‪n‬‬ ‫ורעב* והשביאל הגיזייס‬ ‫ןאס עליהם ותאיין עד ז" דורות לז״א ואת תורתי לא שמרו שהוא כי פד‬
‫\‬ ‫הראוי אליו לפי פונו לו"א ושלחתי ראשוכ׳ מסנ׳ מונס כ!׳ לו׳‬ ‫נתורהאך‬ ‫ני; גס שאותי חינו תורתי לא עזבו כי עדיין היו עיסקיס‬
‫ח ק לשלם המין הכפול‪1‬אח*כ הבלתי כפול והכפול הוא על יז׳זלם‬ ‫האת‬ ‫זריכה‬ ‫תורה‬ ‫באחרונה ניישן ני יאתתודתי לא סמרו שהוא ניטול‬
‫‪ .,‬״ י! ^— *‘״י־יזהות‬ ‫‪.‬‬ ‫^ • ! •‬ ‫גס את תורה שנעל פה נמצא כי לאי הארכתי רק חאנותילס ללס שהוא‬
‫ארצי בנבלת שקוצילס וכו׳ והואכיע״אוג׳עוש״דכלאפר ־מהם׳‬
‫^י‪ 3‬י‬ ‫»זשנה עזן וחטא כי היות טומאת ע״א גם נח״ל היא ‪® ,‬יג‬ ‫דוד אחד לנה היה ראוי לעשות אל אנותיכס אן ואתם אין אשחתכס' כל‬
‫‪.‬׳^י‪1‬ויה‬ ‫הקדושה הוא משנה עקוע״ד ז ה בג״ע וש״דוזהי ‪K‬‬ ‫כך רנה כי מה שהרעות' לעשות הוא חאנותיל נלו׳ נחשן לכם חאנותיכם‬
‫בשקזציהס ליי ?ילאו נחלתי על כן בארץ עצת? יפלו גם ה‬ ‫סלזנהגס גידכס וכל רעתב׳ אינה עתה רו[ שהנכס הולכי׳ כו׳לנלתי שחוע‬
‫אלי כלן׳ אן לא עזנתוני לגמרי כתדונר נ דניי ל נאומלס אשר חקאנו לה׳‬
‫‪0‬פטיס‬
 ‫צג‬ ‫ירמיה‪ .‬מן ין מראות הצובאות‬

‫‪1‬עניןבח‬ ‫___ __‬ ‫‪,‬‬

‫סננה אן לא על החדד ז והם היו עישימ‪-‬קרקחטאת צבורעל־ ה״ז^‬ ‫‪,‬שזנית זהןשני קושיות עם חהענץאוחרו ומנן‪0‬י על איןן ניסז‬
‫ואומרים כי שוגג היה ם לא חללם‬
‫* ׳ ימול איז־ קשר יש לאזחרו‬
‫ינאי ילו אצל הקזדס •‬
‫‘^'לאיחדו אן שקר כי מלת אן ללא‬
‫לחי זר תחתלשהיא מיעזע וגם מהו‬
‫עלהחזבח־היא כתובה בעע ברזל‬
‫לפלאזחרו הכל כו׳אחר אוח'שקר כ‪'1‬‬
‫וכו'שעשו רושם י חזק לחעלה שאין‬
‫המזבח חספיק להעבירו חפנישכיתה‬ ‫וזזטאתם‬ ‫יחיד אות' היעשה לו אדס אלהיס ושלמתי רא*^ ‪;i‬נה‬
‫חללם את־ארצי בנבלת‪^ :‬ןפןוציוזם ן־תז;;‪ 3‬בתיהם ‪.‬חרושה ‪-‬על לוח לבם שלנס הלך‬ ‫יי' יאזי לשיס לל אס הס מדי בגזי׳‬
‫״®לאו וגס כי הוא בכלל אוח׳ אן‬
‫‪1‬לא היהשוגג‬ ‫מ^אל א ת־־נ הל תיי * י־• יה\העזי ומ^ןי וי^גוסי קנזא ובז עשה‬ ‫®קי לי'ועול באוח׳ לכן מ׳ חלת‬
‫יואריד־ז? ‪.‬שלא חלבם ועתה ולקר‪-0‬חזבח‪1‬תיכ‬ ‫‪.‬־יי=' ־־ •זי‘־"‘•’ ‪ J‬י • י‬
‫נתחיה בלומר האס חה שעשה רושם‬ ‫‪^ i = [:T-A‬‬ ‫צרה^א^ף^ימ!ב'^^‬ ‫איליעס מיותרת וכן ידי וגגודתי הוא‬
‫לפל ענין וה‪1‬׳ דוח׳ כפזל ׳ ועוד ראוי‬
‫י מצום לתעלה כ> חטאו בלבם ‪ .‬האש‬ ‫•אף־־ישקר נ חלו אבותינו הבל‬
‫ייח את מי יודיע בפע׳הזא׳אס הוא‬
‫‪.‬ליש׳ לא הוזכרו רק הגו ס ואסהוא ה‪.‬ע׳צ‪ 1‬ה־ ^ו א ד ם ‪ ^ nsrivD ’rtW‬א אל הי ם ; !קינית^ ״!נחמי״ ש״אאינע‬
‫—וד־ו יזתנו על ארבע קרנות יאות להתכפר‬ ‫•‬ ‫־•‪/‬־׳ד■■‬ ‫״^יי׳לאהודיע׳בפע׳ההיא פד לעתי'*‬
‫שלביתהחקלש כי ׳■‬
‫אץ‬ ‫‪ ’V-7‬בחזכחותיפס •*‬ ‫בפעם‬ ‫‪.‬‬
‫'פילאוחרו חסאת יהודה כו׳אס הוא‬
‫החזבח הכפר ‪ p‬חי שאינו חתיחס‬ ‫ו א ת ״ ג ב ו ר ת י וןדעו־ כי־ ~ ש מי ^;^) ‪ 7‬י ‪ .‬־ י‬
‫®לאיבה למעלה כד׳׳א וכל חעשין‬
‫אלר^בדזלכיעלקלאהונףמלאבנח‬ ‫'י הו ד ה כ ר תו ב ה ב ע ט‬ ‫^ ‪G ao ^ 7‬‬ ‫לספר נלתביןאיןיצדק אומרו חרושה‬
‫ולא צפוקשל שחידכיאם־ פמיר‬ ‫י ^‬
‫®ל^לוח לנס* זעזל אות׳ ולקרנות‬
‫חשולל צפורןכיאםגשד‪.‬רפהחשולל‬ ‫^‬ ‫ך ‪ ..‬־‬ ‫־‬
‫ילל׳לונקרנו׳ואסנאח׳בתפתם לח״ד‬
‫ח רו ש ה עק! “ לו ח ק ב ם ו ל ק רנו ת ^זב הו תיכ ס * ׳> קושי שהח חראין אות! י הרחוק‬ ‫^״קיסלי׳׳ת גסהוא חשולל הבנה‬
‫והאגן נבקע זעם כל זה‪ :‬ץ תן‬ ‫כזבר בניהם סז ב ח ת ם וא־שריוזס ^^‪-‬־ןןץ‬ ‫לאס החטאת חרושה בקרני' החזבת‬
‫והייתסחחבבים חזבחותיכם שלב ה‬ ‫■י ־׳•־׳‪■•■■•::‬י־‬ ‫־‪ <:‬־■־•־‬ ‫ימוד שאותרו על לוח לבס הוא שלא‬
‫^ ו ת ‪ 51‬ב ל י ״ י ן ר ג ! ב ^ ח ז ‪ 5 :‬ז ו ^ ? ל ‪ ? < ^ .‬ד ד היאם אדינה הל חינ״כפ• הם‬ ‫לנוכח ומזבתיתיכס הוא לנוכח ואח״כ‬
‫^ ת ^ ב מ תי ה כ ח ט א ת ! ב צ ^ ^ ^גבו־ ^י ף‪ . i .‬בחזבתזתשעשו לע״א כי כזכור בנית'‬ ‫אומר כזכור בניה® מזבחותם וכו'‬
‫חזבחותס בו׳כי כ״כ חביבותמזגחותס‬ ‫שלא לניכח ואח״כ אותר הררי בשדה ‪ ,‬ו ש ב ט ת ה ו ב ה מנה?!תה א ש ל נרתרק♦‬
‫׳־;‪:‬׳־ ־ ‪ -‬־י י^‪ :‬ואשריהם כבכיהס שכזכור בניכט‬ ‫חילן כל אוצרותיך לו' כל פסיק וה‬
‫■ ■ כן הוא זכור מובחזנזס ואשיייהס כו'‬ ‫^ ] כ ך ^ !י ף א ר‪*^^ 1‬ביןז כארץא שי* »‬ ‫!שאתליו לנוכח ובלשון יחיד חש״כ כל‬
‫וגס אעשה ‪, :‬יהיה הררי בשלה חילך‬ ‫א ש ס ך ד ך‪ /‬ם באפי ע ד ־ ע ת ם ת ו ק ד‪ :‬כד; • א מ ר‬ ‫הפסוקים הקילחים‪ *,‬ועוד לחה‬
‫מגורשי® מירופלס כל חיל עמך וגם‬ ‫יהוה״ ^‬ ‫י""‬ ‫' י'‬ ‫■ •‪ .‬יי־‬
‫■־‪.‬‬ ‫י־‬ ‫קלאס הררי בשדה)איזה קפד יש לזה‬
‫אוצרותיהם לבז אתן שיבזוס ויוציאו‬ ‫‪.‬‬ ‫־;‬ ‫^‬ ‫־‬ ‫עם החת הא‪1‬צרזת לגז* ועזדאוח'‬
‫מהם כלאשל בהם ת!צה יען קדשי מובתי הייתם עושים חוצה בבמות כי‬ ‫במותיך בחעאת יזשולל הבנה שצם הואשעשויות הבמות לפס ע א הל ל‬
‫גחותין בחטאת בכל גמלך ח‪1‬ץ חבית המקדש ואין צריך לוחר נדרים‬ ‫לחטאת וגם אין וזש‪:‬זעות אותרו בחשאוי סל חומר ע א* ועוד אומרו‬
‫ונדבות כי אס אפילו חטאת הייתס עושים בבמות וזהו ב״ותיןבחטאק‬ ‫ושמעתה כו׳ אין לו קפד עס הקולס וגס חלת ו‪ 3‬ן אין לה הבנה שחס‬
‫בכל גבולן וכן ושיזטתהפיזיטת קרקעות כי אשר לא סבתה בשבתכם‬ ‫הוא ושחטתכ ארצך שתיז את שבתותיה כל יחי השחה מלת בך מחתרת •‬
‫עליה תשבות אחרי כן כי תשחטצה ונטסתה !נס !בן שהוא נס שיוטה‬ ‫<^טנ‪ D‬הנה‪.‬כתבנו שאתר הוא ית׳כי עיני השגחתו פרטיתלשלם לאןש‬
‫פהיאבןולא כארץ שהיא שחיטת כספים שהיא בך כלומר חובתגברא‬ ‫כמעשהו באוחרו כי עיני על כל דרכיהם כקפורש בסחוןאוש׳‬
‫•גס אז תשחט ידן והוא כי מה שאמרתי ושחטתם הוא הנחלתן אשר כתתי‬ ‫עתה הנביא ירמיה כנה מבשרי אחזההשגחחןבפלטיבכיהנהה'עוזי‬
‫לן כי עתה תשחגינה וחה סאחרתי ובן הואכי‪ .‬תחת אשר לא היית לאחיך‬ ‫שאחרת לי ימזבו התה אלין כו׳ כי אתה ניתן בי עת בלאקוט מהאחתוג®‬
‫חפחט ידן חאשר היה חייב לןשלא פרקת עול שעבוד חובן מעליו* טל‬ ‫מעוזי שנלחחיס בי ואינן יכילין לי כתאחרן בסלזון לפיל ונלחמו אלין‬
‫בן זהעבדתין את אויביך וכל זה אעשה על‪ -‬ידי כאוחרי והעבדתין ורו'‬ ‫ולא חכלן לן ואפילו ביום צלה כיללת איני צרין לנום לחקוס אחד כי אס‬
‫ולא ע״י תשחית כאף ותימה ודומיהם כי הנה אש הרוגו קדחתסכלפי‬ ‫אלין אשר אתה נתצא בכל חקיס וגס אתה החביא הצרה־עליהס אתה‬
‫מעלה באפי הוא החשחית הנקרא אף שעד עולקתוקד טל ק אעשה‬ ‫מנושי כי אני נש אלין חתכסה בצל כנפין שהם שני דירים א' השגחה‬
‫בעצמי ויהיה ללוג! נבול • או יאמר ענץ!י!ה שאברהם בירר את‬ ‫פרטיתשנית שאתה עושה שני הפכים חיצד להס ותיטיבלי ווהז ומנוסי‬
‫החלכיות תחת גהינס וזה יאחר הנה גתתי את חילן הררי בשדר‪ v‬וננסין‬ ‫בחס צדה והן אחת כי הגויס לא יכירו עתה אן עתידים להכיר לאחר‬
‫לבז כו' ופחטתה הארץ שתשחטכה ונמשתה ‪ -‬והעבלתין כו' וכל זה אעשה‬ ‫ימן כי אלין גויס יבאו חאפשי אק ויאמרו אן שקר וכו׳ והוא כי שקר‬
‫לטובה כי כנה אש גר^ינם אשר קדחתס באפי הוא המשתית הגדול הפועל‬ ‫משגזעו דברי אפשרי אלאשאינו כן ‘ כענין אכלתי ולא אכלאז האומר לא‬
‫^‪1‬כלמי ואכל שהוא דבר שהיה אפשר להיות אחת ולא היה כן אן לומד ^בגהינסעדעולסהיכשזרףועל כן טוב לן עבוד את אויבקווהו‬
‫כי אש קדהתם באפי פד עולם תיקד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫®?עי׳א היא ׳‪!1‬ה אינו דבר שהיה אפשר שהיא אלוה אלאשאינו כן באופן‬
‫אחר כ׳ כ‪ '1‬הנה אוחרו אשר יבטח באלס ואומרו ושם בשר זרועו‬ ‫כד«‬ ‫®יקרא שקל כי אש שתעילס לא ככנש בגדר מציאות תהיה אלוה כי היא‬
‫יראה כפל טנין בחלות פונות וכס ‪ j‬קופיות • ועוד אומרו ומן‬ ‫‪.‬‬ ‫?צל וריק וו*א אן פקד כז׳כי אכין ורקין חיעושין ואומריס אךשקד כלות‬
‫הייסור לנושאםשקו לק! יבא על עקור כל חכטחו מה׳ וישים אותו באלם‬ ‫®ןיחמועט ומשולל הקרא שקרתהשנחלו אבותינו כי הלא הבל ואין בס‬
‫לגמרי ולא בשיתוף לחה ייחס הלבראל‪ ,‬הלכ ולא אמרוחן • ה יסור‬ ‫*יייניל ואס ק‪ ,‬איך היה נכנם גגדר הלוקה לומר שההבליכיה אלוה שעל‬
‫חבטה! * ועול איחרו והיה כערער בערגה איזה לתיון יש לזה ‪ t‬הראוי‬ ‫^לי היית כן נקראהו שקר הנה זה יכירו הגויס אשל■ אין אותות העולם‬
‫אלעונשו * ועוד אוחרו ולא יראה כי יבא טוב * ! ועוד אוחרו ושכן‬ ‫®לי׳׳ס קרוייס אלם ואם כן חן התימה הוא על ישראל שקרויים אדם אין‬
‫חרריסכו'האם כל הבוטח באדם יתוייב ילן‪ :‬ישכין בחדבר *‬ ‫יתכן כי היעשה לו לעצתו הנקרא אלם שהס כללות ישראל אלהי׳ בידיהם‬
‫ןיומגס יאמר כי יש בוטח באדם זולתו ויש בוטח בעצמו וזה בגבורו^‬ ‫»המה העושים לא אלהיס כי היתכן יהיה דבר הנעשה גדול תעושהו ולא‬
‫אובחכחתוכיחכסלכאותר כי בחכמת לבז עושה ומצליח‬ ‫‪.‬‬ ‫״׳ל^א שיאחרו שהוא אלוה שברא אתאשד עשאז חשיב הוא ית׳* ואותר‬
‫בחהוןיבתחבוליתעושהמלחמה ולא ישית אל לב'‪ . ,‬כי אם התגבר על‬ ‫יק לישראל הנני חודיעס בפעם הזאתעי׳י הה שאביא עליהם בחרבן‬
‫זולתו בזרועו חה'יצא שעזרו* ואס בחכמת לבו הצליח הוא יתברן‬ ‫•בגלית בבל ועל הגויש שאתרתי שלעתיד יבאו ויזדז אלי הנה אז הס לא‬
‫נתן הדבר אל לבו כי לי חפץ ‪0‬׳ לנגדו היה מסכל דעתו ועל שלש‬ ‫^לילי רקשהבל הוא אלהיהס אן לא גבורתי ויכלתי אחנס אני אודיעם‬
‫א‪5‬האחר ארור הגבר אשר יבטח באדם זולתו וגס אשרשם בשר זרועו‬ ‫®יג ילי ליחס על ישראל ואת גבורתי עלהגוים שעברו רצוני וידעו אלה‬
‫כי אם זרועו עקדה לו כי גביר הוא ותזשעלו זרועו לא ייחס ה‪7‬בר‬ ‫״^פסי אק אשר לא עברו רציני לשלוח ידבחקדש או בישראל כי‬
‫י ‪ Z‬אג‬ ‫גד א‬ ‫• ‪JEREMXAS Cap. ]6, !7‬‬
 ‫ירמיה יז מראות הצובאות‬
‫ומאני גב ‪ f‬מיונו לעו‪'5‬לא יראה איתו ני נמןזיוו ‪$‬אי‪'5‬החו‪ 0‬ה ת‬ ‫אלהסעוויניאם ‪ 0‬סנ‪ 0‬י‪ 1‬ימו ‪ 0‬אסיט נסי ‪1‬ייעוה\אשפיויר‬
‫לייצא יז כי ה הוא זרועו זלא זרוע כשרז* ועל אשר נחכתת לט הצלייו ההוא כי תנין זכותו• וגס הגוף במולס הז? יאושר כארץ נס‪1‬שה זנייס‬
‫‪ 1‬א אחר כי ה היה עס לכו זלא לכי עשה ’ אמר וחן ה' יסור לכי צי ססיר סהחה כוללו' יוסי כל ס!כ הפוה״ז סרס חיי ומזוני זכני ופל החיים אייר‬
‫לכי מהיותו עס ה לתשו‪ 3‬חתשטת שתאתו יתכרך להצליחו כי אס אותר שלא כלבד מהשהוא עיקר האילו היא הנפש שיהי׳ כעץ החיים באותו‬
‫העולם ניעתה כי אס גס הגיףשהוא‬ ‫‪.‬‬ ‫* •‬ ‫‪ 0‬כי נפרד מה יהצלתתהשית‬
‫כעלהשכאילן המכסה את הפרי כן‬ ‫ידע כי אם ינסח כאדם יגלגל היא !ה‪ 1‬ה א רו ר הגב ר אשי* י ב ט ח נ א ד םיי ש ם‬
‫‪.‬הני‪,‬שה‪ 1‬א!‪ 1‬נ־נ ול״ש ‪6‬לה־פ־‬ ‫ית ל״סהציין יתמןלנל ‪ 5‬מיו‬
‫גם מא יהיר‪ ,‬רענן סלא יגלוש ונלס‬ ‫‪°‬‬ ‫‪,:‬י ^י ^‬ ‫!א'! לו ״טר ני אש נערעראיש‬
‫כ׳יא‪..‬יארין ׳‬
‫ימי׳יגם מועי‬ ‫‪......‬‬ ‫•‬
‫כעלה האילן‬ ‫טוב ושכן חי רי ס במדבר‬ ‫ייזידי כערכה כי האדם אשר כמת‬
‫אין צי׳ל בשנים הנו בזת כ״א גסכשנת‬ ‫א ר ץ מ ל ח ה ו ל א ת ש ב ‪ ^j‬כ רו ף דזג ב ר א ^! ר‬ ‫‪3‬י יאיננו אי »םתנה דעתו ולא‬
‫כצורת לא ידאג כי הוא ית' יזמין ^‬ ‫אכה לעוזרו או שיפכחסי וישליכהו‬
‫! ב ט ח כיהוה והיה יהוה מבטדזו ״ ‪ . :‬וה;ה כעץ י‬ ‫אחרי גוו ואין לו מושיע ועל המסת‬
‫חזונזומה גס בשאר שנים ועל מן‬
‫אחר ולא ימיש חסשות ‪5‬רי* אויאס‬ ‫כעצחי כזרועו אז חכמת לכו ולא ^תולעל־־־מיםו^נ^יובל י ^ה ש ר ^״יוו ^ א‬
‫ובשנת בצירת כו' גח״ס ז״ל כי בפגי*‬ ‫‪3‬ה׳ הלא יגלגל הוא ית׳כי איןצ״ל‬
‫''כי־יבאחםןהיה^להורע ^נן ר‪-‬ב שגתבצרת‬
‫כצורתאשור לו לאד׳לשמשמטתוא^‬ ‫שלא יצליח ע״י פצחו כי אס אפילו‬
‫א ! מ י ש מ ע ש ו ת פ ר י ‪ :‬י ^כלכהלב‬ ‫יהנה‬ ‫כטזכ הנא אל כללית הפס לא‬
‫לא יהיה חשזן בנים אחר כי בשנת‬
‫כצירת שחחיחשת הבצורת ‪ fe‬השנה‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫"אנייהוה‬ ‫‪:‬‬ ‫ענו‬ ‫ד‬ ‫מי‪.‬י‬ ‫א‬ ‫הו‬ ‫ש‬ ‫אנ‬ ‫לו‬ ‫מג‬ ‫;‬ ‫אנכי‬ ‫סא ככללס כד״א נתון פמי‬
‫ולא ’‪ I‬המקו׳שהוא כי הוא בצורת כולל‬ ‫יושכתכיאם שיעשה הוא ית׳ כי‬
‫בחן ?!ל!ות ו ל ת ת ל אי ש כ ד רכו ^רי" מ עלליו‘ ‪:‬‬ ‫;‪ oj‬זה לא יהיה‪5‬ו כי ינא הס‪1‬כ והיא‬
‫כמה שאמרתי סלא יראה כי יבא רוגז‬
‫שהואהתוסהנז׳ כי במקום אטי‬
‫^לאב^שפטכחצי‬ ‫ר[ראתרולא‬ ‫לא יראנו כי ימות וזהו ; ולא יראה‬
‫הוא גרשם לא תהיה רעה יחסןשפם‬ ‫כסאכבור‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫^^באתךיתו!הידזנבל"‬ ‫חררים‬ ‫כ* יכא טוב או גולה וזהו ושכן‬
‫הייתשלא ידאג שאינו חשון בנים‬ ‫גמדכר כו׳ והיוכש כפזל שהיא ארץ‬
‫מלתהזלא תשב!הוא פירושאלאותל‪ 1‬ממם מראשון ‪ aipp‬מקישנו ‪ :‬מקוהי ש^ל‬
‫עכ״ן לא ימיש חפשות ®)יי סישח®‬
‫^ ^ ^ ^ מ ס ו מ ב א ר ץ ‪.‬יכדזבו כי‬ ‫חרריסלשוןרכיס ‪:‬‬
‫מטתז ויוסיף לעשית פרי כי בחאייז*‬
‫‪3‬ר*‪ 1‬ד הגכר כו' ראוי לשים‬
‫לא תהי'חרפת רעב ולא יעצור פצח*‬ ‫י‬ ‫‪■ .‬עזכו‬ ‫י‬ ‫לג כי מי לא ידע‬ ‫״‬
‫מעשות פרי עלשאר מקומות ושמא‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מבטתו‬
‫‪ sli«6S0w6p‬מי שיואל נוסע נל׳גלא מצלע נליןלואעדפנ״ס‬ ‫ועוד אומחילילנעץ ‪0‬ע‪ 51‬על‬ ‫‪,‬‬ ‫פהנושת ‪, , .‬‬
‫ה'‬ ‫בה'יהיה‬ ‫‪.‬‬
‫מקינללנמנליא״סליאנאומו‪,‬מ״וע־ו ״ סא״צא ׳‪,‬אלללננ‬ ‫מיסועלמנלנו נ׳ אחו סלוא סתולעל מיס״ה צוין ־׳מע‪5‬‬
‫ו«־’■־׳חיתי לניי'לחת לאיש ״ ״ ״ ־‪,‬־‪ 1A‬שית לנןאוליוה״איחי‬ ‫״י״’ ־'’׳’ל״ י« ״ י ־’‬ ‫יונל ־ייס׳' ־'״ינ י‬
‫ח־וגסי־יא־ל־ל היות‪ .‬נושה נ ל לא נול״ ‪,‬א־ינוחןלונדינ־י ‪:‬‬ ‫״י־לאיי״־ל״ז״איל״ל״״ ״ ״ ’ ״ ’ ‪,‬״ ’ ‪ ,‬״ א >־י'״' ״ל‬
‫ק ר א ‪7‬ניני'וא‪'1‬לשיםלנטה‪,‬אנ'‪.0‬קנלעימק״ולאל״״ל»‬ ‫י'”” ״ל ״ל ™’י ״ ”אי‬ ‫^‬
‫ולאלמסה‪1-‬עווטנמלמושיש^שו‪,‬לאנ‪1,‬שפע‪1‬מאר’ני®‬ ‫י‬ ‫««>'_״’'י'״לאיזוא’ | יה ״״״ ?י”® ‪ .‬־ ‪",‬״י א״י' 'לא‬
‫להם'‪1‬לא יעזבוהו בחצי ימיהם ♦ ועוד אומרו ובאחריתו יהיה נבל כי גג•‬ ‫יראה כי יכא חם עודנו מדני על המשל שהיא ה״ז לא תצדק בו‬
‫כראשיתו יהיה נכל ורשע שעשה מושר ולא גחשסט י ועוד כי פסןק נסא‬
‫ראיה ואס הוא פל האדם טוב הוא שיראה החום ולא יוזק מ משלא יראם‬
‫כבוד כו' כלתי מ קי ס ר אל פסיק סאחדיו * ועוד אומרו מקלה ישראל ה‬
‫״יתי ״ ועוד אומרו וסיס עצהז יענן יאמר מענין הפרי ולא יזכיר מס‬
‫עיקל ׳ ועוד אומרו ובשנתבכורת לא ידאג כי הצאאלדכא מחייב‬
‫ך לא ידע כי מקוה יסיאל ה׳ * ועוד אין יתקשר נזה איחרו לסורי בארז‬ ‫מאגפלצית ישראל * ועוד אומרו ולא ימיש מעשותמ־י והראוי י^ור‬
‫כאין וא ן יאהר גצןק יכתני *‬ ‫עקוב הלב‬
‫הלב‬ ‫צפמק עקוב‬
‫יש לפסוק‬
‫חיזה קשר יש‬
‫ופוד איזה‬
‫מעסותי ומזד‬
‫ונח ימים מעשית‬
‫‪ w‬ילא‬
‫פרי מאי‬
‫ויעשה ערי‬
‫‪.‬וא נכנס בין הדבק־ס כי אתר אומרו כל פייג ו‬ ‫עם הקודס וגס לא פסשאחריו‬
‫חקוררו ‘ א ך אחדיאוחרוית׳סה‪,‬אחזקר^כ‬ ‫ומלבד הברכה שאני סנרכו עוד י‪.‬תוסף לושלא יצוה >את א׳מחלאכע‬
‫יהייתמראה נעו סהי^‬ ‫יהיהלומבסח טזזביאסוהיה ה׳^צמו מב״חולהצילו ול^טיבל‬
‫‪ #‬יהז כי עיבר;דצי״ > יתמלקולג׳מיגי^‬ ‫נעצמו ועזדלו ט והיה כעץ כו'והוא כי הנה אדו״ל על פסיק ועץ‪ nS‬״;‬
‫^ותי‬ ‫ב מהשבץ‬ ‫נתון הגן עץ החיים באמצע הגן וכל מימי בראשית חתפלגיןחתתתיו‬
‫״>־‬ ‫״™' ‘‪.‬״יי’״ ''״ ”י‬ ‫‪1‬נלחונשיהח‪1‬והחחח‬
‫‪ ‘ i‬מי‬ ‫ג • ^^ ‪^ I‬‬ ‫שנכתב סל כשמים‬ ‫הוא למעלה מחקו העץ ההוא כי הוא יוצא מעדן ונמשך להשתית את כגן‬
‫נ‪!6‬ואחה עונ‪ ,‬ו‪0 .‬א־וו ‪,‬נ‪5‬שואשינ>־ ^‬ ‫אפונו עזנח״‪0‬וי‪,7‬ענ' *"״'״ הח״םשנ״הואנ־^נ״אןלא‬
‫ט נס^יע״ניס אחייתואליולנ ’ ד '‬ ‫׳נצושטיח '״’‪» ’ P‬י‪1‬וז ההוא הוא למעלה מהחק‪1‬ם שהמו הי‪1‬א מצא‬
‫ש א ^ ד ד ’"'’ \ ״ ”‪^^ ’ 1‬א^«נ‬ ‫האישאשר ינסח נהי והיה ה׳ מנעת‪ ,‬ד‪1‬מהלאיל‪1‬התת‪,‬ל־למיהתהוא‬
‫״ א״י ״״‘ ״‘■׳י״’‬ ‫״י‪-‬‬
‫ה;ניאות‪.‬־ו‪.‬ה־ת‪.‬־היאעל־נ‪^.‬ו‪.‬ש_^א״לתני״^ו‬ ‫^ ו ל ה ^ ^’‬ ‫^ צי‬
‫‪ 1W‬אדה ל״קיסהתיין׳!שהייתי תשז לעווני‪,,‬לא הואשלא'״ ת‬
‫וה‪ 1‬טהצהיס ‪°'’'' ” '^°‬ךימאאל‬ ‫גס סהואמקנל השקאת מצהר הוא ׳ונל היוצא מעדן לא ינצוששושיו ^‬
‫* ״ ■־? ■ ■־״‬ ‫”’ ” •‬ ‫“״‬ ‫;' ־ ■ ־‘ ־ ל *‪ ,‬־ “ ’‬

‫ך״*' מ ” ' ד י ״נ־ א‪1‬‬ ‫’‬ ‫‪ .‬״ ״ ‪” “7‬‬ ‫נליסיאליסלהסחלק לעולם הנא סצאתרוע״ןהלס צדיקים למולס‬
‫״ ™ ״ ״‪ ,‬ב ” אי ״י‬ ‫■׳יסואח־צר״־עינ״פוישאצלמשהוא״אמים ‪*1‬ל למה^צטקדועם‬
‫״קוס״קדסיגי וה׳גפתהאיס הסא ננ‪ 1‬דמק‪,‬ס״ק‪,‬״‪,‬וקאל ^ן‬ ‫לאילן ס״אי״ענמק״שהרה נ‪1‬־ שנוא ט » ״‪,‬‬

‫^ ״ל ע על ה טי א ק ץיי ת־י תס תל־ל ונאלת;‪,‬שלא‬

‫״ ־ ״ ל ־ ״ נ’‪1‬־־יטש‪,‬נואיעהאו‪ 0‬י ‪,;,‬דז״״לאשדיגלהו־י״‬

‫הסליס׳ הסייסת״נימלעי מקנליסק‪1‬נת‪.‬זי‪1‬ונוונס‪1‬שנםנ'נסיי«‬ ‫‪.).‬יההואסמאנמילוא העלקוצאי״דניאססלאיואהניינאתס‬

‫שפני‬ ‫‪.‬‬
 ‫צד‬ ‫ירמיה‪.‬ין מראות הצובאות‬
‫לומד שתביא עתה יוסרנמכרכריהס באימרס' יבאנאכי■ הנה כאשר‬ ‫הייני פ!>סי ‪ 0‬מאיעחיחרי נס ‪56‬ה תיקנו והו‪ 6‬כי מתה שהסם הגדיל‬
‫אתה לא נלאית מהיות מאריך ורועה אות©' לאט באותדך אם תשוב‬ ‫שנעולס כזה ריאהו‬‫סון ואין האדם ש‪3‬‬
‫כל סין‬ ‫העליון ושם ככתג גדר‬
‫‪.......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יעולס‬
‫ואשיבך לפני תעח‪ 1‬ד ואני גש ק לא אצתי ולא נרמקת י חה׳ ו ז צ׳ר רועה‬ ‫*פדלנדדעינו אך נהיית השם הגדול שורה לחטהכחקיסחקדשינד‬
‫אותם לאט אתרין ולא שאלתי תביא עליהם מהרה היעה וגס בלבי יום‬ ‫^’ייה הוא יגית דינו היא שכינה כעיל' כזה אז מה שעתה נכזב לחעלה‬
‫אנוש שתבא ’‪1‬יכםלא התאויתי על‬ ‫‪•,‬‬ ‫היה נלתה אז לאק יהיה נרגש ונודע‬
‫היותם מצדי׳ לי וגס אתה ידעת מוצא‬ ‫יהרה‬ ‫א ת ־ ־ ־י הו ה ‪:‬‬ ‫עז בי מ ק‪ 1‬ר מי ם ““ ם‪^.‬ם‬ ‫יהייז חכיר האדם כסר‬
‫*”יני הי לא חאדס הוא ©ר כי אם‬
‫‪S‬‬ ‫ן א ו י ע ן ; ה פ> ת ה ל ח י א ת ה’ ■‬
‫יתל לעד וזהו וסודי הם הסריס‬
‫תהיה כאיש נדהם כו׳ לחאיסחאסת‬ ‫‪ ;} 1‬אי ה ך ב ר;י הו ה ^י בו א ^נ א ;‬ ‫*זמני נאד־ן יכתבו וחה ה יה כתב עון‬
‫מ׳אל תנאן למטן שחן כו׳ אתה ידעת‬ ‫ו א ג *' ב ^ א ־ א צ ת י י מ ר ע ה א ח ר י ה ר ו ם‬ ‫לסל יזהני כלא ה א שיכתב כי‬
‫שלא היה מוצא שפחי ולא כן לני * כי‬ ‫׳■ י‬ ‫׳• י '‬ ‫'*־• ״ ״ ‘ י■'״‬ ‫י‬ ‫יז^י^י כעמב איתי חקור תיס חיי' את‬
‫אס מוצא שפתי נינת פ רן הריאות^‬ ‫‪ ’/?w n‬א ת ה ‪ n p t‬מיצא ש פ ר ת ע כ הן ס ף‬ ‫ל כי מיכול שלוחו סל אדם כנזיתו‬
‫שאץ‬‫י■ללבב היה כי אינן ככשר ודם ־‬ ‫ל מ ח ת ה מךןס^אתה כיום‬ ‫יכסר חשלוחו ית׳ כסר מקונו ובראות'‬
‫נוכח פניו רק הנגלה ■לעיניס•‬ ‫^ ^ בו ^ ה אגיי רז תו • ה מ ה‬ ‫רעה ‪:‬‬ ‫יי כן ישובו חכסלתם וישחעז‬
‫או יהיה אומרו פניך כד״א ופניהי‬ ‫ינייו וידבקו בה' ית׳ לעד ‪:‬‬
‫לא היו לה עוד שהם פני׳של זפס‬ ‫ו א ^ ־ ־ א ה ת ה א נ י ה בי א ע לי ה ם ־יו ם ר ע ה ו מ ש ג ה‬
‫והוא אתה ידעת מוצא שפתי פי‬
‫נוכח והפך פניך וכעס ך היה ועכ״ו‬
‫^ ^ ר י ה‪ 1‬וז א ב *י‪ .‬דן ^ו ף‬ ‫ש ב רון‘ ש ב ר ם ״; ‪,‬‬ ‫יפאני‬
‫ף׳־י' הלא יקשו‪ :‬כי חי‬
‫לא ידע שאס ירפאהו‬
‫ו ע מ ד ת ב ש ע ר ב נ י ץ ע כ ם א ׳ ש ר ; ם ^ ו ב ו מ ‪ 7‬־' מ‬
‫הייתי מבקש רחמים כמפורש למעלה‬ ‫ל שיישא וכן שאם יושיעהו שיושע‬
‫שאחר התפללו היה הואיתג׳ אומר‬ ‫* ה ו ך ה ; א ש ד ‪ ; .‬צ א ו בו רב‪ ^ ! 3‬ש ע ף ן ר ר ש ל ם’ ‪:.‬‬
‫וגס איך אוחדו כי תהלתי אתה הוא‬
‫לואל תתפלל בעד העם הזה לטובה‬ ‫י הו ך ר ־ז‬ ‫^ א ל ‪ .‬ה כ ש ש מ ע ו ך ב ‪ p‬ה‪ 1‬ה‬ ‫ייענה אל האחור • ועול אוח׳ הנה‬
‫כלל הדנרי׳ כי עד כה כל השתדלותי־‬ ‫היזז איחריס אלי איה כו׳אין יתקשר‪,‬‬
‫ןכל‪.‬־־־;הוך ה ו כ ל י ש בי י ך ו ש ל ם ה ב א י ם ב ש ע ר י ט‬
‫לא כיה רק לטובה בתרתחס אד‬ ‫^ סקילס* ועוד אומרו ואני לא אצתי‬
‫עתה שנגעו‪ -‬גהסגחת׳ואתדו איה דב■‬ ‫ה א ל ה‘י כ ה א מ ‪ .‬ר ן ה ו ה דלז שמרו• ב נ פי ^ ־ ח תי כ ם‬ ‫אין הוא יהיה רועה אחריו יתב׳‬
‫ה'יבא נא אלי‪ .‬אומר אל תהיה לי‬ ‫ו ה ב א ת ם ב ש?‪ 3‬ף‬ ‫ן א ל־ ת ש או מ ש א מו ם‬ ‫®ירא? בלתי ‪ • p!p‬ועול אוחדו יזם‪,‬‬
‫למחתה׳ כלומר אתה שם הרחמים אלי‬ ‫אטש לא התאויתי האס היה עולה‬
‫^^^^ציאו מ ש א מ ב ת י כ ם ביו ם‬ ‫ן ך ו ש ל ם צ■‬
‫תהיה לי בחדת רחמיך למחתה אס‬ ‫יגל לב שיתאוה יוס אנוש־ ועול אוחדו‬
‫תאריך לעק כזאת ולא על הנוגע אלי‬ ‫ה שבת ’‬ ‫■־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ואתה ידעת ח!נא שפתי כי הוא‬
‫אני הס כי הנה ידעתי בלי תפלה כי מחסי אתה ביוס רעה כאשד נדרת‬ ‫זבד יד‪,‬ע ‪ ♦p53,‬חתיחס אל הענק וכן אוח׳ נוכח פכין הי? כי הלא כל‬
‫לי וכאשר מפית עד כה ושאלתי היא ט טוב הוא שיבושו החה משאבושה‬ ‫זכר הוא נוכח פני ה׳ וגם חה צורן לאוחרו סה* ועוד אוחרו אל תהיה לי‬
‫אני שאס אחר אומרם איה דבר ה׳ יבא נא׳תאריךהרעה ‪ .‬ילא תנא עתה‬ ‫לחחתה כי היתק יהיה לו ה׳ לחחתה שהוצרך לבקש קלפניו שאל יהיה לו‬
‫אבושה אני ובושתי נוגעת אל כבודן חלילה וטוב טוב הוא שיבושו המה‬ ‫ליזחתה • ועוד אוחרו יבושו החה ואל אבוסה אני וכו׳ כי טוב טוב היה‬
‫שיראו כי עתה כדבריהם יבא יוס רעה ויבושו החה כי בושתם הוא כבודך‬ ‫‪1‬בקם סלא יבוס לא;הוא ולא הס וכן באות יחתו החה כו׳ ‘ ועול באוחרו‬
‫זה הוא אש יבושו וישובו בתשובה ואס לא יבושו• כי אס שיתזק מצתס‬ ‫לביא עליהם יוס רעה כו׳ כי לחה יתפלל לרעת ישראל והוא הסך אשד‬
‫יחתו ברעה הח״ ואל אחתה אני אם לא תבא הרעה כי ילחמו גי כדרכס‬ ‫עשה למעלה שהיה חתפללעליהס באוח׳אם עונינו ענובנוכו׳החאוס‬
‫ואהיה לחחמה‪.‬לפ‪:‬יהס ואינו כבודן על כן עשה לר‪ v‬ס כדבדיכס באומרפ‬ ‫מאסת את יהודה ם׳ ״ א מנ ם הנה לחעלה אחר לחה היה כאבי נצח‬
‫יבא‪,‬נא והביא עליה' יוס רעה ואס עדיין לא הגיעה יוס פק׳־ל' שהוא חניך‬ ‫כאוחרו■‬ ‫וחכמי אנושה כו׳וביארט עהחכה היתה כי לא היו חאחיכים אותו‬
‫ונושנתסמשנה שברון שברם א' עתה כדבריה׳וח' 'בזמנה כאשר היר‪ v‬ט בא‬ ‫מה‬ ‫לחעלהכי‬ ‫היו תהיה לי כתו אכזב חיס לא נאחנו שהוא כמפורש‬
‫עליס׳יום רעה טמי יהויקי׳וביתי יפוכין ואת״ב ביום פקיד׳ בימי צדקיהו ‪:‬‬ ‫שהיו תהיה לי נזתלא־ אלי בנבואה יראה במו אכזב במה ש]חיתי שפע‬
‫אמר ה׳ כו׳ ראוי לפית לב מה נטתנית חצוה זו יזכל הפאר ואם ע‪5‬‬ ‫נבואתן אלי לא נאחנו שאין חאחינים אותי שאתה דובר‪ • .‬בי והשיב לו‬
‫ספחולה ככל התולה אין עפות זו לבדה מספקת לקיים חלמת‬ ‫;‬ ‫הוא יתנרן אםאינס חאגויניס אל תקק כי די לן מה שאס תשוב ואשיבך‪,‬‬
‫דוד לעולם מ עוד פעבירזתיהס עדיין הסביזיהם ‪.‬־* ועוד לחה פר©‬ ‫בכל פעם לפני תעחוד לשמוע חפי וגס אל תירא פן ינון ‪ ,‬או יהרגוך;‬
‫הכנסה והוצאה ולא כלל אותה בכל מלאכה ‪ ;.‬ועוד אוחדו ולא תוציאו‬ ‫לי הנה נתתין לחוחת נחשת בצורה ונלחחו אלין ולא יוכלו לן כו' ואח׳ב‬
‫משא מבתיכם כו׳ כי הלא אחר כי ירופלם דלתותיה מעלות בלילה‪.‬מותד‬ ‫גחסכו הדברים על כה שאחר לפניו ית' מי יתן ותעשה באופן שישובו לין‬
‫להוציא מן הבתים חן התורה ״ ועוד כי אומלו וכל מלאכה לא תעשו היה‬ ‫ליו שכתבנו בפסוקים שקודם זה בסחון אחר עתה הן אחת שלמעלה‬
‫לו לאומרו אחר אומרו ואל תשאו כי' והבאתם בשערי ירושלם שזה וזה חן‬ ‫אמדן לי שאס לא יקילו וישובו אלי שלא אחוש כי הלא יורוית אני מצד‬
‫התורה ולא יפסיק בנתיס במה שאינו אלא מדרבנן * '‪.‬ועוד אומרו כאשר‬ ‫עצקי שבכל פעס או‪.‬י עומד לפני ן וגס לא אירא שמא יכוני‪,‬או יהרגוני‬
‫צויתי את אבותיכם מי לא ידע שחה שמצוה לפשות ‪,‬את יום הסבת הוא‬ ‫לי הנז נמתני לחוחת נתשת שנלחמו אלי ולא יוכלו לי והנה אין זה תיקון‬
‫כאשל צוה את אגותם • ‪ .‬ןע‪1‬ל אוחדו ולא פמעו ולא הטו נו' למה זה יזכיד‪.‬‬ ‫יי הלא א־נן מרפא החכה כי אסשאחהאוחר שאם לא יאמינו ולא ישובו‪.‬‬
‫רשעת אנותס פה ומה גם שלא על השבת היה מנין אביתם בלגך' ועול‬ ‫אלין איני מפשיל כי לפנין אעמוד ומה שאני מבקש הוא רפאני ה׳ כי‪.‬‬
‫כפל איחלו שמוע תשחעק ‪ ♦ ,‬ועוד אוסרו לבלתי עשות בו כל מלאכה כ»‬ ‫יזג‪-‬זי אנושה שהיא מה שלא יאמינו כי• נראה אלי ה' הוא שהרפואה היא‬
‫אס אומרו ולקדש את יוס ‪,‬השבת הוא שביתה ממלאכה למה חור לומר‪.‬‬ ‫®’איזינו שהוא ע״י מה שבקשתי בסמוך וע״י כן וארפא קש״כ באחור אס‬
‫לבלתי עשות כו׳ ואם הוא לקדשו בפה הל״ל ולבלתי עפות כו׳ בוי״ו י ועוד‬ ‫תסיג יאשינן לפני תעיזוד והמכה במקומה וכן מה שאחרת לי שנתתני‬
‫שהיה לו‪.‬ל^ך ולומר אס שתוע תשחעון לבלתי עפות בו כל מלאכה‬ ‫לנגמוז ברזל ולחומת נחשת שילחמו לי‪ .‬ולא יוכלו לי אין זו תשועה אחר‪,‬‬
‫ולשתוק מפרטות המשא ועל פי דרכנו נדקדק אומרו הלוך ועמדת ובו׳‬ ‫‪.‬שנלחח־ס עלי שאחרת ונלחמו אלין ולא יוכלו לן כי אתן אני להושיען‬
‫בתדזלת המאמר ולא אחר לן ועמדת ; ‪ .‬וגס באומרו הסחרו בנפשותיכס‬ ‫סי ט;‪ 5‬טוב הוא כי תושיעני ע׳י הרפואה שהוא שישובו אלין ט לא ילחמו‬
‫ט חי לא ידע כי אשר לא ישמור את יום השבת משחית נפשו הוא*‬ ‫?י זאזשעה _מאלי ולא שלא תושיעני רקסילתיזובי בתקגת שאחרסילחח!‬
‫תישיעני וו;ו הושיעני ואושעה ושמא תאחד שט‪1‬ב טוב הוא שילחמו בי‬
‫א מנ ם לבא אל‪ ,‬הענק נקדים שכי דברים חפורפיס אצלינו כביאור‬ ‫ילא יוכלו לי שע״י לן אכיר בנסי ואהללן מש״כ אם ימנעו מלהלחס בי שלא‬
‫התורה א׳ כי הה פהחמירה תורה בשביתת שבת לישראל הלא‬ ‫•‬ ‫אכיר בנסי ולא אתן תודה והלל לן; הל א אין זה בי כי הנה תהלתי אתה‬
‫על כי ביום השבת בא‪.‬לישראל שפע מעולם הטליין והיא נפש יתירה‬ ‫מחיד גס‪.‬כשלא ילחמו בי כי תמיד אני מכיר כי תטיב ‪ .‬עמי גס בתה‬
‫עשיית מלאכה פוגם‬ ‫אשר היא מעולם פכלו פבת וכל דגר של חול‬ ‫מנחנעיס חלפצר לי והנה כל זה סאמרתי הנא על מה שעד כה לא הח‬
‫‪ 53‬ומחללה וגכרתת מקדושתה כמו שכתבנו במאמר התורה באוח'וביום‬ ‫טגעים רק בכבודי שלא היו מאמינים אותי שגמרת בי אן עתה כנה‬
‫השביעי יהיה לכס קדש כל העושה בו מלאכה יומת שהוא כי ביום השביעי‬ ‫החה איחיום אלי איה לגר ה׳ יבא נא כלומד בהנחה שיש דבר ה' אתן‬
‫י^ה לכס קדש מושפע מלמעלה הוא נפש^יתידה מעילם הגדיל והקדוש‬ ‫יבא עתה דברו כלומר שיתנו תפלח לאלהיס והשגחתו חלילה ועל כן אני‬
‫מלכו כל העושה גו בקדש הנזכר מלאכה יומת כי פוגם הוא בקלושה‬ ‫איחל עתה הנה ואני לא אצתי מרועה א ח דן כי לא חלאות ויגיעה אני בא‬
‫׳‬ ‫עלי};ה‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪i‬‬ ‫ב‬ ‫ב ד‬ ‫•׳־‪JEREMIAS Gap. v‬‬
 ‫ירמיה ין י המראות הצובאות‬ ‫■‬
‫‪ fii‬חוצי^י‬ ‫חוצה בל יתעו להוציא גס לרשות הרבים גאוהז‬ ‫פלי‪1‬וה חלילה זשלק ייציתו היא להתגודד בז ולהתרחק מכל דנר של‬
‫'י ש‪ 1‬כלות"‬ ‫>ז‬ ‫גוה ג דין זה וזה מאחד הכתזב‪.‬תיקין‬ ‫מול כי בזה כל כת חצוני מתרחק מחנו וחת?רד ונדבק כו ית' כענין ביני‬
‫גמורה‬ ‫יי׳ז‬ ‫משא חגתיכס‬ ‫ובין בני ישראל עודנלקד מחכמת האחת כי המקדש עצמו בקדושת שבת‬
‫“י ‪a,- r,‬‬ ‫שאלו תוציאו מהבתים תתעו לעש!ת אכי^י יי^‬ ‫כ״כ שורה מל נפשו מהקדושה העליונה שגס כי אחד השבת נסתלק הכת‬
‫ומחלאכה אתת תחפכז נ ס׳ז ט ק‬ ‫^‬ ‫‪/‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫•‬ ‫נשא‬ ‫— לא‪,‬נעקר לגמרי כי‬
‫‪--------------------‬‬ ‫להוא‪ .‬מחנו‬
‫*‬
‫ומהעדר מלאכה יחשך כיוקדשת את‬ ‫מ ל א כ ה ל א ת? ^ שו ו ק ד' ש ת ם א ת ~‬ ‫נצדמהשייכית מאותה קלושה‬
‫יזם השבת בהעדר שיחה זהתבזדיי^‬
‫ועסק תורה הקלושה שע״י כן אדם‬ ‫י ו ם ^ ג נ נ ת נ א ^ ע ר צ ו י ת י א ת ־ א כ ו ת י כ ם ‪ :‬וי ל א‬ ‫ביפשחייחי והואל! פזר וסייע גליל‬
‫‪;,V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־• ‪: .‬־ ‪J:‬‬ ‫‪- r - ‘. -‬‬ ‫מאד אל נפשו ויצרו הטוב כל ימי‬
‫מתקדש קדושה עצומה ושמא תאחרי‬ ‫א ת ־ א ז נ כ ם י ק ^ צ‪ 5‬ו א ח ‪ -‬ע ר פ ש ‪.‬‬ ‫השבוע להכניע את היצר סחון‬
‫מה זה היה כי לדורות שלסנינו שנם‬ ‫ל ב ל ת י י ^ מ ע ו ל ב כ * תי‪ .‬ה ח ת מ ו ס ר ‪ ■■:‬ו ה י ה אם־־‬ ‫להתיש כחי ולעגו׳עבודתו ית בתשול‬
‫כחה הרשיע! לא אמרת להם צווי ים‬
‫כאשל אןן‪ 5‬אןעך אלינז לז א כאפי‬ ‫א‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫?‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫?}‬ ‫”‬ ‫^‬ ‫ומעם ‪f‬‬
‫קי ‪,,-‬‬ ‫‪: . 1:‬‬ ‫מעס אל סמיכות פ םו ק !י א‪' 5‬‬
‫צזיתיאתאנתיכסזלאשחשולאהטי‬ ‫מ ש א ב ש ע רי ה ^י ר ה ז א ת ‪ .‬מ ו ס‬ ‫הקורס והוא[כי אחר שכל כללית דברי‬
‫אתאזנסוכו' כלוי!‪3‬״ הלאצויתים‬ ‫‪:‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫־‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫־‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫־יו‬ ‫ת־־‬ ‫א‬ ‫הקודחים‬ ‫ירמיה! ?^יו ית׳ בנתונים‬
‫‪ ijjpjj‬אן אתם ^‬
‫תחדזדו למען ייטב לכס כי זהיגן חם‬ ‫וב או• ב ש ע רי ה עי ר ה ז א ת מ ל כ י ם י ו ש רי ם י ש כ י ם‬ ‫’יי‬ ‫היי'‬
‫׳‪:‬־‬ ‫;‪.‬־>■•‬ ‫י• י‬ ‫׳ ‪n r‬׳‬ ‫העם יפובו&י‪ 1‬ית‪ 3‬אתר שהושקעו‬
‫שחוע ס' לומר אס שחיע לחצות' י ״‬ ‫ע ל ־ כ ס א ד ו ד ך כ ב י ם י כ ר נ נ ו כ סו סי כ ם ה מ ר ה‬ ‫נטומאותס על כן אמר עתה כה ־אחר‬
‫תזכו שתשי!מון אלי כחם ה כי ^‬ ‫ל א לי הלזן וכ‪1‬׳ שהוא להזהיר®‬
‫ו ש ר י ה ם א י ש ! ה ו ד ה ף ־ ש ב ^ רו ש ל ם ו י ש ב ה ה עי ר‬
‫מה שתתקדש! קו לקו תגיעו טי‬ ‫גחצותסבת שהיא החרחיקס מכת‬
‫כסאה כי תשמעון ^י מחש נאם ה כ'‬ ‫ה ז א ת ל ע ו ל ם ’ ‪ :‬ובאו• מ ן ן ר י ־ י ה ו ך ה ו מ ס י י ב ו ת‬ ‫הטומאה המרחקם והחתטיאס אשר‬
‫נאם ה’ תשהען חמש ולא נאם הנביא‬ ‫ו‪ -‬מז־״ ה ה‘ר‬ ‫״^‬ ‫______ר ץ ב ני סן ר ק‬ ‫^^^^^שלם ו מ א‬ ‫‪.‬‬ ‫מקו בה ועלילה משפע הקלוש׳אשר‬
‫בשחי בלבד כחאתר לכי פנחש בן‬ ‫השבת‬ ‫תעלה בהם ע״י קלשס את יוס‬
‫ד ‪ -‬מ ך ד ז| ג כ מ ב א י ם ע ^ ה ח ב ח ו‪ -‬מג ח ה ול בונד־ ץ‬
‫יאיר כי מהליגה אל הדרגה יכא‬ ‫נסוחרסאת הנפש יתירה בקדושה‬
‫האלס עד גדר רוח הקדש וננואם‬ ‫‪.‬ואם־״י^^א ת ש מ עו •‬ ‫ו‪ -‬מ בי אי ת ר ד ה מ ת י ה ו ה_‬ ‫ובטהרה גס אל ימי החול תהיה להם‬
‫וחהשאמיתי אם שחוע* הוא לבלתי‬ ‫^ א ת ־ י ו ם ה ש ב ת ו ב ב ל ת י' ש א ת מ ש א‬ ‫א לי‬ ‫הכנה ועור חשדי לבא ליטהר ואו‬
‫הביא משא כוי שהוא מרשית הרבים‬ ‫חסייעין אותם מן השמים ווה יהיה‬
‫לרשות היח ד שהיא מלאכה ”‪I‬‬ ‫? ש ע רי י רו ש ל ם ב ץ נ ש ה ש ^ ך ז ו ו ז צ ת י א ש‬
‫טעםאל מאמרם ז״ל שאפילו מי שעבד‬
‫יום השב׳במזת‬ ‫________‬ ‫‪... .......‬‬
‫וגס לקדש את‬ ‫‪.‬‬
‫התור?{‬ ‫ב ש ע רי ה ו א ב ל ה א ך פ נ ו ת י ר ו ש ל ם ו ל א ת כ ב ה ‪:‬‬ ‫מ״א כאנוש ושחר סבת כהלכתו‬
‫לןכעניניסשלס משוס שנות כגזי־ז‬ ‫י ח ‪ ^ a n ’ ig .‬ז ' ד ‪ ,‬ך כ ר ’ י א ש י ה י ה א ל —‬ ‫מוחלק לו כי שי שנדבק בקדשה‬
‫סלחה לבלתי הוציא אפי ^ מהבת ם‬ ‫‪... .‬‬ ‫•‬ ‫“י ■י‬ ‫וניודחק חןהתצ‪1‬ניו'ולאינ*כ יתיש כח‬
‫לחצר וכי‪1‬צא לבל פב‪ 1‬חולי‪7‬י מלאכה‬ ‫;‬ ‫הטומאה שדבקה נו ע״י ע׳א שתהיה‬
‫ל א מ ר ‪ :‬ק ו ם ד ר ד ת כ י ת ה י ו צ ר ו ש מ ה א ש מ י ע ה ’ מחש וזהו לקדש ונו׳ לב<‪.‬תיפפימ‬ ‫תשובתו שלתה ונמחל עונו ומה מתקו‬
‫וקי* ‪ .‬״ >‬ ‫•־ ‘ י ׳‬ ‫״ ־ ׳ ״ ־ ׳ ־ ־* ו ״ ‪• :‬‬ ‫־׳‬ ‫•‪ :‬י‬ ‫דבריו ית׳בהתיל בהכנס׳מרשו' לרשות‬
‫מן לתורה וכטעש לגלתי עשות וני‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫כאשר עשה במסכת שכת שהיחלה‬
‫אם לא תפסו משמרת למשמרתי ובזה יתישב הה שלמעלס אח׳ זלא תוציאי‬ ‫מיציאות השנת עם ^ותה א' מכל ל״ט מלאכו׳ והבאה באחרונה במספרם‬
‫משא מלתיכס יפה לא מוד לאומרו רק מלחייץ אל לעיר אן ה!א כי בכלל‬ ‫הוא כי אין הוראת ענין השבת נרמז בסוס מלאכה כאשר בוו ועל‬
‫א‪1‬מ ולקדש ס' לבלתי כו' הוא אחור כי ביה כלל את כל כשנותיו כחריג *‬ ‫ק אחשוב כי אל^ס חשבה למלאכה גם שאינה דוחה למלאכה והוא כי•‬
‫ה ד ב ר אפיהיה־ן■ יא‪,‬י לפי־‬ ‫סנה ידוע כי נפעות עס בכי ישראל נפדדן מנפשות יתר א‪1‬מית בחס שהן‬
‫!משהי‬ ‫המשל דוחה לנמשל כי בליסל הוא שנשחת‬ ‫מהקדושה אשר כלה א׳ היא גלי פירוד כי גס כי ימצאו בחינות נפרדות‬
‫כלי אחר ובנמשל ה וא כי אס ידבר טוב על גוי וכוי ועבה הרע יכו׳‬ ‫‪3‬הן כלם חעולס האחדות חלק ה׳אסד יתרומם לעד הפן נפשות האיתוא•‬
‫יביא עליו כטוב ההוא ‪ :‬אן לא יעשה מחני גוי אחר כולא ייטיב צוכאשי'‬ ‫אשר הס מעולם הפירוד החיצוני כי על כן בישראל נאחר נפש ששים ושש‬
‫במשל שעשה איתי כלי אחר־ ועורכי זה■ כוא הפן הכלל גלול שנילינז‬ ‫הן‬ ‫)לא נאמר נפשות כי כלן משורש אחדועל כן ערבים זה לזה כי אתר‬
‫אןיזר גכיר׳^'‬ ‫סהוא ית ניחם על הרעה ולא על הטובה ובנמש!‬ ‫חש״כ בעש! ודוחים לו שנאת׳ בז נפשות ביתו כלל הלבריס כי עולם אשי‬
‫ונחמתי על הטובה והנה ראיתי הלד״ק שעל קושיא זו כתכורללגנייי‬ ‫משם נפשות בני ישראל נקרא לשות היחיד ואשד חשס נפשות האומות‬
‫ולנטוע פירוש וכן עשיתי שבניתיס ונטעתים ואח״כ עשל הלע!נחמתי‬ ‫נקרא רשות הרבים ועל כן ביום השבת ששפע שורשי נפשות ישראל מושפע‬
‫והיא בלתי נכון בלשון המקרא והנה לבא אל הענין נשית לבגחשללט^‬ ‫בהס כאלו הן בעולם העליון אז נפרדים נעצם קעולס החצוני ועל ק‬
‫היה שבכשנשתת הכלי סב ועשהו כלי אחר ולא שב ועשהו הכלי הראשין‬ ‫אפילו שיחה בטלהאסזרה בשבת בל יערב חול בקדש ולכן היה הרמז‬
‫שהיה חפץ לפשות מתחלה כי גס עתה י היה יכול מהתוחר לשוב לעשואו‬ ‫לבלתי הוציא מרשית היחיד לרשית הרבים ולא חר״ה לרה״י כלוח' בל תערב‬
‫ועוד אומרו כאשר ישר בעיני היוצר לעשות שהיה די יאחר ויטשהו כלי‬ ‫קדסבתול אז חול בקדפ נמצא כי בזה נרמזו כל טעמי איסור המלאכות‬
‫אחר ומה צורן לומר שהיה כאשר ישר בעיניו ועול כי אחל אות׳ הכייגי‬ ‫ק‬ ‫טהואנל היטפל במלאכות המתייחסזע אל עולם של ח‪1‬ל החיצון ועל‬
‫הזה לא אזנל צעשות לכס לחה חזר ואת׳ הנה כחומר ט' !גס אוח נאם ה‬ ‫■ פשה ראשית דבר ממנה ואחר הלון!עמדת כלומר שבשער הראשון אשד‬
‫יראה חיותר^גס אוח׳בית ישר וה פעמים זשכיהם מיותרים יא מנש אחרי‬ ‫‪ 13‬יתח־ל להכריז לא יעמוד בחקיס אחד לבדו ויכריז וילן לו משם גבת‬
‫אוח ית באס לא יסחעז אליו לקדש את יזם השבת כו׳ והצתי אש נסעריה‬ ‫א׳ כי אם הלון ועמדת בסער כוי לומר שיהיה הולן מעט‪1‬עותד ומכריו‬
‫ואכלהארחנות ירושלס לא ת מ ה דאה והנה חי בעל לברים יגש ויאמר‬ ‫ומהלו עוד מעט ושב ואומר למען לא יכרת איש חשמוע בשער גת רבים‬
‫האם בני אדם יחטאו ועל ירושלס יקצוף ויהי נא יד ה׳ בעושי כרעה מל‬ ‫ההוא המיוחד לעיור בו עס רב כי על כן נקרא שער בני העם והוא‬
‫ק אחר הוא ית' קוס וירדת בית היוצר כו׳ למען יראה כי נשחת כלי חוחי‬ ‫‪ 6‬עד מיוחד לעבור משם מלכי׳ ושרים* ותתחיל ההכרזה לבל הכניס חר״ה‬
‫אשד בידו ושב ויעשהו כלי אחר כתקנז כאשר ישר בעיניו נעצם לעחותי‬ ‫לרשות היחיד ואמר השמח בנפשותיכם לכאורא יאחר לא תכוונו לשחור‬
‫והיה הנמשל לאתר הכיוצר כזה לא אוכל כו' לומד הלא העילה טל רוחכם‬ ‫על מנת לקבל פרס הטיב שיבאו בשערי העיר לזאת מלכים וכוי כי אס‬
‫ני העבדתי העביר כליון מבני אדם ואתן אותו בע‪-‬ר ה' למען הניא‬ ‫סל‬ ‫בשביל נפשותיכם• או יאחר מה שכתבנו כי שמירת שבת עיקרה‬
‫עליכם את אשר דביתי בסמוך גאוחדי הכה יחיס גאים נאם ה׳ ולא יאחר‬ ‫נפש יתירה סמעולש העליון גל יטחאוה במלאכות התצוניית וזהו השמרו‬
‫‪•,‬ס‪•,‬׳ חארן צ‪,5‬ן ומכל‬ ‫עוד חי ה׳ אשר העלה ט׳‬ ‫בשביל נפשותיכ׳שבכסכתדונר למפלה ולא בלבל תשמרו מלהכניס מרשות‬
‫הארצו׳כו׳והשיגותי׳על אדחת׳כויוהזכרחתי ן|ק‪,,‬ס‪,‬וע!לי כטוב ה ה וא כן‬ ‫הרבים לרשות היחיד כי אם גם ולא תוציאו משא מבתיכם והנה הרל״ק‬
‫אקיים אתכם ואטילהכעס עלכעיל ע‪31‬ן אני אוח׳ כי הלא הכיוצר הו יי‬ ‫לאיתי שפירש שגס זה ידבר להוציא מהבתים אל חיץ לעיר והוא על כי‬
‫שנשחת כלי החומר שהיה עושה בילו ושכ חעפות אותו הכלי וק‪.‬קצ צויחו‬ ‫מן התירה אינו אסור לה!<יא חהבתיס לחצר או למבוי או לרחובו׳העיר‬
‫והשיבו אל מלס החומר ועשה מחכו כלי אתר נאה וישר כאשר‬ ‫ביון שדלתותיה ננעלות בלילה אן אחשבה לי כפשוטו כן הוא כי גם‬
‫כן הנקצר ה‪.‬וה לא אוכל לעשזת לנס בית ישל כי כלנס בידי כל‬ ‫מוגתיס אל תיך העיר ?יון והוא כי הנה שלתה תיקן שלא יוציא! מהבתים‬
 ‫צה‬ ‫ירמיה יה מראות הצובאות‬
‫‪ ,‬הגןיסיפ‪ 5‬אבפזמעסרעתכ ‪ 0‬כי מי מ‪ .‬ס ‪ 5‬מ ע כ^‪ 5‬הפער‪ 1‬ריתפפתה‬ ‫נילונפפללפיפאם עת?שנשת^ ונתק^תיתס האם ‪ 1^5‬הייתייניג‬
‫‪ pJtp3‬ישראל כי האם חצול שדי שהזאחי ‪ 0‬ה‪^ 1‬שוכןננקרתגזר ‪0‬ד^‬ ‫לטשינצזרתכס אלהחזחר ולעשזת אתכם כלים אחרים שהוא שאחיתכס‬
‫היעזוב שלג לבמן שהוא שותה ממנו כי קרוב הי^ אציויחשם ישתיז בי‬ ‫אשחותיכס ואשוב לעשותכם גוכיס אתדי׳אחלי ‪ p‬ע״י גלגזל או תחיה‬
‫הוא שלג חצוי שס בלבנון בקיץ ובחורף שעם היות שאין כשלג טוב‬ ‫יאי תהיו ישרים כאשר ישד בעיני ואן אחייס בכס כל ייעודי הטובה אשד‬
‫לבדאותענזאסיא״״לו שי שמים‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫״עלתי לכס ופלא יפלה על‬
‫ירי® לח‪1‬ק*‪ 0‬מציר שדי פהייובו‬
‫שהס קריהוסיליםשהם טובי׳לברי^ו׳‬ ‫היו צ רו הנ הו•‪ -‬ע ש ה‬ ‫‪ .‬א ת ־זי ב רי ‪:‬‬ ‫ייאתתהואכי כתומלביל‬
‫עכ^‪51‬איע‪1‬ינ מה שאצלו והורגל‬ ‫ת שחת הכל♦ אישר‬ ‫^'’ ^ תי ב הכלי י^ל גילם ״ייייי ■ מכ!*אכה על^ ה אננן ם ‪:‬‬
‫בו בשבילם ואיןצ״ל אם יסתפק לו‬
‫בהחים ההם אם טובים לבריאות בי‬
‫״ ■‪J‬‬ ‫‪■"' :‬י‬ ‫י*‬ ‫‪? V‬־‪J‬‬ ‫הו ^ע ש ה‬ ‫על כל פנים כי אתית אתכם‬
‫‪ 1‬הי‬ ‫‪:‬‬ ‫ל ע ש ו ת‬ ‫ה י ו צ‪ 1‬ל‬ ‫ב א ש ר י ש ר כ עןני‬ ‫ס פ ק ל ע תי ד א ח ר‬ ‫ב לי‬ ‫ב י י ן ו איז־ ה א ת כ ם‬
‫אם אפי*אס הם הים באים מגביה‬
‫בהרסי' וחשתבריס בצורים עד ליוטה‬ ‫^^^^^וה אליייא ^זר' ‪ ' :‬ה כיו צ ר הז ה ל א ־ ־‬ ‫ייתכן כיון באוחיז מיוצר הזק כי‬
‫ש‪:‬ס לפי הטבע טובים לבריאות עכ״ז‬
‫לאיניחסשלג שהירגל גו והיא‬
‫קרוב לי וזהו היעז‪:‬בחיסזואמצ‪1‬ר‬ ‫כ ח ס ר ‪3‬יך היוצר בן־אתכ ש םך♦ מ תי ^י ״ ^ ל י‬ ‫תתיה על מחיית החתים כאימיי אין‬
‫סדי פלג לבנון אס ילאה ‪ .‬ינתשו‬ ‫^^ ‪ V V ^ r '^ V ^ m V i‬ל‪ r^'7aD -‬ל נ ת ו ש ) ל ; ת ו ץ‬ ‫‪-‬״נכעפילהיית איסחיואמוהל•‬
‫י ייצריס היו ביגיר אחת אתד עושה‬
‫ויהרסו מים זדים אמר לא ידע תחול‬ ‫כלים חחים ואתל חעפר ארץ אי יה ו^יה^גביד; וישב הגוי ההוא מרעתו _א\^ירדגךתי‬
‫שנשום שהה קדים נייליס עכ״ז לאו‬
‫יעזיב שלג פלו מה שאין כן עתי סן‬ ‫*יתי קשובח השיב אביה העושה עליו ונחמתי עכ^־ה^הא שך חשבתי לע שות‬
‫לת ^^^^^ע^־*ברע^גויועג* “ ממלכה לבנורת‬ ‫ייחיס אתרה א״כ ישתעו אזרן אם‬
‫הקצהאל הקצה כי שכחוני עתי פס‬
‫כב השעשה את האדם קלויקי טפת‬
‫היותי סיס חיים חיס שלהם כי עהי‬ ‫בעלי^ב^רתיי שמע‬ ‫*י״ לא יעשנו חעפר וזהו יאחד ולנטוע‪:‬‬
‫המהייחייתן והיה בשביל דבר‬
‫הנחשללשלג בערן חים קרים נוזלים‬ ‫יכייצי כיה כלות העושה קתוחר לא נקוקיי ונחמתי על־הטובה אשר אמרתי להטיב‬
‫^ינל למסית לכס כלוחר עם היותי‬
‫כיאסשלשוא‪-‬יקטרו לגחרי זחה‬ ‫או ת‪^ : 1‬עתהאםר־^אאלו־אי שיהודה ןע ‪3‬‬ ‫עושה חחיספאינו כיוצ׳הזה הלא אחת‬
‫שקיאים פנים לטעיתס הוא מכש‪1‬ל‬ ‫ליאכי כחוקר כי' אתש גידי על כל ישבחךושלם לאמרבה אמר יחותז הנה אנ ם‬
‫שהכשילוסשבילי עולס הצרי סעודס‬
‫בדרכים הרחבים והוא כי הנה השפע‬ ‫הציס לעתיד ושחא תאמרו לחה איני יוצר עליכםך)נה וחשב ע^ינפש סחשבד־ו שריר‬
‫עושה כן חעחה זאנטל אתב'יון הפיל'‬
‫העליון כשישראל ‪ ,‬עושים רצונוש‪5‬‬
‫^‬ ‫ו ר הי טי בו‪ .‬ד ך כ י ב ם‬
‫יאסוכ לעש‪1‬תכס חדשים אתרי‬
‫מ ק ו ס ד ר כ י ה ש ^ ש ב ה ם נ א א לי ה ט‪.‬‬ ‫ו א ס רו נ ו א ש בי ־ א ח רי מ ח ש בו תי נו‬ ‫ר מ ע ל לי ב ס ‪:‬‬ ‫®תקבלו עונשיכם במות י‪.‬צא הוא כי■‬
‫כבחירה חפשית גיל כל אדם כי‬
‫^ ל מ ‪ -‬ק ר ע מ ‪ ’: %‬י ’לרןכ*־י‬ ‫לגע אדנר על גוי כז׳ לכתוש כ‪1‬׳ ושב‬
‫החילות זהונרי השקים שהם שבילי‬ ‫א מ רי הו ה ש א לו־נ א כגוי כ ש מי ש מ ע כ א ל ך ־ז‬ ‫הגוי ההוא מרעתו וכו׳ ונחמתי על‬
‫עולם כנודע כי הקצית עצקן הן הן‬ ‫ש ע ר ר ת ע ש ת ה מ א ד ב תו ל ת י שר אל ‪ :‬היעזב‬ ‫הרעה זכו׳ כליח' ולכן איני חכלה‬
‫אתכם על עורתיכס כי אפשר תשובו‬
‫^ ‪ t o‬ן א ם ‪ s ^ w :‬ו ^מי'םזחסך(״ם‬
‫חדרכיכס וט‪:‬ב טוב להתחת)לר»אליך‬
‫שידדהקהבהיזמחייביהזבדיהשחי׳‬ ‫לכם אולי תשובו וייטב לכס מעתה נזזלים‪ :‬ני־שכחגיע‪ ♦^.‬לשוא‪J .‬קטר ‪J‬דכשלרם‬
‫וכהה‪1‬אעובלאדשח‪1‬אל יאבלטאב^‬ ‫בתיי׳חייתכס וכן ח‪ :‬שאתרתישהייתי‬
‫ל א‬ ‫כ ך ר ני ה ם שי כי לי עו ל ם ל ל ב ת נ ת י ב ו ת ד ר ף‬
‫כשאין עושים רציני סל חקוס אז‬ ‫יכיל להפן אתכם ע׳יי עסות אתכם‬
‫בצנורות הצרים כס נדונים והנה ‪13‬‬ ‫ל שו ם א ר צ ם ל ש מ ה ש ךו ק ת עו ל ם כ ! ל‬ ‫ס לו ל ה ‪:‬‬
‫בדיה חדפה הנה יה הוא בהנחת‬
‫מכשול טעותם היה ליבת ולקטר‬ ‫^ ר ו ה ־ ־ בן די ס‬ ‫^ ^ ב ר ע ל! ה י ש ם וי ני ד ב ר א ש ו ‪ :‬י‬ ‫מתשכיתילשבתייסחייתנס לא ישובו‬
‫אל הוברי הסחיס שיריקו להם טובה‬ ‫תשחעו‬ ‫ליקםייעודי הטובה גס אסלא‬
‫א ? י צ ם ל ב נ י א י ד ל ע ! ר ף ו ^ ^ א ־ ־ ־ ^ נ י ם ' א ר א כ ם ב ;‪ 1‬ם‬
‫דרך שביליהן ולא יאו כי עזבו‬ ‫לי אן תו לכם כי לא נןה‪:‬א כי‬
‫דרכיס רחגיס כסודדיסאת לשבילים‬ ‫^ ב ו ו נ ח ש ™‬ ‫‪ , ’ :‬״ וי א מ רו‬ ‫א; ד ם‬ ‫אס ורגעאלבר על גיי ועל מחלנה‬
‫ההם וזהו ויכשילום ‪.‬בדרכיפם‬ ‫מ ח ש בו ר ח ‪ h‬ל א ־ ־ ת א ב ד רתוררח מב;הןףןצח־ו‬ ‫לבנית כז׳ ועשה רע כי' לבלתי שחוע‬
‫‪0‬ה‪.‬־א בהיותם בדרכיהם הרחבים‬ ‫בק!לי זנתקתי על הטובה כו' לוחר‬
‫הכשילו׳שבילי עול׳ הואשבילי החזלו'‬ ‫־מחנם ו ד ב ר מ נ פ א ל ל ו ו נ ב ח ו ב ^ ש ו ן ןאל־״‬
‫כי הן אחת שייעידי הטוגה אינם‬
‫סכם שבילים נעשו להנהגת העולם‬ ‫חיילים אחור גס שלא יהיו ראויס אן ^^^שיבהאל״בלח־יברע ‪ :‬הלןשיבהיחוה אל^‬
‫בטבע עס היותם בדרכי׳להניס בלתי‬ ‫היא בהיותם שוחעיסבקול ה גס‬
‫משועבדות אל הטבע !חזהקו לקז‬
‫רשמעלכןוליחבת הי של ם ת ח ת־ טו ב ה חנ ח‬
‫״ פ‬ ‫‘ י‬ ‫‪,‬‬
‫י *' ׳ ‪ -‬י’ " י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫בהגיית‬ ‫חלאיבצד חלם אשחת לבר‬
‫כחשנו ללכת ‪ p7‬לא סלולה הוא אתר‬ ‫היצז״ר אמנם בהיותשאפילו חשחזע‬
‫כתותשרים חיצונים אשר אין להםשפע מלמעלה בדרך ישרה רק בדרך‬ ‫בקילי תאטתו אזניכם גם אני אנחש חהטובה ‪ n‬א לבלתי שמועבקולי‬
‫עקלתון כי דרן הסלולה וישרה היא כי השכינה דרן שפד כסחים תריק‬ ‫*צחייתי עלהטובה ‪1‬גואת יבחן אשדאקרתי כי רגע אדבר לנתוש !לנתוץ‬
‫על ישראל והוא חקלש לקדיש אןבעשותינו אשל לא טוב בעיני ה' יתעקם‬ ‫בי יושב הגיי כה‪1‬א חדעתי ונחמתי על הרעה כי הלא הנה דברתי הרעה‬
‫דרן השפע ויחטפו התצוניס בדרןערןלתון ל‪/‬א סלולה חהוללכת דרן לא‬ ‫אסי אביא עליכם ועליי ועתה אחר נאאל איש יהודה כי׳כה אחר ה הנה‬
‫אצצי יוצר עליכםרלגה שהוא כי העזן אשר עשיתם נעשה מלאך^חשחית שלולה וטובו הדרן סלולה וזה גורם לשוס ארצם אסר עליה היתה הדרן‬
‫הסלולה לשמה וכזי וכאשר הס נפתו חפניחחת הקלושה אל התצוניו' כך‬ ‫להסחית אזכם כנודע כי כעון ערזו הוא הנעשה משתית לחבל ולחוגב‬
‫כרוח קדיס אפיצם וכו׳ ויאמרו לכו‪1‬כ‪ 1‬יאחר הנה לטסית לו רעה‬ ‫אתאשד עשה! כד״א ותחוגנז ביל עונינו וא‪1‬ח’ תיסרן רעתן כמהו אצלנו‬
‫צריך לחשוב מחשבה כלי שנוכל לו והטעם הוא כי הנה הוא כהן והכם‬ ‫ייכו הנה אנכי יוצל עליכ׳רעה כי העון אשר עסיתס אני עושי א‪1‬תו כריה‬
‫ונביא ועל כן להיותו כהן ששפתי כהן ישחרו דעתלא יבצר חחנו תורם‬ ‫להצר לכס וזהו אני יוצר עליכם רעה כי אתן צורה ברעה אשר פעלתם‬
‫שתגן עליו מאשר נחפוץ לעשזת לווגם הוא חכם זלא תבצר מחנו עצה‬ ‫יעכ״ז וחישב עליכם חחשבהשפן פתי מחשבות א׳ להספיק ביל המשתית‬
‫לישת מחנו וגס הוא נביא‪1‬לא יפלאמה׳ימהגידלו בנטאה את אשד נפשה‬ ‫היא כדעה אשד אמדתי והחחשבההשנית היא לוח'סובו נא איש מדרכו‬
‫לו לכן עלשלש אלה צרין לחשוב חחשטת לדעת מה נעשה לושלא יועילו‬ ‫בי כלוח׳ ואטיבה אתכם וכנה ידעתי כי ואחרו נואש כי אתרי מחשבותינו‬
‫ל!שלש אלה זהסכחתהמחשבה היא לכו ונכהו בלשקשי‪1‬א מאחדם ז׳יל על‬
‫״‬ ‫‪A A‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫יאיש שליחת לבו הרע נעשה כי חהשתי לבבות ש‪:‬ס יצה״ט יי^ה^י‬
‫י י‬ ‫לאנעשהשחיות הלבהטובכיאסשלהלבהרעהואהיצה״רווהוואיש‬
‫י׳יייית לבי הדיג נעשה • עוד יכוין על הע״א אשר החתשבה בה תחשב א^מרו‪1‬נכהז בלשין שהיאשנעיד עלחשנא על אשתאיש שהיא עדי בלש‪,‬ן‬
‫► אפי׳ ‪3‬עי‪5‬י ‪1‬הוא דמי כי בס כי י^ב דבליס לונצל לא נפחעאליי כי כ^^כחיניס‬ ‫ייהי יאיש ערירות לט הלע נעשה לכן כה אתר ^׳^׳ ‪0‬‬
 ‫מראות ' הצוב?י‪1‬ות‬ ‫יט‬ ‫ירמיה יח‬ ‫‘‬
‫■ ‪. €‬־ ״‬ ‫לייצללימינ העלים חזו ו^ל'חשיוד ר‪1‬י ‪-- rt‬״‬
‫‪ : ■f 4 ^ ” ' I X‬״ י ־ ‪ 6‬י | ר‪ 1‬־ ־‪ , 5‬ל‪,‬‬ ‫־ י ז ״ ל ת ל ז יולל מ ל ‪,‬‬
‫גסיפל‪ * ’ ,‬וט‪1‬דלחי‪ :‬הצרים לקולרץ לזא צ»גו יקו! כ!י חר‪ 6‬ק‬ ‫י‬ ‫’ז ר ק ־־ ב ־ ה לו א חי ע ל ע ל ״‪,‬‬ ‫ה ן ס ״ ״‪ , j‬״‬
‫י‪1‬צד■ ה־ויזרת '‬ ‫הנא ליי' ייאשר לו כקרב כיתו ונס׳אנחדו י‪.‬יצר הרש‬
‫י>ןםכ ‪ -‬״ ק ״ נ ו ס חי ע ה י וו ע ו ן‬ ‫ו ״ ־ ■ ! הי הוא ה צ ל י ק‪ ,‬ו ך ״ \ א ל‬
‫רו אשר טזגזני ועכרו את ההקיס הזה כי על עז^ס את ה׳ וז‪1‬כ־י‬ ‫לה י ח י וליו ה ל הי קי ס נ י ‪ p m‬ל­‬ ‫יורהע‪■-‬‬
‫^_‬ ‫‪t /‬‬ ‫^‪ r.fi‬ו־ייי‪.. I_____ -..-‬״־ __‬

‫— ‪ , ,‬ועוד ככל ‪..‬‬

‫ציתי ולא מ;־תי כו׳ ועוד א!חרו וגא‬
‫‪ ,‬עלתה על לצי כי היהיא מה׳ שימשי‬
‫י טון זה;'‪1‬עוד באומה ומגרת הנקניק‬ ‫ע ג ! ‪^ - li‬‬ ‫‪r,‬־ ;־ ‪., r‬־י •‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬
‫‪ .‬כיייאמרת אל'‪:-‬ה כה אחלה׳כנא‬ ‫ע ל ^־ עונ ב‪:‬‬ ‫הדיין נחלובד אמר כי גס הוא הגעל‬
‫אשבורכו׳ליזה חיזר ואוחרקאהשז‬ ‫״‪ r :> L‬״‪:‬‬ ‫•'מלפגידאל״״^רזדיו‬ ‫דין ‪ irti‬היסלס כ‪ 1‬כי לכהוי טובת‬
‫ל״קיס הזה צאסהוליזשכיו היי‬ ‫^מ? שלי ‪ 0‬ל פ מ ה מ ו ת‬ ‫לחברו מזס' בהקב״ה!נסא׳זה העד‬
‫נאחר נכה אשבור־ כו׳ועוד כי תחלה‬ ‫׳־ • ‪ • I‬׳‬ ‫בהם ‪,‬‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫כי ה‪:‬ה זכי עמדי לפניך ל‪37‬ר זכו'‬
‫כלומר אתה העד אין הייתי עוחד‬
‫שכולל כ״‬ ‫^אחד העסיזה סחורה‬ ‫י! ל כי די ד‪ -‬רז‪r - -‬‬ ‫* ‪C a p . »9‬‬
‫‪.‬הטס ואהרכןאוחדוזליזשניזש'ויה‬ ‫‪ .‬י ‪.‬׳ ל ו ף ומגירה‬ ‫‪r ':‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪w‬‬ ‫^פנין כתפלה להשיג את תמתן מהם‬
‫‪au‬‬ ‫■‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫במרה‬ ‫' •‬ ‫י יעאה משלחי© רעה תחז טובה ז ק‬
‫;אתה העד בחיעצותס כייאתה ה'‬

‫_ ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫הנקנוק‬

‫ו^גי‪u #‬״‪j'i‬‬ ‫׳‪v wy•-‬׳‪j’;1w‬‬
‫בית ה' ולא אדר חה שדבר בו׳פת צי‬ ‫יייתה גלא תטא אתזחטאתס מלפניך‬
‫אס כי הקפז את ער״ס לנ‪,‬ן‪;.‬ו&חו^‬ ‫^תחתי שלא יתותו באופן נזע״י‬
‫‪.‬ועודלחה כבהנה כשתור אתירחייז‬
‫החיתה יחתה החטא כי אס פיתחידז‬
‫לא אחר לו לכרנכשהוציאו אמר לן‬
‫נצרה עוד© בתיי© זאס יהיה שע״י‬
‫כ י ל א ל ה’ ם < ? ק ר’ ב ש א ש י ל א ־ ־ י ע‬ ‫קצל שילאו גדול פתאם ישובו חיד^;‬
‫לא פפהור קר׳הישחן סיואתה פשתי‬ ‫■ נאיפן סהפון נעשה ®נג כמאמרס‬
‫‪ 1‬ם'* אג?נס ידוע כי על‬ ‫‪<5‬־=יס‪-‬הם י ‪5‬לכ‪- -‬הודה ■'וסלאו ^את‪-‬ר ^ ^‬
‫ה מ קי ם‬ ‫י ‪^ < _ -‬י ‪m‬‬ ‫הז ה ך‪0‬‬ ‫י ל גדילה מסוגה שזדונות נעשיס‬
‫אשד נמלי כי יתילח מזג ת;‪1‬ךןלנלת'‬ ‫“ ׳‬ ‫גשגניתשנאחר סובה‬
‫‪ X .‬מ‪ 1‬ת ה‪ ^ J‬ל ^ ר ף‬ ‫‪5‬‬ ‫א^״־בגיהם'‬
‫הלית אתעחו כליון חרין כנלי יו‪ 5‬נ‬ ‫‪ ,‬כשלת כעוגןוהאמון!‬
‫לי תקנה עסהיזת^‬ ‫הנשנר‬ ‫ליה מכשול‬
‫לאיייס לק״יהן זאתאסשיג הית^‬ ‫לשבמיראג‬
‫כוצאוית בחזיון הזה כי הוא יאנרל‬ ‫׳וכשלים‬
‫לאה ו׳דנד היו ראויים נבלית' שככל'‬

‫פ ב ס שי‬ ‫לי ^וג‪ -‬ע‬ ‫^‬ ‫כי מי!‬ ‫? ח; ע חנייסים‬

‫״ ®יי‪ 1‬ח ל םינננ ״ א ‪! 0‬ז־ו'נעתאק■‬
‫צ כן צוה ותיזר וקני־‬ ‫ע‪ 1‬ף ה ץ מ ‪ , ,‬ם‬ ‫״ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ולכהמתהארץ‬ ‫‪ Kf>r-1> n m f i a‬מ מ נ ה ס ‪; ,‬‬
‫’כי כאשר הקונה ‪3‬דחיכ כלי הדש‬ ‫דז ^י ר הז א ת‬ ‫ע‪,‬‬ ‫‪u d Wo ,‬‬ ‫י('ןתם‪ 1‬נ ת’ ח שונ ה אי‪.‬‬
‫לפובדו ‪; ■■■•,-‬‬
‫כןסאיתלרן‬ ‫‪,‬קשה עליו‬
‫‪...... ............‬‬ ‫י■‬ ‫;‪ ,... .‬ק ה כ ל ע כ ר ? ן ל * הו ש םו' ש ר ק ע ל ‪-‬‬ ‫״‬ ‫» ‪ r‬האף ‪!!!-?: c r i‬‬
‫נ צ י י ת‪ .‬ל ז ״ י ה נ ל '‪ .‬ל ו ״ י ־ ־ ה ה ־ «‬ ‫־; _‬ ‫וו ד א ‪ 5‬ל ר‪ 1‬י ם‬ ‫)‪ 5‬י שיזינ ם!’'לםו‪ 1‬״ ו ל ם ה מ ‪ -‬־ א ״‪5‬‬
‫א ת ה ״ י א ת ק ע י י ״ ״ סי א־ ה ל;'‬ ‫—‬ ‫ב־ ״נינ חינ של ״ ר םנ ל‪ ,‬א ״ ״ א ‪0‬‬
‫עמו ועירו בשבירתו כיקנקק ‘‬ ‫ש ‪ 3‬שוי‪ :‬ר ע ד־!ו י א כ לו‬ ‫‪:‬‬ ‫כ מ צו רו ב מ צו‪'- ,‬‬ ‫יהחיזינסלים ‪ 1‬ת ם י נ >׳ ל מ ‪ -‬ן ל פ ״‪5‬‬
‫ה לעש ולעיר וגס באוחרו יוצר חי‪£‬‬
‫זלאאהרנקכזק חרש היה; לןוורכ'‬
‫־^■“״‬ ‫יהיה תרת קניי מהיוצר‬

‫בד יי "־י‪-‬י ס תת הרקיע וארז צ‬

‫_יחזק רלקיע לי לתיסהיושחים ביום‬
‫‪>.‬‬ ‫הראשין ונתחזקו גשני ‪:‬‬
‫אפסראתו‬ ‫‪1‬‬ ‫איזר ה׳ צו׳ ראוי לשים לג מה צורי חלית‬ ‫‪H 3‬‬
‫®אץלותיז^^יזזיאםילאיונל להרפא עוד פדוא כציר ובממהחשל‬ ‫צוה לו יאחר כל הנויפל‬
‫^ כתרץנשני ועל פי דרנו רחז כי כאשר הלקגית אין כשכר‪:‬‬ ‫®י^ג^ל^זסאאגזטראקהעם^זקחנל^‬
‫‪.‬תרש אן י^׳ל' ^ילנו נשאר בכלל חללו סלעזל© ‪ p‬לזהות בני האדם לא‬
‫ישברו‬ ‫' ״‬ ‫י‬
 ‫צו‬ ‫ך מראות העובאות‬ ‫ש‬ ‫ירמיה‬
‫ישלח כי יתשול חחתנית לבלתי ידחו כמדע וכל‪1‬ה עשה ית לשתי פינו׳ טג‪5‬ןסר כתזרה החולן לא היה לסדוף אע כניהם כי אס להפסדם על כאש‬
‫י<תללי‪1‬ען יבינו עד היק הגיעה רעתם למען למזג לב לשוב ולתקן ללבד והמה חיים מודע!שחאחאחר הלא אין הדבר קשה רלן היית שחף‬
‫עיתס וירוממו חן השמים שלית להורות להם כיס"י מה ששבר הבקבי^ אם הבנים לע א אךמציאותשרוף את הבן על החובת ליי טיב היה הדבר כי‬
‫יפילו ינוכה העדר התיתי! ייזזחפה בשביר׳ הבקבוק חה לבל יתייאשו מן הלא כן דברת לאברהם ליצחק בנו לז״א גס וה ‪.‬אינו כי ולא דברתי והוא‬
‫חאחר׳ו״לשלאאחרהואית׳יפחנהו‬ ‫^‬ ‫היתתיס יימאכו לשובחהו אומרו‬
‫ייןוהעצמ שהוא שיעלהוחיבלגד‬ ‫^^^^^^‪ 1‬ב ץ ו ל ה ת א ת ~ ה ^ י ר ה ז ^ כ ת ג| ת ‪ :‬ךהיו‬ ‫יחיייתגז׳קאעפהוכו׳לומרהנהמס‬
‫א נ י ״ “־?‬ ‫^^^^!^ ‪n ih r iD t o b s n H in 'o 'p D‬‬ ‫כר‬
‫י‬
‫ייתמלה הוא ככה אשבור‬
‫׳‬
‫שאייר ה‬
‫“־־־'‬
‫חפר יוכל להרפ׳ עול ומה שהיתה‬
‫זי פה בתפת הוא לייעד כי י ה ט מ אי ם ל כ ל ו ז ^ י ס א ש ר ק ט רו ע ל־־ תג תי ה ם לבוהיר^ חפן לובחחלא‪ :‬עכב וגס‬
‫לא תאחרו כי גם שלא אמרתי רק‬ ‫ל ) & ^ ב א ה ען מי םו ^ הנ ס כי ם ^ ^ הי ם א חרי ם ^‬ ‫ינתפת יקברו מאין חקו' לקבור והנה‬
‫והעלהו בלבי היה לחבחו ולשורפן ע‪,5‬‬ ‫• = ״ י ־ י־י ־ ׳‪ ■ ’ ^:‬י ‪'7‬‬ ‫יההיא מה שאחר עד כה אן עתה‬
‫‪ WW , 5 ^ 7 : J‬אלאפאז־נ ‪ m o‬ט לא‬ ‫שפניתי הכלי ניכה ית׳העדר התרופ’‬
‫ולא עלתה על לבי ‪:‬ויכ©‬ ‫*‬ ‫״*‬ ‫‘‬ ‫י‬ ‫יתמת אומרו ככה אשכיר אתפעס‬
‫ירמיה חש פן ברוג‬ ‫חיה יאז העיר הזאת אחר כן אעשה‬
‫ימיתנו על כן שתק אן‬ ‫לייקיס הוהכו׳לוחרכן אעשה למקום‬
‫כאשר הוציאו מן החהפכ' כי נח רוגו!‬ ‫‪ i n‬מב ‪ °‬אל׳־העיר הז א ת‬ ‫הזה היא נאם ה' עתה ואינו נאם‬
‫אןערב אל לבו לאחר לו לא פשתור‬ ‫כי ך־־זרןשויאת־־־‬ ‫‪3‬י־רזר?ןה א שר ד?רתי‬ ‫ללאש' נתחלה ככה אשכיר את העם‬
‫קרא ה׳שחן ונו' ‪:‬‬ ‫ייהיאת העיר הזאת וגס איני עתה‬
‫^לב ^ תי שמוע את־ךבר‪*,‬‬ ‫״‬
‫חההיההפתוי הזם‬
‫פתיתני‬
‫י ­י­ ראוי לשים לב‬
‫ך ‪ 20.‬׳‪ ] Cap‬י ש ס ^ ‪ .‬פשחור בן — א מ ר‬
‫>א' ‪ k 'o‬הע כי אס ‪ k‬החקו׳וליושביו‬
‫®?יא על התפת הנז׳ שבי יתקיים‬
‫שפתהו ה' ויחע מאתרם ז״לשפתהו‬ ‫• ר* ^ ^ הוידזן ו הו א־־פקיד‬ ‫חהשאמר בלבד ינתפת יקברו מאין י‬
‫ללכת ענתו׳ עלשדהו כדישישרף ביון‬
‫התקדש עומו בענתות ולפי זה היו‬ ‫®קי'לקמר וליושביושל תפתשיקברו נגיד ב פ ת ץיווה את־ןרכמהו• גבא א ‪ r r l‬ךב;זףכ‪t‬‬
‫לי ׳ אן צא לכל העם ולכל העי' זולת'‬
‫הדברים האלה בעת החלכן יאם ‪,‬כן‬ ‫א ת ןרמךזו■ הנקא*י*מ‬ ‫חי י־ה את העיר אעשה כתפת בכף האלה;י‬
‫^‪ 11‬ע ל־ ״ ה מ ה פ ל ת א ש י ב ש ער בנימז ‪ p % n‬הסשלא בחקזמך ועוד אומרו חזקתני‬ ‫חליזיק ילא ממש חהו ולתת את העיר‬
‫חזאת כתפת וט׳ • או יאחר כן‬
‫אעשה למקום ס' לו׳ תחז אמרו ככה‬
‫על לב שלא יוכל חלילה וגם אין‬ ‫את־־־ירמ;הו מ ך ה מ ה פ כ ת ויאמר אליו ירמיהו‬ ‫אשבור את העיר ואת העם כלו לוח'‬
‫מתקשר לוה אומרו הייתי לשחיק כד‬ ‫^אפשחוררןרא‪.‬יהורה ש מ ףכי א ‪~~ 0‬מגור‬ ‫שלא‬ ‫אילו עתה נאם ה' רק כן אעשה‬
‫וגם אומרו כלה לעג לי אם מוזר‬ ‫יוכללהרפא למקום בלבד לא לכל‬
‫כלהאל היום או אל השמוק או אל‬ ‫מסביב ‪ :‬כ^־כה א מר ^ו ה ^וננינ תג ף למגור‬ ‫העם וזהו וליושביו הם יושבי המקים‬
‫______‬
‫אמדוכו'‬ ‫העם* ועוד אחרו כי חדי‬ ‫׳ ולכל׳א־הביף ו נ ^ י ו בחרב איביהכש ו ^נ; ף‬ ‫בלבד וגם איכינו אומרו ליושביו‬
‫שחלת כי לאתצלק להיות נתינק‬ ‫ו א ת־ כ ^ ~י ה ‪ n i‬א ת ? כיד‬ ‫ולמקום היה נאם ה׳ כי אס מפסיק‬
‫טפם*זפולאיזהדנודהיאז?שאוחר‬ ‫‪ C-,•.‬לין‬ ‫נאומיו נאם ה' בנתים לומר כי עיקר‬
‫עליוכיחדיאדנר * יעיד כי אס‬ ‫^ על החקו' וזהו ^‬
‫לחקו'‬ ‫‪..........‬‬
‫אינו רק‬ ‫נא' ה'‬
‫הקלסהיהנלהיוסלחהלאיזעקרק‬ ‫^ ^־י מ ע הו א ת־־כל ״י רן ר ה ■‬ ‫הזהנאסה׳אן ליושביו הואכדבר‬
‫שמעתי‬
‫איחרוכיכיששעתי‬
‫ועידאיחרו‬
‫ידבר ;* יעיד‬
‫מדיידבר‬
‫מדי‬ ‫‪ f /‬ו א ת כל־־א‪ 1‬צ ר ו ת י ה ו ד ה אי‪/‬ן כיד אי פ ה ם‬ ‫ר‪1‬׳‪6‬‬ ‫!■'‪nJr‬‬
‫דגת רבי נו ואינו מפרששוס דגה מ­‬ ‫י‪‘ v ______ v7L. .‬־\ ^י‪•■ /‬׳״׳‪ -•':‬י‪:‬״‪.‬׳•׳‬ ‫לשנךבחקוס כדא כג^ ה חח ‪:‬‬
‫‪ ,‬״‪.‬‬ ‫”ס״סטה״נו _____‬ ‫^^^^^מסוהניאוסבב^ה^ ו ^ ה ‪^5‬ודווד‬ ‫חמתו שפן חמן אפו ויצת אש בציון‬
‫וכל ישם ביתך ת^כר בשבי ובב‪ K i i i 9‬ושם^ אומרו הג׳דו מי האומר הגידו ואל מי‬ ‫לוזקוס‬ ‫ונס לא אחד את העיר כי אם‬
‫חתחשר‬ ‫•איד‬ ‫ונגידנו‬ ‫שאומר‬ ‫ינידוהו‬
‫ינידוהו שתומר!נגידנו ומין מתקשר‬ ‫‪Jl‬‬ ‫‪'.‬‬‫—‬ ‫וי־«*«‬
‫ת מ ו ^ ו ש ם ר ז ד ר ד ^רןד*רדד־‪-‬י—‪ ^ f‬ס רי ס ^ ^ ש ר ‪~ -‬‬ ‫למען הניח מקו׳בעירלשובחהשחיתה‬
‫אומרוכלאנום־שלומיכו׳אלהאמ‪:‬׳ •‬ ‫ת סו תו ש ם ת ךן ב ר <‪ 2‬ת ה ן כ ^‬
‫ועוד אומרי אילי יפותה משולל שוס‬ ‫לוא בכףהלתיזןלתת את העיר כתפת נכ א ת להם בשקר‪ :‬פתיתגיןהוה ו אן ת חז‪.‬קתגי‬
‫הבכה וקשר כלל י־ ועודאומרו ויי'‬ ‫הייתי ‪0‬שח‪ 1‬ק כ ^ ־ ^ו ט כ ^ ה ?!עגלי ‪:‬‬ ‫״יי‬ ‫תחת היותס^א י'’י'‬
‫אותי כו׳^ןמהיותוית׳ כגבוריחשן‬ ‫נירושלס ולהיו' כל המכוון בכל דבריו‬
‫סיכשלז רודפיו ויולחכשלון הו׳הראוי‬ ‫אלה בשבירת הבקבוק למען יתנו‬
‫וגס אומרו ולאיכלו האם ייהכשלון‬ ‫‪ 6‬לבסלשזב אןכאש לאשמעו ולא הטו ךבר־'ןהוה לי לחרפה ו ^ ס כל״היום‪ :‬ואמרתי‬
‫היה אפש' שיוכלו שבא למעטו‬ ‫אתאזנם'אז סלןלן לחצר בית ה׳ ואת'‬
‫אזכרנו• ו^א~אךבר עוד בשמו והיה בלבי‬
‫ועוד אין מתקשר אומרו ויי' צנאות‬ ‫לתאייר ה' כו' הנני מביא את הרעה‬
‫גוחן צדיק ולא סוף הפסוק לראשיתו‬ ‫‪>0 ■* • /‬ש •‬ ‫*‬ ‫אשד דברתי עליה לשבר׳אשר לא תוכל‬
‫ועוד כ^אין גלותרהריג סכת הנקמה כי אם עשותס הרעה ואדרב' בגלותו‬ ‫^היפא עוד ולאאשר אמרתי לרחם ולנכות כיתסלקשראתערפסלבלתי‬
‫את ריבו הוא מוסר דין ונענש תתלה וגס מלת גליתי קשיז כי הכל' גלוי‬ ‫®י׳יע את דברי לשוב ולתקן כי תה שאמרתי ק אעשה נאם ה׳סהיה ליכיח‬
‫לפגיו יק' י ועוד כפל אומרושירו כו' הללו כז' י אמנם יאמר בהזכיר‬ ‫חזיעה לא היה רק אם הייתם שומעים אתדברי ושבים‪ fe‬ה' וכן היה נתז‬
‫מאמרם ן־״לעל פסוק נביא לגויס נתתין כי היה ירמיה מסרג לבלי הנבא‬ ‫יאמרו ז״ל באיכה רבתישנשבע הקנ״ה סלא ישוב לרחמס עד עת קן פלא‬
‫יזנלו להיפ' עוד לולא תפלת רחל מבכה על בניה כנודע״ הנה זה הוא על ישראלזפן תנא צהס צרה על ידו על שאמר לו ה׳ נביא לגוים נתקין‬
‫חחפן ענין חשל הבקבוק והנאמר עליו ונשוב אל דבריו יתב^ בכתוסס וע״יפיתוי זה הסאז קד לקו עד שנתנו נכיא על ישראל ואחר לו אם מה‬
‫שאתה מתיירא הוא סן יצרו אותן ‪ k‬תילא כי אתן אני להצילן וכן למעל‘‬ ‫הקידתים באומרו יען אשר עזבוני כו' והוא כי הכה שתים רעותעשי אתל‬
‫אשי עיייני תהייתי אתם• שניתשגרשוני מהסתפת במקו׳ הזה כי היה ית^ על פסוק אם תשוב ואשיבך וכו׳ כתבנושכיה מצטער ירמיהז פן מלבד‬
‫כל הכרתי ואהבתי במקום ‘ועשו שיהיה יקגרן מתנכר למקים הזה לכלתי הסזרחשהיה הולן ושב לבלתי הועיל היה יזפיירא קיפותהלעשו'‬
‫המגיח והשרותשכינתי נו על ידי מה שקערז בו לאלהיס אתריםאשר לא כמעשיהם בראית הצלחתם בהיותם לשעים וגס פן יחיתיהו או יכוהו ופל‬
‫ילעום האלהיס ההם להס ולא בלבד הדור הזה עשי הרעה הזאת ט אס הא‘ אמד לו הוא יתברן אס מה שתצסער היא על לנתן ישונך חנם אם‬
‫הסה יאכיתיהס יכו'והנה תתלה עשו עקע״א בפני עצמו ועון שפיכות משיבואשי^ די לן כי לפני תעמוד בכל פעם סאשלחן ואסתיראפן‬
‫למיס גפני עצתו אשר כל א׳ מסלק שכינה חהחקיס יאחר כן עשו השתי בהקעדבות הדעת וראותך הצלחתם תלמוד מהם אל תחוש כי הנה ישובו‬
‫לבדם יחל ע א ושפיכות דמים והוא ט וכנו את בחית הבעל לשחף את הסה אלין ואתה לאתשוג אליכם ועל פחדן חמכיתם אל תירא ט הנה‬
‫לניהס כי׳ שהם ע״א וש״ד יחד שיהרגו וישרפו בניהם לע״א וכל ‪ p‬הדבר ו‪3‬קתין לעס הוס לחוקת נחשתבצורה ונלחמו אלין ולא יוכלז לן והוא‬
‫®זי* קמה שאטלו לא ציית’ אותו כתורה לבלתיעשות אותו והוא ט מס המזשכתבנושם ט אין הוא י^מ״ן מבטל או מונע הבחירה כי אם מניחם‬
‫מפילתם‬
 ‫‪•, .‬ירמיה ‪,‬ך ‪:‬מראות הצבאות‬
‫« או כ מי ‪ 0‬׳ ל‪ « 1‬ל ‪ 5-‬נלנינא שנ מי׳כ >'ינ‪ - 65‬ת'נ‪5‬נלנין!(מ’ נ הי נ’‬ ‫‪.‬מחיוא־י שיל״״י ‪ tt»n‬רליסתדלותפ א!אש’ פ‪ 0‬הנ אי־‪ 01‬ל א'‪1‬נלו '‬
‫‪^,‬׳ א‪,‬תי כגניר‬ ‫ולא ימלתי יאץ לי תל‪1‬כ׳ על ה׳ שלוא׳ וסוכל כל ן‪ :‬כי‬ ‫לו י ונכא חל מנין הכתיכים א״ר הנה יראתי על הנוגע אל נפשי ‪^ P‬מיי־‬
‫מכין עצחי‬ ‫עריץ והוא כי כגכור ככלקי עריץמעתראותו‬ ‫עחעס הס ו‪v‬יי‪p‬י חפץ ליחנעמלהתננאזפתיתני הנואפת ‪ 3‬א!חרןליאם‬
‫להלתס מתקוח' עליו אן אשד הןא גבזר עריץ כלתי מחםי‪ 3‬כל חה סחתגה‬ ‫אלץ ואתה לא תש‪ 31‬אליהם ועל מה שיראתי קגזפי ק‬
‫‪ ,‬אויכו וחרץ כלי יזלהמתו ; ומניחו עי‬ ‫‪.‬‬ ‫ואפתחוקתני‬ ‫פתיתני ^‬
‫הנה ‘•יי—*•‬
‫‪,‬יהרגוני י•י‪-‬‬
‫יי■ יייי‬
‫עפותוכל הכנותיו וכל תחכוליתי'‬ ‫«״־! ‪ t o‬מלא ״נעש־ ״לה«‪ ■ .‬כ ^י ע‪ ,‬כ ע ר ת ^ ד ‪ 3‬עצסתי ונלאתי כלכל ולא‬
‫י מאחרונ׳כקלו׳יכטלהכל ק וה איתי‬ ‫‪V • ; ■:‬‬ ‫‪.‬־■‬ ‫ליכיאסשחזתתני שילחמואלי ולא‬
‫יכלו לי •זהו חוקתגי וע״יכץ!תוכ‪ ; 5‬או‪-‬כל ‪. .‬בי שמעתי דבתיביכס מגור מסביב ‪ -‬כגמר עריץ שתכוק א^ אןיני ילחמו‬
‫•כי ויעשו כל תחכולותס עזתיח®‬ ‫יוש״כ לשנוע אותם חלהצרלי כי לא נ הגידו וגגידנר■ כל אנרל‪ 1‬שלמי שמרי‬
‫‪:‬ו‪:‬ואפותק עד •‪JD‬אחרונר‪ s‬יצילני‬ ‫היית יכול לבלתי‪.‬עכור חדתך לגל‬
‫רי הו ה‬ ‫‪ :‬י ^ ר ץ ה ו נ ר ב ע ה ל‪ 1‬ן נ ל ן ח ה נ ק מ ת י נ ר מ מ ג ו ‪" : :‬‬
‫;קחצודגזס &לא יוכלו לי‪ .‬על כן רודפי‬ ‫בשל הכתירה וזהו ותוכל כד״אלא‬
‫•?^^יולא יכלו י יכשלו ן>א ין^^! ‪^^ ,‬ןא ‪ .‬כי יעשו‬ ‫י תוכל לאכול בשערין לא תוכל לוכות‬
‫העיז ולא תגטל• ‪3‬חיר^^‪.‬כי יניחם‬ ‫את הפסת כז' שהיא לא תוכל תפני ביצןו מאד‪ .‬כי־־לא‪ ,‬דז^‪1‬כי ‪9‬ו כלמר־וי■ עו ^י ם לא‬
‫• הליןכן ותוכל על בלתי בשל מלחן‬
‫ובסוף לאיונלו‬ ‫;■ י‬
‫לעשות כשלון עונס‪.......‬‬
‫על ־‪ i‬ת שכח ויהוה צבאותכהן צדיק ראה בליות‬ ‫‪ .‬חפשיות הבחירה אן הנס על ‪Of‬‬
‫• כי היא ית׳ מצילני המצודות אשרגל'‬
‫■ עלי ללכדצי והנה להם ‪ 06,3‬כפו‪-‬ק‬
‫^^אהנקמרץףמהם כיא^יףגליתי את^־ך‬ ‫' !תוכל אך יש דגר אחד שאינן יכול‬
‫אחד בחה שהיו חצודות' לריק ל* ^‬ ‫הצ^ל‬ ‫כי‬ ‫ה‬ ‫^ו‬ ‫־‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫הללו‬ ‫שירו‪%‬הוה‬ ‫‪:‬‬ ‫■תבי‬ ‫לתקן על פי מדתןוהוא כי הנה היימי‬
‫לשתוץ כל היו׳ כי לבעל כתירתש א״א‬
‫‪:‬יוכלו חן משס זו היא גושה עומח‬ ‫• על פי חלתן ואין תיקין לזה כאשר את־‪:‬נג?שאבייקם;ד ^רעים ‪ . :‬ארור היו ם אשר‬
‫‪5‬נשכחתאןעו‪ 7‬להם בזשהגיי^‬
‫‪.‬של אותו עולם על מה סכ שלונעין‬
‫עלחלותס שתזקתני שלא יוכלו לי ־ י^‪,‬לתי כ‪ 1‬עם א שה־;לךהני אמיא^לןהי ברוך;‪:‬‬
‫מחנולותס ונזצודותם סכרו ליסוחס‬ ‫והנחתם להלחס בי לבלבעלגחירתם ‪-‬איורהאי ש אשרבשראת־־אבי לאמר‬
‫‪-‬כיבעה שבאים להחיתני יש שני‬
‫*שסזא כסלון שאמרתי רודפי יכשלו‬ ‫^‪5 ^?.‬ן־־זכר ש ס ח ש ^ח הו ‪ :‬והיה הא’ ^ ההיא‬ ‫לבריס אחל קלחחותסשנים יא‬
‫בי זו נושה רבה מאד ני אוי לה‬
‫‪ .‬לאותה ביש ‪ :‬ו! ‪ 1:‬אומרו בושו חאד ני‬
‫לא השכילו רו׳ לו׳ גם שיש להם נ ו ^‬
‫לשחוק ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫■פה שלא הצליחו גתתבולות ‪ .‬ללנלגי‬
‫ס ר ס ם ךהתהי ?!^ל^ר־^’ ־ ק י ד‪ .‬ו ק ח מ ה‬ ‫תתחלק לשני לגריסני הלא כל הפנין ׳‬
‫‪.‬הלא היא בושה קלה אן מס סנושי‬ ‫■ הואלכרא׳ש־וא חהשלועגי׳עלי‬
‫מאד הוא כי לא השכילו נלמת עולם‬ ‫‪1‬ןרת ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫• ווהו כלה לועג לי ואס ז‪ :‬תסיר מז ס פלא ילפגז עלי נ ח ^ ת מונע‬
‫שלא תשכת שהיא צלחת א‪-‬יתי עולם אשר לא תשכח מה שאין כן נלח^ג‬
‫• הגתירה וז‪:‬ו כלה לועג לי כלומד כל השחוק הנו׳ הוא שכל העם כאחד‬
‫העילס הזה שלא הצליחו לבא מצודתם אלהפיעל • כי היא גושה עובריה‬
‫■ גלה לעג לי ואין הדבר מתחלק שכתצי תתקיים הגחירה ובחצי האחר לא‬
‫ונשכחת כחדובר ’ ויי׳ צבאיתוכו'אחר‪ .‬הלא ספרתי לפניך כל‪,‬רעותם‬
‫יוכ׳ו יוז^ובלוליפגלי וחהשתלאהכי יזלי אלבר אזעק שאיני צועק‬
‫ואשר לבבי שלם ‪.‬כי אמרתי לא אזכרנו ויהי לבי כאש כז' לעשות לצונן‬
‫י ק בעת שאדבר לס דגרי נביאתי ולא בשאר היו׳אץ חזה ראיס שלא הייתי‬
‫תאשימני שבשפתי ספרתי כל זה שמור'‪ ,‬חלילה שאתה צרין יודיע? נ*"*‬
‫לשחיקכל המס כי אסהשעסהסיא כי הלאחס שקלי אדבר אזעק ואת‬
‫דגר והיה אפסי לעעית בזה לחה שירא! כיה׳ צדיק ‪ .‬יגחן שחורה ח' ‪/‬‬
‫• מם ישל אקיתשיבאו עליהם הלא דכיי‪ .‬יעקתי כי היו היה לכר ה׳ לי‬
‫שאין כליותיו ולבי גלוי! לפגין פל רן אני אוח׳ הנה ידיג״^ו )‪J‬׳ כי ןה צנאו‬
‫זךתה כי הלא‬ ‫פהזא רס על ‪9‬ל לצבאי ופכ”ז פרס ה' אין צחש‪ 1‬ב כי צה‬ ‫גחרפה ולקלס כל כיום ולא השעה ההיא גלבד אלא פלא הייתי ‪ pmt‬רק‬
‫־ בעת שאדבר דבר ה׳ יען כי מדבר ה׳ היתה הצרה ההיא נמשכת אלי ־‬
‫עם שהיא בוחן צדיק אין הפנין חבלתי הגלית לפניו כליות ולבני‬ ‫‪ w‬יאחרעסהחתיחיצר על השחוק לא אעשה עיקרלדאוגעלעצחיכי‬
‫עם שהיא ביחן צדיק כוח _ייאה בליות ולב ־ והה סהוצדכתי לגלות ריגי‬
‫•‪ .‬עונתי צערי* ודאגתי על כבודך כי יזדי אתר מ רן אזעק וכו׳ ולא בשאר‬
‫נא״י יי ץן לא יד‪.‬ע?י הנה גסעל זס אראה נקמתך חה^ ‪ ip‬כי היסני‬
‫; היום ע} החת‪:‬י היה מ ר ה׳ הנמל והנורא לי לחרפה כו׳ כי לא הייתי‬
‫סא‪-‬ין גליתי את ריבי חס סלא היה צריך כי הכל גלוי לפכין ית כלוח׳ ני‬
‫• נכוה רק ע׳ עת בא דנרן ^*הס כסי שעל‪.‬אוחרי מ רן הייתי חרפ'וכדאי‬
‫מרוב םיייי עלחס פחריעי׳לי ‘אליךעס היו' הכל גלוי לפניך גליתי את רינ*‬
‫בויון‪jp1‬צף כלפי מעלה כלומר שאלו היה על הנוגע אלי כל שאר היום‬
‫ע רל ליי כו הנה כתלנו למעלה כי משתים רעית היה ירא ירחיהו איזל‬
‫היה ג׳ כ עמלו•‪1‬וק כי כלה היה מת לשחיק עלי ״ או יאחר צר לי על‬
‫פן יהרג בידם שהיא צרת הגיף ׳ וגס שלא יחטא בהתטרכותס ובראו־^י‬
‫שחיי אדנר דברי נבואתי שאני עושה זכית סס אחסא שאועק כי חמס ושד‬
‫מלידות ללוכדו פן יהרהר אחר חדיתיו ית' או יכבוש נבואתו כאש' כתנני‬
‫אקרא שאני מקללם ותוסר דין עליהם ומדאגה חמר זה אמרתי בלבי לא‬
‫גאותת אולי יפותה אחר עתה הנה כל עם ה׳ שירו ליי' ‪,‬על הנוגע אן‬
‫אזכרנו א ת ה באומרי לבל תהיה כחרפה על הוכרת השם ועוד מעט‬
‫גופי שלא יכלו לי* וגם הללו את ה׳ שהציל את הכפש חלחטא וזהו כי‬
‫אדבר בשמו כלל אפילו גלי הזכרת שחו לבל יגעו בכבודו‬
‫״‬ ‫־‪ ^ .‬את נפש אביון מיד מרעים‪:‬‬
‫בקלס שאהיה לחרפה ולקלם על הזכירי שמו או נבואתו אן היה דבר ה׳‬
‫^ ‪ " 111‬היום כו הנה יראה מ ר כפול י ועוד כי תחלה הארר ואת ג‬
‫טאתלת גי ‪-‬אחר להם בלבי כאש בוערת שהוא אם הייתי בלתי מדבר כשמו‬
‫‪ ..‬שולל ברכה בלבד * אן הנה קלל יום ההולדה ויום הליד^‬
‫לגחדי ואם ה ץ י עוש׳ הדבר הראשון שהוא שלא אזכרנו את השם כי אס‬
‫וטל ההיללה אמר ארור היום אשר יולדתי בי והיא בי כנה אח״ל אפסי‬
‫למר נשמו בלבד הנה היה השם ההוא עצור ‪ 3‬ע צ ^ כי הנה כל‬
‫■ שאביו של ירמיה סהיס צדיק גמור פיחש■ מטתו בי‪-.‬ם אלא לפי שהימת‬
‫עצתזתי תאמרנה ה' חי כמין יאיככס אוכל עצור חהזכיר את ה׳ כנמצא‬
‫י{ הענין אח‬ ‫אזבל הורגת את הנניאיס בא ושימש חשתי ביום ן^רה ‪,‬‬
‫בסס וחשבתי לכלכל ה מר ג ק מי ונלאיתי כלכל ולא אוכל ומה שהי׳ פולה‬
‫הנה ודאי י!ס העיבור ולאי ארור הי? כי היה יום שכיתה אובל כירג^‬
‫בלבי לאמר לא אזכרנו כי לא בלבד על הלעג והחרפ׳והקלס שהיו חחדפיס‬
‫נביאי ה׳ ווהו ארור היום אשד יולדתי בי אכן חה שאני ח!םיףמתר?ז^‬
‫אותי כי אס זולת זה סחעתי דבת רב־ם כי מ ה הוא דבור כפרש״י ז׳׳ל‬
‫סיום שילדתני אמי שהיא יום הליד׳ג״כ גם שלא יהיה אךןך לתסו׳לא יהייז‬
‫פיללי־׳ץ בלעז והוא שהיו דוברים הס בהם והיתה כדב׳והדבור אומרםאלו‬
‫ברון והוא כי הנה יום שהצדיק ‪ .‬נולד באה ברכה לעולם כנולע חרו״ל כ'‬
‫לאלו הנה מגור חסניב אנו סוחטים על ירמיהו שחנקשים להורגו והיו‬
‫הוא יום זריחת שמש ואור וכן עולה;זכר כחנין גרכה אחר לומר שי‪ 5‬י‬
‫אתדיס יזשעיס ואומרים הגידה כו׳לו׳לחכיא הבשור׳ לתה תסתיר ותסתוס‬
‫ארור אי אפשל לפחית אל יהי ברון ‪• :‬‬
‫האיש כו׳ הלא כמו זר נחשב מה פשע המבשר שחאררו וגם‬ ‫ארור‬ ‫הדבר הגיל'בפירוש חההואהתגירחה גמשולפשותלוועידנולושישמ׳‬
‫וחי היי האיחריס תגיר חסביג כל אנוש שלומי וחי היו האוחריס הגידה‬
‫אוחדו לאתר חיותר וגם אינו לאחר לאחרים * ועוד כס•‬
‫‪16‬‬
‫אומרו שחח שחחהו * ועוד אוחרז והיה האיש זכו'לחה ידחה תז לסלי®‬
‫ונגידנו הס סוחרי צלעי חיחלי צלעי ולמה היה כל חעחדס זה לדברים‬
 ‫‪nt‬‬
‫ירמיה ב בא מראות הצובאות‬
‫ר‪0‬זנ‬ ‫אליהם ואי» תש‪1‬נ& עסו שפיט‬ ‫פ^יקיללאר יאחר לפה לא החיפני מרםם • ועוד אומלוזתהילי אחי‬
‫^‬ ‫^‬ ‫את ננוכל נאצר חעליהס ‪I ,‬‬ ‫קכרי שקשחעו סהיתת חתה אחז עחז האם צדיק כתלהו יק‪5‬ל אקז‬
‫‪,-‬גתורהלולאכעסאיינא״רטפןיאמיי ליטיפהו״ ״האיחלס־‬ ‫* ‪ f‬״ לחל לא מחה ני״פו גדחמה מס חה ע־ין אופיו וויוחסהרפ‬
‫‪ , ,‬מ ־ ’גט‪",‬נא?‪-‬־‪ 5‬הס‬
‫הם‬ ‫נ ״ ״יי׳ניייי ״ ״ ״ייי ״י‬ ‫״’ ח פ י ל נ ״ י ־ י ^ • ־ ־ י ־ ‪,‬עמל^י״‪-‬ולחס‬
‫קטין‬ ‫‪3 ..........‬כלל ססזק‬
‫הוא _״״‬ ‫עלינו ולא על סחטאנו לן‬
‫‪A...1..A‬‬ ‫ל מ ה ^ ז מ ר קו סי צ א תי ^ ר או ת‬ ‫ה ר ת ע־ ^ ם ‪:‬‬ ‫* ועול כי הלא ידע כי הוא‬
‫כאש׳’ אמרת לי עבדא בישא לן והחד*‬
‫י ע מ ל ויגון ויבלו• ב כ ש ת ♦מי ‪:‬‬ ‫׳ י‬ ‫אתהאלם לוכיתז לעולם הכא‬
‫את ירושלים כי אם עלינו משנאתו‬
‫א!תט ועונינויפילונובילו ויתפאר‬ ‫’ ^יילימעשיס טובים ולקה יקיז‬
‫כי ידו פש^ה ולא ה' פעל כל זאת ♦‬
‫ח י ב רי'‬ ‫יטלתי»ל צרת העולם הזה כאילי כל‬
‫־ ירמיזתו• מ א ר ת‬ ‫^ליק אינ‪ 1‬רק בעולם הזה *‬
‫«ו מעין זה אתה לא אחרת לו רק‬
‫יג‪-‬סניקלק איחרו לקה וה כי מלת וה‬
‫שיחריב הפיר אן לנו גלות בלבזהנה‬ ‫!דוז ת כ^! ‪ 9‬ח א ^יו ה מ ?‪.5‬ך צךרןך חו את־־פ שחוד‬
‫^ייה וגס אומרו ויכלו כו' כי אחל‬
‫הוא נלחם עלינו ולהפיג בידינו‬ ‫‪ r1y|)'^~nK^TO‬בך־^מע^יךז ךז כ הן‬ ‫^”יי ליאות עחל ויבין למה עושה‬
‫אין זכית רק יעשה ככל נפלא‪1‬תינ‬
‫^ נ א ב ע ת ו ‪K‬״ ‪n‬־ ‪ n ^ n r‬כי‬ ‫לאמר ‪:‬‬ ‫כן עיקר חהבושה הקל‬
‫ויעלה מעלינו אז השיב להם הוא‬
‫^ייל ויבין* אמנם יאמר ארור‬
‫יתברן כי כן יעשהשלא יפילם בידו‬
‫יאיש אשד ביפר את אבי כדי לאחר‬
‫• ך־־ ‪ fv ;1; ^ .‬־ ‪ r r‬־ ‪I‬‬ ‫י‪ ».‬י ‪T • T‬‬ ‫״ י א ה ^ ץ י^ ‪ ^ r‬ו ”‬
‫^׳יין‬
‫שהיה לו נפשו לשלל ‪:‬‬ ‫ימ־וחזהיאהה‪1‬דא׳הלאהיאעני‪ 1‬רי^מ ‪ 0‬רמיהואליה םכהתאמךן אל־צדרוהו‪:‬‬
‫זי •••‪; .V-‬פ־‪>:■ ••,‬׳־■■"‪■ /‬־■‬ ‫ידי י ר‘'׳־־׳' ‪:‬י‬ ‫תחתישדוח‬
‫ס‬
‫הטיב לדיל׳ ומיטיב לדידיה‬
‫ש‪:‬כי‬
‫פירש‬
‫י א ט י ז ^ ־ ״ ” ‪1‬י‬ ‫‪n n‬‬
‫®ייחהו שחח לה ושמחה!‬
‫אש‪,‬שפד’‪;,‬שי‪ 1‬־הם‬
‫של‪,-‬מלחפש ___‬
‫_______‬ ‫א ת ‪ -‬מ ל ו ז בב^ ן א ת ‪ -‬ה כ ע ן ד ם ן צ י ‪ -‬ם ע ל י כ ם‬ ‫‪3‬״״‬
‫האזלזריס■להשביע ‪-‬את פד האש לסבב‬ ‫‪-‬‬ ‫^ ^ חו מ הו א ס ? תי או ת מ ^ ל‪-‬ו‪;:‬ו ף ה ^י ר‬ ‫״נ ש‪?,‬אח״‪^-,‬׳‪,‬׳ ‪1‬‬
‫את ירושלים בח‪:‬חת אש או אתשר‬ ‫ה ן א ת ‪ :‬ונל ח מ ת ♦ א גי א ת ב ם ביד נ טדיז ובזרוע‬ ‫״י״ה אשר הרע לולקייסקללתן‬
‫המיס להקיף אותה בחוחתחיס והוא‬
‫ית׳חילל ממלכה ושריה שהחליף‬ ‫מי מ ^ ו ה ^ ץ ף ג ד ו ^׳ ר ו ה פי תי א ת ־‬ ‫ייתיחפ־ן הואכיוהיה‬
‫משחרות' ולאשל האש נעשהשר האש‬ ‫>שבי ה עי ר הז א ת ן א ת ‪ -‬ה א ך ם ו א ת־ ה ב ה מ ד ״‬ ‫יעריס אשר הפן ה' ולא נחס אח״כ‬
‫כ״א סד החי׳ ואת סר החים עשהשר‬ ‫א ת־‬ ‫נ ד ב ר גדוי^ י מ תו‪ :‬לאךזרי־כן גאם־יהוה‬ ‫י‪ 1‬יקרא לי שיהפכנו ה' ו‪5‬א ינחם‬
‫האש חהו הנני מסיב את כלי‪-‬י‬ ‫לקצוף עלי ‪ .‬על קללת חנם ופזל‬
‫המלחמה כו׳ שכסיבם ממלאכתם‬ ‫אני מקללשיםמע ועק בבקר ותרועה צך־קיהו מ ל ^י ך‪,‬ו ^ז ׳ ואת־זגבדיו ׳ ואת־העם‬
‫והנה עדיין נלין לשית לב מה ענין‬ ‫‪ px>3‬צהרי׳ אשר לא מ‪1‬תתני פטא ו א ת ~ הג ^ ךי ם ‪?3‬ניר הז א ת מ ך־ הזי ב ד מך־‬
‫אומרו ואספתי אותם אל תון העיר‬ ‫ה ח ר ב ו‪ -‬מן ך ה ר ע ב כי דנ בו ה ך ך א צ ר מ ל ך ־ ־ נ ב ל‬ ‫יזישעתיד למותתני ולא המיתני חאן‬
‫מה זו אסיפה‪1‬גם אין היא תשובה‬ ‫הייתי נרחם אחי שהוא המלאך‬
‫אלשליחותם אליו ית׳ באחרם דרש‬ ‫רב^ איני ה ם ובידמבלןש♦ נפ שםורזכם לפי־־לזרב‬ ‫המות ועניןהקללה היא כיהנאית'‬
‫נא בעדנו כו׳ וגס אזמלו ונלחמתי‬ ‫ל א ־ י ח ו ס עלי הם ללאיח מו ^ ל^א ירחם ‪ :‬ו א‬ ‫ישמיע לשטן זעקה נבקר מאשר הוא‬
‫אני אתכסכו׳ אין יצדק על שאלתם‬ ‫זזעס הז ה ת א ‪ 6‬ר כ ה א מ ר יהו־ה הנני גר^ן!לפגיכם‬ ‫על‬ ‫יומית שהוא אומנותו שעקין איש‬
‫היות ית׳ הנלחם וה‪1‬א כי הנה שלש‬ ‫יותו ולא תאח׳ מפלתו כי יפחעק‪1‬ל‬
‫‪.‬הקצאות אתרו חכיזי יסדאל נימים‬ ‫’הי׳שב‬ ‫^ ^ ה ת י ם ו א ח ^‪ 3‬ר ף ה מ ) ח ‪:‬‬ ‫תרועתשופר גלול בעת צהריםשהיא‬
‫ההם א׳ זה אומר אני אשביע את‬ ‫ב ע י ר ה ז א ח ^ מ ו ח ב ח ר ב ונ ר ע בו ב ר ב ר ו היוצא‬ ‫כמיטב אורז וטובו כי או בוא‬
‫מיכאל‪,‬יקיף את ייוסלים חים וזה‬ ‫ערבוב! וכליות! כי או יבולע החו׳לנצ'‬
‫לנפל ע ל ־ ח כ ש ך ם ה צ רי ם עליכםיחיה‪/‬והןתה־־־ ‪ .‬אומר אני״אשביע את גברי& ויקיפכם‬ ‫כ‪1‬׳‪1‬זה לו עונש על שלא מותתני‬
‫אם וזהו אומר אני אגביהה אותה‬ ‫לונ פ עוו ל ש ל ל ‪ :‬כי־־ שמרתי פגי נ עי ר ה ז א ת‬ ‫מרחם ותמות גס אחי באופן היתה לי‬
‫עד הרקיע נאויר * זנבא^ו הענין‬ ‫לר ^ ה ו ל א ל טו ב ה נאם־־־יהלה ביד מל ף־״־כבל‬ ‫אחי קבלי והיא לא תפסיד כי‬
‫והנא כי הנה יתכן כיצדקיהזראה‬ ‫והיותה קברי ובטרם יצרני בבשן‬
‫על ‪. ..‬‬
‫חכמתם‬ ‫הבוטחים _‬‫‪................‬‬
‫^ דברי אלו‬ ‫‘ חנ תן‬ ‫־ ‪ /‬׳ ״ ׳ ״ ׳‘‬ ‫_____לא הייתישב ‪k‬‬
‫__________‬
‫העפ׳ ואגבי‬ ‫‪.‬ידעני ה‘‬
‫היתה גס אחי בלתי נקברת ואני תין רחמה נמצא כי היתה רחמה הרת להעלות את נ״נ מעל העיר זה ע׳י אש הה ע״י מים וזה להרים את ירזשל;‬
‫עולם כי ההריון היה תמידי שלא היה הולד יוצא מרחת׳ לעולם וכהתיחו מעל הארץ השחימה ועל כן צדקיהי כי צדיק היה כמו זר נחשב לו לנטות‬
‫לדבר מתון הכעס הלנריס הקשים האלה ראה והנה חשא בשפתיו לארר באלו על כן הקלים תקלה וישלח לדיוש אלהי' לאחד יעשה ככל נפלאותיו‬

‫‪vu‬‬ ‫״‪/IM‬‬ ‫|‪| •II•*v«l‬״‪W‬״‪ M W‬״•״י״‪W9,‬‬
‫האלה הס היו ‪ .‬אשר הצע! האש בנית המקדש וזהו כל רעיה בגדו ‪ b3‬כו'‬
‫אלומיכאל וגבריאל נמצא כי אשד בטתז נהם שהם יקיפו את ירושלים‬
‫בחומת אש או חומת מיס הס היו לאויבים להחריב ב׳ה שבתון העירהה‬
‫יאמר הננימיסב ומהפך את כלי המלתחה אשר בירכם אסר אתם נלחמים‬
‫נס מתון לחומה שהוא לעפות חומה חק״לתוחת העיר מיסגאותס‬
‫ואספתי אותם אל תין העיר מוסבים נגדכם להסתית זעל השלישית‬
‫שהיא להעלות את ירושלים‪ ,‬השתיתה הלא!ההיה אס אני פעלהישמיפו‬
‫כבודי הייתי בדצון אתכם אן אדרבא ונלחמתי‪,‬אני אתכם ביד נטויה‬
‫ובזרוע חזקה להודפה וצהסליכר‪ ,‬משחים ארץ ותחת אפר חשבו לעשומ‬
‫ש‪1‬א יגיעו אויבים ‪ k‬ירושלים נהפון הוא כי כל הנשאר בעיר סמה ושאיה‬
‫תעבור עליו כי זהכתי את יושני העיר ולא ישליו רק היוצאים הכשדיס‬
‫ונזה יתוקן מה שכתבנו למעלה כי לא יאחר אויב ידינו רמה כי הלא יראו‬
‫ני נתיחה שפוכה נלחם בס ה^תזן העם ומחמת ה הס יוצאים ן( האויבים‬
‫מוצה ולהיות שערכי אל לבס צדקיהו ושלוחו לבא כשליחות ההוא אל ‪5‬׳‬
‫‪ Aa I‬נצי‬ ‫כה א‬
‫‪V‬‬ ‫*‪n‬‬ ‫‪IV mm‬‬ ‫‪jP’ ’h 7mv 1-? mi‬‬ ‫‪lijpi‬‬
‫יימן אתר וז״א זה והטעם הוא כי האלהים עשה את האלם למען יעמול‬
‫^טי^ס הזה בתזרה וחצות או ייסורין לשמוח בעמלו לע‪1‬לס הבא אן אני‬
‫י^א׳זילהפן המכוון כי הוא לראות עמל ולא לתקות שמחה כי אם יגון‬
‫ייזי ליאות עמל ויגון כי הלא הימי׳ אשר קניתי לי בתורה וקצו׳וייסורין‬
‫להתענג בהם לעולם הבא כמאמר‪ .‬ספד הזוהר על פסוק ויקרבו יחי‬
‫יטיאל לחות ויקרט ימי ד‪1‬ל הלא אינם כי הכה ויכלובבשת ימי ט ככפת‬
‫סיזביישין אותי שכלו לועגלי כמדובר בסקון כלים ימי כי אני כועס‬
‫יח!טא בקללי את אשר בישר את אני יולד לן בן וכר וגם נגד אמי סליז'‬
‫'^היתה קברי וחטאתי באופן שיש לי תרתי גהינס עמל בעזלסהזה‬
‫יהליין יחי סע״י זכ ו זי שהיו לי להתענג בם עתה על ידי מה שאני חוטא‬
‫בשתתי אני מאבלם ואין לי סוב לעולס הבא גס כן ווו היא חרטה ותשוב'‬
‫״ל הלבר כלומר כי אין אלם נתפס על צערו וגס עודנו מלברשב‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מהדבר כאמור‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪1M 3‬ל* אסרכן'הלא כחזזרנחשב מה ראו על ככה ומה הגיע‬
‫‪JEREM1AS Cap. 21, ^2t‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫\‬ ‫ירמיה כא כב שיאות הצ‪1‬באות‬
‫ל־יה אין ממה ‪ w‬מניע בצדיק כ « «‪'6‬מ־ני רוע ממ!!ירם ־‪1‬ה>«‬ ‫אן אל ה״י‪ 1‬״ה צ‪1‬ד ‪ V‬לוני‬
‫היי״ יינניאמה״עלל־ם המיס היאהנמ לממא המתראה נמג״«‬ ‫״״‪ , , -(;,c‬״ ; י ' ‪’” ' ? ' ' ,‬יי למנינם אתדרן הס״סנו'‬
‫סייפנמהיזימההנייניערקנויא‪-‬ןממה והלוה סאנימן ביי ‪‘ ”5‬״">‬ ‫ממתשננניממיייי״‪ 1‬י ״' ^ ’ “ ” ‪ 1’ '’ ’ ” ’;'’’'°‬ויהיו למפלו‪.‬‬
‫להויג רעים וטיניס הוא אס לא קליני לנקי י״פנוס׳ אןאס^״י‬ ‫יקנן להץקדיןההיים‬ ‫”‬ ‫נעי‪,‬ה‪,‬אק^‪ 1‬י ״ ‪,‬‬

‫מסחיקהיאסהמיאל‪-‬ן‬
‫‪.‬‬ ‫ביל משחית‪------- ,‬‬‫אקנוניד‬
‫אתנן‬ ‫ר‪1‬נינןו^ךפהכאש‪ ' :‬ונ!כיתמלף|הוךהעמעו‬ ‫‪ w o‬ראייה'ל!א"^״”״לי;?®‬
‫מ כלוח* הנני בעצמי אלין המבחין‬ ‫ביתךרדכהאכריהוהדינוי^בק'ר‬
‫‪ 5‬ת ךו ד ב ה < ‪ 5 :‬ר‪:‬וזו ה ףנו ל ב ר ל‬ ‫ך‪ 5‬ר ך! הי ה‪:‬‬ ‫כלה ה' ״את החתו שפך כוי 'וינק‬
‫־״^^י‬
‫‘צד א‬
‫כחוט השערה בהיותן יושנת העיין‬
‫מ ש פ ט ו ד ז צ י ל ו גזו ל מ י ד ע ו ש ה פ ן ^ ת צ א כ א ש "‬ ‫אש בציון כו' ועל כן אין ראוי שאיזריב‬
‫שתהיי יושבת ויורדת לעומק הדין^‬
‫‪ * w-C V ta- 1‬׳ • ■■ ‪ L‬׳ס^י ■'‬ ‫^ וריו ‪4 4‬‬ ‫ואשרוף את העיר בעכיי ישראל‬
‫אני ציר המישור נאם'ה'שהוא צד‬ ‫ן מ כ כ ^ז כ פ מ ך ע מ ע ^ לי ה ט י‬ ‫שפשעו והמה ייטב להם עליה‬
‫וחיזק לנוטשי׳היוסר שהו' נאם ה פי‬
‫צ ו ר דז מי ש רנ ^ ^ ם ^ הו דז‬ ‫שיתגרשו מחנה הסו כי שתתי פני‬
‫מפיו ית׳יצא בל דין ומשפט פל מישור‬
‫^ א מ רי ם מי־זי ח ר ת;נ ^ינו ו מי ; בו א כ מ עונו תי גו ;‬ ‫לרעה ולכן ראוי הואסגס ילא למוכה‬
‫כי משפטי ה' ישרים והנה וה הוא‬
‫לעם עליה כחדוכר והרעה היא‬
‫ליראים חהתראתי זאת אן האומלל‬ ‫' ^ ק ד ה י ע ^ י ב ס כ ^ ר י מ ע ל ל י כ ם מ א ם “ ־‪.‬יהוךה‬ ‫כי כיד מלן ככל תנתן ושרפה כאש ‪X‬‬
‫חי יחת עלינו ומי יבא במטומתיג*‬
‫‪ XIV•;,‬ה '‬
‫‪X‬ל־ ס בי בי‬
‫‪ \x‬ה כ‬
‫‪^X‬י ה‪:‬ויוא ;כ ל‬
‫א ש;כ‪-‬י; ע‬ ‫■י‬ ‫‘‬ ‫‪,‬‬
‫עליה' אני א‪:‬מר סמכז׳עוסי המשש^‬
‫גם אתכם אפקוד ברחמים והוא ^‬ ‫™ י ד בי ת״ ■‬ ‫א מ רי‬ ‫}יה‬ ‫‪O p . 32 .‬‬ ‫מלן כו'ראוי לשיה לב‬
‫שאס הכונה לוחר‬
‫לאאמסור' אתכם גיל חמתיהי״‬ ‫מ ל ד י ר ז ו ד ה ר דנ ר רין‬ ‫‘‬ ‫;‬ ‫שיעשו דינים בבקר ולא בערב היה‬
‫עצ^‬
‫ופקדתי ‪3‬בעניי;‬
‫המשחית כי אס ופקלתי‬
‫החשחית‬ ‫ש ם א ת — רו‪-‬ו־^^^י*•‬ ‫יאוי יאחר בבקר ולא לבקר* וגם‬
‫טליכ׳ילאנל הראוי על גיפי המניו;‬ ‫‪ ,‬ה י כ י ח ז ה • ל א כו־ ת ש מ ע ך‪ 3‬ק ! ה ו ה‬ ‫• ‪V‬‬
‫חה שהקשו ר״ל וכי בנקר דנים וכל‬
‫‪ p,‬פסי־!‪ ,,‬־‪ ,‬י ‪,,‬מלליכס נ א־ ה‬ ‫ה י ד ש ב ע ל ‪ -‬ב ס א ד ו ך א ת ה ו ע ב ךי ף‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫;‬ ‫^‬
‫־־־ל 'ה־עי‬
‫כעסי ט‬
‫אטיל ׳ כמסי‬ ‫וטל השאר‬
‫יד״אראנייל‬ ‫״״‪1‬‬ ‫כ י ; י א ס ר ‪ ,‬״ ^‪;1,‬‬ ‫‪ -‬י ע ? ף ה ? א י ם ?עללגייס ה א קי ה ‪:‬‬ ‫ס הי א א םנ ״י לו ט דנ׳ ״ קי א מי ה‪,‬‬
‫לבלתי עשות כלה בכם וזהו והצתי אם‬
‫ע ש י ו ץ ך ק ה ו ה ? ך ל מ ז ו ל מ;י ע ^ו סו ^‬ ‫ני׳י א׳נ הי אויי א מיננקי־י מו׳ א‪,‬׳‬
‫ניערה הוא בית המקדם הנקרה‬ ‫והצילו גוול מיד עושק כי הל״ל גזול‬
‫יער הלבנון הוא מקים עצי המערכה‬ ‫י תו ם ו א ל מ נ ה א ל ״ תיי צ ד ^ ^ ־ ־ ת ח ® ® ו ד ם נ קי‬ ‫מיד גוזל או עשו' עושקיועו׳חה המשצ‬
‫ואכלה כלסביביה ועיי ק תהיה‬ ‫יי <ן ם ־ ־ ע ש ^ ע ‪#‬‬ ‫א ל־־וזנ ע ל פ בו כ פ קו ס חז ה‪:‬‬ ‫הזה שאומר פן תצא כאש תמתי למה‬
‫לכם שארית ב א רך כה אחר ה׳ עשו‬ ‫מוסל הדבר ליציאת האש וגם הראוי‬
‫ס׳ אחר פשו משפט וצדקה שהוא‬ ‫הוא לינקי הרף בשו״א וגש למה אץ‬
‫כתופאחרז־ז״לסהיה^ודעושהחשפ‬ ‫‪•C • T:‬‬ ‫י ‪•:‬‬ ‫מכנה והלא בכל חיני פורעניות יש‬
‫נלתי מחניף לדל לזכותו נלין ^‬ ‫מכבה ומשקיט כענין איזה זכות ' *‬
‫^ יאם לא תשמער• את*־‬
‫אס עושה חשפש ומחייבו כדין זאיי י‬ ‫ועוד מה צורן אומרו מפני רוע‬
‫אל מישלא היה לולשלסהיהנואן‬ ‫הדבחם דז^‪ ^?.‬נ^ז‪ 3.‬עחי נאב^״״^הורץ כי־‬
‫יזעלליהם חי לא ידע פעל לוע‬
‫לו חסלו ופורע לנעל חובו וזהויי^‬ ‫קחךבה ידיה ה‪3‬י‪.‬ת דזןה ‪ _J‬כי״־כד יאמר ידוה‬ ‫יזעלליהס תהיה לקותם ‘ ועוד‪,‬אומרו‬
‫דודעושה משפט וצדקה וזה יא®‬ ‫אליך לי' את חי ‪ .‬קורא יושבת‬
‫פהסמע׳חלן יהודה היושב על כשי•‬ ‫המחק וחי הוא צור החישור אס הוא‬
‫לול כלות' ללמוד מדוד גמה שתט^‬ ‫‪-‬‬ ‫היושבת‪ f‬אץ משנה מנקבה לזכר‬
‫משפט וצדקהשט״י כן תצילו גזול חיי‬ ‫י כ ^יו ו כ ר ר ת ו‬ ‫ן ק ד ש מ י ‪ ^ .‬ל ! ן ‪ :‬מ ^‪^ :‬י ת * כ ש‬ ‫‪» ._f -- ---------- ,4 pp^j‬‬ ‫ואם ‪!5‬א ‪,‬‬
‫ןאיי‪...,.‬‬
‫עש ק שהוא בשזס לב סבל״לח״*‬ ‫מ ב ח ר א ך ז י ף ו ה ? י ל ר ^ ל“ ״ דו א ש ‪ :‬״ ועכירגוים‬ ‫צור ‪ .‬יעידאומי! האומרים לש‪,‬ן‬ ‫״•‬
‫עוסק אן היא שאם לא תעמדןו‬ ‫י•^*‬ ‫•‬ ‫‪ J‬י‬ ‫ר כ י ם לול דיווירי‬ ‫רכים אחד שאחד יושכת וצור לשון‬
‫לחייכ את העני החייב ולתת לול® ‪,‬‬ ‫‪ ^ 1‬א ר ה‪ %1‬ן ?ז רו איש^ד״■' לעהר־‬ ‫־•‬ ‫יאיל י ועול אותרו ופקלתי עליכם‬
‫לעשיר חוכו הלא כראות העשיר ם‪'5‬‬ ‫‪hv‬‬ ‫רי' *י ועור‬
‫ועול‬ ‫^־י אתר תצא כאש כו־‬ ‫צו׳ יהלי‬
‫צו׳‬
‫לעצמו‬
‫לעצמן‬ ‫עש‪,‬ק•‬ ‫‪. .‬‬ ‫א«י‪1‬צפיי>לינסץהיאויי‪5‬מ׳ ניוטילירס• ניא'‪1‬ופו־יי(פיו‪1‬פ ‪.‬‬
‫לגזול את זולתו כאזמרו הלא ‪ 3‬ל עשקו אותי שלא ‪ p‬״‪ ,3‬את הדל נהייהן‬ ‫!®י אומרו יהצקיאשני״יר״יזאיאיטיה ותה פסעה• אמנם יאפר‬
‫י‪-‬ו‪1‬שוח ג!זל‬ ‫איינ ומשחו אותי גם מז חני ח אחריי♦‪.‬זי״‪1‬‬
‫״ ‪ ”/‬י ״ י ‪f ,‬־!» ‪.‬״ין ייפיי המפייימ״יסהוטונלייי־ים‬
‫נפא'‪1‬פייןנתיל?ויגי גני הנקר לפת״פנ נוגיווכ! דינו לנקר‬
‫‪ W‬א^תא״״פ״א^ ‪;;W‬ט;‪;,‬ן■‪.‬נ;ל^יז‪o‬י;א>א‪ o‬י־״‬
‫■^י ״‪°‬יאאואגייי‪1‬היגניי*חייכ כדיןואין לוהואמסגריתוםואלחג^‬ ‫והוא כי אם לא יחייי גפישק את חכירו מחר יגזול אותולעידי‪,‬״״״‪1‬‬
‫תשיהכח והס נעלי מחק הלא אזכה את העני בדין כי אין לו כי אין‬ ‫צן חמת שצא למפיק איתו קירא אותו גזול ואתר דציל\ ‪ 6‬יויזי ‪1‬‬
‫ייני יקיס ואליינז מסיק• תטפט טילנו לניו‪ ^ 5‬י גן גי נטי ג״®‬ ‫״ ״ ״‪^1‬‬ ‫ק‪,‬־‪,‬‬ ‫ולא תניחי עי פיגולהו נפי״ש ״‬
‫לי י צי ץ ® יאל״־״אי מי״ לא״ילה־ טה־־ין־א?נד״־'^ ®‬ ‫ל‬ ‫« מ צ אנ א ט מ ״ קיוני א ״ ״ ‪, ; ,‬‬
‫סאלהלאיטפויטה פלאמפנינןאתטלא תהטיטוולאטייכיאסי‬ ‫״ “ ״״ימ‪-‬׳ט‬ ‫י‬ ‫אמרוניקשניתן רטוקלטעתיק ;ן‪,‬״‬
‫‪,‬״אלט חוק וקנח את קינעיה נפש ׳תהיו סיננ טיימן דס‪5‬יך ״מ״י®‬ ‫צמ״ט ו־ל ני תצאאש |תצאהקוצים נו׳ שמא‪“ mjoiiM! , , 1‬‬
‫יקי אל תשפכו בחקוס הזה * ואס לא ' תשמעו כו' הנה לחד סבתינא‬ ‫^‬
‫>א־ל ^ גייט תתלה גם‬
‫‪t‬‬ ‫__‬
‫___ נ נ י‬ ‫ייחאיויי״ _‬
‫ניטעים‬ ‫יח ונפפינטת‬ ‫טנחיאיח חי‪5‬‬
‫קיצים‬ ‫־צקיאיס‬
‫ליחרג‪-‬‬
‫נצכד חרבה פעם אתת כי אם גס ני>ל׳‬‫׳‪.‬חרבה מיותרת*־ אן יאמר לא נלכד‬
‫לחרבה‬ ‫גצייקיס ני לא ‪ n‬טאמו יינתקני אם טתתתיל נצייקיסיוה יאתיפה‬
‫עוד פעם שנית שהוא חורק ראשון וחורבן סני הפךחה שאמרתי שאם‬ ‫סןמצאנאשהיאאיתואת הידיע הג^ נתיי־ תמתי היא החשתיק‬
‫^‪,‬יןא שלא יחר‪3‬‬ ‫תפתי את הלציהוה שיבאו בשערי הבית ‪^,jp 3‬‬ ‫סתימתגטהצייקי ומתתלתנהם ‪ 1511‬ונשיה ואק טננ הני איווני ק‬
‫’‬ ‫‪,‬‬ ‫הכית לעולם אפילו פעם אהת‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יציק■ ממהטאננהיטעים תנערנס יאשילאתטפיקונותםלנטק‬
‫יש הדמות לירושל®‬ ‫הזרד *‪U‬‬
‫איזה ‪j l l v‬‬
‫ראוי ללפת ‪VI‬‬
‫ה׳ כוי ‪/‬׳וי״‬
‫אמר‪%‬‬
‫כה י ״׳‬ ‫__^‬
‫‪3‬‬
‫איונז א ־ ט ט צי ־ ל א ק ־נ ם‬
‫ב‬ ‫לננ ‪f‬א ־^\'״‬
‫'\‪U\4‬‬
‫־‪/‬׳*‪-‬תז‬
‫י ־•״ ‪ j‬־^ ת‬ ‫‪-‬״י‬
‫נגלעל ואיןישנה הססחיד ףקראנהראש כלננין והיכן^‬ ‫!‪5‬‬ ‫!‬ ‫!‬ ‫אש צ'איןמיתה בלא‬
‫גזרת אס לא אשיתןכו׳ ומה צורן להגיד מה שיאתרו הגו ס • ץ‬ ‫המשחית לאחוז כצדיק לז״א מפגי רוע »זעלל‪^ ' ^,.,^\;,‬‬
‫‪ ’r‬״ י י ' י י ‪? ? °‬״"יי‪« I V‬ו‬ ‫‪1‬‬ ‫אשר‬ ‫האחת כי נפיק ייתחא המשחית מנים כחצהות האנשים‪1‬אץ‬
‫איר פה גלמד כו לומר כגלעד שגלה נראם גולי׳ שנהם התחילה טקירח‬ ‫שא ן אותו פק‬ ‫‪,P‬‬ ‫הגורס המשפט הנעשה נזמו ה^ןא‬
‫יי־׳’‪V-‬‬
‫השבטים חצחלתסכנודע והיה כליוןחריזכךאתהליראשהלבניןיא‬ ‫‪®#‬יייותטונזאהכת‬
‫ירושלים ראש הלכגיזתששם ההר הטונ והלכנו! כי הראוי הוא לעשותן‬ ‫® לחו ווה יאמר ק מ‬ ‫‪.‬‬
‫כגלעד‬ ‫־‬
 ‫צח‬ ‫ירמיה בב מראות הצובאות‬
‫ופזטלוש! רטהו הרז׳ ר‪3v‬ןר ג״ב‪5‬א יתןלו שכר ור^ו חחדת היצז^ר שחפת*‬ ‫^לעל אק לא אשיתן חד‪5‬רש‪5‬טיל ‪ ,‬הכסס בטיר‪ ,‬זקלשתי טל^חשחיתי'‬
‫‪3‬כלייזשחתס להכרית מכתר ארזי אדחנות ירזשלי' זהחקלש זהפילן על קז לקו כי ‪ j*pp‬ח^חיל ליעץ לננית גית מלית וטול חטט אוח לן את כ‬
‫האש כי אין זפ‪-‬לק להטיל הכעס על העצים ועל האכניס וכנה כל כך לכנות עליות חסוחיס ואח כ א‪1‬חר לקרוע הלוכ^ס כמיני ריקיס חרות‬
‫יהיה שאכילו הגוים יכירו הלכר כי הנה ועכרו גרס לכיס על העיר מעכל אל עכר כציודיס נאים וחהולריס כנזסך זה שכפתח החל ו ואח כ‬
‫חייעצו לסכין כארז־ס ואחר כן‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫ייאי‪ 3‬ייתחהו ואחרו טל מה עשה ה'‬
‫‪ .:‬לחשיח אוהס כששר ואחר כי כן קיה‬ ‫!הרה‪ ,‬כ כ ה ‪ y v h‬ח; ד‪ 1‬ל ה‬ ‫^‪!:‬־־מה‬ ‫ככפ^עיר גדילת האיכו'הזאת כלות׳‬
‫‪1‬נ‪< Z r -‬״״״־‬ ‫טל ןאקיו^ל^ שר שיו את‪?-‬חת!הוה‬ ‫לעירמהחטא‪ :‬ויסכימז ויאמרו‬
‫אסרטזכו כוללות׳ ועל כן להיזת‬
‫ואחרי כן וקרע לי תלוני שאת‬ ‫ל א ל הי ם ‪ o n r w‬ד^‪ 1‬ב דו ם‪ :‬אל~^]בכר•‬ ‫מינס גלולחנשואעלכן הוצרך‬
‫ל ‪'6‬ת ו א ל ־ ת נ ה י לי ככל• ב כו ‪ 9‬ה ל ה כי ^ א * ע‪ ) 1‬ב החטובות קירא קרעי׳ ועול מעט את׳‬ ‫להטיל הכעם על העיר לבלתי כלותס‬
‫וסטיז כארז ואח׳׳כ וחשוח כששר ובא‬ ‫־ ’ '' ״' ^ ‪' . ^ 1‬י ' ‪’ J‬י■ י״ ^‪'’1 ,‬‬ ‫־־• ״ •"‬ ‫כי אס‪.‬שתכפר אדמתו עחו ‪:‬‬
‫הוא ית'להו ‪0‬חז בדנריס ואוחד ל‪1‬‬
‫א ^ ־ ^ ל ו ם כן־־יאי^ו^הו• ס ל ף יהודה ה םלןל ת ח חי לחה לא ליוד מאביו יאשיהו כאוחרו‬
‫התמליןכו והוא בשים לבכיהלא‬ ‫אי שריצא מן~המכןום הז ה ל א “*‬
‫תגכו לחת כו׳הנה ארז״ל‬ ‫אל‬
‫בב״ר ‪ k‬תבכו לחת וה אגרהס‬
‫ככר היה מלן ואין יאחר לו התחלזך‬
‫כו' * ועוד אומרו כי פתה מתחרה‬ ‫יליבכו להולןזהעשו שנאחר ויבא ישוב שם‪17‬וד ‪ :‬־ כי במקןיפש אשר ־הגלראתר‬
‫עפו לזן השדה והוא עיף זכר ויהיה‬
‫סהוא לשון התחברות כד״א תתתיה‬ ‫העניןכי אותו היו’יצא עשו לתרבות שס^מות ואית־־האדץ הז א ת לא^־ית^ה עוד ‪: .‬‬
‫א‪ 3‬הסוסים תתחר במצליח דרכו‬
‫י יעה ועל כן ז^יבכו לאברהם פחת הויב)ה ביתו בל^ךץך ק' ה‪3‬ליותיו כל׳א מ שפט‬
‫והראוי יאחר כי אתה ססוןבארו *‬
‫ועוד שאס הפונה לויז׳של>זה יבקש לו‬ ‫שאדרבא ‪ ,‬בךעהו’‪ 8 ;.‬כז־'דזנם‬ ‫אזכיהעדשיס היו מאכלו‬
‫ישמחה היוןלןשלא ראה ברשעת עשו‬
‫גלילית הנז' נפסוק הקודם למס‬ ‫וקרע•’‪^1‬ו‬
‫כרוהיכם ^ _‬
‫ג׳י^ו״‬ ‫^‪A‬‬
‫מדותוע^ע ‪.‬ת‬
‫א• * ‪t‬‬
‫בנ ה־ ‪"’9‬בית‬
‫• •*‪• . J‬‬
‫'שהיה הולן מעולם הטוב כי לא ישוב *א‬
‫‪.Vil %‬‬
‫השמיט קרוע חלוני ומשוח בששר ולא‬ ‫התמ^ד‬ ‫חלוני ו ס פ ח כאדז ו מ שו ח כ ש שי ‪:‬‬ ‫עול וראה את אק מולדתו כי דנק‬
‫תזכי רק לסיפון בארז'ועוד אומרו‬ ‫‪J.‬־ ; = • ׳‬ ‫־י י ־ ‪r‬־־ ־י ־* ן‬ ‫־•‬ ‫בחיציכיס שאין להם שייכות בא״י‬
‫אבין הלא אכל«תה כוי ניאכילה‬ ‫^ ב א רז א כי ^ ה לו א א ב ^ ש ת ה‬ ‫ילפי זה אומרו כי כה אמר ה׳‪fe‬שלום‬
‫ושתיהחה ענינה והל״ל אביך הלא‬ ‫דןךיין “־ענ;‬ ‫^^טרצךלןהאזטובלו ;‬ ‫כיי יהיה נחביא לו חבר כי כהע‪5‬‬
‫עשה משפט זצרק‪ . :‬ועוד איחרו אז‬ ‫ואביון אז טו ב ה ^ א ־ ה י א ה ד ע ת אר תי נאם־־־'‬ ‫יי! יוהשקלה לפסו קרה נ"כ לשלום‬
‫טוב לו לא יצדק כי אס בהיות לאביו‬ ‫גןיאשיהו ולפי זה יקיא פלוסליכויקי׳‬
‫מנחלפי' שבאחד עשה משפט‬‫ומנים״־״״״‪.‬‬
‫‪V...‬‬ ‫שהלן ולא חזר אפילו להיות לו יקזז ־‪.‬‬
‫וצדקה ולא באחר ואחר כיבזסן‬ ‫וק‪j‬ל דם־־ה נקי ל ש פו ף ו ע ^ ״ ח ד ע ש ק ו ע ^ “‬ ‫יזלק בקדושת א״י ועל דרן זה אפסי‬
‫‪,‬שעשה משפ׳ וצדק אז טוב לו ולא בזחן‬ ‫לפרש גס פסוק ראשון והוא שאומר־ דזמרוצה לעשיות ‪ :‬כ^ ‪5‬ן כן‪-‬ן־‪-‬אד^ר‬
‫& תבכו לחי‪5‬מת עתה ‪5‬א י בכי כפי‬
‫‪.,‬־‪,‬־כי ‪ 3‬־ » ה״־־» י‪.‬אח‪ 1‬י ‪0‬א‬ ‫מלך‬ ‫שהוא בכי כפזל להולך הוא יהויקים‬
‫ואנית’•« נעול א«י‪1‬או טול ‪,‬‬ ‫עגי ן‬ ‫הוי אדון‪J‬והווי‪ »T‬לי!‬
‫‪< y:V‬‬ ‫לא־יספדו לו ‪J .‬‬
‫•‪71;:‬‬ ‫אחות ‪«.‬‬‫והיו׳ ■יי^ו‬ ‫&אבד שני העולמות ולא ישוב וראה ‪,‬׳‪.‬הוי אחי‬
‫■י־<‪-3.,‬‬
‫וצח תחר לו כאשר בפסוק הקודם‬ ‫‪,!,‬ל את א״י בתחיית החתים כי ס® • הדח ‪ ' :‬קבוררת חמור יתברסחוב וה שלד‬
‫ועוד אומרו הלא היא הדעת אותי וכן׳‬ ‫=>־ ‪••;:‬י'‬ ‫־' ‪= .‬־ י ־‬ ‫‪I‬‬ ‫י ‪I‬‬ ‫נאים לחיות ולקים כנודע כי כה אמר‬
‫כי יראה בלתי צודק עס האחור‬ ‫^ ל ש ע ר; דו ש ל ם ‪?^. :‬גליהלמקדצעקי‬ ‫ה׳ע״דהקילס • ‪.‬והנה אלדלבכו‬
‫וגס מלת היא לשון נקבה על איום‬ ‫גט להולך אתר לב יהודה להילו י ובכ שז תני קו ל ה וצעקי מעברים כי נ שי רו כל־־׳‬
‫דבר חוזר ♦ אג׳נס הנה ידוע לי‬ ‫״ ר;‪1.‬ד־;ו^־י‬ ‫״*‬ ‫י ״ ״ י ״ "י י‬ ‫‪ °‬ייא”‬ ‫ילא‬
‫בכל הזמנים קדמונים היו קזנרים‬ ‫‪.‬‬ ‫בראה מהכתוב‪,‬סחדבררק להולך‬
‫בארונזת ען והגדולים כמלך וסריס‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מארץ יש^ולא ישוב עוד וראה כו׳ י ‪..‬‬
‫מפירי עס היו עזשים להס ארונית מעצי‪ .‬ארויס ונבא& הענין אחר ליזם‬ ‫בכו‬ ‫יהויקים‬ ‫זה‬ ‫לחת‬ ‫תבכו‬ ‫אל‬ ‫מי^ל‬ ‫אן הכה יהיה דיזתז כדעת האזמרים‬
‫תתגוזה במלכותך בעולם הזה גבית ממת ועליות מרווחים כי'ולא תביט‬ ‫נכו להולן זה צדקיהו כי כה אחר ה׳ אל שלום בן יאשיהו ששלוס הוא‬
‫כי הולן איזה אל בית עולמן וכל חלקן הוא ארון עץ ארז האם בהיותן־ ׳‬ ‫‪5‬דקיה ולבא א‪ 5‬הענין נשית‪ 35‬כי‪ .‬אחר שצדקיה ארו*ל שהיה צדיק גמור‬
‫מחובר לארז האם תהיה לן אז חלונה חהוהתמלוך כי אתה מתחלה‬ ‫אין אומר עליו בכו בכו ובו׳ כאלו הוא אבוד מהעולמות אן יהיה הענין‬
‫בארו כי לשון כי משמעו כאשר כרוב חלת כי^זגחקרא כיתבאכי‬ ‫סאויזר אל תבכו לחת זה יהויקיס כי בחייו קרוי חת כי רשע גקור היה‬
‫אנא כי יקרא קן צפור כי תכלה לעשר וכאלה אין מספר ולחה לא למלת‬ ‫ובאבוד רשע רנה לכן ואל תנודו לו אך בכו בכו שתי בכיות להונך וכו׳‬
‫חיאפיהואבין כי יותר היה נהנה בעשותו משפט וצדקה מאשר היה‬ ‫שחייב אדם להוריד דחעזת על אדם כשר אף לחי שמשאיר אחריו בניו על‬
‫נהנה מאכול ושתו כי הנה אנין הלא אנל ושתה ואחר כן ועשה משפט‬ ‫כפנס הנעש׳ לעולם'‪ .‬לבני דורו ואשר הולךבלא בניס‪.‬נס אותו ראוי יבכו‬
‫וצדקה אז היה טוב לו בעיניו מאש׳ אכל ושתה כי טוב היה כראי לו וערב‬ ‫אנכי‬ ‫על עצמושלא נשא׳לזשייכות וכמ״‪ 0‬זיל בב״ר על פסויואס אין מתה‬
‫ל‪1‬־ מאשר בהיותו אוכל ושותה וזהו הלא אכל ושתה ועשה וכו׳ אז טוב לו‬ ‫העולם‬ ‫ייי פזיתבלא בנים נקרא חת ונקרא הרוס והנה צדקיהו•‪:‬הלך מן‬
‫ולא תאהר כי חי‪ c‬שהיה • ערב וטוב לו משות משפט ‪ .‬וצדקה מאכול ושתו‬ ‫^לא בניס כי את כל בניו שחטו לעיניו‪:’.‬ושיעור הכתר בכו בכיה אחת על‬
‫טגאכד חהמרזבכו אותושנית על כי‪.‬הולן‪.‬הוא בלא ‪ .‬בניס מן הסולם כי ’ היה על דין פשיריס גיוליסשל הון רב ששטזפושל ממון נהנה האדם‬
‫בהתעסק בי וגס חתגדל בהעשות על ידו לברים של ערן רב ועצום אן‬ ‫לא ישוב עוד וראה כו׳ משיה אס היולו בנים שע”י היות לו‪,‬בנים הוא כלו‬
‫^טאילושייכות נעזלס‪ .‬ונראית בנו א״י ‪ .‬הזא כאלו הוא רואהו והוא ענין אלו היה דיןשל שני בעלי דיניןאחד עני ואחד אביון שהאביזן התאב לכל‬
‫דבר לוה פרוטה מן ?עני שאינו כל כן רם וריק הלא לא יערב לדן אותו‬ ‫מאחיס ז״ל באומרם כאלו■ הוא הקס כמדובר'*•■‬
‫בונה כוי היחל נצדק ויצא במשפט ואחר ופועלו והל״ל ופעולתו ואדרבא לבויזן יחשג לי ל^יתו מיטפל בין שני שפלים על םוה פרוטה‬ ‫הוי‬
‫יהיה כי הכה הסכימו המפדפיס כי על יהזיקים יסט־ ועליו הי^ לוה אומר היא יתברך דע לן כי אין צרין לויזר ‪ .‬משפט וצדקה בין עשירי‬
‫אימי הוי בונה ביתו כוי והוא מ בתחלת הבנין שבונים הבית התחתי! אין 'עם או עשיר ואביון הוא טוב‪ :‬כי הנה אני חודימך ־ כי דן דין עני ואביון‬
‫האדם מרגיש עדיון גזדל ‪ .‬היאצאה על כן הבית בהבנזתז‪ ■,‬לא‪ ,‬התפקר ששני הגעלי דינין אחל עני‪ .‬ואחד רס אז טוב הוא גס בעיני באחת ואל‬
‫מיזתילאמשפעכיאסבלאצדק בלבדאן ‪ .‬בבואו ; לבנות כעליות על ‪ -‬תתמה על מדה זו אין יערב לאים ויקרא טובהיטפל ב^שנינזויי‬
‫®בית והרגיש כבר ההוצאה בבית‪.:‬בייתר אז התפקד לעשות בלא משפט ‪.‬החשיבו' בסן קל כי הלא חדה זו היא הדעת אותי כי היודע אותי עושה‬
‫כמוני כי אלוה אביט אל עני כו׳* אז על דדן זה כי יעמוד ליקיןיאביון‬ ‫עד גדר שבדעהו‪.‬יעבוד חנם שהוא הבנאי הבונה עלוותיו‪.‬חנם ולא די‬
‫ואשי‪,‬טוב לו לדק דין עני ואביון יודע אותי כי אתם אני כי עומד ליחיגם‬ ‫®לא הילנותןשכר הבוג' כי אם גס שכר הפועלשהיה הבנאי מביא עמו‬
‫אנכי והנה דבר זה הוא נאסיה׳ והוא ‪ .‬נאומו ודבורו אל ישעיה הנביא‬ ‫®י אין בנאי‪,‬ילול‪:‬לגנו׳‪ :‬מבלי היית לו פועל לתת לו האבנים ולגבל הטיט‬
‫‪ : r . ,‬באומרו ואל־ זה אבינו אלט ני‪.‬ונכה רותכו׳‪ - :‬־‪> V‬‬ ‫חי הסיד גס את פועלושל האומן לא היה נ ותן לו באופן שהיה הבנאי‬
‫הלבנון יכו'יאמר עניז קאמרם ז׳׳ל לעולם יקדים אדם תפלה‬ ‫^יי‪ 1‬לפי׳יע לו משלו וזהו ברע‪1:‬הזא‪,‬הבונה הבנין הנזכר יעבוד חנם‬
‫כה ב י ־ ‪ Aa‬ל־ר־‬ ‫^‬ ‫‪J E R E M 1 A S Cap. 22.‬‬ ‫•־ ׳‬
 ‫ירמיה כב מראות הצובאות‬
‫משם אתקנן א״ל חיננה בל יצחקמשם' ‪:6‬י נותק ^מת דוד אומיזן‬ ‫לצף שנאתר ר^יערוךפוסן לא‪3‬צי ״ וננא אלהתכק גהזרירמאתרס‬
‫צונן‬
‫אטא ‪,‬‬ ‫כאך‪{;1‬אאאתקנךבתשו‪3‬ה‪ .‬ןן‪,‬ן ‪.............. ........ .‬ך׳ ‪-‬‬‫‪J,p3‬אן‬
‫א‪,‬ן ‪3‬כתיב‬
‫אין‬ ‫» ל באיכה רבתי כי בחתן באו האמת וחשה להלין בעד ישראל ולתצוא‬
‫ור׳אבין בר'בנימין גשם ר' אתא ברי׳ דרג הפי אמרין גדול כתהשל תפיל‬ ‫להם תקומה ולא הועילוושם נאתר כי תתלה גאו האמת ילא הועילו‬
‫שמבטלת הגזרה ומבטלת כשנועה יוגטית הגזרה מנין שנאמר בתכי‬ ‫כדרכו‬ ‫ואח כ יאיאת משה ושיזסו באוחרסזה ינתתנו ויושימנו‬
‫את האיש כזה ערירי ובקיב ‪01'3‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכשראו כי אקמושיע הוכפלה הגכיס‬
‫כהו' כאסה׳צפאית אקחן!רובנל כי‬ ‫?אוזכיןי‪ :‬ד‪ 3‬י ה‪ -‬א׳‪5‬יך ‪'? 1^3‬יאךאםך‪^;3‬א‬
‫מבטלת את השבועה מניןשנא' חי אני‬
‫נאם ה׳ כי אם יהיהכניהו זס׳ וכתיג‬
‫‪rntfK‬זהי־ךכף‪.‬ס‪?,‬שידד ‪ ’I .‬ד א ‪ -‬ש ס ע ר ת‬
‫בנייכניה אסיר שאלתיאל כי י‬ ‫יזקיס אגירי נשן ועתודיס ומקנה רב כקולי; כל^ רעיך תרעודרודן וסאהב^ןז ‪3‬ע!בי‬
‫ת‪:‬ח‪ 01‬בר' ירחי׳אח׳אסירשהי מביש‬ ‫קולן ‪.’.‬לכוכיאו תבע!! ונכלמת םקלר?תך•'‬ ‫להקריב‬
‫לי שם חקיס מקנה תני‬
‫להחשיןאליך אבירי בשן‬
‫בבית האסורין סא‪1‬ק‪1‬א‪ 5‬שח^י‬ ‫ף‬ ‫א‪-‬ל‬ ‫^‪°‬בכ‬ ‫חנ‬ ‫^‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫דןי‬ ‫^‬ ‫ק׳‬ ‫נ‬ ‫‪3‬‬‫סק‬ ‫בלבנון‬
‫בוגן ל)ך» ע״כ* כלל‬ ‫הושמלק‬ ‫עמלה‬ ‫וגה‬ ‫?לבנון הנו'שיהיו תפלה‬
‫דבריהם כי באומרו חשס אתקרן‬ ‫‪,‬חכלים ר‪ ’1‬ל כ^דה‪.‬׳ חי־אנ״נאם־ליהוה' כי איס־‬ ‫חשה‬ ‫‪C‬‬‫‪D‬‬ ‫אשי‬ ‫וגם צעקי מעברים‬
‫נגו‬ ‫הר‬ ‫הזה‬ ‫העגריס‬ ‫כד״א עלה ‪ k‬הר‬
‫פירושו סלא יהי' עוד מלכות בית דיי‬ ‫קבורתא דמשה צעק•מאש׳ ‪;.‬קןהכמהו‪,‬קן‪-‬ןהויקים מלףייהודהימתם על~‬ ‫שהו' בית‬
‫מתני והלאה אן ע״י תשונה ממני‬
‫!יי קיגי כי מ ע ט א ת רן ^ ^ ‪ :‬ו ^תתיף) ‪ 5‬ד' פ ב ק ש‬ ‫הושיעזן‬ ‫ולא‬ ‫ייעילן‬ ‫שחשה‬ ‫חשבת‬
‫הושתלה מלכות בית דוד ושעל כן ל״‬
‫נאח׳אנתקן כי אסאקקגן לשוןתקי^‬ ‫יביד‬ ‫ש‬ ‫הל‬ ‫ספני‬ ‫יגור‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫וכיד‬ ‫ך‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫האטת‬ ‫הם‬ ‫מאמין‬ ‫כל‬ ‫נשברו‬ ‫כי‬
‫‪V-,:‬‬ ‫־ ז׳■ ז■ י ■ ‪■•■■:‬א‬ ‫חליצז לפניו יתב' ושברם במה ‪ .‬שלא‬
‫ע״י תשובהוק נשמע ח‪7‬כלי'‬ ‫^ ‪ 0‬ך דז כ ען ף ם‪':‬ו ה ט ב תי‬ ‫שמע אליהם באופןשלא הועילן לא‬
‫היתה הנזירה שבלא ולד ימות ם‪:‬וה‬
‫שיהיה ערירי אלא שע״י תשובה ה'^‬
‫ת‬ ‫אחר‬ ‫ץ‬ ‫^‬ ‫ה‬ ‫ךתף^ע^‬ ‫אוז ף ^ ת־ א ט ף ^שר’ ‪9‬‬ ‫! תפלה ולא עסדה ולא זכית אבות‪1‬לא‬
‫^ ל א ־ ץ ^ ר ת ם ^ ש ם ^ סי ת מו תי ‪ :‬י‬ ‫זכית חשה וכל זה היה לן כי לא‬
‫לו בן״ וראוי לשים לב א׳ מהיכן‬
‫כקדמת תפלה לצרה ולא היה העיכו'‬
‫משסאתקנך שהיא‬
‫‪--------‬‬ ‫שאומרו‬
‫לרז״ל ‪. .‬‬
‫‪^,‬‬ ‫^ & מ ג ע‪ 1‬אי ם א ת ־נ פ ש ם ל שןי ר ■‬ ‫מייני כי הנה דברתי אלין בשלנתין‬
‫מתתקכי קולס הצרה ואמית לא‬
‫אשמע כי זה דרכן ומדתן מנעוריך‬
‫אפילו בהיותן לשיה שנקראת נער‬
‫ישראל בותן צאתן חמצליס כי לא‬
‫‪<'I‬‬ ‫‪- V‬‬ ‫־ ־■'י‪1sA-‬‬ ‫‪0‬חעת ’?קילי כי אחרת ואלימר‬
‫’ י ״ ״ • ־’ י י ‪ ,‬ך ן ־ ך ן ‪ ,‬ה ת י מ ־ ‪.6‬ת׳‬ ‫^ ״‬
‫ד י ״ מ י ק ־ נ י י י ־ ״ ה ל ב ״ינ ה סינ ״ פ ״י ה ־ ‪ » ,‬ל כןז‪ ,‬ש‪ ,‬פ! ״ ל ג ״‬ ‫פלא‪.‬לפוליע‪.‬תא‪.‬תוניא‪'.‬י״ ^הגיו‬

‫א שיי״״אי‪1‬־אפד‪,^ 3‬־״‪.‬ל‪ -.‬ת תי־־ או > ד‪ 1 ,.‬״לו‪-‬־‪6‬שק־!‬

‫וימשחושם את לול וכאן הוא אומר ‪,‬משם אתקנן מה להלן חלמת ב'^‬
‫מדאףכאןמלמתדודכלוחדמשסאתקנן מאותו סם האחור בדוי‬
‫אתקנךשהוא נעוק המלכו' מן הוא והלאה מהוא כי לא ימלוך ‪3‬גו אמריו‬
‫שאס ה‪1‬אשלא יראה ודע שיהיה ערירי לחה תלה במלכות אלא ודאי מרח‬
‫כי ורע יהיה לו אן לא ימלוך ורעואלא שאמדז שרמז בחילוה האותיוה בי‬
‫תקנה יהיה גם למלכית ע״י תשובה כמדובר ובזה נבא אל עניך‪35‬תובי®‬
‫'^זבהתושי כשגי טזכרט טאוח״ ערירי סותר ענין אומרם שינמז‬
‫ממנולחלכזת והוא כיאומרהואיתברןחיאנינאסה׳כ‪,‬א«צ׳'לעתה‬
‫^גיה* אינוצדיק כי אם גם אס יהיה ע״י תשובה חותסעליל ימיני ‪ 0‬נ ‪f‬‬
‫סוב בתשובה עד היותי מרחס על העולם ביד ימיני בזכותו שאחתום‬
‫^יחמיסגז״תיפסכלזי־איניל! יקבאשרהדא ‪ CD‬כי‪:‬נעה‬
‫‪ I‬א ם? משם אתקגןשלא יהיה ענד מלכו' מזרעו כמפורש בזכרי‬
‫יו ל ולהיות סבחיליף האותיות רמו תקנהע יתש‪ 1‬בהעלקל‪ 3‬רגםנן‬
‫ננוכחזלאאמראתקנהו * מתקין כו׳ והטלתי אותן ואתאמן כו׳‪-‬הגילז‬
‫מלמעלה למטה שהוא ממעלת מלטת ‪ :‬ולהי‪1‬תס הדיוטים כאחד הטם‬
‫ויהיה זה לכסמלהאק אחרת היא בבל ולא עוד‪ ,‬אלא‪ .‬אשד לאיוליחן‬
‫סם והוא כי גס מארץ העליונה יקפידו בחותם ויזנקז בהצמחתשב‬
‫אדמה טמאה למעלה כמשפט לג ^ צדיקים‪:‬המתים בח״ל ‪■,‬שלא תדביז‬
‫נפשס בשכינה כי אם בארץ אשרבטזמאם^■ (לעומתה והואמקוש־אשר לא‬
‫הוא ואחו כאומרו והטלתי איתן ואת אמן אן לא זרעו וכן בספר מלכים •‬
‫מוצבה נפשם מסט וזהו אשר צא יולדתם ‪ od‬ושם‪.‬תח‪1‬תו‪5‬י גחיי׳ תדב‪%‬‬
‫בטומאה וגס במיתה כי סס תדבק • גפשם ולא מעלה אל האלהים אשי‬
‫נתנה ואמר לשון אשד לא יולדתם מקביל ‪1‬אל פסוק ולציון יאמראיש ואים‬
‫יולד בה כי כל איש י‪D‬יאל‪J‬י^לד בציוןשהוא מקום מקבילאל חקור הנשמוח‬
‫הבאותמלמעלה ליודעים חן וזה גס לילודים נח״ל כאומרו אזכיר רהב‬
‫מ׳זה יולד ג® אן ע״י עונות נפרד מסס כמדובר וזהו ואל ?ארץאשר המה‬
‫ועוד‬
‫מנשאיםאת נפשם לומר כי בחותם תשוב נפשם אל הארץ העליונהשם לא‬
‫*שובו וזהו ואל הארץ כו' לשוב סס סמה לא ישובו* הנה מהאמור יצא לנו‬
‫אחר והוא‬ ‫כיזדעיהי׳לז אלא שינו׳זק מחנו מלכות בית ד‪ 1‬ך ‪QJ,,‬‬
‫כי לא בלבד יתגרשו מירוסליס ומאק ישר' ויהיו בח״ל כי אם גם ‪3‬ארמ®‬
‫הטחא׳של התצוני׳הפן ארץ תייס סס ידבקו גס בחותם שלכן ה ת ^‬
‫הנני׳ואזמר לפניו ית' העצב נבזה כז' לומר מה זאת כי הלא כאשר יי^‬
‫מהקדושה זידגק בסומא' ותתפרד נפשו חשורשה הלא גם זרעואשי’י ‪J‬‬
‫יופל חם? מטה כי א*ככה יצא זרע קדוש חחי שנפרדה נפשו משורשי‬
‫ותדבק כטומאה והאס הוא טמא לחה יוטל זרפן ח״א העצב כנוה ה‬
‫ח אס לא בצר והביטי וראי מה הכאה היה לך בכל תענוגין שהתענגת‬
‫גיליתן ולא שמת לגן להתענות לפגי ה' בתשובה והיה די לך היות ב״ה‬
‫^יס ולא להתענג בבתי משופסנאכיסבארו־ווה יאמ'יומת בלבנון מ׳‬
‫» היה לן האושר הגדול שייסב׳כלבמן מאב״יז שהוא אושר ‪Vt1!c f*m3‬‬
‫יונה גנא מית ה' יפתבת לעד והלכת להיות עושה לן הית אדזיס למד •‬
‫‪3‬ו שהוא תענוג גופני המאבד אותן שקומת בארזים *‪ 01‬כמנת יזה חן‬
‫או חה חניה היה לן בבית הארזים בבא צן חבלים וכז' שלא תקנת קידם‬
‫היזנליס והצרה כי עשותן נית ארזים הונית אותן יזערון שוען בגורם‬
‫תבאשצת הרעה‪:‬‬
‫אני נאם ה׳ כו' ראוי לשים לבאל קשר ענק זה ‪ k‬ה^דס* וממי‬
‫אומרו אם יהיה כו'שאם אומרו יהיה הוא עתיד ביקום עבר או‬
‫כווה לחהאומר אם יהיה כמסתפק והלא מה■ שהיה נבר הוא ואם הוא‬
‫לעתידשיהיה חותם‪ ,‬אין ינתקהז עתה אס עדיין אינו סם חותם * ושוד‬
‫בין אם יהיה עתה בין אס יהיה לעתיד אי אפשר להיות חיתם על יד‬
‫יחינו אש צא שיהיה צדיק ואין בהיותו צדיק חותם על יל ימין ה' ינתקהו‬
‫משם ״ ועוד איןאוה' אם יהיה כי' שלא לנוכח ואחר משם אתקנן לנוכח‬
‫ועוד אומרוהעצב מזה נו' מי הוא המתרעם על צרת כניהו ׳!עודאיך‬
‫י‬
‫יאמר מדועהושלו הוא וזרע! כי הלא לא כן הזא מ לא נאחר זה רק‬
‫לא נזכר זרעו לי אס ויצא יהייבין מלן יהודה על מלן גבל הוא ואמו‬
‫ועבדיו ושריו וסריסיו ולא היזכר ‪ 00‬לו זרע וכן הוא אומר ויגל את‬
‫יהויכין בבלה ואת אס החלן ואת נשי המלך ואת סריסיו ולא הזכיר זרעו‬
‫ואין יאחר פה הוטלו הוא וזרעו • ועודשאתר אוחדו הוטלו הוא וזרעו‬
‫לחה ת‪1‬זר ואוחר והושלכו על האק אשר לא • ידעו מה בין זה לוה י ועוד‬
‫לחה כפל ושלש לומר ארץ ארץ אוץ וגם לחה ידבר אל הארץ* ‪-‬‬
‫אזחרו כתב* אתהאיש הזה קי הסאשד יכתבו אותו י ועוד שסותר הכתו'‬
‫דבריו כי אמר כתבו לאיש הזה ערירי נראה שבלא זרע ימית ואת״כ הוא‬
‫אומרצא יצלח מודעו איש יושב כו'על כסא דוד מ'סיורה מ יראה זרע‬
‫אך לא יצלח למלוכה וכן היה כנודע וכןארז״ל בימיו ־ לא יצלח אבל בימי‬
‫בנו יצלח והוא הפן אומרו ערירי״ אמנם לבא אל הביאור נזכירה‬
‫מאמרס ז״ל מדרש חזית ו״ל א״ר מאיר סימני כחותם כו' כיהויכץ לאיור‬
‫י' מאיר נשגע הקב״ה סגופהשהוא נותק מלכות בית דוד מידו הה״ד חי‬
‫איי באס ק' אס יהיה כניהו בן יהויקיס סלן יהודה ח‪1‬תס על יל ימיני ני‬
 ‫צ ט‬ ‫ירמיה כב כג מראות הצובטת‬
‫על העדר הנהגה וחוסר על כן ולקחותי ע‪1‬יהס ‪ .‬רזתיס ורעום וחאש'‬ ‫עצ‪ 3‬ניזה שהוא צורה מזית כלוחד כי בעונו הוסר צלם ^להים מפניו‬
‫יידעו’יחשןשלא ייראו עודשלא יהיה להס חטא יע״י כן לא ייראו כי אין‬ ‫ונפארעצג נבזה ועל ק הוא נפוץ וחגורם הלא האיש ה‪1‬ה ככיהויהי‬
‫המורא חצייה רק בחומאים כל״א פחדו בציון חט ! ס וע״ישלא ייראו לא‬ ‫״ ‪ P‬אן לא ורעו וזהו העצב כו׳ האיש הזה כניהו והנה וה הוא אס נדחת‬
‫יחתו ויהיה הענין כי עיקר מוראע ישראל היא משעבוד מלכיות וחמלאך‬ ‫יפשי והפסיד צלם’‪:1‬יס חקנו וכ״ש אס כלי אין חפץ בז שהוא מ לאש־חז‬
‫החות אחר כי יהיה להס ח־רזת‬ ‫יפ־זידק גופושהוא כלי אין חפץ בו‬
‫חתלכיויז זזתי לא ייראו עוד כאשד עד‬ ‫כד ^ ‪ K‬מ ר‬ ‫א ך ץ א ר ץ א ך ץ ש מ ק; ך ב ר ״ ? ה‪ 5‬ה '‬ ‫עז תגולגל נפשי ב גו ף אחר אס ק‬
‫כה ולא יחתז ' יעל חלאך החות אחד‬
‫יהוה כ ת בו א ת־־ ה אי ש הז ה ‪ 7‬ןךירינכר לא־לצלרו ולא יפקדו כד״א לא נפקד מחנו איש‬ ‫ייי״־י‬
‫^ א; ץ' ל ח םן מנו אי שי ע ב ‪ - 9‬כ פ א ך ו ד • כי יפקד מושבך שהוא שלא יחסרו‬ ‫‪." ,‬‬ ‫“‪ i'f‬ל־־־!‪15‬־“דזש‪1‬‬
‫חהסכי יבולע המו׳זיהיז־חייס וקייחר‬ ‫ו ס ^ ל ן נ ו ד יי הו ד ה ‪:‬‬ ‫בלכחס‬‫®ליאארץ שידעו' אותה ׳‬
‫וזהו ולא יפקדו ואל יהיה כמו זר‬ ‫‪0‬ס נגילה אן הדעה הגדולה היא כי‬
‫בעיניכם כי הלא הוא נאם ה׳כי קחמ‬ ‫‪ Cap ,‬ד ‪ ,‬ן י ר)נים ^ א ב ח ם ומל‪$‬צים‬ ‫כג‬ ‫המ והישלכו על הארץ אבר לא‬
‫לאיפלא שזםדגר*•‬ ‫א ת ־ צ אן סך;‪ 3‬י ת ע א ם ־‬ ‫״‬ ‫יזעי היא האדמה הטחאהאשר‬
‫^כן כ‪ 1‬ד א מ רי הו ה א ל היי ^ ר א ל‬ ‫^פיחת‪,‬ארצות החיים והו׳האחו׳פל כן‬
‫‪ n i H‬ימים כו'הנה אוחדו חלך‬ ‫קושי'זושב ויאמר הנביא תשוב' ‪ .‬ר ג ־‬
‫הוא מייתר ‪1‬היה די‬ ‫‪.‬ה;‪£‬יצתס א ת‬ ‫^‪61‬‬ ‫הרעים הרעים א ת ־ ע מ י‬ ‫פקישי ואמר ארץ ארץ ארץ כז׳ והוא‬
‫בשיאחר ומלן והשכיל כז׳תסאומרז‬ ‫צ א נ י ו ת ד ח ו ט ו ^ א פלןךתכם א ת ם קזנני־פקך‬ ‫ייאוח' הנביא חאח׳סהעתקנו לחעלה‬
‫והשכיל יר׳ חיות' כי אין יעשה משפם‬ ‫עיז״ל שאמרו כתה גדולה כחה סל‬
‫ואגי‬ ‫עלי כ ם א ת רע מ עלליכ ם נאם־ךיהוה ‪: ,‬‬
‫וצדקה בלי השכלה וכן מלת בארץ‬ ‫תשונה שחגטלת את כגזרה וכשנרעה‬
‫מיותר׳כי שס סם הס החשפט וצדקה״י‬ ‫א ק כ ץ א ת ~ ש א רי ת צ א גי‘ מנק^הארצ‪ 1‬ת א ^ ת‬ ‫יאמר הנה דבר *ה׳ בעל הרחמים‬
‫ןעזד אומרו מה שמו איוה ייחס יש‬ ‫ח ת י א ת ס י ע ם וה^^י^תי א ת הן על־נויהןופרו‬ ‫לזה ראוי שיפורסם בכל חלקי הארץ‬
‫ורבו‪ :‬והמימתי ע?^יהם רעים ורעום ולא־׳יראר לשם זה אצל מה סביחיו תושע יהודה‬ ‫|דרים בין בת״ל בין בארץ ישיל‬
‫כז' וגם מה צורן להודיע שיקרא לו‬ ‫‪. L -1I‬‬ ‫נירושליס ועל שלשה חלקי האיץ ‪■'•.1::‬‬
‫שס זה וגם א'‪1‬ה הדין הוא ה' צדקנו‬ ‫צמרארץ ארץ ארץ ועל חעחדשלשתן■ עוד ול א־י ח תו ולא;פקךו■ נאם־^הוה ‪ :‬הנה‬
‫שאדרבא י‪1‬יו יתברך יאות שס תואר‬ ‫^^^^^ם*“ ‪ 7‬ו הו הו ס’ רןמתי ל־ידוך צמח‬ ‫פאתדאמר שמעי דבר ה'לשון יחיד‬
‫זה ולא למשיח • אך יאמר‬ ‫לי סדנא לארעא חד הוא ודברה׳‬
‫ענין מסורת בידינו כי דוד הוא׳‬
‫^מלף והשכיל ועשה מ^‪1‬פכזוצדכןה‬ ‫לעז כי כה אמר ה כו' לוח' אשר צדיק‬
‫משיח בגלגול ולאשיבטל גופושל דור‬ ‫^^^^^ע‪/‬יהוךתוישראל^ישכן‬ ‫״‬ ‫תמהתי אין אגזר אלהי׳סיוטל לאדחה‬
‫ותשתל כל לוחתגוף אחר כי צם‬ ‫הטתאה ‪ ,‬שהוא לכח הטותאה אשר לבטרז‪.‬וזה “ ^ ו א ש ר־י ק ר או ןה‪1‬רזיצךקנו• ‪:‬‬
‫צמיחת חלק אוררוחושבגופו הראש!ן‪.‬‬ ‫לעיחת שורש נפשות ישד& אשר בדבר‬
‫הוא הנמצא במסיח וזה יאח׳זהקחותי‬ ‫הנ ד ד ־; ^ באים נאם־יהוהוילא^אמרוע^ד‬ ‫הזה היה פ!ג׳ לזרעו גסהו’דעו איפס‬
‫דז»‪-‬ןהרהא! שרהע ^ה א ת״כנן״י שך אל מ ^ןד ץ‪ .‬לדוד צמת צדיק כי יקים לו צמה‬ ‫חסידותו יתועל פי דרכו תתיישב‬
‫שיצמתסמנו מרוחו שיהיה צדיק‬ ‫’ ס צ רי ם ' ׳‬ ‫לתתיהא והוא כי הנה דעו ביכה‬
‫באופן ‪0‬וחל^ולןכי בקלון החשי׳הוא‬ ‫אח׳ה׳לב׳׳רםלקעלהכת‪3‬ולאיםכוה‬
‫כאלו גס דוד הוא מזלן כאלו שני מלכים הס כאיש א׳ כי הוא הוא ווהן‬ ‫ערירישלא יהיה לו ורע כללשהוא אם לא ישוב בתשובה כלומר ופל‬
‫ומלן מלן שמלן מי שכבר היה מלך עס שהוא גוף אחר ומה שיתוסף^‪:1‬‬ ‫גיזרה‪ 11‬הוא חה שאחר והטלתי אותן כז׳ אשר לא יולדתםשם כו'ושחה‬
‫על זמןשהיה דוד עלן על הארץ הוא כי נתתלה היה דוד״לכל דרכא‬ ‫סהוא לארצות החיים לא תשוב נפשו באופן שלא היה נפגש זרעו זעל ידז‬
‫משכיל וכן עושה משפט וצדקה אן לכל עמו בלבד מהשאיןקגנל‪.‬‬ ‫כי איננו אלא הדור אתס ראו‪,‬גודל מעלת התשובה כי גבר לא יצלח וכו'‬
‫כללות הארץ זכן ביזה שהיה משכיל ומצליח לא בכלהארץ‪ ,‬כי גם שהיה‬ ‫על^זטאיחשב‬ ‫לומר עודנו מחזיקבמשובת! הוא כל זה אן בהיותו גבר‬
‫קונו לכבוש כל העולם כאומרו ארדוף אזיבי כו׳ עד כלות® לא עזבו‬ ‫שע״י‬ ‫הרי‬ ‫יצלח‬ ‫»ז‪5‬ס יראה זיע כי מסשלא יצלח הוא בימיו אך בימי בנו‬
‫‪ 0‬עלדברחמהשאברכס חכרנולמלכיות כק^נרס ז״ל וירד העיע זה‬ ‫משיבה תהיה לו טובה כפולה בניס זהצלתת מלוכה כי מהשלא יצלח‬
‫מזרעו הוא להיות איש ימב על כסא דוד אןל^ז יסוד שבטמיהודה וכן' ‪ .‬דוד על הפגרים אלר החלכיות אלא שוישב איתם אכרם אן לעתיד מה‬
‫שיהיהמשכיל ומצליח וגס מה ^עסה משפע וצדקה יהיה בכל העילה‬ ‫יזזרעו וגם ומושל עוד ביהוד‪ :‬שהוא ביהודה לבדו אן בכל כללות ישראל‬
‫וזהואומרו והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ שהואבכלה ועול יתוסף‬ ‫שהוא מלך המשיח מזרעו יהיה כמאחרםו״לשאלתיאל סנזמנו הושתלם‬
‫לו אז כי הנה בימיו האחרוניםשל לול תושע‪-‬יהודה כו׳ מסיג כשמלן‪.‬דו?ז‬ ‫מלכית בית דוד וכפל הטובה הזאת ע״י תשוב‪ :‬הנא מאמרם ז״לשתשובה‬
‫כי גסשהיה מצליח לא נעדרה מורא חן פלשתים וזולתם ומלחמות וע‪5‬‬ ‫מבטלת הגורה והשבועה שהיא גזית ערירי וגזרת שבועה ניתוק מלכות‬
‫פי דרכו רמז באומרו בימיו לומר כי כאשד מלן בתחלה לא כיה בימין‬ ‫כיתדוד‪1‬ז‪:‬ו כה אתר ה׳ תחלה כתבו לאיש הזה ערירי ואח"כ גבר לא‬
‫סל עצחו כי אס מארם הראסון או קאכרהס ויעקב ויוסף כאזקרוהנה■‬ ‫נו׳ לומר סבהקרא גבר ^׳י תשובה שהזא גבר על חטאיו אזחהשלא‬
‫י^לח הנא כימיו כחדוב׳והואע‪-‬״ד מהישפירשו ז״ל על פס‪.‬ק גבר‪ .‬על חטאיו ‪.‬טפחות ס'אן לעתיד והיו ימיזסלז בעצם וזהוסמיו תושע יהודה כ‪' '1‬‬
‫והנהארו״לאד״ש בר נחמנישלשה נקראו גשמושל הקב״ה צדיקים וחסיחי‬ ‫^יא כתמיהה מה יתאונן אדם חי כלום הוא גובר על חטאיו בתשובה ‪:‬‬
‫וירושלים צדיקים לכתיב כל הנקרא בשמי כו' מפיח שנאחר וזהשמו אשר‬ ‫רועים כו׳אמר הוי רועים שע״י התרשלותם להנהיגם בדרכי ‪’0‬‬
‫יקראוה' צדקנו ירושלים ושם העיר חיוםה' שחה ס׳ואין ספק לכלא׳חאלו‬ ‫ולהסירס חדרך רע מאבדים את נפשות העם ויזפיצי׳את גויותס‬ ‫•‬
‫קיא על פי בחינתו ני ירושלים יהי' על ‪ 00‬כי אז לא בלבדשכינה תשרה‬ ‫יגלית לזיית נזוניס בח״ל תחת ילשרי האומות עס היותם צאן חלעי^‬
‫‪3‬ה כי אם גס הסם הגדול וצדיק ’הוא עלשיעשו נפלאות אשר לא יעשה‬ ‫יייניםבא*י על ידי כי בדבר הזם ידמו כמי• שאין לו אלוה כמפורש אצלנו‬
‫אותם בלעדיה׳ומשיח ה׳צדקנו לנמר ע״ישפעצדקו וכשרון יושפע לישר^‬ ‫כיקיחו לכן כה אתר ס על הרועים אתם כפיצותס אותם בגזי^ ותדיחום‬
‫מן השתים‪1‬יהי'המשיח כצנור שיורק בעצם בו וממנו יתפשט בכל העם‬ ‫שלא‪-‬מחיתם במעשיהם ואחד שנדחו בחפשיהס הרעי' לא‬ ‫‪.‬‬ ‫אלהיהם ‪,‬‬
‫ייעל ‪.‬‬
‫הקדתס אזתם ליפא תתלתסולתקן עותס כרופא הפוקד את החולה וזהו ה׳ צדקנו לומר כאשר ה סשפיעצלקזת לבא ליטהר ומה גס לטהור‬
‫כן המשיח יל‪9‬נה לזית ‪,‬ייקרא סחו ה׳ צדקנו כי‪.‬מחןימםן צדקנו כאשר‬ ‫ללן הנ;י פוקד עליכם ולאעל מהסלאפקלתס אזתםשהוא בשניאל‬
‫תעשה כי את רוע מעלליכם שכס בקום עשה והוא כי מכל פעולה רעה מה'* ושיעו׳הכתזב פס הייתשבימיו תישע יהת וי‪0‬ר‪ 6‬ישכון לבטח עב ‪f‬‬
‫לעשה כח עזמאה קט גור על;עושיה וההוא יקרא ד‪1‬ע מעללי שהוא רוע ‪5‬א יעשו עיקר לקרא לו שס עלשס תשועת ובטחונ׳כי אס עלשס הצדקן'‬
‫הנעשה; מהמעלליס והוא המקטרג והיא רל‪1‬עת מזלקות להכות! על וכשרון הנפפע להם על ילו וזהו ה׳ צדקנו כי מוה יעשה האדס עיקר חכל‬
‫תעיןעצ?זו ובזה יאמר הנני פוקד עליכס את חע הוא המשתית הנעשה שובות העולםהוה* או יאמר וזהשמו כו׳ ליחי הלא האחדת את צחת‬
‫תיזעלליכס שלא ידום מלקטרג זחלהכות אתכם ואשר עשיתם בת עמי צדיק הוא משית והלא אחר שהנביא ישד‪1‬יהא‪,‬חר כל הנקרא בשמי כי‬
‫אתקן כי על מה סהפיצותס אזתס אני‪.‬אקבץ אתשארי׳ צאני ועל מה שהצדיקים נקראים בשמו סל הקב״ה אס כן מאי רטתיה דמלןה‪9‬זשית‬
‫**לאמעטו בגלות ונשארו מעט מהרבה אני אתקן כי והשבזתי'אתהן על מנייהז כי אתר מעלה זז אין זולתו כמוס לן‪ :‬אמר וזהשחו אשר יקראו ס‬
‫?!יהן ופרו ורבו ועל אשר אכלת® איתס יתליחוס מעל ‪1‬היהס בעומת׳ צל^ושהוא כי הצדיקם יאמרו לו הנה אנו עלשאנו צדיקי׳ שם ה׳ ג^א ‘‬
‫עלינו‬ ‫'‬ ‫י י‬ ‫י‘ ■‬ ‫‪ ...................‬י ־‬ ‫■■‬ ‫•‬
 ‫ירמיה כג מראות הצ‪1‬בא!ת‬
‫התשא היה כנניאיס שעל ידסחתהוקיסעישירשעה ןןיןהתל'כלי^‬ ‫^לק־׳אתה הזא צדקניש‪!:‬ל ידן‬ ‫^^’‪-‬י‬
‫ננגיאיס כסדום שהיא ה*תה עיקר הישע זראש החלכזת רושביק‬ ‫‪:6‬ו מנשעעי׳ ‪0‬פ‪ 1-‬ליקיא צדיקים וא"כ כל זכות הקרא אנו בשם ה׳ היא‬
‫בצחלהמסדום ‪:‬‬
‫הצומדיסמהם צעלזידת כלחלה מסדום‬
‫הלומדים חהס‬ ‫כוללת‬ ‫מתההה׳ היא בתיכה‬
‫היתבתיכהכוצנת‬ ‫נסיבתן^כי אתת צדקנו נקצא כי חה שתקר' אתה‬
‫כ ה אתר ה׳צבאו׳כז׳הצה הראוי יאחד את דירי ולא מל לגדי זגסאזחר;‬ ‫ומולה על ש‪:.‬ז מאד ״הו וזה שתוכו׳ ה׳ צדקנו לק אתרשכל האושר הלז‬
‫מתכיליהתהאתכס אסהואשאוהרי‬ ‫ינא עלינו לא יזכר אז מנין יציאיז‬
‫להם דברי‪,‬הכל לא הל״ל אתכאלא‬ ‫ה ^ ה א ^ * ר ה ?! ל ה \ אי ^ן ר‬ ‫מ צ רי ם ל‬ ‫העתידה‬
‫ההיא* • • ״ ״ ‪-‬‬
‫הגאולה י י ‪ -‬י‬ ‫יזצדיס ככני‬
‫יי׳ייייאיזי■‬ ‫״ריייד‬
‫לכס וכן יזלת אחור מיותרת וגס‬ ‫וזהו לק כו׳זלא יאמרו עוד כו' ר‪1‬ול‬
‫מ א י ץ צ פ ^ נ ה ^ ^ ל‬ ‫ה ב י א א ה ‪ -‬ן ר ע מ ת‬
‫קה^ין הנאצי להולןנשרירותלכז‬ ‫טעם שני ולוא כי כיציאת חצריש לא‬
‫שיזתלק אזתסלשני' ועז׳מה זו תחיהא‬ ‫ה ל ת ^ ז י פ ^ י ס‬ ‫ה א י צ ו ר ת א ש ר‬ ‫התעתדו לשכת על אדמתם כקכע כי‬
‫מי מסד כסוד ה'ויז׳ זכי לאס אין‬ ‫? נ כ א י ם נ ש י ר ל ס ב ק ר מ ר ח פו •‬ ‫א ך מ ת ם ‪:‬‬
‫ארכע יזלטות היו עתידי’לשעכד את‬
‫עומד ‪3‬םוד ה' ניפחע מפיו א כ גם‬ ‫ישראל!להגלותם חעל אלמתס אן‬
‫ע צ מ ת י ה ל י ת י כ א י ׳ ש י ע כ ו ר ^ ב ר ל ד ב ר די ן מ פ נ י‬ ‫לעתיד תהיה הגאולה יותרשלחה כי‬
‫על ירמיה ימצאו פ’׳פ שלא להאחינז‬
‫גאמור לו חי עמל כסוד ה צו וכס‬ ‫׳ ‘"‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫‘ י ' '‬
‫ין‬ ‫‪:‬‬ ‫ןהוהומנונ;ךבריךןך^&ו‬
‫;׳ ׳‪;+‬׳ ״ ״ ””י י־ ‪:1^ ^•7‬‬ ‫לא יגלן עזל מעל אדמתם ה*ו)ישנו‬
‫כנה סערת ה׳צו׳ושאתריו י ש הפהמ‬ ‫ה א ר ץ יבשו נ א ו ר ־ ן‬ ‫ה א ר ץ כי׳־־מפני א ל ה א כ ל ה‬
‫על אדמתם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫ח צ ת ם ר ^ הונ ץיו ^ ש ^ ל א‪ -‬כן =‬

‫כועתהנאלהנכא‬ ‫לגביאיס‬
‫על נכיאי הכקי זז״א‬ ‫‪.‬‬
‫הנ׳פסוקי׳הנז׳הם כנכנסי’ ניןהמל‬
‫פסוקי‬ ‫ם־ג ם־ ת בי א גם^בדזן חנפי גם־־בםתי מצאתי‬ ‫לנביאי' כל‪1‬ח׳ על כה לכרתי לעס‬
‫אך כואית' עס עתו יש׳ יה‪1‬כיז‬ ‫ומתה לנניאי׳והיתל ואתד נשכר לני‬
‫‪ h‬ד ר כ ‪ D‬ל ה ב ‪t‬‬
‫ן'‪-‬־ •;׳ ‪r‬י״■ ?׳‪.‬ד — י‬
‫ל ‪D‬י הי‬ ‫רעתם‪ L‬נ'‘■א ‘׳ם ־ ־ י ה ו ה ‪:‬‬ ‫כז׳ל»מ'ראועתהיזק'‪.‬וח‪ 1‬מ׳כינגיאי‬
‫להוכיח נטענו' שאין לשמוע ‪ t‬צניאי‬ ‫י'•''•‪ 1 '•.•:'f'r‬־‬
‫י•'״••‬ ‫‪ L‬״־‪/‬‬ ‫‪‘1‬‬
‫השקד הלזתננאי׳ כשס ה' לבדישלום‬ ‫^ ל ה‪ ? .‬ד הו ו נ פ ^ ו ב ה‪.‬‬ ‫סקד החה והיא כי הנה א‪:‬י שאני‬
‫וזהו כה אתר ‪ ^'0‬תשמעו כו׳ואח מג‬ ‫הנכיאועכ״ז‬ ‫מתנאי‬ ‫אתל‬ ‫שהוא‬ ‫טי‬ ‫ג‬ ‫אי‬ ‫בי‬ ‫ע ^י ה ם ר ע הי צ ג ת פ ק ד ת ס נ א ם ־י ה ־ו ה‪ • :‬ו בנ‬
‫דכרי כלז׳על הדנרי׳שהם אוחרי׳ראו‬
‫שלא תשמעו אותס כי חתוך דבריהם‬
‫יוכרו כזביהם והוא כי הלא תהבילי‬ ‫ובנבאי יךושלם ראיתי א׳מפניה׳שהואכחזלעליללדצרכי עמי *את ישראל י•‪.‬‬
‫המה אתלוחההכלי׳שהס אוחדי׳לכם‬ ‫ר ר ־ ‪0 1‬‬ ‫‪ .....................‬ף ^ ק ר וחזקו ‪’T‬‬ ‫הנכוא'כי אז אכי נחלש מפניו מודע‬
‫ש קן ־ו ר ה נ אוןז) ה;‬
‫בי הנביא משתבר חזמרוחרוחני׳‬
‫^לעו ולאי כי חזון לבם* ידכרו לא‬ ‫ל ב ל ת י ־ ש ב ו א ‪ -‬ש מ ר ז נ ת ו ה י ו ^ ל י כל־'םבסדם‬
‫מפי ה׳והזא חב מאמריה׳ וזהו אותרי׳‬ ‫ונחלשגזפווזהו‬ ‫קלזשת' הנבזאה‬
‫אות׳ח׳׳ש אוחרי׳סאשאומרי׳לחנאצי‬ ‫■>באות‬ ‫ן!‪:‬זדתוש'^ח‬ ‫‪3‬‬ ‫ד‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬‫ו;^כיהבעםיה‬ ‫כזיחפני‬ ‫עצחזתי‬ ‫כל‬ ‫נשכר לני רחפו‬
‫מפני‬ ‫וגס‬ ‫אלי‬ ‫ה׳שהואבהתראוקו‬
‫החוטאי'בפוטל ובגלוי כד א נאצז‬ ‫א ו ת ם ך־ ־ ^ ענ ד־ן‬ ‫ל נ בי אי ם‪ .‬ה נ ני מ א בי ל ־ ל‬ ‫ע ל‬
‫האנשי׳האל‘ את ה׳ואו׳זכוצעכרך נאץ‬ ‫דברי קדשו שהוא מחה סחדבר אלי‬
‫ו ה ץן ק} תי ם מי ־ ך א ש כי מ; א תז נ ב י א י י רו ש ל כ ם‬
‫לכרי' רעים שהוא שחלגר נקדשו‬
‫ה׳אוחרי׳להם דבר ה׳שלו׳ יהיה לכם‬
‫שהואשלום וט‪ 31‬קניני ומות שאמרתי‬ ‫ר ־ ה ־ א ד ר י ה ו ה‬ ‫^ ^ א ה ה ג ^ ה ל כ ^ ־ ה א ר ץ‬ ‫וכי‬ ‫ואומר כי חנאפיס חלאה כאץ‬
‫אחור הוא כי וכלהולך בשרירותלנז‪,‬‬ ‫מפני אלה אכלה ארץ ינשו‪,‬‬
‫מ נ כי אי כ ‪-‬׳ן‬ ‫ע ^ ־ ־ ד י ב ר י‬ ‫ץ ב א ו ת א ל ך ת ש ^ ע ו‬
‫מדבר ואס הנניא־ם ‪' cb‬היה דנר ס‬
‫שנמשך איזר דעות נפסלות נזלבי‬
‫‪ 6‬נ ? אי ם ל כ ם מ לז בי לי כ ם ה מ ה * א ת כ סי חזון ל כ ם‬ ‫אתם היו כמוני נשכיי׳ ותשי הכת‬
‫שהוא אחור וחשוב אותסלסנמיז‬
‫א מ רי ם א ניו ר ל מ נ ^ ^י‬ ‫י ד ב רו ל א מ נן ץ הו ה‪ .‬י‬
‫‪,‬‬‫ואדרב' הס גבולי כח יל‪1‬צו ולא ייגעו‬
‫אחתיות אך לא ינאץ בפועל וחפשה‬ ‫עלק אגזור אות' כי ותהי מרוצתס‬
‫כגלוי להס אחרו הנביאים' לא תצא‬ ‫ד ב ך י ה נ ה ^ ל ו ם י ה ! ^ ‪ ; h p h ,‬כ ל ה ^ ד ' כ ש ר ר ו‪1 ~ 1‬‬
‫דעה כי מרוצתסשירוצו ולא ייגפו צא‪.‬‬
‫‪ 1‬ב י מ י ^ מ ך ‪ .‬עליכם רעהשהוא העדר רפה אן לא‬ ‫תבוא ע ל י כ ם‬ ‫ל ב ו א ס ר ו לא‬ ‫‪ ,‬מחמת ט‪1‬נה היא כ*א רעה כרשעיס‬
‫קניניוהכה ייורוני‬
‫שליסשהויאטיב קניניוהנה‬
‫ב ס ו ד יה‪ 1‬ה וי ר א י ש מ ע א ת ־ ז ־ ר ר ־ ו מי־׳ ד ר ל *ןי ר ‪ .‬ם סשה ואטב‬ ‫‪ : B‬ס חז קי כ חנ ע הוני חו ח ד ם הז ק‬
‫המנאץ‬ ‫^*‬
‫גבל יעקר דברו כי אין מ ל ה‬ ‫‪. P % t :‬הרןץב‬ ‫־‪•/-‬‬ ‫‪:‬פשסתל־םהוגסרתס לאנןאינה‬ ‫זנפשם‬
‫מאתו ית!׳בטוב‬
‫‪3‬קעל ונגלוי ינשרום ‪.‬‬ ‫‪,‬רך ךש‪,^,‬ס ד ‪ -‬ר ו‪ .‬ש״׳ע^ י■ הנה י סץר ‪! r‬הוהחמה יצ^ןךן‬ ‫כוזכת‪P3‬כדרך‬
‫חיתות כי אס ‪3‬״‪3‬‬
‫אחיתות‬
‫לכםשהיא‬

‫ל א ‪ tk ; . -‬העדר רעה כלבד ועוד טע‬ ‫ל כ ו ג « ס‪ ,‬ח ת ה’ ס’ ם ת ח מ ן‪ ,‬נו ב ח נ י נ ה‬ ‫גס נביאשגם הוא כהן חנפו והפל‬
‫לו׳והואכיכיחי‬
‫מיעמדכו וה;^‬
‫והואכיכימיעמד‬
‫סלישי׳והוא‬
‫את״ר־זנביאים יהבש ר*^ר*א“רוךךך‪--‬ן‪ , ,‬שלישי‬ ‫‪.‬הוא ית׳האוח׳&י כי גסבביתו ית׳יזנא‬
‫שעמל‬‫מ‪:‬נ‪3‬יאי ההספתדבסזדה שע‬ ‫•‬ ‫״■־■‬ ‫‘‬ ‫'רעתם ני גס שס חטאו לו ״־ו גש‬
‫התורהשמיי קה‬
‫קהוכן‬ ‫יזןעןםק^בסתרי ‪.‬‬ ‫א ל ה ם] ה ם ‪ . • •1N3J‬ץאם~^סךו‪ 5 -‬סודיד שמיעך י ; ‪^1‬‬
‫הפיז‬
‫ל^זית מראות אלי״ם ולשמוע הי‬ ‫ד בלי‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‘‬ ‫ה׳היה אוח׳ גס בביתי מצאתי רעת‬
‫רעתס‪6‬‬
‫ננואה״הוחיעחדבסזרם׳ןיראכלו‬ ‫לכן מה שאבקש ייייך ה היא ני יהי דרכם להם כחלקלקות שהוא מק ‪61‬‬
‫יזראה וישמע אק דברו שידבר לו בנבואהכי־ בלי’ הכנהכאלה לומד סנוק‬ ‫‪.‬סבו ח׳קלקות להחליף רגליהם ליפול ושהוא מקום כאפילהשמיד ידחו‬
‫לב להקשיב מפיו ית׳ ומיד ישמע בלי הכבה לא יתכן וזהוחי׳הקח־כלז‬
‫ונפלו נה ולא יאריכו כ א מילגדברס נבואותשקריהם ידחו חן השמים‬
‫וישמע כלומר לא נמצא כוה ושמא תאמרו כי חה סתמשכו אחרי נניאי'אלו‬
‫ונוקשו זנלכרו נאלקלקו׳שהם באפילה ושמא תאח׳ מי איזי לןשלא יעשה‬
‫‪.‬ולא אחרירמיה הבלתי מנשר טוב הוא’על כי הרץ עתאחרדנרו לכס‬
‫הזא ית'שאתה חכקש זתאנשימשנו הלא הוא כי הנה ה' אחר כי לא יביא‬
‫הנה סעדת ה׳‪.‬מוכנת שהיא חיחהיצאה כבר קמקוח׳שהיא א׳חיןהחשיויתי’‬
‫עליהם רעה כעת עד שנת פקודתם הואשנת התתןוזהז כי אכיא עליהם‬
‫הנקר' מימה בלשון נקבה ויש חששי׳ הנקרא בלשון זכר שהוא הנקרא אף‬
‫יעהשנת פקודתם הוא מהשהיה נאם ה׳שלא תנא‪ .‬עליהם הרע פד השנה‬
‫ואינו נקרא סערת כחיח׳ כ״א סער לשון זכי ועליו את׳ שנס סערמתחולל‬ ‫ההיא כלי׳ ועל כןאחרתישהייתי חפץשבל יאחר הלבריושעורהכתו׳ ח״פ‬
‫מלראש רשעי׳יתול שהיא האףשהוא חוק כי לא ישוב אף ה׳פד פשותו כוי'‬
‫גן היא יען כי אביא כויהוא מהשהיה נאם ה׳ וה^ ננביאישומרון ראיתי‬
‫אן עכ״ושג הנזשתיתיס מוכניילא יפעלו עתה כ״א כאחרית הימיס כהיזלא‬ ‫תפלה ויזשלין לבשהוא כי אץ אוחרי׳ כי ה׳ לבדאליהם כ״א סהנפל חדכר‬
‫הסאה ועכ״ולא תתיאשו קהפורענו׳עלהאיחור כי הלאאש לא תראוה נפי'‬
‫אליהם וזהו המאו ננעל ועכ’*ו ויתעו את עמי ס' והוא ט החלו תתלה‬
‫תתבוננו בה בינה להבין כי לא שלחתי את הנביאים עאלה י והםרצו לא‬
‫נקלי הלעת ה״ין העס ואת״כ׳פשתה המספחת גס פל הכקדאי׳יש השלמי'‬
‫מיתיאליהם והס נבאו מאליהם כי הלא אס היה שעמדו כסידיושלחתיס'‬
‫שנס הם האחיס כי יש דעה מעל זיהו ויתמי את מתי את ים' אך בנביאי‬
‫כי דברתיאליהם היה להם לכחזיר את העם עושי הרעה מדרכם הרפה כ'‬
‫‪ .‬יחשל׳ החתנבאי׳נשס ה׳ראיתי סערזרה צאיף והלוך בסקר שהס כ׳ דבריה‬
‫הלא העזנו חפורסמי׳ לכל ואס לנר ה׳ היה אתם אחת לחה יחזקו ידיהם‬
‫אשד מאס השהיה ראוי לפס להפכיל כי ולאי לא דבר בהם ה׳זעכ״ו‪ipm‬‬
‫לוח לחאנאציס כי דבר לדבר להם שלו׳וזהו ואם עמלו כו׳לוחר ואם הוא‬
‫יזי מיעי׳לנלתישבו באומרם אליהם כי ה׳ מד עזב על יש׳נאופן כי עיקר‬
‫םעיזדו בםודיהלא היה ראוי כי וישמיעו לבלי את עמי ויפיבו׳חליכ׳הרפ'‬
‫אן'‬ ‫■‬
 ‫ק‬ ‫ירמיה כג מראות השכ«מת‬
‫מזק‬ ‫‪0‬׳ וי^ פן יאחרו לז איוה הזרן ללן רוח ה׳ לדנו^‪1‬ותן ‪t>ph‬‬ ‫אןאיןזה>״אכיהגלוש> חיליהמנאזמשהיהדאוי סגןתנונמבהגינ^‬
‫עלקמרןליס ‪^ 1‬חר‪ 15‬ת‪5‬חתיתלסתי‪.‬כלו^אסלמ)אה גמורה איניכדאי‬ ‫בחלת הימים ’להורות כי ׳ ־‬
‫אומרד‬ ‫ע׳ מפסיק *‬ ‫היות ׳‬ ‫מיייי•‪.‬יייי‪-‬הזה יתכן‬
‫‪----------‬‬ ‫יבחלובר ובדרך‬
‫לחלוס אני כלאי זזה המה למען ׳‪cu‬אזן מי פנאי לו המד ואורן'‪,‬הוא ית‬ ‫בינה אינו שיתבוננו באחרי היחי׳כ״א עתה על הדרךהאחי* כ‬
‫פשחפ מה פהיה הבא לדבר לברי נבוא‪ :‬ביני לבין חבירו ־ אז תהיה סנת ׳‬ ‫מקרוב כו׳יאזי לפיילב ‪ k‬אוח׳נאס ה זהשלש דגלי׳בשנו‬ ‫י ז ‪Vrf‬‬
‫מה סמלחם זאוח' תלנזתי יולתתי לות‬ ‫כתיביס אלו וגס איך חתקשר לזה‬
‫דברי אר־ו^^י^^יבוכ ש כד ר כ בז ך׳ ^;‪ 0‬ו מ ח‪ .1‬לע איקה כי נסן ה‪1‬גר מאת כ&הים‬ ‫‪® ,‬יזעתי את אסר אחרוהנביאי*"‬
‫וממהר הי^היסלעשוקו כי הלא נשנה‬
‫לי החלוש פמיזיס זוהו חלמתי חליזתי‬ ‫יעילאומ' עד חתי היש בלב כוי ‪ .‬מ‪:7‬לליהם ‪ :‬דןאלהי פפןךוכאני נאם־זהווה‪.‬ו^א‬
‫לכרי*יזשוללי קשר והבנה וגזרה‬
‫כד״א ופל השנות החלום ק פעמי׳ כי‬ ‫סתךא>ש ‪ 5‬מ^ת‪.‬דםגא‪9-‬‬ ‫זה עם זה * ופה אומרו החושבים אלדימרחק ‪’ :‬‬
‫נכון כו׳׳או יהיה ענין מה שמלחש לו‬ ‫ל א ^‪2‬ךאנו■ נאם~יה‪ 1‬ךז הלא^רת־־־השמ;כש‬ ‫להשכיח כי* אין באזחדם חלמתי‬
‫לוח׳איני רולףאחרין שתשמע ותקבל‬ ‫גהתנבאס בסם היחשתכחי' משחו ית'‬
‫לבלי נבואתי כי לולא חלייתיהדבר‬ ‫^^רץאנימכ‪ 1‬א^נאם^ה‪ 1‬ה ‪:‬‬ ‫יעיל אוח׳הנביא אשר אתו הל‪ 1‬ס כוי‬
‫^־אסרו• הנביאים ^ל אי ם ^צגמישלןר׳ פעח^לא נאתי ‪yk‬שיורו מן השמים‬ ‫ייילאידעכי אשר אתו חלום ידבר‬
‫שלא אמנע מלאמד לך כי על ק‬ ‫דברכ‬ ‫חלוש ושאשר לבלו ית*אתו ידבר‬
‫מזהירים אותי פעם אחר פעם וכונתו‬
‫עוד־־מתיתשבלב‬ ‫••לאמר ‪ ^T‬מ תי חלמתי ‪ :‬׳■‬
‫• ‪■ T‬יו ; _______________________’ ‪.‬‬
‫אמת ואם הבונה לוח' שאין החלו©‬
‫\ית' לומר כי הנה להם סימן שחשנית‬
‫החשבים להשכיח את־־עמי שמי בחלומתכם‪ '-‬ופוחפ דבורם כיאלו דברי הבא להנבא‬ ‫לא‬
‫אתו חלום יספר חלום כוי יי ועוד לא‬
‫ה ס *■דעי רי ה‪ 61‬א פ ר‬ ‫«״רז׳‬ ‫׳‬ ‫• “ ‪• f‬‬ ‫•‬ ‫־י ‪• :‬‬ ‫‪., z‬ז _י ^ _________‪a ..1‬‬
‫על‬ ‫ימנעאי על חלום אמיתי ידבראו‬
‫בחעשה‬
‫ובדטר ואח' כי הנה גם התחשבה‬
‫שבקרב איש ידעתי כי עליה אניאו*‬ ‫גו יאס על חלוסשל שקי איו יאתר י ספ ר ח לו ם ו א ש ר ד ביי א ה תו יךכר ךברי אמר־־ן‬
‫ע‪ 7‬מתי היש בלב הנביאיימ׳לו'ידעתי‬ ‫מ ה־־ ^ תבן א ר ד ה ב ר נאם־־יהוה‪ :‬ה ‪ 9‬א כ ה דברי‪,‬‬ ‫ייה^לתבן את הבלהלא אשל שקי היא‬
‫מהשיש בלב החשבות כנביאייזחתלונן‬ ‫* ־ ‪L‬״׳־‬ ‫•‪,‬‬ ‫־‪■ .‬י‘‬ ‫■‬
‫־'••'••י■•• ■■י‘‬ ‫'‬ ‫נס קבן אי! בו* ושל אוח הלא כה‬
‫על מתשנתס הרעה‬ ‫ללבי עג‬
‫פי‪7‬לעד‬
‫על קי‬
‫‪7W‬‬ ‫אני’‬
‫‪30‬‬ ‫כאש נאם ןהוה ובפטיש ’©*צץ ^לע ♦‬
‫ה^^ת וזהו עד חתי בו׳ לוח׳ עד חתי‪.‬‬ ‫»ואכאש והלא הבל פיו ית׳אש לוהטת הגגיעל ^ הנכי אי ם נאם־־־יהוד־ו מגנבי ד כ ח‬
‫שלא יסירו‬ ‫מהשישבלבמביאיסנו׳של‬ ‫הואכתז״ל עלפ׳קולה׳חוצבלה״יי מ א ת ר ע הו ' ד‘ *‬
‫חלבם וחחשבק‬
‫וחחשבתס היא‬ ‫מחשבה זו ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-* :‬־^י‬ ‫י‪.‬ן? ‪,,.‬׳ ‪ i‬י‬ ‫‪— yv-‬ו‪.‬‬ ‫אש ואיןיאמשהוא כאש בכף הדמיון‬
‫עחישחיע״י‬ ‫‪.‬‬ ‫שבי* ‪.‬להשכיח ‪,‬את‬
‫^^^לשונס וינאמו• נ א ם ־;; ;‪:‬הנגי‪: 7‬ל־נןאי ©חו ‪.‬‬ ‫יגסאידחתקפר אלהאתור לה*‪^,‬‬
‫ספרם תמיד חלומות בשם ה׳דראו כי‬ ‫חלמיות ש ק ר נ א ם ־ י ה ו ה ויספרום וי ת עו את~*‬ ‫לאיהאליו וגס אוח׳נא׳ ה׳היא ייייייי■י'‬
‫סבל המה ויתפרדו מעל ה׳ עד ישכת‬
‫‪.‬מלילה חפיהיוהנה וה הוא לפי האחת‬
‫א ^ ו י ת י ם ו ה ^ ל ל א ״ י‪ 1‬ע’ ל ר‪ .‬ל ע ם ^‪ .‬ז ח נ א ם' ‪,‬כי יאחרשחלמו חלים ולא כן הוא כי‬ ‫גסהל״ליכצץזען׳אותילכןכז׳ איו‪.‬‬
‫אס המצאה חלבס בשיהיועול כי אפי!‬ ‫‪.‬ן‪-‬ןה־‬ ‫‘ • ‪ :‬י; ‪ :‬־‪ .‬״‬ ‫‪.‬‬ ‫יחשן זה מהאמור זעו׳ אוח׳ הנני על ‪. .‬‬
‫יונתשאמת הוא שחלם כן אינו דוחה‬ ‫‪/.‬‬ ‫*‬ ‫• ‪.-‬‬ ‫• ׳ ‘ ■■‬ ‫הנביאייפעחישלש* אמנם הנה כא ‪■ . .‬‬
‫את הנביא ״ ׳‪VI‬‬
‫ירמיה‬ ‫תעזבו '‪y-.‬‬
‫_______ —‬ ‫‪............‬י‬
‫ה׳ כלוח* ולחה‬ ‫מהשלבדאליו‬ ‫‪...................‬‬
‫לאשרהנביא ידבר‬ ‫־ •־‬ ‫הוא ית' לשלול סברת האוחרי׳ כי רם ה׳ויפל לאיראה כ׳א פלהשמי׳כבודו‬
‫הקרזבי׳אליו ולא על האיץ וחסתליה חשוכי האיכות והנה אפר היה ‪ o ip‬ותלט אחד מספרי חליחית והוא כי הנה יפחדו יתד נביא אשר אתו חלום‬
‫להראות פנים אל הסברא■ ההיא הלא הוא לוחר כי נס שלא ישללו בעצם כלו׳שאינו חסוגאשד איןאתו חלוס לפי האחתאלא שחחניא שקר כ״א אפי׳‬
‫הגדול אשר אתו חלום כי׳ אחת הוא כי • אתו חלום ייבא נביא אשר לגרי אקו‬ ‫לפחותשם ההויה‬
‫ההייה ייייל‬ ‫ופרטיו מהשכינ׳היא שם אדנות לפחוח‬ ‫הגשחות ופרשיו‬
‫סשגח‪:‬ו ייתמוח‬
‫‪m*sa‬‬
‫והנה תלאו כי‪.‬אשר אתו חלוס יספר חלזסכלו* תראו שאינו אוח׳ אחיתות‬ ‫ועל‬ ‫הרחוקי׳סאיכותו‬ ‫ביברי'‬ ‫השגיח‬ ‫כבודו‬ ‫לפי‬ ‫ואינו‬ ‫הוא‬ ‫רס‬ ‫כי‬ ‫לוחי‬ ‫יבאו‬
‫החכוון כ׳׳א ספור חלזס שהוא דברשצרין פתרו‪ /‬כי אין חלוס בלא פתרון‬ ‫כן לסלול הדעת הרע הלוא בא ית* ויאחרהאלהי חקרוב אני כוילות׳היעלה‬
‫באופן שתהיה האחת נעדרת איזס הוא הפתרון האמיתי ותהיו נבוכים‬ ‫פל לבשאלהי מקרובשמא מדבר הקרובאליו ית׳הס הדברי׳המליוני׳כשקי*‬
‫ו‪1‬ט‪.‬יספר חלו‪ 0‬אךאשר דברי אתו לא ידבר דבר מסופק האחת כ״א ידבר‬ ‫ושחיהשחים והסברא המקרבת לוה היה להיות נאם ה׳ הוא הפס הגדול‬
‫דברי אמת שהוא המכוון בפירוש בלי יצשרן לפתור אותו זחה לתבן הוא‬ ‫שדם הוא ואין מולו רק לדבר הקיוכ אן לא אלהי מרחוק הוא הדבר‬
‫החלום את לבר הוא מה שהוא נאס ה׳ אשראין מתבן רק המכוון זך ונקי‬ ‫הרחוק כארץ מאפליה הנה ז? לא יתכן כי הלא לאאשר יעשה האדם‬
‫וזהו מה לתבן את הבר גאס היכלומ׳ מהשאין כן התלוס שהוא נאס חלין‬ ‫בארץ בחפשה שהוא כי יסתיר עצמו לעשית חמשה רע ולא אשר ידבר‬
‫ולא נאםה׳♦ ועוד טענה אחרת לרדוף אתר הנביא אשר דברו ית* אתנ‬ ‫בדבור בלחש את חבירו ולא אשר בקרב לגז לא יסתר חחנו ופי׳על ראשון‬
‫מאשר אתו חלום והוא כי הלא כה דבלי כאש בו׳ והוא בשום לבאל חלת כה‬
‫שתראה מיותרת והוא כי אינו לוחה הבל פיו ית׳ שאש אוכלה הואאל דברי‪,‬‬
‫חלזסשהוא דברי מלאן‪ .‬גס כי‪ .‬יהיה אמיתי והוא כחאחרס ו״ל פרק אין‬
‫דזרשין כי כל מור ודבורשכיה יוצא חפי הב״ה נברא חלאךכי הוא רוחני‬

‫שדטרו > כ'כ קלושה יש בו צחה יעזוב איש דברי נבואה וילך אחר ^‬
‫החלום והנה ליה מקז׳לוח׳כי מהשדבר ה׳הואאש רוחני הלח יהי׳ בדבר)‬
‫דברי סודות התורה וכעזבזא דר׳ אלעזר בן פרןשהיה דורש במעשה‬
‫מרכבה ונתחלאתהבקעה אם אבל בדברי הפשט לא יהיה האיכו' כל כן‬
‫וג״כ מלי הנבואה אפר זביה*‪ .‬אל הנביא שהם דבלי תוכחות פשטייס‬
‫לאכאם שהוא רוחני יחשבו• על ק אחר הלא כהדבריכלוחרה©‬
‫פשטיי' כאשר תראו אותו כאש הידוע הרוחניהוא י^הטעס מא כי הלא‬
‫הוא נאם ה׳כלו׳ואיןנאזמו יוצא מפיו אם לא רוחני כי א ויפח באפיו נשת!‬
‫חיי׳ וז״א ‪ ofe‬ה׳ והוא המתקתמשל לז״ל באוחר׳שהתוד׳היתה אששחורה‬
‫מל גביאש לבנהשהוא פשט על הסול ואת ‪ '3‬הסזגי׳קראואש ושמא תאח!‬
‫אין יתכן ימצא רוחניות בפשט והלא נראה כי אין בז אלא דברים פשטיים‬
‫לז״א וכפטיש יפזצץ סלע והו׳ כי חי יאח׳שמן הסלע או חן הפטיש תצא אש‬
‫!עכ״ז בהמת בפטישאל ס‪5‬ע התליזיש ינקזו נצוצות אש חנזפצו׳ לכאן ולכאן‬
‫וחהיכן‬
‫״׳‪ o'pi‬ותרץ מצאיס מכבודו כי היה מורה חציצהששחים ותרץ ימננוהו‬
‫חלילה כי אדרב' הוא מכלכל אותם והם לא יכלכלוהו במאת*שלמהשמים‬
‫וסתישמיס לא יכלכלון ועל כן לא אחר שמיס וארץ אני ממלא כ״א אני‬
‫חלא כי אני מלא ושובל איתס ולא הס אותי וכונתו ית׳ היא לוחר אילי היו‬
‫ששתי' ושקי השחיס חתיחסי׳אלי ולא הארץ היה מקו׳לכס לוח׳כי על השמי!‬
‫חטלי ואני אלהי מהדבר הקרוב ולאאלהי מרחוק אןהאחת הוא בי הפחים‬
‫והארץ רחוקי האיכות מחני כי לן אני אומר אני מלא ולא אני מחלא על‬
‫חשחי׳כתז על הארץ כיאלו ואלו לחוקי האימ׳חמני וא״כ כאשר תודו טאלהי‬
‫חשתיס אני גם תודו כיאלהי הארץ־ אני בכל פרטיה והוא כי הנהאלו ואלו‬
‫ייו נאם ה' כי בדבור אחל נבראו במאמר אחד כי בראשית נמי מאחר הוא‬
‫חבי נביאו השמיס והארץ וזהו אני מלא נאם ס׳והנה זה טא על לאן‪p‬ז‬
‫שחמשה וגס הדבור לחעל׳ מפס אזןשוחעת מה פחתלתשי׳איש את רעס!‬
‫יי הלא סחטתי את אחרי הנביאי׳ נז* והוא כי מא הנביא לנבאשחר בש©‬
‫‪-‬‬

‫' ו‪,‬־‪.,‬‬ ‫‪..‬וי^^^‪/‬יייד׳‬

 ‫ירמיה כג מראות הצובאות‬
‫גז‬ ‫ואומרים בשם ה יעל סוג ום אחר מצי טל מניאים‬ ‫ןיוהיק י‪5‬אואןהויא‪1‬חדמ י נהשפיקרסגשסלאיגצר מלהייתבהם‬
‫עס‪1-5‬שט ״'קיז ‪5‬ששלא'»ר ‪1‬יש»ג סליש׳ ‪151‬א ננאי 'יול‪1‬ח‪1‬ת סחי ‪1‬ע}יה‪ 0‬אמימנ’ עלננאי‬
‫ו־וא טנלמייהפססהס״גמת של‪1‬״‪ 1‬תר‪1'1‬שלהסוג היאש״א״י וא־ני לא ש‪1>5‬תיס טאסלא״ייפ‬
‫ת;־;‬ ‫‪Wi-’V‬ש שו ש ל ^‬‫לה־>!״»;א״‪J,^ ,‬׳־ל‪ l‬א‪!.‬‬
‫‪,‬י‪/MM‬‬ ‫סג־^ליי־י‪-‬־־ ו‪0‬‬ ‫־״ליין״ה־ה־שס״ג״ת‪,‬‬
‫אחר!הועל לא יועילו כו׳נאס ה והוא‬
‫כי לא יספיקו לשכת און עמו יא‬
‫אתשחו כי סוף סוףע״׳י דברי נביא‬ ‫‪ .‬כהן לאמרמרדמ שא!תהואסךת אליהם אחר‬
‫אתת ותורת ה' ישוכו לקרא תחיי‬
‫מ ד ד־ מ ש א ת ט שר הי א ת כ ם נאכ ש—»ן‪-‬ן‪—,‬ן■ ‪.‬‬ ‫גס חלפטישיוצאנרקכמוחהסלע‬
‫עוד יתקבסטיי‬ ‫בשםה׳ י‬
‫הכתוב היאכה דברי על דרן האתוי‬
‫שאחר אוחרו כי דברי נביא האמת‬ ‫;־ ‪S p J z S S‬‬
‫והוא כי היה אפשר ‪ w‬כי המר ‪^ 1‬׳ןךתיעל ” האיש ההוא ועל ביתו ג ‪ ,‬כה‬
‫יעשו באד׳ רושם כבר ולחם מהשאין‬
‫כן דברי חלומות שהם כתבן אמי‬ ‫™אישעל״־רקהוןאישאד־^״אחץ מדד־־‪.‬‬ ‫אשר ישקע הנגיא נהגכאו אינן יוצא‬
‫עתה ני גס דבר אחדאשר לא יחסי‬ ‫מפיו יתחמש כי אםשהוא ית׳חחציא ^^נהיהוהגמדךדב^הוה ‪ ’ :‬ו מ שאיז ^הל א‬
‫‪ 1S‬מרת קולששומע מריש כ&ו סץ‬
‫*‬ ‫מישראל והוא יביאנו‬ ‫ית המדבר אן לא מפי ה' לו״א לא כן חזכנרר־עוד כי המשאילדה ?!איש ךברו‪.‬והפכת'ם‬
‫לתורה ועליה אח׳הלא כס ד‪3‬רי כאת‬
‫^^^^ה צבאות אעיהינו ‪:‬‬ ‫הוא ט הלא כה דבריכאש כלומר כה‬
‫כו׳והוא ע״ד הפירוש הראשון‬
‫כאשר ידבר הנביא אותם ‪ TO‬שהם‬
‫פשט התורה הוא רוחני ומקיא‬ ‫ימלה בה תאמר א^־הנביא מדד־ןנה ןהויה ומה ‪T‬בר‬ ‫לכריס פשסייסיכאשהיא כי לא‬
‫ומקרב אליה את לוחליה כמדוגי‬
‫על רוחכם ני אינו חפי ה׳ במצחו ןה‪ 1‬ה* ואם־״־משא יהוה תאמרו‪^.‬כן כה אמר‬
‫למעלה ‪:‬‬ ‫•־‬
‫‪1‬ןד ‪ t‬ישאלן כו' הכונה היא‬ ‫כי אם לעז איפה כי הס נאס ה' וזכו יה‪1‬ף‪;.‬ען א מרכ ם א ח ־ ^ ב ר הןה סשאןהודה‬
‫כי דברה׳ ביה עליה®‬ ‫י‬ ‫כאש נאם ה׳וכפטיש כו׳ע״ד הקודם ‪:‬‬
‫‪ )ft‬יהיה מנין הכתוב לוחי ני אינו ואשלח אליכם לאמר ?!ארזאמרו משאיהוה ‪:‬‬
‫לחשא וסול על ציארם וע"כ כלועגי®‬
‫לוחה הרושם שיעשה דבר ה׳ לכןמנ;לנשיתי א ח כ ס ^ ת טי ש תי א ת צ ם‬
‫היו שואלים ואוחרים חה משא‬
‫כל״א חשא דבר ה׳ אן לא הית®‬ ‫^^ תילכסולאט־זיכ םמעל‬ ‫נאלם לקרבו עד ה׳חאש יעשו לגדי ןאת־־ה^ר‬
‫האד׳ אז דברי קלוחו׳ני על ק ארז״ל‬
‫הכונה רק לרחוז כילמשא ככד היה‬ ‫אם פגע בן חנוול זה חסכהו לבית &נ;; ונר‪ i‬ת של?כםחדוןתע ‪j‬ל‪'D‬וכל מו ת עול ם‬
‫עליהם דבר ה׳ טל כן ואמרת אליהם‬
‫את חהמשא כלוחר משא ס׳ וכבד‬
‫א ש ר ל א ת ש כ ח׳‪V " ■ ::‬‬ ‫המדרש כו׳אש אגן כו׳אס ברזל כו׳ כי ‪.‬‬
‫אש התורה קמיקתו וע״ד זה דבר ה׳‬
‫‪ :‬עליו הואהשואל חה חשא וזסו ‪;6‬מרו‬ ‫״ כד ;הראני‬ ‫׳‪/‬‬ ‫אמת שגפי הנביא עכ״ס יעשה רושם‬
‫‪ -‬אתחהחשא נלוחרכי כשואל מה‬ ‫־ ■‬
‫והתפעלות באדם להשיבו אל־וית׳ וזה יאתר הלא כה דברי כאש הידוע‬
‫משא יוא חפא ה׳ כבד עליו כחשא על ק יפרוק אותסונטשס וזהו ונטשתי‬
‫אתכם נאם ה׳ ועל רן ופקדתי עלהאיש האוחר כן ףל כועו אן כה‬ ‫הוא אש החתיחס אליו ית׳ והבל פיו כי גסשלנביא הוא החדברו כעת לא‬
‫תאתריןחה ענה ה׳וחה דברה׳ תא ושיירש ואחר ותה שאמרתי וחשא ה‬ ‫עדיין‬ ‫יבצרשהוא נאם ה‪/‬אסר יצא חפיו ני על כן גםבצאתו חפי כנביא‬
‫לא תזכרו עול לוא ניהיישא יהיה לאיש דברו כו׳ והוא סן יאחרו יסרא‘‬ ‫צ״ל‬ ‫ואין‬ ‫איכות הדברעומד כי הן הס הדברים עצמם ואעפ״כ יעשו רושם‬
‫אס כן הואשלא טוב הוא תואר זה י למה מתחלה נקראת ‪ .‬ה נכואס משא‬ ‫וכפטיש‬ ‫וזהו‬ ‫במישהוא רן לקבל כי אס אפי׳ אם אבן הוא עושה בו רושם‬
‫יהזצן סלע ויתכן ט גאימיי יהיצז ולא אמר יפצץ רמז הטני לברים אחל‬
‫דבר ה׳ לזה אחל כי החטא יהיה לאיש דגרו כלומר שהחשא שנקראת לו‬ ‫שיטצץ את הפטיש הסלע ועושה ״ סג‪-‬ייימו ימ^ז כיצזעי ‪BW5 P‬‬
‫ה»יא‬ ‫יעשה בן בסלעכמשמע!׳ יפוצץ והוא ט יש שני »יגי יצי‪%‬״יאקא!כרו‪ 3‬מתחלההוא משא לאיש דכי! והוא כנודע כי בחול כ‪,55‬אס‬
‫כאומרם אם אבן הוא נמזח אם ברזל מא מתסוצן ושניהם נסמכו פ^ש מרבוי הקלושה היה הנביאששורה הנבואה על רומו נכנע גופוהחומרי‬
‫יוח ה׳הסויהעליוכיבהתגברהקדושהמלאישהנפ®‬ ‫סהוא ברזל וסלעשה‪1‬אאבן ואמרשכל אחד מתפוצן ע׳י חבירו כן דבר ה׳‬
‫הוא כפטיש לפצןאל מישלבו כסלע הוא אכן וק^הסלע יעשה בפטיש ט‬
‫^^^אתמשא דגר ה׳זיא טהמשא יהיה לאישבלוחרבחהשלוא‬
‫י«א ברזל כן דבר ה׳ • ושעו׳ הכתזגיס שלמעלה ^וחר הוא יתב׳החושבים‬
‫להשטח כו׳לזמר האם הנביאי׳חושגי׳להשטת את עמישמי בהלומותסשעל‬
‫דברושל השם הנז אן אתם והפכתם את דבט אלהים חיים כו׳ לוחר כי‬
‫ידי מוחקים אותם מאחרי ה׳ באחור לרשע שלום יהיה לן או לא תבא‬
‫>חה שלוא לבר ה ליא ״שא והוא לפך לאמת כי אין כתתו משא יק‬ ‫מלין רעה במפורש למעלה בסחון כי דעו איפה ני לא תספיקו לכן כי‬
‫בבחינתהאיש יק לחה שהוא חומרימשולל איכות קדושה לקבלו אןמני■‬ ‫ידעתי ט לא יבצר מעמישדבר ה׳ אחת אשר בפי נביאי אחת יעשו רושם‬
‫נהסלקרכסאלי כי הלא הן אחת ט הנביא אשר אתו יולוס ידבר חלום ״?הו הוא תכלית הקלושה והמנוחה ולאמשא חלילה וזהו והפכתם לומי‬
‫ט ^ד היותו דבר ה מצד עצמו היא יזשא לכן הנני ונשיתי וכו׳ והיא‬ ‫הלא לעומת זה הנה ואשר דברי אתו שהדבר המחני שדברתי נמצא אתו‬
‫כי לא כלבד תטה עלי לתשא ללטילאתכס כיאסגסאתריסאטי^‬
‫וידבר דנט אמת הנה יותר רוסס יעשו באדם דבט כבית האמת מדברי‬
‫תכם חשכת אתכם מלהחזיר אתכםשכחה כפולה ווהו ונשיתי אתכם‬ ‫החלום כי הלא מה לימן את הגרכלוח' האס איש אחד יאכל תבן!‪1T3n‬‬
‫״*א ״^־־או יאתרמדמלאא״רתישאסליךאתכסמעליכיאםכם‬
‫יאכל בר איזה יעסה מסס וקיום באדם התבן או הנר פזיאוח׳‪ .‬ט האוכל‬
‫התכם ואת האקאנשה אתכם מלהחזיר אלי כחי סגועל ומשכת מלכי‬
‫קבן לא יתקיים והאוכל בד יחיה ויתקיים כן הדבר מה כי לבר ס׳אסר‬
‫מלהתזיר על מצחומשא כבד וזהו ונשיתי אתכם נשא י אחת סכמת העם‬
‫מפי נטא האחת והצדק יחיה ויקיים את ממי מהשאין כן למחע דברי‬
‫יאחת שכחת לארץ ושמא תאחרו כי גס אתם תפקחו ‪ .‬כי דני ה׳ היה‬ ‫חלומות שמזרידין ולא ממלין ושמא תאחר הלא זה היה אס היהשומע‬
‫עליכם למשא* ושכחתי אתכם תהיה לכס למנוחה הכה מזה נסשון יהיה‬
‫מט‪ 1‬ית׳כי מלמוצא פיה' יחיה הארס אן עתה אין האדם שומען רק מפי‬
‫ט הנה ונתתי עליכם חרפת עולם אשרלא תשכח כי מס שאשכח אי‬
‫נביא כיאיש הואלז״א הלא כה דברי חפיהאיש כאסשיצא מפיו ית׳כטותו‬
‫ואנוח חמ^דמיה לכם בל כן חרפה וכלמת עולם אשר לא תשכחו אותם*‬
‫נאס ה׳ עוד איכותו בו ווט כאש נאם ה' ושתא תאתרו כי לא יעשו רושם‬
‫יק כאיש פרן לקבל אן לא בתישלבו ויצרו כאבן דעי לךשהוא כפטיש‬
‫®®ין יכי ישאלך וכו׳שהוא לי היו אומרים מס משא דבר‬ ‫יפוצ׳ן סלע שמנפצו ושוברו כן יעשה דבר ה׳ אפילוברשעים מעט מפס‬
‫ה׳ לא היה קפה כי היה המכין כי קדושת דברה' על גוף האדם‬ ‫י‬
‫נאופןסלא תחשבו להשכיח את עטשמי בחלומות מביכס כי יותר‬
‫החומט היה עליו משא כי היה החוסר נכנע אן ‪.‬סיו אןמרים יזה‬
‫רוסס ימשו כעמי מרי הנביא אחת מדבריכם ויפונו עד ‪ '0‬לכן כל‬
‫יזשא ה׳ כאלו ה׳ חלילה היה עליהם למשא על כן אחר ואחרתאליהם את‬
‫אשתת הדבר אינו רק מל הנביאים לכן אמר הנני על הנביאים ס׳ והוא‬
‫מהמשא כלומריאסרת אליהם על מי אני אוחר שתאמר אליהם הלא‬
‫גי יששלשה סיגים אחד האומרים נאם ה׳ אשר דגרו ה׳ והס נביאי ^ ר‬
‫מא את האוסרים מה משא וזהו אליהם את מה חשא ומה תאמר להם‬
‫הלא הוא ונטשתי אתכם כלהזר אם אני משא טליכם אני אטום אתכם‬ ‫יגנבו‬ ‫וזהו הנביאים נאם ‪0‬׳ ואין יתכן זה הלא הואשהם תגנבי לבט כי‬
‫סאסלק סציזי מעליכם כיון שאני עליכם לחשא ופל לן אפילו לומר מה‬ ‫מאת‬ ‫אים‬ ‫מנביאי אתת ואומריםמשם עצמםשהס נינאי וזהו מגנבי דברי‬
‫נוסא דבר ה׳ איני חפץ שתאמרו כי אס שלא תזכירו ססמשא כלל ט אם‬ ‫קיוסנים‬ ‫יעהו והסוג השני הוא הגודיסיזלגם נמלק לפונסדנריס‬
‫מ‬ ‫•‬
 ‫קא‬ ‫ירמיה בד כה ^ או ת הצובאות‬
‫ו‬ ‫‪I,‬‬ ‫‪m‬‬ ‫ה ר א נ > ‪ ; ,‬־ ‪ ,‬״ ד‪%' I I6‬־^יי**‬
‫'* ‪A‬‬ ‫נה מנה ה׳ כה מר ה' זממאה’ לא תזמר! והוא ט הנה המשא יהיה‬
‫‪. .‬זנת!‪ 1‬נ‪ -‬ס ^ז רו א מיג‪^1‬תנל‪,‬ת‪.‬י^דהנוהו‪5‬וגלנז‬ ‫‪,‬‬ ‫״‪*-‬ה״מיי לנחיתנרן ל״ס*‪15‬א אי*ד!ת״נ‪ 5.‬ל‪0‬נ‪,‬ל הקי‪.‬ש‪9‬‬
‫יכנירונתאניהרפותכז קאיוןאתגדקיהיני ם״א עליס ןאומויס‬ ‫‪? o>(H‬פנמס אתדניי אלזיסחיים א*ר ‪ jB‬״ !‪ opp‬״ ‪ v,‬אל־יס‬
‫פפאה׳נאיק*נסתלקהי‪.‬ק‪*1‬יאונתןסנ‪ 1‬םלדגינא‪.‬ץיהמ‪.‬פלי‪0‬לפנ'‬ ‫*הוא‬ ‫״״‪ •0‬פמיפיס את האלס״הפנתס‬
‫הינל־לי״תניפלנדלחייתסאלנ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫י״״‪ .‬פלילהסא ״*א״י«א^‬
‫ב ד ^ ‪ :Cap.‬ה ן י א ג י ‪ M W :‬ומךל!י»?‪. » . .jt fa‬״מיס ״ ™ס ל־יית לפני‬ ‫״יי‪ 1‬לי ״־« ״ « ה״י‬
‫‪ .‬הי־ל־ הפליק‪,‬אלא&ל״״ נל־נ‬ ‫• ■‬ ‫‪ J‬׳ ■י־־־ ‪•' P‬׳‪:‬׳ ‪:‬ייי‬ ‫^ ‪ J‬״‬
‫ואלזנפיזננ״נפי היונ־ס‪.‬נליק«‬ ‫י‪_.;^ ..,‬‬ ‫ליל ‪1 -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פליהס י ״‬
‫נמלים ל־‪,'.‬פ ־‬ ‫‪, .‬‬ ‫®> ‪n 1‬‬
‫ו ה א ב ד תייי ״ ע‬ ‫^ ^ ר מ ל ף־‪ 3‬ב ל אינ‪ 1-??17‬ףו‪ .‬ל ד ״ו’‬ ‫לאתאמיל‬
‫'•הורךז ו א ת ~ ד ר‬ ‫‪P y‬‬
‫ו ^ ת ך ^ ס ג ר מיךו‪.‬ע^םניבאם^ ‪ . •%‬ל‬ ‫ע‪5‬נם‬
‫נל״טת פני״לס הסלע פוו־ל‬ ‫י־ ‪.‬‬ ‫^ב‪ 1‬תמאדכו ^אנ‪ |35 :‬ד ™‬ ‫^•‪:‬י״י ‪ spiktp‬סק*״‪1‬היפ־‬
‫נפקמ״׳יניסנמאכינ׳לניי״יני׳‬ ‫א ח ד ת אנ > ^ו ת ס א ד א ^ ך ל א‬
‫״>'■>״ ”״י״‪.‬״ ” י ^ ״ י ' ר‬ ‫^ ^ י סו ד ת ־ ת ה ^ ה ^ ו ז י‬ ‫מ ^;'‬ ‫״יפת פילס״־‪?.‬״ ־יה ״ ‪.W ar‬‬
‫־מתר״מ‪ 1‬האזני ”תי יקיי*‬ ‫^ » ? ר ^ ס ‪ , 0 ^ .‬ק ף ג‪ 1‬ת » ‪» 9‬־»‪1»^.‬ל‬ ‫^״!ית ■ייליק סנינס^וא^‬
‫ספ׳״נ;ת‪,.‬ק‪,‬ל־״־‪,‬־פל‪,‬־הנ‪-‬ק‬ ‫^ ד א; ^ ר ל־ >‪ -‬ת א ב לנ ה מי ?ו ־‬
‫ו‪3‬וה‪.‬יאמ כילת‪0‬ר‪.‬ןלץי‪ 01‬ף ק >‬ ‫י״ןה^גסאסתנשהא‪,‬ממגסמנשה ויהיךבר־‪-‬יהוהאלילאמר■ ; כ ה ״ א ס ^ו ה'‬
‫ייי«ני‪4‬ל‪1‬תאתד תמקו׳אתל״^ ‪^ ^ ^ .‬י ^ שר א ^ מ ת אני ם ה טכו ה ה אל ^כז אכיוי׳‬
‫‪"’ , . -‬״י״‪. .‬‬ ‫^ ^ ה ו‪ 1‬ה & י ^ ח ^ ם ד ס מ ^ ם‬
‫^ ^ ^ ^ר ץקזא ^ו ^תיםן ^ןאהדופ‬ ‫ס^ינ^ובה ו ה ש בי ם‬ ‫^הארץב ^|זיים ^פובזז ‪:‬‬
‫מט?‪ 1‬תים ולא אר]‪ 1‬ש ;ונ ^לי להם לב לד?‪ 0‬ת א תי כ♦ אגי יולוה ^ ל ‪>?|77:‬א ‪^ 91‬היה>זזם ל^אלהים ‪r o‬‬
‫^ ^ נ ה מ ר ע ‪ i‬י ק נ‪^ ‘1‬אס ‪ n‬הוה ‪.‬כן א ת ן א ח ך‬ ‫כ נ ל ‪ -‬ל‪ 3‬כ‪1‬״ו'‬
‫צדלןיהו• מ‪^ ,‬י\ ^ הו ^ ו א ת ג ר י ו ו‪.‬את ׳ ש א ח תי רו ש ל ס דז‪5‬־ ^ז רי ם בארץ הז א ת והישבים ן אך ץ מץרי‪.‬ם ‪:‬‬
‫^^תהארץלסרפה ולמ של לשן;גה ולקללה ככל־ה ^קמות א שר ^י‪2‬ךיקכו‬ ‫ונ ^י םלז הן; ה‬
‫ד;זאך^‪.‬יה אשר־־נתרת^‪.‬‬ ‫^^את^רזדבר ע ת ־ ת מ ס‬ ‫שם ; ו^^ת‪:‬ז^‬
‫‪.- . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- /‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫׳ ‪ 9 .‬הם*^א ‪ 0‬תי ה ם *״ ‘‬ ‫י"‬ ‫י * ‪" .‬י ’ י‬ ‫״‘‬
‫הו ^ל־כ ^זנס‪.‬יהוד־דא ^ןנח הרבי ^ת ליק־רפכם בן־־י‬ ‫ב ה ' ‪ Cap. 2r.‬ה ד ב ר‬
‫^לנבובלר א צר מל ^ בב^ ‪ :‬א שר‬ ‫־ "‪/ .‬‬ ‫‪,, ,‬‬
‫^ ^ ר ה שנ ה לן א שי הו ב ך‬ ‫^ ^י ן ר ^ ל פ ^ א מ ר ז‬
‫^ ד ב ^ דן ה א ל מ א ד כ ר א ^ ^ כ ם א ש בי ם ולבר‬
‫!‬ ‫»‪.‬י»‪|.‬י»*‪1‬יל‬ ‫‪■'Ll ’ . ■‘L !/..‬‬ ‫יי■‬

‫^ ^ א ש ר ל א ~ ש ‪ 1?9‬ת ם‪ ,^ .‬ר ^ לי; »‬ ‫י‪.‬ךכםלרעלכם ‪^ :‬‬

‫^ת־ב^־מ שפחות צפון נאם־־יהוה וא^־גסכךראצר מ ‪ 9‬ך כ ב ל עב;די וללאותים ע ^ א ר ץ הזאתוע^־־־;‬
‫!שכיה ו?גל כל״הגרם האלה ‪ ypp‬והחרמתים ושמתים ל ש מ ה‪.‬ו ל ^ ק ה ^חרבותעולס • ‪ .‬וחאבךתי‪,‬‬
‫מו־זם קולששון וקול שמחה קול חתן וקולכלה קולרחים ו או רנ ך ‪ :‬ןדדתה ?ל״הארץ‬
‫^ ך בנ ל ש ב עיי ם שנ ה‪ -:‬וה^הכמלאותש‪.‬כעיםשגה אפקזי‬ ‫לשמהו^כדו• הגוי‪.‬םהאלה‬
‫^ ^ די ס ^ מ תי א תו ל שו מו ת עולם ‪ :‬ו ה ב א ^נ ל חי ^‬ ‫ליעל־הגוי ההוא נאם~ןהוה את־־עונם‬

‫־‬ ‫״‬ ‫״ " ■•‬ ‫‪t,‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪V‬׳ ^ ‪ :‬׳ ' ‪ -‬־ •‬ ‫י‬ ‫‪ n‬ר ה א ל ר י ה ם •‬ ‫א ת ־ כ ל ־ ה ג‪ 1‬ן ם א ש ד ־ ש ^ ‪ .‬ח ג ץ‬ ‫ה כו ס‬

‫‪ m‬פ רן ׳ ק‪.,‬ןדק ץ ת ם‬ ‫^^תתאתסילחרבהלשמהלשרקדז ולקללה פו ס הזה ‪:‬‬

‫^ ^ ^ ^ ^ו ‪ $‬ר‪ - ^ /‬ם ^נ ‪ -‬אי ץי ד׳ ע חו ^ ‪ ? £‬ל; ^ כ‪^ .‬י ץ‬
‫״ ‪,s m p‬‬ ‫^ ת אדיום)‪.,.‬‬

‫עמון‬ ‫!‬ ‫א‬ ‫בן‬

‫‪JEREM1AS Cap‬‬ ‫‪24 ! 25.‬‬
 ‫ירמיה‪ :‬בה מראות הצובאות‬
‫למלן כחיחקה ישצי פעם כאשר היה גאמאג ונמלטים הנפו^ם אמר‬ ‫&'לם כפ כ^הנל זס דרכו ית׳למען הטעים את הרשעי'‬
‫מריע חפלל^הס ולא יכלו כהתחלת קכלת העונש על כן אל יהי לכס ק כי נמלאת יחי למלכים לטנ‪1‬ק יס‪1‬צ! העחיס זימלטואיו‬ ‫י ^ •_‬
‫מכלכלס ונותן להם חיני צרות רכות ידעות ואחל מירוק רב אז מפילם יפשם כי אס נס ותפיציתיכס כי כאשד מלאו יחיכס לטנומ כן גס‬
‫כחדכ למות ווה יאמלשתו ושכרו שהוא כוס פ‪1‬רפנז' וקיו שהוא שתקיאו ותפ!ציתיכס מלאו ימיהם גס הס כי לא ימלטו את נפשם כהתנפצםכמות‬
‫חלכיהסווסו כי מלאו ימיכם לסכות‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קצת מכוס ההורעניותשהיא כי יוסד‬
‫צידה תפוצותיכס כלומר גס הם ולא טוד‬ ‫?ןמיון*‪ .‬ר א ת כי^־מלכי צ י‬ ‫מכס מחנו לחמן תוכלו לסכ^כאל׳‬
‫אלא כי ונפלתם ככלי‪ >.‬חמלה לומר‬ ‫‪. "I L l^ . I . I l l‬י '׳‬
‫לא תהיה נפילתכס כנפולכלי נווי‬
‫סאין עליו קופצים רכים להתויק נו‬ ‫י*♦׳■ \\‪# \S‬‬ ‫״־ ‪ T‬י*‪*.‬ל‪*.‬ז • ^•ייי‪.‬ל\י‬ ‫׳»״״ י״;״*‪j/‬׳• ו׳ת •ץ‬
‫כי אם כנפול כלי אמדה שהכל‬ ‫״נל‪1‬ל־נן‪ 5‬״־״™ ‪6.-‬ח'־שנני ??‘ ״מ?'בי‪.‬ערבוא ^בל״מלכיה^רב ה׳עכניכש‬
‫יחמדוהו ויקפצו עליו וזה אותו מקצס‬
‫חוה הה אותו מקצה חוה פד יעשה‬ ‫״־־ימהינהמנלה כ‪6‬תי ‪,,4 1‬ן כ^דנך‪ ■:‬ו א ת כ>^‪-‬מ^כ‪.‬זמךואתביךס^‪,‬כי‬
‫קרעים קרשים מתחת ידיהם טל לא‬ ‫הנפאר׳ואמי אשל אני שולעכיניכס גנילם ו א ת כלי״מלכי מדי ; ו א ת? כל ׳מלכי‬
‫יצלת לכל י כך תפלו הנופלי* ויקפצו‬ ‫ילאה שיתן מדכאישכאתיוה־סכהס’ דצפ‪1‬ן המרביס ו הר ח קי ם אי ^ א^"אחיו ו א ת‬
‫כל שונאיכם מנדיכם עד תתפוצצו טל‬
‫כלותכם‪.‬כי יאכד מנוס מןהלוע'‬ ‫על־־פני ה א ד מ ף‬ ‫ב ל ה מ מ ל כו ת ה א ר ץ‬ ‫את כלהמייש‪,‬אל‪,‬‬
‫ופליטה מאדירי הצאן הס המלכים '‬ ‫®הוא ית היתל מילופלסשלא יינק! ו מ ל ך ש ש ף י ש ת ה א ח רי ה ם ‪ :‬י ו א מ ר ת א לי ה ם‬
‫קול צעקת הרוטיס לן׳ אחר ראו עתה‬
‫אשר יפלה ה' כין העמיס וכין ישי‬
‫והוא כי לכל הפחי'שפס אשר שטנדו‬ ‫תקו^בומפ^ההרנ א שר‬ ‫•ימלס ל־‪1‬א‪-,‬אלצ‪1‬ת ילא המדיוי‪,‬‬
‫ופיצח את ישראל יטיל ית׳ סכטם על‬ ‫לקחת־הבוס‬ ‫והיהביימאנו‬ ‫;■‬ ‫^!לסניניכם‬ ‫’‬ ‫וןנל‬ ‫״יי ‘ ״ ״יל‬ ‫י עי יק ל’ ’ליל‬
‫גני‪.‬האדם מד בלותם אך כישר' יטיל‬
‫כעסו על ציון וירושלס’למטן השאיר‬ ‫‪s‬״!‪.‬״ ‪c ; 5 5 ’r‬‬
‫את עמו את ישראל • ומא אל הפנין‬ ‫צ ב או ת ש תו תשון;ו•*‪ .‬בי הנ ה בעיר א ש ד׳נ ק ר א‬ ‫‪&:‬יהס את הדכריס ‪ r b‬ק״ו מיחשלם‬
‫‪_______ imL^L Limm‬׳ “'׳■י*‬ ‫ופיה הייעוד מציארן סייד ‪«»«Vn‬‬
‫ואמדת ק״ו גלול כפלי‬
‫^ ^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הנפקותאמהחאדטלאכלכד ‪. . .‬‬
‫>חרכ כי’ אס עד גדר יהיו כדורכים ‪ -‬נ אם יה‪ 1‬ה ץבא‪ 1‬ת * • }אתה רזנבא אליהם א ת י כיהנה שודדה' את מרעיתם לס‬
‫‪5‬אן מרעיתם כני ‪ ,‬האדם העמים‬ ‫אר־^־המיהודק‬
‫‪ ;t^n‬הוי‬ ‫ם ‪ r im.‬ו אסר ת‬
‫רי ‪,‬‬
‫כל־וזי•ב ; י‬
‫ק׳;׳ ^‬
‫״״יי•‬ ‫מכית ח׳י‬
‫התקדש‪,‬ןיו‬ ‫יהיה »י »‬
‫״«* י‬ ‫י״י‬
‫•יתה ‪.‬‬
‫עצמם עד כלות׳אןלישראל עמו לא כן‬
‫יפשה כי אס השליך כעסו טל‬ ‫ישאג‬ ‫ן קולו‬ ‫ת‬ ‫!‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫מסרו'ישאג כו׳והוא ני הנהיה‬
‫משכנותסציון ויךושלס כד״א כלה פ‬
‫את חמתו שפן חרון אפו ויצת אש‬
‫ח‬ ‫‪y f‬‬ ‫׳ ; ‪v‬׳‪1)7 ,.‬‬ ‫‪ T *tT‬י‪• '*t I‬‬ ‫;‪ ttv‬־•• ‪ I‬־‬
‫כציון יכן בירושלש האומרים ענזמרי‬
‫על היסוד פה והוא מה שכפננוטל‬ ‫^ ^ ש ר ה ר שיןי סנ תנ ס‬ ‫אןהיא כעוטיה משוללת האר כביכול‬
‫יפנה אין ספק כי‪ ,‬הכחינ׳שנסתלק׳‬
‫פסוק בלע ה' ולא חתל את כל נאוט‬ ‫ה נ ה‬ ‫צ ב א ו ת‬ ‫א מ ר! ה ר ה‬ ‫ב ה‬ ‫ל ח ר ב ס ה ם ^ הו ה‪:‬‬
‫•ואגת על עלותה כימתחלת ברייתו‬
‫יעקב כו' שפטיל ה כפס ככשכנוש‬ ‫^ה?מרןדי ‪ 0‬ע‪ 1‬רמ‪:‬רבתי"‪-‬‬ ‫טל עולם כתאוה הקג״ה סתפיה לו‬
‫להקל מהעס לכלתי כלותכוזהו נציייי‬ ‫^ '‬ ‫‪v n n‬‬ ‫ד ה דזו‪ .‬ה \ נ‬ ‫ביו כ ש‬ ‫ד‪ 7‬ל י ^ י י ה ו ה‬ ‫ל הי ר •‬ ‫א ר ץ ‪:‬‬ ‫דירה נתחתוני' יק הכיוינה פנוזית‬
‫כאות פעלים הס ציון ‪,‬ן‪3‬יתהמקדש‬

‫הכחינ שנחיוסקנ ה‬
‫אפו זיצז אש נצ'ון וכל״א איכה יעיג‬ ‫♦ ן‪ ^ s‬ב ד מנוס מך״הרי^יכם ופל*יט!ץ‬ ‫®אגותהןכלן עלכ״ה‪ ,‬חהושאוג‬
‫וכו'כשלין זכו׳ ולא וכד הדוס דגליי‬ ‫מאדירי הצאן ג ק׳ולצ^קת הרעים וי ^ ת אדירי‬ ‫ישאגעלנוהוועלכן דאזישלא כלנד‬
‫ביום‪.‬אפו■ ועיד צועקים הרועץ‬
‫זמיילליס אדירי צאןשהםשרי העמי‬ ‫הצ אזבי־ שדדיהוה את״־ מר עיתכ ש' • ' רינד^ר‪.‬‬ ‫אשל אמרתי למעלה כי יהיה״גיאמ‬
‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫‪V <T :‬‬ ‫חרב על הגויס כי אם הידד כדןר‪»5‬ס *‪rl A‬‬
‫ומלכיהס ואותדסעזי ‪£33‬ילסכו‬ ‫נאות‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫יענה אל כלי משני הארך אחד‬
‫ישראל‬
‫לזקף ‪ ; , , 3,‬ן י‪ V‬ן ו ״י­‬
‫״־״״<‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫כאשד פלטנו בכ״סשסי^ סלי לל״א ויהי בשייס סרו לא הימה הנוגס‬ ‫לק■‬ ‫קיר‬
‫־ ‪ •,‬״‪,‬‬‫אזובי‬ ‫יעסו‬ ‫מה‬ ‫ק‬
‫שני ‪, ---------‬‬
‫הוא‬ ‫ש^גזת‬ ‫חק־‪ 1‬סשהוא ית׳ שואג עליו ״־‬
‫‪. 0‬‬
‫ייקל״'״יימיי'י'״ע‪ 1‬נלי״טהאוך נא ־‪6‬יןטא»י ‪5‬ני>״קול ■ למנ'ה ‪6‬י(עמ ני‪6‬ם ‪ 6‬וינזג’גקס״^ייייח"הפייהיםילנם«‪1‬ננ»״‬
‫י«‪1‬למי‪ 1‬ף נ‪1‬ק״‪3>1‬אשא‪^)|1‬להח‪.‬סעד קצההאקלאחינידנלה׳ גיהלאי״נסינונפויגת־נפייד״א לימאתאגל״״״ל״יני״־־ל’‬
‫ואת״ב א״סואיצסטידמאתס■■־‪) .‬ייחק‪:‬״נ״לונלימלתס״‪5‬י»^זי־״נ‬ ‫צכא פקרוס כמרוס הוא השר הרוחני‬
‫י״י״י״י״ייאי״יי‪-‬יי״״־א״"■•‬ ‫כמיס ולא יאמרושפוקד על‬
‫ד״יםנלאיא״״שטתדעלציא‬
‫לעןנזת ם‪.‬ימ‬ ‫סכו ויניחנה פתיחה• זפמצה נ׳עט ואו ירחק‬ ‫הוא‬ ‫נעסס‬ ‫כעצמו‬ ‫ה'‬ ‫כי‬ ‫יאמרו‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫המלתחה‬ ‫כני ארסאלו עם אלו יעשו‬
‫ויראה ופנה כנעלי חיים אשר מרה נפשם על הכפיר שלרמ לטחף מהם‬ ‫מה‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫היא‬ ‫כן‬ ‫ולא‬ ‫להשמיד‬ ‫יפעיל‬ ‫הגשמי‬ ‫לכל כשר כיככשר האדם‬
‫ויראו כי אין הכפיר נסיכו יגאו ויטילו כעס הכפיר על סוכוויהרסוהו‬ ‫ונאומו‬ ‫כמאמרו‬ ‫סגור‬ ‫כלבד‬ ‫ה׳‬ ‫נאם‬ ‫רק‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫שהרשעים נתנם לחרב‬
‫וירמסוהו והוא רואה ואחרי כן ממארב ידלג זיקפק עליהם עד כלת'‬ ‫יוצאת‬ ‫רעה‬ ‫פנה‬ ‫ה׳‬ ‫כה|אמר‬ ‫הנה‬ ‫כי‬ ‫נידיו‬ ‫שעושה‬ ‫®יפלו נחרב ונפלי לא‬
‫השאיר להםשריר כן עשהאלהי ישראל הנז עזב ככפיר מכו כי הםי‪§ 3‬הור‬ ‫פ״ו‬ ‫מ‬ ‫נמצא‬ ‫ה'‬ ‫גזרת‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫והוא‬ ‫נו'‬ ‫כגוי‬ ‫גוי‬ ‫כאיש‬ ‫מגוי אל טי חרב איש‬
‫ימינו מפני אויב כי עזב ונסתלק מכ׳׳הכ^שאחרו וי׳ל בחלרס חזיתשאיי‬ ‫היתה‬ ‫לא‬ ‫ית'‬ ‫גזית!‬ ‫לילא‬ ‫־‬ ‫ט‬ ‫כרבוי‬ ‫ה׳ויוכר‬ ‫חללי‬ ‫יהיו‬ ‫סיות בנאש גזרתו‬
‫הקכ״ה כל וחןשאני כתוכו לא יבאו כו האזיכיס על כן נסתלק ונמשו‬ ‫ולא‬ ‫יספדו‬ ‫לא‬ ‫שלרבויים‬ ‫ונו'מד‬ ‫האק‬ ‫מקצה‬ ‫ה׳‬ ‫חללי‬ ‫כזאת חפי והיו‬
‫והס תשנו כי להם ניתנה האקוהיה התקדש כהפקר להם והתפילו‬ ‫אמר‬ ‫לעתיד‬ ‫האומות‬ ‫מפלת‬ ‫אומרו‬ ‫אחר‬ ‫כו'‬ ‫הרועים‬ ‫הליל!‬ ‫יקברונו' *‬
‫לרקדבהיכלו וקול שמחה נתנו נכית ה' כעס מתל ולא ידעו כי הוא ית‪3‬‬ ‫יוכלו‬ ‫שלא‬ ‫ואתר‬ ‫וזעקו‬ ‫מעלה‬ ‫של‬ ‫שריהם‬ ‫הס‬ ‫הלילופחעיס‬ ‫עליהם‬
‫קר י‪0‬‬
‫כאשד ץ׳‬
‫בהיכלו ‪j‬׳‪1y1‬‬
‫משולחים יל גח’ »‪1‬‬ ‫רואה ותביט לינקס‬
‫נינחסקשוצחיס‬ ‫במארב רוקה‬
‫כיושב ^׳י'‪1‬רכ‬
‫;•״׳‪-‬‬ ‫הס המלכיםשעל כל אחל‬ ‫הצאן ‪w,‬‬
‫התפלשו ‪ ,‬אדירי ״ ‪,‬‬ ‫להושיע את אומזתס ״‬
‫לקיסר שנא להחריב ניתר זאתילתינו״ פסו״ לי פסוקיך ואמר ונתת'‬ ‫מהאותות שתחת השרים שפס אדירי העתים שהם צאן מרמההשריסכי‬
‫נקחקי באדוס ביל טקי ישראל והוא נעויבת הכפיר את סכו כחזוגר‬ ‫מצאו ימיכם של אדירי הצאן לטבות ולהיות דין העולם שכאשר יסלג‪-‬‬
‫וזהו‬
 ‫מב‬ ‫ירמיה כה כו ל מראות הצובאות‬
‫אחר אן יוה שעתה חוסי^< בוא לומר ולשכותיס אל ה^‪ 1‬ק אשר נתתי‬ ‫«לו עוי‪ .‬כלפיד ס ס מיתה צעקתס ויללתם שהיא ית מופה רצינו נפחו‬
‫לאניתם וירשוה והוא הכלל הידוק כי חתנה יש לה הכסץ וירושה אין לס‬ ‫על ידס ואת״כ חתכקס חהס ולחה אוחריס כן השרים והחלטס הלא הוא‬
‫הפסק * וכבא הענין והוא בשלות ישראל לכית שני היתהחתנה ויס לה‬ ‫נראיתס כי היתה ארצם לשתה מעמיה חפני תרב היונה הס י©ר׳ שייכתי‬
‫תמתיקראס ה׳התכה כעקיסוחפני חלון אפו החכלה בהם גספשי׳אתרי" הפסקגגלו׳בית שני אן אתרי כן בסוף גלית אדום תהיה ירושה עילחית‬
‫כלי הפסק וזה מאח׳הכתו׳והשבזחיס‬ ‫‪.‬‬ ‫עד השאר הארץ פתחה האין אדס‬
‫׳‪ 1‬כארץחשדינתתי לאביחס כלוחר‬ ‫‪ w‬ךז רון ^ > ךי הו ה ‪ ^ :‬עז ב כ כ ^; ר‬ ‫נ או ת ה ש מ ם‬ ‫עהש^^יןלן בישראל שהיטל הכעס‬
‫סהית' מתנה אשד היהצה הפבק ואו‬ ‫מ פ מ ה רון ד־' ^ונ ה‬ ‫^רצם‬ ‫והעם נפאלז‬ ‫י^<יק השלום‬
‫וירשוה שתהיה להם ירושה שחין לה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ I J -:‬־‬ ‫■ י • ‪•^ :‬ד‬ ‫•‪4t ;/t 1‬‬ ‫למדובר‪:‬‬
‫הפסק לעול* ולא תיאר מתנה נחשד‬ ‫ו ר פני ה ר ק א פו «‬ ‫‪ 3‬ר א ^ י ן ‪ /‬ממלכות לו׳‬
‫בתקלה ושמא תאח׳חה יאה ית׳עתה‬ ‫‪ C ap .‬ב ר א ש י ת‬ ‫לסחוע על‬
‫לדבר על לנס לבשרם מקידס הגלו‪ 5‬ז‬ ‫‪ 7‬ג ד מבדי הנה יותר היה צודק ז^ח'‬
‫הא' תשועת הרביעי לז״א!אלה י‪.‬דברי׳‬ ‫‪ ,‬ו ^ןי מ ? ר‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫את דכיי עבדי זלא על דברי אןלמען‬
‫אשר דבר ה'אל ישר' •אל ינודה מעתה‬ ‫^ ד ה ה י ה ה ד ב ר הז ה‬ ‫?זהיר׳על מרי הנביאי׳שישמפז&יה ‪0‬‬
‫ללא היא על ט כה אחר כ׳קזל חרדה‬ ‫ק! א מ ר ‪ :‬כ ה* א מ ך י ה י ה ע ס ד י ב ^ צ ר כי תי ^ הו ה‬ ‫משה תיזיק לדבריה' ייתר משל תורה‬
‫כו׳ והוא כי לאה ית׳קול חרדה בשמי׳‬ ‫ייהו אומרו ואמית ^יהם כה אחר ה׳‬
‫נשחעה כי נס למלאכי השלו'היצר‬ ‫ו ך ב ר ת _ ^ א ^ ^ ‪ :‬ך י י ה ו ד ה ה ב א י ם ל הי ^ ^ ^ חו ר ה‬
‫ילי׳ ראו עתה כמה חביבים לפניו ית׳‬
‫‪$‬הס על החרנן ועשו חרדוז למפלס‬ ‫^ ה א ת כ ל ־ ה ך ב ר י ם א ש ר צוי תי ך ^ ל בי‬ ‫רברי הנביאים ט כה אמר ללכת‬
‫!היתהקול תדדתם ודברם אומרם‬ ‫א לי ה ם א ר ~ רזג ך ע ך ב ר ‪ ’ :‬או ל ךי ש מ עו ‪ ^ -‬בו‬ ‫יתורתי כו׳לשחוע את התור׳פל דברי‬
‫פחד ואין שלו׳ בתמיהאהאס פתל‬ ‫עבדי הנביאים לוח כי תשמעו תחלה‬
‫שפחדו ישראל והתפעלז מכל הבשורות‬ ‫א ^ מ ך ך כ ו ו ך ל ר ע ה ו ^ ח מ ל תי א ל ־ ך ד ר י‪ 1‬ה א ^ ? ר‬
‫רברי עבדי הנביאים ועל דבטהס‬
‫הרעו׳ אשדדנר להם כנביא ראם לא‬ ‫^ ג כ י ה ש ב ל ע ש ו ת ל ה ם כ פ נ י ך_ע מ ע ל ל י ה ם ‪:‬‬ ‫תשתעו ללכת בתורתי ושאר כתובי׳‬
‫הספ*ק להבית אליהם כד״א שם פחדו‬ ‫ו א מ ר ת א ^ י ה ם כ ה * א מ ר י ד ה‪ ^ 1‬ו א ^ ־ ל א‬ ‫?גאיס אח־ זה חגואדי׳חעצחס ‪,‬‬
‫פתל לא היה פחד כי בזכות מה ששם‬
‫פחדו פחד וניכה רעחס על כן לא‬ ‫^ ^ ש ' א | ל ‪ 9‬כ ת נ מ ר ו ת י ^‪ 1‬ש ר ‪*n r u‬‬ ‫^‪,‬״‪X s ’ ^ s .‬׳‬
‫היה פחד ומעיל הוא יתב׳ואוחר מה‬ ‫ל ^ גי ^ ם ‪ :‬ל ^ מ ע ע ל ־ ז י ב ר י ע ב ד י וז נ בי אי ם א’^?‪ 5‬ר‬ ‫?לבר אפל י\ה חאת ה׳והאם כל יתר‬
‫לב פחדם אשר פחדו והתפעלות אשר‬ ‫א נ כ י ש ל ח א ל י כ ם וגו״‬ ‫דברי ירמיהו לא היו;מאת ה׳* ומול‬
‫התפעלו ט הלא שאלו נא וראו אם‬ ‫אומרו לאש פעם ב' גס לדעת חה ^ה ‪,‬‬
‫יולד זכר כי מדוע ראיתי כל גבר יטו‬ ‫אמר המדפיס להיות כל עיקר כוונתיינו בהעעדרנו המקרא‬ ‫?דבריס שעליהם אחל בתב לן את‬
‫על חלציו כיולדה ומכאב לב ונהפמ‬ ‫אצ^ הפירוש שלי הגאון המחבר זיל ‪ .‬ל מ ען יובנו הי טב‬ ‫כל הדברים ‪j3‬׳״ !עזל אזח'כי הנס‬
‫כלפנים לירקון מל כן ראה ה׳ לדבר‬ ‫דברי הגאון ז׳׳ל בהיות לפני המעיין ערוך המקרא סמוך‬ ‫*מיס באיס נאס ה' ושבתי כו' כי הנה‬
‫על לב' ולומ׳כי גס שעתה אין תיקון‬ ‫סי׳‬ ‫ונראה לפירושו וראינו שבארבעה סימנים אלו שהם‬ ‫ע‪ 3‬ק ‪ pf‬נאחר למעלה ושנתי את‬
‫כחשו״ל באיכ׳רנתי סאח׳כב״ה לחשה‬ ‫ב״ווכ״זוכ״חוכיטלא בי א ר ב ה ם הדבז״ל כלום להיותם‬
‫שבותכם זקבצתיאתנםכו׳ועיד אוח׳‬
‫בעיניו פ מ א רי ם ואין צריכין לפירוש כמו שכתב הוא >ל‬ ‫וירע‪ 1‬ה שהוא מיותר אחרי איה'‬
‫כבר נגזרה עתה גזרה אן לעתיד‬
‫וז״ל ושאר חנתלבים הבאים אחר זה מבוארים מעצמם‬ ‫והשמתיס י( האקאשר נתתי לאסתס‬
‫אבסרם מעתה על חה מלטולס יירש•‬
‫עכיל ולכן גם אנחנו היינו‪ .‬מדלגין באותו נ בי א מ ענין‬ ‫כי ידוע הוא כי לרשת? הוא * ועול‬
‫איץ ולבל יעלה על לנס פגם אס לא‬
‫לענין ולא העמדנו המקרא של הארבעה סימנים הנ״ל‬ ‫אות׳ר‪ : 1‬כדברי׳ אשד מ ר ה׳אל יסואל‬
‫יזני ולעתיד תבא הגאולה ורוב‬
‫רק התחלנו בסי׳ ל ׳ במקום שהתחיל המחבר ז״לוה׳יגמור‬ ‫שאלה‬ ‫עו׳׳שאס הוא פי׳אל אוח' כתב לן‬
‫הטזב גלי צער ע״כ אמר ל‪1‬י כי גדול‬
‫בעדינו ויעזרנו להוציא לאור כל שאר ספדי הרבז״ל‬ ‫ועוד‬ ‫סס הלגרי׳שיכתוב כוי׳יו נושפת‬
‫יום ה' כו' שלוא חבלי חשיח אן אפי'‬
‫־‬ ‫ח נ ו ת ו יעמוד לנו ולכל ישראל א״ס ‪:‬‬ ‫תורה‬ ‫אוח׳כי כה אחר ה' כי חלת כי‬
‫יום גחיר לא תתחיל עיקר הצרה כי‬
‫>תינת פעס ואיננו מתיחם ועוד חה‬
‫עת צרה מעתות אותו ריום תהיס‬
‫צדה ליעקב מלוא אס לא יזכו ט או‬ ‫‪ C a p .‬ה ד ב ^ ר ן > ש ך ה ; ך ה א ד­­י ­­‬ ‫‪30‬‬ ‫‪. *f‬‬ ‫קול החרדה שאמר קול חידה שמענו‬
‫ידע‬ ‫ועול אוח׳פתל ואין שלום חי לא‬
‫יצטרן חבלי משיח ח״א ליעק׳שהו׳אם‬ ‫ז ך מ| הו• מ ^ ת ז ה ר ה‬ ‫•’ ‪V‬‬
‫יקראו בשם יעקב שהוא בהיותם בלתי‬ ‫שאש יש פתל וחתה כי אין שלום‬
‫י שראל ל א מ \ ;‬ ‫לאמר*‬ ‫•מה גס נהיות כל גבר יליו על חלציו‬
‫כשריס ועכ״ז ומחנה יושע שהוא‬
‫מהעת ההיא עצמה יושעשרואכי‬ ‫^ ^ א׳ ש ת ד ב ר ר ח י א ל י ף‬ ‫^ חי ל ף א ת‬ ‫כיולדהופניר‪ v‬סנהפכו לירקון* ועוד‬
‫מרוב צער הצרה שבפת ההיא תהיה‬ ‫א ל ־ ס פ ר ‪ :‬ו|י ה נ ה י מי ם ^ א י ס נ א ם ״ י ה ו ה ו ש ב ת י‬ ‫איחרו הוי כי גלול כו' כי מה ענין‬
‫התשובה לי נסבול הצרה ההיא א;תה‬ ‫כיוס האחרון אצל מה שהיו ידיהם‬
‫העת ינוכה כל רעתס ויושעו נמצא‬ ‫* את ’‬ ‫"‬ ‫״ י ’‬ ‫י‬ ‫על חלציהם בוחן חרבן ראשק* ועוד‬
‫שיקראו‬‫כי מהנה מהעת ההיא יושע וזהו ומחנה יושע וזהו אם לא יזכו ^‬ ‫איח׳יהיה וכו׳אשבור ובו' ולא פירם עולו של מי הוא שאס הוא מול נ״נ לא‬
‫בש׳יפקב אן אם בשה יש׳ יכנס שיהיו צדיקיס לא יצטרכו לחבלי חשיח ולא‬ ‫?תמיד עד היום ההוא כי אם פיל אדום ואין בחקרא לא זה ולא זה ועיד‬
‫לעת צרה כי יבא בהשקט ובבסחה כנודע ואוח׳עזד הוא ית׳ לישראל הלא‬ ‫אזחרז צוארך לנוכח ואוחר בו שלא לנוכח וכל זה לשון י>ז>ד ואת״כ אוחר‬
‫יעכדי אתה'לשון רבים‪ .‬א ך יאחר ט הנה רצה הקב״ה יאחר הנביא \ תאחר אם יהיה הדוד בלתי זכאי שיכגו׳גשס יעקב היהכן שלא יהיו בדור‬
‫במה צדיקי׳ ולמה יסבלו עול הנקראי׳בשס יעקב לקבל הצרה עתרה לרא‬ ‫לישראל כה אמר ה' אלהי ישראל כתב לן כו׳ והלא השוחע מ ט ירחיה א»•‬
‫אל תיזום ישראל כי הנה ביום ההוא אשטר עולו של יעקב הנז׳מעל צוארך‬ ‫?עלי ג לדבר עד כה כל הדברים ר^עים הלא יתמה אין כנה ית' את שחו‬
‫והוסרותין הם חטאים קטנים המסייעי' לקשר עול טונות מקראי' יעקב‬ ‫מליהס לומר ה' אלהי יסיאל והוא כשונא אוימז ועל כן היה מקזס לוחר ט‬
‫על צזארך ג״כ אנתק ואז אין צ״ל אתה ישר׳ כ״א ג© לא יעבדו עוי ביעקב‬ ‫?עי א חס על רעתם ושינה ויכנה שיוו ית' עליהם לבלתי תאבד תקוה‬
‫זרים הוא שעבוד קלטות ועבדו את ה׳ אלהיהם ט׳ ־ ואתה ‪ t‬תירא כו' הנה‬ ‫ייתהקלואזמתר עלקהיתלואמר הדבראשרהיהאלירמיסחאתה׳‬
‫בפסיקת׳ רבתי אמרו ז״ל על פ׳שחעאלי יעקב נז׳ויםר׳מקזראי כאש׳הולא‬ ‫כעצתו לאתר הוא כה אחר ה׳ אלזי יש׳ לאחר כלזחד כי אלזי ישר׳ראוי לומר‬
‫שס בילקוט וז״ל מקוראי נזזוחני לפיכן כשתבא הגאולה והסעודה הו׳טמח‬ ‫כי חעילם לא סילק שם ^זותו ית׳חעליהם ול ‪ b‬יאחרו אין חבב עקו והזא‬

‫ונבאאל העצין והוא גי אתל אוח׳ כי גדול יום הגאולה האחרונה ופת צרס‬ ‫על כה כבר אמר ה׳ בפסוקיס של חפלה ושנתי את שבותכם וקבצתי אתכס‬
‫^וא ליעקב כו' אחר הוא ית' הנה לא יבצר מלדאוג יעקב המצטער בצרות‬ ‫®?יא שהיו בקכ״ו מדינות החלן אחשורוש וקבצס יתב׳ והשיבם לבית ש^‬
‫»פל' ן‪ 4‬ס יפר עצמם באוחר׳תי יודע אם יזכו ליושע ישר בעת הצרה הגדול׳‬ ‫•®בתי אק שבוקעמי ישראל ויהודה אסר ה'כלומר זה הוא מה שכבר‬
‫‪ to‬־‬ ‫‪ a‬ג‪B 1‬‬ ‫כ‬ ‫כן‬ ‫><‪i ,6‬ג>‪JEREMIAS O p .25‬‬
 ‫‪.‬‬ ‫יירמיה ל ׳מראות הצובאות‬
‫גא‪5 .‬ן כ'ו א ף ‪15‬א לןי‪ 1‬כתא‪1‬י> מוםרא‪,-‬ו( ‪ ij , ,‬״ א ^ן־ ^ייוי״‬ ‫י‪,‬א‪-‬אף •‪ 1‬זי ח‪56‬ש ה 'י‪'1‬ל' לאי שינייי ^יויאנ״״״ועירץא״דסא‬
‫ן^‪5‬ן׳^^ך‪3,‬‬ ‫‪ ,‬תר ‪-‬גכלי יעקנ על מין תחת ישר אשר ‪3‬גלותכ'הלא‬
‫עצומי׳ והוא כי עי קר רעת& וחטאת׳ שעליו נ א ה כל ר ס ת ס הי ה פין ניטיל‬ ‫ח ח ז ם’ ״ ] צננין כי הלא כאשר נ ר ח ת לחרן שאין שם־ ח קו ם שכינה כאשר‬
‫תור׳כי ויתר הגי׳ה על ע״א ולא וית על ביטי* תור׳וע״י ביטול תור׳כתעצ״י‬ ‫יאפ‬ ‫ועב ז הנני אשר הייתי חושיען־ געצחי חרחי ק ני קי ס הה ם‬ ‫‪3‬ח‬
‫ו ד ק כי שגג ת צי מיי‬ ‫ה שצניתונע שו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫»י פן או שי ע ח איז שטסיאל תירא‬
‫עילה ז ח ן וזהו אומרו ע ל רי‪ 3‬טיגו‬ ‫א מ י י היו ל‪-‬י‬ ‫! ^ י א ל וי הו ד ה‬ ‫א ר‪ 1‬־ ש ב ו ר ת ע מ י‬ ‫יז ע ת צר ה ס א חר תי ש‪:‬י ח לי ע ק ל ע ת >י‬
‫לשון יחיל ולא א חד עוניןגיו ד הר מי‬ ‫ו ה ש ב ת י כ ש א ל ~ ה א ר ^ז א ש ר־נ רגי־־זי‬ ‫‪f‬‬ ‫^‬
‫וגתאת׳ עצמו חטא״ייהי עלוזיון‬ ‫^ ״ ז‬ ‫־' ^׳‬ ‫ישנוהנקראי_יעק‪3‬גיאסנשניעק‬

‫על טיי‬ ‫□רדה שמענו פחד ואין שלים• '^^ליגאוראי‬ ‫מעתה אחר גלית בכל ושקט עגל‪,‬ק‬
‫נ‪-‬״סאפ'א;‪,‬״גא;נןי‪.‬י’טלר'?‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ךז כין מ דו ע ר א' תי כ ל ^ רי ריו ע ל ^ >ל‬ ‫אל״־א־ןף•‪. ;.‬א‪-‬ן‪.‬ח‪-,‬ל״א״‪1,‬‬
‫ה״אא־ןך שסיית ■ "‬
‫מצטע‬ ‫‪,‬‬ ‫טנןזצ״ו‬ ‫הויסנרול‬ ‫בץי^דהונהפמ^^־ניניםלירקון ‪:‬‬ ‫!גסיו לחגיןילא־פייפחםנ^ז‬
‫וכואבעלהשכיתאאז לא הייתי יייה‬
‫__ _______‬ ‫‪I‬ן | ‪ n^V“n 2 n ;P D‬ה’ א מ ^ ע ק ב‬ ‫‪W‬‬ ‫ביוןיאי)מחיילבגאילהאחיינה‬
‫אותןע׳יי מלאן אכזרי ולא מייסרי‬
‫אלה לן כי‬ ‫;!‪,jj‬‬ ‫והיה ס‪-‬ום ה ה ו א נ א ם י יהוה‬ ‫ונחזוראל הענין אחר אל תירא יעקב ו מ מנ ה יוע‪ 5‬ע ‪:‬‬
‫רחמן אני והייתי מייסרן ביפורין‬ ‫^ א ^ ^ ע ד ‪ ' 4‬ו מ ^ ‪ v‬״ ^‪ S‬ף ו ק ו ‪; i : ^ D‬ף‬
‫ברהחיס וזהו אנוש כו* עסיתי אלה לן‬
‫א נ ת ק ולא״^^עבדו• בוןו דו רי ם ‪- t‬ווןבדו א ת‬ ‫יעקב שבנתיב שנא׳ יעקב סתם יזהו‬
‫ועל שבין כן ובין כך בשנאה הלפיו‬
‫בי אויב ואכזרי היו מיסרין לק מ‬ ‫^ ^ ת ה א ^ הי ה םו א ת דו ד מל מ! א > ע ר א ק’ םל ה ם‪:‬‬ ‫״נגפי״תא׳נ״איפנ״קנה־יןראי׳‬
‫אוהליך יאכלו כו׳מדה כגנד מלה ‘‬ ‫■•־•■•׳ ‪• ,'1•-‬י ••!ד‬ ‫‪':-uJ. Lii-H.jn‬׳ ”•}< ״'>•׳■‬ ‫כךכתשזבלחיהיוחבלי‪.‬חשיחכיאמ‬
‫ו א ת ה א ל ‪ s y p ,‬ע ב ד ע ע ק מ א‪ :‬ש * ץ הו הו א ל‪-‬‬ ‫^‪,‬ן‬ ‫^‬
‫כי אעלה ארוכה כו' אחר הלא אחריי‬
‫שלא תכאב על צרתן כי אם על רוב‬ ‫ת ^ ת י שראל כי ד־זבני מו שיעה מ ר חו ק וארת״‬ ‫סיכלו כי הלא אתן אני צאם לכולוג!׳‬
‫עזנןהגירחים הצרה והנה זאת חיא‬ ‫ו ש ^ו א‪-‬ן‬
‫תתלת תשובה שתקרא בוה נא‬ ‫מ ס ק ד • כי א ^ ^ אנ ע א ם ןהוה לותושי׳עהכי‬ ‫ורטם כאלה וזההנאח׳‬
‫ליטהר אחר חהשתועיל בזה הוא שני‬
‫אן;‪ 5‬ש ה כ ל ה ? כ ל ״ הגו; ם\ א ש ר הפי צו תי ^ שכ ם‬ ‫בלחשגלו שכינה עחה׳לאשלוצרכתו‬
‫דברים א׳ כי אעלה אחכה לן שהוא‬ ‫חלילה לגלו* כ״אלחענן להצילן וז ׳א‬
‫שאכמען לשוב עלה׳ שהיא הארוכה‬ ‫ל א״“ <ןעשה כ ל ה רסר ^זיה ^ מ‘שי^ ‪b‬‬
‫‪.‬כי תראה כי אתך אני הוא נא׳ה׳שאני‬
‫שליחה כיבאליטהרמסייעקאותו‬ ‫ת ק הל״ א אנקף’ ‪ " , :‬כ י כ ח א מ ר י ר ה ו ד ^ ו ^‬ ‫אזל לןעחיהנקר' בשם יעקב לא‬
‫לצרכי חלילה כ׳א להושיעך והוא‬
‫שהוא כי אשר הוכתה ע׳״י שענול כי‬ ‫‪^^,‬ז ‪7‬ךן דןנד ל סז‪ 1‬י‬ ‫ל ש ב ר ף‪.‬נ ח ל ה ^ ? ס ה *‬
‫אכזר׳ לא‬ ‫'*"־'׳‬ ‫^‬ ‫יזאחר' ז״לבתל רנה לחה גלו לקצרי׳‬

‫פעוכש‬
‫‪. .‬ס^ךכייהיו‬ ‫_____ ‪___ .‬‬ ‫■קוני' ‪,‬‬
‫לן כדם הקזה שהיא חצה יי''^‬ ‫וז ט א חן ף ^י תי א ל ה ל ף ‪:‬‬ ‫בחצרי׳ גדרו עצמן מן העלוה כ‪ '1‬וכן‬
‫לפואה ‘ צ!ז מעין ן? עז ע״י חנ תין‬ ‫‪ .‬בשאר מקזחות וזה יאחר כה כי אתן‬
‫תתן אל לבן לשוב ושמא תאמר היי‘‬ ‫אני נאם ה' הוא להושיען סאקצה בן‬
‫ח ק‪ :‬ת‪ ,‬החנית באחור כי גיחנותי‬ ‫• דנר טובשלא תכלה נגזים כי אעשה‬
‫אתרפא אןחהשכקראתי נדחה ולחיי‬ ‫‪ .‬כלה נכל הגזים או אותן לא אעשה‬
‫^ ^ ^ «ן א רפ א ח! «! ם־־ז ה‪ 1‬ך כ י נ ד ה ה ק ר ^‪,‬‬
‫נץ האותות בחה אתגחם כי נלחפי‬ ‫‪,‬בלה ואם יהיו לן עוצית על כן‬
‫יזציקחפכן מזלן• אינו כלים ר‬ ‫לףצ'ו‪^Ij‬יאףר<‪ t:‬א‪-‬ןלה‪ : .‬י « רא'רר׳ה‪1‬ון‬ ‫‪ .‬ויסרתין לחשפט כלות אתן לן ייאורין‬
‫שם‬‫ים״לו ה—‬
‫אתל•״‬
‫איפה כיכי‪7PP‬‬
‫דע ׳‪’1‬ע?‬ ‫תיו^ א ר חה ס ■*‪7‬הנה‬
‫‪*^i’j‬‬ ‫כנותי‬
‫^‪-‬שפנו‬ ‫בו ק‬
‫ד‪ -‬ע‬ ‫?*׳‪,‬ן‪/.‬־ע‪;.‬ע‪v‬קו‪^ y‬‬
‫™ א הל‬ ‫^ך^״ ׳ •‬ ‫‪,‬י• ןן‪.‬׳*‬ ‫‪ .‬יוס יוס לנכות חעש חעע אשחותין‬
‫וזולתו יש לו הפועל זנהפזן היא כ'‬ ‫‪,‬‬ ‫ו ל כנ ת ה ל י ע ל־ ת ל ה ו א ר מ ה‬ ‫וכל זה אעשה הכנה למשפט שהוא‬
‫איכן נדחה ואדיבה ציוןהיאהניח\‬ ‫מ ש פ טו‪ !.‬ש ב‪.‬‬ ‫לחשפטהעתיד פתשאי זךבליפשע‬
‫לפי האחת וזהו כי ‪ .‬נדתו; קראי לו‬ ‫ן ^»יא מ ה ם תון]ר< ו ק ו ל ‪ ) D’p D ^ P‬ה ך ‪ 3‬ת י ם ו ל א‬
‫סקראון כן אן לפי האחת ציין ה׳^‬ ‫י מ ע טו ^‬ ‫*•‬ ‫וזהו ונקה לא אנקך חה שאין כן‬
‫הנדחה בעצם ולו! את והטעם כי‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫האיחות שעש שיכ‪ 5‬ו צא יפרעו א׳ חניאלף מאשאוחס ‪.‬‬
‫י^' קרבי יקי >לח אן אסר דורם אין לו הוא הני‬ ‫^‬ ‫כה אחר כי׳נא ללחי לעת את העם כי בנא עליו יסורזן^ ‪ y pp,,‬י‬ ‫‪.‬‬
‫ת ז‪.‬ו צ זן ה א כלומר הנדחה כיון שדורש אץ לה חש כ אתה יפיאכ‬ ‫‪P‬‬ ‫שגרו רק ע‪3‬‬
‫תי״ונל•’ או שעיר‬ ‫והצרק וקבחש‬
‫וקבקש תיקונן‬ ‫סאני דורש אותן תחיי ע י נביאי האחח והצלק‬ ‫‪ J‬א‬ ‫‪J‬‬ ‫‪3‬‬ ‫חם‬ ‫‪1‬‬
‫אחר רכואמן‬ ‫’ ‘‬
‫ע| משונתן‬
‫לאתחשבי נז״‪1‬‬
‫‪. .‬א אינו אלאציין חא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫יתתמ !כות‪3‬‬ ‫•!‬
‫שאץ כ| את כי דורש יש לןשאני דורש תקונן ‪t‬‬ ‫נשנילשבקולא בשביל עונן הגורס פל כן נתלה חצתן שצעשית חכתן‬
‫אחר ה' כי׳ הנה ארז׳לכי אהלי יעקב הואעלשם החנן יעקב יושכ‬ ‫נתלה אז ייתר על ראשיתה כי על קגכלב״ישל חעלה אין דן דינן‬
‫אוהלים ולפי זה יהיה פירוש אסלי יעקב בתי מדרשית ויתכן לה'‬ ‫לחזור לוחשהצרה תהפך לן ליפיא׳ וחזור כהקזי?אל החילה קפני שרפוא׳‬
‫זה כי אומרו ומשכנותיו ארחם הס בתי כנסיות כחאהרס ן״ל על פשוק‬
‫‪JJ.,‬‬ ‫’י■ ־' ‪............ .‬‬ ‫קעלהשהואשל תועלת אין לן כי תשובה וחעשיסטיבים שהם רפואות‬
‫אי־נ ־ ‪ ’wc‬ציין ״ ם‪ 6‬הנ ה שעייס המל‪,‬״נ>־ מלנה מגל סבמיז‬ ‫^(‪,‬ן לן‪,,,‬״‪.‬‬
‫^ י‪ °‬כנסיו ונבצתה עיר על ת׳ה פייוש המתרגם שהי יר‬ ‫^ ‪!z‬‬ ‫יעדרו על דברי יכיותין שכחזן מלהליץ‬
‫^^‪-‬נמהי״צ ‪ L‬אףנ ‪^o‬־>^■ו״־• ‪l‬י ‪n‬י‪J‬י ‪ L‬״ ל א ‪t ^ t‬‬
‫־יאת״־‬ ‫י‪.‬״״לא‪.‬תןצא״י'‪1'.‬לא״*'״־״'־‪ 5‬אהוא־ל״נמ‪,5,‬ע־מ‪,‬מ״א‪.,‬׳‬
‫באש‬
 ‫ק ב‬ ‫ירמיה ר לא מראות הצובאות‬
‫כי^;זל^תז ונ^ש^תה מתיד לגנותה וכמפורש ^(צלינו כפסוק עיר עז יפקדחן הנ‪1‬י^עדשהניחםשיסרמ^חיוצ^י ירכו^יזר כי יהיו גניז‬
‫ישר‪6‬ל לפני‬ ‫לני ישיעה ישית כי' יכן יזסורת כידינו כי המקדש העתיד ‪6‬ינו יזעשה ידי ל(שר י^חרתי והרגיתים כקדם ועדתי הס עם כללית כל‬
‫אלס ני אס ייקלש ה׳ כוננו ידיו למעלה ויניאכו וישענו בחקוס מקדשינו תכ‪1‬ן כי בעייזדס לפני בעזרת כית המקדש לא יצר לכס ר‪v‬מק‪1‬ם כי אם‬
‫ונבא ‪ h‬הענין אחר כה אמר ה׳ על נתי מדרשות אשר שרתה נהם שכינה יהיו כחכומתס והשעס כי אשר היו חציריס ולוחצים ודוחקיס איתס סל ‪f‬‬
‫יחזיק להס החקיס הס כתית הטוחא''‬ ‫י ד‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫ונסתלקה גתרנן הנני שבאת שבותם‬‫־ ‘‬
‫אשר היו בהס הנפשיס במעסה‬ ‫^ ^רוהככדתיםולאיזוועךו ז וה;ו‪-‬בגיובל(דם‬ ‫כי תשוב תשרה בהם שכינה חהו‬
‫עינותס אפקיד עליהם ואאניי אותם‬ ‫אהלי יעק‬
‫מן העולם* ושג׳א תאמר אס‬ ‫והיה‬ ‫‪:‬‬ ‫ה^־להציו‬ ‫מי‬ ‫ך‬ ‫ק‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫תכון‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫^‬ ‫תו‬ ‫ד‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫י‬‫יעתי־ יל״יי'‬
‫הי עיקל שכינה לא היתה בבתי‬
‫כן איפה סכל הטס כלס קדוסי׳כערן‬ ‫^ י צ אן ה ק ר ב תיוןנג ש‬ ‫אדירו מ מנו ומשל^‬ ‫בנסיות כאשר בבתי מדרשו' כי אוהב‬
‫הנז' מה יתרון יהיה למלן כמסית‬ ‫אלי כי מי ה ד\ך] ח ^ רב * ^ ^ ת־ל ב‪ 1‬מ ש ר ת א ל לי‬ ‫ה שערים המצייינים בהלכה חכל‬
‫עליהםשאס הוא סל שחכהינסאין‬ ‫בתי כנסיות עכ^׳ז משכנותיו ארחם‬
‫צריכיס&יו לז”א והיה כו' ליח^ דע כי‬ ‫^ ‪ 9‬ע םו אנ לי אזזי ה ל כ ם‬ ‫נ א ס־י הו ה ‪:‬‬
‫בי צריכים רחמים להדמית לאהלי‬
‫והיה אדירו לא מפאת כעס נא לו‬ ‫לאלד‪/‬ים*•‬ ‫יעקב לפוג את שבותם בהם וזהו‬
‫הגדולה והיותו אדיר כי אסחחנו מצד‬ ‫אחר‬ ‫ומשכנותיו ארחם ועל יחסלס‬
‫עצמו לרוב חסידותו אסר לו מעצמו‬
‫ל א ישוב‬ ‫פתניוררעל ראש רשע^ים יחול ‪:‬‬
‫ונמתה עיר כו' לומר ונבנתה מאליה‬
‫יתר על השאר עם היות שכלם‬ ‫סהיאלוחרני לא מעשה ידי אדם זקרוןאף־!ה^ה עדח!שרת‪^ 1‬חנד־ך‪:‬זלןימ‪ 1‬מזמות‬
‫קלושים ומושלו שהוא חושל חקרנו‬ ‫לאחרית ודמים ת תיןגגו נ ה ‪_ :‬‬ ‫מבנה כי אס רוחנית כאשד הוא יתב' י‬
‫ון וטהור יצא לו ממשלתו ואס כן מה‬ ‫באש הציתה כן באש עתיד לבנותה‬
‫יעדיף עלשאר העס הקדוש הלא הוא‬ ‫‪171’ : ,‬‬ ‫ל א ‪ Cap . 3 1 .‬ב ^ ת ’ ^’ י‬
‫יז״יעלתלה לומרכי מה שונבנתה‬
‫כי והקרנ‪-‬תיושאעזור לו לקרנו‬ ‫אהיה ראלזתים לכל‬ ‫ייאליה הוא בשביל תלה על כי הוצתה‬
‫יאכינהו הקרנ׳חה והקרבתי תועילנו‬ ‫באש ונעשית תל עולם וכמאמר מ'שפח‪ 1‬ת ישראל והמה ן הי ^י ל^ם ; כך‪.‬‬
‫לקרב צדק חאליר עד שונגש אלי‬
‫סהיא הגשה יתירה על קרינה כי‬
‫הכתוב לעי השדה למטעי כרם • או אמר!ו^ה מצא ח]במרבר ?נם שרידי חךכהלוןז‬
‫־ כפשוטו שלא יהיו בתים מין רוחני‬
‫הגשה היא בקרוב ודנקותעצוס עד‬ ‫ייאליו וקרקע העיר בעכירות הקודם להךגיעו ישראל‪ ^: *-‬כרחוק יךוד^ נ ר א ה לי‬
‫גדר אשר לא עלה על לב סוס אדם‬ ‫^^בר‪/‬יךל‪ 1‬ל‪:‬כןמ שכתיןזחםד ‪:‬‬ ‫כי אסשגס מציאות עיר אף על תלה‬
‫בעולס להגיע אל גדר זהשהוא גשת‬ ‫וארמון‬ ‫יהיה בנין רוחני ובדבר‪ .‬הזה‬
‫ן ו ד אבנןי ל ^ני ת ? ח ו ל ת י ש ר א ל ?וד'ךנעך>‬
‫אלי וזהוכ* חי עדב‪ fe‬לבו לגשתאלי •‬ ‫הוא בית החקלס על משפטו ישב והו'‬
‫‪,‬‬
‫חלאן‬ ‫_ או יאחד חי זה סאפילז‬ ‫ח פי ף‬ ‫‪,‬‬ ‫אין משפטו‬‫______ ‪,‬‬
‫______מננן ילין‬
‫בי חקלש ה'‬
‫סנאחר בזוקראוהאלזה לאעינאל לנו לגשת אלי כאשר יגש חלן‬ ‫הרא‪1‬ילו יסב על הארץ הלזו העכורה אן כאשר ונבנתה עיר על תלה‬
‫פהוא כי תבנה באש על תלה החומרי או וארחון לא ישב על התל בארציי המפית נגיף ונפש זעם היות לחלןהחשיח הקדושה הגדולה ההיא עכ״ז לא‬
‫לעמו תקיחסו כי אם לג‪1‬ס ה' וזהו והייתם לי לעס כו׳ נ‬ ‫כי אם על משפטו הוא מכונו הראוי לו ישב שהוא על הרוחניות הפרוש‬
‫לי^ראוילשי׳לב לחה נאחר ענין זה זה פעחי׳א׳פה זא'‬ ‫עליה כאשר תבנה מאליה על תלה* ושיעור ככתזב ונבנתה עיר האליה‬
‫אחר פני פסוקי׳אתרי׳שחתר זאזח׳בעת ההיא אהיה לאל׳׳יס‬ ‫^‬ ‫על תלה ובזה וארחון הוא ב״ה חעשה ידיו ית׳על חשפטו הראוי לז ישב זלא‬
‫על תלה החזחרי כי אס בעיר פעל תלה* או שעזר הכתוב שחא האחר אם נו׳והחה יהיו לי לטס וגס לתה המים בין סניהס סכין סערת ס' וחיחה‬
‫העיר תבנה מאליה אם כן מה יתרון יהיה לבית החקדש עליה לזה אחר אפז ‪ .‬ועוד לחה סינה כי פה התחיל בעכין היותינו לו לעס ומסיים בהיונן‬
‫וארמון על משפטו הלאוי לו להיות לו יתרון על העיר כאשד נתחלה כן ה׳ לנו לאלהיס ונפסוק שלפניס קהפן ואוחר תחלה אהיה להם לאלהיס‬
‫לפי משפטו יהיה גס עתה ביתרון הראוי על בנין העיר י ועל המשכנו' הם ואת"כ אזמר והקה *היו לי לעס וגס מה היה שבראשון מדני לנוכח ונשני‬
‫סלא לנוכח וגס בראשון כוללם כאחת ובשני אוח׳ לכל משפחות ישר'ולא‬ ‫הבתי כנסיותאחר ויצא מהם תודה ועלאהלייעקבשהסנתי חדרשות‬
‫אמד לישראל* אמנם זילת הסמיכות הכתוב בסחון לפסוק זה אצל‬ ‫קהס ארבע אמותשל הלכה אחר וקול חסתקיסכד״א משחקת לפניו בכל‬
‫הקודם יאחר ענין זכו אתיסנה לא זכו בעתה והנה היה מקום לדבר ולוח*‬ ‫עת ועל פי דרכו ירמוז כי או לא יהיו מחלוקות שיהיו ת״ח כעושי מלחמה‬
‫מה תסכין תשובה סרס עת קץ אולי עדיין לא נתמלאת סאת אויבי ישראל‬ ‫וה עס זה כד”א בספר חלחיזות ה' כי אז לא תהיה דקשמחה וקולם קול‬
‫עדיין לז״א הלא אמרתי גודלאושר הגאולה אל תסיתו לב אל מילוי סאת‬ ‫משחקים ושמחיםשלא תהיה את והב בסופה כי אם אהבה חתחלה ועד‬
‫פחים רבים כי חי יתן ובאחדות אחד תתחילו והייתם לי לפס כי אני חיל‬ ‫סוף ועל אומרו ונבנתה עיר כו' שהיה ירושלס העיר שהיתה רבתי עם‬
‫אהיה לכם לאלהיסואל תחושו אל פקידת אויבי ישראל אוליאצטרן‬ ‫סהיתה מלנה אוכלוסיס ולבתי בנויס פרתי במדינות בעושר אחר כי ע״י‬
‫להארין עד וחן מה כי הלא דעו לכם כי הנה סערת ה׳ כלומר כנר‬ ‫מה שונבנתה מאליה רוחנית על כן לא יקרנה נמאן סהיתה רבתי עם‬
‫מזומנת והוא משחפזת לשון הנה וזה בין מפאת הרוגז המתואר& החיחה‬ ‫שיייתה חרבה אוכלוסין זאח״ב ישבה בלל ני אס והדביתיס ולא ימעטו‬
‫הנקראת סערת ה׳ בלשון נקבה בין חהחתזאר אל האףשהוא בלשון ונד‬ ‫וגסחהשהיתהשרתיבחלימתמלה חאל במקנה בכסף ובזהב עתה‬
‫הנקרא סער וזהו הנה כנד סערת ה' שהיא חיחה כגר יצאה ממחיצתה‬ ‫!הכבדתיס ולא יצערו להיותצעירי הכבוד כאשר היתה למס כ״א תתקיד‬
‫לפעול ונסער שהוא האף עם שעדיין הוא מתגורר במחיצתו ולא יצא‬ ‫בכגודה!והו זהכבדתיס כו׳ ע״ד חאחרס ז״ל כי עשיר יקרא כל^שחכנדין‬
‫כתימה לפעול עם כל זה מיל על ראש רשעים יחול לא ישוב את ה‘ הוא‬ ‫אוחו בני עירו חפני עושרו‪ ,‬ושתא תאחר אם כן איפה שהעיר ירושלס‬
‫*‪.* k‬‬ ‫«‬ ‫‪y __I‬‬ ‫___‬ ‫__________‬ ‫תהיה חחנית ?נ״ס בית המקדש כמדובר ‪3‬א‪1‬פן כישם ה' כאשר ברדת ה‬
‫הפער הנז' עד עשותז זעד הקימו מזמזת לבז באופןשאם תהיז לי כאחד‬
‫כלכס נפס אנכי אהיה לכם לאלהיס להניא יגליכס כל הטובה הנו' ולא‬ ‫פל הר סיני!איככה יוכלו בני אדם לסגול והמה גשמיים ולא תצא רוחם‬
‫יהיה עיכוב חס סלא נתמלאת סאת העמיס כי הנה מזומנת סערת ההיא‬ ‫יגו^ון כאשר קדה צכל ישראל כשעמדו על הר סיני לז״א הנה והיו בני!‬
‫תימה וגס סער ה׳ הוא אףשלא ישוב עד עשותו זס׳ אן מה אעשה שאין‬ ‫סל יעקנהנז'שהוא כללות העם הנקראים בשמו הגנים אשר יולידו אז‬
‫לכם לב לדעת ולהבין מה רב טובכס אם תוכו לשוב מסרס פת ק׳ן כי‬ ‫כשארגה אותם כקדם שהוא כקדם בסיני שפסקה זוהמתן ושתא תאחר‬
‫באחרית הימים הוא עת הקץ כלבד הוא סתתבזננו בה בלבד ולא מעתה‬ ‫הלא גס נסיני פסקה זוהמתן ולא עצרו כת לסגול עח‪1‬ד‪ .‬לפני ה' זתתז‬
‫ללס לז״א ועדתו לפניו תכון כי אין צ״ל בניו הילודים בזמן ההוא המתיקן ואו לא תהיהתשובהשלייוה כי תחלה אצטרך להיות לכם לאלהים ואח״כ‬
‫ליאסגסכלשארהעסשהס עדתו לפני‪ ,‬תכקאיןצ״ל שלא תתקלקל תהיו לי למס שהוא זמן של אס לא זכו וגם אתיחס להיות נדבר אתכם‬
‫תמנתו בצאת נפשם כאשי בסיני כי אס אדרבה לפני תכון ותתחזק ילא סלא לנוכח כי לא תהיה התשובה רק ע״י חנלי משיח מחמת ציות רנות‬
‫״בלתי היות כח אש ה׳ חוק כי הלא בהיותם נהנים ישראל מעוחדס לפני זרטות וגס בלי אחדות בעצם ולא כאשר בפסוק ראשון שנאחר והייתם‬
‫לאומרז לפני תטן אז ופקלתי על כל לוחציו כי כל אשדלחצו את ישראל לי לעסשהוא באחדותכולל אן אז יהיי‪ :‬בקצת פירוד על כן מלבר בלשון‬
‫לביס גאוחרו לכל חשפחזת )לא אחר לכל ישראל ‪:‬‬ ‫אפקוד בהיותם לפד כי כההס דונג מפניאש יאגדו מפני ויותכו כי ישר'‬
‫אמי ה׳ מצא חן זכו׳ הנה כלל הלבריס אשר הנביא דבר בקודם‬ ‫יטנו לפניו ולוחציו יפקדו ע*ד מאחרס ז״ל על פסוק וזריזה לכס יראישחי‬
‫הוא כי על העדר זכות אין הקב״ה ממהר הגאולה קודם זמנה‬ ‫לי כי תמה מנרת^ה הבוערת כתנור לאכול כל זרים וכל עושי רשעה‬
‫והנה היה מקום להשיב ולומר כי הלא בצאת ישראל חחצרים היו עובדי‬ ‫ירפא את הצדיקיס בעת בוערו ברשטיס ♦ אי יאחר והיו בניושל‬
‫י^קללקלס בזמן שהיה בקצדיס שאחיו יז״ל בפחות מה כי לא יצא ע״א ומגדלי בלורית כקצרוי‪ 0‬ו‪5‬ואז^׳ ‪5‬ן}זאגזיזוקרבגויולאעו‪7‬אלא‬
‫שעשו‬ ‫‪.‬‬
 ‫ירמיה לא מראות הצכאות‬
‫‪5‬נ>’ ס נ י א י י נ ; ‪ » - p c j‬״ « תחנ־« סיהשמיט ע ו נ‪» 5‬מ»מה«ל‪.‬‬ ‫ו ־ נ נ‪ 0‬לןסי!קדש ל' ״ז‬ ‫“״‬
‫הפועל ני אס ה « י פ‪ ,‬הלל‪ ,‬על ‪ , pfi, n - j ,‬״ « א ס ״ ה״ש ה' ט י’‬ ‫ג ת ‪ ,‬״ עם ‪ .‬ית שש יששיס ניילים * לי משי־ פי ״ ז של היס רח״ש ו־ל‬
‫נ״בתנסתילגאילה ערס ניאה נ'תהלל‪ 1‬ע ל’ ה)אהרנןמסאלןאו״ש‬ ‫לילאה' שאת תלאן‬
‫"יי^׳י’‬‫‪--------‬‬
‫הנקי^*‬ ‫׳׳‬
‫כישראל סוגים יס סוג‬ ‫•‬
‫כל כך תהיו בסוה־ס ם>‪ 1‬גא זלפין^ ני ים‬ ‫סהח יודתלדיןשהיה הילך כבר למיחיזנה ישראל להפזל‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫?סיפוה ‪1‬יצןהאי‪ 1‬ריכסע‪1‬המצריי׳‬
‫י&ראל והם הצדיקים ויס הנקרא‘®‬
‫וכן היו יאיייס לנפיל גתד‪ 3‬עחלק‬
‫לינא ה' ליה מח? ‪ 0‬פל כן בא ית'‬
‫‪■ :‬י \ ‪ K; 1‬ו‪; * , •T‬״י ^ ‪,‬י‪ ,‬י‪.‬ד^ז • ‪U✓ W‬‬ ‫ייאתהנה הן אמת כי מצא חן במזכר‬
‫נשס י׳־דאל י ‪ trc ,‬נס מ ק ‪6,‬י־גסש‬ ‫יו ם קראו■ ג צ ר י ם ? ה ר א פ ^ ם ר ן ו פ ו ו נ׳ ^ ל ה ־ צ י ו ן‬ ‫בעיני עס שדילי חרב שהוא עס שסו‬
‫ראויים ליפיל בחרב על העדר‬
‫ע סו מ א כי מלת אתדרכה לשחש‬ ‫כי” כ ה * א ס ר יה ^ה רנ ל‬ ‫♦‬
‫כשדלנס ילרן סיורין נשארו ע״ד‬
‫נתקיס תם ״־‪-‬נס‪,‬א יתנין וא'״י‬ ‫ל;עקב שפיקה וצהמיו בי א ש מי ״‪! :‬‬ ‫מאמרם ץ״ל על פסוק יזלעזר יאיתחר‬
‫שמת — ‪-‬‬
‫יפר^אג‬ ‫שאשיב *״*‪,‬י״ג‬
‫לנה הגאולה ‪J VI/U‬‬
‫חכנליהיה ׳לכס —*‬ ‫־‬ ‫ת‬ ‫ךי‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ף‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫״׳‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫הו‬ ‫עי‬ ‫ש‬ ‫הו‬ ‫רו‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫נניוהנזתליס■ שאדז״לחכאן שהיז‬
‫הכית השני‬
‫ראויים לחית כאחיהם אלא שנשאדז‬
‫לגאולה אל הכית השלישי וזהו הנר‬ ‫דרן ‪0‬יוריןועל דרךזה הוא אותמ !שראל ‪ ':‬מני מביא א ת ם באלץ ־>פ‪'1‬ן וקכצתיס‬
‫מביא אותם מארץ צפון מהוא‬
‫שגלושסבחדכן ראשק ווה לי®‬
‫מי ר ^ תי ^ ר‪/‬כ ם‪ .‬עו רו פ ס ק ה ר ה ו'לדרת‪7 !’.‬יו‬ ‫פס שרידי חרב שהיו ראויים ליפול‬
‫קהל‪-:‬לול‪:‬יטונו מ ה ‪3 :‬ב?}>'באו• ולתקנוג״ש‬ ‫מצא‬ ‫בחרב לולא השאירם ה'ועכ״ו‬
‫סימן כי וקנצתי׳מידכתי ארץ גגאזל®‬
‫אעם®‬ ‫מן בחלנר אל ניתגוהי על ה ח ק כי‬
‫הלא ומת א' היה להם גדול והוא כי <!'וכ*לם!;גיוליכם אל ^ס^יפי‪ :.‬םבררף״ שרלא‬
‫זא ז להם על ידי בלשגחה חאתי ?לא‬
‫ופסחהר®‬ ‫עור‬
‫^ ^ ^ תז‪.‬ייתי ס ש ר א ל ^ א בו א ^ ם פלרי‬ ‫הלן להלגיעי אתה׳ הנו' ועל כן כפם‬
‫^‬ ‫נם ‪*/‬זג‬
‫כיהנה ‪WJ‬‬
‫הוא ‪\ 1 J \ 1 ' J‬‬
‫‪ W‬׳‪l‬‬ ‫ו ׳• ‪':‬ש־ ; ג•‬ ‫א־י‬ ‫‘ • ‪• :‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫*•‪v>S‬‬
‫ייטדאל אכנה אותם והוא כי כצא‪-‬זם‬
‫ויולדת יתרו ההולכים לאם ועב י‬ ‫ע ו ל ב י ־ י ת ו ה ג ד ם והצית• ב א ^ ט‬ ‫•‬
‫ממצרים לא אמרו היה מאכלים‬
‫יהיו מתאפרים מללכת עם השאר‬ ‫ואמרו■ מ ז ר ה י*ש ‪ 0‬צ ^ ♦ ר כ צ צו "ו ש מ רו‬ ‫גאיתיש לעוברים ימניקית זגמולי‬
‫כיחס קהלגדול• כאחדישוכומ®‬ ‫׳‬ ‫■ ׳ י‬ ‫כ ר ע ה ע ד ר‪v‬‬ ‫מ״לג ‪ r.v‬ק* חשדיש •זקני© יחולים‬
‫‪, ’.‬עלזב ו י ג א ל ו ואין ו‪ :‬כי הם באפר ה׳ אתם והוא‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
‫כי אס בבצק על שכ״ס יצאו כאחד‬
‫ונ הרן? מוליכם כדרך וראה נא כי ק* הזכרי‬ ‫מ ד ח ז ק ס מ נ ו ‘י ו ב א ו ו ר צנו ב מ ר ו ם ״ צ י ת‬
‫אחלי ׳‪' :‬והוא מאחיי ♦תל זכרתי לן‬
‫כי הנה חחרכן ראשין כככי יבא;‬ ‫ו ל ל ^ רש‬ ‫אל־*םוב ‪.‬יהוה‪.‬על־זינן‬ ‫חסד נעורין נז׳ לכתן אתרי כמדנר‬
‫לירזשל׳ שיצרלהס ביאתסכיאפי‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ווה יאתר תדע למהחצאחןכח־בר‬
‫בהכנות הבית היה קילהנוכי׳ מול®‬ ‫יעל‬ ‫עס שרידים ?תדב פעל הפזל כשדזן נותרו דרך שיור הלא הוא על כי‬
‫״רי את הכית הא' י‪-‬יל קול השמתה מבנינו והוצרןלחלות פני®‬
‫הלון להרגיעו את השס הנו' ישד׳ ושמא תאחרו הלא זה היה מה שהיטכתי‬
‫הנבי׳שילס לבנו‘ הבית ואפילו כורש היה כמחלה סניה׳שילכו וו‪5‬ו‬

‫מסד ועג כן משכתיך‬ ‫לג»י לק‬ ‫׳‪j-‬‬ ‫־— ׳‬

‫עימגיהס חני תומר בכורי הות סחשהע ‪u‬׳‪ .»1‬־'׳■‬ ‫־•׳׳•׳•׳‪-‬ן‬
‫ממש!לאומרים כי ירכעס הוא משית בן אפרים ית‪5‬ן ‪ >5‬עללן ואחר ו ‪0‬א‬
‫לפי דרכנו כי אפילו הגידם כל הרעה יהיה אז חתוחן עד גדר זה כאופן‬
‫‪3‬י ‪^ P‬הדכי^ אס לכית שני אשי לא היו מתוקניס כל כן זכו אל הגאילה‬
‫^ ״ ת^ אשד לאחרונה ועל ק אסאז היתהביאתס נבכיי‪*^^-‬‬
‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫^ לעתיד יהיה בשמחה ‪:‬‬
‫‪ IJ /O i /‬כז הלא איזרתי כי גס לפני ראש הגוי' צהלועלשחאא‬
‫הגאולה העתידה ^חי עתה‪ b‬תתמהו על זה לזחרשיפל^'‬
‫מהם קיחתכסמעדיחותהפפד ״?‪ rw‬מחשלותסכי להסלכדסכעא‬
‫®‬
‫חור '‬ ‫וחתרו לעי לרה כי‬
‫לעזצרסכי״י׳‬ ‫וכו׳ ואחלו‬ ‫ה׳ גויס‬
‫גייס וכו‬ ‫פחעו דכד ה‬
‫ניתנה הארץ כי הרה ״״עי‬
‫צזחהעלה«ן‬
‫ק ^ ושמרו מכס בהתקגצס אסר הם רעיה בין זאניס כאש^‬
‫י י ^ » ת מדרי ך ינו כריעה השוחר עדרשל זולתו כ א נ; וטי‬
‫^ ע צ ח ו ובמה תראו בגרס כי כן יהיה מאסר קוד ליפקר אגיל®‬
‫כי הנה פלה ה את יעקב חפשי כן‪,‬יפדה את בניו ממשו עצחו הוא ארי®‬
‫כי מזה תשכילו כי מורה ישראל יקכצנו כאשר ורה את יעקב חלפני עפו‬
‫עאבנן ונבנית ושמא תאחרי אין מה שנטע כרמים תהיה בסורה לנו‬
‫הרנה ופדאו ממנו טל ידי חנתה שלוחה * אסר י ס גס כן מגחזת ישראל‬
‫ומסים וארגוניות ‘ וכאשר גאל איתו חלבן שנקש לעקור את הכל יזאפ‬
‫הבא אל העלי ‪ p‬ישחור היא את ישראל מיד חזקים מיינו שישמרנו‬
‫לרועה עדרו וזכו וגאלו מיד חזק חמנו י ובאו זדניוכו׳תחריאותרו‬
‫מכל האושר העתיד כגאילה אחרונה אחד ^וא ^ לא ״יא ק יקרנו‬
‫כאשי בבית ראשץ אי בבית כ‪ 1‬י שקלקלו מעסיפס ונהפך כל טיבם לאבל‬
‫יהנל ל‪,‬־א לא יקיס חלילה כאשי נריז!ה ‪1‬ה‪1‬א רי ריאסוניס ר‪,‬ה ״‪W‬‬
‫ח ץי א ם• כי ‪ 0‬חמ‪ 1‬נעט!»ח שנ‪ ,‬אחייאנ‪,‬ל‪,‬שחו‪,‬״‪ 1‬נ‪.,‬זהע‪,‬ל‪ 0‬ס ״‬
‫ולעתיד יש יכו כל טיטתהעו*ם הזה אחיי גום ויעשו עיקרחתי‬
‫״ ״‪ p‬״שש‪,‬ס‪,‬טח‬ ‫״׳ ‪1‬ת ‪ Jp91‬ה ’ ״ י ‪ .‬את סל‪ ,‬״ י ״ ן ‪ pp,‬״ ‪p‬‬
‫נא נצדקתן כי אם ההחסכה היתה חשד יוחש יגס ‪ h e‬מה שעשיתי לן לא‬
‫®!הלי כי קלקלת מעפין והרסת כלאשר בנימין זשכללתין ^רושלס‬
‫וב״ה אל משיגני לזמר כי לפוא משייר כי הלא דע כי הגמר ♦פיה עזב כי‬
‫‪.‬עוד אככן ונננית בתולת ישראל כי תכשר♦ מעשיך לעתיד שאגי אכנן‬
‫ואתה תהיה כלי לקכל ונבנית בנין עדי עד וכל כך יהיה כשרונן כי‬
‫הנה עוד תעדי תו׳ין כו׳זהזא כי הנה פני דברים המה סללו כריסותך‬
‫א׳פירי זמרה שנס נתגאית לבעיס וכן היין וכתאח׳עמוס הנביא לפורטי'‬
‫על פי הגבל כו'השותים גמורקי יין כו'לק עתה יגלו בראש גולים וכו'‬
‫״תאב אנכי את גאון יעקב וארחנותיו שנאתי והשגרתי עיר ומלואה וכן‬
‫^ן‬
‫זכו׳ צופה על‬
‫בשירלאישתו יין וכו׳‬
‫ישעיה הנביא אחר על שני הדברים בשיר לא ישתי‬
‫כז׳גלה משוש הארץ נשאר נעיר שמה כז׳ והוא כי פני דברים ע‪5‬ןללו ‪0‬‬
‫את האלם ומוציאים אותי הלעתז להשמיאו ‪.‬‬
‫^ ‘ ^^‬ ‫הנה כל כן יה׳ה כשרונן לעתיד כי עול תמל‪,‬‬
‫׳* ״• י •י‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫י‬
‫‪____ . ,‬‬ ‫״שחקים וגס עוד תטעי כרמים ועם היות שירים‬
‫מל כשרותינו והלא בהרי שומרון אשר פס מקום סהתסקרו לעשות הרע‬
‫ושם נטעו נוטעים וחללי להולין לירושלם הכסף בידם שהיה רתוק‬
‫מירושלס והזליכזם לאונלס בקדושת מפשר פני הנה אין יושם ראיה כי‬
‫הלא יש יום כלומר לא היה רק פעם‪ .‬אתת בזמן שביטלו השומרים‬
‫״הדרכים אפר העמיד ירבעם על הדרכים פלא יעלו לירושלם וזהו כי‬
‫יש יום קראו והכריזו נוצרים שהיו כהר אפרים להניע מולי רגלים ואז‬
‫קי ^’וא'״ד'‪',‬ק‪,‬מ‪11‬געלה ‪ ( 1’5‬נ‪1‬׳ ‪ ^;,j V o t o D w f o‬״ ‪" •j J‬״;; ‪• j‬״‬
‫בוהן ההוא היה מה שנטעו נוטעים ‪-,‬זלל‪ ,‬אן‪ 5,0 , . 0.‬א ‪ ,‬ן ״ ‪ 5‬״ ‘‬
‫אן מה שנסדתי לעתיד עוד תטעי כרמים הוא יהיה לעולם •‬
‫״ ״״‬ ‫״‪,‬ן ״‪,‬‬

‫‪ ’1‬״‬ ‫‪)*n « 0‬׳‪ r.‬נ‪,‬־ נ‪-‬לא יקים כאפי טחדס ה־ייסניהח״חה‪.‬‬

‫® יח ’*וי'’”"’’ י’'‪1‬״^’’* ’י'ייו ’"י ו‪.‬״‪',‬לא‬ ‫»חטיאתםניש״חהחהז‪,‬ע‪,‬םהמנימ'ם ההסנמזחזיצא״לא״יא! ל!‪,‘,,‬״‪J ,.‬‬
‫‪0‬ןחחנלנל־חחזם״האתר״חחלהנ'לאכי״‪'-‬היאפיני׳סן‪,‬׳ס‪,‬א‪.‬ת׳ ^^^^‪ ’:"^^,‬״^''”'’ יףי״״םיייזיליייי ״נ•]‬
‫ח »‪ 1‬ל ם מנן תי ח םר צ חר‪1‬גםר נא! ^ ״‪ 1‬״ ת ל י ‪- 6‬‬ ‫מ‬ ‫״‬ ‫« מ א מ ‪ , 8‬ה ס מ‪ 0‬י םי ס‪ !* ,‬ם ס כ »ני םנ ” ג ם’ נינ' א ס ל <‪ 3‬יזונננ >‪1‬‬
‫ז ״ ליי‬ ‫”’!יי׳ ’" ” "״־;‬ ‫'־!־!ח׳׳־נינםאחיה׳יצילי־נקנש״חהניהפ״חהלא^ס^‬
‫דג‪ ,‬וח ויש ויצהר תני צא‪11‬גקר״ט־נלי‪ 1‬ן מ ח' ״ ^''י ף ‪b i f‬‬ ‫צ ‪ .‬״ ‪^ ' ,P‬‬ ‫**י״וא״״ויצלא^חצשסמגי‪, ,‬‬
‫דברים אלו יבעישז כאשד בתקלהששמנו עשתו ויבעטו פס כל זה ססיה‬ ‫קס קד‪ ,‬ב^ ‪ pw‬בראם‬ ‫‪1‬‬ ‫» ת ‪.‬‬
‫להם‬ ‫‪.‬‬
 ‫מד‬ ‫ירמיה לא מראות העונאות‬
‫מריה ימנזע דיה נהיש‪ 5‬לכי פני ווחרודיס וזסז ‪ i!n‬ברחה נפחם נהי‬ ‫׳ • ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬
‫ס׳‪,‬הקול פ^פל־פ ללחה אינו קו‪ 3‬לח‪5‬כ״אק‪ 1‬ל^יתזהי^יז‪3‬נהאת‬ ‫ל?סכלז‪^.‬ל^<^עשועיתררקמפתזרההנתלאת‬
‫אתרי׳ וחיל האפריס היה כנפקעללחה‪1‬חה היו הסני תמלירי׳הא׳על בניה‬ ‫״י אימרם‬ ‫מן מה מחים ק תהיה נפשם יזיי’״’‬
‫חלבן!שני >מה שהיתה‬
‫^!־ יידם בי לתלג! לאשח והפני מאנה להנתס על לניה של חלבן‬ ‫‪r‬‬
‫‪A.-‬‬
‫‪—I‬לא‪ *I‬על‪1.1‬מציאות הגלות‬
‫‪........‬כל*כך‬
‫עושה‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫י ל ראשונים עשי ת‪1‬לתם קלע ומלאכתם עלאי!הווה נתקיימה בידם כי‬
‫‪—v>^<i‬‬ ‫• ^‬ ‫הקב העשם^תסלה׳הרי שלאימשכו‬
‫כי אס איננו אתס השם הנו׳ באומרו‬
‫•׳ ! ; ‪ L‬־בה אמרה׳ טאלו לא נסתלק לא היה‬ ‫י‪?,‬ד|י‬ ‫^^^מאנליסותשקיס •פלתעמבי‬
‫פתלוהוא ניאסשב הואיתללכת‬ ‫‪ W‬פ ו ל ד א כ ה עלד ‪ :‬א ן ת ^ מ ח ‪ 5‬תו ל ה| ^ ר י י׳‬ ‫^ע^הזאץכיגסלאימשנו‪.‬א»־‬
‫בכייתרחל‬
‫רחל‬ ‫אחר לכיית‬
‫היהאחד‬
‫בגלות כיה‬
‫אהחדללוח‬
‫אתם‬ ‫לומראשה ו^^חםוןרןגים^דויו ןה‪?5‬וד‪ ’1‬אנ^כש ן ~' ש ש‪ 1‬ן‬
‫‪t‬‬ ‫רכ!‬ ‫י^>יר‬‫‪r‬‬‫^ר*רד‬‫^‪-‬ו‬ ‫ד־יו•וי‬‫‪f‬‬‫^ז•‬ ‫?‬‫‪,‬־‬‫‪U-I‬‬‫‪.‬‬‫‪1‬‬‫■‬ ‫דבר‬ ‫^יישגל כי אין‪ .‬לרין‬
‫כנראהמחדדש א־כה רלתי ואחר הוא‬ ‫^י ה ט א ס אפילו הביס אל‬
‫ימ׳ חנפי ק‪1‬לןקבכי שאת חלפהשלא‬ ‫*^ילי להתבונן על בתולה לא יהיה }ונחמתים ן!^מךןר‪1‬ימ מינונ ט‪ : :‬וחיתי גןיט‬
‫תצעקי להבכית את העליוני לפניו‬ ‫׳*‬ ‫יי אז תשמח בתולה וכו׳ ולוא כי‪,‬חאן ;ך;יהמםך שן ו^נמי‬
‫ית וגס ונגיניך חדחעהשלא תבכי גם‬ ‫נשמדה■ מבנימן ׳אסה •והיה לצאת‬
‫ימתשילז לחול למחולות היו יוצאים ;כזת*‪.‬׳ אמר! ‪ n ln‬לןיוד־* ^רמרז גיעסע נדפי נכי‬
‫את כי הנה על גלית חיבןלאעון‬
‫דעי כי יש שכר נו' והוא כי הנה אמרו‬ ‫תמרורים ‪ S p n‬מבכה‪7‬ךל^‪7‬נניה מאגח‬ ‫בלי גנימן ותומפין ־ מהן לנסים וכן‬
‫רז״לשכה אמרה בבנייתה ומה אני‬ ‫^‬ ‫נשאישנה‪ .‬סנה במ״ו באג והיו ‪:‬ע^־במה איננו־‪ :,‬כה י‬
‫מכ^י וןןיניף מד כ‪ 57‬ה כי } ‪ 0‬ע‪2‬כר ל ^ ת ך נאם־־ 'שאני לקר ודם סבלתי קנאה ואסיס‬ ‫הנשיריס יוצאים לשמוע לקול בתולה‬
‫‪.‬את אחותי' במקומי יאתה ה' תקנא‬ ‫במחיל האומרות לחור תן עיניך‬
‫לא^ריתןי ‪.‬גתתט״־■‬
‫ולאתסכול״‪ .‬ונבאאלהמנין אתר‬ ‫‪■■ .‬‬ ‫־תךןוה‬
‫ארב•; ןי^ג‪ p 6‬״‬ ‫!חוה ושבו■ ‪r‬־מארץ‪:1■ -,‬‬ ‫‪.‬׳־יא״יט״ח! ־־תידנלנו־־־י‬
‫‪ i V‬א ם‪-‬׳ ה‪ 1‬הושנובגיםלגבולם;■^■ ^ מ ו ע ^ ס ?‪ 1‬תי י ‪16‬תה‪ 0‬ני'סנקה ש‪-[16‬נ ‪ ( 1‬ת מ ז‬
‫״י ל ד‬
‫“ל׳״־נו״אי ‪ 7‬א ^ ^ ? ו א ^‬ ‫־‬ ‫; ‪ ’0 % HP‬־‬ ‫י״'י‪-‬׳־ףקוי>זל״קני‪10‬לא״!‪ 1‬ס■■•• ^^‪.‬בנץא^^ןבה ‪-3‬‬

‫לאחייתטמ‪-‬אמףש זקו לאחיימו‬ ‫^מ־ליהס^א ‪w‬שנ‪.‬א‪p‬ו•‪^PB:‬מ^‪;^^ r■.‬חנם־־גכ^מתי בי נ שא תידוךפו ת ^עורי ‪, :‬‬

‫נ סה וסט מיס ‪ 1J1C0J‬נ‬ ‫■יייילססזהגס אני א‪500‬ואי‪1‬להס י ׳הבן י ‪3‬ירק!יאהרים אם ילךי‪2‬ע^[ן‪.‬עיב( ‪3‬י־־מדי‬
‫סינים יהיו הסניסלנית סליט‬ ‫יי יספמי אנלס ‪ .‬א »‬
‫^קי‪0,‬נים לטת בנ;ני ‪ .‬א‪r‬גאיל־‬ ‫; דברי ‪:‬‬ ‫‪ .,‬י י‬ ‫‪:‬קייס ‪0‬גא‪,0!,‬נ״»‪0‬י‪ 0‬״ ‪ p,p,‬״ ‪- ,:‬‬
‫‪%‬‬ ‫יזאשד התאבלו ונס נוסן! על‪1‬ה ושמחתי׳ מיגונס בי מחמת ימנם אשר אחרונה באס עד בלתי השאיר בישראלשריד חטא וטון ט י תסולה שנת‬
‫‘ היה להם בחבלי יושית אשמתםשמחהגדולה תלס יגונם ; וזהו ושמחתים ‪ .‬אז אם יזכו חעצמן או ע׳י תגלי משיח כנודע תהו כי בשמם בית שני‬
‫מימנם כימהיגזן פצחו תבא להס השמחה • ורויתיכו' הנה לא הל״ל אלא ‪ .‬אמר סתם ושבו מארן אויב ונשיבם אלהשלישי אתר ושבו בניס כי ישובו‬
‫לייחי® ’‬ ‫מטולי ישבעו ולא את ט‪1‬בי״ ולבא אל הפנין נוכירה מאתר הכתיב יהיה ‪,‬נקראים בניס לה׳ לגבולם שהוא שלחי הכשדין יתי^י‬
‫שמעתי‪.‬כו׳‪.‬הנה דרכו ית'שכאשר נחטא יביא יסורין ואם לא‬ ‫שמוע‬ ‫אסשמוע תשמע גקולה׳ כ‪1‬׳ ובאו עליך‪ .‬כל הברכות האלה והשיגוך ט לא‬
‫ססר בא'ישנה פעם שנית אך העם לא יבינוטעוצותם‬ ‫יצדק לשון השגה רק לחרף שתשיג;אתהבורחאןה‪ 1‬אכיט‪3‬ע הברכה‬
‫אלהית לרדוף אחרעושה רצונו יתברך כי הברכה היא שפע ‪1‬הי ובטבעה הסו אלה ויבעטו במוסר על ירבו היסויין פעם אתר פעס על ק היה‬
‫הנביא אותר תלונת ישראל לפניו ית׳ באו' הנה סיזוע פמעתי פעס ושתיס‬ ‫‪ .‬יודפת אחד עושה רצון המשפיעה וזהו והיה וכו׳והשיגיך' גס שתברח‬
‫נזטובות הפולס הזה הן ירדפו אחריך'* ונבא אל הענין אחר הלא אמרתי •אפרים מתנודד ואות'הנה יסרתניפעס אתת ואוסר סנית ט לבלתי סחוע‬
‫בראשונים הייתי נחביא עלי היסורק השניים בידי וזהו ואוסר ואיןעל♦‬ ‫גי חסידי עליון יה*ו אז כל ישראל והלא תאתר א"כ‪:‬איפה‪ .‬לא יצש־כו‬
‫קיבלזת ואס כן איפה יחסר לככנים לשר קרש וייצר להם לז׳א הנה וחיתי • אשס ט אני כעגל לא לחד בעול וישימוהו עליו לחרוש ולתשיך בקרון שהוא‬
‫מסרב זחקפן וכל עוד שמכים אות! עוד מתאהק מדלג וחקפן זמתפוצן‬ ‫נפש כו' זהוא כי כל סוג יקבל מהשפע לפל הכנתו‪.‬היתירה או גרועה‬
‫על יוכה פעמים אין מספר והוא שלא יבין כי לרך נוצר כן יקרני נם אני‬ ‫מזולתו‪1‬זלו ודייתי כו' והוא כי הנהנים הקרובים אל ה' יותר מהעם לא‬
‫ט בהכות אותי ביסורק אני בער ולא אבין ט תיסדני רעת עוני לישר‬ ‫‪ .‬תהיה עיקר מהשירוו משפע גשמי‪.‬כבר ולחם‪ .‬ותירוש ויצהר וצאן כי אס‬
‫חסזג השפע הנשפע מתענוגי העולם העליון וזהו ורגיתי נפש הכהניס ‪,‬דרט בתשובה לא בראשון ולא גשנית כי דעה תשרתי ולחה ה׳ תכה לבלתי‬
‫ישן כד״א ותתענג בדשן נפשכם אן פמי אשד לא הגיעו לסוג הכהניס ’ מבין ומה בצע במכותי הלא טוב היה תשכילני ותשיבני ואשובה בלי‬
‫כן‬
‫אחדי ־‪1‬‬
‫ותסייענו ־־‬
‫ליטהר ‪,‬׳■־• —‬
‫נבא׳ ך‪” ,‬‬
‫שתרצה׳־‪•-‬‬
‫דרכן׳־יה׳“ ''״י‬
‫‪?11W‬וה״׳•‪I‬‬
‫והואכיט הלא‬
‫הכאותוהות‬ ‫יטבעו והוא כי לא‬
‫והותטנת הכתות‬ ‫קת טובי ישבעו‬
‫זממי את‬ ‫כן‪ ,‬כי אס‬
‫׳•׳יזם זעמי‬ ‫גקכג כן‪,‬‬
‫יותד לא בל‬
‫׳^קדושיסחו יותר‬
‫הקדושים אז‬
‫אימר שישבעו מהטוב כי אס את הטוב והוא כילאיאפלולמלא בטצסכי באופןשע״י כן ים‪1‬לין באים עלי טרס אשכיל להיטיב וטוב טזבתהפך‬
‫אש להשביע רצון הטוב בטצמו והוא כי‪ .‬הטובהרודף אחריכם בעשותס השיטה והשיבני תחלה אתה ואשובה אני אחרי כן וראה כי אתה ה אלכי‬
‫מכנה שחן עצי והלאטוג לן תהיה מכנה שחן על צדיק מעל רשע ולכן‬ ‫יציני יתברך ישביעו ישראל אותו טיהנו מחנו כי ישיגום אך לא שיכוונו‬
‫^יילא בטן כי הברכה תשתלת במעיהם* או יאחר הכהניס מסעה'! ‪ .‬השיבני מאתן תחלה ואהיהצדיק והיא כבודןשתהיה אלהי צדיקים ואם‬
‫אריה אותם דשן הרוחני מעין העליון אן עמי אם לא יראו ממנו פה את ‪ .‬תאמר נא א!כי שאיה איפהשכלישלא אבין מעצתי לשוב כי על ק אני‬
‫נייכי ישבעי אתר חות ו‪:‬וא כי ארו״ל שאמר דוד כחסדך וכור לי אתה מתיסל פעם אחר פעם הלא ה‪1‬א כי אתרישובי ששבתי נחמתי חאשחותי‬
‫ליזען טובן ה' לומר אם רב טובן אפר צפנת לא תתנהו רק לנמלי ‪ ,‬ולא‪,‬מקודם ט טרם שובי אינני מכיר כי רשע וחוטא אני וחושב אני פי‬
‫ל׳זלמית ממני ‪ •.‬יאבד טובך כי רב הוא מאד ובזה יאחר את סוני ישבעו מיעטו אשמותי כי כן לרןאיש ה נתשן אתר יצרו ‪ 30p‬כלבו כי טוב הו‬
‫כן יהיושלמים וכן רבים כי לא יאבל מהטוב חבלי היותס ראויים ומשלח עונותיו עד שנו כי זה חסלו יחב שאחר התחילו לשוב פיתח גו‬
‫את טובי כרב ישבעו ועל ק לא ״אמר חטובי סהיה נשמע הקצת וחגיא צו וכדון כל אשמותיו קו לקו אך אחרשובו נותן לב וחשג עס קונהו‬
‫ההיצ לוי׳א את טיבישעם היות טוב שלישאין לו קן את כלו ישבעו ברצין ומן השתים יס‪.‬נו אל לבי לזכיי‬
‫^״‪» ,j,‬ן‪,‬ע קן אני אן עתה אחדי הודעי‬
‫יישוב עצתו שקבלוהו והם את כלו ישבעו שיהיה שבע רצון כל‬
‫‪ ■ . .‬והכירי כי רשע הייתי ספקתי מל ירן חרוב יגין ושמא תאחר אחרששבת‬ ‫הטובבקכלס אותו•‬
‫ותחנת זחה גס כי גחקום שבעלי תשנה פוחזץ אץ צדיקיס וס ומה‬ ‫‪ T \ j‬אמד ‪0‬׳ קול כו׳ כנה רחל לא היתה בריזה ועו׳אומרו תמרורים‬
‫לד נאנח לז״א מה שאני מצטער הוא כיבושתי וגם גכצחתי כי הייתי חפץ‬ ‫לשון רביס וכן אומרו מבכה ולא אחר בוכה • ועוד אומרו בניה‬
‫ז' העמיס* וכטל אומרו כי אימו ולא אמר כי אינם ; ועול’ כפל אוסרו ־ להי!׳ מכת האומרי׳אשרי ילדותנושלא גיישה את זקנותנו ולא חהאומרי‬
‫אשרי זקנותנו שטפדה על ילדותנו ט גוש אני מחרפת נמוריאמרלא‬ ‫מנעי קולך מבכי ועיניך חרחעה ״ ועול אומרו כי יש סכר סיורה שבא‬
‫טוב הייתי חם״כ אם היען מתקן אותי מתחלה _ טל ראשון ראשון‬ ‫‪ .‬לסליל העדרשכר ולא יתכן* ועוד אוחיז ושנו בניס לגבולם אחר אומרו‬
‫יאמר יסרתני ואת״כ ואוסל כי קבלתי מוסר באחרונה ושבתי ע י‬
‫י^^ביחאקאויב כי הלא יראהשהכל ‪.‬אחד ולחה הוכפל ובמלות שטת‬
‫ייסורין זחה בצע שאהיה מוכה ושב אחרי כן והלא טוב טוב היה‬
‫כנת״ * הבן יקיר‬ ‫!‪ -fa‬״סודן ן ^^ר‪-------‬‬‫נ‪,‬׳‪^,‬סןנסאחד‪.‬־ •‬‫י‬ ‫®יייא קושיא כפולה וגס למה נאחר בנתיס ויש תקוה מ'; אמנם הנה‬
‫‪ ®,‬נס‬ ‫והקול‬ ‫‪otoo‬לעניו ית׳‬ ‫י״ל לקיל השלת הועשתה היתה מגבה ‪W ,‬‬
‫לשולה בלמה‬
‫ליכו׳‬
 ‫ידמיה'לא מראות הצובאות‬
‫מוא!ן עיגיך עי‬ ‫טחן כ' לא זי הדדן ה ט ו ב ה ^‬ ‫א־י‪-‬סעגט־סאח‪,‬־״‬ ‫לי נו מפינסא־מ ‪6 1‬ופיא!המ ’ ‪6‬‬
‫‪«>.‬יי‪ .‬נחשנישאי״י איזאפי י־פ'־נ'תפלפ ני ה־ה ה־נ ניא נאלז‬
‫יערה עליך ריח ייחרום ותשוב אל הדרן הראשק הנה ‪3‬אטר אתה יהידי‬
‫ראוי לן תשית לנן סן תשתקע גדרן השני הלזה ולא תוכל לסוב מחנה‬
‫‪ t‬הראשונה ותהיה עדי אובד כי תתעה כשכור ולא תשוב תזע עז לשיי‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫נעצקי יאוחר והאס ילד שעשועי׳ הוא‬
‫‪:‬עד ראש הדרך; השנית ולשונאי‬ ‫‪,‬‬ ‫בי הנהיילילבריבו איןצ״ל שאינו‬
‫?גל“לן המו־‪ ♦J?D‬לו דחס •הניאשונה אפר התלות מא! לכן ^ייו‬ ‫ר‪5‬די ‪ 13‬זכר‬ ‫נמאס לפני על הקידס כי אס אדרבא‬
‫‪ .‬תציב לן ציונים ‪ .‬בדרן‪ .‬השני‬ ‫^ ^‪19‬י־צי^םשמ»‬ ‫‪ :‬׳•‬ ‫כל כן הוא חביב וצחחד לפני‬
‫הלכת ; למען לרן׳הניוניים _‬ ‫זכור‬ ‫סאינישבע מלהזכירו כי הנה‬
‫‪:‬החל^ן‬ ‫לסימן תשובעדהמקזס ־אשדה‬ ‫‪ ? ^ -‬י י י ד י ף‬ ‫אזכרנו עוד ועל מה פיסרתיז והכיתיו‬
‫כלזבי‬ ‫וה‪1‬א כי כל‬‫‪...................‬‬
‫‪......‬בדרן הזאת‬
‫^‪:‬א‬ ‫י שר ^ל ש‪ 1‬מ אל־ער^ך אי>ה ‪? :‬ןדי־מתי‬ ‫ולא הפינותיז גלי ייסירין אל יתום‬
‫משיתבזרדהשנית >תשמ‬
‫•יעאשר משית נדרן השנית‬ ‫רע אשר‬ ‫^ כי“ בך א > חן ף דןך ^ ^‬ ‫בי על ק החו העי לו ואם נתייסר‬
‫ממנו ותתקן אותו כתפרבה ^ זי ^‬ ‫כסלים בם רחם איתחנו כפלים מהו‬
‫נל־תי השאר מא‪1‬מ'הוהיא מרח הלרן‬ ‫מ‬ ‫‪1‬‬ ‫;כדן*־אמר'!ה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪%‬‬ ‫בבגב‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬נצןבהןוס‬ ‫ץ‬ ‫^ז‬ ‫‪3‬‬
‫רחסארתמנונאסה’‬
‫עדמקו׳ ‪-‬שהפסקת מלאשונ וחט‬ ‫^^^^‪??.‬לפי!&ראל ןו ד יאמרו‬ ‫לן ציונים כו׳ אסרי‬ ‫‪,‬‬
‫אל הדרן השני והנה נהשתקעך בפני‬
‫ותעשה הרעות‪.‬יום יום הלאיסחנו‬
‫ארד־־שבותם‬ ‫?שובי‬ ‫ךיו‬ ‫‪3‬‬ ‫^^^^רץ‪.‬יהיךהוב?‬ ‫איחרו נקשת ישר^‬ ‫‪-‬‬
‫^ יברכף‬ ‫'‬ ‫״־ ־־‬ ‫קמנו ית׳ישינס בתשובה כא‪1‬׳ השיבני‬
‫זכרונס מלכן)‪ CP‬גם אס קצת חצז^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכז׳ והיה צ‪1‬דן& לחולי‪.‬ית'‪ .‬יפן כי‬
‫אומס‪U‬תזכיר‬
‫ורור‬ ‫ט ׳‪l‬‬ ‫וניני כי‬
‫ביני וכיני‬
‫תעשה ריני‬
‫׳ תעשה‬ ‫‪,‬‬ ‫־י׳‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪.‬טיסשזב האד'בתשיבה חסכל‬
‫‪ .‬ו‪1‬צףקי)חפבנ>)יני‪1‬ופנאוותא‪6‬״ותיועל ‪ 0‬נ״ןחנליפ‪ 0‬י לנ לו ^‬
‫‪#‬׳׳*♦פ*יי'«’־י^' ‪2‬‬
‫נ־שאתהנלכ־ונדון>‪1‬‬
‫ע‪>I#/‬״‬ ‫‪w‬ס ^‬ ‫יצחתמי‪.‬ם‪-.;.‬״־תידל־ו‪?. 5‬ק ־ ־׳‪.‬־*״׳•נ'*א‬
‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪'.‬לזנ‪ 1‬י נ‪5‬אתות״אמ!ה)תת‪, 6,‬‬
‫תציב לך ציונים וסיחניס דרן מסל יום פלוני במקום פלוני עשיתי אסי‬ ‫‪,‬נמ־‪1‬רש למתלה‪1‬הת‪-‬נ היאילמה ינה אינמו אל־ה‪,‬‬
‫לא טוב בעיני ה'וכן יום יום והיו הסימנים ההם על לבבך וזאת פנית‬
‫‪I‬‬ ‫נ‬ ‫‪1‬‬‫תמש‬ ‫נל‬
‫{ייקא״ימטולו־ל^לפיניואמנצד ״״וממינה־ יהיאנ'תצ ‪1‬י■ תמשהטיקי‪:‬לןתמרוייס כיעל'דברשתציק התמרמר ודאג באופן‬‫א־״יתיוסןס■'־ממינה‬ ‫‪.‬ךןהת״מלנל’־י־מי ״״ו‬
‫‪ .‬שבהיות הציונים יביס יהיו לן תחרורים רבים וע״י שני דבריס־אלו תטן‬
‫'״;־־ ” ״ ”״ל״־לי י*מו״ל ־־ימיאהנמי‪1‬י§־ ‪■4‬־ לבן לסיל יע'י לן־ זאת שלישית תעסה והיא שיתי לבן לחסלה שמא ‪2‬‬
‫•‪.‬הי‪1‬סאתה״ייםני ״ל־״יק יאהאנני־־גימל'ל־־יטה ‪ .‬הייסט׳ל^‪-‬‬
‫כלמל‪ .‬ולבראשר כשלת מבאופן ‪ :‬תלןנטחמלימל לסתעשהמם®‬ ‫‪.‬דרכץ א דחב וטוב למראה יט אילנית זתפנובים ודרך אחרת מלא‬
‫בל תכשל בה עוד והוא כי בכל דבר תעשה משחרת וחשתו^ן למשחית‬ ‫‪.‬מכשו ות וצר ובו החתים ותתתתיס ודין אנפיס ״לבחור בדרדהיחב‬
‫בל תשוב אל פוס דגר רע אשר כשלת בו באופן תלן‪. .‬בנזת מליכשל כמי‬ ‫!טונ ליזראה ומאום בדרן הצר אשרבו ‪.‬חכשולות נא הכתי ‪ 3‬ד ר כי׳י י ס‬
‫שנמקוס‘סתתים שנפל בהם יעשה מסלהאשר‪ :‬לא יפול נם עוד מה בנל‬ ‫‪.‬ונאחריתןוחיעזואוימ‪-‬השחרולנפשותילם מלכת־ בדרך הרחבהלרכי‬
‫' הדרן השניאשר הלכת מראש ’ ועד ם‪1‬ף פד תתקן כל עזן ופשעשעש»י‬
‫או״אחייתוכנחשישן‪ .‬מצפעונייפדשני ׳ בדרן ההיא פד ראש לרן שהיחלת בו ומסיי' הנכיא ‪ .‬ואומרשובי כז לימי‬
‫הנה תשוקת ישראל לשוב ‪ h‬עיי'ישראל ליישובן אמר לא זו הדרן כי הלת‬
‫*“גה‬
‫מבדילה‪r‬מ׳ ןע י תע^‬ ‫היו‬ ‫עונותיכם‬ ‫כי‬ ‫&היך‬‫מ‬ ‫נפרית‬ ‫עונות‬ ‫דברי‬ ‫‪.‬י‬
‫__•‬ ‫‪I.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬י ‪.‬‬ ‫»‪t‬‬
‫את שבה אל שרשן הראשון לכן שובי בתולת י ש ^ שהוא‪ ■to :‬ה אלה*‪1‬‬
‫ואח*כ חאלין שובי אל ערין אלה כי יהא בהא תליא כי ע”י שובן ע דנ ^‬
‫אמית‬ ‫‪jj‬‬ ‫^ן׳‬ ‫עם ה׳ ^הין ‪^ vjiffip‬‬
‫השיבני ואשיבה שתיצי לוחר כי לא ‪pi Jpit‬׳ ‪ ^ ppj p3p ■7P‬לי ^ן‬
‫סיסייען אחרי כן כי אם שמא ית׳יתחיל ואתה תסיים ‪ ^,5‬אני אזהר ‪F‬‬ ‫נ״״ימועל ^יז "־!'״יי' ״ ‪ f‬״״ל־לאהזיוי‪K‬והייאהנמיג‪,‬‬
‫על מתי תתחחקין כי' והוא ענין כתוב אצלנו במקוחות־רבי׳‪ .‬כו‪,‬הנה לחת‬ ‫נני אום ננ או ציה מ י’ ־ ־ "׳^ ‪ P‬נא ’מ' לל״ייתמאמ נ נ ינ נוי‪,‬‬
‫ט ייותר נסב‪ 3‬ן‪3‬ןןי‪,‬ףאנתט‬‫והחלק נפשמ ־ הראוי היה כי‬
‫היל יהחלק‬‫שהוא ית ה ^‬ ‫ו‬ ‫^‬
‫לדבקנו ‪ !3‬כ! ן‪5‬א • יותר תאית‬
‫ית׳ לדבקנז‬
‫ליא ית'‬
‫ח^פי ייליףף ליא‬
‫גו י‬ ‫לימק ל‬
‫״ ישוב י‬ ‫והשמ ואת המות כו' והנה ידעתי ט אתה תבחר לחראד‬
‫שלחליאת‬
‫החלק ועל זה ש‪-‬בחשלמה‬
‫הח׳ק אל הכלמתשוקת הכל אל החלת‬ ‫תשוקת החלק‬ ‫‪T‬‬ ‫^ ‪.,‬־*‬ ‫הנאות לעוה״ז ותגעל ‪,3P3‬‬
‫תשוקתו לימי א־י וו‬
‫ועלי ______‬ ‫לסי ביאויט בפסוק אני ‪__ I‬‬
‫לדודי‪- .. I‬‬ ‫אלהינומרחא ^ל‪11‬‬
‫‪E‬‬ ‫‪,‬העולם ואחיי כןאשובה‬
‫כיהואהכלואנן חלקו יעכ״ז יעלי תשוקתו והואגסיהואחאמרי^‬ ‫הליןשלא היית בוחר נ‪,‬‬
‫באומרו חלקי‪ .‬ה אמרתי כו׳ ומאחר ירמיה עצמן גקינזעחלק) ה אמ^ז‬ ‫אחריתו מות כי מה יעשה האל׳ וימות יחיה ‪ p71‬הצר‬
‫נסשיכו כ״צוישאצלנו שסוהואכיהואית׳מדחהי!דברמ‪1‬סאיששיי^'‬
‫לחיי אחיאטלחו ופלקלוא־מתזראחיווינוולאהיא אחריו‪ :‬ונגא‬ ‫^‬ ‫‪.‬ההולךבדרן‬
‫הענק אמי הלא א^־תהשיבני ואשובה שתרצי סהןאית׳יסנגוירליף‬ ‫ק‬ ‫_‬ ‫כי יהיה עושה ופ‪1‬כת וחהגסאסקצתקצזת ‪, 3‬ןן‬
‫יתן תשוט א^יו ושלא תתחילי את לסבגו ולהתחיל לרדוף אחר מתי‬ ‫_ ‪f‬‬ ‫מעונות יסכת! ‪ ,,,, ,,jipp‬ן ‪3‬‬
‫עדחתי תתחחקין שתהיי את‪ .‬מסובבת מחנו ית׳רודף; ןקםנ‪ 3‬אוחיו‬ ‫א־ _ נ ?‬ ‫אשרבאנוולאחז! בדרן החיים הצר בעוייסהזס‬
‫ת־יני ת ד קי ני ־נ ח‪,‬־ ־יננ ה מ ל ־‪.‬נ •־על נ‪ ,‬צייו ‪ -‬״ נ נן ת״‪-‬י ־ ‪f‬‬ ‫‪ ,‬ע י ״ ' ' ‪’’’,‬‬ ‫‪:‬־ציטלו־״נ’ ־ ״׳ י־‪-‬א‬
‫’' ” '^ " ״‪1‬‬ ‫ה זאעלשד י ן‬ ‫‪,-‬יי‬ ‫הה״׳ניסמאסנס‪-‬נזפ‪-‬ס ל־מיתמלד!?)״;״‪,‬״״^״‬
‫בארץ כי נקבה תסובב גבר הוא האלם אשר חטא ונעשית ־נפ‪ 1,‬זאדיפי‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫‪ -------‬י‪ -----------‬׳ —‬
‫^^^^אישה^‬ ‫ושבתמלכת בדיוהאתרת•‬
‫סל הקב״ה שהיא תסובב את הגבר הוא ית' וירדוף בכל צדלין שבעולה‬ ‫מחה חפצו גדין יזוע ובלכתו בדין נשא עיניו וירא דרך אתרתטובי‬
‫פד תשוב ותדבק ט ית'* לה אמר ה׳ כו׳ הלא אמר‪ !!,‬ש‪3,‬י ‪g,‬׳ ואחר'‬ ‫ויחנה מלאה גנות ופמסים ותענוגי גני האלם ואומר בלבו אעזו‪5‬‬
‫כן שובי אל פרין • אלה שיורה 'כי רב איכו‪ Vj p‬ן ן ך ‪ , ,‬א ‪ ,‬י ן אמרח'‬
‫נא דיך מחוז תפצי ואלכה לי בדרך האחרת הזאת יחים או פשמ־‬
‫על ציון וירושלי׳ לבד היה צודק אן לא בכל שאר ערי׳ על ק בא הנט״‬
‫!אתענג בדשן ואחרי כן אשובה אל דרכי הראשון כי הנה אם בעלשכל‬
‫ייאת'‪ b‬תקטן ביניך גדולת כל פרייהילה גם וולת ציון וימשלי׳ כי הג^‬ ‫אתה הלא תאחר תיהדע אם כשארצה לשוב אל דרכי היאשין אם אדע‬
‫לה אח' ה' כי׳עיל יאחרי את הדבר הזה בארץ יהודה וכעריו כלן‬
‫לשוב בדרןאשד באתי כי נשתקפתי בדרך ‪ .‬הזר הי? ילא אוכל לשב אל‬
‫ה' נרה צדק מ' לזמר מה שאברך את כל עיר מערי יהודה אתר שו‪ 3‬ה ^‬
‫הראשק אשרהיא מחוז חפצי^היס ״’יאי^יעלקייאזתכנס נדרו‬
‫שטתם ויישובן יברכן הי הוא השם הגדיל כי היותך נוה צלק היא נ‬ ‫‪ .‬הסניתצ;נ‪ 1‬ן צימי־גלרן ננלפים־״ו ־‪ 6S‬ת־אוסיססנליצייו‬
‫השטנה ב^ד הנקראת צדק הנה ז? אפי' מה שאינו עיר כי אס‬
‫‪ i‬־’״‪M‬״ ’ ‪ P‬״־’ | ‪ 1i‬־’ יוי ״ ע ״יו א״י־ו־ת מד־״ת‪.‬סא־י‬
‫י’ ־ ’יק ־ואני סם־ניצהשוי־ ואסגןמה ח־דיף ־'־‘'יא ’^*‪.‬‬ ‫התה!תט ‪ 1‬מ״נ ‪ 1‬יניןהיא״‪ 1‬ק א ת ’אי־א־רמאומצנווניליימו‬
‫שתתברך גס מהשם הגדול הוא ה' הנה כי ר‪ 3‬מאד איכות עריימד‬
‫והנה כל זה הוא אמונה שאני מוסד לך אך גס אראך במיגין והוח ט‬ ‫״’’’’’ ו־ייוהי״א״ו ™ו״־^׳יייי״־ניגתייאי׳סיס׳ ־‪ oi.r‬ה‪1‬ה‬
‫וי‪ 0‬ט « ‪5‬איז הנזכרת וכל עדו כן׳ איכרים ונסעו בעדר‪ .‬והוא ענ ן‬ ‫י ״י ״ ־ ״י ־ י ו ״ ״’ ״ ^ ״ ־' ״ ״ ^ ® ‪ I v‬ייייו ה א מו א ע ס פ ל א‪-‬נ צ ר‬
‫מאמום‬
 ‫מה‬ ‫ירמיה לא מראות הצובאות‬
‫י״א>יי‪ 0‬ו ־ ל ^ ־ ם‪ ,‬״ מ ״ ד ‪ 5‬״״״ »‪ ,‬מנ‪.‬׳פ־ ט ע מ « > את!(י‪,‬נ ״״'‪I‬‬
‫^ניגא>^יני‪-‬ת״‪7‬ש־ה‪,-‬־רא_‬ ‫הנ ה‬ ‫י׳״לס הנאוהואנימקיהמת״־ות נז״עהת״אה לה־ןנ״־יה‬

‫פאעיתת־־אלאאימי‬ ‫®'יוילו־ו׳גאיגאגרגפ״פא אל״״״״״אי־רי־ ‪,‬־־־‪,‬ג־״־י‬

‫כאת© החצריס ׳ ועוד כי א^זדו אשר‬
‫יי^ייכדיס יהיי כושמ'ס חמקוס לחקו'‬
‫לגזה כפרו את כריתי אינו הברית‬ ‫^^^כ^יד^^הנוה^דקהרהפןד^ * ן ^ בו בה‬
‫אשרכית פס אבוהס להוציאם כי‬ ‫וירמיס יתזישיס נעדר‬
‫אס אשר כרתו ■ישראל ״עסה׳ ואיך‬ ‫^^^דר<^בריםונסעוב;נךר ‪ -‬כי‬ ‫^יייע אתס ריפה אסר תוציא השדס‬
‫יזחשיחלפי אכריס בזזרעם שהיא‬
‫נכנס בא' ונותן טפס באחר י ועול‬ ‫הררת‪/‬מפי שעיפה וכ^־נפ^ע ד^>ןנה ם ל א תי ‪:‬‬
‫אומרו‪ ,‬בעלתי בס סאם הוא כמו‬ ‫״י’ז‪3?.‬קר היו חורשות והאתוגזת‬
‫^ א ה ך ש’ ^י‪ .‬ע ר ב ה לי ‪:‬‬ ‫ייעימעל ידיהןשהיו ניסעי עליליהן‬
‫בעלתי למה שינה וגסאיגוענין‬
‫אל אומרו שהברית חדשה תסתכה‬ ‫ך;נה{מים נאים נ א ‪ 1 3‬זיה‪ 1‬ה הך?‪1‬רתי את־ביר־ן‬ ‫יימקו'שכלי' לקרום בזריעה& חוןזס‬
‫עחידסי׳את״פ והנה זה ראייה חושיי'‬
‫יזהראשוג' ועוד אומרו כי זאת הברית‬ ‫•‬ ‫י^ראל ואת־בית יהודה זרע אדם‪,‬סיע‬
‫כו' נתתי את תורתי כו׳ כי נתינת‬ ‫^^יכויקלזשת הארץ וגספהפיקר‬
‫התורה אין זה הברית וא״כ א?מ' כי‬
‫ץ‬ ‫‪1‬‬‫ןלנת‬ ‫‪1‬‬
‫ו הי ה כ א ^ ^ ר ^ ? ^ ‪^ 1‬י ה ם לנרתו^צ‬ ‫א‪3‬ימושה בע‪!3‬ר האדם להוציא‬
‫זאת כו׳ואינוחפרשחהואת ועודני‬ ‫ולהאבידולהר?! בץא^ןרןד*‪.‬עלידזם לבנות‬ ‫יזטאתו חיל גהיותו ימףבתדישהו‬
‫כל זה גס כל נפש דאצה בע‪7‬ר‬
‫היינו ת‪1‬רתי בקרב׳’ כיינו ועל לבס‬ ‫ולנטוע נאם‪*:‬יהוה ‪ 1‬י ב‪/‬סים ההם לא־‪ ’-‬א מךו‬ ‫יילא׳זי שיהיו רועיס אשד תוציא מיד‬
‫אכתגנה וגס אומרו נתתי ל‪ 110‬עבר‬
‫אכתבנה לשין עתיד י ‪1‬עודשומרו‬ ‫מרל־שניבניםתנתהעה ‪_ :‬־כי‬ ‫לאריזה ״‪.‬ע^ זאתכו׳מלכלנבזאה‬
‫ולא ילמדו כו' כי מלס ידעו אותי‬ ‫הבסר‬ ‫בעוניו;כות כ ל־ ^ז א ד ס ה אכל‬ ‫מתנבא כשהיה ניעור נזשנתו‬
‫לא היה רואה מראה אח' כי על זאת‬
‫בו׳כי יאחר כי כול' ידעו אותי וחאליו‬ ‫ר;קהינה־שניו ‪ V‬הנהימים נאים גאם־־זהוה‬ ‫ליה שנוי בי הקיצותי ואראה שעדיין‬
‫יודע ני לא יצטרכו ללמד זה את‬
‫וכל^^את־־כיתישראל ו א ת־ ב; תי ףו ך ה ?‪:‬רית‬ ‫אקר פהקיץ משנת הנבואה הזאת‬
‫וה דעו את ה' י ועול אויזרו כי אסלת‬
‫חד שה ‪ :‬ל א כברית אשר כרתי’את־**^בותם‬ ‫לליין ובקין דאה מעין מה שהיה‬
‫לעונס מ׳ אין לו ייחס אל האמור‬
‫לתיא !‪1‬יו בח‪1‬וס כי חסד ורחמי'של‬
‫כלל * אמנם הנה בביאור התורה‬ ‫מצךכ ‪£‬‬
‫כי«‪:‬נו כי כוא ית׳ לא הוצרך לישבע‬ ‫פארץ ‪^ ' I‬‬
‫ל־'הוציא ם ■■■•■'‪••-‬׳ ‪I‬‬
‫בידם •י » ־ ■יי‬
‫החזיקי ;■י־י■‬
‫;כיום ■•■ןע•• ‪J‬‬
‫ל^יי הנכואה השפיע בז ‪ .‬שפע עד‬
‫שיהיה לישראל לאלהים אלא לאבות‬
‫שיהיה לזרעם אחריהם לאלהים אן‬
‫את״כ לא הוצרך זה רק לישראל שיהיו‬ ‫בית ?שראל <ןחרי ה*^ם דזהם נאם־־?הוה ג ^ י‬ ‫גהייתו ישן ששורה השפע בנפש‬
‫לו מן׳ לעס והזאפססז סל מקרא‬ ‫ליזתפדד׳צל מה וזהו על!א׳הקיצוזי‬
‫^ כ ם א ? ‪ :‬ת כ « י «‪ 1‬מ’ ש־ת‪,‬ג ג״־י^א־־יי״ נ א ״ ״ ל ״ון‬ ‫^ ת ־י׳ין ח׳‬ ‫ואראהאלא שושנתי ערכה לי מאפר‬
‫! ל א י ? ™ נבייתס׳כו׳ למען בק‪-‬ס אותך‬ ‫ערבה לי החשן המראה כשהקיצותי■‬
‫עוד איש ‪ —m‬ךעהוץאישאת״אחיו לאמרדעל היום לו למס כלומר אן הוא ית׳‬ ‫א‪ 1‬יאמל כי הגה דיךהמתנב' בחלומו‬
‫שבחול עליו מראש לנבואה כי‬
‫י ע י ־ ‪ -‬ה ” לן^ה^ נא ‪1‬דג;‬ ‫א ת ‪ -‬״ ה ? כי ? ם‬ ‫גס שהנפש מתענגת בעצם • הגוף‬
‫’לן וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם‬ ‫‪L‬‬ ‫גכנענתלש וחשתבר כיכשהצורה‬
‫כו׳ כנה כי לא היצין ית' לכיות״ברית‬ ‫‪ J‬דול‪iD‬‬ ‫מקגברתהתומר יכנע כי כעזהקס‬
‫להיות לישראל לאלהי' רקאל כאבות‬ ‫‪,‬‬ ‫יל מפל ובכל פעס היה הנביא נע!ר‬
‫אן ישראל הוצרכו לישבע להיות ‪ 15‬לעס * ונבא אל הטנין אמר הנה‬ ‫בנין נכנע אחר על זאת הנבואה השתניתי כי הקיצותי ואראה כי ושנתי‬
‫יחיס באים כו' וכרתי את בית ישראל כרית חדשהשהוא להיות להםלאלהי׳‬ ‫ערכה לי אני כגוף ולא נשבל ונדכה כפעמי׳ האחרו׳ והוא סימן ני אושר‬
‫ושהא תאחרו הלא אני כבר נשבעתי לאנו' ומה צורן לחזור לישבע לז״א‬ ‫•‬ ‫העתיד שהתנבא נעת הוא לנפש ולמן ‪:‬‬
‫לא כברית אשר כרתי את אביתס ביום החזיקי אות׳ להוציאם כו' כי הלא‬ ‫‪ H j r i‬יחים גאיס מ' דין המפרשים בלתי מתיישב בלשון וזרעתי‬
‫קחה הפרו את בריתי אשר כרתי להיות לי לעס ולא קיימו בריתם עס‬ ‫כו׳ד אךיקכן שהוא ענין מאחר הכתוב ואתן צאני כו'‬
‫היות שאני קיימתיאת בריתי אשר נשבעתי לאבותם להיות לורעס לאלהי'‬ ‫אדס אתס שכוא כישתי בחינות יש בישראל א׳ מצד כאיכות!א׳חצד החדות‬
‫וזהו ואני בעלתי גס שהייתי להס כבעל נאמן לאשת נעוריו באופן •אחר‬ ‫והוא כי חצד האיכות הוא קדוש חלק אלוה חחעל מה שאיןכןהעכו״ס‬
‫שהס לא קיימו גס אני פסור חשביעתי על כן צרין לכרות עתה בגאולה‬ ‫מצד נפשוזס יעל כן נקראים אלם שהואשס שאין אומות עכו״ס קרויים‬
‫אחרונה ב־י׳ חדשה ושמא תאמרו וחי יהיה ערג שגס עתה יעשו כן ויפרו‬ ‫גישהואשם החשוב יותר ל‪,‬כל שחות חין האנושי וכמאמר רז'ל אדם אתם‬
‫את בריתם ואהיה סטור גם אני מב״יתי לא כן הוא כי הנה זאת‪,‬הברית‬ ‫אתס קרויי' אדם ואין אומות עכו*ס קרויים אדם ואס נשים לבאל בחינת‬
‫לא יהיה כראשונה שדברתי עם האבות על זרעם ולא עמהם תחש אן‬ ‫האחדות כנחשךחזה שהוא כי כל ישראל נקרא ם נפש אחת על היות‬
‫עתה יהיה אשר אכרו‪/.‬את בני ישראל מחש פז אל פה אחרי הימי׳ האלה‬ ‫‪,‬יפשותס כלן חחקום אחדשכלו אחדות הפך הח נונים שהם מפולס‬
‫הנו׳ לעילשיהיו שלחים בנשר!ן ויהיה בריתי אתם)אם ה׳ כי אדבר אתם‬ ‫הפירוד כד״א בישראל כל נפש ששים ושש ובעסו נאחר נפשות ביתו יאמר‬
‫‪1‬איך אבטחשלא יהיה כאשר בסיני ש^רתי עמהס פנים נפנים ואח כ‬ ‫אדשאתס כלומר אדם א׳ תקראו אתם עם היותכם רבים מהשאין ק‬
‫קפלו את בריתי הנה אינו־ דוחה כי הלא על ק אחרתי אחרי הימי ההם‬ ‫אימות כעכו״ס וזה יאמר אין אומות העולם קרויים אדםשהוא אדם אחי‬
‫כי יהיה אחר שככר נתתי תויתי בקרבם שהוא כמדע מיז צ שצעתיד‬ ‫יש בח נה שנית ועליה נקראו צאן והוא קאחד־רל בויקרא רבה כי הכאן‬
‫־לבא יהיה הקב״ה כראש ‪ ,‬חולה לצדיקי׳ וכולם יהח לפניו והוא דורש להם‬ ‫נמשכים לתומם אחר הרועה גס כי יכו א!ת‪ 6‬ופירשו על זה משכני‬
‫‪.‬קורה כו׳ והנה בסיני לא יכלו לסבול כי החושרצא היה זן בעצם ועצק‬ ‫איזיץנדוצה וכסיק אדסינהמהתושיע ה׳כיאלסשהוא כבהחהנמשן‬
‫יצאה נשחת׳ חגויותס אך לעתיד יהיה חוסדס גם הזח זן ונקי עד גדר‬ ‫אחיי ה׳ תושיע ה׳ ופלשתי רבחינות הנביא דבר על בחינת החל‪1‬ת אחר‬
‫שגס הוא איןצ״ל שיסבול כי אס גם יהנה ו ז מ ^ ״י ת’ בקרבס דין‬ ‫‪1‬אתן צאני ס׳ ועל בחינת האיכות אח׳ אדם אתם ונבאאל הביאור והוא כי‬
‫ייתיי'‬ ‫אייל היא ית׳ הנק עתה לא כל אד׳ מ!שרשי׳ כאחת בשתי הבחינות כי כיזה‬

‫‪ , S ,M‬פ ־ ס א ^ ל ל א ־ ל י לי‬ ‫" י ־ ״ י ק י ־ ' ־ ! ־ ־ ‪ - 0‬ת ־‪ .‬ן נ א ד ס נ‪,‬׳י > ו ע נ י‪ 0‬ג‪ ! 6‬ו י ע ק « א ף ק א ד ם‬
‫‪,‬־״ א‪,‬־ אי־‪,‬ג‪ ,.‬א קצ א צי״״ א״׳י‪:,‬ל‪ 51‬־־‪ .‬ת‬
‫‪3‬םינישדברתי עם ישראל ואח״כ היה משה חלמדס לדעת את ה כי ה נה‬
‫אדס ונהחה וקטנין כי ישפיע כת איכות קדושת חלקי ית' עם בחינת‬
‫ולא ילמדו עודאיש את רעהו כו' כלומר כי אס כל בנין לחולי ה פס‬
‫גהמהשהוא ההשכס אחרי ה׳ בתמימות לב כצאן ןע״י כן והיה כאפי‬
‫‪5‬ל פה כי אס זכים ובריס בלי זוהמת נחש יהיו ושמא תאמרו כי הלא‬ ‫®‪P‬יתי עליהם כו׳ ועוד אעשה כי גס שתהיו נמשכים אחרי כצאן ולא‬
‫טונות ראשוני'שקסאו זהמה קודם לכן הלא לא יבצר חהשא‪.‬ר בקס חלאה‬
‫^^לייח אייי חליתי עם כל זז לא אתן לכס פתחון פה להרהר ולוחי‬
‫״י־‬ ‫‪Cc I‬‬ ‫א‬ ‫‪13‬‬
‫‪JERliMlAS Cap. }u‬‬
 ‫ירמיה לא לב מראות הצובאות‬
‫במדיהם במקיחות דגי סו ק יודעים ח‪‘.‬פדות הארץ עלפייזכמתצז‬
‫כאומר‪ 1‬ל האין פל מה היא עומד' כו' מה שלא הפיג! יתר אומז׳וגסשגם‬
‫יש חתיך דברי התור' יזוציאיס אותו לא היה כח בכלתכחי תגויילהשיגז‬
‫חתין התורה אס‪.‬לא היו חכמי ישראל בשפע אשד לה© מפאת כפפס)יוה‬
‫גס ע״י מה שהושפע כנפשות' בסיני‬
‫כח״ש ז״ל סכל הה סייחדשי׳ ככל דול‬
‫!דור הכל קבלו מאז בסיני כי זה יורה‬
‫על קדושת נפשות© כי חלקו >‬
‫הןה״אאפיחדוהשתי׳חלחעלהע״י‬
‫גוי מגויי הארץ או יתקרועלידס‬
‫מוסדי ארץ לדעת על מה היא עומדת‬
‫ללועי כאפי ידע!'שח(לנםאצ'‬
‫ואנהיגג!'‬
‫א״אש ניל‪.‬יעיעיאל ‪jj /1VM1‬״־‬
‫־‬ ‫־‬
‫אתר ‪ .‬ולא בלבד בהיותם כשרים כי‬
‫אס גס על כל אשר עשו אשר לאטו‪3‬‬
‫הס טובי© מכל גוי ואם ק לייה‬
‫אמאס בזיע ישראל אחר פאין בכל‬
‫העמיס דותהלז‪1‬ה‪ 1‬א מאמרם ז*ל‬
‫בשתות רבה שאחר עק־לש כגר‬
‫ע ר ־ ש ע י ה פ נ ה י י י צ א ע ו ד ^ ו ה ה מ י ה נג דו ע' ל‬
‫לאדריינוש ?מלן אני רוצה להתגייר‬
‫כי הקטן שבהם יידע רו׳ ‪1‬על ח‪5‬‬
‫לעולסעימד והוא מה שכתבנו פ®‬
‫באוהיו ויחקרו מוסדי ארץ ותפס‬
‫דנרי® להייתס נרגשים יותר מיתר‬
‫דבר חכת ה עח וק עחיק מי ימצאם‬
‫זולת ישראל ;‬ ‫‪,‬‬
‫אלי ח‪:‬מאל כו׳הנה אומרו‬ ‫רבא‬
‫ואדעה כי דבר ה הוא‬
‫רלא כמו זר נחשב כי גס פד כה י?־»‬
‫לי דבר ה' הוא דש אומרים כי ידע‬
‫ני דבר ה׳ היה אל תנחאל אן מ דק‬
‫קשה כי מה ראה לוח׳ כי ניבא חגם^‬
‫!לא שהיה מאת ה׳אשדדבראליו כבי י‬
‫אך הנה ירמיט ניןול ע‘ המרא®‬
‫באומרו איך יתכן כי אסר שהעיר ־‬
‫נתנה כיד הכפדי׳אין יצזה ו^' לקנו׳ז‬
‫סיית ככסף והעד ען‪,‬׳ ןוחפללילפניי‬
‫ית‘ ואחר הנה ההוללות באו העיר‬
‫חני'‬ ‫ואתה אחרת‬
‫‪............‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כו׳‬
‫ניתנהז ‪-‬‬ ‫‪!,‬העיד‬
‫‪...........‬‬
‫לך השדה כי על ק י׳זק כי מתחלה‬
‫לאחר‪-‬קני‪ :‬לן‪:‬ז׳והיט הלכי‬ ‫‪3‬־•^‘־■^'ך” י‬
‫קשה בעיניו ש‪1:‬א הפך כל נבואותי)‬
‫אשר ניבא שהטי' תנתן ביד בלשלי‬
‫וגס ראה בחוש כי הסזללז׳ באז העיר‬
‫כ!'אז אחר ללבו אין זה דבר ה'כי‬
‫אס חלום חלמתי טתר ח^וחות אשי‬
‫חפלין ולא מודידין אך בראז' כ'‬
‫יי׳ל בא אליו חניזאל ויאחר קנה‬
‫כי אז אתר וא»דע‪.‬כי דגר ה׳הוא ולא‬
‫חליס כי לא בהלזסדבר ‪ '5‬אלי ככל'‬
‫•״ ׳י יי׳ ״’‪ViU‬‬
‫הלא תשובת חבוקשו‪--------- - ,..J‬‬
‫בן נר’ ח יהיא כי הנה דברי שאגתי‬
‫כתפלתו הלא היא כי אתר שההוללוא‬
‫באז העיר והיא נתנה ביד הכשדי‬
‫ואין יצונו ית׳לקנות שדה והעד עדים‬
‫!הלא תשוב' הדבר כגר אמר היא‬
‫‪ - ; ,r ? , S‬״ ; ־ ‪ -‬־ ■ ־ ■‬
‫■״־״ אל ־ל ?‪ P‬״״־ ־יאת י‪-‬לא היא נ‪ -‬ה‪-.‬ה אסית ל ״ ״ ״• ‪.‬‬ ‫״־‬
‫‪ H 3‬א״י־ ״׳יא״לש‪-‬־לנ איי ה ״ ״ סי ש לי־י' ^ ^ ״‪,,‬‬
‫_ ‪.‬תשנתתישיאל״ני ‘ ישיל נ■ אתישיצא ‪ feJmcnrnw‬״‬
‫הל״־׳׳הא'״ תהי״ ‪ 0^ 4‬ג ״ \ ״ "‬
‫־‬ ‫היא מיו^ר יאיגזגיגע‬ ‫ייה״י גליו ‪,‬‬
‫אמדתי‬ ‫הלא‬ ‫אךיא•‬ ‫*‬ ‫©מ־פתהיס‬
‫‪j■:v‬׳ • ״ ‪u n‬‬ ‫^‬ ‫‪ -:‬ז‬ ‫אסר‬ ‫&‬ ‫ישר‬ ‫כסל‬ ‫גליל‬ ‫לחעלה כי‬
‫♦דמם ך ן ק ת י ר ח ו כ ו כ ב י ם‬ ‫אפפה לכס לפתיל והלא יאמר איש‬
‫‪.‬וי ^ ל ר ח רג ע ה; ‪0‬‬ ‫יוה גדלו העם ה»ה לפנין סככה‬
‫א ם ^ ^ מ שן‬ ‫^ ^ו •‬ ‫‘י‬ ‫היבכתה ל ק אחד דש איהה כי הלא‬
‫ה א ל ה מ ל פ ל ^ ס ׳ ׳ י ה ו ה גם זךעי שד אל־־י'‬ ‫חשכי׳הס לפני מסהיותסגויאתל‬
‫'‪Q 0 .‬־‪ n W O V‬נ י י ל פ נ י כ ^ ־ ה י ‪ p‬י ח ל י ג ׳ ן ״ ״ ‪,‬‬ ‫נארץ חבל הפולחז׳כי לחפנס בראקי‬
‫‪ v‬־ ; ‪ :‬׳ ‪ '?A ,‬ם • ? ה י א מ י‬ ‫‪-‬‬ ‫^‪1‬ת ככל והיא כי הנה היותו ‪V‬‬
‫‪,‬הוה^ם ‪;.‬מדו שמ‪,‬ים מלמעלה ו י ח ק ר ו ס ו ־ ס ח ‪-‬‬ ‫אדון הפיל© השפל יעולם הגלגלים‬
‫^ ^ ט ה ג ם ‪ -‬א‪.‬נ; א פ א ס‪ ? .‬כ ל ‪ ! -‬ר ע י ש ^ א רי‬ ‫במה יוכר הלא הוא כחה פהכירז‬
‫א מהס שהוא כמו שאמרו ו״ל כראות‬
‫ע ל ‪ .‬כ ל ‪ :‬א ע‪ 1‬ר י ג ^ ו נ א שזי הו ה ‪ :‬ה נ ה י מי ם‬
‫&מש לאוד יומה ילא כלילה וכן ‪n r‬‬
‫נ א ם ק ו ז י ה י נ מ ת ה ה עי ר ל ^ הו ה מ מ ‪ ^ .‬ל ה מ א ל‬ ‫וכוכבי© לאור לילה ולא כיי' ולא ישנו‬
‫את תפקידם אז אחד אדון יש‬
‫פליהס שעל פיו יצאו ועל פיו יכאו‬
‫ג כ ן נ ת נ ר ב ן נ ק כ ג ^ ר י ה ‪. :‬וביל‪-‬העמק ה פ ג רי ם ‪I‬‬ ‫וזהו כה אחר ה' נותן כיי לומד ובתה‬
‫ן ה ך שןו כ ל־ ה ש ר פי ת ע דנ דן ל קדרח ע ^ סיו‪!-‬‬ ‫•י‪15‬עכ>י‪.‬ואי>’הלאהוי‪ 1‬נ ‪ 5 .‬ן ^ ״ ״‬
‫י{‪ 1‬ע ר ה פ ו מ ‪ -‬ם ם ן ך ח ה ק ך ט י ל י ד ז ו ה ^ ר י י ת ^‬ ‫»״־לא‪,‬ר ׳‪.‬״ס ייחו־ייני־לא״‬
‫ליל׳ כי בזה הכיר אברהם את כוראז‬
‫^ א‪ !:‬ה ר ס ?ו ד ל עו לי ם "‬ ‫‪,‬‬ ‫הרי בזה מתגלה כי הוא ה'בעול©‬
‫א ^ ך הי ה א ל ־י ־‬ ‫לו ל ב ד‬ ‫ל כ ץ י‪5‬‬ ‫הגלגלים וכעולה השפל כי ברא‬
‫מאודו׳להאיר על האלץ־נהוראה ‪Qio‬‬
‫הוא מושל כעולם החלאכיס הלא הוא‬
‫י הו ה‬
‫כי הלא יג ע היס ביס סוף ויהמו‬
‫גליו כדרכסלהציףעל האיץ ולא שוה‬
‫למו כי פל אפם ועל חחתס יגע‬
‫ז ^ ‪ .‬ח ? ל צ ר י ם ע ד ־ " ‪ :‬ז ך ו ש ל ם‪ .‬ד ר פ י ד ץ ו‬ ‫״‬ ‫ה ליס והשיבם אחייזעשה הים יבשה‬
‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪3‬‬ ‫שר‬ ‫מטידהא‬ ‫וז‬ ‫ר ^ י א ה י ז כליא ‪ 3‬ס צ י‬ ‫א’‪ 1‬להק כי אין זה כי אש ששרו‬
‫סליסמפועכ׳לשייית׳וכופשלעפו'‬
‫ף ‪ .‬ה י‪ 1‬ן ה א ^ ך כ ל א‪ 1‬צ ד קי הי מ ל ה ־י חו ד ד ־ ־ •‬ ‫רצוני כאשר הפליגו יו״ל בזה הרי‬
‫סחושלכשלהיס כי מלאן ה!א זזהו‬
‫רוגע היס ויהמו גליו ה׳ צבאות שחו‬
‫‪ ? ,‬אי ^ לי ד מ ל ^ ב ב ‪-‬‬
‫לומד הלא חציאותי‪,‬יתברך כי הוא‬
‫־ ^ ^ ני רו ^ו מ לו ף ! הו ך ה ?“ א ’ מ ל ט ד י ד‬
‫ה ניכר בחה שנתן שמש לאור יוחס‬
‫^ ^ ^ ^נ ת ן ע ת ן מ ד מ‪ ,‬ל ^ ב ב לו ד פ ד פי‬ ‫וירח לאור לילה ובמה שרגע לים‬
‫^ יי ועיניו א ת ״עיניו ת ר ס ^ ץ‪j• r ** • , -.‬‬
‫ויהמו גליו הוכר כיה' צבאות שחו‬
‫ש?וא כי לא בלבל הקיא ה׳ ני אס גס‬
‫ה צבאית שהם יזלאכים שתו כי‬
‫לא בלבד הוא מוסל בעולם השפל‬
‫? ‪ n j ? | p ? j n ; n w p‬א לי ?* ‪n b s‬‬ ‫ורגלגלי׳ כ״א ג© ביזלאכיי ועכ״ו‬
‫סהוא ית'בעל שלשת העולמות לא‬
‫ל ל ף ^ א לי ף ?!אסר קני ץ‬ ‫גחרלאבטהיססבעה׳״זולאבצרא^^‬
‫משיפט‬ ‫לף ‪ n N‬ש‪.‬די אשרבענתויר־! כי‬ ‫״ ‪j‬״‪,, ;,,,‬‬
‫ו; ? א אלי הנמאר‪-‬י ‪ 3‬ז ‪ -‬ד ^ י‬ ‫^ א ל ה‪ .‬ל מו ת ‪:‬‬ ‫ת‬ ‫‪4‬‬ ‫העולמ‬ ‫גיא‬ ‫ובשבילם‬ ‫ונפשם‬
‫א״י־ נ־שס!גםטלם נ‪,‬א‪■,‬״‪j ,‬״‪,..,‬‬
‫החיחים האלה‬
‫יחושו התיקיס‬
‫אס יחישו‬
‫כלסחהואס‬
‫־•‪V‬ן ­‬ ‫כ ד ב ר י ה ר ה א ^—דזי ־די ‪••*I - v : -‬־'•■ ■־‬ ‫ר‪.‬א\י•‬ ‫כלס חהו‬
‫׳ לז>ךהסטךהויאמרא^ימנה‬ ‫מלפני גס זרע ישראל ישבתו כי' לוחר ?‪:,‬־; ‪L‬‬
‫א; ■־ ־ י*־•׳־‪.‬‬ ‫נ א א ת ״ ש ד י א ש ר ־ מ ד ו ר י‪« ,‬‬ ‫כיאסאקישר'* ׳‬
‫דבקיס בקיום‬
‫‪W. .‬‬ ‫סחוקיסהאלה י ‪-‬‬
‫יחושו כס יהיו ישראל קייחי׳שאס יש‬
‫׳‬ ‫יסיאל יש עולס ואם א ׳‬
‫והוא החשעס האחור כ ‪, 1- .‬‬
‫“‪; V *:,'-‬׳ "‪''-‬ד‪ 9 ,‬ף ■‬ ‫’'''״י' ילא וה היה נהמתס ו א כ ת ב ‪ 3‬ק‪,.‬צ'ן״^‪^';::‬‬
‫י>״ייי'יואונר‪’.‬ות‪ 0‬ע‪,‬נ‪-,‬וצ״ן‬
‫‪5‬‬ ‫»‬

‫אך‪vrfv‬‬
‫?נ®‬ ‫תגנס חך‬ ‫ושדות כי‬
‫כי תשוב תבנה‬ ‫בתים ושדות‬
‫יקנו בתים‬
‫שפיזיקנו‬ ‫־' לרמזז‬
‫׳•!חזז&פיד‬ ‫שדה‬
‫יקנ^י ״׳‬
‫^^ ־‪ 0‬־‪ 1‬׳‬
‫־‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫‪ » 3‬י ס ר א ל ע ל סיהאורק יולעוס‬ ‫‪.‬‬
‫‪AA‬‬ ‫?ואיר‪ .‬אתר אל‬ ‫׳׳׳י« מן? נח^רס‬
‫‪- -‬י* ^יייא^ייחיהו אותו הלשון אסר אחר ה!א אל ברין ע‪1‬ד יקנו‬
‫‪3‬תים‬ ‫■‬ ‫־■‬ ‫׳‪.‬‬
 ‫הו‬ ‫ידמיה‪.‬לב מראות ‪,‬הצובאות‬
‫נתיס ילידות וכימים בארן הזאת וכנה הלשון סובל או סנמד יקט כי' ששיכל תלילה מהשהסוללותבאו העירללכדהי ב'לוחרכיאחר שכל‬
‫קה שהתנבא ירחיה חדאש הספר ועד כאן צודק עם יוה שרואהשכסולילו'‬ ‫קול החדבן שירחס על האר־ן לראות אס יתנו לב לשזב נלא תחרב העיר‬
‫באו העיר כו' חזה יעשה עיקר ולא חאשד נאחל לז לקנות השדה כו׳ וגס‬ ‫אי היא בשורה על העתיד כי גס שנתרבת עזה צא יהיס חורבן עזלם כי‬
‫ביאות בי אי‪/‬ישראל זכאים להאריך להם ויפרששאין הכוכהשעתה‬ ‫^יי תש>ב תבנה יתכונן זהנה ירמיהו העתיק לשונו > אל ברון ואתר‬
‫יאריך הוא ית׳אפו וישוב לרחשילבלת‬ ‫‪I‬‬ ‫■‬ ‫להאחדה'עוד יקנו בתיס כו’ולא‬
‫החל ב הארץ דק רחזאל‪,‬העתיד‬ ‫^ ח ת ו ם ה מ צ ו ^ ו ה ח נ ו ( & ד ^ ת ־ ‪ -‬ה ג לוי ‪:‬‬ ‫ילשין כי אם הפיטשפדאשק‬
‫כאשר השיב לו מאית' אחריכן‬ ‫א ת ־ ה ס פ ר ה מ ק נ ו ^' א ‪ 4‬־ כ ר ו ף ^ ב ה ^ מ‬ ‫״ ? ? ״ ‪ r‬ליסנא‪,‬ד״‪ 5‬תע‪.‬ד״פ‬
‫נחדובד למעלה* ג׳אולי חה שנאחר‬
‫לו לקמת השדה ושעוד'יקנו בת* ‪0‬‬
‫היתה לו ע*י חדת יחוזיס יי‪.‬ה שראה‬ ‫הכ ת רי ם נסי^ר ה מ קנ ךז לן^יגי כ ל ־ י ־ ך ה י ה ו ך ס‬ ‫>י אס‪ ,‬לנכרים זלרחז בעלחא על‬
‫אחר כןכי הסוללו׳ בי‪/‬ו העיר ללכדה‬ ‫לשתוק מחלת לן ועל כן ראה‬
‫היה כי אח״כ קיטרנה חדת הדין‬ ‫רוןי‬ ‫ת־ב‬ ‫א‬ ‫ואצווז‬ ‫־‬ ‫‪.:‬‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫^ר‬ ‫ח‬ ‫?‬ ‫^נ»ם‬ ‫הי‬
‫^®ילל!ת כן תחה ואחר הנה העיר‬
‫כאשר היה בענין והתיית היו כוי‬ ‫הי«‬
‫כה־אמר^ה^וה ■צ ב או ת א ל <‬
‫אס ר ‪ * T / :‬נ ׳‪1‬‬ ‫ל עיגי ה ט•••^ ‪I‬‬ ‫יתנה כיד הכשדים ואין אתה אחרת‬
‫!נעש׳חעשה בקטרוג ונתבטל הקוד'•‬ ‫קנה לן שתשמעו שקנה אקנה לי‬
‫ד' לוחר כי הן אחת שבתתלה העחלת‬ ‫פיליתיה אז אחלל» הוא ית'‬ ‫‪-‬‬
‫‪*3.‬דשל חעלה עם כל התייחינים‬ ‫כי לישאר עתה הארן כשהיתה אי‬
‫והחשחאילי' כדרכך כח״ז״ל כי לעשן׳‬ ‫אפשר עלאשר הכעי‪o‬זר^ בהאך‬
‫דין פל פורענות איננו עושהאלא ע"‬ ‫כיסיאינז רק על העתיד זזהושחסיי'‬
‫^ ^ ה י ו ה צ ב א ו ת ' א י ^ י י ? ו ד י ^ ר • ־ ׳‪,‬־־‪'.‬־״־־־;■‪V‬‬
‫החלכה גב דשל יופלה שנא וה לחת‬ ‫• ״‬ ‫ייי״‬ ‫י'־' ‪S S‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יאוחר שדות בכסף יקט בו' כי׳אשיב‬
‫‪ m‬ד‪(;5‬״הנ״דלהא‪.,‬ד‬ ‫ב ת ש י ש ח ת ובימים בארץ הן א ת• ואח‪.‬פ‪?.‬ל‬ ‫את שבותם כו'‪ .‬לומד יזה שאחרתי‬
‫ועצבן צויתלי לקנות השדה •אן‬ ‫‪^ W‬ן ת־ ס פ ר ס ם ק‪ ; 5‬ה‪ .‬א ל־ ב ף ף‬ ‫^לותבכסף יקנו לא עתה כי אס‬
‫אחרי כן הכריעו ישראל ע״י בחירתם‬ ‫הנה י ^ ת ה‬ ‫§ ^י! ה^ אך׳ ר•‬ ‫לעתיד כאשר אשיב אתשבותם ״‬
‫שעשי!איזה דבר רע ונתבטלה העצה‬ ‫ילכא ‪:‬אל כוונת התפלה נעיר כי‬
‫או שהכשדיס הניאו הסוללות‬ ‫כלא תכלית המכוון הוא ישיב הוא '‪^,‬שיתאת־השמים ואר־־‪/‬־־־הארץ כ כ ק > ‪r‬‬
‫ללכוד העיר ולחה שלס בתירייס‬ ‫^א ממ^כל־;דבך‪ :‬ע‪^/‬ה‬ ‫’יי®ל תיזיסתו‪ ,‬אין אחראליו קנה לן ‪,‬‬
‫לא נחנעה בחירתם שאס היית מונע‬ ‫ם עוןאכות אל־־חק ינניךןם‬ ‫ססד לאלפים‬ ‫השדה־לבלתי הועיל כי הנה פסוללו׳‬
‫בתירתס אס כן לקתה חדת שכל‬ ‫יאו העיר והעיר נתנה ביד הכשדיס‬
‫ועונשחלילה* הכהארבעהאלההם‬ ‫יאס כן איפה מה ענין הקלחת! אהריהם האל הגדרק! הגללר יהלה צבאותישבו ‪:‬‬
‫הדברים האפשריים להשיב על הדבר‬ ‫יאת אתה עשית את השחי׳ואת הארז גדל‘ העצה ורב ה?נליל*ה א^טר־עיניך פקחורת‬
‫אן לא יצדקו טעמת אלו פה כי‬ ‫אל על־ב ‪0‬ז;רכי מי אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי‬ ‫הי' ושהוא ית' עושה חסד כו' ושה‬
‫הגדול הנבור ה׳ צבאית שחו ושהוא‬
‫האחת שהיא לפקפק חלילה בידיעה‬
‫טל הדברים כגשתייס לא כן הוא‬ ‫מעלליו אשר ש מ ת ^‪7‬ות ומופתים בארץ‬ ‫גדול העצה כו׳ וששם איתות בקצרים‬
‫מץחם;נד־היום הזה וכישר^ ובאדם ותלשה־ חלילה כי הלא אתה עשית את השחים‬ ‫ג‪ •'1‬ופודחה צורן אוקרו שברא‬
‫ואת האק בכחן הגדיל כו׳והוא‬ ‫ועול‬ ‫®חים וארן נכח גלול כן' *‬
‫שם כיום הזה* ^^^א את־עמ^את־ישר^ין‬ ‫כי בשלמא ביצ את מצרים שהיו‬
‫כיהנהארז״לעל חלוקהחקראוין‬
‫כתוב אחד אוחר ברא אלהיס ש‪:‬וא‬
‫מארץ מצרים באת־ורת ו ב מו פ תי ס וביד ה}קדה‬ ‫יזנגליסשרושל מצרים ופוטתישראל‬
‫מלת הדין כלבד וכתוב אחר אוחד‬ ‫ובאזךגענטויה ובמורא^גדול‪ :‬ו ת ת) ל ה מ א ת“‬ ‫הרוע‬ ‫*צנקלוחד שהוצרך כת גדול‬
‫ביוסעשות ה׳ אלהיסאלאחתחלה‬ ‫צורן‬ ‫ח־‬ ‫געויה אן בבריאת עולם‬
‫האי ץ הז א ת א שר־״נ שמנהז ל א ריו ת ס ל ת ת‬ ‫ובלא‬ ‫עמל‬ ‫‪1‬כל זה זחה גס כי בלא‬
‫עלה בחחשנה לברוא העולם בחדת‬
‫הדין ראה שלא היה מתקיים שיחף‬ ‫א־תה‬ ‫ו!‪^.‬ןו•‬ ‫ויבאו•‬ ‫‪:‬‬ ‫’‬‫ודבש‬ ‫זבת'חלב‬ ‫ץ‬ ‫‪3‬‬ ‫>‬‫*‬‫להם‬ ‫‪.‬‬ ‫ואת‬ ‫השחיס‬ ‫יגיעה ברא הקלה את‬
‫האליץ שנאחר בדבר ה' שחים נעשו‬
‫בו חדת רחחיס אלו דבריהם ו"ל ואנו‬ ‫כמ״ש ז״ל בדבר ה' זכבר סחים בעש! ולא~שםץו• בקולף־ ובתרוו^ןל לא־הלכו א ^ו‬
‫חחלי יתברך ביה נעלם כל חעשס‬
‫בכי האדם מראם ועד סוף מה יסכון‬
‫^^דתהלהםילעש־ותלאזןשו ותקרא‬ ‫!עו׳אין יחשן חזה או אין יקושר&י‪1‬‬
‫מהשישחףחדתלחחיס ואולי יעשו‬ ‫אוחחלא יפלא מחן כל דבר וגס א ת ם א ת כל;־הךןה הז א תג הנה הסללותבאו׳‬
‫בא׳חהדורות חה שיתבטל העולם על‬ ‫בראהשאינו ענין אל החניון ולחה‬
‫לל?ל^ו?׳ע’ מ תנ תז ביך דהכשריכש‬ ‫♦זזבירו וכן ליא ית׳ בתחלת תשובתו‬
‫פיחעשיהסגס אס ישפטו עלפי‬
‫ההרבוהך;;)כוהדברוא’שר שתי החדות אן אין ספק כי הוא‬ ‫בו מתחיל ואיחר החחני‪,‬יפלאכל‬
‫ידע מחני לא יפלא כל דבר ומאז היה‬ ‫אלי‬
‫אמר ת י '‬ ‫ואתה י‬ ‫’‬ ‫היה והגן‪ .‬ריאה "‬ ‫דבר• ועוד אוחדו עושה חסדנו׳‬
‫גלוי לפניו ית׳ כי ע י שתוף שתי‬ ‫יחשלס כו׳הםשתי מלות מהי״ג ולחה‬
‫אדני‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫יוזכיר אלו מכל השאר* ועול אומרו‬
‫^החדו לא יבא ביטול העולש ע׳׳י מה‬
‫פיעשו בני האד'שבכל דור ודור וא״כ איפה חכ״ש הואשלא יבצר חמנו‬ ‫האל הגדול כו' לחה השמיט הנורא וידוע תשובת רז״ל על וה גויס מרקדי׳‬
‫ית׳חה שהסילליתבאו העיר ‪0‬הוא;הווה בחעשה לעקכלההחאחר‬ ‫כו'* ועוד אוחדו ה'צבאות שחו חי לא ידעשה'צבאותשחו ‪ :‬ועוד‬
‫הכתוב אתה עשית אז ׳השתיס ואת הארץ ככחן הגדול הזא מדת חסד‬ ‫אומרו גדול העצה שאם הכונה היא שעצתו תקו' לא היה לו לומר בלשון‬
‫כנודע כי נקרא תואר גדול ובזרועך הנטויה היא חדת הדין כישיתפת‬ ‫»השזה יורה היית לביס בעצה והוא גלול שבאותה עצהיואס הואשהוא‬
‫’ילע להתייען גס זה אינובלשון וגס אינו חידוש ונס אומרו לשון יחיל שתי החדות לעשות כשחיס והארץ וזה ראיה פי חחן לא יפצא כל דכר‬
‫כי ודאי חאו ידעת כי בכל חעשה אשר יעשו בני האדם בכל החסן‬ ‫ולא אחר עצות כל״צז עצות מרחיק כו' יכן כל האמור בגודל העצה יש‬
‫הדודות אין בהש כדי לינטל העולם ע״י שיתוףשתי החדות ואס כן ק״ו‬ ‫להעיר באומרו זדבהעליליה♦ !עודאין חתקשד לזה אומרו אשר‬
‫עינין פקוחות נויכי אין על זה יחס עצה ועלילה וגס חס ענין אשרשם ‪,‬הואשלא נעלם חחן חה שלוכדים כשדים את כעיר וזהו בכת גדול כז'‬
‫א!תית במצרים אצל ענק זה זק אומרו ובישראל ובאדם‪ .‬חשוללהבנה צא יפלא כו' וגס הטענה השנית לא תצדק כי גם שהתה הרשיעו ועל פי‬
‫מעשיהס היו כל הנבואות הרעות עם כל זה לא יפלא תשוב תרחם עתם‬ ‫‪1‬פ‪1‬ד שאחר כל התחנ׳ הזאת חלחל קטיגורייא באוחרז זלאשחעו בקולן‬
‫ותתבטל הגזרה כעת כי הלא חדה טונה מרובה מחדת פורענות וגובר'‬ ‫יז'* ועול אס הסוללות באו ללכדה אין כבר העיר נתנה ביל הכשדיס •‬
‫על אלפי דורות אן‬ ‫על הרעה כי הלא אתה ה' עושה חסל לאלפים‬ ‫יעיד באומרו אן עושיםצןן מכעיסים כו' חה באושני האן לחעט*‬
‫מדת פורענות לא תחשך רק ומשלס פין אנותאל חיק בניהם וגס אחריהם‬ ‫אמנם הנה על תמיהתו ואת אשל ראה צווח ית'לקמת השדה כאלושג‬
‫שהוא עד דור רביעי וא"כ איפה גס פה יתכן שהכריע חסד האבות יגם‬ ‫אכי ית' מיחשליס זעמו זהנה העיר נתנה ביל הכש;י ‪ t‬כי הסיללית באו‬
‫השלישי' והיא כי קניית השדה יאשר אחרת עוד יקנו בתי'כי׳ היה על פי‬ ‫העיר ראה לשלול כל הדברים אשר היה מוצא לבב אמש להרהר על‬
‫»‪7‬ק לחחי'אלאשאח*כ קיטיגה מדת הלק זה לא יתכן כי הלא כאל הג‪!7‬ל‬ ‫?תחיהא הזאת והןא" לפקפק חלילה בהשגחת! ית' בדברים הגשמיים‬
‫כגבול׳‬ ‫ג־ ‪C c‬‬ ‫‪3 D‬‬ ‫‪JEREMIAS Gap• 32 • .‬‬
 ‫ירמיה לב מראות הצובאות‬
‫עצת‬
‫^ ו׳תלי מ‬ ‫^‬ ‫נעשה אדם את? לזא גדולהעצה ויזיין‬ ‫המור שהס רתמים ולין שיתזף שניהם ה׳ צכאזת שחו כאחדות א" ^פי‬
‫לומר‬ ‫חלאכיס‬ ‫וה קה שנאחר אלי מיל יקנו נתים לא קזתרחחיס לנד אחרה הדנד‬
‫אם לא יצא הדבר כתקנו ואחל החתך גדול העצה שחנוך ה «‬ ‫כי אם שיתיף שתי החדות והיא כי כן נאחר כה אחר ה' אלהי ישראל עוד‬
‫ססיכלת חלילה הפעולה שנעשה אתרי׳כן כי הלא‬ ‫יקנו כתיס ישדית זכרחיס כאר׳ן הזאת ואחר שהאל כגדול הגמר שהם‬
‫'כי בעשוחך העולם נא תה‪ 1‬כ י ^‬ ‫לין ורחקיס כאחד נקראים ה צנאות‬
‫ואשק כאפר ' עלילי ־ הואר זה‬
‫^י‪ .‬ע ל’ ‪v t S : °‬‬ ‫חל״ה •אד^ ‪-‬הוה‬ ‫נאסר אלי טזל יקנו נתי׳כו' גס‬
‫זקיטרגה והלנירנתנהסדהבשדים‪ :‬ףדזיךבר־‪/‬הוהלי־ל־ ‪ V‬ה‪,‬א ‪ V‬לק״ס‪ ,‬״■ ה״י'»‬ ‫הסכיחהאין נאח שחזרה‬
‫» ך מ ; ה‪ 1‬ל א ן י ר ‪ :‬ץ * ל ד ‪ .‬י ב ל ' ב ש י •כא‪ 1‬פן' שאיןלבר מת חל שלך שלם‪3‬ילו‬ ‫חה שמר כסכיחה יזהז האל כגדול‬
‫• ת ה ח ם ■ע צ תןכן‬ ‫׳ד^ ‪ b‬מניי פ ל א כ ‪ T b‬ב ר ‪ . :‬ל כז כ ה א ב רי הו ה הנני‬ ‫קגבזר ה' צבאית סחז‪ 1‬נזב לא יתפש‬
‫‘יטצת'‪-‬־ לחנות שדות־ זנתיסצאהיה‬ ‫■'•■*־‬ ‫־י־־'י יי‪-‬‬ ‫‪•.‬־‪<5‬־■•• •־־י־י» ־י ד ־יי‬ ‫‪ .‬ירחיה על קה שלא אמל הנזרא' וגס‬
‫י ל ‪ -‬י שנד^לתחה שהיועתידיסלעשותני‬ ‫א ת ״ ה עי ר ס ז א ‪ ' n‬נ י ד‬ ‫’ הטענה הרגיעי׳ אינני; כי הלא את?‬
‫■אםודאי ידעתז שיהיה נןו ע ס כל זה‬ ‫נ בו ב ד ר א צ ר מ ל ך ב ב ל ולב ד ה‪ :‬ו ב או ה ב ש ך ם‬ ‫גלול כעצה כז' • זלנא ‪ k‬הענין נזכיר‬
‫חאחרינו על פסוק אל תירא חפתל‬
‫י פתאים זהשואת רשעים כז׳כי ה'יהיה‬
‫‪ , m‬״ ‪ J‬שעק‪ ,‬נלה״־הלג״י’‬ ‫ככסלן כו׳ זהות כי אחדי שישמור ׳ סז א ת כ אי טו ש ר פו הו א ת ה בו הי ם א ^ן ר ק טיי ■‬
‫ו ו ל ז ס י כ ו נ ס נ י כ ש ל א ל ה י ס ־ לא י^כן ועל התחשי אחר אשד סיייג‬ ‫■ ;י ה ם‬ ‫את כצדיק משואת רשעי׳ לאה והגה‬
‫אותות כי'לכרע למצרים וגס‬ ‫^ נתייה ונאח' אין ינצל הצדיק מסואת‬
‫אותות נישראל להצילם וזכז וגישי ^‬ ‫אוזרים‬ ‫רשעים והלא אם ’ הנטל הנחירה‬
‫שלא להיותם המצריים ‪3‬חיריי‬ ‫הריי ‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫לקתה חדת סכר זעונש לזה הסינה ^‬
‫‪,‬רות כקרש ואמרה הנה כנית היא ית את הדשפיס יכרו שוחה ללוכדן ־‪.‬הנתתס לפעול כי אם שהנחת להכין כל'מלמלת׳ והצלת את טחךיייד®‬
‫כאופן שנתקןהכלהבחייייס עפו וה׳ הציל את ישראל את כ כמליני‬ ‫'ויפרשו רשת ליד יזמגל ואח״כאנהיגאותך ואסמזרן שלאילכדרגלך‬
‫בקולם ולא בלנד לין כללות כי אס ג״ס זבאדס כי נפרעה נעצמז עשית‬ ‫גלכד ההוא נ״צאת נתירתו נעשית ואשחז גראשו ואתה נצול ‪ .‬זצחוור אל‬
‫שינוי בחירה להכביד לבו אחל שהיה חתלצה שלוא על שנתקשה מעצמן‬ ‫סמנק אמד אס היה ר‪ v‬דכדכחלןכ״ו ה יה חקוס לזמר הפחיד אנשי‬
‫קצת פעמים וע׳׳ד ז‪ :‬גס בכסדים אחר שהרשיעו כמה פטמים־ בג‪.‬וק‬ ‫עצתי ועלתה הסנחתס לזכות את פלוני ואת״כ ניוצא כו עין ואת״כ נמצא‬
‫יהויקיסובגליק יכניס ועתה שילשו זנאו ניחלת ה' סלא לעשות רצון‬ ‫נו דבר אשד לא נודע לאנשי העצה זע״יהדכר ההוא הופרה הפצה‬
‫אלהי ישראל אשר חטאו לז יאות שלא קמסן בתילתס להרע לישראל עחן‬ ‫היפוצה ונהפך הדנר אך אתה ה' אס אתה מעמיד נ״ד ויועצים לפניך‬
‫!לירושליס ולא עוד כי א© כאשד אז ותעשה לך שם נעזלם נ‪1‬זר כיזם‬ ‫אין הדנר שאתה צריך לעצתם או נחפן אחדיהס‪ ,‬הפך מה שהיתה עצתך‬
‫הזהללזחרקהיית עושה גס עתה והנה אחרי אשר ערן כל הקלמות‬ ‫כי הלא אתה גדול בעצה ואי אפשר לצאת השכחת הכ״ד וילת מה שהיא‬
‫המבטלות כתסיבות האפשריות להשיב על תמיהתו גלה אופן תמיה^‬ ‫‪ .‬עצתן כי אינןעושה החעהד הה‪ 1‬א אס לא לחען ידעו כי פצתךאמת כי‬
‫באומרו ותוצא כו לוחר הלא רצוני הוא לומר שתמהתי על השינוי מקנו‬ ‫יראו ויסנ׳חז וכל הנעשה אח״כ אי אפשר להיות הפן כעצה כי הלא את?‬
‫בתים ושחת שיורה כי סב אפי ואדחקס ואחרי כן העיר נתנה‬ ‫לוא רב כפליליהזאין פעולה נעשית הפן עצתן כי הלא עיניך פקזחות‬
‫הכשדים וצריך אני לגלות על איזה משני הדברים היא תמיהתי והיא כי‬ ‫על כל כו' לתת לאיש כדרכיו כו' ואלו היה שהיית נועץ להרע או להיטיב‬
‫ללוכדה‬ ‫‪.,‬ןץ‬ ‫‪J‬‬ ‫אחר מה שיראה ראוי* הוא מה ‪^0‬ג»ר‬ ‫לאיש פ‪ 5‬פי מעשיו ואת״ל היית חנית את הרשעים ימיתו את אשר גזרת לו‬
‫על עינזת יושביה כי הלא גמלו רעה תחת טובה כי הלא ותוצא את פייו‬ ‫קייס מכלי הניא את עציזז כסכנה אז חמייס את אשר גזית להמית הלא‬
‫אזמה‬ ‫כו' בא זת י '»תת{‬ ‫ימצא מלא תתן לאיש כלדכיו ולקתה מדת הדין אן אתה עילין פקוחות‬
‫הלומי נבל♦ צירן להלחם כי אם ויבאו וירשו כי נתתה בידם ואסר גמלו‬ ‫‪.‬לעשית פלא יכצד להתקיים עצתן לתת לאיש כדרכיו כו'ואס כן איפה‬
‫לן הוא ‪ b‬זלא שמעז בקולן זבתירתך לא הלכו כן׳ ןעל כן ‪ jpp-6,‬אות^‬ ‫אי אפשר לומד כי אתר עצת ההטבה נתחדש דבר שנהפך הדבר לרעה‬
‫את כל הדעה הזאת כלומר שראויה הרעה אליה׳ וכן יראה כפירוש שאין‬ ‫וק״ל‬ ‫ויתכן כי נאריח וכפרי מעלליו סיורה כי מעשה הרע ים לו פירוק‬
‫הלכידה את העיר מתייחסת אל הכשדיס ט אס לן ה׳ כי פלא הנה כלומ*‬ ‫כי כזכיות יש לכם פיחת ולא העונות אך יהיה חה שכתבנו בפסוק כי‬
‫כעת הסוללת נאו העיר ללוכדה כלומר כי עדיין לא פעלו בהם יין‬ ‫’ ה' יהיה לכסלך ט' שהוא ית חנית את כרשע יעשה רשעו זמלכידתו על‬
‫שכוכנו ללכוד בהן את העיד זלא נלכדה על' ידן כי אססממצחהכתיי‬ ‫כתיב כצדיק ואת״כ חציל את כצדיק ושומרו‪3‬ל יפזל וילכד^נרשת ההיא‬
‫נתנה ביד הכשדי׳ כלומר נתנה מאליה* מאתך עם היותם נלחמי^^ז‬ ‫ולאיש כזה סעש? הלכד להפיל את כצדיק מעלה עליו הקב״ה לאלו מר‬
‫עליה כי עיר מוש? הס כובשים ונלחחים בה״ ואיך ניתנה מאליה י ע '‬ ‫לכדאותו והפילו כי הלא עשה כל השתדלותו ולא נמנע המר מצדו‬
‫מה שהכיתס בשלש מכות וזהו קפנ* החרב והדבר ומזל ראיה כ> זה הוא‬ ‫ומה גס אס גוי הוא וזהו לתת לאיש כדרכיו שהוא לצדיק וכפוי מעלליו‬
‫הראוי ובזה אתה חפן כי הלא כמו זר נחשב שתראה גויס מחריבי עירן‬ ‫לבא להצר לו שמחשב עליז פרי הנחשן^חמעלליו והוא מנין הנדון‬
‫זאתה יזאה ושותק אן אין ספק כי טה אתה חפץ שאתה מראה להם אין‬ ‫שרשת הכינו הנשדיס להפיל את ירושלים וב״ה וישראל ויחשב לי« כאלו‬
‫בחצאו דבלין כי כאשר דברת כן נפשה ויאמנו דבלין ועל כן את? יוא^‬ ‫עשווהדאיה כיהנאכן עשיתבחצטם כילא הנחת את פרעה ועמו *‬
‫ושותק וזהו ואשר לכלת היה והנך רואה כי להיו׳ שאשר לברת מחש היס‬ ‫לעשות כל אשר יומו צעשית רק הנחת להכין כל מצודיתס ולא הנחתם‬
‫על כן והנך רואה כלומר רואת ושיתק באופן שאיני תמיה על הרפה כי‬ ‫לפעיל בחירתם לתה שהיו בתירייס לבלתי בטל בחירתם על כשכר‬
‫אס מה שאני תחיההיאעלכיזאתה אמרת אלי אלבי יהוח קנהל ‪1‬‬ ‫ועונש והצלת את ישראל מחצודתס וז״א אשר שמת אותות ומופתי' ב א ק‬
‫השדה כו׳ שיורה ט היה רצזנן לבטל החודבן שאם הוא רמז על העתיד‬ ‫הצרים נוכרי׳ עד היום כזה וישראל שה צלת מידם ולא בלבד מה שעשית‬
‫שאחר השבעים סכה עוד יקנו שדות ט' שיטה לאחרי מותי לא פיה לן‬ ‫ע״י עצתן כערוב ודבר ומכת בכודזת כי אם גס ובאד׳ שמא חה שעשית‬
‫לזמר קנה לן שיורה כי לי תהיה הקרה שאהנה מחנה והשיב הזא ית‬ ‫ע״י משה ואהרן וכ״ש מה שהוא על ידך ואין מנעת את לחצריי׳ מבחירתם‬
‫ואמר מ ה אני מ׳ והוא נמשך אל אומרו לאחר לסוף פסוק הקודם שהיא‬ ‫אך אין זה כי אם שאתרי עשיתם כל חצזדותם להרע את ישראל שהעלית‬
‫כי הנביא אמר אליו ית' אתה ה׳ עשית את השמיס ןא‪,‬ן ה א ק כו׳לא יפ‪-‬א‬ ‫עליהם כאלו כבר משו ואת ישראל הוצאת חילם רן גס פתה עסה כמדובר*‬
‫ממך כל דבר הנה כי מאשר הוא ית' משגיח בעולם כי הוא ‪3‬ראו הזצאה‬ ‫אי יהיה שעור אומרו גדול העצה כו׳ שמחלק החלוקה הרביעית לשתי׳‬
‫שלא יפלא ממני מה םהסוללו׳ באונו׳ ולא היה לך לה‪,3‬א >־איה מהכללו‬ ‫והוא כי היה אפשר להשיב ולוחר ני קרה לו ית׳ עתה כאשר קרה לו‬
‫אל הפרטים אן חה שראוי לן לוחר היא כי אני אתר םא‪5‬יאלהי בל גשי‬ ‫בבריאת העילס כי אמר נעשה אדם סנחלן נמלאניס או בנפשותם של‬
‫פהוא בפרטות בכל איש ואיש ודאי שממני לא יפלא כל לנר וזהו ייס'‬ ‫צדיקי׳ שנאמד פחה היוצרי׳ויזשבי נטעים ט׳ ואח"כ התורה אוקדת וינחם‬
‫מ ר ה׳ אל ירמיה לאחר כלומר מה שראוי לאחר הוא הנה אני ה אלהי צ‬ ‫ה׳כי עשל פאדם בארן ויתעצבאל לנו ולולא שנח מצא תן היה חחזיר‬
‫בשר זמז? תצא הנפקות׳ לומר שחמט לא יפלא כל דכר ולהשי׳ מל ה מ י‬ ‫העזלס לתהו ונהו כן הדבר הזה כי מתחלה יען היא ית׳ שיקנה השיה‬
‫היתל ואמר לק שהוא שבועה כה את׳ ה׳ האחת הוא מלאהכסרי׳עושים‬ ‫ושעוד יקנו בתיס ט׳ ואח״ה הוסיפו איזה עזן אשר חטא ונתמלאה בו‬
‫כי אס הנני אני נותן את העיר הזאת בילהכשרים « על כי היו יסי ‪, ,‬‬ ‫הסאה ונגזר לינתן הפיר ביד הכשדיס או חלוקה חמישית והיא לבלת‬
‫שטת>כו ‪.‬‬
‫את שטת‬
‫‪*%‬י^חיג את‬‫_ •‪'.‬‬
‫מ׳כיאשיב‬ ‫____‬
‫יקנו‬ ‫• ___‬
‫זאזח׳שדזת__‬
‫בכסף‬ ‫עושים כז׳ ותסיי׳ העניין‬ ‫בטל הבחירהשל הכשדים על ק על הרביעית אחר גחל העצה כז׳‬
‫לזקד אין ראי? מעצת בעשה אלם אל עני{ זה כי הלא או אס אחרת‬
‫בי היו‬
 ‫‪tn‬‬ ‫ירמיה לב לג מראות הצובאות‬
‫הוא ית•‘משלים עמו במה סבינו למקום • גס־ מסייעו ׳ בחה שבץ!‬
‫לבריות סחגין לבו לקנות אחדות עם הבריות ״הו אזמר! בפסוק‬
‫מ י ישרא‪ 5‬כו' אחד הנין חעט מעט הוסרו חאחיי יהו^ כי‬
‫מתחילה מי ישרא‪ 5‬ובני יהודה אך עוסיםכלומ'חע‪1‬טם ולא‬
‫כיהיו‬
‫הקודםוהיו לי לעס שהוא בינם לייק׳ם ואדמלבד שיאני אהיה להס‬ ‫?לס או לוגם יזהו יזיעוט האן •ן לא בפרהסיא לעיני מיהעם • ני אם‬
‫לאלהיס במה שבינו לבינם גס כן אנעם לשוב בינם לבריות חהו‬ ‫?עיני הרואה בחסתרים ווה! היה במחלה מנעול ומיהם זעזל מעט כי בני‬
‫ונתתי להס לב אחד ‪ .‬שיהיה להם אלו‬
‫*®’^לחמתמחלן יש^אך קכעיסי'‬
‫עם אלו לב ^וד ועוד אוסיף‬
‫א ח ^ י ם ל מ ע ן הב?‪ 1‬י סני ‪ .:‬כי־ד־זיו• בנ*‪!-‬‬ ‫®עיט* היו חכעיסייאיתי בחעפה‬
‫להם גם במה שביני לבינס והוא« כי‬
‫ו ב נ י ! ה ו ד ה א ף ע ש י ם ה ר ע ק ^ ג ; ס נ ;‪ 1‬ך ת ‪ /‬ה ם ?■‬ ‫יליהםשהואבגלוי* ואח’כ נחסכו גם‬
‫עד כה אין להס עמי רק שהם‬
‫^^ ”יישלי^פטס יהודה כי טל אפי‬
‫לי לעס׳ אן לא ‪ ,‬הושרשו בידאה ‪ .‬אן‬ ‫ב ג! ^ ע ^ ^ ^ ל א ף מ כ !‪ 1‬י ס ו ם א ך ת ז ב מ‪[7‬נ‪£^.‬הידיה ‪0‬‬
‫*—®”אי הימה לי העיר הואתכו''‬
‫אסייעס שד להקנות בהם ג כיראה‬
‫ב י ע ל “ א פ י ^ ‪ -‬ךז כ תי _ ה ! ת ה ‪%‬‬ ‫נ א ם ־ ן ה ר ה‪:■,‬‬ ‫^ל יעאבני ישלאל ובני יהודה‬
‫אותי • והנה יש שתי סוגי יראה יש‬ ‫גם‬ ‫^שי עשו להכעיסני לומר כי‬
‫לאהבת השכר וים סוג שני גלו^‬ ‫ה ז א ת ^ מ ך ה י ו ם א ‪ %‬בני א ו ה ל ה ו ע ך‬
‫עחתחלהלאהיחלן לעשות להכעיס ‪-‬‬
‫הישנווהואישלא לאהבת שסד רק‬ ‫‪ 3‬מ ד ‪ ^! 7‬ב ל ־ ר ע ת ב מ ד‬ ‫היו ם ח ז ה ל ה ס י ר ה‬ ‫גגי יהודה' אחלי כן כמפכוגס כן‬
‫מפאת אהבה שהיא שחתנהגתחיר‬
‫?!־'ח ^עיסני הפזרי•‬ ‫^ אל ו ב מי הו ד ה א ^ ר‬ ‫מלעיס מניישדאל* ועכין אומרו על‬
‫עחו באופן לא תגדע אהבהסביניהס‬
‫מ גי הי ה ם שריזיזם ב ה נ י ח ם ח ל י א י ה כ ם ו א’ ^‬
‫‪.‬יאל חחמי אחשוב שהוא כי אף‬
‫בל יתפרדו כחי שאוהב ^את‬
‫יחחיהשה׳שני מלאכי משחי׳ העזמלז׳‬
‫חבילו וירא פן תגרע האהבה והולך‬ ‫וי פ נו א ^י ‪ 7‬ג ך ף ו ל א פ מ ם‬ ‫י הו ד ה וי ש בי י ךו ש ^! ם ‪:‬‬
‫לפקיד על שברי רצונו ית היו חתחרי'‬
‫תמיד ששה מה שהוא רצון תבירו‬ ‫לפקיד על העיר ‪ f k‬שהוא יל‬
‫א ת ם ה ש ב ם ן ל מ ד ן א י נ ם ש גזז גי ם ל רן ח ר ־ ־ז‬
‫כת‪ 1‬ט השערה בל תפקד אהבתת ע­‬ ‫לא הי' מניחם ההו על אפי ועל חממי‬
‫זו היא מדרגת יראה משלה חאל■‬ ‫א ש ר ת לן ר א‬ ‫^ ^ ר ף צ י ה ם נ ™'‬ ‫' מו ס ר‪:‬‬
‫עליהם הימה לי העיר‬
‫כי היא מפאת אהבה ואמר כי אין‬ ‫^ מי ~ ^‪ :‬לין ? ט מ ^ ‪ ’ :‬ד ב נ ו א ת ־ ב מ ו ת ה ב ע ל‬ ‫סיאת שהיו רוצי' להחריבה ואני‬
‫אדם זוכה שיקנה לו הוא ‪ ,‬ית' אותם‬ ‫״יפנחי ביל׳־ויפנואלי מהל׳יקשה כי־‬
‫י ב מ א י ב ן ־ ה נ ם ל ה ע ב י ר א ת ־ ה נ י ה ם ן א ת־ ־ ־‬
‫לו בסייעו אותוכיאסהסוגהראשק‬ ‫לא ידעשאם פנו עורףשאינו סני^‬
‫וזהו ודדן אחד ליראה או ע‬ ‫? נ ו ס י ה כ ם ל מ ל ף י א ש ר ל אי ־ צו י ת י ם ו ל א ^ ^ ת ה‬ ‫יגס יש חלות ימירו'נכתיב * אן הנה‬
‫שהוא דרןאתלשליראה־ והיא לשוב‬ ‫^®ין יישנו הוא חגיזר׳פני׳כד״א ופני'‬
‫לכס ולבניהם שדרן היראם‬ ‫^ תפלת עבדך ו ק ארז״ל ויפן ויצא‬
‫שנותןברהיא שירא ־'אתה׳ לטוב‬ ‫ו ע ת ה ‪ 5‬כן ב ה ־ ־ א פ ר‪ .‬י ה ו ה א ל ה י ;‬ ‫א ת ץ הו ד ה ז‬
‫יזע' פרעה ששם פניו נגד פרעה והי'‬
‫לו כו'כדי שייטיב לו ולבני!! שהוא‬ ‫ש ר‪J V‬י ‪I‬א ‪r‬ת‪ -‬ם ‪• :‬א פ ר י ם‬ ‫‪-.‬‬
‫*י ;ש‪T‬ר א ל ‪V‬א ל ־ ‪T‬ה ■ע ‪J‬י ר ‪ .‬ה יז א ת א‬ ‫שוסע לאחוריו ונכאאל המנץ והוא‬
‫לאהבת השכר הוא כס־ג הראשון‬ ‫גי אתר שהיו חכעיסי׳ את ס'כמעשה ׳ נ ת נ ה בי ד מ ל ף ־ ב ב ל ב ח ר ב ו ב ך ; ן ב ו ב ד ב ר ‪ :‬ה נ מ‬
‫ואני בדרך שהוא רוצה גו אוליד אותו‬
‫בי בשמאלה שהוא למשמאילים גם‬ ‫מ ק ב צ ם מ ב ^ ^ ה א ר צו ר ת א ש ר ה ד ח תי ם ש ם‬ ‫״י'"‬
‫••־ •־ ‪ . .‬י •׳ ‪ I‬־׳־׳■• ‪r‬‬ ‫■י‘‪■'-:-‬‬ ‫•י‬ ‫‪:‬־ו‪^:‬י‬ ‫ה כי לא נעתקו מאלהי אבות לגמרי‬
‫עושר וכבול ‪ ,‬וזהו וכרתי להם רו'‬ ‫אן לא היה כראוי הה יאמר ויפנו ?אפי ובחמתי ובקצף ג דו ^ ו ה שי ^‪/‬י בו א^־־׳־‬
‫להיטיני אותם כאשר כ ס יראים‬ ‫סמקום הזה ו הי שגי ם לבטח ‪ :‬והיו ל‪7‬ןס_ואני•‬ ‫לו׳ לומר אפילו הפעמים שהיו פונים‬
‫לשב להם; אשב עמהס ובראותי‪ .‬כי‬ ‫פניה׳אלי הפניה ההיא שרף תקרא‬
‫אחרי שלהיות ששים• לאהבת היות‬ ‫ולא שנים עם שהפשלה היתה נראית אח;הלהםלאלהים ז• ^סתתי^הסלב׳אהד׳‬
‫שב להם ואני • אעסס זתת להס‬ ‫שהיו פניהם אליו והוא כי הנה ודרף אחדל!ראהאוהי בו ‪4‬ה^מים ל ט ^ ^הכם־‬
‫ו^בגיהם אחריהם ; 'וכרתי לקם ?רית עולכם ‪ ,‬להטיפי א‪ 1‬תם הלא יתעתדו ליאבד‬ ‫ולחד אותם השכם ולחד כן' והוא‬
‫ע״ירב טוב ני וישמן ישורון ויבעע‬ ‫נפנותס אלי שמים פניהם אל נביאי‬
‫על כן או אעשה להם סיוע אחר גד‪ 1‬ל‬ ‫^^א״אשלבפאחריהם ל הי טי בי או ת ם‬ ‫האחת לשמוע מסיהם • עורף ולא‬
‫מאל והוא שאתן בלבבם‪, ,‬בשני‬ ‫שנים יקיא כי הלא הייתי ולחד השכם ^^^תקיךאתייאת^בל^ם לכלהתיסודימע^י ‪:‬‬
‫• יצריהם היראה הפנימית אסר איננם‬ ‫ולחד* וגס שהיו שזחעיס היתה מצות‬
‫לאהבת שכר רק לבלתי תגרע‬
‫אנשים ולא לקחת חוסר ווה! ואינם וששרציעליהם להטיבא־ותם ונכז^תיכט ^ ר ץ‬
‫האהבה וההתחברות ע״י הרב שב‬ ‫^^^^מתככל־לכ^ברל־נפשי ‪ :‬בי־ כ ח‬ ‫שומעי' לקחת מוסר* אשר לא צויתיס‬
‫וזהו ואת יראתי אתן בלבבם אשר‬ ‫ל‪1‬׳ חעורש לחעלה בפסוק חעין זה י אמר!הזה כאשר הכאתי א ^ ה ע כ ם הזה ‪n s‬‬
‫ים‪ 1‬ג היראה היא לבלתי ם‪1‬ר מעל‬
‫שתהיה יראתם אותי שיהיו יראי׳מסור‬
‫כל־־הרעה הגדולה הז א ת כן אנכי מביא עליהם‬ ‫לכן כו' לכן שנועה כי‬ ‫ועתה‬
‫חה שאחרת'נימנה ביל‬
‫חעלי ע"י רב טוב שע״י כן לא יבעטו‬ ‫^^שדאנכי דברעליהכם ‪:‬‬ ‫הכשדי׳ כלוחר שבלשון זה הוראתם כי‬
‫ברוב שבה והיא היראה הפנימית‬
‫יימנה מוחלטת נתתיה לכשדים דלא ונקנה ה שדה ^ ר ץ הז א ת אשר [ אתם אמדים‬
‫כא‪ 1‬הב שמתנהג תחיל בלצון אוהבו‬ ‫למהדר חילה וגס אמרתם שכלו ישראל‬
‫כי ירא פן תפקד גדר אהבתם‬ ‫שממה היא מ אין א ד ט ו‪-‬בהסק נ תנ תזכיך‬ ‫בשלשה שפט ים אלי בחרב וברעב‬
‫ואז שתהיה להם כגדר הלי ‪%‬יי‬ ‫ה כ ש די סי ^ ד ו ת ‪ 3‬כ ס ף ! ק ג ^ ו כ ר ן ו ב כ ס § ר ^‬ ‫י‪3‬לבר לא כן הוא כי הכני מקבצם כן'‬
‫אוסיף כי הלא מתחלה לא כרתי‬ ‫והשכותיסכו' *‬
‫לבלתי פוג מלהיטיב להם‬
‫עדיין לא הייתי שש נהיטיבי‬ ‫אךעדיין‬
‫אך‬
‫כ ס מן ו ב כז בי בי‬ ‫כ א ר ץ‬ ‫ע ד י ם‬ ‫ו ח ר ת ו ם ו ר ק ע ד‬

‫♦ רו ש ל ם ו ב ע ר ע הו ד ה ו ב ע רי ה ה רו ל ע רי ה‬
‫להם כו׳ ראוי לשים לג‬ ‫ונתתי‬
‫מה הוא לב אחד נדרן א׳והלא כמה‬
‫איתס פן יקלקלו בחב שבה זינעעו‬ ‫דרכים יש לעבוד את ה׳ בס ולחה‬
‫אן אחר שהיתה‪ .‬בהם היראה‬ ‫יאחד דרך אחל * ועוד אומרו ליראה‬
‫הזאת השנית גס אשיש בהיטיגי להס‬ ‫’ייזי ושוב טוב היה לאהבה אותו*‬
‫כי אין פתל בעיטה וזהו וששתי‬ ‫שנירת ור תוא עותר‬ ‫י^יי אוחדו לטוב להם כו'שנראה‬
‫עליהם ללשב אות ואז ונטעתים‬ ‫‪ ' /‬עצור ״‬ ‫לעובד על מנת לקבל פרס ♦ ועוד‬
‫כארץ הזאת שלא יטלטלו עוד מחנה‬
‫אי^זרו זכיתי להס כ‪1‬׳ אשר לא אשוב‬
‫כאשר בשד כחורבסת באחת בכל לבי ובכל נפשי שכס שתי בשנות‬ ‫לי אחר שהם צדיקים מה צוק־ לכרות להם בדית להישב להם* ועוד‬
‫עליונות אשר בבתי מקדש שעברו לא היה רק בחינת נפש שורה‬
‫יאת יראתי אתן נו' הרי נאחר למעלה ונתתי להס כו' לירא' איתי‬
‫על ה^רץ הזאת ואז תשרה גם הנקראת לב וזהו בכל לבי ובכל נפשי נ‬
‫ה' אל ירחיהו שנית כו'יאמר כי להיותו עצור כלוא‬
‫בחצר המטרה לנחמו מעצכונו שימחו בייעודים‬
‫ויהי דבר‬ ‫*‬
‫גלהיתיס •ועוד א‪1‬חרו לבלתי ס‪1‬ר מעלי חי לא ידע שע*י יראתה'‬
‫לא יסודו מעלי! * אךיאחרענין באליטהר חסייעין אוח‪ 1‬ופירש‬
‫יין הסיוע אין הוא בהדרגה והוא כי תחלה!אדס מתחיל לבא ליטהר‬
‫שביס העתידים לבא וזהו עודנו עצור נחצר החטרה לאחר ?ה אחד ‪0‬‬
‫לשה שפינו למקום ועדיין לא שב במה שבינו לבריות‪1‬אז מלבד שגס‬
‫ס'‬
 ‫ירמיה מ מראווז הצ‪1‬כאות‬
‫׳אזנ‪1‬‬
‫•מר גם‬ ‫אשר אני עושה אותם עד סנראות הנייס יי‪5‬‬ ‫כ!וחד לחה שהיה עדיין עצור שס היה מאת ה לאחד לו כה אמר‬
‫ן ’'* ' ‪W o-r‬‬ ‫ופחדו מישראל הקרוניס אלה׳ וזהו ‪.‬ועמלי‬ ‫‪5‬׳ בז׳ ש‪:‬ס טוגות העתידית לנחמו ממצבונו וענין הכתוב כה אמר‬
‫* ומל כל‬ ‫נראות כי לא יחמול גוי רונ טונתכס כי חפול חימ״‪/‬כם‬‫ה׳ עסה ט׳ והוא כי נין עשיה ליצירה הפרס כאשקכין חומר לצורה ואמר‬
‫‪.‬י‬ ‫יהיה גס הוא סנה א ל ר ז נה פח ל גם אל הרח קיס •זהי‬ ‫הוא ית'דאה נא מה רנהספיייות ונהרות הרוחני סאניעוסה לעתיד‬
‫השלום כו‬ ‫‪,‬‬ ‫י^ת ירושליס כי הלא כה אחר ה׳‬
‫עושה כו' אפר עפה אותה גשמית ?צור כחצר המטרה ^אמר ‪ :‬כדראמרןה‪ 1‬ה‬
‫אחרה׳ ט׳ הנה אומרו קזג‬ ‫כמשמע עפיההגה‪ ,‬ה'נעצמו יוצר‬
‫אוחדם הזדויראהנלתי‬ ‫^^תה לזזנ‪:‬ינה‪!.‬הוה י שמ‪1‬‬
‫^יתה נריה חלשה שהיא גדר‬
‫חתיחסאל הקודם וגס הזאאריו‬ ‫‪5‬ורה ולא שתשאר כן גדר צורה קרא א ‪ 6‬ואעג^^ לאג;דה ל^‪:‬ג ‪ 4‬לות ונצרו ת ל א‬
‫‪1‬חש‪1‬נ׳חםא׳חקימז׳םהג״להי״^^^׳‘‬ ‫נערןהעשיה כי אם שהיצירה לא ידער^ם ^’ בי כה אסר יהוה אלהי לשראל ?ל­‬
‫טוכ טלטולם חסלו ולא את ה‬
‫צנא‪,‬תכיעגה׳כילעולם חסדווגם‪.‬‬ ‫הנאה כתי העיר הז א ה ועל־״נתי מילס!הודה ה^תצים‬ ‫קהיה רק לפכיני{ אל הצורה‬
‫אחד הצורה הזאת אשר ה' י)צד‬
‫*? ׳‬ ‫אוחד! נחביאיס‬ ‫^^קס^עון‪/‬ן^ל־קחךב' ; כאים לה^חם ■את־‬ ‫אותה וזהו ה' עושה ‪ V‬יוצר איתה‬
‫נלתיחתיחס וגסאוחיו‬ ‫‪5‬הכיכה ולא עודאלא שלא יהיו חדושי לכשרים ולמלאם את־פגרי האדם א שר־הפתי‬
‫^^•אימנם‬ ‫לבלי צורן וחה^־®‬ ‫מלזיה האלה ע״י כח מכחית השם‬
‫אמי‬ ‫יעדיף הטובה על הראשונה‬ ‫הנו׳ שיקרא נעשה מאתו להיות‬
‫מ״י כח נאצל מחנו כ״א ה'שמו מ הוא הזא ת?לכל־ר? תם; הגג; מ ^ ח ^ ך׳ ^ ל ? ךז‬
‫‪3‬‬ ‫שנותהאקולאא חר שנ»ת^‬
‫יית נעצמו יעשה את ההליגות ומרפא ורפאתיםוג^!תי להמעתררת ש ‪4‬ובש‬
‫שטת ירושלם והוא כיסנהיל^ז‬ ‫מאחומת ולהפיס דעת ירמיה‬
‫מירלמאמיס על לוב ן‪5‬ות?חש‬ ‫‪ :‬־ ^ ש כ תי א ר ^־ ש בו רזי הו ד ה‪ :‬וארח‬ ‫‪ ,‬דל;‪;,‬‬
‫חתן וכלה אשר הלא כמן ‪ 1‬ק נתשכ‬ ‫^^אל ובניתים ככרא שנה‪ :‬ןטהךתים‬ ‫יאה מזה אתה סונל הייסורין‬
‫יצטרך לשמחו כי משמחתו יכולצשחת‬ ‫מכ^־־־עונכש אשר ^^טאו^|ץ‪ 5‬ן ^ן ^ ל’ ל לו ^ ״‬ ‫והכלא הזה למעני כי לא תצטר תפלה‬
‫א‪5‬ן‪ ,‬ןוית‪,‬אןאי‪ 1‬ספק שהוא פניו‬ ‫‪5‬גלית לן ייעודי הטונה הטציתים רק‬
‫רבהחנונא שאמיו לו בשמחת חתן‬ ‫^שר חטאד־ליו‪,‬אשר פשעו בי ‪:‬‬ ‫זקלא אלי כלומר קריאה נעלמא‬
‫קר‪,‬אחרו»ילן דחייתינן‬ ‫ה!תה ?י^ שם ש שקלתהלה ולתפארת לב^‬ ‫ואגידה לן כו׳‬
‫‪1‬ןילןדחייתיקכיהלאיק‪0‬הביאתא‬
‫אן‬
‫‪ W3P -.-‬לי־ ■‬‫‪,‬״״קא‬ ‫נס״»‪.‬ו׳ ‪5‬‬
‫‪*V‬״■‬ ‫^^^^ו‪-‬את׳כל־סטולה א ש י‬ ‫כה אחר יכו׳ המי מעלה כו׳‬
‫הלא הוא מ^חתן'וכלה אם נעלישניג‬ ‫אנכי עשה אותם ופחךו וך מועך' כי ‪- 4‬ה ‪1‬וברז‬ ‫פנה הח‪-‬־לי הידוע לישר׳אשר‬
‫המה יתעצטאל לג®‪.‬‬ ‫ו?ןל פ^־השלום אשר אג ‪ 0‬ע־שה לה ‪ :‬כה י‬ ‫בל צלותיהם תלויים ׳ כו הלא היא‬
‫נ ע פ ה בלה לחופה אס לא ע ל ־ ״ ״‬ ‫חלאת זוהמת נחש אשר י מנ ק ה‬
‫־ ״ ‪ .‬נ י א‪ , 5‬הי‪ ,‬ק ״ קי ‪ 0‬ג א י פ ״‬ ‫אמר יה‪ 1‬ה ע‪ 1‬ד ישימע ^מר]ו ‪0‬־הזה א ש ר א ת ם‬ ‫נהם אחר מעשה העגל אחרי אשד‬
‫‪ , 5‬ן ״ ‪ .‬״ ‪ . ,‬לן ד סיי מ ק ״‬ ‫אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה ב?רי‬ ‫הטהרו מחנו כמעמד הר סיני כנודע‬
‫‪ p‬צריך לסחתן קעצכינו* וג^® ‪I‬‬ ‫'והנה החולי ההוא הזא המניא להם‬
‫הפנין אחר כי ישחעקולשפזן יי‪1‬י‬
‫יהודה‬ ‫‪--‬‬
‫'‬ ‫אתהמות ואת ״השעטד‪ -‬מלכיות‬
‫שמחה שהוא קול חתן וקול כלה ני ישאו קולס בששון ושהתה והלא ‪1‬‬ ‫כנודע כי על קאלחלא העגל היה להסחירו׳ חזה ומזה כחאתרס י ל והנה‬
‫יתכן כי מעצמן ישאו ק!‪ 5‬חתן וק‪1‬ל כלה מהיותם ששים ושמחים ו י‬ ‫ידוע כיפתי חדות דעות הן הן המאבדים אותן והן העדר שלום‪,‬‬
‫'אדרבהמעצחס יהיו עצבים עד ישמחו אותש זילתס לז״אעלהחסןאג‬ ‫והעדר אחת כמ״ש ז״ל סכפנא הקלה לביא את האדם געשו מלאכי השד׳‬
‫אן ן;קןל אויזיי®‬ ‫תתמה כי הלא מה שיסאו קולם ירונו הלא הוא עי‬ ‫כיתין וחנויות חבורות חסד אומד' ינרא שכלו מלא חסדים אחת‬ ‫_‬ ‫כיתין‬
‫הודו את ה׳ צבאות הוא אלהי שרפי קדם אשר טזנס לעולס גלי הפסק נ ו‬ ‫אוחד אל ינרא שכלו מלא שקדי׳ צדק אומר ינרא שכלו מלא צדקות שלים‬
‫דברי ההודאה הס כי טוב ה׳ כי לעוצם חשדו לומר כי החסד שעושה ית‬ ‫אומר אל יגרא שכלו מלא קטטות* ונבא אל הענין והוא שאומר הוא ית׳‬
‫לעולם היא כי לא כיח־ם הראשונים ששמחת חתן וכלה לא ■לעולם הוא גי‬ ‫הנה תחלה אכין להם החקזס שתהיה להס הכנתו עור לטהרתתלאזם‬
‫הלא עתידי׳ לחות רק הזרע אשר ישאר מהם אן מעתה לעולם הוא הסיי‬ ‫ולכשדונם וזהו אומרו הנני חעלה לה ארוכה ומרפא שהוא ארוכה מהיו׳‬
‫כצבאות הנו׳ שלעולם הוא החסד אשר עשק ‪^, gjj‬ל ק החתן והכלה‬ ‫גתי מלט יהודה נתיצי׳ וגס מרפא חהטוחאה שנתמלאו את פגרי האדם‬
‫לא יצטרכו ישחתו' כי אס ישאו קולס ירוכז ‪3‬ק‪,‬ל ק‪^,7,‬ק ןןןעל כן נטלה‬ ‫מחלאת טומאת‬‫הכנתהחקו' אז ולפאתי׳ ^‬
‫׳הקודחי ואחר הכנת התקן‬
‫‪.........‬נסכיכתוני׳הקודחי‬
‫כאמיר‬ ‫‪.‬‬
‫סיכת עצנונס על נלתי היותם ק יחיס באים וחניאיס על זה תודה ושח״‬ ‫והחמי'‪-.‬אותס שה‪.’1‬סבת למות‬
‫זוכח׳ נחש הדבקה בהם שכוא החולי הידוע ‪.‬‬
‫תאחרו אין תחזיקסהארן אס לא ימותו אנשים מכל הילודים לדא^י‬ ‫כנודע ש ^ א הוא היה להס חירו' חחלאץ המו' וזהו אומרו ורפאתי‪/‬וחפני‬
‫אשיב את שכיז האיז היא כללית הארץ כבראשונה מטרם הקלקול פ י‬ ‫סהסיגות המביאות להם כל רעתם הס העדר שלום ואמת שעל;שתיק‬
‫חטא אדם הראשון כ׳ חתחלה היתה משוללת עכירות ותחזיק רבנות אלפי‬ ‫היו התלתכים חיעציס שלא יבראו וגס בהם תלה והיא יתברן|זקונס‬
‫אלפים עד אין חספר כנודע ליודעים ומה בין העכירות לחה שאחר■ אי‬ ‫לעתיד לבא באומרו כה אחד ה׳ צום הרביעי וצום השביעי וט׳יהיה‬
‫יאחר כי אשיב כו׳לומר אין יתכן פלא יחותו אנשים קל^ קןא כי אשינ אח‬ ‫לבית יהודה וכו' והאחת והשלום אהגובחפזדש אצלנו בחקימו על כן‬
‫שנית הארץ כנדאשונה טרם חטא אדם סהיו חעותדי׳ כל משביה לנלחי‬ ‫אחר עתה הלא אמרתי ורפאתיס ולא תאחרו מה תס‪:‬וןהרפ‪1‬אה אם‬
‫לשליט נהם חות כנודע ״ וב מסכ ת נרטת א״ר הונא כל הנהניי‬ ‫יעדרו אמת ושלים הנה על כן אני אומר וגלתי להם עתרת שלום ואמת‬
‫חסעודת חתן ואינו חשחחועיבר בחמסה קילות שנאחר וקולששון‬ ‫לוחר אגלה להם חלחעלה מקורות שפע של שלום ואחת לחמן ישתרשו‬
‫שמחה קול חתן וקול כלה קול אומר הודו את ה׳ צבאות כי טוב ה כי‬ ‫בהה ולא יעדרו שתי אלו חהס וזהו וגלתי וכי׳הנהעל ידי והישארו‬
‫לעולה חסדו ואס חשתחו חה שכרו אמר רני יהושע כן לוי ווגה לתיי״‬ ‫גח־ים כי בהרפא חולי ז‪1‬המת נחש ‪p‬ר‪ a‬לע‪1‬ל ‪ 0‬יחיו והנה ידוע כי כל‬
‫שניתנה בחמש? קילזת שנאת׳ ויהי ביום השלישי בהיות הנקר ויהי קולזח‬ ‫אושר העולם הזה בלול בשלשה דברים חיי גני וחזוני ופנה אחר על‬
‫ונרקיס ועקכנדעל ההר וקול שופר כו׳ ויהי קול השופר טיוזאלהי®‬ ‫התייס כמדובר• ואמר כי גס בני וזהו והשיגותי וט׳ ונציתיס כבראשונה‬
‫יעננו בקול איני והכתיב וכל המם רואים את הקולות אותן קי׳י^‬ ‫סהזא בנין בניס כמה דאת אמר אבנה חחנה ועל החווני אחר ‪CP‬‬
‫דקודס חתן חורה הוו ר אגהו אחר ‪ ,‬כאלו הקריב תודה שנאחר ומני‬ ‫המונע מטר וחזונות הזא ע‪1‬ן הע״א בפלט כתה דאת אחר השחרו לנס‬
‫ת!דה בית ה' רב נחמן בר יצחק אחר כאלו בנה אחת מחרבות ירופלט‬ ‫ןכו׳ועצראת השמים וט׳ וגס יתר עונות מעכבים השפע כחאתרס ז״ל‬
‫שנא׳ כי אשיב את שטת הארץ כבראשונה אחר ה׳ עכל״ה וראוי ‪J w‬‬ ‫מעולם לא ראיתי אלי י סבל וצבי קייץ ושועל חנוני וחתפרנפיס שלא‬
‫לב ראשוג? אל יתור קלת כל • ועוד למה לא אחר כל האוכל י ועוד כא^‬ ‫בצער אלא אני היא סקפתתי מחנותי הנה שהעונות מעכבים החזון על‬
‫מסר שמחה הוא החתן שצטך לשסח‪ , . ,‬ע ״ אלן יצלק אזערז עוני עג‬ ‫כן אסיר החו^ע הראפון סטא הע׳׳א וזהו זטהרתיס מכל עונס שהוא עון‬
‫זנלי מיי ?* ועוד' כי חהפסוק אין ראיה כי אין גו נהנה מסעודת ח״ז‬ ‫אחד במקומות רבים • !אני אטהדס זזסו אומרו קלת כל ואומרו פונם‬
‫ואס חסניא אמד שתלוי בהנאה אינו מוכרח וגס אין כל החמשה קו«״‬ ‫לשון יחיד ואתרי כן גס אסלח לכל עונותיהם וכו׳ואשרפשעו ביואחר‬
‫נוגעים אל התקן כי אוחדו קול ספון וקול שתחה אפשר הוא על עגיו‬ ‫גן אדבה להם מזוני ורב טוב עד סוהיתיז לי צשס וט׳ את כל הפוכה‬
 ‫קח‬ ‫ירמיה לג מראות ‪ ,‬הצובאות^‬
‫‪1‬ין ‪ o ' i j j‬ר ‪f‬‬
‫ונ‪5‬ש יזתר מ ח ‪ 5‬א כ י ה‪0‬רפ נ ח צ י ן כי ‪3 0‬ח■ ‪ W 7 P‬יתנרך ^‬
‫^תי כחילה ‪ 0‬יוס נמבכתי<חד‪ J p T i 0‬פסוק ליהולים היתה ‪ 1‬מ ושחתה‬
‫מ‪5‬ינו יומר ^חפחלאניס כי חהס אין ‪ 15‬ית׳ שכהרק חצ אית היותיאלהי‬ ‫יי*שין יכז' שאתרו שמחה זז יוס סוג^וששוןזו מילה וכן אומ קול אולוריס‬
‫צנאותוזהי תקיה לגי כי גזגטח מיתכרןתלאה והגלה טזכווהסדוגם‬ ‫^!יוכז׳שחאזיא על לבראתרואסכן שנים החת בל‪3‬דיופודכי ‪0‬ן‬
‫כי נמות נעק ים‪ 31‬יקיינו ניתלון כקנה על י‪7‬י השית ואס יתחהמה‬ ‫הכתיב חדבר על קישחשתתו שנשחע מחנו שהבלתי משחתו פונר באותם‬
‫נחכה לי ווה יאחר כול! אז ה' צבאות‬ ‫* זעוד אומרו ואם משחתו חה‬
‫כלוחר בחה שהיא אלהי הצב ‪ 0‬ת‬ ‫^'׳‪-‬יי כי חה ‪ H‬שאלה אם הבלתי יהודה וכדזצ‪ 1‬ת ירו־ש ‪ 9‬ם הנ־שבי־ות םאין אדככן‬
‫עליונים בי אין שבתו רי{ היותו חלהי‬ ‫יזשיישי פזבד‪ .‬תחשה קילות החפמקו‬
‫צבאות אך כי טוב ה' שהוא היותו‬
‫כןוד־יששוןולןרל‬ ‫ופיאץ בהמה‬
‫תקייס חח‪0‬ה קילזת ♦ ועוד‬
‫מעותד להיטיב אינו לצבאות כי אס‬ ‫שמחה קול‪.‬חתןורןולכלדז ר ^ א מ ף ם ה‪1‬דר־‬ ‫ייהיל ל זאשמשחתו אתר רבי יהושע‬
‫לעולם הוא חסדו כליחר לעולס‬ ‫ק לייזוכה לתורה‪ .‬וכו' ולא ישאל את־־יהוה צכאיורתכי־טוב י הו ^ בי‪ -‬ל עו ^ ס‬
‫השפל קה שאין כן לצנאות סלק יש‬ ‫תתלה מה‪ .‬שכרו *־ועוד איזה יתס יש‬
‫תקיה ודאית כי מה שט;נה׳ואשל‬ ‫אבהו חסדו מבאים תודה בית יהווז פי־א־שיב את־*‬ ‫לזה עס התירה י * ועוד לרבי‬
‫ברא עולחו בחסד כי עולם לסד יבנה‬ ‫‪ ,‬פה‬ ‫ץככ רא שנ ה אכרי הוף‬ ‫^יזי תודה היא מקייב ואם הוא על‬
‫בשביל העולם לוה ‪.‬הוא !לאיחנע‬
‫הססיק גס צריך טפס אל הגמוב * אמר יהוה צבאות עוד יךויך! ‪ .‬׳ כמלןום ^•ד־ז‬
‫מלעשותו הריחהםאיחריסז;נהנ ‪0‬‬ ‫ישיל ^ין הכתוב אוחד אלאשלעתיד‬
‫מהסעודה וק?ל החתן והכלה‬ ‫ה ה ך ב מ א י ן ‪ -‬א ד ם‪ .‬ת נ ד כ ה מ ה ו ב כ ^ “ ע ל ו גיה‬ ‫יהיו מביאי תידה אן • לא שיתפב‬
‫שעונים אתדיהסקנל שבח לח ע‪5‬‬ ‫החשחת החתן כמביא תודה וכן לרב רעיכש מרבצינם צאן ‪ :‬בערי דך״דתר‬
‫כדבר אן הבלתי חס^זחו הוא עובר‬
‫גהחןגריצחקתאין ולאין המשחח ה^^ד־־יה ו‪.‬בערי דתנ‪1‬כ ובארץ בנימן ובסביבי‬
‫על כאחנתתחשה קיל‪:‬ת שהם תיקון‬ ‫יזתן יהיה בבמה חורבה חיחשלס ♦‬
‫העצבון והנה חמוצא דגר יוצא כי‬ ‫יךושל‪.‬ם וב^‪:‬רייהודהעך הת^‪1‬כךנה הצאן על־״‬ ‫??‪:‬׳נס הנה רב הונא הוקשה‬
‫המשחחי יקיים האמנת תחשה קולות‬ ‫לו‪ .‬בכתיב אחד מאי קול ששון וקול ןדי מקנה אמר ןדזוה ‪ :‬הנה ימים ^י ם נאם־־‬
‫והנה הוקשה ל‪ 1‬שאם כןשכלטנת‬
‫קילששין ברית י‪.‬הוה והקימר‪/‬יאת״זזדבר הטוב אשרדברתי‬ ‫סתתה אס פירושו הוא‬
‫הכתוב על דבר אחד ‪0‬א;חר‪ 1‬קול‬ ‫־ •׳‬ ‫■‬ ‫•ן‬ ‫• ׳ ‪.‬‬ ‫כחו ישאחר!‬
‫______‬ ‫וקול___‬
‫שמחה _ייס ט‪1‬ב‬ ‫‪I... m‬‬‫‪Ufi‬‬
‫מיצה‬
‫ששון וקיל שחתה הוא של סעודת‬ ‫אל ‪3 ,‬תי‪.‬שראלו?‪ 5‬ל‪-‬נ‪-‬ת‪:‬הורה ‪3 :‬ימיט‬ ‫>״ו>פ»ק ל‪-‬ה‪,‬לי‪0‬‬
‫כחתן וגס אומרו ק!ל אומרים הודו‬ ‫ס'שאמי! !״לשמס? ‪ n‬יים ך;הם ובעת החיא אצמיח ל‪-‬ידוד צמח צדקה‬
‫‪1‬כו' הוא עלתה ס־שבחואת ה'‬
‫לשר ח חתן וכלה לחה יחלק כל הן‬
‫ןע^ה מ שפטוציקה^רץ ־ ’ י' בימ‪:‬ם ‪c m‬‬
‫קילותוהוהליה לוחר קול חתן וכלה‬ ‫תושע‬ ‫‪.‬‬ ‫לוא אכיל בשל ושתות יין כל״א‬
‫וגס לא יאחר קול אחר באומרו קול ‪0‬חריס אם הוא פירוש קול ששון‬ ‫והכה ששון‪1‬שחחה אסל בשר ושתות יין אס כפירוש לראשון היה ‪15‬‬
‫וכו' שהששיס ושתחיס בסעולה מרימים קול !אוחריס הודו ו ס ‪,‬אס ק‬ ‫לסחון בלית וחתן וה ‪ ,‬לזה ולוחר קול חתן וכו' קול ששון יקיל פחתה ולא‬
‫אוחדו קול הוא חיותי סהוה ציה לוקר אומדים הלדווכו'אן באומרו קו|‬ ‫יננים החס ט!נ בין ברית לחתן ואם הפירוש השני היה לו לוחרקול‬
‫ששון ופחתה כי אכילה‪1‬שתיה כאחת הן וכפסוק והכה ששון ושחתה אכול ‪ .,‬יורה על דבר אחר ידבר לוה אחר ואס חסחחו וכו' אחר לבי יהושע בן‬
‫לוי זוכה לתורה שניתנה בחמשה קילות כלוחר ולכן נאחר קול חמשה'‬ ‫נשר ופתה יין ולא לומד קול על כל אחד כי פתיה נכלל אכילה היא‬
‫פעמים‪1‬הענ*ן כי ישראל לא וכן לתורה עד שפסקה זוכחתן כנודע ועל‬ ‫ועוד ט אין הכתוב מבשר דק לבריםשל קצוה ולא אכול ישתו • ב' הוקשה‬
‫ק התעתדו להיות לכם תיחת חחלאן המות[ ולכן וה כ מי ס נתחק‬ ‫‪ 1S‬אוחח קול חתן וקול כלה כי הלא שתחת החתן וסחחת ה^האחת‬
‫החתים על החיתה הבא‪ :‬מחמת ז!החת נחש יזנה לתודה הנתנתעל‬ ‫קול‬ ‫‪ p‬והל״ל קול חזן יכלה כי‪,‬אין כל אתד לבר בפני פצחו * ג׳ ‪0‬חרו‬
‫תיק!ן הווהחא ולבי אבהו מוס ף שלא בלבל תולה כי אם גס עבודה‬ ‫גס‬ ‫הלא‬ ‫‪0‬תר הודו וט על חה אומרים הודו אס הוא על שתחית אחרות‬
‫שהוא כאלו הקריב תולה כי אחר שעלילי החשמחו חולים חתן וכלה‬ ‫כי‬ ‫טיב‬ ‫לה'כי‬ ‫ינאלו גס כן יאחרו הודו וכו' * ד' ‪1‬זיהלז לוחר הודו‬
‫לה' היא כאלו הקריב קרנן יחידה והביא ראיה מאוחר! ומביאי תודה וכו'‬ ‫לעולם חשדו מאי הודו את ה' צבא^ כי טוב ה' כי ונ^ על כן גזר אוחד‬
‫והוא שהוה ליה לוחרוחגיאי תודות כי לא אחת יקרינו‪ -‬בלבד אן הוא כי‬ ‫ש»נל ערן אחד ועל חתן וכלה ידבר והוא על הנהכ’? ייסעילת חתן‬
‫רחו כי החשחחו הוא כחקריב קרבן תודה כי • אומרו בלשון יחיד כי‬ ‫אוחד!‬ ‫ביתוייב לשמחו ומכלל הן נשמע שהבלתי עושה כן עובר* והוא ט‬
‫החתן והכלה ששניהם ענין אחד חודים לה'נמצא משמחו כחקריבתודות‬ ‫קולששון וקול שחתז הוא אכול בשר ושתות יין כל״א והנה ששון ושחתה‬
‫החתן וכלה שהיא ת!לה אתת ורב נחמן בר יצחק הוסיף ואחר סגס‬ ‫אכול בשרושתית יין ילאשל שתחת מרעות כי אס של חתן וכלה דסחיכי‬
‫גחילות חסדים עס תורה ועבודה כי זז כל קיום העולם והואכיעל‬ ‫■ ליה וחילקן לשנים שלא אחר קול ששין ושחתה ללמד על כלאתדחחלקי‬
‫ידי מה שמשמח את החתן עושה מציתו בשחחה ואהבה ונחשן ודעו עד‬ ‫הסעודה בין האוכל ולא שתה בין הסיתה ולא אכל אתר שנהנה חי*ב‬
‫בנות אתת מחרבות ירושלם החגעת לחלקו חס שאין כן אס לא יחשן‬ ‫לשחתו וזהו אוחדו כל הנהנה סהיא על כל אתל תשני הצי ‪ 0‬ת הנאה *‬
‫זרעי נמצא ט עי ידי מה שתשמחי סתן לורעסחייס ואין לךגחילות‬ ‫וםעזר]הכתוב שיהיה קילששון של האוכליקילשמחה של השיחה כחה‬
‫חסליס גדולה חזווהביא ראיה מאוחלו כי אשיב וכו׳ שאס לא כן לחה‬ ‫לאת אקר ויין ישחת ותמה שסחן החתן שהיא סעודת קצוה ליחד שעל זה‬
‫תלה שנית הארץ בקל ששון כו'שאינו דבר ניגע אל הארץ ט אס אל בני‬ ‫ילבדוחקול היוצא חהנהנהישחעקולהתתן וקול הכלהושחאתאתר‬
‫האלם אן הוא כי יעלה על חשחחובאלועלידו שב ה'את שבות הארץ‬ ‫־חה יהיה קול הנהנים וגס קול החתן והכלה הלא היא ק!ל אזחריסהודו‬ ‫וחת‬
‫ליבנות אתר היותה שמחה שהוא שנות הארץ מחש ‪:‬‬ ‫וכו׳י'ו‪ :‬וא כי אומדים להס הנהנים שם הודו את ה'צבאות זטוהוא בשום‬
‫אחל ה׳צבאותוט הנה כל התפדשיס השכיחו כי הצאן האהוד‬ ‫כה‬ ‫לל אל עצבות החתן והכלה שצוין לפמחס אן הוא על היות הזזוג הוראת‬
‫בפסוקים אלו הס ישראל‪1‬כן אוחלו תעבורנה הצאן טל ידי‬ ‫החות שהוא על בלתי יכולת להיות קיימים באיש והוא ענין רב החנינא‬
‫חונה כתבו החתרגס והחפרשיס ו"‪ 5‬שהוא חלן המשיח והן אחת כי הקרא‬ ‫ווי לן דחייתינן וצרין לשחתס להסיר דאגה מלבם ונמס תרוץ‬
‫המשיח מונה לא נחצא לו ייתם ויתכן על פי דרכם כי אחר כי בבית שני‬ ‫לאבה זו אס לא באחור אליהם אל יעצנו כי הלא לפניו יתברן שתי ברין'‬
‫תהיה ירופלס נוס רועים קלביציס צאן שהוא ט לא יחלוך חלן בישראל‬ ‫חלוקים אתל מלאכי השרת צבאות חעלה לק־יחיס באיש ועולם התחתון‬
‫כי חם תהיה העיר נוה סנהדרין מרביצים ומנהיגים את ישראל כרועים‬ ‫^לל נריותיו קיימים בחין בלבד ו;נה ידענו כי סוב ס׳ ועושה חסד‪1‬על‬
‫את הצאן וכן היה ני לא מלכו בישראל רק התשתונאים שקמו מעצמן על‬ ‫חלה‪ 11‬ברא העולם כי‪.‬עזלם חסל יגנה והוא ענין היותו טוב הוא שחטים‬
‫ידי הנצוח שעשה ה׳ על ידם נחן ולא הצליחז פד תם זכרם כי לא מאתו‬ ‫לליחת כענין ועשית הישר והטוב זו לפנים חן השורה ואם כן ‘אמ‪1‬ר‬
‫יתברך היה ימלוך רק זרע דוד ולא בבית שני על השלישי כיאסשיהיו‬ ‫חעתה עס חי צדין לעשות טזב וחסל עם חלבי צבאות או עם בני אלס‬
‫נוה רועים כמדובר אן לעתיד בבית השלישי בערי ההר כו' עיד תעמרנה‬ ‫לוי אוחד עש בני אלם כי העליוני' אינם צריכים * ^וצאת חלתו יתברן‬
‫סצאן על ידי חונה ה‪1‬א משה אשר חנה את ישראל במדבר נחה פעמים‬ ‫חל טוב ותסד שבה ברא‪,‬את העילס אינה ט אם לעולם השפל ובכן אחור‬
‫והוא הנודע חרו״ל טהוא אשר היה מעה בתחלה‪,‬ישראל הנא יהיה‬ ‫חעתה כי אס אנו מתים ואין קיומנו רק במין עול חזון לחועד כי חסלו‬
‫נ‪10‬ף והוא יהיה העיקר שעל פיו יבא ועל פיו יצא מלן המסיח בחהרה‬ ‫אשד בו ברא העולם כחה לאת אחר עולם חסד יבנה לעילם תהיה ויתוקן‬
‫גיחינו ולא שאשכח את ורע דוד כי הנה יחים באים נאס ה'והקימותי‬ ‫שעל ילה מזלכן העפר בכור הארץ‬ ‫____________‬ ‫לפי ‪_ -‬‬
‫הזמן הנה טוג מות‬ ‫הכל כי הלא ‪-‬‬
‫אק העוב לי‪5‬ראל ויהולה ואז ביחים ההם וכל אצתיח לדוד וכו והוא ט‬ ‫על נהיה נכונים לעתיל להיות קייתיש באים זלשדות פכינה עלינו בגוף‬
‫לא‬ ‫י“‬ ‫’‬ ‫־־ ■‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫■ ־“‬ ‫•‬
 ‫ירמיה לג דר מראות הצובאות‬
‫‪.‬‬ ‫‪A‬‬ ‫לא מבני היית ייויז זיע ‪ W‬נלזרמי‬
‫הלאהיאלרפירסתחץפה מכאוחריסקל ויזוחראסה׳ מאם נשתי•‬ ‫והנה ישראל בצדקה‬
‫משפחייז אלו יזה גס מתה סיראץ בישראל ולוא ‪3‬ראךז ‪5‬וגתחטט\םני‬ ‫אמית קרן להד‬ ‫‪ti‬׳‪ c‬אומרו ציזח צדקל ועל י‪7‬ו ‪3‬ןא‪,‬‬
‫קשפתית אלי כמדובר ועל י^בר השני אחר כה אחר ‪0‬׳ אס לא בריתיוכי'‬ ‫מ^ דק ‪ .‬יהיה מוכן לפשית‬ ‫צדקה ״‪,‬ן‬
‫יוחס ולילה לנזכר כישמש וירח תלוים בתורה יומם ולילה שהוא על ילי‬ ‫^חשפש ודקה בארץ‬ ‫י‬ ‫ושיזא תאתרו א״ר מי יעשה למשוש‬
‫כתר התורה אשר לאתשכתועלכן‬ ‫‪» . .‬‬ ‫אס חשה'■זיל העיקר לוה אמר‬

‫■*עגורה ממעיו ןינחגן!ז מחנז ׳*‪W■1J‬‬ ‫י‬ ‫‪ n J j 3‬׳ ^—‬ ‫^ י י י ‪.*5‬יץ״י' י ‪y‬׳ ‪• u‬י י •‬
‫לוי ליי‬ ‫א ע־ ־ ף!‬ ‫מ שי‬ ‫ע ל אי מיי‬ ‫_ ־‬ ‫‪‘j -‬‬ ‫< ה ‪ ,‬ל א « ר ‪.‬‬ ‫^ ה י ד ב ר ‪ ! -‬ה ו ה א ד י ר כ‬
‫ק יעקוב‬ ‫היה מעשר ויתכן‬ ‫־־ ‪< :‬‬ ‫״ ;■יי‬ ‫>י » ־•‬
‫״ ל א פ ש ל י י > ‪ ! ,‬א ל מ ה ו‪ 5‬י ‪ .‬ס ה ״ ״ ’ ל ג‬ ‫ת י >‬ ‫ח‬ ‫ת ~ ב‬ ‫מ ‪ .‬ו א‬ ‫ה‬ ‫ת י‬ ‫ח‬ ‫ח ‪? -‬‬ ‫ת § ר ו א‬ ‫דגר ה'אל 'ריזיהווכו'‬
‫^ הו ה א ם‬ ‫ויהי‬
‫מאהרן שהוא אחר ‪ -‬הששי אברהם‬ ‫‘ נ ם ‪-‬‬ ‫היו ת‬ ‫יאוי לשים לג מה היא‬
‫ה ל ^ ל ה ו ל ליו ק׳‬
‫יצחק יעקב ל!ז ‪ ppp‬עמרם אי‬ ‫ההלמות הלו בלית היום והלילה אל‬
‫ע ^ ד י מ ה י ו ת ־ ^ ו ב ן ס ־ ל ר‬ ‫כ רי ^י ר;‪ .‬פ ר <ן ת ־זיו ר‬
‫בדרן חסרת שהכל בזרע יעקב והיא‬ ‫זיע לול * יפול אוחדי תפרו חי הס‬
‫ראיבן סחעון לוי קהת מחרם‬ ‫ד י ‪ ? .‬ס אוו <ןן ת ־ ה לוי ם ה מ ה נ י ם מ ש ר ו ת׳ ״ ;‬ ‫המפירים שעחהסידבר ואומר אם‬
‫זאיזקהוא הששיזלא קבלי אין‬ ‫תפרו וגס חס הוא כרית הייס והלילה‬
‫זכות לידע אברה׳יצחק ויעקב ימעטו‬ ‫‪1‬אין כזחו& כדבר ולבלתי ה•ז‪p‬‬
‫התושלים בהם או יתבטלו חלילה כי‬ ‫ד ו ר ע כ ד׳ ו א ת ־ מ י ר ם מי ש ר ת׳‬ ‫ונו* ועוד איחרו ואת הלוייס מאן‬
‫הנני מבטיחס כי אשיב את שבותם י‬ ‫ר ה׳ ך ב ר ־ ; ה ו ה א ל ־ ־ ‪ .‬י ר כ ; ה ו ל א מ ר ' ;‬ ‫א ת י ‪:‬‬ ‫לכר פחייהז פה וגס מה ענין הברכס‬
‫וריזמתיס ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫היאת פה אשר לא יספי יכי’‘ ועוד‬
‫מ ה ד נ ר ו ל א מ ר ^ ר ת׳'‬ ‫מ ה ^ ם‬ ‫‪ .‬ס לו א ר א י ר‬
‫אומרו הלא ראית כו‘ במה ראו פמאס‬
‫כו’ אומרו כי תפוש‬ ‫הדבר‬ ‫י ז מ ש פ ח ו ת ן ^ ? ־ ^ ח ר י מ ה ב ה ם י מ א ס ס ו א ת ־‬ ‫ה'אא שתי החשפחית* ופול אומרו‬
‫כה אמר ה' אם לא בריתי כו׳מה מנין‬
‫תתסש היה הכפל על‬
‫כי תחלה בהיות! בירושלם וכל סרי‬ ‫היית חקות סחים וארץ תלויים‬
‫ש מ י ט‬ ‫ל א ?‪ 1‬־ ״ ’ י ו מ ם ו ל > ה ה ק ו ת‬ ‫הי ה א ם‬
‫מלן בכל באואל‪.‬שער התון היה הוא‬ ‫בתורה אצל ענין דוי והנכניישחכציס‬
‫כתפוס בידם תוך הפיר הרי תפיס' א'‬ ‫‪.1‬רע‪;.‬עקוב ו דו ד עברי‬ ‫זיד‪:‬‬ ‫ועזר ־’^■־‪11.•.‬‬
‫פסוק זה'גק הלבקיס •* ^!‪7‬‬
‫ואחרשיצא לילה בשער בין החוחותי'‬ ‫ם‬ ‫ה‬
‫אברהם‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫‪r‬‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫כ‬ ‫עיו‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫א?זאסמקה‬
‫‪ t v‬־*•״ ״^'!׳‪-‬״ * ׳ז־'‪ '1‬ע׳‬ ‫אוחדו גם זרע ו׳־קב‬
‫גס צודק פה בעצם‬
‫‪ ^ ^ .‬י א‪ ^ ,‬ב ‪.‬א■ •^ ש■ייב ו ‪•:‬ת‪' 1‬ם ;; י•‪™ 1‬‬ ‫•‬
‫של‪ .‬״‬
‫שם‬ ‫^זפנם הנה ידעני כי ‪.‬‬
‫בשפר בין לחזחותי׳וברח ררן הערב‬ ‫‪.‬‬ ‫״‪,‬״י׳‪/‬‬ ‫כתרים הס כתר תירה כתר‬
‫ומ׳דפו אתריו ויתפשוהו כרי מפיס‬ ‫סהתורה ?*!*' י*'^‪■♦ 3‬יי?“ ^ לו לי ב ר אשר‪-‬ודך!‬
‫א^^ר־היר*^ ^‪■^75‬‬ ‫כהונה כתר מלכות גס ידוע מאמרו‬
‫יתב' בתודה עהבשיח יתל‬
‫‪3‬׳ וזהו תפוסתתסש הרי שתים רפו'‬ ‫יר־מיהר• ס^ין_ ‪,‬ן‪-‬ן‪,‬ךץ‬ ‫׳‬ ‫כי‬ ‫שנאמד‬ ‫לא תשכח לעילם מישר^‬
‫שלישית בעת שבידו תנתןשפוא צער‬ ‫■‪’1‬־' ״ י־ • ׳יי׳‬
‫לא תשכח חפי ודעו כחושאמדזו״ל‬
‫גדיל מאד ־ ועוד רביעית כי ופיני!‬ ‫ינכאאלהנגנקוהואכי אתר הנעיחו מ מלכו ת אי ץ ס מ של ת‪:‬דו וכד־' — ‪o . r ‘r n‬‬
‫את פיני חלן בבל תראינה אין ציו‬
‫על מלכות כן ליי לעתיד ראה‬
‫ילטוש מיניי לפיניך לפורס נדיא‬ ‫^^^ל’ " ״ י ^ ו ‪3 f‬ם■יעל ‪ r‬ל‪ -‬עיי ה ל א ם ד ^‬ ‫והנה היה פתחון פה לישראל כי הלא‬
‫ואת עיני צדקיהו עור ולא הזכירלי‬ ‫המה ראו כי נתמעט זרע דוד ?ה‪ .‬א רייוזוה אילפ׳!עוי אל ה א ת ואמרתיא^'־‬
‫העורק בפי* לבלתיציער אותו מטחה‬
‫ועכ״זרתו לו כי ועיניך את סלן נבל‬ ‫שאלמלא מהשריחם יתברן על ימיה ^^הי?י “ ’ו‪:‬״?לייו^^חי ‪ ^ 5‬ל’וכו!אמריהוה‬
‫תראינה כלומד אן לא את נבל כי‬ ‫מלה־־בבל־‬ ‫~ הזא‪.‬י־‪!31‬ד ‪ r‬־■■‬ ‫הנני נר‪ 1‬ז « ת ‪ —,-‬״‬
‫נתןאת־־דז‪,‬עיר‬ ‫בבית האסורין היה כלה זרע דזד הנני‬
‫זכן הכהניס נתמעטו בתרנן כי‬
‫אליה נא ואותה לא״ראה ונזה מצאנו‬
‫ייקוסאל‪ .‬מאמר פסיקתאשכאשר את‬
‫ישרפהכאש; ואתהלאת‪%‬שדובלתה־ש‬ ‫טחנים אלן! כלו הערביים על כן בא‬
‫יעו״הי' ‪r.,6‬‬ ‫״’־’‬ ‫״מ ^^^^^■’ ^ י ^ ר ו ת י מ ו ע ‪ :‬נ’ ף א ת ‪ 3 ?7‬נ ל ס ל ה‪ -‬ב כ ־|‬ ‫■״י״״־יי את‬
‫■■■״ ישראל תפרו‬
‫אס אתס‬
‫ית׳ואמר ׳״■‬
‫■■■ ■״״‬
‫אומר לא שמפתי אז‬ ‫עיניו עורו הי*‬
‫ירמיהושהיה אותר לי שלא אראה‬
‫םמתינ־עיייייעידי^צרהחע’״’״‬ ‫‪^. ,‬עדבי ‪;,‬הוהצרקנהומלה ׳הודהבה־אי׳ר‬ ‫נוהעלי’נם נ’״יל’ים<!’להנעי‪1‬ס‬
‫והוא ופיהו אל פיך ידבר שלבור רוא‬
‫לשק קושי שמראתומשכטים ופול‬
‫ששית והיאיאל בנלתבאשכןסש‬
‫צחתלפוחת היוזזרפדודמנורמם‬ ‫ון;ע^עו ן•‬ ‫_י־ ־ ־ 'י ‘ ‪1‬־ ־ ‪ :‬־ ^‪1‬־ !‪ /‬׳‪ ' 1‬־‬ ‫״־׳ • ׳־'״ ־׳■״ ' •״׳ ׳־׳' ׳י׳‪-‬״‬
‫בששה לברות ‪:‬‬ ‫?‪/‬רכראני־רבררגינאם־יהוה‪ :‬רדברירכיהו‪.‬‬ ‫״־’ אמיי־ יל’לה« ‪6‬־’ ‪6‬״‪6‬ם‬
‫אשר כוי איור לבלתי‬ ‫הדבר‬ ‫‪ .....‬״ ‪I .‬‬ ‫‪ • L;:‬״י‬
‫^^^^ ם ל ף‪.‬י הו ד ה א ^ כ ^ ‪-‬‬
‫הנביב^‬ ‫גדולובכמיסשהסכתכהונהוכתר‬
‫מלכיתאס תפיו את בייתי‬
‫עכדבסניהודיאחיהו‬
‫איש שיראו דבריי מיותריס ובלתי‬ ‫♦ ורזיל מ ל ה ׳ ״ ב ב ^‬ ‫‪-‬י‪:‬י ‪• -‬׳ ‪P‬‬ ‫והנה עתה חל על־ו חוגת ביאור סנ!‬
‫מסידרי׳ הלאהו* הכתו׳אצליצו בניאו'‬ ‫^‬ ‫‪kfc.‬״‪ L* .^"1.‬י*‬ ‫ד‪3‬ל^‪7p6 0‬מה ד‪ft‬ר■>‪r . Vt‬ו«ו<^■^י ■‬
‫התורה כי לא לחנם רמו ית׳ בריאת‬
‫עברי ‪ -‬שש שנים יפגול‬
‫ו* מפין כיששת יחי®‬
‫ם יאת הארץ כי‬
‫שנת יינפש אן היא‬
‫‘יש‬

‫העברי‬
 ‫מט‬ ‫ירמיה דד רה מראות הצובאות‬
‫גיו‬
‫גחירתו‪I‬‬

‫לעטדז _ _‬
‫ן ן‬ ‫אתיהי איש כ‪*3‬ח׳חםזנכני‪7‬עכיכ‪5‬‬
‫צדקיהו סרס יגיד אין באה ינהיתה‬
‫ה ^ ב ח ודדןכד ה ח ^ ^ים ל ב ל תי ?!נר־כםביהוד׳‬ ‫״’״י<ו אג!!•׳ סתס סנקקלא י״יני‬
‫רצה ית׳ להסיר חלב בני א‪7‬ס גס מי‬
‫איש בל יהרהרו אחריו ית׳לאגזר‬ ‫אתהואי^ג!‪ :‬ז י ^ מ ש כ ל ‪ ^ -‬ת ם ו נ ל ־ ^ ז ^ ט‬ ‫” *'‪ 1‬י״״־■ יל^^‪-‬ל׳‬
‫־•‪0: : .‬׳ ‪,‬־׳י ־ זי • • ׳־ » ‪. .‬‬ ‫■י •' •׳‬
‫כי באכזריות חלילה התנהג אתם על‬ ‫^לל^״ס^^א ^שר‪-‬באו_ב‪5‬רית|ש\האיש את־עבדו וא׳ש‬
‫כן סמך עכין הרכבים שהראס‬
‫להם הוא ית כי יותר היה יקר לעוני‬
‫הרכבים מצית אביהם חמצית ה*‬
‫במיני עמו ישר& כי ואת היתה לכם‬ ‫־ • ‪ * ' : :‬־ ‪ :‬־ • • ׳ ■■י‪/ L * •■*' :‬‬ ‫•״׳־ עתיל נהיות ההותתימ תיש‬
‫שאפשר ה»א‪-‬אחיהו איש כלוחר!להס ‪ :‬ה ע ב די ם ו א ת ־ ־ ה ^ פ הו ת א ש ר ש?• חו ה^ש ס‬
‫כהתראה גדולה ולא עוד אלאשכל‬
‫היעה הבאה עליהם הכתיבהית*‬ ‫ויבכישרם לעבדי ם ר^שי^הות ‪ :‬ויהי דכר״יהוה‬ ‫ישתעבד‪3,‬ז יגס אפשר רמו כאזתיי‬
‫בחגלתהקינ!ת‪1‬אין צ״לשלא הועיל‬ ‫^״לי״יאיל’'='י' ״יזיאאי״״ן ‪ .‬א ל‪-‬י׳ ר מי הו‪ -‬כ א ת ^ ה ^ ל א מ ר‪ :‬ב ה‪ -‬א ס ר ^ הו ה‬
‫‪■ I‬י־׳ ‪■::‬יי‬ ‫‪ V‬ן • ! ;‪ T‬״ ך י? ‪ U' ' :‬י •• ( ‪,‬‬ ‫כתשהיה יסוד עולס״ וישמעו כל‬
‫לרכן לבס ולשוב עדה^ כי אס שגס‬
‫^בותיכ^ז‬ ‫לשייש ל!׳ ?ישחעו הראשון הוא ■אלהי ישראל אנכי כרתי ברית‬
‫שרבו אותן באש ובקשו להרוג‬
‫אתירחיהוואתבריך ל‪ /‬כריה והיא‬
‫כיום הלצאי''אותם מארץ מצרים מבית עבדים‬ ‫‪,‬כתשחעו השחעז׳איני' !‪:‬ישחעי‬
‫הנבואה הנאה אחיי זאת אשר‪.‬‬ ‫^מבן?שבעש‪.‬נ(ם ^של‪;^,‬א>< ‪ 2‬־;; ת‪-‬‬ ‫ל א מי‬
‫היתה חיתי יהויקיס ואס כן אחור‬
‫סייס אל חשחעתו ״?! וישחתו אתיו העבף אישר ימי ר לף וע^קדף שש שגי ם‬
‫מעתה ני אדרבא נרתחיס גדולים‬
‫התנהג הוא ית' כי נבר חאז הקדים‬ ‫אבותיכם‬ ‫ף^ייי״לכן ‪,‬כה אחר ה׳ כו׳ הנס ו ‪W‬חת■^חפי ‪' V‬מעמד ור־יא־שמעו‬
‫י •■ • ‪.‬‬ ‫רייי '‬ ‫זי; •' ■י־״■'׳׳ •י‬ ‫ייא" כי מרית אשר כרת! אז* הים‬
‫כל התראות אלן ולא שוה לחו‬ ‫״ל אסלגלת!; ל־ו־יס ‪,,»■ ,‬נ ץ ■ אל >ול א ה טו א ת־ אןנ ם ‪ :‬ות שבו אתסהיוכ ש‬
‫ואס כן ׳‪ L‬תתחהו על החפץ אין‬ ‫ו ת ע שי א ת״ הי שר כעיני ל־‪-‬יקרא דרור אי ש‬ ‫יזייו ‪1‬יל‪ ; 6‬נ י ל‪ 6‬נל>‪1‬ראלביו‬
‫על בלתישלח את׳ עבדיהם חפשיס‬
‫היה כל הרוגז הל! כי הלא לא סיה‬
‫א‬ ‫^‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫וו‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫־ל‪-‬ס‬ ‫״גייס יק«״־‪.‬לה«לייי‪1‬‬
‫זה רק ביחץהחדה כי ככר נתחלאה‬ ‫לא החלן ולא דלת העסזננאאל ^קי^ליי•‬
‫חא! עי כן הביא שתי נבואות אל‪1‬‬ ‫—שפחתואשר־‬ ‫אי ש א ת־ ע ב רו וי^יש‬ ‫העניןאחל אשד לא שמעתם ^<לי‬
‫סביחי יהויקים אתרי דרור העבדים‬
‫סניחי צדק הו שהיתה באחרונה ״‬
‫ונכא אל ענץכצווי והנהצוה ית'^‬
‫ירחיהשלא ישלח אחריכס כי אם ולן‬
‫בכבודו ובעצתו אל ביתם כאומרו‬
‫____________________‬
‫יאחר‬ ‫הלון אל בית הרכבים וגסשלא‬ ‫^^אלכוםזיר‪ 1‬רנאכם “יהוד־ז‬ ‫ויעבר! בין בתריו ש‪:‬סשרי יה‪^ 1‬‬
‫דה‬
‫גזיד בהגיעו אליהם בביתם קוחו‬ ‫!שריירושליסונלפס האק העוברי׳ א ל־־ ה ה ר ב אל־ ר ^־ ב ר ו ^־הרעב וג ת תי א ת י ם‬
‫‪ -‬ל ד ע ה ל ל ל מ מ ל כו ת ה א ר ץ ‪ ’ :‬ו נ ת ת י את־־־ צאוזבאועחיכי אסודברתעחהס‬ ‫שהם מקצת העם אשד עברו עם;‬
‫ש‪1:‬אכתי שתבקר‪1‬בני אדה בעלי‬ ‫‪:‬י־ ך־׳■ •••י »‬ ‫‪/:•.-,tt‬‬ ‫=׳•׳‪,:;7 '= .‬׳■‬ ‫השריש לאלה תחלק חלק רע יתר ל‬
‫על‬
‫חשיבות שתשתעשע בדברו עחו‬ ‫•האג שיפהעבךים א ת־ ב ר תי א ש ר ל א ־ ס קי מו ־‬ ‫הסאד כי כאשר עברו בין בתרי‬
‫בביתו יחל וזהו ודברת אליהם ואח״ם‬ ‫הבהחה כן יהיו״חאכל לבהמה‪1‬זה‪ 1‬את‪-‬דכרי הכרית אשר כרתו?־־־‘פמ העגל א ש ר‬
‫והניאותס בית ה' והוא כי אם היה‬ ‫האנשים הע‪1‬דלישכו‪/‬שרי יהודהכו׳‬
‫משלח אתריהם ואומר להס סתו יין‬ ‫^‪.‬דעכתכין"כתךיו ‪ :‬שרייןזורה‬ ‫>נזתי איתס כו׳לעוף השתים ולבהחת‬
‫הלא מה שלא ישתו אין ראיה בעצם‬ ‫^^^^^םה&ףסיםוהכדגים וצל;;ם הארץ‬ ‫הארץ ואת צדקיהשלא עבר בין בתיי‬
‫העברים בין כ ת ף ה;ןגל' ‪ ' :‬ונתתי או ת ם ם ד שעל טאת אביה׳הסעושי׳ רק תואנה‬ ‫העגל אלא שלא חיתה וק שריו אתן‬
‫הם‬ ‫*‬
‫^‬ ‫^‬ ‫^^^פשם’וי־ ‪>7‬תה נ ב ל ה ט‬ ‫׳‬
‫^מאבה!לעוף דזשמלם ו?!בהמתהאךץ ; ואת~צךלן;הו■ מ ‪ 9‬ךי הו ך ה ןאת־ שריו אתן ציד איכיהם וביד‬
‫מבקשי נ״פשס וביד חיל מלה בכל העלים מעליכם ‪ :‬הנני מצודז נאס־יהוה‪.‬והשיבתים אל־״העיר הזאר־ז‬
‫‪,‬‬ ‫^^^^^^^^^^‪ | 1‬ב ‪ 4‬ו א ת‪ ^ -‬״ הי ד ה ^ תן ש ס ס ה מאיןיו שב ^ ־‬ ‫‘י י'‬
‫ירמיהו• מ א ת יהוה בימץהויקים בךיאש;הו סלף יהירה‪.‬לא ‪ 9‬י*‬ ‫ל ח ‪. ;5.‬״‪ Ca‬ה ד ב ר‬
‫^^^^^ץותםביתיהוהא^‪-‬אחת המשבית‬ ‫־ ־ ^י‬ ‫‘‬

‫^^^‪1‬הצב‪^.‬וןך;א'^ד>ישראלהל^ז;א!מךקת ?■איש ^הודה וןי שב׳‬ ‫ד^ר־יהוהאי^־ירסיהו לאמיר ‪:‬‬

‫׳משלם‬ ‫! ‪Dd‬‬ ‫נח א‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫‪ jeremi 'as U p .‬־ ’‬ ‫י^‬ ‫י‬
 ‫ירמיה לה לו מראותי הצ‪1‬באות‬

‫‪ WW4 ^ P j‬־ ‪ 1^1‬ן‬ ‫‪7‬רי‬

‫ואני השחעתיה לעיני ‪ b‬עם האלז‬
‫על כן יזה עשה לקת א!תה והוליכה‬
‫אליהם וזהו זיקת כו ןי‪3‬א אליכם‬
‫•אז אחדו לו ש‪^5 3‬ןס'ל‪1‬חר‬
‫•בקול רם היית משמיעה מעומד נפני‬
‫כל העם כלכר כחפתיע לרב'ם‬
‫אך עתה יראים אנחנו פן יקצי^‬
‫טלינז החלןשלא גלים אונו ונתפלס‬
‫הדבר בינינו לכן שנצא מיושנ‬
‫ואחור בלחששישמעו■ אונינונלנל‬
‫זראשב נא וקראנה גאזנינו וכן‬
‫'עישה כי ויקרא י במן באזכיהםשלא‬
‫נשמע רק לאזניכם ‪1‬על ק חזי‬
‫לומד ויקרא נאזניהסי׳ ולא אמי‬
‫וכן עשה לדקדק הלנך שגס היא‬
‫כיון לומר בלחש ויהי כשמעם ויהי'‬
‫‪,‬חצריס אס וגילו למלן אם לאי‬
‫'ופחדואיש אל רעהו כלומר‪3‬שנ'ל‬
‫רעה! פן יודע למלן ע״י רעהו ויה'®‬
‫הבלתי מגיל כאשם לפניהמלןויצי‬
‫לו וגס היו דואגים עלנרון י®‬
‫ירמיה פן אס יגילו הס לחלן יסתבג‬
‫ירמיהו וברוך על ידס ע"כ ויאמר'‬
‫נדון הגיד נגיד לחלו‬
‫הגיד אתה לנואסעיד לחלןא®‬
‫יאיר‬
‫שלא’ ‪T‬‬
‫מפי ירמיהו שנח‬ ‫בטוח מפי‬
‫אתהכשיח‬
‫עזה‬
‫אוו^ל‬ ‫השיב על והדבר‬
‫עלוהדנראזוא‬ ‫ולאהשיב‬
‫אסין ולא‬
‫אסי;‬
‫•לטאיאז‬
‫פאלולאייי הגינא לנו‬ ‫ניון ״ ־‬
‫אגי‬
‫יראיםם אג‬
‫‪..,.,,,,‬י‬
‫כו׳לויזר הנה‬ ‫כתנת ‪..‬‬
‫מט'‬
‫את כל המגלה מם‬ ‫שמען אח‬ ‫פן אתרי‬
‫פואתרישמעד‬
‫ירמיהו זנאת לכותבה שלא עצר^‬
‫כת לכלתי כזסיף א! גרוע לנר‬
‫אפשר‬ ‫ן^‪,‬ן‬
‫לא‪ .‬יעשה לך נם כיהוססת אזגרפת‬
‫נדברי ‪ b‬על כן הגד נא לני א'ל‬
‫כתבת את כל הדברים סאלהמפיו‬
‫ואחר סאלו לאחד ככומר כיי היאה‬
‫הסאלה לא להיותם מסתפקים‬
‫אגית היה הדבר או שחלבו א'®‬
‫נודס אותה ני אש ‪ !75‬לאחר להם‬
‫יייעועי׳י תשוכתו אס יהיה בריו‬
‫נטזח כהצלה אם לא שינה רלי®‬
‫כחדינר או השיב להם ואמר‬
‫הלא חשגת' ששמעתי כל דבריהמגלם‬
‫®אחת על פה ‪1‬אח״כ כחנתי‬
‫שהיה אפשר לישחש קצת ולהוסיף‬
‫אי לגרוע אך לא כן היה כי אם‬
‫מלה נגזלה מפין היה קורא ואני‬
‫רותנ ועוד אידיעכם כי נלעדיים‬
‫נהשגתה היה נעשה הדבר מאפי יא‬
‫^‪1‬‬ ‫; ה & כ ם\ ^ ס י ■!וא ‪ 5‬ר ^ ב רז א א ! ‪9 0‬‬ ‫‪,‬־!>‪,‬־‬
‫■ הר‪,‬עה גיזיפיבו סעלליככם ואל‪-‬רתלט אחריי‬ ‫״״‪,‬‬ ‫שתפתו נל‪ .‬ל‪,,‬כ‪,‬״»ל ‪,,,‬כ׳ ^״‬
‫אלהים'אוזרים לעירם ושבו ‪ 14‬־ ה אד מ ה איפו״‬ ‫נ א״‪.‬ינ;י״ד נ » נ ף‪ 0‬ל נ י ‪6‬ב‪-‬־ס‬
‫‪,‬״ ‪;jr,‬־‪■ T‬י‬ ‫' }‬ ‫‪ L .^ ^ 1‬׳‬ ‫מחצות ה צהס כי הלא אם כד היה‬
‫ה פ י ת ם א ת ־ א ; נ כ ם‬ ‫לאיתיתהיאיתני ־‪ w <6‬״״ > ‪b t‬‬
‫ו ל א ש מ ע ת ם א לי; כיהקימובפי־וגרריו—‬ ‫נילקעןתנא תמתתיית' עלמון‬
‫מ ס א ת־ מ צו ת איי ה ם אשרצופם ו ה ע ם ™‬ ‫״ ״ ״ניי קי־ ״' ״׳ ־ ״ ״’ י ״ ״‬
‫י‬ ‫־ ‪r .‬׳‪• - V -; pi••• • ■-‬‬ ‫‪. : L‬״■‬ ‫מעצחוכמי שחחשינסוחגתדזחד‪3‬ר‬
‫א ל י • ■ לכן כ ה— א מ ר ! ^ ז‪ 1‬ה ‪ -‬א‪^ 1‬ךזי‬ ‫עחהס ואחרי כן י חחלה סניהש‬
‫ל ‪ ’5‬א אל״יהודה ואק‘‬ ‫צבאות ^־לי׳י י^צןלאל‬ ‫‪ .‬עמי עד גית ה׳!על ק נגדולי׳סכהס‬
‫א‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫י ‘‬ ‫^‬ ‫ע;וז?ו‪3‬י>ון כנ החיגעל לגייס‬
‫'ו ל בי ת ה ר כ כי ם א ס רי ר מיי הו‬ ‫ל דו פ ת א ^נו ‪:‬‬ ‫ש ^ ה ל « אני ה ם ת‪ .‬אני י י א ו ק‬
‫^‬ ‫" ‪f‬‬ ‫‪ Lw .‬״‬ ‫'כדז^'^ד?ל‬ ‫יתנדו ויאחזו נאוחרס אכעז ציה לנו‬
‫™ ‪? ? ' .‬׳ י ‪ :‬י| ח ץ י א ו ת ג ץ ? ל ה ’ ’ ‪ .‬ש ר א ל נ ק א ׳ ט ר‬ ‫‪ :‬שלא״ת‪ ,‬״‪,‬תלא‬
‫ש מ ע ת ם‪ .‬ע ל ־ ם ־ & ת י הו נ ר ב א ב י כ ם ר־ ח ^ז מ רו‬ ‫מפני כך אתם נמנעים שהיי גס צוה‬
‫צו איוו ת ע שו ב ל ל א ש ^י לו ה א ת כ ם •‬ ‫ללס שתשנו גא^^‪ ®:‬ואתם גגתי‬
‫^ ^ ^ ז ץ ב או ת א ל ד׳‪ /‬י ש ר א ל ^ א ‪-‬‬ ‫שלא התנהגתס‬ ‫מנעלים או ־‬‫ז! ׳אתם ־‬
‫‪ ? .‬י ת א י ש ?■׳ונדב ?!‪:‬י ^ ב ע סי ר ל ^ ג׳ כוי־ו ד םיי ם ‪: :‬‬ ‫ייילא עי‪ 3‬לכס ותואנה אתס‬
‫מנקשי׳אז שתאחרי להתפא׳כי חנינה‬
‫‪^ 3‬נ ךז ךךזדבי?ןירת‬ ‫‪ Cap• 3<5• t 7‬ןיך‪/‬י‬ ‫יזצית אניתיכס עליכס על כן מה משו ‪.‬‬
‫^’’ ל ל ו י ק ן ט בן ­ ­‬ ‫■ ■ ’ ‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הזכירו כל הדנריס ואגזיושאחר‬
‫אל־ירמיהןן‬
‫הידז ההידי בב ור ה י ה א ל ז י ד ס י ה ו‬
‫־;חחד הה ד ז ״‬
‫<‪.‬ןר ; ה ו‬
‫"־ ם״’ל‬
‫‪‘ \r ':‬‬
‫■‬ ‫נת תכנו וזרע‬
‫תננווזרע‬ ‫יגית לא‬
‫קשת! י ן וגית‬
‫‪ 0‬לא תשתי‬
‫להם‬
‫׳■’‪.‬‬
‫^ליי^‪/:‬‬ ‫רן־ ״יי •‬ ‫^*•* י«; ^ ^ל דייי'ול‬
‫______________■י‘‬ ‫■יוי‪^1‬יה^*ל‪k‬א מ‬
‫מ^‪ 1‬ת יה‬ ‫כו׳ ־ ■‬
‫ונאהלים תשבוכז*‬ ‫לא תזרעו ׳‬
‫לא‬
‫\ ^ ה ל א ס ר; ק ה ק ף ^ל ת ס >ן ה תב ת‬ ‫והטעסשאחרלס‬
‫וכטעם‬
‫א ל י ה על״‬ ‫תחיו יחים דנים ונעם ככל אשר ‪5‬ימ‬
‫י י ע ר א ל ו ע ל ׳ י ה ו ד ה וילו ‪ S‬־^יד־ד ‪ r‬ו‪i‬יי ‪___I J J ^ ^ < ^ ^ n‬‬ ‫שאחר ‪,‬זיו‬
‫לנו‬ ‫ונחה שאמרנו שהטעם שאמר‬
‫היה ליוען נחיה נזהאל תקשה עליכם‬
‫י'־*׳ ‪; r‬‬ ‫• ‪:‬־•^■ ‪^: I‬־> ‪r: r‬־‬ ‫אם עברנו חצותו ועזבנו האהליש‬
‫השכחס‬ ‫ב ת י ה ו ך ה א ת ב ל ה ד ^ ר ־ז א ש ר ‪ .‬א ג כ י ח י ^ ב‬ ‫ונש‪ 5‬נפתים נירזשליס כי הלא ויהי‬
‫ל ע ש ו ת ל ה ם ל מ ש י י ט ו ב ו א י ש פ ד ר ב ו ד‪ -‬ז ר ס ר ח‬ ‫״ל‪ .‬חנ "נ ש לו מ ל ט׳ ‪0‬ה!ק ‪p w‬‬
‫‪ , ^!91‬׳ נ ׳ ‪^^^ ° , 5‬כ‪ ^ v‬ת ם‪ /.‬ר ■ כ‪ j‬ר א‪.‬י ך מי הו ^ ^ ת ״‬ ‫ליא ןזהענור קצות אנינזכוה‪■^,‬‬
‫א ת כל“ •‬ ‫‪^ ? -‬י ^‪:‬רוף מפי ןר מיהו•‬ ‫יייא יי^ז‬ ‫אחר לנזטן תחיו כי‬
‫™ ^; ‪.‬‬ ‫^^^^האשר^דיר אליו לד ‪W‬ריר; ‪ V‬ח‬ ‫וא״כ לא יחפוץ נתעתילמית ניד נ׳׳כ‬
‫‪.‬‬ ‫ע ^; ‪ .‬ל ד ת‬ ‫א^י‬ ‫וחילו ותיל ארס ואס‬
‫‪ ,pjj‬י ^ ' ‪ ' ^ .‬א מ ר א נ י ^ צ ו ר ל א‬ ‫חדלנו משתות יין אין לנר }• ‪t : ^ j•.•.-‬‬
‫ו ב א ת א י ת ה ודר ^ר}‬ ‫א ו כ ל ל ב‪ 1‬א בי תי היי ה ג‬ ‫עשיתחצותאנינז ז‬
‫‪!,‬ע כ ת‪ ,‬הו ה פוםצום‪.‬ו‪ 3‬ם כ אזני כ ל־י הו ר רן‬ ‫‪;,‬ן״^ י‬
‫יי‬
‫חכאיםנזלגרהםתלןיאם'‪ :‬א^קייתפיקיתהגתם‬ ‫יאחר לו>‪ p‬״‪ f‬אי״י ‪.,‬קי!‬
‫איש מרובו ה ג ע ה בי ‪-‬נ רו ^‬ ‫נילו ‪-‬יא‬
‫וינא‬ ‫החגלה ״ ״‬
‫את ־״יוי‬ ‫נרון את‬
‫אליה® * יעוד'אומרו שננא‬
‫ה א ףו ה ם ס ה ? ? ^־ד ^י ’ ף ^ א ל־ ה ע ם סזה ‪:‬‬ ‫וקראנה נ^זצינו מה ענין אומרו‬
‫גא * ועיל אומרו פחלו איש אל‬
‫וי ע ש'‬
 ‫קי‬ ‫ירמיה לוי לו מרא^ת הציבאומ‬
‫הלתינה גמפיתכילא הייתי צריןיגמרהמלה מפ»‪ 1‬למתנה כיאם ה^יקצז^עליהם גאומיוהאס פרר‪.‬תס א‪^5‬ככס למי‪6‬ב ‪5‬פניע‪ 5‬כן‬
‫יופיי יקרא ‪D‬ע‪7‬יין‪y‬א היה מחר התיבה כאלו וקרא לעתיד וכבר אהרוא״ילנזאס לא נאמר אוילגואס כיאה המגלה לקעשזפשרה‬
‫^לליימ כאלוהי היה חלחדניוטתנ עמיוכחמט סלאהייתיהתתכב ויניחו החגלה נלסכתאלים^ זיגידי באזני‪ .‬סיזלףחכתקן הגל כי לא(‬
‫לל אית יאית כתקנה כי אס הייתי מתב בשיתישומי דיו יקצוף על הסתיר לבר ‪ 031‬לא על הראות לו המגלה רק דברים על פיז‬
‫באומרם ‪ 06‬״תה יחסיז• לראוי!‬ ‫‪.‬׳‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫הל הספל בלב‪,‬‬
‫דע>טכריח בז^־נרידז כ כ ל א ש ד צ ו ה‪1‬י לרמיד־־זו הכתב הלא חוככ היאשס יסלח זיקתה‬ ‫ייצסיייית מעצמן כל כן היו נפשית‬
‫לו וקעפה כיש ח לקחהי דגזלך‬ ‫הנ בי א ל ס ר א ב ס ^ ר די רי יהוה בית יה‪ 1‬ה ‪4‬‬ ‫®ייף עין וזהי על‬
‫נו׳אומרו‪ .‬ררחיהו באויוצא בחון‪,‬‬ ‫צ׳יויהליה׳ צבאות עמנובעניןוחן‬
‫העם ‪,‬לא נתנו איתו ביתהכלו^‬ ‫מ ל ו י“‬ ‫ה ו‬ ‫ש י‬ ‫א‬ ‫^ כ ך י‬ ‫הסתם ‪,;,,,‬א‬
‫מרריי יז^רז״י ‪ (hlft‬וזייזי■‬ ‫‪....‬ד‪..‬‬ ‫י __ ____‬ ‫_ _______‬ ‫_ __ ‪If‬‬

‫כי ה ה בא ייוצא לתיךהעם ולא‬ ‫בי‪,‬ת<ג‪,‬ל‪,‬ם ‪ :‬דר‪,‬ראברווז ‪ 3‬ס | ־ א ק ־ ר ? ה ?ל ‪^9‬לי^‬ ‫יל‪1‬ה בבואס לפני המלך לא ערגו‬
‫גתנו איתו ביע הכלוא על כן הוסרס‬ ‫הס;ןד נ ח צ ל‬ ‫כי ח ♦ה‪ 1‬רת ‪^^^ 3‬כתנסריהז•‬ ‫^ לגס להולין אקס המצ^^‬
‫^^^‪:‬יוז>יה^זך ש?אןגי'יל^‬ ‫•‬

‫נידוי?‪:‬אאליהם ‪ :‬ף א מ ת א)יו שב‬ ‫לןיאת באזדהעלםךןחנהםדףג?!!ר‬

‫א ת‪-‬כל^ ץךברי ם ‪ n q j‬אי^ע אל;רעהו דאמרר‬ ‫ןיא;ןגיהם ‪ 1 :‬י ^‬
‫^מ^ךאתכאהן־ברםזז^^י ■‪ ’ //‬ו א ת‪ 7‬כרוף שאלו לאמרךזגדרנאלנואיף;םת^ את־־‬
‫—‬ ‫‪3‬ל‪/‬הדבךיםד^נלה מפיו ‪_ :‬ויאסר להם ברוןז מ!«ויןןראאליאת בל‪-‬הדברים ^ א ^ ה‬
‫^ ואישאל־יד^עאיפהאתם י‪ * /‬כבאואל״‘‬ ‫דזספך ‪5‬די‪ : 1‬ויאמרו•השףם אל״ברוך לף הסתר‬
‫ט ז א ל ^ מ ע ^ ך’ו!נידי ‪ 3‬א^‪1‬ה&?ך ^בל־יהדבךי ם ‪:‬‬
‫‪ -‬ל^^‪ 1‬מע ת&’ ^־'^דןךאה‪.‬ידתודי דאזגי' המלןיובאזני‬ ‫לקחת אתהזמגל^ה^דזה‬ ‫‪:1‬סלף‬
‫^^^^את“ האח?ןנ;ר' ‪; " n - i p p‬‬ ‫^^^־חשךיםוזעמדיםמ^‪:‬להמלד ‪ :‬ותמלןזיד;ןב בית‬
‫וי‪.‬הי י כקרא י הו ך שלש דל תו ת וארב^ד; יקר^ה כתער ^^ספי ו ח ^י ך א מיי א ש אשר״א?‘ ־האח ע ד ^ ת כו‬

‫’ ^ ‪^ ^ '^ v l‬ן״ד;י ׳׳■ ‪ 1; ,‬ב ך > ^ אל ק ס ת < ? ת־ ב רוןי‬ ‫‪1‬‬ ‫׳־־׳•<ד• ‪ H / w r v ' v‬ל••‪•.‬״;•׳‪1‬‬
‫^‪#‬לףאת־המג״לד^ה‬ ‫^ו הנ בי א‪1‬יקתרםיה^ז‪ :.‬דהיךבר^הו^אל^ר ‪ip‬הי■^ ‪ 0‬פ‬
‫ןאת־׳קדברים אשר כ תב ברו‪-‬ן! מפי ירשהו• לאמר’‪ :‬שו ב ק ^ ל ^ מל^ז אחרת וכתב‪7‬ןליה ‪ %‬ב^הדבריס‬
‫^ מל^־ןה‪/‬דה ת א מ ר‬ ‫^^^^‪.‬יהד^ק;ם מלי^־יהודה*‬ ‫הי א שניס א שרהיו על־חמגלה‬
‫^^^תהשרפת^־‪^/‬המגלה הזא תלאסר מדו^ כתברת עלידה ל א מ ר ב א״י ב א מ לןז־ ב ב ^‬ ‫בחא ס ר‬
‫ןה שחיתאת־האלץ הזאתוה ש?ית ממגהאדם ובהמה ‪ :‬לכן כח־אמריהוהעלזיהרקים מלף‪ 7‬ד־זודהלא־‬
‫^^לחךבביוםןלויןרח ‪5‬ל!לה ‪ :‬י ו?‪,‬קךמי ^י ר'ו ע ל' מו‬ ‫^^סא דוד ונבלתו ^ז; ה‬
‫^^ושלמואל‪-‬איש יהודה ארח כל־דהר^ה ^א שר‪:‬דבךמי‬
‫אל־ברוף ‪ 5‬ךנךיךו ^^פרן\ ‪ 5‬ת כ ‪7‬ןלידדמפץ‪.‬רמיהו‬ ‫אליהסולאשמעו• ‪:‬‬
‫ךיהרךהבאשו?‪1‬ודגגסף?‪ 1‬ליהםךבריםרבים^הםה ‪ V‬״‬
‫^ ^ ^ ^ו ת ח ת כני מ בן‪-‬י ה ל קי ם א ש ר ד ה מ לי דנ כו כ ד ר א צ ר‬ ‫■‪C ap‬‬ ‫ל ן •‪37‬‬
‫^ן א ^ ב א תי > ה‬ ‫‪.‬‬
‫אשך יכרביד ןרמ;הו הנביא ; וישלחהסל^צךק^׳הואת‪-‬יהוכל כך־שלמיה ן א ת “^ןניהו• בן־מעשיךז‬
‫^^סרהת^^‪ V‬לעא ‪^3‬נדגד•אל^ה‪1‬האל;היגו ‪ :‬ה ו • ן א ויצא ^תוףהקם ולא־־‬
‫גך‪/‬נו אתו ‪ to‬הכליא‪ :.‬ו תל פרעה יצא ממצחם ו!שסעו• הבשדים הצרים על^ךו‪-‬שלם את־ש^^נם‪.‬מלר•‬
‫מעלירו׳שלם‪ :.‬ו!הי ^•יהוהאל^רכ‪ 2‬הוהנםן>לאסר ‪ :‬כה־אמריהוהאלחי י ^ אלכיז תאמרו• אלן‬
‫^צא לכם לקרה שב לארצו מצרי ם ‪ _■:‬ושסי‬ ‫^חאתכ‪ D‬אלי ‪y‬דךש\^הנה וזיל‬
‫^^סיאו^פשתי^סלאסרהלר‬ ‫^‪ :‬קי הז א ת ^ג^הושרפהבאש ;‬ ‫הכשדים‬
‫‪ b f .‬מעלינו הכשדיים כי׳לא^יילכר;* ״ כי אס״הניתם כלי־חיל כשדים הנלחמים אתכם ןנשארו־בם אגשיכם‬
‫^^נהלךיקומוושךפואת־הןירהזאתב^ןש ; וןדהבהגלות חילהלשד־יםמ?^ךר^ז ’ ט‬
‫מפני‪-‬‬ ‫‪ ‘ .‬כ‪ 1‬ח ‪j>d_2 ‘ 3 .‬‬ ‫־ ‪ .‬י ״ ׳ ‪^ j e r e m i a s C ap.jvVz‬‬
 ‫ירמיה לז לח מרא‪ 1‬ת הצ‪1‬באזת‬
‫‪7‬אגה תלכו ויהי מרה^ אל ירמיהי מש"כ אם ה ה בנית כלאשלא היה לפני ה' לטובה היה נדרס זחתקבלת תחנתו‬
‫‪J(S Q.‬‬ ‫מלחדקטיגזריא ומגיד לפניו ית'את אשר‬ ‫יכול לחץ מפני דאגה ולהיות אליו דגר ה' ‪:‬‬
‫ר \ בידכם‬ ‫קט־גריא‬ ‫ירמיהו לו׳ יאמרשיצא לחלק עצמו מירוטליס ולא יצא לבלו פן‬
‫‪ 1‬מלו‬ ‫יאמרושהיה מתחבא לגיוח ליפול אל הכשדים על כן לא רצה • הנבואה הרעה ומרפא ידי ששי החלחתהיי^ייי^ ‪,‬ר‬
‫‪ .‬י* ‪.‬״‪ °‬דיפפים‬ ‫;;‬ ‫־‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ללכת ‪ p‬בלכתשיירת אנשים לאק‬
‫״כל‬ ‫ימחה בידכם ^א יייד‬ ‫בנימין וילן הוא בתיך הבאים לאיז מ ^י תיל כר עה‪ :‬ויצא ירמיהו מ י מ ^ ל ם ל ל כ ת‬

‫‪• 06‬ונל■ ט אס‪.‬מסזקה״לו‬ ‫^^‪ 5‬ער‪ 3.‬ט ^ ן ע ם ;‪ 15‬ל פ ק ך ת‬ ‫‪1‬י‪.‬לןגת‪ 1‬ןהעפ לנל יחפדיה״לא‬
‫^ ל ל מי הנ ך חנ גי הוי ת פ׳ ל ל א ת ־י ר מי ד ־זו הנ ם א‬ ‫®הלוט פגעו הלונ ׳ראיה ‪P‬‬
‫״” ! י ? ! ״ ™‪^',‬לא ״ל״־*״‬ ‫ר א מ ר‪ -‬ר סי הו‬ ‫^ א ס ר א ^‪ -‬ה ל ^‪ -‬ם א ת ה'נ פ ל ‪:‬‬ ‫ל‬
‫למט׳ דרןחנ״^הןי״ייף; כשלט‬ ‫^‪.‬ק ר אי ^ינ ‪ $‬ל ע ל ־‪ 11‬פ ש ך ט‬ ‫ידמיה שאמר לו השנין אתהמתויש‬
‫״ן' ^״“ ^’!“לאשארשם‬ ‫ר ת פ שי ר א״י הני ר מי הו ו י ב א ^ י ^^ל־הע‪ t‬דים ‪:‬‬ ‫לוק יעתהבא לינקס נכח ממנו‬
‫!כלמנתסלאניתה^י״®?^‬
‫וכל מנתם לאי‬ ‫ר^י’‪*7‬י''» ‪/ .‬‬
‫‪4Wv‬‬ ‫_______‬
‫«יי‬ ‫ל • ‘ ” י‪,‬יי =*= ‪ J */‬״‪.‬‬ ‫ויתפוש אותוו׳אמר ׳ '‬
‫לו^ הבשלים‬
‫צא תה ^‬
‫׳_ג‪5‬‬ ‫עד ימות כרעג יי ‪, °‬‬ ‫ה שרי ^על‬ ‫את‪ :‬נופל* ויאמרו■ הפריסס׳ הנה‬
‫^^שור בי ת יהוגתן ה ס פ ר כ י ־ א ת ו ;‪ ^ ^^3‬בולהחיתו אדני החלו ^ חי‬ ‫אומרו איננו לויס לשלום טילאה‬
‫אומרו וימת תחתיי!’*’*‪,‬ישת^'נשי^‬ ‫לבית הכלא‪ :‬כי באירמיהו א ‪ 4‬בית‬ ‫‪f‬‬ ‫שאינו מענין תלימתס‬
‫היז והיה ראוי ואחר‬ ‫■*‪=.‬־;־‪1‬י‬ ‫־•־‬ ‫^‬ ‫העני! נעיר מה « תלונתם באומר כי‬
‫‪ : 1V5‬וטול כי הלא אס חשבם י‬ ‫הו‪:‬מים רבים‪ :‬יי^לח‬ ‫הוא מרפא את ילי אנשי ‪6‬קלחמה‬
‫^ו^שים‬ ‫^^ןהו דשאלהו• המלה כבירתו‬ ‫ט הלא לא ימנעאו חםמהולסדה‬
‫^^^ז’' ’’'ח^י^ל‪-‬גב ‪1‬ו בהם ולאמי‬ ‫דבר מ^^ ‪ n‬י ה י ^ י א מ ר‬ ‫^^תר ‪^.‬מר*‬ ‫^ ו או לא! אם ‪ 1P1W‬לחשקר‬
‫החבלים תחתיה נהגב הו נהם י‬ ‫־י'ך׳■ ‪1‬‬ ‫• י י ‪ . :‬־•א ־•־■׳■‬ ‫^ה אמרו על שקרפא ידי עופי‬
‫^י ה ת ש ר א םןןי ד מ ל ף ב ב ל תנ חן ^ י א מ ר ‪6‬לי‪ 1‬סיס נו‪,‬פי הםסנ‪,‬פ ת״י‬ ‫‪» ,‬״לח״פ גל‪5,‬פ״«הי‪1‬יםו‪.‬ס^״‪,‬‬
‫״!״תחפאג־לועיייונו ■ ‪“ 1‬‬ ‫^^הואל־הטלה צרקיר־׳י ™ ח ט א תי‬ ‫פהזא״פקי ^סלאגי״ועלק •‬
‫א‪.‬דר>נ’ ^’‪*'’1‬״® “’’' ' ״ ‪L‬‬ ‫^כ^רוב^רוללוםדיזד• ‪n n n r i 4‬‬ ‫ל״ה •אשם הלא אפייראה•גיל •אן‬
‫א ו ת א ^ פו ת‪ .‬א‪,‬־‪,‬עה״ע‪.‬לנתקגת‪ 1‬הלא »‬ ‫יח״טא״טאי״ל־ שן‪,‬א‬
‫זקות ‪ :‬אן אמר^‬ ‫^איכם א ש ר נ‪ 3‬או ל כ ם ל א מ ר‬ ‫^זכלא ‪:‬‬ ‫ידיעושי המלחמה הרגישו על יד»‬
‫החלן הרעזס׳אתכלאשרפסי‬ ‫עצ״ן קושיא זו שכתבנו ׳!תרצו י ל א ־ י ב א מ ל ר ד ב ב ל ע ^ י כ ם ו ע ^ ד ז א ר ת ה ז ^ ‪:‬‬
‫הלא חשבו לנלהרוג אותזניל‬ ‫באומרו אינני חיש לשלו׳ כו׳לומילן‬
‫א‪..‬אש״>״הפאיןנן פ ת י י ^‬ ‫^ ה ש מ ע נאאלו; ה ^ ן ז ת פ ל נ א ת ח נ ה’‬ ‫א״תטא־לילנלאלעה׳היא״‪;.‬‬
‫לאט לו ימו׳ ״ ע‪ 3‬והלא אםכךהי״®‬ ‫מ‪ /‬בי חי ה‪^ 1‬ן ה ס פ ר ולא‬ ‫אןתלונתנו היאשאלו היה דורס‬
‫״?’ ‪5‬‬ ‫י‬
‫ר ^ןדו א ת ^ ר ש הי‬ ‫‪.‬־ ^ ^‬
‫ס ^ ־ ^ ו ם כ^־ה^חכ ש‪:‬מךה?גיר וי;^נ‪.‬יךמ^’‬ ‫^ןצרהמטר־הונתן לו כוןר־־׳לדןכש‬
‫"‬ ‫״'י‬ ‫״‬ ‫‪? 9‬צךה^!ךה ‪ :‬י‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ׳ '‬
‫^ ה ו ן ר פ ^ חו רויו כ ^ ןן־־ש^מיהו• ופשחור בן־‪-‬מלניל?‬ ‫ל ח ‪Cap. 38.‬‬
‫י־ את־־הדברים אשר!רמעזו מדבר א‪4‬ל*־כל־־ה;‪ 3‬םלאמר ‪ :‬בה אנך! הוה‬ ‫^ ׳‬ ‫^‬
‫^^די ‪ ! 0‬מה‪-‬ודי ת^ ^ו ^ שונ * שללו חי‪ ':‬כה א מדוזגיי‬
‫ארז־־־הא!^‬ ‫^^^^חילמל|ד־כבל ולכדה ‪:‬‬ ‫רנתן‬
‫סזרת כי על־־כן הוא מרפא א ת־־‪ :‬ך אנשי המלחמה הנשארים י ^‪!;:‬יר הזאת‪.‬ואת ידי"^ל־ה‪7‬ןם ‪5‬רבר אלי‪.‬ה^‬
‫ויאמדהמלף צך־לןךו וזגוזך‬ ‫‪.‬כדברי״ם האלה כי י האיש הןה ^^^ו‪-‬ךרשלש‪$‬ום ‪ 10‬םהזהכי אם־־לרעף‬
‫^ו ך ש לי כי ^׳י ^ ־ ה כיו ר י מלביהו^בךה?‪?J‬ר‬ ‫הו א ‪;5‬ד־כםכי “אין המ‪.‬לךיוכלאתבםךבר’‪:‬‬
‫את~יךמ♦^ כלכלים ובבור אין־מי ם ם “ טיטויסכע"ירמךוב‪£‬יט ‪ :‬וישמע‬
‫*‬ ‫^‪R‬ת;ירמ;הו;אל־ ‪r‬זכור והמלף ישב כשער‬
‫דצא ןןנד־״מ^ף ס ‪:3‬ת המלף וןדבר אל־ ה מ ל ף לאקר ‪ :‬אדני המלף‪.‬הךעוהאנשים האלה א ת כל־־״א״^י‬
‫^^שוי ‪ 0‬רמ;הר^הנביא^תאשר~הש^יכו ^^בור‪ 3.‬מתתהתעמפג‪/‬הך^יכיאיץ הלחם ‪17‬וד בעיר‪:‬‬
‫המלך אתעבד״־מלן?הכושי לאמרלןח^יד^מ^ה שלשים אנשים והיעסת ^^ ת''ידמיה)הנפא מןקוז^וי‬
‫^^^באםת~ה;מלןזאל‪-‬תהת' האוצרךפןח משםבלי‬ ‫^ ^־ מלך א ת־ה אנ שי ם‬ ‫בטרם;מוח ;‬
‫^^^^מלךהכושיאל‪:‬יךםוהושן?‬ ‫^^^חםאל ‪7‬ירמ}הו;א ‪3‬הבור"‪ 3‬חבלים ‪:‬‬
‫^^ת‪:‬ךיףמתר^לחבליםנ;ע שירמיהוכן ‪ ^ :.‬וימשחואת;יןים‪:‬הו‬
‫^ךלןחאת‪-‬יךמ;הו‪ -‬הגלא‬ ‫^^^^^שב ירמיהו כחצר קמטךה ‪:‬‬
‫^ראמרהמלך אל “ ךמ(הו שאל אני א תן ^דב ^ אל־ין‪/‬כ הי‬
‫ממנידבר ‪ :‬י ל ך ה ל ו א ה מ ת ת מ י ^ ^ ו כ י ‪>7‬ף ^ א הן ש מ ע א ל’ ^‬
‫^^^^^בעהמלךצגיןךו־א^״ך ‪:9‬הו• בסתר לאכ!רמ ץ הו ה א ת אי ^ ר;נ ש ה־ ^נו• א ת‪-‬ד הנפ ש הזאת^^ם^‬

‫ח שוף‬
 ‫לויא‬ ‫ירמיה לח מראות הצובאות‬
‫שלימו הגדלים אתו םאנושותס תלויה נ‪50‬ומו סנהניס מיונו \ ‪ M‬ק‬ ‫?כונה סיג טוג פיה שידס אל תלי נו לכומלו הבורה כי אחר שזאת‬
‫בעיניו חייעציס אותו אשר לא ישתע אל דברי המוכית ולא יכנינג פצחו‬ ‫היא הכונה הלא גס בלי הורדה » היה חת בעיר מאליו כי לתם אין ׳ בכל‬
‫כי לא תבא אליו רעה כי כאנשים ההס כל חתשביתס הס לה נות בעוד‬ ‫יחס להס לתטא בתיה עשה מה שכונתם היתה נעסימ מאליה ח״א‬
‫שהשר ההוא בקיועו ואסר פיסול מי להס ולצרה יניחוהו בתוך הט־ע‬ ‫*’’”ילדתיו מפני הרעב כי איו |‪:‬לחם עוד נעיר כלומר יהיה מת גס‬
‫ו ״ סני לאחיי ד ע ״ ״ ״ נ נ לו עי ך‬ ‫_‬ ‫תהתיו־לו־יינחחי״י »־י‪0‬‬
‫כצוהתנאאל למלן אסינמג אין‬ ‫^! סל א‬ ‫ת ע‪ 1‬רן פ מ > ש ו ד‪ 1‬י ת ה א ח ה ו ב י ת ה ‪:‬‬ ‫״ ״ י ס ׳וייליקי ‪ t 35‬יי חעני‬
‫עצמהייננע איתי יהלו אתי מצז‬ ‫ונ תנ ה ה עי ר ‪ M r i‬נ י ד‬ ‫״יענט־לאאיןתל״ ש ״ י י י עיי‬
‫הנו אינ אי הני סוז א תס תיוגסינ לי‬ ‫^ צ א א ^ ש ך ם ל ף כ ב ק י נ ת ״ י ^ ע י יי' ■י‬ ‫י״ אויי קי ה״ תג עיי י הי ס ס״;״•‬
‫לן אנסי םלי״ן הס אשיהס אנפיס‬ ‫ו ש ר פו ה ב א ש ^ ^ן ה ל א ־ ת ס ל ט מי ך ם;‬ ‫ג״סיא״אלילדלסאלתהיני׳‪-‬והנת‬
‫הסיט ע״יסצי״ןסיהניליבלאיפיע‬ ‫ו י א מ ר ה מ ל ה צ ד ר י ה ו א ל ־ י ר מ י הו א נ י ד א ג א ת ״‬ ‫יל הנסים ני' א״י ט הגסיס‬
‫ציית אסר י ־׳ המונית י־ם חה‬ ‫תיי ‪^ -‬יי מ לי ש ר נ ת ‪ 4‬ו א ל ^ ב ש ^ י ם פ ד ׳ ת נ ו א ת י‬ ‫׳■־־לעתןקל־יא״רי לך האמת‬
‫ה־סידיהלאאנה נ״יתצית היסנפי‬ ‫ה י ה ו ד י ס א ש ר נ פ ר ־ ו א ל ה כ ^ ד ‪v■ V ? n ? Q‬‬
‫ג טזיגיו תין הנ ד םו ה סנ סינו א ™‬ ‫ך א מ ר; ר מי ךו ל אי מני‬ ‫פ ד םן ה ת ע ל לו ־ בי ;‬ ‫’ ״ז »־‪ 1‬ע צ ת״יניני ‪ 0‬״נאינינלבדי‬
‫י נ נ ד ע ״ן יפפולי ‪.‬‬ ‫^ םן ך ״נ אי מו לי הו ה ך ־י ^ ש ר אני ד ב ר‬ ‫קיס׳ לסיית! ‪ 01‬״*‬
‫ףיטבל^ותחינפשף‪ :‬י ואם־מאןאתהלצאת•‬
‫‪^ .‬מה‪'4 4 ,‬נשיםאע!ך נ^!‪!1‬ארונבית םלף‪:‬יהו‪1‬‬
‫׳!ו!‪.:‬׳ף‬ ‫^ & ‪ 4‬ףאנשיש ‪ 4‬ףהטכעו‪.‬כיץ רגלה נסגואחו׳ * !?'> ‘‪'4‬‬
‫מוצאיכש א ‪:4‬בשריםן^תהלא־סמלטם;דם בייכיך םלף־נב!לתתפע‪^ 1‬ת‪-‬הן‪1‬ירהזאתת שרףבאש ‪:‬‬
‫ו ‪p‬י ‪ r‬ע ‪ 9‬נ נ ו ^ ר י ם כ י ‪ T‬פ ־ ת י ‪ ; J W‬ז‬ ‫‪ 4‬ברים־ ‪ 4‬א ל ה ו ל א ת מ ו ת ‪:‬‬ ‫^ י ‪ 4‬אי ש‪ .‬א ל ‪ 4‬ע‬
‫‪ 4‬נ ך ת { > ל ־ ה ס ל ך א ל ־ ת ב ח ד מ מ ג ו ; ‪ ? N S‬מ י ת ך ־ ו‪ .‬ם ה ^ ל ‪ ^ :‬ר‬ ‫ו א ‪ 4‬ו א ל י ן ר ה |’ ך ד ד נ א ^ נ ו ס ה‬
‫ד ב או‬ ‫^ ^ י ל פ נ י ה ‪ 4‬ך ל ‪ 4‬ת׳‪ .‬ה עלי כ מ^ פ ת ן ק ו ו ג ת ן ל מ ו ת ^ ן ם ‪:‬‬ ‫א לי ף ה ^ ף‪T‬‬
‫^ ^ ש ר י ם א ל ^ ר מ י ה ו ר ש א ל ו א ת ו גי ג ד ל ח ם כ כ ל ־ ה ר ב ר י פ ה א ‪ 5‬ה א ש ר צ ו ה ס מ ל ך ו י ח ר י ט ו מ מ נ ו ב ׳ ל א ־ '‬
‫‪.,‬‬ ‫’‬
‫■‬ ‫‪.|T‬ר ‪;.‬‬
‫• נ“ ‪ ^i‬ט מ‪ .‬ע ‪-‬ה‪T‬ד ב‬ ‫י ״־‬ ‫;■ ‪ . .*.‬י‬

‫עד כאן מצאתי מירמיה מ ס ה שה ב א תי ע מי ל הדפי סו ובהיות א מ ת שבביתי ובחומותיי ב צפ ת תובבייש מ ה הע תנן הראשון כדי־‬
‫ל ה ק י מ ו‪ 1‬נ ע ת ל א נמצא א תי יותר מ מ ה שהדפסתי ויעצוני כליו תי להדפיס הנ מצ א א תי משו׳ בלי ת א חר עד ש א לו ואשוב וסה גם‬
‫שהדרכים בחזקת סכנוז חם ואיני יורע מ ה י הי ה באיחור הזמן א ס יארכו ימים ושנים לכן א מד תי אני א ל ל בי די לי ב מ ה שזכני ה'‬
‫ל ה בי א עמי ואדפסנו ♦ עור הנני באתי להשיב ולומר לכל אצילי בני ישראל ה שואלים ל א מ ר למ ה לא נדפס יחזקאל ‪ .‬ואומר שכל‬
‫העול ם יודעים שאבא מארי!ניה״ה המחבר ה שתדל בכל פירושיו שעשה שלא לשים עצמו בדברי ק ב ל ה מפורסמת ומה גם בגילוי‬
‫‪,‬ביאת משיחנו כאשד יראו מעכ״ת שע שה בסוף חבצלת השרון הו א פירוש דניאל שהשמיט עצמו מ ליג ע במר א ת דני א ל ו הני חו כ מו‬
‫שהוא בלי שום פירוש בלל ש אמ׳מה לי לפרש דבר שליבא לפו מ א ל א גלי)כ מז כן ג מד בלבו של א לפרש במרא ת יחזקאל עם היו ת‬
‫א מ ת שיש איזה פירוש על פסוקים שאינן מן ה מ ר א ה ולהיות ם מפוזרים מפוררים במירים ובקונדריסים ובמדינות כמו בצפ ת‬
‫ודמשק זעיר שם זעיר שם ל א העליתים א ל הדפוס ואם יגזור ה׳ בחיים א ל ק ט מעט מזער מהניירים שהם אצלי בה׳ ואשימם בס>ף‬
‫כל הנביאים או בשערים בכל דרוש ו ר ח ש שידבר בו כל א׳ וא׳ על מקומו יבא בשלום מפורש ומפואר כאשר מו מל עלי לעשותו‬
‫^ כבן א ח אב ירצה וכ תל מיד לרבו אע שה אודיע דברי ודרכי‬
‫׳‬ ‫נ א ם ח י' ם כ כ מ ו ה ר ״ ר מ ש ד ו א ד ^ ן י ך ו ל ה׳׳ ת ז‬

‫י®־ חזנצלות המביאים הספר לבית הדפוס‬

‫א שד כוננו ע‪*7‬ינו )עלינו־‬ ‫מד אג ה נדבר ל מ יקוס איזו אדם ל*חרות אפו בנו ^ ח שו ב מח שבות ^מעשי י מ נו‬ ‫הנה‬
‫לשבח ולתת גדוללי ליוצר בראשית אשד שם ג ס חלקינו בתורת רבינו משת אל שיך ז״ל ל הו צי א כ ל ח ע לו מו ל או ר ה בי•‬
‫יקר הי ה דברו על נביאים אחרונים ותרי עשר * א שר ל א נ מצ א כי אם א חד בעיר ושנים במ שפחה וזה א שר קוינו מצאנו * גם‬
‫ראינו התנצלות של כן הגאון ב״טולי היריעה של א נ מצ א א תו ל ה בי א א ל בית הדפוס פירש עליחזקאיל וגם לא על כל דברי‪.‬‬
‫ירמיה כי נאבד ממנו וחבל על דאבדין ול א מ שתכחק ‪ v‬בכן גם אנחנו אשר הוספנו ברוב אונים ) ‪ po N‬כ ח להדפיס גם ה מקר א‬
‫דמע ן אשר ירוץ הקורא במקרא ובמחברת הקודש יוכל לידר לסוף עומק דעתו הצלול ה *־ ומפא ת כן במקום אשר נעלם פירושו‬
‫לא עלה על לבינו להדפיס גם המקרא * כאשר יראה ה רו א ה ע ק בעין בדפוס ווינציאה סוף דניאל שג פ| שם ה שמיטו המקרא‬
‫ו ה' ישלח עזרו מקודש ומציון יסעדינו וי שלח ברכה במעשי ידינו‬ ‫כסימנים אשר ל א הואיל מ שה לבאר פ ‪ T‬ו שו‪.‬‬
‫כ׳׳ר צפנת פענח‬ ‫לגמור להבי א אל הדפוס יתר דברי פי חכם חן חן ת שואות לו ולזרעו אחריו עד עולם א״ס ז ‪,‬‬
‫מגלי הצפונות אשר היה זה ימים ר מ ם ספון וטמון חלק ת מחוקק זה מ שה ותורתו א מ ת וצדקתו עומדת לעד ג‬
‫נ א'י צ ח קנ א־׳ אכ הד׳י ר ק ^וני די ס מ ק״ ק בילגו ריי א במדינת פולין קטןסמוךלק״ק שעבר שין ‪•:‬‬
‫ונ א םי ע‪ 2‬ר א ל ב ר א ב ר ה פ בע ל המדפיס ד ק ״ קי ע פנ ק ‪. :‬‬ ‫‪. .‬‬
‫‪ *1DK‬לו^^ייח כדישליו לה^יז׳ העמוד תלק יוחרהי להשלימו בדבר יישוג ^!מיס ז״ל על פסוקי תתלת הושעשיוו״ל בגיו' דפסתי׳ו כתיב והיה יזםפר ב״י וכתיב יושרל<( יחד‬
‫ילי< יספר כיון כשעופין אונו כי‪1‬ן כשיוין עושין אונו וכו' ופחעתי מקשים עלזה דהרישהיו ישר־‪ 61‬ן עושי! אונו‪.‬של מקום והיה להם מספר והרהרו בתשובה‬

‫יוו^^ שהם בחזקת צדיתי׳ שאין להם חשא ולכן לא מנו פחות מבן כ׳ שאינו בר עושין בב ד שג יועצה ויש צחוש שמח ת‬ ‫״ ‪ P‬עשדי שנה ומעלה כל יוצא ‪ M‬ותוכן דבריו שלא נמנו‬
‫ולחטוא • ולכך נאמר כל ין‪5‬א ‪ 5‬נא דהירא מעבירו׳ שנידו ילן• וישו‪, 1p,jS 3‬לא יצא נצניו ע כ היכז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ר‪ 5‬ונויחרל‪.‬ו ‪ r m‬־•הו^לכיסנכגנ‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬

‫ן‪,‬‬ ‫»‬ ‫‪ 7P /‬חיז^׳י ‪K‬‬ ‫‪PP155‬קיים‬ ‫^ יכזכהנהיוק מעושירנינושגמהוס ‪1 :‬‬ ‫וין ׳*׳•״‬
‫צ בי ה י ך ^ בה״ניתהי״ימאירז^לה״הי׳מ׳׳תיאגובצ־שרגגלילזאמשס^מגיהעעתהספרו׳קנזפש''®''^‬
 ‫‪Liber‬‬ ‫‪ #‬הושע א ‪:‬מראות הצובאות ‪#‬‬ ‫‪h o sea‬‬ ‫;‪. a p . r‬‬

‫במשפט אמת והנה לאת יתברך כי היה מקום לטעות המק עסבניישר^‬ ‫מ ר וכי׳הנה אין ספק כי עיגת הסחיכז׳נשארה על‬ ‫תחלת‬
‫תחתשלש אשר כמה יראו כן יתמהו נהווה ובעתיד על ההשגחה ע‘‬ ‫פה * ‪6‬אםל‪ 7‬עת י‪1‬״ל סאחלו כי ארבעה נטאיס)‪)63‬‬
‫»שראל אשר בהם‬ ‫כן רצה יתלרן עשזת דבריס חסוייחיס יהיו וכרןן‬ ‫נזמן אחד הופע ועמוס ויסעיה ומיכה שדטתס ז״ל הוי כי וז ביאור הכתזנ‬
‫תנות דעתם מרגשת הרהורי ההשגחה* הלא המה אחת כי הלא יראו כי‬ ‫עתלת עואת הסתנבאיס בימי ע!דהי ומ דבר ה ‪ k‬הופע ואתרי כן לסלפה‬
‫פקד ה'על בית אחאב בתרעאלעד‬ ‫‪,‬‬ ‫האחרים ויתכן לפי פשוטי בשוס לב׳ ‪k‬‬
‫בלתי השאיר לו שליד זיקס תחתיי‬ ‫■ ^ ‪r 3 f S‬־ ‪ - ₪ e S 4 S t l‬ה‪ 1‬ה ׳ א ^ ך ה י ה‬ ‫‪ v« 1‬מ י י ת ״ ל ת מ י ״ >״־■‬
‫אעיהנא ואת ילדיו ארבעה דורות‬
‫אסר גש המה שקועים בכל חטאת‬ ‫^ א ל הו ש ^ ) ‪I‬‬ ‫^ א ‪C a p . !.‬‬ ‫ני עסר לשונות נבואה ‪ p‬והמטס הס‬
‫ירבעם אשר חטא ואשר החטיא במגלי‬ ‫‪ »*T O‬כי מי‬ ‫®ל קושי שהן דבור וחוק • זננוא אל‬
‫הזהב אשר עשה והלא מה יאחיי‬ ‫כי הנס‬ ‫סענין *‬
‫ייו ת ם א חז‬ ‫על חנם אמר לו הוא ית' • יקח אשת‬
‫הרואים כי אולי יש ממש באלו‬
‫אשר על כן אין צרין לומר שלא פקד‬
‫ונוניס וכ‪1‬׳ ‪ k‬א לפי שאהד לו הב׳ה יחזקיה מלכי!הודה וסמי^יךב^ם ?ך־לאש מלך‬
‫עליהם כי אם אדרבא מלכו ארבעס‬ ‫ת סל ת ךכר־^ה;ה בד^וש?‪^:h3‬מר‬ ‫להושע חטאו י ש^ היה לו לוחד בנין !^ראל‬
‫יו כ־ם בניו ובני בני! ההולכ! ‪0‬‬ ‫‪ 03‬בניגי«נין הם בני אברהס יצחק ■יה‪ 1‬ה אל־הושע לךמח־לך א ש ת זנוגים דלדי‬
‫בחטאת ירבעם כאביהם יהוא ואם‬ ‫ויעקב הס ג'גל עליהם רחחי׳ לא די‬
‫סלא אמר כן אלא אחר לפניו רבש״ע‬
‫ו ת ה י ו ת ל ^ ו ב ן ‪ :‬־ ‪:‬אסר מלכו אחרי יהוא גס המה הלני‬ ‫נל העולם שלן הוא העבירם באותה‬
‫אחרי חעאתירגעס זהאריןלהם‬ ‫אחלת אמר הב״ה מה אעשה לזקן זה ; ‪;1‬אסר;הוהאליו קי א ^‪01‬ו"יזרעאל כ‪-1‬עןיך‬
‫הוא ית' על כן היה מקום להרהר‬ ‫‪111‬חר לו קת לך אשה זונה ותלד לן‬
‫חלילה ול«ר כי עזב ס' א ת ה א ^‬ ‫‪1‬ני זנונים ואתר כן אומר לו שלחה מעט ופקךתי את־דימי‪.‬יזרעאל’?^^־בירז י הו א‬
‫ולפקפק'בהשגחתו יתברך ולא עוד‬ ‫ביו ם‬ ‫ממלכו‪-‬ת ביתי^ןראל ‪ :‬והיה‬
‫‪ . I-T : • f‬ן ;‪J - 1TT‬‬ ‫‪I‬‬
‫תי‬ ‫אני ‪ .‬ו הג ב‬
‫■■ ■ “ ^‬ ‫‪IA‬‬
‫אס משלח אותה מעל פניו אף‬
‫‪•inA*.‬‬ ‫‪. . . .Ji:‬ש‬
‫אלא שחפ ל אלו ביל אלו כתלו השנים‬ ‫‪:‬‬ ‫ההוא‪ *ir p m .‬את‪:‬רןשת ן^ךאל ^ נמק‬ ‫אל‬ ‫אסלח את ישל& מיד ויאמר ה'‬
‫טובים בעיני ה׳ פנית כי ללא בהחשן‬ ‫הוסע קח לך ונו׳ כמדובר חדז״ל עד‬
‫הזחן שיחרב! אלן ואלו יראו כי‬ ‫^אתר שילדה לו שני נניס ובת אחת ו ת הר ^‪.‬ו תלד ‪ 3‬ת דאסר לו ק ר א י?‪ 1‬מה 'לא‬
‫את ישראל לא האריך כאשד ליהוד עם‬ ‫ארח’ם את־ביתיע‪1‬ר<‪1‬‬ ‫אמר לו הג״ה הוסע לא היה לן ךחמהביג!אאוסיף‬
‫היות כי גם ביהוד‘ ^תה סעדורה‬ ‫ללמוד ממשה רגן שכיון שמרתי עסו‬
‫וכמו שאמרו רז״ל שהיו ישראל אומר^‬
‫‪:‬ת!מדהארחם‬ ‫‪3‬‬‫ת־‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫'כי‪-‬נשא<<ע!א^הם‬ ‫בגי'‬ ‫פירש|מן האשה אסר לפניו יש לי‬
‫כשגלו שפיה הוא יתברך נושא פנים‬ ‫והוטעתים‬ ‫^ יזחנז ואיני יכול לגרשה ולא להוציאה‬
‫לבני ‪3‬יו« וגס סאחרו שכאשר שחטו ערן חרבן הבית וגלות יהזדא‬ ‫* אנזר לו ומה אחה שאשתן׳וונה ונכין זנמי׳ואין אתה יודע אס שלן הם אם‬
‫בצדק• את הדין עכ״ו לא יבצר סליל מקזס להרלר על קדיחת הזיזן*‬ ‫‪0 ,‬ל אחרים כס כן״אני שיש׳ בני וכוי אתד משלשה קכייניס שקג יתי בעולמי‬
‫ועוד שלישית כי יראו כי אחר חלאת לבבל שנעים שנה שב יתגרןאת‬ ‫; תורה שמיס וארץ וישראל אתה אומר לי העבירם באומה אחרת כיון שידע‬
‫שבות יהודה ולא את שבית ישראל ויחזיקו בתאחרם כי על היותם בני‬ ‫‪.‬פסצמושתטאעחד ובקש רחמים על עצמו אחר לו הקב״ה עד שאתה‬
‫ביתו נשא להם פנים חלילה ותם * על כן על תבחד שלשת הדברים ר‪.‬אלו‬ ‫‪ .‬יזבקש רחח־ס' על עצמך עמוד ובקש רחמי' עליהם ססרתי עליהם שלפה‬
‫יצל יחבדן ועפה הנביא בפועל דברים חסוייחיס יהי! לאות ולונרון‬ ‫‪ .‬נזירות עמד ובקש רחמים עליהם ובטל את הנוירות והתחיל וברכן‬
‫לעיני כל יסיאל להסיר מלכם מחשטת אשר לא כראוי כלפי שחיא חלילה‬ ‫י יהיה מחפר בכי ישראל כחול הים וכתיב וזרעתיה לי בארז זרחמתי את‬
‫והוא אומרו קת לן אשת זנורס וילדי זנונים ליא אשה גזמודנה אשת איש‬ ‫‪5‬א רוחמה ע״כ • הנה יראה מדבריהם ז״ל כי קולס צווי ציךחתהאשת‬
‫שהוא משמעות אשת עשתה זצוניס ואתרי שלא היתל כשואל היו לה ילדי‬ ‫מונים עברו דברי קי פי מאתו ית אלי? ופל השיבו שלא כהיגן צוה לו ית‬
‫זנונים שזינתה פנויה שכל רפתס לא היתה רק היותם בני לנדה אן לא‬ ‫יקיז אשת זנונים ובזה יתכן לבאאל תשידת שאלתנו * התחילו בלשון דבר‬
‫יזחזרים באופן שליו לה בניס של שני מיני זנות והרמז הזא כי זנה תזנה‬ ‫דאזחר תחלתדנר בחסרון הסמיכות אן כי למה פהצווי הלז זחה גם בפתח‬
‫הארץ סלס שני מיני זנית אתת חטאת אחאב ואחריו חטאת יהוא‬ ‫‪7‬נריו לאחד לו קת לן אשת זנונים כוי כי הלא כחוזר נחשב על כן‬
‫ובניו שהלכו בחטאת ירבעם אשר אסרו רז^׳ל כי קלות שעשהאחאג‬ ‫הקדים יתברין ואחר עחלת י דבר ובו' לומד לעז איפה ני תתלת הכל ד ני‬
‫כחמורות שעשה ירנעס שהמשל הוא שאס הראשונים ידמו לסוג כראשון‬ ‫ה'בהושע ‪b‬זחד בו בעצמו שלא היו דברי שליחות לישראל והוא שאמר לו‬
‫באחרונים של יבוא בסזגהשני וזהז כי זנה תונה הארץ קאחדי ה' כלוזיר‬ ‫דברי קושי שישראל חטאו ופל ידי‪ ,‬הדבור ההוא נסשן כי ויאחר ה אל‬
‫ס גס שתראו שאחר חטאת אתאב סובל עדין חטאת ירבע' אינו שסזזתי‪.‬‬ ‫׳ םו‪ 0‬ע לן קח לן כו׳ והוא כל אשר קבלו מ״ל ורמזו ית׳ פה ולא ביארו‬
‫‪5‬ל® כי אס שמדין זנות סיא אלא שעל היות קל חהקולם חארין להם ועל‬ ‫נזפני כבוד הנביא דק הטמין ברמז* ויתכן שגס מאוחרז תחלה דבל‬
‫אשר תראו כי הפלתי את בית אחאב ביד הלמן בחטאי ירבע'אל תהרלרו‬ ‫ם ‪ x 6‬היה כו' כיון פנק זה לומר הלא תראה מ ר ה׳ אשר היה אל הוסע‬
‫לומר כי טוב בעיני ההולך בחטא' ירבע' כי הנה קרא אתפס הבן יזרעאל‬ ‫מהוא קושי לאחד לו לקחת אשת זנוני' כי לא מאהבתו אותו צולו לעשות‬
‫להיזת לזכרון כי ע!ד מעט ופקדתי את דחי יזרעאל על בית יהזא לרחזז‬ ‫>ן אן אל ת^זה כי הנה תחלת הכל דבר ה׳ עם הוסע דברים שנתסן‬
‫כי אחר שלם מכעיסי׳ אותי בחשא׳ירבעס מאסתי׳ גס החל אלא שהאכלתי‬ ‫דוהש כי ויאמר ה' אל הושע לן קח לן ולא על חרס היה והוא אשר קבלו‬
‫רבעים‬ ‫לו ^בכי___‬
‫לו בעולם לזה מציאות‪ -‬העפות רצוני מי ת אחאב ואתן ״‬ ‫ל ״ל כמדובר• ולפי פשוטן ‪ b‬קקדאותעלענין האשה וילדיה ומנין‬
‫פל כסא ישראל אן גס אותם אבער חן הארץ ואדרבא אחדשלא לנקז‬ ‫סחות כי הלא ראוי לשי' לב חה ברן אשת זנוני' וילדי זנוני' שהיה יי!יקח‬
‫ני אפקוד עליהם את יום יזרעאל שעשה טל בית אתאב כי לא לשם ש זים‬ ‫אשה זונה ולא עם ילדי זנורס גס כן ואס הוא שיוליד בני זנונים שתונז‬
‫היה אחרי לכתם אחרי סגלי ירבעם כי אין חפץ ברשעים • וזהו ופקדתי‬ ‫היא תחתיו באופן שעל ידי כן גם ילדיו חחנה יהיו ילדי זניני ^יזי‬
‫את דחי יזרעאל על בית יהוא ולוא ענק על דאטפת אטפיך וס ף חט־פין‬ ‫הזגמאה חלילה לאל יצוה את נביאו להוליד מחזרים בישראל‬
‫יט־פון שלוא כי יהוא פשה נקמת ה׳ בבית אתאב ואתר כן סופו הוא הי‬ ‫סאחרו רז״ל שאחר לו הקב״ה אינן יודע בכין אש שלן לס לא ’ י ק י ק‬
‫גם ביתו יפקד ויתרב גס הוא וגם ס!ף חטיפי דוד רביעי של יהוא והוא‬ ‫ככל שאד העם שאין ודאות כהיות בני האש‪ :‬החת בר נעליי אן ל‪ 9‬י‬
‫זכריה שהרגו קבל סס סלים בן יבש י נפל גם הוא ביל מנחם בן גדי וכן‬ ‫האמת בחזקת לבעל החה^* וגם נשים לב אל רבוי שבמלת זנונים ך י ^ ל‬
‫כל כנמסכיס אתד אחד*• ואמר והשבתי ונו'והלא יקשה כי לא לושנת‬ ‫ייי•ת‬
‫בפועל—מ ע‬ ‫לחה היה הלבד‬
‫י*י«‪-‬י‪-‬י״י••‪-‬ז‬ ‫ועוד ««‬
‫— י ‪.‬״‪.‬י■‬ ‫הארץ‬
‫כפל אוחדו כי זנה תונה ^‬
‫חלמת ישראל עד הושט בן אלה ופקידת בית יהוא כיתה בימי זכריה‬ ‫שיפקוד‬ ‫בשביל‬ ‫האס‬ ‫פסזתס‬ ‫ואלה‬ ‫הבנים‬ ‫אלו‬ ‫וסוד‬ ‫רזיל ולא מדאה בלבל ״‬
‫תי עי ליהוא* אן לזה נשים לב אל אוחדו ממלכות בית ישראל ולא‬ ‫בנו‬ ‫סס‬ ‫את‬ ‫לקרא‬ ‫מספיק‬ ‫הואסעס‬ ‫ניתיהוא‬ ‫את דמי יזרטאל על‬
‫א*זר והשבתי מלןמישראל* ועוד אס על וחן הושע ק אלה ידבר לא‬ ‫יזרעאל • וכן לא עמי על רמז שישראל לא טחו ית' המה ומה צורך לכן‬
‫ימזלמת בלבד הושגת כי אס גס הושלכו מעל אדמתם כולם ‪ :‬אן יאוזר‬ ‫אחדי כי לא נעלם מעיני הכל כי עונו את ה' רלכו אחדי אלי״ס אחדם‬
‫כי מאז המזה פקידת דמי יזרעאל על בית יה!א ‪3‬יתי וכריה חאן הושבת‬ ‫ויקרא‬ ‫‪ .‬ועל דלן זה גענין לא דוחמה* וגס לחה היתה זאת נקנה ילא וכד‬
‫יזמלכו שהואט לא היה עול מלן ק מ לן כאשר היה נד‪ 3‬כן ירבע אלה‬ ‫לא‬ ‫ית'‬ ‫אלא יוחס * וגם לחה נרמז מה שאין ישראל עמו זת׳ ולא מה שהוא‬
‫בן בעשה אתא‪ 3‬בן עמרי ואיוזיהו ליהודס גן אחאב ויהוא וארבעה בניו‬ ‫יהיה להם ־• ועוד דקדוקים אתרים נרמוז אותם על סידרן תירוצם *‬
‫מני ברואן ממנו והלא לא היה מלן יורם עצר מאני! ח הו שאח הכתוב‬ ‫)אזמרה כי אק ספק כי מגת _יקית ‪ p w‬ה' היא אמונת ההשגחה‬
‫והשבתי‬
 ‫קיב‬ ‫הו^צע א ב מראות הצובאות‬
‫עליהסמלך החשי?זנאוץישר^הנא‪ 51‬אבאדץככריב‪.‬י‬ ‫משנתי ממללות ולא אמר מלכות ש?זא נעל התלכות כדבר שרשי והיה‬
‫אמנם הנה פלפהמעי ברכזגן נזנרכו ינוראל קאניהס פנשחי©‬ ‫י? יען לי והיה ניוס ההוא מל ^ןולנ‪ /‬לחי יןלעאל על בית י ס א היה‬
‫‪.‬‬
‫זספור הככניס זכו' ״‬
‫‪I‬‬
‫השמיחה‬
‫‪i‬‬
‫כככני כל״א הנס נא‬
‫״‪,‬‬
‫אתת שיהיו‬ ‫יז לי ק ל ת מלכות ישראל והיה ניו ם ה הוא ושברתי ‪ 1‬מ ‪ J‬שנילי ע ת ק‬
‫ז י ^ « ־ ל ’ א י ז ‪ 0 -‬לי‪.‬־' ת־‪ . 1‬ן י‪ 1‬נ ״ ו ל‬ ‫פ ג ״ ן שי ־י ! נ ע ־ונ ד א ‪ 1‬־ י‪5‬‬ ‫' ' י ״ א ! ה ־ ו נ י א‪ 1‬־ ־ ‪ 0‬ה י ה ע י ח ר ש‪ , 3‬ת ה מ‪ 5‬נ ‪ .‬מ נ י ש ‪ ; 0‬דונ א‪c i p n 1‬‬
‫‪,‬־‪ .‬םנ ד א « ^ א ת‪ .‬ד עןנ ק‪ ,‬ל הי־‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪],,‬״!‪ ,‬י‬
‫!אנזרו רו״לברכת הנכבים נתקיימה‬
‫‪...............................................‬‬ ‫^ ^ ל' ך ‪ :‬י ה ם מ א א' ו ^ ג ! ע ם| ?|׳ ? ת‬ ‫י ^ ^ ע תי ם‬ ‫״'״'!•!על ש שנית שהויניגלו־ישי^‬
‫ביחי קשה כר״א והנכס היום כככגי‬
‫הסחים לרוב וברכת הספר וכו׳ ‪-‬‬ ‫ותגמל‬ ‫ובמלחמהבסדסיםובפ^‪:‬ים‪:‬‬ ‫ובחרב‬ ‫לא האריןלאשי‪ D71t’V‬כי‬
‫היתה תלונת ישראל בגלותם לימי‬
‫אתר עתה והיה חה שהוא מתה‬ ‫’ את־־־לארחמה ותהררת^דבן דאמרקרא‪-‬‬
‫ליתו היה י נושא פנים■ על‬
‫מם©>בלייפר^שיש להם מספר יהיו‬ ‫עמי בי‪ D TO ?5‬א; עמיראנכי ל א־ א הי ה‬ ‫א^ית כיז וה אתר ותהר ותלד עול‬
‫לעתיד‪ .‬כתזל הים שלא יכילם‬ ‫־׳* ■‬ ‫‪:‬י•• ^ ׳‬ ‫‪ ' : i‬־^׳•^ •<‬
‫• ‪ ' ■ .‬לכם י• ■’‬ ‫לת אחר לו קרא שמה לא‬
‫חספר ושמא תאחד לחה נחרתי לעתי'‬
‫ייתמהכי לא אוסיף עוד ארחם כאש'‬
‫גנרכת החול חבברכת׳ העפר אוג‬ ‫‪ ^n j n i C ip . 2.‬מספר בני־ ־־י ^ א ^‬ ‫אניחיסיף להאריך וליחס ליהויה‬
‫ברכתהבכביס הלא הוא בי להורות‬ ‫י■‬ ‫"■ ‘’ הי כ ס *‬ ‫כי מה• שהם יאחרו שלחה איני נושא‬
‫הפלגה רבה תפשתי■ קה פלא‪,‬נחצא‬
‫ליס פנים כאפר ליהודה ■לזה אחר‬
‫ז אשרי לא■ יקל‬
‫אני אומר בתמיהה כי נשא אשא להם‬
‫ובל בשליש” עפר‬
‫יהוא כי אחד חלשזנות כי ה»א כחו אם‬
‫אשר לא יספרככככים‬
‫שנאחרבהס ככחוציאבחספר ציאס‬
‫ראש‪ , ,‬הארןוכן‬ ‫שראליחדו ושמו־ להם‬
‫"־■־׳‪ ■-‬־ ^‬
‫מלואסהיה נשא שהוא חציאות בני־‪-‬יהורהוינו “י‬
‫‪'; ,••r‬׳ ‪r‬־ “■‪:‬׳ ־ ‪:‬י‪•',‬‬ ‫מסיא פנים האש אשא להם בית‬
‫איעיב עם ישראל שלא‬ ‫‪.‬״׳•■״‪.‬י*״‬
‫וכו ״ ועוד‬ ‫יםי’‪ 1‬כלוחר אין ראוי כי אץ להם <?הרח‪';5‬ומךהארץכ׳ נדולץם‪’.‬ןךן;א׳ד ‪V‬‬
‫איסיג עחכס בחקוס אפר גרשתים‬ ‫צדיקים כל שכן שמה שאהבתיי יהודה אמרו|אךויכם עם' ול^!הותינם רחמה ריבו•‬
‫והשלכתיס סם אשר אין שש זכרון‬
‫עזנס כי אם והיה בחקזס אשר יאחד‬
‫ואככירא‬
‫א^ערתי ; ‪ | T‬״‪•J i‬‬ ‫באסכסי^יבו ‪,‬כי‪ ^ -‬אדי א ״ *‬ ‫•״‪:‬״‪.‬־ ‪ .‬י‬ ‫לא לין חשזא פנים הוא חלילה אלא‬
‫לאריכות הזמן להגלותם ולא במה‬
‫להש לאעחי אתם סהוא בארן‬ ‫מאחר גלותם אושיעם בנית שני חה ׳‬
‫יסיאלשש יאחרלהס בגי אל תי י■‬ ‫טנהעךמהוהצגת^דה כ;וכם‬ ‫מאין כן לישראל חהו שאחר ואת‬
‫ונקבצו בני יהודה בחקים■ הנוכל‬
‫ובני ישראל יחדו כלומר בלב אתל‬
‫ו שמתיה כמדברו?‪5‬ןתה ב א ר ץ צ^ד־ן והמרתיה‬ ‫לית יהודה איחס‬
‫ושחולהס ראשאחד הואחלךהחשית‬
‫ואתל יחות הקשיח תהיה תחיית‪.‬‬ ‫^מ‪:‬ש הוכישדח זז^רתם כי•‬ ‫זאל המח ;‬ ‫^לא אושיפס בהושיעי*את יהודה ׳'‬ ‫‘‬
‫המתי׳ חהו ועלו גזןכארן דהיינו שלא‬ ‫הואישאני‬ ‫פנים‬ ‫משוא‬ ‫כי‬ ‫תאמרו‬
‫יעלו כחובה לארן כי אס יבואו‬
‫^^^^־הא^כה^חרי מאהבי נרתני לח מי ו מימי‬
‫נושא לגני היכלי כי לא רק הוא כי אם‬
‫בגלגול מתיליתחתתת לארןעדארן‬ ‫צ^ריו‪-‬פ^ו!וי ־שמנ^ול^קייי;; •^לןהסגי‪ -‬שך א ת ­­‬ ‫בה' אלהיהם כי יש ביהזדה‬
‫ישראל ופס יעלו ווהן ‪1‬ע‪3‬ז חןר‪v‬א ‪p‬‬ ‫דרכך‬ ‫‪ /‬־ ‪ v,‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫אלהותו‬ ‫לדיקיס ראויים לכנות‬
‫שהיא ארןישראל ״‪ .‬תתחה אין‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫יתבלן עליהם כנודע כי גס גזחן‬
‫ישראל שעבדו ע״א יוכו לעלות נתתיית החתיס כי הלא בדול הוא יום‬ ‫לחרבן נמצאו כיהודה צדיקים חגי זכריה ומלאכי וירמיה ויחזקאל‬
‫וקבלן עונשם ועל כן יוכו לתחייה ״‬ ‫זרעאל אשד פס נהרגו לתשתית ^‬ ‫וברוך בן נריה והחרם והחסגר אלף ואנשי כנסת הגלולה והראיה כי‬
‫אמרו לאחיכם עמי מו'* הנה שס לנן הגדול שהוא יזדעא‪ 3‬אינו מודה‬ ‫צדקתם הושימס כי הנה לא אושיעם כחרב וקשת ובחלתחה נסיסיס‬
‫היותו יתנרן שונא לו נתפר שם ‪5‬ש»ז לא עקי שיורה שתאם בו וכן לא‬ ‫ובפרשים כלוחר כי אס בתשובה ותפלה ותחנונים כאשר היה על ילי‬
‫לזחחה יורה לא ירתחנה ‪ .‬עושה והוא כי אוחר הוא יתנ^עלובה כנסת‬ ‫יאסתד כי קשס נסעו אל בית שני * ואס יאמרו ישראל כי על מה‬
‫ישראל כי לא עחי ולא רוחמה שזנתה אתס וים לים שחות העדר כשריו‬ ‫סלאריחס עליהם להאריך להם כי אס מיהר להשליכם אל אדן אחרת‬
‫!רחסיסאליפס אני אוחד כי הם ייסרו את מ ס ת ישראל על‪ .‬זכותיה‬ ‫היה כי לא היו כהס צדיקים כאפר ביהודה אן אתר שקבלו עונשס היה‬
‫מאחריה' עסשלם בני זונה כי מחמת עצחס צדיקים הס ומאז נשאת‬ ‫לו יתנרן להשיג את שבותס ׳^ולהושימס כאשר עשה ליהודה בבית שני‬
‫לאניהס לא זיכתה והס ראויים להוכיח וזהו אוקרז • אחרו לאהיכס עתי‬ ‫לוה אתר ותגמול את לא רוחמה שהוא רח‪ &1‬אשד הסירס מהיות יונקים‬
‫'ולאחותיכם שהיא רוחמה כלומר כי נס פשמותם לא עחי ולא רומתה‬ ‫יגון‬ ‫שפע מהשכינה באדן ישראל וו־לז תחת השדים שהיה ראוי יכרו‬
‫הוא סימן עליכס אך הס מצד עצמם עמי ורוחמה הס כי הם צדיקים‬ ‫לדו תשיבה * אז ותהר ותלד נן ויאמר קרא שמולא עמי כי אתם לא‬
‫ולכס אני אומר ריבו באמכם הכללית היא בית ישראל ‪1‬גש ריב את נ ד ה‬ ‫עמי וכו׳ * לומר כי גס ואשלך אתכם מהד ז( ארץ אחרת והיה מקו׳ להשיג‬
‫וזהו ריבו באמכם וג® ריבו שהוא את הבנים וחה שתאחח לשניהם‬ ‫פףתכס׳אחר קכלת עונשכם אןהנהאתסצאעחיכי לא שבתם עדי‬
‫שירינו את אמס הוא אחור לה כי היא לא אשתי כי זינתה תחתי ועל ק‬ ‫מל כן גס אנכי לא אהיה לכס להושיעכס כלומר איני איחר שלא אהיה‬
‫גס אנכי לא אישה אן פכ׳׳ז לא ננעלו שערי תשובה כי אס שתתקן ותסר‬ ‫אלה־כס כי הלא בתימה שפוכה אמלוך עליכם כי אם פלא א שיעכס אן‬
‫וינוניה וכו'כאשר יבאביאורסבס״לי או יאחר כיהיאלאאשתילומר‬ ‫אן עוד חזון לעתיד‬ ‫הנה זה הוא בהושיעי את בית יהודה בבית שני *‬
‫אם הייתי דן אותה כאשת איש המזנה לא היתה לםתקומהכ‪5‬וושאמרו‬ ‫לי יבא זיון שיהיה משפר בני ישראל וכו' ואז יתהפך כי בחקיס אשד יאמר‬
‫רו״לשעלק החזיק הוא יתברך טובה לקשה ‪,‬על שיבור לוחות כדי שלא‬ ‫יצי יאמ להם ואז יחד אושיע את בית יסרא' זאת בית יהודה יחדו כי הנה‬
‫'תידון כאשת אישיאן זאת אעשה■ שכאשר היא לא אשתי שהנמתני גס אנכי‬ ‫'נקנצז בני יהודה זבני י ש^ יתדו ושחו להם ראש אחד כוא מלן כמשיח‬
‫תיקין תשובתם שתסיר‬ ‫לא אישה סאתשימה כעין‪1‬כ‬ ‫יוה שאין כן בימים ראשונים שהיה לכס שני ראשי׳ מזמן רחבעס וירבעם‬
‫זנוניה מפניה שמלבד עזובת החטא גס תבכה ותעסה עד שרושם זנוניה‬ ‫והלאה כאשר יבא ביאור הכתובים גס”ל‬
‫הם רשומיס בפניה וקי‪.‬קיל צלס אלהיס אשר היה בפניה ונשחת על ילי‬ ‫מספר בכי יםרי‪ 1‬ונו' ראוי לפיס לב מה צורן אומרו אשר לא‬ ‫והיה‬
‫‪-‬רשומי זנוניה עתה תסירם* ולא וו בלבל &א שאפי לא תשוב להדהד בהם‬ ‫יחל ולא יספ' כי דבר ידוע הוא׳ועזד כי אס לא ימד כל שכן‬ ‫^‬
‫חהז ונאפופי' קבין שדיה שהוא מהלב שבין שליה ילין* פן אפשיטג אס לא‬ ‫היא שלא יספר ולחה נאחר ״ ועוד שסותר לברי עצמו כי באומרו והיה‬
‫תשוב אפשיטנה פרומה שהוא כמה דברים שעושי לרשמים בנהינס אחת‬ ‫יזספד מי ישראל יראה כי יסופרו ואס כן אין יהיה כדבר שלא ימד‬
‫כמו שכתבו בספר הזוהר שאחר צאת הנפש חהמף חפשיטין אותה מלבוש‬ ‫ילא יספר ‪ .‬ועוד אומרו והיה בחקזם אשר יאחר ולו' והיה די יאמר ואן‬
‫*אייר להס גני אל חי חבלי הקלים והיה במקום וכו' * או יאחר ולא יאמר לוציות אשל היא לבושה בו וחלבישיס אותה בבגדי ט‪:‬חאת חטאתיה הם‬
‫'בגדיפהצואי׳ ובהם היא נדונת* שנית עזשיס לה כשו שאמדו י» לחמש׳‬ ‫>הס לא עמי אתם כי אס בני אל חי מאי והיה בחקיס ״ ועולאיןאוקרו‬
‫המגל והסות' שוחרי התאכה כן הגוף מתנצל וכן הנפש מה עושה הקד‪ .‬ה‬ ‫צליל יוס יזרעאל הוא נתינת טעם אל אומרו ונקבצו בני יהודה כו'‬
‫חוזרוחתברס לדוכס יתדו כאשד היו יחל בהעותם ‘ ו פ י ל ש‪,‬יםית ילע‪):‬‬ ‫יעיל אוחדו תלו חן הארן כי עליה חן ארצס היא מארן ישראל ולאין‬
‫»רו״ל כי עונות עצמם שמהם נעשים מלאכי חג לה הס הס החפנפי אותה‬ ‫ו מחנה* ואס שהראש אתל ישימו נחוצה לאדן ויעלו משם אל ארן‬
‫נגיהנס ^עזל לביעית■ ידענו חלן״לשאין הקל ה מנכה עוגית כזכיות‬ ‫' ^?איי יאחר יעלו לאדן ולא מן האדן ומה גה כי הקנון ושום‬
‫כי‬ ‫־‬
 ‫הושע ב מראות העובאות‬
‫‪ »3‬הי! מבקשים אית«‬ ‫נגדו בה אלו מיכאל וגבריאל זתה>ה‬
‫שיקיף זה מיס ווה אש ובגדו בה ועלוה יאמר ורדפה את״ץ^'®‬
‫יקיפו זה חים וזה אש ולא תשיג אותם כי לא יענו ובקשתם איה כל אחל‬
‫סהס י איזה אומנות ניתן לכל אחד עתה לפעול מעין אוחטת ולא ת‪0‬צ‬
‫כיאיןהרצזן אלהיבכךזאז כשיראו ישראל כן או יאמח בוק החרק‬
‫אלכה ואשובה אל אישי הראשון הוא הקב״ה כי טוב לי אז מעתה ויאן צא‬
‫סכלותם כי אין צריך לומר שלא בא להם מהבעל הנאה חלילה כי אם‬
‫סיכלה כי נתתי לה את הדגן והתירוש זהיציזר וכסף הרביתי נה‬
‫ולא די בהכעיסוני לעשות מכסף הבעל כי אס מהדגן והתירוש והיצהר‬
‫!הכשף שנתתי לה עשו זהב שחכרו וקנווהב לעשות לבעל כי מכרי‬
‫‪.‬את סלי בלבד יותר חשוב לפשות לבעל שהוא הבל להנעץני ״‬
‫לכן אשוב וכו' הלא אחדו שהובלי השמיס נתנו לה לחמה וחיחי צמרם‬
‫ופשתה והיה זה להעדרשכלה כי היאלא ידעה כי אנכי נתתי צם‬
‫וכו' ״ לכן אתר שחטאה בגלי לעת ארחם בשני דברים ‪ .‬אחד שאעשם‬
‫שידעו שאנט נתתי לה וכו' והיא כי אחרי תתי אותם אשוכ אקחט דגני‬
‫בעתו* והוא כי ענין שפיטת המזלית תלוי בעתים יש עת מחייבת ברכת‬
‫דגן ויש חתייבת רבוי תיחש אחר אקח חהס דגני בעתו הזא עק החיותר‬
‫כאומרו לא תונה כי׳ ואינן בני זנונים מה שאין כן בני כנסת ישראל ־ י לדגן וכן תירושי בחועדו ♦ ועול שנית אלחם לה ״ כי אן צחרה לא אקם‬
‫הכל כי אם והצלתי צחרי ופשתי שיעור כדי לכסות את עלותה פן תהיה‬
‫לטז אך זה יהיה זמן חה * אן ועתה אחרי יאותה כי אנכי נתתי לס‬
‫וכו' אס תחטא אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ולא אחוש על גלוי‬
‫ערותה שהוא נעת החרבן והלא כי אחרו דז״ל שהיו אומרות בטתירושלם‬
‫והגדר והנתיבים ואין לא תמצאם ״ ועוד ‪ .‬אומרו תחלה לשין הליכה ‪ .‬יפפיות כלי זייניט עמנו חי של וגדול לא יחתדט ויושיננו ‪#‬בקרונו נאז‬
‫לקחום זהעלוס לקרונס והיה הקב״ה פותח קעיינם ומחלאין הקרון לס‬
‫פד שהיו לנוז ומשליכים אלתן לארץ ומעבירים עליהם הקרון ״ ‪ .‬נחצא‬
‫כי הן חשבו להנצל על ידי חשובי האזיטס ״ אז הורה להם הוא יתנרן עצ‬
‫אומר ולא תשיג ואחר כן ולא תחצא♦ ועוד אומרו תחלה שן את דר ‪ . p‬ידי מ־אות נבלותן אין לא הצילם איש חשו‪ 3‬מידו יתברן זוהו אגצה את‬
‫לנוכח וגדרתי את גדרה שלא לנוכח ״ וכן כל שאר הענין* ו עו ל' נ^ותה לעיני מאהביה כס אשר חשקו אותן וראו כי איש לא יצילנה מידו‬
‫יתברך ‪ :‬אז יאמר פנין האחור באיכה רבתי כי גוחן החרבן צוה י תנין‬
‫לירמיה יקרא לאטת ומשה וה^חהו' לראות בצרת וחרפת בניה שיצטערו‬
‫פליהס ואז לא שחע יתברך אל האטת ונראות אחר כן את משהשק^‬
‫תשי כי כשישראל חוטאים כביבול חתישין כת השכינה שהיא תוךתינו ‪ ,‬מאד באחרם זה יצילנו כדרט ונהפך שמחתם לאבל כי גס אליו ת‬
‫שחע ה' פד גאה רחל ובכתה לפניו יתברך באומרה אנכי אפה וסבלתי‬
‫קנאת אחותי וכו' אז ריחם ה' ואחר מנעי קולך מבכי וכו ושבו מארץ‬
‫אויב* וזה יאחר ועתה בזמן שאמרתי ורדפה את מאהביה וכז שהוא בוחן‬
‫^החדבן אז אגלה את נבלותה לעיני מאהביה הם האטת ומשה והאמהות‬
‫ואפילו איש הוא מסה הקרוי איש לא יצילנה מידי כלוחר כי אס אש‪ :‬היא‬
‫רחל כמדובר ״ ונין כן ובין כן והשבתי נל משושה כאשד יבא ביאורו‬
‫בס״דוהשנתי וכו'כ! מועדה היה ראוי להאחר סחיךלחגה• ועוד שהחג‬
‫גכללכלמועדההוא ״ ועוד כי אחר השבית מועד ושבת מה צורך להזכיר‬
‫ובחרת בחיים אתרו חשל לשני דרכים אחד רחב ומישור בתחילתו* וסופו ‪ .‬חדשה * אן יחזור אל אומרו למעלה שהיו אומרים ישראל מאהבי נותני‬
‫לחתי ומימי צחט ופשתי שחני זפקויי* אחר והשבתי כל חשוש' שהוא לחם‬
‫ומיס צמר ופשתי׳שחן‪1‬משקי׳הטובי'כייןוכי‪1‬צ' משאר חחתקי׳• ועל הלחם‬
‫אמר חגה שהוא חג האסיף תנואת השנה כי יחסר לתחם וא‪ 1‬םף בלי יבא *‬
‫יעל המיס אמר חדשה כי לאש חדש מרתשזןסהוא זחן התחלת החים מן‬
‫השחיס ולברך■ על ידם גס המעיינות יושבת משוש התיס * ועל הצחל‬
‫והפשתן אמר ושבתה סכטד שבת הוא מלטשים נאים כחאחר הנניא‬
‫ולקדוש ה' מכובד פירשו רז״ל על בגדים נאים ♦ ואחר יושבת שנתה על‬
‫העדר צמר ופשתים ועל שחנה ושקויי? אחד וכל מועדה שעליהם נאמר‬
‫ושתו ממתקים בספר עזרא י ומלין האילטת שלחים וקייתיס ואתר רן‬
‫בהיותם בארץ אזיביפס בגולה * והשחותי גפנה וכו'* וכנה למיון הלא‬
‫אותה לחוטב עשיתי כל בדברי' האלה ומה לי עול לעשות זשחא תאמרו‬
‫כי למען יכירוני היה צריך לעסות שבימים המיוחדים להקטיר להם‬
‫בא‪ 1‬תס היחים עצחס אפקזל עליהם בצרות* הנה הן אחת שהייתי פושס‬
‫אלא שאין בראותם כן ישובו אלי כי אם שילכו אל אשור או מצרים וכיוצא‬
‫ולא אלי ״ וזהו ופקדתי כלומר הייתי פוקד את ימי הבעלים הם היחים‬
‫החיוחדים אשר הקטירו להם בלם אך חה אעשה כי הני ותעד נזייס‬
‫וחליתה ותלך אתרי מאהביה ואותי שכחה * לכן הדרן אשר אבחר לשלא‬
‫יפנו אחדי דנדיס אחדים* הוא כי הנה אנכי חפתיה לעתיך נאיפן שגא‬
‫תשוב לכסלה * כי והולכתיה החלבר אשר אין סס מקום לוחר שתקוס‬
‫לחח‪ :‬וחיחיהצחרה ופשתה זכו' מחאהטה ולא ללכת אחרי אשור ומגי’‬
‫ט לא ילכו להזשיעכם החדברה* ואו ודברתי על לבה שחה סאדכר יכצס‬
‫בלבה* ופל ידי כן ונתתי לה את כרמיה שבארץ ישראל משם כי חסם ‪p ip‬‬
‫שאתן לה * והוא חה שאסרו רז״ל כי עתידיןישרא י ללכת החדברה לעתי^‬
‫וגה את עתק עכור זו טבריה שנקרא עמק בחשכה והיה שס עכירות כ‬
‫‪ 00‬היה החקיס האחרון שגלו סנהדרין ושם ילי זכות שיקנו בחלל‬
‫‪. ,‬כי ‪ 6‬ה סכל הזכיות יזופרשים חהנפש זחתדנקיס גההעזנזתנלנלעד‬
‫;החרק כל חלאת העונות ואחר כן מתענגת כדשן הזכיות״ עוד חיזסית‬
‫כ י גס אחרי כן נכוה כל איש מחופת חכירו וגם וה קשה כחות והוא ככלל‬
‫עינש על אשר לא הפליגנעכולת ה'* ונכא אל הענין אוחד הוא יתכרן‬
‫אסלאתפוני כתשונה דעי כי אפשיטנה ערומה והוא ה‪7‬כד הראשון‬
‫סאתד היות הנפש ערומה מהגוף מפשיטין אותה מלטש המעשי׳ עובי'‬
‫הוא חלוקא דרבנן לדונה בגי הנם וזהו אפשיטנה ערומה שאם לא ק‬
‫לישתוק התלת ערומה ״ על השנית אקר והצגתיה כיוס הולדה שהיא‬
‫כאלו תור ונולד עתה פעס שנע! שתוזרי'ומחברים הנפש עס הגוף תהו‬
‫והצגתיה שחוזריס ומציבים איתהכיוס הולדה בנוף ונפש♦ ועל השלישית‬
‫אחר ושמתיה כמדבר כחו שהמדבר מלא כחות הטומאה מתחלאתהיא‬
‫יוחלאכי תבלה שהן כחות הטומאה שנעשו באשחותיה* ועל הרביעית‬
‫אחר ושתיה כארץ ציה שחעביריס מחנה כל לחלוחית זכיו' עדשתחרק‬
‫כלאשחותיח ♦ועל החחשית אמר והחתיה בצמא לשאוב מתופת חברותיה ‪:‬‬
‫שירגיש כתות* ועוד יאחרו לה מחי ורוחמה כי טוביס הס בני אשת‬
‫ונוגים חבגי כנסת ישראל כי הנה ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים‬
‫החה חה סאק כן עחי ורוחמה כי אחר שלקתה הנכיא לא זינתה עול‬
‫הילולים אתר שזינת? אחראלוהיה וזהו כי זנתה אקס כלזחד ולא‬
‫אקס של עמי ורוחמה כאשר יבא ביאורו בס״ל׳ טזנתה ונו'הכה אחם‬
‫והורתם יראה כפל ענין במלות שונות והס שני קושיות ‘ וגס צרין‬
‫לדעת מיהסחאהביה מתני לתמסוכו' ׳ ולשים לב קת הס הסירים‬
‫כקאהביח כאומרו אלכה אחרי מאהבי י ואחר כן אזמלו ורדפה את‬
‫יזאהביה ולא קחצאס לשון רדיפה * ועול כי אחר סין את דרכה כסירי'‬
‫י וגדור גדרה ואיכול הנתיבים אין תשוב תרדוף אחריהס* ואיך תחלה‬
‫כאומרו והיא לא ידעה וס׳ הראוי יאחד ומזהב עשו בעל ולא וזהב עש!‬
‫לבעל• ואס הוא שעשו לנעל חיני תכשיטין מזהב יאחר וחזהב עשו‬
‫לבעל♦ אניצם יאתר כי הנה ידוע חאחרס ו"ל על פסוק צור ילדן‬
‫כנודע חענין פסוק אל בית אחי ואל תדר הורתי* ונבא אל הענין * אחר‬
‫כאשר זנתה על בניה המכריס הוא כללית ישראל שחזכירס בלשון נקבה‬
‫או הובישה הורת' היא השכינה כענין צור ילדך תשי שאינה חקגלת ספע‬
‫מלמעלה להריק על הדוד»חה שזנתה אמס היה כי אמדה אלכה אתרי‬
‫מאהבי ה ‪ 0‬הזבלי שמים מחני תחלה לחמי ומימי‪ 1‬אתר ‪ p‬נגד ללבוש‬
‫סהואצחרי וששתי ״ נמוד הוסיפו אתר כך לתת מעדנים הס שחני‬
‫ושקדי ״ לכן למען תכיר כי לא מהם באז אלה ל? * הנני סן את‬
‫כסירים והוא כי הנה אחרו יז״ל על פסוק ראה נתתי לפנין היום וטי‬
‫שאינו נראה פחתיס וחכשילות וסירים ״ ודרן שני צר ומלא קכשולות‬
‫!מהמורות בתתלה* וסופו רתג וישר ותלא כל סוב והרואה לקראה עיניו‬
‫יברור בראשון * כן יש שני דרכים לפני האדם אחד החסן אחד טונות‬
‫העולם הזה שנראה דלןרחגוישד וההולכים בו״ייטב להם י וישדרן‬
‫אחרת שהוא ללכת אתר ענייני העעי׳ב בלבד וחאום בטובות העזלסהוה‬
‫והנה זה תחלמי יראה צד וקשד‪ s‬ומלא יסורין ודדן ארס למאוס בו ובחור‬
‫כראשי ן* על כן ציתה תורה ונחרת בחיים שאחד הללן הצר פיה ולא ברחב‬
‫סלטיטת העולם הוהי ונבאאלהעכין אחר הנני סך את דרכן פנה‬
‫בתתלהלחדאה עיניך טעית באומרן שגדלתם כי תחלה היולןלחס‬
‫וחיסואתר כן צמר ופשתים ללטש ואחר כן מעדני העולם הזה שמן‬
‫וחשקי׳ טוניס על כן עדין אדברה בן לנוכח ואומרה הנני סך את דרכן‬
‫כסירים כי הטיבות שראית בדין החיוחד שהיה רחב וישר הטעון לכן‬
‫אתן לך בו סירים זחכשולית שיהיו לך יסוריס רפים כקוצ ס למען תקוצי‬
‫ותדעי כי חיה תהיה באחרונה • ואס לא תוסדי ותשוב ’ אדבר שלא‬
‫ישראל‬ ‫לנוכח ואוחיה וגדרתי אתגדרה וכו׳ והוא ט מה שתיו מטתיס‬
‫היה כמו שאחרו רו*ל על פשוק חילל חחלכה ושריה כי בטחון ישראל היה‬
‫כי היו טניהס יזכמיס שהיו אומרים להם אל תיראו כי אני אשביע את שר‬
‫החים ייקיף את ירופלם חומות מים ואחדים שהי! אומטאניאקיפכה אש‬
‫סד‬ ‫»!? עש‪ :‬הקב״ה שינת אוחנותן ולשר המים עשה שר האש ולשר האש‬
‫החים וזהו חילל ממלכה ושריה וכשהיו חשביעין את שר המיס היה אוסר‬
‫אין זה אומנותי* וכן שר האש חה יתכן יאחד וגדרתי את נדרה כי הגדר‬
‫אשרהיה זה לגדודנו אתירושלס נאשזכיזיסאני אגדיר את כגדר‬
‫כי‬ ‫ההוא שלא תוכלו לעשותו כאלו היה גדר בפני הגדר הליא והטעם הוא‬
‫כחדובר‬ ‫ונתיניתיה הס התשנעית אל השרי' לא תמצא כי נשתנו השררו׳‬
‫ו״לכלדעיה‬ ‫כי ורדפה ‪.‬את יזאהביה הס מיכאל ונגליאל נמו סאתרו‬
 ‫מיג‬ ‫הושע ב‪ ,‬מו־אות ‪:‬העובאות‪:‬‬
‫ספיה נחדו‪3‬ר • או ‪ yx<e‬הנמיניס ע״ד ‪ ie >5 a1‬רפ!ג הי‪ 6‬־ו‪ 1‬א »י‬ ‫י‪-1‬זן להס^תעמח פנוי לפתח ‪• ; inp‬ן‪:‬וא סאמוס‪"1‬ל » ‪ i‬וספלתו יואיז‬
‫ופיהגו־תקיאיכו׳‪ 1:-‬פ מ א ח א » טי ־ פ ‪ 0‬יקיתול’ אי םי ל אנ ״‪ .‬ל'י מ‪.‬‬ ‫״לנייני־פנייה־תידי־ופמזר״לעלותלייופלפ • וענחפסת?‬
‫מל משם נעל ה‪-‬יה נקדא■ ע‪ 5‬הע א יע׳ ק יזכרמיבסשז^ן א כן ל‪1‬‬ ‫^חדנד כנזכר טחי נעוריה שעגזכ‪ 5‬העסיחדו כלאשרדנרה ‪ .‬נעסס‬
‫כ״א מהנחינה האחורה על ה מ קיז * כי ע‪ .‬כחי^ חכםכ‪.‬לזדשםבעצ‬ ‫‪0‬היא וזכרתי לך ק ס ד נעוריך • זגסתמנה או כיזם עליתה מארן חצרס‬
‫ז(אנס׳‬
‫אצ״להכוגבראשון ׳(ח נס׳‬
‫א‪ .‬חצ צככוגבלאש»ן‬ ‫לעע'ח«‬ ‫ל‬ ‫‪f‬‬ ‫י‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫נדרכים »‬
‫נלי‬ ‫״זהד‪ 1‬ללכת ‪i‬אחרי חשה י‬
‫הס ג כשני אשר דנדתי ט‪ V‬שלצן‬
‫^ תי א ת ־ ץ ד ד ה‪ ,‬ו ן ת י נ ו ת י ה ^‬ ‫כי אם נחסארות נצק‬
‫לנוכח אסיר כס ‪ ,‬בעל חפיה על שליא‬
‫יופרו עול בשחס והצד״הסזה שבשט‬
‫ולא־תשיג‬ ‫^^]־מאהםה‬ ‫^‬ ‫תמצא‬ ‫עלותה״איז‬ ‫חלו ‪t‬׳״ ‪r‬‬
‫וכיום‪ u‬ע;ו‬ ‫— ‪iv'ii‬‬ ‫על ־‬
‫סכקס‬
‫עצייס וטא ענין אהבת כ;‪1‬לותין‬
‫הס זנים הנאחיי' ה ח כי זכרתי להם‬ ‫לטזן אחט בחלבי באיז לא זרועה*‪ .‬אתכם ובקעתם ו‪9‬ארתםצא ואמרה אלכך*י‬
‫ברית ט' עם תית וכז׳ ־ והוא כי הנ׳‪%‬‬
‫חאחרוית׳כתורה לאקירשצזחפנין‬
‫יאחד וענתה זכו' כד׳א עלי איל^ובדזאפ״אישי הראשון כי טוב^יאזמ^‪:‬תה‪:‬‬
‫בסנה את' פן תרבה עלין חית השדה‬ ‫ענו לה ' שישודרו ישראל ולא והיאלא ידעהכי אנכי נ^ו;ילה התן והת’ יי’^‬
‫‪.‬‬ ‫■י^‬ ‫י■ ״•י ■ ־ ‘‬ ‫‪•:‬‬ ‫שם‬
‫ישורלו סם‬
‫בתתלה ישודרו‬
‫כן נתתצה‬ ‫עמלם •* כד‬
‫יישה עמהס‬
‫'•״׳‘‬
‫אחר הנה אכרות להם ברית עס חית‬
‫והי‪ p >*.‬רו כ‪ :‬ס ף ה ר ב י ת י ל ה ח ה כ ז ן ^ ו ל ב ע ^ ‪V‬‬ ‫י^^אללכלסואתדכן יזכוס ‪ J‬אי‪3‬א‬
‫השדה ולו׳ שלא יי עו ולא ישחיתו‬
‫ובזה וחרב וקסת וכז׳ אשבו' חן הארץ‬ ‫ל כן א ש ו ב ו ל ק ח ת י דגני ב ע ת ו ו ת י ר א י כ מ'וןן ךו‬ ‫'’®ייי אתם בשירת הים י שישוררו‬
‫שהיא על ידי כליית קאוחו׳ח׳׳ה כד״א‬ ‫^‪-‬־'כסןתאת־עךותה ‪:‬‬ ‫^ונטישלא^יחל «ה‪1,‬כי« ותולתל צמרי‬
‫נאזין דקו כחדא פרולא רחשא‬
‫‪.‬‬ ‫׳*חזסחארז חצריסהואעלהיסכי ‪ ••:‬־ ־ ־ן‪'■-:‬־ • ‪ : • :‬י< • ־•‬
‫ו ע ת ה א ^ ל ה‪ ,‬א ת ־נ ב‪ -‬ל תז ח ל ע י ג י ; ? א ס ‪ 5‬ס‬ ‫’צאו חתמוס ארק חצייס י גס יכ״ן‬
‫ועם שיצלה העזלס חבעלי חרב וקשת‬
‫ט' וכשנבתים לבעת חהבעלי חיים •‬ ‫ה‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫יי למתלה תשנה נלאמת הקל^‬
‫ושיעור הכתוב וכרתי להס ברית‬ ‫ח ד ש ה ז ־ ע י ת ה ו נ ל מ ע ד ה ז ‪ >riE t» n 1 ,‬ג פ ^ ■‪,‬‬ ‫^ ” אי י א ״ י י ו' ” “ ״ ^ ' ״‬
‫•‬ ‫^‬ ‫י•> »‬ ‫׳ ‪■^:‬י׳ ■‬ ‫‪s*‘= .J T ; t‬־‪AT‬‬ ‫׳*'זששזדדו בדגת הקדש עס ססה‬
‫מם חית זכו' ובז־ גס שתרבזט‬
‫א שר‬ ‫יייישאמר!רז^ל אוישירכ^ששרתה וך^אגתה א ש ד אמרה א ^נה ך־׳מה‬
‫‪....................‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^^יהס רויז לקדש • וזנו שסחן‪ 1‬אמ‬
‫■יי^יה כיום היזזא כלז׳חה סתענהנו‬
‫לייס עלותה יהיה נאם ה שנבאו‬
‫הקידס' יאחר לני( המים היו בעולם‬
‫יטיאל כד״א ונכא! מינ ם ונו'״• ■ וקקמיר ^הם ותעד נזפה והליתזי׳ וכזלד אחלי‬
‫על מונית ישראל כי צזיס אברהם‬
‫^^^ביח|א^ שכחהנ‪.‬אם~^ה ‪ :‬לכן הנה‬
‫קכרם לחלכיות להיות להם לכפרת‬
‫טקתחתגיהנם ־• אחרתלעלחה‬ ‫ודבררתי ‪-‬על~־‬ ‫הראוי יאח' נא ה כסוף הפסוק ‪.‬אגני מפתיה והלכתית ד־זמדבר‬
‫ביז׳וס׳הלאנשיסלבט‬ ‫והיה‬
‫•יי ■ ־• ־ \ י ׳‪.‬ל‪■ <■:‬י• ־ •‪,: ,‬י^ ;‪.‬־ ‪1• *-‬‬
‫שהוא‬
‫תחיה‬
‫ויהי‬
‫רונה קשת שכם הנשאריס בלול‬

‫־כיוס עלומה חארץ מצרים היא שירת‬

‫הים‬
‫■עתה‬
‫כהוא נאם!‬
‫־עהיחנאס ה' ני תשרה עלי?ם;‪;:‬‬
‫!ען^ו ״ ח י נ ^‪ 7‬ח ט ד ־ ‪ < ,‬ן ^ ! ג ל ר ם ר ‪ :‬ק צנ‪>1‬־ ■י״״‪(-‬״י‪-.61‬פת’ ןצ‪<-‬נ‪1‬‬ ‫‪ 0 :‬פ־מצו־־ ‪ 1‬פ }‪.‬לי פ ך פ דנ קנ‪ ,‬פ‪.,‬‬
‫תל פילוננוג סי ת צנ א צנ פל פ ענ ץ‬ ‫נדישתחייוייזיפיזכז׳והויונפזניר‪ ;.■.‬ה א ר ץ ו ח י ש כ כ ת י ם ל ב ט ח ‪ :‬ו א ר ע‪ 1‬ת י ה לי ל ע ו ל ם‬
‫^^^^מודק ‪5‬ס"ל‪ 1‬פ ט ו ב ה ס ר ו ב י ח ס י ‪ _ :‬שלש פ״״יס ונםי(!אי ™ לשון‬ ‫■״'ו״יישנ«־הנ־‪.«-‬־ו(>״‪,‬פי‪,.‬שצ‪:‬‬
‫׳ ציר‪ 1‬סיןןלאל‪10‬ןנשואיך^■י^מנםיא‬ ‫־ ־י••־•׳‬ ‫בחיר בתולה זכו וכחשוש חתן ■ '■ ׳•■ = ‪.‬־׳־‬
‫^ ^ ב ^ ; מ ו ^ ו י ד ע ת א ת“ ן ה ^ • ‪ 1‬הןדי ’ כי הנה חעחד הר סיג־ היו אירוסין‬ ‫וכוי* תהוא כי יש חשץ דבתולה על‬
‫והחופה היתה עתידה לה־ו׳ בקבלת‬ ‫■■ ביו ם ה ה ו א א ע נ ה נ א ם ־ ־ י ה ו ה א ע נ ה א ת ־ ה ש מ י ם‬ ‫שחים״‬
‫ויש לשום ״ ״'‬
‫יי׳יי״ ביאה** •י״‬
‫הנאת וחיבת‬
‫דרך נשואי׳ לקיים חצית פריה ורביה‬
‫ילידבקבנתזזגו‪.‬כיעלכן חתיחם‬
‫^ ^ ו ש ן א ת ‪ :‬ה ן צ ה ר ו ה ם י ע נ ו א ת “ ‪ :‬בו ית׳ על ידי הקדושין‪. .:‬הבס כנזדע‬ ‫י שס איש ‪ k 00‬אשה על אחדות חצד‬
‫׳ ו ז י ע ת י ה לי בארץ ו ר ה מ ת י א ת ־ ל א ‪ . .‬באזפן שהאיר‪.‬םיןההס לא היו לעול׳•‬ ‫י ז ר ע א ל‪.:‬‬ ‫נפש‪1‬ת'וגם כי‪,‬חייחד*ס סס י״ה שיו״ד‪,‬‬
‫י־ אמרכילעתיד לאיהיהכן כיאס‬ ‫־ ־י־י■•■ ׳‪.:‬־ * • י ־•‬ ‫‪.............‬‬ ‫סבאישוה״א שבאשה • וכוינהזולא ‪ - ,‬־■׳‬
‫וארשתיךל* למולם ולא לע״אחהטעס‬ ‫רחמה‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫~‬ ‫׳‬ ‫תצדק בסם בעל כי אם בשס איש אח׳‬
‫הוא כי וארשתין לי בצדק ובמשפט וכז׳ שעל ידי ארבע חדותאלו לא תשוב‬ ‫הנביא הנה לעתיד בתחלה כאשר ינעל בתור ‪:‬־ בתולה בלוח' שלא בבחינת‬
‫עול לכסלה • !כוון באוחרו לי בראשון וגסני * ‪ ,‬הלא הוא שהרי מן כדין‬ ‫אישות רק כתאות בחור לבעול בתולה‪ .‬שהוא מל בחינת הגאה ינעלון‬
‫צרין שיהיו הקדושיןנתן הוא ןאח׳הזא אן נתצה היא אינו כלום אלא נא דם‬ ‫בנין־אן אנכי ה׳לאכן כי אם כחפוש פתן על כל‪ :‬שהוא ע; בתינתחתונן‬
‫חשוב • וכן קיימא לן גהחקדש בחלוה אינה חקילשת אחר כנה!ארשתין‬ ‫שכוא של אישות שהוא על הדנקית העצח י רוחא בר‪1‬תא ישיש עלין ‪ fe‬הי׳‬
‫לי כלומר במה שהוא לי כי חשוב אני ' יהיו אירוסין גחה שתתני את צדק‬ ‫על דיך וה יאחר כי חחחת אשר תשרה ביך רוח הקדש תקראי אישי שהוא‬
‫וקשפט וחשד ורחחים ’ וכן אם תרצי‪ .‬להתקדש נחה שאני עתיד לתת‬ ‫ליחוז בחינת א'ג«ת ודבקות נפשיי* ולא בעלי ש‪:‬וא בחינק קבלת הנאה‬
‫לין שהוא חלוש אקדשן במה שהוא לי‪ 1‬כסעס הוא כי ח‪ :‬שהחקדש בחלוה‬ ‫*שוגה•; עדיין יהיה סס זה לי אן על נ‪1‬שאיס אחדי׳כענין בעלי׳של פבליס‬
‫אינה חקודשת היינו חש!ס דאיהי‪ ,‬לא סחכא לעתה ‪ .‬אבל ואיש זין לו‬ ‫אי של שדות או בתים יאחרו סס בעלים אי אפילו על בעל אשה לוחד‬
‫באתונה שתאחיני גי שאטיב לין כי הלא!ידעתאת ה סהטונ שאוחד‪ .‬איגי‬ ‫^עלה של פלונית וכיוצא זוהו ולא תקראי לי עוד בעלי כלן' לי לא תקראי‬
‫חוזר ני לעולם זתסחון עלי *‪ .‬והיה כיום ההוא אענה וכז הגה למעלה‬ ‫עס בעל כי אס עלהוילת*חן לא כן לשאר דבריס׳אן עוד חעס!הסירותי‬
‫צוה יתנרן להקרא לנן הראשון יורעאל ולבת לא רוחמה ולכן האחר לא‬ ‫את שחית הבעליס חפיה ולא יזכרו עול חי שהס בעלים בסחס וזה יהיה‬
‫תקולת לחי יזרעאל על בית יה‪1‬א שלא‬ ‫עמי ואחר כי יזרעאל‬ ‫על בחינה אתר! על כי הע״א היתה נקראת בשס זהיוגרמו בשגיי ה‪5‬שון*?י‬
‫תפלא בעיניהם חפלתעס רכחישראלשהוא דחי יירעאל סה>גיהוא והוא‬ ‫יש בישראל שני סוגים יש ס׳ג הסלחי' ויש החק העם ועל השלחי' הזיכיס‬
‫עסה אחלי כן כחעשה אחאב • ואחר כן‪ .‬קרא לבת לא מתחה על שלא‬ ‫למיאה אחר‪ .‬והיה ביוס הה;א כאס ה׳ שיורה נאס ה׳בכם ועל סוג זה דגר‬
‫ריחסה׳עלישראללהארין להם כאשדהארין לבני יהודה ונתן טעם‬ ‫יאחר תקראי אישי וכי׳ יעל השאר הס ההמון אשד היה מורגל סם‬
‫^ייל ‪ 1•-‬על שלא שב שבית ישראל כאשל שב ליהודה אחר סבעיס ש;ה‬ ‫^ע^יס במיה® עליהס לנר‪,‬שלא לנוכת ואחי והסחתי את שחות הבעלים‬
‫צ׳ה י‬ ‫‪Ec I‬‬ ‫■ ‪ 3 .................‬ט ־■ א ■‬ ‫‪H 0 S E A Cap.2 .‬‬ ‫^‬
 ‫הועע״ב ■ג מרא‪1‬ת‪::‬הצובאות‬
‫‪^P‬‬ ‫וכן עשה כאוחרו והיה הספר כני ישראל וכו׳ • ואם‪? 1‬‬ ‫צו? לו הוא ית‪3‬יר י?רא לאיזי לא עתיליח כי על כי לא עס ה׳ כיזעלא‬
‫‪A‬‬ ‫לו זונה אתית יקח לו לאשה ' י^יי'‬ ‫פנו כיהודה על כן כיזיין גלותס חהו כי א ס אתם לא עחי ואנכי לא‬
‫אהיה נכס ומה עזקן הסלשה דברי׳אחר על האחת שהוא על חה שנקרא‬
‫מראה «יי‬
‫‪.‬‬ ‫היה‬
‫לא ‪.‬‬ ‫‪,‬על • אחנס‬
‫אמנם יתכן כי ‪J‬׳‪,‬‬ ‫ד״‪.‬על‬‫הננואן ולא ‪53‬‬
‫כמראה הנבואה‬
‫היה כחראה‬
‫פועל וגס לא פועל נישואין ממס לק שייחדה לו וצוה לה שתסב מיוחלת‬ ‫הק הא יזרעאל אל תחיסי על חפלתס כי והיה הספר כני ישראל לעתיד‬
‫לו ולא תזנה עול ולאתנשא ^אח‬ ‫כחול היס הי יאו עס כל רכויים יקנו‬
‫ושגס הוא יעש כן שאחלת‪5‬א יקח לו‬ ‫אחדזת עסכיתיהידה וזהוונקנצו‬
‫עליה בשום אופן ־ והוא פשעו סל‬
‫כני יהודה וכני ישיאל יחדו ושהו להם יחמד־ז מיהי ‪7‬לא"‪%-‬יעמי “ אתה והוא‬
‫חקר׳יחי׳רכים תשבי לי ולא תזנה ולא‬ ‫''‬ ‫״‬ ‫י א מ ר א עיוזי‪:‬‬ ‫־‬ ‫; ‪,‬‬ ‫ראש אחד הוא חלן החשיח׳ואחר‬
‫‪ C a p j ' j‬ו ^ א מ ר י ה ו ד ז א ^ י ע ו ד ל ך א ה ב ‪ -‬תי‪5‬יילאיש וגם אני אלין ״ והענין כי‬ ‫ימות החשית יזכו לתחיית החתיס‬
‫הכה ייעד הוא יתכרן שיגא ומן ירחם‬ ‫נארן ישראל • כי ופלו הן האין שהוא‬
‫■אדץברן רע‬ ‫י ‪/‬‬ ‫׳ ‪’ ,‬״‬ ‫לנודע שאין עליית החתי׳אלא כארץ‬
‫את לא רוחמה ויאמר ללא עמי וכו‬
‫ם‪ :‬וא שנדבקב> יתברך ז‪5‬זא יתכרן‬ ‫ו מ נ א פ ת כ א ה ב ת י הו ה א ת־ בני; ^‪ 1‬ר א ל ו ה ם פגים‬ ‫ישראל ואשר הס כחוצה לארץ‬
‫כני בעצם והלא יתמה הנביא באחץ‬ ‫ענ בי ם ‪:‬‬ ‫הארץ‬
‫החילות עד ‪ -‬י‬‫‪-‬‬ ‫יכואו כגלמל‬
‫כי הלא כעת הס עובלי ע״א והדור!‬ ‫וחסר ’■^ער‪-‬ם‬ ‫■י‬
‫לפי העכע חתמעע כשחנן בתמיהת‬
‫‪J‬ן אין ימסו‬ ‫‪3‬‬ ‫מונס׳ ושלחה םרחזנלק״‪ . ^^;,‬ר ד ת ף ^ ע ר י ם ‪ :‬א ל י ה ימים רבים ה ש ם‬
‫שמשעמד אלן‪,-‬׳אתר»׳ינוא‪1‬אלהקצת‬ ‫לי ל א תןני ו ^ א ת היי ^ י ש וגם־אגי אל‪! 1‬ף ‪ -‬י ם '‬ ‫לאחיכ׳ עהי‬ ‫וכלא עתי אחר אחרו‬
‫‪......................‬‬ ‫י"‬
‫האחסןהזה ליד‪3‬ק ‪03‬׳ עד גלי‬ ‫ולאתיתיכ רוחחה * והנה עתה שג‬
‫מ י י ש ר ^ ל א ץ מ ל ‪ -‬י ף' ו א י ן ש ר‬ ‫על העת' סלשת׳ואמיעל הה שאמרתי‬
‫זה * לזה אחראלי! אל תתמה כי מת‬
‫עוד לן אהב אשה וכן׳ והוא כי הלא‬ ‫ףןיןזבח‪.‬ואין מ צ ב ה ואיךאפוד ותרפים‪ :‬אחר^י שבו‬ ‫שיהיה הספר כני ישראל כחול היס‬
‫תמצא אשה שהיא אהובת רע זחנאפי‬ ‫^^והאלהיהםוא^דחד‬ ‫תחת נסילתס ביזרעאל ונקנצו ונו׳כי‬
‫תחתיו מפין אהנת ה' את בני י ס ^‬ ‫גדול יום יזרעאל *; דעוכי הכל יהיה‬
‫מ ל כ ס ו ^ ם ךו א ‪ ^ 7‬־ ז ‪ .‬ו ^ ‪ ^ -‬ב ו ב א ד ‪ 7‬י ת הי מי ם ‪:‬‬ ‫על פי הדין והאמת * כי הלא כיוס‬
‫כפתוה ס פונים אל אלהיס אתרים‬
‫!פולכי׳ אחר תאזיתיהס אהבי אשישי‬ ‫יד שמעןי‬ ‫־ ■‪-‬״ ‪-‬‬ ‫ההוא אענה נאם ה' כלו' לא כרמז כ»‬
‫ענבים • ואל האשה הזאת תק מוהר ותאחד אליה הלא בהיותן מם בעלין‬ ‫אם נאם ה' קמש אדבר והוא כי מתחלה יגלו שמיס עומן יאק תתקוחחה‬
‫היית חנאפת ועכשו שאת פנויה עשי זאת ויחיס רבי' תשבי לי ואין ישיבם‬ ‫להס־אןאז אעניז את השמים כי לרן השמים לשאול שפע מלמעלה כנודע‬
‫אלא עכבה כי תהיה נזעוכבת וחיותז^ן ‪ .‬לי לשמי ולא חזני וגם לא תהיי‬ ‫ואענה להס׳וגסהארץ משתוקקת ושואל; שפע חסר יגשס׳ואז הס השתים‬
‫לאיש דדן הויית נישואין וגס אני אלין כיוצא ב!ה לא אקח אשה אחרת‬ ‫הנזכרים *ענו את הארץ כגשם חסיות עיזם ־ והארץ תענה את הדגן‬
‫‪m‬‬
‫והתירוש והיצהר אש׳ היובישראל ונתנו מהם תרומות שחת אשל אותו מלין לא דרן נישואין ולא בדרך אחרת♦ והענין הוא שיראה הנביא שאחר‬
‫הדגן יתירום ויצהר שעשו בהם חצ׳ת הס שואלים ברכה מן השחיס כנידעי‪ -‬היות' למודה לנאף תחת אישה תוכל לפרוש נוהתפלו׳ שתהיה אהובת‬
‫שבוכות תרומות ומעשרות העילס תתברך כמו שאתרו חז״ל על פסוק פשר איש בלמי* וחתין אהבתו אותה והיא לו לא תזני ולא תהיה לאיש ‪ :‬כלומר‬
‫תעשר וכו׳ האק תענה אותם שתוציא רבוי מל זה * וכל כן יהיה הרבוי ' כי גס ישראל עם היות שעתה עובדים אלהיס אחרים יבא זמן שישובו‬
‫סיספץאל רבוי עם כנזכר למעלה באוחח והיה מספר בני ישד׳‪/‬כחזל לשמו יתברך ד^היבים ממנו ופרושים מלזנו‪;.‬אתריאלהינכרהארץעם‬
‫היסוכו ונקבצו וכו'כי גדול יום יזרעאל׳וזה יאחר והס כדגן ותירוש ויצהר היותסבלימ^ובלי פר שהם בגלותהחל'כזה נכנעים ומשוללי שררה '‬
‫מענו את יזרעאל האחור להם שהוא על הרנוי העצום האחור ביזרעאל ' וזהו שפירש הנמשל ואחר • כי יחים רבים ישבו בני ישראל אין מלן ואין‬
‫למעלה השואלים ספוקס מאת ה' ולא חפומייהשמי׳כאשר היי עושים מאן • שר ול^ילס אחריאלהי נכר שעם היותם■ נלתי רואי התקרבות מאתו ית‬
‫אלי?י«כיאיןמם לריח גמוח כי אין מקדם ולא כהן* מם כל זה ואין מצבה‬ ‫כאומרו אלכה אתרי מאהבי וכן' ♦ ואחר אומרו ^»יה שנרמז בכן ?*אשזן‬
‫ה!א יזדעאל* בא ויאמר על רמו הבת והק האחד לא רוחמה ולאעמי ואמר ‪ -‬למ״א חלילה ‪ *3‬אעאסירי התקוס מיחלי רצון קונם אביהם שגשתים*ושחא‬
‫ורחחתי את לא רוחימ ואמרתי ללא עמי וכו׳ והוא אומרו * וזרעתיה לי ־ תאמר כלא היה להם בטחון על ידי אותות או טוצא בכס ‪ :‬שתגלה להם‬
‫בארץ וכו׳ י והענין כי הלא יתחחץ לבב אנוש באחת באחור אם תלונת הטוב המווח״ן להם'* גס זה אין להם כי אין אפול להגידהעתי׳רק בוטתי‘‬
‫ישראל שלא מחתה וחתו בשלילת רחחים * יבא יתברן לרחם אחר כחה באמונתו יתברןובלגרי תורתו ונביאיו ולא אל האלילים בראות עצמן‬
‫דורות במה ינוחם הדור לא רוח׳ולחעצבה שכנו בהעדר רחתי׳וכן אס יקר׳ ‪ .‬בגלות אין מלן ואיןשר וכו׳ ט אס שכאשר אין להם אפוד להגיד ג״כ א ן‬
‫יתברך עחי לדור אחרון חה תיקין יהיה לדור שקראם לא עחי והלא וה להם תרפים* כי אס שעם כל צרותסחאסז בהבלי נכר אפילו בתרפי׳שיש‬
‫דרכו יתגרן לתקן את הנל כנודע כי יחשוב מחשבות ‪.‬לבלתי'ידת איש ' בהם הגדת העתידית בצל מת כי ידעו בלבם כי הכל הכל וטומאה • ואם‬
‫ולתקן את כלס ‪ •*-‬על כן אמר דעו כי וזרעתיה לי בארץ כי את ישראל ; ק אחד‪ ,‬שתראה הסימן‪ 3‬איה אסי תראה תיחל לן* תקיישב׳לן קושייתן‬
‫ותדע כי כן יהיה לישראל כי יבעטו בע״א ויהיו חיוחדיס לה׳ואוהבי׳ אותו‬ ‫שבדורו׳ אשר אני דובר ‪ 03‬וקורא אותס לא רוחמה ולא עמי שאני מזכירו‬
‫והמה בגלות ופל ידי כן אתר ישובו בני ישראל ונקשו את ה׳אלה‪-‬הם וכו׳‬ ‫כלשון נקבה הנה זה תיקונה ט וזרעתיה לי בארץ ט נפשותס אשר עלו‬
‫כי המריס יהיו בהדרגה ♦ ט אתר־שפירשו ינהע״א ויהיו יחי׳רבים נככעי׳‬ ‫למפלה בחותם אשוב אזרע אותם בארן התחתונה שאחזיר אותם בגלגול‬
‫מורע הזה שמשביח הזיע על ידי זריעה בארן ‪.‬באופןי שעל ידי הגלגיל ׳ אין מלן ואין שר * עוד מעט ויבקשו את ה* זידבקז בו באופן יסתלין‬
‫יהיו צי ט יאקנו מעשיהם וזהו וזרפתיה לי ועל ידי כן נמצא ’ כי הדור הקושי׳ אשר היה בלב הנביא כתדוברוזכז כללות הפנין * ועדיין צריו‬
‫לתת טוב טעם אל שיפור המוהר הלז חמשה עשר כסף וחמר וכו׳ ולבאר‬ ‫האחרון הן מז הטי &קיאתי לא רוחמה נמצא שורתחתי את לא ר ו ^‬
‫פצחה בתה שארח אתהדו* הה‪1‬א'וזי‪,‬ו זרחמתי את לא רוחמה» ‪ P‬יאחייי התכת פסוק אחר ישובו בני ישראל ונו׳ זהנה על המוהר הלז הפליגו יזיל‬
‫ללא עמי הס אשר קיאתיס לא עמי קהם אשר אומר להס ימי אתה יהיא והמפרשים היבה פירשוהו על ישראל כאשר הביא הר״י אברב׳ דעותיהם‬
‫עצמואשר יאה הי ואינם אחרים ט הן הס הדור פצחו את אשר קראתיו בביאורו ואני אחנהלה מל פי הדרן אשד דרכתי בו והוא כי בשיעור‬
‫לא עמי ‪ :‬ואחר שהוא יאחר אלהי‪1‬לא אמר והוא יאחר אלהי אתה ייביה ^ אשר נתן שכרה שתהיה מיוחדת לו שעם שאין זיווג בין שניה׳היא חיוחדין‬
‫הנה עחיס רבים יש והוא יתברך בוחר בישראל בלבד וזהו עמי אתה לו פרוסה 'חזנות ואישות עס זולתו למענו בשיעור שכרה רמז כי גם‬
‫‪ ,‬טשי‪ 6‬לעםא‪-‬שה־«״'סמל‪,‬ת ■החילסהאסי־פ מי״דיהלה־נ’‬ ‫^!ל א ע ש א שי אוי שי אלן א״״ אס אי״י אט א תס‬
‫נ»תטא־ן>מרהואיןקדזשזי^ין‬ ‫"'ייו ‪ -‬יש שלנקותלמש״חס‬ ‫^‬ ‫ר‬ ‫מ‬
‫״חדשפסנל ‪ ? 1‬״'‪1‬שד'סאלי‪,‬ית'אף ניא'|ו«ת‪1,‬לאא ‪ 4 4‬־םאלו־‬ ‫״ה״יואיאשיאלה‪,.‬לאאחר אתה ללייאהשש‪1‬ל!ל(‪ 1‬אחיאןאי«‪1‬‬
‫זולתו חלילה ודברים אשר אנו נשענים שהוא כאלן אינו מקבלים בשכי‬ ‫י‬ ‫‪' Ijli‬‬
‫יחודנועחזמעיןקהםהסכירהנביאאתהאשהההיא‪-‬הלזשלשהדגייס*‬ ‫ה אלי וכו הלאמזוורנחשב פלא די הראשונה אסי‬
‫״ ‪ :‬י אותייש א>י‬ ‫״ ‪,,‬‬ ‫האשל נשיזין שנועת אלשיס ״ ‪, ,‬‬ ‫ומנים כי אם נם ‪ n‬נן ‪ .‬מנא״ל ’ יא״עז א״״ י' ל‬
‫ר־״!ויםיאשלילהיוכשתי־חני‪1‬מיל‪» 1‬ריוםנחםזשנתגא‪,‬ליתנאיח״'‬ ‫גידרןעונשהיהשי‪-‬ענישוכואיתנין״ל ‪]f‬״■' אל" 'תניןםיסליף‬

‫ל״ל־־־־זעלתקוש־יי״אותוינשימונשנייות־אשכאשלכוא״ם‬ ‫־ י«״ייאלא־א״ייי<־ליי’‬
‫אלימ ־ שניק ישא שלשים צליקיס אשל •ושל לאנוהם אנינושיהש ננל‬ ‫’;י^יי ליח® י״®*'®ליי® >לני “‬ ‫'*®י ״׳י ’‘יי‬
‫דור‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫’‬ ‫״‬ ‫־‬
 ‫קיד‬ ‫הו׳יצה! ד מראות הצובאות‬
‫בראוה א ‪0‬ד לא הגיע למב אישישאץ כא^ש לנדול מזכיידצא לוא‪-‬וחוכייז‬ ‫ליי לגל נאבד כי יהיו ^טתון לס כמאפרם»״ל על כה יהיה ולפן כחנין‬
‫ונפםן רי‪ 3‬תהתזכתת כי השוחעיס יע׳זז סדנ ס כנגדו ־ ^‪3‬אתור אציז חי‬ ‫יהיה וזה רח< באומרו והחד פעורים הוא סר סהזא פלשים סאל ‪ :‬כעל‬
‫פמן לאיש כי אינך חגדר אים להוכייז ‪ p ’3‬עקהם נמצאת פוכיזוגו‬ ‫יילישית והוא שבעה רוטיס ושמנה צסיכי אדם יקים פלען להופיפבו‬
‫מריבה* הבא אלהעניןאוחר הוא יתבלןי^נהאפר לארגיעלגדד‬ ‫ילהקיחניעלידס כמאמר הכתיב באזחמ והקתונו עליו׳ פבמה רועים‬
‫איש סהואך איש כי כל אכין חטועין‬ ‫ושיזכה נסיכי אדם וזה רח‪ 1‬באומרו‬
‫ואוי הוא סאל יריב עס העם עושי‬ ‫ד ב ר ~י הו ה ? מי ^ ך ^‬ ‫י ד • ‪■C a p . . 4‬‬ ‫־*צקשעיייספנסע׳‪/‬כזרי׳לעיל»ז‬
‫הרעה* אך האס !אל־יוכה‪-‬יזישגגיע‬
‫לגדר איט וזהו ואל י‪1‬כת איש בתמיהה‬ ‫ענ ‪.‬ם־־‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬־ ■גני רי ב ^י הו ה‬ ‫>ז‬ ‫‪:‬‬ ‫האלה לשעורי והראשון אל כסף‬
‫^;־ ץ ם א ^־ ^ן מ ר תן <ג’ ה ח ?י‪ .‬ל ^ ^’ ר •בלומר למה לאיובית• מי שהגזע‬ ‫י ״ ת ״ א ־ ו ! ‪ ■ !™ b<1p‬ת מי‬
‫לגדר איש שיקבלו ממנו ואומר הוא‬ ‫אלוז‪.‬וכהע‪.‬וךצח\ננב‬ ‫׳נ״יסיאחחטסעספהסצרקס דעתאק־דםכאךץ ‪:‬‬
‫■ יתברן ‪ k‬הנגי׳הכה עמך שהם העובי'‬
‫‪,‬סבישדאל המתייתםי' לעמן מהחק‬ ‫י ע ל־ ?‪'4 m ' 1‬‬ ‫׳■‬
‫שעס ״ הס כחייבי בהן שמטילי' אש®‬ ‫שלשה דברים הארץ ה^סלל כל^יושב נדן ןירז?ז ה ^ ד ה וב?נון«‬ ‫“ייוסנת סנהדרין ני ־‬
‫‪.‬על הכהן הגדול מאחיו ולס כחריני‬ ‫דוישסיםןגם־ת; זדס‪.‬יאספו‪^ " :/‬ןז אי ש א ^־‬ ‫בית‬ ‫מלכות‬ ‫רתבעס‬ ‫‪ ,‬ייאשי יטר^ בימי‬
‫■ עמו לחה לא יוכיח כי שעתי כהן ;‬ ‫‪1‬וד וחלכית שחי׳ובית המק׳ואץ ישר!‬
‫ישמרו דעת ויורו משפט ה׳ ליעקב‬ ‫‪.‬ייואין תשומה עדשיהזרו לבקש ♦רבוא^^ייוכחאיש‪;1‬עם^ כמרים כז^ןז‪,‬‬
‫והנני תופס דיגס ואומר לכהן וכשל*‬ ‫יילשתס הה"‪ 7‬וד‪.‬קשז את ה׳ח מלכוגן הי‪1‬ם וכשל גם־נכיאעמןכלז^ה ןדמיתי אמף ;‪:‬‬
‫היום כלומד הנה שנים הס שיש להם‬
‫להוכיח הכהן כגדול והנביא וכנה‬
‫מאסת‬ ‫יזי^עדת‬ ‫®מים ואת‪.‬דוד מל‪:‬ם כמשמעו ‪ • .‬לדמו■‪7‬נמי‬
‫יפתדו אלה' ואל טובו וה בית החק‪ 7‬פ‬
‫•באשי וכשלת אתה לבדן פאיגן‬ ‫ם א ס א ^‪ ^ ^ .‬סן ^יו ת ש ^ תויך־ן אלר״יף‬ ‫’א ההר הטוב הזה והלבנון ;•‬
‫‪:‬מוכית• אחר שהנביא מוכיח עדין‬ ‫א ^ ט ז ב ג י ף ג ם ־ ^ י ‪ ^ :‬ב ‪ a‬כ ן ה ם א ‪ n‬ל י ב ב‪ i‬ך ם‬ ‫יי*ל דיך הסשש יאתר הלא אמרתי‬
‫הוא יוס כי יש אור מה אך וכשל גם‬
‫• נביא עמך שרואה הנבי' שאינן מוכיח‬
‫יתיס רבים ישבו גני ישראל כקלוןאמיר ‪ :‬׳ ח ט א ת ^מי יאכ^*ו‪^.‬לז‪ 2‬תם‬
‫‪ p‬תלך ואין שר וכוי כמפורש שהוא‬
‫פורש גם הוא וז‪ 1:‬עמן סאתה‬ ‫׳ ייתי הגלות התיל הוה חיותדיס לס׳* ישאונפשר‪ > :‬רהיהכע ס ככדזזופקדרתיעלייו‬
‫הגורס אז אינו יום כי אם לילה כי‬ ‫’ אל אלוה נכר חלילה ולא דבקי'‬
‫כואתשן נאמת שיכשלו הכל א»ור‬ ‫בקדושתו יתגרן בעצם אןאחד ישובו‬
‫כן בסלכי' בחשן ועל פן על דחמתן‬
‫^^^ה‪^.‬זבו^שמר ‪t :‬‬ ‫ובקשו את‪ .‬ס' אלהיהם יהי׳אתס ואת ‪V;ri‬־‬
‫גם אני ודמיתי אמן שאעס' סתהים‬ ‫זנות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‪.‬‬ ‫ל‬ ‫■‬ ‫דוד חלכס הוא מלן המשית ושמא‬
‫יושבת ודוממת עלין כמשפט האוננת ומתאבלת על בנה* ושמא תאק׳ בי‬ ‫הוא בפר וד®‬ ‫תאמרו קי שה' אתם והוא מלכסלמה יבקשו את דוד‬
‫ל»ה אעחים פול זה עלין קפל כל העם שגס כולם דוחחי' מלהוכיח ואק‬ ‫יהלא יקצק< ה׳ ‪ b‬זה וא'ו היו ימקשיס את חשה נאמן ביתו יתגיך לא‬
‫גס אתל בהם מוכיח בשפר ולא יאשמו כי הלא מה סנדחי מתי ושתקו‬ ‫תהיה קפידא ותה גש למאמרם ז״ל שחשה יהיה עיקר ועל פיו יסק המלן‬
‫‪.‬מלהוכיח הוא מבלי הדעת שדעה חסרו ואין יוכיחו אן אתה תאשם‬ ‫המטיח כי מי שנפגם בראשונה הוא ינהגש באחרונה ואם כן למה ישתפו‬
‫את דוד בלקשס את ה׳ אלהיהם' ואחד שינקשו ג® בשר ודם יהיה מגמ ‪ :‬בי ע מן דעת וחכמה ושפתי כהן יסמרז דעת והיה לן להוכיח‪ 1‬ו מ כי אתה‬
‫ידעת וכו׳ כי אחד ממשמעות כי הואאלא וזהו אלא אתה הלא את הדעת‬ ‫איש האלים לוה ^ור תדע לחה יבקשו עמו את דוד הלא הוא כי הנה יפחדו‬
‫שידעת ׳ אמי בו היה לן להוכיח ־ >תאסת אותו על כן ואמאסן מכהן ליי‬ ‫‪ -‬אל י‪ '.‬מלדנד בו בלי אמצעי ומה גם כי אז יהיה אוד גלוי שכינה על‬
‫כאתרי ודמיתי אתן ׳ ועדין הייתי חאדין לך על עסק התורה אס היית‬ ‫טוב‬ ‫תאד ומה גם בחינז השם הגדול וכן יפחלו מטובו הוא חשה ששגזו‬
‫עוסחגה אן גס ותשכח תור'אלהין על בלי עס ק בס אשכח בנין גס אני‬ ‫כי טיב הוא על שנתמלא הבית אזרה והנה טיס סילוקו‬ ‫‪ .‬בד׳א ותרא‬
‫ו‪!:‬א כי התורה נקראת גת להקב׳׳ה כמאמרם ז״ל שעל כן כהיות התורה‬ ‫‪.‬עוינו עמנו עומד היו יריאי' סנשת אליו כי קרן אזר פניו זחה גס לעתי'‬
‫לחעלתהיה חשה בארוס עולה אצלה למרום לארוסתווכאשר ניתנה‬ ‫®יגיה אייי על בלי די עד שיפפח מלדבר את! וחגשת אליו על כן יבקשו‬
‫לישראל צוה ; הקב״ה לעשות משכן לבא הוא יתברן אצל גתו ועל זה יאמר‬ ‫מל לי פחדו'אל ה' וגס אל טובו הוא משה באחר?' הימים ♦‬
‫שכחת בתי גם אני אעשה כמון ואשכח בנין וזהו אשכח בנין וכו'‪ :‬ושמא‪.‬‬ ‫לברא‬ ‫דבר כו׳הנז אחיו רז״ל בב״ר סבשעה שבא הקב״ה‬
‫תאמ׳כי כבוד אלהיס הוא היית כהניס רבים חש־תי ה׳ואין תשכח בני לו״א‬ ‫את האדם היה שלא ברצון מלאכי השרת וגס אמרו כי‬ ‫־‬
‫כרוב' כן חטאו לי שכמו שבעשות חצוה היא כבוד ה' כי בירב עם הדר'‬ ‫?מלאכים מצחם נעשו כתות כתית וחבורות חבורות מהם אומרי' יברא‬
‫מלך כן בהחעיאס כס רביס וחטא שבלגיס גדול מאד!והו כלובס ק חטאו‬ ‫ומהם אומרים אל יביא חשד אומר יברא שכולו מלא חסדים אמת אזמר‬
‫לי ויצא סכרו בהפסדו ווהי כבולם בקלון אמיר י או יהיה אומרו כבודם‬ ‫'אל יברא שכילו מלא שקרי' צדק אוחד יברא שכילו מלא ציקיתשלום אומ׳‬
‫וכו' ענין מאמרם ז״ל פרק מקים שנהגו שאחל חאנבעח צווחות שצותה ‪.‬‬ ‫אל יבי' שכולו מלא קמטו׳ מה עשה הקב״ה השלין אמת איצ' וקפו' אצלינו‬
‫מזרה ה*תה שאו שערים ראשיכם ויכנס ייחנן בן נרגאי תלחירז של‬ ‫®היא שנתן התור׳שנקראת אחת ארצה שחה שפיגמי' בדבר שקרתתקני'‬
‫^^סק תור' איזת נמצא כי מהד' כיתין השלשה עם ישראל* ונבא אל הענץ י פנקאי וימלא כרסו מקדשי שחי׳ אחרו עליו שהיה אוכל שלש מאות עגלי'‬
‫טזלות בקינוח סעודה‬ ‫סאה ׳‬ ‫ואוכל ‘׳ ‪ ......‬־‬
‫ארבעים ־"‬ ‫מאות גרבי יק ״ ־‘‬ ‫שלם ׳‬
‫ושותה י‬ ‫‪,‬י^ויוד הנביא הנה בתתלה היה ריב לה' עס המלאכים מפני יושבי הארץ‬
‫אמרו כל ימיו מל יוחנן בן נרבאי לא נמצא מתר נפרס׳׳י שהיה מגדל‬ ‫יעזה נהפזן הוא כי אדרבה ריב לה׳ עם יושבי הארק אסר ברא נגד רצון‬
‫לביתו ככנים הרבה ע' כ* הנה שהיות הכהניס הרבה הוא ככזד ה' שלא '‬ ‫יזיזלאכי׳*וככה כי אין אח ת שכולו מלא שקרי׳ ואין חסד נמצאו מהארבעה‬
‫ימצא ניתר ‪ ,‬ונבא אל הענין אחרי אומרו כרובם כן חטאו לי אחר שתא‬ ‫ייתין השלשה נגד ישראל כי מלבד השלום גס חסד ואמת אין אתם ‪:‬‬
‫תאמר כי הלא כבוד אלהיס הוא היותם רבים שלא ימצא ‪ .‬נותר במקדם לזה‬ ‫י^ייא תאתרו הלא שק לים הס כי במקום אמת נתתי לכס תורת אמת‬
‫יאתר הנה כבודס ^לזן אמיר כי הן אחת שבכיו׳ לגיס חטאת עמי יאכלו‬ ‫ארצה לוה אחר מי יתן והיו עוסקים בדעת התורה אן הנה אין דעת‬
‫ולא ישאירו נותר♦ אך הלא מה אעשה שתקנו‪ ,‬השיגג יקלקלו כמזיד כי‬ ‫^לה׳ס אשר היא התויה בארק* ויתכן שיעור ככתובי׳לותר שמעי דבר‬
‫אל עזנס מזיל של עתי הכוכר ישאו נפשו של עמי מחנו במה שאין מוחיש‬ ‫^ ללא הוא הכה יעלת על רוחכם כי ריב לי עמכם עלחע^כסולא כן‬
‫וחת העושה בעונו״אויאמר הנה הכהניס אומרים בלבם אם עמי‬ ‫^יא כי הלא כאשר ריב לה' פס משלי הארק שיתייחס לריב הנה הוא על‬
‫חיטאיס סיע יס לכו הנאה שנאכל חלך‪ 3‬ן חטאת ואם חזיד גם שאין לנו‬ ‫העלר חצית עסה שהוא כי אין א ית!אין חסד ואין עסק תורה הוא דעת‬
‫הנאה גם אין לנו הפסד כי על נפשם הם ולא עליני וזהו חטאת עמו‬ ‫^להיס בארק* אן נהיות א!ה וכחש ורצית וגם גגוג בהחבא וכן נאוף‬
‫ילעי כי והיה‬ ‫יאכלן ואל עונס ישאז הכהניס בו נפשו של עתי*‬ ‫צכחבא ובהרגיש בעל הבית והוא בפתח להמתין שיצאו משם לפגוע‬
‫ופקדתי עליו דרכי' של עתי‪.‬ומעלליו‬
‫והבלתי‪.‬מוחה ‪.‬‬ ‫ככהן ‪.‬‬
‫כעס החוטאים ‪.‬‬ ‫‪?,‬הס חה יעשה הגינב או לנואף אז פרצו פרצה בקיר לצאת ולפרצו אז‬
‫אשיב לו וכפל פ דן דרכים ומעללים מקידה והשג® יתכןבחה ‪0‬ילממ‬ ‫®יגית ^<דוני הבית וירוק אחריו ויהרגהו ובא גואל הדס מיד וימית את‬
‫מחכמי האמת כי אשר יחטא איש יעש׳חחנו כח טמא הוא מלאן הפחית‬ ‫ייייצח ויגעו דמים בדמי ס* יזהו דסיס בלמים נגעו והנה על אלה לא‬
‫^<ייחס אל היות ריב לה׳ טס יושבי ?ארק כי א© לאבדן העולם כי על כן ‪ .‬ן‪15‬א ממרקו בעולם כזה ואחר מותו‪ .‬כמאמר הכתוב ותחוגנו ניד עונג!‬
‫וכן בגיהנס כמות מעשיי הן הס המלאכי חבלה המיסרי׳וחמוגגי׳אותו והן‬ ‫אאבל האיק כו׳־ אך איש כו׳כנ‪ :‬ידוע כי איש יקרא אשר הוא שלס וחשוב‬
‫אמקני עושי רשעה יתנו ד רןי ע ובו יםתעפופעילו׳רנית ורעו׳ והרעת‬ ‫יללא;ש ס סבקמדאוהנז אליו יאתה להוכיח בסער ויקרה לפעמיסכי‬
‫חהדרן‬
‫יייי‪-‬‬ ‫גס‪£‬‬ ‫‪3‬‬ ‫נ ט‬ ‫‪H O S E A C a p . 4.‬‬ ‫»‬
 ‫הו^צ{ע ד ה מרא‪ 1‬ת הצ‪1‬כאות‬
‫לכ ארם עליהם בטעחס * אס זונה אתס ישרא^ מ אחר שדיזז קצפ‬ ‫חהרין ההוא * והנה חהדרך הכילל ה‪1‬א‪ |.‬קנין רע נעשה כח בולל נזחא‬
‫תואנות שהיה אסשר לישר^‪.‬להשיג כי פ‪ 5‬לן קךן מאתליו>‪p '\ 3‬א עת?‬ ‫ואת כ חכל פרט ופל ט נעש עור גבל פועל כח אחר דק חהכולל וחורם‬
‫לדחית גם אחרת והיא כי יוכלו לוחר כי תחלת הרעה סיתה על ילי‬ ‫מחנו * וגכא עת פקודת אשמותיז אותו כח הכולל הוא כעש* פקיד עליו‬
‫ירכעס גן נגט שקנא על היות לחלךיהול ישיגה געורה <ןןא כעמידה‬ ‫כשר ותחת ידו כל הפרטי חחוגגי וחייסרייאותו ועל הכולליייא‘ ופקדתי‬
‫ואין האשחה רבה כי טי יעחוד לפני‬ ‫עליו דרכיו כפקילייעליו ועל הפרטי‬
‫קנאה ומשם כחלה ונחשכה הרעה *‬ ‫אחד וחעלליו אשיר‪ .‬לו כי הןהןדרכיו ־ זנותו;!ןןתיך‪1‬־ש‪;.‬רךד־־לב ‪ :‬עמיבעצרישאל־־ '‬
‫ו מ ק ל ו י ג י ד ^ ו כ י ר ו ק ן נ ו נ י ם ה ת ע ה ו י ז נ ו מ ת ח ת ״ לוה אחר אס זונה אתה ישראל תחת‬ ‫‪.‬כן הן חעלליו החייסריס וחחוגגין‬
‫אלהין אל יאשם יהודה ־כי אשמת‬ ‫‪ :‬אותו כחדוגר ‪ :‬ואכלו כו׳ושחא תאחר‬
‫‪,‬דבר על שבט יהודה) ‪.‬אן יזלןיהודה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬‫ח‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫^‬ ‫ם•‬ ‫ה‬ ‫דזי‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫‪ -‬מה שעזנו את ה׳וילכו אחרי &הי נכר‬
‫י ב ן ט ר ו ו ן ח ת א ^ו[ ו ל ב נ ה ו א ל ה כ ד ט ו ב צ ) ה ‪ b .‬־ ■ ואס כן נטלה הקנאה שהוא קנאת‬ ‫הוא כי ראו עצת חזירענ וחשוכי‬
‫איש מרעהו כי גזרת חלכו של מולם‬ ‫גנים ויצרם הטעם לומר ילכו אתרי‬
‫^ ^ ^ י צ ם ו כ ל ו ת י כ ם ת נ א פ נ ה‪.‬‬ ‫בן‬ ‫&‪:‬יס אחרים אולי ייטב להם* הנה‬
‫; הוא וחי יהרהר אחריו חלילה ’ ושח‬
‫^תאחר כי סוף סוף יש בחינת קנאיי‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫־‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫ישגעו‬ ‫נהפוך הוא כי מה שאכלו ולא‬
‫נ י ^ נ א פ נ ה כ י ־ ה ם ‪ .‬ע ם ”הז■ונ ‪ - n‬י פ י ד ו ו ע כ ם ‪ .‬מתחת העם הרואים את כבוד חלך‬ ‫וגס הזנו ולא יפרוצו ■לא הים‬
‫יה! דה יושב בעזרה ומלן ישראל פ ^ ד‬ ‫בעונדס את ה' כי אס אדרב׳פל סאת‬
‫ויאחרן עי קלן יכולה הוא‬ ‫ה ^ ( ד ש ו ת !‪ 1‬ב ד ז ו ו ע ם ל א ־ ^ ב י ן ו ל ב ט ‪ :‬א ם ־ ז נ ה‪:‬‬ ‫•ה'עונו לשחור שעונו את שוחרם‬
‫'ולא של ישראל וחי יעצור כח נגד יציו‬ ‫לבקש את חי שהם צדיכי׳ לשחור אותו ‪ .‬א ת ה ! ש ר א ל _ א ל ~ ? א ש ם י ז ת ו ד ה ו א ל ־ ־ ר ת כ א ו‬
‫‪ ['®'’I f f‬י ‪ :‬ה &נ ל ו א ל ־ ת ע ל ו ב י ת א ו ן ו א צ ^ ת ש ב ע ו הי ד ־ ־בדברכז‪ :‬הנה גס לדירכו היה‬
‫‪ :‬לן לחמע את ישראל מעלות לרגל‬ ‫• ‪T‬׳; ‪' ,T‬‬ ‫‪- : ivT. J - -;r‬‬ ‫‪-‬ז־ ‪.‬‬ ‫עתיד לומד כי גס פעליו לא עגדו‬
‫׳ ויגזור לכל אחד יחוג מיתו ןיחנמם‬ ‫‪:‬‬‫;‬‫ם‬ ‫‪3‬‬ ‫עתה‪.‬ירנ‬ ‫סרך!שך^)‬ ‫סררה‬ ‫כפרה‬ ‫כי‬ ‫!‪.‬‬ ‫ולאהוה‬
‫ישבעו‬ ‫‪.........................‬‬
‫אלהי נכר כאשד אכלו‬
‫מירוסלס אן אל תבואו כגלגל המלא‬ ‫ןהוהבבב^במרח ב‪ So t - : .‬עצבים אפרים‬ ‫קם‬ ‫ידיהם‬ ‫‪.‬נכו' הנם היה כאשר פרפו‬
‫) ע״ז כד״א כל רעתם בגלגל כי‬ ‫כדי לשמור את החלת אלא שאתר• כן‬
‫■ שם שנאתים ואל תעלו בית און אפי‬
‫■‬‫^^ה^נראהכוהבו לןהיון‬ ‫יגחרו וכלו רעה » ואין לתחוה אין ה נ ^׳ לו י‬
‫■ ‘ שם סס ירבעם מצב נבזה ויצו את‬ ‫בלירותנכנפיהו ש שו‬ ‫כל כן דעה חסרו סלאשחולבסאל מגניד־־ז *‬
‫כל עמו לפלו׳שס תחת ירושלס ויותר‬ ‫״ ׳‬ ‫‘ י‪: .‬מןבחתם ;‬ ‫‪y‬‬ ‫מה שאדרב׳ אחר שאת ה׳עזבו לשחור‬
‫מזה כי תשבעו חיה* ואתם המרתם‬ ‫'הונו‬ ‫היה מה שאכלו ולא ישבעו‬
‫; כבודו לבלתי הועיל ולמה תשבעו‬
‫ולא יפרוצו * כי הנה הן אחת כי בני ‪ {^ Cap. f.TT‬מ^ןג־־זאת הכ־הניםוהק־שיבו;'‬
‫וביתהמלדי ' בשמו ואתספזבת׳אותוכיאיןזהכי‬ ‫‪|%• V‬‬ ‫ישר^ • *‬
‫בית • ‪•• T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫דעה החה אלא שונות יין ותירוש יקח‬
‫’ אם לגאץחלילהיכי הנה אפי׳לדבריכ׳‬ ‫‪.‬‬ ‫'לב ויסכל דעתם והלא היה מקים‬
‫האזינו‬
‫אין תואנה להקל' אשחתכסכי‬ ‫י‬ ‫; ‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬לוח׳כי נשלח׳ יין ותירוש דרכם ליקת ‪.................‬‬
‫הלא התרזתס בעבירה עד בלי די* כי כפרה וכו' ‪ .‬הנה בפסוק שאחר זה‬ ‫הדעת‬ ‫חבלכל‬ ‫אינו‬ ‫אן‬ ‫לב ולבלבל דעתם * אך זנית עם שהוא פון גדול‬
‫דרשו ז״ל‪«5‬שבח האחדות ואוחד חיבור אפי׳ לעצבים הניחם כי יבואו‬ ‫ללכת לשאל בעצבים ומקלות אשר עבדו אותם סכלים חעקי ־ הארצות‬
‫למוטב וזהו תבור עצבים שהוא חבור באחדות גם שהוא בעצבים הנחילו‬ ‫לוה אחר אל תתמה כי קה שעחי בעצו ישאל מס היות כי וחקלו יגיד לו‬
‫בתמיהה כי הלא דע לן כי אין הדבר טבעי כי אס בכלל שבידנו כי בכל ’ועל פי דרכם אחשבה לקשי והחשיך הקודם ומה שאחרוהוא שאומר‬
‫הוא יתברך ראו חיבתי עם האחדות כי אלו כפרת יחידה סוררה סרר‬ ‫עון נעשה כח סתא כחפורש לחעלה והוא החסי' לב וחתעה ’ צי כח וני‬
‫ישראל ולא כפרות מוררזת כליחר סררי באחיו'לא היה בא אליהם רעה‬ ‫שיג לו והוא מנין מבירה גורית עבירה כי הרוח וכת הנעשה בה הוא‬
‫אס שעמה»^ה רועה איחס ה׳ ככבש היחידי במרחב שחלבד שייטב‬ ‫כחכניס היות מטות לחטא חעין העבירה אשר ק מ מ נעמה • ובזה יתיור‬
‫להם במרעה טיב ונאות דשא גם יפזרס שישתנו חפרה סוררס לכבש‬ ‫אל תתחה אין הזמת יקח לב ללכת אחרי ההבל כי הנ» הרות הנעשה‬
‫התס ילא בלבד בעבירות קלות כי אם גס בהיות חבור עצבים אפרים‬ ‫נעון זנות הנקרא רות זמנים הוא אשד התעה והיה חעין אשר החנו‬
‫הנחלז והטעם הוא כי כאשר יש בהם פירוד אין צדן לומר שיין ותירוש‬ ‫שהוא‬ ‫נתהוה ולוא ויזנו חתתתאלהיהס כי עבירת זנות גוררת זנות‬
‫קת לבס כי ‪ 06‬אפילו סר סבאם ■ותופג יינם חהס הזנה הזנו חונות‬ ‫מפין המאורע כי פס זכות א'הוא ‪:‬‬
‫זחהיבאלזמת תתתאלהיהס כמדוברלחעלה‬ ‫‪ *T tf‬ראשינו הנה ^ ה לה׳ עוד טענה לעזוב את ה׳ותורתו ללכת אחרי‬
‫אלהי נכר והוא כי ראו כי בטלו חי סוטה ולא היתס נפקזת־בהס שלא ישימו לב אל כבוד אנותם אברהם יצתת ויעקב בה'זנותם אחרי אלהי‬
‫נצר ה א ק אסר האבות הס חגיני ה א ו מ ה כד״א זכור לאברים וכו׳ כאשר‬ ‫ועל כן חצאז חקו׳ להרהרבתורה ובהשגחתו יתברך על ק אחר הן אחת‬
‫חטאו בע״ז והגה אלם אדרבא א ה ב ו ונתנו קלון תחת כבוראת מניניה׳‬ ‫כי סלם טעחי׳בדבר* אחל הוא אשר בו בטחו בנשים עצתן לזנות ולבלתי‬
‫הם האבות סהגיט על עזן כזה להם והיה להם לבלתי שוב אליו עוד‬ ‫ירוא חחי סוטה והוא כי הנה השם הניתן בחיס הוא היה הפועל ואס ק‬
‫איןיקנא ה׳ על בעל האשה להמית את החונה תחתיו והוא עזבאותו כי נתט להם קלון תחת כבול ו ח ם שאמרתי שעל ידי החבור והאחדות‬
‫הנחילו כי ישוב למוטב הלאהיא כיאזתו רוחקדוש הנעשה חוכות‬ ‫ויחידה! בהבלי נכר* ב כ;הלאהנואן את אשה בעולת בעל הוא חפריד‬
‫האחדות צורר והקשר אותה היא האמונה האזחה שהחשיל לפרה סוררה‬ ‫נין אותיות שם יה כי שם יו ר באיש וה א באשה והם עיקר השס ואין‬
‫בכנפיה שלה אשר היא חהן היא כנפי השכינה שחתחתיהן היא‬ ‫יתאתלז ארבעה האותיות לקנא בעד החפריד בעיקרן ״ סלישית והוא‬
‫ואו על ידיכן יבושו חובחזתס אשר זיבחו למצבים ואל טל יקראוהו‬ ‫דעת ח׳ ל על פסוק ונקה האיש מעון וכו׳ בזין שהאיש חנוקה מעון‬
‫ויתדבקו גו יתברן הנה כי האחדות חקשרן אל שזרסם אשר הוא אתדות‬ ‫החים בודקי ן את אשתו וכו׳ נאחר הנה הטעם הראשון היה כי על כן מצאו‬
‫עצום חאד מודע ואס כן היטבתי אשד אחרתי כי האחדות אפילו לע׳א‬ ‫פתח הנשים לונות ולא פחדו חחי סיטה והוא־ כי הלא בפרסום על ראשי‬
‫מחזירן למוטב כי יקשרם וידביקם בכנפי השכינה כחדובר •‬ ‫עלכנזל‬ ‫ההרי׳ יזבחו ס׳ על כן תזנינה בנותיכם באוחרן היתנן יפקיד ה'‬
‫זאת כו הנה ידוע חה שלמדונו רז״ל בס׳ שחעז שתי׳ והאזיצי‬ ‫שמעו‬ ‫החזני׳ תתת השם פצחו וזובחים לאלהי נכר בפרסו׳וזהו על ראשי כו׳על כן‬
‫תזנינה כו׳ ולא פחדו חחי סוטה * אחכם בלעדי הע״א על הזנות טס נשי‬
‫ארן כי שמיעה מרחוק והאזנה מקרוב והנה הקשבה היא‬ ‫׳‬
‫רעיהם בלבד די לשלא אפקוד על ילי חי סוסה והוא על הטעם הב'‬
‫מעין האזנה והדעת נוטה כי יותר תורה קורב׳ וסחיכז׳ האזנה חהקשכ'‬
‫וזהו לא אפקוד על בניתיכס כו׳ על כי הס פס הזוכות הס הנשואות‬
‫וגזה נבא אל שלשהגהיגות הנזכרים בפסוק הלז והוא כי בא להוכיח‬
‫כנודע כי סתם זונה אשת איש יפרדז יעסו פרזל שהזא בין אזתיו׳ שס י״ה‬
‫על דבר השומרים שהעחידו מלכי ישראל על הדרכים לצודד נפשות עילי‬
‫אשד באיש ואשתו * וש״ת א״כ החזנים עם הקדשות שאין בהם טעם זה‬
‫רגלים לירושלס מד סנתתטט הפס מלעלות והנה הרחוקים חאשחת עון‬
‫כי אינן נשואות יובדקו נשותיה׳*לזה אחר כנה לאלו יש הטעם הראשין וזהו‬
‫זהבצדמהכס הכהניס הנמצאים בין ישראל כי הלא אם היו מתקבצים‬
‫ועם הקדשות כלוחד שהם ע ‪ 6‬הקדשות שאין בהם הפירוד הנזכר הנה‬
‫עם ההחון כולם נגד המלן לחאן* יאחרו כי יעשו על הנאיתס בבית‬
‫לאלו יש הטעם הראשון שהוא כי יזבחו שהוא הטעם הראשקתכל זה היא‬
‫החקדש טוב להם לעלות לירושלס כי הן י הס משרתי עליון וייטב לים‬
‫זולת חה שכתוב בתודה ונקה האיש מעון בזמן י שאין האיש חנוקה חעין‬
‫על כן בהם אתר שתעו זאת כי שחיעה היא מרחוק אן בית ישראל היו‬
‫אין החים בולקין את אשתו אלא שחזרתי אחד טעחים אחרים חפני שאס‬
‫יותר אשחיס כי אלו היו כולם כאחד מתקבצים על החלך לוחר הלחענך‬
‫נעזוב את ^‪:‬ינו היה סזחע כי אם אין טס אץ מלוכה מל כן אח׳ והקשיבו‬ ‫יפול‬ ‫לא יבין חתוך התורה ילבט ויתחקט תל כן אתרקי הטעמים אסל‬
‫בית‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬
 ‫קיג‬ ‫הוע‪ 1?1‬ה מראות הצובאות‬
‫כשלתבעוגךה‪^1‬בתשזכה סעשיתעפייו חהזדין שוגג סהואעלכישנר‬ ‫ניתישיאל לקשבהיזקרוב לי יאות ללם יתקרבו לקגל'לתוכחת בפצם'‬
‫חיראל כחסקנתלגחדא ^זעל דרך זל יאחר פל וישראל ואפרים יכשלו‬ ‫בית החלך ביותר וזהי ובית התלן האויכושהו^יותרגכןחיכות ולטעם‬
‫■בכו‪:‬׳ שישובו מיראה באופן יעשו חהזדק קכשילוסוגגועלדרןזלכשל‬ ‫סאני אוחר האזנל בביתהחלךהוא־ כילכםהחשפט כיהנהפתלייתס‬
‫גס ילודה עמס* בצאוס ו‪/‬בקרס וכו אחר עודיבואז לעשות תשובה בלת'‬ ‫?פלדיסאות * שוחריס שלעחדתם בדרכים לצורר נפשות לעולים* לרגל•‬
‫‪ •,‬ראויה־וליא כי בצאנם כו׳ולוא כאשר‬ ‫?יישיז הייתם בחקזס שליה ראוי‬
‫טעה איוב שחחשש' אולי חטאו בכיו‬ ‫ךייתכס הצפה כד״א צ>פל נתתין ^^ךנו• ם לכם ה מ שןט ם ~פ ח הי‪.‬יתםי‬
‫וברכו אלהי׳בלמסהיה ממלהטולות‬
‫ולא ידע* כי אין עון כברכת אלהים‬
‫) ^ ה ט ה ס טי כו‬ ‫’®לאל שהוא ללזהידם לעשות ‪:‬ורשתפחשהעק^־תבור *‬
‫ה טזאחרו יתברך ליחזקאל‬
‫חליל׳ חתכפר במילות כי הרהור מ״א‬ ‫הל^יא צופה כתתין להזהיר רשע ‪ .‬דןעמיקוואני מוסך לכ^ם ‪ ; :‬אניןדעתי‬
‫כפעולה חחם ווה יאח' הנה בצאנם‬ ‫יישת פרופה לצוד עולי רגלים ךע־ןראללא־־נכהד ממני כי'^תה לזזמת א‪?4‬ד‪.‬ם‬
‫ובבקד׳להעלרעילו׳ וובחי׳ילכו לבקש‬ ‫תליר אפר הוא קעבר צר לעלות‬
‫^^תנומעלליהמלשובאל״■■ את ה׳ זלא־ ימצאו והטעם כי הלא‬ ‫לאיחלטאיט ‪..‬נטקא‪ /‬שראל ‪ :‬׳‬ ‫^’יי® מודע אשר‬
‫אין הקרבנו" אלא לחיי שחטא שוגג א‪1‬‬ ‫י®? ״ ושחטה סטים ונו’ הנה דרכו אלהיהם כירוחזנוגים ןרסךבםואת־ץהוח ד' ^׳‬
‫מהרהור על דבריי קלי'שלא הוסר‬ ‫בפניו ח שיאל ואבלים‬ ‫‪ P*.‬להמחיש יסורי הדורעל הצדיק‬
‫היא יתברך חהס לגחיי • אן אלה חלץ‬ ‫יל^^אאכן חליינו וכו׳ •ונבא ;‪ I‬הענין‬
‫מהם לגחרי וחה יסרין לחו זבחים‬ ‫^^^^^^^נםכשלנם^הודה?^מם ‪ :‬בצאנם‬ ‫■אמי העיא לישראל כאשר היתה‬
‫נעולות וזהו חאח׳הנגיא ראו טעותם‬ ‫^כר לבךןשאת^ןה‪ 1‬ה ולא ימצאו הלץ;‬ ‫יילא! הנוכרת בלשון נקבה שוחטת ‪.‬‬
‫כי הלא בצאנם ובבקר׳ ילכו ולא‬ ‫^ ^ני ם;ז רי םי ל ך ^ ע תז ת‬ ‫®טיס;העמיקו־■ הס הרשעים אשר‬
‫יחצאי יען כי חלןחהס כחדובר ולא‬ ‫העמיקו שיחקו ברשעתם באופן שלא‬
‫בלבד על הע׳׳א כי אס אפי׳על הזחה‬ ‫י'יי הלתי פוקדי' אלההעונו' הקלי^ יאכלם הזרש את~הלמיהם ‪ •TOm :‬שיופר‬
‫כי הלא חי שנאף והוליד חמזר עליר‬ ‫אי!אני הייתי מוסר לכולם שאני בג^ההצצרה ברמה הריעוביחאון אחריך‬
‫נאחר מעוות לא יוכל לתקון כחאחר‬ ‫בנימן ' ‪ ^ " ’ V‬ח ם ל‪ 5‬ש מ ה ת ה ! ה ב ץ ם ת ו כ ח ^‬ ‫®ייתיחקבליסוריןבעדכלישר׳כלו‬
‫התנא וזה יאחר פה הנה בה' בגדו כי‬
‫בני'זרי׳ ילדו והתכת הכתוב הוא כי‬ ‫■'י ' הין ^ רי ■‬
‫אח ענין חאחל׳ז״ל על חאחרז ית׳לא‬ ‫כמפיגי‪ feji ,‬ע ^ י ך ו ם אישפרןי כ מיכו‬ ‫♦הודר־ו‬ ‫^הרגליס הייתם פח להורגס אין‬
‫תנאף שאוח היא ית׳ראו רעת הנואף‬ ‫ע שו ר! א ^ ר י ט רצויץ מ ש פ ט כיי‬ ‫ע ב ר ר תי צ‬ ‫עונותיכ'*ושמ'‬
‫״‪,‬‬ ‫יסוריכםנ מלי כי עצמו‬‫‪,‬‬
‫את אשת רעהו שנביכול חסדיחני‬ ‫‪. -‬י‪-‬ו • ‪■ :‬י^ ־^'‬ ‫‪ -• .‬״^י •• ‪ ^ ^ r‬׳ ‪ 1‬יל־י־‬ ‫מאקרו כי הן אחת כי עיקר הע א‬
‫לנזר הולד ולשי׳אני חלקי עתה" כי הן‬ ‫*י ‪■,‬‬ ‫היה בימי ירבע'בן נבט ועתה אפשר‬
‫הנואף והנואפת עושים גוף ‪ .‬העומ•‬ ‫• ו כ ר ק ב ל ב י ת ל הו ד ה • ‪ K1H‬א פ ר י ם א ת ~ ד ן ל י ד‬ ‫®אינן דבקים גה ייעזט® ליי ■‬
‫‘‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪•r . .‬‬ ‫■ ’ ■‪• -‬ד’ ‪ ____ .‬ו _‬ ‫> אפרים‬
‫אפרים‬ ‫אומר הנה אני ‪nmt‬‬
‫ידעתי‬ ‫איי ^ו‪>-1‬ז־‬
‫אני‬
‫‪.‬הוא שבטושל ירבעם גן נבט אעפ״י‬
‫סהס מנחשים בי מכיר אני לפניהם‬
‫אני חלק עכז הבן הזר מאשת דעהו‬ ‫ו ד״' א ^‪ .‬ךז ה מבכ‪ 1‬מן־ור‪ ■:‬בי אנ כי כשרזל‪-‬י'‬ ‫והיא כי בזח ן ?הוא היו חניריס‬
‫נפדציף טזנו׳החוטא וכחאחד הנביא‬
‫הכרת פניהם ענתה גס וזהו אני‬
‫ידעתי אפרים כליח׳אני החכיר ושאר‬
‫ואך את חלקי אעלה השחימה לתקנו‬ ‫להםיישהרנגי‬ ‫^ שר־יאשמו ובקשו• פני בצר‬ ‫ישראל לא נכחד חנזני שבאחזר אני‬
‫‪:‬־ ‪ ; V . V‬ג » • ‪ T J I :‬־ '‪■ •J‬י■■•■י ‪ :‬־ •;־ ‪• : I‬‬ ‫להם אשחותס שאני מכירבפניה®‬
‫כנודע שתושב ית׳ חחשנית לבלתי‬
‫'‬ ‫אין חכחשיס כחאחר הנביא ישעיה‬
‫‪•:‬ידפחחנונדח‪..‬ז‪ •:‬י ‪r-‬‬ ‫ר לבר‬ ‫‪..‬‬ ‫פכר פניה ענתה וכי'‪ .‬זחטאת כסדום ‪.‬‬
‫כחקדס־פלגש בנכפסיקדה לכם נם היום והוא־‬ ‫יאחד כנה כחו‬
‫כ‪^ S‬חד‬ ‫תקקו‬ ‫הגידו לא כיחדו וזהו ישראל לא נכחד מחני ומה הוא שאני ידעתי ושלא'‬
‫נכחד מחני הלא הוא כי עתה הזנית אפרים כלו' כי לא בלבד ביחיירבע'‬
‫כי הנה בפלגש בגבעה ששחו לבס כל ישר' להוכיח את עושי‬
‫רעה מבנימין ויתקבצו יחד זעשו חריצות נדילזת בשופרות ותצזצרות‬ ‫בן נבט כי אס גס עתה וכן עתהנטחא ישראל ולא יבצרשברצזנסלשזב‬
‫תרועו׳ במקומו׳ אשר יתקבצו שם מקנאת עושי הרעה וכל שבט בנימין‬ ‫אל ה׳ כי אס שיש חעכגים והוא כי הנה למדנו התנא כי עבירה גוררת‬
‫החאנים למסור את פועלי האון ופלו מישראל בשני הימים הראשונים ‪P‬׳‬ ‫עבירה והוא כחאחרכו בפירוש המשנה כי העבירה עצמה‪.‬נעשית כת‬
‫אלף איש וביום השלישי נפלו בני ברחין והיה כי היוש׳אליס חאת ה׳הנעלה‬ ‫טחא משתית ו חל ף אתר עושיה בחלאה שתטיל בנפשו לעשות כיוצא בה‬
‫למלתחה על בנימין והיה ית' חשיב להש עלו אליו ולא שחו לב כי לא השיב‬ ‫עד בלי די ואם בא לעשות תשובה הן הס החעגביס בידו?‪ ci‬היצה״ר‬
‫יתב׳ עלוני אתנסבידכם עדהיום השלישי ואז הצליחוואתרו רז״ללתה‬ ‫חלשיבאל ה'* וזה יאחר לא יתנו מעלליהם לשובאל אלהיהס והוא כי אוחדו‬
‫עשה ה’ כפה בשני הימים אחר שלשם שחים טוונרואחרו כי אמד הוא ית׳‬ ‫יתנו כד״א ולא נתן סיחון שהואלא הניחסחון אתישראלעב‪:‬רכן‬
‫בכבודי לא סתיתם שפסל חיכה טזעיס ישראל אתריו ואק אתם מוחים על‬ ‫יאחר לא ינ חו מעלליה׳ אות׳ לשוב לאלהיהם והוא כי רוח של זנונים הוא‬
‫כבודי • ובכבול בשר ודם מחיתם על כבוד■ בעל הפלגש ההיא * ונבא אל‬ ‫הנעשה בזנוניס הוא בקרב' דבקה בנפש שבקרבו להחטי׳ ולעכב התשוב׳‪:‬‬
‫הענין אחר הוא ית הן ידעתי כי תתלת הע״א אשר נתפשטה בישראל היתה‬ ‫והנה דרך אשה הקונה תחת אישה שדוב בעילות אחד הבעל והיא מזנה‬
‫קנאת ירבעם על ישיבה בעזרה שאין ישיבה אלא למלכי בית דוד ולא‬ ‫^חיעיט אן אלו הזוני' אחר אלהי נכר את ה' שהוא הבעל האחתי אפילו‬
‫למלט ישראל ט אחר‪ ,‬ירבעם הנה אס יראו ישראל אדן רחגפס יושב‬ ‫ילעי וחי יעיד שאת ה׳ לא ידען ה לא הוא י• וענה נאק ויעיל גאון‬
‫!אני עויחד יאחרו כי‪ ,‬אני איני חלך וילכו אחריו כל ישראל זהנה היה‬ ‫’®יאל בפניו והוא כי הכרת פניהם וכו׳ כמו שכתבנו סייו אז חכיריס‬
‫מקום לזמר ישראל שתקל אשמת עושי רעה מחיית קנאה כזאת על כן בא‬ ‫בפרציף מעיד על הגאוה וחישיש בו גאוה לא ידע את ה׳ כי‪ ,‬היודע את‬
‫ית׳ואחר הנה כמעשה ישראל בפלנש בגבעה כן קרה לכם כי הנה מיראה‬ ‫ה יהיה עצחו כנוה בעיניו נחאס כי חה הוא לפני ה׳ועול ראיה על הגאוה‬
‫הרבות צוייס לותר תקעו שופד בגבעה חצוצרה ברחה הריעי בית און‬ ‫שיש להם ני הנה יכשלו בעונש והוא הגאון שהזכיר והוא חאחר שלחה‬
‫אחריך בנימין והלא לשם שחים כיוונו ולמה נפלן ארבעים אלף מישראל‬ ‫בחכמתו ולפני כשלין גובה רוח באופן שהכשלון עדו' על שהיה לו נובה‬
‫אך ה!א כי אס אפרים הוא חיכה כד״א ויהי איש אתדמהר אפרים ושחו‬ ‫דוח שעל כן נכשל וזהו וישראל ואפרי' יבשלו בעונם כ‪1‬׳ או יאחר הנה מס‬
‫מיכיהו וכו' הייתם שוחחין אותי לתיש לכבוד ה לא הייתי אוחד עלי סתם‬ ‫שהכרתי בפני׳ הוא עון זנוני׳הנזכ׳ אך אחר שחאכו לשוב כאומרו לא יתנו‬
‫ולזסתי' חכם האחת שלא אזנם גידכס כי אם כאשר גיוס השלישי הודעתי‬ ‫יזעללנהס לשוב עוד יתוספו עון גאונם להכניע עצחס לשוב דוכר עון‬
‫האחת ואמרתי אתנם בידכם כך הייתי פושה יי־ו אפרים שהוא נעל‬ ‫גאוכס בפני׳ גס היא וזהו וענה גאון ישראל בפניו ; אחנס אחר כך יתחילו‬
‫הפסל נס לפחה תהיה שהייחם חוחים לכנויי אז גס אני בחם תוכחה‬ ‫לשיג ילא בשלחו׳כי אם שיכשלו בעונס והיא כחאחרם ז׳׳ל אחר ל׳שמעון בן‬
‫שקחו להוכיח את עושי הרעה בבניסן בשבטי ישראל השואלים האעלה‬ ‫‪ :‬לקיש גדולה תשובה שזדונוי נעשי׳ כסגנות שנאחר כי כשלת בעונן והא‬
‫על נגימן הייתי מודיע נאחסה ולא מסתיר יזכם האמת כאחור עלו סתם‬ ‫עין מזיל הוא וקרי ליה מכשול כלומר דהיינו פוגג ולדעל‪1‬״ל פירוש כי‬
‫ק‬
‫‪.‬‬
‫הושע‪.‬ו מראות הערנאות‬
‫בי אם כודאי יעשו תפונה שאס לא ‪.‬ישובוחאליהס א‪3‬יא עליהם גרות‬ ‫נן נם עתה אם הי\ סי' יאודה ?זרופ כחס־גי גביל ישראל לאחר כי עס‬
‫שהס חבלי חשיחכי אז ודאי יעשו תפ‪1‬כה וזהו יאחד פה כצר וס׳ לומר מ®‬ ‫היות ירנעס גדול כחכחה חדתנעם כנודע י‪-‬־זלן מל עשרה שכטיס‬
‫שייעדתי שעל כל פנים אשי^י טקוהי הוא כי כצד להס ישחרזנגי בולאי‬ ‫כאופן שהיה לו חסהסיסיכה כעזרה ולא לרחכעס ונגס כל זה היו‬
‫שהוא על ילי חבלי חשיח כמדוכר • לכו ונסיכה נו כסחוע ישראל מאחי‬ ‫אוחריס כי תלכס יסכ •ירכעס יעתול כאופן שהיו כחסיגי גכול ירכעס‬
‫הנביא אשד אחר וירא אפריס את‬ ‫^‬ ‫אסכךכי^ איןספק כיפליהסהייתי‬
‫חגיווכי׳שהוא כחזוברשאמרנו הלא‬ ‫ן ‪ Cap, 6 .‬ל כ ו ונ שו ב ה אל־י הו הכי ה ו א‬ ‫סיהןמזים עירתיאןלאכןהואכי‬
‫היודע את חליו וחניח כתריפהי‬
‫האחתית והלן איזרי תרופות כוזבות‬
‫אשחתו רבה עד חאד כן וירא אפרים‬ ‫יחיינומימים ‪ 3‬יום ‪*w n‬׳? ‪ nTO1:0p»»i‬לפניו ‪:‬‬ ‫ישפע כלן״חתמ׳החשפע ולין התורה‬
‫אתחליו יכו׳ שהוא הפרלו מעל ה‬
‫‪........‬‬ ‫ונז מנ ה‬ ‫‪.‬‬ ‫סנהית חאתו יתכרן וחכי לינא‬
‫ותחת שוכ אל•! הלך ק‪ :‬אפור אשר לא יועיל שהוא סכלות גלולה ועיי‬ ‫יקל גליחא זמיר ואזיל נאורחן כאופן שלא כיה כלכל כי אס מ ו ז כשי‬
‫כי הן לאלו תאחרו פתשכתס שיועילכס וגד אויכיכס שהסכפרודם אן‬ ‫וזיכעלחא ועל ככולן חש ועל כ‪3‬וד שחים לא חש כי הואיל הלך אחר*‬
‫כלא אס אשי ניתלה כקרכס הייכל מלן אשור לדסא ״יןן ן‪5‬ןא לא יוכל‬ ‫‪5‬ז היא פ״א כתו שאחלו רז ׳ל או שקרא? צו על כי הלןנל אסלים הנוכריס‬
‫לרפא לכס*שהוא לכס כגופכס ולא יגהה מכם חזור שפ‪ 1‬א שום כא‪ 5‬על כן‬ ‫י אתרי צווי חצות ירבעם ללכת לעבוד לעגליס אשר הציב אחד ככית‬
‫כאי ישראל ויאחרו לפני הנביא לכו ונשובה אל ה' כי הנה טעוות מ נ ^‬ ‫ואחד נלן והוא ענין אשר היתל ליקר כי קרה להם כדור של פ; גש כגבעה‬
‫כאומרו הלא לח יוכל לרפ' לכס היא אתת גי אין כח לרפא כ״א ^אשלהי^‬ ‫ישחא תאחרו כילחהאכניד ילי על אפרים פהס ישראל ולא על יהירה‬
‫שס מחלה לא מלן י־‪.‬ש!ר גי אס ה' כי הוא טיף וירפאנו יך ויחכשנו׳וננגל‬ ‫שגם הוא עוכל ע״א לריב אל תתחהו על התפ׳ן כיהנה ואני כעש‬
‫אומרו לא יוכל לרפת אחי ו טרף וירפאנו וכנגד וצא יג?ה מכס חזור‬ ‫^לאפריס האוכל חפש קעט ובלתי נרגש כן כרקב המרקיב ען לאט לאע‬
‫אחר ין ויחבשנו *•‬ ‫‪.‬‬ ‫אהיה לכית יהודה כמדע שהיא יתברך חארין אפיה!גבי דיליה וגם‬
‫‪1‬אט לאט פוקד טון עד המלאת הסאה וגוחר הענין אש לא ישובו ננתיס‬
‫מיומיס וכו׳כנה פדש״י כי על שני פעמי' שנבנה כית המקדם‬‫יחייגו‬ ‫וירא אפריס וט׳ מוכיח הוא יתנרן ואוחי הנה כתולה אשר לא יכיר חוליו‬
‫קראיוחיסוהןאמת כיחהשעדייקבזקההוא לא נבנה‬ ‫לא יאשם טל בלתי משות תחס' כי לא ידע אן כיודע חוליו ואינו מתרפא‬
‫השני כי עדיין היה לראשק קיים זז אינו קושי כי לא נעלם מהנביא אם‬ ‫י‪%‬לא הוא תתחייב בנפשו ודחו כדאש! ועל דרן ו? ה!א בחולת הנשש כי‬
‫הוא המדבר ולא העש אן אזמלו לשין תחיה קשה כי לא היה ענין תחיה‬ ‫שכלתי מכיר תחלואיה ולא ישיב ויתקן״ אשמתו קלה* אן המכיל עומתיו‬
‫בכית כקקלש כי אס קימה;מלכות וכחן שאחר וכיום השלישי יקימנו כןי‬ ‫ופשעיו ומה גס אם רואה יסורין מתייחשים אליכס ולא ישוב ורפא לו אוי‬
‫היל רא‪1‬י יאחר יקימנו ח• ומיס • ועוד ראוי להעיר אוחח ונחיה לפניו כ'‬ ‫לו כי רעתו יכה וזהו מאחיי ית' אלו אפרים ויהודה היו מסכלים חלי' ‪0‬‬
‫האס יש מקים שלא יהיה לפניו שאתר ונחיה לפניו * אך י ^ ן על פי‬ ‫ופל כן לא יתקנו ובלתי פכים אל ויתכק* הלא תקל״אשמתס* אן הנה‬
‫דרך שני בפסיק הק‪ 1‬ד ‪ 0‬כי לנה אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון‬ ‫‪:‬וירא אפרים את חלין אשר הוא עזגז את ה׳ וכן יהודד‪ %‬את מזורז שהוא‬
‫ועל המיתה אחד אני אעד״ף ו?^ן יללל היסורין אחר אשא ואין מציל שהוא‬ ‫■»אב קל מחולי כי לא כבדה אש?! ת יהודה בע״אכיסרלועם יודעם החולי‪,‬‬
‫טלטול שהוא אחד ממ ני יסורין ועל שניהם שהיו כהס אחרו ישרל אלו‬ ‫•והמזור שהוא הפרדס מעל ה' אשר רפואתם היא שובם להדנק נו יתברן‬
‫לאלו לפני הנביא לכו חהעכודת אליליס אשרכקרנכס ונשובה אל‬ ‫ואדרבא נילן אפד ם אל אשור* ניהולה גס שלא הלך הנה שלח אל מלן ירב‬
‫ה׳ וייטב אל החתים ואל החיים אל המתים הוא טרף והשית וירפאנו‬ ‫‪ :‬ואומר הוא יתביך §>? אפסד לכס לטעות כדעתכם שיועילו לכם נגר‬
‫והוא על אומרו אטרוף ואלן‪.‬יעל אשר לא חתו כי אס שסובלים‬ ‫אמניילהלחס לכס אך אם על מונותיכ אביא על עציזכס חלי וחזור למרק©‬
‫יסורין בחיים אחרו ין ויחבשנו כלומר בי יחיה מתינו ואשר‬ ‫’ האם מלך אשור יוכל לרפא לכם או ישקיט איזה כאב וזהו והוא לא יוכל‬
‫עולם בחיים יחבשכו ולא יהיה עוד בנו הית ולא יסודין כי‬ ‫לרפא לכס ולא יגהה מכס מגופכם מזור ולמס לא חששתם‪ *.‬על כן לא‬
‫למתים יחיוזהיייס יתדפאווישובו בחיים תמיד יעל זייהשיב הנביא‬ ‫•האשרבתחלה שהייתי כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה ‪0‬א‪ 1‬כלמעט‬
‫‪1‬אמר כדביידס ‪5‬א כן ה!א כי פילס מל ר‪4‬חכ‪ 0‬שאם יחיה הוא יתגרן‬ ‫מעט כי אס כפתל הוא האריה הגדול ל^דיס וככפיר הקפון לבית ♦סוד׳‬
‫עתה את למתים סהחייס לא יצטרכו למות לא כן הוא כי א®‬ ‫ושמא תאמר לקה תעשה כה להכביד על ישיאל שתהיה להס כסתל‬
‫שיחיינו הוא י תג ^ אותנו אשר אנו חיים עדנה ולא את אשר טרף‬ ‫ולבית יהודה ככפיר והוא ‪ -‬מה פאחרו רז׳ל שכשגלו ישראל הי‪1‬א‪:‬חדים‬
‫כי גס כל הילודים עתידים למות והמתים לי^חיות וזהו אויורו‬ ‫א ק ס ק ל ה עוס? כן ליהודה כי נושא לכס פנים שהס בני ה בלו על‬
‫יחייכו ושחאקאתרו ט מ? בצע לוה והחיים לתה ימותו אחר‬ ‫שאתר כן כחדק הודו כי לא ישא פנים חלילה חה אותרו פה אני אני‬
‫סעתילים לחיות אתרי ק וגס למה לא יח‪-‬ה החתים שכבר חתו‬ ‫כלומר אני החככיר וחקלים לישראל אני הוא החקל ‪ ,‬ליהודה ופירש ואת'‬
‫ואותנו השבים אליו ישוב יחיינו אתר חתנו לזה אמר מיומים והוא ‪.‬‬ ‫מל חאידסליק מיניה שינזא ככפיר ל‪3‬ית יהודה אתר אטרוף ואלן והוא‬
‫כי פני יחים היתה תחיה אחת ככר סיט שחתו כולם והחיה אותם‬ ‫גנותן טעס על פי לדכו אל רחמנותו על יכולה והוא כי היה לו כית‬
‫נוא יתברןוהשנית מתים שהח־ה יחוקאל שלא נעלם חככניא למדבר‬ ‫החקרש להטיל בו עיקר הנמס■ כמן שאתרו רז״ל על כלה ה׳ חמתו וכו'‬
‫ואחד הנס התחיהאשד ייזייכי היא טובה מהיוחיס שכיתה בכס תחיה‬ ‫ן!צת אם בציון ועול אחרו דז״ל באיכה לכתי שאתר הכ״ה הל ימן שאני כאן‬
‫ומה הוא היתרון אשר יהיה אז הלא הוא ב ום השלישי שכוא בתחיה‬ ‫| א יטאו האויבים והואכחסזדש אצלנו שרצה הקב״ה יבואו האויכי׳למפן‬
‫השלישיתואז יקימנו ט תהיה קימה ועליה יתירה על מהשיש לנז‬ ‫סטיל הכעס בכית ולהשאיר פליטה כישר' על גן ה׳'! ומיד באו האויבים‬
‫עתה כה ותנו חיים יהיא כי אפילו בתחיית הר סיני לא יכולנו אתי‬ ‫וזה יאמר אטרוף ואלך כ!וחד אטריף טריפה בלבד ולא אפתית הכל‬
‫לתחיה לסביל אור השב נה לפנינו ואחמ־ו לחשה דבר אחל עמנו‬ ‫מפני שאלן והוא ככפיר אן כישראל אשא את כלס לאק אחרת לחה על‬
‫ונשגועה ואל ידבר עמנו אלהיס פן נמות למה כמות כי תאכלנז האה‬ ‫צדיקם‬ ‫>י אין מציל כי לא היה להם מקדש להטיל בו הכעס וגם לא‬
‫הגדולה הזאת אן לעתיד אחרו רנותינז ז״ל שיהיה הוא יתברך ראש‬ ‫כאשר ה יו ביהודה ככחדש והמסגר ואנשי כנסת הגדילה ושלפה נביאים‬
‫חולה לצדיק־ס ודורש לכס תורה וי;אים ומראים באצכטן כי יתבררו‬ ‫וירמיה ךחזק־‪ 1‬שעל כן המיל י ל הכעס בבית המקדש כחנואר מה שאין‬
‫כי אין מציל ווה! אשא ואין מציל • אלך זכו אומר הוא ית אל ' ויתלבנו כרוחנייס ממש בגוף ונפש ולא ימותו להיותם לפניו י תב^‬ ‫ק‬
‫יעלה על רוחכס ביזה סאלמ־תיאטחן ואלן שא!ן לגמרי ו‪.‬א אשוב אל »אש הגדילה והוא הכתוב אצלנו על פסוק יצדיקיס ישחתו יעלצו‬
‫לפני אלה^ם וזה יאמר כנביא באומרו ונהי? לפניו מהוא כי בתחיה‬ ‫בית התקדש אשר היה מקימי ששכיכתי נו ט הלא אלן למעלה ואחד כן‬
‫השלישית תהיה לנו קימה ומעלה ומכללה הוא כי ונחיה לפניו שלא‬ ‫אשיבה אל מקימי הוא בית המקדש ש‪ .‬ממה הלוה שלא אעזבנז וכמפורש‬
‫כאשר בהר סיני שייתט לפניו והזצרכנו להחיות ואחר התחיס‬ ‫אצלנו על חאחרס ן״ל באיכה רבתי מאמר הקב ה טלאי ילי ביתי ט‬
‫מא» פן יקרנו פנית כבראשונה אן או נחיה בה יותנו לסניו וממוצא‬ ‫ססשו נו אויבים כרצונם שעל ילי כן יש ישראל מעבירם אשוב יזז יאייי‬
‫דבר יובן שהיא על כי יארכו ה מים ויזדנכו ויתלבנו המפיס כ מי‬ ‫לן אסוגן לןחל על ילי מה שאלן כלי ^כנסו אויבים יהיה סנה סאשוגה‬
‫לאדן!הנשמות מהן על י ד גיהנם ומכן על ילי גלגולים פל יטהרו‬ ‫פה אל מקומי וההליכה תהיה על אשר יאשמו יבקשו פצי ושמא תאתרי ®י‬
‫כלחגאתנליוח ונפש ואז יהיו כאלהיס כגיטל על גדר אומרם‬ ‫אחי שהיחידה חפש ת ביד כל ^‪ 0‬אולי לא יש־נו יגקשי‬
 ‫קיד‬ ‫‪ 1‬מראוו! הצובאות‬
‫חשל אל סוף הגשנרס יעשנו יורה ויביאני עתהולא יאחר*‪ .‬חשיב לרם‬ ‫^י מזנ ר כיזחבד יזשיניס ישראל ואומריס נדעהנרדפבללעת אתה*‬
‫הנטא ואומר הנה ראיתי את דעתכם לשוב אן מה־ צריכים אהם‬
‫י' ‪ .‬יי■■ ' י ' ' י'■ ^ '‬ ‫' ׳״ ' ■^י׳‬
‫לעפות תיקון וכפרה על אשמותיכס* ולבא אל■ הענק נזכירה מאמרם‬ ‫נרדפה לדעת את ה' נכו׳ משיבים ישלאל אל הנביא‬ ‫י ‪fly ^ J‬‬
‫ז״לעל פסוק אם יכופר עקבית עלי בזבח ויזנחה וכי' שאמרו בזבת־‬ ‫‪ .‬י ואוחרים אתר ששאלתנו רחקה ‪ p‬מ ‪ p‬כחאחרן לפתות‬ ‫^‬
‫ובמנחה אינו מתכפר אגל מתכפר‬ ‫יעשה לנר היא יתברןנהיא כי‬
‫'הוא בתורה וגמילות חסדים והביאו‬ ‫וגדגנה ‪ w‬פה קידעת• ארז־ןהודז ‪ ,‬כ^ חדנכון‬
‫מילמה יל‪ '1‬״ ו־עכין בחס‬
‫ראיה חאביי ורבה ז^׳ל ומבוא׳ אצלינו‬ ‫ויבא לג^ןם לגו• ?גס^לן^צ‪> 1‬ודהארץ ‪ :‬מה‬ ‫אין אלם חוטא אלא אם‬ ‫״‬
‫שהכוונה היא כי על שלשה דברים‬ ‫ק נמסה בז‪ :‬רות פטזת והוא‬
‫העולם עומד על התור" ועל העבידה‬
‫יהודרז‬ ‫שה־נ^ן;;‬ ‫ם^מהאע‬ ‫אע‪^.‬דךרייף‬
‫יהחעכב תחיד הרדוף אחרי‬
‫ועל נחילות חסדים וגלה הוא■‬ ‫משכים הב|ף ‪!?1; :‬־*‬ ‫ביסזרין וחסדכם‬ ‫^ יהגייס לקוץ האלם‬
‫יתברך כי בתרי מגו תלתא יתקיימו•‬ ‫־‘®י זאת פיתה סבת ‪ .‬לכת ישראל כן חצבתי כנכיאיכש ד ח מ הזי ס כ א ^ רי״־ פי‬
‫אך לא סיהיה כאחד מהס קדבנית‬
‫כי נזבח וכמנחה אינו קתכפדכי ‪-‬‬
‫ח^ץתץליא^זבח‬ ‫״יילי גה‪3‬ל בימים ההס כאומרו ו‪-‬משפטךאוריצא ‪, :‬‬
‫^האחלי מאהבי‪ :‬נותכי לחמי ומימי‬
‫אס בנותרות הם תורה זגחילמ‬ ‫י וד ע ת‬ ‫‪ -‬״ ;!‬ ‫״‪ - .‬ונבא אל הענין‬
‫היתרים לנה שאלתנו היא יושפע ‪ .‬בנו רוח דעת ממרום שלא תכנס ‪ ,‬חסדים וזה אחשוב שגס פה הנביאדבר באומרו מה אעשה לן וכך לומר‬
‫הנה מהשלשה כבר אתה ביחד בתורה באומרך ונדעה נרדפה לדעת‬ ‫יני רות שטית וזהו ומעה שנהיה בני דעה ונוס נרדפה תתידלדעת‬
‫את ה' שהוא על‪ .‬ידי התורה■כמפורש בירך הראשון בכתיב הנזכר אן־‬ ‫את ל* כי נהיה רודפים תמיד להעמיק ולהשיג סודות התורה י שידיעתם‬
‫חהשתיס־ הנותרות שצריך לפחות אחת שתהיה חתדק בשתים חהץ מה‬ ‫זי’א לעת את ה׳ כנודע ליודעים חן ועל ידי ק יהיה הדעת את ה׳ בטיח‬
‫פלסגה לנו כשחר נכון מוצאו כאשר כל אלם בטוח בכל לילה שיעלה _ אפשהלךלכפר״ יוחסלנםשהוא הגחילית חסדים שצריך עס התורה‬
‫אינה שלימה כי היא כפרן בקר * והיא כי יש שני מיני חסדים ושתיהן‬ ‫פשחד ילא יכזב כי נכון ואמתי הוא מוצאו * ‪ .‬ושמא תאחר כי הלא אם‬
‫כאחת בלתי נ»בי ‪ 0‬והס האחד כדי לגנוב דעת חבירו שעל ילי החסד‬ ‫תאת עול התורה להשיג עומק סודית התודה תמיד ׳ הלא אי אפשר‪.‬‬
‫שעושה עחו ינטת ס לומר כי נאמן הוא ויניח מאשר לו בידו ולא ישיבכו‬ ‫^לייסורין כנודע כי אחד מהשלשה דברים ‪ 0‬ע ‪ 3‬י ח יסוריןהוא‬
‫עוד ‘ וישסוג שנישעישה חסל אך כל כן קמט מזער עד שכחעט לא‬ ‫לשורה לזה אחר אחד שכדעה ולא ימצא בגו רוח שטות לא נחוש אם‬
‫יהנה חבירומחנו וירצה שיחזיק לו עיבה אן לא זז‪,‬הדרך בחר ה^רק‬ ‫פריוף אחד השגת התורה יכזאו עלינו יסורין כי סנה ויבא כגשם‬
‫חסד סל אחת גלי סוס פניה אחר הכה חסדכס הוא באחד משני סודס■‬ ‫לני זזיא מנין יערוף כמטר לקחי כחפורם אצלנו כי התירה היא כחטר‬
‫האחד הוא כענן בקר והוא בהבין מאמרנו יום■ יום המאיר לארץ‬ ‫כיעף והוא חיים לעולם כן התורה גאה ט ל‪ -‬ידי יסויין והיא‬
‫ולדרים עליהברחמזם שפירשו שאין הקדום‪,‬בחן ‪ .‬הוא מוציא השמש‬ ‫לייס אחתייס וזהו ויבא כגשם לנו כדעת את ה׳ שיהיה בזעף יסורין יבא‬
‫סשון לשחרות השחר כייחשנו עיני העם'מאור השמש על כן כקו‬ ‫ייקנל ולא בלבד לא נחוש כי אם שגם נקבלם בשחתה כחישקחבל‬
‫הפחד עלה מתחיל הוא יתברךלהיות השמש מעט מעט הולך ואור‬ ‫ליילקוש שהוא סוף הגשמים שהכל שמתים בהש שבו תלוי עיקר‬
‫עד צאת השמש בגבייתו ועל ידי המדרגה הוו כשהשמש יוצא לא יזיק‬ ‫לייאות השנה וזהו ׳כמלקוש גס שיבא גופף כיליית החץ וזהו‬
‫הי לא באה הארתו בגת אחת יזהו המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים‬ ‫•‬ ‫’‬ ‫‪ .‬יורה ארץ ‪ :‬־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪. -‬‬
‫ובכן בבא עצן על הארץ בבקר מעמו'השחר עד הנץ התמה ואתרי כן ילך‬ ‫או ד יאחר הלא אחרת שנשוב אלה׳ זיחיינז מעמיס ביזם השלישי‬
‫הענן מיד נמצא יוצא מתשן הענן ‪ .‬אל אזל השמש גלי הדרגה בנתיס‬ ‫׳ ‪ .‬הוא יום קץ העתיד שנדע את ה* יתברףעין בעין שנחיה‬
‫ויחשלועוניו נמצא שטוב הענן בהפקאתו בעת ההיא יהיה לו כעשן‬ ‫ובהיותנו ולא תאכלנו אשו הגדולה על זה אנו משיבים ואומרים חי יתן‬
‫לעיניס והלא ידחה לעושה חסד עסי חבירז כלי סאת׳״כ ימלא פיהו מטוב‬ ‫ונדעה■ ידיעה אתת שעל ידה נרדפה עד שנשיג לדעת את ה'‬
‫חנרז אשר יבטח בו שטוב החסד נהפך לרעה כי על ידי החסד יסמא‪pfi‬‬ ‫שהוא שנהיה חיים לפניו ונכייהו וזהו לדעת את ה׳ שהוא לשון הכרה‬
‫עיניו ח‪:‬ביט‪.‬איזינת חברו ויבטח בז לרעתי הרי הסוג הראשון רע וחד‬ ‫כתה דאת אחר הידעתם את לבן בן נחור וחה היא הידיעה שאחרנז‬
‫וזהו וחסדכס כענן בקר וגם שיש ביניה ‪ 6‬בלתי חכוזן אל הרע הלא לא‬ ‫ונדעה שבה נרדפה לדעת את ה' הלא היא שיהי׳לנו קץ זחן הקץ שנחיה‬
‫יבצר מהיות כסוג השני שהוא וכטל חשכים הולך ׳ שאינו כטל שנזתחלת‬ ‫לפניי פידיעת השחר שנכון מוצאו שבכל עת חהלילה ידע האדם‬
‫הלילה שהוא נשקע בארך שבבקר אור תהיה הארץ לחה לחות מתמיד‬ ‫גמה יש עד עלות השחר על‪ .‬נכון לרך משל כשהוא חצות לילה ידע‬
‫קצת מהיום שמעדן הפימת ואו טוב למו כי אם כטל הנא בהשכמה‬ ‫יזישפיששששעית עד עלות השקר באופן שלא יהיה ■לו ספק כי אס‬
‫קרוב ליום כילחיעוטו אין הנאה שמיד בהתתילהיזס הואמתייבש כאלו‬ ‫נכון מוצאו כך ניעה זחןהקץ חתי יהיה באופן שבכל מנה נדע‬
‫לא היה • כן הוא הם־ג השני של החשד ‪o‬למיעו‪ UJ‬וקוצר התמדתי כמעט‬ ‫על נכון חוצאז וגס שיצטרך להנטעד בצעד חבלי מפיח יבא הטוב רהים‬
‫מקבלי בלתי נהכהזוהווכטלמשכיס ואל תאחרו אין נאהב עשות חסד‬ ‫כצער וזהו ויבא כגשם לנו שבא בזעף ולא נחוש ע לז ה שהתכלית‬
‫אם יתחמץ לעכו בראות שאין צריך לומר שהוא יתברך אינו עושה חסד‬ ‫נכון וטוב להת־ית העולם כך לא יקיה עלינו צרת חבלי משיח חפמ‬
‫לטובים כי אם אדרבא הן הן ס! בלי הייסורין ומתים בלי אריכות ימים; כי‬ ‫מהוא סוף הצרות והטוב קרוב מהרה וזהו כתלקיש יורה ארץשהוא‬
‫הנה אדרבה משם ראיה אל מה שאני עושה עתכם חסר כי הנה תדעו כו‬ ‫סוףהגשחים וקרוב אל הקציר ״ או יאחר שחשיביס ישראל אל‬
‫על בן תצבתי בכביא׳ס כחוצב בהם קרעי הייסורין וגם הרגתים באתרי‬ ‫הנביא למה יאריך הוא יתברך הטוב העתיד כל כן עד יום השלישי‬
‫פי שעם היות שאין להס חטא למות ויקר בעיני ה׳ החותה לחסידיו וכמו‬ ‫®יקימנו ומעתה יעשה יתברך שונדעה כי יערה עלינו רוח דעת ממרום‬
‫שאמרו ר‪ 13‬תימ ז״ל שעל כן אין הקדוש גרון הוא גיזר מיתה על הצדיק‬ ‫®לעת אלהים נחצא פעל ידי כן‪ ,‬נרדפה עד התקיים בנו ומלאה הארץ‬
‫עד שיאחר הוא בפיו שחפץ למנת כמו שאמרו רבותינו ‪ .‬ז״ל יעקב אמר‬ ‫זעה את ‪ :‬ה' כמיס לים מכסיס וזהו לרשת את ה' ושתא תאחר תחלו‬
‫אחותה הפעם אברהם אחר הנה אנכי הולןערירי וצחק אמר בטרם‬ ‫®סס לרייף אתר תשובה ותורה ומעשים טובים ואז כשתטאו ליטהר‬
‫אחות • ואומר הוא ^יתב׳ הנה תראו בנביאים‪ ,‬שלא הרגתים כא>!ךי פיהם‬ ‫®סייעין אתכם מן השתים ‘ לזה אנו אזחרים ויבא כגשם לנו והוא כי הנה‬
‫ששאלו ירתה כ״א באחרי פי שםרתי עליהם הכה היה ‪ .‬כרי לעשזת‪.‬חם‪1‬־‬ ‫תמרו רבותינו ז״ל על פסוק תהוס׳ אל תהום קורא לקול צנורן כי תהום‬
‫עחכם כדי שחשפטין ישראל אוד יצא שביא חםפכוין ביית דין של‬ ‫קייא אל תהום תחתון זאזחר לגיון של חלן אנו קבלונו ואז אין‬
‫מעלה לא תתחייבו כי אם אור יצא על ידי מה שה© סובלים יסורין הם‬ ‫ץי® עליון יורד טפת * שאין תחתון עולה כנגדו טפחיים נמצא כי‪.‬‬
‫לב® עליכם וכן מה שהרגתים הוא גס קלל®־ שיצא משפטיך אוד ואין‬ ‫מ‪/‬חעלה מתחיל■ שפע הגשם לבא• ואחר כן מלמטה עולים מיס‬
‫חסד גלול מזה באופן שאק־ פתחון פה לכס לומר שאיני עושה חסל עם‬ ‫®תחתונים כך אנו מבקשים שלא ישאל שנתחיל אנחנו ואתר כן יסייענו‬
‫הצדקיס כי הוא חםר‪.‬עמכם ושיעור הכתוב על כן‪.‬חצ^״תי בנביאים וכן'‬ ‫®י^‪£‬פיגאכנשם שתחלה יזווד מלמעלה השפע ואחר כןלעילזתו‬
‫קלעו על מה על שוחשפטין אור ‪ fip‬ועל פי דרכו אמר באמרי פי ולא‬ ‫מילה תהים תחתון כן יערה עלינו רוח ממרום סל תשובה ודעין^‬
‫אחל בדברי פי לומר שלא תאמרו והלא אין עם־ח חסד עס העם מספיק‬ ‫®ליון ואחר כן נמשך אתרי ה' כ? אז תדלג כאיל קדושת נפשנו אל החת‬
‫לחצוב ולהרוג הצדיקים לזה אחר כי בלשון אמירה וחיבה ופיוס אני‪.‬‬ ‫^®חס שהוא מאיכותה וחחקזרה וכל דגר נמשך אחר מקורו ומה גס■‬
‫^■^יתו בא לעומתו ואלו לא פיה רצונו יתברך לעשותו בסוף לא שאלןן אךז ‪ .‬פושה והס חרוצים וזהו הצבתי בנביא־ס ומה סהרגתיס הוא באתרי פי‬
‫וכין ק עתיד בסוף לעשותו ימהר יתישנה לעשות מפתה וזהו• ״ ש‪:‬וא בלשון אמירה ופיוס כלל הדברים כי אל התורה שדציתס בה אין‬
‫לכם גמילות חסדים להיות • לכם מהשלשה עחודיס שנים ואסתאחרו‬ ‫®®לקוש יורה ארץ והוא כי יזלקזש הוא המטר סבסוףהגשחיס‬
‫מ׳ניעה הראשונה אחל לחה ימיה יתברך כמלקוש שבא באתחנה שהוא »©י נא השני וגח והנמה שהעגול© אתת מש‪0 .‬תן בחקיס גת״נית תשלים‬
‫לזה‬
 ‫הושע ‪ 1‬ז‪ :‬מראות הצובאות‬

‫סקר הפן הקדושה שתוארה אמת ‪ ..............................‬ן ‪J‬‬

‫כס אשר גלו עון אפריס ^ךע^ ‪ p‬שוחרק ומה יעסה הוא יתברך ט* ’ל‬ ‫חמ‪:‬פר אכל מתכפר היא כתורה ינגתילוז חסדיס ;‬
‫הקטרוג הלזה הלא הוא כי וגנב יבא‬ ‫מה‬ ‫■ ז ה מ ה כאדם עכרו כרית‬
‫בו' והוא כי עוכס היה סעש שהכירז‬ ‫ןדעתאלדיםמזג^ות ‪ :‬רה^וה כ א ד ם עברו‬ ‫הןעיודת‬ ‫עבירות‬ ‫גיילות ‪35‬‬ ‫׳‬
‫חוליים וחזודס שהוא הפרדס מאחרי‬ ‫־^יליס כילוי עריית ספיכיזלחיס‬
‫ק׳ לא שנועד החכה כי אם וילך‬ ‫^^חת|על;און‪.‬עקבה‬ ‫ויתכן ידכר טלסלשתן והוא כמה בריתשס בגדו פ‪:‬‬
‫אפריש ‪ k‬אש!ר כו' והיה ע״י מתנות‬ ‫ךןי‬ ‫ד‬ ‫לז‬ ‫חגי‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫^‬ ‫סאמרו יביתינו ו״ל על השיק!ה אדם ׳ מד ם‪ :‬וכחכי‬
‫ודרזניתשכיו משצח־ס בחשאי ולא‬ ‫הראשון חין היה כופר נעיקר היי! ^^^^וחושכ‪':‬מהכ;;מה?‪ 3‬שו‪ :‬כבית ישראל ראיתי‬
‫בגלוי מכני הכבול שע״י כן יתייחס‬
‫אל ‪^.‬גןעריריהשםזנדה^אפריסנטמאישראק‘ ‪ :‬גם־‬ ‫והוא עני ן עגולת אלילים* ונכא‬
‫הענין כחה שאיירו לנותינו ^ ‪V‬‬
‫מלך בבל לגנב הנושל בחשאי ועליי‬
‫הוא אוח' וגנב יבא כי אותו המתיחש‬ ‫‪.‬יהודה ש ת קציר לך בשובי שבות עמי ‪‘ :‬‬ ‫גשמית רגה על פשוק איפה היית‬
‫לגנב הוא מלן אשור ושפט גדול‬
‫‪ . . .‬מ‪5‬סיף הנניח‬ ‫‪HV:‬‬ ‫ז•‪ cap. 7‬בךפי^י‪,‬־>^י‬ ‫גיסדי ארן כי כל גאי עילם מן הוא‬
‫והלאה כולם היו כלולים בו והוא‬
‫ואומר וכל יאמרו ישראל בלבבם סחיז‬ ‫■אזריםור;ןות ’ שכרון‬ ‫‪.‬‬
‫כי רפשו היתה כוללת‪.‬כל הנפשות‬
‫^^^ע^יבואפשטגדודב^זוץ‪ .:‬וב?!“ ‪ .‬שנגלה עונש צא ‪; —V..‬‬
‫היהסכרפאילה®‬ ‫העתילוח לבא געולס והוא אצלי‬
‫♦אפרו ל ל ב ב ם כק‪ 5‬־ ר ע ת ס זיר תי ע ת ^ז ס ב בו ‪:3‬ן ■ נתש;רו אשחיתם וקטרגז כ א שאני‬ ‫‪0‬מס אל גזירת חות אל כל באי עולם‬
‫זכרתילפניה׳ כלרעתסועציליכן‬ ‫•י "" ‪,‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪. !r ,‬‬ ‫‘‬ ‫כי כל הנפשית העתידזת נמצאו‬
‫‪ :‬כרעתםישםר ‪ 5 3‬ל ה השנענש־ס״הוובל יאמרו ללבבם‬ ‫נו וכילס כפגמו כעון ההיא ונתחיינו‬
‫■‬
‫ה׳פוררתי‬ ‫לפני‬ ‫כלו׳‬ ‫זכרתי‬ ‫רכתס‬ ‫כל‬ ‫תיור‬ ‫כפל‬
‫;‪ J‬׳‬
‫מנא‪£.‬ים‬ ‫כלם‬
‫‪;j•■ ; T.1‬־ •‬
‫‪:‬‬ ‫שרים‬ ‫יהם‬ ‫‪1‬‬‫ובכהיג‬
‫־‪;1‬־ •־ ‪!•T tv‬‬
‫ו‪!3‬היאי‪!.‬ר הוא יתנרן אההחה‬
‫ע!יהם חלת הדין כי לא כן היא‬ ‫טגרו‬ ‫כאד שעם היית;הם רוב ם בה‬
‫בי אלו היו נחות הטומאה שעשו שהן‬
‫כ‪^.‬ךרח מאפה ל שכו ס כעיר סל^וש ‪3‬לק ען —‬
‫כרית ה' וע!ג!הו ועבלו עביל^ ‪ t‬לים‬
‫הס מעלליהם עצמם טמונים ' היה‬ ‫מלכנו החלו שרים ה פ ת מיין‬ ‫אינו חן התיחה כי הלא למולים ל׳ ‪>*9‬ו^ר •‬
‫מקוש לומר שאני‪ .‬גליתיס אן עתה‬ ‫היז כי הנה פס גהיות' באלם הנזכר משף^ךיאת־לע‪:‬זןףם' ‪ :‬כי‪:‬קךבובתגורלבכ‪£‬‬
‫סבמם מעלליהם בתמיהס כלומר‬ ‫כלולים שס כלס גגדו גי כי גמה‬
‫האס עתה בלבד סבבום מעלליהם‬ ‫^שןאזהם כרןרהדאר^ד‬ ‫שלגל אדס נגלו כילס כי כל הנפשית‬
‫הס כתות הטומאה שהם מפלליהס‬ ‫כאש‬
‫____‬ ‫שלאלו שס גאלם היי והנגירהאל‬
‫לא כן הוא ני אם מעת שעשאוש הם חסכביס‪.‬אותם בפרהסיא ואין יחשב!‬ ‫כל הנפשות הגאות תתייחש ועל כן חלאת אותו מזן לא חש גפצס מצל‬
‫כי ה' לא ראס והלא גגל פגי היו כבל כי אני הייתי מכיר בפניהם נדרן‪.‬‬ ‫הנפשית שנכללו כוועלקפ שתההחספתתההיאגס כלורזתאלואן‬
‫השלמים שקלחו שר\ו חליריש בפני© ואשכן שאו נא ק״ו אס נגד פני היו‬ ‫על דבר שפיכות לחים אשר לא עשו בהיותם גאלם יאשמו ולא כל כללות‬
‫כל שכן נגד פני ה' ואש כן אל'אתרו שאני הייתי הזוה־ אשמותס כי צא‬ ‫ישראל כי הלא גלעד לחה היתה קדית פועלי און אינו מן התימה על‬
‫ברעתם ישמחו‬ ‫זכלוס לק מעצליוס במשנביס אותם כחדיבד *■‬ ‫ספילית למים כי על היותי\ קדית פועלי און על כן היא עקובה חרס כי‬
‫מלךובכתשיהס שריהם וכו׳ ביעתש הוא עונס שחורגליס בו ישחתו מלך‬ ‫‪ 50‬אין שפעלו אלי לאלו היא חלאה עקבה וחרמה ללכוד העשוקים את‬
‫וכמה שמכחשיס ואוחדיס שלא רן עשו ישמחו‪ .‬הש■ים הס שרי הלולן‬ ‫עועלי הא‪.‬־ן להורגם אך עיקר התימה היה על כהני ה' אשר היה להם‬
‫העותליס להכהיג)למתות ביל עופי רשעה ופירש יזה היא רעתם סבה‬ ‫לאהוב שלום ולרדוף פלוס ואלרגה כתו שמתכים את איש גלולים להורגו‬
‫כלסחנאפיס‬ ‫*‬ ‫ישמחו מלך ובכח‪ c‬ם הרמה ישחתו הנורים יאמר‬ ‫כערמה בגלעד לן עוש־סלמר כ מי ס שמתתכדיס מגנים לשעון דס‬
‫בלי הפשק כמו תנור מערה אשי הוא מאיפה סנוא תנור של נחתום‬ ‫ושמא תאחר כי גס זה ^ן לתמוה כי הלא קשבס לוי התה ונקפן להם‬
‫סלא ישבית מה־זת תחיל ביערה כך ‪:‬הש לא ישבתו מלנאוף‬ ‫מאביהם לוי שעס ;מעון אחיו הרטאתכל עיר שכס הנה אינזדומהכי‬
‫כי נוטר לבס ‪.‬בקרבט כתמר אופה טלא ישבות תהיזת ער ליישן כי‬ ‫הנה אם דרך ירצחו שכחה סחמון ולוי *הוא על כ• זחה עשו בשכם שלקתו‬
‫אס כשיעור שים חלוש בצק עד חוחצזו כי אין לו פנאי אתר לישן כי‬ ‫אחו׳זס שכס ושלוחיו ויבעלוה־ גאיונים וו‪:‬ו לרך וכו׳ ביזתה עפו כלוחר‬
‫תתיר עישק בהבעיר האש ובלישה ובתת הפת לתנור ונדלייתי ק‬ ‫ולא לשופכי דמים יחשבו כי אש לחקנאים לנקוש נקמת עושי רשעה ״‬
‫האנשים האלה לא יישנו בלילה מדוב עסקם בניאוף והכנותיו כי אש‬ ‫ואחר שדבר על ע״א ועל שפיכות דלמם בא וידבר ע‪ 3‬הזתה ואחר בגית‬
‫כשיעור ההיא ווה ביאור הפסוק הקודם כיבריעתסוו ישחחומלךשעל‬ ‫ישראל ראיתי שערוריה כי סס ים זנות לשנס אפרים בבית ישראל ונתשך‬
‫ילי רוב הניאוף יפרו וירבו לרוב ויהיה לתלן ציא למלתחה ובכסשיהס‬ ‫עד סנטחא ישראל כלו בזנות ושיזא תאתר גס זה לא תגנה בל כך כי‬
‫שיכחישו לפני המלך שלא עסו כדבר הה!א ‪,‬כשיורגש !לאיזלעמי עשה‬ ‫חצינו גדול ששיחש הלא הוא יהודה בן יעקב שבא על כלתו על אס נדרך‬
‫הרעת ישמחו השרי נ‪/‬יש׳זיקו יילהתרעש עליהם שלא עמלן על משחרת‬ ‫לזה אני אומר נש יהזלה כלוחר הלא‪ .‬תאנזר נס יהודה בטעש זקף גדול‬
‫לבל תפשה הרעה למחית ילשקיד מליהס לעתס * ואיחר עול הנביא‬ ‫כמרים קזל ומראה כי היה רס ונשא ועשה כיוצא בדבר * אל תאתר כן כי‬
‫ראו נא גודל שיטיף זחתס כי הנה יום מלכנו סהוא יום חגל־ו שלשמחא‬ ‫חי יתןוהיה טנין זנות ישראל כן כי אדרבה בפעולה ההיא עשה קציר‬
‫החלן ביום ההוא החלו שרים תחת מיין וישתו זישכרז עחו יעל ילי פכרו‬ ‫במו נטע כי היה לשוס שמיס כי על ק חשש יצא חזשיע ישראל הוא משיח‬
‫לא יעדרו לוצציס בליצנות'שישתוק המלך דשחחליוואז‪.‬המלןהשךייו‬ ‫צדקנו כי חה’ יצא הדבר ושיעור הכתוב ושנוא תאמר כי גס יהודה עפה‬
‫עס הלוצציס באופןשנחשןהיזם־גה גם בצילה והנה כאשד קרנז להסג‬ ‫ביוצא גזה חליצה כי אדרבה בפעזלה ההיא שת ונטע קציר וענף לן ישד‪4‬‬
‫‪ D3‬ווזה מבעי ד י‪-‬־ש כ זכור היה לבם חס ‪ -.‬בארבש אל חקוחות ניאיפיהם‬ ‫להנאתן וחתי תהיה ההנאה הלא הזא בשובי סבות עחי הוא בגאולה‬
‫ללכת במלה כהנהגס אן כאשד החלן מישן ידו אתלוצצי׳ ונתעכבו‬ ‫העתידה כי אז יצמח הקציר ההוא נצר מטעיו יתברך הוא משיח צרקנו‬
‫בלילה נמצא כל הלילה ישן אי פי מ הוא יצרם שהיו מבטלי' חצאפזפיהם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בחהדה בימינו ‪:‬‬ ‫״‬
‫‪1‬י‪.‬יחד להם הדבר מאד יעל כן בקר היא האופה הניכר נוער כאש‬ ‫על‬ ‫רחמים‬ ‫יתב‬ ‫לפניו‬ ‫בבקש‬ ‫ני‬ ‫ידוע‬ ‫הנה‬ ‫וכו׳‬ ‫לישראל‬ ‫ברפאי‬
‫להבה על ביטולם כל הלילה יעיאופס בסבת החלן‪.‬כי כלא כלסיחמו‬ ‫ה כצל אועל הפרט אז בשמי מבקרים פנקסם והוא כי‬
‫כתנור ומה עשו הטילו כעסם על שופטיהם וזהו ואכלול את שופטו;כ♦‬ ‫גל עק שאדם עושה נעשה משחית מחני י‪.‬וא כח טחא והוא המקטרג את‬
‫כי תכעסש היו כחי לאכיל או זס באחור להם כל מלכיהם נפלו שהיא‬ ‫אשד עשהו כשאחר ספר החהר על פשוק גס ה' העביר חטאתן זכו׳ שהזא■‬
‫סכל מלכיהם פהנולינז השופטים נפלי כלומר כלס גס זה שהשליכו ע זה‬ ‫שאותו החטא שעשה נעשה נו כת טמא שהיה מקטרג לפניו יתב ועליזי‬
‫יפיל כראשוני' כי הלאמ‪-‬זתלתי היא חושן■ יידו את לוצציס והיא התחלה‬ ‫אוחרו חטאתי העביר! ית מלפניו שלא יקטרג יזה! העביר חטאתן •‬
‫רי‪1‬ה ומה יעשה אחדי זאת ומראי© כ׳ על היות המלןבלתי ראזיהם‬ ‫ונבא אל העבץ והוא כי אותם המקטרגים הנעשים חהעוסתהןהס‬
‫כועשים זא־נו כי אם על מה שעל ילי משוך ♦לו את לזצציס נתעכט שפ '‬ ‫החתעירריס ליקטיגבעת פחבקשיס רתמים על צרת איש להזכיר כל‬
‫הלילה ונתבטלו חנאפופיהס • ואומד הנביא א ן קורא בהם אל' כי אל♦‬ ‫אתל עון שהוא געשה מלונו והוא ענין ביקור פ‪:‬קשו ועל דרך זה אחד‬
‫סהלכו וקראו א׳ז שופטיהם ♦יתלוננו עליהם חי יתן היו קוראים אותי‬ ‫הנביא מה אעשה כי כרפאי לישראלבבקשי רחחיס על ישראל לפניו יתב׳‬
‫ומתרעמים^ עלי כאשל עשז אק ‪0‬ןפעיה ‪ , 8‬ט איי הייתי מגלה רןוע לבם‪.‬‬ ‫נאמדס לכו ונשובה אל ה' !כו׳ א‪ 1‬ונגלה עי‪ 1‬אעריס ילעות סוחרזן ואיך‬
‫כי‬
 ‫קטו‬ ‫ו ח מראות הצובאות‬ ‫‪v^ n‬‬
‫לא ק‪ ,‬עפו כי אסלאיועקז איי־ גלי‪.‬ס‘אפילו כי יילילו על ח ^ ט ת ס‬ ‫יי לא פל מ י היי?ן שחומן ידו את לוצצים ה סנו ע ס ס מ אס מלחה‬
‫כאשר נהלו לתשכ‪ 3‬זיילילו חאמת חות גס סם אז לא יזעקו אלי ג‪3‬נ©‬ ‫®נחפןמזה םנח‪3‬מלו לילה אחת מנאפופיהס זוהו ואין‪ ,‬קורא בהס^י *‬
‫כי אס מן הספה ולחו[ וכאשר יתחנחאנש ס שרי העס לנקר ולפקת‬ ‫בעמיס וכו׳ תה שאענישס הוא נרלכו בגלות מעורבים‬
‫עליו לא יתחברו לדבר על לב החולה יתקן חעשיו וישוב אצה׳ חכל אשר‬ ‫בעחיס חהואפריסנעתיס היא יתבולל כד״א בלולה‬
‫חטא על הנפש לקמן יחיה י^ן‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י י‬ ‫‪I‬‬ ‫^®״ןתיות היותם בארצם יליזי®‬
‫לשיחות מאי ולא חייב כי אס על לגן‬ ‫^ ל ם י ח מו כ ת מ ר ); א ק‪ :‬ל ^ ת‬ ‫‪ U f m‬להבה ‪:‬‬ ‫ךעי^ז»לט!ל בחקותס מניה וניס‬
‫או קי‬ ‫ותירוש של תזלה אידיתחלחו‬
‫איךיתחלקו חו‬
‫וקי הנוטלים אותס עלזה יתגוררו‬
‫^צ^פטיהם כל־׳מלכיהםנפלו איךק^* בהם אלי ‪:‬‬ ‫א ילה יי״אפיי׳‬
‫*‬ ‫■־״■ ' י י ז ! " ׳ ' י■ ׳‬ ‫יי‬ ‫י ■•‪4:‬״‬ ‫בתימתה‬
‫'®י^ה כעוגה שאפילו בקי^קה‬
‫ויתחברו נמצא שיסירו בי והוא כי‬ ‫כלי‬ ‫ה‬ ‫‪5‬‬‫ה;הע‬ ‫‪o‬‬ ‫^‬ ‫‪h‬‬ ‫תמלל‬ ‫י‬ ‫הוא‬ ‫כעמים‬ ‫א^רים‬ ‫^‬ ‫^‬
‫להתנ שליפהמ‬ ‫>א נהפכה בתנור ״יי‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫והוא כי‬‫בהיותסבי סתוכ^&י יחטאו ^‬
‫‪,‬‬ ‫אס שנאסר הונחה ‪ 00‬נשארה עד הפוכה‪ :‬א כ לוז רי ם כ ^וו הו ^ ל אי ד > ‪~ 0‬‬
‫‪L• 1 ' .‬כיכ סתזכאליהסלחעלמקדאשותיו‬ ‫כי‪.‬דרן• ה' י ^ ״=‪’ ‘ 3‬י ‪0‬‬ ‫־‬ ‫‪ 01P‬בסולה וסחא תאמרו‬
‫‪. . M e ■ m p M‬נ‪ « -r«i. -‬ס‪1‬יו>ט‬ ‫^’ ‪'°‬יין להתחיל בקל ‪ i p‬תחלה ש כו־ז ^ד ק ה בווו; ^ ל אי ד ע ־‬
‫*ע‪ 1‬ר א ל ב ^ נ’ ו ן ל א ־ ש ט א ל ־ ־ • ה ו ה א ^ ה מ ו ל א ‪ 'o'fo-n .‬א‪ 1‬יאמי קמגקוההנה‬ ‫יניאסונה בקמון ואחר כן בבנים‬
‫ו מ ה‪-‬־•״‬ ‫וי הי ^ן ־ ם ^ ^ ה פו ת ה אין‬ ‫ב ק ‪ 0‬הו מ‪ :‬ל־ ‪»4‬ת‬ ‫!אחרבן באדם עצמו כעגיןאיוב‬
‫ויחטאו באופן קל •בלתי תספיק‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫־••'י‪ • .-‬ג‬ ‫*‬ ‫‪; I :/‬י ■־‬ ‫ייימת נגעי® לזה אמר הנה כל אלה‬
‫לסלקט קשס נ■ אס שעדין הם בי‬ ‫^ כ מ ^ י ח מ ר ^ א ו א ש י ר ה ל ^ י ‪ . :‬כ^של‬ ‫משיתי כיבתתלה אכלו וריסכחו‬
‫שעודני אצלם ופירש אין יסזרו מתנו‬ ‫א פ רו ש‪ .‬ע לי ה ם ר ש תי כ עו ף ס ש מי כ ש או רי ד כ ם‬ ‫שאכלו קחוט והוא לא ידע שלא קנה‬
‫— ‪ J‬ךך ן ‪1^ ,‬ודס עו יתברך הלא הוא כיתה‬ ‫אי סי ר ם כ ש מ ע ל ע ד ת ם ‪.‬‬ ‫ו א תי ת‬ ‫ידיעה לשוב עד התכהו‬
‫שיסזרו הוא עזן מחשבה בלבי שאין‬ ‫‪ V’V‬כ‪t«r »|/‬‬ ‫‪m W% 1‬‬

‫אני תצפה למעשה והוא'כי לפי‬ ‫להם כי־פשעו בי ואנכי ^ ד ם' והמרת‬ ‫מ מני‬ ‫״יי*’ ' ‪ -‬״‬
‫מי לא נאחר גס הזקין ס אס שיבה‬
‫האחת ואני יסרתי שהוא כחפירש‬ ‫^^^גםלץילילו‬ ‫ייקה בו שהוא שקפצה עליו וקנה דכךו ^לי ק מ ם‪:‬‬
‫בחדבר רבה כי כשהוא ית אומר ואני‬ ‫י‪1‬ל‪ 0‬ותנה ואתר! רז״ל נתנחותא על״ מ^כפ ת םעל^דג[ ו’ךה;ררמיתיוררו;יסורר‬
‫הוא ובית דינו כאומרו זה' ובזה יאחנ*‬ ‫ייעל מיתת בניס זקנה קופצת על‬
‫ואני שהוא אני ובית דיני יסרתי‬ ‫י‪,‬חשנו~‬ ‫האלסזזהו וגס הבאתי עליוקס ם ג נ א מי ס ^ סזקתי ןר‪ 1‬עתם‬
‫סיהיז כתוליס הנזכרי' על משכגזתס‬ ‫^כןשתרמ^הןפ^'וכחרב‬ ‫©בשבילו נזרקה בו סיבה והזא לא רע*‬
‫על ערש דוי ובוד‪ %‬חזקתי ורועות‬ ‫^ ^נ ^ ם;ו ל עג ם ב א ר ץ מצ ת ם" ‪:‬‬ ‫ילמלשוב חדרכו ולא נכנע כי על‬
‫לפי האחת שהוא כהסת הרופא את‬ ‫בל זה אדרבה‪ *.‬וענה גאון ישראל‬
‫החולה כמפורש אצלינו על לי הוא‬ ‫‪ C a p . 8• n‬א ל ‪ -‬־ ח ן ^ ^ ־ ^ ר כ ‪ /‬ש ר ‪ 7‬ג ל ~ ס ר ת‬ ‫גפניו כי בפרצופו הי' ניכר גאונו כי‬
‫יכאיב ניחבש כי הוא יתברן בתה‬ ‫;ה‪ 5‬ה’‪.‬ען^ךו'ברי^׳‪-‬ו^ל•‬ ‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫גזתני׳ההס ותה נס נביא כתוהו היה‬
‫שמכה הוא מל פא כי התכה היא‬ ‫יזכיר בפני האדס חטאיו וזהו וענה‬
‫הרפואה יאלי יחשבו רע שמייחסים‬ ‫‪,‬־‪ m ' j m ■ ^ ’•??1 5",‬ו )י ? לי‪;:‬׳ ז‪^ ^ :‬י א ^ ־‬
‫אלי כרע והחולי ולא החיזוק‬ ‫ה ם ח כו לי כוו ל א‬ ‫ן נ חי‪ ,‬ש ך < » ל טו כ א ד ב ‪ -‬ך ד נו‪: 1‬‬ ‫‪.‬י ‪ -‬ס‪ ,‬״ו ״ מ ״י‪.‬‬ ‫‪rw U‬‬
‫שלא ידעו כי כל יסודי ה׳ היא טוב‬ ‫מ מגי‬ ‫י‬ ‫סשיבה ודקה בז שאדרבה גא!ד®‬
‫אן ע״ד‪’7‬ק‪np1‬‬
‫עון‬ ‫רע לפי האחת ‪jw‬‬ ‫‪-------‬‬
‫ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נמקוחו כלוחו־ועלקילקובגופם‬
‫‪1‬ה אינ‪ 1‬רק בתחשבה כאזחרז יתשט וטל כי עדין הס ‪3‬י כי לא נסתלחתי‬ ‫וגעתיס יתבול) חעורביס בעקיס בגגות והגנות הזח חדה כבגד חדה*‬
‫כי הלא אפרים היה כיונה פותה אין לבזהזאכיהנה ידוע חאקרס לתרו'עד יחטאו בלבו׳ כלוחי וחי יתן נאתר התחשבה ישובו תחנה טרם‬
‫תעלה השכינה לקרוס ה ס ישובו לא טל שהוא ישובו טלם דהי^ה ה‪ 1‬א‬ ‫ו׳לכיהיננההיאחסרת חרה אן בטבעה יש לה לב ודעת בחה שלא‬
‫יתברך על כי אס בהמתו קרוב שעדידלא חטאו בדביר אר לא יעשו‬ ‫קחיר בןווגהזנס אתרו במדרש שנמשלו ישראל ציונה על תחית®‬
‫כרכי אס היולתמח דמיה‬ ‫סשוחעין אותה ולא ת » ‪ 07‬מ ישראל נקראו יונתי תחתי שנהרגי‪ 1‬ע‪3‬‬

‫יילילז על משכבזחס על י‬ ‫וחארריס הנאמריס אן צב אין צו כי מה שהבג והדעת נ‪1‬דם נה שתדבק‬

‫לגן‪ ,‬יחירוש יתגוררו ימותו בחרב חועס לשינס‬ ‫לפקח על‪. .‬‬
‫‪,‬‬ ‫אסר עלו‬
‫המשחית שנעשה מאותו עין שהוא ועסלשינס הוא‬ ‫כמסת כי הנן‬
‫דרטכקסת‬
‫אשר דרט‬
‫יפילס בתרבוקרה להם כפרעה ועבדיו שעל ידי מה שהיו רואיס בצרס‬
‫את ישראל היו בוטחים לדבר נגד אלהי ישראל בחשבם כיאיס‬
‫השגחת א־הי העברי׳ על עמו אס הוא‪.‬מניחם בגלית המר ההוא וחאשר‬
‫היו מתפקריס לדבר היו לוקיסיותר עלציתישראלק אלו על צרת‬
‫סזוליס היה נמשן שזיו מתפקדים ליבי ולוקים לחית בחרב כמעשה‬
‫חצריס כי זו למגס סל אלו הוא אשר‬ ‫ארן מצרים זוהו‪ ? 1‬לעגם בארץ‬
‫‪.‬‬ ‫כמוהו היה בארץ מצרים; ‪.‬‬
‫{} ‪ *J‬תכן סופר וכו׳ הנה אין דרן סופר לינתן בתין כי אם‬
‫בשפתיס א ו י ת ק כי על הרחת קיל בכח מדמהו אל שופר‬
‫כחד״א קרא בגרק וכו' כשופר הרס קולך והנה כאשר יוצאים דברי‬
‫החוכיח חן השפה ולחיץ א־ן עושים שום רושם בשומעם גס סירים קול‬
‫אן כאש' דבריו יזצאי׳ מהלב סטיע אותם בלגו בטעמי שהוא נחשל*‪ I‬החיך‬
‫סאופל יטעם לי אז מתייחסת הרחת ‪ p !3 6‬הסופד שבחן יזהו ‪ t‬חכן‬
‫סופר שהוא סתרי׳ קול מהלב למען יכנסו ‪ fe‬לממס של השיחעי׳ וזה אשר‬
‫תעשה הוא כנש' על בית ה' כלוח׳ שכאשר הכשר מרחף חל גיזליו ברחמיד‬
‫בן תרחף כזה על בית ק׳ שלא יחרב יען עברו בריתי וגס על ביטול‬
‫תורה ווהי יעל תורתי פשעו כטדע כי גס שעברו בדית ה* לא נחרב עד‬
‫שבטלו את התורה כחאחרס ז״ל ויתד כקב״ה חל ח״א וכו' ולא ויתר על‬
‫ביטול תורה והנה מדבריו יתל אלה אשר לבר אל הנביא 'שיוכיח על אסר‬
‫להם בית המקדש בל יחרב שהוא על יהוד׳שבית ה׳מחושק עליהם כנודע‬
‫^ןן״ל על פסוק כלה^חמחו וכו' ופסוק אלהיס באו טיס בנתלתן וכו'‬
‫הנס‬ ‫!‬ ‫ל א‬
‫כי עזבו אתת וילכו‬ ‫אשור• הלכו ‪a‬‬
‫^ ‪1‬‬ ‫בקויגה״ אפדיס אדרבה^מצרים יקלאו‬ ‫•‬
‫פש!ק מצרים‬
‫עג פשוק‬
‫מתחרס ןו לצ על‬
‫הזא מאמרם‬‫קראן וכו הות‬
‫בני ככר ואומרו קלאן‬
‫אתרי בכי‬
‫נתנו יל אשור לשמע לחם סהיומשצחיס שחן לקצרים ^ח‪-‬יסי חחה‬
‫לריילץ לאשור זוהו מצרים קראו שהחליפו לו השמן בחטה אשור הלכו‬
‫להוליב׳ זכל״א וילך אפרים ‪ k‬אשור והנה כאשר ילכו לאשור הייתי יטל‬
‫לפרוש עליהם רשתי שה‪1‬א שנעוף השחי'א‪1‬רילס ארצה ועל ידי יתמו אן‬
‫אחר שהם פתי׳לא אעסה נ ן כי אס איטיר יסומן ביד האויבי׳שירא׳ שמה‬
‫אטל‬ ‫שגחרו הן הס הסדכאי׳ אות ויכירו בי * אוי להם שגלי מעל‬
‫היא א ק ישראל וזהו כשמע לעדתם והוא י כי בת קיל נשקע שהקב ה‬
‫אוחי אוי סהחרבמי את ביתי זבו'ותסיים אוי לבנים שגלו מעל שולחן‬
‫אביהם והנה אתר חרבן הבית שהיה ליהודה יש שייטת לשני הדברים‬
‫אן בבית ישראל סגלו תחלה אין ססחתןביתוית׳סהזא‬
‫יח' ני אס אוי לבנים סגל! וט׳ כו גל! מארץ ישראל ומשלש רגלים אחר‬
‫ביטול הפדדסיאית שהוא נוגע אצעדת ישראל• ונבא אל הענין‬
‫אחר איסירס עד יהיה כשסע הנוגע לעדת שהוא אוי להם כי נדלן מקני‬
‫וכו׳ שהוא ענין אוי לבנים שגל! מעל שולחן אביהם שהוא מה שהוא‬
‫ישמע מאתו יתברן בשביל עדתם ולא כשמע אזי שהחרבתי את ביתי וכו׳‬
‫שהוא רוגע אל ה׳ כביבול והוא כי ‪ p o‬היה בית המקדש קייס ופירש‬
‫ייה ה!א השסע לעדתס אוי להם כי מדו ממני וכו׳ סהואענין אוי לבניס‬
‫יט' והנה אנ ס הייתי מיד פודה איתס אלא מפני שהמה דברו עלי כזבים‬
‫הס לבטס אשר לא ק • ןלא מעמו וכו׳ ראו רעתם כי רבה כי דרך‬
‫יעילס שגס בהיות האדם בריא לא יכוין בתפלתו אן בראות עצמו על‬
‫ייי® לוי!כיוצא א! יןעק בכל לב ויתחנן לפני קונו ירחם עליו אן אלו‬
‫‪H O S H A . C ap.‬‬ ‫*‪8‬‬
 ‫‪,‬‬ ‫הו^‪2‬זע ח ט מראות השבאות‬
‫הנזכרת איטיג שכי יתס גגזיס שיתעסקו נמשכה היא ת‪1‬רה שנע־^סז‬
‫ע‪-‬זה אקנצכויהנה היחלתי סהיקלתי פולס ויחל! חעט חחסא ח!ן מר* ‘‬
‫או יאמר הנה על שלשה מריס כעולם עומד על התורס !על העטדא‬
‫ועלגתילזתחשדיס יהנהבחחוס תקןעוותס כאשר גלו בסלסה אלה‬
‫»‪ *•«.‬ד מי מל‪ .‬אמזד‪.‬יהי! פרא בודי‬ ‫‪.‬‬
‫הנהמז^לאינליתטשן ה!זרה‪1‬י‪0‬רא^ כי הטיל הכמםנהםזיש‪5‬יכש‬
‫א‪ ,‬תרץ חתית נהחמט חה שלא משה כן ני סז ה שהטיל כעסו נגיתי ית‬
‫ובפרי יסדה כחד א הרס גענרתו מגצרי נת יהודה ונו' והן זאת אחשכה‬
‫סיפר ט א יתברך לנביא אתרי צוותו אותי מל יהודה בסס‪-‬־ק החולם מה‬
‫פחתלונניס ישראל על לחמיו יתברד‬

‫התט אהניס בינס לנעם ואם על‬

‫כגמילות חסדיס היו גס עיסקיס‬ ‫ועל כן גס געבדס בדיחףעל תורתן‬
‫ח ר ש ?‪ :‬ש הו ו ל א א ל ה י ם ה ו א כי ש כ ם כ ם י הי ר ה‬
‫בתורה היו כבני עלי שבתור' וגמילות‬ ‫בשעזתרחקס גסידמנוןאלח‪:‬ווגס‬
‫^^^^עו־וסופתה‪ ’.‬ק * צ רו ךן ס ה‬ ‫ע ג ל ש ל ך ו ן ‪*:‬‬ ‫שעתה חסאגו ואומ אלהי לשון יחיד‬
‫יזקכצם‬ ‫חסדים יכופח‬
‫ה הו גס כי יתנו בגוי׳ שכ‪,‬א גס נוסף‬ ‫^ ל ו’ צ מ ח כ ל י‪ .‬י ? ‪ :‬ש ה ‪ :‬ל ן ס ח א ג לי ‪ ^ 1‬עי| ה ז רי ם‬ ‫הוא לומר כי גס היה זמן שהיינו‬
‫על הנחילות חסדיס אקבצס כי‬ ‫לאתדיס כאלהות מם שבידיעה ‪ .‬היס‬
‫^ ^ ל עי ש ר א ל ע ר‪ /‬ה היו מוי ם ב כ ^ י‬ ‫! בל ע הו• ;‬
‫הנה בגמילות חסדים הו ה היחלי‬ ‫הפרש בין פחות ויתד כל אחד לפי‬
‫מעט ממשא ‪^p‬ן שלוס ‪;,j‬ייתי גומר‬ ‫א י ן ~ ח פ ץ נ‪ ’ : 1‬ב י ־ ־ ה מ ה עלו־ א ^ ו ר פ ר א ב ו ד ד‬ ‫השגחתו כלוח' ולחה תרחם יו־זר על‬
‫לקבצסעלידי כייתנז בעסלןמשנה‬ ‫לו א פ רי ם ה ת נ ו א ה בי ם ‪ :‬ג ם כ ף ת נ ו מ ר ם ע ת ה‬ ‫יהודה ותאמר כגשר על בית ה׳סעתי'‬
‫היא תירה שנעל פה מסף על‬ ‫ליחדב עלחטאת יהודה חה שאץ‬
‫ל­‬ ‫ד ^ו ^ מ ^ ט ס מן א ר ל ף־ צ־ ^ ם ‪:‬‬ ‫‪ p‬״!־;‪ " p r i .‬״ ‪ f i , Z s‬־ ‪i r 6 , r‬‬
‫הגמילות חסליס וסחא תאמר לחה‬
‫איני חזכיר השלישית היא עבודה‬ ‫ק ר ב ה א ^ ר ! □ מ ז כ ד ז‪ 1‬ת ל ח ס א ה;ו ־ לו מ ז ב ה ו ר ת‬ ‫כי זנת ישראל טוב בוא ^‪5p‬״ ‪ j‬א‪,‬‬
‫מפני שלא תקנוה כמו שנאיבחקוחד‬ ‫א כ ת ו ב ־ ^ ו ך ב ו ת ו ר ת י ב ס ו ד נ ח ש בו‪:‬‬ ‫לחטא‬ ‫התור׳ שגס היא תקר׳טוב כנה אויב‬
‫״!‪:‬חות לחטוא‬ ‫כרבה אפרים‬ ‫ז ב חי ד ^ ב ה ב >;׳ן ב חו ב ש רויי־יןבלו • ה ו ה ^ א ר מ ם‬
‫כןהיולועתהמזבחזת ♦ או שיעוד‬
‫הכתוב ?רבה עתה מאשר היה לו‬ ‫ס׳לרייבשי‬
‫‪ iv‬ד‪ ,‬ח ט ‪L‬א ת~•■‪. -‬ם ה י ז ה ‪— .,.-.,‬‬
‫־•־;פ ק‬
‫; ן ־ת ה י ז־•'פ ר •ע ו‪r‬נ ס ו י‬
‫י‪T‬‬ ‫׳ י' י* • י’*‬
‫יפר׳ ‪.‬הס החליט‪,‬לא‬‫כי אוחרי׳ ‪, , 7w‬‬
‫חצז ושחא תאחר מהשלא יתנ‪1‬‬ ‫י ש ו ב ו ‪ :‬ו י ש כ ח י ש ר א ל א ת ״ עיי צ הו ף בן‬ ‫ממניבתמיהאלוח׳ללאאתהדאשון‬
‫מזיפתורה סכטלפס‪ ,‬י‪-‬זאטלייי‬ ‫במלונישה‪ 1‬פמטגז־צאתזנל«"א‬
‫מ ל ' ו ‪ ,‬נ קטה ­ליה ­‬ ‫^ ?יי ם מ י ו ת ו ^ א ^‬ ‫ליש' האס המליכו וצא ממני לא כן‬
‫לקחתם טל פה חנתבם להם‬ ‫ו א כ ל ה א ר ס ^זי ה •‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא כי בשחו ית׳פחליכו אחי' השלוני‬
‫ויעסק׳עסלז‪ :‬אתר •אכתוב לו דובי‬ ‫א ‪ — 7‬ר; ש מ הי ש ך א ל א ל ־ ־גי ל‬ ‫‪D‬‬ ‫וכן הס השירו שרי' אתרים המחזיקי'‬
‫גס הס טל ישר' לעבודאל הי' אחרי'‬
‫תורתי כחו זר נחשבו לומר אם‬ ‫כ ע ם י ם כ י ז נ י ת ס ; ו ל ^‪ 1‬ק י ף‬ ‫*‬
‫ך ‪ .‬עד כה היו חשובים נעיניכס והושקז‬ ‫• ׳י י ‪ 7‬״‬ ‫'‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫קכטעס פלירגעס עצמו ולא ידעתי‬
‫אותם הייתי כותבם שיעסקו‬ ‫^ חי ק בי ד א‬ ‫א ה ב ^ז איננ ^זן ל ב לז תו תי גן י‬ ‫בתחיהא כלוח' והיה לי לבטלס ועוד‬
‫‪ .‬בהם כתאותס אן הגה עד כה כחי‬ ‫ירעבן‬ ‫עסו‬ ‫אומרים כי מה שכספם‪ 1‬י‪3:‬ס‬
‫זר נחשבו בעיניהם ולמה אכחבם‬ ‫להס עצבעז לא להאחין בהם כי אס‬
‫יקוצו בי^ס אז יותר וגם לומד סאחוירם אל בית מקדשי ובם לא יהיו‪15‬‬ ‫למען יכיתשל החלן והסריס הנו' שהוא עגל שעשה וישם כדן ובבית אל‬
‫מזנחית‪5‬חםא כי אס צה׳יאז; יעלו על חונק ה' עילות וזנח ס כאשר ‪50‬‬ ‫להיות להס תואנה על בלתי לכתה אל העגל שעשה ירבעם בהתמדה‬
‫יהודה בבית סני לוה אכי ״גיל כי ידעתי אח •ציס כי הנה זבחי הבהבי‬ ‫ובהאחנת כי אס לפרקים חסני כבול החלמת ‪ 50‬ייבפס וסאחריו‬
‫שנראה להם סהס כנותניס לי טוב טוב הוא יובחו בסר ייאכלו חלזבזת‬ ‫‪ .‬המחזיקים מטעס ירבעם לבטל פלסה רגלים חירושלס ע‪ 5‬שאין צמלכס‬
‫לה׳ כי ה׳ לא רצם שלא יעלו לרצון כ׳יונחיהם תועבה ועל ק מתה גם‬ ‫אני ‪. .‬‬
‫משיב‬ ‫ישיבה בעזרה והיו הולכי׳ לדן‪ -‬ובית אל ואומ׳היא ית' הנה על זה ‪.‬‬
‫סיזבחו לא יכ‪ 1‬פרוניאם אדרבה עתה יזכור עונס ויפקוד חטאתם‬ ‫ואומר להם גם כיבריכס שונח ישראל עגלן שומרון הואעגצשיחצן‬
‫ובראותם שאחד שיעשו זבחי הבהגי לא ארצם ואדרבה יזמרטונם‬ ‫שומרון הניתן בדן וגבית אלעס כלוה חרה אפי בס באוחרי שעם כל וה‬
‫ויפקוד חטאתסיתפקרווישובוחצריסוזזו מז ה יזכ^רוכן׳ 'כחסחנרים‬ ‫על מתי אי׳נהם כיהודה שחידהטהרוחע׳׳אאןישדאל עלחתיכיהנה‬
‫לא יוכלו נק־וןשלא־נצר משלשה פעמים בשנה שילכו להשתחוות שלזה ‪ ,‬ישובו באופן שטוב טיב הוא להשליכם אל ארץ אתית גלות שלימה‬
‫מלפחזירס כאשר ביהודה ש־יא על ידי שליהודה היטלתי כעסי בביתי‬ ‫לעגל כהוא כי אין בטולכם אותו מספיק כאשר בבטל עכו״ם הע״א שיכיל‬
‫וגעריו ‪ .‬כתה דאת אחר הרם בעברתו מבצרי גת'יה<דה מה סאין כן‬ ‫ישראל ליהמתמחנה כי הלא מישראל היא וע״א של ישראל אין לה ביטול‬
‫וזהו מ מישראל ולוא יש כה ממס כי הלא חרם עשהו ולא אלהיס ה‪ 1‬א הפגל כישראל שלא היטלתי כעס כערים כי אם בהם * ועוד טענה אחרת‬
‫לרחם ייתר מל יהודה ולהטיל עיקר הכעס נחגצריהם כיהנה וישכח‬ ‫הנזכר ושמא תאחר יחתכו תמנו אבר ויהיה ניטול מספיק אם ביטול‬
‫יש^ל את עוט^'‪'1‬ק*'^לות לבושת פסילי הבליהם אשר לא שגאלנו‬ ‫כדבור לא יועיל לוה אחל כי שמיס יהיה וכו' לומר מה שאמרתי כי‬
‫כיה ישתבח שמו לעי אשר עשדו יכיל למחית או יתנם בי‪ 7‬אויביהם‬ ‫מישראל הוא ואץ לו ביט‪:‬ל אפי׳ כי סבבים יהיה שהוא משובר שברי שניים‬
‫כאשרייער הוא י׳זגרן כתורה יוליךה׳ אותן ואת חלכןאל גוי וכי'אן‬ ‫עגל שומרון יקיא ווה! כי שכבי® יהיה עגל סוחרין על כן שלא יוכלו‬
‫יהודה פס היות שגם הוא חטא הלא פחד ימשלו בו גויס וחיראתוהלכח‬ ‫גקיון מהע״א אתת לתס ־ שדוח י ורמו וסופתה יקצורו קמה אין לו כי לא‬
‫ערים בצורות יהיו לו למגן ועם היות סנטח על הבל כי רזי יעליור לפניו‬ ‫מגיע תבואתה לקצור וגס מה שלא יורע! כי אם ספיח וכיוצא שיצשת‬
‫יתברך עס כל זה לא שכח את ה' ויירא מייעודו לתת איתס ביד היוצכיות‬ ‫זה‬ ‫מאליו שעל בלתי היות פל ידם היה אפשר יהיה גו צד ברכה עס כל‬
‫על כן אחר הגרים נצירית אשר ‪ 3‬ט ‪ r‬בהם יהיו לשריפת אש לחען יראי‬ ‫יבלעוהו‬ ‫צמח בלי יעשה קמת ואס אולי יעשה דבר מה טל‪ ,‬איזה זנו' זרים‬
‫כי על הבל בטחו ואז מוראם מה' ישאד במקומו וטעותם אשר טעו לבטוח‬ ‫כיוצא במקומם ימותו ברעב ואין תקומה לכן בחרתי להס שיהא נבלע‬
‫ישראל באותות שקיעיס תמיד כי זה טוב להם ; מלמות נחקולזם יאץ כערים בצורות יוסר חלגש ותהיה מאז ייאחס את ה׳ כראוי חה שאץ ‪P‬‬
‫לומלכיגסשרוח יזרעווסופתה יקצורווהלתה מחייתם הנהה ‪u‬יס בישראל יזהו ויהודה הרכה ערים נצורות ועל כן ושלחתי אש בעריו וני‬
‫ויוטל בהם פיקד הכעס ולא בעם מה שאין כן בישראל ששכחו את ה'‬ ‫שקבלו מה® ‪ .‬טובות ושוחדזת יועילולחו הנה לא ק הוא כי ב!שן שהיה‬
‫‪ ,‬לגמרי באופן ססרה קנאת ישראל טל יהודה כמדובר ‪:‬‬ ‫להם שופע היו פונים לישראל על הנאתס מהם אן עתה שקמה אץ לי‬
‫תשמח וכו׳ אחר גלות אזן ישראל שיוסלנואל ארץ אחרח מלוה‬ ‫אל‬ ‫גללהיובגויס כשציאץתקבו כילאהיהלהסחה ליתןוהראיהכי‬
‫אתר לנה הראוי לך ישראל להתתלת תשובע אוצי תוכל הועיל‬ ‫הנה החה עלי אש‪1‬ר כשהגלום אשר שם מקום שאכלו תמיד מלחמם כי‬
‫ותשוב והוא שתכיר הפרש שביו ישר' לעמים כי הס כל טוב® נעוס״ז ואחה‬ ‫‪5‬ל יפעם היה אשור לשמע לחם וחתמת אין מספר ופס כל זה היה ישי^‬
‫כעה״כועלקאפילוגדר סיזחה אץ ראוי לן לסמוק אפי׳כדבר פהוא גיל‬ ‫סס פרא בודד לו שאץ מתחבר ^אליו להט ב לועס היות שאפרים התנו‬
‫סנדרו גדול משמחה כעמים כלומר במה שהוא גיל העוה״ז הוא גיל של‬ ‫‪ 00‬אשור תנאי אהבים על ידי מתנותיהם ברית מם אשור יכרותו סל‬
‫עת־ס שהוא חלקס והלא תאמר אס סוא על הע״א הרי גם העמים היז‬ ‫^לבה ולא שוה למן • ועול אעסה כי על אשר היטבתי שתחת מותם ברעב‬
‫עופל ס ע״א וגיל נט‪1‬בה להם פה אינו דוחה הי הם אם עונדים ע״א הוא‬ ‫הבלעתיס נגויס לשמע לחם עול אעשה כ* גס נוסף על ההסבה‬
‫כי‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫■ ־‬
 ‫קט?‬ ‫הויטע ט מראות הצובאות‬
‫לסנח נכסיהם אשד ־?שאילוס הריישלהס צריה מהחצרייהוצא יונת‬ ‫יייאין להס חלק באלהי מזראל אן אתה זנית מעל אלהין ונשמתך ר‪3‬ה‬
‫שמצד״ס תקבצס‪.‬מוף תקברם ולעת ■כמפרשיס שהוא נוף שהיא‬ ‫^אשחתס כי לא עזט את ה' כי מפולס לא היה אלהיהס ושמא תאחר‬
‫אלכסנדריס ויהיהעל כי ‪00‬נפלת כפלים כייצאי מצרים אשר הלכו‬ ‫יניחה שזנית הוא לחמן הנאתך שתמגוד דחות מלאן או כור^ שמחנו‬
‫ויהיו שסאחר החרבן והיאחתתוס סצריס ובכלל האיסור כמו שכתב‬ ‫ייאל לן שיושפע לן טז‪ 3‬ה אפילו לו יונח שמחנו יכא לן שוב הנה‬
‫הרחב״ס והלא ־יקשה כי מ הז ם‬
‫‪.‬‬ ‫>א היה תשר לן כי אהנת‬
‫‪ .‬החילוק כי מם ונון־תיכס ממוצא אחל‬ ‫״ף? על היות לן כל גרמת דגן ירעם ות;‪.‬רוש לכחש כ;ה ‪ :‬ך־־^איישבו•‬
‫ואחשבה כי גס לאומר שהוא נוף‬
‫לא יבצר היית סס קבורקס טל טון‬ ‫לו• ‪:‬‬ ‫שכאשר זנית עמו גורן יהוה וישב אפרים מצרים ובאשור ט מ א‬
‫לא ייעס ולא אתר לא ירטך‬
‫והיותר קיוחד הוא לא תוסיפו‬ ‫ל א־י סכו ליהןהיץור‪-‬יא יערבר‪^-‬״^ו‪?1‬ל!ידחם‬ ‫לכחידשהס אחריס לעונדיהס כי‬
‫ללכת בדרן הזה עוד והנה חוף עולה‬
‫כלחם אונים להם כ ל‪ -‬אי ליו י‪.‬טםאו כי־לךומכם‬ ‫^'^'‪ 3‬אין אותס ולא עוד כ״א שאין‬
‫כמספר עין ולפי זה יאחר אס מצדיס‬
‫^יין לוחר שלא ידעס גורן)יקב כי‬
‫תקבצס העין תקברס ואו קיגחש‬ ‫לנפשם לא יבא בית י‪.‬ה‪ 1‬ה ; מ ה־ תננ שו ל‪ V‬ט‬
‫אהי' אסיהיהלהש תירוש באחיו‬
‫יירשם הוא האויב החיצוני על כי‬ ‫כי~הנה ריילו• ‪P‬‬ ‫סועד וליום הג־‪:‬היוה ‪:‬‬ ‫יזין בחבית סס בהיעדר וכחש בן׳‬
‫חוח המכאיב הוא כח חציני המשחית‬
‫הנעשה בעין הוא באהליהם *‬
‫מצריסיתקבצם מף ךתקכרם מךןמד ‪CSP57‬‬ ‫•לא תראנו ע״י לכתן אא‪/‬־‪-‬י ההבל‬
‫יז? אומרו בה לשק נקבה על חתום‬
‫באו יחי כו׳ הנביא אומר לישר' באר‬ ‫י ! ‪!P‬‬ ‫קימ‪ 1‬ש יירעןם חוח‬ ‫•ייע שהתירוש בה שהוא כחבית‬
‫יחי הפקוד' באו יחי השילו□ משיבים‬ ‫הפקדה כאו‪-‬ימי השלם‪.‬ידעו• ישר^ל אויל ה)ביא‬ ‫^ ישבו ב א ק ה כו׳הוא כלל הדברים‬
‫לו ישראל ואוחריס אזיל הנביא‬
‫חשוגע איש הרוח אס באו ’ חי‬
‫משגע איש ד־זרוח רב עונך)רבה מ שטמה‬ ‫יוא כי מל • מק ישראל יחוייב‬
‫לכס השעבוד ולגלות כמדובר עתה‬
‫הפקיד׳ותשילזס הוא על רוב עינך לא‬ ‫יתברך שאפשר לומר יהי נא צ‪1‬פח א‪.‬ןיי‪.‬ם עם— אי^ד׳י נ ם ^ פח ^ק‪ 1‬ש על ~‬
‫עליני זלא זו בלבד עושים לו כי אם‬ ‫^דרב‪ V‬מ שט מה בכית אי חיו ‪^ :‬עמיקו•‬ ‫®ע‪3‬י ילא גלו כי אם שישבו בארץ‬
‫גסיב ה משטחה להרע לו' ועול‬ ‫® ייס יהי׳אשור ה‪ 1‬א מלכו רשתעבדו‬
‫מושיפים ואוחריס לו כנה אין לכו‬
‫שחתו כימי הגבעה י‪.‬ןכור עונם!פקויד ה ט או ת ם ‪:‬‬
‫®‪ 0‬לו כי הנה כן הייתי עושה כי‬
‫צירן בנביא יהיה ציפה עלינו להביט‬ ‫אם שיחשןכי ושב אפרי׳חצריס יאפי' כענבים כמדבר מ צ א ך תי‪ !/‬ש ר א ^ כבכורר־ז‬
‫אח אשר יבוא י ולישיור מרעה כי‬ ‫אס לא ישיב מצרימה כי אם שיפאר בתאנה לראשיתה ראיתי אב‪ 1‬תיכ ‪ 0‬המה ב^^ר•‬
‫הלא צ^פה אפרי׳עס &הי העוזר לכס‬
‫לראית את הנולד• ואין כנביא מועיל‬
‫בא>ץ ‪ .‬עס אשור אין שיס תועלת ^^^~ןע‪1‬רויטרו^ ^' ב ש־ ת ויך*‪;.‬ר ש‪J‬יןו■^^;כ ‪c‬‬
‫®קחשזהא״ץ חועילם בתה שש•‬
‫לנו כי אדרבה הנביא הוא פח י קוש‬ ‫כאהבםז ‪ .‬א^תכם כעוף ^יתעופו« כב;דבם‬ ‫יאכלו חתחת יד ה' ולא מתחת סר‬
‫לנו על כל דרכיו שנותן לנו מכשול‬ ‫סלדה ומבטן ומהחוץ ‪ :‬כי א ס^יגדלוא ר ת—‬ ‫חצ!ני עמא כי הלא בהיותם באפור‬
‫ולוכד איתנז ^"בחה שאנו חשטיתץ‬ ‫שמא יאכלו גס בארן ס' כי השכינה‬
‫אותו ונחטא נמצא שאין לצו מחנו‬
‫בניהם ו שכלתים מאד ם כי־גם־־אף להם ב שות‬
‫תסתלק תהשפיעעל ידה כי אס‬
‫תועלת כי בלעדיו ציפה אפרים יכו'‬ ‫מהם ‪:‬י א^יזם כא שר־ראירתי לצור ש תולךז‬ ‫על ידי סרו של אשור נמצא כי גס שם‬
‫כי אס נזק סחשטחה בבית אלהיו‬ ‫אפרים להידליאאל־הורגכגןו * י‬ ‫באשור טמא והיה מה שיאכלו נ‬
‫ונס הזא פת יקוש במה סי‪1‬צ ידו‬ ‫»עו'כי גס שס לא ינוח להם ולא תכנס‬
‫העחיקו שחתו סחה שבלעדיו היו‬
‫להםיה‪ 1‬ה מ ה־ ת תן תן “ לסםרח‪:‬ממ שכי >ד־'‬
‫בלבם שמחה כי הנה פני דברים הס‬
‫סוגניןעתה יהין חזידיןשכדי להכעיס‬ ‫* ידי״ ״ מ חז ם בגלגל כי־־ ש ם‬ ‫המשחתיס וחה גס לחדי נפש סהס יין ל^־ל■ ‪9‬‬
‫עושין בעבירה זדזן וזה כימי הגבעה‬ ‫ונשריין כל״א יין ישחת ונסר כת״ש שנארן׳ים ^ל רע מעלליהם מביתי אגךשם ל א‬
‫שעל סקחוליסר את קצתאכס־ם‬ ‫דז״לופקתת בחגך אין שחת׳^א בבש‬
‫שהתעללק בפלגש כעסי נגדם כל‬ ‫א‪ 1‬קף אהב ת ם כל־ שחהכם סוררים‪ :‬הס״־ז‬ ‫ישגיהס יחסר מכס בהיות השעב‪71‬‬
‫ישר' ועשו כל שבט בניחן חלחחהעס‬ ‫באין ה'כי הלא בעין שלא יסכז אפך‪.‬ים שךשס^‪.‬יבש פרי בל‪°‬־יעשףן גם כי י ^ דון‬
‫ישראל יהרגו ארבעים אלף בישראל‬ ‫להדיין ימשך שלא יערבו לו שאפילו‬
‫כי ‪i‬לא‬ ‫בטנם" ; ימאסם אלהי‬
‫• ; ‪y ” V; J■• T‬‬
‫מחמדי‬ ‫והמתי‬
‫• > »‬ ‫חציאות עליבותו לא יהיה להם כי‬
‫נמצא שעל ידי בא ישראל להוכיח את‬ ‫■דו‬ ‫~ ••‪j‬‬ ‫‪I‬‬

‫קצת רשעים הוא סיבה שהיו כפת‬ ‫נדחםבגוים ;‬

‫־ •ן‬
‫שמעו• לו ויהיו•‬
‫• י ‪I / ; (•; A ; •1‬‬ ‫יקולקל לעוחת תה שהיין היה‬
‫יקוש את כל שבט בנימן שככשלוונפלו‬ ‫גפן‬ ‫וכן‬ ‫חתברך על ניסון היין כנוד׳חרז״ל‬
‫גס שבטס כך עתה הנביא על ילי בואו להוכיח היא פח יקים כתקובר‬ ‫בבשר יתהפך לכס לאנינית תחת שחתה כי הכה זבחיהם אשר יזבחו בפר‬
‫ועוד פח יקיש באופן אתר והוא שעל ידי חה שיזכור עונס יתעורר הדין‬ ‫לאסל יהיה כלתם אוניסלהס כליחרנסאשר זובחיס להסלאכול‬
‫העליק עליהם ויפקוד גס החטאות!חה גס הפונות חה שאין כן אס לא‬ ‫לעצחס ותה גס כי כל אוכליויטחאו כי אשור הוא חלכו ירלפוס לזנות‬
‫היה הנביא חעורר • חשיב הוא ואוחר ראו עתה כי אין לאדם לסחין על‬ ‫את זבחי לע״א באופן שיטתאו שיאכלו זבחי חתיס והטעס לזה היא׳כי‬
‫לייחס אשר הוא לנפשם שהם הקרבנות שהס לחס אלהיהס לא יבא בית דעתו אס לא יהיה לו נגיאוחוכיח ומיישר אפילואדס צדיק כי הלא יחשך‬
‫ה כי אפילו בעוד שבית התקדש קייס ביחיס אשר האריכו עד גלות האדם על פי שכלו ויאבד * והראיה כי הלא פענבים במדבר מצאתי‬
‫ישראל כחפז״ל בבתי אחת מצאם כולם צדיקים כענבים שחתנשליס כאחת‬ ‫ירושלם לא יבא בית ה' כי לא יניחום אשור ועל כן יהיה זבחילס אשר‬
‫והיה פלא כי גדלו בזה חאבזתס שהיו אחד אחד כבכורה בתאנה‬ ‫לס זיבתיס לעצחס כלחם אונים אשר הס וובחיס להס והנה על אפשר‬
‫שתתבשלים אתל אחד כן אחד היה אברהם ואחר כן יצ‪-‬זק ואחר כך‬ ‫לכס להשיבני לא תאכלו בשר כלל הנה בחול ניחא אך חה תעשו ליוס‬
‫פסח וקרבן חגיגה וכל קרבנות החגים האם יעקב ועם היותם כענבים כ׳‪-‬לם צדיקים כחתן תורה טס כל וה בהחשכס‬ ‫ייועד וכוי שצריך קרבן‬
‫ואז אחרו בלגס כי מה העבודה‬ ‫אחר שכלם נאבדו כי החה כא‪,‬‬ ‫•‬ ‫תהיו בארן ה' ואין תשחחו עם אלהיכס ביום חועל וביום חג ס'‬
‫הזאת הלא היא בושת וחרפה לפעור עצמם בפניה כי וא׳ז היקה תחבולת•‬ ‫כי הנה הלכו וכו' הנה כיוננו כי לסלק חלוקת היותם בארן ה ייהע‬
‫מדינים להחטיא את ישראל כמפורש אצלנו במקוחו באר היטב על‬ ‫תחת חלן אשור ולא יגלו כי אם שיתקיים בארן ישראל השעבוד‬
‫בנכליהם אשר נכלו לכס מל דבר פעורכיעלקל א חטאו הנקראים‬ ‫יתן שני טעחיס אחד פן ושב אפרים חצרים* שנית כי גס בהיותם בארן‬
‫דאת אחר ויצקד ישדא״לבעל‬ ‫ישראל באלהים אחרים זולת פעור‬ ‫ל לחה שהם באשור שמולן עליהם פס טחא יאכלו זנחשך מנין טעס‬
‫פעור וכמו שכתבנו על כסיק עיניכם הראות את שר עשה ה לנמל‬ ‫זה לשני עד סוף פסוק הקודם עתה סב על קאי דפתח ביה הוא הטעם‬
‫פעור וזהו וינודו לבושת שנזרו בשכיל הבושת ב ח< ס כיזה בישה ‪, k‬‬ ‫היאשון שהוא ושב אפרים חצריס ופירש ואחר דעו נא חה היא הצרה‬
‫!לא עבודה וחזה נחשן ויהיו שקוצים כמושים ח הבה דחיתם ה כאומרו‬ ‫הבאה עליהם נשובס מצרימה נגד צוויו יתברך וזהו כי הנה וכו' לוקר‬
‫אוחד כי טוב לגבר‬ ‫כי כל אשר הלן אחרי בפל פעור השמידו וכו הוי‬ ‫יייעה היא כי הכה הס הלכו חחצריס בצאתם משם משוד כי שלדו את‬
‫ןכיא ומוכיח בל יחשכו אחר שכלם ויאבדו הפן ומיסה צופ‪ .‬ע ר ס •‬ ‫עד הניח אותם כמצולה שאין בה דגים כמה דאת אמד וינצלו‬
‫כעוף וכו‬ ‫ןכנ'ושהנביא אדרבה הוא פח יקוש כמדובר אפרי‬ ‫^'^ייצריס ומאותו השוד סחור אליו היתה הליכתם כלומר והמצריים‬
‫מהראוי ואתר ישופף אן הנר יתעופף ה‪,‬א כלבד החתעופף חעטחעט‬ ‫* ”זש לגבס על ממונה ויהרגום כחושאחר ו׳ל בוחן אלכסנדרום תבעו‬
‫ויהיה‬ ‫*‬ ‫‪3‬‬ ‫ל‬ ‫‪H Q b iiA‬‬ ‫‪Cap• lo‬‬
 ‫מראות הצובאות‬
‫ושח א תאחר אס כן איפה לחה איחרתי עד כה מלהקןד עליכם‬ ‫‪ :‬ויהיה כי הנה למעלה הזכיי יזה שנגען בככ^ל הנגיא באווזרס אויל‬
‫הוא כי כל עוד שהיה להס אחדות הארכתי אן ביק שחלק לבם עתה‬ ‫הגביא משוגע אישהרויזוכייומהלס הולכים וח‪ .‬סיפין בהעדר כבודו‬
‫יאשחז ואגב פקידת פין זה ילקו גס ענץ החזבהות ‪,‬שחצבות כי הי‬ ‫כי מתחלה לא העיזו פניהם לנוכח' כי אם אמרי אייל הנביא מפזגע איש‬
‫יערוף מזבחותם ישדד מצניתס ; כי עתה ולו'אחר ‪5‬ל§ תאחר חוגי‬ ‫החח ואחר רך ‪.‬הוסיפו לדבר לנוכח ואחרו על רוב עינך ואחר כד ולבה‬
‫מתה ישובו ויודו בי^אין להם חגן‬ ‫יושטמהכמדובר למעלה* פ לנן‬
‫זולת מלכו של עולם האס לא ארחם‬ ‫איחר ה!א יתברן כן חלה כנגד חדה‬
‫נ ‪3‬ן‬ ‫‪C ap. lo .‬‬
‫לע איפה כי אס עתה יאמרו אין‬ ‫כאפי היקלו בכבודך העט מפני כן‬
‫מלך לנו כלומר חה שאין חלן לני‬ ‫"י ‪ .‬לי^ךבך־^פדוסךכרז‬ ‫‪.‬‬ ‫איקל בכבודם חעט חעטוזהו כעוף‬
‫שהוק כיחי שכואחלן סתסהוא‬ ‫ק‬ ‫‪5‬‬‫ח?‬ ‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬‫סצכ‬ ‫הטיבו‬ ‫לארצו‬ ‫כטוב‬ ‫ת‬ ‫חו‬ ‫מנ‬ ‫ל‬ ‫יתעופף לאט כבודם והוא חתחלה‬
‫חלכו שלעולם איננו לנו כי מסתלק‬ ‫אמנע כביד תפארת הבנים חלידת ^בם עתה;א שמו הוא‪/.‬ערח מזבחורתכט ישדר‬
‫חחכו והטעם כי לא יראנו אתה‬ ‫?‪1‬לא יביאו הקעינרות ללדת כי אם‬
‫כוא החולן‬ ‫והחלך ‪ .‬הי‪\7‬ע‬
‫מצבותס ‪ :‬כי ע תה יאמרו אין מלף ‪A‬ו ם ל א‬ ‫‪ -‬יפילו ופיל מעט אוסיף שאפילו לא‬
‫ב אק עלינו מה יעשה לנו ט יזע‬ ‫הבת•‬ ‫‪T‬‬ ‫טה^עשדךלנו‬ ‫והמלך‬ ‫את־יהוה‬ ‫יראנו•‬ ‫יגיעו לגידול בטן החלאה כי אס‬
‫יושיענו וה י אץ ‪6‬זמרם ‪ P‬הוראת‬ ‫דבריסא^ות שוא כרתת ברירת וברח כ ר א ש‬ ‫חרשי׳אןפדין‬ ‫‪ .‬סיפילוסקודס לשלשה‬
‫תשזל שליחה כ״א דברן לברי כלוחי‬ ‫לא יבצר ההריון אן עוד חעטגס‬
‫ולא חלבם ואפילו שישבעו אלוא‬
‫לעגלותביתאון;גורו‬ ‫הריון לא יהיה 'יזהו לתמוסףמלדה ^מ^ופט^ל תלמי שדי‬
‫על הדבר הןש!א ואפילו שיהיה כרזיו‬ ‫מרון כי״־אב^ע^יו עמו וכמריו עדךיו‬ ‫וחבטן וחהריין* ושחא תאחר אם לא‬
‫ברית ש־ורו קיום* הנס הלא ופרח‬ ‫’ נ ם־־ אוי“״'^‬ ‫‪ .‬הין חתים אשר כבר היי נולדים ‪♦.‬גילו עלקלכודוכי^לה ממנו‬
‫כראש ולענה חשפט ולין ורוגז עליה‬ ‫טתה טרם יגדלו יהיה מתקיים זה אן‬
‫על כל תלחי שלו שמילאו עגלים‬ ‫כיין אשר נולדו ישכלוס אין מתקיים לאשור יובל מנחה למלך ירב כשגוז א?ךי‪.‬ם!נ|ח‬
‫ואלילים לבושת ועל ולי כן יוסיפו‬ ‫מנין הלידה ובטן והריין לוה אחר לבוש ישראל מעצתו ‪ :‬נד מ ה שמרון מלכה‬
‫לחטא כי כנה לעגלות ‪3‬ימ און הוא‬ ‫הנה ז? הוא על דבר כבודך ’ ושגס‬
‫הנולדים כךןצףעל־פנךמים‪ :‬ונ^‪ 1‬מדוב מו ת און ד^!את‬ ‫תראה שיגדלו את בניהם‬
‫בית אל כיה שס אחד חסני מגלי הזהב‬
‫אשר פשה ירבעם והורד העגל‬ ‫ושכלתים חאיס הוא על כי■ גס אוי ^^^‪ 1‬ראלר‪/‬וץר^־ר‪.‬יעלה על־מזבהותם ואמרו•‬
‫ההוא בבלה ויסארו עוד עגלים‬ ‫זולת האוי שיש להם על דבר כבודן להרים בסוני ןל^בעורת נ פ ^ו ??־'עו "מימי‬
‫אחרים שנעשו שס אגבו ואמר כי אחר‬ ‫נס אוי להם על הנוגע אלי שהוא‬
‫בסורי מהם מל חה שחטאו לי וגא הנכעהחטא ת; שךאל שם‬
‫סילוח העגל ההוא טוס גלות ישראל‬
‫"וריס שס‬ ‫’‬ ‫וראה יעתס כי רב על זה כי המ‪5‬‬
‫שונני על‬ ‫כאשר ראיתי לצור שתילה בנוה‬
‫‪:‬יתרים‬ ‫שטבעה בחקוחה ויאבדו יחד אנשים‬
‫והיה הקיבוז ‪ h‬שני בחינות אחד‬ ‫*׳ת* ! ‪ r‬י‬ ‫יי•יי‬ ‫‪^• :‬־ר־‬ ‫ונשים וטף כך היה ראוי להם אם לא‬
‫טל כי אנל עליו עחו על המגל ההוא‬ ‫טוב צוארה ארכיב אפרים _;הךוש;הח״דת‬ ‫שזוכר אני להם כי ו אפרים להוציא‬
‫שחסר בהס והפנית על שמחת כחליו‬ ‫‪.‬‬ ‫כל‬ ‫אל הורג בניו כי ביציאת חצריס‬
‫כי כמריו עליו יג לו ופירש חה‬ ‫■‬ ‫‪ p‬בטחו באחונת הגאולה שיצאו‬
‫שאבל עליו עסו הוא על כבודו סל העם שגלה ממנו זחה שכמריו עליז‬ ‫והדגים פלשתים כקו שאי׳דו ז״ל שעל וה ידכר סוף פסוק זה ויתכן לפי‬
‫יגילו היא « גס אי מי ה עג ל כ מיו חד חכסגלי׳ לאסו׳ יובל מנחה רו׳ ועל‬ ‫לרככו בראש כפסוק והכוונה כי על ק אהיה רתום גדין לכלתי יהיו‬
‫‪ p‬עילי לי עחה •היו כזחריס לתיפביז מלך גלול ויכבדוה ויעלו במעלה‬ ‫כצור* משיב הנביא לפניו ימבדן ואזמר כען שאתה דחוס גדין חן לה©‬
‫ואל‬ ‫עצחו‬ ‫את‬ ‫הציל‬ ‫נתנוכשצא‬ ‫ע׳ז״ורחוי‬ ‫•‬‫‪r‬‬ ‫־‬ ‫‪r‬‬ ‫•־•־־׳‬ ‫בלידה שילקו תחלה בהעדר לידס‬ ‫להתחיל‬
‫‪.........‬‬ ‫אמרת‬
‫‪........‬‬ ‫‪v‬ה' מה תתן לוחר אתס‪.......‬‬
‫’ א״יי א" לאלי־ סלא ה‪’5‬ל את עצח‪,1‬את■‬ ‫'י״יי‪,‬יי‬ ‫‪— ..........1_1 ........ X .____ i . It • I‬‬
‫מחו לקת עחו רגום אפרי׳ כי היא יעז לעשו׳ העגל ההוא רתת גילז אליי‬ ‫שיפילו סחין ללידה ואחר כן צא יגיעו לחציי בטן רק להדיין ואחר‬
‫?פולח‪1‬ת כולם וגס ינום בלל'ת ישראל חעצ׳זזשלא ‪ 4‬סאםרלחח‬ ‫כןג ס ה ד ק ל אי הי ה לחזיתן להסה׳חהתתןאלא סתהפךכסירוגס‬
‫‪ V‬העגל‬ ‫חנתה‬ ‫כשלוח‪I‬פוחרון‬
‫שומרון'י‪1-#‬‬ ‫עגלי ־ ירבע׳ והנה —‬ ‫לא תחנע ההריון והוא כי תתלה תן להם רחס חשכיל רתתסשלא ‪ .‬ללכת אתרי ‪,‬‬
‫עלסנלס‪.‬יחים‬‫“‬ ‫>(;־יירנו‪:‬י >־יננד‪ 1‬־‬ ‫היות ״'מ יםל י '‬
‫נדחהש״יי! “־־‬ ‫“‬ ‫יגיעו ללידה ואחר כך הגיעם ללידה ויבצר חהס החלב שיהיו‬
‫נקצף על הני ח ס אשי לכאייה היא ל״חלה ־ל החיס‪1‬ט‪ 1‬י ״ ־ ט <מא‬ ‫שדים צוחקים כיון שהוציא אל הורג בניו אתה מרחם בדין וכוונת הנביא‬
‫ניחוח ויהי לאין כאלו לא היה כן חשב שוחחן יהיה הלכה של אסור‬ ‫שעל ידי היות מציאית הריון אפשר יחצא להס זכות להץשיך טוגס וכן‬
‫על שלוח עגלו חנתה לאשור ונטלו לאפס יתהו נחשב והנה בתחלה לא‬ ‫אתר היית להם לידה ולאיניה הלקית בילד ם רק בשדי אחותסאולי‬
‫תהיה כי אס מציאות בושה אך מיל יתוסף עד שמרוב בוסת׳ יהוצו בחייה׳‬ ‫יחגן ה' להחציא להם חנינה חה שאין כן אס ילקו הילדים ואינם •‬
‫עד אוחרס כי חי יתן חותס יזהו כי ונשחדו במות און אשר עבדושס את‬ ‫שאתן‬ ‫משיב כוא ית‪3‬רן ואוחד כל רעהס בלגל וכו' לוחר חה שאחרת‬
‫העג‪ .‬חטאת יםר‪ 1:‬הוא כנידע כי כל עון והה גס סל ע׳׳א נעשה כח טמא‬ ‫כי‬ ‫נגלגל‬ ‫להם נעצייס הנה עוצשש חיכן להם חאו בגלגל כי כל רעתס‬
‫חשח׳ת והוא הניתן נק״ות במושיו וזה יאמר חטאיז ישראל הוא יהיה‬ ‫כו׳ועל‬ ‫אגרשם‬ ‫שם שצאתיס !גזרתי עליהם על רועחעלליהס כי חביתי‬
‫קיץ ודרדר יעלה טלמזכחותס כי החטאת עצמו הוא המחריב עד‬ ‫מה שאחרת שתחן להם רחם השכיל ו;א אמנע ההריון זה אי אפשר כי‪.‬‬
‫גדר ז‪ .‬וכל כ! יתשעלו חהבישה עד שיאמרו להרים כסונו וס׳ לומר חי‬ ‫איזר שהוכה אפרים שורשם יבש פדי בל יעשון ועל אשר אחרת שלא‬
‫יתן מותנו וההר יכסס עלינו ואפילו יהיה על ידי חיתה משונה שהגנעית‬ ‫אמנע הלידה גחשכן שאתר פילל! אולי ארחם ולא ימותו לע איפה כי‬
‫‪1___ • ______ I_______ I .‬‬ ‫י ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫■פליעלי״ • מי מי הנני‪ 1‬ה ‪. 5‬׳־‪ 1‬ד נ ־ דני ״ ל נללות׳י־‪-‬־םהתהנא‬ ‫ל‪ 6‬ק ה ‪ ,‬נ ן נ‪ 06.‬נסנ'■ל״! ‪ . p w .‬״ ״ ״‪ - ,‬נ סנ־ עלנל־נ‪ -‬ס־״ ש־נ‬
‫לה‪.‬זל‪,‬־‪ 1‬עלהרא‪ 0-0‬הי^>"‪0‬לה>־’ י »ל״״ ת ‪.‬לה־ה'נ ‪,‬א״רהנס״י״י‬ ‫‪,‬א‪,‬א‪,‬״‪ 0 ,‬־‪ 0‬אסרת ‪ 00‬״ ה ‪ 0‬־ ״ ‪ ,‬נ ־ ״‪- 7‬נ אוזי ס א רל הננ' א‬
‫ס ' נ ‪ 0‬י״ י ס ס ״ ף ־ ס ד ס ־‪ .‬ו ס ל א ך ‪ 0‬ס א‪ .‬לן ״ א ״ נ ל גי ש ס נ ץ ‪ .‬ה נ ״ ס ה ס א׳‪ .‬יסיאלנאי״ס‪ ,‬ססימה ‪ 0‬־ ‪ 0‬־‪ 0-0,‬עתס־י״אנס״ילי‬
‫או תל מ תי סי אנ‪ -‬אי היי מאנאיסליסי סו סיי ־ ״ ה ״ ה ס א סנן מ ס ס‬ ‫׳*׳•‬ ‫־‪.‬נמאל■ • ‪-‬״־יי‪-‬׳י• 'יי«‪%‬‬
‫דסאססאלהיע‬ ‫‪•.‬׳‪-‬־‪0-‬י— ‪- -‬‬
‫‪y %‬ני‪m‬מ‪wy‬־י‪* I‬מ‪.‬־•־ח ! ע ל‬ ‫גןגן;י‬
‫־‪.‬ו‬ ‫ח!ז‪,‬‬‫‪W0‬א‪>W‬‬ ‫‪/-*j‬‬
‫׳‪I‬תני‪ 00‬מ ל‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫®^י‪.‬י‬ ‫^‬ ‫‪Lx‬‬ ‫שמעולוכלוחרעל‬
‫שמעולוכלזחרעל‬ ‫חטאוליכילא‬
‫לא‬ ‫כי‬ ‫לי‬ ‫חטאו‬ ‫!‪,‬זאעלאשר‬
‫זלאעלאשר‬ ‫ד־ויי‬
‫ל‬ ‫‪3‬‬‫צ‬‫‪3‬‬ ‫לו‬ ‫וזה שחטאו‬
‫חה‬
‫וז‪.‬זחיחי הגנע ^'לי אךאס בני דור וה שם היו עומדים לא תשיגם‬
‫חה שלא שמעו דברי משחן ולא על חת טבזו אותי ולא תהיה רעתם ‪P‬‬
‫מנ ע ה מלחמה טל כני עילה כאשר פשו או ושתא תאחר אם כן לחם‬
‫§יהיו נולדים בגוי' בלבד כאוחרן חביתי אגרש' ולא ילקו קלינה ומבטן ‪ .‬אז קצפת על ישראל אשר עשו חלחמה על בני עולה וחתו ארנעיס אלף‬
‫חישראל ליה אוהד הגא יתברך הנה אין ספק כי ־באותי ורצוני ואסר®‬ ‫וחהריון וחש׳כול בניהם כלל*‬
‫סהואליסר את בני עולה הנזכרים כאשר רצו או ישראל כי אם חם‬ ‫בנון‬ ‫פרי‬ ‫מישראל‬ ‫יחכע‬ ‫טקקכו׳ אחדי אוחדו הנביא שלא‬
‫סלקפדתיהיה כי כאשר נאספו עליהם פחי הס השבטי’ כד״א נוי וקהל‬ ‫הוא‬ ‫ה‬ ‫עז‬ ‫אתר‬ ‫בקודם‬ ‫רק ש*היו כודלים בגוים כמדובר‬ ‫; י‬
‫גו ס וכחד א עתים הר יקראו לחי׳ד באסיס שאסרו עצחם בחרם ושנועה‬ ‫הלא‬ ‫כי‬ ‫להם‬ ‫ראוי‬ ‫בטן‬ ‫פרי‬ ‫הסדר‬ ‫כי‬ ‫להם‬ ‫צדין‬ ‫הנהזהויה‬ ‫יתברן‬
‫ס׳א יהיה לחרוש חענהאחתבשדה כי אס שתים זוהו באיסרם לסתי‬ ‫כריב לפריו שהוא כי כאשד היהליייגלהייי ל מ ה הפרי למזבחות‬
‫סאין מוחי©‬
‫מוחים‬ ‫לא חיתו סמין‬‫לכבודי נח‬
‫התב״ה נכבודי‬
‫שאחר התב ה‬
‫׳ל שחמר‬‫מאחר׳ ז נ‬
‫^גיןחממר‬ ‫פינותם ■•"׳י‬
‫והיא הנין‬ ‫הלא‬
‫והוא ־כי ־ ־‬ ‫בקחיהה‬
‫‪..........‬‬ ‫ושה פרי יסוה לי •‬ ‫!‪ 1x‬״‬ ‫וריק הכלתי י‬ ‫<‪‘ t‬‬ ‫‪1‬כגפן בוקק חלול‬
‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫______________‬
‫;‪5‬־ל ‪>0‬נ‪ 0‬נ ״ ו ' נ‪ 0‬י‪.‬ד‪.00‬י‪ , 1‬״‪ 0‬יאחו נאפ‪,‬ועצ‪00‬־״ד‪0! 0‬נ‪,‬־»‬ ‫‪V‬‬‫‪r‬‬‫‪,‬‬‫דיו‬ ‫לס״ןסרינט־ לסס !נסצאסנע ־״נס ג־ננ״ןלאונוס״י״מ״ז‬
‫היה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, .. .‬‬ ‫■‬ ‫■‬
 ‫קין‬ ‫מראות הצובאות ה'ו^צ{ע י יא‬
‫א ‪ Q‬סאון בל«זן‪1‬כל מבצרין* יכי׳ ותראוז מטחזן ; ההוא חה‬ ‫ייה לאיי יהיה לשתי עיניח׳ שהס הפסל והפלגש ולא לאח׳ בלבל ולהניח‬
‫יסכ‪1‬ןלןואלתאחרו כי אין ‪ .‬עליכש אמחה כי כלמה‬ ‫; י‬ ‫יקראם לך מפני סייסרס אח הרשעים הואכתורשיסםלהנו‬
‫יייתקכיס איתי להיית בו מועיל וגס החרישה היא ח^ןן זשכל והכניע עחטאתסלאקכסהיהכי אס מהמלך ייבעט ממס העגל גב׳יוןאל ומה‬
‫יפקס‪.‬׳ גלה הלחיון אל יחי הגבעה מתלונה ואחר הנה אפרים היה לכס לעשזתאל תאמרו כן כי הכה הן‪ .‬אחת כי ככה עסה לכס ביתאל‬
‫אן לא מפני רעת המלך כי אס מפני‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫״י^אירגמס שהיא עגלהחלומלה‬
‫רעת רעתכם היא הנעה שנמשכה‬ ‫ז ר עו ל כ ם ל ל ^ ד ל ן ה לןצרך■‬ ‫^‪ 1‬ך ד ־ ‪7‬יו יק‪:‬לןב ‪:‬‬ ‫ייליחד בחכמה ובעול חצית‬
‫חרעתכ' הוא הפרי של הכחש הנזכר‬ ‫׳ףילהכתםז״לאסכאס׳היאעגלה‬
‫^ פ י ־ ח ס ד נ י ר ו ^ כ ם נ י ד ו ע ת ^ ד ר ו ש א ת ץ הו ר ־ ז ‪.‬‬
‫אך לא עלעון המלך כי הנה בסתר ‪.‬‬ ‫‪.‬אס היה גס כן‪:‬‬
‫כו׳ והוא בשוס לב אל אומרו בשחר‬ ‫‪ w i q‬ם ^ ש ?נ‬ ‫ע ד ־‪ 7‬ן ב ו א ף‪ 1‬ר ה צ ד ק ל כ ם ; ‪:‬‬ ‫יה^תי לדוש שגס ; היה אוהב לדוס׳‬
‫‪K‬א כאומר בהסחר‬ ‫נפתח הבי״ת‪D‬ר‬ ‫עו ל ת ד־ז ק צ ר ר ח ם א כ ^ ת כ ם פ ר י ־ כ ח ש‬ ‫®^יא ‪.‬לחתך‪.‬׳‪ :‬הקש ועשב הסבולת׳‬
‫בה'א הידיעה ויהיה מאמרם ז״ל על■‬ ‫אוכל החטה חתיך הפסולת‬
‫פנזזק כדבר אפרים רתת ‪ 1‬כו' י‬
‫ן ק א כ ש ש און ■‬ ‫ח ףז כ ך ך כ ^ ‪ 3‬ך ב ג כ ^ ך ‪: :‬‬
‫״‪ °‬היה עישה כך להכניע את העם‬
‫ב ע מ י ף ו כ ל ־ מ ב צ ח ף י ו ש ר כ ש ד שר־־־ימן כי ר ת ‪ ,‬בשחר הראשון שהיו רוצים להקדיב‬ ‫אשד בס אוכל‪ .‬ופסולת על שבר‪:‬‬
‫תמיד של שחר בחינוך הבית ‪1‬פהה‬ ‫ה א ם ע ^ ־ ב מ &י ט ש ה ‪:‬‬ ‫הה^לת שבהם והוניא אוכל הממשי׳‬
‫שלחה עד קרזב לארבע שיעות מהיום‬ ‫טיניס חהו־ אוהבתי ‪ .‬ביו״ד ^היא‬
‫והיו ישראל ממתינים בחון כשיצא‬ ‫כ כ ה ע ש ה ל כ ם ב י ת ־ ^ מכ ^י ר ע ת ר ע ת כ ם ב ש ח ל;‬
‫איהנא לעבודתי לדוש כחדוב׳כנה אש‬
‫ענה לו ירבעם עזות על שישן על‬ ‫^ ל ףן ש ר א ל ‪:‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫יי״הייאפן‪ ,‬בראות אותו‪ :‬יהודה‬
‫השעה ההוא אחר הקב״ה אתה דברת■‬ ‫י א ‪e a p 3 . !!.‬י‪ ' .‬ג ע ר י ש ר א י ^ ו א ד ח ב ד ח ו‬ ‫יישר׳אלעומד בעזרה ואת חלן יהידה‬
‫נגד‪ .‬שלמה ולא שמת לבך אל השרר'■‬ ‫ייש‪’ 3‬ורידוהו חגדילתו ‪ ,‬וילכו הכל‬
‫סחתטיאה את האד׳חייך שאתה חנשא‬ ‫^ ^ ח ם ק ר א תי ^ ב מ ‪; :‬‬ ‫אחד רחנעס מלך יהודה לא היה־‬
‫בישראל יתאם׳ בבעל יתמות וזהו כדבר‬ ‫חו•‬ ‫^^^'ןיעליכם יזכ‬ ‫ק ר א ו • ^ ה ם כן‬ ‫יהל ס‪.‬פנה אני בזכו׳ היותו אוהבתי‬
‫אפרי' רתת נשא הוא בישראל ויאשם‬ ‫ו ל פ ס י ל י ם י ק ט ר ון *‪ _ :‬ו א ג ם ת ת ל ת י ל א פ ר י ם‬ ‫הייתי יזרכיב אותו מל ‪. :‬העם‬
‫כו'נמצא כי מאז נתחייב מיתה על‬ ‫׳ ^י מי שיהיה חולן על הפס כרוכב‬
‫שהדים יד בקלן בדברו עזותאחר־‬ ‫ו ל ל א ; ת נ ו כ י ר פ א ר תי ם ‪.‬‬ ‫טל הסיס■ ואין צריך לומר שלא‬
‫כך נתחייב מיתה על ע״א וזהו נדחס ־‬ ‫?ל׳ ‪!?9‬י א ^ א ‪ ' 9‬ש כ ם ב ע כ ^ ו ת א ה ב ה ו א ת ה‬ ‫יירילוהו מגדולתו כי אס שאפילו‬
‫נדחה לומר בהיות הסחר הידוע‬ ‫יהילשהס תחת מלכות בית דוד יהיו‬
‫נדחה ואחר כך נדת׳ בעגל ואותו‬ ‫אוכי?^ ; ‪■.‬‬
‫״ ‪.‬‬ ‫•ן‪.,‬י ו‬
‫■ ע‪ 4‬ל ;^ ח י ה ם ו א^ש ‪..‬א ל‬ ‫ל ה ם כ מ ר י מ י ^ע ל‬
‫גס הס בעוזריו חורשי חרישו וכל שכן‬
‫העוןהראשו׳שנתתיי׳חיתה על שהלז׳ ‪.‬‬ ‫‪ .‬ל א‪' . .‬‬ ‫י ■‬ ‫•‪.‬‬ ‫•‬ ‫עשית השבטים סישדלו שדותיו‬
‫יל במלך הביאו לעון העגל נמצא שאותו עזן היה בו כמת חאז וקרו׳‬ ‫לעבדים'אל מלכם חהו יסדד לו יעקב ושמא תאחרו מה נעשה לשאור‬
‫לעבז׳ עין העגל באופן שלא כיה לנס ללמוד מחנו כי הלא ‪ ,‬ידעת' כי בך‬ ‫שבעיס׳ מעככ מלשוב וחלהשיב לזילת הנה זאת עשו ורעו לכס לצדקה‬
‫מות היה חאן וכאשר קנא בשלחה ונתתייג מיתה כך נתעתל לחטא זהים‬ ‫והוא כנודע חרז״ל שהוא אחד מארבעה דברים הצריכיס לבעל תשובה‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לכסליפמר לבלתי החשיבו לחטזא כמוהו י‪.-‬‬ ‫שיסייעוהו יזן השמים ופירש דרך הצדקה ואחר הנס אל ידאה בעיניכם‬
‫נער ישראל ואהבהו וכ‪ ' 1‬אחלי אומרו‪ .‬למעלה‬ ‫‪3‬יי‬ ‫כחחסדים מחין בתתכם צדקה כי אס כזורע■ שכל גרגיר שזורעהיא‬
‫שיבואו ליטהר כאומרו כילו לכס ניר ואחר כן מת־‬ ‫כמרבה לו שבולים רכות כך אדרבה אתם כחרביס ולא כמיזשריס וגס‬
‫ללרו״אתה׳ שיס‪-‬יע מן השח־ס שיורה צלקזכשרזן להס ונמשך על ום•‬ ‫אל יעלהעלרוחכ׳ שאת המקבל אתם מהר‪0‬וכ!תכ>׳^ כי אס לכס לעצמכם‪-‬‬
‫מלומר■למה אבקש‬ ‫לא יבצר חכם ■‬
‫הלא' "‬
‫ואחר י‬ ‫בא עתה ״‬ ‫הענין עד כה ־* ־"‬ ‫־‪......‬‬ ‫גי יותר מה שנעל הבית עישה טס העני העני ‪ W‬עסבעלהביתנחצא‬
‫תתי^ג א ‪ or‬ואחר ק אשייע ולא יתהפך שתתתיל אתה הלא הוא כי נער׳‬ ‫לכם'‬ ‫כי לעצמו הוא נותן וזהו לכס והשמרז לכם פן תעשו לכוונה שירב׳‬
‫היה ישר^‪1‬בקצריש כנער שעדין היה מתייחס לנער חסר חכמה וכשרון■‬ ‫>י אס' לצדקה כלומר לחה שהיא לצדקה והוא יתברך יעשה את שלו ואם‬
‫כי לא קבל תורה ולא לותל בכשרון ועם כל זה ואוהבהו ומחצרי׳ קראתי‬ ‫תיאושעס שתתנו צדקה לא ירבה לכם כי אם בצתצו׳ אל תחושו כי אם‬
‫לבני ישראל שיבה אלי על ידי חשה ואהרן לאחר פקד פקדתי אתכם ואת‬ ‫קצרי לסי חסל כי קציר ולקיטת זריעתכס לא תשערו בבחינת השכר כי‬
‫העשוי לכס והוצאתי אתכם מתחת סבלות־ מצרים סה‪ 1‬א כקורא אותם•‬ ‫אס לפי לפירות שניתן הוא יתברך בתורת חסד ולא כל הראויאל החסד‬
‫רק לפי חסד שהוא מעין החסד סהזא כי את אשר יאהב ה' גס חהפירזת ‪ .‬אליו כנה טרס יבואו ליטהר עזדם כג ‪i‬ר חסר כשרק יתורה קדחתי‬
‫וקראתי אותו וראה מה הועלתי כי במקיס שהיה להם לימשן אחדי‬ ‫מניח לו הוא יתברך לקרן קיימת כמסור׳ אצלנו על פסוק להנחיל אוהבי‬
‫ןלה‪ 7‬בק בי אדרבה חיל כאשר קראו להש משה ואהרן* כן הלכו כקוראי'‬ ‫ים וכו׳ ואחר כן הע^‪.‬ו על לבכם כאלו כל ־ החרישה שחרש זס עד כה‬
‫מפניהם של ישראל וחיל לבעלים יזבחו לפסילי׳יקטרון כדרכס של עובדי‬ ‫היא בור בערן מה שיהיה אתר• ק הכנעת החזמדיתירהעדבחינת■‬
‫ע״א היו אז ישראל ה‪:‬ה כי היחלתי לטהר׳ באחור כי יחשכו אתרי ואדרניז‬ ‫מסידות וזכו נירו לכס את מה שהוא ניר כבד א! שאחר האחור יגדל‬
‫לבעלים יזבחו ונו׳ ואין זה כי אס כזורעאל קיציס בשדה בור כלומר ועל‬ ‫היצי הרע כי כל הגדול חחבירזיצרו גדול הימנו לכן צריך להכניעו על‪-‬‬
‫כן הרא‪.‬י הוא סינירו להם ניר שיתחילו ליטהד ואז אסייע שתהיה בם‬ ‫הקד יזהו נירו לכס ניר וגס שהבא ליטהרחשייעיןאותז* צריךשזעבו‬
‫הכנה לקבל שפע הכשרק •וכן אנכי תרגלתי והדרכתי אתאפדיםכו׳ *‬ ‫ל! והוא שצריך דרישה ותפלה עס הצדקה זאש תדרשו חאתוולא יעשה אל‬
‫ולבא אל הענין נזכירל מאמרם‪ 1‬לעל פ ס ק דרא ישראל אתבנייוסף‬ ‫חתייאשוכיהלא דעת לדרושאתה׳אינה קצובה כי אסעדיבאויודה‬
‫ויאחר חי אלה אתרו ז״ל שראה שעתיד לצאת מאפרים ירבעם בן כגט‬ ‫צלק לכס שער' לכם בעצתו יתברך דרך הצדק והכשרון ־ ועד יבאאל הפועל‬
‫וחחנש' אחאב ויבוא ועל כן אחר חי אלה כלומר איוה פגם יש נהם שיצאו‬ ‫מתני דוחי לו כי מנסה ה׳ את השב א® בחשק היא ש‪ 3‬שגס שיראה‬
‫מהס אלו ופל כן לא היו ראויים לברכה י ועל פי דרכם ז״ל ביארנו ענין‬ ‫הסתר פנים איננו מתייאש חן הרתמים ומאמין בה׳ ברון הוא כי לא‬
‫קחס נא אלי ואברכם מה שרן קיחה זז ־ וגס למה ויוצא יוסף אותס מעם‬ ‫יעזיב אז אשר יקראוהו באחת והנסיון הוא שלא יתייאשו אם לא יענה‬
‫ברכיו לחזור להכנ־סם ולא הניחם שס כאשי היו ־ • וגם א׳ימרו ייקח‬ ‫יזיל ועה כל זה היא חחויק באמונה ובהשגחה שאת אוהביו יאהב ואס‬
‫מסף את שניהם את אפרים בימינו משמאל ישיאל וכו' ליזה יודיעינו שאשר‬ ‫יתמהמה יחכה לי יבק יעתר לו אחיי כן עד בלי די ואס תאמרו כי הלא‬
‫היה בימינו היה משמאל ישראל ואשר בסחאלז מימין ישראל ' א ך ה‪ 1‬א‬ ‫סבזס עד גדר^סעל עבירות שנין אדם למקים* חרשתם הרשע שהכנעת'‬
‫כי היו עתידים לצאת פסולת גדול ורב מהם ושאל מי אלה כלומר איזה‬ ‫איתו כחורש את הארך והשולה שכין אדס לחבייו קציתם והכרתם איתו‬
‫פגם יש בלס ’ והשיב מסף בני הם כלומר לומים אלי כשרים הס והפגם‬ ‫ימה לכס עוד לעשזת ועס כל זה לא חסרתם רעות וצרות דפי פרי כחש‬
‫יהיה אשר נתן לי אלהי׳בזה שהוא במצרי׳ היותר טמאה מכל חוצה לארץ‬ ‫שהאכילו אתכם חן השמיס פרי כחש סהס יסורין כמל״א ויאכלו ספדי‬
‫צי על כן ערות הארץ תקרא • או שהראה לו כמו שאמרו ז״ל סט י כתובה׳‬ ‫דרלס סהוא פרי הנמשך לכם חהכחש שכחשת׳ בה' ואותו הכחש על לרן‬
‫ולאה בה שהימה האשה בת פוטיפרע • אן לחאן דאחר שאסנת היתה בת‬ ‫עבירה גורר׳ עביו־ה גוררת לכס עבירה שר‪s‬וא כמו פרי של הכחש באופן‬
‫םכס בן חמור שראה זה בשטר כתיבה או בקמיע ש^זשליכה לו כשסינגוהן‬ ‫שגס שליחלת' לשוב אות! הפרי לא נתבטל ומהו הפרי הלא ה‪1‬א ני בסת'‬
‫‪3‬כל מצרים שהיה כתוב כו כל הדבק בי ידבק בזרעו של יעקב ואפשר‬ ‫יליבין של הכחש ברוב גבורן לוח׳ שלא תירא מפחד רעה על שכיחשנן‬
‫שעל קמיע זה יאס' בזה או אמר יעקב אינם ראויים לברכה לכן קחס נא‬ ‫יכי גבזרין יועילו] ועתה תראה מה שיועילון ני הנה ׳‬ ‫‪.‬‬
‫אלי בידן ועל ידי קיחתך אותם אלי תכינס בהשפיט ‪ 03‬זכותן שעל‪.‬יד‬
‫ק‬
 ‫הו^טע יא‪ .‬מראות הצובאות‬
‫וחמה נכמרו נחומיז יתנרך ‪.‬׳ ועודלחס חהר נו מ‪6‬ומדז ‪(5‬ין ל(ת>ןוכז‬ ‫כן יקל רוע חלאת היוצאיסחהם המכריס זעל כן ואברכם ^ויוסף לא‬
‫כו' • וגס לחה לי( הזכיר סדוס כי אס י‪7/‬מה‬ ‫‪................‬אעשה חרון אפי‬
‫___________‬ ‫לאחרו לא‬ ‫►לקחס כי אם הגישם אליו בלבד חהטעס הכתוב אצלנו בביאור התורה‬
‫וצגוים י ועול אוחדו אל אנכי >לא איש סאדרגס על סיזקז אל ולא איש‬ ‫בס ל על כן לא בירכם עד פהיציאס חעס ברכיו כדי שיקחם יוסף בידיו‬
‫ראוי לשחת את עוברי רצונו ןע‪ 1‬ל אוחרו בקרבן קדום‪.‬־ מה עניינו אכל‬ ‫בעצם ויניחם נסכי אביו להשפיע ^הס שפע קדושה וטהרה והנה להיית‬
‫אבא בעיר *‬
‫ולא ׳ ׳‬
‫הקודם ♦ וגם אומרו ״‬ ‫‪,‬‬ ‫גי על ידי יוסף היתה הכנהס‬
‫אמנם בא ללחדנו כמה גדול' מעלת‬ ‫•הרקת שפע על לן גס שיוסף לא ט י ן ; ; ש ו ב א ל ־ א ר ץ מ צ רי‪ .‬ם ו א ש ו ר הוי א מ ^ בו כ י‬
‫מדת האחדות ביסלאל גוי אחי‬ ‫גשום את אפרים ביעיכו ‪ .‬רק כדי‬
‫והוא בהוכיר חאתמו ‪.‬על פסיק‬
‫^ ך‪V‬וכלתדזבדיר‬ ‫מ^^נו^שוב‬ ‫סיגא לשייאל ישראל עם כל ן? הי חין‬
‫משכני אחדן כרוצה ובפסוק השיבנו‬ ‫^^‘ ראיסלמשרבתי‬ ‫עשס את סלו והודק שפע לב‬
‫ה׳‪-‬אלין ונשובה *שענין הכתוביס־‬ ‫מצזס מל אפרי׳חעל מנשה על כן גם ואל־־־ע^;רןראהו• יחד^א;ר־‪ 1‬מם איף‬
‫גי הוא יתברך שביננוונינו חילוק‬ ‫'מקב הרגיש היותר מונן שהיה‬
‫ו‪5‬ןא כי הן'א חפץ ‪j :‬א ליטהד תחלה‬ ‫אפך ם א מננף' י שרא^איןז ארתג^ כאךמד״ז‪:‬‬ ‫י‪/‬פרי'וישת ימינו נס הי׳על ראשו וזז‬
‫!אחר כן הוא יסייענו ואנו מהפנים‬ ‫^ ^ ^ ^י ל בי‪ :‬ח ד ג כ מ חנ חו מי‪:‬‬ ‫מאחר הרחיב ויקח יוסף וכו' חת‬
‫לא א?‪ 1‬שה חררןאפי לא אשוב ל ש ר ת אפיים כי‪ .‬ואומרים לא כן אבינר ־ פי קשים‬ ‫■אפרים ביחיט לא להכינו ביזתר רק‬
‫אנחנו י ק השיבנו תתלה ^ןחר יד‬ ‫גדי שיבא לשמאל ישראל ‪1‬כן את ‪.‬‬
‫ה ק א שו ^ א א בו א כ ^י ך‪:‬‬
‫ונשובה וכן משכני אתרזן נמצה זל‪1‬‬ ‫יזג״■‪ :‬בשקאלז כדי שיבא לימין ישראל‬
‫הן דבריו יתברך פה וכוא עי’?‬ ‫; שאג בי־־הואדשאג‬ ‫זועסכל וקיעקב ברות קדשו השכיל‬
‫הפסוקים הקודחיס כמדובר והוא ט‬ ‫ו י ה ר מ ‪ -‬י ג י ם מ י ם ‪ :‬י ח ר דו ■ כ צ פו ר מ מ צ ר י ם ו כ יו נ ה‬ ‫הלנת אפרים היתילה ™‬
‫אומר הוא ית' ועחי תלואים לחשובתי‬
‫שאני חסרב עחהס כי סם רוצים‬ ‫ו הו ש ב תי ם;נ ^ ת ק ם ^ ם־; הו ה ‪:‬‬ ‫‪.‬אפרי׳וכו׳ועל ידי כן בחינת צאת מהם ‪.‬‬
‫חפץ יתחילו ה®‬‫שאתחיל אני ‪.‬ואני ‪,‬‬ ‫‪■' -‬׳■*ב־ ^סכבני ■‬ ‫‪;;.‬‬ ‫■ ‪.‬‬
‫׳'•‪ .‬־‬ ‫הנלתי לאדים הומתקה !נרפאה‬
‫יבכן הס תלדים גחאמד וה מלשוב‪.‬‬ ‫‪.‬״‪,‬‬ ‫■■•‬ ‫באופן שהיתה הכנה גדולה למתיליס‬
‫ועם כל זה שאינ ס‪.‬מתחילי' אס דבר ה׳‪ .‬היו עושי' שהוא שיקראוני באהלות‬ ‫לצאת חהס ידבעס בפלס שהיה המתחיל בעכירה ליחנע על ידי בתילתו י‬
‫■־אקצריךלומד שדני אצלם שלא אסתלק •י כי אם אפילו בהיותי על *‬ ‫ולא עשה‪ * :‬ונבא אל הענין אזחרהיא יתכרן ראו נא כי אין מועיל‬
‫‪:‬שהתחלתי להסתלק ואני לחעלה מהס תועיל קריאתם יחל סלא ירומם‬ ‫ייה שאתחיל אני אס לא אתר שכח!עא מתחיל ונא ליטהד כמדובר כי‬
‫להסתצק יותר ' או יאחר ואל על לומר ני לרן כלדבר לשוב אל בחינתו‬ ‫הנה ואנכי תרגלתי והדרכתי לאפרים בדרן אחת וכשרקלהחתיקחה‪-‬‬
‫הדבר העליון תאב להיות׳למעלה והתתת!ץ לחט? באופן יחשן חזה כי‬ ‫‪9‬היכ עתיד לבא חורפו וצמה תרגלתי פ׳י קחם יוסף אותו יאת אחיו על ‪.‬‬
‫מעצם‬
‫‪I‬‬ ‫תהיה ‪.‬להתדזמש‬
‫קאותו‪ * . ,‬י י‬
‫רחים כל פ^־•* '‬
‫כל ׳ ‪W‬‬
‫רם על ׳•״‬
‫אשר היא‪W‬‬‫יתברך׳‪/WI‬‬
‫ליא*‪I*■Ji‬‬
‫‪V‬י‘•‬ ‫במה‬
‫‪%‬‬ ‫אז ׳•״»•‬
‫שתרגלתיו ‪-‬יו‬
‫אפציס— ‪« -‬‬
‫■ •—־‪W‬‬ ‫על‬
‫היה—״‬ ‫והעיקר‪,‬‬
‫^‪• W‬י‬‫להכינם כחלובר ״ — ‪-‬ן׳‬ ‫זרועותיו ״־* ׳‪-‬‬
‫־•״ י־ י‬
‫מסלה על השחי׳ ולא לשכין על הארץ הלזו אמר ראו נא חיבתו יתבלן «‬ ‫םי‪,‬סיבותי יבאאל הימין סל יובף בקחתו אותם על זרועותיו כי ממני יצא י‬
‫האחדות שאף בהיית פחציאותו יתבלן פוא על בי הןא עליין באחת אשד‬ ‫מז שלא דקדק י ס ף בדבר כי לא שת לב רק אל היותו משמאל ישראל זעם■‬
‫יוזז יחשן יהיה תאב לרזחס עס כל זז לא ירומם חלשסן יה אלהים על‬ ‫כל זה לא שיה צו לכשרות׳ והוא כי לא ידעו כי רפאתי' את שניהם להחתיק ‪.‬‬
‫סוכני ארץ למטה והביטו כחה יכחה טובה האחדו' כי הנה בהיות ישראל‬ ‫»;י‪1‬צאיס חהה‪,‬פי‪1‬כנו‪.‬לבלתי חטא לה׳ וחטאו והענק כי אלו ידעו הם כי‬
‫חייבים כליה כאלחה וצנוייס וא!מר בלבו חין אתנן אפדיס אין אתנן‬ ‫התעתדיבחע המתם לחטא ורפאם ה׳ שיהיו כשארכל אדם חשוללי•‬
‫כאדמה כלוחר כי כל כן נתחייגו שאין ראויים להיות כסדוםשלא היתם‬ ‫דבר החקרבם לידי חטא היו נהנעיס אך לא ירפו כי רפאתי׳ וילכו אחרי‬
‫כליה כי נצולו לוט ובניתי? כי אס כאדחה וצכוייס שכלו לגחרי והנה‬ ‫שרירות לנס ״ אז שיעור שני אלה הכתובים שאיחר הוא יתברךאל תאמדו‪,‬‬
‫נטלני מושב בוס כמבקש גלומה טל מס סחוכרח לעסו' והנה כרגע נההן ‪.‬‬ ‫כי הלא לא תאשמו כי הנה מאו לאה אלהיס שהחעתדו לצאת מאפרים‬
‫טלי לבי והוא כמה סאני‪.‬רזאה יחד כי ישראל יחד לקוראני בלב אחד חיל‬ ‫ירבעם אשד חטא והחטיא אתי שי ^עד שהאבילם למאחד הנס כבר‬
‫נכמרו נחוחי על הנמרה ואני סב ואוחד לא אעשה חרזן אפי כאשר היה‬ ‫אקנתי כי ואנכי תרגלתי לאפרי' עלילי קחס על זרועותיו של חסף ולא‪,‬‬
‫פולה במחשבה לא אשוב וכו' והטעם הוא ני מהאל אנכי ולא אוש‬ ‫בלבד את אפרי׳ שהיה עיקר הצורך סזזא היה המתחיל כי אס גס שניהם‬
‫כלוחר כל מה שאני שוכן בעולם השפל לא חפני היכל ה׳ אשר בארץ כי‬ ‫לא ידעו כי רפתתיס וחטאו כבקודם • בחבלי אלס ונו׳ הנה יש שד חיני‬
‫חומרי הוא והאחגס‪,‬יסב אלהיס על הארץ אך אין ישיבתי כי אס על העם‬ ‫יפורין יש סל עזן‪1‬י‪ 0‬של אהבז אשר גלי מון יחצון ויכננו לכפר בעד‬
‫בהקימו על אוחרס ו״ל משנברא כעולם נתאוה הב׳׳ה‬ ‫דקדקני בחשמו‬
‫וה!א חה סדקדקני‬ ‫קדו׳ ואשר הס לחרק מ‪1‬נ‪:‬ת כר‪.‬וב אצלנו בחקותו׳ לביס שהעונות עצחס‬
‫סתהיה לו לירה בתחתונים כי לא אחרו שתהיה לו לירה למעה כי אם‬ ‫נעשייכחת הטומאה מלאכי חנלה והס הם המחוגים את הארס ביסורין‬
‫גתחתוניס שהוא ני לא יסב על כארץ רק באנשים כי היכל ה'החם‬ ‫כד״א ותחוגצז ביד עונינו וכס הנקראים נגעי בני אלם ‘ גס ידוע כי על‬
‫ואין זה רק בהיות אחדות בהם כנודע ליודעיס חן שבל בחינות שורשי‬ ‫ידי יסורין מחשין הוא יתברך את האדם אליו שעל ידם שב ורפא לו *‬
‫נפשיתס ודוחס אשר בסחיס מתאחדים גם ה ה ה כאשר הס גוי אחד בארץ‬ ‫ונבא אל העדן* איחר הוא יתברן הנה לתקן את ישראל חאשמות׳אחרתי‬
‫ואז יחיייב דבקות שכינה בהם חחעלה לחטז ככולע ״ ז יאמר תלעי‬ ‫ראשונה בחבלי ארס הם נגעי בכי אדם הס כחות הנעשים חאדס לחרק‬
‫פיות היכלי‬ ‫לחה אתלה מה שלא אהחס מעל הארץ על האקלות‬ ‫עונות׳ והס כחבליס החחשיכיס אתהאלס אליו יתברן ובתם אחדתי‬
‫כארץ זלא ה‪1‬א כי אל אנכי ולא איש לסכין בארץ ואם כן היכן אני שוכן‬ ‫ליזושכס אלי ‪ irn‬בחבלי אדם אמשכם ואחרי טכרהס בעבותות אהבה‬
‫‪ ..........‬היכל ה’ אך‬
‫באדם שהוא‬‫‪...........‬‬
‫‪......‬שה!א‬ ‫בקרבך קדוש כי ^ ^‬
‫בקרבך שוכן קדום‬ ‫הלא _‬ ‫הס יסורין סל אכבה וקראם עבית שכס חחשיכיס יותר ויותר כי היתרון‬
‫לא נא רץ כי לא אבא בעיר החוחרית על כן אבחר גאהדותם לבלתי‬ ‫העבות שהוא חחוטין משולשי' חאשייחשין חבל סתם כן יסורין של אהכה‬
‫ארומם‪1‬אסתלק מאת עס שבארץ החס כחאתדו יתגרן אל ירמיה הנביא‬ ‫׳מחשיכים וחדבקים את האדם אליי ית׳יותר מאשר ילביק‪: 1‬ו יסורין שעל ‪.‬‬
‫היכל ה' התה כנודע• אחרי ה׳וכו' כנה ידוע חאחרם ז״ל על פכוק בעתה‬ ‫עונות הנקדאיס תבלי אלם ’ אן קה אעשה כי בחקזס החזיק לי סוכה‬
‫אחישנה זכו אחישנה לא זכי בעתה וגם אחרו רז״ל וכו שישובו מאליהם‬ ‫כאלו ביסורין‬
‫בישולין‬ ‫להם בעיניה כחנו‬
‫אלי יחשבו רע כי ואזי נהם‬
‫זרועות' ׳‪1‬י‬
‫חזחתי זרועות‬
‫סיסרחי חזקתי‬
‫סיסרתי‬
‫בשובה ונחת יושעון אך אס יהיו חייבים מלבד שיהיה בעתי^ ולא מק!ד‬ ‫היו כחריחיס עול חשא עללחיהם כי מושלי מאסו וקצי ט יזנז אלחלא‬
‫גס ק לא תהיה כי אס על ידי יסורין הס חבלי משיח כי אן ע״י היסורק‬ ‫בן אני ואט אליו אוביל שהייתי חאכילס פרי חפשיהס לאט לאט באופן‬
‫ישוט על כרחם כי או יכירו כי מושיע אין בלתו יתברך * ונבא אל הענין*■‬ ‫יוכלו סאתזיחצאן נקיים חכל אשמה ולא היה להסלא שעבויחלכיות‬
‫י‪5‬יא בהוכיך חאמרם ז״ל כי לעתיד מובטחיס אנו חה' כי לא יבצר חלשיב‬ ‫ולא הדג כי‪.‬ס ולא תשם ארצס אך עתז ילקו בכולש ווה אוחדו ואס אליו‬
‫עד ה' ואכן הדבר בספק על העשיות הבחירה שניזחר והיה כי יבואו עליך‬ ‫אוכיל כענין יום יוס יעמוס לנווענין !ישרתין לקשפט ונו׳ ובוז היו‬
‫כו' ושבת עד ה׳ ט' חה יאמר פה היא יתברך הלא אחרתי כי עמי פלואי®‬ ‫נזרויחיס כי לא יש<באל ארץ מצרים וגס לא אשור יהיה חלכו שהוא שעבוד‬
‫לחשובתי אס יתחילו הם ליטהר או אני לטהרם בערות עליהם חח טהר‬ ‫וכל שכן הרג אך עתה כי חאנו לשוב וחלה חרב נעריו וכלתה בדיו הס‬
‫קתרוס ונזה הס תליאי' חלשוב וא ל יאחר ‪ .‬איש אוי לנו אם תליה ‪ u‬תהיה‬ ‫ר‪.‬ציו ואכלה הםעצחס היסורין וכל זה נחשן להס חחועצותיהס ״‬
‫עיחלת לעד ולא נגאל• חלילה כי הגאולה העתידה ידוע מלא תהיה אלא‬ ‫תלואיס וכן׳ לאןילשים לב איזו היא חשובת! יתברך שהעם‬
‫על‪:‬די תשוגז לוה אחר הוא ית׳ דעי איפה כי עתידים לעתיד שאחרי ה‬ ‫תלואיסלה • ןדן אומרו ואל על ולא אתר דאלה׳יגם אוחדו‬
‫יללי כאריה ישאג אך תלונתי היא כי לא תהיה זאת לכם כי אם כאשר‬ ‫לא ירוי־ס בי הלא טוב הוא טייי״ס ״ יעיי איחיי אין אתנן וכו׳ אין‬
‫הוא ישאג קחלה שז‪1‬א בחבלי משיח ועפיע ס׳ אז רוח התעוררות ויחרדז‬ ‫חתקשד עס האמור» וגס איזה הוא הזתהפכות שאוחד נהפן עלי לבי‬
‫גני׳‬ ‫■‬
 ‫קיזז‬ ‫ה צו ב או ת‬ ‫מ ר או ת‬ ‫יב‬ ‫היו ^נ‬

‫‪ ^ .‬י י • ' לי־ ‪ 6!■,“, , ,‬י ייצלקת׳ יו ת‪.‬ה‪,‬ל הג « רויפל א! מ ת‪.‬ני ם‬ ‫‪ W 'W wM‬״;■תן‪ 1‬אה‪ ,‬ג ל‪ ,‬ת״ניי׳י ^ מתקני־ ‪ 6S,‬־נ‪ 1‬לנ ם ^‬
‫י ח ״י ס א לי ^ ^‪ /‬ל ״ ״ נ ס ־י מ ־ ־ א א ט א תי ה ו דיי כניס‬ ‫"' ‪1 T‬‬ ‫ג ע‪ 05‬נ־לי״י׳םיאג־י^יל'‬ ‫”!‬
‫‪•-.-‬‬ ‫‪I— .........‬‬
‫בירזשלסכי‬ ‫‪- ------‬שוכן‬
‫בן ביתי‬ ‫‪£‬י‬
‫שהוא ‪---‬‬ ‫״ חי ה‪3‬א אמרתי סיחרדו לעתי' ‪5‬י‪ 7‬נק ט דעו איס ‪ ifeo‬היו תרדים‬
‫הגישו זראו כי במקו״אש' אני חיצא לז‬ ‫‪•. 1‬‬ ‫״״יי® נ״גיי־ס הי‪1‬‬ ‫»‬
‫מון אשר חשא איני נושא לו פגים‬ ‫י^היי תכשנידדת מקינה ו ר ‪ .‬״ ‪ O p .‬ס ב כ ג י ‪ ,‬מ לז ש ^ ? פיי ט‬
‫חלילה והוא כי הנה באמת ריב לה׳עם‬ ‫י "י’" ' ‪^ ’.‬בפרמר־ז‬ ‫אסכוהיז‬
‫קנה אשכך‬ ‫ל קנה‬ ‫^יז א ״‬ ‫__י' ‪,‬‬
‫יהודה הלא הוא מה מלה בדעתו סל‬ ‫‪ ^ ,‬אק אניתיה' אחר יצאו חע'‬
‫^ ע ם ^ן ל) ע ם־ ?ן דו ^ ט‬ ‫יחזפןסלצאקס לא היו אומרים נתנה‬
‫יהודה גתכיר'יוסף ונהביא הכתיכ‬
‫לאניו לאחר לו הנר נא הכחוגתננן‬ ‫ט‬ ‫היי‬ ‫לי‬ ‫נ‬ ‫לןךם‬ ‫'אתריםר?;הרזדןןרודף‬ ‫נאמן*‪:‬‬ ‫לאש ונשינה מצרימה וכן אם היו‬
‫היאוכו' האס ןלפק‪ 1‬ל על יעקב‬ ‫ב!נ{ע!ד‪,‬יך'בה ובדיח ע ם ^ שו ר ■?;ררתו ו׳טקן‬ ‫שכיונה‬ ‫^’‪^1‬י'״ליוקם כארן אשור‬
‫כדרכיו כיה עס לגבו לאמר מה יעקב‬ ‫®^״^יזייקז גה גס הס לא היו‬
‫גנג הגרכוח מאחיו גס אני אגמב‬ ‫«י ‪3‬‬ ‫■;‬ ‫גזליס גלות‬
‫גגות‬ ‫לצלםם צא היו‬
‫התנינים‬ ‫^®יזחייססנ ע‬
‫־׳־׳י‬
‫אתי אשל אה‪ 5‬זאסכרנו וכאשר הוא‬ ‫■‬
‫‪31‬‬ ‫‪19‬‬ ‫|‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫^גיבלו‬ ‫כמעלליו‬ ‫כדרכיו‬ ‫^ל־יעסב‬ ‫לחלי‬ ‫גלי‬ ‫ק‬ ‫סעל‬ ‫רשד״י‬ ‫לתאמי‬ ‫*ייי‬
‫קגלחה שףלא יוסף ^ז דנ ת ם‬ ‫״; ף’קהיתהפלית‪0‬־״»־‪-‬זי» ^ ת‪ -‬א חיוו ב א‪1‬־נ(־שרהא^‪-‬אלהים ‪ :‬ד שר^־‬
‫רעהאליוולא נעדבוגסהואיגיא‬ ‫*•■ ‪'■■'■• /‬׳= י י ' ז ‪■■■. ' 1‬‬ ‫יי חס יחרדו כצפוד ממצרים‬
‫’^’י^יז יזאק אשור הנה הייתי מלאף רכל בכה‪.‬ףתחנן־־לו בית א‪,‬ך‪-‬י י^צאע•‬
‫לו את כתנתו ויאמר לו הכר^ נא‬
‫כו׳ ועל האחת אחר לפקוד ונו׳ ועל‬ ‫’י’‪*0‬גס על בתיהם שלא יגלו עול ‪ D 0‬ידבר עמנו ‪ :‬ויה׳חק‬
‫השנית אחר כמעלליו כו ונסשחחזי‬ ‫באלהיף ת עו ב ח ^ דו מ ע כ ט שמר‬ ‫’ייי'יהושבתי׳ על בתיהם נאם ה' ןנךן־ ;‬
‫לו אביו טובה על דגר יוסף גאיזזל‬
‫אליו מטרף בני עלית ‪ P‬אחת‬ ‫וקוה א ל ^ ל די ף תמיד ’־‬ ‫בכחש וכו'הנה בכל‬ ‫סככוני‬
‫הצילו ממו'בחוכרו אותואךעסכל‬ ‫מרמה ^‪?,‬ןעק אהב‪ :‬ו;אסר א^יים אןז_^‪ 4‬ש ל ^‬ ‫האחול העמים הוא‬
‫זה האשימוה! דז״ל על שהתחיל גמצו'‬ ‫תל אשמת אפרים וישר׳! שהם‬
‫מצאתי א‪1‬ן לי כל־יגיעי לא ימצארל‪9?/‬ן אישר“’‬ ‫ייחפית שגטים והלא יש מק ם להם‬
‫ולא גמר שאמרו שעל כן קבר אשתו‬
‫ובניו י ונחו ר אלהעטן • אומר הוא‬ ‫ד<םא• { א ^ידיג ח‬ ‫י‪ .‬מחשינסיתבר לכבידי '‬ ‫'יחי ‪....‬‬
‫לחה וה‬ ‫‪.‬‬
‫יתברן מה שאני מחשב לי לחטא ענין‬ ‫‪I'J‬״לל יהידהע‪5‬דרןמאמיס י'^ אול^יבך כאהלים כימי מועד‪:‬־ ‪ :‬ודנררתי;נדי'‬
‫זה הלא הוא כי חצילה ליעקב‬ ‫םנ‪ .;,‬א ‪ -‬ם‬
‫לחטא ‪ z h‬שיהיה יהודה פ ק ד עצי‪1‬‬
‫כדרכיו כי הלא על דבר מה שיראס‬ ‫?‪"• ng-R 5‬׳ א סל‪ ? 1‬ע *‪ ,‬אנ <ן ^ ? א‪ 1‬ז י « ל ל‬ ‫שראו•אחרי ק‬
‫®^ללספנים עדי •‬ ‫^’ '׳‬
‫שגנב הברכו' מעשו לא כן הוא כי י^א‬ ‫‪:• '7W‬‬ ‫^ריםזבי־רגם מזןחותם ^לי ם ?ל‬ ‫®®יק ועל כן להסיר פתחון פה בא‬
‫בבטן מקב את אתיו שאחז בעקבו‬ ‫®^'י להורות כי כבדה אשמת אפרי‬
‫^^ברחיעקב^הארם ר;נבד י ש ר א ^ כאשד־ן‬ ‫יישר& מיהודה וזהו סבבוני כו׳והוא‬
‫סל עשו ומה היה עניינו הלא ר‪ u‬א‬
‫״אתי'‪.‬־לננ‪,‬אא‪-‬׳‪,‬נה־י״‪,‬א‪-‬אקו‪:‬‬ ‫יה^‬ ‫^ ג ^ ר ‪ . ■ :‬ו מ בי א‬ ‫גיישילהס היחלוברעה כמה ומן‬
‫ממהרים וכי ^ א נשמד‪ .‬הכעיס א^רים ת^רוריט • אוחו ותופס המלכות אחדאדוסשהן‬ ‫’ייי^ו כי בתחלת המלכות רחבעס‬
‫יייגעס לא היתה ע״א כי אס שנראות‬
‫ץ‪3‬עס שהיה לרחגעס ישיבה בעזרה• י ודמיו ע^ץ יטוש וחרפתו ישיב ל‪ 1‬אדגיו ‪ :‬־ באחרית הימיס ואס ק אחר שזאו‬
‫היתה שליטתו מוכנת לו לעתיד אס‬ ‫״ ^ ^ י יג *כלכר*‬ ‫־‬ ‫׳ ’ יי‬ ‫' ך לי■ בי א ן ישיבה ‪1' 3‬זרה‬
‫ק ראויות הם הברסת אליו מאז והוא‬ ‫‪.‬‬ ‫סא למלכי בית דוד בלבד על כן אמר‬
‫מאנזרם!״ל שא ין אותם הברכות אלא לעתיד לבא באופןשלא היה יעקב‬ ‫חיה יאמרו ישראל ’ כי רחבעס הוא המלך זילכו הכל‬
‫רק כמציל הכרמת מיל עושקי ועל מונית על מה »וי‪3‬א יוסף את לבתם‬ ‫מחייו על ‪ p‬הלן אתרי ההבל ויגזיר על העט שלא יעלו ט ת ס'‬
‫רעה אל אביהס אל י ^ ה על רות איש כי יעקב קבל לשק הרע חל^ס‬ ‫לרגל רק לעגלית בית און והחטיא את ישראל כלס והזמן ‘ רב אחר‬
‫סהדי ובאונו סרה את אלהיס הוא ־ סרו של עשו בהאגקו עתו והענין מ‬ ‫טעות ישראל לא טעו בני יהודה נמצא כי עשית השבט ס היתלו בעביר ה‬
‫ליעקב היו זכות עצמו וזמת‬
‫‪J‬‬ ‫ררא כי לא ׳יכול לו כי‬ ‫מהו‬
‫‪, 9V‬‬‫רז״ל‪9*J‬‬
‫אחרו ‪ /‬י‪9‬‬
‫הנה ‪iiyjp‬‬ ‫נעשים כקוון‬
‫כתות‬ ‫אשר גיע)‪^£‬ס‬
‫העוטת'‪j'wi‬‬
‫או ׳•׳*‪114‬‬
‫האיש ׳*י‬
‫‪w'1'vj'n'fc/i‬‬
‫כי ׳חטאות‬
‫והוא ‪v‬‬
‫וכו'»׳‪!'»%‬‬ ‫וזה ׳!׳י‪/‬‬
‫יאמר סבבוני‪1^9‬‬ ‫יי‪%‬‬
‫אטת»ו וירא כי לא יסל אפילו כנגד זכות עצמו וזה יאחר ובאוט סהוא‬ ‫משתיתים הן הס החסבבים להתיצב על ה' לקטרג עליהם למאחר ספר‬
‫יאס היה טג‬
‫טל יפקב‬ ‫כלתור■־ ואם‬
‫את‪.‬אלהי׳ כלומר‬
‫סרה אח ‪ire‬‬
‫אבותיו מרה‬
‫כח זכות ^יו«י»‬‫לבדז ‪-‬גליי י‬
‫נכחו ‪,‬‬
‫שנעשה ■ __‬‫‪.....................‬‬ ‫___‬ ‫__________‬ ‫הזוהר על פסוק גס ה' ____‬
‫החטא עצמו‬ ‫תמית כי‬ ‫העביר חטאתן לא‬
‫פון ־ קבלת לשון הרע חם וסלום איך באינו סרה את &הי והלא מי שבידו‬ ‫משחית היה מקטרג לפניו יתליך זעל ידי אוחרו חטאתי הע‪ 3‬י מ‬
‫ע ״ כזה מה כחושבאונולבדשרהאתאלהי׳ ״ ושחא תאח אדרבה מ ^‬ ‫יתברך מלפניו נמצא שבחטא רבים וחז גס עון ע״׳א העצום מאל עזן כל‬
‫ראיה כי לא שלם היה יעקב שהרי נגןעה כף ירכו בהאגקי פחז ויהי צ מי‬ ‫אקד ואחד שנעשה משתית עומד לפני כסאו יתברך לקטרג וישראל ה ו‬
‫פל ירכו לא כן הוא כי דעו איפה כי ויסר ‪ h‬מלאן שלא בלבד לא ‪,‬יטל‬ ‫אז אלפים ורבבות ובהיות עון כל אחד יהיו משחיתים כחספרס חסבביס‬
‫ימלאן לו כי אס גם השתרר יעקב עליו ט וישר אל מלאן רוכל והראיה‬ ‫לפניו יתידן לקטרג עליהם ועל זז יאחר סבבוני בכחש אפרים כי בעון‬
‫ו^נה בכה ויתחנן לו ט אם לא שהיה כעבד לפני רבו למה בכה ויתחנן‬ ‫מלחש שכיזשו בה' ויאמרו לא הוא באותו עין ׳ היה כביבול כמסובב הוא‬
‫לו לאמר שלחני ט עלה השחר חי אוחז בז ‪ b‬א ילן אלא ודאי ששרה עציו‬ ‫יתבדן לקטרג עליהם ואין ספק כי שבם ' אפדיס קבלו חירקעס תחלה‬
‫כרב פסבדו כפות לפניו ולא עוד אלא סאוחר לו המלאך ב גי ^‬ ‫יישאר פגטיס וכיחשו כמוהו אן בית ישראל בתחלה לבלתי הקניט את‬
‫אותו שבית ‪ k‬ימצאנו ה& יתברך הנזכר ושט ה‪ 6‬הנזכר ־ ידבר עמנו שהוא‬ ‫?הלך היו מראים שקבלו מחנו והיו כזרעים לעגלין אן לא מלבם כי אס‬
‫‪U‬‬ ‫‪^ *I‬‬ ‫כי מה שיאחד לן הוא יתברך ישראל יהי®‬ ‫יזרמיס את החלן ועס כל ןה לא יבצר מלהיות עון גדול כי הוא חהדבר^‬
‫לא לעקבה תתייחס לקיחת הברכות כי‪ -‬א© ליושר ולא בלבד ידבר האל‬ ‫‪,‬שיהרג אדם ולא יעבור חלילה ועל זה אמד !בחרמה בית י שראל שגס‬
‫זה לן כי אס גס לי שאסטם בדבר וזהו ושם י מ ל עמט וזה אפשרטוזנס‬ ‫מבוהו בעק חרמה בית ישראל!אחר היות כל זה כבר־ באפרים וישראל ♦‬
‫‪ A‬יחמלה לא יאמר ‪0‬וד סמר‬ ‫^ ‪a‬‬ ‫תמיה ^® ”ייי י קי‪,‬״ ”!‬ ‫א«עבד אלהיס אחרים וגם בעזן‬ ‫שצא^עבד‬‫בדין ויהודה עוד רד על יצרו עט ׳‪ 1‬ש‪3‬‬
‫^ ^^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- #1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-Jr‬‬
‫!אן׳ ‪ p i‬את שחו ישר א ן « מ‪ 1‬יחנרר ויקרא את שחו ישי ‪*6‬‬ ‫פבין׳אדם לחגירו לא חטאו עדין כי היה עם קדושי' הס הכשרי' נאמן כי‬
‫ד מהמלאך ‪ k‬תאמר בלבד כי יעקב‬ ‫ינז ^‬ ‫בס נכד תתב׳ מה שאין כן עם מקש באופן כי אתר שחטאו ישר& עדין היו'‬
‫^ ^ ע׳ ־ ה מ ^‬ ‫יהילהצדיקי׳והוא כי אפרי׳ הוא ירבעם היתל ביע היפןכי הו ארוע ה‬
‫‪ . ___ AL -I??? ' P‬״ י א‬ ‫ין‬ ‫סאני אז‬ ‫יוח שהוא היה רועה את גסות רוחו וחהנהו כרועה את צאנו וחזה נמשן‬
 ‫יא נמ־א‪1‬ת הצויבאוית‬ ‫‪:‬‬
‫איוו תתדנק נסם יתע‪5‬י! מצתי • מי!ז ‪61‬ת‪ 0‬נ^לזין ת‪ 0‬ינ■ יגייימי ״״קי® ייייי ״צייתי דון קג<א; ‪\6‬ן ‪ p a (j,aa 50 <5‬עוסד זכיויז ט »‬
‫‪ »i‬רטן אפי‬ ‫הכתו? שאחרי אומרו חמלת הצדיקים על מעלת מלאכי השית נא הנכיא יגיעי הם אפר יניאו ל&תים ליגע ולקטרג‬
‫?תשוביד עשיתיו חטא שהוא סוגג כי לא שנתי מעזגותי מיראה ני אם‬ ‫נשמי י ^ י ן יאמר אל יעלה על מת איש הישראלי כי אק‪1‬ה רק לאיש‬
‫ניעקב אן לא לשאר אישי ישראל וגיס שנאחר כי כל צדיק יהיה לו ק יהי יזאהנה שאין נעשה העון חטא כי אס זכית נאופן שיש ‪ 3‬ן ן כק לי ט ?צ‬
‫למי ס^א צדיק מ־זתלתי ^*לא למי שחטא לה' וש‪? 3‬אחרונה * דע איפה י מומתי הרכי' נעשו לי זכיית כי שנתי קאהנה זנחצאתי ע‪0‬מ■ בהון זכיזא‬
‫כי לא כן הוא בי אס ! ‪ : #‬כלותר כל אחדמישראל עם שה^ יחיד מעל אשר לא עשיתים כי אם דרך מציאה על ידי כקשינה קהזחנית♦ חפי‪3‬‬
‫הוא יקנרן ואיחר הנה אנכי ה׳ אלהין אשר הייתי מארץ הצדים כי לא‬ ‫תשונה אני חלנר מ לנוכח ואומר ואתה ?אלהיך תשז‪ 3‬מפלתך רמה על‬
‫שניתי זאסכדנדן היה שיש לן כל כן זכיות על ידיסזנן חאהנה‬ ‫יזלאכי השית כי חלאכי השרת אינם מתדלקים ‪ 3‬ה' אן אתה נשינך מחש‬
‫כאלהין עצמו תפוג והוא מאמרם ו״ל על פסוק שמס !§ ‪ h‬עד ה׳ אלהין י עוד הייתי מושינן באהלים עתה כימי מועד צאתך חחצריס שהקפתיו‬
‫ענני מיד לך הייתי עושה לן ג® עתה אן כף אוחד כי שקר דנרת כי לא‬ ‫גדולה תפו?ה שמגעת עד כ»א הלנזד ולא עוד לי אם אין צרין לומר‬
‫מאהבה שנת כי אדרבה ודנרתי על הנניאים וכו' והזא כי הנה אן?רו לז צ‬ ‫כמה גמינך לחקו׳כי אם אפילו במה שנין אדם לתנירו חסד ומשפט סמור‬
‫?בראשית רנה כי עפר לשונות הן של ננואה ושתים גזחן של קוש'‬ ‫ונזה וקוה ‪ 0‬י מ' הוא יתנרן שמו עליך תמיד מה שאין כן נמלאכי השרת‬
‫ומגז הא'דטדכד״אדנר האיש אדוני הארץ אתנו קשית ירספנוהזא חזון‬ ‫שנזסןשה׳אלכי הצנאית שכולל עליונים ותחתונים ה׳זכרוולאאלהי‬
‫כחד״א חזות קשה הוגד לי * ונבא אל הענין י הנה אלורת אפרים כי שבת‬ ‫המלאט® נייחוד ומה גם שלא יקרא אלהי אחד מהם או יאחר‪1^ 1‬ה מ‬
‫אליחאהבה וחצאת אין לן שכל עונותין נעם‪ PV31 ,‬ןאמרתי כי לא כן‬ ‫‪1‬לוחר כשתשוב לא יהיה לשייטב ׳או שלא ‪.‬יצר ילן מ ‪-‬אם ילשמה שהוא״ י ‪-‬‬
‫אלהיך‬
‫היא שאם כן הייתי מושינן נאהלי ענני כניד כימי הועד צאתן‬ ‫®היא מאהבה וזמבאלהין כלומר ב»יל היותו אלהין תשוב ואם תטיב‬
‫ואדרבה אני אזמר כי ודניתי נבואות קושי על הנביאים לדנר איתן‬ ‫לטובים ותעשה משפט ברשעים לא לצפיית ש‪:‬נו‪31‬יס יטיבו לן אז יתויקו‬
‫®ל קושי שהית‬ ‫כמדובר ט ללוד היא קושי וגס הוספתי גם בחיג^‬ ‫לן טובה ובמשפט שתעשה לדשעיס לא על פניית הוראת עשות משפט‬
‫חזיון כי ואנכי חזון הרגתי ‪1‬לא עוד כי ‪ 06‬שוביד הנביאים אדחה ענין‬ ‫וניוצאט אסהחסד נמה שהוא חסד והמשפט במה שמא משפט שמור‬
‫קושי הנטאה הרארה לכס כעדן לקיחת ה־שע אשת זמנים זנענין‬ ‫ואם עס כל וה תראה כי לא יטיב לן בטילס הזה כאלו רתוק הוא יתנרך‬
‫יחזקאל לחמן ברעש תאכל כו שהיא למיון ‪ k‬קישי הראוי לישראל למען‬ ‫ממן לא תאבל תקותן חלילה כי פס וקיס אל אלהין תמ ‪ T‬ט סיף הטוב‬
‫יתנו‪ k .‬לסש וישובו ‪ k‬ה' ולא שיה לי גס הראחי באצבע לקית החוטאים‬ ‫לבא או י^זר אס קיאה שאתה מ ר באלהין דבק עמו כי צדיק אתה עם‪.‬‬
‫למען הנשארים יפמעז ויראו ולא שזהליזהזא אס גלעד אזן שכישרשו‬ ‫?לוהתשוב • אל תחיעמעניינית שונהטלאינצרלןחטאמה לשוב‬
‫באזן נין אלס לתבירו אן ש»א היו אס בגלגל שזרים זבחו גס הס לקו כי‬ ‫ממס וזמואתהב^היך* תשוב ונחה סניןאדסלחבירו לאבלנלקחנע‬
‫גס חובחותס כגלים על תלמי שדי ט נתרבי* הנה ט לא לבור וחזין ולא‬ ‫^ ה צד להס כי אס גם חסד ומשפט שמור ועם כל זה אל תאמין בעצמן‬
‫דחיון על חה שחעותל ל‪3‬א עליכס וגס לא חה שראיתם שלקו העוברים‬ ‫כי אס וקוה לאלהיך תמיד שיהיה טמן לסייע אותך לשוב ולהטיב ט לא‬
‫ככס בפועל כנעילכ׳יא׳ד תאחרו כי לא ימצאו לכס עקאשד חטא כי שבתם‬ ‫תהיה במעין ככל האמור כי אם כבא ליטהר בלבל וקוה לאלהץ־ להשלים‬
‫‪____ A‬‬ ‫‪i‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מאהבה •ועדח יעקב הנה על פסוק הבא בסמוך כלבר אפר ס רתת‬ ‫אתה‬
‫אס תהיה ׳‪^>>■'1‬‬
‫ייעיןא!תו♦ או יאמר יי>*‬ ‫באליטהד מ ‪0‬‬
‫»י״י־‪*''.‬ץ<וי*}ז‬ ‫‪.‬קשונתן שהואענין >«•«»‪/‬‬
‫‪,‬״!‪!jwiv‬‬
‫‪ft‬‬ ‫__ ׳_ _ ‪yI .‬‬ ‫‪_ _ ____ - y‬‬ ‫‪Iy‬‬
‫כאלהין סכוא מדת הדין שחייסרך תשע בתשזנה כי לא חשיד קב״ה ‪ -‬כו׳ ארו״ל כי ידבר על חינון בית ראש*ן שזי? שלחה י‪1‬ס נת פלעה שעשת‬
‫דעביל טנא בלא דינא ואס אתרי כן יתנהג עחך נחסל שיטיב לן או לו ציור הורא׳ ככנים ודחה שעדין דיה לילד והיו כל ישר& יירבע׳ בראשם‬
‫נמשפט שמור‪,‬אס נחסל שחור עצמן חלבעיט ואס בחשפט שחור שלא • מחתיני׳ על פתחו שיבא לחנן את מי ת בפניו ולא קס עד שעה רביעית‬
‫מהיום ובראית איתי ירבעם בצאתי ענה לי מזית כמאמר הכתוב וייס‬ ‫תקין באמור מה הועלתי נתשונתי שעדין בא במשפט פחי ולא פול ני‬
‫יד במלן ואחר הקב״ה כלבד אפליס רתת *‪ opf‬לא באת לילי שדדה ואתה‬ ‫אנז פקמשה כרבי ‪4‬עזר ברני שמעון שהיה אווזר ליסורין בואו אחי בואו‬
‫מלבר כנגדו חייך שאתה בא לידי שררה ותראה אם תתמיד ככשרון וכן‬ ‫כעי או לפתות להיות חקוה איתס כי תשמח והס וזהו וקזה לאלדין תחיל‬
‫הי׳כילאטזעא שליודעשהכ׳אסויאססבגעלזיחתוע יחסשביישאת‬ ‫מהוא מדת הדקכי לע׳בתן הוא * כגען בילו ס׳אמרו רז״ל‬
‫לו קשות כריז למצרים ויהי ‪ 00‬כל ימי שלתד פן ימיתהו כי‬ ‫מעל ‪^ r3P‬רהס ידבר שהיה מככען יהיה ־ סוקל בלעיט ־ מהים ‪ ^ :‬מלחה‬
‫מרד נתלכוח בית דוד ״ ובזה יתכן לסחסין הכתובים בענין זה חזה‬ ‫נאט ה‪1‬א להתמתן ?א‪3‬מ?ם ‪ M‬את ?תו ליציק יעל בן היה אומר‬
‫אולי לא תאבה האשה ללכת אחדי ועל כן אולי חסר וא״ו כלומר אלי יבא ה פסוק שאנו ט והוא ט הנה כתיני למעלה כי כל עיקר תונחת הנביא‬
‫יצחק הה״ד כנען נידו חאזד חרמה לעשוק אהב הוא יצחק אומו של הוא אפרים כי מחנו פתחה הרעה על כל ישראל כי ירנעס ש זוא מאפרי‬
‫? קב״היד ת ק נמשיך בזהעכין הכתובים הקודחיס והוא דנינקוטסיהא איתי קורא הכתיב בשס אפרי׳ ט עליי נאחרלדנר אפיי' רתת כחדינר‬
‫פניןרו*ל בסוף הפסיק ויהיה בהזטר חיזרנו על פסוק חאמר אליעזר והיא היתל בעבירה חטא והחטיא את כל ישראל אחריו ואחרי היכיה‬
‫ה' את אפרים בכל ח ני תוכחת ראה והנה היה מקום בית מניס להקל‬ ‫האומר הוא ישלח מלאכו אתן שכתבנו בי בקש להתגדל בפני לבן ונתו‪1‬‬
‫י ע ל ירבע׳הזא אפרי׳אשחת דנר באחו׳ כי גל אשד נרח משליו׳ כאש׳ הרי‬ ‫כי אבלהס אמר הוא ישלח מלאכו לשנין ^יעזד שינה ואיור אמן והימין‬
‫יד בחלן‪1‬הפיז פניז כנגדו ביוס חיגין הבית שעל כן מכעס אשר היה‬ ‫נמה ©אס׳ דז״ל כי מאומרו ורוה די רניעאה למה לבר אלהין סגלה הכתוב‬
‫גילה כמה ןמן ולא פיה איש שס על לב להשיבו על כן לא יפלא מאל'‬ ‫כי גדולים צדיקי' חמלאט השרת ללא קאמ ומה ט קדמא;&א רניעיא•‬
‫אשר נז‪ 1‬ואסר חטא כי אץ אדם נתפס על ציגרו ע״כ הקדים הואית׳ואמ‬ ‫יונאן שהמלאן חלק להס כטל זהיו מהלטס‪ .‬לפניו והוא אחריכם ו!ם‬
‫כי אדיבה היה לן ללמוד חיעקב וחמשה שברחו וקבלו ג‪ 1‬ו ז׳ בסבר^סניס‬ ‫יתכן ^ ר אברהם ט לחה שלא 'היסמישלל ה יפלח מלאכו לפנין ואתה‬
‫יפית עס היית׳ בלתי אשמי׳ ועל כן היטיב יתברך אתס ולא לכעוש ולעשז'‬ ‫‪#.‬זדיו אך הוא היפן ואמר סאברנש אחד ישלח מלאכו אתן כלומר שאגי‬
‫‪ 1‬ע י ס בריחתי ה ה על הייתי ק קית כי לריס יז במלכות ביתיוי‬ ‫עיקר והוא הולן אתי שהוא אחרי* והנא אל הכתוב שאנו נו אחר הלק‬
‫ונתחייב חיתה ווה אוחרז ויברח יעקנ שדה ארס וצא כעם זאלרבה‬ ‫‪ #‬ר תי כי גלול הצדיק מהמלאן ושתא תאמר קה יתמן זה לישראל הלא‬
‫נכנע ויעבוד עבודת עבד באשה ולא ע‪,‬ל אלא תייאלא נתנה לי‬ ‫גם ענד כנעני אמר שהוא גדול מהמלאךותאחר שנכתב נתזר׳יראה שהוא‬
‫ובאשה פצקה שחר עד מלאת שבוע' לאהכחל״א ש‪,‬יזך» ‪ 0‬לבקר ' י ק‬ ‫שימם אל דברי אברהם שמה שאמר אברהם לפנין אינו לתת כבוד ‪ W‬אן‬
‫ובנביא העלה וט' כלומר ובנביא שקרה לו כן שברח ועבל באסה שהוא‬ ‫^אנאשילןכזרן השומרים נדרן ההולכים לפני הנסחר אן לא ינצל ט‬
‫יקזת יגל היותי‬ ‫ל‬ ‫משה שהיה רועה את צא^ ז־תן‪,‬‬ ‫גלול היה ועיקר אליעזר מהמלאך סל ט צדיק היה לזה אתר דע איפה‬
‫עיבד ברעות צאן חתנו שנתן לו אשס ולאכעסעלקבזנותזהעלהה‬ ‫כי לא כן הוא בי אם שכנען הוא אליעזר בידו פיו מאזני הרחה ל ^ י ע‬
‫את ישראל מחצרים כי כל המשפיל עצמו הקלה חרוממו וכן ׳ננניח‬ ‫‪ <p‬ע^זו לנןז המלאן כלומר אן כי לא כן ביד א נ מ שעל כן אחי לסכין‬
‫ואל תתמה אם נכתב גתויה י שלח ‪ W0‬כו אתן כי י^א גם ‪ p‬לעשיק ׳ הנזכר נשמר ישר' הנובר מכל צרה שלולא חשה בחירו עמדנפרץ לפכן'‬
‫היה אוהב כנען הנזכר שהזא לעשוק את יצחק שעל כן נכתג אלי ח פי להשיב חחתז היז כלים נמצא שישראל נשמד בוכות משה •כן נחפן לי‬
‫מאשה סבי גלית! וחה גס לרו״ל שאמרו שעל חה שבהיותו רועה‬ ‫‪1‬א״ו נתירה מל הוראת כוונתו כלומר כך מה שנכתב אתן הוא על דרן זם‬
‫צאן יתרו ראה סלה אחד רץ מהעדר וחוצה והלך להשינוולא היהש‪3‬‬ ‫להורות כמנת ^יעזר אחר בך בלבד וכמו שטעה בזה טעה בזה • ויאחר‬
‫ממלוצתו אחר לא על חנם הוא רץ הלך אחריו שיפו' רב עד שראה ‪0‬נננ®‬ ‫אפרים וכי׳ הנה כל א טן ורקין מעוסיס וראוי לשים לב מיז בא לחעט‬
‫אחט חורש אתל שהיה שס מניע מיס ופתה הטלה עד רווח צמאי ונא‬ ‫אומרו אך עשיתי* וגם מפו האין שמצא *אן הנה מסקנת הגמרא על‬
‫אחר חשה אלו הייתי יודע שכל כן צמא היית טל שכמי הייתי מביאך אן‬ ‫עט מימרות דר׳סב״ל האחת גדולה תשובה שזדונזת נעשים כשגגות*‬
‫עתה שנלאית אקחך בין זרועותי ואולך אז תן יגד העדר וכן עשה איור‬ ‫והפנית שוממת נעשים כוכיית * אחרו כאן מאהבה כאן מיראה ‪ ,‬וטנא‬
‫כי מהשפיל עצמי‬ ‫הקב*ה חוץ סאתן תךןןן ק‪,pj, !,‬‬ ‫אלהעטן* כי אחר אפרים הנס אס אומר שאט עשיר חזכיות לא אתפאר‬
‫והיה לו צירגטס צ מ>‬ ‫וכה להקק קעלתן ןןע‪ -jpjp! -‬את‪5^^^,‬‬ ‫כי אס* שאן עשרתי ט מועט היה ע י ^ ‪5‬י אן הוא מי^ש אן‬
‫בבזלחו‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
 ‫ל‪.‬יט‬ ‫הושע יג מראות הצובאית‬
‫‪ ,‬א ‪ .‬ק א ״ ת ־ א ־ י ר ־ י נ ‪ ,‬ת ■ ' י י ‪ ,‬־‪ 5‬ף ת ״ י ‪ .‬ד נ ‪ -‬־ ה «‪-.>1‬‬ ‫״'י״י״־ני עי חד‪-‬־ ^־‪ -‬ל פנ‪-‬״־ הי־ ‪ ,‬״ ‪ ,‬נ ד א ״ ־ ‪ , ,‬י ס ״ ^ ן ‪ » -‬ש‬
‫לן ‪ 0‬ונזני הני‪ .‬אנ ^ ד ע פ >ן נ ח דני ס ״ ס כ‪ .‬־נ‪ 1‬רת‪-‬ו ‪ « 51‬נ י ו ן‬ ‫יילאי־י־־יאדנ־ל'! להש’ א‪ 1‬ל‪1‬לא ‪0‬יזר‪5‬ת‪1‬אשדש‪-‬ר‪5‬וי‪. 0‬נ ל‪ ,‬א״ני‪,‬‬
‫מ ־ א‪.‬י ״י ג נ ה ־ א א א־ש‪ 0 -‬נ‪ ,‬א‪ ,‬־ ס ‪p‬־‪n 6-‬חי^ת ‪ ,‬נ ס ״ ן ל ל נ י ק‬ ‫^ ^ ה ס ל‪ ,‬ל‪ ,‬א‪ ^ ,.,‬״ ■‪ « ,‬א ״ ־‬
‫י ת אד אתרי כז כחרעיתס ‪ r■M‬וכת חלג!דגש או סנעז וירס לגם‬ ‫״ ״ ״י■‬ ‫‪1‬‬ ‫^י ^‬
‫‪ /‬ו ‪.>p1h‬פתל ‪i c i w i w P f .‬׳‬ ‫^‬ ‫״‬ ‫שאץ פקב ה הנני קביאן לשררה ותראס ע? היכן גןג ע ״ל‬
‫שהיא להתת‬
‫לסתת‬ ‫כחרעית© סהיא‬
‫ואמר כחרעיתס‬
‫רני© !איזר‬
‫רדיס‬ ‫ר ת ר־ ענ ש א‬ ‫^ ‪%‬ייייי‪•%**%‬‬ ‫®^יעל דחית ונא הכתו וניאד‬
‫לותהלהססהה ט‪.‬כ האקשלה©‬ ‫‪ Cap. !3.‬כ ך ‪ 3‬ר א פ ר ! ם ך מ ~ ‪ > -‬ל‬ ‫‪1M‬‬
‫‪M‬א‪1‬‬‫וכו׳ ה‬
‫אפרי׳‪1^1‬‬
‫הכעיס ‪/‬ן^‪/‬׳‬
‫®אייתי ‪war'«f1r‬‬
‫‪.‬ייה ־* •״״‪•#‬‬
‫שהוא מרעית' ולא סלי שהייתי נותנו‬ ‫ה ו א‪ » : 5‬שראל ד ^ ש ס‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫לייץאפלי' לתת שה‪ 1‬א נגד שלתה‬
‫להס בהשגת׳ נוטף על וה כי רשגעו‬ ‫כחשו ל והה שאתרתי וחרפתו ישיג‬
‫הוא בב^לדמת‪ :.‬ן ^‪ 1‬ח י יויסיפו• לחטא ף;‪5‬שו־^הם‬ ‫אלוניו הוא כי נאשר נשא‬
‫ולא תחר וחן רג ט אם מיד שפגעו‬
‫ףן־׳לרס כן'•או יאד״ר שככלל הנרכה‪.‬‬ ‫ם‬ ‫שי‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫‪.................‬‬
‫וימות‬ ‫ויאשם ננעל‬‫ומלן ‪. ,‬‬
‫טשיאל ‪,.. .‬‬
‫היה שלא אתר אכילה כלי להשגיע‬ ‫ישקון^‬ ‫’לייאחמית׳תפסוקה!פ כליי■ י'**' בל ח ^ ה ס ה ם א מ ח ם זבחיאדם‬
‫הוה‬ ‫נדרן‬ ‫הוה‬ ‫ייאהלוית'תפסוק‬
‫היו סנעיס כי אס כמרעיתס וישגעו‬ ‫ימיר‬ ‫ד־^׳לזד‬ ‫‘ל^• ״ ־‪/:‬‬ ‫יהיא תפלש כחיל יתכן ס^א אתי‬
‫שהיו אוכלים ושכעים כל׳״אאכול‬ ‫‪ ! y r i S ” . S‬״ ‪3 n » < r # 1 5 5 S‬־ ‪ = w 5 w ! 1‬״ > ‪ n‬־ ‪r‬‬
‫ושגזע הה כמרעית© ויםכעווח«‬ ‫׳*‬ ‫י ס ^ ר מ נ רן ו כ‪7‬נ’ ש ן מ א ר ב ר *‘ י‬ ‫אמיל נאזחל! וחלפת! ישיג לו אלוניו‬
‫היה להם להכיר כי ההשגחה אלהית‬ ‫ו ה ו ז י ם זולות'׳ ל א ת ד ע‬ ‫א ל ^ ךי מ א ר ץ‬ ‫״''״י׳מ״־יפ־יקייסל׳ ׳־ '‬
‫היתה!לנלתי ירום לגס אך לא הגיעו‬
‫לוה כי אס שכע‪ .‬וירם לגס ועל‬
‫ו מ ו ש י ע ® ? ל ת’ ‪ " :‬א נ’ ’ ד י‪ 5‬ת ‪ ^ 5 7‬ך ‪ 3‬ו ? ^ ^ רן‬ ‫כו׳אמא‪ 1‬ילהםכיועתה‬ ‫ועתה‬
‫—‬
‫ידי רום'לגם שכחוני • ואהי להסנו'‪,‬‬ ‫^ ^ מ ס ־ ^ עו ^ ר ס‬ ‫ת ל א ו ב ת' ‪• :‬‬ ‫שראו סייבעס נאשם‬
‫נכפל וימו' שהיה לה© לעס לגרות‬
‫הנה יזוע תטגעי החיות ונמצא‬ ‫‪ 20‬ה• ל ה ם ? מ ש‪ ,‬ח ל‬ ‫? נ ם ע ^ ־ כ ן עז בוזונ׳'‪:‬‬
‫גספרי חכחי הטגע ני הארי טנעו‬ ‫ולא‬ ‫באלילים אלדנה יוסיפו לחטא‬
‫א ן ן ש כ‪ ^ 1‬ד ב' ש כ ר ‪7‬‬ ‫כ נ מ ר ע ל ־ ^ י ר ף א ן‪2‬ןורי ;‪.‬‬ ‫יידני א ס סנעדו !יכסלו יותר‬
‫הוא שאס יפגוש כאיש שאפילו אס‬
‫^ ל ב םו אי ל ם ^ ם ב ל ם א חי ת ה ^ ד ה‬ ‫ייירגע׳זהוא כי ירנע׳לא היה מאתין‬
‫רעג יהי? אס כאיש יתן עיניו ט‬
‫געגליס לי אס שלהתעית את ישראל‬
‫להניס גפניו לא יגע גו כי ינוש מחנו‬
‫גל טול שהוא חג ט נו וההפך גנמר‬
‫^ ^ ^ ו שי ע ן ^ כ נ ל ‪ ^ -‬ר י ך ו ש ^ ^ י ף‬
‫‪/ fm‬‬ ‫סחו״ לעד‬
‫™‬ ‫ישתגת‪ r‬־‬
‫לכית ה> ‪« .‬‬
‫עשה גליהשמ אחרמלויפילא‬
‫ילהי * ‪, .‬‬
‫^ל ״ ״‬
‫״‬
‫בי הוא עו נענעו * ונכאאל העכין ״‬
‫והוא כי עונותינו גרמו יהיה יתנרך‬ ‫אתדלך‬ ‫א ש ר א מ ר ת ת נ ^ ־ ׳ ל י מ ל ךי ו ש ר י ם ‪J‬‬ ‫ף׳גא שלאלעצמ‪ 1‬ע ש ה אן ‪6‬ה יי ע ף‬
‫אנינו שנשמיס כא‪ 1‬ינ וכנא לטרוף‪,‬‬
‫אותנו אך מעט מעט והוא כי נגלו׳‬
‫דז ב ליז ל ל ה ^ או לו הו א‬ ‫צ פונ ה ח ט א תו ‪:‬‬ ‫״®עלתה לו אךכתגונסעצגיסכי‬
‫נכלכל עול שהיינו פוסקי׳ בתורה לא‬
‫הגלה אותנו ווית' עלע״א !עלג״ע‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫^‬ ‫מנגיסעצמסכי‬ ‫®ץיכהשלהסהס‬
‫ועל של׳ ולא!ויתפעל ניטול תור׳‪1‬יד‪ 1‬ע‬ ‫^ ^ ^ ^ ם מ ק ת ^ ן ? ‪ 0 1‬א י ד ך ? ר’ ף‬
‫ליודעים גדר נחינת הת‪1‬רה ני‬
‫^ ^ ב ה ש א ו ל ^ י מ ת ר מ עיני‪ :‬כי ה ו א‬ ‫אוהלים ולת הע© הי! נותנים‬
‫' העוסק נה כחניסאל פניו יתנרןוגזה‬ ‫‪— . J..L‬‬ ‫■י■•■ ־ '‪.‬־ ! ‪ lTJJ‬״ ‪. .. 1 .‬‬ ‫לאזהניס לעשות תיאר הענק ואח כי‬
‫_________‬
‫כחן‬ ‫___________‬
‫ראשון«אהי להם‬ ‫__‬
‫אחל על גלות‬ ‫כ׳ן א ך ןי ם ! ‪. s - b i s n p‬קחס ך ו ס י ה ו ה ‪ ,‬מ מ ד ב ר‬
‫*®יאל ויעשו להם לפצחם ולא ‪iv‬‬
‫נ סניו אינ!‬ ‫פ תל ב כ ל עו ד ש מני מי'‬ ‫^ מ ש מ קו רו ר ח רנ מ ע ^נו הו אי ^ו ס ה א ^ ר‬ ‫ילי איהן כי מילאת סכלי פלא יגננו‬
‫■ ‪ ) 6‬י ן ו ל א נ נ נ ע ו>(חי פנ ל) והין‬ ‫^ ? ! י ח מ ז י ה ; ת א ע ! ם ׳ צ ז מ ר‪ 1‬ן כ י מ ר ת ה נ «‪ 1‬ד ן ; ה‬ ‫האוחני© מכספם היו עושים גתג‪1‬כ©‬
‫הולכים נ ד ר ן אשור ע ד הגי ע ה לנבל‬ ‫״׳‪,‬־•'׳י‬ ‫‪ :‬־^‪•••)•••.:‬׳י׳‪ :••• /.‬־ ‪ ,‬ל ‪ .‬׳ • •‬ ‫‪r‬‬ ‫עצכיש •*ש עלא היו א!חנ' יהין‬
‫אז הייתי כנ מ ר ם ?ו א ען מ י מ ל והות‬ ‫'יהסירטשו ודן חו תיו יבגו^עו־‬ ‫כ ח רני‬ ‫״ישיט לפי תכונת© הקניה מכבי©‬
‫להצר לישראל‬ ‫נאיס ‪. .‬‬
‫‪_ . , ,1‬‬
‫לי יגו« ‪^.‬‬
‫^ק יההפ ע נ‬ ‫‪.‬‬ ‫יר‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫;• ‪.‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫אתלי*!מכיני‬
‫יגי‬ ‫כעננים‪ »7 w w‬ומ‪3‬‬‫מכיסי©״ ׳‪.‬׳*׳׳■ ‪v‬‬
‫שהיו' ״ ־ ׳ ■‬
‫׳•■י׳‬
‫נדרן ההיא ככל הכתוב נ ^ ל רנור ואתל כך נמלי אפגסט כדוב שכול‬ ‫מתוכם לעשות כיוצא נהם אן מעשה חרשים אומנים נחחשתעץ‬
‫ולכולי מנמר שהיה להשמיד להרוג ולאגד מנער ועד וקן טף‬ ‫וה היה כלו שה‪ 1‬א כל העם וזלת אשר להם כטף רב הנוכל שהם המיעוט‬
‫*‬ ‫‪A‬‬ ‫^‬ ‫_ _________________ __ _^‬ ‫_‬
‫ונשי׳ גין׳ אחל עד אקלט >‪£‬ג‪ 11‬לגס נתשוגה וצים ונכי ומספד שק ו א ץ‬ ‫כי כל ההחון היו עושים תעץ ולא היה פתל יחמול חרש עצי׳ מעציו כאשר‬
‫יוצע לרבי׳ ואחר כן ניוןואוכלס שם כלביא ואמר שם כלוח׳סץגחקום׳‬ ‫העושה מכסף נמצא כי העוס׳ מכסף היה לו חפשה הדיוט והעושה מ ען‬
‫עצא יגל! חוצה קאלצס ועצ ‪ -‬גלות הנקרא חית קנה כחסו״לפעציז‬ ‫היה לו מעשה אומן ושהא תאחר האם כל כן נעלו ויכסלו שלא שתו צג‬
‫^ מ ר * אחר חית השלה כד״אמשו אישסדה תבקעס כאשר היה‬ ‫אל מל שנאשם ירנעס מ ע ל ייייות לזה אמר תדע מה נכנס בשכל©‬
‫מ ת המרנן ונגודות שאחלי ק כנודע • שחתך ישראל וכו׳ הנה ידוע‬ ‫הסכל הלא הוא כי להס לאפרים הנוכל לתעלה אשר עשו העגלים ומתו‬
‫כמפורש‬
‫‪>IVI‬‬ ‫חשובתנו‬
‫‪I‬‬ ‫תליי׳‬ ‫מטייפין אותו והן ואת‬
‫‪/VWVlVVPI‬‬ ‫ליטהר ‪^PR^P‬‬
‫‪v‬‬ ‫‪©^l/inwW‬בא‪VJ‬‬
‫ממאמר׳ ו״ל כי‬ ‫‪ OV‬נכי‬
‫‪W/H MUfl‬‬ ‫טשותכוי©‬
‫‪V‬‬ ‫‪ ViV‬אלם‬ ‫‪ /J/J‬וובחי‬
‫‪W‬הס‬
‫החתחילים נלנר הזה הכפילו ‪V‬כי‬
‫‪444A 1flh‬‬ ‫‪ilC‬‬ ‫‪_t _I‬‬ ‫« >‬ ‫‪......................‬‬ ‫‪.........................‬‬ ‫אלט‬
‫כלומד לתעלה על ועמי תלואיס לחשונתי כו׳ והוא לבר קשה אלינו כי הלא רוע‬ ‫על כן מתו אפר התחילו נאותה עביל‬ ‫אלט!נושקי' העגלי׳ כלו' כי‬
‫יצתו מ ע מנו מלהתחיל לשוב ופל כן נקשנו מאתו יתגרן יהפן הטלי‬ ‫ילק עתה הם השכילו נמה שפוסים עצנים אחדים פ מ‪ 1‬דמות צורות‬
‫ו שיננו אליו תחלה שיתחיל ?!א ואחר כן ונשוב' כמפוד׳ אצלנו נחקוחו‬ ‫חשינית כתלאכיס או צורות נכי אדם או ככנים והזלות נ או ק שלא ית«‬
‫באוק שעל ידי כן אנו נשתתים נחעשיס לעי׳ ואין אנו נתקיי׳וזיזיאמד‬ ‫יהרין לצורת הבעלי חיים כעגל ודוחה לו על האדם לכן כאשר הססינ‬
‫פה הוא יתגרן הנה מה שסתתן שמשחית אותן הוא כי גי געורךשמי‬ ‫׳ ה‪1‬לטן‪1‬ח‪1‬סיפיןלחסא כך אני אהיה הולןוחוסיף נרעתס אס לא יסיט ‪P‬‬
‫שתהיה מ ק גי צרין שיהיה כמזרן שתהיה אתה העוזר ולא אעשה אנ ץ‬ ‫צדה לצרה והוא תתלה אמעט טובס שיהי‪ 1‬כענן נוקד הנה שהיא ®עלי‬
‫לכדי והוא כי הכה אח״ל גדולה תשונה ץג ע ת על ‪ 3‬סא המול שנאת‬ ‫נדנהאןערקלאתגצרתנואהאךניוקר‪1‬אם לא ישונו עוד אוסיף‬
‫שזנה ישדאל על ה׳ אלהץ כמו שאת' הלמג״© ך‪ 5‬ע ל חאחר כליח ני תדנק‬ ‫שיהיו כטל חשכים הולן שאין מטל בענן נוקד רק על מועט שמסכים‬
‫תפ!א כי על ילי העונות רתוק האדם מקומוע* החשוכה נדבק גו ית‬ ‫®אפילו אס לא ינצר טל ואפשר שיצמיח בו אס אינו אלא מועם שמשכים‬
‫ועל כן נאמר פה כי ני כלומר סלהיותן ני שהוא דבק ט ילא דחוק קחני‬ ‫®ולן אין חציא‪1‬׳ הצמחת! רק מעט מזער שמהב׳ יסע' ועדין הם במקומות׳‬
‫שהוא על ילי תשובה צרין יר^ה נעזרן אך לפי האחת אין טענת נקשי‬ ‫•אס לא ישונו עוד אוסיף שיגלו ממקוחס מפוזרים תחופים כיייז ’ ®ועי‬
‫ממן פתתחי׳מספק׳צעכב תסוגתן כי הלא אס לא אני על יזי יש לךלישפן‬ ‫מגורן ועדין מציאות המק לא ינצל מציאותו נמקוס ידפנו שם היזח אן‬
‫סיושיפן שלא תכנע להתחיל שאס הוא על מלכן תהי מלכן איה®‬ ‫אס לא יפוגו ע‪1‬ל מעט אוסיף שיהיו כעשן מארונה פיסועדולא יסאד‬
‫ויושיען ולא שיצא מתיך עריך חוצה כי אס אפילו בכל מדין פכיח׳ היוכל‬ ‫לי סיס מציאות נכה אעשה חס ושלום אם לא יפונו נכל הצרות הקודמו'‬
‫לענג ניד הגאים עלק מהגולים אותן כלומד וצמה נחרת מאז נימי‬ ‫*אלי לא ידעתני והלכת אחדי סוא החלשתי אן ואנכי ה׳ אלהין חאר׳ן‬
‫שמואלנמלןראהמהיסכון לן ושמא תאמר כי לא נחרת נ חנן לענק‬ ‫*’^^‘’® ייאית עין בעין חילוש העולמות ששלטתי לעינין בשלשה‬
‫ת‪ 10‬עהאו ‪0‬ררה רק לענק משפט י והוא מאמרו ושפטנו מ‪,‬כנו‬ ‫®'לימות כיזפודש אצלנו יפה נחקומו זהו לשעבד וגם לעתיד!אצהיס‬
‫^י^תי לא תלע וגס נהוה ומופיע אין בלתי ני הלא נסית נאלהיס אקלים הנה ידעתי את לגנן כי ושופטין אסר אמרת א ^ הז ח כי על החשפ ‪1‬‬
‫גי»®‬ ‫‪Gg‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪ H O S E A C ap‬י א‬ ‫‪5 . ! 3, .‬‬
 ‫הו^ע יד מרא‪1‬ת ד^ציב^ות‬
‫בן לקים גדולה תשובה שזדונות נעשים כשגגות סנאמי‬ ‫כיוונ לא כן לנך רק תנס לר\ מלן >שט' שהוא מל נתינת שרטת וגדולז'‬
‫יזמר‬ ‫^^* ^ ^ ' ‪V‬‬ ‫בלוחד‪.‬זראה מתה חה יוטילן להושימן זחה שכורתי לכם היא כי אמרתי‬
‫מכשול איני והאחר רשנ״ל גדולה תפונה סזלונ תנעשים כזכיותסג‬ ‫^‪5‬ןן לן מלן נאפי ואקח נעניתי לוחר שהכל הילך אתר ההתתלה כי‬
‫^‬ ‫ובשוברשע מרשעתו אשר עשה ועשה משפט יצדקה עלי®‬ ‫כאשי נתן נאף כן אקח נענר' כי אד לחי שמלן מלכי החלכי' הוא מלכו‬
‫קשיאכאן מ אכבה לאן מיראה‬ ‫וחנקשמלן אדסחןהאדחה * צרור‬
‫עכ״ל ׳ ולבא אל העדן נפי^‬ ‫פין אפרים וכו' הנה קנלנז מדז״ל כי‬
‫♦ ר ‪ c a ©. !4 .‬ע ו ב ה י‪ ^ .‬ר ^ ‪ 7‬נ די דוו ה ^ ( הי ף‬
‫לב ני הראיה שקדא איננה ראיה‬ ‫נהרביע ידבפם אחר לו רץיא יתנדן‬
‫כי אם ק איפה ‪ 3‬״; ר‪5‬ןו יאמר כי‬ ‫כיכ שך^תבעונף ג‬ ‫״‬ ‫י ^‬ ‫חזורנןינמייל אני יאתה ונןישי‬
‫תכשל בתוכן אן גאוחרו כס ‪1‬תיור®‬ ‫אליו‬ ‫אמרו■‬ ‫אל־־־יהוך‪.‬‬ ‫ןשובו■‬ ‫ם‬ ‫^י‬ ‫ד‬ ‫מבם‬ ‫מ ן עדן אחד לו מי נראם אחר לו נן קחו‪17‬‬
‫כי קיזס התש! בה כשל לא אפיי‬ ‫ישי נראש אחר אס כן איד רוצה כל״תשא עון וקח־טוב ונשלמה ^*ם שפתינו ‪:‬‬
‫‪ • p‬ןעןל אוחי אעיוכו׳כי^יו‬ ‫ואפשר כי על !ה ידברו הכזוגיס‬
‫יתכן לפשות חהזדון זכות ומה גם‬ ‫גנל־סוס לא גרל‪:‬ב ולאתאס־ר‬ ‫‪ !h‬והוא כי הנה ידוע סרו״ל כי רונ‬
‫מהזמן נעשה כח משחית‬ ‫אפרים הגולר נספר זהה‪.‬׳אעל ?‪ 11‬ד אלחינולמע שה ; ‪ ijn‬אשר־בף!רחם יתופ ;‬
‫ומכזכו׳עושה נח קלושהן‪0‬י ימן‬ ‫^ ^ ^ ב ה כ ל ש ב א פי מ מנו‪:‬‬ ‫ירנפם *‪ .‬זננאאלבענין *אוחדהוא‬
‫מטמא * ועוד כראיה שחביא מפסיק‬ ‫יתנרך הלא אחותי אתן לן מלן נאפי‬
‫‪,j ,‬׳ כי אדרבה‬ ‫אהיה כטלל!שך^ל!^רח כשושג^ז ףךשרשיו‬ ‫ואקת נעניתי ועיקר' ה לנר על‬
‫חהזכיות שעפה שהן משפט וצלק®‬ ‫ירנע שהלכיתו היתה סינת החט א בלבנוץ ‪^;. :‬כ^״יונקותיו דהי בד ת הודו ןריה ^ו‬
‫הוא א‪ 1‬חד ‪0‬ע}יהן חיה יחיה אן לא‬
‫קמהזחכות ״ ‪,‬פ‪ 7,‬כאומרו כאן‬ ‫חיו תןך?ךהובגפן‬ ‫את ישרל והלא ‪5‬א ייצר מלהתחחץ בלמון ‪:‬‬
‫ל‪3‬ב אניס נאיית נאמ»ל אס כן איפה‬
‫מאהבה לאן מילאה כי הלא אם כן‬ ‫ז ק ךו ג נ ״ן ל בנון ‪ ^ :‬א פ ח ם ‪ .‬מ ה ^ ע‪ 1‬ד | ע צ ב י ס א מ‬ ‫מה זה היה שהארכת ליייעככת ז‬
‫פסוק שיבה ‪ .‬ישראל ונו' על ת‪ 0‬ו ^‬ ‫שנים אשר חלן והוא יליה בן מ ת ץנ»ת* ואשורנו אני' כברוש ר ^ן ממגי ^יי ^‬
‫מיראה ידבר!היתק כי יצוה הנביא‬
‫מישראל ישובו מיראה והלא ®‪ 3‬טוג‬ ‫תייכ‪ ^ : K^pi p‬ח כ ם ףבןאלה נכון רךעם ^י־ישדים‬ ‫מעון שהרי׳יל נחלן שלמה שהיה‬
‫מיתה יעוד הוסיף חטא ׳החטיא א‬
‫היה יבקש ‪ .‬מהם ישובו מאהבה‬ ‫י‪0‬ד& נענליס אסר העמיד לוה אמר דרכייהוה וזונדיהיםילכובס וכ*שעים ינשלו בם ‪:‬‬
‫ויחשבי הזדונות זכיות * ‪ .‬ועוד כי לא‬ ‫אס תראו כי צחי עזן אפייס שהדים‬
‫׳ א• דכר■ ■■‬ ‫י'‬ ‫־;‪, -.:‬‬
‫יתכן שעל הסב מיראה סנעשיס‬ ‫‪.‬‬ ‫״ ׳ ■‬ ‫•‬ ‫ידנמלןוגם צפזנה • חטאתו אשי‬
‫שגגותימר שאסכן אין יאמר עדה׳ אלהיך וארז לגדזלק תשובה‬ ‫חטא והחטיא את ישראל אויזשיתו לב כי ^יקדה לו כאשה עוברה שהיא‬
‫פחגעת על כסא הכביד שנאחר שובה ישראל עד ה׳ אלהיךוהצא השגגזת‬ ‫מגדלת העונד ע‪ 7‬עת לידה ואז חנלי׳ יאחוזהבנת • אתת מכל אשר קנצה‬
‫*‬ ‫עדין היו ״בדילי© ביניהס לבין אלכיכם ואין ישוט עד כסא‬ ‫והגדילה בטנה תשעה חדשי'כן ירבעם היה צמלעזנו וצפונה חסאתו‬
‫א מנ ם לבא אל כביאור נזכירה חאחרם ז״ל בגחרא והוא ישראל שאלו■‬ ‫עד הסיף שכלה הוא חרפו כיולדה שבסוף ינואו להתנלי׳וזהו חנל' חללה‬
‫שלא כהוגן שאמרו ויבא כגפס לגו וגסס פעחיס מתבקש יפעחים איבו‬ ‫יבואו לו וגס טעס אל האיחור הוא כי הנה* הוא׳בןולא חכסכינכנם‬
‫מתבקש ו ה ^״ ס משיב להם כהוגן שאחד אהיה כטל לישראל יטל תמיד‬ ‫נו רוח שטות וכסרחה חכמתו עד גדר שעת לא יבא בחשב' בני© והלא כי‬
‫אשרהזא יתברן ח^יל עחהםבגןעדןה ©א‪0‬ר‪.‬לו‪.‬ית'גנדרבני©^לנ‪.*1‬־; י הואמיתבקשי^ההויוכיאוחיו יתביןשסוקזה הוא תשובה על אמרת‬
‫כגן© וכו' ' ‪.‬ובזהנבאאלצפניןיהזא כי הנה ראש לבור©‬ ‫מייחזר דוד המלך ע״ה שנאחר עליו ה' אמג‪ ,‬אלי בני וכו' ואחר לו הוא‪^ , .‬לישראל ויבא ״‬
‫'©ויאלכו ונשיב© אל ה‪/‬כי׳^הוא־ טרף זכו וכי הזא היראה על;חסשטרף‬ ‫יתבין סישוה אימי אליי ולא רצה באחור א ‪4‬ו חומי נ ן זגטייל אני ‪$01‬‬
‫‪■ Ue‬יוא׳^ס‪3*^■' 0 M *^:‬זה'התי‪#‬יהוא‪-‬יתכרן שוכה‪-‬ישראל מה׳שהואיחאהבה ונדעה מ־דסה‬ ‫מן ישי כגן ע ט וזה יאמר ראו עתה אין‬
‫ובו׳ ותשובתי יתכרן שונה ישראל וכו' אהיה כטל ום‘‬ ‫♦נו'ויבא‬ ‫^יקי״•‬ ‫|ו דוח ששת סצהחפ׳מ עגו״מא ‪ m‬הידיע^עמ^ה‬
‫ויהיה העדן כי אחרו ישראל לחונסובה אל ה׳ כי הוא טרף ו נ ו' שהוא‬ ‫©הוא חצ‪1‬ת לילה כמדע לא רצה לעשד במשבר וחושב וגדר הנקראי׳‬
‫בניס כלול הנק־א בן ודוחה לו כלומר ועל' כן מי ששכחת למון הגיעו ‪ :‬מיראה על מה©טרף ובזה השיב הוי^'תברך שובה ישראל על ה' שהוא‬
‫מאהבה שתגיע עד כסא הכבוד כי עד כה ששנת היראה כשלת בעונן‬ ‫עד גדר ז‪ :‬טיב וישר היא להאדין לו עד עבוד זחן ‪ .‬אולי תתחקן שכח'‬
‫שעשית מהזדק שוגג בלבד ומקשה איני ונו׳ והוא כי באשר נעון נברא‬ ‫שטזתו ואהזר הוא יתברך שאם כן היה מושה בזנו׳ תשובתו ה״תי פודה‬
‫משחית ק בקיו© מצות משה נברא מלאן ’חלין והנה בכל עזן שאזס‬ ‫את ישראל שהחטיא כי היותי מערה עליהם לוח דעת לשוב בתשובה • ‪P W‬‬
‫שב מקיי ‪3‬ו חצות עשה ושנת על ה' אלהין ובירא יולחןקדוש וזהו נטשי'‬ ‫אגאל© מלחות קילס וחגה יעוד אחר אלח אל יעלה על רוחך כי חתנקס־‬
‫כזכיות ולמד זה מפסוק עליהם חיה יחיה שאם אי חרו עליהםי חיה יחיה‬ ‫אני מחן על סלא חפצת לשוב כי אדיבה מה שצר לי הוא עציך כי מה‬
‫חוזר אל משפט וצדקה בלכד פשיטא שעליהם חיה יחיה וגס למה כפל‬ ‫שתמות מיתת ה נוף ובשאול מיתת הנפש * ‪ :‬מזה צר לי כי חפן חסד ‪nfi‬‬
‫ואמר חיה ימיה אן• חיזר גס אל אומרו רשעתו שבשובו * עליהם שהיא•‬ ‫וחפץ בחיים מר לי על חה שתצטרך לחרק עזן בגוף ונפש זזה מה‬
‫על כל הנו' שהוא רשעתו וחשפט‪ ,‬וצדקה על שלשתן‪,‬חיה יתיהומל‬ ‫דברן חות שעל ידי דבלין שלא חפצת באופן שאהי דבריך‬
‫כן כפל ואיי' חיה יחיה חיה על משפט וצדקה יחיה על רשעתומהו אומרו‬ ‫זאהיקסבן שאול ^פש ‪ r‬הצרחן וו נוחם יסמר מעיני איד יכול‬
‫סליהם שהיה מיותר וכיוון המקשה לויורישאחר סהטשית ממו ת הוא על'‬ ‫צרתך ואת כביכול דואג■ על שברן !לחה אדאג כל ק־ הלא‬
‫קיומו מצות עשה בכלאתת מעזנותוו אם כן גס שיהיה מיראה בבי קיי'‬ ‫הוא ירבעם בין אחיס יפליא פה!א בין קלחידי חכמי© הנקראים‬
‫התצו והוה ליה ככל מציה שאדם עושה מיראה סלא יבצר מלבוא ‪3‬י‪5‬‬ ‫יפריא על כלס כחו שאמרו ז״ל שזי© דורש את התורה בכן וכן פדאן‬
‫מלאן קדוש ואס כן איפה זה המאמר חולק מל הראשון וחשד כאן‬ ‫ועתה יבא קלי© הוא רוח דעה הנעשה בעון ירבע© ואת מי סהוא‬
‫מאהבה כאן מיראה לומר ‪ .‬כי הן אמת שכל מצוה טאדס עושה בורא ‪©3‬‬ ‫מ ת ה׳ בוה אשר הקדים ההוא מתייחס אל ©מלבר המיוחל בתצוכים‬
‫מלאן קלוש גס שיעשנה מיראה אן זה הוא כשהיא מציה שאין במקוח©‬ ‫‪1‬והו ממדבר עולה כלומד קדיס קצוני אשר מחלנר עולה ויבוש מגףדו‬
‫מבירה תחלה אבל כשעשה הענירס וברא משחית והחצזה שמושה היא‬ ‫הוא שורש נפשו מלהתפשט אל נפשו אשר ט ויחרב ‪ .‬מעיינו הוא תורתו‬
‫לבטל המשחית ההזא אי אין כת נחצות התשובה כשהיא מיראה י ק‬ ‫שיעדן מעיינרח צה ועתה יתרגפל ידי י עוס מעשה מפחית ומשל‬
‫למיש כת המפחית ההוא פד הביאה עי גדר סינג גס בי כח קיו®‬ ‫לתתהיךיס ויחרב מלי ח ‪.‬מעיינו וחיףדו ‪.‬״ וגס אוצי הנעשה‬
‫הוא מהמה בה אבל כשהוא מאהבה‪ .‬רב יעצו© כת הקדושה על כחשב‬ ‫מה שחידש בתורה אשר הוא כחום למעלה עתה הקדיס הנזכר הוא‬
‫פי הדרן הוה ננא אלהמשן הכתובים אי ר ^ א‬ ‫הפקזכית•‬ ‫המשחית הנפשה בעוכו יססה אותו האוצר שלא יססן ‪ 4‬ואשר וכה‬
‫אמרתם לבו ונשובה לטון רבים שהוא בהעדר אחיות ולאוו הדרן ני‬ ‫זולתי יקחצו כענין זכה צןטל תלקו ‪ .‬מלק חביחבגן עזן ‪.‬כלומר ופל‬
‫אם כולכם גאחמת אחד תהיו שביסוזהו שאחר טובה ישראל לשק יתיר‬ ‫ק א^*הייתימארין וג ס לו ^ ע ל ר פ‪ 5‬מ ‪ 0‬ע ל ק ‪.‬אתרתי נוחם יסתד‬
‫וגם אמרתם אל ה' שאפשר שהוא גס בלי הגיע בעצס שד ה׳ בלי הפסק‬ ‫מעיני אך אד חוזר ואזמר כי מה אעשה והם חטאו וגמזו אל עצמם‬
‫והוא להיות מיראה כאשרפירסו ואחרו כי הוא טרף ‪ '01‬ומה מא‬ ‫רפה לכן תאשם שחרון אשד ם© היחל ^בעם׳ להחטיא כי מרת©‬
‫ההפרש הלא מואסי אז‪.‬שיהיה מיראה כשלת בטונן שעשית מנ«ק שויי‬ ‫באלהיה * ואתה סאר ישראלאל יקרן כ שוירק^א פנו עלה׳ כי אם‬
‫באופן שלא הגעת עד ה׳ אלהין הוא כסא הכבוד כי חלאת הסונג ע ו ^‬ ‫סיגה ישראל ערה׳ אלהין כו' כאשיינא בביאורובס״ל ‪:‬‬ ‫•‬
‫מבדיל בצד יזה כלומד כי עקה ®בה באופן תגיע עד ‪0‬׳ ממש שהוא פ‬ ‫י©לאל ומ׳לבאאל הענין סדרה חאחרס דל וז״ל אר״&‬ ‫ז מי כ ה‬
‫נא‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬
 ‫קד‬ ‫■יג‪»:‬יו‪4‬וי‪'1‬‬
‫מעושה כשר כי אומרו רוצה א ^על ירי כפיה הוא אונס‪.‬את׳כי טבע כל‪*J f .‬‬ ‫י‪0‬אר‪.‬גד‪5‬־פ!^^ כלל ‪,‬ומה בהיות התפוכר תלניגהרהוד‪,‬הלנ ו מ ס‬
‫וסוהר נ י » הוא לקיים קצות ה ותה ‪.‬שחמ‪6‬ן!‪.‬צרו מ א סבא לתקיף א!|ו ^‬ ‫אתר התחשבה צריך מור כחאחרו יתברך והתודו את עזנס וגז' ופצ זה‬
‫כאריא דרביע עליה׳וכשמכין את יצרו ושב ואוק׳רוצה אני הוא פועל טבעו ‪,‬‬ ‫אמי קחו עתכ׳ דבריס לוחר הכה עד כה‪.‬טעית׳ בשני דבריס א' באוחרמן‬
‫ומגלה טוהר לבו מהרב׳בשב מדעתו כי נפשו בקרבו נס בהעוותו מטוהרה” '‬ ‫כי היא טרף!מ׳ שהוא חיראת העונש גגם לא דברתם אליו יתברך כי אם‬
‫היא אלא שכפות נבו תחת יצרו ועל ק ‪ 13m‬חגלה טוהר לבו כי יקרנו '‬ ‫אלי לאלו באמור לכו ונשובה ומ׳ כי הוא טרף וכי' אך עתה קחי עחבס‬
‫כשושנה שכל העלים בפותין תוך הקליפין ירוקין וברדת י הטל עליה מיל ;‬ ‫מיי ס תמני שאלמדכס בל תטעו ונס לא דרך עצה כאשר אמרתם אלו‬
‫היא נפתחת ומתגלית פריחת כל עליה קגולין ונותנים‪ ,‬ריח ואז ניכר ‪V‬‬ ‫לאלי לכו ונשובה כי אם ושובו חמש אל היי עוד רתזבאוחרחשובואלה^‬
‫‪.‬כמה שהיא ה' ולא מיראה מה שאין כן בהיות מירא' ונס לא יהיה דבורכם ׳ לחןרע מה שהיה טמון מון הקליפין ההם ק איש הישראלי נפשוולבו נכון ■‬
‫להפריח חעסי׳טובייאן סא בכח כתום תון קליפת יצרו ואסמוך! שנע^ '‬ ‫וה לזה ‪ p‬אס אחרו &יו יתגרן מחש ואחר עמכ׳כלומר בל תהיו כאומרים‬
‫כתות טומאה מחפין ומבדילין ואינו יכול מעצמו לגלות טוב לבו עד יערה ׳‬ ‫מרי וידזי׳מאודרי' מל לשונם שיש להם הוידוי על פה ח^ת אנשי׳קלויידה‬
‫טלי! רות קדושה קסרוס ואז נפתח מה סבקתו כי יודחו כתות התצינים '‬ ‫ולבם בל עמם כאלו אינם סם כי אס קחו עמכם מריס כלוח׳שתהיו אתם‬
‫ויפרחו תשובה ומעשי׳טוביס בפועל לעיני הכל זזהזיפרח כשושנה בירק‬ ‫‪ 39.‬המרים ולא כאלו אינכם עס המרים כי ה׳ יראה ללבב והוא על דדך‬
‫הטל סליה שהוא בקלות ופול שנית והיא וין שרפיו כלבנון והוא כי ישיאו‬ ‫מאמרנו על פסוק אליו פי קראתי כלומר שאליו פי איק דברי פי משוללים‬
‫פורשי נפשותס דבקים בה' וברדת סל אוד שסע קדושה עליז להשיבו ע דו‬ ‫^יית אני עם הדברים כאלו איני עם הדבריס* כי א‪ 0‬קראתי אני מחם‬
‫יתב׳סכח זכות קפזבתו וזכות טוהר לבו בשובו ומפלס על פרשיו שלמעלה ‘‬ ‫!לא שי לבדו ומה שתאמרו אליו הוא כל תשא עזן וכו' לומר כל מה שתשא‬
‫‪-‬איני גס השנצג כי אסעון בלבד שהוא החזייד ולא בלבד חתול אותו ־ פהס כלבנון לבניס לבעלי אורה כי הס קדש ושהזם קדש ואז על ידי מה‬
‫כי אס ג ס וקח טוב כי הטוב הנעשה בתשובה סהוא עשית ^העון וכות ‪ .‬פוק• פרשיו ישוב התהפכות אור פרשיו אל יונקותיו הס נפש רוח והנשמה ■‬
‫סבאלס היונק־ס חהשרשי׳ ילכו ויתלבקו עם שורפס למעלה תחת אשד עד‬ ‫י«א כח קדוש הנעשה במצית עשה של ושנת עד ה' בהיות מאהבה שהזדון‬
‫כה היו מובדלים משורשם הדבקים בשכינה למעלה כנודע כי עונותיו היו‬ ‫יעשה זכית תקחנו טתר כל זכיות שאתה לוקחם אתן אן‪ ,‬השיגג אינן■‬
‫^ייןלישא כי הלא תקזנם הס הקרננות ועתה נשלמה פריס טפתינו כי ' מ ^ ל תו גינו לגין אלהין ואז על ידי מה שאשפיע שסע קדושה נאד' לרפא‬
‫משובתו ולסייעו ימשך שישראל האמור ין שרשיו ובאור המתהפך מהסאל‬ ‫ישיח שפתותינו יכופרו כבקרבנות* או שעיר התנין אל נא תעשה כאפי‬
‫*פי‪ 5‬הייאה כי אין העון נמחל לגמרי כי אם נשאר גדר שיגגירק כל ‘ הבדם הם רוח ונפש שבאדם סכל אחד נצר מטעי ה׳ימשך פיונקיתיו אשר ‪I‬‬
‫עד כה היו מונדלי׳ילכז עד שזרשס הנז׳הלבק בה׳אז יתפשט הוכות והשפע■‬ ‫״י| תשא שהוא כל העון תשא לגמרי • שהוא עד בלתי השאיר לו אף גם‬
‫עד הגוף גס הוא סיהי^כזית מדו שכלו לענן תמיד וזהו ילכו וכז׳ויהי כזית ־‬ ‫*לי טיגג וגס עזנית הוא חצות עשה של ושבת על ה' שזדון נעשה כזכות‬
‫*•ה י? תקת לחשבו לזכות וזהו וקת טוב ועל השוגג ונשלחה וכ!׳ כמלובר ‘ הודו מה שאין‪.‬ק העכז״ס כי הם טומאה והעכו״ס ושורשם טומאה ואיך‬
‫י§‪ ^ pj‬הוא ית׳פליהס רוח טהרה כטל וגס לא יתערב לוח טהרה שיושפע ’‬ ‫•לא נהיה• הלילה טובלים ושרץ בילינו כי אם שלא נשיב אלעיניני כי לא‬
‫נ ם ^ס שורשם הטמא כי מה לתבן את הבר • אז יאמר ילכו יונקותיו כיי‬ ‫מטי• כאשל עד כה בתיןחדבר שהוא באשור ״ ולא בבלתי ^־ברכאשר‬
‫הש‪ 3‬מ אי^ הג ם © אי ^רןה מ סיי ע ומרפא משוסנו אין צמן לומר הוא‬ ‫גתחלה כמזוב ועל סוסים ישענו* ולא על דומם אלילים מעשה ידי אלם‬
‫•יהי אשיר לא יושיענו על סום לא כרכב ולא נאס׳עוד ן‪1‬הינ»‪.‬למ^‪1‬ה יר ש ■ ‪ m p‬כי אם ג י מיו ש^ן יונ^תיו אין צריך לומר בהיות׳ סביב לשולחנו‬
‫כי אם כאשר י ^ו וירחקו מחנו לא יבצר מ הי אור תורתם יצדקתס זוהו‬ ‫•®תא יאמר איש הלא אין הפסילים ‪ .‬מעץ ואבן רק דוגמא למה שלמעלה‬
‫?®יברי השמתו וכסיליהם לוה אמר גם זה אינו כלום מי הלא אשר בן‪ .‬י ויהי סיתהולו כי כאשר ו « ^ טו ע פה ^ואומ מאיר במקום אתר כן יהי‬
‫^■וחס יתום ואלו היתה הנהגת העולם י על פי המזלות לא ^יקת^ ׳ הודו‪.‬שעם שקנקותיו י מז ^ ממנו הודו אשר האציל מחנו אליהם יאיר‬
‫לו בנפשו במקומו • כנה עד כה אמרתי שיושפע רוב טובה ואס תראה‬ ‫יתום כי המזל שהרע לו להמית את אביו ולהשאירו ימים גס הוא ימשיו‬
‫בהסן כי יהיה בעל יסורין שרית לו כ^נין הוא ביתהחקדש כי שם דית‬ ‫‪4‬י רעה כי לא יפעלו הוברי השמים פגי הפכים אן בראות כי יתוס ירזת'‬
‫אית ייייפת כי^נך ירוחם לפועל ׳ הפכים לתת לאיש כדלםו ואס כן אין ‪ ,‬חלננד^ואגדיס מקאכליס סם שהוא חשל אל התמעט חלי ודם והחליש■‬
‫לפסילים רק תחונה לבדה ותהבל תקעע ♦ ארפא משובתם וכו׳ ה ^ ‪ .‬אברים ביסורים חחרקין אל תתוש כי הנה הס יסורין של אהבה לשאת־‬
‫י ת מי פי‪.‬ישראל החילו לפוג מיראה ולא נרפא לק גדר המויל ונשארה ‪ ,‬עונות הדור עליו כענין אכן קליינו הוא נשא וכו' והוא חאחרם ז״ל‬
‫פכשאמלו לר' חייא שנתרפא לבי בכה אחדו לו וכי על רפיאת רנן אתה‬ ‫*חינת שוגג כי היא היתה עדיין קשובתס שצא שגו מהנשאר והין כחולים‬
‫מכה אמר להם אוי לעוברות ישראל שלא הפילה אשה זלאהוצרכו לגשמי''‬ ‫*ישיבתם זו אן‪*.‬תה אותם בתמי בחינות שיגג הנותרות אלפא אותם‬
‫^ ה ב ה כי‪#,‬מתל התמיה'ושמא‪,‬תאמר כי‪,-‬הלא לתה זה דומה ‪ ,‬להתפלל עליהם כל ימי ייסורי רבי* ווה יאמר פה אם תראה כי וריח לוי'‬
‫^ מ ק ש?סומן מחרקין לצדיק ׳ ׳ לא על עצמו הם כי אם שעל ידי ק יש‪ 3‬ו■‬ ‫ייימק והיו לה והלכה אצל רופא‬ ‫‪ P ^ ®^®?5‬על »>ת‪.‬מאין‬
‫בשובה ונחת יושבי בצלו בני עירו שבצלו יחיו שעל ידי יסורין לאיצטרכו‬ ‫וריפאו סאיני חיייל לי אלם תקוייר על מ‪1‬מין פגרפאו ^ כ ל מה שהיו‬
‫להתפלל על הגשם בי ה ^ יחייו דגן שאפילו היתה גזרת יבושת הדגן‬ ‫נ ה וחתגנה עליו ‪ :‬ועל דרך ו ה ה ^ מקום לומד כי אין חומין גדולים‬
‫יחייוהו בייס׳זרין ויפרחו כגפן פזריה שלא יפילו העזבחת כי אס אדרבה ׳‬ ‫ככתמי טי‪.‬תאית העביחת הנכתמים־ננפש וגס אחל שנרפא מהם יהיה‬
‫יפרחו כגפן וכל צערו הוא בחייו אן אתך סילוקו זכרו כיק לבנון כענין‬ ‫משובתם‬ ‫כעיניו יתברך נמאם בזכרו מה שהיו בו לזהיאחדיגס פארפא‬
‫וחנן כיין הטוב ויכו׳ דובב שפתי ישנים כמשז״ל שכעריבות יין הטוב ק‬ ‫שהיו‬ ‫עונות‬ ‫•היהאפשללאתהיהאהבהכחומין שנרפאו שתמיד יזכור‬
‫ספתיו יהיו דובבו׳ בהזכיר אות! פה זוהו וכרו כיין לבנון ♦אפרים מה לי‬ ‫כדגה‬ ‫בתורת‬ ‫י י ואין האהבה ראויה לפי הטבע *‪:.‬עס כל זה אוהנס נדבה‬
‫עוד לעמים וכו׳ כלומר השחר פ| ואל תחזור אתרי שובן אל העצבים ומפי‬ ‫ילאגענע וטעם אל נדבתי ואת לאהבם נדבה הפן בשר נדם שתמיר‬
‫שאני אומר זה איני כפותח פ? לשטן אלא הוא כי אני עניתי ואמרתי זה■‬ ‫יוכל בצד מה את אשר פשעו בו גס אתר שמחל לו והוא כי שבאפי יזמנו'‬
‫דע כי ואשורנו כי מעת׳ אני רואה שכן תעשה מ שר היה כי חזרו אליהם‬ ‫יהות בשזס לב שמהראוי יאתר‪.‬מהם אך הוא כי אף הוא‘א‪i‬חד קמלאכי©‬
‫עדכיגורשוחן האקוחה שאני מזהירן כל כן על תיקון מעשיך אל‬ ‫י!ע ס הנתריס בחוטא והנה ‪,‬ידוע כי כל מפחית ההולךליפרעמהמו^‬
‫יעלה על רוחן'כי שיחת לז חלילה בהעוותן כי הנה אני כברוש רענן כי‬ ‫*דואה ומביט נמצקז אס שם רוסס חטא פוגע בו ואם לאו לא יגע בז מ‬
‫אס חטאת מה אפעל גי אלא שאני מבקש ^תיעלתך סממני פרייך נמצא•‬ ‫ייל כן אמר רשב״ישבעדן ייתסא טוב לכסית המציו וגס אמס בגמרא'‬
‫‪ p m b j‬מעשין כי זה דלכי להכשירן והוא לומר על פי דרכו כי מציאה‬ ‫יבר בעיר כנם רגלך ועל כן אומר הוא יתב' הנה אחדי שנרפ׳ נגעיהתטא‬
‫הוא פריו לאד׳כי הכל מאתו יתבדן החלחדן להועיל• חי' חכם וכו׳אל תאמי'‬ ‫*?חוטא והוסר רוסס חעאו הנה שב אפי ממנו כלומר מעצמו עם היותוי‬
‫י® אעשה ועמל טורח‪,‬עבוד את ה׳כגל מאד זתי יכילנו כי הלא נהפון הוא‬ ‫י® ייגז ומה גם עתה‪,‬אני אלהיב© מרתמכס שלא אביט אלמה סנבר‬
‫כי אין עמל וטורח כקנזת גהינס וא ן קלית כקניית גן'עדן ככל אשר‬ ‫מסייע‬ ‫‪^.‬זרכא'אהיה כטל וכו'אחרי אומרו כי אחר החילם לשוב‬
‫מבנו ‪ 01TD3‬משלי על פס;ק הזלן בתום כו׳נעל פסוק צניש סחים כו מכל‬ ‫מיתש עד תום אתשובה להגיע עז כם^ הכבוד באומרו‪ .‬ארפא משובתם‬
‫^ מ ל ויגיעה אשר לאדם לייזש גהיגם מה שאין ק למתנהג גנחת וביושר‬ ‫קמר עתה זה‪.‬הי‪.‬תיק לא א״נ‪0.‬ה לשום גןי רק לישראל בלבל וזהו אומרו‬
‫פן^י־מחל נוחל עולם הבא אלא שאין דעת באלם להבין זה וזהו חי ‪ P:0‬כו׳‬ ‫פעל בסתח ‪ t‬ס ^ א‪ -‬כאומרו כהטל הידוע ויהיה לי הרשע הוא כמת‬
‫מין וכו! כי הנ>ישך‪,‬ש ‪3‬לי עקשות ועמל הם דרכי ה׳ וצדיקים ילכו ‪3‬ם‬ ‫**עוצותיז מו;דילי'נינו ונין ^‪:‬יס מי?׳^אס אין הקב״ה עוזר לשב היה נשאר‬
‫ןמתהלכי׳אך פושעים יכשלו בס סירבו מכשלותם בילוף פשעיהם כאמו!‬ ‫ייי אמי‪.‬הוא׳ יתברך אחד החילס ‪ . 3.14‬אהיה כטל לישראל כטל הידוע‬
‫^ קרוב לוה לי בבא האדם לעשות מצוה כחה מכשילות יזדמנו לז ל‪3‬עלי ‪t‬‬ ‫^ א מל אורוא להחיות המתים‪'.‬לומר ‪. k‬יקל בעיניכ׳ מה שארפא חשבתם‬
‫שמנו אמר מי חכם וכו‪1‬ילע וישכיל כי אין זה רק לפיסעיס אן לצדיקי יבא‬ ‫‪ P‬מנה יה ; להם כהחיות אותם‪ .‬אחרי מותם וזה אעשה יוקא לישדאן‬
‫להם ביושר בלי יזעיק גי ^ריס דרכי ‪ ' 5‬אלא סצדיקיס ילכו בלי עינו‪ :‬רק‬ ‫מאמר;ל»ה לא אנ^שה כן לוולת ישראל הלא הוא לםני‪,‬עעמיס‬
‫‪3‬יןשר אן פושעים יכשלו בס צי פשעיהם יהיו כחכפולות לעכב בידם ‪f‬‬ ‫^"־? ^ליפי ח ך<וו§נה ןהוא מה שכתבי הרחב״ס ו״ל בגירושין'למה גט‬
‫‪::‬י‬ ‫‪p7‬‬ ‫‪-G g , 2‬‬ ‫ל א' ■ ■ ‪■3‬‬ ‫׳־■‬ ‫‪E' A ' C a p ' V j .‬־' ‪H ' O i i‬‬ ‫י'■""' ■ ״‬ ‫’ג‬
 ‫יואל; א למראות הצובאות ‪® 1‬‬ ‫‪cap. r.‬‬
‫לעוג‪ 1‬הארנעה» ‪ |W‬אחד‪ .‬ידיעתה נ איוע ם מרות חמגי ה אין‬ ‫^ * ^‪ *1‬ה אשי היה ט׳שמעו זאת וס*המ אוחדו נזקניס שמימה וניתר‬
‫לבניהם שיולדו אחרי זאת ונניהם לנניהם שהיא דור שלישי מניעם לדור‬ ‫לחון העס לאזנה וידוע ששמיע׳חריזון והאזנה מקרו‪ 3‬בחאחד'‬ ‫^־‬
‫אחר שהוא דור רביעי • ואתר הקיצו מ'ליחד הלא בשרתי אתבס שתםנרו‬ ‫‪5‬‬‫‪%‬‬ ‫יפע‬ ‫לחאתר‬ ‫וכר‬ ‫השתים‬ ‫האזיני‬ ‫נאיחרו‬ ‫חאתרחשל‬ ‫שנין‬ ‫השלש‬ ‫על‬ ‫ול‬
‫לבניכם ובניכם לבניהם שיורה שעם היות נזה י ענ גלול עם כל זה צא‬ ‫להם‬ ‫ארכו‬ ‫אסר‬ ‫זקנים‬ ‫הסתם‬ ‫שמן‬ ‫לחל‬ ‫כי‬ ‫יתכן‬ ‫שחייס׳ונזה‬ ‫סייעו‬ ‫שאיחד‬
‫‪,‬תחותו ברעב‪ .‬אסחסאח ותספרו‬ ‫>‬ ‫■‬ ‫היחיס כעזלס י^זה צא ינצר מראות‬
‫לזורו׳הבאי׳מו׳כאש׳יןא אחרי נן כי‬ ‫‪ ,‬י ד ז‪ 1‬ר מ א ש ר‬ ‫‪-.‬״‪.r,.‬‬ ‫איו ; פעם באירן יחיה' מציאות חכת‬
‫‪, .‬חזרו הרעו בניסן והוא ית׳ נתן להם‬ ‫"י‬ ‫‪S‬‬ ‫שאין‬ ‫ארנה או חסיל ודומה לחו חה‬
‫את החור' לצדקה על כן אחר הקיצו‬ ‫^‬ ‫* ‪^P‬־ ‪-‬י ^ ‪^ 3‬‬ ‫^‬ ‫בכה‬ ‫כן‬ ‫כן בצעירים מהם לימים על‬
‫שכורים ובכו והלילו כל סותיייןוהו‬ ‫ןן״פתואל^‬ ‫הנביא להשמיע אס ראו כמכה וו‬
‫‪ . 1 h i < r ^ V D 0‬בשים לב כי באומרו שיתי יין נראה‬ ‫נימיה׳אשר כבר ראו מציאותה לא יפו‬
‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬
‫‪^ :‬ש מיוחדים לכןעלכן אומר ט הנה‬ ‫אין בעצם לשחזע כי לא יפלא כל כן‬
‫על פסיק תנו שכר כו׳ אמרו רו*ל לא‬
‫‪M‬‬ ‫להיותה‬ ‫לי‪?#‬יץ‬ ‫^^דןנ;יםוה<ו[ינובליו‬ ‫בעיניהם אן‪ :‬חון הבחירים אשר חן‬
‫נברא יין אלא להאכיל הרשעים שנר‬ ‫^ליהל^כםסןרך‪.‬‬ ‫םביסי^בת!כם‪:‬‬ ‫‪2‬‬‫^^^^^כםף‬ ‫הסתם לא לאו למות הדבר חזם‬
‫ומתמיה יפו אזג' גמצ׳ייתקיבו לשחז״ ‪ ,‬י^י^ם ל^גיהם׳רבניהם לך‪ 1‬ר אקר ; ’ יתר הגזם ‪ .‬עצותיהם ולנחם אבלי© סנאגת תנו‬
‫שכר לאובד אלו הרשעים השמיי®‬ ‫יותדקהזקנים על כן בזקנים אחר‬
‫ר!זלק ; ויין למרי נפש ןארליס* ונבא י‬ ‫־ ־ ‪ • • /‬־ ‪^...............‬־^‪^ ,‬ו‪.‬ד ל קוי‪, V. 1‬‬ ‫‪L‬‬ ‫לשון שמיעה ובהמון הצעירים מהם‬
‫אכל החסיל* הקיצושכוךים ובכו ןהילילו כ ל “ ־ הענין אמר חי שי© לה© לזאגבט^ז‬ ‫לימים אחר והאזיני כל י• שבי האיץ‬
‫הםש;יס‪.‬יג־ם סגתיימללהס הייןפב‪,‬‬ ‫ילניו!!™!‪,‬־חקיאייונש‪-‬סיני ^‪^5‬ס’ ״‪^ 1‬ל^?סיס?ינ?‪:‬רתמפיכס ‪ :‬כי־גוי^לה‬
‫י‬ ‫ס‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫‘‬ ‫•‬ ‫‪r‬‬ ‫‪Ai‬‬ ‫‪nn‬‬ ‫״‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫אומרו ואס בימי אבזתיכס יהצודק‬
‫‘‬
‫הרש ‪1‬יס השכורי' אמר הקיצו שכניי‬
‫תכו בי מחן טכרכ© איננו וטל‬ ‫ארירז‬ ‫הוא יאחראי ביחיאכיתיכס ולא לש ן על־־^^רצי ^נצו‪-‬ס ן^ןין מס שגיו‬
‫נפגיל שמהותאגתי ‪ .‬אשד‪.‬נתי'ח‪7‬צ‪ 5‬סהיץ אילאלהםתכ‬ ‫־‘*'־‘ ת ל ם א ל‪■ : 1‬‬ ‫ואם • ועיד כי חהס&ת יראה שאפשר‬
‫והם האבלים אחר היצילו כל סותי‬ ‫הוא שהיתה כן כי על כן מא שואל‬
‫יין כי על ידי היין היית© מתנעלי‬
‫והשליף לזלבי‪1‬ו שףגיוז 'ג‬ ‫_‬ ‫ואם ק איך יאתר‪ .‬עליה לבניכם‬
‫מליילל עתה הילילז על ע©!© ני נכר'‬ ‫^ ש ק ע ^ ב ע' ^ נעוריה ;‬ ‫ספרו והלא אס היתה מאת בימיה׳או‬
‫הכר תמגחדז^^ך ‪. m p‬ידווהאבלו ה כ חני ס ‪ -‬מפיכס* ושח' תאמרו כי השתא הכא‬ ‫‪...........‬למה עליה יסעיו ולא^‬
‫‪3‬ימי‪.‬א‪3‬יתיהם‬
‫‪ .‬לא‪,‬יהיה ייך‪.‬יהיה השנה הבאה ואין‬ ‫י'‪•.‬׳ ‪.‬‬ ‫על הקודחת; גס לחה ‪ 0‬חשיןהםיפו‬
‫* ^;‪^ .‬י ד ש ד ה א ב ל ה‪ * ^ .‬מ ה כי ש ד ד‬ ‫מל אינעה מרית י ועול או‪:‬זרןןי‪ p‬ר ;‬
‫תאמר כי נכרת מפיכם ‪:‬שתראה‬
‫הכרת החלטית יועו׳כיבלתג© נכר'‬ ‫מ ן ^ ל ץ ף ! ר י ? א ? ד ל י צ ה ר ‪. :‬ד־ן‪ 1‬ב י ש‪1‬־‬ ‫המס כו׳ יתר ‪ 9‬זיבה כו״יאחד כי היו‬
‫בלגן ויצילו כל אוכלי‪ ,‬לחם לוה אמר‬ ‫^‘י־ ברקים^^‪ rigrry‬ו^־־שעורה ני‬ ‫ארבעה גוס וארבה יכו' וידוע הוא‬
‫; דעו כי אינו ‪ .‬דומה ני מי עלה על‬ ‫ני כל אחי איכל שיימ הקודם ' ועול‬
‫ארמ עצום כו' ומה היה עצומו הלא‬ ‫^ אג דז א מ ל ל ה‬ ‫לחה מתחיל לנכ^על כיין קידם לדגן‬
‫הוא שאינו כתו שעשו לדגן שהשחיתו‬ ‫‪0‬ה!א עיקר וכולל ולמה ׳זחלק שותי ךמ‪1‬ןן ‪ ““0‬ת םרןת‪3‬ו ‪ 0‬כ ^ צ י ^ ד ה ♦בשובי ­‬
‫ועדין אפשר לסוב ולזרוע גו כאשי‬ ‫הני'לשני'םנוד"ושיתיייןו־‪'!1‬שחתתי'‬
‫" ־ ' ה ס ^ ‪ ' ■ :‬־ ’^‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪1^■ ,‬‬ ‫‪,...‬‬‫■‬ ‫■‪/.‬‬
‫־‬ ‫■‬ ‫נ!ין ויוצא בגפן ותאנה כאומרו‬
‫פיס כי‪.‬אם שניטל הגפנים לגמרי כי‬
‫הוה שתגפנילומפ אשר לא תאן ע ת פריה ועי שוב לנטיע גפני; אחרי'‬ ‫;‬ ‫מו׳‬ ‫שק‬ ‫חמרת‬ ‫כבתוצה‬ ‫אלי‬ ‫או^יו‬ ‫ועוד‬ ‫‪0‬ת גפני לשיה ותאנתי לקצפה ״‬
‫»^טטנים'יה*ה ‪ OfS‬ערליט וגם נרגיעי־וחחישי מעט חוערהוח ^יצאן‬ ‫ה ייי חזוי אם על העכורים ישותי יין פפוכיי‪.‬אז‪.‬על ^ נ י ' שמזכיר תמ‪ 4‬יי‬
‫מני© על כן ייבבו ■ייצילי יוחד מעל דנן*• והנה עדין‬ ‫נן אס מל המיני הי' אמי ^ו » ר ם שיבכו ול‪11‬עי;יין ^‪ iS‬ואם‪-‬א^ ‪*f‬׳‬
‫‪iro‬מקו©'‪1‬ךמד כי לסוג הראשין שהטיהשכוריס הלאינסאר לבס שכרות‬ ‫נוירום אל הבכי או ‪ k‬היללה ‪ t p‬באיחיו והליווהיה ׳לו לומר תן‪,‬‬
‫נמיאבדנלה קעילי' שגם עליה כיון יתברן מל שכרו' עבודת הכהן ודיינו'‬ ‫כו׳מעוד מה לחות יערון צמו לבתולה חגורת שק לו' ־ ועל פי דרכנו נשינו■‬
‫לב אין יקרא בעל אם עדין היא בתולה ואס חמר אל הנהנים אם כן לא ' _ הדיין לזה אמר ותאנתי לקצפה ופירש מה שעשה לתאנא הוא כי‪cpcD‬‬
‫חשפה והשליך כל קליפת אילן וענפיו‪,‬באופן שייבש האילן לגמרי ומה‬ ‫היה לו׳ לוחר אתך כך א ^ו הנהני© כי חלת אבלו מיותרת בי אס יאחר‬
‫שעפה בגפן הוא כי הלבינו שמגיה עד אשר לא תצלח עוד לעשות פרי‬ ‫׳‬ ‫כנכני׳וכו׳ ויחזוראל אומרואלי כו׳לחפצה או סמיך לאומרו על בעל נעוריה‬
‫ואחר אומרו מה שהרגישו שכורי׳ושזיתי יין על העד' גפן ותאג? אחר הנה‬ ‫הצודק‬ ‫היה צו צומרהכהגי'ט'ואתר כןיאתר הכרת מנחה לו׳שהוא הסרר‬
‫יש סעס אמתי וכולל לכל איש יש׳כעם ככהן והוא הטעם האחתי והוא אן־‬ ‫נעצם ועו׳אומדו שדד שדהא^ה אדחה שדד דגן למה אינו מייחס חסרון‬
‫אשר דעה חסר הוא המרגיש העדר הטוב יעל הנוגע אל קוגהו וכפנץ מ‬ ‫הדגן אל אוכליי לאשר עשה בייןאל סזתיו כי אסאל השרה והאדמה • ועוד‬
‫הבתולה החוגרת שק על בעל נעיריה אשד ארש אותה ולא לקחה הלא אק‬ ‫עצמרועזד'‬ ‫למה חוור להזבי׳מירוש עתה אתר הדגן כיון שהוזכר כבו‘ בפני‬
‫‪4‬מ־ שעל הנאת גופה פהיתהנהנת היא מייללת כי עדין לא נא מליה כי‬ ‫כעסיס‬ ‫עצמו‬ ‫למה כלאחר יל מזני׳את היצה׳אתר התירו' ולא הוכירו בפני‬
‫עודנה בתולה אן יללתה איננה כי אס על היותו בעל נעוריה לי הוא בן‬ ‫לא‬ ‫האם‬ ‫שעורה‬ ‫ועול אומרו הובישו איכרי© זמילילוכורירס על חסה ועל‬
‫ווגה מ ‪ 0‬היו ליעלה ואחר בואןאל העולם וארם אותה שהוא על הנוגעאל‬ ‫היו אוכליס רק איכדיס מורמים והיה לן' לומר כל אוכלי לתם כאומרו כל‬
‫הנפש ^ פן לאחדי׳אשר חו־בר׳היוצד מתתל׳יבהפרדם נפגם חיבור נפשות'‬ ‫פותי יין ואס אושרו סרמי׳אינואלא על מה שמפרש אחר כן הגפן הובישו‬
‫והוא דבר נוגעאל ה׳ ני ממנו חוצבו ׳ וזהואלי שהו? האלי שראוי לעשז׳סלגפן‬ ‫בעצמו‬ ‫אס כן אחר שייחם הדבראל הפורחיס לחה ייחסו אתר כן ע הגפן‬
‫ותאנה פלא היא כאשר תעשה הבתול' על בעל נעירי׳פצא תעשה על לנא ■‬ ‫פירות'‬ ‫מכיר‬ ‫ועוז אומרו רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו למה‬
‫שאינן עיקר החזון* א מנם הנה הקשו!''לעל פסוק אשר כמוהו ‪■f t‬‬
‫גופה רק על הנוגעאליו יתברך כן ראוי לעשו' והוא כי על כי הכרת קנחה‬
‫נהייתה ואחריו לא; חוסיס האחור בארבה של מצרים והלא במזי יואל הי‪V‬‬
‫ונסן מבית ה' על ידי העדי הגפן ותאנה אין פנבי׳בגפן ואין תאני׳בתאנה‬
‫ותירצו כי שם היה ארנה בנב׳ וכחוה! לא היה במין אחד אבל בימי יואל היו'‬
‫להוליך ביבוךיס מנחה‪ ,‬לה׳ וגס לא נסן מהיין על כן ראוי ליילל ולא על‬
‫יויניס הרגה ואפשר שאין במקרא חסר כלום וגם‪.‬וה * הנביא דנר‪« 1‬א׳‬
‫סעד' מ א ת הגון< כשכורי' ושותי יין שיילילו על העדר הנאת׳זלא נלני על‬
‫•אומר שמעי ואת כו׳ ההיתה זאת כו׳ההיתה זאי^ביחיכם בלשון תימה כי‬
‫מ י' אני מתרע׳כי אס גס על הנהני' והוא כי הנה אבלו הנהנים טל זאת‬
‫ודאי לא היתה מאת ואס היתה בימי אבותיכם «ןוא במצרי'ותשיבוני על‬
‫אך הוא אבילות בעלמא ואין ראוי לתמס'היללה שתהיה אלי כבתולה כו' *‬
‫תמיהחי׳איע דומה* ^ כל זה עליה לבניכם ספרו ולא תמנעו מלספר על‬
‫שדל שדה וכו' עתה בא לגלות כל האמור אשר כעכנו‪3‬ץ על אכול הגזנז‬
‫ואת מפנישל מצרים' כי אדרבה עליה בלבד לבניגס ספרו כי נפלאתה ואת‬
‫י^רבה גפן‪ .‬ותאנה היה הצער גד^ מה שאין'ק על הדגן פס היותו‬
‫ני גס שכתורה העידה שכאשר כמוהו לא נהזיוה זכו׳ ני פה היו ארבעה‬
‫עיקר שהוא כי גס שא^ו מה פבשטת היה לה© מס לאגולבאוצרות וג‪9‬‬
‫יזינים כי יתר פגוש אכל הארבה ויתר ה אמה אכל הילק ויתר‪,‬הילק אנ‪1‬‬
‫היה אפשר לשיב לזרוע כאשר‪ ,‬עפו בניסן מה סאק כן ביק ותאנים כי‬
‫החסיל כלוח׳מה שאין כן אשר היתה בימי‪,‬א‪3‬יתינ© שלא היתה כי אם מק‬
‫איון חשפה ו » ^ין הלבינו שמגיה ויבשו גפנים ואילנית לןמ}*י • ולבא‬
‫אחד בלבד ולא ע ת כי אם פלא שני והיא לי כל ק היה ימל לאכול הנ‪1‬‬
‫אל הטצין עשה כמתמיה ואומר' הנה כאשר © ו ל ד ש ס ד ר ו שדה‬
‫והיה משאיר לבא אשריו שוה יורה בי בפשלחה מ א תו יתגרןנהיה פדנר‬
‫אאי אז אין רעלגחרי כי אין ־ זה מ אם שאבלה אדמה ההיא שלא‬
‫יועילה לבני אדנז כענין דרכי ציון א^לו׳כו׳ א‪3‬ל כאשר פדר דגן לגמד♦‬ ‫איממ יתר י^זל ללל ‪ p‬לי לל אחזי היי«‪ £‬מותיל לחנירו ואפשר כי‬
‫שהוא‬ ‫‪.‬‬
 ‫קכא‬ ‫‪fm m‬‬ ‫ב‬ ‫יואל‬
‫והו‪0‬‬ ‫‪#‬יאמר הלא פודעגך אתכס דרן התפ‪5‬ה אשרתןענןי ^פניז‬ ‫י?זא ^|?םדות!גמרי לאשי הייה אן' נאן׳בה הנה הרעה כל ‪P‬‬
‫‪ 0‬לא ‪ v<07m h tpmp‬כי א© ע > ד?ר נגיד‪ ,‬ה׳ כי ג ח מ ‪ p ’j o‬א ל בינ ה‬ ‫;לגלין לומר שהיביש דגן כי אם אהילי י התירמז והינהד גם‬
‫‪ - ztp •^79‬כן א א‪ :‬ה כי ס '‪.‬ולצזיי ‪,0‬יג© ל ה »ן י פ ל א‪1‬‬ ‫ממה‬ ‫מה שפילד לגן הובי® תירזם ^מלל‬ ‫אלא היי נשחתייס גס הס ע|‬
‫אמן׳ ^ ־ ‪ l i‬צו ‪! ‘6‬כזי׳ מ ענןז כי א? ‪ 5‬לייס יל^ ‪ 1‬א ‪, .10‬קאחרו צפנו! י ת נ י ן‬ ‫טובם אחר מלחם אין • ויעזוב איש תילופ וינהל וילך‬
‫ה ו אי לין העו ל מי ס הלא ג ג ד עי ט ג ו‬ ‫א^א^ אשר יחצאלתםכיבלעס‬
‫ח ג ר ו ; ו ס פ ד ו ה גן‪)<1‬יב‪ ^ . 1‬כ לג כן ה‪ 3‬איהן*כילממפי ‪ 0‬ו פ ‪6‬‬ ‫ויצהר לאין לומים כלזמרואם‬ ‫איייש גלי‬
‫כל ן‪ v‬כ תינןד‪ .‬שאלתני ויעאמגר ה‪01‬‬ ‫לי נו‬ ‫דץיי^לו• מ ^ ל ת י ‪rSTD‬‬ ‫ק איפ ה אנה אגי עוזב שיליל דב^‬
‫^‬ ‫__________‬
‫כינכרת חבית ‪1‬היני ‪.‬י מ ת ה‪,‬וין‬ ‫־ ‪' wl‬‬ ‫י‬ ‫‪ C‬י*"‬ ‫‪lyty‬‬ ‫‪j‬‬
‫״‬ ‫‪n‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫האחור‬ ‫לבדי ככל ‪.‬‬ ‫זיחפלדי‪,‬‬
‫ייי^ג■ על תירוש‬
‫על ידי לפדר מנתן‬ ‫^ ל ה י ס נ פ א נ‪r 1 0 ^ r ^ p x 3 S ^ i ? ^ , ^ ^ P .‬‬ ‫אלאה‪ 1‬אכיעלשיל‪ ’1‬דגןאיןהש‪ 3‬רין;‬
‫^ ■■‬ ‫׳'‬ ‫׳ ‪’ .........‬‬ ‫אילל בי אא הובישו איכרי'היליל^‬
‫הורתיס על חטה ועל שפורה • ילמה׳‬
‫לא יבושו כל ‪ .‬העס מקצה כי אס י‬
‫האיכרים הלא הוא כי הס‪ ,‬אין לחמם*‬
‫וג® לא בישן משן שגאוצרות כיהנה‬ ‫שנוטליםבעת'‬ ‫לנפשם^אאריסותס‬
‫כשמו‪-‬אוצרות כי נתרוקנו ונהלס!‬
‫נגד‬
‫הקציר ועתה איננו כ^מראן־ ‪3‬ע!ד־‬
‫ממגירות כי מבלי משים בס‬ ‫‪ p w f‬לא יחסר ‪,‬להם לאכול‪,‬מד ןבשו ^‪?rtn‬־‪ j‬תחת סנר^רוי^ס נשמו אצר‪1‬ר־ו‬
‫מביאה כהדסז מליהס כי הוביש דגן‬ ‫ביהמשמן*‬ ‫*‪ 1‬איעו כי לו‪ 3‬תבואות להם הוא וכן‬
‫^ודיטעם פניוכיאכיאס אקאתה‬
‫עושה בגיננו ‪ ,‬עשה בשביל ‪ ,‬בהמה‬
‫^ ^ ! ר ן י ם ^ ן ' ס^ה^הסנס־־■‬ ‫הילילוכודחיס'‬ ‫הכורמים שאמרתי‪.‬‬
‫‪J‬יא על כי הגפן הובישה ‪ .‬והתאנה'‬
‫כסשז״לעל פסי' אד' ובהמה תישיע ה׳‬ ‫ץיחללה לגחלי ואין להם שכד אריסו' עדרי ה^אןנא^סו‪ :‬אל>^ץז־וה אל(ראפ;>־אע‬
‫אדם בזכות בהתה תושיע ה' באשר‬ ‫‪€‬עיא לתיס לנפשם מה שאין כן אכלה נא‪ 1‬ת םד^ר‪^^.‬ה;^וזטה ^ל־י‪-‬מנצי‬
‫‪0‬יפר‪ 1‬רו״ל חעיבדא ד^כסנדמ ס‬ ‫^עליהכרחןם שלא יבצר להם מה‬
‫מוקחן עסמלן י^דו!!היאחיו י ש ^‬ ‫^דהד^?ד^'יי ‪ 2‬ף ן ״ ב ‪#‬‬
‫יאליל ממקוס אתר בצד מה ושמא‬
‫משל נזלות בלמה כי הלאמה‬ ‫‪,‬״•‬ ‫קאחמ נלחה איני מזכיר רחון ותאר 'י ‪ OT‬מים ^ ע אנל ה נאות‬
‫ב ‪®■!!^. W n W Cap/ 2.‬־•בעיוזוהריעונהוי' גיומה ‪.■«» vm‬עלי’נקי מ‬ ‫^פיחיכלשאר עצי השדה שאכ^‬
‫‪ w‬גס כן הס הגזם והארבהכי׳הלא‬
‫■ ^י ״ »‪:‬נ ר ‪5 #‬‬ ‫^יא בי אין לנכות רק על העדר מזון‬
‫ןהלא^ל ואת 'עדין‬ ‫׳ ‪..........‬‬
‫אפידקשב^נשדה ־ ־‬ ‫^‬ ‫^החיוס תלויים' ‪ 3‬וכי רחון גס‬
‫^!שר כי כל ‪ .‬עיקר שהואיתברן‬ ‫אתי וכ‪ ' 1‬אין העדר רק העדר עילק‬
‫מרחם על לנהמות הוא על תיז׳השלק‬ ‫יאיקל^העדרחתיה ‪,‬ווה א»קרו‬
‫לא על צאו זבקר שה ם נמוי התוסאל‬ ‫רכ'ו|צ!ם בםותו‪^.‬ונהןה סך‪1‬וע^בוואחףו‬
‫יאק גם תמר ותפיא כל עצי השדה '‬
‫ונס חאמס יין הגזל‪,‬שגזלו בעליה׳‬ ‫*ישי אין לבכות על אלה כי העדרם ‪,‬‬
‫מראה מרו ‪ T‬על פסיק כאיל תערוג‬ ‫‪/‬‬ ‫אין י ק כי הוביש ששק מבני אדם‬
‫ו מ'ו ק‪1‬עי‪,‬קר רתמננתו יתנרןעל‬ ‫יא’‪ 1‬תיילליס׳ על העדרששקופידזן ‪; -‬‬
‫כי היא צרה נדזלה‬ ‫זימזתו‪.‬בצמא ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לבמות‬
‫החיות הוא ע! צרת העדרמיש ‪.‬‬ ‫; ; ‪ .‬רקעלהעדרחתיה '‬
‫‪ 31*1‬רן ״ ן ם פ לו זכז' עתה היתל^ לערזן לפניהססדר משזנה ותפלה ׳ ־יאד כחשו״ל על הפסוק הסכר סתערגעל אפיקי חי' על כן ה״נו חיזרים‬
‫; ‪/‬ואחרהשחרולכסחעשויז עיקר תפלה מעקהעלהנוגע^ ; ואזמריס^*ןה'‪.‬אקראלאע^עצקיולאעל_בקדוצאן ט ^ ע ל ט א פ‬
‫אכלה נא!'המדבר מקי■ החוות• ולהבה ליהטה ‪-‬כל עצו השדה סהס אילני‬ ‫אליכם כי כלא לשטן יקטרג כי יזכיר אשמותיכס אןאל‪.‬תזעקוע‪3‬‬
‫סדק כדפיש״י על וען השדה‪-‬יתן פריזשהוא; אילניסדקכיעל אילני‬ ‫אלהיכס מנחה‬ ‫‪......‬‬
‫מל כי נמנע מביא‬ ‫ה' שהות ‪.‬‬ ‫»ל דבל כבוד‪ .‬שם ‪.‬‬ ‫ייק י‬
‫מאכל נאחד ועץ האדן לא יתן פדיו שהיא^ אחור אצל עונש שנס ה'ם‬ ‫יגסד | א| י כ ^ו דחחיו ^תגרן ב‪#‬מל־‪ 1‬לי על מזדז חשתם וישוב לדחחבם‬
‫לאיתני פרי וכן יאירו‪354‬ם;ליהטה כלעני השדה■ ‪ .‬סהס קתשה וחסתו'‬ ‫‪m‬‬ ‫דרן׳כל!״מ'ודהוסי^‬ ‫‪*!2‬״ י ל ! ! ייי ל’ י י ~' ז ‪ ; #‬־‬
‫מייאי־שיבח«ל הלויי'‪■ :‬לחיות השדהומה■וו‪#‬י־»יידד‪3‬דים הלאהואנייבוה ‪ 03‬בנאחו״השדס‬ ‫אותם שהיאלמשמדה‬
‫;שהםהחיותתערוג אליןשאיק כוקר‪ .‬וצאן^גסא!ן צרתם י‪ ,‬העדר אוכל‬ ‫וע|^‬ ‫׳‬
‫‪1‬‬ ‫נמ^‪#‬כ‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫זשבאוא‬ ‫בשירים‬ ‫שלתי‪#.‬י‬ ‫ח‬ ‫בשקים‬ ‫אמר בואו לינו‬
‫כי אס גס מים אין לשתות ‪ p‬יבשו אפ קי מוס ואש אכלה נאות המדבר‬ ‫הישראלים‪ .‬אמר קדשו צום שאינכס' ־מתחילים מעתה לספודזלייליל מ‬
‫שאין להם מסתו׳ בצל ואס פיוס מכפיל הצמ‪ ,#‬וגיבושת אפיקי גויס!מותו‬ ‫אם קדשו מעתה יוס נועד לצ!'ם והכריזו עצירת ׳ מל^‪:‬ה ‪ looft‬אקס‬
‫־ ' 'י‬ ‫^ ׳ א ק • ‪3‬ידםיחטא‪-‬למות‪.‬ג‬ ‫' ‪ -----‬־־ ־‬ ‫הזקנים את כל יושבי ה א ק בית ס׳ יבי׳ * ואלתאמדזליע‪ 7‬קלא ‪3‬א‪5‬ן‬
‫‪ W D J 1‬ש»דזס'סנהבסדד‪.‬תפנ^תאין ‪3‬דאנמניס‪,‬תקיעת ‪ 0‬זפר‪.‬מ‬ ‫^יעל‪,‬איןתזעקועליה ד עינ א כי ה דין האתאיהיא ‪ ,‬ל ^י ס ת פ ל ס‬
‫בצרה וזהואהה ליום כלומר אה? !מעתה בשביל היוס הנועל ואלו ‪o p‬י ■ י ^ אם ‪3‬אחרוניס על דרן זה לנביא‪,‬יד‪3‬ד בי ב ת ח| ^| א ^ ר‬
‫זיא כי‬ ‫‪9‬דבור רתוק לא הייתי מזהיר אןקדזביוס ה'ו ^ א ת א חיי אי לי ‪M‬תגדל ׳ רקזעקה ותפלה ‪-‬ופתה ׳ בא להוםף ‪ ,‬ג ס‪ .‬תקיעת ‪.‬‬
‫שעדין‪.‬לא בא ^ פי נ ל א ‪:‬‬‫הצרה ‪. . .‬‬ ‫________ומתרידהלכ ולהיות ‪ r‬כי על ‪,‬‬
‫‪ io po‬מרגיז‬ ‫היעה ויקרה כמאמר יעקב אבינו ע׳ ה שאחר ואל'' שדי יאןי לכס רתת^‬
‫גתמלה הנביא ‪ 37‬ך יאמר אל יקל‪’13p .‬‬ ‫ופל כן *‬ ‫יראנה אין אדם נחרד ‪* 53‬‬ ‫?איז ל שאחר חי שאמר לעולמו די יאחר לצרת^ די‪:‬ועל דרן זה אפפר‬
‫בעעיבםפלכי לאחרחןמרק^רה כי ‪ -‬המ; ‪ ,‬עשו אהה ^ ס כי ק רי ד‬ ‫כיון הנביא לזמר אל יעלה על חחכס כי ‪ 6‬שדי •' שאמד ־ לעיליודי יאמ‪%‬‬
‫יוסה׳׳ונו׳ ונראות הנניא ^לאיתסלבבסוה׳עסלאיחרלוחזדזאתר'‬ ‫לצרתכסדי^אתגדלזתתפשא הרעה' כידעו' איפה כילאיבאהדבר‬
‫ת^יאופרכו'והריעו ומ׳ שהיא תקיעס ואתר‪ .‬כן תרועה לאשי בברקת*‬ ‫נש®‪ ,‬שד מ אס בשד משדי שהוא נשי״ן דל״ת חשדי בלבד ב ל א מ ד כנו ^‬
‫שהיה פעם אחתחקיעה ובשנית ‪ .‬תרופה ומה שאני‪ ,‬חו'ס!ף עתס'‬ ‫‪ p‬כששס זה משילל יו״ד ^ הוא ^זו ד בלי שיעור כי היוד ‪ i p‬המשפעת‬
‫^ ר « ו ‪'?,‬ל יושבי ה אק כ!וח?‬ ‫שופר מה סלא אממוי עדסה הוא על‬ ‫אפע קליקה וטיבה בשקי האותיות מהו אומרו כשד משדי יבא' והיות שד•‬
‫מהטלאדגוו ולא חרדו פדעתה והעלועל‪31‬בם כי‪3^ .‬א יום ה! כבר כי'‬ ‫חסי יי״י* ‪ %‬נגד וכן ^חדי ^ומרו אנניח צרתס ומפק על ‪ w‬כבודה״■‬
‫• יום חשן וכי ‪ 6‬ייאה בעיניכס^‬ ‫‪ # 0‬קרוב הוא מ מ הי ב איו ם ה׳‪,‬כי‬ ‫מהוא מל העדר מנחה ונסך יאתר עוד טעס שני' ׳ לדברי ' ‪' P‬הלא ע |י‬
‫^‪,‬לל פיקד הצרה תהיה ■נוזם ■ שהוא ‪ ,‬הראיון כי‪.‬הבא אתריו מה״ייכל^‬ ‫חניגע אל עצחנו ולאי נרגיש כי הלא 'נגד פינינו ׳־ אוכל נכרת וחי לא'‬
‫‪ Ppieo‬דעו נא ‪ p‬הו^שןן ה ^יי ס חשך ‪o W li‬׳‪ .‬השנו‪.‬יום ענן ופדאל ׳‬ ‫יצטעךעל ראית עיניי אן מה שנכרת חבית אלהיציסוא שימה וגיל ואיכ‪1‬‬
‫כל כן נרגש על כן צריך התכמירות יתיויה; על ככה וישמאתאמרו אין' !‪#‬שלישי הוא הילקהואכסחד ®‪!-‬ס פ ל‪^ ,‬י ס מם רב יעצ^ם ‪.‬והרכיפי‪-‬‬
‫בצל עי‪,‬ניט אוכל נכרת והלא אפשר לחמר ולזרוע מה שאין כן במנחה ׳ ^'החסילכמוהו צ א ! ן ‪ * ,‬ןעמא עא»־‪,‬אחרשכגוס‪.‬אכלחה יוכל‪'.‬‬
‫ל ‪ ^ #‬הבא אימין ‪ p i‬כשלי* פל השני והדביל על השלישי ‪ JP7‬איפה‬ ‫ינסן בי‪ .‬הגפנים בפרט נכרתו לגמרי לזה אחר חס שא^אי אוכל נכרת‪-‬‬
‫‪%‬אש‪^ 1‬יהיה‪:‬ל §דו אכלה א ם‪ 33‬אהוא אחלל!תלהסלהבה ולאעי׳ד‬ ‫^^^^^^כיהלאעגסו ‘ פבלית ’ הז מיי ת ת מ ת‬ ‫‪ p i f‬ג ס ת קי ת‬
‫כ‪ 1‬אם ‪ 3‬באהשלי«יהיהמה שיעשה אסר השניס האלו לגן ע ק ה א רן“‬ ‫״!ריפותיה׳ וכן נשמו אוצרית כי נתרזקצווכן'נהדסוממנורו'כ‪1‬׳וכמעמז‬
‫ל » י ו א^י! מאיר מ מ ר שממה והוא מ ‪#‬מקיס אשל השאיר השני הוא ־‬ ‫אין תקום וכן היה‘לולא שה׳ כרוב לחמיו הצמיח בומעת' טסן שהוא י‪ 1‬א‬
‫הארבה ־ ־‬ ‫‪-‬י‪-.‬‬ ‫‪ , • 1; , .‬־ ‪■;,‬־ ‪, •,‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫■ ^'■•■‬ ‫■‬ ‫״'‬ ‫‪,‬‬
 ‫מ י א ו י ‪'1‬‬ ‫יו א ל‪ -‬ב‬ ‫'‬
‫‪# ^b1rm6pto‬םר‪ 3‬ה‪^1‬םגירהו‪.‬ש‪>355‬שה^היצר‬ ‫^ כ ^ חייוי ת ר ^ ב ה סהואכי הו׳זיר^קימו^‬
‫ק והשאירו הילק חד‪3‬ד סחחהפדגדרשגם איכל לקורסי לזה ‪6‬מי»אל ‪3‬גדירס‪1‬רז‪ 6‬חמין ח‪6‬חר‪ 0‬ז*לפל^יק^י‬ ‫או״י‪.^^^-‬‬
‫נלמנס על חשכננס ו־י' אם גצסו חוטג ואס ‪ ,‬לאווזכור לו ח‪»6‬א'>‪1‬א‬ ‫‪ ’ ’” ,? ’,‬י סלאישאי ’יק נ״ז ונאין נאשר‬
‫אסצןאישהחהמהיתרהילקשא^החסי! מהטאיןינרחסש‪-‬יק להמיט ‪5‬ינר היס נמנירו יוס החיתה ויריע‬
‫נייותיקשה טלהארס מיתתנים‬ ‫‪V‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪’f f‬׳‘’' ” ” '״‬ ‫‪ ..^ 4‬״‬
‫תחימתטצחי ^נן״טרשאפלא‬ ‫^׳ י‬
‫‪ ,‬יש‪1‬ג »‪jp1p 3‬ני‪ 1‬או יכנע והוא כי‬
‫—־ ה ! ת ד ץ‬
‫>־ ־‬
‫‪•nrntSa‬ה ר'ל>א‬
‫—־ פ ל י ט‬‫דאחרייג‪-‬מרויר׳^ותמזדו^דו^ם ־‬
‫ו אסך^סךןר ש ס מ ה ^ ג‬ ‫היה ‪« '.‬ה שגסון^‬
‫ערגז ‪1‬לו״ •הילק ^‬‫‪5‬קי‪-‬רי‬
‫פהי^יי‬
‫הגה הוא יתברן י בפורענות מתחיל‬
‫מהנקסיס !אחר‪.‬כך" כבנים כאשר‬ ‫^ ^ ו ו כ פ ך ש ם| [ ך ו צ ךן ;‬ ‫צוגתים ו^זדסאק דין מיני הארבה‬
‫?יי‬
‫עשה ‪3‬אי‪ 31‬זטה יאחר קרעו ל‪3‬בכ«‬ ‫ליבגי‪ £‬ל‪ 3‬תיס • ילהסש ‘ בחליצזק‬
‫^‪ 1‬ל; ‪ 9‬ך ן ב ו ת ‪ ^ t n r b v‬ק ה ר י ם־‪ 1‬ךיוןדון ‪ 3‬ק‪^ 1‬‬
‫ובמה תוכלו הלא הוא באחור אליו שפל‬ ‫‪1‬קרט'־‪%‬רמ' ועליזש וחץיזיתיגבולו^ן‬
‫ילי ק לא יקרעו בגדיהם על מיתת‬ ‫^^>ום‪.‬מ;יז^>?ו^^ה ‪:‬‬ ‫־‬
‫‪i‬אופן '‪ b b «3‬׳ יהיה■ לפליטה על‬
‫בניהם והוא כי עד כה אכל פגום‬ ‫‪,‬יעלו^‪7‬ןמיכש בלב־ןנים‪.‬קמו ^ ו ־ ר ‪•:‬‬ ‫‪ p‬אש כי א^ נ *‪1‬צז ני הפיאה יוסי•‬
‫^ מ ר א ה י ' !נפישיס’ כן" ירוצון‬
‫הנכסיס■ ואתר לקותם יגיע■ נ ‪& 03‬‬ ‫מנורים!‪.‬רר־צון?א|^י ^ ח ס ה; ?‪ 1‬לו‪ 10‬סד‪,‬ואיש‬
‫‪" wn‬וקרעו לבבכב ובוה ואל מדיג®‬ ‫יכי' ט ד•־’ גיר ‪ 0‬חפ‪5‬יו‬
‫שבזה לא יצטרך לקדוע מ ג ד נימ‬
‫ץ^לכוןולא יענ^ון אךח‪ 1‬תם ‪:‬־ ו ^ ש אחיו‬ ‫♦חילו וני׳כגבזרייייוצזן כאנשי מלחת*‬
‫♦טלי חומה וכי“‪3‬עי‪ 1‬ישיק־ היינבתיס‬
‫שאו״ל ויצדק ט ה דרכנו בכמו‪,3‬‬ ‫^ד ^ קון ^י ‪ 5‬מ ^ ג‪^.;1‬יכח וב?ד‬
‫כמדובר' ועל ידי כן ישוט אל ‪ 0‬כי‬ ‫יעלי בעד האלונים יבואו כג?> וכ‪1‬׳‪:‬‬
‫^^^^‪ 1‬מ ה ; ר צ ו ן ‪ 3 3‬ת י ס י ע ל ו‬
‫יכנע לגבס^הפרל־ואז תרצו לשוב ני‬ ‫^‪ ^ *5‬ן יכ\ הנה היה יכול הזא יחב׳‬
‫חנק ורחום הוא לוחר אם איני®‬ ‫‪ 5‬ע ד ה ס ^‪ 1‬גים^יכאן_קנ'ב‪:‬־ ל פ נ י ו י ת ז ח א מ ן ר ע ^יו‬ ‫להטא ריינהי מבלי השיאה קחלה‬
‫^ |‪3‬ן^^‪ ; 5‬ו ^ ח ר ן ן ־ ר ו ן כ‪ 1‬כ כי ם א ^ ^ ^י ^ ה ם ׳ ;‬ ‫‪ .‬אמנס חתח פלש סיבות עפה א• על‬
‫ראויס לקבל שובה גס אחר המשובס‬
‫לאיזה עיכזג שלא י‪ 3‬צר הלא‬ ‫‪ 3fi‬מניןי של ישראל שנית על יוג‬
‫!;יהןה ® ק‪ 1‬לו ^ פ נ י ח י ל ו כ } ר ב מ א ר ‪ 1 : ^ ,‬הוב >‬ ‫‪ 1‬נק של קצת רשיחים צדיקיה ‪0‬ב‪7‬ור‬
‫יתברך האומר וחנותי את אשר איזון‬
‫אף על פי שאינו הגת ורלזחתיאת‬ ‫^ ^ ^ ז י ו ג ו ר א ס א ד'‬ ‫ע צ ו ם ע ש ה ך כ ך‪1‬‬ ‫ולמען־ככודס שלישית על אימת ה‪37‬ר‬
‫אשראדחם' אף ‪ ,‬על פי שאינו ראוי‬ ‫■ גי קפה מאד ואתאס בלי התראה לא‬
‫^ ^ ^ א םזיז ^ ה ש כו ע דינ כ ל ־ ־‪.‬‬ ‫’‬
‫ופל שתי ׳ ה בחינות יאיר פה כי חנון‬ ‫♦וכלוילסובלר כאשר אחר הולע'‬
‫‪^.‬‬ ‫^ ^ ^ ־ו םו ב ב כיו כ מ ס פ ד! 'ו ק ר עו ‪ 9‬ב ב ב ם‬ ‫או שפל ידי ־ הוד ע^ יתקנו בתשזבש‬
‫ויחוס היא ואס מלבד העדר ק‪3‬לת‬
‫מק® לקבלת הפכו‬ ‫מ ״ ה נ ו ן‪ ,‬״ טולה גנז היה‬ ‫♦יקילו הצר^־ או יעבירוה מלה חה‬
‫‪1‬א^< נ ג ד י נ ם ‪ .‬ו ש ו נ ו ^ ל ^ ה ר ה‬
‫אמר וה׳ ־ מ| שנתך קולו לפני קילו‬
‫! הנההזא א י ן אפיס •ו א ס כ פו ת‬ ‫^^חסל ו גחש‬ ‫יי ^ ם ״י א‬
‫> ‪ onnpf‬ע^י ז מי א הוא על פלשה'‬
‫•שימת אחת על כי רב״ מאד מחנהו •‬
‫־־•*>>כיחס‬ ‫‪-----‬‬ ‫־‬ ‫—‬ ‫“‬ ‫־‬ ‫♦*יזייוי*‬ ‫‪M‬‬‫‪%‬‬‫‪s‬‬‫^‬ ‫•‬ ‫ג ם יפר‪ 6‬כי רבים המה וחס על רינוי‬
‫‪) .‬עוד לו ^ נ י ך ט הו‬
‫©ראה ומהראוי היה יאמר מהרעה <‬ ‫♦®פני־ פיגסשיהיה יחיד צדיק‬
‫כ ציון ק ד ש ר צ ו ם ק ר א ו ע צ ר ה ־ ‪ :‬א ס פ ו ־ ע ם מ ד ש ף‬
‫כיקבכי מהטוב©‬‫אפשר־ כיון‬
‫■אולכאורה אפשר ׳‬
‫אן לכאורה‬ ‫^וימ^ ביניה' מחשיבו'כי הנה עצום‬
‫אינו שבהוא יתגרן כי אם‪,‬מהרעה‬ ‫^ושה דנרי לפניו יתברן*עצום יחשוב ■‬
‫ועל וה יא‪ %‬וכחם על הרעה כלנתר‬ ‫מ ^‪ 1‬ו כ ^ ה מ ^ ;‪ 1‬ה ‪ ; .‬י‪ 3 .‬י ן ה ^ ^ ם‬ ‫*יאד פליפית ציגדול מס ה'ונורא‬
‫ולא ^ל הטובה •; ועוד יתכן ♦אחר אן‬ ‫הודעה^ילה‬ ‫*ואד ומי׳ינילכי נלי‬
‫! ^׳ ‪» ir^ r1‬‬ ‫־ “**‬ ‫אזיאחרתה'נחןיקולו‬ ‫מלס טאו‬‫‪.‬‬
‫תאמיו" ט מה שהוא יתברן‬
‫ערחם‘* ♦פיה על מי שמיךים תפלה‬ ‫על^יטתנג^‬ ‫ישראל׳‬ ‫הס‬ ‫חילו‬ ‫לפני‬
‫;^‪.‬ותשובה לצרה אך על מי שלא‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫• ־ ‪.‬‬ ‫׳ ‪. .:‬‬ ‫^גלות־ אזןח' ‪6‬יתגרך צירבמאד י‬
‫הקדים כנר שהגה בא יום ‪ b‬לא יועיל* ‪ .‬לוה אחר דעו כי הוא יתברר‬ ‫*זחנהו של הארב' הנזכר שמא ימצא איש אחד שיתקן כי עצום הוא אפילו•‬
‫ניחם‪,‬א^י ‪3‬םתת על הרעה שבאה כבר ״ עליה מחש הוא כיחס •‬ ‫אחר שעושה דברו יתברך' לסוב בתשובה כי אחד קספיק לפעמי© לעכב‬
‫מייולנימו אמראקתליפת חילי הכפש נחילי לגוף כי חולי הגוה‬ ‫הצדה כפנחס וכיוצא גו • ועסהיות כי גדול יום ל ונורא מאד וחי יכילנו‬
‫הרופא‪.‬יכנגהחולי ולא החולה יעל כן אין החולה יודע לרפא' את עצמן‬ ‫״‬ ‫קזלו;‬ ‫עס כל זה אין הקב״ה מחזיק בו של שלא תקנתם פד מ שהעביר‬
‫" תולה הנפש לא כף‪ .‬היא כי הוא יודע מורת' נפשו ולא זולתו כי כמה '‬ ‫‪p‬‬ ‫שלא‬ ‫עס‬ ‫לפני חילו ^‪■.‬אס שאומד היא יתברך וגס עתה גאם ה' שזבו עדי‬
‫בני אדם בידם ‪1‬מה חטאות ועינית ואין זולתו מכיר נהם ואין־ חכס או'‬ ‫שבתם עד כ ה׳ו ^ ונאם האלהיס שאשר יבא ‪ 3‬יאומ בס״ד* וגס עתה כז'‬
‫מוטח יד® לרפחתו אן החולה עצמו עיודע מה סחסא על הנפש יו^ל‬ ‫ה ^ ] ח ר ו ^ ל בפסיקתא^ על פסוק הקודם זה׳ נקן קילו לפני קי ‪4‬‬
‫לרפאתאת עצמו חה ]אחר הנביא הנה אמרתי" שתשוב אל ה' ‪.‬סי יודע‬ ‫־שהוא ־כמפורשאצלמ'שלהטיב אותם חצוה"להשמיע‬
‫קטאתיו אשר חטא ‪,‬ישוב חהס טלא לעשיתס עוד ונחש על העבר!אפילו‬ ‫מ©‬ ‫קזל סזפר^עורר לבנו לשוב עד ה' ול^ ובסוף כי ־ גדול יום ה* ^ ה‬
‫אס ליח>ו כטס ושאר‪ .‬מינים* איתו השב אפילו יחיד אפשר בזכותו ישאיר‬ ‫הכפוריס שדעתם הוא שהוהיר מראש השנה עד יו ס ה כ פו די ^י חו ט‪,‬‬
‫הארבה אחרת ברכה שלא יאכל הכל לפחית מה שיספיק למנחה ונסך‬ ‫כמפורש אצלנו וב^ה־יתכן יאמר וגס עתה שלא שבתסבעפר' ימי^שונה‬
‫©השמעתי קול תייעת ®פר להחרידכם אל תתיל^ו לומר הלא אתר שלא‬
‫לה אלהיכס והוא ללמד ט כל ישעם וכל חפן לא יהיה רא על הנוגע אל'‬
‫*‬ ‫!‬ ‫‪-‬׳‬ ‫‪.‬‬ ‫___‬ ‫‪6‬בנו בי^ס הנוראים ולא הטהדנו קה יסנק לנו ‪ :‬תשובה עתתשה‪#‬‬
‫^ ' י ^’י‪ ^ ' ^ ^ ' ^ 1‬ק » י ו י י ז « י ‪ « 4‬־ ש ־ <‬ ‫»י נ ט * ״ « (י ל ־י ס הי א שי מ ה’ א ^ ״ ל » י ״ « ״ ״ י ' ל ־ ■‬
‫״י ־ו׳‬ ‫‪ ^1%‬ג‬
‫‪ w><fV‬י‬ ‫סי*ו«ו־ז׳«ן «ק^ד‬
‫דו ^ ־ ר ‪I‬‬ ‫גיו יז ־ פ‬
‫ייי׳י•״ י‬ ‫ציז ד ־ ^זי ס‬
‫'»»•‪• #‬‬ ‫־י׳ז ־ ־ ־‬
‫י ^׳ו ״ ^‬ ‫• ‪.‬‬ ‫» י י‪ 1‬ם ?נ־‪,‬וי־‪ 1‬א סי ״י‪ .‬־ ־יי תי ת ״י״״״ ?״׳י ק־ סייי! ™ ‪T‬׳«‬
‫איפו וקנים ונו׳ היה קויס בא הטס כאומרוכי קרוביוסה׳וכאשרלא‬ ‫‪#‬חרי ק ואחר שלא שבנו בי®‪ .‬ב׳כפוריס מה'תסכון ‪ .‬עתה תשובה לבןיה^‬
‫אחר שתסדו השתים הראשונות על כן אמר וג© עתה נאם ה׳ שונו אליי‬
‫גשזכדי מניעת הרעה* ^אה י והשני היה בעוד י שהיו הארבע מידם'‬
‫"גכל‪.‬לבבכם כי אתרשתהי׳ מאהבה • באחדות שני היצרים כאומרו בכ|‬
‫אוכלים יאי א^י ® לחן קילו וכוי וגס עתה נאם ה׳ שובו עדי וכו' לנמר‬
‫מ ה יתברך נתן קולו לפני חילי י§ר^ והתרה בהם או על דרך דו'ל שהוא‬ ‫‪!1‬בבכס לא אגעל בה על שלא שבתם קודם יו‪ 9‬הכפוריס ועבר בלי תשובה‪-‬‬
‫‪%‬לא■‪ 1‬וד כי אס גס תשלימו מעין הארבעה חלוקי כפרה כי האחד כבר‬
‫‪ p3‬קולו בראש השנה יהיזתק כל עשרת יחי תשוב׳עד סוף •ום הכגויי©‬
‫אריתי שוגי ‪ ' fe‬ועלהשניתהוא יוסהכפורי' אני אומר ונצו ^ל היסורין;‬
‫יעליו אשר כ] כ^יל ןו§ ה׳וכו' וכאשר עבר יוס הכפורים ועל העדר תשיבם‬
‫אני אוחרייבבכי שהוא לחוגג העינים כמד״א כלובדמעות עיני במקו©‬
‫יאויהבאו מץי הארבה אז פחים אוכלים • אחר וגס עתה שהרעה מ ר‬
‫ומירוק היסורין המקגי‘ אח האדס כמד״א וחימגנו מד מומי יעל הרביע]'‪.‬‬
‫שוט עדי וכ) תקעו שופר וצו' כי היא יתברן יהיה כיחס גם בעיי‬
‫שהמנה כבר‪ .‬באה וו־ו וניחם "על הרעה ועל ק אמד מי מלט‪%‬שו‪ 3‬ונו ־‬ ‫ט!ן‪,‬יא מיתה עשו הספד לזכור ה״יתה שתעלה לכם במקומה ואס תאמרו‬
‫סלבבי‪.‬׳ אטיס וסגור חותס צד ט סגר עליו ה^צר הרע השוכב על מפתח]‪,‬‬
‫הגזם הכל ועל שלא נעשין‬ ‫יכלה לגוס‬
‫לא ילגה‬ ‫תפלה ‪ ,‬גק‬
‫וןשאיר אתייי ניכה‪.‬פעל ילי תעגה‬ ‫י ‪ .‬״‬ ‫׳ ‪^ .‬‬ ‫^* ‪.‬‬ ‫■׳ ^‬ ‫יו־•‬
‫‪ ?!»P?l‬היאד‪■ 5‬ג‪1‬י!ר^ז‪1‬לא י‪.‬פא ‪ 7‬ד‪ %‬זז‪1‬חי הסגפר‬ ‫»לנ‪1‬א־מקנית_אממו>‪8‬ז‪8‬לשז‪ » 5‬י‪? • 0‬י ״ ‪#‬זוזזדזיקיעזלננמ;‬
‫״‪. . -■:‬־ ‪• -‬׳׳טהמ ‪. :‬‬ ‫■־־•■•■ ־״•״‬ ‫״'׳'‬ ‫‪.‬‬ ‫ושתא‬ ‫‪■:‬‬ ‫׳ ‪..‬‬ ‫׳ '‬
 ‫■ ‪ .‬קכב‬ ‫יואל כ מראות הצובאות‬
‫כחד*‪ 6 6‬ס יתקע שופר נעיר והעם יתרדו ו‪6‬יזר נץ זי(ת שנית יהי^‬ ‫סהת י(וכלים מהנמצא מיו צריכים לסוב לזרוע ‪ ftfe‬שהיה הזמן קצר‬
‫קצים ושלישית היא עצרה ממלאכה למען על ידי אלה החי יתן אל לט‬ ‫^?יה מ ר נעזן עלי זאת עשה קיגוץ שלישי ואמר תקעו שופר נצמןקלפז‬
‫להתמדד ולחפש נינו לנינו כל ע!ן וחטאה אשר חטא לסוב מהם אץ מ ה‬ ‫מס כו׳ ובאחרון שנניד ככמה מרים א׳שמלת האסיפה אמר קדשו קהלי‬
‫לא לכל יספיקו הכנות אלו כי יש צריכים תוכחת מגילה וכמאמר הרחב ס‬ ‫אסיפת עוללים ויונקי שדים* שלישית יצא תתן מחדרו* וכ^ אמנם‬
‫ז׳ל שבי»ס התענית ינקשו זקן חכם‬ ‫‪v‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫גלתה ־ הרעה לנחרי כי‬
‫וחסיד פיו ימלאתוכחו׳ זמרי כנושק‬ ‫ן א ^‪ 1‬־ ‪ ^ -‬נ ן‬ ‫»ךץןץץ‬ ‫ראמרף‬ ‫»ד כה יייילוצאי׳מה לאכול ופת׳אין‬
‫ו ת ט א ^נו ט‪ ,‬״ ־‬ ‫ל ־ גי ד ל ־ ־ ־ ס פ ט‬ ‫נחלתרלחרפה^מ ‪5‬ל־‪-‬בם ג^ס^מדז‪^-‬אמר‪,‬‬ ‫ליל’ י ״ ״ י י ■ת׳‬
‫שבין אדם לחברו בין מה שנין אדם‬ ‫^‬ ‫‪,‬׳‬ ‫•‪V‬‬ ‫?י^יאיי כאשד עשה בניסן זלען‬
‫ואחר א ס פו‬ ‫למק ס ו ע ל ז ה הלסיף‬ ‫ו י ל ן נ א * ה‪ 1‬ן ז ‪ /‬א ‪ ^ :‬י '‬ ‫ב ^נ מי כ ש א ^ ה א ד ך ל ד ה ם ‪:‬‬ ‫זלקטוכינתןלה׳יורהומלקו*ברא שק‬
‫עם ולמה היא האסיפה לזה אח קדשו‬ ‫ר ען י ד ה‪ 1‬ה ו י א מ ר ך־־י^ןץ‬ ‫' ו י ח ס ל ע ל ־ ־ ע מ‪.* 1‬‬ ‫ק חרל את‪ .‬כל החרדה כיאא‬
‫י ‪5‬לשאסהואלשין העדאהוהזמנת‬ ‫י•‬ ‫־־־'= ״‬ ‫*׳ ‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫ייייא בשרם לב ‪ t‬אומרואספזעש‬
‫לן קדשו קהל לחה שינה תואר‬

‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫זקנים שהם הדזרשיס להם!חשמיעיס דברי מושץ‬
‫לבם •י על רעבון בתיהם אספו עוללי® ישאלו לתם ואין למטן יכאב לבס‬
‫ויבכו לפניו יתברך ואס גס נזה לא ייתם לבס אספו גס יונקי שדים אל‬
‫מביאים אמותיהם‬
‫אין׳‪ vp‬׳‪W1‬‬ ‫אותם׳‪(1‬‬
‫אשר׳בהביאס ׳‪wj'ii‬‬
‫הנאמרים׳!״‪^, /‬׳»׳‪.‬־׳‪w1‬‬
‫האנשים‪V‬׳‪ I .‬׳ ״ ■״‬
‫כל‪v‬׳‪w1‬־‪w‬‬ ‫קבק׳‪^-‬‬
‫‪j ujj‬‬
‫אתם בקרב אנסים כי אם הילדים לברם נמצאו מפרישין היונקים חסדי‬
‫’ אמיתם למען יבכו׳ וי ק לבב העס כי יראו כי‪ ,‬עוללים דונקיס אשר אין‬
‫כי ודאי ימותו כי אין לחם ואין שדיס כי יינקו‬ ‫בהם חטא נחשבים כמתי׳‬
‫כמתי'כי‬
‫כי אס א^ן לאחותם לים חאק לכס חלב והלא נרעב ימותו הן וילדיהן‬
‫«‬
‫במאמרנו על לאחותם יאשרו איה דגן בו' שבשביל אחות® יאמרו איה דנן‬
‫ויין שיהיה להן מלב להניק ♦ ועוד יוסיפו למיד‪ .‬לב העס להעביר ק‪. ,‬‬
‫להפריש חתן מכלתו וכלה החופתה|כ‪5‬ומר למה תלקח אשהאסלאלבני״‬
‫ולמה להם בניס לכלותם ברעב ' כי לחם אין בכל הארץ וכל זה הוא דרך‬
‫כלל לכל ההמון ואחר כל ההכנה כגדולה הזאת בין האולם ולמזבח יבנו‬
‫הכהניס וכו' ומא במעלות הא‪1‬לם היו הכהנים מנרביס את כעם ברכק‬
‫כהני׳ ובמזבח היה שולחן גבוה ועתה על ידי המכה הנחלה הזאת שכלו‬
‫‪ h‬מוצא האדמה אין ברכה לאדם ואין מנחה ונסן לגבוה על כן בין‬
‫האולם ולמזבח שהוא ; בחיסור שלשני מעלות האולם שמצד ממרב ולחובת‬
‫שמצד מזרח שכולל נכתים פתי לחסרונות לכן על סניכס יבכו הכה ניס‬
‫ויאמרו שלשה בחינות לשירחם עליהם הוא'תברך *‪ .‬ונקט! ן כיחל והוא‬
‫על צרת ישלאל ואמר חוסה ה׳ על עמן ״ והשגית הוא על חרפת נחלת!‬
‫־ יתברך היא ארץ חמדה או על בית מקדש שעליו נאמר כי לא באת‪. 0‬עד ‪.‬‬
‫עתה אל המנוחה ואל הנחלה מ ו שאז״ל ‪ .‬מנוחה זו שילה ־ נחלה וו במן ‪.‬‬
‫עולמי® ואומר באו גויס בנחלתך ועליה יאמר ואל תתן נחלתן לחרפה‬
‫א ש ״י תי ףיי ״ ״ מ צ ״ ‪ -‬מי ^ ־ ״ ״ ^ ־ נ ד ‪ -‬ע ‪ -‬טי צי א ־ ^ו ת ‪ -‬נ ר ־ ™‬
‫ונו' והיא גדולה יוהראשונה כי לא חטאה כעם ופל השלישית העולה מל‬
‫כולם והיא על כבוד ה׳ המחולל נגוים אשר למה יאמרו הגוי׳ איה אלהיהם‬
‫בגין ‪V,W,‬‬
‫ארצן ונחלת‬ ‫‪ --‬׳‪.‬כי חטאו‪,‬עשה ‪,‬‬ ‫‪ w‬על‬ ‫בגין ‪ v‬״‬
‫העם‬ ‫‪I« V‬‬ ‫‪ vv‬״‪.‬״‬
‫עושה‬ ‫אי) ׳‪.‬אתה‬
‫‪Mcu‬־|‬
‫מוחכ אס‬
‫כלומר‬
‫®לא חטאו ואס אין אתה נטשה גס בגין אלו עשה בגין כסד שחן* אן־‬
‫>‪ . 9ex‬על כבו' עצמו וגס לא בגין העס כי כמם‬ ‫הוא יתגרן בענותנותו לא‬
‫‪ :‬חטאו אן עשה נעטר האדמה וזהו מקנא ה' לארצו ועל ידי כן ויחמול על‬
‫‪.‬עמו כי כל ישע וכל חפץ האדמה ה‪1‬א עם בניה שהם ישראל או ענין‬
‫הלא היא‬‫שלא חן הדין כי ■־‬ ‫שהוא‪ .‬־ ‪.‬‬
‫לא מבחינת תחלה ‪.‬‬ ‫על הארץ ‪..‬‬ ‫הנת‪ 1‬ג כי ‪.‬‬
‫לא חטאה ומן הדין ראויה &יה הטובה ני א® מבחינת קנאה לחה ימשלו‬
‫הגוים בנחלת ה' וזהו ויקנא ה׳ לארצו אבל על העם שחטאו אין בם מן‬
‫‪.‬‬ ‫■ בחינת |חחלה בלבד • ‪; .‬‬
‫ה'זכו'דעו כי לא בטבע תושעו כי אם בהשגחה כי הנני שחלת‬
‫לכם את הדגן וכו׳ לא בשביל מנחה ונסן לה׳ כי אס על הנוגע‬ ‫‪.‬י ‪,‬‬
‫לכס לפנאתכס את הדגן וכו׳ ולא עוד אלא שושבעתס אות! שהוא שאתם‬
‫־ תשפיעו שביעה בלגן שלא אחר אכול שיעור‪ ,‬שביעה תהיו סגפים כי א ‪6‬‬
‫כן היה* הדגן היה חשביגג אתכס ע א שאתם השביעו אותו מהו ושבעת'‬
‫־‪ .‬אותו והוא מה שמפרש אתרי כן באומרו ואכלת׳אבול ושבוע שיהיו אוכלי'‬
‫‪ :‬ושבעים כי לא אחד האכילה יבא השבע כי אס שמהלגיתה הראשונה‬
‫תהיו אוכלים ושבעים כי תהיה כשנימה חאתנס נתונה בו כחאחלס ז״ל‬
‫; על רות שבחה שלקח בועז בג׳ ראשי אצבעותיזאכלה ותשבע ותותר אלא‬
‫׳‪ ,‬שנשתלחה ברכה בחיעיה • ‪ b‬צלקת כן פה המה גצדקתס טל ידי תשובה‬
‫‪ »:‬יק® שביעה בלגן ‪ ,‬כמעידות בצדקתה בקלי* ועוד כיון לומר כגני‬
‫;®לח לכס דגן ותירוש אן דעו שחה שאני נותן לשבוע הוא ‪ b 16n‬שהוא‬
‫‪ w)«t.‬וטל‬
‫ו‪./*/‬‬ ‫אמר אותם‬
‫ולא ״׳‪II‬‬
‫אותו ‪!'.<1‬‬
‫אזמ׳ ושבעתם ‪1JM1-‬‬ ‫היין "־ ‪ .‬חה‬
‫ןןו> וןןון‬ ‫אן לא‬
‫^‪v11‬״ ‪I‬‬ ‫®דק הנזכר ׳•‪J‬‬
‫‪JJ7®•.‬‬
‫‪»,‬די ‪ 3‬ןולאאתןאתמו עוד‪.‬מרפהגגויס מה שאין כן אם תשבעו יין כי‬
‫;♦קרה אתכם עוד חרפהכד״א השותים נחזרקי ייןוכו׳לק עתה יגלו‬
‫״^ייזהזאעדין לא הכיר מהר חוליו ואם התולה לא ישחזר לעיו מחסום‬
‫ייאכיל ושבוע הלא יתבלבל דעת הרופא סהשכיל איזהו חוליו בכל מראה‬
‫®®יייניס המיוחזיס להוראות חולאי האדם כי אולי לטי אוכלו ושתיתו‬
‫?וראו* סימניו על כן יצזן עליז ירעיב עצמו מלאכול לשבע רק מעט‬
‫ייימי יגס הוא מדברים קלי העיכול מאד וחחוצעי׳ בין הקור והחום ונזה‬
‫למצא בסימני׳ הידועי׳ לו את וזזליז ןאת מזורו י ובזה נבא ‪ k‬הנמשל‬
‫*®יא כי הני^ כתבנו למעלה מלפסוק מי יודע ישוב‪1‬כ‪1‬׳ כי בוה נפרדו‬
‫הרופא‬
‫חוליו ‪-‬בי אם‬
‫יזכי׳ ‪ -‬י‬
‫איננו ׳׳‬
‫כגוף • ־‪-‬־•‬
‫מולה י‪%‬ו«וץ‬
‫כי‪v^iw‬‬‫חחולאי הגוף ו«*‬
‫״'לאי הנפש ״ו׳וו^׳־ן״‬
‫•‬
‫פי הוראות סימני החולה ז ע ל ק רפא ירפאנו כפי חכמתו במלאכת‬
‫®יסיא' אץ חולה הנפ׳ לא ק הוא כי אם יקוס גבר חכס בעוז להוכיח‬
‫נפשו הלא לא‬‫________‬
‫___מכל תחלואי‬
‫במישור ולהשיבו ‪ t‬אביו סבשמי׳כי ישוב ורפא לו‬
‫*ילל כי תיחכם ויבין כמה לו למזלה ההוא ׳עונות וחטאות או איזהעון‬
‫חטא על הנפש במקום שאין אנשים מל כן אין דרן רפזאג« תלוי׳רק‬
‫י^ג^מו כי הוא יודע חורת נפשו אשר טימא׳ והוא יהיה סרופא סיפא‬
‫’ יפי כל נגע וכל מחלה אשר נסמ׳בה ואין ספק כי הכל חזלי׳אצל הנפ׳ ואין‬
‫^פר׳רק בין רבי למעט וע״כ בנא על עיר צרה וצזק׳לאשמ׳הפם יחוייב כל‬
‫איש לחפש דרכיו ולחקו׳ למצוא עונו לשנא אות! ולש>ב ממט כי הוא חוליו‬
‫יקצף ולרפא משובתו רפואה שלמה והנה אס אז החי יתן ‪ k‬לבז לעשות כן‬
‫יכיא אוכל ופותה ועוסק בעסקיו חתזן אכילה ושתיה יאנה לשי' לבו לחפ'‬
‫|ככיי ולחקור מעשיו כל רעיזנין לא ימצא! לן עון אשר קעא כי אחרי‬
‫‪ *.‬י ^^ילו ואחרי שתה ומה גס אס שתן חלקו ומאכלו בריאה כי יגנה‬
‫מכל האדס אוי׳ באנו מי כמוני' היום תם‪1‬ימ■ ואת‬ ‫צלמן‬ ‫^‬
‫’ ״ ״ ״ י יכיחי יייי יתן ‪ b‬עם ה נגיאים וחכמי׳ כמוט‪ 1‬מ‪0‬אר‪*1‬‬ ‫‪A‬‬
‫‪ nk‬היח כמלח סיוחית מסמא את העיניס מלראות ברע וחממטם את‬
‫הלב חלהרה אחח עצמו אס רע או סוב הוא וחטסש ‪ ibo‬מלתור בחכמה‬
‫ת מעשיו העובי המה או לעוס על ק היתה עצת ה' ביום סליחה לענות‬
‫נפש וניטול מלאכה למען לחי יתן אל לנו לדרוש ולתור ולחפש נניות‬
‫י ®כלי איזה חסא אז עון גא לידו וה כרו‪ 3‬רחמיו בראותו כי נא ליטהר‬
‫מנקש למט מונו לשנא מיד יערה עלזו רוח ^‪1‬דו׳ לזכור קצת האשמותיו‬
‫יקי לקו הולךוזוכר ע ד נ י יחדל לספור כי אין מספר ואז ידאג ויתמרמר‬
‫ושחור יאחר אוי לי כי צדיק הייתי נתיני בחושבי כי לא ימצאו לי עונות‬
‫וחטאות ומי! אני יתוש נתוס לעבור רצון קוני ולהכעיס! נס כעם נעבור‬
‫‪.‬‬ ‫הרעיחווטוב ממני הנפל אשרלא חסא לה' ‪1‬איה כל החסדים זהכמבזת‬
‫״חי גיולכי הזה כגמיל שאני משלם לו ותרדנה עיניו דמעה וירתחו מיעח‬
‫וימס לבו ובחר נפשו יבוש וישוב ויתחו ט הכל אשר חטא על הנפש מיום‬
‫‪.‬חייתו וינכה לפניו יתברן באמור לו* ה׳ ככל צדקותיך ורוב מסדין ל‪.‬תסן‬
‫חל רשעי כי‪.‬הכני לוש ונתפר על אשר ניאלתי ואשד חטאתי כי הנה יצרי‬
‫התעניויכנ‪’.‬׳ ‪ 13‬ר ^ שטית והחעיאצי ואנא שא נא כי בן דעת אנכיבסובי‬
‫יאלתפן אל אץ שטותי ברשעי ויהי נא פנוי נפשי במקום פולה וזבת‬
‫• ושברון לבי והג|נע' גיפי תחת אשר נ מו בהעות' ודמעות פיני תחת ראות‬
‫״יא‪.‬א‪0‬ר לא קרן מראות נרע ומבטא שפתי בדברי וידוי תחת אפר הייתי‬
‫ניטה כחדקרות חרב בדבר תועה אשד שנאת ופל הדרן מ ה הוא פיתת‬
‫״יגיזגילבי להנ^יר‪ .‬רעתו כי רבה היא מאד ועל ידי כן ממלא יד תשובקו‬
‫■״זי תקנתה‪ .‬כלל הדברים כי אין ה צום ועצדה טחלאכה על לצום בעצמו‬
‫■יי אש על»גל מי ק נותן י‪1‬לבו לשוב ^תקן את אפי פיתו ככל הכתוב‬
‫*^^‪,‬אלעניןהכת‪1‬בים והיא כיהן אלה הדברים אסר־סנביאלבר סם‬
‫ן‪'^.‬״״קעוםופ'‪/.‬ציון ‪ 0‬הןכי הנה רשע בגזב׳אפובלידרושצלחפש מעשיו‬
‫^ ^ ״ ^ ״' י תל^ ^ל ה הל מר הי ת ה העבלתקול שופרלהחרי'לבם‬
‫‪.‬‬ ‫׳‬
 ‫יואל ב מראות הצובאות ‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫יעלו וזה אותרו הגדיל לעשות כי גס ^‪1‬ינו כעת עשוי הלא מוק ליעשוא‬ ‫נראש גולים כי * ואת לצפמי כוי מ ה ק‪3‬לו רז״ל כי הצפוני הלו הוא שק‬
‫ואס לא היה היצה״ר כעולם לא היו ווכים ולא חקבליס סכר שום מצוה *‬ ‫הוא יצר כרע כי זרי אחד תשגע' שתות שנקראו לו וכק ראיי לשים לכ תה‬
‫אל תיראי אדחה ונו׳ הנה דרכו יתכרן כשאין זכות ככני האדם עושה‬ ‫הוא ההרחק והיחיה ‪ e‬אקציה זשסחה ואין יצ ‪ p‬כו חציו אל הים‬
‫גומת ארצו הקדושה או כומת הבעליחייסוכחו סאחרוו״לעלפסוא‬ ‫הקדיזונ* וסיסואל הים האחרון * אן לכא אל הענין מכירה קצת‬
‫אדם וכהתה תושיע ה׳ והנה פה הלא‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫עאהרנו עלחאחרם ויל לפתידלכא‬
‫תשאר תלונה לאדחה כי לא עשה‬ ‫ל כ ם א ת ״ ״ ה ד ג ז ו ה ר ח י ר‪ 1‬ש ו ה י צ ד ז ר‬ ‫ה לני‬ ‫הקג ה תניא את היצר הרע ושוחטו‬
‫ען‪3‬ר׳ לחענה לנלתי השחית הכלע‪5‬‬ ‫ו ש י ו ו ת ם ^ תוי‬ ‫’י‬
‫ידי ארנעה חיני הארכה ההם וכן‬ ‫?יי‬ ‫ו ש ‪ 1? -‬ת ט‬ ‫‪.,, .^ , pp‬‬
‫תלונה וו לכפלי חיים ועל כן תפול‬ ‫^ ת׳ ה צ פ ן נ י ^ ד ח י ק מ ^ י ^ צ ם ו ה ד ח ת ה‬ ‫כי מאין זלאין היא הכאה זי והראוי‬
‫על ^שני כס‪,‬גיס חולא לאחר אולי‬ ‫יאחר לעתיד לנא שוחטהקכ״הא‪-‬ז א ר ץ צ י ה ו ש מ מ האת־פניו ^ ־ ה י ס ה פ ד מ ג יוסן&‪-‬‬
‫חאססה׳ועודישובלשחהכלאספוי‬ ‫היצהרונז אחנס הנה כספר הז־הר‬
‫כני אדם לחטא על ■•ןק *איי‬ ‫יוסיפו ‪3‬״‪'«#‬‬ ‫• ?‬ ‫^ין*‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫???!•‬‫^^?! ‪I P T‬‬ ‫קחשילו פנין היצה ראל חלן שיש לו‬
‫■ מ‬ ‫על הא׳אל תיראי אדח׳ שמאםתי׳‬ ‫תירסאי אדמה גילי ■■‬
‫ושמחי‬ ‫ל־תי‬ ‫לעשש‪ 11‬תת‪ :‬א‬
‫אל ^‬ ‫הגדייל ל ע‬
‫נן חביב אצלו וריצה להטיב לו בשכר הגדיל‬
‫‪ ^ :‬־ ת י ר א ו ‪ 3‬ה מ ו ר ת הלא דפי כי על ידי צערך זה הגדי‬ ‫‪n\mh‬‬ ‫כשרונו ואת לו הנה נא לי שפחה יפס ‪ -‬בי־~הגדי‪ 9‬יה‪ 1‬ה‬
‫אהונת רע וחנאפ הותיה היא וסור^‬
‫=‪ .‬ה׳לעשז׳ והוא כי כנה כשהקג ‪f‬‬ ‫־' •*‬ ‫__‬
‫; ^ ח מ‪ 1‬א ; ת ;׳ ; ל ה אי ז ״ לי צ‬ ‫ש ד י ם ך ^ ? ^ ^אוית‬ ‫כחלקי שפתיה תדיח אנשים תחזיק‬
‫את איז העליונה אשר עניינה הוא‬ ‫ו ב מ צי‪1‬ן ניד־־^ו‬ ‫כס ולא תרפה עד עפות׳ החויתתה■ וץ־‪ 1‬א ג ד ז ו ג ן ן נ ^ נ ו ח ; ל ם ‪:‬‬
‫‪ ,‬שם אדנות על ידי השפי׳ בה שפע רה‬ ‫^ ^ ^ הי א ל הי ל ם כי ־ ־נ תן‬ ‫והנה מיועדת לן להסיתן ולפתותך‬
‫טוב מהשם העליזן כוא סס ההזיה‬ ‫יוס ולילה לא תשכזת לרןאם תשית‬
‫ישתכח לעדווה ענין ככתוב ועתה‬ ‫ל כ ם נ ^ ן מ‪ 1‬ח־־ז‬ ‫קצחך לעויית מצחה ותלחם כה על‬
‫יגדל נא כח ה׳ וכן׳ שהוא שיגדל נח‬ ‫לדתה אותן תקרא ושכר הרכה תטול י ‪^ 9‬ק‪'1‬ש כ ר א ^ן ‪ :‬ומל<^ו הגינותכר והשיקו­‬
‫שש אדנית על ידי שפע עליון שיורק‬ ‫לי ארכה לן מאד מהר ומתן ואם‬
‫תשמע לה לסכב א^ה )היות עמס ' ^^בים וקי ר^ףצהר‪ * :‬ושלמתי לכם א ת ­­‬
‫בו כנודע להריק על כ א ק וכזה‬
‫אחראל תיראי אדחה היא אדמת ישר‬ ‫השנים ' ־‬ ‫‘‬ ‫אהפן לארכלך ועניי תענש לפי‬
‫כי הלא כדבר הוה הגדיל ה׳ הוא שס הכר‪ :‬את השם שדרכו להגדיל הוא‬ ‫רוב ‪ ,‬המעשה * ואל השפחה יאתר התלן פתי את כניכיהרשיתיך בכל‬
‫שס אדנות מ י לעשות טונה גדולה נאשר אחר הנני שולח לכם את‬ ‫יכולתן ואס כן החלן ההוא יקנה כינז ואז יחרץ לבלתי שחוע אליה‬
‫הדגן והתירוש וכו'כמו שעתיד לוחר אחרי כן ושלמתי לכס את השנים‬ ‫ולהקקועצותיה קרעה לטובת או תלכד תה שיפליג להיטיב את כנו‬
‫זכו׳* וגס אל תיראי בהמות סדי שגפלתי בכם שלא מנעתי לקות הארבה‬ ‫הפלא ופלא גס את השפחה יתויק לה ט!בל כאמור כי היא היסכס‬
‫הגדול מה כי הנה יותר חמה שהיטנתי לבני האדם היטכתי לכס ני‬ ‫כלטוב אשר היטב היטיב הוא את כנו כמשל הזהקיה לנו פסאדקהפל‬
‫הנה דשאו נאות ממד מאליהם כדי שתאכלו אתס קה סלא עשיתי כן לנכי‬ ‫יתברן התלן שאין כמוהו וננו גכורו ישראל ורצונו לנלתי שקועאל השפחה‬
‫האדם עד שנלאו בחרישת יזריעה וגם שהאילנות עשו פרי בלי נטיעה‬ ‫היא היצה״ר אשר תדחהאל אשת זנונים הומיה וסוררת להסיר אדם תעבוד‬
‫קחדש אינו דוחה לדשא מן הארץ כ* הדשא היה ים חאין אן תאנה וגפן‬ ‫את קונו בכל קאתצי כח ואל היצה״ר הרשה לפתות ולהסית האלם בכל‬
‫נתנו חילם אשר היה להס בכת נתנו והוציאו אל הפיעל חהז תאנה וגפן‬ ‫‪ .‬אפר יוכל להטבייו על ‪7‬ת חשה וישראל וכל חפצו יתב׳ הוא למטן הרבו'‬
‫נתנו חילם אן בני ציון אל תהיה שמחתכם כשמחת בהמות סדי שהיא על‬ ‫מאד מתן שכר עושה דברו יתברן וכובש את יצרו בהלחם בו לפשוע רצון‬
‫כי דשאו נאות מדבר •הי למלא בטנם נס אתם על שבעכס כי אס בני ציון‬ ‫קונו ועל כן על בלתי שלוח הצדיקים בעילתה ידיהם כי אס ש^תחז עמו‬
‫גילי ישמחו בה' מהוא למה שמתחלה הייתם רחוקים מה' ועל ידי מכת‬ ‫לעפות את כל חצות ה׳ אין צרין לומר כי ירבה י ח בק עד אין קץ ד‪310 3‬‬
‫האיבה סנצטערעס שבתם עדי ינדבקחס ני יזהו גילו ישמחו בה׳ כמה‬ ‫להם כי אס שגס את היצה״ר יחזיק עזבה שעל ידו זכו הגייחיס ויהיה‬
‫שנתן לנס את כמורה לצדקה והוא כי הנה הסכימו החפרשיס בי אוחדו‬ ‫כנודע‬ ‫יתברן לעתיד ארסיות השק שהוא יצה ר‬ ‫סכרו כי יעביר‬
‫לחורה אינ^עלהגשם כי אם על חלפיכי! לוני לדפת החתרג׳ אז על מלן‬ ‫וימתיק י רירותו חחנווימתיקנובאופןוישיגהזאל הקדושה כאתדחחלאכי‬
‫החשי׳ להדי״א ולפי דרכנו יאחר הנה אמדתי כי חה ‪0‬זג'לו!תשמחו אינו‬ ‫הסרת קדושים אשר‪,‬אזווזה יאחר לעתיד לבא יביא הקג״ה את היצה״ר‬
‫טל רוב דגן ותירוש כי אם סל שעל ידי כן סכתס בתשובה ונלבקתס גי ואל‬ ‫כי יביאנו ויגישנו אל הקדושה תחת היותו רחוק חאד ושוחטו כי כאשר‬
‫תאחרו בלבכם כי לכם הוא להחזיק כטובה שכחרחם בטוב כי הנה אני‬ ‫יוסד דם החי האד־ס האלום זישאר לבן כלו ככה יסיר כל אדמימות‬
‫הוא שייסד •צרים שיש לכס יצה־׳ר זיצה״ט האחד מטעה אחכם חי הדרן‬ ‫ארסיות מחנו וישאד נו רק לוכן מה שבעיקרו ויגישם אליו כחדמר ׳ ובזה‬
‫הטובה אל הרעה״ והאחד חורה אתבס לפשות צדקה וכשמי מה שנתתי‬ ‫נבא אל מנין הכתוביי והוא כסום לב אל אותרו תחלה ארחיק מעליכם‬
‫לכם משניהם הוא את החויה ^ ק ה שהוא המורה אתכם לעשית צדקה‬ ‫שיראה ריחוק מה ואחי ק אוקר והדחתיו אל א ק ציה ושממה י אן יאיר‬
‫הוא היצה׳׳ט ט את הצפוני אליבה הרחחתי אותו מכס ומיה הוא שתעשו‬ ‫הלא אמרתי הנד סולת לכם את הדגן וכו׳ והלא תאחרו מה יסכין לכו‬
‫פיקיואגב זהגסק ה סויומלכס גשם מורה ומלקוש בראשון מה שהיה‬ ‫כרוב‬
‫^ייי‪-‬יגס — י‬
‫להתטיאנו‪1‬מה‬
‫כל שופע ברכה הזאת אחד סהיצה״ר אתנו וישוב ‪ 1‬י *יי״י‬
‫נוהג שבעולם ליעשית בחמש תרסיס* או שיטור הכתוב יזה שתעשו‬ ‫סוב אשר יהיה לנו שימהר יחיש להחטיאנו כדרכו פל כןהננימבטיחכס‬
‫עיקר הוא מה שנתן לכס את המורה לצדקה הוא היצה״ט כי הוא הוריד‬ ‫כי את הצפוני ארחיק מעליכם הרחקה ייה והן אמת כי הייתי מדיחו‬
‫לכם גשם וכו ויחוור ויורדאל היצה”ט שהיא היה המוריד שאלחלא הוא לא‬ ‫אל ארץ ציה ושמחה אשר טס תיגיע ליליח וכל נחות הטומאה החצונים‬
‫הייתם שכיס בתשיגה ולא היה לכס ג ^ חורה וכו' נמצא כי חה ם‪ '0‬נתן‬ ‫ולא שימצא אתב׳ כי‪,‬עס קרוש אתם לה׳אן אי אפשר לעשות כן כי מוכרת‬
‫לכס את המורה עשה לכס את כל הטובה ואס כן גילו ושמחו בה' כמדובר‬ ‫הוא ליחצא אצליכס והוא כי הנה את פדו שהוא מגמת פדו הואאל הים‬
‫הקדמוני שהוא להפלות את האדם על ידי התוי‪, 1‬אל הים הקדמוד הוא‬
‫ומלבד מה שנתתי גשם מורה וחלחזש בראשון להצמיח ולברן את האדמה‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪ ,‬־‬ ‫‪,‬‬ ‫!‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬
‫>״‪,‬־םיתילנ‪ 0‬נ י א ח י ״ ת ־ ״ ז נ ״ י‪> 1‬לא היי״ד־י ת ״ «' ־ » ־‬ ‫י^‪ 0‬הפליון פילנן־חנו ‪-‬״יןנאדס־״ שלה שפחה לי»־[זנ‪,‬ת את‬
‫נגיגית ‪ 6‬י נ ־ איתי חי ״לאו הגיסח ניולא אחו דנו ני אם נ י פ «‬ ‫הנמק‪-‬ס הנלחי חתפתים חמני ווה היא תחלת י ״ ״ ״ יאל ״ל®' ת®"־'‬
‫יהיה המילוי נילתניאז י תנו מיז ני א ס ח הני לנין הוא נליה״יז‬ ‫היא!(־‪.‬ץ האחרון פ חו מדיוננני אד סלג הינ ס הו א חגיליח^נחית‬
‫פהיא הגיחיני־ ‪ e"p5‬סנקדא נ י מידע גד־א אני־‪ :‬נר שהי־ אניס ־‪’P‬‬ ‫לי״־’ ” א» אייי®‬ ‫’ ״' ״ א' ל״יח ״ ‪ °‬א ™״״ ’ ״‘ ’ל י ' ״‬
‫אחזיק ל! טובה ואיטיבה עחו וההסבה תהיה ועלה באשו שיסתלק פתויו‬
‫ואומר מה לתבן את הבר ואות' בר ולחם ומז ן שיהיה דגן כלי קש ובלי‬
‫שמבאיש בו בד אדם ותעל צחנתו הוא חלאת טוחאת ארסיות! החצוני‬
‫הון ו ק אחר שהיין ביקבים והשמן ואין היקבים מלאים ישיקו מאליהם ני‬
‫קחנו זישאר טהור כי תוסר טזחאתי החנו והוא עדן האחור בחאחרס ז״ל‬
‫^‬ ‫גסשסתשתלח הברכה ״‬
‫פהקב״היזכיאו ושוחטו כחדובר ואין לן הטבה גדולה חחנהלהטשות לו‬
‫לכס כי׳יאוי לשי'לב אומרו לכס שהוא מיותר ‪ '3‬האם‬ ‫י‬ ‫גאחורוהלא תתמהו כי אחר שרבים שתו מיין אשכלית חרזרות לח‪ 1‬וירדו‬
‫חוב היה להם על קונס שישל׳ להם הלא אם לקו •‬ ‫‪,‬‬
‫שאולה לחה אטיב מחו הלא הוא כי הגדיל לפשות בחה שפל ולן עלז‬
‫עזריתיה עשו להם *ג׳כי הנה סדר מכת' היה גום ואחר כן יתר הגזם אכל‬
‫האיבה‪ 1‬יתיהארנהאכלה־לקוכי׳‪ 1‬איופסמתחיל ‪3‬שלישהואהאדבה‬ ‫מזניגגסס עעםס הבלתי‬
‫רמז כי‬ ‫מיו לפשות‬
‫נפשות ר‬ ‫באומרו‬ ‫הצדיקים מעלה העלה ואפשר‬
‫^פשי בח‬
‫י ״־‪ -‬סני א פי! שהוי( לגוס י״־־ים נ־ח״ס‪,‬ל״‪,‬״םיל‪-‬י־«ימיוח‪-‬ו>‬ ‫יי קי ס ל ״ינ ני אפילו דקניס סטשיל חפו מציין יאסמל ‪ 6‬־‪,‬״ףם‬
‫« מ לני ה ג א אינ ־ן ת ״ לו פ היו‪ 0.‬א פ י ז ה י א ן סנל נ‪-‬ד״‪-‬ל נח»>‬ ‫»־־־י״ומאיסל־הלא ’ תו ת ט ח א־ ״ ת־י’ אטל‪ 1‬סןיי‪,‬צלקפש‪ 1‬אלעל‬
‫‪98‬י‪1‬‬
 ‫קכג‬ ‫י‪1‬אל ב ג מראות הצובא‪ 1‬ת‬
‫דני‬ ‫‪ I’fif‬ע ” ני י(‪0C 1°‬‬ ‫י‬ ‫'!וי'ו! ח־ויעמים ע! ניו ‪ 5‬יה ^י‪I‬ר ‪5‬י? ניוונרס יסייוני '^ “ י =’‬
‫’ ^'•׳יד ^סד׳ ^ח|לרל מי ע'י‪ 0 1‬נ‪ 1‬י(עודעלנ־ה׳‪11‬ה‪ 1'(5) 1‬״יי‬ ‫»ז ל א לשכלמ’ נ‪5‬יה?יאש‪ 1‬נהע}מה הית® ‪ .‬םמי״גיי״גלאל “ ’‬
‫’ ״ ״ ‪ , ,‬נ י ^ מ ו ש‪\,‬ני ‪ 5‬צתי‪ 1‬תי‪1‬ציש • שיל ■דישה שלישית והיא‬ ‫ל״חשמישש שלא ידע רצי! נשליוססתתע לענוד א‪1‬תי !!®ייש״י'®'‬
‫סולאימםז עחי לעולסלעתיז‪*-‬‬ ‫ללא שיין ב ס ליייי ״יי ^ ®‬ ‫״ ץ ע נ סנית בעלי> ומכהו כן אני לא השכלתי השגחת הצרה על העין‬
‫הלא מעת? לאיל מעין ימות החש‬ ‫י הנז ם‬ ‫יתייחד לה לשוג * יאלי כילעתי‬

‫חתון רמז המיה חן‬ ‫■■■‪•■c‬‬ ‫י‬ ‫\‪/] 1jr\yr‬‬ ‫■׳״‬

‫תצטרכו לק כי אשפון את רוחי וכו‬ ‫^ ה ^ ל ת ס א ת ~ ע ם י ה‪ 1‬ה ' א ל ז ד ; נ ם‬ ‫יכתגי עוד שעש שנית * והשיח ל]‬
‫ותראוגלילתו יתגרו אשר יפליא‬ ‫ייימ»׳‬ ‫י ‪^ L‬‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫היא יתליןגסוףדגייו שעל זה יכפיל‬
‫לעסות עין בעין כאשר יתגאר‪,‬‬ ‫־‬ ‫א ש ר׳ ^ נ ש ^ י‬ ‫תיכה גאזמרו לחם אדחחנו • ונכא&‬
‫־‬ ‫• ‪ .‬בס ״ד ‪:‬‬ ‫^ ^ ר ^ ^ ל א ניו א נ ץ ד ^ו ז‬ ‫״עטן אחר הוא י תג ק הלא אלו‬
‫אחרי כן וכו׳לכאאל‬ ‫י ל ע לי ם •‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫=‬ ‫^;סבלתס לשזב גמכת הגזם הראשונא‬
‫העניןמזדים שלשה‬ ‫ג••׳•־־•' •י‘־ '׳ ___________;י»‪\..‬י>»ה־»ד*^רז —‬ ‫ל^היההארל אוכל יתר הגזס 'וכן‬
‫ענייני'לרואי השמש כי שפע הננואה‬ ‫״‬ ‫‪•; • R‬‬ ‫‪H ^ni‬‬ ‫•‪3‬‬ ‫אחל כי צלת הגוש היתה מספק'‬
‫איןהכלראזייס לקגלוכיאסחעט‬ ‫ךןח> ע כ ״ כ ל " ? ^ ^ ^ ‪^^ 5‬‬ ‫־ י" י’''‬ ‫■‬ ‫תל כן עתה שהשפעתי ג ל את החורה‬
‫יז‪1‬א היצה״ט ושגל כראוי מה שלא‬
‫״תיתי כמכת ה גז' גאוחרי כי תחוייבו‬
‫הש״ע אשל יורק עליו מן השתים‬ ‫ה ;‪ 2‬כ ד ם ן ע ׳ ׳‬ ‫וגם?‪:‬נ^‬ ‫ב ח ו רי כ ם חזיגלתיר^^ר•‪:‬‬ ‫לשוג ח ע צ מ כ ס ע ל ק ע ת ? אפליג‬
‫‪.‬‬
‫יתעעע נסליניסנא שדג‪-‬ען״ע ®‬ ‫ה ש פ ח‪ 1‬ת ‪ * 3‬מ י ם ה ה ‪ £‬ה א ע‪ 5‬פ‪ 1‬ף ^ ־ ר ו ת’ ■‬
‫שרגו נגיאי׳מתפשט להם מהרוח אשר‬ ‫^ ‪ ri ; ^ J‬י מ ר ^ ^ ש ר ‪ n‬מ ר‪ 1‬ת‬ ‫‪.‬‬ ‫חיכה יילקוחסיל שאחר ה ״?ה י‬
‫עליו וכן גיחי שמואל גכל עגר חגל‬
‫כגיאיס מה סאין ק מתחלה שלא‬
‫היה חז ן נ פ ק וכן גיחי אליהו‬
‫ואלישיש היה חזק נ פ ק מאשר היה‬
‫נז׳זפשש חהם שה שאין יכן גדורות‬
‫זולתם י הקדמה שנית חספר הזוהר‬
‫אשר אחרו שרוי גלא אפה לא יתנגא‬
‫רקגחלזסכיעקגעקלאנשאאשה *‬
‫הקדחה שלישית שיש קצרי יז‬
‫אשר א ש ו ב ‪ ,‬ו ד ה ו;רושלם‬ ‫כ א גזם לגדו ושיעור הכתוג ושלמתי‬
‫שיתלשו לו חזיונות ולא יראה דגל‬ ‫וק‪ 3‬צתי א ת‪ -‬כ ל ך ל ^י ם והודךרלים אל ~ע?ין‬ ‫לכס את הארכה וט׳ והנזש שהוא‬
‫כ^אסין ולא הזכרתיו הוא כי הוא חילי‬
‫גרור • ונכאאל הענין אחר כי אחרי‬ ‫י יהושפט ונ שפטתי עמבש ^‪1‬םע?!־־עםי ןג ח ^ סי‬ ‫הגליל אשר סלחתי גכם בעצם‬
‫^ ^ חז אי ס ״ ^! ^‬ ‫^קיייוי־ ‘‬
‫‪V‬‬ ‫ה‪)f-‬א •ר צינ‬
‫פזרו “נג‪.1‬י'ם נו*״’א )‬
‫אשר ״ ; ‪J‬‬
‫‪T‬ישראל‪• : JV‬‬ ‫אמר‬ ‫־־ הוא כי‬
‫®>א־'א״י‬ ‫ואותרו״ ‪5‬לכם‬ ‫ייאסונה‬
‫>י^‪.‬־® ‪ .‬א ף‬
‫‪I..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪■. . .‬‬ ‫‪.‬‬
‫נד‪ 5,‬י‪.‬ד‪,‬רעעלי‪7‬ו י ה י ה ״ ״ נ ־ י ז‬ ‫גו ר לוי תזנו ^ ל ד‬ ‫ל״ ע ל־ני ע! ע!עה ‪ . 5‬א‪ :‬הנ ק ע־‬
‫‪ cpicS‬ענ ״ ד ־י א ם אעע‪ 1‬ו‪ ,‬א‪.‬ז‬ ‫ו ג ם מ ה ‪ -‬א ת ם ק י צ ר ו צ ‪ .‬ר‪ 1‬ן‬ ‫מנ תג ״ןו ^ לו תו ;‬ ‫י ־ ״ ^ ־ ע ״ ־ ל ^ א ק א ו ^ ” ;”;‪,‬‬
‫לוחי על כל גשר כי כולסיהיז שלמים‬
‫ו בג לי לו ת פל שת מ סו ל ארז ם משלמים;‪:‬לי‬ ‫תיראי‬ ‫הנהחו' אל‬ ‫אלקה ונו'ועל‬
‫זכי האיטת והוא כי תפשק זוהמתן‬
‫גא־פן יהיו כולם מוכנים להנגא‬
‫כחפורש אצלנו על השגת העוחדי׳ על‬ ‫ומיץ״וא אסר יתרגה גגדני׳עד יח*תן‬
‫הר סיני שעל שפסקה זוהחתןנגאז‬
‫כולם פנים גפניס י־ ואו ונבאו נניכם‬
‫וכנותיכס והוא שלא יקרם כעולה על‬
‫רוח האומר מה זה היה לגן‬
‫^םמךה^ק‪1‬ם^זשר־מ‪ 3‬ךתם‬ ‫^'בולם‪,:‬‬ ‫׳•'‪wv J‬׳• ‪/ w‬י>י״•״‬ ‫״•״‪ /f‬י׳‪»-‬׳י״»•^‬
‫קיש שהיה חישג שההכנה מהאג‬ ‫לכם כני האדס אשלם ? ‪: 0‬יס אשר‬
‫קחסך עד שהשיג סרנגדו לאחר ומי‬ ‫א ת ם שמה והשבתי גמלכם בראשכם ; ומכךתי‬
‫אכל וכו' להפליג גרכוי אן לא לגהמה‬
‫אניהס כי אין זה תלוי גאנזת וכאשר‬ ‫א ת ^ כ ם ואת־בנתיכם בי ד מי ןהודה ומכרום‬ ‫נדי לרן מה שדשא! נאות חדגר לן׳ ♦‬
‫פאר נביאים חבלי היות נמאה‬
‫'לשבא’ ם א‪ 9‬ת‪1‬ירה‪ 1‬רןכ״ה‪ 1‬ה ך‪ 3‬י ־‪.‬‬ ‫ואכלת'ט' אמר ואכלתם ולא תצטרכו‬
‫באביה' יתנבאו גסזה כהסוזה‬ ‫לאכול כדי שגיעהלשתהיו שכע־ס כי‬
‫יאחר ונבאו נניג' ובנותיכ׳ גס שאינכ'‬ ‫י ד ‪.‬מראו‬ ‫^ ’ ' י ‪’ " .‬״‬
‫'‬ ‫תהיו מהתחלתכם אוכלים‬ ‫‪,‬‬ ‫אס‬
‫נניאיסי‪ 5‬יו מי ג ם‪ 1,‬מ חינ ם »י אי ס נ■ לאנינות תלד י‪.‬דני ני אפ‬ ‫ושבעים חלגיחא ראשונה וזהו אכול ושנוע כי על ידי מה ששבת' גתשוגה‬
‫‪^ormpvD‬‬ ‫^‬ ‫בקלושת העם ‪4-1‬‬ ‫התקלשתס עד סחעיכס חברך האוכל כאוחר‪i‬‬ ‫הזכות הנזכרים על‬
‫י^רל וגס^טל‬ ‫חאשה חלומות יחלוחון בתיריכם ^ ‪f‬‬ ‫לקעלה ושבעתם איתו כי אתם חקנים שביעה בדגן בהיותכם האוכלים‬
‫^*’‪*!!^ ^1‬ידינז ו^׳רוס‪^^ r D‬י‬ ‫יייי^^■^‬ ‫נביאים‬ ‫מה שאין כן איש מהאותות שיאכל ככס לא ישבע על כדי שביעה)זהו‬
‫!ילמין• ולאטיז ידו‬ ‫העבדים זכו׳ כל כן תלבה אז הקלושה ^‬ ‫ואכלתם כ!ויזר בהיות אתם האוכלי׳ אכזלושגוע־והללתסאתשסה׳וכז'‬
‫®’ ‪ - f‬ידיר אחר גא יום ‪ S‬רי‬ ‫שורש מישרא׳ל^י ’‪1‬‬ ‫והוא כי ברכת הזן היא לומד כי אתה זן זחפלנס אותנו אן עתה גם‬
‫דשתיש ‪ - . f5,‬״ ‪,►-‬ך‪ •.,‬׳‬ ‫*גאי^^ '‬ ‫אתם זנים את עצמכם שאתם מקני®‬
‫י ” ‪ - n J‬נשתיס הוא ^שמש ירש'‬ ‫‪^ .‬יא‬ ‫והס הזנים לכן מה פוהללתס אתשס‬
‫"‪L‬‬ ‫^חימז תה שיח״‪.‬‬ ‫‪ 3‬א ק הזאדסואש ותחרות‬ ‫עמכם שהוא יתברן עמכם עושי׳ להפליא פלא הזנה ושביעה מהתחלת‬
‫י יפלו כי*לא פרזלאנחשא‬ ‫למק והירח לדם‬ ‫האוכל * ולא בלבל תהללזהו על השבע הגדול שאחר הארנה כי אס גס‬
‫^^^ ’' ’‪ 14‬ןי;״^״‪ ” 5‬אז ״‪ ,‬א ל‪ .-‬צנ ה ח ה ״נ' ה מ ק ד ש־ ה ס‬ ‫מל חלת האיב® ני ‪: s f 6Jp‬א ה״תס ^ק‪-‬־ עתההי‪1‬נשאוי׳מו‪:‬ותינ®‬
‫דיו כי אש שיי אותות‬ ‫י‪.‬‬ ‫כס״א!להבא ש ‪.‬ם אשר שעמי‬ ‫לאיתי העולם אד עתה קניתם שבע גדול לגוף על ילי התשועה שמחתת‬
‫אתיק״יסלתא״ס‪.‬לתלים ^ ‪'16‬״יא <וילילםד\ת'ר• אז תוליד‬ ‫?אדלה• ונסלנלשלילאתני‪ 10‬נ א‪1‬ת‪ 1‬עו‪ 5‬ם ד‪0‬חל‪ 1‬לחתדפ‪ 0‬י;‪ 1‬ןר‪,‬א׳‬
‫א‪ W , .‬״ ‪ t‬״ ־ ‪ p r i‬־־' ® ‪n r p‬׳■‬ ‫־ל מ א‪,‬נ‪,‬ל‪,‬ל‪,‬ל תקנ‪,‬ל‪5‬לללם ־!פה ‪-‬דיע‪.‬תי‪,‬אתת־‪-‬לקד‪>,‬־יאל‬
‫” ” א?' ״ ' ”’’ י ו ל א ת מ וא • ‪ ^ 6 1‬־צ‪ ,‬לדלת ה^דל ־פ!יה ‪ P‬־‪.‬׳ על יפי!|ל‬ ‫**’’ ״’*‘‬ ‫‪'°‬‬ ‫א ’ ’’ ״" “ ”י ’ ’’ “‬
‫פהי®‬ ‫‪Hh‬‬ ‫י>’>‪ '• 1‬י י' " ׳ ’® ' ״ ‪ J‬״‬ ‫אל‪ 1‬יו־ ט ע־ ת צג’ תארא־‪ 1‬נ;תפלעיל‪-‬אי(״וחל איפפיפל אלי ^גל‬
‫^ גי* י •‬ ‫* ‪J O E L C ap. 2 3‬‬

‫ץ‬
 ‫יואל ד מרא‪1‬ת הצובאות‬
‫מסכיג ואחרי אומרו קה שיקראו ‪3‬גוים רחוקים זקרוגים אמר כי אפ ^‬ ‫תהיה הוראפ דס ע‪5‬יי!ם ‪ 3‬א ק‪5‬ויהיפ כמנין האח^ כגמרא כל נח נפש^‬
‫אין לאל ידסשל אלו ואלו לכלתי התקק ‪ .‬סחה כאשר גורתי כי הנ^■^‬ ‫‪7‬ר׳ יוסי שפעו מרוני לצפורידחא ״ ועל הכשרים שנאו מל ישראל נאש‬
‫האח׳׳רץוא כי ונקנצו על כרח' וה!א אוחדו למענה זקכצתי ולו׳ והוריתיך‬ ‫כאומרו וחאן ללא יפל ויסגיל יתרחי לגו אתון נורא יקילתא תהיה‬
‫אל עמק יה ושפט ולא יוכלו לעכ‪ 3‬ואחר לנרו יתלרן עס הגוי הרתוק‬ ‫הוראת אש פליהס נאלץ כי הא דאמרו כאיכה רנפי שאתר החרנן ראו ׳‬
‫‪.‬‬
‫פראג‬ ‫הקדוביס ילבר פס י‬
‫ופס הקדוניס‬ ‫אש וגופיית ‪ .‬יוצא נהלא נקעתא‬
‫עמו ואומר לו תלע עמי לחה בחר ה‬ ‫דארנ& על דרך זה תהיה הוראה על‬
‫ד‪ Cap. 4. ,‬קך ^ן־־ןאר־‪ 1‬בג‪1‬ןנם ל‪j‬ך■ש‪■;’1‬‬
‫בחקיסההוא על כי סחה הנחת ה‬ ‫כשדים ועל הסניס שננתים שהס יון‪,‬‬
‫גנורין כי• שחה הכניע ה׳גנורין‬ ‫מלחמההעירוהגכורים‬ ‫; י‪.‬‬ ‫^‬ ‫וחדישזיו גאות עשן שנתגאו פל‬
‫יעלאל על ילי האומות אשר הרני‬ ‫כתואתיכם‪:‬‬ ‫^לוכלאנשיהמ^חמה ‪:‬‬ ‫ישר' והיו כתחרות עשן כי נמחו ביל‬
‫חללי׳סכיכו׳ ירושלים ‪ t‬עמק יהושפט‬ ‫ד־זח^שיאמר'­‬ ‫חי ם‬ ‫תומזמרותיכם לר מ‬ ‫לחרכ‪1‬‬ ‫י ש^ תהיה או־ הוראת שני תמרו'‬
‫הדבק בכית המקלם מזרח‪ :‬ומלאנה^י‬ ‫‪-‬ז‬ ‫־ ־׳‪T‬‬ ‫‪■ 7‬י ■י׳‬ ‫י ■י י'‬ ‫­ו;־ ‪T‬‬ ‫עשן פזלים חן הארץ לרמוז כי כעשן‬
‫תצלי׳ הוא נתל קלחן ■ואמר הנז‬ ‫גבור אני ‪17 :‬ושוובאוכל־היוים מסביבונקבצו‬ ‫יקלחו גס כאחרונה שתדוק את‬
‫בזה תראו ההשגחה מ חפציצח‬ ‫^עלוהגוישאל־‬ ‫ארבעח ‪.0‬ארץ ישראל זכנר כתוב‬
‫יח!טכיהכהלאבאס‪,‬ק׳‪,‬לא ‪3‬מלח״^‪-.‬‬ ‫^^בלשפטאת־כל־הנוים‬ ‫אצלנו שלא כחקוחו אין ילויק! לעתיד עמק‪.‬יה‪1‬שפט כי‬
‫יעוררו ל(’‪1‬־הס ויעלו הגוים אל עמק •‬ ‫נחשא כספאולהנא אשר כנר חלפו‬
‫יהושפ׳ני‪,‬יראה להס שעליה הי‬ ‫מסביב ‪ :‬שלחו סגל כי בשל ךןציר כאורדו• כי‪-‬‬ ‫לחו והיא נחה שאמרו נספר הזוהר‬
‫ןן־ן זיעלו אל‬ ‫מלאה נתהשיקוהירןבים כי רבהר?ןתם‪:‬המנים‬ ‫על פסוק אשר צנאו על הר ציון אשר‬
‫כו'* או ירמוז עאחרס ז' ל חסכת ט‬ ‫שהקב״ה עתיד‬ ‫יצבאו חנייי ליה‬
‫שנכנסיששס לדין ר‪,,‬ןיים‪ .‬תת‪-‬ה‬
‫חמניכם בעמק החרוץ כי קרו^יום יר־זוה בעמק‬
‫ליזכיא או את אשד צכאי והיצי־ו את‬
‫וינאי מחוייבי׳אחלי קאחר לחז׳ז ‪.‬‬ ‫רזקדרווככביםאספוננהם ‪:‬‬ ‫י ‪ bD‬כשלשת השעכולי'ראשוני'ולא‪ .‬החרר^‬
‫מלכו׳ פרס למלכו׳ רומיים דנא‬ ‫ו;הוה מציון‪.‬ישיאג ןמירושלל‪.11‬יתז קואוורעשו‬ ‫קנלו ע!נהס כי חתו מיתת פצחס אז‬
‫קהכי׳גלא מידי ‪ p‬או טעח׳עיילא אחצ*‬ ‫ישיבם ה' וידכאס זי;ל גזופתי׳שבשחי'‬
‫אינהו סתרי בית החקלש ואגן בנית‬ ‫שמ!םוארץ’ו;הורז מחסרה לעמו ום‪,‬עוז ?דבני‬ ‫אמי השמש יהפן לתשן והירח לדם‬
‫ואחריני מאתר לחזו לקחאו ללא‬ ‫ישראל י י‬
‫‪..‬‬ ‫׳‬ ‫‘־■‬ ‫"י ■‬ ‫שעל העיקר שהוא על עמלק שאז‬
‫קהנוולא חילי מאי טעעא עיילי אמרי הנן אשתענלו בישראל ‪ 1‬אנןלא‬ ‫הוא זמן נקמתם אמר שהשמש הוא יעקב כחל״א השמש והירח על יעקב‬
‫' שעבלנוזכו׳ע״כ* זזהירחוז פהבאומרו יעורוויעלו הגויסאלעתק‬ ‫‪1‬רחל* יהפן לו לחשך כי יחשיך לעשו והירח היא רחל לדס כתשז ׳ל שאין‬
‫יהושפט כי עם היות שה!א טחק ילא יצדק גו כי אם לשון ירידה אחר כי‬ ‫’ עשו נופל אלא ביל בני בניה של רחל שנאמד אס לא יסחבו' צעירי הצאן‬
‫ימצא בס התעוררות שיעורו ויחשבו לעולים אלעחק יהושפט כאשי פרס‬ ‫והענין כי אות לקית השמש בזמן ההוא שיראה חשך ילקות הירח שיראה‬
‫'‪.‬יאחרו רוחיים היסו ואנו ‘ בנינו זיחשיי שהם זייכיס בדין ושעליה תהיה‬ ‫אלום כלס יהיה רמז אל הנזכר וזס יהיה לפני כא יוס ה' הגדולשל חשד‬
‫להם וכן שאר אוחו' שלא שעגלו ועם כל זה חוד ע אני כי שם אשב לשפונו‬ ‫לישראל והנורא לגייס והיה אז כל הנקרא מהגויסבשס ה׳יחלטיא־ןזה‬
‫את כלהגויס כאח־זכי‪.‬חשפט אעשה שם נכלם ‪ ♦.‬שלח! ופו׳ ראוילשי‬ ‫כי אם בכללו^האוחו׳שכיחיד שיקרא‪.‬בשש ה׳ ימלט כי בהר ציון ובירושלם‬
‫לב אל שנוי המשלים האלו קציר וגת זיקבים והנה ארז״ל שישראל דומיס‬ ‫תהיה פליטה כיללת לכל אשד בהן כאשר אחרה׳ שהוא מאחרו‬
‫בעולם הזה לפני האוחות כיחטה עם קש וחוץ שלה כי הקש וחוץ כצאחד‬ ‫יתברך והיה כל הנשאר בציון והנותר‪ .‬בירושלם י קלוש יאחר לו‬
‫אותר בשבילי נזרעה השלה זהחטה שהיא כעוטיה תוך השנולת אוחרת‬ ‫ובשרידים שנשארו חוץ חציון וחירושלס אשר הגיעו לגלד אשר ה' קורא‬
‫יגיע הגורן ותראו בשביל חי נזרעה'הישדה בא הגזרן ח‪:‬תכין הקש ולשי'‬ ‫והוא כי יש חי שטים ידבר בו היא יתברך היא קויא אותי תחלה כעדן‬
‫אותו וזורין את התעה והקש נופל והמוץ ידפכו רו‪.‬ח והחטה נותכי' באוצר‬ ‫כי ה׳קורא לנער לשמואל שהוא לרך חינה לקראו תחלה או מעין זה כי‬
‫‪ p‬כל אומה אומרתבשכיצי ננרא העולם וישראל אוחרי׳ יבא יום הדין‬ ‫יש שטרם ידבר בו הוא יתברך יקראנו על ידי עצמו ויש על ידי מלאן‬
‫לעתיד ותדעו בשביל חי נברא בא יזם הלין ומל א!חו' העול' ח״ה חזקיי'‬ ‫ואתר כן מדבר בו הוא יחכרן כיושז״ל בויקרא לבה כי באברהם ייקרא‬
‫תזרם זרותתשאם זפו׳גנישראל התקיים וא זה תגיל ב״ה וכי' וכד״א בארין‬ ‫נ(ליו מלאן ה' ואחר כן הוא יתברך דבר לו אך חשה הוא הקורא והוא‬
‫לקו כתדא זכו' והוו כעיר חן אדרי קיט ואגנא לי תח׳ז לצלמא הות לטור‬ ‫החדנר וזהו ויקרא אל חם‪ :‬וידבר ה'אליו ונזה יאחר כי גס השרידים‬
‫ר גו • וגס ידוע כי הוא יתברך פוקל על השרים תחלה ואחר כן על‬ ‫>זוץ חציון וירושלם אשר הגיעו לגדר אשךה׳ קירא גס הס אינן צריכים‬
‫אוחותס והכל יהיה לעתיד אחד גחר תשובה ותיקין ישראל כי אז יפלו‬ ‫לקרא בשם ה׳ כי גייס תהיה פליטה חאליהס חאתו יתנרן והה שאחרתי '‬
‫פרי כאומות ואתר כך נזייהס לחטה זזה יאחר שלחו מגיל בקשים הס‬ ‫שיהיו פליטה אז השרירי ת;צה חפיזרי' בארצותולא חעתההוא יכי היום‬
‫האומות ח ה כי כנר בשל קציר הס ישראל נתבשלי והוכשרו והוא כ• שרי‬ ‫כהוא יעלתי לכן כי הנה ביחייההחהזנעת ההיא זקנצתי כו' ונשפטתי‬
‫האומו' ח״ה אימתן לחטה חישראל חפאת נפשות׳ואסר כך באו רדו להטה‬ ‫עחס על עתי ונחלתי ישראל אשר פזרו נגייס אחר חזה נחשן היית שם‬
‫בעמים שנא ק החה כי חלאה גת לידרן ולהוציא דמם זה‪1‬א עדן‬ ‫סריליס וגם שכני' הרעי אשר סביב לארץ ישראל צוד וצידון וכל גלילות‬
‫פורה דרכתי לבדי כו שהיא חפל את דריכת האומות לז״ה על הוצוא להם‬ ‫פישת הגמול אתם משלחים עלי שעשיתי לכס רעה ואתם חשלחיס עתה‬
‫‪ ,‬כצאת התירו׳חהאשכולז' כי חלאה גת יאח' צאת לחש היא נפשות' השיקו‬ ‫‪ , .‬או שממליס אתם עלייחבלי היות תשלוחין על חה שקדחתי ‪:‬‬
‫‪.‬היקבי׳ הם חדורות כפשותס בגהינם הס כחשליאל היקגי׳ שת רוש שחזון‬ ‫זאת וכי' הנהחלן החבקש לינקש חגו! או חחלכה ותה גס אם‬
‫כענבים נכנס בתוכם לוהר שלא תספיק כרינתם על טונותס כי עול‬ ‫הוא חגזיס;חחלכזת רני' אינו חוליעם לנל יתאזרו על־ו כלם‬ ‫י‬
‫יחלאו חדורות נפפיתס כגיהרס והטעם הוא כי רבה רעתם ולא תכופר‬ ‫נגדו ליום מועל אתר כי לא כן אלהי ישראל כי הוא ייעל לקבץ את כל‪.‬‬
‫לזה אחר‬ ‫בהייגתס ופירש ואחרחההחה האשכלות‬ ‫הגויס ולהורידם !‪ I‬עתק יהושפט ילשופטש ולהשיב גכיולם בראשס ככל‬
‫האשכלות הם החוגי' החוני' והגת סניתני' בי הוא עתק החרוץ הוא עתק‬ ‫הכתיב נסחון אחר עתה קראו זאת בגרם כי איני חתיירא שיתאזרו‬
‫יסישפט כי כאשר האשכילז' הם תוך הגת כך הס החונים החונים בעמק‬ ‫בשריהס שלחיעלה או אלהיהם ולא עול אלא שאדרבה אני אותר‬
‫לתדוץ ושמא תאמר ה>א אין הייקז' ההוא רק חק־ס גזר הכליון חרוץ אך‬ ‫להם אס יש לאל ידם ליצצל יכינו קרב ומלתחה וזהו קדשו חלחמהיזם‬
‫לא ההרג כי אם בחקוחיתם ובכל אדחת ישראל לוה אחר כי קרוב יוה ה‬ ‫קופד כלבם לשחור את נפשכם העירו הננורים תחלה׳• יגשו שעל ידי‬
‫לוחד כי אחר שקרוב ייס ה' אחר הגזרה שבחקום כהוא הרי הוא כאלו ^‬ ‫כן יקנו איחץ שאר הה חון יעלו גם כל אנשי החלחתה‪ 1‬חה שאמרתי קדשו‬
‫בעחק החרוץ וזלי כי קריכ יום הי בעחק החרוץ ‪ .‬שרש >כו' אם יאחר איש‬ ‫קלחתה שהוא לייעד וחן הוא לחעןעשות נשק חהאתים וחחזחרות ווהו‬
‫הלא יעזרו את האוחית כוכיי מזלם העולים לתעלה או שריהם של מעלה‬ ‫כתו אתיכסן^יבות וחזחרותיים לרמתי׳ באופן שאפילו היוגבי' וכורחי'‬
‫אי אילי פונות ישראל אשד עשו באורך הגלזת חהתרבן ן‪:‬לאז יגרמו‬ ‫גס כן עם שאינן אנשי חלחיוה ולא גבזריס עם כל זה על ידי חרנות‬
‫פיהיז כחתייאשי חן כגאולה חלילה לזה אחד מענין ככני חול ת הגזי'‪,‬‬ ‫ורחתים חכלי חלאכתס החלש יאחר גביר אני • או יאח' כנה כלכס חלשי'‬
‫מ ה אין פחד כי אתר ששחש וירח קדרו כאחוד לחייגלה השמש יהפן לחשך‬ ‫נגד ה' ואל יעלה על רוחכם להתגבר אצלי כי הנה חהאתי' תוכלו עשוק‬
‫והירח לדם שהם הגדולי' כל שכן שהככבי' אספו נגהה ויוסר כחם חלהאיי‬ ‫קרבות וחהחזמייתיחחים אןהחלשיאחר גבור אניכתחיהא האם‬
‫שפע בחושפעיס חהם יגס חענין שריהם שבשמי' גם כן אין פחד כי הנה‬ ‫החלש יוכל לוחר עו ד אני האס יוכל להשתנות לנבור כאתיס וחזחרות‬
‫וה הציון אשדהזא שוכן בה ישאג על » רה שמציין תצא שהיא עגומה ע״י‬ ‫ליעכות חרבות ורחחיס ואחי• לבת על הרחייקיס רנד על אשר סביבות‬
‫הגיים ההם נגלו' וחירושלס אשר בה בית המקדש שלא זז; שכינה מכותל‬ ‫ירופל‪.‬סצורוצידזןזכל גלילות פלשת הצי' י אחל ששו ובואו כל הגזים‬
‫קערבי‬ ‫‪■•. .‬‬ ‫' ■‬
 ‫הכד‬ ‫יואל ד מראות הצובאות‬
‫רמימ‪ 5‬רהחחטי‪5‬ים אתה^ים ‪6‬זה‪:‬עצ‪£‬ישחפומת‬ ‫!‬ ‫י‬ ‫‪ .‬־‬ ‫»״‬
‫” נ״;‪°‬טחשד‪ .‬ש‪.‬זה״ק‪ ,‬ש « י ״ ־ י ״‪ 5‬אי״־א‪ ,‬ש‪0‬נח‪.‬י>‬ ‫״ ך ״ ש ס י תן ק‪-‬י ״ ל א שי ה ח ״ ״ ר‪ ,‬נ ן ‪ 0‬״‪1‬ל י‪;,‬רן‪.‬יע ש‪ ,‬ש״‪-‬־‬
‫^ א ש ד ע ״ ״ ־ ת אמשה ‪ ^ ,‬ט‪ .‬נ א ש ר יהיה ל‪ ,‬ס ‪.‬״ ש״נ״ו ת‬ ‫א ר ש ס שיי ס״״׳ו א ש רי־י״יי א׳ א שונ א דז״״ ס״•‬
‫™ ^ נ ״ ר ״ ל ש‪ .,‬״ א ש ש ני ״ נ ש‪ ,‬א ר נ ״ן ש‪1‬ש־ ‪.‬רןסלנהששני‬ ‫־ישסאששש ‪0‬שס‪ 1‬אש‪.‬אגאנא>״״־‬
‫ואולי‘ ‪.^•----‬א״׳‬
‫כשכרו'יביא'‬ ‫כמעשה לסיסדא ‪I.Z.‬‬ ‫^ ׳ ' יתייאשו חן הגאולה ויתטא! אין פתל כי בנה וה חחסה לעמן»הוא טזחיוה כ לגי ז‬
‫י‬ ‫‪.‬״‪ ■'. I‬׳׳‬
‫;לידיזמה לה אחר יהיה ניוס כהוא‬
‫יסבו ההרים עסיס הוא יין יהמע!’‬
‫תלכנה חלג וזה וזהחשכרי' וחניאי'‬ ‫^ יסיאל מלצאת■חענולתשחים ‪ .‬ר^ויזיי ך‪,‬ך־הןרצ־ןי והיתה ירו‪-‬שלם כן^ע וזרים ל א‬
‫' זחה וכל אפ‪-‬קי יפןליז הנמזכיס ילכו‬
‫חים ואפש׳ר יהיה נהם רתיןדגדל‬
‫זטתרשטיסואיךלאינזשן יהיו נה‬ ‫י‬ ‫ייהו‪1‬ה מחסה לעחו כסוגי' לסותיס •‪7‬ןסיס ו ה ^ ע‪ 1‬ת תלכנה חלב וכל ‪p .‬‬
‫זרים הס כחית הטוחאה חפאת זחה*‬ ‫ילכו מים ו‪-‬מעין מביתידהודז יצאוה שההאת״ ~‬
‫נסשי־^ט‪-‬ם ‪ :‬׳ ‪ ^ $‬רי ‪ %‬ש ם ם ה ^י ה ‪%‬ו ם ’ לזה אחר אין כחל כי הכה )חעין‬ ‫! *״״יגיי־י־״״יי ס״יי׳״‬
‫מנית ה' יצא והשקה אפילו את נחל‬ ‫ייוכמחיס ‪ 1b»e‬כי ישועתו סל בקלה‬
‫השטי' ששותיו לא יהיה להם זחה ואס‬ ‫י^ת שכינתו נגלות היא עז ?‘ מדבר שממה תהלז מך^ןסנגץה)ךה ^שי־־'‬
‫את חוצה לאלץ חטהר וחזנע זחה‬ ‫^?כ^דם־נקיאכארצם‪ :‬ד הוד הל ע ^ מ ת שב‬ ‫יזקיז ישועת יסר& חכו זחעוזלנני‬
‫כל שכן נכל ארץי‪u‬ך‪ • k‬מצריס ז ט'‬ ‫*®יאל והנה היה אסשד תהיה‬
‫שכינה נגלות עס ישר‪ (:‬נננל ונחלי והו שלם לדור וך‪1‬ר‪ :‬ונלןיתי דמם לא‪-‬גלןיתי‬
‫'הנה נאחר ערי קדשן היו חדנר ציון‬
‫חדנר הית‪ :‬ירושלס סחח׳ה הפן ערי‬ ‫־‬ ‫׳‘ ‪ .‬ויהוהיצ^קנציון ‪■.‬‬ ‫זנאזים* אן שלא תזו! חלשכון כציון ־' ״‬
‫אדנינו יזחדיני ארצנו על כן אחר‬ ‫* ‘ ־ • א דברי ;‬ ‫‘ ״‬ ‫‪.‬‬ ‫ם י ל מציין ישאג למה כל כן לזה‬
‫״יייאל תת״הו על החפץ כי הנה‬
‫ה ‪6,‬ימנדן‪1‬־’הטי‪ °‬״י?״׳״״’' ”'״ ‪f‬״״ ״‪,‬יד ״״‪,‬ש’™‬
‫חדנרפחחה‬
‫י^ש־נ״ט''א ‪4‬נס‪^^°‬ד?־שקן> יש!»‪.‬י|ש‪0‬א!משיע‪.5‬־ם‬
‫חניה חצהיכס שנת‬
‫אד אדום תהיה חדנר שמחה‬‫הפדבחדנר אן‬ ‫ונגנעות ולו‬
‫ומ׳ הפן החדבר‬ ‫ם זרגבעות‬ ‫מ י‬
‫ההרים עסיס‬ ‫«‬ ‫________‬
‫מהחלק • ה ל א ה נ ח ה שאני שוכן גצ״ן עודנו הר קדשי שהוא אתר‬
‫!התחילגמצדיס וגס אחר תהיה פעס פנית באדום לומר ני מאשר תראו‬
‫התיק שנעשה הד ושתא תאחלו אש ה׳שוק בציון יבירישלס לחה זרים‬
‫נחצריסלשחה תהיה על ידי כשדים כאפר ייעד הוא יתנרןע״י ירחים‬ ‫נכנסיס פס יאינן הקפיד לז? אחר וכיתה ירנשלס קדש ואז כאשר תהיה‬
‫הנביא חזה תבטחו כי לסוף הגלות גם אדום לחדנר שחחה תהיה • כשזה‬ ‫קדם חאז וזרים לא יעכרו בה עוד מה שאק כן עתה כי באר בה זרי׳ גוחן‬
‫מפל הוא אדום זה קס כי ויהודה לעולם תשג זכו׳ יאוחר הוא יתברך‬ ‫ןיזי^] יתללוה ואין קדושה דלת בנקוד׳ חושב השכינה בלנד עוד כיוון‬
‫בנה על שתים רעות עשו א‪ 17‬ס היתה ארצם שמחה כי נתנו לחרב כלם‬
‫פי אחר התשועה אשר קוינו לא תחרג עוד וזהו והיתה ירושצס‬
‫סב® על שחמות אלחת ישראל מל ידי שהגלו אותם* ועל אשד שפכו דם‬
‫קדם ®תהיה שיתקיי׳ חאחר הכתונ אנכי אהיה לה חומת אש כו כי תהיה‬
‫נקי נארצס הנה ונקתיהראשין שהוא הנוגע אל הארץ לגחלי בחה‬
‫^®יאת שכיכה נכללו' ירושלס כאפר היתה חתתלה כבית הקקדש עצקו‬
‫סלחדבד שמחה תהיה אן דחס של ישראל לא נקתי כי גס שבשלח יעברו‬
‫ומאז וזרים לא יענדו גה עוד כאשר היה כבית ראשון ושני ♦‬
‫‪ ,‬אדו׳ אין דם ישראל מנוקה בדם אמם כי חי יחי׳טחא בט‪:‬ו׳ע״כ אף שיהרגו‬
‫ו ה י ה ביים כו׳הנהארז״לס אוח׳ ומעין חביתה׳יצאופםקה אתנת‪3‬‬
‫כלס לא נקתי שישאר המון נקי כי אם התחלת פרעון ורוב החוב עורנו‬ ‫כשטי׳ יש מעין חגדל מורי׳ ויש ״גדל חלשי דש חגדל נאי וים‬
‫קייס ואל תדאגו בני על ככה כי הנה וה׳גס הוא לא נקה חם‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‪:‬‬ ‫טי דפל זנות׳‬
‫חעי^ ״‬
‫פטופי זחה ו ” י‬
‫חגדל ט״'״‬
‫ויש חגד^‬
‫צנזעי׳ זים‬ ‫נוגדצ כעורים ויש חגלל‬
‫מגדל צנועי‬ ‫מגדל‬
‫ע‪ ,‬ע ע‪,‬נןנ‪5‬י‪,‬ן לנד‪ ,‬חנלי עמ‪ 1‬נהי«ת ‪ !S-1‬ם״ס ־״עלים הל־‪ 1‬״ ‪,‬אי־«‬ ‫‪ y h 6 ,‬הליל‪ ,‬״ ׳ ל־ינן‬ ‫הי‪ ,‬י״ ™‪ -‬א ״ סד״ ‪ ,,‬א ״‪ ,‬א‪,,‬‬
‫״עוי הנ תונד אסל־(‬ ‫לעי ‪ ,‬״ ״ ״י‪ .‬ל ענ ד ל ה מ תנ תי •‬ ‫‪,,‬״א‪!,‬ןת אחר ‪,‬י‪ 0‬נ ישדי(לנםסי׳‪,‬י״להעם ל‪«.‬׳‬
‫גקחיו״‪,‬םי־‪ .‬ם‪.‬קי‪.‬צייז שלא־קחינ םנן‬ ‫׳עמידהתי‪-‬״הלינ שי ם־ א״״ חעין״ניתה׳יצ אי״ק־ אמנחלהשסיס‬
‫‪,‬‬ ‫עססהלגתיסנאקליפי ‪:‬‬ ‫ייאיילשיס לב אין מתייחס זה אל ראש הכתוב אן אתרי אוחרווזדי׳ ‪3‬א‬
‫תם ‘‬ ‫יעבדו ‪3‬ה עיל שיש לדקדק חאי דאפקיה בלשון זרים ולא אחר וגויס כי ‪.‬‬

‫^ ‪Liber‬‬ ‫א‬ ‫‪ .‬ע מו ס‬ ‫^‬ ‫! ‪AMOS, cap ,‬‬ ‫•‬

‫להיותה נשפע אל‪.‬הנביא שעל ידי ההתפשטות יחלש חוזק השאגה ורוגזה‬ ‫^ ^ ך * ו עמוס זכו׳לא אח׳שהיה נוקד כי אס אש׳היה בנוקדי׳הוליע אין‬
‫ומרוגז שאגתו יתברך הלא תמשן צרה שאפילו נאות הרועים יתאבלו כי‬ ‫הוכן לנבואה והוא כי הי׳ עס בעלי הקנה תעה בפדות פרוש‬
‫גס עד הבהמית תחשך חארה וחסרון כי יל ה תהא הויה בהן וגס רעב כי‬ ‫חנני אדם להתבודד וגס היה מתקוע שהיו אנשיה בעלי חכמה כחאחרם‬
‫ויבש ראש הכרמל עד אין מרעה להם >חה גס עתה באדם כי עיקר רוגזו‬ ‫לחלן דודני על י די היותו חכם גדז‬
‫וגדול רבו סל‬ ‫התקזעי׳ ששלח יואב ‪.‬‬‫ז״ל על ‪,‬‬
‫יתברן באדם הוא והנה בשלהי יואל‬ ‫ישעיה הנביא כחשו״ל ‪,‬חצורףעס‬
‫נאחרוה' מציון ישאג ופה נאחר ה׳‬ ‫? סןי ס א ע ר ‪-‬‬ ‫ר״התבידלז' זכה לנבואה והנה ידוע‬
‫אן הוא כי שם ידבר פל סוף גלות‬ ‫חרז״ל כי עשר לשונו׳ של נביאה הן‬
‫הזה האחרון על זחן יו® הדין הגדול‬ ‫'‪•!:‬ז‪c in‬‬
‫היה ־‪p a‬‬
‫א ! ‪ Ca,‬ז י ר ד י ‪/rr ₪‬‬ ‫ואש׳הן של קושי הן דבור וחזון ושתיהן‬
‫‪m‬‬ ‫‪ m‬א •י • ‪^ p‬‬
‫כחפזרש ‪0‬ס ואז ים מדת הדין גדולה‬ ‫נאחדי פה דברי עחוס ואשר חזה כי‬
‫על כן גס חירושלם יתן קולו‬ ‫‪■ m r m m‬‬
‫מיאותיז היו של קושי ועל כן אחשוב‬
‫שמתפשטת השאגה סם כל זז להיות‬ ‫ני לבל יהיה כחו זר כעיני הרואיס כי‬
‫וה׳ שהוא הוא ונית דינו מל כן ורעשו‬ ‫כל דבריו קושי על ק חחלת דבריו‬
‫שחים וארץ אן עתה טחוס ידבר על‬ ‫היחל בקושי על עצתו באוסרו ה'‬
‫זחנו שבית המקדם על מכונו וציון‬
‫וירושלס עודם עלעחדסה׳ישאג‬ ‫מציין ישאג וכז' ואבלו נאות הריעי' מצ־;‪1‬ן‪:‬שאגומ;רו^לם יךתן ק‪ 1‬ל‪ 1‬ואבלו! אור ת‬
‫סהואנוגע אל עצחוכי לועה הוא‬
‫בלי בית דינו על ‪ p‬אץ הרוגז רב‬ ‫והענין כי כל כןתה ׳כצדה שאין ציין הר;יים ויבש ראישהכרמל ‪ :‬בה אמר ןד‪4‬וה גנל״‬
‫להתרעם שחים יאיז כי אס ואבלו‬ ‫לוחר שיושיע האתהאלסבזכות שלשהפשע^דמשק ועל~ארב?גה לא ^שיכנו•‬
‫וכי׳ ויבם ראש הכרחנ ולא כלו‪1‬הוא‬
‫הברזל את~הגל?ן;ד •‬ ‫בהחה כעכין אדם ובהחה תושיע ה׳ני■‬
‫טל לרן א‪1‬חר‪ 0‬י״ל על ה' נתן וה׳לקח‬
‫אם שגס נאות הרועים יאכלו כי‬
‫כי כשנותן הוא ה' בלי דין וכשלוקח‬ ‫ושלחתי‬ ‫*׳ ‪/‬‬ ‫תגיע לחקניהס צרה להיות יד ה׳הייה‬
‫הוא ובית דינו • ^‬ ‫'‬ ‫בהם וגס ויבש ראש הכרמל עד אין חרע? להם וכל שכן בני האדם‬
‫א « ר ה׳פל שלשה פשעי דחש׳קזכו׳הנהעיק׳כנואת עמוס לא‬ ‫הכתוב ה' חציון אשר חשס תצא תירה ישאג חהעלר קיום תורתו‬
‫י • ״ י י׳יי' היתה על הגוי׳ןפל יהודה כי אם על יסלאל כאומרו דבלי‬
‫זאם סאגתו יתברך היתה נשמעת ^‪ 0:‬לא יכילנה העולס כלו אך גס‬
‫עמום וכו׳ שהם דברי קישי וצרות כמשחעות דברי הנה המה בעצם אשר‬ ‫פהשאגה חציון תצאחיחשלם אשד דברה׳ לנביאיו משם הוא כמא דאת‬
‫‪ 5m‬על ישראל לא על הגוי׳ ולא על יהודה ולהורות גודל אשחת ישראל‬
‫הגדושה‬ ‫‪Hh‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪j‬‬ ‫לב‬ ‫״‬
‫אחר •דגי ה׳ קירופלס תשש יתן קולו כי קול הסאגה תתפשט בירושלם‬
‫‪AMOS Cap* I.‬‬
 ‫עמוס א ב מראות השבאות‬
‫יהיה שריד לבית עשו ־ אך אין זה רק על חרבן תימן ו‪53‬ן‪-‬ס על ארנעמ‬ ‫הנדושה על כלנה אחר על^ פלשה פשעי דחשק ועל ארבעה לא אש‪-‬מו‬
‫^עתיל ידבר‬ ‫פשעיי אלה הנאמרים באיית לא כאשר חשב הרי׳א ז״ל‬ ‫ושלחתי אש ואכלה ארייני וכוי ובחרק הבתים והארמנו'ושבירת בריח‬
‫ושעור המכין כחו שכתבנו שאומר הוא יתברך חי יחן וכיתה רעת ישראג‬ ‫‪7‬משק הק' הרוגז חעל העם שלא יהיה כי אס להכרית יישב חחקוס אחל‬
‫כאומות האלו שהיה חקזס להעלזן עיקר הכעס על העריס ולא אנדו כג‬ ‫ותיחן שבע ושדרה חחקיס ישיגלי קריה עם ארם ולא כלם וכן בעוה‬
‫העם כאשר הי׳גלימזכרייכי ושלחתי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫על שלשת פשעיה והיסיפהרביע^‬
‫אש ו ט׳וכן על שלשי‪ :‬השעי בגן‬ ‫אש כבית חז א לו א ב ל ה א ל מ נ ו ת בן“״‬ ‫להסגיר סלישי ישראל לאדום על כן‬
‫עמון וכו׳ני גדלו אשמות רק עד גדר‬ ‫ושלחתי אש הכעס בחיחתעזה כד‬
‫כי והצתי אש בחזח' רבה עד כיסוי‬ ‫י ןשבך ?רי‪3‬ז‪1‬ימ^‪,‬ק וילזכררחי יושב‬ ‫היסוד ‪3‬ר‪ v‬ותתפשט שואכל׳ ארחניתי'‬
‫מבלןעת^וץ ותומןז שבט מבית עז״ן וגלועם^’ ‪,.‬גהונחדךשגס ואכלה ארחניתי®‬ ‫זעל ידי חרבן חומתה !ארחסחיהפל‬
‫בתרועה!כוי שע״י השיל הכעסבי®‬ ‫מר‪/‬יתיה?ג‪5‬ל־שלשה‬ ‫רעת ענשה לא תהיה כי אס שאכרי' ארםקיךהאםריה‪ 1‬ה‪:‬‬
‫כל צרתם לא הית® כי א® שוהלו‬ ‫יושב מאשדוד יתיחך שבע מלכו'‬
‫א ך מ ו ה ל א {ן ש; בניןנ ל ־ ה ג לו ת ם‬ ‫ידי‬
‫היו‬ ‫הית ושריו ’יחדיו‬
‫‪• V1-7P‬‬ ‫מלכש בגולה אך הוא‬ ‫•; י׳י‬ ‫«‪; -‬־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪L :‬־‬ ‫והשיבותי ‪•/‬‬
‫מאשקלון‪ r‬יישארו העם י ״ ‪ -‬י ‪.‬‬
‫״••״ ‪r‬‬
‫על עקרון יאבדו שארית פ־שתי אשר גלית שלמה קהסניר ^ א ד‪1‬ם ^ ישלחתי א ש ‪ :‬אך לא כלו אות׳ כי אם שגלו ושנו יכן‬
‫־‬ ‫‪ *?If‬גולסזפסע‪ ,‬מא־לאנילי‬ ‫•כחובת עזת ואנלהארסנתיה; והברת״‪1‬א׳!ב‬ ‫גשאיונה״ול״יהיזנלןין״ייזנם‬
‫אס>־■הסג״״•‬ ‫כליון״ ‪.5‬‬
‫כי אם‬ ‫»״‪,‬אלא ‪. S,‬‬
‫״־ ירעתי‬ ‫‪r‬‬ ‫«‪■ ,,‬״ ‪^ x J ' L A‬‬ ‫במקקי״ ת אל״״לני “ י׳י״ קי״ ״י‬ ‫ג״‬
‫^ ‪ ,‬א ש ה ו ד ו ת‪ 1‬מן ץ ^ ש ב ט ט א ש ‪ p‬ל ו ן ו ה ש י ב ו ך‪ J‬י^ךי‬ ‫עמרם יעמול!‬ ‫קסלשתים‬
‫אשבמזאג ומה שאכלה ניגצם •יי‬
‫ארמני׳הקדיות וחת בשאון חואנהי^‬ ‫ו א ב ת שארית ול שתים אמר אדני‬ ‫•וכן על שלשה פשעי צר על הסגירם‬
‫חלכס בתרועה ןכן׳ וין לא נגזר י ק‬ ‫גס הס גלות שלחה לאדי ס ושלחתי‬
‫כה אמר יהוה על־־שלשה פשעי־־צר‬ ‫יהוןז*‪.‬‬ ‫אש בחומת צר ואכלה ארמנותיה ולא‬
‫כליתיאת עמה יכן על שלשה פשעי‬
‫יסאר הפס וכן על שלשה פשעי יהודה‬‫שלמה ל א ד‪1‬ם ולא!‪.‬כרו נריתאחי□ ! ושלחתי‬ ‫אלום ועל ארבעה לא אשיבנו ואינו‬
‫מדבר עתה על חרבן בית שני כי‬
‫‪,‬״לאדנסהלאאש■״‪ .‬סה‪ 61‬י‪1‬אםם‬ ‫^** ‪ 3‬דויבת צי ו אי ל ה ארמנותיה ‪.‬‬ ‫על הדבר ההוא לא יהיה שריד לגית‬
‫ןהוה?גל ^ל שהפ׳^;ני איו ש ו ע ל‪ -‬א ר ^ ה ל א‪ .‬נ״לא ד תיעל ניסוית 'י ה ■ק״היי‬ ‫עשו כי אס מל עינית ^אשיני' ו ה ם‬
‫אשיבנו על־ךדג‪ 1£‬בחרב א חיו ו שח^ז רח ‪»0‬ו לאשחרו ולהיות כי‪ .‬עיקר צרבת‬ ‫על רדפו בחרב אחיו והוא כי לולא‬
‫סיאמחנא‬
‫מקנאת יהודה‬ ‫על ישראל‬
‫ישראל היא‬ ‫המכוה ״ל‬
‫^•«ד>‪r,‬‬ ‫‪" V‬‬ ‫ו‪ .‬״ י ^ ־‬ ‫וג״רין בחרב‬
‫‪ jp‬בתפלה ובדורון‬
‫יעקב‬ ‫‪.‬הקדים‬
‫ןדים ‪ -‬״‬
‫שכלהה׳חתתו שפן חרון אפו בציון‬ ‫ו ש ל ר תי‬ ‫‪ 9.1‬ל ^ ? ^ ^ ^ ^ ^ ^ ? ל ת ו ש מ ר ה נ ( ו ח ;‬ ‫המלאכים‬
‫י‬ ‫כמאמר‬
‫י‬ ‫לקראתו‬
‫‪:‬בא ’ ’‬‫היה ’‬
‫ויר שים וארחנותיה!היקל מעל העם‬ ‫בצרה ‪C :‬כ ת א‪ -r‬־ס*‪J‬ר‬
‫‪It.; •r‬‬
‫ארמנות‬
‫׳‬
‫בתימן •ואבלה‬ ‫אש‬
‫' ‪<' I • :‬‬
‫באנו אל אחין אל משו ונם הולך‬
‫מה שאין כן בישראל כי השליכם מפל‬ ‫במ־־עמ‪1‬זועל־ארכעוה‬ ‫־‬ ‫יהוהה״ ־‬
‫על־שלשהפשעי‬ ‫י הו‬
‫פניו וכלה גיש גרשם כי לא הטיל‬ ‫ידה‬ ‫^■^־'‪!1‬‬ ‫•‪•, :‬ז■‬ ‫‪f‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫•{‪.‬־י‬ ‫השית ה ס ט פצעוהו עד אומרו אחי‬
‫א שי מו על־ מ ע ט הרו־ ח יזגל^י ידבינ] נססינאי״״תיי‪.‬׳נ‪.-‬׳םנהםסצ־ם‬ ‫יעקנאנ‪-‬ינ־־אינ״״‪.6‬סא’סלא‬
‫חךקיבאת‪:‬גכולם ; והצח׳ א׳‪ 315‬הו מ תר ™‪ ,‬ע‪$‬נן‪5‬ירססע׳ניה^ד‪:‬אלס‪-‬שה'קי‬ ‫‪ w S«r‬אא' לסיוג את‪-‬עקב‬
‫™’ הכתרמגהביו םמייחמהיסער ‪ ,‬נ ה ס ״ ה סיא נ‪ ,‬צין לפ ר תל‬
‫סניי'‬ ‫^ א ״ ״ויי ג ^׳י ״ נ ס ליז ס ס ע‬
‫חלהחחיר‬
‫ס סי ־ ס ״ ־י‪ ,‬א ס ד ת‪ ,‬ג‪,‬י ס‪1‬סח״‬ ‫י‬
‫נכס* ונתן הטעם ואחר ויתעום‬ ‫אחד והשני כי ישחת לחתיו כי אשר‬
‫סביהם אשר הלכו וכי׳יזלנאאל הענין‬ ‫* ^ י '‬ ‫א פ ר י ה| ה ;‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫היה מיס׳ על אביו יצחק פאמר יקרבו‬
‫נזכירה מאמרם ז ׳ל על פסיק על תה‬ ‫אחי‬ ‫ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב‬
‫" א ס ר יד־ז‪ 1‬ח ^ד־י ~ של ש ה‬ ‫‪Cap .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לרח׳ מל אביו בל ישתה' כוס רעל על‬
‫אבדה‪ .‬ה אק דברזה‪ .‬נשאללחכ׳זים‬
‫ולנכיאי׳ולחלאכי' על חה אבדה הארץ‬
‫פ ש^מראב ועל־ארב^ך־ז‬ ‫‘‬ ‫הדג' יעקב בחייו אית הרחחי׳ שהיה‬
‫כאש׳הי׳‬‫אותם ‪,‬‬
‫ליצחק סתת ‪,,‬‬
‫קרח׳עפו ■‬
‫^ ב נ ו ‪ .‬ע ר' ‪-‬׳ ז‪ 1‬ך פו ? צ ב ^' ב ק' ד א דו ט ' ולא ידעו עד שהשיב הקב״הואמר‬ ‫‪.‬‬
‫פל עזבם את תורתי ״ זהלאיקש?‬ ‫^ ב בו א בן א ?‪ |:‬ה ^ בנו ט‬
‫הא' כל כן היתה חכמה וו שלא השיגו‬
‫אותה אך הוא כי החה ראו שבעה בתי‬ ‫ה ג י ן ר י ו ת ו מ ת ?שאון מואב ב ר ת ר ו י ן ר ז ב ק ו ד ־'‬ ‫לחמיו על אביו לבלתי היוג את בנו‬
‫דינין עבדו ע״א חה שאין מדתו‬ ‫שופר ‪ :‬ו ה כ ר ת י שופט מ חינ ה ו כ ל ‪ -‬ש ר י ר ־ ז‬ ‫'^ייל"‬ ‫ניי’;י‬
‫‪ ; T:‬י•••‪*T •/‬‬ ‫‪V‬‬ ‫; • ; ־ •>‬ ‫‪F‬‬ ‫עמלת בצאתנו מיוצרי כי טריפה לעד‬
‫יתברך כי אס על שלשים ועל רבעים‬ ‫יניתה לרשמי'שליל כי התחכם לבא אהרוג‪|7‬מו אסר יהוה • כה א מ ^ הו ה‪ 37‬ל‬
‫על ק אחרו בלבם אש נאמר על‬
‫ע״א ג״ע ש״ד הלא עברו שלשה דורו'‬
‫עליהם כאשר יעו ידיהם מן הזויה של שה פש;;י יהודה ועל״ אר ^ח ‪ k S‬אשיבנו‬
‫יתרי׳א״כ סיבה אחר יש והם לא ירפו‬
‫כי עסק הזורה היה חגי ן ומעביר טל‬
‫ולא ירא אלהים כי היה ישראל עיף‬
‫כן לא ידעו מה לישיג עד שהשי‪3‬‬
‫ויגע הגוף ולא ירא אלהיספסא‬
‫היא יתברך ואחר על עזבם את תורתי‬
‫‘עייפות הנפש באופן יעש? בלה לעד‬
‫שהוא עון ביט ל תורה כי ייתר‬ ‫וזהו ויטריף לעד אפו לולא ה' ה ה לנו כחז^סר!הוה על־יטלשהפש^י־ברז^זל ו ע ל‪-‬‬
‫הקב״ה על ע״א יכו׳ולא ויתר על ביטול‬
‫תירה י־ וזה יאמר כיחהשויתעוס י‬
‫לא אשיבניייעל־־ם‪-‬רט ?כסף צזייק‬ ‫ישתבח שחז לעד ואמר פרצילמא!‬
‫יתברך ויחלוש יהושע וכויעברתוזאת‬
‫כזביהם הס אלילי' אשר עבדו ' אין‬ ‫• ^ ®ז בי ם ע ל־ ע ב ר־זן ר ץ‬ ‫? ^ ‪1^3‬‬
‫טמיהנצתכי תמיד היתה משטחה‬
‫עליהם כ״כ האשם כי הלא מה שהתעו'‬ ‫»ייעוא?ידללו'ז‪1‬ל‬ ‫בלבו כי על כן חזר באסיפת אהרן כי‬
‫סביהם ויכלו למו * הוא כי ראו אשר‬ ‫הואהכנעניקלך ערד וגס וימאן‬
‫הלכו איות׳אחריהם ולא פקד עליהם‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫הנערה‬ ‫'‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬
‫אריס את ישיאל וכי׳ ויאמ' סן בחרב אצא לקראתן ועל ארבעה אלה אמר‬
‫ה שבעה דירייז ״ל ‪ P‬טעי‪ .‬כי חשבו חלילה כי עזב ה׳ את הארץ כאשר‬
‫הוא ושלחתי אש וכי׳ אן בשעיר ושאר מקומות בעמדם יעלזודו וגס תימן‬
‫מעין וה טעו חכמים נביאים ומלאכים בטעם החורבן כי היה להם פק‬
‫ובצרה מיקד הכעס היה בערים לא באנשים יהיא כי לא על העתיד לבא‬
‫ביטיל תורה קטין חזה כן היו כל יהודה טיעים בזה ועל ידי כן בטלו‬
‫עליהם גגאולז העתידה ידבר אתר גלות אריס כי על וה נאחר‪1‬כור ה'‬
‫ייענין התייה וחקיה שאןן הדעת חחייבס יעל כן ושלחתי אש ביהודה‬
‫לבני אדום את יוסידשלם!י‪ 1‬ס נקם בלבו יתנרן• אן ידבר עתה ‪b‬‬
‫ה! האף והחימה יאנלה ארמנית ירושלס שהיה בהה עיקר כעסו כי כלה‬
‫ארבעה עינית הנזכרים יזה מוכרח שאם לא קלח ה חנה בו ארבעה‬
‫ה תחתי ספן חיק אפו ויצת אש בציו והיקל חהע׳כאשר עסה ביתר פחי'‬
‫§שעיס מה שלא עשה נן באחיים ״ ועוד שאנה עוב שעיר ושאר מקומב‬
‫הנאמרים פגנלס היטל עיקא הכעש גארחנותיה® אך אוי מל הרעה‬
‫ולא הזכיר לק תימן ובצרה ואנה עז‪ 3‬יום נקס כלכו יתברך עד פלא‬
‫לגדולה‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
 ‫לו כ ד׳‬ ‫עמוס ב נ מראות הצובאות‬
‫ספע אל היזז!‬ ‫והוא חהסו א־ר ‪ ivm‬ל‪ 1‬ט ־קדתי ע‪;5‬ו ז״־עיד‬ ‫רנ״לה חאס״וע •‪0‬י‪ 1-‬ני על עלעה מעי■‪0‬י‪ 4‬״ל אר‪,‬על ש!א אטמו‬
‫‪.‬ונוס נס סרטו עעהע ואסנן אעענן׳ יער אס א’ | אד עיונס ני עעעז‬ ‫ננלס אס״תס נל רן סלא סלסאיאס נאי״סתיהם לה״ל עהעס ני אס‬
‫‪.‬ני האס עוקיסאעס עזא״ריעתנעסי נ״עחר־ וסמא תא״רו סאס אונל‬ ‫־אימי על עצ״ג־נ׳ יניס עסעיאס ננל ה״סן ה רו ״ני והנה לידלירנו■‬
‫להסמידנס נאשר עסיאי לאסוי אין אני קאיין‪1‬ענימ אתרם לעס‪1‬ע אא‬ ‫״־’'®ף הצליק זליעא׳יהיה ס‪-‬י״ם הדנד ‪ t‬ישו!‪ 1‬ולא ‪ i‬יה‪71‬רי עם היוא‬
‫כל הרעה אשר אתשעזשיסשנה‬
‫®היא קברו על כי אדל‪3‬ה לובית‬
‫אתר סגה •אלאא״ייו על וה ני הלא‬ ‫ת ע ר ה לסען חלל את־׳עם ק^׳ןי ‪ :‬ועל־בנדים‬ ‫^^׳ז^^ליהוד׳כי הו׳כצילו חהחו שהיי‬
‫יזחתץאני עד יום קצא הסאהכי‬ ‫‪-!..,‬י‬ ‫‪2‬‬ ‫"׳' יי‬ ‫"י ‪ V‬י ■‪:‬־׳־־'■‪■/‬י י•‬ ‫יוציסאתיו להרוג את יוס׳אז להניתו‬
‫הלאתיאוניהנ'ואגניהעלתיאאכ־‬ ‫^ ך ? ז ‪ 3.‬ח ו ״ ן ע נ ו ש י ם‬
‫נני עלשיקו' שם כי על כן שיבחו‬
‫חאירץ חצרי׳ואולן אתכם בחדבר‬ ‫דאגכי השמדתי א ת האטרי‬ ‫אי די ה ם ‪:‬‬ ‫זאחרחערף בני עליתזאפי'‬
‫^ | ר ^ ת א ח ‪ 0 :‬נ ב ה‪ 1‬ו ח ‪ ; 6‬ה י א ■‬ ‫החכירה לא היתיהזד' דולה בה לולא‬
‫את ארןכאחורי אןי‬
‫לזהיס דעת אתיו על כן שאר‬
‫שנה‬ ‫אמורי׳עדסו׳האיבעי‬
‫הארבעי׳שנה‬ ‫סאת׳סל אמורי׳עד סו׳‬
‫סאת׳סל‬ ‫ממ?[נל ^ ר ש ץ מ ת ק י ן •*‬
‫פרי י‪1‬ו מ מ ע ל‬
‫באלוניסואשמיד פ ר‬
‫ב א לוני סו א ש מי ד‬ ‫־‬ ‫‪ 30‬״‪, ,‬״׳‬
‫והוא מאח הכתוב כי לא שלס עון‬ ‫ת נ כ י ה ע ל ; ת׳ ^ ר נ כ ם מ ^ ר ץ ם ץ י ' “‬ ‫״ל®י לין זה ‪ 6‬״ ״ ו«ני‪ !,‬״ (‬
‫ראחירי עד הכה ובכן איחר הואית'‬
‫ארץ‬ ‫^ כ ס ב מ ד כ ר א ר כ עי ס שנ ה ל ר ש ת א ת‬ ‫ייייתו כי היא הצלי'הנוכ'ויתכןיאחר‬
‫‪ t‬תבעתו בחה שאני חארין לכס כי‬
‫אני ע־שה לכס כי‬ ‫עשיתי אז‬
‫‪-------‬‬ ‫נכאשר‬
‫‪-----------‬‬ ‫^ ^ ^ « ם ס ב נ י כ ם ^ נ א' ם ו ם ב ר ו ו ד כ ם‬
‫נה״ללות ס‪ C7|1f‬אנקול עלינ‪-‬ושע׳‬ ‫א ^ ^ ^ ת כ ג ״ ש ר א ל נ א ‪ p‬־; הו ה‪: .‬‬ ‫־־’ה ״ש” ^ ל ' ^ ‪ .‬״ ' ‪L ^ i i‬‬
‫‪to ^ r L 7 Z Z ,Z ,lr‬‬ ‫הנ כי אי ס צ י ה ״‬ ‫ו ת ש רןן א ת‪ -‬תז ר‪ -‬ם ״ן מ ל‬
‫‪,‬שני ו־ו אניעל השעיס ננוליני‬ ‫ת ה אנ פ ם עי ק ה ח רוי כ ם‬ ‫ל א מ ר ל או ענ פ או‪:‬‬ ‫״יי״אנצע‬
‫— ־‘־■ “ —ועליכם •הלא‬ ‫‪- ----------- «------ 1‬‬ ‫•‪/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫חבניב׳למיאי'‬
‫צדבר בס שיתרו בכס וגס בחוריכם‬ ‫‪T '•/‬‬ ‫‪ /‬י‬
‫‪ 1%‬׳‪1‬‬‫־‪•' 1‬״י ׳יי• ‘‪ J‬י‬
‫צנוירים שגס הבלתי נביאים על ידי‬ ‫ולןל‬ ‫נ פ ש‪ *.1‬ותל^ ש ה ל ן ש ת‬ ‫כלא בצע כסף יחכלהו לבעל דינו‬
‫נוירו׳ אני משרה שכינתי בהם כענין‬ ‫ואמיץ לבו‬ ‫ימ^ט ו ר כ ב ^ו ס לא ימלט נפשו' ‪:‬‬ ‫עס הייתו צדיק בדינו הרי גזל חשולש‬
‫כי נזר י‪1‬היז על ראשוואת'בחוריכם‬ ‫‪ .‬׳‬ ‫י‬ ‫י ־ ‪ . ^ 1 '* = /‬׳־‬ ‫יגס שן תד ועס קלק!ל משקע‬
‫ל‪,‬״‪ .,‬ענ‪.‬ן ש״עיןנצדיקשאמ־נ‪-‬‬ ‫החפורסחי׳ ; כננוחםערום‪-‬נוסב;ום‪-‬ההואנאם ’ ‪.P‬״ ־‪,‬‬ ‫יעס כגזל גם מריות ולא‬
‫עעו‪'5‬לאאנלסאש‪ 0‬נ‪ 1‬וינ * א ע ע ם‬ ‫י ‪ C a p . 3.‬ש מ ע ו א ת ־ ־ ה ז י ב ר הז ה [ < א ^ ר‬
‫גישע ביאס התתתסדי’השואפים‬
‫אחת הבחור‪ .‬אחד שגא חן ‪ .‬הירוס‬ ‫ד נ ר י ד ־ ז ר ה ע ׳ל י כ נ ם כ מ‬ ‫יי‬ ‫‪,‬‬ ‫על עפר ארץ בראם דלים כי עושים‬
‫‪%‬צחש לעושים דרך ה׳■ שאוהב עניר‬
‫ואס הס דלים כעולם הזה ר‪,‬ם דבקי’‬
‫מ צ ך‪,‬י ם ל א מ ר*‪ .‬ר ק א ת כ ם י ד ע ת י מ כ ל ם ^ פ ח‪ 1‬ת אחר רועה הייתי לאבא בצאן ופעס‬ ‫יתברך אתרי חותם ולכן הולכים‬
‫את לאיתי בבוא’שליבחי'וותה לעתי‬ ‫האדמה‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫כשואפי׳עפר ארץ אשר על לאם דלי'‬
‫עלי ובקש יצרי לטורדני אז אחרתי‬ ‫‪.‬‬ ‫לקבירי׳בבית !‪17jpv‬‬
‫הקברו׳גחעיותיהס‬ ‫'י׳ין^ידי בבית‬
‫חיין שערי שאני חגלחן לשחי׳ או אחר שמעון כצריק כח‪ 1‬תן ירבו כוללי‬ ‫לתסת עציהם באוחרס כי אלה הס אוהבי ה וקדושה שורה על‬
‫גוירית ‪ b c ’j‬עליהם ‪ .‬אחר הכתוב כי יפליא לנדור גדר נזיר להזיר לה‬ ‫עפר יאשם ונסכולכיס לבית הקברות לעשית ' תסיל‪,‬ת ן‪ :‬אינן הולכים‬
‫שאינו חתון כעס וכיוצא בו ונשקוזתיבקווכו׳ ווה ירחו! פה באומדן‬ ‫בדרך מושה לכל אלס לחען יחשבו שלבלתי הלאות תש־דות הולכים‬
‫וחבתורינ׳ שי;!א חהבחורי׳המדרי׳ נדר נויר בל יטעס בחרותס אחרי יצרם‬ ‫בליר שלא יעברו בה רב־ס וזהו מ דן ענויס יטו שיטו חן הכבושה וילכו‬
‫הס אשר הקחתי אני לנוירי׳ ושהא תאחרו כי לא כן הדבר כי לא דבר ה׳‬ ‫״מיס לסרושיס מבני אדם!חהלכיס בדרן אחרת באופן שכל‬
‫פר ואיס את כבוד האנשים האלה יתחרו' לאחד כי מדת קונס בהם לאהוב באלם אם כן תכחישו המציאות וגם מה שאני אוחר עתהבשש ה’ שהקים‬
‫ווה אמר בתמיהא האס‬
‫האף‬ ‫ה׳ וזה‬
‫זאת נבואה חאת ה'‬
‫איו ואח‬
‫בי אין‬
‫סאחר! כי‬
‫לידיא׳ תאחרו‬
‫י״‪-‬ייר׳ לנביא'‬
‫חבניכ'‬ ‫‪%‬‬ ‫ראמי־ או אחרי ״י״״‬
‫מיתס ס׳‬ ‫לאמת כאפר‬
‫עפר על יאפה‬ ‫זלשאיס ע פי‬
‫ילכתאבח זלשאיף‬
‫את הד׳יס ילכתאבק‬
‫אין זאת בני ישראל נאס ה' שדבר בי כי אם נאם שלי שאני טלה סלבי‬ ‫דבק בס וכל •שעש וב׳• חפץ היא ללכת שתה לשכב את א' מן הנערי' אשר‬
‫שתכחיש! שלא הקי׳נביאי׳ואף אין זאת שאני שתנב׳נאחו של ה׳והלא אתם‬ ‫קלן שס לבכות את אביה או אחה באחד החפלות צוריס ונקיקי הסלעים‬
‫בטלתם‪ m 11‬ני ותשקו את הנזירי' יק ועל הנביאים צויתם אנשי' עליכם‬ ‫אשר שם אנשים קבורים וזהו ‪ ,‬ואיש ואביו ילכו אל הנערה‪1‬יעש‪ 1‬בערמה‬
‫לאחר להם לא תנבאו ״ הנה אנכי ונו׳ עתה ביאר סוף החכוין אפר כתבנו‬ ‫לבל יתנו לב לדבר הנה־גו עצמם להיות שואפים עלעהרארץבראש‬
‫שכיון מלמעלה שאחר אוי ואבוי על ישר& שהם עשרת השבטים כי גדלה‬ ‫דלים והוא קעין עובדת דגמרא חיעשה היה והוציאוה עשרה במעה וילכו‬
‫דעת על כל הנאחדי׳באחת שהם דמשק ועזה וצר ואדום גזחני׳ההס *עמון‬ ‫סניס לבל תשחט חיד אחד בלבד ויבטחו אב זבן שיהיו בלב אחל והוא‬
‫ומואב ויהודה כי בכלם שלח הוא יתברך אש חשתו ותאכל ארחנותיה'‬ ‫חלול הסס כפול לעשות דרן חסידית לרחות ולחטא עזן עריית ולהיות‬
‫והטיל עיקר הכעס בערים וארחנית והקל חייעס חש"כ ישראל כי על‬ ‫איש יאביו * ועל בגלים יכו הנה חאשד לחדתנו תורה לשום דיינים אצל‬
‫שלשה פשעיך ופל ארבעה שלא אשיבנו לא נתקיים גן ושליזתיאש‬ ‫החונחחסחיכית פרשת משפטי'& חובת אדחה גס הם היו עושי'כן והיו‬
‫בארחנותין כי עצמו פשעיך ועל כן הנה אנכי חעיק תחתיכם וכו׳ והוא‬ ‫קראים חסידות ועל טון בגדים חבולים יזאלח״ת או שחלת העני ולא‬
‫שלא תסבול אתכם הארץ אשד תחתיכם ותגעל בנס לגמרי כי הלא‬ ‫קתוירי' שתלת' יום יום יטו עצמם ליטפל ציסר את העושים כך להענישם‬
‫יקרכס כעגלה המלאה לה עחיר כי לחה שהיא הולכת זייתסמעת תמיד‬ ‫וז‪:‬ז יעל בגדי'חבולי׳ שהוא על עסק בגדיחנילי׳יטואצלכל חזבח והיו‬
‫כדחקי' העומרים למטה בקרקעית העגלה כסו שדוחקי את העמדי בה‬ ‫הפס חושבי׳ כי לרחם על הדלי' ולחני' היי עושי׳ ולא היה כ״א להענישם‬
‫בחוזק על אין קרקעי'דפי העגלה יכולים לסובלה כל כן נדחק ותבקע‬ ‫גקחון לבית לזיר»ם תראי' שהוא לבדק הבית והיה לס^ןע יין מהמעות‬
‫תחתי' ואין תיקון כ״א להסיר' מתוכה לגמרי כן הנה אנכי מעיק ודוחק‬ ‫וזהו ויין ענושים ישתו בית אלהיהס י־ כי היו מוליכים ‪ 00‬חעיתהעונשי'‬
‫שיחשבו הרואים כי לצורך בית אלהיהם היה ולא היה כי אס לשתות שם ־ תחתיכם שהיא כי הארץ אשל תחתיכם לא תוכל לסבול אתכם כי חלאה‬
‫כל כן חעוניתיכם כעגלה המלאה לה עמיר והוא כי כלה גרש יגרש אוח®‬ ‫יין באתת הלשכית אשר שס* ואנכי השחלתי וכו' אחר הנביא בחה אתס‬
‫ממנה לגמרי שהוא אשר היה על ידי סנחריב ואבד מנוס מקל לנוס מפני‬ ‫בוטתי׳האס חזקי׳אתסמן האחורי סארז״לבחדרש וו״ל קפה סיחין ועוג‬
‫כגיל?ס איתם וחזק לא יאמץ כחו‪,‬נגדסוגבורלא ימלענפשווכו ‪:‬־ '‬ ‫מפרעה וחיילותיו וכוי ועל כן אחר הוא יתברך על ישראל עוברי רצינו‬
‫ט׳הנה נבואתו היתה ליש הם עפרתכשבטי׳זעקהם ידנר•‬ ‫הלא אנכי השחלתי את האמורי מפניהם שהיו להם שלשה דברים גבורת‬
‫^ ‪ :‬ואליהם אמר שמעו את הדבר הזה אשר דגר ה׳ פליכס‬ ‫עצתס ושריהם של חפלה וכוכב חערכתס מלמטה מהשרים ולא פוה להם‬
‫בט ישראל שהוא אלכלהכללות שכולל ישראל ויהודה והזאאומרו‬ ‫יזהי על גבור׳עצחם אשר כמנה ארוי׳גבהו ואס על השר שהוא החוסן שלו‬
‫‪f‬‬ ‫‪I‬‬ ‫יהנה יחסון שהוא השר אשר‪ 13‬יחסו הוא תקיף כאלונים ואס על הכוכב ‪ :‬לק אתכם ידעתי מכל וכו ובגחיא‬
‫חשצ‬ ‫טיעילס הגלגלי׳ששפיטת טובו הוא כפרי נמשך מהפר שבעולם המלאכי' ■ מעיל כעסו עליהם לפקיד עליהם את כל חט תיהס‬
‫|מי סיס לו סכי בכי אדס לויס מעות ממט אחד אוהב וחתד שונא את‬ ‫מלמעלה‪-‬‬
‫י‪1—1- .‬‬ ‫‪-------------‬‬
‫סבא לו‬ ‫‪ -------‬י‬
‫חחעל סהוא מחה‬ ‫סל הסר הוא הכוכב‬‫פריו ‪I-‬‬ ‫ודרולה יאסחי'‬
‫________‬ ‫יי‬
‫הא‪ 1‬הב‬
 ‫עמוס ‪.‬נ מראות הצובאות‬
‫אליו הוא שבינה הוא פסאלהיס והיחן כפיר קילז כלתי אס לצי כני‬ ‫ה‪»5‬הב א!חר לז תפרע לי יזנהנכל יזם !לסיף השנה יהיה הכל פרוע ולא‬
‫זהוא סאחרו יתכרן לאיוב וחית כפירים תמלא כי ישותו נמעזצות ישני‬ ‫תרגיש גאל השינא אחר איני תקבל אלא הכל ביחד לסוף הסנה זכשמגיע‬
‫בסוכה לחו ארב והוא ישוחו בחפינות הילועיס להס ישוחו ויכצעז ברעי*‬ ‫הימן דוחקו וכובשי ביסורקרעיס ואינו יכול לפרוע אפיל! חצי לחזב‬
‫בי אין שוס בפל חי עובר דרך מעונות' על ק חה עושים יוצאי’ חתעזנגע‬ ‫ישיאל יאיחות עכ^ס חיטא ם להקב*ה עונות וחנואיס לישראל נפרע‬
‫ויזשביס בסיכה מארבים בהחבת‬ ‫מהם יוס יום יסורין מעט חעט עד‬
‫וכאשר יעברו הבעלי חיים זלכדים‬ ‫העכ^ם‬ ‫ספידעיס את הכל אךאוחו'‬
‫ויוליכזס לחעונותס ואו מןן קול אחרי‬ ‫והס‬ ‫הזחן‬ ‫יזניח יתנין את הכל לסוף‬
‫סכבר לכר תה שאין כן גתחלה‬ ‫פורעים‬ ‫אין‬ ‫כלים יאפילו הצי חוגס‬
‫*י^א ענין ברין ה יוס יזם יעמוס לנו ‪ .‬לי!ערןטרף אין לולןיתן כ;‪ 3‬י ר קו ^‪ 1‬ממ^נרתו ' חה יאחר פה היתן כפיר ק^לי‬
‫מחעונתו בלתי אם לכד והנמשל א פ‬ ‫•יענין לעשות חשפט עבדו כו' דגר נלתיאם־־לכד י ^תפ\ל צפור על־פח הארץ‬
‫מה שאמרתי ה' חציגן ישאג שריאז‬ ‫יזם ביומו חה שאין כן האוחזת וזהו‬
‫טרף בכסאל תאחרו כי לא נגתר דין‬
‫ד‬ ‫‪1‬‬‫^דף^עלמ‪-‬חמן־האךמה'וך'כ!‬ ‫לה‬ ‫אץ‬ ‫ומוקש‬ ‫דק אתכם ידעתי מכל משפחות וכז'‬
‫‪ jj‬קונלו לומר‬ ‫וישוב משאגתז‬ ‫על כן אפקיד עליכס בדרן תפרפי כל לא‪.‬ילכוד‪ :‬אם־‪:‬יתק;נ־ש‪|1‬רבעיר ועם לאלהררו‬
‫אם השכינה שהיא דין הנחשללכפיר‬ ‫עוניתינס סזיא חעט בכל יוס מה א ם־ תהיהך;נה כעיר ייהוה לא‪ 17‬שה ‪ :‬כ^לא‬
‫לא היתה נותנת קו^מחעונתו היא‬ ‫שאין כן האומות מ׳׳ה שפורעי' בסוף‬
‫ירושלם אשר שם שכינהומהנ ן‬
‫^ כי א ^׳ ^ ל דז ״ סו דו א ל ‪-‬‬ ‫הזחן יאין להס כח לפרוע חצי חינס‬
‫בזמן הבית יהלא אחרת וחירום׳®‬ ‫שאגמילאי^;אארמ‬ ‫‪:‬‬ ‫הנביאים‬ ‫•עבדיו‬ ‫וה‬ ‫גס בנלית איגום מן העולם ודרך‬
‫יתןקולו שסא כי קול שאגת ה‬ ‫ולעיני ירך טיב וישר מכל הפירישי'‬
‫יהוהדכר מי לא עבא ‪ :‬השמיעו•על׳ארמנורת‬
‫מציון נחסך עד ירופלם שהיא‬ ‫הנאיזריס באחת בפסוק הלוה יבלרן‬
‫מעונתו ש‪ :‬שס אלהי'ה‪ 1‬א שכינה אשר‬ ‫קריב למנלן לפי דרכני בס״ד ?אקזדומעד־י^ארמנוס בארץ מצרים ו א פ רו‪.‬‬
‫האספו על־הרי שמרון ו ר או מהופרת *דבורת י אינ ה צזמנת קול כי אם אחר שלצד‬ ‫‪1‬ולתי כי אומרו ידעתי נפרש מלשין‬
‫על פי הדין פס נגמר כדין על ידי‬ ‫דחחים כמו יידע&הי׳ ואס לא אדעה כתוצה ועשוקים נלןדנןדז ־; ל^א;יד^ו;עשות־־־‬
‫שני השחזת הם ה!א זנית דינו וזהו‬ ‫ואדעה מה אעשה לן כאשדנתשך‬
‫היתן כפיר קולז חחעונתו כו' שחיזר‬ ‫נ כ ה ^ נאכש^־־ידתוךן ד ד א ץ ר ס ה ס סו ש ר‬ ‫• עם הכתיגיס הבאים נס'ד ״ ולבא ‪t‬‬
‫אלתחלתחאחרעחוס ה'חציון ישאג‬ ‫‪ .‬כארמגותיהם ז לכןכהא״מר^^^^ניייהוהצר‬ ‫א'אומרו‬ ‫מנין הכתובים נשית לב‬
‫זחירושלם יפן קולו וכל וה הוא כי‬ ‫הילכו שנים יחדיו וכו'יד הס השנים‬
‫תאמינו כי הכל מאתו יתברך ואס‪.‬‬
‫^כזואךמנותןף‪:‬‬ ‫•ננח&לשאסהוא כאשר ראינועי‬
‫חלילה יעלה על רוחכם כי נפילת גוי‬ ‫דדזארי‬ ‫שפירש על יהודה וישראל שהלכו שניה׳ ־ בה א מ ר יהוה ^ ש רי צי ^ הרעה מבי‬
‫אוחחלכהביד זולתם מקרה ה‪ 1‬א‬ ‫‪ .‬אחרי אלהיס אחרי' האס נועדו שניהם • שתי ^רעלם ^‪5‬ו ברצדאזן כן‪.‬ץצלו בני! שלא'^‬
‫כי דרן כעזלס ה! א ליפולאלן גיד אלד‬ ‫לכך הלא אלו ואלו בחרו דרכיהם‬
‫כחקוחזת׳יבארצותם‘ ב' אתה קשר יש ‪ ,‬ה;שבים כ שמיון בפאת מטה ובדמשק ערש ‪:.‬‬
‫חלילה לכס כי אפילי צפרא בלא‬
‫הוימנות׳לשחי׳לא הקניד והוא מאח'‬ ‫לפסוק זה עס הקוד' * ג׳ אומרן ^מעווהעידו• ^^יעק^א ם “ אךנץחוה ^(הי‬
‫־־ רז'ל בספר הזוה' וזה אחשוב שהנביא‬ ‫הישאג אריה ונו׳כי חשל הארי' ומשל‬
‫*הצבאית*‬ ‫'‬ ‫• ׳‬
‫דבר התפול צפור על פח ה אק וחוק'‬ ‫הכפיר יראה ענין אחד ולחה הוכפל‬
‫אין לה שמכשילים איתה חן השחים ושחא תאמת שאס קהוא שכבר נגזר‬ ‫קול‬ ‫נתינת‬ ‫זברפיר‬ ‫שאגה‬ ‫אמר‬ ‫ובשינוי מאריס לכפיר ובאייה‬
‫כהא»רןבלתיאס לכד איך חאריכיס לניאל תתמה כי לכל זחן כי היעלה‬ ‫וכן באריה אחד ביפר זבבפיד אחד ממעונתו י באריה אחר טק< אץ ‪15‬‬
‫פח חן האדמה ולכוד לא ילסד כלומר וגס שתראה שיאיזי לא יתבטל כי‬ ‫!בכפידבלתי אס לכד* י׳ איזה קשר לפסוק זב ‪ 00‬הקודם • ה' אומרו‬
‫לא יש!ב ריקם כן עיר לכס אריג! כלי סקשינו אן לא יעלה הפח חעליכ'‬ ‫התפול צפור וכו׳כי הוא חשל הפן הקודם כי בקולם הוא מים ^י ה טורף‬
‫פד לכוד ילכוד זה פעח־ס כאשר היה ני בשני פעחיס גלו עשית השבטי'‬ ‫את הטרף י ופה הוא ש‪:‬צפוד נופל בפח ואם האריה והפח ?‪ C‬חשל אל‬
‫זנחשל גס כן אין הציי' חעלה הפת נצ!ד« צפור צח ‪ r‬בלבד עד יהיו לפחות‬ ‫האויב לחה תחלה מלחה אוחו לבעל חי ואחר כך לדוחס * ועול אם כן‬
‫שנים כללהרבריסכיהכל נעשה על פי ה׳ זנית דינו כאשר אחד הילכו‬ ‫חיה‬ ‫>זי יהיה נמשל החוקש * ו׳ לחה חדחה תחלה את הנלכד לבהמה או‬
‫שנים יחדי זאזחרו היסאג אמה וכי'אם יתן לפיד סלם חשל אל סכי‬ ‫שעלידז‬ ‫ואתר כך לצפזריו׳כיבחשל הראשון לא שת לבו אל המוקש‬
‫המלית יחד מזכרים בא י זרו ה‘מציון ישאג הוא סס הרחמים וחירושלם‬ ‫כלכל כאשר בצפור ‘ ח׳ אומרו היעלה פת חן האדחה כו' כי אין זה מעין‬
‫♦תן קילו כזא על ידי שכינתו שבירושלם שהוא על ידי שניהם כחדונר‬ ‫ענין אחפליס הקודחים* ט' כי אוחרז אס יתקע וכז' אין לז קשר עם‬
‫ואינו בחקרה חלילה צי אט על ידי הוא ובית דינו והכה השם לבי לזה‬ ‫‪-‬הקודס ‘ י' אומרו כי לא יעשה וצו׳ כיהנה חלת כי טבעה להיות נתינת‬
‫מראש השנה אשר אז רסאית למשפט הוא ובית דינו יישוב אל ה' כי יחרד‬ ‫שמם אל הקודם ואין נראה שום טעם וקשי חוה לוה* י״א אותרו אדיה‬
‫מקול השופר אשר נו תקיעה ותרועה זכר לה' ובית דינז צא יירא מפחד‬ ‫סאג וכו׳כי אין פוף הפסוק מקביל אל רחשדאתנס אחרי אוחדו רק אתכס‬
‫רעה מה שאין רן אשר לא יתן אל לבז יוהו אם יתקע שיפר נעיר שהיא‬ ‫זלעתי ונו׳ שפירושו שהוא כמשן אל פסוק הקגלס אל כל המשפחה אשר‬
‫בר אש השנה ועם לא יחרדו מהרמז הנוצר או אם ייה ה רעה בעיר חי פתי‬ ‫העלתי חאר־ן חצריס כי אליה ראוי לאחר רק אתכש ידעתי!רתחתי‬
‫להעלותכם חחצריס זלצתי עמכם געחול ענן יוחס ובעמוד אש לילה‬
‫לא יבין ציוה שהיא הוא יביתדינו לאעסהבתחיה ני יראה בהשגחה‬
‫צי על שלא חרד על מה שנרמוז לו נלכד בידם וסחא תאחרו שאס כן‬ ‫על כן סרחחתי אתכם מאת כלס ראיי שאקפידעליכ' שלא תעברו רצוני‬
‫איפהט!ב הוא שלא איחר לכם שתהיו כש גגין‪1‬לא כמזידין ולא תאשמו בלי‬ ‫מן‬ ‫פי אס שאפקוד עליכם אתפל עונותיכם ומחא תאחרו להתייאש‬
‫הפורענות כי בשם הרחחיש הוציאכס ה' ונו יתנהג ויעבור על פשענס‬
‫התראה כאשר על ידי התראה ‘ כנ ה אי אפשר כי לא יעשה ה' אלהיס לבר‬
‫אינכם אלא טועים כי הלא הילכו שנים יחדיו זכו' לוחר כי הלא באשד‬
‫כי אס גלה סודו אל עבדיו הנביאים ואינו מגלה כי אס כדי שנודיע‬
‫העלה יתברך אתכם חאר׳ן חצרים הנה כתיב נה' הילן לפניהם יומם כו׳‬
‫ונתרה בכס ולא ניכל לכביש ננואזנו כי הנה אריה שאג להפיל איחה‬
‫ולילה כו' וידוע כי כל קקז' שגאח' יה' היא ובית דינו הדי שלא חדת רתחי'‬
‫מי לא יירא אמיאלהיסדברגם הוא להטיל אימה עלהעסזאם אק‬
‫והילכו שניס יחדו בלתי‬ ‫לכדה היתה הולכת עמכם כי אם הוא ובית‬
‫הנניאים מודיעים א ך יבא מוראו אל הפועל מוכרח הוא יודיע הדבר ־‬
‫אם נועדו להנהיגכ׳ תחיד בשתי החדות כאח׳ ושלא ליותר כלל סעוניתיכ'‬
‫הנביא להטיל מורא וזהו חי לא ינבא חי זה אפי לא ינבא ויגיד לעס לגא‬
‫ואם תאחרו שאחרי כן ראה להתנהג בשם הרחמי׳שאס לא כן אין חאריך‬
‫מוראו יתברך אל הפועל ‪:‬‬
‫לכם כל צך עם כל וה הנה שם הרחחים שאג נגדכם כאחור למעלה ה׳‬
‫זכז׳כנה יזכו׳־ש במפר חלכי׳כי עשרת שכטי׳עיקי מ?‬ ‫‪m‬‬
‫מציון ישאג והישאג אריה ביער וטרף אין לו ודאי שרגא' את הטרף ושואג‬
‫שגלו היה על ע׳׳א שעשו על כל גבעו? גבוה ותחת כל‬ ‫'‬
‫וידוע כי האריה היא משל אל שם החסר כי מיכאל הוא פני אדיה ואם כן‬
‫יץין זימו להם במות נכל עריהם י וראוי לשים לב יז׳ה זתשלי^‬
‫ודאי כי מאשר סאג ה׳ מציון רואה בבס טרף ושואג שתחזרו בתשוג׳טרם‬
‫^כיל ה״ עמוס* ועוד מה נשתנו אשדוד וחצרים חפל יתר אוחותשאל יה‬
‫♦בא הטרף אל הפועל ו^חא תאמרו כי שאגת חית רחחיס אינה חלוטה‬
‫על הרי שחרון ונו' וגם לא הזכיר גילוי עריות פה כאשר‬ ‫יאחד‬
‫כי עדין לא נחלט ונגחר הדין לוה אחר הנה והאפשר באריה שיש בו‬
‫מוכירס אחדי צן באומרו ושרוחי' על ערשיתס י אן הנה בכל הגוים לא‬
‫‪ i t‬רתידס כ;ולע לנקיאי׳ גחדותיי אן הצמיד הוא הואגעל רזגו ה חו ל‬
‫גתצא חי ‪6‬ראה חש^ק אלהי נכר לעיניה׳כאשוור וגזצרים ני נשום אשדויי'‬
‫‪P&,‬‬ ‫•‬
 ‫מכו‬ ‫עמוס ג ד מראות הצובאות‬
‫ונצאתן יקתיס המדים ההסוישלכו'ההרחונה ‪ ,‬היןום מוקף וסיוד שלא‬ ‫^יין האלהיס זצימ אותו אצל דמן השכיחו ‪ .‬בגקי והנה דמן מפל‬
‫יוכלי •יבלוח לקחת אות ן חסם להוליכן‪ .‬בסירות לוגה לחו כרן לשפחות כ‬
‫בית וכו׳ הנה הורגלו עובדי ע״א לזבוח זבחי ?זתיס בנית אל‬ ‫כאו‬ ‫לפניו אדצד וראזדגזן ושתי נפות ידיו כיתות אל כחפתן וכן הנזצרייס‬
‫יאו כי גאלהי‪:-‬ם עפה ה' שפטים על כן שתי אומות אלו יכירו חרפת אלהי‬
‫‪ ,‬ונגלגל כקא דאת אחל רם זונה את ישראל יכו ואל תבואו‬ ‫נכילפני י^הרישראל עלכןאתסניאלהרצה הוא ‪.‬יתכרןלהשחינג‬
‫כגייגל ואל תעלו בית אין וכו' והנה‬
‫‪f , .‬‬ ‫?^ייזמתיהם ‪,‬יאספו ’‪ I‬הרי שחרון‬
‫הנביא דגר באו ביתאלופפעיבע^א‬ ‫ה צ ב א‪ 1‬ת ; ‪ ,‬בי ?;ו כז פ לן דזי‬ ‫^יאית‪ .‬חדפמחישה'‪^ ,‬היהסאיכה‬
‫אשרשס ‪,‬כי שם תשתקו יוחנה‬
‫ת‬ ‫‪1‬‬‫נ‬ ‫ך‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫‪17‬‬‫ך‬ ‫ג‬ ‫)נ‬ ‫אד־־'‬ ‫—‬ ‫ת‬ ‫^‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫תי‬ ‫ך‬ ‫ן‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫’ ^ לי את נכר על כל גבעה גגתז‬
‫וחעבידת׳הגלג׳הרבו ייתילפשוע שיהי׳‬ ‫יזהריישואל וטל פי דרכם עוד‬
‫כענין חשכו ידיכם חע״א ואח׳ התחלה‬ ‫^ םז ע הונ פ ^ו ל א י ץ ‪ :‬ו ה כי תי בי ת־ ה ה ר ף ע ^ * "‬ ‫*ראו גס ק ‪.‬קהוחזת רבות בתוכה‬
‫וו הגיאו לנקר‪.‬זנחיכס לה' זבחי‬ ‫ב י ת ה ק י ץ ו א ב ד ו ב ה ז י דה^ץ ו ס פו ב ר תי ם ר ב י ם‬ ‫עריות ושפיכות דהיס ודוחיהם‬
‫כפרה בבית התקדש ואתר פתחזקו‬
‫■‬ ‫’‬ ‫׳ ‪ .‬נ א ם ־ י ה ו ה ‪•:‬‬ ‫‪/‬‬ ‫דינם‬ ‫יאוחד הנביא כי לא נחתם גור‬
‫טידבדכר שתהיו נכוני׳ לשלשת יח‪-‬ם‬
‫^לא על ‪ ,‬הגזל כי הנה ועשוקים‬
‫גטזרת הלב ‪.‬ובפועל תביאו קרבנוק‬ ‫■ דזוי בי דהז‪-‬ד־ן ב רו ר־ז‬ ‫י ד ‪C a p . 4.‬‬ ‫‪.‬י־ס כן בקרבה זאין חותה וזהו ידעו‬
‫חעשרזתיכם הנה זה הוא מה שהיה‬ ‫ו ה ב ש ן א ׳ ש ר גי ק ז ר‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫מפית נכוחה נאם ה'וחי הס אשר לא‬
‫ןאזי לכס׳לעשות אך ידעתי כי גס אם‬
‫’ל^יעסות נכוחה לחתות הלא הם‬
‫הייתם עושים קרבנות אין לבבכם‬ ‫' ש מ רון ה ע ש כ ן ו ת ד ^ י ס ו ת ך צ צ ו ^ א פ ו ס כ ם‬
‫^איצייס‪,‬חחס ושד בארחמתיהס הם‬
‫עס ה' כי אפילו בלקט־רכס קרנן‬ ‫‪ .‬ה א י מ ר ו ת ^ א ך י נ י ה ם ד ה ב י א ה ‪ .‬ו נ ש ה ת ה ‪ :‬ני ש ב ע‬ ‫®יי ה א ק אשר עליהם חובת תיקיו‬
‫תודה שבו חחץ וחצה עשר חלות לתם‬
‫א ד מ י ה ו ה ‪ 5‬כןל ש? ם ה נ ה ^ י מ י ט ב א י ם ; ! ד י כ ם‬ ‫‪3‬מלי הארחנות כי אדרבה היו‬
‫חתץ ושלשים של מצה א!חר כנביא‬
‫‪,‬איכליסשחק חהעושקיס זחחלאיס‬
‫ידעתי כי קטר חחחץ הו' משלאל היצר‬ ‫ו נ ש א א ת כ ם ב צ נ ו ת ו א ח ל ת ‪ :? [ ? .‬סי רו ת‪ .‬ד ו נ ה ‪ ,‬יי‬
‫ישד ארחכותיהס לכן כה אחר‬
‫הרע תהיה ת‪1‬דה שלכם דבקים גו‬ ‫ו פ ר צי כ ם ר ת צ א נ ה א ש ה‬ ‫‪®,‬י'מי שהוא צר‪ ..‬והוא סביב הארץ כ;‬
‫ולא נחצה ס‪:‬וא רח! אל היצר‬ ‫‪0‬ביכ הארץשלו הןא חלך אשור והודיה‬
‫‪:‬ון ה ך מ בנ ה מ ‪^ 4‬י הו ה ^ כ או בי ת ‪^ -‬ן ^ו ג ־ ע עו‬
‫הסוב שאין בו שאור שבעים ‪ :‬ותהיו‬
‫‪ 7”®.‬מזן הוא קלכןהוסע בן&הכי‬
‫קוראים ^‬
‫בקול רם נדבות אנו עושים‬ ‫הנ מ ^ ה ר ?י ■‬
‫^א מליוויעצרהו‪ .‬ויאסרהו בית כלא‬
‫‪ .‬ל ש מ ש ת י מי ם מ ע ש ר ת י כ ם ‪ :‬ו מ ט ר מ ה מ ץ ת‪ 1‬ך ה ' לה׳ כי אין לבבכם מס ה׳ ואיני ‪ 5‬ופ ‪,‬‬ ‫לאי יללזו ‪-‬ארחכותין אשר אצרת בם‬
‫'®ל‪ -‬כה אחר נס׳ אמר‪ ,‬הכה כל‬
‫מן תהיה השניה ; שלא ‪.‬ינצל כי אס‬
‫‪ 3‬ה'זחה שערכתי אל לבי כל י ן לומד‬ ‫״ ‪..... ........‬‬ ‫"‬ ‫—‪ ...............‬׳‬
‫כאש^יציל הרוע׳חפי הארי שני כרעי'‬
‫כי לא לה׳ אתם הוא כי הוא נאסס׳‬ ‫מפה כבשים או שה עזים או בדל און‬
‫אלהים וגכן לא יקפיד עלי לומר שאני‬ ‫ע ם דבריס‪ .‬״בלתי נעלי חיות כן‬
‫מדבר רע על בניי יתברן ועוד כי‬
‫ט‬ ‫ק‬ ‫מנקותי‬ ‫אנכי‬ ‫וגם‬ ‫‪:‬‬ ‫נאם־יהוה‬ ‫עד־י‬ ‫‪0‬‬ ‫^‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬‬
‫*נצלו סיד שוביהם הנשארים זקן ־או‬
‫הראיה כי ק ס אנ א ם ה'הלא היא‬ ‫מזלה זקן אשד לתשות כחז הוא ■את־הנשםבעוד ש ל־ ^ ^ ה ח ד ^י ט ידפןציר‬
‫פי ככלל נאם ה' הוא כי וגס אני כתתי‬ ‫והמטרתי ־ '‬ ‫״ י' ׳ ׳ • ־ ‘‬ ‫בפאת חטה כי לא יוכל ללכת אנה‬
‫׳‬ ‫לכם וס כי ־באתי את נס נצרות‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫־‬ ‫יאנה אוחולה‪ ,‬אשר בדחשקערם‬
‫לנות למען תרגישו ותשזגו אלי ולא בבתס עדי כאשר יבא ביאורו בס״ד •‬ ‫סהיא על ערש דד סחחוליו הוא זג חנשרו זיעה וכיחו זניעו‪,‬כי דזי הוא‬
‫י‬ ‫וגס אני נתתי וכו׳ ראוי לשים לגאל תנין ההתראות האל‪ :‬כי אינן בחספר‬ ‫מגזרת נדת דלתה אשר דוה חהו בדיזש׳ ‪ .‬ערש שהוא על זיבת החולר‪ v‬והוא‬
‫האחור בתורה * ב׳‪.‬חה ענין הסדר הזה י ג׳ כי הנה נקיון שנים שנראה‬ ‫כי עיר דחפק נקראת כן על שכלה חשקה נהריס יאודיס רחבי ידים‬
‫•‬ ‫שיהיו שניהם נקיות חחאכל היינו חוסר לחם ’ ואס הוא לשין קהיית שנים‬ ‫על כן אפי היא על ׳ ערש לזי ול מבשרו כיחו וניעו וזיעתו וכיוצא בם‬
‫י‬ ‫שלא יוכלו לאכול כנראה מהתרגום אין נראה זה חשחעותנקיון * ד׳ כי‬ ‫מאלי חשקה את ערש> יקלא הערש שהחולה בו דמשק ערש לוחר כי זקן‬
‫סכת חניעת הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר היינו חוסר לחם הקודם‬ ‫או חולה מחוללי«־י‪>1-‬ות וההעמדה בלכד מעין כרעים אז גדל און ינצלו‬
‫ז׳גס לחה ימטיר בחלקה אחת אם הכוונה להתסיר לתחם* ה' אוחרו הכתי‬ ‫ולחי^ יימ ז‪.‬ו ע העם פקידת הצדה הן א ת ושאם תתמהמה לא תאחר אחר‬
‫אתכם גשדפון וכו' ואכל הגזם וכו' לחה נכללה חכה וו בשדפין וירקון‬ ‫כנה אנכי יותן שיחן יאות חתי תתחיל הצרה־ וזהו שחעו והעידו גגית‬
‫זמם * ו׳ אוחרז דגר בדרן חצריס כי לא נמצאו כלם ולא רובם ולא חציים‬ ‫יעק‪ :‬נאש אדני שתעידז אית אשר אני נותן כי לא יבצר והוא כי ביז־כקמ‬
‫בדרך חצרים* ואס היו חקצתם הולכים חצריחה ־ אין יאחר שלחתי לכס‬ ‫בשעי ישראל עליז שהוא יוסהתהליז ®קידת העק תראו'כי ופקדתי על‬
‫שנראה שהוא את כלס • ‪ 1‬אוחדו הרגתי בחרב בחוריכם וכר לחה דבר‬
‫'‬ ‫וחרב נכללו במכה אחת * אחנם הענין יסוב על שני כללים א׳ כי דרכו‬
‫יתכרן ליסרה שבע על חטאתכו נחפור' ברשת בחקתי * ב׳ כי הוא יתברך‬
‫אינז חתחיל באנשים תחלה כי אם בתה שחוצה להם כנלחד חהנגעים‬ ‫גבי הבית התחתון ואז יתהפך כי אדרבה'תפול בית החורף על בין כקיץ‬
‫ומחכות איוב * ונבא אל הענק והוא כי תחלה היחלגנקיון שנים הוא‬ ‫כי תראו ההשגחה בפירוש ואתר האיתות האלו תהיה התחלת הרעה כי‬
‫חסרון כל הדברים‪,‬סחלפתיס בהה את הפת וזהו נקיק שניס שהשכים‬ ‫רבי'‬
‫___‬‫בתים‬ ‫כן יספו‬
‫______‬ ‫יושביהן ואחרי‬
‫‪, ..........‬‬ ‫יחותי ___ ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫הארץ כי‬
‫השן אשר לאלי‪, ,‬‬
‫ואבדו בתי ‪.‬‬
‫נקיים חהתמסק בקה שהוא זולת הכרחי ובסו' התכה יהיה גס ת‪ 1‬סר לחם‬ ‫מאין איש בהם כי יכלה אותם היא יתברן טרם גא השביה הגדולה הנז'‬
‫שלא יהיה להם כל צרכם וכאשר לא נושרו ולא שבו עדיו יתברך אחר‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
‫הלקות בא־סר שהיה להפאן לא כל צרכם הלקה אותם בחים שאין לשבעה‬ ‫כו׳אחר שסיפר חעשה האנשי' סיפ' מעשה ככשי״ןאח׳שתעו‬
‫נוסף על חישט לחם חעין הקולח'שנחנע הגשם מקצת חקוחותזלהזרות‬ ‫הדבר הזה פחת הבשן הן נשים החעזנגית כפרות הבשן‬ ‫[‬
‫ההשגחה היה חלקה אחת תחטר וכו'באופן שהיה חוס ד בלחם כקילסאלא‬ ‫אשי בעליהן דלים עושקות אותם ואשד הס אביונים שהם דלים גיותר‬
‫שנראשונה כיו שבעים מיס אןבזאתהשכית ונעו שתים שלש ערים אל‬ ‫יוצניתאיתס ביותר באחור אלוואלולאד‪1‬כי‪:‬ם הביאה‪1‬גשתה כיהן אוהבות‬
‫מיר אחת לשתות חים ולא ישבעו ואחר שבשתי החסת הללו לא שט אז‬ ‫‪.........................‬אתכם הזכרים הדלים והאביונים‬
‫נשבעה' אלהיס כו׳כי ונשא‬
‫‪.‬‬ ‫^אשישי עכביש•‬
‫החסיר לחס כל תבואות השנה האחרת כי נסתדפו התכואות גשדפון‬ ‫נציניתכי תתת היותכם עשיקיס ומטנציס חנשיתייכס יגלו אתכם בשובה‬
‫וירקון ועדין היה להם פירות האילן וכרמים וזתים ותאנים להסתפק‬ ‫ונחת כי תהיו כוונת הנושאי' אתכם רק להגלותכם חחקוחכ׳ אן תנשאו‬
‫ובהיות בלא שבו או גנות וכרתים ותאנים התים אכל כנוס הרי ארבעה‬ ‫גצנות הס חגיניס חגזית צכה וסוחרה להגן עלינס חהמצריס אתכם‬
‫התלאות ולא נאחר ולא שבתם עלי בין שיפין יייקין למש כי‬ ‫זחשלב ושחש ואז ואחריתכןאתןפר‪1‬ת הבשן נשים התעוכגו׳מצחכס ואחרית‬
‫אינז מן התיחא חה שלא סבו בנתיים כי הין חסתסקיס נפירות האילן‬ ‫מובכס ייציידז אתכן כאשד יצודו הדגים בסירות לוגה ומפני שלא יחסרו‬
‫וכנה ארבעה שפטים אלו כיו נצוחח זבחים שהם דוחס וכאשר לא שבו‬ ‫גהן בורחות ויחלטות דרן פרצית התוחית הנה אין ספק ופרצים תצאנה‬
‫הכסייתברןגסאתהבעליחייסגלתימדנריס הכו שלחתי נכסדנר■‬ ‫חן אשה נגדה והוא הציידים ההסיעשו ערחה שנחוץ במקיס הפרצות‬
‫בדרן מצרים שהוא גדרן שליה דגר סל חצרום שהיה בבעלי חיים כחא‬ ‫^ ’®י״ו נשים באופן שבבא אשה לצאת ח;צה בפרצה תראה אשה נגדה ואו‬
‫דאת אמר הנה יל ה הויהגמקנןוכו'דברכ‪ 3‬דתאלכןהיהוההריחח ש‪,‬‬ ‫באומרה כי הוא מק׳ס שאיןאנשיסכיאסאשה מ!ותה‬
‫מכות‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫■ •■‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫‪..‬‬
 ‫עמוס ד ה מרא‪ 1‬ת הענאזת‬
‫שיעשה בעבוי!‬ ‫עחובר^טיחאותיו ולבסוף לעשות כל כן עיקר‬ ‫לא יגע בבעלי חיים חדברים ‪6‬הוא בעצמם לא ‪WD‬‬ ‫מנזת זבהיות‬
‫החסד הגדיל הזה להחוירנו בתשיבה שלייה שנשיב עד ל כחאחרו והיה‬ ‫לבס^שוגאז הכה את מצחם בחרב יוהו הרגתי בחרב בקוריכס חצורף‬
‫‪.‬כי יבואו!כו'^;ושבת עד ה' שהוא לידבק בשכינה כחשרל ׳>ל פסוק שיבה‬ ‫עס שבי סוסיכם ססיתה חכה משותפת לבעלי חיים מדברים פס בלחי‬
‫ישראל עד ה' ^הין שהוא שמגעת עד כסא הכבוד ואנה יעזובהוא יתברך‬ ‫מדברים ששבו אותם ההורגים יגס הניתליס לקי בגופם ובנפשם שעלה‬
‫באש חחניה׳מההורגי׳עד אפם שקצו‬
‫מלאכיו רוחות קדושי׳ ויעוע עצתו‬ ‫‪•,‬‬ ‫‪• .‬‬ ‫י ז‬ ‫■‬
‫מריח רעסזוא השפשלות גס לנפש‬
‫חתול וחיבק בחזחריים‬ ‫■‬ ‫לעשית קדש‬ ‫ו ה פ ט ר ת ׳ ^ ל ־ ־ ‪ .‬ע' ר < ן ד ^ ו ע ל ־ ־ י ‪ -‬ג י ר א ס ת ל ‪ ^ -‬א‬
‫לוה אייר ^ תתמה על ה ח ק כי הנה‬ ‫‪ .‬בנודע כי הנאת הריח או הפכה לנס'‬
‫תוז מ ט ר‪.‬ו ח ל ק ה א שי ר ‪ -‬כי א ־‬ ‫א ?‪ 1‬ט י ר ד ‪ ,‬ל כ ל ה‬
‫קגיע הרי שש חסת וכאשר לא‬
‫הוא יתב׳ייצר הריס וכורא ריח כי‬
‫ראה כי עשה עיקר חהרי׳ חוחריי'‬ ‫ש ל ש י ד ר י ס ' <‪ 1‬־‬ ‫^‬ ‫^ ? ‪ ’9‬ר ? ל ; ה ת י ב ל ט ג‬ ‫סכו ני‪1‬ו באה בעצח* לבדם בלי שיתוף‬
‫'לחה'שהם חישב לב״א יותריזהמלאכי*‬ ‫נעלי חיים חעיןחכת סדים יזהו‬
‫ע י ר < » ה ת' ל ^ ו ת ו ת מ י ם ו ל אי י ש ב עו •‪ ^ .‬א ־ ש ק לו ם‬
‫השרת עצתם כי תתלה היה ייצר הרי'‬ ‫הפכתי בכס שהיא בעצחכ׳ כתהפכת‬
‫ובירקון‬ ‫; נ ר ע א ם ־ ; ה ן ה ‪':‬‬ ‫נםנצז!ו‬ ‫סדום וכו'עד סעל דרך‬
‫ואחר כן ובורא רוח הו׳ המלאך כד״א‬
‫‪ ,‬ותשאיי רוח עושה מלאכיו לוחית‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫’‬‫ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ג‬ ‫סבו‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ולא‬ ‫חשיפה‬ ‫‪,‬‬ ‫כנותרי'כאוד מצל‬
‫■‬ ‫י ‪,‬‬

‫והיא חאחר׳ז״ל כי עד כאן לא נחלי^‬ ‫י א ב ל ה גז ם ו ל א ־ ש כ ת ם ע די נ א ש ־י הו ה ‪ :‬ש ל ה ת י‬ ‫‪ °‬׳ ’‬ ‫’ 'יי ״‬ ‫״! ‪I‬‬

‫י‪1‬א אש נבראו מלאכים בשניןאו‬ ‫־=‪••:‬׳ ^־‘ ;ג■ ‪!:‬״ >‬ ‫־ ‪ ’, - '. -‬א ; ׳‬ ‫על ■איו? דבר הוא איחר שכה יעשה ־‬
‫^ ס ד ^ ״ ר כ ד ר ף מ צ רי ם ה רג תי ב ח ר ב ב חו רי כ ם‬ ‫ל! !אס היאלזנירכהכאשר עשיתי‬
‫בחמשי אב׳לדברי הכל לא נבראו בא‬
‫באיסןשיצרהרייתחל׳ואת' כך מלאכיו‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫‪1‬‬ ‫כא^צ‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫שבי‬ ‫■עם‬ ‫שלא‬ ‫לסדום הנזכרים בפסיק הק׳דס‬
‫ואחר רוח לשון יחיד נלשין הכתו‪5‬‬ ‫ו ל א ־ ש ב ת ס ע ד י ז א' ‪ :‬ם ־ ז ה ו ה ‪■7‬י‬ ‫״יי׳‬ ‫י־‬ ‫'יייי‬
‫שבריאת המלאכים‬ ‫אחרו ‪,r‬־‪rn ,-.‬‬ ‫רז״ל ‪ n‬״‪..,‬‬
‫ני ״‪V‬‬ ‫‪ U :‬׳ ‪■' . * .‬י ־ ‪^ V‬‬ ‫־‪••:‬־׳ ^־־‪,‬י ^ •‬ ‫‪ Dnp‬בלי כף הלחיק איל יאחי אתי ‪ • .‬י‪.‬‬
‫^ ^ ס ד ם ו א ת ־ ע פ ו ך ה ו ת ה י י ־'נאח׳ בהםעי׳יעופ׳ללהאקיהי׳לסין‬ ‫כ נ׳ מ פ כ ת א ל חי ם‬ ‫כןעקבכי זאת אעשה לן הכ‪,‬ן‪‘,5,‬‬
‫כ א ו ד מ צ ל מ ש ר י פ ה ו ל א ־ ש ב ת ס ע ד י ד א ם ־י הו ה ‪ ' :‬יחיד‪5‬שח׳ תאח׳למה יחשיבכל כןאת‬ ‫האם נשכר שיהפכם ‪ .‬נסדיס י סן‬
‫האדם החומרי חהחלאן לזהאחי‬ ‫לקיאתאלייישר י ומיד אין חתקשר‬
‫חגידלאדסחהשחושהואחאחד־ז־ל‬ ‫עסזהפסיח ״^ייי"‬
‫‪.‬ישר?;( ‪ :‬כ ־ ה נ ה ץ צ ר ה ל י ס י כי אפילו שיחה שאד׳ שח בביתי נותן‬ ‫לזכו! ל ק ל א ת‬ ‫וכו ‘ ״ז ל מה ענק תמשה דביי ה׳‪£‬ה‬
‫עליה חשביו ואם ק אמוד חעתה אם‬ ‫ו כ ר א ר ו ח ו מ מ ד ל א ד ם מ ה ~ י ע‪ t‬ה ו עשר־־ז ש ח ר‬ ‫משוללי קשר זה עס זה ייצר הרים‬
‫את איש חוחרי שמדקדק היא יחבר׳‬ ‫׳ ‪1 ,‬־ ‪1‬‬ ‫עי פ ל ח ו ד ר ה ע ל ־ ־ ך ח ר ־ז‪^ - .‬י ח >;‬ ‫”יי־'?‬
‫הרע‬
‫על ‪,‬חה שלא נפיזר מיצרו הרם‬ ‫’___‬
‫עמו__‬ ‫ל׳’‬ ‫* ׳־‘ ^‬ ‫י״גיי‬ ‫הבנה‘ זחה נס לרז ל‬
‫‪.................‬‬
‫קלההא׳לא יחשיבהו‬ ‫אפי׳ על שיחה‬ ‫‪■ :‬‬ ‫צ כ א‪ 1‬ת ^ ע מ ־ ו‬ ‫^‬ ‫שאלם‬ ‫׳‬ ‫שהקלה‪ : - -‬י‬
‫אפילו ‪-‬חה‬ ‫‪-‬׳‘‬ ‫לאדם וכו'•‬

‫לתת‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫לו‬ ‫מגיל‬ ‫ומדבר‬ ‫קשית‬

‫יותר ממלאכי השרת שאין להם יצה׳׳ר‬ ‫א ת ־ ה ד ב ר ה ^ ה י א ש ר‬ ‫ה ־‪ ^ p . 5‬׳ ^‬
‫על כן הוא יתברןיהיה עושה סור‬ ‫לקודם‬ ‫אין‬ ‫זה‬ ‫לפי‬ ‫כי‬ ‫עליו‬ ‫דיןוחשגון‬
‫עיפה שיעשה קהשחרות אורה שהוא‬
‫^ ^ ^ כי ג ש א ע לי כ ם ק ע ה‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫ולא למאוחר בפסיק יחס מס זה לפי‬
‫שיחזירם בתשובה שלמהחאהבהעל‬ ‫^‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ף‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫^‬ ‫‪J‬‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫^‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫‪ .‬הנראה כלל • ועוד באיחרי כי הנה‬
‫סזדינות יעשה זכיות כמאח׳ר׳שחעק‬ ‫ונו׳ יראה שהיא נתינת כועס אל‬
‫*י‬ ‫נ ט ש ה‬ ‫*‬ ‫׳ ^'‬
‫‪ .......................‬ב ן לקיש בגמר'גדולה תשיבה שודונו'‬ ‫;הקוד׳והלא יראה שאפילו קשר אין לו •‬
‫נעשים כזכיות וכו׳ והוא ענין ושבת עד ה אל‪:‬יך שהוא עד גדר זה כחפורס‬ ‫שאין‬ ‫דור‬ ‫שאין‬ ‫שאמרו‬ ‫מאז״ל‬ ‫רוכירה‬ ‫‪ ,‬פס מה שקדם* והנה לבאאל הענין‬
‫אצלנו על פ סו ק שונה יםר& עד ה' אלהין וכו' ומה שיעשה כן הוא יתברך‬ ‫בו שלשים צליקיס כחשפר יהיה זימן שאחר לו הקלה כה יהיה זרען •‬
‫טחר עיסה יהיה להיית אז דורך על במתי ארץ שהוא כי יעשה מרכבה‬ ‫ראזילשיתלבכי הלא לא על היותם צייקיסידגד הכתוב כי אם על‬
‫חהכייתי של ה אק הס גדילים סנאיז הל״ לס ישראל כלס צריקיס ואל‬ ‫סריבוי שיהיו ככיכט השמים לרוב ‪ .‬אחנס הנה איז״ל על פסוק ומצדיקי‬
‫יעלה רוחן שבעשית^כן יינ‪-‬ח צבאות של מעלה ^רס מתה מרכבתו לא‬ ‫הרביס ככיכגיסחה כוכבים איןלהס בושה ולא חרפהכחיו‪ :‬ולבנה‬
‫שיאחר בהס והפיה הלבנה ‪ .‬ובושה החמה כן הצדיקים אין להם בושה‬
‫^ייייייי ״־ל על בחותי‬ ‫”‪^’’1‬‬
‫ארץ ולא על החלאכים שהס בחותי שתים ה׳אלהי הצבאית יהיה שח• >י‬ ‫דזר‬ ‫לעולם ככוכבים ולפי חאחרס ז״ל שיהיה ה‪1‬א מספר הצדיקים שבכל‬
‫גדול כבול הצסקי׳ מכבול החלאכיס כאשר הפליגו יז״לגגחר׳ובחדרסות‬ ‫תוכל‬ ‫יהיה ביאור הכתוב לדעתם הבס נא השמיחה וספור הכככיס אס‬
‫ובספר הזוהר באופן כי מכל שכן שהוא אלהי הצבאות כי נפשות הצדיקים‬ ‫לחה‬ ‫ודעך‬ ‫לספי׳ אותם הרי הריבוי אמור והיה לו לסייס ולוחר כה יהיה‬
‫מלמעלה חעולס המלאכי׳התה כנודע ונחאחרכו בביאי׳התורה מל פסיק‬ ‫הפסיק באומרו ויאחר לו אך הוא אמירה שגית זולת הרבוי יהיה ויאחר‬
‫לה אלהין השחים ושתי השחיס והארץ שהית לז ל!חר הארץ והשתים ועתי‬ ‫לו כי חלכל הרביי שאמרתי כה כככביס שאין להם בושה יהיה זרען כי‬
‫השחיס או שחיהשחי והסיזי׳והארץ כחפורש שם בס׳ד י ק חפורש אצלנו‬ ‫יהיו צדיקים שלא יחסרון בכל דור ממספר יהיה עי לעתיד שיהיו כולם‬
‫בחקוחות רכיס זולת זה והגה אפשר לפי דרן זה כי איחדו ונירא ריח היא‬ ‫צליקים* ונבא אל ענין הכתוב שאנו‪ 13‬והיא כי אחר איחרו יתברך את‬
‫^ על רות בני האדעיהכל הולןאל חקזש אחד ודרך אחד'‬ ‫שט‬ ‫כל שגע פורעניות הקשית האחורית למען ישיבו עדיו‪.‬יתגריולא‬
‫וכו הנה פסי וה יראה בלתי חקישראל הקידיאך לבאאל העניץ‬ ‫אחד עתה אס כן איפה כי קשה אתה לשיבאין תיקין אם לא שאני אעשה‬
‫שתהיו צדיקי׳ וזהו לכן כה אעשה לך לומר אותו כה יהיה ורען שאמרתי‬
‫‪ ,‬נזכירה חאחרם ו״ל בספר הזוהר שפירשו אומרו נפלה לא‬
‫‪,‬לאברהם אעשהלן שהיא שיהיו זרעו צדיקים כככביס חהלא אעשה‬
‫תוסיף קיש היא לא תוסיף בסיף גל׳ת האתלין קים חעצחה כאשר כראש ין‬
‫לשלשיס בלבד כ׳׳א לך שהוא כלל ים' והנה וה מתקיים לעתיד כמשז״ל על‬
‫ומעין זה יא׳לפי דרכנו שלא תוסי׳קים חעצחה אם לא שיקיחה ה׳גחשדיו‬
‫פסיק וכיה כי יבואו עלין כל הדברים האלה כי' ישבת מד ה׳ אלהין אתרו‬
‫ולחען שכינתי שנגלית והיא כי אחרי איחרו כי אהכ ה׳אש עמי ישראל ולא‬
‫ו״ל הבעחה גדולה הבטיח הקב״׳ה את ישראל שודאי ישוט אליי בסוף גלותן‬
‫יעזבם כיבאחדינה יחיירני כתשובה שלחה ינהיה חרכנה אליו נחקז׳מלאכי‬
‫והוא כי יערה עליהם רוח טהרי; מחנו יתברן אלא סאס ישיבו מאליהם‬
‫השרת אחר אס תאתר נא ישר׳אס ק איפה לחה נתגרש מארצי בגליו׳ ילא‬
‫יהיה בשובה ונתת וקודם הקץ כחא דאת אחר זכו אחישנה ואס לאו יהיה‬
‫תניתנו פה יתתקנני בארץ בסיף הזחן לוה אמר סחעו את הדבר הזה אשר‬
‫על ידי חבלי משית ופס כל זה צריכים אט לעזרי יתברך שהבטיחנו‬
‫אני נושא טליכס קינה ותחנה תראו התשיבה לתלוכיתכס והיא כי הקינה‬
‫שיהיה עמנו להשיננו^כי אין לן צרות גדולות חכנוכרות פה בסמוך ועל‬
‫הוא נפלה לא תוסיף קוס חעצחה אס לא בחסד אלהי כי אחר שנטיזאת®‬
‫כלס נאחד ולא שבתם עלי ואחר אומרו יתברן כה אעשה לך שהוא‬
‫בעונות תקונכס קשה אם לא על ידי מקים ובכן אלו נטשה על אדמתה אין‬
‫שישפיע בצו רוח קדוש׳ לשוב אחר עתה עקב כי זאת אעשה לך ההטבה‬
‫תקיעה גי עתה בהיו' ישר' גוליס שכינה עלזהס בגלות וחי שיושיע שכינה‬
‫כגדולה הזאת * עשה אתה שלן והקליחני והנון לקראת אלהיך שתכין‬
‫‪.‬יתצי‪ 1‬ייסיע את ישראל כחשז״ל כי ישועתו של הקכ״ה היא ישזעאן של ים‬
‫מצחן חעצתן להקביל פניו ולא תיחל מל היית על ידייסורק‬
‫תה סאין כן אם ישארו על אדמתן סלא תגלה שכינה שאן אין חקיח'ועיל‬
‫דעים וחבלי משית ואמר לקראת כלומר כי טרם תכין פצחך מאן עולה‬
‫טעם שני והוא ט הארץ היא בכעסעמהסםטיחאוה וכמעט תכלס אותם‬
‫בדעתן לבא ליטהר נא לקראתן לסייען נחצא כי גפעולות הכנתך‬
‫כי כה אחר ה׳העיר היוצאת אלף תשאיר מאה והיוצאת חאה תשאיר עשרה‬
‫לקראתו אתה הילן כי הקדיחן לבא לקראתן ילעהו והקביל פניו והלא‬
‫וזהו אותרו תשאי׳ולא אתיישארו כי הארץהיא החחעטת אית׳וחשאר׳חעט‬
‫תאחד איך יתכן דבר זה שיפש׳ יקב׳ כל כך השיבו׳ חאדס חומרי לגל^ל‬
‫יזהרכה כתדונר לכן טוב טוב הנא להבלוקם ותארצם יצאן ותדע כי כןהוא‬
 ‫מב?‬ ‫עמוס ה מראות‪.‬הצובאות‬
‫סלה השן ויתשין סלוסי סהלתההן הלילה ריזשין ‪ JH‬יל(י!ד כה ‪ 0P1‬ללילה‬ ‫י' אנהנה אהי ה' לנית ישי ‪ 1‬די‪0‬ונ> וה>‪ 1‬נלוה׳סה סהס א‪,‬מ סושי׳נן ול<‬
‫ילי‬ ‫ההסין סאהי סהיה יום לילה‪.‬ההשין הנן ההסה־ן לו‪.‬קי נלה‪1‬ת על‬ ‫הסאיו סאה אי הי‪1‬צ ‪ of‬האה ססאי־‬ ‫‪ 01‬אלה‬
‫אלף תשאי‬ ‫יחיו ‪3‬א>ק סאהילו בעיר היוצאת‬
‫ק י ס ב חי ס ו‪ 5‬א היתה נר א׳ז האר ‪• f‬‬ ‫הקלרא לחי ה־ססהילז כל ‪ 5‬נ«‪ 1‬ס נזלו‬ ‫עפרה לא יהיה כי אס על צד הפלא ואחל ו& תדרשו בית ‪ k‬ס׳לוחר לא יהיה‬
‫מקלה א ח ד ותראה היבשה יאחר כ ן‬ ‫הוא י ת ב רן לחי הי ם שיקוי ‪k‬‬ ‫אז קר א‬
‫חתדרשוט וגס תדרשו בית ‪ .'t‬או הנלגל אסר בהס ע״א כי אס לבעוט בע״ו‬
‫הי פן ב לז ד א« ש כיוי ש ככ ס ח ל קגי‬ ‫״‬
‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫׳‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫יהיא כי בהושע נאחר‬
‫ה א ק כפן הקלד כי תחלה עפה חה‪1‬‬ ‫^ —י ‘ —^‬
‫יבשה ואח׳כן ח־בשה יס שהוצף פליסו‬
‫סל פולס הנה שדרכו יתברן &ע ‪0‬׳‬
‫כל הפכים י‪&.‬ו בפס אחד וזה! ה' שחו‬
‫כן עתה על ילי היכון חעשיכס‬
‫‪-‬בה ויקשו‬
‫‪,‬יעסה היפ!ן אחר; בי המבליג שד‪,‬על‬
‫יעוד כי הרי ואמר חי אלהין דן וחי‬
‫ידיכם טל עס‪ ,‬עז שלא נטבע עתה‬
‫ז י ן בא׳שבע יודה כי נס בא' שבע לא‬
‫יהפן הדבר כי אין צרין לומר שיבא‬
‫עובה היא והנה על הקןשי׳הב׳אפשר‬
‫לכס שד בהיותכם נפרזי׳כי אסשד על‬ ‫י‬ ‫לוח' ס‬
‫מבצר יבא לכס ויפדדו אתכס בחבצג■‬ ‫כחשז״ל‬
‫ואין להם לומר כי חבלתי חורה להס‬ ‫היהיגדבא‬
‫דרן אחת הפכו ללענה משפט כו' כי‬ ‫מ ש פ ט ו צ ד לן ה ל א ר ץ ה ני חו‪ :‬ע ש ה כ י מ ה רננ סי ל‬
‫ליזיאמצעיתוננגדירושל׳נחצא שדרן‬
‫כנה חשני דרכיס יודרכו העם לעשות‬ ‫באד שבע חבית ‪ h‬היא ירהל׳ ותלונת‬
‫ל׳ ק׳ ‪ -‬ל ^‬ ‫ן ה פ ף ^ ב ק ר צ ל מ ו ת ויו ס לי ^ ה‬
‫נסחה אחת על ידי מוכי'בפעבדבלן'‬ ‫הנביא היא שהיו חשקפיןבשבועת'‬
‫קשי׳ מו בלשון רכה בתחיחז׳ וחועצו'‬ ‫‪:‬־‬ ‫^ מ י ־ ־ ר ד ם ו ! ש' פ כ ם ע ל ־ פ נ י ה א ר ץ י ד ו ו ה ש מ ו‬
‫מקיס הע״א עס חקו' הקדושה דן‬
‫יל עת ולהזכיר לכס החיתה בי כל א‪7‬׳‬ ‫ש נ או ־‬ ‫ה מ ב לי ג ש ד ע ?!־;ןז ו ש ד ע ל ־ ־ מ ב צ ר י בו א ;‬ ‫עס דרן באר שבע ועל לרן זה יאחר‬
‫עתיד לתת דין וחשבון וכיוצא וכנס‬ ‫‪1‬באר שבע לא תעבורו שבלכת׳חבי'&‬
‫תןיו; ל כז!; נ ן בו ש ‪ 9‬כ ם‬ ‫ב ש ע ר ם‪ 1‬ב י ה ו ד ב ר ת מ י ם‬
‫יש שוקעיס לחוכיס ויש קציס בו אן‬ ‫תעברו עד בא׳סבע כ״א שתעכבו‬
‫ישחעו לדונ׳כתחימות ומועצות נלשק‬ ‫‪ ,‬ע ל ־ ד ל ו מ ^ ר ד ב ר ת ק הו מ מ נו ב תי גזי ת ב ני ת ם‬
‫•באחצע הדרן שהוא בירושלם אן‬
‫מענה רן אחד הוא יתבר׳ מה אעשה‬ ‫ו ל א ־ ת ש ס ב ם כ ר מ י ־ ח מ ד נ ס ע ת ם ו ל א ת ש ת ו­‬ ‫בז^י שבע בעצמה ^ן רע ועל ק‬
‫• י‬ ‫‪,: J‬‬ ‫‪VJV‬‬ ‫•־‪A-r‬‬ ‫‪I:‬‬
‫לאלו שאין מועיל לכס לא זה ולא זס כי‬ ‫גלה‬ ‫נגיזרה אינה נזכרים אם שהגלגל‬
‫‪ ^ v‬ת י ר בי ם פ ש עי כ ם ו ע צ מי ם‬ ‫א ת ־ ־ ־יי נ ם‪113 ,‬‬
‫לנה שנאו בשער מוכיח וגם הדרן‬ ‫יגנה שהוא לשון נופל על הלשון ויהיה‬
‫השני לא יחפצו בו כי ודוב׳תחי׳יתעבו‬ ‫ד ו ט א ת י כ ם צ ר ר י צ ד י ק ל ק ח י כ פ ר' ו א ב' י‪ 1‬נ י ם ב ש ע ר‬
‫‪>• -‬‬ ‫‪. .. .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪- I;j I‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪ : I‬־•<‬ ‫•• ‪K.-‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫הכפל כי הגלות היה בשתי פעמי'‬
‫לכן אחר ששנאת' מוכיח בסעד שהס‬ ‫יגשתיקהיו דיודי! נגלגל ויגלו •‪.‬הו^ף‪ :‬לבןהמשכיל^^ת ההיא ידם פ ע ת ר ^ ה‬
‫חכחי שער הוקנים המוכיחי' על פי‬
‫החכחה לכן אני אוכיח על פי המוא'‬
‫ותוכחתי היא ‪ ,‬כי יען בושסכס על‬
‫‪7 .‬ל בהפככס ללענה משפט למרר ח״ו‬ ‫ו א ה בו‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫בהנתן ביד גויס פתיס ורשע הס חכ^י'‬
‫לחייבו בדין בכוונה לביישו ולהעמיד‬ ‫‪-‬‬ ‫על כן מעתה דרשו את ה׳ וחיו פן‬
‫נוגש עליו וזהו בושפבס על דל ואחד כן ה!א מתרפס ונותן דורון ומשאת‬ ‫תצלח כאש הזא כאש הידוע הנזכר בתורה כי תצא אש ומצאה קוצים הם‬
‫מאת פניו דרן שוחד את הכי ולהס ביתז תקתו ממנו על כן בקי גזית וכו׳ י‬ ‫הרשעי׳פאש חדת הדין מוצאת׳ אחר שנאכל גדים הס הצליקי׳וזכו פן יצלח‬
‫או יאחר כי דרך הגדול שאינו מקבל דורון'לק חחשוב כמוהו כי אינו כבודו‬ ‫כמו וצלתו הירדן כן יצלח כאש הילו׳ ההו' בית יוסף שזש ורשע הוא חכלה‬
‫לקחת מיד חי שהוא נבזה בעיניו נמאס אן אתס לענין הכבוד הדל הוא‬ ‫ומתחיל חן הצדיקי׳ועל ידי כן ואכלה ואיןחכבה שאס הית׳מתחיל ברשעי'‬
‫סיתל ״תכבה בהגיעו ‪ 6‬הצדיקים אן באכול הצדיקים תחלה ואחר כן בזוי ושסוי בעיניכם וחי יתן שהיותו נבזה בעיניכם לא תקחו חנתה מידו‬
‫אן לענין ההנאה תקחו ‘ ולא עוד אלא שלא תרחמו עליו כי תקחו מזונו‬ ‫קר שעיס אין מכבה אחיי ק * ההופכים ללענה ונו' הנה העולם מתקייס‬
‫וזהו יען בושסכם על דל ומנחת בר תקתו ממנו* לכן בתי גוית כו' ומה‬ ‫בחשפט יציקה והן הן קיום ישראל כמאתרו ?תברן כי ידעתיו למען אשל‬
‫שאיני שותק מלהוכיח על ששנאתם בשער מוכיח הלא הוא כי ידעתי יביס‬ ‫יצוה את בכיוונו'לעשו׳צלקה זחשפט וסוף הטובה באה על ידי שניה' כד״א‬
‫פשעיכם ‪ 6‬׳ כי נכיא אנכיויודעהאח’ ולא‪ .‬ת‪1‬כלו‪.‬להכ‪1‬יבני כאשר למוקח‬ ‫ציון בחשפנו תפדה ושביה בצדקה וכן וארשתיך לי בצדק ובחשפט והכה‬
‫בשער כי אתם טושים רעות כפולות צוררי צדיק בדינו לוקחי כוסר׳מבעלי‬ ‫המלן ד‪ 1‬ד היה עושה משפט וצדקה שארז״ל שאס הי׳ העני ח״ב בדינו היה‬
‫דינם השחוייביס בדין לחייב את הצדיק והם שתים רעות עוות הדין ושחל‬ ‫יזחייבו ואח"כ היה נותן לז צדקה שיעור חובו פיפרע לבעל דינו בל יגוש‬
‫וכל כך הורגלו בכך שאפילו כששני הבעלי דינים הם אביונים שאין לשוס‬ ‫אותו העשיר ויקוץ העני בתיירונבאאל הענין אחר ההפכים ללענה משפט‬
‫אחל מהם ממון להשחיד והיה להם לשפוט צדק אפילו הכי'יטו דינם יזהו‬ ‫!הוא כי משפט עולה כמספר קטן כיזו ללענה והוא שהיו עושים הפך דוד‬
‫ואביונים בשער הטדאן יאתר אפילו יהיו אביונים נשער‪ ,‬שכס מכסנהמיק‬ ‫המלן שהיה קרחס על הדל בל יקד לו החשפט שיצא חייב ‪ ,‬ואין לו וחחררו‬
‫עצח׳ויהיה להם ריב הטו על ידי קתת כופר משכנגד׳הנה שעל מכ שאחרתי‬ ‫חייו על כן היה‪.‬נותן לו צדקה שיפרע וישמח ביזסתלק אריה מעליו אן אלה‬
‫שנאו בשער מוכית אמרתי לכן יען בושסכ' כו׳ועל מה שאמרתי ודובר תחי'‬ ‫למען חרר חיי הדל החייב והיו יודעים שאין לו חכריחי׳אותו לבא לדין‬
‫יתעבו אני אומר לכן המשכיל לפי שכלו בעת ההיא הנז׳סבתי גוית בניתם‬ ‫לחייבו למען יביש זיחררו את חייו הנושים נוגשים‪,‬אותו בא‪ 1‬פן שהחשפט‬
‫לו' שרואה את הנולד ומשכיל מה שהיה בעת ההיא ידום ולא ידבר ויאחר‬ ‫שלוא שלו׳ בעולם היו חהפכי׳אותו ללענה ואלי היו נותני׳לדל צדקה הראוי'‬
‫לי עת רעה היא ננד פניכם יען כי תתעבו את הל בר תחים * או סעור‬ ‫להם לתת לפי קחונ׳ היה הדל עושה חצות פריע׳בעל חוב והיה נתקן הכל‬
‫העניןשנאו בשער מוכיח לומר מי יתן ולא היה צריך להוכיח כי אס המון‬ ‫אןאלו הצדקה החוטלת עליהם לתת כדיישתעלה אתם עס נפשם השמיחה‬
‫העם כי‪,‬אפשר יטו אזנס • אך הרמה הגדולה היא כי הזקנים אשר בשער‬ ‫בד״א והלך לפנין צדקן לארץ הניחו אותה ולא הוליכוה עחהס בחותיכילא‬
‫השופטים את העם צריך להוכיח אותם על עוותס דינם ולהיותם ראשים‬ ‫נתנו״יתתת העלות׳השחיח׳עחהיהניחו׳נארץ מקום שאין לו בממוני תועלת‬
‫ושרים חכחיס גדולי הדור הלא ישנאו את אסר יגן בשער‪ ,‬מוכיח לכוסחם‬ ‫כחסז״ל כי סלסה אוהבי׳לאד ממון ונניו וצדקה ממון אוחד לו איני זז חתוך‬
‫באוקרם כי חי זה יערב אל לבו להוכיח את יושבי כשער חכו שנאו בשער‬ ‫הבית בניו‪,‬א!חרי'לי שילווהו עד הקבר צדקה אומרת אני אעלה לפניך אך‬
‫מוכיח ואס נאמד כי לגדולי׳ כהם אין לדבר נקוכיחם כי אס בדרך תחיחו'‬ ‫כשאין נותן חחחוני הצדקה הראוי' לו נמצא* מניח חלק צדקתו לאק ככל‬
‫כמזכיר ולא כחזהיר גס זה לא יתכן כי כנה ודובר ת״יס יתעבו לכן הנני‬ ‫סאר חחונז על כן אתר שאתם חהפני׳ללענה משפט גס אני הפועל הפכי׳‬
‫מלבר נגד כדיינים אשר כשער ואומר יען כושפנס י^י ע^יא על כדיינים‬ ‫אהפן בדינכם ומה שאני פועל הפכים הוא כי אני עושה כימה וכסיל שכס‬
‫כמדובר בקודם כי איני כשאר מוכיחים שאירא מכם לי נביא אנכי וידעתי‬ ‫הפכים זה מוליד קור וזה חוס וכן אני ההופך לטשו' בקר מה שהוא צלמו'‬
‫כי רני׳פשעיכס וכו׳ צוררי צדיק בדינו וכויכחדובר לכן כמשכיל במת ההיא‬ ‫בבדיא׳היה קשן על פני תהו׳ואחרתי יהי אוד ויהי אור נמצאתי הופן לבק'‬
‫סחא׳ קלקול הדיינים בעת ההיא שרואה שעושים כן ידים ולא ידבר לאחר‬ ‫?צלחו' ופעם אחר'עשה‪.‬הפך זה כי ויום לילה החשין והוא חאחרהמתרג׳‬
‫מלוע ככה עשיתם לי עת רעה היא ששלט יצרם בעת ההיא לט‪ 10‬ת רע‬ ‫על ויחש ח שן שתפרש לשון הסרה שאחר שחש והוסר חשן הלילה והתחיל‬
‫וימשיכס גס להכות גאגיזף את הדובר מגדס ויקרהו נחיל על חעפה‬ ‫היום החשיד לקצליי׳ וזה אומרו בתלדיעלי קגל ליליא והוא מאח׳ המשור‬
‫‪ ..‬רג״א < ‪ li‬ה»;צ‬ ‫‪AMOS Cap, 5‬‬
 ‫עמוס ה מראות הצובאות‬
‫כלוח׳ אחר שה‪:‬לעתי צי יחו׳ה׳ותפן בתשוב' מיד אני מודיע ני נס אפיה‬ ‫^על^ סטע רעה ‪ 1bi5c‬גס ט' ‪ f‬גרמפ גס לשפין לס נקי וצליח ילרשו טז*‬
‫רחום ברין אם אינכם שביס כי כה אמר ה' בטל לרחחי‪/‬י הגה הואאלוה‬ ‫לצו אותרוו‪ 6‬רעיראה חיומר״ נ׳ או ת רו ייהיקוכו׳כי היק חצינו שאחרז‬
‫~של צבאית של פס אלס הם מלאני לין שכיה ראוי לטשו׳חשפט על ילס אן‬ ‫םאת המתשלקורא אלררה ‘ והרי״א‬ ‫צן שאומר כאשר איזרת'*ייש‬
‫דעו כי בכל רחונות חספד כו׳וקראו אכראל אבל שיניח חרישו כי אחיפילנו‬ ‫כתה שהי נאיוור'סראל נטשה ונפיזע אך א״כ ה'ה ראוי יאיז כאשר אחרתס‬
‫סמון לקוחרו לרשו ‪ ‘ 310‬ג׳לקה חול‬
‫החחי׳אין צורן בלח׳ מן ה א ק וחספל‬
‫עצתו יקראאל יודעי כהי כי בראות או‬ ‫או‪-‬לן‪.‬יחגןיהווז‬ ‫וכפל ואק׳סנאו רע ואסנו מוג ולמה לאהבי ס‪ 1‬בו^^גו'ב^)נר‬
‫כשוחעןילכו שחה ואיני אומר שיקראו‬ ‫&כתכ היו^א לא היי לו‪ .‬לשנוא חאשר‬
‫! לכן ‪3‬ד;ךאמריה‪ 3‬ה‬ ‫^‪rr‬‬ ‫לממלה לו תחא אוטרו לרסו טול‬
‫אל אריסי הכרמים אל אבל צי פלא‬
‫גס״נכל כרהי׳חםפד ושס ימצאו ושם‬ ‫צוספדי ו׳ בנל‪-‬‬ ‫אח' אה‪3‬ו טו‪ 3‬ואחת אוחדו ‪ h‬מג «ה> ץנאויתאדמ‬
‫■יהיו ובל זה יהיה ימן כי אעגו׳נקרב‬ ‫אח ושנאו י ט ולחעלה לא סוכי׳משפ'‬
‫^אוא^יי^‪-‬אגלמכסמד‬ ‫׳ ־צי אס למטה" ולגאלה ‪ :‬אינה לוחה‬
‫'אני וצא מלאכי פס א לנו׳כי הל׳ המס‬
‫’לקולחת־ אחנס הנה בהושע נאחלי ‘?‪;^':‬וךעינוזי; ובכל^־כרמיט כוסםךבי‪-‬אעכר‬
‫■לא ישאירו לא סכמי'ולא איכרים ‪5‬‬
‫‪ 5‬קך?^אסריה||ה; הרהמרואויםא‪.‬ת;י‪ 1‬ם;הון! * פוי המתאוי׳את יום ה ס הנה גפסו‬ ‫'פאקר ישד‪ 1‬לנו ‪ .‬ונשובה אלהיוכו'‬
‫לכם יוסןה^ה הואי־ח^ף ולאי^לר'‪ 1‬ו ■שאסר זה ארז״לכאש׳יכום איש מפני‬ ‫•וצלמה כריסה וכו׳וארז״ל כי יש'ש!‪1‬ו‬
‫' הארי וה גלו׳בכל ופגעו הדו‪ 3‬זה מדי‬ ‫’שלא כהוגן והקב״ה השיי כהונן שהס‬
‫•ובאאל הבי׳ זה יון שהיס הבית קייס‬
‫!ה‬ ‫‪3‬‬‫דז‬ ‫י^א‬ ‫האריו‪-‬פנער^־ב‬ ‫ספני‬ ‫‪5‬‬‫אי^צ‬ ‫)^אשחגוס‬ ‫‘‬ ‫־א]חרו ויבא כגשס לנו והגסס פעמי'‬
‫')י ‪ 0‬מןי;ד‪.1‬על‪-‬הפןיר* ונשבו הנדן'ש •י ח^א־חעןך ’ ניחיה׳ונשכו הנחש ן‪,‬האלו ‪ 0‬שנאחר‬ ‫אתבקש ופעמייאיןחתבקש והקבלה‬
‫קולה כנחש ילך וכן היא אומר אהותי‬ ‫השיב לכס‪1‬אמר אהיה כטל לישראל‬
‫י ו‘‪ :,‬שנאתי‬ ‫‪ 7 w e ,‬ד‪K‬א אתבקס מלבריהס כל‬
‫בבבל רעיתי בחלי יונחי ביון תמחי‬
‫באדו׳ולתה הגא קורא׳יונתי גיקשפיו‬
‫‪.‬האחור בסוף הושע שת׳ישיוט׳אהי' ‪ »jnDK0‬חגיכם ו^א אריח מ‪ 1‬צךתיכם ‪ :‬כי אם־‘‬
‫חקריכי׳חורי׳ובכי יונה מל גבי פחזב‬ ‫ע ם י^אאדי^ה ושלכם‬ ‫כטלוכלהיא תשובהאל חאמל ישראל‬
‫קמחי באדו׳שכיו ישר׳ מוחחמי' טחו‬ ‫למטלה לכו ונשובה וכלונלכה נרלפה‬
‫מ^‪:‬רי המ‪1‬ןשריףהמרת‬ ‫וצו' ‪ bm‬ביארנו צי ישראל אחדו ללו ^^ריאיצס ?!א‬
‫'ונותני׳נפשותיה׳עלקדושיהילפיפכע׳‬
‫'גורו׳מזרו על ישר׳ בימיו ט"צ וראוי‬ ‫לא אש^יע‪ :‬תקי ב םי ס מ׳שכט וצדר‪^-‬‬ ‫ללשונהאל ש׳כי הוא טרף וירפאנו לו*‬
‫'לדע איזה קשר יס לפסו' וה לפי זס‬ ‫^ה ת ש תס־ליב מדבר‬ ‫אסחיראת‬ ‫סאינה תשוב׳ חאלבה כי‬
‫^^ר^בו‪1‬ים שג >ביתי שךן(; ונ ש או ם א ת ^ו רנ “ כטנק עס הקול' והנה לבאאל הטנין‬ ‫הצרה פירפא הקלה אותס על לן‬
‫*נזכירה מאמרנו על מאחרס ו יל על‬ ‫הלטא ל‪3‬ר ואחר שובה ישראל ער ה׳‬
‫פסו׳על אנה ינאצוני כוישאחרו אמר‬ ‫"‬ ‫ם"‬ ‫ננ‬ ‫‪3‬‬‫ל‬ ‫ם‬ ‫'‬ ‫‪V‬‬ ‫‪‘‘.y‬‬ ‫’‬‫•‬ ‫‪•.‬‬ ‫‘ אלזין להלבק בו שהוא קאכבה כי על‬
‫הק״ה אתם אשיתילי סאוח׳על אכה שתי פעחי׳תייכס שאני אעשישתאחלו‬ ‫לעננן•‬ ‫צשלת‬ ‫כ'‬ ‫מכו‬ ‫ש?גג‬ ‫חלולק‬ ‫עשית‬ ‫לה באשל אחרת ‪ 3mpt‬חיראה‬
‫עד אנה ארבעה פעמי' על אנה ה‪/‬תשכח‪:‬י נצח על אנה תשתי׳אתפנין‬ ‫;‪1‬על ילי לתשובה על ה שהיא חאהבל אומר הוא יתנרן אהיה כטל לישראל‬
‫מחם על אנה אשי׳עצי׳כו׳עד אכה ירום אויבי עלי ע״כיזהנהשם הקשינו‬ ‫ולא כגשם כאשי אמיתס ולהרחיב הביאור‪ ,‬נאמר כי הנה בראות יש^ כי‬
‫היתכן שעל שתי'‪,‬רעו' ישלס הוא יתברך ארבעה וכתבנו כי הן אלה רחמיו‬ ‫י^יופביס מיראה אמרו ויבא כגשס לנו שמא שיטיב לנו אך על ילי יסורץ‬
‫יתברך שאם היה יתברן חטיל כעסו עציהס בשני פפתים־לאהיו יכולים‬ ‫כגשס שבא נופף וחתייה לעולם כענין יערוף כחטדלקתי כחפירס אצלנו‬
‫לס‪1‬בלו על כן חילק הפורענות לארבעה שהם ארבעה^נליות שבין השם׳‬ ‫'*ס״ל והשיב הוא יתב'סייסוס מאהבה יאו אהיה כטל כי הגשס חלבל שבא‬
‫חורבנות של בבל ואלוס שם שנים בנתי׳ חלי ויון ועל ידי כן יקל הפורענו׳‬ ‫’ נו»ףאף לפעחי׳הוא סימן קללה שלו׳בקק חשא״כ הטל ־ ונבאאל הענין‬
‫ויוכלו לסובלו והן ‪ 00‬רחמי ס׳מגד ארבעה אותיות סל שם רחמיו יתברך‬ ‫!והיא כי הגה אלו״ל כי נטאת הופע קלחה לעמוס ע& ליותם בוחן אחל‬
‫ופייס אוחס עצ בבל אתר עד אנה ‪0‬׳ חשכחצי נצח פעל אוחו הגלות אחר‬ ‫ולוא כי אחר הנביא ע»ז ‪ 6‬הלא אמרתי לרשוני!מיו בתנאי סלאתלרשו נם‬
‫המקונן למה לנצח תשכחינו והז׳חשז״ל נתדר׳ שנשבע הקב״ה שלא לפוקר׳‬ ‫'אתאלהינכרכיואלתכישובית אלוכו׳‪-‬שן^ ע״אועתה כהתימוכמנין‬
‫טל עת קן וזה יאחר לחה לנצח תשכחנו־על שנאה בכי׳ רחל לפניו יתברך‬ ‫■אזר ואחלרשו טוב ואל רע שהוא אוחרולקעליירשוני וליו שהוא אתהטיב‬
‫וא^־ לה מנעי קולן מבכי וכו׳ כי יש שכר לפעולתך נאס ‪ 0‬׳ ושבו חארץ‬ ‫לצי טוב ה‘ותיו והוא אוחדו פה לחען תחיו ועלאוחרו למעלה ואל תלישו‬
‫אויב וע׳ מרי אחר טל אנה תסתיר את פניך מחני והוא ענין חאחרם זי׳ל‬ ‫׳ כיתאל אקר עקה ואל רע ועל ילי צן שאינכ‘ מואסי׳ גרע כ*א בלתי לורשי׳‬
‫מנין לאסת מן התורה שנאחר ואנכי הסתר אסתיר פצי וכי׳כי פנהאל אלי\‬ ‫■ צלבלאל העיא וגסלא מאהבה כ״א לסלין החיתה שהוי לתטן תתיו אן אס‬
‫אתריס והוא מאמר רשלי כי ענין החן היה מל שהשתחוו לצלם שהיתם‬ ‫אינצם עושים תסןבה חאהביכ״א לסלק ליםויין דעו כי אם כן ויהי ק‬
‫פניה מהאל אלהים אחרים יעל יון אחר פד אנה אשית עצות בכסשי שהיו‬ ‫'ה' אלהי הצבאות אתכם כאשד אחרתס ש‪:‬וא א ^ אמרו לשוב תיראה ויבא‬
‫מביאים אות בנסיון לאבד נפשם בע״א והיו חתיעציס עס יצרם אם יעשו‬ ‫'כנשסלר‪.‬סשייטב'לכ& אךעלילי יסולין כנשס שחחיהבסוף ועתה בא‬
‫ואס יחדלו ועל אלים אחי טל אנה ירום אויבי עלי והוא מאתרם ז״ל טל ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫בזעף מהו כאשי אמרתס שהוא לפושע עתה מקרוב אן לא זו הדרך צי‬
‫והנה מלאכי אלהיס עולים ויורדים בי שראה ארבעה שרים השלשה ראס‬ ‫באשר אמיתי ‪ £1‬תלרשו' ביתאל שגס שלא תפצאופו לא מלרשו אותו אן‬
‫עלייתם וירידת'ואת שרו של אדום פולה ואינו יורד ועל זה יאמר על אגס‬ ‫'עתה אני אומר־ שנאו י ע ואשר אמרתי לרשו ט ‪ 3‬לתען אתיו שלא תעשו‬
‫ירום אויבי עלי י ונבאאל הענין אחר היי החתאויס וכו*והוא כי אחר סנל‬ ‫מאהבה לק לסלק המות לא תעשו כן כי אם ואהבו עיב שהיא כי תשובואל‬
‫כרעה הכתובה תבא על כי אעבו בקרבן אמר ה׳שהוא שס הרחחייכמרובר‬ ‫ונזה‬ ‫הטוב יתציר חאאבט יגס תתקנו הקפפט ווהו והציגו בשער היסט‬
‫הטעם אחר עתם הלא א״סה חי יכזיבצי ויאמר כי אין רוגז יז‪3‬א חסם ה‬ ‫אולי יחנן וכו׳שלא בלבד תנצלי קלחו׳ כ״א נם תהיה לישראל חנינה קניני׳‬
‫פהוא שם הרחחיס ואדרבה התאוו ותאחדו חתי יבא ייס המתייחס לשם ה‬ ‫וזהו אולי יחנן וכו' שאפילו לא יגלו צלל ואמרו שארית יוסף יהיה צי ביתי‬
‫צי ולאי טיגה תהיה ולא רעה והוא ששולה על רוח ‪ r:p‬הפס שאץ רוגז‬ ‫&קת בן רחליהו גלו הנלעדשהס קמגש׳נן יוסף ופלין נשאר חיו ‪0‬ףרו‪ 3‬ו‬
‫בא חפס ‪ ?1‬כי לא הפכילו כי גש פס הלחתיס כלול חדין על כן עליהם‬ ‫מאצי הצשה ומאפרים עלו אתרי כן עם פאר י^אל עס הושע ק אלה וזה‬
‫אחר הוי המתאוי את יום ה׳ני הוא חשן ולא אור כאשר חשבתם שאין יוצא‬ ‫וזה פיה בזמן טזיהו הוא זמן נביאת עתיוס ויתכן הית'נבוא? זו בין הגלו׳‬
‫יזמנו ני אם אורורחתים אן לעזכיהרחחיס הנהשכי׳חהיות פעולת ה דן‬ ‫מראשון של פקת אל׳פשצי ועל ק אמד שארי׳יוסף כי כבר גלו הרבה חיוסף‬
‫אל ירי פם הרחתי' הוא כי כאפר ינוס וס׳והוא כי לא יעשה בכס כלה כי‬ ‫שעל‬ ‫ונשארה שארי חמנוואח'אולי יחצן ה׳שארי׳יוסף הצשארי' ואף על פי‬
‫אם שיחלק הצרה לארבע׳ראשים הס ארגעה גליו' שבין פרגן ראשון לשני‬ ‫כאלו‬ ‫אותיצעשה‬ ‫צל השבטי׳ידבר קיאש שארי׳יוסף על שהוא ככללס והחיה‬
‫יציג גבולות שני חלכיות בנתים ויכלו חיל השנים האמצעיים פעל ידי שם‬ ‫‪i‬‬ ‫האבות‬ ‫ומת‬ ‫ילדם ופלו הס ואל פי לרכוחוכיר זמת שיהיה נוהף על‬
‫ס נחלק לארבעה צנגר ארבעה אותיות סל סם צי הנה בהיותכם יוצאים‬ ‫כה אמד כז׳ראוי לשי׳לבאל התוארי׳האלו פה *וגס לחה הזכיר שם‬
‫אגלזת פארי שהוא בגל תפגשו בלוב הוא חדי ולוא עלדרןאוחרסז״ל‬ ‫^^■עשם ההויה ית׳כאוחרו צי‬
‫נעשית על ילי‬
‫אדנית אקר שהפעולה • ‪z‬‬
‫* ״*‬
‫[ ״י א ״!־ *'ז ‪ 6‬יימ‪5‬ס‪,‬כי־ א‪,‬ינ‪« ,‬״־נ‪,‬נ״י(־״״נ שי הזיז‬ ‫•אן«־םםאמיסא ‪0‬ציגהיה'א״מלד(^^‬
‫איי״י״ י״־יים א!!« נ״יוי״ו ונא הני״ מא י״ ני פ״״ י״ מי״ ני‬ ‫׳! “ ייי?"’‬ ‫יד ״איץלאי־‪’ ,‬״'׳”״״’^ ״ ”‪”.I‬״ ’י‪,‬‬
‫»יצי ־יגי״ נ « ! יס״ו י״יאל י״ ‪ t‬ה״יו ״‪:‬״צא נ!‪9‬ל‪,‬״י' גא״‪ 7‬״‪!vp‬׳‬ ‫״ל‪’,‬יי ״לא־’־>־ יאי״״ ס״ם >יי״'‪:‬‬ ‫ו״מ ״יא א״״י ל־פות‬
‫הנחש זה ‘גלות אדום '■‬
‫כלל‬ ‫וצ״נוהנ״״‬ ‫״!פוא״ינו‬
‫כך ונשכו‬ ‫סחך ל’ציחלט ואחר‬
‫ס״ו‬ ‫היונווהלי‪1‬אול־יא״״ו״ י־״״־ל’ ״״מל ״ל ק ״״״״״ הוא ’ ״‬
‫לחעןהיאי ח ה סןןן או ח מ ל ק‬
‫®לנליס ני התקאוי׳ אקטם ם׳ פם טושי׳ כי היה בחשבם כי אין דין ורובו‬
‫מצא‬
 ‫מכח‬ ‫‪ . p w‬ה ^ו מראות הצובאות‬
‫שפרש ה ‪ jnr‬כעצחו‬ ‫ואפשר סגם הוא שפרש שן שלשין שנייה׳אל ‪f‬‬ ‫יוצא משם ה׳ וכס טופים כי גס ממט יוצא דין ורוגז ואין הרחשים השצאי'‬
‫כ״א אברי ההשתנ׳ואם על איש ואשתו ידבר אין צריך לא‪:‬חרו אן כוא‪,‬על‬ ‫יק הייחלק הצרה לארכעה חלקיס שיוכלו‪ .‬לסובלה וזהו‪.‬שחזר ואמר הלא‬
‫זולתס ואס באנו לשית לבאל הגמרא נמצא כי השכבי׳על ייטות שן מולה‬ ‫חשן כו׳לושר הלא כיוצא חתאחרנו הוא כי האשת הוא כי חשןיום ה׳ הוא‬

‫שהוא חלב‪.‬־ן סרח העודף אוחלשק‬

‫סרחון וננקוט שהא מרו״ל שהוא לשון‬ ‫‪ t‬לי■ ■ ‘ י'■ •‪ -‬י'‪7• -,‬נע‪1‬־יתם ?יכם ;‬ ‫;י‪1‬‬
‫סרחון ולא שהוא שאיסור אשתאיש‬ ‫•‬ ‫‪v^nT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^וכה אן אחר כן ואין מגה לו הוא‬
‫אלא שרבוי תשקיש הית׳״נגב׳אל הענין־‬ ‫אמר‪ .‬י רוו ה­‬ ‫״ ־‬ ‫י —‬ ‫גלית אחס כי באאל המעל לפתו על‬
‫; ־ ▼ א • ‪' , . / T ;■ V - T ■ ( - • .‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫' ‪.‬‬
‫והוא שאמר כשנבי׳על שטות שן לפיל‬
‫שהוא‪.‬שאכבה בתעווגי' וסרותי׳על‬ ‫וון‬
‫ערםות!שר‪13‬י שכבת זרע חרוב‪.‬תשחי׳‬ ‫ה ג ו י סו ב או •‬
‫ולהחליף כח תשור׳חה שדת' בתשחי׳‬ ‫ינו כנה בתגיס ובמועדים יש אכילה‬
‫ל ה ם כ י ת ן ע ן ר א ל‪ : .‬ד ע ב ך ו ; כ ל נ ה ר ר א ו ו ל ס‬
‫הרב אוכלי' כרי' מצאן ועגלי׳ חתוך‬ ‫לחזבח ואכילה לבני אדם וכאשל‪.‬‬
‫מינק ולשתתלבם בחאכל׳הם פורטי׳‬ ‫‪ n p q‬ר ב ה ו ר ד ו ג ת ־ ^ ^ ^ ת י ם ס ט י ו ב י ם מ ן ‪;7‬‬ ‫*קיאו עצרה שלוא כאשר יציתו ישראל‬
‫על פי ה^ל והוא כמנהג בישיס האלג‬ ‫^ ה &וז א כ ם ^ ב גכו^ם מ^ב^כס■ ‪y‬‬ ‫‪.............‬‬
‫אדם‪.‬‬ ‫וצוס לבכי‬ ‫אכילה למזבח ‪.‬‬‫‪.‬‬
‫שמנגנים אשר במשתאות חהציאי׳על‬
‫ה מ נ ד י ם ^ י ו ם ר ע ו ת ג י ^ ו ז ‪ /‬ו ב ת ח מ ס ‪ ’:‬ה ע ו כ ב י ם‬ ‫שני אכילותהחגי׳שנאתי‬
‫פי הנבל חיווי' לכל אחד מהמסובין‬ ‫‪. _ xL v;.‬‬ ‫הא מאשתי השנית ועל יי חנ ח ת‬
‫שעניינם ‪ ,‬דברי שבח וברכה לכל אחל‬ ‫עגעציה אחר ולא אדיח בעצרותיכ׳כי ?נל־כטות יסן וסרחים;]ל^נך שתם ו א כ לי ט‪,‬‬
‫בשמו ועל ידי ק חונן ונותן לקנגן‬ ‫וקוגליםמתוף^ר‪ . :^?.‬ה ^ סי פ ע ל־‬ ‫״י! לי תכן בעילות וחכחותיכם לא כדים‬
‫כחברכו על‪.‬פי הנבל זוז או פרוט׳ווה‬ ‫ארצה ושליזי חריאכס לא אביט ולא‬
‫^^^^כר‪-‬להםכל >־ שיר ; ’ ‪ -‬ה ^ צ תי ם‪,‬‬
‫יאחר פה ני האוכלי׳לחעדרםכדים‬ ‫את שיריכלוייסבקרבנות כי השר‬
‫מצאן וכו' הס פורטים על פי הנבל‬ ‫^^^קי יין{ךא'^ית ׳ ש מני ט ימשחו• ולא נ ח ^ ו‬ ‫אתלי וכו' כי הלא אתם טובלים ושרץ‬
‫טנותניפרוטותאיש איש על פי הנבל‬ ‫?לקיל חשפט וצדקה בידיכם לק עי־שבר יוסף ‪-i‬י לכן עתה‪.‬יגלו‪ -‬בראש נולים ןסר‬
‫שחששיע המנגן‪ ,‬בלכת טוב אשר‬
‫יאח' על פי‪.‬הנבל והנה השוטי׳ ההם‬ ‫^דנייה‪ 1‬הכנ^ שונאם?ז‬ ‫הובתי'כי מרזח סרוחים‪'1‬‬ ‫ייעל דיזיימשסט וצדקה כנחל איתן‬
‫ג• כ חפצתי ולא בזבחים כי‬
‫אינ'כדוד‪ .‬שהיה שתעורר על פי כנבל‬ ‫ינזנחה הגשתס לב בחדגר ונו* כלומר יהןף אלהי צ ב א־ו ת מ ^ ב אנכי את־נאוןל׳ענקב‬
‫להלל לה׳ בשיע׳ע פי הנבל מנגן ברוק‬ ‫^ י ו שגאתיןהסנרתי ?!יר ו מל אה ‪ :‬ורדה‬ ‫ייייתי חפץ בכס וזהו על יזה שבק‬
‫צפוני' המנשב׳בו כךאלו היו שתעוררי'‬ ‫איש לרעהו שהוא שתתקנו על ידי‬
‫על פי הננל לתת‪.‬פרוטות ולא ראו כי‬ ‫יזשפט וצדקה וכן גם כן ‘ על חה אם־־יו ‪n‬רו• עשרה אנ ש ם ?^ית אחדוקתו‪: -‬‬
‫אין להתנהג עלפי הנבל כי אם‬ ‫^ שא‪ 1‬דודו ו מ ^ פ‪ 1‬לה^יא‪-‬עצמים■ סן־ ה בן ^‬ ‫יידניכ׳לחקו׳ונשאת׳את סכות שלככ'‬
‫להודות על ידו‪,‬לה' אן לא להנאת‬ ‫ו א מ רל א ^ ך בןרב^תי הבית דתעודעמןז ו א מ ר‬ ‫סתשאי׳ותשרפוס‬ ‫וכי׳שהס חיכי ע״א‬
‫עצק׳חה אושרו חשבו להם כלוח' לכם‬ ‫לל׳יא וישאם דוד וכו׳ ואז במקו׳ הגלר‪,‬‬
‫להנאתם ולא לה׳ואחרי כן בשיר ישת!‬ ‫^אמרהסכילאלהזכירב שםיה‪ 1‬ה‪ ':‬כי ­‬ ‫הרחוק החעותד לכס לא יהיה כי‬
‫וגמזרקי יין והוא כי אין דרך לשתו׳‬ ‫הנה יהווז מ‪^:‬ה ורהכה הב;רת הגדולי רסיסיכש‬ ‫והגלתי‬ ‫בתקום קרוב קל התיקון וזהו‬
‫יין רק בכוסות ולא בחזרקיס ^ןאלו‬ ‫הקרובה‬ ‫אתכם מהלאה לדמשק‬
‫ו ה ס תד ק טן בקעים‪ :‬היךצוןבסלעסו ‪6‬י םא ם־‬ ‫לארצכם אשד ה׳ וכו׳‬
‫גמזרקיס שהם‪ ,‬כשין קערות עמוקות‬
‫ורתבו׳החיזחדו׳ לחוג בה׳יין שיעו׳ כל‬ ‫ה ו י השאעיס וכו׳אמרהף זאת ־ יחרוש רכקרים כי־הפכתם לראש משפט ופרי‬
‫הצריך לכל החשן האכילה ונוטלי'‬ ‫™ ם׳ ל ל א ד ב ר׳ נ ״ י מ ר ־ ם‬ ‫‪ .‬ץ י ר ‪ ,‬ה ^ ^ ה ‪ ,‬־''‬ ‫ציון שהיא‬
‫משם בכוסות בחזרקי׳ההם במלואות׳‬
‫ח‪ /‬א בחזקנילקחנולנולןתןם ‪ :‬כיהגנימקי ם‬ ‫אשראלג‬ ‫ציון‬ ‫סלאיתריבה׳את‬
‫היו סותיס בבת אחת בכל פעם ולגל‬
‫ישתכרו למען יוכלו להרבות על ק‬ ‫וכן ישראל הבוטתים בהר שחרון כי ז‪1‬לי‪.‬כם ‪ 5‬ת‪.‬ישר^ ג א ם‪:‬י ה‪ 1‬ה ^ הי ה צ ב או חג ף‬
‫וראשית שתנים ימשחו והוא הנודע‬ ‫חוק הוא או על אלהיהס אשר שתו‬
‫הערבה" ;‬ ‫‪|V‬‬
‫תעד־נחל‬
‫‪T T ; {T‬‬
‫מלבוא ה מ‬
‫“‬ ‫; • ‪IT‬‬
‫ולחצו‪-‬אתבם‬
‫• • •; ^‬ ‫‪/‬‬ ‫בהר ההוא והלא ראו נקובי ראשית * י ‘ ‪.‬‬
‫מתרופת הגחרא שה‪1‬א לחשוח כפות‬
‫ידים ורגלים בשתן והאנש סההס‬ ‫ז כה‪■ -‬‬ ‫‪' .‬‬ ‫יי‬ ‫■ ־^ ‪• -‬‬ ‫הגולשהו׳עחלק כי ראשית גזי׳עחלק‬
‫יהיי לו נקובים בשחות אנשי שס אשר בתרו להם להלחם בישראל בצאתם ־ לא נחלו על שבר יוסף והוא כי הנה ידוע חרו״ל כי השבטים על שבר יוסף‬
‫שהיה בגלות חיום שמכרוהו לא ‪ ,‬שתו ‪ .‬יין עד שזיחנס יוסף שנאחר וישתו‬ ‫קחצרים והוא חאחרם ז״ל שילעי על פי חכחתס אנשים בשותים מלמות‬
‫וישכרו עמו ולוא שדקדקו מלת פחו לומר עמו שתו אן לא כל שלא היו‬ ‫נאות‪ :‬שנה ובטחו בזה להלחם בישראל ועם כלוה לא שוה לשו כי הרגו׳‬
‫עשו ווה אחשוב יאחר ולא נחלו אלו השיתי במזרקי יין על שבר י‪.‬סף אשר‬ ‫בני ישראל וזה אושרו נקובי ראשית הגוים הוא עחלקועכ״ז ובאו להם‬
‫שבר' דומה לשבח שאחיו לא שתו יין על שברו שעם ידפס שהם עצמם יגלו‬ ‫בית ישריוהרגו׳ולא שוה להם בטחונס ככה לא יועיל לכס בטחוככם אחרי‬
‫כשאחר כנביא לא נחלו ולא הרגישו על עצשם לכן עתה יגלו בראש גולים‬ ‫רוע מעלליכם ועוד לכם עון השגת גבול רעכס שתגישו בית בבית לשבת‬
‫טרם גלות יהודה העתיד וסרחרזח סרוחים והוא כי שרוח הוא אבילות‪,‬‬ ‫בו חגנול חבריכם ואין לא תגעל בכס ארץ חושבכש על דדן שאש׳ הנביא‬
‫כחשז״ל וכינה וקרא לשמחתם באוכלם כריס זכו׳ ושתותם בשווקי יין אחר‬ ‫יסעיה כוי סגיעי בית בבית וכו' ואלו היה צר לכס השקום ולא יחזיק אתכם‬
‫היותם םרוחי׳חרות סרומיס אבלות סרוחיס במקום אומרו טחתת סרוחים‬ ‫ועל כן הייתם עושי' כן לא תגדל אשמתכם אך עברו כלנה ולאו ולכו ששם‬
‫לוחר כי‪ .‬לאבלות יהפן להם *נשבע ה׳וכו׳הנה ארז״ל כי גאין עזכם האחור‬ ‫חחת יבה ורדו גת פלשתי'שהם שקוחות רתבי׳ותיאו הטובים מן החחלכו׳‬
‫בפרשה הוא בית המקדש ויתכן כי גם אושרו פה גאון יעקב גם הוא בית‬ ‫האלה אס רב גבולם מגבולכס כלוחר כי הלא תראו כי גבולכם רב מגבולס‬
‫המקדם והנה אושרו שתאב הוא|לשון תשוקה ואס נאחר מהאלף בחקוס‬ ‫ואס כן אתם המנדים ומדתיקיס ליום רע בהיותכם בוטתי׳ושאננים לומד‬
‫עי״ן שמתחלפות כי חשוצא אחד ק ' ונבאאל הענ ן בהזכיר מאחרנו על‬ ‫שדחוק חנם היא יום רע לשה תגשון שבת שחס םתגישו מושבכם בשחם'‬
‫פסוק חשב ה׳ להשחית שוחת בת ציון וכז׳והוא שהקשינו סס כי אין נטיית‬ ‫אחר שרב גבילכס י השכבים וכו' ארז״ל גגחרא השוכנים על שטות שן‬
‫קו להרוס כי אס לבנות* אן הוא כי ברצות ה׳‪ .‬להשחית חויית ‪3‬ת ציץ והיה‬ ‫וסרח ם אמרר׳יוסיבר תנינא שלחד שששתיניס בפני מטותיהם ערוחיס‬
‫קשה עליו כי אדרבה הוא ית׳תאב להיות לו דירה גתחתזני׳פל כן שה עשה‬ ‫חגלף בה ר' אבהו אי הכי היינו דכתיב לכן עתה עלו בראש גול'ס קשוס‬
‫לסגחם על ההריסה‪ ,‬נטה קו לשדוד הבנין העתיד בשחי׳ ועל ידי יחוקאל‬ ‫חחשתיניס בפני חטותיהם עדוחים יגלו בראש גיל ם אלא אחר ר אבהו אלו‬
‫הנביא ועל כן לא חש מל הריסתו ולא השיב ידו שבלע ובזה נבאאל הענין‬ ‫בני אדס שאוכלים וכו' וחחליפ ם נשותיהס וה לוה וששריחיס מטותיהם‬
‫‪.‬‬
‫בבי׳השקדש הוא ‪,‬‬ ‫‪.‬אחר נשבע לואת׳ מתאב כו׳לושר הנה שני בחינות ^‬
‫יש לי‬ ‫בפלגת זרע וכו׳ ואחשבה כי דעת ר׳ יוסי גר חטנא הוא שזופרש אושרו שן‬
‫״ _________ ‪__ 1_________________ -.1____ A ..‬‬
‫גאון יעקב א׳ כי תאב אני לי יבחיליף האלף הוא חתע׳כלותיואהרסנו לכפר‬ ‫יל יא לשתית את שניהם אן סברת ר׳ אבהו נראה שהיא חסרה חן הספר‬
‫־‪S‬‬ ‫‪l i‬‬ ‫לג כ »‬ ‫• ‪AMOS.Cap. 5 6‬‬ ‫‪.,‬‬
 ‫■ ׳‪^f‬מום ‪ f‬מרא‪ 1‬ת ■‪:‬הצ‪1‬באות‬ ‫■־•‬
‫'‬ ‫ודאי כחו אם כפף תלוה אס חזכת אדא? אם תקריכ »גח‪5‬ז כמר י‬ ‫‪0‬ל חי‪ 1‬ם ואת ארחנותיו סנאפי שאין ‪ 3‬ם רק גחינה אחת והיא אואה ולא‬
‫כיובל!העני} כי פחתה היתה נמפמעות‪1‬היה שהיא ־ לשון שחחה סחף‬ ‫^אלק לגני׳ת' כבי׳החקדש כי אס לה!ל ‪ 0‬ס ועל ידי הטיל הכעס בגניני’ לא‬
‫היות שוהנה לקש לא התתיל לאמ^ חחנו כי אס חעש^ ^ א ק תת ה‬ ‫אכלה העס כי אס וי‪:‬סגרתי ביד א‪:‬יב ע«ד ותלואה לכגלית ולסלול שללם‬
‫כהתראה מאתו יתברן שישונו טרס יאכל כלקש‪ 1‬הי‪ 535 •52(53 5‬לאניג‬ ‫ולנה ס‪'0‬והיכ אס יותרו עשר אנשי’ שלא הגלום ויתחבאו בבית אחד וחתו‬
‫העשב־ והיה בא לאמיל לקש סתבואה‬ ‫שם שלח יצאו מפתל האויב ושתו כל)’‬
‫מיד ואמר אדני אלהיס סלחנאחי‬ ‫אתיאחל כילאיתק ייוותו כלם ‪f‬י‪ Cap 3 . •7 • .‬ה הראני אדני׳יהוה והנה י‪ 1‬צד‬
‫יקים יעקב אס יפול ני קעץ הזכיות‬ ‫י ג ע אחל ועל כל אחל חהחתיסיבא‬
‫• נ ב י ב ה ה ל ר ת ‪ 17,‬ל‪ 1‬ת ה ^ ר ן י צ ן‬ ‫^‬ ‫^‬
‫הוא ואתרי זאת היתה עוז שנית‬ ‫ונשאו לולו תאבי! אי' חסרפו שהוא‬
‫קורא לריב באם‬ ‫וסיא‬ ‫‪’.‬והיהאם״כלדה‬ ‫^^^|ג׳^נואחרמיהמלה‬ ‫דודו חאחו סלאיםאוהו חיל קיורגש‬
‫וכו׳וראוי לסיס לב כי הי‪ 5‬לן ל‪ 1‬מ לנני‬ ‫עד יאכל גשרו ויבא להוציא עצמים לאכול את־ן‪ 1‬שב דזאך^ואמר אדמ יהוה סלח־‘‬
‫יוריב באש חשו קורא לטב באש ' ג‬
‫■‬ ‫ע ה ‪ ,‬ן א ק© הוא חוס‬ ‫אהד נאמייקום^;ן‪ 1‬כןככ;קטןהוא‪ ’ :‬נח ם יהוהי^לך־‬ ‫חן הבית ^וודנומציא על ידי‬
‫חהנתבאי’אםר בירכתי הבית החלקט‬
‫הצמחים אינו אש'ואם ‪!5‬א מ ר ל״ת‬ ‫חן הייכחיס וניתן לו ויאחר לולו ז א ת לא תהיה אמר ירן‪ 1‬ה ‪ :‬כה הךאני אדני!ה‪ 1‬ה‬
‫ךלן שייקר‬ ‫כנהי^תו באש‬
‫הנן ^ אשר בירכתדהבית‪,‬הטול טחן והנה ק‪,‬ת‪ 2‬לריב נ א ^ אדני | הו ה ו תאכל א ת־־‬
‫לשנות שח! ♦ ג׳ כי לכל פירוש שיהי^‬ ‫עצחי' לתת לי ו •»חר אפס׳ואחר הם‪.‬‬
‫כלוח עתה שסח יוס ק טי ת •דעצחי' ת ה‪1‬ם רנה ואכלה את־ההלק‪ :‬ואסרא^כי!הוה■‬
‫מנין תהו׳ רבה אצל כחיס סי‪ .:‬האיז‬ ‫ע^קבכיקטןהוא‪• ■ :‬נחסיהוה‬ ‫קהי ה יושב ^ומס והצדיק אש הדין‬
‫או אצל הלבד • ‪ ’7‬אוגזמ באשבקמז‬ ‫ולא‬ ‫ושחא תאחר למה י‪1‬כיר הלמחה‬
‫עלהא ת נם־־היא לא תהיה אמר אדני ץזן־ה‪ :‬כה‬
‫'הניתולאבשרא כיאיוה אשידי^'‬ ‫הצלקת הדין לומר גרון אתה ה’ דיין‬
‫היא זו שיהיה כאומרו גהאש * ‪,‬ל‬ ‫^^ל*חומתאנךוכלךואנף‪:‬‬ ‫האחת לזה אחר כי לא להוכירגשם‬
‫הנה כסחטאוישראל בחדבר נאחר‬ ‫ה׳כילהיותסתון הבית אשר נתגאו ראקריה‪ 1‬ה א לי; מ ה־ א ת ה ראה ^^‪:‬סוס^ואמר•‬
‫וקבע' בס אש ה׳ותאכל בקצה החחג^‬ ‫§ה ולא יצאו הת!צה על* יזיתס אין‬
‫ויעל ידי תכלת חרע״ה נאחר ותשקת‬
‫אנןז ^*אמראדני מ נ ני ^ ט ^ נ ך בקרב‬
‫אגית נקי חפנייהם וחזראיהס על כן‬
‫האש!ארז״ל שאף על פי שלין האש‬ ‫אין להוכיר סם בשם ה׳ ואפשר י ש ר ^ לא ־־’ אוסיףעוד?ןק‪1‬ר ל‪:1‬־ וג ש ^ כמו ת‬
‫לעל‪ ,‬א! ירל׳ליזק הטיל חור׳על יש‬ ‫כי גש שלא נזכר ‪3‬םס ה' בפירוש לא ‪^» ,‬חק וסקדשי ^וךאל יחרבו וקמתי על־־ביר‪-‬ן‬
‫ללים‪1‬בן לחטא כי הלא קרוב מאי‬
‫לאש לעלות מלמטה למעלה וכק‬ ‫יעלרו חהזכיר ברחו׳ לזמר כיה לקח ירב^ם נחריב ‪! :‬י שלח אמציה^רץ‪/‬בית־־אל‬
‫ומג כן יושב ול\מם ט על כן יאת הס‬
‫תפול עליהם איחתה־ ופחד פן בעלותי‬ ‫ולא לים כי הס עילה’ כקספד שם אלל^רב;נם ^^ףייץ שיאל ^ א כ׳ ר^קל‪5‬ר עליף‬
‫תפקוד טונם וגז ‪ :‬יחכן כי אז קרא ה‬
‫בירא י שראלי לא־־רתוכלהארץ‬ ‫אדנות הפועל הדין כנודע י כי הנה ןנם‪ 1‬ס‬
‫לדב עם ישראל נאש הידוע סח׳זחת‬
‫לאדן יהיחלה כי סם חחקום סנגנק‬ ‫־וים לדזכיל ^ורת־־־נלדיי־ץ־בחו י‪ :‬י בי׳־־בה א מ ר‬ ‫ונו'הנה יש גדולים אלי ה א ק‬
‫ההון העס והנה טין הגדול כפול‬
‫נפשטת על נגל ארץ ישראל ןתאמ‬ ‫ינלדה‬
‫גלה •;*‪.‬־ז‬
‫שראל■י• »‬‫וי ‪• :‬י‬
‫ירבעכם ;*‬
‫ימולו‪ftT ; TIT‬‬ ‫▼‪U‬‬ ‫בחרב‬
‫‪t‬עמוס ־ ‪•.IV‬‬ ‫שעליו אשחית עצמו ואשחת הקהל‬
‫תהיס רבה שחתחת לארץ ליגס‬ ‫אך‬ ‫אשר בילו לחתות ואינו חותה‬
‫מעיינו' תהו׳ ובעלותה לאכול את ירק‬
‫■ ‪■:‬־■■ ‪ : ■,‬י ־‪ " " '■ ■:.‬ס ש ל ■‬
‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫הקטין אין עליו רק אשמות עצמו על‬
‫האדן לא אכלה‪.‬עדין רק את החלק שעלתה נו וטרם יתפשט בכל השאר‬ ‫והיאמ׳הנה היקצוה את האויב והכה את הכית'הגלו לרסיסים הס גקיעו*‬
‫אמר הנביא ‪5‬הני‪• 1‬מברן אדני אלהיס חדל נא כי חי יקים יעקב אם יסול‬ ‫גלולות ושנריס כי אשחתוכפולה אן הכית ^ ו ן שאין ^י» רק קסאית‬
‫בזאת כי קטוןקוא * כה הראני וכו׳ראוי לשים לב לחה לא נאחר פה הראני‬ ‫טצמו בקיעי© לקים והביטו יראו יעתכס כי הראוי ירוצון בסלע סוסים‬
‫אדני כבשתי התראית הקודמות כי אם כה לראני סתס י בימה היא חוח ת‬ ‫‪ 50‬ה‪ 16‬יג הנזכר אם לאיי יחמש גנקרים נארצכס להצחיח תנואתו ולא‬
‫אתם אך זה לכם על שאץ לים שליסלא גץ איש לרטהזולא בין אנשים ' אנן אם הוא שראה מראה כאלו היה אדני יושב על חותה קשה כי אץ‬
‫לחקוס כי הפכקס לראש חשפט כי בהעדר מופט יהיה ריב תתחיל נין ‪ .‬לפתרון צורן ויחס לזה י ג' מהו אוחרו אנן שאם הוא חוהה עשויה על‬
‫איש לנעהן והוא ני איש את רעהו תייס בלעו זהוא ראם סהזא ראשי חיון ; ; ‪:‬ידי משקולות כבנין היעלה על לב תבנה חויזה בלא חשקוצת* ועול שלא‬
‫ארם החתית וגס ‪3‬עלר שלים כי הנה פרי הצדקה הוא שלום כחאחרם ך ל■ סקרא החומה על שם אחד מככלי׳שנבנית ‪ 13‬ליקרא חומת אנןואס קראה‬
‫כ׳ הנותן צדקה לעני עישה שלו׳ גין׳הדל לקונו כד״א והיי‪ :‬חעשה הצדקה ‪ .‬על שס כלי זה על אומרו הנני שס אנך וכו' הלא היה חספיק לוה היית‬
‫סלום והוא יזאחרהכחוג יעשה סלים לי וכד ווהו־ ופרי הצדקהסהוא ‪3 : -‬ילו‪,‬אנן‪.‬כימ?ז ענץ היותהחזחה חומת אנך י ואם היותו נצב מל חויית‬
‫אנך הוא מנין הרחו מה צירן היא רייות בידז אנך*ך' חה !! שאלה מה‬ ‫השלו' ללענה והנה גשחוע העם הייעודי’הרעי’ ה‪2‬ה ואץ יואי׳לגר עדיין‬
‫אתה רואה חה שלא נשאל כשתי חיאות הקולרות • ה׳ שפיה לן־להסיכ‬ ‫שחתיס ובלתי חאחינים ויהו השיזחים ללא דבר שישתתו ללא דגר חאשר‬
‫איני נצב על חוחתאנך וכילו אנך אג» ‪!:,‬א‪ • ,. -,‬א‪,‬ח‪-,‬ן לא אוסיף תוי‬ ‫הנביא ייעל יחזה עוד חעט יבואו להיות אזנזריסהלא בחוקנו וכו' שהוא‬
‫מניר לו מה היא עברה וו ‘ ז׳ לחה נשתנה שס ישחק פה ולפנים‬ ‫לבלתי האמן בהשגחה ולומר שהחלכותס לא חאת ה' היה להס כי אם‬
‫גסחון שנכתג כפין גחק ם צדי ״ אתנס הנת החראות הקודחות הראם‬ ‫בחזקת ילס וזהו הלא נחזקנו לקחנו לנו קרציס הם טקלכות אלא אצי‬
‫לו שם אדנות אן ‪ n‬אתר שמה שהראה לו היה את שס אלנ‪1‬ת יושב על חיחת‬ ‫'‬ ‫חקים עליכם ומיבאיפן שלא תשמחו ללא לבר ‪■ i‬‬ ‫י‬
‫וממנותנית‬ ‫אנך יראה כי השס הגדול היה אשר הראה לו את שש‬ ‫‪ 3‬ך ן י‪v‬ראני !כו׳יספר אין עסה שני‪,‬התראו' בשתי מיני חכו׳ ופל ידי‬
‫הנביא לא אחר בפירוש פהשס הגדול היה החראה לו על כן אחר סתם כה‬ ‫בקשת הנביא שב ה׳התרין אפו האח׳ארגה והשני שלפון כאש' יבא גיאזרו‬
‫הראני ולא פירש אן מאומרו והנה אלצי נצב וכו יובן כי אחר שחה שראם‬ ‫בס״ר ובאיבה היתל ואח׳ כה הראני ה׳וכו׳ ♦ולבא ‪ k‬הענין נוליר חשמעות‬
‫היה שם אדני ודאי כי השס הגדול היה אשר הראה! ואין'ספק פי להיית‬ ‫לקש וגזי המלן זכוא כי הנה יש זילעי' נתחלת וחן כוליעה והוא הנקרא‬
‫השכע חתראי׳לו ובידה אנך שלא תדחה הדרגת הספילמת ודקות ונהיר'‬ ‫נכיר ויש זירע־ס באחרונה ונקרא לקש וכנה היה דרכם שגהביאזרע‬
‫השכינה דוחה לרוחניות כאנן שבילה כי עצחיות השכינה אין קצה‬ ‫התבואה שליש קיצריס אותהלהאכיל לגהח' והוא נקרא קוצר לשחת בלשק‬
‫לרוחניות׳ ואין השגת הנכיא מספקת רק לראיה לקה ולא בעצם וגס ל^‬ ‫חשכה ובלפין לגחר׳נקר׳אספםת׳וגלשין מקרא נקרא גו כד״א ירד כחסר‬
‫עצמיותה רק החתייחס לאחוריס מעין וראית את אחורי אן האנן שאיני‬ ‫על גו וים קיציץ השח׳נתגואה הראשונה ויש עושי' נלקש ׳ ונבאאל כענין‬
‫היא עצחה כי אם לבד רוחני מתחת בסא המול בעניות והתלבשזת נר^ם‬ ‫אח׳ כי ראה את לקב״ה במראה שהיה חצי גיבי ה‪1‬א ארבה שתלגוחז גוגא‬
‫למשול נו הסגת פיני הנביא לראותו שהוא האנך שביל! ולאי שתפולגי‬ ‫שלא‬ ‫זאח' בלשון ארחי כלי להע לבה יוד לוחר גיבי להודו' על הרגוי חה‬
‫אתה יי^ם‬‫חס ־‬ ‫יתברן •י‬
‫‪V.-. .,-‬‬
‫ל? ‪5‬הוא‬
‫‪...‬׳•׳•ק אחד ״‬ ‫____‬
‫עצת׳ על‬ ‫כן___‬
‫בשכינה‬ ‫שאין ־‪,‬‬
‫ראיה חה__ ‪,‬‬ ‫היה אפסי להטיל יולהרבוי בארבה או נזסאו חם^ אי ילק והית'יציר'‬
‫עחום כלימר טתצלק״בו ראי*יה לחה ‪ oinVi^D‬כי אל^ אתה אז השיג‬ ‫הארנה כתחלת עלית הלק׳להצחי׳מן האדח׳ וחיצירת׳ עד יהיה ראוי לאב^‬
‫'^ייי א^‪ 1‬אן לא את א מי יתגרו הנזכר כי לא יצדק בו ראייה דק חרא®‬ ‫ינק^י‬ ‫צרין קצת יחי' על כן נתעכב פד שהביאה‬
‫וכה ו‪? 3‬יי‪3^.‬לתי נתפסת בראייה והנה ראוי לדעת כי אם כן איסס לחם‬ ‫הוא הסחת וחזר וגדל הלקש עד שהיה שבלי׳ יזהו והנה לקש יצא אחר גז;‬
‫החלן שהוא אחר ‪ 0‬קצרו מי החלן הוא השחת חן השדות להאכיל לנהחי' ®יאי לו את אדני נצב על חוחת אני ן‪3‬א הרא‪ ,‬לן אנן בלבד כמקל שקי‬
‫דידמיסז נסיר נפוח * אן לזה נסים לב אל ענץ חוחת אכן חה היא וענץ‬ ‫סחלן ואז הנה צקש התבואה צחת‪1‬אז והיה אס כלה וכז׳והתיב׳ אם ייהיא‬
‫התיצנותו‬ ‫־ • ׳■ ׳‬ ‫‪-‬‬
 ‫קכט‬ ‫עמוס ן ח מראות הצובאות‬
‫״״’ «' ״ ׳״נת עליס יה‪,‬א ניוניר תאמרי‪ ,‬על‪5.‬ס‪,‬״ת‪0‬נ ‪ •,‬לססתיע ני‪,‬תר ויסמין • א‪ ,‬יא״י נ■ נאי( •הודה « ״מ( מ!(פי י־נא יעז על‬
‫״מת ית ציק נעז ק״י‪,‬׳ ״’א ייסלאא'ןנש‪,‬תק‪ ,‬להשתית רק לננית ■ש‪1,‬ניאי־‪,‬נמלנית‪,‬ניןנפל‪.‬לת יראהימללזתנ‪,‬לדל)נ‪,‬א־נ־«ס‬
‫אן‪.‬נ‪.‬תאללאת‪,‬סיףמ‪,‬ילז־נא ״מק‪,‬שמלן‪,,‬א ‪,‬נית״מל־ז‪^-,‬‬ ‫^ויא״י־' י״א;משנל־שת‪,‬תת‪,‬את נת ‘ציק •יעהק‪,‬זיני‪,‬זעליק‬
‫״»‪>,‬״? שהיא מ‪,‬מתאש רומניא למעלה נא‪,‬מר‪, ,‬אנכי אהי‪ ,‬לה ת‪,‬מת לן נא! לנ רצו זעצנון‪,‬לאתת‪,‬ל עלין צנ‪,‬אז ני אין הצ״אה טוה אלא‬
‫‪,‬‬ ‫ממין סמי[ •‬ ‫י ‪ L‬י‪_ .‬‬ ‫^איאמה׳תליהאמיהנניאשראה‬
‫י‬
‫עחוס ואחר ה נ ה ק י א ^ ‪-‬‬
‫וסהןה‬ ‫‪p‬‬ ‫יה{^ל;ע‬ ‫‪v‬‬ ‫^מ‬ ‫‪t‬‬‫אסר‬ ‫ו;‬ ‫‪:‬‬
‫* ‪ ,‬־' ־ ‪ -‬־‬
‫‪1‬‬‫ת‬ ‫ס‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫?ן‬ ‫מ‬ ‫המא‬ ‫האגן‬ ‫את אדני נצג מל ‪PP1P‬‬
‫’זלנינצג‪.‬על חומת האנך‬
‫•‬ ‫■‬ ‫‪I .‬‬ ‫•‬ ‫^‬
‫י חוו‪ :‬ולא נביא כי גדר ­‬ ‫י‬ ‫א ל “ א ך ץ ; ה ו ד ה ‪ .‬ו ‪ ,‬א ? ל שסלסם‬ ‫הקי כי קה שאחר ירמיהו שמאז •‬
‫חש‪3‬‬
‫נביא הוא גדול חתוז‪ :‬ועל כן השיג‬ ‫ו מ ו ת ־ ־ א ל לא־ת‪1‬סיה ע י ד י■‬ ‫‪ v‬תי ב א ;‬ ‫‪ .‬השחית ‪(^ 6‬‬
‫י‪5‬מי לק‪ 1‬כ‪3‬ר הןה חיחי עחו'»‪pq‬‬
‫א?ח^י‬ ‫‪^ *T ” T‬‬ ‫להנכאכי מקדש־־מלה הו א ובית מ מלל ^ךז‬ ‫אליו כי כ‪ 3‬רד‪3‬ירי' עונות היז‪,‬נעיר '‬
‫והענין כי לא יחשוב הנביא כי חאס‬
‫ניהודה^כללחם איני צריולזולתי‬ ‫’‬ ‫אמ?ד‬ ‫י ל ק ^ כ‪ 1‬ס ל א מ י א ל‬ ‫הי א ’‬
‫יתכין בכל זרע יעקב ולא יוסיף עול■‬
‫כי בוקי■‪:‬אנכי וכו׳* ויש לי רב וכן‬ ‫'‬ ‫נביא אנכי‪ .‬ולא ם־״נביא אנ לי כי־־בוקר אג כי‬ ‫מניר ליוו כי לא כן הוא רק בעשרת‬
‫עשיר‬
‫שהיה ע ש‪,.‬‬
‫מכאן‪ .‬מ־י־‬ ‫שלמדו‬
‫ל״‪ .,‬מנ‪6‬‬ ‫חרז״ל מ‬
‫יראה‪ .‬״ ״ ‪4-‬‬
‫‪ ,.‬מ‬ ‫' ד ל ן ^ ‪ hW‬ם^ך‪,‬ח ה צ א ן‬ ‫;ב‪ 1‬לס'שקסים‬ ‫?שבעי* אן לא ביהולה יושבי ירושלם‬
‫‪1‬אשד אחרת שבארץ יהודה תהיה ‘‬
‫לי הכנה לינבא הנה לקחני ה׳חאחמ‬ ‫י‪:‬‬ ‫ראמר אלייהיה לןז הנבא‬ ‫יזה אוחדו והנה אדני נצב ועוח‪/‬על ‪i‬‬
‫חיח אנך כלוח שאם תחר׳ציון עעתה‬
‫הצאן בארצי זאת ועל פי דרכו כיון‬
‫ו צן ת ה ש מ ע ד ב ר ‪ .‬י ה ו ה ^ ה א מ ר ^ ^ ו‬ ‫עציה‬ ‫משר ננטה‬
‫עז עליה‬ ‫המ‪,‬מה אשר‬
‫ממ‪:‬נצעצ החוחה‬
‫?יא גצ‪ 3‬על‬
‫לוחר כי לא לקחו ל‪.‬אחרי הבקר כי '‬
‫ע ל ־ ־י ש ר ^ ^ ל ולא ת ט י ף ע ל ״ ־ ־ ם ת י ‪ ^ .‬ה ק ‪ •:‬לכן■‬ ‫הקו וטס כל ז‪ :‬בילו אנך על פאי■ י‬
‫אם מאחדיהצאןכי הרועה נקר צרין‬
‫כח והשתדלו' עת' לא יוכל להתבודד‬ ‫•ו ‪.‬ב‪.‬ני״ה■‬ ‫ב^ניר ר תזנ ך ־ז‬
‫‪. .................‬‬ ‫כ^ ה^ “ה ־‪ -‬אא ממ ררייהה‪ f‬ו‪1‬ו‪r‬־ ־א ז שא רש ^^ןה‪ r‬ב^ניר‬ ‫נט;;הנקרא'׳ישראל י״ל ■‬
‫ה‪06‬׳«נ ״׳ ־•׳• ‪' V‬‬
‫י י‬ ‫• ‪ .‬י זי'׳־ = ^‬ ‫אחי המי שס אנך נקרב עחו ישר ‘‬
‫לחול עליו רוח' נ ט א‪^ :‬כרועה צאן■‬ ‫ו בנ תי ך כ ח ר ב; פ ^ו ן א ך מ ק ^ ב ח ב ל ת ד ^ ק‬ ‫‪ M‬בקרל כללית עמייפלאל םה‪,‬א^‬
‫ההולכיסלאטס’ וא'שר אחרת כיפה"‬
‫ע ל־ א ד מ ה טמאה ת מו ת ול שראלג^ד^‬ ‫אוסיף‬ ‫כין יהודה ילשאר ישרי‪ 1‬כילא‬
‫‪' ..................‬‬
‫איראחהחלן וחהעס איני ירא כי‬
‫מוכ פב?ר לו לבדו שהוא לאשר נסם‬
‫שליחיה' דיחחנא אני ני הנה ויאחר ׳‬ ‫‪ ■ :‬׳■•••'‪'..‬י־•‬ ‫' ‪ ■ :‬־ • ■ ■ י ג ל ה מ ^ ; ל א ך מ ת‪1‬‬ ‫*תי*’נכי הס עסרא השבטי׳אן לתאו'‬
‫^יה'לןהנבא‪:‬וכו'ואס כן אחור נ י'‬ ‫^^^^אדמ‪.‬יךז^הוה‪.‬נךד•‬ ‫כ ה‬ ‫ח'‬ ‫יכילפ אשיללעביר והקו הוא להבדיל"‬
‫ה' לי חחי אירא ולא יעלה על רוחן ־'‬
‫־ ' ׳ י' • ׳־ ' ־ כלובמיץ‪ ••:‬ויאמרמוד־;‬ ‫‪:‬‬ ‫ישראל•י'‬
‫קרא; ״‬
‫ןכללן׳ ‪r‬לא• ‪!-‬׳‬
‫כין ד־‪,‬׳ד־‪ -,‬׳י‪--‬‬
‫‪v‬‬
‫סאני גפי חדבר אן חורא יש בלבי‬ ‫כ א ע מי וארא ‪,‬דרוו מדחרב' מפריד •‬
‫ואירא חהנבא פה* או שתא מחמת ז‬ ‫^ ת ה ר א ה ן נ ם‪ 1‬ם מ ^ « ב ד ו « י ץ ^ ? ר ז ת ה ז‬
‫החד לבי לא תחול בי רוח נבואה כי‬ ‫א ל ^ ^;א ה פן ץ א ל ‪ -‬ע מ י ! ש ר א ל ל א ־ ־ א ו ס י ף ‪ :‬ע‪ 1‬ד ׳‬ ‫שג יתנדן אז• סבות יהודה ולא אז ׳‬
‫הנה ועתה שחע דבר ה׳אשר הג‪;3‬אתי■‬
‫ע ב ו ר ל ו ‪ :‬והילילו• ש י ר ו ת ה י כ ל‘ בי ו ם ה ה ו א נ א ם■‬ ‫‪; 0‬וז ישד׳ועל שאל השג״י'‬
‫ליץעכישן על דבריך כי אזה אוחד‪<.‬‬
‫לא תנבא וכו'לכן כה אחר ה׳כנגד חה*‬ ‫^^;‪:‬ל‪-‬מקוסה שליףהס ‪:‬‬
‫שאתה כהן נית אל שעל ידן זוניס•‬ ‫]י ‪:‬‬ ‫ש מ עו •‬ ‫‪ V‬ך‪. . :‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬־" ‪■. -‬‬ ‫׳‬ ‫המקדש שניהודה כי ב־ת המקדש ג©■‬
‫יש^ אחר ן^זי נכר לכן אשחן געילז‬ ‫שיחיב עודנו' בקלישתו ולא ישזס •‬

‫גקשתלחונעניחלה‪ 1‬םיף להנבא שהוא'שלא תשלה ע;י רוח קיוטת'‬

‫רוח נבואה בהמנעי מלדבר נבואתי לכן ‪1‬אתה על אדחה טמאה תחות׳‬ ‫ולא אל בחינת יעקב יהוא 'הכתוב אצלנו כי זוהחת נחש לא ״ ״‬
‫ועל עיקר הלסנחןששקרת משמי באחור שאמרתי וישרל גלה יגלה הנני‬ ‫מישראל ^עד עחדס על הד סיני * ובכן אברר ‪ a‬הטיל חלק זוהמתו בהגר‬
‫אזחרו עתה באמת‪,‬כי אם לא נאמר לי אז עתה נאחר לי כי וישראל גלה־‬ ‫ויצא ישמע אל וחלק אשי י\ה ביצחק הטילה בטיפה שיכאממנה‬
‫׳ ־‬ ‫׳ יגלזזכו׳ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫עשו כמפורש אצליגו במקומו באד היטב ונרחז אה כיי נטו בבחותס עשרת‬
‫‪ 3‬ן ן הראני ה׳ אלהים הנה כלוב קיץ ונו׳ ראוי לשים לב מה צורן היהאל‬ ‫השלטי״ אל חלק עשו שיצא חיצחק ולא אל חלק שיצא טחנוייעקב והוא‬
‫•ועודהיקנרחן■‬
‫■יי‬ ‫קיץ י‪-‬ו‪V #‬‬
‫והנה ין ‪I‬‬
‫ה׳ ‪MOVI‬‬
‫הראני>«‬
‫והיה דייאח כה '‪VI'A‬‬
‫הכלוב ןר^>‪4‬‬
‫הכנוב‬ ‫גסיה׳א כיעקב בפסוק‬ ‫שגעשו‪wj‬‬
‫וי״ו ‪*■vu‬״‪,‬‬
‫וכן‪, .‬‬
‫היא ביעקב‪jo ,‬‬ ‫שיש בעשו‪-‬ג©‬
‫— י ׳י‬ ‫ט עי״ן ״ ״‬
‫אומרו לא אוסיףעוד עבור לו י ועוד כי איןהחשל דומה לנמשל כי קה ‪ppV‬‬ ‫!זכרתיאתנריתי יעקוב ואין אות שלא תהיהביעקב כיאם השי״ןעל‬
‫כן לרחוו אל חלק יצחק שיצא עשו הוטלה שי״ן ביצחק בחקוסצדי וחן ׳ עס הקץ * וגס פסוק שאחר זה יראה כמשולל הבנה *אן בכלוב קיץרמוי‬
‫היות קץ וגם שלא יוס־ף עול עבור לווהואכיהקוף זהצדי שלקיץהס‬ ‫כטעסהזהכנה אותם בסי׳וןאליצחק כאומרו ולא תטיף על בית ישחק‬
‫קץ והיוד שביניהם מס אותיות כלוב עולים במספר ס״ח זעם הכולל ם"ט׳‬ ‫)י©‪*7‬ח וכו" כיו‪ /‬לומר’אין זו נבוא‪ :‬דק קשר במלכות וזהו קשר׳עלין‬
‫והוא מה שעולל לא אוסיף עוד עבור לו ; במספר קטן וזהו בא לקץ לא'‬ ‫וכו' ואם לא תהרגהו • המזן עס הארץ יהרגוהו וזהו לא תיכל הארץ‬
‫אוסיף וט׳ • !הילילו והיללות ק הן יהיו שירות היכל ביוס ה‪:‬וא הפן‬ ‫להכיל את כל דבריו ואין לומר‪ ,‬אולי הוא־ חברן אמר אליו כי כלא כה‬
‫הקודם חהיהיה גהיכלשלאיהיו פגרים מתים שם אןבכלקק^סאתר‬ ‫אחר עמוס בחרב ימות ירכעס ובזה אני אומר שהוא קשר ולא נבואה כי‬
‫לאישיחולאיילילוכירוב ההרוגים יבעיתום וישתיקוס כשזמחי כי כן‬ ‫?לא ידוע כי ה'אמר כי כני רביעים יהין עילכיס מיהו ויר‪ 3‬עם עדין הוא‬
‫השלישי וכנו עתיד למלין תחתיו ואין ימו' זה עתה וזה היה שקי ?’ לא ‪ .‬דרן העולם קעל מעט יילילן ׳ ועל חרוב' ינעתו!ידוחו וזהו רב הפגר בכל‬
‫חק־ס מלבד ההיכל השליך הס ודחס' ושיעור הכת‪1‬ב והילילו וחה שיזילו■‬ ‫אמד הנייא כיאס זקח׳זי על בית ירנעש שהוא עלבנו כי לששה חדשים‬
‫דד וירח‪1‬ו•‬ ‫‪— z __ z:__ _ _ 1‬‬ ‫*‬ ‫‪■_____ y‬‬ ‫! ‪! . ^* • 1‬‬ ‫_ ‪. - . ......• ._.‬‬

‫‪.‬י‬ ‫•י׳‪ -‬ין ‪w‬״‬ ‫^‬
‫רש עניי ארץ חתפרנסיס בעניותס{ במעט חזשר אשר להם ביגיע כפס‬
‫ואין נוטלים חכבריות כאביוינים אחר כי היו שואפים ושוקקים אביון סאס‬
‫לא פיו אביזניס כי אס ענייי ארץ חסתפקיס בעניותם לא ׳סתעבדו להם׳‬
‫ולא יוכלו לקנות'בכספם לעבודת'כאשר יעשו לאביון ועל ^ן המ שיחי‬
‫!מתאויס יהיה אביון ולהשבית עניי ארץ שלא ימצאו כי אס שיהיו נלס^‬
‫אביונים ותאותם מביאם לאחר חתי יסבור החדש והוא שעושים המצאו■‬
‫לעשות חמניי ארץ אביונים והוא שבאים עניי אדץ לקנית תבואה גזחן‬
‫!נפלי לאוצרו אומרים חתי יעבור החדש הזה ונשנירה שבר כי עדין‬
‫א‪5‬ו עסוקים באסיפה ואחר עגור החדש ובאים לקנות אוחייס יעבור‬
‫השנק ואחרכך נפתחה גר וכל זה שושיס כדי להקטין איפת‪,‬החד‪■1‬‬
‫!להגדיל‬
‫י׳ו׳ג י׳‪-‬י‬ ‫‪ijyv‬‬ ‫‪ - -‬־‪ • W--‬־ ־ ־ ־ ׳‪-‬‬ ‫‪C.‬‬ ‫‪--- -‬‬
‫השכינה אחר׳לו ואז ביאיתכי לא נעשתה עצתו הלן להפחידו להבריחו‬
‫זאחר אמצי‪ :‬אל עמוס חזה‘ כלוחר מ!דה אני כי חיוה אתה ולא בודה‬
‫יילגן יעס כל זה ברח לן אל ארץ יהודא ♦ ותרויח לגוף ולנפש לגוף כי‬
‫תאכל שס לתם שזונו אותן ולנפש כי ושם תנבא כי שס הכנה גדולה‬
‫יותר להנבא כי סס מקום בית המקדש אשר שס האלי״ס וזהז ושם תנבא‬
‫אן בבית אל אתה מסתכן אס תנ‪3‬א שם • לכן לא תוסיף עוד להנ‪ 3‬א שס‬
‫ליי מקדש סלן הוא שהוא מקים מיוחד למלן לובוח ולהתפלל שם ויכעוס‬
‫אתה חורה שלהכעיסו אתה עושה להנבא' שם רעה * וגס ן?‬
‫המלך הנזכר בית ממלכה ה!א כי הוא מוחזק נמלכזתחאביוואביאביו‬
‫לי שלישי■ ליה‪1‬א הוא ונפשה נית מקלכה לכן החכעיסו יאשם געיניו‬
‫‘‬ ‫‪,‬‬
 ‫עמוט;ח ט מראות הצובאות‬ ‫' י ‪,‬‬
‫סקל הרסגמ י' אהיי סנשתס! ‪ 0 0•,‬וגיס וא'\ סינר נאיס יסר ‪ c 5‬ו\ת סיבואל ‪ 6 t‬מד! רעומס מרסיס סיחסז הו‪ p j p >6‬גישר^נצימ‬
‫עס היות כיום אור אשרלא נעדר חציא^ הכתפ‪ 6‬ט^ האסור»לתםן תכירו‬ ‫הכ‪ .‬קנזת וטיגריס הקטנת הא׳הה והגדלת כשקל כי כאיס כרענתני*‬
‫ו ^ עו כיהע״אאשרעגדתסהיא סנת רעתכם על ק והפכתי חגיכם‬ ‫וכדי צעו׳ז תדס כחשאס זייתנס ים להסחאוני מרחה וזהיולפות מאזני‬
‫מרמה ונמה עושיס כל זה כלי לקנות בכסף ^ דלים כ!' שהוא כלי פעל ילי ;‪ .‬םחלשתס לשס ע״א לאבל כי בהם אביא לכם רעה שתאבלו בהט והשירים‬
‫ששריתס בחגיסלע״איהפכולקינם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪• . 0‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כויתחסכנומנייארזעלידי הקטג׳‬
‫על המתי׳ בחגים ההם ועל מתניכם‬ ‫ש מ עו ״ן א ת דז ^ ל‪ 1‬א פ י ם א כ י ו ז ו ל ^ ע ם ת ע נ ר ״ א ר ^ ‪:‬‬ ‫יפה והגדלת שקל והאוני מרמם‬
‫סהייתס אוזרים לדק לע״א אלביש שק‬ ‫׳ ' י • •י׳ ׳‪ *.‬״ ■• 'י ‪■ ■ " • t‬י*•■ ׳‬ ‫עז יופלתי הטניי ארז למהיותדלים‬
‫ועל ראסינס סהייתס כורעים בה‬ ‫ל א ס ל ‪ 1^* .‬ב ל ד י ^ י ש ול‪.‬ש ‪^’3‬לר! ש ב ל‬ ‫■‬ ‫ויהיו אביונים וח! אותם ?‪q»J7‬‬

‫לפניה אתן קרחה ושמתיה כאבל גן‬ ‫ן נ ^ ! ^ ח ה ־ כ ך ?*המטין א י פ ה ו ^ ה ג ד י ^ ש ק ל ו ל ו ג י ת‬ ‫הם ־ היו פניי ארץ אשי‪ . ,‬תתתלה‬
‫יחיד שלא נשאר אחר לאביו כןתהייז‬
‫הרעה לכל שלא ישאר כמעט איש‬
‫ג ^ לי ם ו פ פ׳ ״ ב ל נ ^ כ י ל ‪ :‬נ ש ב ע ♦היי• ‪ 3‬ךאון י ע כ| ב‬
‫ועס שגס אבל יחיל ‪3‬םוף האכילי^ ׳‬
‫כמעט נשכח אן זאת שהיה אחריתה‬ ‫א ם ; א ש כ ה ל נ צ ח כ ל ־ מ ע שי ד ז ם ‪ :‬ה ע ל ז א ת ל א ־‬ ‫ואשר מתחלה • היה אביק שהיה‬
‫החיתה *‬ ‫ת ת ז ה א ל ץ ו א ב ל כ י ד י ו ש ב ב ה ו ע ל ת ה כ א ל כ ל ה ‪ .‬נזרה כייס קף >ןןא‬ ‫־‬ ‫מתחלה נקנה לה׳ בכסף עתי^‬
‫יחים וכ‪1‬׳ הנה פפוקיס^ז‬ ‫הגה‬ ‫;‪• T‬‬ ‫;•‪ : frT.J‬יז;‪T, 4T‬‬ ‫‪T. i-qt: i ..TTJ .‬‬
‫^ ^ ש ־ ק ה בי א ־ ר מ צ לי ם ‪:‬ן ה ; הי ‪^ 3‬ו ם ה דזו א‬
‫אביונית!פל ‪ 1P1 6‬בע‪ 13‬נעל^ ‪,‬‬
‫!עולאוחייסבלבס‬
‫יראו בלתי מתקשיי ^ ׳‬ ‫‪,‬‬
‫ואחשבה כי‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ז ד ו ^ ש ' ^ ד ד » כ ם ‪ /‬עס אלן ולא עס הקודם‬ ‫יעבו'‬ ‫ימרעיבי׳העסעד‬ ‫יוה שמשהי׳‬
‫הנא‬ ‫׳הזאת‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫לחדש והשב׳ כי מה םאחרו ונפתחה‬
‫אתר אומרו את כל כרע׳ הזאת הנא‬ ‫ו ה פ כ תי חגי כ ש‬ ‫ו ס ס ש כ ת י ל א ל ץ כ י‪ 1‬ם א‪ 1‬ר ‪I‬‬
‫גד שהוא החטה נקיה עתה אוחריס‬
‫‪X fV o ™ o ? ;o o w‬‬ ‫ע ד ו י ־‪:‬‬ ‫; > ‪ ? . 0 3 n r‬קינ ה‬ ‫כי מהל נר הוא הנופל יזהבר תחת‬
‫י‬
‫אחריתה כיום מר כמפורש ראה יין‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫;‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫־‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫ם‬ ‫^‬ ‫הכברה נחטר‪ 1‬על!הנםנע בגאון‬
‫כי הלא בדבר הזה תאבל‪-‬תקית‬ ‫יעקב א»• בקשו אלו להשפיל גאינס ‪,‬‬
‫ה נ ה ^ י ‪ b p‬ב א י ם נ א ס*‬ ‫י חי ל‬ ‫אס אשכח לנצח וכי־ ‪ h‬תתמהו כי‬
‫ישראל חלילה וכלא ידענו‪.‬כי אבימ‬
‫סבססים תושב מחשבות להיטיג‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫}‬ ‫>‬ ‫ר‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ץ‬ ‫‪.‬‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫«‬ ‫^‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬‫<}תייה‬ ‫!‬ ‫■‬‫הנה‬ ‫העל ‪ r t‬לא תרגז ו ‪0‬׳ ״ והוא כי‬
‫אחריתנו כמאמר הכתוב‪ 1..‬היככי‬ ‫ן ל א ־ צ מ א לןי ם כי א ם־ קיי צ ^ כז ע א ת י ב ר י ו מ ה ‪:‬‬ ‫•‬ ‫כשהרשע‬ ‫ידוע מאמרילל האוחרי' כי‬
‫יבואו עליך כל הדברים האלה ט ושנת‬ ‫דורך על הארץ הארץ יזתרעשת■‬
‫ו ע ד מ ^ ל ח י שו ט טו ל ב ק ש‬ ‫ןנער• מ י ם ע ד ^י ם‬ ‫!ביארנו במקומו שהוא על כי לקיים‬
‫מדה׳אלהין ונו׳ ושב ה אלהין את‬
‫שטתן ודיחמן!ט׳על כן לבל יתיאשו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫’‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫המיס_‬‫‪ .,‬על_ _‬
‫האלץ‪.‬‬
‫יתברן ‪...‬״‬
‫רקע‪, , .‬‬‫עולם‪. .‬‬
‫‪.‬‬
‫יזן פרחסיס דבר נחמה ואמר הנם‬ ‫^ מנ ל פנ ה ה ב תו לו ת הי ^ תו ה כ חו ח ם ב צ מ א ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫“‬
‫^אכטבע ‪ 0‬ועלכןבלודןהרשעעל‪,‬‬ ‫שלא‬
‫יחים באים וכן'והןא כי עיקר הטוגה‬ ‫‪ V‬״ ‪• .‬־ ־‪.‬־‘ •י‪•’ :V > ,‬‬ ‫הארץ הארץ חתרעשת כלומר לחה‬ ‫לארץ‬
‫ה ג ש כ ע י ם ב א ש מ ת ש מ ל ו ז ו א מ ל ו ת ^‪i‬ן ‪ r‬י ה ח ו ח י‬ ‫להיות הפך טבעי‪ :‬ולא ירד;‬‫<»‪,:‬ללמי‪,‬״‬
‫‪5‬א»‪:‬ול‬
‫אשר נקוה מקנו יתנרן הצא הוא כי‬
‫יערה עלינו רוח קדושה ממרום‬ ‫‪ ,‬ד ר ף ק < ן ח ש ב ע ^ ^ ל ו • ו^*‪is‬־ירןו•מו•‪ 17‬ו ד ‪:‬‬ ‫העפר למטה זיצופו‪ .‬היזיס על האק^‬
‫שנרדוף אחריו נתשוקה גדולת‬ ‫ויטבע הרשע במים ובזה יאחר העל‬
‫ט • ‪ G a p ., 9‬ר ^ י ת י א ת ־ ־ א ד ג י נ צ ב ע ^ ־ ־ ־‬
‫ולסת!׳ בצמא את דבליו שא' לא יעשה‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫*‬
‫}‬‫־‬‫*‬‫■י‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הארץשתהי׳חתרעשת‪,‬‬ ‫זאתלאתדגז‬
‫ק ויניח« בבחירתנו הרעה לא יהיה‬ ‫ד ח כ דז כ חני א מ ר חזןי‬ ‫‪.‬‬ ‫ו»תדגזתעל&‪ :‬רשעים ואבל כל‬
‫על _כן‬
‫העתידה _‬
‫עובה ____‬ ‫_____‬ ‫_ ׳אפטר‬
‫____‬
‫לקבל‬ ‫‪-‬מכ^־׳^יר‬ ‫‪. .‬‬ ‫״‬ ‫‪■'-‬־‪•■.‬‬ ‫בגלל הרשעים האלה כי‬ ‫יושב בה ‪,‬‬
‫אתר ל מי סי ס באים סהחשן י אשר לכס למוף אחדי ההבל כרעגתניס‬ ‫הראו! הוא שהארץ תשב לטבעה תחת המיס ויצופו פסים על ’ הארץ‬
‫לידבק באלהי נכר אשלח בכם ר‪1‬ח ממרום שתהיו כרעביס זשוקקי׳ לשחות‬ ‫‪1‬יא‪3‬ד הטולס כלו בגללם ואין יהיה שיאבד העולם שאבלו כל יושב‬
‫גה הלא הוא ני הנה כאםרבהנראהטולס טלתה מתחת לח־ס כאוד ; דג ר ה׳ני והשלתתירעגנארץלארעב ללחס ונו׳ כי אס לשמוע דברי ס׳‬
‫ולא בלבד איש איש במקומו כי אם יהיו גולים לבקש כי ונעו מיס עד ים‬ ‫כלה כמו האור ‪ .‬שהוא בלילה השחש מתחת לעולם עולה ומתפשט על‪.‬‬
‫וחצפין עד המזרח ושוטטי אלה מפה ואלה מפה לבקש את דבר ה׳ ומאשר‬ ‫כארץ כן עלתה ותתפשט כארץ על המיס‪.‬״ עתה!נגרשה חחקוס שעלתה‬
‫ונשקעה מהמים יכסו עליה ^’ ^ * י י י ^ י י ® ' י י ן לי״י אפי אין‪-‬טבעם ללכת אחרי תענוגי כעולם כי‬
‫אם אפילו הבתזלתהיפותוהנתורי׳ אשר דררתשוחת׳היא תענוגי העולם‬ ‫גבול ארץ מצרים ומשקה אותה באופן שעל ידי הרשעים האלה היה‬
‫י ל איייי ה׳ ביום כהוא שלא יחצאו לברה׳ תתעלפנה הבתולות היפות‬ ‫יאויתתלטשהאיץ ותשוב אל טבעה להיות גחטה חן המיס דצופו החיש‬
‫והבחורים בצמא הנזכר׳ לשמוע מ י ה׳ כי יגעלו לתענוגי העולם ויבקשו‬ ‫את כל הארץ בגלל הרעים האלה ויאבל כל יושב בה כי ימותו כצם* הנה‬
‫לשתות בצמא את מ ר ה* והענק פעלידיכו ישביטה׳נצתנתותתורתז‬ ‫זה היה ראוי אלא שאין רצונילאנד העולם כי אם יה יה ביום ההוא ונו׳‬
‫לי ית‪? 1‬׳ את לוליו לעיזו ישיאל אכי״י וכהתימו לדבי נחמה זו חזי‬ ‫והבאתי הטחשבצהריס שתם ציות גלויות עש השאי הפילס ‪ /^ ®” P‬תי ‪ -‬י‬
‫אל תוכחתו הראשונה להוכיח המיא את מי דוחזאחר הכשבטיסאת‬ ‫יבאנ‪-‬אורובס לוזה אוחדו והיהלשיןש‪ 0‬חהכיעלשעלידיצרותאלו‬
‫רפיהספל ענייניהםששבופתס היאבאשמתשמרוןכיאע״אשבשייייון‬ ‫איןהעילס חתבע‪.‬כאשרבהתרעש הארץ להצף כלהחיסשמחתיה‬
‫ואשר אחרו להם חי אלהין ‪ 17‬שאתם נשביעי* בו וחידרד גארשבפהזא‬ ‫‪ .. .‬־‬ ‫‪ /‬־»״‬
‫' י‪01‬לם ני‪ 0‬ס‪1‬לס'!■‪:‬וא; סוא •קנוי !יסקב הי‪ 1‬ו ג !\ נ נ‪ .‬ת ‪ !6‬מיא לוז‬ ‫‪ 1‬נ‪ < » 1‬או‪ 0‬מ!הססנא• ןאדן ‪!5‬א ‪ r-i’o‬אנוי אוחיו הנ א א'‬
‫ויא‪ 10‬נ־ו״י‪ 0‬״ י כ א י ‪ 0‬נ‪ , 0‬א ^ ס סי ‪ .,,,, 1 , 0‬ס!‪ ,.,‬״ ־ א ‪,0‬ר‪ 1‬נ א י‬ ‫‪ 000‬״ ‪ :‬י’ ־•־ א‪.‬״י‪ .‬ט‪ 0 ,‬א‪ ,‬י ־ י א ״ י נ א ה‪ 0‬״‪ 0‬לא־‪ 0‬א‪,‬‬

‫‪», r .‬‬ ‫׳‬ ‫‪Z‬‬ ‫^‬ ‫פי מל דו הי ח ד רל־״די‪-‬‬ ‫שקיעתו מתחתצארץ כי חס גחעצה מהרקיע ותשת הארץ חשללת שמש‬
‫י״סלס י י ו ד י י ^ ״ ^ ״ אאה‪ 0‬ס ״ תי ‪ .-‬א ס‪ 0 ,‬מ ג ‪ ,‬״ סס ס‬ ‫אן־ד•! ‪ .‬ה ‪ .‬ה א ‪ .‬י ״ ‪ ! ,‬״ ם ס ל א‪-‬־־ ס ״־ ״ ־ ־’ ג״ל ״‪ 0‬ו ־ ל' ל ־‬
‫איא!‪. 0‬ן ‪ 0‬־‪,‬אלן ‪0‬־‪ 0‬נ ס ״ מ‪.‬‬ ‫מדיןלא ‪ 0‬ג‪.‬־ א‪ 0‬י ‪ 0.‬נאת‪ .‬הססש נ־סריס־ ו ־י ^ ס ‪ -‬־ א ‪-‬י נ ״ ל ס ט‪.‬‬
‫תפס הטומאה מס הקדושה ונשבעים גזה ונום‬ ‫ן‬ ‫^‬ ‫יודיייאייז י*♦ יאמז־יי^י^ה אד והח^רמי‬

‫י —■־■ן*••* ׳־■סי׳‪-‬׳יו ׳‪ JI‬׳‪ 11*11‬׳‬ ‫‪................. ........‬‬

‫העולם שולטים אםלק שכינתי וכו׳ על כן אחר כי טיס מגא עליהם רעה‬
‫^‬ ‫מילקס אחר ראיתי את אדנינצב על המזבח וכו׳ ‪:‬‬
‫יסלק שכינתו וזהו וי‪:‬באתי השמש בצהרים שבעיקר הצלחתם עיא השמש‬
‫אדני וכי* ראוי לשים לגמה ענק המזבח לוה ‘ ל‬
‫‪0‬יס‪5‬ק שכינתו מעל הארץזעדין יהיה קצת אור כי גם שעיקר שכינה‬
‫^ אומרו הן הכפתור וכו׳ חה הוא הכפתו׳ הלזה‬ ‫\‬ ‫‪l‬‬
‫נסתלקה לא יבצד מהשאר בחינת התפשסיתה כי זהו אשר לא זזה מכותל‬
‫^®ייאלחאמרז״לגויקיארבאהכפתו׳וה יאשיהו וירטשו הסיפים‬
‫קעדבי באופן פמהלאוי היה שגס אור מציאות ההתפשטות הנשאר יחנע‬
‫אלו סנקליטין סלי והוא מאתר המתרגם הלא כמו זר ־ נחסגכי‬
‫פלא‬ ‫*‬ ‫'‬
 ‫קי׳‬ ‫‪.‬‬ ‫^‪1‬מ־וס ט מראות הצובאות‬
‫פי « ה >־‪:‬־נ ש ״ פ! ץנ מ‬

‫י "־־‪ -‬ע ל ^‬ ‫' ״’ י‬ ‫״” ״ ””‬ ‫־' ־ ‪ J‬־יי א ש צל־‪.‬לא ־ י ״ ; פ ״ ץ נ ק ‪ . .‬ל ^ ״ י ״ ־ א ״ ־י א ״־י חי ^ ■‬

‫‪ 6‬לאיקנל‪-,‬גסזהלא‪-‬ושי‪ 5‬ל״‪1 ,‬‬ ‫י ^ ־ א י אי סעלישם ‪.‬א״רנצ ש־‬

‫אס יעלו הפתיח' הסם אוריד׳ ‪0‬א‪3‬יא׳‬ ‫ה רג ל א ־ י נ ו ס ל ה ם| ס ל ? ^‬ ‫ו א ח רי ת ל { ‪%‬ךזרב‬ ‫קן נא את כיאם שירעסו‬
‫‪f‬‬ ‫ל״ל־גיו־ל ״ ־ ״ * ‪7‬‬ ‫^ו דז! חי)יז‪ ^ ? -‬או ל ^ § ‪0‬‬
‫מעתה אהרגס ואס יבקשו לה חחבוא‬
‫להחבאבראש הכדחל היא ליהו‬
‫שקדש שחו ית' בראש הכרחל שהיה‬ ‫כ ר מ ר י ‪ CJ!^D‬א ח פ ש‬ ‫^ ^ ה ^י ח ב או‬ ‫?תירסה‪5‬יתוע‪1‬דלקל(ן דכרסחייי«‬
‫ומ ת אשר אין לו שיעור ואם יהיה‬ ‫‪t—f»W‬‬ ‫‪. ; :‬־־‪7.‬׳ ‪:‬‬ ‫^י^ינית פעליהס יאתר כלם * י •ל‬
‫בהם כהנים הזרע אליהו או חתלחידיו‬ ‫איתלזואתרית פאסיאח׳על הנפאיי‬
‫•‪ .‬ןאם‪’7‬לכי'•‬ ‫‪5‬לס ה^ה לאוי יאמר ושאריתס‬
‫שיתחבאו תחת צלו משם אתסש‬
‫ולקח!‪1‬י'כי אדרב׳מחקו׳שבאי להתבא‬ ‫^!ודשאס הנשארי' בחרב יהרוג ז^א‬
‫'צ^ייי^^מאיביהם ם ^ ס ^ צ ו ה א ת ^ ה ח ^ ב‬
‫נליחלט • קשם ישיינס ■ולקחתים‬ ‫י^אל להם'נס או סלישיאס ■ק תהיה‬
‫שימעליהס ^ר?ה ןלא לטוב ה‪:‬‬ ‫יעשה‬ ‫יליה חלילה' ולא ייעלה על‪5‬ב‬
‫להעניש' כי אזמר שאדרבה עס בואם‬
‫חתנו הם חייבים שהיה להם ללחוד‬ ‫לו‬ ‫אנ‬ ‫כוגן‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫^ךץ‬ ‫‪3‬‬ ‫^‬ ‫^יתהגוגן‬ ‫הצ‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫מי‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫יתתיו‬ ‫תס ושלו'־* ה' אותרו אם‬
‫ישאיל וכד היעלה על לב י שלביות‬
‫מחכו לקנא קנאת ה׳ ולחחזת בעושי״‬ ‫צ^‪-‬״־־י^שציבה ועלתה כיאור צלה _^רןלהכיאד‬
‫וזהו משם אחפש יכו' ואם יהיה בה‪1‬‬ ‫®י ימלטו לגיה נס וגס חל היא‬
‫^;צחם •‪^^^ '1‬ה בל‪£‬ם!ם'^שלואיו ו‪^,‬נדיתועל״‬ ‫יקחס ‪Yd‬‬
‫שלחה‪/ M>^l‬‬
‫‪IVW‬‬‫ועוד‬
‫לר‪.‬יא‪1'|V1‬‬
‫החתירה '«'« י^‬
‫־ ־ ׳* ׳'‬
‫מי שיסתרו מנגד עיני בקרקע הים‬
‫והוא אנשים שלפי יחס זכיותס זוכיא‬ ‫על־נלני‬ ‫וילטפכט‬ ‫ראלם>^ר>'ם‬ ‫‪6‬‬ ‫ה‬ ‫יסדה‬ ‫אי׳!‬ ‫יתווןו‬ ‫פס‬ ‫כי‬ ‫שס‬ ‫להניחס‬ ‫מיגהיא‬
‫שישליןק׳בסצילותיס יכל חטאתא‬
‫שהוא כי יעלים עיניו ית' חטחאותא‬
‫‪ 1‬י מיק‪ 0‬בהצולות ים העליון‬
‫עללשעת׳יעל! השחיס* ןאלח׳ יא© בג; !שךאל נאם־יהוה הלוא את־ןשראל העליתי‬
‫אשר שש חלאת כחצוניס !הבלימם‬ ‫״‬ ‫^^^עתייסט^פמורוארסמלוי‪.‬‬ ‫ייזג^יגלאש הכרתלכי איותנלק' ■‬
‫■ ’•■‪ * .‬״ ' ‪ \ I_i‬י ‘■‬ ‫התגאה יזפכי ה׳כראש הכרחלשהוא ‪••j-,y‬־ י■ ■•■״‪ ..‬־‬
‫© ‪ 9‬י י ‪ 5‬ד ז ^ י י ‪ . ,‬וחבטלס שם חין בחינו והסתיר עיניו‬
‫יתברך מהם זעל זה אתר)אס •סתרו‬
‫מנגד פיני קהביט אל אשחותם‬ ‫‪^*5‬‬ ‫א־ימלו אתפש ולקתתים האס קיליס‪ ,‬והיש^לה{’ ^^תה‪.‬מעל פ ‪ ^ y‬ד מ ה‬
‫להיות שהסבחצולו׳ ים הוא י קרקי!‬ ‫יצשרן הזא יתנ׳לקתתםי ״׳א׳״יי' ‪ .‬ה^טמיד א ^ מיד א ת־בי ת ! ע ק בנ א ס‪-‬י ה צ ה ‪i‬‬
‫הים אין צריך לזתר טלא יתבטל עונס‬
‫‪'.‬׳■‪.‬״‪111J M .‬‬ ‫יאס יסתרו תנגל עיני בקרקע הים ־■ • ־■׳ ־ ••י■'*‬
‫כי־ הנ ה אנכי מצוה והנעותי צכל־־־ה!^ם ^ת־״‬ ‫האס יסקר איש לנגד עיני יוצר הכל‬
‫וה בתוןהחציכיס כיאס שאדרבה‬ ‫בי ת‪,‬‬ ‫’‬ ‫יהאס'קדקע‪:‬היס נשתר מעיני ה ' •־ ־■■‘• ■׳״ • ׳ י‘•‬
‫משם אצזה את הנחש שהוא עיקל‬
‫מאם החים סתר לו שלא יראה תה‬
‫אויביהם‬
‫בשבי לפני ‪-------‬‬ ‫ילכו _מעצמם‬
‫‪----------‬‬ ‫עונס ״‬
‫‪.‬‬ ‫‪--------‬זאם ‪.‬הס לנכות‬
‫‪ -------------‬זנפכס‬
‫התצוניס‬ ‫מתחתיהם •י׳היעלה על לב אנשים ליסזד בקרקע פיס והלא טדסיגיעז'‬
‫שישיחו עצחס בעול מלן מ ל לשלא יהרגום לא יסכוןי לחו לנכות ההרג‬ ‫מחה יחזתו ת;ן החים אשר ליס חכסייס • י״א אוחרו חס ‪0‬אצ!ה את הנחש‬
‫על ‘ילי השבי כי ה־נה חשס א‪3‬וה את החלב זנו • ואדני זכו׳ הנה מלבד‬ ‫ילא אתר משם אעלה כאוקרו' אם יעלז הפחים קשס אזלידס*‪ ,‬י״ב אוחד!‬
‫‪:‬ה וקשר אפי קצת״‬
‫_ ה חיני ייעודי צרות‬
‫יתברן כאמור למפלה!‬
‫אני סובל וחארין לכם‬ ‫‪... .....‬‬ ‫׳■! י ‪/‬׳! ג^‪7‬יקים עהוח תי ו תחיה ׳יתי ‪ 1‬סצ דם צרשעיס‬ ‫‪w‬‬‫׳‬
‫לא כן הוא כי דעו כי הנה ואדני שהוא שם אדני אשד הוא אחרון שבשחות‬ ‫סזיא תיו תחית אחרה חדת הדין לחה יחיוהצדי׳קייםזהים להם לחתות'‬
‫«{כא אשר לו מה׳ הצבאות דעו כחו על כל העולם שאלו היה נוגע לארן‬ ‫ברשעים אחרה חלת רחחיס גלוי וידוע לפני שלא היו לזק׳בליסיח^ס אחלה'‬
‫נגיעה חה תספיק לחוגג לארץ ןלהטביעהתחתחיסולהשתי׳ כל יושביה‬ ‫מלת הלין אס לפניך גלוי לפניהם חי גלוי תיל אמי לצתוצ תיו קיתה■‬
‫וזהו הנוגע לארץ וחיד זתמוג כי יחסו פניה ויהיו לחים ועלתה כיאור‬ ‫לכלס ולהתחיל חן כצדיקים הפ״ל וחחקדשיתתלו אל תקרי קקלשי אלא‬
‫כלה כי כל החתחיגג־ מחנה שהוא נעשהחים יעלוויתפשטו פלכלה‬ ‫‪...*................‬ויתכן ט גס שס אדני'‬
‫אשר פתח הבית ט״כ‬ ‫‪..........‬‬ ‫חן ‪,‬‬
‫הזקנים‬ ‫חקולשי ‪.‬ויתלו ‪,‬‬
‫‪- ,‬‬
‫הוא שכינה שהיא קדת הדין הרפה היתה חסכת’לבלתי החי' את הצדיקי" כיאור באופן כי תשקע ׳ הארץ ובזה' ואבלו כל יושבי בה כי אשר בארן‬
‫יגוע ואל תתמהו כי הנה לאיתם בטבע כיוצא בזה ביאור מצרים וזה‬ ‫י ק חדת הלין הקשה היתה שקיטלגה ובז‪ :‬נבאאל העט אחר ראיתי את‬
‫עליישראל ואחר י אוחרו ביאור יזצליס שיאור מצרים צף על כל אדחת מצרים שנה שנה כן‬ ‫־‬ ‫על החונת ״אשר שם חקוחה •לכפר •‬ ‫הוא שכינה נצב •‬ ‫י"ארצי ׳‬
‫כל המתמוגג מפניה צ דן יעשה כן שיצוף ייעלה על כל הארץ ואם תאחר‬ ‫ליילאן לן הכצ׳ז\ היא כית החקלש וירעשו הסיפי' הם הצד׳יקי' חעחידי‬
‫לחקלש טכותס כי לסי חלתה שהיא חדתיהלין'הרפה היתה רוצה • ולחה לא יעשה כן בהיות חכעיסים לפניו הלא הוא כי יקר ה‪ 1‬א העולם׳‬
‫הזה לפניו וקשה לו יתברן לאבדו והוא מו ד ע מחכמת לאחת^כי אץ‬ ‫סיתרעשו ויצטערו אן לא שיתותו הצדיקים ואחר אוחרה הכמסן חמדתה '‬
‫כן* צופה אני אשר ׳ מדותיזיתברן מתייחדות למעלה אם לא ע״י העולם השפל כי ע״יכשרון‬ ‫הוא‪u v‬‬
‫לוחר עם היות כי הנמשך חחדתי ‪w‬‬ ‫*•■״י ובצעם ״‪ .‬״‬ ‫אתרה‬
‫תורה וחעשי׳ טובים שבארץ הנזו וחה גס בפיות ‪^ cud‬תדית ביניהם‬ ‫יהיהבזתן השקידה כי ובצעם השליח שאני חצוה לו' ואומרו הן וכו'כי‬
‫חתאחלות שרשי נשמותם לחעלה הדבקות בו יתגיו ”־’ ש ין כן ע‪.‬י לו‬ ‫יגקיעס ויכריתסבראש כל שאד ישראל שהוא כי יצוההיוא יתברך ע ל ^‬
‫ע^ם החלאכיה‬ ‫מחחקולשיו יתלו להחיתס בראש • וגס אנכי שלא היה חחדתי להתיתם ־‬
‫^ייייתס יהיה ני אני בעצתי אהרוג כי גס שיהדגזס אויבים אני העושה' נפש חכחינת חסל ויש מבחינת גבורה ויש חנחינת רחחי והייחוד העליון־‬
‫גם לוא חשלשת נתינותאלו ובכן בצלקיתס והתאתדס עוצה‪.‬אור חעשיהס‬ ‫בתה שאמנע חהס שום הצלה שלא ינוס להם כס זלא יחלט מהם פליט‬
‫והעכין הוא כי אפשר שהצדיקים יהיו שלא יבצר מהס עונות אלא שהדוב ' לתעלה עד שלשה בחינותחדותיו יתבלןונעש׳ ייחוד עליון שהיא שחחתו‬
‫יתברן על אין תכלית וזה יאחרהטנס בשתי׳ הוא עולם החלאכי׳חעליתיו ;‬ ‫זכיית ויצטרכו לרדת שאול בח‪ 1‬תס לחרק חיעוט הפונות א‪ 1‬אפשר יהיו■‬
‫שפוא מצל התסד כנודע זחכין חצד‬ ‫(ו לחפלה קזז כבנין כענין‬ ‫צליקיס גחורים לגחרי כלס או קצתס שבמותם השתים יעלו ולא ירדו‬
‫הגבורה!קעין חצד הרחתי׳ אן העשות שלשת הע׳ות אלה אחלות ואגידה‬ ‫מא לה על שני הבתינו׳אחר אס יחתרו בשאול שילכו שאולה לחרק חיעזטי‬
‫אחעאין נפשת למעל? בפחים אן געשת־ אגורתז שהוא העשית אגודה‬ ‫אשתותש ויחתרו להם חתירה להחלט מההרג באותרס טענה כי לחה‬
‫לפניו יתברן בארץ * וזהו ואמדה שלו שהוא סלם? בחינותיו שאין אגודה■‬
‫^י*סל’ ליןבשתיליניןכיאתר סעתמי'לידון בגהינס שם יחלקו גס פון‬
‫‪ rpipa‬חשלש' שהיא שמחתו יתב' בארץ יסד העשות אגידה זו ולא בשחי'‬
‫‪1‬נה זו אחר אס יחתרו נסאולמשם ידי תקחס צהביאם י‬ ‫®לא חיחי* על טל‬
‫צו אין חלאציס עזשיס אגולתו יתברך כי אס הס פלש העלות בנויות ז‪1‬‬
‫ייזז ליהרג כי משפט אשר לא יחחה הוא כי דם הרשע אשר לא‬
‫לקעלס‬ ‫*‬
 ‫עמוס ט ; מראות הצ‪1‬באות‬
‫קמלאן התות יהוא מנין נא‪1‬מרו מהפדי שהיה להם נלר מר‪ 3‬היהוי^‬ ‫אס ‪ b‬ילי שונני א ק כליתי שעל ק‬
‫זשם המפורש תקיק בז כי וין הוא מנין חירית חשעגיד חלכיזתשה^‬ ‫‪ 1‬נלתיכליתו הי א ס ^ ־ין זתזש מתשט‬ ‫‪r> «nf^.s‬מר‪f‬ח״‪V‬מר‬
‫כזין לינצל חהס והשם המפזדם הזא ר‪!5‬ו לחירות חחלאן המות כחשז”ל‬ ‫ן יפה לחה הציף שלישו של עולס בדיר אנוש‬ ‫‪,‬‬
‫כי כשהיה מלאן החות ‪3‬א ליחר‪ 3‬אצל‪ .‬חשה ליטול נפשז היל מוכיר פם‬ ‫‪ ^ .‬חן ‪w‬מיס על כעולם תהי אס תראה היותו יתברך‬
‫_‬ ‫■ ______________________________ __‬ ‫מי‪.‬הארץת‬
‫וישמס סי׳גלע ל מי ה א‬
‫היס סוי ש מ‬
‫לחיחי הי‬
‫קוראא ל‬
‫קו ר‬
‫המפור׳וחבריחו הנה כי ‪ qb‬ר^פורש‬
‫‪ i?w:‬בכברה ולא^פו^יצ תר‬ ‫סחו‬ ‫הרחחיס‬ ‫בעל‬ ‫ה'‬ ‫ההיא‬ ‫בפעולה‬
‫הוא החגין ממלאך המות ןלם השני‬
‫בי היה ראוי למחות את הכליווס‬
‫כתרים שאחר ר׳ שימון שהיה העדי‬ ‫אי ץ ; ב ח ר״ מו תו בל ‪ w n‬עמיהאסלים‬ ‫גתסייס והשאיר השא״ ‘ או יאת הלא‬
‫שהתנצלו ממנו בהר חורב)יהיה כי‬
‫אם היו נשארים הנחות הל® בישו ל‬ ‫ח ^יי ת רן ל םן מ די ט הי ^ ה• ב>וםההוא^ק;ם‬ ‫אק‬ ‫אמרתי כ״א אדני אלה־ס כיבע ב‬
‫קיד תחוג זאבלז כל יושבי בה סימעו‬
‫היו אנזליס כי; המיתה‪ .‬והשעבוד הן‬ ‫א ת־ ס ? ת ד ד ר סנ פ ל חוג די “׳’ א ת־פרצי הן‬
‫הס ■תקלנס כצולע ומסיים החאסר‬ ‫בלסיאסק כוא איןבדור אנישלא‬
‫עשה לן רק קרא לחי ה׳ ס וישפכם וקרסאיו אקים וג מ תיה כימי ע‪^1‬ם■‘ ■ ‪?S9V‬‬
‫הסכר רגמרא שעתיד הב״ה להחויר‬
‫ליש‪ &1‬לעתיד לבא שנאמד ופדויי ה‬ ‫והציף שליש‪ :‬סל עיים בל‪5‬ד וגס לא ?ןרי^ל^ו• את־־־^^ית■ אד‪ 1‬ס ^"^־הנוים אשר~■‬
‫ישיב! ן ובאז צ ון בר^ן ושמחת עולם‬ ‫בחוג העולם כי אס שנשפכו חיתי‬
‫ידי ‪1‬נןרא‪.‬שסי‪.‬ע!ליהם נאם־־ןהוה;!'שה זא ת ‪ :‬הנה‬ ‫הים בלבד הלא היא כי או היה על‬
‫פרציון‬ ‫‪|, p,p‬‬ ‫על ר‪6‬ש ‪0‬‬
‫שנעשו ביש^ הס כאשר הת^לו אפ‬
‫פ־|יצרודרןז‬ ‫‪5‬‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫ח‬ ‫^‬ ‫ימים‬ ‫מה‬ ‫שסהלחתיס שכוא ה' שיו אן‬
‫עדים הס השני כתרי׳החחדסגעתי‬ ‫וכל־~‬ ‫^ס;ס‬ ‫והט^וקזהךיפ‬ ‫הז^רע‬ ‫ענביפבמשןז‬ ‫פאחיתי אני הסבע לאיץ זתחוג וכו'‬
‫*?יא על ידי חלת הדין שהואשם‬
‫יאחד פה וגדרתי את פדצהן ואחר‬ ‫הננעו ת ת תמוגננה ; ו ש ם ‪ %‬א ת ; ן ' ‪ :‬ן‪5‬‬ ‫'^נותכמפורסנפסיק ’ ‪.‬‬
‫כן ימוקן ה דגר הסלישי והוא ‪3‬ית‬
‫המקל׳ א‪6‬ר נהרס בבית® ‪ 0‬כחשי ל•‬ ‫ונט^^יו^רמיס‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬‫^כגו^ערים;גישמ‬ ‫!ע)ראל‬
‫נאיכה רגתי כי סלסה סריס הרם כל‬ ‫^^נ‪ 1‬תואילו;את־פריך‪1‬ם ;‬ ‫הוא צריך לפרש כי מם‬ ‫ווהגה‬
‫אחד‪ .‬כותל אחד סהם סורח צפון‪.‬‬ ‫שאנודתועל ארץ יסדה‬
‫ץ ^ א י נ ת ש ו ע י ד מ ^ נ ד ־' ‪,‬‬ ‫ונ ט ^ןי ם‬ ‫‪9‬זא על ידי ישד ‪ 4‬בתורה וחצות ועל‬
‫דרוס על זה אמר והריסותיו אקי ‪;0‬‬
‫ואו שיתוקנו סלסת הדנרים סזם‬ ‫ק מסיים תאחרו ואוחד‪.‬הלא כנכי‬
‫שכינה ויסר׳ונית ה^ןדם אז לא בלבד‪.‬‬ ‫>וש*ים ורו׳ לומר האסקליס אחס‬
‫א• חזון •‬ ‫׳ ■‬ ‫בעיניל אצלי הלא מני כושייס אתם‬
‫תזוה‪ .‬הקחה לשכינה‪.‬היא‪.‬םזכי‪3‬‬ ‫‪.‬‬
‫דוד כי אסזמיתיה כי תתתייס לבנין קי ס ןלא לסוכה ותהיה חנונה על‬ ‫מל‬ ‫לכס‬ ‫יתרון‬ ‫אץ‬ ‫אתם‬ ‫אומו׳‬ ‫כיתר‬ ‫לי מיי שי ^ כתיזיהא‪ .‬בלומר שאם‬
‫; מכוניה הפליוניס המריקים עליה על בלי;די מחי עילם הם ששת יחי‪.‬‬ ‫גם‬ ‫מחצדס‬ ‫ישראל‬ ‫את‬ ‫המלתי‬ ‫שאס‬ ‫?אימה הדחויה פבעלס ואס תאחרו‬
‫הברלאה הם יחיס של העולם כי אז היתה שכיכה מ‪3‬זנ גענם והיא כיתי(‪,‬‬ ‫>ן העלתי את פלשתי'^ קכפת־ל ואים חקידאין ז‪ 1‬הולאה שאתם והם שן^‬
‫'אדריכל העושה'כללות ופרטית כל מעשה כראשית ולחה צריך עד‬ ‫לפני כי הכה עיני ה' כממלכה החמאה מאלה והשמדתי אותה פעם אחת *‬
‫____‬
‫זכו״‬ ‫___למען ירשו‬ ‫כל ‪V‬״‪...,,‬‬
‫כטוב? כזאת לזה אחר‬ ‫את‪.....‬‬
‫‪.......‬‬ ‫הייס ההזא ‪..‬‬
‫להביא‬ ‫אןלאאתישראלעססחמא?ם רסלפכי וזזו אפס בי לא הפחד■ אשמל‬
‫שהם‬
‫הנאחדם ‪----‬״י‬ ‫על השלשה לברים‬ ‫שאמרתי בחס ההוא‬ ‫בלומר‪.‬כיגם שמתידביתהמקדסליתרגפפסיסלא אשמילס בשום אתל־ ־‪,‬לומר מה‬
‫—‬‫»^י•־ •־‬
‫‪■ 'W‬‬ ‫‪-#1‬״‪ •'»%«**tel •;r /‬׳***•‬ ‫‘ »י״י‪ /‬״•יי^׳ ‪te‬׳‪t‬־״*‬ ‫ר‬ ‫‪ . _ 1.‬־ ‪> .‬‬ ‫‪I I__ _I‬‬ ‫‪mAn‬‬ ‫‪%‬י‪1‬‬
‫‪1‬י||‪1‬י‬
‫שכינה וישראל ובית התקדש אין צורן הגשת היוס ההוא על השכינה‬ ‫מהם נאם ה כי על כן שעבדתי אותם למבניות לנכית אשהות ‪ b‬ח?» צי‬
‫זעל המקדש כי אין מצדם צירן אל הזמן ליתקן כי אס חה שרוצרן היות‬ ‫היה אנכי מצוה וזסעותי בכל הסיס את בית ישראל ובזה ינוכו אשחותס‬
‫ביזם ההוא דווקא היינו למען ירשו ישראל את שארית אדום עדהיחן‬ ‫באופן שלא יפיל צרוד ארץ כי אחסזב חחשבית לבלתי ילח חהס נדח מם‬
‫הסא וכן את כל^המים> ‪ '0‬והוא כי נאיזר בתורה ביוס ההוא כרת ה'‬ ‫»אץ כן א® לא היו נעים ומשועבדים לנוים סהיו אטדים מלילה * ‪ppm‬‬
‫אע א‪3‬ר& לאחר לורטן נתתי וכי' את הקני ואת הקניזי וכו ׳שהס עשרה‬ ‫מאמרו אם כן לא היה יאיי י״ותו חיסראל כלו© והלא אערתלמעלה‬
‫מחמץ אן לא ניתנו לישראל רק שבעה נשארו שלשה עד לעתיד לבא‬ ‫שכח׳ימותו בחרב ליה אמר בחרב ימותו כל חטאי עמי היינו ד«ק׳ האומלי׳‬
‫ואחד מהם הוא ארן איום נגידע חרז״ל כי מחן הות זירישס לעשו נתן‬ ‫׳ ‪.‬‬ ‫לא תגיש ונו'ופס כל זה לא יפ‪1‬ל צרור ארץ כמדובר‪C‬‬
‫לו היא יתברך יחשה לעשי ועליו אחר עחוס לחען •ישי אז שאדי׳ אדזם‬ ‫‪,‬אסהוא‪-‬‬ ‫כהוא וכו׳ ראוי לשים ל‪ 3‬מה היא סוכת דוד‬ ‫ביום‬
‫ולכלול גס השנים האחרים אשר לא ניתט לישראל על לעתיד אחר וכל‬ ‫ישראל לחה קורא איתם סוכה ולחה חננה אותם לדוד *;׳‬
‫המים אשך נקרא שחי עליהס שהוא כל כעשרה שנקרא ה׳ עליהש ליתנם‬ ‫ועוד אומרו הנופלת לשון ^וה זבמקיס אתר הוא אוחר נפלה לא תוסיף‪.‬‬
‫קום שהוא לשין עבר ’ ומלל אומרו פרציהן והיל״ל פרצו׳זיה אס תם ושלום ‪ .‬לישראל באוסרו כרת ה את אכרם וכו׳ את הקני וכו׳ ישחא תאחרו אילי‬
‫לא יזכו ישראל לכל כטובה ‪-‬זאת כי הבחירה חפשית ביד כל האד;‪ 5‬וחי‬ ‫חוזיאל סוכת דיד הנו׳‪.‬״ ועודאוחרו הריסותיו לשיןרבי׳ולשזןזכרואחד‬
‫יודע אס יבחרו^ בטיב לזה אחר אלתהרהר ג מ ר כיהלא נאסה׳ הוא‬ ‫‪,‬‬ ‫כן איחר‪ .‬ובניתיה לשון יחיל ולשון נקבה • ועול שאס תחר‪.‬אל סוכת‬
‫סהיא עושה זאת ודבריו יתביך לא ישוב ריק׳ והוא חאחר׳ול שכנר הגטי׳‬ ‫דוד למה תחלה איחר אקים ואימי כן אחר לשון בנין י ועוד מה התהאלה ׳‬
‫הקב ה סלסיף יעשו ישראל תשובה בסוף הגלות על כלפניסשנאח׳והיה‬ ‫ימי עולס י ועוד אוחרו למען ורשו וכן׳ אין ירושה‪ 11‬היא נתינת טעסלאל‬
‫כי ימאו עלין כל הדכריס האלה ‪1‬כז׳ ושבת וכו׳ ושב ה׳ את שבותך יכו׳‬ ‫‪.‬‬ ‫האמור ‪ .‬ועוד אוחרו והל המים אסר נקרא שמי עליהס כי הלא לא על‬
‫אז יאחר כלא יקשה בעיכין אחדי כמיס אשד נקיא שחי עליהם ני איך‬ ‫‪:‬‬ ‫ובשעבוד‬ ‫פגזים נקרא סס ה' • אמנם הגה שלשה המה העלוביס בגלות‬
‫נקר׳ שתיעל המיסאן סירושו כוא כי נאם ה׳ אשר אחר שהוא עושה ואח‬ ‫;‬ ‫המקדש‬ ‫בית‬ ‫החלכיות א' בייכזל הסכינה סבגלות ש‪:‬י ישראל עיזה שלישי‬
‫ועל שלשתם אחל על הרא‪!0‬נ? היא ‪.‬הסכינה ביוס ההוא אקיס את ‪;0‬כת ‪ wS ,‬אני אומר אשר נקת‪ f‬שחי עליהם כי נ!כר;שחי בנאס שאחרתי שאני ‪.‬‬
‫עזש* זאת והוא סה שכתבנו בחראת בין כבתדים שנאמר שם כי ה' כרת‬ ‫דוד היא השכינה הסוככת ומרחפת על בניה אשר חומן עחוס ע“י פשעי‬
‫ברית עם אכרם לתת עשר עחמין ניד ישראל ה‪ 1‬א ענין אוחר! אשר נקיא‬ ‫«‬ ‫יהודה ופשעי ישראל היתה כחתחלת להיות ספלת ועל סיף שני החתנזת‬
‫פמו עליהם כאחור* או יאחר אל יעלה על רוחכם שלעשות המר הגדול‬ ‫נאחר עליה נפלה וכו' וזה יהיה ביום קץ שהוא התחלת הגאולה כי אז‬
‫האחור צרין יתברן להתאמץ לעשות כי דעו איפה כי אין דבר קשה לפניי‬ ‫חהיה לה קימה מיד אך עלין לא תהיה לה בחינת בנין כימי עולם אך‬
‫צלל כי אס בהבל פי מאחרו כי נאם ה׳‪.‬אשר ינאם ס הזא עשה זאת על‬ ‫אחיי קומה אתקן את השני הוא ישראל וגדרתי את פרציהן הן שני פרצות‬
‫דרן אנחדס ז ל לא בנג^יל ולא ביגיעה ברא הקב״ה את העולם כי אם‬ ‫כמאמר‬ ‫סנעשו בהם הן שני כתרים שניתנו בראש כל אחד ואחד מישראל‬
‫ר׳ סימון פרק ר׳עקיבא שאח׳ בחורב טענו ובחורג פרקו שנאחר ויתנצלו‬
‫כזכר ה' ונכר שחים נעשו י הנה יחים באים וכו׳ אחר אל תתחה ננל‬
‫בני ישראל את עדים מהר חורב■ והוא כמפורש אצלצו במקומו שהוא העדי ‪.‬‬
‫הדברים הגדולים הנאחריסאשר יהיו כייס ההוא הנזכר בכתוכים‬
‫כקודחים כי הלא בעינין תביט קודם ליום ההוא גדילת השופע שלא‬ ‫שאחר ט א זת' ועתה הורד עדייךחעליךוהוא העדי שאת' רסני׳י בחדרם‬
‫בטבע שיהיה לך מטהון אל כל הטיב גמורה כי ה;ה יחים באים גיחות‬ ‫'‬ ‫השני‬ ‫עהיה זיין ישס החפורס חקוק בו וביארנו נביאו׳ שיר השירי' שהן הם‬
‫המשיח אשי מש חורש גקוצר והוא תאחר המשורר הלון ילך נושא חשך‬ ‫נשמע‬ ‫כתריס שקשרי ביאש כל אחד חיטיאל אחד כנגד נטשה ואחד כנגד‬
‫הורע שהולך הורע כשדה זנשיבו מסוף השדה ינא נושא אלומותיו כי‬ ‫‪.‬‬ ‫יושבי׳‬ ‫והן שני אורית קלושיס חן השמים החעטיים איתם כע?ין צדיקים‬
‫יזיל הצחיח זנגחדה כ ת ב ו א ה ונושאה אלנחות!נושאן נידו והוא מאחדם‬ ‫וחטיותיןה כראשיהס ש?ן אורו׳זטותיהם כחפורש אצלינז בחקומו כי־‬
‫< ל שעתה ליא יתנרן עס איוב חעין העתיד שהבקר היו חורשות דהיינו‬ ‫?‪ ii‬כן נאחר עטרותיהם זלא אמר עטרות בראשיכם יאותם העטרות כם‬
‫נתפורשאצלנז שאתר הטלת הודע חרשו לכסות הורע עפר ומיד צמתה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ p1'5V‬אשר אחד חהס עושה ‪ .‬אותם חורין חפעביל חלניוק והשני חורץ‬
‫התבואה‬ ‫׳‬ ‫׳‬
 ‫הלא‬ ‫עמום‪ .‬ט מראות העובאות‬
‫ולא בנון כי אינו חחר אל הננית כי אס אל געלינס שלא יצטדכו זה לזה‬ ‫מתטאהוהאתונייז^ייייעיתאועפ ע לי לי ק «ה יאחריננשפורש‬
‫כי אם איש תחת גכני ותחת חאנתו וכל אחד אוכל משלו ואמר סעס כל‬ ‫נק)צר שהחודש חירש ללשן התבואה ‪0‬הום‪ '5‬נ א ק וה^זצר ‪^^p‬ר ‪,6‬חריו‬
‫זה לא ישמנו ויבעטו כי הנה ונטעתים‪1‬מ^ * וראוי לשים לב כיא‪ 1‬חדו‬ ‫מי שנחצא נדחק ונגס החזר' סעד סחזן לו מחש היא קוצר כי אין התביא*‬
‫ונטעתי' כו׳הוא ענין אומרו ולא ינטשו כויועוד אוחרואדחתס זה פעמי'*‬ ‫שוהה מלמלות מל שיהיה הקוצר רחוק חהחורס כי אס חיד סהוא חורס‬
‫ועוד כי בשני אומר נתתי להס ולא נאחר כן גראשין * ועוד אחר אלהין‬ ‫ימלשה הורע צוחחת ועילה באופן שהחורש נגש מחנו ונדחק כי אומרו‬
‫נגש היא חבורת לא תגזס את אחיך וכן דורן ענבים יהיה ננס בחושן‪ ..‬ולא אחר אלכילם * אן הנה א ק העליונה היא אל׳ן חיים שעליה אחרה‬
‫תזדהלחפןיאריכון ימין על האדח׳ והוא מאתר הצת‪1‬ב לעולם ירשו ארץ‬ ‫®ייע לזרוע סכל כן זמן מתמיד דריכת הענבים עד סיגיסנ^חושך הורע‬
‫לרז״ל האוחריס כל ישראל יש לכס חלק לעולם הבא שנאחר ו ע״ו כלס‬ ‫*^'?‪ P‬איתי ימזוב הדריכה ויעורנו לורוע ולקצור הצומת מיד באופן‬
‫צדיקים לעולם ירשו ארץ * ולעומתה היא אדמת ארץ ישראל אשר יש ליז‬ ‫מינית הדייר הגתות חללרזן וחלנצור כל יתר הענבים המבושלים והם‬
‫*‘י^י ח^^יהס על שיטפו ההרים עסיס עד למטה מכל הכלחיס סבשפועי ‪ ’ .‬שייכות דבעס העליונה ועל כן להיות נפשות ־ ישראל חהפליונה חיבב‬
‫‪^,‬הייס אך הגבעות שאינן חשופעו' כהרים כי לא נבוהו׳ יצרית בראשיהן ־ להס הוא יתבדן ארץ ישר& למטה למען קדושי' יהיו בגוף ונפש נתוני׳בין‬
‫קדש לקדש זבכן בהיות יסדאל צדיקים חסר אז הס חקושדיס ונטועי' בארץ‬ ‫יי ה בגבעות שהס רחבות ובהם מישור בצל מה לאיוחלק ויורק עסיסם‬
‫*ייי לחט® כי אס‪ .‬יתעכב'העסיס היוצא קכרמילם בעצתם באופן שעל ‪ .‬העליונה או ארץ ישר׳‪ 1‬התחזנה מחזקת בהם זלא תגעל[גהס והוא‬
‫חאחרס ז״ל לחה צדיק דוח׳ בפולס הוה לאילן שהוא נטוע במקז׳טהר׳אך‬ ‫*י'‪.‬ק תתמוגגנה חרוב כעסים החעוכב בהןעל דרךיזאחרהכתזב‬
‫כאפר אינן צדיקי׳ שאינן נטועי' בארץ העליונה אז גס התחתונה נועלת‬ ‫^י?י‪3‬יס תחוגגנה שהוא על ידי התמדת מימי כגסחים כן יהיה על ידי‬
‫יתחלת העסיס בהם שכגבעית תתמוגגנה יסמא תאחרו מה יסמן כל ‪ .‬נהם כאש׳קרהלכו זה פעמיי בחרבן ראשון ונחרנן שני אחנ לעתיד ישפי'‬
‫עצינו רוח ממחה שעל ידי כן נהיה צדיק־ס נטועים בארץ העליונה‬ ‫י טי הטובה אס לא ירבו אוכליה האס טובה היא שיתמגגו כגבעות‬
‫ועל ידי כן לא ‪ W‬הארץ התחתונה לנו וזה אוחרז ונסעתיס על אדמת׳‬ ‫יעסיס יאיןבניאדם לשתיתאתהכלהנהדעלןכי ושבתי את שנות‬
‫מחי ישיאל וארבה אזתס כל כן ‪ .‬כי ובנו ערים נשמות וישבו כי לא יספיקו ■ ‪.‬היא האדמה העליונה שתהיו צדיקים נטועיס גחקים טהרה ועל ידי כן‬
‫לא ינתשו עוד מעל אדחתס אשר נתתי להם היא ארץ » ‪ b o‬התחתונה כי‬ ‫נהס הבלתי נשמות וכן לא יספיקו להם כל העסיס הנוכר בכרמים‬
‫לא תגעל בלס ויהיו יושבי' בה תמיד שלא יגלו עוד זאין יהיה אז לכס מה‬ ‫םנחצאיס כי אס עול יוסיפו ונטעו כרתים ושתי את יינס בי לרבוי העם‬
‫שלא היה להם ק עד כה הלא הוא כי אז אחר ה׳ כי אנהין יקרא‬ ‫יתייי הל העסיס הכו׳ וגס כל היוצא חהכרחיס החדשים ‪.‬־ גס כיון לומר‬
‫׳ ^א אלהיכם כי תהיו בעלי אתלית כאיש אחד וטל ידי כן‬ ‫^׳א יצטרכו לא לסכור בית זה חזה ולא לקנות ?ין או פירות זה מוה מ■ ‪-‬‬
‫תזנו ‪ .‬אל קיום והעמדה לטובה ;‬ ‫‪.‬‬ ‫יללי מדים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתי את יינם ולא סל אחרים ‪,‬‬
‫תסונשלם שלב*עב"י לא”ו‬ ‫יחסי גנית ואכלו את פריהם זלא של זולתם וזה אומרו פריהס בחס‬

‫‪Liber‬‬ ‫עכדיה א‬ ‫‪OBADIA. Cap. 1.‬‬

‫עובדיה כה אמר אדני ו ט הנה ידוע מרז״ל כי‪ .‬עובדיה ה^בינזי ‪ ,‬המיוחדת לכל שם ועל כן כל שס בלשון רבים חכר כחד״א ז^זיס קלושים‬
‫ורביס כזה* ונבא אל הענק גהקדיס גס כן כי כל אשר תגזור חכמתו'‬ ‫‪ .‬י אתאב ועל אשתו נאחר ואש® אחת חנפי בני הנביאיס זכו׳והנה‬
‫עמוס היה זמן ד‪ 3‬אחר עבדי'כי בימי אחא‪ 3‬היה עבדי' ועמוס בימי ירבע ‪ .‬יתברן משמיע קול גזרתו‪.‬בפולס העליון כיחלטתא לרקיטא חעיו‬
‫מלכותא לארע''אמד כה אמד אדני הוא שס אדנית בשביל אדום שחור^‬ ‫'י! יואש שהיה שלישי ליהוא אשר כוחלן אתר בכו סל אחאב ולס׳היה ראשון‬
‫שמענו שאומרת השכינישחוע׳שמממ‬ ‫עמום לעבדיה ‪ p i‬יואל לחאן דאמר‬
‫מאת סס הגדול שחשחי' בעולמות‬ ‫עבדיה כ־ה־אסר‬ ‫®ליה בכו סל שמואל היה ראוי‬
‫^‪/‬־‬ ‫׳־••‪.‬די׳ ׳‬ ‫להקדי' להושע שהיה אחריו זחןרב‬
‫העליוניש וציר החשתי' לא היה בלבד‬ ‫‪m‬‬
‫‪.‬יךח‪1‬ר־«‬ ‫א דגי‬ ‫‘ י א ‪ c a p . I.‬ח ז ו ן‬ ‫יזאד׳אך אין ספק כי על שה ופע היה‬
‫להני פמליא שלמעלה שכלם קדושי׳‬
‫כ״א ציר הלזיחשמיע השמועה גגוים‬ ‫שסוערה‬ ‫’‬ ‫ם‬ ‫‪1‬‬‫אד‬ ‫ל‬ ‫^‪ir=r‬ד^יד^< ‪r‬ך‪.‬־^ך‪',‬ן^ד^<‪T {1‬ד^‬
‫הוא‬ ‫יזיאובן שפתח בתשובה הוקדם‬
‫שולח הוא למעלה בכל שרי האומות‬ ‫שמענן־ מאר־י!‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫תלואי'‬ ‫ידבר בה זסיי'גתש‪1‬בה זעמי‬
‫וט לכו ונשונה וכו׳שיבה ישראל וכו'‬
‫והיה הכרוז אוחד קוחו כל יתר גויס‬
‫יואל שתפליג זה‪ 1‬ה וצ יר בג‪1‬י‪.‬ם׳־־שלח‪.‬‬
‫ינקומס“• עליה למלחמה שהוא לי‬ ‫כתסונה ובאופן ההכנעה הראויה‬
‫יטזרר ־'יתנרן את ‪ 15‬שאר גויס‬ ‫^ ^זין‪ :‬נגרים בד♦ א ת ^ז‬ ‫למ^רןמה •‬
‫אליה עהיות כי בסיף דברי יואל‬
‫יקומו גס הם עליה ושמא תאחרו כי‬ ‫? ^'י• ן ך‪1‬ן ל ^ ף השי^ףשכנ; בהגרי^־סד^ע‬ ‫נאתר זה׳ חציון ישאג וחירושלסיתן‬
‫יזליותן גדול מאד ומאשר יקרת‬
‫בעיני כל הגוי'הרזאי׳איחן לא יערבו‬
‫~‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫אמר בלבו מ ץ‪ 1‬ף ת י ארץ ‪:‬‬ ‫קילו טחן לזה מרי עמוס החתחי‪I‬‬
‫אל לנס לקום מלין למלחמה אין וס'‬ ‫תנ ס ה כנשר ואם״׳ביז כוכבים שים מנה משב‪£‬‬ ‫געש^קיה‪ .‬ועל שבסיף ?בדי עח!ס‬
‫•‪■ • >; A-V . J‬י׳־‬ ‫״‪1• T I 1J‬‬ ‫‪• : 1:‬‬ ‫^זחר ׳טען^רשז את שארית אלן‬
‫כלוס כי הלה עתה קטן העריך נתתיך‬
‫בגוים ואחר פקטק נתתין עתה'‬
‫נגויס הוסר חינן מעיניהם וגווי‬
‫אתה מאד ולא ייראו חלהלקם כלס‬ ‫כדרים באי לך הל א ישאירו• ע‪9‬ר‪1‬רת ‪ :‬אי ך‬
‫בך או יהיה מקושר ‪ t‬פסיק שאחריו‬ ‫ינגא אל ענין המקראות ‪ ,‬ויזנה‬
‫^^ שו;ע שונבעימדפנץ עד־הנכול שלחוף‬ ‫הרואה בדברי המפרשיס הלא יראה‬
‫שמוכיחופל גאותו באחור לוזמן‬ ‫ד ‪ /‬־= י־ ‪ •/ = ’ .‬י‬ ‫י יי^י'‬
‫לנו ה‪1‬־יאו‪ 1‬כ‪,‬׳‪ 1‬הת״יל״‪ 6‬ו״יי־כ ס‬ ‫^ » ו ף ‪ .‬י ? ‪ :‬ל ו ל ן ; ‪ . :‬א נ ש י ע‪ 1‬ל מ ף‬ ‫מה נחרצו אחריהם בעיניהם ואשר‬
‫נלחיןו בזס והלאקשה להלום אין‬
‫קטון‪ .‬ונו׳ והוא בהוכירחאחרס ו״ל‬ ‫לחמך‬ ‫׳‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫על פסו'‪1‬ילן^ ארץ מפני *עקב אחוז‬ ‫‪..............‬‬ ‫השוחעי׳‬ ‫יאת׳ ה׳שחוע׳סחענו חי הס‬
‫שהוא ט אחר עשו בלבו כי הנה כיעקב כתוכו בניי ליצחק ואברהם המה‬ ‫ומי כס המשמיעש וחי הזא הציר וחתי שילח*‪,‬יעוד יזתי ניתן קטון בגוינז‬
‫וכנה לשנינו ירושה מאת אבותינו ופרעו'חיב היחש׳ היא ארץ כנען והתו'‬ ‫ואין הוא בזוי מאל ולא אדר יזלכח רב* ועול אוחרז ודון לבן השיאך‬
‫גלות ושעבוד מצרים אחר חי סמחל הירושה הוא יגלה ויפרע החוב מל‬ ‫ואינו מפרש גמה השיאו י ועול אומרו שכני בחגוי סלע על אחה יזקוס‬
‫ק לנל תתקיים בז ירישת הארץ מפול בשחת השעט' כלן ‪ fe‬ארץ אחרת‬ ‫גאחרולחה חוכיר סכני ושהיה בחג• סלע ועוד שהיה’לו לומר חרוש‬
‫אמר לו היא יתברך מי אתה’ שהחסבת עצמך ליקרא ‪ p‬לאברהס ויצתק‬ ‫סבתך כאשד היתל לדברי לניכת ; וכן אומרו אומר• בלבו‪ .‬היה לו לומר‬
‫כיעקב ולא ידעת כי ביצחק ולא כל יצחק יקרא לן זרע שהיית ירא‬ ‫בלבך* יעוד באיחרי אס תגביה כנשר שהיה לי לימי תגבה ולא תגביס‬
‫‪0‬יתקייס'גס בך פדעין החוב והירושה והלא קטון נתתין בגויס כי כאשר‬ ‫‪ rncpo‬שחגביה את אחר » זפזד אוח' ואס בין ככבים וכו׳היה לולומר‬
‫כאחר שני גויס בבטנן שם כגזיס^ההס עס היותן בלוי■’ לקטן נתת־ך‬ ‫לפי‬ ‫חשים ולא שיס לשון צווי * אחנס הנה ידוע גס לכל תופסי התורה‬
‫באחרי ורב יעבד צטי׳כי למשר׳ועזבד את יעקב סתתי׳ולא תשתווה׳לו כאח‬ ‫פשטה אפילו למתחילים בה כי יש הפרש בין שס אדנות לשם ההויה כי‬
‫וזהו כי בזוי אתה מאל ולא תבא במשגר נניס כי אס כישחע׳( סלא יקרא‬ ‫®®אלנות הוא שכינה ושם הזיה למעלה חמנהוהזא המשפיע ומריק‬
‫לאבות בך ורע ואתה ודון לבן שמאסת בעבדות הסיאן ללכת אל ארץ‬ ‫ג® ילקיים מולם על ידה כל השפע אשר גזרה חכמתי יתגרן להשפיע‬
‫לןי!ק סכני בחגוי סלע היא הר סעיר ומאסת בארץ כנען וכאשר פשו‬ ‫‘ע־ל® גס ידוע ני כל ‪ 00‬נזשמוקיו יתגרן כולל וכלול מכל בחינה‬
‫׳ נקגאה‬ ‫‪1‬‬ ‫ל ך‬ ‫״*‬ ‫‪OBADI4* Cap. I.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫;גבריה א מראות הצובאות‬
‫נושה פישדדון עד פתהי׳ ערום זמריה ‪ 3‬אזק שתכסן מפה ‪tipi‬‬ ‫צתגאח מנלי יסנול טניייג יילן‪ 12‬א ק* כן* מי שהוא ערום שנתו של עפו‬
‫מהקטל שהוא ונכרת לעולס • הוא כי הרעות לרנה את לניו וזהו _‬ ‫הוא שרו ״אפר נמחם שכרו ‪£‬ל עשו שהוא למעלה כנגד הר שעיר אומר‬
‫ננסידמגגלנשע^‬
‫מגגדנפעה‬ ‫תנחזחא דיום‬
‫ביוס עמלן‬ ‫חלרש חייזזנזא‬
‫ליוסעחדן קננד וכו ווהה לשון _«‪.‬־»‬ ‫ה שרגסכואנלנוכינתגאהגס מייורידני א ק ע ל ק אוחרלוהוא‬
‫שהקיף נכוכד נאצר את ירושלס לא‪ -‬עשו הרשע ופחד לו רחוק מן הכשדי‬ ‫יתגרך אס אתה השר חרום שנתך תגכיר את פשו כנשר נחקוס חושגן‬
‫הורג ^כל חי פגחלם ‪^P‬‬ ‫חיל והיה ^‬ ‫»‬ ‫י‬ ‫תגניהנולמעל^‪.‬מכלשרכ‪1‬ש^החגניה‬
‫הל‪'^H‬‬ ‫^^^‪1‬י מומן‪ 1‬רתחתיך"איןתבונהכ‪:1‬‬ ‫עופפות על כל פו ף! ק אס־ לץ‬

‫וה שלן אלא של ננל שנאמר שנות‬ ‫י‬
‫וריס אילו ע״כ •הרי פירשו חצי פסיק‬ ‫־‬
‫זה על גלות ‪33‬ל כוחן שהקיף את‬
‫ירושלס טרם יכנס ועל פי דרכם ז‬
‫ננא אתריהס כחחלא את_ ד‪3‬דהנ‪£‬‬
‫מאשר קציחו לנו והוא ‪ 0‬א מ ‪ . :‬י‪ 1‬״ ”‬
‫כי לעוד שהיה מקי ף אתי}א§לן^היה‬
‫סליטיז אמר‬
‫‪°‬‬ ‫‪T!t^ :‬‬ ‫ליל׳^^‬ ‫^‬ ‫אשר טצתי היא לומר שיס קני‬
‫ו ח ר ת ר ג כ ו ר י ף׳ ת י מ ן ל מ ק‬ ‫ו ת ב ו נ ה מ ה ר ?! שו‬ ‫ניניהם וישל לך עס כל !ה אי״‬
‫י כ ר ת ־ א י ש מ ה ר ע שרי מ פ ט ל ‪ :‬־' מ ח מ כ ? א ח י ה‬ ‫לעליה מתמדת כי הנה עס כל!ה חש׳‬
‫♦יירץ*‬ ‫אורידך נא® ה׳* אס גננים ו ״' לסי‬
‫־'‬ ‫* ׳‬ ‫כו ש ^‬ ‫הנראה ענין הכתוני׳ הוא כי לעתיד‬
‫ב או ש ע ריו '‬ ‫מ נ ג ד פ‪ 1‬ם ש ב ו ת ז רי ם‬ ‫נתחלס יטאו שודדים ולא ישאיר! ל!‬
‫ו ע ל׳ ־ י ר ו ש ל ם י דו ג‪ 1‬ר ־ ל ג ם ^‪ 2‬ת ה כ א ח ד מ ה ם *‬ ‫להם‬ ‫משתין נ קיי ואחר כך ת‪3‬א‬

‫שנמסווכאוספדונניןי‬
‫וכל‬ ‫כיג סא ח‬
‫כיגסאח שנמס‪3,,‬או ‪ 0‬עדוה‪3‬‬ ‫^ ס י ף ס ו ם נכררואל־תשמח‬ ‫עשו יעל הלוה אשרתהיהלהס ע?‬
‫נאצר ושאר אומות ^‪,‬ןן^זן ןעל ירושצם‬ ‫ל‪ 9‬גן־יהודהני‪1‬ם א^דם ןאל־תגרלפ;ןל^;ום‬ ‫ללתיהשאי׳להם חתיהאפילומ‪-‬צפיט‬
‫ידו גידל איזה חלק יחריל כל אחל‬
‫חהנכרי׳ההס גס אתה נכנסת עמהם‬
‫צרה ‪ :‬אל־תבלא ב ש ע ר ^ ע מ י ביום אידםאל־־’‬ ‫גפפס ״?נםהיחל י א״י א®‬
‫ד‬ ‫_ ‪ j‬יי‪.‬‬ ‫‘‬ ‫•י '‬ ‫‘‬ ‫״‬ ‫לסתל‪.‬לאו ללאו לסטים מזויינים‬
‫בגורל וזהו גס אתה כאחד מהם וכן‬ ‫הי א גם־אתהברןתוסים איד‪ 1‬ןאל‪-‬ת שלתה‬ ‫פ״״ל;ל‪,‬א'‪,‬ן״״ז‪, ,‬לא״;;‪,‬״‬
‫לגלות חדי שנעשו ישר^ נכרי לקונם‬ ‫בחילוב‪ 1;,‬םא;ךי ‪ :‬ן א ל־ ת ע ס ד ע ל־ן ^ן ר ק‬ ‫כלזס כיהיואיגגגו ד ם אט נוצרים‬
‫גהשתחוז׳לצלס ולספור' אחשזרוש‬
‫״״‪ 6‬נ מ־ א חין־י‪ ,‬ק מ ״ ״‪ 1‬אי ‪0‬‬ ‫^ ^ ? ‪ ^ ; r 9‬ל ‪p } y‬ר ע ־ י ' ד ' ו ? י » ‪.‬‬
‫שנעשה נכרי ואל תשחת למי יהודה‬ ‫■ צ ר ה ‪ :‬פ‪:‬י‪-‬־רןר‪ 1‬ביו ם ־י הו ה‪ .‬ע ל ־ נ‪ :‬ל ־ ךז‪! $1‬ם ב א ש ר ־‬ ‫הוי א!חר ומודה כי חה יצא ה‪..;37‬‬
‫לטנע ועוד לאיה‬
‫' ‪.....................‬‬ ‫־‬
‫ולא‬
‫י'‬
‫בהשגחה‬
‫מוחשת כי הלא השודרי׳חתסשי׳ננתי'‬
‫וכן ואל תגדל פיך ליום צרהשהואכי‬ ‫^^^שי ! ‪ W‬כ ל ־ ־ ה גוי ם ת מ ! י־‬ ‫ולאוצרות וכיוצא אך לא הצפון‬
‫ק‪,‬א לא אחל למלך רק‪,‬יכתס‬ ‫ו ב ה ר צ ק ת הי ה‬ ‫ו ש תוו ל עוו היו כ לו א היו ‪:‬‬ ‫מתחת לאדן ואוצרות חסך וקטמוני‬
‫לאכדס׳בלנלשהיה אפשר פרש ע‬
‫לאדדם נלכד שהיה‬ ‫״‬ ‫פ ^ ״ י ט ה ו ה ז י ה ק ד׳ םיו י ר י ש ו בי ת ז’‬ ‫מסתדיס ואיך נתפסו פשו שננעו'‬
‫איכול נכסים אך נראות החן לשער‬ ‫‪,‬־>; ‪I‬‬ ‫• ‪■ : «T -‬י׳‪-‬יי ‪A‬ן••• י< י ‪■:‬יו‪..... :‬‬ ‫ונתגלו מצפוניו מה ‪0‬אי‪.‬ן כק לידי אל׳■‬
‫®ימוהנדלפי! ןא״ר ל־״־ייט‬ ‫ל לגיייז‪:‬׳ ׳■ ‪ :‬׳ ; י ע ד‬ ‫״ י‪ 1‬׳;׳ייד‪.‬״‪• .‬‬ ‫לגלות עליל׳ ‪ c iin‬־ אן ח‪ 6‬ם ר״ג לו‬
‫ג‪.5‬ת‬
‫^^ש^ןידלרןו בהם ו א כ לו ס ‪.‬לכתוב להפ״יד להרוג ולאגד ‪ 511‬״ ״‬ ‫וגפוניוהלא־ראהניבגפלתהאאת י‬ ‫מצפוניו‬
‫השם‬
‫^^^^^^ונ ‪ ^ 1‬׳ ל ן ^ ־ מ ל‪ 5‬ינג‬ ‫^ו ב ״ הו ה ך ^‪ } { :‬ר ־ שו‬ ‫‪»':‬־ ׳ אנין עי ה פי‪.‬׳־ ‪ :‬״גלהלהס‬
‫גס מה שלא היה נח בהם לגלות על‬
‫ופרצו פרצ‪,‬ת כ! לא היה לך לנא‬ ‫ידי חיפוש או יהיה ‪ :‬ענין ככתוב •• ה ג ג ב א ת ־ ה ר ע ש ו ו ^ פ ל ה ^ ת ^ ל ש ת י □ ר ך ש ^‬
‫בשע׳ עמי ליז׳אידם לשמו׳לאיד אחיך‬ ‫א ג ת ״ ש ד ה א ה רי ב ם י א ר ח שז א ־ ה ש מ ר ה ל צגי מן‬ ‫נחסך עס מה שאתר שאומני הוא ית׳‬
‫תדע אין נתפשו ^‪£‬ו ע ד ^ ‪ ,‬סכלנס‬
‫מצסוניו הלא היא על•'‪-‬הגמל‬
‫ה״ז ״ס תוק לצית ‪ h e‬גם אתז‬ ‫‪ 5‬נ ע ג; ם ‪ 7‬ג ד ‪ -‬צ ך § ת ו ג ל ת ן ו ץ ש ל ם א ש ר כ ם ן ר י‬ ‫שלחוך וכי׳ והוא כי ‪ .‬הגוים ׳ אנשי‬
‫כייונת לראות יום מוכן לפורענות‬ ‫! ר ש ו • א ת ע ר י ה נ ג ב ‪ .‬־ ‪•-‬י ׳ ו?ןלי מ י ו ^ ן י ע י ם ב ה ר צ ק‬ ‫לריתז רמו ט שאמרו לו שלחה ימתין‬
‫ולואו אויניו שעריו להלחם גו ‪ .,‬טוב‬
‫וויל הוא לצאת בחילם עדגנולארצו‬
‫אילו שלא היה לך לראות ולהביט‬ ‫‪.‬‬ ‫א ההי‬ ‫׳ ‪T .‬׳ ^‬ ‫' •• ■ ;‬ ‫ושם ילחם אס סונאיו ועל‪ .‬ידי כן‬
‫ברעתו שהיית לא לעשת לו שתהיה‬ ‫‪, , ..‬‬ ‫‪•, -‬י‪-‬י‪•'•-.‬‬ ‫___‬
‫לחפשו עשו כי נבעו חצפ‪1‬ניו כי לגי‬
‫לריתז כאן עס אויביו סאת‪1‬ר‪..‬אל הערים ושללו וחפשו אותם עדנבעו ' ליום אידו שהו׳ביום שהי׳ ט אידו הוא תורנן ראשון שהוא מוכן לפורפני׳ז‬
‫מצפונם ואו בראות אדום התחטלק הליא* או לאו; ■'אנשי שלוחו‪.‬לנחמו ג‪ •.‬וכן היה די חורבן י הלית והגלות או׳זס ולא לשלות יל נה חון היגס וזהי‬
‫לאחר לו אל יאשמו אנשי‪ .‬בריתך‪ .‬על אשר פ ^; ‪,‬שעל הגבול םלתון‪-,:‬רואלתפלחנהידיסלתילו‪ 3‬יוסאידוולאעודכי אס שגם היית צולה אס‬
‫לסעתיקן חן הערים להניא השודד מאח‪1‬ר‪,.,‬א‪ . 5‬העייסגיהלא לטובה ___הפלטים וזהו ואל תעמוד על הפיק כו׳ ואחר שנתמעטו לא פיודלן להסגיר‬
‫‪ 1^10‬כי לחמך אשד לקחו ישיחו חוור ותרופה'תחתך נחקומך שעל י ט ׳ ־ את שרידיו ניום צרה לשוס אותם בחכגר וכבתי כלוא ס»אל תתייאש חן‬
‫ק הניחו אותך י וטונה היא הצלתכנפש‪7‬ת מלילי הממון ‪ ,‬שלקחו ׳ • הפורענות ואל ירתק ייס ט אן לע*ניךכי'עם הי‪ 1‬ת כי י ל הזמן ר‪ v‬נה קרי^‬
‫‪ 3‬נ‪ 1‬ה וזכו השיאיך יכלו לך‪ ,‬אנשי שלוחן לחמך ישיחו מזור ־ תחתיך ואתר ; הוא למה שהוא מם הי כי מה שהוא יראי לא יקרא רחוק כי אם קרוב ג’‬
‫אץ הפרם בין רחוק לקרוב רק םהרתוק״פילה על רות החקנל‬ ‫ככתוב שעתה שאומר הוא יתלבן לנביא לתמוה ‪,‬אין ‪,‬יעשה הדגר ^‪ 1‬ה‬
‫אולי בעי וביני יתרגש חה שיתבטל אן אשר שהוא יום ה׳ שלא ישוב אחוי‬ ‫עשו ואין יתפתה חתנחוחין של הבל שניחחוהו אנשי י שלוחו כי הלא אץ‬
‫קרוב יקרא ועול כי הלא ידוע כי הוא‪.‬יתבין פורע חדה מנ ד‬ ‫תנינה לו באדום כי הלא גיוס ההוא נאם ה׳ ‪ ,‬והאכלתי חכמים מאדום כו׳‬
‫וראוי תחת כי כאפר עש^ז כן יעשה לן ולא יבצר* ועול שלישית כי■ עונשך‬ ‫ואחר שישללו את כל אשר לו או יהרגו כלס טלכלתי ‪ .‬השאיר שריד • ‪ .‬כי‬
‫וכלי משתיתך להסחיתך כבר הוא בחציאית' מזמן עשותן הרעה והוא דני‬ ‫הנה כלגנורי תימן יחתו ויבואו עד דכה לשים גפשס נכפם למען יכרת‬
‫ידוע אצלינו כי כל עין אשר יעשה האדם נברא בו משחית והמשחייג‪,‬‬ ‫איש הוא החשוב הקרוי איש מהר עשו שהוא מלן אושר‪,‬של המקום מקטל‬
‫עצמו הוא התייסרו על אות) עוךכחא ד‪.‬את אחר ותחוננו ניל עוינז תיסר^‬ ‫שהוא להצילו מן המות ולא יוכלו ואתר אומרו השתים רעות אחת מאשר‬
‫דעתן בין נעילס הז?‪ 5‬טן בגי״ינס ובכן עין מעשה הרעה אשר גחל אדי‬ ‫יבו‪7‬לו‪.‬אותס ש;י מהקטל אחר‪ ,‬עתה טעם לב' הדלריס על החמס והשלל‬
‫לישראל הוא עצמו אשר ינקם מארוס וזהו גמולך י‪ 3*0‬לראשן שהגחולרט‬ ‫אשר ישדדו אותם אחר מחמס אחין יעקב שתשסת כל ממונו במו שאמרו‬
‫אשר גחל לישראל הוא עצמו יפוג על ראשו חה! שלא אער»שי‪ 3‬אלא ישוב‬ ‫ן״ל על פשוק בקברי אשר כריתי לי מלמד שנטל כל מחוגו ועשה מחנו כרי‬
‫בראשו כמדובר * כי כאשר וכי' כהתימו ללבד כמדבר עם עשו הוא אדום‬ ‫כמו סל תנואה ונתנו כלו לעשו כדי שלא ישאל ‪.‬ח!ק ‪ .‬ניזעית המכפלס‪.‬‬
‫גא‪.‬ימדבר‪,‬עס‪,‬ישראל לנחמם ‪1‬לד‪3‬ר ‪ .‬על י לבש להפיס דעתם על אשי‬ ‫והיה חחס כי חלק לא היה לו וחבריאת העולם היה סל ארלעה ווגו! אדם‬
‫הרעו להס בשעטל החלכיות ועל כלס על גלות אדום והנה אוחדו תמיר‬ ‫וגזוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה‪ .‬כי לא זרע אברהסיויצסק!‬
‫הלא כתו זר נחשב כי אם כן היה צריך יהיו קיימים אחיד ולוקיש • ג‬ ‫הזאכמשו״ל ניצחק ולא כל יצחק דהיינו ביעקב * וננאאל‪,‬הענץאחר‬
‫אומרו ושתו אתרי אומרו ישתו • ג׳ אומרו ןלעו והיו כלוא היו מי לא ייג*‬ ‫מס שאמךתיסשול תוסדהוא מתחם אחין יעקל שחמסת אות! תכסן■‬
‫שאם‬ ‫־״־ ■‪ -‬־ ׳‬ ‫י ■־‬ ‫‪-‬‬
 ‫קלב‬ ‫עבדיה א מרא‪1‬ת הצבאזת‬
‫ואכלום לוח׳ חה שאמרתי שיהיו קש הוא בבחינה שיהיו קלים לאסוז ברם‬
‫האור וזהו ודלק! בלם אן לא תלה טס להבה כרגע ני אם ואכליס כדבר‬
‫מחשיי הנאכל באש לאשו ואוחדו לקש ולא אתר קש יהיה כי גס אתר שהאש‬
‫תאכלס ישובו להיות קש כאשר כתחלה* וכן פעם אחר פעסחעיןענין‬
‫טישוס לשיסבלז צער זחן רב כמדע חוד׳ל שהק״ה חחצ א החצאית וחאיךן‬
‫כת הישעיס לקבל פלרעניזס ׳ ועדין היה אפשר ינ‪1‬ם להם נם א‪_1‬יחלע‬
‫אז שיהיו קצתם חק לחקחסבחקוס שלאיחצאון שם לא בית יעקב ולא ‪.‬‬
‫בית יוסף באופן שלא יבצר חהיו ‪ r‬שדידיס לעשז לזה אחר ‪ 7‬ע כי לא יהיה ‪,‬‬
‫סריל לבית עשו סגסאשדיחצא מהם בחקוס שאין חיעקב דוםף ‪■C0‬‬
‫יחות כי ה' דבר וחחט לא׳יפלא להתיתם גס אס יחבאו בקרקע היס ״‬
‫וירשו הנגב וכו' אחר כי יוסני נגב א ק ישראל ירשי את גטל עשו וכן‬
‫השפלה שבצד הנגב את פלשתים ואת שדה אפרים הסחוכיס ליזקם ההוא‬
‫ואת טלה שומרון ובנימין גס הוא שגורלו מצד הנגב קרוב ליהודה יוסב‬
‫הנגביירש את הגלע׳ שחון לגבול ארק כנען מקום אשד היו שם השוכנים‬
‫מעבר הירדן חזרתה טרם הגלה איתס סנתריבוגלותהחל הזה אשר תראו‬
‫לבני ישראל שהוא גלות חחודש עתה סיגלו חהנגב אל הר עשו ואל פלשתים‬
‫וגלעד ולא יהיו בחקוחס באחור הלא כוא כי אסר כנענים שה ס חלק‬
‫מארק כנען כלוחרשלא היו חיוושלם היא ינום ונתרחקו עד‬
‫צרפת וכן גלותירושלס שאינן מחלק כנען כי אס חיטס)נתרחקו עד‬
‫ספרד אלה ירשו את ערי הנגב אשד יתרוקנו בהתפשט יושבי הנגב על‬
‫^הר עשו ופלשתים וכן קצת ערי בניחין שבצל הנגב חבניחין היורשים את‬
‫הגלעד יהיו לרת‪1‬קים ההם לחען יתקרבו עתה אל בית ה' שחצד ה נגב‬
‫תחת אשר היו רח‪1‬קיס הרבה בגלותם ושתא תאחר הלא לסי וה יראה‬
‫‪ 0‬עזשזעיקרה‪1‬א ^ברןחהנוגע אל העס שאז ייטיב להס שתשען וירש!‬
‫ארצות גויס ויכלו שונאיהם והלא לא ק הוא העיקר כי אס על תשועת‬
‫השכינה סבגלות טאו טחו יתברן יהיה טלס וכסא כבודו נכין‪1‬לו יתברן‬
‫תהיה המלוכה עולם ועד חודעת לכל הארק לזה אוחד חה שאחרתי שיכלו‬
‫סונאי יטראל וירטו ישראל את ארצם לא חעשזתי עיקר חוה לפני תסועת‬
‫שכינה כי הנה נהפוך ה‪ 1‬א כי אדרבה קודם לכל היא תשועתו יתברן ני‬
‫הנה חאז יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו קודם יוס נקחתס‬
‫כבר חאו והיתה לה' המלוכה ואם נאחר שקרא חלוכה את השכינה אשר‬
‫בעונותינו חאן חרגה עירנו לא היה לה התחברות הנאות עססם ההויה‬
‫יאחר כי אז והית׳ לה' המלוכה שלהשס הגדול תהיה החלוכה היא השכינם‬
‫‪1‬ענין החזשיעיס הנה ארו״ל שזהו חאחר יעקב אל עשו עד אסר‬
‫אבא אל אדוני שעירה טהוא לעתיד סינא ‪ .‬אל שעיר‬
‫בחד״א ועלו מושיעים כו' לשפוט את כד עשו‬ ‫‪,‬‬
‫יראה מדבריהם שיבואו האבזתאלהד‬
‫ציון לספוט את הר עשו כי‬
‫האבותהןהסהחושיעיס‬
‫'‬ ‫בוטתסבאחת ‪:‬‬
‫תם ונטלם שבח לאל טרא עולם‬ ‫‪.‬‬
‫ע ק; העונש הראוי להם היה ©יתחילו ברעה לוס אחר ודלקו ב‪-‬הס‬
‫»אסימזתו יהיו כלא היו* לא!חרו ונהר ציון תהיה פליסה אם הזא לישראל‬
‫הלאגסתי־ןחהד ציין יהיהלהסכן״ ואם לגזים חי הביאם אל הד‬
‫>יון ולחה תהיה להם פלסה גם ‪ 00‬׳ ה׳ אותרו והיו קדש שאין כאן מקזחו‬
‫• אותרו וירסז י>^ לחה לא אחר ישראל כי אם נית יעקב* ן׳ אותרו והיה‬
‫‪5‬ית יסקנאשלחה כחשיל בית יעקב לאש זאת בית י‪.‬־סף ללהכה ‪ .‬ת' לחה‬
‫׳* ^לל כית ’יפף בבית יעקב ואס הזא על ת>ךא שכתוב אס לא יסתבר‬
‫^תירי הצאן גס החקרא ההוא צריך לתת בו סעס* ט' כפל אוסרו ודלקו‬
‫‪ 3‬הס ואכלוס * י׳ כי אחר היות בית עשו לקש בלהבה קלה יתמו והיו כלא‬
‫^יי יאיך יצדקו בו דליקה ואכילה ‪ .‬י״א אומרו לקש כי על דרך בית יעקב‬
‫את אש ילא אתר לאש גס בעשו היה לו לוח קש ׳ י״ב אומרו כי ה" דבר מי‬
‫ךי ל ע כי ה׳ דנ ר• ואנה לנא אלהענין נשים לב אל חלת כי שטבעה‬
‫יהיית נתינת כועס אל הקודם אז‪.‬פירוש אליו והוא כי אתרי אוחדו כי‬
‫קייג יוס ה' על כל הג‪1‬יס לרן כלל על כל הגוים הוא כי כאשד שתיתס‬
‫’^יאל על הר קדשי ישתו וכו' ואשר אתרתי על עשו גמולך ישוב בראשן‬
‫^׳א היא כי והיה בית יעקב אש כו׳ והו דרך כלל ענין הכתובים והתכתם‬
‫הוא ט כאשר שתיתם קובעת כוס חחת ה על הר קדשי כן ישתו כל הגוי'‬
‫יתה שאחרתיחתיל אין הכ;ונה התחלה ■עולמית כי הלעזלם יתת‬
‫®יא שתכפל להם אשר ’שתיתם יותר חשלשה פעתים וזהו ישתו כו׳לוקר‬
‫ישתו כאשד שתיתם‪,‬חראש ועד סוף ואתד לןיכיף ה' ידו שנית ושתו פמס‬
‫*תית כלאשונה ועדין יעצר כחם לסבול אך אחר כך תבא עליהם שלישית‬
‫יאיילעו כייחקזבצחת כד״אלברי לעושיזתש כחם בצרות ויתנהגו‬
‫‪3‬כ‪3‬ןית* אך תבא עליהם עוד רביעית וא! והיו כלא היו • והנה מאומרו‬
‫®אחל שתיתם על הר קדשי ושתו וכו'כל הטיס בעריהם שחאתאתת‬
‫• ‪,‬א תיל ט‪1‬ב היה כי ב־חקו׳שהשקו את ישראל םף רעל בהר ציון שם ישקם‬
‫^ את קינעת ט ס התרעלה לזה אחר לא יתכן כי אס שבהר ציון תהיה‬
‫®י הלא והיה קלש ואין הקב״ה תען יטחא הר קדשו בגלולי פגריהם‬
‫היית כי או גס ארצות גויס לזרע יעקב התה כי ה!א יתברן נתן‬
‫ליעקב נתלה בלא חצרים יחה וקדחה וצטנה ונגלה ו עלוז נאתר‬
‫*האכלתיך נחלת יעקב אבין חהו וירשו בית יעקב את מורשיהם לותר‬
‫^יין יהיה קדש מיוחד עם היות כי בצד מה כל ארצות המים ההם‬
‫קלושה תהיה כהן כי וירשו נית יעקב אשר להם נחלת יעקב אביהם‬
‫חייעיהס והנה אין ישראל חעפלים בצרות וכליות הגויס הט' כי י ס‬
‫הס בהס וישראל יירשו׳ אן געשו לא ק כי אס שיד בית יעקב ויוסף תהיה‬
‫‪3‬הם לרעה עד תוחם כי והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגעצתס‬
‫יילקי בהם וכו' והענין כי לרן כלל נגדיי לכל בית ישראל הוא משו מן‬
‫הגטן וחה גם שרו הוא מטן הוא יצר הרע אשר נאבק עש יעקב נוסף על‬
‫^’ת יעקב הוא יוסף ?בבחינת הברית חילה כי וה חאש מרית חילה ווה‬
‫»ם נפשו בכפו לנלתי טתא בריתו וחה גס לרו״ל הא!חריס על פסיק ויזנב‬
‫‪ .‬יצתו ועוד אינם ואדרבה‬ ‫‪, .‬‬

‫^ ‪Liber‬‬ ‫יונה א‬ ‫‪] O N J E G a p ,! .‬‬

‫דרך הרמן‬ ‫♦ו נ ה‬ ‫?! נ בו א ת‬ ‫פיררע אחר‬ ‫ד ני ה וט הנה לחאן לאחר שהיה בן הציפית שהחיה אליהו‬
‫הימלו מעש בשפר הזהר ■נידיוש דרך דחו טל כן‬ ‫י‬
‫הלזה‬
‫■‬
‫בתמלז דברי הנבי^ו‬
‫■‬
‫ניחי אתאב ושהוא המי׳אשר שלח אלישע למשוח את יהוא בז‬
‫ו ה נ ה‬
‫יעצוני כליותי ‪5‬ולכה לי געקגותיי‪-‬ם ונוערה צף ^ניתלקי ע ל פי ד ר ל ס‬ ‫נחשי יהיה הקשר והסמיכות אל ה ק ־ ל ס ־ על כי עבדיה גס הוא היה בזח‬
‫בהמשך הכתובים מה שה‪ :‬ז״ל ‪5‬זתדו ייש מילין בלגד ז^וגרר דרכם כי ו‪.‬ל הנפש מכני*‬
‫ההוא אן לחאן דאמר שהיה ביתי ירבעם בן יואש שהיכדורשלישי ליהוא‬
‫גשם יונה ו‪5‬וומרה כי הרמז הרומז ‪ 15)5‬ללמד ל^ודם דשת ותחבולה יתן ‪ ! (5‬לני לשיוץ‬
‫ציר נ‪(5.‬מן לשולחי י ז׳ ‪5‬וש־ שלחו ‪!5‬ל העולם‬ ‫נריולומרכיאחר איחרוולאיהיה‬
‫הלזה להשלים נפשו להפליחה מעלה מעלם‬ ‫‪#‬ייל לבית עשי כי הדבר שהו׳ כאטר‬
‫דבר~יהוה־ אל ­­‬
‫‪,4‬ל ה&הי' ‪5‬ושר נתנ ה בל ייזרנז כדרן ‪5‬ונפי'‬ ‫;י ‪V T‬‬ ‫; ”‬
‫שמשלתם יח*לא בלגי להישיר א ז עצמו‬ ‫כתבנו שגם אשר ימלט מבית יעקב‬
‫הזולת יחיד‬ ‫י‪ 1‬נה בן ^ ^ ס ^י‬
‫כי אם גש להישירולהשלי'‬
‫ורבים וגס אח ג‪1‬צחו לא ייטיב רי ילך ‪*jp!5‬‬
‫א‪ Cap. ..‬ויהי ^‬ ‫וחבית ייסף לא ימלט חמנו יתברן‬
‫קאות העולם ו ת ענוגי;ני אד' ויהיה כאיש‬ ‫^ ^ ל א מ ר ‪ :‬קו ם ל ך ^ ף‬
‫־־ ־‬
‫כי היא יחיתנו בכל חקום שיהיה על‬
‫נדהם שוכבונרדש על משכב עצלתתרזממ‬ ‫ק י ת ק סחןלוענין יזנה שברת‬
‫המשובה כמעט עדי אוני יביאו' עצמו‬ ‫א ^ מינו ה ה ^י ר‬
‫מלפני ‪ 0‬זלא יכול כחסורש בכתובים‬
‫בקרב צרה יבקםלסיג יי^ילי'^‪:‬טיולותיזי‬
‫‪ Snn‬מרובי' חה מנין רמז הכחיני' ויהי‬
‫ם ^ ת ה ר ? ^ ם ?‘ ^’ ‪:‬‬
‫^ ד ^‪ .‬הונן ח צינ לי ה‬ ‫והנה ראוי לשים לב האם נביא‬
‫דבר ה׳ אל יונה הוא הנפש נשלחו אוחה ‪Jj‬‬
‫דקם‬ ‫־ ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫גגויס נתנו יתבין סיסלחהואל ננזה‬
‫יי לוויתי שהי‪15‬‬ ‫הטו‘ ס השפל אט־‬
‫בת א ל ה ס פ ^ ל א מ ד שהיא להאחיד אוחה‬ ‫בה על רוב פשעיה ' ב׳‬
‫ך חי י כי^על^יי יעתס ולא אחר כי רבו פשעיה וכיוצא ולא ליחס ה מר‬
‫‪ 3‬ע‪1‬לם מ ידע שע״י עובדה את ה' מנה״ו היא מתעלה בעולם העליון וזה דב־ י ית' אשר‬
‫ראמ״אליה קו םלך אלנני ה ש הי א אלנו ה נגוליי ונכפל ה״ונקדיזז אל נ’ משכנו'א'‬
‫נוה •‬
‫״ י■ איחיי זיקס יונה וט׳ כי בכלל אוחדו ויברח תלפישה או וירד‬
‫יפו לברות תדשישה יל‪ 1‬ע ה‪ 1‬א פקס חחקוחו ולשתוק חויקם* ל׳ מה עלה‬
‫^ לעתו האם מפניו יתברך יסתר איש אשר ק‪3‬א כל הארק כבולי* ה' * לחה לא כעם עליו הוא יתברך ואלרב׳ פלאי פלאות עשה עמו וישיכדו ממצולות‬
‫^וע‪ ,‬פי דרכנו נשים לב אל אומרו מלפני ולא אחד מפני לוכו׳ ״ ן׳ לחה חזליע שנתן שכרה*‪ ' 1‬אוחרן עחהס חיותי הוא ״ וכן אומרו שנית‬ ‫^‬
‫® ’ ח אוהח והי הטיל רוח ו נ ו׳ ני אין לשון הטלה צודק אלא בדבר המושלך כתפק או בעל חי אך לא ברוח* ועוד שהיה יכול לקני ילוחר‬
‫והלשון ירלויקס יינה לנר‪1‬ש‬ ‫תן ה סער גלול ביס * ט' אןחרוזהאניה חשבה להסבר כי יותר גורת® סערת הים טביפהחשיגור• והנה‬
‫וכוי זני‬ ‫‪Kk a‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לי‬ ‫‪JONAt. Op, it‬‬ ‫‘‬
 ‫יונה א מראות הצובאות‬
‫ונו‬ ‫ןן‪53‬ין‬ ‫נוה המיוחד לה היא הגון< שני העולם ה;!פל ני בעל גבול הוא וכיון באומרו חום כלזת׳‬
‫גם שלכי הנראה ירי״ ה היא לו קימה תחשב בערך הייות אשד ח תי ת בעבודה שם ודעי‬
‫אחר יינה ח‪ 1‬צז לארץ ס^ין השנינה נגלית שם שלגוים קדיני תשונה‬
‫בי לא בלבד לתקן טנמן שאק לע ד קטנה אק הולכת ני אם אל העיר הגדולה היא‬
‫הם שלא לתייג את ישראל כו'* טול אתרו רז״ל שלשה הס אחל תנת כנוי‬ ‫טיר מושבך יקרא עליה טל נניעירך י■' עלתה רעתם היא הקטיגו־ הנעשה ברשעתם‬
‫• ‪,‬אקך ח‪3‬ע כגיל‬ ‫^‬
‫לפני לקטרג לכן קרא עליה להשיבם עד ה' ולהעביר רעתם מלקטרג לפני והוא כי כל‬
‫ה‪3‬ן ולא כ‪3‬ןלהא‪3‬וןיחוהזחנע כגיל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫איש יש'ערג על עלם ויכיל לתקן רבים אף‬
‫‪ .‬נבא הנפש למטה עדין חיבורה קויסעס ה'‬
‫האב וככול הבן שנאת נתנן כשפנו‬ ‫וירדיפ‪1.‬‬ ‫מדלפני‪:‬יה‪1‬ה‬ ‫ויהםי‪ 1‬נה ל בי ח ת ^י ש ה‬ ‫ני איןל ה עון מבדיל ואחר בואה במקום‬
‫וחרינואתהלא סלחת וכו'* אליהו‬ ‫־••••י ^‬ ‫י‬ ‫־ ־‬ ‫־‪ «-‬ז• •‬ ‫החויק בתיני׳עםקונה אדרב׳הולנת ונפרד'‬
‫קבט מול האב ולא כביד הגן סנא‬ ‫וימצא אמה י באה תרשישויתן שכרוח ו!דד בה‬ ‫גיורת חלפני ניוז הווי ק ם יונה לברות‬
‫ואיןה־א הבריחה הלא הי' המשכה את׳ששו'‬
‫קנא קנאתי לה צבאות כי טברי‬ ‫לב‪ 1‬א‪ 17‬מהם תך^ןישהמלפמ יהוה• דה‪ 1‬ה הטיל‬ ‫ושחתה טונו' העה״ז כי אין היצה״ר מפתהו‬
‫בריתן יכו׳* יונה קבט כמד הקולא‬ ‫'תחלה לעבור עבירה ני אם אכול ושת׳יאחר‬
‫ךוח־־גדו^הא^^םויהי סע^כדו^ םם והאמה‬ ‫ל‪ 1‬והרבו' תשתי' בהית' וע׳׳ישתי אנה‬
‫כביד האג ע*כ תורף חאחרס ז ל‬
‫וכוונת אוחר שהגוי׳הם קרובי תשובה‬ ‫חשבה להשבר ‪ :‬דיראו• המלהים‪.‬ויזעקו אי ש‬ ‫ימשכהו אתר כל תפני הינה׳׳ר וזהו ‪-‬ברות‬
‫תרשיש'לומר כי ישישנשמ״״ית עולם השפל‬
‫לוא קפצי שאין היצר הלע נזגרס‬ ‫אל־אלרזיו יטילו‪.‬א ת־הכלי ם א^ר באמה‬ ‫בהם תרישש ה‪ -‬שני מיני ששון אכילה‬
‫ותשמי׳של היתרלהנא' גופו ברגוי ובזה‬
‫כל כן בהם כישלאל קדושים כ׳ל‬
‫ה^ם להקל מעליהם דולה ירד ^־‪.‬ירכתי הספינה‬ ‫נורת ונפרד מלעני ה׳והנה כשירד יונה הו'‬
‫דבריהם‬ ‫הנפש ירד יפו שהוא יפה בלי כקתי טון וזהו‬
‫וחנרן ~ ‪-‬‬
‫מלי‪^-‬ם‬ ‫יקצזף'הןא■־־״‪,‬‬
‫גל יק־‪,‬ןה״‬
‫ישראל ־ ״‬
‫״‪ ,‬־ ־‬ ‫ב א ^ י ו י ב ^ ^‪ 1‬ר ו ^‬ ‫ו י ^ ו ט נ ר ר ר ם ‪ 1 .. :‬ן ן י‬ ‫‪ .‬וירד יפו אך נבואה מ^אה אניה שהוא‬
‫הגוף השט בעולם הזה כאניה על פני המיס‬
‫באחור כי הגזים כ״ייאז קלה שבו‬ ‫ר א א ל ־ ־ א ל ה י ה א ו ל ־' י‬
‫ג ר ד ס קו כ ‪ £‬ק‬ ‫מה־‪-‬לך‬ ‫אשר טבע האניה שהיא באה תרשיש שהיא‬
‫נ^ש״נה״־שא״‪ ,‬־‪^ .,‬ו‪! 6‬״ל־י•‬ ‫‪/‬‬ ‫״ י" ׳‬ ‫־‬ ‫לי‪-‬ושך אחרששון העזלם אז ויתן שכר' בנתן‬
‫_‬ ‫'‬ ‫לה כל תפצה כמי שפורע שכר יוכסניא‬
‫כחה נביאים אך עלק קישיותינו‬ ‫יתעשח‪.‬‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫_ שלי אן הנפש הפשידה ותרד מגדולתה וזהו‬
‫בחקוחם מה היה שהיא יתברן עפה‬ ‫׳ וירד בה אז ייתן שכרה שקיבלה שכר ‪-‬‬
‫בגנוה לשלוח להם נביאו להתרות בהם חה שלא עשה כן לכלגזיחכל‬ ‫■ מניתיה בהאי עלמא בהנאות הגיף אך הנא ^ליא הנפש הפםידה כי וירד כה מגדולתה‬
‫‪ .‬כזה שנתן שכרה הוא במה שגאה היא עם האיברים תישישה ומה שוירד בה הוא על כי‬
‫גויי הארץ וכן יונה מה ראה על ככה ללכתאל חקיס שאין שורה סס שכעה‬ ‫בזה ׳״־פרדת מה׳ וזהו מלפני ה' אז מה עישה היא ית' להניאו למוטב מדכיוו ביסורין‬
‫לבלתי ישוב ישלחנו ה׳ בשליחות ההוא והלא וחי סטרו חחה שכץ‬ ‫!מגיעו עד שערי מיק והוא כי וה' הטיל רוק סערה היא המשתית הנעשה בעזן הנפש‬
‫סלחו פעם אחת היתיייב שישולח פעחים • אן לבא אל הענין נשים לב‬ ‫הזאת מטילו י־‪,',‬על כל העיר כי עינית יחיד פוגמים לכל העיר כי ערבי' הם זה על זס‬
‫וזהו יה׳ הטיל רות סערה הוא הרוח המשתית אל הים הוא העולם כי במקים שהיה לו‬
‫ב׳ דברים א׳ אל אומרו לאח^כי אינו לאחר לוולת שאם הוא לאחר לאנשי‬ ‫לתקן העולם גרם לו רעה • וע״י כן היה שער גדול נים והכביד נגיף‪.‬החוטא הלז • כי‬
‫גנוה היה ראוי יהיה אחר אוחרו קיס לך אל ננוה י ועוד כי אינו אומר‬ ‫חית נענין חולי ככד וכיוצא בו וייראו המלחים‬ ‫האני' תפנה להשבר ני‬
‫הם המגהיגים את הגיף כמלחים את הספינה שהם המות והלב זהירים יראו ויפחדו‬
‫בכתיב שאחר ןה אלא וקרא טליה אן לא אחר חה שיאחר ואין יה יה‬ ‫מהמות ויטילו מהכלים אשר נ אניה הם מעותיהם אל היס׳הוא העולם לבקש רופאים‬
‫לאחר שהוא לומר הדברים שעתיד לדבר להם* והדבר השני הו‬ ‫ותרופות בווים כסף נוזים זהב להקל מעליהם התולי ׳ ושתא תאמר ולחה הנפש שהיא‬
‫כי לחה לא אחר עתה הוא יחברן את דברי הקריאה אשר ידבר שהית‬ ‫חלק אלוה ממעל אינה מתעורית לשוב עד ה' לו״א ויונה הוא הנפש מאחר שירד מאן‬
‫אל ירכתי הספינה הס חדרי ה«ף להיות עמו בכל פרטיו וכל חדריו ע ל כןנ מ שןכי‬
‫עוד ארבעים יום וננוה צהפכת כאשר נאחר אחרי כן • נבזה נבא אל‬ ‫ישכב במשכג עללות התשובה כי חלאת טימאת העון שדבקה בה טמטמה דעתה‬
‫הפנין* והוא כי קצף ל על ישראל קצף על כי חאנן לשוב בתשובה על‬ ‫והיחלה להיית כשוכנת ומקענלת לקום ותאשר נחשך שוירדס נשתיט תרדמה משונה‬
‫כאיש נדהם בלתי נכנ ס בה אף הרהור תשונה א; נתעורר רב החובל הוא היצה״ט‬
‫ידי הנביאים הצבאים להס על כן רצה לשלוח את יונה לננוה כי י)‪ 7‬ע‬
‫ויקרב אליו ויאמר מה לך נרדם מלשוב אל ה'י‪,‬ים קרא אלאלהין כתשובה שלחה אולי‬
‫אלהיס שישובו■ כלי להוכיח את ישראל לומר הלא הגוים ערלי לב ע י‬ ‫יתעשת י‬
‫קריאה קלה שבו ואתם בני ישראל לחה לא תשוק על ידי כחה נביאים ווה‬
‫אוחרו לאחר כלומר ויהי דבר ה׳ אל יונה ‪ !3‬אמתי כלי לאחר לישראל * קום לך אל כניה כי עם היותה העיר ה גדולה והחשובה לא תתגאה כי נקר יאה‬
‫קלה תספיק לה חהו וקרא עליה ולא פירט הה ידבר לה כי ראס אלהיס כי יסרב חנה על חמלתו על ישר׳ לבלתי הענישו גפצס לא פירש לי כי אם היה חפרש‬
‫לו היה תחוייב חיל לעשותו ואס הי^ חמא‪ 1‬יכובש כביאתו היה חתתייב חיתה על כן לא פירש עד יתרצה ללכת כאשד היה אחר היסורין שקבל על שהתנכל‬
‫לבלתי עשות הדבר הנה בראות יונה כי לא פירי לז הוא יתברן את אשד ידבר איור בלכו הנה צרין לדבי בי פעס שנית להודיעני את אשד אזחר וחאשר‬
‫לא אחר לי חעתה אולי על ראותו יתברך כי לא כן לבי לחייב את ישראל והס בניו ופועל ‪ v¥‬על ק למען יהיה לי מקום להודו׳ כי אינן רצזני לעשותו על‬
‫כמד ישראל ויכחרו רתחיו גס הוא לכלתי שוב להודיעני את אשר אדבר עשה כן חה פשה חיד בטרם לילה שהוא זשן שבחלום ידבר בו חיל ויקס יונה לברוח‬
‫תרשישה חלפני ה׳ ולא אחר מפני ה' כי אנה מפניו יברח כי אס חלפניה׳ שהוא חלהיות נמקים שבהיותו שם הוא לפני ה' שהוא בארץ ישראל אשד סם‬
‫שכיג׳ פורה מה שאין כן בתוצ׳ לארץ כי גס שחהתפשטו׳ כבודו יתב' היא מתקיימת לא יבצר מלהיות חתלק חצזנים והוא לבלתי ישוב להפרות בז רות כבואם‬
‫להודיעו מה יהיו דברי הקריאה אשר יקדא עליס ואחר כי עלתה יפחס לפני הוא כעני; הידוע כי העין שהאד׳או העיר עושה נעשה חלאך משחית ודאי‬
‫העולה ומקטרג כחאחר ספר הזוהר על פסוק גס ה העבי' תסאתן שהחטא עצמו הוא המשחי׳אשר פעל בו היה מקטרג לפניו יתב׳ ועל ידי הוידוי ההיא‬
‫לענירוהואיתברן מלפניו ח? יאחר כי עלתה רעתם אשר עשו לפניו י ועוד יתכן טון כי לא בלבד עלה רעתם לפני חית הדין כי אם גם לפניו הוא‬
‫סם הרתחיס הנזכר עלתה כי גדול עוכס שאין חלת לתחיס גס היא חצאה‪ ,‬חקוס לרחם עלי^{ ואחר זיקס יונה לומר כי בצל מה קיחה היתה ליונה דני‬
‫זה כי גס ה׳ יחשוב לו זכות שחבקם לבלתי חייב את בניו כאשר אחרו רו״ל שהחזיק הוא יתברך טובה לאברהם טל שהיה מבקש לזכות׳את סדום מה גם‬
‫עתה את ישראל בני אל חי אן מצד אחר לא ינקה חאשיזת לבר שהיה לברות חלפני ה׳יעל כן חיל באותו יום וירד יפו שהוא גבול ים של ארץ יסראל להיות‬

‫‪ .‬לוחר חה שאמרתי לבא עחהם שהוא להיות כתפל אליהם ובטל בעיניהם הוא לחה שהוא הולך חלפני ה' והוא עין אשד חטא על כן חשב חחשבהיזו להיי^‬
‫נטל בעיניהם שלא יאבל ס'את כלם בעינו * א‪ 1‬שיעור הענין שאחראל תתחה שחשב להיות א־פ פלס כחוהו בטל ‪3‬יןרב המים כי הלא כלס כאין נגדי ’‬
‫כי הנה היה הולן חלפני ה ועל ק חשב שנגרע חערנו על זה ובכן יהיה בטל בתוכם וחה עשה הוא יתברן הטיל וכו׳ והזא כלל ידוע אצלנו כי כאשר מכל‬
‫עין נעשה רוח טומאה לקטרג עליו כן כל יסורין הבאים עליו בפין ההיא הס על ידי הרוח הטקא ההיא כחאחר הכתיב יתתוגנו כיד עוייו וכחאחרצי על‬
‫פסוק תיסרך רע^ן ו ק כתבנו על פסוק ןהנה רות גדולה באה מעבר היזדבד ויגע בארבע פנית הבית ייפול על הנערים וימיתו כי כלא■ אין יתכן תבא‬
‫רוח מעבר אתל ויגע בארבעה רוחות אן הוא כי הריח הטחא אשר כעשה על ידי פשעם שה^ה רוח גדילה חצינית שעל ידי ייחסת אחר עבר החדב' שהיא‬
‫מקום מתייחס לתצונים כא ויגע בארבע פנית ט מלאך רע הוא וכח לי ליגע בארבעת עברי הבית יעל דרן ‪1‬ה עשה הואיתברן כי אותו הרוח גדוליז‬
‫הנפשת על ילי חטא מכה אשד היה מקטרג לפניו יתברן וראה יתגרן כ* סארבניהאניה לא היו אשחיס מה עשה הטיל רוח גדולה ההיאאל היס ואז‬
‫ויהי סער גדול ביס על שוהאניה תשבה להשבר והוא כי הרוח אשר הוא טבעו שהרוח סוער על ידו הוא בא דרך חשל חן התערב ודוחה את האניס לחזית‬
‫וההיק׳ בהפכו ועל ידי כן מטה אותה על צדה או על פניה אז חופה אותה הגל והיא נטגעת אן לא תשבר אתנס אז היה הסער חסבג כי היה הכוח ההוא‬
‫נוגע באוב׳ עבריה כאשר עשה בבית של בני א^יב עד שהפילו כך אז תשבה להשבד שהיה הסער מסערה סביב וחשברה וכוונתו יתברך היתה ומה גס ליי ^‬
‫האומרים שהיו כל האניות עוברות וגאות לפניה בשלום ייי ליתז בסער גדיל אן האלהיס עשה כאשר כתבנו שהטיל אזתי ל־וח הנעשה נחטאו דם ול^‬
‫באניה לתען הציל את כל הטם אשר בתוכה דלסיל את יונה ביס ■כאשר הבין היא באוחרו שאיני והפלוני חל הים וישתוק הים כי הכיר כי‬
‫איזו היה חבק ‪ c‬כמדובר • וייראו וכו׳ בקשי תיקין השגתיי לזעוק איס א‪ 5‬אלהיי בחשבם שהיה בהם חחש ובראות' כי הבלהחה טש‪ ,‬תיקון טבעי שהשליכו‬
‫את הכלים אשר באניה אל הים להקל חעליהס* דונה ירד ונו והן אמת כי קחנו יפלא מה כיון ברדתואל ירכתי הספינה ולשכב נעת רעה ההיא‪*.‬‬
‫ואפשר ‪/‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬
 ‫מ לג‬ ‫יונה א מראות הצובאות‬
‫יוןעשתה‪1‬ולהים לנו הבוגרים נסעד הגדיל הזר וליו נ^גרביזולי הזהאזגשמזעהנפש‬
‫^פשד היה לומד כי טש מלהתפלל ‪ \h‬ה׳ והלך כחתאונן בפצנות ר»^ א‪1‬‬
‫כי ע״י תשובתה וזפלת׳ לא י‪(5‬נדו י! ברי הגיף יח תיית לשי ! לנה על מי‪1‬ונמת העונות‬
‫ירכתי הספינה י יתלן כי כראוונו כי האניה תשגה להשבר אחרנלט כי‬
‫‪ 05‬עליה ^וו על הגוף והוא ענין הו‪:‬מרס ז׳׳ל כי הנפש והג‪1‬ן< הדייניש זה עש זה הנפש‬
‫זדאי תשבר כעיני ותמלא חיס וכהכנ׳בה המים אשר הוא למטה כירכתים‬
‫תאנזררוהניתאנכיתלתיה' ויזאינ ולאין יתייידש ני התגוא והגוף אווזר גלעדי הנפש‬
‫לחתיילאיס מים תחלה הס החתים ראשונהי י‪1‬ל ק ירל ‪ fe‬ירכתי הספינה‬
‫אני כאב] דומם גוש עפר אשר לא שיח ולא שיג לו לא ל‪:‬עיג ולא להרע אז הוא יתבדך‬
‫מחשל להם משל החגר והסומא שיורי■‬ ‫לייית קודסשיחותו כלהגוי׳פל תאסיף‬
‫הפרדס אשר בו נכור׳נתאנה וכל א׳ מתנצל‬
‫לאחר לא אוכל אני לגדילעשו׳הדבר התינר‬ ‫האלד^ם לנו ולא נאבד ‪ :‬דא^רו אי׳ש‬ ‫י ס חטאים נפשו ואגב אורחיה‬
‫כי ברגליו לא י־לך־ והשומאכי כעיניג‬ ‫אלזילנהו לכו ונפיך־^ה גורלורת ןנך^ה ?‪:‬שיך^מי‬ ‫‪io‬‬ ‫ייקכל עליו את הלין ולמות ראשון‬
‫איננו רואה אז מעלה בעל הכידם החיגר‬ ‫ברחו חלפני או יהיה כי הכיר כי‬
‫עלהשומא וחכה אותם כאחד באמור ככש‬ ‫הים סועד לבולעו על ‪ p‬ירד לירכתי ^^;‪]?:‬ההזאתלנוויפילו גורלות דפלהגודלעל“‬
‫עשיתם כך אזמר הוא ית' להם הצד השוה‬
‫שבכם שבי! שניכם נעשתה התועגה‪-‬לכ; אף‬ ‫לפפינה אשר הם לחטס בחלק יונה ‪ :‬ראםרי\אליו ^^ידה‪-‬נאלנוכא שר למ»־‬
‫אני אביא הנפש נגיף ואכה נהם יחד אמנם‬
‫לא ינצר כי זה הוא מיד בסילוק עד כלג'‬‫אולי הרעה הז א ת לנו מ ה “ מ ל ^‪ :‬ת ךו ם א‪:‬ן ת ב‪ 1‬א‬ ‫הספינה אשר הוא תון החים‬
‫חניכה טביעתו תוך החי' וכו' כי בחלל‬
‫הבשר נקבר אך בהמשך היחי׳עיקר העונש‬
‫הוא על הנפש המשכלק בגיהנסשלאהיה‬ ‫^^אף>ן‪:‬ואי־מ;ה‪.‬עם א ת ה ‪ :‬רא^ראלןהם‬ ‫הכתיך הסיס הוא י ויקרב אליו רב‬
‫לה להמשך אתר הגוףולהפרד ממנו יק' אסר‬
‫גידלה ויהי לה לרומן בהיכלו זזה עני}‬ ‫סחינל ויאחר לו קה ל ך נרדם לומד עבך אנניו א ת־ ^ הו ה ^ןלהידזשמ»‪ 13‬אנייר־א‬
‫רמז הכתובים כי ויאיזרו איש ‪ t‬רעהו הנפש‬ ‫היתק שחי סהוא בצרה וזאת יעצור‬
‫עם הגוף לכו ונכילה• גירלית ונדעה ע״י‬‫על אישר־תנשה א ת־ ה; ם ואת־־היבשה ; וייךאו‬ ‫כחלישן והלא הוא שלא בטבע‬
‫ויכוח בשלמי הרעה כזאת לגומי משנינו‬
‫אשר אש״ת העונית עליו כי יש התנצלו׳לכל ‪.‬‬ ‫ק אחר לו מה לן נרדם לומר מה לך האג^יםיראה גדו ל ה ^ א ס ף אלךיץ מה־זארת‬
‫^^^^מל^נייהוההואברח‬
‫א'כמדובר ואו ויפילו גורלו' וטענו'ויכול‬
‫הגורל עליונה כי גם שבין שניהם נעשו‬
‫שתוכל לסיית נלדס והלא צרה היא‬
‫הגידל״י•ה ״ס‪ ' :‬ויאמרו א ליו סהעע שדהלך‪.‬‬ ‫״ ״״ ־׳י‬ ‫היא‬ ‫לן ואיככה תוכל לישן ואס‬
‫כיכטוח אתהבאלהין שעש היות ■‪J‬כי* ‪r T V‬‬
‫העונוקלאינצר שעיקר האשם הוא על‬
‫הנפש כי היא נקדעתוחלק אלוה ממעל‬
‫ומאין ולאין היה לה לימשך אחר חרש אע‬ ‫‘ וי ש תוק•‬ ‫י'‬ ‫שתשכי ה^יה עזשה לךנס ולא תמית‬
‫לרשי אדמה וזה אווורו ויאמרו ‪1‬יו וכו׳לומד‬
‫קדע למה עשו עיקר וזאשמעהנפש עס היות שבאבר' שניהם ועשתה התועבה הלא הוא‬
‫י‬ ‫עם כל זה קוס קרא אל אלהין‬
‫כי הנה ויאמרו אליו הגידה נא לנו באשר למי בשביל אשר לתיהיאהרטההזאקלנו‬ ‫חלינושלא חטאנו אולי יתעש האלהים לנו ולא נאבד ויהיה אוחדו יתעשת‬
‫האברים כי הנה מה מלאכתך הטנעוחלךהאס להתאוות קאווע כגוף החומרי או‬ ‫כדפירש רם"י עשת שן שלוא לשון חגור וקבון כך יאחר יתעשת האלהים‬
‫לעבות דברי עונות לא כן כי אם להשתעשע במאירי אזר קורת ה׳ בעולם העליון כלומר‬
‫לני יתתבד שם אלהיס מס חדת לחמים כלי לרחם גס בהיותם‬
‫ובכן לא היה לך׳״לסנות מלאכעךועוד כי אינך כגיף הבא מטיפה סרוחה כי הלא מאין‬
‫תנאכלוחר אסלא תאק! ית׳ מהעולם העליון ומי שמך לבלתי הביט מקורו ולנלעי‬ ‫^■^'®ס^ריןקבוזרחחיסעם הדין לרחסעליהםווהאוחרולנו* והגהות‬
‫הדימת אל פורםך ושלא לעבור רצונו ית' חלילה ־ וגס מה ארצך האם מאח התתזונה‬‫לדכי היא כהנחת הצלת יונה כי צליק הגא טלאי והיה מבקש חתכו יבקע‬
‫כגוף לא כן כי אם מארצות החייט היא א ח העליונה ולמה לא ד״ית אל ארצך ההיא‬
‫יחתים על הטיס ההם • אז אתר איש אל רעהו לחה תדבר בהנחה וו אולי‬
‫ולא אל גוש עפר ואלו היית מסוג נפשו' העמים אשר חצונית הם החרשתי י אך הביטי‬
‫נהפון הוא כי יונה הוא החייב וכשאר זכאים ולכן חסברא ההיא ונפילה‬
‫‪,‬ראי אי מזה עם חקה כי מעם בני יש׳ אשר נפשותס קדושו' חלק אלוה ממעל וזהו ואי■‬
‫חזה עס אתה כלומר כי על כן אקה הוא אשר לחי הרעה הזאת לבו או השיבה ואמרה‬
‫מודינא כיאנכיהעונדוזהו עכרי אנכי כי אלי תתייתש נעצם העבירה ולא לגוף ואתי‬
‫כיילות ונדעה טלאי בשלמי הרעה וכו׳ * ויאמרו אליי יכי^הייי ^'״יי‬
‫ה' אלהי'השמיש אני ירא כי משם אני אשר עשה את הים הוא העולם ואת היבשה הוא‬ ‫כאשד למי הוא לשון כבד‪,‬בלתי מסודר והראוי יאתר על מה הרעה הזאת‬
‫לני מה מלאכתן וכו׳ ‘ בתה ‪ 11‬שאלה מה מלאכתן וכו׳ היה להס לשאול מה‬
‫החותר אפר אני גו כי הוא ית' עשאם שאקיית' ואני מאנדם ואני עקיד לתת לפניו דין‬
‫וחשבון שלא קיימתים ואדרבה אני מאבדם בין את הסמים שגס הם היו מכלל הפולש‬
‫ואק האח הנקראת ים ואת הגוף שאקכלאלה מידי הוא יקי יבקש כענין הרשעים‬
‫מינך ואס הוא שבושו מלשאול חתנו עומ או‪,‬הלא ט ע חלהבידו אי אפש‬
‫טהרי אזמר אתר כן כי חלפני ה׳ הוא טרח כי הגיד להם • ג כי אומרו‬
‫שמא בדין אק העולם ונו' אז אגרי הגוף קנו יראת ה׳ גדולה באמור כי גם הם התחברו‬
‫גרעה ועכ״ז ויאמרו אליו מה זאק עשיתשאינדתיו במעשיך ושמא קאנזר אם הס ידאו‬ ‫ייאק תגא ואותרו מה ארצך אחד ה‪1‬א ואס אומרו חאין תבא הוא אס אינך‬
‫אימה גדולה אין תדברי' כתטילים כל האשם עליה לז״א כי ידעו האנשים כי מלפני‬
‫גא חארצןכי אס חארן אחר׳ חאין תנא מה מעלה אן מוליד זהי ‪7‬׳ אומרו‬
‫ה' הוא בורח ולא הגוף •־ הלא הוא כי הגיד להם שהוא לגיד כי הוא העובר נעצם ולא‬
‫הגוף ני הוא היה למעלה לפני ה' ועקה בורח ממנו אך לפי האמק גס האברים יראים‬ ‫מה ארנן האם יונת שהוא חקרי׳ פועלי און האם בשביל זה יאבדו אנשי‬
‫בלאיבצרמליאשס עלקאוותיוועל כלעונוקיוויבעעזאק הנפש )איבדוה כי אינו‬ ‫משכעיס איחית בעזן ארצו * וכן יקשה על אומרו ואי חזה עס אתה האס‬
‫דומה מה פהנפש היצרה ואיבדה אק הגוף כי תומר הוא אל מה שהגוף איבדה את‬
‫הנפש חלק אלוה ממעל על כן ויאמרו לנפסמה נעפה לן להנאתך להתחנן שישתוק‬
‫להיו' עחו בצתי עוכי' יענשו כל ההמין הזה* ה מ ה משיב עברי אנכי האס‬
‫הם‬ ‫על ידי כך יהיל ס ע ד גדול ביס ןהרא‪ 1‬י יאחרמלפני ה' אני בורח• ו’פי אינו‬
‫^‬ ‫^‬ ‫מ פיב על מלאכתי ועל סאלתס מאין מבא ומה ארצן * ‪1‬׳ אוחרוה׳אלהי‬
‫ר^שמי׳ליזה לא אחד זאלהי הארך מ' אומרו אשר עשה את הגס יאת היבשה)לא א‪ 0‬׳ פשה את השמים עם היות כי לה׳ייתייהם עשות אר׳ן ושווים* ט אומח‬
‫נזה זאת עשית כי ידעו וכו׳ שאדרבה על ידי יזדעס מה מהגיד לכס בטלה השאלה? יאמנם אק ספק כי הגיד צהםאשוי חטא פי מלפני‪ .‬ה׳הוא בורח כח*ש‬
‫כי הגיל להם על כן לא נאחר בכתוב ששאלו מה פשעו ומה חטאתו כי ידוע הוא ט זאת היא השאלה הראשונה הראויה לשאיל והגיל להם אך מספר הכתיב חם‬
‫ששאלו אתר הגדתי ואשר גלה חעאתוזהיא כי אתרו בלבם ומה גס לרז״להאומדיסטהיו שממשנעיסלפקמהזההיה לאיש ה‪1‬ה שיגיעו בעונו יותר‬
‫משבעים איש אין ליחר כי הוא על שלא קיחו כי אין לטעם זה מבא לנושא הלו כי מעולם לא רא‪1‬הו ואפילו היו חעירו מאין ולאין ‪ .‬יבואו לחחות בו וחה גם‬
‫גחה שלא נודע בלתי לה' לכדו וליונה על כן המה ראו כן תחהו הים הולך וסוער עליהם ואם הוא חטא למה יסותי כס כולם געוגו י אך אחרו בננס אולי‬
‫חשוב הואכל כן לאלהיו שכלנו טפלים כאיןנגדו ועל כן עונו רב ועושה רושם גדול ‪ .‬לפיתשיטתוובקאיןה׳ מחשיבכל אשד אתו כי המה הבל נערכו‬
‫וכחיתי יחותין גס המה וזה אומרו ויאחלו אליו הנידה נא לנו וההגדה אפראנז ^זלים היא באשר בשביל מי מבני אלם תהיה הרעה כזאת לנו והוא לבדו‬
‫לא יג!ע בעינו מי הוא לראד לכן שנהיה כלנו( כאין נגדו ׳ מה מלאכתך אפשל שחשיבותן בוא מצל עצמךאו מצד אטמין או מצד עירן או מצד עחךחצד‬
‫עציזן יזה מלאכתן אולי היא מלאכת שהים או עסק תורקויתב' או עבודה מיוחל׳לו יתנרן שעל ק חשיטתן לפניו גדולה מכל בני אזסאו מצל חולידותן‬
‫וןהו חא׳ן תבא מעין מאמר התנא שהוא על מנין ההולדה או מצד מקומן שאתה מעיר גדולה סל חכמים וצדיקים וצדקתם מחשיב את כל יושבי העיר‬
‫להוא על כל שאר בני אדם וזהו מה אדצן או מצד העס אש׳אתין מחט וזהו ואי מזה עם אתה על כן השיב ואח מכל ארבעה אלה אינו אלא ‪03‬ביצ מחי ב א ^‬
‫‪xT a‬‬ ‫אני יהודי כי מברי אנכי ועל כן כל העמים ספלים אצלי והטעם הוא ני כל העמיס יראים איש את אלהיו ים‬
‫מלאכים או הזברי השתים וכסיליין' אי את יצורים אשר ביס או בינשה ולכן אס אתם אלהיכ׳ התה חן היס או חן היבשה האלהים אשר אט ירא הו א הי‬
‫השתים ואם האלהות אשר אתם יראים הס חן כשמים כי הסמלאטס אז כובדי ה‪^ 3‬ים וכסיליהס כי אלו ואלו מכלל הברואים ^ ‪.'X X a‬‬
‫^ ‪lA‬‬ ‫כל שכן את השמי׳ מה שאין כן אלהי אשד אני ירא כי הוא עשה את הכל * א{ ^ ען'כ ענין א ס אלהיכסהואחכללהשמימי‬
‫כל מציאות השידס לבדו וכמו פאחרו ז״ל שהכל חולים שלא נבראו חלאכי׳ביזס ךאשון שלא יאמרו שסייעוהו בבטאת ה ^י ם ^ י נ חות סל וחן גיריאצ‬
‫^‪ ^ ° ? a a‬׳ רי תס לא‬ ‫בצפינו וכו׳ הה״ד נוטה שמיס לבדי רוקע הארץ מאתי חי אתי כתיג חזו את ס׳ אלהי הנ^י׳אניירא‬
‫עשה חת הים‬ ‫היתה עד אתרי עשית ה׳אלהים ביום הראשון ארץושמיס ואסאלהיכס המה מאשר נים או אשר ביבשה הנה אליי ^םי ’ י * ^‬

‫‪i‬״‪?y,‬‬ ‫‪2 r1‬‬ ‫לגתי מוד עונן‪ 6!1‬גאנל ‪ p iw‬וישתוק היס מעלמו ני ל‪ 1‬חי ‪! OOTs.wmo‬ומגיאו יינגיי‬
‫נ״ שס‬ ‫י ״ ג ״ ״ י ג י' ״‬ ‫קד‪,‬בו‪/‬להינש־ ה‪ 51‬ו ט ״י ‪ -‬ו ק‪ 7‬ו‪.‬ן «ו »י ס‪,‬נ‪,-‬י ‪ 0‬״ ! ן ‪ ,‬פ ‪ ,‬״ ‪ ^ 5 , ,‬״ ‪ ,‬ל י מ ש ‪0 -‬‬
 ‫יונה א מראות הצובאות‬
‫’ ’‪*P‬‬ ‫”‪“ 1‬‬ ‫נמקיספ״זקהיס ס עי ‪1‬ל‪6‬‬
‫פס היה ת!קף הספר וזהו כיהיםהזלן‪ 1‬ם‪1‬מרשכצחה ‪ 50‬ןגןהם 'י‬ ‫‪)^6‬ניחירידתיע׳יי תפונה ווידוי וצומות וסנוכים שתגביהמי חיללה חפלה וסטיל‪,,,‬‬
‫הנל שהיא אל שסת היס סועד יותר וזהו כי היס ר‪v‬ולן וסוער והוא איהרי‬ ‫<<ל הים הוצ( הטולם השוטר בעוני הטילוני‪5‬׳ליושל^< תכוונו להפיל זכות התשובה טל‬
‫בסחין ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יבלו כי היס ה!לן וסיעי‬ ‫‪,‬פעונ^^=י‪^^.‬״ליי סעה וט״י כן ישתות העולם מסטר! משי‬ ‫״לי״״״אתס״‬
‫אז ‪ 6‬ח׳ ם א ז ני ז ה ‪ 5‬ויל‪ 3,‬ו ן ‪ 5‬ן'וה‪ 1‬א ח א מ‬ ‫^‬ ‫»‬ ‫‪.‬‬ ‫מהיותי חתמיד נימודי! םצותם סונליהעיתר‬
‫ז״לשאחר זה לכס האות פבשצי‬ ‫וי א מ ר‬ ‫ו י ש ת ק ת י ם מ ע ל י נ ו כי ה י ם ה‪ 1‬ל ה ו ס ע ר ‪:‬‬ ‫הסילרכייודעצניכ■ בשליהשטיהגדול‬
‫י ^‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫•׳ן־ז־י‬ ‫•‪L‬‬ ‫‪lij‬‬ ‫הזה של היסורין טליבס • ועיי ת‪.‬וביז‬
‫הסער כי הלא תראו בהשיל ‪ ,‬אותי‬ ‫א ל י ה ם ^ א ו נ י ‪ .‬ל ה פ י ל נ י ה י ם ו י ש ר ה ס היך‬ ‫יזהרפיזוית יייזתדו הצונשים לבקש תדיפות‬
‫היחס כי אחר היותי תזן כחיס והים‬ ‫)'■יי*‬ ‫‪/ :‬‬ ‫“■י‬ ‫■•■‪.‬ן‬ ‫^•»‪L ,‬‬ ‫®געיות להשיב הנפש ‪ 6‬ל היבשה הוצ‪ 1‬הגון<‬
‫שותק שאוני ותראו שיטור וסוער‬ ‫מ ע ל י כ ם כי י ו ד ע א נ י כ י ב ש ל י ה ס ע ר ה נ ך ו ל הז ד ־ז‬ ‫שלא ירית ולא השפימו לטצת התשובה ולא‬

‫זשובויהטלוני אל הים והוא כי ייד^‬

‫אני בי בשלי ט׳ ולא אתר בשבילי כי‬ ‫ראו כי גרפואית רובאים י!ין תתנה ויתראו‬
‫‪ 1‬ק ר א\•‬ ‫‪........‬היא״‬ ‫טס^הייתכי הנפש—‬
‫אמר׳ כי‬ ‫‪- k‬ה׳ויאחרו‬
‫‪............‬‬
‫הלא הוא אשר כתבנו כי העון שאדם‬ ‫פיתרהתטאיריאיסאנוי ני אנו השיבונו‬
‫עוסה הר הנעשה תשתית וסו הפיט^‬ ‫א ל ל י ו ז ו ה‪ .‬ו י א ס ר ו א נ ד ־ ז ! ה‪ 1‬ה א ק ׳ ־ נ א נ א ב ד ר ז‬ ‫רעטז ‪ k‬נא נאבדה בנפש הזה שגרמנו רעת׳‬
‫’‬ ‫; ■ז■‬ ‫‪I‬‬ ‫‪JT‬‬ ‫־־‬ ‫■י‬ ‫‪.‬‬ ‫^‪•■^1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫י•‬ ‫י‬ ‫•)‬ ‫•ו‬
‫כרעה לאשר עשאן ןשוהאות וה‬ ‫צהתטיאה ואם עתה נמית יול תתן עלינו‬
‫כנפ^צ‪ 1‬ה א י ש ה ז ה ו א ל י ״ ת ת ן ‪ .‬ע ל י נ ו ד ם נ ק י א כי ״‬ ‫‪5‬גיהנ׳דם נתיכיאתה ה׳ כאשר תפצלעשו‪p‬‬
‫‪ , j,‬ן ‪ , - ,‬ק הוא התשחי^‪:‬‬
‫יתת את הנפש בי שאם לא נןתימ׳בלתי‬
‫א ^ ה ! ה‪ 1‬ה כ א ש ר’ ה פ ן ת ^ ^!י ה־י " ‪“ r x V W‬‬
‫אשר נעשה בעינו שברחתלסנן ה‬ ‫נ‪1‬וטת הייתי אז וישאי את יונה ובו' ע״י‬
‫^ ^ ^ ^ ^גי ט ל הו א ל־ הי ם ר ע מ ד ה י ט מ ז ע פ ו ‪ :‬ויי ר או‬ ‫*{שובה ווידוי ויטילוהו אל הים׳ לכפר בעל‬
‫הוא הרוח טותאה אשר הסע ה ק‬ ‫אשמתו אשר היה חיצרלעם ולהנאתם ואז‬
‫ויהי היות הט א ®ער גלול ניס וצ‬ ‫ויעמד הים מזעפו וייהרוגז שהיה בו ומאז‬
‫״‪ ..‬ל ג‬ ‫ו‬ ‫^זיז כ ה רז ב ח‬ ‫יןנו יראת ה' גדולה אל ה' יביזשידוין‬
‫י!טל יינה בים וכל עיי‬
‫־ « ‪ f e W‬״‪ ,‬ע ו ״ ס אי ״יי‬ ‫‪ ^ n-jO T‬ת ג א ל ל ב ל ע‬ ‫ל י ה י ה ו’ ך ך ו ג ך ר' ם _ ‪:‬‬ ‫> ‪ pn‬כי יאי תועלת התשובה שעמל׳‬
‫להם ונתנו הודאה על כל הטובה‬
‫בשלי כלמז׳ באותו שהוא שלי שעשיתי‬ ‫*י'‪>^^ T‬יי'^י י ו נ י ה ב מ ע י ו ה ד ג ש ^ ש ה ^ מ י ס‬ ‫אשר עשה להש ה׳ ויזגתו‬
‫ובת תודה לה׳ וידרו‬
‫אני הוא הסער כגדול הזה עליכם‬ ‫’ '‬ ‫ו ש ל ש ה ל‪.‬יל‪ 1‬ת ;‬ ‫גדרים ‪i‬‬
‫כלות' ולנן כאשר הטילוני פחו תנוחי‬ ‫תם ‪5‬‬
‫אתס ועם כל זה עשו השתדלותם‬ ‫‪• 3‬־ •‪ . C»p‬ו י ת ה ל ל יונהאל־;ה‪1‬ה^היו‬
‫לחתיר להשיב אל היבשה ולא יכלו‬ ‫ם מ ע י ד ז ד ג י ־ ז ” *‪:‬‬ ‫י '‬ ‫^‬ ‫_‬
‫כי היס כולן וכו׳כחפורש בסמון “‬ ‫^ ^ ^ ^ ת ‪ -‬מ צ ר ה ל י א ל ‪ ; -‬ה ו ה ן‪ ? 1‬נ ס מ ב ט ן‬
‫או ילןח׳ןיד‪,‬קלק אותרו עליהם שירא‬
‫יויותר לוחר שהיו טאיס בהשגחה‬ ‫^ א ו ל ש ר ^ י ; !‪ 1‬מ ע ת ק‪ 1‬ל’ ‪ . :,‬ו ר ז ^ ל י כ מ מ צ ו ל ה‬
‫שסוא י תברןלאהיהחקלה שיץ‬ ‫בלבב‬
‫אל היבשה והןאכי היוחיתריסכל‬ ‫‪.‬‬ ‫»‬ ‫ז^ »‬ ‫*‪i‬‬
‫נ; ־; ־ א ־ י י י י י ל היי ת ״ ! ו ״‪ 5‬י י ־ ״ ־ ת ה י ־ ־ ^ ״ א י ־ ־ ־ ״ א ס ־‪ ; ; ; , , 51‬א ‪ , , .‬־ ה ‪ ,‬ו ו ״ ל י י ־ ״ ־‬
‫י וע ע הסכיהיוהג‪-‬ים‪.‬םבי ‪ 0‬אחורוסועריס עליהם חצד היבשה אל הסהיכה וזהו סוער עליהם אז טרם‬ ‫י}‪1‬יל!ר‪ 1‬מיאו & ר'ו א ‪0‬ד‪ 1‬ד' ^‬
‫י ן ן יאוי להניחו כי אלנא נאבדה בנפש האיש הוה כי גס כי נפשו חשובה מאד ואנו טפלים אצלו אין ראוי העל ק נאבדה‬ ‫י‬ ‫י ‪P‬‬
‫^ ף ^ ס עי ה ‪ .‬סב אחד ש‪.‬וא חית תה בצע שנשות גס אנו עתו כלוחי שעל רן נטיצהו אל הים לחות הוא נכדו ואל תתן בזה עלינו דסנקיכמהסאנו‬
‫הלא אין אנו העושים כי אס אתה שבזה חפצת כי ודאי חפצת שיוטל ביס ועל ק בתת ספר גדול בים וחה גס לח״ל‬ ‫^‬
‫חת זשכות לפניהם בנחת זלא בסער וילת זו וכאשר חתרו להשיב אל היבשה לא יכלו כי אדרבה היה הי© סוער עליהם‬ ‫‪ ,‬י‬ ‫’ החלובר‬
‫כחלובר ורה כ אתהה חפצתייטל ביסזיפתוק כי בשלו הסעד הגדיל והדי כאלז ע‪ 6‬י ו ‪3‬ע‪ 3‬מןיוהו כאשד הפצת עשית אונסו גתו שאמרו ז״ל כי‪1‬ישאו‬
‫י‪ 1‬י תיי‪ -‬תיו ה״‪.‬־ף‪ -‬ה הי‪ 0‬״ ״י «‪« .‬יו > ד ״;ג־ ה > «;־־־‪-‬י ״ ״‪,‬־‪ -‬ם «־ ־‪ .‬־ג א ־ » ״ ^ ח ח ל ‪ 1‬ל־ ק ל‪,,‬־‪,‬‬
‫^ ל; ^ א ־; ס‪; ,‬‬ ‫־ ־ ״ ״ י ״ ״ י י ״ י ־ י ל ת ־ ‪ -‬־ ך י ״ נ ״ ״ ^ ‪ 1‬י ־׳ ‪-‬נ ־ ‪ -‬״; ־ ״ ל א ־יי מ‬
‫ונדרו איש אשתו ובניו לאלהי יונה ונדרו ושלחו ועליהם הוא אותר ועל גרי הצדה •‬ ‫^‬ ‫^‬
‫ה כו׳ ראוי לשים לב ת‪ :‬כיה שדבליע סוא יתב׳ את יונס במעי הדג ולא טוד אלא שאתרו רז״ל וימזיה׳ וכו׳ישייי ממויר מ ‪ nr r‬ז״י דו׳א־זיה‬
‫‪.^ .‬חחונ^חששת ח בראש ת‬ ‫ופל פי דרכנו נתן טעם חסאל תספר כימיס שלשה יחים ונו׳♦ ב׳ אותרו לדל‪,‬״ א״‬
‫וימן‬
‫דייא מו ‪ 5‬נ!‪ 1‬פ א תיונס‪.‬ימ‪-‬נ מעי‪ .‬הדגוני׳־ד ל״״לסא״יי־ייתסלה נל״‪ 7 1‬נ ו נ י‪ 61‬הי ‪5‬ו־וה ’ ״’ ס‬
‫ת ‪ ,‬ן ‪ ,‬״ ג ק « ״ » ר ת ח נ ף א ל־יינ״ ת ל ט ס ק ־ נ‪ -‬ס ״ ס ־ ת ־ ל ל ״ ״ו ה ״ ח קוי ־ ל א נ ח ״י ״ ס ־ ה א ם י' פ ד ״ ק ״י ל' ״ ’ ‪ .‬ת ^ ^ י ״ ^ א‬
‫ם דוחק ג‪7‬ונ מ י ית תוך תעי ה ״ י '‬ ‫יתעכל שם‬
‫ולחה לא הי מתפ^ל תון הוכר גם‬ ‫^‬ ‫יהיה שם תדזוח ♦ ה׳ איתרו ה׳ אלהיו תה היה שתתאר ק‪pp -‬‬
‫־דח־לל ־א־ היא א>מד‪ ,‬ק ר ף‪-‬‬ ‫י’ ״‬ ‫ה‪,‬א פ פ‪.‬י ח ״ ־ ־י ״ ה ־■ה’ ־ ״ ילא ״־'‪ I‬א־לה ־«׳ א' ־ ״ קיאחי‪-‬־‪.‬־ »־ ” ' ‪ .‬״׳ ‪’J X‬‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^״י״ ל ת־י ט מ״ א״ ח תיז״‪-‬נ פ ל״ני או ח־־ פ ל‬
‫‪ S‬ומו‪p«B‬ת ‪ ’p‬ל'‪ 1‬א חינןוי ענ נ’ וולאלהפד■ח'או״יו‪ I;r-t‬לימ^ני‪SJ‬ן ‪5‬ן‪ Jp,(i‬ר ן ״ ‪ , , ■ . ,‬י ק ל ‪ ™ .‬חחויה ‪ 1‬עודני תחלהה י‬

‫» ‪f‬־־ י מ ס ״ ף ח״ ח ה ‪1‬‬ ‫«חי‪,‬םיף‪ 5‬י ח ה־י הננ ליג •‬

‫^נ א‪.‬״יו אפנינ>‪1‬רי׳ עניה לולאיעילפ״ולפמחיח שלינני ע«לה‪ 1‬ל א ״ ״ ״ ״ ^ א ] ' א’‪ 1‬נ ע־ן ל‪ .‬שי‪ 1‬ם‪.‬ן‪,‬להניע ' ״‬
‫'’ יי^י’ יל! • ׳ י נ י נ ת ח ל ה א מ דו ג ח וי מ נ ני' י‬ ‫»ואא‪ 1‬״י ת הי הי סינ לנ׳ • ט'‪ 1‬א‪ 1‬עווםוןחנ>םליאםיעינחןסי‪( 1‬נתהז( ‪j(i ,‬‬
‫' _ ‪ .1,‬ו היה ענוש לראשו • י”‪ 1‬אומו! לקצני הריס יניח‬ ‫״ה חצ״יי״ו אוחי! לחצני הרי׳יור״‬ ‫וגויה׳ נל הנחיה "״לל יי ™ '‪™P‬‬
‫ן הם נים ושיש שם לארז נריסי'!סיה>! ‪3‬ער! !שיהיו‬ ‫‪ P‬י‬ ‫‪1‬מ!לם‪ *.‬י״ח איד מתייחם לוה אומר! ותעל קשחש חיי!בחויזי־יוריחמ« ‪ a‬״‬

‫‪------ ------‬‬ ‫—‪I I‬‬ ‫י‬ ‫‪ :‬לן יגם חה‪.‬הוא כנדר כלו אשר נדר ויפלס וגס חי לא ידע שישועתה לה ‪ .‬״‬
‫א מנם •נה י ו מ כי הל נחיסח חניט!שוחח ‪ s t‬׳ מולם ‪0‬׳ וננ‪«> ' 1‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬
‫י י ■ ת ינ אח ישוו! ני ירע ני הנויס קלים לשור ני ‪6‬י‪ 1‬הינ‬ ‫‪j‬‬ ‫על ‪[;,‬״! ‪ j j ,,‬״ ‪ p3 j‬״‪ . p‬״ ‪j, jp‬‬ ‫הרע חחננר ‪, ^,! jp‬‬
‫־ ״ ^ ־ « ח ה ף חפא חי של יצה ר ל־צח את נניי נאשר נטמא אח הקדיש־ על‬ ‫‪ , ,‬ניש מלפני ה׳ יילן אל אין אשר אין רוח נ ־ ! ^‬
‫^ל 'יא תב מה ילבר בננוה וחצר אחר היתה חובה בידו נסציאות‬ ‫הבריא‪ :‬צי חי יעיבאל לבו להטות ימין ושחאל תאשר יצוס ה' על כן‬
‫ן סוער גחר בלבו כי רצון קונו יתברן לטובעו כיס אשר בו כלו‬ ‫■י‬ ‫‪pp,,‬‬ ‫^ ^ ^‬ ‫‪1‬‬
‫^^^^^^^^^^טסכיהע‪ o‬לבנ‪LM‬א‪D‬נראסתדגריה׳כיבחרליאנדנ‪ o ,‬מ חיי נ‬ ‫אתישואלאיכפשו^וי כמדובר לקבל עונ שיומן‬
‫מיתי לסירות לו כי ככל תקום אפר ירצה האדם לנרי‬ ‫^ ‪,‬‬ ‫י מ ס שם יאפרהו בחאשר לא יוכל ל‪ ,‬ק‪,‬ז ^ ע ‪^ ^ pp‬‬
‫‪ r # 1‬ג נ ן ו חן ה מ נליג מציע את יי « כיאין לך מאפר בדול גזכיית תון מעי הדג וגס רצת יקנל‬
‫ימורין‬ ‫י‬ ‫•‬
 ‫סלד‬ ‫יונה ב מראות הצובאות‬
‫יסירין על א‪6‬ר ‪3‬רח ‪3‬מקו’גיהנם והוא כי ערס יבלעכז הלג העניר יתברך לממחרקים גגהינס זהוא אומרו ותשלימי ח‪5‬ילה לזמר הנל קנ‪ 5‬פי ענשי‬
‫ט ותשליכני מכולה כלבב ימיס ולתת בי כת לסגול היסורין משית כי ונהר‬ ‫עליו חפבדיו זגליו וזה אומרו לבלוע את יונה ולא אקר ויכלע את יונה כי‬
‫הוא נכר ידוע היוכא מעדן מתחת מץ החיים והיה סביב לי לתת גי תייס‬ ‫אס שהזחין והכין אותו הוא יתברן לבולעו אחר שיקבל ענשו כאשר יפרש‬
‫וקיוסלססל עלכיכלמשבריך‪ ,‬וג'ן מצי עברולחרק‪ .‬טוניגחק־ם‬ ‫‪3‬וא כעצמו את כל אשר קרהו ערס ינתן בדג באומרו ותשליכני וכן׳ כאשר‬
‫גהינס ווה היה מאתך לטוב לי כי‬ ‫{ ‪( .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫יבא בס״ד וסיפר ככתוב כי כאשד‬
‫הנה תחלה ואני אמרתי בלבי‬ ‫עק‬ ‫^ ^ ^ ^ ש םונ ה רי ס ב מ ^י כ ל ״ מ ^ ב ד ף‬ ‫ציתן ‪3‬דג‪.‬לאגעשת בושכוי‪ ,‬כדבר‬
‫נגרשתי מנגל פיניך שהוא כי בעק‬ ‫הנאכל לדג שמשתנה וחתעכלאו‬
‫שגדחתי מארן ישראל אשר עיני ה' כה‬ ‫לפתו'ימות !זהבלושל בטן הדג ני‬
‫תקיר לא אזכה להיות עול בארץ ישר'‬ ‫אס ויהי יזנה במעי כדג שלי' יונה א ^י ף ל ה פ ט א‪9‬־היכלקךשיף ‪ :‬אפפוני מ!ם‬
‫אשל היא נגד פינין• וזהו נגרשתי‬ ‫המייתו עס היותו במעי הדג שלשה עד־נפש תה‪ 1‬ם יסבבני סוץ‪ {:‬הבוש ךי ר א ש ♦ ‪-‬‬
‫הנגד עיניך הוא מארץ שעיני ה'בה‬
‫אך על ידי היסורין סכל משנייך‬ ‫יתל ־ לקצס ד‪:‬ףם ל ך תי' ^ ך ץ נרותיה ב;‪ 3‬ח לעולם‬ ‫‪ V‬ושלמה לילות ני החביאו שם‬
‫פל פי כוונתו הוא המקייחו להראות‬
‫ו ^ין עלי עבלו אדעהכי ׳ אין צרין‬ ‫^ ^ ל מ ש ח ר ‪ 1‬ח״י ה‪ 1‬הא^ה »' נ ^ ^ ? ה ת ע ס ^ ^ לי‬ ‫לו כמו ושליטתו ית' הפן הטבע והנה‬
‫לזמר מציאית אלץ ישראל כי אס גם‬ ‫כי‬ ‫'לנה לא ערבאל לנו להתפלל לה'‬
‫א ^י ף ^]פ^תי‬ ‫נפ^^י א ת ־‪7‬יה‪ 1‬ה‪ ? 1‬ך ^י‬
‫אוסיף להביסאל היכל קדסן וכהתיחו‬ ‫כצל'אשמתו בעיניו ויחשוב בלבו בי‬
‫כללות הענין בא להוכיח אשד אמר‬ ‫לצין קונו יתביהיה להורו' לו כי בכל ־היכלרןד־שף ^ ^ מ ח ם ה?לי ~י שו אדז סד ם‬
‫ונהר יסובבני וה!א לוח' מה שאמרתי‬ ‫ייקו׳פילן האד׳סם הוא אסור בזיקי'‬
‫ונהר יסובבני שהרגשתי ‪ .‬סכלי‬ ‫•יל‪ 1‬ניתן במעי הדג וסופו לחו' שס‬
‫לקייחני לתת בי כח לסבול היהזרץ היה לנהר ההוא בהיותי נלבב ימים‬ ‫צפונו כי יתעכל בדג ולא הי׳ מקיימו ית׳כעת ם‪ 0‬רק למען יראה את אשר‬
‫ייטא כי אין ממנו יתבר׳ מנוש ומוט לחו׳ סס בעזנו על כן לא פת לבו ללבד ־ מסובבני כי הנה אתרי ק שלא הוצרבתיאל הנהר לקיימני כי לא אפפוני‬
‫מיס כי אס על נפש שהוא על חוטמי עד ולא על בכלל שאו לא היה צריך‬ ‫אל ה' כי העולה על רוחו כי בכעס הוא יתבר׳עליו והיה עשב ולוחם ומקבל‬
‫נהר יסונבגי כי אס אז אף תהו' ה־ה עולה ומסבב גופי לבלעכי על אשמתי‬ ‫מליי את הדין על כן יזה עסה הוא יתברן שינה אותו חקעי ‪ .‬הלג למעי‬
‫הדגה נמו ‪#0‬חרוו״ל ויהיה לענין כי אח׳ שקבל עכשו ביס כמלוב׳והלאפז • אלא שלא היה התהום חזיוניחמקוחיפנימה כי סוף■ שבמקום סלא היו כי‬
‫יתנין כי בכל מקו' שאד' יברח מפניו שס׳ימצא בית כלא ליאסד נו מאתו ׳ אס מיס על נפש בי גלל שס ליה חבוש לראשי ולא היה חנית את התהום‬
‫י תנין אחרי ואת לצה יתברך לפלס לו שכר טוב על טוב כוונתו שמה שעשה ‪ .‬להשמיעני אל העיזקי׳ הנה אז שלא צפו חים על ראשו והיה חקוס שהייתי‬
‫י ^ י לי הוא יתב^ היה לבל תמשן חובה לישראל כמדובר למעלה ע״כ ‪ .‬יכול לחיות לא ה)צלן גהר יסובבני אך בין זה ובין ‪ ? 1‬ניכה עוני ואטהר‬
‫‪» jj‬תבלן להורות איךרצזמטזב עמו ‪ .‬קמנו ‘ לקצבי כריס וטבהתיחו לספר את אשר נכה יתנר׳חאשמתו אמר‬ ‫לילה לי אין הוא מתאזה ‪0‬יד‪3‬ד‬
‫ליייי אתה צא רצית שאדבר לך ואניי מתא‘ שתדבר עמי למעין תדע כי אחל בלבו הלא יחשדני שומע באחת באמור מה היה לן לברוח מארץ ישראל‬
‫מהשראת נבואה בחרת לברוח כימה שהיה פתחק פה לדבר עליך לאמר‬ ‫קצלת עונש פעולתן תקבל שכר כוונתך כטובה ואהבת עולס אהבתיך על‬
‫נן נתנו במעי הלגה שמא מק ס לחוק חילדיההלניס’כמה לביאית כמו ‪.‬אולי חשכת תעלי הלילה שליטתו יתלרן בים וטוב טוב היה לך לבקש‬
‫פאמרו ו״צ אז אתר יונה בלבו לו חפץ ה׳לסמיתני שאתעכל במעי פרג ומה ‪ .‬מקום הקציב לתחום ארץ ישראל בארץ ולצאת משס והלאה אל חוצה לארץ‬
‫כי הלא!ה ‪ .‬הדבר אשד כתבנו שנשמר מזה יונה לפני כמיס אשד באניה‬ ‫פהייתי בז חי ומרווח לא הי' רק על אביט את מעשה האלהי כאתו ואחייתי‬
‫באמור להם אשר עשה את ‪ ,‬הים זאת היבשה לומר ואל תחשדוכי שברחתי‬ ‫לימת שם אחרי כן לא הביאני עתה במעי דגה אחרת שאצטער כי מה יתן‬
‫מלפני ה בים על העדר שליטתו בה חלילה הה אחשוב בא פה לתת טעם‬ ‫יומה יוסיף לי צעל יתר מעט אחר שסופי לח‪ 1‬ת במעי הדגה ומלאן המית‬
‫לדבר ואמר לקצבי לריס ירדתי לומד אלו לקצבי הריס הוא מקומות קצבת‬ ‫יזה לו הכא מה לו התם אן אין‪ 1‬ה כי אס שלהתיר איתירצה האלהי וכבר‬
‫גבולאקישלאלה״תי יירדבלתשרהעצינבואה סס אצא שאס כןהארץ‬ ‫ביכה ענשי ועל ק חפצי יתגר'להביאני במצוק שאתפלל לפניו על הצר׳ולא‬
‫‪.‬על המיתה כי כבל קבל^י ע סי ןאחיה»לק אמזת על כן ויתפלל יונה אל ‪ .‬סניא ארץ ישראל^היו בריחיססוגרי' בעדו לעוצם שלא הייתי ווגה ליכנס‬
‫אליהעיל אן עתה על ידי לכתי ליחה זחה גס לרז״ל שאמדו שכיונת!‬ ‫י!'ך*יא התפלה אשד הובאה במדרש זאתד התפלל! אקר קלאתי מצרה לי‬
‫התפללתי עד כה־ה!א כי‪ ,‬מתחלה חשבתי כי להמיתני ‪ ,‬ר‪%‬יתה להשליך עצחו אל היס היה ט‪1‬ב לו כי ותעל משחת תיי ע״י מה שכל‬ ‫^ לי^יי־יח?‬
‫מסגריו זנל') עליו עברו וצע׳ מעי הדגה ולא עול כי אס גם זכיתי על ידי‬
‫היסורין שנים ספל י רי ק זכיתי לכנית עלי סם אלפות וזהו ה׳ אלהי ואין‬
‫ידעתי כי כן כוא הלא הוא כי הנה בהתעטף פלי וכו׳ והוא ‪3‬הוכי'‪.‬חאז״ל‬
‫‪.‬על פסוק כל הנשיזה תפצל יה שארז״ל איך לן כל נסימ׳סאין הנפש יזגקשת‬ ‫ה שהוא קראתי ביאות שהוא מצרה צז בלב' וכאשרקראתי קריאה בעלמא‬
‫^את מהאלס אלא^ ®■ואה את השנינה שהא ‪ p‬חלאה מכבודו וחוזרת‬ ‫‪ ,‬ככר ויענני כענין טרס יקראו ואני אענה ולמה לא צוה מיד להקיאני על‬
‫אתורי׳וביארגו במקומו סהו׳כי טבע כל דבר לחשוק באאל שורשו וכן נפש‬ ‫אגמור כל תפלתי וכל לברי אלה י הלא הוא כי‪.‬מבטן פאול שיעתי שמעת‬
‫האלם שהיא חלק אלוה ממעל גועל בתומר האדם ותאבה לסוב אל אלהיו‬ ‫קוצי! הוא מאחרנזעל פסוק והיה טרס יקראו ואני אענה עוד הס וכו'‬
‫לילבק בו ובכן מבקשת לצאתאלא שרואה את הקב״ה שכל הארץ מלא כבודו‬ ‫והוא כי במה תורע תיבה יתירה אשר למלךטס אוהבו * אס לא בשמוע‬
‫וחוזרת לאחוריה באומרה גש פה אני סחזכה אלת או דיו לעבד להיות‬ ‫וכל‬ ‫כל אחרי פיו אתרי;יודעו רצונו* כי אס יבואו שני‪,‬אוהבי'^חלו‬
‫ברבו וכאשר שכינה בארץ גם אני לא אגעל בתומר גס ידוע כי עי^י‬ ‫אחד יבקש דבר מאתי יפמ^וילע לביי שאלת כל אתל‪,‬מהסולאתדאחר‬
‫חשק שכינה הוא האד כאשר הוא צדיק וכמאח׳הכגיא היכל ה׳ המה* ונבא‬ ‫שעושה שאלתו‬ ‫דבריך ; ולשני‪ .‬עס _‬
‫‪,‬‬ ‫לך אל תדבר‬
‫ילעתי שאלתך גתתיה ‪.‬‬
‫אל הענין* אמר בהתעטף עלי נפשי שהיתה מתעטפת עלי לצאת ממ|י‬ ‫מני^זו עד‪ .‬יגמור כל לכרי שאלת! ובקשתו לגמדי* אתיזי משכיהס יאהב‬
‫אן את ה'‪.‬וכרתי בהרהורי לבי למען לא תחשוק שוב אל ה׳ לתעלה כי הלא‬ ‫הת^ן יותר ל היי אוחד את השני הלז שעם ‪ :‬עשותו חפצו ורצינו •לא והיו‬
‫נעתרו דבריו לפניו כי אס אדרבה ישתעשע בשלזוע מפיו כל דברי שאבתי גס‪3,‬י היה ה' וכל לן הית? שור' שכינה בקרבי על ירי וכירתי את ה למען‬
‫לי יערב מליו דכריילילו וזהו והיה טרס וקראו ואני אענס כי אכזכיס ■תנוח נפשי בי כ* בצאת תפלתי חפי לא היתה הולכת חמניועילה הסחיח'‬
‫כי אם זתבא אלין תפלתי צא הולכת מחני והלאה כי אס באהוהיאאליך‬ ‫ואגמור‪,‬לעסית שאלתו* ועסכלזהלאאיזנעס מלדבר‪.‬לי‪ :‬כי‪ .‬אם ט‪ 1‬ד‬
‫ואין וה כי אס שאני היכל קדשן ומפי פיתה יוצאה ואל עצמי פיתה גאה‬ ‫הס מדברים ואני אשמע כי ערבים עלידבייהס ווה יאחר פה הנה כאשר‬
‫קראתי מצרה לי אל ה' ויענני כבר יזטרס אקרא* ועם כל זז חבטן שאול ‪ ,‬ןןוא אלין כי בי אתה וזהו ותנא אלין תפלתי אל היכל קדסן • ועול‬
‫סועת‘ םלזמיז קילי כי לא נמנעת משמיע קוצי ממעי הדגה אשר בטנה הרוחתי על פי דרכי ברדתי הימה מה תאין כן אלן לקצבי הריס ירלתי כי‬
‫עתה נתגלגל כי שבו אליך‪ .‬כל הגזים אשד בספינה בי יביס ונכבליס היו‬ ‫היא שאול כי קשה כשאול חומה ‪ 1‬מזקה * ותשליכני מצולה ‪ -‬וכי' אחיי‬
‫ומהגם לדדל האומרים שהיו מכל שנעים ל‪ 10‬ן געלי בהבליהס ובאואל ן‬ ‫אומרו שנראית עצמו בחעיהדגה הכיר כי לא חפץה׳^להמיתזכי אס‬
‫ה' וזיהו משמרים הבלי שוא כי או ‪ or‬שהיו משמרים הבלים סל סזא והוא כי‬ ‫להביאו בציה שחתיכה יתפלל כיתאכ היה יתברך לשמוע תפלה מפיו‬
‫את פסילי אלהיהס שהם פסילי זהב וכסף שהם דוגיזתס הובר• שמיס או‬ ‫כמדובר עתה חל מליו תיבת ביאור במה קיל עונש ברחו מלפני ה' שאתר‬
‫שרפי קדם או דוגמת סדים מצזניס שנחצא שהכסיליס של חטה הס הבלים ‪.‬‬ ‫>ך כל כך רצה אלהיס את מעשיו ; שהיה מפאוה שחוע קולו עד פעם‬
‫מעלה שאץ לעליזניס מושיעים בלתי ה׳לגדו והנה היו‬ ‫‪Sc‬‬ ‫מכבר ענהו שמע קולו כי ערב הוא לפניו יתברך אחד ותשליכני וכו' ־ סל סוא‬
‫זהואכיטרסיבלענו הדג העביר י‪1‬ליו הוא ית׳ צרות מעין גיהנסלמרק ‪ ,‬הגויס ההס מסמרים את הבלי שזא כי על כסף וזהב אשד טסו בפסילי' ?‪C‬‬
‫§‪1‬מרי* אותם שלא יגנכי אן עתה חסזס יעזוב! כי החסד סעשז עס החקי'‬ ‫׳ נשייתי ונתן בו ‪ pri ? .‬וכת לסבול פלא בטבע לקבל ענשו * על לרן שנותן‬
‫האלו‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬
 ‫יונה כ ג ד מראות הצובאות‬
‫דגרו ה'בלגד לעשות צורו * ד‪ 6‬חימוכו'אין ‪ 0‬פקכי ‪3‬סם^^ה'®^''*^‬ ‫האלו שהוא הנפף והזהג אשר שמו עלילם אי שנעשו חהם עתה יעזבו‬
‫ר‪pv‬ריאה ואתר כי אנשי ננוס לא התפעלו כי אס מפס אלהי׳אסר שמעו כי‬ ‫איתי והוא כי נתגיירו יאתר שנתגיירו נפשת הע״א של ישר& ואסור׳נהנאה‬
‫!יאחינו אנשי ננוה באלהיס זחיד נכנעו ותאשר היתלה הלכנעה גודונים‬ ‫גי אץ לה ניטול נחנא שתסדם יעזונו לאיגוד לגחרי וזהו חסדם יעוובו‬
‫‪-‬״^׳•ן כנוה לא הוצרן הזכיר שם‬
‫״ין יילד‬
‫גמרן קטנים וזהו מגדולס ועד חענס^אן‬ ‫‪ 35‬ה כי תועלת זה נמשך על ידי גרתי דרך אניה ‪3‬ל‪ 3‬ים על ידי הגוי ההם‬
‫כאשרי‬
‫מיד ־ י‬
‫אס ^ ׳‬
‫להתפעל ‪-‬פי י י‬
‫האלהים • — י‬
‫׳י‪-‬‬ ‫‘‬ ‫■‬ ‫גיקנזנפשסואני ג ס ק ה רו ת תי ט‬
‫•‬ ‫דירתי חצי דבור וזהו חומרי‬ ‫זקיל תילה אזבחה לן כי הנה לל ?עזבו ; ואג'יבכן‪ 1‬ל ת‪ 1‬ךה אזנחדר^ף‬
‫הדבר לקלן ננוס הדבר‬ ‫יורדי כיס תייגי’ למדות צהגפלותס‬
‫בענמושיגביא דבר עוד ארבעים יוס‬
‫היבשה כי הוא מארבעה שצריכים נדךתי^א־ש^מה י^עויעתהלידז‪ 1‬ה’‪ ‘:‬ו^ן‪.‬מריה‪ 1‬ה‬
‫כז׳התפעל יות' והיה בהדרגה תחלה‬ ‫רקאאת־י^נהאל־ה!נ שה‪:.‬‬ ‫להודות כאומרו יודו לה' חסדי והוא‬
‫‪»1‬ק ‪ 0‬מכסאו שמא להעבי' ח‪#‬לה‬
‫שחמק למלבושי! ואתר כן ו^ ב‬
‫‪ Cap. 3• J‬ויהי ךבר־יה^האינ^־־יונה^צ^נית‬ ‫לוחר בא״י וכו' הגונול וכו׳ וכן מלכי‬
‫דרכים כנודע אמר הנה כלאחד‬
‫אדרתו שהוא לבום מלכו׳ מקלטשיו‬
‫ה‬ ‫מ‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫לןז‬ ‫ר‪,‬ים‬ ‫לאמר‪:‬‬ ‫מארבעה שצריכים להודית איןעושיס‬
‫מלבוש־ 'המעלס‬ ‫כוסיףאחרהסיר‬
‫ךו׳ו״‪.‬־י״ ‪" • ' .‬‬ ‫ועוד‬
‫‪/W 1‬‬ ‫‪ -‬־‬
‫ארת־הלףאה‬
‫י ‪■-‬‬ ‫‪.•-‬׳ן‪.‬‬ ‫‪V‬‬
‫אליה‬
‫‪r‬׳ ‪.‬‬ ‫־ ‪-‬‬
‫וקרא‬
‫‪jt‬‬ ‫־ ;‪J‬‬ ‫־• ;‬‫‪t‬‬ ‫‪X -‬‬
‫ה‬ ‫• ‪ 1‬מד אה קד‪ 3‬ןרקקול הודאה בלבד‬
‫על‬‫וישב סי‬
‫הכנעהה וישב‬
‫כסה שק הוא לבוש ^ר«‪1‬‬ ‫אן אני בקול תודה שאומר הגימל אנכי דבראליה‪,:‬ףרןם יונה ילה אל־נינוה כדבר‬
‫האפר כלומר מכיר אני כי כסדום‬ ‫וכו'בקול ההוא אזבחה לן כי אחשב‬
‫״?!‬ ‫‪I‬‬
‫היינו ראויים ליסרף בגפרית ואם חן‬
‫בהלה‬
‫־‬‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫לא^היט‬‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫כי‪..‬‬ ‫עיר־־נדולה‬
‫ה‬ ‫^י‬ ‫ד‬ ‫^‬ ‫ען‬ ‫היתה‬ ‫ונינוה‬ ‫?הוה‬
‫ה‬ ‫‪1‬‬‫ןה‬ ‫רות‬ ‫לזונת זבח והוא כי ונחי אלהיכז‬
‫השקי'והנני על האפר פאוזמונל‬ ‫גשבד׳וגקיבקול הודאתי שאזכור|כל ־ש^קת ימים י‪ ' :‬רחל יונהלכוא ב?‪1‬יר מהלך >ום‬
‫משרפה ואח׳קגלו‪,‬גמצתו הכנע בכל‬ ‫נוה שקר לי‪ ,‬ביס ודאי שתשבר רוחי אחדו'‪:‬קךא‪1‬י־אמר^עוד א ר ב עי ט י‪ 1‬ט’’ ונינןךן‬
‫לבו אז השקיע לעם מ אז ישמעו‬ ‫גקרבי גאיפןשבקול התודהיתשב כאלי‬
‫דברי! מסא״כ אם הוא לא סי מקבל‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫בא^הים‬ ‫נינוה‬ ‫אישי‬ ‫ויאמינו•‬ ‫‪:‬‬ ‫נקפכת‬ ‫תאח׳‬ ‫אזבחה לן את פמזי ושתא ‪-‬‬
‫על עצתו תחלה כמפורש אצלנו‬ ‫מ^נד^ם הן^־קטנ ם‪ ’ :‬ויג?‪1‬‬ ‫או‬ ‫שור‬ ‫לחה איני נודר קרי ן תודה‬
‫בהקימו' רבי' •ויזעק כו' הנס אותרו‬ ‫גשב אז עז בפועל כלא הוא כי איני‬
‫עושה עיקר נדרי על ישועת עצחי כי הד ^י ^־מ^ף נינוה דקם ככסאו יעבר אדילתו‬
‫לאח ירא' מיותר ועוד אוסרו מי יודע‬
‫ישוב ונחם ראלסי' האס היה מסתפק‬ ‫מ‪17‬לןו‪.‬וי ‪5‬ס^‪ 4‬קנישכ על־הא^ר ויזעק ויאמר‬ ‫אס על ישועתה'שהוא ע ל מ ה‬
‫שהוא יתנר' מקבל שבי'* ועיד שהיה‬ ‫®לעתיד תושע שכינה שעלות כי אז כנינוה מט^כש ה מ ל ך וגד ‪6‬ו? ‪ 4‬אמר האדכש‬
‫ל! לן׳ א‪1‬לי ישוב ינחם האלהי׳ולא יתלה‬ ‫על שמחה זו יעשה יתברך סעודה‬
‫בחי יודע אן כללו' המכוון הוא כי‬
‫לצדיקים מלויתן‪1‬הוא כי אח״ל שנדר וק^והמה הבקר והצאן איל־יטעמו מאומה‬
‫איני דוחה חולי הנפש לח‪1‬לי כגוף כי‬

‫מל פי אותות הדפק ודוח׳ לו יכיר‬ ‫‪ fe‬יחשדני שומע בי^בהיותי לצרה יוח! ישוב ונדום האלחים ושב מחרון אפו ו ך־ א‬
‫לפי סנמתו ורפא ירפא אןחולי הנפש‬ ‫יסיעע נ אבד• דדא האלד׳ים את־מע שיהם'כי־ שבי‬ ‫על ישועת‬
‫ילא על‬
‫יש־ע׳ה׳ולא‬
‫כדרתינדר על יש־״*‬
‫אין רופא יכול לרפאת בלתי אס‬ ‫עצמ^ולי עשיתי‬
‫החולה בעצסן כי הוא יודע מורת‬
‫מי\ ב ם הרעה לנדזם ה ^ חי ם ?!;‘־הת^ה‬ ‫תחלה כענין ‪ b‬ה ״‪J,‬‬
‫נפשו יכל אשד חסא עליה ויובל לשוב‬ ‫דיבר לע שות־להם ולא?‪ 3‬שה ‪:‬‬ ‫לאותו לבד ה‪ 1‬׳א נענה‬ ‫והזא ציין ״‬
‫נדרתי‬ ‫אשר‬ ‫כי‬ ‫היה‬ ‫תתלה כי לא כן‬
‫ולתקן מכל אפר ידעשחע׳כהנה והן‬ ‫ל •‪ Cap• 4‬ן ג ך ^| א ^ ‪ -‬י‪ 1‬נהך^הנד^^ץ‬ ‫א ^מ ה‪5‬א היה״על הנמשך לי ליעגן^‬
‫אל? דברי כיוו מלן מזה הנה חטעס‬
‫‪ -,‬וית־־ לו ;‪ .‬חתפלל אל־ ‪.‬‬ ‫^‬ ‫תתלהכי אם על יסופתה לה'מצד‬
‫החלןוגדוליו א'נוכ׳אלאחרהאד׳‬
‫נו׳אל ינזעחו האל׳ כנזכר וקאל יוישז‬
‫ד־־היוך}!‬ ‫’‬
‫^‬ ‫ךאמראנהיהוההל'וא^דזךבף‬ ‫עצמו יתברך בלבד* או יאחר כי אין‬
‫דרך אדם לנדוד נדר כי אם לקיים‬
‫הבהמה ו ק ויתכסו כו'ושדרן כלל‬
‫‪ .‬קודם מותו אן יונה נדר לקיים אחר‬
‫ישונו איש חדרנו הרעה ומן החתם‬ ‫^‬
‫לו אן אמנם לומר בפרטות לכל'אתדשוב חרעתן בדבר פלוני ידבר סלוני‬ ‫ימות‬ ‫טרם‬ ‫למשות‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫גודר‬ ‫אדס‬ ‫שאין‬ ‫סימות וישוב לחיות לזה אחר מה‬
‫שתטא בו בפרטו זה אי אפשר כי אין המלן וגדולי! יודעי' כל אשר יחטא‬ ‫הוא שמא יחות ולא יקייס אן אניייעתי כי אשר נדרתי ודאי אקיימה‬
‫איש בחדרי משניסו אך הכרוז כוא מי יודע חכל איש ואיש אשר הסא כי‬ ‫כי הנה ישועתה לה׳היא ותשועת ה׳ אין דבר ודאי כמוה באוסן שגס שהיא‬
‫יילע יילתי יסיל מאטי יידע שחטא וגזה ונחם האלהי׳ודאי* ועור כיון‬ ‫לאתר חית ותחיה אין בה ספק והמנץ סוא יי יינה הוא משיח בן יוסף כ‬
‫לות סכל אחד יחשוג בעצמו כי הוא יכול לתקן הכל שיחשוב כלבו כי נשלו‬ ‫שהחייתז‬ ‫הוא בן הצרפייז שהחיה אליהו ותאנא דבי אליהו איתי הנער‬
‫הצער הגדול ההוא כענין פלו מל רוחו שכעילס שקול וכמצא ןןהו‪ ,‬מי יודע‬ ‫‪ .‬יישיח בן אפרי' הוא ורמז למותי לעילם שאני בא תחלה ואחר כן יבא‬
‫ישוב עם שיחיד הוא ישוב ינחם האלהים על ידי תשיב׳היחיד ההוא ולא נאגד‬ ‫הוא* ע״ה יעל ק הלאהו יתברך את לויתן כי הוא התחלקו נאשר‬
‫כלנוכירמהפעחי חוטא אחד יאבד סוגה הרבס * ‪1‬ירא כאלהים כז'הנה‬ ‫‪.‬‬ ‫נדר כמשו״ל‪:‬‬ ‫^‬
‫למעלה אמר וישיבי איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ופה אינו‬ ‫אמת‬ ‫והן‬ ‫ביבשה‬ ‫פרסאות‬ ‫תתקס״ה‬ ‫שהשליכו‬ ‫ארז״ל‬ ‫י־־ף׳‬ ‫ויאמר‬
‫מזכיר רק החלוקה הראשונה כי פגו מדרכם הרעה אן!חן החחס אשר‬ ‫כי להיות לדגה בלבב יחים עד מקים בארץ ישראל קרוב אל‬ ‫‪.‬‬
‫קודם‬ ‫אן‬ ‫ביניהם‬ ‫רב‬ ‫הרחק‬ ‫היה‬ ‫שלחי‬ ‫כאשר‬
‫‪ . ^ ,................ - — -‬־‪.‬׳י ־‪(.‬‬ ‫נביאה‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫שם‬ ‫יזיל‬ ‫לשלחו‬ ‫כנוה‬ ‫י‬
‫מזמן קודם‬
‫עבר מזמן‬
‫נזל עבר‬
‫והיה נזל‬ ‫הזוה ונרא‬
‫וניא' יהיה‬ ‫גזג הזיה‬
‫כיה גזל‬
‫כי היה‬
‫ויתכן כי‬
‫נייח ייתכן‬ ‫בכפיה חיני‬
‫איני ^יח‬
‫א” ‪ ,‬״ ‪,‬״״סאשי‬ ‫״! מ א שי־ ה א־י א ״ ״ ״ ״‪ ,‬״‪j; ,‬‬ ‫ץ ־‪1‬י־‪,‬א‪,‬ילנקשאי״י״ו״־י‪,,‬יצאלה‪.0‬־הש'י״רנ־״־‪-‬׳‪,‬אפ־ר‬
‫^ קנזל ו״{ ׳‪.‬‬ ‫«««״»‪- -‬כאותיות‪\iu___ it,-...‬‬ ‫אלהידמי•‬
‫היבשה פס משפר‬ ‫ויחאאגו יויה‬
‫יונה אל‬ ‫‪ nvn‬ויקא את‬
‫מםניראוהיווז תיבות‬
‫יי מספר אותיות‬ ‫י ‪io‬‬
‫על כי‬
‫בכפיה שהיי^ הקלי' סאיני י ק בכפי׳כעני׳ביד כל אדם יתתו׳ועל כן אחר כי‬
‫ועט מספר התיבות ועם אחדות כללותן עולה תתקס״ה * ויהי דבר ה׳ אל‬
‫מה ששבו היה איש מדרכו הרפס ההווה אן לא הקדים ועם כל זה וינחם‬
‫יונה שנית וכי׳ הנה יראה כי אתרי ראית אשר קרה לי מאליו היה ראוי‬
‫כאלהיס על הרעה אשר דבר לעשות לכס כי באשר‪ .‬דגר נתק לעתו וכעח‬
‫ללכ׳ מבלי ישולח שנית אן זה יכוון באומרו לאס'והוא מה שכתבנו לתעלה‬
‫׳ אי יהיה מה שחור ואחר ולא עשה שכיה אפשר שלא יניא‬ ‫לא עשה‬
‫בי מה שברח לחוצה לארץ בל יוסיף לדבר״ה׳אתו הוא כי בתתלה לא כניד לו‬
‫הרעה להם כי אס לבניהם כאשר קרה לאחאג שהועיל מה שנכנע לבלתי‬
‫הוא יתברך מה ׳דבר בננוה כי אם וקרא עליה בלבד ועל כן מצא מקום‬
‫הביא כרמה בימיו כי אס בימי בנו אמר כי פה שב מאשר דבר לעסות להם‬
‫לפרוש קידם שיאקר לו מה ידבר מל בן הוצרך לדבר לו שנית וזה אומרו‬
‫ילא בלבד לא פשה להס בפצחס כי אס ולא עשה כלל נס גדור אחר י־ וירע‬
‫מדע לחה ויהי דבל ה׳ אל יונה שנית ולא סלן חטצחו הלא הוא כדי לומר‬

‫ין^ףייי ייי^יר ה ה י ט ב ח ר ה ‪7 . , ^ . °‬ילץמר‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫א״‬ ‫והוא מה שפירש בדנחשסוא עוד ארבעים יונה זננוה נכפכ^‬
‫‪ .,‬ס לו‬
‫מרה‬ ‫•‬
 ‫לולה‬ ‫יוגה ד מראות הצובאות‬
‫היעה • ועזד סנית רצה)‪>5‬י!‪ 1‬מע‪ 1‬ן כי נ״ה שהיה ‪ Mp‬נג‪1‬זט‪ 1‬קה שהוי‪/‬‬

‫לא כיה נצזל מרעת הצטערו על‬ ‫‪<5‬תר סהי׳קעשה ה' יתבריעל כן זייח‬
‫מעפה ה' על כן מה עשה הזמין כלוו‬ ‫עי־אךמת<ן]ל‪3-‬ן לןי מ תילנ ר ח רז ר ש ש הכי‬ ‫לי על חה שלרע לו שיי‪/‬ה לו שהיה‬
‫לגי! קיקיון י‪ 4‬נ ה א ק ואחר היותו‬ ‫•לעתי ב׳ א ת ה אל^זנון ןךדזום ארןי ^אפיס ןרב■‬ ‫חיט^ כמה שהרע לו על קה שפש^‬
‫צוחחעלהאק פתאום על לרן נס‬ ‫הי^יתכרן ועל ק עלחהסהרעלו‬
‫הסד ונהם ע^־הר^ה ‪ :‬ן‪ 5‬הה;ה‪,‬והלןח־נא‬ ‫^^^לל יי^ח אנה ה׳הלא וה דברי ו מ‬
‫אחלי כןויעל מעל ליונה להיות צל על‬
‫ראש! ן‪:‬יהזהלשני ‪ 7‬כר'סאחדלי‪.‬יו'‬ ‫את־נ■השי ממני כי ט‪ 1‬ב כ ^י סודי ‪ :‬דא^ר יףוה‬ ‫י’ אתה אל קיזן וכו׳ ויקשן‬
‫צל על ראש! שנית להציל לן מרעתו‬ ‫קטרוג עלישל;‪'1‬לכן ועתה טרם יצר‬
‫היא אשמתו כי וירע אלמנה רעה‬ ‫^®יאלקחנא את נעשיקמני •‬
‫גדולה ועדין היה רע בעיניו כמדובר‬ ‫*^יי טעגהכי ה‪ 3‬אט‪ 1‬ג מותי מחיי‬
‫גי היה והעל ידי הקיקמן באחור‬ ‫וי מןי הו ה‬ ‫^ ש ר "י ר א ה ‪ w t i d‬ה כ ^ י ר ;‬ ‫^^אעתה אני ראוי עדין שתקת‬
‫אליו הוא יתברן אתה חסת וכו׳ ואני‬ ‫^תלפשי על ידן שהוא בנשיקה לי‬
‫־‬ ‫א ל ר\ ם לןי ב ץ‪1‬ןויע^! י ^ ? ] ל ל ^ ג י י‬
‫לא אחוס וכו' כי גזה נחה דעהו כי‬ ‫^"יק אני ואם אאדיןימי׳אולי אחטא‬
‫‪ 6,‬כ ק ־‪ ,‬ע ל‪ - 7.‬כ‪ 5‬״ ‪ ,‬כ ״ א י‪ 1‬נןיו־‬ ‫אני מתחיל שהרע לי על‬
‫לא היה נבלא קיקמן כי אס אחור‬ ‫^‬ ‫וימן האלהים ת‪1‬ל‪ 17‬ת‬ ‫שמחה גדולה ‪:‬‬ ‫’’עטיןלכןטוג מותי צדיק בעוד שתד''‬
‫וישמח‬ ‫כו'ואחר כי‬
‫‪...............‬‬ ‫׳&מ ׳האסלא אחוס‪.. 1‬‬ ‫ו‪P‬י ה?י ‘ו‬‫ש*‪:‬‬
‫^' יד’’ נ‪^ -‬‬
‫הן’י ןמןי ו ן‬
‫^^ת^ךך^אףת־־“ סה ה‬
‫ד ^ ^ הי * ^ רו דז ר תו ת‬ ‫לי על מה שהלע לי שהוא‬
‫יונה שהוא על היית לו צל על ראשו‬ ‫‪ m l‬ר די ם‬ ‫^ ‪-‬י‬ ‫משוכה לוה השיג לו הוא ית^לז‬
‫שנית על הקיקיון בפצחו שמחה‬ ‫‪ 1‬ר ש ‪tp‬‬ ‫^ ^ ^ ר ח ה ^ מ ^וי מן ^ ל הי מ‪ .‬ת ח ק ר ם ך‬ ‫ההיעלחרה לן כלומר הלא יראתך‬
‫גדולה כחי שרואה פרדסו כחו רגע‬ ‫ו ת ה ה ש מ ש עי ד ־ ר א ש י‪ 1‬נ ה _דת?^לף ו י ע א ל‬ ‫על שהיע לן על מה שעשיתי‬
‫פולח וגדל נחו רגע הפיתה עשר‬ ‫דאמר‬ ‫^^‪:^s ’^M.‬יר‪ v L ,-‬ג ^י ר;‪ s‬ר ח‪ i‬י תי' מ היי ; ’‬ ‫״י‪ 1‬אל תמוש עלזה כי הנה‬
‫^ ‪ r 3‬׳‬ ‫‪ ,‬נ ^ שו ל מו תוי א מ ר ׳‬ ‫;הייכיי היאמה שחיה לן על‬
‫ידות על אשר היה כי כן לרן אנשים‬
‫לשמוח בכן וזהו על הקיקיון שחתה‬ ‫א‪ .‬ל ד ^ ם א ל ־י ‪ i1‬ה ה ה י ט ב ה ר ה לן ^ ע ל ‪n.plV.n‬‬ ‫ל‪ 1‬כאיפןשא’|לךתשובה;גדולהח«‬
‫גדולה אז על ידי ק נמשכה ההצוה‬ ‫ד א מ רי הו ה‬ ‫וי א מ ר הי ט ב ח ר ה ־ ־ לי ע ד ־ מו ת ג‬ ‫ילא נשאי עליך טק אשר חטא ילא‬
‫מרעתו כישכת כה צרת העדר פקילת‬ ‫‪,‬דזי־ולא‬ ‫‪1‬־ ^כ‬ ‫־‬ ‫המות ; ויצא וכו׳ ראוי לשים לכ אם‬
‫גנוה י או יהיה מרעתו גי הנה‬ ‫‪ m‬לא‪^-‬מלת כ‪1‬ו?א‬ ‫אי!ןז א ל ת על־הלן;קיון‬ ‫תחתיה«‪w‬‬
‫נצל‬ ‫ישכ־ ‪ p‬״‪5‬‬
‫‪ww‬‬ ‫שס ״‬
‫סוכה‪1‬‬ ‫יי ‪w‬‬ ‫״־‬
‫®טה לו‬
‫הזמין הוא יתב׳ את התולעת‪,‬תכה מ‬ ‫ל י ל ה א ב ך *‪.‬‬ ‫שנ ך לי ל ה ה; הו בן‬ ‫לקה היצדן אל הקיקיון להיות צל על‬
‫ותינשנולחען יש‪:‬כיתעצכ עד מאל‬ ‫רא אחוס על־נינוה העיר הגדולה אשר י׳ש־בדי‬ ‫‘ י״יי ^יייי'‬
‫ויבא הקל וחומר על מתכונתו והוא‬ ‫י‪-‬י^נ‪-‬ידייר‬ ‫* ’■ ' '‬ ‫י‪-‬‬ ‫מה ז‪ 1‬הצלה ומאיזו הרעה היה נציל‬
‫הרבה ‪ w p‬ם־עשךה רנו א ד ט ^שך לא ידע‬ ‫־‬
‫השמש‬ ‫^קיק־ין כי אס הוא חתום‬
‫כי ובא רוח קלים חרישית שה‪ 1‬א רות‬
‫חס וכלתי נרגש שנצטרף חוס השמש‬ ‫•‬ ‫׳‘" ^^^‪:‬מ^ננליטסא^ו ובהמה רנה■• ‪.‬‬ ‫ידי כאומרו להיות צל על ראשו‬
‫ולאמור אלאששחחעל‬ ‫הוצל י•‬
‫פחזותןעלראש י>נה ויתעלף אז‬ ‫‪:‬א דכר‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫לקיקיון עסהיותלו צל סוכתו *‬
‫ויש^ את נפשו לחות כי כן דדן הצליק‬
‫וגס אוחדו גדולה מה היא ר‪v‬פלגת‬
‫‪ 0‬ח‪0.‬״לנפ־־‪5,‬צ;‪^/‬״״«^תאנד;חצ‪.‬תףיה ‪>117:1‬־ ‪ rii6‬־־‪/L‬‬ ‫אימי״ ‪ L‬״‪-r‬חח״ ־!‪-‬נ‪1‬שתכק>ק‪-‬תה‪6‬פ‪-‬פסי‬
‫חחיי׳‬ ‫ני‪.‬טוב מותי‬
‫״״״״״״‬ ‫גקזתי‪.r.‬״״_‬
‫תצר״ ״‪7 ,‬‬ ‫‪! 7nP‬לה־ אל‬
‫‪ iA‬״‪5‬‬ ‫מתעלף״‪.‬ואחר‬ ‫לתות״ עודנו‬
‫™״״‪k-p‬‬ ‫שתתרצה״ \‪m‬‬
‫™״‪7,‬‬ ‫‪.$‬נ‪«-‬גי‪ 1‬לה־״־נ'ת ‪6‬י ״‪ pi‬ל חג ״‪ . , ^ . J- , ,‬״ ‪ ,‬ן ק ו ש ׳ א‬
‫לומר הלא ח ק נפש הצדיק גארכ גחייסגעולס הזה הלא הוא על החצו'‬ ‫יו גדולה כי א! נגאתו ממעי הדגה יצא ש!לל וכנסצא גרז לכי נתעפשו‬
‫שחלבה אן אני אחלי זאת ט‪ 31‬מותי תחיי כי אני ח‪1‬טא בחה סצר לי נחה‬ ‫בגליו ומן הסתם אס כיס במעות היו לו בבגדי! נאמו ״ ועול ראוי לשים‬
‫שעפה הוא יתגרן או אתר צו היא יתברן ההיטב חרה לך סל הקיקיון‬ ‫גב אומרו ההיטב חיה לן על הקיקיק ואומרו חדה לי על מות * ותשובתו‬
‫כלוחר מלבד בחינת העדר הצל מעל ראשן ההיטנ חרה לן‪ .‬על הקיקיון‬ ‫יתגרן אתה חסת על הקיקיון כי הלא לא עלהקיקון היסקסכיאסעל‬
‫מצד עצמו נגר מה ששמחת על הפרחתו שעלה■ כחו רגע מעל הארץ י‪:‬צ‬ ‫עצמו שהיה נשאר בלי מחסה והשמש חכה גו וחעלפו * אן הנה יראה‬
‫לאסן אתר היטב חרה לי על מות כי בשחחת כפרחתה הייתי שוכח צרתי‬ ‫סהגיע יום הארנעיס שנתעתדס כנוה להיות נהפכת וזהו וינחס ה׳ וכו׳‬
‫לוהד‬
‫יבישתו שבתי ‪k‬י רעתי הקודס ‪. .‬‬ ‫פקידת ננוה ועתה על ידי ^‬ ‫חכעדר עןןי‪/‬״ג‬
‫חהע‪7‬נ־‬ ‫ונצטער ויחחר‬
‫ויאחר‬ ‫‪313JPP‬נטעד‬
‫ועל כן ?התפלל‬
‫ולא‪ 1‬עשה‪ 1‬ע;‬
‫?״״!ת«‪J‬׳‬
‫‪ W‬העשות‬
‫■ ׳‪1‬יוס‬‫יראה* ״'‪V‬׳•־״*‬
‫שיזגיע‬ ‫עשה ׳;■•‪I‬‬
‫‪i^j'ji‬׳‪v1‬‬
‫ולא‬
‫טוב מותי מתיי על כן אני מוטאעלשצרלי^אשרחסיתנרךפלנניהההו‬ ‫טוב מותי וכו׳ ועם כל זה שראה שהיתל היום ולא נעשה לכר חשב אולי‬
‫היטב חדה ליעד מות אז נשא היא יתברךק ו האס אתה חסת וכו ותני‬ ‫קנלס הלילה געןד יום מועד קהיה איוו פקידה על העי'ועל ק כחצטעל‬
‫‪ -‬לא אחוס וכו כי גש שיש כהס עובלי ע א שעס היית שעתה שגו‬ ‫על אשר איננו רואה עצתו יוצאת כפועל ישג לו חקדס לעיר היא ‪pjo‬‬
‫חן החמס למעני עוןהע״א אינו נמחק הנה יש בה הרכה‬ ‫מורחי אשר שם רוח קדי׳הס זנלתי נושג כי אס לאט שעל כן אמרו ז״׳ל שאין‬
‫חי״ב רסא אדם אשר לא ידע בין יחינו לשמאלו‬ ‫׳‬ ‫עושיס כודסי ׳‪1‬א חרות חזרתי שלא תוליך הרוח את הריח לעיל אך ליושכ‬
‫שהוא אנשים תמים בלתי ח כווניס לה רע‬ ‫‘ •‬ ‫^‪ r’P‬כאיתו דוח הוא צער גלול על כן לצע עצמו כיון לשכת שס למען‬
‫כי לא יליגו להבחין בין טוב לרע‬ ‫יראה ה'בצערו ועס כל זה לחען יוכל לסבול בצד מה עשה לו שם סוכה‬
‫ובתוחותסלא אחשב להם עזן‬ ‫י‬ ‫קלה לתחת תחתיה בצל שימו'מה שהיה חחתיןתעשה הרעה בעיר שהוא‬
‫וכן בהתה רכה אשר לא‬ ‫עד סוף הי^ כהוא הוא יום האלגעי' כחדיכר כי לא היתה רק סוכת עראי‬
‫חטאו‪1‬אלס ובהמה‬ ‫‪:‬‬ ‫מספקת להגין עד יאות את אפר יהיה בעיר שהוא עד הלילה כחלונר‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יושיע ה׳ ‪:‬‬ ‫ווהו וישב תחתיה עד אשר יראה וכו׳כי לא היתה הסוכה רק עד אשר יראה‬
‫‪.‬‬ ‫‪ op‬ונשלם שבת לאל בורא פולס‬ ‫וכי' ולא יותר לקלותה ובראותו יתברך כן רצה להשיב לו כי לא יצטער כי‬
‫׳‬ ‫ליזחיו ■יתכרך על כל מעשיו ומה גס עיר כל כן גד!לה אחרי ‪ 10‬גם עדרכ'‬

‫לבר‬ ‫‪LI‬‬ ‫‪I‬‬ ‫א‬ ‫ל ה‬ ‫‪J O N A S . ,Cap. 4.‬‬

 ‫‪Liber‬‬ ‫^‬ ‫!;‪ ^ MicH^cap‬מיכה א מראות הצובאות‬
‫״קקיי״לשס! רמסעלייישים מאס ‪5 ,‬״^‪ jj- ,‬״‪,‬״ לנדון לגני הסיי‬ ‫ל ב ר ה'‪6‬שה’איכי'יאוילש'סלנלשן‪5‬י‪1‬נוגיוחלנ ”ש'פ'‪!»06‬נ»‬
‫למטעי כרס שיע‪ «5‬אותה ע״י ונל לשים נלל מטע כרס למען יצחיזז‬ ‫יהירה ואץלדייותו לישעיה שלא הוכרז גס גו כי הלא ישעיה‬ ‫■‬
‫לרנה ולו׳ זנל פסיליה יכרתו וכל אתנניה שכתכי לפסילים ישרפו‬ ‫כתייהלההניאתו ליהודה זירושלם כאומרואש׳ חוה על יהירה וירזשלסנה‬
‫נאש וכו׳ושחא תאמר בשלמא פסילי ראוי יכתז ועצביה יאכלו אר אתננייג‬ ‫סאין ק פהשנאמ אשר חזה עלשמרון וירושלם‘ נ׳אוחרו פחעז עמים כלם‬
‫ט ז ס כ א ף ״ ס ב אפר עמהססה‬ ‫‪....................‬‬ ‫‪.....‬‬
‫נצעשישרפו ויותכו ויקחום האוינים‬
‫לונשי העיר לז״א כי א־ן הפסל גדנר‪,‬‬
‫כי מאתנן זונה קכצה ועד אתנן‬ ‫• ‪• .‬‬ ‫^‬
‫ויהי ה נכס לעד מה ענין הערות הלו‬
‫כבר כיחתנן‬
‫להכיאסוריהגאההיז ‪1/‬׳״;‬
‫‪1■%‬‬‫׳‬ ‫‪;7‬י‬ ‫‪Immli‬ס ‪ IfH‬וו‬
‫?ייגחן‬ ‫י‪Jr‬ו ר ת‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬
‫ומה גס כי פיזית׳ המוני ומייעד‪:‬‬
‫ע״א הנקראת זונה המה ועד אתנן‬ ‫?חןמ*ה ‪ 0 7 D‬י הוד ה‪ :‬א ^ ^ר״ חז ה‬ ‫‪'1‬אומרו אדני מהיכלר(דשז ‪.‬‬
‫כי היה‬
‫לו לומר נהיכלקדשו וגם מה‬
‫זונה פיתנוס הגוי' לפסיליהס ישובו י‬ ‫י= י ל‬ ‫־ ‪.‬‬ ‫יזגץ‪.‬ד‪>-‬‬ ‫וי רו‪.‬י ^ל ח ‘ •^ ׳‬ ‫י‘‬
‫זאת ולו׳ אחדי אומרו כי שחרון‬ ‫אלץ‬ ‫^ ^ מ ע ו ;‪ 2‬מ ‪ Q‬כ ל ם‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ו ?‪ 1‬ל ם‬ ‫וגס חלת בכס מיותרת‬ ‫לאומרו‬
‫‪... ......‬‬ ‫‪.‬‬
‫יאותתאבד חהשא״כןירושלםכי‬ ‫אומרוכיהנ המצאמחקיחוכיחלת ו מ ל א ה ויהי א תי‪ .‬ן ה ‪ 1‬ה ב כ ם ל ע י א ד מ מ ה י ב ^‬
‫עיראלהיסהוא קלף קיום הפיל®‬ ‫^ ״ ת ה יהוה י צ א *מההמוי רירהרדדיר*‬ ‫‪ Z‬י‘‬ ‫‪1l2np‬‬ ‫^‬
‫צרת־^ ירוסלם‬ ‫___ ענץ‪:‬‬
‫ענץ ־■‬ ‫בא‪ .‬להגזים‬‫_‬ ‫‪ -Z't‬׳ ‪- h °‬‬ ‫‪, .......‬‬
‫שה׳‬ ‫מה הוא המקום‬
‫כמקום הזה‬ ‫ואיננו •ח׳ ‪1‬‬
‫ואתר על זאת אספדה ומ׳לוחרעל‬ ‫ונמסויתהרינם תחתיו‬ ‫♦וצא חמיו ואיןתצדק זה בו ית׳ וגס על־בםור ‪p J‬ךץ ‪:‬‬
‫ו ‪f‬ת שאזכיר היא הצרהשגאה על‬ ‫^^הנ^מפעוד^>טבכ!ים כגרים‬ ‫אומרו וירד חה עניינו אצלו ית׳ וכן‬
‫ירופלס אספלה וכ‪ '1‬לומר אזי שאין‬ ‫הדריכה פל במתי ארך ש׳אימרן ומי‬
‫מרגיש גודל הציה לנס וליילל עליה‬ ‫נחו'יהודה צי הלא חקביל אלהאמו׳‬
‫כי על זאת אספדס למען יילילו ויבכו‬ ‫אינואלא וחי חמאת יש' נמות יהודה*‬
‫ע*' התעוררות הפסדי ואין מיילל‬ ‫אס נם הלה כאשר יבא נס״ד יתבאר‬
‫זולתי ווהו ואלילה כלומר אניילבלי‬
‫ושמא תאח׳אם הייתי הולךשולל כחי‪.‬‬
‫ששוללים אותושוללים שאין מניחים‬
‫לו בלתי אס חלוקו בשוקיס ונרחונו‬
‫למען יתפעלו הרואים באמור כי‬
‫נביא אנכ>וידפתי גודל הרעהויילילו‬

‫_;י •ח י י*‪ J-‬׳ג ע• ^ו עו ע ט ‪ ’ 1J/‬ו ר ש ק ס‪.‬‬ ‫•‬

‫‪,‬‬ ‫^ מ ^ ״ ת ב מ ^ ב י ת ל ^ ה ^ פ ר ערוסגסבליחלוק‪,‬‬
‫אשר בקרבה הן הסהמקיימי׳ את‬
‫ומתפעל לכן זאת אשיג אל לבי כי‬ ‫‪.‬׳ ‪ i‬עברי ינ*כם י ש ב ת ^עפיר?!ריד‪- -‬‬ ‫?עול׳ו^ יצוייר חלילה לבעלס יתבעל‬
‫אעשה מספר כתני ואבל כבנות יענה‬ ‫‪■.‬׳־•' ־;־י __‪,‬‬ ‫י ־ ‪I L ' t‬״■'״•־‬
‫צ אק מספד ^י ת ה אצד־־ * ‪ .‬שכלא׳ממיני׳ אלולא יתתברלתבריו‬ ‫העולם עסכלרבי׳ עתי׳ אשרבו‪,‬‬
‫^'*~חל;העט‪1‬גבי‪ 1‬ען ב ת מ ר‪1‬רת לספור ולהתאבל עחהסכיאםכלא׳‬ ‫עוד הקדמה סטת והיא ני לו‪5‬א ‪00‬‬
‫הרחמים מתנהג ע‪&5‬י מדאו בדינו‬
‫!א׳לבדז סופד וייתאגל כן אעשה אני‬ ‫‪ .‬״ ך^'‪2‬ן‬ ‫^ ר ‪nifi ! /‬‬
‫היה מנטלירושלס ואגבה כל העולם‬
‫« ‪ t o T o S t‬״א ‪b‬‬ ‫חט ™‬ ‫ס!כ כ ה‬ ‫ועל פי דרנו רוחו לנז טעםאל היות‬
‫כך דעו נא כי‪,‬אנושה מכותיה לומר‬ ‫היא‬ ‫קיום העולם אז ביטולו היה תלוי •‬
‫‪,‬מהשהיא אנושה וטאב׳עלצדת ישר'‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫בישראל ולאאל יתר העתי׳זהוא ני חלק‬
‫הן הן מכותיה לא המכות חצר עצמן כי החכות שהוכתה כאין נטרך‬ ‫הענין‬ ‫ל‬‫א‬‫וצבא‬ ‫הם‬ ‫חלוצי'‬ ‫כי‬ ‫העמים‬ ‫ה' עמו חלק אלוה ממעל מהשאין כן‬
‫צאנה על צלתם והיאשמאה לכפר בעד העם כי הנה בעצם באה הגוירה‬ ‫בה‬ ‫כי‬ ‫ירזשלס‬ ‫אל‬ ‫שופט‬ ‫אני‬ ‫אשר‬ ‫הדבר‬ ‫אחי שמעז עמים כי לכלס נוגע‬
‫עד יהודהשהיא על העם ונגע הוא ית׳ עד שער עמי היא העירשל כללו'‬ ‫תלוי קיום העולם או ביטולו ורמז הטעם באומרו כלם ולא אתר כלכם‬
‫עמי חלאנחלקה לשבטי׳ היא עד ירזשלס כד״א איכה יעיב באפו אדני את‬ ‫גלוח׳כיצל העחי׳גס בדברו ית׳לנורח אתם באמ׳להםשמעו כלם יאח׳להם‬
‫בת ציון השלקי ונו כי היא יתברן נגע בירושלם לכפר בעד העם אן לא‬ ‫ולא צלכסכאלו אינן לפניו כי חצונים הס אןיש׳גס כשאין הוא יתב׳מוכירם‬
‫שיבעל בה הוא ית כאשר נשתרון כי אס אדרבה לא ווה שכינה מנזתל‬ ‫בשמם על אשחזתס לא יבצר מהיותו אתם זוהו הקפיצי אק ומלואהשהיא‬
‫ארץ ישראל וישראל סבה שעל אשחזתם אינו חוכירס כי אס ככנוי ארן‬
‫•‬ ‫יייוי ‪ 1‬יי »‬ ‫‪1‬חנואה עס כל<ה אוח' כי ה' בס וזהו ויהי ה׳ אלהיס בכם לפדשמדבר בס‬
‫‪ J 1‬אל תגידו זכו' הנה פסוקיםאלו משוללי הבנה וקשר זה עם זה‬
‫לנוכח ואוח שה' בהם לעד והוא כי אדנישהואשכינה מעיל מהיכל קדשו‬
‫ורובם גס לא סופם פס ראשם והמפרשים מכם אחרו שנתון‬
‫צרת ישראל הכנים קינה על צרת המיס מה שאינו דרך נביאים כי אס‬ ‫שאני‬ ‫הוא בית המקדש כישם ביתו כביכול ועתה מגיר הדבר ואות׳ מה‬
‫משמיעלכל העמיס הוא כי גם אליהם נוגעת צרת ירושלס והוא כי מה‬
‫נקונן על כל גוי וגוי בפני עצמו ויש כתב שמכנה לישראל שמות שאר עמי'‬
‫אס פ' הואשם הרתמים היה יוצא מסקוחו מבחינת חיתו וירד אל בחינת‬
‫שהיא קשה מהראשון ומי יתן והיו בוה מתיישבים פשעי החקראו׳ בעצמם‬
‫ואחשב' כי אחרי הוטרו צרת חרבן ירזשלם ני רבה היא מאל למען הראות‬ ‫לדון‬ ‫צדין וזהו וימ כמ״ם י״ל יייי ה׳ליאית איו העיר ונו׳שירדאל הדין‬
‫את דור הפלגה ועל פי ירידתו אל הלין היה דורן על במותי ארן היא‬
‫צמה קשה לפני הקב״ה יספר במליצת לשון הרעה אשר תבא לכל אוח׳אשר‬
‫ידופלםשהיה דודך בה על פי הדין הנה היה כל העולם אבד כי מס‬
‫תשלח בה יד להחריבה ואמר אתס בצי ישראל בגת אל תגידו כי היא עיר‬
‫וצמ&ז ההרים וכל הגבעות שהיא יל יללות העולם כדונג מפני האשכן*‬
‫מלוכה לפלשתי'אויבי ישראל וילכדה דוי ובכן הנשארי׳ הס גתים שנשארו‬
‫היההצל נתן מפני תוקף הדין ולא כהקון ‪ .‬הדונג שציתן בעניות מה כי‬
‫בלבד איבת עולם וכס חתאזים צרת ירושלם להנקם על‪,‬כן אשר בגת אל ׳‬
‫אס כמיס נגרי'במורד אן מה שאינו יוצא ממקומו כי אם מביטאל בתינת‬
‫תגידו כי הלא יחס לבבם מיד לשליח יד בירוסלס קודם יום חועד נמצאו‬
‫דחחצותו הלא הוא כי בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל והוא ט‬
‫♦שלאל בוכים פעמי'א' עתה בשומעם שנית בזמן החלבן וזהו בכהאל תנכי‬
‫הנקראי׳יעקב הלאשמרון והיא לבדה תבטל ומהשאמרתי וירד על נחותי‬
‫ואשר בבית לעפדת החעותייס לפלות יי בירושלם עפר התשלשי כלומר‬ ‫ארןשאס היה דיי| בדק על מה שנקרא במתי ארן שהיה הפזל'אבד הוא‬
‫הטמן באפר ילא חצאי לשלוח יד עס מחריבי ירושלם ואם עפרה אינו שם‬
‫בי חי במות יהודה הלא ירושלם כי הלא נל מעלית יהודה בצי אל חי הם‬
‫ייקו' יאמר הנביא כמדבר עם גת בל יצאו נגד ירושלס פן רפר‪ v‬תנאאליהם‬
‫ירושלם כי שם שעי השמים סיקושר סם עם עולם העליק להתקיים ובכן‬
‫בבית לעפרה שהוא בקבר שהיא ביתששם הוא עתידלהיות‪ ,‬עפר שם עפר‬
‫בהבפל ייושלס על גודל אשמת' העולאאבד פל ק סס הרחתי׳ בלתי יוצא‬
‫ייתסלסיואל תהיי מכלל מחריבי ירוש‪3‬םוכןאת ספיראשר אתשבילו‬
‫‪ .‬צריו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫■‬
 ‫מלו‬ ‫מראות הצובאות‬ ‫ב‬ ‫מיכה א‬
‫כי נלו מסן יי לו היו ניזקים אחר ונאה ^*פמזפה פנלו דשה למקזם׳‬ ‫יהודה וימשל& ע‪5‬רי לרמערומי גופתסכל ין תקהרי לנרות‬
‫וזלעו לאף לקדוח אן נהיות סגלו ח״ן תגדל צרתך סליהם פ?>א פרידה‬ ‫קתההתי לשליה יד לירופלס ‪ ko‬מתמהמה פד כסות ערוה יי>‪of‬עריה‬
‫וגלות • הוי השני וכו' לאוי לפיס לב אס מל א‪1‬ד קגזקר לאיעשזה אין הס‬ ‫גישת יעלי לסגתאת יופבת ‪ ,‬ןאקמ לאיצאהלצגא מאס עליר»»יזתר‬
‫קועליאון על משכנזתס י ועול אין אמד תחלה רע בלשון זכר ואחד ‪P‬‬ ‫מיההאצל יי מספד אפר ספדחפיצרו על ירופלס גסכרואתיקת‬
‫אח׳יעפוה נלסק נקנה* ועול אומרו‬ ‫^‬
‫^^צל מיס יפר^ל^ עמדתו יי‪,‬‬
‫טיפלאלילסקילא ידעופכיא®‬ ‫והקמתו פתהי׳לועמידה>‪Vp‬‬
‫לא היתה לאל ילס לא יעשוה • אן‬ ‫ת מ י^ד^ליקחנה ממה שהיה ראוי‬
‫הנה ילוע יי ע״י לעון נמשה מלאן‬ ‫מב‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫אכנדב‬ ‫^י‪/‬י‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫‪1‬‬‫>צ‬‫ך‬ ‫‪1‬‬‫מ‬ ‫?ןל‬ ‫'שלוחים‬
‫להיית עחיד׳ונךום יקת עמידתו‬
‫מפחית קטיגור לפניו יתג אמרהוי■‬ ‫^ ל ףי ^ ב ת מ ר ^ ^ ה‬ ‫ל מ ^ כיו ש ת }‪:‬‬ ‫תחת אשר ?תענה נאפל התמניתס‬
‫^^^^ג‪ 1‬א פ ב‪ 1‬ד ! ש ^ ל ‪, :‬רןךחיוגזי‪ ] [ 7‬ל ‪ -‬חושני און וע״י החחשכה טרם יעשו‬ ‫*®פדי על צרתכם וין ייחלה לטוב‬
‫האון הס פועלי הרע הוא החשחיין^‬
‫עולם על מפננותם ושמא תאח' אחר‬ ‫מנלשערה יהי^־ לה יד״א אין חילה ‪3‬ני ^נוגיןז הרחיביכן ךד‪.‬תןי פן^ור כי־גלו מ?ף־‬
‫הלי יושית מרות והיה לטז‪5‬‬
‫סמחפנה רפה אין‪,‬הב״ה חצדפס‬ ‫^י^‪:‬ןוןו&על‪/‬רע‪7 ^.‬‬ ‫‪ Cap. 2 ' j‬י ח ף‬ ‫י® האין צדין לומר‪ .‬פלא שלחה יד‬
‫למעש איןיפעלו המשחית סרסנוקר־‬
‫כי אם נה‪-‬חלה על צרתה‬
‫סיעפוה לז״א גס ני לאור הנוקר‬
‫ו ח ס דן ש ד‪1‬תןג^ל^‬ ‫‪:‬‬ ‫ייי י ע מאת ה׳ לפער ירוסלם‬
‫יעשוה ולא נלילה עם כל וה יפעלו־‬
‫®®יא כעת החרין אן יזפנת ליים‬
‫ובת»ם ו נ ^ א ו ^ ש ק ו גכך ו ‪3‬י^‪1‬ואי^^‪ 1‬ו ג ח ל ^‪* 1‬י האון יען כי יפ לאלידס ואקיציאק‬ ‫®היא עיר ממלכות ננל קרונה לאד׳ן‬
‫המחשנהאל הפועלגזסיפקת ע״י חאן‬
‫כעסה המפחית גס כי הפקידהתהי®‬
‫ח‬ ‫ח‬ ‫שן‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫^ני‬ ‫ה‬ ‫לת® המרינה לרכש לפלות למלן‬
‫®לל ימכל יחיפה ממשהו לנא‬
‫אחר החמשה • וחמדו ונו' אתר כי‬ ‫^^^^^נרןאשרלא־תסי־שןמשם צוארתי^ס‬ ‫לכחייג כי&יה יצדק לעשות הדני כי‬
‫היצה״ר וחטיאאת האד® קו לקו‬ ‫^ר‪1‬מהכי^תר?ןהןז^גי ‪wr1DV3‬‬ ‫יאשיתחסאתו היא לכת ניון כיש®‬
‫לאשוג' וחמדו ‪ 70‬נת ויזיזיזיה ימשן■‬
‫הפועלשהוא ומלו ועדין הוא פדולז‬ ‫ונהה נהי נהיה א מ ר ש ך‪ 1‬ד‬ ‫®יחלו כני ציון לחעאנשלוח לאפור ישאעליבס‬
‫התחלת החטא‬ ‫לשניע לחם‬
‫הנגזלים נחקום שאין אנשים וחוה‬ ‫^^‪:‬ןעמי^מיראיך^מ^^י ל שובכ ^ינו‬ ‫לש^נטתוננאם^ והיא לאפי׳חטאת‪.‬‬
‫ימשןגס אל הכתים שהוא נייסוב‬ ‫^^^^^יןי'חבק!?ג‪ 1‬רד־י‬ ‫^חלק ‪:‬‬ ‫®י א א»ר למנוע לחס וסחיןליפ‬
‫ונשאו גם נפני אבפיס כקרוני® או‬ ‫חניתימ חשאו ואי ‪ . 6‬ו ‪0‬׳ועוד טע®‬
‫הגתים ועדין ‪ .‬לא יעפו כן רק נניגן‬ ‫♦ט^ון ל א‪7‬יטי‪£‬ו ‪?0‬לוז‬ ‫‪ 5‬ק הליו ^ ה י‬
‫®י’®®ל לן לאשור פיזנ^נת ליי®‬
‫?!אןפןלכ^מ‪ 1‬ת‪^ :‬מזדנית״י^‪:::‬הקצירומ אשר איןנפליו עמו ועוד חש® ועשקו‬ ‫’’®י® ליא יאתה לפלות יד ננת ציון‬
‫גנר וכיתושהשוה יחד הוא וניתז‬ ‫מ^יב^כם‬ ‫®י ללא נ ן נמצאו ספעי ינלראל כי י ה ו ה א מ ^ ה‬
‫אפר הוא די פס ולא ינום מנעליו‬ ‫תיניתהס פסולים סהיו יפר^עופי*‬
‫^^לעםי^א‪1‬יב;ק‪ 1‬מם^פ^‪ ,‬ועדין לא יעשה רק לגנר איד קנם‬ ‫^ ע ך ה‪' ^ 1‬‬ ‫היו נמצאים נננל כחפז״ל פאמר נ"נ‬
‫_‬
‫כית מזולתו סאפש' פלא החזי׳נושני״‬ ‫שלסה‬ ‫’‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪V‬‬ ‫_‬ ‫____ _____ ___ _‬
‫לחנניה חיפאל ועוריה על פלא היו‬
‫יזפתתייס לצלמא דייהקס הכה היינו קוניס פסיליםימכס‘כל כן היית® הרנה מזה נסח העוסק אולי לא ימצאו עדים כעתשחקנת כספו הוא אך‬
‫כקיאי׳ כדכר ועתה אתס עופיס ע״אסלי צדו הנה פפעייפלאל היו נחצאי״ לא כיתשירם נחלת אמתיו כי לא יעדרוןעדיםשדרו נהם חורים או מנחיל‬
‫כחלכית ננל לק יאות כי שס‪.‬יגלו ישראל !ימבלו עונשם לכן את יושכת ^® כל וה לא יסיחו לנ ני יתפקרו לעשות* לכן כה אחר וכו' ראוי לשין!‬
‫לכיש כאפר תרת!׳ החרככה תתני נרכש שלוחי' לננל ע‪ 3‬מורשת גת ‪ 5S‬אין נפקיתא זו יצאת מהאמור* נ׳ למה קורא את ים׳ כתואר משפחה •‬
‫ג אומרו תחישו צוארותיכ ‪.‬לנוכח* דימה ענץ ההליכה רומה ולחה תו!®‬ ‫®י® מלאותם שהורישו את גת שהם נתי אכזי‪ 3‬הס יושני כד‪ 3‬המשני®‬
‫יאשונה לצפונה של ארן יפראל קרובי® לנאיס מנכל והס קלים ללכוד הדנל כהיות עת רעה ולא על רוע מעלליהם* ה׳ אזיזיו ישא עליכם ולא‬
‫אמדמייסא וכן אומרו אמר ט׳ולא פורש מי יאחד וק פאר הפשוק גיפולל‬ ‫® ”'לא לאמכילאק לומים לחלנייפדאל ויתכן שעל זרעשלין פנולד‬
‫®‪?t‬סליקי פנמאר חי ליהוד׳ מהאשה פלקח נעמלס כי עד ואונן הכנה ‘ ן׳ ^מרו לכן לא יהיה ^*וכו'לשון יחיד ואין נמפן מהאמור ופאר‬
‫׳ י^א יקיא לי זרע אס לא «פ‪1‬ן וזרח שגזתמר אן טלה ייחסוהו ‪n‬״ ‪ i‬הסמנים כמפוללי הננה וקשרט® קצחם‪ *.‬אמנםאחרי אמרו הוי חופני‪.‬‬
‫צנן הנא חן הגייה שאמרו כי עלי! נאחד כי נגדה יפולה יתועכהעשה און ונו’ אפרלאכלישראל היו עופי® כןכי אם אשרכתכילם לעשוק‬
‫ונו ונעל כת אל נכר ונכן על ורעשלה שמלל ליהודה‪3‬כזי‪ 3‬ידנר פאמי כמשפחה גלולה כאזתרויכי י§ לאל ידם לחמוד ולגזול ולמפיק אמר עת®‬
‫תתני יופ‪3‬ק לכיששלוחי' על יהודהשהוא‪,‬מורשת גת פירשה‪.‬לוד פחיהודה לכן כה אמר ה' על המשפחה הזאת העושה כן כי נאשר המה‪ ,‬חופני און‬
‫ומאיזה זרע יהודה תתחיל שיהאקל לכניש הלאהואכתיאכויג ופועלי רעמד® כנגד חדה הנני חושנ נעצם על החשפחההזאק‬
‫הס כתי הנולד ליהודה ננוינ הוא שלהאשר לאכזינ היו למלכי‪,‬יש׳ משולל רפה כלומד לא על פאר ישראל ומה פאתס נס שאינכם מהמשפחה‬
‫קיום וחלנד מה שיוכל לנתי אנזי‪ * 3‬עוד היורש הלוה הוא אשור ההיא עם כל והלאתמוש! משם ממקום •היורש כנוכר החנל®‬
‫הנוכראניאלולאליושנתכוילנלכדכיאסגסליושכת חרשההנזנתי אתכם וגםלא תהין הולכים וחריחיס ראם כהקל עול הגלות פלא‬
‫קרן זרת כי מרפה היא ליהודה והטעם הוא ני הלא עד עדולם י‪3‬א ככול קלס רוחה עם פאינכס מהמשפחה ההיא הלא הוא ני עת רפה היא‬
‫שראל לישא את נת שועשעל ידי כן שחילל יהודה קדשאלהיו אשר אה‪ 3‬שהוא ביום ם' ‪3‬אנ מוכן‪ ,‬לפורענית סעוזר לרעה ‪1‬הנה כיום ההוא‬
‫ונעל בת אל נכר שעל ידי כן מצא מקום ק אל נכר למטול נו* קרחי שיפקוד ה׳ טל המשפחה העוסקת וגוזלת שחת ובתים ישא ה׳הנזכר‬
‫ונוי וכוי אחרי אוחרו כי אנושה מכותיה כי נגפה על ירושלם שהוא חרבן משל וגס נהה נהי נהיה ומעונה ופירש ואחר מהשאחר ומשל הואשיהיה‬
‫לחשלמאחר כיתהמשפחה ההיא סהוא שדוד וכו׳וזהן אמרסד>ד נשזנו כ^‬ ‫תסבול‬ ‫העיר אשר ירא' כי יראה כי תהיה תלונת העיר כי למה‬
‫אישי בית המשפחה היה אומר נגזול כשדות ונחים כמלעיג הנה אלו‬ ‫על ק הנני׳ דנר משל וקינה על העיר אין על כל צרתה לא תגטנגר לכנו׳‬
‫פלח־כשדנו כאשר ייעד לנו הוא ית׳שנשולו מאויבינו הנה ודאי‪,‬כי או‬ ‫עצתה קרחה אס לא על צרת בניה כי עו‪ 3‬לה לסבול צרת׳ סתכפר אדמת‬
‫חלק עסי סביןשלותי הגזול אתי מעמי ימיר בעלים הוא האויכ ואם כן‬ ‫עמה ווה אותרו קרחי וגזי וט' לומר הנה אל מצרי על צרת עצמן כ• אם‬
‫אין ימישלי מהחלק ההוא בשביל שובב הואהבזגה ה^זיכ אשרשדיכו‬ ‫קרחי וגזי פל בני חענוגיד והנא כי שתי רעות הין לחו • א׳ המות חללי‬
‫יחלק ולחה יאשימני על מה סלקחתי חלק עסי מחנו כיון שנץ כך ונין כן‬ ‫חרב‪.‬וחלצי לעב שנית ה גלות ועל הא' אחד קרחי וגזי על לני תפמגין‬
‫עתיד לתת החלק ההוא עם חלקי ניד המיס לחלק ניניה? יעשה השטן‬ ‫עוללי טסוחיס ובכיס יקרים ואמר וגזי שהוא משל להלאות הקרחה והוא‬
‫כאלו מעתה המיר אותו ניל כגיי כי מה לו יומר מעתה כידי הטו‪ 3‬ט!‪3‬‬ ‫כי אס יקרח איש קרחה בראשו אס סביבות הקרחה גדול פרע שפר ראשו‬
‫הוא הגוי מחני ועל לעג הזהאשר אמר איש המשפחה העושק? נהה ית'‬ ‫יסרחו על הקרחת ולא תראה הקיתת אן אס יג׳ז שערו' סביבות הקרחה‬
‫נהי נהיה עליו והוא לכן לא יהיה לןמשליך וכוי על עשותושחוק עשוק‬ ‫או תהיה גלוי ועל בחינה זו אקר קרחי וגזי על בני תטנוגין המתי®‬
‫‪ .‬תבל נחלת חכרו לא יוכה לחכל בגורל ®^יז העתיד ‪:‬‬ ‫כעת צרתן ועל הגולים אחר כן יקרן כקירע על מת הראשון שאינו קורע‬
‫תטיפו והו' פנה העפה היא חה סהנניא דינר דבלי נבואתואל‬ ‫קיע פני כי אס שחוסי׳על כראשון על ‪ p 7‬זה אמר קרחי וגזי על המתים‬
‫הפס • ונבא אל הענין אחר ה׳אל הנניא מינה אל תטיפו אתה והנביא•®‬ ‫ואחי כן על לגולים הרחיבי קרחתיך הראשונה ולא תקרח אחר עד‬
‫תצמידן אשל‪.‬אתן ככידע כי הנביאים הג‪7‬ול;ם כל אחז היו אתו נביאי®‬ ‫ת?יה כנשד שידוע ששערו נשמט לגמלי מזמן לזמן והרחבה גדולה זו על‬
‫־ ‪1-1‬‬ ‫דה ב‬ ‫‪MICHAE Cap,‬‬ ‫•‪3‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫מיכה כ ג‪ :‬מראות‪ -‬הציבאות‬
‫הנה פקר אי» דוחהלמב כי פקר לואזמיאסשר כיאהש‪5‬א היה בענין‬ ‫ק‪3‬י הנט^ה חהם הניןי^ויס ‪3‬ני המי‪6‬יס לס ת‪5‬יוידיסשע‪ 5‬ידי התנהגג^‬
‫שאכלתי והיא לא אכל אן כוב הוא נחט! המציאות כאיחר פל היום פהוא‬ ‫נקדופה רוח ה אשר את ינס חתחלת להתעורר ולנוס נהם והחס חתננאי'‬
‫לילה וכיוצא בוה‪1‬נכא אל המכין אחר הניו עז כה מדתי ממכס‪,‬כנמכר‬ ‫גסהסותנניהנניאיסי© יזהם עס הרג מוחדים לפניו וקצתם איו‬
‫עם רגיס סיורה היותה נעלי פירוד זעו איפס חה; רב טובהאחדות כי ״‬ ‫‪1‬‬ ‫כקצאיס תליי לפניו•‪1‬על כן נדנרו עס חיכה אחרעליו ועל אפר אתו א‬
‫איש הולן^ו ‪ b‬התהלכו וכל כן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫>«ופו יעל אפי אינסכעתלפני) את׳‬
‫מע בריכ‪ 1‬ב;טח שובי רט מהת^ע עד גדר כי וסקר ביזג‬ ‫‪ ^ .‬א ד ר‪.‬‬ ‫סיציה שאסיטיפון לאיליה לאלה‬
‫נציהחשפתה הזאת וזהו לא יטיפו‬
‫‪0‬שקדיועצחועדנדר;יתייחסולמב‬ ‫מה‪':‬נ>ג‪ 1‬י ע מי תג ^‪1‬ח מ‪3‬יתת^נגיה‬
‫סהואדנראפילונחנעהחציאו ועם‬ ‫־ ; •י^‪ .:‬י‪ r*•. I‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫^ ‪1-‬‬ ‫לז‪1‬ה;תטע‪ 0‬הו׳נדי סהגניא החטיף‬
‫גלזןאם'‪(1‬״ראנ‪1‬יף ‪5‬ןל״ן ‪ 1‬נ‪_1‬׳‬ ‫^חר ןנלליהדגקהו ‪ 5‬ך חד ע‪1‬ל ‪ 0‬לןוסו^'כובילא־‬ ‫להס לא ישג כליחות ולוא מנין _‬
‫סהואני״א״יהתאוודווניונאישא'‬ ‫שקנל׳' ז א ת הפנו ח הנעבורי ט ס א ה ת חנלו הכלנ סר״;‬ ‫!!! סחכלי׳‬
‫קלון‬ ‫פלחה יוסי לן ליקחלו‬
‫‪piSr‬‬
‫את מוכיחו יחתליצן עליו‬
‫הלו האוחרשדוד '‬
‫ופתו בלב טוב בחשתאות יקיסכר‬ ‫מטיף‪ D?n ,‬הז ה ‪ T : :‬א ‪ 6‬ף א א ס ף‬ ‫יסיפולוקיכלימנו נמצא כיעל‬
‫הנכי מבשרכם ם והיה האי! ההוא‬
‫ווכה לר‪v‬יות ימויף לעם הוה בעלי‬
‫אאפו נו‬ ‫בר‪:‬ז‪]1‬ז־;ךזדבר‪ 1‬האחדו׳נבואה «‬ ‫האמיז־כו׳ הנסל‪p‬עלן‬
‫פהוא כל כטוב החקווה צן הוא טונ‬ ‫לפניהם‬ ‫ץ‬ ‫תפר‬ ‫ולה‬ ‫אזןננוחותד^‬ ‫חלקחהעס חזסבי‬ ‫על ’‬
‫׳‬
‫האחדות שאפי' שההתחלה בלתי‬ ‫^ ^ ^ ^ ש‪2‬נ ‪ 3‬ר צ או ב ג ר ^‪ 1‬ב ר מ ל ־ י כ ם ל פ נ י ה ס‬ ‫ועליהם‬ ‫ונשאו‬ ‫בתים‬ ‫וגולן‬ ‫פדית‬
‫ראויה יושפע לצנואה אמיתית ורבת‬ ‫^זר הנניחישב פל המשפחה הזאת‬
‫האינות ליטזעת ישראל ’‬ ‫’ '‬ ‫_ריה‪ 1‬ח ‪ 5‬ר א ש ם ’‬ ‫יעה וכו׳ועליהסאח׳ בססיק הקילם־‬
‫‪ ' r i l D K‬אאם!ף יעקב כלן ונו״‬ ‫‪ C ap . 3 -1‬ו א &‪ 1‬ר‪W D ^ .‬־־‪ K J‬י א ^ שי ^ן ע ק ב‬ ‫לא יטיפי ל^השלא ינבאו נביאי'להם‬
‫ופירשו כי הוא יחגרך‬ ‫■ ׳^* ל ‪.‬׳‪il'iESH‬‬ ‫ו^ז^יי^ידורת ״■ ■י‬ ‫סאמיתי‬ ‫אחד עתה דמ» ‪^& '9‬תיר‬
‫ואת ‪J‬כ‬
‫מליוחח‬
‫מגלותככלצגלזת מלי‬
‫חסזףמגצות ‪3‬כננגנזת‬
‫•א ‪ — ■*<*:‬אסזח‬ ‫•»־ •־‪- vv‬״‪• : • j‬י־י‪-‬א‬
‫;‪•j‬‬ ‫־•‬
‫‪..‬‬ ‫\• ‪\L‬‬ ‫‪'L‬‬ ‫ל^ה• הלא הוא לחלק‬
‫׳‪.‬י‪-‬׳י׳•'״‪-‬ינקלק‬ ‫עציהם לא יטיפו‬
‫יעיע•י•^‬
‫אאהוףלכית סני יעקב כלן עם היות‬ ‫^ א י טו בו א ה בי‬ ‫‪:‬‬ ‫לכס‬ ‫העם מקראים ניס ימקכ ולא ‪p»3‬‬
‫ר ע ה גזלי עו ר ם מ ^ י ה ם ו ש א ר ם מ על ע צ מו ת ם ; פלא תהיו אז חכוניס בסס ישראל כי‬ ‫יסראל או עמי וזהו האמיר בית יעקב‬
‫״ אם בשם יעקב כי כל הטוני׳ בעצם‬ ‫עהם כת הבלתי כשרים הגוזלים‬
‫^ א ^ ^ א ^ ^ ו ש א ר ע ט ן עו ר ם מ ע ^‪.‬יה םר *?^ *‪^ .‬ל' נשארו בבבל ובחדי פלא מלו לבי׳ סני‬ ‫ואפר אמרתי פלאיטיפו נבוא׳ לכס‬
‫ן א ר ת ״ ע צ ם ״ תי ה ב ש פ צ ה ו ‪ ,‬ו^לשו כ א ש ך ‪ 3‬םיר ני לא עלה עורא מבבל עד פהניחם‬ ‫האס תחשבו סהו׳על העלהתפפטות‬
‫בטלת נקיה ואחרי כן יעסה ית'בסוף‬ ‫^ ‪ p‬ל ד ו ת ‪ > ^ ^ :‬ז ’ז? ‪ l‬י‪ j‬י א ^ ל > ה ן ל א‬ ‫רות ה׳לנות על יותנואיס לא כן הוא‬
‫גלית רביעי פני קמצ ם כמפורש‬ ‫חלילה כי הקצר רוח ה' בתמיהה אן‬
‫אצלינו בביאור התורה על פסוק‬
‫ם»׳טר‬
‫•ן‪/V -:‬‬
‫ההיא‬‫‪••• -‬‬
‫מהמ מו ת‬ ‫‪V‬‬
‫!|גנהאזתם‪.‬נ'סוזרפגיו‬
‫‪■ <T T.‬‬ ‫; ־ ‪•• :‬‬ ‫י• • י‬ ‫הוא על רוע מעלליהם הבלתי דומים‬
‫והבאתי אותם בארץ אויביה׳כי הראוי‬ ‫ה ר עו‬ ‫למעללי טראם ווה אומרו אם אלה‬
‫יאמר מארץ אויביהם אךהוא שיביאסית' ממקומות' פזזריהס אל מקום‬ ‫מעלליו בתמיה כלומר אם אלה מעללי בית יעקב הנו' פס מעלליו סל פ'‬
‫מלכות א' ונס פס הס בארץ אויביהם ואחרי ‪ p‬משם יקבצסאל ארט ית‬ ‫הנו' ושמא תאמרו כי אדרבה על כן ראוי להטיף להם לתקן מעלליכם לזה‬
‫אמי הלא דברי ייטיבו אן לא עם אנסי און ככס הרחוקי'מהינה״ט■ לגמרי אשר בחרכמהלה בימינו ועל ב׳ הקבוצים האלה אמר קבץ אקבץשארית‬
‫יטראל ועל ‪ p‬קראם ישראל ' כמדע כי אין הגאילה העתידה נאהאלא‬ ‫כי אם לאפי עם הישר הוא היצה״ט פולן ושמא תאמרו כי' גס אפרלמית®‬
‫^זמן גס הס הרפיעו לוה אמי הן אמת כי ואתמול עמי ‪Plb‬ר ט׳אותם »ל יד* פפוכס גיוורה״וזהו אק‪3‬ץ טארית יפראל כי אז יפדאל יקראו ואם‬
‫שאתמולהיו צליקיסימקריב גקיאיס ‪ tpp‬היום לאויב לי^יקימס פתט‪| #‬ז א* יהיו יתדאהיא סיטיו בעלי אחדות או אשימנו כצאן בצרה בפנין‬
‫הפלגת הרנוי וגס נענין ייזומת עס היותם תון ירושלס יהיו בעדר‬ ‫ואת׳הגקראי׳בית יעקב הסיבוק׳כי מה ‪0‬לאוי‪3‬יק‪1‬מ'הוא ממה)‪ Sink‬פלח׳‬
‫גתיךהדברו כי שס יהי פסת בר בארץ שלא יצטרכו לזרוע ולקצור ופאר‬ ‫פתראו נגד עיניכם על חבריכם וקחחדוה אין צרין ל‪1‬ח' אפר היא בידם‬
‫חנאטת כיאם הארץתוציא צמחה פת ראויה לאכול מיד כתמר ותסיח‬ ‫ואינן מלובשים בה כי אם אפי יו אדרשהוא לטש ונאדר בו תפשיטק אותו‬
‫כנלוסקא יפיפיה כי לא תתערב בארץ תצזניית להוציא קש וחוץ וי ‪ 0‬לא‬ ‫או מחול פלמ׳פתראו מעוטף בהשתתחילו ממנה נס אדר שלחט׳חהשלמה‬
‫באופן שיצטמו לעסזת מלאכות שתכשר התבואה ליאכל באופן יהיה‬ ‫והם‬ ‫תפש טון וממי תקמו אם לאמעוברי' מגבולארצם חוצה בקרב הגזים‬
‫נעמי בתוך הדברו ששם הארץ‪ ,‬תוציא מאליה צמח מוקליזקבו* כן‬ ‫‪ 10‬ט מלחמה שנלחמו עם הגויס וניצולו מן האויבים ולא נצולו מנס כי הם‬
‫תוצא האיץ קאליה מאכל יקי אפילו‪ .‬חסונין ומזרסן וקמח כי אם פת‬ ‫שובי מלחמהבשלום מן הטיס ושדדתם אותם יעל כן בראותם ואת רפתסש‬
‫יאשרר‪%‬א בהיותו אפוי מסולת נקיה ולהיות כי לא יעדרו אויבים בשער‬ ‫בלבד‬ ‫בי מד נתפקדו עד סלאויב יקומם נמצא שאתם גרמתם רעתם ולא‬
‫העיר באחטת הימים ייסיאלתהימנהבפני׳ מאדם הצזדהלקחתם שעלה‬ ‫כו'‬ ‫הדרי‬ ‫גרמתם רעתם כי אסגס גלותשכינהשהוא כי נשי עתי כו׳תקחו‬
‫צירושלס הפזרץ לפנים לפריץ גמיי‘לייצר להם ואז בזמת אחדותם פרצו‬ ‫כי‬ ‫שהיא‬ ‫והוא בכוכיר מאמרם ז״ל על פסיק ויצא מן בת ציון כל הדרה‬
‫במקום סהפורן רצה לפרוץ ויפטרו ישראל חוצה לקראת הפירץ וכן‬ ‫במקוםשיש תינוקותשלבית רק סס שביצה כי גלו סנהדרין לו' ולא גלתה‬
‫פרצו שער מבטחיו ויצאו גס כי זאז ויעבור מלכם סאמלןהמטיח‬ ‫שכינה וכי׳ גלו תצוקותשל בית רגן חיל גלתה שכינה כי כאשר עולליה‬
‫צפניהם וה הוא ושטנתו בראשם באופןשבקוס ה' יפ!ץ אויביו כו וצדיקים‬ ‫הלכושבי לפני צרמיד ויצא חן בת ציון כל הדרה הנה כי אומיועולליה‬
‫הם מנוקזתשל בית יבן והדד הוא שטנהשעליהם* ונבא אל הענין אחר‬
‫‪.....‬‬ ‫; \ ‪ .‬ישמחו יעלצו כו' ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫גפי עמי תגרשזן כי על ידי מה סחמדתם בתים!נשאתם לכס גרשתס נשי‬
‫עמי מבית תענוגי?שפיתה ט עם אלוף נעוריה ועל ידי מה פפסקזס‬
‫‪ *1 J2 H 1‬שממי יט׳אחרי אומרו מהשהיה נמשך נמאחדו׳חזראל עניינו‬
‫הראסק שמחולסלמה אדריסשיטון ונפי עמי יגרשוןכו׳‬ ‫ומתבטלים‬ ‫גבר וביתואיש ונחלתו גרמתם ללכת עולליהם גרושים מביתם‬
‫מלמודם ועל יט כןשכינה ספליהם־ מסתלקת כנקחת מעליהם וזהו מעל‬
‫ואמר הנה לא היעיל לי יזה שאומר לכס שמעי נא ראשי יעקב הס ראשי‬
‫עולליה תקחו הדרי לעולם כילא ישוט עוד ליישוב לימדם באופן יהיה‬
‫ההמון וקציני החובחרי׳ אסר בשם יש׳יכט הלא לכס לדע׳ את המ‪0‬פ׳ הוא‬
‫הסיליק לעילם* קומו ולכו ונו' אתרי אומרו יתברן כי רפה תבא עליהם‬
‫ל ^ את הדין‪.‬אשי התעתיי ליתן דין וחשטן כי אשר יוסיפו דפח יוסיפו‬ ‫ע‪5‬תח‪ 07‬בתים ונשאו יעשקס גבר וביתו איש ונחלתו ונשי עמו *גרשון‬
‫מכאוב להצטער חיזס הדין כי אתם שופטי ארץ כי הלא אתם שונאי טוב‬
‫ואדר יפסיטין וכז׳ פהוא ליהנות והתענג בעה״ו אמר עתה הוא יתברן‬
‫ואוהבי רע כי כהיות טוב ושלוה בהמון ירע בעיניכם כי אין לכם הנאה‬
‫כמדבר עמהס שאל יחשט‪ :‬טובות הפה״ו ומנוחת! מנוחה כי הבל המה כי‬
‫א‪ 1‬תאהכי רעשתהיה ביניהם קטטות ומריטת ן‪5‬רע איש את‬ ‫אם מנוחת העס״ב אשר לצטקיס ווה אומרו ולנו ויו' לומרקומו ממשכב‬
‫^ויולמען למשפט יקרבו ואזאתס לא לקנוס את עושי הרע תנזונו כי‬ ‫תררחת משובתגם ולכו ממצב מעלליכם כי לא זאת המנוחה שאמם בה‬
‫אס לחטל את ממונםעז־ הפשיט עורם מעליהם הוא ■לבושיהם סאדר‬
‫בעז^׳ז נדישעליהתתמוםו כלומר כי אס מנוחת העה״ב כי הלא במטר‬
‫תפשיטין פד הניח אותם פדומיס וגס שארס מעל פצחותיהם הוא אוכלם‬
‫טחאה סתטתאו נפשכם בעשקכם לא תהיה לה מנוח' כי אם אדרבה תחבל‬
‫’אכלו ממונם ווו היא כת אחת ויש כת אחרת קשה מוו היא‬ ‫ולא קבל קל כי אס ותבל י‪7‬יה נחרץ אן מה אעש‪ :‬כי לו איש ונו׳ ויז‪1‬א כי‬
‫יא״רא׳י‪-‬לושאר עמי הוא חחונס ועורם מעליהם הפשיטו־• הוא כסו^ז‬
‫ואחר‬ ‫”‬ ‫■י‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬
 ‫קלן‬ ‫מיכה ג ד מראות הצובאות‬
‫כי ל‪:10‬זת פה ס^יון ‪3‬חםפט תפדה פתה יג‪:‬סך פל ידי קלקזל הקשפט‬ ‫»אפי אוכלס תפווס והפשיט לםותס גס יכום הכ^ות עד שעגפות׳ פצת!‬
‫‪.‬‬ ‫והוא כי ציון שדה ת זדם יכי‪, • ,‬‬ ‫יפפיצס ההכאות יתתפס הנשר עסהפצפות עד יפרוש הכשר פהעצמזת‬
‫הציוןסדהתתי שוסא״יהפכהלטונה‬ ‫״הו ופרשו כאשר נסיר פפפת פוס הרתיתה ואתר ההכא‪.‬׳יאס״׳ תון מ ת‬
‫‪ .‬״‪ ,‬־ ״ ״ו‪ .‬־ ־ ״ ־ ־‪.‬‬

‫ס סוו ^ן ם ‪:‬‬
‫להס מי שקיים ננזאת הרעה יקיים ׳‬
‫הטיבה ומיאלהם ראיה פפקוק‬
‫ואעידה לי פדים נאחניס את אודיה‬
‫הכהן ואת זכריהי בן יברכיהו ‪fi?i‬‬
‫לכם סחו‪ 1‬ןוה^כהלכ ם‬ ‫מלחמה‪:‬־־ ; לכן‬ ‫סיקיאי !לא יענה יאית׳ אך חהם‬
‫א' היה בבית ראשון וא' בבית שני אלא‬ ‫על־הנכק^^ים‬ ‫מ‪5‬ןכןם ובאה‬
‫כשתראו שתתקיים נבואת אוריה‬
‫פהרפה תהיה לכס סחת ובטחון אל■‬
‫גבואתהטוכה סניתנכאוכדיהז על‬ ‫ו א^ ם אנ ם‬ ‫כלם כי א ‪ f‬מענה אלהיט ‪:‬‬ ‫’יעלליה׳נו הנתהשנית שהיען>»‪ 5‬י■‬
‫דרן וה יאפר הלא הנגאתי כי ציון■‬ ‫^^^^^^^אוסשפטוענורהלהמד‬ ‫״?המתישנ‪-‬ם ימרחהווישתי‬
‫סלה תחרש ט׳והר הבית לצחות יער■‬ ‫’ *סמיזזי‪-‬יי^^־‬ ‫ז״"‪'=■ . ■).‬נ ‪ . ■*L‬״ ' ‪ ,‬ג * ‪.‬‬ ‫הני פהס כאשד הרעו חעלליהסי כה‬
‫כםתראוזה תבטחי בהפכה כי והיה‬
‫יו״יז׳מי׳לנישדה ע‪5‬הנני«ס‪ :‬ל;ערןנפשעוולישראללוטאקיו‪ .‬ש ‪9‬עו■ ‪W‬‬
‫באחרית היפיס נכון יהיה הר בית‬ ‫התתפיס את העם הנושכיס בשניהם ‪ 1‬א תך א ^ * ם ^‪;^1‬קב ורןציני‪ ,‬מרת‪.‬י^רא^ ■‬
‫‪0‬׳ וכי'♦‘ ו‪ S‬ב'‪ iS‬אל הביאור נשית‬ ‫המתעניםמיצאל‪3‬למ ואת כל־הי^רד־ז יעפשי■‬ ‫י״מונס‪3‬חז^סקיאי‬
‫לב א' על אתה לכר קורא אותו‬ ‫‪J‬‬
‫‪* ,*nr‬‬ ‫^)*‪? ^ 1‬‬ ‫טליס יטיבה ופי יתןוהיו שואליס פכ^ ׳‬ ‫‪M‬‬
‫נכון ב׳ ^ן הו א בראש הרים אינו‬
‫'בראש גבעות ״ ג איחרו בהריס נכין ״‬
‫ובגבעו' נשא וגס י אינו אופר בראש ;‬
‫גבעות •לאופרועלי‪)1‬לא אמר אליו‬ ‫■־־‪. .‬‬ ‫^ ^ ^ ר בנו‪ -‬ל א‪ -‬ת פ א ^ ^ ^ ר ע ה ♦‬ ‫בטהסוקדשועציופלחחה • ‪:‬לק■‬
‫כתאחר ישעיה • ה'אומרו‪1‬הלכו■‬
‫גו ים רביס הוא פיות' והראוי יאמר•‬ ‫צ י ה ש ד ה ת ח ר ^ ף רו ש ל ם ע ״ז ת הי הו ה ר ה כי ת‬ ‫״יי‬ ‫וכוהנה נביאי השקלהיו‬
‫ונהרו עליו עחיס ואחרו לכו ונעלה •‬ ‫־‪. ' ■ *:‬‬ ‫לבמ‪ 1‬תי^ר‬ ‫■־'*״‬ ‫״ ף ־ י א ס ״ ״ י ־ ״ ״ ־ ־ ׳ א ™’ ־^‬
‫כי נבואה היא וכן הין פשיגים ע י‪.‬‬
‫‪1‬׳ כי בתחלה אחר ונהרו שהוא חרוצה‬
‫ואתר כן אפר לשין הליכה * ‪' 1‬‬
‫ד•‪! c^p. 4‬היה^ ^ןנזףתיה^ים*דןי‬ ‫קשס לבר •פה ואוחרי׳לעם כי נבואה‬
‫^ ר ס ת ־ ־ ־ן הו ך ־זג כון‬ ‫י‬ ‫יי■‬ ‫־‪.‬‬ ‫בשבועה‬ ‫היא ואוחר הוא ית׳ לכן‬
‫שאתר שהס עליו אין יאחרו לכו‬
‫כנודע פרז״ל כי לק הוא לשין שבוע‬
‫ונעלה* פ׳כי לפעלה לא הזכיר כי אש‬ ‫ב ר א ^נן ־ ה ה ך םונ ^ ^‬ ‫כיאתסהעס השוספים לילה לכם‬
‫הכר ואתר כן פוטר הבית)אופר אל‬ ‫^^^^ם‪/‬רבים ואמררלכו• ‪/‬ונ^דזאל"‬ ‫פתוין ט חהתזין סתנזיס לכס לילה ' עמןם;‬
‫בית אלהי יעקב ט'אוחדו ויורנו‬
‫וכו׳האסללחודהסבאיס ’ י ' ת ה‬ ‫כלופר חפן‪,‬ולא אור לכם פכל החזון הר־ידווה ו ^ ל־ מ ת ^^^יהי ו^קב^י‪ 1‬ת ו מוירציו‬
‫אשר הס חווי׳לכס כי אזר שלו' חזיונם‬
‫לא תראו וכן חשכה לכס ‪ -‬פקסים‬
‫כי כל פה שישיגו ע״י קסס חשכה■‬
‫תהא לכס מתחתו כי לא יוכלו להשיג '‬
‫ספיסרס ואיך י‪1‬צא בטובה גחלה‬ ‫בשורות טינות כי אינן כמציאות וכל עצמים עד־־רתק וכתתו־חךבתקם ‪o fiiO‬‬
‫וישבו וכז' י״‪ 3‬אותרו כי כל המסיס‬ ‫י ח ג י ת ת * ה ם ‪ :‬ל מ ז מ ^ ‪ 1‬ת ^ א ־ י ש א ו ג‪1‬י א ל ־ נ ו י מ ל ב‬ ‫וההוא לנס הפס אן הנכיאוס‬
‫ילכו איש כפס אלהיו׳והלא אדתה‬ ‫••‬ ‫* ׳־ ן‬ ‫י ’•‬ ‫־‘ג** ‪., 'I .1‬־•־ ; ־ ; ־•‬ ‫בסצת תבא עליהס השמש פהס צי‬
‫חניתיס אלהיהס ויבאו לדרוש אלהיס *‬ ‫'‬ ‫לא יחצו יחיה' וזזו ובאת על הנביאי' י‬
‫‪----------‬‬
‫אלי‬ ‫‪------------‬‬
‫כד״א ופבתס‬ ‫קיים ומתמיד‬‫אפיתי ‪,‬‬
‫‪. .........‬‬ ‫סן ■׳‪/>'.‬‬
‫יאחר על‪ .‬דבר‬ ‫‪ji-z^vw‬‬
‫‪ UJQN‬הנה נ‬
‫זצמנם‬ ‫‪1‬חה שנשאר להם חחיותס עד בא פתשם יהיה ביסולין■ רעים ווה! וקדר‬
‫עליהם היום ועול להם רעה והיא הנושה כי ובושו הח״יס בככט" ביאית ׳ אל נכון רהיה הענין כי אנרהס אחר נהר ה אן לא התחיל אות! הסם‬
‫שהטובה שאחר! תתההן לרעה וכן ותער! הקוסמים והצד השוה שבכולס' ’• ס אתרי ק נקרא הר הבית סתם ולא הר ה' ואתר כן והר הבית לבחות‬
‫יער אן לעתיד נכון יהיה תואר בית ה כי לא יחרב עוד וכל כן יהיה‬ ‫הוא כי ועטו על שפס כלם כי אין בית אסר לא יהיה שם פת וכל וה‬
‫החשק סל העחיס לעלות פפה כי עם היותו^לפי‬ ‫תבא עליהם לעתיד על דבר שכעת אין פענה אלהיס כי אין בפי כל‬
‫שיש הטס בפולס גבוהים ממט עם כל זה לא יבצר שיהיה בעיטהרואיש‬ ‫הנגיאיס פענה סל פ‪7‬ת הלין כי ׳ אס סל יחפים וטובות ועל כן יתביישו‬
‫נשא חגבעות ופס כל וה עס היות פלרך אנשים שבעלות׳ ההרה לא ירוט‬ ‫כי יראו הכפן* ואנכי וט' אחר הנביא לאו נא פה ביני וטן נב^י השקר‬
‫כי לא יכלו פה שאין ק בירידה שבפרוצס ירדו אחר שכל כן יהיה חשק‬ ‫כי הפה ע״י מי ם פלוס לעס גדפו רעה להם ולעצח' אן‪ ,‬אולם אנט בפס‬
‫קצת עפים עם היותו בראש ההרים ונשא פגבעות לא ילכו כדרך הפולים‬ ‫שאני נבי' אחת וחתנב' להם דברי תוכתו׳ ובסורו' בלתי טובו׳ על אשפות'‬
‫ההרה כי אם ונהרו שיהיה בעיניהם כירידה צנהד שאין מרוצתו רק‬ ‫אין צדין לוח׳שלא חסיתי כת בעצמי או הבלתי חתפלא׳ כת כ״אאלרב'‬
‫פלאתיכתאתרוח ה׳סבקרבי לסמל קדושת נבואה וחיות וגם מלאתי מלמעלה למעה כן ינהרו בחלוצה לעלות אלהרביתה ואלה לא יעלס‬
‫כלוחבשבילו‬
‫בשבילו‬ ‫סליוכלוח‬
‫כ״א סליו‬
‫הם כ א‬
‫קלושיםהם‬
‫מישראלסלושים‬
‫*‪.‬׳»«יט לאיזיתראל‬
‫ביתיה׳‬
‫לבא‪a‬אל‪ h‬ייי*‬
‫על רוחם ‪-,1‬‬
‫נלי«" ״‪1‬‬
‫להגיד‪U -‬‬
‫כיח_‪. , i i 0‬‬
‫ו_; _‬
‫_ו_‪ .‬ירוא חהעס לה‪1‬‬
‫ונטרה‪ .‬־‪1‬לבלתי‬
‫להוכיח ‪......‬‬
‫_׳ ‪...... t‬‬
‫״ פאת ה׳‬ ‫__‬
‫פשפש‬
‫של ההר בלבד לא בשביל בית ה׳ אן בפלותס הפחים ההם למומתס ילכו‬ ‫החל ליפקב״פשעו ולישראל הם השובים אשר כל אשמתו‪-‬חטא שוגג אני ‪-‬‬
‫טיס רבים דרן הליכה ולא רצים כעמים הנו׳ ווהו ^לכו גויס רבים‬ ‫מגיד לו ולא אירא* שפעו נא ונו׳ הנה ביהודה היו פטם בלתי טוניס ‪.‬‬
‫ואחרו הגויס הלם לעפיס הרצים הנה שתים‪ 11‬עשיתס לא ישרו בעינינו‬ ‫החעורריס לפדי בית יעקב והיו טובים מתואטס לבית ישראל ואל שני‬
‫א׳ הטצה ולא לקש כחונו ולא תפסו כן כי אם לכו דרן הליכה ינעלה־אל‬ ‫הסוגים ידבר ויאחר שפעו נא ואת כל הסוגים הנפצאיס בראשים ומה‬
‫הר ה׳ והשני כי הלא ׳לא־ערנתם אל לנכס לומר שתבואו אל בית ה׳ כי _‬ ‫‪0‬תשסעו*הוא א‪ 1‬ת‪ 0‬המינים שהם מתעבים הפשפש וכל הישרה ועקשן‬
‫אס׳אל ההר בלבד כאומרו ונהרו מליו שהוא בשבילו של הר הנזכרא׳ןלא •‬ ‫האם עיצה על רוחכם שחי ®‪:‬וא ’בונה ציון הוא יתברן יבנהו בדפים כי‬
‫ק הוא כי אם ואל בית אלהי יעקב ועוד שלישית כי לא יאית תפזבו כבוד‬ ‫החעיתיס פשפש אפילו בממון הוא כנוטל את נפשו חמט כנודע ווהו‬
‫אלהיכסכיאס מה סנבאהוא כדי סיורנו חלרכיו הרחבים ונלחוד גם ■‬ ‫אומרו בדפים לרן תחיקא כלויו׳ ואין תכנה ע״י כן ואדרבה ציון במשפט‬
‫ללכת גס באורחותיו הדקים מהם • א! יאחר לא נבטל ’יאתנו עד נראה‬
‫תפדה וירופלם האם תבנה בעולה‪-‬ופיר'ש אין'הו א חהסחתעביסחשפט ׳‬
‫' אחה ש‪ 31‬כי ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו וצא תאחרו כי לוה בהר‬ ‫יהיא כי הלא ראשיה בסחד יספוטז וכהניה את הישרה יעקשו כי אסיל‪1‬‬
‫דילנומבלי גבאנסאלטת אלהי יעקבלאכן הוא ט ה ל א ק א ח ת כי‬ ‫הדין לישר יעקשזהו במה שבחתיר יורו אותו ׳‪1‬על הכל כהניה םנכ‪0‬ן<‬
‫חציון תצא תורה אן ומר ה' הוא פירוסלס שהוא חתין בית המקדש ’ ואז‬ ‫יקסיזו בבטחזן אומלס כי הלא ה׳ בקלבנז לא תבא עלינו׳דעה לכן דעו־‬
‫ושפש‬
 ‫מיכה ד ה מראות הצובאות‬
‫ושמעי לי נחנעצותי לידנק כס' ואם מה שתרמי רע הוא חפני כי פהוימן‬ ‫ושפט הז‪ 6‬יתגרך נין הגזים הלה גין הרצים וכין החיפיס לגס כי ומבית‬
‫חיל כיולדה מרוב צרות בכל ותבקש לך רעים את מלך חצדיס ודומה ני‬ ‫לגוים עצוחיס הס אותם שנאמר להם יהלכו וייס רגיס וכוי שהם פצוחיס‬
‫עפה זאת איפה ואל תהיי ככורעת לילד וחבלים יאחזוה ואינה מוציאהז‬ ‫קלגא ל האחת נכל לנס הנאים ואשר נשארו חהס כרחוק ווהו טד רחזת‬
‫הולד מבטנה כי זו לעולם לא ינוח לה כי אם חולי ונוחי הולן מנטן‬ ‫ואחד שץכיהם ויכירו האחת ואת אטיב לכס תחת נואם כי וכתתו וכו׳לא‬
‫ישאו ומיני אחד סנאתדות נ ^ הגו ^‬
‫ן‪:‬ענין כי את ‪ p03‬מלאת מעון וכל‬
‫ול<>^למדמע‪ Ti‬מלהמה‪ :‬וי ‪0‬בואי*‪15‬תחרח■ עוד שלא תגיחנו מבטנן לא תנוח אן‬ ‫י־ס^! &ם ו«י‪> 71‬ת‪,‬ניג־ה ‪0‬‬
‫*‬ ‫' ‪U‬׳ י‬ ‫‪50‬א ’‪5‬איגו’ אלג‪' 1‬ילנ‪1‬נז׳ ועל• ;‬
‫ח‪1‬ליוגותי כיולדה שנוחה ‪3‬ן בטנם‬
‫ונחה מחבליה ועוד כי אין!ה יול‬ ‫פ’;ה‪1‬ך־!‬ ‫אוורגזרוגסשץעעע^מגוולאערו'‬
‫לפי האמת ללכת בגולה נבלה כי‬ ‫‪D‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אי*ע‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫‪-‬‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫כי‬ ‫‪:‬‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫אוסיף להם טונה כי וישנו איש תחת‬
‫עתה אס תצאי מקריה ונו׳ ונאת פי‬ ‫וכויכלל־אן‪^ I‬נ > ט ם ^׳' הו ה ‪9‬וץינ‪',‬לע^ם‬ ‫‪^,‬״״’ ”‬
‫י!כ‪ 1‬לנא אל נית אלהי ימקנ‬
‫בנל סם תנצלי והוא מאחר> ירמיה‬ ‫^ א ס‪-‬י ^ ה א ס פ ה ^ ל ע ה‬ ‫נ?ד ‪:‬‬
‫כנבי' נשמו ית׳ כי הסס עול מלן בנל‬ ‫לכל המזג המעותל ‪ K d'S‬תתחהעל‬
‫על צוארוייטיבלוווהושם יגאלו‬ ‫^^נצהוא שרלזתגתי‪; :‬ו ^ מ תי א ת־‬ ‫כלג‬ ‫הח^לחה לא יקנלס היא יתב׳‬
‫ס'מכף אויביך כאשר היה נמלאת‬ ‫^ ךי ת !ו מ ה ל ^ ל ג‪^>1‬צום ו מ די ף‬ ‫ניאתסידוחה‬ ‫סיוון ים׳ כי הלא אין‬
‫לניאת יש׳ נו הלא כל הפחים ילכו ‪fe‬‬
‫שנעים שנהי ‪:‬‬ ‫לעד־עז|ם‪ :‬ו^]ה‬ ‫לד ה׳ איש נשם אלהיו לוחד כי ג ס !היה^ע׳לייףם^הר■\ון‬
‫‪ 1‬ע ת ח נ‪(1‬ס‪,5‬ומ׳ ־»»'»‬ ‫סהראשיניס פיו רצים הנהבמד מ;ךל־»ךך ??ל^־ציון ?דיף חאתה‬
‫‪ ,‬ה תמאניחי ‪w ’pin‬‬ ‫^ ען ^ו ל ה ה ר א שנ ה ם מ ל ף ת ל ב ת ־י רו ש די ם ;‬ ‫להם כגויס האחרים ש?לכו ולא‬
‫כחאחר ‪.‬הכתוב ינר ה וכו נימי‬ ‫מהם‬ ‫ירוצו‪1‬נם!«ןס‪7‬׳לא יעוינוקנלו‬
‫יותס אחז יחזקיה וננא ‪ fe‬פעניןוהוא‬
‫אירכןזאם־יועצף‬ ‫הס^ף‬ ‫עמהלמהתרי^עע‬ ‫בסס‬ ‫איש‬ ‫‪1‬זהו כי כל העתי׳ ילכו‬
‫כי אחרי אוקרוכי עתיד ה נ ה‬ ‫כלנו‬ ‫קדושי׳‬ ‫להיומה שאיןכןאנוי«׳‬
‫לגאלכו חגלות מל את'דעי וראי מה‬ ‫לעולםלפעחי אפ»׳ צ;ון‪ p p f ?,‬פי ע ת ה‪w p ,‬׳ כ ^י ? ת ויש^נרת‬ ‫פי‬ ‫ועל‬ ‫יעד‬
‫כי‬ ‫א‬
‫כלן נסם ה׳אלהינו‬
‫ע׳‬ ‫דרכו רמו נטי‬
‫מסית שלא זכית כי הנה ומתה נזקן‬
‫כוה שהוא בימי חוקיה נאספו עליך‬ ‫שני אחי׳אין להם אחדו׳כ׳׳א א׳יהזילן ‪ ^ 3‬ה ו ‪» 0‬ת?נדדבב^ ^ ם תנ צ לי ^ סין ^ ל ף‬
‫גויי רבים והוא כי כאשר נא סנחריב‬ ‫‪ wfe‬ואחיו יענוד למלתו מש״כאט ןהוזז מכףא;ב’ ף ‪ ; :‬ן ^ ה נאםפו^ער!ף נו׳ם י ר ם‬
‫מרב פסח לכנוש את ייושל׳ היו עמו‬ ‫כי כלנו נאחד‪.‬נשם ה׳ אלהינו כלן‬
‫עולסועד * ניו׳הלוא וכו׳הנה בגליו' ה א ^ ח ם ת מ ףו ת ס‪1‬בצ״‪1‬ן'ןנ!ג’ נו‪■. :‬והמהלא‬
‫כמפורש בתוספת' ארבע מו^! סלכץ‬
‫קטרי ‪ .‬תגי שהיו גויס דנים פס‬ ‫היו חלושי כת נכאים ודלים לא •דעונזח?!ב‪ 1‬ת; ה ףז) ל א הנינ ש צ תו'ב^קפצם‬
‫מלכיהם ופס שלא היה צריך כ כ‬ ‫ד ^י מ!וו ציו! כ’ קךנןז‬ ‫ע^יובח ללכת לפני רודף בגלות ??מיר^־נה ‪:‬‬
‫לכבוש את ירושל׳היה עם לבנם לאמי‬ ‫!השאירוס נארץואותם יקראצולעה‬
‫א^י ם ‪ 3‬חל ואךסוזיף א^יכש נ ח ^ ה ו קדלןוח‬ ‫דאת הטליס באדצית יקרא! נדחים‬
‫כי עתה בעון יש׳שיחנפותחת ‪VjJr‬‬
‫יזבו לתזות בנועם ציון כי בנא‬ ‫^ ____ ‪_'TO‬ליהוה‪ ^ 3‬םו ח| ל ם לארון‬ ‫וכאשר היצר ליש׳ בשני הסוגים כך‬
‫איש מן העחי׳לירושלס לא היו מניתי'‬ ‫ע ת ה ת ר ע ^ כ ת ^ ו ד ס ^ו ד; ^ כו‬ ‫ב ל־וז א ר ץ ‪:‬‬ ‫סיצרלציוןויר‪1‬של׳ ‪3‬ליהעא‬
‫אותו ליכנס ציונה ובכן התאוו‬ ‫ן ״־‬ ‫' ■י י‬ ‫׳ ‪'• .‬‬ ‫‪ 11:‬״ ■ ‪ L 1‬י‪ .‬י ^ ‪ ‘L‬׳יו״־ ‘י■‬ ‫מון תשני הארז עליה ועל שלשת ‪:‬‬
‫תאוה לחזות בה ווה! האומרים תחנף‬ ‫^ ^ ^ א ת ^ צ‪ 1‬פ ט; ^ ר א ל‬ ‫השוט׳ אחד שישונלרמחסנעלהא׳‬
‫ותחז בציון עינינו והמה לא ידע!‬ ‫‪■^ ,‬ר ת ד ־ ז‬ ‫‪ ^ap.‬וארצה‬
‫^‬ ‫ה •‪5‬‬ ‫הס הנשארים שדודים זאחללי® אמר‬
‫אפפה כצולעה ועלהטלו'^ו'»נדיו׳‬
‫מחסטת ה‘ שהיה למפות חוקיה]מלך‬
‫המשי׳ ושנחלי‪43‬וג ומגוג ולא הבינו‬ ‫אקנצה ועל ציין ספדי הרע לה כי‬
‫גלה ה׳ חמתו וכ!'ויצת אש נציק אמר‬
‫מצתי במה ששס בלבם להתקבץ שהיה‬
‫ל‪ 5‬ן‪ .‬י ת נ ם ע ד ־‬ ‫ו מו צ א תיו ^ ך ם םי מי ^ ל ם ז‬ ‫ואשר הרעותי ופירש חה שאטיב‬
‫כי‪.‬ק‪3‬צן‪,‬כעחיר גירנה לדוש אותם‬
‫הצלפה הוא ני זשתתי את הצולפה‬
‫יחד כאשר פשה ית׳עליד המלאך‬
‫י‬ ‫נללואל‪#)1‬רו״\ר» ‪ V‬׳‪ *,A‬״‬ ‫נדחו וגס‬
‫חו«ם‬ ‫‪ 1p«7&Mp‬נאשר‬
‫גתגמי נ‪7‬‬ ‫לשארית ואשר נלאו‬
‫>‪7tJG‬׳‬
‫>«י‪5‬״ו‪1‬ר«ה‪.‬אגה«הא־‪'1‬ס לטיעצמזועלגיי! ^יי?י״״"^יו■‬
‫' ומלןה על*הסנה‪7‬ציח״עימ! מ‪ 7‬ע‪1‬לס נליה‪05‬פ>יאתי!יוג‪7‬לנו־ ' עצלחת«נה‪<71‬־> טל'‪7‬ן‪1‬לאע־»‪ 1‬לאונ'חי‪ 7‬וא»'סנ‪. 7‬לם!אי ‪ 0‬ני‬
‫»»’‪ 1w7‬נ•ה״יץשה^ידייחרמעתהפשיםי‪ 77‬״‪1‬־״״י נסי‪7‬״מ ‪ :‬קי!״לניתןנאסר‪.‬נ״ל־י היקהיהג• ״ל‪ 1‬ה״־'סל‪-‬״לס<‪» 0<7‬י»‬
‫י^״״הא־ית‬ ‫־נ ‪ ,‬־‪,‬א>״‪.‬יל״עלה‪1‬א‪ p‬צייויחלהיייייינק >א״י‪.‬א>‪1‬המג‪7‬ל■ ” א״י״תיניי־קק״־י״יי־רסותיו ה־‬
‫אלה שחיא*‬
‫׳■‘ י י‬ ‫ממים רבים כד״א ‘‬
‫יקים‬ ‫יסורו והזיקות י‬
‫לא —‬ ‫הוא בית החקלששל מטה העתיד להיות מרטה עדרים התבשר לעתיד ‪ ,‬נחי^ה סלעילס‪^1‬‬
‫כי אותו טופל נו ציון הוא הרוחני אשר הוא למטלה עדין תאתה לארץ‬
‫ת זי לעלמין לא‪.‬תתחבל תלק ותסף כלאלין חלכותא ואו והחרמתי‬
‫מתחת שהוא עדין בארץ ולא השפע מתפשט כי אסתאתהחחשוהוא ‪.‬‬
‫לה לצפס מה שלא היה נהייגי‪ .‬גבייאל ‪ :‬אך לא פת־ כי אם אחד וחן רב‬
‫מאמרנו על מראת סולם מוצב ארצה כי הא בסוף תיבה במקום למד ‪r‬‬
‫^ י י״ייף תתגודדי בת גדוד כי אתה סאתה ‪3‬ח גדול חוקיה תתגודדי‬
‫בראשה שהראנו ית׳ המקדש אשר יבנה בזכותו הוא העתיד שיהיה סולם‬
‫זכית יאל תאחרי וכי פל שלא אמר חוקיה שירה נפסיד כל ים'‬ ‫‪' .‬‬
‫מתוון העולם השפל עם העליון כסולם החתנר גבוה מס הנמוך ובאומרו‬
‫כן דפו כי ג© ח׳‪-‬דכם היה פיכזב כאשר היה מצד חזקיה והוא כי הנה‬
‫ארצה כיוון כי מלמעלה הוא ‪1‬ירד ארצה שהוא כאומר' לארץ וזהו עליך‬
‫ור סס ע בי ב״תי נצא וננצח העולם ־‪ ,‬לאשר ביחזת החשית ומה היה■‬ ‫׳‬
‫תאתה בלשון ארחי ואחשוב שהוא ע״ד אוחרש ז׳ל שהקדיש נאמר בלשון‬
‫ימ׳״ור ה ה!א עון שהיה לכס שאתם מקילים בכבוד שופטיכם כי בשבת‬ ‫־‬
‫ארמי סלא יבינוכז מלאכי הסרת גל יקנאו נן לבל יקנאו ‪!3‬ה שמקדש‬
‫י ט ע^הלחי את שופט יש׳ וידוע כי ציון במשפט תפדה‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫קדוש רו^!י ירד לישראל מלמעלה אמר תאתה בלשון ארמי ואין ספק כי‬
‫‪ | j f | 1‬ן ! בית ®י^י יאחד שדבר עם ישי שלא זרז יהיה חוקיה מלן‬ ‫‪,‬‬
‫ממשלה וו העתידה היא גדולה מאשר היתה במקדש ראשון ושני • בי‬
‫יי® פס נושע בה׳ עולם יעד בא ודבר פס חזקים‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גשמיים היו על כן אמר ובאה הממשלה הראשונה שהוא אשרהיתה‬
‫פרתה בי מסס הוא שורשו ואחד כמדבר פחו לנס צמיר‬ ‫•‬ ‫ראשונה בבית המקדם ראשון ושני ממלכת לבת ירושלס כי כמדרגת‬
‫ת י להיות באלפי יהודה שלוא להיות משיח ויהי מל שלא אחר פירה או על‬
‫סהיתה בבית עצמו וציק בדאשונ' תהיה אז בירושלם חן המקדש וחוצה ווהו‬
‫שלא נשא אשה עדין אמנם חמן לי יצא שהוא* יורג‪-‬ן מושל גיס׳ הוא מלך‬ ‫ונאה וכוי ממלכת לבת ירושלם * עתה לחה זכו׳ הלא ספרתי מהרעה‬
‫מש ח הפתיל שצא מייפו ותצדק לו כמלוכה ההיא על כי ותוצאותיו‬
‫הנאה עלין ואמיתי ‪ W S‬תתרפא עתה קודם בא הרע׳לחה תרימו ריע‬
‫ק ס כי כנה ל‪ 1‬ב מוצאות א׳חאל׳הא׳ כי מאדם יצא כי נפשו הוא והמוצא‬ ‫לבקש רעים מלכי גויס צפרש״י שעיייכן תחלה להרפא באחרונה וטוב‬
‫'‪ 3‬״ א® ‪ W‬ושגי חוצאותיו כס מקלס שהוא מאז ברא אלליס אדם בג״ע‬ ‫עובשמעתהתתלוהאלה׳שהוארעךזרע א‪ 3‬יו ולא תריע רע זולתו ‪.‬‬
‫^ ינתלוד ‪ 00‬היתהב ‪i‬ח *או יאח׳זחוצאותיומקדם שהוא‬ ‫‪^ -‬‬ ‫ית׳נאס תאח׳ ש‪:‬חלן הקדום אין בן וטל כן ת‪3‬ק׳ לןרפיס זרים לא תחום‬
‫י‪,‬־־ ״ ״ ״ ־ מ י י‪ 0‬״ ק‪ ,‬״‪ ,‬ל » ל ם ״ א ס ״‪ ,‬״‪5‬‬ ‫כי האם יועצן אבין בתחיהא כלומד הלא אנכי יתצך ולא אמקי בלומד ’‬
‫ל ״ ‪ fiPC‬ו ט ני ״א‪ 1‬מאאויד! ״א‪>7' 7‬ז‪'777‬היה כי ^ א‪|)1‬‬ ‫‪.‬‬
‫בחחשבתז‬
 ‫קלח‬ ‫מיכה ה מראות הצבאות‬
‫נ״ח!‪1‬נתו>ת׳ניי»‪|(5‬ונ!י‪^ 1‬יהיונ״חשמיוקד־‪5‬ע‪51‬׳ה’הגי־'״■״’״’ ״‬
‫ק‪ ,,‬לנ א ש ד ‪ - 0‬נ !‪ ,‬נ‪ 1‬־ ״ ל קי ־ ־ >ייו ץ ־ ״ ק ש ^ ג ה ‪ 5‬פ ״ ‪ < 5‬ת״׳ז־‪.‬‬ ‫»לס הס ס ש ת״יני א־‪ -‬ת ‪ ,‬־ ‪4‬׳ •״י ע‪-‬לס ימן ני ה ״ ס‪ , ,‬״‪rm - ^ ,‬‬
‫«‬ ‫‪I‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...‬״״»««‬ ‫גגולסכישיתא^‪2‬ישנההוי עלחאלטזחתסםתימי החמשה סל בראפי^ג‬

‫סיחעםנעווה' 'סהואהאויזו■ לו‬ ‫יו« וי^ילד^)‪ S‬ר ‪ n‬ויתר אחיו יישובו! על־רנייעןר{! ‪:‬‬ ‫י תייגנייייניז^יייניעל ״'® ’‬
‫סאל״״־יואתנה נוים נחלתו ונו­‬ ‫־ י ליום השנת ני»א‪, ,‬״ראיס‬
‫תרועה ונו׳ ווהן ויעה נעווונו'‬ ‫ון‪ 3‬ם ד ורעה ??!;הלה מ און ש ט ; ^‪^3‬‬ ‫על ‪0‬שמ הנינה עלי‪,‬ע‪.‬זהות דיי‬
‫‪.0‬דוע־ נ־״וימ־ו־ואנגאי‪ 1‬־ ס ־׳‬ ‫ןה״‬ ‫ף ^ בן' ב‪ ^ _ ,‬מ ה‪,‬נ ך ל‪,‬ן ד ^ן ‪ £‬סו ^ן ך ץ ‪:‬‬ ‫י ^ ל ל ™ ?»״ ית^ל״‬
‫אלהיו והוא כי או יגדל כב יכול שם‬
‫ה׳אשר נשבע ית' שלא יהיה ה' של©‬
‫׳להגי׳ כלוקר וכז׳בזחימתיו עלי עשור זהש^‪ 1‬נ ם א ^ו ר י כי־יב א ב א ך צנוו ם ?דיף‬
‫עדינקס חעקלק שנאחר כי יד על‬ ‫סינגןלתקן עשרקללית שנתקלל ^^רמג‪^1‬יגו_וד;לןמנר•' עלי‪1‬־ שבעה רעים ו־שמנדז‬
‫כס יה וכו׳ואז יהיה עוז ה׳ בוחן גאון‬ ‫העולם ע״י אל שקלקל עולם שנברא‬
‫^^עו‪-‬את־אך^ןאשררבךןךת^ח■״‬
‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬נסכיאדם‪:‬‬
‫‪.........................‬‬ ‫‪ .‬כי'חאחדזת ופל חה שהוא ית׳חאז‬
‫ה׳ שיגדל בד אותיותיו שיעלו זה עם‬
‫וה ויקרא אלהיו בפצס והוא כי א'‬ ‫א‬ ‫?ו‬ ‫‪7‬‬ ‫ל‬ ‫‘‬
‫שור‬ ‫מא‬ ‫ל‬ ‫צי‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫כפתה^ה‬ ‫נמרוד‬ ‫ארץ‬ ‫ותלך‬ ‫חשב חחשבות לתקןעזל׳ע״י לול‬
‫•׳־•‬ ‫התשיחאחרחאדעמקוחתשבו׳ הנס‬
‫מהשלשה שנקראים נשם הגדול הזה‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫׳‬ ‫והיה‬ ‫;‬ ‫^‬ ‫?גבולנו‬ ‫ך‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ף‬ ‫ונ‬ ‫בארצנו‬
‫הוא חשיח כד״א זה שיזו אשד יקדאו‬ ‫לי חיתי עולם היו תוצאותיו במציאו'‬
‫להניו ית׳ לכן אתר שהמשיח העתי' יעקב ?לןרי עמים רבים כטג^ מאת;הוה כרבקים‬
‫ה׳צרקנו ואז לא יתקוחחו כגוי׳כאשיר‬
‫ירועס כי אס זישכו והוא כי אז יגדל‬ ‫אשר ל א־ןקוה לאיש ולא ילחל לבני‬ ‫כיא חאד׳יחשן כי יתנם עד עת יולד'‬
‫אדם‪":‬־ ןהיהשארית יע‪.‬קב בגרם בקרב עמים‬ ‫מפסוק‬ ‫יללה ויהיה ענין קאחרס ו״ל‬
‫עד אפסי א ק ותהיה חתיתו על כל‬
‫זה כי עתידה אדום למשול תשעת‬
‫גויי ה א ק והיה זה שלום שאמרנו‬ ‫חדשים בכל העולם וראוי לשים לב דכים כאריה כבח׳מורת __יערב?פיר?עךךי־צאן‬
‫יישבו ע״י אשור כי יבא בארצנו היא‬
‫ארן יש׳וכו׳כחאחר׳ז״ל שאין לך‪ ,‬קלר‬ ‫מלהאחרם איזה יחס יש לשליטת אשר אם~;נבר ורמס וסרףואין* מציל ‪ :‬תרם‬
‫ץ ^^ליס תהלכנת אתית* זעודשהיל״ל‬
‫וקבר בא״י שלא יהי׳סוש פרסי קש‪ 1‬ר‬ ‫על‪-‬צליףלנל^^^יפף יכרתו ; לחה ני‪ 1‬ם־‬
‫לדת יולדה ולא על עת יולדה‬
‫כוואז והקחונו עליו ז' רועים אשר‬ ‫*^יהאשיראה שעל יולדה ילוע׳ שילדה ההוא נ א ם ״י הן ^ ל ךז ע ח;י סוסיף מ לונ ד‬
‫הוכירוס רז״ל אדם שת מתושלח חצד‬
‫אחד אמת מצד אחד ושחונה נסיכי‬ ‫ןדמנר^י^פאר^^ף‬ ‫ידביעל כן אחשב׳ שעל חה שרבקה והאבדתי מךכ^תיף*‬
‫ורעו את ארן אשור בחרכ ואת‬
‫א ״ ; ‪:‬׳‬ ‫ן ה ר ק ת־ בל‪ -‬סכ צד ף ־‬
‫נחלול בפתחיה והוא מאמרם‬
‫״ י ז ?’‬ ‫ו הבלרתי פ סי ל׳ ף‬ ‫ו ם עונני ם איןן היו־ ל ך !‬ ‫יוהונין להי!ת ל‪6‬לו־ צישלי־וה‬
‫מל פסוק ויהי בימי אחרפל‬
‫מ‬
‫כו׳סעליהס נאחר חרב פתחו רשעים‬‫‪5‬‬‫»׳םע‬ ‫יז‬‫‪1‬‬‫ה?ור?נןע׳!‬ ‫תחו‬ ‫ע!‬ ‫א‪-‬ת‬ ‫הול‬ ‫^רב‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫נ״יו״ולאחי׳ולהיותנינוקסעתיי‬
‫וכו׳ ש־ואשו־יס‬
‫שהראשונים שפתחו בעולם‬ ‫^^^ת^<‪.- t^i‬ר‪^-‬רןרכףו ‪ ^ n‬מ ך ‪'p‬י ונו׳‬
‫חרב התאחרפל הוא נמרוד וחבריו‬ ‫עריך‬ ‫שלוא חיום שנתעברה אחז חהנו על‬
‫על כן חרנסתבא בלבם וזה יאחר‬
‫שילדתו ליה לו כת למשול בעתים‬
‫פה זאת ארן נחחד שהוא אחרפל בשביל פתחיה שפתח גחל' על כן תבא‬ ‫ולאתים שהוא העביר שליטתו תעליהסזזה אותרו על עת יולדה יללה‬
‫בארצו ואז החשיח הנז' והציל חבא והתקומם שזס גוי מחתת אשור כי יבא‬ ‫שהם ע׳ חדשים ועניו קשר הכתוכים לפי זה יהיהבהזכיר חאחד׳ ז״ל בס'‬
‫בארצנו שהוא בראות הנקחהישיעשה באשור ועל כן הכל ייראו ויפנו ולא‬ ‫‪ ,‬הזוהר כי רבקה ובעלה ‪ )1^3‬לתקן קלקול אדם וחזה כי הם נד מו ע״י נחש‬
‫ירים איש את ידו ואת רגלו * והיה שארית וכו' אחרי א‪1‬חרו מה שיחריבו‬ ‫»םי קללית בעזלמורבקה ובעצה ע״י עשו שהנל( חהצד ההוא של נחש‬
‫את אשור כי יבא בארצנו אחר כי אחרי ק והיה שארית יעקב שיהיו‬ ‫ניתז עסר ביכית ויתן לן וכו' י ונבא אל הענין אזהר הוא ית׳ הנה היה‬
‫בירזשלס אשר הס כקרב עחי׳ רבי׳כי הנה ירושלס נקרב ובאמצע כעולם‬ ‫רציני לעשות חזקיה מ לן המשיח ולא זכיתם כי אם שיהיה בן דוד העתיד‬
‫וכאוחו׳ כחאחר׳ז״ל כי מ״כ כל ערי האומות נקראו׳גנות ירושלם כח שת‬ ‫לעי תה הפסדת כי לכן שלא זכית לכך יחשן המשיח בן דול הוא התושל‬
‫קלחד שירושלם מטרפולקלכל המדינות מהוא כד״א יריתווגנותיה‬ ‫ביש הנו יתנם וינחם את העתים ולאחים ביד אדום עד עת וכו'והוא כי‬
‫ואחר כי אז יהיה שארית יעקב בקרב הגויס כמחי׳את כולם נשפע הנשפ'‬ ‫עתה בהיות אדם הוא תלךהחשיח יש עכוב בידו לחשול על כל עתים‬
‫לעולם בשבילם כטל וכרביבים על כל העחי׳ ושתא תאחר הלא גס עתה‬ ‫חצוניס גם הס עד יתקן תה שמנעה רבקה חעשו ששרו הוא בעל דינו‬
‫בגלותינו ים' מחיים את העולם כי אי אפשר לחולם בלי יש' ורוב גשחים‬ ‫סל אדום שהיה ראוי יתשול באשחת אדם הוא דוד הוא תלן התשיח אן אלו‬
‫הס ע״י ים׳ זחברכת תפלת׳ חיים עמים רביס לן״א כי אז לא יהיה כטל הבא‬ ‫היה חוקיה הוא חלךהחשית לא היה ציין להפיס דעת שרו של עשו‬
‫ע״י תפלה אז רביבים שמצערים טרם בואס כי אם כטל הנא מאת ה'‬ ‫בעד תה שרבקה חנעה הברכות חתנו שהוא בעל דינו על אדם‬
‫מעצחו זנן רביבים אשר לא יקזה לאיש צדיק יתפלל להניא טל וחטר וגס‬ ‫ולא של חוקיה וזהו לכן יתנ® ‪ 3‬עת היולדה עד עת ילדה היא ע'‬
‫לא לתפלת רני׳ כי לא ייחל לבני אדם וכל זה יהיה בעז׳ שישיתזן ירושלם‬ ‫חדשיס ועור דבר שני הפסדתם והיא כי ויתר אתיויסונון על בני יש' והזא‬
‫אלא שהם בקרב עמים רביסכיהסבאחצע החדינותאך כאשרוהיה‬ ‫כי הנה ארז׳׳ל אין ק דוד נא עד שיכלו כל הנשחות שבגוף וראזי לדעת‬
‫שארית יעקכ בגויסחחשחלנל היותם כקרב עמים רניס שהוא אם‬ ‫מה הוא הגוף הלוה כי דוחק הוא לוחר כי הוא אוצר וגס נדקדק אוחר'ק‬
‫יצא מלכם לפניהם לנקום נקמת איזה אוחה כארס זעחלק ודוחיהם או‬ ‫דוד ולא אחר אין חשיח נא וכו' אן הוא כי הנה ארז׳׳ל כשמות רבה כי כל‬
‫ידחו בגזים כאריה בבהמות יער בתחלה שעם שיטרפם האריה לא ינצרו‬ ‫הנשחית העתידות לנא כעולם כיס' כלן היו בכח באדם וכאשר קלקל‬
‫מלזעוק הבהמות על שברם בהטרסס אן אחרי כן יהיו ככפיר בעדרי‬ ‫הוא נתקלקלו כלן על כן צריכים לנא כלן ליתקן והוא הטעם אל היות‬
‫צאן אשר הצאן בלי נשחע קולם כלל כי תפזל חתיתם בבעלי חיים דלית‬ ‫גזית המותעל כל העתידי' לכא גס כצדיק•' על כי על כלן עבר הקלקול‬
‫להו חזלא ואס תאחר אין יתכן שכבהחותילחו דלית להוחזלא טס היות‬ ‫ואין תיקונם רק ע״י המות ככתוב אצלינו על חאחר ר׳ חאירוהני;טוב‬
‫‪ .‬שכל עם יש לושר לחמלה הלא הוא כי אתה כ כ תהיה גדולתן שלא תצטרן‬ ‫מאד והנה טוב חות והוא מה שכתוב אצלנו על פסוק הכל כאשד לכל ווה‬
‫יפקוד ה' על צבא המרום בחרום שהוא על השרים הצרים אוחן ואח^כ‬ ‫אסרס ז”ל אין בן דוד ‪3‬א תשכה״ש הידוע הוא גופושל אדם האישיב^ משם‬
‫תעםהאתההחלחחפכיאסשתרוסידןלחע‪,‬העלצריןהםהםריסוע״י‬ ‫ויבואו כלן והוא‪,‬כי להיות המשיח בן דוד שהוא אדם אי אפשר להיות‬
‫נן חיד וכל אויבין יכרתו לפנין כחעצחס • והיה ביים ההוא וכו׳ ראוי‬ ‫סליטתו שלחה עד יתיקן אשר עותו שקלקל הוא את כלן כי בו היו כאשד‬
‫יכרתו שהוא כליון‬ ‫לשים לב אין אחר אוחדו תרים יין‬ ‫חטא כלומר שאלו יצוייר יהיה המשיח אחר ולא בן דול שהוא אלם לא כיה‬
‫אויבינו בישועתו הגדולה חהפן סלעכ אלינו ואומר והכיתי סוסין כי‬ ‫צרין יכלו כלן נזה יאחר ויתד אחיו וכו׳ לומר סעיי היות החושל ביש' בן‬
‫והכרתי ערי ארצן שהוא חה שהיה גחרנן* ועוד אומרו והכרתי פסילין‬ ‫דוד שתוצאותיו תאדם על כן צרין שוית' אחיו שהי) באלם שהן כל הנשתו'‬
‫ומי כי הלא יפלא חי נתן פסיליס ואשרות בקרב ישר בזמן ההוא* ועול‬ ‫סבגיף צרין שישובון לעולם סל בני ישר& כי כאשר באו באד' פעם א׳צרין‬
‫‪5‬אעך למעלה)הכרתי ערי ארצן * ועול‬ ‫אומרו והשחלתי ערין ‪>3‬‬
‫שיסיבין עוד על בני יש' ליתקן בם בגינם יש׳ בתורת ה' זבחצותיו כלומר‬
‫ני בכל זה מדבר כפורעכן׳ ן;א על !‪g‬׳ ואין מתקשר טס וה ועשיתי באף‬
‫’יי* ®^’ | כן אס היה חזקיהו מלן התפיח שלא היה צרין לכן כי לא אלם‬
‫ננחיחה‬ ‫•‬
 ‫מיכה ה ו מראות הצ‪1‬באות‬

‫‪,‬דברו דברי הריב אם•' לי ית׳ עס החוו העם משיטס יבראל כת כצדיקים‬ ‫ק יהאבדיד חרככיתין יהיא‬ ‫ן יהודה קחו והכרתי סזסין חקיבן ו >י‬
‫^״ו*דח)־ס‪1‬כחוח»מריםבלשזן יחיל‬ ‫׳־ ■‬ ‫’‬ ‫׳‬ ‫‘ י‬ ‫הלבד הלאשין פנכרת טרפהגליזת ‪-‬‬
‫ן י י ף ־ ‪ .‬ו ; ג ש י ת י נ א ח ו ב ח י מ ה נ ק ם ‪ } { .‬ת ‪ -‬ה נ‪ ; , 1‬ם‬ ‫מ ס ע ־י ה ״ ״ ל א‬
‫על אחדות צדקתם ואוקריס בחה‬ ‫■‬ ‫א ^ ר ל א ^ מ עו ■ ‪:‬‬ ‫י‬ ‫; •׳‬ ‫ערי‬ ‫הם‬ ‫ארצן‬ ‫ערי‬ ‫ואחרי כן והכרתי‬
‫אקלס כו׳כאשר יבא ביאורו בסי’ל •‬ ‫עתה‬ ‫כי‬ ‫ען‬ ‫י‬ ‫עדין‬ ‫ה^לץ ולא אמד‬
‫ש ‪ 5‬ו ק ן ־ נ א א ת א ^ ר ץ ה‪ 1‬ה א מ ר‬ ‫‪C a p . 6 .‬‬ ‫י‬
‫בק‪ :‬אקדם וכו' הנה התלונה אשר‬ ‫עס יהודה חדבר ואיחר‪ ,‬שיכרית‬
‫התלונן הוא יתברןעלמקוכללס‬ ‫ר!ום ריב א ת־־הדלד ם‬ ‫י‬ ‫‪...‬‬ ‫ערי הארןדס של עשרת השבעים)א!‬
‫‪ '3‬דברי' א' היותם כפויי טובה על כל‬ ‫הריסאת־־‬ ‫אגבן והרסתי כל קבצרין באופן ות ‪ 0‬מענההגבץועזה^ף‪. :‬‬
‫הטובות אשר היטיב עחהסכאוחרי‬ ‫שלא תיכל ליחש גצחונן לעתיד ע״י‬
‫הקבצריס ט הלא חאן והרסתי כל ריבןהווזןקאתגים כ‪1‬קךיאךץ פיליב ל״יהוה עם־‬
‫אשד הטלתיןוכו׳שנית הכפיות טובה‬
‫כי שלשו רעה תחת טוב‪ 5‬גי חטאו‬ ‫'קנצריך יגם לא תוכל ליחש נצחונך ‪ fey‬ןעם~ן^ךאלין;ובח;״ ^מי נ;די^^" תי לןן‬
‫לו לכן על שתי אלה חשיניס ישראל‬ ‫הנוכר לעתיד ׳‪ 1‬י כ‪0‬ס*ס או ידיעת ומה'^אח‪-‬יף ‪ njy‬בי; כי העלתיףבאד׳ן סצרים‬
‫באחדות א' בלשון יחיד ואוסרים טל‬ ‫‪ ,‬העתי׳כי גס חאו והכרתי כשפים זכו'‬
‫וממת עבדים פחתיף ^^א^להלפניףאת־מ^ה‬ ‫‪.‬והוא הייעול שהזכיר לקעלה שיהיה‬
‫אשר הטיב חסדו לי והפליא לעשות‬
‫טוגית רבות וגדולו' הלא אס היהסלן‬ ‫‪.‬חקולם חו־־גן יכולה וחשכה לכם אהרן ומרים ; עמי זכר־נא מה־־יעץ בלק‬
‫בשר ודם שהיה צרין לגקולי הייתי‬ ‫מלך כ‪ 1‬אב ומדרענה א ת‪ 1‬בר^עם בךבעור מך־‬ ‫קקסום ונס לא תייחס הנצחון אל‬
‫קקדס פניו בהנחות ודורומת אך‬ ‫ב׳סיליןכיהלאחאז התרבן הראש!!‬
‫;‬ ‫^ ־' מ ^ ג ל ל מ ען ד ע ת צ ך ק ו ת י הו ה‬ ‫' ה ש טי ם‬ ‫והכרתי פסילין »כו' וכן וצתשתי‬
‫לה' יוצר הכל בחה אקדם ה' תה אתן‬
‫לו שאינו שלו וכל מס שאונל לקדם‬ ‫^האהדסי^האכף לאלהי מרום האקדמנו•‬ ‫אשרין זכו באופן כ• כצפון העתיד לא‬
‫פניו בו הכל הוא לפניו יתב׳ כי יוצר‬ ‫יהיה רק ע״י כי ועשיתי באף וכ^ לעולות ב^ליס ךני שגה ׳ ־ דדרצהיהוה כאלפי‬
‫'ואדון הכל הוא ועל השנית אסר‬ ‫והוא כי לכם הכל עשיתי ע״י מצתי‬
‫‪.‬תרופת החטא הוא ההכנע לפניו‬
‫שעל כן רחקתי להשאיר לכס שארית אילים ברלכות נ ח ^י־ ש מן האיתן ככ‪1‬ךי פ^עו‬
‫ולפניו נטטוף בהכנעת קשובה ל‪ 1‬ס‬ ‫ןר‪v‬שלכתי מיקי הכעסעל ה בניני'אף‬
‫פרי י‬ ‫■‬
‫אני אזמר איכף לאלהי בתמיהה והוא כי אס יאתרו לאיש חשוב או פר או‬ ‫ה'‬ ‫כלה‬ ‫כד״א‬ ‫בעם‬ ‫ולא‬ ‫בעיר‬ ‫כליתיס‬ ‫האף והחיתה שהם מלאכים לטיס‬
‫‪ :‬חושל הנה לפנין צפור דרור משתחוה לן וכורע ונכנע לפניד כלומר‬ ‫ובתיק'‬ ‫באף‬ ‫ועשיתי‬ ‫הרס‬ ‫לגוי'‬ ‫אן‬ ‫בציון‬ ‫' את חקתו שפן תרזן אפו‪5‬יצת אש‬
‫הסהקלאכיס רעיסאתהמיסעצחסאשרלא שקעו לי כי אני קצפתי ‪ .‬קבלהו והחזיק לו טיבה כלא כל השוחע יצחק לו באמת באחור הנא בחה‬
‫נחשב צפור הלו לפני ארצה בו ואחזיק לו טינה על אשד נכנע לפני‬ ‫■‬ ‫‪ . .‬קעעוהקהעזרו ל ר מ ה‪/:‬‬
‫והשתחווה אלי ואחר הכנעתו אלעיג והלא כל אסר לו חח בקלקדו הלא‬ ‫נא וכי' אחר איחרו ייפול הטוב העתיד תור‪ fe‬עניןראשון‬
‫ילע כי גדול קאד ערן צפור קמר לפני האדס מ עין האדם לפני גדולת‬ ‫על וקנו זאזחר שקעו נא ו ־שהוא שחעי עתה את אשר ה׳‬
‫קוני ית' כי מלן תלכי המלכים הוא^באוסן כי ע״י זס יש פתחון פס לאיש‬ ‫י‬ ‫אותר קום ריב את ההרים הוא את‪ .‬הגדילים שבישראל וע״י רן ותשחענה‬
‫החוטא לוחר הלא אס על אשד חטאתי לו ית' יחפו׳ן איכף ואכנע לפניו‬ ‫‪,‬לגביגית הס הנחזכים קרס קולן כי ט!ב לריב תתלה פס הגדולים בל‬
‫‪,‬יראה כנושא להם פנים ויפש כן ובהרים היחל ואחר שמעז הרוס לס _‪3‬עיני •פלא כי מה אני יחשיב כפיפתי לפניו עס היותו אלהי מרום ח׳יא‬
‫;איכףלאלהי קרום בתמיהה כלומר כיבתה נחשב אני לפניו שיחשוב‬ ‫‪ .‬גדולים שבעם הצדיקים הגדולים והאי נ־ס ?צדקות עחידי עילס אשר‬
‫‪.‬כככעתי וכפיפתי להכנעה ופירש ואמר מה שאמרת במס אקדם ‪ '0‬הלא‬ ‫מ‪ :‬קוסדי איץ יסודי ע!לס והן אמת כי הריב בעצם לה׳הוא פס עקו הוא‬
‫היא האקדממגעולז!! ‪ '151‬יעל תחיית אתר הירצה ‪ ' 0‬באלפי א‪5‬י‪ 1^10‬׳‬ ‫^כחזן לעס אן הריב סאחרתי מים ‪ 1S‬יקבד‪.‬ע‪ 0‬הכדים הס הטיביס אפר‬
‫כ!וחימגא נהייה ייוה למיא‪-‬ןאתנסתמויית מגמיאי נונמתניולי‬ ‫בשם יש' יכנה אינו ריב במצס כ׳׳א כמויכח זחתצוג' עציה׳ולא סקדעומ'‬
‫סקל״ג״י ת יאסא״ותיסאה הנ ה״־ קלה היא להיות ת״וותי טונ‬ ‫’ החעט יקרא ריב והוא נחריב וחווכח^על ח־ שאין חחזיקיס לו ית׳ טובה‬
‫סינ הי ה א קיינ א תנני״״ א תל הי ל ר א ה א תוננייי־ ה עיי״׳ לי״ ר א־י‬ ‫על אשר הכליא להיטיב להס והיחל בויכוח ואחר להם כחלב' אתם לנוכח‬
‫חקרתי שלפחות מל הפשע החחור אתן בכורי לא יתכן כי הלא אם אני‬ ‫‪1‬קורא אותם פתי ואות חה עשיתי לן טוגו זחה הלאית׳ך בגמול שתשלם‬
‫בתתילס'‬
‫נפשיאךא ך ‪. . -‬‬
‫'‬ ‫פשעתי ותטתא נפשי ייצא ציין‪ .‬לתת לה׳נפשתחת‬ ‫לי ענה והעד כי העליתין בעצתי תארן תצריסוהוא שאינו אותר חקצרי׳‬
‫נפש כני לבכורי איני ניתן נפש שלי בנפשי כי הלא ג' שותפין באדם אביו‬ ‫גי אס תארץ קצרים שהוא מארץ של תי שנקרא קצרים הוא שרו של קצרים‬
‫ואחו והב ה אביו ואחו ניתן כל א׳חלקמהגוף שהיא פרי הבט! והב״ה נותן‬ ‫סמצר ס שחו כחאחרס ז״ל על פסוק והנה חצרים נוסע אחריכם ומל פסו'‬
‫הנפש נחצא כי נפש נני לא פלי היא כי אם חלק שנותן בו הוא ית' אן אני‬ ‫וירא יס׳אתחצריםקתשהואפשלדתיאת השרעסשיזלאן מחני היה‬
‫‪.‬אין לי רק פרי הבטן הוא חלק בחותר כי איני נוחן בתתי את נמרי כי‬ ‫פלא‬ ‫נחארצו העליתיך וכן שדדתי המזל כי וחבית עבדים פליחין והוא‬
‫אס פרי הבטן שהוא חלק החומייאין אתן חומר סלי תחת נפשי אשל‬ ‫כאתר ומהיות עבדים פייתין כי אס וחבית והזא כי מזל מצרים היה מחייב‬
‫חטאה כי נפש בכי לה היא ולא סלי וזהו איחרו גתחיה פרי בטני חטאת‬ ‫שעבד לא יצא חשס לחירית נמצא כאלו מצרים הוא בית דירה עולתית ‪50‬‬
‫נפשי כי האתן חלקי שהוא פרי בטני תותר על חטאת נפש‪■ . 1‬אן יאמר‬ ‫עבדיס וזהו וחבית עבדי' פליתין כי שדלתי הקול להוציאן חחקום שהוא‬
‫כנהאסאחרתילתתתמורתיעלכלסון בן לפי ערן העוו שהוא על‬ ‫פדיחין‬ ‫גית לירה לעבדים לפי הקולושחא תאחר אין אמרתי המליתין‬
‫הפשע בן בכור ועל החטאת שאר פרי בטן הוא כן בלתי בכור כי אם‬ ‫בעצתי‬ ‫אני‬ ‫שהוא כי בעצתי עשיתי והלא ע״י קשה היה ה דבר דע ל^כי‬
‫הייתי כעושה אן׳את חשה ואת אהרן»את מרים לא היו אלא ששלחתיס‬
‫פפיט לא יתכן לי הלא מאין לי כ״כ בכויות לתת על כל פשע א׳תהם וכ״כ‬
‫לפנין לחען ינסיגון וזהו ואשלח לפנין את משה אהרן ומרי' ועל פי דרכו‬
‫פשוטים לתת כל אחד תהם על כל חטאת כי הלא האחן במרי יהיה על‬
‫ימין על קן וענני כבול ובאר שהיה דבר א׳ בזכות כל א' מהם והנה והו‬
‫סשמיסהואפםעא כלומיומה אעשה על שאר פשעים וכן פרי בטני‬
‫לשלד שר וחול ועוד גדולה חזו והוא לבטל בחירת האלם בשבילן כי מתי‬
‫שהיא פשוט א יהיה על חטאת נפשי אן טל כל שאר חטאתי מה אתן כי‬
‫וכור נא תה יעץ עלין בלק בן צפור לן קבה לי את העס שהיה לאבדן‬
‫מאין לי כ כ לתת בכור א' על כל פשע ופשוט א' על כל חטאת כלותר ולק‬
‫ח”ו וראה מה ענה אותו בלעם בן בעו' שהוא את אסר ישים אלהיס גפי‬
‫‪,‬לא אדע מה נעשה לתקן אשמיתנו באופן שא'ן עלינו כ״כ אשם על‬
‫אותו אדבר שהיא בי לא היה ברשות עצתו כי אס שהיא יתב' היה משנה‬
‫‪.‬אפתיתנו על עצלת תיקונם חשיב הוא ית' אל הנביא על התנצלות ישראל‬
‫בחירתוופם בפיופלכרחו הפן רצונו ויכפן את הקללה לברכה ווו‬
‫יאותר הגיד לן אדסכתנצלית זה שלגודל רוחחותי לא ידעו נחה יקית'‬
‫גלולה משדד שד או חול לשנות בחיית אדם כנודע חלו תה יעץ מ׳ וחה‬
‫^יז’קי‪ 1‬לא ייעו אין יעשו לחקן אשמות׳ כי גדלי מאד בעיניה'‬ ‫ענה זכו' ועוד ג״ב תזכור נא והוא חן הסטים עד הגלגל כי בזקן מועט‬
‫‪ .‬סי גדולתי הנה מה טיב הוא תיקון לגדתם י זו כלומר כואץתשיגה‬
‫עשה לן ית שייוחהתחייב כליה ח״ו אל קרוע לכס ה ירק יהעביררס תון‬
‫• ה חזי אןאל תיקר בצגיניהס עשות רציני כי מה ה' דודש עמן לא ובתי'‬
‫ארץ יש׳עד הגלגל כי חי יאמין שמעין של חיוב כליה יבואואל טיכזת הגדולז׳‬
‫י עי ית כי אם ג‪.‬דברים בלתי כבדים להעשות השכים מה שנין א^"®‬
‫י‪1 !^.‬לא יצעדן לעבור בנתיס זחן רב בתשיבה יתחניניס וו‪:‬ו חן השטים‬
‫נ ת ץ יהא חה שבינך לחקוס הב׳ שבין אלם לחברו א׳ הם שנא ח‪ 0‬שיגר‬
‫על ק גלגל ואיני אותר שתוכזר כלי לקיל חמן‪.‬גקול כי איני צרין לן אד‬
‫ץ ועל הא אמר עשית קשפט והנא כי א‪.‬ינו אוחד לשפוט נ‪7‬ק כו אין כל‬
‫העם‬ ‫• י * ־ ׳ ■ ׳ ־• ׳;־ ‪- ' .‬‬
 ‫קלט‬ ‫מיכה ו‪.‬״ ן מראות הצובאות‬
‫‪.‬״ ‪,« n‬״^‪ U‬י‪p‬ייי^ר•^וי'מ מצאסבי להנל כזאת פאזכל ולא אפגע וומו‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬
‫יכנעןשיישסיתק״יע ליפץ״״ונקינן‬ ‫‪5‬עסי<ינ'ס ט אס ממת ‪ foicDon‬ם«״של האדס לרא״יתז ”‬
‫על״שס־לתישנןרידאטמד״וטית־־גסינאמןמי‬ ‫^^״״־־״יגא״־ני־״יצקנל־ייז״״ ״״״‬
‫‪ j‬״‪ p‬״ושק המשנר פי ‪ 7,‬ד״נרתו‪1‬תנננוןהי!!א'על ״‪ dip‬ט’!■את!‬ ‫_ מת ליען גמ‪1‬ן המלל ‪,‬נלהמיי״ייי’ ' ?™“ "י״‬
‫וכתאין ללידה יזהו ולא תפליט שהוא‬ ‫שתטיב לו זאיזר ואהבת חסד לזמר אס דל אתה ואין ידן ‪ ,‬קם‪3‬ת לעשזת‬
‫ולא תלד כד״אתהלט פיתו * ואשר‬ ‫חסל לסחות תאהב חסד שע״י ק‬
‫תנלש לחרג אתן וגס אתה תורע ולא‬
‫‪ :‬הג;דל^אךםג׳ה־מב‬ ‫‪ cp3P‬חי שיעשה חסד לצריןחסד פ ף‬
‫תקצו׳ מ ועס כל זה כל כן כעש‪#‬יצרן‬ ‫ויחפ‪ 3‬לןכ^י עשית! משלןועל הנוגפ וים^ד!‪1‬ה דו ‪ «5‬משך ני אם^ שורת מ^פט‬
‫מורד בה׳ונתחו^ כןכי וישתמר הקית‬ ‫‪ p‬אדם לחאיס אחד והצנע לכת עם‬
‫גכל ^הבה‪1‬חשדוו‪,:‬מ‪,‬עלנת‪.‬עם‪1<-‬היף‪ :‬נןויויהוה‬ ‫אלהיך סלא גלגל קעמל אתה'‬
‫עסריבקרנןסצא עזגתס וכן כל‬
‫מעשה גית אתאג נחה שגין אד©‬ ‫לג נחקוס רואים כי אם גס גמקוס ‘ל^ירימראווץש;ה!^זשנזףשמלןומטה ו‪-‬מי‬
‫לחקיס וכן נמה שנין אדם לחגרוכי‪.‬‬ ‫ה א ש' ב י ת ך ש ע ^ ץ ך « ר ש ע ] א ש ף‬ ‫®אין רואי׳ והוא מ»״צ ©גדר חסיד‬
‫שלא‬ ‫®יא חי פגסתר יחנע מעשו' מה‬
‫עשו‪.‬נית‪.‬‬
‫רזהזעומה‪ :‬ה אזנ הנ מ אזני ^ עו בנ’ם?י*‪ 53‬ותלכו גחוטצזתס כאשר ‪.‬‬ ‫יעשל גקיןו' שיש אנ^ם והוא מאיו'‬
‫תתי איתן)ס״ס ונו׳ רתק‪,‬שפתי‬ ‫מ ר מ ה־‬ ‫®לתוג אשכילה גדרך תמ ס מתי‬
‫נגויס ויחולל כנזדכם ותהיה לכס‪VI‬‬ ‫דבר^ישקרןיל^ןונם רמיה בןיהם ‪:‬‬ ‫אלין הדרן ההיא של תשימית‬
‫יח? סאשכילה הוא כי היא תגא אלי‬
‫יע־ נדי!־ מ״טאיתא־יית יפיא ט‬ ‫ה ח לי ת׳ הכ ^יהה שמם^סטאותיה‪ :‬א ת ה‬
‫חרפתהיזתנס עחי תשאו והוא‬ ‫^ ‪viu. - , .‬‬ ‫'‪.•.'/•..‬י‪-‬עץ *‬ ‫'אליה פחי כאשר אזהלן גתים לגבי‬
‫טניזתאחרס ולעל ענין לצלת‬ ‫ל; ^‬ ‫ל ולא תש‪2‬עמ^?ם^‬ ‫רואים‬
‫שאין רואים‬
‫גחנןםם שאין‬ ‫‪ 3‬ביתי‬
‫גיתי במאי‬ ‫יקי‪3‬‬
‫®קי‬
‫חנניאחיסאל ועזריה חגו אתון נורא‬ ‫ת פ לי ט ו א של תפ ^ ט ‪9‬חריב‪^4‬י‪1‬ן ג א ת ה תז י ע‬ ‫־^!‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪?1‬וא יז^ייי‬
‫^‬ ‫‪-‬ק‪-‬לתאשה ‪ 1 -‬נ! ־״׳■ ‪-pm‬‬ ‫^ ס צו ר א ת ה ת דוי ^ז ^ תו ל א ־ ת םו ף ש סן‬
‫אישים ואוחרים היה לנ‪1&0‬הכוה‬ ‫י* • ‪J‬‬ ‫‘י‬ ‫‪:‬יי *‪1:‬א(‬
‫והיית׳עוגדי׳עי׳אולןנחקותוחוילחז‬ ‫•‬ ‫ותירו ש ול א‬ ‫יאות‪.‬שמא יראני האדם ואינו אוחי‬
‫והוא ענין באחור ’ לס' עם פ׳אלה‬ ‫וכל מ ע ש ה בי ת ~ א ח א ב ו ת ^ כ ו בכ’ עציורתכ‪£‬‬ ‫®ייא ייאני החקום תה יאחר והצנע‬
‫מ ת עם לסין שתהיה לן הצנע לכת‬
‫יהייתן טס אלהין גלגל ואין וריס‬
‫פס דורו כאש׳יקרהלכא‬ ‫ע ^י ת ש או‬ ‫י^ין ל‪ 5‬אן זולתו יתכרן‪:‬‬
‫אל הכרם כי במוצאו אשכלות‬ ‫>‪1‬כז׳ הנה למעלה ייעל‬
‫גדולים לא יסלח ידו אל עוללות‬
‫אן כהבצר אשכיל ‪ .‬יקת מיללות‬
‫כעללרחנציר אץ■ ‪ ,‬־‬ ‫עט לגדולי' הצדייןים תתלה וכן עשה‬
‫כן נהיית בישראל הנחשל'©‬ ‫א ש כ‪ ‘>1‬ל א נ ל נ נ ו ; ר ה א ו ‪ n‬ה‪ .‬ג פ ש’ ^ ‘ א נ ד ן ן ס ד‬ ‫‪,‬‬ ‫עמי‬ ‫גי בצדיקים היחל ואמר להם‬
‫לנרס צדיקים ובים וגדולי©‬ ‫על‬ ‫השיבו‬ ‫יזה עשיתי לן וכו׳ והם‬
‫ך ־ ד מ י ם י׳׳ ^ ל ב י‬ ‫פד‬ ‫ס׳‬ ‫אקדם‬ ‫!ילוחו ואחרו ‪ .‬במה‬
‫טל עון הדור יבא ית׳ לגנו‬ ‫מסיק זה עתה מתחיל ענין ריב אשר איש את־־־אחיהו‪:‬צורוחרם‪ •:‬על־” הרע ‪ 5‬ןי ם‬
‫הם ישראל־ ליקת גדול ורכ‬
‫שבהם לכפר כמו שאחרו ז״ל על‬ ‫לי ית' עם החזן קריה ואומר הנביא להטיבהשרשואל ודזשפט ‪ 3‬ש^וםודןד^ דבר‬
‫לפניי ית' הנה קולה' כריכו לעיר‬
‫ליעית בגנים וכו'אלי כתיגנפיות‬ ‫הות‬ ‫'‬ ‫יקראשהיא דרך כלל לכל העיר יחל *‬
‫וגתי מדרשית ללקיט פופניס‬ ‫־‬ ‫עשיר ואניזןאחנש אתליהןכי ותושיה‬
‫מסתכל בצדיקשבה‪10‬נוטל!ןחריח בז‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫יהיא קה סתתישין נח את הדלים‬
‫סנסנה מחצו נחריח ‪3‬םושנה והקתיק המשל כמריחשהיאשואב בחישחו‬ ‫איתה תזשיה יראה סמן ביותר על דמעת העשוקים ומ‪5‬שקול ‪ 0‬לעיר‬
‫*קיא היא אחור להם לרן כללשמעו מטה הוא • הצר שנוא ית' חכה על אל תוכי איצית ריחשבה ונהיה בה כן הקב״השואב רות הקדושה סנקר‪3‬‬
‫‪W‬‬ ‫מיתת נסיקה זגזנהומשפפשט בו אמנם■‪#'-‬‬
‫גתים‬ ‫טמן ‪pp’P‬‬
‫תוכו‪1‬שהוא ע‪3‬ין‬
‫‪ k‬תוב‬‫קנדיקאל‬
‫הצדיק‬ ‫ידו כחכה גחטה וראו מי אשל יעיה&הוא אשר גח גידי להביאו ולא‬
‫יבצר החנו וחה סאחדתי זתושיה יראה סמן הוא כיהנה עול האיש הדל כל הגדילים אפר ספו תהו חן נלכזת ויפאר צדיק קטון כערך הקודחים‬
‫גית רשע בעודשהיא בכיתי לקנות' סדי תבואה נעשים לרשעאיצג־ית רשע נהפוות' ישלח ידאל הקטון כי אין סוג חחכו אר באן‪9‬ן יצר לנשאר כקטון‬
‫סחחלאים בוחן חיעט אוצרות אשר לא נצדק כי‪ -‬אס כרשע וגזל ואיפת הסא ואלה דברי הנביא אללי לי כלוחי עתה היללה היא לי כי הייתי‬
‫רזון חלושה וחסרה שתוכרנה לאיש אפר בא אל ניתז מהאוצרות ההם כאספלקיץ הנשאר אחר תום כל פרי חגדיסבפוללו'בציר כי אין אשכל‬
‫והליאי יתננה בסבר פנים יפות כי אס זעומה בוסס אף כאלו חנם ניתנה לאכול הוא צדיק שלם יקחה! אליו הוא ית' כח״ם בחדרם חוית שהקכ״ה‬
‫לי שהםשתים רמות כאחת לתת חאוצדות רשעו איפה חסרה ובכעס ועל כביכול מריח ונהנה מחגי כחריח בשושנה על כן אללי היא לישילקטני‬
‫כיוןפאין אשכול גדול חחני לאכול יקתני גס שאני סוללת וחי יתן והייתי‬ ‫כן אחרתי כי חופיה וו פחתישין כת האיש הבא לבי' רשע יראה פסןחשיב‬
‫מניח אתר בחקותי חתחדם חעתה בים׳ כבכור בתאנ׳ להגן על הנותדם‬ ‫היא ית׳ אל הנביא איכה תרצה אל וה אביט שמתיש אל הקונה נכחה לא‬
‫זוהו בכורהאותה נפשי כיהלא אבד חסיד מן האדן שהאבדה היאלארן‬ ‫אביט אל מאוני רשע ואבני כיס סל מרמה לשקול את מטבעות זהג וכסף‬
‫ני ה!א הלן לחגוחו׳ ועתה אין צריי לוחר חסיל עושה לפניס חן השורה‬ ‫להייע את התבואה יזהו האזכה גחאזני רשע ובכיס אבני מרימ והוא‬
‫גי אם גס ישר בארס אין ולדקדק מלת באדםשהוא מיותר וגם שהיה לז‬ ‫מעין חאחרנו על פסיק אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שויהם כי‬
‫לומר ננני אלס נעיר עוד כי הלא ישר הוא גדול מחסיד כי כת ישרי©‬ ‫אבן ואבן שיש לקונה לשקול החטבפות סיס ^ פתים אחת גדולהשחראת‬
‫הס‪ .‬הרואים תחיל פני שכינה כד״א ישר יחזו פנימי יסבו‬ ‫אותה לחוכר ואבן אחרת קטנה לשקול ‪3‬ה • וכן החוכר ‪ ik‬איפה גדולה‬
‫ישרים אתסנין אך אמר גם ישר באדם פצחו שיהי׳^שרבעצחובלגו‬ ‫‪1‬איפה קטנה לחכור בה אל תחשוב שיצא זה נזה כי מה פמחסר לו זה‬
‫בלתי עקש ופתלתול בעצמו וברעיוניואין ע״ד מהשאז״ל על שיפן דם‬ ‫יזהל׳‪,‬יפה חחסד לו חברו חהחעית כי אס פניהס רשעים ותועבת ה' גס‬
‫האדם באדםשהוא המלבין פנים ששושן דחו מניה וביה ווהו ויסר באדם‬ ‫סניהס וזה אומרו פה לי כאוכה וכו' במדובר וזהושפירש ואחר סה כלא‬
‫קשתי כתות רשעים אשד עשיריה מלאו חמם נאיפת לוון גם יושביה שיהיה יושרו בעצמותו ולא בהוראה לזולתאין כי כלס לדמים ’ארוכיאיש‪.‬‬
‫אתאחיהו יצודושכל א'‪3‬א לצוד את אחיהושלום גפיו ידבר ודברי רחיה‬ ‫שיצא זה נזה‬ ‫הקינים דברו שקר באחור כי מטבעותיושלמים ולא‬
‫לנוד! ראובן את שמעון ושמעון גס הוא בתשובתו ירחה את ראובן‬ ‫כי לעומת חהשעשיריה חקסיכיסהאיפה הקונים הקטינים השקלי' אינו‬
‫באופןששניהםצדין וה את זה ושחא תאמר אם דן אין אחד חהס נצודכי‪,‬‬ ‫כן כי הלא הצד לשוהשבשתי הכתית הוא כי ולשונם רחיה גפיהם * וגס‬
‫‪ 3J3‬ולב ידברו לזה אמר יצודו תדס כי יצור!איש את רשת רעהו שיפיק‬ ‫‪-..................‬‬
‫עתה‬ ‫אני ונו' אחריאוחרולתיאתוונו'באוחרו קולה׳ לעיר יקלאאוחר‬
‫׳!׳•י החליתי הל!תן‪1‬א מכותנלילית מל‪ 3‬רוע רשתו אשר היה פורשו לפניו נמצא סכל אחד לא יציר כי אם‬ ‫התדא׳ ‪ua‬‬
‫גם אני‬ ‫אכי ׳*')‪,‬־!‬
‫עשיתי ־‘׳י‬
‫כאשר ׳*״ י‬
‫ית' ׳־׳•״׳‬
‫׳יי'•■'»‬
‫היא‬
‫מספיקים לכסת עימתין כי אס השמם על חטאתין שהוא כדישתרגיש חח‪ 6‬ורפתשר^ה פורס לו תבלו אן לבבו ינק ילא ‪.‬יסולאל תוכוווהנ‬
‫יצודו חרם ‘‬ ‫‪* :‬‬ ‫ותתני אל לבך ותסוחם על חטאים ולא הועיל כי הכה אתה תאכל ולא‬
‫♦ןדי לרע‪ O'M‬לרייעיג אתר כי על מה שידעאיש את דעהו בחמס‬ ‫תשבע ולא נכנעת להעביר לוע יצתלאמר הלא על כי היתה לי איפת‬
‫כפיס‬ ‫‪Mm‬‬ ‫א‬ ‫לו‬ ‫*‬ ‫‪M IC H A E C a p .‬‬ ‫'‪7‬‬
 ‫‪,‬‬ ‫‪ .‬מיכה ז מראות זזעובאות‬
‫‪ 5‬י הי א‪5‬‬ ‫‪ n a‬מ‪ 5‬אני אל!יב ע‪51‬י‪ 0‬ז‪ 1‬י‪ 1‬ידיפ נו‬ ‫יפיסינקשילה־טינ למפית ולהיאות ט הי ע שנגססלאכןהוא ט ^‪. 6‬‬
‫של ‪3‬נל עיל״ע' עוק־ן ויורד ושרו של יולי עולה נ״א עןקיןז»ןן־דזשרוםג‬ ‫»וטיבי‪ .0‬היגר נע־ני הרואים וחהיעשו השר ?עושל נכלתיקוגי‬
‫זןלל ונצטער‬ ‫העיר בהחלות הצתכט לעמוד כדין‪ biD‬חהגזלן שוחד לחפות וגש השוסל ‪ ,‬יון עולה ק׳פוקין ויורד וראה את שרו של עשו עולס‬
‫אמר לו התב ה ^ תירא כי אס יגביה כנשר כו‘ משם יורילכו ויהיה הענץ‬ ‫גס הוא גשלים לקבל חלקו והגדול הנקצא אצל השר והדיין לפחוד על‬
‫לפומא לא‬
‫שרוישל עסו לי‪^3‬א‪- - .‬‬
‫יריד*‪/t 4‬‬
‫צי •‪# /‬‬ ‫■‬ ‫‪. .‬‬ ‫הנלתיח^בצדין כחש^ל שהיא יואב‬
‫גלי על כן העל ס מח‪ !5‬או עתהקז‬ ‫‪ 1‬ז; ת נ פ' ש‪ 1‬ה ו א ו י ע ש ו ה ‪ , : :‬ט‪ 1‬ב ם נ ח ד ק > ש ד‬ ‫מקבל‬ ‫יזחונה לפקוד על הבלתי‬
‫‪.......................................‬‬
‫ונגא אל הניאור וסא כי המלכות‬ ‫דין מהמלך דוד שנאת׳ויהי דוד פושה‬
‫משכת על הגלות המר הלו באסור‬
‫משפט וכוי ויואב על הצבא ואחר ממסוכה‪/‬יום מצפיף‪,‬פרןדתן? לאה ^‪;:‬התהיה‬
‫כי גלות הראסזכים היו כריעה ולא‬ ‫ברע אל״־תכטהו‬ ‫מהגדול בראות שהשופט והשרחסים סבו^כתם *‬
‫׳נפילה כי על ואת נאחר נפלה לא‬ ‫מ ^ כ ב ת מ ק ף ^ ו ו ם ר פ ת ח י ~ ^’ ף ‪ :‬כ י ־ י‬ ‫לעור הגולן או דינר ואומד הית‬
‫תוסיף קום‪1‬כו'כנודע ועל זה אותרי׳‬ ‫בפשי היא ייפבתיה כל‪ 1‬מ' רא\ נא‬
‫ישראל כחדגרים עמה אל תשמחי‬
‫סכלית זז הנגזל התובע כי מה שאבר בן ?נבלאכ^ןתךןסהבאטהב^ה‪| .‬ךן'כתהאיבי‬
‫ואלי ^יהוה אצפהאוקילה ‪ ,‬אוינתי לי על כי נסלתי כי גלות‬ ‫מממוני היא נפשו הוא כי בעוןיחטא' איל^אמטיביתו י‬
‫תסיח׳ לנו לנפילה כי הלא לפיסאמת‬ ‫נפשי הפסיד ואיןצ־יך לומר שלא ‪,‬לאלהי ישעי ןשמ;נמ אלהי* ‪ :‬״ אל־־־תשיפחי‬
‫קמתי כי עי"כ אזכה לעה״ג וכל המזג‬ ‫הרויח כי אם גם חפסיד יותר את‬
‫‪ jp Sppg‬שאין ק א^ שאין לן חלק‬ ‫^?תיכי־*אשב ‪ 3‬חשף(ה‪ 1‬ה‬ ‫איבתיליכי‬ ‫נפשי שתישד בפשייט כלוחר שאו ‪.‬ו‬
‫נטובהה‪.‬א ננ‪ 1‬דע שחלקו הפ!לח•‬ ‫הנתבע היא כש ולוז מפסיד ומענתי* אור לי ‪ ^:‬מנףיה‪ 1‬ה א ש א כיהטאתי ל‪.1‬עד אשר‬
‫כין יעקב ועשו ושמא תאחרי כי אשב‬ ‫גפשי וזהי הות נפשו הוא מה שאבל‬
‫ע״י יריב ריבי‪ n r o .‬משפטי’‪,‬וציאני ך־^אוראןארה‬ ‫ועתה ייעבתוה את נפשו הנו'‬
‫בחשך יש־בת הגלו׳ הד‪1‬ח׳ללילה'‪1‬אולי‬
‫^ ש ^ ל ה ' ז א מי ד ע ט א; ״‬ ‫^^^כסהמ שההאסרה‬ ‫? ץ‪:‬בקףו' =‬ ‫מושבו היא ׳האומרי׳ לו שיחם ד את‬
‫אין פחד כי הלא ה׳ אור לי והוא כי‬ ‫צ תי ה‬ ‫א ל י א ? י ה‪1‬ה* א ^ ה י ף ‪ .‬ע ! ל י ר ת ך אי ני •‬ ‫האיש ה‪:‬וא* או יאחר השר נעשה‬
‫ת ה י ה ל פ ך מ ס כ ט י ט ח ו צ ו ת ‪ ’ :‬ע ם ל מ ו ת ג ר י י ה ’נכחה חקוחו חצינו שישועתו שג‬ ‫תובע ושואל והשופט מטפל בשלום‬
‫ישראל היא ובו ‪0PU3‬שאחרשישועחו‬ ‫‪3‬ישלם יגולן‪.‬או הגדול הנחצאשש‬
‫לא תננר אז תהיה ישועתנו וגוה גם‬ ‫‪ b ij‬ה ה ו א ן ר ח ק ־ ־ ח ק ; יו ם ה ו א ] ^ ‪ :‬ד י ה י כ ו א ל פ ג י‬ ‫עינה ואוסר על הפי והשופט ה!ת‬
‫א ש ו מ ; נ ר י מ ^ ו ו ר ל מ ג י מ צ ו ר ה ע ד ל ־ נ ד ז ר ו י ם שיארך הגלות לא נירא החשך היאוש‬ ‫וכפועל נגול ביס שגר אנידתו‬
‫כי הנה ה׳אורליע״י אמיתת ישועתנו‬ ‫»אג״ל ©אינו ‪0 ,‬וצא לבד מחסזמ‬
‫מ ^ ר ה ר ה ה ר י ‪^^ ,‬ה!תה ה א ר ץ ל ש מ מ ה‪ 27‬ל ־ "‬ ‫גדין כי אם השר והשופט הוסיפו צו‬
‫ושחא תאחר כי הנה הוא יתב׳ קצף‬
‫וזטאעל אבילתו לה ציאחמוןקזה‬
‫מעט והחה מורו לרעה ובראותי מס‬ ‫> ■ ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שיעמיסו עלי יותר מלאי הלא אקיק ואתייאש ואי־‪%‬יה קורא תגר כי לא‬ ‫עושה‬ ‫והוא‬ ‫והשופט‬ ‫השר‬ ‫נפשו‬ ‫את‬ ‫ני ה!א שלא כדין מיצא םייעכ ‪r‬וה‬
‫כן הוא כי הגל נא לילי חשבין והיא כי הגה וסף ה הוא אשר קצף מעט‬ ‫יבצך‬ ‫לא‬ ‫משפט‬ ‫לעשות‬ ‫^וש!פט‬ ‫שר‬ ‫יחפצו‬ ‫לבלתי יפרע הגולן שאפילו אם‬
‫אשא בסבר פנים יפות ני בדין הוא כי חטאתי צו אן על מה שכס עורו‬ ‫נפשו‬ ‫על‬ ‫אפוטיפום‬ ‫וגעשה‬ ‫הנגזל‬ ‫אז‬ ‫חסייע‬ ‫ודיל יבטלהו באיחרו ‪<b‬‬
‫צרעה איחל פד יריב ריבי היא ית׳ עמהם כהחלאיץ סאתס ויעשה חשפטי‬ ‫כאיחרו שהוא תוטאמתר‪.‬מהגזלן שמוס ף על הית נפשו פשע לחפנלאת‬
‫‪3‬הס אן איני‪.‬חפץ יעשה משפטי לינקם מהם להאגיד עדשתחלה יוציאני‬ ‫הכשר וגם מה אפשר שקורא תגר על השר והשיפט שהוא עצה ביניהם‬
‫לאורא־אה בצדקתו אשר יטיב לי! גם תרא ארבתי בטינתי ותכס׳בישה‬ ‫סיהיה הפר‪ .‬שי^ וקיבע והשופט חטפל בשלום למען חפות פלא יובן שהם‬
‫על אומיה איה ה׳ אלהין ואחר שתראה־ בטובתי יתבוש עידנה כקיוחה‬ ‫‪.‬‬ ‫נפשוכוא‬ ‫‪3‬רע ועינה וחלבי לפניהם הגדול‪ .‬כחתל‪ 1‬נן עליהס שהות ‪-‬‬
‫אתר כן עיני תראינה בה בנקמת ה'אשר יעשה בהם ושתא תאחרו הלא‬ ‫יימנתוה׳ השיפט והשר לחען יחזרו בהם והיה ע^ז ביניהם שיתאנו השר‬
‫אין וס מן הרארי כי אשר הצירו אותך נגליות כחית כל אלם חתי ובני‬ ‫ושופט להפין הדין ולהיטיב את הרע כפים ולא’יבין הנגזלזיחפו׳ שכלם‬
‫מיס ® ‪ -» #‬ל‪ #‬פסו הי עס ילקו ל^׳א פיני תראינה בה בחלמת ההוא‬ ‫ונעורת! שהרי 'השק שואל וגס ה ^ ט עלום וגס הגדול עוש‪ 5‬לחמלחו‬
‫לעתיד ונם יתה‪ .‬הייי© אימי בגליות תזיה החלפות החתים עתה‬ ‫על נפשי והיא יןלינ‪,‬יא'' טולס כחלון‪ ,‬ה»‪,‬כ ‪® -‬מם‪ #10,‬כחלת והוא ^‬
‫•‬ ‫חוג‬ ‫כטיט‬ ‫גי־ינם‬ ‫‪3‬‬ ‫׳‪-‬״יי‬
‫למרמס בצאת נפש® גחיתם למרחם נגהינש כטיט חוצות ‪:‬‬ ‫י‬ ‫____‬ ‫___‬ ‫נחשונת חדק יש קוצים כפופים ויש קוצים ישרים אשר הוא קיק כפ!ף אם‬
‫‪ D V‬לנמ>ט'א״י’אי־׳י<יתדא ‪ 6‬תת'יחנםהנמז ‪iioimft'D‬‬ ‫•‪ 0‬״ןאד‪»0‬צי‪1‬ו‪,‬נ>‪1‬ש‪1‬נהלא'נק‪1‬צ נא‪ 1:‬נ‪ w -‬״ ?‪P‬׳‪r‬לא ’פטי‪.‬נ‪1‬‬
‫^'ששיאה נסמאתגי י־יא תטש ואת־נ עי־י« תהזינ־ניעתה‬ ‫ואם ‪ ppj‬מאישיאשר >ס״ןמל הששומ־״קזהישר■שנה מנס ח‪ 1‬״‬
‫יויני הנניא שאשר ה״לניתמה סיזוגלא נממה מיאייש‬ ‫גננוס עדשושווומט‪1‬נ‪,0‬נשדקאשי מאישישששונסשהואניטונס‬
‫לנמש גדאין ‪ V1‬טאישישלישיאלשה תשטאיי ט״ג״ןלעתיי יששפלש‬ ‫״ויק אש שניט המשן נ‪ 1‬נשוק אשיטיא יסר ששמנה אשי יענ‪1‬׳ מט!‬
‫סינאין‪1‬הלאש‪0‬לננ‪1‬שגלייןהואנלהטינהשע‪1‬שיליוש‪,5‬שננילא"’‬ ‫הסושןנז‪,‬וטיןנו נן‪.‬ט‪1‬נשננםי‪1‬יק אשהםןשןניעזש‪1‬ןשטי‪1‬ואזשי‬
‫ייאשחוחני״״שהשיהיש‬
‫ההיא • •'‪ I‬־•ו»ן '‪1‬״^ ־״ י‬
‫ונלציתהאיניישאינה ני אט שניים » י‪• .‬‬
‫ן• ‪I‬‬ ‫הנניא הנה מל הרשאים האלהישנניניס של ״ה ״שאייה להט ני ייט‬
‫‪—-‬‬
‫סביבותיך‬ ‫שתקוחיתי‬
‫‪ .........‬וחוצהי י ‪-‬‬
‫לךפלהגייס הוא שיהיה רתוק חגיריך‬ ‫קשר חצפין‪ .‬לפקוד עליהס וחושבים כאלו פקודתך כבר באס כי חשבו‬
‫רחיקי‪0‬בנדמהחג‪3‬ולןיהיהלןמהםחוקאךלאחשלוט במרחקי ארז '‬ ‫‪ .‬סכיוס הזה כבר היה ראוי להיות שסקידתן עציהם ועתה שרואים כי‬
‫וגס לא יהיו כל א ^ן אפר היציו לן לשממה אן הנביא חשיב בעד ים'‬ ‫אעךפיקד עליהס ״ תהיה מבוכתם הווה כלומר שהם כמעט כחפרהריש‬
‫ואומר לאויבתהכו׳ טועה את בדבר כי ייט עתיד הוא כד‪3‬רן אן עדן יבא‬ ‫וצבוכיס על ההשגחה ואינן אלא טיעים ני הלא אדרבה כל עויטאני‬
‫‪1‬ואה שחנוחתם נמשכת ‘ ייתר אני‪ ,‬מצפה ני לא יניח הואיתגרךעולמו‬
‫עד צור חייבת לנקום נקחת ישראל עלאויביו חני אשור שהגלם אסוריז‬
‫בגלות בבל ועדי מצורשל חדי כשושן הבירה ועילם המדינה ןצזרה®‬ ‫איבד כי הנה מרוע דר‪,‬־ארק אשר אני; רואה אני אוסר לעס אל תאמינו‬
‫נרע איש ברעהו‪ ,‬וגס לא אשת באלוף'נעוריה יזהו אל תאמינו באלון!‬
‫בגלות חדי כי מעט אשר חיש׳אשד היו בעיי הפרוות וחני מצ!ר ועל נכר‬
‫וגם אתה האלוף אל תאמין באשתך כי משוננת תיקך שמור פתחי פיך כ»‬
‫סל מלכות יון סהוא אנטיוכיא אשר טס היתה ראש החחלכה ליון גזחן‬
‫‪ ,‬אפילו שלא תאח רק ריש מילין היא תבין השאר ותגלה סודך וזהו שתור‬
‫סמשלז ביש' והוא מקים נהר גדול מאד כפתחה כנידע וחן מהראל ג'‬
‫פתחי פיך או שחור פתחי פיך כי לא תציחך עד שתנסו׳ לגלית גס את הכל‬
‫מקומות שלם עשי עיקר א' ים חים והוא כיארז״ל כי כשלקחשלח®‬
‫גפתויה ותגלה סודך ואיני נבוך וחתיאש מ| הרחמים והטיבה העתידה‬
‫את בת פרעה בא גבריאל וצעק קנה ביס הגדול והעלהשרטץ ונעשה כרן‬
‫גי אדרבה כאשר בן מנבל ‪ .‬אב בת קתה באתה כלס בחמותה ואלו ואלו‬
‫גדול יזהו וים מיסשהוא מדינת י יס שנעשית חים שהעלה שרטון‬
‫אויבים את בעל הבית כי אויבי איש אנשי ביתו אין צריך לומר שאיני‬
‫ע י נעיצת קנה וכחקים השני הוא‪ .‬הר שעיר שבס יעל! חושיעים‬
‫מתייאש או מהרהר כי אדרנה א! ואני בה' אצפה כי אז אדרבה לא ישקיט‬
‫‪#‬הרציי‪^ 1‬לספיט את הר עשו ווה יאמר והר ההר שסוא כי ילכ'‬
‫היא יתברך עד יתקן עולחו ואל יעלה סל רוח איש כי זה אני אומר להסיר‬
‫טהר אעפ׳׳ישבאחרית כימים ביום הנז׳ אין שם מלכות עכ״ז להיות הוא‬
‫מלב הננוניס סל ההשגחה אך גס בעיני‪ .‬הדבר קשה ובתבונה גס אני‬
‫ההר הידוע לעסו סס תהיה גורת משפט כי שם יפלה לשפוט אוחי‬
‫כהם ולפני ה׳ בוחן לב חוקר כליות לא הייתי ; אותר ק הנה החושב סלי‬
‫כחאמיס ו"ל על פסוק עדאשד אבא אל אדוני שפיר׳כי כל קוןומו' אלו‬
‫בזאת איני אלא טיעה כי אוחילה לאלהי ישעי אחלה פניו ישמעני אלהי‬
‫מאשר פיצח לים תהיה הארקשחחה על יושביה מפרי חטלליהם נוסף על‬
‫דברים הללי כי לא *חשינני לחדנר מה שאינו בלבי וייטיב בעיניו* אל‬
‫צית עצחספל עיקר מעלליה׳ ‘ רעה יכו׳אתרי אומרו מהש‪,5‬א ית׳יעםה‬
‫אשמתי כוי הנה אין ספק כי על עשו הרסע יי ני יזפנק כי הנה על פסוק'‬
‫משפטים באויבינו‪.‬הצריס אותנו עלות אפר אנג ש;כניס ביהכך‬
‫פניו‬
 ‫קט‬ ‫מיכה ז מדאות הצובאות‬
‫וחקבליס אלהויזו מן' כי אס אל ה׳ אלהיכו נחה ‪0‬היי(י(היט יפחדו לא‬ ‫מיי מ בי א אל^‪ ^ 1‬ו‪ 6‬מ ד כ ^ ט מ סוג היל פלא ית^ מלהתלי ולהרסא‬
‫פשא ג״כ ^זיהס כי אין כספר מחמ ית׳ על כן גס בי׳סנדיס ירגזז זשחא‬ ‫והוא כיאס י‪0‬ד& יח ‪0‬א‪ 1‬לחה תגלסלנין כנזיס זלא תניחס ‪3‬יןרב ארצך‬
‫תאמר אס גס כחנזגרופילס יפיזלז למ?וחפחנאי ‪0‬ל‪ 1‬א ויראו חחך ע‪5‬‬ ‫רעה כשגטן‬ ‫?יקדופה יפיפיס נשכסך על»‪ 7‬ן ולא ע״י גויס חוצה‬
‫קחפחנאיסכייקרסרגנבשחזלארןנציאדס גוננ נלילה כוחן שפין‬ ‫‪ 3‬לומדע^עצחן כיהסצאןנתלתן* דהיהעחןסמילנדדכארצךולא‬
‫אדסלא תמרצועס החתסמיקל‬ ‫נין הגזים ויחע נ י שבסזיתבר הוא‬
‫הפתלפו׳ החנו ית שידע חה גחשוכא‬ ‫^ ^ ב ! ‪ .‬ס פ ח מ ^ > ה ם י‪,‬וז ^ ה‬ ‫^‬
‫וגהולא עחיהסרא‪:‬‬ ‫נחלתך ש כ מ ^ ב ר דיז‪ 1‬רכת‪ 1‬ףכרםלי ת‪ 3‬וב ^‪1‬ן‬ ‫׳‬
‫יבענין ועצה אתהשחי^ כן' וכחאחרס‬
‫י( מזוך ס' ראוי לשים לב אי‬
‫לחה בשן את׳נושא עק וגסשמ‬
‫החזיק לעל‬
‫‪,‬‬ ‫אוחדו לא‬
‫אמ עונר ב׳כי ‪.‬‬ ‫♦לחיו‬ ‫י>צ‪ 1‬י מויד על־פ ה אזני ה ס ת חר ^‪ 2‬נ ה ‪:‬‬ ‫ניאשונה שהשחים לא יריק! מטל•‬
‫ר‪s‬יזזיק זלא נעצם ביאסשאין האף‬ ‫^ י ־ ‪••••■ ^ r■‘ • ^ r j‬־ יי־ •י‬
‫‪,‬עפ‬
‫^?!׳ יי‬ ‫‪ :‬ף ^ ״ י ^ ־ ז י י ו א ־ י ^ ז ‪ ,‬״ ״’‬
‫ימו ע י‬ ‫־ יעיי מחךנשב™ וס מאט‬
‫^‪-‬־־ כי“‬
‫טעם אומר־‬ ‫ובבואו‪* -‬לתת‬
‫‪ ..........‬־‬ ‫לעד־ ‪^ -‬‬
‫׳‪-‬‬ ‫^ ♦ ה מז א לי רנ‪ ^ ! 1‬ח ד ו ף ך א ו ס מ ף ך מי א ל פ מ י ר‬
‫נק‪ 1‬א‪7‬נון ןעבר ?[‪ 3‬ל ~ פ ש ע ל ^ ח ת נ ח ל ת‪ 1‬לא‪:‬־״ חפץ חסד הואשהוא אהנת חומלת ‪:‬‬ ‫• ייחלשהיא ‪6‬יהיה בית המקלשהיא‬
‫ג' אוחדו ישוב ירחמנו כי על דדן‬
‫הפסוק הקודם הראוי יאמר ’®נ‬
‫יישוב‬ ‫*‬
‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫‪5‬‬‫בי־חפץחסדד־ז‬ ‫‪1‬‬‫לעדאפ‬ ‫החזיק‬ ‫ימדללמה נתוןאי־ז׳יס׳אויפנעי‬
‫•■•י־••••‪ I ‘:‬י * •ל ■■‪ 1 • .‬׳ ' •‘•; זי‬ ‫>חס לעומת אשר חסרו נו מ טן‬
‫ירחיזס״ד׳אומרו תמוש עונותינו חס‬ ‫^ תינו ^ו ר; ^ן ך ? ם צ לו ת; ם ב ל‬ ‫י״ ל' ל־י <־ינ־ן‪.‬ג‪5‬־־ישאי־‪ 1‬מ &‬
‫מישה תצדק במונית״ ה' כי לחעלס‬ ‫ל אברמו‬ ‫^רץ זנת חלב ודבש ירעו בה ישראל ח ט א ת ם ‪ :‬תתןאםתח?^קנ‬
‫אמרכזשא טון ופה אחר ימוש י■ ‪'1‬‬ ‫ניתי עולס והוא ני מסת יחיסאשד‬
‫אוהרז ותשליך לנוכח ולא אחר וישליך‬ ‫^^זלאכתינךסימ‪/‬ל]ךם ‪' :‬י‬
‫^^‪0‬עשה ל אתהשקיס זאת האדן‬
‫כאוחרו יכבוש♦ ז אוחרו כל חטאתם‬ ‫‘ ׳ א’מ שא‬ ‫‘ ׳ ‪‘ ,.‬‬ ‫‪ .‬לם היקיאיס יחי עזלס ואפי'שנית‬
‫ולא אחר בל חטאתינז י ח׳ אין התקסר לזה פסוק תתןאסת ולו׳ • ט׳ חם‬ ‫‪.‬התילס הס כחספדס כישיתא א!פי שנה הוי עלחא והד חח‪ 3‬נגד השכין‬
‫היא נתינת אחת ונתינת חסד ׳ י' אוחח נשבעת לאבותינו ולא אחד‬ ‫יל<ז איי״ל כי ביחיס ההס היפה הארץתוציאה לחס צאכיל נחותשהוא‬
‫להם ויחזיר אל הנזכרים♦ ״א לחה חוכיד פה ענין השבועה אחרשלא על‬ ‫‪1‬כחאח' י ל בב״ר כי למה נקלא הלפת לפת כלומר לא פת היה כי מתחלה‬
‫תת צכס חסל זאחת היחההשבועה והנה דרך העולם שאס יחטאאיש‬ ‫כלחם האפוי בתנור יזמש וכאשר נסוף ימיס חטא אדם נתקללה‬
‫לאחל האדם חז למלן'בשר ודם עון א' ופשע רבביחלו פניו יכפר העון לא‬ ‫®^דחה ונעשהכשאר ירקית ואשד היה התפלה הוא מה שעתיד לזיוין‬
‫יעשה כי בבואו לכפר העזן יתן ׳‪ 1‬לבו הפשע כי רב הוא ויתחח לבבו נאת'‬ ‫נחשי"ל על יהי ססת נר בארץ עתידה א״ילהוציא גלוסקאות יפפיותשהו'‬
‫היי בחראה וטעם פת סילת כי לא תוציא הארץ פסולת קש ‪ pn‬וסיני! באחור האישאשר ערב& לנו לעשותפשע ארצה בז לכפלו את המון וחם‬
‫יעל זה יאחל כי על ברכה זו לא נלכד אלץ כנען כי אם גה בשן וגלעד ‪ or‬עתה את הבשע אחד הזול אתם דאז זה חסדו ית ‘ אשר יפליא לעשות‬
‫גדור האחרון לשארית נחלת! קי ‪ k‬כחולו נישא עין מעל האדם לגחלי‬ ‫^יזי שנתתלקו לשבטים יהיו בכלל הברכה ההיא וזהו ירעו בשן וגלעד‬
‫ומישלא יפמ הפשעשלא יכפר כעין עובר על הפשע כאילו לא היה לבל‬ ‫גיחי עולסשיהיה אז ספת בר בארץ כן יהיה לעתידשלא יצטרכו לקצור‬
‫יהיה עיכוב לכפר העין ושהא תאח׳אין יעבור על פשט והלאלמיומשח^י׳‬ ‫ילדוש יכל יתר מלאכות כי כבהחה בבקעה תלד יתרעה חזונה חצתח‬
‫®אדחה המותשהוא כך ירעו בני אדם לחם מן הארץ כאפר יצאו חתנה מלאכי משחית כאף ותימה עבדה ?וטס!זוקיהס שחכירוהו ויקסרגו עליו‬
‫השיב מא ית׳ ואומר אל הנביא על יש^^לכימי צאתן מארץ הצרים ונו' הלא הוא כי האףשהוא המשחית הגדולשבהם נראיתשהוא ית'חפץ לטשו'‬
‫חסד סהרי הוא עובר מל פסע גס הוא חרפא ירו חהחזיק להזכירו וזהו‬ ‫והוא כי אז״ל על פסוק ויוצאן בפניו נכחו הגדול מחצריםשהוא כי בפניו‬
‫שלאברהם אביהםשנשבעלו להוציאסןהוציאס מחצרים וזהיאחרהוא לא החזיק לעד אפו בראות כי חפץ חסל הואהאל הנז׳ואחרשיהיה עובר‬
‫ית כימי באתן קצרים שהראתי לאברכס אין הוצאתים חשס כאשר נדרתי על פשע כלי לנשוא עון ישוב ירחחנו לכפר על הפשע הנה כל הטובס‬
‫י‬

‫הזאת עתיר להיטיב לנו עתה לא כ״כ כי אם יכבוש עונותינו ולוא כי‬ ‫?י*‪^.‬יא^ייפלאית בהוציאי אותם מהגלות מקרב הגויס צאשר נדרתי‬
‫הנה בגמרא רמי לקיש ארריש לקיש שאמר גדולה תשיבה שומנו' כעסי״‬ ‫י היציא מארבע גליית שמעדו בניי להגלות על פיו כיואמרם ו"ל שאמר‬
‫כסגגית והאחרריש לקיש גדולה חשוכה שודומת נעשים כזביוח והשני‬ ‫^ייי חה סצה לביי» גליית אז גיהנס והבא בירר להם גליות‬ ‫‘י‬
‫\‪.‬ררצו ל יוציאם כי אחרהזכירלו ה!א ית׳ כד׳ גליזתשהם אימה ח^כה ‪ :‬כאן מאהבה כאן מיראה כי נאשר היא מאהבה נעשים כזכיות וכאשר היא‬
‫מיראה ט אןאין העק חתנטל ונמחה כי אםשיותש כחו ופיצו׳ כח איכותו‬ ‫!גיהנס שהס תנולעשן ולפיד אש נאחר ביום ההוא כרתה* את אכרם‬
‫ער כי נחשב לשזגג ונבא ‪ k‬העני' אמ׳הלא אמרתי כילטתי נושא לגח׳הפון‬ ‫ברית לאמר לורען נתתי מ׳ את הקני ואת הקנוי כו׳שהם י׳ עחחק שיזא‬
‫לעתיד כי נזרלו להוציא את בניו מהגלית ולהורישס ירושתי׳עמחין ‪ ,‬גם בהיות פשע עתהבזמן הוה צאנשאל כי אס חי יתן יכבוש עונותינושלא‬
‫יחשגס לזכיות וגס לא שיסלקם לגמרי כי אם שיכבוש ויתיס כחם כלבי‬ ‫מש כטי י יהושעשלא היו כי אס אק !יבלבל הרי הבעיתיעל צאת גניו‬
‫ייהגלרתועלכן אחר כימי צאתן חארץ חצריסשהוצאתין בפניו שיראה י לנכבששלואשיעשה הולונות כסגנית יאתר העשותם כשג« תשזב תרחם‬
‫ותשליך בקצולות ים כל השגגות ההם וזהו ותשליך במצולות יס כל חטאתס‬ ‫אשר קייחתי כן בגאולה העתידה אראנו נפלאות הגאולה מבין הגוים‬
‫כאשר נדרתילו ובק אין פחדשיאבדו בין הגויה סתאח׳שטוב היה ארעה ‪ .‬סל עונותינו המ׳שלוא החטאותשנעשו מהזדונותשיכבוש יתתן אחתוט‬
‫הנה ידוע כי לאברהם מדת חסד וליצחק גבור׳דין וליעקב חדת אמת היא‬ ‫אותם תוךהארץבשבטי כי חבטית אני שאראנו כפלאות * ועוד טענה‬
‫חלת רתוזי׳ אמר כאש׳תוכוד ומת האבות אשר כל א׳דולש מדתו תתן מדע‬ ‫> אתית כי טובשיהיו בקהגויס ל מ מן נמציאי אותן מתוכם יראו ‪D 'u‬‬
‫אמת ליעקב שהם נדנמ'ת'‪0‬תתחיל מיעקבשחטתושלחהשהוא עור גדול‬ ‫ייבושו מכל גבורתם שהתגברו טל בני ישיחו יד על פה‪ .‬כיאין מענה מל‬
‫להתחיל ממנו ככתוב אצלט טל פסוק וזכרתי‪.‬אתבריתי יעקב כי׳ועו׳שתתן‬ ‫התגברה לטשית יותר מחפצו ית'שיעשו כי היא יתברך קצף חטט והמה‬
‫עזרו לרעה ואוניה' תחרשנה מאשר יקוצרמשמיע תוכחת מגולה עלא®* ' לו חלתו וכן לאברהם תת ן מדת חסד אן ליצחק לא תחן לו מדתו להתנהג‬
‫בה בהזכיד אותו כי מדתו חגו כמסו״ל ‪ 33‬ר סצוה אתעשז ה‪1‬א‪-‬אדו'שא‪0‬‬ ‫התגברו להרע את ישראל חשיב הנביא ואוחילו ית׳ילסכו כו׳לומרשאלתי‬
‫‪ .‬ובקשתי כי אשר היצרו לים לא יעשה ה'א יל עיקר מאשרהיצרו לעצמנו >א יסיי׳יעקב את התורה שיגזורטליו גזחת‪1‬שמא תאחד איך יתכן לבלת♦‬
‫״״ חלמו ליצחק הלא כי כן דרכן כי אתה הוא אשי נשנעת לאגותנו מיח♦‬ ‫כי אם על דנר כבוד ל והוא האמור‪3‬ג«זיןשהיואומרים איה ה'א‪:4‬ין‬
‫מלם והוא ככתוב אצלינוכי הוא ית׳ נשבע לאביהם בפגי עצתו ‪.‬‬ ‫על כן ילחכו בלסינ' מסר כנחש על אסר דבר ולאשיהיה כנחש סאוחרי'‬
‫‪ .‬ולן ליעקב אגל לא ליצחק כיאססאחראליו »ה‪p‬ח‪5‬תיא‪p‬‬ ‫שטופס בכל חסשאוכל טעס עפר באו^ שאינימרגיש צער ושינוי וגם‬
‫אסר‪}5‬ן‪33‬ןקז^א‪3‬לה׳אבין ולחה עסה כן אן ‪ ,‬׳‬ ‫היא חתפרנס חהטס׳כחשו"ל כי א^׳קללתושל הקנ*ה יש בה ביכה שבכל‬
‫עוא כי לבלתי תת לו חדת! בהסבע לו לק‬ ‫‪.‬‬ ‫נזקים שהולך חזונועייי אלאשחהשינוכו עפר כנחש יהיה כזוחלי עפר‬
‫אמ׳והקחותיאת הטבועה אסר נשבעתי‬ ‫סטזעחין טעם טוב בשאר איכלין באופן שאף אס ילחם עפר ירגיש‬
‫לאברהם ‪6‬מא עלפי בחינתי‬ ‫• צער באופןשל מניןחציאו׳הקללה על מרם רעה ילקי כא»■ לקה הנחם ; ‪,‬‬
‫שהו׳ חסר ולא טל פי חדתן‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אן נטעםשימצאו בו יהיו כשאר וזחלי אלץ וזה יהיה לבלתי חיסגריס‬
‫‪ .‬סהיאלין קגסעתה^‬ ‫•‬ ‫לכחגא אן לחזסגרים שאינן משתטחים לפנינו וליחכיס טפדייגזוחתון‬
‫^ובחינת גבורהליצחח כי חפץ חסד אתהה'* חס* ‪.‬‬ ‫**^יייציהס ®היה להםשם לב לגן ודאבין נפש כי ילעתיכי אינןשבי© י‬
‫משא‬ ‫‪Mm 3‬‬ ‫ל ‪iJ 1‬‬ ‫‪M1CHAE• Cap.‬‬
 ‫‪Libec‬‬ ‫‪ #‬נחום א מ״אות ;הצובאות‬ ‫;‪nahum. 0 p.‬‬

‫והמה ניסעת׳ימצו יס׳זו נום תחת ה' בילאח׳‬

‫‪ ,‬על כן הלן יחף שהלן זלרן על סערא‬ ‫‪51‬וק‪0‬ה*לי* ילאהנת ?קינור נחפין‬
‫וםילת השלשה שלפרם מחצם‬ ‫נ י ן ח ז מ ך ת‪1‬ן‬ ‫יילני ילגלתי היציא זמן כנוכיר‬
‫אשר אינו לפי מודי של שכינה יז ^‬ ‫קושיית נכתוביס עם פיט טוו רט‬
‫גדזוםהן(קיעי‪:‬‬
‫‪ cap.‬מ ע ן א ‪ . g‬־‪-‬י‪T 1‬׳‪ ;v‬ן■‪1‬‬ ‫אן אשי לו חח נקיקדז ל‪3‬די י‪3‬ין‬
‫ה׳ כסופה וגספדה דרנו ס כ ני ^‬
‫סיהכאנלעל חללי נע עמו ש ^‬ ‫ק?לא‬
‫ייןי «‪ 3‬סקישת' ע״י הניאור נס״ד‬
‫‪ .‬נלי שלשת המסכים סהס כ‪15‬לן‪^ 1‬‬ ‫ןנוא ט הלא כללית מוצת הצניא‬
‫^ ונ‪1‬רןם » ‪n 1 n‬‬ ‫‪,‬‬
‫־ ואפש׳סשה כן כעת סגלו ל‪ 3‬נ שכנינו‬ ‫‪ m m‬פיה* חלאהואלהס^^‪:‬‬
‫־־״>־>־‬ ‫ע־־־‪,‬־־־‪!.‬‬
‫ןעצין הנתו^‬ ‫‪,‬ל־־ ש״ ה‬
‫שכינה עההם‬ ‫הלכה‬ ‫י״“ י‬ ‫דג״יאוון‬
‫״״!מ־יאית‬ ‫חלילה יעל‬ ‫‪.‬א»שנ על ס׳יעה‬
‫<‪.‬־נ״»־־«ה*‪5‬‬
‫הו א ‪□W‬יו ‪ .‬י הוה ארךאפלם מ לי ל ״ כ מי ^ מ ל א ■ לוח׳ ראו חינתז ית־עס ום׳ כי ‪3‬םיי«‬ ‫ית טיס מרקדים כ‪15‬כל‪ ,‬ן‪,5‬א ‪ppjjj‬‬
‫אשד ^נןג ם חמיולים אסי כאי' יגקהיהוהכסו>‪£‬ו־ו ו ב ש ע ר ה ד רכ‪ 1‬ר ע מ א ב ס רוליד ‪! .‬כסערה עסה דלס ^ןא*כ היטג^‬
‫; אשר אמדע» קול‪» 5‬עאשמת י‪ 8‬ראה‬ ‫‪ " i t :‬י'‬ ‫—דיו‬ ‫הדכקי כה הוקשה בזכר כעיניה' »י ‪nWhirtV‬‬
‫^;ןקכשווכ^כ*‬
‫־‬ ‫‪ 4‬י»»י״‪#‬־י‬ ‫‪ •#^^••I - ^11* 1‬כ י‬
‫‪#*!*'*'•/‬ו‬ ‫ההחב א מ ל ^‬ ‫במנעא^נכויוא׳מאמו׳ה«רא‬
‫‪M‬‬ ‫‪3‬‬‫ר‬‫!י!‬‫‪1‬‬‫>‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪-------------‬‬
‫מוגש ככח גבורתו חליל להרהר ‪M3‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שו‬ ‫ע‬ ‫ר‬ ‫הרים‬ ‫י‬ ‫על‬ ‫וכמאמרני נקצ׳גיקיחי׳ גי העילה‬
‫גי הלא ראה נא כחן ית׳כי נגע א‬ ‫^ ת פ ^‪/‬ו ^נ ש א דז א ך ץ מפניו‬ ‫‪^/‬׳‪ 1‬׳׳‪,#I‬יזיין‬
‫מפא׳מ»{כילאצשתמ׳היאית׳נ»מן‬ ‫״» ״»‪VV‬‬
‫שהיה‪ :‬מער נים סיף שלואאל הסר‬ ‫ההוא מנתינת תיאר הגנו' וא׳ שלא‬
‫לא כלבד עשה וינשה‪ :‬פ״א שאפילו גל‬
‫לפני זעמו מי‪.‬י עפד ו מי‬ ‫^ ת ב לו כ ל ״יו ש בי ב ה ז‬ ‫'נשתה'מתיא׳הטר׳עד כא אנשי כנס׳‬
‫הנהיות ומימות שבעולם פקעו והוא‬ ‫יקום ־בחיח א ן ־ ו ‪ ^ -‬מ נ ד ו ™ כ א ש ו ה צ ר י ס‬ ‫הגחל'והתוי'מטר'»אח'הן הןמורותיו‬
‫מאמרם ו"ל ויבקע היס לא נאמר ‪1‬א‬ ‫הןקני־ראותי! ואחמיי• לי נחזס‬
‫^סןוין ביום צ ר ה ויר ע‬ ‫ויאז^תנכח על ה‪ 7‬נ'וא שימה לנחל ‪.‬‬
‫ויבקעו החי׳מלמדשכל מיחו׳ שכט*ל*‬
‫נבקטו ונחרבו וזהו מטר ניס בלבד‬ ‫^ ^יבל ה‪/‬י ע שה’ מ ק‪ 1‬מ הו אי ביו‬ ‫‪.‬חסיביו ‪:‬‬ ‫ואת היא ‪ !00‬יקר׳ אמינה אוק טאל•‬
‫כיה ועב״ו חגפרתו כל הנהרו׳כחרי'‬ ‫ירךף־ד! ^ך ‪ :‬ם ה‪ -‬ת רז ^ בון ^*לז'ה‪ 1‬ה ב ל ה ה »‬ ‫מצא ונוקם ה׳ לזח׳ כי לא כלבי מדת‬
‫וא״כגלול כמו יתאפי׳כגער׳אח׳כלמז'‬ ‫« ?י' ט אם גס& וה׳אשד ק נחיצות‬
‫כהו חליל‘ ־ ״• ״נ ״‪.‬‬
‫מלגעויבמי'‬ ‫והאס חסי‪,‬‬
‫חסד‪TO‬‬ ‫; והתם‬ ‫ס ע ^ ־ םי רי ם‬ ‫תסדייהיויס ״‪ O’fep‬אמיסלא‬
‫המרחדי'בהיכלואלא ודאי לא הי׳ רק‬ ‫ם ד ך ס ב א ש ס בו אי ם א כ לו ב ס שי ב ש מ ל אנ ‪.‬‬ ‫יחיש■מעשה! כיחס עם סנוקסם׳ ־‬
‫יצא ממין‬
‫עתק‬ ‫למען נקו׳את ים'יוא‪0‬מו*ו‪ £‬יצא‬ ‫^ ^ז מ ה ךןנ ה ^; ץ צ ?ו ^ ל ר כ ה ■‬ ‫יגואכעלחיחםוהואמאמר׳וי׳לשטו!״ ‪.‬‬
‫־‬ ‫_ ‪. .‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫מפי איש כי זה היה נזמן צאתישיאל‬ ‫; * ‪^ T:: h‬‬ ‫י‬ ‫חי»ה הוא םאינ‪ 1‬כמלך ב ‪ f‬שהחיחם‬
‫‪ .‬ממצרים אן לא כן עתה כי הלא גס‬ ‫ך‬ ‫כ‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫ל‬ ‫!‬ ‫?‬ ‫!‬ ‫“‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫‪ pBS,B.‬״ ‪ ; e , ,p J ,i‬ו ן ״‪ , p,s‬״‪J‬‬
‫•גוחן התרנן געצש! אחלל כשן וכרמל‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫‪J‬‬‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬‫נ‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫ף‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫^‬ ‫‪-‬טפחימהתמ«לגואן‪.‬הואית׳הןא‬
‫ס והוחכינשן!כרח׳היו היות׳דשני׳‬ ‫ג‬ ‫‘‬ ‫"‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫’‬ ‫'‬ ‫כעלואיוןעלהתינן׳לכרתיקהבעתוק‬
‫וכאשר פרח נבנון‬
‫לבנק‬ ‫שבעילם ונחשד‬
‫ורענני׳ שבעוצם‬
‫‪! - .‬רענני‬ ‫‪.‬‬ ‫גיור' •־■‬
‫‪•jw‬״‬ ‫תכחו^‬
‫ומך אשר !׳׳‬ ‫?הקנאה עד^ ‪.‬‬‫‪.‬‬
‫•והונוקס ‪ 0‬אן הוא כעל הימה לנלנןי פקוי כפת הקנאה וחארון ^!יה אומלל הוא פרח נפן ‪3‬ית המקד׳בתרבן או אחלל גם בשן וכרחל ולא עודאלא‬
‫‪ -‬נא®■ אמיתי טקם ה׳אל יפלה טל לב איש שומע כי מה ששוקל ית׳על עונות ׳‪ ,‬שקדם יי® שאמלל ב ק וכרחל תתל׳וי^לו שירותיהיכי גם גזף הארץ אומללה‬
‫^*יי* גס הנא מגת ^‪ 3‬קממ גי לא גן מ א מן תיקין פנס אשמותם^•‪ .‬על שפרא לבנין א‪1‬מלל והיאך היה ‪‘M‬מלא הוא כי כרי® של בשן וכרחל‬
‫מ « י » ‪ » #1‬ת >י בצית עמו׳‪ •#‬צר וכביכול היה חיצר על כן רעשו‬ ‫^^^«מ!‪3‬פמ‪ 0‬כגתע‪»#‬מ*םב‪« 1‬פן ‪ 0‬ילמי*חיג‪ 0‬יו ‪«1‬יוממ‪€‬יתי»«®^‬
‫־גןאחרטקם® לצריו לאשר׳לא פיט המה רק לאשר המה מנגדי! צרחו לו וננהלי והדל‪§1‬ירויתיהס ול אק בלבד כיאם גם נחשד שיהגנעו׳החחוגגו‬
‫' ‪pt‬׳ אן לא לעמו ישיאל ז‪ 1‬ה הוא נכא פת הנקימה וכן ט חן שמאריך פתלה ולא עוד אלא שכל האיץ חעצחה לקזה כי ותשא האיץ דפניו וכמפז״ל‬
‫■ ושוחר ה מ ר עד זמן ח ק ה נ ‪ #‬תה שנושר הוא אינו כי אס לאויביו אך לא כאיכה רכתיסנקעות א־׳י היו חופרין ומוציאין אש וגפרית זה יאח׳ותיא‬ ‫־‬
‫ז לישיאל כי אם שאף טחן שתאריןלהס אינו נוטר פקידת העון כמות שהוא האקחפניו ואפי׳יל כללו׳ תנל וכל משבי בה ואם כן אי״׳חעתהאסבלי‬
‫׳טדזחןהדא‪ 1‬יל’ פקד ניאסשתסיד הולן ומנקה נ«ט מעט כענק פ » ק גער׳ מפניוית בלבי שה'‪ 1‬מרא‪ 1‬תכטסעלצרתיש׳התעעלכלםעזל‪»0‬וה‬
‫^^^^^^לחםפטנו׳וס»ק ‪3‬דו׳‪ 0‬׳י ^ מ ‪ 0‬יעמו׳^וכו׳ה׳איןאפי׳מ׳אמ׳סה ג ס ט ת ה ^ הי הי ת כ רן גוער בחדקטס בהיכלוסהיו״ נברתי׳!אמלליס‬
‫'‬ ‫ז ‪.‬‬ ‫טדי אובר ‪:‬‬ ‫‪0‬ה אר אפי׳כהדוב׳תענין גוי׳חרקט בהיכלואל יחשב חליל נהסד׳גכורותיו‬
‫־הלילהכיהנהתה שה׳ארןאפיס אלרכהטהפוא גדול כ ח כ י ק ק מ^פני־ יעיייל'^'יריאותמלתעלה ני>זחסכלןח׳‪5‬ו^ןא^‪:‬ע‪ 3‬מוינקז׳‬
‫יגבורותיו ססובלולמההוא עושזכןהלאהוא כי פל ידי ק ונקה שהוא יקח׳ננוהאחרפתהאלתחשכו ט טונטוב הי ה לכסאשימסודאחננויז‬
‫מ ג ^ לישראל בתה שמה שתמר אדמתו עסו שחה שהיה להם למס! לממו בידיולאכי הרוגז מעס אוא ס ־'אומימהביהלא דעןלכסכי מפוןהי א‬
‫>סס״י‪,‬י‪,»0‬ל לנלת״־קיואף‬ ‫^ ע ל ק ^ ה מ * ל א ו ל ״ י ־‪ 1« 5‬יי׳ ל א > נ ק ה « ס ^ ^ י‪ 51‬ני הלא ‪ 1‬־גי ‪t o w n‬‬
‫ה תנ פ מי הו ^ אני ל א ל ע שויגו סי ת ה ס״ טינין א סי א״יי א'״״; ■ *״ אהיהיה אמייקי סאהה״הלי תיס ע *׳יז ה פן מ ״י > ח’ ‪ 0‬מן ״ ״ מ ה ל‬
‫‪» :‬נ נ ץ שיג ה‪ 1‬א ית אה יש ‪0‬־»וףימהדיג ״ ‪ -‬״‪ -‬ס י ^ ל״הנס נאו־‪ 1‬ני האף ני נמל ה‪ 1‬אנ*נ הד נדי סעם הה' נהתיהה ג ״ לן ‪ 4‬א ‪ 55K0‬נאה‬
‫^^™״שיאיש ל א׳י אי סנ »״ חי‪ .‬ש ל ס־‪ ,‬אי תנ נ ל א ' ^ ־ נ י י י א י נ ה א י נ ל ת י ח ״ ה ס מ ל ן א ״ א ״ ״ ״ ־ א ״ ״ ^ ן ‪ -‬מ ה ט א צ''‬
‫”׳ני^יח י״™'‪’ ,‬יי® ״ « ״״‪”P‬׳־ י ״י שלק שלה׳ל־י ‪1‬י‪.‬א מי״ס יאשרא״ד־שי‬ ‫״ ”?‬ ‫‪! °‬״ ’ ‪”®I‬‬ ‫‪:‬‬
‫ה• יס ה ני הלא הוא יתס״ש‪ -‬ני ה״קדסל שסה נ א‪ M‬נ » מ‪ 1‬״®״י לששלה ניקסה׳ ״הייתשי• ״לאניפ ישיש ״ה יזנהימת א^חש״ ניו־ ניה‬
‫!הואנינהיישש׳יששהיתיששישצייתשאישש נינסמסןוס״ןלסשש■״‬ ‫ן נ ו נ ו ו ה‪ 1‬אני הנ הנ אינ ינמיאיוי‪.‬ש^הנהלשלאניהשר־‪0‬לןש״א‬
‫אינושנהין נץ ציית לישע אקטונ^ה' להיותשסו! ליא‪1‬ינ'‪1‬פ ציה ושוי‬ ‫לו מתשה דיס לששמ א״י' י' ^ ” ‪ “f‬י*!“ ’‪ ^ I‬״ י® ”י*®‬
‫נדנםשהמשתיתיינהלנלזיה״ימצייץ אין הל״^ל‪,‬״‪,‬״!־־^^®‬ ‫^^^^^^הךינומשהיאהיףואיא לינןנ״ץימילה‪1‬מתאתמלאהיה»׳ן‬
‫־'יא־ללני ״®"’יישתישי ני הלומימה שאיונוהמהתית‪-‬יעיד '®‬ ‫^ ‪w‬יתש‪c‬נ״ננ^י' ’ש״’נ־״>«*ך ‪7f’ f‬ל>‪»P‬לשייי® ‪M‬נל‬
‫נתינה אמיתששינ ל־מתעליד‪1‬ימניו מש‪ ,7‬ו^^ן־יהלאנש״ו‬ ‫״ ‪»3‬ייא‪.‬ילתי‪0‬לני־ניןמה היאהיתפו הלוההלת; משלהייהיההי‬
‫‪- -‬מ‪ ,.‬״ייימיה‬ ‫‪ -‬י ____ ‪I‬‬ ‫סיני ״י‪,‬א‪,-‬מ׳™^* ‪1.,....‬‬ ‫הנה ייית ני י מפגיס יש ני‪ 1‬המולס הגשמי לפנייתי ית זהפיומ סשי®‬

‫וימלשו שןהתיילאי^שאס^ם'ייאפ לאמריממלמסנימיק■״‬ ‫‪1‬ץלי־ההחצינית־‪1‬תישנצ|;ושי! אינהנ׳נמצוניתואש‬

‫ד^‬ ‫״‬ ‫י׳ ו י‬ ‫‪1‬י‪1.‬אניהנהאיןננודה^ינה‪5‬הלונלינלי׳נמי«תהמשניפהנאמדי^‬

‫‪,‬‬ ‫‪J‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫‪. ..‬‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫י‪ -‬־'‬
‫‪VliWl‬‬
 ‫קמא‬ ‫נח\ם א ב פרא!ת‪.‬הצ‪ 1‬באות‬
‫?* ^ ^ ד עו מ כ‪ 1‬העז‪ 3‬הגמ‪5‬‬ ‫דסעיס וישאיר האימייס אין תקוס מיתומט האחרים דצמדך שנית להניף מתיכלי ליטהד מד היזמכם כמלאכי‬
‫ידי ‪ #‬ה ‪ 0‬ואינו מפז להחיס פעמים צרהמל קיעשהזכנלןאתגן ״‪:‬זל א ‪ 1‬הןכ^ י ^לכ סמגי ת אל היןכז א נית יףקלת ‪.‬כיהלא נס שמתה אתם‬
‫תקום ס?גמיש צרה והנה ידוע מרו״ל בב׳יר אין הצרה אלא נשכיל סרספי© א‪»7‬נף ‪3‬ע א ומה נס לרו ל ה ^ מ מ שנחו הת>‪ 3‬אגוחףזנפה לנה חגי׳^היך‬
‫ואוכלת צלית ורשע ולא ‪ tkiw‬שמתסלע מן הצדיקים שנאמר כי עצא א‪ 6‬הוא ‪1‬ית המקדש א מי ת פסל ו ^ כ ה מ ינאזי*! «‪3‬ק§‪ 1‬להמיי יצר הרע‬
‫סל ע א חןה עול סוכן היסכייצא‬ ‫‪: \ u‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ומצאה ק‪.‬צי‪ 0‬כי אש הפורעג‪,‬׳יוצאה‪.‬‬
‫נאע׳‬ ‫לקזשי׳ופליו‬
‫שי‪^,«^,‬״׳‬ ‫שכמ‪,‬־‬‫קדש‬ ‫‪,‬״‪ . .‬ן צ ו ו ז ^ ^ י ף י ן ־ ן מ כאריה ‪pm‬‬
‫כאריה»ממד‬ ‫וא‪ 1‬נלתקוציםשה ‪ 0‬הרשע יס וכ^ נא‬
‫' ואת הרשעה נמצא שמנית אלהק‬
‫נכנעה ונמסדהניל יש׳ותכר’גמ'פ‪| 0‬‬ ‫?’ א “יזדע‪,‬מ שמה עוד מ ^ ת ^ ד ך א ב ח ת ‪bfS‬‬ ‫אלהרשעיםשהס הקי^י®‬
‫‪ .L‬גי^וי‪ }-,‬׳ ‪**’ , ,‬‬ ‫’׳‬ ‫י‬ ‫הצזיקיס ו מ א‬
‫‪,‬‬ ‫ניי® או הקמה שהם‬
‫ומסכה ונסשם אסים ק‪3‬רן והז׳ענין‬ ‫נלי ספק על כלא מיח‪ 1‬שנמצא שיין‬
‫ידועמרז״ל כי כל הקטר נ^־ץ ישלו‬ ‫שכרות הרשעיס יש בהם כי הס סי‪ 33‬ן‬
‫‪ ib‬הוא קנוי תחת החוכיזשנאמר‬ ‫‪ 5‬ה נ ה‬ ‫ב‪ .‬־‪> .‬‬
‫י‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫^‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫^‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫^‬ ‫מ‬ ‫•‬ ‫שמיתס ו‪ 1‬היאמ׳ פה אס תראו ש»מה‬
‫וכפר אדמתו עמו ‪0‬אחפ!‪3‬שהו'מנ״ס‬ ‫שטקסה׳נעצמו וא‪1‬כל צדיקי׳ תחלה‪.‬‬
‫מו‪3‬ח אדמה תעשהלי ואמר כי כאשר‬ ‫מיילאח״כנרשעיס לא תאמרו שאינו׳‬
‫י מ י ן חלילה וכלה הוא ‪ 0DP‬צדיק‪.‬‬
‫מס ‪ m i‬לי לעו איפה כי על סירים‬
‫סניכים כי נהגיע אש הפורעגו׳ ע?‬
‫סיייס סנוכיסהס הרשעים הנמשלי׳‬
‫מחילות עד תון עפרא״י נאוהןי‬ ‫לקוצים אשר הוא אחד שנאכל גדיש‬
‫קמרי' ‪3‬ארן ואו יהיו כקטיי׳תת־ז‬ ‫בלןקום ^רןקמחמרידןםשקתו • ? מ‪ ,‬ט ריז!‬
‫הסהטזנים ‪:‬שנהם תחלה וכא עד‬
‫הסזנחש‪3‬צי'&‪:‬ין וזהו אשי׳קנרן כי‬ ‫הרכב‬ ‫מ אד ם ^ עד־ ם! ^ מהל?‪:‬יםט{^־^דת‬
‫®סייי'‪ 6‬יקשה ‪3‬עיניכ׳א‪3‬דן הצדיקי׳‬
‫®ס אשים קנון ‪ ib‬נקנית סם‬ ‫^ ר ב ר ר טי ם לי ^ו ■ מ י י ^ י ת י ת ל ^ י‬ ‫קמלה כי הלא כסגאס סל הקוציס־‬
‫ז«טע הובי כהלתן‪3‬א״י קלות מכו‪'3‬‬ ‫מהוא הי יין סנרות רשעת׳הם סנואי‬
‫חוסר עכיות זוהמה!תשאד קל רוחני‬ ‫ישכוריס^ר לקו תתלה שלוא שלא‬
‫כאשר היה אדם סרס ימאולא‬ ‫יייחיטיצאכי כיין שכחת הקוצי'יס‬
‫תהיה עוד מיתה וזהו כי קלות שהוא‬ ‫; מ ה רו ^ ת חו הנןוז סכך ; ‪!^ :‬עריהנ‪.‬קרוח‬ ‫ייילתס כי ^ן מיחו‪ .‬וקצת האשמה‬
‫ממ‪3‬ד עכיסת ח‪1‬מר כי אם קלות‬ ‫עצמה מ ל י « ^ כן ט ר ס ה מ ע ען‬
‫הד‪3‬ר‪ 0« 1‬ו‪ 3‬ק ^טנתי אשר‬ ‫נ ^ ־ ז‪ 5‬ו ה ה ? ל ^ > ‪, = %‬־ ^ כ מ י ה י י ^ י ^ ז‬
‫^ אשר היו כסונאים‬ ‫קסיריס‬
‫אמרתי לא יזרע משחך עוד ;‬ ‫ןאםהח]יהםנד?^תבךן‪1‬ל י‪1‬גי ‪ 0‬מתפפ‪ 1‬ת ‪5‬ד־ל‬ ‫»‪3‬ו‪#‬י׳ כקש^יכסמלא ‪ h‬תתמה ננוס‬
‫על ס' לנה על יום מתן‬ ‫הנה‬ ‫^ ^נו ה ב ב ר ס ת‪ -‬מ ש ש מי ק או ח פ ה‬ ‫ל ע ר ?!‬ ‫הי לא י יתלתי ‪3‬חעשל הזה מכל‬
‫ת‪1‬רהארז"נכי ‪&0‬וי‪110‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מדינו התלןאסו׳ל׳א אזתןע© שהצו׳‬
‫סויסימהמ יצה״ר את׳ להסמשה אין‬ ‫^‪:‬‬ ‫מוןו‬ ‫^‬ ‫בזונ‬
‫ם‪#‬הש ‪ 03‬לןכו אין שלא הרעו‪.‬אנן‬
‫יה עתה כי אס לעתי׳לנא והנה ע!‬ ‫בכה פלל‪.‬ל^יירז^רה‪":‬י^ו!‬ ‫לאץ‪.‬ק^ה‬ ‫ישי יותר ע ^ י הלא הוא כי ממן נ ‪ 0‬ה‬
‫המון העתיד יד‪3‬ר פה כאשר כיארנו‬ ‫״ ־ 'ו ס ט ק ה‬ ‫•״• ‪■•.‬‬ ‫יצא חו‪ 38‬על ה׳ רעה נגד ככולו‬
‫והנה כפסוק הקזדס כתכנו שכאוממ‬ ‫י'‬ ‫להחרי‪ 3‬ניתזעען כליעללסצראת‬
‫^ ת י‪1‬היןאכריתפםלכז שלוא על ניטול ע״א ‪ bo»n‬ע•י תסלת אנשי‬ ‫עמו כת אמר ה׳ כו׳ הנה ר״ל מפרסים פםוקים&ו על יש ואין לנילזוז‬
‫כצסת הגדולה שיצאמכית קה״ק דמות אריהשואג וזהו מני׳אלהין אכרינן‬ ‫מעקמ׳דנריה׳על כן אתשכ׳שאת ד‪3‬ךו על נקמ׳אשר היצרו אתישגא ‪wS‬‬
‫פסל בי מתוך ב>אלזימ יצא ביטזל וכריתת פסל ומסכה חיש' יעוד אמרו‬ ‫על לכ האמללי׳אשר דוכאו תחת רגלי האותות לגליות וא‪ 1‬ת להם כה אמ ה‬
‫סס כי בקשו לבעליצל׳ר סל זמה ולא יכולו רק לכחול עיניו אמר עתה‬ ‫‪ 0#‬שלמי׳כו׳והוא אשר ידענו מלז״ל זכו אתיפנ' לא זנו כינתה והענק ה!א‬
‫התבשר! כי מאו תראה כי הנה על ההריירגלי מבשר משמיי סלום מיל חגי‬ ‫מ י ו ג ^ ל ס כי אס נשו‪ 3‬מאצינו נרויח כי כלנו נק‪3‬ל פני שכינה ונגלה‬
‫יהודה חגין שלמי נדרין על השובה הגדולה ‪ 0 W‬לן מאז והיא פי לת‬ ‫בבוז ה׳ל^ני » ל אן א® לא »וב יביא ה׳עלינו חללי ^שיח עד נשמ ע״י‬
‫יוסיף לעביר נ ן ב ק מן בליעל הוא יצה׳׳ר כי לא בלבד סל ע׳׳א או זמה ני‬ ‫‪ p iw‬ולא רביסייוכו כי אם־זא׳־מעיר ו»י׳ממ‪©0‬חעווס ♦אמ׳פה >« אמר‬
‫אם כלה נכרת מכל כמיגיתיו * עלה מפיץ מ׳ הנה כתוב בתורה וחזראכס‬ ‫ה׳אס סלמיס תהיו יש׳ שתוכו ־ ילאת^ו רשעים תיוימו כי ‪ p i‬רבים יהין‬
‫וחתכם תהיה על כלסית השדה והנה ידוע כי יפגום דוב באיש או אריה‬ ‫יזקכלי הטזנה ואם צא תהיו שלמים ‪ 3‬ע‪1‬ס אן לצדקה תכונן נ״כ תזעילכס‬
‫!בפגעו נו הוא ימיתנו ‪1‬איה מורא זחתתהאדס בחית השדה אן הגה כתיב‬ ‫וכן נגוזו כי ז ק כאשר להיות פלסים יהי! אס נטוו כמאמרם ז״ל שמדבר‬
‫אצלימ כי אין מורא זחתת האדם על הגעל חי כי אש שצלם להים אשר על‬ ‫על מתני צדקהשמקליס ממונם‪,‬יזעליה׳ וגס ירח!ז ‪3‬מפל זה שאין מתנין‬
‫ניניו ט א המטיל חור' עליהיכי יבהלו מפניו אן כאש' חטא איש יסלק צל©‬ ‫רק מאשר)תן להם בצער אשר הגליל הוא ית׳ לצאן וגם היה הספל לרמוז‬
‫‪6‬הי׳מעל שניו וכי יראנו אחל חחיו׳השדה והוא מסתת מאיש מראהו ותארו‬ ‫כי כאשר הסס יגוז ופול יחליף צמר אחר ‪ p‬המתן צדקה עוד‪ .‬יחליפו לו‬
‫לא יערכנו כי אם‪’,‬כטרכו כי אין פל פניו מה שיפיל מליו מגור וכן זה הטע׳‬ ‫מן השמים ועל ידי כן ןעבר[ולא כל מתני צדקה כי‪,‬אס מותנה כראוי וזה‬
‫‪ k‬שעלול החלכיות כי ‪ b‬הימים אשר היו יס׳עושיס רצון קונס וצלם ‪«c t‬׳•‬ ‫ו עני לפון יחיד ואס תאמר מה‪ .‬יעשה העני שאין ידו משגת ליתן ואדמה‬
‫על פניהם לא מרב ‪ k‬לגו גזי או ממלכה לפלוט בו יד ולא בבית מקדשו‬ ‫הוא מקבל מהגווו לוה אחר וטגית׳לא אענךעזד כי די לך ענמתן ואדרבה‬
‫וסבת הבל הוא היצה״ר קחאמדס ו״ל שאמרו אנסי כגסת הגדולה כשרצו‬ ‫יותר ממה שהנעל הכית‪,‬עז‪ 5‬מ עם העני העני עושה נ »‪3‬עלהבי׳והנה‪1‬ה‬
‫לכנזי את היצה״ר כי הוא אשר הגלה את יס׳נין האוחו׳זאשר החרתז ביתנו‬ ‫יהיה בגאולה אתרזנה והנה עתה בעול מלן בבל פעליו דבר על כה הנביא‬
‫!פרףהיכלנו’ונבא& העני׳אמ׳הנבי׳הנה כאשר עלה ונסתלקהמפיץ וחור׳‬ ‫אשנזר מוטה! הוא עול גלית קלן מל מעליך תחלה שהוא שלא אמתין על‬
‫אותך בגליות הוא היצה״ר הנה על פניך נצור מצורה ומגדל חזק כי יטשה‬ ‫יתקט בתשובה לגמרי כאשר בגאולה אתחגי‪.‬כ* אם תחלה אסלן׳ מןטהו‬
‫על פנין בצלם&הי‪ 0‬אשר יתן ויאיר לן כיזגדל ע« נגד כל לגוי® וגס‬ ‫מעליך זסוסחתין הם עוסק המקטרים מוט העולעלצואייןהסחה‬
‫אתה תחליף כחמאן יהיו על ההדס רגלי מנסר שלא תקצר נפשן בדרן‬ ‫סהשתחוולצלם ואשר נשאו נשים נכרי«ואחרי כן אנתקאות׳ מהשהשתחוו‬
‫'לעלותלירושלס לי מיד צפה דק ללכע סחה ווכזת המתן מצפה הדרן‬ ‫לצלם ניתקן' בגלות מדי ע״י החן ומסשהושיבו נשי׳ נכריות כתקןע״י ראשי‬
‫עין חזק חתניס כי ינוסו אנחותמשברי מתנים ואמץ נח הוא צח לפמליא‬ ‫יט׳ פולי גילה כמפורש לספרפא■׳ אן באחרונה וצ‪1‬ה עליך ה׳ימבד ‪!nw‬‬
‫סל מפלה הק'צור ילין תטיכי אדרנה יהיה לן■ כשרון להיית חאתץ כ‪b‬‬ ‫משעבזלמלכיו׳ כאמור עוד יהיה לן תירו' ממלאךהמזת וזהולא יזרע כו׳‬
‫מאל כענין ואנכימלאתי כח את רות ה׳כיאזע״י ונותן יערה עליכם רות‬ ‫והוא כי קמר׳המת נקיא׳זדעה כחאחר׳ז״לשיעלו לבוטק קין מהחטה הרי‬
‫ממרום פס יגנה ביתהמקזש לא כבתים הראשונים שהיו מ י אדם כי אם‬ ‫השוו הקבר למת כארץ לתבואה שנזרעת בה!אזח׳יציצו מעיר כעשב ה א ק‬
‫רוחני מעשה שמים זהוא כי יה^ה הפרם בין בתים ראשונים לשלישישהוא‬ ‫ועלענין זהיתקיאמד^( יזרע משמן עוד שלא יקברו והנה ארו״צ‬
‫בוכות יעקבאשר נקיא יש׳כהפרםשהיה ליסקב קודס שיקרא יש׳לאשיהיה‬ ‫םאמיהחלאן המו׳לחת' תיד׳על היו׳חירז׳מתלאן המות מה תהי עלי והשיג‬
‫אמרי כן כי בתחלה לא קראהוא ית׳את יעקנניק ת‪1‬אראיש או אדם צדיק‬ ‫לו הק‪*3‬ה תשלוט באוסו׳העולם מ״ה ובזה יתכן גס ליימ׳המסי׳יהי׳כן ועל‬
‫ושלם אך כשנקראישראל ע״י הקלאן קראו ית' ‪ k‬שנאחר ויק ־א לו אל מי‬ ‫הן יאמר ע? ©לא יזרע שהוא שלא יקבר! כי קל‪,‬לע המו' הוא משמן שהוא‬
‫קרא את יעקב אלאלהי^ש׳שהזאצי מתהשהוא ית׳ נקראאלהי יש' כי כבר‬ ‫מאשר הנקרא בשמן הוא אשד בשם יש■ יכנה ואל תחשבו כמו וי המר הזה‬
‫^‪,‬יעקב‬
 ‫נחום כ ג מראות הצובאות‬
‫לגוס נהם בהתפא ושעדיס ההם כפתחו ' וההיכל ש‪ 5‬הגן^ן נ‪10‬נ מ נפל‬ ‫ועק‪5 5‬קרא יש׳ אז עלה'מיןב גמדרגה עד ש?וא־ ית׳ קראו& ש‪5‬זא זן־•‬
‫חתת האויב אשד בחצו׳ ואז והצב שהיא החלכה ע״י סכל בני היכלה ניזונו‬ ‫זג‪-‬וחניחתלחה^אלוהנהלאיש אפר זהלוהיהיהלז חקזשגסחילאכי׳‬
‫אם יוחני *״^’‪ 1‬זה יאמר פה בי סב ה' את גאין מ‪1‬ון‪ 3‬הוא בית החקלם והניחו' יצאה חההיכל באופן שנתנלי׳לפיר האויבי׳אשרבחצן׳ואז הועלתה‬
‫הנקרא גאו כסשז ל ושניתיאת גאון עוזכם הוא בית התקדם כי יהיה בית להס תעל לחוחה לתלכס ואו אקהולצי' יזנהגו׳ בקול יוני׳ אשד קולן הוראת‬
‫בן זוגה שמסבב נקזל‬
‫‪V‬‬ ‫שמת'זיווג מס ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פלהנקיאי בשם יעקב שזסכגסמיי׳‬
‫■ ^מהושיה‬
‫אמהזתיה‬ ‫הורא׳אהבה!שחת׳זיווג!•זכן‬
‫■‪«>tt>'nnK‬‬ ‫^ ^ דזולכן ^‪:‬וו ? ק כ ר פ ס ו ת ל ח ל ה‬ ‫מ״ת״יוסליויםסי((‬
‫סקדא‬ ‫ננ״הקתלפ‬
‫החקלש המתייחס לתי‬
‫תפניהארבי׳ הלוקחי׳ אותה הי*‬ ‫אותו» ‪ b o‬אשד אז ייחסו ית' לרוחני‬
‫עושות נשמחו׳ לשמחת הזיווג החד®‬ ‫ע ? ם ק ? ? ו ו ^ א ר ו ד י■■‪' ‘ '• ‘ :‬א”י •ה‬ ‫‪'if‬‬ ‫וקראו אל אשר לא יאתה יהיה לא‪®.‬‬
‫סל האויב אך מצל אתר היו מתופפי‬ ‫מ ן‪ 1‬ון א ךי‪ 1‬ת ומך?ןרי ק י ו א ? ל״ כ פ רי ם א ש ר הל רי‬ ‫או אנשים כתוהו לק תקלש‬
‫ולא ממת על התוף כי אס טל לבבה!‬ ‫'"אתה‬ ‫^^^וראחהואיןםחייד‪:‬‬ ‫׳‬ ‫סנןהואחקיוהלעתי׳ב״בוהיע׳לנל‬
‫על שביתה ותרבןביתה‪1‬ננוה כברכת‬ ‫מוובה הכפולה הזאת הוא על ני ה­‬
‫^ תיו ון מ רי א ־ ט ר ף‬ ‫ט ר ף נ;די ג ^ ת י ו ו מ ס ג י ן‘‬ ‫קצף העט והגוי׳אשר שעבלו׳הוסיפז‬
‫מים היתה מלס סללי׳הנשפך כסי׳ולא‬
‫מלס ;‪ tb tl‬כי אם כברכה המלאה‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫ף‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫\‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫‪:‬‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ץ‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫‪1‬‬‫;‬ ‫‪7‬‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ץ‬ ‫ך‬ ‫ה‬ ‫ועזרו ללעה וזהו כי בקקיס בוקקי׳‬
‫על בלתי השאי׳ענבי׳בגפן ולא תאני'‬
‫ממיתי עצמה וזהו חחי היא שהו הלם‬ ‫^ו^^־תיב^שןרכבה דבג‪ ’2‬ר ^ ת אנ ^‬
‫חלליה כי עתה נאנחים ותשש כחם‬ ‫בתאנה ילא מלים ולא אתרו די בכל‬
‫ה ר בו ה ^ ר ז ^י מ א ר ץ ‪ .‬ט ר ^ ף ו ^ א י ש מ ע ש ד ך ^‬ ‫ואתני אס גס וזחוריהס שחתו ^גם‬
‫כשבר לבס כאשר פירשנו כי והמה לא‬
‫היו תתקוחמיס לעגן‪1‬ל על גפסם כי‬ ‫׳־ ’‬ ‫מ ל א ‪, 5‬כה ‪. V‬‬ ‫׳‪ • ’ -‬י־‬ ‫^בעצמס הרגי לתשתית אז כי בקקו׳‬
‫אס והתה נסיס אוחרי׳לבאיס עליהם‬ ‫הביתדי כי ‪ Cap. 3• J‬ךןן ‪ .1‬עיר^דםיםכ^הבחשפךק‬ ‫וציון‬ ‫נוק ‪ ’f‬חכל טוב ע״י חרכן‬
‫וירופלס וכל על♦ יש׳ ולא אסרו‬
‫עמדו עמודו בעיר ופנו לנו חקןום‬
‫לצאת ואיןמסנה להם מקום לנום כ א‬
‫‘ קלאה רא ימישסר־ף‪jp :‬־^‪.‬‬ ‫אס גס וזתודיהס של עצחס הנקראי' י‪• /‬‬
‫יעכבוסלהורגס עס שאומרים להם‬ ‫^ ר ר ו פ י כ ^‬ ‫א ^ פן ו סו ס‬ ‫^ ט ו ט ו כ ן ‪ 1‬ד ־ ־‘ ר ע ׳ ש‬ ‫נפן כד׳א גפן מתצליס תסיע שחתו‬
‫מה תרויחו נדחינו הלאבווו כסף נהו‬ ‫רהנה נינוה אשר תמנה יצא תושב על‬
‫‪----------‬‬ ‫נ מ ר ה־‬ ‫קרעה יועץ גליעל בגלית בבל מל כן‬
‫זהב ואין קצה לתכונה של כלי חמלה‬
‫©ילין לו האדם ומשיבי׳ להש ואוחיי'‬ ‫כהתימועניןיםל*‪ 1‬באשר הרע! להם‬
‫מו ל אנו ספצי׳חכל כלי החד׳שמנודם‬ ‫אשר העיקר היתה כינוה שעליה ^ףתם‪ :‬מרבןנומז‪ 1‬נ ח ט‪ 01‬ת ח‪ 51‬עלתכשפים‬
‫הוא סהרגנו אתכלכס יותר‬ ‫היתה נטא׳נחז׳חזר ‪ k‬נבואת חויבנס‬
‫תאשר בזזנו לנו כסף ו מ נ ושהעם לא‬
‫^פח‪ 1‬ת ב כ ש ^ ‪ :‬הגני‬ ‫!אשריגואי עליה אויבים לשחתה‬
‫יכולנו להם ושמא תאמר א״האיפס‬ ‫ש ו ל י ף ^ ל “‪ ! 3‬ני ף‬ ‫^‬ ‫באותרו מק גבורכו תאל׳כז׳כאש׳יבא‬
‫טובקיה לבני נינוה לעמול על נפפס‬ ‫מ ^ כ‪ 1‬ת ק ל ו נ ף ‪ ; .‬ו ה ' ^ ^ >‬ ‫ביאורו בס ״ל* תגן גבורפו כו' ילאה‬
‫ולשלוחידבמבקשי רעתם ויפלו חללי'‬ ‫מרו״ל כי על אדים ילב׳שאתרו כי עשו‬
‫‪ ’•:‬והיה‬ ‫^^ני‪ 7‬תיף‪;1‬ש ‪ 4‬תיןז‬ ‫הוא אלום וגבורת אדותיסוחלבופיו‬
‫מאלו ומאלו ולא שיהרגו כל אנשי מוה‬
‫לבלם לוה אפר הנה ננזה ‪ .‬היתם‬ ‫? ™ראיף יד‪ 1‬ד מ מןז‪,‬ו אמך שדדה־ז גי ™ מי‬ ‫אדותיסוכו׳ועל פי לרכס נאחד כי‬
‫נומהומבולקה ולב נחס ופיק ברכים‬ ‫יגרד '*■‬ ‫י‬ ‫־ ־■‬ ‫‪..‬־ ^‬ ‫כצתוןהתלתמה ניןגוי לגיי תלויה‬
‫הונחלה בכל מתנים וכז׳ ןאיןיריחו‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫לאומ‪/‬לחעלה‬ ‫ראשונה ע״י השר אשר‬
‫ידיהם ודגליהם נגד אויביהם והמה כשתי עילם טל כן לבדם כפלו חללים‬ ‫כי יפקול ה' על צבא החדו׳יאל השד אשר ירצה היא ית׳להגב׳׳שינצח חפ^ס‬
‫עד היות ננוס כברכת חים * איה מעון כו׳ נושא קינה על נינוה איך‬ ‫בו אומץ להמשיך לאוחתו ואל סר שכנגלן מפיל וכשל עזור ונפל עוזר‬
‫נהפכה שהיו לה גבורי׳אין מספר ואיך נפלו בטבע אן אין‪1‬ה כי אם שס׳‬ ‫•אחר הפי מלויס כאנשי החיל‪1‬אח״כ נרכב ובנשק ומל כולם ידבר מל פשר‬
‫הפילהמי® ‪ r » #‬איה מעון אריות סכל יושביה היו אריות ומרפה הוא‬ ‫טל הכא מל נכוה אמר מגן גכונקו נוסף על היות שמו ותוארו אמס גס‬
‫‪S‬כפידיס ‪ ^f » p‬כי גס צעיריה היו כבפיריס כל ילדיה כיהיתה יזגדלת‬ ‫קיא חאלס חן הסמיס סהשפיע! בו שפע גטלה ולין ומגי ואנשי חילו למה‬
‫גבוריס ואיך מל כל האריות׳והכפידיס הלן אייה אחל ולא אייה הבלתי‬ ‫וה כס תתולעי' בתולעת שני המבעית כמלחמה את שכנגלס שגס אולם‬
‫תתייחס ללביא כי אס אריה לביא שהוא מין אייה שהוא ח^ש מאריה סתם‬ ‫שלכם‪ ,‬לנקיס חשפע עליון להם זזהז חתולעים ע״י הזולת שהוא מלמעלה‬
‫ואין מחריד אותו מכל אריות וכפיייס שבה וראז רוב השלל כי אריה טורף‬ ‫מרוגז לין המושפע לשרס ודאו איך כל זה הוא חן השתים כי הלא אין לרן‬
‫בשיפור טרותיו לי סיפוקן וכן מחנק •ללבאותיו אן אריה זה לקת עד‬ ‫הסוסים להתאזר ברוגז באש חמתו רק בתוךהחלחמה אך פה באש פלדות‬
‫שוימלא טרף חוריו ומעונותיו טרפה‪1‬איןהיה זה שצח בטבע אם לא שלא‬ ‫ילאה שנוע׳ הרכב מאז ביום הכינו תה יעשה כי יהיה בקלחמ׳ וגס הנשק‬
‫^ ה ?אוי כי אס ס מני אלין נאם ה׳צבאז׳כי־ אני עשיתי ולא הוא והבערתי‬ ‫וכל‬ ‫מביו חניתות ברושים כמעט הורעלו מאליהן תבלי מנענעס בידים*‬
‫מ או יאתרתלע! לתה הפלתי את נימה חפלה גדולה כזז מל שאני קובל‬ ‫זה להורות כח השחי׳ חעורייס אש המלחמה על נמה ופל לרן זה מטרם‬
‫עציה כי לא שבטה תחרבן ירושלס בגלות בבל כי מאשור היא כי הלא דיו‬ ‫יגיע הרכב ‪ t‬תקום התלחשה לפני נמה כי אש עולם בארצם לרן בחוצות‬
‫העולס שאדי טורף בדי גורותיו לי צרכן וכן מחנק כלי להאכיל ללבאותיו‬ ‫חמימות‬ ‫והרחובות שבעיר׳ מאז טרס ראותם מלחמה יתהוללו הרכב חזשף‬
‫ך וה צא שבע רי אם וימלא גס סיף אפ‪7‬׳ יזוריו ומעונותיו טיפה שטרף‬ ‫אס‬ ‫כי‬ ‫טבעי׳‬ ‫גקמתם וכן ישתקשקון בלחוטת כי לא ילכדו ביושר בהליכה‬
‫משם ואמר וימלא כו כסתמי׳ לומר האס גס וימלא כו׳ כי יטב כעיני על כן‬ ‫ואמדחראיהןכלפידסוכו׳וימאכי‬ ‫ישתקסקון ברחובות ופירש טעם לזה‬
‫מ ז תרתי‪ .‬הנני אלין כאס ה צבאות והבערתי ‪3‬י‪1‬שן והכרתי מארץ טרפן‬ ‫כסויי הרכב היו מנחשת קלל מצהיב וכסף ווה‪ 3‬חלוטשיס ואבנים טובות‬
‫סטרפתתירושצס ולא ישמע עוד קול חלאככס אפר היית משלח שלוחים‬ ‫אשר מבהיקתן לפני שחש החכה בס נלאית קירון אורות הצהיבות כלסיט'‬
‫על ק בהיותם ברחובות שאין חהלכין זו אחר זו כי אס זו בצל וו ורואה כל‬
‫'‬ ‫־ ■ למלכים או לנ*נ לבא להחריב ;‬
‫אחל זהרורי חברו אז כברקי׳ירוצצו וישתקשקו חרוב מה שמתהוללו' למראס‬
‫ן ! ן עיר כ* אמר הנה פני גופי עבירות נמצאו בן א׳היותן עיר דפים‬
‫' כלך שנית עיר גזל שהיא כחש פרק מלאה שכל מלוי ארצן שהו א‬ ‫עיניהם ושמא תאמר אם כן לא יעשו שליחותן אשר יתפון חלכם כי יהיו‬
‫להוטי' בהתהולליתם לזה אמר לא כן הוא כי כאשר אשד &הלז הוא תלכו׳‬
‫כל נכסין הוא מכחש ילא בלבד כחש חובז׳או פכר שכיר כ״א ‪ Sr‬פרק שהיו‬
‫ואושר הצכא יזכור אליריו אין צריך לומר כאתור להס לכו ‪ t‬תקז׳ פלוני כי‬
‫גוולי© פורקים מיד רעיהם מחונס וחכתיפי' אותם על כי על פון לסליק‬
‫אם כאשר יזכור אריריז בלבד תבלי אמו' לה© לכר כל כן ירוצו לבא לעשו'‬
‫מגף שהיו טורפי יגמליס על כן לא יחיש טיף שתמיד טרף שיטלפן מחן‬
‫חפצו כי חרוב מרוצת' יכשלו בהליכת׳ וחיל ימהרו חומת׳ סל נכוה ולהרסה‬
‫ופל היותך עיר למיס כלן על כן קו לקו יהי לן כן כי תחלה תשמע קול‬
‫וחיל הוסן הסוכן כי מפילים החויוה הלא ייראו פן מעל החומה יפילו‬
‫שוט היא שמושה כי תבא לך כי‪ ,‬יבא אויבעליך שהוא קיל שוט ואסרי כל‬
‫עליהם אגניס ויקרם כאביחלן בן ירובעל שהשליכה עליו אשה סלח רכב‬
‫בביתו על אופן מרכבותיו תשת׳הבר׳קול רעש אופן כי טרם הגיעו תשיוש‬
‫ןייזות מל כן יכינו לעשו' עליהם תעל לראשס סכן על י‪ 7‬י עמודי אדויס‬
‫קיל הרעשת אותם המרכבות יעדיןדהרות פרסות סוסיס לא ישקעו ואח״כ ■‬
‫אשר כח בו לקבל הכאות אגגיס אשר יפילו מעל החותה בל יגעו י‪ 1‬ראש'‬
‫תשמע קול מ ם דוהר והוא בהיות׳ סמוכים אן עדין אין המרכבה מרקים‬
‫מפילי החותה בתקו'שבחרו לנתון‪ 3‬החימ והוכן הסוכן אז כל כך רעדו‬
‫פ‪-‬ית במעיה העיר אחנס אחרי זאת חשחעי מרכבה חרקלה ומה הי^‬
‫אנשי ננוה שפתחו לברית שערי הנהרות הס שעמס שנכנסיס הנהרו׳בהם‬
‫‪v‬ר קוד הגא כי פיש אשי על המרכבה מעלה אותה במקומות גבוהים‬
‫להם ושיוצאיס תעבר האתר ואינן שעדים‪ Q W ^ ,‬זבדוליס לצאק נלגא רק‬
‫הםחוכיש לעיר להבעיק ‪ ?'3£V‬בלאותס חהעיל להב חלב ובדק מנינן‬
‫כ״כ‬ ‫'‬
 ‫קט כ‬ ‫נחוס ג מראות הצובאות‬
‫מאויב ותתעלתייזלהלחס עד ימת ב^ תשיבה מהאויב אסיעזרךאןלא‬ ‫וכ״כ יתפעלו ‪3‬גי לעיר חאשר ישמעו זחאסל יראו כעיניהם כי‬
‫מעיל כי אין יהיה לן מעה חחי סהוא אויב לך מה גש כי יבצרין תאנים‬
‫יהיו ש‪1‬מחיס פד כי יכ‪73‬ו גזפיתס כעצחם דפלו פגרים מתים‬
‫שהס אלני תאני׳יבכס בכורי׳ והוא כי אלנוח התאנים עצחר יקראו תאנים‬
‫עד גדר שיהיו החללי חרב כשיע!׳ הכופים חכזנד גופותס על ענמס וזהו‬
‫כנודע נד“א התאנה חנטה פניה כי תאנה לא כפרח יזהו‪12‬ני תאנים עס‬
‫בכורי תאדם מ ם אשר אס יניעו‬ ‫״‬ ‫הסוגים סהס מבחלל וטגדפגר כיחשני‬‫שחשגי‪ w‬״‪« -.‬‬
‫ורוב חלל וכיבד פגר ״׳‪w .‬‬
‫—‬

‫‪.‬אנםיהיויזרביאויביה׳תאכלסימהגס‬ ‫‪0‬נ א‬ ‫סליו‬ ‫אס גם אף בהליכתם לאם‬

‫ני הנה עמך נשים בקיבך כלומר כי‬ ‫גמצר־ים יאץ‬ ‫עצמה‬ ‫ח ו מ ת ה ‪ :‬כוש‬ ‫מי ם‬ ‫חי ל‬ ‫‪ L‬׳’*‬
‫‘‬ ‫• ־‬ ‫^*■י׳י ____•‬ ‫׳‬ ‫• ‪ Tr‬ן‪',‬י־‪• .‬י׳‬ ‫יכו פיה אפשר שאף אם יהרגו כל‬
‫י ____‬ ‫____‬

‫אכלה אש בריחיך* או יאמר עמן צא‬ ‫י‪.‬‬ ‫;״׳ • ד^••־ ■י ־‪■ ^:‬י ‪■:‬י‪,‬־‬ ‫א^לין עליך שקיציסי^^י ׳•׳׳'״‪J‬‬
‫יערמאל לבס לצאת להלחם ט אם‬ ‫תשכרי תהי נ^מד• ^‬ ‫גם‬ ‫הטומא׳החתייתסו׳לעובישקקעביית‬
‫כמו נשים שהן פנימי כן יהיו בקרבך‬ ‫עכירות טומאתם‪ .‬באופן שוכנלאיד מעון מאויבי‪:‬י כ‪ 9‬־ מבצריך ת אנים עם־בכורים‬
‫מונמת לאויביך• ומה שאמרתי כל‬
‫מבצריך תאנים עם בכורי׳אל יעלה על‬
‫רזחן שאם תחזקי מנצרק שיועיל לן‬ ‫גאופן תהיה העיר כאשפה חתחדת בקדכך לאיביךפתוח גפתהו‪^ -‬גס אתוןזאכלה‬
‫כי גס אם מי מצור תשאבי לך לבנות‬ ‫אשבריחיזי‪^ :‬י מצור שאכי־להה^ןי מבצריך‬ ‫ושחת׳ין‬
‫!תחזקי חבצריןסתנואי כלן ע״י החי׳‬ ‫'♦‬ ‫‘‬ ‫יזאין ידור ממך שלא יוכ׳לססלכאסך ‘ י •' ״*'‬
‫בטיט זרפסי בתומר והחזיקי מלבן‬
‫^‬ ‫״״ן‪,‬א״‪ -,‬כא‪-‬בטיטלןםס‪-‬כחמרה ‪3‬ן;רןיםלק •‬ ‫‪ U‬״‪,.,.,‬״‬
‫ע״י האו׳שלא יהי׳יפה כאש נהעשותו‬ ‫ת א כ רןי‬ ‫בהתרחקו שודדה נט' וכו׳כליח'לי‬
‫בלי ליבון לא יועיל לן כי הלז א שם‬ ‫‪,‬״" '‘ א״״יי־ >״י'״״״’''=־י ה תבפד ם^ ק ה תככ חכ ארינ ה‪ ' :‬הרטתרכליף‬
‫תוך מבצריךתאכלן אש גיולהמן‬
‫^ ^ ^ ^ כ ‪ 1^ /‬מ י ם ל ק פ ש ט ד ע ף ‪ ..‬מ נ ז ח ף כ א ר ב י י‬ ‫עליה כלות* כי לא ימצא חי שיטד לה‬
‫השמים תכרית חרב ואל תתמה איך‬
‫בהחזיק מבצרי׳יכנסו האויבי׳כי הלא‬ ‫וט^«סרידי כ גו ב נו בי ד מ ת ו נ י ס ‪ B‬ד ר ו ר ^ כיו ם הןי•‬ ‫עהלי כל הגוי׳ישמחו ויתנקמי נאייי"‬
‫החרב תאכלן כילק תנא מלמעלה‬ ‫^ ^ ^ ^ ז י י ^ ‪ : %‬י ל ^ ד « י ע ‪ 9‬ק‪ 1? 1‬א ^ ם ־‬
‫לן יעלו חומה ומלחעלס יבואו עליך‬ ‫^׳‪ 1:‬ור^שכנו^ייריףנפעו;;מךע‪'• ,‬‬ ‫^•‬
‫ואס תתכבד שחפני הכבוד תצאו‬ ‫‪.........................‬אישי גי כלן‬
‫‪.‬לס אן עתה שלא נשאר‬
‫ההר׳םואיןמלן^ץ ‪ :‬י ' ^• ך ב ה ה ל ע טז ף‪" ,‬‬ ‫גהרנו והית׳העי׳ מהס כאשפה עתהי‬
‫מהבתים להלחם עס אויביכם יהיה‬
‫גילה רעתם כי מאין אבקש מנחמי©‬
‫האויב טלק שישאיר איוה דבר ואס‬ ‫״ ‪ 0‬כ ^ ‪2‬ל ' ‪ 0‬ם ? ך ש ?ון‪ ^ 1‬ת ר ל ש ‪ 3‬ף‬
‫לן כי מתוק אינן כלל כי&ו נשארו‬
‫תתכבדי כאשה מודה פנימה שלא‬
‫תצא מתון הבית כך תתכבדי יטה לן‬
‫ה‬ ‫^כר‬ ‫^*‬ ‫מל'‬ ‫^־‬ ‫’‬
‫כ‬ ‫ף‬ ‫’‬‫?ל‬ ‫"'‬ ‫'‬ ‫קצת היו מנתסים אלו לאלו אן עתה‬
‫מאין אבקש כי מן התק או ^ן כלס‬
‫האויב כארבה שללז ישאיר בלום ומה‬ ‫‪V‬‬ ‫מ ה ן ה ק י ד *־‬
‫אי על חרבן העיר עצתה חי ינ‪1‬ל לה‬
‫שאמרתי נשי בקרבן שלא יצאו החוצה‬ ‫‪.‬‬
‫ועל עמה אחר מאין אבקש מנחתים‬
‫‪ K‬חןצ^א‪ . .‬י הלאהואכילאהיבי׳אנשיחלחח׳כי‬ ‫לןכיאתכלהגוי׳הצמתה־התטיבי ‪.‬‬
‫אס סוחליס כי הרבי׳ רוכלין מנ כ ד‬ ‫‪.‬‬ ‫עול!‬ ‫‪ /‬י*׳!‬
‫השמים ועל כן אינן אנשי מלחמה ידמו האויבים טלק שכלאחד יד פשט‬ ‫א״ין היא אסכנדרי׳של מצדם' והנה הרי״א לתה סברא!ז בשתי ילי' וערב‬
‫ויעוף * מ מד ו ‪0‬׳מאנסי מרין רטס כארבה שאינן אנשי מלחמה רק‬ ‫״ י לי|י|ףןעל קבלת יי״ל והמתרגם וסעעס מפני שאסכנדריא של חצרי"‬
‫הקרוכיס לכר כ‪ 3‬טם או בעגדיס מטרתי׳ ^ ה © וכן טפסרין רבים כניב‬ ‫‪ 3‬נ ה אנכסנדדיס יייקדק ת‪« 5‬י ‪ 0‬סכה אמרי מותכ״ג ולא נתן אל לבו‬
‫גובי חחולס נגדיות ביום קרלטרתיס מלימת לארץ אשר לבוני ההוא‬ ‫סחתחלה היתה נקראת מא אמון ונסבט^החחדעאלס^רוס קראה על‬
‫כאשר סס זרתה ונודד מהגדרו' לאויר ובא הרוה ומשב עד שלא נודע‪.‬‬ ‫שחו והמתרגם ושאר דו״לפילשו שנא‪,‬אמון הנ‪ 1‬בכתוב ^והנקראת אחרי‬
‫מקומו אש כן מנז ריןו ^ ס דן יבא רות סער' האויבי׳כחו רגע בהתנודד׳‬ ‫כן ב‪1‬מןר‪ 1‬ל אלכסנדריה וכתב הרי״א שהיא פירסביןיס יפו ליס סיף והזא‬
‫באור מן ירדפוס ויודו© על ‪ b‬יראו מקומם איה כי נמר חס אלה פה ואלה‬ ‫כי כתב זה מסברא קה שלא ראס ולא ידע ט מים יפו פהוא יס פלשתיס‬
‫פה יכרחס עד שלא יוכר מקורס שלא יהיו ‪ 3‬׳ יחל• נמורועיןכו הדי״א‬ ‫עד ים סוף יש חהלן יותר משלשים יזם זו לחזר^‪ ;:‬של מצדים כתה יחיס‬
‫‪ dtp‬רען מלשון מתשגותכמויקיאו רעיך אל בנתה לרעי מלשון רעיון‬ ‫ווה למערבה כמה ןמי‪ 0‬״ א ך אין ספק שבתחלההיומ נקדא׳נא אחון‬
‫^א שת לב אל נקודת הרים שהיא תולס אן הנה כתבנו למעלה ט ננוה‬ ‫ואז היה מ ר חצרי מקיףאותה מארבע רויזזתיה וזהו חים סביב לה ‪i‬א‪ p‬ר‬
‫מחלן אשווהיא כד״א קןהארןההיאיצא אשור ויבן את נכוה ועליה׳יאמר‬ ‫סבנאה אלכסנדרוס נקראת על שחו זאז הסיר היקף הנ ^‪ .‬ועכין הכתוב‬
‫האם נתנמומו מ י ן מלן אםורסלא באו^עזית נטה האס יסכנו אדיריך‬ ‫בחהתבטתי ננוההאם טובה וחזקה אתמנא אמון פהזא מוקפת חזמת‬
‫גמסכנופ׳ש^ יצאו ל׳עע את עמם כי ללא ידעתם ט נפשו עמן הם המון‬ ‫חים הס מי הנהר העצומים והרי*א פי*חצד הים הנהר עומ* לפגיה ולמה‬
‫ה«ס על הברים ואיןמהדונגים וסאדיריס מקבץ אות© אן אין זה כי אם‬ ‫כןאלא שאמר תיל יס שיבא לה תיל גזי* מ דין ים אינה יראה כי הלא חי©‬
‫י ‪ .‬גון השמים אין מ ה לשמן נחלה מכתן שכל שומעי שמפן אפי‬ ‫חומתה שאפי' מצד הים יש לה חומתה ממימי הנהר המקיף לה גס חש©‬
‫הרעי׳ואדידי החלמת ‪05‬חו ותקפו כף עלין כי כלם קבלו‬ ‫^‬ ‫באופן שחיל היורדי' מהים יפגשבתוחת מיס לפטהס ולא יוכלו לה ועכ״ז‬
‫^‪ 5‬חמך כי על חי!אעברה יעתן תמיד על כ!‬ ‫‪:‬‬ ‫נככשה ומרי גס איזה עתה כנוה שיוכלו לן ו ע ת היה לאסכנדייא בעור‬
‫באדן ישחקו בל«ר‪ 0‬האת האס פי‬ ‫'‬ ‫ותעצוחית כי כוש היה עצמה סל נמה להחזיקה וכן מצרים ואין קצה וכן‬
‫׳‬ ‫בעיהבןאשה׳ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פוט ולבים הץ בעזרתך ועכ״ו גס היא לגלה‪.‬הלכה בשבי ונו נס את ננזה‬
‫‪.‬‬ ‫^שזגשל ‪0 0‬בתלא‪3‬בוראעול‪ 0‬י‬ ‫־‬ ‫תשכרי מכוס התימה תהי נעלמה מתחבית מפגי שגס את תנקשי מעוב‬
‫המשא■ ‪-.‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ׳ י‬ ‫•‬
 ‫^ ״‪Lib‬‬ ‫חבקוק א מראות הצובאות‬ ‫‪■ M‬‬ ‫‪habacuo cap:!.‬‬
‫תלונתו * ראו כנויס וכו' להורות אין יר‪ !5‬ילי ישל' ממשות חפפמ‬ ‫אשר חוה ונו הנה קגלורז״לני חלקוקצנא כימי מנשה‬
‫‪■r 0‬‬ ‫מ‪- .‬‬ ‫‪■«%‬י‪^r‬רי‪A‬‬ ‫‪.‬‬
‫והתנכאעלנפיל? ישרי ‪3‬יל נ"נ‪ ,‬והיה נכוה כאש קנאתז ‪ .‬ע י ליה שיראי אתנ” נ הרשע חכתי' את יש' אמר כחדכ׳עס ישראו יש כגוי‬
‫והכיטו נעיניכס והתחהו ולא שתגעו כהשגחה חלילה כי אס תמהו בלכי‬ ‫‪3‬אחש גאמור צחה ילקויס עי י איש רשע כחיהו אשר ינא גיאורו כס״ל *‬
‫שתשאר התחיהא כלכנכס כודדת כי לא תדעו החשוכה אן ישנה לפניי ייג‬ ‫והנה שלחה כחכחתי לחל לעת את עס נני ישיאם יראו הצלחת רשע חכתיר‬
‫כודאי וסיא כי פועל ה' הנו׳ למפל®‬ ‫‪.‬‬ ‫את צליק ^ יתפלל שיכה ה' את הרשע‬
‫מגה־ל שלא תאמע! ‪0,‬ןש והוא ני‬ ‫כי אס ש־ציל וירח את הצזיק כאוחרו‬
‫‪ 1JV‬ר ה‪r‬ז'‪T‬ח ‪,‬‬
‫א^צ‬
‫‪:‬־‬ ‫<‪5r^«f‬‬ ‫^י»‪/‬‬ ‫‪ k‬תאת אשלתה רע קוה ז‪1‬ה')יושע לן‬
‫עלן לא היה כ״א שאני חספרו חעת®‬
‫טרם יהיה שכ”כ הוא מתחיה׳ שלא‬ ‫ס ק לוי ק‬ ‫א ‪ C a p . I.‬ה ט ע‪ 5‬א‬ ‫אמר חכקוק הלא שפעתי יגצה תחלה‬
‫הנביא ;‬ ‫‪M‬‬ ‫עליו‬ ‫ולא שועתי על הרשע סתגא‬
‫תאחינו כי יסופר לנקר כי כהיוגי‬ ‫▼‪r‬‬
‫הרגחתו ית׳וחשכטואמת כלנככ שלא‬ ‫אן‬ ‫יש'‬ ‫רעה כי אם עצינו שתרחם מל‬
‫‪ .‬עד־ אג ה‬ ‫לרך‬ ‫תפסתי‬ ‫נראות שלא עניתני‬
‫תטילו פקפוק כהשגחה חלילה ע כ‬
‫! הג ה ־ שו ע תי ל ל א ה ש סן ] אז;;נ ך ! א ל ^ ף ה מ ס ו ל י א‬ ‫אתית ואזעק על חמס הרשע באחת‬
‫לא תאמינו כי יסופר והפועל שהו ית‬
‫פועל עתה שעליו! התפעלתי הוא‬ ‫נאחו׳כי גס שרכו׳אשהותיו תחתו׳גזר תו^‪1‬יע‪ :‬למהתךאני^ון'ו^מלתביטושד וחמס‬
‫אומרו ית׳אלי כי מני מקי׳את הכשל*‬ ‫נחתם ^עדיויה^ריב ומד‪1‬ן!שא ‪ :‬על־כן תפוגת^רה‬ ‫‪7‬ינו על הגזלכלור החגול שלא‬
‫התחסתהופלאנה‬ ‫נורלינסאלאעל‬
‫שהמה חהכל יחד כי הן א ק כשלים‬
‫זה הטס לא היה והוא ית מקימי‬
‫ה׳ כו' לומר הן אמת שמהראוי היה ןלא־יצאלנצח משפט בי רשע מבחזיראת־״‬
‫קערייות עפ׳הגוי המ׳שלא ממתיקייז‬ ‫‪-‬להתפללשתושיע לי ולא שתצי לוזלת ^^^ד־יקעל־בךצאמשפםמ?;ק^‪ *:‬ראו מלים‬
‫לשונו ‪.‬או חהיטינו את העמיס‬ ‫אן על אנה יהוה שהוא חלת ואחים להביטוןךזר;כזהו^תמהו פי״פע‪ 9‬פעלבימיכם‬
‫חחשיכס אחריו למשול כסם כי הלא‬ ‫פועתי שתתן לי כחלתןולא תשחע מל‬
‫הוא גייהחרוגם לא חרוכחכח®‬
‫׳‬‫“‬ ‫את‬ ‫מקים‬ ‫ם־־הנני‬ ‫‪*.‬‬ ‫ס־־־יספר‬ ‫תאמינו‬ ‫לא‬ ‫כן תפסתי לרן אחרת ולא שועת׳ על‬
‫כשלחה היו נחשנים אחריו להשתעכד‬ ‫ל־^מרהפי‬ ‫ההולך‬ ‫ןהנקקזר‬ ‫המר‬ ‫הגר‬ ‫כשדים‬ ‫“‬ ‫אשמות הרשע הנו' בי אס על החתס‬
‫פתחתו׳נזר לינו עלי! ואצ’ל שלא‬
‫אליו כי הלא הוא נחהר ותגדל הצלחתי‬ ‫אותנו ^רץ‪.‬לר^ת סרבניות לא־?•! איסונוראהוא‬ ‫הכיתז כ״א שאפילו לא תושיע‬
‫שהולך לחרחכי ארץ ‪ .‬ככא לישת‬
‫כחלת אכיתיו ווהו ההולן למרחכי‬ ‫וק^ומנמףם‬ ‫קילו וזהו אזעק אלין חחס ולא ממנומשפטרושאתףצא ‪:‬‬
‫ארן לרשת משכנות לא לו כמעט כל*‬ ‫מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו*‬ ‫הושיע״צסהכוהנה ראהאתנ״ג כ‪5‬‬
‫חלחח' והוא כי הנה איום ונורא הוא‬ ‫שלא‬ ‫על ישראל להשפיל להרוגולאכד‬
‫ני חו ? ‪4‬ו‪ ? :‬פו ^נ ע ר ה ^! ל ‪" :^ %‬בבה‬ ‫יצין‬ ‫עוכרם‬ ‫‪ 00S‬שחים ללקותם על‬
‫שאימתו חוטלת על הכריו׳ ומאימתי‬
‫יחתו וימסרו כילו וכ*כ גדלה הצלחתו‬ ‫את׳‬ ‫ולהשחית‬ ‫קונס נ״א כאויב לכלע‬
‫על שאין לנר פיולהשמיד גויס *‪30 .‬‬ ‫הנה לא יכצר קקני כי את הצדיק‬
‫ריקם כי הנה כאשר מחנו שה‪1‬א חפיו‬ ‫תיסינו יה ואת הרשע תשלם על פניו‬
‫אחנס הן ואת תהיה משוכה חתקכלת הסילכל מבצר׳‪.‬שחקדצנר ע פ ר וילברה‪":‬אן‬
‫יוצא חספטו לעשו׳ משפט כמי אז‬
‫ממלכה או שאתו שה‪ '1‬לנשא וולתו‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ כ ר ת! ש םזו‪:‬־ כ חו ל א ל ה‪ ^ ' 1‬יי ד ! ל א‬ ‫אפר לא תצאחמנה תקלה הוא כלא'‬
‫יוצא לכר לא יש‪ 5‬כ שמחנו ריקם כי‬ ‫נפניעצחו הצליק לוקה והרשע‬
‫‪ :‬אתה ”‬ ‫' ‪■ V‬‬ ‫' ‪.‬‬ ‫בשליה אן שיהיה לקות הצדיק ע״’‬
‫חיל נעשה כ״כ בקלות כי חיל וקלו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. *n‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬
‫הרשע הלאכתז זרנחש‪3‬כאשר ינא בכיאור ‪5‬זליו וכיחל ואחרנח® ־־ לעשות יכרו מנחרי׳ סוסיו ללכת^יחדו לפעול מזאבי ערב ואין הקלו׳להיי‬
‫כי מעטו פרשיו באופן שחצי סושיי אין רוככיס עליהם ויום יום משני׳אות‬ ‫קראני און שהוא מפרש את׳׳כ כי רשע לזכתיר את ‪ pi‬ואחר הנה ידעתי‬
‫ורוכבים על אשר לא רכנו נתתלה היונ^ ועל כן יקלו סוסיו לא כו הוא כי‬ ‫פי תהי תשובתן כי כ נ כהיותו מפרת את מלן כ מ יתב ספראל תוקיהז‬
‫‪.‬י ‪ -‬״‘ ‪ -‬י ‪,.;, n J.Ai. .rU‬‬ ‫הלא ופשו פרשיו ואין חססוסי®‬ ‫בראו מיבת השמש אחורני עשר מעלו והים לפק הי«ג מחני בלאדן אל‬
‫סמלפים ר»כ»* סוסיס שכסאם חרחזקכרלתס מעל הסופי' מד אחר שעה‬ ‫יזוקיהו ואל אלהיו סלו' ושמע נ״ג חחקומי אע קול קזדא ענןכ קע־ן וינער‬
‫או סתיס לא יוכלו לדוך‪.‬כי אלו פרטיו עס היות שמרחוק יכ‪1‬א> לא יקר®‬ ‫על האר׳ן ג' פסיעו׳ ניקרא ויאחר הה זאת האס תקדי׳לצכי׳ את חזקיהו‬
‫לאות כי חיל ועפו לטאל ולכה כנשר חש לאכזל ואין כל זה כי אס אלהים‬ ‫^ נשר ודם לאלהיז אז הפכו השיטה זינתכולאלזי חזקיהו ונזקיה שלוס אז‬
‫אמר אלהי׳אתס יגעת על כמדי ג׳ פשיעות ג׳ חלכיס יהיו לךאתה ובנן ורן ^ שחן השחי יסוחהו'חי ית! ®יה עניינו לפשות רצונו ית לתת נקח׳ עוכר‬
‫רצונו ית כי אסאררב כלה כאחד לחחם‪.‬י‪3‬א וכ״ה הוא אזהב חמס כי אפי'‬ ‫גנןוהןזאת היא התשובה אש׳עלה על ל‪ 3‬חכקוק שישיב היעל ל^ר השליטו‬
‫אשר מגת׳ פניהם־ קדימה שהוא גויס יגזאי לאיז להקביל פניו להשתעכי‬ ‫להיות על יס׳כי ריב ליי' עם עחו ועי׳י כן בפעם א׳נעשי׳שתי מוות לשלם‬
‫אליו להיות לו למס עובד ישבה א‪1‬תס לעבדים ולשפחות לחמוס אות׳ ואגן‬ ‫גמול הא׳וליפרע מן השני על זה הקדי׳זאח' הנה אשר אתה חסהל חאש'‬
‫כל אשר להם וזהו מגמת כי׳יייאסוף‪ ,‬כחול שני ‘ והוא נ״נ אינו ס ק תול®‬ ‫חש על כבודן נ״נ הוא נסת׳קהבריו׳והנגלה הוא קשה וזהו לחה ראני און‬
‫לה על כל אשרכצליתוכי^ אס בחלכיס יתקלס כלומר כי‪ .‬גדרו למעל®‬ ‫בחוש כעיני כסל לי זאתה הן אחת כי עמל אשר עמל לכמדן נ״נ‪'.‬פסיעו'‬
‫חנלם וכז ומה נס גמ ס‪ 1‬ל שעשה מצחו אלוה זהות לבל מבצר יסחק ומי‬ ‫הוא שתכיט להשליטו אףה אינו נגד עינינו כי׳א שד והחש לנגחאשי לא‬
‫יתן והיה לו כסנחרי׳ ששהק על חבצר יחסלס ערב הפסת ו‪3‬א לו על ראיי‬ ‫יראה רק זה הלא יהרה' אחרי׳וזה על הנוגעאל נ״ל וגס פל יש׳הוקין הלא‬
‫כי זה לכל מבצר ישחק גס על ייושלס ועכ״ז ויצבור עפר וילכדה והוא דיו‬ ‫פהלח׳נליק‬ ‫קאח׳כי ריב לן עחה׳הנה ידעתי כי ויהי ריב אך יהיה התיקון‬
‫במשי כרכי! לצניי ספר ננלהתוחית כשצרים על עיר להלחס עליה מחקו'‬ ‫מי כזיעשה לשום סחים לחיק עונס לרינריבס אןזה אלרנהכלישעו‬
‫גנוה ׳ אז חלף וכו׳ אס יאמר איש לחה אאשים את נ״נ והלא למשות רצונו‬ ‫לגרות חלון והאס החלון טל זה ישא את כריב שים לן עם עמן בתתיה‬
‫ית כיין סהיי יליע חיז״ל כי היה בת קול בכל יום נשמי^בהיפל נ״נ טבלא‬ ‫כל‬ ‫ועוד טעם שני והוא כי הלא על כןתפוג תורה כילא יכצר מעלות על לב‬
‫נישא לן זהחמב אתירזשלם ועל כן הלןוילכד׳ וא״כ למה יאשם לזה אמר‬ ‫לשד׳אתיש׳וים‬ ‫־המוןעס הארן כי איןזה רק חפאת המזל כינ׳׳נ נולד במזל‬
‫אז חלף רוח לומר כי עש היית סבלכתוהלן בכוונה זו עכ״ן או כאשר צני‬ ‫במזל שיכנעו תסתיו זהו׳הפךרל חור׳ה׳וכוזאח׳הרחכ״ם ז״ל כשחנה פרקי'‬
‫לי ללכת בשליחותו ית' ויעכר עבירה ואשם‬ ‫עפר יילכל® ^ ^‬ ‫שכתישאס נאמין שמשפטי הכככיס תעלין וחורידין ח׳ו תפולכל‬
‫מוה היה ח ה ^ ב ר רצונו ית׳ואסס בו הלא הוא ייחס זו כתו לאלהיו ולא‬ ‫שתעון לחה‬
‫־‬ ‫הלא ‪1‬אס יהרוג ראובן את‬ ‫לאור כי ^‬
‫יצא משפט ^‬ ‫ולא ׳‬‫התורה כלה ‪,‬‬
‫־‬
‫לאלהיאחת ואל יחעטלסניוה׳תתו״כחו לאלהייט הלא על כיוצא‬ ‫כחייב חיתה את לאוק והלא יאחר אלי נולדתי בחול א^ל דנזא וםיףי{‬
‫ק ה ״' י ה ״ > >״״״ י״גיל»לכיוי!»ה‪.‬א יזתח>צמ־*ננ;הל‪ 6‬נ ס ״‪1‬‬ ‫‪.‬‬
‫אגוס(למי‪.‬אכיג‪ 511‬י א״ “ל‬ ‫ישפןוא* ־ מ מי ס א‪ 1‬י נ‪1‬ועם‪1-‬‬
‫ני״לסמזיי שפווא‬
‫כן תפיג תודה כמו שאח'הרמכ ‪ tf‬כי תפול חלילה כל התורה ולא יצא לנצח‬
‫’ ” י ’ י־’ " ' '‘ יי' ""לאו ה״‪1‬ת ויושכננוו מלכיו'‪ 1511‬פלא אמה ‪C7pn‬‬
‫יזשפט טהוא כי יאחר ההורג את חבירו כי הכל תלוי בחול והראיה לבלתי‬
‫במתן תזרה אל' היית אתה ה׳אלהי לבדך קלוט* ולא היינו עושים העגל‬
‫צאת לנצח חשפט הוא בראות ני רשע מכתיר את צדיק מ״ג וכיוצא בז וא״כ‬
‫אך אתה ה׳ למשפט שחתו את המות הזה יכן‬ ‫לא היינו ״תי זי®' לא‬
‫צור להזניח יסדתו את ני׳ב מהוא שעבוד מלכיות כלומר ואיך זה הרשע‬ ‫שני‬ ‫אין זה רק כי הכל תלוי בחול על כן יצא משפט מעוקל באופן שנתן‬
‫סנית? זי כחי לאלהיו ייסדנו על חה שחטאנו' אנחנו בכיוצא בזי; ♦ טהור‬ ‫תראני און נייוזשני באוח'‬ ‫ה׳כאוחרו למה<\‬
‫״‬ ‫חילול»‬
‫מפני ‪a‬‬‫לבקשתו א' ׳‬
‫טעחים ־‬ ‫!‬
‫מנ־־ונ׳ הנ ה אמה ה׳מינ‪-‬וה״אוק העמיד וה״השנהואעש■׳״ א ­‬ ‫על ק מפינמייה ‪,51151‬א כיל‪ ,‬היה נ נ מצלי״יצאהיהמי״‪-‬ליש לא‬
‫” "זיי מא י » אשי־ יהיה מעשה ■)־ממשנה היא ו ע ‪ ,‬אינן מניע נ ‪ c‬ס‬ ‫י י' המלונוש האל! נאשוניאיא ני' א ?נייח ״ י י י י * י״ל ‪ P‬יי אי‬
‫להחשיב‬
 ‫קמג‬ ‫חבקוה א כ מראות הצובאות‬
‫לדפרש׳י למזשהשיפי! הכשליס ואותו חוזן רפה»ימרפ! הקץשהיא ע״‬ ‫■לפתשיג׳ לתמא פי אס לטונה מודפ כי אחדו חלאס השרת לגון העולחי‬
‫סנה כלוחי חש״כ נתרן ולשאינז חוטר הקץ יק מ‪71‬יעשא‪1‬תו קץ שיאחד‬ ‫י‪5‬י ישייע^ עתילי' להחית גצחא את גניך ואתה המציא ל‪ 1‬הים להחיותו‬
‫הנביא ההוא לא יכזב אסי׳זחלווד ההזק ההוא חכה לו כי נא ינא לא‬ ‫אחר להם הקג״ה איני לן אלא נאסר הוא שס הפן הסיבה כי אנרהה נצל‬
‫יאחר ופתה חתקיל פנין חוזן ז; נאומיו לכה מפלה וכו' כאשד יבא‬ ‫*יוכבסן האש גוכוק יעקג סליה פתיל לצאת חחנו וכן מחשכה רע‪ :‬אין‬
‫ביאורו נס״ל; הנהעס!ה וכו׳‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫יג׳׳ה חציפה לחפשה רכ‪.‬־דפ כי אם‬
‫תלונתו‬ ‫‪ : 1‬התילז ית' להשיב על‬
‫‪......................‬‬ ‫א ת ה ‪ 0‬קךם יז^ה א ^י הי קדשי לא נסותיהוה‬ ‫ימונה יעל האח׳ז אחר ס‪:‬מ־ פינים‬
‫ובוא ני הנה פתים הנה כוונותיו‬ ‫יייאית רע ני אם ט‪1‬כ העתיד מל כי‬
‫ית*להשיב א'להודיעו תשובת תלינתו‬ ‫למשפט שמתו וצור לה‪1‬כיךןןסךת‪ : 1‬כה‪1‬ר‬
‫‪^,‬׳גך ז| יק גאשר הוא שנ^וכןוהגיפ‬
‫פל תתו ית'את בניו ביד נ״ה‬ ‫עינים מראות רעי והביט אל “ תןמל לא תובך*‬ ‫י^ילשהי* פועל הרע נפזיפעלק אינן‬
‫הרשע* שנית לקרא קנר על לנטא‬ ‫למה רןכיטיוגדיס תחריש ?ב ך ע ר ש ע צ‪T‬יק‬ ‫»חל כי אם מחשבה■ גלגד םתענ‪4‬ז‬
‫האומר לפנח ית׳הה תעשה עס היוו!‬ ‫•תיק לישראל בזה על האומות עתה‬
‫פלא ‪ h‬מהאמין השגחתו‪.‬ית* ושהכל'‬ ‫ממנו ‪ :‬החעשה אדם כ תי היס כרמש לא־משל‬ ‫לחה תההך חלילה שתביט בוגלים‬
‫יבא לילי חשבון פכ״ז היה לו לשתוק‬ ‫^ו ^ז ר מ רוי א ק פ ה ^‬ ‫ן‪ : 1‬כלה כחכה‬ ‫®יעיי! ללקות אותם על גג*לתם‬
‫ולהניח אל דעות סיפט כל הארץ‬ ‫כמכמרת‪1‬על־כץ ישמח תיל ‪ ^ :.‬על־ק;זבדז‬ ‫ילאתסיתלב אל בגילת נ״נ ותחריש‬
‫לפשות מעשהו ויכלול שתיהן בפסוין‬ ‫ינלע רשע גחעסה‪-‬צדיקקחנו הם‬
‫זה בקיצור ואחרי ק האריך ב״נין‬ ‫^^מוידקטרלמכמרת^ מ;בסםה ש םזחלק‪1‬‬ ‫ע״ן יש'* או שעוד הכתוב פנה נ'נ‬
‫והוא שאחר ככה על דגר נ״נ כיי‬ ‫’ העל כן יריק חרמו ותמיד‬ ‫ומאכלו בראה‬ ‫עדין לא עשה הרעה בימי חבקוק‬
‫תתלה זכה ונפשו ביתה לפשית רצוני‬ ‫^חי הנה לומר לפנין לחה לא ילקה‬
‫להךגג‪1‬ןםלאי ‪q‬ם■ול ‪ :‬־ ■ ;‬ ‫;‬
‫כי כאשד פשע נ׳ פסיעות עדגשתו‬ ‫יזמתה על חה שעתיד לפשות לעמך‬
‫פדהמלן לאחר לו אל יגע בכבודו‬ ‫‪ Cap, U 3‬ע ל ־ ' מ ש מ ח ךי ^ מ ד ו ‪ -‬ן‬ ‫^‪1‬י‪5‬י אוחר דבר כי הלא אתה טהור‬
‫ית' לבלתי הקדיחו לחוקיהו וגס כאס'‬ ‫על־ מצו ר‬ ‫• י‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬מיניס מראות רע וכן לומרשילקה‬
‫צוהויתג׳ ללכת לכבוש את ירוסלם‬ ‫‘ייאז יחשוב בלט לעשותו איני אומר‬
‫ה ן צ| ה ל ת » ך ו מ ד ך ד ך ך מ י ן מ ה א שי ב ע ל ־ ־‬
‫כמאמרם ז״ל כי ‪ b3‬חם היתה בי!‬ ‫ייהלא אתה הביטאל עחל טר' יעשנו‬
‫קול בהיכלו על לן אז נפש נ״נ ישרה‬ ‫תו ^ז תי י‪ :‬ו;עע‪ ’/‬ה‪ 1‬הלאמדכ תבחזון ובאר‬ ‫לא תוכל כי אינה חלתן אן למה‬
‫היתה נו לפשות רצונו ית׳ אן כאשר‬ ‫^^^קךץניוראגו’ ‪ :‬כי;טד ‪pin‬‬ ‫^ניט טגדיםשבישראל ללקיתם שאם‬
‫מפלה ונשגבה כעופל ובחן ביקר‬ ‫®יא להיות חעשה הווה א״כ איפה‬
‫מלכיתרב סיקזינעט ולא יסדה‬ ‫^^^^חלקץ^איכ!מאםץתמהמה חנ ה־‬ ‫לחה תחריש בבלע בהווה בחפס רשע‬
‫נפשו בו כלומ׳ולק אני לא ידעתי רק‬ ‫^ ^ ל אי א ח ת הנהעפלהלאץ שרה‬ ‫ל‪1‬‬ ‫^דיק חחנוובדבר הזהשרואים בל‬
‫נאשרמאשםיזאתןאת ישראל בילו‬ ‫נפשו‪ 13‬וצדיק ב א מנ תו ♦חיה ‪ :‬ואףכי־היין‬ ‫יזעולס תחריש בבלע רשע צדיק‬
‫ניאו לפש ק רצוני היה חפץ אלא‬ ‫•יתפקרים כלההמוןלחשוב חלילה כי‬
‫סאח״כ נתק!קל אן הנה מחנו אין‬
‫תימאשגדולתו לתעתו אן חי'שהוא‬ ‫נפ^יוה^וכמותולא^ישכעזיאסתאד־^ירכל “׳‬
‫‪• j‬״ ‪* . ■ *r‬י‬ ‫י*•‪• • a , .‬‬ ‫•‬ ‫איש הישי בעיניו חש! !תעשה‬‫יל‬
‫‪I• m‬‬
‫צדיק הראוי צחא שבאמונתו שקאקי'‬ ‫׳‬ ‫תו ע‬ ‫י‬ ‫*•* י‬ ‫י גלפ רשגנצליק יאחרו שאלם מ‬
‫נו ית׳ונהשגחת! ובצלק משפטושיתי'‬ ‫ילגי הים ‪,‬יטעו ויהיו כרחש שלא‬

‫ק באחונתז יחיה ומפני כטל הצדיק לא‬

‫הוכיחו כמדבד אתו לנוכח ני אס כמדבר על חי שאינו למכת ׳ ואף ני‬ ‫♦*תיתם כרחש לא חוסל‪ 13‬כן כאלי לאותם עתים אין להםשד ולח קזל‬
‫היין ‪ 01‬הלא אמרתי כי נ״נ הגדיל ועזה ט לא ישרה נפשו גו כלנמ׳ונכן‬ ‫העלה‬ ‫עימזיס כרחש שאין חוסל ‪ 13‬וראה גלולת הצלחתו כי כלכ בחכה‬
‫‪#‬לס ישלם אין עליו התנצלות לומר שעברו ייןשהיה סופה והוא הטעו‬ ‫‪ 'm‬ע״י מיל מ ? ‪ .‬ממשל לרשת או ימחורת כי אס‬ ‫מ״‪,‬‬
‫ג^נה גסשהיין^»גדעכ״ו גגד יהי׳הזאמצד עצמו גאה וגס רוח ולא ימה‬ ‫נ מו לג ק ^ אן ‪4‬ין והכי‬ ‫אס‬
‫§מ ‪0‬נ גאותו לא ינוס בנוהו טאם הלן למרחבי ארץלכבוש עול׳מהו אשר‬ ‫!®ח״י‪ 1‬יי תי ^ ^ » א או ס פ ס כי א ם ‪ 0‬י » רמ נתרמו הוא‬ ‫‪,‬‬
‫פל של י ז ^ ן שיגודס תחת ״ ״ ‪le‬׳‪ 1r‬ואחריו יאטפהו נמכחרתוהוא‬
‫הרחיב כשאול גפשו‪%‬אהרחיבה שאול נפשה כו׳ והוא כמותה מושלת ‪b‬‬
‫הכל ולא ישבע נחשול ‪ b‬כל ממלכות הארץכי גס רצה למשול גש נחה‬ ‫ק הי אוי היה ישמח ויגיל בלבל על אשד וללוש׳‬
‫§‪5‬ו מעלהמשוכני ארץ והוא באמורו השמי׳ אעלה ממעל לכוכביאל ארים‬ ‫ויקשר‬ ‫אךלא יעס‪ :‬ק כי א ס ש ע ל קיינ ת‪ ,‬לחרחו ‪ :‬הוא לשרו‬
‫כסאישמא ענין אז״ל שעשה פצחו אלוה ומל ‪ ?1‬ויאס‪:‬ף אליו כל יגויס‬ ‫לץחרתו ^הוא חולו ושמא תאמר כי כלא אין מחשלת שח ‪ 1‬אם‬
‫*חלקו שהיא נתחוס בבל וכן כונני לזה אמרכיבהמה׳סמן חלקו האוח' שלת לחכנש וכו'והעביר כרוז לנין אתרין עהמיא אמית!לישניא‬
‫נו' ויקטץ!כו״שאחר מאסף אותם מארצית קבצס בחקו׳א׳בעל כרחם והמה‬ ‫מעולה על ר‪1‬חו שהם משמנים חל ‪ f‬נעופר ויהיה ע״י מה שכובשים‬
‫מכפסס על השתררועליהם גס הסתר' על כן כלם עליו חשל ישאו דאסרו‬ ‫יאכל‬ ‫יחיץ!מביאים שלל לחלקו וכן מאכלי נריאהמכל מאכל אשר‬
‫מליצה כמי שאומר חידות חוסר להדרין בני אל'בל יתגאו בעה״ז כמדנרי'‬ ‫א|י‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫יי חי יניא מכל הממלכות ואם העל לן יריק חרקו כ‪7‬״א וי‬
‫חג כיו האם ע ‪ -‬ק הוא מה שיש לו כת להגביר שדו שהוא להשמין ‪#‬לא לנוכח על אזן כל איש שומע והכיונה רק לו בשבילו זמחשלםחשל‬
‫האלו מל אחד יז‪3‬י ‪4‬׳ווהו והלי^מידות לו ומאמר המשל הוא כי ויאחר‬ ‫חלקו מכיבוש כל התחלמת מי יתן ותמיד להרוג טים לא יי מ ל אך לא‬
‫הןןןןמר‪3‬ה לא לו והוא ענין חאסרנו על פסוק אל תיגע לכעסידשהוא‬ ‫עם קדושו ‪:‬‬ ‫ל ^יגני חי ^ עס ה' ^ומר ולמה ישליכהו ית‬
‫כי להתעשר לא נאתר אלאצהעסירשהוא להעשיר את עוולת שניתן דופי‬ ‫איני‬ ‫לו‬ ‫‪5‬‬ ‫ומי‬ ‫‪,‬‬ ‫רשע‬ ‫על‬ ‫‪ V jr‬משמרתי וכו אמר הלא ‪ ,‬התלוננתי‬
‫נס ‪ b‬היגע להניס לבניו להפשירם בי טוב טוב היה שייגע לעצמופ*■*‬ ‫ת״ו כחטייו דברים או מ ק פ ק בהשגחה חלילה ^ הנס‬
‫‪,#‬ביא ממין ליגע בתורה ולתת צדקה ולגמול חסדיס בי ע‪:‬שס כן חולין‬ ‫מל משמרתי שהיא משחרת ‪-‬הקורה ואמונותיה אעקזרהולא בלבדמס‬
‫כל פשרו לעצמו לפה״ב ‪ b1‬וה אמר מגינתן חדל לומר כל כך‪37‬ר ברור‬ ‫ס מ א חשחרת כי אס גס מה שמא משחרת למשחדק‪ :‬שהואכמצור‬
‫‪9‬וא וה ט מעצמך הטנתך ראוי לך לחדול חהעשיר את הזולת אפילו לא‬ ‫ומגדל ‪.‬ומחר? נגד המשחית לשומרה !זהוואתיצבה ‪.‬פלמוורוגס‬
‫כייתימייעץ אותן נזה מס יאחר פה הנה חכמה ספחיםאין ראוי לאדם‬ ‫ח® יענוד‪ .‬זמן סלא ישיבני מהרה לא אחיס ביאס ואופה לראות‬
‫ליגע להרבות לו א' כי ?וי החרנה לא לו כמאמר שלמה כמד‪3.‬ר שנית‬ ‫מה י דני נו אס ידני אלי קמת על השאלה ‪ wpjo »3‬דטר וזהו‬
‫יגיעת ?שגת פונ ה העה״ו הוא דבר שאין לו סוף ‪1‬ה‪1‬א יגיע שאין אדם‬ ‫יזללדבר בי • וגס אצפה ואארין ומן לראות במין סכלימהאשיב‬
‫אומר די והמגיע למאה אלף ירדוף אחר הכפל וכן ע״ד זה עד יום ?מות‬ ‫טל תוכחתי שהוא מה אשיב לס' על מה פכוכיתכי על שאלתי והנה‬
‫קה אומרו עד חתי ועוד טעם שלישי והוא מ עיי א מ ת התענוגי׳והמושר‬ ‫מיז ויענני ה ויאחר כתוב חזון שאני אוחר ותהיה כתיב? מבוארת על‬
‫ר‪ 3‬שק עד יהיו א‪3‬רמ כבדים עליו וזה!חמיד עליו יאותז הסוחן ועניו'‬ ‫הלפין זז״א עלהלחות כי היינו לפין הייט לוחות ושיעור לכתוב כת‪ 1‬נ‬
‫נסר הוא פב טיט לפי האחת ט הוא ח‪#‬גה אדמה אדם כטיט פ‪ 3‬כנה זה‬ ‫״יקונאר ומה שאמרתי כתוב ‪.‬הוא על הלוחית ומל שאמרתי ובאר הוא‬
‫?!א מאמר העקיס יעה? חטייס רוח ה' דבר בנביא ואומר טל נ"נ לנוכח‬ ‫טיען ירון קורא נו ומה שתכתוב ? ‪ h‬ט עיד חזון זו‪1‬ת‪1‬השהוא ט״י זרמי׳‬
‫הלא‬ ‫‪Nn I‬‬ ‫א‬ ‫ל‪1‬‬ ‫י‪H4 BACUC Cap. 2, 3‬‬ ‫׳‬
 ‫חבקוק כ מראות הצובאות‬ ‫־‬
‫ג' הי אי ) מו‪ p‬ת מלנ' ‪t l‬א‪ I‬ני פ‪ 5‬נ נ ץ ‪ :‬נ • ^‪1‬מלי^י‪ nfi‬׳ ‪ p p n ,‬ו^‪^ TO‬‬ ‫^ ™ ^ מ י ^ ע’ ׳נ קגי‪ 1‬א ס ל אי\‪ 1‬ל ו ט א‪^ 0‬י נ ק ל‬
‫“ ׳‬ ‫^׳‬ ‫י‬ ‫•’‬ ‫•‬ ‫^ או חיי‪ pH‬צימזע ‪ Tw‬ל ס י‪ D‬מ י‪i‬פ ‪n‬קיצו ‪ pp‬רז‪ p‬ת ס ^ ע ‪ m‬ןה‪,‬א‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫^‪I‬‬ ‫‪% mAm‬מי‪.^*4‬‬

‫" ‪ n‬ינ » ל ־ ל ם ^ ‪°^ “i t‬ל^‪S‬י ‪6‬‬ ‫וזנו‪ -‬ם ^ לןנ ץ א ^ ^ ב ^ ^ ם ^ ה ל ^ ר א ^ הנ קי ם‬ ‫‘״ ‪P‬‬
‫^ ^ ל ז ^ ו ו ם ל’ צ ך‪ i‬ח י ‪ n‬ח ל ‪ V‬א םי ה ■ ל‬
‫״תנ״ניס ימים מי ם פ ד מ מ‪ 1‬מ *‬ ‫ל ? ך ג ה ל א ‪ -‬א ע ד ‪ -‬מ ר ;’ ו ם כ כ י ד ^ ל ץ ע ב ט י ט ‪:‬‬ ‫»צמ‪.‬נ‪ .‬ה־ הנ ס מי מננל תי מ״ן‬
‫יסודי! תשים ואם יתמ;מם ‪ k‬מתמם‬ ‫דז לו א ? ת ע ק ו ס ו • נ ע כ י ה י ק צ ו מ ז עו עי ה י ו מ י ו ת‬ ‫מ מ ו נניינת ג ‪ y‬ג‪ ™ 8‬םגלד»א‬

‫^ ם י ! ל ^ ן ע ל‪ 1‬ת ^ ם מ י ם | ^ ל ‪4‬‬ ‫י' י' ״ ! י ״ ״ ’ ק ״ ‪ .‬ך ^’ צ ט א ‪,‬‬

‫וגס אוחדו גדי ‪ c6‬יסיה גס‬
‫ארו״ל כי גהיג' םלעחי'לאוחו'םכו״מ‬
‫■‪-‬‬ ‫‪CT‬‬ ‫‪• ; .1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪,‬‬ ‫• •ז <‬ ‫יגאיומו‬
‫לוא כי יוציא הקג״ה תחה חנרמקיז‬
‫^^?;‪ 11‬ת ^ ת ל ב ; ת ף ק צ‪ 1‬ת־•‬ ‫״ ולאימשןיזלמתוכיאסעד נ או מן‬
‫ותלהסס כל״א כי הנה חס גא ני עי‬
‫כחנו' זכו׳לליהט אותם הי‪ 1‬ס הנא זג®‬ ‫™ ם ‪ 1‬ב י ם ו ח‪ 1‬ט א נ פ ‪ ' : : #‬כ י ־ א ב ז מ מ י ר ת ז ע ס‬ ‫מלמתאדכספאעלק יעז תחנולה‬
‫ליק * הזי חשק®‬ ‫אז יהיה ענ^ן‬ ‫^ ^ ^ מ ה ‪ :‬־ ^ ;' ה ר ב נ ה ע י י ? י ק י ם ;| ! ‪,‬‬
‫רעהו זכו' אחר דגרו על גלוח ג «‬
‫‪ I3\p3 lp,j,‬׳ ען ואס׳ עלי!‬ ‫ק ח ה ב עי ל ה ^ ־ ה ל א הנ ה מ א תן ה ^ ה צ ב או ת‬ ‫‪ ,‬הנחםלי׳לחתמ׳אכדיהצלם‪ fe‬נחשל‬
‫הוי ספקה לעה! כ» א!י לחי פחשק® '‬ ‫וייג לו ע ט י ם כדי־־־־איט ה ר א מי ם כ די ־ רי ק י ע פו‪ :‬כי‬ ‫מתכת היאש הוא נ״נ יישא לי דהבא‬
‫רעהו מ ם תיחה אפי׳ לא חהי הפקא‬
‫רנה וחה גס אתה כי וילת מציאייו‬
‫השקאה לים׳ היית חססח זמחנראל‬ ‫© ש ק ה ר ^ הו מ ס פ ח ח מ ת ה ו א ף ש כ ר‬ ‫שע״י כ מ ע והשתמוית כל עמחית ‪ 37 .‬ל י ם ג‬
‫כוס התישה גם חמתן למלאת מ®‬
‫אתר ולא עוד אלא רכזי עד אף שני‬
‫וכל חה שהסקיתם כוס צרות מיה מ י‬ ‫וקמת מחשלת רישא לי דהגאולא‬
‫שיחסרו לן ננותיהנ! כנזדצג כי‬ ‫יריס לאם כל אומה ולשון אש מכללם‬
‫סלתו יד כגנות ישראל מס מהם היה‬ ‫הג׳ ^מ^פיותיהעתידיס למעול ׳געולס‬
‫^ ו ת ! ח י ת ן מ ן י ם י א ד ם ו ח ם ס ־ א ר ץ ק ח ה ו כ מ‬
‫ענ‪1‬י׳ מההגמון וזהו לחסן הגיס אל‬ ‫ולא‬ ‫אתרי ממשלת מלכותו ולא די‬
‫מעוריהם והנה שגפת קלון מכגוד‬ ‫וחרפה‬ ‫״־ ‪ j‬שוה לו כ״א שגס היה לו גופת‬
‫כי ה כתולה הידועה שהיה לה כגוד*‬ ‫ר־!‬ ‫‪15‬‬‫ע‬ ‫ע‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬‫;‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫‪1‬‬‫?‬ ‫ב‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ן‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫לחנניה‬ ‫יראות אסר עשה אל הים‬
‫מחנה שנע קלון כנודע ממעשה‬ ‫גס‬ ‫ומה‬ ‫* !מגדיו ויהי לו לגופה‬
‫א ל י ל י מ א ל מ י ט ‪^ :‬ןז ר א מי ל כ ^ ה כןי צוז שיי‬
‫שהיהזוהו שנעת קלק^ מכ«ד וכמו‬ ‫למשו*ל גחלר׳חזי׳כי עלה דניאל גסול׳‬
‫ששת ונקלה אותו שהי יחלק חמן שתה‬ ‫והנמיע את צי׳ן הקדש ‪ .‬לצאתאל תון לאבן זיוסט ילוא'^^ונה־־המ^‪!5‬פמ‪ 4‬והב‬
‫גם אתה כללו'‪ ,‬יון והערל מתועלת‬ ‫פיו ‪1‬או נפל הצלם ארצה מעשה וכ ‪5‬ף וכי־'־ךוםאץ‪3‬ין;יוי‪ :‬ו;ד^ה‪.^3‬כר'‬
‫ה מסכי תסוג עליך כוש י ח ק ה‬ ‫^זיכות ^ ‪1#‬ל איש'מלקנו מפירורי!‬
‫“‬ ‫ועושה »‪©9‬־»‪ ©»:‬לכלכו‪:‬‬
‫היא כוס ע׳י ימין ה' ע*׳יהכהניס‬
‫החקייחסי׳אל כימין כמד׳וכן היה צי מלידי החשמונאי׳ סתו ילעו ואת׳ כך‬ ‫היו עצגיה׳למיה ולכהמה כאופן היה מ שתיקתו ^ ‪ 1‬מ| ר מ נ ‪ # -‬קי ס‬
‫לא היה פ‪.‬דמל ‪^0‬כיון‪1‬תתת הכנו׳הגדול סהי׳לו כי אלכסנדירמלר בכיפה‬ ‫דגל ביתו עולס ועד* וזה יאמרכמדנר אליו על עצתו ואת הוי מצע גצת‬
‫היה לו קלק כי לא היה מ\ד ליון אדר חלסת וזהו וקיקלון על כגידך • כי‬ ‫שגעון!ה‬ ‫שחמד כל חלטות העתידות למלכים שאחריו שהיה רע ^‪:‬יתו‬
‫חמם לגנון הוא גית החקדס שנמס ׳להיכל ו פ ק פרצות וטמא הטהרות‬ ‫להיות‬ ‫קנו‬ ‫כמשל כנהמות שגעה עדנין ומצע אשר גצע הוא לשום גמרוס‬
‫יכםןןתתת היות מתת האי על הגהמוא י יהפן לן כי של גהחות יחית^‬ ‫רע‬ ‫מכף‬ ‫להנצל‬ ‫גגוה רם ע‪ 1‬כל גויס מושל על כלס תמיד אסר ע‪ 1‬מ ק‬
‫יון כי גס נהמית יושד זיתיתן מעון לחי אלס מיש׳הקדזי אדם אשר שפך‬ ‫גוא אשר כיעד להיות במלאת למלמתו ע שכה ל^!ול גרף רע כאשר ‪fijti‬‬
‫לו ירמיה הנביא סיפול גיד מלכות הגא ‪4‬חרי ריפא די להגא ט אתה‬
‫קיי® ילוע«‪€‬א'יחשלם■ וכל יושבי כה‪-‬והנה יון ‪ 3‬מ‬
‫אשמועל ופשה הוא שהיה גוטת כפסלו ני על ‪ p‬על הכלתי משתחוה‬ ‫ממדרש‬ ‫ע״י יעצת גופת לכיתן עצתהצלם ]דהכא איה כוסת לגיתז כחחגר‬
‫ה מי ט מ א‬ ‫ל»!י הין ה«״ ינ״״א‬ ‫‪Z‬‬
‫”ל״ה״י״ילי־פגלהצילי״־ג״ע־םבאהעלי‪. .‬היהל‪1‬ל‪6‬יתלני‬ ‫^ימ״‪1^ 1‬מקסינפשןנ‪ 7‬א‪ 1‬מים‪ 1‬מה ש^ימ‪5«1‬יגופמי‪ 81‬ם מ‬
‫ני־נלהיאני־‪5‬אפסל‪ 1‬י‪1‬צד‪ ,‬אסיי ^ ” ״‪, 1‬ניא‪^5‬י‪.‬נישאיש«ם‬ ‫גפם‪ .‬״‪ an‬גפ‪8‬אלס‪!.‬נ״י‪.‬איהינ ליה‪!.‬א הי־ אפשי להתקיים ט הנה‬
‫^^^^־אלא־«לי'אי־אפיפסלר‪ 1‬יציא‪,‬א^«וי;פפהיויאי‪6‬‬ ‫אנן״קייטת־^דפפפלפת״ידת>פח‪.‬נפי־״זג־יעננ־‪.-‬ה‪•1‬‬
‫‪bmn‬‬ ‫זו‬ ‫‪^ ^ iL‬‬ ‫או הוא מסכה שהוא‬ ‫בונה ונו הנה ד הוי צאמרז פה וס אחר זה והנה כיארנו הראשון־על נ ‪#‬‬
‫ה־ייה ‪,‬״אדתפהפה‬ ‫‪0‬א־‪,‬אם‪,‬ףאונמ״ל־י‪.‬׳אפ״‪ 5‬י«*‪,‬ם‪,.‬ניי‪.‬פיפלנ־־פנקפ«‬

‫‪ :‬״ ’;'’ '' * ™גי ״־אליו ולאפי מזשנההואתיציו הוא פמפל עלץ‬ ‫להא״‬ ‫םונים הייהשלשה פאחויו סעל ״״‪,‬מא״ ז ה׳מלי‪ ,‬מל‬
‫גנולסימל כן כא הנכיא כרוח‪I‬‬
‫כעס עליו רקעל גאותו אגל גס‪I‬‬

‫\ ‪ T .:■•:‬־ ' ' ׳‬ ‫ממס‬ ‫קפרהיחננהפיגושמויוכתסשיסףמתקגגעיהדוגחתישוכמשז צמם‪3‬‬

‫ושמא תאמר ג®‬ ‫דויזס‬

‫לא״ ״'‬
‫*”‬ ‫*‬
‫‪? ”P‬־ ־־־ ־״יו־י־יא ־״‪ ■ i‬היא‬ ‫לק‪ ,‬פהיה פל־פת הי־ ונא נל‪ -‬י־־ף‬
‫הוא מעצמו יורם העליון׳על‬ ‫ומרגו מעמלק‬
‫א״ייפ׳י־י״״יג״לתונויאניאםטיאת־לםנמצאזוהיהגיאהלופע״‘‬
‫כ ^ מ ר כיזתמכמה הוא יורה ועוד כי גם שהיה מירה הנה נעין כי סגל‬
‫פשות דמים כיס' היה גונה ניתו וגעשה ההוי עליז וזכו הוי גונה ניתז‬
‫כי אוי לכוטת כו כי הלא מה שחזסגים ‪ tmo‬דוג >‬ ‫ה^מעש®‬ ‫גדתי׳ ועל אחשזרו׳ אמר וכונן קרי׳נעזלה שהוא כי כאשד היחל כורם לבנ‪1‬׳‬
‫ה מי פלא הוא להפשיר שישפיע על!הם והג וכסף כי כמקום שהיה לז‬
‫ע״י יש׳את ירושלס כתמלאחשומשששנהלומ׳שאם תמה יתרינו מלכות!‬
‫להעי® עלינו תייק אדרבה הפן כהוא תפוה ממני והנ ונ סן‬ ‫‪.‬‬
‫^ וד‬ ‫י'‬ ‫״•‬ ‫‪ .‬י‬ ‫‪..‬‬ ‫י‬
 ‫קמד‬ ‫‪ p1p3n‬ג ג מראות חצ‪31‬אות‬
‫הר סיני ופסוק וחשה ע‪ 56? &?5‬ים שעל שסיס פע! סיני וו? יאחר לסר‪-,‬‬ ‫ושוד ני וכל רות אפורות נפח* ‪ 6‬קינקמו ואם תראו כי הוא י תג ^ מאס‬
‫פחים הודו כי הרקיע מקרא שחים כחשש אין דורשיןנסה הודוית‬ ‫‪1‬סו‪3‬ל ‪ 5‬איתחידרקעדתח‪ 5‬א?סאסכי הנה כאשד וט'כאשר וה'יהיה‬
‫מעיני הכריות שנאדץ ומה »רא? נהר סיני ההארה ה גלולה ונרקיס‬ ‫כהינל קדשו כשיכנס ‪*3‬ה ‪ 3*3‬ימחפניו כל ‪. : p fo‬‬
‫ואילים הלא הוא כי ותהלתו היא כהיקת אור הילו ית שהיה חפ‪5‬ס לחטה‬ ‫לחכקוק וכן׳ אתרי‪.‬הודיע אלי״ם אותו את כל ההויק הנס‬
‫מחסך שמיס מלא? הארץ ואה יאת*‬ ‫ארו '‪ 5‬שנראה אליו ‪m b‬״‪ 1‬הסית‬
‫איש הלא ד׳מסט׳הם רעש אש סרפל‬ ‫ל‪ ^ 1‬־ו דז ס מ|זז ? ^ “ ^‪ ,‬ר ץ י‬ ‫הכריס כלפי קעלה על הנלתת נ״ג ^ •‬
‫סגה וכנה הג׳היו אז על האיץ שהרי‬
‫מפה ננשאל הערפל הוא השלישי נוגה‬ ‫ג•‪ ^»p. 3‬תפלה'‬ ‫לפענל את ‪ h m‬ועל ק כקש רתחל‬
‫לפסו ית'כתפלה זו ואחרה׳ פמעתי‬
‫נשאר למעלה כי נוגה לי ‪'300‬‬ ‫י "י ^‪:‬י‪1‬נורת ‪ :‬יד|דז‬ ‫וכו*והן אתת כי כלא אק נראה‬
‫בנןרב ‪ 0‬מ ס *נחצא ט גם נ גה ינסה הודו כשקים‬
‫ינתפלה זו ענק מרטת הסח*ד‪ 3‬יי ואס‬
‫והלא יהיו ‪ ' 3‬חסכיס נוגה ושמים‬ ‫יאנו להעיל עול ככל ההקראות ירכו‬
‫ואין יכהיק הודו מתון שניהס על‬ ‫חייהונקרב שמס רחודיעבתז ^ ם רון כ‪1‬ר■ ‪:‬‬
‫הערית קהתיכות וכחעם רמס‬
‫סתהלתו תמלא אלץ לזה אמי ונוגה‬ ‫^־־‘וה סרתיםן‬ ‫יושוללי ?‪ 593‬אן אחנס אק אנו רשאי*‬
‫כאור תהיה לזמר גס ט דקסטס הם‬ ‫לווו חדרן ט״ל כי על דנריז אשר‬
‫אין סגה דוחה לשלשה האחדים ט‬ ‫‪ -‬התלונן שב ומיא לו והיחל ואמר ‪'9‬‬
‫אצ״ל רעש הראשון כי עכ וחציני הוא■‬ ‫^^ד\לוןשםחביקען‪1‬ז ‪:‬‬
‫פמעתי שתען וט* ולבא אל הענק‬
‫ט אס אפי׳ ערפל שהוא השלישי יש‬ ‫^ ף צ א ר ?‪?|)1‬ךנ^יו׳ ?נסד׳גימךד‬ ‫כוכיי מאחר ו״ל ‪ 3‬ןמ לההוא תלמייא‬
‫ט עכיות הה אן נוגה אסר לו סבי ‪3‬‬ ‫י מ ה קא חידתת אחר! ל‪ 1‬חסאה‬
‫א ר ץ ר א ה ר ת ר נ‪1‬י ‪ W x s m ' 0‬ד ח ך ר י ^ נ ד ש ח ו‬
‫הוא מתוק וון ונהיר כמעט כאור‬ ‫כחל! כציון סשאיס‬ ‫את ל^^‬
‫הידוע הוא אור השכיב' כאופן שאינו‬ ‫ה ל י א ו ת ‪ ' : iV o S iy‬ר ח ח ת א ו ן‬
‫הנסשיה וחוליה ת! ווה כתכנז ^‬
‫מעכב מלפלש האור כשופע ר‪ 3‬וכן‬ ‫עסוק וירא יעק‪ 3‬מאל ויכר ‪ 0‬כי ‪ ♦n»1a‬א ה ^י כוש? יר « מ‪.‬יף?‪ 13‬ר ת א ר ץ מרץ •‬
‫היא כאור ט קרני הודו הנו׳ באים‬ ‫י‪1‬א‪ 0‬ד מ ל ה כ! יראה ‪,‬היה‬
‫ח ב נ ד ך י ס ד ר ה ‪ .‬י ה ר ה א ם ־ ן נ ^ ־ י ם א פן ?‬
‫מידושלאלוה הנז׳אל הנוגה זתווריס לו‬ ‫יר לו כי אחי לולא סיש ‪3‬י תסא‬
‫ית׳ כהתכפכו' האור או בדרן אחרת‬ ‫ע ^ ־ סו ^י ף מ ר כ ב תי ףי שון ה ‪:‬‬ ‫לאהיתה יראה כאה עלי מהו‬
‫פאומי אין נוגה הוא כאור הידוע‬ ‫ח ‪ #‬ר ק ^ו ת ף ש כ ע‪ 1‬ת מ טו ת א מ ר ס ךי ה‬ ‫!יי ר א ^ קכון אל ^על קויצ רלווק‬
‫הוא אלוה הנ״ו הוא פכיגה הלא הוא‬
‫מ״י ט קרניס ‪ i w‬של האור הנ"‪1‬‬
‫־ ר או ף‪ -‬ס‪ -‬לו ה ^׳נ ם‬
‫אותו‬
‫לנוגה זמוכטם ‪-‬‬ ‫וכאיסלו ‪,‬‬
‫‪.‬י ו מ ‪. ,‬‬ ‫^®‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫®חמעיות^כי יראה ה מ תי כי‬
‫עד שכאור יהיה ועל כן שס הכיון עזו'אשר ‪ 0$‬היה אפש׳להיות נוגה תניון‬ ‫ערום אנמ ^זלוקא דרכנן הנפשעת מן החוטא שקוא ^;וש קנעשה כג״ע‬
‫עוז אם לא שכאור תהיה כאופן כי אין ח םן טג ס מ ע » ה או ר חלפלשכי‬ ‫מןהחצותועל כן‪1‬אח‪ 3‬אוע״ד וה יאחרפהחכקוק הנכיא כחה ידעתי‬
‫הל ‪ 4‬כאור הוא «צאהא ‪ 4‬אין מסן וולתי השמים יעל כן ותהלתו מלאה‬ ‫כי אגעת כי שעל ק הוצרנתי להתפלל הלא מ א כי ‪ 3‬ןא א|י הנכואס‬
‫האקכלל הל‪ 3‬ן ‪%‬כינ©אין מ‪1‬שכ אלי© כארץאין עכי ח ת ה חעמק‬ ‫להשיכעלקוכחתייראתימש״ככתחלה סהייתיפומעאמריך ‪?3‬קנ‪^ 3‬‬
‫השגתתו מחנה ס|הלתווהתפשטואו מלאה האיזיככןאמד שההשגח׳היא‬ ‫עכליתפול כי יראהו^ו שמעתי שמען יראתי כיוה הו‪ 1‬אןשקנפת עלי‬
‫על תלונתי שהייתי כ מ טי ח ^‪-‬י ם חלילה כי מאשר יראתי אני תופש ט ‪ .‬אתתכיהכלמאתוית׳לאנתחה עלאשר מסרניית׳כי דנ״נ כי א קו ה כי‬
‫_»תאנטאלתמ?ת ‪ 0‬אס שכתר כרע כמעוט! כי אין ו ה ט א ם שהיתה גורתכליהכדנילפניו‬ ‫׳ ״י‬ ‫לאטונאניבעי ‪ 0‬ן ע ל‪ .‬כןו ‪-‬א ת ‪ 3‬קשתיט ‪-‬אסכן‬
‫‪.‬‬
‫י > וכתר יותר כיסודי גלות ע״י נ״נ תלו לפניו ילן לכר הוא פר הממונה‬ ‫פי אתה ‪ pj|»p5‬לסט<ות ט תחיה ממות כאלו כראמגי באמצע ימי שהוא‬
‫ע‪ 5‬הדבר לכלות ח״ז ואח״כ ויצא רשן! הוא מלאןהחחונה על היסזדין כד״א‬ ‫ע״׳י אלישע הנביא סהחיה אתכן הסזנתית םה‪1‬א ‪pp3n‬אתרי מותו כן גם‬
‫ובני רשף יגביהו עוף ואטיל אין רשך אלא יסורין וכו' יצא לרגליו של‬ ‫עתה כקרב ימי חייכי חהז ה׳ פעלן אסר אתה פעלתו בקרב ימיס כאלו‬
‫הדבר להשיב רגליו מלהכות ביש כי טוב טוב יסזרי הגלות מע״י דבי והלא‬ ‫־ פיאתו ופעלתז אז ב ק ת יחים שהוא ע״י אלישע תייהו גש עתה ואס תאחר‬
‫ממוצא דבר יצא עתק מפי איש כי י‪%‬לא תקנתה צרת יש' אן מה תענה ^‬ ‫‪ .‬נא ה׳כי אעי דומה ט הלא הפע׳ההואילא היה בי חטא כי ילד כייתי חש״כ‬
‫‪1‬״נ מ ע ש ^ ע ואתה ^ איין לו עד ע׳ שנה לוה אמר אל תתמה על פיופ ‪I‬‬ ‫עתה עגדלתי ואכי' אס סס בעל הרחחי* יקכל תפלתי ייא אני סן תקטרג‬
‫‪.‬ט אל ל ט ך ^ ‪ m>fei1‬סיכה להאריך עד עת בא ומן הויא‪,‬וי'‪ » 1‬נ סיכר‬ ‫חדת הלין כאשרארו״ל שהיה נעת‪.'.‬המדבן ככילע לז״א זה חסדן אשר‬
‫תעשה עמדי שגס אם חדת הלוגו קקטרג על תלונתי בקרב שנים פתה בל יצא נקי עושס סרעה אן לא לעת על הסיכה אשי ל ^‪1‬ה בלתו ית׳‬
‫קזדיע בעולם ברוגז רחם תזכור שאפי* בהיות כענק רוגז ומדת ליו ־ והוא עי׳ד ענק ז ‪ #‬הפלגה שארז״ל והלא סדום כחצי חטאת דור הפלגה‬
‫;לא חטאה ט הדור הרע ההוא העיזו פניה׳־ להלחם נקזנס אשר כל שומע‬ ‫אתהה׳לחס תוכ»־!תחייני • אלוה מתימן ומ׳ הנה ^<שדראה כן תמה‬
‫תצלנה אוניו וי ת ה׳ לשפוט | א פשה להם דבר כי אס שהפיצס לנמלים‬ ‫פי רשע חכ^ר את הצדיק היה מקי© לאסראץ לבו יריחו תקוןניס‪3.‬תולת‬
‫‪ bl31‬שפתם ובסמ' ה ן משורש כרים ולא נשאר_לה© שריד אן הוא כי‬ ‫ה׳ ושרפי אחו}זתיר‪ v‬ביראתה׳ ללברולוחר חלילה ט י© ה' ועל השמים‬
‫‪.‬אחדותם של דור הפלג ‪1%‬אה אלי׳ם וסארין להם מש״כ כסדום שעל כן‬ ‫פבול השגחתו ולא על הארץ כי ^<תנ© ישב אלהי© פלאארץ סעל כן‬
‫’דנס מיד ווה יאמר הנכיא להוכיח משם עכק זה כאפר כתבנו הנה עמד‬ ‫עגמה נפש חבקוק הנביא לבל ימלא לב כני אדס בהם לפקפק בהשגחה‬
‫הוא ית' מעסות משפט וימודד ארץ לשבעים חלות שמא נדוד הפלגה ויתן‬ ‫על ק כראות כי לא טוב כעיני > לדבר לבר ט א© להיות תחים ען »׳‬
‫‪.‬מזה אחת לכל אחד משבעים פריס ולא המיקס כ**א שבוה פטר את כלם‬ ‫להיות רואה ודומם ! ‪ p io‬בחכמתו ?תב׳ כי הוא ידע את אשד יעשה‬
‫כעתאן הוא כי ראה סיכה שסת כאחדות וע״י ק ‪ .‬ויתר גזיסמן החוק‬ ‫אנחנו רצה להזמת אמיתת ההשגחה כהוכתוק חושיות אשר נגלו לעיני‬
‫עס היותם כני תמותה חס שלא ‪1‬שה כן כסדום כי אס זייפוצצו הירי עד‬ ‫הלוו‬ ‫הכל ולהיית ט הלא יש שתי הנחות אמתיות הלא הנה א׳ ט ^ ן‬
‫פהפן משמוש הרים וקראם הרט על שלם הטס של ארץ ישראל וכן פחו‬ ‫העכורה ני^תה למושב אל״יס כי האמנם ישב אלי׳ם על הארץ שנית הלשגת'‬
‫©© גבעות עולם שהם גבעות עול© ועד ט לא הארק להיות© הרים‬ ‫הפמ?ת ככל פרטי מעבה האדמה זצ‪3‬אי'קד‪ 3‬איש ולב ק » ק והלא יראה‬
‫וגבעות ארצו כאשר עשה ננבלששסהיה ענקדור הפיג האןא קז ה כי‬ ‫הרואה אותו‪ .‬מגגדו ת !ולוו ושתיהן אמת ויציב ע״כהנביא עקה‬
‫אם שהליטת עול© וסיכוניו לו ית' נתכנו‪ .‬ולא לאדם והוא היודע מקום‬ ‫כחכחה והנית ההנחה הא' ויאמר כמתמיה אלוה מתיקיכאלומר כי הנס‬
‫פאח״ להאריך וחקו׳ שאמרו לקצר ולא לאיש בער לא יזע ככנפי דרתחנ״‬ ‫האט דבט המודה יודה ט ישב'אלי*׳© טל ה א ק כאמורה* מסיני ‪3‬אשיור*‬
‫ון‪3‬ןהליכ‪ 1‬תמ‪!1‬םלוושענק טג ס בנ ״נ ידע ג'פסיעות אשר פסע ^ נ‬ ‫ט חושבו הוא כסיני שמא תימנה לאיץ ישראל ו ק אומרו הופיע מהר‬
‫להשיב את הספרים אשר כתצ כלאק כן כלאדן׳ אשד הקדים כהס שלן©‬ ‫שאין שירא׳כי שש היה ית׳כי מאומרו ורח מפעיי־ אינו רק מציאות וריחה‬
‫לחוקיה קמלכ‪ 1‬של ע‪1‬לס שעל כן נתן לו ה׳ שלם מלטות הוא ‪ 031‬ובן בצו‬ ‫על כן אמר אין וה כפשזטו ט ©‪ pp‬כי אלוה מתימן מ א סיני יבא כאלו‬
‫‪ W‬כן הארק לסת עד בואם לעולס ויעשו מלונה ואפשר טטעס וה הוא‬ ‫מושבו על הארץ י ק מי קדוש ‪.‬האם יכא מהר פ א ק סלה כלומר כין ‪,0 0‬‬
‫ככתוב שאתר אומרו ענק דור הפלגה וענק סלוס להורות כי יודע‪.‬‬ ‫ק‪1‬דס שעשה‪.‬ישמעאל תשיכה כק אחט כן האס סלה ‪#‬י* אתר שעשה‬
‫תעלומות יודע עת להאריך ועת לקצר אחר כי גם בנ״נ היסה טינה והיא‪.‬‬ ‫תשובה היתקינא אלי*© מהר פארן ט האמנסישב אלי״© על הארץ אך‬
‫אמנם פירוש ה?ננק הוא כי כסה שמיס הודו והוא הנודע ממאמיס ק© ־ טל ג ססישת ן‪ 1‬מ הליכות עולם לו ית כי צעט כל איש יספ ר ‘ תחת‬
‫אק וכל אמר ראו עתה ט אק להרהר אחר מדותיו > כאשר מעיתי אנ ^‬ ‫«יז"ל כי הרכין פכ*ה©מי© על הר סיני נמצא מתקיים פסוק וירד ט על‬
‫טמה‬ ‫‪Nw a‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪HABACUC Cap. a, 3.‬‬
 ‫חבי‪1‬וק ג■ מד^ות׳‬
‫גי חה האדם אפר ינא איזרי המלך הקיוש יזדע תעלוחו ‪ r‬כי הלא האדם‬
‫יראה לעיניס ולא לצפיני סזדי ית^ כי על כן יתעה כשה אוגד כי יראה‬
‫‪ ..‬ך איני נקרע עז שנתן הב״ה יחינז‪-‬יעליייזיז'■ ‪ -‬־ ‪■~ «w - 1,‬־ ‪4‬‬ ‫לפעתי' יעיב ה" לאשר חטא על הנפש לכל תראה עיני האדם והוא לקוצר‬
‫בחדר‘ ההוא כי אחר הכ״ה לחשה הרס והשלך‪ ,‬את חסן ח ^‪ ^ 11‬י‬ ‫השגתו בכגשי דרחתנא כענין לגן שרתה ליעקב להחליף את לאה מ ח ל‬
‫בו^אתהיס כיאס גטה^אתידןבלי‬ ‫^ '‬ ‫ותחת עינו וה היהראיי שיתעט‬
‫דזטה ובקעהו ^'ידןקספי ץ לקורעו‬ ‫^ ק‪ ^ 1‬ו ך ‪0 1‬ידיהו נ ^ א• ‪:‬‬ ‫גדל‬ ‫טיבו ואדרבה ראינו כי אדרבה‬
‫‪ :‬ופל ‪ p‬היה מה שהי׳אירג‪1‬והו הפנין‬ ‫טוגו והוליד בכיס אשד עדן לא היו‬
‫איני נקרע שהוא חפנין; נלבז אם‬
‫לו זכרים ואסרי זאת היו לו בניס ^^מ^‪12‬ירח?‪ 3‬ם ד ע ^ ה ל א‪1‬ר חציף‪^:‬הג^כו^נגוז‬
‫לאספניאלי״ס או ח ט הו ף ל קנ מן‬ ‫‪0‬‬ ‫^ד‪-‬ארץבאף^>דף‬ ‫ואהלים והיה תקום לאדם להרהר‪? .‬רקסניסף ‪:‬‬
‫יחינו על יהין חשה ואז הי ראה וינ®‬ ‫‪$‬‬
‫■‬ ‫א ת־ ס ^ י‬ ‫ועל זה פקח עיניו לבן כחבואל אצלי ג‪;1‬ם ‪ :‬י‬
‫זנאוחרז‪,‬נתשתי ויברכני ה' בגללן‬
‫וזזו נתן תזוס קולו שהוא מה שנתן‬
‫קולו לסרב כלא היה הבכי שמו‬
‫עך^;יסוד?נ^צו^‬ ‫סהזא אל תחשוב לי עון שהחלפתי לו מחץרורא־שםבית‬
‫ית׳ שהוא רוס אנשים לנןכואמטם‬ ‫פרן ‪3‬יסעךולה?י^ל|י‬ ‫סלה •‬ ‫את לאה ברחל כי הלא אס לא היה‬
‫‘ידה‪ t‬נשא בלבד גלי חטה ׳ האלהים *‬ ‫תה׳הדב׳על שעיני לאה רכות פן ת ;‪11‬‬
‫‪ ,‬בגורל עשו אז לטעם אחר לא היה ‪.‬עליץתם ?ימו־־|אבל;ךמ במסרןר ‪ :‬־ דרכת פ ם‬
‫סוסיף ‪ nph‬מים רבים ‪^ :‬זמעתי^ ו ת תז כטני ‪.‬׳ ‪ 2‬מ ש ‪y y‬‬
‫‪I‬חתלוקו ‪ 5 1‬ל קי ח ע »‬ ‫‪3‬‬ ‫תגרכני ה' בזניתן אן ה' חטבה עלי‬
‫שמש ררח לזבול והשתחוו ן ^ ו ו אם‬ ‫בעצמי לתחתי ארן!‬ ‫לטובה יז ‪ .‬ו נחשתי באשר עשיתי לק‪1‬ל‬
‫אין אנז‬ ‫'אי| אתה עושה לץ לבן‬ ‫אשר אנוח לי‪ 1‬ם;צרה לעל‪ 1‬ת ^ מיגודנ ל ‪I‬‬ ‫יי‪.‬זאת ליתה סונהגורא ית׳והראיה‬
‫״יוצאים להאיר לפולס‘וסחו בהו כמם‬ ‫כי ויברכני ה׳נגללן הנה כי אשר‬
‫פולסי דנורא דאח' להו בכבודי לא‬ ‫הל א־ ת‪ 5‬רחואין!בו ‪ 3‬מןגים כת^־^עשהך‬ ‫יראה לעיני האד'רע הוא עוג ומטיב‬
‫'חאיתס במודב״ו ממיתס הה״לשמם‬ ‫לעושהו וזה יאחר פה הנה תחת און ד ת ושךמ‪ 1‬ת לא^^^שה אכל מך מ מ כ ^ ה צאן‬
‫!‪^ %‬אוי לשים ^ ‪1‬ב חה לפנין‬ ‫טעש; לבן הוא משן רשעתי' כנידע‬
‫'זה פה אןיי ד ה כי א ח' חבקוק הלא‬
‫ספעל עולה ליעקב כי החליף לו אק ; לאיןבקרברפתש ‪ :‬ו אנינ > ה ך א| ל ״ז ■‬
‫אנפת צי היפל כי החיתי על מוד יש'‬ ‫■♦חוהאדני‬ ‫‪,‬‬ ‫רחל בלאה שהיה להב״ה לחעט טוגו י‬
‫כי נתנ ם ביד נ^׳נ מ־שע והלא תאע‬ ‫•'■ ׳•■ "‬ ‫; ׳‬ ‫אדרבה ראיתי אהלי כזשןשזצליח! ה׳‬
‫לחה לא לקחתי‘ חז אי משמש ירח‬ ‫באהלים ‪,‬חנניס ונכסים כי אין זה‬
‫ץ‬ ‫^^במותי!ךרכני ׳ ‪:‬‬ ‫יני אם שה׳חשנו למזכה ז ק החדינים‬
‫שחיתו על כבודחשה״ב^^קרח־ •‬
‫^ו^‪.‬־דנור א אן‬ ‫ל^נצרזבנגינ‪1‬תי"‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫באהליהסשהביא תבחר‪ ,‬בנותיהם‪,‬‬
‫’ ■ י •' ‪.‬לצהיהס יצא הפסדם בשערם כי גם‬ ‫■י' א‬ ‫;־‬ ‫‪.‬ליהנות בס ישל בשעיס שהית נראה ‪.‬‬
‫;‪ .‬סהרגישו צער טל חצין שנחתי בס‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫כי לטובתם היו עושיס והנה ירגזון ^ ‪y‬‬
‫מ נו באורן כי באור חציך הרוחניים זחנהיקיס חאור השמש וירח יהלכו‬ ‫»ריע‪ 1‬ת ארן חדין שצ‪1‬ה ?ת לצרור את החדיניס עד כלות׳הנה כי אין לאד'‬
‫ואף א ת ס החשן החצים נחםן]אזר ארון עדי כה הנחשל לחנית שאנרו גדול‬ ‫|הרהראחר חדותיו כיהאלה אינו;אלא טועה כי תה האדם להשיג דעת‬
‫חהחציס אשר&צ״ל לאורה כי אם לנוגה ברק שלה יהללו והתוסף בהם א‪ 1‬י‬ ‫עליון לדעת בין תה שמא׳זצות לפניו ית׳ לתה שהוא חובה ועוד ראיה מ‬
‫חל אורן וטור טענה כי אינני חלילה בלתי חיפש על כבודן שיש' חטאו‬ ‫אין תבין תמשה ה׳טעלכןאין לאיש להרהר כיהלא הבנהרים ומכאסד‬
‫לן וחושש מל כבוד ב*ו הס יש׳ כי הלא לא כיוונתי שלא ילקו ישיעל פחעאו‬ ‫‪.‬יבא גביאיר בס״ד הבנפרים ונו׳ בנה'ידוע חדז״ל כי כשנבקע ים סוף‬
‫לך כ״א שיהיה לקיתם על ידן ולאע״י ‪5‬״נ כי הלא הלקות על ידן ליפיאה‬ ‫גבקעו גס כל הנהרות שבעולם כי ויבקע היס לא נאמר&א ויבקעו המיס‬
‫יחשב בי הלא לזפס תצעד ארק פע״ן היותך זועם בכל יים אתה הצעיד‬ ‫ובזה יאסר הננהריס תרה ה שבקעס גם הס ושתא תאתר כי לא מסס ע״י‬
‫עצתו שמבחין כ*א ע״י האף הנא א׳חן התשחיעי' הבלתי מגתיכים בשניתן ‪ .‬ארק רי ע״י מיד שתפקוד מעט‪.‬מעמ ככל יוס רגע כחיחריה יאינן חארין‬
‫?מן לפקיד הכל ביתד נמשך שאינן‪’ .‬חסתלק לגחרי חן העולם ויהיה עזי‬ ‫להס רש‪1‬ת לא כן הוא כי האם בנהרי׳אפך זה היה אס ביט היית פועל ע״י‬
‫אובד כי אס אדרבה תצעד ארק אן‪3‬אף הוא ע׳׳י נ״נ המשחית נקרא אף‬ ‫;א' חן היתשתיתיס שהיינו אותריס שצו! אותו על הים וכיון שניחן לו רשות‬
‫פועל עחו שע‪.‬ליז נאה׳ רויה באף גויס לא תשליטנו י על עחן יסיאל וזכו‬ ‫‪'.‬לא הבתין ובקע גס הנהרים אן אצ״ל אף שהוא קשה תכלס כי אם אפי'‬
‫באף תדוש גויס אן לא את ישראל כי ידושם כעחיר גורנה ח״ו * וכנה והו‬
‫דרכן כי בהיות עסןעע״ובחצמס'צאת כביכול חחתיצתןכד״אהנני‬ ‫‪E‬‬‫עברה לא השליטו הוא ית׳ביס וזהו אס בים עברתן בתתיה כי אי אפשר‬
‫גי א ן הרן^נ השליט‪,‬חצוני כי אס על הבלתי עזשה^צונו אן זה‪,‬לא ית‬
‫‪ .‬כי הלא חי לא ייראך לעש!׳ היד רצונן כי הלא אינך מ ן אדם שלא יתה‬
‫יוצא נתון הצרים החלאה גלילים והיה' לישע עחך שהיו ראויים ללקות‬
‫כ מ ציין ‪3‬י הלל'ענג*‪1‬יהללו‪,‬עע״!׳ ואלו הבאת הפק‪.‬ימלמצריים ע״י‬ ‫חוגר כחפתח כיי אתה כיי תרכב על סוסיך חיד חרכבותין ישועה א"כ אין‬
‫השחית לא היו נושעים עחן וכן'לישע אע משיתן חוא ‪W‬‬ ‫יעלה על לב תחאן הים לעשות רצינן ליבקע שתשלח בו עברה או אף‬
‫‪3‬חלחמ‪4‬תיוולא די שהוטעתס בי אס־}!כאשד יצאת לישי! עמך במצרים‬ ‫ואין לוחר שעל העדר זכות ישראן סירבהי כי (ארז״ל על פסוק ואעבור‬
‫מחצת ראש‪ 1‬גיזל ייכל בית רשע ש» ‪!1‬בכ‪ 5‬בית בכור או גחל וראש הניח‬ ‫‪.‬עלין‪? 1‬נה עתן עת דודים זכי' )את עדזס ועריה ופירשו זי׳ל בתבילתא‬
‫חל לי אין בית אשר אין שס חת וכאשר יצאח לישע את חש^תן בכל‬ ‫ערום‬ ‫הגיע; העת; שנשבע הקב״ה לאבות ט־ג^ את בניו אלא שאת ישראל‬
‫‪#‬גחחימיו היית הגלה יסוד גוי שכננדוחהחרחף עליו הוא השר שלחעל®‬ ‫‪.‬ועריה חכל חצות על כן נתן להס דם פסח ודם חילה ובזה יאחר פה אם‬
‫עד בשאר עמו שלמטה שהוא רחי י מ י אליו מגולה מה^־ולאללקות‬ ‫היר‪ 3‬הןס על היות ‪.‬ישראל עדיה חבל חצות הלא אתה ה' תעורקשתן‬
‫מלחמותא‬ ‫לקי מש^ל מוע כי אס עד צואר הוא עד הרג ואבדן סלה‬ ‫קשתך אשר נתת בענן לרתס^אס אכלווכות דס״פסח וחילה‬
‫ולא זז ב^ד אפית לעחן בחצרי׳ כי אס שבדבר אשר זדו באומרם אלליהם‬ ‫גהצלה שבליל פשת ועוד כי פלא מז לה ‪ 6‬שבועות חטות והוא בי הנה‬
‫‪ 0‬נ אנו פורע לוזה כ״חעל כן צוה פרעה כל כבן הילוד היאזדהתשלכוהז‬ ‫זכו'‬ ‫‪.‬בחדרם רבה אחרו על פשוק וזכרתי להס ברית ראשונים אשר הוצאתי‬
‫על כי הוא ית נקבע פלא להביא מבול לפולס באופן שיצא חפשי מכעוצש‬ ‫מספיק‬ ‫!כי זולת שבועות האבות נשבע ג״כ לשבטים וזה יאתר אס לא היה‬
‫‪,‬שביעת האבות הלא היה בסס גס‪ ,‬שבועות חטות וא*כ למה באחר שהיה‬
‫חה עשה הב ה אמי לא אביא מבול אך הס' יבואו אל המבול בים סוף ולא‬
‫הס בלבד כי א& נס שים כד*א וירא ישראל את הצרים מת על שפת הים‬ ‫ביס עברתו יתב׳כי לא יתכן ואס כן איןלוחר שעל שסירב ליבקע שלח בו‬
‫הואהשרכיחתיסלאנאחיוכו׳וזהיאחרר‬ ‫עברה הוא משתית ולא הבחין ובקע גס לנהרים אך אין בקוע הנהרות‬
‫כי אס שרצה הב״ה יהיה אז אוחד מתחיד סלה בפולס וזהו א‪1‬חרו סלה על‬
‫‪ J l U l p J‬ביזט'ו כי בשבט שרצה להכות אח ישראל בז ניקב ראש‬
‫^ ‪ .‬פרזיי הוא השר חת‪,‬על שפת הים ואותרו חטיז לשון רבי'על כי‬ ‫כן עשית זז שנהר»ת ת‪ 3‬קע ארק שלא בלבד הים כי אס ‪ .‬גס כל נהרות‬
‫סנעולס למען ידעו הכל ק־יעת יס סוף שמחנה נחסן נקוע כל נהרות‬
‫״למעשיי יאוריס יאזריס רבים חכנהר הגדול ובכל אתר חהם היה כצווי‬
‫'ארק שע״״י כן תתפרס׳זתתחיד אחירה זו כעולם ושמא תאחר כי הלא אמת‬
‫בהשלי כל הבן הילוד ופי' הענין ואמר כי כנה יסערו להפיצני זלזורקצי‬
‫מ‪\0‬כ‪ 1‬עצי‬ ‫היאזיה יהטעם הוא כי עליצותם ושתחתש ב ע שו ק!;ון‬ ‫קוא שסירב היס ליקדע ואמר לחשה חפנין איני נקרע עז שנתן ית׳ומיגו‬
‫על יחץ חשה כחפורש במדרש לז׳א אין על הים אשם כי הלא כאשר ראון‬
‫במסתי סל פוןילת׳עליהס על דברת שבועת אלי״ם שלא להבזל‪ 1‬מנו‪ 1‬לעולם‬
‫;יחילו הריס בהגליתך על הר סיני וכ״ש הים סאין לחים כבדות כהרים‬
‫ואתה ה יעצת תתצולה להביאם אל המבול במה שארז״ל שעשה שידחו גלי‬
‫נחה פורם חים עבר רצונן ולא נקרע חיד לפני קפה כי אס נתן תהום‬
‫הים לסוסיס נקבית בפני הסוסים וכריס של חצריס והיה כסוס של כל‬
‫חצרי‬ ‫־ ׳‬
 ‫קמה‬ ‫יחכקוק ג מראות הצובטת‬
‫כל!ה כך כי תאנה לא תפרח תו' ושדמות לא‪ :‬משה או ל לא אדאג ולא‬
‫אקרא תגר כאשד עשיתי כי אם יאני בה׳ אעלווה כי ניחמתי לומד לפניו‬
‫ית מה תפעל חלילה • אגילה באלהיישפי שתהיה לי נפשי לשלל שלא יפקיר‬
‫עלי ע‪1‬ן הסס שלא יודת* ‪]^ r‬י״ס ונו‘ הנה כתבנ‪ 1‬כי בהשיבו ית על‬
‫תוכחת! כפיל עליו ירא׳ ועל ק אמד ה׳ שמעתי יראתי והיה המורא ס גה‬
‫לשוב משנגת>ולהתפלל לה׳ ‪TJ‬חחה ו אמר עתה הנה מכמורא הגדול על‬
‫צד הפלא נשאר בי נח לעמוד אלא סאלי׳׳ס א מי ;חילי ני שחות אלו בוים‬
‫גנקזזית ‪ k-"0‬יודה ביותו ית לחו' בדין מפר׳׳שי בואתחנן ולא בלכד נתן‬
‫בי כת לממד כי אס גם!ישם רגלי כאילות למסיאל בית ת^תו להתפלל‬
‫תפלה ואת“כ בהיותי על בחיקי שהביתהכנסת אוגית המקד׳הוא בראשה‬
‫שלעיר ידריכני בשוחו בלבי זבד התפלה ולא נבעתי חהחויא כענין ה‬
‫שפתיתפתת והשיר זלחנצת יכיה כפזל בשביל שגי‬ ‫־‬
‫‪.‬‬ ‫• נגימתי א׳ ע״י אלישע שהחייני פנית עקה ‪.‬‬ ‫;י‬
‫‪-‬‬ ‫שאם עתה הייתי מק מה ר‪.‬יה‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬מפיל שהחייניהפע׳ הראשונה״■‬ ‫‪.‬‬
‫תם ונשלם י‬ ‫־‬ ‫^׳‬
‫יוצרי יזילג ונגנ׳ומעלץ עצמו מיוכבו פיך גל התיס !®‪3‬פ‪: 11‬יה החצרי‬
‫אוחר לסיפי אתחול הייתי מושכן לנילוס ולא הייפי‪ .‬יכול לן ‪1‬עתה אתה‬
‫מכניסניגזפף בתיך החיס בעל כרתי כחאמדס ז״ל על כסיק לסזסתי‬
‫גרכבי פרעה וכי' ווה יאחר פה דרכת גיס מ סין ‪ .‬כי כתנת חסחיתי®‬
‫הדוחים לסוסים דרכת ביס להחפין‪.‬הקצריים נתלבש! בגלי היס וידחו‬
‫לסוסים נקטת §!‪ pjcpp pp‬הוראת תומר מהמים ג^ו היה תזמר מחם‬
‫ינים דביס נמצא כי המה באז ‪ k‬המיס מבלי תביאם עליהס י שמעתי כו'‬
‫‪.‬קגצי לחלי אחר הנה שמעתי‪V u aiu p 1‬תרגו בטס שנשזחעי יראה‬
‫*יעל יבא בי כחפודפ על אומרו ה' שמעתי שממן" לאתי והיה בשנל‬
‫קולצללוספתישכלזאיכיזמותיבלימברפיאן חצל אמר רואה אני‬
‫יכידעהתסרתיגתוכתתיעלנ״נכי הכה עתה יבאר^‪ 5‬בעצמי ותשתי‬
‫במקומי ארגן באמור פלא בדעת דברתי כי הלאקב׳׳הלאו זתרן הוא על‬
‫אשמות יש׳וכל אשר א נוח ‪ W01»S‬אם הייתי נשנה ל א ה^ דק למלות‬
‫•‬ ‫הצרה לעם יגודנו הוא נ״נ שיצר לי אן עומת ישראל אינן נתחקץ זיל^ו‬
‫ט׳י הנ״ה כי תאנה לא תפדת וכו׳וימגדו והי^ רעה גדולה משל כ״נ כי הלא‬
‫טובים הין חללי חרב מתצלי רעב אן מעתה אני‪,‬מקבל סלי כי פס התת‬

‫‪ . #‬צפגיה‪ .‬א‪# ,‬‬ ‫‪: -ZEPHANIA. Cap.‬‬

‫אלן ‪1‬אלו יתד דרך' ‪ !♦o i c r‬א‪1‬סדי‪ p 0‬ולן כהניס יש ’ וכן ולך כמדס‬
‫משתפ^ כהני ה' עם ' הכשרים שהיו חורים כאלו יש שני אדוניס אלו‬
‫אסוף ופו' ראו♦ לשית לב א' כפ ‪1‬אומרואסוף אשף •‬
‫י ב' כי אתר אמר׳! כל לשה חוור לפרע^אדם ובהמה מי‘‬
‫דכרה־‬ ‫־ '‬
‫סןבדיס לוה ואלו עמדיס ל ^ חלילה והם שלא לכומר משיתי אלהי עולם‬ ‫ג״אזתר! !הנופלות אתהרםעי ‪0‬פהואמשיללהבנתי‪.‬ד^ומרווסכרתי את‬
‫האדם שנראה שתוזר ‪ 13‬כי מתלה נאקרלעקיר את הכל ואתר כן א‪1‬חל את ‪ .‬סאיןמצתו פס משדקיס להבל‪,‬ליק וגם את ‪ :‬מד מי ס את יאשיה! החבער‬
‫ע"זוע‪1‬ליסלהתפללעלכגג?תבאמ!'‬ ‫׳‬ ‫י ־‬ ‫‪,‬‬ ‫‘׳‪,‬‬ ‫י‬ ‫האדם בלבד* פ' שעתה נראה את כל‬
‫שחשתתוים לה' והכוונה היא לצבא‬ ‫* ‪ r \p‬י א‬ ‫מין האדס ואחר כן חוור כ‪4‬ואומ'‬
‫השמים וכן לסוג זה אותסספושים‬ ‫חשמ‬ ‫יבטיתי ידי מל יהודה ועל כל‬
‫כן שעולים לגגות להשתתוות לצבא‬ ‫חי ה‬
‫ייושלס שמלבד שאינו על כל האדם‬
‫השמים ולבל יכירו כי לצבא ההמים‬ ‫‪ 3‬ך מ שיג ך‬
‫בקודם כי ׳ ‪ #‬ליהודה׳ ולי»מ‬
‫הס חכווניס• נשבעיס כי לה'הס‬ ‫ייוסלס ׳ גם אומרו ונשיתי ידי אינו‬
‫משתחויס וזהי ואת המשקחוק{‬ ‫‪V‬‬ ‫נראה מ־יתהכי אס יסמיק ‪13‬‬
‫הנסבע^ס לה׳וכן קוג אחר שמכומיס‬ ‫‪ w‬ך ־ ־ ^ ס‪ }1‬מ ל ד‬ ‫« ו מ ף ה ‪ ^ 1‬ו ^ ‪ :‬ה׳ ‪5‬‬
‫תתלה אמר ונשיתי ידי על יהודמוס'‬
‫בשנועתסלישבע על פסלו ומיראת‬ ‫♦ הו ד ה‬ ‫ואחר כן אינו אומר שיכרית רק את‬
‫המלך עופ!נ כנשבע בחיי הקלן ואין‬ ‫‪::rjw‬‬ ‫שאם‬ ‫סאר הבעל ואתש ‪ 0‬הכמרים*‪'1‬‬
‫‪ ,‬אומרהחלןסתס כי אם כשבע בחלכז‬ ‫מזרים וכהני׳ אתר הם למה נשת‪3‬׳‬
‫ומכןין אל המיוחד ל• יזוא פסלו מס‬ ‫א ת ־ ד ן ר ש ק ם ל ה כ ר תי'‬ ‫ו דגי‬
‫תארס‪1:‬אס הם שני סוגים הוה‪ .‬ליה‬
‫סוג שאין רשעו ניכר והוא כי‬ ‫א ת ־ ^ ז א ד ם מ ^ ל פ גי ה א ד פ ה’ נ ^ ם ־ ־ ! ה ו ה ‪:‬‬ ‫לקיתי והכהניל י ח׳אוחרו מזשתתויס‬
‫^ ^ י ג ג ב י ^ ו י ש ל ו כ ן ■ עובדי'ע״א ואץ פישי' פעולה נכרת‬ ‫ענ הגגות לצבא השמים סיורה‬
‫מסניזרשעסדחנשוג׳ס מאחריה‬ ‫‪:‬י־י'׳־ ‪,.‬‬ ‫•''י ׳' ‪^1-‬‬ ‫טאינן על הגגו ת אק׳ חפודאאס‪ , .‬־ * ■ י ׳‬
‫ואינו ניכר‬ ‫בלבסלגמרי ‪-‬‬
‫■‬ ‫!עחניס •אותו‬ ‫^ ^ ^ ^ ^ תי מ ךו ז ‪ £‬קו ם ה ז ה < ג ת ־׳ן ן א ר ה נ ע ‪4‬‬
‫ויש סוג אחר קל מוה ש איוו א ®‬ ‫ו א רד־־‬ ‫א ת ^ ם ה כ מ רי ם ע ם ־ ה ב ה מ ס ‪:‬‬ ‫» ‪ jo‬־ ‪m‬‬
‫א מו • ש| « מ אן‪? 1‬גם בעת צרה גא‬
‫ם’ ף ? ת ~‬ ‫^‬ ‫^‬
‫נקשוה! ונס׳ • לא? ד ר ^ן‪P '.‬‬
‫קפלה י אליו כאלו ל א' »י תויו » ע‬ ‫?ןים‬ ‫‪3‬‬ ‫^‬ ‫נ‬ ‫ץ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫‪1‬‬‫ה‬ ‫^ נ ^ נ ? ] י ם ך ־' י‬ ‫כח! באומרו במלכם • ♦׳יאמההיא■•‪:‬‬
‫חלילה ח ‪4‬לה * הס מפני וכוי‪ ,‬אחרי‬ ‫אשקת ־משבעים נ ח ל כ ם!ז ב ‪ :‬ב מ ל כ ס ‪ ^ :‬ת ״ ה ג ס‪ 1‬מ ם ^ ח ת י ד ־ ז‪ 1‬ה ר א ‪ #‬י‬
‫אומרו שיפקודלעל אשר לא בקשיהו‬ ‫; ‪ .AT.‬־׳ ; '‪. .v.-,.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫;‪•.‬י‪,.‬‬ ‫אומר ואקהנמביס ו כ ו׳ כי » ‪T ; V . 33‬׳‬
‫ולא דמוהו ראה והנה ים להשיב^ל‬ ‫? ר ז ^ ? « א ה ד מ ה ו ל א‪ -‬ד ר ע הו ! ־ ‪ .‬דו ס‬ ‫ג ־‪ 1‬׳ י ־ ק ‪ ' -‬נ נ ־‪.65‬מד‪ 5,‬א נ ק »‬
‫וה כימה שלא דרשוהו במשבס ‪- :‬כי‬ ‫!לא ד מוו » *‪ « -.‬פנ ‪ 0‬יאמר׳מא‪ .-‬ס פ נ י ^ ו ‪ 0‬י‪ .‬ה ל ה כי ק רו ב »‪ 1‬פ * ד ן ה ב י ״ ה כ י ן י מ ן ה‬
‫עזב ‪ '0‬את האדן הוא על ראומס מ‪0‬‬
‫שאינן פוקד על עושי רשפה!מס‬
‫ע ל—‬ ‫הלא אםך כל לגמרי מעל פני האדש׳‬
‫‪ 1‬םכיז'בתודיניןע‪^ 3‬ע״אולא ‪ p‬י‬
‫ה׳ עליהם עדין ומקרא מלא ®א‬ ‫‪• ; ;; ..‬ל‬ ‫‪:r‬־\ ד‬ ‫־‪.‬‬ ‫״׳‪:::‬־‪. r .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫נאסה׳בלבדיספיקכיבדנודיה׳קל‬
‫יאפף הנל אבל קשה הדבר כי אםךאמ*ן ובהמהבממוה &מר שאם אדס ■ עלזשלשתש• ועל רבעי© ועל ק ג ה א מ ו היה להס מקז ‪-0‬להק§ק‪,‬ג»‪«1‬ס‬
‫יחטא באמה מה תשאה יכן אגק< עוףהשמי'ודג! היס ס^זיק « ה לא יתכן ;קל ‪ p‬אמר הס מפני אדון אלי״ם ‪0‬י«א מדת הלץ גם שהוא רתו׳ בדין שמא‬
‫׳ענין שמת אלו ‪3‬כת‪ 3‬ןוה פדפדש״י ‪ 3‬פ' ואתחנן כ»פתות *אוק ^ י‪1‬א‬ ‫‪ pisapoi‬הן ‪m‬‬ ‫בלל^ועיד כי אפי׳כל מץ האדם אין ראוי לכלות כי‬
‫ועקלן מפי איש על האי^ר כי הלא דעו לכם כי קרוב יום ה ‪1:1‬א ‪ 3‬״‪W‬׳‪r‬‬ ‫לרסע־ם כי הםעש! העונות שהם המכשלזת הם כחותהשזמאספנעשים‬
‫»ין!זנושנת‪ 0‬ומה שאמרתי מ©ני אדצ׳אלי״ם ז ‪ #‬אמרתי חפנימ הגאמא‬ ‫מהעונו' והס לבק־ם אתם וו ט אתהדשעיס ואם כן חס אני עלהצדייךם‬
‫‪,‬־^ימייתןוהיה התנקבבחינת םםה׳כו ‪<0‬הטז‪ 3‬פ‪ 1‬אילקו רקעזשי‬ ‫לחה יכרתו גס הם יזכי יהליתי את •האדם והוא כי־אומרו האדם בהא‬
‫הידיעה מרה על הצדיקים הקרוים[׳ אדם ^ האמת ה מ ק » מי האמת ;הרעאאןלא־הצדזקי ‪ ' 0‬אי מ‪,1‬־בבגיעהי‪-‬ום«»זאלאיהיהכן כי •אס ילקו ‪.‬‬
‫בי תואר אדם הוא חשיב מכלשאר• תוארים כי יורה על כשרון רב ושימור י גם צדיקים אשר לא ^ מו והיא הנודע מר‪1‬״‪ 1‬כי ססה׳טהיהתיית תיועל‬
‫ןצ‪^ 1,‬ןק»־’תחיה בזיוזקמרבה‬ ‫‪ :‬ס « ת והו׳ לרשעים • » ת » ת‬ ‫הענין והחכשלית עם הדשעיס ואס בן והכרתי את האדסבתמיה לגמרי‬
‫מעל פני האדמה* או כפשימו אחר מהמכשלות את הרשעים איך והכרתי ל מ|ת?הדין ואמרה היה ;‪ ©14‬למתות אחרה מדת רחמים גל‪ 1‬י וידוע לפני‬
‫מ‪1‬א הע שומעיסיהס ‪ #‬ר ה ‪© pyp‬דין א© לפנין ^וי לפניהס מי ‪’ili‬‬ ‫קת כל מ ין כאדס ו ט' ילא אחוס על הצדיקים כ^ימ‪ 1‬י כי גס שלא מיח!‬
‫אין ראוי יהיה לקותס שוה כצדיק הבלתי מוחה לרסע׳^תזעא על כן ואת ^מיר‪-‬נגורו ‪ 0‬על הצריקי ‪ 0‬נןז?»‪#‬ר' ©נבואטדסהיוס ההןא‪«.‬וכי ^‬
‫אעשה כי ונטיתי ידי וכי' יהרא כי על הכלל ונטיתי יד♦ וכו' שידונו הבלתי ‪ -‬קרמ ‪m 0‬׳ אך השם הגדול ׳ הזא הכין מה שמא זסו הם הרשעים לבדם‬
‫■‬ ‫'׳ • ‪^' -‬ןדיש׳‪-‬קרואיו אןדע־כי ג■‬ ‫קיחיס ביסודין אן הטינלי ע"*א אליית לגמרי כ♦ אכיית אק פאר הבעל ־״ •■'‪.‬י■ ׳"■‬
‫איי לא כלהו יאשיהו כי הסתירו מחנו ואת שם הב^*םוכו'שהיו מזכירי׳ ־‪ n W l .‬ביום ונח ה׳ה‪ 11‬החדשהמןא כי ל^ב ‪:4‬ד הרשעים כי אס גם‬
‫הבלתי‪,‬‬ ‫י‬ ‫יי ♦ י י‬
 ‫ה ע‪ 1‬ב א ‪ 1‬ת‬ ‫שיי או ת‬ ‫א‬ ‫^ ‪ 3‬מ ה‬

‫כלימיהסיאיןמתרילעספ»‪ 3‬רםרצימי»׳פ‪ 5‬מ פ ס אמר»ם«ייפי‪3‬‬ ‫ואזזפיןדתימל השריסאשר‬

‫ה׳‪ 1‬לאירעכיאםמהמולשאשלאכףשיראת טוטמעו‪ 3‬ליל«נ‪ 1‬פ לכ|‬ ‫וקיטל גניהחלןאשר גידם‬ ‫‪^ u 1j3,‬‬

‫‪ .‬־ מ‪ m‬סלאי־־•‪.p‬ל«ז‪,‬־^‪ y.-‬־•»‪I‬‬ ‫ה‪5‬י‪ 6‬י־ »נהם נ־ג ס ס ■>־»תס ‪,‬‬

‫׳■‬ ‫‪-I - - .‬‬ ‫^‬ ‫נגיהמזונהס יזצזאם גיהנםוהנה‬
‫‪ t o‬אחד‪°‬סא ’ ‪ 5 0‬׳^«ננ‪ » ? 7‬ף‬ ‫‪ 1 3‬ם ה ה » ק מ ‪ ^ 0‬א’ ם ‪ { ™ .‬א ך נ י ה ס ‪o b n‬‬
‫מלתי קותיס נעשד להס מלבזש גס‬
‫‪ -‬מנץונושנתסוחהםנאמרנוהפד‪ 1‬תי‬ ‫ו מ ר מ ה‘‬
‫הם קטיתאית החימאים כענין יהישע‬
‫גנם היו׳ גי אנוד תאנדון מהר אותו‬ ‫מ ^ נ י ^ ג י ם וילג^ה מן “ דז מ צ‪/‬ןו‬ ‫הכהן הגדול סהיה לטם נגדים צואיס‬
‫י י ^ ר ^ י ^ י ? ‪ .‬״־והוא ל‪1‬אדושלא>‪1‬ת'־וה‪ 1‬נ‪00‬ו»‬ ‫‪! • nw55nn‬‬ ‫האשמות כניו אשר לא מיתה גלם‬
‫מוזנביןות‪ .‬הילי רון שכי ה מ ^ן ש ב ע ד מ ה ב ל־ ■ י‪51‬א״ויי‪ 1‬םה׳ם‪.5‬א ססואמי®‬
‫«>׳«יי!‪%‬די‬ ‫ודדז ריץי« יייוייייי^יירי _________________________ ‪! t . .‬״ ____‪__ 1‬‬ ‫ו‪3‬כן על כל הצדיקים שליה להס‬
‫למחית גדשעי׳ולא חיחו יאחד מלילס‬
‫‪0‬לס לוכשי' מלטש נכרי שחלנישיס‬
‫השם‬ ‫אותם נגדים צואיס מפונות הרשעים‬
‫״ם‬ ‫>מצא סלונשים יולמם נכרי שאינו‬
‫ואגני‬ ‫‪ ,‬״‬ ‫סלהם ויפקדו מל שלא מיהו • או‬
‫•אחד כי יפקוד על השרים על שלא‬
‫‪.‬״‪, ,.‬שצסןראמי׳נשליח‬
‫מיתוועל גניהחלן כעין אנילם‬
‫צינור ממוטן( ‪ :‬הוא &הין אשר‬ ‫ןןז ב ? מיו « ח‬ ‫? ר ^י םו מייןןויוו א ח רןו ^ גו‬ ‫שלא מיתה כראוי ושמא תאלו׳ מ הלא‬
‫כוצ^ןין מארץ חצרי׳וראיתונינתוא‬ ‫יפצבופים מראים תסידות לפיני הנתלקרוב וכזהר^אד קול י‪1‬ם ןד>וה מרי^יח‬
‫גטיאיש חלמח')‪ 0*1‬פה ג‪ 1‬שתשמעו‬
‫קו| א חלייו ם פ ש ^ שם רחמי©‬
‫גכור ‪1; :‬ם ^עכרה היוכם ההוא יום‪V‬רה‬ ‫הטס והס רשעים נילוגשיסמלסש‬
‫מסידיס כפנין טליתות מצוייציש‬
‫הלא הוא מר צורח ‪ fei‬תתמהו כי פם‬ ‫? ם ח ^ { ז ו ^‪ 9‬ה ; ם‬ ‫וי׳‪.‬־י‪,‬־א>־‪.‬״ת־‪.‬חס‪.,.‬־ל‪;,.‬‬
‫‘‬ ‫׳‬ ‫נדול ‘‬
‫היות סנמקוחותזולת וה■ מתנהגי‬ ‫‪P‬נן_ןן‪5‬ךפל י ^‪1‬ס‬ ‫ממה והס רשעי׳נהסתר ‪17‬‬
‫כתואר ר מחים שם הוא גמר היש®‬
‫•תנהגכתואר נטר וא ‪ ■p‬מ^מה *‬ ‫אמר כי על אלה פלא מצא! מקום ־ ה ן צ' ר‪ 1‬ת ?על ה פ נ‪ 1‬ת ה נ ב ‪ 1!1‬ת ‪ :‬ו ה צ ר כ ן ל^‪ 2‬ך'‪2‬ן‬
‫או שיעור הענין מאמרם ‪ 1 1‬מסכת‬ ‫יפקודק והלכו ן עו ד ם כי"ליהןזז ווט^^וו^צ‪£)1‬ןי רמם ב^«ר‬ ‫ו‬
‫^ י ק י ס למחית הוא ית׳‬
‫לשאר‬ ‫מגליה׳עס הגלתי מוחים פל‬
‫נימין וישקוד ה' על הרעה ויטאה‬
‫עלינו כי צדיק ה׳ וכי משוס לצדיק‬
‫ם‬ ‫^‬ ‫‪1‬‬‫“‬ ‫^ןס־?מ!םנם‬ ‫■‪:‬‬ ‫‪• -‬פ צנועיס כדרך אחית שאין רוצים‬
‫ק»הל ‪♦$3p‬׳ הלעה עלינו ‪6‬א שהקדי‬ ‫לדרק כמפתן הנית מפני המוווה ־לא ^ מלל ^לך ס ס‪ 1‬כןעכררהיה‪1‬הובאי^ן‬
‫‪.‬אשר היא קבועה נגד המפתן מן‬
‫גלות ימיה שאם היה מאחד על גלות‬
‫הצד להזיות משימת שעל כן דולג מן‬
‫'צדקיהסהוא נמלאת מנין ונופנתס‬
‫־סםמוך למפתן אלתון הניתלגל‬
‫היה מתקיים כיאנדתאכדקעל כן‬ ‫'*‪\rm‬‬
‫׳ •מדק* כמפתן ויכן כל מרואה שכנא‬
‫יחמר פה הלא‬
‫מיי‬ ‫צדקו הה יאמר‬
‫למען צדק!‬
‫הקלי’ נמען‬ ‫•‬ ‫• ; ‪.‬‬ ‫‪, . .‬‬ ‫‪. : , ........‬‬ ‫ן !‬
‫י לנ תו ידלג על המפתן יניח כל אשר בביתו כידו כי לחסיד נאמן ‪ .‬אמרתי כי תסלה‪1‬היה הילס למשסה ובתיהם לשמחה נגלות יכניין וכנו‬
‫ההו ופקדתי על כל הדולג_ בתים אתרי ק וצא יפני כי יכא גלות צלק^ ‪ ,‬אתריו הוא‪ .‬יום ה' ושמא‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬
‫ן‪ .‬י דוניהס יוחשיעדמהג י ־ ״ י ממיורוליוהיקדיסכפורעניתולאיניחהכלעד גלית צדקיה שהוא ומן‬
‫‪ H ’ H t‬י‪ 9 !.‬מ ‪ 11‬ל שעימדי שפלעט‪1‬זמשנ‪15‬י‪.‬לזד ‪ •n c i‬גד!}‪. ,‬נמסנתסהלאהיא נ ־ ק מנ ’‪ 01‬ק׳ » ד ו ל מ י‪ 5‬י נ‪1‬לל‪5‬־’ ^ י א‪1‬ת‪ 1‬ה‪» 1‬‬
‫מרננעית ״ צ‪ 15‬יי <טנ'ה שגת ש״טנרה‪ 1‬י »‪ 1‬פיוה ל' ■ א ל א ש ע הי״ א לני״־ ע־ א״י ש ס ט אני תאנ״ן מ הל הי אדעמ אי‬ ‫‪,‬‬
‫‪ . .‬ס ^ ^ י ״ נ ק צ ״ ת נ י ע ש מ ש עחה״־ט שהואקצהאהדיללה״ליי ! ' « ״’ ״' ’ ״ ־ ״ ״ ק " ־ ה י ע ־ ־ ה > אע ל ק ה ח ט״ול א ת א ־ ד ״י ״ ל '‬

‫י»ונאש«‪ 1‬ש מ ףן ט‪ 1‬פנלגד‪1‬ל עהמעית הי אצ־ טיי על ש צי של ש^;‪ .‬״י״י =’ ' ם ״ א מ' «יי « ! נ ־ ג ^ ג ש !י צ א ‪ -‬ש ״ ל ע מ' ג ע ל‪ .‬גי ™ ^ •‬
‫ק שנא לשש עגל ‪ .‬י‪ 01‬ע ט ס‪1‬ט־אע‪ 5‬מ ה' « ם ה' הנ‪''1‬י ‪ 0‬ע ס מ ל ״ ש ה הו א ע ש צ עו ^ עי‬ ‫״‪f‬‬
‫ע נאנשני_ננוימלאטעעישלא ’ » ״ לי׳יז !גשאימנטשילי״־״ז‬ ‫ט מ ע ש נלעס‬ ‫סטנותהיש אעיהלילו ושנ שעגתששיאשנטש‬
‫־ פנפן הו אפ ס מ חר פהיובאיס לקגית׳כיהלא נכרתו כל עמופיכםף‬
‫הנידי ואי( ל פ ח ת ^ דכריס ארעו לנגכס ‪ .‬באב ואחשוב י נרמ ‪ 1‬פ‪ 5‬על‬
‫מה שננץ ^‪,‬אבותי ‪ 0‬שלא יכגם! לארץ‪ .‬אמר יום פנרה םיו‪ 1‬ה ‪0‬א‬ ‫הנאים לקנות וכשאין ק‪1‬נה יילילו המוכרים •ןר‪%‬יר‪ %‬כיוס ההוא ונו הנה‬
‫מאמר ^ ח הנ ר ה נשמת אדם חופש כל מדלי כטן אחפכה כיון להסגיר‬
‫שהוא על י^דכר הראשי ן ועל שנחרג ‪ 13‬בית המקדם פעס ראשונה אחר‬
‫־‪» ,‬ר א אל אמונת או ק פנת תורתנו כי ה' חוקר לג גוחן כליות וקר‪ 3‬איש‬
‫יום צרה ומצוקה ועל סנמרב ‪ !3‬כית שני אמד יום שואה ומשואה שהיה‬
‫‪ ©1‬יאמר אדם אי מ הד ק יהיה לי יתכרן מבא אל חדרי בשן איש האלמה‬
‫בו המיה גדולה כנודע ככניסת קיטום‪ -‬בנית המקדש ־ ן ע| פנו‬
‫נירכה'בית‪ » 3‬שסרליקוגרות^‪1‬ר‪ 3‬ן ירופלס אמך יום מ‪£‬ן‪1‬אפ'ל^‬ ‫מל ק המשיל משל אל איש ה»לן כאישון לילה‪ .‬אשר לא יראה באפילה וע־י‬
‫ו נר ידע מה כמשוכא כן לגכ^יייר האלם לחשוכא ידמה קמיה קכ״ה‬
‫אשל היה כי‬ ‫יילשכו ש ק אפונוטחוס את‬ ‫ו תשובתו כי כל איש ואיש נשמה בקרבו מתפפ^ו ככל האכליס^והממה^‬
‫^ ^\ ^ ק ״י פ‪, 5‬ה־־״ל־נעסע«ת‪,‬על־־נ־''״‪1‬‬ ‫־י״־ ’׳לת*־״״על‪.‬גק״^פ״־״‬
‫*לישיאל ע‪0‬י‪.‬ואע אעשה בלעי מסמגלס‬ ‫■_‬ ‫'‬ ‫‪F‬‬ ‫■• ישלא כ'‪1‬ע‪ 1‬הישש כל עדט בסן נ׳ ‪ W0‬ע״י סדב״״ן ‪y , j , j j‬‬
‫‪.‬וירוםלסווהויו ‪0‬שי‬ ‫־מחהאדסבאדיכי תלקוהיא הלא יתפשטו ^ כ כו מ ב כ ל מ ל פי האדם‬
‫‪ ^ ,‬ש כ ‪ -‬ט ־ ״ ע ב א א ף ־ ־ ^ א ־י א ‪ - ,‬ג ־ ל א ג ״ י ״ ‪ 7‬־ ״ ע‬
‫ק הוא שא‪-‬ו והצ‪ .‬תי את האדם פ‪S‬‬ ‫^‬ ‫‪•23‬‬ ‫‪ .‬ווה! נד ה נשחת אדם ‪ , Jud‬״ ‪ p 3ip‬סי‬
‫\ *ולנים כעוריס להיותם סשזללי י מנינם‬ ‫^ ״‬ ‫״ ‪ i r f s‬בו!הוא ני בא לזיר ופקדתי על האומדים נ ל מ ס לא ייטיב ה ולא‬
‫היוכעומםעל״כילה׳מטאוויוםרמהםוהיםנש^‬ ‫•י ר פ פ ל ק לכל יאמראישכיאיוה הדבייחפש קדבאי שולב^״קע;‬
‫בצלמה לא יוכל‬ ‫• סלרוחניותו אין ק קעל ק ה ק מ ם ואמרבעי »י א אחפשאתירושלם‬
‫^‬ ‫טל מ מ® עושה ה»‪6‬‬ ‫שהוא את כליות ילב יושביה ואל תתמה! ‪ .‬פל • החפן כי הלא אתפש בני ^‬
‫^ ה ע ד‪ 0‬ג ^ ש ר ל כ ל י ^ ״' ״' ^ ““ ^ ’ ^’ “ “ ’ ^ ^ ״ ^ ו נ א ש‬ ‫■‪.‬הםגשיו‪1‬תסשה‪» 0‬ו ע ‪ “-1‬ס נ י ג י אל>’‪ 0‬ג‪ 6‬״עאדסא‪ 1‬פשונ‪'1‬נןאעפ ש‬
‫כל ^ ס ץ תו פפן ת ר ק אפוו ^ ת א שנ ^ ^י ^ ^‬ ‫‪,‬‬ ‫בנרות כל האומרים בלבנם וכו'ואמר י פ י ‪•.‬הקופאים על שמריהם שהם‬
‫^ א ־ ' א ף « ה ^ ^ ' ז י ז ־ ג אא^ל‬ ‫^י״‪ I‬על ש>׳י•«״א ‪- T‬־‪ J1‬לא'נ־־יו‪ P .‬אל•^־י^‪.‬אאי‪ 0‬ע צ כ ל‪,‬ג‪ B‬ז ‪0‬‬
‫משבי‬
 ‫קמו‬ ‫‪rts m n‬‬
‫יבואי׳נקהל ‪ 1‬ן ‪ Im‬יהיאמר סמפתי ח י י‪ # 0‬א‪ 3‬י אי יהיה חר‪^ 5‬‬ ‫י»§‪ 5‬י ה א ק פינהלי אן לא י‪5‬לז ^ א‪ 6‬יפאר! פארימ ‪ 3‬א ק ‪:‬‬
‫אוא‪ 3‬אפר תיפיקיאנ ופפיר ‪3‬א^‪p‬דס נבל מ י ס נית יהודה נדאיקס‬ ‫ה ת מ ו ש ש ו יכו ארו״ל קשט עבחן ואח״כ קסט את אתרים‬
‫הכיוניס יגס גדיפי מי עמי נקחתס הספרים ינפנין ננקור לכסגל‬ ‫י שפילסו מלשין קש פיסירו קשין חעיגיס׳ כעין קפל ‪n‬״‪ S‬סול‬
‫עין יהין שהוא לכרו׳מקיס לא ינא עמוני מכל ספרי המרה יני»ב‘ מ׳ ק חו'׳‬ ‫קיסם וכי׳טול קורה נו כן אומרו נתקוספו ועסימ קסחין של אפמותיכם‬
‫‪1‬ו •לכן מאגסהרפופקסאחת יכין‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ־‬ ‫יאחל לן את אאיים ושמא‬
‫כסלי® ®גסאיי קצת ®? ‪ 0‬ליס ושתי‬ ‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫יי® מי אני מדגר אסעסהצליקי©‬
‫ננו זיו אן גני עמון פנדפזפעמ ם‬
‫ת ס ו י ^ ש ן ! ^ ק‪ ' 1‬ש ן ת ד ‪i h‬‬ ‫‪n‬‬ ‫אין להם אפילי קשין אס‬
‫רבות יהיו כעח!‪ 1‬ה שלא נשאר פריד־’‬ ‫־' י ; ^‬ ‫^‬ ‫י‪-‬‬ ‫לכס קשין מ א ‪ 5‬קורות‬
‫נורא ומ׳ אתר כי מחה שינדיל^‬ ‫‪.‬נ מ ףי | ט ר ם‬ ‫‪,‬‬ ‫'ומהגס שהייעיגדי ע״אלדא מה‬
‫תפול מוראי ילעל כעול׳‬ ‫להרע עליה ‪, ,‬‬ ‫ל ד ת ^ ק ב ס‪ 1‬ץ ע ב ר י‪ f‬י ם ב ‪ a‬ר ם י ל א ־ י ב‪ : ; ^ rf‬א כ ם‬ ‫עאמאותרזה מ א אל מייצ א‬
‫עליהם כי מ ^ נ ג ו ר עת‬
‫ווכונוראס ' עליהם‬
‫ווכונירא ‪0‬‬ ‫‪r-L .;.‬‬ ‫ננסףלא את הדשעי׳אפרתעגתי‬
‫מ צי נו > יראו רוהוח‪,‬לשה עס כל‬ ‫^ לון א ף ‪ | r i f t :‬ס ך ם‬ ‫ילאעסהנדיקי׳אשר אהבתי פעליהם‬
‫י‪ 1‬הי האדן ועל כן וישתחוו נו׳ ‪i‬‬ ‫נאחל למעשה ילין תכפוף כי אס אל יה‪ 1‬ה ‪ ^ :‬י ‪ 0‬ו ^ןר|^ה‪ 1‬ה כל־ קנ ^ מן ל ץ‬
‫ירושלס ואח' ה!י מוראה‬
‫היי ‪.‬‬
‫ך ! ן י מוראה וכו׳ ר‪ Pv‬נגא על‬ ‫או ^ ^י‬ ‫ב לן ^‬ ‫הגיי לא‪/‬נכסף שאינו חסר חכם רק‬

‫מסונפת ומה • ו‪:‬ג‪1‬ה ממלות ממק‬ ‫^ ‪ :‬נ; ע « עןו כ ה‬ ‫‪ff1;«!{{DjaT‬‬

‫שהיא עיר היונה שע״י אונאות‬
‫עושקת וסולת ' ־ לא זכו' סנה כ זב‬
‫^ ב ן ח ב ‪ 9‬ה ; ם ן’ ף כ ל ר ו י ם‬
‫הדחב״ס לל בהלכות מע ‪j‬ה שלמק‬
‫יכול ל ^‬ ‫אינו ‪-‬״־‬
‫זיו ‪...‬״‬
‫לגו■‪.‬‬
‫המבטאת ״ ״‬
‫כתשוגה שעל ידי שא־נו ומצאעמה״‬
‫אינו שומע ממרסועלקאינזלנקת‬
‫מוסרלסוג ווהיאת לאשמעהגקול‬
‫לאלקחכחוסרזשמא תאחר גב ‪1‬‬
‫עליהם צרה יחויבו ^ה׳ ג!‪#‬קק‬
‫ותשובה ותפלה י ^ ד כ ו ‪ #‬ו ה א י מ‬
‫כי הלא אם ‪%‬יה ‪ p n m‬נס׳' י^לה‬
‫' ״ ־י מי >‪ ,‬־ ־ ת ־ >(י|׳ «״ »ין־ין ל׳‬
‫•(! ?• ^ ?' ‪#‬לנ סיו א נ‪ 0‬חל ע‪ 5‬ג |‬
‫^ ^ מ‪,‬י;‪ 1‬ן ל ע ס ם ‪ ^ ^ < n‬ד ו ד ‪^v 3‬ר ‪ c : r s‬ע ר ש ו ר‪f‬‬ ‫‪ #‬״י ס־ סי״ ס שיקשסיעג״פ״לן‬
‫הנה‬ ‫ייקסטו את השאר * בטדס וכי׳‬
‫^‬ ‫ו ע ק לון ת ^ רן ל‬
‫כתבנו למעלה מאמרם ז״ל שזמן יים‬
‫י ל ־' ^ ת »‬ ‫ך ב ר ^ ה ^ ^ ׳‪q 5‬‬ ‫®גלות סמעותד היה במלאת מנין‬
‫ו ^ ב ד ת י ד ם א י ך ‪ 0‬כ ‪ :‬ו ה י ת ה ח ב ל ו ד ם נו ת‬ ‫ינישנתס שהיא ייס גלית צדקיהוולמ‬
‫‪ 3‬ר ו‪ 1‬ל ע י ס ו ג ל ל ו ת צ א ! ‪ :‬י ו ה י ה ח ב ל ל ^ א ^ ת‬ ‫יתקיים כי א מ עאכדזן הקדים‬
‫׳■’ •’* ־ ‪ ’ ^ l‬י'״ ♦‬ ‫חי ‪ : • :‬׳ ‪< .‬‬ ‫‪/:‬‬
‫^ ‪E‬ליה ‪ : o‬ן ע ו‪ t‬ב ב ק׳ ^ ^ ‪W‬ו ‪? IJ‬לב‬
‫‪:‬‬ ‫* ל נ צ ו | ‪ ! 6‬פ ס| ד ם * ה‪ 1‬ה ^ ' ה י ה ם ו ש ב ש ב ו ת ם‬ ‫נלותציקיהי שהיה כמוחק קבוע מן‬
‫^ לון ק ^ ־ ^נו ל ם ־‬ ‫נתיקוןת״ני‪.‬‬
‫י ה ו ה צ ב א‪ 1‬ת א ל ^ ״ ש ו ^ ד ־ ' ‪5‬י םיו<גכ כ ס ד ט‬ ‫י‪ 0‬י פ ל!‪ 1‬ת>»יה רימ״י ק י ״ י ז‬

‫‪W‬איס>ושוטי ‪j,B<rp )pprJ01P1‬‬ ‫״״ית־ונה ‪«^ 0‬חעת־נ»י‪0‬לא מרד‪7‬ו^‪ 1‬מרה‪.‬עד־ע‪1‬לם ^ א ח ח ע מ״ בזו ם‪<1‬‬
‫עיו ע!י‪5‬ם היי! ‪6‬ןה'ה״ת״י» נויינחלום■ ‪:‬־ ז א ת ל ה ם ת ח תג א‪1‬נםכיחרפן ‪ p6,‬י ‪5‬נה פייה נקתהי^לח‬
‫‪S , S S r , t 5‬‬ ‫^ ?י !;; תז ־ ־י ת >‪ ,‬״ ״י ‪ ,%‬ע‬ ‫‪: : i ’i‬‬
‫ואיך יתקנו את זולתם ושופסייזנק‬ ‫יק תשובו נטרסיגא^עליכם גלות נ בי רז ה א ת כ ל ^ | ל ל ^ ה א י ץ ף ש ת ו ז ו ר ־ ׳ ל ו א י ש‬
‫סלא יטרפו לקול ופרסום יסרפל‬ ‫^דקימ הואיוסאף ® *כקסיירי' י מ מ ס‪ 1‬ם ו כ ל איי ‪ : D»1n‬ג ס ״ ״ א ת ם כ ו ש י ם ה ^ ל י‬
‫בתשאיבואגי ערב שלא יבטאו בכחם‬ ‫עד כה דבר ע® הסי לא נכסף®®‬
‫כאריות לטרוף ‘ בצהרים בקילות‬ ‫ח י ב ה מ ה ‪ .‬ד ט ח ע ל צ פון ו א ב י א ת ^ ש ך‬ ‫ס‪ 3‬נ«מןאמרלהםהתגןו‪0‬ש‪1‬ףקושו‬
‫^ ^ « ו ח ל ־ ש ם כ ה ^ י ז ^ ז ^ ר ‪ ) ; '-‬י ב ץ י ‪ & 1 /‬״ ת ־ז (נ « ״ א‪ .‬ה‪,‬ן ‪ * 5‬־ «‬
‫וימיה אדדאיזז!‬ ‫ירגש טל וכיה‬ ‫*‪a‬‬ ‫‪■7lilw0P5‬‬ ‫!‬ ‫‪,‬‬

‫‪ S‬״ ״ ‪> . 5 S i o -‬״ ‪-t e D‬׳‬ ‫י ״ הי א ^ ק ־י ^ ת ־׳ הי׳ ״ ד ת ! ™ ‪/ :‬‬

‫הם נביאי השקר אחר לחען יאחנו‬ ‫ל ש מ ר ה ® ‪ H w V f‬כ ל עו סיי ^ ‪ ^ ! TH ’S‬ל ן‬ ‫כלפנויה אק שבענותנותןפמכלגד‬
‫‪.‬דבמהסהיה צהס להדריןאא העס‬ ‫־‬ ‫' ‪ • " .‬־ ' ‪ -‬־ יבי?‪ 1‬י ד ו ^ ’ ‪:‬‬ ‫מוחים בידמריכמם לומר כי חדת ׳‬
‫‪ .‬׳ בחוסרהשכלגסזה איכוכי׳כלאכס‬ ‫*‬ ‫סדקתקטדגעליכ ל ק ב ק שו א ת ל‬
‫פותזיס פתותי׳חשוללי אספות פאפי׳'‬ ‫^ן ר א הן ^ ^ ה ה ^י ר ה ^ ד י‬ ‫‪C ^p . f. J‬‬ ‫לעיזג אתכס מפני קטרוג מדת הדין‬
‫לעצחס לא לקחי נשים כשרותבי^‬ ‫^ ^וז ‪ 3‬ק ! ל ל א ל ^| ה‬ ‫‘‬ ‫״‬ ‫בקשו אותו כי תעשובאופךחצאלכס •‬
‫מגדרזכל״א ‪ 6‬יםנעחי;ז!אס‬ ‫‪.‬י‪.:‬‬ ‫מ י ^ ‪i67i^rn‬‬
‫בעלי נשים סגדות ואיד ידרכו אקל‬ ‫*יי‪ f ,‬י‪ .‬י• ‪ , .‬ד י י • ••• ־‪.‬־« '־‘ ‪ - . v‬״‪.-^••1‬‬ ‫משחים בי הלא משפטו של שם‬
‫‪ ,‬הע‪ 0‬נ‪ ,‬רן ־‪ ,‬נ ל ^ ( ־\יו ״י ־ו מ ־ ״ו‬ ‫הרתחי׳ הנז׳לינצל פעלו וזכאי׳ הס אך ; שריהבקרןה‬
‫יחויךזם׳ ‪0‬זסונההלא הדמהללל‬ ‫‪: 10p^J3tp‬‬ ‫מפני חדת הדק נקשו צדק ק לאנש^‬
‫־ ־ קדש ויהיה מםז׳׳לטושאתה בשוליה׳‬ ‫^ ו ד מ ^ ח מ ח ו ^ ר ה • *ודזו ‪4‬‬ ‫אשדצדקחסרחהם תבקשוצמלהם ‪:‬‬
‫*־ שכהנ‪5‬םערל‪.‬ם׳שחשו בבית המקלל;‬ ‫י‬ ‫ואשר אין חסדים צדק כי אס חסידות■‬
‫־‪^?*:•.* ,‬־ ■־ ב ל ^י סיז ״' •'• ' ־ ־ או כפשוטו שחללו ■הקדשים' ‪’Vitfi‬‬ ‫‪ v ::‬״* ׳־■‬ ‫ועסה בקשו להם פנוהשתדליכום‬
‫‪ 9‬אין אפתי כהףשחרו למת ותורה יבקשו חפיהו המשיבה אח האדם‬ ‫אפי‬ ‫להתנהג בחסידות ועניה אולי תנ‪1‬יןרו גיוס אף*ה^ ‪10‬א מ‪0‬‬
‫חפי‪ ..‬תלחיל‬
‫הלכה —‬
‫רול שהמונע ‪., U‬‬ ‫עדן ‪ .‬י‪1‬‬
‫ויהיה ה ‪-‬‬
‫חח«תולה ז נ‬
‫הס ם ב ת ש‬ ‫‪531‬תאסמ ע‬
‫אזחלתרוגזאף® תקטרג ! א ז ל י ע ל י ד י מ ה פ ת ח ו י ר‪ 3‬י^ א‬
‫כ^וונזלו ווה יאח' חחסו קורה * ה׳צדיק וכוי אח׳ אין צדיק בקיבה שיובלו‬ ‫תסתרו מתלת הדין גס סלא מחיתם געשיתם הרעה וקחו חוסר מאשר‬
‫ללמוד מחנו לבלתי עפות פולה כי אס ה׳ שלא יעשה עולה כי הוא‬ ‫חראו מה שהוא ות' סוקל בגוים ושובו ג י הנה עזה פזזמ? תהיה ובו׳ ולא‬
‫סלאמן מז״ם ו*ל על פסוק חרשים לנקרי׳רבה אחינתן כי בידוית׳מפקיל‬ ‫יעלה על רותכ׳שלא ירצכ׳ה׳גשובכ׳כי סלא גס תעת׳שאינכ׳שגי׳ויבא לפקו׳‬
‫אדם מתו בכל לילה יגעה ומחזירה בכל בוקר כחדשה נלי יגיעה ואינו‬ ‫עליכם הוא חישב עליכם טובה לאחר שתלקו כי הנה וכיה תבל לשארית‬
‫מעכמ‪ :‬חלהח^רה אפי^* לחי שאיצו נאחן לחברו ועון׳ עמו פולה ולא‬ ‫גית יהודה כי יסקזס ה׳ ושב שבוחס • שימתי על מאמר המקונן‘־‬
‫לו^נקזנולומר הלא הפקזתילוחי אני העושה עולה ביד ^יני והחוירה'‬ ‫י ח פרש צל על כל חתחליה הס ספרי התורה והיו עחון ‪ 3f^pi‬אשד צחית‬
 ‫צפניה ג מראזת ■השכאות‬
‫ינייס‪ :‬אין הז סי קוסי־גאוה הלא ‪ C15‬ני ו מ אי תי‬ ‫לי ניראה! הוא ול״» לא א‪15‬ש ואלמי היינו לנלתיעפית עול עולה‪511‬‬
‫עני ודל כי אז יכנעו מנאוה זיתלחדו ‪3‬כד ויהי לשרוק ם‪5‬א יחמו גיזתיון‬ ‫אות׳כי צדיק כקיגה ולא ימשה מולה כי הוא נאמן!פקדונז כי מקר‪.‬‬
‫כשר ולס כי אס וחשו גסס ה׳ יפרנסס ו‪ 5‬קן לא ‪,‬ל‪ ,3‬אל אפר יהיו מ‬ ‫כנקר משפעו להשיב הפקלין יתן שמשזיר נשנוות לפגרים כאשר נראה‬
‫נכשיס להתפרנס מהם הלא הוא כי שאדת יש׳ לא יעשו עולה להפפינם‬ ‫פי לאיי נא נעדר כי לא עי מ אפי נפש א' מכל היצורים מלהתזירה לו כי‬
‫נעושק ודולוה לווגם ל א ב מיי‬ ‫‘‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫לא נעדר אפי עושה עולמן העולש‬
‫‪ 3D3pmSS‬לסר‪, p,,‬אפי׳ לסחר פני‬ ‫ל א י ע ש ה עו ל ה כ נ ה י ב ב ה ר מ ש פ טו י תן‬ ‫ע ישימכבהוא ית׳ אמנפשובאופן‬
‫עשירי׳ לא יחפצו כי יצטרנולהחניס‬ ‫׳'‬ ‫סהיה ראוי עושה עולה יכושוילחד‬
‫אולגנוכזעתם והמה‪ .‬לבלתי נא‬ ‫ו ד ^ עו ל ‪• ^ 3‬‬ ‫‪j .,V...‬‬ ‫מקונואןמ ה נעשה כילאיולעתו‬
‫לזה לא ירצו להתפדנם מעשירים‬ ‫^ ם ה ‪ 0‬ך נ ‪ :‬ת י ח ו צ‪ 1‬ת ם מ ב ל י ע‪ 1‬ב ר‬ ‫עהו׳עול בושת כי הלא אין לעול גסת‬
‫כי'הלא לא יחצא גפיהם לשון ערמית‬ ‫נצד‪ 1‬ע ר י ה ם מ כ ל י ־ א י ש מ אי ? י‪ 1‬ש ב ‪ ' :‬א ^ ר ת י‬ ‫!ואינו יול מה הוא גוש׳ כדי שיתנייש‬

‫■‬
‫‪s r r K‬‬ ‫‪” :‬‬
‫ומ׳ והוא מאחר ההוא מרבנן שהיה‬ ‫בל ^ שר פכןךתי^ל;ה ‪ p K‬ה^^כימר ^חיר תו•‬ ‫ענית׳ כי הסיטתס חרגן כית המקל‬
‫יוצא ללמוד תורה יקבצה ’אשתו ׳אין‬ ‫כי הלא הכרתי גויס נשמו פניתם‪,‬‬
‫^אםץוזוה^;‪ 1‬םקוםי‬ ‫ותוציתם ועליהם למען תקתו חוסר‬
‫היה מניח ביתו ריקןלזון אותה וגניה‬
‫יהש>‪ 3‬ה‪,‬א אע! ליכא קורמי‬ ‫^ ףגוי ס ^^קנצי״ממר־^^ךז‬ ‫ליןדבי‬ ‫ותשובי פן יקרנם כהס ואלו הייתם‬
‫נאגקאש אנלו סשדשי צמח‪ ,‬האדמה‬ ‫לשפף עליהם‪ 1‬עמי םיון אפי בי כ^ש קגארןי‬ ‫עביס היה נשאר גית ראשון לעולם‬
‫שאחשוב כי מה שלא אמר מעשבי‬ ‫יהיה מתקיים ניכל העוכ העתיד‬
‫כי ״ ־ אז א ה ? ף א ל ^ ע מ י ם‬ ‫^ ^ כ ל ב ל ־ ־ ה א ר ץ‪:‬‬
‫האדמה לגל תאחר היא תינת בקין‬ ‫כשלישי יוהו הכרתי גויס וכו' אמיתי‬
‫אן מה חעשה כחודף שאו יכסו גם‬ ‫שפהברורה לקרא בלם ן ש ם יה‪ 1‬ה לג‪:1‬כך‪ 1‬שכם‬ ‫תראי אותי תקחי הוסר והייני‬
‫מרייחיסשלא יכלת משונה הוא בית‬
‫כמקדש על כי כל אשר פקדתי‬
‫ייניתכס ^י ה יהיה כנודע כי כעסי‬
‫האדמה וקורמי האגמא )ישמחו‬ ‫^ י ז ' |’ ‪ ’5‬ז‪ 1‬ז ' ^ ר ‪ 9‬ל ן י ‪ 3‬ך‪'?^-‬יד ‪ 0‬ן ו א ך‬ ‫יתבל מ‪ 5‬רנכ פשעינו הטיל עליה‬ ‫״‪ .‬״‬
‫כזה מנעזסר כי השכ׳לעשייאינו מניח‬ ‫>מ!ותיס‪1‬״למל»ש־קמ‪1‬ח‪1‬ילא‪ <10‬ולא־תוםפימכההעודכהרקר שי‪ :‬והשארתי‬
‫לו לישן בלילה מאימת שודדי לילה‬
‫‪, y‬‬ ‫; ‪^. r j~ , ■ : y‬‬ ‫?׳‪0 IPPO‬פן‪ p7P‬א ® ‪* O P‬‬
‫יזיתדיס כתשן כי חרכה נכסי© מרבה‬
‫דאגה אן הדל יםכ‪ 3‬וירנן לנגוח כי‬ ‫ולא^ימצא‬ ‫כ]ב‬ ‫?ךבךו‬ ‫“‬‫ן^ך^לא‪.‬יעשו‪.‬עולה‪.‬ולא‬ ‫אלרל בראות מלשהכיתי טיס‬
‫אין עליו חומדיס כאופן סתדיז‬ ‫ן בי ה ם ך' ש‪1‬ן ת ר מי ר ת בי״וז מ ה!רקו ^ך ^ו‪^ -‬ין‬ ‫כשכימי ייתר‪ .‬פשתיתו מ י להתחזק‬
‫דאבה וזה יאחר ורבצו ואין מחריר‬ ‫לי‬ ‫ולהזדרז כע״א תסייע© לכן חכו‬
‫ת י ‪ 3‬ת ^‪1‬ןהרי?‪ 2‬יי ש ר א ל ש מ חי‬ ‫‪.‬‬ ‫כלומר לשלא ינרת מעינה לא יהיה‬
‫ואם נאמר שהוא ייסוד יאחר כי מה‬
‫סוחסו נשם ה' כוא כי הוא ית׳ יעסה‬ ‫ו ? ל ך ב פ ל ־ לז ב ^י ר ^ ם ‘ ‪:‬‬ ‫זגבית היה הראנמן רק׳חכו לי שהוא‬
‫יהיפסתכר כארץ כאופן שירעו‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫וישועתי ית'שיוציא שכינתו מהגלות‬
‫יגנאות דשא ירניצס על עי מנוחות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•הואליום קוחו לעד שהוא אחד‬
‫ינהלם ווהו ורבצו ואין מחריד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לוקחים‬ ‫היי‬ ‫שאם‬ ‫א׳‬ ‫מרים‬ ‫ל‬ ‫כיאור‬ ‫גלות האחרון ועתה חל עלינו חובת‬
‫ולו׳ הסיר ל' ראוי לם*ם לב אל אומרו בכל לב כי למה לא תעלוז‬
‫ככל לב שכוצרן לאחרו‘ ועוד‪ .‬אומרו סנה אינן לשון‬
‫רני‬ ‫•‬ ‫מגעילס‬ ‫האומו׳‬ ‫מכל‬ ‫יהיה‬ ‫מה‬ ‫וא״כ‬ ‫?ויסר לא היה נכרת בית המקדש‬
‫והשנית אפר אמרתי כל אפי פקדתי עלי>כי תפומ׳על אשמת העם ופירש‬
‫כל אחת ח־ שאמרתי שלא יכרת מעינ׳ ה‪ 1‬א'כי משפמי היה או לאשוף גד ם ” יחיל ולא אחל אייגין * ועוד איחרו לא תראי רע עוד ^ני מי ‪ 0*0‬לן כל‬
‫‪ p p j‬מחלכוק כאחת לשפוך עליהם זעחי ־ ומה סאתיתי שעתה יהיה כ‪3‬‬
‫• ייע‪ 1‬יי העונד האלי היעלה על לב יראה רע עזר* אך הנה אין ספק לי‬
‫גלהיפ‪1‬ת‪.‬הצי‪.‬׳אע‪1‬כ'אם״־’ «״יניע‪ 1‬קנ! ״ ־ןי‪ .‬־ ע' ‪5‬א־‪,‬מ‬ ‫יוסי פקדתי‪,‬ע!י־ ה‪1‬א סנאשחנאין‪ -‬״צ״ייקי־א־ג ‪,‬־ללאיז‬
‫‪. a‬״ ‪ w‬היא א י לפפו נעויפיאל וךשאתיתי לקחמלי ל־וסקימי ‪ .‬ל'פ׳ נם שפסקה!יזחתם זנסו־ל שא״י‪1‬אויש'ל״פ'יאחילזנ״ה‪-‬ס‪5‬ק‬
‫»הס >ג* יא״י א’‪ 1‬יהשאה'אלא לעתיי לפא ״ה ‪-‬אמי פה ניני! על‬ ‫לעישה‪1‬אשעלשלא סט עתה לא‪.‬יקוילקיים טא פעקיש‪ 1‬ל > הניילס‬
‫הפאיי מי פא‪5‬יק פ!'‪1‬אל תייאי פ! השמחה יאייה תהיע טירת ע!‪ 1‬ט‬ ‫ט אז יאי^יס פפונ‬ ‫עד‪ .‬לעא!ילנא !חנה עט! צייך נשאק ני מי‬
‫״!!!יעאשעזי !!שיפזלחשאי^אל לענייע״אנאשי •‪ .‬ייי־א״י״יי ״א״יי!ע־ינ‪1‬ינ‪.‬א!ה‪,‬ע‪,‬ע יטאא! חחפיניאהמל!’‬
‫עאחלוחאמדלאקהזא ניילאא!אנ ליש טאס אפי חא!מ!תיפנמ ‪ ,‬ננללנ נא ירזשלש ואל תיראי מיצה״ייטא נד שפמיסכי רלאהשיריי'‬
‫יושפעיןנמהשפנהממואוינוחזאיצחיינינרשנאמיזחשייזמיאאלנ‬ ‫»|אה טיעיחנע‪1‬לסי!א ק״שחמממם !!ח‪1‬טא!אהפ!ןאלעמים‬
‫”®!גי■ ■ ’אקי״־יא״אאא״יאילייאיייהיצח־‪,‬‬ ‫ונ! ף ־י״־צינענייאי־ממנילמיי־’״ ‪?:‬יייז״‬
‫‪ t‬אייא;ט־ף״לוי־ ‪b‬ח׳■שה‪.‬אאמי!ת״‪i‬נ!אשמ‪,‬פפשח־ם״״ל‬
‫לה !מ ט^חחזא !נדיאילשיש לנט אחי״לייא אזגי־ל “‪ . .‬נקינ״ יקלאאיא'יעע!י״אהיצח־י!ח!אניסשלעזש»תש־קרא■‬
‫להתניישמנל פשעי־ש אאישנת־־י״עוי־‪ -‬שעם חיח ל‪ .‬לימד!לא ‪ .‬טצח'רהשסשקיאוהקנ״הח‪1‬איעשרא״׳טיצילל^א״רע״־ע‪-‬י’'■‬
‫כיאז^סיר מקרבן עלמי גאיתן כי אינוטמםצודק ועוד כי הלא טו‪3‬‬
‫‪qj‬א ןמדני‬ ‫‪3,‬‬ ‫^י״אי י ע עוד* ב'וס ט' את^‪,‬‬
‫•‪ 31‬הוא לבלתי הסיר עליזי ג^ת ט ועז׳ כי אומרו לא תוסיפי לגבהה ולנמ‬
‫עם עיוש׳״ם וציון הנחיביס לאשמת ישראל ולכר טל ל‪3‬ן‪,‬יאתר כימז‬
‫‪ #S‬נגבה בהר חלשו ית׳אמנם הנה יזוע מאמר התנא עבירה גומי' עביר׳‬
‫^ י א ילי‪ .‬וליא כי בלחי הנגיא שהיה בימי יאשיהז עדין לא היה החרנן‬
‫והוא כנפו׳ אצנינו במקומו כי מכל עון נעשה כח טמא משחית מקטרג‬
‫אן היה קרוג והנה^ימע כי במדבן ה ית? שכינ ה עדין במקדש ‪3‬י לא וזל ׳‬
‫והוא המחטיא גורד לעושהו ישוב לעשות כיוצא ‪3‬ו ולא ייפנו * מ א ‪l i‬‬
‫*_ מכותל מערבי ועל ז היה ריאה גויס מרקדים בהיכלו ומחריש‪,‬ע״י כן‬
‫•ענין אחר על דור אחרון הנשארים בציון ונזתרי׳ בירושלם אשר גתחלה‬
‫מפשר כי גס כשויזעה'יושלם שייטיב לה לסתיד מירא ק יקרה לה מיי‬
‫»‪5‬מ‪1‬ו ושבו בתשובה והיה אפ»• יבושו באחד‪ .‬י «ני פני ם א' בדאות כת‬
‫באשר קרה לה ב העמיס בסני חרבנות אז לפתות ירפו ידיהם באמור ה*‬
‫•יחאת הפשעים שעשו כי או יכירו כאשר היה בשלמים כלונזת ראשוני©‬
‫ית' כי על כן החריש בחרבנה זה סעסיס מל כן‬

‫‪-‬יי״• '«׳•־־״'«‬ ‫‪.‬‬

‫בקרגךעלכן ׳׳‪, . . . . . . . V .‬‬ ‫‪1‬גרור לן עבירות כיוצא בהן לז״א כי גס לא תגישי מהסוג כשני שלא‬
‫ק ק ג » יו ת יו כי אם יהיה גגור יושיע והזאכי־אזלאהוהשמח«משיו‬
‫יסאד בקרבן משם ^רזר לן ע‪3‬יל^ גאוס בי הלא אז אסיר מקרבן עליזי‬
‫בם י^י ‪ #‬לעתיד ישיש ע לז בשיחה כי או ישמח ה׳ בחעטיוולא יצטרך‬
‫ד ו־^דוזר‬ ‫־ י‬ ‫^ ‪ ,‬י‬ ‫להיות ימשלס ‪ , - - 3‬״‪1‬‬ ‫גאיתן הס כחית טומאה שנעשו מאשמות גאוה היממו׳ לגאותן כדיששל‬
‫ד״־? ‪ 5‬ז ^‬
‫גקיס‬
 ‫ר;מו‬ ‫צפניה ג מראות הצובאות‬
‫יזיותה נשחח^ן המקום אשד אהכתי • לוני אל תיצמדי צי\ן כי כל‬ ‫לקזס עשה כי אם ' היאייש פראות יורקלים בהיסלו ושתק כי באלפתו‬
‫ישעי וכל חפץ הוא על מ י אלא שאנגן ייטיב לי כילא קהזאכיהלא החך‬ ‫ים' סנקראו אלוניו גשפיל אהפתו אותם כד״א אהבתי אתכם וכ‪'1‬הלא את‬
‫אני חתחיל לחוש על כנולן כי הכני עוסה את כל מערך תחלה‬ ‫•חלאכים שהיו נוגי קחועדיו ‪ ppe‬וזהו יחרי^ כאהבתו אן; לעתיד לא‬
‫ואת”כ והושעתי את ה^לעה הפלתי יכולה ל‪ 5‬א והנדחה נחרחקיס אקפץ‬ ‫כשתיקה י*־’ל מלין כ״א פקוס עשה יגיל עלין ברנה ואח׳יתרי' ולא התרים‬
‫ועוד שאחג־ שאקפצם כן ושמתי©‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יגלשכשנאחרה נכואה זועדקהיה‬
‫לתהלה ולשם הנה כי כןתהיה תה‪^5‬ס‬ ‫פ נ ה א י ב ן י מ ל | י ! ש י א ל י ! ה‪ 1‬ה ב ק ר בןי‬ ‫כ״ה קייס‪ :‬נ‪ 1‬גי זכז הנה חכמי האגזת‬
‫כי הי ת ס כשאר מקומות לא יה״ו‬ ‫לא'תר;>ירעע‪ 1‬ר ‪:‬‬ ‫■שירשו דרכי ציון א‪3‬יל!ת מבלי ‪ 3‬אי‬
‫כטאתפצם כך‬
‫פר כי‬ ‫לשס ולתהלה כי אס כשאקפצס‬ ‫■י(־׳•‬ ‫־־^•׳■ ־•‬ ‫‪ j‬־‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫־׳ “ '‬ ‫י;‬ ‫■יזי^ל שלוא כי החלאני שנעשו חזכו‬
‫ככל הארץ זולתן יליהנושתס ולא‬ ‫אל‪-‬ף;יראיצ;ו!אל ‪r‬רפ‪^ M‬ווי ;הוהאלה’]^‬ ‫‪ ,‬יא‪ -‬מי״ל‬
‫תהלה ופס כי הלא יאחרו כל הגויס‬ ‫ייתכן שעליה׳יאמר נוג^ממע׳ ויהיה נקרנןז גכ‪1‬ר יושי‪ !;.‬ישיש עליף כ ^ ס ח ה יהריש‬
‫עס ה׳ אלה ומארצו יצאו • או יאחר ‪k‬‬ ‫לענין הכיעו ירוסל׳ וציון אין אהפתי‬
‫תחושי על אומרי פאשיחם לתכלם‬
‫ממועדאספתי‬
‫‪ T V‬־« ; •י‬ ‫ברנה ; ‪ .‬נוגי‪ i‬־‬
‫עליה ; • ■ין‬
‫יגיל ‪ T‬״<•(‬
‫נאהבת!־‪^• T‬י‬
‫^תכס כי הלא את החל^י׳שהיו נוגי ■ ; ‪. T -;J-‬‬
‫ושם מה שאיני אומר כןעל'ךכי הלא‬ ‫ממך היו מ ש א ת‪}7‬ל;ה חרפה ‪ :‬הנני עשה אתד‬ ‫ייחזע' שליו חתאבלי' על העדר באי‬
‫וה להס תחת יזה שתתלה ככל האדן‬ ‫ב ל־־ מ ^’ ף ‪]?5‬ת ה הי או ר ^ ע תי' ^ז־ ה צ ^ ? ^ ה‬ ‫שאסשתי׳אלי‬ ‫^ין כמועד כ״ה חיבבתיס‬
‫פשתס שנדחו פנל הארץ מש״כ את‬ ‫ליזעלה וזהו נוגיחחוע׳אשפתי ושמא‬
‫שלא היתה פשתן רק לנאיס נחקוחך‬
‫תאתרו כי מה שחיבכתי'לא על שהיו והנדחה אלןכץ ושמתים לתהלהולשם ככל־י־ך‬
‫נד״א וסיזחי■ ״ליל אויפיכס זאוחל־‬ ‫מתאגליס על צרת ירושלם וציון כי הארץ ב׳שתם ‪ :‬כ;^ת ההיא אביא אתכם ובעת‬
‫כ‪ 5‬עופר עליה ישום ויסרוק יאוחד‬ ‫עיקר^ילזת׳לאהיהרק על כבוד קבצי אתכם כי־־אתןארתכם לשם ולתהלדה‬
‫רחוקה וראו‬ ‫‪ .‬שדיכ' שהיא ככותל כ״י בחרס' ככותל‬
‫את מנות כו׳ ־ כעת וכו׳אחיי אוחדו‬ ‫^ הארץ בשובי א ת־ ץ‪ 1‬בותיכם לביניכם‬ ‫מערכי השחם והחל פלי הארת השם‬
‫אל ירושלם כי גדול כפודל לפניו ית*‬ ‫אמריהוה‬
‫י ־> ‪r :‬‬ ‫הגדול אשר היה מאיר לה כיוס כאי‬
‫כי קפוצסלא יהיה כי אס אחר שיעש׳‬ ‫יזיעד כחאחרנו על פסוק והאר פנין‬
‫את ‪ b‬מעניה ו‪:‬צא’ מ מ יחושו ישראל פני אל חי שיורה כי הס נטפלים‬ ‫___ שהוא שכימ כל תהיה כלן‬ ‫הוא_‬
‫שס אדנות‬ ‫_____‬ ‫^ליזקדשן ______‬
‫הסיזסילחען אדני‬
‫אליה על כן פא ודפר על לנס ואתר הן אתת כי כפת ההיא שאחרתי הוא‬ ‫הארתיפניס כמקדש שחס לז״א אל תאיזרי ציון כי מה שחיבבתי את נוגי‬
‫אחר שאעש' את כל מעניה אביא אתכס וכן וכעת ההוא יהיה קכצי אתכם‬ ‫יימיעד לא על כבודן כי אס על ככור שכינה כי הלא מחן היו נושאיס על‬
‫אן דעו כי שלכם גדול חסלל * כי הנל פש‪ 1‬פי בעצמי את שבותיכם יהיס‬ ‫השכינ' כ״י חרפ׳ כי אלו לא היית שונזחה לא יהיה לה ירפה וחתאנליס עד‬
‫לעיניכם תראינה ידות אני שב שפותכס היא כשגל שאץ לחעלה היחנה‬ ‫®אי!צה כי לא היוחתאנלים כ^זור כי תעלה מסס השחיח׳כיאסשתכגה‬
‫ולא תצדק בציון כנראה מכחהמאמריסמרו״ל שישיגו לעתיד ובטחו‬ ‫את נמצא כי חמן היו נוגים על משאת עליה קלפה* או יאמר נוגי‬
‫בעצס כדבר כי לא שניתי מלשונו שתאמרו אולי אני הבנתי ‪3‬ה ולא היה ‪P‬‬ ‫יייזיעד על הצליקיס החתאפלים תיוס קןעל והוא ט פאב לאקדי מועד‬
‫הפירוש כי הלא לא דברתי כמספר המכוון כעת ההיא יקכץ‬ ‫ואמר שחיפפתיס כ׳״כ שקדפתיס ואספתיס אלי והוא מאחר הכתוב שישו‬
‫‪ ^ ,‬אתכם וכ‪ ' 1‬פשונו את^נותכס כי אס׳לשונו כאשר‬ ‫אתל משוש כל החתאגליס עליה ושיא תאמלו ציון כי לא■ על התאפלס‬
‫אקר ה׳ כמדבר אתכם לנוכח יזה אותרו‬ ‫■‬ ‫שלין חיפפתי'כי אם עלהשפיכ' שהוא עיקר פירוש אוח' החתולי'עליה‬
‫אחר ה' ‪X‬‬ ‫לז ת חמך היו משאת עליה חרסה שע״י היותן שממה הוא אכילזתס דהא‬
‫י‬ ‫‪: 0P‬‬ ‫מ א תליא כי אין אכלותס עליה על עצקה כי לא יחסר כל לה ני אס^על‬

‫^ ‪Liber‬‬ ‫חגי א‬ ‫‪#‬‬ ‫‪ I.‬־ ‪HAGGAEUS C a p‬‬

‫‪ P J 3‬א ‪ 3‬ן ך כז׳ ראוי לשים לב כי אחר שנאחר לאחד כסזף פסוק ' אסחפניהכנזלונזסעס זהנאחרלחעלהכיתה׳ עם שעדין איני ני קז‬ ‫'‬
‫ועתה כה ופו׳• הנה אזקרוועתה הוא מיותר ועוד לחה חוזר פעם שנית‬ ‫הקודס לחה חוזר נאוחר לאחר כפסוק זה ועוד שאות'‬
‫אמדו וכו' אינו אותר גיורה על יוה שאתרו • וע‪ 1‬ד כי אומרו כא _ כה אחר ה' צבאות שיחו לנבכם על דרכיכם* ועוד שאס פירושו שישימו‬
‫שפס שנית הוא מיותר • אן יאמר כה אקר ה' כי תה שראוי לאח' ‪ .‬לנכס אל פפסדס • אחר אומרו פעם שנית שיחו לגנכס ולו' כיה לו לסמוך‬ ‫?‬ ‫‪,‬‬
‫פנה הרבה ונו׳ שהוא מעין האמור‬ ‫‪.‬‬ ‫״ ” ” ‪ ” .‘” :‬י ע ־ ‪5‬זה אומרים‬
‫ל״עלה ‪.‬י־ תפ ה רנן ינו'‬ ‫^מםלררץ?‪£‬‬ ‫״ ״ מ ג א ה ׳ ה״׳לעול‪0‬י‪,.‬השה‪,‬א‬
‫יפסיק כנתייכאוחיו עלז ההרה וכו' י‬
‫ועוד אומרו על כן כלאו שמיס‬ ‫אנן | | א ‪Cap 3 .,.‬׳צ‪ 1‬נ ת | הטלל כחלש‬ ‫•‬
‫״ ’ ” ״ ״ ט א ה״ת‪7‬׳ אן ל‬
‫ה׳להבנית‬ ‫ל^ייי עת בית‬
‫וכו' כי הס רעות גדולות מהקודמות‬ ‫‪ m‬דיזששי סוכם‬ ‫• ־ ־*‬ ‫העת ורו הנה אומרו ■ אתם הוא‬
‫ולחה לחעלה לא אחר רק זרעתם‬ ‫א הי די חזי ש‬ ‫ייייתי ^ן הנל אמר למעלהאל ומבבל‬
‫הרפה והנא מעט אכול יאין לשבעה‬ ‫‪r‬‬
‫ק ש«תיאל‪1‬אל יהושע פן יהוצדק תלונה ה)ה ךבר״*יה‪1‬ה?‪!:‬ר־ךזחןי לזנביא אד״זךבבי כ ך‬
‫שתו ואין לשכרה וכו׳ • אמנם דרמ‬ ‫יזה שהעס אמרו לא עתוכו׳אך‬
‫יתפרן סבתחלת החטא מתחיל ליסר‬ ‫®ני הראשיס האלה לא אחרו זה והיה ^אלתיאלל פחתיהוד־ה ואל־־ןה‪ 1‬שע כן‪:‬יהוצךק‬
‫כקלות ואם עוד יוסיפו מוסיף גס‬ ‫שאין תלונה רק על העס כלכד הכדזןהגדול לאמר ‪ ’ :‬כ‪ 1‬זארדיה‪1‬ה צבאות‬
‫הוא יתברך כיסורין וככןבתחלה‬ ‫®לק לכלול שני הכתית הראשים‬
‫שהתעצלו ואחרו לא עת וכו׳ והס הזן‬
‫לאמר ה ^ ס ^ א מ ר ו לאעת־־־בא ‪]7‬ת~בןר־‪1‬‬
‫יה״ס אחר על הכת הא׳ העת לכס‬
‫בבתיכם מפונים התחיל ליסרם אן‬ ‫י®״ ה כ אחי אתם כי גס אתם ה‪ '3‬ןהן־ה להבנות • ניח;דבר־יה\הכנר״סג;הנביא‬
‫לא הכביד וזהו ועתה כה אס׳ה' שיחן‬ ‫^^^ם'אר)ם^שבתב^יכםספונ;ם‬ ‫לאמר‪:‬‬ ‫י םי ‪ 0‬יש תרעומת ני היתכן לשכת‬
‫לנפכס עלדרכינס בעוד שעדין לא‬ ‫^^תיכס ספונים והכית הזהחדכ‬
‫הפליג בצרה כי אם זרעתם כרפה‬
‫^מרןה^הצבאות‬ ‫י^נה כאומרו ספוני'‪ .‬שהוא שיש והסתרלזהחךב‪:‬‬
‫והבא מעט אכיל ואין לשבעה וכו'‬ ‫שימו ל^בכם ?נל־־דרטכם ; ' זרעתם'הרכה‬ ‫עליהם חקרה הלא יקשת כי היעלה‬
‫כי עדין אין כל זה העד פרכה וחסרון‬ ‫_‬
‫והבא‬ ‫מחוסרי‬ ‫מ׳ לב כי ישמי מתים‬
‫מעט כין בעוסקים בתב‪1‬א‪'1‬בין כמשא וחתן שהמשתרי אין משתכר כי אס‬ ‫חקרה ואס המזכז שספונים כארז העיקר חסר• ועוד אומרו‬
‫והכית הזה תר‪ 3‬שאס הוא חרה אינו בית ומה גס שאומר הזה כאלו אל צרור נקוב הוא ללחס אשר הוא אוכל מה שיכניס גגופו ויוצא מחנו‬
‫אן לא לבגד ללבוש וכיוצא כו אמנם הנה הוא ית חתרה פעם שנית כי‬ ‫הוא בית נראה כעין * אן יאחר אל יפלה על רוחכם שגס‬
‫כה אמר ה'צבאות שיחו לבבכם על דרכיכם פן יוסיף להכותכם ושמא‬ ‫כחרבנו אינו נקרא כית שהרי נאמר אין זה כי אס כית אלהיש‬
‫תאמרו מה הוספנו לחטא על הקודם הלא הוא שרוצה שאחרי דברי אלה‬ ‫מס שהיה ®י ני ליקלא כית ה' אין צרין קורות ווה אומרו וספונים‬
‫כמעמדכם אל תאחרו נשוב איש לביתו או כועדה יחד לאטנו לפקח על‬ ‫יל^ איתר כי אץ בין כתיכס לזה כי אם כספק אן כצי סיפון‬
‫הדבל ונדעה איכה נ ע ^ כי אם פתיל עתה עלז ההר וככאתס עץ ואחל‬ ‫יית יקרא לקה שהוא כזה כי קלוש הוא ואין צרין לעשית כנין כי‬
‫‪00‬‬
‫לח א‬ ‫‪H A G G iE U S . C ip . I.‬‬
 ‫‪.‬‬
‫י כו׳ראיי לשים לב האס להמעיט ערך החקרש בא ‪’tfe‬׳‬
‫שאחר שהבית ה זה יהיה כאין נעיניהס •ועזד חה צירך‬
‫‪ fe‬התזוקיס האלה חזק זרובבל חזק זכו׳ • ועוד כי אוחרו אני אתרם‬
‫כנר נאחר • ועוד אוחדו את הדבר אסר כרתי ‪01‬׳ כי לא כרת ברית על‬
‫בכין הבית בצאתם חחצרים ונס חלת‬
‫את חשו^לת הלנה • ועוד אוסרי‬
‫‪ .‬ורוחי עומדת בתוכרס על חה ו ע י‬
‫'שהרי נאחראניאתכס • ועול‬
‫'אוחרואל תיראו חחההיה לה«־‬
‫ליירא * ועידאוחרוכיכהאמ׳הוכו'‬
‫סיורה םה‪ 1‬א כנותן טעם על‬
‫■|איןלויחםעםהק‪1‬דסכלל■ ־‬
‫'אוחרוע־דאחת מעט היא חי היא‬
‫’ האחת הזאת י ועוד אוח׳ואני הרעיש^‬
‫מחן ^כ״ןק‬
‫זכו׳ כי לא חצ*נו ה ר ע ס ה בז‬
‫בית שני * וגם לא ביאת חמדת כל‬
‫'המים • ועוד איך חתייחם המלא‬
‫"הבית הזה כבוד אל ביאת חחדתכל‬
‫הגוים • וגס מ־ו טנין מלוי הכבוד‬
‫'ההוא ♦ ועוד איך מתייחס פה‬
‫אוח' לי הכסף ולי הזהב לאאל הקודם‬
‫׳ולא אלחה שאתר* ועוד אוחדו‬
‫גדיל יהיה זכו׳ אס על בית שני ידבר‬
‫איןי א״י ה א״ ״‪ 6.1‬־ ־ ג ה ־ ל ‪ -‬םי •‬
‫חאןדכרשחיה הכא * ועודאות*‬
‫ובחקי׳הזה אתן שלו׳הוא בלתי מקוש'‬
‫כללאל האחור ״ אחנסאחריאומרו‬
‫כילהתחיל במצוה לקיים מאחי‬
‫הנביא ואשר העיר ס׳ את רוח זרויבל‬
‫ויהושע ושארית כעס ויבואו בעצחס‬
‫ויעשו חלאכה בביתה׳ ביוסכ״ד‬
‫לחדש בסשי אן אתרי ק בהיותם בוני'‬
‫‪ .‬שחו לבםאל ההפרש שבין בית זה אל ׳׳‬
‫הבית הראשון והיו חתרפיס ידיהם‬
‫הנה ידעתי כי חי נכס הנשאר חנית‬
‫ראשין אשר ראה את לכי׳הזה נכגודו‬
‫הראסין ימה אתם רואים מתה בערך‬
‫הקורס הלא כחוזו כאין בעיני כס‬
‫ולא אח׳ הלא כאין לגלתינגזע כככוד‬
‫קדושת ב״ה כי אס חכנה ואוחד הלא‬
‫בית כחוהז חשולל קדושה כאין‬
‫חגי ב מרא‪1‬ות וזצוכאות‬
‫י ן וננווס׳סאעפ״י שחה שיתחילונכי׳ הלא חזערדוא ד ״ ״‬
‫‪3 ^^ 3‬‬ ‫^‬ ‫י טוג היה להועלה לאט ילהקכינן על כל הדכריס‬
‫יניס סניי!‬ ‫י _‬ ‫‪, , pp‬‬ ‫‪ , 3pli‬ע‪, 3 ,‬‬
‫בחצוסכיאיןהכוונהכיאסשאכבלה באלזור א ™‬
‫ו וכעס י חיל רצוני‬ ‫ואכבדה אחר ה'ו ח ה שאמל^פעס‬
‫>‬ ‫‪1 -‬‬ ‫י ה ר ^ ג^זודז‬ ‫השניתשייזו לנבכס על דרכיכם הוא‬
‫מ ם‪ 7‬נ ט א כ ״ ל א ץ ל ש ב י‪ 1‬ה ^ ת‪ 1‬ואיל־־־‬ ‫‪, pp ,3.‬‬
‫ו ^ ל ^ י ן׳ ״ ל ף ט ל ו ו ^ ז מ ש ר ח ^ ר‬ ‫ידינס כי אפי' אותו הייצא חאשר‬
‫״ ‪”.‬‬ ‫מ ש ת כ ר א ע * ״’ צ ר‪ 1‬ר נ ר י ב‬ ‫זרעתם‪,‬יחעטבמקומו כי בנהאל‬
‫כ ה א מ רי הו ך ־ז‬ ‫‪• L‬‬ ‫הרבה כי תפני ותביטו בו והנה למעט‬
‫• ?!לו הדלר‬ ‫‪ • ,‬יי י׳ ^‬ ‫והבאתם ז‪ 1‬הבית לא בלבד יהיה‬
‫^ בי תו א ל צ ר ד בוו א כ ח ד ‪ °‬א ^י‬ ‫לאכולוצא לשבעה כיאם ונפחתיבו‬
‫•‬ ‫^ ד ד ד י ר ^ \ ״ ^ ׳ ; ‪ ‘: ; :‬״' י "‘ ״‬ ‫'יה‪ 1‬ה‪:‬‬ ‫שאקנה בו נפח שיעפש׳ ושמא תאחרו‬
‫ל מ ע ט לוז ב א ת ס‬ ‫יען חה כי הלא לא הוספנו ע ק חל‬
‫פ ה נ א □ » ‪ n 1r 1‬צ ב א ו ר ת י ^ ן‬ ‫הקודם באומרנו לא עת בא• ־הלא‬
‫ו א ת ם ר‪:‬צים א י ש ע*ד»ךין' ;‬ ‫היאיעןביתי׳אשרהואחרגואת׳אח׳‬
‫• ״ ׳‪’ V 1‬‬ ‫׳׳‬ ‫^ ^י ר ח ויל^»>י‬ ‫■שהתרתי בכס אינכם חיל עילים‬
‫ב ח צ ז ן ‪ .‬א ל ‪ p ° DU‬ט ל‪.‬ו ה א ר ץ‪ ,‬כ ל א ד ^‬ ‫י הי ללרי׳עזוכו׳ התחיל ח י ד‬
‫ו ע ל ״ ״ ה ה רי ם‬ ‫•טרם לכת לבתיכם כי אס רצים איש ’‬
‫‪ :‬י ע ^ ^ ה ת ( ו ע ל ־ ה ת י ר ו ש ו ע ^ ^ ה י צ ד ר רליד'' ^;‪^..‬‬ ‫■לביתו כי תושבי׳לוח׳ כי בהחשן הז״ן י‬
‫‪”T‬‬ ‫‪- i ’w -‬‬ ‫^‬ ‫״‪7‬‬ ‫תעשוהו ואל ימעט בעיניכם ״י!‬
‫\ * ^ל ~^ ^^ ‪ 9‬די‬ ‫‪ ' L‬י"'•"■י־‬ ‫'הרפיון עדאח' זחן כי הלא על כן על‬
‫^ ^ * ^ מ עז ר ב ב ל' ב ך׳ ש ל ץ תי ^ ^‬ ‫•‬ ‫׳כמצא גזה עליכם קודם זה כלאו‬
‫‘= ־ ״‬ ‫ו י ה ו ש ע כ ד י ה‪ 1‬צ ד ה‬ ‫פחי׳ וכו׳והזא כי אררל מסכת הורית‬
‫^ ^ ^ ^ ^ ל ק ^ ='‪;-‬ן ה ח ’ ל ? י י ׳ ? א י י ר ת‬ ‫י ■יני ס־ ״־נ־ או‪ -‬ס ‪. P‬״ ‪ ,‬צוק ‪ ,‬״‬
‫חגי‬ ‫^^ “ א < ס י ר י ט ר ?‪ 3‬ל‬ ‫‪■Vv‬‬ ‫‪ J‬זחן בנין בית שני חהכולדים אחרי ק‬
‫כ א ש ר ^^לייו ן ה ו ה א ל ה י ד ז ם ר י ר א ו ה ע ס‬ ‫והנה ביחי צדקיהו עליהס כ‪1‬א‪,pp ,‬׳‬
‫^‬ ‫י ה‪ 1‬ה ‪:‬‬ ‫קטל וכ אק כלאה יגולה והיה חורג‬
‫מ ל א ףי ה; הנ‪ :‬מ ל א כ ף תי הו ה‬ ‫קל האין יעל הדגן ועל התירוש ועל‬
‫וי^עריהורן•‬ ‫א ח כ ס ד א ם‪7‬י הו ה ‪:‬‬ ‫היצהר ועל כל אשר תוציא האדחה‬
‫‪ |^ ,‬י ז' ר י ר ‪ 7 ? 1‬ל ? ך ש ל י ו’ א ל ' פ ה ת י ה ו ד ד ו א ת ‪-‬‬ ‫ובו' וזה אוחרי עליכם שהוא עליכם‬
‫'‬ ‫שאתם רוגכס חדור צדקיהו מלכן‬
‫ה ס י ן הג דו ל ן א ת ״ רו ס‬ ‫‪. (.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י _‪-‬ןל ;‬ ‫סהזא על כיוצא בזה אירע יותר קש?‬
‫‪^^'*-‬אר•ו!ן‪ 1‬שו־ מ ל אי כ ד ״ז ב ב י ת ־‬ ‫;‬ ‫‪t‬‬ ‫קהאתור כי כלאו שחים זכו׳ כיעל‬
‫ביו ם ע ש ר » םן ^ ^ ^ ך' ^ן ף ^‬ ‫צ ב או ת א ל הי ה ם ‪:‬‬ ‫ן תי ה‬ ‫עד עמר זחן‬
‫זתן‬ ‫ציייויתברןעד‬
‫השליכם ציייו יתברך‬
‫היה תתבטל יבלתי נעשה עד בא‬
‫״‬ ‫‪!:.;:r‬־•‬ ‫‪: T‬‬ ‫־‪,:‬‬ ‫= ־‪V‬‬ ‫■‬ ‫כל גורות כאלה עליכם * וישחעוכז׳‬
‫^^? ‪ 31‬י ע י בעשריכש ו א ח ד‬ ‫הנה פעם לחפונה לבר ה׳ ‪-‬אל‬
‫״ ‪J .1‬‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫חגי הנביא דברי תלונה לוחי לזדובכצ‬
‫•‬ ‫»ך^ןץרוך— ך ן ״ ‪ -‬ן‪ ,‬ך ^ ^ ^‬ ‫וליהושע גן יכוצלק לאחר העם‬
‫^ מ ר״נ א א ל־‬ ‫•‬ ‫*'^־יי‬ ‫*‪' 11‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הזה אומרים לא עת ורו׳ אך עדין לא‬
‫| ר ? ‪ 7‬ל ‪5‬ן ש ל ת י א ל פ ח ת י ה‪ ^ 1‬ד הו א ל לי הןי ש ע ‪ 3‬ך‬ ‫סלחו לאחר להם שיתחיל! בחלאכה‬
‫^ ^ א ל ־ ש א רי ת ה ע מ ל א ^ ר ״‬ ‫אן בפעם השנית שלחיית■ לאייי‬
‫צ••■••‪ /‬״■י־י •• ת *‬ ‫עלו ההר ונו ומלבד השליחות גס אתר‬

‫ועשו אשר הזחלתס‬

‫_ _ כי אם‬
‫ו כי אני אתה'‬
‫נחס ה עם היותו נ‪1‬הי הצנאוחשל‬ ‫ןן קן ק‬
‫מעלה עושה מכס עיקר להיותכם‬ ‫י‬
‫תתחהומהתשיגיסלהיותהיכלה׳ שהוא גדולים ממלאכי‬ ‫י‬
‫י כי הלא זה היא את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם חדוצרי׳שאמרתי‬
‫תם ת בריתי והייתם לי סמלה חכל העמים כי אין וה רק שמשכני‬
‫ת ‪ 0‬ש אני ^ג קי כ כ׳י איז ס גוי קדוש והוא כי זרזבנלוכל הנושם היו‬
‫^ ת שר כרת להם בחורב הוא הר סיני וזהו אשר כרתי אתכם וכן הוא‬
‫י הנה ורוחי היא שכינתי עוחדת גתוככם ונזה אל תיראו גס‬
‫‪, %‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫"׳יד‪3‬לחר?יז^ו?•י«‪r‬‬
‫^ ה עתה בזה והיא כי הנה ידוע חרז״ל כי הגאילה העתיד׳שעחה‬ ‫*‬
‫> ^ייאינז השלישי רוחני חעשה אלי׳ אינה כגאילו' רקןוחז׳ כיהאתרונה‬
‫ס ע י תשוג כי ע”כ הבטיחנו הב״ה שכשוג לעתי׳על כל פני׳ולפי‬
‫דגר מועכז היא ציון שהבא ליטהר חסייעין לו וגס הוא ית׳אמר כי‬
‫' ' חי תא זוטרתי ועל התשובה הכוללת לכל שארי' הטס הוא אוח' ‪,‬‬
‫י חר ה עוד ניסף על קדושת הרשוחי' אחת אשר מעט היא אם זאת‬
‫® ‘ייתיעישהמטתהחהשחעותד לי‪4‬חיד ל‪3‬א להרעיש את‬
‫ם יאת האי! יכו' גאוק והרעשתי את כל המי׳ סאקכה בהס הרעשת‬
‫והתעוררות‬ ‫‪.‬‬
‫שאחר העם הזה אומרים לא עת זכו׳‬
‫הצווי‬ ‫חפאת‬ ‫ההרה‬ ‫עלו‬ ‫לאחר‬ ‫ה׳‬ ‫שלחו‬ ‫‪ :‬וגס ועל דברי חגי י;נביא כאשי‬
‫בעצחועלאשראח שאס לא יעשו שיביא ה׳ עליהם רמה גדולה מל זה ■ •‬
‫וייראו העם חפכי ה •ויאחיוכו־היה אפשר לוחד כי להפיס דעתם שהיו‬
‫‪ :‬העם כחתאונניס חעצחו דבר על לבס הנביא ואחר כי הוא ית׳ יהיה אתם‬
‫כי על כן לא נאחר ויהי דנד ה׳ עתה כאשר אחר לתעלה לז״א)יאחר חגי‬
‫ולא יעלה על רוחך המבלי בא מחדש לו דבר ה׳ ע״י מה שבחלום ידבר בו‬
‫‪,‬‬ ‫שהוא ‪‘ -‬־ ‪. -----‬‬
‫ידברו‬
‫‪ ;/‬־־ * ־ ־'י ־•־׳׳•־•;’ ׳' ״׳* ־ ״׳■״׳ו^וחחת ה היה נו‬ ‫*‬
‫‪ .‬הדבור הזה שהוא ע י מלאן וכיוצא ועל כן גם‪,‬עודנו עומד לפני העם‬
‫אפשר יבא לו מלאכות מאת ה'ע״י מלאן לומר כי אני אתכם היא נאם‬
‫ה׳ אשר דבר עם היות שעתה לא ה׳ בעצמו דבר לו והיא ‪ .‬כי הלא זרובנל‬
‫ויהושע היה לאל ידם להכין ולעשות אן היזון העם יאחרו מה אנו כי יצור­‬
‫עלינו ומה גם‪ ,‬בדגלי קושי על כן אל העם אתר אני אתכם ועכ״ז אמר מ‬
‫אם לא שויער ה את רות זרובגל ורוח יהושע ורוח ה נס לא היו עושיס דגר‬
‫‘‬ ‫אן ע *י ק ‪1‬יטאוייעשוחידחלאכיזזנו׳ ;‬
‫י‬
 ‫סמח‬ ‫חגיי ב מראות הצבאות‬
‫היסמא ‪ tipoS‬א‪05‬ר לי»‪1‬ז לרס ש^לת ‪ sA w‬ונ שר תוררןליאל‪11‬זר‬ ‫•התשוייי‪-‬זשיניאו ימיי! ללהמיה נעושר חרמש לנסמננספס וז מ ם‬
‫יה״א»אלנ)םין שמאהל״«להס ש‪..‬־ימ־דין!יאחו‪,‬־ שאיליגדאח‬ ‫גי‪ .‬גשנץשהי׳לשלייהואנ‪-‬לאאתפיזלפשית‪-‬יפיהנישחכסףא״הננ‪-‬‬
‫נר א *־האס תנ״״ אלא א־ שנ‪ -‬שיא ח י « ‪ 7‬שי ש־״י עי״ שן‪,‬נ ק‪ .‬אי‬ ‫אשי״לאתי א ת הני ת הי ה מוי ‪ , p ,- ) » ,te‬מנ ה נשל^אש־ינם‬
‫ג י ‪.‬ה אלינא דלג‬ ‫החנפישאשקש !לאנדשסאששיך דפש‬ ‫הטתליסיהילרושכיים כי אסר פשיל כשלישי אעסה מעשה כי גס אפר‬
‫ולרגינא התס רניעיהנא סליפי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואיידי מ ‪c85‬ינהלמ׳ל‪!5‬וןט‪m‬א׳לש^‬ ‫ן » ר ץ נ א כ די ה ד‪,‬‬ ‫‪P tm‬‬ ‫*‬
‫תאחלו לקה אשיג פניהם חלנגות ני*‬ ‫׳‬
‫נפיהלם‪ 1‬ן‪ 10‬חאפמיאחרויטתאדלא‬ ‫־׳• ־י ^ ' " ' ' ' ' ‪. JJ L‬‬
‫המקדש מזהנם הלא הוא כי‬
‫■■ יטאגשז כ‪ #1‬פו'וי‪ 6‬קי ‪ ^ 16‬ל‪ 3‬ני|‬ ‫ת?! ם נ א ס‬
‫ייעלה© הגיאו כי לי הכסף ולי ה!ה‪3‬‬
‫פי אזמרו היקדם ני‪1‬ן אל לשין קדושה‬ ‫ו ר! קי ע מ ד ך ־ ו‬ ‫כ ר ר‪1‬י א ת ‪ 5‬פ ‪ 2‬צ א ת כ ם‬
‫כאס ה' נבאו' ווה סאתר ‪ ofe‬מפאה‬
‫פיפשסגסהזא‪ ,‬קדש ‪1‬אש‪3‬פש ‪ 0‬פי‬ ‫^‪ 1‬נ כ ם ‪ i‬ן ל י‪i‬ז‪> J‬ראו^ פ י כ « א נ ! ר י ה‪ 1‬ה צ ב א‪ 71‬ו‬ ‫אסאתת נמע© היא המשונה ^יתה‬
‫מלרב פ?ני ♦ ויען המ ו ס לרב‬ ‫‪,4.‬‬ ‫\‬ ‫‘‬ ‫״ ״ ‪:‬ריי♦ ־ ‪ ,‬י ^ ׳‬
‫המכסיהי^• ששה ממי ש הופניתי‬
‫’ ‪ 1‬א‪0‬אנ& מ גי ואחמפל טמא » ! ר‬ ‫את־־ץז‬ ‫היאואני‬
‫^תמןכמלונראל יפלהעל מ מ ©‬
‫אקרר‪ 43‬מ!לדידיה מפיס מי ק רי‬ ‫ו א ו ־ ו ^‪ * :^ 4‬ץ ^ ־‪ 1‬״ ה י ם ו א ת ־ ־ « ן ר ט ז ‪ I‬ו ה ך ‪ ^ 5‬ו ♦‬
‫®יהיה הרא»ן ‪ 9‬אס גדול יהיה ‪m m‬‬
‫לפעסהידיהס ™אולספיאלאייידנ‬ ‫אוד־בל־הו‪ &1‬ו ב או ח מ ל ת ‪^ 3‬־ז!‪ 13‬ים ^ א ת י‬ ‫הי ת הוהיפצמו■ האחרון שהייתי‬
‫אפיםיהוך סקלקליאת מעשיה©‬ ‫*׳ • ‪ .‬י ‪X .‬‬ ‫זז ‪' ? • :‬י ״ •‬
‫״ישה אותו אמוןהן ה‪1‬אשו׳ש‪#‬א כי‬
‫מעלה‪ .‬פלינה הנעלב גא^יבקריבו‬ ‫את־וה‪ 3‬מ הו ה כב‪'1‬ד א ‪ 5‬ר י ^ ו ז צבאות •‬
‫יש כל ■פצמויהיס■ רוחני שגס הנווי‬
‫®היא שגי ימהסן לאתרזן ר ו ^ הבסמ’‪ 1‬ליהזדגנאםיו?‪1‬ו!צויא‪ 1‬ת‪ :‬נד‪1‬ל >הית ‪3‬סישאה‪1‬עלייוהפ־־ויאחדשגי‬
‫הבה לא על'אגס^ש‪1‬עי לכס סאלה‪W‬‬ ‫י ‘"־ ‪LZJ■ I‬‬ ‫'‬
‫פי אם לסימן• והוא כי הנס אחרמי‬ ‫‪ m n i m‬ה‪ 1‬ה ‪P |1 T |J |P‬‬ ‫האמור ושמא תאמר אולי כאש׳גממן*‬
‫השני ליתרב על ידי סנאת^חבס יאר©‬
‫לפס פי היה אפשר על ידי פזל> ‪mf‬‬ ‫צ ב ^| ך ] ו ^ פ ‪ 01‬ה ז ה א ^ ן ^ ל ‪H i p ♦0 ^ ^ 0 1‬‬
‫י■® לוה*‪ .‬לוה אחר אין פחד כ? הלא‬
‫היא האסמה כוללת לפסיע מהניע‬ ‫צבא‪ 1‬ת '* "י ‪ ^ 3‬ש ר י נ‪ 1‬ן א י ‪ 3‬ע ה ‪m m ^ * 0 f h‬‬ ‫®ייקו'ה!מ אתן שלו׳ ע״י וכזת ה ^ז ב׳‬
‫י ע ״י ק לא תהיה שנאתחו©‬
‫‪a‬‬ ‫‪’p J w S‬‬ ‫הגורה' חרנן הי על כן חה שנאמר‬
‫כי אחר שק הוא שני׳ זה לא יתקיים‬ ‫^ םרזה‪ 1‬ה ץב א‪ 1‬ת ^ א ל ‪ 7‬נאאת “‬ ‫♦יאתי ^ו׳נ ארןעס הנרכו׳הסמנו'‬
‫מפני רוע מעלליכם ול ישראל א© כן‬
‫^יי איין מתקיימות על ימות הי»י© הנהני ם מןךה לאמר־ ‪ . :‬הן< י^א״איש ‪ 3‬שר^‬
‫טוב טוב היה העדרו על כן ‪ b‬ש&ה‬
‫ו עי מ די‬ ‫^יאו' הדגל הוא מה ש כ ת נ נו »ו‪3‬ן‪.‬‬
‫י שויהיאאר^ר^ון © נרמו‪1‬ראוו‬
‫הנו׳ הימא ית׳'כשנאלנדא^ו אד©‬
‫אחרי אוי מ‪#1‬י§מא ע״יטחא נפש‬ ‫‪ ^ Sm ^ © | 4% %‬כ ל ה י כ ן ד ש ‪ ® .‬י‬ ‫ימשו מלאכי השרת כתות כתמן‬
‫המתגלגל פד הרניעי לר©ז כי כן‬
‫‪ ^ • . V ^9’™ ^ » 1 Q f^ n 3 r1‬י | י ס נ י א ם ץ נ ע ט מ א “‬ ‫^סד ‪0‬מר״■ ^ א ■שנומל‪ -‬מפלי©‬
‫הני׳הזה השני על ידי טמ׳נש'במעשי'‬ ‫אמת אוחד אליכרא שמלא ווקיי©‬
‫מ עי ס תת^גל ©מאת רשפתסעד‬ ‫מ א ו ^ ^ !‪ .‬ק כ הני ם‪ /‬רי א מ ף‬ ‫^ן ^נ ^ ? ב ה‬
‫^י‪ f‬אוחריכרא שעושה־ ‪1‬לקונןי•‬
‫המאה הרביעית מארבע מאות שנה‬ ‫י ט ^ ן ן‪'1‬׳■ ^ ' מ י י ו י א ס ^ נ ן ^ ש ־ ה ן ה ו כ ן ‪ -‬ד ת ג ה‬ ‫®לי© אומר אל »נרא שמלא‬
‫גדתקיי‘ ווהו ‪1‬יען חגי ויאחר כן העם‬
‫הזה ונו׳ לפני כל!מ' גלוי לפני שהם‬ ‫^‪.‬תידסם‪,‬וא^ר‬ ‫‪1‬‬ ‫ס‬ ‫^‬ ‫קגמוותמהעםה״הקו״ה ‪hi‬‬
‫י ה^‪ 1‬י מ ^רק ואלו כמו » תן‬
‫כטמא נפש במחסנת נפשם וכן מעש׳‬ ‫מותאלב?‪:‬כם‬ ‫’‬‫ש‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫ו‬ ‫;‬ ‫א‬ ‫הו‬ ‫מא‬ ‫ס‬ ‫ם‬ ‫ש‬
‫איית לארןהוה ג”כ גומן ^ ס לא‬
‫ידיהם עד שפל ידי כן אשר יקרינו‬ ‫^ ה ו ס ^י ה ס טו & ^ ה ^נן א ל ־ א בן‬ ‫היה העזלם מתקלקל ולא נחרה‬
‫שס טמא הוא שה ו' עד עת בא שלעלו‬ ‫יגיתומה נם בפעם־ השניתואפי׳‬
‫להס מאחרי החומה חזי' שכקרבוהו‬
‫^^ם’‪ 3‬א ‪ %‬תןי ם ת ^ ת ם‬ ‫בהיכליהוה ‪’ :‬‬
‫ינקיעראללגויס לאהיתהחלחחה‬
‫נמקוסהמש שהיה להס להעלות‬ ‫י’ ^ ע ל העולם רוח שלו׳ ולא והיתה;]^רד‪ 3 .‬א ^(־הי^בלך^^ןף לזמ^יספוזיה‬
‫ואף על סי שלא קרגו אותו לא יבצר‬ ‫^ ^ ם בשךפוןובירק‪1‬ן‬ ‫הית‪#‬דאי»‪ .‬׳©צה פה ומצפצפת ו הי ת ה ע ^י ם "‬
‫שהג^ע עד גדר זה ‪.‬סספלוהו כדי‬
‫סיקדיביסו כמקים מ ם שמאן בוטל‬ ‫^^^^^^איךאתכסאלי‬ ‫?׳’ ^ ^ ^־׳ינ ש ר הוא ית׳ ואומר׳‪.‬‬
‫^יי״ קי תי ת ^‪© !:‬׳ונתבשלו©‬
‫התחיד ווה אומרו יקריבו לשין עתיד‬ ‫^י‪ ,‬ז י״ י לן ושל‪3‬ת‪ 0‬ואין מחריד נ א פ ^ הו ה; ‪ #‬ם ‪ 1‬נ א ^בג‪.5‬םמן־־הי‪ 1‬ם חזת‬
‫כי לא על מס שקרבו ידבר כי אס על‬
‫ו אינ ^ז ל ת ^ עי עי ל מ ך ^ו ם‬ ‫______ ‪,‬‬
‫^^'אימיתזזהיאמלפהונמק®‬
‫אשר הוכן שיקריבו ועכ״ז שעתיד בית‬
‫שני זה ליטמא וליחרג אין לט אלא‬ ‫העודהזרע‬ ‫־•' ם ‪^ .:‬‬
‫=״=ב כ‬
‫•יי ה ־^* מ ו ^ ב‬
‫א ש ר ־ י ם ד■ה' י־ נ‪ ^: /‬ה‪1‬‬ ‫סיחדגיזלילאספידא?זמפפעהוה ‪:‬‬
‫^י‬
‫באשר הוא שכייסו אנחרו ועתס שימו‬
‫‪ 1 ?3‬צ ן ד י ם וכו' א ^ ־ נ ג מ ‪ .‬נמנ^יהו^ד״הנןן _והרתאנהןדהרמון ועץ‬
‫נא לבבכם כי חפן יוצרנו יתברך הוא‬
‫שיבנה כי הלא בעוד שאינכם בוני'‬
‫דכר־;החזי‬ ‫לאנד‪ 2‬אסךה>‪ 1‬םהזהאכרף ‪, :‬ויהי‬ ‫‪ .‬ששלשפיי “י‬
‫יש חאד׳ח״ו קהיזת׳בא ‪ I:‬עריח׳עשרי'‬ ‫^ ^ ס צ י מ‪^^ 1‬ר‪ :‬ם;ו אך ‪ ^ 3‬ה ל ו ‪ :‬ו ך ש ל א ם י ‪:‬‬
‫זהיתה עשרה בא אל היקב לחפוף‬ ‫‪,‬‬ ‫^ ר א ל ‪ 1-‬ר מ ל פ ס ת ^ ה ו ד ה ל א מ ר א נ י ‪ r >3‬׳ ^ ‪t‬‬ ‫‪0‬נ«שי‪>.‬יי־‪ 1‬ג«)'>‪ 1‬לאנשעסיןוכ»‬
‫כקדשים ופליני רב ושמואל ‪ 31‬אמר ‪,‬‬
‫אשתבוש כהני■‪ ,‬דרביעי בקדש ‪^,‬י‪-‬־‬
‫אלי כתשובה אמבט שיחו נא לגגכם‬ ‫ו הי ש מ ך תי ה ז ק מ מ ל כ ו ת ה ג‪1‬ו^ם ו ה פ כ ת י מ ר כ ב ה‬ ‫מני© שנגעהשדן