‫הפר‬

‫אד!ל ^וסף‬
‫ץ ך* יישכז שאי״לה ש^לה כבעליס נעל נעמי! עס ‪ w‬תהילתו •מפרו ספירת דכריס דברי י‪1‬םן( הפני פפן ״ ‪ f t‬חעגיו ק>‪1‬ור? פמים י‪[5‬ה‬
‫דק ואשכח תתגיתא מ חספא רלא דדלאי דזולא ליפול כהו סתר פתר פותר אות® >וסן< לפאר״ה תפ‪6‬רתו עלי ‪7‬דך ה»לת מלתי®‬
‫>ל תוכלי ים התלמוד ככלי ותלמוד ירושלתי הפרא ותוספתא כרייכ״ס כרש״י!כתוספות פלמילתא דתמ^‪:‬א מזכר דכר ‪ :‬לאלהא שתית‬
‫תצלי וידא פכי ‪ :‬יוצק חן כשעתותיו יהא רעוא רלימא מילתא רתתקכל י ועלהו לא יכול ‪ :‬כי המיזכר אינו רוצה ס להתגדר ׳ רק כאשר‬
‫יוכשר בעיני גדולי כדור שהת!רה חכינה עליהס אדם כי ימ!ת כאהל אושני יכישכי להיות אורייתא מפלפולא מהדד ; הכי® גס חקרו ^‬
‫” ''' ’’ י ‪►1 D V‬‬ ‫ומורה ‪ :‬נקי כחדרי תירה י מוכתר בנימיסין ־ מעלס עשו לו כיוחסין שמו נודע■ השערים‬
‫‪.‬‬ ‫והואנז‬ ‫פ ו י ד י לו א מ י ל הנראה וסמיך לעיר כלילת י!פיק*קנראדיע״א‬ ‫>ר*‪ 1‬אביר נק״?‬
‫י גאו; מפירפסניורו לשכחמהורר ישראל רל תחכר ספר הלכה אדם מישראל‬ ‫‪r‬‬ ‫לככוד הרה המנוח‬ ‫י‬
‫עהיהאכ״ד כק״קזלאוין ונקיק לאקטש בזלככידהרר המאור כגדול הוותיק וחסיד ימורר יעקב וי ל אנ׳׳ד דק״ק הוסענוין בןלהגאון‬
‫קדמוני הרי[(המפורהס מהורר אנרהס אכלי ו*ל אכ״ר בק״ק לאדמר!הרונשוב כן החסיר ח'כנימי; ןונם ‪ p‬להנא!! מ' מאיל ‪ p*f‬אכ׳ד ק^ק‬
‫למב והגליל יצ׳ו אכיו של הגאון מ' שמעלקא אנ׳יד ק*ק אוסטרא ‪ :‬והרב התחכרהנ״ל הוא חתן הרכ המאור הגדיל התפירסס מ' שמואל‬
‫ד*ל שהי' אכ״ל כק״ק טשארפקוכ וכקיק ווואנין ואכ״ד דגליל פדחליא כן הרכ הגאין ■המפורסם מ־ משה ז״ל אכ״ד בק׳ק סטנאב ונ״פ יצ ו ‪1‬‬
‫^הדכ מ' ישראל הנ״להיה י‪,‬ת‪1‬הנא!; אמיתי החסיד מהויראהר; ו״ל שהיה אנ״ר נק׳ק טרעטולי וכק׳ק זלאטשוב שהיה כןהרבני הסיד מוהיר‬
‫יעקב ה נ‪ /‬היה חפז‬ ‫והיכ‪ -‬מ׳ ‪, .‬‬ ‫תואלקוו׳‬
‫‪.......‬‬ ‫הרבני הנגיד מ' הענוך ‪,.....‬‬
‫אחיי של_____‬ ‫מאכטא‬
‫_____‬ ‫מ' מענדל‬
‫_______‬ ‫כנניל ‪-‬‬
‫הרה ‪........‬‬
‫וחתן ‪......‬‬ ‫׳אתפלר מק׳ק ‪.‬כיאד‬
‫‪...........‬‬ ‫מ יל‬
‫עני'‪... . .‬‬
‫הרב התא*הנ מ' גרשון אב׳ל קיק בעלות אפיי של הנתון קדמוני מ' שמחה הפה; ראפופרט אב׳ד ק׳ק לוכלין והרב מ' אבלי הנ׳ל היה תתן‬
‫ךן ^ ך * ׳!צא ענף עץ אנות‬ ‫ג!יא ישיאל הרב הגאון המפורסם ת' •שראל סוועחר אב״ד דת׳ק רובנא ודק׳ק ל ויצק ‪:‬‬
‫העם פלתד^‬ ‫י‬ ‫שהעמיד בהיפר יה דכרי׳ייליפים‪.‬הכמה ״סכיניתודכר זה יצאת! הכלל לליידגיעת את‬
‫ל כריס אשר השומע תצילנה אוניו מן הגאון מהורד‬ ‫כמיס חוליו‬ ‫ארוך‬
‫א כ ל י הנ״ל לויו יראו וישמחו התלמיד׳® ‪:‬‬ ‫‘‬
‫כחצי נכויר שנוני® וחדים ‪ :‬הדברים שממיס כנתינתן מסיני יהיו כל העס אחריו חרדים‬
‫ויהיו משנת־ם וחודיס י ויעלו לציון מושיעים בקול דנת •די ם א״ס ‪:‬‬
‫לבית הדפיס ע״י כן התחנל הרב הדיופלג הפרי; השנון מהורי יצחק יעקב *הי׳ אכ*ל דק״ק פארייצ^‬
‫והטלה קצת מחידושיו נפ׳׳ת כשנים ושלשה נרנריס בראש אמי"ר אמרותיו הטהורות ‪ :‬פנים תסכילוי*‬
‫מעט הכמות ורב האיכות ׳ ואי״ה כשירחיב ה' אוי יוציא תקשכתו אל הפועל ברחבת כתיב ‪:‬‬

‫י<»ו׳<■>•‬ ‫>—<>••<>♦ '««*'♦»<»>♦<>■• •«נ**<ג‪-‬י♦<‬ ‫»<>**(*•*<»••«‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע י חיים תשס ז‬

‫‪7‬ק‬ ‫נדפס פה‬

‫הדוכ‪5‬ן יץןיה ^צןאדצןא*ימ!י‬ ‫ת ח ת ממשלת אדויכנוהכדוחס הגחל החה^י‬

‫סטאלרק ליטעווסקי ססאראסט‘ לאצר^ יר״ח‬

‫כ ד פו ס חדש אשר הוקם והוסר לפאר ולתחלה י די המחוקק צ בי הי ר ש במהודק‬

‫אדהלוביצו י‬

‫לש^ד) *‬ ‫קוצוק •‬ ‫לעמו תנדה‬ ‫טו ב‬ ‫ח ר ^‬ ‫‪:‬‬ ‫ציון דורש אין לה מכלל ל מי ללישה‬ ‫ל פ ר ט‬
 This Sefer has been made available by:

r l3 0 t 3 ?l CORNER
5314 13th Avenue
Brooklyn, NY 11219
T E L 0 718)972*0777
FAX. (718) 9 7 2 *0 1 7 8

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store

4409 Avenue

Brooklyn, N.Y. 11204

( 718 ) 436 ‫ ־‬1165

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬

‫בימ״ס ביגלאייזן‬
4409 le‘*’Avenue
(718) 436-1165
 ‫הגאונים ^‬ ‫חםכמת‬
‫םמ« בןחדימךדהם־ע הגחל ןהפכמת חר‪ 3‬המאודג הגאון‬
‫‪.‬טפורסם הבקיכהדרי‬ ‫‪ .‬מאחץ הגאון האמיתי |‬
‫המפורספבכל קצוי ארץמאיר^עי ‪ I‬תורהמ־ יוסף נר־ו ^היה נשיא‬
‫הגלהמוהייםכהןגרואכ‪-‬דדק‪-‬ק| ץראלפרנס הדורדגלל לכוס‬
‫| לע־ע הורם והונף לאגה ור‪-‬ט‬ ‫לגובוהגליל יצ‪,‬‬
‫נק׳קכראו־מ־א‬ ‫‪1‬‬
‫‪ W‬יומת' ‪ 3‬־ ז׳ כ‪ .‬מ ™ «>׳ ‪ 0‬־י »י »‪1‬‬
‫כניד מתויזג׳ הלצ הנגא<«'יג»*‪?1‬לג‬ ‫י אתנם ניונול‬ ‫^‬
‫‪I‬‬ ‫ן « ב ל‪ » 11‬נ‪* 1‬״נ»«יס>־ ’ ״ ״ ק י ' ! " * י י ״ י י ״ י‬
‫גולף כצמר המזל »*ה מוד שי״כ נגד למן ונכר‬ ‫שר י‬
‫ך‪)/‬‬ ‫נתורה המפזרהס מ' יורף וי‪,‬כצ‪3 4‬כד‪ 3‬כגיןון מפיירפס מ'‬ ‫צ‬ ‫דולמי >לכ ?מצור כגדול ?חריף ז?>קי שמפולסם כ*ש מיהיל *•סף‬
‫כעל ״ ״ני ספר ?לנס צד? מכדחל רציתי ו?דית> >בם‪8‬ד‪:1‬״‪,‬רכה‬ ‫|‬ ‫״‪ ip‬״'‬ ‫>צסקצ נרו צנ״ד ומ״צ נק^׳ק'פווקצתיז הצלם »דול מכנל‬
‫לכל צל ״■כידו הייתי לשעכר ועיעיו נ״ תי מןנלס כחכמה ומדע ולזגת‬ ‫|‬ ‫»יכר חיכור טהור ורצונו להניחו על מ»כ>ז הוטס ^הנני ליסכיס ״״י‬
‫■‬ ‫י‬ ‫“‬ ‫י ‪.....................‬‬ ‫י‬ ‫ונפרט שרצוט להכניצ ^‬
‫מאו! כגדול כנזריפות‬
‫_‬ ‫מיליונעט נמל ועופרין‬
‫‪ J‬ו*ז אייר תקך ‪ !" 1‬לפ? ה״ק יוסף שצקש מנרצזגחונה פה ת׳יה מ״ל‬ ‫‪*.‬לא ידפסו ספי־הנ*ל יישן פשה ״ניס כלתי רכוע סהרנהמתכר ’‬
‫‘‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫»מלנר עם צ׳ ט׳ו תמו ! תקן ויין לפ*ת נאם יזייס כה; רפאפיט תונה פה‬
‫’‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ p^p‬לכיכ והגל!ל יצו !‬

‫א חי ח כ ל' ה ר ב ת נ א ץ ד עוו ‪? 3‬יג ב תו ר ה‬ ‫‪ t‬די ס כ מ ת‬ ‫׳ ^ • ב ג ד׳ ז ד ך ב ה נ א ץ מ פי ר ס ם ר בוו פ ל ר‪.‬‬ ‫ר סכ ט ת‬

‫א בי ה ם רו ר נ ר ״ו ש הי ה‬ ‫ו כי ר א ה מ ר‬ ‫|‬ ‫קרע טלץ‬ ‫מי א ד ״י לי ב נ דו א כי ד ק׳ ק‬
‫מ מ ל א ט קו םי אייו‬ ‫‪ I‬א ב ״ ד ב ק ״ ק ט א ר ט ק כו ל ע ‪-‬׳ ע‬ ‫‪..‬‬ ‫ו ה ג לי ל י צ ו ־‬

‫;‪ 5‬הג א ^ן י ל ב ק״ ק ס טנ א ב ו ג לי ל פ ד א לי אי צו •‬ ‫‪ !6‬ה׳ ?"»! כל הין כשמעי;ש׳יכ נגול הרל התקה׳׳נ המפורסם ת' יצרףצ‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪i‬‬ ‫ריצה להיכיס חידושיו וחידושי כעל לורת׳ כנצין י״ל >׳'יתז דכל כני‬
‫‪ " y‬יחירנצלצהוה כלייונה בחכיכח חובב עם קלושים ישא‪1‬‬ ‫חילי חעליותא יהיו כלפוס כ׳ שמעתי מצחו יירי'רצ‪>1‬ןלא(״ר‪1‬וחףשיוצה‬
‫״לניית■ לכרי לוי וכעת מצמתי ‪ .‬צ ע תמ‪:‬׳ינ‪.‬בוכי וידנר דוד‬ ‫^‬ ‫לוכי כמקים א‪.‬כי ‪ .‬היפיס‪ .‬לח נתקדש קיחש ת־רח ה־‪,‬״ ״‪.,‬ל‬

‫‪ A . A i A l l l A A 4 A A A * > 1 > A A l A A * 4 4‬׳< ‪ i < 4‬לל ציל;והבירישו מתוד;נקלצ לכנר׳ לילה יייס וינורית עמוי\‪ 0‬תש‪1‬כ כיח‬
‫& לצוכוס■ חדרא טר‪.‬מ» ;ביים שו‪-‬ס לו;ל גפש צשרילינניס‪ .‬״ל הצי ?יון‬
‫״ תקן ויי! לפק נצם י‪:‬ק' צכי־הם ליד כמ"צ ההה״ג רדב מ׳ימש? (״‪.‬ל כחוב'‬
‫נק*ק סבינחג ו‪:‬ליל‪,‬פרצלית יצו‬

‫הסכטח הרב‪ ,‬דוה^גר(ח‪,‬״י‪?1‬הכ)בודסם הותיק כד‬
‫ארדן נרו אב״ר רקי׳ק האררק *‬
‫מוי עירי רה ק״ק פודקאמיו והייתי נאככגיח נל תולה צצל‬ ‫הנה‬
‫כביד מתוחני ר‪,‬חי קח‪:‬׳ ה ה ?יג המחור הנדול החרין■ והבחי‬
‫כמכורסש מו?רר יוסף יצסקא ‪ p‬מחיתני הרנ כגדען רמ;וח ת' ישראל‬
‫זצ״ל שחילד ספי כלנה ארק תישרצל ווה היום הרא? לי היב ?מופלג י;'‬
‫יוסף את ספרו מה שחיכד ספר ליהל יוסף על גפ־‪-‬יח ובתה ‪:10‬ית על‬
‫הירושלמי ו‪.-‬רשנ ם יתוהכתח וכרים חריפים מיתוק ס ה;ש שבנר נ‪-‬ח‬
‫מוניט; של! בסשרהצ*ת שחיבר אביו הרב ז״ל אב; ת״ח כל (‪.‬זן;דוזקידו‬
‫וכ‪ ' 1‬יעכשיו הראה חריפות! ובקיא!‪. ir ,‬בןותר שא? וישר עז תעוו חכמה‬
‫לחכסכתי״כ נצ| בנדי סניף לכגאוניםצשרקלנעני לכסביס ■״'לבמ‬
‫ספד הנ״ל ויפוצו• על פני תנל הכ״ל הי‪1‬ה יום ! ' אליל הקו י"; לב״ק '‬
‫‪ :"?^pp‬ה‪)5‬פ‪1‬רסם ע' ‪17‬ל נרו׳ ?מי' נקק הארלק ‪:‬‬ ‫‪)^-‬׳ן‬
‫הסבמת אה' חניות' בבור ד‪.‬לב הגאון רטפורסם‬
‫בדורו לשבח מ'פת הדור מר יעקב נרו‬
‫אי״ד דפ׳קלסקאיע״א '‬
‫ד י ר י ^ שמעתי מתון הקן תנלית יד שלוחה ‪ ]» :‬מכיר‬
‫ילק■ בה^כה ה׳׳הבכולחתן צמתי ועל‪-‬שם‬ ‫‪r‬‬ ‫*‬
‫חכמתי הרב ?חיוור הגדול לממשלת ‪ r‬חכף כלן פלת ־ הצשל הגדיל נתור י‬
‫»' יוסף יצסקא נר׳ו ‪:‬מנה להניא ולקבוע חילושיו כדפוס ואף שננה‬
‫טירא כינני וכצפיתי צפיתי ותמונה ל!■‪ ,‬ראיתי זולתי קזל ‪ I'M‬לוושיח־ז‬
‫איונם סייה■ רעמיסיהייהי אתו עייו'כמישיכה הלך אחר סח‪,‬־מכ תעו(‬
‫לחכם ‪:‬מי*כ ראיתיו ייליא יגדוש \<ד‪ -.‬לעייקי תהיס כליצי רח״ ?וא‬
‫לצצטלח לא יפיצו העייניתיו ינעי־נ• היישועה כי;וי=׳ל ז‪:‬רין לדורות הכ׳יד‬
‫יגדנר ; ■שנ שלהרכ התחנר נאש הק׳יעקבהמנה בק״ק ליסקא וחנפי' ‪:‬‬

‫הסכמת ש״בהה״ג מופלג וחריףהמושילם ני מרדכיכהןמדאע דאתראהדן‬

‫גיהי ח' את יוסף ‪ .‬״הף דעת ל״נינים ‪ :‬יוצה להוציא לחור תעלומה היקרה תגניניס ; הוא יוסף השליט המושל נמלחמת? של תירה ‪ r‬ה״ה שב' הרג‬
‫יוםף אב׳׳ל רק*ק פווקאתי! היות שגלי׳ וייפירסש שלגריו אידו צרינין סמיכה ולא להסכמה דיד׳ ת׳ לזאת ככא טטל׳ להלפיה פ?‬ ‫הגאו־ ה^ריף‬
‫יןהייתיחידשיו נוגיפות יתר עיבר ; מעיין המתגבר וגס יוסף זה צפנת חגלה ‪5‬פונ‪.‬ית‪.‬ר‪5‬ונו נ״כ להכיא הל הדפום כמה ־תווושייוקנוואג־ו הנא!!‬
‫הגדיל!♦ל צשר צילל כמים צדיריה סיני ועוקר הריס ‪ ppm :‬בסבר מיליו וריצה להוציא מחשכת חניו ז׳יל חל הפועל אמנם מ׳ אנכי ^ ל'‪1‬ל)‪ 1‬ד בגגקים‬
‫מדי ליס חקי ‘ צר ־‪ *v‬כהר ין גרמיזא בנאה נאחריל? ואף ידי תיכון עמי דיכאו דבריי ויחוקו ר‪.‬מחתיי לצית ולמש״רת וצל ישיג בום צגם ;נול! משך‬
‫»לדכ' כ?נח רבקפורט הדונה פה ק״ק אלעקעני!‬ ‫‪,‬גמון כ*ל ש*כ המלנד לפכוד התורה יו׳ ה׳ןי ק צלול תקך"! לפ׳יק‬
‫*שס שניס טוי ת עי ק פתגמו;‬
 ‫הקדמה‬
‫רני תיהשיטה? אפיקשפה יגיילשפהלפיו טעעוה ארגסביב‬
‫אתריים ותוך יכית הצבטה ‪ 4‬יתיב רב יוסף ברישא ופרקו נאה‬
‫דורשכללאופרטאו דיורפשטנית אבותיוגמיראדלאכלאשכטא‬
‫ישלחה׳ ברכה בק*ריהזה מזרעאתוסך לא יהא ביה עיגא שלטא ‪i‬‬
‫טעם דןהוגהגהןכןמריז דתודע ‪.‬היי(ול^זוד ‪5‬נ‪ 1‬צריכיס כלסעושק בתוריגה'בחילי»קריכ עילת מחים ‪•-‬‬ ‫'יבמת ^תבוןבילישדו ^'‬
‫יחמינת מ׳לתצן דלצן לית׳ דרצו כהת׳׳רנזי ילחכו על יצןחרי כמה לחית כיה נשמה ניחת לי' רליצו‪ :‬צבעי' צבוע זה‪ .‬חפיו חנרני ותלי‬
‫חינג‪ 6‬בנווצוי למימר סדרי׳ דמר כצויבח מדננן נדיקנח כיה כמר ניבו ר?י( וטפח עלי בסנולח מ׳ הות זה חשל מנ ^ לט לעשות לחבר‪ :‬לנ‪ 1‬ל‬
‫לילדה■ לא יבוש לד‪ :‬ר ; מה לתק את בבר ‪ :‬תין זה כי אם ימות רוחא נקיטת לי' להיות יעשה ל! כס נכס מדולים וכורכת ני׳ חרתא יהין‬
‫>»ו ל•■׳ יריע־ אף יתגבר ‪ :‬אמרתי יקבלו כרבי*ה את עןובת|‪::‬נ־וצה למבז מעשי״ו ישתמש נכלי זחו*חית וחני מימי לא הליכתי כנדזלת ונעלאות‬
‫לשוה לותק תי‪ 1‬השעה■ לפסוע עליאש׳‪,‬עס קודש כתה דשכיחי‪.‬הני נ‪6‬ושאי בחוערא דכמיותא סמיותעינים ילפי קיהח ידיה ולדמיה״ס בם‬
‫גי עי ; ‪-‬יף פלא מילא כריב! בייאכל תלמיד חנם נש*ם ולא רמו לי' ז כ ‪0‬פי*ם‪.‬מכשש] פמליא של מעלה עלה על במתי א״כ נחכמה‬
‫נבייג׳[ שאינו ראוי פוערס ־ !לין נרמא דאהר״עי בער*ר שאתורה מוגהת כקרן זוית קר! אפל חשך האו״ר לתני הדיר״שין ולא כפו ל>׳ אסוהא־‬
‫נציבורא י חתתעסלבב׳ אשיחהאייכא לי כדא מילתא כת‪:‬אן עד סוף העולם‪ .‬עלמת דא^צי ‪ p‬חינה דמית לבי היצולא פקע חערא רמא‬
‫לעמיקתא כירא ״ והנה ימו קלי מני ארב!יצאו חנם אי־ו ימי נערות וכי •נטוצלל׳ ערב להיות טעון ע׳ביר צורה ‪ :‬יעיניס השע לראותחיכתן‬
‫ג‪:‬ני המקום אס יהיה סיליקא כסידורא ! להיות חוטרא לידא ומרא לקבורה ; ואי'‪.‬עא האי נכלא לכח'ר‪.‬יעא ב»ה נסית לה טוב לוזכי‬
‫זכות דתורה מענת ;ו ד בא* א■; עב יה מכנה תורה ־ לזית כל ימז‬ ‫ןהושטפת להפתקי דאורייתא אשרי מי שכא ותלעו?) כימ סדורה‬
‫דשטנא בנפאותובלייק עד דאמצי למתני חגי!מתני חית לי שיעויא ‪ :‬חור יפר ואור תקין‪ .‬עד ימהדדינח לתל״ידא* בכל שתא תדירא והיה‬
‫>אשר עירו*ד ופרקתי ע!ל> מעל צווארא ‪ :‬השלמה כעי אדנפקלח יהא הצר שיעורא ־ ‪.‬יחף אה חרכי לנפשי עזים ותתשבה מועלת לדנדי‬
‫תייה‪ •,‬העם אשר אם יושב במן‪ .‬אנשי מדות טובות המה ותכחס שהדו כעדי לבל יחולל;ארן נזרת ; ואלירת‪ :‬וו תורה וזו שכרה ‪ :‬לההריכ‬
‫י־תשית פר* אדמתי תשר עעפי ומצאתי טעע*ן טעם כעיקרא י יהא יעוא ד‪:‬ל כ׳ הבי תיל׳ מעליותא יתאמר! משתא׳ ולא יהא אפר בכתבים‬
‫נכוג מאתי שיתלב‪ 8‬בטלית ‪8‬לי נביאוחרא ‪ :‬ואף כוונת■ למדיל תורה‪.‬ולהאדייה ‪ :‬לאשר אחסור ירא■ ־ י תן דרוכים לכל יופציהס מר אמר‬
‫ליינא שמיעתתא ומר אמר לימא אנדתא ולא שבקי מהדלי ונעשית קרחה קרת הנורא ‪ :‬ואנא יירנא חילתא דשו־ת לתרווייב! דנייים קריבים אל‬
‫?‪:‬כל ואינם מכונים בלעת כעל רין בחרא מחיתא מחיתנהן‪.‬לבאר כל חמייא ; ואם יאייר מחן פלי ■לי' >מח! דנייצו לי' בקבא רנא ח;מ*‬
‫׳יתירה־} יתחברו נא עליו תלמידם כתרנגולום של בית כוקיא^הת נרו כיה נירא י ®מא דתילתא אחד שאני דר ביחיס תייה ‪ :‬אצלח )יעא‬
‫חרפ׳׳׳א וזרעת אפלאיזאחרי שכת תשכימיקוסמכי משחיי כותלא כה*ת יוכיחו מוכח ומופנה לתי־י ייישיכי} רי‪.‬נשיס הללו בעני צירה ■‪ .‬ואן!‬
‫קיימתי בעצמי בחכ‪-‬זיד תחיה את ‪5‬עליה' להיות הי‪.‬לנה ברורה־ ‪t‬‬ ‫בכל יומא דכלה אמינא הואיל ומיקלע אירשם משיני יילחמה השעיה‬
‫ואס ידמה בעין רואה כהי תי תאריך בחחד מקום שאחרת׳ להאריך רשאים לקצר כ׳ מלאכתי אין בה‪.‬דלס כילו‪ ,‬מ שה יזקשכ וממנה יו כ ^‬
‫לחתוך חוליות ועריןיס כייעזהמסרס•‪ :‬ומי התכס ויבןזאת תכ!ריםהנלו כתא! רתפרת־ רמי בחרא שתינא אפתייא ; יסנני מחצה פ>•‬
‫אלא פלפולא בעצי׳א ‪7‬הקב*ה חדי פלכולא בעלמא ד*‬ ‫הקורא ; בין כדיעוושכלו אף אם יהיה ^וה ששנה זו תברא ראה וקדש אומו לא יסא‬
‫גלאד‪! .‬הנה יהא ייילתא מ‪'.‬ה>נו עולא משנשי אירממא‪.‬לעתיא ערוציה להקל מעליהם׳ עול צת־ אפלנ^ת דתיר׳יב ‪ :‬מדברין יימציי[ ■שניועתיהן‬
‫מנוהלק לומדיזה‪ .‬פלבול'המוח ותה לךלמערח ולמשקל קשקלא וגירא • הלא יראת ה'היא חיצרא ‪ ■ :‬שיננא שכקי‪.‬לחתנ ’תכו ותא‘ אבתלאי‬
‫ן>)‪1‬רתא תהא כעאן דנמר נמרח ־ ופוטרים בספל את העיקר כפניא יבצפרא' יאית תוי׳׳ה בליינא קי‪ :‬קש קריא וכל הריצה ט טל את‬
‫שמא דתרח עליו וקויפדזליומאחרזלאחזי מ״ע חיבעית עלחא ונקטו להו בש‪.‬יפולא גליחא׳ואף חמ;ס שיש גדול׳ הדור לשית^הון שמעתתאכ‪1‬ל>‬
‫מכנקן וכבר־ מילאו כר’ס ‪ b‬בתלמוד ופסלו לרי ארבע טייא ‪ :‬נוודא* יכל* למיתר■ בעינא דשיענא גירא ‪ :‬אתן‪:‬ס רחיינא ל׳תפרע ׳והני‪.‬דחפ\‬
‫‪:‬י‪:‬דח דחימה‪1‬מעייל'‪-‬יר‪.‬זלי גבי קינא דאינשין קשועונינבי( לעתן‪.‬ודעת הבריות ייכושיןמעשה זמרת דפוא‪.‬א ולבס כל י‪ 0 ' 1‬נותניז עינההכחלק‬
‫יכה בלל! בעלי לנינין ועל פיה; יהי׳ כל ריב וכל נוע פשתה הווספחת באו׳־׳ר תירה וקרובה להשתבח ח*'' ־ ואיזרת׳ יישא לרישא בחמימי ולאי‬
‫אגי אד!י כ!כ י ק רשום יכח צזכרוז ל‪,‬דיר אחרון ליי‪.‬ה תציתו לבני כללי והא כורכא כניב אר בדני' קדישים קדמונים ‪:‬תנ׳ילה היו עמלים בתור®‬
‫פא‪,‬למיסבר הא לי׳נמר אמ״יה ללחיד אליבא דאמת יחף לואת כל אבותיי הנא נים‪.‬וכל״ רבוהי היו אזורי אידיה ויראה וחסידי עליון והוה‪-‬מקמ׳‬
‫אקכתא כשוקא לנהצ׳ל ניע׳י־ה יתיאען שפתייהו וכולא ניפא מפילפילא טפ״ת ושאלות ותשיכיה ומה שנכנהו לפרדס לא נויע כי באה אל קרכגם‬
‫וכבוד אלקיה הסתירו דבריהם ‪ :‬והנה חי־וביס הלל־ רשמתי לאנשים כערכי אולי כטנתי אפי' פי׳אח־ מני אלף נס כלאי' כסוף מס‪#5‬‬
‫נשרוה זנאי איתי׳ דרג ה‪1‬נא‪.‬נל סקןלא לשנ* לי' שמעתא‪1?,‬ח וכו' אולי יהיה זבות לאמי אשל נפשה יצאה כדברה נכנה ״‪.‬קי''^■• היא את*‬
‫הרבנית המסירה ונעימה במעשיה תרת יילכה זכחנה לחע*ה אשר נתרחקה מעלאדמתינו ‪»1‬תה בקי׳׳קדאברו״ן ונישאת לבעל אבי חומ׳י‬
‫הרב הגדול בדורו החסיד מ' דוד נר״ו אב״ד ק״ק יא»־» ’ ז ילית בי חילא למיכפל הני פרנ»<‪ >.‬לנשק תקיס קברה רק פעם אחל הייתי ש״ה ויופר‬
‫ש ‪ 8‬לבדו אחים הקטן כרב המופצנ תהורר מענדל אב״ל דק״ק קאזען כרדיק חתן הרב הנאון היורין‪ .‬המפורסם מ׳״אהרן חב״ד חיקדוש‬
‫הראדקבהרג ה^׳ה מוהר לוד הנ״ל הוא משתטח על קברה ותתעטף תפילתיני את! יחל לביות לנו לת׳לץ להיות קמה אלוחתימ‬
‫וגס נצבה ■ לראות בנים ו‪* 3‬כ עוסקים בתירה מני ים רחבה ‪ :‬ככן לכו‪-‬לחתי כלחת׳ ושתו יין מסכתי יינ״שתח לב דורשי'‬
‫תמורזפ ימצא תה שלבו חפן חפן ה' כייו יצלח לכל מלאכה שכתירה ‪ :‬עד ד׳ יואין נכרין לקנהוךקן סתומה הספזם‬
‫»‪1‬ה״שה‪1‬ת^פתח היכל ואולם ואמלפי‪-‬א ־ כה דברי צעיר הצאן זוטרא לאחוה ק״דה סייש מאות ’ ‪ .‬לעם רביבי‬
‫מתאבק כעפר ‪ .‬רגלי ח׳׳ה ‪ .‬ותלמילבון ‪ ,‬כייראיס בחיית ה׳ נפלאות‬ ‫גדיעזת ‪:‬‬
‫הקטן;יוסף'חסי^ז בלאיימו הרב הגאון הייפורסס כלורו מ׳ ישראל ז׳י׳ל‬
‫מחבר ספר הלכה אדם מישראל ג‬

‫נשי בתאי זכיין בדנטק לננר״הו האשה אשר נתן ה'ע מדי הרבנית עיו־נת צניע ומעלי יניפיהענח שפחי׳כון‬ ‫‪1‬הני‬
‫הרב הה נ מוהריש הנ״ל מעל״ל איפתא ליני פקיתא סיא ל‪ 9‬יעעיאקוי אייכת־ונדיומ ‪11‬פא וורעפ »ו״א‪.‬וקוי‪0‬אן‬
‫יי‪-‬לא יפפקו ני‪-‬פפגעא אולמתא ‪:‬‬
‫מה ממקומה ממסכתא ל^‪1‬הכתא^ להיות כל‬ ‫פדר למשנה‬
‫חדא תי^ם אדוכתא «‬
‫שבועות‬ ‫‪,‬‬
‫״'ליז קושיא נענין שעיר המשתלח עיי! כמסכת יומא ו כיאור רמני׳ס‬ ‫)י^ס מקמי׳ לדהיל יזע^ןע הז^ו עיין גמפנמ מק' ־ השייך עודלייסצע‬
‫כעני! קידוש עזיה עיי! במשמת יבמות •‬ ‫« עיין נליקוטיס ‪t‬‬

‫מטת‬ ‫^ ה חי ם‬

‫‪J‬‬ ‫נוי'‬ ‫גי ^וי תונאיויז מצורע שצמם לנצייו»מיזז‪5‬ינו עיי!‬

‫כיא‪1‬ר קושית תוספות כיצד העדים עיי! כדף דאשק ‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫ביאור העצמית וה‪1‬יל! והגותי עיי! נמס* סלי! ;‬

‫סנהדרין‬
‫כיאור תוספות שור סיני כרמה עיין כליקוטים ; כיאיר תמיהת התו&'‬
‫נפשת רתיכ עיין כמס' תעניתה כיאור קושית מחנר ירע יצתק כענין‬
‫נכיא^יזלעייןמס'יכמו ת ‪ :‬־ כיאור עמשא דרש אכי! ורקי[ עיין‪.‬‬
‫כמסכת מכות ;‬
‫יומא‬
‫כיאור לכרי תוס' קיצי ככמה׳ עיי! גמסרת בררת •‬
‫ביאור קושית התום'כעני( שני איצו ראוי להייתכה*נ ני*ס'יכמור■ ; ‪.‬‬
‫כעני! טומא? דהוי' או הותרה עיין כמסכת מגמות‬
‫סתדות רשי' ותוס' כרן< ם*ה נעציןשלתו שקליהן עין מס׳תומורה ‪:‬‬

‫זבחים‬ ‫חגיגה‬
‫‪ %‬פירון קישי* צ*ק דף ס"כ מדת ארכו ומדת רמכו עיי! כמס׳ כרכות !‬ ‫כיאור קושיא עילה שהקרינו ישראל כמלכר עיי! כמס' פססש ;‬
‫‪ J‬כיאור רמב״ס קדשי נכרה אץ תייכיס משים פעול עיין׳ כמס׳שכת ‪t‬‬
‫^ כיאור קושי׳תום'דף ל׳ כעני! שינוי קודש עיי! כמם'יומא בדף וי(‬
‫ליליף שתוי יי! בני׳׳ש ממהוסר כגדים עיין כמ' מי׳ק ;‬ ‫‪-‬ר‬
‫מ״ק‬
‫כיאור כ»ת והצרוע לרסת כה״ג עוין מס׳ מאמציעא ‪f‬‬
‫מנתת‬
‫‪. V‬‬ ‫‪. -‬‬
‫‪ 4.‬כיאור כעני! תמיד ש יהו כולן כאין מת״ה עיין כמסכת פסמים נ‬
‫יבמות‬
‫כיאורקישיתת!' כ פ ^ הערל האיך אכלו כשל כמלכר עיי! כמסכת' ^ כיאור מרי תוס ‘ כ עני! תפילי! ע״! כייסכת יומא ‪:‬׳ ותיריז על קושית‬
‫‪ . J‬המוס* דף מ״ס לא הק׳שיה קטורת עיי! במה׳ יומא ; כעני! דס הפל‬ ‫מזכתי עיין מס ' סנהדרי!‬
‫י‬ ‫ביתור מעם‬
‫י‬ ‫יונינה ‪:‬‬
‫אי כתרמכטל איליג; עיי! כעסכת יומא ;‬ ‫‪7‬‬
‫כתובת‬
‫חולץ‬ ‫מיח על ק!שי׳ מהרש״א כלי שרת באין מת״יה עיק אס׳ מגאות‬
‫צשיאס כלילה ע״ן כמס׳ כיצ‪1‬ה ; בשי כתירין עיין דמ»' כרכות ‪• P‬‬
‫‪ p‬תקלו! ותמצא נלפס כקונטרס ראשו! ‪:‬‬ ‫‪T p‬ו ש ץ‬

‫גיאיד׳ כגיףו־ע׳יגגר חזתר כממזרתלג‪.‬אהי ג^זרונ״רנ^יקל?!‬

‫מסולת כרכות ‪ :‬יאולימנלן לאסור צליקוטיס׳ *‬
‫‪t‬‬ ‫^ כיאור אי עולת נדכה צריכה שיר עיי! כמסכת עק'‬
‫נזיד‬
‫נדח‬ ‫>!>|‬ ‫»‪:‬יא‪1‬ר כתוהכית עצם■ כשעורה י!יר ומלח עיי! מס' תענית ו‬
‫כיאייר תיס' ממיר ברף י*ה כעט! הלה עיי! כמס' מגמות ;‬
‫ויתר השייךלמס'‬ ‫| כעני! אסיד׳׳ הראשונים עיין כמסכת מנאות ‪:‬‬
‫ישוב ‪' W‬אורת מישור רק קדשיך עיין תכנת ה«רה י‬
‫גוה עיי! כליקוטיס •‬ ‫ך‬
‫לסור פרשיית עיי! כקוגמרס האארי ‪: I‬‬ ‫‪ I‬והמפתחות‬ ‫‪7y‬‬
‫גהניס משמשי ככית ל‪,‬וסו עיי! כמסכת מנתות ‪:‬‬
‫"‪i‬‬
‫) ב ח ב ת היל• תהינה־ לראש יוסף ה׳׳ה ככוו מאותג׳ הרגני המופלג כתורה וכי״ת מוכתר כנימוסין אכם וסופיהנניד מ' ) יוסף (‬
‫התן החנוא המופלא מ׳ ליכ ר׳ ניסנש יונראד אשר למעני העיריא להכניס א׳׳ע נעיבי הקורה ‪ :‬להביא המלאכה לידי גמרה ;‬

‫‪ ' H t‬ב ח * ח שמואל אמד אנא מנינאאפרוחיא מה שנדפס שם־ קושיאל־נה לי מיעוטעלזכרותוכו'שם‬ ‫‪ill‬‬
‫גדפס כטעות האתת מהירות הפועלים ותשרי! יוכל להמלאות וכך צריך להיות ההושיא רק‬ ‫‪I‬׳ ׳’‪I‬‬
‫יש ניכע כעופות או אין נרכע מי אמרינן כיון דטוף ליתא כרוכע ליתא ככרכע או לא הקשו‬ ‫בהקדים לשי! הגמרא כחס׳זכחים לף פ״ה‬
‫היס׳ הא דדרשיג! בחולין מ!התורין להוציא נרכע היינו כמסקנא דשמעתי! אכל את״ל דאין גרכע כעופות לא תוקמי אלא למעוטי מוקצה עכ״ל‬
‫נזה דו״ק נתוש' לאשתעי ע׳יע הוה אמינא ולי נלאה דהוכרים פשוטים דוה ראוק מ! השכל ולא יהי׳ נרכע כעוף נקיבה מחתת דכעיף זכר‬
‫ליתא במבע הלא די כסברא‪.‬״ לומר רכעזף זכי לא יהא נרגע משור דבנופי׳ דזכר ליתא כרובע והא״ש קושית כאוס׳ די׳׳ל דהא דמיעט קרא‬
‫>ר‪3‬נל לאיסור כעוף נקיגה ודא קתכעיא לעיף ♦צראי איתא גנרבע וק*ל ועפ״ז סוככת הקושיא לתה לי קרא כעוף על זכרות דכל״ו נדע‬
‫דאף נקינהכשירה לאי אמרת נקיכה אסורה קשה לישתוק קרא מלאסור רכיעה כעוף הלא נקיגהאסורה ורובע אינו בעוף זא*ת על נרכע‬
‫?וכר קשה למה לי אסורא דבל״ז נלע אסור רכיעה מיכתכה התורה היתר על מום כעיף כמ׳ורכיעה אסורה דאי תימא לרכיעה כוודאי י״תרת‬
‫או נל״ז היית׳ יודע היתר תומין להייתי מקיש מום כס ליזשהתם וכיו! דליתא בערוה חינו כמזמין ‪ :‬כשלתא אי נקיבה מותרת וקא׳ איסור‬
‫רכיעה אף אנקיבה א״ש דאי לא הי' כתיב איסור רכיעה לא הי' מוכת מכת דהתירה תורה זעמי! לאסיר וכיעה רק כנקיכה ולא על יבר דהוא‬
‫שנו כהקרכה קשה כנ״ל לחה לי איסור על רביעה ‪5‬לא חובת ועוף ג״כ מותר ולמה לי קרא על חישיט וכרות והתירו ן יהי' דקרא •תירא חתי‬
‫לאתוי וולד נרכעת הפוך כה ודוק ‪:‬‬
‫»‪ ' pr‬יותא תילן כתוק׳ דזגת׳ש לעיי! שינוי נ׳נליס תאושר תיקון והמשכיל יני‪• 1‬‬ ‫שד‬
 ‫יוסף‬ ‫מסכת ברכות‬ ‫אהל‬
‫פ ת ח דברי יאירו אור !רו״ע ברישא ור‪,‬רר כרני ותנא קאי אבל״או אמרינן דדווקא תזיז■פסול נצחי ־הקושי' גצלהתוס' ‪P‬׳ להם‬
‫במרר ןרעים טילתי דחביגת א‪7‬ןדםה לתרץ בפס'תרומות לתרן כנ״ל דרישת‪.‬מייל■ בתי' נוונא וא״ת הוה למיכלל בחד כבא‬
‫כב״ליי״לצדנתיירח שלא‪:‬טעית ר;נ״ה אין נולה דיכולי' לומר לפוסלו‬
‫לכהן באגו וח"ת חלא מתי בסיפא נוכל לטעות דמ״ה אין גולה דיפיל‬
‫מ■‬ ‫ל ‪ 0‬י כברק הא‪:‬ה ‪b"n‬ר׳>‪1‬י‪,‬ג) מסוס ר'‬ ‫בירו^‬
‫משצבתמררעע ‪ pc‬עתוורין כתודה ינאינ אצ‬
‫הנהןאשריכיה ביתיש ההם ולי יש■ כהן עכשיו ואין להולאתרז־׳ק לומר לפוסלו לכהן נחנו כנ״ל ?א כמה מעילי' שהדג בשוגג דיוציס‪.‬‬
‫‪1‬הו שהיה טמד ומקרוב ע׳'נ ת!בין ונו‪-7‬ע‪-‬שהוא כן גרושהוכ! חלוצה לחייכן; רק‪ :‬נל!ת ואנןקיימנין כשתא ודווקא במזיד פסולמהא^׳ש‬
‫שעבודתו לשירה ‪ :‬אמי לב ופועל ידיו תרצה כל שהוא תזרעו של לוי דכרמי״ם^אזיל לש!טתו דפוסקיבטלל כה‪1‬נה ונ״צא יכולים למייב גצוק‬
‫י^נודתו כשירה על דעתיה לרב ובליל נהן תקליב ‪ :‬ואדעפיהלרבי כעדות שמעידי' שהנהן נעשה כן גרושה ולפ׳׳ז נשאר הקו‪.‬שי'הנ״ל על‬
‫יוחגן חכ׳׳נלכבן ; ר' ׳לתי' בעי ואן■ לעג׳ן שאר הובריס כ; תקבל התוס' הי' ל מ לתיז כנ״ל יצ״ל פנ״ל יכל זה‪,‬סובב זהו‪:‬ך לפי פסק‬
‫ואק״ב •ורק קותץ ואח״ב תקטיר ר' יעקב בר ‘ זבדי בש״דיצחק ת! הלנע׳םואף בשוגג אםור לנ"כ דאל‪".‬כ‪.‬ודווקא במזיד ישתר הקושיא‬
‫‪ ,‬כנצ׳ל ‪:’ 1‬ק הטיב ‪■:‬‬ ‫מה לתני עשו אותה כרטהת נזולה שלא נודעה לדלים שהיא ייכפרת‬
‫הדא ויותר׳ שהוא תקבל ואת״ב יורק קומןואה״כ מקטיר■ ע״ש וזה ‪ rT‬׳’‪ y 1 i‬ה מזה לשיטתהרמכםגכיב״ג!בןקלוצה זכטלה כהונה‬
‫והנהלנאורה ה‪1‬א־ נגדגמרח דקידו‪;:‬׳! רף־ ס״ו וז׳״ל‬ ‫‪.‬‬ ‫קתה ת;יה יקרא ולא שופתו עין לפרשו ועיקר לכתר פירוש התילות‬
‫אדעתי דרב והרענ‪J‬י דר״י וכו'׳ מה פירושס מ‪:‬בד האבעיא דרי*’ ותאי ב"נ וב^׳ח דעטרתו ^^■^‪,‬אר׳׳י בד"ש‪.‬והיתה‪.‬לו ולורעו וכו* אכוה‬
‫דפשטיליה במהכאופלאלדנאזנ״ל בעה׳׳ ובתהילה נרא׳ לתח ; דשמוחל אמר ופועל ידיו תרלה‪ 1‬עוו לית‪1‬ד ונחת קל הכהן ע״ש‬
‫עזה דבשי לעבודה חעכד עפ"פ יהאיך פסק‪ .‬כ»לס כהונהירק חתר‬ ‫בהלנית נשיאת■ כפים ח"לכ ‪p‬‬
‫שהרג תת הנפש אפילו־ כשוע כיתור לכרי העיוןבמס' מפותי‪.‬הנ‪".‬ל■ למ״ד בטלה דהוניבאמר‪.1‬שם‪.‬ט ’'כ‪.‬לאקאמר‬
‫®בימבם‬
‫לא■ישא את כפיו עכ״לוהובא בטור א״ת־סימן קכ״׳ת■ הרמבם הלכו' קלא לטנין‪.‬עבודה משוס^׳־שתיבופו״על ילר׳ו תרצה אבל לצננין שאר‬
‫על הרמב״ה הנ׳׳ל־ בשס היירדבי־ ‪,‬שראב׳׳ אותר נשיאת כפ״ ‪ 5‬דברי׳ אינו■ כהן ננ^־׳ל נתצאי״ל דהרמכ״ס דפסק בטלה כ?ונה היינו‬
‫נ"כ לענין‪.‬שאר דבייסאבל לעטרהששר ויעבד כמשמעות הש"»‬ ‫דווקא רתיעדל‪ ■):‬ואן‪ .‬הביא שם כהןשתל תישק וחת‬
‫בשד לנ״ב דלאד»׳ להורג נפש להתם■ תיירי כמזיי ע״׳ש ולפ״ז קשה בקידושין ולכאורה יש לעשות נ״מכין הני תידציס בגמרא דקידושין‬
‫תנא ליה לכרמבס לפכוק אפילו בשונג ונראה ל׳ שהיה להרמבם ידים הנ״ל דאי־לתירוז הראשון והשלישי י״ל־ דאן לשחר דברים ששר בדיעבד‬
‫מוניהות דפכול אפיל ו‪ .‬בשוגג ע"פ דאיתאכמס' חכות כיכל וכו' אבל‪-‬לתיח פו״על ‪:r‬־'׳‪ 1‬תשמעתו־דיוקא לעכודה׳ולא לשאר דברים‬
‫תעידין אנו כאיש פלוני שהוא בן נדושה יכו' אין אותר׳ס ׳עשהזה והא־׳ש הורושלתדהנ״ל ע״ד דרשבלבד כהן מקרי״ב!לאלשארדנר‬
‫דהיינו אם הערכהן לעשותו בן גרושה תחתיו אנא לוקהמעידיס אני משום דד? מבקש‪.‬לימודו מן פו״עליד״יוכנ״ל ע"כ לא קאתר ר׳יי‬
‫באיש פלוני שהוא תייב לנלות אין תומריס יגלה וכו׳יהקשו התום' לתה אלא לענין עסלה וזה כהן מק־״יב לבד אבל‪.‬לדעתי ׳ דר"י בל‪1‬מד מן‬
‫לא נקע ‪.‬ועידין אניבתיש פלוני שהות ממזר שלבד יה שייך כ׳ןככהנ׳' תיבת ברכן‪.‬אשריהי׳תשתעדצכל תילי הוה כהן יזה‪.‬־פי׳ אדעתי' די^י‬
‫בין בישראלים ובן גרושה‪ .‬לא ש״ך אלא ככהניס ומתרציה‪.‬משום דהתנ' אפי' כ״ל ככן דהיינו לכל תיל׳ הוה כהן ור' ירמי' כעי לדעתי' דרג‬
‫קאי אווינת׳ כת‪.‬כהן להכא נקט תידי דשייך בכהונה עכ״ל ע״ש והנה דלעטזה בלבד הוה כהן מספקא לי' אי הוה כהן דק לשעבר תה‬
‫שעבד או אן להבא אן■ שנמנעים בעצתם לעבוד להבא רק אם קתז או‬ ‫נהקריס דאיתא בתה' יו בלן‪ -‬י׳׳א וז׳׳ל ננ תידיני של הרוצת ונעש'‬
‫ה‪.‬ה"ג בן גרושה לכן חליצה פליג* בהד׳יחמ׳ ור"׳ נפתא׳חדאתר קיבל וערם ורק'והקטיר «;עשהוא ב״ניב״חאם רשאי אח״ע ל‪1‬יו ק‬
‫מתה כהונה פירשי׳י ה״ה כחת ואין הרוצח נולה וחד אתר בשלה כהונה ולהקטיר אם בדיעבד נס להכא בשרזפש׳ט לי׳תחטאת גזולה■ ע''פ דחי'‬
‫כל‪.‬הזכחים שקיבל דמן זר וכו' פכי‪ :‬דברי' תנא ק״ו מבעל מום מה‬ ‫פרש׳׳׳י איבל׳ תילתא לתפרע שלא ביה ה‪ 1'':‬והו* ליה האי רוצח ננת'‬
‫כ"מ שאיכלואם עיד חילל ור שאין או ‪ b‬אין וין שחס עב‪,‬ר הילל ופריך‬ ‫דינו בלאכה׳‪-‬׳ג ואיטי חוור לעולם ‪ .‬ופרי' לומא■ בפלעתת דר״אור״י‬
‫קיוכלגי יתנן היה עומד‪ ,‬יתקריב ע״ג כמזבח ונודע שהיא ב*נ וכ׳־׳ח מה‪-‬לכ''משכן‪,‬עשו ’ ט קרב כיזקר׳ב הקשו תוס' כשם ר' חפד׳ס כהן‬
‫ר״תתמי כל קרכנות־ שהקדיב פסול ק ור״י מכשיר מ״ר מתה כר׳׳י ‪ .‬גזלן יהח פסול‪.‬לעבודה מה‪ .‬ב״ת שנשר לעדית וכי' והנה חין לומד תה‬
‫פייש״י דאליכאדר״׳אל׳נא לח‪.‬׳''ר מתה כיון ועבודתיו פסולות צתפר' לכ"מ שכן קרבי כמקריב משוס ובנוזל נ״ב קרבכמקייב אנעם לפי‬
‫אין זה כהן כי פליג! אליבא דר״י כלומר אין תנו צריכים לווקת כד״א התשנה דקדכן־נזוצ אינו פסול אא״ב נודעה לרבים־ מתירצת קושיא‬
‫אלא אפילו אליבא‪.‬דר״י מ׳׳יבטלה ‪.‬ע׳׳כלאקאתר ר׳י׳יאלחהתם י התוה' הנ״ל דלאאפשר למילן נזל! מכ״ח משים כ ירכא דמה נב"מ‬
‫כנ״ל אבל גזלן אין קרב כמקריב דקיב כיון שלא צידע כשר כ‪.‬צ׳'ל ■‬ ‫דכתיב כ ^ ה' חילו ופועל ידיו תרצה עבודתי׳ כשירות■אבל לענקשא'‬
‫דברים אינו ככן!אפילו ך*■׳ תודה עב"‪ :‬והנהעפ׳׳׳ו הייתי יכול לות' המחבר בעל ירע ברוך נולטב הצוא ק״ו על ב"נ וכ״ח דיהא פסול‬
‫לכאורה בפירושבמשגה בנ״ג ההא שתעידין על הכה״ג שהוא בין גלוש' לעטיה להבא חק׳׳ו מה נ׳׳ת שאינל יכו' ע״ש זהא״ש בל״ז כי' נפשם‬
‫וב׳׳הונעדתהזהרונזם •'חייכ תת הרוצחים שהתה כעיר תקלטים האבע׳' דאין קימז ואח״כ מקפיד משוס זעכודתו פסילה להבא מכא‬
‫שלא יצאו׳ל עולם כיינו לפי דעת המ״ד דבטלה כהונה כוי ננחרדינם קצ׳ו מל המחבר הנ״ל מן ב״יג־יא״ת איכאילמיפדך מה לכ״ת ששן קרב‬
‫בלא כה״נולפ״ז היה לי מקום להקשות על־ התוס׳יהנ״ג למה להם כמקריב הי׳־קשה א"כ לפא נולן דיש בו קרב כמקריב נלמד ימן ‪r)"-s‬‬
‫לדחוק בתירוצם׳ לקאי■ חזוממי בת כת היה להתים' לתת דכחמת לתיפסל אבל מן תה דתני חטאת נזילה שלח נ־דעה מכפרת א"כ לפי״(‬
‫דמתני' נקטהפהיל השייך בכהני'' ובזה העדות מחייב גם הישראלים בנולןי‪.‬י>ו קרב כתקריב תוכח שפיר־ מזה לקימז ואת״כ מקטיר למות'‬
‫אן לכבא וח״ת ק״ו דבעל המחבר הנ״למן־ב׳׳׳מ תה לכ"מ שכן קרב‬ ‫כנ״ל שמח״בם לא לצאת מן המקלט־ וצ׳י׳ל דהאים• הביאם הלחן והדחק‬
‫ע"פ הוכתה תשוס‪:‬דלפ׳ דברינו־ הנ׳י׳ל׳ כי' למתני׳ לעיכלל‪-‬בבא שניה כמקריב וא״ת א״כינילן גזלן מן כ*'מיהלח לפ׳׳ז ‪1‬כ׳ גזלן נ"כ אין‬
‫קייב כיקריב זקיל כי נכון הוא ■־■‬ ‫דתעיד!' שחייב לגלות בככח קמייתח דכיזן‪ .‬ובזה׳ העדות רכ״ג‬
‫וכ׳׳תמח״ב׳' הדוצתיס לגלוה הי' לסייס‪.‬גס׳בזה־וא״א יגלה וכו׳כבבא‬
‫‪.‬ברכות‬ ‫מסכת‬ ‫ראשונה אלא מסתמא דלת‪.‬מ״ר׳ בבאקתייתא סה האופן שאתרתי■‬
‫‪ 3‬ד ף י ״ י ן וז^׳ל אין משקיי לא את הניורת ולא את המשוחררת‬ ‫רק דאי' במס' סנהדרין דןת׳׳א עילי נערה מאורסה שסזמו אין‬
‫פר^׳יורלע שס לכפ׳ כתיב בני ישר'ולא אשת‬ ‫*־‬ ‫נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה כאני ע*ש א״כי״ל לשלם‬
‫א‪1‬קמתא דדישאכנ^״ל וא׳׳ת אתתי לא ה״ם ביישא וא״אינלה גר יענד ־משוחרר ע*ש אמרו לו תעשה ככרכמית מפיה משוחררת‬
‫תחתיו‪ ,‬ולישתיק מסיפא משים לה״תי יכול לשבושי־ דמ״ה לא יגלה שהיתה גילושלי' והשקוה! שמעי'ואכגיליון אמרו צו חנמא השקוהו פי'‬
‫תחתיו דיכולים העדות להתנצל ולומר שלא באי י ק לעשותו ב"נ וב״ח רש״י שהם קיו־גרים כמותה עכ״ל ע״ש וכבר צווחו קמאיבזה־דדוגתא‬
‫יצא נתכוונו לת;יב היוצחיה להיות במקלפם אבל היכא דכאים רק השקוה! לכדזה‪.‬פרש'''ה>"ל תמוה‪.‬עונא דנללי בלקזנ' ’זלאאשתגצ■‬
‫וכו׳לחי־עתי תה רצונם כיה להביאו ראי'מא‪:‬ת נר לעניין לחי! משקין‬ ‫לחייב גלות אז באתת ינלה תחתיו לכך הוצרכה המשנה לבאר דין גלות‬
‫אתהגיורת ולא קרב יה אל יה כלל ונרא' לתיז דההירון י כי' דוגמא‬ ‫בככא ממתנת איל באמת הדשא מיידי לחייב הכהן וכישראל כנ״ל רק‬
‫ד!"א רתם זההי' סברא להתיירא מן השיבוש קשה אלא מיד כביום השקוהו■ מחתת שהמה היוינ׳׳ר נרים נטנח דשלא‪ ,‬כדין השקוהו וייתורן‬
‫שלין גלות מיוחד כבבא בפני עצתו אעפ*נ נוכל לשבש וללמוד הפשט התמיה ברש״י כג״ל בחדח מהתה משים רצריולהסביר כמק״פ האנא‬
‫כהסיפא מעידין באיש פלוני שהוא הייב לגלות קאי‪:‬״כ דמעיזן אפכן דסבר אין משקין את הגיורת עם חכמים ונראה לפ״עדע״פדאיתא‬
‫רותיא לרלשא ולפי הנ״ל נתצא בעהן דח״ב גלות משתתא הלג נפש במסכת יכמית י ן ט״ז דלאי ולא תתחתן דשבעה הייטת קאי חנירוקז‬
‫ונמצא אסור לנ״ר ואי' בתום' יכתית וסנהדרין שכ״ש שאסיי־ לעבודה זאיתא במס' סוטה דאין משקין מתירס ולא חייבי לאוי[ ע״ש זלפ״‪-‬ז יש‬
‫ת״כ הייתי שעה דמ״האין אומרי׳יגלה תחתיו משום דיכולים העדים להמציא לגיורת נ״כ אין להשקותהדשקא‪ ,‬קיא מן שבעק אוצטת גאן‬
‫להתנצל ולומר לפסול הכהן בתנו כנ״ל י־ק דכל יה אס נאמר ועסק ננייומן קאי כלא תתחתן יאן דא׳ת׳ט ביום בא יכודא גר עמוני ואמך‬
‫הר־תש״ם אתת מדג הי ע פ‪p‬ול א״ש יסלים לותר לנוהלו לכהן קאנו מה^ אנילגא כקהל־אנגרלו ועתר־ אתה שכל בא־ סנקריב וכלכל יים‬
‫דפדש‬ ‫א‬
 ‫יו ס ף‬ ‫ססב!׳? ברכיית‬
‫להםר' דרא‪-‬ימותר ניר בחיחרתול*‪.’) :‬שים דלא תיקרי קהל ולפי׳ז ליו‬
‫הי' לכס חלק כא״י וצ׳יל דא"׳ ימחזקת כג״ל ומיקר׳ נזלי ד‪.‬־‪;:‬־'; ונבבח‬
‫אתרוגי'שלים מכח;נצוה הב״ב כי״ל וגוהרגמרו כיחיוגייהודייקח‬
‫דלדכריו פסללהם האתריגיס כלהס וק״ג ‪:‬‬
‫וחרי׳׳י מכוס רש״כי נד‪1‬לה ש״מה של תירה ‪ ' 1:1‬עוד‬ ‫כגנ^רא‬
‫בגיירח לביר יא באזני העם נראה ונדחה מ קו‪ :‬ה ‪:‬‬
‫תדרשנו ובאת כמה ; קודם' ‪ ' pn‬יבמות ע״ש ותמצא נחת ;‬ ‫‪.‬‬
‫פיק היה קורא וז״לר' בון אמר מיומ׳לא אגוינו׳ ‪VI‬‬ ‫כירושלמי‬
‫יזמח הד בעי כוונית יאנא מנינ׳דמוסי׳כיר׳ שור■; ‪'f‬‬
‫הבלן ; ושמואל אמר אנא מניני אפרוחיא ר ׳ קייא יבא אמר יומא חד ‪ i‬ז‬
‫בעי כווני׳ ואמינא ונאן עייל קמי׳מלבא בריכא אלקפטת או ריש ניותא־ד■‬
‫פב״ל המאמר הזה כתים ולא שזפחו עיןלכ>שו רק לאני קדמאי יא' מה׳ ״‬
‫מחבר ברכת הזבח בספר ב״ש קצת בדיר נפתר תמצם‪..-‬אין‪ .‬לנויעסק_^‬
‫בנסתרות ולט ולבניגו הנגלות לפר® בעזי‪.‬החוצן דעה■ ע״פ•דאי י במס'‬
‫חולין דן פ׳׳ג ו‪"1‬ל ציפוי הדש להב בחיליזאכל לא במוקד;׳׳ וכדיו‬
‫במוקדשי׳ מאיטעמאלא‪.‬אל׳»א משים דר''! דאתר צריך שיאן■ ע נ ס׳‬
‫לתעלה ועפר למטה והנא לא איפשר ‪ :‬להיכי לי ענד ליתב קתוסין‪ .‬אבניו מ‬
‫להגביהו יכתיב הכל‪,‬בכתב מיד ה' יכו‪/‬לא לבטלי'‪,‬קא הוההציבה ונו׳ יי‬
‫ע״ש ייש לי להקשות ע*פ שהקשה ‪ . :‬כספר צאן י׳־בים במס' זבחים דן‬
‫ס״בוו״ל מדת■ חרכו ומדת רחבי ומדתקזחתו והקשי צ״עלש"! לקומתו‬
‫אןנו מעכב מאי פריך כחולין קמוסיןאבנין כנ?ל הא אינו תעכב וימתתה‬
‫עלפבה"! שלא הרגיש ודיה׳ א״ע לנרו׳דקמתו מעב‪ :‬ע׳לש ‪ :‬ואני הי־יתי’‬
‫להשיב דאע״פכ קשה דהלא אית' בזבחיי׳ ו ן כי־׳ר קרן דדות׳׳ מ ‪T‬חית‪.‬‬
‫לא היה לה יסוד לפי שלח כיה בחלקי‪.‬בל טורן מיתני עילת עין כילד‬
‫הי'‪,‬נעשיתהי׳ אולק ראשה ומבליל וממצה דמה ע־' קיר מזנ׳ואייו״ר;■‬
‫לח הי׳■ לכיסולבאזיראבעלתאקענידפ‪-‬ר®׳׳ להדם יכול לאדולואייו׳‬
‫וא*ת להא נופל על הסובב לנעשי' ליועלה‪.‬הת קחני אס עכאה ליי‪.‬־‪'-‬ה‬
‫״רגליו כשירה אפי' א‪-‬יה א' רק שיהא לזזעלה מהחוט קא ק־יד ענ״ל‬
‫זימשנ> איתר כךהתטאוירא דכנית! קרקע דיהולאפירש"׳ ואי‪:‬׳ציי‪.‬יני‪.‬ר‬
‫למעלה תג" דלאו‪.‬קרק‪.‬ע ‪ ' 0‬עשי'כמין בליטה ננ‪:‬ד איתיקדןלקבל‪:‬ם‬
‫דם עולת עון שלא יפיל לאח וקיר התזבה מיקרי ולא יכול ע״ש ולפי׳ז‬
‫קשה הא נוכ־’ לומר ;י הי׳ ניסוי בעתת עון לטיני להניח עכר על‬
‫הבליטה הנ״ל שהדם נופל עליו כי לזה הבליטה לא ניתן שינו מדה כמה‬
‫יהי׳ ' ונראה לתרן דע״ב אין כיסיי בעולת עון כלל כשום תקום משוס‬
‫דיש עוד להקשית ע*פ לא■' נ דן נ*נ וז״ל‪ .‬למיס עליוגים ניחנו' ייחוס■‬
‫הסי קרא יליגעלה דמים תיזתינ׳׳ מחיטההיקרא למטה רבד רבי רבא‬
‫ברבי שמעון אומר בתה וכרים אלט ריסי ‪ .‬בעולת ט׳ ו ן פיר*;׳ בד׳יא‬
‫בדמים עליוני' כשירי׳ למעלה מהחוט בעלת עין אבל בחכיאח בהמה‬
‫היא איכה נעש מ לתעלה שצה אלא על גון יקרן דהיינו חקרן רביי‪.‬ש‬
‫המזבח ולח בחוזי של קרן בצדדיו משום דנתיב בה קרנית בהדא ע״ש‬
‫הלק הטיב ולכאורה נ״ל להכריע כזה המ״ד ד מי ימקא ראש י‪.‬קרן‬
‫לתעלה ילא כמ״ר הדני שסיכר שתן שצ‪1‬ר ליקום ליי‪.‬על' תן החד; ו‪.‬הידו‬
‫של קרטע ע׳״פ דאי׳ בדן ס״ה היה עולה לראש המזבח ׳‪■.‬׳מצה!^■‪,‬ם‬
‫עשאה למטה ״רגליי יהייני תחתהבוכי נדרה ר*נ ורא־׳'יאד‪-‬ר׳ כל‪.‬‬
‫מעיכה ע'ג‬ ‫עצמה ייןנעביתאלא כראש התזכח^יננייהו עושה‬
‫הובכת׳׳ב חה הת״ר דסביר‪ .‬לידיה יירנלי ככירה סבר דכא; רוצה‬
‫לעשות לפעמים איזה ^טרה ע"נ סובב עוגה ית״ב היה למנה מרגליו‬
‫סתוךלמקים הקטרה כמו בלמעלה ‪ :‬נמצא לפ״ז ליבא לתיוור כלג״ד‬
‫דחכיאת יהמה נעשית על חודו של קרמת מן הצדלי' למעלה נו הסט‬
‫למכום <ה יהא נכתרפבריא דאם ירצה לעשות מעיכהעל הסובב דהלא‬
‫אם יעשה הקטיה בסובב■לה יישל להקין חח המונח ליפן על רי■;יחיו‬
‫בהזדיו ויהא חוזד על העקב יהא־ך רשאי למלוק יירה דרגליו אלא ויונ ־‬
‫לכל דמי' שליונו׳צייך ניתן דווקא ברר‪.‬״ ירן־יזכח ״‪;!:.‬משגיל‪ :.:‬יחל‬
‫לעשות הקגי■'' אכינה כסוי־ הם ׳דצהדהא אם מצה א"צ להקיןה־״רח‬
‫;ייוכעניהמערכה רק יעלה לראש המזבח ו>;ן ;ם‪ .‬על וין ה‪:‬־ר;ומ‪,‬‬
‫למעלה כיי‪;.‬פטו ולב״ו א׳׳׳צ עכייח כדט רק משום היכר עולת עילחכיה‬
‫יקבע הבליטיה הנ״ל יקמצע התובח ולא יעשה החט׳ כלב וי הדליבי׳דצ‪.‬״';׳‬
‫יהי'היכר חיצו* לעולת טין נם הדם יפול עליורנ״ל בשליית בל יז‬
‫לת׳׳ד דא‪;0‬ר לע;ופליי‪.‬י‪,‬־ה ‘מדנליו לק־‪/‬מדלדעחו ח׳׳צלבאלכדרח‬
‫עושה מערצה ע״ג כוכב והיינו יבוליה ‪ .‬לועי לאן יניאת בהייה ניתז‬
‫>ק‪:‬על חולה בל קדנויילא למעלהאבל לכי ה;''ל דהחיצ־׳ כיה רק בדביל‬
‫ע״ה יישום דהטאתנדיהל ״עלה ‪r‬׳ ‪ , pp‬״'‪ ;.‬וא׳■‪ :‬החיציירק מפום קול[‬
‫י!' דעי׳׳ה קשה יהא הגי ליה בבליטה הצ׳׳ל לרול ׳‪■:‬מה לי החוט׳ ; יגש‬
‫לתיז דאי לא נעבההייוט היינ‪,‬ו‪.‬ג'ועיסב'״‪-‬י'ת לית; על חוליו שצ קינות‬
‫כ״״ד הא׳ וא״ת כנ״ל דאז לפ״ז אי איכשר לעשות הקגירה על הכובד‪.‬‬
‫!למטה מרגליי לא יהי׳ סמיך למקום הקטרה והאיך מציגי יילרה למטה‬
‫דיוכל‬ ‫מרגליו כפירה הייתי אותר כבית אחרת‬
‫אהל‬
‫הגיוריז דנימא‬ ‫ע״‪ !:‬זלפ׳׳ז היו יכולין‬ ‫‪.‬מיי® מרובנו‬
‫מדוכא פריש זלא מ‪ ' 1‬איעוא יי[ דזה ליתא ע''פ ויויי ^ במה‪/‬נזיר ־ך‬
‫י'*'כ דלא אגנרינן נלי אשה כל דפריש תיוכא גייש משוס ראש‪ :,‬לא נ־ילי‬
‫לכפיב כל‪ .‬כטדה בלל מלך פנימה והוה‪,‬קכוע ע׳׳ש לפ״ז ׳"ל דככא‬
‫‪.‬קמפלני א׳^קיסבד אין משקין הני‪.‬ול‪.‬פ משוס דהוה‪.‬אייני לאוי; ולכנז‬
‫סכירא להו קידישי! תופסי! עוייכי לאוו! ו‪p‬ר’ ‪ p‬דיין והכיא‪-‬איג‬
‫א=תו'‪1‬ליכן‪'.‬זד‪1:‬קין‪1‬איתאבספר כ״ב הטעם הנ״ל כיגמות ח' איינותל ‘ ^‬
‫להו התנית אפי׳ כנירותןמשום דככנע! היה מחזרות וגירות איט מג!?'‬
‫ממזריות ע*ש והנה איתא במס׳ קיהשין גר מותר בממזרת ממום דקהל‬
‫גרים לא איקרי קכל' ת״ש ה״ב לכאורה קשה היזיך■ יסב התנא כלצא‪.‬‬
‫^ייזמשיןין את הגיורת הא י נוכל למצוא להשקותה בא‪ !5‬נשאת לגר דא‪1‬‬
‫קילושק תופסק שפיר ומותר כממזרת כנ״ל לוה בא רש״יינצהות לגונו‬
‫למיז קושי' דווז׳י׳יל בני ישראל כתיב בפרשה ולאאשת גרי וא״נ' אפילו‬
‫גיורת הגשאת לני אין להשקותה ושפיר כלל אין חשקי! הגיורת ובשוס‬
‫אופן‪ .‬אקמשקין גיורת יקי׳ל ;■‬
‫יתו יז הכרנמ׳ת הנ״ל משים ולכאורה קשה על‘ ‪ 9‬מעי'‬
‫ואבטליון שהשקו אותה הלא אין קידושין ■תופסק בה‬ ‫'‬
‫מאמת אירו'ממורות אחב' אגורתי ולזה דיקדקו כלשונס‪-‬שפהה כרכמית‬
‫עהיתהבירישלי' משוס ואיתא באטת דר'נ תן דירושלי׳‪.‬אי»‪.‬מגר^‬
‫ממזרים)!’*ש״ונייצא כיון דשפיה ז‪ 1‬ה ת׳ בייושלי' כרואי אין כה הש‪1‬‬
‫ממזייוא ולצן־ ה!זוןיכו;ה יהיה קושית התקשן היכי כלל אק חשקיןהנינית‬
‫צלאהאיסור‪.‬הוא משוסלאיהור ;ומזלות לא מפסי הקידושין הלא כיתה‬
‫בירושלי' מם ליתא לחשש ממזרות ולזה השיב המתרן‪ .‬דוגמא השקוה‬
‫נרים ואיתא עוד באדר״ג הנ״ל פרק ל״ו אין יסשיןמקים‬ ‫שהיו הצז‬
‫נירושלי' לנר‪:‬תישכ■‪:‬׳*ש'^נאירה ששה הא מצינו שתעי׳ואייליק שהיה‬
‫דידתה בירושלי'ונראה דסלא‪.‬טעמא כעי מ״ט לקידודו נריס בירישליס־‬
‫וי‪'*,‬צ משוס דקי''ל חין השכינ׳שורהאלא על משפרות מיוחסות שכישד׳‪.‬־‬
‫אמנם שמעי' יאכטליון‪ .‬היו בנית שני והי! בני בניי של סנחיב ואיתא‪.‬‬
‫גמס׳י יומא דה׳ דברים חסי כבית ששי וחיו חנהי ושהינה שלא שרפה שס‬
‫ע״ש א׳י׳יש היה אז חותדס גנ״ס לדור כה זלפ׳א ממ׳׳נ שלא נדק עשו‪.‬מה‬
‫שהשקו אותה כיון דהיו מו׳פי להם בעצמם לדור בירושליס משזום דכיה‬
‫שם סילוק שכינ' לפ׳יז לא היו• להשקותה משויחשש ממזרית כנ״׳ליוא״ת‬
‫משוס דהית׳בירזשלי' ליתא לחשש ממזרות כנ״לזה אינו והלא הטעיידאק‬
‫מנידלת תייזיות הוא משום שאין שכיג'שורה כנייל וזה שה ליתא בכית שניי‬
‫דהס היו גלים יאע^׳פכ היו דרים אז כירושלי׳וזה דוגמא השקוהו מרמת‬
‫שהיו נרים מוכח דשלא כדין השקי אותה כנ״ל זק״ל ’‬
‫ואתה לח שמעתתאדנר מיתר בממזר ת אבאר פירושו‬ ‫״והואיל‬
‫דאיתאבמם׳קירושיוקזע״גח׳׳׳ללרש ר׳זילא׳במחוזת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■fe‬‬
‫‪ g‬נר תותר בממזרת רגמוכו כ״ע באתרונ״הו אמר רנאתמלרש מילהאפי‬
‫^!האימיכתא דשכיחי גיורא עכ״ל יוה תמוה מאד למה רנתוהי דווקא‬
‫^ באתרוגי׳■ זאי מכיס דהיה בהזדמן דרוש זה בחג הסיכות קשה תאי ננלמק‬
‫‪ a .‬באתרונ״הז היה לוייר דרנ‪:‬ייכו כאתרונים התמא י ולא ראיתי מחיית‬
‫^‪,‬תמיהתו לשום דרשן ופרשן לפרשו רק בספר ז־ע אנרכ׳סביב ‪rh‬ושלמי‬
‫| ודחיק אנפשי׳יונקט תירו לחוקה ואני אמרתי לבארו בדרך קי׳ל ופשוט‬
‫״ מאד יהסננו! יהיה דע׳׳י דרש זה נתן פסול כאתדוגי׳ שלהם ד״קא לכך‬
‫§'ינמז>;י כאתרונייהו דייקא ע*’פ ואי׳ בלולב הגזול אמר ר כ הינא להני‬
‫? <וזינכרי כ‪.‬י זכניתי אסא מנכהם לא תנזזי אתו! יכו' מ״ט סתם נכרים‬
‫®‪.‬גזלי‪ ,‬ארעתא נינהו ישמא נזלו קרקע מישראלפרש״י ואפי' תימא ®נוי‬
‫קונד היו מציה הכאה כעבירה עכי׳׳ל נמצא י״ל דהאי מחיזא ‪ 0‬־ דוכתא‬
‫דשכיקא גיורא כנ*ל בגמרא נמצא היה שדותיכם בחזקת נזילות וא*כ‬
‫אתרוגי' שנטלו מן שדותיהם היה תצ!ה הב״ב ; וקשה האיך יצאו ידי‬
‫תופת מצוה וצ״יל ע"פ דאי' כמסכת ביכמשפקאל׳׳ למפהאיא״י ‪.‬‬
‫מוחזקת או ראוי משום דכתי׳ונתת׳ לכם מירשה אי ירושה היא מאררהס‬
‫‪1‬לכך קרי‪.‬לה מורשה א; דילווא לכך קרי לה מורשה תשים דמוריש! א״י‬
‫לבניהם ואינם יורשיןני‪1‬צמכ דכמי׳תביאתו ותטעמו וכ‪ 1‬׳ נמצא אם ו א^'‬
‫דיי־ושההיא לישר׳י היה שפיר נכרים נולי ארעתא חיש' אבל או לא הוי‬
‫גבי ישדי׳ירושהרקכתחל׳הי׳ראוו׳לאומות‪-‬ואח׳י׳כ גכילי ישררלמהם ש;ב‬
‫רשעים אי׳׳יה ליטול מישראל ולא היה גזלי ארעתא ואחרונים של הגרים‬
‫בשירים לפ״ז והיצרע לזה ע״פ לאי׳ כב׳י׳תהלכות ליכוריס וי׳׳ל א'‪^'1‬פ‬
‫שאכרהס היה אב לכל העו‪ 01‬לא נטלו הגרים חלק כחרד תכני שכתחילה‬
‫קודם שיאמר לי כי אב היוהנוים כיתה השכיעה נמצא שלא זכו כה אלא‬
‫בציו ממש ע״ש נמצא כיק דלא נטלו גדיס חלק בארן ש׳'מ תכח ירושה‬
‫לאברהם אתו ליטול א״י ואין‪ .‬יורשיסאלא בניי• דאי חשים ראוי היה‬
‫להנרים ג״כ ליטול חלק ואי׳ במש׳ הוריוש‪ -‬ון<‪ ' 1‬שכם לוי לא איקרי‬
‫קהלי דדל שיש לו אחוזה תיקרי קהל‪ .‬ע׳׳ש נמצא לפ״י כיין דהנרים׳ לא‬
‫נפלו נחכה נ"כ לא‪.‬תיקיי קהל והנה הזכרנו ונר מותר בממזרת משוס‬
‫זלא קהל מייסרי זהא״שללי׳ז למדו הכי נרים דא״י אינה מוחזקת וא׳'כ‬
‫לאז נכרים גזלי ארעתא והביאו אתרוגים ׳משדותיהם וכדאתריני לדרש‬
 ‫יוהף‬ ‫ברכות‬
‫כנ״לרק דיש להכריע איזה סוניא אחת‪ .‬ו ה אין' קסדינאאיניצת‬
‫ניסע האפריוה מותר אז אהורזנ״ל‪ .‬להכריע ע"פ גמראדמנשתוז״ל‬
‫א״ריאילא אין לן הקשה לקמיצה יותר תתנחת חוטא פירש*׳ תשים‬
‫זי»״כה היא וקשה צ^«ז רי׳׳בח אתר תנחת חיטא ייגצלה גתיס‬
‫וכשירה ותהא נומה‪.‬לקנולךיפריך ליקא כה' קמפלני דת״ם לכמית שהן‬
‫תשערינן פי׳ כאלו היי קמח וגתצ׳ אי עיק העיפהיקוה קותן חסר א‬
‫יכההוה קומן יתר ור"' סכר כ‪:‬ןו;ת‪,‬שהן ‪ .‬עכשיו משערינן והוה‪ .‬ליהי‬
‫קזתן מעלזא ומשני לא‪.‬דב״ע■ ‪ :‬כמה‪ .pp ,‬וכהא■ ■קןועלני מ״ס תאי‬
‫חריכה משתן ות״ש הרי‪5‬סמכל דכר תנן התם‪« .‬י־ ע‪4‬ל‪.‬שנתפת‪ .‬שלא‬
‫‪ ■!0‬בי כניצס ונתפח עד כניצה■ ובשר זקינה שנתעעך־ משישר ביצה‬
‫משתערין לכמות שהן ור״י אתר נתות ש‪ ;:‬חיתני נשל שלא היה נו‬
‫מי‪.‬עור ותפח לכשישר טהול לשעב‪-‬ר וטמא; להכא »^>א‪.‬למ"ד'לכמות‬
‫שהן ומתרן רבה‪,‬דבלונת״הו קאי כנון שהי' כי' כשישר וצמק ולשר‬
‫ותפח י׳׳ל פכר יש חחוי נאיסול׳׳ ופיק דאידתי אידחי ילא‪:‬יקכנ שוע‬
‫טומאה ומ״ס חין דיחוי ע״ס ובריןומי איהא למ״ד דיש דיחזי באיסוריה‬
‫והתק בברייתא' דאין דיחוי תטבתא עכ״לנ דן נ״דע״ש וסמי־ש‬
‫הת‪-‬למודאי׳־דהיכ׳דכליק כתיוכת׳נדחו דברי״המ״ד שהקשו עלזו וא"כ‬
‫קיימא הלנה דאין דיחוי כאיסורי' וא"כ נס שמה כידע לני הכרע‬
‫דביצת אפרוח טריפה או נרבע אסול ואין להתירו ע"פ אימת קגחרה‬
‫לני מסריזא יכו׳רזה הי' סברא לומר אי שה ס״ל דיש דיחיי נאיהורי'‬
‫אנל השתא קיס לן דהלנה דתין דחוי א"נ חוזרת לאסורה הראשון‬
‫ובעינן קרא על זבחת משיס‪ :‬וולד נרכע כנ'־ל‪.‬רק דקשה למה נדתי‬
‫ד?רי הת״ד דיש דיחוי תשוסדליפא שום תנא דתפ״ע לי' כדפרי' ‪ .‬חי‬
‫איכא לת״ד מ״ל קשה לפ״ז נאוקיתתא קת״תאנ׳׳כ דקתפלג•‬
‫בלכמית שהן מייאיכא למ״ד דלכתית שהן והשתא כשהתרו שהעלוגתא‬
‫בדיחוי וכפרח לחוקת* הפלוצתח ילכתית שהוקשה ל׳׳ס מיחיכא לע״ר‪.‬‬
‫‪C‬‬ ‫וצ׳׳ל דמנחיז חוטא הנ״ל פלעי נ״ה‬
‫ר״י לכמות שהן בנ״ל יש לו תצא דמק״ע‬ ‫בזה וסבר‬
‫א״ה לפ״ו ל״ב בחריבה תכל דבר רק שלא בשתן ומיס דמחחז אבל‬
‫כ־״א שאימ מתמן מוהר לרכש והיוצא מזה >"מ גדולה אי אתרי'■‬
‫דפליני וס״ל‪ .‬לחד חריבהימפל דבר נכתר הטלןס רלעיל‪,‬רתפילס בלחש‬
‫■ היכר גדול■לזה חריכה‬ ‫תשים שלא'לבייש דהלא מציט דבמנחות ׳‪p‬‬
‫ינ׳יש‪ .‬ונלבה רכה אבל־אם פליני ננ״ל בלכתות שהן י״ל דאינה הריבה‪.‬‬
‫מכל דבר ואןבמנהה לא טה היכר אתי שפיר טעם דלא למיש והא*ש‬
‫יותא חד נע׳ כווני' דהייתי סובר דלחשסוא יושוס כוינה ולאמשוס‪,‬‬
‫לא לסיש דהלא כמנחה יש היכר רק‪.‬דמנינאאפרוחי' מ־אוי' להקרבה‬
‫וכתי' מן להוציא נרבע וקשה קושיא הנ״ל וצ״ל כנ״ל ופלים בלכהות‬
‫שהן וליכא היכר וי״לשפיר עעם ‪7‬לא לבייש חן ?תצימז וליתא עעס‬
‫דכווגה ולכן לא היוונית וק״ל ;‬
‫ל' ח י י א א מ ר אמינאמאן יי עיילו מ׳ ינ״ל ע״ פ סגנן‬
‫הנ״ל ע"פ גמרא דקוטה הנ״ל דפריוך‬
‫התם נכי לא חלק ״קדם נין חטאת לעולה תינח סבשה שעירה תא״ל‬
‫ומשני איהו דקמכסין נפשי' וכי' ויש להקשית דהלא מצינו לע״ד‬
‫ששגנתו חטאת נשיא מביא שעיר שהוא זכר וא"כ ה\א עדיף מדריגה‬
‫מיחיד דתביא כשבה דאיפשר שיבחין א' כין ‪ 1‬כד לנקבה אצל כנשיא‬
‫אין שוס היכר דיסברו העולם שמקריב שלה וצ״ל■למה כאמת חבה‬
‫הפורה יותר בנשיא תקאר הטס וצ״ל תשוס שנשיא איקרי תחוקק‬
‫זפירש״י כסנהדרין ובהוריות דשא‪.‬חכם ואי' ‪.‬כמס' יונחות ת״ח‬
‫שטרח אין תכזין אופו בפרהסיח ע״ש ‪ .‬נמצא לכן הקילו עליו יותר‬
‫שלח יתבייש כשוס חופן כך נ״ל לכאורה ונמצא לפ״ז הי' קשה חנ״ל‬
‫ללח לבייש כחוטיאי' דילמא ח״ה דאם ישחטו החטאת במקום איור‬
‫אף שיביא ששר זכר יטעו שהוא חטאת מנח מקופ שחיקתו ומג״ל‬
‫דלא לבייש הוקנע מקום אחל רק די״ל דע״ה טעם ז׳׳א דחי' בשרי׳•‬
‫ת״ר נשיא זה מלן יכול נשיא שבט כנחשון פ״ל מכ‪,‬ל מצית ונאמר‬
‫?מלן ליראה את ה' ו ‪ ' 0‬כעא חיני' רבי מרב כנין אני מהו כשעיר‬
‫א״ל היי צרתן בבבל דהתם שבט והנא תחוקק דתניא לח יסור שבט‬
‫מיהודה וה ר"נ שכככל ומחוקק אלו כני בניו ופו' פייש״י ואנןכעינן‬
‫ע״ג אלא ה׳ אלקו נמצא ה* אןתא לטעתא דןדי‬ ‫בנביא שאין‬
‫הי' להתורה לעשות קולא ה״גל להביא השעיר מל ה‪?.‬ביאי' אף דיש‬
‫ממשל? ע״ג הלא בח;מתי תלי' חילתא אלא ישא גזירת הכתיב שיכא‬
‫שעיר ולא תשים חסיין וא"כ יעכח מקביעת ‪ P'pw‬היא ?לא לביש‬
‫והא״ש כל״ז הייתי סונר בקושי' הנ׳׳ל ונסתר טעם לא לשיש וה״א‬
‫משוס מינה ואתיינא מאז'עייל קמי ו ש׳ וראיתי יד״ג ק?׳ם ^ ק פ ט‬
‫ןאיןע"ג ומהי^יד' 'תורה שלא יהי׳ע״ג מוכח דלא גפ?יז יישום חצ^ון‬
‫זש‪5‬אשלא לבייש כנ״לוד׳וק '‬
‫אתר‬
‫רסכת‬ ‫אהל‬
‫«נלל»פוי> הק״רבקעמ בכליניה ת‪1‬זד ד הלי;’ה תרי׳ כ־־;קום‬
‫?ר‪1,‬ט ף?׳׳ כי‪-‬יך ^‪ 1‬גנ‪1‬ה‪ ?1‬כתוך למק^ס ?קג־ר? ?רד למנוה יודנליו‬
‫יינת ?בליטה י‪:‬ת מכת מערכ? דסוככ יי‪"1‬כ גטעה לית! בתטאיז על‪.‬‬
‫מ‪1‬ד מבוס דיינל ;הקין■ קרגות מזנח דליכל( מערכה ככובכ־א‪3‬ל‬
‫נבע;‪ 1‬ר!!כ׳ ונמצלו יהי' הנליטה כהק‪5‬גיח המוכח)ליכיו למטעי לתיחש'‬
‫כ מון למקום מןכיר׳מתתת הכליט' רק יגהמע חע^כ' ע■"* כי נן ישוג‬
‫ה׳׳לו לטעות לית! בתהייו ‪5‬ל קרנות דהמערכה יתנעט מלמכה כנ״ל‬
‫ז!כי' מוכת רתש הקרן דווקלו והת״ש דמוכח דקיךמכהי^ הדס ל‪ {]1‬על‬
‫ננניטה דאי מנסי! ‪ JCp‬כנ״ל יעשו הכליטה לשד כלא הוט וח״ת‬
‫בעות‪.‬הנ'יל דמקוה הקטרה מחתת הכליטה נשלניא א׳ קיימינן בכן‬
‫סב■ א ד‪:‬ס ע׳׳ה א"צ ניהינ א"; ריוכל לעשות מערכה בבליטה ריוכל‬
‫למללק' לתעלה מן הסיכב ויכיל הדס על ההונב כי א"'צ כיסוי אבל אי‬
‫>אמר דצר ין כיסוי האין נוכל לטעות לעשות■ מערכה הבליטה אס■‬
‫ירצה קנה באייה מקום יעשה היוליקה ולמעלה נא יוכל דאין'רשאי‬
‫עה לנהות מתתת למנכה לי' למזכה כנ״ל ומיכח והמערכה אס'ירצ'‬
‫יעשה בהוכב כנ׳יל וא"כ יעכת ראש הקרן דווק' והדרא קישי' לדוכתי‬
‫לתה לי החוט כיון‪.‬דאינו מסיב ^רנו ת רק נראשו ת‪-‬לש אלא עדעשו‬
‫הקוש מונק דהתורה כתרה לנכות ק־שיס אן< היכי דאיפשד וחזור‬
‫כאתורך הדק היטב יק״ל ‪.‬׳‬
‫תכילהאה‪.‬ר מבוס דלן זכרת‬ ‫‪ n H U l‬נכא הכיתה ע״ע דעיון‬
‫עון כדתי׳ נמס׳ כ״כ וכש״ע ק״ת אי' נהתעלל בלחש לא‬
‫לכלכל את מכרו שלא יוכל לכוין מחמתו ועו־ טעס תפילה בלחש‪.‬‬
‫נמס' סוטה שלא לבייש התוטאיס שהיי לא חלק המקיס בין חטאת‬
‫לשלה ולכאורה יש צהקשית אן דבנתינה אי| חילוק מקום הלא‬
‫כזדיקה יש היכר דבחכאת צרייך ד' קרנות וכשלה שתי מתנות שה!‬
‫ארבע אהנסי״ל הא תינה קס שלה וחטאת שייס כקרנות אס‬
‫ירצו שניתל׳ת! אן מטקת רק טד הודיי שפיר יהי' היכר אכל לפי‬
‫הינחה הנ״ל דחעתת צריכה דוקא ראש הקרן ושס איומרח׳ת עין‬
‫לשתדי'כעזרה דהכר• דנותן מתנותיו כמו כעולה וו"פ מיומא לא‬
‫אכויני' דבל"( המתי כנר דתפילה בלחש לא נתקן משים כיונה יומא‬
‫חד כעי כווני'‪.‬משום דעלה על דעתי דלחש ניתקן משוס שלא לכלצל‬
‫רצרירה כזונה דאי תשים שלא לבייש הלח יש היכר בזריקה כין חטאת‬
‫לעולה כנתינת קרנות רק אנא מני למוסיא שורת הכניןדמזכח וראיתי‬
‫שיש כבניני חוטי ההיקרא עם כליביה קשה כנ״ל לתה לי תרווייהו וצ״ל‬
‫דתכח עשיית התים אנו לנייד•' כנ״ל דתטאת צריך דווקא ראש הקרן‬
‫ימיצא צא היה היכר נס בזריקה כנ״ל ונוכל לומר דלחש לא נתקן‬
‫נשכיל בילטל חכירו רק משום שלא לכיישכמו כקרכן 'לכך 'לא‬
‫אכיינית הפיך גה וק״ל‬
‫‪ ,£‬ש מ ו א ^ תמר אנא מנינה אפריתי' יתכאר ע"פ כנטן הנ״ל‬
‫ריף!ך"ב יז״ל כשד בתורי'‬ ‫נהקדיס נתרא לחולי ן דף‬ ‫י•;‬
‫פסול בבני יונה דכתיב מן בתורי' וכו' ע״ש ומסקנת דגמיא שם כי‬
‫איצטרן קרא למן התורי' לתעוטי נרבע סד׳׳א הואיל וכתיב כי‬
‫יישתתס ה‪:‬ס יכו' כל שהמום פוסל זכו' והני עוע‪1‬ת הואיל ותוס לא‬
‫פסיל דתנוא תימת הכרית בבהמה ואין תמות וזכרות כעושת אימא‪.‬‬
‫דבר ערוה נחי לא פסני קח׳׳לן מקשי' הוס' למה לי דאקתמות פוסל‬
‫כעןעול; הלא בל*ז יהא מוכח דמלקפסל מחוסר חכר ש׳ימ דמום כשר‬
‫דאל״ב סה כ׳׳ש ע״ש וכסיניא זן חני מקשה על וכרות למה לי מיעוט‬
‫זכרית הלא בל״ו יהא ת‪:‬כה מש!ס דרש״י פי' כאן וכזבחים וכיכתות‬
‫נרבע ולא רובע דאין לך עוף ריכע אשה ומצא שכח ‪7‬אי הוה צריך‬
‫כעוף ג"ה זכרות דווקא לתה לי ליועוטי רביטה הלא חין לן שןרובע‬
‫אלא י״נק דחן נק ‪3‬ה ‪:‬תתל ולמה לי לימוד על זכרות רק ד׳''ל לחי'‬
‫בתמורה וולד הנרבעת אסור יכו' א"כ הייתי טועה לבעוף צריך נ"כ‬
‫זכיית וא׳׳ת לעניןמי‪ ',‬קתמעט רניעה דהלא חיןשחרוכע הייתי חומ'‬
‫דקאי אס הזכר הזיז וולד ה‪>,‬־בעת הוא כסיל לקרבן ולעולם‪ ,‬דווקא‬
‫זי‪:‬ר אלן כתיב מיעוט על ז‪,‬רות רק דאי׳כס בתיוירה רן ל''א תולש‬
‫מכמיסלר״א כאפרוח ביצת טריפה שאסורה ע"כ לא פליני ואמרי‬
‫יולדות איסורי מזבח ייותרי' אלא בבהמה דנאי׳רא קרבי אבל עין‬
‫דתספה קרב■ אסרי פירש"׳ אפריח ביצת י‪1‬נה עריפה ע׳׳ש ופריךשס‬
‫אדרבא בביצת חפחח אף ר״א מידה לחכמים דינותר דאי‪-‬״ת קרב י‬
‫לש מסרחא וכי ינפרחא עפרא עגלתא ריה פירש״י שככהסריתה‬
‫פקע איסזרת הלכן מיתר זה שיצא ממנה אח״ש עכ׳׳ל ולפע״נד חל‬
‫זי » היא ניצת טריפה עט ביצת נרבע ואי אמרינ! ככא! כסוג א‬
‫דתודה ר״א לחכתיס א"כ אפסח ביצת ני־בע חותר א"כ היר׳ק״ל‬
‫לתה נתיב קרא על זכרות יא׳׳ת דה״ח ‪7‬קא> תן התורים על וול־‬
‫נלנעת הלא ב שן מותר וולד נרבע לפי ט זניח דימדה ר״א למכמיס•‬
 ‫יוסף‬ ‫ב ר כ‪ 1‬י ת‬
‫שייך כיה פינול ומפח‪p .‬ישיא זו הכרח ׳ לומר דקתנלני בפלינתא שציית‬
‫אי הוה כחיהלכ״וכנ׳׳ל נמצא ט״ללהתוס׳דמירוק לא היהע"כ כפרו‬
‫של כה״ג דתל״כ למה לא יכנס כדמו של פר הלא כיון דשייך כה מירק‬
‫לא שייך כה פינול כנ״ל וע״ש קושיא המקשן רק על תמיד וקשה שפיר‬
‫מאי פריך ו כו' רק רקשה דילמת לעולם הי' תירק בפת וח״ת לתה לא‬
‫יכנס כדמו ־*לינא פלונתייהז משום דאין קרוי פר אחר שחיטה רק‬
‫דיקשה מ״ט דר״ל רק דילתא ס״ל מפרבשת ה׳׳הכחיהוצ״לדמוכת‬
‫דד״ל אינ׳זה הדין משמי׳^וי אבל לי' לא ס״ל כדאי׳סוניא סו בחולי(‬
‫דף מ״ט וחקותת רבים בת״ס דא״ת דס״ל לר״ל טפיה כך קשה ^זה‬
‫לא הקשה המקשין כקושיא התום' משחיטה כ״ש דהלא ר״ל משמיה‬
‫דליי אמר אינה לשחיטה אלא שסו' וקשה ליפלנ כהכשירא לפיה וצ״ל‬
‫דס׳׳ל תזבח שלא יהי' נ' שוחטי' ויקשה עלר״ל דתס' יומא דסוא‬
‫מוכיח דכרוב שנים ומדלא כריך ליה ע"כ דר״ל משיזיה־דלוי אתרה‬
‫ולי' לא ס״ל וא"כ לא ס״ל מפרכסת יה״ה כחיה נ״כ וא"כ קתפלני‬
‫בטעמא דשמא פיטל וע"כ לא היה הירק כפרו והא״ש בל"! לא‬
‫יוכלו התוס' להקשות וא״ת הייתי אומר לק!שיא כתקשיןקא• על פרו‬
‫דשס היה ג׳־׳כ מירוק יא״ת אי היה שם תירק לווה לצז יכנס כדמו‬
‫הייתי אותר דקמפלני שייפרכסת ור״ל לשיטתו כחולין לכך הקרייע‬
‫ה״יול וקשה למה כאמת לא פריך אלא משום דר״ל יתרז ליה לא ס״ל‬
‫שחיטה אסורהנ״ב א''כ לח סברתכרכמת נ״כוע״כהפלונתא משוס‬
‫שמא פינל ומוכת דלא היה י‪7‬רק כפרו ולא קאי קושית היוקשין אפרו‬
‫אלא על תמי־ מוקשה‪.‬שפיר וח״ה ודוק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫יתורצו כל קושית הנ״ל אי' פלונתא ביומא דף‬
‫מ"כ רכ ושיזוחל ח״ח שחיטת פרו לזר פסולה‬
‫וח״א כשירה והנה יש להוניק דהומן ■שהכיאה חנה את שמואל לשילה‬
‫היה יום כיפוריס משוס דאוירה עד ׳נמל הנ‪1‬רוהביחותיו והיה א‪ 1‬כ;‬
‫שני שנים כדאי' ואי' ג ס' קטן שכל טוב כשם כבז־ כרב תה״ו הגאון‬
‫מפורסם תו' יוקלאב״ד ק״ק דראד דלידת שודאל היה בשלושה בתשרי‬
‫דהק״כה ממלא שנותיו ׳ ש"צ ושמואל מת‪.‬בנ' בתשר* מדתת נכל בי׳‬
‫מתשרי שהויתינו שלא יחעד‪ :‬בחבלו דל שמואלעכ״לוהנה ע״פדינא‬
‫תינוק כנינלוהו מיתר לחזור ע־ נ' ׳יזים ובוודאי לא הוליכה אופו על ו'‬
‫כתשרי אחר ג' ימים כן יחזור לינק עוד‪1‬הנה אף אם הי' מקומם‬
‫רמה רסק משילה לא הי' המרחק ייתר ייג ׳ ימיס משום דאי' כרת״בן‬
‫דרמה היה כחלק כניתן ושינה היא נ״כ חלק בנימין נדאי׳בזכתיס והנה‬
‫א״י הי' ת' פרסה על ת' פרפה ונחחלק צי״ג יזלקים נמצא מניע לכל‬
‫חלק וחלק שלשים פרסאות פחות מה שהוא מהלך נ' יינים וכשהיליכה‬
‫אותו אחר נמלת! כו' בתשרי הניעה לשילה על י"כ ממש זז"פ וישחטו‬
‫את הפי לשין רכים זה כרי של י"כ ולזה לא היו כה‪-‬ניס כנמצא כשעת‬
‫זכירה משים דכל עבודת היום בכה״ג רק דאחד להןעלילקרותכה}‬
‫שיהא ממרק על יד‪ 1‬וזה וישידוו בשנים וז"פ חזו רקתגדרי כת״ר כהן‬
‫למישחט הי דהי׳ קמהדדי אחר שככר שחט ה־כה״נ לינישחט עוד דהיינו‬
‫למרק א״ללמה לשולאהיור■ למרק הלא שחיטה בזר כשירה כל השנה '‬
‫רקבי״כ בכה׳'; וכיון רתהדריחי למרק א״כהיא עבודה ואינה כשירה‬
‫פנו; שהיו בעלי' ט״ת ונדחו לפ*ש דסתמא לכמו קאי האי הוא דכעי ־ אלצן ככה׳׳נ א״ל י׳‪.‬ימר שפיי קאמית איזוס לפי דעתך אתה ‪P 0‬‬
‫ש חיטת פדו ככה"נ דווקא ובזה אתה מולה הלכה דשעצן הלכתא כמ׳א■‬
‫זכרו סר כשירה וק׳׳ל ‪:‬‬
‫חנה ובו' דהנה׳״לדעלי סבר שתיטתפרו סר כשירה‬
‫מ״ה דאי' בזבחי' ז־ יןנלן דתהלל עבודה איני' מק״ו‬
‫תיושב יכו׳ הקשה תוס'ייה ליושב שכן אסור בעזרה אלאלחכ״ד‬
‫בלכד ונמצא אף דאהק וחוקה קאי על שח־טת פרו חעפ״כחינו פוסל‬
‫דתילול נפקא ליה מיושב וע״ז יש פיללא לתוס' חבלתנה נצחה אותו‬
‫טה הלא אנכי האכה הרצכת עמנה וכובר‪:‬ות אתה לעמוד וקשה למה‬
‫ישבת כתחילה אלא דכה״ג מותר לישב וליתא לפ רכת התום' ושפיר‬
‫יש ק״ו על חילול וא"כ שהיט׳פלו פסולה כזר ישפי׳הור' שמואל וק׳׳ל ‪:‬‬
‫כשהוציאו את ר״ע להרינהזמן ק״ש הי׳ והי׳ מאריך‬
‫בארד א״ל תלמידיו רביט עד כאן ועוד לאיתי נירכא‬
‫ע"כ ותג לא א״ל כניי כל ייוי הייתי יוצטער על יוקרא זה מתי יבא‬
‫לידי לקייב׳ בכל נפשך יהו' ע״ש מקשים לשון ע"כ ותו לא אין •יו שהר‬
‫וראיתי נדפס כשם האלקימכ‪1‬רכם כארי׳ז״ל דה"פ דאי' רמז כתיבת‬
‫ואהבת את ה'אלקך תיבת הכ״ה בסוף תיבות יוכל להרנ שונא‬
‫בכוונתם וזה ששאלו תלמידיו ע״ה ותו לא הי׳ לכוין תיבי‪ ,‬תכ״ה ולא‬
‫יכלו להרוג אותך והשיב כל ׳ייי זכו' שאניהפןובזה שידפ״ק ובעקבות‬
‫הצדיק סייעוני לתרן זה ע״פ ליוצאתי בס' !"כ שני כשס מקובלים‬
‫ןבי»וא נחס נפגמי שני דלתין ד״' משם שדי וד״ נ!שפ אדני וצריך ’כ״א‬
‫תקן זה כמחשבה לנו ין ד" ^פד ועוד דלת דבשכ״מל ועד וזה רמז‬
‫אשרי‬
‫מסב ת‬ ‫א הד‬
‫ר׳ אליעזר שמ‪1‬י(ל מזרה הלכה כפל רס הי' ש^מר‬ ‫א מר‬
‫יישחטו את הפר ייניאו את הנמי >ט חלח חמר‬
‫קראו כהן ליתי‪ -‬ולשח‪ !:‬פזת שמואל לק מהדרי כתר כהן למשתע‬
‫א' ל למס לכו שחיטה כזר כשירה א׳ל חימר שפיר קאמרת מיהו מור'‬
‫הלכה כפני רכז אתה י כו' תתיהחנה וקצוומה אל האשה הגצנת‬
‫►!מכה סה וכו״ המאמר הזה כל המפרשים מתנכאיס כל אחד כסננון‬
‫שלו זאג• אוסיף לדקדק אחד זכי לא ידע עלי ושחיטה כשירה סר נם‬
‫ליקחק ספר כחת שלום וישחטו את הפי צשון רכים ועוד תאי ס׳׳ר‬
‫דלת ‪ 8‬י' כמי ם מצויס כעורה דהוכרחו להדר כתרייהז ותו לתה לא‬
‫שחום עלי עצתו ותותיכתכת׳׳ר מיותר ה״ל חוידהמהלדכהן‬
‫למשיעז ועןד מה מימר שפיר פון דמו רה הלכה לא מסתייע מילתח‬
‫לימי שפיר ועזי האיך תלוי פאן אני האשה וכו׳ ואמרתי לתרצו כפי‬
‫^ אשי יורצי מן השמים ע''פ דבתתילה יתות דיכור תוהפ' כת''ם יומא‬
‫‪.‬ק< ל*כ ח״ל הכיאו לו את התמיד קרצו ותירק אחר שחיטה ע*• פ*י‬
‫ם כה! קרצו בכמ׳אלו׳עולא כרו׳שגי׳ואףריש לחישסכר כר׳יש לאת׳ר״ל‬
‫^‪ ,5‬מאקר ששנינו רוכו של א' כתוהו למה שנינו רוב א׳כעוף ר*ש ככהמ'‬
‫‪ g‬לפי ששנינו קרצו ומירק ורו׳יכול לא תירק יהא פסולופרי' יהא פסול‬
‫^ א״ש הי״ל עכודה באחי ותנן כל עכודו' אינן כשירות אלא בו ומשני‬
‫‪ R‬ה׳׳קיכוליהא פסל תדרכנן לכך שנינו י״ש וכו' תו ס'ד* ה א*ש ה׳׳ל‬
‫?ן עכורה ה״נ ה"מ למיפרך א״כ ה״ל שחיטה בשנים כיון דאם לא תירק‬
‫י כו' וא׳׳ת מאי קשיא ליה מעבודה‬ ‫פסול זאק כ' שומטים זכח א'‬
‫^ כאחר הא איכא מאן ריוכשיר אפילו שמיגית פרו כזר ואפי׳ מאן דפיסל‬
‫^ ה״ר פרו לאתי לחוכת היום אכל תמיד לא ע״ש יש לדקדק היה לתוס׳‬
‫להקשות'זאת הקישי'כל׳׳ו קודסהמ׳׳ל הנ׳ילוטוד באיות קשה על‬
‫המקשק לתה לא הקש׳תשחיט' כ״ב ונ״ל דהסננוןבל״ז לא יוכלו להקדי׳‬
‫קזשיתם רק אתר קוחיא הת*ל יהי' הקושיא חזקה תדלא הקשה המקש;‬
‫נאמת כך משוס דאי׳בתי״ט בא לו אצל פרי שחטו וס׳פירש שם יה״ה‬
‫הפא תירק נ*כ אחר שחיטה ע׳׳י■ חיל בתר טעמא כתו כתיניד דצריך‬
‫הכה^׳ג למהר לקכל והא דלא קתני כפירוש לסמוך אדלעיל עכ״ל נגול'‬
‫לשיטת התי״ט ליתא לקושייז התום' שהקשו מאי פריךא"כ הוי״ל עכור'‬
‫כאחר הלא לא ק אי אה •ן וחוקה על תמיד מה ככךדילמא קושי׳התקשי[‬
‫‪ p‬האיך מצי למימר ומירוק תעכב א״כמטכב ג''כ לפרו‪-‬ושם ה״ל‬
‫עבולה כאחר ובאמת ה״ל עבודה כ״א אין כזונת ו על התמיד רק‪.‬י״ל‬
‫למוס׳ אול לשיטתם ור״ל לשיטתו וס״ל דלא הי' מירוק נפ‪1‬ו שכה"!‬
‫השום ראי' סומא דף מ״ט שחט ומת מה שיכנס אחר כרתו תי אמרי'‬
‫בפר ולא בדתו של פר ואחר שקיטה אינו קרוי פר א־׳ל כפר ואפילו‬
‫כ חוו של פר ר*ת אותר כפר ולא בדתן ר׳׳ל בפר ואפילו כחע ונ״ל‬
‫דכהא פליני דאי' בחולין דף ך״ט אר*ל תשוש לוי סכא אינה לשחיטה‬
‫א‪14‬א לבסוף ופרי' שם ליפלוג גהדשירא דפיה בנון דשחטו בתיי נכרא‬
‫דקתא לא תטמא וכו׳ ומשני בר מיני׳‪.‬דההיא דתניא תזבח ש לא ישחטו‬
‫שנים זבח א' א״ל אביי ולאו איתמר עלה אכל מכתים אומריש כ'‬
‫שוחכיים ו כו' ופרי' שם כמועד שלא לשמו חייב הא סתמא פטו׳ואתאי‬
‫פסח נשאל ינעת השרכ שלמים היא ש*מ כעי עקירה ותשני ה־ת׳׳ע‬
‫עקירה אא׳׳בש ישנו לשחיטה תתחילה‪ .‬וע״ס איפסלמתחילת שחיטה‬
‫אלא א״א אינה אלא לכסוףכיון לשחוט פורתא אילחי ליה מפסח אידך‬
‫כ׳ קשחיט שלמים קשחיט א״ל נהי דאידחי מפסח> ‪ 'n j‬פסא מי אידח•‬
‫וכ״ת כעי העמדה והערכה והתנן שחט כ׳ או רוכ כ' ועדיין מפדכהת‬
‫ה״ה כחיה לכ״ד פי׳תוס׳איןהתשנ' כןבשוסמקו׳רק דייק לה וכו׳ע״ש‬
‫נמצא י״ל דר׳׳ל אזיל לשיטתו דס^ל ‪.‬אף אחר פתיטה ה״ה כחי' לכל‬
‫דכרי' ולכך ס״ל אפילו בדתו של פר ור״ת פלינ עלי' וישאר הקושי'‬
‫על ר״ח מ״ס וידי׳ ועוד שמעתי־ מגדול א' דיש לומר דקתפלני דיש‬
‫לחוש לזה כהן שתת אחר שחיטה דילמא הי' לו להכהן ־מחשכה הפוסל'‬
‫נשעאשחיטה ־ואנחנו לא נדע לעצריך לשהוג׳ מחדש רק לטעם זה‬
‫יקמה על ר״ל ת״ט רנד׳' ואס נ ^ ר להכריע כקמ׳׳פ או מנ׳׳ת אי‬
‫קמפלני גזה או כזה נוכל להבין זאת ע"פ שכתכו התום' דף מ״ח‬
‫על‪-‬רבעי ר״פ היכב בחפינת קטורת מהו פי' תיק' דבקתיצה פשיט׳‬
‫לן דהיא־עבודה וקחפנלי כה כמו בשחיטה כורח שהשחיטה ייפרשת‬
‫יולק נכיה הדס מחלק הדיוט כך‪.‬קמיצה מפרשת הקותן >)ן השירים‬
‫אבל דיעינה לא שייך לתימר הכי‪ .‬לאף מה שנקאר במיתה הויא חלק‬
‫■גבוה זכו' נמצא ליכא למיתר לפ״ז לטעמא דר״ת לתיש שמא פינל‬
‫הכהן בשחיטת הפר הלא שאני שחיטה זו מ‪:‬אר שחיטות משום דצריו‬
‫להיות מירק אחר ע״י להוציא כל הדס נמצא שחיטתו‪.‬של כהן א׳ לא‬
‫ספיזשה חלק נטה לנמלי דעדיין נשאי שט חלק נכוה שהוצרך ליזיק‬
‫ולא‬
‫ל‬
 ‫יוסף‬ ‫מסכת שבת‬ ‫יאד‪.‬ר‬
‫מתים ו ס' ולהב א״א זקינ׳ הי און החסיל גג׳ אהרן ז׳׳ל אב״לקק‬
‫ל; ק״ ״ל‪,‬ל ע•^י ״״ ‪ t‬כאריסה ודנה רייינן אהדדי‬ ‫•‬
‫טדעסולי וזלתטשוב ח*ל הגגאתר היה שאלני אבי העי מודעי הרב‬
‫דן״ ס קי׳העיל מכפר אלה״ר ופ״א קט‪1‬רת הכפר ק‪.‬ה׳־ד‪1‬מתרצי;‪.‬‬
‫םתסיד יג׳ צבי ה^ש ו׳׳ל הנקרא ר׳ הירש וילוטיש והרצת׳ דה״פ דאן׳‬
‫כק;ל!מעיל ‪7‬כר ״‪pJ‬ול ומכפר וזה‬ ‫ד זי! כרנב^ר קל^״)״‬
‫ננכל* דןל״ב ר״י ה‪.‬שיא היינו דני וחמר נעוןנ״ת כנים מתים ולגיל‬
‫לייר הי ה ה‪:‬איק;‪.‬־וית מכפר זמזהיאחליטעס הגי‪ 1‬על אמירת‬
‫אמר רבי כעון נדרי' בניס מתיש ומשני כתר דשמעה מרש''בא אמד‬
‫ב‪-‬־י ה י נמפאי משוס דת־נןז! לדם דאמד תיקו;על‪.‬מהפרלה''ר‬
‫בנע כע׳׳נועעועא מאי ונראה דרי' נענה רשנ״׳ כעי; כ׳׳ת נא אסכרה‬
‫ב״יל ותיקון דלית׳ ?‪.‬׳׳ כשע־מלו תיקי־‪ ,‬על המקנל לה״ד דהוה‬
‫לעולס ופרש*׳ דענוש נמי מיתה כדאיירי׳מקראנ״ל)ל״׳פלחען ירבי‬
‫קשאי לכן אמירת נ כ״מלי נתשאי ; וזה ידועדי׳ ה׳׳מה׳ו נל־^ל‬
‫ימיכי׳וסיופריךנשי׳יוכיהו שאין מצוי על מ״תותפני שמנטלוע נעלי‬
‫שפנוי׳ שמשאו כמכירת של יושן( והק״שדהקש! התלמידי׳ למה האריך‬
‫מנוקזת יוכייוו מפני שמבטלים אכיהס ואי' בקדושי' הלכה נושא אשת‬
‫בדלית של אהד ותי לא ה;ריךנס כדלית על מ׳י^מלו והשיב להס לדלית‬
‫אחר לימור תורה רתייס כצוארווכר והא ל! והא להו כני אי' לזתדי'‬
‫^גי׳ יי א תיקון על י ק;ל יה״ר ויזמת השכמים הי! שקיכלו לה״ר‬
‫כביתם ויכטלי תת*הא״כ א״ם נשים מתות טל נ' ‪-‬עכירות זקפה‬
‫שהוציא וסן■ דינה עליה״ ופן בכוונתו כדלית שגי׳ יתוקן זה ולתיצנירך‬
‫ליחשוב נמי עון כ׳ ת שתנעלות מלתת את נעליהם מי א*י והוה ל׳■‬
‫טנירות דנענהים כתו תיטקת ובתניקיה כתיב קיא לבך אמד תני ל׳׳י■‬
‫ליהרב ואני מככיער ;קיים ייקרא ז‪ :‬בכל נפשך הה אומרו כל ימ> הייתי‬ ‫?‪i‬־‬
‫תצגיער וכו' ואיני ריצה לכוין דלית שני׳ כנ״ל יק*ל ;‬
‫דהיינו רבי בעזן נדרי׳ בנים מתים דרתיכ וכו' ולא נעו; ניטול‬
‫ב ג מ ר ? >‪ 1‬וישאלו א״ר אמי מלמד שהשאילו בעל סדלס וכו'‬
‫תודה א״כ לגבי נשים ג"כ יוינז נחשב ביטיל שמכטל‪.‬ת בעלים לעוןיהוה‬
‫טי׳׳־ש יתנב הבארדכר כשיט כפסוקי׳ ת*ל דבר אלי‬
‫רק ג' עכירות וק׳׳ל ודב״הח ‪1‬‬
‫כני ישראל וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאז־ רעותה וני' וישאלוס‬
‫‪ 7 0 M‬א׳׳ר ינאי בסל זה אינזיודעמההואאי‬
‫ו׳נצ*‪,‬ז את מצרים ״התזי^הדבזיב(' א' נאמד ושאלה משכנתה וועריד‬
‫לעבדה■ תנןאבלכיפה ש״צש*דא״ל‬
‫ביתה א׳יישאכי‪ .‬לשון עאתרעהזאיולו שהר דקי״לנב״קשוררעם‬
‫ספה ש*צ מנן■ ונ״ש כבלה לעבדא■ א״ר■תכהו יזסתכיא כת״ד כיפה‪-‬‬
‫למעועי׳ נשיי והיס קריי ליה כאן רעהו ינ״ל ע״ה דאי' כמס' תעני׳ לא‬
‫עלצמר תק ; שמואל אמר כגלא לענית ומי אחר שמואל כבי ולהניא‬
‫היו י׳׳ט לישראל;יטו' באב שנהן ׳וצאין ככלי לבן שאולי' תנא בת‬
‫יוצא העבד כחותם שבצווארו אבל לא בחותם שיככהותו לי׳ק הא יעבד‬
‫מלן שואלת מנת כה"נ וס' שלא לכיישאתתי שאי‪.1‬לו וכזהתתית‬
‫ליה לבי' הא ועבי לנכש׳'תוס׳ ד׳׳ה הא ר״ש יוצא עכדוכו׳ ובלמדי‬
‫■ דל כאורה ודני יידיקן ק דציוה הק״כה שילס וישאלו»ת״נ היכי קאי‬
‫זל הרצתי קושיא מהלש״א ומה״רס כאשר אעתיק לך וזה זמן לא כביר‬
‫אי אתי עניילתישאל כלי כ כן לא ירצו להאמין לו ואי אתי עשיר‬
‫יגצחו כתלמידי' תילוצו נופה מחרש‪ .‬וכוונת! לדעת הגאון מ' שמואל‬
‫’ למישאל ׳דמנו למה ליהלתישתל הלא עשיר הוא ויש לז וירגשו שתואגה‬
‫קראקויר ז״ל מפראג שהיה תלמידו של א״א טאו! מ' אבליח׳׳ל ^ ׳‬
‫מבקשי׳ לכרות ולא ירצו להשאילם תבל ע"פ ה‪5‬״ל א״ש לבעת שלדיני׳‬
‫אעפ״כ לא זה העיר ילא זה הלדן כ׳ אני הזהפת׳ לפרש שאין לו שח'‬
‫ביה לשאלה שואלי' אף עשירי׳ כדי שלא לכייש וקת׳ שפיר דיכא העשיר‬
‫לתינת משתכר יככלא דעכלא לא מסתיר לי' ושיפה של ציגר חכהב׳‬
‫למשאל ‪* cpi‬דתס לי׳ה לוישיפנו אמת שיש לי אמנם צריך אני להשאיל‬
‫ליה על מה זה ועוד תיבת כמ״ל כיפהשל צמר הישן ראה ר' אפית‬
‫את כני לאנשים שאי( להם ויוכית כחצלי להלוות לו וכך הפירוש ושאלר‬
‫הש׳׳ו דחוחר ‪ ■p‬ומצאתי באלפס׳ גורס קיים המסתכרא זה הלשון‬
‫איש ייאתדעהי קמי דישראל הצריך לשאלה ישאל מרעה! העשיר ועי׳׳ד‬
‫איתמר רב אתר כיפה ש׳׳צ ושמירל כ׳׳ד וכוודאי בא להרן בגרסתו‬
‫יוכלו כעשירי ׳ להייווה נ"כ תן המלריס ויקיים וינצלו את מצרים עי״ז‬
‫תיבת עסהנרת במ״ר‪ .‬אבל היכת חסתברא אינו‪ .‬מתורן רק אמר‬
‫ובאם לאו לא יוכלו לנצל את מצרים שידכו' אותם כנ״ל ויש לרמז נ"כ■‬
‫שנתרן קושיא חכרש״א ומה?רם שכיונתי לדעת■ גדול »ז'ל יתיח זה‬
‫איפשר סיה כע׳״כ וישראל משום דהעשיר היה צריך לוכרוא ולשאול‬
‫נטזנדהקשומא׳ מקשסתוש׳לשמיאל הלאחן״לת׳י׳דכיפסשל־צמר הויג‬
‫על עצתו‪1‬את״כ היה מוכרת ליתן מן מאלה ל*ני ואערותי כפדילמפ‬
‫כ״ג כ״ש לקשי ג"כ והתי! יוצא עכד עכ״ל ונראה דווקא כד מווף‬
‫ליהוון׳׳ל ׳‪-‬‬
‫יגתני׳ בפירוש ככלא לעבדא ק‪,‬שה ■אכל ?ל׳׳ז■ לא היה קושיא השודד‬
‫דבל״ו הייתי אומר שתילון ת‪ 1‬כ׳ למתני' איילי כהותם שיכהזתו'ולא‬
‫היה נחשב לדוחק לאשי הידק כ*דידן‪,‬מטרש ב»*ה ריןי׳כת כ׳׳ע‬ ‫‪Ki‬‬ ‫(?) מסכת‬
‫אגל כהיום שהדין מפורש כמשנה נחשב דוחק לאוקמ׳ ממנו■׳־ כתותנז‬
‫‪ il‬ל ב רי ס צריך אדם לומר כתיך ניתז ערב שנת עסהשיכיה‬
‫עבכסותרדזה נחש? דוחלןיק״׳ל ועפ״ןהדנלי׳מכווני׳ מסתבראשיפה‬
‫עשרתס יכו' תני רשכ׳׳ו ה‪-‬למת ׳ הקדשחעאת‬
‫ש"צ תנןמשום דלפי האלפ״סי ראה בדברי שמואל שאמד ככלא דעכו־‬
‫והכשירות הן ה; נופי הלסת שחבירי' סיתכי' על ע״תאכל תרומית‬
‫וסותר לדי! יוצא העכד כחותם ואין למוקמי המשנה כדויו>{כנ?׳ל כיזז‬
‫ומעשרות אין הומני' על ע׳׳ה דלא היתניהו רבנן ולו׳ זה לשון מט׳‬
‫דמפורש לכך מכתנרא לאיקמי מתני' בשש״צ ואז כבלאדפבדא כ״ש‬
‫כתלמוד ירושלייי ע״ש ותנאתי בכתבי אדוני חכי זקיני אבי אתי‬
‫ואין מפורש כמשנה מחש ונושל לטיקס מותקי כנ״ל ולו״ק ז‬
‫הנתון המפולהסכדורו מ׳ אהרן ז׳׳ל פכי׳' אב״ד רק*ק טרעבוולי‬
‫א מ ר ד׳׳י א״ר כך היה מנהב׳ של ר*י ?"ר ^לעי‪.‬ע״ש הביאי' לי‬
‫וזלתנושוב בפירושו שעשה על הירושלמי יהקשה מאי חיבור להאי תיני‬
‫עריבה מליאה קמי! ורוקן ו ס' ומתעטף ויושב נסדיג׳‬
‫רכב״נ לחתני׳ ה‪:‬״ל יתית ע׳ייפ דיקיוק ל‪:‬יה אתר ע״ש עם חשיכה‬
‫המלו״צין‪ .‬ולומה למלאך הי' צכחזת עכ*ל‪ .‬לכאורה אי! שוס שא‬
‫תיה לומר בתם ע׳י׳ש הגס דהיאי״ש מדייק ולא בהשכמה פן ישכחו ח״ע‬

‫‪:‬‬ ‫‪ J‬ז‪»-‬ענ‪1‬יס‬ ‫י>^ ׳‪■.‬׳•״עעג‪/‬‬ ‫‪ ,‬׳‪.‬״*‬

‫ב ^ מ ר ^ ^ דף ך׳'ת אומר היה ר׳ מאידתחש שכיה ביתי מחה‬
‫קו שי א ^ תכ״;לי‪:‬ה עיש׳׳ מ' ימים חניכה הלא הי י ׳בפך שמן על‬
‫לאהצריע בה חכמים אם■מי;■ היה היה או תיןכהני'‘‬
‫יוםא' ולאה׳׳ ביוםא' נסעפ׳לותירצתיזה כתה שני'‬
‫היה עכ״ל!ברש״י כחומש ז״ל ועילית תחשי' פירש׳׳ימק'איה כיה‬
‫נדפס כסכר׳' קטני' רק איידי דזוטרא‪ .‬ייירכס רשמתי פה ע*פ דאי׳‬
‫תקשי' תעילסמנ׳זללרש״י להכריע; גש הואיל‪.‬ואתא לידן צריך לתרז‬
‫נר מערבי עדות צישיאל שהששינה שורה נות! כה שמן סירת מכרותי'‬
‫הדיקדוקי׳ כרש׳יי וז׳׳לילא היה אלא לשעה וסרקה טינקהיה ■לה‪.‬חש׳‬
‫ותמנה היה יידליק מימנה היה תסיים־ פי׳ שכזלם כביס בשחר ונ״מ‬
‫מאי נ״מ מיה נם שסיים רש״י היעו דמתרגיתנן ססגוונא ששטיוכי׳‬
‫הי^ לילקט״ה נס כל היום כדי שלא יחפש ללה[ אש להדליק לערב‬
‫שלו מה^כעיבזס^והםננון כך יהיח דלרש׳׳י ׳הי׳הוכמ וכל פרטי לפחי‬
‫א*כ לע'ז סה ביום ח' ג׳׳ש נס;בנ"מ דאם לא היה נש להדליק ז׳׳מים‬
‫רש״י כנ״ל יהיו לרי‪/‬יה להישיר דמין חיה היה אכל ר׳ חאירדבגמרא■‬
‫לא ה ה כריכי ׳ לנס נמי שי־לק כל יוה א' דלא יהיה להדליק לערב‬
‫הזיל לשיטתו ולכך אמר לאיהכריע■ חכמים■י והרישא נאזור'גמרא‬
‫וע"י נס ז׳ יחים היה ביום א׳ נשוק״ל׳‬ ‫‪.‬‬
‫‪53‬״כה לוה וז״ל כל היוצא מן הען חינו מטמא טומאת אוהלי׳ אלא‬
‫נ' ענימת נשים מתות בירושלמי אית חני ’לדוח‪1‬אית תני‬
‫פשתן דנמר ר״א אהל אהל ממשכן תה להלן פשת; קרוי אהל■ יכי׳תלח‬
‫יולדות ותאןדאמר יולדת תנאל' יסדאקעון נ־‪-‬רי' בנים‬
‫מעתה עידיח לא יטמא אלא הא דמי ל״א עור נקנןה טמאה מה‬
‫שיליתא‬
 ‫יוסף‬ ‫שכת‬
‫אי הוה עש" י לילן תיכי' ק״ו אלא דלא הוה עש״י קשה שפיר למתי‬
‫הילכתאדוקא לר"׳ וק״ל ‪:‬‬
‫תדצתי דנר מתוק מדבש נתדנום על פסוק מה יפו‬ ‫ו ע ב״ז‬
‫^‬ ‫פעחץ בנעלים ז ל כתה שפ׳ד[ר‪1‬ליהןלישרחלכד‬
‫סלקי! לאתחזאה קדם ה׳ תלת וימני נשתא בסנדלי! וסשנונאעלכתן ‪0‬‬
‫והוכה במהיש״אגמ״ס חגיגה וזה פליאה נשננה וחמלתי דהתיניש ‪U‬‬
‫‪I‬‬ ‫רוצה ליישב איזה דיקדק דיש עוד לדקדק תיבת תלת זימנ׳ן נשתא מאן‬
‫^‬ ‫לא ידע להא מקרא מצח שלש סעמים ‪ 1‬כו' ונלאה לתום' הקשו בחגיג'‬
‫‪-‬‬ ‫האץ עלו ישראל לרנצ הא רצועה דאין עמי' היה מפסקת והיה‬
‫״‬ ‫צריכי' הזאה שלישי ושביעי והקשה בש״ות '‬
‫א פ י י ס דא״ל יבאו לשםג׳ימיםקודטדא‪,‬םכן‬ ‫ש עי‬
‫בעלרתלאסנייק חושני' ע״שואיתא ״‬ ‫‪.‬‬
‫בתוס' שנת!בתוס׳נזיר ללא נורו טומאה על תיזעמי' יותר מקכריהס‬
‫^‬ ‫ולא גזרו רק מגע ולא אהל והנה הקדמנו לעיל דהסנוונא הי'ברי׳‬
‫שסם ואי׳במס׳כלים עודה הים טסןרי׳קל דנר שאינו ינקדל טומאה‬
‫חוצן כפני טומאה קא״ש כמה שפירן תלת וימרו נשתא קכה כעצרת‬
‫לא סליק חישננא כנ״ל‪ 1‬מתיז שהלכי בסניצין דהסטויא וחוצן בפ״ט‬
‫ואינו צריכי'הזאה ואמרת* לפני גאוני'וקלסוהו ׳‬
‫‪ S 't in S D ln H‬במ״סשבת וז״ל נ״ה אומרים יעכיהקמן‬
‫השולחן עצמות !קציפי' בש״א מכצק כטיל■'‬
‫כולהומגערה זכלי׳בןאבקילם לא היה ייכג לאכדברי ב״ש ולח כדגלי‬
‫ב״ה אלא טטל ומשליך אחורי המטה א״ר י‪1‬סי ענוותנותושצ ר' זכרי'‬
‫שרפה את ההיכל ענ׳׳ל ומחמר‪1‬ה נופם עליו כשם ‪:‬‬
‫המאס״ג התפורסס הישיש ■‬ ‫הרב‬
‫מ' ג ר ש ן ן נר״ו יג״ד כק״קפראנקפירטדחדרה‬
‫' וביאורו ע"פ מילתא לחגדתא ואזה‬
‫כדלי' ואנא אפאת בשמעתתא כי זה תינ ה הא'ך ־ תלוי עטתציתו של‬
‫ר״ז הכא נס במס' ניטן חי' אמר ר' וורנן ענווחנותוש‪ :‬ר״ז למה‬
‫כא! רני יוסי וכאן ל' ׳‪ pm‬וככנטן דווקא אילו היי‪".‬ל צשי־‪-‬ית׳ אולי‬
‫אמרי זה רק נתחילה אר‪,‬לז כרמ׳׳ב ‪ c‬פ' '"ח מה״פט וז״ל קדשים‬
‫נכרים אין חייבי[ עציהם מש‪1‬ם פנול נותר‪1‬טתא ונתכ הכ״ת פלונתא‬
‫דר״ש ורבי יוסי ופסק נל״ש יצריך טעם למה יתירץ ב' תירוצי' א׳‬
‫מדכע׳ כריש תמויהסתי מהשימירולאאיפשר לאוקמ׳ הא בעי" ‪•a‬‬
‫כר״י כמ״שתיכפות וכיון דהא כעי'אליבא זר״ש אלמא הילנתא ^‬
‫מותי' ותירץ השני מתק משוס דזה לשון הישנה קדשי נכדם אין לץ‬
‫בהם משים פני" והשייטין ני‪.‬יז פטור דברי י״ש ור׳יוסי מחייב ‪(1‬׳ל‬
‫דפלונתתדר׳שור׳יילאקאירקאשוחטין כ״ון דסמיךלי' ולא על ^‬
‫פנו'דלעיל יהלי כתם מתני'היא ונתב הלב כה״ז לחית השני היא ‪£‬‬
‫עיקר דאל"כ קשה למה פסק בשתוטיחון כב״יט כי יי ע׳׳שולהבי ‪R-‬‬
‫התם למתנית' נרישא כר״שובאמתניר״י פליגכנרייתאאכולהועיי' ״‬
‫בג״סוכתב נעל צ״ק תחיה ל׳ ע‪ :‬הג׳׳ו ועל הכ"מ דילשתמיט מהם ‪P‬‬
‫סוגיא דמם'עירובין ד;! מו׳דקאמרהתס ר׳יול״ש הלכה כל' יוסי‬
‫ואפיק התם דכני כללח לאו ד"? דרב ליה לי' להני כללא ואש איתא‬
‫דר' סתם למשנה דזכחים הלכה כר"ש במקום ר׳י ה״לל בעירובי!‬
‫דלב נמי לית לי' להני כללי ע'ש ונ׳ל והסגנון יהי' כך דכאמת‪.‬מה‬
‫שאמרו הני כללי לאו ד׳כקאיצ‪-‬רכי כקיש׳^ הצ״ק רק דצא נוכל לומר‬
‫זה רק אליבא לשיטת דג וזה יד‪1‬יק נגע' זרב‘ לית לי' הני כללי‬
‫רק נתור בקיצר הגמרא דעירוכין ו'ל אמר ר' יוחנן ר' יהודא ור״ש‬
‫הלכה כר׳י ר׳ש ור׳יוסי הלכה כר׳יוסיע״ש באורן ופריך מאי קושי‬
‫דלמא ת לית לי'להצי כללי ופי״לשי ועשום דרה לית‪.‬לי' קתמרת‬
‫ליתנה! והא ל' יוחנן אמר להו והלכה כר׳י עכ״ל ורוצה להניא עוד‬
‫הוכחית ולא קלנוכח עד דסליקה׳׳ק לאוד״ה הניכללי דהא רע לק‬
‫לי' הני כללי ע״ש וצדךלהסביר פירש״י משום דיב לית ל׳ והא ר״י‬
‫קא»ר וכו' קשה לכאורה הא ר‪ :‬תנא ופניג ככל מקים ותאי אולתיה‬
‫דר׳י דהוא את‪1‬רא כמבואר בתוספות נתוטת דן‪ .‬־ח' ועוד כמה כעמי'‬
‫*‬ ‫ונראה דמצאתי כתוספות הכ׳ל דד'׳ לא הי ׳ מהזיק לרב כתנא‬
‫נמצא לפ׳ו׳־גה קמסיק כנמר׳אלא כני כללי לאו ד״ה דהח לב לית ל’■'‬
‫הארה אינו נתשב לתנא א״כוכי תשום זה לאוד״ה דיליי‪-‬אכלכתנאי'‬
‫סוברים זה ונראה דה'ה משום דאי'סכחיס דן מד' ע'כ וז׳ל אתר‬
‫רב הלכה כר׳א ודבר הנעשה נתון פיסל בדני הנעשה הפניס ל־'פ‬
‫ונ רי' הילכתא למשיחא א״לאכי׳ אלא טעמה כל שייטת קדשים לא‬
‫ליתני הילכת׳לחשיתא אלא דרוש!ק״ש ה"נ דוק"ש א״ל הלכה קאתינא‬
‫פי״רשי הא די׳תמסגא קביעת הלכה הוא לקייתמסנא דמינדי׳בעי אבל‬
‫הלכה לחה ואין נוהג ע״ש ולכאורה נשי‪.‬י כתמי' על רב' מ״ל דקב'‬
‫גלכהפל״א דהיא כל״ח רק דיש לומר דרב למד הנפט במשנה‬
‫סמיך‬ ‫העזמזת‬
‫טככת‬
‫מיטמא בימל הגתא דטאולה לא מממצן דממי׳ה מהעי' וממרצי ׳ מם‬
‫ע"פ נלפא עור כהע' טמאה מה ■שיטמא תאש מהיה נימי יומה קמכטי'‬
‫ליה טמא היה או טהור ת״ר יי הן ייה תכעי ליה תניגא לא הוכשרו‬
‫למ״ש אלא נהמה טהורה לנד וכו' רכא אמר עור טמאה ליוטינא נמר‬
‫משרציס ומננעיס נחה הצד וברי' מה לצד השמ שכן טמאים התות‬
‫מכזית מאמר ניות שננזי' אלא אמיא נק׳׳ו מצוצה של עזיס שאי[‬
‫מטמא מנ עי' מטמא כאהל ‪ ad‬טור טמאה שמטמא כטעיס א״ל‬
‫שןטתא כאהל תת ואלא הא דתנ׳א רני ימף לא הוכשר למ״ש אלא‬
‫כהטה טהורה לתאי הלכתא פירש״יכיון דרכינן נמי טמאה לתאי‬
‫הלכתא עכ״ל ולכאורה יש לדקדק למה פרי' דווקא אליכא לר״י‬
‫ולא הקפה טל ברייתא נופא למאי הילנתא נם קשה ליפרך נ>ורא כל״ז‬
‫קודם קושיא מה להל־וכו' כרלפינן משרצים וצנעי' ליקשי תיכן־א׳׳כ■‬
‫למאי העכתא ונו ׳ ונ״ל דחצאתי בס' כביד חרמים הכיב לירושלמי‬
‫אין כל חדש‬ ‫הקשה טל שאמרו תחש לא היתה אלא לפי שעה והלא‬
‫פחת השמש ומתרן ייש גילסא דבאמת לא נכלאת אז רק נודמנה לפי‬
‫שס להק* כה בלא אותה כרי׳‬ ‫ו פי'‬ ‫למשה ■‬ ‫שעה‬
‫בים ולפי שעה היציאה ליבשה ע״ש ואי' ביוה' כלים כל שכיס טהור‬
‫ומביא ה״רש הת"כ או בנד או עור נכי ננעיס ונבי שרצים יכיל ‪(JP‬‬
‫עולות שביס יהיו טמאים ת״ל או בנד מה מד תיוחד נידל נאת ‪:‬‬
‫גרמ״ב״ם מפורש דטורות יש אין מטינא אפילו כאוהל רתת א"כ לב ‪f‬‬
‫קש? תאי פרץ למאי הלכתא הלא מזה נ׳׳ת לדינא משום כל להוה‬
‫נאהל ה מ^ן הוא תטמא טומאת אהל ותחש היה עור של ים וה״א‬
‫יתהש טמא‪,‬היה י‪,‬יהי' טמאים רשל ים מטמא לכך תנא לח הוכשרו‬
‫אלא טהורה אכל טמאים דם כרקאי קא* דאק מטמא ואי משוס ק׳יו‬
‫מ נ ^ של עזים הנ*ל ליתא למינמר כעורות טמאים דיס משים דאינו‬
‫כמו גוצה' ש״ע אך דייל לזה אק החלט‬ ‫תטמא ג״ב בנגע ים‬
‫דתחש הי' עור של יס לאי^כ קשה חרבא מברנש לענק מאי די‪,‬יק‬
‫למילן< ק״ו ״נוצה ש״ע לית* ק״ו מעורי' של יס דיוין מטמא בננעים‬
‫ומטמא כאהל משוסדהיה במשכן עיי בהמה טמאה דיכשהשמטמא‬
‫כעעים א״ד שיטמא באהל אלא ע''כ דלא הוה עיורוי‪,‬של ים א"כ‬
‫‪ ("!4‬נ^■'(‪ ,‬קולס ק״י דרבא תכיניש הייתי אומר דנ*מ ללין לענין עזר‬
‫של ים‪,‬אבל מלהקדס רבא מכרניש ק״ו שלו ליכא למיייר דהוה של ים‬
‫וא"כ לילן< ק״ו תעורת ים ככ״ל יהוה עור מ! ע!ר כדלמי ליה אליליןו‬
‫מנוצה לכך הקשה‪..‬שפיר למאי הילכתא ואי' ביישנם פי״א דרגעים‬
‫עולות‪ ,‬הצבועים אינם מטמאים כננעיס דברי ר'ניאיר ר״שאימר‬
‫אכועים ני ד שמיס מטמאים ביד אלם אינם מטמאים והא״ש ברש״י‬
‫עין!זים היה לא היה אלא לשעה וי״ל לכאורה דהיכחת רש״י דלא היה‬
‫מיו כהמה דאי היה ג"כ כהתה כמו עולת אילים ה״ל למכתב עויות‬
‫אילים‪.‬ותתשיס מד כבא יהוהקאי עורות אתרמיהו אלא מדנתיב‬
‫העם שנית עירות נבי תחשים ש"מ תחשים מין אחר מבהמה והיה מין‬
‫מיה אךקשה מנ׳אל יילמא לעלם לא יהיה תחש חיה והא רחילחי רכתו'‬
‫כתיבת עיר כפ״ע משוד דלא היה אלא לשעה והיתה טורית של יס‬
‫והיא מיו אחר גגד מק יבשה רק לזה נס תר אם כוה של ים היה‬
‫לרגמיא ללמוד הק״י הג״למן עורות דס וא״ת דילתא לעלם דהוין‬
‫טוי של ים לא מין חיה כג״ל וא״ת למה לא יליףק״ו הנ״ל ז״א קושיא‬
‫דלשעמודא״נ‪-‬לאמיעורשליס הלא הלכה גווני! היה לה ופו?‬
‫עירות צבועים דאין מטמא ג"כ בנגעים יהיה במשכן ייטמא באהל‬
‫א"כ קשה לילי< הק״ו מצכועים לבהמה טמאה מטמא באהל אלא דאין‬
‫מזה הוכחה לכך תתרך רש״י היינו למתרגמינןששש כניוני[ שלו דווקא‬
‫יהוה צבוע בידי שמיס וצבוע כיד שמים מטמא בננעיס וליכא לתילןז‬
‫מהם ק״ו הנ״ל וקשה לליטד הק״ו חע״ש'׳ אלא דלא היה עור של ים‬
‫ז‬ ‫יקשה ^ חי ל קי ככתוב כנ׳׳ל ׳אלא מוכת זהוה מ[ חיה וק*ל‬
‫א ב ^ ' ' רני ״איר אזיל לשיטתי׳ דס״ל כנ״ל דאן■■ צסע כידי‬
‫שתים ג"כ אין מטמא לכך לא יוכל להכריע דמיןחיה היה‬
‫ד״ל ייחילקו הכתוב משיס דהוה עש׳׳י כנ״ל והא ילא קיליף חיני׳ק״ו‬
‫מע״י ןל>‪1‬עמך‪.‬למהלאעב>ד ק״ו מצטעיס נ״כ כנ׳׳ל דלכיטת ר"מ‬
‫אין מטמא בנגעים ותטמא באהל אלא דאק זה הופיוה לקושיא וי״ל‬
‫דמשוס שהיה ברי' שבים חלקו הכתוב ואקלמריע שהיה מין חיה ודוק‬
‫הטיב היק ‪:‬‬
‫מפ‪1‬רז רקשיא דווקא למאי הילכתא אליבא ידבי‬
‫יוסןתשזם דכל״ז על הבריית׳ה״תי' אומר יהילכת'‬
‫ש׳יז! טמאי' לאיטמאו כאהל־וא״ת אי עורות של ים‬ ‫ל‪,,!,‬א‬
‫ליעידמהס ק״ו כנ״להיה קשה אלא מאי לא ענידק״ו מצכועי־ כנ״ל‬
‫רק דרכי יוסןו מתיגד לעיל שש מוונין שלו בידי שמיס וזה מטמא‬
‫גננעים אליבא לריש‪1‬לא מצי ■למילף ק״ו מצבועיס ושאל הקוענא‬
 ‫ד‬ ‫♦!יסף‬ ‫מהבת עירובין‬
‫ד'והיה ביקוד ד'י מי ם עם יום השחיטה וחתרצי'ד ‪0‬ום התינוך‬
‫הניחו בלשכה שחנה בילאים יז"פ אין פוחתים מששה טלאים פי אן<‬
‫אס לקחי מהלשכה שנים ׳שארו תמיד ששה וא׳׳כ אותם ׳שהניח תחתיו‬
‫ביום א' יהיו ראוי׳ ליום ה' והיה מבוקר ד' ימים לנד יום השחיטה‬
‫ע״ש והא״ש דהיכי נעביד אם ביום יפסל ?תמיד של שי‪.‬ר ■מחמת‬
‫ששחביו קתה פתירת■ דלתות וירצו תכמיסלפיסלו ויוכריז להקריב אחר‬
‫וי קחו התמיד שהכינו לבין ערבי׳דה״ני כיום ה' בשחר יפסל ויטלו‬
‫של כ״ע דיוס ה' וא״יב מס יקריכו כין ערכית ליוס ה' א״ת ניטלו‬
‫התמיד שהכינו למתר קשה הא אין מבוקר ד' ימים ־רקיעם יוס‬
‫השחיטה וסוא פסול מדאורייתא 'וי הי תקנתודראשוןקלקלתו דשני‬
‫לכך לא פסלו הימכ׳׳ם כפסקי'ודוק‪-‬הטיב ;‬
‫פהק ליש‪.‬עירונוהוצאה ליום כעוייקי מדתםק>)ן‬
‫נמס' עייוכין דן ל' מערכין לנזיר כ״ן ולישראצ‬
‫!כי^ הלל אין מערבי'‪..‬׳ א״ל ב׳ש לכ״ה אי אתם מודם לי‬
‫שמערב׳' כ‪1:4‬צ כ ׳״כ נמצא משמע‪.‬דמערכ*■' כי*כ עכ״ל וסקשס סב*י‬
‫דילמאמערבי' קאי אתחומי' ולא אחצייופ‪.‬עכ*ל ואני כיביתי להשיב‬
‫נצמרא סמן‬ ‫דמוכח דלי‪ ,‬מיידי קושיתו מהצירות‪ :‬מפני דעסקינן ;‬
‫שהן מועטי' כנרונרת לכל א' דהצירות וביומא אי' י׳׳כ תסור כאכיל'■‬
‫ופריךאסורענוש כדת לא נצרכה א^ו לחצי שיעור שאסו׳רק מדינגן‬
‫ע״ש וידוע ושיעור שלם של‪.‬י*כ היא ככותבת הגסה ואי׳פתוס׳יוחא‬
‫דנרוגרת הוא חצי שיעור לכותבת א"כ‪.‬מא> מקשה הלא מערכי'לגדל‬
‫לילמא משום דהתס ראוי לאכילה‪ .‬עכ"פ חדי‪.‬ורי' משום דהוה רק‪.‬ת^■‬
‫שיעיד אלא ע*כ דהקש׳א רק אתחומין ונ!יל דע*ת אמת אין מערכין‬
‫כחצירית רק כפת רק ובזרע ברוך הוכית מדנתכו התום' ‪:‬שכת דן‬
‫ל״ר משום דאין מערכין אלא לד"מ מערכי' תתויג*‪ I‬בכל דבר‬
‫כשיזדמן לדכר מצוה בחצ׳רות ג*כ מערכי' בבל דכר וידוע דשינטר‬
‫עירוכ ביין הוא שני יכיעי׳ו ש תי' ני"כ הוא שיעור מלא לוגמת דה*א‪.‬‬
‫רביעי' א"פ היקשה כחלייית קושיתו חחצירות כיין דלא הוה תצי‬
‫שיעיר יק״ל מנון הקושיא מתורן משים דיש לדק׳יק לשין שמעיביך‬
‫לגדול משמע באחר מערב על ידו וצ״ל לקתנז דימיא ילוויר כייןדמ»ר‪.‬י‬
‫שמערב אחר ע״ימפוס דסכזיר׳ אינו רשאי לעוע‪ .‬כחורסחוי ה"כ‬
‫דמתי' דיש דיעה כטו' דכי״ג אסור ל־גע באופל לכךמערכי׳ע״י אחר‬
‫וז״פשחעררי׳ לגדול כי"כ הן קשה אלא מאי שליתגיפי' כר חיובא‬
‫באיסור אגגילה היכי מצי מערכ יצ״ל דתערב ע״י קטן ונמצא מוכת‬
‫דלא מיידי מתתוחין ד^ין לא י‪.‬לום למיקני שכיתה ודוק הטיב כי נכו ן‬
‫הו א;‬
‫אנפשיה ופסק לנפשיה הלכה ‪ .‬כי״ש ולח רנה לחלוק על ר״ש מחמת‬
‫פסחים‬ ‫מסכת‬
‫‪ .‬נמתי" טבתים הכלל די״ש‪ ,‬ורבי יום׳ ונמצא גם כאן י״ל הלכה‬
‫במם׳ פסחיט 'י״ל אור י'׳''ל וכו' מאי איר רב הוגא‬
‫אמר נגה׳ •ל' ׳הידא אמר ליל' מתיכמר‬
‫;וטרא המפלס אוי ליום שמנים ואחד כ״ש פוערין מקרכן זכ׳״ה‬
‫מחייבי‪ :‬א״ל ב״ה לנ״ש מ״ש אור‪ ,‬שמנים וא' מיום שי׳ניס‪ 1‬א' אס‬
‫שיוה לי לטותאס לא ׳שיה לו לקרבן >ולקאמל ח״ש אורימיום ש״מ א‪ 1‬ר‬
‫א‪1‬רתא תו״ס ד״ס אם שיוה׳ ונו' חזרו ב״ה מזה‪ .‬סטעם‪.‬ז‪,‬טעמטסו‬
‫כדתנ>' פ״ק דכליתות או לכת לרכות איי־ שמנים וא' עכ״ל כד‪-‬י‬
‫לתרן מה שרוצים תום'כזה אקדים לתיז נמס״יכריתות שם‪ .‬ו(*ל‬
‫רבי אישעי׳הוה שכיח ק מי'דכי קפדא שיק׳ ואתא לקמי'דרכי תויא‬
‫יומא חל פגע כי' כעא מיני'ר״ א לכ״ק וכשראה‪ ':‬ראייתכללח'‬
‫מנו ב׳׳ה א יי;ר כלכל זה טעמא דל״ה במפלת ■‪:‬ליל פ*א תשום לכתו ׳‬
‫או לדת אכל‪5‬כ דלא מ״תרי קראי פטיייאו‪-‬דילמ׳ל״ש פירש׳ ‘^ דסברי‬
‫לילה אין מחופר ומן א׳׳לכ״קמה ככלי אותי כלבר וה אשתיק י״ א‬
‫ו ט'ע״ ש ג‪ 8‬פה יש לדקדק מאיזהישחירש כשם ננל'ולזו נשחן‬
‫ומקודם אתרן‪ ,‬עוד דבל ;■‬
‫' ‪ D ."D D 0 3‬ח י ם להלאה‪ .‬ת׳״ר הלכה ע נתעלמה^ימבני‬
‫כמיראפעם א׳ חל‪-‬י״ל להיות כשבתישכהו‬
‫ולא ידעו אם פסת דוחה שבת א״ל חמג־ו כלום יש אדם יכו* ‪'ra p :‬‬
‫•‪r‬‬ ‫יש אדם שעלה חככל והלל הנבל• שמו ויודע וס׳רביסמקשי' ל*ה‬
‫דווקא חסני כסדא נתעלמה נם כפלילשוןשכחו ולא ידעוונסעלה‬
‫מככל והלל שתו ל״ל ותירן ע״ת מס' מנחות תכית׳ כה״ג רמוה‬
‫שכת מנה״מ דכי ר' ישמעאל מנא תעשה אפי' כשבת חגושה אפילו‬
‫בעומתה הקשי עוס' הא למפקינן■ הבא מוזלי קרא ולגבי תפח יליין‬
‫‪n‬‬ ‫שכת מביטעלו ואיצטרך לטומאה קרא אחרינא איש ניקה׳ גנדאה קהי‬
‫מנייהו מפקת דפק ולי ן הן ולא למי לפסח עכ״ל צי' הבס*ו ל»פ יפסח‬
‫הוצרך שני לשדים׳ משום יפסת נאמר תחילה ולא היותי יורע ׳לפרש‬
‫אהל‬
‫הימך בדן‪! .‬ה קדש׳ הכיי׳הל׳ל הע״ט כמו שלמד כעל כ"מ דהשויוטי;‬
‫כקון היק פלו;תא לנד והרישא הו^ התם משגה שבתתה רבי לפסוק‬
‫כלנקא כר"? זנר״תא ולא כר*» זגי־‪.‬צא מצ׳נו דרס התמ נמשנה‬
‫למשימת כילנתא ‪6‬ה אן רב רשאי לסתוס הל*מכיון דתצינו כיוצא‬
‫ב זה ושד נ׳׳יו יצא לר; ממתני' דקדשי‪.‬נכרים דכתתה רכיבי"ש‬
‫דלפ״ז הגי כללי ליד דר״ש וד"׳ הלנה כר״י דקחזינןדכמס י כי כר״ש‬
‫וא׳׳ש כשרובין הכי כללי לאו ד׳״ה באמת כווגת מיע‪-‬א מ׳׳ה לאו ד׳״ה‬
‫משום דהתס רבי למשנה יוכתים כר״ש אך מאן ״מר המשנה כפשט‬
‫כעלכ״מ הנ׳׳ל משום דאיכא למימד לכאורה דלת התמה משום יהוה‬
‫ה"למ ‪1‬דילי‪.‬א החשכה כולא תדא ככא כתייז הא' לכ׳ימ לכך מסיים‬
‫‪7‬ר״כ ל׳ת ליה הצי כללי ולפי שיגית רב דפסק נכי פימל הל׳׳ע קשה‬
‫מנ״ל צ׳ל דלמד פשט מתני' דק*נ נתירוז כ׳ דכי׳״ ונמצא שפיר דיר‬
‫כצלדע׳לוב׳׳‬ ‫נית ליה הכי כללי ג״ככנ״ל ונמצא עיקר סתירת‬
‫מסתייות רני למשנה דזכחים כ״ר שתש; וחק ומתורז קופיא צ*ק‬
‫‪ ,‬היטב ודוק נ״‬
‫מתורן התוספתאהנ״ל דאי׳ באשרי הךסגיאדננר׳‬ ‫‪■’i'll‬צתא‬
‫אתי׳כר' יהודא ואנ!קי"ל כר״ש דלית לי׳ מוקצה ושדי‬ ‫־ י■‬
‫לטלטול' וכתב נשם י ב אלכם אע"נ למוקצה מותר אדס חשוב צריך‬
‫לאחמזריאימש׳בחומר׳ ולכךלא טלטל ריזכרי׳דהי׳מחמ׳ר אנפשי׳ע״ש‪.‬‬
‫והנה כניטןכמעשה דקרכןיש לכאורה לדקדק סכי׳ רכנןלאקר‪1‬כ׳ משום‬
‫שלום מלכות אויר׳ יאמרו ב*מ קריכין לנכי יענח והנה אי׳שמדרש‬
‫דהחלך שלתכותי אתו שידע האמת וקשה למה לא עשה מום קנוע‬
‫וציל דעל איסר ידוע כאמת לא רצכ‪-‬המלך לרעכיר על דתם ולפזי־׳־ק‬
‫הי' לחכייוס לצוית להשומט היכח שיאתר כפינל כיוימנה וידחה‬
‫מלהקריב כפשוטו ואית שאין רשאי לפנל דמפנל כקדשים לוקה‬
‫והאיך כעכד איסור הא אי' ברמכ״ם התושבי בקדשי' הוה כמו ‘מטיל‬
‫מוס כקדשי׳ולפי האמת עשו השלוחיםמונזכהקרבן והיו רשאי' לחשו'‬
‫כי עינ לדמטיל מום ככעלמוס מותי כדאי' כמנחות וצ׳׳ל למ״ה לא‬
‫פינולרק חה‬ ‫ציו׳ לפנל משוס דהיה קדשי נכרים ואין בהס משים‬
‫נכין אס נאתר כפשט הב"ת דסתס רכי לחתני' כר״ש וליתא לה^‬
‫כללי הנ*ל אכל אם נאחר דהלכה כר״י קשה היה לציות לעשות פיגול‬
‫‪ .‬כקיכו ולאיקריכו כדיו ויהיו ‪ :‬כניס לפני החלך ‪ :‬׳הא׳יש נכי מוקצה‪.‬‬
‫פייני ר׳׳יוי״‪-‬ש ולפי הכל'‪ .‬הנ״ל הי' הלכה כד*׳ והא״שר׳ פסק כר״ש‬
‫נמצא אי היה ר' פוסק הדין כפי«י‪ £‬כר׳יהודא והחזיקהכלל על חנוני‬
‫נמצא היי יסלים לצוןמ לפגל צפי הצ״יל ר"ש ור®־ הלדה כדיי כפי הכלל‬
‫הנ״ל ויש פיגול‪.‬בקדשי'נכלי׳אכל ענוותנותו של ר׳ז^רי' דהיה מחמיר‬
‫שהים עניו נמצא סתר הכלל הידוע דר' ’הודאור״ש הלכה כר"׳ נמצא‬
‫כר״ש לק"נ אין בהם משום פיגול ולא יוכלו להתלט לומר שו«נל‬
‫במפשבהועי״ו שרפה את ההיכליוק׳ל!זה מדוקדק בגמרא כניט( אר<‬
‫יוחנן ענוותנותו וכאן אי׳ יופי משזם דאליבא די־הו ר יוסי הכר‬
‫לאסור פינל נק״נ ור׳ז לא עניד מותי' כנ׳ל וגם ר' יוחנז לסכר‬
‫לכללא ור׳ש ו י' יוסי הלכה כר׳י ור"! לא עביר טוח׳ ולכך הני תיי‬
‫ודוק הטיב כי ■לכייה‬ ‫מ״ד איירי והתרעמו על ר'ז כ רי'הנ״ל‬
‫יקרים הם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫> מסכת עירובץ <‬
‫כמסכת עירוני! שלמים ששחטו קידם פתיחת ללפות כהיכל‬
‫פסולי! והובאו במשנה מ״ס ת;גיד יז״ל לא כי' שוחט‬
‫ה ר ט״ ב ם‬ ‫•‬ ‫עד ששמע שער הגדול שנפתח כחב‬
‫משוס דקי"ל שלמים שנשפטו קולסיפתיחת דלתות היכל בשוליס‬
‫‪,‬לכתיב ישחגי'פתח חבל מועד ומשם'לפינן לתמיד ולכלקרבנות כך‬
‫כתוב התי׳׳ט נשם מצא כתוב והקשה רתי״ט על הלמכס שהעת!ק‬
‫כפסקי ו כי שלתיס שנשחטו הסול׳ ן ולח כתכ גס תמיד ונ״ל לתרן‬
‫ע"פ דגתוכ בספר זרע כרוך דהאי‪.‬פסולין הוא רק מליכנן משיים‬
‫דלא כתבההתורילענבכמו חודסלתמי׳דאסו׳לשחוע ואמרינן נחנתו'‬
‫שהיא י ק למציה בעלמא ע״ש ושת״ש דלת‪,‬יבלו רבנן למיפכל ׳ותר‬
‫משפםלה כתורה ע"פ דאי' כמס' מנחות וז"ל אי! פיתתק ינששס‬
‫טלאי' המבוקרים כלשכת טלאים לה״נו שכיום החינוך נתנו ששה‬
‫אחרים‬ ‫טלאים ללשכה מכיקרים וככל יום ‪ .‬שלקתי הניחו שנים‬
‫תחתיהם ודברי רש״י עניס במס' חנספ ועשי״ר׳ במ׳׳ס עירכין‬
‫שהקשו שם הלא כיקיר ילפינן מפסח יצריך להיות ביקור ד' ימע(‬
‫לבד יום ‪3‬שחישה ולפי זה הפשכו; מגיע כטלה של יום ראשי! על יום‬
 ‫ה‬ ‫מסכת פסחים‬
‫ובאמת מכדו לנכרי מקודסייאיגו ככיייניעיע לו‪.‬הקילה אנ^׳כ כל הלי(‬
‫שסמ׳ת רזון בסקילה וח*כ תיבשיט י ק ו' ‪ .‬משוס לפי פירוש א׳דר״תי‬
‫י״ל צעולס בעריכה וא״ת הח נמכר י״ל משוס דאי' כני‪,‬רא במה‪ .‬מ׳׳ד‬
‫רא^׳ביוי״מיכולהנס״ל אוס מקנה‪ .‬דשלנ*לכתגו י«ה'כיףחשי'דף‬
‫ה״ב נראה חף דיף״ל הלנה כיאה"' דקה ונקי הכי^לית הילכעח‬
‫כתתי? ינשום דרב נחמן ס״ל גבכמוכר פילות דקל אקאדס מקנה‬
‫דשלב״ל וכלכתא כוותיה דר׳ק בדינא ‪.‬נמצא‪-‬שפ׳ר י׳לכשנמות אדם‬
‫ידון בעריפה אף שנינניילנכהי אזנע‪.‬דת‪:‬ירתו אוין־מוגרהיה דשצכ״ל‬
‫וגבי דינח הלכה נר׳ק דאיט קנ ’‪ ■1.‬יא*ינ מאי תקנתי' במנילפנ‪-‬פא‬
‫יבא לידי תקלה ג״ו י״ל לנכי איסור' ג*ו הלכתא נטפי' דע״ג די״ס‬
‫מקנהדבר של נאלשלס ושפיל עליזרמב׳ר ממ״ב־ אךדהארקושו'‬
‫נזאן תפיס לחלק דבאיסוריס״ל איס תקצה דשלכ״ל ‪ :‬והגה לשיטת‬
‫ל״ת דבאיטי יהא סבר אדם■ ינקנה דשלכ"ל‪.‬יכול ר״ת להמווק קונעווו‬
‫דמפשואילך־בשחפהאף׳בי״ט דה׳יט■ ע"׳'נשים כנ״לות"ת‪.‬י ‪.‬ינה‬
‫ח״נת בב״י ובכ״יהיה אפשר לזתר ^אורהיאיכאתקנתא דש׳״א יכול‬
‫נהקטת לה‪.‬קודסיפסח־באםיודמ‪ 1‬קיוה חמןכפסת ‪.‬כלי'‪ .‬היה בכלל‬
‫הכי‪3‬ונ יהיה שלה מעכשיו כיון זש״ליאדס ייק;ק דבר פלא גא לעולם‬
‫והח״ש מ״ז׳לא היה־ יכיל למגעיא מיתתו כמה ה יה יכול לגני כ׳ ט‬
‫דבסקילה דאיבעריכה קשה דנרב מרי מיכר ואא׳׳כנתן לכהן וידונו‬
‫בעריפה ובא*ת אתי׳ נ^נר תגיע לו סקילה אע"כ ‪7‬בין כן ימו כך‬
‫נעיעסקילה וחיית כנ״ל משוס דבאיסיר מקנה דבר‪-‬שלאכא לעולם‬
‫ולנכי זינת כוה איפכא היה קשה מתן מזיה כנ‪1:‬ל‪ .‬לכן היק־י'‬
‫הירושלתז׳רבי איירתשביתו כשריפה וקשה‪.‬הא‪1‬ךגעביר■ ני״ט וצ״ל‬
‫ע״י נשיס ונהקגאה כיל׳ל ומוכת שפיר דאדם מקנה גבי חיסור ושפיר‬
‫חתיא למבעי מיתתו במה וק"ל ‪:‬‬
‫דברינו •תורן עודקושיא בסננק‪ .‬הזה לקשהתתי‬
‫קתבעיא ל׳פשזט דיד' נמס' בסר‪1‬פ‪ .‬הלוקח בהמה‬ ‫*‬
‫מןהעכיסזחי' אס יבכרה רי‪-‬י' או ■זרעו בת שנתב וודאי לכהן יעאן‬
‫ואילך ספק ופר״י אתחי הלן■ אחי־ יו כ בהמות ודיג בהמית יולדת כתיך‬
‫שנתם ליינא כר״׳מ ס״יל דיאיש למעוטי ע׳ש שוב כברייתא ת״ר עז כת‬
‫שנתר יודיד לכהן מכאן ולהלן ספק פרה בת שלש וידאי צכה‪ :‬להלןסנק‬
‫ממורה כפרה חר״י ל״ר ישמעאל טעית חלו בוז;ל נפטרת כדברי'‬
‫אלאיהימן וולד טינוף ב״אי קחפלגי בפיששו' לטיניף ר' ישיעעאל ושבר‬
‫אין חוששי' לטינוף ופר"* והחמרת ר״יי כר״ת ס״ל דת״ש למעוטי‬
‫ומשכי כי ח״ש למעזכיי לחר׳רא פירש״י כרישצג דתתגיל דאי כוה■ אזלי‬
‫נתר רובא ה‪1‬ה משדנן פשוש ״כאן ואילך חייש למעוטי לחזמרא זמשוי‬
‫ליה יספק אבל ישכא אי חיישליניעוט קולא הוא דאפילו ב״ש משו׳ ליה‬
‫ספק הלכך לקיצ׳לא פיישי ענ״ל לפ״ז יש להוכיח דכסקילה באי בעריפ'‬
‫קשה כבא; דלאחייש‪.‬למעוטי לקולא וינתזלכהן הספק פ׳׳ח דילמא‬
‫•מית אדס וידונו אותו בעריפה כדין וודאי כבור ובאמת אם נחוש‬
‫למיעוט מטנכת אוי אינו כבוי זה־ה צרי' נ׳דק בסקילה אע"כ דשצ״ז‬
‫פ״ח נידון בסקילה ותפשיט כנ״ל ונ׳׳ל משום דתום׳ פירשו צקוצא לא‬
‫ח״ש ואפילו לכהן ׳נתן כיון דקרב למזבח ומיהו נבי חמורה קשה דה" ל‬
‫להעמיד ממוןיביהקת נעלי׳ ולח טיל בהר יובא דא״ה כממון אתר‬
‫רוב וי"ל דגזי מווי ה אט' בה־‪,‬ה טהירה ‪ :‬נמצא לפ״ז ב;׳ ן כםי‪.‬ק‬
‫פ׳׳א כ‪1‬ה אין־ועיע לו עריפה דזיל נתר טעמא מ״ט בכור בעריפה‬
‫כדאי ׳ הוא ׳?כסיד יימוןכלן שלח פדהו כשה לפיכך זופכד אכל ככאן‬
‫לא הפסיד ממונו דאין הוליד' בממון אחר הר‪1‬כ ולא הפסידו כלים שי‪/‬׳ן‬
‫מגיע לכהן וא״ת מני;נ לו מדרבנן ‪ ,‬והפסידו לידריגנן; אי תשים הא‬
‫אעפ׳י׳יכ אינו מניע לו מיתה דהנא רבנן‪ .‬טר המורהאטו פרה ותי׳כמס'‬
‫יומא דףס״ה נבי פר ושעילשל יה״כ שאבלוכולן יומת! ופיי ת׳ מ‬
‫שעיר פר מא׳׳ל גזירה׳ פר אעי כעיר זכי* ‘ ומשוס נערה יומתו ונל‬
‫השיטה סיבכ שס נהונית ז‪ ■5‬נמצא הין ויניע לספק פ״ח עריפה דמדום‬
‫גזירה יומתו בתמי' ואיייד יהא ניגון ■כסקילה ולינא למיפשט תינה‬
‫ודוק ‪:‬‬
‫יבואר נס אכעיאדחלות תודה שנעשו טפי ומסיי®‬ ‫והשתא‬
‫שם בירושלמי נימר חס נעשו נותר ע־ שלא הניע ז*כ‬
‫חת תבער בכ״רייכהגיע ז״ב את מכערן כשריפה עכ׳״ל ולכאורה‬
‫קשה להנ׳ז הפשוציו הא קדש•' ק״ל מיתד׳ן בשריפה וייה קמפל‪-‬יג‬
‫וצריך רק לציףגתרא זו עוד ארי ‘ שני חלות של פודה פסולות יענחות‬
‫עלנג אצטבא וכו' תתא־יפסולת י‪,‬רמ' מתיך שהןמרובות דכולייעלתא‬
‫‪>3‬״נ מ״ת׳ ונפהלת בלינה ׳מכוס ר״י אמדי כש־רות היי אף ש;גא הים‬
‫עליהס‪-‬מחיור שחון‬ ‫לסס פסול לינרהמהיעכולי' שלא נשחט היבח‬
‫להם תקנה לאכל חע״ה שעדיין טעור' ע״צ קודם *־יפתה יהכיק‬
‫צפלזת התס ופרי"׳ ומיקמחחי^י שמפךהלסכמאן כ״ליז״ין‬
‫י אנ*‪8‬‬ ‫גי מ ל‬
‫אהל‬
‫י ענו ד מדס■ די(ידי וא‪1‬די■ מבהזר‪-‬משיגעי יזלמדק עכ׳׳ל ניזצי( לע*<‬
‫י‪-‬י׳יל דנן ?היה כ׳לוש נגכעוא ליש לכפ!ק׳ ?ז^ו׳ל ופעל > ‪w r‬‬
‫יוייכ ‪ : i'p o‬ה״ל כמו ליי ד ■מימה־זנוכל ללי׳ל' מ! יזייכי מיתויג־^וס‬
‫דיצק לדמי' ליכ ו^ן• דיוצש היה כ'כעובי ® דה ?ויחכמו לכופיהו‬
‫ו‪1:‬למ‪7‬יס וגמצי( חין הכיח להמיתו נכק־לה דכתיב מות יומת מ*מ יז*ל‬
‫חף לנופייהי ידין;מלמדי' כמו דמספק^ ליה לר׳יזג ה^׳ל והכרה להמיתו‬
‫נסלן׳לס דווקח במיתה ■ככתוכר ט אף די(ין חתה יגול להמיתו משוש‬
‫לצרין עריפה כך יהי'שיטמ כצ^עיאהנ״ל והח״ש מיה טכית‬
‫הלמב*ס לעריבה מצוה דח;ת*ה‪.‬ייח׳ ח׳זיכול להמיתו גמיתיזהכתונה‬
‫» ״‪ p‬שוע^ הא‪-‬עליבה ‪:‬אשמצוה חלת מוכת להוה מצוה ולו׳יק־‬
‫הטיג (‬
‫ו ה ש ת‪4‬י>■ ימכארזאי׳ גמס׳בסחינז וף ך״ת ל״יציומר‬
‫אין כיעור חמן רניף מטתי א״ליכל לין וכו׳לא‬
‫מצא טצי׳ לשורפו יהא‪ .‬יושכ וכטל וה‪5‬ןש!< רש״י האר״י גמ׳ל‬
‫אימתי ^ א בשעת ביעורו אהל בשעת כועורו השגתתו ב‪*:‬ד ויהני‬
‫מיהו קזלאהואגמי שרוצה ■לצאת בב״רא אמרי' וקוק לבער ובשלח‬
‫מוצא עציסי יתכעל‪ ■:‬והנה בדף י״ב דשאו המוש ‘ אימתי■שלא בשעת‬
‫ביעורו פדש׳י׳ שלא בשעת כיעורו כשש ׳בשעת כיעורו מכאן ואילך■‬
‫וקשהלר״׳תהא מנותרילפ■׳ לרימן בשריפה‬
‫כיאור שיטת רש*י ומתי ■איור איסורו טעון שריפה וניע כן ממן‬
‫ומפרש י*ת‪.‬מלאי כשעת כיעורו‪ ,‬היינו איר‬ ‫ור״ת נפ״י שעע‪.‬‬
‫שששדוכהעילש מבערי'בשש נתיקן חנמק‬ ‫ביעורו‬ ‫י‬
‫■‪1‬טעמ משוה דיל יף חנותי והיינו■ לאחרי איסורו‬
‫אכל כשעת ביעורו רהייני כשש שהינו אצא מדרכ‪:‬ן השכתתי בבלדבד־‬
‫זכן משמע כירושלמי ע*ש וצריך להבין ש‪-‬טת רש׳י׳ ור׳׳ת כמא׳ קמפל'‬
‫וצי׳ל דרש״י הי׳ לוהברח לפרש כשעת ביטויי בנ״ד על איור שש‬
‫ולהלן ול*ת יהא אייל לשיעתי‪ :‬י יוביש ח״ל העור המוצא‪-‬חמן■ בנית!‬
‫אס כחה״׳מ יוציאנו‪ .‬יייד ואס רוח י״ט י״א שיכפה׳ע^ו כלי עד הלילה‬
‫אבל נ׳׳ ט אט יטל לכ״יטלו ולא מבע•'יס נפלו שחין כאן אישור‬
‫דאור״ת' נשה״תו• אלח‪-‬אפי^ חתן ששא ייטלי שיש איסור דחוליית'‬
‫‪ .‬בשכייתו אכ״ה לא יוציאנו‪-‬כיין שאין עול לבערו כדיט כשריפה ואחי‬
‫כ'יחיאל כתב שיבול לשירפו בי׳׳ט דיחשיש קצת מצויה בשריפתו‬
‫אמיינז דתיך וכו' הלכך‪ .‬אס לא ביעלי ׳‪:‬רפני כא׳ט־ ■שעד ‪-‬עת® לא‬
‫ע»־ אלא בשונג ועתה עובי ■®‪:‬ה״תז נבל־ דנע במז ‪ 7‬עכ״ל א*כ • ‪y‬‬
‫דרנ״י דחקו לפרש כך דלא‪-‬מצ׳‪-‬לפרש שלא ביעעת ב׳ עירו אחר שש‬
‫ולהלן כשריפה משים רהאיך יעשה אה ימצא חמן ביייט׳ שלא ניטלו‬
‫שאין לשהומו ■דעבר‪.‬עליו בכ׳׳י י במ!י!י אע*‪ ■:‬דוישש־ ולהלן' השבתתו‬
‫‪*:3‬דארדקשה ל׳ כמושהקשו‪-‬תיפכמ ות־זישיןנכי מע״שהזג הק'‬
‫ה' יוסף»צןו׳ וכ‪-‬י‪-‬איזמדליקין כשמןשדפהפי^ט־■משום די*ט עשה‬
‫ול״תונריפת קלשיסעשהיואין כישכ■ דוהה ל״ת ועשה תשה שאינה‬
‫קייבת ביצע ד׳״ט היה מע"‪:‬יה;נ א*ר עשם דקדשיה תדיוה‪-‬ל״ת די*צו‬
‫ע*ש ואני‪,‬מקשה קיש׳' ימי גג׳ החמז■ הלח יוכל לשרעף כי״ט ההמן‬
‫ע*י נשים לתאי עשה ותשנייי‪-‬ו ודי‪ ' ‘,‬ל״תזי־׳׳ט לנכי‪ .‬נשים ולכאורה‬
‫הקושיא גדולכיאכל יש;תרז פ״ב פשוט דאי' נבי ביטול ה״ז אס אין‬
‫האיש בביתי טוב■ עתלטל אשתי יכתבוהפוסקי' משום שאין־כיטול שלד‬
‫מועיל ני ח יאין החמן פלה יהכל^שלכעלה!הנס‪ :‬קיייל נכו*> ונב״י‬
‫קי״ל שלך אי אתה רואה אבל אתה רוח? פל אתרים נמצא לימא נכי‬
‫אשה עשהדתשכיתו ראינה עיברת ככ^י על חתןשל‪.‬כעלכ ובמה תדחה‬
‫ל׳י׳ת די׳״ט ולבך אין שורפיס חמן בי״ט ׳אבי' ע*י נשים וההכרח לבער‬
‫ני״ט נשל לבר דהעבתה ןה שיעת לש*׳ ■ זל״ת ילך לשיפתו ומוק׳‬
‫‪-‬שפיר!יאף כ׳^ט *נול■ לקיים שריפה משום דאי' י ‪ 3‬חפ' בכורות דן נ'‬
‫רב מרי נר רחל היה ליי‪ v‬האי׳ חייתה מהייקגה לאיינ״הו לנכרי'‬
‫ואסר להו בנייה ועסדה דיהיכ להי לכהציי׳יוכיל׳ חייתא דרמ״בר זנד^יי‬
‫‪».‬י האחר‪..‬דאסר להו גנייוהייעטד׳ויהיב לכהניכ• ת״ט תקנה אידנ״הז‬
‫דילמא אתי נהו לידי הקלה ח׳׳ה מ״ט כלו חיותח יושיט דתפקע להו‬
‫מקדושיניירו ו רו' איבע״א רמכ״רידט לאקניי קניןנמוי״וחזי לי׳אינש‬
‫אמי׳ נא והבלי רמכ*ר מ׳לתא נעלמת עביד ולו' כתבו תוספות מה‬
‫שאין אנו■נזהרים עכשיו■ אע*פ שנענש רמ׳׳כר לפיישביהימקנה אינו‬
‫שלי עובר ואיפא ■הפקעה כנוף העיבר אכל הקנאה כאמה בריא עוד‬
‫>צרת רב מרי לא היהמקנה ■אוון העובר לנכרי דהוה דבר שלא בא‬
‫^עילסאלא היה מקנה הבהתה ליפני פוכר דהוה כתו דקל‬
‫לפיירותיו וטעו אינש׳ ■ואמרו אזני עוכר היה מקנה צמו פילות דקל‬
‫ואת>‪:‬לידי פקלה ע׳״ש זלפ׳י לכאורה קשה ״ה ק״בעיא לי בעריפה אז‬
‫בסקילה תיפשט ינדר״מ הנ׳יל דמכר לנכיי׳ויהיב לככנ>' דילתא קודם‬
‫שגתצ פדיון ספשרתמור לבה! ימית אדם ‪1‬יחט אותן בעריפה כדיןפ*&‬
 ‫יוק?‬ ‫מסכת פסחים‬
‫והוכחה דחלא מאי אליבא דאתת קשה הלא‪ .‬אינם שוקלי' כנ״ל ולא הוה‬
‫נ״כמכ׳׳י אף קדה דילמא בקמת שיקל*' יודהחכצ; חל הפן‬
‫לקלק^התמיר וצ״ל דכתכילה הי' על קטירת יקשה כנ״ל דילמת יחידו‬ ‫נותר קתי על י(י;ו קלות המונתי' על הע עד שלי( הגיעז״ב דהיינו‬
‫‪ w‬י' קטורת של שתר קנה‬ ‫בהסמלהקטירמשום קטורת זרה וצ״ל דר‬
‫לילמא יחזרו מחמת חיסר פיטים וצ״ל לקי‪-‬ורת כת משלציכדוזה'‬
‫שמדייק שיכו כולן בחי' ר‪.‬ה"ה אפי' קטילת וא״ש זק״ל ;‬
‫לקייייתת דכומרא פרי' מ״ט רבן ־רותח׳ דנתי׳ וזנחת‬ ‫ה ר ר!‬
‫ככח צה'צא;יבקר י פי' חו ס׳ פי' בקונטרס דנחג׳גת‬ ‫י‬
‫י״ל מיידי ולפירושי צ׳׳ל ללבן תימת אע׳יג דא י־ לי' ה־קנת לעיל‬
‫חגיגי־ י״ד לת דחי שכת דקי ב׳׳ת למי ב׳׳ל דדחי מה מתמה כולי האי‬
‫וטעמת נלילפי רכנןכסמ׳ך מותנות׳ וכי' חע״ג דוחיותס בט׳׳ו כתיב‬
‫הכרח היא להשוות החגיגות יהד וקשה הא חנינת י״ד זיעה קבוע ולמה‬
‫לאלידחי שבת לדך נראה לרי׳ דכתגיגו' ט״י מ״ר׳ ע״ש מקנים תוס'‬
‫למה היצרן כן זרותאי להרחיק ולי רו' היה עיל להביא חנינת ט״ו כל‬
‫שכעה דיש לי תשלומים ע״ש יתירז ומכיימי הא דמוק׳ נד״ר קרא‬
‫נחנינת ט״ו משוס לסבר חנינת י״ד צאי דאוריי' ע״ש ילכחילה אני‬
‫מקשה תאי פרין תיס' רילתא מ״ה היצרן להרחיק דס״ל חנינת י״ד‬
‫ל״ד ול״ד שכת ולדעת רבנן וכל ישראל לחי שנת והאין יוכל לתנות‬
‫עמה על הפסח וא״ת ישחט כ״ד לעצמו פסח ולא יכיחהמינה פשיחול‬
‫כשכתדילמא ס״ל אין שיהט־ס פהחעלהיחיד רק דקשזינן דהי'הוא‬
‫■וכנווהיו ש‪.‬ים ונשארהקושי' ישחטלעצמו יל״ל דס״ל לב״ד כנ״ל‬
‫י‪:‬רחל‬ ‫דילפינן פסח מתמיד וחנינה מפסח דה״י ש־ת אם צא כל‬
‫ביחד וא*כ כשהיו בכאן ירופי אוחו לעשות החוינה בשבת כדי שיה*'‬
‫קרכןשל כל ישרחל רק דההנרא מנגד לזה דאלא מאי בכל שנה נתצא־ם‬
‫טייח*' וזכים והאין היה של כל ישראל וצ׳׳ל דס״ל ערל וטמא משלחים‬
‫קרבגותי׳ ואף בפסח ס״ל לזקני דרוס כדף ך"ג בזבחי׳ זטמאמשלח‬
‫פסחו דאשילה צח מעכבא והיה של כ״י זהת״ש כ׳׳ד פירש ק׳ קוש״י‬
‫התום" וצ״ל משוס חנינת י״ד וקשה ליקום הנא ולא ליעבד וח״ת אין‬
‫שוחטי' על היחיד הא היה עס כנו וצ״ל רלא יניחו אותו דליהוי של‬
‫כ״י ק'אלא תאי ככל השני׳ יש טמאים לכך ישב בדחס חצלזקני‬
‫לרום דס״לטמא תשלח קרכנוחיו וריק הגייב ולכך הרחיק ללמה לא‬
‫חננתס חגיגת ט״ו ע"כ משום פסוק ופותה א"כ סברא להשוות‬
‫החגיגות להדדי דאף חנינת י״רלא ידחהכנ״ל נתו׳׳ש וק״ל ‪:‬‬
‫! ד ו ו ק א אס יבא אצי״הו ויחמר אבל לאיש אחד הי׳ לו תירון‬
‫משום‪.‬־דיש להסביר בתוספת ע"כ בן תימא נחי ס״ל‬ ‫’‬
‫ללא דחי שבת מלקמתמה ע ח' עצ כ״ר‪ :‬וקשה באתת לתה לא יליף‬
‫ב״ת ההיקש כמלוא! חנינה לפסה אף לעני! בבת ינ״ל ע"פ לאי׳איבע׳ ׳‬
‫במם' ונפט על דבקדשי' חין למיד' לי׳ד נין הלמד לכר הלמד כג״ש‬
‫יי‪.‬ה שילמד כהיקש תיק "ו זה‪:‬כ כל תיקו קי"ל לחומרא וא"כ להכי לא‬
‫מחיש י׳׳ת שידחה התנינה שנת מכסח דפסח ניפח נלמד■כנ״׳ש‬
‫כמועדי יזה ניפין חיבעי'אכל אם יבא חלי׳׳הו ויכריע דלתד כנ״ש‬
‫ל״ד כהיקש י״ארה־ושי׳למהלאידהההחנינ׳שנת והנה כהה דאמרי'‬
‫לכ״ת כתו כן נוכל ליתר להיקש ב״ד כחנינת ט״ו יהא״ש בל׳׳ז לח הי'‬
‫קשה מפני מה לא חננתס דהלא הוקש חנינה לפסח דידחה שבת הייתי‬
‫מדתה ח‪.‬ה סליק במ׳בתיק״י אבל אס יבא אליהו ■וייאמר דיכריע דלמד‬
‫בנ״ש מלמד בהיקש מה אומרי' לו וק״ל כי נכין הוא י‬
‫יהורןדיקדוק דרשני'גדולים ע״פדאי' במס' חנינה‬ ‫והשתא‬
‫חגיגות כהררי' התלוי' בסערה יפרי׳ חנינית מכתב‬
‫כתיבא לא צריכא כדאתר ר"כ לאניי מתאי דהתי וחנותס זניחה ־*לתא‬
‫חינו חנא קאתר לא ס״ל דכתי' לא ילין חלב חני עד נקר וחי ס״ד‬
‫לחונו הוא מדכא לחנא אית לי' ודילמא ה״ק רחמנא חלב הבת סמן חב‬
‫לח ולין אלחחעחה דהנ לא ילין הא דכל השגה ילין כתמי' כל הלילה‬
‫עד הבקר כתיב דילמת ה״א לעשה אי מההיא וכתב רחמנא ללאו ותשני‬
‫לאי קראחחרינאכתיב לא ילין יין הבשר חש־ תזבח ודו' ודילמאלענר‬
‫עליו כב' לחוין ועשה ע׳׳ש ■ הקשה חים' דאמרי' בעלמא כל היכי‬
‫דאיכאלמויש־רש״י ילאמיקמינן בלאיי ׳תירא ע״ש והנה לכאורה י׳׳ל‬
‫למ״ה ס״ל חנינת ט״י איני דוחה שבת משוס רס*ל כקושי' ר״פ‬
‫לחלב חגי קאי כחג לא ילין ואינו משרש חנינה כהויה ולא הוה חנינה‬
‫דאורייתא אכל צפי קישי' התום' דסיכא •דאיכא למידרש נל חה קושיא‪.‬‬
‫הנת' ואזהוה לאורייזא וקמבעי למידיוי שבת והא״שתתיהני עלנדולי‬
‫הדור שהם דרשנים גדולי' ויודעי' דהיכח דאיכא למידרש דרשינן והיה‬
‫אז חנינה לאיר׳ ית' שפיר קשה למה לא אמרו לישראל חניג? דוחה שכת‬
‫כל״ד אי לא היו דרשני' ה"צ ס"ל כקושיח הנמרא הנ׳׳׳ל אכל אי הם‬
‫דרשנים תמיהני כנ״ל וק״ל ׳‬
‫בגמרא‬
‫אהל‬
‫ר^כ״ש כגוןשנתקנל בכלי ורי(ב"ש ס׳׳ל כ^כוה דכל הכיה)‪/‬־<רק כ!רוק‬
‫דתי לתול עליי שס פעל נמצ׳כךהפירוש כירושלמי תלות תודה שנעש'‬
‫ב^יפ! לת*ד שכשיי־ות היה י("כ לשורה! ת״י( מחתת קדשי'על‬
‫שתטענו ע*צ אזימכעח בב*ר משהגיע ז''נ דהייט שפסולות שהס מן‬
‫הי‪ 1‬דקודם לת‬ ‫יום י״ג וככר הי' להם ע"צ מכעק־ כשריפה כל‪' 1‬‬
‫הייתי יכול לצייר כתלות כשירות רקשנשפך הדסכנ״ל דהייתי חות'לא‬
‫לא אמרי׳כל הע״ל פורק דתי כאש׳אציכ׳דקמת לא ^''לכד״שיוהנה‬
‫‪.‬אי׳במש׳מנרות א״ל רכאשי לר"כ מדאמר ר*שכל עות' לזרוק נזרו'‬
‫דמי כל עומד לשרף כשרוןו דמי נותר וכרה אתתי מטמא ט׳יא עפרת‬
‫געלמאהוא א״ל חיבת הקודש מכשרהו עכ‪':‬ל ואי' כמס' גיטן כתב‬
‫הנע על איסור הנאה כשר כת׳הר׳׳ןוב־״י אע'‪ /‬דכתותא מיכתת שעורי‬
‫לאאמקינןלה אלא כמידי' לבעי שיעור כגון שופר א‪ 1‬לולב ומיהו‬
‫באותן שצרייפי' להתבער מ! מעולם למ״ד כל העומד לשרף כשרף דמי‬
‫משתעדלא כוי נע דלאיהיב לה מידי לכמאן ללית‪:‬הו למי ע״ש נתל'‬
‫י״ל'‪!-‬שוס וה שיעת רש׳׳י לאתל כיעורו השבתתו בכ׳׳ל משוס י״ט ות״ל‬
‫‪w‬יכ לה מידי‬ ‫ע*י הקנאה לנשים כנ׳׳ל הא אש ע״ל כשרוף למי לא יר‬
‫ולא שיין הקנאה כדבר כלה ואבד נמצא לפי אמת תנא הנ״ל כירושלמי‬
‫כלשון רש־יי מוכת דכשלוף למי א"כ כולק למי ג''כ ושפיר אזלא תלת‬
‫נותר כפשט הנ׳׳ל ודוק הטיב ‪:‬‬
‫דף ע' ' וו״ל תני' יהודא כן לריתאי כירש הוא‬
‫ידדותאי כט והלך וישכ לו כדרום איור אס יכא‬ ‫‪.‬‬
‫אלי'ויאתר לישראל מפני מה לא חננתס חנינה כשנת מה הן אומרי׳לו‬
‫תתיהני על שני גלילי הדור שמעי' ואכטליון שהם חכמים גדולים‬
‫ודרשני'נדולי'ולא אמרו לישראל חנינה דוחה שכתע״שרכי‬
‫הדיקיוק׳ס א' מאי מדייק שפירש הוא‪ .‬ובני שנית למה הלך וישב רווק ׳‬
‫כדרום שלישי'־ האין תל* אם יכא אליהו ויאמר קישיא (י יוכל להקשות‬
‫כל אדם מישיאל ד' מאי מדייק שהם חלמים ולרשגיס גדולי' ויתולז‬
‫כעוסי' ויוצורף ל(ה נתיז תחילה קושיא במס׳מנתות‬
‫שמקשי' העולם ש‪:‬יו הצדוקי' אותרים יחיל מתנדכ ישוב קושיא‬
‫ומכיא קרכן תמיד דכתיכאת הככש א' מעשה מאי העיל׳במנהו'■‬
‫אהדדי ליהתשמרו שיה! כולן כאיס מתרומת הלשכה שיהיו כיל(‬
‫ומקשי' מאי מדייק שכולן באי' מת״ה ונ״ל ע*פ באי׳מתרוח'‬
‫הלשכה‬ ‫דתיס'הקשו ?יומא דף נ^׳אל״׳ה דוימשדתלפי‬
‫'דנמיי ׳ פסת דוחה שבתג״ש במועדו מתמיד א״ר‬
‫סמן שהציסר חלק נוכין וטהורי' עושי' הראשון לא ידהה אז שבת‬
‫ימתמיר ליכא למיגתד אלא כשכל ישראל עישי' פרח דומיא דתמיר‬
‫■דהוה קרכן של כל ישראל ונימא דיו לבא מןהרין מה התם כל ישראל‬
‫ט״ש ולכאורה קשה מה מקשי׳הא פלונתח כמנתות ובשקלים א* כהני'‬
‫גותני' שקלי' אי לאיולתוס'‪ ,‬כמנחית ל׳כשכהני'פטורי' משקלים אף‬
‫כל שבט לוי פטורי' וא׳־כ לא‪,‬היה התמיד נ''כ של כל ישראל וצ״ל דהי'‬
‫לתוס'כיומא הוכחה לכהני'ולוי׳ שוקלי'ותליא כמה לאי'כפסוק‬
‫שהתפלל משה על עדת קרח תל תפיאלמנתת'‬
‫יישוב בישי בחומש פירש״׳י א'כשיקריבו קטרת לפני' מהר וכל'‬
‫ד׳׳א ידעתי שיש להם חלק כתיניד׳ ציכור חלק׳‬ ‫כמחתזת קלת‬
‫תניח האש ולא תאכלט ע"ש תזה יש להיכיח‬
‫דשוקלי׳ דאליו׳׳ה מה התפלל שישאר חלקם אכל אם נאמר כפי' הא'‬
‫דהמפלל על הקטורת לא מוכח מידי רק די״ל לי■! נוכל לפרשו על‬
‫קטורת דהלא היה הדבר מוטל כספק אצל תשה אס ׳י־צו להקטיר ^כך‬
‫יומר בקר ויודע שסבר אולי יהירו כהן כפרש״י והאין התפלל היום‬
‫על ק טירת ש׳קעיח למתר דספק היא שמא לא‪ .‬יקטירו רק דתלי בהא‬
‫דהרמ*כן פי' שני ׳פירושי' או שהקריכי הקטורת באמצע היום ואהרן‬
‫שהקריב אתם הילאת שעה היה או שהמה הקריבו קודם לתמיד של‬
‫שחר כדינו ‪ :‬וגם אהקהקליב כדינו ו ציי' להסביר סברא הנ״ל םהי־‬
‫משה מסופק שמא יחזרו בהן מלהקטיר וצ׳׳ל מאימת ויראה להכניס‬
‫קטוית ורה אכל אי יעמדו להקטיר בשחרי' לא יחשב להם לחיסור‬
‫לדעתם שהתה ראוי' להקטרה ולא יחזרו בהם ולכך התפלל שפיר אל‬
‫תפן רקדקשה דקי״ל בבריתות יחיד המפטם את הקטורת חייב נדת‬
‫יכו' ע*ש לפ'ז ימנעו תהקטדה משום דכייא יוכרח לפכים ונאמת‬
‫■יודעים שבא' יבחר ה' ויבאו לידי איסור כרת יצ׳׳ל דקטורת מוכרת‬
‫תמיל לכאמן הציבור ויטלו כל המקריבי' מקופה ‪.‬ויקטירו ולאיפטינו‬
‫בעצמס ולפי*! לא יחזרו חלהקטיר לכןהתפלל משה שפיככנ״ל והא׳׳ש‬
‫ניהצדוקי' הוכיחו לעצמן דע״כ יחיד מנדב תמיר דאלי׳תה קשה האין‬
‫»לפי׳ דפסתייחה שבת אף‪.‬מאין כילם ביתד דיי מתמיד‪.‬דבא מן בל‬
‫ישראל ^ א דתמיל כא ג"כ »ן כל ישראל !אהלרו לי' וה איני קישי'‬
 ‫ו‬ ‫מסכת פסחים‬
‫לר״׳י לאו עבודה‬ ‫אתי' כר' יוהי׳א״פ מאי תשני משום התיכה הא‬
‫ונמצא הכרח לומד דבריי' אתי' דווקא כ ד' יהודא דסבל אשה חייכת‬
‫בראשון וקאמד שפיר נשיס מאי איכא למימד והא״ש ול״ק ליתי כהן‬
‫מתורן קושי'‬ ‫קטן כלא לר' יהוזח כיכרחנו לאף קטן חייב ושפיל‬
‫לה׳׳ת כנ״ל ;‬
‫מתורן ק ופי ׳מהרש״א להקשה על תירןתוס׳הנ״ל לתירצי‬
‫רובס יעשו שלא כהוגן הלא יוכלו לעשית כולם בזריקה‬
‫ויעשו‪ .‬רונסכהוג; ע״ש ואמרתי דלק״ת ע"פ להקשה גשי״ת הנ און^‬
‫חכס‪ .‬צבי אשכנזי מאי ה׳לא בגמרא ללימא א׳ל פסח להוי שלמי׳ הא ‪V‬‬
‫יהיועוברי׳עלעשה דעללהשלס ותתדןמשום לפסח עשה שיש נזכרת ^‬
‫ודוחה‪.‬עשה להשלמה גתביחל בתמיד נשחט ע״ש י ק דאי׳ בגמרא‪~ '1‬‬
‫פעמי'וכי אומרים■לאדם■חטא כשביל שיוכה חבירך ופירשו תוס' ‪g‬‬
‫ביוסי שבת והא דאמר כמס'‪,‬עירובי! לניחא לי' לחבר דילעבדאיסור' ^‬
‫קלילא וכו' התס כדי פלא ‪ -‬יאכל טבל ע״י א"נ דווקא היכי לפשע ‪•t‬‬
‫קאמר וכי אומר' לח־ס חטחע׳צש יהא״ש הא דאמרינן בתמיד נשחט ‪g‬‬
‫דאתי עשה דפסח שכב' ודחי עשה>השלמה וקא עבדיכהני״ז בעגה‬
‫יישם לשם לא פשע המחוסר כיכורי' ע*ש ונמצא לפ״ז נסתר תירוצו‬
‫על‪.‬הנאון■ חכם צבי לכתי‪.‬משום עשה לפסח נדחה השלמה הלא כאן‬
‫בנמצאיבלתהוה פשיעה שלא ביקרו־כראוי והאיך יוכל למימר‪.‬לעבר‬
‫על השלמה הא׳נב׳■ כשיעה לא איגרינו לאדם חטא בשכיל שיוכה‬
‫וסלי ולפי זה מתורן קושיא מהרש"א‬
‫‪^.‬קשה יעשו כולם כה גן בזריקה כנ״ל ’*ל תירון על קושיא‬
‫זלאאיפשר דיעירו אעשה דהשלמהוא״ל מהרש״אעל תוה'‬
‫נתירוצו‪.‬דעשה לכסח דוחההח נכי‪ .‬פשיעה לא‬
‫אמלל' חטא בשביל שיזכה ודוק הטיב ובעני! הנ*ל ׳תורן לכר פשוט ;‬
‫פ' צו חין צו אלא זירוז מיל ולדורות אר״ם כיותר צריך‬ ‫ברש״י‬
‫כיס וכ נר כאר נ ו‬ ‫הכתוב ל‪1‬רז במק ום שיש חסרו!‬
‫ככמה איפני' כ״ם הלכה אדם מישראל ועתה זה חיש הוא קשןם‬
‫דככל הנ״ל אמרנו דהוה פשיעה שלא ביקר הפסח כראוי ואין לדחות‬
‫עשה להשלמהגא*'כמס׳ כתובות דף ק״ז מבקרי ״ממין שכירושלי'‬
‫נוטלי' ש;רן‪,‬מתרומת הלשכה‪ ..‬מגיהי ספרי' נו טלי׳ג״כוכו' פילשי'‬
‫שראו הכ״ד שמתעצלין כרכר הפקירו תרומת הלשכה לכך וא*כ צע״)‬
‫יש למצוא לפעמי'שיוכל להתנות על שלמי® וא״ת עשה דהשלמהלא‬
‫דחי מחמת פשיעה כי״ל הלא אס יש‪ .‬מבקרי מומי! או בעל הקרבן‬
‫לא פשע רק המבקר לק ד׳״ל כיק שיש עצלות נדנד וגס חסרון כיס‬
‫ל״לה^לתבקי׳ן כלאי' כמנהות חזי ליקא מדחקא לשכה שמא יבקרו‬
‫נעצמסזלכך‪.‬לא דחיעשה דהשלליה כי פן הב״ו יבטל' כייבקרי'תאמת‬
‫מסרון כיס‪1‬הח*ש לכאן פירש״י (את■תורת העילה כל הלילא לרבות‬
‫איברי' ופדחם שלחותרו אבל חלשים אקור להקטיר משום ‪ttftj‬‬
‫דהשלמהיז״יפ אין צו אלא זירודעלי עשה להשלמה תיל ולחמת וקשה‬
‫למה‪.‬זירז כ"כ וצ״לדיתרמי עירוב עומת פסחי''כמ® בא' מהן‪.‬וירצו‬
‫לדחו ת עשה דהשלמה לכך ציי ך זירוז שלא ידחו משום‪ .‬לפשע וזה‬
‫שלייק רש״י חוקא שניתותמ אבל חלשים לא קשה פינת מיד לדורות‬
‫למה זירוז הלא יוכלו להיות מבקרי מומי! ילא י הי' הפשיעה ע"׳ בעל‬
‫הקרבן‪ :‬ויוכל ■לדחות עשה‪ ,‬והשלמה ומתרן כיותר צלי' לזרז במקום‬
‫שיש ־חסרון ניס כן מדחקא לישכה ולא ירצו לשלם להמכקרין ויבקרו‬
‫בעצמם ויהא יעשה לפשיעה ולא יזחהיעשה להשלמה ולכך צריך זירוז‬
‫לדורות !ק׳י׳ל ונכין הוא מאד ‪.‬־‬
‫פן־ק מי שהיה טמא וז"ל יחיש נימא נדחה‪.‬לפס'‬ ‫מרושלסי‬
‫ש‪6‬י ואין ציבור טמא נפש נדחין טמא זיבה וצרע׳‬
‫נלחי' לפסח שני טומאת ע*ז עשי כטומאת זיכה וצרעת ‪ :‬ניתןלישראל‬
‫ללנית בית הבחירה עכ״ל וזה פליאה נפלאה יהאיר ה' עיני לתרצו‬
‫ע"פ פשוטו דאיתא־ כסנהדרין חזקי' עיבר שגה מפני טומאת ע״ז‬
‫פייש״י שחשובה כמת־פי' תום' במס' שנ^ י ף פ׳ייג ״קיש למת וז׳׳ל‬
‫שב בשבת לפריך למאי הילכתא איתקש לשרן דלא מטמא כמשא‪ .‬לנדה‬
‫דאינהילאיבריס למת דלאתטמא ככעדשה ופריך מאי ישת דחקשת‬
‫לקולא חקשילחומרא לשרןלכעדשה לנדה לאכןחסתאלמת לטשי‬
‫באהל ומשני טומאת ע״ז ׳ דרבנן ובלרכנן קולא ויזומרא לקולא מקשינן‬
‫ע״ש ולכאורה לע"! יש להקשות על הירושלמי שאמי שם טומאת ט*ו‬
‫עשו פזיכה משמעילמקיש לנלההלא הוקשה ע״ו גם לתת כנ״ל וקולא‬
‫יחומלא לקולא מקשינן‪ .‬נלרבנן יהיה לחק‪1‬שי טואאת ע״ו לעמאדנפש‬
‫ויעשה כראשון ולצז יצטרכו ללחות לשני רק די׳יל דאי אמדנו טומאה‬
‫הותרה בציבור הוה א״ש למילף מני' אכל אי אמרינ! ;!יתאה •לחויא‬
‫בציבור פירש׳׳י בקישי נלחת נמצא >''ל הכו דלא לוסיף עלה להקיש לה‬
‫עול ע״ז לכך הוקש‪.‬לזבין ואי' בסוף מ״ה עירובי' ת״ר הכל נכגמיס‬
‫בהיכל‬
‫אהל‬
‫ב ^ ג ^ ר א דן< ע״נו המשה שנתערגז עויי מ פסי®‪1‬נמצי‪>1‬בל^‬
‫בח' מהס כולם יצאו לנית השריפה ופטורי' מלעשות‬
‫ן סיו שני ופלי' יהאיכא הד דלא נפיק‪1.‬יממ* »שמ דלא איפשר לימי‬
‫כל מר פסמ קמ״מי הולין לעזרכ לארבע ענד׳ להו ליתיפולהו תל כסא‬
‫נמצא נאכל «לא לתנויז ופרי׳ וביתי כל הד ‪ ppp‬ונימני אי דן‪3 .‬י מ‬
‫היא האי פהת וא< די־י מה היא דהשתא נהוי שלמים ומשני לאאיעל'‬
‫משים מזה ושוק דאכלי כהני' ופרין ובימי כל מל כהן כהרי' נמשל‬
‫האי כהן ה״ד א* עכיד פסח דילמא האי פסח הוא וגאכל שלא למגויו‬
‫אי דלא עביד פסח דילתתשלתים הוא ילא עבוו פסיז הקשימוספמ‬
‫)איית ונימי כהן קטן וי׳׳ל דעליפא מיני' פדך עכ*ל ו פ ד' כגמרא‬
‫ונימי כל העשה־מד כהן דלא‪-‬עביד פסתונמל עלי' הל ה' פסחים‬
‫לממ״נ איצא קד ללא עביל פסמ וקנפק׳ כיה אלא משום דקממעט‬
‫באכילת פלמים לפסה ליום ולילה)שלמים שני ימה ולילה ופד'וביתי■‬
‫מוער פסח דהוה שלמים ונאכל ליום ולילה והמנבא דידי‪-‬פסמהה‬
‫הא נהוי מומל פסס וכו' אלת תש!ם שמעה‪ ,‬לפסח לא־נעי סמיכה‬
‫וזעמרו בעי סמיכה זפרין קרבן נשים מא״ל אלא משוס מתנות לפסח‬
‫בשפיכה ושלמים בזריקה ופריך והתלת הניתני' ?זריקה‪-‬כשפיכה יצא‬
‫אימי ראמרינן דיעכד לכתחילה מי אמר עכ״ל מוס' ד״ה הנ״מוה״ה‬
‫‪ .‬דאכולהו אמרינן הכי אסמיכה ואנותר ותימא וכי בשביל לשמא יהיה‬
‫טתר או משום סמיכה דלא מעככא וכו' יכנס לידי ספק כרת ני״ל‬
‫רטוב פידיוה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו ■רוכן שלא כהונן‬
‫כ; כבר דוכן עשו פפה עכ''צ והקשה לספר‬
‫ע״ פד קי׳בדן צ״א האונן ׳המפקח את‬ ‫לחם‬
‫הגל אם אירעכו פסול‪ .‬פטור מפסח שני‬
‫שלא י־\ה כ‪-‬מא מתחילתו דהיינו גל ארוך לשמא כשעת שהיטה לא‬
‫האהיל נגד הטומאה וכיון דספק יצא ידי פסח או לא פטור משני מש®‬
‫‪7‬לח א׳פשי כדלעיל גבי ה' עורות ע״ש ברש״י והנהע״ו קשה קופיא‬
‫התיס' דצעיל !;־׳ בשביל שמא נותר או מתנות‪.‬יכנס לספק כרת משום‬
‫לתירז של תי ‪ ' 2‬לא שייך הכח כלל ררובס יעשו שלאכהוגן יהלאדק‬
‫הוא העושי יעשה שלא כהוגן ע״ש שנשאר בצ*ע ונלפסבשפר קטן‬
‫פלפיצת חריפתא בשם כן יולי זקיני החריף מ׳נפתל׳ הי‪.‬ין בהנניד ל״ז‬
‫מוהרר הענוך ז״ל מזאלקוי הקשה כך משוס ‪.‬דנדש׳׳י מכואר‬
‫סתם יישיס ללא איפשר כדלעיל נמצא יש לומר פירושו‪.‬משום לצריך‬
‫זה המפקח למנות אתו כהן א' כדלעיל ודילמא‪ :‬שלמים הוא <ה הפסח‬
‫בטהור היה כראשי! ונמצא!ה הכהן‪ ,‬לא יצא‪-‬י״ח פסח פשלמא גבי ה'‬
‫עורית שנתערבו נפיק הכהן ממ״ב לא' הוא כוורחי פסח ‪ bp‬כאן‬
‫הכהן לא נפיק ע״כל!דנפיק מיניטעמאמלפא בני׳ הגתמד‪.‬המופלא‬
‫נבר עשר שגיןכמר שמיאל שי׳הקשה בתיךכ״ד הלא נשח׳קושי׳הלח״מ‬
‫כנ׳׳ל ואף להוה‪:‬צמי׳אי! לו הפסד לפניו'מפסח הנמנה־דהיינו שימנה‬
‫אתו כהן קטן כנ״ל לפטור הוא נל״ז מפסח ולכאורה יפה שאל כני‬
‫הנ׳׳ל רזה המפקח ימנה כהן קטן אתו אמנט יש לתרן ע"פ דאי' תיכף‬
‫אין שוחטין הפסח על היחיד דכרי ל' יהולא ור"׳ תתיר ופו א י׳ אפה‬
‫בראשון שוחטי! עליה כפ״ע דברי ר' יסולא ר"׳ חונגר אשה שוחטין‬
‫עליה כשני ואצ״ל כראשון ר״ש אומר אשה■ כראשון עושים אותה‪.‬ביפילה‬
‫לאחרי' ביוק׳׳מעי־' ירולא סכר במכסת‪ .‬נפשות‪.‬אפי' נשי׳וכ׳׳ת א׳״ה‬
‫בשני נחי כתיב חטאי ישא האיש ההוא אשה לא ר׳י׳י סבר במכסת‬
‫אכין נשים יבשני כתי'ונכרתה הנפש אפי'נשים‪ .‬אלא חטאו ישא‬
‫למעוטי קטן חכרת עכ״ל אכל לר' יהודת לא נוכל■ לידע מה סבר‬
‫בק'‪’-‬ן■ ומצאתי בספר לו׳ת חן למוכיח ו ר' יהודא סכל לקטן חייב ע''פ‬
‫לאי' לתוספת מסכת קידושין דף מ"כ דנרי המתחיל איש‬
‫דהא לכתיב איש שה לבית לבית חפי' קטן ע׳׳ש והנה לר״י לסכר‬
‫אין שוחטי' כפסח על היחיד ע"פ קטן בראשון ח״נ להא כתיב ולקחו‬
‫איש היינו יחיד שה לבית הייני קטן הרי ע"כ הקטן נתנה עם הגדול‬
‫לחוב דהא על יחיד לכד איןש!חטין ע׳׳שכפ' בא והנה נכאולהיש‬
‫לי‪-‬קשות על הגמרא רפריך קיכן נשים הא״ל קפה הא לי׳׳ש אשה‬
‫אין שופטיו עליה בפ״ע ובוודאי שתר פסח שלה הי' בשותפות עם‬
‫אנשי' ונמצא טיגו! התיפה וצ*ל דלה אתי' ברייתא זו כר״ש ונמצא‬
‫ככהירה חפשית לומר דאתי'הברייתא כר'יהודח ו אוכר'יו סי דפ״ב‬
‫אשה שוחטין עליה כראשין רק למזכת ילא אתו כר' יוסי משו לתוס'‬
‫כתבו כחן ואילו פסח לא בעי סמיכה סכירא להו התיכה ככל כחז‬
‫בעילן לאילו לא כעיגן אלא כל דהוא לא הוה עכודה בקדשי'‪.‬דבמה'‪.‬‬
‫חגיגה פלונתת דתנאי היא זזה אפי' כתוס' שפת יהר המיאה מקום‬
‫בחגיגה וי״ל ע"פ כוונתי משום דר' יוה׳ סבר שם והנחנו נשים לפמוף‬
‫כלי לעשות כחת רוח לנשים ותסיי' שם ואי ס*ל ככל כחו בעינן משום‬
‫בחת רוח עכלי' עבודה בקדשי® נמצא לפ^׳ז ליבת למיתר לנלייפא‬
 ‫יזפף‬ ‫פפחיע‬
‫ידתאדילמא כ״ה ביססא ודביס תמיהס ע״ז רק ע*פ כנ*ל נירא‬
‫דהוינרחו לבקר הפסח מצרי' קודם יום שכת כנ׳׳ל קז־ס הקדישי‬
‫והכרח הי׳ליקחו בשבת כנ*ל יש לומר סברא דביקרו אותז קו‪.‬דס שכת‬
‫כליט ל' ימיס קודם ומיקלע מטו! ‪.‬נ''ס‪3.‬ירסא ח‪ 5‬ששולל דיצמא ב״ה‬
‫בירחאאף באיר לפי האמת נק׳׳ל זעכ״ז י תכתר ‪:‬‬
‫ב ר ש י׳ י פ׳ צו ניכל נ״כ לשת אי! צו אלא זיחז שלא יפסלו‬
‫איזה כסוני נתמיד ״בחם יהסר■חה שיפסל לא יתנצו‬
‫תמיד מבוקר ד' ימים כהצכתוהנ״ל ומה תו‪.‬פ׳ כתבו כמנח‪-‬־ת דף‬
‫שייכל למצוא חצלימבקרי חויזין שמוכרי' כבשי' י*ל דפעמי׳‬ ‫הנ;'ל‬
‫א* איכבר־לטריח וי״ל תס לפעמים יהא מזנרח׳לשלס בדמזס יקד׳יס‬
‫כדבר המתבקש ע*כ הכרח וופ ׳ ביו תר ציי ך ‪ :‬ורז בתקגם שיש ח*כ‬
‫דיהרמ״קרי' המבקרים ויךל ;‬
‫דף ק י *ד וז׳׳ל ׳הביאו לפניו שגי תכשילק‪ .‬ר' ' ‪i p‬‬ ‫כגמרא‬
‫אמר צריך שני מעי בשד א' זכר לפסח וא' זכר‬
‫לחנינה כיי' יתום' כשחל ׳*דילהיות כשנת א*צ י ק בישול‪.‬א' בזה‬
‫לחנינת י ‪ f‬א״ד שנת ומיהו אימרירי־י דמ*מ אין לחלק לדחי לחונק‬
‫אם היינו מגימי' לעשות ‪ " 3‬תבשילי! ו נם יש להש שלא יעשו כשאר‬
‫פסחי׳ ‪ •:‬ואין שיט יזששאם אמ‪.‬־עושי'אע״ג דל *צ דלעא למיחש‬
‫שיוא יבנה בהת*ק זיאתלו אשתקד מ* לא עשיני זכר לחגיגה בשבת‬
‫והשתא נמי נקריב כנ‪ 5‬י דהקרבה מבודה לזריזי' כשיגנהמשה ואהרן‬
‫מבואר זז *ל‪.‬‬ ‫ובאשרי‬ ‫*הא־ עמנו וליכא למטעי עכ״ל‬
‫יניא ני י ב‬ ‫ונראה דכשתל פסחי בא' כשבת לא‬
‫תבשיל א״דתנינה א׳׳ד שבתזאס ׳ביאנה כע״ש־תככל בלינה הלכך לק‬
‫יביא תבשיל כ' למגעה מפום מהרה יבנה העקדש ויאמרו אשתקד‬
‫זכו' וכי החי גועא חיישי' גבי חדש כר״ה ‪ :‬זהר*י מאורליינש והרי'‬
‫מקודכיל היואימי*' י לי ק ב' פבשילין דכשהל י*ד כשבת‪-‬מביאי'‬
‫כתנינה בע*ש־ואינה נפסלת בלינה כח׳׳ש‪ .‬דאמרינ׳ אוקי לילות בהדי‬
‫ימיסוה״ל שת* לילות ויום א' כנגד ב' ימים ולילה א' ולקמן אתרינן‬
‫גנ‪-‬י פסח סז*א־ א‪.‬קי לילות ־בכד י ימים אי לאו מיעוטא ולגביש נינה‬
‫יליכא חעוטא אתחי לא נימא הכי ע*ש‪,‬והנכ פליאה‪ ,‬בעי‪.‬ני מדוע‬
‫תפס האשי״י הה*א של תזס' שלא להביא החגיגה תשנם מהרה יבנ*‬
‫סמקוש ולא מסיק כמסקנת התום' מיכח למיחש משים דטשה ואהרן‬
‫יהי' עמנזכ;*ל ונס לענין מההביאישפת יתר מהרה יבנה כמקדש‬
‫ונס כ״יאה־יוקזס כדאי' כר״ב למה זה כדאי' גבי חדש ולשון מהדס‬
‫לאיזה צורך ותום' כעט בלשינם שמא יבנה ייס נס וכי און לו מראה‬
‫חקוםאחר־רק־בד״־ה הלא נכבטצה חששישמא יבנהע*ש ואתרסו‬
‫־ לתרן בפי אשר הורני מן השמים חשו' דבר*ה פרי ך ד^־בנ‘‪ .‬אימת זכו ׳‬
‫ומשני‪-‬דאמי בחמיסר פתור לשקיעת ‪ n -w‬ו כו'י א"נ דאבניבלילא‬
‫פ׳־׳ש נמצא■ו>זששו ■חכמי' שיבנה בשעה מזוקהלכ״ז קשה מאי‪ .‬ניחלג‬
‫סרי׳תאזדיל״נש־והד׳מקוד׳׳בל דליבא למיהש דאתי־למטעי‪ .‬משוסדאף‬
‫■כשיבנה המקיש מביאי* החנינה כי"ד שם‪ :‬לה׳ וייבש‪ 3‬ת משום דישחט‬
‫בע*םכנ"ל קשסדיניעא יכנה המקדש בי״ד שחל בשבס‪ .‬בלילה ולא‬
‫שחטו‪-‬מע״ש ויטעו השיוט ככבתירק די*ל מביס דקנ‪-‬׳׳ל הסר רירית‬
‫טעון ביקורי ד׳׳ימיה לבד יום שחיטה נמנא כשיבנה הדקדש כ^עה‬
‫דחוקה בליל י *ו אף פסח לא יוכל! להקריב שלא יהי'להספסח‬
‫מבוקר ד' ית ס קעס זחכ״ש חניווה א''צ אז להביא רק דקשר לפ״י‬
‫למה התקין דיב״ז שינת יום הנא‪ ,‬אמר ננמ‪:‬ם‪.‬־שמא יכנה ויאמרו‬
‫■אנןמקד וכי' זלאייעז דהדתא אי‪.‬א עומר ו כי' קשה אי' כמנחית ■ף‬
‫מ״חלאהקי־יט כבש בנקר לא יקריבו ב״עב־״א פלאנמחיו‬
‫המזבח לכתיב נפיתצוה וזה אשר תענה על במוכת לקדשו גמצא עיקר‬
‫חינזך הרזבח מוכרח להיות־>ך'י תמיד ותמיד ‪ ,‬יליף בן כז ע מפסת‬
‫כנ״ש דצריך טק!ד א״כ ראיך יה* ׳ אפשר להקריב העומר עם כבש‬
‫הבא‪.‬עמו• כשיבנה התקדש כחמיסר־דהלא לא 'ייצא תמיד מסקר אז‬
‫ד' יממז שיחנכו בו המזבח וא*א להקריב כנש הבא עם העומר טרם‬
‫נתחנך המזבח ‪ :‬רק חה יש לתרן דריב*ז ס״ל במ״ד‪,‬קדושה ראשינה‬
‫קידשסילשעחה וקידשה לע״ל יא"כ לפ׳׳ז כשיבנה המקדש א'׳צ‪.‬‬
‫לאינירייכול ׳ להקריב העומר תיכף רח מאן מפיס להכריע כמ״ד‪.‬‬
‫קידש? לעתיר י וצ׳׳לדענוכח פ*פ דאי' 'בחס' שבועות רף ’ ‪ T‬אין‬
‫מוסיפי' על הנניר זעזרית אלא במלך ונביא ואוריס ותומי' וכ״ד של‬
‫ע*א וני ׳'ומפל^גל שם־ דעזרא קידש נצא מלך ובלא א״ז וצי״ל דה״ל‬
‫קידשה לעתיד ורק זני נעליזא דטכידוהנה ‪ .‬אי' בירושלמי מס'‬
‫מעשר שני זאת איתרת כנין נה*מק יהיה קודם למלכות בית דוד ע׳׳ש‬
‫ומכ*ש קודם לתה*מ ע׳׳ש וא*כ מוכח דקידשה לעתיד דאל״ככלא לא‬
‫יהי' בבנינו מלך והאיך ימקדש הכנין לעמיד אלא דא׳׳ל כנ׳׳ל ייה‬
‫מדוקדק כגמרא הל‪6‬ק צח מכרה יבנה הינקיש בי׳ יבנה מהל קודם‬
‫למלכו*‪.‬‬
‫מפכה‬ ‫אהד‬
‫בסי^ לבנופ ‪^ ip h‬זה בכהמסאי( שסיכהכי' >»‪ D’li ■ip‬איו ‪0C‬‬
‫לוים נכנסים יפדאלי' אידי ואידי גימריס אי{ טמאים לא איזי רב‬
‫היצא מכהנא מסייע כ מי ו פ ר' ר״כמתוך שגאמי אך אל הפיכה‬
‫לא ינא *של לא יהזכהני' כעליחומיוגכצסיז ביו האילס‪-‬למזבצו לעשו'‬
‫יקיעי פחים ת״ל יע־ תלק מצוה‪ ,‬כתמייט ׳ אי ‪ j‬תמימי' צכצסים ב*מ‬
‫מצלה בטהזרי'איו‪,‬טהורים נננשי' טמאים אידי זאיר■ כבנים אין‬
‫ישראלים לא איבעיא ‪ .‬להדטממוכ׳ימ אי‪1‬ה מהן‪ ,‬נכנס רחי״א אמר‬
‫טמא נכנס יהאאשתרי כ טנוו' ציטר ר‪".‬א אומר כ"מ נכנם יהא‬
‫אשמלי כאכזליא‪ .‬קישיס עבלל‪1‬פגק‪.‬הלמב"ם פ!' מהלכות ב״ה יפ>'‬
‫ג״מ ואל יכנס טמא מפני שטומאה אתר' בצינור ע*ש והא*ש להני‬
‫מנאי כה"ת מ״ד רסכר טמיאיס‪ .‬לא סבר טימאה דחוי' וע*ד אידי‬
‫ואידי כהנוס אין ואפילו טמאים‪ .‬הבל דכיומאה הותי‪-‬ש וזה פירזש‬
‫הורושלמי הוקש ע״ז לזגי! ע*ל קשה‪.‬למה‪..‬לא אאשי' למת כנ*ל וצ" ל‬
‫דס״לטזמאה דחיי' בצימר‪.‬ק‪«:‬מפ״ל‪,‬ל»ל*ע נמתיז זה רתולישראל‬
‫לבנות‪ ,‬בית הכתירה‪ ,‬ולא לכהני' טמאים כמ׳׳ד קמא מצוה גישראלים‬
‫מהוריס‪ :‬יותר מכהנים טמאי' וצ״ל דסגל טו מ^ דמוי' ומוכח שפזר‬
‫»ן''ל ראה‪.‬זה דכר־־תשוכאמרפי בפני גדולי׳ וקלשיהי ‪ :‬אחי שחינה ה'‬
‫ציד פירוש זה תפשתי ומצאתי א׳׳א יקיניהגאו! החפי‪.7‬מ' אהל( ז^*ל‬
‫אב*וק*אטרעי*ולי חלאטשוב נכתב כפירושז על הירושלמי זיוצא‬
‫^ח ביאורו בנקל באומרו שהירושלשי רו‪^5‬להוכית שטומאט ע*ז ע^׳׳כ‬
‫לאו דאורייתא דהלא מציט בוני המקדש כימי שכמה נננה״ע״י אומנז‬
‫אתת ששמםגבזישונמצא היו נכרי' בומםגמקדש ילאתשו לטומאת‬
‫‪ {'ji‬אלא גזוכת רטומאת ^*^‪.‬מדרבק ובית‪,1‬שלתה לא נזר עדיי! עד‬
‫דאתי יבק וגזרו עליה‪1‬ז*פ ניתן לישראל לכטז‪ .‬ב׳׳הבתמי' ולא‬
‫לנכרים‪.‬הלא‪.‬תצינו שבט אף נכרי' אלא דמס מדרבנן כנ׳׳ל ושפתים‬
‫‪-‬‬ ‫יש‪ ]:‬שידנ״ק‪:.‬‬
‫«ה מפסה‪.‬תצרי' לפסח דויזת‪-‬ב*;) מקתז מבעשו'‬ ‫בגמ‪.‬ר<>‬
‫תקשו‪.‬מבעשור מצ״ל דכתיב בעשיר לחדש‬ ‫‪.‬וא'ן‬ ‫‪.‬‬
‫הזגשה‪,‬מקתומנעשורוהין‪ .‬פ*ד מ*ב ה׳׳ח והי'לכס למכמית עד‬
‫*"ד ה''נ זה טעון ביתור וחין איור טעו{ ביקור והתציא מניו‪:‬תמיד‬
‫שטעק ביקור ד' י חי' קודם‪.‬שנזיטה נאחר כאן תשמרו ונאמר בתתי'‬
‫משמרו מה פסק עענן ביקע־ שאני התם דנתז' תשמרו ופ״ר צחי כת!כ‬
‫זעכדת שה‪1‬א לאורות שיהו‪ ,‬כל עבודות זה סה ע*ש ברש׳׳י שיהיו כל‬
‫בגבולות כחודש זה נזו‪.‬הגקשו מ חי סרות זהלזה ע*ש ‪1‬הרג!מ‬
‫מגהיש״א לכאודה■• אינו מובן ביק דאכמי לא‪.‬‬
‫הירוזעל קודויא ידעינן בשום ‪ .‬פסחדורות רבעי ביקור מנ^מ‬
‫מהיש״א בקסת והוקשו זהלזהוחתח‪ .‬שם‪ .‬בדוחק ע‪*.‬ש‪.‬ואמרתי‬
‫אנרא דכלה '™קא לתי־ז ‪*1‬כ קצת ורש׳׳י בא‬ ‫דורות‬
‫לתרז איוה קושיא משום דאיתא במכסות וף ב'‬
‫אין פוחתין מששה סלאי' המסקרוס בלישכה פירש״י ביום היניונתנו‬
‫‪ rs‬מבוקרי' והקשה במס' עירובין האלג׳ לד' יחי׳ דפסח דביק ורו‬
‫מכעשורוהוה ד ימים לרד יום השחיטה וייתרצי' ‪7‬צ*ל שמנה‪.‬ע*ש‬
‫ועיין לעיל‪ .‬בעירובי'ימה שכתבתי‪ .‬וקשה ראמתחנ׳׳ל כאמת לרש*י‬
‫דהביקור התחילו מהעשור זכו? ־' ית־ס לרד י״ש זהלא פהח מצר״י‬
‫תי' ביום‪.‬ה׳יכדאי׳ במס' שבת וא^׳ב הוה יום עשר בשפה ואי׳ במש'■‬
‫עיצה אין רואי' מומיו נשכת ויאתת התחילו לי קר כיום א' ‪fe‬‬
‫רלקחו מבעשור כלי‪.‬להגדיל הנס שלח ישחטו כשבת כדחי׳ כט״זיזאף‬
‫דאין מקדישז' נ"כ בשבת הוברתו כני להנדיל הנה אכל ניקור מנ*ל‬
‫‪*51‬ל דלפי האמ׳תזינןדהיסח הקדישו לדורות בהביאו לעזר' זהי' צריך‬
‫לבקרו קודם הקדישו זרי‪,‬יתי טעם ע״זדלמה יקדישבחנסדילמאלצז‬
‫יהאחזי מחמתש>ומס‪.‬א''כמקיש פ*ת לפ״ד וני' צ רי ך נ*כ לבקרו‬
‫סרס הקדישו םכת ייהתחיל כניקור ביו סו' ובשבת לח ביקרי והוה‬
‫ד'‪.‬ימיה לכר יום שחיטה' ולפ׳׳דק' לישת^ מועבדת להקיש פ״ד לפ*מ‬
‫לביקור ^ א כל*ז' יהי'מוכח מדקחזיק דליף‪ .‬תמיד‪.‬לג"‪:‬דדצריך‬
‫ביקור ד' ימים לבד י‪1‬ח שחיטה קשה חנ״ל דילחא פ״מ לא כי' ביקוד‬
‫רק עם יום ידסחיטה כנ״׳ליעשור הי' ’שכת יצ״ל‪,‬והי׳ יום א׳ ביקוד‬
‫קודם שכת דנלמד חפ״ד דצריך ניקזד קודם הקדישו‪ ,‬ונמצא מוכת‬
‫דפ*ד צרי' בי^ד ול׳׳ל קרא דועכדת הנ׳׳ל וי״ל דא״ל מקרא זה כיה■‬
‫»דעי>׳ דצריך פ*ל ביקוד י ק זה הייתי משבש סזם יזדמן פ״ד כיוס‬
‫ת' אין מבקרי' נשכת הייתי סוכר דינכקר׳' מי‪ ,‬יום א' והזה ל' ימים‬
‫עם יום השמיטה כיין‪,‬שזה אין מפורשזהתורה רוצה שיניו פסתי רורזיב‬
‫ן<ים כמו כשחל בכל הימים כן אם יחול כיוס ה' צדך לניקוד ר' ימים‬
‫לבד יום שחים'לכןהוב׳הי!קש דוענד׳זזה כטנ׳רש• יעבד'קש'ל*לכנ*ל‬
‫ומתיז הוקשו פ׳״דזהלזה שרוצה שיהיו פ״ד‬
‫ביאזדדילתא‬ ‫יש לרמז‬‫ואאפשר‬ ‫שדם כנ*ל ודוק ;‬
‫ב״ה בירחא‬ ‫מחאיידבייש‬ ‫זסקשה כדש פלזהכתא‬
 ‫^פן!‬
‫ליכנס לפנים ע ככיו שחשיכים ככה*נ אף לקולא יכאמפכועו דק‬
‫לחומרא לינס כסד״ג ופרהבסנן ולכך לא שרפווהא״׳ש לקשה לכה״ט‬
‫פי' הפסוק כקרכתס שעל הקרינה מזו ■שנכנסו ל‪-‬פנייס יצ‪^-‬ל שכיה‬
‫להם טעות כדין שסכרו ■שמותרים ליכנס פג"ל קשה מאי ‪ I‬יצא להם‬
‫הוראת‪ .‬טעית זה ומתח ^וה נאמר וילכד להורותשכדיסרדס נאמר‬
‫שאף פדה צריכה שבעה משום שהיה מקום לטעית^שתהא צליכלישמצה‬
‫משום דפרישה נחדא הוה עם מילואים וערפו הפרפמימתד יוס אחל■‬
‫לזה כא להורות דצריכה פרה‪-‬גי׳׳כ דק שכעה והאיחור‪ .‬היה משוס שהי'‬
‫דינם ככה״ג כיום לאשו! ופרה צריכה סגן וכזה יצאוילטעות לסכרו‬
‫הא■ דלא שרפו כראשון היה‪,‬משוס דלקולת דינסככה׳׳ג ומ״ הנצנמ‬
‫לפנים ונענשו על הקריבה כנ״ל ודוק כי ישר הוא מאד ;‬
‫ב ג ‪ 0‬ר ‪ 5‬ייי ‪ 6‬שכעת ימים קולם י^׳כ‪ .‬מפריש! י כו' תנןהתסז'‪.‬‬
‫יחים קודם שריפת הפרה מפרישין וכזה הענין‬
‫■ אכארלך פירש ‪:‬‬
‫ב ת ו ם פ ת ‪ 4‬יי ‪ 5‬למס' פרה ישמעאל‪.‬הן פאכיעשהשתי פרויג‬
‫אחד כמעורכי שתשוא' כם ‪0‬ל יוה שראשוניה‬
‫של‪.‬ף כמעי׳ש אמר כ"ש שרינה לה טהרה א*ל א"כ אתה יטציא לעד‬
‫על הראשונה ושפכה ועשה אחרת נט^י עכ״ל הה תמוה הלא ישמעא!‬
‫גנלא רכח רצת הוה זכי דינא לח זמיר לכתחילה מאי קסכד לעשמ‬
‫כמע״ש ואח״כ סידה לדכי•' יעשה כע׳׳י וחמלתי לתת כעי אשר חנני‬
‫חוצן דעת ע"פ דתי׳^כמם' פסחים צווחה עזרה שאו שננייי' ראשיכים‬
‫וימס יבמעחל כ׳יפ וישמש כנהונה נדולהימשום דהיהככית שניקשר‬
‫‪:‬‬ ‫רשעים למנות כה"! ט׳׳י ממון ‪ :‬יי״ל לזה ישמעאל שמעקול‬
‫הצווחה וידע שיהיה כה"נ וי״ל לניויאי הצווחה היתה סחוךלי״כ משו'‬
‫לכל השנה אין הכרה עבודה ככה״ג דווקא ואף הביתי׳ דכל היוס‪ .‬אי׳־‬
‫במנחות דא"צ כס״ג ומתיירא היה ישעעאליהנ׳׳ל לעשות לעצמו פריגז'■‬
‫שבעה משום עכידת י"נ'ל פני הקשר י שעי' הגי׳ל ואם לא יפריש‬
‫אייע חן‪ .‬חש‪ ,‬יהיה העודה כהניע י"כ צווחת לית דמשנח כה משוס‬
‫שלא היה לו פלישה ■יהיכרח לעשית פרישה סמוך לי"כ וא׳׳זת שהס‬
‫ירגישו בז י‪:‬ת ׳;׳חיהז צהפדיש עשה פרישות לשרון‪ .‬פרה ויאמר להס‬
‫שכוונתי לשרוף פרה וא׳׳ת ישאלו אותו מהיום‪ .‬תי‪1‬גני‪..0‬לעשות‪.‬פרס‬
‫היום סמיך לי‪''.‬כ ׳"ל דכזמן גרתא דיוקא היום שר״ה מעשר כהמס‬
‫ראכ״ש אומי כ׳׳א נתכרי נאי' כת׳״טדזמן נמר לידת כר^תגסות‬
‫עם דקות ננמר נשוה יחי' במס' פרה‪.‬לא שמעתי אלא שנישית ולא‬
‫יותר דכשנכנסה כשנה רכיעית פסולה ול' יום כשנ?‪.‬חשוכ שנה ונמצא‬
‫און פנאי צשרוף הפרה רק מתשרי שנגמר שילוש שנתה‪-‬עד ר״ח י מיו!‬
‫לבתר ‪ 00‬ח״׳א שנכנס שנהרביעי' ואחר יוסכיפזרי'א*א לשורפה‬
‫משום ליש ‪ w:‬רגל יאי' במשנה סמכו יריסס עליו ואמרו לו אישי‬
‫כה״ג טכיל א'ופירשו מוס׳ וכתי^׳טדלכךסמר)יד>הס שכזה הסמיכה‬
‫טמאוהו להוציא מ‪:‬כ! של צדוקי' לנגדי איכלי קגדש מדרס כמו• עד»‬
‫ע״ה ע׳׳ש והנה חנן קי*לטומאת ע״ה כר^ ‪.‬שריכטהרה שוי' רבנן‬
‫מיגה ואם ישרפו הפלה‬ ‫תפוס דהפתוב עשאן חכירי' ע׳׳ש בחס'‬
‫כימי' אילו לא יוכלו להוציא מלכן ש''צ ינמצא הוכרח לשחף קודם‬
‫’*כ וא״ת ישרף חן אחר רגל'עד חשוון זה נ"כ היון דליתא רק בצמצג'‬
‫כלי פרישה שמא יטמא הכהן ולא היה הצה ישמעאל לעשות ולהתחיל‬
‫פי שת הפרה קילס יי׳׳כ ירגישו ט כנ״לועשסשלא ירגישו ישיף תרה‬
‫א' קזד׳זמןמהושפכו ויוכרח לעשות חחר׳יאחרכ׳כתשרי חז שעש'כ*‪5‬‬
‫בתשרי שפשה ופרישה שני' שאחר כ׳ י תשרי יונמר פטי״ה וקי״ל שאין‬
‫כי!‪:‬הפרישות י כו' ייעלה לו צפרישה ד>״כ ואס יהיה •צווחת עזרהגי״ע‬
‫שיכנס לשמש היה לו פרישה מוכנת רק דזס נסתר כאס אמיי׳כדיעה‬
‫ואותה לאלעזד ולחרות דווקא ככה״ג א*כ ליתא‬
‫פלפל אי לדורות לכל הנ״ל דע''כ כששרף ישמעאל כ"פ היה ככר‬
‫ככה׳׳ג או בכהן כה*נ רק דאחרתי דיש להוכיח לאף‪ .‬לדורות בכהן‬
‫הדיוט ע״׳פ דאי' כמה׳מ׳׳קמר שינהג צר‪.‬עת‬ ‫הדיוט‬
‫ברגל א״ל מלכתי' והצרוע צרבות כה״ג יהא כה״ג‪.‬כולא שתא כרגלא‬
‫למי' דמקריב אונן וכו' ילפ״ז הכרה לשרף הפרה ככה״ל דאי ככה׳אג‬
‫האיך יוכלו צטמאופז כטומאת עי׳ה כנ״ל הא סלאשתא כרגלא דמיא‬
‫וטומאת ע״ה כרגל שרי' ואיףוכלו להוציא מלכןש׳״צ כנ*ל וק״ל ו עיין‬
‫כ ריש המסכתא בעני ן טומאת ע׳׳ה וחק ג‬
‫גבי כני עלי מתוך ששהו‪ .‬את קיצהם‪-‬מעלה עליה*‬
‫הכת!כ וכיו' הכלח לבאר פסוק תמוה כענין וה נם‬
‫גטרם יקטירו! החלכ וכא נער הכהן לאיש היוגה ויאמר תנה גשר‬
‫לצצות לכה! ויאתר האיש ך;זוכח קטל יקטירו! כיוס את החלכ‪1‬קפו{ך‬
‫‪7‬ע*ה מ*לדאףלקולאדינס ככה״ג משט זה סור! וטעו‬
‫בזסכת‬ ‫אהל‬
‫■קודם‪ .‬למלכות בית רזי ותי־׳ה מ״כ יוכלו להקריב העומר נל^ !זינו!*‬
‫כנ*ל וכפיר יזיכא ל; נז ר;ג'' ל והא׳ישי דלכןהכיא האבדי כלכו‪ 5‬ז!*כ‬
‫ראיהכדאיתח כין־ ע כי' וקשה כל׳י׳ל' הלא לח יוכלו להקריב העומר‬
‫וצ*ל מהרה יכנה כג׳׳ל וא''כ נס קושיא יאשינה לימא דמני‪ .‬ואהרן‬
‫*?יו ננמנו דהלא יכנה התקדש קודם לפה"מ ואתי למטיע׳ להך השמיש‬
‫התירת התוספת ודוק הט>כ ‪:‬‬ ‫’‬
‫דף ל *ט ואימא גורור חד מרורים כמיכ ואימא‬ ‫כג ט ר < >‬
‫מרורים תרי ומשני דומיא דיננה מה יוצל מיניו‬
‫הרכה אף מרוי מיני! ‪5‬יכה ושמעתי להק״ות מחכמי אשרנזיס הלא‬
‫לננילא׳״י וו״ל אילו רכרים ’ שיוצאי! נהם י׳י׳יח כפסח כחיטן בשעורי!‬
‫^‪:‬והמין כשיפו! וכשיבולת שועל תנא מסמי! מי! היטיןשיכתת שועל‬
‫ושיפון מין שעורין עכ*ל א״ב אף דקחשיכ הרכה מיניו אעפ*כ כולם‬
‫תרי מיני מיקרי דכולם נכללו בתיט! ישעורין א"כ קשה מאי קמשני‬
‫מה מצהת׳לן ^כהיהלא המה רק שני מיני! נ׳׳׳כ ולכאודהקושיא‬
‫גדולה היא' והתעירר כני' ׳הנחמד יחריף התת! כתר שמואל ש"?י‬
‫ותירן הקושיא ע''פ!^‪:‬קשה עוד חדא לתה לאעשכי תיכףכדפייר‬
‫ואימא מרור הד לישני לומיא דמצהועוד שתל דיקדוק כלשון הנמלא‬
‫מה מצה אף‪ ,‬מרור מינין הרכה כוה ■למימר אף מרורים מינין הרכס‬
‫כ^שנא דקרא מרורים והשתא ׳חכל יתירך כאחר כל׳י׳זלא הוה יכול‬
‫לשנוי דומיאידמצה הייתי חותר כי קושיי! הנ״ל דכחצה' נ"כ רק שני‬
‫מיניןוהיה נשארכקישיאואימאחרורי׳תר' אכל כהיום הלקאתייונא‬
‫כוה האופן מה מצה מיני! הרכה ‪.‬פירוש תרי כקישיי! אף מריר מיניו‬
‫הרכה פי' אי הוה כתיג כתור? אן לשו‪ ,‬מרור ולא תיורי! הוה נמי‬
‫משתמע מיניו הרכה דהוא תדי נמו מצה וא"כ קש? למה כתכה‬
‫שפורה‪.‬מרודין אלא דאתי להורות שיש במרור יותר מיני! מן תרי‬
‫ומתירציס סל הקושיות ורוק א;ש יג ס כ ר ישתח לכי ;‬
‫מסכת יומא ( ‪n‬‬
‫)ו״לתנןהתס שכעת מלים קורם שדפתכעדה‬ ‫כגמד<ע‬
‫מפריש! חת הכהן■ בעני! זה ת רצת* תומרא נדולה‬
‫כפ׳ אחרי מות ככעל הטודם וו׳׳ל וידבר ה' אל־‬
‫משה והלא ככר נאיע■ ויאמר אלא בדיבור ראשו!‬ ‫ג‪-‬יאור כעל‬
‫הטורים פ' אחלי נאחר שגס פרה צריכה פרישה שכעה עכ״ל ווה‬
‫פליאה נפלאה האיףתליא מעשה פרה הכת ונספ'‬ ‫מות‬
‫הלס‪ :‬אדם מישראל כיאראב׳ הרב ז״ל את וה‬
‫כשני דרכים חריפים ולי נרחה ע׳'פ פשוט מויתא ככל המפרשים עייק‬
‫הגנדרש פי'הפסוק ■בקרכתש לפני ה' על הקרינה מפו משוס דהס■‬
‫הוו נהנים הדיוטים ואסזריס־היו ליכנס לפני ולפנים וזה עלהקריכס‬
‫מהו אמנם לפי דחי' בתום‪ '-‬הצרפתים דחף כהנים הדיועיס כיום■‬
‫משיחתן הוה דינם לכל ׳'נילי ככה׳׳ג לפ״ו נשאר הקושיא לתה נענשו‬
‫על‪.‬הקריכה לפנים כיון דדינם היה כנה*ג רק יוק ודם אימא טעמא על■‬
‫מה וצזומוכלא עלמא על כירישלתי יו׳׳ל כ״ח נ רכ! הוקס המשכן‬
‫שניה לו נשרפה פרה ע״שמקשים למה לא שרפה בראשו! ונראהמשו'‬
‫דצריצין;הסכיר׳ הכרת נרכ ואכיהוא גדולי ישראל כמיתס מאי ה>ה‬
‫דרוש שנכנסו לפנים‪ .‬נמה דאמר* כגמרא גבי אשורה מאי דלות זכי'‬
‫ונראה לומר דטעות^ לצמאמוה דאי' כתועייותא זכמס' פרה‪ .‬סמכו‬
‫ידיהס עליו ואומרים לו אישי כה״ג טבול אחת ויהרשיס ישמיכת ידם‬
‫להבדי לעמאו כטותאיו ע״ה להוציא ‪.‬מלבן של צדוקים ולא טמאוהו‬
‫פטותאה דאוריי' דלא לזלזלו כה ו אי' כמס' חגיגה טומאת ע׳׳ה כרגל‬
‫רחמנא שליא וכמס' מ״ק אי' דכה׳יג מקייכ אונן וכולא'שתא לדידיה‬
‫כרגלא דתית לפ״ז יש לומר לכאורה לגביכה״ג ליתא לטומאת ע״ה‬
‫כיון דלדידי? רנלאדחיאף דהוא קצת ; • דוחק כיוןדאצל ע״הליכא‬
‫; כראשון כיוןדכולם‬ ‫מלא‪">%‬ת איפשר לומר לכאורה ולכך לא‬
‫שרפה כשני אךהתזרחי‬ ‫היה דינם ככה״ג וליתא שם טומאת ע״ה ׳‬
‫הקשה ואף בספר נש״ר שאמר אהקלמשה זכי הןהקליכז אני הקרנתי‬
‫וחני כה״ג ומותר להקריב אונן קשה אף אם הן הקדיכו א״ש דאז‬
‫היה דינם ככס*ג ומתרצים דלא אמרינן דינם פכה״ג אלא לחותרא‬
‫ולא־ לקולא ע׳׳ש ילפ׳׳ז כל״ז נסתרטעס הנ״ל דאף כיום ראשי! היה‬
‫לשחף הפרה משום דלקולא איןדינם ככה״ג ול״ל דלתה כאמת לא שרפו‬
‫כראשון וצ׳׳ל למונח מינה משום־דלחותרא שפיר דינם הי׳ ככה״ג כי;׳־‬
‫דאשו! ופרה מצוותה כסגן לכך לח יוכל לשירפה אז ולפ״ו י״ל מזה‬
‫נצמח טעותם ללאו ללא שורפים »־ה כיוס א' סכרי מ״׳ה אינם שורפי'‬
‫משום‬
 ‫י^ ה ף‬
‫מדדעא לעשות■ טוטפתא שרי אכל מטיטפתאל־רעא אהוד משוס‬
‫מעלי! גקו‪,‬דש ואי לאו קרתהייתי■ משבש כנ׳׳לודיק כטי‪ :.‬ואנזרתי בפני‬
‫גאוני'והסכימו■לזכר״ ;‬ ‫‪.‬‬
‫כ ג ט ר א ‪ .‬דף ב׳ כרי' לעני! פרישה ואימא רגל א׳ יכ״ת דלת‬
‫ידעינן הי מנייהו אי חג המצות הוחיל ינפח ג! ה;תוב‬
‫תחילה אי חג הפוכות הואיל ומרוכה‪-‬מצותו ע‪":‬ל כל העולם מתקב׳׳‬
‫ורבים‪ .‬דוחקי' לתרן להשתאפשיעא לא ידעי' ה׳ מנ״הי ואמרתי ע"פ‪.‬‬
‫פשוטדהוחיל ויירובכ תצותו׳חיכתדנילף חג‪ .‬המצות דהנהרש" ’ ד״ה‬
‫מרובה מצותו פירש כסיכה לולכעערכה ונ׳׳ה ; קשה לעני! גיאי פרט‬
‫רש"י כל המצית וט״לנישוס־דבגמרא קמדייק הלכו! שכ! מריבה מצותו‬
‫לשין יפיל וצ״ל‪.‬מאי מריבה מציתו וסוכה נופי■' וצ״ל ע^׳ב דאי' כתס׳■‬
‫סוכה‪.‬דף מ״ג דסוכה‪ -‬נוהגת בלילותככימי' דילין התם ג״ש תשבו‬
‫תשכי ממילואים■ וז״פ חרוברמצותו דסוכה וקשה לרש״י הלא מצס‬
‫נ‪-‬״כ‪,‬נוהג כפסח בלילית כבימים ולכך הוסיפו'עול• מצות להוסיף על‪.‬‬
‫חג הפסח והשתא כל‪-‬אתינן ‪ .‬עלה דיש'מעלה בסוכות שנוהג כלילית‬
‫כבימים וילפינן ממילואים‪ -‬אז■ שפיר מוכח להתירה מצה לרבות ר‪1‬‬
‫הסת לעצץ פרישה להאיךנוכל לומר ע ‪ i‬ח‪ 1‬הסונית לעם■! פרישה קשה‬
‫לישתוק הא תין נ*מ למחצה וכיון דיליף כל״ז ממיליחים לעני! נוהג‬
‫כיום וכלילה יוכל למילף צענין פרישה ג״כ לחרא חנזתא ויוספנרא‬
‫^ ר כו ^ כעי תג המצזת קאתי ודוק■ כי נכיז; היא מא־ ■‬
‫מם' !‪ i'b 1‬תצחוס כל ז׳ ימי חילואי' ששימש‬
‫משה לא שרתםשכינה כיון־ שש!מש אהרן שרתה‬
‫שכינה וכו׳ר״י כר׳חנינאבעי עשירי' האיפה האיך קרבה חצי׳קריבה‬
‫אי שלימה ״ מן מהי לכתי' ויבא משהוחהי! תל אה"מ מלמד שלא בא‬
‫עמן אלא ללמדו על מעשה הקטורת הדח צחירי חצי׳קליב' א''פ שלימה‬
‫ניתני עליגעשה קטורת ועל'עשירי' איפםע״ש וזהתמיה^הריאה אוהו‬
‫כארס שעמלו שערותיו האץ מוכת חזה וגר ניף‪ .‬האכעי' זיל קרי כי׳‬
‫רב הוא כתיר׳וכמשנ׳דיןעשירי׳איסז?היךתל׳ במיללארגס תיב' ■ללמדו‬
‫אי! לו שחר ובתחילה נתרדקופי־׳התוס׳כמנהות®‬
‫רף מ״ט יז׳׳ל לא הקטירו ננ קד יקטירו גי‪ ,‬תירק על קושי'‬
‫הערכי'אר*ש וכילה היתה קריכהב״עשאי! תוס' במנחות‬
‫בדין קטורת‬ ‫מחנכי'את מוכח היהב אלא בקטורת הסמים‬
‫תייש רש׳׳י׳ כקטורת הסמי׳ שלימה־ של‬
‫הערכים ובגמרא מפרש מנ׳יילוהקשו תוס׳כדי׳ה‬ ‫מנהובי!‬
‫שאין מחנכי' לפ״ה משמע דטיעיזא דר״ש קאיור כי' להבי הי' קרב‬
‫סלה נ׳׳ע משיםשאין מחנכי! ב״ע אלא כקטורת מנה שליחה מנ*ל‬
‫דשלימיש הוה־ כחיניך מיי! ככה׳ייז־ וכצ״ק ■ונראה לתת יהסגנק‬
‫דהנתחנך בקטורת של ב״ע דווקא אז היכרח להיות של‪-‬מה משים‬
‫לאי' בכריתות וז״ל ת״רימתר׳ הקטורת׳א' ל׳׳יס או ל״ע שנה הי'‬
‫מפטמי' אותה לחצאין פירש■' משום דמיהר ת! שציס אילו סליק לחצי‬
‫שיעור לפיכך יחיד■ שפעתה צחצאי ‘ ח״ב פי'דמר לראוי להקצירה‬
‫חייבי' עליו דברי יבשכ׳׳גיחד״א בדל יום הי׳ חתק! נייתכנת ו>;י'‬
‫מכניס פיריש״י תם רצה‪ :‬לפטח דנר־ייס ביוייהעושה הזלכך׳ יחיד‬
‫שלא פיטם אלאימנה חייב וצ״ל במקי׳פ ונ*ל דפליגי כשיטה דקפליגי‬
‫תוית כהני׳יוספרי לחד שיטה בך׳ייה באדר התחילו הי׳‪.‬ילואי' ולחד‬
‫שיטה כר״ח ניסן התחיל;' ה״‪.‬לואיס■ כתוס׳כירשו' בכריתות וגרס״א‬
‫לעי׳ב שניסיכפי׳החשסן שלש מנים של נה׳׳ג הנשאר תמלא חפציו וח״א‬
‫לבטמיכ״ע שנים• לחצאי! דחהח ז'מכה ט״ש וקשה לילפי־שיטה‬
‫זהתליאי'התחילו בי׳׳ח ניס; הלא קטורת בא מתרומת הלי^ה׳‬
‫רדח״י בר"ה ובשקל׳' ואי' בתופ׳שניעות‬ ‫והוצרך לכה מתרומה‬
‫וברמכ״ם שעיקר מציתה לעש'תו'בתחילפ השנה‪ :‬א׳׳ה תיכן‪ -‬בר״ח‬
‫ניסן היצרך משה לפטם הקטירת שס״ח שני' וב־■מת מזבח הזהל לא‬
‫נתחנךיעל יום שמיני לעת עיב כדאי' בייירפי על רש״י לליודו■‪1‬ל‬
‫מעשה הקטורת כתבשהי׳בין ערכי׳ משום דכ׳׳רי?׳ תילוהי׳לא היי‪.‬ר ‪:‬‬
‫עבודת פנים א"כ נשאיר כשנה ראשונה ז' ייניס תן ן' ימי ייילזא׳׳‬
‫ונוכל לפ״ז למצוא לפהים אף ל״ע שנה לייצא׳'' דחיתם היזכרי'צפי'‬
‫תזס' נשלמו בימי מילואי' שלא קיבו הקטורת וצ״ל‪-‬לפ״ו דמשה עשה‬
‫כרמן לככרייבכל יום רשאי להק! בחתכינה ו ז; עשה ולא מי ר מ׳׳ז‬
‫ימי מילואי'בלו'־ רק מה שעשה והכי! ביים ראשק חנה אחתתוה‬
‫לימדו להקטיר בשמיר לתילואי' אהל חצות שיהא' נקי להקט״ר לערב‬
‫כלאי׳ נמזיחי וא״ל דנפכיל בלינה י״יל לכלים שעשה לישה משיחתן‬
‫מקדשת! והמשיסהיהי' כיו ‪ 5‬שמיר ינמצא לא היה קדושת כלי כל ז'‬
‫שיפסל נלינה■י נמצא המ״ד לסכר רשאי לפכיר! ככל יום סכרמילואי'‬
‫התחילו בר׳׳ח ומ^׳ר דסכי ההכרח לפנים הכל ביתד ואף שעשה פשה‬
‫קטורת כלו לא נשאר לי כלום מחמת שלה קרב קטורת כ"ז ימי׳ משום‬
‫מסכת‬ ‫אהד‬
‫גיאור פסוקי כאשר תאוה נפשיך ® ויאמר ל^זכי עתה ינתן והם‬
‫; ‪ r‬ולקחתי כחזקה ותהי חעאי) הנערי' נחלה י כו'‬ ‫לגי על!‬
‫ופירשו התפרשי׳קער יקטירו! כיום שהוא ברור שהוא‪.‬‬
‫יוס ואח*כ תקח ווה הפי' דימה כמו מכרה■ כיום וכשלמא התם שפיר‬
‫אבליעאה״ה יורע דיקריכי ומה קאמרי לי' וגם לפון וקח לולנאורה‬
‫מתפרש שיקח תיכן< לתס לאו‪-‬ה״ל למימר לשו!‪.‬זתקחוניל פי׳יוספיק■‬
‫ע׳׳ פי עו' הרי"}! מה‪ .‬שקורא אותם שתימאו■ היכל ה־' ינשום שהתרשלו‬
‫כקיכיהנשי' משום שיש לכה! כהס חלק מעט‬
‫והקרינו שליגי'שיש לפס סלק מרוכה והוכרהו‬
‫הנשי״להמת׳! על מחר ע׳׳ש וקשה כאמת למר כלא קי״ל לאחר תמיד‬
‫של‪-‬כ״ע אסור להקריב שום‪-‬קרכ! לכתי' עלי' השלם אמנס‪-‬קיני נשים‬
‫להוא תשאת עון קי״ל כפשתי' למותר להקריב חחר תשכ״ט משוס‬
‫לאין‪ ,‬למוכס אלת דמה הי' יבולי'להקריכ והי' להם להקריב הקינן‬
‫תיכף אחר תשכ״׳ש שהיו פנוי' ואיל ' משום לכקיני׳הוה א' עולת עוף‬
‫וצריך הקטרה■וא״א להקטיר אסר היימיל קשה הא אי' שם כפסתי׳‬
‫דף נ^׳ט בעלמא נהס קרה אחר ׳התמיד אתי עשה לכרת ודתי עשה‬
‫לה שלח' אלא חטאת מח"כ מ״ייט■למאי■ אולמי׳ א ‪ b‬אי' בחס' תולי(‬
‫והוכא כתום'ר״ה■לעשה דנלול השלום ו כו' אולמי' משאר עשה א"כ‪.‬‬
‫כוה עשה דשלוה ואילמי' לימדת' עשה לרשליוה והי' להקריב הקינן‬
‫א^־ תשכ״גנ רק צ״ל ככניעלייהנ״ל כאמתתכמיס הוו וידעו ד‪.‬הכרא‬
‫זו דאולתי' עשה דשלמי' ולכך מוטב הקרינו ש;מי' שיש להם להם הלק‬
‫תרוכה ע״א לאי' כתנחומא למה כקראו שלמיסישעושי׳ישלום עם הכל‬
‫ני! ישראל להקב״ה וכי! ישראללכהני׳ולמה להם להקדיכ קיני׳מטעם‬
‫שלוס והוצרכו הנשי' ללתעככ חכלחדקחוינ! דהיו כני עלי מריבי כהן‬
‫עם־חיש^הווכתיליקח כל נתת טיב אי! שלחי' שלהם קרויםיע״ש שלום‬
‫ל לחות עשהד?שלמה כנ״ל והא״ש סכיו! בפסוק דאיש היובה השיב^‬
‫'בתת״נ וז׳׳פ‪-‬הלא קטר יקטירון כיום פי׳ישההתקריכין אפי' בלילה‬
‫כמו כיום־ יס״ל לשלמי' הוה׳ כמו־ עשה דשלום וקח לך אשר נפשך‬
‫תאוהבתימי׳ לתה אתה נכנס למר׳ביכהן ליקח תיכף בחזקה דלפי‬
‫לכרי ריבות כשעריך אין כשלמי' חשוכי' עשה דשלמי׳ שיה אי! שלום‬
‫מתוך המריבה ואתם סותרי' אהדדי וזה יתהי חטאת הנערי' גדולה■‬
‫מאד דכל*‪ 1‬הי' להסתירון וקי׳ל והגדתי לפני נדולו׳ וקלסו ;‬
‫ב ^ נ ן ך א דף ל״ר וז*צ לישו! מזבסהפנימי־ קולס להטבת ב'‬
‫נרות מדריש לקיש לאמר אי! מעבירי' על המצות את'‬
‫רני‪,‬ש^׳נג תלריש לקיש■ עבורי דלעא אטוטפתא אסור פירש״י לאחר‬
‫תפילין שכזדוע כשביל תפיליךשנראש אשר דבזרוע פגע ברישא ■‬
‫היכי עביר מדרעא לטוטפתא חה כלי ימי תמוה כעיני האי יתורא‬
‫דכיכי עכיד־ הלא ככר־מלתס אמורה שלי( לאחר תפיל*! שנזרוע ועוד‬
‫דיקחק מלרעא לטוטפתא הי' לומי־כרישא דרעא והדר טוטפתא‬
‫ונ״ל לעח משום דתוספות מקשים הא איתא‬
‫כמנימת כשהוא מניח־ מניח של יד תהילה לכתיכ ביאור על תוס'‬
‫וקשרתם לאות יהדר לטוטפות א״צ למה ל׳ אי! מנחו׳בעניןתפליז‬
‫מעבירי' על‪ ,‬המציתתיפיק מקרא ומעל״ר ציינו‬
‫מוס׳ וז׳יל כזבחי' אמרינןהי' שופך על ייסור מערכי מ׳׳ט דכתו' אשר‬
‫פתח תה״יח קשהיל״ל קרא תיפוק לי' לאיו מעבירן ובהאי יסוד פגע‬
‫כלישא *־ייש ווהתמויםלמה לא הקשו נהאי סוגיא במנחות דלישפוק‬
‫קרא)ילתד׳מאין מעבירי'והקשי שס כהיפך‪ :‬למה‪.‬אין תעבירי' תיפוק‬
‫מקרא ונראהימשום דתוס׳תרצו בכאן היכי יכולי' לתילף מאיןמעניר׳'‬
‫היכא לאיכא למיעכד׳ תרתי כנוןקרטת אכל היכי־דל׳כא למיענד ;‬
‫אלא תדאי לא מכל‘למיקבע חקזס מהאי סברא לאי! מעבירי! דפכד ׳‬
‫לשידיר מננדת עד דאתי קרא עיין בתים' כזבחי' ‪ :‬והנה קי״ל‬
‫בפוסקי' מי שאין לו אלא תפלה־ אחת מנית אותה שיש לו ותו אי'‬
‫מותר לעשות משל יל של‪ :‬ראש אכל לא חשל ראש של יל‬
‫משוס מעלי' כקולש נמלא יש‪ .‬לי למדש סדיא אם־ יש לו קלףלעשות‬
‫תפילה אחת הייתי אומר מסברא לעשות ש*ר לקדוש טפי אמנם מכח‬
‫אין מעבירי' י״׳ל לעשות של יד ‪ ■:‬אמנם לתירון תוס׳ ומחמת סכרת‬
‫אין מעכיריןל‪,‬א קנעינן מקוס כנ״ל נסתר זה והשתא מתורז דלא יכלו־‬
‫מןס' להקשות כמנחיתכסוניא דהכי■ רלישתוק קדאוניליף מא״ת ׳׳'לי‬
‫אי לאו קרא הייתי טועה׳ כאס אין לו אלא קלף א' יעשה ש׳׳ר מכים‬
‫דקלוש וסברת אי! מעבירי' בטלה ללא נוכל לקכוע מקום בשבילה‬
‫לפך כתיב קרא דוקשרת׳ ששל יד יהי' קודם • והשתא אמינא הפירש‬
‫עתדא אף שהוא שלא כפי׳ רש״י ימשול נא על ככודג וכך הפי׳ עטרי‬
‫זלעאאטזטפתא אסור ‪ :‬זקשה לפ״ז לישתוק קרא ונילף מכח אין‬
‫מעקידק כנ״ל גמתרן ומדליק היכי עכי״ד פי׳כשעושה תפילין הרי הדי!‬
 ‫יוסף‬ ‫מסכת יומ^>‬
‫אגודה חלהקריכ דא׳ית שלימה הוכיח אהרן להקריב העשירי' האיפה‬
‫קשה היה למיכללנהיבחרכ׳לח ללמדו על ע*ה ועל הקטורת א‪:‬א‬
‫מדלתתני רק ל^מחעל קטורת מו;ח יעשירי' איפהחצי' קרבה וחצי׳‬
‫רמודה‪-‬יכנ״ל יק״ל ‪■:‬‬
‫כ' כקיצור נ;׳רן ע"פ דאי' כאוס' מס׳ שבועות‬
‫מקבים מיה קודש * שלמה את הע‪1‬רהרצרינה‬ ‫׳‬
‫להקדישה כשירי מנההיואק מנחה בכתה■ לער עתה היה רמה נ׳ז שלא‬
‫קידשהו*נתרציםכיק‪:‬י‪.‬וכקידוש'ועשי*' מנחהיכאי' כא׳שריא״כ‬
‫בנ״דון הב׳׳ל שביום■ח' התחילרהחינוך והחינוך היא בתמיד של שחל‬
‫וכ״ו שלא‪-‬ננמר־מעשה התמידיהיהכלא נתחנך המזבא ויש לו דין כמה‬
‫כנ״ל נמצא בשלמיויעל מנחת תמיד גופי' ל׳׳ק כאין קרב י״ל דבא‬
‫לצולךק׳ווש יהוה־‪-‬הקידזש יהקינזך באים כא' כנ׳׳ל ‪J‬ת ‪i‬ה׳ אבל אריתי'‬
‫יזה היוכז צא היוייכיל הקריה‪ ■.‬במקומן נין איברי''לנככי' נייןדעדיין‬
‫לא נגמר מעשהיהתמיד׳ היה■ לו די! נמה ואין׳ מנחהיבכמה וא״ב לא‬
‫יכול אהר! להקריב החביתי׳ כשהרי' וקחכעיא ליה כעיבי' שלימה‬
‫קינה או חציה ע"פ ני רין רופן כנ״ל וק"צ ;‬
‫כ ג ט ר ^ ה לן‪ .‬ס״ו וז׳׳כ שאלו אתיר״א הלה מס שירכיבהעזל‬
‫כתיפי יכו' אלה משלחו מה שישלחנו כיד אחר‬
‫ובו׳ יש לדקדק למס■שאלו דווקא לר׳יא ינס לעשות להבי השאלות יחד‬
‫ועוד שם מ׳׳ר איש להכשיר הזר עתי שיהא שומן עת* אפי' בשבת‬
‫עתי אפי ׳ בטומאה ע״ש אן< ע״ו פקחתי עיני מג״ל למיירש כל הני‬
‫נתע‪:‬־‪*:■:‬כ קביירהושל שחר‪-‬יעולמאי צולן־אעכשיו ללחדוותירן שכל■ מתיבה א'ונז׳ל כהבל יהא שברח בהכרח י א'י ת רן קושי'אבירו‬
‫‪.‬‬ ‫ובתחילה נתרץ חון לדרכנו דבר מה במס'שבועות‬
‫דף י״בקמפלני ר׳׳י ור״שיר״י סכר כהניס יש להם לתרן קושיא‬
‫כפרה בשוליר המשתלח ור״ש סבר אין להם ת*ע במם'שבועות‬
‫דר״שדנתינולקח אתשני השעירים מקיש שעיר בעניו שעיר‬
‫משתלת‬ ‫המשתלח לשעיר הנעשה בפנים מה כעיר פנים אינו‬
‫מכפר■ על הנהני'כטמ״וק דכתיב כיה אשר לעם‬
‫^ שעיר המשתצה אקמכפר על ה כהני'בשאר עבירות ור*י אמי להבי‬
‫איתקש שיהיו שויןכתראה וכו׳ואתרתי להקשות על ר״ש רק צקף׳נמר׳‬
‫חכחיס דף ‪ ' 7‬אשכחן' שינוי קולש שינוי בעלי׳ מנלן יליף שם תבשר‬
‫ובת תודת שלינ‪-‬ו א״א לש״ק וכו' אשכהן וכיאה ש״ע חנלז יליף באה‬
‫מצינו נאמר וכיתה בש״ק ונאמר זניחה נש״ב תה התם לא חלקת בין‬
‫וכיאה‪ :‬לשאר עכירות אן■ ש״ב וכי' איכא'לתפרך מה לש״ק שכן פסילי‬
‫בנופו‪>1‬שנרב״ל עכזדוי‪ .‬פירש*■׳ שצסישחט או קיבל או זרק שלח לשש‬
‫אע״ה שלא אישב אלא על הששט ?‪.‬פסול אבל ש״ב לא ש־יךאצא נזריק'‬
‫דהא דמרבזנן שחיטה־לפסולבש״ב אינויקלח כגון ששחט ע*ת לזרוק‬
‫זכו׳וישנו לאחר מיתה זישנו נציבור כביחיד פירש״׳ אבל ש״בלתשי־ר‬
‫בקרב! צי כור‪1‬אע*נ דתרתי לאו י זויקא מ״ש ש״ב דלא היה פסולא‬
‫בגופא תתכנה בעלמא ש*ק נת׳ מחשכה׳ בעל־יא אלא כיון דאחשכה‬
‫פסלה וכי׳ולי־״פ דאמר יש שימי יעלי׳ לאחר מיתה תרתי מיהו דווקא‬
‫אלא א״ריאשיא״ק ונרצה לו לכפ׳עליו וצא על תכירי והאי ינרצי׳להכי‬
‫דאתאמכעיא ל;ד''ששעליו חייב כאתרייש וחשניר׳יאעונלצה‬
‫ל״ו לכפר וצא על תכירי עכ׳ל ® הקשי תוס׳תימא ‪.‬‬
‫ל׳׳ל קרח בשינוי'בעצים כזר קה הא אפילו שאר דחי׳על תמיה'‬
‫עטוזת לא מפסלי אלת בשוחט ע"מ לורק חכ״ש תוס'סבחים‬
‫וזרק עצתו׳דגאיצז בעליו עכ״ל ולכאורה יש לי‬
‫לדחות׳ תמיהת התזס' ע"פ י־אי' בדן■ ח' א״ר חטאת ששחטה ט׳״מ‬
‫שמאו״ב עוייה כשירה מ*ט וכיפר עציו‬ ‫שמחוייב חטאת פסולה‬
‫ולא עצ חטא אבירו דימ‪'*.‬דידי'בתחו״? כפרה כשתי א״כליפא לקישיא‬
‫התוסייאי לאויקראכאמתיכוה שמעי' איסיר ש׳יבאכל ה״^ו סובר‬
‫אף‪.‬באינו מחוייב כפרה כמיתו לכך כתיב קרא למר עליו ולא ע״ת‬
‫לותיאידירי■ דווקא פסול ‪ :‬לפייז נצמח קישיא נחלה על רש*י דשמעות‬
‫הנ״ל ל חה לו ההיקש שא ן כהנים יותכפרי' כשעיר משתלח הלא בל"‪1‬‬
‫מוכח מלכתבויתזרה לימוד טל ש״ב ונרצה לתה לא יליף נמה מצעו‬
‫האתרתיי צ״דיכנ״ל וא״תתרתי חיקא קשה מי תרתי נמי שפלכי'‬
‫דמה עריי׳שצןישנו כציכיר אכל ש׳׳ג אינו כצינור קשה הא נוכל להמצא‬
‫שינוי בעלים ׳כציביד כיו! לכתיב אשר לעם ואי! לכהניס כפרה כשש'‬
‫פנימי נמצא אס שאט השעיר לשם ‪ .‬כהני' היה ש״ב וא*ת ‪ ftj‬אי'‬
‫שיחסי ע"מ שאינו מחזי יג כלום פסולה שאין לך אלם שאיחעשס‬
‫ובעשששייך חטאת אכל בכאן אפילו עשה לית נכייהודכבר צתכפלי‬
‫בפרישל דה*נ וא"כ לא שייך לשתט עלייכו נמצא נטכת ראיז להם‬
‫כפרת שאר עליח׳בשעי' המשתלח יאל^ב היה כיו כ עשה דשאך עבילי*‬
‫נבייהי וכששיהט שעיר פנימי על הנהני' הוה שפיר ש"כ אלאמסכתכה‬
‫התורה קרת שבח דאיגם מתכפרי' כשעיר יושתלח ולא שייךש ”(כ‬
‫בחמאת ציבור‪1‬א"ת דלתי( התירה כתבה לקרא דוגרצהמשום פירכא‬
‫שצי'‬
‫א הר‬
‫והעה״׳של רןשורת ס׳נר״ח וז' ימ״ח היו ק‪1‬דם ר*יו כצ״ל ; כמס׳‬
‫שבועות >וקשה ננ;>רי! שקטורת יפסל כלינה משים דהמכתשת הוי(‬
‫תות כלי שרת‪-‬ומשני■שתני קהוית הות׳ל‪ .‬וצורתה כלתשגה כולכפירש״י‬
‫תי; משנהממרר! תיה ותוס' פ ישו שעיקר מצוותה■ לעשותגעל כל‬
‫השנה עודי פי' תיס' שיק ש׳ש ביעורלהקרכתתפרהבשתדת■ מרת‬
‫כ׳״עתקכלי שרת מקדש שלתלדעת ניק שמונת נמשתשתיותר‬
‫מכשיעור ולכאורה קש? הת כיומא בתרח דלת נש‪6‬ר רק‪ .‬מנה והיה‬
‫השיעור הז >פשצ כלינה וי״לידלא יהי' מצוי וה לעוצסישישהר מנהא'‬
‫משום■ דש מיתרות מן י*ככ‪:‬ל‪-‬שנהכנ"צ ונרש״י' כנ״ל נאמר הילכך‬
‫יא י־ שלחתישסיאלא מנה איי נ והקשה המשנה לינלך הלאש* עור הקערה‬
‫מרם והי' נאייה אף על תצי■ מנה ותתרן»אף דדי להקטרה פרת מ״מ‬
‫כשעת עשיה הוצרך■ לעשות דויקת מנה שצימה כיע ימנית• ׳ שקרבה‬
‫לקנאי׳ וכשעת הבאה הוצרך‪.‬צהביא עשרון שלום ואוציהו לע*ז יתורן‬
‫קושי' האוס' הג״ל ־;ת*ר ככל יוס הי׳תפטם כשיעתהתזס‪-‬׳כקלמא‬
‫בכל יום׳ פיעס תנה כשקרית ועד כ׳׳ע ה׳■ מקריב כולו אבל כיוס‬
‫החינוך לכי' נ*ע כדאי־ בני‪.‬זראי והוצרך לעת הזאת לכעס מנה‬
‫שלימה כנ׳׳לבתשנה‪-‬למלך‪:‬אי תאמר שלא הקריב רק מצי מנה לתינוך‬
‫תההלקצי השני כלינה‪-‬משו!ש וכבר נתקדשה הצלי' וא״ת מקדש שלא‬
‫לן־‪.‬ת־ר‪.‬וי הח כ;אן יש יק‪.‬מצי מנה הנשארת לאו* למחר דעסלת׳׳כ‬
‫הוכרח להררינ בל ■המנה כאחת בעת י!נוכ' ושנה ששיר לשצומה הוה‬
‫ודיק וזה ־לשוןהמזרתי הש״ך לעיל נדתלו ■ע^׳ת הקטורת וא״ת האיך‬
‫ז'■ ה‪:‬׳אי■ לא הואר ליננס‪-‬לפניס ולחהורנל כעטרת כנים והחינוך‬
‫מזכא ישוהבתוא בערבובאמצע הטס לקת קעירת ולזמח כיצד יקרב‬
‫כערכי ע״ש ‪:‬‬
‫הכן שואל שאלני א' תן התלמיד*' דנר אה סתירה כדלה‬
‫כדברי הנ״לעל קושי' התום' לתרצס רהלת כמנה שפיכס‬
‫משה בר״ח הי׳ יכול להקריב חצי' כשעה שלמיו לאהרן כיצד יקטיר‬
‫בערכ‪.‬זמא‪:‬ה שגי׳ מ; היעה זאתהי' להקטיר לאהרן לערכ ולמה‬
‫הוליךחהבין לפי דברינו הנ*ל לפביס מנה שלימה כיום•שמיני והי'‬
‫לפ״ד לאהרן השרא להקריב כל המנהי‪3‬שלימתתנא‪.‬ל! • לתיחרהני‬
‫דילמא לא פיעפיאכרן כלל ניוסיח׳ רק חן המנה שפיטם משה נ;״ל‬
‫זהשכתי תיירוןמסעיק דהבלל דנלהצלי' שעשה משה חש׳אתן־מקרשת■(‬
‫והמשיחה הי' כיום שמיני ונמצא כבהיכרא משה לפטס^יינה א' כר״ח‬
‫ע‪ :‬י;׳ לא נמשחו הכל׳' 'ואי׳ גרמב״ס פיטמה בכלי חול פסולה א"כ‬
‫כשלעא הפיטו' של משה ממנה ללמרלאסרן‪ .‬תעשה הקערה זהלא ה*‬
‫כדאי' מחרתי הי'‬ ‫תקבדה לשזסחיכ דהיאיה נהיתה שלא בזמנה‬
‫ר־ת׳ להקריב ייזה הקעודת אף‪ .‬שפיטתה בכלי אזל אכל כשבא אהרן‬
‫להקטיר קשירת •חוב לערג לח הי' רשאי להקליבתזהיוכזכרא לפנים‬
‫מחד‪ 1‬יעה שלימה ככלי מקיד‪:‬מ במשיחה יהיכרא להקריב‬
‫כולה שלאיפהליהשחר בלינהדא״ס היכתת התום' לשלימכהי' קרינה‬
‫ודוק הטיב בדבר זה כיי נכי; מאד ;‬
‫ה ד ר ? לקמייתא צריך להד! אן לפ׳׳ד התודאי הלא מצינו שקרכו‬
‫י הנשיא׳' קניורא כל ז׳ ימי מלוחים זמה לי קכיוית נש^זים‬
‫או יה שקטורת וי^ל לפתינז׳ קטורת פרס בשחרי' ופינו ב״ע ובכאן‬
‫אינר! כשכיהלוחחיל להקאיב משהירציני ה׳׳ייכא ללמדו שיקריבנו מנה‬
‫של׳חה כד׳ שלא יפשל פרני‪ .‬הנשאר בלינה ולפיכן היצרן ללמדו‬
‫ולאהיהיכול ללמוד הדר הקטרה מהקטרת נשיאי' חושאני שהתהיל■‬
‫בעלכירק לקשה יפסל ותה בכך הלא התשנה למלךלמדו חחכיתי׳כנ״ל‬
‫ו;כי חנ‪.‬תו‪,‬׳ אי׳ מת קאליתחתיו כייס מביא עשרון מחצה קרכומחצה‬
‫אבד רק די"ל שש כמו כ פירשו תוס' שס לא נצרכה אלא להכיאה‬
‫מתוך ביתושלם אבל לא נתקדש ככדי רק הצי והשני אכד פי' אכד‬
‫מליקרב ויש לה־ פדיו!׳ איליקעירת הוצרך לפטם מנה שלמה‬
‫ביחד ונתקדשהיכולה ולערן מא* יש^׳ר המחצה ליפסל בלינה כדאי׳‬
‫בנתרא יכי ייפרישין לתיכוד ‪ :‬והנה יש לפרש איבעיא לירושלמי‬
‫הנ׳׳ל כך דאי׳בת׳׳כ ויאמר משה לאהרן אא לךענל לחטאת אתר משה‬
‫חהרן אחי שלח דורון לפני' עד שלא תכנס למקדש שתא ישנאך‬
‫כטאך נמצא תבואר שלא׳ היה לאהרן להתחיל כ‪?:‬ם עכוזה עד שקרב‬
‫הענל יהגה תכוא‪.‬־ כרש״י דהקליב קרברתיו אחרהקרבת התמיד‬
‫ונמצא סידא׳ אהרן לח הקריבאביתי כ''נ לשחרית דהזא שייך לתמיד‬
‫לי; איברים לנסכים והיא לא *כיל להקריב דבי קודם כעגל בנ״ל‬
‫^ א כשהתחיל יהר! להקריב חביתי' התחיל להקריב בחכיתי דעלב‬
‫ודא קמבעיא ליה עשירי' איפה לאהרן רזה היום שהתחיל להקריב‬
‫כערב שלימה קרכה או חצי' שלימה קרכה משים מהתחלה היה בערה‬
‫וכשקידש קידש שלמה וכדי שלא יפסל חצי' שני' הזכרת להקריב‬
‫שלמעשלאיהא מפריש לאיבוד ומשני דשכת דתצי׳ קרבה)מתצס‬
 ‫?סף‬
‫ב״מת״שהיז סוכלי'איתי במוטות הראשוני' יצאו חק לחומת‬
‫החתרוני' לא יצאו הראשוני' מטמאי' בגדי' ואחרוני' אין מטמאי'‬
‫ע״ש יש להקשות יהלא שעיר המשתלח נ"כ יזיציאתו חיז לחומה‬
‫מטמא בגלי' ■והנה אי' כאן עתי אפי' כגיומאה למאי הילכתקאד״ט‬
‫לומר שאס נטמא משלחו נכנס טמא לעזרה ומשלחו פירש״י שהכהן‬
‫מוסרי לו השעיר שם ולפ״ו קשה מאי‪ .‬קמבעי לר״א הלא מוכח ע"כ‬
‫דאתרינן אי הדר הלזו דאל״כלמה לר״ם לאוקמי כניעתא משלחו להוא‬
‫דוחק דע״כ פל איש נזהר כי״ט מן כטומאה לוקמי כאיפן שה>יר‬
‫'מה‪:‬א מישוש לאי׳ כשכועות בשלתא לר״ש דכ׳י׳ל אין לכהניס כפרה י השעיר חון לחמוה• וחלה והוכיחילההוירז ‪ .‬ליד כהן ואן שהוא טמא‬
‫מאחי שהי׳הון לחותה כתבה כתורה עתי■ אפי ׳ כטומאה אע״צ‪,‬לאמיינז‬
‫כיון יהדר הדר והיה טהור ולא צריך קרא וא*כ־ נ יפשוט י רק ד*ל‬
‫בב' אופנים א' דלעולס לא אמרינן כיון להוד הלרוח׳׳ת לוקמי קרא‬
‫על התייכוס'' א*כ תוכח תקושיא‪.‬הגמרא דאין להם כפרהגשה׳׳׳ית ‪ .‬להכי י*ל ממם דא״צילהחדר ליד כהן ‪ p‬כעצתו משלחי וא׳׳ב נפשע‬
‫שאלה דמה שישלחנו רק ידיש להמציא עול תיריז ע"פ לאי' לעיל הני‬
‫כהני שלוחא דרקמנא א״ד א״י הינא כלר״י תסתכדא ורחמנא לא•‬
‫לילן מי איכא מידי יאנן לא מצינן למיעבד ושלוח! מצי לתיעכד והקשו‬
‫תוס'ליפשוט כמס'נדרי'מהכא ותירצו לשמא חינו רוצהצפשוט‬
‫מדברי אמורא רק ממשנה או ברייתא עכ״ל א״כ יש לתת נ״כ דר״א‬
‫דיבחים אינו פושט לעצמו מכאן משים ראי! ייצה לפשוט מדברי‬
‫אמוראפנ׳יל וא"כ י״ל דמוסרו כחזירה‪ .‬ליד כהן כנ״ל והא״ש כל’'!‬
‫לאחר לא שאלו מה שישלחנו כנ״ל הי' מוכח דכעצמו דאי ע״י כהן‬
‫הי' קשה ליפשט ר' אליעזר כנ״ל וא״ת דלא קפשיט תלני־י אמורא‬
‫כנ״ל קשה מנ״ל לכך שאלולי׳׳א לווקא להוא מרח לעוכלא דאבעיא‬
‫כנ״ל בזבחי' וטולאי יאיור מתיזה טטם לא קפשיטמיפשט וק׳יל כי‬
‫הוא נכון מאל ־ ויווקא הואיל ואמרנו לעיל למוכח שלוחא דרחמנא‬
‫קשה קושי' התוס' ליפ׳וט כנדרי' וצריך לבא לחית התום' משום‬
‫דאינו רוצה לפשוט מאחורא כנ״ל לכך שאלו תה שישלחנו כנ״ל וק״ל ‪:‬‬
‫‪5‬י ^ן*! ‪£‬ז על לרך אנדתא על עתי ‪ :‬שיהא מזומן עתי חפי' כשבת‬
‫י שזה תליי בזה משום להמר״שא הביא‪.‬־ כשם הפקוגי‬
‫איש עתי מזימן למות כאותו שנה שהיו יודעי' ע*י חכמת המזלות ו אי'‬
‫הוצרך ס^יש להיות מוכן מאתמול והקנו הבעלים שכיתת השעיר בנמר פלונתא הרשב״א והרמכ״ס אי מותר לעיין בשבת בתכמת‬
‫המזלות והח״ש עתי שיהא מזות ן האיש מאתמוללצך כפירש׳׳י וקשה‬
‫דהילכתא כהגי שלויוא לרמויונא נינהו ולא שלייא וידן א״כלתהיה ‪ .‬ליוה ומתח עתי אפילו כשבת לאסיר לעיין כמילות והוכרח להיות‬
‫מוכן מאתמול וק*ל ו‬
‫ב ג מ ר < י ן ת׳׳ר וכן יעשה וכו' כשם שלפני ולפני' ז' למעלה‬
‫מדם הפר ומדם השעיר כך בהיכל יכו' נתערכו ; ‪1‬‬
‫דמים כדמים־יכו‪ '.‬נתערבו לי כוסות בכוסות פירש־׳י שי ין תכיר איזה‬
‫כוס של פר ואיזה כוס של שעיר נותן וחוזר וניתן וחוזר וניחו^ ג׳פעמיס‬
‫פירשתי ככל עכודה ניחן ז' לתעלה ולייטה מן הא' וחוזר וניתן מן‬
‫השני וחוזר ונותן מן הא' למח^׳ג אם ה' פר וב' שעיר יצא ואי ח׳‬
‫שעיר יצא בשני ונ׳וכן כהיכל עכ״ל כתבו התום' משמע דנתערכו•‬
‫נמי כוסות בכוסות קילס שנתן לפני ולפני׳וקשה להא אמרינן לקמן‬
‫שטיר ששמטו קודם מהיליעשל כר לא עשה כלו־ס אלא י"ל ללא איירי‬
‫בלפני ולפני'אלא כהיכל עכ״ל יהנה אקלט תימה גדולה מזה שתו׳‬
‫תפסו את'רש״י יתחקו וצ״ל "רש״י יהיו נכון בלא מחק מצורן לזה‬
‫נתי‪-‬ז קושיא ® כעל תשובת חות יאיר ותכוכת הנם‬
‫צבי אשכנזי דלעיל אי' בגמרא לר׳״י לא כיה אלא כן תייץ קושיא‬
‫א' בלבד ופרש״י ונעבד תר׳ ונכתב עליה ומשכי הגאונים רות‬
‫משום חילשאלכ״נ לאו אדעת>׳ דאלת״הבליא יאיר וחכ'צבי‬
‫כתיבה מלי האי חיור והאי סומק אלא לאו אדעתי'‬
‫ה״נ עכ״ל לפ״ז האיך מצינן לאוקת׳ יתערט כוסות בכוסות ואין‬
‫יזוע איזה של פר הא החי ח׳‪1‬ר ׳האי ס!מק ועיין בתשובת כנסת‬
‫יחזקאל מתפאר בתירוצו וכל זה איננו שייה לי והאיר ה' עיני לתרן‬
‫?•כל כחדא מחתא ומקודם נתרן כדן ח"ח ע״א וז״ל נשפך הדס על‬
‫הייתי סובר לזה מחשב ח״ע לא אמריגין רק בקלשי' ולא גבי שבת ‪ .‬הריצפה יאספו פכולמן הכל׳ כשר מה"מ דת״ר ולקח ת־ס הפר דס‬
‫מהפר יקבלנו דחי ס״ל מדס ואפי' מקצת דם והאל״י התקבל ’צרי'■‬
‫שיקבלכ״דשל פרכנא'־ ואת כל דם ככר ישפוך אלא ש"מ דס יי‪-‬הפר‬
‫יקבלטוקסכר גורעין ומיםיפי'ודורשי'תיס'ד"ה‪:‬ורעי' סבתי' נרהי*‬
‫אר״י א״ש השוחט צריךשיגביה סכי!צתעלה ^אמר ולקח מלס הפר ולא‬
‫מלס הפי וד״א ותיגגא מ־תמעיטנןדם סכין כ״ש למעטינן לס ש«ל‬
‫א*נ אי לא גורעים כ״א‬ ‫הרצפה וי"ל דילתא לם הסכין גרע גיפי‬
‫ומדם הפר למעוטי על הרצפה ודהכי! ש״ד ■ האדלאחכעיאלן הכא‬
‫א״ל אלא ק״ק קדשיס קלי׳ מנ״ל רדחבעיא לן נכי צורט‪.‬חיין הכר‬
‫כיון‪ .‬דגלי בחדא לה״הק' קלים ה״ה באידך עכ״ל וזה תמוה מאי‬
‫קישור לקושיא התוס'■הא זלא קמבעיא לפילכול '־^ודס בתוס' ונ״ל׳‬
‫לת־‬
‫מסבת‬ ‫אהל‬
‫‪ '>:si‬מה־לש^׳ק לישטפיל*״ י‪/‬פל ש״ה ‪.‬אינ‪ 1‬כד״ע>ן‪6‬ה יון פרכ^; ‪tt‬‬
‫נסשרת י‪1‬כיו קושיין'התוש׳ ‪.‬דכ*ש הויןיחריקה ‪.‬יפשל כש׳׳פ כנ״ל'‬
‫זא״׳ת התיייד שלי הג״ל־ על תמיהת הת‪ 1‬ס' ‪ w‬לפי האתת אכל נר\יו‬
‫אניונו לא נדע עליין ימ״כקשה ל״ל‪ -‬לר״ש להיןיש שעיר נלשתלת לאי;‬
‫להם כפרה בש׳׳ה הא תוגלת הוא אמנל( ז״א י״לר׳׳ש אזיל לשיטתו‬
‫וכאתת ר*ש מוקי לקרא לונרצה לכפר עליו על שעליו חייכ כאתרי'‬
‫גנ^׳ל סכ תי'י מר ת לו לכקש ליתולו מההקיש כנ״ל אך לפ׳א ק‪.‬שה‬
‫קושיא התיש' כמס׳' יומא למד לר״ש להקיש‪ -‬לשעיר הפנימי לילין‬
‫כש״ה היינו רכעינן ארי וילוי׳ כלם הפר לכפר על הכהני' ג' ‪.‬עכירות‬
‫‪ 3‬פי נגד ג' עכיסת שמכפרי' ישראל כשעירים אלא לר״י כחל וידוי‬
‫ולמו שגיא ותשני א׳ ייו וא׳ ל*יתו כתנא לש״רי מוטב יבא זכאי ויכפר‬
‫י ק לפיתייז מוטכ יב^ זכאי מוכרחד״ש לכא להיקש אך קשה אי ידג‬
‫י״ ש ממיטב יכא קשה לישתוק מקר׳לכאשר לעס שאין לכס כפרה‬
‫בשע ‪ 7‬הפניתי רק כפר הא מינק היא דאי צריכי' לכפרה לשעיר‬
‫א״כ לא היי יבא זכאי ויכפר וכי' אך יש לתיז זה■משים דטכל לכיש‬
‫קושיא‪,‬הגמרא איש ללכשיר זי פשיעת ומשני ת״ל כפרה כתיב כה‬
‫^דשי' ולי נראה לתרן כך תשים יה״א היה תשים להכהני' אין להם‬
‫כפרה כשהבית ו‪.‬לכך ה״א דמצוה יותר בכהני' דיכא זכאי ולכך כתבה‬
‫תורה איש להכשיר ור א"כ א* לא כתיב אשר לעס ה״א ליש להם כפרה‬
‫נשעיר פנימי וא׳׳ת מוטב יבא זכאי כנ״ל סברא זו נהתיה מאיש‬
‫להפשיר זר כנ׳׳צ ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫נכארפי׳עתי שיהאמזותןעתיאפי'בשבת ואח״כ‬ ‫^סתח^לף‪,‬‬
‫יקשר די״ל ■לכאולה כך דהוכרח להיות מזוינן‬
‫פירש*'שיהא מוכן מאתמול לכך משוס לאי'כמס'כיצה הבהמה‬
‫והכלים קרגל׳ הבעלים המוסר לרועה נל׳ה כרגלי הבעלים תתני' דלא‬
‫מי״ד ראתר המוסר כהתה לרועה אפילו כי״ט הרי היא כרגלי הרועה‬
‫♦תשני ל*ק כאן‪ .‬הרועה א' כא; כב׳ י־ועי' פירש״> כרועה א' ידוע‬
‫י״גי׳׳טמל דעתס לקנות שכיתות בהמתן כרשותו ע״שנמצאית״ה‬
‫בלשותו• דאם לאו איני רשאי להוליכו להכהמה כרגלי הבעלי' רק‬
‫צריך •למינו מאתמול כ• אין השעיר נאלידומרשותינו כלל וכל זה אס‬
‫היה מו ^ג כהן אבל אי מוליכו זו־ זה בוודאי שלומא דדן תיקרי‬
‫וצריך לזמנו מאתמול נמצא בל׳׳ו לא היה יכול לומר עתי שהא מזומן‬
‫דה ׳יקי סובר ימוליס שמ שלוחא דדחמנא לכך הקלים איש להכשיר‬
‫זר א׳׳יצ' שפיר■אתי עתי שי^ מזומן‪:‬‬
‫נכקעת׳'אפי׳יבשכתמשוט דש לדקדק למהשאלו‬ ‫‪1‬ח*^תא‬
‫דווקא לר' אלעזר חה‪ 1‬שירככיהו על כתיפוי״לכך‬
‫משוש לגמרא מזרש עתי בשכת למאי הילצתא שאס חלה מרכביהו על‬
‫כילישו ולי נדחה דבר תדשמשוסלהי׳ קשור לשקשל והורי'■ כראשר‬
‫מהניע לצוק תולק‪ ,‬נמצא• אן למ׳׳ד הניייל ח׳ טשא א״ע אבל הלשון של‬
‫זהורי'' ילוא תשא וא״ת דלית כי' שיעורא ואין וגצניעי' כתוהו ומותר‬
‫הא ר״ש ב*א סכר ®ל שאין כשר להצניע והוכשר ליה והצניעו נתתייב‬
‫ת״ז• כולהו‬ ‫‪ W‬נמאשבתושל■ זה רק לאיתא כזכחים דן‬
‫סכירא להו זה מחשב וזה עובד היה־ מחשבה ר' אליעזר לתגן‬
‫השותע לעט׳שחיעתו כשירה ר״א פוסל דשב״א־וס׳ותפרש ר׳אלי‪-‬עזר‬
‫ל*ל לרשנ׳׳א לאתר‪.‬בעכו''ם‪.‬הוא לאמר כעין פני' אכל■ כשבת מלאכת‬
‫מחשבת אסלה תויס לכך שאלו את ר' אליעזר דווקא אם מרכיבו על‬
‫דתיפו‪.‬משו ‪ 0‬משאלשו|;של זהורי'אי ה*ל כרשכ״א אולתוק״ל •‬
‫‪ .‬נכון עתי אפי׳ כשבת להוכא כספר נ״ב טעם למ״ל‬ ‫והשתא‬
‫‪ .‬זה ממשב ויה‪ ,‬עוכל לא אתרינן בקדשי' משוס לכהני‬
‫שלותא ללחמ?א נמצא כל״זלא הי' סברא לתידרש עתי אפי' כשבת‬
‫דמלאכת מחשכת ולמה לי עתי להתיר משא הלשין בשבת אכליכהיום‬
‫הי' תוכח לכהנ־ שלוחא לרחמנא א"כ *״!!■כ״ש תה קלשיס‪,‬דרחמנא‬
‫הואאמרינןזה מחשביז׳׳ע מכ״שגכי ^׳ ח לילן דחתריק זה תחשב‬
‫'וז״עוא״שנמי ואפ^ בשבת‪.‬ולוק נ‬
‫י יתבאר עתי יאפי' כטומאה ונם צריך להבין השאלה‬
‫חלה משלחו שישלחנו כיד אחר והסגנון דווקא לר׳י‪-‬׳א‬
‫שאלה זאת ויקושל לווקא לשאלה■ א' משום לתהרש״א כח״א פירוש‬
‫ישלחנו השליח בעצתו או יתסרט ליד כהן וככק‬ ‫דהשאלה‪.‬היא‬
‫ימסרנו ליד כ הן מההן ימסרנו לילאחר ע״שונקלים להקשות דאי׳‬
‫‪3‬יבחי' דן ק״ה ח״ל כעי ר״א פרי' ושעירי' הנשרפי' שיצאו וחזרו‬
‫מהו מיאמריג; כיון‪7 .‬נפקי ל‪5‬ו איעמו א״ד כיון דסלר הדר א״ר אבא‬
 ‫ט‬ ‫יורף‬
‫גניעף שלשה טיפן מיי! לתיכהה ולין פי' כיון שנותן לתוכה מיל אף‬
‫שנשאר מיצה ככלי שרי ‪ :‬הרכינה ומילה הי״ו תרויוה פי׳אכל כדטה‬
‫ולח נתן תיכף החולין י רי היא המיצה תרומה ואכל ליתן לתוכה חולק‬
‫עכליל ומינה אצל דם קידש נוכל לדמות כוהוטה יתורן דלאטנו‬
‫שסי כלי'העולם לנתערב כוסות ככוסות סם מלא לנז בכוס מלא דם‬
‫לזה לא ני‪:‬צ לאומרו תפני קישיא של תיפפ׳ושל הנאום' הנ״ל רקיכו‬
‫נ״ל דהכהן הזמין לו שני כלים א' לקבל לס פר וא' על דם שעיר‬
‫וייעשה כך היה שקיכל לס הפי ונשפך ישחט פר אתר ונתן ממנו לפני‬
‫ולפנים ואח *כ שחט השעיר וקיכל דמו ואז נפללז הספק כאיזה כלי‬
‫קיבל דם השעיר דאי קיבל לתו של שעיר בזה הכלי שנשפך כראשונה‬
‫ממנה רם כר אף לנשאר כה המיצה של לס פר טון דלא נת! לתוכה‬
‫לס סה הרכינה אעפ״ה כשר זה^דס השעיר אע"פ שיש ככלי זה קצת‬
‫לס פד דהאי תיור והאי סומק והוי‪ .‬מין כא״ת ונטל או דילמא קיפל‬
‫לס פר ששחג׳ שני'סה הכוס שנשפך מאתו דם‪ ,‬הפר והו? העיצה‬
‫שנשאר ככל* ה״א מי! כמינו עם רסהפר ‪-‬השני ואין חבטליןזא׳<ז‬
‫ופסול לוריקה והתקנה לזה שישחט עוד פר אחר השעיר וטתןכתתילה‪.‬‬
‫מן השעיר ואח"כ מ! הפר ששחט בשלישית יאח*כ שיב נותן מן השעיר‬
‫והוהשפיד נותן וחוזר ונותן וחיזר וניתן שלשה פעתיס ווה כוונת יש׳׳ו‪.‬‬
‫■‬ ‫שהספק היה‪.‬ככוסות דייקא ולא כלס ®ותפורו‬
‫קושיא הנאוגי' הנ״ל דהיור■ וסומק כי הספקי כיאיל קישי' שו״ת‬
‫לא היה כאמת‪ .‬בדר רק ככוסות והספק היה וח׳׳צ ‪fo‬׳ תיור‬
‫והאי סומק‬ ‫אגתינת לפני ולפני׳נ "‪ 5‬ודוק מאד והנה עיינתי‬
‫כשו״ת כנסת יחזקאל וכת׳שרא׳טיה תירוצי׳על‬
‫קושיא זו ואת כולם ישא הרוח ותתפאר עצמי שכיון לאתת וכתה שם‬
‫נ"כ ענתערני טיט! של פר כשעיר ע׳׳ש !כאיליה וכיראה אם מבקשו‬
‫מהילת ככוח להאיך לפירושו סובל לשון כוסות ככוסות אבל לדידי‬
‫א״ש ומן השמיס הניחו לי ת״ל יק"ל כי נכון היא ‪:‬‬
‫גלולה תשוכה שדוחה ל״ת שבתורה לכתיב היוישלח איש‬
‫אח אשתו והלנה מאתו יהיתה לאיש תילר הפשוב אליו‬
‫עוד ואת דנית רעים רב״י ושובו חל׳ וחשיכה אליכם ‪ :‬והקשה® כש׳׳ות‬
‫ש מ ת * ע ה ב מתי דוהה ל״ת רא כתיב‬
‫כי זניח ו עיי זנות מותר כיאור קוש‪-‬יא‬ ‫*‬
‫להחזיר גרושתו והפליג כקושיא זו ומתרזשם דבא‪.‬מת שות' שבות‬
‫יעקב‬ ‫הפסוק גופא מתפרש בניחותא ואת כי זנות כאמת‬
‫יוותר חתה רק על ר׳׳י נשאר הקושיא לתמר ריחה‬
‫ל׳׳ת ע״ש ולי נראה לתח אחר שנדקדק קישיא העולם מאי גלולה‬
‫משיכה הלא ככ״מעשה דוחה ל״ת ולכאורה רציתי לדחות משום‬
‫לתשוכה היה קולם בריאת עולם עדיי; וכיה כמי עשה וקולם הדיבור‬
‫ואעפ״ה דוחה■ • והנה יש עול לדקדק לפון זינתה רעים רכים מג"מ‬
‫אס זינתה עם רב או מעט או עם רעים או עם‪.‬וריס ונ״ל הכל ל אי'‬
‫כמשנה לא יגרש אדם את אשתי אא"כ מצא כה עלות לכר ויליף לכד‬
‫לנר מממון שצריך שני עדים תוס' בירושלמי מקשה ל״ל קרא לא‬
‫ישוכ נעלה הראשון תיפיק ליה דקא׳ כלאו ומהזיד סוטתו כיון דע"פ‬
‫עלי' גירשה ומשני לעכור עליו ב"כ לא'י‪ 1‬א"כ לפי הירושלמי הייתי‬
‫יכיל לכאורה לפרש תיבת גדילה חשוכה ש־וחהאףללא אתי תל עשה‬
‫ועקר תר׳ לאיי וכו' והנה ני ‘ל לתרן קושיא י הירושלמי כאופן אתר‬
‫לנוכל לתצוא שהוכחשו העד' אח"כ נלזצא אם לא ניסת לאחר היס‬
‫מותר להחזירה יאבל ■כשניסת אף שהוכחשו אסורה להמויר ויש אפי^‬
‫להטעים הדבר כדי שלא יאמר בעל הראשון אילי הייתי יוחג לא הייתי‬
‫מגרשה‪ .‬ונמצא גט כטל וכני' ממורי' כדאי' כחס' גיטן סיניא זו נכי‬
‫מוציא השתי משוס שס רע ע״ש וה;ה א' ׳ כסגהללין דף‪ .‬מ״א עילי‬
‫נערה מאורסה ה״ה א״א שהוזמו אין נהלני! מפני שיכולי'־ לומר‬
‫לאוסרה על כעלה כאנווהא אתרו בה ומשני בחשה הכירה לא"צ‬
‫התראהופייך א׳הי היכימקטלחיהא כתיב כאשר זמס וז׳יא יכול‬
‫להוימס ה"נ קאחר אלא לונקטלת לר״י היכי משכחת ליה כגון שחזרה‪.‬‬
‫ולנתה והא יכלי למימר למוסרה על נועל שני קחתינאויושני שזינתס‬
‫מכו ‪ b‬ראשין א'נ שזינתה מקרוכיס נמצא לפ״ז כששילח הקכ״ה את‬
‫ישראל ע׳׳כע׳׳י זנות שילחם דלא ינרש קא"כ וכו'כנ״ ל זאסידם‬
‫להחזירם אס צא כשהיו ישראל יבולי' להכתיש העדות והא״ש הן ישליג‬
‫איש את אשתי התשיב אליו עוראם היתה לאיש אחר משמע אכל אם‬
‫לא היתה לאחר שפיר יכולה לשוב ע״י הכחשת עלים אכל אתם ישראל‬
‫וחתכי זנית פי'הזנות היה קידם גירושין שלך ואין לך מכחיש אח‬
‫עילי זנות התוכל לחזור וא׳׳ת לאתם יכוליסלסתיר העדות מחמת‬
‫שכיה עדות שאי אתה יסל להזימם■ ליסלין לומד לאוסרה על כועלס‬
‫^וגו »" ל לכך דקדק הי את ויק■ יטיס ורכים חיה יינתה וקזיפ‬
‫'וזיחק‬
‫טסבת‬ ‫א הי‬
‫לפי שיש עג־צהקשו? על שמוו‪ iJ‬וי(תר הש‪1‬ה» צריך שינביה הסטן‬
‫משים ־שנ' !לקח »־־'׳; !היה לנחוכ מ; הדם החם כך אי' כצ׳׳ק הלח‬
‫אי' תיכף הצירש א!‪1‬ן הפר יאד״ל קיבל דמי פפיל שנאמר הפר שהי?‬
‫פכר וח'כצריפא ‪ tp <7‬הפר ללימוד צ‪1‬רס א‪1‬זן ימנ״ל על דם כספיו‬
‫»צ''ל כך משוס דהפרח צרקדק נתוס־ מה דחקי אותם לאינמיועל‬
‫מה סיפכ הסברא והיפיכה כיכי!צס ועוד קשה עצ שמואל טון דיש‬
‫לו לליעד מתיכיפ הכי ולא ד׳׳א מנ״ל לתפוס סכין ולא תפס איסור‬
‫ריצפה ונלאהדאי' כמנהת דן• ך''ננתערב נדסבהמה כדס תיה‬
‫ולאי! אור‪,‬ו כאילו טאמיס ר'יכודא אומר אין דש מבטל דם זשט'‬
‫מקרא א׳ דרשז ולקת מדס הכר ויגדם השטר הדכר ידוע שד» כר‬
‫ד»־‪51‬ה מדם שעיד זפרש״י וחע׳יפ שנתערב ט ‪7‬ם הפי כדתמר׳^־‬
‫עזיה דס הפר לתיך ום השעיי אע״ה ק‪,‬די ליה חבתי דס השעיר‬
‫מכאן לע‪1‬לין ‪ :‬שאין מבמלי! זי‪'',‬ז וד״יאומר מכאן למין במינו עאיט‬
‫גטל הקשה תום' למ*ד איןמערכי' לקרטת מנ״ל לעולי' או למין‬
‫במינו שא״ב ע״ש ולכאורה קשה לי מה קשי' לתוס׳ולמא סכר המ"‪5‬‬
‫דתיבת פד קאי על ס‪:‬י; זמדחסרה תולה טיפה שעל הסכין ואין כטל‬
‫הטיפה גתיך הדם ש־'מ דמי! כמינו א׳י׳ב וצ׳׳ל רמזה איןהוכחה הכרחי ׳‬
‫דיש לדמות דקאי אליצפה והכין כאמת מותר פיון לאין יזתייש ‪'j ’W‬‬
‫&ד שס האיסור נמצא כאילו ההכרות כתוש' מננדם דלזה המ׳׳׳ל‬
‫דה׳׳ל מערכי' לקרנות ויוצא הלימוד דמין כמינוא״כ מן תיכת פר‬
‫ושעיר דנני •''נ נמצא מוכה דתיכת פל נכי פר העלם קאי אליצפה‬
‫דאיאסכין קשה לי לישתוק תיכת פר ושעיר נכי י"כונילץ‪.‬מם‪>:‬ןדמין‬
‫רמינו ח*נ אלא דא׳ט נוונדה על סטן א‪:‬ל צ״׳׳ל אין מערנקצקרנו'‬
‫נוכל לומר דקאי על סכין וכזה ילכו ויצאו תירוצו של תוס' והאי‬
‫»מי של תוס' נמצא י״ל דלכך תפס שמואל בלימור תיכת הפר איסור‬
‫סכין משום וס׳ילאיןמעל‪-‬כי' לקרנות כנ״ל!משתכר להעמיד האיסו'‬
‫■על סטן והנה לכאורה פיה קגה למה לא נליוד כל הט לימודי׳מתינת‬
‫הפר דנט י"כ ! ‘"ל דשם א־נ! מ!פנה דצריך ללמד על מין כמינו‬
‫והשתא מתורן קישיא קמייתא אף דתיכת הפר צריך ללמד על צ‪1‬י ם‬
‫אוזן מ'׳מ איכא למילף על סכ׳ן משיה דהלא קיימנין דשמזאל סבר‬
‫אין מערכין לקרנות והוה לדידי' תיכת הפר ד‪4‬כ> י׳״כ מופנה ונוכל‬
‫לליעדמשס על סכקוק׳׳ל‬ ‫_‬
‫יתו״ר קושיא התום' האי דלא איכעיאלןמשום‬
‫רהדר; לקמן אמר עולא שעיר ששחט! ק!דס מתן‬
‫דמו של פר לא עשה ולא כלום וזה תמוה מנ״ל דילמת הקפידה תולה‬
‫רק להקד׳־ השקיטה לפר וצ׳׳ל כטעם ע “פ המשנה נשפך הדס קודם‪.‬‬
‫נמר מתנות נפני׳יכיא פר אתי־ ויתחיל נמצא■ בתש ישחט השעיר קוד'‬
‫מתן לספרחיישינן שמא ישפך דם כר והכרח להכיאכראהר לשתע‬
‫ונמצא ישחט השעיר קולס הפר רק הא יופא קשית לי הלא אמרידן‬
‫לעיל מן הכלי על הריצפה כשר ולמה לשפוט פר אהד יאסף זה הדס‬
‫שנשפך ונ״ל דשא‪ >.‬פר משאר קדשי' דמוכרח לקכל כל הדס כנ״ל אך‬
‫קשה דילמא דמקא כשעת קכלת אכל את"כ אף דליתי' לטלא דם אין‬
‫קפידאאן־זה ליתא דת״כ האיךפ‪-‬וכאכלהני לימודים תהלכל ילועלדס‬
‫תר מרוכה דילמא האי שעתא שיוערק איט מרוכה אלא התויה‬
‫הקפידה מתתילה ועד סוף להיות כל דם הפל כיחד ולכך הנרה לשקט‬
‫פר אחר דאי יאסף מן הריצפה א׳׳אש^א ישאי כלוסכארן י אך‬
‫לפ״ז קשה במאי מוקמינן נרייתא דמן הכלי על הליצפה כנ*ל ז ^ ז‬
‫צקדשי קדשים אף מן הכלי פסול דזמיא לפר וצ״ל זהכרייתאמיידי ■‬
‫בקדשי' קלים והא״ש כל׳״ז לא היה תום' יכולים להקשות הא דלא‬
‫קמכעיא קדשים קלים הייתי אומר קדשיםקליס מאן דכי שמי׳שיהא‬
‫>והנ כהה כשלמא התם נכי כ״מצורס אוו! לאיסור מוס ש‪-‬׳ךכקדשיס‬
‫קלים שייך להקשית קדשיס קלים מנין אבל■ כנאן מה״ת לדמית להם‬
‫קלים אכל לפי הנ״ל כתום' לשקלי וטרי'כמערבין לקרנות וקשה‬
‫במאי מיידי הברייתא דמן הטי על הרצפה פשר צ״ל בקליס כני׳ל‬
‫וא^ל הדיוק אכל בצוואר פסול אף כקלים הקשו שפיר הא ללא פרי'‬
‫קלים מנין ודוק הטיב ■‬
‫יתודן שיטת יש■''' כנתערב כיפות בכוסות‬
‫וקודם שנתן לפני‪,‬ילפנים ויתית קושיאהנאונים■‬
‫געל הוות יאיר וח"צהנ*ל ע*פ שקשה לי לכאורה קהיא עצימה כמם'‬
‫®מנפ תדףך"! פלוגתאדר״ת ור״הח׳׳א‬
‫קושי ׳ צמס ׳ מנתו' כתר כטל אזלינן ות׳׳א כתר מנעיל זפיי־ אליכא‬
‫למאן א’ אליכא דר' יטזא הא אזיל כתר חזיתא‬ ‫‪.‬כעני; לספר‬
‫דקאמר לעיל אי! לס מנטל לס ולפי הנ*ל דלש‬
‫פר סומק ולשעיר חי וראי ן פירוש לתיכת כתל חזותא אזיל וצריך‬
‫לדעתיעיק‪:‬והנסאי'מזצה כמס׳ תרועת המערה מכדלמ‬
 ‫יוסף‪.‬‬ ‫מסכת י‪!i‬מ‪4‬י^‬
‫זעבילה זו שעשה היום מכאן להלאה חושבני' לשנה הכאה ‪ . :‬וכשאדש‬
‫עושה כיום ראש הטנה גופא איזה מצוה מביא׳מלאךהתלין לפני ככולו‬
‫הקב״ה ה‪.‬יוס זה מצורף לשנה שעברה ומקבלה כמטפל ‪.‬‬ ‫׳ייצג‬
‫זכיועייו לעבר ע״ש וזה‪.‬פילושו מלוה בד ישא עי' מדיה קא׳ עליעכירה‬
‫ברישא משיב זה היום ראש‪..‬השנה ואחרית טב״א כסיפא פיו' עלמצוה‬
‫משיב זה‪ .‬שייך לשנה העברה ע״ש חה לומיא ישני שנילין וזה‬
‫לכל כת מלאציס כפ״עלזה אותר יום זה שייך לכבא ולזה אומר לעבר‬
‫אכל כשמתכנסין ד״קא שפיר‪.‬שואלין אימתי ר״הוק״ל ‪:‬‬
‫כ ג מ ר א גןיזאהועשרי׳שנהאנכי היוס שאין ת*ל היום ומק*ל‬
‫היוס‪..‬ללמדך‪ .‬שהקב״ה ממלא שנות׳' טל צל יקי ׳ מיום‬
‫י‪.‬‬
‫לןום שנשאמר אית מסער ימיך אמלא כולי עלמא צווה י' כ* על כפילת‬
‫הלשון שאין■ת״ל היונגומתילהיושןוגםקושי' שני'■השי‪/‬א יכתיב אין‬
‫מםפל ימיך אמ‪1‬לא ל״ל תו‪ .‬היום וךאימי הר ‪>0‬יזתיצים ושזבבים על‬
‫כיו‪ «.‬דנתי' כאן בן מאה ועשרי׳‪-‬ישנה וקיימאכדיכתי* י(וא‪,‬שנשאר‬
‫הממי' כפילת הלשון גנ‪-‬ל נורך פשוט מ‪.‬שום יא*■' ב‪,‬מפרש"י ע*ת‬
‫הזוהר אתם נצני' ריום‪ .‬יא ר״ה ירש״י פ׳׳י ש‪ :‬נסם‪ .‬כיוס מותו פירש‬
‫המזרחי■ דמוכתמדכתיב נצפים‪ .‬היום משמע היום מלחו ימיגזשנותין‬
‫וקשה דלסחויה התלי אמרי דסלא מילוי ימיו הי' ב*ז כאדר ו‪;-‬יון‬
‫שהוה‪ ,‬ר*׳ה האיך־שייך'לומרבר״התיוס מלאויימי ועודל״ל פעה ששת‬
‫פ*ז כאדר בן מאה ועשי*' אנכי היום והכל ׳ תו ק ברדאתחתא‪:‬מכום‬
‫דישלהיסתפקיגפי׳איב חכמ׳ימיךאמלאא׳ קאי על שעתיציר׳או אשע'‬
‫לייהגהנסא״ו במס׳סוטס אי*ח אותן היו׳ך״א בניה!ה*׳י אמרוימה״ש‬
‫רפש׳׳ע‪ .‬מי שעתיד לומד טירה וכו' י ' חח׳ בריח אומר אופו‪-‬יום ‪' 1‬‬
‫כסיון הר אמדג ט'‪,1‬פר*י כשלמא למ^ד ו' במיון שפיר משכחת לי'‬
‫‪.'4‬ירחי דאמר ב״ז באדרוכו' יזלא למ״ד כך"ח בנים! היכי משכתת‬
‫לי' ומשני איתו שנה‪ .‬מעוכרת הי'ר‪1‬ברשלראשון‪.‬כו' נמצא ילדה כ׳יז‬
‫גאדיישני וילדה למקועעין‪-‬כ״ תקופות וב'י מי ם א״כ חשוכותזוד‬
‫לאחורך וחשוב‪ .‬ונתהווה‪ :‬העיפה ביום ל׳׳ תשריידלהמ׳׳ל הכני אע^זג‬
‫לשנה מעוברת נולד כאדר כני וה‪1‬ה מן ‪ ' 5‬בתשרי עד ז׳ אדר שני ו'‬
‫חדשי' ושני ימים והוה למקוטעין וכנה קי׳׳ל שלשהימיס לוליטה א"כ‬
‫הוה נוף היצירה כר״ב מחש וא"כ א״ש‪ .‬כשהניע משה' רביצויכיוס‬
‫ראש השנה סבי׳ הי' שמילוי ימיו יהיו ליצירה לכך אתר אתם נצנים‬
‫היוםמלאו■ ימי ^זמנם באמת‪ .‬מילוי ימיו הי'־ אח"כ ב״ז באיר ׳לזיק‬
‫‪.‬ז^דה לכך ■אמרי אז׳נן מאה‪ .‬וכו' היום מלאו ימי והא^׳ש כל*ז לא הי״‬
‫י»כוללתח‪.‬כלמלך‪ .‬משום שנאמר את מספר הי'■ קשה קושי'העולם‬
‫א"כ■ לישתוקיין כיוס כיון דכתיר את מספר וכו' לכך הקדייע עוד‬
‫קושי׳יאחרתומה״ל היום שניתזה‪ .‬לכתי' ננצביה דהלא זה הי' כר׳׳ה‬
‫וצ"ל יהבר תשה כר"ה שהי' מספזר מילוי ימיו ליצירה וא"כ כיון ליש‬
‫מקום לטעות כפ״י דאת מספר *חיך רקאי על היצירה הוכרח משה‬
‫לומד כן‪ ,‬מאה ועשרי' אנכי היום ללמדך דמספר ימיך קאי על לידה‬
‫ודוק ני נכון היא ‪:‬‬
‫ד״‘ ‪ :‬כהדא אחרינא הוי כהיי׳וכו׳ולפיח׳כיהשלמי‬ ‫בתוספות‬
‫דכהכרת העד מיירי קאי פירכתאיהני אתרי‬
‫שינוי' ו פי' מהרש״א יילפי פ׳׳י תום' דקא טל החידש ניחא כתירוץ‬
‫לב אשי אבל כתירץ קמא החיך שייך לומר שהלך אצל העד אלא וודאי‬
‫בהכרת העד אייציי ולפ׳א קושי' א״ה לאקאי אלא על ר״א אכל לפי‬
‫הירושלמי לקא ההגדה קא׳ קושי' א״ה אפרי שינוי' ע״ש ■לכאורה יש‬
‫לי למצוח דאף לפי' תום' לחוד קאי ‪" 1‬כ יו שי' ח״ה אחןוויהו דהר*‬
‫יש לי ק ק כהוס' שכיזכו שהלך ר' נהירא להצטרף‪ .‬ע>מ ולצעיד נקי‬
‫על החודש תיכת נחי הוא שפת יתר לכאורה בתוס' ונ״ל ע"פ דא'‬
‫בכאוכות שנים החתומים על השטר לת״ד על כתב ידס ה! מעילי'‬
‫זכשחתא' יכול להעיד השני על חתימת ידו וחתימת ידי חכירו כצירון־‬
‫עלאהרוי״ללשא דזה כוונתו של תוספות דמיירי דעל א' י ראה‬
‫החולש ור' נהוראי ראה ג"כ החודש ובלך ר' מוראי להעיד שם על‬
‫העד הרואה הח‪1‬דש שלא הי' מכיר! אותו שם ונס להעיד על החולש‬
‫שלאה ר' נהוראיוסהדא אמרינא הוה בהדן' לר' נהיראי שהי' מכיר‬
‫ג"כ אתו העל השני ולפ״ז יפה הקשו כניגרא מה למימרא משום‬
‫שהתיחז של רכ אשי נמי מייל* מזה י ק שהוא אומר שהעד שראה‬
‫החודש הי' באושא ור' נהולחי ועד שה״י מכירו ה>' עם ר' נהוראי‬
‫קתאג״ככי שס ג״כ מייל׳‬ ‫ג״'" קאי קושיתאי הכי אתירוצא‬
‫מחודש ודוק ;‬
‫מסכת תענית‬
‫אקלע לנינזק כעא מיני' מתעני; לשעות ו ס'‬ ‫ד עקיבא‬
‫קנקני' של נכרי וכו' כמה שימש משה ך ימי‬ ‫'‬
‫החילוקים‬
‫<>הד‬
‫‪(1‬י‪1‬מה>‪1‬ס זינתה ע^לוכיס ואין להסהירוז ושפיר יוכלו‪.‬להז>מ' והו®‬
‫עדו^ גמורה כל ‪ p t‬ש‪6‬י‪ cpf>1‬מדפישים ו^וסורי' להקכ״ה להחז יי ס‬
‫שלוחהל״פ חנועתפפיו היה‬ ‫ואעפ״כ^ובה ?‪/‬לי כי גדולה תשונה‬
‫הןעתכנ״ל‪.‬ותפני זה קלחס סק״כה זק״ל והגיתי לפני נדולי׳וג^לקה‬
‫י וחתורן קושי׳ראשונה של שנות יעקכ הנ״ל ולול] •‪-‬‬
‫כ ג מ ר ^ ג שט! כיומא דכיפורי' לית ליה רשות נלזסטוני‪ .‬עפ״ז‬
‫פלשתי בללושי יומא לריש שתא כפסיק לא מסור®‬
‫מ! היכל אשר‪,.‬יגילו לך ימי! ושמאל פידש״י אפילו‬
‫ניאור פרש״י ‪ ,‬אומרים לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא‬
‫כ>ןומ' לא תסו' ימין שמעלו וכיש אס אומר לךע^יתין שרות ימין‬
‫וכו׳ולכאירה זה מיותר כלש״י כיוןשהוא כ׳י׳ש יהא‬
‫»לעומאליו ועי‪ 5‬דתלוק על ימין שהוא שמאל ונ״ללהתפלשיי הקשר‬
‫'גיכשישי'הגמרא הצ״ל והא תוטאי' כנהלדעי א‪ 5‬ני*כ ו‪.‬את אמרת‬
‫לית לי׳רשומ לשטןומתרציש ליש שש ןא'כשי ן וסטן א׳בסמףזה כסמך‬
‫מקשרג בי״כוהראשון מין איןלו רשות'כנ"לעיין כ״סזרעכילר‬
‫לרקן מקאאקא' וצריכין קנו לתת‪,‬טעס על מה עשה נ' מה‪-‬והיה ל>‬
‫לנו בשמן א' וצ״ל משוס דצייך להכיןמי פתי ישיר הנה שיורע שימטן‬
‫מסית לכתחילה וחאיכ'מקטרג נעצמו ומי ישמע לו שנית וא״ת כאמע‬
‫הלוא■ לא ישמעו'^זיא ןגלול העושה מאכבה ‪.‬יופר העושת מייאס‬
‫ותמה'לעכלו■ יותר מאהכה וכאם־ לא יציית האדם‪-‬לשטן מיל‪1»5‬ז■‬
‫פאת^יכ ק טינ עליו יהיה מיראה לכך עשה עול א' ולפ״ז ממנצל‬
‫‪ V” pw‬מ‪ ,‬הקנק ל ומר א נני מבקש רעתך לאשר המקטרג הוא אחר‬
‫‪1‬אעפיש לא יאבה ולא ישמע להראשון המסיתו א*כ הוה מאהנה ולא‬
‫מיראה ו‪:‬א*ש לא אסיר מ! הלכי של תורה' ימין או שיואל לציית ח״ו־‬
‫הן לזה השטן בשין שנקלא ימין או שמאל שנקרא בסמך•קשה לרש״י‬
‫־^י״זלמה לי כלללייי‪:‬שלא יציית השמאל הלא כל*ז לא יאמינו בו'מפני‬
‫שהואמ^ורג אתזכ‪ ,‬אליו ומתרך אפי' אמרי' לך על ימין שנוא שמאל‪.‬‬
‫פי' שהכל הוא אהל לאת‪.‬שגועיל^ יכ*ש כשאומרים על יאי! ימין יכו'״‬
‫פי* שאומרים לך שיש‪.‬ששזם אעפ״כלא‪ .‬תשמעלימיןויהיהתאהכה‬
‫>א| לא גלי קר' שיש שמאל הייתי טעה שהכל הס א' שמתיא ועקשל‪4‬‬
‫■‬
‫וא]ו אם ללן ישמעו יהיה מיראה וק״ל ‪S‬‬
‫■‬ ‫ראש‪.‬׳ השנר־ז‬ ‫מסבת‪.‬‬
‫ב ת לי ס פ ת‪ .‬כשם־ ילושלמי־ ני שמע שטן קול‪ :‬שיפורא כהיל ולא‬
‫כהיל כל■ שתעתנייןאמר דא וודאי שיפורא ליתקע‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫פשופרגדול ומטי יימנא למתכלע‪ ,‬ויותער׳נכ ולית ליה פנאי וכו' כל‪.‬‬
‫העולם מתמיהס למכ‪.‬דווקא כל שמע תניין ושמעתי מפי אכי אמו'■‬
‫המאה״ו המפורסם נוהויר ‪■:‬‬
‫אנ״דקק לאקטש‪.‬לפרשרע״פ דאי׳פלונתא‬
‫כמם'זו ח״א כגיסן נגאלו וכניסן עי־‪3‬י‪'• 7‬‬
‫^נאל‪.‬לכתיב ליל שימורי' ליל המש ומר ונא לגאולה מששת ימי כראשית‪.‬‬
‫ןיוד‪.‬אמר בניסן ננאלז וכתשרי עת׳די' לנאולהוהאי ליל שנערי‪ <5‬כא‬
‫להורות ל'לה;המשומד מ! התזיקי׳יולא על משומר לעתיד‪ :‬בפכסים׳‬
‫?נקשההנמראהיכי תקנו ד'כוסות‪ .‬מידי דאתי לידיהדנה משום‬
‫זוגית ומשני ליל המשומר מז כמזיקים עכי׳ל אכל אם נאמי נמ׳׳ד ‪7‬ליל‬
‫שימורי'קא׳ אמשומר תי׳׳כ לעתידי נשאר קושיא כגמרא היכי מתקני‬
‫‪ '!: a‬ואן־ נם זאת דלדעת המקשה דפייך׳האיך תקנו ד' כסי צ״ל דס*ל‬
‫בל תוסיף־ מותר ואף שמצאו רמז בתורה על* ד׳טסות רשא״י להוכין^‬
‫מכני‪ .‬הכנה •ירתום'הקשי גר׳׳ה שאם תוקעים כשהן יושביו וכשהן‬
‫עומליס לערבב השטן כא א!כא גל תוסיף וכו' ע״ש‪ .‬וכא״ש בל''ז‬
‫פששומעפעם ראשון איט בהיל לסוכר זמן נאילה אינו בתשרי רק‬
‫כניסןליל המשומר לעתיד וכל שמע תניין א"כ רואכשנל תוסיף‬
‫מיתר יקשה האין‪ .‬תקנורכנן ד' כסי היה להם להוסיף במקום סכנה‪:‬‬
‫וצ"ל דא''צ להוסיף דליל שמורים נא להורות מקומר מן כמזיקים‬
‫וליתא לסכנתא והשתא סברא לומר ריכולי ׳ להנאל בתשרי א־גר וודאי­‬
‫מטא‪ .‬זימנא לקול שופר גדול וק׳׳ל'ולפרוח ;‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬
‫כשמתכנסי׳מלאכי השרת לפני הקנ״החומרי'‬
‫לפניו רכש״עאימתי ר״ה ואימתי י״כע״ש‬
‫יגים מתקשים לשון‪.‬כשמפכנסי' ־ואמרתיילתרן דבר יקר ע"פ דאי'‬
‫בירושלמי מייס וו עיני ה' אלקי' כה מראשית השנה עד אירית השנה‬
‫תנא מלוה כיישא אחרית טבצז כסיפא עכ״׳ל וע''פ פשוטי זה מסתגי‬
‫להדדי עם תלמוד בבלי כלי שנה שלש כ כתחילתה מתעשרת בס‪1‬פה‬
‫אמנם מלאת׳ כספי ככול חכמים פי׳נפליא ע"פ■ דהשהאדס עושה‬
‫טכייהגמם ר״ה גופא מביא‪-‬המלאך המקטרג לפני‪.‬כח״בה לצרפו‬
‫לעבירות ש^ זה הש‪5‬כ והק׳׳כה חפן חסד הוא מש יכו נ»׳ מחשכ היום‬
‫מה שעשה האדם כשנה העבר והיום הזה ראש השנה שייך לשנה הכאה‬
 ‫י‪1‬יסף‬ ‫מסכת ברכות‬
‫הוא שכאו על הנכריות והולד מחזר ‪ 1‬חושפי'צקידושי ממזל ו פיו'‬
‫והלאצל דפר יש תרוכ׳פייש ומשני ברוכתאגחניע׳ דנמי'וינהםכת‪5‬ת‬
‫וכרגל ובנהר גזזן זו גינו״ק כ׳ אמר׳תא קמי' זשחואל אמר כנך הבא‬
‫מן הנכרי' קרא בנה ופר*י וכקיכא בגזת ומשני כנתי;' דהאי דרא‬
‫אצנרוי אצטלא והקשו תוס' כקישי' הנמלא הלא הולד ככ*מ‬
‫ה‪ 1‬לואחרי' ותירצו לרב אסי ס׳׳ל משום כנות זליתלי׳אצטרוי‬
‫אצטרא ע*ש לפ״ז יי׳׳ל סכרא דהוצרך כי יפליא ננז רות משים דמן‬
‫וידבר‪.‬אל כם ישראל לא הוח ממעטי'נכריה מניירות בזמן הזה‬
‫דחיישי' שמאמ״י שכטי' הוא היא‪.‬והוה ישראל וחל עליז צזיסתאבל‬
‫במיעוט כי יפלגא נתתעני שפיר אפי' נזה׳׳ז אן דגדזל הואכיס׳ דאי!‬
‫יודע להפלות ולצ*י ליכח לימוד טל הפלאה להיתר וא״כ ׳״ל לעולם‬
‫דר׳׳ע הכר דסיר חוטא ‪:‬זח״ת למה אינו גשאלה מש!ס ‪7‬ל*ל■‬
‫סברא ‪ .‬דבנתי'ד^זי ללא וא*נ חוששי'לקידושיו פנ״ל‪1‬ה*א דחל‬
‫עליהס נזירית והיצלד ללימוד כי יפליא ולית ל•׳ לימוד על שאלת‬
‫קירות אכל כד ד' עקיבא איקלע לנינז*ק ובעיר זו ידעו מי הישזכס‬
‫מאי ד נמלא נמייא להו למתא דהאי ד רא אצערי אצטרוי)א׳יכ לא תל‬
‫עליהס סירג ת^גי‪-‬ני ’פלייאלהיתדשאלה ואננפ״כ לא‪.‬ק*ל שכן ׳שנו‬
‫נשאלה כנ*ל»ע*כמשיס דנז*ד לאו מחא שפיר איכע•' לי'ני ת קני'‬
‫לשעות ודוק‪:.‬‬
‫של נצרי'הסגנו‪:‬כל*ז היו יודטי׳רוולאי ייותר אכל אחר‬ ‫קנקלם‬
‫שאלה ראשונה־ שפיר קמבעי׳צהו ע״ה דאי' כמס׳ מיר‬
‫דן ל*ז אר*א אי*י כל איסורי׳ שבתורה חין ה תד מצגירן לחיסור‬
‫י־ון מאיסזו־י;זיר שנאיור משרת א*ל אביי ממאי דהק׳ משלת להני‬
‫דאתאדילמא לטעם כעיקר הוא לחתא לכדתני' משרתליתןטעס‬
‫בעיקר ומכאן א*ש לן יכו׳מה נויל שחין איסורו א׳ סר עולם■ויש כיתר‬
‫לאיסורו פי' תי ס' כאן ובפסהי' וכקידושי'דלאכפירשי'יש היתל‬
‫צאיסורו ניפני בשאלי‪ ,‬זה לא חשיכ כיתד דתכם עוקר מעיקרו‬
‫אלא פי' הרי״׳ט בהדי' יש היתר שמותר לנחם איסורו שמותר ליזול‬
‫בנזיר אכל כלתי' קסיר לגייס ע״ש ומשני ר' אכוהו כי קאמי לר״ע‬
‫‪a‬‬ ‫וי לין טעם כעיק־ יעעולי נכרי' לאו‬
‫טעיוא בעלמא וכו' ודבק כברי חידוש‪,‬הוה ותחידוש לא ילפינ' דכפל‬
‫התורה נטל״פמיתר והקשו תוש׳בשסאיש ירושלים מה לגיעולי נכרי'‬
‫שכן אין היתר ׳ אי סורו ותירץ דככלכל׳ מדין הוצרך הנעלה■ אן! לאותן‬
‫שנבלעו מיין לאשורי‘ ל« ר* י״דאל ע׳^ש וקשה ־‪ .‬ל תירוצים הלא כנמר'‬
‫ור*ש ד׳׳לל צירזןמכלאשר יעשה מאי דרישא׳׳ל האי מבעי' לי׳דאינן‬
‫נזיר עד שיזור תכולןוהקש׳חיס׳לר״ש)נקרת ל"־* לצירוןותידוצו דה*צ(‬
‫דווקא בעינא ככ׳׳ש ולא בתעריבות ע׳׳ש לפ*ז דצא היו נזירות נוהג‬
‫כישראל כמדכר משוס זאיס נזיר עד שיזר ככולן והנה חונות נזיר‬
‫יכלו לכקריכ כמדבר דחשאק״לז אין קריני' ככמה ולא יכלו להיות‬
‫לכס י‪" p > ^v .‬ל כנזיר דן הנ׳׳ל מ׳ שאין לי טהרה■ איזלוסיומחה‬
‫ונסתר תירון התיס' לכתבו דהבלי'כמדבר היו חהזרי'לנזיר וצ״ל‬
‫תירןאתר מי' תוס' דלעיל שימתר לנרס איסורי!לא כפי' כקהיצ‬
‫הפיס'ולק״מ מנ''נ ושט נ"כ כנזיר צא חשיב היפר לאי‪-‬הורז אלא‬
‫פירושו לגרוס כנ״ל יכל זה אי ס״לנזיר‪ ,‬לא■׳ חוטא אז סוכל פי‪/‬מתל‬
‫לגרוס איסורו כנ׳׳ליוהא'*ש ‪"b‬ז הי׳פשוע להס ל קנ קני‪.‬נניי' מותרי'‬
‫דככל התירה נטי׳ל מזיצר ולא הוה צמילן מנ״נ משוס קישי׳התוס'‪,‬‬
‫דליתא לתירוצם כנ״ל‪.,‬ינס תית שלי ליתא משים יס״לכה׳׳אדנזיר‬
‫חוגיא ‪ bp‬היום דמיכח מכנין הראשי[ לנזיר לאו חוטא וא״ש התירו!‬
‫שלי על קוש׳׳יהתוס' דפי' מופר לגרום ושפיר ייכל י^עלחיל^מנצכ‬
‫ולכן איבעי י שפיר אימותרי׳וק״ל ‪.‬־‬
‫ב ט ר!‪ .‬שימש תשי וכי' כל׳ז לא הי' קשה רק ע״׳פ‪-‬הנ״׳ל יתוש*‬
‫■הקשו הא ללא פרי' במס שימש כל מ' שנה למ‪*.‬ד דמשה‬
‫שימש ככה״נ כל ה' שנה ימתרצ׳ם דדזוקא על ז' ימ׳׳מ קשה משוש‬
‫דאז■הי' נחשב כבמה קטנה הואיל ופרקו ככל יום ואיו טיי כהונק‬
‫ככת׳׳ק ע׳׳׳ש והנה אי ׳ פלונתא כזכחי ׳ דף קו״ז ל״ת סבל‪ .‬מנחות‬
‫ןנזירות קריבי׳נגמה ורבנן סכרי אין מנחה עתה נזגריית מיטות גינתו‬
‫ולאו ישרות מיקרי ובכ;וה כחי' הישר בעיניו ע״ש יג׳־גז איגר אני‬
‫הדכ הנדיל המפורסם מ' ישראל רוצה להכריע בספרו הלכה )אדם‬
‫מישראל[ ליש‪,‬מצחה ככמה דהלא ז' »ג*מ התחילו כר״חיני^‪ .‬והי׳ לו‬
‫דין כמה קטנה כנ״ל כתוס' ומציני דהנשיאי' קרבי ‪ .‬מנחות רק תה‬
‫לשיטת הספרי אבל לשיטת ?ת*כ דהתחילו המ׳לואי׳ככ״ג באדלליבא‬
‫הוכחה זו ע׳׳ש והנה ר׳עיךיכא י"ל דטודאי פכר כשיטת‪.‬הספרי»״ל‬
‫דסמס‪.‬ספרי ר״י וכולא אליב׳דר׳׳ע נטצאס׳קל דיש מכהה גבמכוס׳׳ל‬
‫ג*כ דנזירית קרב כבמה והגה נלכה ותלי נהת דצעיל חז אמרי' טיר‬
‫חוטא לא מיקרי ישרות והא״ש ‪b‬״‪ 1‬לא הי' קשה כמה שימש ז' ית״)‪1‬‬
‫כפי'‬
‫אהד‬
‫ד>|מ^י >נל יוילור הש^זי^ >למ>;‬ ‫‪0‬מילו^‪»/‬ם > ‪ ' 0‬ע^ש מר ‪pv6‬‬
‫?!קא לר' עקיכא שאלו ולחס ד‪1‬וק‪.‬י( מיגזי[ שו(ל) מ)כתחילה גמר!‬
‫מ;ויכמ המוס׳ כמס' שגהדרין® יכחולי! וז״ל ר"^‪J‬‬
‫סנל רכיעי^דס תשני מתים מנימת כאהל שנאמר כיאוי* ממיכת‬
‫>נל נחשות ממלא יכא שפי נחשת ושיעור א' ורכ>‪ 1‬תוס׳כסנהדרן‬
‫גפשת נמ'כעה*ל הקשו פוס' מימת ר׳ ישמעאל נפשת כפיכ‬
‫סכר לקמףש אסלמסולמ‪.‬כרכ>‪ 1‬דהכא וא"כ כ*פ‬
‫בכמח תקשה דרישיר״י מפמק הנוכע כמת »פש לרכיעי׳י דס מעמא‬
‫לר׳יי ליל פרי קראי נ וסלקאכפימא ונ״ל כעזהי' כהקדיס משנה‬
‫ץמיר • תצורן לוס׳תזרז גס קישיא מהלם שיף על הפיוס* כנ*ל הלא‬
‫אן אי ס"ל לר"' כ ר ״ ע ד רני ען' מו מחים מטמא‪.‬ג*? קשה למה לי‬
‫»«‪ 5‬קרת הלא אן מ״ה מפזם טמאוכהקדיס יפזרצז יתדיו ח׳׳׳ל‬
‫לגןיר אר׳ינגדלתי לעני ר״ת מה עצם כשעורה שאין מנומא אדם‬
‫באהל מיר מגלח על‪ .‬מגעה ומשתה רניעי׳ דסשמט^א ארס כאהל‬
‫אי״ד• שיהא תנלת על מנעה ומשאה א''ל מה וה עקיכא אק דני ן כא(‪,‬‬
‫מק*'נ ©יאיבע’א'להו עצם כשעורה הלכה ורכיעי"‬
‫דם ק״ו ואין לנין ק*ו מהלכה א׳׳ד י כי עי' דס הלכה כיאור קושיא‬
‫נעצסכשעירה י דוו כו׳ פי' פוס׳ יכיעי ת דם הלכה תוספת כנזיר‬
‫■‬ ‫דנכשית משמי חצי לוג שיעור כ׳נפנות ואתי הילכת'‬
‫וגרעהעל רכיעי' ע״ע והקשיתי לשאל לפי כיי תוה' ^‬
‫‪.‬מה קחנעיא ליפשור׳ ע"פ דאי' כמס' סוטה דן י״יי היכעיא להו אין‬
‫שס עפי מה שיתן תפר ת*ש דאר•' משוס ר־ ישתעא׳ כש;שה מקומו'‬
‫הלנהעוקית מקראיאש אי' ליתשכנמי התפ״שולפי התיס׳ גס נהי‬
‫דס הלרה עיקבת‪:‬מקרא נשאריקושיא־עחרא לימשכ נמי הא דרכיעי'‬
‫לס יזלמא מוכת דרניע*' דס אינו הלכהרק דיזג לתרן ‪<7‬הדתש>כ‬
‫‪.‬ההקז;);ת של עוקכת תקרת״רא דעוכדאהוא ר'ישמעאל ולדידי׳ליכ'‬
‫למיפש־‪.‬׳ לי*ל‪.‬לעילה ר״ד הלכה והא דלא קחשי‪ 3‬דלרילי׳ לאו עוקכת‬
‫המקרא להוא כנר נפ‪:‬ת כתיכ ־ ולפי תוס׳דסיר הנ״ל מתורן קושיא‬
‫‪.‬מררצז שין‪:‬א׳ הוההמלינןאחדא דנפשו׳לחורכנ״ל הייתי ט‪1‬עה לומר‬
‫‪-7‬בא להורות על קצי ל‪1‬נ לנ״צ ניית כנפש על דריעית וקיש־ת התוה'‬
‫נתי מקיר‪:‬ת דקי ל׳י׳קידיית כנפש הייתי משבש דר״י נ''כ סכל כר״ע‬
‫דרייעי' מ''כ מת ס ג"‪ :‬תגייגא וא"ת הא ר״י ככר נפשת כתיכ ואם‬
‫איתאפנ״ל ליכתובנפשיתי״ל מ״הלא התכה התירה‪ .‬נפשות שלא‬
‫נש‪.‬ש זמזלה על חצי‪ .‬לוג אנל כאתק‪ ,‬מ״ב תתים י ‪*1‬כ טמא אבל כר‬
‫נק׳באק־א והנובע על רביעי'שפירי קשהאיכמ״ד ומ״ב מתים‬
‫‪.‬‬ ‫מעמת ליכתוכ‪-‬נפשו־נ־ושפיר־דייק ר י כנ׳ל ודוק העיב ־‪,‬‬
‫^ •י ^ ך קבהאעפ׳׳כליבתוב נפשות לכי כנ״ל ונדעמייעונ׳ על שני‬
‫’ מתיה תדלא כתיב נפשית וא״ת דנתירא שלא נשבש על תצי‬
‫לוג דהלא מוכח דז״א ‪7‬הלא כנויר דתיב נפש מת יאי׳בממ׳נויר הלכה‬
‫למ"מ דנויר תיןמגלח אלא על ת״ל ופירש״ידה״ה עושה פסח דשוין‬
‫הןע״שינמצא יעכח דאי יש הברא לפרש נפשיתיעל חצי צוגהי'‬
‫להה‪1‬לה לכתוב בנזיר מפורש נפשות והילכתאל׳׳ל ויש לדחות די״ל‬
‫להיל‪.‬תח כל׳׳ז צייכא משים פסח וא׳׳ת ילמד מנזיר איכא למיפרך‬
‫שאני ‪ u‬ר שישט כשאלה י ק דא״י בת״ס נדרי' דלא אמרי ‪ p‬ישנו‬
‫כשחלה קלח היני זמצוה לאתשילי ומ״הגכי תרימה לא אמרי' ישנו‬
‫כשאלה ע׳׳ש יהכרחלפ׳׳ו ל‪ 1‬י)י דאתי' כמ׳׳ד נזיר חוטא הוה ויש כו‬
‫מציי‪ .‬לקתשולי ולח ניכל למילן פסח מיני' יצריכא הילשתא לחצי לוג‬
‫כנ׳׳ל ח"׳ כמ״ם תענית היושב בתענו' נקרא חונה ק״ו מנזיר שצא‬
‫כיעד יני' מקש׳׳י תיה' הלת אמלינן הסובל‪ .‬בעצמי רשאי‪1‬קא* •על‬
‫שמית‪ -,‬להתעטת ימתרציס דהמציה שוושככתעני' הוקיופר מעבירה‬
‫שמצער עצמו מחבילה ולפ״ו לא קאיאבע^'׳ דתתעני' לשעות אליבא‬
‫דמ״ד נזיר ^טא‪ .‬־יופב כתעני'נ"כ‪.‬חוטארק‪.‬דהמצו'היא‪.‬יות' מהצער‬
‫אבל נכי מתעני'לשיחת אין המצוה יותר מהצער דהמצוהרקמחצי‬
‫יום שחיבל לשם תענית וציער כולא יומא וליה המ״ד לא קמבעי'‬
‫רק לייקא לשיגיה ר' עק־בא דס״ל כ' מתים ייניתאי' דנפשות כתי'‬
‫וקשה דילמא בא להירות על חצי צג וצ״ל א״יב הילכתא נכי נזיר ל*ל‬
‫ליכתוכ נפשות מפורש וא״ת משום פסח צ׳׳ל ה׳׳ל לי״לן מנזיר‬
‫תשוס דישט כשאלה אינה חשוב? פירכא דכ״ל נזיר לאו חוטא)לאו‬
‫מצוה לאת־ולי ויושג כתעני' נ׳׳ש לאו חוטא ותכעי' שפיר אי תתעני'‬
‫לשעית נל״ז במקום אחר אעפ׳׳כ לא הי' מוכח דס״ל הכי רק כד‬
‫איקלע לניס׳׳ק מוכס משוס דא*י כנזיר דן ס׳׳א הכותי' אין להם‬
‫צז רית לכתי׳ לבר אל כני ישיאל כי יפליא ל״ל נכי נזרי' אע*נ‬
‫דכותי גדול איט ♦ידע להפלות כי יפליא נכי נזיר ל׳׳ל להיתר נדרי'‬
‫לתני' אחת הפלאה ־'איסור אחת הפלאה‪.‬להיתר ע*ש!א׳׳י יכמית דן‬
‫ט׳אנכרי שקידש ‪ j »0‬הוה חוששי'לקידושי׳ שמאמעשרת‪.‬השבעי׳'‬
 ‫'\ימף‬ ‫מסכת חגיגה‬
‫יקריבו ל״ה לעולה כל דחקרב' עולה להוי ואי י בכריתות דאינו נר עד‬
‫שינמר קרבנו דאסתינולח נכנסו לכרי׳אלא בהרצאת דמיל נמצא כל‬
‫שלא גחרואטתינו קיכנס נסיני־כי' לכס די; נ״נ ולפי נירא מנחות‬
‫הנ״ל רשילמי נערי' עולת אן דנקדאו שזיתים נעלי טלות דפי' להם‬
‫דין ב״נובזה י פי ח קושי' הראשונה ^גולם דהעולית לא היו פרי'‬
‫וא*ת כאיך עשו הש־ימים נייקר מפריס יותר מפעילת י״ל בשלחה א‬
‫ה״י רפלמיס אכילת הדיוט הי' שפיר הקוצי' אכל כיון דלדידן נעשו‬ ‫י‬
‫עולות כליי מותר להיות נייקר דוה עולה וזה עילה הכל ח' רק דקשה‬
‫באם כאחת השלחי' נעשו עולות לתה כינו אותנו בשס שלמים ויש לי>ח‬
‫ע"פ ד א' עולה באה על הרהור הלב ובג״נ מחשבה כמעשה ואי'‬
‫סברא‪1‬ו כ*ס ברנת שמואלקאדנכר זי״ל לכך כקרא שלמים משים דלא‬
‫כיפת עליהם אן ינעשה עילות ננוצא א״ש דהעולות היו אן ■כבשים‬
‫נמצא בג״‪ 1‬לא הי' יכול לוינר או יעלו ברי ' כשיבנה הכית הלא בתהילת‬
‫הקרנה ראשונה קודם הבית עדיין בסיני הי' נ"כ פרי' מכוס ־ הי'‬
‫עולת י א' דצריך להיות עכ"פ כתו כשלמי' שהקריבו כנ״ל אבל‬
‫בהקד׳' א לא תחפן זבח ועולה לא תרצה רק רו״ח נפברה שלא יחטא‬
‫במחשבה ‪1‬א"צ אד ביילה לכפר על התחשבה א״כ י*צ דמקודט הי׳‬
‫העולה כבשי' יא*ת ?שלמי' היו ביוקרמ; פריס י״יל דכשלתי' הי' נ"צ‬
‫עולות כנ״ל רק לקראן של מיס משוס דאין מכפרי' א״ש א״ו יעלו'‬
‫פרןס ווה הקבור עולה באה על הדהיר הלב ווה דבר •קד וק״ל ■‬
‫ב ג ‪ 0‬ן ר א וז״ל עולה שהקריבו ישראל כמדבר אנה טיעונה הפשע‬
‫וניתוח בעי י ב חהדא האי קרא יי ־י נתיב ויעלו‬
‫עולא כבשים ויזבחו שלמינז כריס אודילמא אילי ואידי פרים לרנ״מ‬
‫ובו' ע׳^ש כל הלומד׳ ׳ מתמיהס החיך תל־א האכעיא זו להא דרר׳׳ח‬
‫דאינה טעונה הפשט וניחוח ונ״ל ע״פ פשועיו ו אי׳ כיוה׳ע״ז דן ן ’ד‬
‫אר״א ב״א מנין לעולה נקיבה שכשירה־יכפרת יחיד דנתי' ייקח שמואל‬
‫טלה חלב ויעלהו לעילה ע״ש והקשה נכפר נ״ב כאיך תלינן למילן‬
‫משמואל אי לא רתיזא באורייתא הא קי׳׳ל אלה המצית שאי; נביא ופאי׳‬
‫לחלש דבר מעתה ע״ש ונראה לי לשפיר' רמיזא באוריי׳ואפ״ה מוכרח׳'‬
‫ללמוד משמואל נ׳׳ש תשיס די״ל כספק ליהאבע׳' הנ״ל ד פיי' קחי רק■‬
‫אשלמים ולא על העולות ונמצא מדקחזינן דפתיב בקרא עילות כתייא‬
‫ובשלמי' הפורש כיי ס משייע שהעולות לא היו הרים יהוח וני־י' אלא‪.‬‬
‫נקיבות משיה שהי' להסאז דין כמת יחיד כדאי' כשלהי!כהי' ע״ש ז‬
‫נמצא רמיוא לכאורה באור״' לנקיבה עילה קרינה גביי' י ולכך הוצרה ו‬
‫למילן משמואל משוס דפלונתא ח״איבמת ׳תיד ח"צ הפשט משום‬
‫דעולה שהקריבו במדבר א׳יצ הפשטכ״ה■ לכל מית יחיל וח׳ח וכהיום‬
‫ל״ש במת ציבור ל״ש ב״י צריפי' שוב הפשט ע״ש לפ״ז אן דרמי׳א‬
‫באוייי'כנ״ללקרבה ע"נ נבי׳ הייתי אומר לכאורה כמ*ד דעכביו‬
‫ל*ש ב"צ ל׳׳ש ב"׳ אינה קרינה ע"נ ניט' דקתפלני בהפשט כנ״ל לפך‬
‫ילפי' נם משמואל דאן אתר הקמת המשכן קרב עי׳ג כבייי וזה היא‬
‫הנ״ח של האבע׳יי כנ״ל אי מותי להקריב ע"נ כב*׳ או לת משום ‪7‬׳ "ל‬
‫העולות היו ג"כ פרי' רק דהבל־ז סי' מונח דהעילות היו נקיבות ולא‬
‫פרי' משים לפלינמא בזבחי' ח״א ‪:‬למיס קרבו ביינ ולא עולות וח׳׳א‬
‫להיפך א"כ למ״ד שלמים קרבו יהי' איזה קו שי' על הפסיק ע"פ דא׳׳י‬
‫בזנחי׳דןצ״א תדיר ומקודש תדירקוד׳ולפ׳׳ז ללידהי היה שלמי׳תריר‬
‫כיון דלא קרנו עדיקעולות ואן״׳‪ .‬ולה מקודשת משלחו׳הי׳להסלהקר*'‬
‫בתהיל' שלמי'ואח*כ■ עולות ולתהכתייויטלועולו׳תחילה וחת׳יב שלמי'‬
‫אצא צ״ל דהעולי׳ה־ו נקיבות ומשה בא לנו להורות דע*נ‪:‬יותר' בב״י‬
‫אפי'לכתחילה לפךקרכו עילית תחיל' דאי קרבו השליו׳'תחילה הייתי‬
‫טועה דמ״ה קרבי כעילת נקיטת משום ללא הי' לכס שיב כנמצא‬
‫זכרי׳אבל לכתחיל' אהיי להקריב עולת נקיבה לכן הקריב מקו־׳ע לות‬
‫והקריבו נקימ'ומדלא קרס הזברי׳מוכחדאן לנתהילהמותרלהקר׳'‬
‫עולת נקיבו׳בנ״י נמצ׳מוכח להעולו׳היו נקיבו׳דאלת׳׳ה יפאר הקישו'‬
‫הי׳להס להקריב בתחילה השצמי׳דהיא תדר לנבייהייוהנה צרבי׳ליתן‬
‫טעם למה עילית מדבר אינה טעינה ה׳׳ו משים דא'י בזבהי׳ דן ק׳יי‬
‫לעולת נרים א׳׳צ ליתן העיר לכהן וא*י כנריהית נר מיושר ביכורי'‬
‫עד שיזיק לכתי' ככם פאכיתיכס מה אתם עולח ושלמים דנתי' וישלח‬
‫ויעלי עילית ע״ש נייצא עולת מדבר ה׳תה עולת נרים ממש וי״ל משים‬
‫כך לא הי' צריכה הפשט משוס לע*נ אין ניתן לכרכי' כנ*ל והא יוכא‬
‫טעתא כעי לחה מיעט התירה ע"נ תן עור לכהני' אחינא מי‪:‬תא‬
‫חדתא ע"פ דאי' ביבימת דן ן"ב נירו עדה כנריס שלא יאמרו באנג‬
‫מקדושה חמורה לקדושה קלה ע׳׳ש וא״י כמנחית שלמי ככרי' עילית‬
‫דנכר' לבו לשתים לכך כילו כליל אב״ט קרא אשר יקריב! ל*ה לעולה‬
‫כל למקרשי עילה להוי לפ״ז כשה׳•'׳ מקריב בניות! הי' כולו כליל‬
‫וכשבא לכלל ישראל יתןיעיר■ העולה לכהן יאמר שכח מקדושה חמורה‬
‫לקדושה‬
‫אהר‬
‫כ פי' פו ש' כמ‪ ' 5‬ע*( דהלא י^י( כג! ונ*כ ככמה ממש^הי' לי דן‬
‫כתה כל ז' *״"מ הייתי יוחד ‪7‬כר*ח התחילו המילוא'' מאירקרכו‬
‫הנשיאי׳ מגיות אלא דלאיהי' לי דין נתה אכל כהיום מוכתני דר״ע‬
‫סבר כויר לאו הות׳א״כ ה"לדי‪%‬ות מיקרי יכןרב נ‪1‬ירופ נכיזה וס־׳ל‬
‫כר' מאיר ונמצא כהאנעי ס״ל כר"מ דיש מנייה ככתה וקש־ מפיר‬
‫כמה שימש‪« 1‬״ק ;‬
‫מסכת חטגה‬
‫‪ T I7 D 7‬הקמה בספרוומס'־חגעהעולת תמיד‬
‫' העשוי' בהדסיני י״ א מעשיה ריתח‬
‫ב‪3‬ויר והיא עצמה לא ק רכה ר״ע קי־כ׳ושוב לא פסקה ומה אני מד‪,‬יי'‬
‫מכ רי' ומנימ הנמתם לי נמלבר מנסו מל לוי הן הקריבוהידש׳׳י י ש'‬
‫סופי' היו יהקריס הלויס משלה! י הקשה כמס' מ״ק סם סתרו א*ע‬
‫ת״ל ת״ש מ' שיה שהיו ישראל כמגכר מטרי' כיו ומלתו קדמות׳'‬
‫משרעישקרכ‪-‬ו ישראל מש״להן וצ״ע עכ״יל ואמרתי י^כאויה לדחות‬
‫קזשיותו ע׳יפ דתוסבו^ הקשי ® נפרק הערל‬
‫כיק דלא מל< הילזדי'במדבר מחתת דרוה נוו פי' כיאור קושי* מו ס'‬
‫האין אכלו ילודי מלבר בשר מסיהלאכשר יבמות האייך אכלו‬
‫כשר כמרבד‬ ‫יואוה הי' אמור להם כ׳״א ע״י הקרבת שלתימ‬
‫וערל אסור בהם ‪ :‬ואמרתי להקשות ע"פ דתיס'‬
‫^ שו‪-‬סברי׳כיון דנזופי הו׳האיףכלז לשלוק שלמי׳דכפי סמינ׳ומסקי‬
‫זכאמ׳לא שלחו רק תמידי'ולב׳׳ו למה מקשי׳תוס׳הכ״ל ביכמו׳רק על‬
‫ילודי מדבר הי׳להם להקשוח קשייתס נס עליזלאימצר׳' האיר אכלו‬
‫בשד דלא יכלו לשלות שלנים מחמת רבעי סמ*כה כנ״ל רק לי"ל דר״א‬
‫אזיל לשיאתו רש״׳ל עולת י אי' סוה בסיני וחמיל לא קרב כמדבר וזה‬
‫ידוע דכ'*! שלא נתחנך לננזכח כקרבן תמיד במה מיקרי ו־וכלו שפיר‬
‫יוצחי מצרי׳ילאכולמלמיס משוס דא׳יצ סיניכה דאין סמיכה בכתה ‪:‬‬
‫יוצא מזה אבל למ״ר עולת תמיד הוה אי״צ‪ .‬הוה בעי השלניס סמיכה‬
‫ולא יבלו לשלות שלמיס וב*ת נאסר להס ח"כ ק' כאיך יוכלו לשלות‬
‫תמידי' הלא קי״ל במנחות דבעינן ממשקה ישראל המותר לו כשר‬
‫להקרבה לכךהקריבו הלוי׳תשלהם דלהס הי ׳חות׳ אכילת שלמי׳הותרו‬
‫להקריב תמידי' משל׳׳הן דהוה ממותר להנז והשתא מ פוין קושייהנ״ל‬
‫דבמ״ק אמר הנמרא שלחו קדבנות•' הוא לפי שיטה דמ״ד עייר הזה■‬
‫ובחגינ׳מפודש דע״תהוהאנ״הוכרחוהלויס להקריב תשלהןודוק הטיב‪:‬‬
‫מפוח חה שמדקדקי׳י כפסוק צו את אהרן ואת בנוולמה‬
‫■ ■ נאמר הציוי דווקא להם כיון דתמיד ש״ך לכל ישראל גס‬
‫התרגום יונתן אינו מזכןעלתאדמפקרבא בטורא לסיגי וע"פ הנ״ל‬
‫מתורן רהלזי' ההית להקרי' משלהנז לכך נאמר הציזי לאהרן וכניו‬
‫וא״ת הא תמיד א^יצ סמיכה ויוכלו אן הנזופי' להיות בו הלק וחפרן‬
‫התרגום עלתא דעתקלבא כטורא בסיס שתכריע כח״ל ע״ת הוה ולא‬
‫פסקה וא׳׳ע כעי סמיכה דליא הוה כמה!אשורי' להקריב שלתי׳ואסורי׳‬
‫לאכל בשד והוצרכו הלויס להקריב התוניד משלק כנ״ל דלישראל ‪ 10‬׳‬
‫אסור ועפ׳א מוטעם הלכר■® ביותר צריך הכתוב‬
‫רש׳׳י‬ ‫‪ n ft‬במקום שיש חס״רון כיס דהלוים היכרחו ביאור‬
‫להקריב משלק ולא משל ישראל וק׳׳ל כי נבון הוא במקום שיש ר^'כ‬
‫‪ 3‬ג‪ 13‬ח ^‪ 6‬כ״ש אומרי׳י הראי' כ' כ סן‬
‫עפ׳א ביארתי זה כיוה שנים כמדרש תמוה יניפס‬
‫על שתי כ ה'קטן כשיסש איוה היפוכי לברי' מתי יכא לירי נחמדה‬
‫ונישני' בשביל שנתחדש שיהי' העקזב למישור בכתב אמת דברי יושר‬
‫במדרש ‪5‬ז אתי אהרן זבחי אלקי׳רוה נשכרה הטיבה ברצונך לינלר שהי'‬
‫מהלך כמדבר נא איהכי וכיבדו בכלכלה של תאני ׳ אמר וכי ז? הוא‬
‫כבודי א״ל זה הוא לפי שעה אבל כשתכנס לפלעין וכו' כך היא כעולה‬
‫זו לפי שעל הטעה בדצונך אז יעלו מזבחך פייס ארש״בא אין עולה בא‬
‫אלא על הרהור י^ב כד לתרז צי' הפסוק וסמיכות דא רש״גא וידויק‬
‫א*( יעלו פרי״ם ואתא במס' הנ״ל הרא״י שתי כסף והחנינה‬
‫מעהכסן שהרא' לנכוה והחגינהילהדוע ב״ה אותרהראי׳ מעה כ סן‬
‫והחנינה שפי כ סן משום לחנינה לפני הדבור ופרי ׳ רא׳ ׳ ^ כתי ׳‬
‫זיעלו עולות קסבר ע״ת הוה זב׳״ש פנר ע״ר הוה כעי ר״ת קרא היכי‬
‫כתי׳ ויעלו עולות ככשי׳שלמים פרי' או א ד ואידי פדם תום'אליבא‬
‫אכעי' לי' אליבא‬ ‫דמ*ל ע״ר קמכעי' לי' ע״ש יש להקשות האן‬
‫דג׳׳׳ש דע״ל הוה ליפשוט משום דהא סבר הראי' צריך להיות ביוקר‬
‫ת; החגינה והאךעשו ע״ר מכבשי'והחנינה מן פרי' דהמה ביוקר תן‬
‫לבש ועיין כסוןתנחות דפר יוקר מןכגש אע׳׳ב דאדי ואיד פריס רק‬
‫יי׳ל ע"פ דתיי כיינתות לן ע״ג אר״ה שלמי נכרי' עולות דנתי'אשד‬
 ‫יא‬ ‫חגיגה‬
‫כפסוק ויאי!ר כוכיז לנערו למי הנערה הזאת יש״י וכי דרש■‬ ‫^ ‘ץ■‬
‫שלבועזדבר‪.‬הכתהראה׳ כהשתיסלקטה ‪.‬ופו'פיר ש!‬
‫התפרש׳׳ דהיהי להנ' מעלות עני ונר ואלמנה והניע לה‪,‬ללקט שלשה‬
‫ותעע''כ לא לקט? נ'ומק שי' למהב^זתלא לקטהב' ‪1‬מתי חכמה‬
‫לאשיא בוה ‪ :‬שנית לוק־קיבפסוק יתור לשון בהשיבה נערה מוקבי'‬
‫השבה עם נעתי משדה מואב כי רוכלא קחשיב ואזיל נ׳ ותאמר אלקט''‬
‫נא‪ .‬ואספתי כעתרים פירש״י זיצאמר בלבה ג"כ תמוה ״־ ׳!תכא ותעמם‬
‫מק‪-‬הכקר ועל עפה תה היה כוונת! בל נערו לומר זה השיב אל לא‬
‫שאלו וכ״סאלשך מבאר נסנני; דהנער יצהלהתורמחשבת רבו כדי‬
‫שלא יקחנה ובדיניו אלו ויתורצי כל הקושיא משוש ‪ 7‬אי' ביבמות נד‬
‫צריך שלשה בא אחד ואתר נתנ״רתי כיני■ לב״ע יכול נקכלנו ת״ל‬
‫אתךבמותזק לךא״ל אלא כה״ל בארן מנין דיש הוה אתינא ‪&7‬א לקבלו‬
‫בח״יי' דמשו® טימתא'דא"י קתנייר והאידנא דליפא טיכותא דפהיק‬
‫זבת׳ חלב ודבש דילחא קמנ״ד משיה לקטש׳׳וי ע״ש• נמצא היה לרות‬
‫כמה׳ רעותות אחד שלא נתניירה בפני נ' רק עם נעמי שנית יש לח‪.‬ימ‬
‫לילמא קמניירי משים טיביתא דא" י ו אן שהיה שני רעבון ולירא‬
‫נויבותא י״ל משו' לקט ש״ו ליה רצקרות להורות בחשמיתה דניא גיוירת‬
‫כדת וכהלכה ולאנתנ׳ירה משיס לש*ו ולכךקכמתה עמד לה שלא לקט'‬
‫שלשה וויתרה מן הייגיע להי להוהת שאין להוטה אחר לש■'ו ויה החכמה‬
‫היהביפני בועזשכיעז בא לשם בעיצ האוכל אתישי' מאכל פועלי' תבל‬
‫באמתהיא הקדיניה ביאתה מחו ללקט ואי' כמשנה נ' אכעיות ביום‬
‫בשחרית ובחצות וכמנחה פי׳ בשם ירלשלמי בשתר מפנייהיוניקות‬
‫כחצות ׳מפני יצדי' ע״ש נימצא לפי אכעיות הללו כ״א מן השניים נא‬
‫בזתט והיא עמדה שם כל ®;!נים והיה מדומה להנער שהיא לה‪1‬פ»‬
‫א‪.‬קד הלקט׳ דאל׳׳ה היה לאורחלכא כאחדמזמניש הנ׳׳ל והי־ו׳׳ש ובאש'‬
‫‪,‬ראה מעז נ׳ לא לקטה דני לשתה כנ׳׳ל שחד למי הנערה דהלא היא‬
‫ניורת ולמה מוותרת יושלה אלא היא אינה להוטה תחל לש״ו וכזה‬
‫הבי ן‪.‬הנער מדלד״ד בו ‪-a‬י זכויצ עלי' שהיא גיורת צדקימ״תמא מ״ה‬
‫אומר זה שלעמה לישא איזה והשיב הנער הפיכה לדמותי שלא ישאג®‬
‫באזתרו היא ששאלתיעלי'נער' מואביה היא פי'שאייה ניורת גנער׳א'‬
‫משום ששבה עם נעמי ואין ילה עדים שנתגיירה שי‪.‬ית משד״ה מותש‬
‫ויש לומר משוס טיטתת י דאי' קמניירה שליכתיפייש׳׳י ותאמר בלב*ה‬
‫שהיא חושבת בלבה ותאמר אלקטה כשבלים כוונת התגיירה משום‬
‫לש״ו וא״ת הלא אן משלה תויתרת דשלשה לא לקטה זה איט והלא‬
‫יתבא מאז הב׳׳קד וע״ד עת״יה ואי ׳ת־מא' שאין כוונתה׳ משום ליש״ו‬
‫היה לה לבא כזמן אחד מן הזמנים ולמה המתינה כאן כל היוס‪-‬אלא‬
‫דכוונתה‪.‬משוס לש״ו כנ״ל ו ק"ל ;‬
‫באשלי'מ״ס נתיבות פ׳אעי׳פהטעם תבואר דחופת נידה אינו‬
‫סוכה ‪i‬‬ ‫^ מסבת‬
‫רות יכננה■ ה׳י® זא''׳ הצונס יבמתו לשם אישות פונעבערוה וליכיא‬
‫דן ך"ז פ״ר מעשה כר״א ששבת בגליל עליון‬ ‫□נמדא‬
‫ללקרק' תה דנשכע ליצרו הלא תימר שפיר הוא פנוי ול א פנוי' זצ״ל‬
‫בסוכתו של יוחנן הניע חמה לסוכהאל■ ת »‬ ‫י‬
‫שאפרש עלי׳סדין פי' מפני רלהיסין על ^הל ארעי■ בשבת אשור וכו"■‬
‫א״ל אין לך כל שבט ושבט שלא העמיד ממצו‪-‬שופט וכו' המאייר ז ‪8‬‬
‫רשו ביה רבים לתיז תמיהתו ועיין בט״ז לכו ת סוכה מקשכיוה‪.‬‬
‫בוה ולי נראה ע"פ פשיטו דאי' כנמראדן טי' חג סי־יתיתעשה לך‬
‫׳לשם חובך יפר״י והא עבעיא לי למעוטי גזולה הקשו תום׳ ל*ל ■קריז‬
‫לפסול נמלה תיפוק ליה דה״ל מציה הכאה בעביסה וייילדמצוקצכ^ב‬
‫אינו ^ ו מדרבנן והניה תמי' גדולה על התום' דכד חע״ניתפיתרא‬
‫וז״ל לילב סומל פסל ארי' משים דהוסמציה הכיייב לכתיב והבאתני‬
‫את■הנמל ואת הפסח נמל דותיא רפסה דלית ליה תקנתא י כו' קר' לך‬
‫מפורש לנדמל מצוה הכ״ב מן ■הפסק ולכאורה יש ליישב לתוכו' אזל»‬
‫לשיטתם ולדי דהו הוה שפיל מדרכנ; דאי' פלונתא בט״ס ב״ק פמן‬
‫מרוכה ת״סיאזשקני ומ׳׳ס יאושלאקנימ״דיאזשקני מפניפקני*‪.‬‬
‫השכים שלא יצ״רך להחזיר נון הנזילה רק דמים ומ״ד יאוש ל^׳ין‬
‫ילין מדכתיכ נזיל ופסח נמל רזמיא דפסח דלי׳־צ ליה תקלתא משום‬
‫ייאוש ל״ק והקשו תום' האין איפשר'לומר נזול סמיא דפסח דיאומ‬
‫ל״ק הא עכ"פ'שינוי קונה אלא צ*ל דיואן ד&כר ייאוש ל*ק סבר ני ס‬
‫יאוש ושימי ל״ק נ'כ ע״ט א״כ י״ל לד״י ׳לפירה סבר צח^׳ל‪.‬י‪6‬וש‬
‫ושימי קונהיוליתא לימוד נזול' דזמי׳ילעניןיאוש רק לנ‪1‬כ«ןחצוה הכ״ב®'‬
‫אבל תיס' אזלי׳ לשיטתם דיאוש ושינה ל׳׳ין מג«)ל‬
‫ישוב על קישיא לוימיא דפסיח ולירא ליתיד על מצוההג״ב לרך‬
‫התוסרו'לןצ״ט כתבודהוהמלרבנן וק״ליזא״׳ר מזה היוצא‬
‫ללשיטית מ״ס ב^׳ק הוה ׳דאורייתא ולדל״ס סובה‬
‫»וה ‪7‬לב‪.‬בן ועול‪ .‬נ׳׳ל ו׳׳מ דאי׳ נתיס׳ היא‪ .‬דמצוכ‪ .‬הכ״ב אי® אצא לין‬
‫בקיכ‪^1‬‬ ‫ואו‬
‫מסבה‬ ‫אהל‬
‫לקלהה קלה כנ״ל לכך ממעט עור העזלה “ ל‪ :‬די׳ טלית; לכי; ‪f e i‬‬
‫כולו כליל והלו״׳ש כל״ז הי' חו‪:‬ח דהעולות היו ק>ד‪;:‬ג מדלי^ קרהר‬
‫גשלמיס קודס כנ׳׳ל ‪1‬לא היה ק‪-‬מבע׳׳ לי' מ׳׳ל אנל אהד טקדיי ו‬
‫מימרא דעולה שהקרינו לא הי׳טעונה ה״ו צ״ל מ‪:‬וס זהי׳ע׳׳נ ומשוס׳‬
‫שלא ואמרוכנ״ל משמע דכל קימותיהס מקודס הי' הכל עולות כנ''צ‬
‫זנתצא הוה עולות לדילהו תייר ו‪4‬פ מקודש ונוכל יוייד מ״ה הקרינו‬
‫העולות קודס השלמי׳ ולינא להוכית רהעילות הי' נקינויג כנ''‪1‬‬
‫ומכעיא לי' שכיר ודוק הטינ וייצורן׳ לזה עיין נמ״ס !בחי' כפלפול‬
‫קרנו זפסקי ותמצא נתת כיי דכי׳' אילו דיש דרש אי‪.‬י הרבהמופל!‬
‫גתורהמ׳שמחהנלו' אי״ו‪-‬ק"ק קאמינקת ביוש■ חתונתו למותי!‬
‫לדרש! כק״ק לכוכ כהיות עדיין שתה מופלגי' וחריפא קרמאי והוטג‬
‫כעיניהס ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫דוד תת כעצרוז והיו כל ישראל אונני' והקליכו התנעה‬
‫למחר מקשי' תו״' לתה למיתר להיחשלמי משום צני&ת‬ ‫■ ■‬
‫הלא קי״ל דדוד מתי כשנת ונל׳א חנינה אינו דוהה שכת וי״ל■דשמא‬
‫הך דהכא עלינ אדהךעכ׳׳ל ושמעתי מפי לומדי למד לומר דפלינ דלא‬
‫הי' מייצתו כשבת ו!ה תמוה ע״פ כוניא דא^י כביצוכות דך נ׳׳ז דלא‬
‫פלמי בדבר שתד יגנייהו משקר דשייך לפלונ כדין ולא במציאות ע״ש‬
‫ינ׳י׳ל לפיז קושי' תוס' ׳באופן איור ואח ‪ f‬יהי' תיריז ימס' נ׳'כ עולה‬
‫יפה דת״י כפסתי' דךע' כנון דמית נשיא פירש׳' ומצוה על כל אדם‬
‫מישראל לטמאות ולפ״ו קשה על הירמל!)י להוכרחו לטינאות לדול‬
‫והאיךיוכל! להקריב החנינה למחר׳ בטמואה וצ״ל דה״ל כמ*ד דהניגה‬
‫קרבן ציטר ודתי■ טומאה כתה דסבר בן רריתאי י כדךיהנ״ל א"כ שוב‬
‫ליפת למימר משום שכת׳ לא קרבו החנינה דהאקיימינין דהוה קרבן‬
‫ציכול ודחי אן• שנת אלא תי־רח לומ׳תשימאנינית והשתא הפי פילושא‬
‫דרצוס׳דהךת*־ פלי! פירש דסבר ככ״ד ולא לפלע בזמן מיתת דוד ודוק;‬
‫ואני עסוקי' באויצו ענין אצינה נא דברי׳ נחמד•'‬ ‫זד״ואיל‬
‫כעט נא דכ׳רת כמדרש ליני הלילה זהי'בנקר ושו■ אם‬
‫ינאלך טוב תי ה' ששב* עד הנקר היוס את לנה כלא איש ולא לתחד‬
‫שישאנה סא או הנואל ד׳׳א ליצרו נשפע ע״ש כדי לתרץ ינאי קבעי‬
‫הז״א הפא ונראה דכא לפלז אייה קושי' ע"פ להט־׳ז הקשה האיר‬
‫נכנסה רות לתטת‪1‬של ‪ 0‬ע! אן ‪ .‬שטבלה האקי״ל תבעוהו לי נ ^‬
‫ונתפייסה צריכהילישב י' נקים'שמא תלאה 'מחמה חימוו ומתיז‬
‫דהיתה עמו כיתד הוה פת כסלי והקשיתי לקאי; הלא א■'י ברמכ״ם‪.‬‬
‫אסור לקדש נדה זאין מכרכין כרשת אירוסין עד שתטהר'יא״כ אק‬
‫הבטיח? שלמחר תהי' נשואה הלא אסור לקדשה לתמר שמחר יהי'‬
‫חימודחלש כיון שאין בריר לה יויי ׳שאנה' תו הוא תוהנואל ונ״ל דא׳׳י‬
‫קינה משוס דאומדצא רעיקר כוונתו על קירוב חיבת כיאה ע׳׳ש והנה‬
‫למימר־תותדנא דחיבתי ביאה ורשאי לקדשה אף נידה ‪ I‬ובכאן ‪P‬‬
‫דת״ה נשגע שהתעורר לו אזיגינא דתיבת כיאה וזה אסור ביכינה ולכך‬
‫כשבע ליצרו והת״ש נל"! לא הי' יכול לומר של׳מחר תהי'' נשואה משום‬
‫זהי׳ קשה הא אסור לקדש נדה אכל לזה אמר ד׳א ליצרו נש»נ שלא‬
‫תהא לשו" אישית והשתא יהי' מותר לקדש נדה מחר וק״ל ‪:‬‬
‫אמר הנואל לא אוכללנאולפן אשחית את נחלתי‬ ‫ולמרוד‬
‫‪ ,‬פילש״י טעה פעמוני׳ ולא עמוני׳מקשים העולנז עיקר‬
‫חסר חן הסכר דהל״ל טעה כמואכי ולא מואבי' ־ ושמעתי לתלז‬
‫נלפהקחש מהימני הרב הנאין הפסיד הבקי בכל חרירי תורה מוהרר‬
‫יושש ז״ל אב״ד ק״ק זלאטשוב י‪:‬ן לאותו צדיק תפורסם הנאון מ׳ ‪:‬‬
‫א ל ז ^ ז ף ז״ל אכ״ד ק״ק כיאד ואמשטרדם ע"פ דא״י פלי ת״ח‬
‫שמורה הלכה ובא אם' קודם מעשה אמרה שומע״י לו‬
‫וח״לאי; שומעי'ל• ופריך שס ומרצרן היכי דקאמר אחרינאיבהלי'‬
‫נאמן אן• עלידכר וה שכשעיצ מעשה יתעו רתהימן אדבר אחר נאמן‬
‫אן אזה ע״ש ביימות דן צ״ח‪1‬תיס' לן ע״ו כתבויסיכי דהוה נונע‬
‫כדבר בנון עמשא שהיה צריך לאותו היראה אינו נתת! והנה הנואל הי'‬
‫נינעבד־ריאן אס הוהאומר מואבי ולא !‪ U‬אני'‪ :‬א הי ה נאמן כדבר‬
‫רק אם היה אומר אן עמוני ולא עמוני'' נ*כ תינו דהוה מהימן על‬
‫עמוני היה נאמן נ״ש על'מואבי' וצ״ל דשכח יזה■הדי; שלי עמוני וז״יע‬
‫דלא היה יבול רש׳׳י לפיש טעה כמואבי׳ ולא מותני' סה איט מוכן‬
‫דהלא אן אם לה טעה רק היה אומר! למואב' ולא י מואבי' לא היה‬
‫מהימן לוה דיקדק רש״י כאמת לא טעה כ!)‪ 1‬אבי' רק מ״ה לא אומיה‬
‫יטעה בדי; עמיני ולא עיענית ששכחו ושוב למי היה לו לומר מ!אכ*‬
‫•!לא ?עאבי׳ כיון דלא יסיק מהימן אקלא ו־פ״חת ‪:‬‬
 ‫מסכת סיכה‬
‫לא היה יכול לו ולפ״ז על דא קככו האיך יכונ;ו לכטש גמסתמא‬
‫הקכ״ה היה עוזר לנו ועתלראי' פןיקכח שכרם וז"פ כ לע תות לנצח‬
‫זה יצה״רע שהקכ״ה ישחכיו כנ״ל ואז ומחה ד‪>:‬עה מעל כל פניס מן‬
‫הצדיקים ומן הרשעי' משום דהללי והללו יהיו כוכים וקשה כנ״ל‪ .‬מה‬
‫להם לככות ומתת מפום זה יככו לואמר כיוס ההוא לכך כתיכ ל*!’‬
‫לו נשמחה כישועתו‬ ‫יחיד דקאירק חצדיקי' הנה אלקיט זה קזינו‬
‫שהוא הושיע לנו וע״י יהיו הצדיקי' כו‪:‬יס‪-‬כנ"ל‪.‬וק"ל וזה דפח״ח‬
‫נשם א״חהרכבעה״חספל יואד*מ ו״ל‪.‬אבדק*ק לאקטש‬
‫‪»,‬ונ>ן‪.‬דמככ*כ הותמלרכג! וכי ס יוסיףאהל‪.‬ערעי'׳אסר לישכ כסיב'‬
‫‪I‬‬ ‫כיצה‬ ‫‪ .i‬מסכת‬
‫אם לא העמיד מפולס ונ״ל ע״פ דאי' כמס' כתוכות שני דייני גזירות‪:‬‬
‫וז״ל כהתה שמתה לאי יזיזנה יומקומה מעשה‬ ‫בירושלמי‬
‫ששאנו את ר' טרפוןעלייועל החלה שנטמאת‬
‫ונכנס לכית המדרש ישאצותמרו לא יזיזה‪.‬ממקומם■ ומציין בירושלמי‬
‫שמואל אמר טעו חמשה זקני' שמרו לר״ט כלן־ א״ר מתנא בכיור‬
‫הוהעובלא א״ר אבין מתניתא יזמרו כן עלי׳ועל החלה מהזי קידש חף‬
‫ויו קודש י בעון קמי לוי מה לראית חת הטרפה ככיתאפל אמר‬
‫ליפוקל־ר ‪ :‬רכ איתיבעישתעינ! אין רואי' ננ עי' ככיתאפלאין‬
‫רואי' הטריפה ככ״א “ מעינן אר״י■ כ״ר־ בון לא חטעס זה אלא שרי‪.‬א‬
‫תמצא טריפה ויהא אסור לטלטלה ע״ש ראה זה הפלא פלאות ולא‬
‫ראיתי ולא ש!ם ספר הצה לפרשו תדא וכי ס״ד שזקינ״יס כוילאי‬
‫אין וקן אלא תכה יטעי בטרחה ח״ו נס לשון שמר׳׳ו לר' טרפון מה‬
‫קמדייק מהנ״ח אס הודו־ לאיש אחר נס ההכרעה כבכו"ר הוה‪.‬עוכ־א‬
‫קשה מג״לדילמא כשאי קדשים ונס האיו תלי־דכעו זאתקמ״י לי"׳‬
‫זהאיך מקושר השאלה לראות טריפה ככית אפליהסננק כך הוא מכח‬
‫שהורי לר׳ טרפון נול ד הטעית ולח לומר שטעו ח״ו בהויאה ולויקא‬
‫כככו״ר ודווקא קמ״י לו״י לשיטתו ודווקא מכח תה שאמרו קודם‬
‫היכרחו לישאל ללו״י ואקדים מה שהקשה כספל פני יהושע אכדק״ק‬
‫■לסב ופפ״ד דזה לשון הגמרא לימא כתמא דלא כר״ש לסכר חחתפ״י‬
‫גכילה לפני הכלכי' תרנמא זעירא כבהמת קדשי' וכתפוננתטעמא‬
‫■גקדשי׳לא יזיזנה הא לחולין ומסוכנת הוה שרי' דחזי' לכל כים והקשה‬
‫רשי'כהחת קדשים מזי לפדות אין פודי' אתהק־שו' להאכילן‪.‬לכלנים‬
‫>‪1‬״ש ולמראה עיני הגאון הנ״ל ה*׳ הירושלמי והקשהלמההיצלך‬
‫ערפי!‬ ‫‪.‬רש״י לדחוק הלא הן כהתת קדשי' מיירי ע"כ כככ!ר דר'‬
‫לאחר תורכן הוה ולא משכחת כהמת קדשו' זולת ככור והכי משמע‬
‫■ בירושלמי וככטר בוודאי לא שייך פדיון‪ .‬דקדושתרתרחם וצ״ע ע״ש‬
‫ולכאורה־ יש לדהות קשיתו ע"פ דא׳׳י אין מקדושין■ ואיןמעריכין‬
‫בזמן הזה ואם הקדיש כהמהתעקר כסות וכלים ירקבו עכ״ל וחוז‬
‫לדרכינו הארכתי לזה דכוודאי אתי' כח״ל בב״דוכנדרי' דחי[ שאלה‬
‫כהקדש דפייש' שם אס שחט‪ .‬קדשי' בה ז אין יכול לשאל על הקדישו‬
‫דחי כמ״ר דסכר יש שאלה כהקדש נמה פסקו אם הקדש יעקר הלא‬
‫יכול לשאיל על הקדישו־ וכאן לקצר אני צריף אמנם קושי' הגאי( נוכל‬
‫לדחות דמיירי אף בזה״זב־המת קדשי' דהיינויאם הקדיש לכך חתרן‬
‫רש״י דאין פולין חת הקלפי' זכ‪ ' 1‬ואף יש לי ידים מוכיטת לככה־יה‬
‫שאנו עסוק׳' כהנמשנהמיירי־ ככתם קדשי' ולא כנפור־ע״פ דא״י‬
‫בצכורות כריש מספת הניתן לנכרי כקבלה קינסי' עד י' כדמיו ונותן‬
‫כל דמיו לכהן מאי לאר תעוברימשני לא אכהמה ופריך יהא דמי'‬
‫קתני־ ותשני תני דמי״ה עוד א״י שס נכי שוחט פרס ונמצא ט־יכה‬
‫ובכור שלא הראהו לחכס ח״י שם מכרוהו לנכרי' פי׳ הברטזנר״ה‬
‫ללא קא׳ אבכורוהתיט' השיג עליוללשין מכרוהומשתע ‪-‬קאי‪,‬אכפור‬
‫ולפ״ז־ אף אנו נאמר גם כאן תדייק עלי״היעל ד החלס לשון נקיבה‬
‫ואי מיידי■ ככטר הל׳ל עליו ועל החלה אלא ש״ת דככה״מת קו שי'‬
‫מיידי דה״נו־שהקדשו טמן בזה בדיעבד כנ״ל והשת׳דבכהמת קדשי'‬
‫מיידי וה הי' טעות כהוראתם לאי" בתום' כשחי' וכתוש' נדרי'‬
‫והקשי למ״ר הואיל ואי י עי מיתשל יקרא לחלה שם ואח״ב תאפה‬
‫מחמת הוא'ל‪.‬זאייבעי ולפ״ז אף‪3‬א; ק׳ קושי׳ואת לתה הודו שלא יזיזו‬
‫ממקחיה כיון‪.‬דבהמת קדשי! תיירי הא‪-‬הואיל ואי בעי מיתשל וחף‬
‫כחלה נאתר כן והי' לפאו רה טעות כהוראה לק הס מלהוכיר ובוודאי‬
‫אי הבעלים כעצמן שאלו השחלה כוודאי לא הי' טועים רק לחזיק‬
‫דהתעשה הי' שהבעלים שאלו לר״ט יר' טלפון שאל ככיע החלרש וזה‬
‫ידוע לד' טלפון סי' כהן וח״י בתוספות הנ״ל תילוז ר* ’ היפא‬
‫לבא ליד כהן לא אמרינ! הואיל יאי בעי וכו ‘ ולפ״ז א״ש כששאל ד״ט‬
‫השאלה סכר! שהשאלה הוא שואל לוחמת עצ‪-‬זו דהיינו שבא לילו של‬
‫ר׳׳ט אינה כטל!איזה חלה■ולא עלתה על דעת חכמים כסכרתינו‬
‫שהקדש‬ ‫‪.‬‬
‫אהד‬
‫§ ‪3‬קרק לנמיכ כיה ולא כשאר מצויי ע״ש וזה >"ל אי ^מרינן מהנ״ב‬
‫^ וחורייתי‪-‬ש חכל לשיטה ז׳ דמררכנן‪ ,‬נהתר מכרה העיש' ומה ל׳ הנא‬
‫^"נ ק ר ק א‪ .1‬התם כנל מצות כיח דמדרמז ‪ :‬ולה״י יש לשרש השאלה‬
‫& באו?! זה משום ילר׳׳א מותר להוסיף על אהל אישי ו)ר''י אסור וזה‬
‫ל שאלתולהי׳לוקפקאי מציההכ"כ לאורייתא אודרכגןדכאסיוסיןז‬
‫‪,5‬על אהל ערעי יהיה■ ישיכה כעונה זו עצו־ הג"כ ואי מהכ"‪ 3‬דיכנן‬
‫>{ ה) א עוה■ כנל המצות ואי דאורייתא לא שייכא י ק כקרכן ויהא מוזא■‬
‫“^לישכ כסוב'אף שיוסיף אהל ערעי והשיב לך! לך כל שכט ומזה יהיה‬
‫משום לוטעמאכיעילמהיהוצרךלהעתיו שופט מכלשכטמההיה מגיע'‬
‫זכר ופרי' והתגיא ^שה דייגי נזילות קני' תלת אתרי! קשיא גזירות‬
‫אנזילות )מ»י ל׳׳ק■ שהייגוזרי'מידו! עלנזילות פילש״י קינסי'על‬
‫הגזל! הקשו תום' אפילו תימת נזירות ונזילית תי• מילי תלת ■אתרי!‬
‫ל״ק דד״גי גזירות היו שני' ודייני נזילות היו שלשה וי״ל דאין סכרא‬
‫‪,‬שיהלז לאחר שני שררות באס יש »‪:‬ד משיכי' הראוי' לזה ע״ש א"כ‬
‫לתיריז של'תיס' מוכרח לומר דנזירות‪.‬ונזילית חד הוא רק דהיי גוזרי'‬
‫»נל נזילות וזל טעס נכון שהוכרח להעמיד מכל שכט כדי שלא יהיו‬
‫איזה שבטים מופנים כיוןדהם ראוי' ל‪:‬ר׳ כג״ל כתום' וכשכאי' אגו‬
‫לשיניה זו שגוזרי' גזירו' על נדלותפי' קנסות לכאורה מקשה הוא‬
‫למה קנסו לגזלן האאתרינןיאיש קני מפני תקנת השכ״י והאירקונסי'‬
‫ואין יזוששי' לתקנת שביס וצ׳׳ל דכאחת אף יאיש ל *ק ינזל דומיא‬
‫דפסק וא*כ לפ׳׳ז מצוה כב״ב דרכנןכנ״ל‪ 1‬א"כ אף בשאר מצות א סי'‬
‫‪-9‬זב"כ ואסור לךצפרום הסודי! משום דיהא אסור ל־שכ כסוכה כג״ל‬
‫נק״ל■ ‪I‬‬
‫ח״לכדף ל״די׳ייאומר ג' הד סי׳ זכו'ר״ע‬
‫אומר כשם שלולכ מחד ואתרוג א' קך הדס א'‬
‫וערכה א' א״ל ר״א יכול‪ .‬יהא אתרוג עייהז כאגודה אחת‬
‫אמרת יכי גאמר פח עז כדר וכפות תחרים והלא לא נאמר אלא כפת‬
‫**שפירש•״׳ וכי נאחר וספת תמרי''רניהוי מהחע וי׳׳ו מוסיףעל עגין‬
‫ראשי! לצרפי עט פלי טן הדר והלא ל א גאמר אלא כפת‪.‬משמע כפני‬
‫»צמן ינא עם האתרוג ועגףען‪ .‬מוסיף עליהן‪ .‬וערכי גחל מ‪ 1‬םף‬
‫*ל כן‪,‬שנאמי* כהן ויין לפיכך נאגדי'■ עם הלולב עכ״ל שמעתי רכי‪.‬ם‬
‫יז^תקשיס מה חיבור■יש ליכול יהא אתרוג ו נו' להא דלעיל ראי״ע כש'‬
‫שלולג‪.‬א׳ ואף אני אענס חלקי אחרה נפשי ע"פ פשוטו‪,‬והסגנון כך‬
‫יהיס‪,‬כל''‪ 1‬היה קושיא יכול יהא עצומה אכל לפיהקדמת^ר״ע נסתר‬
‫הקושיא דימל דתירן הנתרא יהא אתי שפיר ע"פ דאי' כדףהדכק‬
‫ד״ה וי ״י אתת ללולב ו״א למק־ש ה׳ה דה*מ‬ ‫בתים'‬
‫למיפרן® לאכא שאול של כעל ושל הריס מנ״ל‪^)■*1‬‬
‫לית ליה ולכאורה לשון ושמ״א שכתתו תוס״■ איני כיאור נחמד‬
‫מדוקדק ועוד תמוה תה דסייחו כתוס׳וע״כ לית לי' כתזס' אמת‬
‫לאבא שאול הא ע"כ גם לררנן לית ליה ואמ״כ ללולב ^■א‬
‫למקדש‬ ‫מצאתי כמהרש״א קישיא יו טונתי לדעתו אמנם הכל‬
‫‘ תית בתלאמחדאע״פ דאי' כירושלמי שלכעל ושל‬
‫‪.‬הרים מנין ת״ל וערכי נחל ו' לרכות ולכאורה זה כוונת התוספות־‬
‫‪1‬שמא לית ליה משום דיש לומר דסכר הלימוד של ירושלמי הג״ל והשת'‬
‫ממקלק בתזס' וע"כ לית ליה׳ לאכא שאול מטם •דלרמן יש להם‬
‫לסמוך לימוד של בעל ושל הדיס על לימוד הירושלמי הנ״ל והא״ש‬
‫בל״זלא היה יכול לתתוכי נאתר וכפת כשלמא התם כתיכו ווין כנ״ל‬
‫גיש״י הייתי אוח' מנ״ל למימר הכי דילתא נס התם הוגיןלחו להוסוף■‬
‫»ל העלי‪.‬ון קאתי רק לו׳׳יו דועיבי לרכוי קאתי כנ״ל כהירושלתי‬
‫‪,‬ולשון ר^ם דעי־כי אתי על ערכי שתים אכל כהקדיס הגת' מימרא‬
‫די״ע כשם שאתרוג א' ‪ p‬ערכק א׳נשאר הוי״ו דוערט מופנה וע"כ‬
‫^דוסיף »ל ■העליון שאתי וא״ש ולוק כי נכו‪.‬ן ואמרתיו לפני חכמים­‬
‫שלימי'וקלסוהו ‘‬ ‫'‬
‫ג ר ה נ״ב האי הס»לא מאי עכילתי' עפ״ו אטעיתך דגו‪.‬מתיק‬
‫כפסוח כלע התות לנצח ותמה ה' דמעה מעל כל פנזם‬
‫ואתי כיום ההוא זה אלקינו קויני לו ננילה ונשתמה כישועקו עכ׳׳ל‬
‫ולקדק‪ .‬לשון ו א מי אינו מדוקדק כיון דקאי על כל ישרצ‪.‬ל נק מאי‬
‫קחדייק ייעל כל פנים וע״פ הנ״ל מתורזדוה לשוןקנמיא האי ההפידא‬
‫»ל יצר הרע שנכרג משו׳דלעתיד שוחטו הקב<'ה ל'צ*הי בפני צדיקי'‬
‫זיפני רשעים הללי והללו כוכים צדיקים כוכים אזמרי' האיך יסלנו‬
‫למו ש הר הגדול הזה רשעים כוכ*'‪.‬האיך לא יכולכו לככוש כחוט שער*‬
‫*זה ע״יש ולכאורה ק‪:‬א‪.‬על הצדיקים מה הה סכים כיון שפכשוה‬
‫זןמחה געי למיעבד גא״ל ע"פ דיצ״הר מתגגר ואלמלא הקכ״ה‬
 ‫מסכת מצה‬
‫שחיטתו כשירה ולפי הירושלמי י;ר‪.‬י ’‪).‬ו‪ .‬אף ביה אבלוהאיך יבדוק שם‬
‫אי שחט שפיל אלא למותר לפרוט ביריפה נ־״ת רק דבל"( כלא לוי‬
‫ה״מי יכול למיפשט כנ״ל ואי! לומד לעילס־ אין רואין נכ*א רק דמ״ה‬
‫כחן שחיטתו כשירה‪-‬לישים שיוכל לשאת לחיז ולבדוק הי' קשה הא‬
‫מתני׳דסומא תיירי סתס ויש לכלול בו אפי'? ’ *טוכי׳יט חכור‬
‫לשאת לחון דילמא תטלטל מידי מא חוי ואעפ׳׳כ שחיטתו כשירה אלא‬
‫מוכחןזרואין טריפה בב״א רק אליבא דלוי ראי*׳ בח״ס שבת כסופל‬
‫לו*> כ׳ הוה חייתי טריפתא לא הוה ח‪1‬י לה עד דיתיב אקילקלתא‬
‫דאמדדילפא‪-‬מיטרפא ואפילו ■לכלבי' לא חזי לטל»לה א׳י׳כ לשיטתו‬
‫דלו *י תותרלטלטלעד האשפה קודם שיוויע שהוא וודאי טריפה ח*כ‬
‫שפור איכא לאוקמי מתני' דמתיר בית אפל ע״י שישאנהלחזן וזה‬
‫אפי' ני" ט מותר ללו"׳ ולא נוכל לת פשט דכולקי׳כב״א ושפיר אתא‬
‫בעון ק מי'לו״י מה ליאות טריפה בק״א י רק דקשז אעפ*כ ישאנ‬
‫שח^גו אף‪ ,‬בלא לוי וא״ת בלא לוי הייתי פושט תמתגי' דסוימא כגיל‬
‫ל»א בית אפל לשחיטתו כשירה ומשמע אף כי׳׳טדאסור לצאת לחון‬
‫וכלקי' בכ״א ונבשט לרואי' ככ״א קשה דלמא מ*ה בי״ט שר♦‬
‫ליכול להכניס אכוקה לשם ולא יצטרך לטלטלה החוצה אמנסוה נ ל׳ין‬
‫דהיינו כובדי' דלעולם שוחטי' קהי בין כיו־ בין כלילה היו הדיקי'■‬
‫מכריחם להורית על אבוקה אבללפיהנ״ל לבהמת קדשי' הוה‬
‫וצ״ל לבמות חותרות יומצינו כוה׳׳ז בה׳׳ק וי*ל לעולם שוחטז' לצ‬
‫^‪1‬י על נין כיוס רק על במות כר־׳ל ולית לן היתר אבוקה כלל ומוכלם‬
‫’לשאת חון ולכךאיכעי' דווקא קמי לי״י מ*ל ודזק השיק ;■‬
‫^ מסכת מועד קטן‬
‫ב ג מ ר < ^ כי‪-‬נח נפשי דלב הינא סכר רבנן לאצובי ם׳ים‬
‫אפ ריא א״ל רכ חסלא מ׳לתא דבחיים לא ס ‘צ‬ ‫‪.‬‬
‫השתא ליקום ולעבד ל״י לא׳יר הלכי אנא חויתא לרב הונא דהזה כעי‬
‫למיתב אפוריא והוהיתיב ס״תעליה וסף כלא אארעא ו ס' לא הוה‬
‫נפק פוייא מכנא סכר לשלשולי מין גגות אר*ה הכי נתירנא חכסי‬
‫שמת כבודו לרך‪ .‬פתחי' וכוי ע״ש ל־קלק למה דווקא כמיתת ר׳׳ה‬
‫בעי למיתבס״ת נם לאיזה ענין בעי שלשול׳ דרך גנות תם מאי צטדו‬
‫במיך פתחים ומצאתי שכתת לקט בין כתני אדוני אני הלב ה׳׳ה מ'‬
‫ישראל אמק״ק לאקטש ובתחילה ביאור פי' בגמרא לשבת® ל׳ סימן‬
‫ורי׳׳א הוה■יתבי חלף ר״י בר אתא א״ל חד לחברי׳ י‬
‫ניקום מקמי לנכר לחיל חטאיז הוא א*ל אילךניקו פי' במם'שכ>‬
‫מקמיה ינבר בר אורייןהוח א״לאתינא■ לך אנא על גבר למיל‬
‫לנכר דחיל חעאין ואת אמדת ו כו' תסת״סלר״א חטאן‬
‫הוא דאמר להיל חטאיןלאר״י משום ר״א איולהקכ׳׳ה‬
‫בעולמו אלא יראת שמים בלכד שנאמר זעת? ישראל מה ה׳ (ואל‬
‫מעמך כי אס־ליראה וכת־כ ויאמר לאדם הן יראת ה' היא ימחה ‪j?C‬‬
‫בלשון יווני קורי' לאחת הןמסתיים ורכוהדיקדוקים א' מהדקאמר‬
‫אתינאלך אנא אינו הובן בניה למה לי הרי קראי הא מעתה ישראל‬
‫מוכת שפיר זתירן הנ׳׳ל בהקדי׳גמרא דפ״ק וכבול עשו לו בחומו זה‬
‫הזק•' שהניחו ם*ת על חטזי ואמרו קייס זה מה ש‪:‬תוכ בזה ופריך‬
‫והאי האי לנא נמי עבדי' הכי ותשני אנוחי מנחינן קיים לא אמריי ןועול‬
‫אירצו שם אפוקי«פק־לן אמתי לא מנחינ; ועוד אפי׳ קיים אמריג!‬
‫לימד לא אמלינן ופלי' והא׳׳ר גדול תלמוד שמביא לילי מעזה צלמא‬
‫מעשה עדיף ע״ש נננצא לפיהס״ד בגמרא למנתינן ולאאמרי' אפי*‬
‫קייס משום ללא ידעינן הי עדיף וצריך לשייר חד לחוקיה דדייין‬
‫וכבוד עשו לוכדפרי' המקש! והא האילנא משמע דא*כ מה ד‪.‬כוק‪#‬‬
‫וחזקי׳ והנה תום׳ הקשו אדרבא מנאןיטרה דפלתול גדול‪;:‬מביא ליד*‬
‫מעשה ומאי‪.‬אמר אלמה‪,‬מעשה עדןף וא!מל ר"ת דה׳׳׳פ כיון דאתי■‬
‫קייס ע*כ ככל למד דאל״ב האיך קיים א*כ מאי איגר למד לא אמרי'‬
‫הא כיון שצמר קיים הוה למד בכלל נמצא ל‪:‬יין ?*פ אמינא לךאנצ‬
‫דחיל חטאין‪.‬א"כ כבר בכלל כזה בר אול״ןי ואי' כמס' מנחוא שצל^‬
‫דמא כ״צשלר*׳ כגון אני שלמדתי כל התודה קולה תה שאלמד הכמ^‬
‫יוונית קרא עליו מקרא זה והגית בן יומם ולילה צא ובדוק שעם‬
‫שאינם מן הין־ו ומן הלילה ופלינאירשב״נדאמר פסוק וה לאמצו©‬
‫ולא חונה אלא דאה הקב״ה שד״ת חביבי' על יהושע קרא עליו מקרצ‬
‫ום לברכה ולפ״ו מתורן קישיא על ‪.‬ד״א שאמר אין ל‪.‬הק‪5.‬״ה אלא‬
‫•ילאה משמעי דעליף מן פויה קשה הא כת‪,‬יב והגית ולפ״ז הנ ‪ ¥‬י״ל‬
‫למ*ל לר*א לפסוק זה דוהנית לברכה נאמל ולפ׳׳ז מנתדיללמיל‬
‫יווני' זבא״ש בכ״ק בלשון יענית והכמע יוונית חדא והא״ש דמפמוק‬
‫לא«; תה &׳ וכו׳ היה קשה הא כתיב והגית לכך ״ביא פסוק ב׳ שגן‬
‫מללגותר‬ ‫גלשק יוונית א*כ‬
‫אהר‬
‫שהקדשי(' ‪13‬ה*ז רק פהשיולה על כלור וחלה ופסקו דלא י‪'« ' 1‬‬
‫ל׳ריקומם לא* היויולעיס להשאלה שאל יויש אחי ^הוא בהי‪/‬ת קדשי*‬
‫כהקדיכס ה>'מפי^ס להיויד שואל‪ ,‬על הקדישו‪ .‬מ׳׳ל והא׳*ש *עי*ו‬
‫ה ׳ זקיגיס לאשעעו ה״ו כהוראה רק שטעו כענקי•השאלה שה‪ 1‬ר*ו לר'‬
‫טרפון דייקא שהואהי׳כק וסכרו שכבכור קשאיל שמיל׳א״י מתטתא‬
‫אמרה ‪ p‬דכקז־שים הוה עוכרא והנו טעו שככמר הוה עוכרא מ »ו‬
‫דאמרו עליה ועל החלה ואי בנכור מיירי עלי״ו מ»‪3‬ע(׳ לי' למימר‬
‫אלאמהזהקר״ש ד״קא ולא ככור ד ‪p‬דיש מאליו ונמצא ממי שאלה‬
‫והי׳ טועי׳ *‪:‬וונת השואלדהכרו ששואל על ככוייולאיטעו כהוראה‬
‫יז״יק‬
‫‪ 1‬ה ש‪ 71‬א יקושר השאלם ובתהילה נתלדמהשמקשים■ העולס‬
‫כת״ס® חולין דן<י''נ ו("ל‬
‫השוחט כלילה שהיטהו נעירה ו קי‪ ,‬הסומא ששחט כיאו׳פלקושי'‬
‫שחיטתו■ כשירה וער״י והתנן לעולם שוחטי' כין עולם כחולין‬
‫*יום ובון כלילה ומשל כאן שאטקה כנגדו ד׳קא דומיא לסומא‬
‫נמי דקתני ל׳לה ־ומיק ליום והכא דומיא׳ דסזמא‬
‫ע״ש מקש׳׳ ל׳׳ל שני'־‪.‬וכרות כחדא דיקא נמי תסני ונ׳׳ל ע״ע דא״י‬
‫כגור י^דאין שזתגיי'' כלילה כ־כ הרשכ״א ה׳׳ה כיוס נמקו® אפל‬
‫והקשה הע״ז על כלשכ׳׳א כשלמא לילה דילמא כהמשך ה!מן ישנת‬
‫לבדק הכימני׳אכל כיוס כתקוס אהל מ״ט הא יכול תיק‪ .‬לכדוק ע״ש‬
‫ונראה לי להכיא סיוע להרשב״א מהגמרא דא׳־י כמ״ס יעילה רף‬
‫ך"ד סומא הורס על שתער״י אמרמי שלא ראה מאורות מימיו אינו‬
‫פורס הקשו תום' הא ר''* מכר־סומא׳ פגיור מכל המצות וא*כ אפי'‬
‫רחיגיוחורות‪ :‬ונסתמא פרור ומערש כירושלמי וסומאדמתני' מייני‬
‫בנית אפלוא״ר לא שייך לר^י לתיפכר־משום דפטור יין כל מצות רק‬
‫זה חידושו אם הי' בכית אכל כל ימ'ו פטור ואי לתו הכי שמתחילה‬
‫■ראה רק היום הוא במקופ‪-‬־אפל‪ .‬חייב עכ*ל ולז״ו הרשכ״א מכקש‬
‫ל'קודו ממשנה דתולין מסומא ששחט וע״פ היי־ושלמי נכלל נתיכת‬
‫אפל ‪ m‬סומא והנה‬ ‫הונוא גס בית אפל ל‪:‬ך אוסר לשחט ככית‬
‫לכאורה יש להקשות על הדיקא נמי למיירי כאכוקה משום לתני‬
‫לילה דועיא ליום■ קשה ולנוא א״צ אטקה אפי' כל־לה והדומיא לקתני‬
‫הוא להיהך יום דומי' יל־לה לגיימ לו ס בנית אפל מותר■ וא״ת‬
‫עעיטאתה לילה ממש ״ותרמכ״ש ביתאהלדילמא■ אתילאוריי‬
‫לשוחטי' ביזס־בב״א אפי‘ ני״ט משוס לא״י בפוסקי' גבי מוקצה ‪.‬‬
‫לילמא מטלטל ושכיק וקא מטלטל מולי ללא חוי ונמצא הי' ה״׳א שלא‬
‫לשהט כי״ט כנ״א להכרח לשאתו א‪,‬חל־ שחיטה למוז לסלקו אי שחט‬
‫שפיר ודילמא יהא טריפה־'וקנזטלטל מידי ללא מוי לכך אתי לאשמיענן‬
‫דחפי' כי*ט מותר ככ״א ויזנ^ל לתני משוס אבוקה כנ*ל אך לפי‬
‫כירושלמי שהביאו פוס׳ מנילה‪.‬רנוכל לכלולבסומא כ״א וכאן בחולי(‬
‫תני לילה וסומא בהלל׳ דרק■ כליעכד כשירה שמיטתו קשה לפי הנ״׳ל‬
‫משמעשם שאפי'‬ ‫דאמרתי לכאורה דיוס דומיא דלילה לה׳תרב''ח‬
‫לכתחילה מופר־וקשי׳ אהדדי וצ*ל לסומא דמתני' לנשר רק‬
‫בדיעבד מיידי כי״ט ומתני' דלעולס שוחטי' חיירי כחול ולפ׳א שוכ‬
‫ליכאלאסוקי ארעתאלאוקמי מתני' דלעולם שוחטי'יום דומיא‬
‫דלילה להתידכ״׳א בחיל קשההאכ״ש הוא מדלילה ממש מותר כ*ש‬
‫ב״א חי בהול מיירי אלא ההכרח לחלק כין‪.‬עתני' בא נוקה והת׳׳ש‬
‫כל*ז לא הי ׳ יסל לומי ליקא נמי לותיא דיוס הי׳ קשה דילתא‬
‫להיפך יוס דומית דלילה להתיר ב׳׳א וכי׳׳ט ובאעת‪ .‬בלילה א"צ אכוק ’‬
‫לכך הכיא שפת יתר והלא רומי' לסומא ותני לכשל כיי ענלו אן! כיח‬
‫אפל בכלל סומא וקשי׳ אהדדי כנ*ל וצ״ל לסומא מיידי בי״ט א״כ‬
‫מוכרח לחלק כאבוקה כנ״ל ודוק ‪:‬‬
‫‪ 3‬ד ז * ר על הראשונה שהמעשה הי' בכהמת קדשי' שהקדיש‪.‬צ'‬
‫ולכאורה היא דוחק לאוקמי תילתא בדאי עבר‪,‬ועקד‬
‫ויש לילהתצ‪-‬א עיר אופן לא"׳ חד מ׳׳ד סכר לעולם שוחטי' משום‬
‫לכתחילה נאסר להם כשר תאוה משנכנסו לאלז זנכנה הכית הותר‬
‫להם כ״ת ועכשיו שנלו יכול יחזרו לאיסד הראשון לכך שניט‪.‬לעולם‬
‫שוחגיין וה‪.‬ריך שס מההילה ‪-‬ז״ט יאשר דהוה מקיכי ולכסוף אשתרי‬
‫דהוה מרחקי כ״ש השתא לארחיקו להו טפי וקמכיק לעולס‪.‬שוגעגי'‬
‫כין ביום וכו׳ ולפי קושי׳ ספי׳ שהקשו שס כיון ללא קידשה לע״ל א״כ‬
‫מותרי' נמות א"כהוה מקרני ביפי והי'לאסור נמצא׳*לשפיר‬
‫אשמעינן לעולם שוחטי'וא״צאוקמיהא דלעולס קאי אכין ביום כין‬
‫בלילה רק לעולם קאי על בשר תאוה כנ״ל וכיון לכמות היו מותרות‬
‫דלא קידשה לע״ל נו ‪ b‬למצוא שפיר חף לאחר חורבן כהמע קרשים‬
‫ופא״ש כעון קמי לז*י מה ליאות וכו' משום רכל"• לא הי' שואל־עס‬
‫לראות עריפה כק״א הייתי יוכל למיפשע תחתני' לסומא ששאע‬
‫שחיטתו‬
 ‫ספכת‪ .‬מכה‬
‫וצ׳׳ל תש!׳ מילתאחדתישמחדש כה מיתר א׳׳כ ארור ל׳׳א לומר דבר‬
‫עדיכא וק״ל כלל‪!,‬ול> אי ׳תעשה עדין> מותר ללרוש ל?ון יווני ‪ 1‬מ ה ־ של חנירו דאז לא הוה חדתי אם לא ש׳אנור לבר מחודש יותר בל״ז‬
‫היית׳ אומר סנלן דתילתת חדתי מותלי לרך אמי י עו שבקי בהנד״ה‬
‫הוא‪ 1‬ע"נ דמותר לעיי; כספרא אגדתי; איייה ה״ה' מילתא חדתא׳‬
‫כנ״ל יק״ל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ H D‬כני אהרן■בתחילה יתורן דא״י במדרש לא חתו גני אכד;‬
‫אלא על שלא נכילו עצה זה מזה ורבים צווחו מה חכמה ומה‬
‫עצה בעי כאן ינהיז דברי ת!ס' במ״ס ברכי( דן'‪ ''.‬א כעי ר׳״א עילת‬
‫נלבת ציבור טעונה שירה אי לא ינילהיכס אחי רחמנא■אלת עולת‬
‫חינה^חת ע*נ או עולתיכס דנל' ישראל ת׳׳ש ויאתר יזקי' להעלות‬
‫העולה על המזבח ובטתהיזל העולה החל שיר ה' וחצוצרת האי שירה‬
‫מאי עכ׳דת׳׳ אליתא רעולת חובה למה לי'אמלוכ׳ דכתיב ויאמר‬
‫הזקי׳משמע שיה*'נמלך ח״ליע׳ינ והורו לו לשוי־יאר׳׳י לא עולת ר״ת‬
‫הוה וקמבעיאלי' אי הוקבע ר״ח בזמנו וכו׳וז׳׳ל פוס׳טיבאתימא®‬
‫והלא אתמול הקרינו נ׳־׳ר יוומפי' ולא נשאל אתמול‬
‫ביאור קושי' ‪ :‬ע״ש ולכאורה יש לדחות תמיהתם ע''פ דצרי'‬
‫המוס' במ״ס להככיר הספק דדילמא לא הוקנע ר״ח בזינו וה״ה‬
‫עירוכיןא׳ ע״נ אין כבש העומר או מו סן של פכח דיתייול כזמנו‬
‫צריכה שירה והוה מלין בעזרה י רק דא״י בינהות דן ; " ־‪ L‬נבי‬
‫כבש הבא עס כעודר שנשיט שלא ל‪:‬תו ונפי ת'‪:‬יד‬
‫בשלמא הנך עולות ניההו אי לא חזי לעולת יוכה חזי לעילת נדב•; א"כ‬
‫נסתר הספק של חזקי׳ דהלא חזי לנדנה' ומותר להקריב חינה גיי‬
‫מו כן דאחחול של שעיר החביהת הספק במקומו עומד דליכא ליחוית‬
‫חטאת כנדבה אמנס יש לחלק בי‪ :‬חטאת ציבור ליחיד ו אן בחניית‬
‫ניפא דציבור ע''פ דאי' בקידושי' דן נ״ה בהייה ‪:‬נ״‪5.‬את מירודל‪-‬ס‬
‫למגדל עדר זכרי' עוצת ודילמח תודה ויזשני וכז' נקיכי‪ ,‬זבחי שלמים‬
‫ופרי' ודילת׳א חטאת ומשני חטאת בת “נתה זי‪.‬שתכח בת שתי שנ*ם‬
‫מקשי' תום'לעיל וכי זכרי' ליפדוך ודלמא שעירי רגלים שהם חטאת‬
‫וזכרים ותירצו דהס של צינור לב בי׳ד מתנה חס ׳אבדי יה‪-‬יו חילי! ע״ש‬
‫ולכאורה המה נגד גמרא ושבועות דף י׳׳א דא״י תמיד! שלא הוצרכו‬
‫וכו' קרישה כס‪ :‬ן להיכן נלכה ימשני לב ב״ד מתנה אס הוצרכו‬
‫הוצרכו וא״ל יהי' לדמיהן פירד׳׳י לב ב״ל מתנה בשעת ציקיח? דלא‬
‫ליקלש קדושת הגון אלא ״ הצריכי' וכל מידי לציביד ‪ 0‬תני' ב״ד לג‬
‫שני כל״ז לח ישברו‪.‬לנלזגילי לרך גג רק מאמת שנתווד' _ איתני' פד ושעיר של י"כ שאבדו והפריש איירי' תית הס וכן כ־‪1‬י'־י‬
‫ש״א שאיוו ימיתו ר״ש חימר‪ -‬ירעו ואמאי ניייא לב ג״ד יפי׳ יוישני‬
‫אבוד״י קאמרת שאני אכוד׳׳י רלא־‪.‬שכיח׳ פירש׳׳י הלנד לא חשיב ‪" 3‬צ‬
‫להתנות עליהם עכ״ל ילפ״ז מאי מתרצים תוה׳ הנ׳׳ל בקידושי'‬
‫דמתנימעל אם יאבד!נ״ל רתום' ילכו לשיטתם דשסאייי ״ה שירררו‪-‬‬
‫זה בזה א׳׳ל יקרבו א׳׳ל הלא לד! כפרתם ש;ה ח״ל כולם באי' לכפ'ר‬
‫על טמ״ו ואלזאי ליחא לב כ״ד ומשני ר׳׳ש לית לי' ל‪ :‬נ״ד מקשי'‬
‫תום' ולא ל)צ׳ צשיוי אניד׳׳י שאני דהכי‪"-‬׳ דלעיל וודאי לא שכיהי‬
‫דנזהר׳' לשומרן ביותר שקדושתן מדובה ־‪:‬כנכי' צפני ולפנים א''נ‬
‫אינהו גופייהו לא שכיחי דפר ו־עיר כל ׳"כ אינם א‪,‬לא פ׳׳א בדניה‬
‫צשעירי ע״א לא ש;יחי כלל‪.‬אבל שעירי'‪.‬חיצוני' דרנליס שכיח׳ ׳מובא‬
‫ואכודי ‘ דידהו שניחא ו>י‪.‬סק‘ כ״ד דעתם ל־־מנות א"‪ :‬לפ״ז ייתרצים‬
‫תוס' שפיר כקידושין דשא הלש! משעידי 'רוצים יחייך לב פ׳׳ל להתוות‬
‫א"כ כיץן דמהקי כ״ר דעת״הו להתנית ׳"ל דלכס מתנה אן ע׳׳ז אס‬
‫יטעו ולא יבא תיקלע הקביעות סמנו לא להוי השעיר קד‪1‬שת הוון‬
‫לחטאת אלא שלמי' ויקרב נדבה ולכצ‪.‬ורה כקשה לב הרין הויופינ ת'‬
‫יצחק נר״וימק״ק זניאזיז נהייתי דורש בהספד ‪ p‬דוות׳ הרבהמאה׳׳נ‬
‫הוותיק מ' מעינדל אב״ד דק״ק הנ״ל האיך מכי לאתנויי על ה‪;:‬ר‪.‬ת‬
‫שיהא נדבה הא אי; ההזאות שוות עב״ל־השואל אמנם ז״א דק׳''ל אף‬
‫אסמיהין ה‪1‬צמ האי' כאילו ה; מיס וא״תזה צאעלכ ו״־‪ ,‬למטה‬
‫קי״ל כזבחי' דן ך״ז שלא כיוקיייו כייקומו דיו׳ א״כ קהה רתדויי״ הו‬
‫סכיקא הנ׳׳ל הא חזי לנדכהוצ״ל דיו םי׳׳ובניכן י״ל דאיקלעישבת‬
‫ואסור'להקריב אל< נ דיה ולכך “דיר חתסכקא לח‪:‬קן'אך התיניז‬
‫בספק יום ׳ ״ו אבל קושי'׳ התום' ליתא די״ל דלא קמהפחא ילי' על‬
‫לאתמול משום לב כ״ד כנ״ל ומיתר להקח׳וא״ה ככרא כנ״ל דאיקל׳‬
‫בשבת מנ׳׳ל להקשות תכח זהכשלייא לתרז אייתי קייספקא לי' ניבל‬
‫לדחות כסברא דאיקלע בשבת מ״ה קמספק ת לי' אכל ליחבוח‪ .‬ע"פ‬
‫סברא וי הםוניא יונ^׳ל להקשות‪1‬ק■ל ועיין בתום' זבחי' דן ע''נו צ״ב‬
‫ד״הכתוס' אר׳׳א ־רו אי'כאילו הןמים למוסרות הזאה א''כ שכיר‬
‫קייתני שיהא החטאת רגלים ואם טעו יהיז שלמי נלבה !לק״מודוק ‪:‬‬
‫גבי נדב ואכיהוא הקש' ררא״שעל דאייר ייעיל היו מכירי'‬ ‫והנה‬
‫והלא הוא בבגדי כהוגה והאריך בי‪*5‬ת לחדז דכאמת ביים‬
‫זה‬
‫אוזד‬
‫מומימר>‪\1‬נית מורין מהג ייג נא‪!:‬ר רק לגררה ומוכ>ז פכיר דיראה‬
‫־אי' ‪5‬ממ' !ו רב הונאנת נפשיה עתחוש ‪.‬הוה קא דייגי רננן־דתנן‬
‫מת פתאוש זו מיתה יוטופה ?׳■ימיש וה מיתה כל אדם שנאמר הן‬
‫חתו ימיך למות קרכו תדי ימיך תרי הן הד שרן כלשון יווני קו רי'‬
‫לחקת הן תנא להו זונת דמן פלייכ ל״ש אלא זקן שלא הניע לגיורת‬
‫אבל הניע לגבורת זו מיתת נש‪-‬קה ‪ ,‬הקשה לספל תאוה לעני' הכא‬
‫משמע זקן תניע לגיורת עדין< מיתיל כיוש א' קשה הלא ״שה הניע‬
‫לגבורת ול‪:.‬ה תלה ה' !ח׳ס רק׳ לני התוע' ניתח דנתנו חנשה לא‬
‫תלה רקרתב נמה ס״ת כזה היוס' י ועוד ראי' למ׳׳׳ד דלא דרשינן‬
‫‪ !flA‬יווני א־׳כ לירא רמז ייהן קרס והא׳יש כי ניה נפשי' דיי׳ההוה‬
‫מצ^ר׳ כנ״ל שמת כחטיפהיואניא לה‪ 1‬שזדנשיק■'נקשה לנכי משה כניל‬
‫וצ״ל ללא דרשי'‪.‬ה‪-1‬לשון יוונייב דמשהרנשויקה מת'וא*'כ כרלאדרשי׳‬
‫יוונית מורת דתלניודי עדיף ואמרו לפ"‪ ' 1‬לפני חזקיה לתו ולכך בעי‬
‫לאנוקי ס״ע ריפורי' נלוייר־ ק״מ וק^ל־ ועפ׳׳ז יש י לפרש דאך' ר>״ ‪0‬‬
‫כמירש בהן קלשתיך ובהן אתה נוזל ' עלי מיתה‬
‫ביאור מדרש־ משוסישמשה היה סכר שידרש עליו תיבת הן כלשון‬
‫כהן קלהתיך יווני וכיה יהא תוכן דר‪-‬להה׳ימיה ולאימותבנשיק'‬
‫וזה בהן אתה נוזר עלי מיתה דלקא וק״ל ־‬
‫‪ " 0 D‬לשלשול׳ דרך ננות ע״יפ דקי' כמהר״^ו גיעם שלא רצץ‬
‫להוציאו דרך פתאיס שיעבירוהו י אצל נןזץ!ה והיה לועג‬
‫ליש והנה •ש לכיש׳ כוו־נת רי‪-‬׳דז ואחר חילי‪,‬א דבתייס לא ט״ל הא‬
‫קי״ל גדולים צדיקי' יותר במיתהס חכת‪-‬הס רייו שהקשה תוס' כנ״ק‬
‫האיך הני־ו ‪5‬״ת על מט? רל זזאיה ‪ .‬הא ניי רב הינא אסרו' ות רצו‬
‫שאנ; הזק■' שהיה ■‪:‬דול ניו תי זלר״ז קשה א‪:‬לרב הונת גוכא דילמא‬
‫בחייו לארצה־וכמיתו ו‪.‬ידול יותר מבה׳יו רוצה שיניחו רק י״לדתלי‬
‫ב״ה שכתבו הת■ ס' יכלנות׳כלאיאווח מתריכאין אצלינו ועכשיו‬
‫מחרפי' אותנו נ־׳דבי ש להיית*' שמראים שהת״סמצוים והמתי?‬
‫אינס שצוים ונ^יל המנויה ו ני' ודיה רינה פעמים פליגי בש״ש וא*כ‬
‫ר״ת שבר דמציוי‪ .‬נדול מ־‪'.‬נס נדיל ם ׳‪:‬יייתתם א"כ כל׳׳ז לא סכרו‬
‫לשלשולו דרך גטת דהוה סברי נ;־וני' צדיקי' ת"כ שאין מצווה גדול‬
‫וליינא ליעג‪ .‬לרש אגל כד שמעי‪.:‬מר''ח מילתא דכחיים ו נו' א*כ ס״ל‬
‫מצווה נדולבעו לשלשולווק׳״ל'׳■‬
‫^ ‪ .‬להם דכנריקה מת סכרו לשלשולי כ^דיסיחשנה'‬
‫‪#‬׳?זהלות התת בבית כל ‪ .‬הכתתיס שבכית שמאין פירש*׳ כל הכלים‬
‫‪,‬שתות תתלת הרתתי' חיבב להוציא כא' מהן הוא טננא כולן טהורים‬
‫ננ^ש הק״א יזו ם' ב עירו בי' ובביצה היכי משנהת כול! טמאי! הא‬
‫כשהיציאאתר זה כאחד היה למפרע כולז גיהורות ומהרציסתיחא'‬
‫^תיירי שנשאר המת ‪ :‬תייז ב'י• דמיידי שעשה־ פתתימהדש דלירא‬
‫למימר הוברר הרכר ו אי' כיתוס' כתובות אויור ר׳ חיים כהו ־צדיקי'‬
‫המתיסיבנשיקה אינו מטמא ו;א״ש בתחילה היברושלית >ייתה חטופה■‬
‫זלא סבא לנלשילי דרך גג דהוה כאילי לשה כתה מחרש ויהיו כל‬
‫הפתחים טמאים כנ׳׳ל כתוס' אבל אחר הודע אל־הנז שבנשיקה תת‬
‫'א‪1‬״כ אין■ מטמא וםכל שפיר לשלשול׳ דרך נני!וק*ל ושיד׳׳בק דפהח ‪:‬‬
‫כשמתו בניי ש ‘ ר' ישמעאל נכנסו ד' זקיכי'לנחמו ה״ל‬ ‫ת״ר‬
‫ר׳־׳ג׳ דעי שהכס גדול ובקי בהגדה היא אל יכנס א' מהן‬
‫לתוך דברי חבירו ו רו' נעני‪ .‬ר׳־ט ואמר כתיב זאחינס כל ב״י ו ‪ :‬ו'‬
‫ןהילא דברי' ח*ו ליה נדב ואביה! ‪.‬שלח עשו אלא נוצוהא‪-‬חת דכתי'‬
‫ןוקרבו בני אהרן את הדם כך בניי של ר' עצ^׳ו ‪ :‬כירשי' שגי יני ם‬
‫מתו לו בשני פעמים וזה תמוה ולמה הינתונו לו עד שמת הין ה־נ'‬
‫זעוזייהאיך תל׳ במה שאייר נקי כהנדהלכן אל יכנס והר''! פ״י שלא‬
‫יאייר א' מה שיא׳מרחבייו וכי קטלי קניא דיה שאיןלא' ■‘ומר דבר‬
‫חידש וננוד מה קחדייק שלא עשו אלא מציה אחת יתודץ ע׳׳פ דא׳׳ן‬
‫'‪3‬מ"ם ת־מורה דרואיליובקייבהנדה לכך‪.‬חצ יכנס לדבר תביר! וז״לשם‬
‫שלחו'אינרתא לר״י לא תסת! מנתז נסרים ופד׳׳י תי ״ך* והאתר‬
‫כותבי הלרית'רשירפ׳ תירה דדיש ר׳׳י כתוב א' ׳ אויוי רתוב לרורתוב‬
‫א' על פי שבכתב אי אתה רדיד לאומרם בע"פ ושבע׳׳־פ א״א דשאי‬
‫לאימרן בכתב איירי דילמאתילת״ חלתי שאני דהאר״י ור^יל תעייני‬
‫גספרצזיאנדתא כשבתא שלא‪.‬׳שתרח דכתי׳נגת לע־ו׳ל׳׳ה ה׳׳ב תילתא‬
‫חדתי והקשו תיק׳ האןך אנו קורים ק״ש ע׳״ש ותיל‪ 1‬אלוני אבי הרב‬
‫גספרו הללהאת׳״ ע׳׳פדא"י בילקוט אשר אנכי מצוה היום אל'יהי'‬
‫בנאחי׳כליוטגינא ישינה רק ככל‪ .‬יום יהי׳כעיני׳כחדשים וא״כמילתא‬
‫חדתא שכרמב מיתר לות' כע״יר רמו בע‪-‬״פ דתופר נכתב ■ומה ברא!‬
‫ריא רצה לגירוש פסוק א' מתורה שבכתב צאיךרשאי לאומרו גע״ת‬
 ‫יופף‬ ‫מסכת יבט‪1‬ת‬
‫כנד אין עונש ווד א'די"; דכ'‪!:‬תישעהל‪.‬זחטאשופאדםאכ^פפעז!ל‬
‫יש איסור דכדלרנע מונע כפרת החוטא לשכיח תמיר ולש׳זה""• דא•■‬
‫חיציא כ"כ לחולי; ומכטלן מק;וש' הוה כמו שקרע ג*כ מכאי טעתא‬
‫הנ״ל וא״ש מעי״ל ה׳ ו ההירים אף שנתקדש אח*כ מ*» חהורונו ניכר‬
‫בהליכה שצא כעידן עבודה מנע כפרת כחיעאי' כנ״ל וזהליתא ^ כ׳‬
‫בנד כהונה כנ״ל וק״ל ‪ :‬וכיה מחובר צראשון משום ‪ 7‬הי' עדיין‬
‫ק‪ 0:‬תג"ל דנצגיוו על ש״י וא״ת מרנצטוו‪ ,‬על מח"כקפה •למלאן‬
‫מצינו לתילף מח*כ מש״י כנ״ל דדבר הלמד גהיקש ו כו' ולכך מכי^‬
‫‪1‬י‪1‬ל‪.‬שנכנסו בלא י חי״ו כר״ל ורחי״ו ילפינן שפיר משי' ח"‪.‬כ »כש‬
‫דנצטוו עלש״יוק״ל ;‬ ‫י‬
‫בוכוח‬ ‫ממס׳‬ ‫נשמט‪.‬‬
‫כ ^ מ ר ^יי ^ לבר נא באזני העם וישאלו בבקשה מהם שישאלג‬
‫שלא יא‪.‬זל איתו צדיק אכרהס וסבדום־וענו אותם‬
‫קייס גזם יכו' כך פירש"' יכל המערשיס י;צת־ב ד»ופי ‪ 0‬לדקדק ובי‬
‫לא ס‪:‬י להו לשאר צדיקי' להתרעם בוז לתה תפסו ר ש''י' כלשונו אותי‬
‫צדק אברהם ונראה לתיז ונתחיל־ א^‪/‬רתי‪ -‬לפרש הפסוק ונם הגוי‬
‫אשר יעבדו דן אנכי מקשים מה היזצליס חייבים >דבר כיו! שהקכ"&‬
‫מסרס לידם ועוד מה היתר כ הן היה להם לישראללצאת כרכוש נדול‬
‫ויספר פיכת דרכי□ מאריך שמוי( הענקת עכל לקחו הרכוש ולי‬
‫נראה ע"פ דאיתא מסב' ניטן ‪ c‬״ ‪ r‬אין יכול היב לזמר לעכד עשי‪#‬‬
‫ואיני זנך ואי' במס׳ •ומח דמנ׳עת אכילה מיקד׳ עינוי ולפ״ז תה טוכ‬
‫לפרש הכסיק דכאתת על שעבדי׳ כהס לא הניע להם עינש כי ס מ»־»‬
‫לידס רק ועכדיס וענו אותם די קא שלא נתנו לכס ;זזינות זה נרם‬
‫להם עונש ויש לומר להרכוט הניע להם ע"פ הלין שלא נתנו מ‪1‬וגו>‬
‫רק ראיתא כרד״ק שנתנו להס המצרים מאכל מצה שקשה להתעכ‪1‬‬
‫ויספיק מעט אונליסיהואמאפל נזות לפועליס ולפ׳יז קשה כיוןשנתני‬
‫להם מיונות יהיה‪-‬מה שיהיה נפטרו בזה ולמה נטלו הרכוש רק דאיתאן‬
‫כפ"מ השיבר פועלים ו פ ^ להם מזונות אמר לפס אפילו אתה עמ»‬
‫לה□ כסעודת שלתה בשעתו לא יצאת ׳"ח נכס כני אברהם דהוי*‬
‫עדיפא סעודתיה מדשלמה והא״ש ששזם אדס אקר לח היה ימבי‬
‫להחרעם שלאקייי כרכוש נחל בהם דהייתי מרחה דהרי נתנו להם‬
‫מונות השייכים לעכד ונפטרו כזה אבל אותו׳ צדיק אברהם דייק^‬
‫שהוא עשה סעודות גלולות לננדו אפילז נתנו מזזנותיעוכיס לא י^או‬
‫י״א מכ״ש שנתנו לח□ צר ותניפ להם הרכוש ע"פ הלין ושפיר יוכל‬
‫להתרעם וק״ל ‪:‬‬
‫מזה טעס לאכל מצה מלמת שהאפילו •מצרים לישראל‬
‫מצהכו' והנה בתורה'מכוחר הטעם שלא הספיק‬
‫כצחנז להחמיז בצאתם והנ׳יז בין אלי הטעמים דאי' כמס־ קידושין‬
‫עונות שהוציאו מנזצרים היו טועמין כהס טעס מןנתצא איטענז‬
‫דאכי ל״! תצוה ננד עוגה שהוציא ו צריך לאכול מצה שיהיה כה טע»‬
‫טוב אכל אי הוה על מה שאכלו כיוצריס בופא ושם אכלו לחם כעל‬
‫בנ״ל מי לאכול מצה שפילהיועול נ״ת דאם אוכלקימצה ' פ‪ :‬הוה רוות״‬
‫■לכפיימא שכיחאזא״צ לאכול המצה 'לתיאכיןאכלאיסגי כיגצנשפיל•‬
‫הכרה לאוכלה לתיאכין־ללא יהי' תכילחנסה־ועפ״ז‬
‫מהבאר כטוב הכרעת בעל התסדדשהמצה יה ה בהא הניעת בעל‬
‫המסדר‬ ‫לחמא עני' די אכלו כמצרים דייקא‪:‬מצא היה לחם‬
‫^םק־‬ ‫נריע ואתי שפיר לומר כל דכפין״תי וינולי־כדן שיאגלו‬
‫אותה לתיאבון וק״ל *‬ ‫‪.‬‬
‫כ ג ט ר ^ ‪ 5‬ואר״י משום רשב״י נ דו‪.‬ה שייושה שלתור>■‬
‫יותר‪,‬מלימודה שנאחר פה אלישע כן שפע אשר ינגן‬
‫מיס על יד אליהו למד לא נאמר אלת יצק מלתו ש! דולה‪.‬שמושה יו תל‬
‫מלימודם עכ״ל מקשים ההלמידיע היפי מוכת רגרולה שמושה יילמ^‬
‫שוים התה ושמעתי לתרן בשמי כביר אבי זקיגי הנאווהחריף מ׳אכרה'‬
‫אבלי ז״ל אב״־ד דק*ק לאוחיר והרובשוכע״פ ראי'בדזשנהכש״או‬
‫מככדיןאת הכית ואת״כ נוטלים לידיס ובה״א מעלים לידים ךאח*כ‬
‫מכבדין ופלונתייהו אי מותרילשמש בשמשע״ה משום שע״היגי►‬
‫הפרורץ שיש כהס כזית ואס אתה אומד נוטלים ידים תתילהאתי*‬
‫מפסיד האו ‪b‬י^ ‪ t* 3st‬ועפ*ז מתפרש שמדייק לפרוט אשר יצק מי®‬
‫ולא כתם אשר שדת את אליה' אלא רדייק לומראשריצק להורות לסיי*‬
‫מ״ח ולא ע״ה ית׳קחזינן דצק מים על יד אליט ואסור לשמש כשמ»‬
‫ע״ה ולפ״ז קחה מדקחזינן דכוונת הפסוק להורות שלא היה ע"»‬
‫מוטב הי• לפרש אשד למד זלמה לייק אשר יצק אלא דגדולה ‪#‬מושע‬
‫וק״ל ־‬
‫נשמע‬ ‫ןי ץ‬
‫ש־יר‬
‫(ה »ימשול?"ג‪.‬ללצ!מציגו כפסוק ההקרינ ^■יהר; רק ל[עהת‬
‫‪1‬קדכן העכ והלק ש ־ הקרינז שעיר ר*ח ושעיר נקשו! ו‪6‬יפ;ז'שהוקר'‬
‫ע״י גד'ו ג»צ^■ לפי בברת ‪ r V n‬י״צררצומססזס לשקריכ י^ף‬
‫קטורת של יום ו‪:‬כשל! כתש (רה ־ >^^י*ל חב הקטורת שלצו להקו *נ‪.‬‬
‫»־‪.‬־ו להקריב לבד קטורת ליוה והנ״׳מ ייצא מיס בלוש רצו להקריב תונת‬
‫לא היז צריפי' לאמלודיבקושי' נימרא כעירוב׳! כנ״ל הכל תם רצונם‬
‫הי' להקריב דכי מרש ל?ל הונת היום הי' להם לאמלובי חה מרמז‬
‫סמלרש ל^‪1‬מתו כני אהרן אלא עלשלח נטלו עלה שהקריבו דבר כאינו‬
‫עובת סיום רק‪ .‬קטורת זרה והי׳^הס לאמלופי ננ״ל וק׳׳ל והנה שמעתי‬
‫כשם הר"‪ :‬הנאו*ן נו' יצהק‪ :‬ז״ל אכ״ר דק״ק כעלזייא טעם על וידו•‘■‬
‫ולא על בן‬ ‫אהרן משוס דקי*ל הכישק׳׳ אין מתאגלין על‪.‬כן ככור‬
‫ראשר‪ ,‬שמת וכיון ־‪ 5‬נ' אהרן לח נטלו עצה זה מ!ה א"כ הי' לסקטן‬
‫למות היז לה שלא בתייען כגדול והוה לבכי אהרן כןראשין וחת״ב מ׳־ג‬
‫הבכור זיש כן אין ננתאנלי׳עליו לכך וירם אהרן עכ״ל דעח״ה ; יזבל‬
‫אי אמיינןוקרכו כמה קרכנות ואף הקטורת שרצו להקרי? סוכת‬
‫חיוב הי' ולא הי' מכעי* לאמלוכי נוכל לומד דהנדיל תתילהמת זהא״ש'‬
‫כשמת׳ כניו של ר׳י פירש שנות אף ‪:* p‬ני׳כפירש״י הנ״ל אז נכנסו‬
‫לנ‪-‬זמז וא־ירו ק״ו ׳־יה נד"ושלא»שואלא«צוה א' בו כיום ללא כפי'‬
‫יפ''תה;*ל רק הקריבו קטורה שאינו מינת היובוהי׳להם ליטול עצה׳‬
‫וי‪.‬ת‪:‬יני כנ״ל וכשלא נטלו עצה א*כ בוודאי הקס; מת תחילה ואלו״כ‬
‫ו?ל בית‬ ‫הי‪:‬וד ואי; לעשית ה‪-‬ס‪ 7:‬על שום א' מהם ואעכ׳״כ כתי'‬
‫יברא! יבנו בניו ש! ר׳ דעל אחד שאיגו לכור בוולאי יש להתאבל תכ״ש‬
‫ואתא לידן ענין בני אהרן ׳ביהר לשון‬ ‫ית״ל =‬
‫כשביל ד'דכריס מתו בכב׳ל שהיו שתוי‬ ‫המדרש ו!״ל‬
‫יין וטל שהיו תיוותר׳ בנויב ובי י׳הה׳ו ישח ’ ^■"ל משום‬
‫ר״י‪ ,‬יועיל היו תשיייש יעל טנננבי כלא ר׳חון ידי' ורנלים כדי‬
‫י לעי;וה לחברלברי;‪ :‬אילו;בק‪.‬ישי'היפ׳׳ת דלנאורה לפימש־»עוינ‬
‫כ שוי‪'',‬עדי[ לאנצעייעל כ"׳ וא׳׳ל בתירוצו א״תועאוחלקההמנ״ל;‬
‫המקשן וכי יוה היו חברי' נם התירוץייועיל חסרו‬ ‫!‪;-‬ין‬
‫היא דברי גביאות ויתירז כתחילה וכד קטין במ״ם‬
‫‪,‬עמי' דף ! ’־ז תי!‪".‬ב יימלן דא׳׳ק וחגרת‪-‬אותם אבנט ביאור במ״ם‬
‫זכו' ■‪ !'!:‬כנגדי' על הס וכי' א ם לאי הוי (רים זכ>יס דיליף‬
‫‪.‬זפר״׳ מהבא נעקת ייהתס נכקא דתני' מנין לשיעי שתוי יק נג׳יש‬
‫יי! שנאמר ונו' תח"כ‪-‬ותלאיתז‪:‬תני[ ת״ל חקה חקה‬
‫‪ .‬לנ״ש בכל השלשה נאיוריוקה עכ״ל־ ויש לדקדק השפת יתר בקושיויגז‬
‫‪0‬לא רתז יוני ן הלא ■עיקר הקושי' רק יומח״ב וניל ע''פ פשוט חשו•‬
‫דא׳׳י ברש"' ";ושכר אל ת‪:‬ת ננאכס אל אה״יו אין לי גכואם לאה"ת‬
‫ווישה למזבח חני; נאמר כא‪,‬א‪":.‬מ ונאמר בקידוש י יו״ראה״יג‬
‫מה להלן עכר ביכת מזבח כאה״ת אף השתוי יין כן ע״ש נמצא אנו‬
‫לייידין שמע ״; כהיקש ח‪-‬דיייצה א^׳כ היכי נופל למילף מח"כ תש"*‬
‫בנ״ש דחקה על רילזל תוכתהלא קי״ל כובח׳׳דף כ׳דבר הלמד כהיקש‬
‫אין תיזד יתלמד בנ״ש לכך יוייתי המקש[ בלשונו ושלא רחן מנין א"כ‬
‫כ‪:‬י פירושא שלא רמן ילפינן ט״ש על־ חילול מש״י וכריהון מפורש‬
‫!יכת תויח ולא הזה דבר הלייד כהיקש זיוחר זה ’לפ‪-‬נן יגח״ב מרמ״יו‬
‫לק"ל דכ״ה ט״שיילינ׳ט״ש פבירתה וק״ל והא״ש על שנפנסו שתוי‬
‫■יי; קשה קישי' הי״פת יילתא לא נצטוו עדיין על ש״י ולכך אמר על‬
‫שנכוהו מה״כוח״כילפנן מש״י ת"כ מוכח דנצטוי כבראש״י וק״ל ג‬
‫מ ה היויחסיר׳' יתבאר פי' הקושי' ויהי' מכת‪ ,‬דווקא מעי"ל היו‬
‫חסירי' דוה תמיר מאד חכיוי׳כינותם יטעו ליכנס מחוסר‬
‫כנרים ינ״ל דבוורא׳ נכנהו בכל כבגדי' דדינס ביום משיחתן כנה*נ‬
‫כדא׳׳י כתוש׳הציפתיס ואעפ״כ נחשכי מח*כ לא״י בקידושין דף כ'*'ד‬
‫לקרש ביןבש);‪:‬פיןרס('ל מתרללזחשנתיניזנשימלאקידשככתנז'‬
‫נ‪--.‬נה שלא בלי היאיל נתנו ליהנית כה!שוננ דלא ניתנה תודהלתה״ש‬
‫וא׳׳י‪ .‬לכהן להוציא! מהר דגמר פ־ודר איל כמגיד אס הילך בכ״כ שלא‬
‫בעידן עיידה מתוולליס ‪ :‬יז"פ שה־יכו ככל הינדי' וכשראו שלא ירד‬
‫ראש משמים טעי להביא אשזרהוכהליבפםאשריהאש היה שלא בעידן‬
‫עיוי ה ינתחללו הבנרים ש‪-‬הלכי גהין ואף ב־ואסלפנים הי'דינם‬
‫כמח״ברקרע״י תשההלאכ״כ עיודינ‪-‬ם מחיכתן לא יהיואילז‬
‫לבי וים שנתתללו אלא כמי כנדי היל היי להס להתקדש בבואם לינטד'‬
‫ולחה קייאס יי‪.‬ח''כ וא״ת דכשנעשה העכידהכאש ויה הוה־עבודה‬
‫מחוללת ואינההקלישת הבנדי' קשהממ״נ דיון דעכודה ייחוללת ל״ל‬
‫ב״ר וזה קזש׳' ה״ א' וכי מה היו חשיר׳ן מיי״נ■ ומתחי‪-‬מעילהיו‬
‫חהיירי' דא״י כספי ת‪-‬ירת העולה שחיבר רמ״א ז״ל לייס דווקא כמעיל‬
‫באתר ■א יקרע תש‪-‬ם לכל כנר מכפר כפרה וי די' זמע^ רוא המכפר‬
‫חלה״ר וא״יירוכן בנזל‪.‬תיטוטן כעריות• ־ וכולן כלכ״ר נמצא •קורע‬
‫איזהכג!־ ר;כ''ש ממלו כאותו שעה ותונ״ע כפרת חנייו מי״ע כשאן‬
 ‫♦ו׳סף‬ ‫מספת פסחים‬ ‫אוהל‬
‫אל׳נ ת*ע וא*ת סה יוכיחו אכל־אנן פכר׳ דכי ממעט קרא!שליל‬
‫ושליא משריפה הוא דקתמעטינן אכצ אסר לסתירם כפי' התום' א^ג‬
‫נז‪2‬ומט מסכת פסחים‬
‫לאחצינןלמילן חמן מנותר רנותליבנ״ת והמן כ‪*3‬ת מה נוכל‬
‫כשריפה חן המן כשריפה דשליל זשציאיוניח לאן הס ננל תותירו‬
‫‪,‬וצא הוי כשריפה כנ״ל ולוק כי נכוןהוח ‪:‬‬
‫דן ו ״‪ 1‬תנייו ר' יהודי! א!מר ^(ין ניעור‬
‫נשמט מסכת יומא‬
‫‪1‬דנו די; ‪6‬יזר נו פי ישגו רכל תותירו וחיין בבל תיפידו נו' קחרז לו‬
‫דן ה' כיצר הלבישן ורל^׳י יוה‪ ,‬דהוה היה אלא כיצד‬ ‫בגמרא‬
‫מלכישן לע״ל ו פ'*י לע'נ נמי לכש׳כת אהרן ובניו‬
‫ומשה ע״הן ‪ :‬ואמרתי להקשות ע׳׳יפ לח״י כירושלמי דמעשר כני‬
‫דתפכ״מיהי' אחל■ כנין בהמ׳־ק !‪ Yr‬זאת איסרת דכנין נהמ״ק קו‪.‬ם‬
‫לתה׳׳מלפ״ז מקשה שהיי כיצד הלבישן לעתיד קודם שיניא יישה ואכרן‬
‫גם לדקדק שפת יתר ומש״ה עמכן ‪1‬ס להה לא הקדייוז למשה קודם‬
‫לאהרן ובניו ונ*ל דיש לכאורה לתת טעה מדוע לא יהי' תה"מ קידם‬
‫לננין‪.‬נכמ״ק וצ״ל מצוס דא״י נדמנ״ם דעכש‪-‬ו נולט טמאי מתים‬
‫ולכשיכנ' הב ת יהא אנו ציי ני' היאה נ' ‪ '! 1‬וניעה י ו מנ׳׳ן‪ .‬נה זאה נ'‬ ‫כלותר כתוב א' אויור לא תותייו תמנו עד נקר פירש״י גני פסח‬
‫‪1‬ז׳ משום ספק דאינו •ודע אס המת הי' צדיק או רשעמוקש‪-‬ט נזה‬
‫העילס כידועומתרצי' שהתקנה שמיכרה לכנוע נין סאה ל'‪.‬זחה גנית‬
‫הראשון־טננע י׳קודם ולפ׳׳ז לכך נייבא להתאחר תי‪":‬מ לנכהמ׳יק דאם‬
‫יחיוכלהתתיס לא יוכלו להטהר ע׳׳פדיגעגשיב נתת הראשון וכ״ז‬
‫נאם נאמר שאן רשעים יעמדו לתחי' אבל חס נאדיר לישעי'לא יחיו‬
‫רק צדיקי' ממ*נ יוכלו לטהר ע*י שיגעו כנ״ל יזה תלוי נפלוגתא או‬
‫דור המדבר יש להם מלעיהכ יוה מ״ד רסיבר יש להחלע״ה ע"פ דא*ז‬
‫לרך תת משה נמדכר שיוליכם אמו והא״ש בל*ז לא הי' לימרלכביבח‬
‫א‪:‬רן הי' קשה הלא תה";) יהי' מאוחר דהרשעי׳ יחיו ג"כ כנ*ל לכך‬
‫כלל ומשה עתהן דייקת ולא עם חר התדנר דרשעי' לא ימיי וא׳׳כ‬
‫ייכל להיית תה״מקודם ונדע שפיר כיצד ילסשן וק״ל ובזה עניז ייציה‬
‫לשמוע דנרי קכמי' ששמעתי נשם גחון לתרן נמ״ס כוחה כשמת‬
‫תשה יוה״ב חתרו■ צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישדאל והקב״ה איור‬
‫מי •קום לי עם מריע׳' וזה אין ני שהר ולפי הנ״ל‪.‬ה"פ רכיסת משה‬
‫יעמדו אתו דוד המדבר וזה הספד הי־לחכי' על חשה לקונן צדק״ת ה'‬
‫עשה שהי' צדיק גדול ויהי יישפטו בוה עם ישראל להיות תת כמדבר‬
‫כמותם שהיו רשעי' יוש־כס הקי׳׳ה דאם לא ימות כיודכר יו׳ יקום לי‬
‫כמורה לכותס רק לעני!מחשכת הינוד! אתנס לכאורה אמרתי להקשות ‪ .‬עס מריעים שלא יוכו לעמוד לפחי'אם לא נזסתו שלימשהולכך‬
‫יעכלח הוא צמות ג"כ ביודבר וק*ל ;‬
‫נשכיט במס׳ רעיגה בשם אט הרב הלל‬
‫י ׳ יר^׳חהיה שקלי ואולי באורחא פי תעה לשחי‬ ‫כגמר‪^ 4‬‬
‫מתא אייר איכא צירכא מרכה הכא נז ל ונקביל‬
‫אני' ו ס' איל ממאן שמיע וכו' א׳׳למי זוטר מתי דכתיג ויחי עוד‬
‫לנצח לא יראה השחת כי יראה הכמיס ימיתו ייה הרויה חניי־ם‬
‫כמותם כךבח״הם עא״כו תוספת ויחי עוד לנצח יכו' כפטיה דקרא‬
‫נתמיהסא יניהרשע לא ימות כתושהת‪:‬רנ׳ס מתים ורכים קיי‪-‬צ וחי‬
‫ני תלרשא כד״ת זה וכ"א מפיש בדוחק וא^׳א הרי הני׳ל תירן כאופן‬
‫נקל מש‪ » 1‬ד לכאורה יש לומר תי' יקרא ‪:‬ו ל אי' כתם' הוריות עשרה‬
‫לכרי' משפתי' התלמוד וחדתיעהו! התהתכלנכני היית ואי' הוישנ■!‬
‫דכרא'מלימודו חייב יייתה ונמצא קרא רביעי' נדולהקמשמעל(‬
‫למהדין מי שרוחה פני מתים גורס שכחת לימודו ולח ‪ .‬ייייה עיור‬
‫השכימ יעונשו מ‪-‬תה אעפ׳״כאם ילאה■ חכיויס ימותו לה״ני ת׳׳ח‬
‫אינו גורס לו שכחה ויחי עורצנצח איל היואה כרה יית איפכל דכא‬
‫•חיה מחמת ינורם שכחהכנ׳׳ל זה אתי■ל‪ :‬קלח לאורי׳ דאין לי החבל‬
‫כראי' צדיקים במיתתן אכל לננלן למילן רהוא ש‪:‬ד שעב!ר ראיית פני‬
‫חכמים מתים יחיה ולמילן מיני' כ׳׳פ בח״הש !זההיה הפה להתוגז'‬
‫דילמא פירושת דקדא כךומנ״ל להגתרא לתילן כ״ש כנ״ל לזןפירושו‬
‫כשעא דקלא כל*ון כתמיה ויהי עול פירוש וכי משום הפי לא ימית‬
‫הישע כשלמא צדיק יחיה בשפר זה ירוקה צדיקי' כמיתתזאכלישע‬
‫לא יא*כ כשהפסוק מויה ‪ .‬על קיבול שפר דצדיק היה שסר כ״ש דיק‬
‫לי■ שכל מליאה צליקיס בקיים כנ״ל וק׳׳ל ושפתים ישק ודפחידן■ ‪:‬‬
‫מטלה‬ ‫נשמט במסכת‬
‫ובהקסלר״י אשר ‪-‬־*‪,‬פני הנימה היו מאחרין‬
‫ויעשג מאתמול שלא לרסק את העירה א״ר‬
‫בירושלמי‬
‫מתני'‬
‫‪ w 3 W D‬ב נ י ה ר ב כמ‪ 1‬פ^ »ל>ורה קריף ושנין כ^וברך‬
‫מ' ישרי״ נרו י>כי״־ נין*ק‬
‫יורארוכ ו מ פי' יז׳׳ל ממש ;‬
‫^וסכת פסחים‬
‫ח־זןאלתשריפה והדין נותןכי" קזר ר*•‬
‫הנואת עין הנא על כקפק ואשסתלוי ל דניי' יוכיח שמנו פז' ואתה‬
‫איתר קנוי ה ע*ש חוה' ‪*:‬ה חמלו תימח לרשנ״ח לונריהש דרננז‬
‫חמן ‪ .‬מנותי ע׳׳ש‬ ‫דס״ל ש‪5‬ס נשמפה אמתי לא ’לפי‬
‫ונ״ל לתיז■ ■תמיהת התום' דבאמת לרנג! י״ל תזכיח אתרר‪p‬‬
‫לר״רלששתו ליתא להאי תוכיח הוצרכו לות׳ח׳׳ע וא׳׳ת ויהי׳מדוקלון‬
‫^ינת לוכריך וווי^א ע׳יש ומקורה ׳הורן קושיית תוס' כתפכת וכחיס‬
‫לן ל׳־׳נוז״ל הש״ם שחע ע׳״ת להנית דמו מכחיז או תימור יו למחר רני‬
‫׳הודא פוסל וחכמים וכו׳ מ*ט דל׳ייאמר ר׳יא תר׳ קראי כתיכא‬
‫זכתוה א' אימל לא ינ׳ח כו' אס אינו ענין להניח תניהו כו' תוספת‬
‫‪*7‬ה תלי תימא דילין נאם אינו ענין דמפסח היכא ילפינן שאר ניתר‬
‫עיין נכה*א וכצ״ק יוה שכתכו על תום' דמ״ט נתנו התוס דלא מצי‬
‫ל״נילן שאי נותר יו; פסח ודנליהס רחוקים ונראה לי נעיה׳׳׳י לתרן‬
‫ע*פ דעולם מקשים היכי י לין ר״י נאם א׳י׳ע הא איתא ננמה יונ תי‬
‫לא תותירו כו' והנותר כ!' ניתן לא תעשה כי' לתר שאין ליקי( עליו‬
‫דבלי ר״י לאכ״י או׳ור לא וכו׳ור״יהכרלאושחיזכו מעשה לוקק עליו‬
‫ע׳׳ש א"כ אי לא הוהכיייכ לח יניח רק הוה ילפיגן מפסח לא היו לוקין‬
‫עליו תשום דפסח וופח אין לוקק עליו ל!ה כתכה'התורה וני תודה לא‬
‫יגיח ישנו לא ניתק נעשה נרי להורות ללקות עליו וצ״ל ע׳׳ה השופיו‬
‫משום רהלמניס כתב פרק י״ח מהפ״מ וו״ל אסר להותיר מן כשר‬
‫>ןדשים לאת^ו אכילתם שנאמר ו נו' ■והיויתיל אינו לוקה שהרי‬
‫נתקה נכתיב לענה וכתב כעל משנה לחם אן דלא חצינו דניתק לעשה‬
‫‪3‬ק נבי פכת מכל ייקום כיון דתצינו פעס י‪ ' 1‬רניתקה התורה לאו סק‬
‫יל>ינן *ניני' כל הינא ועתיב‪.‬לאו כוה שיהא ניתק‪ .‬לעשה אן דלא כתי'‬
‫‪ tu‬עשסע*שוא"כ מתייז קיש׳ת העולם רנן ודאי הסנרא נותנת‬
‫דילא יגיח הוא מנותק‪,‬לענהכנ*ל ולא מלקיג( עלי' לל׳׳י ולא הוצרכה‬
‫על מה שאחר ר׳יי דלאו‪,‬רל*ת **מ ניתק לעשה הא כתכו התוכפת‬
‫כ*םנמ ידתארלאו טריפה לא הוה ניתק לעשה אן דנתיה‬
‫גתרי' לכלב וס־ משום דהלאו כולל■ גידכה ונשר קרשים שיצא רון‬
‫למחיצה והעשה אי; כילל רק טריפה לחוד והעשה אינו כולל כתו הלאו‬
‫לככי לאי הוי כלאו הניתק ליג ע ע״ש ונה״ג נתס כריש מ״ס תמורה‬
‫גא<עא סבחיס דן ל״ה פינל כזנח נמןנלהשליל ככליל לא נתפנל הזבח‬
‫»>' תו ם'מ שו ם ללא כולי עלמא זכו'וי ש מפרשים תשום דררשינן‬
‫כמ״פוהטמר תכשדסנחפרטלשליל וכתמורה אי' גני שלילדחעאת‬
‫דאינו נאכל רק ליום ולילה הלכך אם אינו ענין לניתר תניהו למחשב'‬
‫גותר ואין ניאה‪.‬כו' ונראה למדין שריפה ממעט שליל פירש הכה״ז‬
‫עי' דאיטכותד הת״כלהגחרא דשם אי' דאינה נאהל רק ליום ולילה‬
‫דכקרח‬ ‫דאסור להותיר אן שליל והא רממעע נת״כ היינו מ! שריפה‬
‫דשדפה » תנ המיעוט ע*ש נמצא קשה היכי אמר ר''׳ ללאו דלא‬
‫הימירו ניתק לעשה הא‪.‬הלאו כולל נם שליל ישליא והעשה לשריפה אין‬
‫»לל לק גוף הזנת וכה׳אג לא מיקרי ניתק לעשה כנ‪^-‬ל אבל וה טעות‬
‫דהא האי קרא דלאתותירו נתיב נכי פשת והפסח אינו §§רק מוכרי'‬
‫ולא »ייו גגי' שליל ושלייא והוה שפיל ניתק לעשה יוק היא הקושיא‬
‫יתמה ממהיקיאותימא דילין נאם איט עלן דרילמא פזר*התורה‬
‫כלי ללקות עליו כקישית העולם ואי כתירוצי הנ*ל דילפינן לא‪ .‬יניח‬
‫דלהוי ניתק לעשה תפקח כמו שכתש נמשכה לחם הנ׳׳ל ■למפסק היפי‬
‫ילין שאר נותר דכשלמא גני פסח כוי שפיל לאו הניאק לשמ‬
‫לאינו ■‪:‬א רק מזכרים וסלל העשה כמו הלאו אכל תירה ושאר קדשמי‬
‫דכאי' רק ננקיכו׳לח הוי נימק לעשאדאיני כולל העשה כתו■הלאו■ וא׳״כ‬
‫»הזיל‪•■.‬תוי־ה ללקות עליו כקושי' העולם ודו"ק י וכל מ יקשה לר״י‬
‫לפירושם שכתכורחדון שריעהקעמעע להיאכל אינרפורושם‪.‬‬
‫שכמט שם וזצכין אן ייןשריעה גרלילו^יא^או לימעינן אןמאיסרא‬
‫לק*מ ק‪.‬ושיתנז סוצא■ מתירן קושית התוס' נפסחיס להכי קאמרי‬
‫י מ ן לר*י ח״ע וא״ת לרכריך יוכיח! דאת מיכלם לשנור רשליל זשליא‬
‫או לתמרעט ‪ u‬מהלאו ושרי לאוכלם חון לומנם או דנכללים נם «‪1‬שה‬
‫‪7St‬׳‪p‬שריש& »וןהזנח דאל׳ייב יקשה עליךקוסיח התוש'■מצ״ל‬
 ‫יג‬ ‫מפת‬
‫‪1‬‬
‫כיכבת >בפ!וח‬
‫הא הכל בא כאחד■ כנ׳׳ל ועל זה הקושיא מתרצים ‪.‬תום׳ ויש לומר‬
‫דמתמ״נה בפ״היזא״כ יוינו בא‪.‬האי‪10‬ר‪ .‬וההיתר במזד ונשאר התימא‬
‫הנ״לצד>ןדי*ןיקשהכיוןדמתמבה בפהייכתלקג״כ כפהקשהא׳׳כ‬
‫מפורז הפימא עכ'*פ ל ‪ p‬משיים יבירושלעייטיתי‪ .‬להמקיאיוט'‬
‫דמהתלק בפה וקשה למה לי קיא וצריךלומי לסתור סביין ד^ן מוליזין‬
‫ח"כ'נבאר התיחא ני׳מי‪ :‬נ‪•.-J‬ך או ליתא תש‪1‬ם מי‪.‬וםי־ בגדים■ או כע»‬
‫דמודיקנמי נפחר‪;:‬י^רא הנ״ל דייושלתיז■ וקכ־‪.‬ינ י■‬
‫על‪.‬הראשיני‪.‬ח ביכי׳י‪-‬ית‪ .‬כריך זר ששימש במאי א׳ בשח טס‬ ‫נחזר‬
‫שחיטה כורכשיייההיכהקשירה‪ .‬הבערה‪; .‬ילאו צחתה ותשני‬
‫נשחינית פרו של כה*ג דאסי׳כר ובויג׳יו' א״האכי׳הד‪ .‬וגי נמי משני'עזר‬
‫אצלו^קאמרעכ״ל וקשה הלח מ״רי דאי׳תי שתי שערות כי״כוא״ב‬
‫צשחיפה זו מתחנך ונ״ ס חינינו הוי‪ :‬ככ^׳ג כיין שעובד עבודה כנ״ל‬
‫לביטיה בלא הירושלמי הנ״ל‪ .‬וקשה למה *תחייב משוס ‪1'>1‬ת‪.‬עלהפר‬
‫הלא נוה תתחנן לכה; הד׳ ושי וכי׳ ים חיניניו■ הוה י ־ט ככה״ג רק דחד‬
‫קישיא ׳תידז כחכרתה יבעל ורע ברוןמלכיכ‪.‬סקשה כספר טעם »ז‬
‫אמא׳ א׳מר חייב שתיםשלש מבעיא ליה ורית ושבת וייס ההיפורים ול^‬
‫ר‪,‬ישיא הנ״ל כאמת נחכר‪ .‬זר!ת ונשאר שתים שנת ויום‪ .‬כיפורים דלא‬
‫הויצי אלא לנה״ג הממונה ריף שהוא גם כן דינו ככה ‪f‬לא הויתר לו‬
‫שבת ״ים כיפנרים רק שחיעת הכר מותר מכוס וסת דיד׳■' כיון דבוה‬
‫מתחנך והזה דני לזה כנה״צ וי‪.‬יא*ש רני■ ח יא אמר ה״ש שתים קשה‬
‫שילח מכעיא ליה דהא אונך‪.‬׳■ בכי של פה״ג ׳צ״ל דנחסר זרות כנ"‪5‬‬
‫וחשה הא רבי אמר כסחיש משים זרזי ל‪:‬ך ק ־ז ונןכ ע כך שמעתי‬
‫מרבי שתים פירוש ספם שתום וכינל לומר דקאי אשבת וי׳יכולאאזטפ‬
‫‪.‬‬ ‫נני׳לז־יקה ניבכינכיןהוחתאר !‬ ‫‪,‬‬
‫■׳תורן שנשב־ל ר״ח על כעל מים ששימש מוומאק‬
‫ככאן נם כ; קשה דפריך כנמרא מאי איסור בת‬
‫אחז א‪'.‬צח ומשני׳ כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי תר שי'וכתיך‬
‫נץ>ןאתו ומו‪-‬יט הביא שני פערוח ו עני תיכף עבילה היה איסיי כת‬
‫אהת ויש להקשות הא עד״]לא‪.‬נתרנר בשעת הנאת■שתי שערותייזשום‬
‫לתיישב נם זלות ורוה שלש‬ ‫דהיה טמא וכעלמום א"כ היה ליה‬
‫ויש לתרזחוזלדרבינו ע'פ דבקט' תום'הא דלא נקעזר זאויתשבטוה^‬
‫»‪ s « i‬דאטו«‪,‬הלא»זנרו וריס י ק כמים עייןשס לפי זהניון ששימש‬
‫‪ .‬כטומאה ובעל מום אף ששייך נכי זרות אינח״ביס משיםזריפיה^‬
‫ט!מא? דלא שייכי נכי זר כנ״ל כ?יס' ־ זלררכינו ישלתיז‪ .‬כך דנוכל‪.‬‬
‫ליוציא דאביא השערות בצילה ותינף עכד עבודה‪ .‬דירים‪ .‬את הדשן‬
‫ועבירה דכרמה כשירה כבעל יזום כלאי' בחס' יוננא ולבש בגדים‬
‫אחריה והוציא וכו׳אחריס קאיעלכעלמום עיין שם ואם‪.‬כ|ינש^ריק‬
‫‪.‬שנים ז רות וטומאה ויום הינוכו אינו י מוע־ל ‪6‬רות רב'ל דלא ננמר‬
‫ריסיכו משוס טומאתו אשר עליי וזה שנשלננ כך שמעתי שתים פי׳■ כניל‬
‫התסישתיסייש לומר זרות וטי״אה וגאיכגליטם ; אמנם כל*ז ‪b‬א‬
‫מימרא דלעיל דוד ש>מש בשכת ריס■ נעתר כשרא זו דאייתי שמי‬
‫שערוימ בלילה דמצאתי הידני זדגיס' מ‪.‬ה־ קירוש׳‪ :‬דף ע״ט אויזר רבי‬
‫יבודא דג׳מנין רנילין לבא כשחרית עיין שם אבלילפ׳ הנ׳ל סר ששימש‬
‫כשבתי קשה נס כן שנים מכעיאליה כנ׳ל ■יצריך לומה לפצוול על‬
‫זרות משום דמתחנך כפר של‪:‬שה'נ ולא שי־ך סה זרוי‪ ,‬מתק הא צריו‬
‫עדיין מעוי נפה להיות כהן גדיל וצריך לז‪.‬מר דציצל למצוא דנתמך‬
‫להד וטיבלילג נהריזת רד^ דתי' כתוס' מס' יומאוזפחיי׳יכשםדיפא‬
‫דחותרת ככהן‪ .‬הדיוט ולפ״ז' צ״לי דהבית הסיוןניןבל'לי־^אםשן »ש'‬
‫דלצ( פר״י שרנילן לבא כשחרית אתי שפיר כעלייוש ששזמש צגיהגאם‬
‫קייב שתים משום זרות ומשוס טומאה ונחקר כע>תום למז‪-‬זר בהית'‬
‫הדשן וק״ל ‪:‬‬
‫‪ * 7 2 1‬לתיז זר שאכל מל ק‪ :‬הסננון שזכיייפרן קושיא על הא‬
‫דלעיל לקשה לכאורה מאידוחקא לאוקמי בפרו'של כה*ג‬
‫לזקיזי זד שמלק עוף בשבת ח״כ מש!יס ורות ומשוש שכת‪.‬דק‪.‬־ום‬
‫ליתאלאי'' כמס' יומא דברים שהזוי ח״כעליהש הממיגחטאית^עזף‬
‫ולא על מליקה משום דזר אילו ח>יצ אלא על עבודת >>תנה־ע*שולפי‬
‫דה ליכאלאוקמיכחטאת העוף משום‪ .‬ראימדשצת חל תעף ואיסור‬
‫זרות אינו יזל עד הזאה וליכא אי סיי כת אאת ותזס'‪ .‬מקשיסעלזוי‬
‫שאכל מליקה מיד כל נמלק‪ :‬הוהנבילה ו זי ת לא חל עואחר זריקה‬
‫דהוה שעת ליתר לכהניסומתרצים לנבילה צמי לא חל עד אחזדזליקה‬
‫דנפיק מידימעחלה דחתיר מיני' א ף על נב דהיתי׳ זריקה מה‬
‫משצראה לוריקס‪ .‬מכל מקום איסויא אישא עד שיורזק עכ*ל וצרוך‬
‫להשכיר למה אסזר עד זריקה יש׳לוח' לתצי בצלונפא אי מיצוי חטא׳‬
‫'?עוף מעכב למאן דאמר משגיאה לזריקס המברא דמיצוי איבר תענג‬
‫ומאז דאמלי על שיורק סכי מיצוי ■ מעכבי ועד שעמי צולא קיימא‬
‫ו^ימרא והגה על סתירק ראשון שתרצת׳ יש‪.‬להקשות שאמי פ‬
‫שאיסור‬ ‫'‬
‫אה>ד‬
‫‪:w‬״׳• מל ‪• c r‬לי( מ‪9‬ננ ‪ WS1S‬כל ען על״ל יחצלעי (ה ?‪foi‬‬
‫גדש״י כ » ’לה וגמוטה י(כל ‪2‬ס הוכא ‪ p‬תייז י(' והנה זה התירוזלא‬
‫‪ pop-‬אשירה חין לפרש אפילו פירוש המלומ לא >דעכאתה> קהינר‬
‫ורכים משתותים עליו ומצאתי כפירוש הירושלמי ש־ינר אכי" איג׳*‬
‫הגאו(^' הקדמו״ני היסיד מ' אהרף ("ל אכד^״ק זלאטשוכ וגרעכוולי‬
‫שפירשו ע"פ כקיאימ דאי' כמש' תמיד וו״ל‪.‬אילי‪-‬מהלכי' כאכסדרה‬
‫דלו המורת ופריך אכסדראות כעזרה מי הוה והתניא ראה״י א!מר‬
‫מנין שאין עושי'אכסדראות‪ .‬כעזרה ת*ל לאתטע לו אשירה כל עז‬
‫לא תטע לך אשירה לא תטע לו כל עז‬ ‫אצל מזבת*׳־ אלקיף הכי‬
‫אצלמזכתה' אלקיןומשכיאר״ח כאכסדלאותשלבני[כירש״יעמודיס‬
‫של אכן ו נו' ולפ״ו לכאורה קשה דאי' נכי הקהל כימה של עץ היו עושים‬
‫בעודה וקשה הלא‪.‬אהור לעשות בנין ען אצלמזכחכניל רק דצילהיכי‬
‫ילחל«כשרשאני ולאותו יוס כלכד שפיר דמי אבל מאתמול שפיר‬
‫קמשני זאת הירושלמי ’ דאסור לחיעכד מאתמול כנין עצים משום לא‪.‬‬
‫עטע כל ‪ p‬מ״ל וא׳׳ש דזה תיריז ע דין מתיריז קדהקא עזרה וקי׳ל‬
‫ושידנ^ולפת״ח והאמת אתו ‪:‬‬
‫יבכזות‬ ‫מסכת‬
‫‪ ^ 71‬איתמר זר ששימש‪ .‬כשבת ר' מייא‬
‫אמר אייב שיכים‪ .‬כרקכראאמר‬ ‫*‬
‫אינו חייה אלא אחת קפזי רכי תייא ונשכע העיודהכושמעתי מרכי‬
‫שתיס וכו' כעל מוםששימש‪ .‬בטומאה רבי הייא אמד חייב שתים ו כו'‬
‫קפז רבי תייא ואמר כך שמעתי זכו' זר שאכל מליקה ו נו' עיין שם‬
‫כאר הטיב ולאילו *מימרות אין שום חי‪3‬ו־י ומיי לענות ולחכר כדלו־‬
‫חידוד נתרן כתחילה קושיה‪ .‬התושפת כמס'®מנילה‬
‫ומזש' יומאוז״ל ת''ר שני אינו■ ראוי להיות כה"נ כיאור על תו'‬
‫ולא כהן הדו־‪-‬י כה;נדול משוסאיכה כהןהדיוט משו'׳ נעילה ויומא‬
‫מעלין כקודש ולא מ‪1‬ר*דן תוספות תימא תיפוק‬
‫ליה משוס רכה״ג שלבש כנרי כהן הלייט עכודתו פסולה משום מחוסר‬
‫בגדים ולמה לי טעמ' דמורוין ויש לומר דכהי׳ג מתמנה כפה ומסתלק‬
‫בכה וירושלמי דרש לה מקרא ע״ש לילך כדרכי אבותינו דאין סונית‬
‫כמקום הימאלהיות‪ .‬ויה לומרשנית שפת יכר כתוספת דמתמנה כפ^׳ה‬
‫אין צורךלכאירה כלל ככאן ונםלאיוהצורך הכיאוהתוס׳וכירישלמי‬
‫מ״תילה מקראוכו' זמננוןתימא דק דיהיה איזה קושיא מה קתתז«‬
‫לזה‪.‬אחרו ויש ל ומר דעל זה הקושיא יש לומר תירן אך לפי יש לולמי‬
‫דמשתלק מתורן יהיה התימא נ"כ‪.‬ול(ה הניאו וגייישלתי ועפ״זישאר‬
‫התימח כקיומו ; משוס דהקשוכתיס' הצרפתיס א־י‪-‬אי אמר למישאל‬
‫זאלצפן ו^ן אתר צאלעזר ולאיתמר הלא כהן הדיוט מטווח לשכנגמתיס‬
‫ותירצו דזההי׳ייוס חינוכם ואז דינם לכל דברכ״ה״ג לפיזהמהכקשו‬
‫תימא לימא משום ממוסר בנדיס דילתא יוייר׳ מתגיתן דתתקיני כשן‬
‫היינו הדיוט שרוצה להתמנך ואז דינו כיומו כנה'!ג ולוה איט מספיק‬
‫התדון מחוכר כגדיס דככל שתאדינו כךכי‪ ' 1‬תיטשו עובד כ״ חכגני'‬
‫יאח׳׳נ כארכע וצריכי' לטעם דאין מורידים ‪ :‬ו; דעבד פעם א' ציום‬
‫הכיפורים רק דיש‪ : 1‬לתרז ע"פ דפריו שם כשלמא אירע כופסולקיז'‬
‫לתמיד של שחר מחנכי ן אתו ל‪.‬שני כעבולע תמיד דהיה כשמנה בגדים‬
‫אבל אירע כז פסול אחר יתמיד של שחר במה לנחנכין אותויישיהא טכל‬
‫שהזאכה״ג הלא נל‪,‬ענידת אחר תתיד כארבע כנרים ו‪-‬נשני עכגדתו‬
‫מחנכתו שאסור לעכו־ בזה היזם רק לכה״ג ונזה מתחנך ואי׳ כמםנת׳‪.‬‬
‫מנחית כשלא ענד כשהואככן הדיוט צריך שני חינושיס אחד להדיוע‬
‫ואחד לכה״ג ע״ש כדף ע״ח נמצא האיך איפשר לאוקמי שמפריש כהן‬
‫רדיוט שלא נתח־‪-‬ךהא נחי;וך עבודה ראשונה נעשה רק כהן הדיוטיואיר‬
‫עשה עטיה זו ניפא דאסורה בבר‪",‬ד רק לע״ז יש להקשות דפוס' הקשו‬
‫כיי‪.‬ס' שכועותל;)*ד אןמנייה בכמה האין קידש יכישע ושלמה מקדשי'‬
‫ש;הס וישלותרכייזשהשלכאבכת אתת הקידוש ועשיית המנחה לא חשיכ‬
‫מנחה בב״ה עכ״ל נמצא יש לדתות הכאכזה כשלמאא׳ היה צ ריו‬
‫ח׳ניךל‪:‬ה*נ נמצא היה חסורלחנךעצמו בי״כ לכ ‪p‬הדיוםתשוש‪.‬‬
‫עיוו ה זו מ״ל אכל כדקיימניז כסברא ומשנעשה הדיוט שוב או דינו‬
‫ביום חיניכו ככה״ג וא"צ שוב שוס הכנה כדי להיות כה׳׳ג א"כ » מר‬
‫הבל כ׳׳א בזה שנתחנך לפה״ד הוה דיני כצוה״ג יבא החינוך כ*א ולא‬
‫כוה איסור דכה"־ ניה‪ 1‬בז כמו כאיסור תנחה כנ״ל רק אי אאדינן‬
‫דכה״נ היצרת להתמנות בפה א"כ לא ננחר דיצו להיות־ככה״ג אף‬
‫שנתחנך‪ .‬לכדייט עד שיתמנה בפה לבה׳׳ג יא"כ איסיוי עבד כעכולה‬
‫ר‪-‬אשמה ניפהשחייבהלהעשות בכה׳׳ג והא״שתימאוכו' קשה מאי‬
‫תימא‪-‬ילתא חיילי בכהן דלאנתקגך כנ״לוא׳ קשה כצ׳ילקשה‬
 ‫יץ ס ף‬ ‫מסכת סוכה‬
‫פליג דכולא ם‪.‬נקאדי'בעי אר״׳ית״ש מצאן■אבית פני והמרה וכו<‬
‫יכול תהא התראה ת״ל אל המקיס מלתד שהייקוס גירס דנ‪:‬ק כמס‬
‫אליגוא מקצתן דיליוא דאיכא נוואי כוות׳ כ״נ אלא דנפ׳ק כינהו אד‬
‫‪ .‬לדבר רשית מי נפקי וכו' ‪ .‬אלח לד״ת לאו למד״ע ורא‪*:‬י דנעי כל‬
‫סנהלי׳אמראכיי גנון שיצאי להונדף ע׳ר ועזרות תני כוותיס ו כו'‬
‫עכ״ל ו״פ״ז לכאורה יש לתלמיד להקשות ל׳ שתוק יכן תעשו דבא‬
‫'להירית להוסיף עיר ועזרה כע״א כלא כל׳׳ז מוכח מדהורה לנו דאין‬
‫המרחת חוץ המרחהק‪-‬יה כל''ז‪.‬האיך מצינו דנפיק כילהו וצ׳׳ל לד׳או‬
‫כגון לכוש יף ושכח דאזלו כולא להוסיף ו ל״ל קרא ויש לדחת! דא״ל‬
‫קרא הייתי מוחה ־נפקי כולהו לע״ע ולת להוסיף דאי' אין מוכיבי''‬
‫מלך כתנהדדי׳משים לח תענה על רב לפ׳׳זי״ל דז״ת כחוץ כנין־בע״ע‬
‫אע׳יג דנפקי נולהו לא כוה ז^ממשוס דילתא טקצתי' כוותי' ס^ל‬
‫והא דלא קאמרי משום דהתלך עתכס ולא תענה על רב יקשה אעפ״ה‬
‫לישתיק וכן עעשוכנ"‪ :‬דנאנוכל לדחות דהמראה כחוץ משכחת דאזלי‬
‫לע*ע דשם בי ״ז לא כוי המראה דהיילך עמכם ‪ .‬ול״ל לימוד דא*ן‬
‫המראה כחוץ וח*ת אלאיואי נכי היכפי! עירהאיך מיקתינן קרא הא‬
‫ג״׳ב צריך מ;ך י״ל ‪:‬סברת הרמכ״ם דשם אי! ה^ ך עתם ננ׳׳ל רק‬
‫וי״ל דה״תי טועה גבי ע*ע דשיה כיגראה ואי׳ת דיילינא מקצתו שישר'‬
‫כיותי' ננ״ל קשה הלא אי' ז״׳ח שרצו ב״ד למ‪.‬תול לו מימלי! בי׳ככבי‪,‬׳'‬
‫לדינו נמצא כשלמא אי היו דניכי מותי אילו הע״א דהוי כהרראה נים‬
‫המלך שוב אין יכולים לחור מדעתס הרחשינה אבל באמת דינו בך"'ג‬
‫טה בכך שהראשונים הסכיתי עם בחניך הי*ל שני ■כילי' לר‪.‬ה ל‬
‫והייתי סוכר דאס הב״‘;׳ כשני יח״כיהו היה התראתו במראה אתי‬
‫קרא לאוריי׳דאין התראת חיץ המראה יה״תי משבש דייצים דנכקי‬
‫כולא לע״ע יצי‪-‬יך וין תעשו והשתא מתורץ קישיא הגאון דשדח דל א‬
‫ילפי>׳׳ ג״ש מנ״ש ל‪"1‬מש הא נע״א דאלת״ה קשה לישתק יכ! תעשו‬
‫יא׳׳ת דהייתי סיבי־ דהמראת חוץ משתכח דאזלי לע^׳ע הא המלךעניה'‬
‫ובל"! נרעדלאו המראה וא״ת דהוה סבר דהיה המראה כיון שנגמד‬
‫דינו כב׳׳ד ך"ג הא ה״תי סובר ד־ליף ג״ש תנ״ש דנמרושל ן*־ת נ״כ‬
‫בע׳׳א אלא רליתא ללימוד ג״ש כקישיא הנ״ל וקי׳ל נ‬
‫הוכיח הדמ״גס הנ״ל דאין החלך מהלך עמם להיסיףת״ו'‬
‫דלשזן המשנה דע״ע ב״ד‪ ,‬הו נ״ה קשה לב תק וכן תעשו‬
‫כנ״ל דנדע מ»מיאה וא״ת דנשכט לקאי על ע׳ו־ע הא ס״ל השפא‬
‫דע״ע א*צ כלהסנהדר•' וכל׳׳ז לא שייך שם המראה וצ׳׳ל ג^׳מת סי‬
‫ידעינן ע׳׳א אתי ורן תעשו לרבר מנך ונביא וכגין זה מניאר בתוספת‬
‫ברדהלריז גבי וכן תעשו ע׳׳ש רק כאיך ״יכא לרבוי לילך נכי היספה‬
‫פיון דעליה קאי קרא דהחראת מיץ יי‪/‬ס מיתת דמייך שס בל״ז לא שי‘ ד‬
‫המדאה וצ״ל דהינלך אין הילך עוזהם ננ״ל להנה הרגיבי׳ס רסק בה׳יס‪-‬‬
‫ונ"ע גחמשה וא״׳ר קכה לישפק וכן תעשו דליכא לפנש ננ״ל!ק״ל י‬
‫ואף שים נ! ד!חק לא ■הא אלא פלפילא בעלמא ‪:‬‬
‫ריכטא יש ייקום עיון יר>יו‪*.‬ס בנ״ל דפסקכע״ע‬ ‫ולפום‬
‫נשישהיאנ; קי״למרנתראב׳ קב ונקי להלכה כמותו‬
‫ובנמראהנ״ל ראגי' מבר ע״ע ‪ 3‬ש ע׳־א וחיה פ״יק שלי שלא אליבא‬
‫דהילגתא וצריך לעיין איינס אי־ הפנאי עמדי ;‬
‫‪ ? ! j H I‬לע■ל ש לדחוק שתספר גנות ״נשה דאמר מידן דייני'‬
‫וקטלי' הלא מסיע דכי' שיגג ע*כ ש‪:‬יאה לו ע''פ הרין‬
‫וצ׳׳ל דזהלמקא היא גניתי כנ׳׳ל דאין דג ן נביא שקד כ* חם ע"פ ע ׳א‬
‫ואףמבשע כת "ט דצריךנביא 'להתריתווהוא דנו בעצ־יו חךל״ל כאמת‬
‫החיך ־‪.‬יעה בנ׳׳ש מ כ ר דבר וצ״ל דסכיח לעצ‪ «:‬דל‪-‬תח לג״ש רא״ה‬
‫הלא אין נ״ש למחצה יכוה למילף ז״ת נ״יכ ״נ״שלענין קגיל’ ' ב‪".‬ת‬
‫כל״ז הי' עעית מנ‪:‬ה נתהב צאיזת אבל כהקדי' משנת ראכ״י קב יצקי‬
‫א״ר כי‪"1‬ע אייר דנעי׳ ע״א וא"‪ :‬ליתא לקיש׳' הנ״ל דלישת ק מו‪:‬ן‬
‫תעשו דס״תו יישכח‪.‬על יג״ע כ;*ל וח״ת דשס הי' מלך וצ"ל מכים‬
‫לגמרו כך"נ בז״ז ואי׳כ מוכח דליכאליוילף הנ״ש על ע״א כ!"ת ילא‬
‫שפיר עבי ד ללא דנו בע״א דהלאה"׳ ג״סמאי׳מ והחצי ג׳׳ששס'‬
‫נהתיה מקרא כנ״ליק״ל ז‬
‫‪ H IS N‬שם איבלע כארזח הסגנון הואיל ואמר שס הידרה לבליע‬
‫נאר׳׳ז דיוקא ׳ ולא כשאר אילן ודווקא נכדוהו לארזא ולא‬
‫שרפו ע״פ רמצאתי ראיתי ב״ס זרע אברהם סביב לירושלמי ע"פ‬
‫ויראני יהושע כה״ג ויהישע הי' לבוש בגדיה ציאי' והשטן עיייד לשנינו‬
‫פי' בנדי׳ צואיס שבר! לא הלכו בדרכיו ואי' אין כשדינה שורה אלא‬
‫על משפחות מיוחסת דכתי' כייס ההוא והקשה כח״יא החזה נלמד‬
‫דאס אין הבנים‬ ‫מן התירה לזרעיך אחריך ימשני דזה גא להירית‬
‫מיוחסי' אחריו י אוי השכינה להסתלק חחביכם זכזת! שאי! גילוי שה נ'‬
‫אהוד ^‪:‬זכיר‪.‬השס וזה הי' הקטרוג והשיב הקנ״ה הלא וה אוד ייול‪-‬ל‬
‫מאש‬
‫אהד‬
‫שאיפיר ?(כ? י!ל עי;ף חרות אינז ייל עד ^!י(ר‪1‬רי^ה ‪ ocp‬ה^( תיני‪1‬‬
‫בעוצת עוף רעעי! תיצר י‪1‬גצ כחעי‪/‬ת עוף ‪ i'fr :‬גיעון ח צר הו»‬
‫הסיפור ת ״ף משנרמה צוריקה וכוה כנת יזמת וצריך לומר רגש‬
‫כקטאת עוף מיצוי מעכב והשתא א״ש כל״ו הי ‘ קשה נוקמי ‪ J‬גזטצע‬
‫עוףדמגקו מי ואין לומר דכה״ה גס כן׳ מיצוי מעככולא הוה איסור‬
‫בתיז׳זת קשה מנק'ל ‪p‬־ הכיאו מימרא דזד שאכל מליקה קשה קושיא‬
‫המוס' הג״ל וצריך לומר כתירוצס וצי׳ל דתיצוי מעכב‪ .‬כהנואת עיף‬
‫ולא נפיק מידי מעילה עד גמר וריקה ומוכת שפיר דתיצוי תעכב כנ״ל‬
‫ורוק הסיב כדברי' אילי לאשי נשמש בי; נרולי' וקלההו ‪:‬‬
‫כ ג כ י ר ^ י ה לתערבא כי נסיב אינש אמרו ליה מצא יזו מוצא זנו'‬
‫יש לדקדק למה דווקא עמערכא ולא ככל העולם‬
‫ואמרתי לתיז ע"פ דייבית בספר ורע בירך כשם רכינו כחיי גת קול‬
‫>‪5‬חכר‪1‬ת קורס ארג עיט יוס כת פלוני וכו׳ הוא רק על נישואי' ת*>‬
‫אכל נ׳ שוא*'ק'יל הכל לפי מעשיו ע״ש כפ׳ח״ש ו־נהעפ׳א מתורז‬
‫קושיא הגמרא לסיטה דרמי קמרמי אהדדי דתני לפי מע‪1‬יו ופעם א'‬
‫קני על פיב׳ק יע' פ הני׳ל ל״ק י״להא בארן כא כת״ל והא״ש כה׳׳ל‬
‫אף אם ישאל לאיזה אדם מצאתו תוצא אי; להיויע האמת רניז״ל‬
‫הזיווניכ לפי תעשי כני אדם כל אחד יתפה עליו לאתר תצא דחי אמר‬
‫מוצ׳א י‪1‬יד‪ 1‬שמעשיי קנרמי ליה אכל בא״י דשם הויווג־ס עי׳ה בת קול‬
‫ולא לפי מעשיי כוורא־ לא ימנע מלולור האמת כיון דלאו מעשיו קגרתי‬
‫‪.‬ומדוקדק שפיר כמערנא כינסיכ אינש לתתא תארו ליי וקי צ וזה‬
‫הלציי ‪:‬‬
‫אתר רכ אחא כר יעקב שית! סני הוינאיכילא‬ ‫‪J3‬‬
‫איעקר מפירקי' דרכ הונא ‪':‬כר‪.‬״‪.‬אנא די^י ת׳‬
‫כנפשאי כחכמה תחיה את בעלי‪ :‬רבים מתמיהם על‪,‬׳ ‪ :‬מאי נירושו‬
‫של ההכתה־תחי'וכו' איזה חכתה עכה להציל אייע ושתעת׳ לפרשי‬
‫גשם‪ .‬אדוני אבי וק׳נ׳ הי‪-‬־ו! הג״ל כתה כ‪ :‬זים מי היי אט־הס אכלי‬
‫ז״לאב״ד ק־׳ק לאדתר ולרוכשוב ע״פ דאי' כייש' כבת דף פ״ב ודיל‬
‫ג ”כ לכי מסח אדם דעתי' ל‪ ::‬מפ;י אתר ליה יסיח דעתו מלבריס‬
‫אחרים חה הפירוש שפנה דעתו רק לששע פרקי' לרב הונא והוה‬
‫»סח דעתיה ולא מפני ולא איעקר יזה מפיה שאמר החכמה תתיה את‬
‫קעליס‪;.‬פגה דעתי לדברי הכמה די׳׳ה ועל ידי זה מתיה את כעליה‬
‫וק*ל ורפייחח ו‬
‫שיר במס׳ יבמות הנ*ל‬
‫‪ 11533‬ר ^ ^ מצאתי מגילת יוחס׳' וכתב משנת לאבי' קב ונקי‬
‫פירש״י הלכה כ תומוו; תככה מנשהטרנאת‬
‫ישעי'‪ .‬א*ר מיד! דייני׳זקטלי׳פירש״י בנכיא שקר א״ל!בו׳איור ישעי'‬
‫ידענא ני' ללא חקכל מה דאימא ליה ואי אימא ליה לשווי' שיד אמר‬
‫*סאיכלע באדזא אייתהו לאחא ונסייהי עכ״׳ל הסגנון בל״ז לא היה‬
‫גנית מנשה נסתי שהדג את ישפי' רק לעקוי' דמשנת רנ״י קכ ינק*‬
‫א*ש וכתחיצג יתורו לכר כמס' סנהדרין לא את נביא השקר יכו'‬
‫»)נ׳ר*מ אר*י בר^׳ח אתי׳ הזיה מדיה מזקן תמרא מה להלן כע*א אף‬
‫מיאשקר בע״א ופרי' והא הזדה כקטלא נתיכא זקטצא ח׳ית בך"ג‬
‫אלא אר־ול גמר דכר דכר מהמראתו ולירדר (״ח וליגמר הזלה מני^יש‬
‫שיהא ג **א ותשני‪?.‬זדה לא ומי ר ע״ש והקשה®‬
‫»נאון מתכר ספר זרע יצחק צ״ע ניליףז׳׳ת שיה' תירוץ על קושיא‬
‫ק*לי׳ כע״א מהך נ׳אשדכר דכר מתחילה ניליף ספר זרע יצחק‬
‫>"ש ייהתראה וכלי נילף קטלי' דז״ח תנ״ש ראי;■ בסנהדרין גבי‬
‫נכיא שקר‬ ‫ג״ש לתחצה עכ״ל ע׳׳ש ונוכל לתיז ותצורף לוה‬
‫י ע חי מ־מנס הלדית סת הבחירה דאי' כמס' ‪ ir‬ונמס' שיציעית אין‬
‫מוסיפי'על העיר יעל העירית אלא כמלך ונביא יאדריס!תועים‬
‫מם;הדדי'חל ע״׳ייז ו י "ד מהלכי' ושתי תודית אחריה'יכל •שר'אחריהם‬
‫ןפד*יו>נל; ומשני ככל אשר אני מראה ידי' יל‪ 1‬תעשו צחמת והקשה‬
‫התי^׳ט בד״ה ב׳׳דמילניסוא׳׳ת אמאי לאקחשיב מלוינכיאויי׳ל‬
‫דייה״ג דהם לאהיז מהלכיס כלל ואלא הא דתנן גמלך ע''פ מלו‬
‫ק ^ו רי' וכן לכיןה׳כרייכ״סבהלכיתהנ״׳לאיןמוסיפיס אלאט״פמלך‬
‫וע״פ הנביא יזה תשה מג׳יללהרחבי׳ם גאמגדהם‬
‫דיצעצ־■ כרמכם לא היו י־הלכין• בדברינו ׳ שיז הכל כי׳א דהרמסם‬
‫גד;קידו'עזר' 'אזיל לשיטתי יישיםדז״ל'הגמרא כנ״לענלקערופה‬
‫כ׳׳נר״יי תומרי״ה וקמפ!גיכזק‪5‬וך ושופטיך עאש‬
‫דתניח ראר״י אותר דצאדזחנין־ זה‬ ‫ותו אי'מתני' ללא כיאבאי‬
‫•נהלייי' וס»ט' יה י׳לך וכה ‪ f‬וכו' איבעי להי ראב׳יי כמלך וכה׳״ג‬
‫•ואדפליג ^נצגישנסורין כר^׳יאו כר״שס״ל א׳׳ד אף כסנהדרין‬
 ‫סו‬ ‫^^ ס ף‬ ‫בזסכח כתובית‬
‫זליגהרשיאג!(י»‪%‬ו «נ״ ‪3» 3‬ת ו אין הפילו(‪« W'TW 4‬ה ‪tw s‬‬
‫סס ת״א‬ ‫וגבי י^מנה פייוש‪ 1‬דן פייזיג וגבי תמזרת פידות ‪tnr‬‬
‫כתיבה אחת לכן ס״ןשתנא אבבא דרישאללמוו הדיוקיבסיפא לתיפך‬
‫לכל חל כי אוי לו אבלרבא פכר חלנופי' איצטרן ברישא וא"כ ^‬
‫מוכח מיד והתנא סמן עצמו תאחר שככתובה הסיפא היכון דלישא‬
‫ס״ה כל תנאי כתובה זכמז שכתוב‪ .‬כאן במהרש׳׳א זהא״ש שכת©‬
‫ועיקר רבותא כשרות‪.‬אפי׳ פירות שאלל וא*כ הבבא יתירה את*‬
‫לאק־ועינן משוספיפא יוקשה קישי'הנ״ל לכך אכין מפלא! וכו׳ אנל‬
‫רבא וכו׳ ודוק ■‬
‫כ א ״ ד זאותן פילות עצמן וכו׳ כוונתם לתיז קישי׳ עצומה על‬
‫אניי ה אן יכול לפרש כמשנה כ]הא קשייו סדיוקים‬
‫אהודי ותחילה‪ .‬אמר אלמנהלכה׳׳ג ישלה‪ .‬פירות הו׳נו׳ פרקינה‬
‫תשמע הא‪.‬ממזרת ונתינ׳לנה״ג איןלהפרקזנה ואע׳׳ג להתנאי חקוי׳״‬
‫»>* ‪ r‬טעמא רכא איכא לפי י פירש׳׳י שהר• אף לצשילה לא הי ׳ חתנה‬
‫ואותמנך לאנתו דק ו אהדר׳ נן למדינתך וכו ׳ נמצא עי קי הטעם דליגן‬
‫לי׳ פפידא ולאשה ג''כ‪.‬אס׳ היתה לאיזה איש אחד הי׳ לה פרקוניש‬
‫ולמה תפסיד אייש אכל ממזרת א!םהיתה‪ .‬נשואה לשוס אדם לא הי׳ לה‬
‫פלקונה נמצא אף דהתנא׳ שלי קייםמ''מ מאי ל‪.‬ז׳ת וניזל כתל הכעל‬
‫אדלכאלמה יהא תיטא נשפר והאשה סברה וקבילה שלא יהא לי‪£‬‬
‫פלקונה לכן אקלה ובסיפא תני מגערת ונתינה לישראל אין לה י י ן‬
‫תירותממש משמע הא ממורת לכהן ישלה מהתת תנאי שלו בשלמא‬
‫בשמעתין ליכח למיכרך על אביי לאיכא לתימד ליוקא דפיכא לויקאן‬
‫וקתני רישא להודיע כחו דרכא אבל כמשנה לא שייך זה ולכן מן‬
‫כהכרת לחלקלבאחת ויוקא לרישא עקר יכפיפא כן כליוקמתור>‪#‬‬
‫לישראל יש לה פירות ממש להיינו אחר השבי׳ אבל ממזרת לכה״ג ‪P‬‬
‫לה הפילות אפי׳ קודם השני' מנח תנאי שלו להגעיל עכ*פ לעניו זה ‪t‬‬
‫אבל לרבא לא קשי ׳ הדיוקם ואין הכרח לחילוק זה ןלכך ס״מו ולדכא‬
‫א*צ ליתן הפירות אפל לאב״ מכח קש•׳מוכרח לתן א פי' קודם השבי״‬
‫וק״ל ולפ״ז קשה מה פרין לימא כתנאי הא נלר הו* מ״ש&גו ממזרגן‬
‫לכהיזנדאעינ להתנאי ק״סמ״מכלהנשי׳ פכרותקפילגתלתי‬
‫שתנשא אע׳יפ שמבטיח לה ׳תנאי כתיבה בפרקנה־ אם ילר ■גור אזלא‬
‫‪.‬לס פרקונה ומאחר שנשאת לכהן והתנאי שלו‪ .‬קייס י ט' לה פ ^ונ פ‬
‫*י>א> חזית כנ״ל נמצא דלמא ר״י פכי נת׳ כאביי לוכל א הר מנ‬
‫מעיל יהא דא׳ני פולה משוס והיא מנרה !קבילה לכלגבר דיתצסק‬
‫לא יהי' לא פרקונה אחר נדר רק לקושי׳ « ‪ p‬לתח דהלת ‪5‬ד*ן ^ישה‬
‫ארעית הקושי׳ יצ*ל כן דהרי יש ללקדק לאה שאל ר* בתן פ ת ק^ן‬
‫אליבא דר^ הלא ע סו אנןקיימן ינכהן פליני ובישראל אב♦׳ ריין‬
‫»דה דאינו עולה ולפ״זיש‪-‬ל סתפו אס הלירה אמ׳ע שני״האץי‬
‫הלץ אליכא וכ*ע וצ״ל כן דלנכי ישראל ל׳*ק והאי ש*י ט׳ או הדירם‬
‫אה״ב נמי זאע*נ דאיכא למיתר לא הדיר* אלא לספסר גק המדיין‬
‫תדאי דא״ל כן אכל נ וכל לומר דהלכר׳ ׳ י כפשוט־ן ובתום לככו ול!ן‬
‫»כע למרמה ולפ׳יז מספיקא לא מפקי׳ ממוגת ופשיטא לאיט פודהי *‬
‫ווילמא אין כוונתו להערים אכל גבי כהן בוודאי יש ערמה וא»‬
‫*מאסר מליו הלא משט ת הבי׳ נאסרה עליו שאל שפיר רק ראסיאמרירד‬
‫מי ישראל יגשנו פודה‪.‬נמצא כל הנשי׳ יודעים דאס ידירההגתכ‬
‫אחרשנשב׳׳ בטלפרקונה ופכרהיקבילה א״כגבי כהן נמיאין י עי ע‬
‫לה לפי סברא דלעיל מאי תזיין ואזלת בתר דידי׳ ו כו' אלא מה אינו‬
‫סברא ו פיין שפיל ליתא כתנאי וקייל • כל״ז יש לי תי «ן אחרפשננ‪1‬‬
‫על רקדוקזה למה לא שאל ר' נתן אליבא דכ*ע נגי ישראל י״ל‬
‫דניתאלי' למבעי ככהן י‪1‬שום‪.‬וכאן כוודאי ערמה הלא וכלא זה אסורה‬
‫עליו וצריו׳ ליתן לה כתינתהוגמ נלקודהוכעי לפטר נפשו מפרקונם‬
‫אבל בישרחל אי! לו ״תור והא מכתינלרמזכיח ליתן כתובה ואם ל^^‬
‫ינדור ׳תן כליו ן זי חדרנה ולאיתן כתובה ולתד מ״ל א״׳י דלא יהא »פל‬
‫מ״רמן העיקר דהיינו פרקוצה שהוא תנאי כתובה עיין בנמרים‪1J7‬‬
‫זכע׳״גוק״ל •‬
‫ו בג מ ר א אפיימתת לטעמי״ וכו׳ ממווית ונתינה דב׳׳נרלימ‬
‫יש לדקדקלמאי■ נ׳ית ממזרת ונתינה הא סרכ^ע לא‬
‫פלע׳ ולמה מכיא אותו ונ^ו ה ליישב רגלא זה הי' קשה על התרצן למה‬
‫לי לתרן כן הלא הקושי׳ מעיקרא ליתא שהרי אם היינו מקשי' על ר"»‬
‫קושי׳ התוס' היינו מתרצים כך לעולם מתר'דיבמות אתי' אפי' לל*י‬
‫והוא דיש לדקדק נובר׳ ר״י לפיתירקהמוס' למה לא נקעכדבריו‬
‫דציין להחזיר כפירות דכא נבי ממזרת נ״כ אינו מתקיים התנאי‬
‫ופסקו כמשנה כיכתות צריו להיזזיר העירות דבשלמא עלאבייויגא‬
‫ל״ק דהס לא מייר׳ רק מה שאינו חחו״ג אבל ר״י תיירי נס ממה שהוא‬
‫מתוייק לקאמר טתז מונ תה‪ 41‬רין לו»י לבשלתא התם אכל שפ׳חיו‬
‫חי ת‬
‫אהד‬
‫כ* ט;ה‬ ‫‪ cSit‬ו‪5‬י טה לי׳ היל‪>1‬ן ככיגה הי׳‬
‫מ>ח ניצל י‪.‬לג( זל^ טה לי' ס*ל‪1‬ק שכי>ה ע*ש נמ*ס ״ ע « מני ‪w:p1‬‬
‫על ׳סעי' ממעהי׳כהס על כנער דלאלש‪1‬׳'י ליע‪ 5‬ה»‪1‬יל וציל‬
‫דידע כנניהה דכוט יהי'כ* ת כד* שי‪1‬קל תשוכיגז ומאינ*»תשום‬
‫שט' ‪ p‬כתו וכשלא יהי׳ ורעו אהדיו יכא סילוק שכיכהמאתז ואו׳י‬
‫במ׳׳ס תעני׳ וכ״נ לצדיק נמשל לתמי זלאד׳י) »ה ארז גז עו »‪1‬ליץ‬
‫אף צדיק פירשי' ש״וליו כן כמיאו והא״ש אמי שםקשהטסז״מי«‬
‫ישע רהוי אתה לסילוק שכינה והאין רשאי להזכ׳ר השם ל ^ אינלע‬
‫דווקא כאר״ז להורות דצליק נ*כ סעו מהליף להיות בן כמומו רעשיז‬
‫תשונה ואין ראוי לסילוק שכינה ולכן אתי' לארו ונסיוהו‪ ,‬שלא שר©‬
‫שיסניו העילם ששיט משוס׳ התה השת כנ״ל והוא ונו בנביא שקל‬
‫כאמת וק*ל ‪:‬‬
‫מע כתובות'‬
‫ב ג ^ ר א ו״ א ב״א מקרי כל יי ״ ל ונו׳‪ (;.‬דןי >י׳ ימקא יומא‬
‫קמאלא אזיללנכי' למחר אזיל לנס׳ ו‪ 7‬מ־י' ליני׳נ‬
‫מתילנמנא ו א^י ק!ס אימא מילתאכל קכל ינוקא >>ר ‪ ' 0‬לכרי'‬
‫סחומי׳ על מיפת הילד פתח וירא ה' ורו׳ יו ד שאמת חנאצין כועש‬
‫>נל בניהם וכו׳ א״ל כמוריהיה וכו' ו פ רין אתי לנרועי צטלי קמצעי‬
‫לי׳ענ״׳ל ויש להקשו־׳כליייזלצקשו׳אתי לנמותיקוד' האיכ׳לאמרי ונ״ל‬
‫דש עוד ללקלק השפת י תי בנת׳ליומא קמאלא אזיל ונראה ללשי׳עי׳‬
‫קנל ינוקא דברי ניחותים ומהויש״א פי׳ להנחין למה מת באיזה תעא‬
‫כוון דאינו נר עונשק ויש להכריע■ אי כפי׳ מכרשיא הי׳ לו לילד‬
‫מיכף סוש הראשי! אלא מיבתכפירשי׳ לדבר ניתומים ולא הי׳ אפשר‬
‫כיוס א׳ ואל תנתמהי כשעת שמעו מוטל ונלכה ליום נ׳ועפ'*ן חת'יז‬
‫השפת יתר דכל*ז לא יכל‪ 1‬להקשות אתיי לגתוחי' ו כו' ♦י תי אומי‬
‫גמהרש״א ובאמת לא אמי לנחותי אכל כיק ויומא קמא לא אזיל‬
‫מוכח כפירשי׳ קשה‪ .‬שפיר והשתא יתודז‪1‬נז קושי־סבל״׳ו ופנמרא‬
‫קמלמי אהדדיכתי׳ לא יוממו ניית ו ט' ו מי פ תו קו ‪4‬משניכפאוחי‪1‬‬
‫זכו׳ נמצא שיין בגדולי׳ אכל בקשני״ לא מיין ל«>ר או*י‪ 1‬וזה נ ‪/‬‬
‫לתיז א״ד בחור הוה תשוס ד»ל לשון א׳י קשיש כיון דימקא תיס האיד‬
‫מת כעון אב דלא שטן אוחזי! ומשני בחןרהות ו&א*ש בל*ןלא ‪■'*0‬‬
‫קשהאתי־לנחומיי״לדשפיר ניחמו י;® שאןוק וכנ׳יוציק י נ ^ן אי‪1‬‬
‫»ת כעו; אב חנל לפי א״ו כחזר טס וזי! שפירי תת מע\ן‪.‬צזג קש*‬
‫שפיר אתו לינחומי וק״ל‪: :‬‬ ‫ן■‬
‫ד ז' ל ל ק א ‪ -‬דרבנן גש«אדוני אבי המפורסם ביורו הוז׳׳ג מ' י *'‬
‫ז׳יל כדף נ׳׳ב בשמעתא וממזרת ונתונה למיאל זכו״‬
‫ז?*׳ל ממש תחילה ליישב הפשוטו פשט• ואח*ר לפלפל בסם כתוש* ו* ם‬
‫ממזרת־ ונתינה וכו'עפ״ז־ימושב אריכות הקושי'שמכיא הגמרא א*ר‬
‫נ תןוכו׳וכל״׳ז הי׳ קשהלי קושי׳ התום׳ ממתני׳ ליבמות זהוה תי*‬
‫משניות וסתרי אהדדי עם משנתינו ונוסח התנאי ואותבינךלאנתו‬
‫ותירד התום' היית! מחזיק לדוחק דלישנא מדא יהא משתמע לתר׳ אפי‬
‫ופיית׳ אומר משנתינו כר*י לנוסח התנאי קפידא ומשנ&דיבמוע‬
‫כר״א וצא ט׳ מוכח דבכהן אויר׳ אבל‪ .‬אחר שר׳׳ן מסופק אי אחר‬
‫הדירה‬ ‫שנשבית הדירה או קוים קשה הי' לו לפדי המחלוקת‬
‫אשר‪.‬שנשבי׳ והוה רבותא לרי׳ אלא דה׳׳ ירא לטעות כלברי י״ א‬
‫ולומר הא אסל הלירה קתע־ס״ל‪-‬לר״א דאינו פולה וכאז פליגי רק‬
‫אישרילערומי א׳ לא קשה האין איפשר לומר כן א״־כ הוה מתני'‬
‫ליבמות ללא כמא‪ :‬אלא ‪*5‬ל כ תייז כתוס' וא״כ הי׳ יכול לטעות‬
‫>רבח ר׳׳א ולכן אשתעי' אף דהלירה קודפ ס״ל לר״א רפויה קשה‬
‫י‬ ‫ת״ט אלא יע*כ בכהן תיירי וק״ל •‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫■ ‪ ^ O 'n Z J‬הנ״׳ל אבל שניות דקתני התם ו כו' הדיבור הזה עמוק‬
‫חי ימצאנו שסדרו לנרי׳ פה׳"ע לצסוק דינים שלא‬
‫לצורך והרבנית יהודה הארין למעניתו ע״ש ונ״׳ל ליישב שהוכרחו‬
‫להקדים דין דשניות קידם שכתבו ואבי* ורכאמחולקי' באלמנה ו כו'‬
‫דלכאורה סברת אבייהוחדוחק דלישנא חל יהא משתמע לתרי אפא‬
‫כנ״ל אכל לפי הקדמה לשניות מיושב לפי דהתי״ט מביא כשם התוס'‬
‫שהקשו נכי שניות אין לה פיחת למה לי להא קרן גופא אם אכלו אין‬
‫לה כלתנן ולא נלאות אלא איו לה פיחת שליקט והם עליי! בעין וזה‬
‫דלאכפי' תוס׳ פכמכתץ י אכל התי״ט תית וז״ל אע*נ דפכלל ולא‬
‫גלאית הוה ולאפ׳רות מ״ת נקטה התנא בהליא משום סיפא דאלסנה‬
‫^כה״ג כז' ע*ש וזה נ*ל דאכיי ורבא תחולק׳׳ נידירוציח הנ׳׳ל לאכיי‬
‫יתירה‬ ‫ם׳'ל תירן התי״ט וקשה לו למה לי' להתנא למינקט כבא‬
‫שדישאהשוס ליוקאלסיפא הי'ליל מי מר בבאזו בפיפאוע ”{‬
 ‫יוסף‬ ‫מסכת פסחים‬
‫(יהא ג״נ לא פליג ועול האין גוקים המשניות אלי נא ות״ק אין לומר‬
‫משוס מזוני קשה הא תיירי ננרישה וא״ל ללא נימק קינת מןלתאהא‬
‫נפכח ממתני' יכאן וא״כל״ל תרי משניות ‪ :‬קושיא ה' הלא ע״כ‪:‬‬
‫מוכח סבלת רש*ל ליש לחלקומאןדה״לכב״ניכול להיות יס״ל כווי‪,‬ין‬
‫כמדא ופליג עליה בחלא ול*ד בכולא מילתא פליג• משוס י צ ריו להבין‬
‫הלא הקושיא שמקשים התוס' על המ״י לאין נזקקי׳ מבר״כא דא»ק‬
‫לשיטת רש״י קשה נ"כ אליבא ?התוספות שפירשו בא קימתא קמ״תא‬
‫כשפטיהמ״ר• ואתי' נת׳ כא־׳ק הא־ך יעשה מ*ד ד איןנז^ין טס‬
‫הברייתא לא״ק אע*כ צריך לחלק דהמשניות מייר׳ ביתומים נדזלים‬
‫יס״ל כזותי׳ אבל ביתותים קטניס פציג׳ ום"ל דאין נזקקי! חס כן‬
‫בע׳׳כ מינלת ככרת ר ש״לונון שכן קשה נם לפיתש רש״ל למה‬
‫להתוס׳לבח לעיל לפריח יהיה כיש״׳ ואנגפ״כ יתולן קושיא הפוספ'‬
‫דהיינו לשטתס שפי' דמ״רי בפטרה א*כ אתיא כ״עכא״׳קונוקמי‬
‫מתכיי׳והתס בגדולים ולהבא בקטנים ואין גזקק•' אלח למזוג* והשתא‬
‫ית‪ 1‬רן משוש דהדין הוא אמד שסילקו הנתיבה אין לה מזונות נמצא‬
‫בשעה שהרביעי' באה לנכות עד״ןופ ל? מזינות והניד נזקקי' לה אגל‬
‫א!תה שנמצאת; שדה שחינו שלו נכר איכדה מויסת !השתא •שריצה‬
‫ליקח אותה ש‪.‬דה דכירור שלו אין נזקקי' לס לד שאין נזקקי' אלא‬
‫למזיני רק דעל קושיא ואת יש נ'תירוצי' תדח דלכ*ז יהא נסתר עיין'‬
‫ר' מ דמשניעי׳חותה כדי בתפיש ותניח ביל היתומי׳אלרנח יהיה לה‬
‫לגריעיתת אבל כשתזאר בילה יכול'לגבות ממנה וע״כ לתה משביעי'‬
‫אותה וכפי פירש*׳ באוקימתא ק־׳י תא מ; הרכרח לפרש כפר״ת‬
‫אלא ע״כ כפי' סתום' שלא נמצאת מיידי ו כו' ועול יש לקרן *לפי'!‬
‫יהא נשאר הק ושיח טל סמ״ד דחי ן נזק קי' ד יהיה דלא גי׳אן משוס‬
‫דלפ״י זה ס״ל כקטנ ם אין נזקקי' אלא לי׳‪.‬ווצ׳ וק״ל ‪:‬‬
‫ןף*‪,‬ז‪ 1‬ן ת ^ י‪ . 5‬אני מקשה קושיא חית לשניהם דלפי פי' התוספת‬
‫״הזכרנו דן‪ .‬צ' ט*כ לפ! רןקימתא קמ״תא לא‬
‫אתי'המשניות כב״נוא׳׳כקש‪ ■.'.‬לעי' רש״׳ל׳למה להתוס' לנמק מ״ר‬
‫כשם אדוני אבי)הרב המאה״נ החפודכס בעל‬
‫אין נזקקי'כו־׳לכאוק־חתא ה׳״ג הלא יכיל לקבול חפי'חוקימקא‬
‫הא' דת״ק פלינאא״ק‪ ,‬בנדוליסורין ההכיח לאוקתי ?תני' בקטנלם‬
‫ומזוני חנל כן נגס י‪1‬כל להיות דם*ל נא״ק בחרא וכליג כקטגי׳דאי(‬
‫גזקקי' וכן לפירש מהדש״א נוכל לומר דנ״נ צליג בתסו״הו אא״ק■‬
‫‪.‬‬ ‫)אי( נזקקי׳ וק״ל ‪:‬‬ ‫‪ .‬י‬
‫‪ ? * ^ 3‬קושיא יאשגוה על חהרש״א הייתי ייהת כך להשכל‬
‫‪ .‬מחייב דמ*ל ח״לאין ברירה בידו לומר אנא דאמרי‬
‫כפלוני אלח צריך לאוקמי אלינה דהילבתא והראי' דמאי פרי' המוס'‬
‫מברייתא דא״ק הלאכ׳׳ע לא ס*ל ברייתא הנ״ל אלא ע״כ צריךלסניר‬
‫אליבא דהיל;תא זנשלמא אליבא דאוקימתא נ' פל גי כאן אי נשבעין‬
‫ליתימיס נדוליס י?סכדא‪.‬מאן דס׳׳ל נשכעין כאן‪.‬ס"ל נם כתבינו®‬
‫‪1‬מ‪.‬אן דכליג זכו'‪,‬נמצא המ‪::‬ג* ת‪.‬דהתס פסקו דנשבעי! אין הלכה‬
‫כייותס דר״יל כחס ואח׳ייכ‪-‬חחליקת נמצא ת״ד א"נ ס'ל נחאן דפליג‬
‫אכתם וה׳׳לאליבאדהלנתא אבל ל׳׳ב אזקימתת קמייתא אין המרלוק'‬
‫ה;ורש באן ד״ק א‪-‬רנא תרו״יהו ס״ל א‪:‬ן נגנעיןנמצא האיך איפשר‬
‫לאוקמיהאימ״ד ס״ל‪:‬כליני ד‪-‬למא לאו אל׳נא דהילכתא ואין ברירה‬
‫בילו אכל כשאני מקשה קושיא אידונה אי! המשניות ככ׳ינ רק הת״ק‬
‫ס״ל אין מכננין בנדוליס וה׳׳ה יקטני' יכתשניות בתזוני וכיון שאון‬
‫הל«‪ ,‬כסתם ע''כ הלכה כב״נ דאין‪ ,‬אלמנה נשבעת יצוכל לומ ר ב׳׳ג‬
‫ס״ל אין נזקקי' והלכה כייותו וקשה נס קשיא ראכונה ;‬
‫קישיא שני'הייתי אומרא״יגא אלמנה א"צ שבועה‬
‫ובגיושה דמ׳ירי זטא לסדר כאן כ*נ כאזחימחא ה״ג‬
‫דאלמנהנשגעמ סיאגוכאמנלדולמאכאזקימתא קמייתא אבל השתא‬
‫לפי קושיא אחרונה דפליג כאיקימתא קיי״תא אי חיגא מילתא היא‬
‫נמצא קשה ק;שיא »"ל לישתיחוהאדאמרת אתינא בגרושה הא‬
‫באותו ה״א אתי' כנ״נ דהא ת*ק ס״ל כאן חינא לאו מילתא היא‬
‫וא״כ למס אירה נשנטת ל‪::‬ד היתזמיס אלא דפליני ‪.‬אא׳׳ק ובכולא‬
‫תילתא ואין נזקק י׳וקי׳ל ‪ :‬התירזצי׳על קושי׳דשיל נסתרו לתטייובהם‬
‫)והקושיא שני׳ על מהד״שא השיב לי לב חייין הרבני הנזיד מ' אשר‬
‫תקקלאקטש שהתוס׳הוהיחו לבא לזה הפירה דשניהם תיירי כאלמנה‬
‫מכח הכרת קושיתס דאין לומר כגרושה דהא אין לה מזינת חנל לפי‬
‫האוקיזתאה״ג דהמ״־יות כב^׳נ איןיכייז לפרש כך רק יחדא בגרושה‬
‫ומדא כאלמנה ואיצטרף דלא פיתא דווקא אלמנה משים מזו וי לכף‬
‫בדכרים אילו כי דנרי יסוד‬ ‫הוצרך לומד גרושה ג״כ ודוק הטיב ‪r‬‬
‫ותכלית הן וניתט ליכתוב כטזה״י( י‬
‫די ד שין‬
‫* ממדא׳‬
‫מסכת‬
‫א הל‬
‫* ‪ f t‬הדין רמתפילה ?*' יולע זלויגו מל עלע פרקינה ‪1‬למה ^!כלפילויג‬
‫‪9‬ל‪ 6‬עירית תחת הרקונה זלכן צרין להחויר וכמ‪ 1‬שבתס התוס׳סב״י'‬
‫דתטעם‪1‬ה צרין להלמיר ' כיזליזנה צופי' קידס שכי ׳ צובל נ ני נדר‬
‫דדתקילה נתתייכ ואת׳״כ נתקלקל עיי נדר נתצי< צכל כדין ‪i *6‬‬
‫להתייר ול‪*5‬ז נוכל עוד להרחיכ נ&גר^ז דתשעם ‪ W‬חייה ש=י‪ 1‬פ•'‬
‫לפדות דשכר וקיכל לפדיע הואיל ותפל הפירות אנל כ^[ ל‪ 6‬וצ("‪5‬‬
‫ליוחקתי׳התוס' דפייית ממש ולפ״ז לא הי' קפה לימא כתנאי‬
‫דכאמת ר*י מצי הבר כאכיי והא דא*צ לפדת הואיל ופדי‪,1‬אכל אבל‬
‫ליון דבימתירת כ*ע מודים דאינו חייב לפדותה אע״פ שלא כדין אכל‬
‫אזואסברא « ומינרחי' ד!נו לבא לתירז התים׳ יהשתא שפיר קשה‬
‫קו‪ 5‬י' ממרא ומוכרי; התיצןלתח ‪ on‬נסהכיון בנמרא נמניאיחדוירת‬
‫נכי פלונימאאב״ ויבא והיא ללא צורוכדדפימפך הקושי' והתירוצים‬
‫גנמראתההפ>' בתום'שכתבו;חותן פי רות ‪.‬ונו'ו הו א דנתו לחזק‬
‫התייוציס הנ*ל דקשה לפי הברא' דנ*לדילקת המשנה כ בי פדיון ממש‬
‫)הקושי׳במקומה עומדת לכן מתיידסא אכל קצת כתקנת חכמים שלת‬
‫ציזי ליתן לה הפילות שלא •הא חוטא נשכר נמצח לא סבר וקיכל לפדית‬
‫נת• רוצם עולה יפה ו לפי״ו נסתר בארי כות שמבי א>ימ‪1‬רת וגש׳ני וח"ל;‬
‫ב ר ש * * וכהנת ע* י נלד עי ין בתהרש״א שה ׳‪:‬שה ע״( וו׳*ל‬
‫ועוד קשה דת׳׳א ל!״ר לנ*ע כרכא דחין חייב לפדות‬
‫ו פו' והרג בעל קיקיון ליונה דהק לייבב‪.‬ולי נראה במחילה מכבוד הרג‬
‫מוסדש״א כיחנס דחק ותפס על רש״י כיה דה״פ אי׳נ גכהנת ע*׳ נדר‬
‫»״נו טנדר הוא דלפי תירן יה קיימני' כ*ע אית להו נידם ח״ג ולא‬
‫כ תייז אחרו( בגמרא דכאן קיכיד ר״י היא נתנה אצנע איל ננדלהוא‬
‫כ* ע ל*פ דח״נ נמצא נוכל נומר אי כאביי לאיסור ד*א לא י>מ׳ ואן‬
‫>רצא דמהני אע*פכ חייג לפי בהוא גורם אגלבנדיס היא שפיר פי'‬
‫ייהרש״א דל^יב״ לא פליגי גנהנת ולדכא פליני גט בכסנת כמו לתירון‬
‫אעעימןציןילכש ^ירי מ ע ס ;‬
‫ג דף צ‪ T‬ז>וד‬‫מי א יק*ל י‬
‫מאכר הפר הלכה אדם מישראל ‪ (.‬עיין במשנה‬ ‫*‬
‫תי‪.‬שהיה נשוי ד' נשים הראשונה נשבעת לשני' ו כו' ועמוד גמרא‬
‫יפוהעמ ומהיש׳׳א ומהרש״ל ואח״׳ה אז תנא אל העיון הדק ‪ 0‬טינ‬
‫ותמצא נחת וז׳יל ‪:‬‬
‫‪ T ijJ C n‬ן ך הוא יש לפננו שני פשטי׳ כתום׳ פי'ר ש*ל‬ ‫‪3‬‬
‫ופי׳ מהרש״א אני שואל איזה פירוש אמת‬ ‫י‬ ‫י‬
‫לפ*י מהדשא יהיה קשה תמשה קושית לפ"׳ יייהרש״ל יוקשה לעיל‬
‫גתום׳ קושיא אחת רק לבל״ז יש על קוביא רש״ל כני תירוצים אגל‬
‫ינכשיו‪-‬אני מ^ןה קושיא אחת לשניהם ‪ :‬קושיא ראשינה על קישיא‬
‫מסרש׳־א שפיר׳אבל על שני האוקתיתת הראשונת דשנעס פליגי ראביי‬
‫^שישא וכע*כ מוקי המשניות בקטנים ולמזוני קשה על היי״ד אץ‬
‫כזקקין וכו׳זה אינזקושיא כלל דסא לסברתו גשכליג׳ פליני כפייו״הז‬
‫זא׳׳נלאוקיתתות הנ״ל עליגי אא*ק בגדולים והוא הדין בקטבים נמצ'‬
‫שיכ אין קושיא על הת״ד אין נזקק־ן מכדייתא דא״ק דהא מלא טלחא‬
‫תליני עלי' רק והמשניות כייאן אתי' הלא לסברתו‪ .‬אין הכרח לאוקתי‬
‫גכ* ע רק הא מגי יא*כ נו כל לומר רד מהם ס״ל כקשרים למזוני‬
‫נהמשציות אליבי׳ קאת״'וי‪.‬ידך ס״ל אין נזקקי' ‪ :‬עוד אני מקשה‬
‫מני קושית כדרך ממ*נ לפיחמי סאיך ס״ד לומר לפי אוקימתא‬
‫ה׳׳׳ג דהמשייות אתי' כבן ננס דא*כ קשה לתה לי תרי משניות יא׳׳ל‬
‫דלא תימא נגרישה קמייר׳ אבל אלמנה א״צ שביעה משוסחינא (*א‬
‫‪7‬הא בן ננם ס״ל כאן דרכיעי' נשכעת לנני היתומים לפי חיקתתא‬
‫»ו ‪ :‬ועוז קשה הא’ן‪,‬ם*ד לומי כןדהמשניית אתי' כב״נ יהא קשה‬
‫למה לי להנמראלזמר דפליני כדאב״ק היה לו לתת כקיצור דפליגי אי‬
‫יושום חינא ייילתאהותת״ק דא*צ לישבע משום הינאיב״נ פכי דהינ'‬
‫לאו חילתא היא והמצגיות אתי׳כב״ג בל׳׳ז לא היה קשה על תיש'היית*‬
‫או‪,‬מר ליותר עוג לתלן המשניות אליבא דכ״ע אבל לפי מירון מהרשא‬
‫דסיייד לתרן דאתיא מ״נקשהכנ״ל ‪ :‬כל״זהייתי אומר קושי׳ראשינה‬
‫ל חיין דא״א‪.‬לתרז‪.‬כד דיהא קשש ל״לתרי משניות אגל השתא דעל‬
‫»ןידז תהרש״א גי׳כ תשה ‪ .‬כנ׳׳׳ל וא*כ חשה מת"נ ‪ :‬קושיא ד׳ א *‬
‫מקשה לפי׳הננא מהרשל׳א דקושיא התיס' גס אאיקמיתא קמייתא‬
‫גןמצא שלה שאינו שלי וכמו שמכורש בדבריו ור״ל נם לכי אוקימתא‬
‫וו ס״ל ל תחי׳יי דכליג׳ תא״ק ביתומי'גדולים ז״א יהא כתבי התום'‬
‫לנןילדןוצ׳בתידלתהפיק הטעסדאתדנן ‪,‬בכתיבה מה שנכה גגה‬
‫מקוסמינאא״כלפיאוק־י׳תא‪ /‬קמייתאתז״ק‪.‬לא‪.‬מ״ל ‪ .‬משוסהינא‬
‫ו!פןי מה שנכה לא נ־‪ ?-‬צף׳כ המשניות לא אתי' ככ"‪:‬־ דרא שם פסקינן‬
‫?אלתנה נשכעת‪,.‬וא*כ אן הכיח לב"נ דפליג אא׳׳ק והא לאין נשבעת‬
‫»ו היתמיס משוס קיגא גא״נ קשה קדא דגמתי»כרת המהיש׳יא‬
 ‫טז‬ ‫יוסף‬ ‫מסכת כתופות‬
‫״פוס דיוכלילתקן‪,‬ולהפויי‪ .‬קשה א״כ לי!ה נקטנניכוי״ל דגניל קא* על‬
‫״ל « נב גפש»ככמו שפירשי ׳ כעשרת‪.‬הדני! ת־ זא*י כמ״ס בתונות‬
‫אר״י הני נשי‪ .‬מנכי ננכי‪ .‬פי‪.‬רש*י ליסט־‪-‬׳כנונני׳נשיס מנעליכס שר^ד‬
‫לנכלי‪*,‬הונז*טתינתה קעבלי ואונס בישראל משרי שדי ע*ש ולצ׳א קשה‬
‫מאי‪,‬מקשה הנמרתוד‪/‬למא הני‪-‬נולהו כהללי נתצאלה׳׳א ד״קשן יהי'‬
‫כך פי׳הפפוקזיצוח »נוכ וגנוב נפהות ינאוף עמהם ווה־יהי׳ מתא‬
‫כהני נשי לנגב׳ננב׳־ומותרות לבעליהם ‪ -‬ונ‪-‬ון שלא ריברה ל‪ 3‬עלי' יש‬
‫תקנה‪-‬גתשוכהוקשהגאיךקחשיכ וכ לעין ננ*ל אלא ע'כ נלאו נ־הדלי‬
‫חשיב למקראותאי‪-‬פרין וצ*ללוה‪ .‬כאמת ■מרומו בתידז הנמראמי‬
‫נתז' ופרצו לאי כתי' ופרצו דמוסין על ונאוף הנ״ל ה״ח י למיכללנהו‬
‫כיחדמשםדכיון מיליד אן לסי'כאונסאפרה־ ושפיר ה‪ 1‬המעוו»‬
‫שאע! יכול לתקן אכל סלא פרצו נתיב ורק נ אין קא• אדלטזל‪1‬ק*א‬
‫‪ ,‬לנזללס׳יחדמשום‪.‬דכזה‪-‬אונס׳ וקאי כלחד‪.‬כלק‪1‬די? ׳ ' ואיכאלפרצן‬
‫גאון פירושו כרצון פרצ^ירושו כאונס זהוי*יד ‪ :‬ומנצא ממויז קישל'‬
‫״הדכ*א להזנלתי לונכיאכתדנוס על פיצו זפייוש׳ מולד׳'כנו[ דאי‬
‫פרצו פ׳' אהריגשצר קושי' שלי הנ״ל כ* לא ’חורז כתירן כנמרא מי‬
‫נמיבזכו־ ונס״תמץ קיש•' שני׳ דילמא נאון כלא‪.‬פרצו ודוקא כולהי‬
‫א דלדי כנ׳׳ל ו״א אריכ ׳ נהדי נאזן אין טון תתור י דא ונס הוא כנ׳׳׳ל‬
‫זת י כמ״ס כריתות יזי״ל יש אוכלאכילה צ«ת וחייב עלי' יד' תגיאת ו כו'‬
‫זפל־־־׳י למימרא דס״ל איסורתל על איסור ומקני מזדה כתיסר ׳תמוד‬
‫ונאיגיר מוסיף והנה קשה שהוירנושהיכרח להבי א התרנוספי׳מונייו'‬
‫כני! ושפירקמשנ> אינמיכופז' הי'יכיל לרוללס משום דהוליד ננ*ל‬
‫קהה^אנל׳יו א׳יא לכללס‪ .‬כיתד דאין איסור חל על איהור‬
‫ותתרן ת‪.1‬ני' על מוני ן ממיכין ושפירהי׳כוללם ׳חדאייכתיב‬
‫‪.‬‬ ‫ופיצו וק״ל ‪■:‬‬
‫כספריכקידישיןמשמע‬ ‫הקשה‬‫והרא״ם ס‬
‫מור המכיל לא נכשלו כישת תירן נחמוקל‬
‫אישדאמי יקשיוייתד מדוי המבול וכקרח משמע ק!ש>' מזרת*‬
‫ויבאו‪ .‬כני חלק•'יו קייו לבס נש סו תירן כעל‪.‬מתכר נדורהמכול '‬
‫גמלת יעקב‪.‬דיק‪:‬שר׳ס־חעאוכא״ת ולא שאר ׳העם‬
‫זו־בדבר׳ נניא‪-‬יתאיפכרדמדייקכנ׳ ‪.‬אלקי׳ כני רכרכי״׳א מ׳׳ח תמוס‬
‫ה‪1‬א ;יד כקשההרא״כ דקראמ‪*,‬זע כ׳ השחית כל בשד משמע זנות‬
‫ובמלרשאיילאנחתםגו׳׳ו אלאעל הניל '׳תייו■ הכל כטוב נמנם ידעי}‬
‫>ג*פ הנ׳״ל דא*י כבת־גת והתליא נניב׳ ליסטי' אסירי׳ ומשני הא‬
‫נתל‪:‬ות‪.‬ין‪.‬נצד־פיר‪ **:‬אן ללגעיס הואכיון ד״לךאיקר*סכליא‬
‫האבכתנםכרבב׳ לההייניארת מלו ולכך אסורה ל כעלה־ הא‬
‫לה וחיינרתלנעלה יו? כ^אוידנלי‬ ‫בציהטי' ועל ‪ f :‬נישות׳■'יכלו‬
‫כחלת יעקכ דכאסת כולס חםאו כא*א רק ובעיקר האיסור ענירס‬
‫אסרום רק לגני‬ ‫גשאסר^ לכעלה ולכולם‪.‬היו הזנות כאונס ולא‬
‫‪ 5‬שי‪.‬יםה>'כמו מלניח ‪ p‬נצר ו הי'כ רצון ונתפרו זהי'עיקר‬
‫התומר אי‪.‬כיי‪ .‬לנכי׳ השיי״ס ידפ לא נחתם נז׳יד אלא על י״זל‬
‫דנשים כדאי*׳ בסכהלר׳' כ"נ תצוי־ה על גזל יפ״תע״ש ומחית‪ .‬קושי'‬
‫עני' הג*ל ונזל ועריות יח־א היא יה;תא יתקשר! דקאמר כשס שאין‬
‫אשי‪.‬־)קג*^‪ 1‬כ^ קביםקושי׳ תימא דתוכ׳וצ׳׳ל תירז דספר פי' הנ*ל‬
‫קשה מהחשכי זי ר התניל שגזלו פחות מש׳״פ הלא הוה ממון לדירהו‬
‫זצ״ל דלא עניז על הגזל ותה‪-‬דאתרי׳נא נחת'אלא על הנזלקא׳' על‬
‫יפ*תככ״ל'!קשהתנ*ל'לנךזכנא הוד אתר וקשי׳לטולס עת' מד*ם‬
‫»‪:‬מע דלא הז' שם א׳יא קשה הא כתיב ויקחו לכם נשים וצ׳׳ל דאצל‬
‫פולס לא הי' החטא חתור י ק אצל השרים וניל קאי איפ״ת כנ'צ‬
‫וק״ל •‬
‫חיכור הא ואשה שהניאה ו כו' הארכתי וכאן כאחי‬
‫לקצרירק ע*פ ואי דיעה דמקדש כמלוה מקורשח‬
‫ימ״א אינה מקימת ומסברא אימא סיפא ושוין כמכר שקנהע״ח‬
‫זכיי׳נ״ ם פסק כאשם אינה מקודשת ונמכר קנה יתמוהבספר פי'‬
‫דהאריך ט יאף אני הארכתי לתרן דברי הרחכ״ם ואזיל לשיטחו‬
‫וס״לשעכודא דאוריי' וכו^■ ואינני הלה להעתיק רקייאש׳ פרקי ‪6‬‬
‫והנה מאין הנ״ל מתרן על קושי' התיס' דהקשואיפכא הייל צמיל?‬
‫אשה ימדע‪ :‬מחת דלאו למלא תילתא י לין דהרי לילן אשה כש^'‬
‫הא נכי עפרון היה ד' תאיתשקל כ כן ינעקסתיו אני הולך דלא יל*י‬
‫‪.‬יזשדיה כולא חילתא דהרי כמכר כתליה קנה וכאשה לא קנה כפסין‬
‫הרמכ״ם■ וקשה נע״ל דשדה נקנה כילוה לכך מכיא מימרא האשה‬
‫שהניאה מכח ושיעטדא לאו ריי' יא״ש פסק הרתכ^׳ס כנ״ל ישמע‬
‫תכס •זסןדטת ודוח ‪:‬‬
‫והשתא דאמלת חו מ הנין נוהג טן כא״ייוניי סאי״נל‬
‫״ושכוח‪ :‬רמש יקלזנא נכי מצה ומריר ‪4‬זה לי‬
‫•ו א >‬
‫אוהלי‬
‫כ ג מ ד <‪ 4‬דן‪,‬י*נ וז*לכ> ניזנפשיה ורגיז ש>עיולורען‬
‫■ לנקטינכו לשמעתהי' ת״ל כאי מלען ור״י ‪5‬מ*'‬
‫הבי אי״אאר״מ כשם שאין אשה‪ .‬נקני' נפחות‪:‬מ‪£‬כ פרוטה >ו איז‬
‫קרקע נקנית■גהחות >‪/‬שיכ‪.‬פל‪1‬עה ‪ :‬הור ’ תני קאתריהא דאר* אתי‬
‫*חואלפל שאיני יו לע נטי כ ניט! וקילוש׳ ן אליהאלו עבק עמהןאר״א‬
‫אר*י וקשי־ן לעילם‪.‬יותר חדור המנול שנאמר אצה‪.‬וכיוש‪.‬ורצות יננ‪ 1‬כ‬
‫ונאוף פרצו ודתים נלמיס ננעןמא׳ משמע כדמתרנס ר*׳ מולויזננין‬
‫״נשי חנריה' הוני' על חונים י״סופי׳ ונתיכ ע׳׳ב‪ .‬תאכל האדז‪.‬וכו'‬
‫‪1‬גס רני היס יאהש ואילו כדור המבול‪.‬לת ננורה נ‪1‬ירה‪.‬על דנים שני‪®.‬‬
‫>פרי' ואימא עד דעביד‪ .‬לכולהו לא ‪ f s‬יכתינ מפני אלה אכלה‬
‫האיז ו ע ״י ואימא אלה‪-‬לחודא גהני‪ .‬לד<‪1‬דא ומשל מי כתיב ופרצל‪-‬‬
‫הרצו כתי‪.‬נ עידש*י דמיסיף על טנין‪,‬הרשג)י‪ 1‬נו' פרצו כתיב‪,‬כאפי‬
‫נפשה־ועלה למודא ■קא׳ תאכלי הארןהונ־יתבי‪! :‬קאמרי הא דתנ!האשה‬
‫‪!:‬בניאה תטאמהוס׳י־עדשעעדא■ דאורייתא עכ*ל ע*!שכדו לעשזת‬
‫לתני הנז מ^ת מימרא אהדדי׳ ‪1‬נא‪:.‬פלתרן■ קןשיאמהיש׳יא וקיקיון‬
‫דיונה שהקשי דנלא נשתע ועליכן‪.‬תאצגקאי‪.‬יעל כל תרא דאיאפרצו‬
‫לחוד הלח ק?ו‪1‬ינ‪.1‬דאאלה נמי׳ קאי א״ב ‪.K p‬למה לר‪.‬נ^א■המר ‪cu‬‬
‫ופרצו חשתעדקאייעלא״א הרי תפו‪,‬יש‪.‬ו;א‪,‬ין‪ .‬אף דכעל‪.‬ק"ד רוצה‬
‫ל תין להוית׳ טועה רכיצו ודיי ס‪ -‬נדמים‪-‬י׳שמעשאד עסרית ונא תי״א‬
‫וצלה קא׳ ע"נ תאכל ועל אלה נ"כ לחודח ופני תלת דיוקא ניחר אגל‬
‫נאוף לחוד לא ל‪.‬ךייכיא ‘*‘ הגינום■ די‪,‬ר;‪ 1‬י־‪:‬מ'א״א נעלה נלחודא‬
‫ענש עב״ל לכאורה תירוצו אינו■ מוב! ד;לרא‪.‬א'‪ 1‬פ"כ פדצו דיישמע‬
‫מולנין עלה נלרוד ענננאיל התה נקיין כלא הרצו דווקא כהוי הדדי‬
‫כוצהו ‪ :‬נס לתיז כדקל■■( תינת חוב‪.‬׳' צלאיכין תוהיפין ובתחילה‬
‫גתרן בתיק' ‪*7‬ה כבס שא*ן©י‪;.‬כובו' תירא דה״ל‬
‫למילק ת׳פכא‪-‬דהא קניגיאשהלאידשנן א‪-‬לא‪.‬משד' תירזעלקושיא‬
‫ו‪3‬תאי"ל‪.‬רל’מצ'ה נ''ש‪7.‬קייזה■ קייהוזה‪ .‬תמוה כתנטפתכשפ‬
‫שלמן אשה‬ ‫תאי לשו; ‪,‬ושמא ונ׳׳ל דתיש' אילי לשיטתש■ דלעיל‬
‫אי' כדף ‪ ' 1‬וו״לנעי רכא שני־ כנוגי' לשני כניי‬
‫כפרוטה מהו כתי נ!תן ומקבל א!לינ! !האינא תמונא א״רכתרדייהו‬
‫אולי והא ליכא‪:‬׳תיש' ד*ה לבלי׳ כנ!י י!נרש*יוהכ! ניולים ועשאהו‬
‫קטנות מןידס*'־ זאב■ ני נהו דאי‬ ‫שלית לקדש אוי•'דמי־ריככננת‬
‫עמלות יאכתקנלכתורת שליייות פשיטת לגעי פר‪1‬טהלכ‪*,‬א דשלית לא‬
‫ונדיף ממשלח ו וא*ת אלא מאי נני נ מן ניתא הבי •*לי לנתר ניתן‬
‫^‪ !1‬דווקא וכו׳ לק האנש' אי כתר מקכל אולי דשמא אין לחוש רנן‬
‫‪ e‬׳קכל'ש׳יפע״ש■ יב■"® עצמזתיושף תכיא כשם־ ה‪ ' 0 1‬י י *ד ‪“^ I‬ל‪ .‬ואי‬
‫שני נ׳ א נתני פרועה לאב כ׳יהננזקיו פש׳טא ילא עי קידושי' כיון‬
‫דכל‪.‬מד לא יהיכאלא‪-‬מ״פ; לא קש־פממו‪ :‬אכל הכא דנ‪1‬תן תו‪ .‬ומקהל‬
‫דד איכא למימי לכתר גותן ומקכל אול־נן ע״כיכיזן שנתגדכתי‬
‫נות; נחי נעיר) עט שהואשלימ משם אנשי' נס א® הנשים עזלכלית‬
‫לאיש א' איפשר לספק נ׳׳ב ו ^׳ ״ן הביא נ״פ פלש!( נפשטרצראה‬
‫מדבריו רי‪-‬צתנותצכעינןנ׳יב עב*ל ינ״ל וכעל! תוספת הנ״ל כ״׳א‬
‫סיבב והולך‪:‬שיטתו׳ משוםידכהער ® פני יהושע‬
‫תירזעל‪.‬קו ‪-5‬אהת‪3‬הפת‪.‬הב*ל י׳׳לדאבתיכשזהלא ילצל כקושיא‬
‫יהושע‬ ‫ידעינן דלא»ק■' נכק‪-,‬ת משצ׳ע דהא כשדהעפינן פני‬
‫נופי' הוהקניחפי' בפל‪.‬ות‪.‬חש"נ דהא כנננינה‬
‫ממ‪1‬נא‪.‬הוא‪,‬ע‪*.‬ב ולבאויה לשיטת תוס'‪ ,‬רי״ד ליבתר נותן נ׳׳יבאזליכן‬
‫גסתסז ׳״ר׳דלל' היה יכול אבדהט׳ לפנות כפחות ת^״פ למשוס דאצל‬
‫אברכם לא פה מנ׳ו״ילוה סתמו התוס' ללאו׳ כתי נות! א!ל• משום‬
‫דיייל׳ לניטתס דקשתלאז התית'הצ"נ‪.‬הוהלתידק איבש' וא״ת התירן‬
‫של כירון פ״י הא אי נתר נותן איל! נסתרהתירון אע״כדלאו כתר‬
‫כתר נוה‪.‬ן אולי ותוס' ר■"ד ס״ל על קושי' י‪.‬תימ' של‪.‬תוש' התירן‬
‫דלית ליה‪1‬״ש דקיהה ילבו׳ יכולי״לסכיי ואולי בתר נותן ול‪1‬ה רמ«‬
‫תוש' כלשונם ושמא לית ליה נ"‪ :‬רא׳׳א להחליט הדבר משים דלוידה‪8‬‬
‫טולה יפה תיחזהנאוןהנ״לוק״ל ‪:‬‬
‫יתורז קושי' מכרש״א וק׳׳דכנ״למשים דצרירלמי(‬
‫ני‪1‬כל‪.‬הל*ת ששתייה לחהפרט קרא דווקא אילו וי*ל‬
‫ע"פ דא׳׳י כיי׳׳ס יירנה ד״ש כ*״ אימי איוה ממ"מ שלא יוכל למקן‬
‫‪ w‬היא על העריה וכוליד תמנה־ תמוי א״ת סי‪-‬נג ונו‪1‬ל יוכל לתקן‬
‫להחזירזרי״י הוליד אין ^!הליד לא והשמ׳א׳׳ת כגונכוכו' אכל‬
‫הכא על א*א ואברה ו כו' ומשני׳ ל״ק הא כאונס לויקא הוליד הא כרצון‬
‫זכו'הקשו חוס׳ כא ללח נפט יוצתתשום דהוליל ניכל עיידו יותר‬
‫הקשה מהרש״א ככר״תא דלא נקיט ה‪1‬ליד ה״ללתיפני רוצח ע׳׳ש י׳י׳ל‬
‫לככי נ>ן<הפסוק‪.‬כפ;מאהני עכירות משי׳דהתה מעוופלא עכל לאקן‬
‫משיכה לחיגןי»נעם חיזוי לק ‪ * Fp‬גקתזיק דלאקתקיצ גזלצ^ל‬
 ‫יוסף‬ ‫טסכתק ידרטין‬
‫ו״אע״יהנשיאי' ולפי פירשי׳בפסוקי׳ משת׳דמלוק׳גורל הי'לשבטיו‬
‫ואח׳׳ל בילדו הנשיאי' לנגרי׳ ומאי קמכעי' להו ואמרתי שכך יהי׳‬
‫פננק אכעי לסבנזי' איפלג או לקרפף יכו' פי' אייה מהם קוד®‬
‫משוס דיש לומר שני אופני' אוע! א' שבתחילה חלק הגורל לשבטי®‬
‫ואח״ל המויאי' כל סלק וחלק לנכרי' שבאותו שכט אופן השני י׳׳ל‬
‫כך בתחילהבירר מירב כל חלק וחלק למספר בני ישדאל דהיינו תחו»‬
‫זה י‪,‬לקח'תחו& זה חלק שני וכן בולם לידע כמה‪,‬חלקי׳ואת״כ ביררו‬
‫הנשיאי' לכל שבט וככט לשבט בן עשרה נכרי יהיו אילי עשרה חלקים‬
‫לשבע בני ע שיי' 'היי'אילו עשדי׳חלנן' ונשאל חלוקת הנכרי׳שחכקז‬
‫בינס לבין עצמן אחר ברירת השבטי' הלקס ע״׳פ הנשי אי' חלקו‬
‫בעצמם כל חלק וחלק ינ׳ימאס האמת כאופן ה*א שהי' כל החלוקות‬
‫ע*פ הנבואה יכלו להביא ביכורי' בימי יהושע ואי לאופן השני חל)קס‬
‫השלישי׳לננרי׳הי׳ע״ב עצמןהימ׳חיזרת כיובל ולק יכלו להבי׳כייבורי'‬
‫יפשיט ני׳רלשבטי'איפצג פי' חלוקה'ראשונה ושפיר מייתי בי סרי";‬
‫הורן לקמייתא ביסד׳דקמתהנדה״ת לאלתר קשה הא צ*לע?"פ‬
‫אדתת״ך ולאלתר בבואם■ לא״י עדיין נא נתברר שום חלק‬
‫איש מישראב יי״ל דא״י קמ״ס ביכורי' מביאי; ביכורי ׳ מעבר הירדן‬
‫ומ‪5‬ןט דהנ׳ בני נד וכ״ר וחצי ש״ח נתברר חלקם טרה בואס לא׳י*‬
‫לככטיהוולקרפף נניי׳אע״פ שהי'ע״ת עב" פ כשנתקייס התנאי‬
‫הול המעשהצתפרע ק״ם ולפ׳יזהי' ה״א דליתומשס כיסרי׳לחלתר ‪:‬‬
‫נס על סברת הנמלא דאמרי מלף דלכב* לאלתר קשה מה שתקשי'‬
‫המפרשי' הלא אליבא דקלית א״י דלבך ציוה כמלך לאחר ירושה‬
‫להראותם ש^ן כבישתס ע"׳ דרך עולם וא״כ מתחיצה מהקסנל‬
‫צחימר לאלתר להעמיד להם מלך וצ״ל ‪ p‬יגיעו ישראל בראותם שמשה‬
‫כפל יעילש עם ב"נ ינ״י ש־עבדו חלוצים נמצא מסתי׳א רוצה לכביש‬
‫דרך העילס וסברא זו יהא מטעה אותם להעמדמלך לאלתר והנה‬
‫מצאתי סברא בספר ל״ית בתוס' נופך משלי דא*י במס' כתובות‬
‫ככוימסכת׳' נכי חלה משונה ביאהזו■ מכל כיאות שכתוו'הל ‪ p‬כתי'‬
‫כבואכ״ס כביאת כולכס כל ישראל ולא מקנתס ולזה אף שלא הוצרןי‬
‫לנבדת ב״נ ונ*ר רק כרי שיאי׳ ביאת • כולם תיכף דמחיינו כמצוין‬
‫חלה ויש להטעי' הדבר דא״י בספרי בגאכסכשתקבלו עליכם תצויג‬
‫ח^‪ :‬בזכותם תבאי אל‪.‬האיזאכל אי קיימנייןבכבר׳דטכר הירדןמביאי'‬
‫ביכורי' והיא כאיייי נופא ו^יאתסידכולס לעבר הירדן חשוב כמו באו‬
‫■כולם לאיי ולמה הי'■למשה לסתנלתינ*נוכ*ר שיכאו לא^׳י ■ והנה‬
‫יש עוד להקשות ור שי׳יפי׳יכאןיבקיוסי' אמידי דהוהאהלה דכמי'‬
‫כבואכם תשונה כיאה זו שנאחייבו תיכף בביאתם משא׳׳כ בשאר בייות י‬
‫•ע״ס מחי קאתי ביכדים דקמתהג! ה״א לאלתר קשה האיואיפשר‬
‫לזמר שניכורי' •הי' לאלתר הא כחלה כתיב כבואכם שדא משינה‬
‫שיהא לאנתר יא' בכולי' נ*כ יהי' לאלתר מה יהא משונה חלה מן‬
‫ביכורי' יצ*ל דלפי הנ״׳ל זה יהא השינוי ינחלה צריך כיאתכולם‬
‫יו‬ ‫י‬ ‫■יבביכודס אין צריו ביאת כילם‬
‫וכא״ש בל״ז הי' סברא דתלך צייני' למלחמה ושפירהייתי סוכר‬
‫לכיכזרי' לאלתר וא״ת מה יהא חלה יטינה תכיכירי' הייתי איתר‬
‫דהשיניי כינהס ביאת כולכם כנ׳יל ולעולם כיכורי׳לאלתר אכל כהיום‬
‫‪ -‬שאמי ני ק״׳ו ״ה מלך דירכו לככש לאתר יחשה כדכתי' קשה ל״ל‬
‫להכי מהיכי תיח* להעמיד להם מלך לאלתר כיון דלמלחתתם לא צריכא‬
‫וצ״ל דיש לחוש שיטעו ישראל מחמת וירוז ב״ג וכ״ר שילכו אתם לא״׳י‬
‫יסברו שצריכי' לטשסיסי מ‪^,‬זמה וקשה הא זירוז כ*נ וכ״ר הי׳ת״ום‬
‫ביתתסלס וצ״לדוה ליתאכיין דעי׳ה חשיככא׳׳י לערן ככורי' הוה‬
‫לשם ביאת כולם רמי לא״י יא"כ שפיר אתי ק״ו שכיכורי' יהא נוהב‬
‫־לאחי >*ו דליכא למימר לאלתר קשה מאי שיני׳ י הי' כחלה כנ*ל‬
‫ואית השינוי מפח ביאת כילכס כנ ’ל כא זה ליתא כנ״ל ושפיר פי'‬
‫הוס'השתא הדר כי' ודוק הטיב ; ומ*ד אידך'ס״ל מדי דהוה‬
‫אחלה דהויילפינן מחלה שיהא לאלתר וא״ת תה שימי י*ל כנ׳׳לביאת‬
‫כולם וא״תיע״ה נחשב כביאת כולם י״ל דזה׳המ ״רסכר כע*ה נופי'‬
‫אין חיוב רק כביאת כולם ויו׳׳ק יע״‪ :‬כריטב*אפי'דמ"דהשה' ודוק ‪:‬‬
‫ב ^ מ ד א ביתי ר׳־פ בקשו לעשת ביל עיסהלא״י א״ל כשאני‬
‫אותר שני דברי' ככה״מ טלוני בעריסה ורוצו כי‬
‫עייל אמר אין שחיטה לעוף מן התיר׳עכ״ל וככר ציוהי'וכולם‪,‬תאריכם‬
‫כתילן של הלכית ואנא נקיטנא נפשאי כקצרה ע*פ הנמרא הנ״ל‬
‫תפילה בלחש שהרי לא חלק הנתיב מקיש כין חטאת לעילה ע״ש‬
‫ולכאורה קשה דכעולת עוף הי' חילקה ביאש המזבח וחטאת קי׳׳ל‬
‫בכל מקים כמזבח שמלקה כשירה והיה כיושי־לחוטאין בהביאו חטאת‬
‫עוף רק די"ל דחצינו שתביא אדם חטאת העוף על הספק ונמצא אין לו‬
‫כשת ניול בהביאו חטאת עוף דילול‪ ,‬להתנצל חהחגיאת‪-‬עיף על ספק'‬
‫קטא הוא מביא רק דא״י פלפול במ״ס נזיר האיך יכול אום להביא‬
‫חטאת‬
‫אהל‬
‫מאיל דכתיכ על ‪-‬מ‪ 5‬פ!ממרים ׳אכלופו נ?מ} דאיכ‪ 6‬פסח ליכיל‬
‫מצה ומר‪1‬ר אנל סה״ן לא קח‪6‬מע לן ה‪5‬ןפה נספר גש״ר ה*ל לאחו״‬
‫קרא רכתיכנפסח רא‪1!1:‬א;‪:‬לואת'הכ‪ %‬תצתעל מרולי׳והא' )[רא‬
‫‪.‬זמיימי הנמרא בפסח הני סא רכפינ!אחרפי דלק*מ ע*פ והיז‪:^:‬‬
‫בפו*ח ר*י תטראני©<־אי' בפסחים יטל יצא אלם‬
‫י*ח נ ב פויי׳ ^״ל » ושנית *צא ביט דם שאיגו *®נעלקועיא‬
‫נאכל כפל מ‪1‬שנ!ת לפ*‪ 1‬מאי פדי' ‪ .‬י״שנת למס לי ר״י מעראג*‬
‫הא צדכאלמעטניכורים עכ׳׳ל וי תוין ע*פ דיקדוק‬
‫הלשזן דכתברמעא פכי מצה !״דוד לייל ז׳ל קד* בי רב דנפמק‬
‫כתיככ ‪ b‬מושכתיכס תאכל ומצזת זלמה תפס! נלפ‪1‬גס נכי מצה‬
‫זמרזלחלורמה בעי הפא רק גחיוי יתר כנמרא הנ״לנקממעט‬
‫זזצה של כי לו ד' מן מושכות ר*ע אזמר מצה !מרור מקיש מצה למרור‬
‫מצה שאין' ביכזריס והא״ש לחוכת הניף‬ ‫מה מרזד שאין כיכודים‬
‫>והנ וכז' זה שיטת ר״ע וכך יהיה פי׳ הקושיא חושכיתדכתב רחמנא‬
‫ל״ל לשינית י״׳ע וא״ת לקושיות‪,‬ל*י מטראני דצריכא למעט ביכורי'‬
‫קשה ׳נכי מצה ■ומרור ל*ל פירוש דר*ע יליף היקש מצה לטרור שלא‬
‫יהיו ניטלים קשה לשיטתו ל ‘ל מושכת רעל כיכודיס אית ליה היקשא‬
‫ננ^׳ל וק׳׳׳לתוס׳מקשי׳יגל היק׳תצ׳למרו׳כא איפ׳רת שישנו ככינור*'‬
‫וחתלציס ומקשים ■להיפך מרור לחצה מה מצה נידול* קרקע ע״ש‬
‫ולנאירה מאן‪ .‬פליג‪ ,‬לה! צאקושי הפא והכת וי*ל דרמיזא שבפסח שני‬
‫כתיב מצות ומתריס וי״ו דתרזרי׳מוכיןועל מצה ולפסח ראשון נאתר‬
‫!חצות על גירוריס וי״ו דמצות מוסיף על מלוריס כאים לרמז על‬
‫‪.‬שגי היקישיס הנ״ל והא*ש למוכרת הנחרא להביא קרא לפסח שני‬
‫שלא יקשה קושיא הת!ס' הנ״ל ודוק ‪■:‬‬
‫ב ג נ ז ר ^ ה תנא דבר"׳ הוחיל ונאמרה כיאה כתורה סתם‬
‫ופלם^־ הכתוב כ׳׳אמטשילאחר ייושה וישי כה‬
‫>‪ 5‬ו׳ ואיזך »שו}ז ‪7‬היה תלך וכישורים שני כתיבי' ו לו' !אילך צריפי‬
‫לאי ‪ y j o‬מלך הי׳א ביכורים דתתסני לאלתר ואי כתיל כיכול ם ה״א‬
‫*!^■י דדכו ‪4‬נכש לאלתר ואידך לילתב מלך ואנא אמינא מה מלך‬
‫דלט לפכש לאחר י״ו כישורי' לר׳ש ואידך אי לתיכ ה*א מידי דהיה‬
‫^שלה עכ*ל תוספת *שיני' ר*ה ביכורי‪. a‬ל כ׳יש לית ליה השתא האי‬
‫סנ ^ו דלעיל ביכנריס דק ‪r‬תרני לאלתר עכ*ל ד*ת יה קשה להולמו‬
‫נכלהחפרשיהייטבא וע״׳י יולאים י חו*פ'וי חוקי ם > ל לתיז‬
‫ינבקדיס מה שהקשו התוס' כחם'ב*ק רףפ״מנשמואליסכרקנין‬
‫^יר!ת לאו לקנין הנוף דתי וס*ל האחיס שחלקו לחומות הן ותמזידץ‬
‫‪ w‬ליה טובל א״׳כ לא משכחת למ״תי ביכורים אלא חד נר הד •ער‬
‫יהי שעכןמן ולן הקשו לכל אמוראי דס*ל לשמואל ומפרש י *י דכל‬
‫עם אמוראיסי׳ל ב^ות דאין מחזירין זה ליה ביובל רק י ' יוחנןלתוד׳■‬
‫ה״׳ל דמחזירן להבי דייק עליה כמסכת ניטן אי לאו דארי׳ קנין פייוס‬
‫>ק״ד דתי לא מצא ידיו ורנליו בנהי׳ח אכל אנן לא ‪ V 'd‬דהא י * י‬
‫יטע־נ היי מביאי' ביכידים אפי' אמרינן זלצ«‬ ‫!זפאנעדה יכימי‬
‫י?*י מקאמרינן אלא חר נר• חד עד יהושע משמע דבימי יהושע‬
‫מצי למיתי טסלי׳ משום דארן ישראל ירושה היא להם מאבותיהם‬
‫נאפ״ה לא חזרה כייכל‪ ,‬וסברא הוא כיון שחלקי ע״פ נביא ו א די'‬
‫זתומיס ינזירת הכתוב לפיכך הביאי ביטרים והשתא בהא הברא פלינ>‬
‫ר״י ושאר ת*כ ר"י סבר מהאי לא ילפי' דנוירתיהפתוכ היתה ושאר‬
‫ת״ל ס״ל טזהתס ילפיגן ככל חלוקת ילושה דאין מחזירי' כיובל עכ*ל‬
‫‪ pt‬היא בתום' כלולות ולכאירה הפלאתי להקשות ע*פ דאי' במסכת‬
‫‪*3‬כ דף קנ״ב איכעיא להי א׳ לשבטים איפלוג או לקרקיף נכרי‬
‫איפלע פירשכיש לשבטים איפלג •חילה כ‪:‬דל לי*ב חלקי'שיים‬
‫חאח׳״כחלקו עצמן לנכרי׳אי דלמאלקרקף נכרי איפלנ מתחילהלכל‬
‫‪ ' ( i‬וא' חלק הראוי לי ואיפשט י‪5‬שכטים איפלנ ונמצא לפ״זאףנימי‬
‫‘הישע כאם ב*ל מחזירי' זר לזה ביובל לא יכלו להביא ביכורים כיון‬
‫•׳מליקה שני' לקרקף נכרי לא היפה ע"פ נדל לה' רק מעצמן חלקו‬
‫הוי יחשה החוזרת ביובל ‪ no‬דחליקה דא מעצמה נעשי׳ ה״ה בכל‬
‫תלוקת יורשים דעלייא ילז' ‘׳ אי־אי פשיטאלהי לתוספ' בב״ק ״הביאו‬
‫‪.‬ביכורי' גומי יהושע דק דזה שיבוש דתיס׳אזל• לשיטתו כמס׳קידושק‬
‫ןיף מ״ב דחלוקה שני' לנכרי' היה נ*כ ע״פ הדיכד קח להם נשיא‬
‫מכל שבה לנחל את האדן ו״יני׳יליףנמרא שב״ד עושים בשביל יתומי•‬
‫קטנים דכתיב ׳נשיא א' ממטה שהנשיאים• ימלקואיודמביררהנורל‬
‫לשבטים חילקו הנשיאים ע*ע רצונם לנכרי' ואף שהיו יתומיסקטני'‬
‫מה שעשו ב״י»שיי ביק יע״ ע הדס' ע״ש א״נ אף חלוקה שני'‬
‫לנכרי' היה ני*‪ :‬ע*פ הדיבור ונזירת הכתוב ואין חקרת כיובל ושפיר‬
‫הביאו ביכורי'‪ ,‬וא״ש סכרת התוס' אך לפ*ז תמוה מאל מה קחכעיא‬
‫ליה לשבטי'איצלנ^ו■ לא הלא זיל קרי בי מ לו א מ תי' בקרא עני‬
‫>לוקו'א׳ סורל‬
 ‫ץ ס ף‬ ‫מסכת גיטי!‬
‫אלא לראקי‪.‬שיא דהגירסא‬ ‫מאיאריא תננאפילו כמט‬
‫של זה קיינית יא"פ לינא קושיא יכתו שכתבי התוס' נד״ה האומר תנו‬
‫א^כ הדק״ל ר׳אמ״ט לא אתר כר׳׳ת כשלתא‪ .‬לרש״י לק"מ דהייתי‬
‫מיקי□ כבריח ומשוס מלוה לקיים אבל לפירש התיס׳קשס ;‬
‫י ה האומר תני יש לדקדק‪ .‬להפיס׳ היתרים‬ ‫ובהוכפת‬
‫דבריהם פוך כיי ריגול שפירשו ללשון ת! ‪'t ‘ p‬‬
‫אפילו לרבנן ואח"כ‪..‬מחקו‪.‬הגילשא‪ .‬זה יגגית קושיא הגמךא מאי אריא‬
‫תני אפילו כתבו יכו' ואני אומר לקיש א הגמרא ‪ .‬לק זו הדרך שהרי‬
‫הכוניא מאי אריא לתני תנו לית;׳ כזבו אס היה כתוב כך באמון‬
‫בהנתרא היה כוינתה כפירשכ אגל לשון הגמרא פך הוא הא לא אתר‬
‫תנו אי! נותנין‪.‬ושב''מ אע״ג ללא אייר תנו וכן' כוונת הגמרא הכ>‬
‫דגאמת‪.‬אי‪ :‬להקשות לתר כתבו יזשיס רבותא מה חזית לדשת רבותי‪/‬‬
‫ז״ה מפני רביתא לכפב׳ וכמו שפתגו התוספתרק למקשים לע"כ לא‬
‫מתוקתא תתני' כשכ״מ והא ה‪,‬ייוקים‪.‬הייה ‪ .‬סו תלים הדי! ועתר טוע‬
‫היה לומר פן גט זה ולא‪ ,‬יהיה רליוק מכחיש‪,‬טעמא דאמר תן הא כתוכ‬
‫לאמהני ישוב לא יבול לומר הא בבכ״תמהני לכיון לכתיב לשק יתיר‬
‫לח תכני אפילו גבי ש׳׳ת להד לא מהימן‪.‬לכתיב נט ותוכל להעמת אפי׳־‬
‫בש"מ אלא לכתיב בכיו! לשון תט כדי‪ .‬להראות י ללא חי׳רי בשכ״יל‬
‫ולפ״ז כל הרבותת גתקוח! עזמליש וא"צ למשק זה ‪ :‬כשלמא‪.‬לרש״יי‬
‫למחק נירהת תן א״ס מוכרח לפרש ליתגי כפס אכל לפי' התוה׳לתן‬
‫במי א״ש קושיא התקשן לשני תן והארותר הליוק א' בשכ״ת קמ״רי‬
‫ובזה נהתד גם קושיא התום'בד״ה ממאימלקפני תני ולא קתכי‬
‫כתבו שינו לשין הגמרא הנ״ל והקשו וא״ת־הא דקתני תהו אשמעונן‬
‫לאפ״ה אין כופין את היורשי' לשחרר ולקיים ד״ה ו כו' לקושי המקש!‬
‫היה ליתני ת! ונשמע נס יההרבןתא לאי! ספי! ׳‬
‫כמיס' ד״תתנו מנה לכלונילת״ד למוקף לסיפא כמעמל‬ ‫עוד‬
‫שלפת; אצ״ל לרישא נ»׳ וכי' נראה לפרש דה״ה דלעיל פי׳■‬
‫תוס' בליכוד ראשון לוה אתי לרבותא וצותתל כ"כ כי׳פידשמהרשא‬
‫לזה רק כגט שחרור הואיל וזנית הוא אבל י כגט אשהכיו; לחוב הואי‬
‫ובו' פי' לפירושו רדילחא לא תתרצה האשה כלל לא הוי התחלה וצר•'■‬
‫להבין הלא גב• נש כתיב כמו כ; זה ולא אמי לרבותא זמן‪•:‬הפרק לות׳י‬
‫למ״למעמדג׳ הוא אמת דימיאהרישא וא"כ כייןדמיירי שהאשה רוצה‬
‫בכך ה׳׳ל ובית גש‪..‬שחרור ונהי ללא תקנו מעיוי ג' בשטרות ■להיותו‬
‫גמראב■‘ התחלה מיהו הוה יה׳׳א דינמר לאחר משה לשן לידה רומש‬
‫נמצא' שייך רבותא גבי שנ׳הס כך הייתי מוכרח לפרש אבל כיק שכבל*‬
‫מחק ר״ת זה ולא נרס ליה כלל ת''צ לז'ה כדי שלא יהיה מחלוקת גם‬
‫בר ישא וכי' ‪:‬‬
‫אית ספרי' לגרמי ‪ ' 1:1‬דהא ככר אשמעינן כל׳ב ו כו'‬ ‫בד׳דה‬
‫שלא להשביע ‪''01‬שהונרחני לבא לפק־ו; ממילת חיישנין‬
‫למנה קבור ולכך חיקי לה‪ .‬בציסרין יש ל^דק לרי‪.‬ה להו רבותא דשלאל‪■.‬‬
‫להשביע הלא רי גרמתא לפקדו! משוס ציכירין וכמו; במסקנא בחתנה‬
‫הוי רטתא משוס ציבורי! ואין לומר דהיכרח■ לבא למביא זושהרי יש‬
‫לדקדק לעיקר תלונת המקשןהיה מאיצרא ציבורי' וכו׳ דבלי שכ*מ‬
‫ככתובים וחפויי'יהא בלא ציסרי! נחי ‪ fh‬י׳תוקי׳א־מתני' לפי סברתם‬
‫להא קושיא סתוס'הלא כבלתיכח בב״ב לכרי שפ״מ וכו' אע״ ה‬
‫דהתקשן‪.‬סכר דכפקדון איירי ומשוס להשביע !מתיז ד נ הואיל‬
‫ומוכרחת לבאי לפקדי! מיכרח לבא לציבורי! אך קשה גרשי קתנרע‬
‫התוס׳דהאעיקר היכיתא שלא להשביע יכול*'אנו להכניריהויאת‬
‫הלוואה ואיי! אנו צריכי' לנא למנה קכיר וזה ניכל לפרשקישי' המקשן‬
‫בדרך זה‪.‬מא׳ אייא‪.‬ציבורי! דילתא הודאית הלוואה קאתר ‪:‬‬
‫יהא לא משך ומתני'־תשמע שלא הושלש וה^ תדלאיקתנ>‬
‫תנו מנה יה לפלוניעכ״ל ק!שיא מהרש״א צ״ע להא ע״ה‬
‫שקי לב תתני' ^אמרחנה זה למ״דחיישינן למ״ק־ וכו' וכספר קוי ם‬
‫מתילז דהתוס' 'סוכרי' למהקנאייו אין צייך שיאמר כחתל׳חנה זה כיון‬
‫דציכילין ח‪.‬ששא רחוקה היא וכראי' לפסק הלכה לציבורי! לא ח״שינן‬
‫נתסתייס‪.‬חש‪.‬ש זה כאין צינירין אכל בציבורי■ מה״תלחשש!ה ומסתמא‬
‫כוונתי עליכם עכ״ל והוא'תמוה לרב סיפר לסברתו בעצש שהוא‪-‬פסק‬
‫ד‪,1‬יקא תנה זה וכממני' פי' אפילי ציטרי!לי והיה לו נם ׳ככרייתאלעש^‬
‫חילוק בי! ציכוריןובין ח"צ‪.‬נם סברתו אינו בסתן טעם‪ .‬פיון שציסדן‬
‫עהתמא‪ .‬עליהם קאמר למה כן ונ״ל ל ישק דכ*פ לפי' תום' ומסיישא‬
‫לשון‪ .‬הן קאי דווקא אמתנה א''כ ל''ל ממסי וצ ץ ע"כ ■כיין שמדייק‬
‫מנכס* יש‪ .‬לו עזר עמון של אחריםוחישינן וילנואנליק קאמר שהוא‬
‫שיו אבל כל המעות אע"פ שציכוריןושנתי' לפנינדאכיחוששים לילהא‬
‫של אהרי׳הן שיש להד שט׳׳ח אם לא שאמר כפי' מנה יה גיתנינז אכל‬
‫במתני' לא‪ .‬אתר מנכסי נותנים רקדהיהלנו לחוש דילעא ת״ק הואיל‬
‫ומצ^י‬
‫אהל‬
‫‪ p*5rs‬עין< על םהי{‪:‬ולל( ק^כילכהן חל'>ןע להוי■ מילה יייזני ‪sspjj‬׳‬
‫יזין שמיעה'לעון< מן התורה ; ואי' ניר‪1‬ןלמ• לי‪3‬תות יוסוד‪ ,‬מליין‬
‫משפר‪1‬ת אתי' כת׳׳ו כיוקוה אשר תשחט העולה תשחט המעי(ת לי(ה ה‬
‫לכ״ש וכו' והא״ש דאתי להס■ לחתי׳לגלות‪-‬משתמת נאומיו ’("י עיס'‬
‫לנבל וכל׳׳ז חאן‪.‬יומר לאסור לגלית משפתות הקוי׳ להם איז שחיסה‬
‫הספק יישאו‬ ‫לעון ובו' וח׳׳נשהיר חצייו למביא איכ תטאת■על‬
‫‪5‬א‪:‬ול מל׳יןה וא*ב‪-‬ליכא ביוש מתמת מליקת חטאת כנ׳׳ל ושכת שפית‬
‫‪7‬אשור לבייש בל?'! היה קשה הלא כחטאיוייש ביוש וא״ת •ספק הייתי‬
‫אומי לאן מביאי ‘ על ספק מקתת נבילה איל כשאמר אין שחיטת‬
‫לעון< א״ש וקי״ל כי נכון ה!א‬
‫ב ך * ת כ"! מנה׳׳׳יז דאין‪ .‬קיוושץ כת״ב• כריתות פירש׳׳׳יי יהולל‬
‫ממור ׳לפינן מלא ינלהרק מנ״לואק קידושין תופצי*‬ ‫*‬
‫!)׳‪.‬שניאי׳ק והלכה והיתה קו׳ ושקלי וברי ומסקנא ויליף מאתות־אשה‬
‫ופרי'כ־למא כולהו אתיא‪ .‬אלא קשת ‪.‬אחיאיכא למיפרך ישבן אין לה‬
‫היתר במקום מצוה תאמסכאשת■אח משני ילין< מהיקשא לר׳׳׳י ו מיי'‬
‫א‪-‬׳ה אפילוינלה נמי אלא אמה אב״ הכל מוליס פבא ■ על הנדה‪.‬וכר'‬
‫ע‪:‬יש מקשים תוספת יגא י פרי'‪ ,‬מנלו' לאן קידושו' תופסי׳ בת"כ הלא‪,‬‬
‫היון דהויממור‪.‬קנלופי' נמילא תפסי ומתרצינז■ דהקושא קאי אליבא‬
‫דרבי יהושע לסקר לאין מיער רק מחייבי מיתת כ״ל ^ופ"ה חווה דאיז‬
‫קידושי' תופסי'‪.‬כח״ב לכך פרי' מנ״ל ע*ש הקשהבסהלש״א דהכא‬
‫הסעיא אליבא ררבי יהישע ‪ ,‬מאפדי׳אפלו נלה נמיאלמאיתניאהכל‬
‫מוליס בבא על הנדה שאי! כאל משר יהא לפי וכרי ר׳׳י אן שאין‬
‫הולל משר אק*ה אזן קיוושין ■תופשי' כמו' שאר ק״כ ע*ש שכתב וי»‬
‫ליישב ופית כני הרבייהשפלג יוריף ושמן מ' יעקב נרו' אב*ז קק‬
‫תאריצק עם יתיישב לשון'הגמרא‪.‬אי' הכי׳‪-‬אפילונוה נמי דמשתע‪:‬בל*)‬
‫לא היו קכה רק אחר דכאו להוקש ח׳י׳׳י ® ‪ y‬אפי׳ נלה כתי הלח אפי'‬
‫כל״י ניו׳ יקש׳ויתולזחדא בירךחכירתה בהקדי׳מס׳יכמות ^נ״ ל לפלא‬
‫התנז נלהדפתיכנכיאשתאחל׳׳ל כו' אלא רשיליכמה שאסורה בחיי‬
‫כעלה באן להכניס מנלן דאי ביש לה בניס לאאיצטרך קרא להא כתיב‬
‫‪1‬בי עליות■ ערות אשפ אחיך ע״!' רפוס' וכמהר״ם הושני‪ ,‬התס‪,‬וכו'‬
‫‪,‬גמסקנאאמי קראייאיש א;ר יקחאשפיאחירנלה מה נלה כשעיג‬
‫איפורה בכרת אן אשת אח אן שיש לה היתר ; בתיי כעלה נקרת ע״ש‬
‫עולה מיה אשתתח בחיי כעלה •לעינן נקרת מהיקש לכדה ? והא״ש ק'‬
‫מהרש״א והקושיא קאי אליב׳לר״י ובוודאי‪.‬הי׳נהש״ס‘הוכחה דהקידושין‬
‫‪.‬תיפסי' כנדה לר״י‪:‬כך פלי' א הרי אפילו גלה דא״ת לסבר לאן‬
‫קידושי' תופסי' בנדה קשה לתה להגמרא להניא על קושיא אשת את‬
‫ללמוד נחה חצינו‬ ‫דנפקא מהיקשא דר״י *התגר ליה כקמייפא‬
‫מאאית אשה‪ .‬כ^יל ואייז ליחד לאיכא למיפרךחשת אח יש י לה היתר‬
‫כנ״ל וה אינו דהלא־ לינא ידעינן לאשת אתבחיי פעלה בכרת צריו‬
‫לומר מהיקש לנדה מ׳׳ל יקי״ל אין הקע צמקצה ואייא! קידושין‬
‫תיפסי' בנלה נילן‪ ,‬נ’'כ‪.‬כהיקש לאשת אח‪.‬שלא יהיו קידושין תועסי'‬
‫כמי מרה ונם לעני[ כרת כנ״ל אלא מדמסיק הגמרא לבא להיקש‬
‫‪"17‬י ש׳׳ת ינןוו שי! תופסי' בנדה אלי^( לר״י ולכך לא מצי למילן‬
‫יינדה והוכרח לבא להיקשא דר׳׳י חה מר״ק אי הכי ימיכרח אתס‬
‫לבא להיקשא ‪ 7‬ר*י אפילי ניה «וי ותסולק קושיא מהדשא‪.‬בטוב‬
‫טעס וליק ולפח״ת‪ ; .‬אן דלכאורה מיפרךהנ?'ל להכרח לבא להיקש׳‬
‫דר״י מתמת לימוד על ת״א מ"מ המקשן דפי׳!' א"ה התכונן נמקשן‬
‫כראשון להתחיל להקשי' על־אשת אח היכי אתיא מסתמא מוב*‬
‫דס״ל‪^-‬לושזן דא^׳כ מאי פריו וליק‪ .»,‬׳‬
‫מ ט‬ ‫מפכה‬
‫ע ז ט ע ת ת ‪5‬יי?ו׳ מח־דא כדן י״ג בענין ציבירי' בשם ככול‬
‫אב* הי•‪ :‬הגדיל ה״‪.‬פורכם בדורו מ' ישראל‬
‫ז׳׳ל ייגע״; היטב כל התום' ‪:‬‬ ‫_‬
‫כ ד ט ״ י ד״ה מתנת ■בריא י כו' אליבא דתאן דלית ליה חציה‬
‫לקיים דברי המת ע‪" :‬ל משמעות הלשון דע׳׳כ רב ס״ל‬
‫בוותיה דאל׳׳ה צשורין ליש לי כמו שפ‪.‬רש! התיק' כד״ה והא לא‬
‫מ־ך יע"כ לא ס׳׳ל לרש׳׳׳י ת׳רוצא כתרא דפוס' דהיכא דלא הושלש‬
‫ופו' דאל״ב ליקי אליבא יכ״ע להא הכא לא שייך כלל חצוה‪.‬לקיים‬
‫‪*7‬ה רהא רלנשנה לא כתיב זה אלא דאי! זה סברא‪.‬כלל‪.‬לרש"י לעיקר‬
‫התלונה למ״ל דס"ל‪.‬אי( ינציהלקייס ר׳׳ה ‪ :‬ויש לדקדקלפי׳ התישפ'‬
‫קשה רב וביל ינ״ט לה אמר כר׳׳ע יא' משוס מאי אריא תנו אפילו‬
‫כתבי זה אינו שהרי יש לרקדק לחה צא הקשה הגמרא בל״ז במ׳‪-‬׳ע‬
‫אלימא ■‪:‬בריא הא לא חשך והי משוס מצוי לקייס ד׳ה יהא לא הושלש‬
‫מתחילה כדפי' מוס' מולא כתיב וכ ואי' כשכ״ת ‪ fo‬לא חתוקמא‬
 ‫יוסף‬ ‫ג ^ טין‬
‫ואומר לאיית מן; נט דה לאשתי ה״ב■ כמ״שנושייך מינו דבאפנ נתן לה‬
‫משוס‬ ‫(כתם לנפשה לכך פילשו תוס^ דלא אמרי רישא‪.‬במ"ש‪.‬‬
‫דיוכל לי^זצאו באשהנח״ש בנ״לוק״ל ועוד אני תקשה בנתראדילמא‬
‫מ׳״הי״יפ לא אחד כר׳א משים־דר״פ סבר דומיא ואו מקמי׳ כמ״ש‬
‫לא מצי רישא לאוקתיכמ״ש משוס נט אשה כנ״ל וא״יג ר״פ לא סנל‬
‫דומיא■ כמשמעות התוס'־ להגט אינו נעולס מ ד הרגישו המפמיס‬
‫מםבאחפ‪.‬מנ״ל‪.‬לתוס' דר*פ לא סכרי דומיא וצ״ל דמוכח די״פלא‬
‫סכר דימיא‪.‬משוס‪7-‬ר'''י לא סכי דומיא כד מוקיס כתע׳׳ש כנ׳י׳לואי‬
‫וניתאשר״פ ס״ל‪ :‬ד‪1‬מיא‪.‬מאי מקש? זר״ז מ׳יט לא אמי■ כי״ פ לילמא‬
‫»שופ דד״ע סנד‪ .‬דומיא ור׳׳ז לא ס״ל דזמיא אלא מוכח מ־''פ נ׳יכ‬
‫לא סכר דומיאוק״ל■ ;‬
‫‪ 3‬ד ן ן ►׳ פלפלי! כל שהיא זה ימים כביר בשיטת מצת‪-‬כותי ועיין‬
‫הטיב כתום׳־ נ׳ שיט‪1‬ת בהלכה■ זישיפת‪ :‬רשיי ושיטת ר׳י•‬ ‫*־‬
‫■מיטת רב אלפס ובל‪ .‬א׳ יתרן אחה קושי'כנתרא ובראשונה־ הכרת‬
‫לתיז‪ .‬ין‪.‬שי׳ א*י הכי אינו מדוקדק ליקשי בל*‪ 1‬על המשנה אש׳ תר►‬
‫מיי נסיתור דכרי׳׳אלמא אי״א הלא כל״ז■ מכוארת הקושי׳ מחתני׳‬
‫מקט עד סמי כפרשי׳ וכסננון כל׳א על‪.‬המשנה הייתי א תי פי'ר״►‬
‫ולק*מאכל עמרא מוכח פירשי׳ ווה ידזקקא־׳י הכי משום דלכאורה‬
‫ישב״ג׳ דסבר אצלי מצה כל מצוה שהחזק כה כותי׳ מחזי קי׳י יותר‬
‫מישראל לדעתו זאכב לתעלה‪ ,‬נדולה אתנם^ אחרי עיון בחם׳ פסחים‬
‫וז״ל אק עוש׳׳ תכורה שסלהנרים שמא ידקקו יביאו ליד פסול פי׳‬
‫מוס״ודמי־להא דאמרי׳ כל מצוה שהחזיקו׳וכנ׳ ומתיך שתלקדקי'‬
‫בי מי יפסלו הפסידטל■ הנס לפ׳׳ז נ״ל הקטן טעמא רבא לפסולי'‬
‫מ־׳ר לגעאשה ט"פ דקיי״ל נו ף ס׳׳ג היצכתא סתכי' אעו׳ימאה‬
‫שעמיס־תוס''אומי ר״י ה״מהיכידנאכלהנט אכל היכא שנפסל‬
‫ניתחת כפק־אין‪ ,.‬לכם לכתוב נט אחרי‪.‬דאס הי׳ כשל הראשי! ככר עשו‬
‫שליחת! עכ״ל לפ״זמתוך ‪:‬מניתי■מדקדקי׳ בי מי יפסצזהנט ויכתבו‬
‫אחד וש״‪.‬א הראשון כשר וכבר עשר שליחותן ולכך פסולי' לנם‪,‬רק הא‬
‫תינח בשניהם כותי' אבל אם‪ -‬יש ישראל עמו לא חיישי' דהישראל‬
‫לא יניחו ל׳פסל על חנם צנך יילת״המתיר גמתט׳ על א' כותי■‬
‫ולאשר׳ ושטייתנזרי' אטוניט* ‘כסברת■‪.‬ייהדורא כתרא והא״ש כל״ז‪.‬‬
‫לא היה קשה אפי' תר* נמי כנ׳׳ל אבל כגמרא ייוכח דקאיור אי א חוק‬
‫אפילו• שטדשטרות נמי־קשהמאי אפילו הא שבירות נריע דנט גופא‬
‫הי׳' לאסור חשוסיאוזזיק כנ״לוטוד דקאמר אילא־אחזקאפי׳ ‪1‬ט אשה‬
‫גמילא קשה אלרסא הואיל ולא אחזק עדיף נכי נט אשה דלא ידקדקו‬
‫כיותר לפי פשט ר״׳י הנ*'ל‪:‬אלא ע׳י׳ב ■ פירשי׳ אמת ופריך שפי ר א״י‬
‫הכי וק׳׳ל ;‬
‫יש לק״ס דשט י׳׳י וההמשך יהי׳ רך בנמ׳ אי דאחזק‬ ‫‪ 1‬א‬
‫ייתוקמח כולא ייתני' א"כ לכך רק עד א' כשר בגט‬ ‫‪.‬‬
‫אדה כנ״ל קבה ארי' שבירות׳נמי יהי' כשד ע׳׳א דהא איזיק נשלמא‬
‫שנים נ־טרות לח לנוד׳ אטו שני' בניט׳' אנל אי־ הי' להת־ר בשערית‬
‫אי לא אחזיק ולכך ככול כשגילותי אפי' א' אפי' גיטין נמי לא משוס‬
‫דלינור אבו שטיות וכ״תדאחזק ככאכו' היפך פירשי׳לאחזק בשטרות‬
‫ולא אחזק נניטן קשה שני קישי' א' >ואי אדי' ח־ דפסיל כשבירות‬
‫אפי׳תרי ה׳'להכשיר דהא ^מזק בשבחת ועוד אלתאאמד לא הכשיר‬
‫בגיטין אלא יו׳י האלאואחויקהוא נ־יטן למעלה ביובה והי'להכשיר‬
‫אפי' שניס ולכי כבל הק‪1‬ש•' וק״ל ‪:‬‬
‫כחיוב לכר‪ :‬שמצי׳; בנורא ת־בת לכפ״ר עמנאי ‪:‬‬ ‫וכהיום‬
‫משיש דהאלכהי׳ הנדוצי׳ דפיה וינצאה הנירכא‬
‫בכפריעופ‪-‬־א׳ ולפי נרכת האלפסי' יהי׳ קוש־' כניידא לכך גרסרכ‪.‬י׳‬
‫לכפר ונסתר הקושי' משוס דש־בת רש״י והשילי אעדות שקר קשה‬
‫מסירה‪.‬זכרתי וקשה‬ ‫ראוור ^ ‪t‬‬
‫עירי־••׳■י‬ ‫כר״א ! ‘‪K'l‬‬
‫בנ״ן ‪J‬צ״ל להתיא ‪\• IJ‬‬
‫כשר עכותי \‬
‫למ» ‪iVJ‬‬
‫וא׳׳ת אי ‪Wi/J‬‬
‫עלי''וצ*ליכח‪.‬ירוז ההנתיא לעיל‬
‫הא הוי מוויף ־׳מ‪.‬וני ואתי׳ילמיסמ‪-‬ך עלי''וצ"ליכח‪.‬ירוז‬
‫הכר שם ברף‬ ‫‪:‬‬
‫רשב*נ הה‬ ‫צשמ‪,‬וה חוכהקי' רלא אחי׳למיסו‪-‬ך עלייהז והנה‬
‫׳ ׳'א כשייות מובהק‪ '.‬׳ אע״פכ צרי ׳ יי‪.‬קיס■׳ שא־ ‪ I‬ישרחל חותיזי; א״ב‬
‫קשה מאי פריך דלא צר״א ורשכ״ג הא מצינו לאו קמי אליב׳ה ו בשזיות‬
‫מוגה‪.‬ךי'לכן גרסרש*׳ לכפררי׳׳ב לאי טעמא י־שזס ש"מ משוס ובדף‬
‫ע״ואתרינ; דבפר עייתנא׳ בגליל וה‪-‬חא״׳ וקניב‪:‬׳'בדף י״א הנ״ל‬
‫נט הבא ישייות׳' כשמות׳ כימו' ופשיט לשרי מכהדרוכ ישרר‪.‬לשבח''ל‬
‫שיזמי' ‪:‬שמית כותי׳ י והל־ין שהם ישראלים וקצת סברא משמע נכו‬
‫כתוס' דייחא כצופק תלינן אבלי בידוע צהססת׳* אסור מפני דא‪-‬ןוה‬
‫ש^ות מונהתי' וישראלי׳ דבחיל נקי■' י׳ נ״ד כך י‪:‬אן הטאי לכפר‬
‫עיתנאי דהיינ^מן ח״ל והי׳עריו ניד׳ ^ית ׳מודאי ורוודאי לא הכשירו‬
‫*ישום מובהק׳‪ '.‬דהח»ח*ל הניאו ןלק*מ על הגמרא ‪ :‬ונ אלככינוי*‬
‫צכפל‬
‫מספת‬ ‫אהל‬
‫מלינו יהש!ה לבך אמר רב והזא שציכויין ביון שאנו רואיי' ‪£‬הויו(‬
‫גופני'אנל‬ ‫מאייקתעות בקרן זויתייוצ״ת צומר שקבר אייה‪.‬מעות לצו‬
‫כנריימא לא די לנו סנרא זו כיו‪ :‬שהוא מ!־י'ק מנצשי' ש״מ שי‪:‬ולז‬
‫פזל מעות זק״ל נ‬
‫^ ף ^ ן ״ י ד״כ תנו נט צייסיג! ולא נרסיג[ תן זכי' מ־ן‪ .‬ס' ט״ב‬
‫פורשי־׳י דשפיר (נרסינן תן ט״ש כתוטהת שתמהו רבה טל‬
‫רש״י שיזיר כי במתני׳ ונראה ליל״שכ דיש עוד לדקדק על דפירשי׳‬
‫‪ 05‬למ״ד פשי׳ח לתה צתר שה רש״י כאי מ״ד ונראה דכאן כחתני׳‬
‫באמת דוכלא למתוח׳ הגי'צת*ל מעמד נ' דהלכאא מת*' כא('משום‬
‫וצריך להבין אירש״י שס אפי' לרבנן דפליני כר ' ״ וה״ל ד׳וין יכזל‬
‫לאיור כשחרור מ' מ לא נשתחרר העבד עד■ דת‪9‬י ניטא לי־א למהכן‬
‫דרננ‪ :‬קייל דהוה‬ ‫אשי ‪ 6‬דד״ת ש״יל אן• בשחרור הי* חוב‪ .‬נמצא‬
‫‪.‬‬ ‫יצות לעניין כתה דברי' תיימ די בי‪ :‬לשלא ׳‪:‬יל הרב לתיור בו אכל■‬
‫גיקא לא מי עד דתטא לירא ואנו רואי׳ שהיא ריצה וליכא שוסתוב‬
‫ליון דנימאלי ולפ״ז במשנתינו דא־יר׳ כמעמד נ׳יורישא דומיא לפישא‬
‫יא"צ העצל כתבינו‪1‬זכימ הוא לו ו»כול‪.‬רר לנחל• תיק■(‪:‬שנא הנט' לי־‬
‫השליח'ע"כ כריך י לתתוק ת! ולכוצתכי התוס' בל״ה ־׳‪:‬ו אנ״ליישא‬
‫לומיא דביפא דלאיתיסק אדעמך שייקקנונ״כגירהת תן דש׳׳לכרש׳׳י‬
‫כנ ’ל דאין אנו צריכים לכא ציה ואיני לש׳שתז שפי' לע׳ל דלת ‪:‬רש׳׳׳י‬
‫דאין ! ‪ :‬׳׳ להצאין ומיקי נס שם הנירפאיק״ל נ ילפ״י קשה לרש*י‬
‫לי;;א ר׳'י מ׳׳ט לא אמרכר״פ א‪".‬כ‪ .‬תן‪ .‬מכעי׳לי׳יוק״ל ; ענ׳׳ל דכח״ת‬
‫) ועתה אשובה אראה לבאר הה שחדשתי‪1‬מ ימים׳ כסר׳ בעני( יה (‬
‫אי נרם תן יכו* ואשמעני! כמה‪ :‬דנתנ‪ -‬יה אכר ח־ ן;ו כי‬ ‫בתוס^‬
‫חיבור לדברי׳ אילו לוענין הקו־ס ג‪[, 5‬ן‪:‬י' כמכיש■'‬
‫‪5‬י*ה ות״ן עולה כקנה א' ונס‪:‬׳קדיק הל‪ ;!:‬א*י ורם חן ונ"נ ותיש'‬
‫באו לתיז שיטת רש"׳ ממס שהפירש שלתן■ אי‪-‬יכא ורבנן הוי■'‪ .‬ויפ‪‘.‬‬
‫שמראהו ואין נותנו ליד השליח א"כ לכאורה מ'לרק‪:‬ק על רש''‬
‫שפירשו על הא דרה והוא׳ שציבורן ו כו' אחנה ‪7‬קתנ' בייתני׳ קאי■‬
‫ילכאורה לכדי ננאות הוא לילמא קא* נס אנכי ואשתרור וה״ק שנא‬
‫►תני הגט ושחרור לאתר מיתה אם לא שצינור•' כאי והמקום ולא נת!‬
‫ליד השליח אנא הראה לו אבל‪ .‬אס כבר ציד כשליח יומש' יכה 'בהם‬
‫לרבנן רק וצ׳׳ל דזה נדתי בת"‪ :‬ומה מחדש הנמלא אלא דקא י אמנה‬
‫אך לרש''* דלי׳נתן קשה כנ״לדילייא והיא שציסרי' קאי אנט וא״ת‬
‫דגרתי בת; הא ניחא א* גרס ת‪ :‬אבל רש״י ל *ג ננ״ל ליה פי׳ תומי‬
‫ואשמטידן בי״האת ״ה שנרמז כתן א''כ ניחא נס'לשיטת רש׳אוק׳‪-‬׳ל ג‬
‫■‬
‫קשה‪-‬כ‪1‬חרא מאי פר״י יהא לא משך הא ע"כ איירי‬ ‫זעהה‬
‫מת‪:‬י' באופו דא צ משיכה משוס דיש לדקדק תיבת‬
‫גקר'*ן (יי״ת להואג בפת ־תר וי״ל ע״פ דא*י■ מטלטלי' נקני' חג"ק‬
‫כל שהוא'כע״י שם אי בעינו מטלטלי׳ ציורי׳ בקרקע כשעת תיקה‬
‫ותסיק דלא בעינן א״ני׳׳ל פי׳יביייתנ׳׳ באומר תנו מנה ניתנ*' אפי'‬
‫נלא יישיכה כנין דאקני' לי' אנ״ק ואי ה‪-‬וה אתר התנא התס והוא‬
‫פציכורי‪ :‬כ״תי טיעה שהוצרכו להיות צבור כקרקע ובאמת א"צ ואפי'‬
‫מונח כאת? קי; יוית נקנו לו זת"כ א* מתני' תיירי בא‪:‬ב מאי מקפה‬
‫והא לא תשך לק י׳׳ל דהמקש; סונר דהמשנהיש לאוקמ׳ בין כבריא נין‬
‫במכינו ואם א'''ידהטע‪.0‬חש'ס אגב לא מתפרש בשי׳ת ולפ״ז קשה על‪.‬‬
‫הוני׳ ד*ה קסכר י״ פ ליקיתתני' נח״ש דילמארנצה ‪ .‬לפרש התשנה‬
‫כין כבריא בי‪ :‬נשכ״ת וכמ״ם לא מתפרש נבי ש"מ ינ״ל ־התיס׳תקשי׳'‬
‫כתבי דילמא‬ ‫עפיר משוס דקשה כנמרא מאי קאבר אי׳ כש*מ לימא‬
‫ת״הצא אמד כתבו תשיס דכסיפא נדסי' זה משיס מנה קנוי ורישא‬
‫צ״ל לומיא דסיפא ו א"כ לעיל התיר! פשוט משוס הכי לא אימוק®‬
‫גאנב משים דלת מתיקה כש׳״ח‬
‫איירי ‪3‬ש״מ ליתאצתבי ׳"ל דאמד מנו משום יה דסיפא רק דהתוס׳'■‬
‫הקשי לפי המסקנא ללחטרה לא חייש׳׳‪ .‬ו־יא נרסזה לסיפא הקשי‬
‫שפיר ליקי גמ״ט וא״ת ולא מתיחס בשי׳לז אי כש"מ ק' לימא כתבו‬
‫ואי משוס יה הא ל*נ וה ייףל ‪ :‬ועתה צרי׳ לפרש ייה בעי תייס'‬
‫כזה אצ״ל ררי־א תיירי נ''כ במ׳ש ונ״ל תשים רפי׳ בי״ן ח״ט לא‬
‫מהני מע״ש גנט ושהיור משים לכ‪:‬ינה אמרינן מינו דזכי לנפשי' זצי‬
‫לחע־י‪/‬אבלגביגט!שתחרילא =* ‪ t‬לומר מנו דיכי לנפשי דאין ראוי‬
‫להנתן לו לא יהי להכר*' עכ״ל ואמרתי הישל״א נשחריר ניחא דאפי׳‬
‫‪3‬שליתטמ לא שייך מינו למט״נ לאס הנותן א נו רבו לא ש‪-‬יך זצי‬
‫לנפש* ואפי'אס הוא‪.‬ר ‪ . 0‬פש־טא שאי! זיכה לאכירומשום דקי״ל‬
‫‪3‬דןז ך''נ ממד נעשח שליח לקבלנט מיד רס של חנירו ו‪.‬לא מיל רבו‬
‫ן(ל עצמו דידו >יר י ט אבל גט אש? יש שפיר מנו לזכי משום דהישויק‬
‫הגש וקפיל מליט כאופן שיש לא׳ ‪5‬קי־צשי׳‬ ‫לאמ‬
 ‫יח‬ ‫יוסף‬ ‫מסכת גיטין‬
‫ןן ^‪ 1‬ף ^ייי ^ ^י מקשה קיצור כגמראלי׳ל להנמרא להקשות יישא‬
‫כר״ת וסיפא נר׳׳י ופל ני כמיל׳ אי ממכר לנילי'‬
‫בקיצור■ה״ל להקשות רישא אשיפת דני׳ ‪ rc‬משמע הא הנו׳מהני‬
‫ובסיפא משמע חיפנא ־ בל״י הייתי תד‪3‬רץ נך דכאיך אתה ־תכין‬
‫הליקדוקים במשנה )ע״׳כ צ״ל דכתדי אי כ ומודהר״י נא׳׳א תס כן‬
‫רישח וסיפא א״ש רישא'‪.‬ניידי י ב״ב ודווקת כשני ריעתות אבל ליע;עא‬
‫אחתכשרלנעשהנא״א וסיפא תיירי ב״נ והא דצח חנ‪1‬ר כסיפא עד‬
‫שיאתר איזרו איפשר לד^׳׳ פוסל בח״א משוס‪.‬ח‪1‬רנא ו יפ*כ כשר‬
‫ברישא בריעותאא׳ היינו כאותה חלוקה רלח נפיק מיני׳ קורכא לכך‬
‫מוכיתיכמקשן לע‪.‬כ רישא כר״תדמוינן' לסיפאנר״י דהחקפיד עד‬
‫שיאמר ׳לסופר כתוב וצעדים‪ .‬מתתו דקשה כילננת לסופר כתוב מוכרח‬
‫ה‪1‬אאבל לעלים חממו הא כאיורו כצר דהאלאנפיק יזינל׳חירבא אלא‬
‫לטעמא דר״י דקפיד אשניכס זלאימהני ת"ח‪.‬חשום דמילי נינבו וצא‬
‫ננמסרי‪-‬א׳יכ למה כלישא כריע‪1‬תא ח^ כשרהזתילננינהואף לנעשה‬
‫כ?א*אההר"> צא ס״לזע׳צכ רישת־ כר'ת ופרי' שפיר אנל השתא‬
‫נשתל כל הננין דלעיל־■ אלט״ש כל״ו הייתי תומר תירון אחל משום‬
‫לבכתכו‪.‬אינא שני טעמים אי משום כיסונא איתשוס‪-‬מילי אבל פנו‬
‫לשלשה פליני להד ע׳׳ד בתיל׳ פליגי ולחד מ״ל בכיסופא פ‪.‬׳גי‪1‬נתז‬
‫שהובא כר^׳ן צפ״י נוכללמר שככתכו לית די! ולית ליין דפסול יישני‬
‫טעמים אבל יצנו ל"נ טעמאדר׳׳י רק משום כיקופא■ אכל משוסתילי‬
‫היה תודה לר״׳מ״דכשר נמצא היכי דלח שייך ׳כיסופא נגו‪ :‬גבי חוצה‬
‫מודה ר״י אפילו‪.‬נרצנו דכשר א״ב כולא מתני' כר״י וריכא בשכ״מ לכך‬
‫ל>יק הא תנו נותנים וגיפא כנריא א״כשייך ניסופא רק והכרעה‬
‫הוא כאס מודה ר"' בא״א ע"כ טעמו משום כיסופא וא״ש כנ״ל אכל‬
‫אי צא ת‪,‬לה ע"כ משוס מילי דהא כא׳י׳א נא שייך ככופא א''כ ליכא‬
‫חילוק בין בריח לשכ״מ ומסיפא מוכח דלת ת‪1‬לה להא אנו רוחי'‬
‫דקפיד אשניהס שיאמר לסופד ולעלים זכע״כ «כוה מיל׳ דאי משום‬
‫חודנא היה לו להקפיד אסופר לחולא וכנ״ל והא״ש בל״ז היית! אומר‬
‫רישא כשכ׳׳ת וסיפ׳ככריא והא זלאקאמר עד שאומר אמרי משוס תילב'‬
‫אבל השיצא דייק סיפא ט"כ כד"' א״ס אפילו‪,‬היפא דליכאכהזפא ובע״ם‬
‫יישא ר מריך שפיר ;‬ ‫_‬
‫אני מקשה עלכתיק׳ כד״ה הב״עקמא ‪ :‬דהחרצן‬
‫מנרש־דיסיפח טעמא דרישא קמפרש לטעמ׳משום‬
‫חילי ולסברת המקרן לפרי' עד שיתד‪.‬ר פני מכעיא ליה צ״ל ־ס״ג‬
‫כפירש״י רטעמא משוס כסוכא אין ל פירוש רכל׳׳ז הייתי מפרש דמכח‬
‫שאמר בסיפא עי שיאתר וכ\' נתצא חתם סיפר‪1‬על כפזל א"כ ע"פ‬
‫טעמא לאי משוס כסופא דכשלתא איניעיזאמשוס מיל' א״כאיכא‬
‫חורבא דכעל לא אמר הכי אן• דליכח שום קפידה לכעל רק תפני שלא‬
‫אמר סכי אין לנו כה לעשות שליח אנלאי לנא שום טעם כעולם רק‬
‫כסופא א"כ טובה עשי לבעל ‪ :‬דבשלמאאם עוכרי' עלדנריוליקח ער‬
‫ניחא ליה שידעו‬ ‫אאר א״ש דגעל קהיר דויקא איל ו ולא חסרים דלא‬
‫תוה שאיני יידע לכתוב אכל כאן לא ש״ך זה ‪ ftp‬בע"כ טעמא משום‬
‫מילי כך אני מפרש אכל השתא דרבר סת׳החקשן־‪-‬יעינא דכסופא ׳במתני'‬
‫א״כמאי »חדש התדצן ועוד חכח הבנין דל דל נהיצי פירוש׳ בתוספת‬
‫דלעילהוכמטמדייקאדשלהם דאנירי ככול והשתא אני מע׳ח מדיוקא‬
‫לעדים לשי( רבים דחתס כופר פסול א׳׳כאתרו כשר נמצא סמדי‬
‫הדיוקי'אהדדי‬ ‫__>‬
‫‪ ? " ''^ 3‬יש לנו פי'אחר כפיס' דלעיל כתלו תוסב׳ כשיטה דא״א‬
‫דאי ה׳׳א טעמת משו'כסיפא פאיתו י״ א אמירא דמתי‪.‬נה‬
‫ליכא סיון רק כחתימה זלפ׳׳ו לתה■ קפיד עדשיאמר לסופר התזב אלא‬
‫ע"כ טעמא משום מילי ולכך דייקותום' כלשונם רק לסיפר ולא לערן'‬
‫ולפ׳־׳זכדקדוקשדקדקנולעיל דווקא כשני שנויים פם‪ 1‬להא שינוי‬
‫צשד הייני יסופר לחזי אךלפ״י קפריקישי' שהתחלנו על החום' ונסתר‬
‫תידזצם כנ״ל ‪:‬‬ ‫י‬
‫מקושר המוס' השלישי כראשצן קקוד דלפי פצתוז הייתי‬
‫סביר הטעם לר״י משו׳כסופא וכמו שהיתה‪.‬הכרעה לעיל‬
‫לאם מודה ד׳י בא״א א"כ השני דיעיתת פעזליאיל ריעזאא א׳ כשר‬
‫משום לכסופא לא י שייך רק בחאימה ילמל צגצמב! סתוס׳״א״ה‪ .‬קשה‬
‫למה לא כרי׳לשיקשה לי א״ה עד ■שיאמר איורו‪ .‬מגעי■' לי״ דהא הן׳ שפיל‬
‫זומיא רהא אי הוה שינוי א'ברישאהיי' כשר דנעצצה כחומר א־מרו וקוה‬
‫א״ש‬ ‫לאחריס אגל השתא הוכיחי הפיס'׳דליתא לטעמא דכיפופאא׳׳כ‬
‫דלאיס״דשיהי' דותיא ־‪.‬‬
‫מתורן הכל־׳א כחום׳ דנל״ז לא כיו ייקשי' הסוסצבלים‬ ‫והשתא‬
‫הי יחי׳ אומר הקושי' שלי ל אי חן לכוונת כגתרא לומר‬
‫הדייק ואמרו כשד נשנים ומכתט לא הי' מוכח רק שלשה ונ״תדאמ‬
‫אמרי'‬
‫בקי^י׳‬ ‫יל*ל לפי‬ ‫‪!6‬י פשט! משום לקשה ל»ה פסול כותי הא‬
‫לשתם ו מה‪ .‬הדין המביא »ת*ל צריך לומר בפ״ג משום לאין בקיאין‬
‫לשמה א*כ גבי כותי׳יוכשד כשיאמר השלית המביאו עמתב לשמה א*כ‬
‫א‪.‬ם‪,‬הםרסא לכפר משמע דהכיאו ממ״ל מאי פרי' יתרי לא הא ר''נ‬
‫י׳כשיר אפי' תיי ‪p‬שה מפיר ותרי צא!ק״ל ‪:‬‬
‫בשיטה חמורה אומר אמרוברח דא ודב‬
‫דגריס נפלאים‪.‬ועייוקים מאיש תבונת דבריו מרנינות אדוני אבי‬
‫הרבהנרונהמפורשם בדורו מ׳ ישרתל הנ״ל ־ יע"( הטיב כי כשוטו‬
‫פשע בהלכה וו עמוק מאד י וז׳׳ל התיס' בסוגיא ז! פיתריס זת׳׳ז■‬
‫בטנין הח׳אמדיסר א' לדיבור ב' מלבד שהתיחצים‪.‬מיה ליה שייכי''‬
‫מלבד‪.‬היכור הקושיות ותחילה נעמיד נתיסצ ד״ה הכ״ע השלישי הקשו‬
‫שס נתיס׳ וח׳יתהשתא דמ‪1‬ק׳ לה נר"! אמאי נקט נתנו ה״ל למינקט‬
‫תג! וכלשכיובו וכו'יש‪.‬להקשות■ הארטצ׳ימית קישוא י! שהר׳ יש‬
‫לדקדק ברשי'׳ לפי' ?כזע‪.‬דלא אמר אמרו הא אמרחתרו לשנים ו נו'‬
‫דמי הכרית רש׳׳י לוה ואןזשלשון זה אי ‘ לקמן כנמרא וימני( להמר‬
‫לשריכ‪.‬אמרו לסופי יכו'הא גופא קשיא מנלן דילמא אפ׳‪'.‬כאמר‪ 1‬צריך‬
‫‪!:7‬קא שלשה שהס ב׳׳ל עכ"פ אלא דרש״י הרגיש בקושיא התזה׳ למה‬
‫לא אמר רבותא טפי תנו וני׳ש כתבו לכ׳׳אדחי היה תני תנו טווהי‬
‫הנהרסתה ומכיתמא־כלמה שאתהיכול‪ ,‬להגריל כרטתא אתהמנדיל‬
‫וח׳׳צ אפי' ב״ג והדיוק יהיה דווקא תנו לא תהניחכילונ׳׳נ אכל אי׳רו‬
‫מ מדנג' דווקא לכך נקט כתבו ללא הוי רנירצא לאי כוונתו לרכותח‬
‫הד׳ל■ למינקט תנו דליה רכותא טפי‪ .‬אלא בחד קמיירי וא''כ הלילק אמרו‬
‫נ''כ‪.‬כתל‪ >.‬וא׳׳כמה תקשי' תום' ול^׳׳ו גס קישיא שני' ליתת ונם‬
‫קושיא י׳הרש״א תייוהמאי מקשה מהרשא האיךעו׳דלומרה״ה ועוד‬
‫בקיצולה״לל ה׳יה זה אינו דבאייתא׳כא טע׳על כמט כדי שנדע אחרי‬
‫וק״ל ‪ :‬כל״ו היותי אותר דה"פ קושיא התוס' דאכתי ה״ל למינקש‬
‫תנו ואפ״הוהאמיכחלמתני' לאא״רי רק כתרי־שהרי '‪3‬ל־‪ ,‬קדק למה‬
‫אמר כמתני‪ '.‬א‪.‬זרו לסופי ושת‪1‬ב ולעלי' יהתזנו דתשמע דייקה ששינו‬
‫כשניהם אכל בשינוי א' לא מיפסיל והלאאכילו‪.‬כשינו׳ א' פסול ציון‬
‫דמ>לי‪.‬לא מתסיאיע‪1‬ד י‪ 3‬לדקדק בסיפא עד שיאמר ו ני' ערשיכתכי‬
‫וירתמו הס מכעיא ליה דהיינו הךאע''כ ציל'דעצ'כ מתני׳מ״רי כתרי‬
‫ואותראמרו כשה יכיון דחוינר אמרי כשי■ התט סו פי ועד פסול דסא‬
‫בהא תלי'־ ולעיל כתנו התום' על הא לא׳' כה התקנל אמר לשניס‬
‫‪.‬כתבו‪.‬ותנו ואמרו ■לשופר וכתב ו^ת‪^.‬ו הן מהו כיינו נשאחר לשנ׳®‬
‫כתבוותני היה כאילו אמי להם בפירוש שישתתפו החד עתהס לכתיב‬
‫או לקתוס וכן אי' כנמרא נעשה■י כאומר אתיו לסינר ו;ו' וא^יכ ה"פ‬
‫במתני' כאן דווקא אס שינוי שניהם כפיל אפילו כדיענד הכל אס הי'‬
‫שיטי א'־ דהיונז שאמרו לסופי לקוד היה נשר דכא כזא׳ודע שאקשנים‬
‫ינולים‪.‬לכתוב ולסתום אלח נעשה כא״ארקלפי‪ .‬ששינו‪.‬שרהם בסול‬
‫אפילו בדיעבד!לכך לח הו* מצי צמית•־ עד שינתכו ויחתמו הם לא״א‬
‫להא גתרייקמ״רילכ׳׳אעד שיאחר לסיפר ונו׳ נמצא מכח דיקלוקיס‬
‫אילו»ו;ה ‪7‬אפילו‪-‬אם היהאותר פנו במתני' ומחו״כי' לכתוב כעצמו‬
‫לר׳׳י והא ציי ני' לצרף אלא דבתרי מ״רי וא"כ‪.‬שפיר יכוצש לדייק‬
‫הא אומר אתרו הפי' בתרי כשר ■ זהאינו חדאאי ס״ד הת ספת‬
‫הפירוש כמשנה נךלמתל; למיליףאמח מהדיוק דשתטתיכק ליה‬
‫מגו פא יד מתני' דקאמר דיוקא כשני שניים פסול הא כשינוי א'כשל‬
‫לנעשה כהומר■אתרי וע"כ א״א כשר ונם קישיאמהרשא מתורן‬
‫תתנל ׳נו;ל להוכיח או־‪.‬ררכמו ינבתכי ולא תדיוקא י רק כהליא יהת‬
‫נעשה כא״א ידוק ןעודהא כתבו הת‪ 1‬ס' ה״ל ילא שייך לאקשוי עד‬
‫ש׳אמר־אמרו מכעיא־ ליה‪ .‬לניהא ליה למינקט דיתיא לרישא והא לפ»‬
‫הנ״ל גהיברישא מיירי כאומר אמדו ישפיר ה‪1‬ה ליה למימר ה״יא לה‪ 1‬י‬
‫זומיא אלא בע"‪ :‬ולאימלהיעל דעתס• לפרש כןי א׳׳נ הד׳י׳קל ‪ :‬וודאי‬
‫דסתירה הא׳נונללתח דניייא ל־ה למילףמדיוקא דא״אכשר כשנזה׳־‬
‫ולא תיישינן לחירבא דמרישת־גופא לינת למילףאלא נעשה כאומר אתרו‬
‫והייני דבר שאינו *וצא ממני הורבאכנון אמרו ־צעליס התתו אבל לסופ'‬
‫נאמת פסילדעיקר חירבא מצא מהסופראכש אם׳א״אילהסוצר פ&ול‬
‫ליכא למיחש לדזורבא ותהדיוק משמעתרמייהו וראיה לזה‪-‬מדפריר‬
‫הנמיאלעיל על הא יקאתי איפשיטאילן‪ :‬לכתב ידן הוא־כא כמגיהנם‬
‫נעשה נא״א ! עי ר ומי תודה ר״י באומר אמרו זכי' דילמא■הוא■אינו‬
‫מולה בקמסוסד דעיקרמדבאנפיקמיני׳אבלאעדי׳מפיר דמיוה׳׳יל‬
‫להנמרא לומר סתס אפילו אי פשיטהל ן דכתוכו כת‪ 5‬כגט הוא הא‬
‫חתימות נעשה כא״א אלא דלא תיקשי קושיא בגמרא מ* מורה ר׳׳י ו כו'‬
‫אלא אהך גיסא קשה דכ׳׳ל לומר‪ .‬במתני' שיניי ראשון'אמרו ^ולפר דהא‬
‫סה פסול (‪5‬פ׳ל נל׳>ק הא אתלו לעדיס ילא לישופד מ ל גילינא מויגאג‬
 ‫יוסף‬ ‫טסכת נדרים‪,‬‬ ‫אהל‬
‫לצריכאניטא‪ .‬אלמא׳נזפס קמי וכתב מיהו איכא לספוק׳ א* דווקא‬ ‫איירי׳ מל סני ם ע*כ טעמא‪-‬יישזם כהופא חכל׳אי לא■ כשר ‪fiifl‬‬
‫כישראל הקונה בדינים א‪-‬לו אכל נדרי אף כדין דמלנות לא‬ ‫■ גשל‪.‬שהע*כ טעתקמשזס‪ -‬מילאיאכל השיגת דפירכויהירמשוס לוחיא‬
‫קנה סון דלאו כר מיקני גופא הוא או אפשר שאלים דין נמלצות שאף‬ ‫‪ w p‬קושייןהתיהייישכירדומיאיאצא כמו מהקד>ן‪:‬ו י^תז' ראשי! דכצר‬
‫נכדי קונה והא דפרק השולח דלק קנה מיידי ששכא; חעצ׳־זו‪.‬וזה נראה‬ ‫‪ .‬ה־‪1‬ד‪>.‬זארצ^ כשו^א א״כ ע*כ צ״ל א״כ^שה ׳איור יוסי וקי׳׳ל ‪.:‬‬
‫יותר אכל מדכי׳ הרשכ^׳א נראה שמכר כלשון ראשון ע״ש וזה תמוה‬ ‫^׳}^י■ מ^שש‪-‬נמוס' כד״ה־הכ^׳ע השלישי שהקשושס וא״תכיון‬
‫כיוןשלשון שני נלאה יותרחנלי' להרש״כאלכבוי כלשיןהראשו;ונרא'‬ ‫דכקכג ל*ד והיה קנו ניתא‪ .‬לה*ה נמיי אמרו ותיתיי שני' סיפ ‘‬
‫להיה לו הוכחה גדילה ח! ת!יוז ר״א מי שיש לז נחלה אכל נכרי אין‬ ‫זכו' הא זהדכר שא׳׳יא ׳דהא יסוד של הקושי' הי ׳ מקתיילה׳ על הד י‪1‬ק‬
‫לו נחלה ואם איתא לנכלי יש לו אנין ע׳'פ דין מלכות למיקכי נופת‬ ‫ומע ‪ ctpc!6‬נמהרש״א אכל לא מטעאי׳רק זיהמקשן הי' לו ע'כ‬
‫א״׳כ יוכל־ להוריש עכדו לכנו אע״פ לאף מלי‪1‬מלננת‪.‬רק‪ .‬ישראל קונ־‬ ‫®וכתיזינמורה דיש כא) דיוק הא תנו מכל דהא ראיי ימרש על הא‬
‫®ולא‪ .‬ערי וק״ל ואי' פלו נתת כינחות א'‬ ‫לאי' לקת; מקני' מני ריי ■דאילו לר׳׳ת ת״שי' לאורנ' אכל לר*י‬
‫י אי' נכונה ללעת ‪ .‬מקיימין עכדים שאי; תלין‪,‬ר״ט סכר אין מ‪,‬ק‪1‬ינ;ן‬ ‫לא■״>' שי'שהרי לא יכקו‪.‬כ הקופי נס אלא אס ישמע מפי הכעל‬
‫הרשנ״א' הלכות לפ׳׳אינוכל לכאורה לזמר כ‪:‬רא קדשה דב־ין‬ ‫מיצא׳האיךקאמר‪-‬כחן כמשנה ואמרו לסופר וכתכ הא הסופד לא‬
‫‪,‬תלנות רק נכר י קונה ולח יכד‪.‬אל משו' כיון דאק‬ ‫עכדיס‬ ‫ישמע להס אלאיליעו‪.‬או אמרו מהני ■ ומכר כמיפר שהיעל אמר להס‬
‫חק״מי'" שא״ח ראיךספינן לישיאל אישוני‬ ‫א׳חהלשונותרמהני ושפיר ׳דייקהמקשו האאמרתנו מהנייוהאיך‬
‫להקנותו מדין מלכות כשלתא אם ישראל קונה בעצמו כאם אינו רוצה‬ ‫עולה עלדעת הקוס׳‪-‬לומרה׳׳הדומרוא״כהאיך ציית להם‪-‬הסופר ;•‬
‫גם‪.‬כד"ה‪ .‬הכ ’ ע השני קשה ח״ל׳ ועוד דאי כדלא אגור לתלתא מאי ־ לייול מוכרו כדאי' שם אנל יכ א לינא למלנותא שישמעיד ויתן כלגא‬
‫כעדו ועוכד כו אע"פ שהוא ערל לכך הי'סכרא לומר בדין מלסת;‬ ‫אר^' כת‪ 12‬אפי' קנו נתי לא־מהני דלפי הכנת העולם הקושיא דילמא‬
‫ישראל לא קנש נופו והוה שכיר גבי' ומותר לקיימו עייןכיבתות שס‬ ‫סלו הא « דכר הנמנע דע״ה‪.‬־‪ ' 1‬ייי רי דאל׳׳ב האיך ציית להם הסופר‬
‫זהא״ש בל״ז לאהי' ׳;ול התקפן להקשות א״ה עכדים נמי אי! לו‪ ,‬טהרה‬ ‫ןאיג לומר דכאמק קושי' סתום'כ; להא רישא דומיא דסיפא ואי כתרי‬
‫הייק* ’יתיז דאיןלרשוהעיר נכי ישר אלשלא יוכל להיוי״לו טהרהכיון‬ ‫י «י׳ קנו לא מהיני אלא ע״ל תלתאיוה אינו הלא דפתירון אינו מיושכ‬
‫לאסור נקיים שאין מלין וא״ת עבד ע״י לינא רמלכותא הייתי אומר‬ ‫■להא קרי א״א להוכיר כלל ללא ציית להס הסופר וירכקזש''‬
‫כסברא הנ״ל דישראל לא קלה כדין תלכותא ונמצא לכל עכליו מצינו‬ ‫התוס׳ילעדייןנשאר אתיו אפי' כ"כ א''כ נס התום' ס״ל פשיטת‬
‫טהרה אכל אתר שכחני לתירוץ ר״׳א מי שיש לו נמלה מוכח כהוכחת‬ ‫פריך לימא תנו■ הא הליוק‬ ‫יש^׳י כדרא קושי' ראשונה■לדופק*׳ יואי‬
‫הרשב״א הנ׳י׳ל דרק ישראל קונה כדיןמליות ונמצא עבדים קילו הכרח‬ ‫יהי' על שלשהכנ״לכל*!ה״אדתוס׳ס״ל ןאמרו דווקא כ"נ ופנ׳׳׳ל‬
‫לקיים שאין מלין‪ .‬ע*פ ‪7‬״מ פריך שפיר א״ה עכדיס נמי אין טהרה‬ ‫הנ*ע נ ר' יו סי אכל השתא נטכק וכל״קל יליק הטיכ כוכלי׳ אלו ראוי'‬
‫ודוק כי ישר הוא למבין •‬ ‫לאומרן נ■‬

‫סוטה ‪i‬‬ ‫מסכת‬ ‫‪i‬‬ ‫‪ .‬מסכת נדרים ונדר‬

‫תכעיא ליה‬ ‫ויהזיל‬ ‫לזי ויקח‬ ‫זיקת אתי כת‬ ‫בגנו ר א‬
‫מלמל שעשה כה מעשהל־קוחיו הושיבה נתפדיון■‬
‫ואהרן ומרים תרקדי‪'.‬לפניה־ וכו ״ נל הייתיכי׳כילס תדקדק•' למנין‪.‬‬
‫מה עשה תעשה ליקוח׳' ילשמחה תאי זו עושה לביות תרקדי' ואמרת•‬
‫ע״פ פשוטו דאי' בילה'•כמות דף ק''ח כי!גרש חת האשה והחזירה‬
‫מותרת ליכם ור״א אוסר וטעמי'היאיל!עמדה־ עליו שעה אחת‬
‫בחיסור ניושת אחיו ייפלפל שס הנ‪)/‬רח דילמא ני״יא׳! הראשונים‬
‫מפילים ותשני א״ת נישואין הראשוניס מפילי' ה׳׳ט דר״א דהכל‬
‫נקיאי‪-‬כנירושי' ואין הכל כקיאי'באזרהוזיתנין לאהדרא כו׳יירתא‬
‫ושכיב כצפרא ולא ידעי פ״ע כתזרה דלא היה כפרסום ואתרי נרושת‬
‫אח‪-‬ו קנסיב לפך ר״א אוסר■ ‪ :‬והנה קי׳׳ל אסור לכטל מצות יבמי[ ‪:‬‬
‫ואי עמרם גדול הדור הי' עת־ וגי‪-‬ש עמדי כולן וניישו וכיו! שהיזזיר‬
‫עמדו כולן והחזירו נתצא אףדכע־ירם לא הוי שיך ביש^ל ייצות יכייין‬
‫כיון רככר הי' לו בנים ורשאי כי' להחזירה אן• כצלעה מ''מ ח־שש הי'‬
‫עמרם דילמדו כילם תאחו ולא יחזירו כפרהש!׳ וריישינ׳ דאתי לביטול‬
‫תצותיכתי! כנ״ל לכך עשה נישוא'־ כפר‪-‬םיאכאכריין ומרק־י׳להיות‬
‫‪ .‬סלם עיש׳' כן וק״ל ■‬
‫ונחתה ונורע' זרע ר״עאתראס הית' עקרה נפקד'‬
‫א״ל ר״י לר׳׳עא״כ יסתתרו כל העקרות וזו שלא‬
‫בהתרה הפסידה אלא אם הימה יולדת כצער וכו' תום' תיתא לימא‬
‫ל״י לנ»שי' א״ב יסתתרו כל היולדות כצער ‪-‬וא>י‪.‬רת׳ לשית תמיהם‬
‫ע״פ דיש עול לדקדק כאומרו א״ה ‪ .‬יכתתיו מאי ח כפת ל ן יסהתרל‬
‫להצא מ׳ שנשא אשה ושהה עתה עשר שגי' ייחייכ לורשה ותשים נזיל‬
‫השלום ציוה הקכ״ה למחוק לדך תשתתר ותה ככךועוד לרקיק יתיר‬
‫לשק ווו שלא נסתרה הפסידה נ"כ תפסיד מיחייכ להכדכרונ״ל הדל‬
‫כחדא תחזאע״פ דמצאתי בתנחומא בפסוק שלח תשלח האס והבנים‬
‫תקח לךאם קיימת מצות שילוח הקן אס הייתם עקור׳' תפקדי כבנים‬
‫לזה והבנים תקת לך י ואי' כיכתות מוטה שנסתרה נסתרה קרי‬
‫זנכעלהואתאי קרי ליה נסתרה להצא מעלית נקט‪ ■-‬ועפא נצ ית‬
‫שני קישיות חיא דנילה לנו התוניה תתן שכר א' ניי שילוח הקן ו‪' 1‬י'‬
‫מי סוטה ע״י זה ימנעו רבי' מעשי' מציה דשלי׳ה וניוטיכ שיסתתרי‬
‫משיחזרי כהרי' 'כדי לקיים המצוה שיפקדו ע״י י ועוד דאי במס' זו‬
‫הזכןת תולה כמים המרי' ר״ש אזתלאם אתה אותר זכית תולה אהה‬
‫מוצא לעז על הכיהירית שתתן שיאמרו טיואות־הן אלא שמצה להןזכותן‬
‫וה״ה הכא ע״י שגילה מתן שכר שיפקד ככני׳ ע״י שילוח הק! אתה‬
‫מוצא לה! ליעז על בטהורות ■פשתו שיאחרו טמאות הז■ אצא שנפקדה‬
‫ע״י‬ ‫^‬
‫אין‪.‬תפירין נדרי' כשכת ו ס' עפ״ז■ אכאר פי'‪ ,‬המדרש‬ ‫בגמרא‬
‫כשם אני היכ הנ״ל כייס שתק תשה אתרה השמש איני‬
‫ז? ואיני‪ .‬שוקע וכן עמרס ק״ס עפ^׳ל ורכים תתיכם עי'ז‪.‬ועידהוסיף■‬
‫לדקדק נשלמא איני שיקע אתי שפיר ע"פ דאי' לאי לק ‪0‬יה מק משה‬
‫כיה היום שיכלת היה תת כלל לכך לא נפולה השמש לשקוע אכל חיני■‬
‫ד׳איאינו מוכןותירזהנ״לכךע"פדאי׳נרש״׳י עלהאל היהעכרים■‬
‫שהוכרת משה לעלות ולמות דווקא כהר דלחטה לא היה יכיל למית פן‬
‫י א״יו *שלאל אילו הרגשנו במיתתו לא היינו ינניהי' אותו ‪4‬זות ל!ה ‪,‬‬
‫הוכרח למות‪.‬בראש הכר לעין כל דווקא ולכאירה הי'‪,‬יכול משה לישכע‬
‫שלא לעלות להר‪.‬ענריס וינצל מן‪ .‬כמיתה וכעין זה אומרים כשס ד*‪1‬‬
‫הנאין מ׳ שמקה כן יאפפורע על כנר התרתה לי‪ .‬שביעה כמדי( ע״ן‬
‫כספרקול‪ .‬יהודא ‪ :‬וא״ת דהקיי׳נה >‪15‬ה להתיר לו השביעה קשה הא‬
‫ימה מת כשית ואין מפ׳רין נשכת כנ״ל אך י״ל אןן אס ישבע שלא‬
‫יעלה להר עכריס אעפייכ יוכל לינית אן‪ .‬למטה משום דאי' כיומא נ'‬
‫קול; הולך מסוף עילם יעד סופו וחד נשמה כשעה שיוצאת תן הנון<‬
‫‪4‬למלאק‪,‬ול נלנלחתה ^יה נשמע קולות הל;י ע*ש נמלא אס •שתוק‪.‬‬
‫‪1‬לנל חמה ולא‪ ,‬יהא נשמע‪ .‬קולו אף אס ימ‪1‬ת למטה;הא נשמע‬
‫קול נשמה יוצאת ולא יוכלו לומר אילו הרגשנו‬
‫כמותו פי^׳ל יהא״׳ש אמרה כשתש איני ׳״(■ פי' שאשתוק■ כדישאם■ ישכע‬
‫למה שלא לעלות לכר עכר ים אזי ע״י זה שאיני זזה תמקותי ישמע קול‬
‫יציאת נשמה ויוכל‪,‬לתות אף למטה קשה למה לשניש לשנות אק■תפק׳רה‬
‫יישום■ זה הלא אף אס ׳שכיע משה יוכלו להתיר לו השביעה ומתיז וכרי‬
‫אינני שוקע ובן עמרם ק״ס דאם ׳עכר היום ולא ימות ש‪ : 1‬לא ימית‬
‫זביון דאינני שוקע נמצא הוא עוייןשנת יא״^א להתיר שטענו לכך אמר‬
‫איני זו ודו''ק ‪:‬‬
‫נז׳רלף ס׳א הכותים אין להם נזירות עכדיסישלהן‬
‫'נזירות לכתי'לנר אלכ״יולא סמים ואמרת אליהם‬
‫ליבות עכדייס ויפר׳ ך שם ורו ׳ ומשני דכתיג והזה הטהור על הטמא תי‬
‫שיש לי טהרה יש לו טויזאה ונכרי איןלו טהרה ר״׳א אומ׳והתנתלתס‬
‫ידייסישלו נהלה להוריש עכח לכנו‪ .‬אכל נכרי אינו קונה ענד‬
‫להוג״שו לכמ לכך ליק בי׳ נזירות ופריך א״ה‪.‬עבדים נחי ע״ש תום׳‬
‫*׳ס״ה דאשמיא קתא פריו ע׳׳ש כתוס■ וזה קמות אמא׳ כאמת■ נער‬
‫גמקשן ולאיהימת אשנויא קמא דמן שיש לו טהרה ונ״ל ע''פ דאיתא‬
‫גרמ״כס הלכות עגייס תלך כיתי שהיו דיניו שלל מ׳ שלא ית; החס‬
‫»מכר מכד הילקת'בליןיזהה׳׳ה עכדכנעני לכל דכר וכתה כנ״מ יצא‬
‫(סימוקמבעיא הני אינש׳ דיהכי זוזי אכרגאומשעכדי■ כהי א צריפא‬
‫**‪.‬קאילקלועא ‪ V P 7‬קיה' עמשפק׳אי דיגאדמלכותא זינא ומזקפשיט‬
 ‫יץסף‬ ‫סוטה‬
‫יצא וירעה נעדר אף חכמים מוליס ללא הוה‪.‬כח־שס תלוי ‪ :‬ע׳׳׳ע אינו‬
‫כן כאשס תלזי עד שלח נערפה תצא יתרעהכעזי ואן׳חכי‪/‬יס מוליס‬
‫משנערפה תקבר כמקומה עכ״ל אלי' א״ר מודים חכמים לי*מ‬
‫כאשם תנוי שהוזמו עדיו שיצא וירעה בעדר ת״ט ע*נ לא פליגי י כ ‪p‬‬
‫עליה אלא היכ׳ דאפרשי' ע''פ עצמו דאמרי' לבו נוקפו אכל היכא‬
‫זע׳׳פי עדים אפרשי' לא הוה סמוך עליה לעדים דהכל דילמא'אי«‬
‫עדל׳אסריס ומזח׳ להו מתיכרבא שור הנסקל א״כ אס עד שלא נסקל‬
‫ירעה וכו' ה״ד אלימח לאתי כ׳ תלי התרי הרג וכ*ת אמרי לא מאי‬
‫חזית דצייתת להני נתראי ציית לקמאי אלא לאו כעיד* הומה ופציג‬
‫א״ל■ דיל מאשור הנסקל כגון שכא החג כ תל־ווס' ע״ס ולפ*‪ 7‬א*‬
‫לכאורה להקשות קושיא עצומה מהיכאדייק רכ*א דע״עאמר מי תן‬
‫נחסרה■ מדתגן נמצא ההורג על שלא נערפה תרעה וא"א מתיי׳אסור■''‬
‫זכו׳קשה היכי דייק דילמא נתנ׳ההורג עד שנ׳פירושו הזמה כמו שצזיג*‬
‫כאמת כרמכ׳׳סח' אמר ראיתי ההורג וכי‪,‬ו שני' וככחישהו והפריך■‬
‫דמעיקלא כי‬ ‫העבצה לנ״ל ואח״כ הזימולהשניס‪ .‬ואו תצא ותרעה‬
‫אפלשי' אעדי' סמך שיוזמן כנ״ל וכפרט לרב׳א גופא שיטתי׳ הכי*‬
‫להקשה משור הנסקל ח"כ אאשם תלוי שיהיו שגי הגנות כהומהא׳י׳כ‬
‫סיפא דהיפא ע״ע אינו ‪ p‬דילמא ג''כ נהזמה קא׳ ולגך תרעה כעדי*‬
‫ומאי דיוקא לרבא וצ׳׳ע רק לעי פשוטו יש לדחות דרגא דייק לנפשייז‬
‫לנבא דע"ע א"צ אינו משתעי׳ ע״י הומה דאל״ב קשה מאי קמפליב‬
‫*׳שנערפה תקכר כמקומה קשה ליפלוג ול׳ תני כדתה נמצא ההורג>‪ 1‬ל‬
‫שלא תערף תצא ותרעה כד״א ע׳׳י הזמה אבל שלא ע״י הזמה אף‬
‫נמצא ההורג עי שלא רנירף תקכר דחח״ס נאסלה אע׳׳כ דלא תייר*‬
‫ע״י הזתה כיכא זו ‪ :‬יק זה התייז לפי פייש״י שפירש שור הנסגףל‬
‫אינו ‪ p‬פאשס• תלוי ע״ע איני ‪ p‬כאשם תלוי אכל הרמכ׳׳סכפי״‬
‫כמשניות פירש שיר הנסקל אינו כןכאשסזזדאי דאשם וידא• חשגשק*‬
‫ה״ו יקכל ושור הנסקל כשנודע לאחר סקילה■ יטתר בהנאם‪ •.‬ענל&‬
‫ערופה אינו כן כשור הנסקל משוס דשור הנסקל מותר כהנאה אנז‬
‫נודע משנסקל וע״ע אם נודע ההורג משנערן תקכר לפ׳‪/‬לית׳לקושיצן‬
‫הנ״לליפלונוליתני נדידה דהא לפירוש הרמכ״ס העיקור רכות‪15‬‬
‫כעגלה א״כהיא כסיפא למשנעיפה תקכל דלא כסר הנסקל כשלת^‬
‫לפירש״י הרבותא נרישא דעל שלא נערפה מרעה פעדר‪.‬ואינו כאש*‬
‫תלוי לשם פליני חכמים אכל להרמכ״ם הכיח להכיאהסיפא יא*&‬
‫דילמא רישא לסיפא לעגלה מ״לי בהזתה כנ״ל ולא קמגכה ככאמילי‬
‫כנ״ל והא׳׳ש הרמכס פסק כרב המנונא דירידתה אוסמנה משו•‬
‫להוכחה להוכיח רלא אי אמרתמתייס אמאי תרעה נסתרה לשיטי*‬
‫רכא כעצמו דדילמא מ״ה תרעה דתייר׳ ט׳׳י הזמה זא״ת הסתירה מכי*‬
‫ליפליג כדידה הלא לשיטת הרמכ׳ים בפירוש התשנ׳נסתרה זאת הםכר‪| 6‬‬
‫ונמצא כשטהק הרמב״ס תצא ותרעה כנ ׳‪.‬צא ההורג פרושי ע״י‬
‫ע״י הזתה גס הלמב"*‬ ‫הזמה ולכך תיטה אנל כאמת אס נא היה‬
‫הכר דתקכר ודוק מאד ‪:‬‬
‫‪jjj‬‬ ‫לאלו מילין לת^דכרי תום' כמס'חולי;® כיאור‬ ‫עוד‬
‫דף פ"כ וו״ל השוחט פית חטצמ וע״ע רבי תוס׳חולין‬
‫פ"כ דף‬ ‫שתעוןפזטר משום ת״וב פירש״י משוס להוי שחיטה־‬
‫שאינה ראוי'ולא שמה שחיטה ופרי' אפרת חטאת‬
‫והתניא ר״ש אומר פרה מטמאה ט״א הואיל והוה לה ש״ה ואר״ל אמד‬
‫ר"ש פרק נעלי' מע״ניי‪.‬עדכתהפ*רש״יאנז >ןצאנאה הימנה פידשי'‬
‫וקשכר ר״ש כל העומד לפר ת כפדוי דתי זחטני א׳‪-‬׳ר יוחנן פרת הסא'‬
‫אינה משנה ‪ :‬ופרי׳ אענלה ערופה והתק נמצא ההורג עד שלא תערף‬
‫הענלה תצא ותרעה כעדראלמא אינה נאסרת מחיים ומשני אר״י‬
‫אינה משנה ; הקשו תום ׳ וא״ת למה דחק לומר אינו משנה לימאן‬
‫תיאי היא דפליני אי נאסלהמחייכו כדאמרינן בכריתות לפליגי תנא*‬
‫וי׳‘'ל דקכלה היהכירם ע״ש הנה בוודאי אם קכלה היא נקבל אבל‬
‫אעפ״ש הוא לכר נכיאות ואמרתי קצת סמך שמוזת שרי' דמשני הב*‬
‫אינו משנה ביה קכל׳ כידו לאל*כ יקשה לשיטתז במקום אחר דאית^‬
‫כמס'שמעות א״ר יוחנן תמידי'שלא הוצרכו לציבור נפדין תיוייג'‬
‫וכי קלושה שכהן להיכן הלכה א^ר לה כ״ד מתנה עליה אט הוצי מ‬
‫א״ל יהיו לדמיהן איתב* פר ושעיר של ׳"כ שאכלו והפריש אחרי!*‬
‫תחתי' ימותו ר״א ור^׳ש אומרים ירעו עד שיסתאבו ואמאי לימאלה‬
‫נ״ד מתנה'ויפדו כלא מוס ומשני■שאני אמדי' דלא שכיח׳ ו ^ן תשיכ‬
‫כ״ל להתנות ופרי' והרי■ פרה ללא שכיח ותני' כתיספתא פרה נפדייג‬
‫על כל פהיל שבה מתה נשחטה שלא במקומה תפדה ומשני שאני‪.‬פויס‬
‫דקדשי כדק הכית היא לכך נכ ד' כלי מום■ ופריך מתה תפדה האבעג‬
‫העמלה והערכה ומשני ה״ת ר״ש סיא ילא כעי הע״ו כקלשי ב״ה *‬
‫ומצאתי בתוספת' דכרה וראיתי אח׳י׳ש תכיאו ‪ w5w‬למלך כה״עיז״ל‬
‫>וזת>צ‬ ‫יו ד‬
‫מסכת‬ ‫אהד‬
‫עיל שקייתה שילות כ>ן; יתילו הלכריס יזרועיי׳ כהמקפן ‪" 6‬כ והייתה‬
‫עקרה גפיןדת ע״י שתסתתר יהתהרז כולן זלא יקייילו מצלת שילנת‬
‫סקן ועוד קוש׳א ע׳׳י וה זו שלא נכתגה פי' שלא נבעלה וטהורה‬
‫הפסיד? שיוצזאו לעז עליה שיאוזרו טמאה היא אלא שנפקדה מפמת‬
‫מש׳׳ה אלא ע*כ אין התתןשכל דסתיי׳ש׳הא נפקדת אלא כר*ל דיולד'‬
‫בריית והשתא טוב ל״ק קושיא התוספת א^*כ יסתתרו כל היולדת‬
‫הצא גדול השנוס הנ״ל‬ ‫בצערי׳׳ל כקושיתו הנ״ל יסתתרו ומה‬
‫וק״ל ‪:‬‬
‫‪ J n S D In il‬הוכא נשם ירושלמי ועלי הכהן יוש? א״ר אמי לא‬
‫היתה ישינה אן■ למלכי כית יוד אצא לכה׳י׳נ כלב'‬
‫שנאי;ר ועלי הכהן ונו' ועלי הכהן יושג ישכ כתי' מלחי שאותי היום‬
‫יויניהי להיות כה׳׳יג ע״ן כתנניתו כדלקוט ווה תמוה האיך תלי להא‬
‫זלעיל ונס מה נ"מ כאם אותו־ ה׳ום מינוהו ונראה לזה יתיז איזה‬
‫דנר דהונא בספר■ יפה מראה כשם כלי יקר טעס שישב עלי כעזרה‬
‫מכוס‪-‬להיה סכר לאין לכילה רק קיזשת כמה ייושכ ככריננתה כדאי'‬
‫נזכר‪-‬ים למית ולעמול לפני' ה׳ולא לפני גמה ע׳׳ש ולפ״זקשה מנ״ל‬
‫נ״ר אמייהנ׳׳ל ללמוד דיש ישיכה לכה״ג כעילה מן עלי דילמא שאני‬
‫התס דהוה כמהכנ״ל י ק יי תייז משוס די״ל דמשמיעני תידושכזה‬
‫למינוהו אותו יום משוס דאי' כתום' מנחות דן! ע״ת לאזותועשיחת‬
‫האיפה שמביא כה׳׳ג כיוס חינוכו אינו דוחה שבת וי׳׳טמרכעי כמס'■'‬
‫יומא מחנכיו־ זה שתחתיו כי׳׳׳ה ש"מ ללא לחי עשירית האיפה רק‬
‫כדמסיקישסיעמדתו מחנכתו ; ואי'כילקוט לזה היום היה עצרת‬
‫י׳היה כייס זה עצרת ולפ׳׳ז הרכותא א|׳ שהיה רגל יזנכו אותו לכה״ג‬
‫צתיתי יוס דאן לעשימ' האיפה לא לחי ׳^ט חנכו אותו אי ככנדיס‬
‫או כשאר לכרים פמי לכה׳׳ניני״כ ולפ״ו־תוכח דלא היה לשילה לין‬
‫כמה דאל״ב מאי רבותא אן‪ .‬שהיה רגל ולא מוי ע*ההנכו אוחי הלא‬
‫אפילו כלא היה רנל יש רכותא זו משוס דקי״ל אין יונחה ככמה והאיך‬
‫יכלו לחנך כעשירית איפה והא*ש למה היה ישיבק לכה׳׳ג ינלמד מעלי‬
‫קשה דילמת היה לין כמה מתת מלמל *כאזתז יום קשה מאי קאת׳^‬
‫לאשמעינן וצ׳׳ל אן< לאינולוחה ט״ה נמצא מוכח דלא ?*יל לשילה די]‬
‫כמה כנ״ל וק״ל ■‬ ‫__ ‪j‬‬
‫למס' פועה יזי׳ל הנהנים אומרים כפר לעמך־‬
‫ישראל אשר פדית וכו' א״ר פינחס כדי הוא‬
‫שתכפל עד יציאת מצרים־‪ .‬אמר רני ינאי נכיל שמעתי מאימת*‬
‫באסרת והורידו משעת הרדה א*י אילה לפוטרה משוס אותו ואת כנו‬
‫כר''ש ע״ש כראותי עמדתי תרעיד כאדם שעמלו שעריתיו מאי תיכור‬
‫לאילו כדנליסנם מה שמל״ק שמכפר עד יציאת מצרים אי! לו שחל‬
‫וכיפה מראה פי' שתכפר על כל אשר חטאו ממצרים ועדהנה עכ*ל ‪:‬‬
‫וזהדלאכפירש״י ככריתות־לף ך״ו ע״ש ; ובתחילה יתורזדכרי‬
‫כרמנ״ם פי' מהלכות עגלה וו"ל עגלה ערופ'‬
‫כיאו'נחמד כרמכם אסירה כהנאה ונקפרת כמקום עריפתה‬
‫ומשתיד לנחל נאסדת אע"פ שעי׳יןלא נעית^‬ ‫הלכות עז•לר‪v‬‬
‫^ ואס מתה או נשמטה אחר ירידתהה״ז אסורה‬
‫כהנאה ותקבר ‪ :‬עוד שם נמצא ההות עד שלא תערף העגלה תצא‬
‫ז־תרעה כעדר עב"ל והקשה הכ״מהלא אי' כמס' כיייתות דן ו ״ ל‬
‫ע״ע מאימתי נאסרת י א המנונה חמר מחיים לב הינא אמר לאחר‬
‫עריפה ולרב המנונא אר׳יאימתי נאשרתנסבי' תכריא ירידתה לנחל‬
‫אתן‪.‬אוסרתה א״ר מגא אמינא לה דתנן נמצא ההורג ער שלא נערפה‬
‫גנגגלה תצא ותרעה כעדר וא"א מחיים אסורה אשאי תצא וכו׳ זתפני‬
‫תני עד שלא נראה לעייפה ז פיי' אימא סיפא ותשני תנאי היא ע״ש‬
‫זפכק יכינוכרכהמנונא משוס דרכי ינאי ו ח ברי' סו פי' ס״ל אכל‬
‫קשה ילפ*ז היה לו לפסוקשאס נמצא ההורג אחר־ירידתה לנחל איית‬
‫אסורה והוא פסק תצא ותרעה והרפכ״א כתב שנשאל ע*ו והשיכ גס‬
‫כעידי ׳פלא למיכה שטיא לבי תרי־ וטרחתי להעמיד לכייו ולא יכולת*‬
‫לזבל תה אעשה והלאכ׳׳ד לא חלק עכ״ל־יהובא כנה*ו ופי ת הכ״׳מ‬
‫דאינ׳לתית' אדעתא שימצ׳ההזרג לא תקדשו ואיגלי תילתא להקדש טעות‬
‫הוה אע׳יזג שהתוס' תירצו זה כחולין דף פ״ג דשכרא דנתרי ומקדשי‬
‫ו כו' רכינו לא ניחא ליה כזה ע'*ש עכ״ל והנה אס גדולים טרחו ליישב‬
‫גלזאק נסתיים בקטנים כלטני לתרן בעזה׳׳י דהרמב׳׳ם■ אזיל לשיטתו‬
‫זשפלר קאמר רק נחזוד גמ' השייכה לזה כנריתית התכי' אשם תלו*‬
‫ונודע לו שלא חטא אם עד שלא נשחט תצא ותרעה כעדר דברי ר״ת‬
‫וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב אס משנשחט נוהג לו ישפך הדם‬
‫ו כו' אשים זודאי אינו כן עד שלא נשלוט יצא וירעה געלר אפילו רננן‬
‫מולי לטעתא דרכנן כאשם תלוי כיון דליכו נקש גמר ומקדיש מספק‬
‫אכל אשם וודח* דא״ל אכלת קודש ונודע דלאחטא אינלי מילתא להקדש‬
‫>ועות הוה ‪ :‬משנשקע ה״ז יקכר שור מסקל אינו כ! עד שלק נסקל‬
 ‫יוסף‬ ‫מסכת בבא קסא‬ ‫אהל‬
‫מס׳ בגא‪ ,‬קמא‬ ‫ה«»לג»וקדשי' מכפיה וגענלה שמ‪1‬קדשי׳ ‪6‬ינש גפלין ‪ f>b6‬ע** מ!ם‬
‫ב ג ‪! 3‬ן ך א ילין דאין נגיחבאלא כקרן‪ .‬שנאמר ויעש לו צדקי' כן‬
‫כנענה קר ני כרזל ו ׳ אמר כה‪ .‬וכ‪ 1‬׳‪1‬אותר בכ‪1‬ר שור‪1‬‬
‫הדר לו ו כו' מאי ואותי וכצ׳ת ל״ת מלנרי קבלה לא ילבינ! ת״ש וכו'‬
‫ופרי ׳ והאי)יילן• הוא גילוי מילתא בעלמא הוא וכו" ע׳׳ש ולכאורה‬
‫תחי' לי טובא ת״ע דא״י כרשי' כמס' תענ!ת דן ט״ו יז״ל והקשה‬
‫תוס' מאן להוא מאי שנא בהאי קרא‪ .‬דכת‪'.‬ב ביונה וי רה אלקיס וכו׳לא‬
‫קרילז' דגירקכלה ובהאי קרא לקרעו לשנכם קרי לי' קנלה ופריק‬
‫איהו‪ -‬כלמקום שכנכיא מודיע ומצות ותזהיר לישראל קרו לי' קכלה‬
‫ובכלדוכתאדלא‪-‬אתפקול‪ .‬נביאכיהאי ויראאלקיםשה‪1‬א כמפפר‬
‫וה‪.‬ילך גולין מיני' יעב אורחא >גילתא לא קרי לי' קבלה עכ׳׳ל ולע‬
‫מחי קאי׳ר ככא וכ״ת ד׳׳ת תדי׳ק לת'לפינן הא האי זייעש צדקי' תינו‬
‫אלא כמספר וכוצך ולא וייקר לגרי קבלה כנ״צ כרש״י הכחור׳פתיר'‬
‫נחלה היא אמנם נוכל לדחות ולמר דזה ‪.>.;3‬תקוש’ ' כי־׳קשן‪ ,‬לאנירת‪-‬‬
‫מדברי מבלה לא ׳לשיט' והאי מי לן כוח פירוש הצח זה הככוק דצדקי'‬
‫לא ק מלן לנו‪,‬מידי שום דין כמו שהנביא מזהיר ‪‘ ,‬מצוה כנ״צברש״י‬
‫רק ני לי מילאת כטלמח שהפסוק מגלה לנו מעשה דנוה‪ .‬גני צדקי'‬
‫ות"כ לוה ל■ סיזי ‪1‬אןמר ‪ 1‬ק';ל ;‬
‫והח מולא קס רע לד נורא• הואיקתצי דיגורא דאית‬ ‫בגמרא‬
‫כי׳" מעשה הוא תוס'ד״ה לי ט ר חונו' דכנתונות‬
‫פרק נערה אראבי' לא נא‪ 1.‬רו דנרי' הללו אלא כשנפל‪ : .‬ור' יהודא‬
‫אית ל' התס עי שישכר עדיס עב׳׳ל וזה לכאורה שפא יתר כתוס'‬
‫שהניאו להא דר'יהודא אמנם יי שנתי זה לתוספות אזל׳ לשיטתם‬
‫במ‪’ :‬ם בכורות דן ך בי"ה יבינא אויר וב כמות ‪ 7‬ן קי״ט מסקי תום'‬
‫שמה דניחת חדס לא חשיב מעשה ונסתר ליי״׳ז כאן יחמרי׳ ־'נורא‬
‫דא״י בי' מעשה והוכרחו להביא דעל שישכיר עדים לע״י‪1‬ה חשיב‬
‫מש‪".‬ר מעשה וק״ל‪■: .‬‬
‫כל*־?‪ .‬וליליא למעוטי זב חיתים עיין במהרש׳׳אכל‬ ‫בתום׳‬
‫העולם קמלו! חו ו אן נספר זרע יציק במסכת זכים‬
‫אחד העיון לא יצאת י״ח ביאור ונ׳^לכך לכיש כפי׳ חהרש״אולא‬
‫בעי למימר הבל לא זנה מראיות פי' דלת בא למעט רק זב מימים לכל‬
‫דח״כליטתוק תוזאת דמהיכא עית׳ לרדות‪ , ,‬זב לימים דריחוק מקירוה‬
‫אין סברא ליייגיד תלא ע״ס ‪ .‬דהיגעט זנה מראיות לכתחילה וכהיום‬
‫אחד מיעוט זבה מרחיות הייתי למד ק״ז זב ליתים מזבה תה זכה‬
‫שטהורה בקירוב טמאה בריחוק זכ שטיית בקירוב לכ״ש ש־טמ׳נריחוק ‪.‬‬
‫לקשה לי‬ ‫‪4‬רום טומאה לחולין שכא*יי וחכמי׳ אומרי' אסור ׳ ופסק הרמנ״ם ■ ולכך ממעט גס זב מימים נך הוא לפז פשט מהרש״א רק‬
‫אעפ*כ כשלחא אי דיה אמד היי‪.‬קשן לילמא זכיי‪,‬יתים לנד א״כ שפיר‬
‫מקשה וסותרהק״ו נהתזכיח ואי תשים התירון גזירת הכקוב קשה‬
‫דילמא לא בא לסתור זכה רק זב לבי אכל לכי הנ״ל יקא׳ כמיעוט על‬
‫תרטייכו ת"כ מה הועיל כקישיתו המקש; וזה באתוס' לבאר כאי‬
‫>מי כמקשהוכו' פירש דבקושית ורילד‪:‬א אינו גומר קושיתו ‪ p‬רוצה‬
‫להשיג את המקשןשיש׳ב לו אעההיקשובד מייתילי' ההיקש קשה מה‬
‫ראית דילמאההיסש לרסה זנהלרח׳ות ובאסכא‪ .‬לי־כות שפיר קשה‬
‫מתורהעל הק״ו דמאיצטירך ‪:‬רכות‪ .‬ראיות קשה הא כל״ז נדעמק״ו‬
‫קיחה מריחוק וצריך לויגר דהכנלא חיצונה שלא ללמוד קירוכמריחוק‬
‫קשה שפיר על הקל ותומר כנ׳׳ל ודוק הטיב נ‬
‫) ‪£‬מעתתא \ מהדדן בריש מסכת וכדן ל׳ מכע״ה ז׳׳ה ש״ן בשם‪:‬‬
‫ככו״ד א^׳א הר*כהחאה״נ המפורסם ת׳ ישראל!"ל‪,‬‬
‫אב^׳ד לאקט״ש מאכר שפ״ר הלכה אדם מישראל‪ .‬־‬
‫ייקשי׳קקושי' כשם כטל הגאון‪ .‬מ' העשיל ז‪-‬׳׳ל ונדכס־‬‫העוים‬
‫בכתה ספרי' ואני מקשה קושי' שלו בזה האופן מה‬
‫מםפקא לי' להמקשן אי כיוצא בהן א* לא הא ע"כ לאו כיוצא כה! דאי‬
‫כיוצא בהן מאי קאלזר לא הר* שור כו' הא א׳ נתי לא כתי' הוה ליה‬
‫תולדה ואעפ״ב חייב עלי‘ רכיוצא בהן אלא ע*כ לאו כיוצא כהן •‬
‫יהנה יש לדחות הקושיא וי״ל פי' הגמרא כך אי כיוצא בהן והיינו כלימר‬
‫הי הינא דמחייכ אאג מח»כ כתקצת אתולדה־והוארק לעניו שם‬
‫התחייבו' הואכייצאכהן או לאו טוצא בהןכלל דאתוללו׳הנאפטור ‘ ׳;‬
‫לגמרי ינמצא לפ״ו שיכ לא קשה קושיא הנ״ל להייתי *מל לומר לעולם‬
‫ואי ן לומר לתה ל* מכעס דחא‬ ‫ביוצא בהן‬
‫אן אי היה לי' תוליה אעפיי׳כ יהי'חייב י״ל משוס דה״א ללא י הי'‬
‫עניה רק בחקצית רמי אתולדה לקר כתכה התורה בפירוש מבעה רק‬
‫לכאורה נשתל זה יהאיך י כילים ליחר דהקושי' דכיוצא כהן קאי‬
‫אמקצת כצ״ל ולאי כיוצ׳נהן דפטו׳לגמיי אתולדגת קשהחאיקמכעי׳‬
‫לי׳‬
‫כל^‪ 1‬מוס ע״ש ולפ״ז לכפורה‬ ‫>|‪ »<S‬מש^רג כפרס ועולש‪!:‬נכדם‬
‫?‪6‬ה הי' להמקש‪ ,‬לה^זוס מענלסיהדי עגלט מ פיי׳ ע ’< לכ ב*ל‬
‫‪.‬‬ ‫קי‪"4‬ג ללא שכייחא כמו שסקשה »[ פיה ונשיקשה‪..‬מעגלה לאפלקי סג*‬
‫תורוצ׳'כמשני קושי• נ*ה היא *קשה הא כעוה״ו ואי לישס כא מני ר׳׳ש‬
‫•אלאאתיתכר"שיהלאפפר‪:‬גומר‪:‬הדז> כפלוי דתי ולא היה שמיטה‬
‫שאינו‪.‬ראוי׳ ולמה׳צוטרר״ש נמת;־' השואט ע״ע אלא מדלאקפריך‬
‫כשכועמ לר'׳ יוחנן מטגלה כנ״צ ע״כ הי׳ידוע להם דיש לו קבלה‬
‫לר״י ואיני משנהסרןולין ואן( ואמאס יתרן ר״י כחולין פנאי היא‬
‫נקישיא התוס' ישאד על דכריו שאחרתמיו; נפלי' יכו׳ מן הלי ענלה‬
‫כנ‪^-‬יאכלכשתירן אי‪.‬נ‪ 1‬משנה תו לק״מ וק">ג ‪-‬‬
‫א מ ^ ם דש לה^צל עלהתיש׳דהוצרהולתרן כדוחק‪.‬ע״ם קכלה‬
‫דאינה חשלה משים דהופחה שלי הג" ל י ‪ £‬לפתור לעילם‬
‫ריש משנה דד״שפי״יר יא״ת ליקשי כשנועת לר״י מהרי ענצה דלא‬
‫י‪6‬א סליק‪ ,‬טיב לתיז ס״מ י״ש היא יש לומר משים השי לא הקשי‬
‫מע*ע משום לע״׳עלאש״ף פדי' אלא מחיים ושוב ל׳תא לקישי' והא‬
‫כעי העמדה והערכהשלא צריני' לפרן ה׳׳ח ר׳׳שינפתד הוכהה שלי‬
‫ילא"מ ו רקמנ*ל דע*ע אינה נפלי' אלאי מחיים יש להוכיח קגת‬
‫ע״פ רא״י כזכחיס דן ע'‪.‬מ ‪4‬ן‪.‬ונמצא טריפה־ ר*מ מטיהר א״רירע)‬
‫י‪ 1‬חנןלאעיהרר"ת אלא כממייק י כו' ב עי ר' ירמי׳ ערן עז מהו‬
‫טיהר מידי נכילה אולא ופריך ״כלל לע״ע עהויה הא אר״י' אין‬
‫כפרה כפי' כה כקלשי' ‪ .‬מת ב ל נת ן‪.‬והנל לא תאכלו א״ל אלת מלב‬
‫שאסור בצב־לה ומיתר כהנאה חלב של עגלה ערופה תנין פ״ל כל יזצב‬
‫יא* ם"ל ע׳׳ע טהורה היאהיא טה‪1‬רה ותוכה טמא ויישני אי ו ע רן לא‪.‬‬
‫איצטדך לח׳^־ידאדשתט לעגלה עייפה 'ותהל׳ לה שיייטה לטהרה‬
‫מידי נכי^‪ :‬לא צייבא שתפה פירטי' דהטתא כשרה טמא ואיצטרך‬
‫לטהר חלבי‪ :‬שלא פאמר לא טיהר אלא חלב שאפה קולא■ בה יעשה‬
‫לכל מלאכה עכ״ל מזה קצתהיבחה דע״עאין פולי' לאחר מיתה‬
‫דא״ת שייך לפדותה כשמתה קשה לישתוק מכל חלב דכעי להירות על‬
‫מפה לטהר חלכה דה׳יא דיהא טמא הואיל ואפורה כהנאה הלא עויול‬
‫לפלות וכפלת דמי גבל*‪ .1‬הפלג טהור אלא ע״כ דאחר מיתה לא שייך‬
‫כה פדי' לכך כפי' קרא־ אך • "ל לעולם אית הה פדי' לאחר תיתס‬
‫)א״ת הלח עומד לפדות כפלו* כנ׳׳ל זה ליפא דא״י כמנחות דן ק״א‬
‫היכי אמרינן כל העומד לפדות היכא ואיכא יוצוה לפדותן כנין פרה‬
‫אם ימצא נאה הימנה אקל שאר רכרי' מציה איכא כתמי' ע״ש אחצס‬
‫זג נפתר דככאן יש נ"כ להמציא דש״ך תצוה לפדותודר״א שכר מותר‬
‫כילכתא כמאן דאסר עיי; כהלכות ביכורי' לפ׳׳ז כעולה שמתה מנוה‬
‫לפדמהכזי לטרייילכהדאסור לגרוס טומאה ננ״ל ושפיראינא לתימר‬
‫כי' כל העומד לפדות כפליי משים דש״ך בי׳פד׳' ולמה ל׳ קרא כנ״ל‬
‫אלא מ‪1‬כח דאין פדי׳ לאחר מיתה ותי״תאי והפנראלמימר כלהעותד‬
‫לפדות זכו׳י למה ה•‪1‬נלה‪■/‬א‪b‬רת מחיים נימא כל העומד ו מ׳י״ל כצ״ל‬
‫משוס לבחיים אנו מציה לפדותי יהבה יש ליתר לכאזרה דאן כחייש יש‬
‫לפעמי' מציה כפדי ‘ לא״י כמס׳ תמורה המתפיס תעימי׳לבדק הכית‬
‫עוכרכעשיד וכשה; נפד' אין נבדין אלא למוכיז שהראוי‬
‫למונח אינו ‪.‬יוצאקדי מזכת לעילם עי״ל והגסלע״ע כשר להפריש‬
‫אן ג״מ ונוכל למצוא כגין שהפריש לע׳׳ע עגלה תחימה ואח*כ •מצא‬
‫מגלה כ"מ היי העגלה תמימה שהפריש תצוה לפדותה שהיא תתימה־‬
‫לתיבת ולא נאשר כהנא' את העגלה כיון דעומד לפדית כנ״ל רק דא׳**‬
‫מ״ל קמפלגי כמס׳ יולגא דן ל*א ונמס' שסעז' מר סכר מעלה‬
‫יזשוכק שכן נכנס דתה לפנים ות״ם בפרתו חרוכה עדין ומפפכרא‬
‫כמ׳אד כפיה מייוכה‪.‬עדיפא ע״ש ולפי סנ״ל כירושלמי דע״עימכפרת‬
‫עד שיצאו ישראל ממצרים היה כפיתה מרובה ושוב נהתר סכרא‬
‫(את דישמצוה לפדו׳העגלה תמימה להיות לקרשי תזבח לחשינא מעי׳ע‬
‫דהא קי« לי' לעגלה עליפא דרפרחה מרובה כנ״ל ולכךשפיר אאורס‬
‫מחיי ם משים דאינה עותדת לפרות דלא פוה תצוה לפדותה כנ״לי ;‬
‫זסא׳׳ש היחטלחי הנ״ל דבל׳׳ז לא‪-‬הי׳לותרתשעת ‪,‬הורדה אסור‬
‫לפוטרס מאותו ואת כנו כר׳׳שהי'קשה הא ר״ש ע״כאעי חשנס‬
‫גנ׳יילדל יה לא הקשו כשכועות מעגלה וא׳׳ת דאינה נפדית אחר מיתר‬
‫קשספני׳ל וא״תדמזכח דא״ה לישתוק כל חלב הלא עומד לפחת‬
‫למה מיותם אפויה מא תצינז דמאייס ג׳׳ר מצוה‬ ‫א׳׳ב‬ ‫כפדון קשה‬
‫מלותולעשותו קדשי מזכח אבל ׳מקלים א״ר פנמם כיי שתכפד‬
‫יג״דוציא״ת מלר׳ס‪:‬וכמצא הוה עגלה כפרתו מרובה ושוג אין מצוה‬
‫י‬ ‫לפדותו א*ש עשעי^ הומה אשורה זכו׳וק^״ל ‪i‬‬
 ‫יוסף‬ ‫מסכת ככא רכיא‬
‫ואף על שוגל גמי באגנ א׳'כ שפיר נופל למילף ק״ו זזה כוונת התום׳‬
‫בתירוצם דלמקשה ידע!שברת יקניטנו רק רקזשיקו הות מחתת‪-‬אין‬
‫כוונתו נילף כמה מצינו אלא ע״כ להטעס‪,‬יקניטנו לודס'‪.‬הפטור וא*כ‬
‫דולמח יקניטנו קאי רק אבונג ומזיל ל‪'.‬א‪ .‬העזד ‪1‬א*כ ‪ 0J.‬קרן פטור‬
‫ואתא רב אשי ופי' לאמתליקניטנוקאי על לא מתכוין נ"כ אכל עיחר‬
‫קאי על מתדוין יה״נו ״כה שהות טעתא רנא וק׳׳ל ואף שהזא קצת‬
‫דוחקנלברי התוספת בלש‪1‬נם מכל מקום לכי כיהש קמכרם*י נדולים‬
‫מקרילב שנכנסוכדחוק׳' נזוליס כדיבר והילפילעת׳ נחזיקהרע‬
‫‪.‬‬ ‫בתיעוניו ודוק היטיב ;‬
‫חדתא מלפכן אינרא רמא‪:‬מכי‪ .‬לכדני ה״ה ככול‬
‫אדוני אני‪ .‬זקיני מגאוני קזמא׳ הקליף מ'אברהם‬
‫אבלי ז״ל אכ׳׳ל דק׳יק לארמר■ והר‪1‬נדכ כשמעתתי' ) ובלב ונדי (‬
‫כתוס׳־דף ך"כ■ כד״ה והתניא ה‪:‬לכ אתתניתי' היה מצי למפיך אלא‬
‫נטר׳על‪.‬דמיימי‪ .‬ברייתא יפריך אתרוייהו עכ׳׳ל ־ י הנה יש להקשית‬
‫מה ח דשו התום׳ כזה וכאם שקש? להם לתהלא ‪0‬קשה תיכן;המקשז‬
‫של יתסניא אמתנית!' ג׳ה תירצו בזה‪,‬דנטר מה רמייתיברייתא מ״זנג‬
‫קשה‪.‬היה‪ .‬לו להקשות על הממני' תיכף ילמה לו למגטרעל הכד״תא‬
‫אע״־כיצא״לבהדיטר זה הוא מקושר עם הדיבור שלבניו שמחו לקי'שם‬
‫התוס' עם רש״י שלרבי׳ רש׳׳י■למניה לתעלה ח״ב חצי נזק ולתוספת‬
‫פטור לגמרי ונשמרו הפיס'שלאתקדה בשלמא לרש״י שכיד' ה בי"'‬
‫הכלב‪,‬והודי שללס מלמטה למעלה כטורין מנזק שלט וחייב כחצי נזק‬
‫ניחא לנכיר על דמ״פי בר״יתא משום דאחתג׳' לא מצי למפרוכי‬
‫אס מבכא נלמעלה לייטה ‪7‬קתנ* בברייתא פטזרין זבמתצי' קאיזי■‬
‫תשלם נזק שלם אכל מלחנו? למעלה י״ל ותתני' נחי פכר לפטור אכל‬
‫אכרייתא פריך תתרי ככאדכרייתא קתני פניורין^התס משמע פנמריז‬
‫לגמרי זכלכריך כתר הני‪.‬א*ה אמאי מוירקואלו כברייתא קמייתא‬
‫מלמטה למעלה‪.‬פטורין מכל הצזק‪:‬וח״כי‪.‬ן בחציצזק־כדפרש״ייוא^כלא‬
‫קשה לפי‪.‬רש*י למה לא הק‪:‬ה תיבף אתתנ>' להייתי אומר דאם היה‬
‫מקפה אמתט׳ לא הקדה כ׳ אם ארלמעלה לתטה יא״כ הוכרת שנית‬
‫להקשות על הבר״חא נס אככא ללמטה למעלה לצך נטר להקשות על‬
‫שניהם ביחד אכל לכי ‘ ׳התוס׳שש־רשו כברייתא דלני‪-‬טה‪-‬לתעלה‪-‬פטורי'‬
‫לנמניי לחשיב אונם נמצא דלא פריך אלא מנבא דמלמ״לה לתטהלכד‬
‫וכיון שכן חשו התוס׳־שלא תתפוס עליהם לסתור הפשט שלהם ייכח‬
‫קושיא וו לבן נשמרו מזהיוכתבו שייכו התוס' תקושיא זו ולא חשו לה‬
‫לכאמת ה*מ למפדן אמתג׳' אלא שרצו לכלוך אתרווייהו כולת אחת‬
‫אמפני' ואברייתא ואין בח־כקושיא זו■ לסתור‪ ,‬הניבט שלהם כך צא״ל‬
‫פשיטה המשך דבי־י כמוס' ‪:‬‬
‫ו ע כ י ^ י ו ת‪:‬ימקשה סי׳׳ז קישיא נדינוד שלפניו המתחיל אלם‬
‫ותרנגול ל־יה לא רשנזו ה^ס׳קידם זה' כברייתא תיכף‬
‫ת״ר הכלב•והגלי שדלגו מלמטה‪ .‬לתעלה פגיורי! והיה להם להניא פר‬
‫?קונט'פטוריןמנוקשלם^וח״כיןהצ' נזק וא"כ היהלכם להקשות הא*ת‬
‫על פירש"׳ קשה מה חידש כאדם אע"כ וי״ל זא"כ מתו ן נראה שע"כ‬
‫ללא^כפירש״י אלא שלמטה למעלה פכיורין לנמר׳ נאשר שכלהדיסר‬
‫תום' וה באו לסתור פי' של רש’’״'׳ שפי' מלמטה למעלה ח^יכ ח"נ אי׳ה‬
‫היה‪.‬להס לרשום־ שם כמקומו‪ .‬ולהביא פ׳׳ישל הקונט' בלרכסיןמיר‬
‫ולםתוראת־פירשו'ועכשיו■ עשי עצתם כאלי לא כא׳ו לכתוי לברי רש״יי‬
‫ולא כתנו כלשונם אלא מתוך נראה לכרש אכל לא החליטו פי׳זה לסתו'‬
‫פרש״י וע״כ לא רשמו פי' כקונט׳ ־ קשה כאמת לתה לא הנזליטו הלל(‬
‫כטוב טעם־ ולעת ספדו■ פירושו של לש׳׳י שאיןמקלס לעירישי ז כל׳'ו‬
‫הפשוטה‪ .‬פי' שאמרנו לעיל כל״ה וההניא הכלב בו'ה״א הלא כאמק‬
‫קשה לסלתס רכריתוס' שכתס אלא נטר עד דמייתי כר״חאמ> הגיל‬
‫להמקשן‪,‬של והתניא שיכא הג*מ כאן הברייתא של מ״ר הבלג והגלי‬
‫)אן מ׳ מ״תי הברייתא לרא״י ללשון מיית׳ משמע ‪■VP‬שהמתי! עלים‬
‫ונער עם קישיתז על י הממני' דילמא לא יביא ה‪"1‬מ הברייתא של >!" ‪i‬‬
‫ועול קשה מה לו לכלוב ■לוקא ביחד קושיא המתג■'והברייתא‬
‫__> הלא לכרהוא ‪:‬‬
‫א ל‪5‬י*ז‪ .‬נ ״ ‪* 5‬י' שכלהמשךכנ*מ מהמקשן הריזשוןשהקש?‬
‫תיכףאחר המתני׳עעמא יקפצו הא בשלו‬
‫ומקש!‬ ‫פטורכו' על המקשין האחרק ייהתניא הוא‪ ,‬הכל המשך‬
‫וע׳׳כ היה יודע התקשןשמכח קישיתו היאשונה יוכיח להניא לו הכיוו^‬
‫יא׳׳כ תן הברייתא יהיה לו מקום גס על המשנה כר תה יה פל הלכה‬
‫המשך אחד גם יהיה כך כל התוה' המשך אחל ־״! תחלת הדיבור הא‬
‫>פא על סףרלכהיהיו כל לכרי התוס'המשך אחד ‪ :‬שהרי ישצלקדןן‬
‫גם בתום' בליטר הראשון כו״ה הא נפלו שכתוב כ' תירוצי' וי ע כגן!‬
‫מלא היו לא מרוחקת וכו׳ תייג בכלי ארוך ובאמת סתיללכא ש‪/‬‬
‫דחוק‬
‫אוהל‬
‫‪6‬׳■ תי פשט לו‪1‬די(י פ יוצ‪ 6‬כהןדי('׳ לי(ו כיו ^ רנן לפטור קמולדה לנמר‘‬
‫א*כ לתאי נ״מ קרא; נמשנסחכותלומר מבלל לאיכ״ תוללית חא'‬
‫>''מכיו; דפטירי' עלי' יהוה לי' למימר כקיצור־אילו גו>קק ולמה לי‬
‫למיערטתיכתאט^ת דכשלתאאי‪ .‬עלהתזללית היי נ״נ קיי ט' נמקצ'‬
‫רק לא הי'השיוב כמו כאבות א׳׳ש דאי מה נקט‪.‬אילו נייקי; ה‪1‬ה‬
‫^;שמע ולא‪.‬יותר כלל ודלל לא לכך נקט אכות מכללראיכא תולדות אכל‬
‫א׳ כאימ‪ 1‬על התיצוות דנויק;‪ ,‬פטורי' לנמג־י למאי נ"מ קרא; אכות‬
‫ומכת והמוכרת לומר דקושי' המקש; קאי‪-‬אייולאכהן לנמריאו‬
‫נוודא נהן‪.‬רק על מקפת גתצא־נשאר קושיא הנ״ל טוקו»ה‪.‬ונ"ל‬
‫דהנה כדף ל'תפלפל כגמרא דלרכ תכו נמעני' שור וכל מילי לשור‬
‫נאף קרן כמשמע ולשמואל תצי שור לרגלי ומנעה לשינו ופרי' וקרן‬
‫ייאי שיירי' וליתני כהדי ומשניכיוועדי' מתחילתן קמיירי כעמין‬
‫ולכקוף מועלי' לא קמ»רי‪ .‬ע׳׳ש נמצא ציי‪,‬־ לדלח במתני' לקתני‬
‫אכית‪,‬היינו הנרלכעיני נקרא‪.‬וגש‪.‬מועד!' נתחילתס אכל קין‪.‬אע״ג‬
‫לבתי' כקראלא‪.‬חשיכ אב הואיל ואינו‪ .‬מועל־ מתחילה דומיא דקתני‬
‫גגי שגמלד־׳א הך ‪7‬ד‪ 1.‬כ‪ .‬כמשכן וחשיבאדתלתי‪ ,‬כעיק‪ .‬ה*נכן‪.‬הוא‬
‫א ‘כ ה"ל קרן תוללה א״כ‪ .‬לכאורה‪ .‬קשה למה כתכה לטהמורהקין‬
‫דמא א־ לא כתינ נמיה׳׳ל מולנה וצ"ל‪.‬משו© לתוללת׳‪ '.‬ליו כיוצא שהן‬
‫־כלו‪.‬תר ולא חייב עליו כדל אי׳׳ב אי לא כתי' קרן ה״אזהייכמרכל‬
‫כחול־ות לפטור לגמרי לכך כתיבקרן■לחייב לפ"‪ 1‬חתויז קושי' הנ״ל‬
‫לי׳׳ל לעולם הפילו‪ :‬עמרא אי כיוצא נהן להיעו כמקצת מחייב‬
‫אתולוה כנ״׳ל ולא כיוצא כהן להט ר לגמרי ואצ׳ל א*כ ת־פשוט לנוודאי‬
‫כ‪1‬וצא בהן לאי לאו כיוצא בהן לתה מני■ במתני' ל' אכותי י"‪ :‬לדך‬
‫קאי האכעיאאו מתנו׳ קאי אליגא דרכדשור ודלמילי לשור וקרן נ*כ‬
‫ב‪:‬לל נחצא‪.‬י״ל לתולדתי'כיוצא■בהן כמקצת ולדך תני אבו׳׳ת צהולות‬
‫דתולדו' כייצא לק במקצת אי לאי כיוצא כהן ר׳׳ל למעני'אתי'כשמזאל‬
‫ד‪-‬תני שיר לרגליו וקר; שיירי׳ משוס‪ .‬לאי[ מועל‪ .‬מתתילתו ומוכח ללאו‬
‫כיוצא בה; לגמרי דאי כיוצא כהן במקצת לא לכתוב קק כלל אלא‬
‫בוולא׳ לאו כייצאכהן כלל לכך הוצרדה‪,‬המורה לכל^יב קר; והשתא‬
‫ל יכא להיתר דא"כ לתה תני במתני' ארבעה אבות הלא‪ .‬תוללתי אינו‬
‫ביוצא‪.‬י‪:‬הן כלל יש־ לומר לתנל משום קד! לקרן הוא כ״צאכו כמקצת‬
‫לדך תני אנו׳׳ת נתצא משוצק קיש׳‪ '.‬הנ״ל וקושי׳ האבע*' קאי א*‬
‫כיוצא בהם כחקצת ולכו אי לא הי' כתי' מכעה לאיפייתי יודעה!‬
‫שור לה״יז כיוצא בהן כמקצת וק׳׳ל אךהתתי'עלרש*י במתנ!׳דלמה‬
‫ככנים א׳׳ע להכריע כפירוש■ המשנה דקרי אסת‪.‬להנך■ דכתיב בקיא‬
‫בהדיא וזה‪ .‬הפירוש דווקחאליכא לרב‪ .‬דנקט שיר וכל מילי לשור אבל‬
‫אליבא לשמואל' ‪ 1‬״אורוק הטיב וי^ליישכ ‪•t‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ r iT i y i‬צייכין אני להכין כדף ל' כמנת• הגמרא ע*פ פי׳‬
‫התום׳ מאי פריך ולאו קל וחומר הוא עיין כתוספת‬
‫ד׳ה לא הס כקי; וכוי אלא צ״צדפריך מהיכיתיתי להעלות״על הלעת‬
‫כפי' התיש' אדרבא א־פכא מסתברת דהיכא לאיכא כוונה או הנאה‬
‫וצריך שמירה מעולה היה■ לו לשמור ביותר אבל‪ ,‬היכא לליכא הנאה‬
‫או בוינה לא אסיק אדעתיה ופטיי* א"כ‪ ,‬איכאק׳צו■ שפור ‪ :‬ובאר״י‬
‫לחוק הכרתו ומביא ראיה מעכל ואמה ודו' והיינו דיש כא; ברירה‬
‫לומר דכוונת‪.‬התשנה שנתנה טעם על פגיעתן רעה שמא יקניטנו צא‬
‫קאי‪ .‬רק אשוגג לבמזזר בל״ז פטור האלון כלא טעם דיקניטנו לביו!‬
‫לכוונת העליל להזיק‪.‬האלון הוא אסם כמו!שכלת‪ .‬הפום' דלעיל ולפ ״ל‬
‫ל'כא ק׳׳ו קרן משן ‪ :‬אף א׳דא למימראיפכא■ להטעפחאן לקניטנו‬
‫על ימויל דכבוגג בל״ו הטור לאע״ג לאלם יטעל לעולם זהו כאדם‬
‫עצתו שמירת‪.‬גופו עליו אבל על ענדו לא יעלה דעת האלם•■ שישמרנו‬
‫לבך כלי ‘! פעוי כשונג‪ .‬אכל במזיד היה לו לשומרו לדך אמר הטעם‬
‫יקניטנול‪ .‬רק וסכיא וו ליתא להאיך ם"ר להטעס קא> על חויד‬
‫ובשינג‪ ,‬פטור הא אפילו שוגל ניליף בתה מצינו משן לחייב אלא ע״כ‬
‫דהעעס ‪ ' f<p‬על שוגל ומזיד כל״ו פעוי ת"כ לינא למילף ק״ו וזה דיוק‬
‫הלשון לאואע״ל לכוונתו להזיק־ ואתא לב אשי למימר לזה אינו ‪7‬ע"פ‬
‫והוא לכת״א‬ ‫הטעם קא? על מייד ושונג מתילא פטיר מכאטעס יה‬
‫תלקלק דיק־וקים למהליה למימ׳טעתארבאוגם למה‪.‬לי'לאוםיףעל‬
‫־התשנהונמצא ככל'יום מחייב את י כו ומתרן שס דה׳׳א הטעפלזא‬
‫ל׳קגיטנו ת׳לתא ללא שכיחא זהטעם‪ ,.‬זהה^ו חלש ודתי' בעלמא לכך‬
‫מפדזרב אשי דטעחארבא אית כיה לשכיח■ בכל יום ו ס' ; ע״א‬
‫לפי דרנו ולפי לרנינויהי^ה לפא י״ א להוכיח להיינו ע*כ הטעה זה‬
‫חינו יגול לםות על שילל ולא■ על התזיד משום מוזיל כל״ו פטורא"צ‬
‫לחשש הוא שבאם יקניטט רבו ידליק בתזיד ויאתר שוגג הייתי לזה‬
‫יכול להיות פעם ח' אבל לא ככל יום כי פ■זטא שיוולע הדכר ומפויס׳‬
‫לה שבמזיד היא עושה וא"כ לאו טעמיא רבא פוא אלא לקאי ע‪ 1‬מזיד‬
 ‫*!יסף‬ ‫קמא‬ ‫ניסכת בכא‬
‫תחילתה בפשיעה וסופו גאונם חייב דלמא אלמד שאייל* התנא‬
‫מנפילה ול שאיירי כה רב זסד בכותל צר שהיא אליכא דכ״ע משוס‬
‫שהיא תחילתה כפשיעה וסיפה כפשיעה וא״כ מ*מ לא אדע מיה נפילה‬
‫שהיא תחילה כפשיעה וסופה כאונס שיתחייב וא״׳כ לח מיי‪-‬זר התנא‬
‫בזה שילמד הכננ וי‪.‬גד׳ שנעלי ע"כ תנא כפשיעי שקפצי ־ אך שקשה‬
‫ע״ו דלעילם אימא נך שילמד היגנ׳ נפלו חייבי׳ וחדע ע *ב שתחילתה‬
‫כפשיעה וסופו כפשיעה מוחי תמית דלמח אכין ואטעה שהתנא מיידי‬
‫מנפילה כיי שהיא מכותל צי כמימרא דדב יטד איך יעלה זה על לב‬
‫שהתנא ישמיע אותט לין פשוט כזה שכשנפלה מכותל צר שהיא תחילה‬
‫כפשיעה וסופי בפשיעה שיתחייב לדין וה חפי׳ תינוקת יולעי׳ומסתמא‬
‫אדע שהתנח איירי מנפילה שהיא סופה באינם ׳ דנשלמא על ת‬
‫וביד ל׳׳ק שאמר דין טה מקמי'דרכא י״לשרצהרבא להודיע‬
‫כהכי כאס תחילתו‬ ‫לתלמידיו שבכי ידעו פלוגתת אמוראי שפל עי‬
‫כפשיעה וסיפי כאונס חייב או אם הוא פטור וידעו שנ״‪-‬ז למ״ד ח״נ‬
‫אן כשנפלו הכלב והגדי חייב יצו״לפטור א"כ סופו כאינם הוא‬
‫ופטור וא^׳ב כודאי למ*ד סופו כאינם פטור לא אמצא בשום נפילה‬
‫שיתיייב עלי' שכל הנפילות היה באינה וכארכא לחדד את תלינידיו‬
‫להודיע״ם שיש איוהנפילה שיתחייב אן‪ .‬צמ״ר סופו כאונס פטור אף‬
‫שנון הלי! פשוט אליכא רפ״ע ואין כי נ"מ ■ללינא שהרין הוא פשונו‬
‫מ׳׳ת החידוש טא שחצינו שיש נפילה שחייכת אן למי׳ד סופו באונס‬
‫פטור ‪ :‬אכל על התשנה שכא להשתיעג׳ נין הדין בידאי יקשה לנו מה‪.‬‬
‫הדי! ולא שים׳ פידישהיא תחילתה‬ ‫משמיע לנו התנא הלא‬
‫כפשיעה וסופו כפשיעה ודבר זה יודעי' אפי' תיניקת אע׳׳כ אדע מזה‬
‫שע״כ תיירי התנא מנפילה סי שהוא ספה כאונס וא״כ הדק״ל‬
‫איך מתיח הקושי' הא' םל כתרצן ‪.‬־‬
‫שכזה הרגיש רש״י כקושי' ‪ :‬זו ותירצה שהרימאוד מאוד‬
‫תתוהי' דברי רש"י כד״ה ככותל צר שמעקה׳הנג צד ודיחק וכי‬
‫הניחם כרחש‪.‬קנג הוי לי״לאשקי' אדעת•'דקפצי אמעקהכדרכם‬
‫‪ 1‬יין המעקה שהיא צר נפלה ו׳־כרי רש׳׳יצריזי־ננרלהבינ׳ רמי הכניס‬
‫לרש״י לפרש על פותל צי שהמעיה של הנג צר מתוך זה הוצרך רש׳׳י‬
‫לדתק!לומר שפיה לו לאסוק• אועתיה שקפצו תחילה תהנג על המעק'‬
‫♦מן המעקה יפלו דילמאנפשיטי שהניחם על־כוהל צר והיה לו לאסוקי‬
‫אדעתיה שיפלו מן הכותל ) ושאלתי לצמה אנשים ולא פירשו אכל נ״ל‬
‫שלרש״יהיה קשה קושיא שליחה משמיעט רב וביר דין פשוט צזת‬
‫דבר שהיא תחילתו כפשיע׳וסיפו בפשיע׳שיתחייב וכולא* על ר׳׳ו לא היה‬
‫הקושיא‪.‬גדולה כ"כ כמ*ש שלא כא להודיע נין הרין רק להודיע שיש‬
‫נפילה שהוי׳ חייב אליבא לכ״ט אכל כפי אשר היפרחנו שהתרצן הכיא‬
‫לכך מימרא די׳ז לתח■ שלא אטעה שהמשנה משמיענו הייןטל ר״ז איף‬
‫יעלה זה על לב שהמשנה ישמיענו יין פשוט כיזה לזה פ ‪T‬ש רש■*'‬
‫שר״( לא להשמיעני♦ דין פשוט כזה אלא בא להשמיענו‬
‫חידש דקנדיל דמיייי שהניח על הגג שיש לו מעקה לר ולא על המעקה‬
‫שהיא צרה לא״כ לא היה שוס חידוש אלא יהתילש הוא שהניחם על‬
‫הגג וקפצו מן הנג למעקה♦■‪:‬ל מעקה הוא נסה מ; הע וא״כ הקפיצה‬
‫!׳ הייתה דרך שינוי מלמטה לוועלה חהי הדין שהיא תיכן כנרייתא‬
‫מי׳ר דילגו ממטה לתעלה פטירי! יפרש"י לשלם חצי נזק כאם קפצו‬
‫הנד׳מלמטה לתעלהושכרו הכליס שם למעלה וכא רב ♦ייו להשמיעס‬
‫כאם הניחם על ראש הנג אן אר היה קופצי' על המעקה סכרו שם‬
‫כלים היה תשלם י&י נזק משים שהיא משונה מ״ת אם נדלן תן‬
‫המעקה וריזקי לאחר נפילתם משלם נזק שלם משוס שאן לנכי הנדי׳־‬
‫היה שנוי יהמויה פטרה מנזק שלם מ׳׳מ באס אח״כ נפלו וזהאת״כ‬
‫היא כפשיעה לגכי אדם דהיה ליה לאשוקי אדעת ה לכתחילה שמא יעלו‬
‫על המעקר ומשם כודאי יפלו יזה נקרא תחלה כפשיעה וכו ס כפשיעה‬
‫ודין זה אן שהוא חידש גדול מוכח כתוש' שכתבו כד״ה אדם ותרסול‬
‫לאן אס היה הדילוג כאדם דהיינו ח*שו דיך שינוי מ״ת היהפשוט‬
‫שחייב השיתר נזק שלש אס לנו למעלה משוה שלוכי ארכו השומר‬
‫כר דעת היה לו להשיס על לי שידלנו למעלה ה״נהיה לו להשים על‬
‫לב‪:‬יקפצו על המעקה ויפלו משם שכוזא׳ יפלו‪ 1‬א"כ היא פופו‬
‫כפשיעה ו אן אם דלנו לתעלה ושכרו משלמי ח"נ שאני התם שיהיה‬
‫הנזק דרך שנוי והתורה פטרה רק כתשלומי ח''נ אן שלגכיאדם היה‬
‫דרך פשיעה כמ״ש הת‪:‬ס׳ כד׳׳ה זאפיך וכ‪ ' 1‬אכל כאן הנזק נעצמו היא‬
‫דרך פשיעה ששכרו כנפילתס והיה לאדם לשים ע^ לכושיהיהכן כך■‬
‫אנו תוכז־חי' לישש דמיירש״י זע״ר ח״א צומי פי' אחר כרש״י שהרי‬
‫כהדיאכהב רש״י שקפצו חנגעל המטחה וא׳׳ה הקפיצה הואתהא‬
‫ורך שנוי מלמטה למעלה ואעפ״ב כשנפלו מן המעחה חייב נ״ש‬
‫אע*כ כייו חכתננו וכזה יהיה מ!כנ>' דברי התוס׳ מ"ש והתניא‬
‫אתקבי' ג״ת למיציך אלא ‪»7‬ער גו' זג‪ 9‬יהיה מיסן מי זמק לדש״ג‬
‫צפים‬
‫אהל‬
‫וחוק מאור ולא ה?יא‪ 1‬מים פוסק ונס בש׳״עכהי' ‪ f c‬לא הביא לק‬
‫התירן כיב מפני שכאתת ‪:‬וא דחוק מנ״ל להמקטן להקשות שיתחייב‬
‫על נפילה סו שיתקשכ לתחילתו כפשיעה משוס שלפעמיה הדבר אפשר‬
‫שישבר גקפי;ה וגש יחשב סופו כאונק משוס שנשכנפ׳לה אפשר להשכל‬
‫»נ"צ נה ‪,‬תשן בכרא‪1‬ז דלתא וה לא תשיב תהילתו בפשיעה אם לא‬
‫שבודאי ישכר כקפיצה לכך הוא חשיב פושע אבל מנ״ל■ שתשים ספק‬
‫שהדכיאפשר ע״ידחק לילתא לא חשיכ פושע וכאתת הש״ע כ הי' ש״ן‬
‫לא פסק כפירן ה״אלדינא אלא כתירןה*כ וא*כ כיוןשפוא דחוק קשה‬
‫לחה הביאו איתו פתוס' וגם על התירן ה״כ י״ל למה לא תירצו התום׳‬
‫נקצרה דמיירי שהחצר מלא נכני ס חתחלת הני׳תל עד מקום שיטל‬
‫להניע שס הכלג והגדי כ קתיצה וא ׳'כ כש ק פלי ישכרו כודאי ונם‬
‫כשנפלו ישבססדת* ולמהלהתוס' לכנוס כ־חוקי' שמיירי ככלי א'‬
‫ארוךאע*כ צאי׳ל שס׳׳ל צהפוס׳ שלת ראוי להתחייב סופו כאונס אלא‬
‫אס נפל עלא‪ 1‬תוה‪:‬לי ווקא שהי' עליותחילתו כפשיעהאכל אם שכר‬
‫כלי אחר דהיינו נאם היה כי » כלים מעקיס קירוב הנותצ ער מקום‬
‫הקפיצה לא הי' ‪,‬חשיב תחילתו כפשיעה שכיון שעל המקום ששכר לא‬
‫היה פושע מפני שסכרתתחילתז כפשיעה שיתחייב אן על סופה כא'>'‬
‫סברא קלושה היאוא^כ צ׳׳ל דוקאהאונס שיתחייב על מקו' הכלי■‬
‫שהי׳ תחילתו פושע עליו וא"כ אן> ככלי ארוך אינו עולה סכרא וו‬
‫שמ׳״מ על המקו' השכירה שהי' תתילינו פושע‪-.‬לא הי' סופו כאונס ■‬
‫אך נ׳׳ל שהרי יש להקשו' על דתלצן ה״א שתירן כנא דמקרכי לנכי‬
‫כיתליכו׳איךת רוהת־כ־ןהקושי׳שהקשה לזהמקשויח התת‪.‬־י'‬
‫של הכא שהרי המקש! הקשה לו כ' קישי' אחל»ן הדיוק של מתני'‬
‫גועמא לקפצנ ולמה לא נקט התנא רכותאיותר שהי' לו ללדגד הכלב‬
‫»הנד שנפלוכו׳ ‪ :‬יא״כ יש להקשות על המיקשןמאי הקשה שיתנה‬
‫התנא רבותא אפי' נפלו חייב דלמא כאם הי' התנא שונה נפלו ה״א‬
‫שאפי׳ היו הכל־ס מקורבי' לכותל ג"כ ח״כ ולא הייתי יודע שהיא מייב‪.‬‬
‫משום שהי' תחילת! כפשיעה כנו! ככלי ארוך או כתירן ה״א שכמוס'‬
‫אולא הייתי טועה כדברי התנא וה׳׳אשאן על נפילה שאין תחילתו‬
‫כפשיעה מייג ו‪*6‬ל שהמקשן הקכה שילמד התנא כאדכח הכלב ו מיי‬
‫שנפלו מ(גל הכותל והיה הכלי ארוך או כתירן הא' של התוספת כודאי‬
‫אי! סיניא שלשום מקשו שקשה דלמה מקצר ולא תנא כאורך ויאמר‬
‫רכותא יאטו תנא כרונלא אלא המקש! מקשה תמיד שלא יצטרך התנא‬
‫להחריך ואעפייכ ישמיענו רכותא ייתר א^זמדלא תנא הרבותא ש״מ‬
‫דלא מי׳ללה׳ננא הרכותא וא'כ איך הקפה שילמד התנא כאן כקצרה‬
‫גמקום שקפצו ולמד שנפלו דלתא אליהי' תנא שנפלו הייתי טועה שאן‬
‫טל נפילה כלא אונס תחילתו פשיעה חייב ‪ :‬אעיכצ״ל שהתקשה‬
‫הקשה &פ!ר שסדאי אן ילמוד התנא כקצרה שנפלו מ׳*מ אדע שע ‪y‬‬
‫יניירי מנפילה טו שהי ׳תחילתו פשיעה דאל״כ שלא היה תחילת! פשיעה‬
‫מיפת׳ יסוד היה לומר שעל נפילה שהוא כודאי אונם יתחייב >וק שלם‬
‫שמראי אין דרך הכלב והגדי ליפול אע"כ ידע שאייר׳ התנא משוס‬
‫שהיה‪.‬פשיעה משום קפיצה י וא"כ יפה הקשה התקש ן אכל קשה‬
‫התרצן לאיתי; שום תירן על קושי' הראשינה מדאי על קישי' השניה‬
‫ש^ק;ה חן הברייתא ששנו כהדיא ואסנפלו פטירי' יטל למרן שאפשר‬
‫>א כא הברייתא להשמיענו רכותא ננפלה ע*י תהילתה בפשיעה פטור‬
‫אלא תיירי בנפילה כלא פשיעה וכנון דמקל כי ל נכי כ ותל ובא להשמיע‬
‫דין■פשיעה אבל ח*מ אקשה לך שילמד התנא כתתני׳ נפלי חייכי׳ נזק ‪.‬‬
‫וא*כ ע״ב דבר זה לא יעלה »ללג אלם לו״ר שיתחייב נזק שלם‬
‫כאונס גדול כמילה אע*כ ידע מזה דאיירי שהייתה תחילתה פשיעה‬
‫ואדע שתחלתה פשיעה וסיפס באינם ר»יכ אע״כ מדלא מני כך ש*מ‬
‫חחילתה כפשיעה ופיפו כאונס פעיר ‪ :‬אונ*לל תרן שהרי יש‬
‫להקשו' ייה חיהור יש למיינרא ‪7‬רכ זביד כאן משמי' דרכא יעמוד‬
‫בנצמועל הכרייתאשתנא נפל׳■’פטורי׳ יאמר הלין משמי' דרכאפעתי'‬
‫()אפאנפלו חייבכל*ז על הכרייחא ותה יש לי קישירלתידז של התרצן ‪:‬‬
‫אכל נ*ל שהני׳הנ״ת מימראשל רכ יביד לתרןהקושי׳ראשונ׳פל התקשן‬
‫שהחשינו איר היא מתורצת עם התייוזש ‘‪ .‬התרצןהמימרא של י ב וכיד‬
‫לתיז חושי' ה״א של התחפן דלעולש אי״א לו תחילתו כפשיעה וסופו‬
‫כאונס תייכזמה שקשה לך א׳יש ילמידסחנאני‪-‬לי חייבי׳ ואדע רבותא‬
‫ירי׳ חשה לי לחה באונם נדיל כנפילה יתחייב נ ק שלם אננ׳׳כ‬ ‫‪>1‬‬
‫שאייר• מנפילה שתפלתו כפשיעה י זה אינו קיש׳'שהיי לדברי רב‬
‫זכיד יש נפילה שהיא חייכת אלוכא לכ׳׳ע דהיינו ככותל צי ונפילה‬
‫מו אפי' לת׳״ד תתילתז כפשיעה וסופי כאונס פטור חייב כנפילה‬
‫וא״כהיה התנא תתירא דאה שילמד נפלה חייכסח שלסויהי׳קשה‬
‫לי לתהיתח״כ על אינס גדול כיה לא ^זד« שאייר׳ התנא ‪ .‬מנפילה‬
‫זןתחילה בפשיעה שהוא מע׳שמא קקפון ווה אינו אלאלהת״׳ל‬
 ‫כא‬ ‫יוסף‬ ‫מסכת בבא חמא‬
‫כפתור ופרח ‪ hW‬עכר זר מניחם מתחלה‬
‫וער סופו ודוק *‬
‫ו ר ‪ ,‬נ ד| ע"פ הלכדיס האלו שהקשינו לכדי ההלכה יתד יהיס‬
‫מ ק הד ס גס כל ליבוי׳ התו‪.‬ס׳ יחד ויתורן ההוי״ז ק מי'‬
‫שהקשיט למה לת■לשננו'החגט׳ בד׳׳ה אדם ‪ .‬פי׳ נקונטר׳ והעני! הוא‬
‫שכבר חתרני שרש״י הכריח לפרש הדור‪,‬ק על מלמטה לינעלה שהוא‬
‫לק ח״נ שהוא דוחק גדול כ ”ו שסתרותוס' פירשו והתרנו שה‪ 1‬כריחזמ‬
‫לרש׳׳י הקושיא שהקשינו חיך מתית הקושיא ראשונה של‪ .‬המקקן י‬
‫ו מ ה משוס קו»יא ח לבל היהחיפשל ‪ .‬להם לתרן הקושיא ‪ :‬זו כאופ[‬
‫אתר ולא היה צריכים לכל הנייזיק׳' '־לפרש פטור מק״נ וא"כ נולאו‬
‫הי' להם מ! ■‪:‬ראוי צסתול פי׳ של־רש״י לגמרי אך מכה קושי ׳ השני'‬
‫שלתה לא גקהה הננקשן והתני' כל״ז אחר המשנה הוכרחו ■לבנינז‬
‫פירש״יאך שמכתכר פי׳של התום' ביותר ובזה‪*.‬היי כל לכרי התום'‬
‫קושרי ככפתור ופלה ויתורצו כל הקושי'שהקשינו בדינר ה*א ‪I‬‬
‫שהד יש להקשות עו־ קי;•׳ למה לו‪:‬המקש! להניא כפחילהקושיתו‬
‫טעמא וכו׳ואח״כ תניא נ״ה יהדר הקשה הניחת ליי״ד ולחהצא הקשי(‬
‫תיכן‪ ,‬הניקא לאחר שאמר אליי‪-‬א קסכרטל כמשנה‪ ,‬י■ א־‪-‬אנ״ל‬
‫ליישב שהאינת ■כיא כךשהמ‪.‬קש! לא יכיל להקשות נקצרה מן ‪0‬משני‪5‬‬
‫מדלא תני נפלו משום שהיינו מהלצ'‪ 1‬לו שא'׳א‪,‬להמצא ‪ .‬בנפילה‬
‫תחילתו כפשיעה וסופו כאונס כקיש>' התיס׳ כד״ה הא גפלו יא^מ‬
‫ה״ד יכו' יא״ל כתירצו התוס' שאפשר ליחצא כלא מדויקת ול‪)6‬‬
‫קהנת כבר נתכנו שהסבל‪-‬א כיא גרוע מחול אן ■שתירצו אוקי!‬
‫התיס' מ''מ כיה‪-‬קשה מנ״ל ל המקש! ולה קשות ולומר סברא גריט כט‬
‫ונס התייז השני קהוא כלי אלוך ג"כ כנר כת כנו לעיל שהוא לחונן‬
‫וא״ל כיה קשה עליו מנ״ל להקשות מבכרת גריעות האלו זלמון‬
‫כחמ‪,‬ת לא אפשר ליחצא בעני! נפ׳לה תחילתו בפשיעה וסוש כאונס'‪,‬‬
‫היא כלנ זני ככותל צר שהחעקה הוא צר והחידוש הוא אן שקפצו‬
‫ימנ״ל להקשות ע"כ שייר ענמוהננקש! והביא לאי' לדבריו שע"כ * ‪p‬‬
‫לימצא בנפילה תתילהו כפשיעה יטיפו כחונס בתירוצי התוספ'יהבי‪,‬ו(!‬
‫ראי' ועזי מתני' נהי הכי ששם נאתר כפירוש נפלו‪ ,‬פטורי' יהיה קשס‬
‫להמקשן מה משמיענו הכדיית׳ לאי מנפילה פשיטה קשהפשי^‬
‫שהיא פטור שהרי היא תחיצרגה וביפו חונה ע"כ צח״ל שאייר׳ כנפילס‬
‫שהו'תחילתה כפכיטה‪ .‬אלייא יש נפילה שתחילה בפשיטה ופג ולס‬
‫וא''כ יפה הקשה נהיו' אמתנו' טעמא דקפצי הא נפלו פטורי'דאל״ק‬
‫לתה לא נקט נפלוחייכי' יא״ל שלא נמצא נפילה שיתתילתה כפשיעה‬
‫‪3‬ק‪1‬ש>' התום הרי מברייתא מיניו ש׳ש ע"נ ננילה תקילתר בפשיעה‬
‫בתירוצי התוס׳ אן שהם לחוקי' ׳ וא"כ העיקר טזי שהביאהיוקשן‬
‫מא מןהנדית^ ע''כ ׳נול להקשו' נס אייתני' ‪ :‬אכלגנכשיו שהשיה‬
‫לו ההיצ! שלא יוכל להקשי' ״! הברייתא טל האמורא שס*ל‪:‬תיויליע‬
‫‪ .‬בפשיעה וסיפו כאונס ח״ב ניגוס שיגול להתנצל עצמו‪ ,‬ולומר דלת^‬
‫ככריית' איירי מנפילה שהיא פשוטה כגון ומקרכי לבב* פיתל וא״ה‬
‫כאשר כשל העוזר נפל הטור י ינו ציין התרצן ע!ד להביא תייזאתר‬
‫על ‪,J‬וש■תו ממתני' שהיא ממילא ■תהולקת באומר כקישי' התוכ׳שלא‬
‫אפשר למצוא נפילה שהיא תחילתה‪.‬כאונס וא"כ־‪.‬כה־וס או; אנז צר*כ^‬
‫לומר שהביא התרצן אד מימרא דרב זכיל לתיז אישי' לראשונה‬
‫מתתני' וא״כה ינז יויכדתי־ לפרשבלמטה למעלה פי' דחוק כרש״ו‬
‫י לא •יש להתו ס'פי'כרו ח והקושי'רצשינה ממילא מתורן ‪ :‬י ק‬
‫שקשהע״ז דחם עיקר התירן על קושי' הלצשזנה שא״א למצואנ^ה‬
‫סו■ שהוא תחילחו גלשיעה לח ״ב עלי' אלא אם נמצא נפלה מי‬
‫בתירן התיס' ה״א אוי ה"כ כצ‪,‬מת הוא פנייר משים‪.‬שלא נקרא זם‬
‫תחילתו כפשיננהכאשי כתבנו לעיל א"כ קשהל״לנהתיצ! ולדחוק‬
‫ולתיזשהביייתא דאתני נפלו כטורי׳ מיירי במקרכי טוכא יא׳׳כ‬
‫כתירן רזה לתיק שקשה עליו דא"כ פשיטא שביא פטור טפי הים ‪4‬‬
‫להתרצו לתרן תירן י רין ויפה שתיילי הכריית' מנפילה שאפשר ‪M‬‬
‫ליתצא תחילת פשיעה כתיריצי התוס' ואעפ״ב הוא פטורה כאשר‬
‫כהכני מטעס‪.‬שתירוצ> התיט‪/‬כתה ר?קי' וא"כ היה משמיט הקרי^־‬
‫חידש שאןכנפילה־שהי׳חפשר להיייצא כה פשיעה מ״ת סטייה ומה‬
‫להתרצן לתיזכנו; דמ‪.‬קיב׳ לנכי כותלי■ זל׳ש״ימקושי׳זי הוגרחוהמן׳■‬
‫להביא של תירוצי׳ להודיע שיש כשני ורכים למ^א נפילק‪ .‬שת^)>>‬
‫כפשיעה וכל א' יש לה סכרא קלסה וא"כ היה קשה צגל התרצו אם‬
‫היה אומי שהכר״ת׳של התוס׳ה״א נא נהשמיעט נפילה שלא מרוחקיג‬
‫ולא ייקורנת כתירז ה״א דילתח נפילה פוי לא נא למעט שפטר‬
‫נפילה בכלי ארוך ואס היה אומר ■‪,‬שבא למעט כלי ארוך שהוא נטול‬
‫ה׳א ללמא הכריית' ממעט נפילה שאינה לא קרובה ולא רחוקה א*‪1‬‬
‫סייג ‪ 1‬א"נ ‪3‬י פ״גט מפקי! אלא ע*כ מהל׳*‬ ‫» ל ה ב כל י אל‪ 1‬ן‬
‫(‪/‬‬ ‫או­‬
‫■לפרש על‪bJ^.‬טנ‪1‬הלמעלה ק׳׳ג‪1‬כוא פי׳ידחוי( ת‪p‬ודכמ" ‪ t‬רתוהפ>» ‪:‬‬
‫טהרי יש‪-‬להקשות על המקש‪ :‬שהקשה והתנייז נעיז קישית המכרפים‬
‫מיףק'שיל‪ 1‬ליה דילמק הנרייתיז דלעיל מיידי נרה"• דהיינו נרשית‬
‫מיי ק ע*כ הי>כ מלמעלה ליוגה מפני שהוא הדרכס ע"כ תייב בר‪,‬צל‬
‫סניזק ומלינטה ■למעלה פגיור■ נינפרי יי■‪ :‬נ ' שהוא הו נס גמור כמ״ש‬
‫התוה' נד׳לה אד& ותרנגול והכריימא ה״כ מיירי כר״ה וע"כ ב׳ ‪i‬‬
‫מלמעלה למטה פטור לגמרי כדקרנל נר״ה שהוא ויילמטה למעלה ג״כ‬
‫>טוד משום אונס אט״ה צ״ל הא תיניז לפי' מוה' שנמקש! למד שהש״י‬
‫בכר״תא ה*א עלמלמטה למטלה פטור כמו‪,‬שפירש"׳ דהיינו פטור‬
‫»ח*נ וא"כ הוכרח עצניו דע"כ הכרייתא הו תיי' זא״ז דאס הכלי׳תא‬
‫כ*א מ״ר* כרה*׳ וא"כ יהי׳ע״כ מלמטה למעלה פטו׳מכח שנוי כדי!‬
‫^)■!כהצי נזקוא׳׳כ קשה אנזהכריית׳ה״כ מיירי כר׳׳ה הא תינה ופטור‬
‫מלמעלה למטהלנמר׳ משוה דהוה כדלכז והוה רנל כר״ה אכל מלמטה‬
‫^וטלה הוא קרןכר״הקגה אהדדי דליוה כסרולנמרי כר״ה■ ואי מיירי‬
‫גרה"׳ קשה ליו״כ אפילו מק שלם ו עיין קרונ ל<ה כספר קיקיון דיונה‬
‫‪.‬זלא דרךזה ; אנל‪.‬קשה ע״זמי הכניס להיוקש! ללמד נריימא ה״א‬
‫כפירש"׳ שפטור יילמגה למעלתה מח"נ וא"כ ע״כ יכתרו הברייתיג‬
‫אהדדי וילמא הפי'הוא כפי' תיס' שפטור לגמרי וח״הית״שכד‬
‫מל״ת׳יפהכמ״ש הראשיגהאיירי כלה״י וכ"נ כר״ר אלא הוא הל‪ 3‬ר‬
‫עדכרנו שממחלין הלכה ועד סופה ‪ ,‬הכל מקש! א' וא"כ הוכרח■עצננו‬
‫המקשן‪ .‬ייקושיתו הראשונה שע"כ הדרש כברייתא ס״א הוא כמו‬
‫עפירש״י וא*כ‪.‬ע"ל הברייתא סותרי' זא״ז שהיה קשהלו הקושיא‬
‫‪8‬הקשנו לעיל איך תירן לו התרצן הקושיא ראשונה שלו־דילמא לא תנא‬
‫התנא כמתני' נפלו חייכי' כמ״שמע״כ צא״ל שתירן לו כמימרא לרב‬
‫וכיד וא"כ היה קשה לו לא׳׳כ מה חידש משח>ענו המשנה כרין שתחלתז‬
‫גכשיעה ומיפו כפשיעה שהואחייב‪ .‬אלא ע"כ צח״ל כפירש** שהפירש‬
‫י‬
‫מתחילה>‪-‬־‪.‬ה‪:‬נ על המעקה והוא לרך שנוי י והיה לו לחייב ח"נ אעפ״כ‬
‫גשנפלו איז״כ ה״כ נוק שלש כמ״ש וח*כ יהיה‪.‬מנ"ללל׳'! ולרכא הא‬
‫מינח באס שלייט? למעלה פטורי! רק ננחצי נ‪1‬ק ולח הוה אונס לגמרי‬
‫א"כ כ דן'; חייכ אדם נוקשלה! כמ״ש כאורך לרש״י אנל תנ״ל לר״ז‬
‫ללרכא ויןזה ד״לתא מליייטה למעלה הוא אונס נליוד יא"כ ע״כ לא‬
‫איירי כשהכיתס על לאש הגג ומשס־קפצו על• המעקה דא*כ היא אונס‬
‫‪1‬מ‪.‬ןר ועטיור כמ״ש המוס■' די! כזה כד״האדס ותרנגול נכי חש׳■'ו וח*כ‬
‫*!ו"קל‪.‬א ‪7‬חתורןהקישיא ה״א של המקש! ; ונ׳׳ל של!ה הכיאהתרצן‬
‫סכריית׳של ת״ל הכלכ• והגדי שקפצו מלתע׳ל מעלה‪ .‬להודיע שעל כר »ת'‬
‫‪1‬ו סמך רכא ומיינה הוצא די! זה וא"כ ע״כהיה ליבא כקכלה שפירש‬
‫בכל״תא שפטור רק מח״ג וא״כהמקשן הראשון והאחרון הכל אתד‬
‫!לאהאחיית הדכל מקדמותו להוכיח שע׳׳כ הפיייתת סותרי' ‪ffy‬‬
‫זאם‪.‬היה מקשה‪.‬׳כתחילה מיכן כת׳רת הבדיתא‪.,‬ונם המתי׳'אהלדי‬
‫היו ממיצי'‪.‬לו דילמא ספי' הוא כברייתא כמ״ש התוס' לפטור לנמר׳‬
‫מלינעה לתעלה יא"כ יפה ׳תישפו הנרייתת והמתק' שהברייתא הא'‬
‫והמתס' איירי ברשות הניוק והברייתא ה"כ איירי כר״הכמ״שע׳׳כ‬
‫גתחכס והקשה תקלה‪,‬על הת"ר תהילתו כפשיעה‪-‬יסופו באונס חייבכ'‬
‫׳קושיא ס״א;נןהתתני' ■טעתא דקפצו וכו' והיו■ יודע אן אם יתרן לו‬
‫הקישיא ה׳י׳כמ״ת יהיה קשה לו סקושיא מן התתני' שילמד■התנא נפלו‬
‫אע״כהיה יודע אמקשן שיוכרח לו כתרצן לתרך■ יה עפ״י מימרא לרכ‬
‫מילוא"כ יהיה קשה מנ״ל די!)?‪ .‬לי״ז אע״כ היה יורע‪.‬היי‪-‬קשן‬
‫טווכי־מו להביא לו■ הברייתא כל ת׳ייר ולפרש שמלמטה לתעלה מעור‬
‫היינו מח׳׳נ ות"כ דחקו המקשןלהתרצן דע"כ הפי' של יש״י אמתיא״׳כ‬
‫יפה מצא היו׳־להקשוה והתניא שע׳׳כ יעכח כהי״ו שהברייתא סותרים‬
‫‪ 1‬א"(•‬
‫מטארי׳היטיב נכון מאול לכרי הת‪ 1‬ם' והתני׳‪.‬הכלב אמתני*‬ ‫‪1‬בזה‬
‫המ״לאלאנטד טל דמיית׳ כריית׳ופריואתחו״הי והקשינו‬
‫!לינה יהי' שומר חנם ולא יביאו לו הכריית׳ או ל״ל להקשית קישיתו‬
‫סבילות חסלות היה לולהקשו' כל אחת ?פ"ע ■אלא הוא הדבר אקר‬
‫זכרנו שכאכפקליי' המאירה ראה המקשן שע"כ יוכרחו להביא‪.‬לל‬
‫הברייתא ולעשות לו על הלריית' פי' שלס של מקש! ח^ בז ואו יהיה‬
‫לו מקו' להקשו׳ הנרייתת אהדדי ונם על התתני׳אבלכלקושי׳כפ״ע‬
‫*!ין לוי מקוס כאשר כתנת■ יאלו הט׳המקשן הברייתא שלת״ללהקשות‬
‫אהדדי הי׳ אומי לו התיכן כפי׳לתום' וע"כ נגר ע״ד דמ״תי כריית'‬
‫פי׳ ישההרצן נעצמו יופיח ע"פ קושיתו כ״אלהכיא ברייתא ולפרשה‬
‫גפידש״י וא*כי הי' תקוס לפריךאתריזיהוכל״ל ליש? סמשך של‪-‬כל‬
‫ן‪5‬לכה ‪ v‬פי' אסק ממש י‬
 ‫יוסף‬ ‫נופכת בכא ‪mp‬‬
‫לו להדר להתנצל למה לא יוכל להעמל הרישא כר״ע משום ‪tfj'pp‬‬
‫ולמה תתנצל תחילה למה א״א לכעחיי הרישא בי׳׳י דיעתע דאםהי>‬
‫אפשר להעמיד הרישא כר"י צ א היה קשה לי' כלל הלא מ*מ יהי׳קנא‬
‫לו רסא ר״י וסיפא ר״ע הלא ידע סון דבריו בקדמותו י אע*כ צא׳יל‬
‫שאן להעמיד כל המתני' כר"ע היה קשה לו דא"כ במאי יהי' פליגי‬
‫ר' מאיר ברישא עם ר״ש בסיפא כיון ששניהם בר״ע‪>.‬ל׳ל ו א'כ קשה‬
‫למה כשהקשה המקשה זא* ר׳׳ע כאי יש מותר יחזור למלם מבעי' טעי‬
‫ה״ל להקשות דכלא״ה לא יעלה על לב להעמיד הרישאי״מ כר*»‬
‫יא״כ מאי יפלג עליו ר״ש הלא היא יו ע שע"כ ר*ש ) ‪ t‬׳ ‪tf‬‬
‫אע׳׳ב צא״ל שאס‪ .‬לא היה קש? לי ’קויי־ ו‪:4‬ולם מנעי' סיס אפשר ‪i‬‬
‫■להעמיד הרישאכר״עולא יהי'קשהבמאי יהי'מהזלקי'ר*אוו**‬
‫דה״א שיהי׳מהולקי' בקושית התום׳ יתירן של התיס׳הייבורשהתחלנו‬
‫שהיי ים לדקדק שהרי אן לפי האמת ר*ש ני ״ ע גא״כל״ל להארך‬
‫שכרי יהי' איףשיהי' ס׳נג״ג שהאחרון נשכר אלא טס*ל‪ .‬שציין ל ‪p‬יר‬
‫לכולם נלא תפיסה‪ ,‬לפירשי' ולפי' תיס' בדיבור נ' אן בתפיסהציין‬
‫לתיור לכו^ש א״כהל״ל לר״ש לומר דבריו בקצרה י״ש‪ ,‬אומר צרץ‬
‫לחזיר לכולם שהרי י ק ביה מחולק אגל על האחרון נשכר לאפליג •‬
‫והנם מ כידי לפי כאמת מירן ע*ז גם לפי ה״א שלהמקשה ישלי תירן‬
‫ע״זשנוכל לומד שרית ור״ע יהי' מחולקי' בקושי' התום' ותירוצם‬
‫שהיי ע*כ לפי המשמעות ‪ .‬של ■דברי ר״מ מייר׳ שלא עמד בדון‬
‫סלל ולפי דברי רבי שמעון על כיחך מיידי שעמד גדין‬
‫הניוק שהרי אתר ר*ש שורשל מחתים ו כו' ‪1‬ה נוט״ל מנה וזה נוט״ל‬
‫מנה תשמע שכבר נטל כ״א שלו וע׳׳כ בכנר הגיא עדים הניזק וכן‬
‫את*כ יחר ונגח שור שיה מאתים זה מטל מנה ושלפניו חתשים אבל‬
‫ד״ת אמר בלשונו ישלם לאחרון ואס יש מותר יהיו״ילשלפניז משמע‬
‫שזה הניזק שלפניו לא נטל כלום עדיין נס יש לדקדק ל״ל לר*מ לחית׳‬
‫ואם יש מותר יחזיר פשיט׳שצדךלהחזיר ולא יטיל לעצמו אלאע״כבהא‬
‫פליני די*ש ס׳׳ל סברתו כקושי׳התוס׳ אליכ׳דר*ע שאןר״ע ס׳׳ל שהוא‬
‫שיתן מ׳י׳ת כשלא הבי' עדיין עדי' אינו חייב בשמירתי ע*כ אמר ר*ש‬
‫נדבריו אינו חייב בשמירתו אן לר״עאלא כשכבר נט״ל הניזק והביא‬
‫עדים אנל כשלא הביא עדייןעדינז בודאי לא מתחיי׳כשמירתו והראשון‬
‫נשכר אן לר״עהקושי' כתום' תימא הוא למה יתתייב בשמירתו ודא‬
‫ס״ל לר״ש התירןשל יש לדחות * אבל ר׳׳ת־ס׳׳ל אליבא דר׳׳ע כתירן‬
‫של יש לדחות שאן שלא הביא עדיין ערים ת*מ כיון שהיה כידו להביא‬
‫עדים חייב בשמירתו וע"כ אמר ר"מ ישלס לאחרון ואס יש מיתי יאור*‬
‫לבלפניו להירות שאן עדיין לא נטל הנייק שלפניו שכרי ;‬
‫מחזירין לו כהיום המותר וגאס היה כבי־ נעל הניזק‪.‬שלם •‬
‫> צחסר כמה תיטת לק מונן מאיליס אלא נא להורת‬
‫שלא ירד בדין כיון שהיה ביח להביא עדים חייב לשמרו והאחרון‬
‫נשפי ; וא׳־׳כ מתורן נ״כ למה שהקשימילעיל ל״ל לר*מלמיימ•‬
‫הפכא שאס יש מותר שיחזור ■האחרון פשיטא שלא יטיל יותר מנזה‬
‫שמניע לו על הצי צזקו אתי כהיום שפיר שהוכרח ר״מ לומר הבכא זו‬
‫שאם לא אמר אלא סתם ישלם לאחרון היה מתיירא י" מ שמסתמא‬
‫אלמוד בקישית התימא שנתיס' דלמא לא יהיה הראשון נשכר וגנכת‬
‫קושיא זו אלמד שמסתמא אייר* ר*מ כשכבר עמד כל הניזק כדין ויש‬
‫לו שלי תחת ידו וע״כ מפסיד מפני שהוא שימי י אן שכהיום מן ר*ש‬
‫גשמע שר"מ ס״ל שאן שלא עמד גד!! דא״לכ לחה פליג ר׳׳ש עלי!‬
‫מ״מ י״ מ שהיא‪.‬כתנא הראשון כמשנה הוכיח לפרש דבריו שידע י״ש‬
‫לפליג עליו ע*כ אמר הכבא ואם יש מותר יחזיר לשלפניו ‪-‬ומזה אדע‬
‫שע״כ לאצטל עדייןהנלפניו ואפ״ה השלפניו מפסיד כשאין תזת׳‬
‫כתייז המוס' מפני שהיה בידו להביא עדים וכיה יהיה מובנים דברי‬
‫סתוס' על נכינם שסד• יש להקשית עוד בתוספת דצמה אחת להקשו׳‬
‫התימא ט ת' על קישיאהמקשן אי ר׳׳ע טפי הי׳להס להקדיסקושיתס‬
‫תיכן נחשנה והיה להם לרשום כדברי ר״ש שאתר חזר וננח השני‬
‫נוטל תנה היה להם להקשות דלמה לא יהיה הראשי! צשפל ואי)צשום‬
‫שסברו שר״ש איירי שיש לו ככר בידו ' ואח״כ מאי הקשו על ר*ע‬
‫דילחא ר״ע ג״כ איירי ככה״ג שהיה ר״ש אומר זה אליבא דד‪.‬״ע אכל‬
‫עכש‪ v‬האמת יורה דרכו דכל׳׳ז על ר״ש גמתצי' לא רצו להקש וין‬
‫התיתא דהיו רואי' שר״ש איירי שכיבר י״ ע כל אחל יש לו שלו בידו‬
‫נע *כ הוא חייב בשמירה אכל באם באחת עדיין אין לו בידו באיית אן‬
‫שהוא שותן יז׳׳מלא נתחייב כשמירה כקושיא בתום' אכל על המקשן‬
‫שהקשה אי ר״ע יחזיר לכולם תינעיא קשה לייה לא כקשה קישיא‬
‫מזקה ייתר דא"כ שהרישא יהיה ר׳״ע ור״מכר״ע ס״ל איך יהיהפלע‬
‫ד״ש עליו יא״ל שיפלני כמה שאמר ר"מ יחזור לשלפני ו ור״ש ם*ל‬
‫יחזור לי;זלם א"כ»יה לו לר״ש לומר נקצרה ר״שא יחזיר לכולם ול»»‬
‫אהד‬
‫‪iSlW 5‬י«יזג‪ ^ 1‬כ ^‪& 1‬גייי ת' לה‪6‬מיע ‪ fe m w tf‬י וע*ככרי למח‬
‫‪>;tp‬׳ זו מכרתו התום' להכיא כתירוצם אכל אם הניאו השס' תירו‬
‫א' לכד היה קשא לתה! לא תייז לו התרצן איין חריף אע״כ הייגו‬
‫'מ‪1‬כלרי׳ לכוא לתייז של־שישת י שי' כאשר כתכנו ;‬
‫שקצר כמצע תהשתיע‪:‬אכתוב בקצרה )[‪p‬ר דינורי׳‬ ‫ובאשר‬
‫קתיסת' שיהי' באוען שראו כתוס׳מי רתק רשי ל‪5‬רש‬
‫פיזור תיז*צ משוה קושי' ראשונהאיף היא מתורצת לוה כתבו הדינול‬
‫*לאשוןהמתמיל טעמא והביאו נ' תירוצי' וצזה מ<דיעו שיש תירץ‬
‫אאר על קוש!'׳הראשונה בנפל כנשל עווי נשל עזר וע*כ כמו כדיכל‬
‫י(צזיור זה לשאור מכרת ר&י' וכתכו ומתוך כך פי'מכקקושי׳הראשוב*‬
‫יהיייו יכה(י׳ למין דלא כרש״׳י ולא היינו צריכי' לדאוין׳' רפי' אבל‬
‫ציר ילאתקשה עליהם דא"כ הי' לכם להביא פי' בקונש' ולסתרו‬
‫‪OovwV‬הביא הדיבור קהן שאחוזה והתני׳ להודיע שמיתא׳יא‬
‫‪4‬שתזר פירשי׳ לגמזיי שאף שלפי שינותם מתורן הקושי* הראשוני‪:‬‬
‫שהניא אתרש׳״‪-‬י לריווקי' ח*ת הקושיאשל והתניא בל״ז עלהתשניה‬
‫■*כייא להנות פיישי׳ ומוכיח אני לקצי בכמה דברי' אך מזבן‬
‫מאליז‪-‬ודוק הימי׳ותעיין גדביי׳הללו כי דברי טעםהם וראוי לאומי' *‬
‫עודאציגתלןל רבדיפחרפ׳^ מאאיזחגאוןחנ׳יל‬
‫‪,‬נפרק שוי שנגח ארבעה וחמשה *‬
‫ומראה לעיין היצויבכל התוה׳והמפלשי׳השייני׳‬
‫למ העני' ־ בהזס' ד״ה אי כר״ע תיתא‬
‫בדף מיו‬
‫דלר*ע נמי אמא• יאש‪ }1‬צשכי וכו׳ ולא מצי לשנויי כנון שאין נידו‬
‫לצרציתקשה לר*מ ראשון נשכר מצעי׳ לי' ־ הקושי׳ מבוארת‬
‫מעצמה שמייש מוס׳ולא מצי' לשנויי קשה מאוד וצריך גי נני להולתן‬
‫וכבר דאק מאוד הרב מהר"מ מלובלין והגיס ד׳ כמקום ו׳ וכך צ*ל‬
‫זאף אמד הנסתו‪-‬דברי תוס׳ לחוקי' והלא מצי לשם״ הוא מ''מ למותר‬
‫נהתיס׳ יחזרו מיש כצר ופשיטא באם לא היה גילו הוס קשה דאף‬
‫לי״ע הראשון ישכל דנזה התחילו המוס׳ ; וגט הרב בעל קיקיון‬
‫ריונה האריך צזס טיש מ״ש כאויך גסואי ‪1‬ם פירושו א״א לסנול‬
‫זיתןכו' שהוא פי׳ שיקשו התום'שלתה לא פירן החרצן האחרון שאתי׳‬
‫נזלהמתני'פר״ע כמייש רש''* לקת!ומהשתירזישי׳ שלר״עלא‬
‫?וה רבותא שהאחרון ישכר דאף גלא תפוסת האחרן נשכר ת״מ קשה‬
‫ומ״מ בשאין נידו ע‪1‬ו' דמן הדן אף לר׳׳ת הראשון נשכר וע״כ‬
‫משתיענין יבותא פשתפם שאן אין בידו עדות תיח כאחרון נשכר‬
‫>ך *ש ‪:4‬וקשות* וע*ז יתרצו ‪ ,‬התוהע' ללא מצי לשנויי השאין בילו‬
‫‪C‬‬ ‫לצרצ מיית לר״ע ראשון נשכר ה׳יל לאשמיעגן‬
‫בן פי' הרב מזהרי יונה ע*ש ‪ :‬אך בודאי אין פירשו נראה שע*כ‬
‫לדברי התוספ׳איא לומר זה שהרי לעי מ״ש בדי כל שאחר וה לריע‬
‫שאעדשותפי* הן לא נעשה איור ש*ש על הלק חכירו אן שתפס וכולא*‬
‫אין לחלק בזה נין בניזק שיש בידו עדות בין כאין נידו עלות דמ"מ‬
‫הוא טותן ו?יחש ושבח ה!ה ברשות הניזק וא*כ בודאי א״א לדבר•‬
‫תזס' לתרן כולה מתני׳ אליבא די״ע בלצוו הכי זא"כ לא היה התוס׳‬
‫צליב^ לכמ!כ ולא מצ י לשנוי* ו עיין בספר מהל״ם שכתכ תירן וה‬
‫*! ק*ש*׳ התלמידי׳’ שהביא שהיא הקושי' עצתה שרוצה היב מוהרי׳‬
‫לומר שתום' תירצי אותה בת״ש *לא הוה מצי לשני" יא*כ ממילא נם‬
‫לכר* תוהלי׳־נסתיי' וא׳י׳ב הדרא ק״ל שדברי התוספ׳ צליכי' כר ננל‬
‫להולמן ‪ t‬וקישי׳ זו אני מקשה דוקא לתה המתין המקשן האחרון‬
‫כמאיאקומתי' כי** א׳יה אימא י סיפא יכז' דלמא המתין עד אקר‬
‫שהניאה^מ ובז כי אתארבין אר*׳ ו כו' הקשה א״׳ הכא רישא רי*‬
‫זקיפאר״יע סלאבלא דבלי רבי! גשס ר*י היה יכיל להקשות סיפא‬
‫ר^‪/‬נ ויישא ר״י ואמאי אמר איי הכי שמשמע שקישיפו תילה כדברי‬
‫לכק דוקא‪ :‬ו מ סל שאני מקשה קושי' זי ע*כ אני תקשה נ*כקושי'‬
‫הראשונה שדברי היזיס׳קשה להולחן נל״ז בלאקישי׳השני׳כייתיאותר‬
‫‪9‬י• תריוא בדברי ■התום' וכל הסונית ; שהרי ה לדקדק נס מ־שי׳‬
‫שכתב תיכן אתר ^מקנה ר״ה ראשי‪ :‬צשכימנעי׳ לי׳ יכו' וכא לא‬
‫דחיא למג עז שלא הזיק יש לדקדק למה המתין רש*י לפרש זה כאן‬
‫ו^נה לא פירשו שט במקומו כפרק המניח דהלא החים'הקשו שם‬
‫מ׳׳ייס אלו נבך תימא וכי׳ יהיכיתו בתום' לתיז כת״ש רש״י כאן ונתנו‬
‫עי^ה׳ם והפיא ראיה מדברי רש״י פאן וא*כ הלא גורע טרשי' הוא‬
‫פיה צריך‬ ‫תמיד פישן א*פ היה לרש״׳י שט לפיש דביי הנת'ולא‬
‫^‪:‬תזב דכל** באן בלשין קושי' ‪ t‬אבל נ׳׳ל שהתוס' ירשי' כולם ליבר‬
‫גן׳ נתהייט ליישב סונית הגמרא כא! שהיא תמו״ מאיד * שהרי• ^‬
‫^ן ש ה מני ■לק‪-‬ר*י ולא ר״ע שהרי הוא ידע שהסיפא ע ’ב‬
‫ה^יעתוא כמו שהקשה כסוןלי שא ל*י ו»*»אי*» ןא^כ תתילהה'‪0‬‬
 ‫כב‬ ‫יוסף‬ ‫מסכת ככא הטא‬
‫מאו פרין מני אע*כ שכאן מייל׳ מזל מאת״סשננחשיר)ואתייס‬
‫כו לו ^ פידשי‬ ‫וס‪-‬דאי יש מומר מנה ומ^ש י*לם לאחרון אינו פי'‬
‫לשלם לאחרון תתלה ואח״ה לשלפהיו ובאמת היה התנא עול לומר שיתנו‬
‫תחלה המנה לשלפניו ואחריי ?אחיו! באשר שיש נפקיתי' כשיש די‬
‫צורכן אלא כאשר שהתנא נא לגו לה!רת שהאחרון נשכר ולפעמים‬
‫כשאין די צירן פלעזן שניהם האחרון נוטל לנד ־ כן הוא פירש‬
‫האמיתי נרש''׳ כפתור ופרח ; וכוה יתבאר לבלי התום' שהרי בטר‬
‫בתכנו לעיל שתזס׳ לא רשמו במתני׳ ורשמו רק ט ת' שתים' מקשק‬
‫רק על התקשן דאין עלה לבו של"מ ס״ל כר״ע ויברח לומר אליבא‬
‫דר״ע שאן שלא עמל כדין האמרון נשכר לוה הקשו המוס' תימא‬
‫ותירצו שהיה ירא המקשןשיש לדחותשניכל לימי הברא זו אליבא דר״ע‬
‫משוס שהיה בילו להכיא עדים לאלת׳׳ר ולזכות לכן יזייב גשמירס אכל‬
‫בודאי נאם לא היה לו מנכרס העדים לאלתר כודאי‪.‬אין ה ס^ א‬
‫נותנת שיתקייב בשומרי׳ וע״ו ?קשי התוס׳כאשר שהמקשן פיה מתייר'‬
‫שלא ישיכ לו שאפשר להשיב שמתה י' אתי׳ כולו כר״ע לכן הוכרת‬
‫להקשות מכח לכילס יחזור מכעיא דא״א לבא הרישא כר״ע קשה ע*<‬
‫ןילמא לעולם אית׳ לן לאתי כר״ע ור״מ כר״ע ס״ל ויפלוג עם יש**‬
‫בסבלות קושיא התיס׳ ות׳דזצם כמ״ש נאזרן ומה ש‪qJ‬ה ולמה לא‬
‫אמר יתזור לכולם דלמא ר"מ נא לנו להורת שאן שם"ל כשיש כידו‬
‫להכיא עדים לאלתר הוא ח»כ כשמירה והאחרון נשכר מ*מ באס אי(‬
‫בידו עדי׳להביא לאלתר הראשון נשכר והנה ככל אתרנושר"מ הוכרת‬
‫לומר הבבא של ואם יש מותר להורת שס״ל אן שלא עמל עליי( כלי(‬
‫מ״ח האחרון נשכי וע״כחס אתר ר''מ יחזור לכולם ה״א שלעולם‬
‫להכא עדים לאלתר ח"»‬ ‫האחרון נשכר אן שלא היה כיד הראשון‬
‫יפסיד לכך חמר רק יחוור לשלפניו ויהי קשה לי‪.‬לייה רקלפניולבד‬
‫ולחה לא לכולם אע"כ שלכ‪-‬עמי ם הראשי ן נשכר כשאין בידו להביא‬
‫לאלתר ומיירי שאין כידו עדים פירש‪,‬שהלפהיו לא היה‪-‬כידו עדים וא׳״ה‬
‫אן שהיה שיתןמ*מ לא נתחייב בשמירת הניזק׳! שלפניו וע״פ תניע‬
‫הנעתי לו לבלו ולא לכולם שלפניו ; וא״כ מויה לנו ר״ח כהיום כל‬
‫דפריי מפילש בנא שאמ׳ואם יש מיתר יחזור ע*כ אדע הרבית׳שהאמרון‬
‫נשכר אן שלא עמל כדיןרק כשהי' לו להביא עיים לאלתרובמה מא»'‬
‫יח!‪1‬ר ל שלפניו ולא אמ׳יחזו׳לבולשע״כ אדע שלפעמי׳כשאיןעדי׳להבי'‬
‫לאלתר אין חייב בשמירה וע"כ הלעניו לכד נוטל וז״ש תום' ולא מצי‬
‫לשנוי שאין ־ ואין להקשות לאם איירי שלא היה להלפניועדי*‬
‫להביא א״ב היה לילהקדיס יל׳טזל קודם האחרון ז״יאקושי' ‪#‬כבל‬
‫הקדמנו לעיל שיפה פירש״י שע*כ לר״ננ ל״ד האחרון נוטל־לכלו אליו‬
‫פירשו תחלה רקבאלהייות שלפעמים האחרון נשכר וא^ג ההיו®‬
‫אנו‪ ,‬דר״מכר״ע ס״ל וא"כ האחיין עם שלפניו תולקיסבניק‪ .‬ודוק ’‬
‫רק שקשהע״ו כאם היה כאר*מ להורות לנו שתי הרכותת‪!.‬משפ‬
‫עד׳םלאלתר להניא הראשון נשכר א״ב היה קשה שהיה ‪:‬לומר יותר‬
‫כפיליש היבזתת והיה לו ל!זנר כך שיר שננת י׳ י ה' ישלם להראשון וא»‬
‫יש מותרישלם להאחרןואם יש מיתר ישלם לשלתגיו ומזה אדע » *'‬
‫כל מ־כומת י סי' לי ממ׳׳ג אי ס"ל שכ״ת הם כר״׳יא״כקשהלתה א*ז‬
‫יש תותר ישלם להאחרו( ישלם להשם מבעי־ ואם בו׳׳ל‬
‫שהם שותפי' א*כ קשה לחה ישלם להראשון אע׳׳כ מחה שאמל׳אם ‪V‬‬
‫מותר ישלם לאחיו( אדע שע׳״כ ה״ל כר׳י׳ע וממה ןרצמי ו‪.‬אס־ישמותר‬
‫ישלם לשלפניו אדע הדכות׳אן שלא עמד כדין מי״ת חייב בשמירה כיק‬
‫שהיה ביח להביא עדים לאלתר ותה שאמר ישלם להראשין ‪WWDIP‬״‬
‫באם אין בידי להביא עדים לאל תר הראשון נשכר שהרי יהיה קשב ^‬
‫למה אמר ישלם להיאשי! ואח״כ לאחרק שבכולם אע״כ אדטבפילזש‬
‫שאיירי שמיאשון לא היה כילו להביא עדים לאלתר וע"כ נוגיע לז ם!‬
‫בזי והשני והשלישי והרביעי היה עדים להביא לאלתר וע״יקמאוייב‘ '‬
‫כשמירה וע״יכ המותר מן הראשי! מניע ‪:4‬אחרון לוקא וא^׳כ היה גל‬
‫הרבותא שליוי״ש התום' יא*כ תקשה ליה לר״עראעוןנעכי מפעיא‬
‫כמו שכתבנו וכל הרבותת יהיו מפורטים ילכך לא‪.‬מצי לשטי הבא ויפה‬
‫•וקשה המקש! יחזור לכולם תכעיא ולכךכתבו התוס׳׳ ב לקלק ראשון לק‬
‫‪9‬עם אחד ודוק‪: ,‬‬
‫לשלפניו רק שבא התנא לנו להורת שהאחרוןנשכר לפעמי'יותר מכולם‬
‫והפירוש הוהלרעהי כווגרדיואמתבוח שלא‬
‫בוצאו אנשי ח'ל את ידיהם‬
‫‪ 1‬ב ז ה יהי׳ ג"כ מבוארי׳ לבלי לשי' שהקשינו לעיל ל»& שהעכ‬
‫כאן ולא דתי להב עד שלא לזיק שרשי׳ הזצרח פס לפרש‬
‫רך כי רן קושי' ולא פי' לעיל במקומו דרן פי' כמו שהקשינו ; ששיי‬
‫יש להקשות על התקשן שהקשה אי כד״יראשון לאשיו נשכר תבעי׳‬
‫למןמע יגךסהעתנא צ^־ לאשתיענן במתני׳ שהראשון ראשק נ »״‬
‫מיפ‪ 1‬ק‬
‫אוהד‬
‫‪ to e‬פליג עד״ש » גי ‪ 1^1* 7‬בעיהי׳ כל ^‪ 1‬י‬ ‫לן להיולין ^ע״כ‬
‫‪: 3‬ו בידו וע"כ הוכרח לפרש דבריו ור"מ ס׳׳ל ‪p <j|S‬לא היה‪.‬‬
‫*!ליבידו ס״למ״־מ אליבי? דריע זהובישהו^ו שיתן חייב וע״ו הקשו‬
‫כתוק' תיתא איך אפשר לומר כן תליכ׳דל״ע אחא׳ אין הראשון נשכל‬
‫זלחה מ תחייב בשמירה כשלא הגיא עדיין עדים וא"כ חין עלה דעת‬
‫מקש; צ׳שב כלהמתני' א!*כא ‪ 7‬ד"ע וד״ח יהיה מובל ז אן שלא הבי'‬
‫»דיס יתחייב תימא למה יהיה הסברא כן ומשום שהוא סברא גרוע‬
‫‪" 9‬כ לא פלינ ר״מ ור״ש כ‪1‬ה יא־״כ הדק״ל ל״ל להחקשן לסתור נא״א‬
‫להעמיד הרישא כי*ע משיט יא*כ יחזיר לכולם מבעיא טפי היה לו‬
‫להקשות דא׳׳כ כאס רישא ר"מ נ"כ כר״ע א"כ בתאי קמפלני ר*ע‬
‫ור״ש וע*< תירלי שהוכיח החקשן להקשות הקושיא יחזיר למלן מבעי‬
‫דאם היה מקשה במאי ק'׳ח הייתי אומר מעולם הליני שניהם אליבא‬
‫ול׳־'‪ :‬היכר‬ ‫לר״ע לר׳׳מ סוכר אן שלא הביא ע‪7‬יס האחרון נשכר‬
‫אליבא וד׳י׳ע דיקא כשהיס כידו ומ*א לאין אפשר לותרכןדר*מ‬
‫אליגאדר^ע אייה יהיה קשה התימאשלתוס׳ ליה תירצו דהרי יש‬
‫לדחות שים סברא ממני שהיה כילו להביא ערים חייב כשמירה וא*‪5‬‬
‫המקש! תתיירא דלחא ילתו אותו כסברא זו ות״ב שפיר אתיא כל‬
‫סתתני' אליבא די"ע ע" כ הוכיח להקש ות שאי׳א ר״ת כד" ע ו א"כ‬
‫יתזזר לכולם מבעי ׳ כן הוא פירש האמיתי כתום' ובוה יהיה מבואר‬
‫מ״ש התום׳ ולא מצי לשנוי דחיירי כשאין כידו שהרי יש עוד לדקדק‬
‫בלבדי תום' שכתבו דא״ב לר״עיאשון נשכר‪.‬מבעי ולחה שנוי לשון‬
‫הגמרא שאמרה ראשון ראשון נשכר מבעיא תרי פעמים מפני שהוא‬
‫דרך רבותא ות*כ למה‪,‬א‪:‬ןרז התום' פ״א ראשון נשכר ולדרכנו אתי‬
‫שפיר ־ רק שנלקדקחחלה ח״שרש״י כמשנה בדי ביד השני וז״לישלם‬
‫חצי ניק תחלה לאי‪ 1‬ריןוממ׳ מפרש‪,‬מני והדבר תחלה אין לו פי' כר׳׳שי‬
‫שהרי עכשיו אזמר יתנו לאחרון משמע שאו! שום מותר שהרי אח"נ‬
‫אמר אם יש מותי יחוור לכלפניו משליע שעכשיו מיידי שאין שים‬
‫מותר יא"כ למה כמכ רש״י ישלם ח"נ תחלה לאידון דמשמע שמיירי‬
‫מיכן שיש חותר רק שמתני' לאחרון תחילה ואחריו כמותר «נ*ל יה‬
‫לדש^׳י ־ אלא נ״ל שהר* יש עזד לזחלק נמה רשם לש״י לק מילת‬
‫ישלם היה לו לרשום כמילת ישלם לאחרון ח*נ תחילה ירש״יישסרק‬
‫חלת ישלם ואח״כ כתב לאחיו! תחלה נם יש להקשית מ״ש רש"יי‬
‫זעמרא מפרש מני וכי לא אדע זה אן כלא רש״י ־ אן נ״ל שהוכרח‬
‫י ש״ילפר' כל זה שהרי לפי המוכן שאמר התנא ישלם לאחיו[ ואח״כ‬
‫‪« 4‬ראם ‪ p‬תותי זא׳׳כ ע"כ שמ״ש ישלם לאחרון משמע שאין שום‬
‫מותר‪ 1‬א"כ ע"כ איילי ששור של אתרי! היה שוה ד' מאותוננחו סשור‬
‫של המזיק שהיהשוה מאתיים זע׳*כ אין שים מיתר יע"כ מניע הכל‬
‫לאחרון ואין ש‪1‬ס תותר אי שהשיר של המזיקהיה שוה מאה והשיר של‬
‫הניזק האתחן י‪1‬יהשוה מאתים וע"כ מניע כל השיר לינזיקהאחרק‬
‫לכדדאם הי' כפשוטה שהשיר של החיק היו שוה כמו השור של ניוק‬
‫»‪*1‬כהיה חותר באם שהיי מניע לו רק ח"נ יא*כ היה חצי השור מותר‬
‫שלפניי אע*כ כמ״ש שכל השיר של המזי׳ שיה אלא כמו הרצישל הניז'‬
‫קאחריןוע׳כ אין שים מיתר רק שקשה ע*ו שהרי כמתגי' דן ל״ג ע״א‬
‫אמל שיר שוה מנח שננח שיר שוה מאתיים ו כו' ניטל את השיר ומוקי‬
‫הש״ס מתני׳כל״ע דס״ל הוחלט השיר ככ״ד אכל לר' ישמעאל נותןלו‬
‫ן!מי השיר ולא נון השיר וא"כ קשה לי מאי הקשה כאן כ‪ 1‬מ' חתנימין‬
‫מבי תיפוק ליה דע״כמתני' כדבי ישתעאל דאי כר׳׳ע הריע״׳כ באם‬
‫איירי כפי המוכן שבתחילה כשאמר התנא ישלם לאחרון משמע שלא‬
‫היה עדיין שים >טתר אלא היה השיר ?‪ pc‬של מאתיים והשיר של תזיק‬
‫יינה וע״ב לא היה שוס מותר א״כ חין אמר התנא ישלס{לאחרון הרי‬
‫לי״ע השיר הוחלט ליה לניזק יא*כ הל״ל יתן השיר לאחרון אע*כ‬
‫מתני' אתי כר״י דס״ל שסא כ״ח ולא הוחלט לו ככ״ד לניזק רק ישלז‬
‫תשלומי' עליו זא''כ מאי פרין בנמרא מני הלא^ע״כ אתי' כר״י ‪:‬‬
‫אע*כ צא״ל שאתי נס כר״ע נמה שאומר התנא ישלם לאחרון מיידי‬
‫ששור שוה מאתיים שננח לשור שוה מאתים וא"כ לא הוחלט השור‬
‫נעצמו כולו לאחרון• רק שיין כלשון תשלומי׳ ות״ש התנא אח"כ ו ^ו יש‬
‫מותר הוא סובב לדני' התנא שאמר ישלם לאחרון תחלה ותותר הוא‬
‫כשאיןמותר יכא| איירי ע"כ שיש טלאי מיתר וזה שלשם דש״יבמלת‬
‫ישלם לכד שקשה לרש״י מלת י‪!«:‬ם לכך פירש"״ שאין הפירוש כפשוטו‬
‫*נתחל'יאמ׳התנ׳שאיןשוס מות׳כשורוהכל לאחרוזדזה אינויאע״כדיש‬
‫מיתר רק שאינ׳הפנ׳שישלם לאתרוןמתלה רק שנשמר רש״׳י ילמ׳יקשו ‪A‬‬
‫מנ״ל להוציא הפי' מן הפשיטה המוק דלמא איירי שאיןשום מותר‬
‫לזה‪.‬אמד דש־יי!עמן־א מפמ מני וא׳׳כ אם איירי מ׳ פשוטה מוו ק‬
‫קאין וןום מותר יהיה קשה מילת ישלם לאלזיי! »"כ אתי כ די ‪•f h‬‬
 ‫ממא‬
‫ד‬ ‫בבא‬
‫ד״ה ה״א קרב לגבי מזבת אי; תיתא לייל לא ילפילן הבא גזי מור‬
‫משכת ודי' וי״ל דבמקוס משייך לדרוש מלל ופרט לא ילפיני' שור שור‬
‫משבת וכז' ‪ :‬יש להקשות סוג׳א תימא וי׳׳ל אס היא תימה קייזות לננה‬
‫אמר וי״ל בל*! י ה*א האיך אתה מבי! הדיבור ׳שלפניו ד״ה או אילעי‬
‫וא״תא׳׳כ סוני׳זו דלאכהלכת׳זלא צמצ׳שום תירןעל הות*תזלוא"כ‬
‫הוה לי'לחימר תימא ולא וא׳׳ת ומאוד הסוגיא תמוה‪ :‬אצתצדיכי'‬
‫אנו לוננר באשר שיש עוד להקשותיבדיסר שלאתריו ד״ה קרב לגבי‬
‫מיבת בפרק קמא דקילושין י כו' אבל בפ״ק דהולין צ*ע דבתיב כל‬
‫גנעשי עיוי סוכו' ; יש להקשות הי' להתגס׳ לכאישות שסקושי׳ ‪I‬‬
‫כחולין ישס כמקומו לח ^ שי יכאן הקשי שלא במקומו י חלא שיש עוד‬
‫להקשו' כדיבור מלאחריו■ד *ה בין לר' יירא יא׳׳ת מאי׳'כריך ידו׳ והקש!‬
‫‪ b‬המפרשי־ הלא רש״י הדגיש בקושיא זו ותירצה ללי*׳ ‪ .‬היכי‪:‬נצי‬
‫לרכינהו הא לא קיינן בכו והמת יהי' לויאלא נ״ל מהסיגנחיה׳' כך‬
‫באשי שיש בכל הסתי' לפרש בה שני פירושים לפי' ה״א יהי' כל‬
‫כסוביא מתחלה עד סוף שלא^אליבאדהלכתא מ® ס איזה קי שי'אמר‬
‫תכרית לנו לומרזהוא׳׳כ לא יהי' קשה קישי' ההיס׳ כד״האז איכע•‬
‫לחלק באשד שבלאו הכי כוידח הכוני' >ב'א שלא אליבא דהלנתא ;‬
‫י ק שלפ*ז יהי' קמה קיש•' התיינא כדיבר שלאתריו כל׳׳ז ה׳אוי׳׳ל‬
‫דק כא תינח נאם שיהו׳הפי' של וי״ל ע״פ סוגי' הלכתא ׳תייז התימא‬
‫אכל אס לא יהי' הפי׳ של יי*לע"פ סוני' הלכה י הי' קמה על!י״ל‬
‫הצ״ע בחולי! בדיבור נ' יא*כ י הי' קימור לברי היס' ביחד ויאמרו‬
‫בתהלת דיבור ה״א חם תאמר שהסוני' זו לא יהי' אליבא ד־לכתא יהי'‬
‫קמה התימא כל״ז וי^׳ל אכלעכמיו יהי׳ קמההצ׳׳ע בדיביל נ' אע״כ‬
‫שהוא אליבא דהלכהא א"כ תהי' הקומי' ה׳׳א בתימא ושוב יק שר נם‬
‫הדביר ד' ולכאורה יש להקמו' לתה המתינו הת‪1‬ס'>הקמוח התימא‬
‫לייה לא ילפינ׳ ®ר שור ממכת עד שהקשה הג;קש‪.1‬א‪.‬׳ כתבשור ה׳׳ח‬
‫קרב לנכי מזבח אין למה לא הקדיחו תום'י להקמיתקישיתס תיכף‬
‫כשהקמה תי>‪.‬קשן■ אימא זגפל כלל שזר וקתורכדע מין בכלל אלא מה‬
‫שבפרט היה נהם להקשית תיכף תייגא למת לא ילכיגן מור שיר ת״כת‬
‫מהרי לח ידעו בקומית׳ש ש נח ככלל ופרטילדחית ה‪'':‬ש יהיה לכס ימם‬
‫להקשית ולתיז א'לאצא*ל חיךאפה־מבי! קושי'מהרש*א על ינה ‪:‬הקש י‬
‫התיס' במטקנא ל׳׳ל רי בוי' של כסף ישיב לבעליו לרכות ■עיכת לילף‬
‫גנ״ש של שוי מור ״שכת הקשה וז*לחכל קמהדח*כ תרי פרטא שור‬
‫וחמויר ל*למנתד פרטאהיה יליף משכת ולמאן לחית לי׳ שביתת כליס‬
‫בשבת ניחא וכל׳ איל לינאי דקי*ל כב*ה ק‪8‬ה ע׳׳ש ‪ :‬אלא נ״ל יייהא*‬
‫טעתא לא רצו התום' לסקדס עצמס ולהקשות על המקש! הראשון‬
‫שה*א באינת כקושי' מהרם*א להמקש! הוכיח עצמו שי‪''1‬כ ‪fi'ii‬‬
‫ללמוד הג*ש'משוד שלר יע*כ הוא כלל ופרט קאל*כרי' קשהלי‪-‬ימרי‬
‫סרעא ל״ל שור ותמיר הלא הלכתא כי״ה דאי( שכיתת כליס בשבת‬
‫וא״כיכחר פרטיסני לי למעט אדם והי׳פשוט להמקש! ומסתמא הסוני'‬
‫אליבא דהלכתא וע״כ לא היה נס ינקים להקשית להתיש'על הינקש}‬
‫על״ל להקשית על רבנן דילמא ס״ל כב״ש יוכל שמראי התום׳ שהקדה‬
‫?מקשן לאחר זה הי' נכתוב אי כתבש ר ה*ח קרב לנכי מזבח אין א״ל‬
‫ע*כ הודיחו עצמם התום' דע*כ או דסי׳׳ל ל״ה־נקשן דפשוט לו שהלכה‬
‫כנ״ש שיש איסר שניחת נליש בשבת או שעכ*פ שהוא מסו׳פקנאם יש‬
‫שכיתת כלים כשבת דאל*כ אלא ■פמוט לו שאין' שביתת בלים כפי ‪ppj‬‬
‫הלנה■א״ב חשה ל״ללהקמי' לאס נאמר מד פרטא הי' אימר קרב לנכי‬
‫מזבח אין טפי׳ היה לו להקמו' אם נאת ח־ פרטא דהיינו שור לכל‬
‫הייתי לותד שוי שיר משבת והיייתי מרבה כל הבהמות יהעופת לכ^‬
‫כדי‬ ‫היצעיכה התירה לכתוב נם פרט השס חמור‬
‫שיהיס קדה ל־ אם היה נ*ש לא הייתי ציי ר לפיט השני אלא שהא‬
‫התירה להורות שהוא כלל ופרט וכלל ותנ׳׳ל לרבות עופת מהיי זאת‬
‫העיקר הוכחת המקש! להיזשות מהוא כלל יפיע ולא נ״ש כאשר‬
‫כתבנו אלא מלהוצטררהתקשן לדחיק׳עצמ ולהקשות דלמא קרב לנכי‬
‫מזבחע״ת או שיס״ל שהלכה כב״יששיש שביתת כליש או מה^ן ינהופק‬
‫יאי׳כע״כ מה מהקמה אימא ונפל בלל שוד וחמור פיט איינלאמילתא‬
‫למפיע שהקשה כלא ?׳‪:‬רה י ק דלמא הוא כלל ופרט לא נ*ש ע׳׳ב יפה‬
‫יבקשו רתום' חנ״ל להקמות דלייה לא נילף בנ״ש כתו נכי חסימה‬
‫ופריקה לקי׳ן ו ונס כמסקנא דמרכינ׳' עופת מכסן >מ‪1‬כ לבעליו‬
‫קשה ל״ל כאשר שע"כ מלא ס״ל פוציא הלפהיזועפ׳׳י כלכת' והתקמן‬
‫לאהיהס״ל הלדהכג״השאי; שביתת כלי^ם במכת וח"כ צרי כי ׳ אנו‬
‫®ד ותחור לני״ש וא״ב ל״ל כסף ישיב דמנצל להמקש; להקשית דלמא‬
‫ם*ל לרבנן ככ״מבאשר שע"כ לא היה פשיע לה^ייקש! מהלכה כב״ה‬
‫יא*כ לא היהצאיך להקשו׳ דלמא קרב לגבי מזציז אין כאשר כתבנו‬
‫וא^כ חין מקום לקושיא תכיש״א שעיקר קושיא התוס׳יעל המקשן״נ*ל‬
‫להקשות‬ ‫'‬
‫מסכת‬ ‫אהר‬
‫פישק■לי' שלא היה צדך הפנא ל^שמיענןדן פעיט כזה פלל פשיטו(‬
‫שי״ח»ו‪,‬ךם גוכה תהילה שהוא ניעי ׳‪-‬כמתת' יא*כ לתה אמר המקשג‬
‫כלפוש ראשין‪!j 1‬כר תכי‪1‬׳א לי' ‪:‬אל! היה צריך להכמיענו דין זה‬
‫אליבא‪ .‬דר?י הל׳יל בקיצור למהא‪-‬ין■ הראשון נשכר לר*> שהרי הוא כ״ת‬
‫לכך פירש׳׳ שינ״ת הוא רבותא שיא■ ה׳׳א■אן! לר*> “הניזק הואכ״ת‬
‫מ״א אאארוז ׳לה״א כמו ■נכי ב״אשקדם ונבהשלא נכה כלום תהניזק‬
‫יהציזק אוזר ונוכה התנו שף היא שהדין נך בשני נזקין ובאמת יש‬
‫האלוקא ביןהתאור הגדול ותלזיוות ה' י שהמאור פליג על רשי' כא(‪,‬‬
‫וס״ל שאף כניזיקין הדין כך והתלה תת ה' תע‪-‬תד' דכרי רשי' וא"כ‬
‫נאש היה יממיענדהתנא ראשו! ראשון נשבר היה ינשתיענו ת*ת‬
‫רבותא לדך יפה הוכית רש'' להביא כאןנזיש ה״א לדתות הניזק לכ״ת‬
‫משועשקשה לרשי״ייל״ה אתר המקש! ראשון ראשו; נשכי מכע׳׳י כאלו‬
‫הותדבות׳ ש*ש‪5:‬י צירך ותכעי להשמיענו לפך פירשי' שהיה כך ה׳׳א‬
‫רק מבא׳מא ל"‪ 5‬ל ‪ p‬יפה אתר התקשו לשון תבעי׳ רק שקמה ע׳יז‬
‫נזדאירשי׳הואפרשן הזכרת לעשות פירש על■דברי המקשןמ*ש בלשונו‬
‫מניעי' אך קשה‪.‬דלתה זה ‪ ,‬להמקשן שאומר דני שנתיש לומר מה‬
‫שאינז צריך לקופימי ואדרבא היא לנגדו צשישה׳׳א שאף בניזק כמו גני‬
‫נ״חוא״פ נאמר שה״א הוא האתת ולכךאף לר״י האתרון נש‪:‬ר אבל‬
‫נ״׳ל‪ ,‬שהיכראהתקשן להביא שישה״א וריעות מאולקת אליבא ו ר׳׳י‬
‫נ דין נ׳זיק אאר נ׳זיק שיש ה״א שהוא ככ״א כת״ש כשם המאיר הגדול‬
‫שאש לא הביא ■כךהי ' קשה לי איך עלה על דעתו לותר מאתי' הממני'‬
‫צר*יהלא קשה הקומי' שהקשיני לפיל הלא יי ע אאיית הלכר כקדמותו‬
‫כ»ו שהקשה כסוף מע"כ ההיפ' כר״ע וא"כ יהי' קשי' רישא ר״י‬
‫זסיפא‪-‬ר״ע לכךהק־יס ואתר אלו אמר ר"מ ראשון ראשיו נשכר פה‬
‫ודהמתוקמחכל התתני'■כרי* אפיס שאמרו שר׳ימ ור״שבלינא‬
‫נפאגתי'המאור הגדול ירשי' דר"מ ס״ל פרשי' דראשוןדאשזן נשכר‬
‫‪ .‬צלא דמי' נזיק׳! לנ^׳א כתו שכתב רמי' כאן לר׳״ש ס׳׳לישאף נזיקן'‬
‫דנם כביתואתר!! איורי! נש‪,‬ר אין להקשית איך ׳‪:‬ול לביא י׳׳ ש‬
‫אליבא דד' ישמעאל הרי סבר ששניהם מותפ■' ור*׳ ‪ Y 0‬שהתה כ׳ית‬
‫‪ 3r‬איני קושי'שהדי כבר הוכאנו שע״ב לתום' ר״שיאיירי כמכבר עמד‬
‫נדי! זכאמת תוכא לעיל גנ מי' דף' ל׳׳ג ע״בדלא פליגי ך*> ור*ע‬
‫^לא כמלא עמד בדי! אכלכשעמל אששר מס״ל נם לל׳׳י שהת' שותפי׳‬
‫וא״פהובראהמקשן להביא ראשו!ראמין תבעי'להודיע מימה״א‬
‫שאתלון איורק גשכר וא׳יכאם היה התנא ד*ת ראשון ראשון נשכ'י‬
‫»‪6‬ה היה כל המשנה כרי^יוהיה פליגי במני סכיות מכתבנו • דך ה׳׳א‪.‬‬
‫»ל״ז יהיה יפה עולה סוני'■ כל הלכה תוס' ורש״׳יאכל עכשיו אני‬
‫מקשההבלו״זילא המתין המקש! להקשות א• הכי אימא סיפא עד‪.‬‬
‫לאאישהכי! רבין י ■בלז״ז ה״א שכ^״זהיה המקשן סוכר שהתרצן‬
‫נלעיל מתירו אס יש חותר כניקיי הייז זה אליבא דר״׳ע כתו מהקשה‬
‫ר‪:‬״• כאמת ^ הי ה ס׳׳ל להמקש; וא״כ כילו תתני' אתי' כי׳־ע אבל‬
‫»כשידכש^ן יבק'ואמי בשם ר*י משום פשיעת שומרי' נגעו בו קשה‬
‫גפלמא נאם התאני' כר*׳ א*כ יהי' כל העעם של מ תני' משום‬
‫השיעת מוייי ‘‪ '.‬אבל כאם היא כל״ו! הנה מ*ש י ברישא אתיו! נשכר‬
‫לי *‪1‬ע איני מטעם פשיעת שומרי' רק מצי שהמה שותפי' רק במ*ש‬
‫»יזויר לשלפציו הוא מצי פמיעא מימיי' יא׳׳כ איך אתל רב<ן‪.‬מצד פשיעת‬
‫מו תיי' מ‪*1‬כ משמע שלל ה ׳ית‪ ' ’:‬היאר*י ילא ר״ע ע׳יכ התשה‪.‬שפיי‬
‫רימא ר״י זגויפא ד*ע כךה׳׳א בלי^זאכל עכמ‪.‬יו אני מוזר ומקשה למה‬
‫לי ש*י להמתין יכתב והא לא דמיא ומאי ה״א‪ .‬ינשום שראה להחתשן‬
‫סאמר ראשק‪:‬מביע‪ srfi' :‬ל*ל להמקשן באתת כיכר שפתים אך למיתר‬
‫>זה ה*א‪,‬׳נשום‪.‬שבא־ להורת ביה שבאם היה אימי שיאשון נמכר הי'‬
‫אפשר להעמיד■ כל המשנה כר*י קמה ל׳ כאש הדבר ‪ p‬נס הייס ל״ל‬
‫לת^צן ל תידכנון שתפסו ׳ורישא ר״י לוקמא אף בלא תפסו מה רקמה‬
‫ראשיו נשפי »בפ>' לי' דלמאימשום יס״ל מהדין ב׳־ת ינ‪-‬זק שיים כמו‬
‫שהיינו אומרי' מוי אמינא אליבא דר*ש כו^י׳זה׳׳א דהתקש! ג*כ •דע‬
‫מדברי ר׳ צגי! מאמי מדין'פשיעת שרמי ' נגע בו וע*כ היכרת‬
‫להיעיגילהמתציתי׳יימתיפשיאבנ ענמייהדרא קזשי׳לדיכתי א׳ב היה‬
‫לו להקשות רישא ר*י וסיפא‪.‬ר*עבלו*ו ; ע*כ דכח הגאון הנ*ל‬
‫הפוךבהדכולא נה ‪:‬‬
‫ודוק הטיב מאיד *‬
‫מזרת• אל אלה״י עולם* ולאאכו־^ז ולא נכלם‬
‫»וגי' דחמ־ור ולא כלים *‬
‫כשם אא״י יגאו׳ הנ*ל בדףנ*נ ע׳״ב פירקא נפל לתובישור זרליו ובו׳‬
‫* עי ק &ים>נ ע» עי' ג מי מ׳ א ימהי׳*‪ 6‬המייכי' לזס העני* מו ס*‬
 ‫בג‬ ‫יוסף‬ ‫קמא‬ ‫ססבת כבא‬
‫אבימקש* למסקנת■ הנמ' ל״ללמילף תככף ישיבלילף מג״ש שהרז‬
‫גחשר טא‪.‬הריבוי הדי נתבטל הנלל ופלט צ״ל לנמרא למילף תכנון*‬
‫ישיב ללמד כנת' חשבת נמו נבי מסיתה ופריקה ולפי משמעות הנימר־‬
‫למה שאנו ליתרי' יע׳׳ש שהרי לא‪.‬הוכירה הצת' ג׳׳ש כלו׳זה״א נתירן'‬
‫מהרשאשא׳׳א ללמוד בב*ש דא״ב לא יהי' אליבא דהילכתא ד^‪*":‬‬
‫ק«ה תרי נרגא ליל אבל עכשיו כבר הקשינו ידר יונתן י זאמרת‬
‫סהסוניא לאו אליבא דהלכתא וא׳יכה־רא קושיא כתימא לקישי׳קיימת■‬
‫למהקנא ל״ל למילף מנסף נלמד נו''ש בודאיכפיסגנמ המקש! שלא‬
‫ידע הרבוי לבטל הנלל ופרט א׳יכ היה הכלל ■וצרג( מנגל הנ״ש ■אפל‬
‫לפי המסקנא שככר בא הרבו*‪ .‬נבטל הכלל ל׳׳ל למילף הריבולמכסף‬
‫ישיב נלמד משיר שור כמו נבי שבת אע״ככתיח מהרש*א שההוניא‬
‫להכא אליבא דהלכתא א״כ הא״ת כדיבור היאשיןיזזיה תימא קיימת ‘‬
‫אך כלו״ז כלא הדיבור השלישי ה*א דלעולס הסיני׳ דלא אליבא דהלכתת‬
‫יא''כ אין מקום לקושיא הא' כדיבור הא' משוהשע״כ כפי פי׳התורתי‬
‫הוא אמת אף שלא נזכרה הג׳׳ש ממרא מ״מ לפי המסקנא הלימוד הוא‬
‫יוב״ש דאל׳'כ אלא כפי' מהרשא צאי! אנו לוי לי' מני׳ש יהי‪ :.‬קביש׳‬
‫קושיא שלנו למה להתירה לכתיב למותר חתוי לא היה להתורה רן‬
‫לכאוב שור זהיינו לומדי' סכל משכת כמו ככתבו לעיל ככיאד יותר‬
‫זא"כ חתירן הא״ת בדיבור הא' והתימא סינו ר ה׳׳ב • אכל עכשיו‬
‫קשהקיש׳א הצ׳׳ע בדיבור שאס כ פי'כ פי׳ המזרחי קשכת״סל״ל‬
‫גלרזה״א נתיר! של הנ״א שאם לא היה הנ*ש ה׳׳אאין התקרא חצא‬
‫מידי‪.‬פשוטה שר וחמור דוקא ותו לא והרימי היינו מניחעלדרשא‬
‫יוחריקי אשל עכשיו קשה ‪:‬צ״ע אע"כ אף בתקוסי שאין נ״ש אין אנו‬
‫מנימי' הריבוי לדרנא אהריתי וח׳׳ה הדק"ל וע״כ צריכי' אנו לחזור‬
‫לפירושא של מהיש״א והקיש שהקשינו עליו היא בלא זה קושיא וא׳ייה‬
‫ע״יכ הכת יא אליבא דהל‪:.‬ת'וא'כ הדיאיהקישי' התימא אוהקושי׳וא״ת‬
‫לדיכתיה ‪ :‬אךשקשה ע׳׳ז למהלההוצ(' להוכיח שא״ת או התימא יהיה‬
‫קושיא קיימת מכת שהובחנו שכפי׳הוא בפי׳ מהרשאדהיי אף אש>‪>S‬׳■‬
‫פי' המזרחי אמת ניכל להוכיח שע״כהסוניא זו כהלדתא ומ׳^יא פא®‬
‫הפי׳ כתזיחי א"כ קשה ל״ל תריפרטי אע*כ הסוניאשלא כה״תא‬
‫זא"כ אין תקום לקישיא הא״ת שבדיבור ה״א ‪ :‬ז״א שכרייש לישב נם'‬
‫עי' המזרחי שיהיה כהלכתא וא"כ קשהל״ל צהתיס' להעמיד יסוד‬
‫קושיא שלהם שיהיה נדחה פ־' ׳ המירחי ־ לזה‪-‬הכיאו התוכ׳הדיבוי‬
‫ה״ד להורת שע"כ תז‪ :‬יינרח שא״א צישב המזרחי עפ״יפסק הלכה‬
‫ע״כ יפה הזניחו התוס' לסתור פי' המזרחי מנח דיכוי י " נ שהד*‬
‫באמת יש לתמי' לפי ת״ש מהדשא שרש"׳ •סתור רכריו בחומש שלא‬
‫אליבאדהלכתאובאזזת לא דקדק יפה שכדי יש להקשז׳לדברי תה ׳ש״א‬
‫שךתב עלפי האמת יהיה לדברי רש״י מ״ש קי ימת וח״ב ס"ל לדש►‬
‫ששביתת כליס הסורי' נשכת ולכך צריך המיעוט של חתזר למע‪ 9‬ו‬
‫כלים כך יהיה האמת לרש״י א״ב קשה ל״ל לרש׳׳י לכתיב בדיבור ה״א‬
‫כהלכה זו שור ולא אדה מדלאכתיב זנפל שמה הניפלאלמא למעוטי‬
‫אתי לתה לאפי' רש״יתיכף האחת שאנו ילפיני' שור שור‬
‫משכת וא׳׳כ ממילא ממועט אדם כת״ש כתוס' להנחה הקשתיו זלא‬
‫לדבר אחר וחמוד אתי למעט כליס שהיילפ״ד המישא האתת כ! זנ»‬
‫על המזרחי יש להקשות שהקפה על לש״י א*כ דשזר בזר אתיא לנ״ש‬
‫א"כ איךיליף מני' שוד זלא אלסזמ׳ ע״שכאזלך ותירן וי״לאע״נ‬
‫דנזרינן ככל הש״ס שזר שיר משכת צרבות כל בהמה וחיה מ"מ השתא‬
‫לו כעליס דלא‬ ‫דאתי קרא דכסף ישיב לבעליו לרכיחכל דבר שיש‬
‫נילף מכלל ופרט לומר שוראקתידי חחרינא לאתי לא צריך לכתיב‬
‫שיר ותמוי* כלי לצמד שור שיר משכת אלא ה״ל לכתוב ונפל שת*‬
‫הנופל ומדכתב שירוחנמר ע"כ למשטי שור ולא אדס חמור ולא כלי©‬
‫ה‪:‬א דאתיוכאתת ישלתמי' על המזרחי שלאהקשהמידי}גתחילהמאי‬
‫הקשה היון שצריך אני שור לג״ש מנ׳׳ל למעט כלים מקמוד דלמא חתור‬
‫בא למעט ארס ישיר צריך אני לנ׳׳ש הקושיא מעיקרא ליתא שהדי‬
‫כתבי התיס' שנכי שגת ממועט אדם ממי^ וא״ג ע"כ לימור נא‬
‫למעט כלים ולא הוכרח לתירץ אחר וכי היה נעלס ילתגו דברי תום'‬
‫אלו שהרי תירוצו הוא מיהודי של תום'■אבל נ״ל שגט ■ייהמזרתי היה‬
‫קשה קיש׳א שלי על יש׳־י לתה כתב גתחלת הדיבור שור ולא ננ«[א לו‬
‫‪-‬וזלא כתי׳כי יפיל הנופל ולמה לא מיעוט משכת אידס כתוס׳שהרי־לש״י‬
‫בהמזש ס״ל שלאמיז מ׳׳ש קיימ׳ולא בא'לריבוישל כהףאלאלכנגלהכלל‬
‫ופרט וא"כ ה״לל למעגי אדם משגת ולא מק* יפיל מופל ז אלא שרש"*‬
‫גקמר מקושית מהרש"א באם שהאמת שאט לומדי' מג^״ש א״ש ע*כ‬
‫ללאאליכצן‪.‬דהלכתא ‪.‬דתל״כ■ הרי צרביא■ל״ל ‪ .‬לכאוב חד פרט לנ״ס‬
‫וממילא ממועט ארס יכלי׳ובאמת איןקושי׳מסרשאקושי׳מעיקר^אבהר*‬
‫ה;׳ שלא תמצא אישר שניח‪,‬ת כלינזבשבת ־כצ״המ״מ לא התענו פליש‬
‫מקשלומי■‬
‫^ ה ל‬
‫לבסשית לכי סברתי שהיה‪ ,.‬סוכל שי!‪>|'-‬עי‪:)( 1:‬לכה מ״ ה ‪.‬‬
‫לפי כצזתת של תירןתום׳ כת ירצו דנמקום שיש לדרש‬
‫בכלל ועדת לצז ילפינן שיר שור משכת ולכוצריךהד׳בו* של‬
‫*סן( יש‪1‬כ לנעליו יש לפרש תירן התוס'כל דרכי' הירךהי^' כמז‬
‫מהנין כמורתי תירן של תום' והדרך כשני כפי כמת מהרש״צוכתית‬
‫‪p!p‬־ דה״גו לפי הברת סמזירן׳ ס־׳ל שהאמת הא כנח' לפי התסקנצ!‬
‫פאנו מרבי' טי׳׳ששזר שוי משנת ולא בא הרבי׳ של כסן(‪.‬ישז‪ 3‬לבעליי‬
‫אלא לפטל שלא נלמד ששור ותמיר מא כלל ופרע ותכטלהנ״שע״כ‬
‫שא הדכוי של כסל( ישוב להורת שאי! זה כלל ופרכיוא׳׳ה נשארה הנ*ש‬
‫כמקומה לחסקנא ות״כע״ה לפי הכנת המזרחי כי דבריו נלמדו מדברי‬
‫י‪1‬תוס' אלו א״כ ת"כ ס״ל ישאף לכי כתסקהא ע"כ הסוני' שלא אליבא‬
‫דהלכתא דח"כ י הי' קשה ל*ל ב' ‪ .‬היעי כקושי' תהרש״א הלא הלכי*‬
‫כב*ה פא׳ןאלםמאכ על ש״כוא״כ כחד פרטסני אע״כ שהצכא ככ״ש‬
‫שאוסר שי׳כבשבת וא״כצדך הפרנו הש;י * אך המרש״א לא כתב כן‬
‫שפיר' תירן התיס' שבאמת לפי המהקנא אין אנו לומדים הור׳ש או‪fH‬‬
‫אלא מהדכוי של כסף ישיג משוס ‪.‬גס׳׳ל לה‪ 1‬מ' של» שהלכה כב׳׳ס‬
‫שאי!שב>תתכליס וע"כ הוכרחה הנמ' שלנו ללמודאן( לפי לואמא‬
‫מכקז ישוב ולא תג"ש ‪ :‬אלא דעת רש״י בחומש כתב שפ״ל לא אליבא‬
‫להלכתא כב״ש וע״כ צריך פרט ששני למעט כלים אבל רסוגיא שלנו‬
‫*יא אלעא להל‪ :‬תא)אכל למגיה נתבאר שנכז רש״יכק אליבא‬
‫דהלכתא ( והנה נאמת יש להקשות על פירישו של מרישא ודאי הוא‬
‫פי ח יפה שע^׳כלפ׳ האמת נ^יכ אין אנו לומדי'מנ״שמשוס באם כן‬
‫לא יהיה הסיניא אליבא דהלעפא ע"כ היכיח הנ"מ להניח הנ׳׳ש אף ‪.‬‬
‫כש^א‪.‬הרכוי של כסף ישוב לבטל הכלל ופיט משוה שא"א יהי׳ קשה‬
‫פרי פרטא אליבא דכלנתא ל״ל ע"כ הוכרחכסוויא שלנו שלא ללמד‬
‫כ *ש ‪ r‬איל■ אני אקשה ‪ -‬כאס שכדברי מהרשא מקשה לפי האתת על‬
‫*תורה כאס הלנה ככ״ה למה להתורה לכתב תרי פרטא שור וחמור‬
‫לא הי'להתורה לכתוב אלא חד פרט שור או חמור וא׳יכ הייתי לימי‬
‫לחו פרט לרבות כל חיות ועופת טהרי הרנ» של כסף ישיבמירה לנו‬
‫שהיא נ׳׳ט ולי^כלל ופרטיא"כ במל כרט נמעטאדס וכ^ס משבת ולמ'‬
‫זכ‪.‬להתורה להאי ץ־ ולנתב תרי פרסי עד שבשביל כפרט כשני נוכרח‬
‫להגית הנ״ש‪ .‬והוא דבר שפתיס למחסור והנה בשביל יןמיא וו הוכרחנו‬
‫לומד שהשירושישל מורחי'הוא אחתויותדננון ואי[ הס‪1‬גיא אליבא‬
‫דהלכתא ובאמת אס‪ .‬לומדי׳ מנ*ש שור וחמור משבת למעט אדם‬
‫זנליס ולא בא הרכוי של כישף ישיב אלא להורת שכנ״שכמקומה‬
‫עומדת ולבטל‪.‬הנללופרט • אך שקשה עלפי' שלהתזיחי לפי האמת‬
‫ל״ל הנ״ש כיוןשטכל ללמוד מכסןישובזבכ׳הובאה קמי׳זו כסת' קיצור‬
‫מזרחיות׳) לתרןכמו שתית כשס הגור ארי' דתי לאו כנ׳׳שלא הוי‬
‫מפקיהקרא מפשוטי' דתשמע שור ואמור הין מידי אחרינא לא והוה‬
‫מוקמיני' כרכוי של כסף ישיב לדרשה אחריתי אכל השתא דביל מקו®■‬
‫ילניג' שיר שור משבת אלא שהכלל ופרט מבעל הנ׳׳ש ניחא לן לא‪ 1‬קמ'‬
‫גסף‪1‬שיכ לרכות נל מידי ולבטל הסלל ופרט כי היכי שישאר כג׳׳ב‬
‫נתקומה כך ‪ .‬תירן נשס גור הארי' ע״שאבל תירן זה אינו עולה‬
‫כהזנן‪.‬דא"כ קשה הצ״ע כד׳׳׳ת »' דאס כדבריו כן הוא דאס לא היה‬
‫רג״ש סה אמריג! אין תקרא יוצא תן הפשוטה ושור ואתור דוקא ולא‬
‫מדי אחרינ׳אףשיהיה הרנוי של כסףישיב היינו תניחי׳לדרשא אחריתי‬
‫א׳לכיבני כל מעשי עתי' שאין שם שום נ^׳ש אמאי לאאמרינןשאין‬
‫המקרא יוצא תן הפשוטה דוקא עייי' וכל הקרוב למזבח כתוהו ות׳׳א‬
‫דל^!י לישנא דצזחר לקמן כל רכוי מנטל הפרט אני אומ׳שאנ׳ח הרסי‬
‫לדרש׳אחדפיהלא אי;שס נ״ש אע״כצא״ל שאףשאיןנ״ש הרכוי מבטל‬
‫הכלל נפרצווא״כ הדרא קושיא לדוכתי׳ על המזרחי' שהוא אומר שאף‬
‫לפי האמת ■אנו לומדי' תן הנ״ש דקשה ל׳׳ל הנ״ש שעייכ מכח קושיא‬
‫זז נוכיח לדחוק עצמינו לפירושא של מ־רשאאף שהקשינו עליו ‪:‬‬
‫ו ב ז ד ״יו ל בו ^י ע לתרץ ההוי״זחושיא התימאוי״לולבאר‬
‫כל דברי התוס' שהפוס' התחילו בדיבור‬
‫הא'להורת‪.‬התימא שהסוניא זו ב*א לאו אליבא דכלכתא מנח שהיא‬
‫דלא' כר' יונתן אך אתרו וא״ת א"כ אין הסוניא‪ .‬זו אליבא דהלכתא‬
‫יק־שלא רצו להקשות קושיא זי לתימאדלתתתיתת שאין זה קושיא שכל'‬
‫קושיא‪ 11‬מרבי יונתן תוכח שהסוניא זו ללא בהלכתא והר״י נס בב'‬
‫איתו‪,‬ואת כנו ישתמיהזו ע*כ היכיחו ונתמכמו להוכיח שע"כ הסוני'‬
‫זו אליבא דהלכתא דאל״ר •יהי'קשה התימא כדיבור שני ל״ללמילף‬
‫נ״ש שוי שורימשבתדע״ר המקשה לא ידע ההלכתא כאשר שתבנו‬
‫וא"כ קשהיגס לפי התסקנא כאשר כתבנו מנ״ל להמקשן להקשית טפי‬
‫היהלו לתת שחכמי' ס׳׳ל כב״שכאשר כתבנו כל׳׳ז ה׳׳אוי׳׳ל דבמקן'‬
‫ששיץ ^■רוש כלל ופרט לא דדשינין ג״ש אי לאו הריבוי אכל עכשיז‬
 ‫יוסף‬ ‫לנוא‬ ‫מסכת בבא‬
‫והיגת יהי' לו וא ’ כ מוכרח*' איו לומר שדש** לא ממעט אלט משכין‬
‫זחיייכהדרא קושי'לדוכתי שהקשה תהיש״א‪ .‬שרש״י כוא לא אליכא‬
‫דהלכתאוע״כהיכרחו התום'לסתור עי' המורחי כדיבור הג׳כלי‬
‫‪ .‬לחזי[ התימא ואית דלעיל וחזור לאחולן ודוקהיטינ מאוד ;‬
‫‪ 1‬א ח י ורעי א־כרה! דברים הטעונ•! כרכה לעניהם‬ ‫‪/‬‬
‫ולאחריהם כחיהט ירצו שבח כניוא דאתיממילי‬ ‫*‬
‫מעליותא דאתאתלו משמי'דנכרא ככולאה״האחי הצעיר הר ‪5‬‬
‫הייוכלג כתולה הרין ושנון ח' שמחהנרו' אב״ד דק״ק קאמינקא חתן‬
‫הרבני הנגיד המפורסס מוכתר כנימוסיס מ' עזריאל נרו' מק*ק‬
‫לנונ אשר הרצה דנריו כתחילה לעני ‪ ,‬נדולי הדור נכית מותכא רכא‬
‫טל ש"נ הרב הגאון אמיתי מ' חיים כהן נרו' אכ*ר ק״ק לסב והגליל‬
‫יצו'‬
‫ב מ ס כ ף ן זו בלן ך*ב סוני א דאשו משום חציי עיין כל הסוניא‬
‫עד דן ך"נ סון ע״א גידם אחלה לדבר יש לדקדק‬
‫לחה לא הקשה המקש! הקושיא תמתני' דהכלב תיכן ולמההפסיק‬
‫במה דאמר ור״י מ׳׳ט לא אמר וכו׳הלא זאת לא קיימי אליכא למסקנ ׳‬
‫ד״אן יאית ליה חציו אית ליה נמי ינמונא בו' ונסתרה ואת ההכלא‬
‫דהציו מכתו קאזלי שנית למה לא הקשה על'המקשן הראשון להוכיח‬
‫ממתני' דהכלב ראשו משום חציו יא״ב תיקשי לנפש׳ כללא דטמון‬
‫לפטור ‪ :‬ולפי פשועו היינו יכולים ליתר ולא היה יכיל להקשית חקודנן‬
‫דיכולר׳יוחנן לתרזאנא סכרי כר* י וטמון חייניקאחרזהדרבא‬
‫בענחו הכיא קלא ומתני' דמהייע ליה ולכך רנא נופיה מקשי על‬
‫הלכתית דסתריוכך הוא הפשוט (אבל על המקשן הראשון יהוכרק‬
‫תחתני' דאשו משוס חציי תקשי למתני׳הלשתא רטתון ! עוד קשי!‬
‫על התקשן למקשה ממתני' דהשילח כיד ח״שז ושורש הקושיא נוב*‬
‫מן הברייתא דחימר בשור כפירש *י וקשה ליקשי בקיצור מן הברייתא‬
‫‪1‬ט*פ פשטו נוכל להשוות פשט הגמרא משים למן הנמיא הנ׳׳ל לא היי*‬
‫יכיל להקשות דה׳׳א איידי כאש שאקשלו אכל ממתני' מקש' שפיר דאי‬
‫נאש שאינו שלו אתאי חייב בדיני שתים לת״ד אשי משוס ממונא ובאש‬
‫שאיני שלו אין עליו חיוב כלל לפירש״י)כךכוא הפשוט( עור יש להקשו'‬
‫מאי מקשה ולחייב נעל הגחלת ‪b‬א לפי דברי התום'על הגדיש ה*צ‬
‫דתירצו פעמים שיש נחלת הרכה בחררה וא*כ אן שלא היה רק גחלת‬
‫א' אעפ״ב עיקר החייב משום שלא שיייד הכלב שלא יקח נחלים הרבי(‬
‫ע״ש יא^׳כ מאי מקשה ולחייב נעל הנחלת דילמא איירי שלא הניח י ק‬
‫נחלת ולא ברי הזיקא ■ולכך אין שום חיונ עליי ‪ :‬עור יש לדקדק ברמכם‬
‫זפסוק אשי משום חציו ישוב פהק דטמון פטור ועודשאר דיקדוקל*‬
‫יוכנו מאלץ ‪ :‬וקודם לוה יש להקשות קושיא עצומה למה להמקשן‬
‫להקשות קושיתו הא' וצרין* לדיזוק לפי' תום' דעל של כלבו לא חייט‬
‫התורה היה לו להקשות כך נשלמא לת״ד אשו משוס חציו ניחא דלא‬
‫יזחייב נעל הגקלת כפירש״י דלמ*ד משום חציו בעל נחלת פטור אלא‬
‫למ״ד משוס ממונח לתייב כמי נעל נחלת ואין לומר דא״רי כששיתר‬
‫נחלתו הא ע*כ זהרלדקשןלא איירי נששימר יא״כ מאי קאמר הא לאו‬
‫מתונא דכעל כלכ משמע דאי הוה ממו ן׳שלו היה חויב דדל כלב מהבא‬
‫הרי החיוב משים ממוצא ואי איירי נששימר גחלתו נם א׳ הוה ממון‬
‫שלוהיה פטור אע"כ איירי נשלא שימר נחלתי ואיןלומ׳דקישית המקש!‬
‫באתת כך היאא״כ מאיקתתרן כדאדיה הא קושית המקשןהוא‬
‫דנם כעל הנפלח ישלם וא״ל דכך הוא התירון בדאיי' וא"כ גט נעל‬
‫הנהלת ישלם המצי דייי׳ל כמכחז מהרש״א וכאן לא שייך סברת מהרס‬
‫שין ילכך מוקי כדאדי' ולא כדאנח כי היכי דלהוי שייך ח*> מגופו‬
‫ע״ש ז״א זקושיא התקשן המה כסוג אחד ושם לא שייר להקשות כנ״ל‬
‫גכי חנווני להוא שיחר נרו והניח מכפנים וק*ל ‪:‬‬
‫הדברים יתורן דיקלוק מה להניא דברי ר*י הנר ממכס‬ ‫ומתוך‬
‫פטור דהנה יש לדקדק לכאורה מאי דפירש פוס' לקושי'‬
‫של סמקשן א׳׳ה חניוני אמא׳ חייב דלפביר מחלקו והכריח! יאת מכת‬
‫הקושיא דלקמן ע״ש ולכאורה לפרש״י ישיטתו יכוליס אני לומר דכא)‬
‫איירי דהציח מציוני נרו מכחון נר שאינו שלו זפטיד לשיטת רש*י יאין‬
‫דומה לדלקמן נכי נחלת דכא! החנווני וודאי שיתר נרו מנפניס כראוי‬
‫וקאי א״ה של הגמרא כך אא*נ אשומשום חציו א*כ א*צ לאוקמי‬
‫נמסכשכת אכל משוס ממוצא הוכרח לחסכסכת ולזה הניא המקשן‬
‫כלשונו ר''• אתר ננ״ח פטור ובוודאי איירי בנר שלווקאי הקושיא‬
‫נס לפירשי' וק״ל ‪:‬‬
‫ד‪ ?5‬צריך לסכיןמקוד׳הפשט ההלכ׳דכתז שפי׳התוס׳על קוש י׳דר״י‬
‫מ״ט לא את' כר״ל וז*ל אע*פ דק' ומתני׳מסייע' לר״י ת׳‪/‬ן‬
‫היכי‪ .‬יכלו חציו לחייב משו׳ממוצא ער״ל וא"כ נסאנו נאמר חא מקשה‬
‫הש״ס ר״למ״ט לא אתר כר״׳! הצן נ״ב מסייע לי׳ ‪i j‬׳*(? קרא דטמון‬
‫באן רכטן׳רק ל ‪;1‬־ש"י לק״ת למ״ח הי‪:‬י דאש שאינו שלי יליכא מתוג*‬
‫לחייב‬
‫אהר‬
‫מטשלימי »‪ p‬מר ‪ 1st‬י ו ן יום ‪9‬יי‪4‬י לומרייט נב* כללוי* למעט י^דה‬
‫י)מק‪15,‬ר נשלמ‪5‬ו נכי ‪6‬יסל‬ ‫מנליןיס מי״ת ל‪? 6‬״מ ממעטי'‬
‫גימיאי אין תום ‪> S130‬ומגפ שיריה ^ימר כלאיה כעולם ‪ 0 6‬ל‪14‬‬
‫מילה לנו התזרה לאתחרששוליווומר היילו אומר•'אין לךאלאכו‬
‫ייוירושו וא׳י׳ג ?שכא התורה והורט לנו כנ*ש טד השכרא שאלמד שור‬
‫ש!ר משנמ'א^יכ ‪b‬מה ^ואויכ לשכות אשזי נכלא^ וא״נ ה״א אן<‬
‫ל!‪ 7‬פ שמתייג לשכות אכול נכלאיס לכך הוכרתה האורט למעט אדם‬
‫מכלאים אכל גכי >זנ(י נור שהסניא לומנת שמה כגורם א‪7‬ס לוו‬
‫מחויב להכשירו ואן< שכאב התולה נ*ש ללמול משכת הימן' מניח ען‬
‫המצ!תב'לר ‪'0‬כ*ד ולא היא למע' אומשהליהמסתנ׳שמתוי׳נכל התינן‬
‫להכשיר יהי׳מה שיהי׳והמיטו' של אוט א״א שבא רט למעט כלאי׳ולא‬
‫נזל‪1‬י כיי וא^׳כ מכרח דש*י למעט אדם לא משנת אלא מכה כי יפול‬
‫כז' )ולכן יפה הקשה המזרחי( ונמצא ימילז קושיא מהישא שלרש״י‬
‫ל׳יל ב' פ*טי' שהרי לב"ה לא מצינו אימי כלים כשכת וא*כ בחל‬
‫פלט ימעט ‪b‬ים ואלם‪"1‬א טדש״י כשאר מזה ולא לצה למעט אדם‬
‫שהיא כמיב ממועט בשנת משוס המשתכר'להניחו עלכלאי' המיעוט‬
‫מכ*ש כלים שלא סכרו אצל שנת מסכי תיתי לעלות על לב למעטם‬
‫‪1‬ע*כ ממילא אין מקום לקושיא תהלש״א ותלילהלדבריו םיכתכ רש*י‬
‫איו כחומש ש ‪ [4‬אליבא דהלכתא וא״כ יפה הקשה המזרחי דלרש״י‬
‫קשה מצ״ל למעט גלים דלמא שורבא לנ״ש וחתור מאעט אלס שע״כ‬
‫לרש״י ממעטי' אדם ולא כלים ‪7‬א"לכ קשה קושיא מהרשא וגס לתה‬
‫גתב‪ .‬רש"י מכח כי יכול הנופל ותילן כאמת מכח יגדלא כתיב כי‬
‫יעול ממעטי' אדם וחתור נא למעט כלים ; וא"כ לפ׳׳י קשה לתה‬
‫ל?תו‪ ' 0‬לסתור הפי'של יוזרחי כליטר היג כדן לחוק הא״ת של דיכר‬
‫הא' ‪b‬א ‪6‬ף אס יהיה פי' חזייהי אמת שלאמת ניל מנ״ש מ"מ הוא‬
‫אליבא דהלכתא ‪ t‬ונ^ל' שלוה הביאו התום'כדיבור ה*נ ‪:4‬וכיח שע"כ‬
‫יוכרח לבא לש״י שלא אליבא להלכתא שהרי כאמת יש להקשות לתייז‬
‫של מזרחי שאירץ שהאמת הוא שא*צ למעט ארם■ מכח קושיא ראיה‬
‫היה לבאוג כי יפול בו' סתמא וכיה הכל כיבוי אלא נח חמור ליגע ט‬
‫כלים שלאדם א*צ למעוטי ! א!*כ קשה מה החשה המקש! בגת' לאחר‬
‫»ת־רן לו■ אלא א״ק והמת יהיה לו ברין כין לרבנן בין לר״י נו׳ כלים‬
‫שני סיתה וא^יב ל״ל המיעוט של חמור לרבנן והרבוי לר״י מאי מקשה‬
‫דלמאכסיו'צריךאני למעט יגחמו׳אדם וכלים כאמת ממועטי׳תוהמת‬
‫•כיה לו ת*א דלאדם א׳׳צ רנוי שאתטט משור ז״א שהרי צריךשור לנ׳׳ש‬
‫פקושיא המזרתי ומאי אמרת תירוצושל מזרחי וא*צ למעט אדם שא"כ‬
‫היהנגתיב סתם כי יפולכו' ו״א התירו כהיו׳ שהרי אם כיה כת!כ‬
‫ני יפול כו' לנד היינו מלכים אן< כלים ורוק ;‬
‫לאילן המורח׳ שייחלו לפי כחסקנא שאט חרבי'‬ ‫בשלנזא‬
‫מכק< ׳ שינכו' הכל בודאי אין צריך למעט‬
‫צולם שא*כ ‪b‬׳''ל ל^תב כ׳ יפול הנועל סתם אע"כ ‪.‬אדם תמועט‬
‫>נא חמור למעט כלים אבל לעי לימודו של ביית יהי' לו אינו עולה‬
‫הית ‪ :‬ער שמפני קושי' יו הוכרהנו לסתו' המירון של מזרחי זלתדן‬
‫אן< ל‪7‬ש*י שאדם נמעט משכת וא*כ הדי״ק מהלש*א לדוכת׳' שלפי‬
‫רש״י הסוגי' שלא אליבא דהלכתא ‪ 1‬א"כ יפי עשו התום'‬
‫סהוכרמו לסיועת קושי' הא״ת להביא דיכוי ה״ג לסתור פי׳המזרחי *‬
‫אך קש' ע״ו דל עולם אימא לך נם כאן תייזשל מזית* כתו אצל מסקג׳‬
‫»יו*א לא"כ כאן קשה דתנ״ל למעט אדר מ‪:‬ח שקשה דא*כ יכתה‬
‫סתם בי יפול הנופלי״א דא״כלאנוכל למטטכליס אני אומר לושהדי‬
‫קשה מאי מקשהלר׳׳י ל״ל לינות הלא אדרבא לדידי' צריךלרכית‬
‫עלא אמעט מן היות יהי' לו אע"כ צא*(ל כתירן שליש״י שא[( הר־וי‬
‫לת יוכל להוציא את הפסוק תן המשייעי' וא"כ יפה יבולי' אנו כהיום ■‬
‫לקיים סנרת רש״י שיהי' אליבא ‪' f t b‬אי׳ב הד״קל ל״ל לתוס׳לכתור‬
‫פדש״י שפי' המזדהיע״פ שיטתו לקיים קושי' הא״ת כדינורה״א ‪:‬‬
‫זנ״ל שלוה הניאו התום' הדינור הג' להיייע ®ע*כ כאם ה״‪ 11‬מפרש״י‬
‫כשיטח י ש״יעפ״י פי' המזרחי היינו מוכרהי' לומר שהוא לא אליבא‬
‫‪ b1‬כ ^' משום קושי' מזיח׳ יהי' קשה כאן גני אצל הלימוד של והא״ת‬
‫מההקשה התקשז ל״ל למעט צליס אע״ב צא*ל שרש״י לומד אדם‬
‫משכת׳וא״ב יפה הקשה חהיש״א וע*ב הוכרח תום' להניא ייכר הג'‬
‫ות״א שלא קשה מידי דע״ב יהי' קשה לכתזצ כי יפול הנופל אני אויור‬
‫שיי״ככהיום נם כלים ימוטט ולא ינא הריטי לכטל מחשתעות השתה‬
‫ז״א דהםנרא היא שהריבוי יבול לבטל אן חשיועותהכתוכ ומ^׳א רע״ה‬
‫אין הריטי מנעל משמעות הבתובדאל״ב מאי פריו הגח' לר*ו ל״ל‬
‫רוכוי לזה תידצז מןו ס' קי שי'זו נ הייו אחר וא״ב כודאי אין אנו‬
‫מגכדח׳' לומר הסכיא׳חלושה שהד כוי לא יוכל לבטל משמעית השתה‬
‫פמ״ש תכר״ס בחידושי! זא״ב הדיאקישי' ?תזרתי לרומי לעיל‪ 1‬י׳‬
 ‫כד‬ ‫י\־םף‬ ‫מסכת כבא קכזא‬
‫הש״ס קאי לל׳ יוחנן ולחייב כעל נחלת על מקוש נחלת‬
‫דאית בי׳מששאזלכאודהיש להוכיח לגס לפי פי׳כפשוטכשיטהמוכריז‬
‫להיות קישי' הש״ס אמקוס נחלת יקשה מאי פריך ולחייב כה״ג‬
‫הא אי' דן מ״ו א מר דכא הכניס שויו לחצן־ חכירושלא כישוי^‬
‫‪t‬‬ ‫וחפר כה בול חייב בעל השור‬
‫כנזק החצר וכעה״ת חייב בנוק׳ בור אע״נ דאמרינן איש כור ולא‬
‫ש־'כ ה״ה כר״ה אבל הכא כיו! דאית לי' לכה*ח לכסוי ולא כהי כ^וז‬
‫דכרי ומי א*פ אף הפא כיון יהכלכ הכניס הנחלת להגדיש חכירו‬
‫לתי נה על מקום נחלת מחוייב נס בהנ״ח כיז ן דמנטנו סיא כתו שירו‬
‫חפר בור אכל תתקוס נחלת ואילך כיון דתית לי' לכעלהנדיש לכסוי‬
‫כתא! לכרי׳ רמי לותיא דהתם ולא יתחיי? אולא בעל כלב דאצלו הוא‬
‫חציו אכל כעל נחלת ‪r‬לא הוה חייט אלא משוס תתונא כיה כיט שידו‬
‫שעשה כור וחייב על הכור ולא‪ .‬על נזקי בור אכל לפי' מוס' דפיר *‬
‫דקושי׳ולחייב בעכ׳אנ בגדש שלו וכפירוש הוא שינכה מחלקו יוכל להיוא‬
‫הקושיא שפיר אף חמקוס גחלת ואילך כהכרת הנ׳יל^יין יהנדיש ש!לו‬
‫והחיוכ היה מוטל עליו כאשר פרשתי וא*כ ינכהמתלקו ודיח' הטינ‬
‫כי קצרתי ותכם יבין מדעתו ויתירו לכאורה אף קושית מסרס שיף‬
‫שהקשה על תהרש “א איך יוכל לאוקיני באנחאנו מי תיקשי אתאו‬
‫משלם ח*נ מני® ע״ש והנה כאשר פרשתי קאי קישית הש״ס ולחייב‬
‫על גחלת על מקזם נחצת וא*כ יתחזק קושית מהרש״א■ וניחא לאוקעי‬
‫כדאנח אנוחי ומשלחים נזק ביתד בעס״כ עם בעה״נ ולא קשיא קושיא‬
‫הנ״ליאתאי משלם מניפו דע״ז לח קאתר הברייתא ח״נ מניפו על‬
‫מקום הנחלות והכן הטיב כי קצרתי ודנק ‪1‬‬
‫לכל תכי! ע״ש ונראה ע"פ דעוד נוכל להמציא הברא ינפק‪ 1‬תאעלפ׳'‬
‫מ צי ע א‬ ‫ב ב א‬ ‫מ סב ת‬
‫הכעירה כיר ח׳׳שו והדליקו הנריש ושם היה ע;ל בפ‪1‬ת והתם על‬
‫כ פ ר ק התפקיד דף ל׳י עיין כל הסוני ׳ עד סוף עמוד עם מום׳‬
‫י !מפרשי' ופוסקים השייכי׳ תמיחשי)אתי הרב( כמופלג‬
‫כתירה חריף ושנון מ' שמחה נר*ו אב״ד ק״ק קאתינקא חתן הרבני‬
‫הנגיד מפורסם תוכתר בנימוסי! הקצין ‪.‬מ׳עזריאל מק^׳ק לכוב אשר‬
‫הראה חזותו לדכים גדולים חקרי לב בהתאספו העדרים בבית מזתכא‬
‫רנא של ש״ב הגאון במדרשו רנן שכ״ה ח׳מ״ם כהן נר״ו אב״ד דק״ק‬
‫לסב והנליל יצ״ו וז״ל כנה מה שיש ליקדק ולפלפל בהוגיא הנ*ל אי‬
‫אפשרלפורטס כי יביס הס אמנם מתוך דברינו יאירו לסלק כמה‬
‫תמיכות ת״ל ונקדים להקשות היותר הכרחי ושאר יתורצו כאנב הנ&‬
‫תה ש״קשים כעולם קושית רתכ״ח נל״ז על התתני׳ נ״ל לחזק גדק‬
‫הקושיא הנ״ל ולהסביר דבל״ז הצדיכותא הי' הקושיא׳שלו יומר עצזמ*‬
‫מכאשר עתה ולכאורה מלשון הצריכותא ואי אשמעינן כלים ה״א גני‬
‫בהמה דרי ט״ומאימא לא תקני כפילא מוכרח אני לוחר דסוכר כפי‬
‫האתת דתקני לו נוף כבהמה וממילא נקנה לו הכפל ספיר >ןאמר‬
‫דנכי בכמה דיוכללנא לידי טו״ת לא ‪p‬ני לי' נוף ככהמה זא"כ לא‬
‫תקני לי' גס כעילא אבל לפי ה'^! כפי קושית המקשה דלא מקני■ליה‬
‫נוף הפרה וא''כ מה שייכות כפל לתשלותי ד'‪ 1‬ה' וכך הי' לו לומר‬
‫דגבי כהמה־מ״א דכי ט"ומ לא מקני לי ‪ ' 7‬וה' ומנלן דלא תקני לי'‬
‫כפילאיותר מגבי כלים יא״כהמקשההנ׳׳לדוודאי קנשיתו יותר עזבה‬
‫בל״ז קודם הצריכותאונס רש״י הרגיש בזה שכתבו אמתני' קאממתה‬
‫ו ק״ל שנת ק ושית הנאון בעל הסתע' בסימן ר״ט שהקשה על הש״זג‬
‫בעל המפה שכתב וז״ל מי שחקנה דבר שלא נא לעולם עם דגשלי׳ע‬
‫כדין יה‬ ‫בקני! אחד דמי לקני את וחמור ולא קני והקשההנ״ל הלא‬
‫נ' יש למדן קושית‬ ‫איתא כתה דיעות יהאיך החליט כאן דלא קני‬
‫מהדש״א על רשי' במה שדקדק לפרש נעשה באומר לו כשעה שמסרה‬
‫לו ע״ש ■ עוד יש לי תקום עיון על הש״ך שהביא בסי' רצה נש»‬
‫הראב״ד דאס נתייקרה הבהמה כשעת התניעה תשלם לו כפי שעת‬
‫כתביעה וכתב הש״ך זז׳׳ל ונ׳׳ל שכן סובר הרתכיס וכן הני׳עכ׳׳ל‬
‫ל^אב״ד הנ״ל‬ ‫ואומר אני לפי אשר דעתי נוטה לומרכעהי' יהי'‬
‫מקום מוצא לדין שלו יעמרא דיר! וכל זה ‪ V‬לשיטת הראב״ד בדין‬
‫^זר אבל לפי שיטת הרמכ״ם כדן הנ״ל לא יוכל לסבור דין כנ״ל‬
‫זזה יצא ראשונה לתרן על ראשון ראשו; במה שהקשה הסמ״ע על‬
‫כש״ע ונ״ל דהנהדמה דאתרו בגמרא תלחא מי יימר ע״כ בלויקא‬
‫הוא ובאם לאו היינו חושכים לדשבל״ע רהנה־הפופפ' רוחקים לפרש‬
‫שמא התם שכיח טפימהכא דנם הכא הוי גבי כדקל לפילות‬
‫ובשביל זה מחזקים הנתרא ססדא זאת שלא יהי' דבר שכל״ע ונס לפי‬
‫הנדא> נס התוס' רוצים כקיות‪.1‬של מי יימר השלישי דהלכתא כרה‬
‫לפי התסקנא ע״ש וע״כ כדווקא הוא ובוודאי כמו שכתבתי מחמת‬
‫סבית י!תוס'דהוי לכאורה כדקל לפיחת ובשביל זה■ רוצים בתלת‬
‫עייימר‬
‫אהל‬
‫לתיע תשים הצ׳ו י^בז ל‪:‬יטת ■הי«ע' ד‪:‬ב״מ‪ .‬הייכהז מג‪1‬גם>‪f:1 \r.r‬‬
‫י;ע"פ‪ .:‬היערה פטרה כעמין יח׳׳כ מסייע קר^‪ 1‬דטמו! לר״ל וי ר ק ‪:‬‬
‫זצ*י הנראה לק*מ יכוכרח הנמלא להווציא זאת כפגליז בחציו»כח‪1‬‬
‫קאוליוא׳׳כ תשני שפיר בדאלי׳ והוה נ׳׳כנתו בחציו והיה צרורות אכל‬
‫אי אתרינ‪ :‬דל״ל בלל סברא זאציו א‪.‬׳'; תה קתש;י כיא‪7‬י' הלא ל ׳תא‬
‫כלל כעולם סברא דתציו ועי־ כאס נאתר זאת הסבר' תיקשי >‪p‬״|■ נבי‬
‫גוי קושי' רש״י ל׳יה לי' לתינקט נדי וכו' ; )זמקודס( נתיז קושית‬
‫?‪pin‬׳ דהקשולמה למינקט כנוי דח־ ועכו רחר נס אס היס שלי היה‬
‫עטול תדומת דתייב מיתה נשמים ונ״ל קישי' התום' כטוב טעם דקשה‬
‫אא■ תשני שהצית כנוכו של עב־ והפירוש דת! העבד הודלק הגדיש ו כן‬
‫>ךאה מתוך הישכ׳יא ע*ש וא׳׳ב קשה‪ .‬עצותה אמאי געכד המון לז‬
‫שטול תשים דהוה לברזח ועכ*פ לנכי נדיש הוא ת״ב הלאלנכי נדי^‬
‫לא הוי כרי היוקא ואני תופמי' המביא הי' לברוח וא״ב אתאי ה״כ‬
‫על נד*שרק דיש לתיזדזה כלל היני דליכא לאשתלמי מהאי תשתל׳תהאי‬
‫וכעל׳ב דעכד אקלחייכס אע*פ שתחתת נלם עבד נפלן! הנדיש תחמת‬
‫סכרת הש״ם דאי מחייכת לבעלים שתא יקניטנו ויתחייב את רכו ילכף‬
‫תחייכי' להתדליק ראעד׳פש הוא היה הנורם רהוא הביא כאור אכל אי‬
‫איירי ב־עבד שלו תיקשי לן אתאי תחייב על הנדיש דעבד מתוך הלא‬
‫לנכי גדיש לא היה כרי היוקא ומחמת העבד אי! לחייט דא"כ נטלק‬
‫תקנעחכתיסדשתא יקניטנו כנ״ל ודו״ק ;‬
‫הדברים ירווח ל! פירשהתמ' שנתקפה כו תהרש׳י׳א ח׳יל‬
‫כיון להכר׳דכתחוז פרי׳אם יקשה בפשוטו ולמה למיתר‬
‫אילו קטל תורא ע״ש ורצה תהל׳שין‪ .‬וכפר פני יהושי' לדחוק ואי! תיכן‬
‫תום'לעיל שפירשו דנראהלותידש יותר יהנפקותא היא בשולח‬
‫מריש פטור לחציו דהרש הן רק חייב תשלומי! כידי שתים כדלעיל‬
‫א''כ הוצרך סש׳׳ם לתפס כעכו דחד והויכמיתה ל׳רהותשלומי׳לאחר‬
‫א‪-‬ל א׳ תפסו לשונם פשוניו תייכ מיתה לשתים היה פטור אף בד״ש‬
‫ינתשלותי' מחתתדהוה מיתה ותמו! לשתים ודוק וכהיום ירווח פירש‬
‫תום' הנ״לדצריך להכי! רלכי קושית קושיא הש״ס כפשוטו הסברא‬
‫לכחון זכדבר שממונו עושה לא שייך קלכ״ת מאי משני שהצית כנוף‬
‫ש״ע הלא אעפ*כ ת יקשי כת הואי עצמו הזיק כעכו וממונו הרל׳ק‬
‫^נדי' וכרכר שממונו עושה תה לי אס ממונו נורס מיתה לא‪V ’P‬‬
‫קלי;"מ ותה לי אס ממיני נורסההיזק והוא נור׳המית׳לא שייךקלכ*מ‬
‫דלא שייך קלב"מ אלח היפי דהואנור' שניה' ולזאת כירשו הנאוני'‬
‫דקושית המקש ! לא דלילףמשלשים של עבי יזה אתו כקושי׳התוס׳רק‬
‫דקושי' המקש! מכה הברא מבחיז כזכר שממונו עושה ליתא לקלי׳כת‬
‫זלאתיקשי קושיתם דכשלתא היפי דממו! נורם המיתה מציט‬
‫‪ .‬צירוף לזה כסכרא היכי וקטל תורא עבוא‪.‬אכל היכי דעצתו נרם‬
‫?מיתה וממונו נרם התמ‪1‬ן לא מצינו בשום מקום ראי' לזה וא׳׳כהפי'‬
‫הוא מפח סכרא דבחוז הוא הקישיא ואעפ״כ הוכרחו לזה הסכלא‬
‫לחזק קושייתו שלא עיקשי קושייתי ודוק ־‬
‫ך ה לפ״ז תיקשי תה מקשיא׳׳ה תאי למימרא זילמאהאנופא‬
‫* קמשמל!דאף שהוא מרם מיתה וממונו עושה היזק אעפ״כ‬
‫!!יך קלב״׳ת ונוכל לומר יהפשט הוא כך שהצית בנופו ש׳י׳ע דהיינו‬
‫שהניח הנתלת על הנדיש סיעך לעכד‪ .‬ממש ונשרפו כאחד העכי‬
‫וגדיש וא׳י׳ה הקושיא ‪ p‬מאי למימרא וא״ל כקושייתי כיון לעל תקום‬
‫‪1‬חלת פטור כוודאי משוס קלכ״ת דהוי חציו והוא כעצתו עפה‪1‬א*כ‬
‫לא יכיה ‪ :‬אי נדיש חמוד מ! תקים נחלת אכל לפי פירושו דלעיל דר״ל‬
‫לית ליה כעולם סכלא לחציו רק כנ״ת חיוב אש כאילו הזיק מתון‬
‫עיקשי קושייתי האי למימרא י ק דכל הסברא ולעיל לא אזלא אלת‬
‫לפי' כתזס' כדכתכתי לעיל ולפי׳ חוס' בא! ל״ק מה למימרא כדפי׳‬
‫ינום' כא! דאיצטרך ודוק !המע״! ’ כי! ואףשיש קצת לפקפק ע׳׳ז מ״ת‬
‫הטחר י ב ^ ■‬
‫ו ע ת ד ־י‪ .‬אשובה לבאר כלתכ״ס הנ “ל וקשה תאי מקשה ולחייב‬
‫נעל הנחלת דהא למר ולמד אית להו משום מתונא‬
‫קשה מכ״ל לומר כן ואי משוה הוכחה דנימו! נוכל לומר פשט הש׳׳ס‬
‫כך דמאן דאת ליה חציו לית ליה תמונא בעלמא רק דכא! הפשט כך‬
‫בנון דנפלה דליקה כחצר זנפלגור שלאבתתכוי! ואח ’כ נפלה הנחלת‬
‫לחצר אחרת וכזה אית ליה משום ממוצא דתית כיה תששא דזיל כתר‬
‫סעמא דלית ליה משוס תמונא השום דלית תששא כשלהבת אכל‬
‫בנחלת עצמו כוודאי איח ליה נס משוס מעונא וא׳יש מה תקשה זלח״ כ‬
‫בעל הנחלת לילמא בעלמא ליה לית משוס תמונא רק כאשי פרשתי‬
‫‪ ■p‬עא פיייש׳ השישה וא*כ ‪ p‬הוא ה! צעח הרתנם רק דק!שיא‬
 ‫יוסוו‬ ‫®סכה פבא המא‬
‫כל‪1‬ה לשיטת הראכי׳ד דפםקנאםי;ז עדיםשהי*‪5‬‬
‫לשלם אן׳ אין מקנה לי הכפל לעיקר הקני' הזא מממ'‬
‫שמשלם לו כויצון טוב וא׳׳ב שייך שפיר ככרת׳נו דלעיל• תבל לפי שיטת‬
‫הרמכ״ס דפהק אע*פ שיש עדים וחייב לשלם אעפ״ב היכא דש׳ל»‬
‫יצרצונו הטוב ולא אערהי׳ לכא לני דנא מקני לי' כפילאוח״כ נסתר‬
‫הוכחה דלעיל דיוכל להיות הפשט כך דאס תרצה ותשלם ל' כשפתי‬
‫ליוקר דאףרההכרת הוא לשלם כיני דמשלם מרצון טיב אזי מקני ליה‬
‫צפילא לשטהו וא"כ אינו יכול ביתב׳יס להסכים ולית! הייתה על כדץ‬
‫הראשון להראכיד אתה נפשך כאשל כתנת׳ וחזור לאחורך ‪:‬‬
‫‪ Q 3 D N‬אעפ*כ יכול הרזינ׳׳ם להסכים על יין זה והפשט בגמרא‬
‫יהיה כאשר אכאי מוכרחים יהיו ללמוד באופןאתר לשיטת‬
‫התוס'ונ ‪8‬‬ ‫לשי'כדי להציל א\תו מקושיא חוקה של הר״ח שהביא‬
‫הלמכ*ם יהטד בך ונ׳׳ל דרשי' יהיו לו פירש אחר בגמלא ושיג לא‬
‫יקשה קי^תר״ה כלל ע׳יה מאיתא נש*ע כסי׳רצ*ה ת^׳ל טען שומר‬
‫תנם שנגנב כפשיעה וכן כולם שטוענים טטנה שחייביס כה ורוצים‬
‫לשלם מחויבים לישכע שאינו ברשותם!כתכ הכזמ׳׳ע ה״יה אס טען‬
‫לישכע אלא דהשיע זו ואציל זו קחני דלא‬ ‫טענה כפוטרת מחוייב‬
‫מכעיא כטענה של פטור דאנו רואים כחוש שהוא רמאי שגייען שהוא‬
‫צטזר ורוצה לשלם אלא וטוען טענה שה‪1‬א ח״כ דייל שהיא טוען אמת‬
‫לבאס היה רמאי היה טוען טענה לפטור ורוצה לשלם אלא שהוא טוען‬
‫כך ואיה אוא אתת‪1‬הט‪1‬ר נתב ככולם טען ביענה שהוא פטור וני ס‬
‫כחכח בניהס שוים כ־'! זה עכ׳־׳ל הכמ*ע ולי נראה והגיור נקט‬
‫בדווקאטען שהוא־ פטור בזה מהוייב לישכע אבל כטוען שהיא חייב‬
‫אין צריך־לישכע כסברת הסת״עדאנירואן שהוא טוען כאמת ואן‪.‬‬
‫שלכאורה משמע שם בסון׳ הסעין׳ כטור התהו״כ לישבע כלא״ה לקשה‬
‫עליו הב*י ע״ש וגם לשי׳ סובר כשיטת הטור וכל זה כאם יש לטעון‬
‫טענה אחלת וטוען טענה להתחייב אז אמרינן שטיעז באמת אכל כאם‬
‫טענה אחרת שהיה יכול לטעו‪.‬ן היא טענה גרועה אז אמרינן אן׳ שטוען‬
‫טענה להתחייכ מחזייכ לישכע שאינו כרשותו ואיתא כהרא״ש יכל זיון‬
‫שאינו נשכע שאינו כרשותו או שילם לח סמכא דעתי' ■לקנות לו הכפל‬
‫אבל כשישלם כזה יש ריעות חלוקות וכתה ריעות סוכרים דאינו צריך‬
‫לישכע עיין כש״ן מעתה יכא שיטת י שי' על נכון דכפי׳הוחכך ש״ת‬
‫שאמי כשעת׳ וכן כולם שטענו טענה־ חיוכית מקני להו כפילא אןו‬
‫קודם שיפכע שאינו ברשותו כסברת הסמע לעיל דאנו לואין שטוען‬
‫אתת אכל כשואל ריש לו טענה גרועה לחתה מחתת מלאכה לא שכיתא‬
‫וח^׳כ שמא גם בזה הוא רמאי ולא מקני לי כפילת עד שיככע שאינו‬
‫‪CP‬‬ ‫ברשותו וא״ד דנם בשואל שוה לכולם וא״׳כ לא קשה מכדייתא‬
‫איירי כששילם כוודאי' אין ־‪5‬לןך לישבע כסברת הפוסקים שהכאתו‬
‫לעיל ולא קשהקושית הר״ח דלא אמרינן ותהילה לא אסיק אדעתא‬
‫לטעון ממה תחמתמנצגה אן‪ .‬דלא שכיחא חן׳ דבכאן כטענה שהוא‬
‫קייב כה אתרינן שמא הוא למאי רק דזה העענ׳היא יותר מוכה ולעול'‬
‫שסא רמאי ודוק ‪:‬‬
‫גם הרמכ״ם דלעיל יו כל להתזיק בוה הששט דגתרא‬
‫זלפ״ז יהי? לגו הוכהה מספקת על מה שהכיח בהגהת‬ ‫י‬
‫אשרי כשם> ‪ f f‬בסון פרק השוכר דבאס התנההשויור מנס'להיות‬
‫פטיר מפשיעה שת״כ וניאה לי שמוכח מכאן דהנה צפי שביתנו דלעיל‬
‫שפרשנו שסברת י שי' דסיכא שטוען טענה שחייב כה אינו צריך לישב'‬
‫וקשה לן על הח דמקשינמרא לעיל אר׳׳ילא שילס מלוש תחתני' דתנן‬
‫שילם וקשה דילמא ר׳ יוחנן פכר כסצדתינו דכטוען שהוא ח״כ אן‬
‫שלא שילם א"צ לישבע והמשנה איפשר ו׳מייר׳ הומר תנס שהתנמ‬
‫להיות פטור אן מפשיעה וא"כ כל הטענותאצלו שוין והוא בחוקת‬
‫רמאי ולכך שילם דויקא נאם אינו רוצה לישכע שאינו ברשותו אלא‬
‫וודאי הברת הא*ז אמיתית דאן׳ דהחנה חייב ואנה מה שיש לנייגס‬
‫לעילעל״׳הרפקותא בין הלשונת אי התנהש״׳ח להעת כשואל היה‬
‫צריך לצאת חיבת ביאורו צאדיכות אפס לקצר אני צריך ותי שחכם‬
‫יכן מדעתו זאת ודוק ■‪1‬‬
‫[ * ?! ת ה א^כה ואראה לערן קישית ת?רש״א על רשי׳ שפירש‬
‫נעשה כאומר לי‪.‬בשעהשמסיה דזההיא ללא צורך להקנו'‬
‫שתקנה לו םמוך‪.‬לגניבה ע׳׳ש ונ*ל אף שמצאתי אפס קצהו כספר‬
‫חיש שצדגס נכרך קטן מכל יזקום לא אמנע מלרשום אשר רנני‪.‬‬
‫אלקים כזה ע״פ דאיתא' שוימר שמכל לשימר פליני חד אתר חייב וחל‬
‫אמר פטור נמציז אן אנז נאמק אי אמריק דפטוי כמו שו»ד הראשון‬
‫בכל הדין יהי' כדין דידן‪ ,‬נפקותא גדולה ראי א מרירן למקני לו ■למפרע‬
‫א"כ נם השימר הראשיון ליש לו זכי' כווי' תשעת מסירה יכול להקסת‬
‫המו ‪5‬ן היעל לשומר השני לכל זכותו הוא מקני לו לתפרעוא׳׳ה‬
‫אזהל‬
‫וו כי‪1'1‬ה‬ ‫^וי*>י‪r‬ריכלא' ‪^ w‬יי מ לרמכ״לע ורמגומה ל* שמ('מי‬
‫»וסק!אלחלא לא מתכ‪1‬כ‪ ' 1‬וא״כ נס אט גאמר למציא כך דבוולא►‬
‫נמזען ‪ Wi)1s‬גנב וכשכע ושילש רהיינו לא רצה לעמול כשבועת! ואיז״כ‬
‫«‪/‬ו עדים שהוא ננכו וצריך'ל‪:‬לם הכעל כוודאי כדין סס מ^נה לו‬
‫הכפל דכנאן‪-‬לאשייךהמי יימר דילמת תודי‪.‬וגוניטר לאף אם יודה לא‬
‫מפטר דמהאבר תילתא דלכ כשקייב עניט כי!לן וכאן כבר שולם סקלו‬
‫וא*כ כך הוא הוסזת הש^ע דאי אתרינן דמי שתקנה כקנין אתל‪ .‬קני‬
‫הלאיככאןהקנקהוא כאוינדנא כלי פיהי׳כנוויו כתעותיו שלא יטטוןשום‬
‫‪#‬ענה הפוטרת מקני לי׳הכפל כשכיל זהוא״׳כנס כשביל זהשלא׳יטעיז‬
‫נרענת גנב תקני לי׳הפפגזוה הכפל הוי כלשבל״ע דכאןלאשייך מי יימל‬
‫השלישי!הוסכקנלא דלעיל שכפית• וא״להקניןאלה־כפל הוא כקני‪1‬‬
‫א׳ דבר שלבנ*ע כא עם דשכל״ע וינאי פריך הנמרי׳אלא וודאי דלא קל*‬
‫ושפיר השליע ככאן־ש״ע דלא קני אךנתשיאבאר לקמןיסתר כני( וה‬
‫דצריך להבין ימזשכתב הש ’ך לעיל שהבאתי ו ‪ p‬בכה הנ״י וצריו להכין‬
‫והנהי כתג הני''הביאו סד״ת ע״ש דאם הכיא עדים שהוא פעור ורוצה‬
‫לקלס לח תקני ליה כפילא יוה תילתא דלאשכיחא שיכיא עדים וישלם‬
‫א"כ כשעת מסירה לא אסיקאיעתתוליכח אותדנא שהקנה לו עכ״ל‬
‫לצריך לנקשאיוה שורש מגמרא לסכלא!וונ״לדנש התוס׳ דכאן‬
‫םוכריס כך דהנה דתו ס׳ הכיאו נ׳ית כץ שתי הלשונות לאס התנה‬
‫להיות‪.‬כש*ת ושו' וצ׳׳ללחהלא עשו נ''מ כחס התנה ש״א להיות‬
‫כדינו בשואל דיונל נ*בי להתנות וככאן אין נל הנאה ‪.‬שלו אלא ודאי‬
‫הברת הנ׳׳י אמת דהיכי רלא אסיק אדעתת ניא מקנה יא"כ כשהז‬
‫דהתנה להיות כשואל אנו רואים דהוא רוצה לסלק מעליו דין הכביור‬
‫ותשלס רק רוצה לשלם ככל מצד החיוב וא״כ לח אסיק שיהיה פטור‬
‫ואעפ״כ ישלם ולא מקני ליה כפילא וכהיום כאס הסכרא הנ״ל יש לה‬
‫הורש וענן; בנמלת צריכ‪-‬ן אנו להכין דכרי■ הראכ״ל שהבןאהש״ך‬
‫והקשה על׳! תנמרא שלנו ע*ש ותירן דהפשע הוא כך לכשתרצה‬
‫ותשלחני כשעת היוקר כ‪-‬פי שאם היה משלס אס היה תשלס ע׳׳פ קוין‬
‫מוכרתילשלס כפי שעת התביעה כמו כלהשותרים דדילתא השתא פשע‬
‫ואן׳ כשק רצה לשלם דילמת השתא ננננהואעפ״ב רוצה לש לס ע‪ :‬״פ‬
‫הלם כ״עת היוקר או יקנה לך הכפל ומי ידי כשאין לו עויסדאם היו‬
‫עדים כוודאי היו יודעים תתי‪.‬ננננוע"ש הטיב ולכאורה לסכרת הנ■'■■'‬
‫הניי׳לצדיכן א>ו צהביןבכרת הראכ״ד שהביא ש*ך‪ , .‬שאס נתייקרה‬
‫אירש הגמרא לכשתרצה כניל וקשה הלא לפי הכרת הנ׳׳י דהיפי ולא‬
‫אסיק אדגיתאלא ייקני ‪.‬ות*כ‪.‬כאס נתייקרה'‪ .‬כוודאי לא אסיקאדעאא‬
‫שישלם כשעת היוקד דלתה לו לשומר לשלם לשעת הי^־ מחמת ספק‬
‫נפל‪.‬הלא אם יודנון כפל יהיה ע"כ כעדים וידעו העדים מתי נגנב‬
‫זכל ?גזלנים משלמי! כשעא כנוילהוא׳י׳כ מה ישתכר השומר כתה‬
‫‪#‬ישלם לו‪.‬עתה וקרוב‪ .‬לו יותר להפסד‪.‬והיכי דלא אסיק אדעתא לא‬
‫־ מקני‪ -‬ליה ככיוא ונ״ל להנה • עי״כ ע׳יי מי עוכרתיס אט לכא לתירוץ‬
‫הגת' יעשה הוא אליכא דרב דאמ׳מווה כקנס פטור‪,‬ורב סכר קרוכעק‬
‫קנמבצפל כשעת העמדה כדין וא''כ אס ישלס השתא כשעת הייקר‬
‫ישתכר יותר וק״ל וכהיום צריך להבין מאין יצא לו לרראב״ד מהגמר'‬
‫דין הנ״ל■ונראש לי יהנה קשה מלוע שינה י* פ לשין הגמרא שומר‬
‫תנם שאמד פשעתי וכלשון המשנה נאמר ונננט שכובל פיניש פשעתי‬
‫וסוכל פירש נגנס בפטור וא׳׳כ גם ר*פ ?כל אותר כך שימי חנם‬
‫שאותר נגנב) כפטור א)א וולאי דינו של הראכ״ד אמת דהפירוש הוא‬
‫לכשתיצהותשלה לי כשעת המקל ת''כ המשנה ואיירי י ק מש״ח יוכל‬
‫לומר כלשון ימשתתע לתרי אפי א׳כל הכרייתא דא׳יריבכל ה״ל‬
‫שןמרי‪ 1‬אן‪ .‬בשואללליטנאבתראמולרת ‪ ■.‬לומר סה •שלשון של התיוג‬
‫דיוכל אני להמאיא דר״פ בכל ה־יר שומריו שעתה כשעת הביעה נ כי‬
‫כלתה‪ .‬שי״יתן‪1‬א ’ כ לב•סכרה‪! .‬פשט של הש׳׳ך כשלתלו ■כשאני שומרי(‬
‫אן׳ אם ביען עתה טענה שהות פב־וד ואעפ״כ הצה לשלם שייך שפיר‬
‫לכשתרצה ותשלם ליכש‪-‬גת היוקר כסברת השיך דילמא השתא ננככה‬
‫ופסורוהואירוצהילשלס ועכ׳׳יפ כשעת היוקר רלא‪.‬יועינן אימת הוה‬
‫הגניבה אכל גבי שיאל אם טוען מתה מחמת מלאכה לא ש״ךלש‪1.1‬‬
‫לכשתרצה ותשלם לו פשעת היוקר לחמה נפשך איחיישינן להא דילתא‬
‫השמאים* שעת הדרמתה מתחת סלאכהוהיי לאחר ומן שכלתה‬
‫כשאילה ואזי חייב תן הרין לשלם וצא שייך לכבתרצה וא‪".‬כ וה הלשין‬
‫לכשתרצה ושעת היוקר תתנגדים ועיקד קניית הכפל מחמת שהוא‬
‫ישלם לז אדצוס הטוב כלי חיוב כדור ולכן‪. . .‬הוצרך ר״פ לדייק כלשונו‬
‫®מר תנס גאמר השטתי■ וכן גס •שואל שצזמי הריני משלס ושייך שפיר‬
‫לכשתננוכ ותרצה לשלם ע׳׳ת חיוב שתאמר פשעתי ותשלם כשעת הי; קד‬
‫בלא ידעינן אימת היה ?פשיעה או ההיו? של השואל ודוק ‪:‬‬
 ‫כה‬ ‫'וסף‬ ‫כזסבת מציעא‬
‫דכככ״נריכת׳התורה עכייפ נכי ששי׳אינו נוהג לבךהוצרביהתוד׳צתיכע'‬
‫!^ז׳ ! ‪ !j‬ע עי' ונכי זב אמנם לכ״ו דנגעים אינו נוהג כנשיא ונם אינז‬
‫בעדיין לפ*ז ליכא לתילן לי' מיכה מיכה מערכיה לענין שמסדיין‬
‫בכ׳יק דיש לומר מה לערנ׳ן שכן אינו ‪#‬הבכל■ וכלי‪-‬זה היא קושיי באם‬
‫יותרינן אין א*ה קרזי' אדם וקצה לישתוק מיהי' דנילן מיב ‪7‬לא טפל‬
‫לשבשכנ״ל אבל אי אמרינן דא״ה קרוי׳ אדם‪ .‬חו מעקרת אינוקושי'‬
‫דליכתוק מיהי׳ משוס‪.‬דיהא משבש יחדש‪ .‬משמע הכל לסתור ההיקש‬
‫מזב והא׳׳ש חז״' דקאי בנית הקברות של נכרי' ונמצא מוכה וה״ל‬
‫אין א״ה קהיס אדם וקשה ל׳שתק י הי' בכ*לוצ"ל יישום פירכא‬
‫ואונס וקשהליכתוב בננעי׳וצ״ל■ דחיכת לתיפדך דאיני שוה■ כבלוא׳׳ב‬
‫> ו‪:‬ל זה ‪ 5‬די;ים לשוס פ;תי שלו לעיין י^ילה הדק כדק‪ .‬העיב כהל‪:‬ה‪,‬‬
‫שפיר יש לשאול מנין‪:‬שמסדרי ן כב״ח דלי‪:‬א למילן ימנרכין משו' כייכ א‬
‫והתיספית ו־‪:‬ל ה ‪ r‬פר;יס ופוסקים השייכים לעני! זה וצז לא תהיה‬
‫דפנה ב‪:‬ל כ‪":‬ל וק״ל ־‬
‫מסכת בבא כתרא‬
‫כ ג ט ר < י ^ רה דיתי מנהידיעא איימי גרוגרת בהפינהיא‪*-‬ל‪.‬‬
‫רישגליתאלדכ הונאפוקתהילי אקנקני אי‬ ‫‪.‬‬
‫צורבא מרבנן וכ‪ ' 1‬ויש לדק■יק האיך תלוי במאי דאייתי בספינה ונס‬
‫דד»ק אי צורכאמרבנ! לימה כפב‪1‬טו חי מ׳׳ההוא ושמעתי ’תאבי הרב־‬
‫נרו לפרבו כשס אא׳׳ו הנתק החסיר מ' חהרן־ז״ל ?נ"צ ע״פ דחיתא•‬
‫כמש' הוריות כ"‪ :‬יש בידךואת•‪ :‬עילה כספינה פי' דאין לת״ח לעיעד■‬
‫עצמו כמקים ס;נה יזאמרהנ״ל שיוצא בשםמקינלי' דהלומד הדיפות•‬
‫ניצול מחרינותאדנהרח ורנה' כחס' תענית‪-‬על צורבא מיבכן פירש*י‬
‫בחור הרין‪1‬ה*פש אייתי בספע־ קשה ראיך רשאי ת׳׳ח להעמידעצתו‬
‫במקום ככנה וצכך תהי ליה חי צורפא מרבנן הוא פי' אס הוא הרין‬
‫ונהר?‬ ‫ןיצול מתריפותא‬ ‫רשאי לעבור במים ליהא‬
‫וק״ל וש׳דבק ‪:‬‬
‫?י"‪ 5‬״ ר הא מילתא אשתעי לי עולח חשגש אורחתי' דחיזי' מייל‬
‫וילבש צדקה כשריון לויזר לך תה שריון כל קליפה מצטרפת‬
‫לשריון גדול אן צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבו; גלול ואמתי‬
‫קד ליה עולא ופו' לבטא מיניי רב חכ‪1‬דבוי©ברכי‬
‫אתי מר״ש מניזלמצורע ביתי פפורג שינטמא אלס ביאור קישיא‬
‫ופו' ודאתאן עלהמנל; נא״ר כ׳כיס בגדיס כימי תזסעת פסתים‬
‫חלוטו ונאמר כיבוס עדים בימי ספות מה להלן מצורע שנכנט‬
‫מטמא אדם ופו' ע״ש ‪ :‬ווה תמוה ?אין תל' אבען ׳‬
‫זז צוין צדקה■ וככר האריך ■אבי הרב ז״ל בכפרו כלבה אתי' ואיהז‬
‫בדידי׳' ואנן בדיד! והסנכק יהיה פו כל׳׳ז לח היה יכול צגניתר מילתא‬
‫לצדקהיהנ׳׳ל רק הואיל דאבעיא יליה כי מי' ספורו ופו׳ ובתחלאימולד‬
‫קושיא התוס' כפסחי׳ דן םייו וז״ל אמר רב חסלא מצורע שנכנס‬
‫לפנים ממחיצתו פטור שנאמר בדד ישב הכתו' נתקו לעשה איתכי■‬
‫מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו כארבעים תנאי הייא לתני' כדל יש‪5‬‬
‫לכדי ישב שלא יהא טמאים אחדי' יישכיס עיוו יכול יהיו זבים וני״ע‬
‫כמתנה א׳ ת‪-‬״ל ולא יטמ‪.‬אואת מחני' ליתןמחנה לזה ולזה דברי׳ ר״׳י‬
‫ר״ש אומר א׳׳ציה׳׳ה אותר וישלחו מןהמיזנה כל צ רוע וכל זב ובל טח'‬
‫לנפש יאינר ט״ת ואל יאמר זב לי«א פ^יש למה־נאייר זב■ ליא! לו מחנה‬
‫שצי' יאמר זב ותל יאמר מצורע לתה נאתר מצורע ליתן לו מחנה שליש'‬
‫כשהואאימר בדד ישב נתקו לעשה חבל לר׳'* צדיך בדד לנופי' והייט‬
‫תצאי־ ומסיקתאי מותיא דוצורע תוב שכן טעון פייעה ופרייזה ואסור‬
‫בתהיימ יעס' ד׳׳השפןטערן ותימאלר״י אמאי לא קאמר שכן מטתא‬
‫בביאה הבא אל האהל ‪ :‬עול תוש' ל*ה ואשר בתה״ת כת״ד תוחלע‬
‫אשר כתה׳׳ת ‪ :‬כדי לתרן התימח של תופ׳הראשו! יתורן ע״י חיבור‬
‫תוספת השני דאתי'כמ*ד הנ״ל ׳ משוםדבעל■ מניני שלמה מתיז‬
‫תימא רתוס' ע*פ הסגנון משוס דאטו תנא כי מכלא ליחשוב וליזול‬
‫ועבידצרכיתא במאי לפרטיו אילוו?־'ב חומרות לפריעה ופלימס‬
‫ותה״מ ע׳׳ש ול ירכינו יתייז כאוע! זה לכאורה הייתי רוצה לעשייז‬
‫צריכיתא דאי הוה אתרתומרא מי״ו היה קשה פינח גבי מוחלט אבל‬
‫שהנר לא חתי בק״׳ו הזב דימוטנר א"צ פ״ו■ לכך נאט ייותרא דתה׳׳גג‬
‫רקידק־ה לימת הוהראדתה׳׳מ לנד וצ״ל■ כאופן ודרך 'אחרת ע"פ‬
‫דיש להקשות הלא קי״ל איש פורע ופורס‪ .‬ואין אשה פורעת ופורוית‬
‫וגס קי״ל בתס׳כריתו׳ילאש׳תותר׳בתה׳׳מלכתי׳יישב מחצזלא&ולא‬
‫אהל׳ע״ש א*ש קש׳הא!ךמצי ר״ש למיל׳מצור׳בק״ו עזבתינ׳ילגבי איע‬
‫אכל לגבי אשה לית׳לפומרו׳הנ״ל ודילמא צר<כי קרא‪ .‬חשו׳אשה רק דדד‬
‫יש לתת ע*פ דאי' פלונתאבמס' מ״ק ז׳ימים יפפח לו־ריי סבר ימי‬
‫ספולו ולא יתי חלוטו׳ ריברי' אומר ק״ו לימי הלוטו שאמד נאשמת‬
‫והקשו מוס' אמאי‪ .‬לא‪ .‬ילין ד''י ק*ו הלא אדם דן ק״ו מעצמו >שע ‪4‬‬
‫י״ל‬
‫•אד‪.‬ד‬
‫ויו״ע הכעל ל‪ 6‬ז תי » ני י‪31‬ל ‪(4‬י■ ^»יי>‪1‬למשעת מיכה מקני‬
‫לו יי״׳כלימ^ל׳* (כי' ער שעת נניכ‪■ 3‬וכי(יעוכעס‪, -‬׳ כבר האבירי‬
‫*מועל לכעליס‬ ‫הב‪:‬י והיה תצלו כמו קיימ^ בחנם ו»כ יש לו‬
‫הד^‪:‬ו;יםתך ק׳‪,‬אמר>‪5‬ןזהכעליסעקניםלשותר מסמתי^מד^ס־י‬
‫שיהי׳ כעוחגס להשומר השני׳כקני ■י‪ 1‬״כ ^‪1‬ייי*מ געש^ דנעמה ^ין‬
‫צר־ך‪.‬לה ‪ . w‬יגיכן< ולזה פיישי' לגעשיז ליין להי‪1‬מ נשעה שמסרה‬
‫ונא לל״‪ 7‬לני >‪5‬׳־[ות?‪ 1‬כדי! זה דבכבל לבעלים ןגכאן לי‪/‬יונצלו מר‬
‫לה;עלי ם השט לשומר ש>' ועדיין לל( יזע( אס‬
‫ל;!מל ולוק ‪:‬‬
‫נבהל להשיג אי״ה שי הדירים תהוזרין כעזסי' ( ‪:‬‬
‫כ ו ‪ ,‬ט ך א כתיב קי‪,-‬יז);תי׳הולת תכאןשאשה עיני' צרה כאורתי'‬
‫ע״ש כל המפר שי'כ *תל דר‪:‬ותפרש לתת התמי'הא‬ ‫* ‪.‬‬
‫איכ‪:‬א מסתכיא שיוןדהירה' ציוה ליטול קתת והיא לקרה סולת דעדיפ'‬
‫)שיועת׳ ■‪:‬שש דדול ח' ע״ב דאי' נמס'שבת דן קי״זת״דהצילפת נקי'‬
‫אינו מציל‪ .‬בת הדראה פת הדדאהמציל פת נקי' פירש*י אינו מציל‬
‫פת הדראה לפי שאין ערמה נשירה ‪6‬מר פת הדדאהניהא ליתוס׳■‬
‫ד׳״ה אומר ר״י כשאפו בי׳ייז של פסת תצות■ מסולת נקי' שיש לו די‬
‫לצי‪.‬״‪,‬־ ׳*ט חין אופי' אחדיהס פת של כרראה אלא מתחילה יעשה‬
‫הזיקה ואח׳׳כ נקי' ע;''לו; הידוע וביאת המואבי'לאכרהס הי'חג‬
‫הבשח וציוה אנדהס לאפית תן קמה ודימתה היא שתא יצוה לאפות‬
‫קד''‪ :‬מן סולת והיא כיתה עיני' צרה ועשתה תיכןנ‪:‬סולת ו אן שיצוה‬
‫שוב לאכות מקמה שוב אינו רשאי כנ״ל ומוכה שפיר דכזה שלקחה‬
‫תיכן סולת מיכה דעי;■׳'הי'צרה וק״ל ■■‬ ‫‪.‬‬
‫כ ג מ ר א אפנת רכה כר אביה לאלי' דקאימית הקכרות פל‬
‫נכרים א״ל תנין ש׳וסדרין לכעל־ חוב ופו' כדי לפרש‬
‫התיביר שאלה זו דווקא כדקאי כ־ה״ק של נכרים קד׳■ נתדא דהוריות‬
‫וו"ל ונתתי נ‪:‬ע צרעי; בנית הרן אתותכם כשורה להס לנרי ר״י ר״ש‬
‫אותר כיב׳ לננעי אונשין ופדויי לר״ש טעי אונשי' לא מטמי ההיזני'‬
‫אדם כי יהי' מן הדיבור ואילך והלא דין‪ -‬הוא טימא כ(כ וטמא כננעי'‬
‫מה וב מ! הדיבור ואילך דכתי' י הי' אן נגעים תו־ הליכוד ואילך לא‬
‫אמרת כיב שפ; אינו תטמא באונם תחמרלכעעים שמטמא כאולם ת׳׳ל‬
‫אדש כ־ י הי' מן הדיבור ואילך‪ -‬ח׳׳ר‪ -‬פרטי לנגעי רוחית יכשפי׳י ננ*ש ‪:‬‬
‫והקשה נשו״ת ב׳זר שנע ליפתיק תו‪:‬י יהי' ונל״ו נדע לאידו נוהג לפני‬
‫הד'ב;‪.‬׳טר‪:‬ת''אדם כי ׳הי׳ננע וקי״ל אי;א*ה קחי׳אדס וקיד׳הכיבורי‬
‫הי״ילישקא; דין ת׳׳ה ותי׳לזמסיכ דאי^ כמה פעמיםבתים׳ דאיןהקב״ה‬
‫רוצ׳לצהי׳שם'■שראל על ה‪:‬ודע;יו' יא״ב אי לא כתיב יהי׳ה״א לנוהג‬
‫לפני‪.‬הדינ‪)'1‬הא לכתיב אדם ה״‪.‬־‪.‬ו■ משום שאי! רוצה להובי' שם ישראל‬
‫ע״שו‪-‬לפ״ז קשה יי‪.‬אי פגי׳יממר׳לישתוק יזיסו׳ונילן ת!‪ :‬וילתא אי לא‬
‫כק כ הייתי תשכש לז‪-‬תר דלא נ‪:‬תכ שס אדם משום כורעציות יק משוני‬
‫‪7‬ל״ נלר^;• !!ןד דהה מב כתיב איס וי הי' מוכה‪ .‬לאדם לגד משמע‬
‫חן קידם הדיכו׳ רק די״א ■דהל׳הק^ישי׳אליב' דר*כ ור*ש אזיל לשיטתי'‬
‫לס״ל כיכייית ?יאק א״ה קלוי' אדם ופדי' שפיר לישתוקמיהי'ותשני‬
‫דלא נינל למיל ן מזב יושוס דננעי׳ חשמאי׳באונס רקקשהדלפ״ז‬
‫לצ תי; בניעו' ׳הי׳ולישתוקתזג ונילן תק*ותהנ‪ 1‬עי' שתטיגאקבאינפ‬
‫וצי'זב לנ''ש רק די שלמרע״ו פירכחמשוס דאי' בתש׳הנ״לאי!‬
‫הנשיאוהמ״ית חייבי' על ש־י‪-‬יעת ?יל יעל ביטוי שפתים וטויגאהינק׳י׳ו‬
‫דגיי ר־ ה‪ /‬־‪*/‬טדכתי' לה תניע ידי ילא הפיג ׳דומי שנא לידי עניית‬
‫זעשייות יצא נ״יא‪1‬י?‪3‬יח שאין לאי' לילי עניות■ וכו' ועלה רעיוני‬
‫להקשות לפ״ז ■א ינכוב נגעים יערכק נכי משיח ונשית השוה דכתי׳כהו‬
‫השג ■יד ולא האתי; ל■‪:‬׳ מפח תעצומות הקשי' חפשתי ומצאתי קושי' זו‬
‫כידושל?;׳ די?ס' הוריות וז״ל כען ?יזי' רבי אושעיא אלא מעמה לא■‬
‫יהא כצי־עת וכיו! שהירישלגזיהיא תגה דקייסייע לדבריי להקשות על‬
‫צרעת אזי אנייעותד ושואל כעני! והלענין ערכין כנ״ל וע"פ קושי'‬
‫ירישלתי הנ״ל יתורן מה ש־הק ח״ע נעל ׳תהבר אור יקרות לתרן‬
‫לאיז׳צויר כתבה לט ההורה תיבת יכצרוע לרכות ©‬
‫על‬ ‫בה״נע^׳שאמנס תפח‪.‬קושי' הנ״ל מתות לה״תי ביאור‬
‫הובר דלת ינהג־ צרעת גבי כה״ג משום דאינו בעניו' פהוכרח׳פורה׳‬
‫כנ׳‪-‬׳ל לבך הוציאה התורהמ‪1‬ה• וריבתה; כהצרוע ליטתבהצרוע‬
‫לרבית בה׳י; ; ־ אמנם• נשיא כדקאי קאי וח*כ י״ל לרכות כה"נ‬
‫לפא ירה ד״"ה לא בתבקד התו י ה נגעים ללמוד ממנו‬
‫זב תשו׳דאיכ׳יהאלימיער׳מה לננעי׳שמאינו ‪#‬הכבל נכה׳׳ג ונ שי'ו אן‬
 ‫מסכת בבא המא‬
‫מ^ר נפקא אלא לרם סהרה וב׳׳ש נקיבה מזכר לא אתיא תה לזכר‬
‫שכן טעון פ׳׳ו ואסור כתה״ת תאמר כנקיבה דמיתרת פיר^'* לאסור‬
‫בימי סיפורו ־‪ .‬ונפסמיס הקשו תיש' מס קייח‪-‬דיילינאזכחמור שכן‬
‫עו‪.‬שכ משכב ומושב הקשו מהא לאמר לו‪.‬כר צרטי‪ 3‬מסרע לדועינותיו‬
‫וטאיל ואקיש נימא איןהיקש למחצ'ונקיש נ״דלמשפב ומושבוצמהנית'‬
‫ליה לרב ששת הג״ש כיטס‬ ‫ועיין כמהיש׳׳א ולפ״ו קשה כאן לתה‬
‫בנדים דתי סיפורו מטמא אדס מימי חלוטו כיל! לאקיש רחמנא‬
‫מצורע לתפיסתיו לזב פימא לכולא מילתא איתקש דאין היקש למחצה‬
‫וכפרט ללשו! רש״י לתפס בלשונו שכן אסור בתה״מ כימי ספורו‬
‫ניקוש ספורו לעניןאדס תזבולישתו' ה‪*1‬שוצ*ל לסגר יש היקש למחצה‬
‫והא׳׳ש ומדויק האי תילתא חשתעי ליה עילת תשנש אורחתי' דאתי'‬
‫ופשט יע״ש מוכת דס״ל יש היקש‬ ‫מכת דאכעיא לן מנין למצורע‬
‫למחצה לפ״ז שפיר קאתר כל פדוטה מצטרפת ו כו' אכל כל"! חי לא‬
‫סכר לה רק דאין היקש למחצה היה צריך לאקושי בכולא תילאא‬
‫לקרבנות והיהצריכן לתת השליש שקל כולו כאחר אבל קשתא תוכק‬
‫כנ״ל ודוק כי נכון הוא ;‬
‫ב ג מ ד < & בתורתו שלר'תאיר תצאוכתוכ ובן דן חושים‬
‫עכ״ל רוכס ככולם מתח׳הם למה דווקא בס׳׳ת‬
‫לן ואמרתי ע"פ פשוט דר״ח אויל לשיטתו‬ ‫שלר״חהיה מו ב ונן‬
‫ע"פ דאי' במס' כתוכות דף >' ו ‪f‬״ל אלמנה ע״ש מנה ופדי׳אלמנה‬
‫לכתיבי באורייתא תא״לע״ש לעתידי רכנןלתתקנילה מנה משום‬
‫לכתיב קי־א לעתיד■ ופר י' תוס' לילמא כתובת אלמנה לאורייתא‬
‫ותנ׳׳ל דכתיב כתיב קרא לעתיד ו אי' בפרק יחט״פ לן■ נ"‪ 1‬קטכל רבי‬
‫מאיר כתובה דאורייתא ע^ש תוס׳ כקשו עיל הנמלא שאתרו בני לן‬
‫יזושיס לכך נקראו חושים שהיו מדוכי' כחוכיפ של קנה נכת כשירדו‬
‫למצרים עדיין לא היו מרוביס ותפיציס לקראן הכתוב על שם העתיד‬
‫ואא״׳ש ר״ת לספר כתובת אלמנה מדאורייתא ולא אלנינה ע״ש‬
‫לעתידי למינקנ! לה מנה וש״ל• לא כתיב קרא לעתיד לא הי׳יכול לכתוב‬
‫יכני דן חושים שהיו ינלוכי' ע״ש כעתיד יהיה צרך לכתוב ובן לן‬
‫חושים כי' שמו ממש וק״ל ‪:‬‬ ‫_‬
‫ב' ר'‪ 7 \ 5^1‬מ י יזה לשוס הכל כשילין ללוןדיני מתונות רכי יוחנן‬
‫אומ׳אף הממזרי' ; רבי יהולא אות'אין תדקוקין‬
‫ביין נסך טכ״ל כל יחי הייתי שוקד לפרש תיניה רכה כזו יצא ראיתי‬
‫משום לרשןופרש‪ :‬לפישו רק כספר כית לוי והנס מתפאר עצמו כספר‬
‫נש״ר כפירושו וכל זה איננו שווה לי טל שהאיר ק' עיני כשכת הנלול‬
‫סקך זיקילפ״קלבארו דתלתאין מרקדקים כיי"נ תה שיאטי' הכא עול‬
‫לשון אף הממזרים לשין רכים אינו ימנן הייד אמר אף הממור‪ 1‬תקו'ס‬
‫יתורן חק לדרכינו כמס׳ זו דף ® לו' ובנידה דף‬
‫מ״טכי שני הנחרות הכל *!לאיכיא יז״ל‪.‬מתר' הכלי כיאור כנמרא‬
‫כשידי! ללון דיני תיטנות הכל גאתויי מאי אייר רב דף ל״ו חלא‬
‫לאתויו נר‬ ‫יהודא לאתויי תתיר »יי‪1‬םא תנינא חרא זימנה כל‬
‫הראוי לדון דיני נפשות ראן׳ לדון דיני מתונות ויש‬
‫שראוי לדון ליני ממונית ואינו ראוי לרון דיני נפשות והוינא כה לאתוי‬
‫תאי ואחר רב יהולא לאתוותיוור ויישני ח־א לאתוי גר ו דא לאת!׳‬
‫ראי אשמע׳נן גר משום לראוי לבא‬ ‫נצריכא‬ ‫ממזר‬
‫בקהל אבל מחזר לא ואי אשת עינן ממזר משוס ‪6‬ךא‬
‫מטיפה כשירה אכל גר לבא מטיפה פסולה לא צריכא עכ״ל וכתגניית‬
‫זה הלשין הרי הוא גס כמסכת נדה רק לשם מקשים הנמלא ׳נהיפון‬
‫הא תנינא בכנהליין ע״ש ויאה טל תירן הנמרא הנ״ל כליהמפרשים‬
‫יוצאים דחופים לתרצו שהוא תמיס נזולה למשני חדא לאתוי ני‬
‫למשמע מלשונם שכהו להגיה כדברי ר' יהולאשא‪/‬גר שני פעמים‬
‫לאתוי ממזר שצריך להיות לאתוי נר הוה למימר בפירוש אלא תני נר ;‬
‫נם תה‪-‬שסייס וחלא לאתוי ממזל לענין מה נפל הדברים מה דילוע‬
‫ככר ונספר כיפת אביהם להרכ התניד המופלג כתויס מ' אנרהס‬
‫תזאמשטש לחיק ומיקי אנפשי׳וכפפר נש״ר הנ״ל וכולם לחוקים‬
‫ונעזר ית' אמרתי להסננון כך יהיה לנאמת החרצן רן ואינו מניה‬
‫רק רצונו לקיים הגירכא קחייתא לשניהם אחו לאתוי ממור כמ‪1‬‬
‫כאשר‬ ‫למבואר בתירוצי לרי יהודא ותלו״הו צריכא־לרבוי ממזל‬
‫אבאר רק לאעפ״כ ייורא עלה ראשו ושלא יקשה עליואעפ*כ ליפני ת‪3‬‬
‫ריבויא לזה הקרים כדבריו דיש ספרא חיצונה למחוק הגידכא ולתרן‬
‫תדא לאתויי גי והשת' לכי סברא ז‪.‬י שפיר יהא מוכשר לקבל את התייז‬
‫דתית׳ רבוי אתי לאתוי ממז׳ילא פני כחד רכויא‪ .‬והפי׳של לנרי התיצן‬
‫חד״א לאחיי וכו' לא‪.‬יתפרש דחד״א מתניתא רק לישנא לחל׳׳א לאחוי‬
‫קאי אמירוצאיזדא דש לי שני תירוציב‪1‬הזחיל‪.‬דיש חל תירוץ לאתוי‬
‫גדי אשי שפיר כהיום התיריז לאפי' ממיר הני שני רינוים ‪ :‬ע''ו‪1‬‬
‫למיתר‬ ‫מוספות כתבי ולא כטי י‬
‫אהד‬
‫לי׳ל דז' ימע מתעט לימי הלועו ע״ש והקשה מיזכר כפר קרגן ‪6‬הל[‬
‫»היכא‪.‬קא תמעטתליע! הא ז' יתיסצריכאלנופא ומ תח ת׳יהחיןדן‬
‫ר״יהיק״ו דאם אימא לאמור כימי הלוט! היה להתורה להעמיד האיסיר‬
‫נימי מליט! וממילא יהיה אסר נם נימי ספירו דימי יינירו מאיכורו‬
‫עק״ל ולפ׳׳ו קשה על רני' מאט ק״ו (ה א"כ יכתכ האיסור נקלוטו‬
‫רש למלן דאסהיה האיכיר כתיכ כחלוט! היה ‪*0‬א דסיתרא לאשה קאי‬
‫ג"‪ 5‬נימי מלוטה !באמת נהא קמפלני דיני סכר ‪.‬דאשה כיזלוטה‬
‫גאי אסירה וא״ע ל‪:‬תיכ מיוון לאהל ויהא !למל א?י איסור לאשה א"כ‬
‫לאנדע לאשה היתר כימי סיפורה ור״י הגר אשה מותרת בימי תלושה‬
‫וקשה ל יכתוב קרא נכי תלוטכאלא למוחלט מנתר; ולפ״ז נוכל לומר‬
‫דרי״ש הנ״לסבר כרכי למוחלט אסור ‪ .‬כתה^» מק״ו ומוכח לאן אשה‬
‫אסורה כימי חלוטה כנ״ג וקאי שפיר הק״ו אן• לאשה לליטל מוככנ״ל‬
‫! ‪ p‬להמציא הוכתה לר*ש דמותלטאסיר ואף היא אסורה דאי' כספרי‬
‫נכי ובה שמטמאת את טעלה וכתי׳ונ׳ ישכב איש אותה פרט למצורעת‬
‫שאינו מטמאה אתיכועלה ואי ס״ר דאשה מותרת בתה״מ פשיטא דאינה‬
‫מטמאת את בועלה ולמה ל* קרא אלאן־פ"; נימי חליטה ' אשורה‬
‫ואיצטרךקרא ואס נבטלה אינה מטמאת את טעלהרק דישאר קושיא‬
‫»ל;ר"י!יתורזאח*כ וקולם נתרן■ קושיא התימא משום דאטוכ׳ רונלא‬
‫מו' וח״תלתני הכי תרירזמראצריכא לאי תנא פריעה יפיימה לא‬
‫לא הייתי יוכל ללמוד על אשה משום דאינה בפ״ו וא״ת לימא חומרא‬
‫דתסמיש הייתי תשבש רקמ״רי כאי תנא' ממצירע כימי סיפורו דבעי‬
‫**כ שילות מתנות כ־מ״תי היעיני שליוה כשם הרתכ״ם ובאמת יווחל'‬
‫■מותר כתהית ולא הייתי יכול לדון מצורע מוחלט לא איש ולא אשה‬
‫לכך הקדים כאומרו חוחרא לפ״ו א״כודאי לא מייד מיע׳ ספור ו רק‬
‫החלוט! וקמלכר אסור כמה׳׳מ וא"־ אף היא אסורה וקאי שפיר הק״ו‬
‫‪1‬ט^ה מחוכר ליטר תום' השני לתרן קושיא התיחא משום לאכיו כי‬
‫דוכלא ןא"ת לימא חדא ומתרצים להככרת כלי לכא לאופ( למוחלט‬
‫אסו■ ‘ ‪3‬תה"מ ודוק ‪:‬‬
‫) ?! די * ? הכרח ^ תל פי שיטת ר״י דהלא סתם ספרא ר״י והאין‬
‫י סבר ר״י דתוחלג׳ מיתר כתה*מ קשהא״כ למה לי קר'‬
‫‪ 53BO‬פרט למצורעת ונ״ל וכולהוסתימתאה אליכא לר״ע ולשיטת‬
‫ל׳׳ע יתורץ קושיא זו משוה דאי' כמש' גדה איו לידה סותרת כזיבה‬
‫איכעיא להומהו שתעלה אב״ אמד אינה סותית זאינה עולה רנא‬
‫אמר■ אינה סותרת ועולה מנא אמינח לה דתניא מזוכה ולא מננעה‬
‫מזוכה ולא מלידתה זאב״ אתר לן תני תלא ת«כה ולא תתני ולא‬
‫מלידתה ורבא כשלתא איידי וכי תלא אי אמית ולא תעעה האי מוכי‬
‫יטהר מזיכ >פקא וחכי׳ תל ב‪1‬ב יתד בזכה וצריכא ע״ש כדף ל״ז וקשה‬
‫לדכא הא צריכא ויש לתח ררבא לחרובה מיכתי׳שספרט למצורעת‬
‫רנ*ל יזה לא צריך כנ׳׳ל ו׳״ל לה"פ יקרא פרט לתצויטת אם היתה‬
‫זכה ומצורעת ונשלמו ימי זיבה ולא נשלמו ימי הצרעת עלייןה׳׳א יתהא‬
‫אסורה כמה״יי קמשמע לן הואיל והצרעת מיתרת אף דהיתה זכה‬
‫כיק שנותר כהיום ‪ 4‬״כ מותרת ו<ה לשיטת ר׳'ע לסבי לה מידה בדף‬
‫הנצ׳ל כרכא משים דס״ל לנין איפשר משא׳יא ע״ש וא׳׳כ ר*י הנ״ל‬
‫כבר לה אליבא לר״ע וקאי הפסיקאוכה ותצויעת אכל פשוטה מצורע'‬
‫באמתא״צ קרח לבל׳׳ז עותרת בתה״מ וליק היטיב ־‬
‫צריכי' אנו לטשו' לחבר האכע״י הנ״ל למימרא לצדקה‬
‫ע״פדאי' כמס' נדרי' וז״ל ידות נדרי' כנדרי' וידות‬
‫‪:.‬קרבן גחררן אינטי' להו יש יד לצדו^ או לא אליתא ואתרהזיז■ זווא‬
‫לצדקה והדיין נתי עשיטא צדקה מעליותא היא אלא לאתר והדי( ולא‬
‫אמר במי מאימי אתריגן כיון דאיתקשלקרננות לכתיב כפיך וו צדקה‬
‫מהקיננות יש להן יל ו כו' משוס דאי! היקן למחצה או דילמא לבל‬
‫יזאחר הוא דאיתקש פר׳קוובמס' ב״גא״ראסי לעולם‪-‬אל יתנע אדם‬
‫תדתת שליש כשקל כשנה שנאמר והעמדנו עלי' מצות לתת שליש השקל‬
‫יבשנה פירש מהרש״אאע״נ דלענין קדמית כעי חצי שקל בכל שנה‬
‫צדקה מי כשליש השקל ‪ :‬יהנהנב׳ שליש השקל יש לספק אי צריו‬
‫ליאן כל השליש ביקל כמז בקרכיוות היה הנתינה חצי שקל כיתד או אף‬
‫‪^:‬אתד' רק שית! שליש הפקל בכל שנה אף כצירוף יתליה בהא אי‬
‫אמייגן יש היקש למחצה ישאי לית‪ :‬השליש אף לאחרי' ואי איירינן‬
‫אין היקש לתחצהצריך להיותדומיא דקרכן שצריך ליתן כל השליש‬
‫כאאד אע*נ לכקרבז חצי שקל ובצדקהשליש לעניז זה סתרה התורה‬
‫ההיקש אכל לעגין נתינה צריך לית! כולו כאחל וההכרע לזה מלמצינן‬
‫■רסקב׳׳המצדף כל‪.‬פריטה לתשכון נדול ש"מ ‪1‬ס‪1‬י אף אם אין‬
‫• >‪ 1m‬י^ל כיחד ו אי' רמס' נדה לף ל׳ל לס טהרה של מצורעת כיש‬
‫לרכות מצורע‬ ‫יזסהרי' יי״ה תטייאי' ‪ c'f’r‬לכ׳״ה אחר ר''׳ ליכי‬
‫)^נ>וקי‪■ 1‬ולגונה לדגויוחגורע למעינותיהל‪1‬לימא ‪^5‬רמע'ונתי»‬
 ‫‪to‬‬ ‫י^סף‬ ‫כבא בתרא‬
‫טעם ר' יוחנן אמר אן המשלי*! וליק כ^‪1‬ון‪.‬רבים לסודות‪ .‬כנ*ל דאתי‬
‫הני תרתי חתניתח לרנית שני ימיני יגמזדס ממזר וודאי ומשר ספק‬
‫וצר׳יכא כנ״ל וקשה אעפ״כ ליתני חדח וא״ת דהיה אתי למטעי דהא‬
‫דכשר לדיני מחונו׳דווקא ספק אבל לא וודאי קשה מהיכ'תיתי ליונ‪ 1‬עי‬
‫הכי דמאי אנלמא כלא שניהם ספק ״דאי אסורים לכא כקסלוצ״יל‬
‫ומשוס הכי הייתי טועה מע!ם וספק >; לו תעלה ואסר כ»ת‪1‬רת‬
‫וחשוב קצת כמי ישראל אבל וודאי' ממזר מותר נחמזלת יאעו»שונ‬
‫כש ישראל ‪ :‬קשה מה כ‪:‬ך הא נר יוכיח דמותר כממזרת ואיעפ״כ‬
‫כיינו רוצים לתרן לאשי נר דכשר ל ר״ק וצריך ילוש־ ובאמת נר נ״ק‬
‫אסור בממולת נ ש דה״לולי' יהודא כמש ׳ ק ידושיז הג *ל יק‪5‬ה ‪6‬א‬
‫דר' יהודא קשיא אנרייתא באמת דשה נאמר לנר יוותר כתמזרע עד‬
‫שנשתקע שם ע״ת ממנו לזה בא הירושלמי לתרן אתר י ' יסולא אץ‬
‫יזדקדקין כיין נסך הברייתא שקי ‪ :i‬ר' יהודא האילו גרים ו אין‬
‫מדקלקין כ״״נ ננזן עבדים שנמניירו אולו שתריס'בשפזרת א‪5‬ל‬
‫נל המתגייר מעצש ותדקדק ׳ביין נסך כנ*ל זה ‪ iw a‬אכ‪ 1‬ר בממורמ‬
‫מ? כנ״ל ונמצא צריך לרב!׳ סמתניתןשנ> ממזלי^וודאי ופפק‪ ,‬ללא‬
‫קתי למטע! ודוק כי זה הפירוש כירושלמי נכון‪ .‬מאד אן כלא עיי‬
‫בנניראהנ״ל הוא■ לכלל יעשהלכס למתוק זקיל ‪:‬‬
‫ב ג מ ר א וככר כיו משה זאהרן מהלכין‪ .‬ונדב ואכיטא אחלוק‬
‫וכל ישראל‪ .‬אחריהן ואמרו מתי ישתו שני זקוגים‬
‫כללו ואני ואתה ננהיג אח הדור ע׳׳ט זא׳״י כמלרש פלונתא ח״א‬
‫כפיהם אמרו וח״א בצנס הרהרו ע״ש ומקשים בשלעא מ׳׳ר ‪tD ’iD‬‬
‫א״ש לאנן ׳לעינן שאמרו כך אבל למ״ר בלבם הרע־זחנא ילעינן אין‬
‫זה אלא לכרי נביאות ואכיהרב ז״ל ככפרז האריך בזה ואני נקיטנא‬
‫נפשי בקצרכ ע״פ פשוט ‪7‬נן‪:‬ה מה״ת להוציא לעו שהרהרו נזה וכפרט‬
‫מה חרה להם על ככה להרהר זה וגרא׳דא*׳ במס׳יומא הששלר אח‪1‬ר»‬
‫רבו ה''; מנכי הרות ומסיק שם דמצדד אנלודי מפ״י י״ל לכי' להצ«‬
‫הטד נאיה שהי׳ייהלכין אחורי משה ואהרןממש ילא הוה מצדדי אצדולי‬
‫וסי' מלמין בעצי׳ ס שהמ״בזוין לרטתס וכשראו ישראל עהס לאנה«‬
‫ככול ברטתם אן■ ישראל הצב ו אמריה! ממש ולא נהנו ג׳״כ כבול בנייז‬
‫לזה חיה להסלנ״ו ואמרו מפי ננהיג את הלוד ובזה מתורן‬
‫ונבר הין תהלכי! חשה נאהר! ונרב זאכיכוא אחריה״; ממש ומדקחזיצן‬
‫שלאי נהגו כרודכרבועסכד; מסתמא‪ .‬הרהח כלנם שהמה שויס׳ למשס‬
‫ואהרן ויכולים להנהיג הלולכמותם‪ :‬ובזסיתכאר ®‬
‫הגזמיכות בשיה ולאיש אשי יש; ב עם טמאה עיייה פרשיו*‬
‫מצולע‬ ‫וסמיךלי'אחלי שתשני כ״א ע*פ דא׳״י כמם' פ'‬
‫סוטה כל המתנאה כאילו נא על כל העריות ולכי לאחרי מות‬
‫הנ״ל היה לגני אהרן חטר נאוה ולזה נסיזכו ולאיש‬
‫אשר ישכב כתו עבירה זו כמו כ! כי׳ חטא שמש »י אהר! שהיה ‪ec4‬‬
‫חטי נאוה ועיין כספר ברכת ששאל פי׳ על הסמיכות כדרך רפו‬
‫לכר נפלא מאד ננ״שוק״ל ;■‬ ‫י‬
‫ב ג מ ר א ‪ .‬לן ה'וז*ל להתיר בנורית ילהוראה צריך ליטול רשו*‬
‫מריש גלותא ופרי׳ אי נמיר רשומא למה לי ל עי ^‬
‫ומשני משוה מעשה שהי' שבא ר' למקים א' וראה שלשין עיסותיהן‬
‫כטומאה פירש״׳ שלא היו ייקפידי' לטהר כליהם א״ל מפני מס אתז‬
‫!‬ ‫לישתנם בטומאה א״ל תלמידא' בא לכאן והורה לנו מי בצעיס או‬
‫תכשירי' והוא מי ביצים דרש לסו ואנהז' סברו מ• בצעים כאותו שעז‬
‫אהור כממזרת ע׳יש מצא תזה דעכ״פ עד ש ישתקע שסע״א ממנו‪.‬‬
‫נזרי תלמיד אל יורה אא״כ נטל רשית וידייק שיהא לשינו כתוש שלא‬
‫לטעות נתו אי' שם ר׳חזיא חזייא להאי נכר׳דקאי כבה״ק א''צ לאו‪ .‬איש‬
‫פלוני כהן אתה ו כו' פירש״י לא אתפריש לן מאי בעי האי עזכלא הכי‬
‫ונראה ו אזי לאשתעינן דר' שיא אן דהיה כמקום רבו לא חלקפכו?‬
‫לי ס כמקום אפרוש• מאיסורא וכמה' שביעית ירושלמי מצאתי דטצז♦‬
‫עוכדאל״נ ר' חייא אלא רבי ושני דכרי' ראה רני כעכו שיש כה אלי‬
‫וארץ עמים וראה אותן שעמחו כאי' מנבלין כטומאה ושר וראהאין‬
‫הכה! שמו כנסל את עמים שנורו עליה טומאה בסה״יק ותמס עלי\‬
‫עכ״ל והנס וה לכאודיהתשה לפי;ירסתהירושלי״ האי־ר תלי שברא‬
‫שני' דכהן הכאיכשלמא לנירסא דלעיל נתבאר כרש*' אלא לנייסאזז‬
‫קשיא ־ ועוד לכאורה קשה מאי תמהרביששכלין בטומאה הלאיקיאל‬
‫קו פי לנרום טזתאה לפולין שבאי' !נראם לאן לנירסתירושלמי נכון‬
‫לעיקר תמיהת רכי ה‪.‬יה באתת ננל הכהןישעמד שם למוקא מתמול‬
‫שלשין בטומאה יהור^‪ /‬התלמיד מי ביצים בא לכשם על הכהן דאיתא‬
‫נטור לנזמן הוה והחלה ש^זו נשיפת מחמת טומאה־ אין ללוש עיסש‬
‫וכמי ביצים משוס לאינרמכשיר והיה טהורה והאיך יוכל לשורפה ילפ״זו‬
‫יש לומר דהפי הוה מעשה דהכה! היה כחלק ארץ עמים ונחם לו שם‬
‫קלה‪-‬אן< ‪?8‬י ’ גשוזגאהופלדתה עקאק‪-‬איגד ג ש*ה פלא׳ו טנת ‘ !‬
‫מסכת‬ ‫אהל‬
‫למימר דב»א לאתוי תלל זכוה רבותא טפי דהן למל לכא נקהל הטל‬
‫לדני נפשות ממוס דרכיהולא לא אעי לאשמעיי! הת לפסול לויני‬
‫נפשות לק אתי לאשיועינ! תה דכשד לדיני ממונות ע״ש פחה הוכתויג‬
‫לוה ‪ :‬והנה איתא במ׳ים יבשת דן ל"( ו דן פ״נו לספק ממור הזה‬
‫מספק כוודאי ממור ואין לו תקנה לא בבת ישראל ולא בממזרת■‬
‫>‪ e"1‬לפ״‪ 1‬יש לתיש דמה דאמר רכיהודה דתרתי מתניתא אתי לאתויי‬
‫עמ‪1‬ר אתי שפיר דיזלא לאתו׳ ‪.‬וודאי ממזר והלא לאתויי ספק משר‬
‫זא׳׳ת ליתני‪.:‬חדא מתני׳ יש לומר דאי תנא תדא היית• אומרהא דפמל‬
‫לדע׳ נפשות דווקא וודאי ממזר אגל ספק ממזל מ ר אן לדיני נפשנ׳י‬
‫או תמינא איפכא הא דנשר לדיני ממונות דווקא ספק מחור אבל‬
‫וודאי ממור פטל אן לדיני משניא ל »י צייכא תרתי מתניתא לאתוי‬
‫תרוייטלמכתיתוריז יהא שנ׳כס נכלליס ^‪1‬תד ‪ p‬כפק ‪ p‬וודאי ®‬
‫רק ד‪5‬ל זה ניחא לפי פשע לטספות הנ׳^ל דרה‬
‫! ע עין סוני אוו •כולא‪ .‬לא אתי לאשמעינן רק מס למותר בלעי‬
‫מצינו במש' ממינותאכל באם הייתי אומר לרב ׳טדא אתי‬
‫גיטין לן מ״ג לאשמעינן מה לאסיר בדיני נפשות שובליתא לסכר'‬
‫נט מי שחציו שלי לומר ־תדווייהו אתי לאתויי ממזר וולאי וספק‬
‫עבד וחציו כן ננ״ל משום דאימא כדןהנ״ל‪.‬אקמושיכי! כסנהדרין‬
‫רורין לנחך זקן והריס ומי שאין לו בנים ע׳יש לפ״ז היה נשאי■‬
‫אמרת הקושיא ליתני חדא מתני' לרגויי ממזר וא׳ית לאתי‬ ‫ואי‬
‫קידושיו לאי למטעי לכשר לדיני נפשות ספק מיער כנ׳׳למשום‬
‫קידושין יורשין דמתני* לא אתי לרבו׳ אלא וודאי אכל ספק כשר‬
‫תנת לי׳ע״ש ‪. :‬הלא לינא למגוע׳ כנ׳׳ל משוס דכיון לפיהנ״ל הפק‬
‫■מינור כוודאי אין לו בניס כיון דאין לי תקנ' דאטר‬
‫בבת ושרר‪,‬ל ובעשרת חם לא ע׳יי איזה אוכן בדוקק נמנא הוא בל*‪1‬‬
‫פסיל לדינו נפשות כיון דאין לו כנים ולמה לי יתודא דמתני לרבוי‬
‫קפק מחור לאיסורא אכל לפי פשט התוס' הנ״ל לרניטלא קא׳ אתה‬
‫;נעתר בדיני מננונות צריכת שפיר תרתימתניתא לכתדא מתני׳הייתי‬
‫טויפה דאתי לרבוי הנק למותר בדיני ממנות אכל וודאי אטר לדיני‬
‫והשתא אתי שפיר דהתרצן רוצה להזק‬ ‫תמונות ;‬
‫גירהת תירוצא דר׳יי לתרוייהו אתי לרט׳ ממזר רקדבל׳יזהייתי אומר‬
‫דרבי יהודא אתא לאבתעינן איסורא דדיני נפשות והיה נשאר הקושיא‬
‫ליהני ת־א מתני' פנ"צ דא׳יא למטעי כנ״ל לזה הקדיס התרצן כלשונו‬
‫;‪ !;1‬לו עירן אחר־מן התוז שהיה יכול לתרןלאתויי נר וזה מ״א לאתויי‬
‫נר פי' תירוצא ח־ח ; יקשה למה אני תופס דהי׳תי מרכה נר ולא‬
‫קאמינח דכא לארויי מלל כסנרת התוספת הנ״ל וצריך לומר דליכא‬
‫ל‪;:‬יינר לרטי חלל משוס דרב יהידת קא• רק אמתי דשתר כדיני משנו'‬
‫ולפ״ז אתי שפיר למיתר האי תייוצא דתרוויס קאתו לתש׳י ממזר‬
‫‪1‬צרי;א תרווייהו כנ״ל וא״צ למתוק כדברי רב יהודא לתינרס לאתגיי‬
‫נר רק דכא להורית מננור וודאי וספק כנ״ל ודוק ׳הטיב ;‬
‫יתפאר הירושלמי הנ״ל דאיתתפלונתא במסכת‬ ‫והשתא‬
‫קידונין דן ע׳׳ו וו׳ ל נר כתמורת ר׳יו ה׳ אומרגר‬
‫נושא ׳ מפוזרת ר' יהידא אומר נר לא ישא ממזרת ע״ש וסנה לכאורה‬
‫רמינא תסדרי לר' יהודא יגנרייתת כדן ע״ה וז"ל נר ער עשרה דורות‬
‫נעתר בממזרת ויש אומרים ער שישתקע שס ע״א תמנו מכאן ואילן‬
‫שמר גמיערת לפ"‪ 1‬קשה לתה פסק ר' יטלא דנר לא ןשא ממזרת‬
‫‪.‬וסתה דבריו ונראה לתת משוס דיש לדקדק בלישנא דהנמרא שאתרו‬
‫ונתנו שיעור על שישתקע שם ע׳׳א ממנו פי' מ! הגר קשה מהיכי‬
‫תיתי ׳דמוהו ׳כנוהו לנר כשם עעא' עד שהוצרכו לשקע ממנו ונראה‬
‫ע"פ דת״י כמס' ע״זבדן נ״זוז׳׳ל א''ר נחמן אמר רב שמואל הלוקת‬
‫עבדים מן הנכרים אע"פ שמלו וטבלו עגשי(״| נסך עד שתשקע שם‬
‫ע״א מפיהם וכינה אריכ״ל עד י״ב תודש יא״׳ בתוספות אותר ר׳י•‬
‫דווקא נב־ עבדים אמרינן עד שתשקע דתע״נ שצריך לשלם ולהטבילם‬
‫מרצונם כדאיתא במס' יבמות מכל תקום כיון דאיתת רבו עליו אינו‬
‫מתגייר בלב שלם אכל נכרים שתתנייליס תרצו» נשתקע שם ע״א‬
‫מפיהם מיד ומותר שען כיין מיד עב*ל ועפ״ז א׳׳ש לכל י״כ חודש‬
‫שעושה׳ ין‪.‬נסךתש‪1‬ם דלאנשתקע שס ע״א מפיו של הגר משוסוה לא‬
‫נשקע שם עע״א מן הנר דכשטנע כיין אוסרי! היץ ומוכרחים לומר‬
‫ןאוסרים היין כשביל שלא נשתקע שס ע״א מפיו זה נורס לפנות הגב•‬
‫כשם עעא' ולא נשקע משו לכך שתר כממזרת אמנם ר' יהודא י״ל‬
‫ד‪3:‬ר כשיטת ר״י דתזסטת לנכרי היגתנייר תעצש נשקע שם עיייא‬
‫מיד מפיו זא״פ פיון לנמקע ש!יו נשאע השם ע״א נסמן הנר ולכך‬
‫פוסק דאסור כמשרת נר פחם אם לא כעכל שנשייר זה ש תר‬
‫כממזרת כל י"כ חודש משוס יזם הזמן יינז יין נסך אכל סחס נר לאי!‬
‫עושהיקנסךאטרנמשרק תיכן ועיר ‪ :‬ומתא אתי שפיל ‪51M‬‬
 ‫>וםף‬ ‫מסכת הנהדרץ‬
‫דחתרינן במס' יומא דן■ ׳׳"ט מטרתינן לכ׳יג שלא תזיח לעתי עליו ע*ש‬
‫לכך היה כאן הלישכה של פץ שלח תזות דעתי עליי וא״ת למה היה של‬
‫הנכדרי' של נדת וי״ל דשם לא שייך שמא תזוח דעתו של הראש‬
‫עליהם ח‪7‬א דלתו כלילי' תלי׳ מילתא להא אינו ח ביחידי יעיד שהיי‬
‫לפניו חצי לישכהעל קולש‪.‬שא>נס רשאים נישב שם ולא יזוח לעיתו‬
‫עכ״ל והנה כמו דמסכקינן כמכ׳נדרי׳א׳ היהביכיכה או בעמ ‪r‬ה‬
‫כה יש להכתכק בעיבור ' שנה נ*כ נס יש להפתכק אי רשאים לעבר‪.‬‬
‫נעירה או רווקא חון‪ .‬לעורה צמו שר׳׳ג נכנם לעבר בעלי' אע"פ‪ .‬שהי'‬
‫נזמן הכית כ ^י׳ כשבע דן י״ו ‪ :‬ונראה תן ההכלא לפי הנ^ל‬
‫ן‪#‬חרינ‪ 1‬עיכול שנה ננד שומרי ההן ופירש״י דמלכותא לארעא כך‬
‫ועיבור שנה הוה נ״כ טכסיפי'י‪-‬לכותעכ״ל והתום' הקשו כיומא לן‬
‫ו׳׳ה עלדאתריג; איזישינה בעורה סאי אמריינ; כזבחי׳ מהייושב שאוכל‬
‫צקדשי׳וי״ל ללענ’ [ אכילת קדשים היתרה ישיבה בעזרה מןו ס יכ תי׳‬
‫נהו למשחה לגדילה כדרן'‪.‬שכתלכיכ וכו' יכיו! שיוי‪ ,‬לרך מלכים‬
‫מוכיח להיות נישיכה ע״ש נמצא לפ״ז כנידון דיל! כעינור שלה הוא‬
‫טכסיסי מלכית צריך נ"כ להיות בישיבה ונם תותר ל־שב ולעבר כחצי'‬
‫של‪ :‬קודש כמו אכילת קדשי' ונם מוכח לאחרים רשאים נ"כ לביות‬
‫שם כמו כעורה שהיו הדנה אנשים חוץ תה© רק לאש יועברי' נעזרה‬
‫לא שייך טעםדתי*ט כנ״לדאעפ״ק תזוק לעתו משוס דבעיבורשנה‬
‫ישאי לישנ כחצי' שלקודש וטעס‪-‬האאר דלאו כדידיה תלי מילתת דה‬
‫ליתא בעיטר‪ .‬ש‪:‬ה לאיי; מעברי' אא״ב ירצההנשיא‪ ,‬נל־צח הכל תלוי‬
‫יחזקי' להחויר כר״ח ניס; ראה רוקי' להתנאות כולם יהי! כמהרא ■‪5‬נשיא ותזוח לעתו עליו וכל זה חם אתרינן דהיא ייני שוחרי הכן‬
‫יהא״שבל״ז לא היה יכול לומר הלכה נכנכמי לשאול כיה קשה קושיא‬
‫מהר״״א הנ"וולכךעמ"י שמואל הקטן נלות׳דהלתה דעיכי׳שנה מותר‬
‫כעמידה דלאנית; בנד שיייר׳ הכן רק ננל כ״כ ינתצחמיתר לעכר‬
‫נעירה רלאיתנאהכנ׳׳לדאינו בישינאוכל ה>"ל ובשורה מציזושהיו‬
‫שם‪.‬הרכה אנשי' חוז‪.‬מהם‪,‬ושפיר קאמינא הלכה ככככתי לשאוליואי'‬
‫צריך לירד וק'צ ־‬ ‫__ן■‬
‫‪,1‬מה אלד‪ -‬וחידד מצום דנספי נפתלי ש*ר אי׳דאלדד‬
‫ועיד־ כיו אסירי' להטת בתיך הפנהלרי׳ דהיו אחים‬
‫מ! האס כלאי'‪ .‬באיי לב־ ‪ .‬יהיו קרי כי' עש משה יעיד טעם ליטשיע‬
‫‪.‬לא היה־לי כני' משוס לקרא לרבו כשמו אדני מפה ו אן אלדד תידד‬
‫■קיאו למשה נצ«י שחמר! משה מת וכו׳ היי ה־יה נ*כ חשיכי כניס‬
‫ומי שאין לו צניסאכור ללוןל*'נ ו־ייתרלד׳מ רק ד־יוןדהיו‬
‫פרולים לדי> משובז■מראית עי; אסירים היו ליכגס נהלשארירינים‬
‫ע״ש זעפ״ז פרשתן הפסיק וישאיו שני ® אנשים‬
‫וכו'יתנח עליהם רוח ה'ע״שליה״פ וישארי האנשים ביאיר פסוק‬
‫פירש*׳ בקלפי נשתיירו שלא נדחרי לסנהדרין קשה וישארו ב׳אנשי‬
‫במחנה‬ ‫ליוה!מתתותלח עליכם שמתנכאי' תשה מת וקיאי‬
‫לרכר כשחי לכך לא יכלו להיות כרנהדרי' ‪ :‬ונראה‬
‫ל׳ לדיוותצניבור שנסלר׳נ לאי' שלהי יבמית ד יני'נפשיות כעי לדיישזן‬
‫וחקירה ועילי נשים כיון דכלינן אלת חיש לעלמא■ כדיני נפשית דמי‬
‫וכעי דרישה וחקירה ואי' כמם' נלה נתשלש שנים ויום א' מאקדשת‬
‫בביאה וישייב׳' עליה משום אשת איש פחות מכא; צליתזאצרע כעין‬
‫וכי׳ ואי' בירושלמי לכתובות בא על בת נ' שני' ויוס ’ א׳יונחלכו כ ‪•f‬‬
‫לעכרהשנה נתילי׳ חויירין א"כ דיני נפשית תלי בעיבור השנה יאיתא‬
‫כמס'שמחות דשתואג היה תשיכי בניסואכוי להיות אצל עיטר השנה‬
‫מפנ' חאין יהח״ש חה אלדד וחילל שכל ישראל יודעים שהם פהיליוז‬
‫לד"נ אמרתי לא יכנסו לייחיס הדין אצא שניס כלייזר ביחד דשם‬
‫יבינו הכל שלא ללו; לאו אמרתי‪. .‬שחתה' אתד יוהן זאתס נ"כ חשוכי‬
‫■כני ׳ ואשיור להיות לך אצל עיביר שנה יופני הרואין טפברו דינותר‬ ‫‪.‬‬
‫אתה לד׳׳נ לעינור שנה היה כלפינ ו יךל ■‬
‫ו תיליןוכו'ט ’יפ‪.‬לקי''ל שירכין ט; התלריסואיןדו‬
‫משוס לרצי אייורי ותולי; י כו'ו אין ‪3‬י וכו'ולכאורה‬
‫קשה מה שאל הא קי״ל דכמלכי׳ ימקמשיס דיה רק די׳ל דאי׳בירושצמי‬
‫לכלאיםהפרד אםור והכת*כ וןרכבואיש על פרדו ויניסו ומשני ■אין‬
‫למיד! מן'המלכות נמ^ו אן ששירפי' על הייולכיד אקלמילין למת‬
‫אמר כל״ז היה ה*א ‪ f v‬סבר דלחידן מן התלכוה רק אחר שלאה‬
‫נר*נ שס״ל עיטר שכה היא כננל שומרי ההן פירש■*׳ לעיכור שנם‬
‫טכפיקי מלכות ושומרי הסן נ״כמלכותא לארעא משמע אי לא‬
‫הוה טכסיסי מלכות לא היה 'יכולין לדתות <ה לזה דאי; לומדי' מן‬
‫המלכות הקשה שפיר אי תולין ו ס' וק׳׳ל‬
‫>ז*ל השתת ‪ .‬דאמריכן אין רציחה לוחה שבת אין‬ ‫‪ 3‬דן ?‬
‫רציחה לוחה טבולה מק״ו מה ״דת שנדחה מפני‬
‫עבודה אין רציחה דותה יו‪4‬תה עבודה שהיא דוחה שבת א"ד‪.‬שלא תהיו‬
‫רצ»!ה‬
‫אתד‬
‫&);‪ »,‬לוו שמיייללת ועיחדה לכך הזהיר המל‪\1:‬ד הנ״ל שלין ן‪:‬נל‪ 1‬שם‬
‫כפי כעים משום דמי ניציס אי; מכשיר לקכל ישומיה ויכא לא‪:‬ל חלה‬
‫טהורה‪-‬דהיא' כמיאה ו היו ט;‪:‬ו ו ס מו כמי ■כצעיש לילו ילישו דחיכו‬
‫ויכשיר ולשו צמי‪.‬כי^יב ונתנו לו וכח ליד׳ מנשול'תרומה טהורה‬
‫דהיא כמיתה ולצדשכא״י הי' נ"כ מכשיל וטעות שאכלו כטומאה שלשו‬
‫נצד א*י כתי כצע־ים דסכרו ואי[ ויכשיר נמצא עיקר כעס על הכ^ן‬
‫הי' הכת טעות י^להיד הני״ל לכך היבא העשה זעה; ככה״ק לכאן‬
‫דתדח הייה ועל ארכן א' יסוככ ודוק ;‬
‫וכ ^ ר* אק מעכרי' את השנה מפני י הטומאה ר"׳ אותר מעברי;‬
‫אד*> מעשה כתזק׳' יילךיהילא שעיכר שנה משני הטומאה‬
‫וכיקש רחמי''על עצמו‪,‬לכתי' כי יירכית הכס וכו ’ לא הטהרו ‪:‬‬
‫פירש*י שנטייאו ישראל כימ! אס‪ 1‬אכיו ‪ 3‬ע"ו שלא חששי לתודה יהי'‬
‫׳ יןזקי' מחוירין למוטב וידע שלא יספיקו כולן לבא יל־גיהר עד הפסת‬
‫ועיבר את השנה עכ׳׳ל תוה' פירש'כקונטרס שנטמאו בע׳יז דע*<‬
‫מטמאה כתת ואןגי^ב לטוייאת ע*ו דלכנן שמא מאותה שעה נזרו עלי'‬
‫עכ׳י׳ל ויש ללקלק'למה כמכו התוסילשו ‪ i‬שמ״א ונס לתה כרט ימיירא‬
‫יוזקיה מל״ך‪,‬יהולא ולא סתס הוקי' זנ״ל דהתוס' ילכו לשיטתס ע״פ‬
‫דאי' כייס' ר׳׳ה עומל שהקרינו ישל'אל'בכנ'כתס לארזמהיב; הקריכו‬
‫א"ת לעייל ביד נכרי' קצירכם אמר רחיינא ולא קציר נכרי' עכ׳׳ל‬
‫לפ׳א הייתי יכול לכאורה לומר פנים חדשות לכרש שעיכר השנה מכני‬
‫טומאת ע״ו כך הוא שישראל לא תמו לתורה ושבח ע'א וכשרצה‬
‫בכר עיילו שליש ולא יהי׳לו עוייר להקריב כי הת‪:-‬ואכ דעייל ביד״הו‬
‫קולס שחזרו מע׳׳ז לח מ׳קרי קצירכס ייישום זה עיבר הכנה שיזרעו‬
‫ייתלש שיבח העומר מהם רק לזה ליתא לא״י במס' ב׳׳ב לף ד׳׳ה‬
‫דינא דמלכותא דינא ר״ה בדר׳׳י אומר אפי' שערא"בדא יישתעידי‬
‫לכר‪4‬א קשיאכה אמיייר א״־כ ביטלת ירושת בכו הבכור להיהלי׳ראוי‬
‫ואין כבכור‪.‬ניטליכראו׳ ככתוחוק פי׳ האיך יתקיים ככתוב בכל אשר‬
‫*ייצא לו דכליימו; האג אס מת ולא פרע כרנא ה״ל ממונו ראוי דאין‬
‫מוחזק בו אלא המלך ופרי' א״ס אפי' טסקא' נמי אלא הא״ל ליהיכ‬
‫גוסקא ומיה ה*נ ליהיב צרנא ומיתכירשי׳ דיהיב כתחילת השנה‬
‫!וזית לעד סוך השנה איןיישיעבדת למלךא״כלפ׳א נסתר'סברא סנ״ל‬
‫דעיבר השנה י לי שיכא קצירכם והלא חזקי׳ מלך הי' ומשיכפרי' לו‬
‫‪ b‬הקרקעית יהי' הכל בחזקת המלך ולא ‪ no‬קציר דילהורק לילתא‬
‫‪1‬ה המעשה הי' כזוין שפרעו ככר העשקא רק ־מדמציכו שיכת העס‬
‫התקדשי פידשי' כדברי הייייס ייחמת כי הי' רבי הי‪-‬ילך גחיז תיכןז‬
‫כחודש הראשון למלכו ‪5‬לאי לפרוש מע׳׳ו ע״ש א״־כ היה בתאילה שנה‬
‫כל"י לא'הי■ ראי'מחוקי'‬ ‫למלכו‪ ,‬והוה משתעבדי לכל־נא‪1‬הא*ש‬
‫‪ 1‬מעכרי׳ מפניהטתאה דהייתי ‪ .‬אומר מפיני הטומאה 'פירושו כמו‬
‫מפני ׳העומר דלעייל מ״ה עיבר יחזקי' ללא יכול להקריב עומי דלא‬
‫כי' קצי רכסי ל ‪ p‬אמר אזקי' מל״ך יהידא ‪ :‬והיו תצייעכל;' הקרקעות‬
‫אליו■ והכרח לומר דעיכר מפני טומאה ולא תפני‪ .‬עימר כנ״ל י והנה‬
‫א״י כתום' סכהלרין עצכל סיאיי‪-‬ור בפרשת מלך מנך מיתר כו הקשה‬
‫א"כ יוה הי' חטא לאחאב על כרס נסת ותית למלך תותר דיוקא אם‬
‫מלך על כל ישראל אכל אתאב לא הי' רק על יהידא ולא הי׳ רשאי‬
‫לעשות משפט המלך ולפ״ז אזלי תום' לשיטתם דייסהקח להו לי לתא‬
‫יש לומר לעיכר חזקי' יישום קציררם כנ״ל וא״ת לזה ליתא דהלא‬
‫משעבדי' לי' משום דינא דמלכותא זה'אינו דהלא הי׳לק מזקי׳תלך‬
‫סול״א ולא מלך על כל ישראל ואי; לו מ‪.‬שפט המלך‪ .‬שי״עכלו לו השלית‬
‫‪,‬‬ ‫כנ״לוק׳׳ל; ‪:‬‬
‫שחחית‬ ‫וכחס'‬ ‫כי׳‬ ‫ו‬ ‫כתזומניןלה‬ ‫ח ״ ף אין מעכרין את כשנה אלא‬
‫נשתנה הנירסח וז״ל כשנכנס ר"נ לענר השנה ייצא שמנה‬
‫אמר מ* זה שעלה שלא ברשות ירד עמד שמואל על רנליו ואמר הלכה‬
‫נכנסתי לשאילא״לומה אלדד ומילד שכל ישראל יורעיכז אמרתי שלא‬
‫י מ סו אלא שגיס שאתה ח׳מהן א*ל יתולי! תפתחו מפתחו ופנקסו של‬
‫מת בארונו‪.‬של ’מת מחני עומת נפש עכ״ל המאייר הזה לא שערים‬
‫לדרשו י ק בספר א'*אהר‪.‬ע זלה ’ה יש שם ביאור רהה וארכאתי‬
‫גדרךקצרה ויש‪.‬לדקדק לעניז״אי עמד על רוליו נם קושיא מהרש״א‬
‫מהשהשיב שמואל שנכנס לשאילהלכה הא ר"נ אמר לו לירד אן< שאינו‬
‫לוצה ליש כ כעי כור שנר וחדא קישיא תתיז חבירתה ע"פ דפלפתא‬
‫בגמלאאיי■ עיצור שנהכינד שומרי רסז<‪'.‬או כנוי ברבת להניס ע״ם‬
‫‪91‬ה‪,‬היה המחלוקת כאן דאי' במם' תמידלישנת'העז שבה כ״יג' יושב‬
‫לושכמהנזית שגה כנהלרי' משצי' פירש׳׳י יושבי' כחלי׳ של חול דאי‬
‫לחצ ׳ של‪,‬קודש האיאין ישיבה ביפזרם עכ״לפי' הכ"מ לתההיה‬
‫ע״פ‬ ‫לשכתכ״ג של עזזןאן׳יע השיג‪ .‬עליוי‪ 1‬פי׳ ‪7‬ת*ה ־ ’ ?על יגז‬
 ‫'ו ס ף‬ ‫‪p n T O‬‬
‫הגמרא תמר שלי מקלק של מתכת ניעבי של חר»‬
‫דהיסקז מבפנים ומשני כיו‪ :‬דאיכא שתי הלחם וקדושתו בתנור הום‬
‫לי' כלי שית וכלי שדת דחרס לא עכוינן ע״ש וא״ב כיון דהצלוחי׳‬ ‫יחידמק״רמה >*ט שלדחה מקרבן יחיד אי; רציחה דוחה אותה קרב;‬
‫כ״ש כנ״ל בתוס' שוב לא הי' יכיל להיות של חרס רק אי אתרי‪| 5‬‬
‫שהיתר כתה הי׳ נסתר כל זה דא״י בשלהי זבחי' ר״י אומר אין כיהזן‬
‫ובנדי שרת וכלי שרת בבינה והאיש כל‪-‬״ז לא הי' קשהלמה שלשה הייתי‬
‫אומי כנ״למשום ספקי טומאה זא״ת הי' להביא בכלי חרס הייתי‬
‫אומר הלת הצלוחית כיה צריך להיות ‪ ' b‬שית אבל עפשיזישאתר היתר‬
‫בתה היה ולא צריו לכלי שרת פרי' שפיר ולמה שלכה היה להבי׳ בכלי‬
‫חרס כנ״ל וקיל ‪. :‬‬
‫יבואר דמאיז א' הורג זכו' וקשה אעפ״כ ל»כ שלשה‬ ‫והיובש‬
‫וא״ת משום הלכה קשה איזה הלכה וינתרז דיהי׳ מוכת‬
‫זהלכות שטי' נצרכה לו והוכרח‪ ..‬כצ*‪ 1‬שלשה לכך הביא בצלותי' לאז'■‬
‫ניסוך המים צריך תיס חיים לוזקא ואי׳ משנה במס' מקוואות פ״יז‪.‬‬
‫וז״ל מקוואות שכא"׳ שתוץ למפתח פי' שעד העיר כשירות‪•.‬אף לנטת‬
‫ולזבות מלפנים מן המפתח כשירי' לפ׳״ק ופסולי' לנל הטמאי' שיש‬
‫לחוש שנתערבו בהם מים שאוני' ע*ש ולכאורה הליוקי' סתרי אהלדי‬
‫למלשא משאע שמפתח עצמו כלפנים וסיפא משמע כלתון רק לקושי''‬
‫כזו אי' במס׳ פסחים גבי מן האגוף ולפנים הא אגף עצמו מ חון‬
‫עאש א*כ הבאר הנ*ל שעומד כשער העיר הוא כלחוץ וכן פסיז‬
‫הרמב״ם בהק׳׳פ וי״ל לזה התאוה דוד להביא מאשר ־ בשער כי א®‬
‫היה הכור בתוך העיר •ש לספק ־שמא־ מלאיהו בקילון כדאי' לנעה זו‬
‫בט־ור הובא ברמ״א דאף תעייןנפסל כשאינה ע״^רק דאי׳כתוכפחא‬
‫מעשה כרום ציתענת שקוה יותר מאלפי׳ ופסל ר״ח בןתרדיון שאני‬
‫אומר נכדים נכנסו וולפוה בלילה ומילוי אותה בקילון ‪.‬ועזה הובא‬
‫בטור הדין מקוה שנתינתלה לרשותי של נכרי אין להאמין וכו' ונמצא‬
‫קשה מאי תעלה יש שהצור מים הוא בתוך השער הלא כיון שהיה שם‬
‫מצב פלישתם יש לחוש דילחא זלפוהו ומילוי אותו בקילון וישלתיז זם‬
‫לא ‘י במס׳ כתובות לף ך"ח עיר שכבשה כרכום נהנות שנמצאו‬
‫בתוכה פסולות ורתינה־ גלשת שככנסו לעיר כשעת שלום וכו׳בשעא‬
‫מלחמה?טתרות שאין פנאי לנסך ומשני לבעול יש פנאי לנסך אין‬
‫פנאי ל״י צל״א כאן בכרכום של חותה מלכותו כו' פירש תוס׳איפכא‬
‫ף‬ ‫אין פנאי לא לבעול‬ ‫בר קפריז אומר חג הי' וניסוך המים הי' צריך והיתר במק הי' * ■של מלמתאתד‬
‫ויבקעו נ' למה נ' א' הורג וא׳ מעצה הרוגים וא' מכנים נלותי' ■ ולא לנסך ופרי ’ אי אפשר דלא מי^! חלא אשה וכשצוי' הקילו ועל‬
‫בל אחת צאמל זז היא לעיקא ע״ש ^ו"כ‪.‬״הלכות שנוי׳יהא נפשט‬
‫דמאי ללא תקיףיצרא א׳!פנאי לכלשת לפ״ו אין חשש לומר שהפלשתיי‬
‫מלאוהו בקילון תה שחתיז ע״כ הלכות שבו• נצרך לו דכל״ז לא ידע‬
‫ולענין מה התאוה מים שבשער כנ״ל■ ובמאי מוקי מקני' לכתוכוין‬
‫לנו הי׳ציי ך נ׳משזם הלכההנ״ילוהי' לשאילהטא‪,‬אף בצלוחי׳ודוק ‪i‬‬
‫ל ש ב ^ ל אומי בצין צהמ״ק תכע משוס דהי׳ צריך ליידע הדין‬
‫צבנין כהמ״ק אס יוכל לכנותו משום דכתי׳ דק אתה‬
‫לא תצנה הכית והובא במדלש אכל שעריס אתה בונה וצ״ל ע*פ הנ־*ל‬
‫ט; ט משוס לצפסחי' משל כאן בשערי ירושלים ללא נתקדש ו הוה‬
‫האגף כלחון ובשעיי עזריה לנתקלשו הוה כלפנים ומקשי' שם פוס'‬
‫ליפלוג בשערי מקדש גופי'‪ .‬דשער ניקנור לת נתקדש משוס מצורעים‬
‫והזה כלחון ומתרצים דקאילעני; פסת לכך תחלק בירושלים ולפ"‪1‬‬
‫קודס החידוש היו השעליס כלחוץ לכך הותר לכנות השערי' דלא ה‪*1‬‬
‫נכלל בית וסבר הי' רול דלא יתירו לו להביא מים שבשער העיר‬
‫דאיפשלהלכס אף במקום דלא נתקלש אנףעגמו כלפנים וא״יכאי(‬
‫חילוק בין צנין בית להשעדיס דהכל שיה ומשום הלכה זו שלח שלשה‬
‫■‬ ‫ודוק ואמדתיו לפני דרשנים נדולים וקלסוהו ‪:‬‬
‫®‬
‫פלוגתא ח״א צפרדע אחת היתה ושלצה כל העיר‬ ‫בגמרא‬
‫צפרדע וח״א שיקה להם ובאו פולס עכ״ל וכרש"*‬
‫נחומשמצ״ן ותעל הצפרדע פירשו צפרדע א' הי' ישדצה להם עכ*ל‬
‫זזה תשה דרש״י מכריע מה דגנמלא פליני ומנ״ל לרש״י זה תמעת>‬
‫מפי לולי הרב התאה׳׳ג ת' בניימן סנם ז״ל אכ״ד כק׳׳ק ולעלניק‬
‫בהיות דרך היליס פעס א' בק״ק פידדא אצל בן דודי זקיני הגאון‬
‫מ' ברוך כץ ראפופדט‪.‬ז"לש מע מפיו לבארו וז״ל משוס דיש להכריע‬
‫מסברא שלא הי' השריקה של הצפררע לאשוף כל בצפרלעי' שכפל‬
‫הע^ס דא׳׳כ כשיתפלל שימזתי ימותו כולם ויהי* עולם תסד ברי' רק‬
‫כו הי' צדיך להיות כאם כי׳ הצפרדע המאסף זכר כי' מאסף כל‬
‫הוכיי' שבעולם ואם הי' המאסף נקיבה היתה חאפפת כל הנקיבות‬
‫שבעולם רק לנראה לזינר בשלמא אם הי' זכר ואספה כל הזכרים ^‬
‫שימותו כלהזכרי׳לא יהי׳ העולם חסר כרי' משום דיוכל להשאר‬
‫נקיבות מעוברת אבל אס סז׳ מאספת נקיבה ואספה כל‪ .‬הנקיכית‬
‫אף שישאר! זכריס חייה אעפ״ש יהי' עזלס ד‪,‬הר כרי' דפו‪ <1‬הז;ל׳'‬
‫שימותו‪.‬‬ ‫י ף‬
‫מס ‪ 3‬ת‬ ‫אוהד‬
‫ר ‪i‬ייןה דואה אותם אלא הא ‪11‬מול מעס מזגיוי תקי)נו ‪ pwb‬ה^(*'‬
‫לקרבן יחי־ ול״ד שגת אמי רבת א״ה לא תהא יציאה לומה קדגן‬
‫יחיד שדוחה י*ט א״ד שלא תהא רציחה דותה אות׳ אלאאמר ר‪3‬א אבי'‬
‫למ״‪ 7‬אין נדרי' וגדכות קריבי' בי״א ייןת׳ שעיר העסיק של קדכן‬
‫יחידאעפ*כ נס אקרכ! ציסרקאי דעתיבמזבחי המיוחדלי היינו‬
‫תמיד ע^״ל תוס' ד״הלא תהא רציחה לוחה אנילו ק״י רנאנמי‬
‫פשיטא ליה דלא תצי ליניתר הכי דא״ס לא מיחוקס מעם מוכתייאלא‬
‫לאביי קאתר עכ׳ל לכאורה יש להקכות הלא חוש' היןשו לש׳ל וכמס׳‬
‫עמות מנ״ל דרצייח־ דוחה עבודה דילתא מעס מזבחי תקאנו משוס‬
‫דנכרא לא חזי דנהן שהרב חת הנעש לא ישא את כעיו זיזכ״ש עבודה‬
‫עב״ל לפ״ז קשה דילמא רבא ס״ל זה לאמת לא‪:‬י׳ ק״י רציחה א־״ר‬
‫^^ןיך יןיתוקש מעס מזבחי י״ל משוס נברא לא ח<י כנ״לולח^ד‬
‫אביי מקשה אמנם זה נסתר דהלא רבא ס׳׳ל דמזבחי יממע המיוחד‬
‫דהיינו ק"צ א*כ כשל?נא אי הוה עעמא משוס דדציחה דוחה שפיר‬
‫כתיב קרא ‪>5‬זיח׳ המיוחל דאעילו ק"צ לוחה דאי הוה בתיה התחא‬
‫ה״א רק־ ק״י דוחה לכך הוצרכה התורה לערש תיבחי אבל אי‪.‬טעמא‬
‫משוס נברא לא חוי קשה לסתוס ולכתוב מעס מזבח דכ״ש יהא מה‬
‫לקרק יאידלא חזי כ״ש לקרכןציבור וזה מכווןבתוס' רכא צמי פשיטא‬
‫ליה דא׳׳ב לא מיתוקש מעם ?נזבחי' דייקא כנ״ל וק״ל ■‬
‫אניו לך הרשום כלש״י רמס' יבמות® דןז נ' וו*לי>ה‬ ‫י*‬
‫עבורה שהיא חתולה ודוחה שכת ‪ ,‬רצ‪-‬יחה דוחה אותה‬
‫* ‪ f‬שנאמר מעם מזבחי וע‪ ' 1‬פירש״י מעס מזבחי ולא מעל מוכח׳ עכ^ל‬
‫‪-‬יככאן ספלמידיס מדקדלןים הלח רש״י מביא תיבת ולא מעל מוגחי‬
‫§ ציא כמעשה לסתור לא״ד עבודה ואמנם לעי קושיא התיס' הנ*ל משו'‬
‫*נברא לא חזי א׳״ד דכל*ז לא היה יכול לזמר לרציחה דוחה היה קשג‬
‫‪ S‬דילאא לעולם א"ל רק משום נברא לא הוי לכך הביא■דש*׳ ולא מעל‬
‫‪ £‬מזבחי ואי ס״ד משוס לא חזו אף תעל ימגחי כיז ראוי להמיתו אלא‬
‫דהטעס משום דרציחד דוחי^ וק״ל אף הי חשיש הוא ־■‬ ‫?‬
‫וו״ל ויתאיו דול ויאמר יני ישקני מים תביר'בית‬ ‫בירושלמי‬
‫לחם אשר ב שעי ר' חייא אמר הלכה נצרכה לו‬
‫ולמה נ' שאין הלכה מתבדלת אלא בג'‬
‫בטהרה *ר' חוניא בשרי' אזמר הלכות שבוי' נצדך לו ‪ :‬ד*ש בלבי‬
‫אומר בנין בהמ״ק תנע עכ׳׳ל !‪ 01‬לולי מקשה היא תלא איזה הלכה‬
‫ועוד יהיתר בחה הי׳ מיותר וצ״ל בליז לא הי' קשה ולמה שלשה לק‬
‫ינכח שהיתר במה הי' פדי' שפיר למה שלשה ומתק א' הורג וצו׳‬
‫‪1.‬יהי' קשה אעפ״ה כתרי סני תתיז כלכית^שבוי' נצרכה וצריו ג'‬
‫ותתילה צריו לבאר פי' הפסוק »ההי' מאות לול למיס שלבית‬
‫להם אשי בעע״ר הלא אם הי' בתוך המחנה‪.‬הי' גי״כמלאכה להביאם‬
‫להבקיע בתוך הממה ונם למה ויבקעו שלש׳יה דווקא ונ״ל ד^י׳ל‬
‫דאאית דוד הי' להביאם בטהרה וא'*י כמש' חולין דף קך״גת״ד לגיון‬
‫העוכר ממקום למקום פירשי' נלוד העונלי׳ עלביתמלחתתפוצכצפו‬
‫לבית הבית טמא שאין לך לניון שאין עתה־ כתה קרקיפלן עור ראש‬
‫אלט למכשפות במלחמה ואל חתימה ^ לי קרקפלושל ל' ישמעאל תונח‬
‫כדאש מלכים ענ״ל ולעיז י״ל עיקר בקיעת המחנה פלשתים לא הי'‬
‫יזשש ט‪1‬תא' האנשי׳או הכלי צלוחית רק כבואם לתוך השעל ביןה&לשתי'‬
‫שעומלי׳שם יטמאו באהל מכת שיש עמהם הקלקפילן לק דלכאור' אין‬
‫וה תשש משו׳ דהיה ספק טומאה א' משום דה׳׳רק מצב פלשתים בצית‬
‫לתם לש לסעק דילמא הקרקפילים התה אצל הנותרים וא״ת שיש אצלם‬
‫דילמא אותם שתחת אהל השע' איןעמהסכלום רק די״ללספק טוילא'‬
‫א־יננ טהול לק צרה*ר ואי' כינס׳צויד דף נ״ז ב׳צזיליס שאמל א׳להם‬
‫לאיתיא' מכם שנטמא ואינו יורע איזהו מנלחין מספק ופרי' הכא כ'‬
‫צזירי' והאי דקאי נביהן הא תלתא (אנן' ס״ס מסוטה נמלינןמה‬
‫גתם בועל ונבעלת אף כל ס*ט דאיכא ני תיי אכל תלתא הוה־ ס*ע‬
‫ברה״ר והפיקו טהזר ותשני לקאמי ראיתי ולא קאי מי’יהוע*מ לכך‬
‫י״ל ® ויבקעו שלש׳׳תהנימריסאף דיבאו עם אנשי‬
‫רלניון תחת הפער יהי' ספ״טכרה״ר ושפיקו פי' נחמל‬
‫‪#‬כור רק לקשהאעפ״כ למה לי שלשה ואי משום נכ סו' ייבקענ‬
‫בכלי חרס שלשה ניינר׳"‬ ‫‪!#‬מאה כנ*ל הי' להם לשאת המים‬
‫אשד לדו־‬ ‫המוקף צמיד פתיל כרתי'כמס' חגיגה להביאו נסכי'‬
‫מגליל בכלי חרם ע״א וצ׳יל דשאני ניסוך המים‬
‫משום לא"׳ בתוס׳מס' סוכה דהצלואי' ששאבי הי' צריך להיות כצי‬
‫שרת משום לאס חל בשבת הביאו בחביות שאינהמקולשת ונם לא‬
‫מצינז שמקדשי' אותה ככל* שרת אחר ע״ש ובזכחי • לף צ״נ מקשה‬
 ‫יעף‬ ‫מסבת סנהדמן‬
‫שלא גירשה פסול־ לעבודה לפיו תוכח שפיר לשריפרלכ׳יכ לאו משום‬
‫רובא רק משום חזקה כנ״ל פתוס' ; לזה ידוע ללכת כהן שליפהמשו'‬
‫שמחללת אבי׳ א"כ האיך יסובב אצלה הרוג דרוג נש יה אינם מונות‬
‫ואת׳יל דזינתה לוב בעילות מהבעל והיא בת כהן הלא כיון דאמית לוה‬
‫שזינתהאחה הויאכיה הלא בל״ו מחלל מכהונה כ״ו שאיןמגרשהולמה‬
‫לימן לה שריפה שמחצתת אכיה הלא בל״ו מחולל כיון‪ .‬ששרוי עתה ואני‬
‫אומרי׳שוינתה רק למכשירי׳ מכח הב כעילית אלא עיכ משוס חזקה‬
‫נגעו כה וק״ל אן שיש לפקפק קצת גס ביה לח י?א אלא פלפולא ;‬
‫מכות‬ ‫מסכת‬
‫ב י ר ו ע ז ל מ י שלח י׳״י ל מנן לתמן תרתי! מילין אתון אמרי׳‬
‫משמי לרבולית אינק ‪ p‬אתון אתרין יפ׳׳ת‬
‫לא סותר אלא כיאה‪ .‬ראשונה ואני אותר לא ביאה ראשונה ולא כיאה‬
‫שני׳ אלא אחר כל התעשיס ואתון אתרי( טעה יואב שאין קולט אלא‬
‫גגו והוא תפס נקירניתי ו‪,‬ואני אומר לא מוכח מלי קילט אלא שש ערי‬
‫מקלט עכ*ל וכבר נלפקבספר א׳י׳א הרב ז״לוכריוה ספרי׳ ו אן אני‬
‫תיצתי וה ימים כביר ע״פפשוניי ע׳׳פדאיתא כפנהלדי׳ אתיוכו‬
‫ליואביא׳׳למ״ט קטלת׳יעמשא ת״ל מירד כמלכות הוא דנתי׳ ז^מר‬
‫המלך קועק איש יהודא לבלש ימיס ויותר תן התיעד א״ל עמשא אני(‬
‫ורקקדרש לכתי׳ לכל אשי יתרה את פיך יומת יכול חן לד׳׳ת‬
‫ת״ל רק י‪1‬זק‪ ,‬ואמן ואשכח לרבנן לפתחו במסכת' וכו' א*ל את נופא‬
‫מזלד במלכוי הוא לכתי ׳והשמועה כאה עד יותבכ׳ נטה א' אדני' ואחר‬
‫אכשלוסלא נטה שביקש לנטות רק שנת״ר׳ייפנ׳ שלחלוחי׳של דוד קיימת‬
‫לתניא ד׳ מאות ילדי׳ וכולן היו כני יפ״ת והן היו כני אגרופי׳ של דיד‬
‫והשיב ימו בראשו אשד פגע כשני אנשי' צדיקים ועוכיס שהם דרשו‬
‫אכין ©ויקין והוא לא ליש וזה הוא פליאה נשובה מה היה לו לדרזש‬
‫י״שכתי קרוב לאמת ע׳׳פ‪ .‬דהובא כספר בית לוי ח' נירסת הגמרא‬
‫ביבמות כל שהארק קולטו למיתה וסדושלמי גרס כל שהאדון קולטי‬
‫לחיים דפליגי בתה שמכיאר בר״ן שפירש תפני מה כל שארון קלטו היה‬
‫למיתה שרם היו זרים וס״ל הזר הקרב יומת כחנק ולכך קלטה כד*‬
‫מיהלג׳ והירושלמי ס׳יל לזר הקרב יומת ני לי שמים ולזה קלטם שלא‬
‫יהרגס כילי אדס ולכך גרם כל שהארון קלטו לחיים פכ״ל וי׳׳ל לזה‬
‫עיה כוונת יואב שאחז במזבח משים לזר היה וקרא כתי' אך אל המזב'‬
‫ואל כל כלי הקודש לא יקרבו ולא ייוותי יסבר היה יואב שיווות נילי‬
‫שמים ישיב לא יוכלו להמיתו כמצות התלך כנ׳׳ל נד׳״ן ואי׳ כסוטרי‬
‫יסל אן כנגיטה יהא חייב מיתה א״ל חך אלהמזבת מיעוט דווקא‬
‫נשעת ענודה ת״כ ולא כמצע לפ״ז לא הועיל יואב כלום שאחז כמזבח‬
‫והא׳׳ש‪1‬השיכ דמו בראשו קשה האיך היה רשאים להזרגו בידי אדם ‪ib‬‬
‫אחו גמזכח ונתחייב מיתה כילי שמים ומתת שהש לרשי אכין והוא לא‬
‫דרשאךאלהמובת ושעה משוס זה דלא הועיל ביה שאחז וקייל ו‪.‬‬
‫‪ H7D1‬י תייז לעיל ליש להקשית כגמרא שאמרו שיואב ביקש‬
‫לנטות איור אבשלום רק היכ מתפחד מן ד' מאות ילליס‬
‫קשה הא אי' בקידושי; רפרי' על דאמרינן שמי שמיכהב באסנורטמיא‬
‫שלמלך היה מיוחס ד׳׳ת ילדי' וכילן בני יפ׳ית ומשנידאזלי‬
‫לבעותי עלינא ולא ירדי כתוך המלחמה והנה כודאי יואב היה שר‬
‫הצכא ידע מה ומי‪ .‬היה מפחד ומסתמא לא לצה באמת למרוד רק‬
‫ן״"ל ליובל להיות לאילו בני ׳פ״ת היו מאותן שאנשי מלחמה כאו עליהן‬
‫לאחר כל המעשי'דאי' בהום'כקידושין בשלמאאי‪ .‬יפ״ת מותרת‬
‫במלחמה שפיר קאתיה תמר לאמנון כי לא ימנעני המלך ממך משים‬
‫לכנך הכא מהנכרי' א־ן קרוי כנך אלא כנה ולא היתה אחותו מן‬
‫הא‪ :‬אלא אי אמדת ליאת יפ״ת אחר כל המעשים א"כ היה גיורת‬
‫זהיתה בת דוד ממש ואחותו מקרי עכ״ל ואותן יללי׳ היו נ"כ מיפ״ת‬
‫שלאחר כל המעשים יהיו כני ישראל מעש ורשאי׳ לירד למלחמה זי״ל‬
‫שיואב היה מ*פח־ מהם וכאתת מרל והא׳׳ש בלי׳׳ז לא היה יכול לןמר‬
‫אחר כל המעשים רקמחתפדאתזן אומרין שיואב טעהדהלנוהו כיי!‬
‫מחמת מורל במלכות תוכח דלאחר כל המעשיס דווקא כנ׳׳ל יק״ל ’‬
‫שמי אנכי כינפגיע להשי ג את הארי אכל ת׳־׳מ לפוס ריהטא אמינא‬
‫שטע‪1‬ת‬ ‫מסבת‬
‫זאמו מבושיי' וכ‪ ' 1‬לה״ה די״ל דאוקי לאתה אחזקה דהיתה כהזקת ‪.‬‬
‫*'" ‪ 3‬פריך הגמרא האי עשה ה״ד אי דלא עגיל תשובי(‬
‫זנח רשעים תועכה וכו׳ אמר ר״ז בעומד במכירו‬ ‫־ י‬
‫זרני היא פו׳ ופרי׳ מדס׳פא י ״י יישא נתי ד*י‪.‬א*ר מסן רני היא‬
‫ופכר לה כר*י אמראכיי דווקא קאמר מר כי׳ א״לאיןדווקא קאתי^ז‬
‫ע*ש באריכות רבא אמר הא והא רכי זמיוה רני ככרת דיומא ‪t"s‬‬
‫והקשה כני'הרב הגדול מופלג ו חרין ת'יעקב נרי' אל׳דק״ק‬
‫נאריצק לחה להש״ס לתרן הא והאר;׳ וצריך למחוק הכלל של ה;"מ‬
‫דסתס‬
‫אוהד‬
‫;! ‘ייותו ‪ :‬והנ‪ 3‬כי(ן נפהוק כתיל ימע״ל הלגורדע ותצנל לשון נקיכה‬
‫»‪>>6‬ע שהיתט המ‪1‬ןהפי) גצןיצה עיני!■ דמוהיתה גקינה ש"מ שרצה‬
‫דצר תית^( שרקה כנ״ל יהי' העולה יו סי נ לי' כנ*ל וק״ל דפח״ח ׳‬
‫‪4‬ןון כן עלת ^(שתיהצילתו כרח‪ 1‬י' ‪ :7‬עי למקדיי׳ »ה‬
‫תכיא היזרא לתזיי׳ויעבי אהיעא כל תה זי^תי לתקרי'‬
‫ל־ערת קלזוכד ‪ ' W‬לה אזל עכ״ל כל התפישי" ראשוני' כלא' לדרכו‬
‫יזהלך לפרשו גאריכות ואני אמרתי ע*פ פשוניו תשוס דלנאורה ‪5‬דיו*‬
‫להסביר כיון שאון כןפלת נתנה עתהם כמחלקית׳ושוכ לא נא תסתתא‬
‫גתחרט במעשה המתלוק׳ולתה הלכי לקרוא אותו רק די״ל דהיו כטותי'‬
‫נו שתצירו לא■ ינצר לש קר כס מהשעשה קשר ‪.‬עמהס רק שהכינו‬
‫שנלואו לכיעו איפשר אשתי של אי! ־ הטימה מנ רי׳ הטונים שלא‬
‫להתזיק נתתלוקת ומשום וה נמנע לנא לכך שלתו אתריו וככוא אצלם‬
‫ישתיתו בפיהם לחזור לממלוקת עעהם והנה אשה זאת מורא עלה‬
‫ראש שיבאו לקרותו שיכינו שאשתו החליטה אותו כחכמת דנרי' לכך‬
‫התרא למרא דא״י במס' נתוכות י ן ע*נ אילו יוצאות שלא בכאונה‬
‫העוברת על ית תשה ויהודי' ומפרש שם לראשה פיוע טוא דת חשה‬
‫ידאוריי׳עי׳ש צתצא ומ» לסתרה למזי׳׳א‪-‬זיתבא אפיתחא נאת להראות‬
‫גזה שעוברת על ות תשה ובוודאי ליכא להו למימר דהיא הטיחה‬
‫רברי ׳ לאון נ! פלת שלא יחלוק עס ימה הא היא נס היא עוברת על‬
‫ז״ת מש *ה וכבואו לקרותו וראו אותה יתורו לבית׳וק״ל ‪:‬‬
‫■ כ ג מ ר < >‪ 8‬וישלח את העורב אתר ריש לקיש משוכה נצהת‬
‫השיבה עירב לנח א״לרע שנאני ואת שנאתני יכך‬
‫שבאני תן הטהורים ז' ווו! הטמאים כ' ואת שנאתיי שאתה מניח מי ‪j‬‬
‫ה׳׳ו ושולח ממין השני' זכז' ובאתי לדקדק לק לקחדש הצא אמר החכם‬
‫*והישע כר אין בשלתא זאת הטענה שני' ששולה ממין השני׳ באת‬
‫להציל א*עשלא לשלחה אתי שפיר אבל טענה הא׳ררכךשנאניוה‬
‫ככר עכר ולמה לה לתימר עוד מה שאמרו אתר ר״ל הלא זה אינו שום‬
‫רינא וכל ארס יוכל לספר מעשה שהיה ונ׳׳ל דר׳יל ילך לשיטתו ודווקא‬
‫בהק־ים טענה א' לאי׳ נשם יש״ל צועמים לתה נטל לווקא שבעה‬
‫ואני אתרחי רך תשים לאחר התכול הולידו תיכן לק נח לא הוליד שוב‬
‫זאי׳ ליולדת בזוב צריכה נ׳ קינין אחת ללידתה ואחת ‪6‬׳נתה זז' בני׳‬
‫היו ויזספק שמא יללו כזוב הוברח להכין ג' זונות ללידתם זא׳ לקיום‬
‫העולם הוה ז׳ ‪ :‬כמפרשיס הקשו האיך הטיל הקב״ה קנאהגת״ב‬
‫ליטול תזה ז׳‪-‬ומוה ב׳ ומקרצי׳ דבאתת ע"פ ציוי הקכ׳׳ה צייה שנים‬
‫מכל רק רנח כעצמו ויכן צח התכונן ‪.‬וטיח גהריס להכין לו ז'■ ויש‬
‫להמציא נ*מ באס הכין נעצמו נח את ה״ו או לא י*ל כךו אי׳ במסכת‬
‫סיר מ< יי׳ג דפרי' שם ריש לקיש אקן נ מוי ע שפרחה אחת >‪#‬הן לאויר‬
‫העולם יקח זוג לשני ׳ ואילו קינין לעלתאמתקלאת^ליתאלכלחד‬
‫דאייתי קיני׳ האי היא לפרחא ומתככר ‪ .‬כקרבן חכירו ע״ש ואיתא‬
‫במם׳ יןמאאק הקינין מתפרשות אלא נלקיחתהנעלים וכו׳ והשתא‬
‫שפיר ני׳יו דאי נת טרח כהרים והומ* ן צעצמו אילו ה״ו הוה מתפרשת‬
‫בלקיחת כבטלים לקרכן שוכ לא היה יכול לשלוח נוזל א' מן ההם‬
‫לעלמאדלא י היוקינין רעלתא מתקנן לכל המכיא יאתרו זו היא‬
‫שפרחה כנ״ל אנל אי לא הפריש רק ע״י דיכור הקניה רשאי היה‬
‫לשלוחוהא׳׳ש אמר ריש לקיש תשונה נצמח ראזיל לשיטתיה כנזיר‪.‬‬
‫הנייל ובליז לאהיה יכול לומר ואת שנאתני שמניח ממין השכעה היה‬
‫מתנצל ללאו משום שנאה קעביל רק לאין יכול לשלוח כנייל משום‬
‫קיניז רעלמא לכף הקדים כטענתו רכך שנאני לצוה הוא ליטול שכעה‬
‫א״כ לא מריש נא כעצמו לקרב! וא*כ שפיל יכול אתה לשלוחחמי[‬
‫השנים ואתה עושה ע׳׳כ תפני שנאה וא״ש דמוכח ואת שנאתני וק״ל ‪:‬‬
‫הנסקלין כנשרפי' ידונו כסקילה מקשי׳ תוה׳ הלא‬
‫הרזכ התה נשרפי׳ וה*ל לדוןאותו כשריפה תתרצי׳‬
‫דאזלינן כתר יובא מפטור לחיוב אבל ממיתה קלה לחמורה לא אזלינן‬
‫כתר יובא עכ״ל ונדפס קושיא כשם כבוד חתן לולי זקיני׳ הנתון‬
‫האמיתי מ׳ צבי הירש אכ״ר ק״ק הלברשטאט לפ׳׳ז אמאי נתנ׳התורה‬
‫שריפה לצת כהן שזינת׳דילמא לצזי אכי׳ולאו בת כהן היא אלא דאזלינן‬
‫בתי ריבא וא*כאולינן כ״ר מקולא דמיתח חנק לשריפה עכ״ל ו אן‬
‫לתרן קושיתו ע*פ י תו ם' כתבו בחולין על למשני פון שהיו אביו‬
‫צלקת והשתא יש להוכיח דע*כ כשכתבה תודה שריפה לכת ההן לאו‬
‫יישום לאוליק בה רובא משוט דז*ל הנמדא נחולין ולילמא לאו אביו‬
‫»וא אלא דאזלינן כתררוכאוייוכ געילותאחרהכעל נמצא הוכפל‬
‫סרוב כלשונם כיי‪.‬חילהאזלי כתר רוכ נשים שאינן מזנות ואת׳׳ל דמזנות‬
‫►ש עוד רוב בעילות אמר הנעל וכזודאי אכ׳ו היא ו אי' נככורות כ ^‬
‫הנושא נ‪£‬י׳ פסולות לו במל ע־ שיהא‪:‬ולד ומגרש זכל וחן שלא‬
 ‫כח‬ ‫י\יםף‬ ‫דא‬
‫דווקא השתחווה לאילן נטוע להוה בתי וקף ככל הישראלוא*כ אפילו‬
‫לאיכתיכ אלא מד קרא היה ההכרח לסקעי על נטע ולכסוף עכרו‬
‫כנ*ל ולמה לי קרי קלאי רק זה היא לשיטת רש״י לכנרעין קמיזל*‬
‫אכל לשיטת תוס' דכנטע איל! תיירי נתצא אי המכתיב חד קרא ‪0‬ו»‬
‫מוקמינן אמסתכר יותר דהיינו כנטע מתחילה לכך■דהיינו שלקח איל^‬
‫נטוע כבר ונטעו כמקו׳אחר לע־׳ז דהוה כזקפו ושראל דהאלןהיה נטעלי‬
‫כעשיי'‪.‬הענל וקניחא להו כנ״ל לכך לשיטת תוס' צריכי תר* קראי‬
‫על נטעו מתחילה ועל נטע ולכ*ע ווה סייעתא לר*ת הנ״ל כשייותם‬
‫והא*ש על המשנה לא יכל' ל ‪p‬שות הייתי סוכר שיטת רש*י דבנטע‬
‫נריען חיילי וח"כ א׳יא לאוקמי הפסוקים כלל כנטען‪ .‬מתהילה דא*כ‬
‫למה יאסרו כנ״ל יההכרת להעמיד השני פסוקים תגיעו! ותשרפון‬
‫על נטעו ולכ*ע אכל נטעו תתחילה מותר כנ*ל לכך הקשו כמתניתן‬
‫יגפני מה אשירה אסורה ‪ :‬ומה שנכה נו שני פסוקים זה למעט נטעל‬
‫מתתילה שיהא מיתר כדרך א״ר אחר אלא למעט לכך הקדיחו תוס'‬
‫■שיטתםדבנטע אילןמיירי ומתוקתא שפירהני תריקיראיא׳על‬
‫נטע מתחילה וא' על לב *ע והקשי שפיר כריביר כשני למה אתר ‪jf'n‬‬
‫אשירה חפורה והלא תרי קראיכתיבא לאיסור בין נטעו תהילה נין‬
‫לכ*ע וליק היטיב מאד ;‬
‫ו ח נ ^ י ן אי' כתה' כ"כ דף קי׳׳ט למספקא למשה אי כנ"צ נוטלות‬
‫חלק בכורה משוס יבכול אינו נוטל בראוי כבמוחזק‬
‫וכתיב ונחתי לכס מורשה תסכקא ליה א׳ קאי תולשה שאי' 'לישה‬
‫מאנרהם או קאי על מורשי'ואינם יורשים ע״ש ולכאויה היה למיפש'‬
‫לקי' תיחיקת מדכתיב ואשרי'תגרעו! קשה הא נביטל כעלמח שני‬
‫ע*‪ 1‬לנכרי אלא דמו מקת ירושה ידאכרהס יכוה ע״ו של ישראל דק‬
‫חה יש להכריע זה אי אמרינן כנ״ל כדפלחו ישראל קא ניחא להו אכל‬
‫אי' כיופרשי׳ דישראללתעשו העגל ‪ p‬האספסוף אשר כקרכסנזהכי‬
‫שחת עמך י״ ק כאשר קרכ אל הגגחנה ולא תחנה ישראל נופי' וכיון‬
‫לישראל לא קניחא להו נע״ו ליתא להוכחה הנ״ל והנה אי' כרש*י‬
‫על פסוק נתנה רחש רבותינו דרשו על ע*‪ 1‬א*כאיכאמהכי הייעתא‬
‫וישראל ניחאלהזבע״ז והא*ש אימתי ׳ עומרו כנ"צ לפני חשה מכח‬
‫חלק בכורה רנל״ז סכרו לא*י אינה מוחזקת ודכתינ תנלעו! ותשרפון‬
‫מטע' אחר הוא דש׳׳ל דלא הישראל פלחו לעגל אבל כשאמרו נתנה ראש‬
‫תוכח זניחת להו נע״ז א״שדירושההיא חי■ וק*ל ‪:‬‬
‫הוא אומר וארס יצאו נדודי' הסנסון ריסי' אחה קושי׳אדלעיל‬
‫זיתורן בזה רק בתחילהנחרן פי' הפסוקי' ® ונעמןהי' שר‬ ‫יכן‬
‫צבא מלך ארס איש גדול לפני אדוניו ו כו' והאיש הי' ניכור חיל‬
‫מצורע וארס יצאו נחלי' וישבו מארן ישראל לערה קטנה ותהי לפני‬
‫אשת נעק! ותאמר אל גבירתה אחלי אדוני לפני הנשיא אז יאסף‬
‫אותו חצן־עתו ויכא וינד לאדוניו לאמר כזאת וכזאת לברה הנערה‬
‫ע*ש‪ 1‬י ‪ :‬לדקדק מה דיקרקה כלשונה אחלי' אסניאו יאסף ונם כפיל'‬
‫הלשון טא׳׳ת יכואתאי! ל‪ 1‬שקר ונ*ל ע"פ לאי' במשנה הכל מטמאין‬
‫נננעיס חו! מן הנכרי' משום לכתי' אדם כי יהי' כו נגע אתם קרוי'‬
‫ארם עיין כתי״ט ופ״ג לנגעי' ואמרתי להקשות הלא א״י נמס'‬
‫נזיר הכותי' אין להם נזירות ת״טדכת׳' לאביו ולאמו לא יטמא יצא‬
‫נכרי י כו' וכתיב והזה וכו׳ מי שיש לו טהרה יש לו טומאה ומי שאי; לו‬
‫טהר׳איןלי טומא׳ע״ש ולפ״ז קשה לתה לי אדם נכי נגעים למעט נכרי‬
‫תיפוקלי' לאין לו טהרהוצ׳למשזס־דאינך המ״ד מתרצי'שם לימודי'‬
‫אחרי׳ וצ״ל דלא ש״לתירן דאין לו טהרה משום ואיזה שכרא קשה‬
‫עוד האיך כתכו התורה אדם כי יהי' מן הדיבור ואילך מצעו נ*כ דלא‬
‫הי׳טהיה למצורע דמצינו מצורע עני מביא עוף יקי*לאין עיפות‬
‫ככמה וא"כ לא הי' טהרה על בית עולמים וחעפ״ב כתי' טימאה‬
‫מהדיבור ואילך רק ‪*0‬א דתעפ״כ יכוליס למצוא דינה‪ :‬כו טהרה דאי'‬
‫בכריתות מצורע עני שהכי א קרכן עשיר יצא ועשיר שהניא ^־כן עני‬
‫לא יצא פירשי'משום מעלי! כקודש ע*ש נמצא מן הדיבור ואילך‬
‫שפיך נהג טומאה יא*ת עני אין לו טהרה כבתה ננ״ל הלח עני שהביא‬
‫כעשיר יצא והנה בלימודי' שם בכריתות זא״ת תורת המצולע ע״ש‬
‫‪1‬לפ"ז נשאר הקישי׳ למה לי אדס כיוןדהסברא דש ל! טהרה היא‬
‫סברא חזקה דק די״ל לאדס בא להודות על דאי׳ כמם' סוטה אדם‬
‫כתיב כי׳ ונרפא ובשר לא כתי' ונרפא לכשאלה מתגאה אין לו רפואה‬
‫לצרעתו ומצאתי טעם כספר עקירה דנעתןנצטרע משוס שהי׳תתנאה‬
‫שאמר חלקי ההרים‪1‬לא אלקי עמקי' וזה שאחיה הנע‪-‬ה אחל׳*י אדוני‬
‫שישפיל גאוותו לבקש מהנביא ע*ס בפ' תיריע י זהא׳׳ש את*לי אדוני‬
‫כנ*ל משום דא ’ו ס לא כתיב בי' ונרפא אבל כשיבקש מהנביא ח"‪1‬‬
‫יאסףאותו מצרעת׳ קשה הא אד״ם צרכי׳ ללימוד אקר דאין א׳׳ה‬
‫מטמאי'וצ״ל דזה נלמד כל״זמדאיןלו טהרהאי; ל! טימאה קשה‬
‫הא יש התירה על הכלא זו דאלא מא אתר הדיטר ‪" 1‬כ לאהי׳ לז‬
‫»והד?‬
‫מסכת‬ ‫אהל‬
‫ופתם םפרא ר*י היה להם לתרז הא יהא י *׳ ונ‪ /1‬דתני^ ו‪/‬ך רלק‬
‫‪1>7‬שמע ל‪ 4‬ריו תשיכה »״ר> ככרת דיומא והא דתניהוא וחשתעת*ת‬
‫מיירי נשאר עכ׳חתולפ׳א נוכל לותד למתני' דהכאאתי' אפי' כד*'‬
‫זכשאר עכירות ואין צריך תשוכה וכאלוהלהמה יזופלני תורה ולא‬
‫תצאו תשיכה לדיכריו והוא חיתיכ והוא תפרק כ*נ' הרכ הנ׳׳ל והכננו[‬
‫יהיה לוודאי היה להש״ב הוכתה לר*ילא חצי בכר די*כ יהא תכפר‬
‫ככאר עבירות כלא תשוכה דכדף י*ד פריך הנתרא בשלתא לר״ש‬
‫היינולכתיכ תלי וי דוי' ודם הפר חל כננל שעיר הנעשה כפנים וחד‬
‫כנ‪:‬ד שטיד הנעשה כחיז וחד ננל שעיר התפתלת אלא לר*י תרי וידוי‬
‫ודש הפל למה ל*ל א' לו וח' לניתי כדתניא כך מרה״ד נוהנת מוטב‬
‫יבא ופאי וכו׳ וכנה לכאורה לפי לכרי ד"׳ לסכר כתדכר**׳ לכר‬
‫»רה*ד נוהנת לתה לא יהיה נכי שעיר המשתלח ג''כ שני וידוי■ א' לו‬
‫וא' לכיתו כדישיכא וכאי וכו׳ רק י*ל ור״י אויל לשיטתי' רככראין‬
‫׳*כ תכפרכלא תבוכה ואס הכה"! עשה תש וכה אי‪1‬לך(כאינלולה‬
‫מוה וא״ל לפ*ז למה לי תר׳ ויזוי' ודס הפר דהלא אי[ מכפר כלא‬
‫תשוכה כנ״ל י״ל להל׳ לר׳׳י וידוי היה כננל שעיר הנעש׳‬
‫בפנ־ס והיינו יש כה ידיעה כתחילה ואין כה יריעה כשוף ודם הפר‬
‫היה ננו שעיר החיצון איו צה ויש בה נמצא כ!ה לא שייך תשזכה דהא‬
‫אי! יודע אס חטא אם לאו לכך צריך וידוי ראשונהיע״ב כז׳ שיהיה ובאי‬
‫כנ״ל נמצא מיל היהלהש״ם הוכחה לר״י לא חצי סכר ליהיס ׳*כ‬
‫מכפר כלא תשוכה זח"כ יהיה אצ״ל השעיר המשתלח נ*כ שני וידוי'‬
‫כלי שיכא יכאי כנ״לוק"לודפח*ח ‪:‬‬
‫‪7‬א‬ ‫מסכת‬
‫כמי' העיכלים את ההרי עפ״ן‬ ‫כדף ט״ה משנה‬
‫יתכאר לך חומלא גדולה כשם‬ ‫'‬
‫□פרי הובא כילקוט פנחס ללתוך כאיזה שעה יעמדו בניתצלפחל לפני■‬
‫חשה בשעה גאחדו ישראל ניתנה ראפ ונשוכה אתר משה כו' שנאמר‬
‫עת לעשות לה' הפרו תירתי' וכן® הוא אומר וארם יצאו נדודי' מגיר‬
‫שהיינה ׳ולעת כל פרשת נגעים ואמרה כך מטהרי' יגצורע עני וכך‬
‫כטהליס מצורע עשיר שנאמר כואת וכזאת דיכרה הגערה ע*ש וזה‬
‫כול! תקשה ולא לאימי כשום תפורש לפרשו ואני כעניי לע״ר ׳תורן‬
‫ע*פ הנ״ל במשנה וז׳׳ל ויפורז כתחילה דיסר תוש' דז״ל‬
‫הנוים העיכד׳' ההרי' הם מותרי' שנאמד ו־ו' ריה״ג אומר אלהיהס‬
‫על הכרי׳וכו׳ומפני מה אשירה אסור מפני שיש כה תפיס'יד פירש*׳‬
‫שאדם נטעו ופרי'ד*> היינו ת׳יק ומשני דבאיל[ שנטעו ולכסון< עכדז‬
‫קמפלגית*ק סכר חיתי פירשי' כמו הר״יע״ש אכל נטע נוי ען שלא‬
‫מם אשירה אי‪ 1‬והתפיסת יד יאתא ר*י למיתר אפי' נטע שלא לשם‬
‫אשירה גריעין ולבהוף עבדו אסור והיה ת*י וקיוסיק כגמרא ןר*י‬
‫□כר אילו לא נאמד רק אשריהם תשרפקהייתיאומר על נטעו נתחיל'‬
‫לשם ע"< קאי אכל נטעו ולכ״ע תותר ה שתא לכתי' מיותר ואשריהם‬
‫תנדעון לרמת אף נעעו ולכסון עכרו לאיסור ורכנ! סכרי תנדעון‬
‫ללימור אחי ע״ש תוס' ‪*7‬ה הכא ® רש״י תפס שיטתו היכח שנטעו‬
‫גריען אכל כנטעו איל! סלו אסור דהה ת״י וכמה תשובות כדכר‬
‫כאשי האריכו המוס' שם ובתכו לכןנראה חידאי כשנטע נריען‬
‫לכ״ע שרי לאין ‪1‬ה ת״י אדם רק בלנטע איל‪ :‬קתפלני‬
‫לרבנן הקיקעתכטלת הת*׳ ולר*י הוה ת״י וחסודה ע*ש שיב כתום'‬
‫ד״ה ריה*ג תימא תאי קאתר במתני'מפר מה אשירה אסורה תשמע‬
‫זר*ל שמן הלין הי'לני להתירה הא אתרי' לדידי' כסמורלכתיכי תיי‬
‫קראי לאיסורא אפילו'לבסוף עבדו ע*ש יש לדקדק א מאי לא ציינו‬
‫תוס' קישיא זו‪.‬כמשנה בדברי ר״י ונ״ל דכל׳׳ו היינו סוכר*' כשיטת‬
‫יש׳׳י ולא היה ק*ת אכל בהקליט התיס' בגמרא דשיעת לש״י פריכא‬
‫ואו‪.‬יטה קושיתם עולה יפה על כמשנה משוני ליש לכאורה למצוא‬
‫סיוע לשיטת כתיס' דאי׳כדח נ״ג אר״י ישראל שוקףלבינה להשתחוו'‬
‫לה וכא נכרי והשתחוה לה אסורה מנ״ל מלכתיג ואשריהם תשרעזן‬
‫מכלי ירושה להש פירש״ילאכרהם ואין אלם אוסר לשא״ש ואילנית‬
‫שהיו מחוברי' האיר יכלו העכים לאסרם וכו' אלא מדפלחי ישראל‬
‫לעגל גלו דעתייט לניחא להו כע*‪ 1‬וכי אתא נכרי שליחתיהו קעניד‬
‫תוס' כא נכרי והשתחוה פי' לאיתו לכינה שזקף הישראל אגל זקף‬
‫לכינה אחרת והשתחוה אינה נאסרה דדילתא לא ניחא לישראל אלת‬
‫כאותה שזקף כעצתו עכ״ל זע״‪ :‬כס' תורת חיים נ»צא לפ״ז אף אי‬
‫כתיב חל קרא מסמכי יותר לאוקתי קרא בנטעו ולכסוף עכדו משוס‬
‫ד‪:‬הוה כתו אשירות ככואס לאי' י היו נטועים וצכסוף עכלס והוי ע״ז‬
‫של ישראל אבל כנטעס מתחילה לכך לא אפשר לאוקמי משוס דאי‬
‫נטע הנכרי לגירען למה יאסר משום ע״ז דישראל דהא הוהנזחף‬
‫הנכרי לנינה מעאתו ואיפ^יל^ ניחא לישראל כנ״ל כתום' אלא‬
 ‫לטף‬ ‫מסבח זבחים‬
‫קושי׳ הגת' דמס' שבועות שכזעה שלא איש! שלש& ימים ופריך מ•‬
‫שבקינן לי' הא סוי שבועת שוא והנה דוד לא נתן זמן ושמא לא ימצא‬
‫המקום והיא קישיא גדולה מאד ‪ t‬שנית ייקחק כפילת הלשון על‬
‫אמצא תקום לה'משכנות לאביר יעקב הלא כשימצא המקו' הוא ע*כ‬
‫לצורך יישכנות דאל״כ למנ״ת מציאת המקום ונראה לתת והסננון‬
‫הוא בלי׳ו הייתי תולה טעם חשק מציאת המנץס‪.‬לקו משום בנין כהמ״ן‬
‫אלא משוס טעמא אחרינא רק' מזה הואיל ונשבע אס אתן שנ״ת לעיני‬
‫’הא ייוכת לכוונת! הי' משוס וישכנות לאביר יעקב וחדא קושי' תתיז‬
‫חברתה י נישום לאי' פלפול בשם רביני שחשו! כעל הכלותי י כפוניא‬
‫ל‪5‬ל קבוע כמחצה עלמיזצה דמי לפ״ז הלא מקום מקדש הופרשמששת‬
‫ימי כראשית וכל האסת הקריכו עליו זקדושם ראשונה קדשה לעתיד‬
‫לפ״ז הי' לאסור כל ההרים כחרישה משום מקום ויקדשוליכא למיזל‬
‫בתי יובא כיון דקצוע הוא ע״ש והנה אני מגדיל המדורה דאי׳ כמס'‬
‫שביעות דן י*ר וז״ל כעי ר' ׳רמי' בן בכל שנכנס לאיי ונעלם ממנו‬
‫מקום מקדש מהו אליבא דרבי וכעי ידיעה כתחילה וייחייב על העלם‬
‫מקדש וחמר יריעת כית רכו שחה ידיעה מאי כיון דילע יאיכא מקדש‬
‫כעולם י־יע׳היאאו דילמא כיון דמקותו לא ידע העלמה היא תיק*! פי'‬
‫תיוס' למה דכריבת דחביב ידיעה מה דכי' לו לישאל צ״ל דבזמן הזה‬
‫יייירי דאינו מצוי לשתל ע*ש לפ׳׳ז ייל לכאורה רזה הי' התאמצות דוד‬
‫למצו׳תקו׳המקדשודווקינכואו לרמה משו׳יאי׳כתןדנמירי היה דשכינ'‬
‫בחלק כנימי! ואי׳ברמכ״ן דרמה כיתה עיר ל‪3‬נימי;ומקי'החקדש הוה‬
‫קסע כנ׳׳ל ויש לחוש לכל הר שבחלק הזה שמא היא התקו' והב ככן‬
‫ככל שנכנס לאי' וכיון לידע דאיכא מקדש כעולם הוה ל ה ידיעה וחייב‬
‫וא״׳ה מחי איכפת ליה לדור יותר נובל כני שבט בנימין י״ל כך משום‬
‫לאי' כמס' שבועית יש בא ידיעה כתחילה ואין כה ידיעה כ טון שעיר‬
‫הנעשה כפנים ויה*כ תילה ו כו' ת׳׳ר וכיפר על הקודש מטומאת כני‬
‫ישראל ’ש לי כענין זה להכ‪-‬א נ' טומאות עיז נ״׳ע ש״ד ת״ל מטומאת‬
‫ולא כל טומאות מה מציגו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות טו‪;:‬את‬
‫תקדש וקדשי ו אך כאן כטומאת מקדש וק־שיו וגרי״מתי חלק לתיית*‬
‫בעולה ויורד ושאר טומאות הנ׳׳ל בקסע אימא ע״א ותאי הלק דמיית*‬
‫שעירה ולא כשבה ובשאר טוי־‪-‬אזח הנ״ל או שעילה או כשבה אמר רה‬
‫ככנא אנן חלק להקל קאחרינן והאי הלק להחמיר פירש *י חילוק שהוא‬
‫להקלתבעי׳לן לאשכוה׳ דומיא דשעי׳הכנייני לקולא היא שמתכפר יחיל‬
‫כקרבן ציבור ולא חפר ממונא והאי חלק להחיויר שלא ימצא שעיי־ה‬
‫אלא כרמי' יקריס יביא בעצ׳ב עכ״לוא׳' כמם' הוריות פלונתא וזיל‬
‫אין ח״כי׳על כיטוי שפתיס ועל טומאת מקדש וקדשיו!הנשיא כיוצ׳בהן‬
‫וכרי י כי יוסי אנלילי מ״ט משום דכתיכ לא תשיג מי שנא ליד* השג יל‬
‫ובו' ל״ש אויי‪.‬ר נשיא ומשיח חייכי׳ ומה הן תביאי' ר״א הנשיא מביא‬
‫שעיר והנה ‪ f‬להמציא סברא לפי זה דנשיא מביא שעידכטמ!*ק‬
‫צמצא כיש כה ואי! כה כהון־ אק ׳''כ מכפי עליו משים דחלוקה שלן‬
‫להחמיר דווקא שעיר נמצא לפ ”'! לכל אדם לא היה חשש ידיעה שיז‪1‬‬
‫תקדש בעולם דכיה להם כפרה ביייר כג״ל אבל לודדהיה נשיא אין י"כ‬
‫מכפר עליו כנ״ל לכך י״ל לכאורה הוכרח למצוא המקום שלא ינשל‬
‫בטמו׳׳ק אכל אם הלכה יהיה כא״י ונשיא פטורעל טמק״ו יהיה קשה‬
‫מאי כיה התאמצות שלו וע*כ יהיה צ״ל משום כנין כהת׳יק והנה כבכא‬
‫זו ופטור ר״י את הנשיא מטמו׳׳׳ק פוטר את הנשיא אן מכיטוי שפתי'‬
‫א׳׳ב יש להתנצל על דוד ולהסיר מאתו מה שהקשה הא‪-‬יטך הנ׳יל משו׳‬
‫דאן ראם יהיה שכיעתי לשוא יפטר מביטוי שפתים כצ׳׳ל והח״ש כל׳*‪1‬‬
‫אם לא נשכע אם אתן שנת לעיני הייתי אומר דהתאמאות שלו כיה‬
‫משום טמו״ק כנ*ל לסבר כר״ש דתביא שעיר יק כיון דנשבע גנ״ל‬
‫קשה קושיות האלשך וצ"ל משום לסכר כר״ידפטיר א״כטוכליכא‬
‫למיתר דהקאתן משום אופן אתר רק משום משכנות לאניר יעקב ולא‬
‫משום טימאה כנ״ל וק׳׳ל ׳‬
‫דואג אי' ללא כלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ואן<‬
‫דקי״ל ר״ש ור׳׳י הלכה כר׳׳י כלקא ליה כהיפוך וזה‬
‫מפוו! כגמרא דדואג היה ככד להיפך להחאמצות היה משום טויואא‬
‫וז״פ בטית כרח״ה שהיה יישב כרמה דווקא‪.,‬ועוםק בטית דןוקא משים‬
‫דר ^ רמה עיר בנימין כנ׳׳ל יזה ידוע דלואג חלק לומר רדוד אסור‬
‫לבא נקהל ואי' כמס' נזיר נכרי אין מח!־‪.‬ר על הטיומאה לבתיה‬
‫ונכרתה הנפש מתוך הקהל כמי שיש לו קהל וכיון דראה דוד מצא‬
‫מקום תקדש והתאמן משום טוייאה הנ״ל ח״ת שכשר לכא כקהל לזה‬
‫נתקנא דואג האדומי כג׳׳ל זק*ל ‪:‬‬
‫ו א ל פן שני שמעתי ע"פ דאי׳ כ׳ יד על ‪ .‬כ״ס י׳׳ה מלחמה לה*‬
‫* כעיגלק מדר דר יש פני עריושיט הא שלא י?נה בה׳׳מ‬
‫עד הכרת זרע של עמלק והפירוש השני שמכל אומות יקבלו גריסלכל‬
‫מעמלק והקשו המפרשי' על פי׳הא והלא היה משפןשילה קולס ברית׳‬
‫■זרע‬
‫א הל‬
‫טהרה ו‪*5‬ל דיה שפיר ׳ ‪ t‬לו טהרה דעני ' ‪ !^>kiV b i‬יזל־הןעשיל■ וקז ה‬
‫א*> למ‪ 5‬י^^נו עני קרהן עשיר‪1‬זה י פ ת מ‪* 6‬ת‪'1‬כ(י(ת דיבדס הנערה‬
‫דכתיב זאת וק"ל ‪:‬‬
‫הוא מחוכר להא דלעיל משוט ראמריגן לעיל הא‬
‫דלא ב׳יצ־ אצל חשה דהכרו דישיאל לא פלחו לענל‬
‫קשה הא היה להוכיח דאי' כתום' כמס' זו דכחתן תורה נתרפאו‬
‫מצורע*' וכשעשוח‪1‬ד‪ .1‬למוח[ אי^ה כשראו מצייעייה׳׳לידעדעשוהענל‬
‫‪7‬הא נתרפאו כמ*ת לק זי*ל לז*א ונתרפאו כת״ת וקשה לתה כתכה‬
‫י ‪.‬תורה כי יהיה ‪ jr‬הויכור ואילך ואי' כמשנה פרע לנגעים שה׳י בו‬
‫קודסע״ה קשה כיוןדנתרפאו האיריוכללמצוא שיהיה כוהננע תקודם‬
‫מ*ת אן שיש לדחוק ול‪ 1‬מ' דה"פ התשנה אינם תעתאיןאחר מ״ת פ״י‬
‫להיות צריך סהרה מחמת הנגע שנרפא מאתי כת״ת יש לספור זה‬
‫משוס הנ״ל כל שאין לז טהיה אק לו טומאה א״׳כ לייה לי קיא שאינו‬
‫תעמא הננע וקודם מ*ת פשיטא סא מוכח ייכח דאין לו טהרה והא״ש‬
‫דקשה היה להם להוכיח כנ״ל רק די*ל וסתרו לעצמן דע״כלא‬
‫גתרפאו ‪b‬ל רק דקשה דילמא הפסוק כא להורות וא״צ טהרה כנ״ל‬
‫וצ״ל לעוכח יהאין לו טהרה וקשה תנ׳יל זאת הסכיא דהא נסתר מכא‬
‫מצורע עני וצ״ל ־מיכא הוא מכה כזאת כנ״ל ויה שאומר וחרס יצאו‬
‫גדודי'ופי'ודוק היטיכ;‬
‫מסכת זבחים‬
‫כל הזבחיר שנזשחי וכי'חיז מ! הפסח ואטאת ר״א‬ ‫במשג‬
‫אותר אןו האשם אי״א האטאת כא על חטא וכו׳תה‬
‫חטאת פסולא שלא ^‪1‬תה יוסי כ׳׳ת איור ה־‪-‬שיעוי' לטס פסח ולשם‬
‫חטאת וכו'לכאולס יש לדקדק למה לא סידר יוסי כ׳׳ת פלוגתתו‬
‫מקודם לפל‪1‬גתתר״א ונלאה ע"פ פשוט דכנ׳׳ז בלא לכדו ל׳יא הייתי‬
‫אומי הפירש של חיזחןהפסח יהנטאת דחתפרש כמו וכרי' דרכי יוםי‬
‫נ״א וה"® קאם שפט כל הזכחי' לשה פסח והביאת פסול ואיינו הך‬
‫דיוס׳ כ״ח אכל אקר ושפי' לנו י *א דחוזמן הפסח וחטא׳קאי על עצמן‬
‫של פסח‪1‬חשאת שוב אתי שפיל פלונתתיוסף כ״ח וק״ל‬
‫ב ג מ ר ^ ח דלשרבא מאי לנתיב וילך דוד ושמואל ויפכו כנוית‬
‫מ־חה וכתיב והנה דוד כנוית ברמה יפי יוה טנין‬
‫נכיות אצל רמה אלא שהיו יושכיס כרמה' יעוקקיה כגוית של עולם‬
‫אמרי כתיב וקתת ועצית אל המקום אפי יבחר מלמד שכה"» גבוה‬
‫מכל ארן ישראל וארן ישראל נכוה ״פל ארצות ולא הוה ידעי מקומו‬
‫סיכא אייתי כמר יהושע וכו' א״דנתירי ו ס' 'ע*ל יה נתקנא דואג‬
‫האדומי כדוד ונתיב שיל המעלות זכור ה' לדוד את כל עונתו וכו׳כבר‬
‫צווחו כיה לדקדק למה דווקא ככוא לרמה עסוק כנוית של עולם שנית‬
‫שפת יהר וא״י נכוה מכל ארצות ואין רש״י הרגיש בוה וכתבו לא‬
‫מכעיא לן הכא ע׳יש נ׳למה דווי[א דואג האדומי נתקנא סה שתצאו‬
‫מקום מקדש!לא שום אדם אחל ויאורזהכל רק בתחילה נבאר שבל*ז‬
‫אי לא‪.‬אתר וחי' גכוה וכו' לא היה תתיה שלא ידע דוכא׳' היכא כ*‬
‫ההכרח היה כך דק זאת‪,‬תמהו כיון דכהמ״ק נכוה ואי ׳ נמה ולא ידעי‬
‫דוכתי' זה תחיה קיימת משוס דאי׳בתנחומא כשעה שעלה רצון י׳׳ת‬
‫מפניככודו‬ ‫לעשות ייקום לעקידה רמז לסכיכזת העתק שיתקכצו‬
‫שאין ככול לשכון כעמק ונתקבן ונעשה הר עכ*ל ויש להקשות הלא‬
‫אי' ז' דצריס מראו קולס שנברא העולם וחד מנייה! כה״מ ולמה לא‬
‫היה הכליאה תיכן להיות הל ונ״ל ע''פ ששייעת׳ כשם הרב הגאון‬
‫החסיד מ' יופן■ הוליש אכ״ל ק״ק טיסמניץ הטעם דאי' יביהתכל‬
‫הארצות משוס יאי׳הוא מעשר מן כל העולם וקי״לבעינן ראשית‬
‫זמזדי' ניכרין עכ״ל וזה ידועדתקוס תקדש הוא מעשר מן המיישר‬
‫וצריךלהנציהו עוד יותי זתי'במס' תמורה המקדיה עוכר משוס‬
‫מלאתך לא תאחר ולע־״ז נשעת כליאוח המקום מקדש לא היה יפול‬
‫להנכיהומשום דלוה מקדים כנ^ל רק אחי כרייות אי' אז קרא שם‬
‫מעשר הניה התקזה והנ*מ לטעם התנחומא ׳"ל אחר סילוק השכינה‬
‫מזר העמק למקומו ולכך לא יוכצו למידע דוכתא למקים מקדש היכא‬
‫אן אם יקדר בהרים קבל לטעם של• דההנכהה היה משום מעשר היה‬
‫>שאדה ההנכהה כחק‪1‬מה‪.‬היו יכולי׳לידעמקוס הנסה שבנצוהי׳והא״ש‬
‫בל*‪ 1‬לא היהתתיה למה >^ו ידעי לוכתא כי היית* אומר שחזר העמק‬
‫למק ולוו לכךהכניסכדכדיז י■*' לכיה וכ!'וצ*למשוםתעשר כנ״לא״כ‬
‫אן< המקים צריך להיות גב‪ 1‬כ ולא חזר למקומו ואעפ״כ לא ידעי‬
‫דוכתיה לכך אייתי ספר יהושע וק״ל י‬
‫ו ב ת ו ך דכרינו יתירן פכוקי תהילים זכור ה׳לויד את בל עינוהו‬
‫אשרנשכע לה' צ‪.‬ר לאכיר יעקב אס אכא באהל ביתי‬
‫ו נו' אם אח! שנת לעיני ‪ 1‬׳עפעפי תנוייהטל אמצא מקום לה'‬
‫משכנות לאכיריעקה וכו' הקשוי‪.‬הגאון סכל האלש״ךעלהפסוקהניל'‬
 ‫כם‬ ‫ץסף‬ ‫ניסכת זבח^ם‬
‫‪f‬‬ ‫תפעמוניס כרמונים מעת כילינו יפתע יףלי* וכתב התיימיות״‬
‫ללא קחשיכ שאין התכלת תשמיעהקילאלא■ הפעמונים ^‪1‬ע״פ שהקן‬
‫»יפ ע‪#‬ל»ן‪1‬ממלצים ש^!ד »שכן‪ -‬שילה ‪ ftu‬יי > ‪ )tSiTp‬עולם ‪laA :‬‬
‫>>!> הדעה דאן התקדש כעצתו לא קידשם לע*ל נשאר הקיש^( מן‬
‫ישמע ע׳י נגיפה והקשה כרימון ח׳יית הקול לפעמון יתייהם שהקול‬
‫יוצא מהמתכת ועוד יראה ים׳ל לת׳ק ככירש״יבחומש דהיו פין ע *‬
‫ענכלין ולא ע״י הקשי( כרימון כלל עכ״ל ויש להקשות לתה עשו באת'‬
‫עינכל ולא ע** הקעהסדמון כנ*ל ונראה ו אי' כזבחי'מעילשנטמק‬
‫מכניסו בפחות‪,‬מו*נ על ג׳ משים שנאמר לא יקרע ע״גו ויש להקשית‬
‫תינק הכנד יכול להכניס כפחות מ״ג על ‪ ' 1‬אך הלא ככל פחות מ״ג‬
‫ע״ג היה תלוי פעתן ואי' במס' שכת דף נ״ע משמיע קול בגלי מחג׳‬
‫טמא *נאתר כל לבר וכי' ע*ש יהאיך ה׳ה יכיל להכניס הפעמון כיק‬
‫דא׳יאלקורגנו מהמעיל ויש לתרן ע"פ דאי'שם פלפל כגמרא אם‬
‫דיסל הענבל מן הווג והביאותיה' בשם כתוספתא ־ניטל הענכל עהו'‬
‫כיון שאינו ראוי למלאכה ראשונה א״כ י׳ ל דעשו הפעמון •שלפרקים‬
‫שיוכלו לפנטל העיננל יחבל להכניס המעיל עם הפעמן לעורה נמצא‬
‫אי עשו לכתחילה ע׳י הקשה כרימון ולא ע*׳ ענבל נמצא כש הי'נטמא‬
‫ע׳י שמשמיע קול לא היה לו הקנה לטהרו שיז^ להכניסו ולכך עשו‬
‫עם עינכל נמצא מוכח ילאבהרמב״ןדאי היו ׳ושביס הפע חונים נחלל‬
‫יאיימונים תכירכיס הלא אף עשו עינכל האיך יוכלו להוציא העינל‬
‫‪ m‬ממין ברש׳י^פעתונים וג עם ענבל קשה לתה‬
‫‪1‬צ*ל דאס יטמא יהיה לי תקנה והשתצז מקובר ביאור נחמני‬
‫הרש״י שני' דמוציז בתוך הריימנים בין הרימונים ברשי בקזמש■‬
‫ולא כתיהט כנ*ל י נחזר לטנין רא*ן דמוכח כשאר ובנימ־׳פעמוג*‬
‫גנליס דווקא דרך השקתה משיט דקשה מנ׳יל למילז< נתץנריתוני'‬
‫טאד כ*כ מתעיללענין קריאה וצ׳ל ע*פ הנ׳ל‬
‫ולכאורה יש להקשות לישתוק מלא יקרע דבל*( גלע מדהצריכה התוי*‬
‫זזג ועינכל דווקא ולא מני כהקשת רימון וצ׳ל משום דאם יטמא לא‬
‫׳יכל להכניסו למקדש כנ*ל ואי חית׳לשרי לקרועהלא יש תקנה שיקר*‬
‫הפעמוני ם אצ׳ל דאהיר לקרוע ולתה לי קרא אלא אם אינו למעיל‬
‫תנהו ענין לשאר טדי כהינהאך קשה סיניא דנתרא למאי סילהתא‬
‫כתבי׳ רחמנא נכי מעיל כיון ד!א צריך נכתכי׳ גבי שאר בגוים וצ׳ל‬
‫ונתייראה המורה שלא יטעי כפי' המוס' לפעתין פיחשו בלא עינכל‬
‫ואס יטמאו יקרעו הפעמונים וא״ת האין יוכל לטעות הא יהא כתיב‬
‫וישלומר משוס‬ ‫לא יקרעאצל שאר כנדיכהונה ונילף חעילתיני׳‬
‫דהדין ושאר כ"כ אף אי כתיב יבבי יהי לא יקרע איןהאימר רק ורף‬
‫השחתה אכל לצורך המציה תות' ובאמת התירה רוצה לאסר גגי מעיל‬
‫אף לרך חציה ולכך צופה תורה לעשות עינכל״ שלא יצטרכו לקרוע‬
‫נמצא מוכח שפיר לשאר נ׳ כ רק ירך השחתה אמור וליק כ׳ תרין!(‬
‫הוא ‪:‬‬
‫ו ה ש ח « > מקושר לכרי ר׳ענניב׳שדאמר כתחילה פמחלוקו*‬
‫כאן ובו׳ קשה דילמאאף המ׳ד דסנר גבי מראות‬
‫נגעים ע״כאעפ״ב סכר כאן ל״ו פעמונים משומ דס׳ל צתיס' להים‬
‫ע׳י הקשה כרימון יציאת הקול ושוה הרימוןכחשכון כתו הפעמו; דע״ו‬
‫שניהם הקול עצא והיה הרימונים ‪* 1‬כ ל״ו וביחד עם הפעמונים ה‪1‬ה‬
‫נטמא מה תקנפיהדילתא היה סכר דמותרהיה‬ ‫ע״כוא״ס‬
‫לקרוע המעיל כתו כל כ״ה רק דאי' טעם נתיית העולה לרמ׳א ז״ל‪.‬‬
‫ל״ה דוקא גט מעיל כתיב תפורש לא יקרע משום לב"כ ‪ b‬תד מכפד‬
‫אהילתי' ומעיל אלה׳ר וכולןכלה׳ר וככל עת ׳"ל שתא חטא נלה׳ר‬
‫ואסור להיות קרוע אפילו רגע א' ע׳ש ולעיל כמס' ח׳ק מ״ה נעק‬
‫שכתבתי בענין זה ‪ :‬והא*ש לכך הביא ואר׳ע לתה נסמבה לומר‬
‫שב*כ מכפרי; א*כ אסור לקלוע המעיל זע׳יב היד הפעמונים עם‬
‫העינבל וליתת לסבראלמיחשב הריתוני* לעלות כמהצרע׳ב טם‬
‫הפעמונים וא״ש כמחלוקת כאן ו ס׳ ודוק ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫נכא לניאיל כתום׳ שהתתלט דצריך לכאר לאו‪91‬‬
‫צורך הביאו דלא פלי; התצאאמתני' רשכועות‬
‫והיא י יל משום ו אי' ננעי בתים ובנדי' נא על גול וצרות עין ג והנ!ש‬
‫באילו ע׳ב מראות נכלל ירקרק ואדמדם • ובתים וירקרק ואדמדם‬
‫דכגריס וקשה לפ*‪ 1‬לתה לי ע״ב פעמונים הא כל פעמון היא ע* חד‬
‫עד אילו מדאוין‬ ‫תראה שנאו לכפר על לה׳ר ולחה לי פעמונים‬
‫דנת ים יבגיי' שמכפדים על ענין אחר ווה שכחנז התום' לא פליג‬
‫התנא וכו ׳ ד‪:‬ו‪ 0‬תיזרי בלבינם והנא תיירי כתתני ׳ ירקרק יאדתלם‬
‫והתוכי' וקשה לפ״ז איכא יותר »ן ע׳‪-‬׳ר תראופ לחתני' דשכיעו*‬
‫דתיירי בלביני' ארבעה וע׳ב דהאי תנא לום מפרן תוס׳־ויש ^ו םי «‬
‫עיד פי' בהוספה דהאיתנא יש עע׳ פפים זננסם דלא מכפרי אתנזא‬
‫לה׳׳ר ואפיק הא ועייל ה ני ד' דסמני•' ישבועות ותכוון מספר ע*‪5‬‬
‫טד לה*ר ולכך פירשו ■זאת פוס׳ ככאן ולא כעעים סוקועג וד‪?.5‬ן‬
‫הטיב הפוך כה■והפוך נה ‪ftiM 5‬ה דנרים נפלא ים ;‬
‫בגמרא‬
‫זאהד‬
‫שילה יצ״ל הזיעה שני' להש ‪g‬עה קאי על נריה י מנה יש לה‪1‬ה»»‬
‫דלא קידשה לע״ל דהנה הכי כתיב וכק כתעיו ששן ולעתיד כתיכ כיום‬
‫ההוא כשוד כית ה' ע; ראש ההרים כתצת יהיה על תקים אחד ש*מ‬
‫>ןרושה ראשונה לא קידשה לע*ל ווה ידוע ד״דואג האדומי' היה גר‬
‫סעתלקי והח*ש באותו שעה שראה שבנה כשיפוע ההר א*כ דגוכח‬
‫‪ 9‬עי' השני לה״כועה קאי על גרים שלא יקבלו מעמלק ע*י נתקנא‬
‫כואי׳ג ו־וק ולכי אתר לי ששמעתי כשם גאון מ' יהונתן מפראג ■‬
‫‪ 3‬ג ט ר ‪4‬ייי& דףפייע ווייל מ*ר מעיל סלו תשלח היה שנאשר‬
‫ויעש את האפוי כליל תכלת סיליו היצר מביא‬
‫■קפלת וארגמן ותולעת שני ועושה שמיז דמונים שלא פתחו פיהן זמביא‬
‫»ג"ב וני! וכהן ע״ב ענכליןותולה בהול׳ו מצלוה ול״יו מצד!ה ר׳דוסא‬
‫■משוס ד״י אומר ל*ו היו ח*' מצד זה וירי• מצד זה פירש*' ענכלין ידין‬
‫מעלו׳ בתוכו לקשקש ונתזך מיימונים יקרא פירושו כין הרמוניס ולא‬
‫כחללו רק פעמן א' כין אני ר*חונ>כי ושן פירש*י נחי״ש ע*ש א״ר‬
‫ענני גר ששון כמחלוקת כאן כך מחלוקת כמלאות נגעים ר*ל כ!‬
‫הרכינם אומר ל*ו עקיפאכן תהללאל אומר ע*נ פי׳ תום׳ כשוו ר*ת‬
‫רתלי האי כהא> למעיל מכפר אלה״׳ר ונגעים יוכפר אלשון הרע עוד‬
‫כתום' ד*ה ע*‪ 5‬לא של*נ את נא דזזכועות דהתם מייר׳ כלנינם וסכא‬
‫מי די בכל מיני ננעי׳פתוכים ויש להופיןעוד נגעי בתים וטדי' עש*ל‬
‫♦ומי׳יעכרטשוןלמה נכמכה טדי כהונה לקרבנות כשם שקרכנות‬
‫■מכפרי' אן< ב״כ מכפר*׳ ענ*ל אילו הדברים תמהים לכל נפש אשר‬
‫תדרשנו ולא ראיתי ולא שמעתי שום אדם לבארו רק קצת כספר יפה‬
‫מה כעי דש*י ותנ״ל‬ ‫א'‬ ‫»דאה חידושי הרב מ^*א ע*ש דיש לדקדק‬
‫לרש'׳ דבתוך הרימונים פירושי כךואןי בחוייש תמוה הרש*י שנית אילו‬
‫גדכרים ד׳ר ענני אהדדי יוה נע׳ הנא נ׳ מה שכתבי תום־ו׳ש להיםין<‬
‫»וד >זה רצו כזה ולויה לא פירושו זה במקומו ומקודם® נתח הרחכס‬
‫השייך לזה דז*ל הרמכם החע־ל כולו תכלת ופיו‬
‫ביק׳ על קשי' חייג ואין לו כית יד רק נח‪:‬ק לשני כנפים תסו^‬
‫הראנ׳דכענין הגרון עד לתההוהקורעו לוקה שנחתרלאיקרע•‬
‫®מעיל ה»ה לו זה׳ה לכל כגלי כהונה שהקורע! לרך השחיגה לוקה‬
‫כתב הראכ׳ד יש לו כ' כנפות אתר אברהם וו מנין‬ ‫כ' כנכים‬
‫עידהוכא בש׳פאר הלכה קושיא כשה ספר קרבן‬
‫חגיגה מנ׳ל להרתנם להלק בין שאר כ״כ למעיל להיות אין לוקה על‬
‫קריעתם אם לא דווקא דייךהשחתה תנ׳ל לחלק כיון למי ני'קלי ף ע״ש‬
‫וכתחיצה אתרזקושיא הראכ״ל להרתכם הו כיין מן התורה דה־ה לי רק‬
‫שני כנפים משוס די‪/‬גכ׳׳ן בסמש פי׳ לתת הפעמונים כתוך הרימונים‬
‫נחלל הרימונים דאל׳'; ק‪:‬ה מה היו הרימונים משיושיס ע׳ש והקשה‬
‫ג ע׳ז עליו א״כ למה כתיג פעמן ורימן היה להוכיד תחילה שם הכלי‬
‫גאק״ב הפעתן שתונח בתוכו ע׳ש וקשה לי אלא יואי אליבא דרש״י‬
‫טכין הרימונים היו ספעחונים' א"כ היה צריך להתחיל‪,‬חן הצד מ־יתון‬
‫ואת׳יכ פעתן ורימון ש״הא הפעתן כאמצע קשה נ'׳כ למה כמיב פעמן‬
‫זרימין היה להזכיר רימן תיזילה רק דיש עוד לדקדק עיד כפסיק דשנה‬
‫זשילש תיבת הביב' קשה לשתוק סביב דבל ‘ז נדע שהם סניכ לפניו‬
‫ולאחריו להלא לכאורה קיימנין ולא היה כנפיה למעיל רק כמין חלוק‬
‫כדאי׳ גרחב׳ן יהיה כתום מכל צו ואי תיייא ללא היה הב* כ קשה‬
‫כנ׳ל לחה התחיל קרא כפעמון אלאצ׳לדהיה סביב הפעמונים‬
‫»עינול ואי׳כ אין קכידא דאף שהתתיל לתלות בפעתון אעפי׳כ היה‬
‫ממיר הפעמן כין ב' רימונים והחיש יעיד ע*י וא*כ יהא מוכח להיה‬
‫הביב וקשה לישתית םכיב אלא מדאיצעריך סביב דלא היה המעיל רק‬
‫>ג״י שני ככפים ואי לא היה כתיב סביב הייתי טונגה לתלות רק ינצל‬
‫א' ואיית קרא סתרי אהדדי דכתיב כתוך הרימונים וצריו כל צד‬
‫להתחיל כרימלן יל״ה מתחיל קרא כפעמון אלא מאי אס היה הביב‬
‫כשהיה כנפיה אעפי׳כ אינו תתית קושיא זז והייתי טועה על צל א׳‬
‫)לכך כתיכ הביב וא"כ תדאיצגדיך םכיכ מוכס דהיה לו כנפים כנ*ל‬
‫יק״ל *‬ ‫‪.‬‬
‫ז ה ש ת ‪ 4‬י > יתורז^קושיא קרבן חגיגה הנ׳יל‬
‫יכתתילה לתבר כחומש וגבמיא תיחעל קושי'‬
‫ד^ה פעק זנין עם ענצלי! בתיך הריינונים בינהס קרבן חנינה‬
‫קשה ינה חיבור להדדי שנית מה רצונם ‪ so‬זגי; עם בדין קורע‬
‫נ״׳כ‬ ‫>גנכלין מהיכי מיתי יהיה פעמן בלא עינבל ינראה‬
‫לתרן ע*פ דאי׳ כמשנה סון ינ'׳נ‪ £‬פיני! אר׳׳י וה‬
‫שאמדו כשסו׳ חי קולו א׳וכשהוא ינת קולי ז׳ויש אומדי׳אףצתדו לתכלת‬
‫^י מו׳י עושים מצמרו מעיל תכלת ועל שיל׳ ו פעמונים המשמיעים‬
‫קזלזת׳ק צאקקשיכתכלת דאי! התצלת משידע הקול יתום' פירשו‬
‫מרימולס היו מתכלת ועשוי׳קשיס זתלגים אצל הזעמויג׳® כשנוגעי ׳־‬
 ‫י‪ 1‬ס ף‬ ‫זפחיס‬
‫מלית; לשיניה ייייימדלא איכפת להו נ״כ עשים דשכיח׳ייש כה מלאכי‬
‫דיס לכל הריצה לזכות אבל קטורת לא שכימא חילתא לכך לא תניהם‪.‬‬
‫לפנית וכל הקורס וכה בה ‪.‬׳ ית׳‪ ',‬פלוגתת נתי‪-‬נ' זו תד אמך קרני‬
‫שלמי' צני נח ו ח"א נא קרנו שלמים נ״נ אלא עולות ‪■ :‬וח"כ ליה‬
‫המ׳׳ל דלק קרט חלא שלמים הוה עולה לדידהו כתחילת ההקרנה‬
‫יוילתא ללא שכיקא!׳*ל ללנך לא הגיחו כתתירה לשנות אדם נה ויה‬
‫יהי'הפירוש נפסוק ויש;ח נערי נני זיעלי עולו״ת אייל קרכו יכסקו‬
‫פי׳לא לפסקו לגמרי דמהיכי חיתי רק הפי׳שלפסקו שפסקו מלהקרי'‬
‫עולות משוס דהככורי' להקריבו העיצות שוב לח הניחוהו לשנות יישום‬
‫דלא שביהא ומעתרי כנ ’ל נמצא לפי פירושי לי‪:‬א לחירחי מידי‬
‫ממתני' דתנן עד שלא הוקם המשכן הי' ענודס ‪.‬בבכורות הלא לפי‬
‫הנ״ל האמת נ"‪ :‬נהי' ענודה בככיחת דהיינו שאר ענודות רק רה‬
‫דפסקו להקריב הי' הפיסוק מ! הקרנת עילות כנ׳׳ל ולא הי' קשה‬
‫מ די ; י ק דכל זה לפי סברת קרבו שלמים כני נח לכך נער היוקש;‬
‫על לשמע דין עילה שהקרינו יכו' וי הי' מו‪.‬ח דלא קרס שלמים נ''נ‬
‫רק הכל עולות ולא הוה לי' עולות מ־לתא דלא שכינזא וההכרח לפרש‬
‫שפסקו מחש ואז יקשה שפיר והתנן ו כו' ; משוס דאיורתי ליתן טעם‬
‫למה עילה שהקרינו נמלבר אינה טעונה הפשט וניתיח משום דאי'‬
‫נ־ףק״נאחד עולת איש ותחל עולת חשה עורתי'לכהנים תייר‬
‫עולת איש כרבי לעולת הקדש ר״י ני *׳ אומר פרט לעולת נדם ודו'‬
‫וא״י נמס' כריתות דן■ ק' נר מחוסר כפרה עד ש־זיח ישי' והלימוד‬
‫לכתי' נכס כאביתיכס מה אתם עילה ושלמי' כירשי' לכתי' וישיח את‬
‫סיני עולת‬ ‫נ ע ריוכו' וכן כיבלי‪-‬ית ע״ש נמצא לפ״והיתהעילת‬
‫גרים ממש ועילת איש הנ״ל בזבחי' ייתעט עילת גרים תהפשני עור‬
‫וי׳׳ל משים הכי לא הית'העולה שהקריבו טעונה בפשט להי׳עולת גרים‬
‫כנ׳׳ל ; רק דהא גופא טעמא בעי מ״ט מיעטה התורה עולת גדים‬
‫מהפשט ונראה לי ע״פ דאי' כייס' 'בחות‪.‬ילףו*נ דנזרו עריה נגריס‬
‫שלא יאמרו נאנו‪.‬מקדושה חתירה‪:‬קח‪.-‬ה קלה והיה מה׳׳ש ע״׳ש ואי'‬
‫טונחות ק• ע״כ אמר רג הונא שלמי ;כריס עולות אכע׳׳א כנלא‬
‫]<‬ ‫נכרי לס לשמים לכן כולו‪:‬לילי‪.‬׳ לעית אימא‬
‫קרא כל אשרל״ה לעולה ל דיי קרבי עילה להוי נמצאכשהי'‬
‫מניא קרנן בנייתו הי' כיצונליל ולשיקריכ כשנכנס ליהחת יפשיטו‬
‫עורה ליתן לרדניס ולא תהי' כולי כליל ויאמרו נאנו מלדישה חמורה‬
‫לקדושה קלה לכך מיעטה התורה עולת נרי׳חהפשט מטע׳יה כלי שתהא‬
‫■ כולו כליל נמצא תוכח לזה המ*ד אמת רלא קרבו שלתי׳ב״ג משו׳דלג‬
‫לנו לשמים ונל ‪-‬מקריב עילה היי ולפ׳׳ו לא היי נשע׳סיני עולה מילתא‬
‫דלא שכיחא דמק־דם הי' הכל עולות‪1‬א*כ צ׳׳ל ככע־וש פסקו ממש‬
‫הנכיר׳' מלהקריב ולפ׳׳ז קשה שקיר והתנן עכידה נבכורות ע־‬
‫שהוקם המשכן ודוק ולנר זה דרש דיש והנה צורב חחי הרב כמופלג‬
‫וחריף ת' שמחה אנ״ל רקק קאמינקא כיום חתנותו למדתיוליישז‬
‫נקק לנוב ואו נאספו כל העררי צאן קדשים שהיו חריפי ונקיא*‬
‫קזמא׳ יהזעב נעינהס כי נכון הוא נ‬
‫מס׳ מנחות‬
‫אדשנ׳׳ל מנחת העותר שקמצה שלא לש״ה כשירה ושירי'‬
‫אין נאכלי ן עד שתנא מנחת העומר אחרת יתתירנה‬
‫ופרי׳ ומקרב ביכא הא בעינן המשקה' ישראל שיהי' מותר לישראל‬
‫ומשני קסכר אק מחוסר זמן לנו ביוס ופרי' והתני' הקדים מביאתו‬
‫לאשמו לא יהא א׳ ממלט נדחה זכו׳ אלמא יש מפוסי זמן לנינ‬
‫ומשני אלא קשכר האיר מזרח התיר והא דרשנ״ל לאו כפירוש איתמר‬
‫חיא מכללא איקו־יד לחנן אין מביאי׳מנחזת קזדס לעומד אם הביא‬
‫פסול קולם לשתי הלחם לא יביא אם הניא כשר ואדשכ״׳ל לא שנו אלא‬
‫ני״ד וכט״י אכל בי''ו נשר אלמא האיר מזרח מתיר עכ׳׳ל וזה תמוה‬
‫היפי מוכק דילמא כאן נמ*‪.‬טעתא משו' החזלבלב שנית קאה הכנא‬
‫יתירה שהביאן קידס לשתי הלחם לא יניא הלא היעיקר היכחה מרישא;‬
‫ונראה דחיא ‪ ' ’C'P‬י תויז בירך חכירתה לאי' כדף סיאע על ׳יישנה‬
‫»נ*לאין מכיאי] הנחיא קידם י כו' אר״ט מה נ׳{‬
‫קולם לעומר ‪ ,‬לקידם שתיהלחס א״ל זה לא היתר פי' מספזין‬
‫מכללדאנ׳ל קידם לפתי הלחם הותר מכללו לישראל • נתיס' דף סש‬
‫הקשו תוס'לתה לא נקטו כלשון לקודם לעימר לא הה‪ ,‬בי) קולם‬
‫לעומר ו‬ ‫הוי משקה ישראל זנרא׳דר״ט נמי לא אישתמיטת׳'‬
‫האי טעמא אלא לקשיא ליה תה נון קולם דנילף‬
‫ק דם לשתי לחם מן קודם לעומר עכ׳׳ל יהתוס' פליאיס ימפולאיה‬
‫כעו שהרגיש נעל צ׳׳ק להאץ נוכללחילףשתי לפס מעומר ללא למי‬
‫דשם‬
‫מסכת‬ ‫אחר‬
‫פ ^ מ ר ^ י ^ וו*ל מיי <‪ 1‬ל מעמדם ‪6‬״י* ״;! לזי הי׳ א״תאהדן‬
‫קיוכ ה ה עכ׳׳ל כל העולם מקשים >יה להקשו?‬
‫גל‪/‬זהן !‪ p*p 'f‬משה וי(הר‪ 1‬קרונס היו ־ ושרצתי נעזר שוג! דעת‬
‫בדמן ישר ויןי׳ נמש׳זו ר*שחותרצון<‪ .‬עצוהלמועד שכתדנר ‪f t‬‬
‫הקרינו ‪ ftp‬פסחים ומוכות הקנוע להם זמן והנה מונות מצורע הוה‬
‫מצוקל״ו ולצו יכלו לפ״׳ז מצורעים להיותי להרי ®■יהרה נמדכר זקו״ל‬
‫במם' נזיר ‪7‬מ* ; ‪ ;*ft‬לו טהרה ‪ 6‬ין לו טוחי(ה■ ולכתורי‪ .‬צח יה^ שום‬
‫צ(תחלתא רקושיי* על מה שהיו קרוניס זנונעיס נדנר לי׳יוות ולטהר‬
‫מיגע הא נל״ז אין לי טהרה כל זמן אהל מועד ואף יוותאה אי; לנהוג‬
‫גו ומאי איכפת ל! נראי' קרונים אכל כהקויס משה ור היה ויהיה‬
‫מוכת כת*ר יתוכו׳שאק״ל! נ״כ קריני׳נכמה‪ 1‬א*כ יש תקנה כראייתה‬
‫לטהרו או לטמאו א‪ 1‬יקשה שפיר וא״ת אהק קדיג היה רק נחזר‬
‫מלהראשינו' ור*םסכר חשאק״לץלא קרב כנח׳ ממאמל ויעשו‬
‫פסת ננלגל קרא ליוה ל'אלא להורות דווקארומיא דפסח קרנ נגח'‬
‫'גקכוע לו!מ! ו אינן סכר האי קרא מכעיא לי להורות שערל מקבל‬
‫רזאה ולא רויקא קונית שקל״ו משוס דהיו טילים יאעפ*כ יעשו הכס'‬
‫ו כו' וצריך לכאר לשיטת ר״ש וה׳׳ל והפסוק נא להורות על הוכות‬
‫גקל״ו דווקא מנ״ל דינמא נא להורות משום ערל מקכל הזאה ולא‬
‫על קל*ו זצליך לומר קוה המ''־ היה לימוד אחי על ערל תקכל הזאה‬
‫לדידי' על ת׳ דאי' נינ ם' ינתות וז׳׳ל נמדכר יו״ט לא מהול משוס‬
‫דלא נשכה רוח צפונית מ׳׳ט ‪ .‬א;*ע משוס דלא נכדר ענני כנוד‬
‫ואנ׳יע משום דנזיפי הוה ממעשה עגל זתרגליס ע״ש והנ״ת א*‬
‫אמרינן משים נזופיא׳׳כ שנה ראשונה •פוליס היו לימו; ואיאחרינן‬
‫משוס דלא ננדל לא יכל! לימול אן‪ .‬כשנה ראשונה יתי' נמס' יומא‬
‫זניכיזמ שיהיו הואה כסיני לקבלת התירה ע״ש א׳“ כ י*ל די״ש ס*ל‬
‫ט‪1‬עס ‪7‬צא לנדר וא׳יכ‪.‬הסצדי' מ; יציאת מצרים עד>‪ t‘*r‬היו ערלים‬
‫דקתזינ! דנכנשו לברית נמ״ת א״כ מוכת דערל מקנל הזאה ואידך‬
‫‪*3‬לטעם דמיפא והיז עוד מול׳סכז׳ול׳צא לימוד דערל מקכלהזאה‬
‫זצד' למילן מויעשו את הפסח ו אי' נ׳ומא וףל׳חד מ״׳ד י לין פרישה‬
‫*ומזלאס וחד יליץ מסיני ופריך שס י‪.‬זאה נס׳ני ת• הוא ‪5‬י׳ אוספת‬
‫זהואת סיני לא יהיה לטהרה רק שיכנסו בנריתע׳׳ש ונראה לוחי נ"כ‬
‫»עחא דלא ילין‪ .‬אידך ממילואים משום דאי' מ׳׳ד דמשהשימש נכה״ג‬
‫כל מ׳ שנה‪ 1‬א״כ ליכא לתילף פרישה ממיליאיס דקשה למה לא היה‬
‫למשה פרישה אס לא דנאמר כמ״ז משה זי היה והא*ש נל*ז היינו‬
‫*אמרים דתשאקלייו אי! קייני׳ כנמה וערל מקנל הזאה הזב •לפי‬
‫״ סיני ולא ממילוא•' והיה ה*א כת"ל למשה היה ביש״ג יכיי[דת;אקל*ד‬
‫אי! >ןיכ נמדכי לא היה מעלה ולא מוריד ראיי* הנגעים אף שהם‬
‫קרזניס כנ״ל לכך הקדימו מש? זי היה וא*כ שפיר מצ׳נו לחולף‬
‫ממילואים ולא מפיני ‪ ct7‬לא היה הזאה לטהיה וא*כ יליף ערל‬
‫מקנל הזאה מפסח גלגל וחאשק*לז קרב כנמה יהיה שפיר •כלה לעהד‬
‫מרים אף במדכר וקשהשפיי א*ת אהר! קיוב היה כנ*ל וחזור‬
‫לאתי רך ודיין ־‪.‬‬
‫‪ 3‬ג מ ך ן י‪ 6‬ו(*ל יתיב רג הונא ני קטינא קמי דרג תפדא וקא‬
‫קרי וישלח אתי נערי נניישיאלא*להכ• אמי רכ‬
‫אכי קיני! ופסקה סכר לאויזני' מ״תני' שמעי' דקאמר משמי'‬
‫לי נ אדא טד אהכזעילה שהקריב• ישראל נמדכי אינה טעינה הפשע‬
‫וניקיח תיתני כי־יייוא דשויא נכולהו דמני' עד שלא הוקס המשנן הי'‬
‫עטדה נככורות וצי'יעזלה שהקרינו ישיאל במלכר טעינה הפשט‬
‫וצימותענ״ל רכים נ דולים חקרי‪,‬לכ כפיטכפתראור יקרות האייך‬
‫‪3‬צמה אופנים וכולם מתנבא• ׳ נסננו; אמי שנל ז' לא ה׳ ׳ ל^שות‬
‫אהויד• דהיית* תיפם האתנחתא על סו}* פסוק ע׳׳ש וזה איני שווה לי‬
‫דקבסננוןכפשיגיו נל*ז הייתי מפרש פי' אתר נלשק קי ט ופסקו‬
‫»יק מכתעזלה שהקרינו במזכר מוכת פסקי‪ .‬מחש ואז יקשה שפיר ‪:‬‬
‫דכמידלה צריו לפרש דאין זה אלא י כי' נניאית ליויקא כאן פסקז‪.‬‬
‫ונראה לי דה*פ ע*פ דא״י נמס׳ יומא דף ך*ו חדשי' לקטורת נאו‬
‫והפיסו תנא תעילס לא שנה אדם נה פירש*י לא הניחוהו לשנות מפני‬
‫'»ןפנ* שמעשרת ןפריךמ״סחשו׳דכיגי׳גירה׳חילו‪,‬ישימו קטורה זכו'‬
‫*‪ &*/‬ש^נמי יכ תי׳ונליל ומשני הא שכימ׳יהאלא שכית׳ע״ש ה־ע׳ואף‬
‫‪9‬פש׳ חנמות אי' ננילא הקטירו נין הערבים ו ס' משוסרקפורת לא‬
‫ןןכימא ומעתי* לא פשעי׳ פי' שם תוס׳עיקר טעם משום ללא שכיהא‬
‫לאי יישום דמפמרא הא מוכח נחס' יומא דעולה נחי חעתרא וכעל‬
‫סיי ם השי‪ 1‬י‪*1‬יי אנלכטד אני הרכ הנדיל זי׳ל תית השנתי ופי׳לתים'‬
‫>מכו לוה עי ק׳י הן‪1‬עס דאל״כ מזכיז כיומא להייתי אזמר לעולה נתי‬
‫;פשעיא כדאי' שס ביומא מסתגראדקרא אללא שכיחא קאי ע״ש‬
‫‪ p*nt‬ג ולי מ־אהפ׳פ פשוטו לפיס׳ לא ם*ל פשע יש״י בלשון‬
‫•תסמצלאיק מקיאולאקושי׳התקשן אייקעולה נתיוא״ג למק‬
 ‫י‪1‬יסף‬ ‫מסכת מנהות‬
‫כמז הפרי‪ 1‬אי' בספ' איי יקרות נשם ת*ח למה איו עז ופל! שיי‪.‬ם‬
‫לפי שיונקים ממימ מתים ומניא שם דני׳י' שיתה ממיט נגליזנים‬
‫קייס לכך עז ופרי שיה חיה פירוש! ייזיהי עז וישלך שיזה להיאית‬
‫להעז ה‪1‬א מר נייו הפרי וא"כ העז ופרי שייס נכא! ומסתמא יש כאן‬
‫מיים חיים יקשה לאיזה עני; הראהי בכאן שנבאן מייס תייס ותתרן‬
‫שם שם לו הק ומשפט זה מעשה פרה לכךנראהו שיטזל מכאן מייס חיי'‬
‫וק״לזרקדקשהדקודס יפידי' היו כאלימהושס‪ ,‬י״במעינית מים‬
‫ול‪:‬נה לא לקחו שננה מיס ה״ס ונא הפסוק לתדז זה דאו׳נפכתים דן‬
‫נ׳׳ג סימן צהרים מילי‪ :‬כיח! לעעקיס וקליט‪ .‬פירש*י תמליס ולפי‬
‫תייז תוס' הנ״ל כנהרות הנינוכין כוודאי ‪ .‬י כו טטפיןעל הזיחלי( וזה‬
‫קתתוז דלכך לא לקחו כאלימה חים ס״ם משוס דשם י*נ עינית מים‬
‫ישנעיס תינריס‪-‬וגווואיהיהזנקוס נמוך ולא יצלו ‪ ■,‬ליקח משם יניס‬
‫ח״ סן ק*ל‪:‬‬
‫^ די עו ת א' נכא הסתה מפנ י דכך דעת נרהת ש״אל הנ*ל ג*צ‬
‫י דלעת הצדוקי' אן דכתיכ כמניות נסכי גסתה אש*‬
‫ריח ניסוח זה קאי חקותך אכל‪ ,‬שיריס נאכלי‪ ■:‬ע״ש ונסלוה צ׳ דהעגקיו‬
‫של החיני'' הואיננהמפנה למנחיג כהוזה נאכלת משוס דאי' במשנם‬
‫מנחות לן ך*ל‪ .‬יז*ל‪.‬נתערנ קיחז נקו״ז נחנתת כהני׳ני׳נחת נמכים‬
‫כשירה‪ ,‬ר׳׳י אומה כמנחת נסכיס פסילה לפי שוו גלילתה‪.‬ענה ‪VI‬‬
‫בצילה רכה וכן נילעית זו מזו פירש"׳ נלילתו יננה לוג לעשדין יזך‬
‫כלילה ר;ה שלשה לוג צעשלין וה( נולעזת פי׳‪.‬הקותץ ונלכה צולע‬
‫ממנחת נטכיס והיה לי' רינה שמנה וזננחת נסכיס נתי פסולה משים‬
‫ספד שמנה עכ״ל יהוכא כתום׳ דן זה אצל לס הפי שנתערב כלם‬
‫השעיר דקמא קינא נטיל ע*ש נונצא י*צ דהצלוקי׳סינר‪ ''.‬דקינא קמא‬
‫ן‬ ‫כטל ונמצא אס נתערכ קימז נלכה כיננחת נסכים‬
‫למה תהא שיי נסכים פסילה אי משוס רינה הלא קמא קמא כטיל א•‬
‫משום חסר הלא כטל כמאן דלית׳דמי גרש״י שם■דן ך״‪ 1‬ע*כ נבי טצל‬
‫מנטל לשירי' ע*ש אלא ע*כ דתניזת ננע• נהמה נאכנת ואי' נמשל*‬
‫נקמצה לא יקטיר וא®‬ ‫שכית‪ ,‬מזה‪1‬ז*ל קי״ז שנתערג נמנתה שציא‬
‫הקטיר זז שלא גקמצה לא עלתה פ׳ י שי'' דז׳ו׳! הקטרה אנא נק‪1‬חז‬
‫לכד נמצה מ״ה מנחת נסנ'' פסילה דהוה כמי תננז? שלח נקמצה ואיף‬
‫•קטייה כנ*ל דמציה לק נקימז ונייצא מוכח צדע‪.‬תס דניזנצח מכין‬
‫?‬ ‫דס״ליקמא קמא בטיל כנ״ל אכל שם כככירית הנ״לרוצהי״ת לתרץ‬
‫דאן כנהרות הנמוכין כשר למיס ח״ס י׳שוס דקמא אמא נפיל ר‬
‫שכחנו אוס' דאות‪ :‬טעם קמא קתא בטל צא יתלן לפי מה שפירשו לכ‬
‫איסיי הבטל חיזר וניעור ע*ש יהא*; קרא עליו מקיא זה וינא אלימיש‬
‫ושם י*כ עינית מים ושיעי״ם תמרי*ה יהיה‪ :‬מקים נמוך כנ״ל ולכו‬
‫לא לקהו מפס‪ .‬ת*ת קפה ל? שיטת ר*ת הנ״ל דקמא קיזא כטיל הי'‬
‫לכסליקח שם ח״תיצ״ל כסתירת התיס׳ דלאאמרי'קלן׳ב א*כ >*ל‬
‫דמנתת כבתה אינו־ נאכלת‪ .‬ופתילה לדכי* צלוקי'‪1‬לוק הטיב הפין‬
‫בהיפי מקיס־הניחו לי צהיעזד כעי*ה והנדתי לפני נדולי׳וקלסי ;‬
‫וריכא כאשליי פ' ע״פ זז״ל מה שניה!*‪ :‬ל‪ 1‬מ'צוקחו‬
‫בשכתבמנחה פי' רנ שי שלום גאון על שנפט׳חש*‬
‫כאדר שמתמש*‬ ‫רבינו כאותו שעה וקשה דכסדי־עולס מש״ע ל*!‬
‫ע*ש הי'ע*ש החשבון־ ערוך ולכ*עמת כ^ז נאדר יזשוס דתשלינז‬
‫שנותצל■קי" חיים ליוס עכ‪':‬ל ואמרתי־ לדחיכ קיצ‪-‬הס ע*פ ששמעת•‬
‫עיני קושיא נחלה׳ יאבי הגאי‪ :‬ז*ל ששתעיזאכותיו לפי מה דיוצינך‬
‫שמשהלמת כשכלואי׳ תאןדאת״לד נשכמא כשבתא ■ימית על דאזזי^‬
‫עלי יומא רנא ישכתא וא״כ בוודאי נולד כשבת הלא אי׳יבמס׳נדס‬
‫‪ 7‬ן ® ל*ת הסילי' הראשוני' לא היו תשמשק‬
‫מטותיהן אלא מרביעי בשכת■ ‪ .‬ואילך כדי שלא יבאו ביאור קיש^‬
‫נשותיהם לידיי חילול‪,‬שכת משים דאין אשה מתענית על עתר*‬
‫אלא לרע״א או לרע*ג או לרע״ג יום ע׳׳ש וא*כ ■‪.‬ממס' נד*‬
‫קשה על עמרס שהי׳' מחסידי' ראשונים האיר הניא ■דיוסיד׳ראשום'‬
‫ל די חילול שנת עכ׳׳ל ולכאורה •ש לתיז‬
‫זהימשום דאי" כמס' שבת וז״ל מאן זאתילר כעכתא יחיה נשיתא ע‪1‬‬
‫דאחי^ו טלי' יומא רכא דשנתא וקדישה רבא יפקרי פירש תהלש״א‬
‫הנסי שנלידתי נתחלל שכת ע״י יתקדש׳ השם ע*י שיייות בש?ת ול^‬
‫ית עהקו כו משים דריד מלך ישראל תת אין מח^ל ׳ עליי השכין עכא‪1‬‬
‫אמנסבמשהלימא לככראזאתרחצינו דלא מעסק בו אלא הקנ״ה‬
‫וא״כאן שמת נשכת לא‪.‬נתקדש השםע*ייום מיתתו ולפ״יאינו מורש‬
‫מדלית נשכת ש׳ית נולד נשכת זא*כ כיודא* עמרם פרין עשם של‪#‬‬
‫נולד כשית כנ״ל ' אמנם א׳ קשיא רא קשית דאי׳במס׳קירושיןטקכ**‬
‫ממלא שנית״שםשל צריחי' חיום ליום ומחודש לחייש פיישמהיש״א‬
‫אין צ‪5‬רש מיום ליום דימי השכוע דא"כ תיקשי לרעל לויששאל‬
‫באיזה יום ימות סי' לו לידע מיום לי מו ומסיק לאיפסי ללא הי*‬
‫מחזיק ילמו לצדיק ממצא לפ*ז דיים ליוס פירושו ייי• השנוע ‪s*6‬‬
‫משה ישמין ‪ w ta‬סוזאי נולד נשכת ומאד* הקו«׳ יגל עמרם »־׳‪: V‬‬
‫«אא‬
‫אהל‬
‫‪ s tt‬לי( הוי משיןההרחל י!כל יןידס לשיגי הל^& היי שפיל מןמפקי(‬
‫ישרלול ולפע״ד יש להלניש פירוש נמו‪'0‬מ*כפשוט ע׳׳פרנ״ל משקה‬
‫ישראל ו נו' לי(י' נמה׳זנתיס יוין מניסי'מנרוומ מןהיודוחע לכעינן‬
‫ממשקה ישראל עכ״ל והקשה רש*י הא הוא מוהר לבהניס ומתרצים‬
‫דנעינן תותר לכל ישראל ־ע״ש עפ״י נוכל לקמצא דקו־פ שתי הלחם‬
‫מף אט הניא פסול דהיינושהכיא קודם חצות יום ‪ .‬י*‪ 1‬וחקר שקרב‬
‫חצות מתיר חדש לכל ישראל הרחוקים ורק הקרום׳‬ ‫העומר‬
‫מותרי׳ מיד ולפ*"( ק‪:‬דס חצות ׳ ‪ f‬הי' לפסול׳ אן אם הכיא מתום‬
‫דעדיין לא הותר לכל ישראל ולמה פסיק ותני התם קיום לשתי הלחם‬
‫אןחסהכיאכשר ווה יהי'קו שי'ר״ט ‪,,‬לפי פי׳ תום'הלא נוכל‬
‫למילן קיום לשתי הלחם מקולס לעומר ולפעמי׳ י הי׳ אן נויעכד‬
‫מטר ולכך מתיז לשין הותר ניכללו א*כ נהי שתי הלחם הותר מכללר‬
‫אן' קודם חצית יום יייו הותר לישראל הקדוכים ‪ :‬והנה ל‪ (*9‬קשה‬
‫על התשנה לאמרר׳׳ל עלה לא שנו וכויעכד פסול קודם לעותר אלא‬
‫גי״ד וט״ו אנל גי׳׳ו קודם לעומד כשל הא עדיין לא היתל מכללו‬
‫לישראל כנ״ל נתיילז ר*ט ויש לט שני תירוצים א' האיר מורח מתיר‬
‫זא' אי; מח‪ 1‬לנ*נ ולכאורה מפתנר דוה התייין פשוט יותר לתרן‬
‫קיש׳׳ והא עדיין לא היתר כתי רו ן האיר מורח התיר אנלתירך‬
‫אמ*ו לכ״ג אינו תירן נכון מאד כזה קיינס תיתילא שהגיא׳ו ההיפא‬
‫קידם לב' הלחם ו כי' יש ל* להוכיח אפי' תיחז האיל מזרח אית‬
‫לי‪/‬ל רשנ*ל לאמת דאי מ^ה גבי קודם לעומר פסול וכי*ו כשר משו'‬
‫אין תחולכ״נאן דלא הותר מכלצו לישראל עד״‪ :‬תעלה וו דאת״(‬
‫מנגרת לזה א*כ קשה גב* קודם לשתי הלחם פסיק אס הביאכדיעכד‬
‫כשר משים דככר הותר תכלנו א״כ אס הניא נחג כנועות קיום‬
‫לשתי הלחם ה״ל לתיפסק חכי' לכתחילה מותר משו‪,‬ם ליש שני מעלית‬
‫ננ׳יחנ שמעי*רותרמכללו זאק מהזלנ׳׳נאלא ע*ב צ״ל דלית לי' רק‬
‫טעם יה דהאיר מירח א*כ נשאר גני שתי״■ לחם ג"כ י ק טעם דהותר‬
‫מבללו דשה בעצרת לא ש״ן האיר מזיח א״נ מיתיר שהניאו הסיפא‬
‫מוכח רטעמי' משום האיר מזרח תוק הטיב אן שיש קצת לפקפק‬
‫עכ*פ ה?ל‪ 1‬לדניי מופלג* התודה שהפירוש נתום' הנ*צ סא ט!נ‬
‫וישר מאד ודוק הטיה ז‬
‫ליעילתתענירד >דל ק־״ז במרחשוון תנת סילתא‬ ‫כטפכת‬
‫למיסק על מדכחא שהיו הצדוקים אותרי' מנחת‬
‫ני«ה נאכלת נטפל להן ר*י כןזכאיואמר שוטים מגיןלכם זה זצא ר\ה‬
‫אדם מחזירו דכר חזן מזקן א' שהיה מפטפט כננלו וחמר משה אוהג‬
‫אהרן אתיוותמראל יאכל סלת לנלו קרא עלי! מקרא זה יינאו אליעם‬
‫ושם שתים עשרה עינות מיס^יושגעיס תמיי׳עכ״ל‬
‫המאמיהזה לא התעורר שום דרשן ופרשן לפלמי כיאור ״תיקי‬
‫לק נעל המחנר נה״ז נספרו כרכ'שמואל וע״ש תוכש נפסוק‬
‫‪1‬העל רמת שכוונתי נע"ה כיון נכו! דהואילוקרא •שנעי׳תמרים‬
‫עליז מקרא זה יהא מוכח דמנחת נהמהאירד‬
‫נאכלת וקילס כל אראה לתיז פסוקי נשלח יז״ל וינאי מרפה ולא‬
‫יכלילג!ינית מים ממרה כי מריס הם על ב‪ :‬קיא שמה‪,‬מיה שט שם‬
‫לו תק ומשפט פירש״י דיני פרה עש"ל מקשים העולם הלא ?פרה‬
‫נשרפה נשנהישניי ולעני‪ :‬תה הקדים להורות לי כאן דיני פרה ינם‬
‫נפסיק גופא מה נע* ’ללממי שהיה שם מים ותמרים ונ״ל דיה‬
‫*ויע וכרה צריכה מיס חיים דווקא ואי׳ במס' נכורית דן כ״ו אין‬
‫המיס תטררין כזוחלי; אלא כרת נייייא תשרי ע*ש והקשי תום׳ לל*‪1‬‬
‫הלא היו כמוכר לחיקי' מפית ומאי! הי' להם היאה לטמא׳ מתים‬
‫וזנים ותישאל יאלצפן וקידיש מי חטאת ומתרצים דשיזאנהיות ו‪ 3‬נורו'‬
‫דמדלי' אי[ גשמים ממערכי' נהם י ק כנהרית נמוכים עכ׳׳ל אנל‬
‫לפי האתת ׳*ל רתום' תירצו נדיר ושמא ׳*ל אנל אני א(מר לפי‬
‫האמת ולכך ציוה תעשה פרה נמרה ויה היה קידם אליייה ור עיוי'‬
‫דמרפידיס ואילך היה להם■ בארה של ערים והוכרחו בכאן לקחת מים‬
‫ת״ם לזה שם שם לי חק ומשפט זה »״הלהכין כא{ מיס חיים רק וקשה‬
‫האיך תציני למימי ו הי' ניירה מיס חיים הלא אי' כמשנה דפדה‬
‫פ*ח המליחים והפשו דים פסולים פי' התי״ט משוס דיש להם שם לוו•‬
‫זבמש׳ מקוואות פרק א' תשנה ח' הוכא נתי״ט בשם הרמכ׳׳ס גם‬
‫מרים וחמים יא"כ האיך יכלו ליטול נמלה מיס חייםזי*ל דיה נא‬
‫’הפסוק כמתדזיע״כ קרא שמח מיה שעכשיו קיאו שמה מיה אבל‬
‫גשעהשלקחי חייס עו״ן לאהיה לה ס שם לווי רנ|‪,‬אעפ “כ מנ*ל דהיה‬
‫‪ t-tf‬מיים חיים •''ל ע*פ דאי' כמשנה כתם' שכועית מיה יהא כזית‬
‫זלחיקוציטרוגילכי' רש׳׳י״שי* לאתכיותאת עצה ישכ״ג אותר‬
‫הכל■ לפי הזית‪:‬כילקוט אי' ויורה! ה' עז וישלר שיזה ר*א זה עז‪,‬של זי'‬
‫שאין לך מי ייתר מן הזית קשה למה ציוה הקנ״ה לקציזהמזהלא הפרי‬
‫או העלהשל זית נ"כ מי ולמה כ״י לק־יז העד ולעני על לא תשחית‬
‫אות עצה היה לציית להשליך הפי* רהלאכ״נתו להורות נס שמר מרפ׳‬
‫את המל היה די משל כת כפרי וצ*ל דיצה למ׳אות■ להען ה‪1‬א מר‬
 ‫^ו ס ף‬ ‫מספת מנחות‬
‫להוחע מעקים ®יגל' זי עימדי' יילא על ^יאל מייזייר ייק״ז סמזן‬
‫משוס דסבר קמיצה קסעה למנחה ולא מהני חזרה כמו שירי׳ שחסרו‬
‫כין קמיצה להקטרה ואין ייביא מתוך ניתו וימלאנו י ק מנ*ל לרכנן‬
‫שיטה זו לוה הכיא הראה לו שאין מנדילן בח*ה ויהי'' מוכח כנ*ל דאי'‬
‫כזכתי' לף ס*ה מ^ט אין מבדיל! נח*ה משום ומיצוי מעככואי יכדיל‬
‫זאי' במס' ימנילה לחל מ*ד יויצוי אינ‪1‬‬ ‫הוהלי' מעשה עולה ‪t‬‬
‫מעככלכתי' הנשאר פיה ימצה אם כשאל אי! אי לא לאופלי' אק!‬
‫מעתה גבי תנחה ד מי' והנותרת אמרינן אם נשאר אי[ זכו' יהתניא‬
‫מנחה שחהרה כין קאיצה להקטרה אין מקסירין קימץ עליס דשידי'‬
‫מעככי' עכ״׳ל והא״ש לה[־ סז־צמ לו לאין מכלילן להזרות דמיצוי יועה*‬
‫זכנשאצ■ לכתיב הוא דווקא וא"כ נכי מנחה ופתיפ והניתרת נמי דווקא‬
‫אכל אס חסלו לא יגיא ממוך ניהו וימלאנו וקמיצה קבעה א*כ ‪01‬‬
‫בשמאל לא מהכי קזלה וקמיצה ‪.‬קכעה יקאי יקמז מכם שאינה טעונ>‬
‫‪ 5‬פון מל הנ*ל ואתי שפיל לרבנן עשירית ^זיפה היאה לו וחזור‬
‫לאתורךולוק !‬
‫אי' שם כמדרש ד־י׳א ויקח צו את כל אלה ר^יי אמר שדי‬ ‫עור‬
‫א״ה הראה לו ויה תמוה עוד כיותר ועיין כיפ׳׳ת והסגנון‬
‫כך הוא יקשה על זה המ*ל דס״ל ע׳יה לא הראה לו מה עביר נ פ מון‬
‫ויקה לו הנ׳׳ללכרמביא הלכי אתר ויתית‪* 1‬כ בזה איזה הוכחה ג;ת*ר‬
‫וס״ל לא הראה לו תפני דתרצתי זה כמהשניס דכר נחמד ונדפס כשמי‬
‫כס'אכי הרכ ז*ל כתס׳יומ׳דףז׳פלוגתא ® הד את'‬
‫טומאה דפורלציכור וחל אמד הותרה כציבור חתיכי ביאור כמס''‬
‫הי' מקריכ מנחת פלי' ואליה וכבשים ונטננאת גילו יומא טומאה‬
‫לתו»'‬ ‫אופר ומביאי' אחרת תקפי' ואם אי! שם אלא היא‬
‫אומר לו הוי פקח ישתוק קתני מיהת אות' ותביאי'‬
‫אחרת ו נו' לתיז השפת יתר שהניאו זאת דאם אין שם אלא היא‬
‫גס בספר קטן אתרי‬ ‫!תירצתי כאשר נדפס בשמי‬
‫נועם ע"פ דאי' איבעי' כמם' תמורה הפריש נכרי להתכפר ט‬
‫ישראל כתר מקדיש אזלינןאו כתר מכפי זפשיט שס דבפר מכפר ע׳׳ש‬
‫תה ידוע ד״ע פרים לחג הי' ננל ע' אותות לכפר וקי*ל כזבחי׳דקלשי‪-‬‬
‫‪Ofa‬־■ אין ההם משוס פגול וכו' קשה תאי פרי' מאי לא ופריס דקנ‬
‫קשה הלא בתר מכשר אזלי' והיה קרבן נכרי' ולמה להביא אתית‬
‫תחתי' לכך מכיא בכא ראם אין שם אלא היא קשה הא הכינו ע׳’‬
‫מנחות וצ*ל דמיירי כיוס אחרון של פג ואי׳יוס אחרי! לכפר על ישראל‬
‫ושכיר מכיאין אחרת אם נטמא דהיה קדשי ישראל וקשע‬
‫שפיר מאי לאו וק״ל והדבר הוטב כעיני מיפלניס נמצא עפ״י אתי‬
‫שפיר שרי ת*ה הראה לו שאילו ע' פרים ננל שרי א׳׳ה תפני ומסקינן‬
‫כזבחי' דכ״ע דקו»' בציבור נמצא בפלמא אי אמרינן טומאה הותרם‬
‫כציבור אין נ*יז גזה דבל״ז הותרה טומאה אצל ע׳פרים ז לק דטומא׳‬
‫לחוי' בציבור לפך יש נ"מ דבאילז הפרי* מותר טומאה מפני דהואננד‬
‫שרי א״ה אףדדחוי׳כתקום אחד והנה ־ לעיל קשה עלכמ״ל לעשיר!'‬
‫האיפה לא הראה לו משום דאין קומצין מכלי שע״ג קרקע קשה הא‬
‫אברהם כהן הי' וקיייל למנחת כהן אינה נקמצת וצ״ל דכתר מתכפר‬
‫אזלינןדהסנל ישראל וצריכה קמיצה וקשה תנ׳^ל לכך מביאשל״י‬
‫אומ‪*1‬תעול*סהסאה לו להורות דעלה״ע פרים חין חייכים משוס‬
‫טימאה חע*פ שטומאה דחוי' משוס שבתר מתכפר אולינן ומוכת‬
‫שפיר וק״ל ז‬
‫‪ J 'iV S‬הש״ך למסכת זי אנאר לך מאתר נפלא היהא ב' »‬
‫י מראה תם' נדלי׳ובס' ברכת שמואל וז*ל מציט פם«ן‬
‫כולל יותר והוא שמע ישראל ב; פוי אומר תציגו פסיק כולל יזהר איג‬
‫הכבש א' תעשה וכז' עתד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כנן פזי‬
‫דכתי' את תכנית המשכן ואת תבנית‪ .‬כל כליו וכן תעשו • וכתנז שלא‬
‫שמעז משוס אדם לפישו וכעזר חונן דעת נראה לי לפרש הסגנון‬
‫וקמפלניכל הד אחכירוכמידי דאיתכי' מששאוזה שרצה להכריע‬
‫ככןפזיעמ*דעל רגליו דווקא ואמר הלכה ודווקא הואיל וכתיכ ופן‬
‫תעשו הוצרך לעמוד ובתחילה נבאר דברים עקריס לתכלית דאי' !‬
‫כהלכות פלי תקדש וז״ל פלי המקדש שעשה משק‬ ‫כרמב״ם‬
‫כתלנר ® לא נתקדשו אלא כתשיחתן כשמן החשהה ^‬
‫שנאמר וימשחם ויקדש אותם ודבר זה אינו נוהג לדורות אלא הפליה‬
‫כולן כיקשנשתמשובהז כמקדש כמלאכת! נתקדשו שנאמר אשר ישרתו ‪£‬‬
‫כס כקודש בשירות הס מתקדשי' עכ״ל והקשה בנושנה למלך והלא ^‬
‫כתכו תיס' כמנח‪-‬ת לף נ״ז יזה אתי מלייחד אותם במשיחה ולא •פ*‬
‫נ‬ ‫לדוחת במשיחה ווה דווקא אליבא דר׳׳ע דתיכת אותם מורנה דה*ל‬
‫מדת יבשי לא נתקדשה כצל אכל לחאן דאית לי ׳ דעלת יבש נתקדשה __‬
‫מבפני' ואותם איצטרך למעט מדת‪ .‬יבש מכחוז זליכא לימוד לתעע^‬
‫משיחה לרירית ילפ׳א קשיאלרבינו שהרי כפוף פון!יןפסק דלא כר״ ע!*‬
‫יפסק שש כלי יבש נתקדשו מכפיים ובאן פסק לאינו נוהג משיתס‬
‫ול״ל‬ ‫ללורותוקל״שבודוקעב״לג‬
‫אוהל‬
‫גמצין לה*( »מולצפ ןןו‪;,‬ף׳ זלכיה' והבשרי' >נ*ל לי״ל לכ^תת מ^ז‬
‫‪7‬ה״ל דמשה »ת כשנת לא ה*ל'ועת כ׳׳׳ו כאדר משזה דכשלמא אם‬
‫‪ .‬הייתי אומר דמת קשכת תשוש דכלילתו גתיזללשכת זלא תשזס מיום‬
‫ליוסדימי השכוע לתז הזה קיימ^[דמיז׳לי‪1‬ם קאי על ימי אתללשזא*כ‬
‫הוכרת למזת כ׳׳ז באדר הי' קשה שפיר אכל לאשר הנןלמ«‪.‬לנעשה לא‬
‫םייךםאיטעעא יושוס חילול שכת וצ״ל ‪7‬מ*ה מת כשנת משזם ויז׳׳ם‬
‫ליו*ם קא' על יעי פשכזע והוא מת כשנת ע״יי׳כ לולו נשכת וא"כ אק‬
‫משלימן ימי‪ .‬התולש ולפ׳״ז לא מת חוקא נ״ז כאדר לק אפי' ניו‪ 6‬אתי*‬
‫ישפילאמליגן צ׳יה פשכת משוה לקושי' התוה' היתה והפרחלכ״ע‬
‫לסכור למת כ**ז סאזד משוס וקי״ל להקכי״ה משלים אכל לפי לכריכו‬
‫»" ל להשלאה קאי על ימי י השכוע שוכ ליתא לסנרא וחת נין‬
‫כאלר זלוק פ' לכי! הוא *‬
‫כ מ ד ר ע ז ויאייל אליו כמ״ה אדע איל ככפיות שאני נותן‬
‫לכהי' ויקח לו את כל אלה ר*ש כ״י • אומר פל‬ ‫‪.‬‬
‫הכפלות הלאה לו ועשירית האיכה' לא הראה לו ורננןאמרי א ‪4‬‬
‫עשירי'סאיפה היאה לז וכו' ואת הציפור לא נתר הראה לו שמכוהן‬
‫נעולת שעוף ואון מנדילן כתטאא העוף זה החלרש אומי ולשיני ותיו‬
‫ופר‪.‬שתיו כעזר חונן דע׳ת ובתהילה נכאל מה פלונתייהו נהקלי' ‪1‬מרא‬
‫מם' וו לף ה' וז׳יל כיצי קותצץ איל הגונחות א׳׳ל מכלי יהאי׳לוכי‬
‫קומצי! מכל' שע״׳נ נןרקע ח*ל דיונכה לה כהן וכו׳אמר יכא פשיט׳לו‬
‫קומצין מכלי ש;"נ קרקע שכן מצינ‪ 1‬כסילוק סיכון מקישיןמנדוה‬
‫ככלי שעל נכי קרקע שקמצינו כהידו'כדכיןאיכעי'©להוקיחפקומץ‬
‫תאי ממנח' ילפינן או מדם ילפינן הדל פשעא מדם‬
‫כיאור קושיא ילפינן והקשיתי לשאול חא קתכען'ממלחה יליףאג‬
‫על ממנחה תלם היכי תיסק אדעמי׳ למילף ממנחה הא קי״ל‬
‫ילפינן או מלס כזבחיס וף נ״א לדבר הלמד ככנין א‪ 3‬אינו חזיר‬
‫ויילתל כבנין אצ ע*ש והנה אנחה נופא נלמד כבנין‬
‫^כ מסידור כ‪1‬כי! זאאיך אוזר ומלמד כב״א עלקומז ונלאה ל' ליישב‬
‫ומאי דאמרי ממנחה ילפינן לא קאי על המנחה שאנו עסיקי' כה י ק‬
‫דעלתנחה אארת יהי׳ קאי משום דאי' פלונמא כלף ו' קמן כשמאל■‬
‫יחזיר ויקמון בימין דכרי כן כתילא דס*ל תולמיבוהביאאתהזץסחש‬
‫אמל‬ ‫וקמן משם אתקום שקיק■ נבר דהיינו לחזיר '' ‪PP‬‬
‫לקמן משם קא׳ על מנחה דאינה צועונה צפון ל!ד*א הואיל ומנחה‬
‫קדש* קדשים תהא טעוצה צפוןת׳׳ל וקייזתכס תייקו׳שרגלי הזר עומדי׳‬
‫ע'^‪,1‬נש לעשות נ^מ למ׳׳ר למנחה טעונה צנון בוודאי אין קומצין‬
‫מכלי שע*נ קרקעמשוים דאי' סכאיס דף נ*ע קהכיול היה כיןאוהל ‪,‬‬
‫מועל למזכח אנל לא ננד הפתח ואףלא כצפון שמן הפתח משום דכתיב‬
‫צפונה שיהא צפון פנוי מכלים ואט נאמר “קמיצת מנחה כצפון לא‬
‫מצי לתימר וקותצין יי‪.‬כלי שע״ג קרקע כיו! דככל שטח הצפון לא היו‬
‫ישאי׳להעמיד שסשיס הלי שרע כנ״ל רקי^ל לאעפ״ה מצינולאשפוחי‬
‫לקמ‪ | 1‬שם יוכלי;זע*נ קרקע ע׳״פ לתוס' הקשו שם והא מונח כצפון‬
‫ננסי! וממיצים דע"כ מה שצליולהיות פנוי משוס ריוחשחיגית בהא'‬
‫וננסי! הוא צורך שחיטה ע״ש ולפ״ז ע^׳ה ‪ bj‬מזרקות של קנצת הרמי'‬
‫עמדו שס כצפון ואי' כדף ח' אין כלי הלחחקדש יבש אמל שמואל‬
‫לא שט אלא מלות אכצ מודקות מקדשק שנאמד צמנחת נשיאים‬
‫שניהס מלאים סולתאלמא מולק מקדש למנחה ופלי' והא התם לחה‬
‫היא דכתיכ כלולה בשמן ומשני לא נצרכה אלא לינששכה פייש״י שאי‬
‫איפשר למנחה בצולהשלא ישאלו כה קרטין סולת שלא הניע השמן‬
‫אליהם נאפ׳ה החורק מקדש ?"נ י‪3‬ש נמור סלת כלא שמן מתקדש‬
‫במורקיעכ׳ייל נאצת לפ''( יכול לקדש המנחה במורק שעומד כצפוןע״ג‬
‫■ קרקע‬‫קרקע וי*ל חה לפשיטה ליהלרצא דמקלשיכו מנחה ככלי שע*‪1‬‬
‫יקקיליש קומןקמכ״ל משום דלפאור׳זההסכל'שאתרו לעיל לא נצרכה‬
‫אלא ליבש שבה הוא מתננד לתאי לקי׳״ל עד ששים יכולי׳לינלל ס״יא א׳*‬
‫ליכלל ופל מדת חכמים כן צוא •שדקדקו והאיךמצי למימרשישאר‬
‫קרטיין וזה הוא צקתבעיא אם זה התירון לא נצרכה אלא ליבש שכה‬
‫הוא איות יישוס דתפקינן כשהוא סולת כוללה וקומצה לאחר הפילו‬
‫והוי יכש נמוד א"כ אש האילז אמת חצינו לתיליף ממנחת נשיאים‬
‫דשם הזי ג"כ יכש שכה ונתקיש כמורק או דילמא להתירון הוא נסתר‬
‫כנ״ל ותלם ילפינן ואין מקדשי׳ מכלי שע*נ קרקע אלא למוקא‬
‫דלעכה לא כה[ וזב שאמר כלשוןיאכעיא ממנחה ילפינןקאי אמנחת‬
‫נשיאים ודוק ■;‬ ‫‪,‬‬
‫‪ .‬מ*ל כל הכפלות היאה ולא הראה עשירי' האיפה‬
‫לכפרת עשירית האיפה קאי אמנווא חוטא ואינה טעונה‬
‫לא שמן ולא צכזנה והוי ^כש ולא ׳ליף מנשיאים דהפם לתה‪1‬אי!קומצין‬
‫תפלי שע״ג קרקע משוני לצפון צייו להיות פנוי מכלים כנ״ל ואי! לוח'‬
‫דתגכה לי'כהן אחד הלא עליי! לא הי' שים כהןיק אברהש־ולכך לא סי'‬
‫•;ןל להראות לו עפידת האיפה ושיטת רבנן דהראהלואףע׳׳ה סכרי‬
‫ד>»י}ה'אינ?וי‪1‬עונה־צפון ומקדשי' ככלי שע׳״ג קרנףנ‪.‬וקרא ווקמן כא‬
 ‫לא‬ ‫יו ס ף‬ ‫מנחות‬
‫‪1‬לא נוכל■ למידרש יגסככש השני אעייע שלא קיג היא לס‪ !5‬תיגק צשפלג‬
‫תינוךהמשכן היה כל הכלים משיחתן ■תקושתן אבל לדורות עמדתן‬
‫תחנכפןדכתינאותסכחשיסה ילא ל־ורותבמשיקה והא לכתיב זכ!תע«‬
‫לדורותתירגשו מה‪.‬דאיפשר לעקית בנון ע׳׳א■ ומ^* ונביא מי‪/‬יתא ש»ו‬
‫בשבועותיהנהאי'כסברי ויקדשאותויכול ראשוןדאקון * ‪ jjnp‬ת״ל‬
‫‪.‬ויקדשאותם צטלתןשלא קידש א' עד שיקדק כיל) והמפיקים הסגירו‬
‫מילתא בטעמא ^ל*ב יקדש א' אא ופן יצטרךהרנה כציס לכמה ענודות‬
‫ולא יספיקו כלים המקולשימופן יבא להשקמק בכלי חול לכךהיה‪.‬צריך‬
‫המשיחה להיות כולו כאחד זא ’ל לחקלוש‪ .‬שוסכליולפ׳׳דהשתא‪-‬ןךפתיג‬
‫וכן מעשו צריכי* לדורות ג"כ לקדש כיום א׳■ בל הכלים בלאהבסק‬
‫והיכי מציגי למילן זכשעת חעוןאף ראשון כ*ע הא אי' נמס׳תמיב‬
‫‪8‬היס צ״ג נליס והקידוש צריך להיות כ^א־כשלמא אס מתתיל כשחל >וכל‬
‫לעסיק כלהייסכעמדות עדשיתקלשו■ כולן כ״א אכל ‪ ■-‬אם‪-‬יתחילבי״ת‬
‫יאחר תמיד שלב״עאי! שוב יוכל להקריכ יק־ קטולת ולא ייכללקדש שוה‬
‫הרנה כלים כלילה ולא יהי' הקידוש כ״א אכל גלאעת נדבודבכלהשנה‬
‫לשא׳ להתחיל א!ז בבה״ע וק*ל ־ *‬
‫במש' מנילה לוציהלהוכיח דענולס חתוגיהמע״ת ופרי' מן‬
‫המלאך שאמר עתה באו!) ש׳מת״ע סמור ומקני■קאב*‬
‫ת׳׳ת ולביס אבל דיחיד קיל תעכודה ופרי׳ ליחיד קיל ממניא ומ׳ותשני‬
‫כמו תירה קאמ‪.‬רת זה סזדאי חתור ולכאורה היה לימד לק■ מגעו לכקלו'‬
‫תמיד בי״ע משום דבשקרי' היה שעת מל^לה ולא‪ .‬הקליני ממידזלכןאן‬
‫ב*ע לא הקריבו אכל לפי הנ״ל נסתר זהרלאו שעת חינוך הו?‪!.‬אן ראשון‬
‫נ״עאףמהיכן מולק ותל"ל■לחלק כקוש־א הכ"‪ 1‬זצ״ל לבלמר מופן תעשו‬
‫דלדורות צרי' י־קידושלהיות כ״א ומוכח החילוק בנ׳׳ל ואי' ינשמת ר״ג‬
‫כטל כטז תירה ולמלן תיישנ יה^ו*ש י עי קי מריאה היהכשכיל הפול‪.‬ם‬
‫והגית יוחס ולילה רק דאי' כחס' זי אפילו לא ■ קרא אלא נן׳יש שחרית‬
‫ועלכיתק״ם לא ימוש ורפ מצינז פסוק הכולל יותר' שהא קמע ישראל‬
‫שהוא סלל כמו לימוד תורה כנ״ל וכןפוי אומר דמצינו טלל יותר מלימו'‬
‫את הננש ו כו' דס״ל דענודס חמור מת״ת קשה בא כתיב עתה באת*‬
‫זא״ת ת׳׳ת דרכי'קשה וויחיד קילפנ״ל להעמיד ל'פלוני על מליו‬
‫והראה כתיהז■ ככול תירה קאחרת דחמור אכל מלייסר נאמת עסדה‬
‫קמורה וזה הלנה ככ*כ וקשה תה לו לעמיד לחרוקושיא הנ״ל היה לו לתרן‬
‫לעולם תורה אינו חמיו וא״ת דלא כח המלאך על התמיד משוס דלא‬
‫בקרינו כדין דאי! ראשון ב״ע לבך אתר זכמיב יכן תעשוומובק הסס‪1‬וק‬
‫דאחר חינוך אן לאשיו כ"ע וק״ל •‬
‫‪ 3‬ס ‪ 3‬ר צאן קמים מכיאקישי' חמורה כשם חכס אחד)‪.‬קודם‬
‫שנתרן אחלה לדכי לפרש פםוקי׳תמוכים רמלסס ׳״זית׳יל ״‬
‫זיהו׳ ס דבר ה' אל אלי' קום לך צרפתה אשר לציד! חנה סגתי שט אשה^‬
‫אלמנה לכלכלו יילוייבאפתה ‪ .‬העיר והנה אשה אלמנה יגקששת עציס ‪2‬‬
‫!יקרא אלי' ויאמר קחי לי מעט מים'ותלךלקחתיויאמר לקחי לי פת לחס‪-^-‬‬
‫בידך ותאמר‪.‬חי ה' אלי' אם יש ליי מעוג פירשר כת‪ 1‬עוגה צי חם תליא ‪£‬‬
‫כןקתחבבד פירשי׳כן מלא פיסת־דא ופנני מקשסת שנים עצים‪.‬ובאתי^‬
‫!עשיתי לי ולבני ואכלנהו ותתני ייאגגר אלי' אלי' אל תיראי עקי כדברי' ‪S‬‬
‫אך עשה לי משם עינה קטנה בראשונה והוצאת לי)לך ולבנך תעשה ^‬
‫בחחרונה ואי' כמדרש אלי' כהן הי'וציוה אותה שתוציא לו חלק מן »‬
‫העיסה ־ כי כה אתר ה' כד הקמח לא יכלה וכו' בספר פישת דרכיס* ‪S‬‬
‫מאריך ״או והקשה על אלי' כלא הקב׳יה שלחו בוויאי בכית אשה כשירה‪£.‬‬
‫והאיךחשדהשח*ו‪,‬לא תפריש הלה ‪u‬דשהוכרת להזהירם ת"שעוב‪1.‬י ש§ן‬
‫לדקדק יתור לשין ציפתה אשר ‪ .‬לצידר׳ז שוב כתחילה נשכעת חיב' אם‬
‫יש לי מעוג‪1‬אח''כ מלא כף קמח אתרה שיש לה הלא אי' כמס' יומא לן ‪g‬‬
‫מ״ורבחכניודכה״נ נכנקג׳קכיןואפי' אצל ר״*■ כן קמחית נ ג כנן ב' ^‬
‫זא"נ מ‪.‬לא כן אתת הוה קב והצי מטמע שהי'לה על כמה עונות ו גם‬
‫שד״קה בדכרי' הנני ינקששח שני״ם ׳עציס אין לו שחר נס לענקמה‬
‫הקלי' עשי כדנרי' הי' תיכן לומר כסאמר ה' בל הקמח ו כו' גס‪-‬׳נגה‬
‫שאמר'לך ולבנך תעשה כאחיונה יעיד שאר דיק־וקי'אשר קצרה קיריע'‬
‫תהכיל‪■:‬ויתורן השל וחתחילהיתויז קיש*' שהקשה הנ׳׳ל יו״ל איש איש ״‬
‫ליבות נכרים שמקנל ין מהם נ דרים ו נדבות כישראל לפ״ו מהקחבעי'^‬
‫במס'נדרים איכעי׳הניכהנ׳‪.‬שלוחא דרחחנא נינהו או שלוהארידן א‬
‫‪.‬תיפבוט חסוניא הג״ל דשלוהא דרחנגנאמדאשתיענן מאיש איש שמקכליס ?‬
‫‪.‬קרכנותחן הנכרים ואנן קי״ל לאין שליקות לנכרי ל״ש אינה‪-‬וללירן ל"ש‪£‬‬
‫אנן לדידהו כדאמרי' ■כחם' כמ' דן ע״א ואי אמריגן■ רני כהני שלוחא^!!‬
‫דידן האיך יכול הכה! להקריבקרכן נכרי ולעשות שליחותן גפיי אלא ע״כ ס‬
‫שלוחא דראמנא עכ״ל ע׳׳ש תה שהירז ואני אמרתי למרץ וב־תחילקנתרו ‪P‬‬
‫תיס' נמס' נזיר דן י״ב וז״ל הגמרא ® אחר ל' יוחנ! סאומרלשליחוצא ‪[ I‬‬
‫וקדש לי־אשה סתה אסור ככל הנשים שכעולם יזוחה שליח עו״ה סלילותו^‬
‫וכיק דלא פריש הא לא ידע הי׳ניהו קדיש לי' אמר רכא ומילה ר״י ב^שה‬
‫שאקלה לא בת ולא אחית יאע״ה שהי׳לה אחות ינתגדש׳לאחר מיכזלקהי' &‬
‫שלי' ת״ט נהאי שעתא דקא״ל הוה‪:‬׳סיכן ל‪1‬ברא כי משיי שליפ במילפא*‬
‫‪P‬‬ ‫זדפיימא‬
‫מסכת‬ ‫אר‪.‬ל‬
‫ד)‪1‬ן< מא] דס*ל‬ ‫ן ל'' ^׳ דיש להרג׳׳ס היכסכ נמל^‬
‫דלא כי׳׳ע חע׳^ככ מוכח דס*לדא*‪ 1‬משיחה ‪ POrtb‬ד אי'‬
‫נמה'■ע''! דן ג*נ‪.‬וו״לכעא »ע>ה ד׳׳י נ״ש חרני ^י ס ס‬
‫ששימשו כהןככיפתוניו מהו שישתמשו מ; נחי^וש‬ ‫־‬
‫>יאו' נתמד במה' וקא מבעי' אליבא דח״ד כית תוניו לאו ע״א הי^‬
‫ע״ו כוי!בית מוניו ערש"* דאליבא לון׳׳ד ע*א היא לא קמנעי' ליה‬
‫לתרןקושי׳ר^אוני' השתא להדיוע אהור•' כלים שנשפמשו לע״א‬
‫‪. .‬לגבוה מנעיא י ק ןאגעי' למ״ל לאי ע*אותנ(‬
‫כה>י' ששימש! נכ״א לא ישאתשו וכו' בהני' הוא דקנסי רכנן משום‬
‫דשני דיעה נינה! אנל כלים לא או יילתא לא שנא א״ל אסולי׳הןמקרא‬
‫הי'בידינו ושכחנו איתכי' כל הכלים חשל הזניח המלךאח! כמלכותו‬
‫במעלו הכנוס והקדשנום מאי לאו הכנוס דאטבלינהו מטומאת ע*ז‬
‫!הקישנוס לאקדי׳לגהו עלש״י שהזלו ומשחו אות;!‪ .,‬בשמן המשחה אלמא‬
‫ביו! דמדאול״ת׳ לא ‪ .‬מתהד דהא הקדש ניכשו ואי] אדם אוהל לכל‬
‫שאינו שלו אינהז נמי לא‪.‬נזלו עלייהו הואי׳ולאו גנידיע׳נינהו א*ל ^ו ך‬
‫אתה לשמי' שהחזלת־ל’‘ אנידתי הכנוסשגנונם והקדשנם שהקדשנום‬
‫אהלים עחתיהן דקצפינכו לבנ‪ 1‬ענ״ל הקשה גגהל׳׳ם גת״ח גו״ל ‪P1‬‬
‫לדקדק נהי יי ס ל לשנוי ולעיש קרא הכישלא יקשה עליו מ"מ אנו‬
‫מוכיח שלא יאפרש הע‪.‬סוק כפשוטובה״א שלהמקש!הננוס זאעילנהו‬
‫‪,5,‬׳ א״ל אין מ! המקרא דאי' מוסלזזת לאימי שאתי שהחזיר לו‬
‫אכידת ן זוגתלצים כדוחק ע״ש וליאורה נלאה דנאמת‪.‬כך מלנח דאליכא‬
‫יהלכתא אואס במשיחה ולא לדורות כמשיחה א*כהאיך ‪ .‬מלי לחימד‬
‫הכנום דאטנילנהו הקד‪3‬נם דאקדשנ ‪ c‬בשמן המשחה הא לדורות אינו‬
‫‪ 5!,,[^,‬אלא ל״ל דאקדשנהו עי' ואקדיש! אחרים תחתיהם והתקשו‬
‫שהקשה הקושיא דמאי לתו פכילא ליה דאותם ק א׳ למעוטי תית יבש‬
‫♦ןכעוז אבל לחרות טעון משיחה כנ״ל ברור נמצא לעאורה יש להרתב*ם‬
‫כוכתהדלחחה אין טעו! משיחה מגמרא הנ״ל זהוכיחו מן המקרא‪.‬‬
‫לאיסור כלים לק דקש ה י׳נ׳יל חה התרצן ס״ל כמדת יכש גתקדשס‬
‫ונראה לי להוכיח לוה הח׳׳ל ס*ל דחדת יבש כתקלשה ואעפ״כ מוכרח‬
‫לקבול דל חלות א׳*צ משיחה לכיקירולוח״ן ‪.‬מוכח כדברי הרמב״ס‬
‫מכוון זאן למדת יכש נתקדשה מכענים אעפ״כ פסק דלדורות נתמעט‬
‫משיחה ‪ :‬משום לבלן‪ .‬הנ״ל אי' לימא מהיוע ליה מזרחי' צפוני׳ בה גנזו‬
‫ציה חשמנאי אכלי מזבח ששקציס אנשי יון ואמר רב ששת ששקצס לע״א‬
‫בירשי־י אלמא אע״ג ולהייוט לא מתהרא דאין אדם איפר דבל שאינו שלו‬
‫גזור כהו לבלן לגסה אע״ג דלאו כני ויעה רנהו וה*ה כ״ח נמי אתר‬
‫ר*פ כתם קרא אשכח ודרש דמלאורייתא אסירי וכתיב ובאו פריצים‬
‫וחללה! כיון שנכנסו נכרים להיכל נעשו כליו ח\ל>‪ 1‬וכיו! דנעק׳ לחולין‬
‫קני נכו מהעקרא והוי להו דידה! וכיין שנשתמשו כה! לע״א נאסרו עכ״ל‬
‫והקשיתי לשאול לפ׳יז מה פשיגי לעיל מהמקראדיזקדישו אחריס אע״ג‬
‫דההליס אל אח! לא נאסרו דאין אדם אוהל שאינו שלו משוס קנ‪6‬א וילש׳‬
‫‪1‬ם התס שאני דמללוורייתא אסירא משוס דקי״ל המשתמש על! קודש‬
‫מעל ויצא לחולין א׳יע כיון שנשתמש פעם ראשון לע׳׳זאן ולא נאסר‬
‫מעל ויצא לחולין וכיו! שנשתמש כעס שכי נאסרו דוכי מהעקרא כנ״ל גכי‬
‫אבני מזבח רק לוה אינו דקי״ל כבלי שרת יש מועל אחר מועל ולא יצא‬
‫לחולין ואי' במס' מטילה הטעס אס אחרים מביא לידי■מעילה וקדושתו‬
‫>‪1‬מ‪:‬רכ הוא עצמו לכ״ש ע״ש רק דיש להקשות הא תינח ככל הכלים‬
‫אתנם הלא היו שם מלת יכש דלא נמשתה בשתן לי"ע‪.‬וש״ך בה מעילה‬
‫משוס דאתי ממרומתיהלישכה ויצא למולי! משום לזה כיון שלא‪,‬נמשח‬
‫אינו מקדש להביא אחרים לירי מעילה 'לא ש״ר ‪ Tp‬הנ*ל וצאסי ע״י‬
‫ע״ז מדאורייתא ודילמא הקדשנו אחרים הייתי' קא׳ על כלי יכש וצ״ל‬
‫לע׳יה ס׳׳ל להתיצן דמדת »בש גתקלשה מכעניס ואעפ״כ ע״כמוכרה‬
‫לסכור רלחרות אינו נ!הנ משיחה דאל ’ל נשאר קושיא המאי לאו ומוכת‬
‫כלנרי הרמכ״ס כנ״ל ודוק הטיב לי נכו! הוא מאד ג‬
‫לעני! כאותו עניןלתרזקושיא מהדשא כנל נלעסהתירק‬
‫גנא‬ ‫כשמי בספר קטן דכי׳ חכמי®‬
‫ומעדן‬
‫לביאוי המאחרהנ״ל ובחחילה יפייז קושי' העולל אשי‪ .‬הקשו לס' כה׳׳ד‬
‫וצ״ק ותי׳׳ט‪,‬וכולם יוצאים דחוקים ודחופים לתין ואגרת דבלה דיחקא‬
‫&יואן אני אמינא מילתא ווטרא לוחות קושיא ‪ 0‬גדולה וז״ל במס' וו דן‬
‫^_נ' לאהקריב' כבש בכוקרלא יקריבו ב׳יע‪.‬מנה"מ ות״רואתהככש השני‬
‫‪ &-‬תעשה כ״ט שלי‪.‬בה״ע ולא ראשון ב*ע כל״א שלא נתחנך המזבח אבל‬
‫^נחהנך המוכח אן ראשון כ״ע פירש׳׳י יהא■ קרא כחינוך ‪ .‬כאיב באתה‬
‫‪ ?1‬חצוה איל נתאנך אן לאשו! נ״ע דבחיל כפ' פנחס דהחיב ואת הכבש‬
‫“^השני ונסאי קרא לא כתיב את הכבש הא' שיהא פיר&ו חש כנש א' ו לו'‬
‫| | אי כבש שני ב״ע ותניא כסכר׳ למה נאמר את הכבש השני הלא כבר‬
‫‪:.‬ונאננר כראש הפרשה אלא את הככש השני אן דלא הקריב‬
‫‪ S‬ככוקר עכ״ל מקשי' הא נע' חינוך נתי כתיב ואת כבש השל׳ ואפ״ה ס׳׳ל‬
‫דלא קרב אא"כ קרב ראשון והיא קישיא עצומה עכ׳׳ל הרכ‪ .‬מ״ז ומתרעם‬
‫על הירן של התי*ט ע״ש ולי נראה 'דחיה כל דהוא לגני מינוך מוכח‬
 ‫יו ס ף‬ ‫מסכת צזגהות‬
‫לשון לא מצי ׳‪ fc‬לומר דנהי לסיפרן‪ 1‬ני נ‪1‬יחה טמאה אנל גניי עיסה‬
‫טהורה קאי שפיר אףהאיטעמאתשוה דאי׳ נמס'חלק אוכל ין ארעי מן‬
‫קעייכק עד שתגלגל פיוטים ואז חייכת כחלה זאחד זה אמר במשנה זו‬
‫גוןשנותנה המיסמנכהתיולתק ווהע״פ ירושלמיכמם׳ פסהיס וניצה‬
‫תיקנו חכמי' תקנה כעיסה טהירה להפריש חלה' מיד שמא תשתא העיסה‬
‫אכל נטמאה עד אחר לישה וגלגל ונמצא כעיסה טהורה שייך האי טעמא‬
‫נ׳'כ שנידל להפריש מלה וא''ת ק‪ 1‬שי׳‪*.‬ווס׳ כוחשמיויצזר מעשה לישה‬
‫וגלגל לא תוכל לההיישהלא כעיסה טי‪.‬ויה אין מחוסר מעשה ואין צריכה‬
‫ללשולנלנל ומ״תטילהמים חייכוזזלהוזהכהאיסעמאלאסני׳לןמשום‬
‫ילא שייך הטעם רק כטהורה ולא כטמאה ומינונץ ג״כ קשי' אורח עישור‬
‫דהניא כ״י הטעם אף דתיפרך הוא משום דעכ*פ כעיסה טה^רהקאי‬
‫שפיר אף נועם השניוק״ל ;‬
‫ו ה ^ ת א ימירז קושי׳ צ*ק כנ׳׳ל לאי׳ כקידשי׳ דףם*ב כל שנידו‬
‫לאו' מחוסר עעשה דמי איתבי האומר לאבה הרי את‬
‫מקודש׳ לי לאחר שאתנ״יצאחר־שיתות נעלך וכו'אינה מקידשת בשלמא‬
‫כולהו' לאו כילה אלא גר הוה כילו ומשני נר למי לאו כידו דאל״ח כ״א‬
‫מבוס ר** גר צ דיך שלשה מ׳׳ט משפט ^תיכ כי׳ מי ייתר למזדקקי לי הני‬
‫תלתאונריראנא האדא׳׳ר אשע׳א האומר לאשתו הרי את מקודשת לי‬
‫לאסרשאגרשך אינה מקודשת ‪* 0‬נ לל*י הוה קידושין ותשני נהי דצידו‬
‫לנישה נירו לקדשה ער*ל'והניא כס' עצמות יוסף כשסהראנ׳׳ד דמיירי‬
‫שהנטזהסיכר יהעדיס מזומנים ואל׳׳ב אין כמו לגרשהילתי יימר ומזדקק‬
‫לי׳הני תלתאסיפר ועדי׳טכ״ל ולפ*ז צ״ל נכי נר שמקדשה לאחר שיתגייר‬
‫ליפא לתלתא קיגי ’דאל*ה ה‪1‬פ מזדקק׳ ני׳ כני תלתאואי' נכסחי׳ לף צ׳‬
‫שוהטין וזורק׳! על טנול יוסותת״כ ואין שוחטי' על טמא שדן ופייויג׳׳ש‬
‫מלובר טכילה מח״כ נמי תח"כ ומבני נ ב קינוניוו טמא שתנמי קרי‬
‫מקנה צפניו דילתא פשע מה״כ נמי יילייא פשע כנק דמסרינהו לש ״ד‬
‫וכדר׳ שמטי׳ דאמר חזקה אין כ״ל של כהנים עומדי' משר עד שיכלו‬
‫מעות שכשיכר והנה אי׳ כעם׳ קידושין דנכרי אינו נעשה שליח יצשום‬
‫דליתי' בתרומה דנכשי' נמצא י*ל מ*ס אינו יכיל לעשות נכדשד יה משום‬
‫דמיד דלת מצי עכידלאיכול לעשות שליח אפי'ישר׳ ומכ״שרדי״י אכל אם‬
‫אתדינןמק שכיס לעשות אין מייסר מעשה מתורן קושי' צ״ק לנ״׳ל‬
‫דתינח נכי קידושי נכרים נברי׳ל חר באתנייר אין כילו להתגייר כנ״ל‬
‫אכל כשהנכרי מוסר הקרכן מיהר ליד נ״ד של כ מין יא! אס ירצה‬
‫להתגי־ר הזה כ׳ ;‪ 1‬כ׳ק דנ״ד קאי גני" וכל שכ ‪7‬ו לעשוי‪ /‬לאו כמחזהר‬
‫מעשה רמי וי טל לעשות ככה ניס לשלוחיש להקר־ נ קרננו דתילתא דמצי‬
‫עציו יכול ל'‪;.1‬ומ שליח וק״ל כיהוא תילז נכין כוח מאוד ‪:‬‬
‫יתכ^־ו הפופקי' הנ*ל דאי' כתדנהשמא׳ צעתר קה‬
‫חלה והללאותר קכיים ויוכ׳׳א לא כיכרי זהולאכל״ז‬
‫אלא ק־ ותחךה ח״כ נחלה לפ״ז י׳ ל דנכא; הי׳ כשני לעכו; וי מקסור‬
‫לה‪ :‬ניעה אות‪ ,‬ואה כנה נמלא כף קמח הנ״ל דהוה קב ‪1‬מחצה כנ*ל‬
‫וכא־נת אס לת היתק צריכה להפריש חלק היתה יכילה ליתן להאיש אורח‬
‫מעט רק דשיערה כאם תטול חלה ותרצה ליתן מעט להאויח לא ישאר‬
‫לכדי מזונםחה פירושי חי׳ ‪0‬׳ אם יש לי מעו״ג פי' ליתן לו ני יש לי‬
‫מל‪ :‬כף קמח דאיא קב וחצי וחיינ נחלה ולא ישצר לי כרי שביעה זאס לא‬
‫תחמין לי שיפריש חלק קרי והנני ייקששת שני׳עציס ואי׳נטור כששורפ׳׳‬
‫החלה ילו‪:‬׳׳ לה מדו יה בפ״ע כלא יהנק עכ*ל ולכך אני יז‪.‬קשש שני׳עצים‬
‫*מזה תדע שכדעתי להפריש חלק ואו כשאפריש לא ־שאר אחר לי ולכני‬
‫לית! לך מעוג כי אס אתן יכי׳אני וכני ומתנו ויאמר אלי׳אלי'אל תיראי‬
‫דאי׳ נמשיה נ' ארצית לסלה ־ע׳׳ש ‪1‬מכ'א קכי' כשם קרא״ש שכעכ כפ׳‬
‫בל הכשר שכתכ פי׳ עלמקנהל ועד תמנון כ' תלוון א׳ לאור וא׳ לכה[‬
‫*ט׳ שקמקוס מקים טומאה ׳שפמיך לאין ■עמיסיואיס יצולי׳ לשמור א״ע‬
‫ואת חליתי׳ כטהדק לכך תלותי׳ נשרפית יתקנו עוד א'לכהן שלא‬
‫תשכח תוית סלה עכ״ל ולכ״ו אמינא מילתא לנצרפ״תזה הי׳ צריפי'‬
‫ג״כ להעריש שני תלות כשישפהן משום דאי'נפסוק■אשר לא־הורישאת‬
‫יושני עכ*י ואת יושכי ציר״ן ופירשי׳הנכרי׳ישכו כינה'"’' ” והיי למס ד‬
‫ןא"כ כיוןשהצכדי׳ ישבי נינה״ם מכ׳׳ש שהיו צרי' שיני חילות‬
‫דאמי אייאלי' לך ציפתה אשר לציו!''( נמצא אלי' לא חשדה שלא תפריש‬
‫חלה יהא לכי הנ״ל היא אמיה לו הקודם שמקוששת דני עצים א' משום‬
‫חלתקאול רק אתר לה אל תיראי עשי כ־כריך אך עשה ל׳ עוד עוגה‬
‫פי׳ ליד חלת האיר שאמרת להפריש תעשי ל' חלת כהן ו!פ והוצאת לי'‬
‫שלא זשמה' ת*רת חלהכנ״ל ולךולכנך תעשה כאחדונה חך קשה מכ׳ש‬
‫שפשיטא כשאפריש שני חלות לא'ככיק לי ילכני ויעוד שכשאפריש תלת‬
‫פהן תתתילה לא יעאר עיעור חלה העקרית דחלח כהן רק משים מראית‬
‫העק כנ®‪ /‬וכשיטלו חלת ה‪:‬תן לא ׳; אי כעיסה שינ שיעור קכ ומחצה‬
‫כד• ליטול חלת האיר יצ״ל לתוכל;ליטול עיסה מנילגלת ולומר יהא חלה‬
‫על זה ולזה אתר כה אמר ק' כ; הקמ״ח ל״א יכל״ה יכדייטיל זה'״הכד‬
‫יקא קמח אחר כתקיתו ותכז׳ שיעור תלה שתאמר ה״זחלה >ג®( כנ״ל‬
‫׳והדכרי׳ נרורים ומתוקים וק״ל ־‪.‬‬
‫כמשנה‬
‫אוהד‬
‫יק״עא»ןעי׳ וכו׳עג( הר״גי נזיר ועלי לנלת גויר ושמע ימירו וא ‪r‬ל >י!גי‬
‫*עלי לגלע חיל ‪ ct6‬היו פקחי׳יעליוי^מ'*ו וא׳ילמנלחין ‪ .‬מירי׳ ו‪/‬הרים‬
‫קלמ‪6‬ס קמי׳‬ ‫גשלמא התראה אינא קרתאה קמי' לולא מראש מי‬
‫גילשי׳ ויילמא ולא קאיס קמי׳ לא אהיק אדעעי׳ לקנולי אלא היק א*‬
‫עשכקנא לכזה מיל אנליזי׳־ ‪1‬ה*׳‪ 5‬לא;« הג״ל אי ׳תשכחא ואנלשה קריש ל ו‬
‫*משני א«לי לא משיי א נששל ת אלא נתילהא ומצי עכיל השתא מילתא‬
‫‪7‬לא»‪5‬י עגין הקתא לא משוי שליח עכ״ל אום׳וא״ת סא מעשי׳ככל יום‬
‫׳שהאשה אותלעלימלת׳לושילי קמא והשלישי לי תלה נעמלי *האין נעש׳׳‬
‫ש^ש כזכל *קהא כשעה שפושה אותה שליין לאה י'יכולה נפלתה להשלי'‬
‫גו‪4‬ש עקממיזה שאינו כר א׳ונא שאין מפל ‪p‬ין סלם מקתת ואומל ל*ת‬
‫ןיש גידה להביא עיהס חג*לנלת ותאמר ‪.‬עיסה « תהא סלה על קמח זה‬
‫לכשיהא נילוש ולכלי' שנ»דה קיימי׳דאקזה וכר שלא כא לעולם ‪ P‬שכיד׳‬
‫ללוש *לגלגל העיסה קלוי לבל שנא לעולם כיון שנידה לעשות כדאמר‬
‫נקידושין האומר כידוע ערונה זו תלושים יהיו תחמה על פיליע‪.‬ערונה‬
‫זו ממכרי' כשיתלשו ונסלשי דכרו קיימי' כיון שגירו ‪14‬ילשס וכל שכודו‬
‫לאו כמסמר מעשה דת? ־ נמ*מ כהא׳ סעמאלמולאלאסני לן למ׳ת׳ומצי‬
‫לעיעכרש^יסכימ לבידג ללו ‪,1‬ול‪1‬לנל מואמד ביניטת האומר כתול גע‬
‫לאיוסעי לצשאכנשנ׳אנרשנה ה׳יז גט מפני שכילו לגרש' וכעי התס־ ליכמתו‬
‫>® ‪ j‬ומאי קמפעי׳ ציה הא ג דו לגז עלי׳ ולגרשה אלא כיו ן דהשתא לא‬
‫מצי ‪4‬לשה לא הצגנו משו׳ שלייז ביון דחסזסר העשה לכא עלי׳ ה*נ כיון‬
‫דאי‪ 5‬ו ה^עא לא מצי להכדש אין‪.‬קרוי ביד* תה שנידו ללוש וחלנל לענק‬
‫שיכול‪:‬לעשות‪:‬שלית כיון‪,‬־מתוסר העלה לסה וג;גיל עכ*ל והנה לאיתי‬
‫כםפראודי‪1‬מ*ש‪1‬רהק«ה תזמאעלתופ׳י אילו שהוכאו נג׳יי' כזי׳שכ״ית‬
‫ס‪0‬ם '‪1‬ל‪.‬הטור‪,‬משום שבי‪.‬לה ללוש‪ .‬ולגלגל ודז׳הלאהיוום' כתר* כעצמם‬
‫מיעם זס כנ״ל ו‪.‬י»לץ נשער הנ״ל ומחדש שם עיו טעם>זדש על שליחות‬
‫ליפול סלה ומצוין ?דכל שדיקוק התיס' כדנריהס‪1‬מ*מ כקאו סעחא‬
‫ליוו‪.‬ד׳*א ‪1‬ר‪.‬מ!ו תוס׳ לטעב שלי ע*ש דקור מימיב לי׳ לא יכולתי הכין‬
‫כיונתו שהוכן־ הכלכל שם כפשט התום נ■ וראהזה מצאתי פשט דכרי‬
‫כתום׳ כק'‪.‬משנה למלן כפ״ט־ מהל‪:‬ות אא‪1‬ית פי׳ שם דנרי הפוש׳ לר‬
‫ולפי ■דבריוחמלק‪'-‬הטעםדר*ת לשניטעמים א׳ דיש כידיה להכיא עיכה‬
‫מגולגלת ולפרוש על הקמח זה וטעם השל מ״ה יכול לעשות שליה כיון‬
‫שאינגמפוסד העשה לנירו ללוש ולגלגל העיסה והיקשה לתיכ׳לתה הוצרן‬
‫ד״ת לטעם הראשון הנייל ותירצו דכהא׳ טעייא לחולי לס סני לן והוצרך‬
‫לטשםגיאשק‪,‬עכ*ל■ ץ‪:‬נה הגאין כעל עננה למלך לאיצא כל ידי הונע‬
‫כניאור דלפ^ תאי מד״קתים׳ כיה׳ טעתה לח הגי׳ לןיכיון למיפלך הוא‬
‫מכזה לשון־לא סג‪-‬י'לן‪-‬טהלמימרהאי טעתא ליתא וגרסה לי לתת ע"פ‬
‫‪.‬כעלהיעייני לקקשות על טעם ‪.‬א׳ של תום' לפן יכיל לעשית‪.‬שליה כיון‬
‫לכידה להניא עיסה מגוללת קשהת־נלג כצי־ר יומי ב׳"ט בל כשח ליתא‬
‫להאי טעמא דאי* כייטנם בפסתים לן* מ׳יז כיצר מפרישן יולה בטומי־ה‬
‫גיי ס דהס^ אינם יאיי לאכ׳לת כהן כיון דטמאר ׳האין שלי לאפותה‬
‫ללשהותה לשירסה ■לערכ א׳ אפשר שלא תסתין ולשורפה א״א דחי! שירכי׳‬
‫י קדש^הי׳׳ט י׳׳ א אותרילאתקרא לה שם עדשתאפה דאנתי כל חדא תזיא‬
‫לי׳ דמעייש מכל תוא פורתא■ אחר אפי׳ וקי׳יל שם הללתא כר״א ע״ש‬
‫לע’*ו כפפת האין תיכללותר הפריכי סלהכענורי נהי דשליחה תיכל‬
‫לכפי־יש אחראפי׳אנל היא נעצייה הא ך נאמדהויזיל יכידה להניא עיסה‬
‫מגולגלת כנ׳׳ל הא לאפית המעט עיסה שלצזרךהלה ת׳יא רלא הזי לאכילה‬
‫‪3‬שלמא שסיכמס' כבסים במשנה איפה קולם קריאת שם דכל חלא‬
‫מזיא לי׳ ־ ולכניסה לערב א״א לת־ן־יין כנ׳׳לשס ויש לבוק דוה ויקדקו‬
‫רתום׳ גלשינס והא מעשים ככ״ל יו״ם והפי' לכסת ואיך תיבל■ לעכית‬
‫שלימות לסלה יפהלז כיק דהיא עצתה אין כילה להביא טיפה כככיז‬
‫ןלהפיישכנ׳׳ל אמנינ׳יל לערזקוש־׳זאע ולהצדי־יברי רי׳ת ע"פ דאי בשן'‬
‫‪*5‬ק סי׳תס״ב מותרלאכל ייצה שנילישי נתי כירות כי ת׳ פי־ית כלא‬
‫מים לא תסתיצי! כלל ואי׳ כטי״ד סי' שכ׳׳ט עסה שנילגשה י עי כצים או‬
‫‪ |*>j‬או נדנש כלא‪,‬שים מיס כתלררמכ׳׳ם שסייכ בסלה נתצא אף‬
‫‪3‬פסח שייר ‪-fe‬׳‪ c1‬אנ׳׳לויוצ להניא עיסה מגולגלת כמי בירות ולומר‬
‫ההא תלה על קמח זא‪ .‬כנ״ל חה לא יתתיזול־עלי ישרפנ׳אן דהכ״יהכיא‬
‫‪3‬שם קסמ׳׳ק יז׳׳ל רביב נתנאל הי' הקפיד נשאו לשים כיעור חלה נתי‬
‫גיצסייפני שהא מלה היהלרה ולשורזה א׳א כיון שטהידה ולאיכלה אינו‬
‫*בולכייןשאנז יחזקת טמאים •גב*ל וליתא לפ׳את־ר׳ “ הנ״ל אתנס זה‬
‫ליתא לפי דמיי פעול בסי׳ של״א נכי תלותה ז״ל אם לא ייכשרה התנוא'‬
‫מדי כיא טהורה ונמצאתה ‘ עי ה בתרומת‪ :‬לאוכל ‪ :‬א״א כנ״ל לנירפה‬
‫‪*14‬א כנ׳לאלא ת חכר ועיכ יותר להכשירה קודה מ ׳רוח ק ודם שחל עלי'‬
‫שם תרימה ואי' כיוי^כס ת‪-‬ימת ה״ל מיתר לטמאה נ־וים ונמצא ^כ״ז‬
‫יזכללהניא עיסה תצולגלת מצזי פידית ולשרכישרשכה וא״ת הלא זרותה‬
‫שהויהאהוי לשורפה ׳׳׳ל כת״ל יכול להב‪ :‬ירה וןוים שריפה רתזתר לטמא‬
‫ינרותון ח״ל ופאי' לאסור לטתאהה באמתיקנרנה לערה ושפיר קאי‬
‫^‪ cji‬קלאשק ררית מי ל ולפ״ו דמותד ללם העישה נטהרה מדויק‬
‫‪9‬עתא לא כעי לן אף דמיפרן הוא ומאי‬ ‫מו ח׳‬
 ‫לב‬ ‫י^יסף‬ ‫מסכת חורין‬
‫בח״הומאילא יבדיל ר״ל א*צ להכליל‘ נמצא אי ל א! ^) הייתי אומי‬
‫תה שן כס*א כפירש®* לכתיב ולא יכייל א״צ להילילאן כאן ׳מהמת‬
‫בס*' א' אס רצה וחם דיצה כשני סיחנין ננ״ל וא״ל למה לי ראשו ה״ת‬
‫אוערילהייט כאס שהם כ׳הימניפה״א שלא יהא בכלל• נתתי■'שכבר הומו‬
‫לכך נאמר ראשו אבל לעילם רכהמה כשר ‪®J‬כ כסימן א' לכך איצטריך‬
‫ואת להו^־; דנם לכתחילה צריך כ׳הימניס והנה כוכחים פירט״י למונח‬
‫דלא ׳כדיל פירושו א*נ ל‪5‬כדיצ וא*ת וקחי על איסור היכי י לין »ן‬
‫והקרינו דחלק ע*ה מח^קדע״ית בעי הגעלה אלא שימ דלא יבדיל רשות‬
‫והנה כאן מקשההש״׳ם ל*ל והקרינו תיפיק ליה מייולק והקטיר תו׳ומשנ ‘‬
‫אי לא ו והקייס ה״א מה הקטרה בראש התיבח ט*ם ‪9‬מצא עיקר הלינעל‬
‫שיהאכע*ה הנולס ״ו; ח מי‪ ,‬והקרינו וכן פירש׳י טכתים שהוא‬
‫אליבא לה®ע נמצא אס נאמר דהלישל הוא מוהקריט מתילא מוכת ולא‬
‫יבדיל נח״ה שא רשות והאיש למוש' באו לתין קושיק הניל למה לי ‪fo‬‬
‫מוכח בלא זזאת‪.‬מן את הראש כה!תז וני׳!צ״ל ולא יפדיל שא רשות י ק ^‬
‫מאן ״מר לזה‪ .‬מפרצים מה עין נס״א לכתיב ומלק‪1‬לא יגדיל ר*ל נ?»‬
‫שלת עון!‪.‬מלקזהקשר עבי ס' ‪.0‬ולא 'נריל ליי®( למר לי והקריבו על‬
‫הבדלה כע״הלח מוכת מזמלק יהקעיד‪1‬צ®! לה*א ת‪ 8‬הקעיס נד אן‬
‫כנ*ל לזה צריך והקריטי נמצת־א׳ ילפי שכקייב! מוכת לגני ת*ה רקזמ‬
‫ולא יבדיל׳ ואצטרך ואת וק^ל‬
‫‪ in iJ O‬ענק אבאר פירש' נמס'‪ 1‬ו דן ס׳ו כשיטת תנביםוו*ל‬
‫ארבה זכ‪.‬חגכ פלעס זה רשו; ו נו' מר ם אתרי' ו ט'‬
‫ומסיים רש׳י■ וימכים‪ :‬הלצו אינס טשניס שחיטה שהל׳ אתר לגום הזכיין‬
‫סכתוכ ווה פליאה נשגבה שאק שים עניבה וקשר לדט־י רש*• אילו לזם'‬
‫דין‪.‬לדלעילונ*ל ע*פדאי'בדן ך*( הנ*ל דנים מן המוםכביאולגך‬
‫הכשירן‪ .‬בלא כצימעון שנכריז מך‪ .‬היקקיהכשייו כס׳א ופרי' כתיב ל('‬
‫אומר׳ ישרצו כמיס י שן אלמא מתיא איברי וכתיב וייצר מן םאדמ‪ 5‬למ‬
‫‪ b‬חית השוה ו שן השתים יחתרן מן הרקק מראי תירן ה*כ א׳ייל‬
‫להביאן לקיית שע פירש®׳ ו עין השתים קא׳ חקריאת שם ולא איצילם‬
‫ע*ש יהנ‪*:‬מ א• אחרי' ו עין השמים קא> ארישא י*צ מה לכתיב אחדהס‬
‫שקרא שס קאייא ל הננר זים ואי אמרי' לעון השתיס קאי רקריאת‬
‫נהי ולא לשאר נביאי' ד>א לכרם‬ ‫שם ׳*ל דקלא שם רק לאילי ל‪ :‬רע‬
‫נ ש; תיס׳הקשונבי סנפיר וקשקשת מנין היה לחכמים כל זה ונה‬
‫»ינ> ונים ;המיל השחר יליכא למימר מאדה״ר שקרא ששת ו מ *‬
‫ללודח הא לח משמע נקרא שקרא שייות רק לנהשת ולעופות עכ*ל‬
‫ע*ש וכא*ש‪ .‬לנג יי א ספיש אילו סנט' מיתרי'והשאר א שיי' ק »‬
‫קושיא התום'מנ^׳ל ליהמים לאשר ז‪ :‬ולהתיר זה ואין לומר מאדהיל■‬
‫הא לאכתיכ שם רק בכתות וששת לכך מכית דש®* פסקיהלכה ומנכים‬
‫הללו אינם טעונים שת־שה׳ משוכד שהוזכרו עס מיס ורנים מתיא איבט‬
‫־ קשתי הא עיפית נ*נ תת׳אהנרו וא ;פ*ד טעוניס שחיטה וצ*ל התירזן‬
‫דהנמרא דמן הרקק נבראו ישוב ליתיי לוה התירן דו שן השמים ק^י‬
‫אקריאי! שר ‪1‬אלכ אי‪:‬א למימרדלכל שיכיאים קיא שם ונמצא ■אן‬
‫תננים ככ‪..‬לקריימ‪ :‬שם יידעו שפיר אכל נ־’ ‘! הייתי סיבר לי שן קאי ע>!‬
‫קריאת שסיוא״כ מלפרט כאיל ש״מ דלאחרא שם לכל מכיאיס והיה‬
‫נשאי קושיא התיף' הג*ל אכללס*! י‪ .‬רן רש*י קישיא השם' הנ*ל וק*ל‬
‫יעקב איש כפר הורה ;ציר דניש טעינןשתיעה ש«ע‬
‫ר' חני שלח ליה תא לקי א״ל תנין חן הלא דכתיג‬
‫ראמר אלקי'ישרצוהיןישישרן נפש־!שן י ע תן תקיש‪ .‬לש‪,‬ן וכז'ע*מ‬
‫באריכות דשיב שרה שתר למול בנה של נכליכשקת ע*ש את‪ ,‬זה'דרשת*‬
‫בחריכות ילאנאת׳ בכאן רק לנאר לאיוה עס‪ ,‬מדייק שהיה א ‪ p‬כפר‬
‫וי תוין יהסננון דווקא הואיל והיה איש כפר לכךהכריע להירות דדני^‬
‫טעינין שחיטה משיהתשנה כמם' שקצין הונא נמס' בכורית ליש תשם‬
‫להוכיח לכאורהידאין לניס ע שני' שחיטה‪.‬לז*ל שס חלר בכפרים צריו‬
‫מחשכה לטמא טומאת אוכלין■ משוס לאנשי׳ כפרים לא אכלי חלבים‬
‫!תחולקיס שם דש״י ו תו ם' פי' א' ;זשוס שהם נכפדם עניים׳ ואין‬
‫אוב ליס דכרזמןפי׳ ב' תדיס שעמה שעטי׳יויש להסידי בכשר ו א ^‬
‫לאכוצתלביש!נ*ל להמציא נ"מי■ גדילה בין רש״ילתוש' ע*פ ל אי' סלו‬
‫צריך הכשר וכניא התי^ת בשם הרמכ*ם חלב טכזי® שמוטה וכתב אע*‪1‬‬
‫והוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחד מתשכג להכשר שחיטה לא מה^‬
‫לחלב משים דאכפי לאי אינל לנכפריס לאי כר אכילה עד שייכשי כהמשג‬
‫עליו ע*ש י אי' בתוספתא למ*ס טכיל יום יי׳׳ל לגיס שפירים ופננים‬
‫יוהיריראכל מקים ולנים טמאים ויזנבים טמאים בכפרים צריה! הכור‬
‫ולא מחשכה ומנא נרמנ*םפ*‪ 1‬מהטמ״אוסקשה »* מצ*עדג תינ‬
‫דעיקצין אי' דנים טמאי! צייק מחשכה ככפיים יאיפשר שרבינו שיי*‬
‫גורס כמשנה דעוקצין דנים קטניה כמקום טתאיס נמצא זה היא »* » אי‬
‫אמיינן חלכבכפרים צריך מחשבה משום שהם עלים ואיןאיפלק‬
‫א*כ אין לנחם לנים קטנים שיצטרכו מחשכה כי זיל מ י י שי א ו ^ןן‬
‫לםש עניים היה אוכל לנכייהו אכל אם באתי פשטהש>* »«ם שעש•‬
‫יון»ט>' נאי! צריכים א®? מיץ גני לגיס קתנים ג*כ האי י‪»1‬מא וא«‬
‫אהל‬
‫״'"לקצ־רתכע^רמצוית! כליל? נ>ןצר>יז& כשר‬
‫עפ״ן ׳י־״ורזי^גפכר׳ ה‪ 1‬נאכילקוט‪:‬׳■ תשי( ז<*ל צ(י‪^ 1‬‬ ‫^‬
‫•יאלא עיכש ואוהרה למלאכת יוה למלאכת לילה >עי;י)'ל ממללי׳ ‪P10‬יומת‬
‫‪ q‬טכ׳׳ל רכיס קמציוהו כימורשא הח־ך מרומי כתקרת וה טונשלילה‬
‫‪ c‬וכמטת׳ לתת מבני הרכ המוכ‪':‬נ ומרין מ ׳ י ע ק כ נ ח ' אכידקיק‬
‫^״ אר צק לתרצו ע"פ פגוג־׳ ‪-‬אי' בתה' שית דתות יומת נא להורות על‬
‫א^רילוק‪-‬מלאכיה ופר״י תיפוק ליה מה>* דנ;קא ליה ל*ר נתן יכול אם‬
‫‪ 3‬עשא(ככעלה א' אינו ת״י אלא אתת !‪ V't‬כיזדיש ויקציר תשכותזעד״ן‬
‫אני אתור על תרישה וקצירה רייב נתיק כו' ת׳׳ל לא תנער! ע*ש והנה‬
‫‪ 5‬נת נרשי״י ותות' כרכי לילף נגנאריש ובקציר יזילוק מלאכות ומתרצים‬
‫מכים דהזה פני כתובים הבתים כ*א ואין תלמדי' ע״יש ילכאויה קשה‬
‫א־‪:‬א׳ לת מקשים נכוניא דכל השייס הניד‪,‬א ללנ״ר אין מלמדי' אכל למ׳יד‬
‫ילתדי' לילן חכיזדיש וכ^ ונ*ל דיש'*׳ ותוש׳ מקשים עוד שם לפי תכקנ'‬
‫למהל‪ -‬בתדיש‪-‬ונקכיר כיון רלא ■ילפי' ת׳ ^ ומתרצים יבא להודות מל‬
‫ר‪,‬ריש רשית וכוי י‘ ^ קציר עותר שהיא חציה ע*ש)ייצא י׳׳ל דז? ‪ 5‬מ*י‬
‫■זש׳ילכ'כתיכיפמלמיין כוכי כתי ה מ ^נ א דהפםוק כא להירותמה‬
‫היישרשות לכו' ינא קציר עומר ונוייהא״ש אזהרת לילה מנין ת למות‬
‫יומת ־ר״ל‪:‬צתתר מות יומת להורות חילוק מלאכות כנ׳׳ל קשההיו מונק‬
‫קבשריש וקציר ת׳לוק מלאכות כקוכיעם וצ׳יל כתירוצס יהוה כ'כתובים‬
‫נבאר הקושיא למ׳יי מלנידי' צ ’ל דסבר מ ד ל ינ א להורות על קצידזן‬
‫עוי׳ר כנ״ל ולתי הכ^׳ל יקצירת עומד גזצוותו כלילה א״כ שתיר מוכת‬
‫ומלאכת לילה אסיר דאל׳יכ הלא נלי‪ t‬קציר עומר כלילה ובלילה איןאיסו'‬
‫מלאכה וליוה לי ל יחיד וייוריש!כקציר אע*כ■ תלחנת לילה אסור‬
‫ות׳צערך נחריש ןקציר להתיר קצירת עומר ולתלק נתקא ממות יומת‬
‫כנ״לוק״ל ‪:‬‬
‫‪' 11‬להלי■ עלי עשרין יניא א' עשרונית •ניא שתי׳ופרי׳■‬
‫פשיטא עש רותת יניא כע‪ -‬ם איצטרכא ליה ה*נ בשיט'‬
‫מיעוט טשרונות שתים איצטירהא לה ע״ש לכאורה קשה סלא הלכה ר ותת‬
‫נכל הש*ם תהסת מועט תפישת 'ונד' דתיעט רכיסשבים‪1‬נ*נ ע*פ דאי׳■‬
‫שמס' שכהכתוס׳‪-‬לפישמדת מדונה אין לה כון■ לכן תפסת מועט‬
‫זלפ׳א ?יה ה״א ואי‪ ,‬ל‪ 1‬תר כאן תעטו; מועט משום ‪/‬מלת מנחות מצינז‬
‫לקמן דיש לה סין על ששים לוה נא לאשתעינן דאעת׳׳כ תפסת מועט‪.‬‬
‫ויביא רק שנים ומצאתי חח״כבמהרשא מס׳ סנהדר׳! דן ע*י מי ס' ד*ס‬
‫אתת ולא שלש פי' שם נעיןהג״ל ההא וק*ל י‬
‫ח ו ל' ן‬ ‫מסבת‬
‫ב ג מ ד ^י ת שחיטה מן כצואי דתגיאזאת הורת הכה»ס יהעון<■ ‪-‬‬
‫>ר*ח החי וזאת ייה עניי וכו' עכ*ל רש־׳י סה שן«‬
‫נם*א יכתיב כחטאת ולא ׳כדל עכ׳יל תום^ מה עון גס*א לכתיג‬
‫ומלק ולא יכדיל ע*ש נ דן ו׳׳ז ומאד תמוה תאי מתלשים תיס' בפירושם׳‬
‫יותר מן רש״י החן אתצם שחסרו תיבת כחטאת יהופיפיתיבת ומלקיסלא‬
‫ובר שא ונ״ל משים דלכאור? קשה לר״א למה לי תיבת ראשוכייולכתי'‬
‫את מיעוטא פירש׳׳י שלא לכל דבריהם היקשו א"כ הי תנ״הו מפקה רק‬
‫ד ׳®ל כך משום דש להסביר חנ^ל לר״א ללמיל היקש נהמה לעין יילמא‬
‫היקש של ת״ק הוא אמת ויציב להקיש עין לכהתה יצ״ל דכיכיח לעצתו לאי‬
‫הסיק‪ :‬דת׳׳ק למה ל׳ ראשי אלא ע*כ דכהיקש הוא ב‪«0‬ה לעון כנ׳לא״ה‬
‫א׳ לא היה כתיב רא« פ״ת׳ טוכה להקיש כת®ק עין לבהייה ולא הזה‬
‫׳דעינן לימוד דון י‪,‬צ ואר רק רקשג אעפ״כ לישתוק ראשו דשל״ו‬
‫בדע דההקש דת"ת ליתא דא"כ למס לי זאת ללא להקיש מה בהמה נרונ‬
‫צניס אן עין נד®ש להא בחסחת כתיב לא יבדיל ולי כסי' א׳ ולחה לי‬
‫ראשי רק דאי' הליצתא ורכנן סבר׳ דבחטאת י וכ שנים ובעולת העון■‬
‫צריך כל הסימנים דכתיכותלק והקטיר ״קיש מה הקערה הראש בעצ״וו‬
‫וכי' ולר״א נ־׳ש כעילה ריב שנים ינתטאת יסיח! אחל ע*ש גתצאאילא‬
‫התיג ואת הייתי טועה יי‪-‬כילא יבדיל כדננן לבשלה כל פסיתני׳וכיוטא׳‬
‫י ק רוב הכיתני; ‪ w‬מתיז תיס' כדכריו ור*א דאמר אי לאוזאתה״א‬
‫תה עזן כם*א רכעיב כחטאת ולא יכויל כפידש"׳ קשה לתוש' א*כ‬
‫לישתיק ראשי וא״ת משוס היקש ת״ק הלח תוכחמלאיצטי ‪ 7‬ואת דאי‬
‫כת״ק לישתוק זתת ליעכת מלא יכריל ואין ליתר הייתי א‪1‬מר ריב שנים *א‬
‫לסיעת ר*א נאמר מלא גדיל נלמד שימן א' כפירש*׳ לכך הכיאותוס'‬
‫דכתינוהלק והשמיט כחטאת רקכ״ולרמז כעולה כתיב ומלק פי'ומקיש‬
‫‪ 05‬מליקה להקטרה לכעען כל הסימנים ולא ■בדיל דחעצת ^וי שיהיה‬
‫דוב שכיס לכך הוצרך לכתו־ ואת וליק ‪:‬‬
‫ו ב נ י ה ר ב מוהרריעקיהנ״לתירן כאופן אתר להא יש לדקלון‬
‫׳ ננחרא למשני א* לאו זאת ס״א מה ע!ן נס״א אן‬
‫בכתה נסיא קשס פאןך נוכל לתילן דכהמה כם*א הלא מדכתכה התורה‬
‫את הראש שיהא בכלל הנתתי׳שככר היתו ש״מ דצריהה רהמה שני סיי עי'‬
‫יזה הלימוד אצ־ב^<‪.‬דכ*ע רק דיש לתרןזאי׳גזנקים ת*ל שמעתי ןתגזילן'‬
 ‫י\ ס ף‬ ‫חורץ‬
‫לברק נין חריפי■' גדיל‘ ימיאל אשר חשקה נפשם ל^וין קתצוותא‬
‫בי מדרשאויה► כפיסס‪ .‬למתוק ‪ .‬ועתה באתי להוסיף עיו לסראות חוותו‬
‫לרבים במט׳חןלין על שיטת)נשק חליפות גדול ונורא להמ בו אתלתידי'‬
‫בשםא*א זקיני החריף הגהל צנאון מגאוגי קדמא* מ׳ אברהם אגלי׳ז״ל‬
‫אל״ו בק״ק לאומר והריבשזכ בוודאי א»י׳ הייור אשר ז?ו לאורו {‬
‫□ * א כל התיס׳ לשייס׳ וז׳יל חני מקשה לפי■ דיניי ‪*top‬‬
‫הראשון שתום׳תחולקץ עסיש*׳ ונם לפי דיבור‬ ‫י‬
‫אום' השלי ד*ב כל עוף הדורס שהדיבור זי< אין פא! ״‪ ! p‬״' שאינו ל‪1‬שם‬
‫כהלכהזו רק נמשמלתיל יסתופו׳ מהפ‪ 3‬י' דבריהם ויושמיזז תחילת‬
‫בהלכה ‪1‬אח*כ גמשבס ‪1:‬ס לפי דינר הרביעי ד*ה כל שישלו אצבע‬
‫לפי דינר שאחריו ר׳יה לא נאלירי פירושביאצי מק‪8‬ס כדיכורשלאתרץ‬
‫המיני)יל מה התםתלת■ דכתט התום׳ תחלה הוי מצי לשנוי יכו' אלא‬
‫‪ft‬‬ ‫דע ריפא ובו' ואחר ‪ p‬כתכו התוספת ותימ קטם‬
‫קשה ולמה לא הקשוהתום'ומיקי נל*זכהל>ש כלו*ז שאי דיבורי מום'‬
‫מ*ל שהרשחנו הייתי אימי יייי ז תל הגלויז׳ נפיס׳ שהיי יש לדקדק‬
‫בלשי;‪-‬התים' שכתט ומיהי קשה כאלו משמעשמחמת לוישיא השני אין‬
‫מתורן נ*כ קושיא הראשונה שזהי לשו; של ומיהו קשה כאילו גסתי תיח‬
‫קושיא הראשונה מחמת קושיא השני׳ וכאתת איז לו מיקות זה לוה‬
‫נאיכלאלדנא אלא >*׳ל קישר דגייהם שכרי ישללקדק דקדיק גחליזאוד‬
‫כלו*ש התי׳תירףנדיביר קטןאתריו המתחיל היי חצי למית׳א״יב למינו לי׳יל‬
‫מה סא כוונת התום' ששינו ‪3‬לשובם שכתבי באן מוי ייצי למיייי ולמה לא‬
‫כתבי כמו לעיל בדונור שלפניו הי' מצי לשנוי נאם שנ״׳כ כוונת התום'‬
‫>זו<ר על התלצן כמו בבנת כל העילס ונם באס קאי על המתח למה לא‬
‫כאס ‪ ' o ijb‬כמו לעיל אלא לעדיפא משני יכאז תשובתם נשאר לתעל‬
‫ובאמת באם התיריז הראשין א''כ עורב ל״ל עדיף »תילז נ' כ^כים‬
‫יגי ‪ f‬״מיייזליויניהו ליל‬ ‫הכאים כאחדא״כ נ''כ תייז פרס ו״ינ׳'‬
‫אלא נ״ב שבאמת נלא קושי׳ ומיהו איני מ״ח ר התיצן אף אם היה‬
‫משב׳ כ' כהוכים הבאי' כאחד *ותר ממאי דמשצי עכשיו עורב ל^לוח״ה‬
‫עדיף ליה התירןשל א*כ עורג ל״ל כי היא תייז יואל חיק מ״יב כתובי®‬
‫שמ׳יבכאוביס אינו מוכרת לק שהתורה אינו ריצה שילמדו מי׳׳ט עיפת‬
‫דאל׳יב ב‪1‬י להתירה לכתיב לק עוף א' מי״ט וא״כ שאד עופת הדלה רק‬
‫למיתר אבל מת־לז שו א*כ עוי־כ ל׳׳ל מוכח כהליא שעון בג׳ סיחח®‬
‫*‪1‬היר דאל׳יה איך כתבה לתורה שכשני סימנים טמא ומשמע מיצי'‬
‫בהריאשנ׳יצטהורות׳׳ב מאהרשהתרצן אי>ו תייתר ־ת ׳רזי של ב׳ כמובז'‬
‫ש!מ דבר יותר מןתירן עורב ל*לטוג ל׳ לתת תילז ייתריתק כךיהיה‬
‫ל>חה לקושיא■זו גלי קושיא ומיהו אבל מכח קושיא ומיהו מיכרת לתח‬
‫תירן של י יש לומר ועל י״ל יהיהקשה קושיא חזקה ויתרצו התום' הקישיא‬
‫מוזסה בדיבור קטן שלאחריו קמתקיל וניילף ימכה תיח זה א^ ת לזמר‬
‫שתית שלב ׳ עדיף כזה שאס‪ op .‬מתרצו התרצן‪*.‬יא היה קשה קישיא •‬
‫השבי' של וגילן מעירב וליה כתבו התום' בלשונם ומיהו' קשה שפרשו‬
‫קושי' הראשונה קשה קצת אף שהיא עדיף טיף התירן‬ ‫תמיר שת"מ‬
‫שהוא חזק קצת ייתר תתירז של נ׳ כתובי' תמו בתירן ^ ; ג' כתמים‬
‫מפית מ"מ חישי' הראשינהוהיה מייתר שלאהיסיטל ^ק שן ^־*קסות‬
‫קושית של ונילף מטולב כך יהי׳ כמשך התוס' ‪ t‬ש*י & להקשות על‬
‫תידז התי^ שתירצו וי׳ל דפליך ונילף מניי^ וכז' אלא כתרי מנייהו‬
‫צ‪.5‬זד דלית ביש אכלינן וכי' ולמה אינם מתרצים קישיפס שהייתי אות>•‬
‫גכהנך לא אכליני׳ אב> כתי דלית נס אכלי] אפי' נהיא לבדו מאחר‬
‫שאינו נמצא כי׳׳ט עופי' או כתרי סי' הימ? ואימי עייו טהור ולתם רישא‬
‫כ׳ עמיאע׳׳כ צייל חהא׳יא לומר כן שעל זה יס׳ק״המניללומר קולא■‬
‫כזו שהרי קושית המקשןתמיד מה שאפשר הסברא להחמיר שכ‪ 1‬הקשה‬
‫מנאלך להקלש>גוף כבא בסימן אחו טהור ונילף מתירי־ ולא * ‪ ' p‬טהור‬
‫עדדלזיכא ד סמנים וסותר לי החרצן דא׳יג שאר עיסת ל״לונשחיר‬
‫היוקשן‪-‬יהקשה ורלף מנייהו מ"מ רכ ’נ סימנים הזח טמא רק שקשה‬
‫ע׳*ז איי? לכתוב התורה לק תירים לכד הקישית הפיס׳ ונוכל לתה ולומר‬
‫רלהכי כתובי' שאר ע!פת לומר שלוקח ג'סימנים אלו טמאים אבל נזי‬
‫אחר ועוד ב' הוא דיקא כשר א"כ עדיף לי לומר כן למוסרא מלזמר‬
‫שהתורה כתבה שאי עופת ללמוד שיוקא בג'מיחני' אלו טריפה אבל‬
‫כסי' א׳לבד שאי! בהס טטרנזכמנ׳״ל דכל מה שאפשר לומר לחומרא‬
‫אמד •נן שאף כסי' ר‪s‬אחר יעוד ב' עתוילא הייתי חומי שהוא טהור א®‬
‫לא מקושית שאר עיבת ל׳׳ל ‪ :‬יא׳׳ב קשה על המקש! באס כך היא קסיחו‬
‫כמו שפירשו העוס' דברת בייש לומר א״ב לתה מיתקישיתו הראשונה‬
‫ונתן לסתור אותה והפסנשניה והקשה ורלף מעורב למומע שחור‬
‫מקושיתו ה׳׳א ומודה שבי׳ג סימנים טה‪1‬ר בשאר עופת שאינם מכ׳׳ל רק‬
‫פהחשה שבשר סיייני׳נילף תטירב שטימא טכ ’ ה ’ה־לולהח‪1‬יקע‪1‬דבקושיתו‬
‫הראשונה לומר לטולס נלמוו כאלו נ'הימניס שני״ט עופת לעילם היא‬
‫טמא ומה שהתל לו התרצן דא"נ שרב ל׳׳ל יקשה המקש! דילמאלהכי‬
‫אתא עורב לא ללמוד היייק הא בנ׳סימנים שבי'־ט עיפת טהורי׳אלא בא‬
‫לדייק מזה שווקא ב*‪ 3‬סימניה שבשלב שתי ן ה^ת! כחדש)נמה® ע*כ‬
‫הוא‬
‫מסכת‬ ‫אהל‬
‫;!עיוקגזמהכ׳םן משנה ‪ pm‬היטיב ;‬
‫♦ש להוכיק מקוספת^ו מייל וי(׳! ונים טעוני׳ שהיטה יי‪/‬ל*כ‬
‫'ל״ה לס! הכשר הא היכשרו בשחיטה ואין לומד והכשר‬
‫אהיטה לאו כלום סא דהוה קודם מיזשבה הא דנים נוולים אא צייכיס‬
‫מתשבהיק ‪7‬י*ל לעולם דטעונין שחיטה וא^׳ת למה ליהנשר יש לומר‬
‫משים ואעי לאיזלופי צדגיה קטנים שהם צריני׳ מחשבה כר פי''ו א*כ‬
‫לדיד» הכשר «ת׳‪3‬ה לאי פלוס הוא יצריכו׳ ■הכשר שני לכך ^ כנדולים‬
‫‪4‬דיך ‪0‬כשרש>ירק וכל‪.‬לה לשיטה התש׳והטעס רככפרי' עמהמיעטי'‬
‫א״ב סנ׳רסא קיימע וניס קטנים כנ״ל אבל ל‪-‬שיטיו רש״׳י והסננס' משוס‬
‫‪1‬הס פ »ד ם; מיי ם ליתא לנירסא תנים קטנים יאיייה אף קפניבאייא‬
‫ש*מואין‬ ‫החשבהא*כלמקבנדיליסתששאחליפי ומוצייכיוהכשר‬
‫גופננים שחיטה רק מי חכם הנן את זאת להנדע טן הטעמים מ־ש״י‬
‫ותי®'איזה עסן אמת וצ*ל חהר' יעקב היה איט כפר כטלאי ידע‬
‫לסצליעמה טננמייהו ואנשי כפרים וירע רהי‪-‬יעם משים וטמא מופטים‬
‫לבך שפיל לנמנמי* וי די' הורה לנים טטינין סחיטה ו'ק*ל *‬
‫‪ 3 3‬מ ף א ‪1‬ו*ל ויקח מאבני וכתום' ייקת את האבן מלמד'גענין‬
‫זה תרצת׳‪ 01‬כמס שנים דכי תמוה כילקוט ששם פרקי‬
‫מ־״אוכמ כופסכשת׳ בספרקטן אמרי כינה ויעבר על תני יתקרא והנה‬
‫נדעסקהופךימסלבל בשיס־ואתרתי להעתיק על מכוני כי הנדתי‬
‫כ ‪p‬ו‪ 0‬ודולים וקלטו וז^יל ויקתאת האבן מה עשס הקב״ה נטל את האבן‬
‫זהטטע^תו בעמקי יתהום!עשהאותו סניף לאיל פארם שעוגהיסניף‬
‫לטפה יעלי' מובק עומד ‪ i^ v‬וזה יחמוס ינ*ל וכתתילה< הטוב לתרן‬
‫מפפזקי' ויקלאיעקהשם המקום ההוא כיתאל ואולם לוז שם העיר‬
‫לרתשונהיש לדק‪,‬־ק לאיזה ענין כתכהפסוק האיךה*' שס העיר נראשיניה‬
‫מה דהוי הי ' ומאי נ״מ לנראה ״שים ו ה להקשית הא אי' טכהי ׳ יוזכמ‬
‫* ‪ .t‬וימות דעצוס‪ ,‬י א; מה עצים בי ואש■שלא נשתמש ‪ po‬הליוט חף תזנק‬
‫^׳בעיגן&׳׳זשפמגן בו הדיוט וקנזהלכ״והאיך לקח יעקב אה האגן אשר‬
‫^ שם מראשותיו והיה נשתמש בו יצ״ל דכאמת משוס ‪1‬ה וישם אותה מצבה‬
‫^ ולא >מנת אך הלא אי' ואיל! האבני' היי י■( י‪0‬נח שנעקד •צחק וא׳׳יאין‬
‫&‪-‬מ‪1‬על איזר מועל אלא גבהת' ובלי שית פי׳ וככלי שרת המשתמש בו מועל‬
‫^ ואעפ״כלא יצא לה לין משוס דהוה כלי שלת מזב מועלין וחוזרי' ומיעל׳'‬
‫^ א* כ קשה אעפ״צ ‪ ' p‬לו לעשית י׳האכן ה!בח באף שנשתמשי נ‪ 1‬לא יצא‬
‫^ליזולקע״ז‪ -‬דהי׳כלי שרתמקווס וצייל ובל׳׳ו לא ט' נעשית כאן תזבח‬
‫״ חשוסואו׳ בדף ני׳ח נזנחי' מוכח אותה שיהא אטום באדמה שלא •גננו‬
‫* לא ע׳׳נכיפי; וטייינתיילות ואי' למה נקרא שמה לוו תנא לוז‪.‬הי' עומר‬
‫^ על פהיז? סל מטיס ותשס נכנם׳! לה נייצא 'כיי; והי׳עס מעדה לא הי'‬
‫יכיל להעמיד■שם יאבח זבעינן אטום באדמה יו'׳פ הפסוק ויקרא שס‬
‫סמקום בית אל קשה האיךקרא בית אל למצב? ולמה לא עשה ינובח פנ׳יל‬
‫!מתין ואולם לו׳א ש"ם כעיר לראשינה והי׳ שם ‪ .‬ימנרה ואסור לפשות שס‬
‫♦וזבח!עזה יתויז הני׳ל דתקשה מה עשה הקנייה שקרא למקום בי*ת‬
‫א״ל לוורית הא הי' שם מערה כנ״ל!אתיז נטל האבן ועשה פני״ף והיה‬
‫•מחוכר נאומה ובגיר עלי' חזכ^ח עומד וק״ל ;‬
‫כנישנר‪ .‬שילהימס'יז׳יל לא ׳טולאס על נניס אפי'לטהראת‬
‫התצזרט וכו' עפ^ז'אויז מדרש ממ‪1‬ה במצולע וז׳יל‬ ‫'‬
‫^ושהטיאת הציפור למה שוחט ארת ותניח אדת כשם שא* ®איפשר‬
‫למש!לחת לחוזי כך א׳׳א לצרעת לחמר כךנירסת ׳פ״ת ע׳יש בחי׳ו‬
‫שעה קולא ‪p‬ב''ה וכו' ויבמרלא לחנם הנתיו אלא בעין בצעי יתרנתי‬
‫‪ S‬זה כתה אופני' ובאן לא י‪.‬את׳ רק לקצר ויבואר ע׳׳פ הנ״ל כי׳שנה משום‬
‫‪.?.‬דכתיב שלתתשלח א^' לדבר מצוה !מריריך שס ועשה דמצויע לא דחי‬
‫^ל א תעשה ‪7‬לא תקחע״א יקשה באתה לעא לח יוהק ועיר קנה סוניא‬
‫^דמס' יבמות לינמר מהנא דאף בעלמא לא דחי ונ״ל ע׳׳ש תום' מ‪' 0‬‬
‫״‪-‬עירוכין דף ק' שהקשו ל׳יז׳ עשה דזריקה ולדחי ל׳׳ת ובל תופיף ומתרצים‬
‫^ ולא ומי'לכלא־ם בציצת‪.‬דהכא ע״י פשיעה ה‪1‬א בא ע״ש ונמצא י״ל ה*ה‬
‫‪ P‬נבי‪.‬מצולע כיון וצרעת בא ע׳'> ע\ן בצעו נמצאהוה עשה היהרת‬
‫‪ s‬מצידע עשה שבא עי''׳ כשיעהועסה כז‪ 1‬לא יחי ל׳׳ת והנה קיי‪-‬פלגיי חד‬
‫‪ b‬מ*ד סבר מלח תשלח אפי' מאהפעמים !ח^יד מ״דסבי שלח תשלח אפי'‬
‫לדכרמצוה ויש לומר מטס דת׳׳ד השני לח סכי האי טעמא ואפי׳ מאה‬
‫פעמים ו‪"5‬ל' משוס וקשה ליי הא אי' מי־יש הג׳׳ל דאי אפשל למשולחת‬
‫לחזור ושיב ל׳נא למיחר שלח אפיי מאה פעמים זהא שוב אינה חוזרת‬
‫יהאי׳ש כשס ‪(fe‬״‪ 5‬למשילחח לחמר וכי' קשה למה לי שלח תשלח כפל‬
‫נצ׳ל להורות דא‪ 3‬י' לדני מציה קשה כאמת למה לא דח* העשה לטהית‬
‫מצורעכנ״לזתתרז דהקכ״האומד לא לחנ״ם הכתיי אלא כעי! בצעו וכיה‬
‫עשה דפשיעה ומשוס הפי לא דחי כנייל כתי' יעה*י הנ׳׳ל בתיס׳עירוגין‬
‫תרצת* כטוב טעם קישז׳הטילס כתם' פסחים בנתעקתא ועצמות והנירן‬
‫והנ‪1‬תר מופס בס' קטן חרל יהושע ע״ן שם ‪:‬‬
‫תפארתי על הדרך לושי( נשמי׳לייס ואה לעותק ולב מלבים‬
‫אין הקרלתנינתו■ אף עמדה לו חנתתי ; אשר ככר נתפשט‬
‫תירתו ‪ :‬נקיטת תגרי לוו הנדפס בש‪:‬דקל;ה אדם מישראל ונתקבלו‬
 ‫לג‬ ‫זישף‬ ‫כמסיו חורץ‬
‫שהרי ככר •תירצו לד אלת עאכ שיש סיינן יזדש כתית שליוי״צוא׳״כ מא?‬
‫פריך מכדי כ״ל עובת נינהו כליו ה״א דידע• ה‪;:‬קשן לקמן מכת קושיא‬
‫המקש! דלעיל שיש סימןזזדש שאיני כי׳׳ש עזבת אבל לא‪-‬היה ידע שהוא‬
‫שפרס ועזניסרק היה פכי שטא כע!דכ ו ל ע הקשה‪ .‬מכדי■ נ *ו עיפק‬
‫עדטילה ליהתרצן האתתשבשרס ועיניה היא הם•*׳ כמחודש ומ‪6‬‬
‫שפתכו התוס'לעיל כת רוצם ד׳׳ה מה התם תלת ז בו'וי׳ל ל ה;'פוייך‬
‫ונילן ולו' מ ‪p‬ני ח “כ פולכ יכו׳ דכיין שאינך מטהר־אלא בשני סימניס‬
‫וא' לליתח עורב זיכעיח דיושתע דרדא כ״ש וולוס שנעורכ הוא אי; »‬
‫סימן החדש דאית לי תיי לכד סא כ ’ש די״ל שתיש׳ מתרצים ‪ ' 16‬האייע‬
‫שהפי' החוש הוא בפרסאבל המקשן הבין שהוא כעורב זאין להקשות א״ה‬
‫איךתילן לוהתרצןא״ה עירב צ׳׳ל־השתה תלחא תר׳ מכעי׳דמשתעןמוא‬
‫כ*ש תינח כאס הוא כתית תיס' ובאחת שכעורב לק כ' סימנים ופיי‬
‫החדש‪-‬אין בו היא כי׳ש אבל אם כי׳״ט אינו פית; ביזדש וכעורב הוא סימן‬
‫סחדשאין»אכ"ש דייל ־ממ׳׳נסין כ׳ש ששם גי״ט עו‪3‬ת יש נ׳סימהים■‬
‫נמנק וכאן הוא כ' ננ*מ ע־יפא נ' כלי פיתן הדש ח*נ אן‪ .‬טהימך‬
‫עמדש קיניהם כך היה פוכר המקש; ולכו כקש? לקסןתכדי בי׳יד עופת‬
‫ואץ להקשית וי דיו‬ ‫וגו׳ עי שגילה לו■ שהםימן החדש ככלה קו בעזביה‬
‫שידע המקשן השני ייבח תקשן ה״ח ש־ש ‪5‬ימ! כחוש א*כ יד» קשה ענ׳י‪-‬ל‬
‫‪i‬‬ ‫להקשות להשר מכדי כ׳׳ו עופח י;נח ל; להקתוח‬
‫רילמא הוא כפרם ואין מקום לקישיתו בלו״ז הייתי אותר זסמקשץ‬
‫השני סיבדח עצמי שע''כ הכימן החדש כוא בעירב דאל*כ היה קשה לו‬
‫ל»ה נתן עצמו היזקשן הא' לפתור קושיפו הראשונה ד^ה לגלהיזזיק‬
‫כיאשונש ולומר לעורב כא ללמוד עציהימן הה‪7‬ש שהוא כשר עם סימן‬
‫א' לצר כקישתינר העצומה אלא מכח זה םו‪.‬כיח עצינו דע״׳כ הסימן‬
‫להניח קישיתו ו!יאכננה‬ ‫החדש ה^ כעורב יע^כ־ היכרח‬
‫דל*ל יהעור‪ :‬כא ללתדנו על סי״חדש שמועיל חן‪.‬באינך כלא אררכא‬
‫פסימן החדש הוא כעורכ ואינו מעיל עיד בשר כך כ״י»ג‪.‬אומר נלו״ו‬
‫בלא פהו׳יו קושיא אבל עגשיו אני מקשה קישיח ומיהו ספקשו הינופ׳נד׳י^‬
‫צי׳׳ל כמי שתרצו כתופי‪ .‬גאים להידיע בלשונט‬ ‫ייה התם■■בל^ו' אלא‬
‫ומיהוקשה שעדיין כקושיא טעןזמה' עמידת תקום קושפינו העצומה אגל‬
‫עכשיו כבראיירט תירז על קישיפנו היעצו־יה משוס דסבר המקשן שהסי'‬
‫המחודש הוא כעורב וא׳׳ש עי׳ה קישית התום' שתירצו דעדיפא משט הוא‬
‫עידן הנון א*כ הדרא קישית דסיהו כלזי׳ז לדוכתי‪ ■:‬אלא ע״ה צ׳יל‬
‫שהקושיא עצימה כייקותה עומדת וליאי אמית רככר המקש! שהסימן‬
‫החלש ה!א כעורב ז״א מו*ת היה לו להתקשן לכקזות מנ*ל ללמוד קולא‬
‫ולזמר שלא נלמד חייט עיפת שהסימן מזדש הוא כעורב דילמא טאכפרט‬
‫ולעולם נלמד מי*ט עופת הקישתינו העצומה א*כ הדרא קדשתינו השניה‬
‫לזאכתי דפיה להמקשן רשניג״ב זה להעלופ על ולהבין מוס שע*ה‬
‫האתת כן שהוא כפלה רק הזקשןה׳׳א כקשככחו שפרשנו המזך לשין‬
‫התיס' ולוק■ א*לף כלי"! כל' מה שכקדתט דמיי י הופ' לעיל שלא רשיע‬
‫גקומסרא “ לעילם על ההויז קישיא התירן כ׳׳א כי;שך דברי התוכפת‬
‫מאי אמרת א״ניהיה קיש׳'■*■ קשיח כשרה אני אוי‪.‬זר הקושיא השני' היה‬
‫קשה בלו׳׳ז בלא הלחכונה מחי אמר' דבלא הרחשינה הייתי אימל דהקןשי'‬
‫יש לו תירן משים דהפר דבעירב הוא הפי' החדש ע*כ זה בל*ז הוא‬
‫בלו*‪ 1‬דע*כ לא ידעהמקש ן בלל מזה שק בעורב סימן התדש ולא בי*מ‬
‫עופת וא"כהבל*והיאבלו"ז‪:‬שהר׳ יש להקשות־קרשיק■ עצמו צפי לבלי‬
‫התיס'החמוש׳ המתירל לא נאמרו פרוש( שהקשו א״ב מאי דקאתר‬
‫הגמרא בסמוך א״נ נשר והח•‪ :‬רחמנא ליילובו' הא איצטרך להורת לגד‬
‫הימני טהרה ותירצו!מיהי מפרס ועזניה לבד היינו יכולים לידע טלו‬
‫כלמהשזרסקלוקחעזניה וכו' וא״■כ קושיא על כתקשן השני שהקשה‬
‫לקמן יועתא דכתב קרא נשר וכי' פמז ועוניה ה\ה ב' 'כתזנים כ״א ודו'‬
‫כ^ז היה סובר דפרס ועז‪-‬ניה דוא חד סייק בשניהם א*כ מה הקשה‬
‫המקש ! נשר ל״ל דילמא מכעיא נשר לכודת לנו סימני ניהרה כקושית־‬
‫קתוס'ועיין פקיקון דיונה שכררישגי׳כבקושיא זג ותירצו בדוחק וא*ל‬
‫דילתא היה סונר המקשן השני שלעוצס יש סי' א׳ נשנ׳הס והפיח; ה״א‬
‫שיש בשרהכזהוא סימן המחודש'א"כ פריך שפ׳רנשר ל*ל שהר' מהרם‬
‫זעזניה וי״ט עופת מה שכס מחולקים מתורים נדע כל כסימטם שהדי‬
‫ני*ט עופת המה בחשי' מתורים כסימן החדש נדע הי' סתרש ותה שפרם‬
‫זעזגיה ^וק׳ט׳סיתניינדע נ׳פימנ׳׳ויז׳יב נדע כל ד׳ נז־מנ׳׳ומה שסמט‬
‫התום׳ ממהשפרש ועיטה חלוקים מתורים ובו' ולאי כתבו כמו ' שהתכנז‬
‫משום ק‪:‬מה כות?>' לני האמת שכפרס ועזניה אית בבל א' סי' אחד‬
‫אכל אנו כאני לתת כתנת תתקשן שני ואיה מתות קושיא היףקזן דוסה‬
‫זה אינו‪.‬דא*ש יהיהקשה איך הקפה המקש! השנ י שוב■שנית מהלי כ״ד‬
‫עועת אלא ע״ב דלא ידע מסי׳ החדש א*כ הדראקושית סקיקיק ליונה‬
‫לזייכתי' כלו׳יז היימי אומר תית הגון עלקושיא קז*י ולעולם סמקשןלא‬
‫לא יוע ממי׳ התדש רק שסבר שבל ה׳׳ד סימני׳ המה סדרא כי*ט עופע‬
‫ו>ץתחלכי' דהיינו פיש מהם אלי נ' סימני' אצבע ואינו דורס וזקק יכת!‬
‫מהם אצבע ואיני דורם וקירקכן ^ש מהם צוינו לירם וזפק זקירקק‬
‫!מתחלפיס ‪ p‬כי׳׳ב ^יו פי' וא*כ שפירהקשה נ«י ל״לע־תאי אמרת אי!•‬
‫נדע‬
‫>!' ‪ t b6‬נ״גי שיאנים ו<הריש להיינו ‪tr.c3 5‬מהולש שיבינו כי״ט‬
‫עופת ועור חחר עת! הזח טהור וזה נא התורה להורות ל‪ ■>1‬כמה שבתנו‬
‫עו‪.‬רכ לויירק דיוק זה »׳; ‪ f j‬דאה לא כחיה החדה ר^היי׳ט עופות כל♦‬
‫עורה ה*ח לחומרא ד! שה^ית[ החלש >יי מוהר של אם ב'‪.‬כ׳זגג ים‪-‬עמו‬
‫לחרורא כנ״ל ע*נ באם הת»ה להורות לס דיוק מעורכ שדקא כ״כ‬
‫גימניהאלו הס׳טיזאיש אכל כהי‪ !;:‬החדשוא^ר עמו לכד‪.‬טהור אכל מימ‬
‫ניג כימגיש שי; כיי^ע עושת תיית טמא שוה לא כא לגי להורת דוק‬
‫עורב וא״ב לתה חור האקשי; ‪ jm i‬עצתו לסתור קיישיתו ה׳א שכדי לא■‬
‫ידע עדיין מתיייז של פרס ! !זני‪/‬ליזל והקושי' זו סיא‪ .‬עצומה ‪ :‬ולפו«‬
‫יהיעא אמרתי שהקיי]‪,‬יין ליונה הרגיש ‪ p;p‬כזה ושיש ראיתי שלא זו הדרן‬
‫ולא העיר כיה נניו והביו ולא ידע על נימוקו אקי אין הענא' לכתיכ‬
‫סתירת דבריו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫א ל א צדיכי׳ א‪,‬ו לתיז כך דהמקשן הוכרח להורת שכג' סימניה‬
‫נשר רק שעריך מ־׳ב מיעניש משיש שהיה יודע מלימוד‬
‫^ גי עירכ נתיב למינו כת"ש התוס’ וא*כ קשה לו כאש כא הלימור של‬
‫עורב דק להורותלנו• שהב־׳י היורש אף עש אתר עת! כשר‪-‬א׳יה ל*ל למינ‪1‬‬
‫ןנמ«; ■‪>.‬״כ שיש לו• נס כ' כימני' טריפה אלא שלמי» נא לנזלהורת שלא<‬
‫>לתר מי׳׳טעיפתיע׳׳ה כינ^ח המקש! להניח קושי' הראשונה שפיה‬
‫קשה לו• דאס נא להורת על הי׳ התדס שמותר עש א' ל*ל‪ ,‬למינו אלא‬
‫לזירת שלא נלמד מ׳'ע עופה ע*ה הוכלש רק לס׳קשות שנלמור מ״ג‬
‫ס‪-‬מני עיינ י ק שקשה שלב״ז לפנית ‪0‬מקש< מ‪:‬יה לט עורב נאעת‪.‬‬
‫שהשי‪):‬ן החרש יוותר חף עם פיתן אחד !עיקר קזשיתו מלמינו שמורת‬
‫על פימניס שהוא טמא א''כ •לייה אמר ה׳גקשן כלשונו ונילף מעורכ‬
‫שי״׳ ״׳‪,‬תני׳טמא סל! העורג איס מורה לנו לימוד יה ‪ p‬למיני מורס‬
‫לק יה ה־ה לו ^מר כלשונו ונילף תליזינ״ו אלא• ע׳יא אין יה קושי' כ*כ‬
‫ןו>ילף מעורב‪ .‬ביישו היינו מלעינ"! דכת*כ נכי עורב לאס אמר ונילף‬
‫יולמיס לא הייתי יודע מאמה לעינו דגכמה»נופע כתיב למינו !‬
‫ר א ת ל י שדה יהי' המשך שני כליבורי' ה ס' דכתחלה מקשה‬
‫התוס' עלהמקשן ומיהי קשה ו ט' ותורצו ‪*’ 1‬ל‬
‫ו ט' וקשה להס קושפם ע*ז רא^ב דידע הננקש;‪ .‬שיש סי' חלש עה■ שאיט‬
‫‪5‬כל ׳"ע עונת לתה נתן מקוס לפתור קישיפו כ״א כנ*ל נא‪1‬לך ; ומאי‬
‫אמרתי דידע מהלימודשל לשינו דננבעורב ‪!1‬ה הוכרח ל ‪p‬שות שנילף■‬
‫רקמ׳׳כ פיתני' קקה ‪*6‬כ איך אמר נלשוט ונילף מעורב פכי הל^יל‬
‫ןנילן חלמיט לזה תירצו ופתנו כדיבור קטן תשיכתו בצירו רכאמת הד‬
‫מצי׳ למימר צמ׳ט ל״ל ולא נתט כלשונו והוה מצי לשנוי כמו נוינזד‬
‫‪iB‬־‪:‬׳>‪ 0iSn1‬שזב אינו חוזר על כתרצן רק על במקשן ‪p‬שיי ‪>'i‬ו אלא‪.‬‬
‫ש)א יוצרכו התוה' לתת זה‪.‬תשו ‪5‬דלא ־ המת״ולעמאיזהלתינ״ו מחני‬
‫גציתול‪ -‬כך אט צריכל ליישב דנלי התוס׳ דאל״כ לא יעלה תילן !׳' ‘ל‪,‬‬
‫מ;ח קושיתינו העצומה ראם ידע כתרצן שיש נזי' חדש לא היה לו ליתן‬
‫•לסתור קישיתו הרא‪:‬ונה אלא מוכרחיס אנו לומר שעיקר קוש יתו מלמיט‬
‫אלת דחמתהמ״ל לעיט ל ’לארקשש ע׳יו דהדרא קושי' התוה׳פ״א‬
‫לדובתא שהיה לי להתרצן ליית ע‪ 1‬קושי' >ש׳יא משוט דפוס י״ט עופש ‪' 3‬‬
‫גתוכי׳כא־ז ותן לללזור מהם תאי אמרת דעדיפא מתרץ הא פינת ‪cfo‬‬
‫שתייןשל א״כעורפ ל״ל הוא תית מספיק אכל היה לו להתרצן ליפן על‬
‫לבו ‪r‬׳ ‪ rP‬עדיין קיש׳׳ שניהשל ונילף מעניכ דהיינז‪-‬מלמינו‪ .‬דעורכקןזו‬
‫שכיאלניוא׳יכ היה לו להקדים לפיז דא ’־א‪-.‬ללנדד מי״ע עיפתשאסוריס‬
‫נ*> פייי‪.‬נים משוס דה י ׳*ע כתובי' כ״א‪ .‬ויז״ב טה תייתרכתרצן סה‬
‫שלא כיה מקים לקושי' שטה פל ונילן‪ .‬מעירנ רא״כ פיה קשא למינו ל׳׳ל‬
‫דכיה עירב ולתינז שני כה‪-‬יבי' הכ׳׳אואין לל־עודתכם דמט סימנים‬
‫*וייא דעדשיו זתירן לו א*‪ :‬עורב לייל!לא גלם לי ש״בנתוכים אין‬
‫מלמדין נניי‪.‬ח מזה שאין עורב !לונינו ב' כתוכים כ׳יא רק■שעירב כא•‬
‫ללחדיט שהםימן החדש צ‪,‬ף עם אחד נכדו כשר ולמינו בא להורת על שני‬
‫סימנים אחרים שכם טמאים ונו;ל ללנטד מהם אכל אם גילה ל! פתיצן‬
‫ן!י>ף שאין צריך לימוד צסהיר שלא נליטד מי״ס שיפת דהוי‪ .‬ל כפופי'‬
‫כא‪,-‬ל ע׳׳ה גא כיה יוקים לקישי' השניה ינילק<)זעורכ ומכת זה מוכרת‬
‫)טווח ל ’‪1‬צ‪1‬א עוד תיח על ונילף תעזרכ ‪ d v‬ל*ל ‪ :‬ונראה ‪ 4‬שכזה‬
‫יעלי כ״שך זכרי החופ׳ממש בכתיד ופרח שצתחלס תירצו מהש‪5‬א המיה‬
‫לו שיי׳ט כתוכי' כ*א משוס דעדיפא‪.‬משני ולזה כתבו כלשינסישוב ומיהו‬
‫קדה ולא פתי׳ וקקה כפשוטה שעדיין לא הונח להם קושי' ה׳׳א דת״מהיה‬
‫לתרצן לחרץ י״ט כתובי' כ״א מאי אמרת מאי נייתר אניד לך שנייתר‬
‫שהיי קבה על המקשין הלא כבר תירצו לי • קושי' זו אלא ע"כ וי״ל ‪-‬שייע‬
‫כ״קשון משינון המחודש ח''כ קשה קישתיניהעצומה אלא ע*ה כקושית ‪I‬‬
‫ני‪-‬י'דן חדןו למינו וא*כ הזרא קושי׳ ראשונה לרדשתי׳עה׳׳אבלויז ‪I‬‬
‫^ ׳ ^ י ^ ענשיו אני תקשה קישיא חדשה׳ דלפירן הילוה׳שתי^צן‬
‫שהמקשהידע מפי' החדש שהינו חוזר כי״ט עיפת א^כ‬ ‫"**‬
‫קשה על התקשן האחרון שהקשה בעמיר ב' ?גמרא טעעאויכפוכ רחמנא‬
‫נדר !פו' כוי לי כרס ועיניה כ׳׳כ וחתרצו לו'משוס דאי' בהא ליתא ■נמא‬
‫)ז‪.‬אי^שה ®כ מכדיך ’ר עופת נינהי זט' ע*כ ידע התירן‪*.‬שפית!‬
‫תחיזש שאל*נ לא היה כמקשכ של וני לן‪ .‬עי׳׳ט מקשה מישית ®{ומק‬
 ‫^ סף‬ ‫טההף! חולץ‬
‫יתרון לצשד לזה נתנו וקכטי כאן לגקוה הדינור שלאחריו להורת‬
‫שלעולם הוא י כוי להורת על כו׳ימאי אמרת על כו׳ תיג' אייך הא תינת‬
‫נאם פוה;וה‪.‬הל"למאכל ז ’אוא׳״כ היה קשה מפרכז ועזניה אנ׳יכזם‬
‫ק״נלה לנד •זא״ב יפה כפנו התום' והדנרים אלו טינים ויפים וכרורים‬
‫לתנין ודוק ;‬
‫ב ד ״ ה מ א י ס פ ק י י ת ו מ׳ כדףס״ב ע*נ כתום׳ ויש‬
‫לדקדק מתוךנך וכו'‪ :‬חני מקשה‬ ‫’‬
‫צגצ״ל לתום*■ להוכיח דקויקכן הוא סי' החיש דיציגא לעולם זפק או אצכע‬
‫יתירה הוא הפי' החדש־ ויהי העצין כך דלשרכ יש איזה'שני סימני' שיהיו‬
‫אנל לא הגיח׳ החדש‪.‬ולא קורקנן נקלף וזהי העי' שלקורקנן הוא התיוק‬
‫צגיש יתרון לי״ט שפת על עוז־כ ויהי׳קולקקנכלי׳׳טעופת ז עוינ'‬
‫הימני' מה שיש כעורב והתה ד״וג או אינו חים ואצנע ואי״כ יהי' המיתי‬
‫החדש ז;^ק‪ .‬אז שיש כעור‪ 3‬כ' סיאנן' אינו דורם תיפק וא"נ יהי' סי'התיש‬
‫אצכת וסי' הקורקב( הוא הי׳ אנוסיף שיש לי*ט עופת משא״ב כעורב ‪:‬‬
‫ו‪"8‬ת ספיקות כוודאי אלו היה להם ג'הימני'א ‪T‬ים א?< שלא היה קורקבן‬
‫נקלף ה!ה נשיים שבודאי רמי׳ החדש כהיום ני; ג' הסיזגני׳וכן א*א אם‬
‫היה להם ג‪1‬וד נ׳ סיתהי' נוסיף על הספק ויהי! הסי' החדש *יניהם א״צ‬
‫איה כשר אפ^לו כלא קורקכ! נקלף וכן אפי׳ יהי׳ נ׳ סימני' נלא סי׳כחדש‬
‫א*ח דכייצו נ׳‪-‬סיחני' מה שיש נצורג א"כ אף שהיה קויקכן נקלף היה‬
‫א‪15‬ר שצגא יגי"צ‪ 1‬עיפת הס וכן אס היה להט עוד רק פי׳ א' נוסיף על‬
‫המפק א״א וא*כ אף שלא יהי' קורקבן נקלף כשל דא״כלא יהי׳ לו לק‬
‫©׳ א׳ ואין לחוש לפרס ועוניה וכויואי היה כשר יזת״נ אנל יש לומר שלא‬
‫היה להס שום סי׳ טהרה יג׳׳נ םימני׳שהם כנונן דהיינו אצבע זפק וקורקגן‬
‫לק הקורקב! נזה היה הסצק שלהם כאם היה נקלףא*כ הי ‘ כודאי כשירה‬
‫!מדאי אינם דורסי׳ דמאי היה לי להיות דח״א תי״ט עוצת היי יש להם‬
‫עיד כי סיתניס ועורכא״א להיות שהרי יש להם קורקכן נקלת וכעורב‬
‫אין סי' נקלף ותפיס ועזניה ‪7‬איכא למיהש‪:‬יש להם סי' אהד מ"מ אי!‬
‫לחוש שהרי לא שפית נישוג ; וא"כ נוכל לומר שלעולם סי' קילקנךהוא‬
‫‪to‬׳ הישןיזמנ*ל להתוס' להוכיח שהוא סי' החדש ופן אם כימני עורב‬
‫המהיבפי' הלי^׳ם שהציאו התום' מעל״ל ד״ה מצני שיש להם זפק‬
‫שסמציעורכ הס אצצע וזפק מ*מ ׳*ל שהקורקכן הוא סי' הי‪.‬ש! הלוסיף‬
‫על עורב ואינו דורם הוא הסי' החדש והיהספיק! שלח' עועת שלא הים‬
‫להם י ק סי' של קירקכן ונו היה גגסופקים אם נקלף ותם היה נקלף היה‬
‫כשר לודאי כאשר כתכתי לעיל נדרך אם היה סימני עורב איני יורם‬
‫וזכק או איגז דולםואצכע כן יהי׳ג״כ לצי' ריפ*ם * כלו׳׳ז ה״א תית‬
‫על קושיי' זו שהחום' יפה הוכיחו שע''כ הקייקנן מא כי' החדש דאל״ה‬
‫אלא צקושיתעו וא״כ ע"כ היינו מזכיחי' לזמר ש״ת סכיקומהיה להה‬
‫י ק כי' קורקכןלכד כאשר כתנע וא*כ ‪5‬יה קשה לוגה היה נגסופלף' אף‬
‫אסהיסקורקנן נקלף מ"מ היה לחוש לסנונת לכנה דג"כ קולקצן נקלף‬
‫וא״ת הלא התוס׳לעיל מעל״י י״ה תפלי שיש להם זפק כנר תירצו כסופ ׳‬
‫יחיזלישע״כ הקויקנן של הינונית איני נחשכ לר״א לקורקכן איןזה סתיר׳‬
‫שכאשר נוכיח כסיף דכרינז שע*כ דנרי התום' אינט כפי הבנת הפשוטה‬
‫שיעלה התייז שלהם אלינא דכ״ע אלא ע *כ לא כאלי התייז שלהסי אלא‬
‫לפי' הפשוטה של הגמ׳אבל לפי' רינ״ם ע*כ התיר ז דלעיל נשחר נלא״ה‬
‫כאשר נוכיח וא''כ ממילא נסתר התייז דלעיל ; אכל פרשיו אני מקשה‬
‫קישי' אחי־ת נתוים' לעיל תעל״ד כד*ה ק »י שיש להם זפק שפתנו‬
‫כר‪,‬מצע הדינור וא׳ית דלעיל משמע דסי׳ ה״דלא הדי כסלהו וכו׳‬
‫ונכמיךפסקדהלכה כר"א ומשמע להלכה כר' הי׳א י כו' אצי ייקשהמה‬
‫יש לז וא*ת זה קישור עס צג״ש לעיל מני' הלא סא״א <ה קושי* על פשט‬
‫אן‪'3",‬רי פי׳ריב״ם צ‪*6‬זצלא ההויז קישי'ה*א שתים'‬ ‫הלכה !‬
‫צגופרחה תחלה להקדיר שפי׳ ריב׳׳ם היא נסתי לכך לא יוכנ להקשות‬
‫קא״ת אכל כלו״זשאם לא כתרו תחלה לכרי ריכ״ם לאיהיהייקשה צקוש^‬
‫הא״ת זהנלי״ו זה שאני אומר יהי' היישך כדברי תוכ' שהתוספת עצתם‬
‫יאמרו כפירוש ויתרלז לתה לא הקשי קושיתס כלו*ז ולמה המתינו עד‬
‫שסתרי מחילה פי׳ ריכ״ם ;‬
‫אנו להאריך נזה שכל דכרי התו׳יהי׳על נכונם מתחלה‬
‫ועד סופם ‪ :‬שהיי יש להקשות מאי הקשו התו' וא״ת‬
‫לכסמון־ &םק הלכה כר״א ויגשת׳ דהלכ׳כר״ח דאצגר עוףהכאנ&יגין א'‬
‫טהור ■ופו'ואסיקנא לדידי' דחד לא משפחת אלא כפרס ועזציה; וא*כ קשי*‬
‫הלכתאאהלכתא מאי קישי' דלשלם אימא לך שהלכה כר״א ובאיי?‬
‫יגשכחת כולו סיצגני טהרה כע‪ 1‬רנ ומיצו ; ומאי אגירת א*כ לגגה פסקי‬
‫הלכה כר״חלעיף הנא כסי' א' שהוא טהור ז״א ק!שי' דנשלמא אם היה‬
‫קושי' המקשן דלעיל שהקשה על ר״ק כדף ס״א ע"כ טיעמא דכתב רחמנא‬
‫נשל זכז׳ הוה‪.‬פרס ועיניה כ׳׳כ הככ״א וכו' הא אינח כאס היה המקשן‬
‫היה נא כקושיותו לכתיר את דנרי ר״ח כקושי' זו‪1‬מלח קישי' ‪ 11‬היכרח‬
‫ר״ח לתת ולתקן יסוד דינו מכה התייז שיש רי' חדש וא"כ עכשיו ינכל‬
‫הי פור שאם הלכה צר"א א''כ ליתא סי' חדש נפרש' ועזני׳ א״כ ממילא‬
‫נפל הכני] יינו של ר״ק וא^כ יהי׳קשה תלמא אהלכתא אכל לפי מכת‬
‫אוהל‬
‫לפי■ ה^»ינ‬ ‫קישיי(‬ ‫»‪.‬ד‪ 1.‬כל ד' סייינ׳' טהיה כיןושיא' המוש^‬
‫!' ה״ה קיועיס נייט עיפת וע״כ אינ‪ 6‬ממחיפים‪1‬ע^נ הוכליט ?תוסיפיג‬
‫‪ p ;i‬מלא פלס ועיניה נדע כל ה״׳ד סיייג!' מה שאמה אלוקיה טתילים■‬
‫אהל לפי מנת המק‪ !.;:‬אין זה קושיא שהרי האקשן הכי! שיד פימני©‬
‫כורא בי״כ עופת זח״כ מתללפ׳יש י''נ כעאיני ‪1‬א"כ במה שהם חלוקיה‬
‫'הי״ט ננילוקים נ־ע כל ה״ד סימנה וע*כ יפה כקשה המקש! ה״ני נהל‬
‫ליל אן* שהיה סונר שנפרס ועזניה סי' יא' נהניהס עד שמילז לז זאיתא‪.‬‬
‫>הא נ׳תק בהח מיתילא הוניז מקושיא השניה אכדי כיד עופאעי שנילה‬
‫לו התלצן מסי‪,‬מן ההדש פן הוא כאמת ונכון זדויק י אכל עכשיו קשה‬
‫קזשיאנו ההויזקושיא השניה דמימהיה לו'להאקשן לידא סימן התלש א;יג‬
‫‪-‬קשית אתיע' נדיכור היכ דיה מה האר דאיכ לא הקשה התקשן הראש('‪,‬‬
‫גלוס והמקשן השני והוא ראה והוא ילע המקשןהא׳אלא ע"כ אהויז קושיא‪:‬‬
‫קשה נלו״ו ואיכ הונה ללו לעו^ר אהויי קושי' הא' מאי אמלא יאיב קשה‬
‫כרמז קוש׳א ה׳־נ אני א\אר שכלו׳׳ז כוא‪* 1‬כ קשה מאי אמדת שנלוו איני■‬
‫קושיא שה״תי ■אותר שגתו׳־כ יש הסי' האדש דא*כ הדרא קושיא הקדי'‬
‫‪ -‬לדוכאי אלא ע״כ ננלתיר הוא נלו״ו ודוק היטיג כי נכק ה\ת '‬
‫מנשיו אני מקשה ׳ליגה לא ישמו התוס׳ נמשלה כד״ה כלי■‬
‫י עוף הדולם שאיין כאן‪.‬מקועו שלפגא כי! כדכיקיה כצלכה זז‬
‫ימהלז׳קישור ע ‪ 6‬הדיכול שלפגיזנלו״יז היית' אומל שאוה' נתקומם‬
‫דברו ששיגי' לדיכול הק דש שהרי יש לדקדק נמה תגזזלקיא האזספא‬
‫והלשיי נדיכור הקודם תאתיל מה נשי אייהי ■ שהיי עיכ נם כרש״ז‬
‫צריכים אנו לומר כלנרי כתום' שהרי רש״י כר״כ והאי אף לת מילהאלא‬
‫מי! נשר קשהיממינ מאי סינר רשי׳ אס סוכר‪ .‬שכא® אינו יהע שאינו‬
‫מגן נשר אף שיק לו כל כייגני טומאה הוא טאור ולא נא הכאוצ לרפות‬
‫‪5‬נשר אלא כאס הוא מין לשל אכל נעוף הנא כםיתן אמל אף שהוא מינו‬
‫לא תלנינן דדוקא נשר דלית ליה כלל לא תאכל כשהוא רומה לז דיקא‬
‫שהוא מין נשר אכל עוף הנא נ סי׳ א׳ ‪ ,‬כשי אף שהוא מיז פיס ע״נ זי׳א‬
‫שמרי צתכלא דףס ’ נ פירש''י היה נקי נפרס ועזניהט׳ ה סו א ב ל אם‬
‫שתו ערם חיישינן‪,‬שמא מינו הוא אף שאי נו חמה ע״ש‪1‬א״כ מהיפים‬
‫חילוק ניןעמ<‪ ,‬כנא נסי' א'ונין ■עיף הכא נלא סימן כלל דאם הוא‪,‬תינו‬
‫חיישינן' לי' אף כפים ואם לא תינו לא ה״שינן אף כנשר אלא ע^ב יש‬
‫לפרש שלש^׳י*לא נא אלא לתרן קכלתינו שאין‪-‬יק כ^ד עופת טמאים‬
‫ז‪1‬א'יותר‪,‬וא*כ ליל ליטת ע‪ 1‬־ כאס הוא מין אחר א"כ יתיספו תין על‬
‫כ^ד!יהי' כ״׳ה ע״כ כתג רש׳׳י שינ׳׳כ נאמת לא נמצא יותר מכ׳׳ד ותה‬
‫שנמצא ע ’צ הוא מין נשד משא״כ כשף כשאי עיפת‪ ) ,‬ועיייובקלי׳‬
‫שהיה ג״כ ננוך כ(ה ולא ירד לעימקא וא״צאף לד כרי תוש' צליהי' אנו‬
‫לומר כן שכתפנו שע״י כ״ד אלרכ‪/‬סימגהה נוכל להכיר כל הטיגא שכעוצם‬
‫‪ 1‬כו׳ ושציר קא חרכי אפי'שאר מינם אע״פ שאיןמיןנשר ועכ׳א צ׳יא לקרה‬
‫אל השצל שע׳׳נ אין לגי ן נעולס אס לא שיהיה לו'ריגיז! או נמראה או‬
‫נסימלים לנשר‪.‬ועיי נכיר כל מינוא! שיהי׳לוחה לפרס וע׳׳י צכיר כל מען‬
‫וכן כ‪1‬לס‪1‬א*כ מהזגחולקים התום' על רשיי ‪ :‬אלא ע"כ צריכיס אג‪1‬‬
‫לומר שכאוס' המה מחולקים עם רש"׳ לדינא נוה ישי* הנירא ליה שזה‬
‫>היה תיליק נין נ‪.‬שר לשאר עופת שכשאי אש יש להם סימן צ״ל עכ*פ‬
‫שיהיה דוקא באם שהוא יודע נ כיוי' ליגשל שהוא פייס הוא אסייר או שהוא‬
‫'‪1‬דע^וו‪7‬א> ששמו‪.‬פרם אף שאינו דימה לו כלגראה חיישינן דילתא מינו אבל‬
‫אם היה יוצע שז? עוף אינו פרס כעצמו‪.‬ונש אי[ שתי ‪ ■p‬אלא שהוא דיתה‬
‫‪ i‬קצת ניגין יגותר כי כן משמע יגלשו; יש*׳ לקמן ובזה רינה לצו התויה‬
‫בנשר שאף נאס לא יהיה כנשר כודאי ונם לא יהיה שת‪ 1‬נשי אלא שיה׳‬
‫נויני סמה קצת הוא אםור‪,‬אנל נאם נלגצא עיף אף נד' הייגציצז טומאה‬
‫ולא יהיה כלל המין ולא השם של כשי זה כשי‪ .‬דאל*צ‪ ■,‬יהיה כ׳׳ה עיפת‬
‫וזה‪ .‬סתרו התיצז' וכאכו שעי*׳ עוצה אלו הכ״ד וסימניהם נוכל להכיר כל‬
‫הטמא‪.‬אף שאתו מהם אלא ע"פ הדמיון לכד ציכל להכיר אף שאין המין‬
‫רוודאי וגם אגן לו שס וא''נ יהיה תה מועיל לו הרכיי של נשר אלא ע״ת‬
‫צ״ל מריצת נשר אף שלאהלל לא תוגין הצשי כדמיון ולא צשס י ק שיהי'‬
‫לו ד׳סימצי טונגאה ע״כ ה!א גוין נשי וטיגא רק שקשה ע״ז מאן יתיר ל;‬
‫דנ‪:‬ר‪.‬הוא‪ .‬רכוי יצא ליטא יתר מה שאי! הדמיון כ\־ נ^^ר עופת דיליגא‬
‫לא כא הנשר לרכות'כלל מה שהוא דויגה לו ש יהיה טמא דילמא כאגגת לית‬
‫שיכ טמא עיר כעולם י ק שנלמוליגתנה שע'ף הכאה כסי' א' שהיואטהור‬
‫זע"נ מנ״ל להתוס' להוכיח ׳תרק מרכוי זכשר דילמא כאינת אי! ט שום‬
‫רטי ציק‪-‬נילוי על סי'' א' שהוא כשי אלא ת״כ צריכי' אנו לוצגר שלשי(‬
‫פש״סמ‪-‬שיגע צן תדקאתי נש״ס אף כל תשמע שלרנות נא אלא שקשה‬
‫נא>גת־־ה‪1‬מלא אנ״ל אלא צא״ל עכל צנינן צר^ מתנו ללמוד נמה מציני‬
‫ייה‪.‬הוא אן* אתי כנגותי ואחי׳׳ה ממילא ידעיין הגלוייתה■שאינו דויגה לו‬
‫שהוא מותי>‪4‬ה הואשו לכתום' איואצשר לומר כן׳ שנא להורת על עצגזויז‬
‫לימוד דעונו‪.‬הלא טל עציגו קשה ל״ל לכתס הלא■טוף החרם ׳טיוא ונו‬
‫ו ע'צ הוא דורס ) כחישיא המיש״א צד״ה כל הדורס (‬ ‫^!תז׳‬
‫!א׳י׳ת ע*ג לא נא ללמד על עצמו אלא על אחרים נא ללמד עוף‬
‫» א מוי׳ א׳ הוא צמויוא״צ הדק״ליע׳׳ל להמיר צירש״י‪1‬ל‪1‬מר שע"צ‬
 ‫לד‬ ‫‪re v‬‬ ‫טפכת ח^ר־י*ן‬
‫כהני וסה כ"כ ופירש׳*׳ כזה שקושית‪ ,‬המקשן יתיה על פרה ועל עונית‬
‫שהרי רש״י כתב בלשונו א״א דהאי דאי' בפרש ליתא כחד מהנך ; וכפל‬
‫רש׳׳י עוד בלשונו‪,‬וכתב והאי' לאי' כעזניה ליתא כחד מהנך ‪ :‬וצאמת‬
‫אין לשק ‪ p "p‬סיכל זס דא״כהיהגס להש״ס לכפול בלשונו תלי פעמי'‬
‫א״א ואי' כהני ליתא כהנך וא״א דאי' בהנךליתא‪ .‬בהנך‪ ,‬ובשש' כתב רק‬
‫פ״א יא״א וחכח קושיא זו הוצרסו כתום' לפרש פי' אחר שלא יהיה קושיא‬
‫המקש! על פרם ועל עוגיה ששניהל התה ב‪:‬לל י״ע עופת וכל א' מהם‬
‫מיותר אלא פי' אחר■יש עם תום‪ '.‬שהוא יותר כליוח וכהוגן כאשר שי‪:‬‬
‫לדקדק ריקדוק גדול בנ"מ לתה התחל הג״תטעתא דנתב וכו ’ הא הזי‬
‫פוע״ז נ״כהנ״כא ל״ל דפרם הוא כ״כמכח עוני׳ אפילו בלא עוני׳ הוא‬
‫פרם ב"כ מכח׳״ט עופות כקושיא השניה מכדי כ״ו עופת וכיו' אלא‬
‫ע"כ צא״ל שכאמת מכח פיס לבד לא היה יכול המקשן לבקשות ת׳׳א‬
‫ללמדממם משום דהוה כ״כ עש י״ס עופת שהרי מי״נו עושת נוכל ללת'‬
‫שעון הבא כהי' א' הוא טמא וא*כ פרם מיותר אלא ע"כ סוה נ'^כ פרס‬
‫עס‪,‬י״ט עופת ואיןתלמדין משם שהייתי אותר שלעולם נלמד מי״ט עועת‬
‫דעוף בסי' א' טמא ח״א פרם ל״ל דה״תי אמרי יצריך פיס שלא אאנד‬
‫מעירג שאם לא כיה כתב פרס הייתי לומר )ועורג ע"כ איצטריר פרס‬
‫שיוקבה לי א"כ פרה ל״ל לכך לא היה יכול המקש! להקשות מכח ברס‬
‫לכד שהוא ב״כעם י״ט עיפת אלא ‪p p‬ה מכח עוניה ■ שהוא ב*כ עם‬
‫ילא יהיה שצריך פרם שלא אלמד מעויג )נ"מ קשה עזניה ‪ ,‬ל״ל וע״י‬
‫יתרן התרצן דלעולס אימא לך שחלתוד עוף כסי' א' טמא וצריך פרם‬
‫שלא אלמד מעורב וח״ש התורה עזניה משום י חי' בהא ליתא כהא‬
‫והייתי אומר דרך משל שהסי' שיש בעזניה הוא עדין ונו יהיה טהור‬
‫ע"כ הוצטרך התורה לכחיבנס עזניה ולזה כקשה המקשן שפיר מ‪.:‬ד׳ כ״ד‬
‫עופת פ*' דלעולסאקשה נשר ל״ל מ׳׳א דלא נילן מפיס סלא עזני׳ב״כ‬
‫כ״א מאי אמדת דצייך עזניה שלא אומר שהסימן שבעזני' סא עדיף‬
‫ויועיל לטהר לכדו תכד׳ כ״ו א״א דחר דחיכא בהנך ליכא בהנךרלא‬
‫פריו אלא אחד סי ׳ לבד פי׳ דודאי פ רס איצטרך שלא אלמד תעו רכ רק‬
‫שקשה‪ .‬לי ל״ל עיניה ת״א שלא אשכש שסית! עיניה עיין ע*כ א״א דבאי‬
‫הי' דאי' כעיניה הוא נ"כ נחל מי״ט עופת ומזה אדע שאין עיי פי' בסי׳‬
‫(ה וע״ז יתרן התרצן דלעולס לריך נשר משום דהוסםיתן הקגחו ולא אדע‬
‫חי״ע עופת כ! פירשו התום' פי' המקשה כן והוכיחו עצמם שע״כ פירש‬
‫כחקשןכן ראם הפי' כמושפיר«''י והקושיא מכדי יהיה על שניהם פרס‬
‫וע>ניה הל״לב״פ א״א דאי' כהך אלא מלשון המקשה הוכיחו שהפירוש‬
‫הוא כמו שפרשנו שאין המקשן ריצה להקשות על שניהם משום דפרס‬
‫איצטדיךשלא אלמד מעורב כנז״ל באורךוא"כ פזלה לנו בוה מה שהקשנו‬
‫מנ״ל לתו׳סנר' זו שאףשא״א ללמוד כ*ממ מ״מ בפ״ו יכולי׳לתילףכהיו'‬
‫אין ‪1‬ה קושיא רק שניישצ תחלה למה כאמת נכנם רש״י כדחוקי׳ ולפרש‬
‫שקושיא המקש! הוא על שניהם על פרס ועיניה שכל א' סוא כ״ה ותי״ט‬
‫טיפת אלא פי' כפשוט שהקישיא לא קא׳ אלא אפר מהם כלשון‪ .‬הג״ח׳‬
‫כת״ש אלא נ״ל משום ליש"׳ כבירא ליה דע"כ קושיא מכדי יווזר על‬
‫שניהם דאי אחד‪ .‬לכד קשה השניה ל״ל דא״לכת״ש דחד צרץשילם אלמד‬
‫מעורב דיש״י ה״ל שא״צ ליתוי ע״ושלאי אלתי >)עורכ לנלא׳״ה לא‬
‫אלמד מעורב משום דה!ה עורב ולמים כ"כ וא"כ כלא״ה א״אללמו־‬
‫מעורב ע*כ איצטייך יש"׳ לכנוס׳ בדקוקים ולפרש אן׳ מם שאין לשון‬
‫מובל כ"כ שהקושי' חוזר על שניהם אכל הפיס' ה״לישאין עוכב ולמינו‬
‫נ"כ כמו שנבאר וא"כ היינו יכוליס ללמוד מעור‪ :‬ולקינו שעוף הבא‬
‫ב״בסי' טריפה וא"כ צייופרס ד"מ שלא אלמד מעויב א"כ הפירוש‬
‫מתיקון ל שון הנ"מ ולא יחזיר קושי' המקש! אלאאחד י ‪.:‬‬
‫שיה יהיה כל המשך דיבר התוה* ממה שהתחילו‬ ‫ונראה‬
‫כתתלת דכריהם כדף ס״אט״ככד״ה וגי לן עד‬
‫נ‪ 1‬ו ן הדיסי שהתחלנו גו המתחיל מפני עיש להם י <פח שבתפלה נתנו‬
‫גד״ה ונילן הת״ל א"כ למינו ל״ל אף שככל תרצווה גדיביר רקודגו‬
‫טעןדפאמשני אלא שהקדימו דכר וה שהוא מקשר עם דיטר שלאחרע‬
‫שנתנו עם מנדי כ״ד עופת פי' הדחוק של רש״י ושמא יקשה לך מה‬
‫הכריח לרש״י לכנוכז כלפוקם שקשית המקשן חיזר על שניהם ‪6‬ה‬
‫הקדימו ופירשו משום שרע״י סנירא ליה דהו‪.‬ה עורב ולמינו נ״׳כ לכך‬
‫כתכו ונילןתעורכה״ה להוה מצי למיתר למינו ל״ליולכךסיימו נזכריה'‬
‫כך פי׳ קקוג' פי' שהוא‪ ,‬חוזר על תתלת הי׳בור של־ונילן דל^ פי' הקוג״‬
‫פי' דקוק משום דס״ל להוה עורב ולמינו כ"כ אכל לדידי איועויכ ^‪:‬י ס‬
‫ב״כוא״ס אין אנו צריכים לדוחקי' ולזה יסתלוהתו׳ תפלה פי׳לש״י‬
‫כמו שהגלו כמסקנת דבריהם עאין פי' הקנ׳ תתיישב שפיר ע׳״ב טוג‬
‫ויפה כפז אשר פירשנו קושית המקש! בלי רוחק ‪.‬־ אך פדיין חל עלינו‬
‫חובת הביאור דאיך יתכן פי' י שלנו לפי האמת דהה עורב ולמינו ב*נ‬
‫ואין מלמדי' יא"כ א"צ פרם שלא נלמד מעורב וע"כ צריפי' אנ\ לבוא‬
‫לפירש״י ונ״לשזה יתישב כפי׳ליכ״םיישהכיאו התוהו' בד״ה תפר שי(‬
‫להם זפק שהרי צריכי' אנו לבאר מ״ש התום' כפי' ריב״ם שגי' הג״ת‬
‫וכלא אנשי תתרותא'אוכלי' אותה מבת סהיס׳מכירים ולא מ׳׳ת׳ זפק‬
‫אלא‬ ‫■‬
‫אהל‬
‫רל הע׳לה היןושי' של החיןש! שהקש? לועמא ו מ‪ h m 3‬גשר ‪f>3 fts‬‬
‫חל^ו לודרכי( כ‪ 6‬לההזיין היי( של)‪1‬ון<‬ ‫‪1‬ק‪ 1‬־׳' וו ‪:‬פתנר וינ‪ 1‬של‬
‫‪ f<33‬כ״י' ה' שיהי' כשי רק שהקשה על ר״יזלמה לך להודית הדי[ זה‬
‫יוכח ד מי רתיעיו נשר הלי‪ f‬וזן■ נל‪ 6‬גשי היה מוכת זין <ה שהרי פרס‬
‫ועזגי׳ הס כ' כתיכי' וע״ו יהיז לי ר״יו שיש פי' חדש ו^ו"כ ‪6‬ך שיהי'‬
‫כחייז זה נהצר חכח שהל‪:‬ה כר״^ו מ״ת לדיני( לי( ייה׳' קשי‪ .‬מילי דלעולס‬
‫יהי׳ הרין >‪.‬ני‪.‬ת שעון הכת בהי '!(' גוהור ויו"כ לת יה!' סשה הלכיגא‬
‫‪5‬הל;תא ; תלאצא׳׳׳ל שחיה'סגיראלי' עיוןקשן שהקנוה גיע*!א יכמג‬
‫רחמנא נשר נא להקשזת על נון הדק שאינו אז(מ אלא ס״לדעזן‪ :‬הכא‬
‫נבי׳יא' סמא משוסשאס יהי' נשר מואר נתורל א*כ הדיא כל הקושי'‬
‫דלעיל לדונתי וני לן ״'*טעונא אז (גילן חשורכ > א א״כ עורה דכת נ‬
‫ירזמנאל׳׳לא^רישל״ל אני אומד עיכקושית יתור אינו קישי' דהא אף‬
‫לר״א ‪*1‬כ קשה קישית ותיל נשי ל״ל שארי כאס ואויני' ב*כ כ׳׳ל( אלא‬
‫^ר*כ קישית היאיר איל' קושי' א״כ אנ״ל דעיוף הגא ככי' א' שה(א‬
‫טהור דילמא הוא גימא ואף נ׳יב סימני' טמא וגילן מעירג מ*א עורג‬
‫וכתב רחמנא ל״ל יקשה ולטעמיך נ שי ל״ל יע״ז יתיז לו התרצן דלעולס‬
‫הדין אמאועוף כסי' א' צזהור משום דמעורכא׳׳א לחילן וא״כז יה(׳‬
‫קשה יתור פרס ל׳׳ל ת״א ולטעמיך נשר ל״ל משיג לו דלריך »ש ום סי'‬
‫החדש ; ‪ 1‬א''כ יפה הקשו התיס' באם מיהיל היסוד שאין סי׳יזוש נפרס‬
‫ועוני' א*כ יונו׳לא נפלהכני! של ר' תייא זלעזלס אימא לךדנילף מעורה‬
‫מ״א פרה ל״ל אני מקשה ולטעמיך נשי ל״ל וא"ד יפה הקשו התום'‬
‫דא"כ יהי' קשה הלכתא אכלכתא להרי באם שאין סי' חדש נפרם א"כ‬
‫נטל הריןשל ר״ח ; אכל קשה ע״ו דע*כ תוכא שאין התקשן בא לסתור‬
‫הדין רק שבא להקשות על לשונו■ למה לא קיצר ולמד בלא נשר דאל׳׳ה‬
‫אלא היה קושיתו כתו שאונרנו דמקשה על יתור דנשר ל״ל הלא זה אינו‬
‫י}ישי' שהרי מ״ח אצרך ישי דאל״ב לא היה לי ליינוד על עון הנא ב״י‬
‫סימני גיימאה שיפי' טמא דילמא אימא שכל עיפת הטמאים הנוכרים‬
‫בתורה המה י ק מדתהכתיכ דמהיכי תית׳ שעוף שלא מכר בתורה שירי'‬
‫אסור דאם תרצה לליגוד במה מצינו מי״ט עופת א״ר יהי' קשה עורב‬
‫ל״ל אלא ע*כ י״ט הוא וזרת הכתוב ואם תרצו ללמוד כתה מציגו מעורה‬
‫א"כ אימא לך ערס ל״ל ע״ר עורב נורת הכתוב וא*ת ללמוד מפלס‬
‫אני אימא לך עזני' ל״ל דהו* הרם ועז ני' כ"כ הככ״א אלא ע*כ נם פרס‬
‫ועיני' נ"כ נורת הכתוב ו א״כי הי' כל ע!פת נזלת הכת!כ שאל! לכדס‬
‫הם אשורים אבל שאר עופת אן ב״ד סימל׳ טומאה כשרים לכן הוצרך‬
‫גשי ללמוד תמנו גני[ אב מה נשי מיוחד שיש לו ל' סימני טומאה א״ה‬
‫טון שיש לו ד' סימני טומאה טמא וכן תשמע לעיל בתחלת השיטה‬
‫א^ הל לא בא לרכות אלא מין נשר משמע‬ ‫מלשון רש״י שכתב וז״ל‬
‫שצריך נשר לרבות וללמד תמנו שעוף כ״ד סימני טומאה טמא וא"כ קשה‬
‫מאי הקשה המקשן טעמא דכתי רחמנא נשר הלא צריך נשל כת״ש דילא‬
‫ע"כ צריך אני לומר שהמק;; לא נא להקשות על הלן כיי! שכתבתי אלא‬
‫על הלשון שאמר ר״ח לשונו עון הבא כסי׳ א' טמא נשר דלית לי' כלל‬
‫לא תא^ הא דאית לי' חד תיכול יתשנזע מלשונו דגמי להכי כתבי‬
‫רחמנא ללמוד תמנו הדיו‪.‬ק דדוקא נשר דלית לי' כלל לא תיכול הא עין‬
‫גסי׳א' גשר הלא דכר וה שעוןהבא בהי׳א' ״כשל אין אנו צריס' לימוד‬
‫של נשר לוה אלא ללימוד אחר צריך נשר כמ״ש ולזה יתרן לו התדצן שיפה‬
‫י“י‪.‬מר בלשום שצריך לימודשל נשר לעוף כהי׳ א׳ יישום שיש סי' חדש‬
‫נא*כ הדלא קושי ן לדוכת׳ מה הקשו התום׳ הלכהא אהלכתא ודוק ־ אלא‬
‫ע״כאא״ל דלעולם התוס'מיכיחי' שפיר המקשזע״כבא בקישיתו‬
‫לסתור■הדין מכח נשר שמיותר לנמר׳ כמ״ש מ״לז לז׳׳ב יהי' קשה שהרי‬
‫אריך נשר ללמד ממנו שעוף כ״ד סי״ני' טימאה שהוא טמא שהרי מפלס‬
‫לא מצינו למילן תאיה שהוא ב״׳ה הככ״א ז״א שתום׳ סוגד׳ הסכדא‬
‫שאן כמה מצינו לא מציגו למילן מסח שני כתובי' מ"מ ק״ו צוכל ללמוד‬
‫מה אס בסי' א׳ טמא תנ״ש כשלא יהי' לו כלל שום סי' מכ״ש שהיא‬
‫טתאוא״נ איןאוני צריכי׳לימד של נשר לזה וא״כע״ב מיותר נשר והקשה‬
‫המקשן על הדין י אך קשה ע״ז תנ״ל להתוש' סכרא זו שאף כמקום‬
‫שא״א ללמוד נמ״ת מכ*מ ניכל לליטד כק״ז דילמא הסברא היא כמ״ש‬
‫התיס' כדף ס' ט״ב כל״ה מכל• שבמקום שאי אפשר ללמוד כמה מצינו‬
‫א״א ללמוד נמי כק״ו וא"כ ע*כ לא יהי׳ נשר מיותר וא״ר מנ׳׳ל להתוס׳‬
‫אלא ע״כצא״לשיש להתוש' על הברא וו‬ ‫להקשות הלכתא אהלכתא‬
‫הוכחה נדולה יע״ת שהרי יש לדקדק מ״ש כתוש' בד״ה תכד• כ״ד עובת‬
‫טמאים וכו' וא׳יא דאיתא בהאי כפרם ליתא כשד והא ראי' כעזני' נמי‬
‫ליתא במי וכו׳ וסיימו בתום' דכריהס כך פי' הקונ' ‪ :‬יש לדקדק לחה‬
‫לא הסתילו התום' דכריהס מכדי כ״ל עופת פי' הקוג' כדרכם תמיד‬
‫להתחיל פי' הקונ'וכאן יסיימו דכדהס כךפי׳הקינ׳לולא שיש עוי לדקדק‬
‫מ׳׳ש התום׳ בדיבור קטן שלפניו זנילן‪ .‬מעירכ המ׳׳ל א"כ למינו ל״ל הלא‬
‫כבר תירצו התום' זה לעיל כדיבור שלפניו לעדיפא משני ;‬
‫אלא נ״ל תוכן הלכה ותום' אלו שהתוס' אינם מפרשים כקישיא הנ׳׳מ‬
‫מה שהקשה המקש; מכרי כ״ד עופת א״א דחד דאיכא כהנך ליכא‬
 ‫יו ס ף‬ ‫כיסכת חורין‬
‫עמ*» יא״כ יעלק קז*י* מו ק' ‪ 5‬הונןוב‪ 1‬ה*הי' דגרי‪.‬תופ'תקישי*ן‬
‫שכלו״ו בלא שהביאו המייש' לסרי ריב״ם וכתרו חיתם לא סיה מקוה נתיס'‬
‫לבקושות הלכתא אסל כפא דהייפ׳ אומר וע*כ‪.‬אץ המקש! פריך לשתול‬
‫יק ששמכו עלשסיס מכירו אלא ע ’ כ צח״ל שהוקפה לפו' דע״כ >י‪ 0‬לסם ‪ .‬הדין טל ר׳ ח״א משוס יעייכצריך נשר שלה איחר אכי׳עוף י"‪.‬ז סימני‬
‫טומאהשהור מ״א חה אלמד מק*ו רא יע"כ סמקש! צא ס״ל סכדת‪f P‬‬
‫ונלו״ז הויתי אומר טפי' ריב״ם אמת וה״ב ע*כ נס הלשין של המקש!‬
‫ג^ב עולה יפה פתמקשן לא תקשה ילא על א' מפיס או עוני׳ וא"כ ע״;‬
‫ס״ל דאין סירת סקי^ו סברא כאשר מבוארבאירך יאיש ע*כ קיש׳ת‬
‫*מקשן אין לספור הליןשל ר״ח וא*כ לא היה מקום לקושי' תיש' אכל‬
‫ע*כ‪,‬ממיצא‬ ‫סכשיו נת*‪3‬מו הפוס' שספרו תחלה וברי ר*כ*ם יא׳יכ‬
‫נספר פי' שלט חכח דהיס עלב ולמיט ב*כ וא*כ ע׳יכ פירשי' אי! פ‬
‫יא*כ ע*כ טוב לנו עכשיו לומר שהמקש! פריך לספיר קת הרין יא"כ‬
‫קשה ‪0‬לכפאאהלכ׳;*א דק קשה ע״ו •יני״ל לכפוס׳הירש וה ללמד שכיכלט‬
‫בדבי■ ריב*ה שס״ל אליבא דכ׳׳ע לעין רכא אן בכי' ‪.‬א' חיישילן לעורב‬
‫שמכח ‪ 01‬מוכת דע"כ המקשן לא עריך אדינא דילמא אי! הפי' כך בדבר•‬
‫רע״ם לוס הניאו הפיס' וכפני י ע"כ מישרה לוטי כך לרינ׳יס שהדי‬
‫אפי' לפי' רינ׳׳ס קשה יכו' ובעלמא ל־יד[ יש לנו פירן ונראה לגרשזכו׳‬
‫אגל לפי' ריג׳׳ס א־נ‪ 1‬עולה המית של ונראה‪,‬לפרש נקוקי' ג‪/‬היש"תע"ז‬
‫מה שביקשה כאן ותרוצו רחוק אלא ע״כצאי׳ל שאין קושילריב׳יס הלכת כ‬
‫אה לכתי׳ משוס דס״ל כתו שהאיכט וא׳ש יפס פטיט שלא הקשינו הא*ת‬
‫כלי ’ ' ו' יקצר עמצע מהשפמג והלכדים סריפיס ואמיתי׳ מאוד צריס׳עיון‬
‫היכייב יחק י‬
‫כ ת ו ס ׳ מהלי כ״ד עושת‪ (.‬שכתב! גאיימ יהיכי הוב י׳צ׳ למלן‬
‫מהאי לא*׳ ב*׳ סי׳׳החדש ו כי' אני מקשה למה לא הקשה‬
‫הא*ינ היש בלו*ז ומא יש לו קישור ‪5‬ת"ש הפיש׳־לפטו ייחנ» פי' ד;א‬
‫י‪.‬ליעני' לי'ו כי'; בלויז ה ’א דכאיך אפה מבין מסכקשוטאיס׳כא׳׳ת‬
‫כא ‪ 7‬מצי לת^ן ונו' א'כ ל׳ל לכתב האי דא׳׳י צסי' חד וכי' מה קושר‬
‫דילמא אלו היס כתיב רק הכי' החדש לבד מיפי לימד מחנו נת״יז שכמו‬
‫כסי' סחדש שהוא ז״מ בניע טמא כך כל הסיתנ*' ה״נ היתירה כייס‬
‫לבוס טמא או ***'יג אי אכשר שהוא אכי' ק*יו מכח הסי' החדש ההוא‬
‫חשיב יופל יע*ש טאי סימני׳ שאינם חשובי ס נ*כ והתירס רצה להור?‬
‫לט שמי‪/‬טאיפו בד’' הישן שכיא ז*מ בעוני י יהי רק בעוני' לבד חסר‬
‫אבל לא׳גטאר מופז׳׳ת ע*כ כתבה כתורה עוני' שאדע מוה םע״כ בא‬
‫לנו להורת שנשאר עוכת הוא כשר אןלכח ראלי רציזהשתירה שיהי׳אסור‬
‫אן בשאר עופפ ט'כ לא היפה צריכי סתורה לכופנה יה״תי יודע ‪01‬‬
‫מסי' החדש לבד תבח ק״ו ששיא חשוב או במ"מ ע*כ הזכרמש המורה‬
‫להור* לבו נ סי' כ‪-‬יסן שהוא ל*מ בעזנ'' שחוע • שנעזג״ לסד ה>א טמא‬
‫אבל בשאר עונת ‪10‬א טבור אכל שאר שני סימני' היו אסירי' בסי׳הי‬
‫כתו הסי' החדש ע''כ סיכרתס כעילח לנע‪-‬־ב נשר ‪ :‬ות*כ ״ה מקבה‬
‫הפלס' זא״ת ) ולא כש שהקשה הקד*' ‪ t‬אלא צא*ל שהיי יש להקשוה‬
‫עוד מה כתבו התיש'לפני הא*פ וככנש פי' וכו ' דמ׳׳מ איצערך נשר‬
‫למימרזלא ילפינןמיני' ליאסר נהאי סי' דילמת בונת רשי' שהוכסש‬
‫לדחוק עצש לזש מפני שכיה קשה ‪.‬יא׳׳׳־כ דכשבילהי' התדש לבדו שנילן‬
‫ממנו הוכית הפורה לכי‪1‬כנשד‪-‬א*ב כיה קש ה על ר' חינא‬
‫משנא בלענו עוף הנא בהי' א'היא‪ .‬טהור מסוס‪ -‬דלא‬
‫דומה לנשל לכו' ‪7‬יו‪:‬תע ׳ כי' כשומן‪ .‬כיסא עוף מם שיני'‬
‫הוצטרך ר״ח לליזוד הכשרו שכוא בהיר תפוס רדת דומה לנשר ו‪*1‬א שכרו‬
‫לק כסי'היורש לבד ח‪,‬ו צר כי' נלתל מנגר אגל שאר הי' אן ‪b‬א‬
‫בשל היה כשליםוא"‪:‬איך ;;‪:‬ר״ת כלשונו ואמר עון היא כ סו׳ א'‬
‫דתשלועיעיר‪ .‬הסי' מר ש היכאנוצריבי' ללמד התילאמנשר ולכךכדי‬
‫לישב לשוןר״ח טכלח לגי ל־חיקשמ‪.‬ש‪1‬׳הכי כלל ר״ת בלשונו כל כסיצונר‬
‫משו׳שבלא לימודשל נשר היית׳ אומ׳ללסהתר משו׳שלח הייתי יודע איש‪:‬‬
‫החדש וה״תי אוסר כל הסמני׳ע״ש היכרח ר*ח ללמד כל מימני׳מהכער‬
‫נשל יא״כ לתה‪ .‬כפנו הקום' בנתגס דהק רש*י אלא ע״כ צא״ל שמ*מ‬
‫יסה כתבו התום' שבפנס פי' כ; משוס דאן אס כייפי• יודע מס הוא‬
‫כסי' החליש כמא? התוס׳שהיה■ מכירי׳ שלי יפ‪:1‬מפ והיינו יודע ז*ק‬
‫שהסית' החרשכואקורק;! י קלן מ*'’’• סייפי יו סי גל הכיחני' ■חכח‬
‫ק׳׳ז מסי' החדש או במ*מ גמ״ש לעיל וא״כנא נשר להכיר כל הסיייניס‬
‫זמ״ר יפה רייקר״ח בלשוני עון ‪.‬סבא נסי' החד יהיה פסי' י׳ה ;'‪310‬‬
‫ילתוד התירא מ ישר יא׳׳כ בחנם דחק רש*יי והנה באמת אי ‪ i‬יה חוביא‬
‫לי׳ל דרש* ’ ס*ל באם היינו ׳׳ו־עים הי הוא הסי' החדש לח הייני ’לפינן‬
‫היני׳לאסורכארהסימניםדהייתיאויוד‪ .‬דוהא הסי׳ כפ‪-‬־ש לגד הוא‬
‫אקור אבל כאר כס׳מניס‪-‬לא היה ילניל; לא כוך׳ו ‪■.‬ודום דתנ׳׳ל בכסי'‬
‫החלש ’היהחשלב ואדרנא ל״א שהוא גרוע מכילם לכך סת טמא כמה‬
‫שקירצי ככר כנמ' יאיכאבהאי ליכא נהאי כע׳׳ש שם יש׳׳יוע״רסוכרא‬
‫רס"*י‪.‬לי‪£‬רש ליישב לשיןד׳׳ח משדם שלא היינו יודעה הא הסי" מז;ש ־‬
‫ובראה‬
‫»‪ 1‬ה ד‬
‫)‪ fit‬לי«ל»נ ‪ tw‬לו ם'>‪1‬ם‪ ,!0‬ק?!ה למ& ש״»\ *לגייסם ו‪1‬ם ^וי»‬
‫‪ p w‬א» זה לא הוצפרך למרפ ו ;ו' י‪ k ;>/‬כי ^‪ 91‬דבר‪:‬מתים יוך למותר‬
‫דלמה להמום' פהיה ה״י' ספני אמו וורס יהיה לסי' לפני *ה שיפ׳ה‬
‫עודש>־ גמרה דאל*כ סיה לסם לחיא לפיס אלא ע״כ היה להם עוו סי׳‬
‫»‪9‬י ה אע*כ השי' גופרה א ט דת־ם ע*כ לא הוצנורכו להביאו כמ׳ש‬
‫אכל ‪ of‬לא היה צריך לפרש זכו' ‪ bn‬אס סיס לו סי' אמר היה קפס לתס‬
‫לא הביאו‪.‬עה׳ אע*כ ש‪ 0‬םי'ה׳יב היה אינו דורס שאינו בעורב ־‬
‫אן ך קשה לי ע*( לעי' ריב׳׳ס למה לפקמיס לספור לברי ר״א ואמרו לו‬
‫והלא יאשי ו נו' משוס טיש להם ז‪3‬ק והגיאו הי' ;(ה שיש נ*ר‬
‫ג‪#‬זרנ ופגש■מ תוכלפים לפיש מגיז שהיק תנירים אופו ‪ b'o‬להם לומר‬
‫להכעיס בקצרה והלא אנשי וכו' אוכלים אותו מפני שאינו רורם פי* לו‬
‫סי' א' »פא"כ בעורב כמו שערש״י כפטושו גנת' עלמעני שיש לי זפק‬
‫י)לק■ **ה סו״כי' ואוכלי' אופו כך היה אליבא פי'ריב״םלסביאססימן‬
‫איט דורם שעליו *יה פומבי! ולא אוכלי' איתי ולא היינו‪ -‬צריכי' לבא‬
‫לסביק יעירי' אזתו וזמ ‪ '■pp‬חזקה על פי' ריב״ם • אלא ע*כ צא״ל‬
‫לשי' יינ׳ ם דפ*ל ליגמים דפל*נ׳ על ר״א ומ״מ אנו צריכי' לביא לפי'‬
‫במבירי' היה למשום שהיה לויסי' א' שאין בעורב אפיה אפשר שהוא מין‬
‫עורבכמ׳ש *ו ם' קודם פי' ריב״ם אליבא דרש*י סברא זו לריא כן ‪V‬‬
‫לפי' ריב״ם אליבא זיחבמים לכך היכיתו לביא שסמכו על שהי' מכירים‬
‫אבל כלא מגילי' לא הי'אוכלי'שהי ׳פשו וילתא מק ע‪ 1‬רנ ימרה לני חכמי'‬
‫*ויווט דק‪1.‬ה במה שהבי׳כהי׳שיג בעירב ולא הביאי הסי׳רירס ‪ 3‬תי)‪ :‬שיג‬
‫לסדיע שעלהסי׳לפוד שאיןכעויב לא הי׳הומכי׳אלא על מכייי׳כמ״ש »‪ 1‬׳‬
‫סברא זו לר״א‪-‬לכי אליבא וי שיי כן יהי' עכשיו סברא וו אליבא דכ״ע‬
‫אלא‪.‬שריא השיב שעשירי! ליפן הרין שאין הכרתם הנרה ־ ואי׳כ נ*לב‪ 1‬ראי‬
‫לפי׳ דלרנגן אינו אסוראלא כשיה׳׳ לו ‪ rpn‬שני סימני עורב פבלכביש‬
‫לו סי* אחד לגו שאין בעורב כשרא*כקשסל*ל לפינו שכרי אן ‪b‬א‬
‫למיט גמג זה »>נייכ ^ א גא ללמדעו שיסי' למינו עם עורב נ׳׳כ ולא‬
‫*לייד מיעיזעיכ הוצעדן רש״ינכטס בוחוקיס י פי' דברי התקשןממי‬
‫אגל לני' ריכ׳ים ע*כ ס״ללכ״ע דלתיט מכנה זוקיל אי סגוני׳ו עון‬
‫בנא אן בסי' א׳ שיש בעורב‪ .‬מ׳׳מעתא ואינו עהיר אלא א*כ יובידי׳אופו‬
‫א*כטדי> צריןלמיט לא מ?נז נ*כ רק שבא להורו׳לט לימוד זה שאןכסי'‬
‫איוד י ע ר ב לפוו ויש לו עוד פי' אחר אן שאין כעורב הוא טמא יפ״שנן‬
‫*חא הוא מקעורב וא*כיהי' ‪0‬סונר של פוס׳כעפורזעית שסמיטיסתחילו‬
‫יחלה בי״י{ וגילן להודיע מה הכנים רש״י לו! חקי' משים זם*ל דפיה‬
‫ב*ורכולמינו כ״ה וסיימו שכך פי׳ רש*יא ‪b‬הפ‪ ' p1‬לא ם*לכך יספרו‬
‫?חלה התו'דירירשי׳י כש שפאריכו יבד*ה ממי וכ פוי בפחלס כדיבור‬
‫ו» איך יהי*■ סעלוגפא הין חכמים לר״׳א אליבא דרם*י‪.‬ע*ב סזה עורב‬
‫ולחינו ב*כ ופירש׳״י כנר מזו הפו' לעיל אלא ע׳׳כ ספי'' במקש! חכו»‬
‫בפי' הפו' רק ‪6‬קשם ע*ו קושית רש*י ל‪.‬ערכ ולמינו פיה ב*כ לכף הביאו‬
‫שי' ריב״ם ייג״ה לדידי' לא סוס נ*כ וכזה יעלסקושי' המקש! בלי דופק‬
‫ואמי מקצי וסייק• של םמ‪3‬ין ; אך קשה ע*ז באם שלשין סמקשן עולס‬
‫שפיר כא«־ כתבנו דלא פריך‪.‬אלא אחד מפרס או עוני' שכמה נ*כ משוס‬
‫יתד צרין שלא אלמד מעורב קשה איך אוכל ללמידייעורכ אפי׳תפ״לדלא‬
‫«וה עירב ולמינו ג*כ כאש׳היכחנו לפי׳ריב״ס מ*ת ק‪':‬באס הי׳השכר'‬
‫שאן שהמקו' שא״א ללמוד נת״פ י לעינן מ״מ כי^ו א״כ אף שלא נלמד‬
‫שממני׳ *ט עופת ח׳׳ע בקי׳ו נילןשע‪1‬ןהבא ב׳ב סימט׳ממח וא*כ יהי'‬
‫»ווינ והק״ו מי״ט כתובי' כמו נ*כ כ*א כאשר הוכיזנו בגביע‪.‬העבר‬
‫*אורךאלאיעי׳׳ב צא “ל שמיכק מלשון המקש[ כנת' ידאמר כלתונו י ק פ׳׳א‬
‫‪*#‬א דאי' ‪5‬הא דע׳׳כ >‪*1‬ל דצדך קד מס»ו ולא נילן ינעורב ע״ב ס״ל‬
‫*מקשן וכמקום דא״א ללמודנמס• מצינו נם א*א צלשד בק"! וא*ר לא‬
‫»)ה עורב וק*ו מ>*» עופת ב*כ כייא וא׳ש מדראקושין דלעיל היאשינה‬
‫עון‬‫לדו&פי מאי מקשן המוס' הלכתאאהלכתא ש‪:‬רי צרין נשר ללמד ער‬
‫‪* 3‬ו סימני טימא? שהוא קמאהלא המקשן לא בא לספור את הוי[ ת*א‬
‫דזהנילן! מק״ומפרסקשס^! ערה וי^זגי' רמהני״כ ת״אלאן נמ׳״ת‬
‫‪#‬״א ללתד ח*ח מק*י נלמד סלא היכהנו שהמקשן ס*ל ע*כ שאי‪ :‬לומדי׳‬
‫^*י גמק‪-‬ם שא*א ללמוד כמ״מ דאל׳יר ל״ה נקע בלשונו רק פ׳׳א א*א‬
‫*איפא בהאי ^ א ע*כ דס׳ל וגייקוס דא״א ללמוו נמ*ינ לא נלמד ‪•f i‬‬
‫בק*יי^ ה הדרא ק״ל תה הקש׳הפו' הלכפא אהלכתא ודוק ‪ :‬אך כל זה‬
‫^קה רקו^ם פי׳ריג״נו היא אמת א'כ בוראי נוכלליתןייקיס לפי' כ פו'‬
‫ולי!ש? לשון הייקםן ייעלה לט מזה שע^> התקשן לא ס^ל ללשד כק*> יא*ל‬
‫ס״בלא הקשה‪.‬אלי! של ר*חולא מקום לקמי' פוש' •אכל בשנסתר פי'‬
‫ריב׳יס כאשר ספרו איתם התום' א*כ ע*כ נכפר ג*כ פי' הפיס' מכת‬
‫» ‪ *•p‬דשי' דכוג עורגזלחונו כ*כ יא *כ ע׳יכ אגו צייני ‪ .‬לסא לוותק׳'‬
‫®ירשי' שהמקשן פריך אפרם ועוני׳ וכוה ב*כ מי*ע »פת א^ה סדאי‬
‫»וב ל« לימד שהמקשן בפתלפו ועד סעו מקשה לסמוי הלקשל ר*ח כאשר‬
‫בפכט משים דהוה נשר מיופי מ״א דצריך נשר ללמד עוף הנא נ״ד‬
‫» « ׳ »>נ ל• לומר פ!‪6‬מנןןן ■*ל דילפנין בק״ו אן נתקיס דלא ילעי'‬
 ‫דה‬ ‫לסף‬ ‫מסכת מנחות‬
‫התורה לכתוב עורג נילה לנו התורה שלא נלמליגק״ושכ׳ סימני׳אסורים‬
‫רקכעורכ הנא ‪1‬ו"ה וכן לא מקום להקשית קוש!א ‪j‬צג וגילן מפרס שכת'‬
‫סי׳ היאאסיר שהיהלוהתירועליוי שא״בצ״לנכתכ רחמנא פרס‬
‫שנילן ממנו שבחד סי' הוא אסוו הלא זה ידע מק״ו מעור נ השתא כ'‬
‫אסור ק״ו א׳ אף שלא הייני יכולים ללמוד מעייב שב' סימנים אסיד‬
‫משום שהיינו יידעים איסור כ' סימנים מק״י שצ י״א ■עופת‪1‬א*כ היה‬
‫הק*ו של י׳׳ט עופת יהפעוק עורב לכוונתו ב"כ כ״ח ששניהם מורים‬
‫ש״ב סימנים אםוריסחלאע״כ שאין‪.‬מלמדי' שי׳ב הימגים אסירי' מ״יג‬
‫הייתי'לומד חק״ו מעורב ששי׳א׳ אסור וא״ישהיה פרס וכק*ושל■ עזייכ‬
‫נמי ב״כאנא ע׳*כ מלאילטריך לכתיכנרש >‪:‬א הה‪-‬זזב ללתדינו׳ שלא‬
‫‪b‬מד אן מסי׳ א ‘ וא״כ נאם היה ‪ ,‬התיצן מ‪ 1‬ה פי כן ?מקש ן מיש כ*א‬
‫על קושיא ראשונה לא היה תקום ל״ג קושיא השניה כמ״ש ; תבל עכמיו‬
‫שלא נילהלו כקרצן על קושיי הא׳ינאי סתרלו קושיתו חכת־כ״ר דק‪ .‬ספר‬
‫לור״ש״ה א״אללתד מי׳עעופע משום דא״כהיה קשהעורבדכתכ ל״ל‬
‫יש ל‪ 1‬מקום להמקשןלהקשות דמ׳׳מ ; צי ד מעורב שכ יב סימניסחסור‬
‫מ׳׳א חה נלע אן‪,‬דלאעודב שב*כםימ‪>,‬כאסורחכח הא״׳ו של ׳*ט עזפא‬
‫וא״כ עורב ל״ל אלא ע״כ שלא ג; מו ממנוז״ת שהייתי אומר אם )ה הי®‬
‫כתוב‪.‬עורב הייתי לומדאן■ נ' אסוריס כמ*מ מי״ע שפח וע״יכ הוצערך‬
‫עורב לכתיכ ‪:‬לא אלמד י׳‪.‬י"כ׳ עיפת שני סימנים אסורים אבלת״ת׳ נסלן(‬
‫מעורבאואק^ו מי״ע עיפתשב׳ סימנים אשודיס שאיןהק*( עס ע‪ 1‬י פ‬
‫עכשיו כתו כ״כ י' ל דהרי היצטרין !ורב נהי־צר שלא גלתד נמ״ע‬
‫מי״ט עופתשהרילח נ׳יה לו התיל[ שי‪*,‬צ^ כתי יה על הין■יי■ ע;‪».‬״»‬
‫שהיא ממילא נסחר משים דהיה ׳״ע כהוביסאנלאס היה מנלח לו‬
‫כוודהי לא היה‪-‬מקיס לקוכתושהר׳ היה תירץ עלקושיאהא׳שא״׳א ללחן'‬
‫תי״עמשיס נהיה י״ט כתיכיס‪,‬יא"כ אין חני צרי‪ '■:‬לימוד עירב לפתור‬
‫המ״יי שלי״עוא״כ א״א לנמוד כהיוס מעורכ כקושיא המקש! דב׳סימג׳*‬
‫אסייי הלא י ה;‪ :‬ע מק״ו שב י״ע עיפת יא״כהק״ו של ׳"ע עופת והק״ו‬
‫הייה כחו נ״כ מן לא היה מקוני נקושיא ה״נ של ונלמד מפרס׳יהק״ד‬
‫של עורב גלמוד נ״נ אכל עבש■! שההר ל׳ קוכ׳א של וגילן ינעורכ מכין‬
‫א''כ פו־ס ל״ל שפיר יש מקום לקו‪ :‬יא של ינילן ייכיהמ׳יא בלא יה נדע‬
‫מק׳׳י על שרב י״א שהרי לתגילה לו מכ״כ וי׳‪^-‬׳כ אס לא היה כתב כרס‬
‫הייתי לתור בת"מ מעורב שב' סי‪1‬י‪ '>;.‬אהורים ודוק היטיב שה א נכון‬
‫?‬ ‫וצריו לעיין יו א״כ היה קשה יקיש■ עצומה למה לא נילהלא התרצןמיב‬
‫שסח ב״כיא״כ ה!ה מייתר כל לי ושיא; אלא ע״כא׳זלפרן קושי‬
‫והיה מנתרבכאד עופת גא״כ^א היה־צי־יך יש׳׳יילכניס כלקוק׳■' לישה‬
‫לשון ר"פ שהיי אןו שירעינ[ סי‪.‬מ; חדש ח*‪.‬מ עוד נ׳ סימני'אכיר נ*כ‬
‫זו דע"כ ם״ל לההרצ; ראן כק״ו ת׳׳ח נלמוד ת׳"ט ע׳ או ככל מקום‬
‫שא״ח ללדיד במ"מ א״א נ״כ גל״ד בק״ו וא״כ אן פגילה להמקשן‬
‫שהי״טע המה י‪-‬׳׳ט נ״א מ״ת היה ל‪ 1‬מק‪ 1‬פ להקשותינילן מעורב כמו‬
‫עכש־ו פלא נילהיל! דמ״א עכשיו שלא נילה לו יש 'לו מקים משים דצריר‬
‫עוינלהידיר ‪.‬שלא נלמד במ״מ מיט״ע ע״כילא יי;ל להקכות ינ׳לן*‬
‫מעור כ אצל אס׳ היה מנלה לי שישי האירה שלא ■לל)‪.1‬דמיט״עמכ»י*‪#‬‬
‫כשנים לא היה מקים להקשות וגילן‪ .‬מעורנשה״א שלק״י חיט״ע‪-‬ועולה‬
‫ה!ה כמו ב״כ שהריחין יוחויס אן‪ .‬ק״ו מיט״ע ;‬
‫שזה כיווני המיס'שלתמ ימיה׳ כלא״ה לאקשס‬
‫מידי וכו' פי׳ קץ‪ .‬כלא יוביא הוא״ת שהרי■ יש לפו‬
‫תירן עליודאם־ה״א דהסי׳ה״נ הוא כעורב מ״מ היה קשה הקושיא שלנו‬
‫היה לתר‪ [ 5‬לתרז קיצריכתצש אלא ע"נ דפ״ל לההרצן ראן■ מק״ו לא‬
‫ילפינןמיט''עא"כ אין תקום נ*‪ '‘ :‬לקושיא הא״ת וא*כ מונחי'עצמם‬
‫התיס׳ימהתרצן שע״ב הסברח הצלו די‪:‬ן‪ /‬ק"ו לאילפינן דאל״כהיהלו‬
‫להשיב נקצרה אכל עכשיואני מקשה נילאיהתוס' יפה תירצו שהם רואי׳‬
‫הברא זי כתרצן אכל אני מקשה על התרצן «‪..‬׳ יע״ל סמר שאן כק*>‬
‫לא גילן מ י״ט שפת שהוא ננל הסברא'והיצרו להאריך טפי היה לי לומר‬
‫שמ*מ‪ .‬בק״ז גילן■• תי״עע רן״כ היה ״״תר כקשתייני לעיל נלו״ז כלאזס‬
‫שרשמנו שקישת׳ני דוקא משוס שלא ה?שי התום' בד׳ה ייטכתם המיה!‬
‫קשהבלו׳ז־הייתי תומרחירז‪.‬כנו‪ 1‬על קושיא וי דע׳כ‪ .‬הוכריזהתר}ן‬
‫לברוח מסברא ונוחר שאן כק' א׳א ל־מ־ מיט׳ע יע'כ כוצטיו להאריך‪.‬‬
‫משום שהזהקשהליילהתרון שאצוהיהיהככרא שאןכמ׳ת א׳א ללמזן‬
‫מכח ב׳ב ש ג׳מ מק׳ו ניכל לילן■ וא'ה היה יוכצכתת לו בקצרהגמ״ ‪1‬‬
‫כאורך מ׳ת היה קשה אן לפיהה״ת צ׳ל לכתביי^גא נשי לת׳א שה״ת•‬
‫לומד מפרס ו עין בסי' א׳' טמא ו'א שהרי היה ליייזדהפרס אן שהו‪#‬‬
‫הי' חלש והק׳ז מעורב נ'כ דע*כ אינו רוצה התירי‪ .‬שצלמד מפיס שכל‬
‫עין אסיר כסי' יה הייתי עדע מק׳ו זעורב וא'כ פיס ל׳לאכא ע׳ס‬
‫מדאיצטרך שכא להורת רק עיי־עצחו ולא על אחריסוא׳כנשר ל׳ל וא׳ל‬
‫שנא נשילהיית על שן הבא כר' סידעיסשמימ שנילן ממני בגגין‬
‫אב שהיא טמא שיה לאהייתי יזועמפדס• ז׳א שע'כ הייתי ׳ודענ׳כי ס‬
‫מק׳ודפיס דהשתא ם׳ סימנים טומאה לאאכלינן ד׳דמכ׳ש ואיה הים‬
‫קשה לי לפי האתת נשר ל׳ל ומנח קושיא יו לוכיח החרצן לברוח מסני^ן‬
‫מ שמכל ללמד מק׳ו אן כמקום שלא מכל ללמד כת׳ח אלא אן מ׳ו ^‬
‫סכל‬
‫אהל‬
‫ו ג ל א ח לישזה ירי׳ יזישוס המ^ימ שמו׳ יגל*ו פסלנה לי^ יי־לו‬
‫להקשית הא״ת ‪ p"p‬ל *ל ‪ 1‬נ!' דה*י( )«יר‪ 1‬ן כמ״ש לעיל‬
‫דהוכלת הפי״{ היש( נכורת לנו שבש‪6‬ד ע‪1‬פת הות טהור שמסית[ ‪FJW‬‬
‫סילו»ק''‪,1‬תו ביי״מ ‪6‬כל שת?■ ‪ j‬׳ הקימני' ג״ה ל‪/‬סיי כש‪6‬ל עזעת פ*ס‬
‫כת לני לה!לת ‪3‬שי'‪.‬היש[ישגעזןיה ד׳ת לנד היא חסור קכל לק כשלוד‬
‫^נל שאר ל סימני'■ המה קטידיס ננל עיכת כמי הסי' היוקש לכן‬
‫‪.‬הוצטרך הלימוד של נשר כך‪ :‬הייתי אומר^כלויו גהלנה תירן על קושיק■‬
‫התום' ק>‪:‬ל עכשיו נתתכת! המוס׳ ובהט ומסיק דתמד תהליתלתא ‪ 1‬כו'‬
‫יגד נבחנס ע*' קשה ל״ל לדש ״י לדחוק שלק הייני יז־עיס '‪ K>7‬׳' היינו‬
‫יגדעיס מ*מ‪16‬פנ‪1‬ריך ומ׳אלא ע*כ משוס שהיה'קשה על לשי[ של ד*ת‬
‫שכלל כל‪-‬הסייעי' הצק היה יסל יש״י למזרן שח*ה ככל ל״ח כלהסיחניס‬
‫»שימ שכלא; נשר;הייתי לומר כל הסימגיס מסי' החדש שהתה ‪6‬סורים‬
‫או עכ"פ עור ש‪,‬י סימנים דכ״>ז ד*» שהס׳ ׳הקרש הוא קירקכן ה״א שקן<‬
‫הסי'של דודיס אי הסי' של לכר המה נ"כ אסורים ׳כמוהו רק הסי' מה‬
‫שיש כעוניה הוא כא להור^‪J‬ש הוא כעיניה לכד אסיר נת*פ‪1‬א"כ לחה‬
‫דחק רש״י ר*ח משוס שלאהתתי יודע אלא ע*כ משים שס״ל רש׳י׳ישאס‬
‫^ייתייודעהסי׳הקדש הייתי אומר אדרכא■שהוא הנרועאנל שאר סימל'‬
‫לא המתי לומד ממנו כתו שתירן התרצ[ כתירן דאיתא נהא ליתא נכא‬
‫לוה כתם התיס'וא*ת עכשיו ‪.‬ודקדקו כלשונם והיכי הוה חצי לחילף וכו'־‬
‫לאס‪ 1‬י כסי' אחי כיה דיקא אכל לא נשאי סימני' א"כ היה קשי‪ .‬למה׳‬
‫כתב רחמנא האי דאי• כיה חד מ ‪ f‬סימניס והיינו הסית'היש! דנלוזה״א‬
‫אומר שלא אלמד י!סי'כמוש שאץ־הוא אסור כשארעופת חק״ו איכת״׳מ‬
‫כתי שא;ו לוחייס שארסימניס מתני אכל עכשיו קשה לתה רחק רש״׳ו‬
‫אלא ע׳ייכ דס׳יל ליש״י דאורכא ה״א שהם׳'‪.‬החדש הוא ורוע א"כ קשה‬
‫הא״תות׳‪:‬׳ ה״מ למולך ונו׳ לאסור בסי' אחר כיה נכד פי' כלאינאר‬
‫סמני' משיר יהיא גרוע א*כ קשה ל׳׳ל הסימן היש! ונם א״א לתרזלדש״׳י‬
‫והאלעולס והי'החדש הוא הנרועית״מ כעינן סי׳סישן שאלו לאהיה‬
‫?תוג כ»תי לנתל כק״׳ו מי*ט עיפת‪-‬עלכל הסימנים שהתה אסורים ע*ה‬
‫כא הסית! הישן שהוא לכדו אסור ד׳יח כעזניהולא בשאר&והתלוכתו‬
‫שהקשה הקדי׳ נ"כ■ ן ת*כע*כ שאי הסימנים ילפיג! תי״ט עופא וא״כ‬
‫יהיה מ״ת נ׳ סיתניס אסור והיינו סי' החדש‪1‬עור נ׳ פיתני' ד״ת חרס‬
‫כעיניה לכד‬ ‫זאככע יתירה נלייי כק״וימי״ט עזפא רק זפקשהוא ד''מ‬
‫מק״ו ד׳"ט• ע‪1‬כתאל־א‪.‬ע"? דיהליתא לרש*י יא׳יה יפה נקשה התו' במה‬
‫קנתחכמו והקדימו דיאפ י ש''' ישנו ‪ w‬ביה קישיא הק״־י' שהניח נצייע כן‬
‫ה>ית׳ ר‪,‬ומר כלג״ו ‪ :‬אנל‪.‬עכשיו אני מקשה ח״ש התוס' לעיל כניכור יה‬
‫ומיהו גלא*ה לח ק&ה מיד׳ וכו' ונ»סןהנחיקים לו״ר' ‪ .‬שאן מק*ו לא‬
‫‪;-‬ן׳■'}^}^)‪>p^J^5‬ונ•י^ה‪ 3‬נ*א וביה הם סיתרי‘ הכרתם כקישית סלהס‬
‫שהיה להס לפשוע׳ שאףנת*מ לא ריכל ללמורמימ סקיא מצי ללמוד■‬
‫עונת וכאמעהלת הק״ו בוא א' מיג׳ וימת מנ״׳ל להתו' ל‪ 1‬מ' אן בק׳׳ו‘‬
‫‪.‬לא■ נלמד ■מי׳או שפת ות׳' משוס קי‪3‬יא היח״א ולעל הלח ׳ש להסישוב‬
‫ע*‪1‬דא׳ חמרינן שהםימןה"נהוא כעורנ לא הוה קשה היא״ת וקושיא‬
‫» אני מקשה על חים' לפי‪ .‬תהשהקשו■ בוינר החזום־ ליה ע״אנד״המה‬
‫התס תלתא בהקשה שם׳ ומיהו קשה והקדימו תחלה לכתוב וה״ה דה*»‬
‫‪.‬לשנו״ ולאיהקשוהמיכוקשה בקצרה ע"כ מוכרח אני ליתר שרקצרהלא‬
‫ייכל נהקשות לכך אני מק^ה נס קוםי א וו■מג''ל להמוס' ליתר שאן נ^א‬
‫קושיאהא*ת מ*» ע\»יחיס לומר‪,‬שאן כק*ו‪.‬לא נ׳‪ 5‬ן תי״ט מיפת חי‬
‫הכרתים ‪6‬ה ! בלו״ו כלא!‪.‬י׳והו‪ ,‬קתה׳ונעילה״תי אומר שהתי' מוכדת»'‬
‫סברא יו‪..‬מג*מ נאל״ב היהקשה קושיא עצומה בנ*מ ‪ .‬ואס היה סכרא‬
‫לל״וד עק״ו ‪6‬ן‪-‬במק‪1‬ט‪.‬שלא‪.‬נלחו כ״״ח היה קשה ל״ל לתראן לתרן על‬
‫הק‪1‬שיא ולעיל שהקשה הייקשן וגילן■ מנייהו מ? התם תלתאימתרן א״כ‬
‫»ג‪1‬רכ וכתנ רחמנא ל״ל ולא תירז גקצרה משום והיה י״ש כתוכי׳!יכך‬
‫‪;.‬ל קושיא של ונילן‪.‬מעויג תירן א*כ פרס ל״ל ו^׳י תירן כקצרה דהוס‬
‫;!ם■ למיס כ״כהככ״א ת״ל דעדופ'משני כקירזהתוס׳ע״כי״אאורכא‬
‫דעדין היה‪.‬ראם היה‪.‬תתרן ב״כ הככ״א היה״חייתר שלא היה עי ו קשס‬
‫שום קושיא לא הקושיא שניי' ינילן מעירכ ■ונס לא הקהיא ה*נ ונ׳לן‬
‫מפרס משוס ראשהיההסכדא שאן שלא‪.‬הייני לומדים כמ״תיעיוס‬
‫דאי׳א תי״ני עופת שב״ג סימני' אסיר א״ה לתה■ להתירה לכתוב כל הל׳ט‬
‫ההוקי' לא היה להתורה^לכתוב אלא פסוק א׳ לכד והשאר ‪.‬נלתד מממ‬
‫אלא ע*כ זנילה לס התויה ביס דלא יגלחדש‪.‬כאנ סימנים אסיר א*כ אם[‬
‫היה ׳ה‪-‬שכרא שמ״ת גק *‪ 1‬נוכל למילן שאן לס הת ודה שלא נלמד כמ״ת‬
‫שכ״ג אסור ח״« ניכל ללמיז כק׳׳ו ש״ב סימנים ת*מ אפור מק*ו‪1‬א*‪3‬‬
‫לא היה מקים לבמקסן‪.‬להקשות ונילן מעורב שבכי סימנים היא אסור‬
‫שהיה לו תית על יד!שאס■ כקשה ‪ .‬סתורה שנלמיד מעורב שכב' סימניר‬
‫אסורא״כ לא היה לני התורה לכתוב כלל עורב שוכר זה ה״ת״ולם‬
‫פק״ו פי *» שהרי ע' א»ל ים ג״ג לא ק״ש אלא אנדכא מוא>שרן‬
 ‫‪P1DV‬‬ ‫מפסרו חור־יין‬
‫ת^ייז על הקושיא אהח סכדח שהאי' החתהיא עי ‪ f‬אל* אייייל עו ^‬
‫‪ 6‬סי' החיש ס״ל להתזס' שהוא גרוע וע*כ הוכרח לברוח א״'לא מסבר'‬
‫הק*ו כ׳־נ׳״ש לעיל באורך צמ״א יא*כ יהיס הקישיאשל האיס' שהקשו‬
‫ומיהו קשה במקומה עומד אצ' או״ל לך אלא תאי שתאמר שסי׳ המוש‬
‫יהיה ע דן א"כ יהיה קשה קושית ס^א של האו' להוה מצי לשייי טפי דהו'‬
‫יי ט כמוב‪-‬יס כיא ומי הניד לגו שהתוס' מאחי' התיר ז ע׳ל הקושיא ה*צ‬
‫והקושיא ה״א הוא קושיא קיימת אדרבא טפי לא לומר ש^ושי' ה״ב הי!(‬
‫קושיא ק״עת והקושיא הא היא מתורצת משיא י עיין לנו טפי ליתר‬
‫שהקושיא הא' להעמיד ‪7‬ברי‪.‬סתל‪5‬ו אהיא לאיז *יאי א| י^ייקשן מלתלן‬
‫דניצ המ‪p‬ש!כת ‪T‬זשצ' ומיהו ויהי׳הקישיאעל התרצן‪3‬מקז»' עומדת למס‬
‫לא תית בקצרה כך היית* אותר קלו׳׳ושלעולסהתזס' מתייקי' שהסבר'‬
‫סי' החה היא גרוע וסה יהיה ממוין הקצשיא ׳הראשוצה שהקשו שלת*‬
‫הקשה קצשיא^אחת כ' פענגיס ; אבל עכשיו אני מקשה המת מושי ‪f‬‬
‫היאשוצה שלמה לאמתרן בקצרפ והקושי' היא קיימת על‬
‫המקשן שלמה לח הקשח התום'הא*ת בלויי( י גל ח היא קתוס'מקכי'‬
‫דוקא לדבר׳ ד‪*:‬י שהקייתושכשלמא לדבריהאניחא שרמה תופסי'‬
‫שהסי' החלש עדין יותר מכולם אבל לרש״י קשה שע'׳כ‪.‬ס״ל שהסמן‬
‫האדש היא גי' ״ שא ’לר לא לי ד יש ’’ לז״יק כא״ש האויד א"כ מוכיח‬
‫&יה שלתוס' תופסי' הסברא‪1‬ו לאמת שלסי' החדש הוא יותר טוכואי׳ס‬
‫אדק״ליחני׳ל להוכיח שלא ‪ 7 rb‬מקיז צדוק ‪ t‬וקצר המצע מהשתרע‬
‫להתחיל עולבענין ש־דנרים רטכמו שיש עמי' המשך על הדיבור‬
‫י‪/‬אק!? ו עי סופו צשל> עקרו בתר צוט ‪i‬‬
‫מריח חסכת בדן י״ו וז*ל מני יג* ירמיה אברי כשר‬ ‫נשמט‬
‫צתירה שהכניסו ישרחל עמה! לתלז מהו ופייך אימת‬ ‫‪,‬‬
‫אלימא בשבע שכבשו השתא דבר טמא אשארי לה' דכתיב ובתים מלאים‬
‫כל טוב ואמי רבי ידיניה בר אבא חמל רב וה כתלי דחוירי נשל נהירה‬
‫מנעיא כירש׳׳י דייה׳ סתיט יגלאים כלטוכ וכתיב צסיפא לקרא זאצלת‬
‫ושנעת עכ״ל רש״יציש לע״ן דלכאורה מיכת הוא בלא סיפא יקרא ו אי'‬
‫במסי־ פכורית דדבש חותר כאכילה משום דכתיב ארן וכת חלב ויבש‬
‫צצי לאו דשרי׳ לא משתבח קרא כמידי דלא חזי ולפ*צ יש לומר ה״ה הכא‬
‫צמי מוכח דשרי להצ כתלי דחזיר* בשעה שכבשו דמדקמצתבא כה קרא‬
‫ודוק ויש ליישב ‪i‬‬
‫בני הרב כמופלג כתורה הייין ושצי‪ 1‬א' ישראל ציו ה"»‬ ‫‪QW 2‬‬
‫פאלרך אכ׳׳ד \ ‪ j f i‬בק״ק חאדרוכ ואגפי' י‬
‫אז ניקר‬ ‫ת*‪ 1‬חפלבות שחיט׳פסק נפסק רוב‬ ‫ר‬
‫הוישט בכל שאוא הרי וה נבילה מחייה והקש׳הש״ך‬
‫זשאר‪:‬אחרונים להוא פותר גמרא זחילק דן ל״ב שיט■את היושט ופסק‬
‫את הגלגלת ל׳׳יאחי נבילה רע״ק אחל טריפה ורתינהו אלו טריפות‬
‫בבהמה נקיבת הוושט ופסוקת ו כו' ^זר רבא אלו אפירית קתני חש‬
‫חהןטליפות'יש צ)הן נבילות‪.‬פירש׳*י טייצותלאו לוקא אלא אילו אסואת‬
‫קאמר ופריך רליחשוג נמי דחוקי׳יאתר עשאה גיסטיא יב־לה 'ליתשיב נמ»‬
‫דר״אדאמר ציטל הירך וחלל שלה צכ!לה כי קתני יכילה ילא מטמא‬
‫מחייס דחטמא מח״ס לא קתצי רש׳בל אמר כאן ששחט ‪ .‬נחקוס חתך‬
‫צירש״י רשב׳׳ל לא תתני אילו אסירות >נ*ש נמצא קשה על הרמב*ם אן‬
‫ירש׳׳ל תית תירק אתר מ*מ האי מברא כ* קתני נבילה■ דהוה סמחא‬
‫דש״ס הוא אליבא לכ׳׳ע ‪ f'm :‬ללרביצו גתלז מקודם מה שיש לדקדק‬
‫בגמרא דרש״׳ לא רצה לתרץ תית דיכא משוס דלחיקא לי תיה דרנא‬
‫ובאמת למה ליה לרכא לתרל ולהגיה במשנה■ ■למפורש לשין טמפת והוא‬
‫צנניה אסורות'עול יש לדקדק חה ע סברא דאמרו כי קת ני נבילה יכו׳הא‬
‫זה ״ה איירי אחר שחיקת הבהמה ראידי ואידי נבילה כת״קהתוס׳מדקתני‬
‫צל שאין כמוה חיה ומאיזה טעס זה תני ווה שייר וביותר יש לתמוה על‬
‫לשון הדין דורס במשנה ר״י אוציר נבילה ‘ ומטמא במשא לתיבת ומטמא‬
‫הואשפת יתדוכהאי נוונא הקשה הנמלא לעיל גב* שחיטח צכיי יכז'‬
‫אתית כל זה בהקדם אחל לאיתא בזבחים דן ס״ט חלק ונמצא טריפה‬
‫רי״ת איט מטמא בבית הבליעה ר׳׳י אומר מטמא הקשותוס' תימא אן‬
‫מילה !מודה לא תטמא לר׳׳י דהא יי׳י סובר דאק נבילת עון טמא‬
‫מממא בבית הבליעה תשזם דבתיב נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה תי‬
‫פאיסזרו משוס בל תאכל נבילה יצא זה שאין אסור משוס גבילה‬
‫‪,‬‬ ‫אלא משום טמא שאין איסור חל עלאסור ע״ש וי״ל‬
‫‪ 1‬כו' וכצ״ל בגמרא גבי חלב טריפה דלא איצטריר טריפה לאשמעינן דל ‪f‬‬
‫צימא מי שאיסורו משוס בל תאכל נבילה יצא טריפה ש״תה ■שאינו אסור‬
‫משןכ בבילה ליקיזשוס טריפה לאין אסור על איפור ע ’ש נמצא לכאורה‬
‫קשה דמהלזקת י ״י ורע״ק בצפ&ק ה‪ 1‬ר‪1‬רת ואח״ל‪ .‬שיזט הוושט׳ מ■״*‬
‫אמדבצילה ולכאורה ק^הצא ציון דנפסק הגרנרת הוי תיכן טריפה ולא‬
‫אל ‪-‬עליו צלל איסור גללה אך זי! ליתא דר״י שאומר צכילה היינו לעני!‬
‫טומאה־שיהא מטייא לכן נויס רי״ן נבילה ומטמא במשא ודוק ול ק■שכן‬
‫רילייתייתת מ א דלא תיקשי » ‪ ts‬לבשלמא הכא הפלונתא לעניוטומא'‬
‫אבל שם אי' במשנה אילו טריפות ואילו כשירות ולוה אתר רבא אילז‬
‫למודות קתגי תייק מ ס איידי נמקד•' לעלן אי מ ר מ׳ל ס מ הן מיל מ‬
‫ויש‬
‫אהד‬
‫ללמדשמקום שנסתר מ׳יג וי!' כ ה‪ 1‬כ ^ היזיל[ לה‪ 6‬י י ו כי ‪ r t‬הי»‬
‫מ״תר אן< אם גלה לי התירץ ן ל ב'כ ת׳ת היה מקום להקשות ונילן‪.‬מעזר'‬
‫דלא היה א&של־לו ל^מלילו‪ p^p‬גפהרא ש!ה נלמד כק׳ו תי׳ט שאס היס‬
‫אומר לו כן שאן שנפתר הח׳מ מ'» הק׳\ נוכל ללמד ע'כ היה לו‬
‫»ד‪1‬ל לקושיא נשל ל׳ל נהלי מכלס א׳א ללמד שהיה נ'כ ב'כ עם הין'‪1‬‬
‫מעורב הן שנפתר י‪.‬מ'מ ונם היינו נוכל ללמד נר‪,‬׳ י מפלסאן‬
‫שנסתר הין'מ איינלנונל ללמד שעון הכא כל' פימניס טמא אלא ע״כ'‬
‫שאי! פנרא ללמד אן מי{׳ווא׳כ הוצטרך צשר ש^נלמןימפי׳המוש‪.‬‬
‫מ׳אט׳ה הסי' החיש א׳א ללתדשיהיה ב'פ עם הק׳ו זעולב ו'א דעכשיו‬
‫אני אזמר כמקום שנסתר הע׳משל עורג א׳א ללמד גם הק׳ן חתנו שכסי׳’‬
‫א' טמא וא■ כ שעיר יכלנו ללמי מפי' התלש וע'כ הוצטרך נשל והוכלת‬
‫■הלןלצן להאריך ושפיר כמס התום׳ ומיהו כלא׳ה לא קשי מידי ‪:‬‬
‫עכשיו‪ .‬אני מקשה( כד״ה ^ניל מה המם למה לאהקשה התום'■■‬ ‫אבל‬
‫ומיהו קשה בלו^ו ‪ :‬כלו ו ה*א ג*כ■ נפיננן וה כמ״ש כשסע‬
‫הסבר לק כאמיתי' יותר שהמיפ׳כתס כלשוצם ומיהו קשהלהורתןח׳ימ‬
‫‪ ip‬״•' ס*א כמקומה עומדת שהיה לולשמ'תב‪*-‬כ כ״ארקבל״וה״א‬
‫דעדיעאמשני אכל עכשיו קשה ומיהו קשה ונוכרת לתרז של ר״ל וכו' ל‬
‫ונכא פכרא שהמי׳הסדש ט*כ אדין וחכאוה הירא קושיא ה׳״אלדוכתי׳‪.‬‬
‫‪9‬הר׳ גאמת לפי התייז‪-‬של תצפ'שממישי' יסנרא זו בהלכה שלנו‬
‫קהסיח״ן החדש הוא ע דן משאל אימצי׳שלא •דענו בסכרא זו כלא הכלא‬
‫הקתי' של ומהו קשה ועכשיו שאנו' חוכלחי' לומר סכדא זו קשה דלעולם‬
‫*ופי הוה לי' לארצן לנלצת לץ התילן של כ״יכ כקושיא התום' בד״ה מה‬
‫סי!ס שהרי כ״תל הלכה כתירץ זה כ״י שהארכס לעיל שא׳׳׳כ לא הים‬
‫מקיוםלקישי' ‪.‬ס״ב וה״ג חה תירצו ע׳׳ז שע^כ הוכרח התרצן לנרות‬
‫מסכרא זושנלחד חקייו שא׳׳ב ■היה קשה אן לפי אמת נשל ל*ל לת*א‬
‫ללא נילן ״סי' של פלס שהיי אן שיהי׳תדש לאציכללילן‬
‫עולה‬ ‫תאנו שא*כ בלא פרם ידעכו זה מק״ו מעורב וא״׳נ היה הק״ו‬
‫ופלס כ*כ וע״ר הוכרח לברוח מהכלא של הק^׳ו וא׳׳־כ איןנ*מ כיןתילזשל‬
‫נ״כו סן שתילז עכשיו שלא צ״תר ! ת״ת יה׳׳קשה לנו למה ברח מסכרא‬
‫זו היה לו לתלז ‪0‬מ"מ מוכרח לכתוכ נשר ו אל"כ לעולם הייתי י לון‬
‫מפרס שבסי' החדש כל עון אסור ומ*א כלא זה צלע מק׳׳ו מעורב ז*א‬
‫לפי תיתהתו׳שהסי׳האדש הואעייןא"כ לא הייתי יורעההי׳החוש חקי׳ו‬
‫»מור‪.‬נ‪-‬רק מעורב הייתי יוכל ללמד שכחד אסי׳ שמה בו חשל אינו דורס‬
‫אצבעישע״ב חד מגי* הוא אסור מקייו מימ לא נדע מק״ו אספי' התדש‬
‫שידא ד*מ קויקכן שהןא אסור מק״ו לודאיתד סי׳ אחד ?וא קיו מתני‬
‫סימני׳שהם שויס אבל איך נוכל ללמד סי' החדש שהואייל עד^ כמשל*‬
‫אקחה קיו וגס לאמ*מ א*כ שפיר הייתי יוכל ללמד מחיו שעיןהבא כסי'‬
‫חדש פמא וע״צ הזצארך נשל ואיה ליל לתרצן לכרות אסכרא ‪ V‬איב‬
‫ט»י היה לי לתרן כקצרה לגלות לו שיש תית בייט כמוני' כא»ר הארכנו‬
‫לעיל ■באורך • רק שכל זה קשה באס נוכרח לומר סברא של פי' היורש‬
‫הוא עלין אכל בלא הכלח זה לא הייתי אומי סנלא גרוע כזה שהסי׳חרש‬
‫כוא טוב יותר משאר סימני' וכי משום שהוא חוש יהי' מזה טונ יותר‬
‫וטוב להארצן יותר לתת באריכות ולכדזס מסכרת מיו ולתלק זזקצדס‬
‫זיוכלח לכוא לסברת■עקומה שהסי' החדש מתום שהות הדש''יהי' עדין‬
‫ע^כ טוב לו לתתיפה שתיתזה עדין מתיח כיק חבל כאשד אנו חוכדאי'‬
‫לשא להמ‪-‬א וו חכה■קושי' קתוס' של צמיהו קשה איכ טדאי פדק״ל שהית‬
‫‪.‬‬ ‫לו לתרץ כקצרת ‪i‬‬
‫ן ^יי ל שזה הוא החשך התום' ( שכתס כריה מה התם ה*ח לשנוי‬
‫רהוה י*ט כתובי' אלא דעדיפא משני משום רכתחלה קשה להו‬
‫דהיה^יסללח^תכיכיוהיה מייתר כקושתיניותירצו דמימ נצדיפאלי׳מזה‬
‫משוס ■להיה ציין למא לסברא דסי' תדש עדין והוא הית יוצה לברוח‬
‫מסברא‪ 11‬ע׳כהוכרתג׳כלברותמסבלת הק׳וע׳ו כתבי התו'צמיהוקשיש‬
‫שעכשיו י&יה קושיאשל ה'מ לשנוי הדלא לדוכתיה דבל׳ז ה׳א שמוכרח‬
‫לביות מסברא ‪!:‬ק׳ו כשביל סילת הי'‪ .‬החיש שהוא טוב ייתר שסברא‬
‫גלזע ס!א זי אבל עכשיו קשה ומיהו אלא ע׳כצ׳ א לביא לפברח זו שהסימן‬
‫*חדשסוא טזבייתרא׳כ הדק׳ל ל״ה כיח מסברת ק'> ע ה״ א כ^׳ז‬
‫‪ 1‬א'כ הונח לנושלא הקשו ומיהו קשה נל׳ז אכל עכשיו אל תקשה ־ההויז‬
‫קמיא השל' ל׳ל להתוספת לתרז נד׳ה חמי ומיהו כלא׳ה לא קשה מידי‬
‫מנ״׳ל סברא כלו*ז הא'' מכת קושיא דצמה לא תייז התרצן בקצרה אכל‬
‫עלשי‪ !.‬אני תקשא באמה על התרצןלמה לא השיב כקצרה אלא ע*כ‬
‫הקושיא היא בליז א*כ חנ׳׳ל להתיס׳ להוכיח בלו׳׳ו ה״א י שאין לקושיא‬
‫בלוז״ד' ש׳שלנו תילז דריכרח לכלוח מכח אכלת סי' חדש צנליזו אכל‬
‫אללבא הוכרחנו שהתוס' אדרבא הניחו במסקנא דפי' חדש עדין רק‬
‫שקו ■קיא‪*:‬מ היא לתקומה עואדת הזקייל ‪ 5‬בלוין בל או מיא הכל״ז‬
‫בתום' שלתחלנו כא׳ דלעולם התירזשתרצנו על קושיאהשלה במקומה‬
‫גנוזיוד כתו שתרצנו שהמיס' חיכית*' מ‪ :‬החרצן למה לא השיב■לקצרה‬
‫מייא שהקגויא היא כלו׳׳ו על התרצן לחי( צא חקשה בקצרה חדא* פתיוס'‬
‫נעכיתמ!התרל|א‪9‬לעלהתךצן קשה באתת • נלו״ו ה״אדהתרצ!‬
‫♦ן»פ לנרות מ»לתק*ו משס לאיש יהיהקשה מד ד ל ת*א הלא *‪P‬‬
 ‫לו‬ ‫יוסף‬ ‫ת פו ר ה‬
‫מ״ת׳ הא> כשינוי לשו‪ '1‬א״ל אייתי משעיר ר*ש ומ‪:‬עירי סרנלים וכל ימי‬
‫אשר אני מהדר אתלנטלא׳ תמי' לי האייאילתא לאמה ענין הוסיפו‬
‫כתמורה להוכיח משעיר׳ צלוגיס זבתתילה נתרן פוס' ויש*> במס' יומא‬
‫דןס*ה וז״ל כני העיר ששלחו שקליפס ונננצ! ‪1‬הח‪’1‬רום‪ .‬הצנכים ל' יהוד'‬
‫אזמר עילי! לשנה הכאה אתני' פר ושעיר של י‪*0‬כ שאכלו!הפריש אתרד‬
‫פחתיצט כ‪1‬לן י מותו לכרי ר' יהודא ! ‪ o ft‬לא אמייצן יקלט‪-‬לשנה הכאה‬
‫אמרוהו לכנ! קשי׳ דאביי נוידה משוס תעאת שעתה כעליה פירש״׳ שת'‬
‫ימות הבה! כשנה זו ותוס' פירשו ו‪*1‬ל דילתא מיית אחד מ! הכהניס■ ו אן‬
‫דתקופיא מכפר' ראוי לנזר משום חש*׳תכ אכל מה שפירש*׳ דלמאמיית‬
‫כה״נ לא נצירא חה דכר המיאיז לעיני® ואיפשר לעמוד עליו■אי מ״ת‬
‫אצל כאחיו הנהנים אי איפשרלידעאי מיית עה״ל רכים ימקשיסלמו^‬
‫נאמת תפס יש** שיטה אחרת וראיתי מחמת חזמלא מתרצים כדותק‬
‫ובעור כמונן רננה ״שבתי® על נכו! ‪ .‬בקניהם צדקו יחדיורש*י ותוספתיז‬
‫כל חל לעוס סכרתוע״פ לאי' כיומא וןנ ״ ה וז״ל ר' יהולא סבר לא ‪F‬‬
‫היה הופחת לקיניחוכה נוידה משוס חטאת■ שתפה נעליה לשמא מת א' ‪£‬‬
‫חן התערוכות שכשופר ופוסל״ת כל המעות ופריך ומי תיישיג! והתנן ‪V‬‬
‫השולח חטאתו תמוינ׳הים עקריכקאותו כחוק׳שהוא ק׳י' ומשני אלא שמאס‬
‫וודאי ינעתא׳ע״ש והקשו תו' תית׳הא אתר לא שט אלא שלא כני* לנבורו' ‪£‬‬
‫אבל הניעלנטרות היישינןוא״כ לילמא יש ח' כחייביקיני! שהניע לגבולות ‪£‬‬
‫ותיישינן שפיר שתא תת א' מהן וו״ל הא לאתר התם אבל הניע לנכורית‪^.‬‬
‫חייש' היינו צחביא נע יעןום חומר לאשת איש אכל כשולח חטאתו אי! ‪ik‬‬
‫חילוק ע״ש ולכאורה עשו לכרי׳‪-‬בדנרי נביאות חנ״ל לתוס'לכייטאת^‬
‫אין חילוק וי*ל ולכאירה לתוס'היה להס הוכחה תדציותה התורה ®‬
‫להחריב שעיר ר״ח מתרומת הלישכה ולא חייש׳ למיתת הנעלים אן ביש‬
‫כישראל אנשים שהנז‪.‬נו לננוצות והיה לאושל ו אלא דאיז חיל וח נחוש שמא‬
‫תת אן כהניע לנכויות נכי קרבן רק אתר סנדקדק כלשון התוס' שכתבג ‪*i‬‬
‫על הראשונות לתת דכרי הרתכ״ם דהיה לי הוכתה‬
‫מיעמלא דהוה נכילה מחייל וכאן לא קאמי הנהרא ר‪,‬ק‬
‫‪0‬״מ ליש לחלק כנט משוס חותר דא״א לכאורה אמוה תה חוחדא ה ו ^‬
‫דא® הניע צינטרוא אין נותנים לה הנט קשה מאי תכשיל יהיה יתנו ל פ^י‬
‫הנט ממה נפשן אי ת׳ הוא היה נט אי מת הוא תותרתתחמת מיתתו■‬
‫וצ״ל דכאופ! וה יהיה שיכא ככן ויקדש אותה אחר נט‪1‬א ויאמרו שאין‬
‫קידושין תופסי; מפני קהוא גרושה ובימת כ>ון להוא הניע לנכולות תיו‬
‫הוא ולא היה נט כלל וקידושי הכהן תופסי' רהא ניתר א״א לעלחאבלא‬
‫נט אס יתנו כזה הנט נכי הציע לנבורות צף היא אפי' של תומר א*א‬
‫לפ״וקשהי^א מציטלאשכוח• גצי תטהת נע׳ מכשול כזה דאי' «ס‪#>:‬‬
‫קילושק המקדש נתצקי חינה מקילשת ע*ש ואש נאחר לכסניע לנפולו^‬
‫להקריב כחוקת שהוא קיים אי אזיל כהן ומקדש אשה בחלקו תן כ^■ ‪'!to‬‬
‫זה יאמרו שאיט קידושיו למקלש במלקואינה מקודשת ושמא באמת כצר‬
‫מת ולא ה‪1‬ה קדשי ׳ כלל ותפסי חילושק דהא מותר א״א לעלמא> ולצאירס‬
‫הקשה בני היניק הלבג׳ המופלא הלא אס אמרינ! דממת א*כ הוה לוס‬
‫חולין כעזרה ואינו מקודשת וליכאמכשולע״כ ‪.‬דבלי בני מהורר אכלסה‬
‫אכלי נדו (‪.‬אמנם יש ללחות לקושיא פלי אזיל אליכצירי׳׳ש דס*ל בחולון‬
‫שנשחט כעורה מקולשות יהיה מכשול הנ״ל לאס נאחר דרג' יהייא ילד‬
‫לשיטתו וסא פליג כמגז׳קילושי' ום*ל מקוש צחלק! מקודשת א״ב לא יהיה‬
‫מכשול א׳ סור ממ*נ י ק לשיטת אביי לאמר ‪ -‬התם כו ומיה;דכי ׳»‪p :‬‬
‫תספכרא דנמנו וגמרו כמקדש נחלקו לא קילש יהא נשאל קושיא שס‬
‫הנ״ל לאן כחטאת יהיה איסור א״א כנ*ל והא״ש דתוס' ורש*׳ לשיטתה‪.‬‬
‫ליש״י תפרש תירן הנמיא משוס חש״מב לא רצו נפרש שמא ימות א' ען‬
‫הככנים משוס יקשה להו הא מקריבי' נחזקת■ שהוא קייס זא״ת הלא יש‬
‫בהם הניע לנכורות ויש למש זילמא תת נ*ל אן בחטאת אין חילוק אף‬
‫גהניע‪.‬מקייני׳ בחזקתקייס וא״ת אי לית חילוק יכא מכשול א״א »*זל‬
‫הא כשיטת ר' יהודא ק״מלן ולשיטת ר״י אין איסור רס*ל תקדש בחלקו‬
‫מקודשת לכך היבלחו לפרש שמא ינטת ה‪:‬ה״צ ולשיעת‪ ,‬תוס׳ »ה קשיא‬
‫להו ליקדזק בלשי! הגמרא אמרוהו רבנן קעי׳ דאביי' והנה אביי' סכע־א‬
‫ליה כוותי' דר^ ייח^ן מהתכיא דחקרש בחלקו אינה מקודשת טא״כ יבא‬
‫יקדה בחזקת שהוא קיים מניע לגסרותוא״כ‬ ‫מכשול איסור א ‪f t‬‬
‫*ש חילוק נכי חטאת אם הניעלנכורות'אין' מקי’נ‪.‬נח‪1‬קת קייס א״כ שפ;ר‬
‫איכא לתיחשלילמאתתא' מ! הכהנים שמיעו לנכימת וסהחטאת שתתו‬
‫בעלי‪ '-‬ודוק כי נכון הוא י‬
‫זשילז סתירות הש׳׳ם הוריות יתתור׳הנ״ל דאי׳בתס'‬ ‫והעזתא‬
‫‪ g‬כאדר וימי אכלו היו שלשים יום דכתי׳ויבכו והו׳וכלז ימיאכילו׳כז׳כניסן‬
‫שביעות רן ח '‪ 1‬ל מ ט כתיב נכי שעולר״ח לה‬
‫אמר הקכ״ה שעיר זה‪ .‬הביא' עלי שמעטתי את הירח ואי' אבתיא בריש‬
‫מס' פמור׳אי כתר תקדיש אזלינןאו‪.‬כתר מכפל אזלינןופשטו דבשי מכפר‬
‫אזלינז א״ כ לפי פשיעת זה דכתר מכפראזלינן ליתתלטקיאדרב פפא‬
‫כנ״ל דאי! חש׳איב כציביר חדקאמר רחמנא אייתי שעיר ר״ח דלילתא‬
‫לעולם יש חש״מב כציבור זנבי שעיר ר׳׳ת לכתר ■ייתכפר חזלינן ומתכפר‬
‫היה הקנ״ה והא״ש דכל׳׳ז בעס' הוריות היו יכזליס שודד לסכיח מןשעיר‬
‫ל״ח דאכתי לא קיס להז היה האגעיא הנ״ל לפושטה אלעם כד מעי ‪f t‬״ ‪e‬‬
‫תתו״יע‬
‫נז ס כ ת‬ ‫אהל‬
‫!>‪ s‬מה! עדיפות כלומר י(ן גהוה נכילה מי מרזן למח״ם ‪ f t‬הזי> ‪t\f‬‬
‫עליןה אן ;ןלאחר פחיסה היה נכילה מ'מ הי(יס‪1‬ל & ‪ ft‬רק משוס עריפה‬
‫משוס דאי( איסור מל על איסור בנ*ל זייגו נע‪-‬יה נלל ‪ ,‬הנל״מא א>עם‬
‫המקש! לא הנין התירן נאשר אמרתי שהני(‪:‬תעדן לו נפשועו‪0:‬ריפ‪1>1‬‬
‫לא‪ 1‬דוקא כפרש״• זהק‪1:‬כ׳זליתני ותיקיה וליתני דר*א ומתר! לא כמה‬
‫שעלה ןע מן עלה עלדסתזשסוכר היית כנ*ל אלא כי קפני נכילה‬
‫דלאמפמא מחיים פון דמח״סלא הזי אלא עריפה אן לאידה הו*‬
‫מילה מ*מ כיזן דאעור הוא לק משוס עייפה קתני לה! ככדי כדלי >הל'‬
‫?קמעמא מחיים לא קתני כיון רל׳כא כאן איסור עייפה רק מ׳לה זלו״ק‬
‫יזזוקא רכא יכול לתחזה משום לאייל לקינמו ור״של אזיל לשוטחו ומוכרח‬
‫לתרן עירן אתי ע*פ דאי'ביכמות לן< ל״כאחר מא הלכתא כר׳יל‬
‫לנכי רייי כהני מלת אכל נכל מקוס הלכתא כר׳׳׳י ואי' נמסכת זו לן<‬
‫ק״ל אכל אמ »ן כתי מ* העריפה ר״ י אמי >זייכ שתים ויש״ל איגו מ»כ‬
‫אלא אחת כתאי קמעלני אמר ר & כנק שתלש אכר וערנו בו ל*י סכי‬
‫אינו לאכדם עןמלת !איפור עריפה ואיסור אנר כהלל׳ קאתיויש״ל‬
‫הכר נהמה כחייה לאבדה עומדת ולא אתי איסור טריפה ות״ל אאימר‬
‫אכר אלא איסור טייפה מחלי תלי אי פקע איסור אמ׳יהחל איסור טריפ'‬
‫>מ‪5‬א רכא משני שפיר א׳ לו אסורות משום לאיהו פסק כר״י תמיד ואית‬
‫ליה כהי׳ה כחיי' לאו לאיכריה עומדת וחייל איסור טריפה מחיים ולא‬
‫אתי נכילה וחייל עליי'ושפיר מתני אילו עריכות אכל יש״לאויל לשיטתו‬
‫דכ״ל בהמה בחייה לחכרים עימית א*כ לא ח״ל עליו כלל איסור טריפה‬
‫מדאחדתיתה ואז חייל נם איסור נבילה כיון דהוה ככת אחת וא״ככיון‬
‫ל־אסור לם משום ננילההוהליה לחיפנ• כין נכילות >מ*ש התום׳ דהוה‬
‫עיקר החיסור לדן י תרן תירן אתר ודוק‬
‫נחזור‬
‫ללא מטמא מתייס ע״פדאי' כיכתות לן ל^כ וי שאכל מליקהר״ח אמר‬
‫חייב שתיס ו נו' ט*ש א*כ קשה לכאורה למה מחייב רכי רק שחים הא‬
‫*ש נ"כ משום טריפה דכיון שנשברה שליה ומפרקח היה טריפה ולכפו?(‬
‫כו סין עלי! איסור נבילה הרי שני איסולים ייוז איסור ירות ואין ל‪ 4‬נןי‬
‫לדכי אויללשיטאו יסבר כחולין לן ק״נינבי אהל ציפור טהורה ע״ש דלאו‬
‫לאיצריס עותלת א"כ ליכא כאן רק שני איסורים טריפות ו‪1‬רות דאיסור‬
‫נכילה לא חצי חייל אאיסוי טריפה כנ*ל זה אינו להא התוס' כתכו‬
‫זהאשו היצי קאמר חיי נ שאים מש!ס זלות ׳משוס טליפה הא משנמלקה‬
‫טל איסור ננילה ואיסר זלות אינו חל עד לאתר‪1‬ריקה וכו'וי־׳ל אן‬
‫לנטשה צכילה ת״ת מתל* תלי עד לאחי זריקה משום דאינו תל על אסור‬
‫מעילה שיש נ‪ :‬של שעת היתר לנהנים ולאחר זריקה פקע איס‪1‬ל מעילה‬
‫ואז חייל איסור נכילה ואיסור זרות כבת אחת א*כ אן לסוכר רבי אינה‬
‫לאיברים כנ״ל מ״ת היה י■ כח כאיסור טריפה לחול על איסור מעילה‬
‫ומתל* תלי עד לאתר זיקה ואו חל עליואיהור טריפה)אימי נכ ילה‬
‫ואיסור ולוא בכת אאת אן* י״ל דאיפשר לכי סוכר מחזיר סימניו אחורי‬
‫ננורן ומולק; ופך כתבו התו*פמה'נזיר דן ו״ט וא״כ אין צאן איסו׳טליפות‬
‫ומזה הוכית הרמב״ם לעצמו דנקיבת הוושט הוה נכילה מחיים לאל״כ‬
‫יקשה אן את״ל לסכל רבי מימיי סימני! אחורי עו לן ‪.‬ומולק! מ*מ יהא‬
‫בשאר קושיחו לחה תחייב ל כי רק שתים הא כשתתחיל למלוק וניק‪ :‬הוושט‬
‫בטרפה ואח״‪ :‬נשחטה צעשה■נבילה ותחל׳ תלי הצי שני איסודס עד‬
‫לאחר וריקה ואז ח״ל איסור יריח עם הנךשצייאיסיריס נכת אתח ולחעיכ‬
‫שלשה אלא וודאי מוכה דנקיכח הוושטהוה נכילה מחיים‪ 1‬א״כ ליכא כלל‬
‫איסור טר יפה רק נבילה וזרות וליק כי‪^ .‬י חי ׳‬
‫תמורה‬ ‫מסבת‬ ‫^‬
‫אר״* אמר שיטאל שלשה אלפים הלכות נשתכחו בימ י‬ ‫^‬
‫אכלו של משה אמרו לו יהושע;^ל וכי' אמרו לשמואל‬ ‫‪3‬‬
‫שאל וכו' א ״ר יצחק צפחא אן תטאח שמתו כעליה נשתכתת‪ -‬כימ י אבלו‬
‫^ של משה פייס׳׳ אס מתה אם לועה וזה תיטה למה הוציאו מן כל ההלכות‬
‫»תטאתשתתה נעליה ובהשקפה ראשונה תרצחיכסייעתא דשתיא דלך‬
‫‪ g‬קצרה ע״פ דאי' שואלין ולורשין כהלכות פסח קודם לפסח שלשים ״ם‬
‫^ ואי' בט״ז לנ״מ לעני! דקוה שואל כעני! ע״ש והנה וזשה י כינו מת כ׳׳ז‬
‫ולפ״ו קשה האיר אמרו לו ליהושע שאל הא אי לא הוי שואל‬
‫» כעניולזה באו לתלזדאןחטאת שמחו כעליה נשתכחה וקי״ל בתס׳פסחיס‬
‫^ דבל שכחטאת מתה נפסח רועה נמצא לין חטאת שייך ‪''1‬כ לדיני פסח‬
‫" והיה שפיר שואל כעצי! ולכך אתיו שאל יק״ל והוא קרוב לאמת ת״ל ־‬
‫פלטלאאבא בארוכה ו ת צוין לוה ׳תירן לבר פתוה כתם'‬ ‫־?‬
‫• ®הוריות יז״ל דוקיא ירכ פפא לאי! חטאת שמתו כעליה‬ ‫י״‬
‫כציבור דקאתר רחמנא איית* שעיר ראש תולש מתרומת הלשכה דילע‬
‫»ייפ* מלייהי יהני ״יא אלא דאי! ציפור ךמתיס עכ׳׳ל וכמס' תמורא‬
 ‫יוסף‬ ‫מסכת תמורה‬
‫וקשה איך ציה להי‪5‬יא וכיי׳שיש מן קיינפש מא״י לח׳׳ל ומתת והימי'‬
‫היו ימי בסרי עננים וזה מותר להוציא הנ״ל וק*ל ‪:‬‬
‫בריתות‬ ‫מסכת‬
‫במשנה אמי ר׳עקינא שאלתיאת ר״ג ו ריי באטלי'טל אמעוס‬
‫שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו ‪ ■V‬י ג הנא על אריקו‬
‫ועל אתו' אביו יעל אחות אמו מה! חייב אחת על נולן >‪ \f‬חייב על נל‬
‫אתת ואחת אמרו לו שתענו הבא על חמש נשים נדית כהעלס א' שחייב על‬
‫כל אחת וא׳ורוא׳אל שהדברי׳קי׳ו ‪ :‬ועוד שאל ר׳׳ע אבר המדולמ' נבקת'‬
‫מהו אמר לי לא שמענו אבל שמעני אבר המדולדל באדם טכייוכךהיו ״וכי‬
‫שחין עושי' נירישליס הולך ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שמניח בו‬
‫כששדה ותוחבו בסירא ונמשך מיונו והלה עיכס את פסחי והדיפא עושה‬
‫ורואה אנישהדבר י' ק׳יו ע״ש כנר צווחו קחה׳ וקמח* חלא מה קיבור‬
‫להשאלות אהדדי סני׳מהמויוק כאטלי*ס פירשי׳בשזק ודווקא של אתעיו״ש‬
‫ינס ^)•נ׳ית שלקהי למכתה בנו ויתירז הכל נעוה**ת והכל יהי' יתד‬
‫מקיע ותלי בי‪-‬ידך ובתחילה אתרזדכר׳ תוס תמול בעניו יה ח"ל ןכגיורא‬
‫כרי' רו■'‪:‬׳ דתי חי נדקתגי הרי שמוח מחולקי' הרי נופי׳מחולקיס אלא‬
‫הכי קתני הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואמות אמי מ־שיעא■ נר‬
‫ישיעא ו כי' מ* אמרינו הרי שמות משלקים או זילמא אין נופי' מחילקיס‬
‫אחרו לו הרי הדברים ק״ו מם נדה שאין בינות משלקיכז י כו' ופריך מה‬
‫לנדה שגיפין תחולקי׳אלח אמר קרא ערות אחותו נינה לתלק תיס׳הקשה‬
‫לני׳נוכדוך אמאילא מייתי כרת דכתיב כאחותו לילק דתצרכי‪.‬רבנ;להני‬
‫ימ״תי צ־ר' יצחק יי*ל דמייית׳ הא דכשיט ׳!תרענ״ל ולכאורה תשהי'‬
‫זכרי תוס' אמא׳ פפיטיותר ונ״ל רק אונרה נא בגמרא השייךלזהקושי‬
‫כתוכי נק■‪ ' 1‬יי*ל כרת דכת!כ כאחיתו לח לק על כל עריית ופרי' וצר'‬
‫יצחק דאמר כרה׳ באחיתו יצא ליוני בכרת ילא בי׳לקות לחלק מנ״ל נכקא‬
‫ל■׳ מאל אש״ה בנות טלתאתה לחלק על כל חשה וחשה ורבנן תיפוקלהו‬
‫מאל תשה אין ל*נ יכית דכתי' באחותו ליילק עלאחיתי יאהית אביו וכו'‬
‫הני למה לי היי שמות מחולקים הריגופי' מחולקים אלא לחלק על אחותי‬
‫שה״א אתית אביו וא״א כנ*ל רשיו בי*ה ל״לק על אחותו זמד״א הואיל‬
‫ואיסור הו דחחלה חכילרו לא נחייב אלא חדא ע׳יש ור*י הא מילהא מנ*ל‬
‫נכקא לי' תן ערות אייתי גילה ורבנן תה עבדי לי' מבעי' להו לאחותו‬
‫גרידא מן‬ ‫שהיא יכו' לומר שאין עונשין תן הדין דלא מיחר מה‬
‫האב ומן החם לכ״ה קמשמלן ישנה רשי' הנ״ל ו״ה הואיל ואיסור חדי‬
‫דחהוה מאד תימה הלא אני קוימין למילן מנילה והנה בנידה ג"כ חיסור‬
‫הי הוא בררה כיוו נא דווקא וייהש׳ תיקי רלא ל״ילן ״נרה לחייב על‬
‫בלא'ונראהלתרן דנראה דרשי' הביא יה לחרו איוה קושי׳ טמרא‬
‫תטיס דיש להקשיח לרבנן למה להו אחיתרדסיפא' יח׳״ל משוסאין עונ^ן‬
‫מן הדין הלא מוכת עינשין מן הד״‪ .‬בעיי׳כ משיס דלנחויה קשה לסשנן‬
‫למה להו אל' אשה דיו ללמוד מן כרת אהיפו בלכד ו‪*5‬ל דאי תןכרק תחותז‬
‫הי־תימיקיס על דבר הליסתבר לחלק כאחותי חינ׳א דיש ח ליק גינקאכל‬
‫לא כגון יומר אגל כיון דכתח■ ג‪'!:.‬נרה והיה אחותו נגיפי' ילוקי׳קיו מה‬
‫נדה‪.‬והיאשס א' יקשה לי־ה לישוב אשת! אלא להיחתקנ אחותו אפי'‬
‫כגון א־ י ק דק‪:‬ה הלא אן אם נכתב׳ שגי הכת׳ כיס קשה דילמא אחית‬
‫קת׳ דיייקא על היליק נופי' יא״ת הא ןה היהק^׳ו מנדה קשה דלמא י״א‬
‫להודית דאין עיישין מ ן הרין ללמוד אנדה יצ^׳ל דם*ל עונש׳‪ ;,‬מ! הדין‬
‫ונשאר הקושי' עלי־בנן ליל אשתו דסיפא כנ״ל ליה נא וי שי' לתרן דיש‬
‫ה*א דאיסור אחיה מד הוא א*כ לא קאי הקייי מנידה‪:‬נ״ל דהלא פויה‬
‫הם רק דהיה ילפיק‪ ,‬תכח ׳תוראדקרא יקת׳ תד אפי' על נין א' וא*כ‬
‫שפיר את־ אמיתי לסיפא לאין שנשק כנ״ל ללא ייוכיז‪-‬כנ״ל די־מכיז מש׳־‬
‫דלי;ח לתילן מנדה ע*י ק״ו דשיין ה! כנ*ל‪ .‬ונום י׳ני׳ג• דבד״התיס'‬
‫זעהשע קיימנין שתפנו כהדכרים ק״ז א״כרכנן מכחקי׳ו קיול»‪.‬דון ח״ב‬
‫שפיר קכהאל בהי למהל״אמותודריפא כנ״ל ולפ׳^ז פשוע יותר לימוד‬
‫דרי' נגד רננן דהרבנן מוכרפים אחותו דסיפא למה ל' כנ״ל ודוק העיב ‪:‬‬
‫אי' נמס' חוליןש״טה יאת' כת כפה ואח*‪ :‬שמט את בתה‬ ‫והנה‬
‫סופג מ סומכים אימל סיפג שמנים ופרי ומתחי אית!‬
‫יאת בני ולא מי ואותו זתהרן שם ואמ״ב לימת קסכר סייוכום שני זיפי‬
‫חלב צהעלם אחר תמ״ב נעלמא וקמשמלן בהא להודיע כחי דרבנן ואע*ג‬
‫לנופי' מחולק׳־ פכיר• או דילתא בעלמא לא מחייב אלא א' והכא משום‬
‫דגופ׳ן מחולקים והנה לעיל הי' השאלה א* אמרינו סמיל ובמות מחולק׳'‬
‫אי דילתא ביון דאין גופי׳ממולקי' נמצא בליז לא היה לספוחי מיד* משים‬
‫דהלא אני ריאין דתהני מעלת גופיס מחולקים דהא טומכום מחייבשמנ‪.‬יס‬
‫אבתה ובת כתה וא׳תהא רבנן ממ״ני דק מ' הייתי אומר משוס עעס‬
‫אחר דס״ל כנו ואיתי לא מחייב ולא דפליג׳ א‪:‬ופי' מחולקים אכל כשהלכו‬
‫ליקת לתשת״ה כנ״ו ד׳יקא ואי' כמס' חולק נ׳׳ד צרקים צריך להודיק‬
‫אחה מכרתי אר׳יי בד״א וכי' אבל אם מיכר האם לחת! והכת לכלה צריך‬
‫להוזיע ושניכם שוחטי' כייס אחד ו ‪,‬י' כאשרי דהלוקחצריו לשאול ע*ש‬
‫ועי־‬
‫אוהד‬
‫פמ‪1‬רהוג‪1‬ס אימט>מ דכפרמתכ>!ר ^‪1‬לינן‪.‬ל^‪.‬מגזתגי להו לכ‪1‬כימ‬
‫^ מטפיי ר״ח כנ*ל הוצר‪:‬ו לצרף להו;‪1‬׳ י(ף משעייי תל>םוק*ל■ ‪:‬‬
‫' ‪3‬ו ה! ע‪ 1‬ה א נתרז קלטיאבעל אורה מי;‪14‬ר דאי׳ ‪3‬מס' גכ‪1‬ר‪1‬ת וף‬
‫ט*‪..1‬וז*ל מניןלתפוית פסהיתא שתת? ת״ל פמעלו‬
‫‪2 .‬־הנרה פמא ופרי'האי טכעיא ליה לתת? תטאין תפוס האי יזיזהרישי פרש'‬
‫״‬
‫? טתא נכקא ופריך ה' יופאת מיתות הלפתא נמורי לה ומשני איצטרין‬
‫‪.‬‬ ‫^לקרת ואיצשרן הלכתא דאי מקרא ה׳״א לרפי׳קמשמלן הילכמא למיתה ואי‬
‫‪ £‬מהלכתא ה*א דאי אכל מהני ה' הנואת מיתות איכורא איכא לאו ליכא‬
‫^ קמשמל ‪ j‬קרא דאיכא לאו עכ*ל והקשה נשפר אורח מישיר ממה דאיתא‬
‫^ במה' נויי ק׳ן* ה ח״ל תדבר*׳ רקקרשיך אשר יהיו לןתשא ובאת‬
‫‪ 3‬יכל' אןיוולד חטאת ותמורת אש‪ 8‬כן ת־׳׳ל רק וערי׳ למה לי קרא הילכתא‬
‫“* גמיד׳ וילד חטאת למיתה ומשני קיא לאשס אשש נתיהילכתא כל שכאטא'‬
‫מתה וצו' דמשני דאי ימילכתא ה׳״א אי׳אקרנילא ליזייכנלוס קמשמלן‬
‫דאי' אקרבי' מחייב נעשה עכ*ל ול‪5‬יה‪*:‬ל דיש פשיק יח^מ אסורים‬
‫נאכלה נלאו ימה דאסיריס כאכילה היי מא אכיי לה רנה מכת דלא‬
‫הוי ממשק' ישראליא׳׳כ למק ל׳ ר*ק להורות דאי׳אקיכי' קא> כעשה הא‬
‫נלו׳׳י אסיר להקרכה מכח דאסור לאכילה י‪*5‬ע עכ*ל ע״ש ולכאורה יש‬
‫ריחו׳ לקשיא שלו מהרי טעמא דתרקחזינן דצריכי׳ תרי לימודם על‬
‫פכה׳׳מק וחטאת מיתות ולאאמרינן ה׳ מנייהו מפקת לפי סברא זו ׳*ל‬
‫לכאורה דקפהוק מפדס׳ פרסה דמורה על חק*מ דאמר כאכילה א־‪1‬‬
‫נירומואישור אכלה על היועות רק על הממות או איפשי שוין הן‬
‫דאסוריסבאכלהנמצאאמינא ממי*) אי איסיי אכילה קאי אתרוו״הו‬
‫אמיתית וארוטית הלא במס' חנחית לא קילין מן קרא דמשקה ישריל‬
‫רק אמיד דלא היה לו שעא הכושר יעפ*‪ 1‬נ‪:1‬ל לתילן על ו‪1‬לר יטאמ ‪0‬‬
‫י( שיהא אסיר להקיכי‪ .‬אבל לא על תמורת אשם שיהא אהוד יהקרבה שהרי‬
‫‪ S‬היה לו שה׳י׳כ ילזה צריך תיבת ר*ק לתמורת א״ם מהקרבה ואם אנו‬
‫^־מאמציס כח הכניא ואיסור אכלה קי־‪.‬י רק אמיתות ולח אריעות אז‬
‫^פשיטא דלא נדע אישור הקרבה חתמורת השם משום דהיא רועה ולזה‬
‫צריך קרא לא הירא וק״ל !‬ ‫״‬
‫דקשהאעפ״ה לישתוק תיבמר׳׳ק וא*ת זה״ת׳ טועה דרועק‬ ‫!רה‬
‫אין אס‪1‬ר באכילה ואי אקרב׳ לת עכר עליה הא יש ■הוכחה‬ ‫י‬ ‫^‬
‫^‪,‬דאהיר באכילה דנקדר לקמיה דיצו להיכיח משעיר ריח דפרי'ליה‬
‫‪*.‬א ■התם רילמא מי*נ׳ ואינו וודאי וא׳׳א׳ הרב עאון ז״ל הוכיח נכפרו משעיר‬
‫^ר׳׳ת־היאשין דאז היה מיתה וידאית דכעליס דמתו נדב ואביהו ואעפ*כ‬
‫‪ 3‬הקריבי יא*ה די׳ תו' אקר הקרכה מליע קצן■ באומרו יידוע לא אכלתם‬
‫^ ה א א סו ר באכילה כנ*ל אלא אן וודאי מתה כעליה מוכח דמותי‪ .‬בציבור‬
‫‪ 3‬עכ*ל דפח״ר יישילהקשית ע*ז דילמא חשמ׳יה ריעה יריעה יייתר כאכילה‬
‫אסור אלא מיכח‬ ‫ולפיכך־שאל יידיע לאאכלתס אבל כהיורכה באיית‬
‫זרועה אמיר ולמה‪-‬לי קרא דר׳׳ק והשתא דקהוינן דכתנההתורה ר״ק‬
‫אפוא‬ ‫מוכח דחש*ייב כעלמא ״מתה ולא ריעה ולא מיכת משם דריעה‬
‫לאכיללרק דשם היה מתה ואין י!תה בציבירולפ״ז חשה לע־ל ינחע‬
‫גגמחתהם חשמ׳׳ב אי תהה אי רועה היה להם להוכיח יידכתבה התירה‬
‫ר״ק למעיט׳ ת־יודיז אשם מוכח דיית‪ :‬כנ*ל יהא*ש נלזיז לא ה ה יכיל‬
‫לומר אן חטאת שמתה נעליה נשתנחה היה קשה ליפשט להו מלאיכתי‬
‫ר*ק אמנם כהקדס ב' אלפים ו ס' אמרו ליהישע שאל קשה מאי כולו‬
‫יכול אפי' לאונסו‬ ‫האד וא׳ת היאיל דאי' המשצח‪,‬שכר רלאו הא אי'‬
‫יו*ל ר*׳ק יהם שכחו מפני אונס וצ*ל דפהרלהי כמ״ד זלא דרש ר״ק‬
‫לדא ׳ סוניא זי בסנרדרי׳ לא דרשי אנין ורקין והדתא דמדלא דרש״י רקין‬
‫שפיר חצינו למימר דשכח! חש^מב כנ*ל וק׳׳ל ■■‬
‫תמיד כל העצים כשירי' למערכה עק*ז כארתיתדיש תיטה‬ ‫כ‪3‬יפ‬
‫® צו ילת חהר! ואת בניו הה ד על כל פשעיכו תצסה‬ ‫ה‬
‫^ אהכה רי׳י דרכינק מס ק׳י׳ל אמי מתחילת הסכר ועד כאן כתיכ וער‪{:‬‬
‫״ בני ייהר; אמר משה להאנ׳׳ה יכיר שניאה ומימי'■ חכיבין חלקתיכיוד‬
‫״ לעצים בשביל נייי״ס דתנינזתמן כל העצים כשירי' למערכה מיז משל ג כן‬
‫^'‪,‬ישל זית ול*׳הין אין אתה תילק כבוד ו כי' ע*ש !תימה עליי הגאון כעל‬
‫^‪.‬תכיאת שור בזכרו דהכוונ' ממה שילהל הזית הלא היא בוזו׳ ע*ש ואמית*‬
‫‪ P‬למתנ*כ עייפ פשוט דפליגתאכמם' הנ״׳ל יז*א מ*ה גפו וזית פסילים‬
‫למינח יישים רקטרי יחד אמר יישום ישיי ‪" b‬׳ יצי׳ל כ־יאי קמפלני יי*ל‬
‫דהני תנא• כהי* תנאי דאי' כייס׳ ב׳׳ב אי; מיציאין תא׳ ‘׳ למ׳׳ל ובריס‬
‫שיש נהן י‪.‬״ נפש י *י כ! דמירא מתיר ביין תפני שממעט את רת־פלה‬
‫ד״ןימביא חיפלה ע״ש נמצא מ״ד הר*ל דה״ל משום דקגרי ס'ל דלא‬
‫שייך ישוב א״־י גבי נפי כר״י נ*כ הנ״ל והא*ש דזהי הכבוי לעזייה שאק‬
‫לוחחים אותי למיכח דאי י היי ליקל׳' הגפן הי' קשה לני הא אסור ל״‪-‬יול‬
‫יזשום ישיב אי*׳ הייני מוכיח׳' לויי למיתר ליעלי משים שממעט התיפלה‬
‫והי׳ נמשר מיה בי׳וי לנפ; ציבל כשא ן ליחח■' 'אז אני־ני לא נדע דניכל‬
‫לדחו>דאין לוק־ין איתי תשים ישיב א*י יכאייתאין־לוקחים משי' וקטר׳‬
‫‪ : pm‬יעפ״ז יש ליתר רמז נפסיק* ® מרגלים ולקחתם מפרי הארץ‬
‫הו׳מים ימי ככורי עננים דקשה לענק פאי פלט עננים ולפי הנ*ל יוכן‬
 ‫רע‬ ‫י\ קו‬ ‫מסכת נדה‬
‫משים דס״ל לנ«גי( מ׳ו ימי ביאשינל ויצג!י«ו ‪ tew tft‬דול(ה לומיא‬
‫לעשה דקירי הדיכוי ושס אי' ילפיל אי ע׳^״ שיים נפה‪.‬או ככלל‬
‫יאתיא שם כתנאי לחי ת׳ד אותזי כלי שיר עכל• כבנים היו ולחדיעייד‬
‫לויסהיי ולחלמ״ד מעיראמעו״ס ‪9‬יו ישראלים מיוחסים וויי ק שיננמוא‬
‫לאיתאמעוס הי׳ ע״כ עיקר שידה גפה ואל*כ צריך לוים וכא״ש כל״ז‬
‫לא הי' יכלוליכסאלי' כשוקככ*ל אנלכשוק שצעירא»עו״ם‪.‬שאל‪ 1‬שפי*‬
‫דהר^ש לו‪-‬דאילג אחוו הבלי ש^ד וע*כ שירה נעה ועיכ לא פליג^ כשיר של‬
‫כ|רנן‪ .‬אלא נ שי &ל שואכסוטעמא דלותה משום לתשובה מ״ו ימי כראש'‬
‫יא*כ קרא׳וממוקי ירכיך קא׳ על שתן ולא על ‪7‬כר׳ תולה שיםע נספר‬
‫וישאיהי׳לשאלו וק׳ל כי נכון הוא ‪:‬‬
‫נדה כפרק כנות כותים וז״ל וכגותים עוומאון‬ ‫במסכת‬
‫משכב תחתון כעליו! מקני ‪ pp‬נועל* נדונו‬
‫ופן יושבות עלכל■ דם ודם פי' שמשלימות לירוק וזכ תקלה ל>ז; ע״‪ 0‬ואין‬
‫יייכיס עליהסעל כיאת מקדש נירש*• אט נכנס ארם כאותן גנז מ‬
‫למקדש אין חייבי' קונן או אם וגעו אית! עלים של י׳שכנ נתדומ׳■ ציג«‬
‫נשרפת מפני שטומאתן ספק עכ*ל ‪ :‬זנגתרא עציין י א׳ן שניי' גכו'‬
‫רב פפא איקלעלתאווך אתיאיכא צויכ'מרבני הבא‪,‬אחל אקנל אפ>'א*ל‬
‫פאי קנתא איכא הכא צורכא מרגנו‪1‬רכ שמואל שמ‪-‬י* ותנא מתג״תא יהא‬
‫מגוא דתהו׳ מגפיה אתר מדקתכיכ׳ ליה טוויא ש*ע ירא שמיס בגא‬
‫אזיל לנניהרתא ליה תורא רמאלה ינתני'אהדדי תנן אין פייני'»גצ‬
‫טאת מקרש וכו'מפני שטומאתה ספק אלי׳א מ»מןא לא שיפינן >יץ»^‬
‫ורתינהו על ש‪#‬כ ספיקות שורפי' תרומה על ספן נגלי ע״הפי׳‬
‫כותי נמי תיפוק ליה אם >גע משככו כתלגמה »«א נשרפת ממום טל*‬
‫ע*ה ותוספות פירשו או ש»א נר כזה כיע כ טי• טמי סאוין‬
‫ע״שאמררכ פהאיהאדעוא דלתאכיל סאיפורא לשלמא בנא‬
‫נמ*ע כגותי תכר ופריך מתי רכר טעל נדה יישייע ליה מכק״׳ו‬
‫לאושעיזא משום יכספי׳ואויל לגני ליב שמי א*ל לב ‪5‬ימי מ׳כו לא משכי׳■‬
‫ליב כפותי שטכל ועלה ולרם על לגלי מנר ועעו כתרומה‪ -‬ואי מש!■‬
‫טומאת ע*ה הא טכיל ליה ואי משום נועל נדה ספק נועל בקרונ‬
‫לא נועלכקרונ ואת״לטעל כקרוב ם»ק השליתתוירגק ספקלאהשלימפו‬
‫ירוק והוה ס*ם ואס*ס לא ‪#‬ר>*נן תרומה עג״ל תזס' ד״ה שלרםעל‬
‫טלי חכר והם עעו כתרומה והא דלא אוקי טו! שנגע הכותי לפלות©‬
‫משום דתתגי׳ צא אייר* כהכי פירשו המפרשים משום ל‪-‬דומיא לאי(י(״נימ‬
‫על טאת מקדש אתר אין שורפי! ובנכנס לתקדש משמע שלכש הנגלי®‬
‫שעע הכותי ממתיא תשמע לך כתרומה‪ -‬ככ׳ל הצריך לעניגו יסג©‬
‫בריקחקים רכים נגה ומיום עמדי על דעתי הייתי מופףבל היים וכציפתי‬
‫צפיתי לתרצו ולא עלה לדי■ עז שנת תק‪ pn .‬לפ*ע א' שםתנגיד■ לת©‬
‫יאתר דאי קלע לתאווףב■׳ מאי שאל• איכא צגרכא מילנז ו נו' משתוג‬
‫‪S‬‬ ‫כחור ביזו שפירש*׳ צורכא כתור׳ נעצא מסתמא יי ע שיש שם מלם א'‪1‬‬
‫ל&ואירכ שימי נר אשי ובראיה‪ -‬דלכםיף אזל לגניהי ואי כוונתו היה לק‬
‫•ני ת*ח יותר הים לילך תיכן לקרל פני מקן ג' אותרו תדקתגרכי‬
‫ליה כנוי'ש*מ ירא^עמים הוא אזיל לנגיה האירתל* ‪1‬ם כיראשמים אם‬
‫טא סתם_פ*ח נ*כ היה לילך אצלו ל' יבי לא מצי שות רותיא דמאני'‬
‫ככל הש׳׳סרק למירמ! ממשנה טהרות והסגנון דאזיל רב » א לשיטתי'‬
‫ודווקא כלא׳קלע לתאגון רמי ליה מתניתא ד״א ובל הקושיות •מבארנ‬
‫אי*ה כטוב טעם ורעת עוד תברח להשכיר כתום' הנ״ל תשים דלא איירז‬
‫מתני' כהב׳ ע*ז נאמתי קשה לגקחי כמתני׳ כאמת הסיפא שהנ‪1‬פ* עוג‬
‫נ ו ן זסהינשנון‬ ‫כעצמו לתי־ומה אמנסי הבל יחווא י ק מחודם נקדים‬
‫‪*11‬ל כנות צדוקים נוטן שנהגו ללכת גליכי אכותיםם ברי נ[ כפותי'‬
‫פרשו ללנת כדרכי ישראל הרי הם כישראלוס ר'־ יוסי אותי לעולת! ‪©’ 0‬‬
‫כישיאל עי שיתישו ללכת כדרבי ישראל אכעיא לבי סתמא תאי תא שתע‬
‫בנות צדוקים כזתן שניהנים ללכת כדרבי אכגמיסם ה*ה כבות׳ הא‬
‫סתתא בישראל אימא סיפא פירשו ללכת כדרכי ישראל גרי הן כישראלים‪.‬‬
‫»א• סתמא כפותי' אלאחהא ליכא לינשתע נ‪*-1‬ני' ת*שר*י אותר לעגלצז‬
‫ה*ה כישראלים וכו׳ מכלל דת*ק סכר סתתא ככותי׳ עכ*ל ותו איתא‬
‫ת*ר מעשה נצןאקי ח' שסיפר עם בה*ג כשוק ונתזה צינורא ת»יו על‬
‫סליושל בה״ג והוייקה פניו זלבם״ג וקלם אצל אשתו לשיאלה ^‪1‬‬
‫תשליתס לירוק א*ל אע*פ שאנו נשי צדוקי'טתיראי׳ אגו מפרושי®‬
‫׳ ‪ p‬לדקדק מאי חיכוד לסכיא האי מעשה ל^כעיא ופשיטדז דלעיל שני©‬
‫תה מלחק שסיפר עם בה*‪ 1‬בשו*ק וג*ל חה תי»נשצו נא לתיז אות!‬
‫קושיא להא דלעיל ומקילס נפרז קושיא גנאון נעל מחבר •‬
‫ו‪*1‬ל הגאון קשה מנ*ל לממג• ייוקא א‪0‬מ^‬
‫ולמיפשטיעמ' דסעתא •'סככזע**‬ ‫‪r‬‬
‫ידיוקא לסיפא חוקא •אממרא תיין לעיל גני נוע* שדרס משום לה*‬
‫ס*ס ואס״ס לא שרפינןרקתולין וכןאי ׳במשנה מ*ם טהרו' על ו' נאיקר‬
‫שולעי׳ תרומה ודוקא נו^אימגען מו ה חד א ס פי^ א‪!0‬נ»>ק©צ‪#‬‬
‫מנוה ס*ם ת ילין תז׳ה ככאן יש ס*ם הפק הלכת כדרכי אגועיס• ^‬
‫אא עולכת אפ*ל הולנעשמא לא השלימה ילת^נמצא דילעא »* ק‬
‫אהד‬
‫>[?‪.‬ס ממ'נ למ»‬ ‫^לזמן‬ ‫^‪!.‬ול ^!׳‪5‬ד‪.‬מר^ •^וי‪-‬ץ^!רעא לה’ו^‬
‫שי‪5‬ל>עש ?חיכר ‪t;c w ;1‬התני רלתהלנו‪.‬לקת‪ ,‬לי‪P‬י^ה כנ*!נ ‪[PW1‬‬
‫‪ cpi‬האש א״׳נ א ׳י ׳ אש ש>ז»‪ 4‬ןתודר ל הו*‪:‬ט ‪ irim‬ותזתר י<צ^נ■■מדהלכו‬
‫ל״ג זר׳*! לתישתל צמוכר נמצא מיכח ליוף ב»<‪1‬איתו אשור זמוכמ^פןור*‬
‫לכ‪ 1‬ן אן< כטעי' מתילנוים ושעיר ק?ע!א ג*עכנ*ל ודוק »‪1‬יכ ■*‬
‫?אל\ אכל התלולולמ וכו׳זנכנוילה ‪ .‬יתויז מום׳ ל״יזא!'*‬
‫אבר סמלולדל נ‪ 1‬עסור תשלם ‪*[7‬ל הנמרא הדנרי' ש*ו‪,‬מ ‪0‬‬
‫וע‪1‬ד‬
‫אשם שת‪6‬תא‪.‬תון״סאכר ט »‪1‬ה‪1‬רכהמס שאעה »נומאר תמיים לכ*מ‬
‫>‪ 1‬ס׳ ל*ס ® אלם נע׳ ס!‪11‬ר והרומג ׳ליף נשמה משרצים ותיללל אל©‬
‫מניל דעהוי עגיל ‪ ufi‬תימה האיך תלוי המימאגמה והקלית‪1‬דילין<‬
‫בעול זהרזעב מני׳»ה קמתמהי‪-‬המוס׳ הא ניביא טושנס רא>׳ מעשה רג‬
‫מרושל ים !טודאי עשו ע׳יפ הלין זעיי! בתייי‪-‬ו וניל ראל׳‪:‬נמש' תוליז‪,‬‬
‫קך'י< ו!*ג האגד ונשל המדולדלי׳ ככהתהמעמאין טומאת אנכ^ן אגל לש‬
‫טומאת נ‪:‬ילות עי' וושוס אגר מן החי רתצומא כנפילת ורחמנא אמר כי‬
‫יפול ער שיפול ותסא החוש' הגמרא דלעיל רן< ע*י ו אי' פס לייט׳ו‬
‫ומיתה עושה לפול פי׳כאיל! נפל חתייס והוה אמ״ה ללקות מ‪-‬שוס אמ״ש‬
‫ואין שמיעה עושה ניפול דלחמד שיויטה אין לוקין משום אמיה רכתי׳וכל‬
‫אשל ׳פול מהם גתותס‪.‬יטתאאליתא למעוטי נה״הם מ?‪5‬לתם נסקא אלא‬
‫ש"מ מיתה וכוי ופריך והא גשרציס כת־ג‪.‬ומשני אס איט עניו וכו׳ ע״ש‬
‫ויש להקשי׳ת כלא אי׳ נז ן■ ע״ג בהמה התקפה לילד והוציא עוכר אע י וו‬
‫ןהתכו ואח‪/‬־■ שמגי את תנע הקשר עסוי שחס אמו ואח״כחתכו הנשר‬
‫יעע נבילהופיי׳י טומאת כיי! השתריס הוא ומשני נשעת פרישתו מן‬
‫האבר מקנל‪.‬טימאה רבינא תשני של העומד לחתור כמתוך דמי כמאן‬
‫כר' מחיר ומשני אפי׳ תיינא רבנן תבילי אוכל •ן שתאן דמפרפי דחי תום׳‬
‫עימת אמתי לא משני בספור וכלועב נכי תישנ עליו ואח״ב חתכו טיוא‬
‫ותרי' והא טומאת כית הסתרים ודוווק לשטמיד כר״יו !׳■*לרלא אמרינן‬
‫כחאן למערת• דתי תלחהיכי דעותד לחתיך כחי הכא ואכי אסור והשאר‬
‫מותר אכל באת׳יההנל מסיר אינו עומד להתיך לא אמרינן כתאן דתסיתי'‬
‫היכא דהכל מוהר נמי לא אחלינן כתאך‬ ‫דמי ע‪*:‬ל נתצת לפ״י‬
‫‪:>7‬כרהי לחי א׳׳ש קשה לתה ליכמותם הלא נתי^( נדע לשחיטה אין עושת‬
‫היכול מדקתזינן רגנהמה אגר המדולדל שנה אינו מטמא ק‪:‬ה הא כתאן‬
‫למחלתי לנוי וצ״ל ‪-‬לא חמרי׳ אלא היכי ועומד לתמך היכי דאכר אסור‬
‫אכל ככהמה כיי־ןשישישט אין עושה ניפול והאבר יהי' תותר א*כ אין עומר‬
‫להמך ולכך איט מטיוא מחייס א*כ מוכת נל״ו דאין עושה ניפול דאל״כ‬
‫ליטמח האנר מתייס אמנם יש לתרן דאי לא כתיב כמותם הייתי אומר‬
‫לעולם דעושה ניפיל‪1‬ח*פ למה אינו תטמא דסייהי אומד דכאמת דנוה‬
‫לי‪:‬׳ יפ‪1‬ל כאת בתורה להורות ולםפיד סברא וו רה׳יא דיטמא■!נתיים‬
‫דעיתד ליחתן ולפ׳ידיש להלכיש פשע הפימא של התוה'כדרך וה מנלן‬
‫■לנאום טהור משיה דצי׳׳ל לכאורה למה יהא כאדם טמא וצ*ל דסמעשה‬
‫י״רישציס הוה מעשה לסתור לחנו רואי׳ לעומד לייזתך משום מיאוס‬
‫ידאו׳ שיטמא דרעותר ליהתן וכי' ויה תמיהת פוכו תנ״ל' ליהודהאי‬
‫כחפ‪:‬ך למי אמנם יל*‪ 1‬לעותר לחתוך לא הי' מן השכרת לאומרה דדוחק‬
‫לכשתיד כר*מ כב״ל אכל אהד פהקדיתי התום' דילין משרצים קשה לתה‬
‫לי כתותס כצ״ל יצ*ל דה*א דהתירה סמרה סנרא דעומל ליתתך אכל■‬
‫באתת אמריגן ‪6‬ו השברא ושפיר קשה תיתא ולז*ק ‪:‬‬
‫•מתני ו השאלית הנ*ל אהדל׳ יחדיו ידכקו משים‬ ‫והשתא‬
‫דלנאזרהקשיא סי לו לד^ע להוכיח להעיק ל שמו*‬ ‫י‬
‫חלוקים ולא נוכי' משים לאט רואים דסתורה נאת להורות למיתה עוטה‬
‫ניפול‪-‬ופירשי׳ דני׳י) להתרות טללקית משום אכר חן היד ולא משום‬
‫ננילריקשה מאי נ*ת ללקות אהא או אהא‪1‬צ ’ל לנ״מ א* אכיל לאכר זם‪.‬‬
‫אחר מיתה ועוד אייה אבר ‪7‬הי' שני שמות נבילה ואע״ה לוקין שניםאן<‬
‫תנוף אמו ינמצאתובהדשמית עיקל ומאי קמכעי' לי׳ ליפשטלכךמניא‬
‫ועוד פאלי אבר המדלדלת יייזבח דצא ייהדין דעישה לפיל דאי היה •לע‬
‫הי׳ י־עי' מגתייס אין עושה ניפול אי״יה שפיר קתגעי׳לי' וק׳יל ‪.‬־‬
‫יתירז דווקא כאטלו^ט שלאמעד׳ם דרשי'פי׳ אמלוס‬
‫כשיק יהשגנין דבשיק אתר לא בי׳ ישא ’ לשואלו ע*פ דאי'‬
‫כמס' מ״ק רבי ויר שלא סנו לתלמידי׳ כשוק דכתיי חמוקי י רכיו כמו‬
‫יולאיס תעשה ירי אמן תה ירך נסתר אף דברי תורה צריך‪ .‬להיות נסתר‬
‫ע״ש דק בשיק של עיר אתעו״ם דווקא הורה דרשא׳ לשאלו תשום דכחס׳‬
‫םוכםייזקיסלהא' קרא דחמוקי ירני׳ך דקאי על השיתיןשכמקדשלתש*׳‬
‫ימי כראשי׳ נבראו ע״ש וליתאליתודא דד״ת בסתר ורשאי לשאלו כשוק‬
‫^ ?‪1‬‬ ‫ובהכרעה לאיזה לימולכמקיא נוטה היא תעיר אמעו׳׳ס ממקומה מוכרע‬
‫^‬ ‫דאי׳שם נבובה חד תניטמנ״הש וחד תני חשונהמאן לחני משוכהשחשוכם‬
‫מציר זו יבאה תפשת יחי כראשית דת"ר החליל דוחה שכת ר״י אן( י״ט‬
‫אינו דוחה ואי'' שה שני לשונות חל אמר כשיר של קרנן ■מחלוקת ל»*ם‬
‫עיקר שידי ככלי ומס' כפה אכלשל שואכהד״ה שמחה היאולישנאאמרע״■‬
‫נשיר של קרנן כ*ע לא פליגי כ״פ כשיר של שואבה מ׳ס שממה יתירה נמי‬
‫דומה ע׳יק ונראה לומר טעם להא׳ ע*ל לאמך ןמת‪ 3‬געי ‪*5»»0‬ל‬
 ‫יוסןי‬ ‫^^סכת נדה‬
‫קדקע משני י^יא ליו‪ 4‬קרקע זורבבל מדא לאשמוטיצן נשז־א עיטולאו‬
‫אלא!דת איןתטכע נקנה וחליפין ואן< רב פפא הדר כיה לרב פפא היה‬
‫•ליה תייסר אלפא יינלא בי חזאה אקנינשו לרב הייי׳אל אלב אטיפא דנית׳‬
‫שה ‪ pse‬ת־נען דהוז!&״ש וווכיא ללה׳׳ הולין כדאיל רהור וק‪:‬ףא'}‪ 1‬וגי‪ 1‬ה׳אתא נפק לאפי' עד תאוון פירש״י מלו^‪.‬שמחת מעות יו ובמס' כ^י׳ג!‬
‫איתא ג*ב האי נפק לאפי' פירש שם הרשב״ם אגב אסיסא דביתא שהקנ'‬
‫לו ג‪!15‬וד»יס ת ביתו ואנכו הק>ה לו המפיות בתולת בדשאה וי"מ הא‬
‫דנפק לאפי׳ למאיירא היה שלא יחזיק בהן לעצמו ולא היא כיו! לכתיב‬
‫בהרשאה כל דממפי ’ יין יינא פלי הלי «ליה שיי' עכ״׳ל הרשכ״ס רק‬
‫וכמהכת כבא קמא צרמא חד דעה לשויתן שוי' נ"מ למיתפם פלנא מ*ש!‬
‫גי ף פ' ולפ■*! יש ליתר מ‪-‬אן במס' נדה הא* רב הפא דא׳קלע לתאויך‬
‫באתת לאיהיתה כוונתו לקבל אפי' דדב שמואל לקישין דלעיל מווטכהיס‬
‫לקכל׳תני מ שימי הזק! לק מלגיק מא להיה לרב שמואל דדך לבי חזאי‬
‫צרא*׳־ כרש׳יי הנ*ל ורצה י* פ צהקנית המעות לרב שמו^ גהרשאה אן‬
‫לר״פהיה תתיירא לנפשו שלא יחזיק רב שמואל עכייפהחצס המפית‬
‫לפ^גו כני׳׳ל כמס' פ*ק נ*ת לתיית&ם פלגא ולכך שאל אי איגא צורבא‬
‫תרבנן הכא ושמע תעי הסבתא דשבחי' להאי צוליבא מדכת ליס אי»ר‬
‫ש״מ ייא שמיםנ«א ואז היה נכו! ובטוח לבג של ר^׳ע שלא יחזיק לג■‬
‫שמואל במעותיו כנ״ל ול ‪ p‬אמללגכיה וכדאזל לגביה הקנב לוההדהאה‬
‫ע״י קני! סידר או שפיר שאלו ורמי נהו מתני' הנ*ל ונשום למויף פיי'‬
‫ממלא ■ותיפק ליה אפי' טבל הכותי משוס כגדי ע*ה הוה מדרס ומשני‬
‫אפיל ובחד במק‪.‬סיה לטיזר תשים דאוקתהלרבר איזוקה רק להתירה ■בכות׳ מריס תיירי׳ תתני׳ילכאורה המיה ייבא וכי א״כפל תנא לאטתעימ‬
‫ובמובן הקשו הש׳ים במס' קידושי! דן< ך ‪ f‬איכפל ענא לאשתפינ! מית!‬
‫וכמו ‪ p‬הקשי במס'כתובות דן ם*א איכפל תנא לחפהעינן טייל ופועל‬
‫נמצא נלו״ז לאיש אייר לא היה יכול למימי מתניתא אהדדי כתו שתרצנו‬
‫בכיתי שטבל ודרס על הבגדים שלחבר כשהוא טרום כנ״ל רק לפי שבא‬
‫רביפא לעירתאיז והקנה לו לרב שמואל הקרקע כסידדיוהדר כיה‬
‫משמעת יה וסבר אין מטבע נקנה בחליפין תממת הקושיא דמם'כ"מ‬
‫דאי איילת מטבע נקנה בחליפין נקני' ליה מעות אגב סודי וא*ת דמיירי‬
‫דלית ליה סודר קשה איכפל תנא לאשתעונין ג־לא ערטלאי כנ״ל עכשיג‬
‫י מי ליה שפיר מתניי אהדדי וא״ת למייר׳ ‪jr-pi‬׳ עריס קשה איכפל תנא‬
‫בנ*ל ואח*ז כשבא לפג י רב שימי אמר לי» ת׳׳ט לא משני'■ ליה בכיתי‬
‫שטבל»ש‪1‬ם דלב שימי לא ידע והיה סכר שרב פפא עומד בשיטתו קמיית'‬
‫דהטבע נקנה בחליפין זלאידע דרי׳פהדיביה וק״ל ודבר ‪ m‬קרוב לאמת‬
‫גראו' לעלות על שולק מלכים מאן מלכי רבנן ומן השתים הניחו לי תק‪1‬ס‬
‫י‬ ‫להתגדר ‪ D‬תיל ‪:‬‬
‫בעזם חתני הרב הה״ג החריף תטושלם במרות‬
‫מ* שלמה נרומבט^גואטש שהיהאב״ר‬
‫בקיק גיליהאטין*‬
‫כד׳׳ה מעת לעת שבנדה וכו׳ וכא״ד ו י׳יל דאןבר* ה‬
‫לא נטהר כקדשים חזקת טהרה כי‪.‬וןדאיכא ריעות א‬
‫מגופא יהכא לא מסוטה משום שהאשה שראתה וודאי טמאה ולא נמדינן‬
‫מסוטה לטהר כר״׳ה אלא כמו ספק נגע שגס עתה בספק לומיא יסופה‬
‫עפ*ל משתס מרבדי התוס' דתרחי טעמא קאתר דלא ילפינן מסיטה‬
‫לטהר באשה בי״יה חדא משום דאשה ריעותא מגופא והדא משים כמן‬
‫שראתה השתא וודאי טמאה משא״כ כסוטה שהיא לעולם בס^ אבל אי‬
‫לוך טעמא דכיא ריעחא מגופא הוה ילפינן מסוטה לטהר כד׳יה אע״ג‬
‫לאשה וידאי טמאה דתרתי נוזגתא בעינן דלא לילןז מסינרי יכן משמע‬
‫נעהר׳׳מ תלוכלין יע״ש יכתב טס עוד וסה יעורן ג*כ דבנמרא פריך‬
‫לקמן אי מה שוטה כריה גיתוי ה״ה תקיה לת״ק דר^׳ש ומאי פרין ניתא‬
‫דשאבי מקוה דהשתא וודאי חסי לפניך ולכך לא ילסינן תשועה לטהר אלא‬
‫וודאי דמרתי טעתא כעי פת׳ש יהשתלז לפ*ז משמע דכמקיה יחנית‬
‫ריעזתם לאו מגופא נינהו דא׳י‪ :‬אפתי תרתי טע״א איתניהי ולכאורה‬
‫־נלעי׳ד ליהא״א לומר כן תלחזיג! להש״ס למקשה ממקיה להלל קשיא‬
‫וידא! ומשמע מספק לא תקשי לכך לא מקשים להלל ליחביח דהתס ספק‬
‫זאיאמרינן מ*ל במקיה וחבית אי! ריעיתם מגופי' א־ת׳ תיקשי להלל‬
‫נ ’פ מחניות להלל רס״ל כי אמיינן איקתי׳ אח‪1‬קה היכא ד'‪.‬יכת ריעיתא‬
‫מנופי' אכל אשה ®ו! דמנופי' קחזיא יכו' א"כ משיזע כעלמא כי ליכא‬
‫ריעותא מנו®' תוקמינ! אחוקה לטהר לגמרי א"פ תיקשי אמקוש וחניית‬
‫דהתס ליכא ריעיתאיתנופי' לטעם המיט' כנ״ל וא"כ נוקמי אחזקה‬
‫לטאדלנמרי וא״ב ייקשה להלל אף מספק טומאה ואף שיש לומר ולדתות‬
‫דמחקיפ לאתיקומידשלזני־תקה משאר ספיקות רעלחא דהיא סוףט‪1‬תאה‬
‫יגדע משאר ספיקות כרלקמ!טכ*פ מתביית הששי׳כמקזמה עומדת תקשי‬
‫»(חן‪!:;,‬חוזרי ואזמר הי( מהוללי! על ממות שיש ל׳ בבית טעמא דאי! כידו להלל מספק טומאה רנ״ל אלא ודאי יליתא לישירא הנ״ל ואף חניות מקרי‬
‫ריעיתא מניפי׳ כנ״ל ודוקלמכק כי פרור היא ו‬
‫הבא^בשם אבי אסף הנס״ה י ז״לשינונה האמירה בגמרא‬
‫שמחויב להפריש סמוך לויסתה עינה אחת הזא יום או לולה‬
‫ייתקיפיי ‪ 1s>s‬או תשרי אבל תקופת תמז( ושנת כעיני! חצי יוה וחצי ל'ל»‬
‫ותמה‬
‫‪ 1‬מנ*ל^‪J‬מיפ ‪ t‬פ‬ ‫תולין ולא הי‪.‬רי פיי קי ס‬ ‫^ ® מ א ‪fw i‬‬
‫*מ^< מ־וז‪1‬י ‪ 3‬והניר צל׳׳ע וניל לכאורה למחין ק‪ 1; 1‬י!‪ 11‬מבוב! דלבאת־ה‬
‫‪$‬נא ימילא א א ר׳ אהדדי דצמשנ‪ '4‬הניל על ו' ‪50‬יקימ שירפי׳ איתא‬
‫הא אי>;א מר>ה‪.‬תכורליג כנוהרות לל שאאא יכול לאנוע כפיקיז ‪ 0f‬״ ‪p‬‬
‫>רהי'אכל טמא ולפי( תאי מ הני ג ליו' »י קו ת ‪* 0‬ס'להיוראול>ןהא‬
‫»מהכמיקופ השולי׳ ככד פעק ועעין ^וישיא וו מצאתי ימכרשיא גריש‬
‫המשכת »תיץ במארה קושיא עי ש וההכדא ^לרן דשאני ל‪'1‬בי( טומאדז‬
‫דאורייתא'ללווילאה דרבנן לכני ו' ®פיקית סם תלרשנז לכך »ולין משום‬
‫* ״‪ p‬אכל לילדאדטותאה דאורייתא אא קולא מכר ס י * וא * ‪ 5‬תתורן‬
‫קוש־א הגאון ■וכאן גבי כנית צדוקים הוה * מן טלמאס דאורייתיז ‪7‬נד&‬
‫א‪1‬שפכ& אי[‪.‬לומרתולק אכי' כסיס רשום דמייהי הכז! סכ?ן אלד ו ל ^‬
‫פשטו דסתתא נכות׳ם וקיל •‬
‫ןי י ד ! דלפ״ו קמהמאי משני ענמדא משים דהוה הים ספק בעל‬
‫‪ r‬גאדובספק השליתתו ירוק ואס״ם לא שרפיק תממההא‬
‫ממרינן גרהי' כתה ספיקות נמשכיס לספק אלול ומתני׳ ע*כ איילי‬
‫ברסיי משוס לא׳י בר׳יה אפילו תל הלק טהור ואי מיירי כרה ’י לא'הו*‬
‫סי ס יקשה למה לא שלפי* תרועה ו לכאורה היה אי>שד לדחות■ וה דזיל‬
‫גתר טעחא דפיר כותוס' במט' להתים ו מי ב ליישום הכי כרה״י סל‬
‫הגמיקוית נמשכים למרק א' משום דספח טומאה רם‪,‬׳יטה גמרינן וכאמת‬
‫‪6‬תרה כסוטה לטמא אותה ומה לי חד ספיקא ומה לי תרי ספיקא עיש‬
‫>‪f‬־* ‪ i‬היינו יכולים לימד ינירן דלא ילע נן חסזיא? כדאי' סכרא זי ביגום'■‬
‫ליש נדה דלא ילכיגן תסוגוה רק ספק נגיעה אנל ראי' דאתא מגופה לא‬
‫ילפינןדלכךנתשנ ככאן הש׳ס משום לעל ריומאה לגיפיה הוא ולא •לפי'‬
‫מסיטה ו אן לכותי אין לו מזקה טובה בעני! זה אך מניל לומר סירא זו‬
‫►*ל דלכאירה יטכרה!יא ליש ליקר ער לעצמינומ! האמת דמתני'■ גגות‬
‫כ!תי'מיידי לבגדי אבר נגעו בכות׳ ואולי ונגעי בארומה ניזצא התרומה‬
‫קיבלסטומאה מהכנל יהיה דכר שאין נו לעת לישאל וספקי טהיר אי‬
‫ילפינן מסוטה דש בה לעת לישאל ולמה פסק כמשנה אי; שולפי! משמע‬
‫דטילין אתאי הא ט?!ור גמור היא אלא ע*כ ללא ילפינן מסוטה ■א*כ אמי'‬
‫>‪ ?pf 3‬דעת ליגאל ניני טיוא ונמצא שפיר נרשב לס״ה ולכך תולי ן וזה‬
‫יהי&הפירוש גתזס' סא דלאאוקי מתל' צגוזשהכותי ננושו נגע ■לתרות'‬
‫»כי‪ ^ ,0‬א איירי מתגי'בבכי וא*ת כקושיתני באמת לפרש המתני'‬
‫יניהכי י׳יל דא ’כ ישאר רקושיא דלא הוה ס״ס כרה״י למכת זה להתשנה‬
‫מ״לי שעל יד* הינלבטמא התרומה להוא דבר‪:‬אי! בו יער לישאל מוכת‬
‫דלאילפיב{ מסוטה ושפירקא>הם*ם אכל אי'צז״ל בכיתי עצתו על ילו‬
‫גט»אםערומה אז הזה דבר י* ג! לעת לפאל לא יצויר הר״ס הנ״ל דיהי''‬
‫ה״א ללמוד■ מסיטה כנ״לזק״ל י‬
‫לפי הנ״ל לטומאת ראיה גופא לא נלתל מסוטה ונמצא 'צוייר‬
‫שפיר ע״י ם*ה נשאר קושיא חגאי; »"ל למה פשט הגמרא‬
‫אכן‬
‫»תמא ככיתי' דלתא ס״ס תיליז יא״ת לכדהיי כל הס״ס חד הוא הא‬
‫מוכחדלא ׳לפיק טומאה זג מסיטה וא״כ יצויד■ שפיר בסייס ותוליזינרא'‬
‫לתרץ תירן אחר ע״י ק&יא הגאון הנ*ל משים ד‪| 5‬י' מעשה כשפחתושל‬
‫מסיק א' שהטיצה כמין נפל למר וכא כה! והלק יכו' וטיהרו חכמים‬
‫מ»נ׳ שחולדה וברדלס תצייה שט והיה ס״ס ספק הוה' ונו' ןאח״ל הוי‬
‫דלמא אכלתי' והקשה‪>.‬וס' החי כור היכי קאי אי נר״ה ספק אחל טהור‬
‫אפילו ואי ברה*י כל ספיקית נחשבים לספק א' וי״ל לגרירת החילרה‬
‫הוה ספק הרגיל ‪ 3n{n‬לוודאי עכ*ל א״ג מתוח קושיא ינ״לדילחא‬
‫קסברהת׳ק■ כסתמא להזיס״׳ם י‪1‬יליןהלאחל ספק סא ספק‬
‫הילפות בדרכי אבועי׳אי לא גם זה ספק הרגיל הוא ריחי כל ‪ p‬ובת‬
‫ה־לכיס כדרכי אניתיסם וקרובליודאי ‪ pb‬סרתא בכותים יק׳׳ל ‪:‬‬
‫נצי הצדוקים ג*כ קשה ד־לא הצינוגא ניתזה עליו בשו״ק‬
‫* רה׳יר יספיקו טהור ולאיזה עני‪ :‬הלך אצל אשתו וצ׳יל משום‬
‫דהפןפק®■לכת בדרך אבותיהם הוא קהב לודאי וספק כז» אינו טהור‬
‫אפיל‪ 1‬בר״ה ובזה יקושר התני רבנן דסנמרא קפשיט סתמא ככותי' קשה‬
‫קושיא הגאון^■ל דילתא תולין משוס ס״ס וצ״׳למשום דהוה סאק הרגיל‬
‫בניל אן ׳דקשה תנ ’ל סברא זאת לזה הסא הת״ימעשה שסיפר עס‬
‫‪ *p rtj‬כשוי׳ק וקרס אצל אשתו זיקשה כנ״ל אלא מגכח דספק הרגיל' הוא‬
‫וודאי ולכךסתמא רכותיסוקיל ג‬
‫*תוס התאחר סנ״ל ע*פסגנון הני׳ל ע׳״פ דאיחא‬
‫במס'בי׳ת לף מ*ו יז*לרבפפא■ספד תטבע נקנה‬
‫בחליפין מתיבי היה ינזמדמיר! ואי! בידו מעות אותר לתלירו הרי פירות‬
‫!‪ iie:. ■bJj‬׳ * לך בתתגה ונמצא נמשה ®אשון נכרי ויוכל לפדותם בלא‬
‫מעות ליקני לאיוך במשיכה יפריק זאי אמרת משבע נקנה כחליפין נקני‬
‫‪9 ' 3‬א‪.‬יש סלו תעית מעית להאיך ‪.‬אגב סודר ולפדזק ומשני ד^ת לי׳‬
‫»‪ 71‬ד(>קגילי׳ אגג‬
 ‫מ‬ ‫יוסף‬ ‫דקיטיס‬
‫וו דגיפנה נקילות וכלקי' שישמעו כיל® ולא יהי׳ מראש נסתר רקדלפיו‬
‫>שאר קומי' כגמרא הנ״׳ל וליקבלו תירה ביני שמשי ואי ׳השום תראזן‬
‫נסתי קשה תרתי לתה לי תסני בקולות לחידא ‪1‬צ*ל לכאמת■ הקולית ‪f t‬‬
‫היו נשכת רק כע׳׳שדהי' יום שלישי»חש כי משה הוסיף יום■א' ייודעתד‬
‫רח מנלן ןהק>ל<ינלא היו כשנת ככלות יום‪.‬השלישי ‪ pn‬לימג־ ע*פ יאיתא‬
‫בתומסות שש שנעים לאחד דהמלאכיה! שוב אקלהם »ף כשכת‪,‬ואוחויים‬
‫ישראל שירה כשכתוסנגכפאן לז׳׳ ששמעו קולות מלאכי ערת‪-‬שחחרו‬
‫שירהמיכח ילא הי'נשכת דנשכתאין המלאכיס אומרים שירה !פא״ש‬
‫דאיתא כפסיק ויהי כיום השלישי נהיותהגק״ר ויהי קולו״׳ח וכרקיסקשיד‬
‫תרתי לתה ל׳ וצריך לומר דהקולות וברקים הי' כיוס ע*ש דהיד מלישי‬
‫ימוש והתירה ניתנה כשכת ננ*ל קשס מנ*ל רילליא היו הקולות בשכת‬
‫ממש ולזה מדייק הת־דש שתעו קיצות של ■יולחפי שרת שאידרו שירה ובמלאי‬
‫ל א הי' כשרת כג*ל בתושופות וקיי׳ל ■‬
‫‪ .‬פרשה חיי שרה וז״ל לאברהם לתקנה לעיני כניקא‬ ‫במדרש‬
‫איגר ר ח כת‪ 9‬דיות משתפכין לכתיב עשרה עעמיס‬
‫בני חת תת כתורה ללמדןשכל התברר תקחו של צדינן ?אילו קייס עשריג‬
‫הדמיות עכ*ל ה וכרות עפי׳ל וזה תמוה גלולה ושמעתי בילדותי לפרשו‬
‫מפי מחותני' כבז׳״ד עד״כ הת־אס׳ינהחהל*ל אמית״י תוהדר זאב וואלף‬
‫ו"ל אב׳יד ק״ק סקאלט אניישל הרב הנניל פדנש הדור תיהרר ישכר‬
‫בעריש ז׳י׳ל מק״׳ק בראל ונתחילה‪,‬נתן טי‪1‬ם לשיכח לטנין תאי גילה ל‪1‬‬
‫קרא שהיה לאכיהס למקנה לעיני גניחת וצ׳׳ל להורות לני דאצרהם עשיז‬
‫הקנין כפני עדייף כדין תורה ‪ :‬יאיתא נמסכת ‪*:‬קכלף י*ל וט״ו וז״ל‬
‫בפני כיל ועל פי עדים כני חורין נ‪:‬׳ ‪ .‬בלית ומפרש כגמרא בני חורין‬
‫למעוטיי עברים רני ברית למעוטי לכריס וצריכי דאי אשמעינן עבו‪.‬משים‬
‫לאין לי יחס אבל נכרי ליש לו יחם פירשי׳ מתיב הויךיתן‪.‬כ׳^ן טנרייין‬
‫וכו' אימא לא ואי אשמעינן נדרי משוס ילא שייך מגצות אבל עיד לשייך‬
‫בייצות אימא לא צריכא עכי׳ל ע״ש ילפ׳״ז־יש לו«ר ותשים והיכתיב‬
‫במקרא בצי חת להירית רהיי־להס יחוס כמי כי יזוברימן והי' כשירים‬
‫‪‘.‬להיות עדים כקניןאכרהם אך לקשה להמדיש כיון דקזזזיהן דמפיל ‪#‬נדהי‬
‫שיהי׳ט"? עלים כשירים קשה נהי להיו מייחסים הא בעינן שיהיו שייכי'’‬
‫כמצות כנ*ל!ה כא לתרץ ללמלך שהמכדר מקמי על צדיק הדייהוין‬
‫כאילו קייס עשרת היכרות ונייצ' שכיד המה חשינא שייכי נ^צות כנ׳״ל‬
‫ונעשה העקת כדי! וק״לדפיז״ת ;‬
‫אחי הרב כמופלג כתור* וניראה ת'זרשיו נרו'לורשעוזג‬ ‫בשם‬
‫נבה״ת הכנוי לתלכעת של כטל ■הרנ ה‪-‬ייופל! מיל וקצין‬
‫תפורס׳ם שלשלת יוחסין מ' ארי' ליב אכ״׳ד יו׳ק זבארז‪-‬בן להרב הפרנס‬
‫מ׳נ ע רו* מק״יקבראד ׳‬
‫איבע׳ לט שור פיני יכיזה יט גמר שעה טלדחון‬ ‫ב‪^^^^30‬‬
‫‪ w‬ותירן ע*פ דאיתא כירושלמי שאל ר' שמלאי לאיח‪ 8‬ענין כיא הקנ״ם‬
‫י או לאתוס'יא׳אז מהקהכעי'לי׳ חשוד קינ»‬
‫למאי נ*מ ע״׳ש ו תיין הנ*ל ע״יפ לאי'לעיל שור'הנסקל נך''נ שנאמר ובג'‘‬
‫אמד אכי• מתאי דכאי וגם בעליו למיתת כעלים תום' ל^׳ה אימא^ןשלא‬
‫•שלאל ו ט' ועל ידי יה נשאלו ישראל קיימי! והא״ש שרצים א‪1‬מרים‬
‫תימאמשתע דאי לקטלאאתא תו לא ירשינן הא ולכאורה יש להקשית‬
‫לתה לא הקשו תוס׳ בפשיטות אי אשי'אתא לל‪,‬ט‪:‬א יוגל לה ות לדינאשיהא‬
‫ונלנע בת*ח ויהא לקמן‬ ‫טר הנסקל נירעגך*! והלתול הוא מרונע‬
‫געי למילף שעה מלורות ועכ״ש ל!רות תוורוח וצ*ל ל‪1‬ה אינו דעמקש(‬
‫היא אכיי ולשיטת אריי לקיי! דף נ*ל ונ״ה לק״מ ואימא שם בעא מיני‬
‫מר"ש כותי הבא על היהמה תאי תקלה וכו' וממוך השקלי‪1‬טי׳א תשמע‬
‫לאבי׳ ‪*5‬ל תקלה וקלון ע*ש בדשי' ובתוס' ולפ׳ו לא ני‪.‬כ‪■5‬לזןילף שור‬
‫הנסקל מרובע ונרכע לך״ג זעם הקפיוה התורם לתכעי תקלה יקלק‬
‫נפלא לא קטלינןלכךבעי ך׳׳גלמד״נא הבל שירהנסקל איכא תקלה למול‬
‫נוכל לומר ללא בעי ך'נ‪1‬לפ*‪ 1‬מיונכ קושית התום' בטוב דאיצא נ׳׳י}‬
‫טוכא דאי אטרינן שוד סיני בך*ג מטעם דגמלינן שעה מדורות מרובע‬
‫וע׳יכ צייל דלא מעלגינן בין תקלה וקלו! לתקלה לחוד ואתי שפיר לימוד‬
‫לשגר הנסקל לך׳ק מרובע ונעליו אמת יהא קא׳ לקטלא‪ 1‬שפדיבום נ״מ‬
‫רבתאורוק ודפח^׳ח ;‬
‫ב ט ס ט ת ב*ק כגמל לבינה ונעשה עפר ו‪ 5‬י' עפ״ז שמעתי‬
‫לנגח מ! ככול וודיזקיני הרכהמא;*נ מ'מאיר‬
‫וז*ל מק*ק הרוכשוב»פי‪.‬םוש נפ״ע דריש שתא אום י‪: 1‬ווו מעפר וסנפו‬
‫לעפר משל נחרםגצשררע*‪ 9‬ולבינה ונעשה עפר קנה השיג״ אכל טפי‬
‫ועשאו לרעה ■ייכללעשות עפר כבראשונהוט' האימא! רגול נספא ועבי'‬
‫מאי‬ ‫זוזי לא קני «*» הור עיד לט נסכאזוזו ועכדיינהו נסכא קני‬
‫אחרת הדר עני להו מזי יכניס חושות גאו ל?אן מושפית ד*ק ועבד וווי‬
‫דווקא עכד זוזי איל עשת ת! הנספא כלי טין כיס של כטף קני■ אע׳ין‬
‫דכדר עבד לית נשפא דלא גרע מנסרים ועשאן בלים אבל זוזי ולבינה אין‬
‫חורת קשיכית עליהם כל כף עש״ל עילה מד"פ זאין מחייג לעשות מכלי‬
‫חשיב נסצא לפ״ז ׳*ל ה*? א־צינההכא לאם עשם מעפר לגיו« ת״‪-‬ג‬
‫להחזיר אכל אם עשה מע ‪3‬־?ל• י חים ממש אלן מחו״? צסקזיל רתין כליי‬
‫תין לעשית עפר כנ׳׳ל בתז' נכי כלי כשף וא ׳תא ג מורש עי שוכך‬
‫‪5‬ש!י‬
‫מהכת‬ ‫אוהד‬
‫זיממה נ־'• עיז ו מ ג עליו מון ז*ל ^נ‪ 1‬ע מי »‪ 1‬ו ג ה ' * נ שעזת ‪tg i‬‬
‫‪#‬ע"‪ 1‬על תמיגק גי' ונצזיק מרת ו(פי‪6‬הף ולי נרי^כ ומיכין מן הס*ש‬
‫צתתיקמ »>׳ ע״ע »ה דתי׳ כהמעמין חנמים מקנו לכלות ישרי(ל שיהי'‬
‫טלקת עתלית ועלבית וכ‪1‬׳ ווו הוי^יל ולק נוקה הפסידה עונה מהעוגה‬
‫עו»ה יתירה ו ס׳ א״ל רבא לרב פפא והא וימני‪ ,‬פניאי( משפחת עוינות‪,‬‬
‫^ירשי' ‪ ju3‬שלא כדקה יוגיס רכיס ועכשיו כדקה ■כצהרי' דתטמתין לה‬
‫מע׳״ל יליום ואמש!אעמול דתפרע עד צהלי' ואי ס׳׳ד ככברת או^א־ן<‬
‫שעיקר העוגה‪,‬ה!א י*נ שעות ג‪:‬ל תע*ל ולא יותר מן ךי׳ד ‪:‬עות שני‬
‫עויתת א*כ מאי מיץוי הא אן< דמטזנאין למערע עד צהרי' לא הוי יותר‬
‫»ס״ל שעות נ' עונות וא"כ מאי פריך הא משכתת נ׳ עונות אלא!ודאי‬
‫דכל עונה אינו יותר או יזת תו לילה יהי׳מת שיהי'וא*נ סכדת האביא^‬
‫ודוק ה»עיכ כי נכון הוא ועוד יש אתו ת־דושים ככל הפיק ראשון אשר‬
‫►יזש וע כמה וכמה בגירסא דינק‪1‬תא רק מחתת היצאומ מ־פוה מלאת*‬
‫הפי קוצד ; ה' יחלצנו ממיצי ' ודפת״ת ‪:‬‬
‫לה' כסל לגר כסוי ישדיס ועדה ו שעירני לפיית עד מה'‬ ‫אודה‬
‫נדה ‪ :‬כה ישלח דרי״ וידפאני לבל יהיה ליתירא כצילא ‪i‬‬ ‫‪.‬‬
‫^נובה לציון כמשכעתפדה ‪ :‬ולראות נמי ם כעטיתן ולויה נרוכגן ולרכיר‬
‫כלי פדווא !‬ ‫כיתו היכ העכודה ‪ :‬כסא ושה‬
‫>כע‪1‬רשונ! מעלה ותטה ‪ :‬אגיד לך היש!® קתא קתא דמעאלקועא כתל‬
‫לקועא י קולע אל מערה ולא יחטא ‪.‬־‬ ‫‪.‬‬
‫קידושין (כדף ב' !!*ל יח‪1‬ד מגלן ואסיר לכתיככי וסיתך‬ ‫גג?ס׳‬
‫אחיך כן א״ך וכי כן אס מסית כןאב איס מסית אלא ללמד‬
‫»ן כן מייחד עס אמו‪-‬ולא עם שאר טריות ו רי' פשטי' דקדא מה כתיב לא‬
‫מכעיא כן אכ ופני לי' ו;י' רכים תתקשיס נזה ריק לאין מקרא יוצא‬
‫»יד׳ פשוטו א'כ מני׳ללתילף‪ .‬יתור והנה קולע אל השעיה נכרי כן כתי‬
‫»>זריףוחחוכס החתן כמי ׳צשקישכר שי' תכוטשאטש כהיות!גניתי‬
‫*יננשטי' מוכח אף לימוד דיחוד חשים דקשה למה להתויה למיכתר אחיך‬
‫ויכתוב כי יע׳תך אחותך ולא יצטדך ליכתור נת אמ*ך לאף אם נאמר‬
‫ליקיא כת איי! לא סכי לי׳משים ראקהפת יור»ת אלא משוס הכי לא כתיב‬
‫((‪,!:‬תך משים דהיתה היא כפתר ואחזת אסורה לייחד עם אחיה משוס‬
‫^'כעל עדיות נמצא מוכח שפיר איפר יתוו עריות אף אייךאאפשטי'‬
‫>דנל וה השינ לשואלו וקן אחד מופלג שהי' מניד כק*ק כרעוד״ז אשן־‬
‫שייךלרננותוק״ין חאדחב ‪:‬‬
‫עןן אעעיתיין דכ ’ר מתו*ק נשם איי את״ו הרכ סנאק ת' אהרןז״׳ל‬
‫הנ׳׳ל שמצאנו הפירישיו על ® פרק שירה שרצים אומרים •יהי ככול‬
‫ה' לעולם ישחת ה' ביועשיו וזה תמו* למה שיצים א‪1‬תרי« ל«קא שרח‬
‫שרצים שאין צזרךגהן אתיכון לי' כשהקכ״ה רוצה לארד אע ׳שיתל ח"‪1‬‬
‫א‪ 1‬מסתכל בשר^י‪ o‬ואומי־ מה אילו שנראתי ‪1‬אין לי צ*יך כהן ״כל שכן‬
‫שיל זה לעל יליהן גורם שיהי ככיי ה' לעולם דאי! מלך כלא עס־יישמח‬
‫»' כמעשיו מה שכלא אף ללא צורך מתקיימן תג*ש יש^‪1‬ל יעי״ו כנודר‬
‫■‬ ‫לעולם ע*> עיט ישראל שאין יכול לנטלן לדו וק״ל ‪:‬‬
‫‪,‬אכן !ארד תן ההר ‪1‬הנה שתי לוחות הנראג על שתי‬
‫‪ I‬ידי עירשי'ל*תכתיכ תלמי ששתיהןשיות!זה תמוה ותחיו‬
‫כגול אל‪1‬ני אני הגאון הנ*ל' כילויתו דכר נפלא ירשי' כא לתרן כיקדוק‬
‫נפסיק יפלונמא בחס' שקלים אד א׳זד תמשה על לוח‪1‬ם וחל‬
‫אתר עשרה■ על לוח זס ועשרה על לוח זה ע*ש ‪1‬יש לעש‪1‬ת‬
‫נ*ח כיןהת״ל ע*פ וא״י לאסור להויחנניאי׳עלגביחותש!! ארלחומשי!‬
‫ע״ג גכיאיס ש?י‪.‬ר דמי והשעם לתורת משה חשוכה ייתר ו אי' כשכתא‬
‫דרינלא דה״׳ה חותשיין אסור דמאי חזית ע׳או והשתא איכא נ״ת משום‬
‫לשחי דכר;*׳ הראשונית מפי עבירה נא׳^ה וחשוני' משאר הדכרויג‬
‫נמצא אי ה' תמשה ע׳׳ז הי׳רשא׳ להניח הראשון»ל השני דתשו‪!'5‬תל ואי‬
‫אחלינן עשרה ע׳׳זזעשרה ע״ז נמצא שניהם ש"מ נמשירתן!אסור להניח‬
‫‪1‬ה ע״נ!ה והנה כא! בפ׳עקי מדייק הפסוק ושתי לחות הברית על שתי'‬
‫ידי׳ קשה אי מחתת כונו! מ' מצ« תאי קמשתלן טה ו‪*5‬ל דאשמעינן‬
‫איזה דק לזה דיק רשי ׳ מלמד ששתיהן!ומת פירש שככל ליח הי' עשרה‬
‫יהי׳אםיר להניח זה ע*ג!ה ילכך דייק על שתי' ירי׳ וק״ל ;‬
‫מצאתי מה הלשון בשאר טעה מן מק״ק לכיב יז*ל‬ ‫כמדרש‬
‫ויהי בנקר ויהי ק לות ובלקיס קילוח של‪.‬מלאכי שרת‬
‫שאומרים שירה ע*ש וזה תמזריונ״ל ע*׳פ לתוספות מקשים לתה כפה הר‬
‫כנעימ כיון לאמרו ככר נעשם ונשמע י״תרצים כשראו אש הגדילב‬
‫יזני ק ס חזרו בהןע׳׳ש וקשה למה הי׳להקכ׳׳ה הקלות והברקים והוכרח‬
‫את*כ לכפית הר כגיגית זתזה יצא לישראל מולעא רנא לאורייתא הי׳‬
‫לגתחילה לימן בלא קולות ! ' ‪ :‬לומר כמו למתרצים במס' שכת על קושיא‬
‫לקנלו תורה נלילא ומשני לא מראש נסתר דברתי כה יש לתרן על קושיא‬
 ‫יוסף‬ ‫מסבת דהזיטים‬
‫ואגדנא מילתא חדתאשאנה ה' לידי לתתכפר״ה פיחש דהאן‬ ‫)‪51‬ר נזולה כילך ‪51‬ריך ל&יזזיר נגזילה ע*!‪1‬‬
‫שתאתקך ‪ I‬ל וזה לפין רש י משפחת הרנוכילפי‬
‫שהזוכאותעתנרזאופס מהמתייתסיו עלשכגייהן אם כגופו שלטו כמצרי׳‬
‫ננשות!» לכ״ש לפיכך‪ ,‬הטיל הקכ׳׳ה שמו עליבנז ?תנוכי׳ להעיר כהן‬
‫נניאנותיהן עפ׳׳ל הרב כגאון האלשך תמה צם פיו ‪.‬היה להק׳׳כה לרמו■‬
‫ערות וס כצאת© ממצדיה ולמה המתיו כל רך עד כיאתם ׳רלן ישאיעת■‬
‫במה »'יוצם יואן‪ .‬נסתר לויי! ח; יש תירוז אכל לפע׳ר לתיז כנקל‬
‫‪• fm'fir‬מס' מ״ק טשים מיתת כל ארם צתנו השם'‪.‬כירושלמי דייק‬
‫מדור המינד ראמרינז לא תת אחד מהם‪ ,‬פחת תבן ששם עיש וראיתי‬
‫זה כירושלמי כסדר ורעים ׳והנה תו איתא‪.‬כילושלחי כינ״זת אי‪.‬ק לששיס‬
‫•נה נא דנר‪.‬ומכלה כל הנוזמורים ע״ש ונתןכשפר אור יקרות טעסוימום‬
‫ומישר יידע׳ חיי ורלא ירע• לא ח״ והטעסכיון דאין מרירן נו יט־וט‬
‫טהידאל ואימא כתם' כפ‪1‬כוו! טד שתיו שניןנודכר אינש ואי׳כ אקרז‪}.‬יס‬
‫א?< ממזי־ דדעי ישתצת ידיעה שלו ויטייע לכא נקהל לכך נא דנר ל‪:‬ל;תם‬
‫יהת״ש כלו*ו לא סיה צריך הקנ״ס להניח עדות כיה שמו על'‪.‬כט* ישראל‬
‫מפני ניוו* כאומות הנ״ל דאין לכאומות שום ‪.‬גפנה כרודה •ראיה נכונה‬
‫אנל‪%0‬ום לכלות ארבעים שנה שהיו ננודנר כיה נלוי כעליל ש‪:‬נמי ;‪:‬י'‬
‫•מז מ ענן ששים י‪#‬ראיבלעענתט לימק דבריכם משוה שהיו ממןדיי'‬
‫היכדמולונו• דווקא כני ש‪8‬י ם»"לו פ‪:'1‬רפ או להעיד וק״ל כי נכו‪( 1‬אד‬
‫אהל‬
‫י‪^5‬נ*ם‬
‫■♦)יה ״‪.:‬ת ‪7‬אןם לא‪.‬תיקרי כלי‪.‬דא״כ־ לא היה ס ונ ל‪:‬ש יב הצדס מ‪5‬נ י‬
‫עפר אדחפ זהא״ן אר& ימוד! מעפר לכך עופו לע>ר מגני קי״ןו‬
‫•עפרנוולס סייל■ יקשה הא נקנה כשינוי ‪ MUB‬דמ!'הקי״ז‪/‬עשע‬
‫בלי‪ ,‬ז»ערז >ע]ל‪ 5‬יוי‪ 0‬ססצנר ואי) נפשה לכלי כלל לכך היצלו להקיב‬
‫ל«פד כניל‪1‬ק*ל ושפעע ישק ופס״ח‪ .‬ו‪.‬‬ ‫’‬
‫יום מ שיועפי‪-‬תגנול אניהנאין ז׳׳ל לפכרההראיס‬
‫> •לחם ומקדים רמעיס לחח ‪0‬שו‪, 9‬ותעוס נ|עון‪.‬ו‪5‬ד‪ 1‬ל‬
‫‪11‬״פידאיפא דישכע ר״ה ת״ל מלךוציטר מלך נכנם פחילה לדין אב*א‬
‫עשום ילאוא‪1‬רח אלעא למקם תלכא אבלאי ואב״א מקמי דליפיש חרון‬
‫אך ע*• »& פרושי שמקוייש רחמים ■ליוס ושופט הולך פחילה יקשה‬
‫•ג ‪ V‬דילמא יקנ׳יה שליקדיס דין ומשפט המלך טעמא דיי ה משום דלאו‬
‫א‪1‬ר>)א‪ .‬ל »*^ מלכא אכראי ומתיז זה ליפא דהלא הקנ״ה שוה ומשו‬
‫קטן (‪4‬דול ומוכה דטעתא דקכ׳״ה‪ .‬שתיתו להקדים רמתיה ‪.‬‬
‫אמרתי באופן‪ .‬אחי ע*פ דאיתא במנחית וויל מלאנאאשכרא‬ ‫ואני‬
‫לרב קטינא וכ‪ 1‬א״נ ענשיתו חעלהא״ל נע ‪T‬ן'ר'תחא‬
‫מ מיין וסא^ש שמקיים רחמים לרע ו מאי ג״ת כקקוייה לרהמיס‪,‬ומתיז‬
‫דאם לא יקדים לל;נו‪,‬ויענש נרותחא א! יכיה שוה קשא ולנר ניול לז‬
‫‪ Cw!if‬טל עשם אכיל כ!«מק‪.‬דים רחמי• כמשפט אי אוז דן רק על ל*ש‬
‫ולא על עשה וק׳׳ל ‪:‬‬

‫ישתה לפדר פרעוי» הואחוור מקרא פרשה־ טקיך בבל‬

‫תודשגהז בשוכי לעיק יחזנה ‪ 4‬שבתות השנה « לנפש אשד‬
‫)‪,.‬תזריע ( כתס'לדה כל ונניכא ;‬ ‫כראשית כמפכת‪.‬תולין כיאור ירשלמי דגיה טעוניןשחיטה‬
‫סין מאמר מ ם *א׳׳א למשולחע לאוורטוםיהולין‬ ‫ז‬
‫^ ‪.‬בימש׳ ע*ז ואלט יצאי גדודים‪.‬נמס' כג' הא מולי‪,‬א‬ ‫נוו*ה ננתרא‬ ‫^ ךן במס'■‪ .‬קידושין ד*ה בגמרא ‪ p‬י׳ג ‪ :‬כסגמר׳ין‬
‫בילפול ארו ך כעוס' ו‬ ‫שלח אע העורכ ‪:‬‬ ‫‪1‬פלו(‬ ‫‪.‬‬
‫לרשמם' שכוטועכסנהררין •ככר סיו מבלכק כמס' מחא‬ ‫»חרי‬ ‫ניים'‪.‬מלמות ר"* ר״דר*יווד קורני מםכ׳י יבמוש‬
‫לך לך‬
‫‪ b‬בעניו נמס קידושין כימי ר פ ; כעיחביו כאשר• ׳‬ ‫כל׳ה נשמט ממש' כרכות טתלא דכר נא ;‬
‫פפק כנרכוע שמואל מורה סלדה ז‬ ‫ן ל ךי‪ 54‬ני ס' ונחים ל״ה רנא ■דרש‪.‬כעני! עקיו• אייכר ביעד*•‬
‫> קיישי' ‪ x‬כמס' שכת דה' כתוספתא ;‬ ‫כתיב קמת‪S‬‬
‫) אמור! כלמס'סוכה סנפירי'הצסקליןיכגשיפין ו‬ ‫) ח»' שרה ד*כ‪ .‬במדרש לאנרהם ‪4‬נק;הכליקועים »‬
‫) נ״קטי ‪ I‬נמס' ביי' אשכיו לאלי' לקאי בנה*ק ‪ .‬ו‬ ‫> ויצא כייס'‪ .‬ייולין ר*‪ 0‬ויקר תאככי ה»קןם‪'• <.‬‬
‫־־נ ״ ^־' ‪:‬־ נ• ’ ם‪91‬מ ר״ה ונקתה נמס' ׳ נויר ד*ה הכותים■■ היו לה‪8‬‬ ‫) ףשכ‪,‬כמס׳■ כרכות‪ .‬זי׳ה אמרו (‬
‫ש׳רות ונדיכוס כד*ז בדך יי׳ע ובדךי׳השו; רמנ׳׳ש ‪ b‬כו'י'^'‬ ‫> ועש נמס' נ׳יכ ד׳יה נעילש של ר' תאיר ז‬
‫נובתים מי ראה נגבי הרים ככיהדרי ‘ כל עינין;ל‬ ‫כ»ס' סוטט רקח אע « לוי ; בענשת חסידי׳הראמזני*‬
‫! ■ ‪ .‬״ אלדד ותיור ונשוך עה' בשתיש ;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬די׳סנאאריר ‪i‬‬
‫סנהזחןד״היתיר ככורותכיט' כריתותדי׳ה‬ ‫■‬ ‫> ומדא גייס' סנהירק ומסל הצפירע ■י‬
‫מרי יכל׳ כייס' ממיד פי' הפםוקפכוריענניכ‪-‬‬ ‫מ ם' חולי! גד״ה עייפ כנ״ל סון! מאמי ירושלמי ‪ :‬כממכפ‬
‫כמסכת נד*• יספר צ״ק נמש' שכע י״יה ארי׳ ‪:‬‬ ‫סנהדרי' ^ ה ת*ר אין מעניין את •שנה כמ״ם קידושין נו*ה‬
‫ד*ה און כן פלת נמ־׳פגוהיס כדרוש יהודאנןדרותאיבמס‬ ‫הרח‬ ‫»מרא ‪5‬והםתא דאערת ‪ :‬נתע' יומא ד*ה שמוא י ן ל״ג נעם' עפחים ‪.‬‬
‫שנמג רנרי צי־ין־ללייר‪: ,‬‬ ‫י‬ ‫» נין פ*מ לפייט יי וכדי? נאשלי וכל השייך שם עוד קידם תנצע‬
‫) חקת כמס' תענית ד*ה י׳׳ע איקלע לגינו׳״ק כיוס'יומא ד"כ כתיכפפא‬ ‫ינמזפ נשמע ממ׳^דרנזת דסו נא ‪V‬‬
‫במס' מנת‪1‬ת ד*? והשתא‪ .‬נבא לכיאור ודיה ויואיל ו׳אני‬ ‫פנחס‬ ‫לבשלח ( מר מזמד במם־תנחוע ד״ה כענלת תענית' ‪.‬‬
‫עהוקיסכמש׳ ע*ז ד ה נמשיה ככנהדל׳ ז ה כירושלמי‬ ‫נמס'זכתים ד׳־ה יתינ רי־ה כר קטינא נמסכפ‬
‫ויפאיו דוד כמש' סק' ד״ה‪1‬מה נד אכרן נליקוטים ד*ה ואמינא תילתא‬ ‫סכסדריןינריה ואנב אנה אניד לך ‪ :‬נמ׳ים‬ ‫** ׳ "‬
‫) מטות < נמס' נורים נזיר ‪I‬‬ ‫ב׳קיכל ענעא‪ :‬נמש' יעיגה עולחשהקיינד ישיאלנפוצר ־‬
‫כמם'כרכות ד*ה המרו וכמס'הזלין גד׳׳ה נשמט‬ ‫נמס' תנחות ד*ה מענין לענק ניאוד למכ*ס כתנתות‬
‫י כהון‪ .‬עניו ;‬ ‫* * נכלכות כלי מקיש נמס' שנת אומני היה ר*מתחפ‬ ‫'‬
‫) עקב< ונמס׳ שנע ד*ט על ג' עגילות ‪:‬‬ ‫וכל ענינא דתחש ותתצא נחת ■■‬
‫( ראה ( כניצה ד׳״ה נירסלתי ככד‪1‬ר ‪:‬‬ ‫בליקוטים ד״נ הואיל ואנו עשוקים ז״ה נשמט ממ׳ם‬
‫) קופטים ד״ה מצאתי כחס' יבמות כיומא ז;'ה סיירא שטן תה אגז‪,‬ר ‪:‬‬ ‫יומא כ״ש׳ זנ»ים רנריס נפלאים נעינן תעי‪:‬‬
‫כיוס ד*ה נדולס תשונה מב'מכות ד״ה כירושליעיסנהדין‬
‫ר״ה כ משלמי ככל כשיייןנמה׳שיגיז ר״ה כירושלמי כפרג'‬
‫נחם' מנתית ד*ה קצירת עומר כדיש כפוטת לא יותתו‬ ‫תשא‬
‫אנו• ׳‬
‫נא פוד נסיך י ש' קידושין ד״ה כדך ס״ז ■‬ ‫כרישמם■׳ חולין נמס׳ יכמותור ששימש ישנת לכל‬
‫ו תכא כמם' קידושין תנא דברי׳ יכל ענינא ^ י‬ ‫התנין כמם' עיסיין שלמים ששחטי כי־כות ד*ה שמואל‬ ‫*‬
‫ן י ל י ר כריש תסכי! מקלביזס׳ר״ה כן מאס ועשריט שנס בל״נז נשתנו‬ ‫אמראנא מנינא אפריחיא י*ם נזפה טעות תמצא‬
‫■י י ממס' יזנילה פד״׳ה נשמט תחם' יגיגה ד‬ ‫‪.‬נקונטריס ראשון יכמס' ניסת ד״ה כירושלמי נ■‬
‫) ?אייני < ‪ ' ’ u1p‘b‬פי' הפסיק באועו ובגלא ‪:‬‬ ‫מ* טעמים נמס' פסתיס ר״ה כרש״י כיאור חדיש עייזנמס'‬
‫)לר*ה ( עיק בחס' ר״ה ‪:‬‬ ‫•מיל במס״ חנינה נ*ש אימיים הראיי' נ' כסך וכד״ט■‬
‫ך לשורת !‪ 1‬נמס' יומא ד״ה כגמרא רך כ'‬ ‫ה״שנה ליילך ׳‬
‫ריש מם' • מוי ה שש יו א ת הלכות נשתכח! פ‪4‬כלו של»!שה‬ ‫ברכה‬ ‫ונמס'יומא ד״ר י יי רני פלי ז‬
‫כמם מכתות נד ה תום הונא נא ש^ ■;‬
‫> לראש ( השנה עיי; כמם' ר*כ‪1‬נעמא וכליקוטוס ז‬
‫עניו כמק'ד*ע*איל'ואתא‪,‬‬ ‫נמס'׳ חוליןדי׳ה;‬
‫ליון‪ ,‬כתם'ותא י׳' רושלמי‬
‫עסיני‬
‫^ ‪u‬ן*>ל' המוגמר ; נימיםאש‪ .‬שפע לאלקי יעקב מכי דינא רנא יתל ונזמר • איו וביתנו וכלידורשי שלומינו לשיה‪,‬ע‪1‬ביס ככתירה‬
‫החתימה בח!»‪1‬כר יגתי כ שליש ראשון לחודש משלי שנת תקך״ת לט״׳ק ;‬

‫תם ועשלם שפח לימי מרא שלם‬