‫נברשת‬

‫לנץ החמה בציון‬

‫ונרותיה שבעה אל מול סני המנורה יאירו עד סוף שית׳ אלפי שנין‬
‫ה( לדעת הגר־א‬ ‫\‬ ‫עסוד השחר‬ ‫א‪f‬‬
‫ו( קי חצי יום‬ ‫\‬ ‫כדי שיכיר‬ ‫ב(‬
‫ז( זמן מנחה נ ת ל ה ‪ .‬מכתבתי‬ ‫\‬ ‫נין החמה‬ ‫ג(‬
‫אותם על ה לו ח נסו׳ ססרי הל‪:‬‬ ‫סוף זמן ק*ש לרוב הסוסקי׳ ‪t‬‬ ‫ד(‬

‫בעזרת יוצר הכל יתב' לע־ע‪ ,‬נמצאים סה הרנה סרטיס להועיל נמאוד‬
‫להוותיקין וגם לאחב״י יצ׳־ו היין‬
‫אמר דם בי רו ש ל ם עד‪’,‬ק חיו‪ .‬ובכל מדינה ומדינה בחצי כדור‬
‫הארץ הצפוני ‪ .‬אזיא ‪ .‬איירפא ‪ .‬אטעריקא ‪ ,‬לקיים‬
‫כי מציון תצא תורה ‪ -‬וגם אורה‬
‫קראתי סםיי נ ב ר ש ת ל נ ץ ה ח מ ה ב צ ע ן כמכיל מהוא בניט‬
‫חייא דוד בה״ר יוסף הלוי שפיטצער מפ׳יב‬ ‫כמסי‬
‫)א׳ל׳ף מ׳ל׳ח(‬
‫לסיק‬ ‫תרום‬ ‫נגמר מ׳‬

‫תוב״ב אמן‬ ‫ירושלם‬ ‫נדפס פעה׳ק‬

‫ב ? ן ן ש ן ן לם־ק‬
 This Sefer has been made available by:

n g S G jy ICORNER
5314 13th Avenue
Brooklyn, NY 11219
TEL !718)972-0777
FAX. (718) 972-0178

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store
4409 Avenue
Brooklyn, N.Y. 11204
(718) 436-1165

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬

‫בימ״ס ביגלאייזן‬
4409 le*’’ Avenue
(718) 436-1165
 ‫הסכמה‬
‫מ ה ר ב הג און ה א מ תי פ א ר ה דו ר כ ק ש״ ת‬
‫משה יהושע יהודא ליב‬ ‫מו ה ר ״ ר‬
‫מ ל פני ם‬ ‫ש ה י׳‬ ‫ש ל י ט׳ י א )*‬ ‫די ס רןין‬
‫י ע׳י א ‪.‬‬ ‫בדיסק‬ ‫אבדק״ק‬

‫לכבוד היקר ונכבד מחבב המצות כוותיקין כמויה‬

‫נ״י‪.‬‬ ‫חייא דוד הלוי שפיטצער‬
‫ב פ ק ו ד ת א מ ״ ף הגאק אמיתי האברק־ק כריסק דליטא‬
‫מלפנים נ״י שליט־א ‪ ,‬הנני להודיעו כדבר‬
‫קונטרסו ׳■נברשת' אשר הי׳ למראית עיניו ‪ .‬לאשר ידוע דרכו‬
‫בקודש למנוע בכל האסשד מלבוא כהסכמה לא עיין להלכה‬
‫למעשה ‪ .‬אבל מצא בה כמה דברים ראויים והנוגים ‪ .‬ומה׳ ישא‬
‫ברכה ותתקיים בו ברכה האמורה מסי רבותינו למתפללים כוותיקין‬
‫שמובטחים לכלי היות ניזוקין ‪ .‬ויזכה לראות ברכה בעמלו‪ .‬ומצדיקי‬
‫הרכים יזהירו כזוהר הרקיע בעתירת לב ונפש החותם בברכה‬
‫פעה"ק ירושלם תוכביא ׳ בחדש כסליו כשדר ויזרח לו השמש‬
‫תרנ׳ד לפ׳יק ‪ .‬אוהב דבק‪.‬‬

‫יק׳ יוסף חיים זאננענפעלד‪.‬‬

‫—‬ ‫י‬ ‫‪----------------‬‬

‫י®*( אהה ‪ .‬ליוי וגיבוי ן כי בעוה״ר היום נלקיז מאתגו גזר ריזשינו‬
‫פאר דורגו באותה שבוע עצמה של גוגר הדפתס תפרי הלז ושהיה נשאר רק‬
‫להרפית עוד ההתכמות האלה ‪ .‬בליל מוש׳יק עיב ר׳׳יז שבט בש‪:‬ת ת ר ח ״ן‬
‫לפיק נלקח הארון הק׳ )גן ע*ח שגית( ושנק גזיים לכל תי זי״ע ‪ .‬ואסב״י‬
‫ציעקי' אחריו אבינו הביכו רכג ישראל וכו־‪ ,‬נתצב״ה ^‬
 ‫הסכמה‬
‫מהרב הגאון הגדול הבפורסם עלי תבל‬
‫מוהד־ר שמר^ סלאנט שליט״א ‪- .‬‬
‫כ ן אני עמעתי מאת מעלת כבוד מק הרב יכי ש מ ו א ל ס ל א נ ט‬
‫היקר וירא ה׳ הי׳ר‬ ‫י שליט־א‪ .‬כי אם אמנם לא עיין בהמחברת‬
‫דוד הלוי שפיטצר שיח״‪ -‬בכל זה הוא מחזיק לו טובה על טרחו ועמלו‬
‫בדבר המצוה הגדולה הזאת‪ ,‬כי זמן רב עסק בזה ולא חשך מעמל‬
‫נפשו לילך חוץ לעיר לראות זמן נץ החמה ושקיעתה ‪ ,‬ויגעת‬
‫ומצאת תאמץ ‪ .‬זכות הטצוה תעמוד לו ולביתו ובניו שיח־ו ‪ .‬ישלם ה׳‬
‫פעלו הטוב ובכל אשד יפנה ישכיל ויצליח ‪ .‬והנני חותם בפקודת‬
‫מרן שליטיא ‪ ,‬יום עמויק טו*ב טרחשון ת׳ר׳ח׳ן לפ״ק ‪,‬‬
‫אלי׳ מרדכי נהיג»יס״י אברהם זל*ל•‬
‫הסכמה מהרג הנאון המפורסם מויי׳ משה נחמיה כהגיו‬
‫זצ״ל געהטיח ס• נ תי ב ה ש לו ם והרנה ספרים ק׳ שהי' טלפנים‬
‫אבדק־ק חסלאוויטץ ‪.‬‬
‫לפני כבוד המופלא ומיפלג י*א מוכחר בעעלוח הרומיות‬ ‫הביא‬
‫טוהיר דוד ביר יוסף הלוי שפיטצער ניי ספ׳׳ב‪,‬־־ סיבור‬
‫אס־ שקרא שמו כ ב י א ה וכו׳ והוא על ענין קריאת שמע‬
‫והפילה כוותיקין וכל הפיטיס בזת ‪ — .‬וחכה אנכי מאז באתי לפעהיק‬
‫גדרתי עצמי בכמה גדיים ומהס לבלתי תת השכמה על שוס סיבוי ‪.‬‬
‫כי אין ליקח לעצמי ע עי ה זו במקום גדולי ישראל גייושליס עה״ק ‪.‬‬
‫אס לא לפעמים לת־ות שייף לאריות אבל לא לצאת בראשונה ‪ .‬אך‬
‫למען גודל הענין אשי גס אככי מעודי הייתי בזת זריז ללמוד וכו׳ לשמור‬
‫ולעשות וכו׳ ובחיבורי כתיה״ש על סו״מ בקופו הארכתי הרבה בענין זה‬
‫והוכחתי מש״ק ופ־שקי׳ דבכזהאמרו ובלבד שלא יקדים ושלח יאסר‪ .‬דהנה‬
‫מה שהפליגו סז״לבכ״ד בגודל מעלת המתפללים כוותיקין ‪ .‬וכי אך משוס‬
‫מעלת לקרות ק״ש קודם ‪ p‬החמה הי׳ תקנת הוותיקין‪ .‬וכי‬
‫גבויתא להם לקום לעורר השחר ולקרות ק׳׳ש משיראה חבייו ‪ .‬דבר‬
‫זה‬
 ‫הסכמות‬
‫זה בקל להשיג כמעע לכולם ‪ .‬אך עיקר העמל והיגיעה בזה לקרות‬
‫‪ p‬מ ו ך נהגץ כדי לקמון גאולה להפילה ולהתפלל א ח ר הנץ ‪ .‬וכעיש‬
‫בש״ק וותיקין היו גומרים עס הנץ כדי שישעוך גאולת להפילה ונמצא‬
‫מתפלל ביום ‪ .‬ועל זה כתב האלפש מיהו ליה כל אינש ו‪:‬ו׳ ‪ .‬דנאמת‬
‫דבר זה צריך זריזות ועיון רב ודקדוק הישב הישב ‪ .‬והיוצא מכל‬
‫דברינו שהמקדמין וממילא דמתפללץ ג״כ קודם ‪ .‬הפקידו יותר מאשר‬
‫הרויחו ‪ .‬דבתפילח נכיע לכתחילה דוקא אסר הנץ עיש מת שביררתי‬
‫כל זה עפ״י יסודות חזקות מהש״ק והירושלמי ‪ .‬נם במעשה תליית נתה*‬
‫נפשי על זה ‪ .‬ואף בעת היותי בדרך ועל הספינה להתפלל כיותיקין ‪,‬‬
‫ולזאת יצאתי מנדרי להקכים עם כבוד המחבר הרל^ וגם זונת זה‬
‫הנני מכיר תישב אה כבוד הר״ד תנ״ל זה שנים רבות ועפ׳י רוב היינו‬
‫מתפללים בצוותא חדא ‪ .‬וידעתי כי מעודו נתן נפשו על זה ועמי‪ :‬בכג‬
‫כוחו ‪ .‬לא היה לו למשא לילך בזריזות על גג ביה‪•:‬׳‪ :‬הגדולה לראות‬
‫הנקודה הראשונה מהנץ ‪ .‬ונם הלן על ראש סר הזיתים היא ושנים‬
‫ממריעיו עם זייגרות מכוונים לידע בכמה דקים הנ*מ בין ראוה נקידח‬
‫הנץ פעהי׳ק ובין על הר תזיתיס ‪ .‬כמה וכמה פעמים הולך להקים‬
‫הגבוה שבעה״ק ‪ .‬דהיינו נגד העיר קשכס מחוץ לעיר הנקראת‬
‫משכנות ישראל ‪ .‬אשר יישם רואים למעלה מהר הזיתים ועוד‬
‫החבולוה כהנת ‪ .‬בכדי לברר נקודה הנץ החמה חאמסייח ‪ .‬ועכ׳ז‬
‫היינו תמיד מאריכי׳ ען סיף ק״ש עד התפילה בברכה אמח ויציב‬
‫כמו חמשה דקים בכדי ללאה מהספק שהספילה יהי׳ אחר נץ החמה ‪.‬‬
‫ועלהה בידו של הליד לחבר חיבור ולפרש דעת סראשוניס והאחדוניס‬
‫דל עלהיו׳׳ש והוקיף עוד משלו ונם דברי מוסד להגהיב לבב אחב״י‬
‫לדבר הגדול הזה ‪ .‬וגס חיבר לו עפי״ז לוח נכין וחשבין ברור עפ״ח‬
‫שנת הלבנת ו ה ח מ ה‪ .‬אשלי חלקי‪ .‬ויישר חילו‪ .‬וכל ירא אלקים‬
‫מהראוי לתומכו ולהחזיק בידו ש־צא חיבורו לאור ‪ .‬וחפץ ה׳ יצליח‬
‫בידו ויתקבלו יא דבריו ‪ .‬הכ״ד פעה״ק ירושלס ח*ו כ*נ למב״'‬
‫חימזיי״ן לפ״ק ‪ .‬הכותב ברפיון ידים*( וסלישרז רגלים באין אונים‬
‫ואמיץ כח ומצפ־ לישיעס ה ׳‪.‬‬
‫משה נחמי׳ כהגיו‬
‫))ענה יום‬ ‫*( כי שלפיס יוס ל(סל כיזיבת ה‪:‬״ל נתנקע נישיגה כל‬
‫ח' תיון שבק חיים ‪ 3‬כל מי בן עיד שנים נתצניה ‪.‬‬
 ‫הסכמה‬
‫של הבית דין צדק הקבוע‬
‫דקרתא קדישא ירושלם תובב״א הי״ו ‪i‬‬
‫‪ f n‬א ל צ א ל ל ן ר מ ג א האי גברא יקירא כבוד המיפלא ועומלג‬
‫יריא ‪ .‬מובהר במעלוס חרודיות מו״ה‬ ‫*‬
‫חייא מד בר״י הליי שפ־שלער נ*י ותניש לפגיכי ח־ב־ר אפי ש^־א שמו‬
‫״רברשהוכו״ והוא על עשן ק׳ש והפילה כ־וסיקין וכל הפרגיים בזה ‪.‬‬
‫וגס טח עלןמן מנסה גדולה ‪ .‬ומתמס שידענו ומבידם אה המחבר הנ״ל‬
‫שהוא מרק־ק מאוד בזה ‪ ,‬וכמה שנים אשר יגע וכירח ועמל לידע‬
‫על בוריו ‪ .‬ויגעה ומלאה האמין ‪ .‬וכפי הנראה קלע אל המכירה ‪.‬‬
‫יהגס שמחמה טרדות לא יכולנו להעמיק ולעיין היעב בזה הענין ‪.‬‬
‫אכן קמבכו יקידוהנו על הרב הגאין המנוס כש״ה המר משה נחמי׳‬
‫כהניו זצכל״ה אשר שמענו כי גס הוא היה מדקדק בזה הענין‬
‫מאוד‪ .‬והוא השנים להר׳ המחבר הנ״ל כפי ההקכמה ש‪:‬תב הרב הג׳‬
‫המנוח הטל זלי׳ל‪:‬‬
‫גם אנחנו בד״ל הה׳מ משכימים לכבוד המחבר הטל‬ ‫^ ‪*7‬‬
‫שיוליא לאור החיבור הטל ‪ .‬ובפרט כי מלוה רנה‬
‫לההכלל כווה־קין כידוע ‪ .‬ובטחנו בשאנייה ישיאל שלא יעשו עילה ולא‬
‫יעברו על אישיר הקנה גבול ס״ו להדפיק חיבור הטל עד משך‬
‫עשרים שנה נצהי ידיעה ורשוה המחבר הטל ונולר האנה הוא יאכל‬
‫פייה ״ וה׳ יהיה בעזיהו וחפץ ה׳ יצליח בידו ‪ .‬ויתקבלו דבריו ‪ .‬וכל‬
‫המש־יע להמחבר שיוליא לאור חיבור הטל יהיה מכלל מחזיקי בידי‬
‫עושה מליה ‪ .‬וזנוה הרבים סלוי בהם ‪.‬וזריזין מקדימין למלית ‪ .‬ויהברכו‬
‫ביוב ביכה מאלקי המערכת ‪ .‬כיד בדיל לקרהא קדישא ירושלס ה״ו‬
‫החוסמים בברכה ה־וס יום ח׳ כיו חשין הרטד ‪:‬‬

‫נאום חיים יעקב שפירא מהיי מו״צ נראוו‪-‬א‬

‫כאוס שאול אלחנן בהר״א ז׳יל•‬

‫זבולון בר״א איצר‪ .‬ז״ל ‪.‬‬ ‫■‬

 ‫א ! ‪ 1‬יי‬ ‫י‬
‫♦*>י‬ ‫׳צי ‪ .‬׳גי‬
‫•יי־ו^?י>זןג־‪.‬‬
‫רס ׳?׳‬ ‫>‪A -‬‬ ‫‪J V‬״*״־" ‪* _ '•> K‬‬ ‫׳־ ‪: i J f e‬‬

‫‪ ^ : .‬י ׳ י ח ! יזיזמ^‪^-‬‬

‫‪*V,‬‬
‫‪^ .‬יגפן; ׳‪, Vtt‬‬
‫^ ‪ #‬י \ ‪•f fi7rrn i f‬׳'’ ^‬
‫‪^ # X‬־‪.‬‬
‫»׳‪A K 4‬‬ ‫‪f ^ 9 ^A‬‬ ‫י<»>י >ד«י‬
‫באן‬
‫‪> v‬‬ ‫•?‪ i‬עדע ‪.‬׳'^>•‬
‫‪’jn‬״־^‬
‫‪fcs‬״ ‪'r‬׳*‬
‫‪•I‬‬ ‫זג ? נ ‪5‬‬
‫ייז ‪LC J * - 5‬‬
‫^ ‪1‬־ ‪* S' * 4‬‬
‫»•»«״;‬ ‫‪■^1‬‬
‫<•‘‪ 1‬״‪X i:r .‬‬
‫•‪<ir‬‬ ‫׳‪•;2‬‬ ‫‪ V i > 4‬גי ‪4‬־‪.‬‬
‫‪:jv‬״^•י>‬‫‪zit‬‬
‫‪*1• ♦•-‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ -‬י ״‬
‫^גד‬
‫‪•if A‬‬
‫‪-‬‬
‫‪5^»§. p‬‬
‫י \‪\ ' > > 5‬‬
‫‪if.‬‬ ‫‪'3‬‬
‫‪»v‬‬
‫!‪1‬‬ ‫»‪!.‬רל*‪i .-‬‬
‫‘‪S’Cw'^wv‬‬

‫חשבון יור;^ קל טור‪ ,‬תםצאי ג ס ^ ם׳ גברעת קידם המפלזחות‬

‫<‪ ? 1‬ה ר ה שאץ לשוה להשיג גב־לי דא גזירה דאוליי׳ שנ׳ ‪h‬ר^ר‬
‫אשר ישיג ג‪3‬ול לעהו ‪ .‬ועוד הופיפו מזיל גדל »נל‬
‫השגת גנול של פפלים נגזילת נס׳יש‪ .‬ואפי׳ גזלק א׳ של הז«‪:‬י׳‬
‫ייו ה ל ל ח דלקמן לכל השנה‪ .‬או הישימה כיצד לתנהיג את‬
‫דוזייי ג ד ל ת אפיל הוא להדכית בל’ לשוחי או לשות גניי‬
‫אמלי ‪ ,‬ולהעובלים נהעופ בעהז״י גם בערכאות והשימע ישכון‬
‫בעח ‪ .‬וחבא עליו בלכת פוג ‪.‬‬
 ‫הקדמה‬
‫יוצל ה ב ל ףגויא ד‪,‬ריס ‪ .‬אחל סכי בזה לנקני‬
‫באמרים ‪ .‬מאמרי חדל ‪ ,‬להציגם פה לעצמי ולבכי‬
‫גילי ‪ ,‬כדי שדבריהם הק׳ יהיו יחד‪ ,‬מלוקעים מקצהם במקום אחד ‪.‬‬
‫מחוכם לההסזק כהעוה שכס אחד‪ .‬בזמן קבלה מלכיח שם המיוחד ‪.‬‬
‫ולחזור כן בהפילה שלא כהי׳ כ׳זוקין אחר ש ע ת מצרה ועת רצון ‪.‬‬
‫ואימחי הוא העח רצון וכמה‪ .‬בכל יום ויוס עם הנץ ה ח ש־ )כפירשי׳י‬
‫במקה ביכוח כ״ט‪ (:‬כי מצוה זו אם מדקדקים בקיומה ‪ .‬מנכה עלינו‬
‫מפכי האף והחימה י כמיש חז״ל )ביכוס ט ‪ ( :‬כל הסימך גאול״ס‬
‫כווחיקין אינו ניזוק כל היוס ‪ .‬ומצוה קאה היא עם כל המעג^‬
‫הכשגבוח שלה אשר גס חין חקרוןכים בגללה‪ .‬ולכן צווחח היא ככרוכיא‬
‫עלינו יום יום ‪ .‬למה עזבוני בכי ולא יקרבו הלום )ברכות וייו‪(:‬‬
‫מאי כרום זלוח לבני אדם ‪ .‬אלי דברים שעומדים ברומו של עולם‬
‫כגון חפילה שעולה למעלה ובכיא דם מזלזל‪-‬יןבה‪ .‬ע״כ ‪ :‬אמה ‪ .‬הם‬
‫מלפנים והס מלאסור יקבוני‪ .‬אבל בזמן היוחר נכון לא קיימיכי ‪,‬‬
‫לסמוך גאולה אתסיאה בשעח מצוה ונרצה ‪ .‬מי יפנה אלי לקיים‬
‫אוחי בדיצה על כן מצור! שאץ לה דורשין יקראוני רדוף אחה אחד׳‬
‫אהובי ואכבדך גס אני‪ .‬ובזה כקראחי זה י ״ ב שנה מימים ימימה ‪.‬‬
‫מיום ביאי שנח חרל״ג אל הקודש פנימה ‪ .‬לביא בחיך המדקדקין‪.‬‬
‫ולהתפלל כוותיקין ‪ .‬ואביחי לעלוח על במתי עב ‪ .‬ושמחתי בקיומה‬
‫כמוצא שלל רב ‪ ,‬אבל בתוך הזמנים מצאתי כמה חקרוניס‪ ,‬ולתקנם‬
‫אי אפשר כי אס להיות מחיניס‪ .‬ולא להיות זריז נ פ ק ד ‪ ,‬בקבלת‬
‫מלכות שס המיוחד ‪ .‬ובתפילה קולס זמנה להיות ברשת נלכד ‪ .‬למה‬
‫אשכל גס שניכם יום אחד ‪ —.‬ובעזרת יוצרי יתב׳ עשיתי כל מת‬
‫ביכולתי ‪ .‬לבא על תוכן הענין הרם ונשא ‪ .‬לקיים המצוה כהוגן‬
‫לכבוד המלך יושב על כקא ‪ .‬ולא להיות עוד בלל נרתע ונסוג אחור‬
‫מפחד ‪ .‬מפני ליבוי הזריזות המתקלקלת עם הזהירות ביח־ )כמאמר‬
‫החכם( ‪ .‬כי בדברי חז״ל מצאתי און לי ‪ .‬נגד הטענות רבית ושונות‬
‫על הזמן קיש ק ו ד ם הנ ץ ‪ ,‬ו ת פי ל ה אחר הנץ וכו׳‪:‬‬
‫ואנחנו‬
 ‫הקדמה‬
‫ו א נ ח נ ו עחסילים לקמח ק״ש עשרה דקים דוק ‪ 6‬קודם נץ הסעה‬
‫)ובכיוון אנו מאריכים כל כך עס ק״ש ובין גאולה לחפילס‬
‫כדי שיהיה בלי קפק ק״ש קודם הנץ והפילה סהיה דוקא אחר הנץ(‬
‫ולאיזהו פירושו של הנץ החמה הי־מ שכיאה הכק־דה הראשונה של גוף‬
‫השמש יולאח ממעל לאופק הארץ )כפי שיניח הגי״א זי״גי( ומאיזה‬
‫יגקום רואים אכסנו כן‪ .‬ממקום ראש ההר היוחר גבוה פעה׳ק ‪.‬‬
‫דהייט מן ראש ההר הזיחים הנקרא ״עור״‪ .‬ועפיי חשבון של מעמד‬
‫גבוס הלזה אט חושבים כל השנה‪] .‬בשנס חימיד סלי חדש אב‬
‫עליתי קודם אשמורת הבקר אל ראש התר הזיחים כדי למדוד אח‬
‫ההעיש בין ראיית הנץ משם לבין הראיות ממקומות אחרים והלכו‬
‫אז עוד עמי שט אנשים ‪) .‬וגם חתימת ידם ת״י( ר' לבי זאב מק^ווריע‬
‫ור׳ אהרן ב״ר חיים מפרען ‪ .‬ודקדקתי שם במקום היותר גבוה ‪3‬שעת‬
‫ה ק החמה באיזהו רגע )על זיינר נכון( שרא’‪ T/‬הנקודה הראשונה‪.‬‬
‫כדי בעזה׳י לידע מכאן לחשב בלמלוס ההפרש על שאר מקומות של‬
‫תוך העיר[ וארמז למי שרולס לברר הדבר‪ .‬מקדם היותר קרוב שהוא‬
‫כסיום במקום יישוב בכי אדם דהיינו א׳ בראש ההר גבוה שהוא ממערב‬
‫העיר כחצי שעה הוץ לעיר קרוב לבית יעקב ‪ .‬משם תראו את הנץ‬
‫כמו דקה אחת מאוחר ממה שרשמתי בה לוח דלקמן ‪ .‬ב׳ בראש המעקה‬
‫ע ל ס בי ת ה כנ ק ת הגדולה בחורבת ל*י החקיד משם תראו ב חו ר ף‬
‫שט דקי׳ וחצי מאוחר את הנץ ‪ .‬ג׳ בבית הככקח דבתי פסקה העומדת‬
‫במזרחה דרומה של העיר משם תראו ג׳׳ כ ב חו ר ף שלשה דקים‬
‫וחצי מאוחר את ה ק ממה שרשמתי בהלוח‪ .‬וכתבתי על שני מקומות‬
‫האחרונות בחורף ‪ .‬כי בקיץ לא תוכלו משם לבלר הדבל *( בשביל‬

‫כי הערש גדיל יש נץ ראיית הנץ בקין לראיית הנץ באותן מקומות‬
‫עצמן נמורן< ‪ ,‬כי יין ט־ו מעי־ץ עד כ*ו זעפעעמ׳ מנקה ההר זיתים את הנץ‪.‬‬
‫אבל מן כ״ו זע ‪8‬ש׳ עד ט*ו מערץ אינו ק ‪ .‬מהמעקה של ניהכ׳נ הנדולה משם‬
‫רואים אז *נקודה היאשינה של הנץ כמעע בלי כיקוי ‪ .‬והתשנון של ההפרש‬
‫כן הוא ‪ .‬בראש ההר זיתים לאימת ה‪:‬ץ כל השנה הס כמו שיישם בהלוח שלי‪.‬‬

‫כל החורף באמצע הקיץ‬

‫דקה א‬ ‫אבל בראש ההר אצל הגיימכנות פאוהר הר<'‪.‬יי׳ דקה א׳‬
‫י ב׳ והצי ־ זיין‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫בהמעקה שיל נהכיג הגדולה‬
‫׳ ג׳ והצי ׳׳ טז‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫ככהמ‪-‬ד של בתי מחפה‬
 ‫ה‬ ‫המדמה‬
‫שכל הקיץ מכשה ההר הזיתים ‪ nb‬תכץ ולפי שיפיעו של חהר אשר‬
‫משם נראה אז הנץ הוא מאריך או יוקלר לכשית‪ .‬אבל במקום הראשון‪.‬‬
‫דהיינו בראש ההר אצל הבית יביקב משם תוכלו נלאות נס בקיץ ;‬
‫עה״ק ח ‪ . r‬צייכיס אנו לחלק אח ההרים ננדמ‬ ‫כירושלם‬
‫במזרח לשני חלקים כי לערך מן תשרי גיד כישן החמה‬
‫זורחת בצד מזרחית ׳־רומית ‪ .‬אשר האופק הנלאה שם כקרא בפי כל‬
‫הרי מו א ב )ולפענ״ד יותר נכון לקמח אח האופק הזה ארץ ל א ו נ ן‬
‫ונ ד לפי הרבה פשיקיס המוכיחים כן בחולה ובנביאים • ועוד לפי‬
‫שנראה האופק הזה כמו שירה אחת שווה מאוד בגובהו מדרום עד‬
‫מזרח ועד לפון בריחוק נ מל מאוד ‪ .‬וידוע שסהלי מואב אין נמצאים‬
‫לק בדרומה של ארץ ישראל(‪ .‬ובשביל שהם רחוקים מפה כי ע^ יריחו‬
‫הוא עשרה פלשאוח )עיין יומא ל״ע ‪ ( :‬והס רחוקים עוד יוהל הרבה‬
‫שהס מעבר ליס המלח ולהלאה ‪ .‬לא איכפת לן מכמה עעמיס מה‬
‫שהם )לפי מראית העין( מכשיס הזריחה ‪:‬‬
‫בשביל שהאיפק הלזה נראה כמו אופק של הים הגדול ‪ .‬כי הוא‬
‫ארץ רחב וארוך ושווה ממעל כמו קו אחת ארוכה מאוד בכל‬
‫המרחק הרב שיכולים לראות במזרח ומן ד מ ס עד צפון ‪ .‬וכמו שהאופק‬
‫של הים אעפ״י שהיא נראה לעינינו כמו הל גבוה כידוע ‪ .‬עכ״ז אין‬
‫מנכים אותו לענין חשבון ראיי׳ הנץ משם ‪ .‬כן צ׳ל נם האופק הנ״ל‪.‬‬
‫נס בק' תבואת הארץ )מהרב המפורשס מוה״ר יושף שווארץ ז״ל( פרק‬
‫ד׳)דף קי״ב( קולא אהבל האופק חזה מי שור ה ל לי )בליא‬
‫האך עבענע( ‪:‬‬
‫ב ( אס לולים לנכות אודה הנץ כדי לחשבו במוקדם גס ממקומות‬
‫כאלה אשל הס לחוקים כל כך וגס שמיס כ*כ בראשיהם כמר‬
‫ההלי)מואב( הנ״ל ‪ ,‬אס כן היה מוכרח לחתוך נס חחיכה גדולה מן‬
‫הגובה של הכדור ה א ק בעצמו ‪ .‬כי גס הוא מכקח לנו הזריחה ‪ .‬ואין‬
‫לדבר קוף ‪ .‬אלא ודאי הכל מודים אשל כל א׳ וא׳ נידון לק לפי‬
‫מקומו ושעתו ‪ .‬וכן מבואר בכוזרי )מאמר ב׳ קי׳ כ■( לעכין שבת‬
‫עיי״ש ‪ .‬וכיב בחלבה מקומות וגס נמצא כן בפי׳ תפארת ישראל )ברכות‬
‫פלק א׳ משנה ב׳( ‪:‬‬
‫^( יש לאיה מדברי המקובל האלקי לבינו סוהחז״ו זלה״ה שכתב‬
‫)בקפל התכונה פרק ג׳( וז׳יל והקו הנקלא קו חצי היום ‪ .‬חועלתן‬
‫לדעת‬
 ‫ה ר ו ד מ ז«‬

‫לדעה עס ‪f‬ריס‪ D‬השיוש ישקיעהה ‪ .‬כי כפי שיעור שיש יון האופק‬
‫סמזרסי עד זח הקו של חצי היום‪ .‬כן היא שיעור המרחק ג״כ אשר‬
‫מקו חצי חיום לאופק המעי־בי ‪ .‬ונמצא כי בהגיע השמש לאופק המזרחי‬
‫הוא החילה היום ועה זריחת השמש )נץ החמה( ‪ .‬ובהייע אל קו‬
‫חצי היום הוא חצי יום ממש ‪ .‬ובהניע השמש אל אופק מערבי הוא‬
‫החילה חלילה עכיל ‪ .‬ובעזח״י מצאסי ע״י כלי העדידה אשל הנקודה‬
‫הראשונה של הזריחה )נץ החמה( עולה ממעל להא־פק של ההלי'‬
‫)מואב( הנ״ל מצומצם לפי חחשבין של הקו מצי היום ‪:‬‬
‫ן*( ידוע שהמבריז של חמינרע״ב )דהיינו המודיע זמן השקיעה(‬
‫פיעה׳׳ק אינו הכריז כי אם עד שכבר שקע׳ החמה לגמרי מן הקרקע‬
‫עולס שלראש ההר זיהים לעי־ שבעת עד שמונה דקים ‪ .‬ואז‬
‫שוקעת החמה אל הוך הים יפו )זה מצאהי כי דק־קתי אחריו הוך‬
‫ארבעה שנים אשר הלכהי הנה והנח מירושלם לעיר יפי( ‪ .‬לפי זח‬
‫אחר שידענו ע״י חקי חצי היום אשר ממנו עד שתגיע השמש אל‬
‫האופק המערבי שהוא הים יפו שותה כך וכך שעוה ודקים ‪ .‬ממילא‬
‫נוכל לחשוב כן מצומצם מן חקו חצי חיום למפיע ע־ האיפק של הנץ‬
‫החמה גם כן כל כך שעוה וכל כך דקי׳ ‪ .‬ונגיע על האיפק המזרחי‬
‫הנ״ל בדקדוק ‪ .‬למשל בהלות שלי המצא ‪:‬‬
‫ביום יח מאי חצי יום זייגיר ה‪ .‬א‪ —.‬לפ ז ע ר צ יל גה־ח זייג״ר י‪ .‬ב‪.‬‬
‫י • א‪ .‬פו‪.‬‬ ‫״‬ ‫״ ו‪ .‬נג‪ — .‬׳ •‬ ‫וכיום כא דעצ« “ *‬
‫כי עם הקו חצי היום עישים כל החרים למישור ‪ .‬וכמו שהאופק המערבי‬
‫הוא הים )ואיפק רחב במאוד כזה ודאי מקפיק לכל חדיעוח ואפילו‬
‫להמחמירי׳ ביוהי( כן האופק המזרחי דומה לו כי הקו חצי יום הוא‬
‫הנקידה האמצעיה להעינול הגדול ‪ :‬ולפ״ז יש לט גם פעה״ק ירושלם‬
‫ה״ו נץ החמה עולה כמו מחוך הים )עיין מזה עוד לקמן דף נ*ו( ‪:‬‬
‫‪ (,“ 7‬וא״ס עכ״פ איך יכול להיות שההרי׳ )מואב( חני׳ל הם רחוקי׳ כ״כ‬
‫מירושלם כמי שהוא האופק חמע׳־בי הים יפו כי חהרי׳)מואב(‬
‫תנ*ל אנו רואים כמו קרובי׳ אלינו אבל הים יפו אינה נראית כלל‬
‫מפה מחמה חריחוק הי ב ‪ .‬אומר אני אם הי׳ ביכולתנו למצוא פה‬
‫בירושלם מקום גבוה ‪0‬כ אשר מראשו היינו יכולים לראות ממעל‬
‫לראשי המחיצות שבמערב )דהיינו ממעל להחרים הגבוהים העומד״‬
‫שמיך לנו במערב העיר( אז באמת היינו רואים שתי חקצמח יחד‬
‫דהיינו‬
‫ו‬ ‫הקדמה‬
‫דהיינו הקצה הא׳ שבמזרח שהיא האופק של ה ה ד' )מואב( הנ״ל ‪.‬‬
‫וגס אח הקצה השני שבמערב שהיא הים יפי ‪ .‬ועל כן או מ ה ההרי'‬
‫)מיאב( חכ״ל אין לנכוח מאומה מזמן חשבי] רא‪-‬י' הנץ ‪:‬‬
‫חואההרהזיחיס המכסיבאמח אח הזריס׳ ומוכרחי׳‬ ‫והחלק הב׳‬
‫אט לנכוח או־והיו מזמן חשבון ראייח הנץ ‪:‬‬
‫א ( בשניל שההר הזיח־ס כמו נחיך החחוס שלט הוא ע־מד ‪:‬‬
‫‪ ( 3‬אנו רואיס בחוש אשר בכל חסילח הקיץ ח ץ ד' שבועיח ‪ .‬וכן‬
‫בקיף הקיץ חיךל׳ שביעיח מנקה ההר הדח־ס עיי הצל שלו‪.‬‬
‫)בשעח זריחה השמש( רק חצי היעיר צפיניח‪ .‬אבלעל חצי העיר דרומ־ח‬
‫זורחת גוף החמה ארבעה יקיס קודס ‪— :‬‬
‫^( ידוע לכל היא ‪ .‬אשר ההר הזית־ם מנקה ע״י הצל שלו רק אה‬
‫העיר ועוד חוצה לה לצד מערב ‪ .‬אבל כשמגיעים לעלייח ההר‬
‫קמין לבית יעקב ‪ .‬משס יכולים ליאות אח הנץ נמיקדס מן ג׳ עד‬
‫שנעה דקיס )נגד גגי העיר( כהי העלייה והירידה של ההר הזיתיס‬
‫אשר משס נראה אז הנץ‪ .‬ולפי מה שאמרט אשר אנחנו רואים אה‬
‫הנץ כל כך במיק־ס מן המקיס אשר היא אפילו מקייב יות־ לצד‬
‫מערב ‪ .‬מי יאמר ‪ .‬אשר בהעיר עצמה ‪ .‬שהיא מקורבת כחצי שעה לצד‬
‫מזרח‪ — .‬צריכים להמתין עוד שבעה דקים עד שיעביר גס הפנינו‬
‫‪1‬צל הארוך של ההר הזיחיס ‪ .‬למיה״ד ‪ .‬לבני אדם אחירי תימה גבוהה ‪.‬‬
‫נלאבאיתה הרגע עצמה אשר הם עומדים סחה הצל של החומ ה‪.‬‬
‫נראית מ־חיק מאחוריתס ומצייהס השמש בהיקפה‪ .‬ואש הס בעצמס‬
‫יפנו לשש ‪ .‬גש הס יראו כמינן ‪:‬‬
‫ך ( ולהמקשיס עלי הרבה פעמים מן הל־ח )שניפק פעה״ק בשנת‬
‫תבי״ך( על שם הרב המפורקס לרוב בקיאותו וחריפיתי מיה״ר‬
‫יוקף שווארץ ז״ל אשר הוא חשב הזריחה מאיחר תרבה מעני ‪ .‬דהיינו‬
‫עד שתזרח החמה ממעל לההר הזיתים ‪ .‬השנתי למה אינכס רואיס‬
‫אח מה שאמר הרב הנ״ל נעצמו בהכלליס שלו אות ד אשר לעיך‬
‫חצי שנת צריכים לנכות בנליוס שמונה דקיס מן החשבון שלו ‪ .‬לפי״ז‬
‫ממ״נקשיאמאי שנא חצי שנה זו מן החצי שנס הראשונה בין האופק‪.‬‬
‫ומובן שגס בחצי השנה הב׳ ‪ .‬צריכים להקדי׳ כן ואם גם שאין יכולי׳‬
‫לנאות אז הזריחה בעיט גשמיות א‪:‬ו רואי׳ אותה בעזהיי בעיני שכליות‪:‬‬
‫ולפי‬
 ‫הרדמה‬
‫אץ שפק עוד אתנו ם‪3‬שריל הכסיי שה חחר הזיסיס‬ ‫ולפי ?ה‬
‫צריכים לנכות מג׳ על שבעה דקים כע״ש לעיל כפי‬
‫שיפועו של ההר אשר משם תזרח השמש ‪ .‬אבל אומת התלי מואב‬
‫הנ״ל אין צריכים לנטס מאומה ‪:‬‬
‫וב שביל דעות שונות של המערער־ס על הזמן קיש שלנו ‪ .‬אשר‬
‫אומרים עליני שאנחנו קוראים ק׳׳ש תמיד אחל הנץ ‪.‬‬
‫משיתי בעזהי״ת כל מיני חריצות והשתדלות לפשפש הרבה את חשבוני‬
‫הנץ ‪ .‬מל אופנים שונים ‪ .‬עד שראיתי שנה אחר שנה כי לא מאחר‬
‫אני את הזמן הראוי ‪ .‬ועכ״ז לא נחה עוד דעתי וחפשתי בדברי חכז׳ל‬
‫זי״ע לראות אס לא אבנה גס אנכי מהם ‪ .‬וברוך ה׳ בדבריהם הק׳‬
‫מצאתי און לי ‪ .‬וכדי שיהיו דבריהם תמיד מוכנים לפני ‪ .‬לקעתיס אל‬
‫מקום א׳ ‪ .‬ואני עני וסת׳ב יפועהך אלקיס תשגבני ‪ .‬ראו ענווים‬
‫וישמחו ויחי לבבכם ‪ .‬ונזכה לראות בננץ אריאל בבא״ש ‪:‬‬
‫רלר״ףים קרני לפ״ק‬ ‫^עה״ק ירושלם ח׳יי‬
‫שפיטצער‪.‬‬ ‫מלוי‬ ‫יוסף‬ ‫ניר‬ ‫חייא דוד‬

‫לזכרון טוב יהי׳‬

‫גשמס אאמ‪-‬׳ייר י ו ס ף ב | די ד הלוי זיל‪ .‬ואמי מורחי מ ל כ ה נ ח‬
‫אליעזר ע״ה וממי מויה ש מ ו א ל 'חמייזי י ע נ ט ל עיה ‪ .‬ואמי מאמי א ל י ע ז ר‬
‫ע״ה ‪ .‬ודודי הרה״ג מוה׳י ש מ עו ן א» ‪8‬ינ‪:‬י‪" 1‬ס זל״ל סהי׳ דיין נקיק פדעשב׳ ‪.‬‬

‫ואלה יעמדו על הברכה !‬

‫אשר בעה־י תמכו אותי בישיבת אה״קת׳ו‬
‫דודי בהיר ש מ ו א ל ש ס י ט צ ע ר הלוי נ״י ‪ .‬ואחי כה׳ ש ל מ ה ניר‬
‫הרנני במו״ה ו ו א ל ף ל י ב וויזיננ ר ז״ל ונ‪:‬ו כה׳יר יו ס ף נ׳׳י וכה׳׳ר ז ע ל י נ‬
‫נ א ל ד ב׳ צ׳יי עס כל נכיו היקדי׳ מוי יו ס ף ומו״ה מ ר ד כ י ומו׳יה ק ל מ ן ומו״ה‬
‫זניוי ל ניי ומויה מ ר ד כ י א ה רן מענלר נ׳׳י‪ .‬הרנני מויה מ ש ה ב ע ר שען‬
‫ז׳יל מרנ‪:‬י הויה מ ש ה סופר ז״ל• וברא ש יעמוד על סנרכה אשר כל כך‬
‫זבה ‪ .‬הנניד הנדיב ושוע כתיר י צ ח ק צ ב י נן המרות המפואר כהיר י צ ח ק‬
‫א ב ר ה ם זיל רל׳יד ניי ‪ .‬וייעיג נא ה׳ לאשתי צ א ר ט ל וזי׳ ולנרי היקר‬
‫ש מ ו א ל זנווי ל נ׳יי‪ ,‬ולנני היקי ש מ עו ן נ״י ‪ .‬רנש״ע תהא נא נעזרת‬
‫מיי ונ*נ עד עולם ויזכו תמיד לעשית ניי לפריך אכי״ר ‪.‬‬
 ‫נברשת‬
‫משגה ב׳ כרכות פיא‪ ,‬פירש הגר׳׳ אנספח הק׳שנותאלי׳ מאימתי‬
‫קוריו בשחרית וכד כשיכיר בק תכלת ללבן • וגומרה וכד ‪,‬‬
‫פי׳ סוף זמנה הוא עד הנץ החמה< ושיעור נץ החמה הוא עישור‬
‫שעה‪ — ,‬ומה שכ׳ כש״ע סי' נ״ח ס־א כהנה׳ה שיעור שעה אחת‪ .‬כתבו‬
‫האחרונים שטיס וצ׳לשיעור עישור שעה‪ —,‬ונראה שגם זה טעותוציל‬
‫שליש עישור שעה ‪ .‬א(— ופי' לשון וגומרה וכו׳ פי׳ שיגמור את‬
‫הקיש עם הנה׳־ח כמש ‪ .‬דהיינו סוף הק־ש יהיה בשעת נץ חחרה‪.‬‬
‫ב( עכ׳׳ל ‪J‬‬

‫תפארת ישראל ישראל פירש נץ החמה הוא עשרה מינוטען ג(‬

‫ק ודם עלות כל גוף השמש על הארץ ‪ —,‬ואנן‬
‫קי׳ל דמצוה לקרות קיש מעט קודם נה׳־ח ‪:‬‬
‫נסרא‬ ‫י‬ ‫— ‪---------------- -----------‬‬
‫זה מפיש הרב הגדול הסריף מו״ה מכה בן הרב הגאו;‬
‫מו״ה יושע לייטלש בק״ק שקלאוו ‪ .‬וז״ל עומק כוונתו של רביכו הגדול‬
‫ניע הוא כך ‪ .‬כי ידוע שבגילמיוק כ׳ ‪ .‬והביאו באולס קר׳ג ובקפר יקוד‬
‫עולס ששיעור מידת השמש הוא סלי מעלה מן ש״ק מעלות שבגלגל‬
‫שלה ‪ .‬וידוע שהשמש עס הגלגל מקבב ביוס שלס כל כדור הרקיע ‪.‬‬
‫ונמלא מקבב בכ״ד שעות שיק מעלות ‪ .‬הרי מקבב בכל שעה ע״ו‬
‫מעלות ‪ .‬לפי״ז הילוך מעלה א׳ הוא סלק טיו משעה ‪ .‬ולפיי׳ז השמש‬
‫שהיא סלי מעלה כנ״ל הוי מזמן התחלת יליאתה על האופק שהיא‬
‫התחלת נץ החסה עד נמר יליאהה שהוא סוף נה׳׳ח סלי סלק נרו‬
‫משעה שהוא שליש עישור שעה בדקדוק ‪ .‬וזהו כוונת רבינו עכ׳ל ‪:‬‬
‫ב< הימה עלי במאוד מאוד ? איך ימלאו לבות איזהו אנשי וותיקין‬
‫לבוא גס אסרי בירור הדברי׳ כאלה ‪ —.‬להקדים כ״כ כמעט בכל יוס ק״ש‬
‫וגס התפילה ‪ .‬עד שגומרי׳ אפילו סזרת הש״ל ועוד הכל קודם הנץ ‪:‬‬
‫נ^ נא זכיתי להבין דברי קלשו ‪ .‬כי הוא דלא כמאן ‪) .‬עיין‬
‫בביאור הלכה על ש״ע ר׳ח שב׳ שטיק הוא וליל תמור י׳ מינוטין וייו‬
‫מינוטין‬ ‫)א(‬
 ‫נברשת‬
‫ב מ ר א )ברכות ט׳( אמר אביי לתשילין כאחרי׳‪ .‬לק׳ש כוותיקין ‪ ,‬דאי׳ר‬
‫יוחנן וותיקין היו נומרי אותה עם הנץ החטח‪ —.‬תני׳ נטי‬
‫הכיוכו׳‪ .‬כדי שיסמוך נאולר‪ .‬לתפילה ונמצא מתפל^ ביום‪ ,‬סידשיי‬
‫דהנץ‬ ‫׳‬ ‫‪--------‬‬
‫מינונוין( ולפע״ד י״ל כי רק לפי מדינתו וודיכח צפוניח — אוול כן ‪— .‬‬
‫אשר שם משונה המהלך תשמש במאוד נגד ההלוכוחי־ במדינה פה ‪.‬‬
‫כמ״שהוא בגיצמו וז״ל ‪ .‬בשד חדשים באמצע תקיץ הלילה כיוס יאיר ‪.‬‬
‫ובאמצע החורף היך שני חדשים כמעע כל היוס חושך ואפילת כמו‬
‫בלילה ‪ .‬עכ״ל‪ —.‬א״כ מובן ממילא שנס כל ימות השנה הס משינים‬
‫נם לענין נץ החמה ממה שהוא פה עתי׳ק ירושלס ה״ו ‪ .‬כי פה אנחנו‬
‫רחוקים מן הקו השיה רק ל״ב מעלות ‪ .‬והס רחוקי׳ לערך ק״ה מעלות‬
‫ולא ראי זה כראי זה ‪ —.‬ועוד ראיה מדברי הרב בעצמו ודל ‪ .‬במדינת‬
‫צפונית בעירנו וכדומה עדיין לא ידענו מתי זמן ציצית וק״ש עכ״ל ‪.‬‬
‫ופירוש נכון לזה מצאתי אחר זמן בק׳ מנחת כדין מאמר שר ריש פ״ג‬
‫וז״ל ‪ .‬במדינות שהן תחת קו השווה השמש עולה להן ביושר מלמכיה‬
‫למעלה ‪ .‬ושוקע להן ביושר מלמעלה למכיה ‪ .‬מפני שקיעב הצפוני‬
‫והדרומי הס שמיכי׳ לאופק מזה זמזה בשוה ‪ .‬ולעולם היום והלילה‬
‫שמיש שם כל א׳ ייב שעות שוות ‪ .‬ובעדינות שהן תחת קועב הצפוני‬
‫או הדרומי הוא בהיפך זה כי השמש הולך עליהן סביב קביב עד שיארך‬
‫שם בקיץ היום ששה חדשים ‪ .‬ובחורף הלילה ששה חדשים ‪ .‬מפני‬
‫שהקועבי׳ שהשמש קובב עליהן הא׳ הוא למעלה בחצי השמים והשני‬
‫כנגדו מן הצד האחר מתחת לארץ וכו׳ וכו׳ ‪ — ,‬והכת באותן המדינות‬
‫שנועו׳ הרבה מן הקו השווה לצפון או לי־רוס ‪ .‬הנה השמש מתעכב‬
‫)וכ*כ גם הגי׳ א בביאורו על הש*ע רס״א( ומתאחר הרבה בשקיעהו‬
‫)וכמובן גם בזריחתו( ובפרע בימי הקיץ ‪ .‬וכמו שיראה לחוש העין‬
‫שבהיות השמש לעת השקיעה גס קרוב לאופק מתעכב ושוהה עוד‬
‫זמן רב קודם שישקיע תחת האופק ויתעלם מן העין ‪ .‬וקיבת זה הוא‬
‫משכי שאינו מהלך ושוקע ביושר מלמעלה למגיה ‪ .‬אלא באלכקון כמין‬
‫קשת ‪ .‬ולפי׳׳ז גס אחר שכבר שקע ונתעלס גם מן העין ‪ .‬הוא‬
‫מהעכב עוד בשקיעתי מפני שהולך באלכקון ולציד ין ‪ .‬ולכן יתחייב‬
‫שיתמיד אורו הנשאר בעבים זמן רב על הארץ ‪ .‬משום שאינו מתרחק‬
‫במהרה ‪ ,‬טין ששוקע באלכסון ‪ .‬משא״כ במדינות שהן החת הקו‬
‫השווה‬
 ‫כ‬ ‫נברשת‬
‫א״ר זירא מאי קרא ייראון־עם ‪m r‬‬ ‫דהנץ החמה לדכרי הכל יום הוא‬
‫ו ני‪ .‬פירש״י כלוג ר כשהשמש יוצא היינו עם הנץ ה ח מ ה‪ ) .‬עיין‬
‫לקמן ברכ ת ראש ונם צליח שמביאים סירש״י מכאן וסתירתו ברכות‬
‫כ״ט ומתרצי׳ אותו ‪:‬‬

‫הרב אלפס )ברכות( הביא נ״ב תני׳ נמי הבי וותיקין היו נ ומרין‬
‫אותה עם הנהיה בדי שימפוך נלית ונמצא מתסלל‬
‫ביום א׳יר זירא מאי קרא ייראוך וגו׳ ‪ .‬ואמר ובן הלכתא ׳ אלא מיהו‬
‫לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא • ואפיה מצוה למקרי‬
‫קודם הנה׳יח מ ע ט ‪ .‬כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנה״ח ‪ .‬שנמצא‬
‫מתפלל ביום ‪ .‬ואעפיי שאינו עם הנה׳יה דווקא;‬

‫הרבינו רך^ך‪ ,‬יברכות( פירש הנ ץ ה ח מ ה הוא מלשון הנצו הרמוני;‬

‫כלומר שעה שההמה מתהלת לזרוה כראשי ההרים ‪:‬‬
‫ועוד פי׳ שאביי אינו הולק על רב הונא שאמר לקרות ק״ש כאהרי;‬
‫כלומר קמים הנץ ההמה ‪ .‬אלא אביי אמר שהוותיקין מתוך שד‪.‬יו‬
‫מרקרקיז במצות והיו רוצים לסמוך גאולה לתפילה היו נומרי׳ אותה עם‬
‫הנהיה כדי שיתפללו מיד כשתנץ ההמה ובו׳ ואם היו מתהילי׳ לקרות‬
‫קיש כרב הונא מיד כשיכיר את חבירו היה הרבה זמן בין זה השיעור‬
‫ובין הנה״ה והיה להם להמתין הרבה אחר קיש עד שתנץ ד‪,‬המה ונר ‪.‬‬
‫ומתוך כך היו צריכים לקרותה סמוך להניח ‪ .‬עוד הביא לקמן ראיה‬
‫ד לכ ת חי ל ה אין סוף זמן קיש אלא עד הנץ* החמה מדתנן בפי טי שמתו‬
‫ירד לטבול אם יכול לעלות וכו׳ משמע דמשויה הצריכוהו לקרות כמים‬
‫כדי שלא תעבור זמנה וכו׳ ולא חששו לפה שאינו סומך גאולה לתפילה‬
‫מפני‬
‫השיוה ‪ .‬או קרוביה ‪6‬ליו שהשמש שוקע ‪ cc‬ביו שר ־ ולבן בזמן מי ע ט‬
‫ההרחק השמש מן הארץ שיעור רב ‪ .‬ולפיכך יסחיי‪ 3‬שיחשיך היום‬
‫במהרה ‪ .‬ויראו הכיכביס ענ״ל ‪ —.‬ופעה״ק ירושלס ח׳׳ו שוקע השמש‬
‫ג״ב‬
 ‫נברשת‬
‫ממני שראוי לחוש א( יותר ש^א יעטר הזמן ק׳ש דליתחילה ‪ .‬הרי‬
‫נראה בהדי׳ שזמנה לכתחילה רק עד סוף הנ ץ ‪ .‬ובדיענד ער ג׳ שעות ז‬
‫ע ו ד אמר תר״י ותמיהני עליו)על הדב אלפס ז״ל( על זה הל׳ שזהו מה‬
‫שהיו עושין הוותיקין עצמן שהיו קורץ מ ע ט קודם הנה״ח כדי‬
‫שיגמרו עם הנץ ויתפללו מיד ויסמכו גאולה לתפלה ‪—.‬והיכי קאמר אלא‬
‫מיהו לית כל א־נש יכול לכווני וכו; ואומר מורי הר׳ נר־ו שכוונת הרי״ף‬
‫ז׳ל היא דוותיקין מפני שה־ו משערין בדקדוק היו מצמצמין ומכוונין שמיד‬
‫בשיגיעו לגאל ישראל תהי׳ הנץ החמה ׳ ושאר בני אדם אינן בקיאין‬
‫לעוער כל כך ׳ ואם יבואו לעשותו שמא יטעו ותנץ החמה קודם ק־ש‬
‫ויעבור זמן ק־ש דלכתחילה ׳ יע־כ צריך שלא ישערו ב צ מ צו ם ׳ אלא‬
‫בענין שיוכלו לכל הפחות לקרוא קודם הנץ פרשה ראשונה ושתהי׳ הנץ‬
‫החמה מקריאת פרשה ראשונה עד גאל י ש ר א ל כ י זה נקל הוא‬
‫לכווין‬
‫נ׳׳כ במהרה מהילח אין לדמוה להדי׳ הלעוכיס כי לערך כ״ב עד כיד דקי׳‬
‫אחר שסקעה החמה הוא לאח שלסה כוכבים ביכוכיס ודבי־ ת־מה זה‬
‫בעיני כל הבאי׳ הנה מחו״ל מצפון ‪ .‬והביאור מ״כ הכ״ל הוא קל להב־ן ‪:‬‬
‫א< ראוי לחוש יוחר שלא יעבור וכו׳ ‪ .‬מפה יצאו אלה המערערי׳‬
‫לנגדינו ‪ .‬שאומרים אלינו לכו ונוכחה אס אמה אסכם שאל חאחרו‬
‫אח הזמן ק״ש בכל יום ‪ .‬ת שו ב ה ידוע כי הנוף השמש בעצמו ‪ 3‬שעח‬
‫צאחה על הארץ צריך שיהיו שלשה דקיס מהנקודה ראשונה של עיגולה‬
‫עד הנקודה האחרונה )על פי החשבון של מהרים אלשאקר כדלקמן‬
‫וזה יכול בקל נם לראוח כל אדם בעצמו ‪ .‬ועפ״י פי׳ של גדול א׳ על‬
‫הנר״א זייע שוהה עליי׳ עיגולה שני דקים( ‪ .‬ואנחנו מחחילי׳ לקרוח‬
‫קיש עשרה דקים קו ד ם צאח הנקודה ראשונה מחחח האופק )ונראיח‬
‫מראש ההר הגבוה *( בראש העור( ‪ .‬לפיז יש לנו זמן ארוך של‬
‫שנים עכר דקים מרווחים מן החחלח ק״ש עד סי ף הנ ץ ‪ .‬זה די‬
‫בלחי‬ ‫‪------------------------------‬‬
‫וזה המקום הוא יותר גבוה אעילו ממקום ה‪:‬בישמ שהי׳ על עיתחי‬
‫של היכנלערך שמונים אמות ויותר ‪ .‬כי נובה הנברשת הי׳ ע״ב אמו׳ ל‪£‬ירוש‬
‫הרע״ב והתויויכו )מידות ע*ב מיד( • — ולעי החשבון עומדי׳ אנחנו אז כבר‬
‫בתפילת ש״ע כמו ד׳ דקי׳ ‪ .‬נ מ ע ת שהרואי׳ בנברשת היו מתחילים לקרות היש —‬
‫נ‬ ‫נברשת‬
‫לכווין שתהי׳ הנץ החמה ב שיעור גדול כזד! ‪ ,‬ואעפ׳י שאינו מנדן‬
‫כ ע ק הנה־ח שיהיה כשמגיע לגאל יש־אל )אלא הנץ בבר קדם לו(‬
‫אץ לחהנז לזה ‪ .‬שיותר טוב שיקדים הנה״ח מעט טלצמצמ ביותר ויבא‬
‫לידי ספק עם ק׳ש בנ׳ל עכ׳ל ‪:‬‬
‫מלחמות ה׳ להרטכץ ודל מכמה מקומות בגמרא טובח שבך היה‬
‫מנהג חכמים שלא • לסמוך גאולה לתס־לה ‪ .‬שהיי‬
‫אמרו על רב בתנא אדם גדול הוא וכו׳ זיטגא חרא וכוי ‪ .‬ועוד אמדו‬
‫הסומך וכו׳ אינו ניזוק כל ה־ום ‪ ,‬ואמי ר דרא אנא סמכי וכי והרי דבר‬
‫גדול הוא שהרי המלך חזקי׳ התפאר בעצמו ותולה בזכותו‪ .‬ם מגי זה נרא‬
‫שהוא שבח גדול ודבר א( שאי אפשר לקיימו בכל יום לפי שאין אדם‬
‫’כול‬
‫גלתי ‪ P^P‬לי*ק קושיא הני׳ל ‪ .‬א׳( כי הכל מודים אשר רק הפלשה‬
‫ראשונה צריכים לקרוס קודם הנץ ‪ .‬כדי נקבל עלינו עול מלבוח‬
‫הנ ץ‬ ‫שמים קודם הנה׳׳רז אבל שאר יכול להיוח אפילו בתוך‬
‫כמבואר מדברי הר*’ בעצמו )כנ׳׳ל( שאומר כי זה נקל הוא נכווין שסהי׳‬
‫הנה׳׳ח ב שיעור גדול כזה ‪ .‬ומקיים בל׳ ויותר טו ב הוא לעשוה‬
‫כן עיי״ש ‪ :‬ב'( ממילא לא איכפת לנו עוד מה שההרז׳ )מואב( הכיל‬
‫גם לפי שיטת המקשי' הנ״ל מכקים לנו הנץ ‪ .‬אולי אלה ’■׳ב דקים‬
‫הנ״ל אינם מקפיקים אפילו לגובהס של ההרי׳ )מואב( הנ׳׳ל בתמיהה ‪.‬‬
‫הלא בקל נוכל לססב את זה ונמצא אשל לערך רזי׳ת דקים הס די‬
‫קיפוקס ‪ .‬ג׳( גס מה שמקשים לכו ‪ .‬הלא אס הייתם עולים לראות‬
‫את הנץ על מקום שהוא יותר גבוה )ממקום ראש הגיור( הייתם‬
‫רואיס משס הרבה זמן עוד במוקדם ולפי״ז מארזריס אתם לעמוד‬
‫בתפילה ‪ .‬י׳׳ל אימתי מתחילים אנחנו התפילה בראיי׳ נקוד׳ הראשונה‬
‫)כי ק״ש כבר גמרנו לקרות כנ״ל( והחמה שוהה בעלייתה עד סוף‬
‫נקודה האחרונה כמו שלשה דקים ‪ .‬ודוקא זה נקרא קוף הנץ )כמ׳׳ש‬
‫בש״ע שיעלה כל גוח השמש על הארץ( ומאז מתחיל הזמן תפילה‬
‫לפי זה יש לנו זמן נ׳ דקים במוקדם והם מקפיקים על מקים גבוה‬
‫של מ א ה אםה בקירוב ודי זה לכל הקפ׳ של המק׳ נס להתחלת הפילה ‪:‬‬
‫שאי אפשר לקיימו בכל יום וכו׳ שמעתי כמה פגימיס אפילו‬
‫מת״ח‬
 ‫נברשת‬
‫יכול לכוין ילקרות ככדי שיגמור עם הגץ ‪ ,‬להתפלל עוד ביום ‪ .‬דהייגו‬
‫אחר הניץי ‪ .‬לפיכך הי׳ המנהג חכדל שהיו מקדימין וקורין ק״ש קודם‬
‫הנקי ‪ .‬וביצכיל שלא היו רוצים עוד להתפלל אז ‪ .‬אלא דווקא אחר‬
‫הכץ ‪ .‬היינו עם השמש ‪ .‬לפיכך לא היו סומכין גאולה לתפילה ‪ .‬אכל‬
‫היו מיגיבה׳ם מי שמכווין לסמוך גל״ת כדל ‪ .‬עוד מאריך שם הרבה‬
‫בשבח המצור‪ ,‬זו ומסיים שם ולכשיתקיים מקרא שכתוב ועמך כולם‬
‫צדיקים יהיו כל יש־אל כוותיקין ולא ׳היו לעולם נזדקק ‪:‬‬
‫המרדכי‬
‫ווהיח גדולים כוופליניס אס כל הגינין להספלל כוותיקין לדבר רחוק‬
‫במאוד ‪ .‬ואומרים גימיק עמוק הוא המלוה רבא הדין ‪ .‬מי ימצאנה ‪.‬‬
‫ומי ונו׳ יקור הנה לאמר סאפשר לו ללמצס ולכוין לכל אלה ‪ .‬בראוסו ‪:‬‬
‫א׳( מה סאמרו)ברכות גי׳( על רב ברונא אדם גדול הוא‬
‫וכו׳ הדא זירבא וכו׳ ‪.‬‬
‫נ׳( הרב אלפס ז״לשאמר)עיין לעיל( מיהו לית כל אינש יכול‬
‫לכווני למעבד ונו׳ ‪.‬‬
‫נ־( הרמב׳ין זיל הנ׳׳ל שאמר בפירוש שאי אפשר לקיימו בכל יום‪.‬‬
‫לפי קגי שכלי ‪ ,‬מרב ברונא ל׳׳ק כי הסירוץ בצדו עומד‬ ‫השבתי‬
‫שם בתוק׳ דיה כל הקומך מקשה הסיק׳ והלא כל‬
‫העולם קימכין גאילה לתפילה ומאי רבוסי׳ דרב ברונא וכו׳‪ .‬וי׳׳ל‬
‫דה״ק כל השומך וכו׳ כוותיקין שקויין ק״ש קודם ה ק ותפילת לאחר‬
‫הנץ עכ״ל ‪ —.‬א״כ ראינו שכבר קדמו חכז׳׳ל לתרץ קושית המקשים הנ׳׳ל‬
‫באופן אחר כי לפי שינית המקשים היו מוכרחים לעשות חילוק עצום בין‬
‫האדם הגדול בענקים‪ .‬דהיינו רב ברונא לשאר ב״א ‪ .‬ולומר לרב ברונא‬
‫היה המילתא זיגירתא משא׳׳כ לשאר ב׳ א ‪ .‬ולמת לא תי׳ החוק׳ כן ‪.‬‬
‫אלא תירץ כל הקימך גאול״ת כוותיקין‪ .‬אס כן היא הנותנת מת‬
‫שתיותיקין נבר משכים קדמוניות היו נוהגי׳ לעשות כן בכל יום‬
‫הי׳ אירע פעם א׳ לרב ברוכא לגישות כן לצמצם הזמן ולא פשק חו‪:‬א‬
‫מפומי׳ ועוד מל׳ הגמרא כל הקמך וס׳‪ .‬מוכח כי אפשר הוא לכל‬
‫אדם לכווין ולקיים מצית זו בצמצום בזמן הנכון ‪ .‬ולא על רב ברונא‬
‫לבד יאמרו הלשון כל ‪ .‬בשלמא לדידן שעיר הוא הלשון כל תשימך‬
‫לאתויי כל אדם )כדפי׳ בהרבה מקימות בש״ש האי כל מאי בעי לאתויי(‬
‫אלא‬
‫ד‬ ‫נברשת‬
‫אלא אליבא המקשי׳ הדל צ^כ דהימ׳ משסעי רק עכויעונו בכי אדם‬
‫איב הול״ל רק אדם הקומך גאולה וכו׳ אינו ניזוק וכו׳ כידש רשב״י‬
‫לעיל ברכוה ח׳ פעמים שאדם קורא וכו׳ בשביל שהוא מדבר רק המיעונו‬
‫בני אדס ‪ .‬אלא וודאי אפשר ואפשר הוא לכל המשתדל ומרגיל איע‬
‫קצה ‪ .‬ולפי מה שמכין א״ע לעשוס רצץ קונו ‪ .‬אז גס הוא יסב׳ יהיה‬
‫בעזרו שיכול לצמצם הזמן כראוי לקמוך גל״ס כווסיקין ‪ .‬ועל כל אלת‬
‫אמר הגמרא כל הסוטך וכו׳ )אחר זמן מצאתי כעין סי׳ זה בק'‬
‫קמיכות חכמי^ אשר אני מביא עוד לקמן( ‪ — .‬וא׳׳ת לפ״ז התמיהה‬
‫עוד יותר גדולה ‪ .‬למה קמך רב ברוכא רק חד א זיטנא ‪ .‬י*ל לעולם‬
‫כמש״ל שאפשר הוא לכל וכו׳ ‪ .‬ושאני רב ברונא אשר היה נוהג אי׳ע‬
‫בלי קפק כמנהג חכז״ל )כמ״ש הרמבץ עיין למעלה( כי בזמן הגמרא‬
‫לעת הבוקר היה להם השיעור הקבוע עם תלמידיהם )ברב־ת י״ד( רב‬
‫מקדים ומשי ידי׳ ומביך ומתני לן מרקין וגס אביי)חולין קנ״ג( וכו׳ ‪.‬‬
‫ומקתמא גס רב ברונא עשת כן או שאר קיבית מעכבי׳ אותו ‪ .‬אפשר‬
‫היה מקום מושבו מ־קף הריס גבוהים שקרובים לעיר וכדומה סיבות‬
‫השכיחות לרוב הס תיו המעכבים את רב ברונא )אעפ״י שהיה משתוקק‬
‫הרבה( מלקיים מצות זו ‪ —.‬אבל חדא זימכא אירע לו שהיה בח‬
‫למקוס המוכשר‪ .‬ולשעה הכושר ‪.‬וביחד עם הציבור תמיכשל לכך ובנא‬
‫טרדות וקיבות אחרות עוד ‪ .‬וגס עלתה אז בידו והצליח לכיין הזמן‬
‫לסמוך גאול״ת כוותיקין על כן לא פקק חוכא וכו׳ ‪ .‬עוד נ־נ נתלז‬
‫ת־נח אס מפרשים שרב ברונא שסמך חדא זימנא וכו׳ מיירי עפ״י קוד‬
‫ימכסהרות מה שייחד ותיקן הוא אז למעלה ‪ .‬ממילא לזה לא נוכל‬
‫לדמות אותנו ‪ .‬וגס מודים אנחנו שאי אפשר לנו לקיימו כן ‪ .‬אבל אס‬
‫כפשוטן הדברים וכמו שנראה גס שם מהג׳ ותיס׳ למה לט לילך בגדולות‬
‫ונפלאות ולהפליג על לא דבר קיום המצוה ולומר כן שאי אפשר לנו‬
‫לקיימה על שראינו שרב ברונא קמך רק חדא זימנא ‪ — .‬כי לפע׳׳ד‬
‫פשוט לא היה לרב ברונא זייגר טוב ‪ .‬ומתוך כך נאנס ולא ענתה‬
‫לו רק חדא זימנא ‪ .‬וכן משמע מגמרא )ברכות די( דוד המלך ע״ה הי׳‬
‫לו כנור )ולא זייגר( לעורר אותו בחצות ‪ .‬וחכמי הגמרא היה להם‬
‫תרנגול שחור )סמור זייגר( ועל ידי אלת ‪) .‬ואפילו אס היה להם‬
‫עוד זאנדזייגר או של מיס( אי אפשר לצמצם הרגע של הנץ החמה בשום‬
‫אופן כי על רבע שעה עד כחמשה דקיס מכל שם לצמצם אבל הנץ נא‪,‬‬
‫וגס‬
 ‫נברשת‬
‫וגס אמר ני סיס גדול)בח׳ כיקן חרכ״ה( שראה בפירוש כעכץ זה‬
‫ססירצחי בקפר אמחחח בכמין ‪ .‬אבל לא יכילחי להשיג הספר ‪.‬‬
‫ועוד מי יימר שצריכים לצמצם בקמיכוס גאול״ה על רגע כמימרא כאשר‬
‫מדמים בנפשם המקשים מרב ברונא ‪ .‬ומחוך כך מפליגים הס אח כל‬
‫הענין כנ״ל הלא לא מצירו כן בשום מצוה לא דאורייחא ולא דרבנן‬
‫שיהיה תלוי׳ על רגע א' בגישותה ‪ .‬כי לא ניתנה חוה״ק למלאכי השרח‬
‫אלא השיעור היותר קען הוא תוך שליש עישור שעה כגי׳ הגריא זייע‬
‫וגקלהוא לבל אדם לכווין בתוך אותו הזמן לקמוך גאולה לתפילה ולולא‬
‫צורך כלל מפליגים המקשים את הענין ואס תרצה לידע עד כמה מגיע‬
‫הכס של אלה אשר מפליגים את הענין הרס והנשא הלזה על לא דבר‬
‫והיליס הדיעום לא ישרות שלהם באילן גדול רב ברונא זי״ע ‪ .‬שמעו‬
‫נא מעשה שהיה )לא משל( בבהמ״ד שהייהי קנוע )פעיה״ק ירושלס‬
‫ה*ו( להתפלל כוותיקין היה בינינו למדן א׳ וירא שמיס גדול ‪ .‬וביקשו‬
‫ממנו אנשי כולל שלו שיהיה הוא מנהיג אצלם בבהמ״ד שלהם‬
‫להתפלל כוותיקין ‪ .‬ועשה כן בימי אלול עד אחר ימי הקליסוס ואח״כ‬
‫חזר ובא אצלינו כבראשונה ‪ .‬וקיפר לי אשר איזהו לומדים דשם הרבו‬
‫מאוד לפקפק כנגדו ‪ .‬לאמר ‪ ,‬איך אפשר לסמוך גאול״ת כוותיקין‬
‫בבל יום הלא ר׳ בלונא וכו׳‪ ,‬ועוד יותר הקשו וזי׳ל בשלמא ר׳ ביונא‬
‫שלא הי׳ מכוון לצמצם את הנץ על הזייגר •על הקדר כמו אתמול כן ‪.‬‬
‫היום וכן למחר אירע לו שזכה חדא זימנא ‪ .‬אבל אתם שתלכו רק על‬
‫הקדר לצמצם את הרגע של הנץ ע״י הזייגר וכל יום ויום כן הלכו על‬
‫סגנין כזה ועל סלל א׳ ואפילו אתם מחשבים את ההפרש סל הימים‬
‫זה יאחר זה ‪ .‬עכ״ז גס חדא זימנא לא תזכו לכוין לקמוך גאול־׳ת עם‬
‫הנץ ‪ .‬כי כמו שעעיהס מתמול שלשום כן גס היום וכן כל השנה רק‬
‫גיעיוח יהי׳ נידכס הראיתם גם שמגיחס עתה עד כמה מגיע סבר׳ אינה‬
‫ישרה אפי׳ של זקנים וכן וכיו׳׳ב שכיחי דעות עקומי׳ רבות בעוה״ר ולא תעו‬
‫אזנכס לכל אלה וכאלה המפליגים לדבר מצוה מן המובחר הלזו ואומרים‬
‫מי יוכל לקיימה ולכווין בה ובהקודות שבה ומה יענו כל אלה אולי‬
‫בשאר מצות כמו קוכה לולב ומצה וכו׳ הס יכולי׳ לכווין בהקודוס‬
‫שבהן ‪ .‬אלא אנו עושי׳ אס שלנו ליעול לולב ‪ .‬ולישב בקונה ולאכול‬
‫מצה ‪ .‬והתיקונים נעשים ע׳׳י אלה המצות ממילא ‪ — .‬בכן גס לקיום‬
‫מצוה זו אינם צריכי׳ יותר רק הידיעה שלזמן ה ק וזייגר עוב‪ .‬והשאר‬
‫גס‬
‫ה‬ ‫נברשת‬
‫ה מ ר ד כ י טצוה ט ן המובחר לעשות כוותיקין‪ .‬טי שהוא יכול לכוק‬
‫לקרות עט חנה׳ח היינו סמוך לנה״ח מעט י כדי שתהיה‬
‫התפילת אחר הנה־ח מיד ‪:‬‬

‫ס מ׳י ג כשם ר׳ח ורית ז״ל ס׳ל דזטן תחילת ק״ש דשחרית חוי לאחר‬
‫הנה־ח לכתחילה ‪ .‬וכתוס׳ )יומא ל־ז( האריכו כראיות על ז ה'‬
‫אמנם הטייטין והרכ׳ש ומרדכי וטור ס״ל כדכרי רכינו ‪) ,‬גס הגרי־א ז־ל‬
‫אמר ככיאורו כש־ע נ׳׳ח דלא כר״ח וגם לא כר׳ת;‬

‫)שם( כמלחמות ה׳ פירש מהו הנץ ה ח כ ה כדי שתהי׳‬ ‫ירושלמי‬

‫מטפטפת על ראשי ההרים ;‬

‫ת ו ס פ ת א מאימתי וכר; מצותה עם הנה־ח כדי שיהא סופך גאולה‬

‫לתפילה ונמצא מתפלל ביום ‪ ,‬פירש על זה המנחת‬
‫בכורים מצותה לכתחלה ‪ .‬עור מביא שם כשם ירו שלמי א״ר יהודה‬
‫סעם‬
‫גס ‪ p‬דבר נקל הוא דהיינו לקלוח פלשה לאשינה של ק״ש קודם ה ק‬
‫דוקא ‪ .‬ולקוווך גאול״ח עס הנץ ‪ .‬דהיינו ראייח נקודה ראשונה של‬
‫נוף השמש ולההפלל כן בכל יום אחר הנץ דוקא ולא קודם לכן ‪ .‬זה‬
‫מוטל עלינו להאהדל במעשה והקודוח שבמצוה זו והחיקוני׳ הס בכלל‬
‫הנקסרוח לה׳ אלקינו ‪ —.‬ולא בשמיס היא נס מצוה זו כמו כל מצוח‬
‫בוראנו יסב׳ אלא בפיך ובלבבך לעשוחו ורק הנגלוח לנו ולבנינו ‪ .‬היוס‬
‫לעשוחס ולמחר לקבל שכר ‪:‬‬
‫הקו' ב׳ ג׳ של הנ״ל יש לחרץ למה חינס רואיס המקשים הנ*ל‬
‫מה שקיימו הרי׳׳ף והרמב״ן בעצמם ‪ .‬אשר הס משבחים מאוד‬
‫מי שמכוין לקמוך גאולה להפילה ‪ .‬ואח אסר אמרו הס מקודם שאין‬
‫כל אדם יס־ל לכוין וכו׳ ‪ .‬נוכל להבין בקל כמ״ש כבר לעיל ‪ .‬ומוברחי׳‬
‫אנחנו להאריך עוד קצת ‪ .‬לקפר העיכובי׳ היוחר שכיחים‪ .‬א׳( הרבה‬
‫המקום גורס )כדלעיל( שמוקף בהרים ‪ .‬ב׳( הרבה חברים גורמי׳‬
‫שאץ‬ ‫)ב(‬
 ‫נברשת‬
‫פעם א׳ הייתי מהלך אחר ר׳ עקיבא ואחר ראב׳ע ׳ הגיע זמן קיש ‪.‬‬
‫כמדומה אני שנתייאשו מלקתת אלא שעופקי׳ בצורכי ציבור קריתי‬
‫ושניתי ואח״ב התחילו הן ‪ .‬וכבר נראתה חטה על ראשי ההרים ‪ r‬פירש על‬
‫זה חסדי דוד שכשראה די שהגש ז ק קיש דהיינו סמוך לרנץ וראה את ד ע‬
‫וראב״עלאהיו קורץ‪ ,‬דומה לו שנתייאשו מלקרות‪ ,‬ובקשו לומד להם הב ‪r‬‬
‫ז ק ק״ש של שחרית ואה״ב ראה שעוסקץ בצרכי ציבור‪ ,‬ולכן קרא די בזמנו‬
‫עם הוותיקין והם החאהרו לקחת עד שבבר נראתה חמה על ראש ההרים ‪,‬‬
‫ובזה מדוייק הלשץ מה שאמר די וקדתי ושניתי‪ ,‬פירוש שד‪,‬י׳ זמן רב‬
‫בץ ק״ששלו לה״ששל ר׳עוראביע ‪,‬‬
‫פירוש‬ ‫'‬
‫שאין מלוי כל כך מריכיס העתפלליס בעתה רבזולכה כראוי להיות‬
‫באמת להווהיקין ‪ .‬ג( מעכב השינה בקיץ בלילות הקלריס ‪ .‬והגשם‬
‫והשלג בחורף ‪ .‬ד( אי אפשר להם לקיים בכל יים כעלות הבוקר הכון‬
‫ויו׳ וע״י שלא יכולו אז להתפלל בנקיות הנוף ממילא חדלו לבא ‪.‬‬
‫ה( להזקנים בעם הי׳׳ו יש עוד תירוצים שונים שאינם יכולים מחמת‬
‫חולשת גופם לבא לעזרת ה׳ בגבורי׳ ‪ .‬וי״ו( הכרח גדול היא שיחי ה‬
‫בכל מקים בה״כ או בבהמ״ד סרוצי' לתתפלל שם כיוחיקין מנהל א'‬
‫אייא וישר ולא עקום בשכלו והוא צריך לערוח לילך הרבה פעמיים‬
‫בכל חודש למקום גבוה כדי לראות משם ה ק ‪ .‬ולהנהיג כן לפי לאיי׳‬
‫ועפיי החשבין כדי שיוכלו לצמצם על נכץ הרגע של הנץ ואם אינם‬
‫עושים כן ‪ .‬לא יוכלו לעמוד בשלם אופן ‪ .‬לפי שהגיבע של אדם מבהיל‬
‫אותו תמיד לאמר כבר חלף והלך לו הזמן ) הנן החמה( ‪ .‬וגם ן־ה‬
‫מן הדברים המעכבים כי לא שכיח שיקבל המנהל על עצמו העירחא‬
‫הנ״ל ‪ .‬זיי״ן( בעוהיר שכיחים הרבה בכי אדם המבהילים את הש״ץ‬
‫)על לא דבר( שילך במרוצה ‪ .‬ולמחר עוד יותר ‪ .‬ולמחרתו עוד יותר‬
‫ומראים עלפי ניהרה אשר מגודל הזהירות במצוה רבא הדין הם זריזי׳‬
‫בל כך ‪ .‬ויש בזה רק זריז כפםד ‪ .‬כי אם היו הילכים הם בעצמם‬
‫ובכבודם אחר ק״ש למשל בין עזרת וכו׳ למקום גבוה אשר משם אפשר‬
‫נראות זריחת השמש יהיו מתמיהים ע״ע מחמת טעותם הגדול כי כמה‬
‫פעמים ימצאו פני המזרח חשכה עוד כ״כ ‪ ,‬עד שלא ידעו כמעט מאיזה‬
‫צד‬
‫ו‬ ‫נברשת‬
‫פי רו ש המשניו׳ להרטב״ם ;ה^כה כד יהמוע‪ ,‬תה חזקא בסי‬
‫ששכח ‪ ,‬אבל לכתחילה חייב לבוק השלמת קריאת שסע‬
‫עם הנץ ד^מה‬

‫ה ד מ ב ״ ם )ה׳ ק־ש הי׳א( ואתה היא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרות‬
‫קודם דגה׳ח כדי שיגמור לקחת ולברך ברכה אחרונה עם‬
‫הנהיח וערעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש ׳ ואם איחר‬
‫וקרא ק׳ש אחר שתעלה השמש יצא י־ח שעונתה ער שלשה שעות ביום‬
‫למי שעבר ואיחר ‪:‬‬
‫ה כ ס ף מ ש נ ה אמר ודעת רבינו שתפילה מציותה מיד אחר הנץ‬
‫כדאמר התם ד דדא פאי קרא וכו׳ שנ׳ יידאוך עם‬
‫ש מ ש׳— ח הו שכתב רבעו כדי שינמוד לקרות ולברך ברבה אחרונה‬
‫עם‬
‫לד הבא והזרה השמש ‪ .‬ס'( הרבה קטניה ובלבול גירס זה ג*כ אשר‬
‫לרוב ב״א אין להס זייגר נכון‪ .‬וכל א׳ מבעלי הזייגרות עומד ופמלץ‬
‫בעד שלו שהוא הוא ורק הוא בודאי הניוב ‪ .‬ואינו ‪ . 'p‬נר( אהרון‬
‫אחרון הכביד ‪ .‬כי למיעוטא דמיעוניא יש מידת הקבלנות אשר ראוי‬
‫ונכון להיות לכל א' מהמתפללים כוותיקין כי מוכרחים הס לקבול‬
‫מהש״ן אם הולך פעס באריכות ופעם בקצרה תוך פקוקי חמרא‬
‫אבל בכל פעס באריכות גדול תוך ק׳׳ש בין עתרת עד גאל ישראל‬
‫)כמו אלליט ששוהה מתחילת קיש עד גאל ישראל עשרה דקים דווקא(‬
‫כדי לכוין ולצמלס לקרות ק״ש קודם הנן דוקא ולהתפלל אחר הנן‬
‫דוקא ‪ .‬והסקרק הקבלנות הלזה מקלקלת את השונה וקי ההקלון‬
‫פעם מן הליביר ופעם מהשיל בעצמו ‪ .‬ועל כל אלה וכאלה וכדומה‬
‫עוד קיבוס המעכבים השכיחים אמרו הרי״ף והרמב״ן דל שאי אפשר‬
‫ללמלס ‪ .‬אבל מקיימי׳ הס בעצמם כשבח גדול להמכוין כוותיקין‬
‫לסמוך ג אול ה ל ת פי ל ה ‪ .‬גס בואו ולאו עד כמה מניע השבח של‬
‫מלוה זו בהפיוט שאנו אומרים בליה וגס ביוה״כ קודס ותמלוך אתה‬
‫לבדן וכו׳ בד״ה ויאתוי כל לעבדן ונו׳ ויטו שכס אחד לעבדן‬
‫וייראון‬
 ‫נברשת‬
‫עם הנץ החמד‪ <.‬כלומר כדי שתיכף כשתנץ החמה יתפל^ ‪ ,‬סיחש‬
‫נץ החמה הוא מיד כשיתחיל גרף השמש ל ע לו ת‪ —,‬וטמיים שם‬
‫שהגירמא עישור שעה א׳ היא נוסחא אמיתית ‪:‬‬
‫—‬ ‫‪ ......................................................‬וי‬ ‫‪..................‬‬

‫ה ל ח ם מ ש נ ה אמר אניי ובו׳ דאמר ר׳ יוחגן ובו יברכות ט'( ופי ׳‬

‫רכינולשקגטר שגומרים הברכות עם הנה״ח ואתי‬
‫לשון נטר כפשטי׳ ♦‬

‫ה ל א ״ ש מביא כל הגמרא 'ברכית ם׳( וקו׳ הגמרא )ברכות כ״ה( ליטא‬

‫וכו' אפילו תיטא כר׳ יהושע וכוותיק*ן וכו׳ ואומר אלטאמשטע‬
‫בתדיא חותיקין סברי כר׳ יהושע א( אלא דטטהרי׳ לקרותה עם הנה׳ח‬
‫י‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫‪------------------------— -----‬‬
‫וייראוך עם שמש מבקשי פניך וכו׳‪ .‬נראה שאפילו כל האו״ה יכירו‬
‫גודל מעלה ווסיקין ‪ .‬ובכן בניזה״י )בהסרס המכיעוס הגיל א׳ וא׳(‬
‫אפשר ואפשר הוא לכולנו יסד לקיים כמעע בכל יום המצוה רבא הדין‬
‫המכרח ‪ .‬והעני והעשיר יחד נפגשו ‪ .‬כי מצוה זו בלא משרון כיש‬
‫וזוכי׳ לקיים בכל יום דרשו ה׳ בהמצאו ‪ .‬להתפלל לפניו יסב׳ בפת‬
‫רצון וחביב במאוד ‪ .‬באשר הבעימנו מכז״ל כולם פה א׳ ‪ .‬ואל תפחדו‬
‫ואל תיראו מחמת המניעות והיגיעות אשר הגישו לפניכם )כרלעיל(‬
‫כי כל אלה עוברים כלל העובר ‪ .‬רק אס אנמני מחזקי' את לבנו בעד‬
‫תורת אלקינו ית׳ ומלותיו ‪ .‬לבל נתרשל ‪ .‬אבל גס לא להיות מנוהל‬
‫יותר מדאי)כמ״ש לעיל( רק להיות מהון מתון ולחקור בלב תמים‬
‫ולא בלב עקום אחר כל הפרניים השייכים לקיום מצרה זר ‪ .‬וכל‬
‫ההתחלות לבד הס קשית ‪ .‬אבל בקיצור הזמן וברכילות קצת ‪ .‬ועם‬
‫סבלנית כראוי‪ .‬אם א ת * הדבר הזה תעשה וגו׳ וצוד אלקים‬
‫ויכל ת ע סוי " ( «( ו נ ו כ ל להבין זה יותר בקל ע״י המשל )שהביא‬
‫הפלא‬ ‫‪--- -----------------------‬‬
‫*( וקדר גכון תקבעו לכם • למשל לעי הרגילות מלכם צריכים &תם‬
‫סצי שעה ויותר מן נ‪-‬׳ש עד גאל ישראל‪ .‬תשתדלו הרבה לבל לאחר הזמן התחלת‬
‫^ש שלא תצערכו למהר בעתיקי דזמד ועוד לעשות לכם גבול כמה אתם‬
‫צריכים‬
‫ז‬ ‫נברשת‬
‫כדי לסמוך גאולה לתפילה בהנץ החמה‪ ,‬וכן משפע בירושלמי כסירקין‬
‫)ומביא כל הירושלמי ומאריך עוד עיי׳׳ש( ‪:‬‬
‫מ ע ל נ י י ר ט סי׳ ג־כ שם על הלי הירושלמי מכאן הוא ראי׳ דכיון‬
‫דקאמר שהיו משכימין שמעינן מינה שזמן קיש נמשך‬
‫עד ג׳ שעות אלא שהוותיקץ היו זריזין ומקדיטץ ‪ ,‬ומסיים בהרא־ש אם*ה‬
‫מצוה למקרי קודם הנה״ח מעט כדי שלא יתפלל אלא אחר הנץ‬
‫שנמצא מתפלל עם היום ואעפיי שאינו עם הנץ החמה דוקא‪ .‬וכן‬
‫הלכתא׳ עכ״ל וקצרתי •‬

‫ה ר ש ב ״ ^ ^ >מאריך הרבה ומסיים( קצרו שלדבר ק״ש של שהר םע*ה‬

‫עד שיכיר וכוי לכתחילה לא יקרא אלא בשעת הדחק מש־כיר '‬
‫בין תכלת וכוי רשאי לקרות ואפילו לכתחילה ונמשך אותו זמן עד נ׳‬
‫שעות ׳ מיהו למצוד! מן המובחר ממתין כוותיקין עד סמוך לנין‬
‫החמה כדי לסמוך וכו׳ ונמצא מתפלל ביום ‪:‬‬
‫ע־ר‬ ‫י‬
‫הפלא י ו ^ אוח פ?ח על חיוב אכילה מצה שמולה משכיס קצירה(‬
‫משל לא׳ שהיה חולה ובאו צ״ע רופאים ואמרו שקס פלוני מיעיללרפואהר‬
‫אף שיש ‪ cp‬אסר שהוא מובחר ויותר טו ב ויפה ומועיל ‪ .‬מ״מ נס‬
‫זה מועיל ובא רופא אחר בקי ו מו מ ח ה ואמר שהכס שאמרו‬
‫שאר הרופאי׳ אינו מועיל ואפשר שיזיק לחולה ‪ .‬ואוחו מן המובחר‬
‫שאמרן הוא לבדר המועיל לרפואה ‪ .‬מי הוא זה פתי וקכל שלא‬
‫יחוש לדעת הרופא הבקי ומומחה ליקח הקס שהוא מועיל אליבא‬
‫דכ׳׳ע‬ ‫‪--------------‬‬
‫צריכיש מן ישתבח עד גאל ישראל כדי שלא למהר בקריאת שמע‪ .‬ו ק להגביל‬
‫הזמן על שבת • והעיקר לבל לילך במהירות בק״ש ‪ ,‬ועל אופן הזה תכבשי הכיוב‬
‫והישר מידי מס ביומו ‪ .‬ובקל גדול תוכלו כן לצמצם על כמן לשייש ברכת‬
‫גאל ישראל עס ה ק ‪) .‬אצליכו היו צריכים מן ב׳יש עד ישתבח עשרים דקי׳‬
‫ומן ישתבח עד ג״י י׳׳ז‪ .‬ס״ה ל*ז דקים‪ .‬וכן בתול‪.‬ובשבת מן ב״שעדשוכן‬
‫עד ל' ומשם עד ג״י כ״א ס׳׳ה נ״א דקי׳ ‪ .‬ובכל פעם ה‪:‬מ‪:‬ו בשביל ק״ש עד‬
‫ג*י עשרה דקים כדי לילך בכיח( ‪ .‬והש״צ יהיה חמיד היותר מורגל ומוכשר‬
‫לזה ולא תניחו לעבור לפני התיבה כל מן דהזא ‪ .‬ולפני הש״צ או מ;הנ‬
‫יהיה מוכן זייגל עוב ! כדי ניאות בו בפרקים ‪:‬‬
 ‫נברשת‬
‫ע ו ד שם‪ ,‬רב ברונא סמך גאולה לתפילה ‪ ,‬כ^ומר כוותיקין והייט‬
‫רבותי׳ ‪ .‬והיינו דלא פסק חוכא טפוטי• א( וכ״כ רביגו האי גאון‬
‫דל בפירוש ג‬

‫ברכה משולשת שם תוס׳ רבינו י הו ד ה ה ח סי ד דל >דף ב‘‬

‫דיה לקיש כמתיקין וכר( אחר שמאריך קצת אומר שם וב‬
‫הדין שז ק ק־ש מתחיל כאחרים חטנו עד ג׳ שעות כריי אל א שוותיקק‬
‫דקדימין למצות לקרותה קודם הנה״ח ‪ .‬רק טאחרק אותה עד מ ע ט‬
‫קודם הנה־ח כדי לסמוך גאולה לתפילו‪ /‬ונמצא מ ת פ ל ל ביו ם׳ ולקטן‬
‫נמי בסרק ר מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי וכי ׳ ואעיג‬
‫דתפילות כנגד תטידין תקנום ו ה ת מיד הי׳ קודם נה*ח ׳ טיט זמנח‬
‫של ת פי ל ה דווקא בשעת הנץ ע ם ה ש מ ש ‪:‬‬
‫‪ m ^ m Q ^ r n t‬י ‪----------‬‬ ‫‪i m‬‬ ‫‪----------‬‬

‫ש ם תו ס פ ת חרא־ש ז*ל )דף דין ד ה לקיש כמתיקץ וכר( מאריך‬

‫ג״כ ואמר אח*כ אבל קיש צריך לאחר מעט עד םמוך לבהיח‬
‫דסטוך‬
‫דכי ע ננכ״ל‪ .‬משו״ה ממהר״ לקרוהה ננס ה ק הסהס ‪ ,‬אשר כן הוא‬
‫מצוה מן המובחר אליבא דכ״ננ‪:‬‬

‫יא גס מפה )מבלננדי דברי הסיס׳ ברמה נו׳ ודבד ת די‬

‫ומעיויט( די לשתק כל הטנננוה של המקשים הנ״ל המפליגים אה כל‬
‫הכינין להתפלל כוותיקין ‪ .‬ואומר״ מי יננה וכוי ככ״ל ומביא״ ראיה‬
‫לניננותם הגדול מרב ברונא ז״׳ע )כמו תולה באילן גדול( ננתה לפי‬
‫דברי כל הפיסקיס מצינו כי הדבר הזח לצמצם כוותיקין דבר נקל‬
‫הוא‪ .‬ולא צריכים אנחש כ״כ זריזות למהירות‪ .‬כנהוג שבעולם‬
‫שמבסיליס על לא דבר א׳׳גי בכל יוס ‪ .‬לא כן ‪ .‬אלא אדרבא צריכים זרתות‬
‫למתינות ולקבלטת גדול כדי להמתין עד שהגיע זמן התפילה‬
‫דהיט אחר הנץ‪ .‬ולקלות קיש קודם ל ק מעט דהיינו סמוך ל הנ ץ‬
‫ורב‬
‫ח‬ ‫נברשת‬
‫ויסמוך גאול־ת אחר נה״ח » כדכתיב א( ייראוך וגו׳ מהוא אחר זריחת‬
‫ומביא ראיה מירושלמי אב ל אמרו מצותה עם הנה׳ח כדי‬ ‫השמש‬
‫ש• סמוך גאול״ת ונמצא מתפלל ביום ‪:‬‬
‫ע ו ד ש ם שי ט ה מ קו ב צ ת לר׳ בצלאל אשכנזי דל )דף כ׳ד־הא׳ קודם‬
‫הנה־ח( ת ל תזי מני יש ב ה נ ץ ה ח מ ה כדמוכח במם׳ פסחי׳‬
‫)ובסנהדרין מ׳ב( ראמרינן א׳ אומר קודם הנה״ח וא׳ אומר אחר הנץ ‪.‬‬
‫והתם הוא לענין עדות ‪ .‬והשיבי של ש זמנים ‪ .‬דמאן דחזי בהאי זימנא‬
‫לא חזי בהאי ‪:‬‬
‫ועוד ברכו' ט״ו ד״ה אמר אביי וכו׳ ל קיש כוותיקקלמצוה מן ה מוב חר‬
‫ולאו משום ק״ש‪ .‬אלא מ שום ת פי ל ה‪ .‬דוותיקץ היו קורץ ק־ ש מע ט‬
‫קודם‬
‫ורב ברינא קיבה אסרס היסס לו סעעכבסו לקיים כן ב כ ל י ו ם‬
‫כמיש כברלעיל‪:‬‬

‫א ^ ת י י ח פה מה שפקפק הרבהג׳ מוהר׳יה כיי‬

‫י של פירוש מ הו נץ ה ח מ ה‪ .‬ומה בעזה״י‬ ‫על כל העכין‬
‫השבהי פעה״ק ס״ו חשון תרד ם לפיק ‪ .‬אמר הרב מוהר״יח כ״י קשה‬
‫לי להולמו מה הוא ב א מס הנ ץ ה ח מ ה ‪ .‬אימתי הוא הנ ץ ואוכל‬
‫בקל יוסר להבין הערן ה ק לפי הנירקא של הרמי׳א שאמר שיעור‬
‫הכה״ח כמו שיעור שעה א׳ קודם שיעלה כל גוף השמש על ה א ק‬
‫עכ״ל שם ‪ .‬וזה נראה נס לי מיקר אשר באמת אז הוא הכץ האמיתי‬
‫כי מאז נראה לעינינו הגבורה האור החמה המהפשעס ומזהירה הרקיע ‪.‬‬
‫וזמן מס קודם לכן הוא זמן קיש של שחרית כוותיקין ‪ .‬ואין להקשות‬
‫איך יתפלל אז ג״כ ‪ .‬כי מס שאמרו חכז״ל זמן תפילה מיד א חד ה ‪p‬‬
‫פירוש אחר ת חי ל ת ה ק ‪ .‬ואימתי הוא בתחילת שיעור שעה א׳ קודם‬
‫שיעלה וכו׳‪ .‬ומצאתי לי נס ראיה נכונה בק׳ סק׳ מ ט ה אפרים אשר‬
‫חיבר רשכבה׳׳ג הגאון האמיתי מוהר׳ר אפרים זלמן מרגליות זצלס״ה ‪.‬‬
‫וזיל שם על קי׳ תקפ״ח בש״ע ‪ .‬שיעול ת חי ל ת הנ ץ ה ח מ ה הוא שעה‬
‫א׳ קודם יציאת נוף השמש על הארך ‪ .‬ולכן מן הדי! בערך שעה קודם‬
‫יציאת‬
 ‫נברשת‬
‫קודם הנהיח מעט כדי שיגמרו עם הנץ ויתמלאו מיד דסמכו גאו^ה ‪tr b‬‬
‫ונמצא מתפלל ביום כ ש ה ש מ ש זורחת על הארץ ‪ .‬דא״ר יוחנן‬
‫סצוח להתפלל עם דמדומי חטה{‬
‫־־־*־■‬ ‫־‬

‫ס מ י כ ת ח כ מ י ם דח ב״ט מביא דקדוק על התום׳ ד״ח כל חסומך‬

‫ברכות ט׳ הקשה ברצוף אהבה וז״ל י׳ל דלפי מאי‬
‫דס״ד דבסכיכו׳ גל״ת כפשוטי׳ איירי ‪ .‬תקשה לי׳ עדיפא מיני׳ דהיכי‬
‫קאמר גבי רב ברונה זימנא חדא סמיך ‪ .‬דמשמע ותו לא וכו׳‪ .‬ועוד‬
‫י׳׳ל כפי מאי שתי׳ דהיינו כעץ סמיכות דוותיקין א״כ מאי פריך היכי‬
‫מצי סטין והאמד ר׳ יוחנן וכו׳ ודילמא רב ברונא עניד כר׳ יוחנן ודוכא‬
‫בסמיכו‪,‬‬ ‫‪--------------------‬‬
‫יציאה ניף הכמש עני הארץ הוא חחילה הכה׳׳ס ויוצא אף ל כ ת חי ל ה‬
‫אבל מימ מצוה מן ה מו ב חר שלא לחקוע בהסינת היום ‪ .‬רק אסר‬
‫‪0‬לש שגיוס )מחזיק ברכה( ואחר הפילה שסריס וקריאה הסורה ‪ .‬ומי‬
‫שהוא צריך לדבר לשמוגי ההקיננוה קודס פלש שעוס ביחידי אס הציבור‬
‫ממהרים ויניעו קידם ג׳ שמיה להקימה שותר יראה לדקדק להקוע ניב‬
‫בשצס י שהציבור הוקעץ ‪ .‬אם לא שהוא אכוק ואיכו יכול להמהין עד‬
‫שעה ההקיעוה בצינור עכ״ל;‬
‫אמר מוהרייח אשר בכל מקום כנזכר הל׳ ‪ p‬החמה או‬ ‫עוד‬
‫זריחהה ‪ .‬פירושו האור המבריק הצד המזרח ‪.‬המהחלה להאיר‬
‫פס שעה א' קודם עלוה השמש ‪ .‬ואין לומר ה ק הוא עלייה הגוף‬
‫השמש בעלמה ‪ .‬על כן לא דבל ברול לי כלל הוא באמת הנ ץ מה‬
‫הוא הנ ץ ‪ .‬ומתי ;‬
‫‪ .‬בעה״יהחילותי בזה לפע׳יד להשיב על המל ‪.‬‬
‫י(( ה ל א שמענו הלא ראינו אשר כל שיעורי דרבנן כך הם‪ .‬אשי הם‬
‫קיכביס לכנ דברי׳ שיעול ‪ .‬שיעור טסויים‪ .‬ולכל דבר‬
‫מצוה התלוי׳ בזמן זמן מסויים ‪ .‬כידוע ואין לריכיס להאריך בזה ‪ .‬ובכן‬
‫אס אומרים שיעור פעה א׳ קודס שהעלה השמש וכו' זה אינו קימן‬
‫מקייים כי עייז כאויא מן אינם בקיאים יעשה לעצמו שיעור שעה‬
‫אסרה ‪ .‬זה שעה שוסקה ‪ .‬וזה שעה עוצבה ‪ .‬וממילא יהפללו ג״כ‬
‫בתחילה‬
‫ט‬ ‫נברשת‬
‫בסטיכי דוותיקק מיידי וכו׳ ‪ ,‬ר’ ל לדעתי בלשון התום׳ דפרעיטי כמאפר‬
‫כל הסוטך וכד אינו נחוק ומקשי* מרב ברונא ‪ .‬היה להם לובשים לא‬
‫ססק חוכא וכו׳ ולהקשות וד‪,‬לא כל העולם סומכק וכי‘־ ואם כוונתם‬
‫להקשות אפאמר כל הםומך וכד‪ .‬וכר ק ‪ p‬שהרי כמה וכמה שנידקי׳‬
‫וכו; נם מקשי מאי רבותי׳ ררב ברונא ‪ .‬ואתרודיהו טקשו‪ .‬א*כ הי׳ להם‬
‫להקשות ועוד מאי רבותי׳ וכו׳‪ - .‬עוד י״ל בתירוצי׳ שטאריכי׳ ללא‬
‫צורך‬
‫בחחילח השעה כדי ל‪ p‬מון נאול׳׳ח מיד אסל חסילח ‪ p o‬כמאמרו וינן‬
‫גס כל אסד לעקקיו ‪ .‬ומה איכפח להו אסרי ככלוה הכל להששדל עו ד‬
‫לרסוח אס אמח הוא שהעלה נוף השמש אסר השיעור שעה שלו או לא ‪,‬‬
‫ויהיה פעס חמול שעה א׳‪ .‬שעה ורביע ועוד‪ .‬ופעס יהיה פעה פסוח‬
‫רביע ‪ .‬משא״כ אס מחסיליס לקרוח ק״ש עי שור ש ע ה א׳ קודס‬
‫שהעלה כל גיף השמש ‪ .‬באופן הזה א־ן לטעוח ‪ .‬כי עד שנומריס הברכה‬
‫גאל ישראל כבר הגיע הזמן בחעלה נס גוף השמש לעין כל ‪ .‬ס ה נוכל‬
‫לקלוח דבר מקויס )עיין קנהדרין מ״ב פירש־י ה ק החמה ש י מ ן‬
‫מ ו ב ה ק הוא ואין לניעיח( ורק בזה השיעיר טבל לכווץ הרגע הנכונה‬
‫לגמול ע ם הנץ ‪ .‬ולהחמל^סיד ב הנ ץ )כמיש בש׳׳ע קי' ניס( ‪:‬‬
‫ג( ב ל ^ | ן ן ן המחבר )קי׳ נ ׳ח( נלאה היטב אסר יש ג׳זמניס ב ה ק ‪,‬‬
‫י דהיינו קודס ה ק ‪ .‬ועס ה ק ‪ .‬ומיד ב ה ק ‪ .‬ולפי דברי‬
‫מוהרייח כמעט הכל זמן א׳ ‪ .‬כי מי יימל לנו בדקדוק איזה יג ע היא נק׳‬
‫כן קודס ה ק ואיזה היא אחל הנץ ‪ .‬משא׳כ אס מקייבי׳ א״ע לקוף‬
‫ה ק אז מביטס בקל הרנע שהיה קודס כי המכריע הגדול ) ה ט ף השמש‬
‫בעצמו( מראה לט בפירוש הרגע שלאסר ה ק ‪ .‬בעלייה כל טפו לעץ כל ‪:‬‬
‫בהמעה אפריס הניל מציט רק עס חקיעס שופר יוצאיס אף‬ ‫ג(‬
‫לכחנזילה בחסילח הנץ הסמה ‪ .‬והאשל אברהס )על ש״ע‬
‫קי׳ הקפי׳רז( אמר כן בפירוש שדוקא לעבין חקיעת שופל הוא כן ;‬
‫ד( ר א © י׳ המעה אפליס בעצמו אמל א בל מצו ה מן ה מוב חר של א‬
‫ל ת קו ע ב ת חי׳ היו ם )עי׳ לעיל( ורק למי שהוא אגיק ואיני‬
‫יכול להמחין נחן לשוח וכו׳ אבל לווחיקין הנק׳ כן משוס שעושי■ המצוח‬
‫בדקדוק ומחזרי׳ גס עס הזמן הפילה אסר שעח מצוה ועח רצון)כפיישיי‬
‫ברטס כיע ‪ ( :‬טודאי הכל מודי׳ וגס המשה אפרים שיהיו זהיריס‬
‫במחיטס‬ ‫)^(‬
 ‫נברשת‬
‫צורך‪ .‬דהיח להם לטיטררק דה״ק כל הסומך ובו׳ כיותיקין ‪ .‬ודי‪ .‬ו^טה‬
‫להו לסיים ולשרש שקורין ק׳׳ש קודם הנה־ח ותשילה לאחר הנה־ח ‪ .‬זה‬
‫טסורש כבר בגמרא ‪:‬‬
‫ניל לתרץ דודאי יודע־ן התום׳ דמיירי כוותיקין ‪ .‬ומי לא ידע‬ ‫לכן‬
‫י ה א ‪ .‬דמה שכל העולם סוטכין הוא רקשנ׳א להשש‪-‬ק ברברים ‪.‬‬
‫אבל סמיכות דוותיקין הוא עוד לסמוך גם הימן של ק״ש לתסילה‬
‫ולהתפלל בזמנה אחר הנץ ‪ .‬ולקיים ייראיך עש יממש ‪ .‬ואיכ לא קשר‪,‬‬
‫מידי כי מה שנזדמן שניזוקי׳ אף שסמכו‪ ,‬היינו שלא סמכו כראוי‬
‫להחם*ד ע ל הזמן‪ .‬אמנם על רב ברונא קשה דלא סשקחוכא וכו ‪.‬‬
‫מאי רבותי׳ כיקדלא עבד הכי רק חדא זימנא ‪—.‬ועור רר‪,‬רי אמרו כל‬
‫הסומך משמע דהוא מסור ל כ ל אדם ‪ .‬לעשות כן בבל יום ‪ .‬א׳כ מאי‬
‫רבותי׳‬ ‫‪--------------------‬‬
‫במתימת לאחר קיש ננל מעט זמן קודם סוף הנץ כדי לגמור באל‬
‫ישלאל עם הנץ ולהחשלל מ־ד בהנץ ‪ .‬כי ק*ש וסשינה נוהג נכל‬
‫יום — ולא בכל יום ויום יש לו לאדם כעת הדסק ‪ .‬־־ ואש באמת‬
‫אירע לא־כש כן ‪ .‬יצא בדיננבד‪ .‬אבל פשינוא שלא יכול לומר ננל ננצמו‬
‫שעשה כ ו ו ת י ק י ן ‪— .‬‬
‫מגילה כ' ‪ .‬פירש״י וכולן שעשו וכו׳ דמעלות השסר יממא‬ ‫במס׳‬ ‫יי(‬
‫היא ‪ .‬אבל לסי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד‬
‫ה ק החמה עכ״ל ‪ — .‬ופסיטא דאיירי עד סויף הנ ץ ‪ .‬דהיינו‬
‫שתעלה נוך החמת מן האופק הארץ לעין כל ‪ .‬כי רק קימן זה מקפיק‬
‫לאיכס בקיאין ‪ .‬אבל לא תחילת הנץ לש־עס הכ׳׳ל אשר הוא לא רחוק‬
‫הן עלות השחר וקשה לאינם בקיאים להבדיל ביניהם ‪ .‬וביום המעונן‬
‫שני שיעורי׳ האלה לפניהם כהעני שווה בשווה לנמרי )וכן נם בכל חודש‬
‫וחודש בחציו השנייה לא ידעו להבדיל כלל בין ע״ה לתחילת הנץ‬
‫מפני אור הלבנה המבלבלת אז פני המזרח( ‪:‬‬
‫ט׳‪ :‬אמר אביי לתפילין כאחרים משיראה את חבירו‬ ‫בליבלת‬ ‫י^יי(‬
‫רחוק ד׳ אמות ויכירנו ‪ .‬ולק״ש כיותיקין ‪ .‬פירש׳י‬
‫שמצות הנחת תפילין קודס לק״ש ‪ .‬ולפי שינות מוהרי״ח א״א עוד היה‬
‫להרס התפילין מאז ‪ .‬כי בלי ק‪£‬ק לא תיו הוותיקין משנים בכל יום‬
‫ויום‬
‫י‬ ‫נברשת‬
‫העו^ם סוטכין ‪.‬‬ ‫רנותי׳ דרב נרונא נשכיל יום א׳‪ ,‬זהו קו׳ תום׳ ואית‬
‫ורזאי אינו ניזוק דקאטר‪ ,‬וצ׳ל דהאי כל הםומך קאי כוותיקק ‪ .‬א׳כ מאי‬
‫רכותי׳ דרכ ברונא דלא פסק חוכא וכז׳ ‪ .‬דנשלמא אי היינו יכולים‬
‫לפרש האי כל הסומך וכו׳ כסשטי׳ ‪ .‬היינו רק םפיכות דנרים ‪ .‬היינו‬
‫אוכדים שפחתו של רכ כרונא היה נשכיל שהוא עביר כוותיקק ‪ .‬נם‬
‫לסמוך הז מן‪ .‬משא־כ אי אמרינן כנ־ל ‪ ,‬ותירצו התום' דה*ק כל הסומך‬
‫וכו' דהיינו שסומך בהזק הראוי• וע ד האריך שם בכוונת התום׳ בתי׳ כל‬
‫הסומך וכו׳ כוותיקין ‪ .‬פירוש שוותיקין לא היו נביאים ‪ .‬שהם עשו‬
‫את שלהם לקרות ק״ש קודם הנ ץ ולהתפלל אחר הנהיה ‪ .‬אמנם לא‬
‫כיוונו‬ ‫'‬
‫ויוס אס הקיר כל התפילה כנהיג ‪ .‬ופפינוא כנס פקוקי דזהלא היו‬
‫אומליס ‪ ,‬וקודס כל כמובן היו מניסיס ציליס וחפילין ‪ .‬זאס נחשוב‬
‫שהייוה כל אלה אפילו בצמצום מגיעים אנחנו למפלע עס זמן יותל‬
‫מחצי שעה קילס ס ח י ל ס הנץ הנ״ל ‪ .‬ונהיה כן נפוג אחור עס‬
‫הזמן הנחה תפילין ‪ .‬־ ‪ -‬כמעט‪ .‬אפי׳ קודם עלות השחר‪ .‬בתמיהה ;‬
‫זייין( ^ ך ך שם‪ .‬עם שמש פירש״י כלומר כשהשמש יוצא היינו עם‬
‫הנץ החמה ולפי שיניח מוהלל״יח שחומל נס כל לשון‬
‫יציאת החמה אי זריחת החמה פירושו הסול המאייה באדמימיח את‬
‫פחח המזרח ‪ ,‬ולח הניף החמה ‪ .‬וכן השמש יצא על החיץ )בראשי׳ י״נו(‬
‫צריכים ג״כ לומר לס יצא הכמש ממש ‪ ,‬וא״ח אה׳׳נ איך פירש׳י)פקחים‬
‫צ״ד( ר־ חנינח למי מקדוס עד ליעל חמשה מילין יספה נהדיא מפרש‬
‫קלא דהיינו העלוח הכחל עד הנץ החמה דכתיב יכמו השחר עלה‬
‫ונו׳ וכהיב חח׳ כ הכמש יצא על הארץ‪ ,‬ונשיניס הניל היה זה לק זמן‬
‫מועט מאד ‪:‬‬
‫כ״נ ‪ ,‬אס יכול לעלוס ולקרות על שכס הנץ החמה‬ ‫ברכות‬ ‫ס(‬
‫וחם לא יהכקה במים וכי׳ ‪ — ,‬נפי שיטת הנ״נ ציל‬
‫אשל לוקא קולס ההחלח הסול כל האלהימות צלין הטיבל לעלות‬
‫ולקרות ‪ .‬וסם לא יהנקה וכו׳ וזה אי אפשרלאיט בקי לילע ההתחלה‬
‫של האדמימות כדי שיהכקה א׳׳ע אלא מדמה בנפשי־ שעיד יש לו זמן‬
‫לעלות ולקלות ‪ — .‬אבל חס מפרשים קיף הנץ‪ .‬אז אם פהאיס עולה‬
‫הנקודה ה־משונה כל הגיך החמה כננד פניו ‪ .‬יודע םצר ‪ 7‬להתכקות‬
‫במים‬
 ‫נברשת‬
‫בעונו ^סמרך מ מ ש‪ ,‬ואעםי*כ עשו נוסף על כל עולם שואינם מדקדקץ‬
‫כלל כזה ‪ ,‬ודבותי׳ דרג כחנא ‪ ,‬לסי שכיוק סעם א׳ ממש ‪) ,‬סי׳ ומק‬
‫נמנוטצב( לסמוך ק״ש רקודם הנץ לתפילה דאהר הנץ ־־ וכזה פשט‬
‫התום׳ הוא על נכץ כדקחק לשינם הצח עכ־ל ;‬
‫עוד‬ ‫‪-------------------------‬‬

‫בעים ולקרות כדי ללאה עוד יד• חיבהו עם ספלשה הראש־כה קודם‬
‫קיף ה ‪ . p‬כי השהה עלייה עיגול השמש ג׳ דקים בקילוב ‪:‬‬
‫י ( ‪ 71 *1 5 *^3‬כ״ע‪ :‬מאי הפילה קבע ‪ .‬אביי בל אבין ור׳ חכיכא‬
‫בר אבץ דאהלי ה־ווייהו כל שאין התפלל עם‬
‫דעדוהי חהה ‪ .‬דאהל לחב״א אסי וכו׳ האי קלאה יילאיך עם שהש‬
‫וגו* ‪ .‬פילשיי תפילת יוצל עם דה־יהי חהס ותפילה ההנחה עם‬
‫שקיעת החהה עכיל ‪ .‬השם ג״כ לאיה הוכחה ניד השיגיה הנ״ל‬
‫כי כהו שאיאלני לוהי עם שקיעת החהה של זהן תפילת הנחה הוא‬
‫תחילת השקיעה ‪ .‬השום דלקהן לייע עלה בהעלבא וכו׳ דלהא‬
‫מיעלפה לי׳ שעתא ע׳י אוכק ועבר הזהן של סו ף ה ש קי ע ה וקלוב‬
‫לבוא הבין השהשות שהוא קפק לילה ‪ .‬והשוס הכי לייע עלה בהעלבא ‪.‬‬
‫ק גס יהדיהי חהה של שחלית צ*ל דוקא סיף הנ ץ הול אותה הרגע‬
‫אשל בערב החהה שוקעת תחת תאוצק האלן ‪ .‬יהי׳ בב־קל לתפילת‬
‫שחיית השהש עולה התחת האופק ‪ .‬אלת מול אלה ‪:‬‬
‫ק״ח ‪ :‬א״ל יוקי יהא סלקי ההתפלליס עם ׳־הדיהי חהה ‪,‬‬ ‫’ י״י(‬
‫פילש״י כשהיא אדוהה ‪ .‬שחלית אחר הנצה היד‬
‫היא א דו מ ה‪ .‬ועיבית קהיך לשקיעתה ע*כ‪ .‬גס הפה ראיה הוכחת‬
‫כעו לעת עלב הוכרחיס אני לוהל שהאדהיהית קאי על הגיף החהה‬
‫וכן רואים בחיש העין אשר בקיף השקיעה גוף החמה בעלהה‬
‫אדוהה‪ .‬ואי אפשל לוהל שהלשון דהלוהי חהה קאי על הזהלולית‬
‫החהת ההאילה באיהיהות את סלקיע גס אחל כלית שקיעתה לערך‬
‫שיעור שעת א׳)כאשל היה הוכרח לוהל לפי השיטה הניל( כי כבר‬
‫הניע מאז יציאת הכוכבים ‪ .‬וההילא זהן תפילת ההנחה כבר הלן לו ‪.‬‬
‫אלא ע*כ קאי הלשון דמדרהי על הגיף החהס ‪ .‬כן ע״כ נם נשחל קאי‬
‫מ ק א על הנוף החהה ולא על האיל שלה סהבהיק את פני ההזלה‬
‫שיעיל שעה א׳ קודם עלותה ככ*ל ‪ .‬ומדוקדק כן נם נלשין רנד׳י מ״ש‬
‫יא‬ ‫נברשת‬
‫ע ו ד בא־ד ף*ל דה״ק כל הסוטך וכר‪ .‬ק־ק איך העיד סשום קהלא קדישא‬
‫דבירושלם דבר שהם בעצמם לא עשו ‪ .‬שהרי הם כעצמם לא‬
‫סמכו כוותיקין ‪ .‬רק אהר הנץ ׳ ומוכח מנ בי ש ת שעשתה המלכה ‪ .‬רש‬
‫לתרץ ‪ .‬דקשה כמה שדקרק ואמר ק־ ל א קדי שא דבירוישלם ׳ ולא‬
‫אמר משוס אנשי ירושלם ‪ ,‬אלא אנשי ירושלם לחוד ‪ .‬שהם רוב‬
‫הצינור ‪ ,‬והמוני העם הם היו קורין קי׳ש א־ר הנרדח ש‪:‬זמן ההוא )של‬
‫נצוצות‬ ‫‪------------------------------‬‬
‫הסמה ואימתי ה־א כן אסר‬ ‫היא אדומה היא‪ .‬עעילא קאי על‬
‫הכלה מיד ‪ .‬ע״כ אחל סוף הנץ מיד נלי שיס פקמוק ‪:‬‬
‫ל״ז ‪ :‬נברשת של זהב וכו׳ ‪ .‬סכא בשעה שהסמה זורסס ‪.‬‬ ‫יומא‬ ‫י׳א(‬
‫ניצולות יוצאין ממנה והבל יודעין וכו׳ ‪ .‬נס על ז־ הלשון‬
‫זורחת אמר מוהררי״ס ככיל ‪ .‬וזה א״א להבן כן כלל וכי ע״י מאור‬
‫החלש כנ״ל המתסלת להתפשע במזרח ככ״ל ‪ .‬קרוב אחר עלף השסר‬
‫יהי' כנגדה במערב ניצוצות ייצאץ מהכברשת ‪ .‬בסו״ייהה ‪ ,‬לא ניצוצות‬
‫ולא בר ניצוצות יקראו כאלה ‪ .‬ומה קימן יכול להיות על ידיהן לאינם‬
‫בקיאים ‪:‬‬
‫בתוק׳ דיה אמר אביי וכו׳ כדי שתהא תפילה ביום אחר‬ ‫ייב(‬
‫הנץ ‪ .‬כדכסיב ייראון עס שמש ‪ .‬שהיא אחד זריחת‬
‫השמש )ימובח מכל דברי התיק׳ שדוקא אחר ס־ף הנץ איירי ואין‬
‫מקים לפרש שס על תחילת הנץ ; (‬
‫שס אלא שמאחרין ק״ש מעע עד קמוך להנץ כדי לקמוך‬ ‫עוד‬ ‫״‪0‬‬
‫גאולה נתפינה ‪ .‬ונמצא מסעלל ביום ‪:‬‬
‫שס ואל תתמה דעס הנץ החמה מפרש־כן קודם ועם‬ ‫ייל( עוד‬
‫שמש מפרשינן אחר זריחה ‪ .‬דעס משמע בקמון לו‬
‫מלפניו או מלאחריו ‪:‬‬
‫שס ולפי שאין ה‪:‬ל בקיאין לעשות כוותיקין נקבע‬ ‫עוד‬ ‫ט*י(‬
‫אותו זמן מיד אחר זריחה לשאר עמא דבימשנס ופי•‬
‫הרבינו יונה )ברכות ו׳‪ (:‬שלא היו אלה קמים כ*כ בהשכמה ‪ .‬ולהם‬
‫היסה הנברשת הכירא ‪ .‬הכה שאחר הנ ץ היו קורין אותה אלא שהיו‬
‫מקרימין לקרותה מיד עכיל ;‬
‫שס בקוף סלמא דבר שזמנו ביום מציסו אחר הנץ‪:‬‬ ‫עוד‬
‫גיז׳ב‬
 ‫נברשת‬
‫ניצוצות דנברשת( הוקבע לציבור‪ ,‬םשא״כ קהלא קדישא דבירושלם ׳‬
‫שהם חסידים ואנשי מעשה שהיו שם ‪ ,‬הם היו מכוונים לקרות קיש‬
‫קודם הנ ץ ׳ ולסמוך גאולה לתטילה ולהתפלל אחר הנ ץ כוותיקין‬
‫ושסיר העיד ‪ ,‬וק־ל עכ״ל}‬
‫—‬ ‫■‪ UUQ1‬ו ״י‪-‬י■‬ ‫‪---------‬‬

‫מ ה ר ש י א >םוכד‪,‬נ*א‪(:‬יש מקשים מלשון המהרש"א שם נראה שסובר‬

‫האיר המזרח הוא נץ החמה וטעו בזה‪ .‬כי המהרש־א אמר‬
‫כן נראה מדברי מהרש׳ ל ואינו כן מתוך השמועה של הגמרא שם עכ׳ל ‪:‬‬

‫פני יהושע )ברכות ט׳‪ (:‬בסירש״י ד׳ה מתםלל ביום ‪ .‬דהנץ החמה‬
‫לדברי הכל יום הוא עכ־ל • ואע״ג דבסמוך משמע‬
‫מפירש׳י‬ ‫‪—---------------------- -‬‬

‫גיי*ג( נ ר א ל ז הגירקא שיעור שעה א׳ ברמיא ניפח )סיגי או״ח‬

‫‪ p‬״ ניס( ושם אמר המ״א וליג דלענין הדין אין‬
‫חילוק בין הגירקאוס עכ״ל‪ .‬ונלפע׳ד א״כ למה צריכים נדוסק לקיים‬
‫הגירקאוה עם הפימש ת חי ל ת הנץ נגד כל הגמרא ונגד כל הקברא‬
‫ככיל ‪ ,‬ואלה צריכים לקיוח ק״פ בחחילח השעה ואלה עיד עישור‬
‫שבה קודם השעה ולכלם קשה הלשון מעט ‪ .‬אלא כל הקורין כווהיקין‬
‫יהי׳ מכיונים כולם על זמן א׳ מצומצם לקרוח ק״ש מעט קודם סוף‬
‫הנץ ‪) .‬או וי״ו או ס׳ או עשרה דקים להססיל ק״ש קודם שיעלה‬
‫כל נ־ף הכמש על האופק הארץ ‪ .‬בפי מה שהס צריכים ‪ .‬אשר הס‬
‫מאריכים עם קיש עד גאל ישראל( ‪ .‬כדי שיקיימו קיש וברכוסי׳ עם‬
‫‪w‬״ח ‪ .‬ויקמכו לה ההפילה מיד בר‪ pw‬הסמה וע׳ז אמרו ומי שיוכל‬ ‫הנר‬
‫לכוין לגיכיס כן ככרו מרובה מאד ‪:‬‬
‫) * ב ב ? מקיים אני בנוו׳ב ‪ .‬הכל הולך אחר הססוס כדקיי״ל ‪ .‬בין‬
‫י בפמיניה ‪ .‬בין בברכו׳‪ .‬בין בהערב שמש להניובל להרומה‪.‬‬
‫לא הימא נר׳ יוקי אלא אפילו לר׳ יהודה )כבה ל״ד ‪ ( :‬ונר׳ נחמיה‬
‫שכוהנים שיעור חרוך להבין השמשיה ‪ .‬עכ״ז כל מה שהוא בו קודם‬
‫הרגע האחרונה כחשב ליום לעכין טבילה של הצריך הערב שמש ‪.‬‬
‫וכן‬
‫יב‬ ‫נברשת‬
‫מפירש״י דקרא דייראוך עם שמש אקיש טפי׳ קאי שעיקר נמנות!׳‪.‬‬
‫עם ש מ ש‪ ,‬אפיה טדקתט להדיא דעיקר ‪ pr‬ק״ ש לא הוי אלא משום‬
‫ז ק תפילה הסמוכה לה ‪ .‬שיהיה נשעה שהוא ודאי יום והיינו משעת‬
‫הנהיה ‪ .‬והטעם מבואר דזק תפילה הוא מדברי־ שמצותן ביום דוקא‬
‫אי משום שאברהם תיקנה כדבתיב וישכם אברהם בבוקר ‪ ,‬או משום‬
‫שהיא נגר תמיד של שהר דנתיב כי׳ ביום צוותו וביי ואע׳נ חם! שהיטת‬
‫התמיד משמע יאפשר שהיה הרבה הורם הנה׳ח ׳ היינו משום דכהני׳‬
‫זריזי■‬
‫וכן לעומת זה בנוקי־ חשוב נס בל תזמן שהיית הנץ ‪ ,‬קודם הנץ ‪ .‬אס‬
‫גס ה ק היא אריך ישוהה שיעור שעה )כגירקת הרמ״א( ‪ ,‬עכ״ז אין‬
‫נקרא סוף הנץ אלא עליית הנקודה האחרונה של הגוף השמש ממעל‬
‫לאופק הארץ ‪ .‬עד כאן לעעיד שאין הולכין אחר הנראה הזהרורית ‪bh .‬‬
‫הכל הולך אחר העיקר ‪:‬‬
‫מוהררייח ה־־אה לי בקירור של הריעכ״ץ זליקלה״ה מה‬ ‫והרב‬
‫שאמר שס בהלכות ק״ש ‪ .‬ח״ל ‪ ,‬תחילת זמן ק׳יש של שתל‬
‫מן התירה משעלה עמוד השחר והאיר פני כל המזרח )ילא קגי במה‬
‫שהבריק ככקידה לבד( ‪ .‬והקירא קידס לא ילא ‪ .‬וחכמים עשו הרחקה‬
‫ותקנו שלח יקרא לכתחילה עד שיאיר היוס כ״נ עי שיראה חבירו‬
‫הרגיל עמו קלת )כאנתניא שרגיל לבא לקצת עתיס( ברחוק ד׳ אמות‬
‫ויכירנו )והיא וי׳׳ו מיניגיין אחר ע״ה ‪ .‬וכן משס עד תחילה הנץ החמה ‪,‬‬
‫ומשס עד שיהיה כל ניף השמש על הארץ הוא שעה( ו מצוה מן‬
‫המובחר שלא לקרותה אז מיד ‪ .‬רק מעט קודם הנ ץ )כשיתחיל‬
‫השמש ללאת ממקומה ‪ .‬ואינה נראה ונודע לכי עיי( כוותיקין —‬
‫כדי לקיימת בברכות׳׳ דהיינו נאל ישראל עם הנץ שהיא זמן תפילה‬
‫לכתחילה ולהתעלל מיד‪ ,‬לסמיך נאילר‪ .‬לתפילה ‪ .‬והיכול לכוון‬
‫ולעשות כן שכרו הרבת מאוד ומיבטח שהוא כן עולם הבא )אך‬
‫לא יכווין לזה רק לשם הי( ‪ .‬ושאינו יכיל לא יקלים לקרות ולהתפלל‬
‫קודם הנ ץ אלא אח״ב ‪:‬‬
‫ןיק^ן אומרי׳ שיכוין ויקרא לפחות פ׳ ראקונ׳ קודם הנץ ודאי ‪ .‬וי תפלל‬
‫אחר הנץ ודאי • וכשאינו יכול לכווץ קוראה בברכרתי׳ קודם‬
‫הנץ ‪ .‬ולא יקמוך גאולה לתפילה ‪ .‬ויתפלל אחר הכץ ‪ .‬והעיק‪.‬‬
 ‫נברשת‬
‫זדיוץ הן והא הזמן ק״ש תפילץ הוא קודם הנהיח ‪ .‬היינו משום דהנך‬
‫מדברים שאינן סצותן ביום ‪ .‬דבק־ש לא כתיב בבוקר ובערב אלא‬
‫בשכבך ובקומך ‪ .‬ותליא רחמנא בזמן שכיבה וקימה ‪ .‬והנך זמני׳ ‪sjriT‬‬
‫וליכא למטעי בהו וכר )והאריך שם( משא׳׳כ בתפילה שהזק שבר ‪,‬‬
‫וא״ב אם יטעה להתפלל ב לי ל ה הרי אינו מקיים כלל מצות ת פי ל ת‬
‫ה ש ח ר ומש׳ה בעינן דוקא בשעה שהוא יום והיינו ל א ח ר הנה״ח‬
‫כניל נכק בכוונת רש״י‪:‬‬
‫צל־ח‬ ‫׳‬ ‫^‬
‫כדיעה א׳ ‪ .‬ונכון לחוש להב'‪ .‬ולקרוס לפסיה פרבס ראסיכס קידם ‪:‬‬
‫‪ . p o‬אפילו לא ל‪3‬ש עוד ציציה והפילין ‪ .‬ואסר ה ק יקרא כולה‬
‫בברמהי'‪ .‬ויסמוך נאולה להפילה‪ .‬עכ״ל הריעב״ז ;‬ ‫‪.‬‬
‫מוקיף על היא שירס )נזי״כ הכיל( אשר בעזהיי לקעהי‬
‫)לפני עצמי( עוד טי״ב באמרים להשיב על דברי הריעבינ‬
‫והצגחים הכה רק בקיצור ‪ .‬למרינא ‪:‬‬
‫א ( ‪ .‬הנר״א מתילכא זייע עלש*ע כ״ס ‪ .‬שיעור כן החמה הוא שלי ש‬
‫עי שור ש ע ה ‪:‬‬
‫ב ( ‪ .‬ההפארה ישראל במשנה ברכוה ‪ .‬נה״ס עשרה מינועין קודם‬
‫עלוה כל גוף ה ש מ ש ‪:‬‬
‫ג( • מלסמוה ה■ לרמבין ‪ .‬לההפלל דוקא אסר ה ק ‪ .‬היינו ע ם ש מ ש ‪:‬‬
‫ד ( ‪ .‬כסף משכה ‪ .‬מהי ‪ p‬הסמה ‪ .‬מיד כשיהחיל גוף השמש לעלוס ‪:‬‬
‫ה ( ־ הרשביא ‪ .‬ממה־ן מוהיקין עד סמיך ל ק החמה ‪:‬‬
‫ר( ‪ .‬ברכה משולשה ‪ .‬הוק׳ ריה״ס ‪ .‬ק״ש מעע קודם נה*ס והפילה‬
‫דוקא ע ם ה ש מ ש ‪:‬‬
‫ז( ‪ .‬קמיכיה סכמי׳ ‪ .‬לההפלל אחר ה ק ‪ .‬לקיים יראוך עם ש מ ש ‪:‬‬
‫ח ( ‪ .‬פ ט יהישע מזהיר מאוד להספלל דוקאג שעה שהוא וודאי יום;‬
‫ט ( ‪ .‬צל״ס שלא ימהר בק״ש לקרוחה מ שיכיר ‪ bh‬יאחר כדי שיקמככה‬
‫להפילה ;‬
‫י( ‪ .‬שיעה מקובצה )בברכה משולשה( ונמצא מהפלל ביום כשהשמש‬
‫זורחת ע ל הארץ דא״ר יוחנן מצוה להספלליעם דמדומי חמה ‪:‬‬
‫י א ( • ע עי ה ראש ‪ .‬מן ההחלה זמן ק״ש עד עלייה כל נו ף ה ש מ ש‬
‫הוא עי שר ש ע ה ‪.‬‬
‫י״ב(‬
 ‫יג‬ ‫גברשת‬
‫צ ל י ח י ברכות ד׳( טביא טהגאק החסיד טוהדר אל>זר אב־ד ודט‬
‫דק״ק כראד ‪ ,‬אשר הוא רקדק בלשון רז •ל »אטדו הסוסך גאולה‬
‫לתפילה‪.‬־' והרי קודטת נאילה לתפילה ׳ וא״כ היה להם לומר הסוטך‬
‫תפילה לגאולה‪ -‬ואמר הוא דל לפי שבאמת קיש זטנה טשיכיר בק‬
‫תכלת ובו' ותפילה זטנה בהגץ החטה שטתפלל ביום ‪-‬ו ל פי הנכק היה‬
‫ראוי לקרות ק־ש תיכף טשיכיר בין תכלת וכו; כי זריזק מקדיטק לטצוה‬
‫ואטנם וותיקין היו מאחרין אותה ‪ .‬כרי ש־גטרו אותה עם הגה*ח׳‬
‫כדי לסמוך וכוי׳ נטצא דתפילה מצד עצמה אף אם לא היה טצוה לסמוך‬
‫גאולה לתפילה ‪ .‬ט־ט טצד זרחק טקדיטין היו זהירק להתפלל עם הגדו׳ח‪,‬‬
‫אבל‬ ‫‪------------------------- -‬‬

‫י ב ( ‪ .‬ראש ‪ . qpv‬לכהסילה חין לקרוס משיכיל ‪ .‬לק סמיך לנץ ‪.‬‬

‫ודיכא הכין ‪:‬‬
‫יג( ‪ .‬עערה זקנים ‪ .‬על שיע נ״ח‪ .‬עיי״ש ‪:‬‬
‫י ד ( ‪ .‬לבישישרד ‪ .‬על ש״ע כ״ח ‪ .‬עיי״ש ;‬
‫ט ו ( ‪ .‬אויח קי׳ פ״ע ‪ .‬זמן הפילה וכר׳‪ .‬כדכהי‪ 3‬י•ל‪b‬וך עם שמש ‪:‬‬
‫ט ?( ‪ .‬פרי חלש ‪ .‬סכוקחא האמיהיס סיא עישור שעדי ‪? .‬הו‬
‫ההחלה זמן ק*ש לכתחילה קודם עלוה גוף השמש ‪:‬‬
‫ט ו ב ( ‪ .‬פרי מגלים ‪ .‬ויהפלל א ם ה ש מ ש כולה על הארץ ‪:‬‬
‫בעניי‪ .‬לו זכיחי להבין אח דברי קדשו של הריעב״ץ זלוקלס״ס‪:‬‬
‫הייחי אומר ‪ .‬אשר אפילו מלשונו העהור הוא ראיס לפינוס‬
‫כל אלה‪ .‬דהייט שהיא ג*כ קיבר לקמח ק׳׳ש מענו קידס סוף הנ ץ‬
‫דוקא ‪ .‬ולקמוך גאולה להפילה עם סוף הנ ץ ‪:‬‬
‫ל ^ ח ץלך על דבריו שאמל והקולא קודם שהאיל כל המזרח‬
‫לא יצא ‪) .‬פירוש אף בדיעבד לא יכא( ‪ .‬וחכמים עשו‬
‫הרחקה וחקכו וכו׳ ‪ .‬עד ומצוה מן המובחר וכו׳ ‪ .‬נראה עתה לפי‬
‫דברי הריעב״ץ מאי איכא בינייהו בין פחי הזמנים הללו ‪ .‬דהייט בין‬
‫הזמן ההרחקה ותיקון ובין הזמן של מצרה מן ה מוב ח ר ‪ .‬כי כן אמר‪,‬‬
‫הזמן של לכתחילה מתחיל וי׳׳ו מינוניין אחל ע״ה ‪ .‬והוא הוא הזמן‬
‫של תיקון חכז׳׳ל ‪ .‬ואז יכולים כל העולם להתחיל לכתחילה לקרוס‬
‫ק׳׳ש ‪ .‬ואימתי יתחילו )לפי שיטת הרב מוהררי״ס הטל אשר רוצה‬
‫להביא‬ ‫)ך(‬
 ‫נברשת‬
‫אבל עיקר הןהירות הוא בק״ש של א ימהר לקרותה תיכף טעיכיר‬
‫ולכן אמרו הסומך גאולה‬ ‫וכוי אלא יאחר נדי שיסמכנה ‪-‬לתפילה‬
‫לתפילה ‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬ ‫’‬
‫ע ו ד שם על פירש׳י יברכו* ט׳; ( ד־ה מאי קרא דמצוה להתפלל וכו׳‬
‫וד״ה ייראוך וכו׳ דהיינו מלכות שמים שמקבלים עליהם בקיש ‪,‬‬
‫בבר ראיתי מי שנתקשה בדברי רש־י בשני דיבורים הללו שמתחיל‬
‫בתפילה ומסיים בק׳ש ‪ .‬ואמנם כוונת רש־י דוודא• ז ק התחלת ק־ש ‪.‬‬
‫דהיינו זמן האמתי אף לכתחילה מפורש ימשנתינו למר משיכיר וכו׳‬
‫ולמר וכר ‪ .‬אף לדברי כולם עב־פ הוא הרבה קודם נה׳יח ‪ .‬אבל‬
‫התחלת זמן תפי׳ לא מצינומפורש כמשני אכל בבריי׳ מצינו שזמנה בנץ‬
‫הח מה‬ ‫‪-------------------------‬‬

‫להביא ראיה לפיטחו ה‪*:‬נ נם מדברי הריעבץ ז״ל להחחיל ק״ש קודם‬
‫תחילת הנץ ולהתפלל אחר תחילת הנץ מיד כנ״ל( כווחיקין‬
‫לקמה ק׳ש ‪ .‬ולעשות מצוה מן המובחר ‪ .‬מוכרחים לומר אשר גס סס‬
‫צריכים להתחיל לקרות ק״ש באותן וי״ו מינוטין עלמן אחר עי׳ה ‪ .‬אשר‬
‫הס אותן ש‪ :‬תיקון חכז״ל • כי אם ימתינו הוותיקין גיור וי״ו מיכוטין‬
‫שניים הניגיוכבר לתחילת הנץ‪ .‬והוא כבר הזמן תפילה )אבל לא‬
‫עוד של ק׳׳ש( לכתחילה לוותיקץ)לםי שי׳ מוהררייח הני׳ל( ‪ .‬ממילא‬
‫צריט׳להקדים ולקרות דוקא באותן וי׳׳ו מיכוטין הראשו׳‪ .‬ובקל מכל לומר‬
‫עוד שלא יהיומקפיקי׳ לוותיקין אלה וי״ו מימטין כי לא יכולו הם‬
‫לילן כ״כ במרוצה ‪ .‬ואם נחשוב עוד לבישת ציצית והפילץ ופסוקי‬
‫דזמרא )כמש׳׳ל קי׳ וי״ו( בוודאי לא יהיו מקפיקים )ואס ואולי טעיתי‬
‫בחשבין הריעב״ץ ז״ל ובאמת נשארו לוותיקין ייב מינוטין‬
‫אילי יהיו ’*ב מספיקים להם ‪ .‬בתמיהת( ‪ .‬ואת״ל יהיו מקפיקים ‪.‬‬
‫מאי איכא בין עמא דבר‪ .‬להוותיקין עופי מ צו ה מן ה מ ו ב ח ר ‪:‬‬
‫וודאי נם הריעבי׳ן ז״ל מודה אליבא דכ״ע אשר הוותיקין‬ ‫אלא‬
‫קורי; מעט קודם הנץ‪ .‬פירוש ק ו ד ם ק ו ף הנץ וכו!‬
‫ואימתי היא סיך ‪ .p a‬מפרש הוא בחשבונו כלומר שעה א׳ וחומש‬
‫שעה )שעות זמניות( אחרע״ה ‪ .‬אז הו א סו ף הנץ ‪ .‬יגס מדוקדק‬
‫כל זה גלשונו הטהור ‪ .‬כי אמר )לעיל( ו מ ל ו ה מן ה מ ו ב ח ר שלא‬
‫לקרותה‬
‫יד‬ ‫נברשת‬
‫החמה‪ ,‬ועל זה קאטר מאי קרא דכתי׳ ייראוך וגו׳ שטאהרים לקבל‬
‫עול מלבות שמים בק״ש ער הנה״ח ‪ .‬ע׳כ משום לסמבה לתשילה ‪.‬‬
‫ומונח שזמן תסילה למצוה מן המובחר א־נה אלא עד הנץ החסה ‪:‬‬

‫ר א ש י ו ס ף נכרכות טי ‪ ( :‬ר׳י אומר עד ג׳ שעות ובו׳לשסיש הסוספים‬

‫דר״א ור״י לא סליני ‪ .‬אלא מר אמר לכתחילה ומר אסר‬
‫דיעבד ‪ .‬אמנם ראוי לכתוב בכאן סרט אי‪ .‬כי מלשון הדים דל ם־א‬
‫מק־ש ה׳ י״א וי־נ מבואר דזמן מצותה קודם הנץ סמוך )או בתוך הנץ‬
‫עיי' בבעל המאור(‪ .‬ואם איחר לאחר הנץ עוכר על דברי חכמים מיקרי‬
‫שכיב למי שעבר ואיחר זמנה עד ג׳ שעות הרי עובר על דברי‬
‫חכמים קרי לי׳ ‪ .‬נם סובר דלכתחילה אץ לקרות משיביר רק סמוך‬
‫לנץ ‪ .‬דאביי דאמר ה ל כ ה כוותיקין לאו למצוד‪ .‬מן המובחר ‪ .‬אלא‬
‫הכין דינא ‪ .‬תיש בס״א ה׳ י׳׳ב מי שד‪,‬קדים וכו׳ ולא אמר שם אעם*י‬
‫שסיים קודם שיכיר׳ אלא אשי' לאחר שיכיר ‪ .‬יצא רק בדיעבד‪ .‬לא לכתחי׳‬
‫ונמצא הר״מ סליג עם הטור)סי׳ ניח( בתרתי ‪ .‬דלהטור לכתחילה משיכיר‬
‫עד ג׳ שעות ׳ וותיקין מצוה ק חמובחר ‪ .‬ולא מקרי עובר על דיח כלל ‪.‬‬
‫והמחבר‬
‫לקרוחה אז מי ד ‪.‬פירוש כלא יקרסו הווהיקץ ק״ש מיד בסחילח‬
‫ה ק )דהיינו בסחילס השעה שאמר אשד מסקילה ה ק עד שיהיה כל‬
‫נוך השמש על הארץ הוא שעה( ‪ .‬ר ק מ ע ע ק ו ד ס ה כ ז ‪ ,‬פירוש‬
‫קו ד ם קו ‪ q‬הנץ ‪ .‬כדי לקיימה וט׳ ‪ .‬ובזה מדוקדק הבל על נכון ‪.‬‬
‫והביא גס היש אומרים ‪ .‬ואומר ו ה ע י ק ר כ ד י ע ה ה א )דהיינו‬
‫כמו שפירשנו( ‪ .‬ונכין לסוש להב׳ ולקרוס פרשה ראשונה של ק*ש‬
‫קודם הנץ ודאי )פי' קודס הסילס הנץ ‪ .‬דהיינו קודם השעה עד‬
‫שהעלה ‪ qu‬השמש( ‪ .‬ואסר הנץ יקרא סלה בברססיה ויקמוך נאולה‬
‫להפילה ויחפלל אחר הנץ ודאי )פי אסר קו ‪ q‬הנץ ו ד א י ( ‪:‬‬
‫הכל נשמע ‪ .‬ומי יבא אחר הנשר הגדול ח ר ב‬ ‫םו‪,‬ה הדבר‬
‫א נ פ ק ז‪-‬ל‪ .‬וז״ל מלות למקרי קודם הצהיח‬
‫מ עגי‪ .‬כלי שלא יהפלל אלא ל א חר ה נ ה י ח ד ו ק א ‪ .‬שנמצא מספלל‬
‫ביום‬
 ‫נברשת‬
‫והמחבר)נ־ח ס״א( הביא רקחזת הטור והשטיט לגטרי׳ רעת הר״ט דל ‪ :‬א (‬
‫ו ה נ ה יש לי להקשות קוש־א א׳ ‪ .‬כי בסירוש ייראוך עש שמש ייט‬
‫לכאורה ד׳ פירו׳טים • א( פירוש הטור זמן ת פי ל ה מיד בהנץ‬
‫מיד‪ ,‬ל כ ת ח ל ה ‪ ,‬פירוש ב׳ דרב*נו יונה ‪ .‬חמן תפילה לאחר הנץ כל‬
‫ז ק עד ד׳ שעות אלא ק־ש ל כ ת חי ל ה ע ד הנ ץ ולא אה ׳כ ‪ .‬וותיקין‬
‫היו עו עין כן י הפירוש נ׳ ייראוך עם שמש ‪ .‬היינו ק״ש עול מי׳ש‬
‫הביאו התום ׳ יוטא ל־ז עיי״ש ‪ .‬חה גם פי׳ ר״ח דק״ש דוקא אחר הנץ ‪,‬‬
‫הסיחש ד׳‪ ,‬אקיש וקורץ מקודם הנץ יניע ם׳ פעם קודם ופעם אח׳ב( והשת׳‬
‫לכולהו פירושי קשיא הא דריש פרק תפילת השחר דפריך ורמינהו ‪ .‬רק‬
‫לסור א״שדקשיא ‪- .‬דתפילר‪ .‬מצוד‪ .‬מיד‪ .‬ומשני לוותיקין ‪ .‬אבל לרבינו‬
‫יונה‬
‫ביום ‪ .‬ו ‪5‬עפ״י שאינו עס הכה־׳ח דוקא‪ .‬ודבריו מ כ׳נ נו דה ר״י ודל‪.‬‬
‫הרי נראה בהדי׳ שזמנה של ק״ש ל כ ת ח י ל ה עד שוף ה כה ״ ח •( ‪:‬‬
‫ל ב ב ? נוכל לפי כל הכיל לקיים לפ^׳ד נס הגירשא של שיעור ש ע ה‬
‫* כי נס מאן דנרק כן ‪ .‬רק אריכות ו ש היי ת הזמן הנ ץ בא‬
‫לאשעועינן ‪ .‬לאיזהו נפקוסא ‪ .‬אבל גם הוא מודה אליבא דכ*ע • שאין‬
‫קילין אס שמע אלא מ ע ט קודם קיף הנת׳׳ח ‪ .‬כדי שיקיים ‪ .‬ויקמוך ‪.‬‬
‫ויתפלל וכר‪.‬ויקיים אלה השלשה מ צו ס בי חד כ היגן ב סו ף הנ ץ דוקא ;‬

‫*( מצאתי רמז קלת לדברינו אלה מן התורה הק׳ ‪ .‬בתכים הפתיקי׳ של תפר‬
‫דנדיס נמצא הנ ץ לשי׳ ‪ ,‬ובשכיס הפקוקיס של כל ־התורה ת׳׳ה נמצא ר‪ .‬ח מ ה‬
‫לש*׳• שימנא מילתא הוא לעינינו הנ ץ ד‪ .‬ח מ ה בקון( התות״ק ואימתי הוא ת חי׳‬
‫הנ ץ נש׳ בראשית ‪ .‬ויהי אי ר ‪ .‬והילך כן ומתגבר עד שבעה חלקים )כ‪;:‬ד שבעה‬
‫שפרים נתיה״ק ‪ .‬כי ויהי ננתיע היא תפר מלבדו ‪ ,‬כנודע( ‪ — .‬והחלק‬
‫השבי ‪ 1‬יהוא המקודש תמיד יותר לכל דבר שבקדושת )אלת הם השעונה‪ .‬וחצי‬
‫דקים האחרונים ש‪ -‬ש י ע ו ר ש ע ל ‪ ,‬לפי הגירתא הא׳^( ‪ .‬והוא זמן קבלת‬
‫מלכות שמים לקרוא את שמע )כמו בפרשת ואתחנן(‪ .‬ובחיך החלק השביעי‬
‫הזה )נש׳ משנת חורה( חוזר וחוזר משת רבינו ע״ה )פני משה כפני‬
‫ה ח מ ה ( על של מלקי התורה״ק ‪ ,‬ומאירה ומזריחם עוד )כמו תחמה מאירה‬
‫יותר ויותר את העולם( עד לעיני כל ישראל ‪ — .‬ופה הניעני ל ס י ח‬
‫ה ח מ ה ‪ .‬יהיא ה*א ה ע ת ר צ ו ן — א ש י י ד י ש ר א ל וגומר‬
‫י‬ ‫_______________ ע ם נ ו ש ע ב ה ׳ ‪:‬‬
‫ז*ל;‬ ‫עיי׳ לקמן מת שמביא עוד מזה ב ר כ י י יש ן<‬ ‫א(‬
‫טו‬ ‫נברשת‬
‫יונה התפילה אחר הנץ כל שעה אק קושיא ׳ אם לא ‪ .‬מסמיכות גאול׳ת‬
‫פריך ‪ .‬ומאי מתרץ לוותיקץ ‪ .‬אכתי הא זמן ק״ש עד נ‘ שעות ותו לא‪ .‬ואיך‬
‫זס; תפילה עד ד׳ שעות ‪ .‬אס לא שאץ סומך ‪ .‬וזה לא מתרץ כלל ‪.‬‬
‫•‬ ‫וכש׳כ לאינך פירושים דקשיא כרכתיבנא ‪:‬‬
‫ו מ ״ ט דברי הר״ם ז״ל נראי׳ כסותרי■ ד ד פ׳א ה׳ י*א וי־ב םין׳ש כרבינו‬
‫יונה דלכתחילת זמן ק־ש רק עד הנץ ומונח לה דתפ'לה לאו‬
‫דווקא מיד אח״כ בנץ ‪ .‬א׳׳כ א*ךכ׳ בס״נ מהיתפ׳לה מצות תס־להמיד לאחר‬
‫הנץ ‪ .‬שלפ״ז אין לו הוכחה דק׳יש לכתחילה רק עד הנץ ‪ .‬והניח בצ׳ע עכ״ל;‬

‫ב ר כ ת ר א ש על מס׳ ברכות וז׳ל ׳ רשיי ד׳ה דכתיב וכו׳ שמקבלין‬

‫עול מלכות שמים בק״ש‪ ,‬לכאורה משמע דסיל‬
‫דייראוך אק״ש קאי וכפי׳ ר־ח שהביא הרא״ש ‪ .‬והיינו כיץ דמאחרין ק׳ש‬
‫עד הנץ ע״כ משום תפילה הוא ‪ ,‬ולפי״ז יסתור דבריו)ברבות ד׳ט ‪ (:‬שפי׳‬
‫אתפילת יוצר ודומיא דלפני ירח דמיירי בתפילת מנחה ‪ ,‬נם הנך תיבות‬
‫כשמוראך מקבלין עליהם ‪ .‬נראין כמיותר ‪ .‬אכל האמת הוא ‪ .‬דרשיי מפרש‬
‫אתפילה שיהי׳ בנץ• החמד‪ . .‬ונקט קרא בלשון ייראה משום ד מ ת סללין‬
‫אחר קבלת מלכות שמים בק״ש ׳ ודש מתי מתייראין ממך בתפילה ‪.‬‬
‫בעת שמוראך מקבלין עליהם בק״ש ‪ .‬ולזה כתב ייראוך בשני יודי־ן עד׳ ל ‪:‬‬

‫נ ת י ב ו ת ה ש ל ו ם א ( )דף ק׳׳ע( וז״ל ובאמת המדקדקי׳ והמזדרזים‬

‫בענין זה אשרי חלקם ׳ אך עפ*י רוב‬
‫הזריזים בזה ביותר העלו חרס בידם ויצא שכרם בהפסרם׳ שמתפללי׳‬
‫קודם ה‪ :‬ץ וכר‪ .‬ויותר טוב לאחי אחת מינוטין מלחקדים‪ ,‬שרדי‬
‫אם נם יאמר ק־ש י מאותר קצת כמו( בשעת הנץ או תומ״י אחר הנץ‪.‬‬
‫‪■er‬‬ ‫‪------------------------------‬‬
‫א ( אשר סיבר הרב הג׳ היופירשם מיהר״ר מפה כתמי׳ כהכיו‬
‫זלהיה בעהמיח ‪p‬׳ נתיבו׳ שלום על סה״ע וחישן משפנו ‪ .‬וקוכנורש‬
‫עגונות ‪ .‬ועוד כינס קפריס ק׳ ‪:‬‬
 ‫גברשת‬
‫יש לנו עמודי׳ גדולים לכטוך עליהם הר׳׳ח והרז״ה וחר׳ת ואפשר‬
‫שכן דעת רש״י ג״ב יבטס׳ ברכות ט׳‪ . (:‬אבל אם יקדים ויתפלל‬
‫קודם הנץ אין שום דיעה בש־ם ולא בפוסקים שיהיה רשאי להתפלל‬
‫לכתחילה קודם הנץ* > ובכל הנך שטצותן ביום( אם לא לאיזה אונס‬
‫יליוצא לדרך וכנ״ל ‪ .‬ואף לפי מה שהוכחנו לעיל מש״ס הילן וירושלמי‬
‫דעיקר התיקון הוא בשביל ק״ש‪ ,‬והחיוב לכתחילה לנוטרההודם‬
‫הנץ ‪ ,‬מים אם יקרא פרשה ראשונה ואולי אפילו רק הפסוק ראשון‬
‫קודם הנץ )שהוא עיקר קבלת מ״ש ומקיים בזה הקרא דייראוך ונו■ שוב‬
‫אין חשש כ־כ בזה ‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬

‫ט ו ר א ו ״ ה סי׳ דח ת־ל וטצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו‬

‫מכוונים לקרותה מעט קודם הנה״ח כדי שיסיים אותה‬
‫וברכותיה כוותיקין עם הנהיח ויסמוך לה התפילה מיד בהנץ ההטה‬
‫וכן כתב הרטב׳ ם ושיעור זה במו שיעור שעה א׳ קודם שיעלה השמש‬
‫ע׳׳ב ‪ ,‬ופי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובד‪ ,‬מאוד ומובטח לו שהוא‬
‫בן עולם הבא ולא יחקכל אותו היוםעכיל ‪:‬‬

‫ה ב ״ י )שם( ופיש ומצור‪ ,‬ק המובחר וכו׳‪ .‬ישם ט׳( אמר אביי לק״ש‬
‫כוותיקין דאמר ר׳ יוחנן וותיקץ היו גומרין אותה עם הנה״ח תני׳‬
‫נם־ הכי וכו׳ וכי הר׳ יונה‪ ,‬שאעפ״י שוותיקין היו קורץ אותה סמוך להנד‪ ’,‬ח‬
‫כודו דזפן התחלת קריאתה קודם הוא דד‪,‬לכ׳כאחרי׳ וכו׳ וכ־כ נס הרא־ש‬
‫וכר וכ׳־כ הרשכיא וכו׳‪ .‬והנהו׳ מיימוני׳ כ׳לק׳׳ש כוותיקין וכן פס׳ ר־י אלפס‪,‬‬
‫וד‪,‬א דתנן )יומא לי׳ז( אף היא עשתה נברשת יכו׳ משמע שהזמן ק*ש הוא‬
‫אחר הנה״ח היינו לציבוד שאין כל אדם יבול לעמוד עם הנה׳׳ח ולא‬
‫כרית שפי׳ שזמן ק״ש הוא דוקא אחר הנהיה ופי׳ שוותיקין לא ע שו‬
‫כדין וכו וכן פסק ד ש ודלא כרית וכד‪ ,‬וראיות ר״ת וד‪,‬חולקים עליו‬
‫נתבארו יפר‪ .‬בתום׳ יומא)ל״ז( ובסמ״ג ‪ .‬ודברי התום׳ שם נוטים לדברי‬
‫החולקים על ר״ת ‪ .‬וכ־כ בפ׳יק דברכו׳)ט( סתם כדברי הו׳ יונה והרא״ש‬
‫זיל‬
‫טז‬ ‫נברשת‬
‫ז״ל וכ״ם הרמבים זיל ב‪8‬ייא סה* ק׳׳ש וכיק ררוב הסוסקים סוברים כן‬
‫הבי נקטינן ‪:‬‬
‫) ע ו ד ש ם ( בד׳ה ועל ם*ש רבינו בשם הרמכ׳׳ם ושיעור יה כמו‬
‫ש ע ה אחת קודם שיעלה השמש‪.‬ובו' ובנוסח‘ אחרת‬
‫מצאתי כדברי הרמכ׳׳ם עישור שעה א‘ עכ״ל ‪:‬‬

‫ה ב ״ ח )שס( וז״לום־שוב״ב הימב׳יים מצותה שיתחיל וכו׳ אע״גדרבינו‬

‫חולק על הרםב־ם דסו‪-‬כר דאין לקי־ש אלא זשן א׳ לכתחילה‬
‫דהיינו כוותיקין ילרכינו יש עוד זמן שני לכתחילה משיראה את הכירו‬
‫כדפי׳ בסמוך מ^ים כפירוש וותיקין היונופרין כי הרשנ״ם כסו ששי׳ רכינו‬
‫דהיינו שהתחילו קודם הנהיה כדי שינמור לקרות ולברך כרכה אחרונה‬
‫עם הנה״ח דלא כיש פסרשץ נומרץ כפו קורץ ויהי׳ פירושו שהיו‬
‫קורין ק״ש מתחילת הנה״ח עד נ׳ שעות לכתחילה אבל לא קודם הנהיה‬
‫וכמ׳ש הרא״ש ע״ש רכינו חננאל שסובר דכך היא הלכה וככר השינ‬
‫עליו הראי׳ש שם)רף ע׳( ‪:‬‬

‫) עו ד שס( ום־ש ושיעור זה כמו שיעור שעה א׳ קודם שיעלה השמש ‪,‬‬
‫נראה לפי נוסחא זו שהרמב״ם בא להודיע השיעור מהתחלת‬
‫היום כל זמן שהוא נקרא בשם קודם דנה״ח עד הנה׳ח וכו׳‪ .‬וכי כן‬
‫עפ״י הירושלמי ריש ברכות דמשיאיר המזרח עד הנין החמה די מילין‬
‫שהוא כמו שיעור שעה אחת בקירוב וכו׳ דהשתא כשאדם יודע השיעור‬
‫יכול לכוין לס־ מנהגו בתפילה מתי י ת חיל כיוצר אור כדי שיוכל‬
‫לסיים כרכה אחרונה עם הנ ה׳ ח ויתפלל ביום ‪ .‬וב׳ ביי דיש נוסחא‬
‫כתיב כה עישור שעה א׳ וככסף משנה כתוב דהיא נוסחא אפתית ‪.‬‬
‫נס מהר״יאכוהב ד ח ק לפרש הטסחא שכ׳ רבינו‪ ,‬ולפעיד נראה עיקר‬
‫הנוסחא הראשונה וכדפרישית‪ .‬דאילו לנוסחא השניי׳ קשה האיך נותן‬
‫הרמי״ם שיעוד עישור שעה א׳ הלא אין דרך המתפללים א חד ‪ .‬יש‬
‫מאריך‬
 ‫נברשת‬
‫מאריך הרבה וכוי ויש מקצר אבל לסמ״ש ניחא דב^ » ׳ יודע לכוין לשי‬
‫מנהגו בתשילתו א׳ מאריך וא׳ מקצר ׳ עכ״ל ‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫■■■ ו ו ~וו ‪—*iiip‬‬

‫ד ר כ י מ ש ד ‪) ,‬הס( כ׳ ודל דהרב הטור לא קאמר אלא מ ע ט קודם‬

‫הנה׳יח חה קאי על אימת יתחיל לקרוא ק״ש ‪.‬‬
‫ושיעור הרמב׳ם הוא להודיע לנו זמן הנה׳׳ ח אימת הוא קורס עלי־ת‬
‫השמש על ה א ק ובו׳ ‪ .‬ומ״שב־ישמצא ניסהא אהרת כולי אותה נוסחא‬
‫שמצא הוא טעות ‪ .‬רכל היודע מעט בחכמת התכונה יודע שהאמת הוא כ ן‬
‫ששיעור הנה״ח דהיינו תחילת זריחת השמש על הארין• עד שיעלה כל גוף‬
‫השמש הוא כשיעיר ש ע ה אחת ׳ וכן בשקיע׳ החמה גוף השמש שוקע‬
‫כשעה א׳ ‪ .‬ע״כ אותה נוסחא היתד‪ .‬מוטעה והעישור שכה היי ראוי להיות‬
‫‪.‬‬ ‫שיעור אלא שהחליף לו שי־ן‬

‫ש ״ ע א ו ״ ח ה׳ ק״ש סי׳ נ״ח • זמן ק״ש של שחרית וכוי‪ .‬ומציר‪ .‬מן‬

‫המובחר לקיותד‪ .‬כוותיקין שד‪.‬יו מכווני׳ לקרותה‬
‫מעט קידם הנץ החמה )פירוש יציאת החמה כמו הנצו הרמונים(‬
‫כדי שיפייס ק״ש וברכותי׳ עם הנה׳יח‪ .‬ויסמוך לה התסילה מיד‬
‫בהנץ החמה ;‬
‫ה ד ד ‪ .‬שיעור הנץ החמה כמו שיעור שער‪ .‬א׳ א( קודם שיעלה בל‬
‫נוף השמש על יוארץ‪5‬‬
‫המ״א‬ ‫^‬
‫א ( גייין לקמן מי^ שחמה הבננל ענורת ראש עיר^רמיא‬
‫ננל שמצה לקיים הגירקא שיעור שננה ‪ ---------------- .‬ו א מ ר העגירח‬
‫ראש כיון שעיקר ראייחו של הרמיא הביא כעצמו מסכמה החנוכה ‪.‬‬
‫ובאמת מחכמת התכונה הוא בוודאי להיפך ‪ .‬כי משיחסיל הסמה לעלות‬
‫עד שיעלה כל גופה איכה רק סלק א׳ מנ״ב ומחלה בשעה ‪ — .‬ועוד‬
‫אמר שס ‪ .‬גס בדברי הגאון ה ע• א בוודאי נס בלבל איזהו חלמיד‬
‫כיועה את דבריו‪ .‬וצ׳׳ל עישור ש ע ה עכ״ל ‪ — .‬ומבלעדי אלה יש‬
‫עוד‬
‫יז‬ ‫נברשת‬
‫המ״ א ויש גורסין כמו עישור שעה א׳ ‪ -‬וב׳ הכ״ט שכן עיקר ‪.‬‬
‫והב״ח הסכים לנירסא הראשונה שנורסק שיעור שעה ‪ .‬וכ־כ‬
‫כד’ט ‪ .‬אבל בם׳ מנחת כהן כי דניי עישור שעה הוא עיקר ‪:‬‬

‫ביאורי הגר״א שיעור וכו׳• מ׳׳ם הוא כאןוציל שליש עישור שעה ‪:‬‬
‫^ ‪—I I ~»><HK»nw‬‬

‫ע ט ר ת ז ק נ י ם שיעור הנהיה כסו שיעור שעה א׳‪ ,‬וביש נוסחאות‬

‫כתוב בדברי הרמכ׳ם במקום שיעור שעה א׳ עישור‬
‫שעה ‪ .‬וכנ׳יל עיקר ‪ .‬דהא מעלות השחר עד שיעלה השםש על הא ‪p‬‬
‫מהלך ד׳ מילין שהוא שעה וחמשית נמצא לא יהיה מעיה עד הנה״ח‬
‫רק ח משית מהשעה‪ ,‬חה אינו במשמע ‪:‬‬

‫ל ב ו ש י ש ר ד ‪ .‬אחר שהביא הגירסאות שונות כק שיעור שעה‬

‫לעישור ש ע ה ‪ ,‬א מ ד סוף דבר דלנירסא א׳היינו‬
‫שיעור שעה ‪ .‬לכולהו פירושי יאמר נאל ישראל כתחילת נץ ‪ ,‬משא״ב‬
‫לנירסא כ׳ היינו עישור שעה יאמר נאל ישראל כסוף נץ ‪ .‬והכריע הביט‬
‫כגירסא ב׳‪ .‬ומסיים הלבושי שרד דלנירסא ב׳ א׳׳ש האי לשון מ ע ט‬
‫שבי המחבר ‪ .‬דהאי מעט היינו אותו עישור שעה נתנו לו שתךר לק״ש‬
‫וברכותי׳וכ״ם בב־ח ע׳׳ש‪ .‬ונתבאר כל הםשן־ דברי דומנ״א !‬

‫א ר ח ה׳ תפילה סי׳ פ׳׳ט ‪ .‬זמן תפילת השחר סצותה שיתחיל ע ם‬

‫הבה״ח ‪ .‬כדכתי׳ ייראוך■ עם שמש ‪ .‬ב׳ עטרת זקני׳ שם סצוה‬
‫ק המובחר הוא יותר טוב להתפלל אחר הנהיח מיד ;‬
‫פרי‬ ‫‪----------------------------- -‬‬
‫עוד למעלה הננ ט ר ת ז ק נ י ם ‪ .‬וגס ה ג ר י א שאומד׳ בפירוש שנועו ת‬
‫ק ו פ ר ה ו א ‪ .‬ועיין נס למשי שרד‪:‬‬
‫)ה(‬
 ‫נברשת‬
‫פ ר י ח ד ש )נדפס שנת תם*י( כ׳ וז ^ השיטה הסחוורת סכולם‬
‫היא שיטת הרי׳׳ף והרמבים דל דאביי פי^יג ארב‬
‫הונא והאי ^ א טר לק*ש כוותיקק לאו למצוה ק הטובחר אלא לכתחילה‬
‫קאטר> ואעיג דתניא בר׳פ תפילת השחר מציתה עם הנץ החמת‪ .‬אביי‬
‫פסיק דהכי עבדינן לכתחילה ‪ .‬והיא התהלת זמן ק״ש ‪ .‬והכץ מסתבר ‪.‬‬
‫דאל״ב היליללתפילה ולקיש באחרים‪ ,‬ותו ובו׳‪ .‬ולכן הרמב״ם ז״ל לא‬
‫הזכיר בחיבורו אלא זמן הוותיקין דהוי כמו עישור שעה א׳ קודם‬
‫הנץ החמה׳ פך היאחנוסחא האמתית‪ .‬וכן בפי׳ המשנה כ׳ דלכתחילה‬
‫חייב לכוץ השלמת קריאתה עסהנה״ח‪ ,‬והכי נקטינן ולא כפסק המחבר‪:‬‬
‫ע ו ד >םי' פ״ט( כ׳ ח־ל וד׳נה עיקר ז ק תפילה מהנץ החמה‬
‫וכוותיקין דכתיב ייראוך עם שמש וכו׳ שלכתחילה כל דברים‬
‫שמצותן ביום עיקר הזק הוא מהנץ החמה‪:‬‬

‫פ ר י מ ג ד י ם מביא בשם אשל אברהם׳ הנה לכאורה נ ץ החמה יש לו‬

‫שני פירושים‪ .‬אי‪ .‬תחילת הנץ ‪ .‬ב׳‪ .‬כשיעלה גוף השמש‬
‫כד גיכ בשם נץ יקרא ‪ .‬ולפי גירסא ש^ור שעה היינו מתחילת נץ‬
‫עד נוף השמש הוי שעה כמיש בד״ם ‪ .‬ויתחיל ק־ש מעט זמן קודם‬
‫נוף השמש כולו‪ .‬כפי מת שהוא אדם ‪ .‬אם נומר ברכות וקיש‬
‫ברביע שעח יתחיל רביע שעה קודם עליית גוף השמש כולה ‪ ,‬ויתפלל‬
‫אם השמש כולה ע ל הארץ ‪ .‬ולגירסא עישור שעה א׳‪ .‬היינו טע־ח‬
‫או משיראה חכירו ד׳ אמות ער תחילת זריחת הנ ץ *‪ -‬עי שו ר ש ע ה‬
‫יקרא אז ק״ש יתפלל מ ‪ T‬א ( בתהילת הנץ א־כ יש נפקא מינה טובא‬
‫לדיגא ‪ .‬אבל המ׳א מפרש דוודאי תפילה מצותה עם הנה״ח )בסי׳ פיט(‬
‫הוא‬
‫מיד כתחילת הנץ וכד ‪ .‬ולפשר על זה קומכיס כל ‪6‬לה‬ ‫א(‬
‫סמקדימי׳ מאד להספלל כמו שעה וחצי ואפילו יוסר קודם הק החמה ‪.‬‬
‫ונם מנזמים הם נשם רנ גדול לאמר שאפילו המכין הראשון שלהם‬
‫המספלליס‬
‫יח‬ ‫נברשת‬
‫הוא תחילת חנץ מיד ‪ .‬וק־ש קודם תחילת הנץ —ומאן דגרס שיעור שעה‬
‫היינו מתחילת קיש עד ש׳עלה בל השמש הוא שעה ׳ ומ״ד עישור שעה‬
‫הוא קודם תהילת זריחת השפש ‪ .‬ועיי׳ כש״טבט׳א )אות ב'< מעיה עד‬
‫נה*ח הוא שעה וחומש שעה ‪ .‬והיינו עד כל גוף השמש • א*כ הנירסא‬
‫עישור שעה דכאן ) כ מו ששירש סד‪ (.‬צריך עיון ‪ .‬עכ״ל יעיץ כספד‬
‫ביאוד הלכה על שו׳ע סיק נ״ח מה שמתמה על כל ‘ה( ‪.‬‬

‫ב ‪ '0‬ראשון לציוץ )טבעה״ם ס׳ אור החיים על התורה( כ׳ ה״ל ם׳‬

‫תם־לת השחר שם נם' ורמינהי מצותה עד הנה־ח ‪ .‬כי תניא ההיא‬
‫לוותיקי; ‪ — ,‬כ׳ הרי׳ף ח׳ל ורמינהי מצותן כו׳ אבל לדברי דב‪:‬ן עד‬
‫חצות ע״ב משמע שאין דבר זה אלא למידת חסידות ואינה חובה לכל‬
‫אדם ואפילו לכתחילה מצי לעכזבי בתד הכי ולצלי ‪ — ,‬והרמב־ם ז־ל‬
‫בם׳ נ׳ כתב וז״ל תפילתחשחרמצותהשיתחיל להתפלל עם הנץהחמה‪,‬‬
‫וכמו כן כתב בה׳ ק’ ש ת־ל ואיזה זמנה ביום סצותה שי תחיל לקרות‬
‫קודם הנץ• החמה כדי שיגמור לקרות ולבדך וכו׳ עם הנץ ה ח מ ה ע*כ ‪.‬‬
‫אם כן ד חו ב ת כל אדם ל כ ת חי ל ה לקרות כוו תי קין‪ .‬ולהאי פזעמא‬
‫כתב‬ ‫'‬
‫המהפללים לפגיעים כמו כסי כעוס וחצי קולס הנן גס אלה לכ^י כינוהו‬
‫קולאיס ק״ש כבר אחר הנץ ‪ .‬ועל זה אמרחי בגיניי ‪ .‬כמדומה ‪ .‬אס נלך‬
‫כן עוד דור אחד דור להקדים בכל פעס אה השיעול לקרות ק*ס‬
‫קודס הכן ‪ .‬נגיע כן בקרוב למפרע עד חצי הלילה ‪ — .‬כי גס מכל לומר‬
‫קברא לשיניסס ‪ .‬דהיינו כמו שמיצינו אשי כקרא ת חי ל ת ה שקיע ה מיד‬
‫אחר חצי ה־וס ‪ .‬בעבור אשר החל אז החמה לילך לשקיעתה ‪ ,‬כמ״ם‬
‫בגה׳ )פסחים כ״ח ‪ (.‬בין הערבים מעידנא דמחחיל שמשא לווערב ק־‬
‫לעומת זה תאמרו על ת חי ל ת הנץ ‪ - .‬שמהחיל ג״כ אחר חצי הלילה‬
‫מיד ‪ .‬כי מאז החל החמה לעלות להכצה ‪ .‬וכדי נקיים המציה מן‬
‫המובחר )כאשר אביתם להיוס זריזים במציה כוותיקין( חקראו גם עוד‬
‫עישור ש ע ה קיד ם חצי הלילה‪ .‬ואל״כ אין אתים יי״ס קריאה שמע של‬
‫שחרית‬
 ‫נברשת‬
‫כתב הרב כם*ב בדין ירד לטבול אם יכול לעלות יכו׳ קודם שתנץ יחסה‬
‫ולא הפליג בין וותיקין לשאינם וותיקץ רמששע דלכולי עלטא דינא‬
‫הכי עכ־ל‪.‬‬

‫ה ב ע ל ע ט ר ת ר א ש )דו( בד״ה אך מה שנשאר לי וכו׳טניא הל׳‬

‫רמב׳ם ואח״ב אומר שלפי הכ״ם צ״ל הנירסא עישור שעה ולא‬
‫שיעור שעה ‪ — .‬וא״כ ?ק שהיית קריאה של ק־ש שהיא הכיחית לנפור‬
‫עם התחלת הנץ החמה בצירוף זמן שמנה״ח עד נפר עלייתה — כולה‬
‫ביוזד אינם בצירופם — רק עישור שעה ‪ —.‬לדבר זה אין ספק כלל‬
‫בפשיטות דבריהם ‪ .‬וםיים שם נם כעל מנחת כהן בפירוש שדעת הרטבים‬
‫שמהתחלת זמן הקריאה של ק׳ש ער שיגמור עליית כל גוף השמש הוא‬
‫שיעוד עישור שעה ‪ .‬כי משיתדדל החמה לעלות עד שיעלה כל גופה‬
‫אינה רק חלק א׳ מכ״ב ומחצה בשעה ‪ ,‬עיי״ש החשבק בשם מהדם‬
‫אלשאקר‪ .‬ממילא אלו ב׳ שיעורים בהצטרפם‪ ,‬דהיינו זמן שהיית ק״ש עם זמן‬
‫שהיית עליית כל גוף השמש אינם רק עישור שעה׳ ופשיטא לפי״ז‬
‫שא״א להעלות על רעת ‪ .‬שהנירםא ברמב״ם שיעור שעה ‪ .‬אי אפשר‬
‫להיות בשום אופן שבעולם ‪:‬‬
‫ג ם מ ת מ י ה שם לפי־ז תמיהה גדולה על הימ״א על שחצה לקיים‬
‫הנירםא ברמב״ם שיעור שעה ׳ ואמר כיק שעיקר ראייתו‬
‫של הרמיא הביא בעצמו מחכמת התכונה ובאמת מחכם‘ הת׳ הוא בוודאי‬
‫להיפך‪ ,‬ואמר עוד שם נם בדבד הגאק הם״א בוודאי גם כאן בלבל איזהו‬
‫תלט>טועה את דבריו בם״קב מ*ש ז״ל משמי בב*י סשיתחי׳ לקרו׳ עד שיעלה‬
‫נוף‬
‫שחרית ‪ .‬אשרי סמסכה ויניע ויו׳ ‪ .‬דנכלס כשם וותיקין יקראו ‪ .‬מי‬
‫יחן כל עם ה׳ וכו׳ ותהי לרצון תמיד וכו' אבל אנחנו אשמים ‪.‬‬
‫ומחוייביס אנחנו לחפש חיפוש אסר חיפוש אחר הדרן היותר קרוב‬
‫לאמת ‪ .‬ומדברי חכ״זל( ראשוני׳ ואחרוני׳ )אשר רק כטיפה אחת מן‬
‫הים אקפתי והצגתי פה לפניכם( רואים אנחנו ‪ .‬כ־ כולם כמו פה א'‬
‫מצווים‬
‫יט‬ ‫נברשת‬
‫נוף הששש הוא שעה ‪ .‬חד‪ .‬א׳א להיות ‪ ,‬אלא צ*ל עישור שעוז ‪:‬‬
‫ש ם ע ו ד )דף כ‪-‬ב( מביא דשדש׳׳י)ניכות ט׳‪ (:‬דד‪ .‬מאי קרא וכד‬
‫וכ׳ דרש״י סותר א־ע נטה שסי׳ להלן נדף ב״ט דקרא קאי‬
‫אתפילה ומתרץ הוא דנרי רש״י עיי״ש ‪ .‬ומאריך מאוד לפאר ולשנה‬
‫נידל מעלת המצור‪ .‬להסמיך נאול׳׳ת עם הנה־ח ‪:‬‬
‫ע ו ד ש ם )דף עיי־ן( מירר כאריכית מגט׳)כרכות ריש ס־ד( שר״תפילה‬
‫יהיה רוקא לאחר הנר‪,‬״ח‪ .‬כי קודם הגה״ח אין זמן תפילה ‪.‬‬
‫אלא בשעת הדחק‪ —.‬וכן יהיה מדת הוותיקין שיקדימו להתפלל‬
‫תיכף אחר הנה׳ח שזריזין מקרימין‪ .‬אכל קודם לזר‪ .‬א־א ‪ .‬כי אז אין‬
‫זמנה כג׳ל ‪ ,‬וכיון שנם מד ת הוותיקץ הוא לסמוך נאולד‪ .‬לתפילה‬
‫לפיכך הוכרחו שיהיה מידתם לאחר את ק״ש עד סמוך לנה״ח ולנומרה‬
‫עם הנה״ח כדי לסמוך נאולית‪ .‬ונמצא לפי״ז ש מד ת הוותיקין הוא‬
‫תרי מילי ‪ .‬א( לאחר את ק״ש ‪ .‬ב( להקדים התפילה דהיינו לאחר‬
‫הנדרח מיד ‪ .‬וכל זיז כרי שיקיימו מידתם ד‪,‬נ׳ לסמוך נאול״ת ‪ .‬ומנאר‬
‫שם באריכות שכל זה מדוקדק כלשק הצח של רש־י שפירש לוותיקץ‬
‫הטקדימין למצות ׳ א ( ומחזרי׳ לעשות דבר בזמנו ומצותו ‪:‬‬
‫ו ב א ז ה ר ה אחר אזהרד‪ ,‬מעורר שסע־י ע ד כמר‪ .‬ראיות ‪ .‬אשר דוקא‬
‫כן ראוי לעשות — לאחר את הקיש ‪ -‬ולא לדרות‬
‫זרחים‬
‫מצווים לעשוח איפכא ממה שהי‪.‬ריזיס שלנו כנ״ל עושיס ‪ .‬ואפילו‬
‫הספל אברהם בעצמו הניח היירקא הכ״ל עם כל פירושיה בצריך‬
‫עיון ודוחק ‪:‬‬

‫א ( )ברכיה די( מביא רש״י הירושלמי וז״למי שאינו קומך‬

‫גאו׳לח )וכל מקיםקמיכחגאו״לה האמור בש*ק היינו כויחיקין כדמוכח‬
‫בתוק׳ )ברכוה ע׳( ועוד מכמה מקומות( למה הוא דומה לאוהבו‬
‫של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך ‪ .‬יצא המלך ומצאו שהפליג‬
‫אף הוא הפליג ‪ .‬אלא יהא אדם מקרב להקב‪-‬ה אליו ומרליהו‬
‫בחשבחות‬
 ‫נברשת‬
‫זריזים להקדימה ‪ ,‬שאם יהיו זריזים להקדימה ‪ .‬ממילא לא יהיה באפשר'‬
‫לסמוך גאולה לתפילה שאי אפשר להקדים את התפילה קודם הנץ החמה‬
‫רק בשעת הדחק‪ ,‬ע״כ יזהר מאוד שלא להקדים את התפילה א (‬
‫יותר‬
‫בחשבהוח וקילוקץ של יציאס מצליס‪ .‬והוא מחקיב אל*ו ‪ .‬ובעודו‬
‫קרוב אליו יש לו לחבוע צרכיו ‪) .‬ישס דף כ״סי( המאמר די׳ אבין מאי‬
‫חפי׳ קבע‪ .‬כל שאינו מהשלל עס דמדומי סמה‪ .‬פירש״י היינו לשון קבע ‪.‬‬
‫הפילתו עליו חק קבוע ‪ .‬לצאס ייח ואינו מקפיד לחזר אהר ש ע ה‬
‫ע צות ו ע ת ר צ ו ן ‪ .‬ואימתי היא עס דמדומי סמה חפילה יוצר‬
‫ע ס הנץ ה ח מ ת עב״ל ‪ .‬לפי״ז עד כמה גברה עיוורון עינינו אשר‬
‫אנחנו מעלימי׳ עין מדברי רז״ל הק׳ ‪ .‬ואס ישאלו לנו אס מאמיני׳‬
‫בדברי רז״ל ‪ .‬אנחנו עוניס בהתלהבות גדול ‪ .‬בוודאי אנחנו מודיס‬
‫יעאמיניס בלב שלס * ‪ --------‬א ב ל בעוה״ר מעשינו הס בענין זה מהיפך‬
‫אל היפך ‪ .‬כי חכז׳ל )הגמ׳ בבלי וירשלמי ורשיי ותוק׳ והרי״ף והרמב״ס‬
‫והרא״ש והרשב׳׳א והר״י ובו׳ והרבה אחרוני׳ זי׳ע( כולס כמו פה אחד‬
‫ציוו ענינו ל ה מ ת י ן ע ס ה ת פ י ל ה ע ד א חל הנץ ה ח מ ה ולא‬
‫לתקדיס אותה על לא לבר ‪ .‬ואנסנו קוראי׳ ורואי׳ ושומעי׳ דבריהסהק׳‬
‫ולא משגיחי׳ בהם כלל ועוברים כן פעס בשגגה ופעס בזדון לב את‬
‫ה ז מ ן ו ה ע ת ה ר צ ו ן ‪ .‬בכן אליכס אישים אקרא ‪ .‬כל אלה הרוצים‬
‫להתפלל כ ו ו ת י ק י ן ובכליוס מנדדיס השינה מעיניתס וקובלים באהבת‬
‫עיד ערחות שונות ואת כל אלה קובלים רק בשביל לזכות לקרות קיש‬
‫קודס תנת״ח‪ .‬שצריכים הס גס לעומת כל אלה ז ה י ר ו ת ג ד ו ל לדקדק‬
‫נס על תזיין תשני שהוא עיקר גדול מאוד מאוד ‪ .‬דהיינו להתחיל‬
‫התפילה דווקא לאחר הנהי׳ח ‪ .‬ולכן איש אח רעהו יעזירו ולאחיו‬
‫יאמר חזק בההיצב יהד לפני מלכנו יח׳ ‪:‬‬

‫א ( השבתי כן )מנחם אב תרמ״ד לפ״ק( נהרב הג׳ מפורקס‬

‫מוה״ר יציע נ״י ‪ .‬אשר היה קובע מקוס לתפילה אתנו שניס רבות ‪.‬‬
‫והיה תמיד דואג הרבה אולי מקדימי׳ נס אנחנו להתפלל קולס הנת״ח‬
‫והיא רצת שנהי' נתתץ עד שתענה הגוף תשמש אפילו למעלה מן‬
‫ההר זהיס )בקץ( ‪ .‬ובתין ראיות ונוענות שונות לשיכיתו תביא גס‬
‫ראי׳‬
‫ב‬ ‫נברשת‬
‫יותר מהנץ החמה ‪ .‬אלא כן צ׳ל לאחר את הקיש ולא להיות זריזק‬
‫יותר להקדים‪ .‬רק לעשותכנ״ל בזמנם ובמצותם;‬

‫י ו ס ף )מהחיד׳א זצ׳ל( מביא על ה׳ ק־ש פי ק נ*ח ז ק קיש‬ ‫ב ר כי‬

‫של משיראה וכו׳ ק*ק דסק רג־י כ׳ דהרייף והרפבים‬
‫ס*ל דהלכה לכתחילה בוותיקין דוקא ‪ .‬ולאי דמצוה ק המובחר היא‬
‫אלא זהו זמנה לכתחילה ‪ .‬ומאחר שכן ‪ .‬אמאי סמק הכא דלא כהרייף‬
‫והרמב״ס ושביק כללא דכייל לן בהקדמתו‪ .‬לפסוק כהרייף והרטב״ם נגד‬
‫שאר פוסקים ׳ ומה גם דהכא אם יקרא כוותיקין יוצא י־ח לכיע ׳‬
‫ואם קורא משיראה הכירו וכו׳ ל א נפיק להרי‪-‬ף והרמב״ם ‪ .‬ואולי‬
‫אפשר דכשחיבר מק הש״ע נסתפק כדעת הרי־ף משום דרכינו יונה‬
‫דמפרש על הלכות הרייף וגם הרא״ש דרגיל לפסוק כהרי־ף סתמו‬
‫דבריהם ונקטו דהא דוותיקקמצוה ק המובחר ‪ .‬ואילו היו סוכרים שדעת‬
‫הרי־ף‬ ‫‪----------------- ----------‬‬
‫ראי׳ מן הר״י מיגא ש )במקכש שבש קי״ח ‪ . ( :‬וסשבשי לו ‪ .‬ראישי‬
‫אש דברי הריי מיגאש זי״ע ‪ .‬אשי מפרש אש מאמר ר׳ יושי שאמר‬
‫י״ס ממככיקי וכו׳ וממוציאי וט׳‪) .‬יהרב סכ׳׳ל רצה משם להוכיס גם‬
‫לזמן השפילה לוושיקין שמוכיחי׳ אלה היושבים בעמק להמתין עד‬
‫שכראיש נס להם עלייש השמש ממעל לההר העומד במזרחה של מקומם‬
‫ומכקה להם אש הנץ אס מעע ואם הרבה צריכים להמתין ‪.‬‬
‫וראי׳ לדבר מר׳ יוקי ז ט׳ ומהד׳י מיגאש( ‪ ------- .‬ולפי קע שכלי בא‬
‫הר״י מיגאש רק לפרש כיצד יכול להיות זה שבשס־לש שבש המה‬
‫בעבריא ובאפוקי יומא הס בציפורי ‪ .‬על זה אמר כי עבריא וציפורי‬
‫הם שוך חמום א׳ והמהדר״ במצות שם מקדמי ומחשכי שבת ‪ .‬ואדרבא‬
‫משם ראיה לאיפכא כשם שהר׳׳י מיגאש דורש לשבח אש ההתנהגות‬
‫המדקדקים במצות של יושבי עבריא בשביל שהם הלכו במוצאי שבס‬
‫לציפורי המונחת בהר קרוב להם בתחומם כדי להיות ממוציאי שבש‬
‫שם במאוחר ולהוקיף עוד על הקודש אעפ׳י שמצד הדין אינם עסוייב״‬
‫לעשות כן ‪ .‬עכ*ז עשו הס לפמשוה׳׳ד ‪ —.‬אם כן היא הנותנת שגם‬
‫הוותיקין אשר כל תכליתם הוא גס בענ ין ק״ש ותפילה של שסריס‬
‫לעשות‬
 ‫נברשת‬
‫חרייף להיפך ‪ .‬היו מבארי׳ שדע תט נגד הרי׳ף ‪ ,‬ומאחר דטוכח טרבינו‬
‫יונה והרא״ש ‪ .‬דסברי דהרי״ף סבר כוותייהו ‪ .‬אטמו להבי פסק כהרי ׳ף‬
‫והרא״ש ושאר פוס׳ שלמים וכן רבים אשר אתנו‪ .‬והרבטריח ם׳ כהרמב*פ‬
‫וכנראה‬
‫למשוח מציה מן המובחר )כיו״ש נש״ש ינכל הסוקקיס( פשיטא שצריכים‬
‫הם להשהדל לראוח או לחשוב אח ה ק ממקום גבוה השייך לחיחו‬
‫המקום אשר הם שם ‪ .‬כי הוותיקין זרחים נקראו ומקדימין למצוח ‪.‬‬
‫ועוד הלא אמר ר׳ יוקי י״ס ממתפללים מס דמדומי חמה ‪ .‬פירש׳׳י דמדומי‬
‫חמה כשהיא א ד ו מ ה שחרית אסר הנצה מ י ד היא אדומה ‪.‬‬
‫וערבית שמוך לשקיעתה ג״כ ‪ .‬ומציני שר׳ יוקי בגיצמו אמר גם אח יהי‬
‫סלקי הלזה ‪ .‬לפ״׳ז אי אפשר לומר בשום אופן שהוותיקין בנובריא היו‬
‫ממחיני׳ עם תפילתם שחרית ננד שהחמה יצאה גם ממעלה של אלה‬
‫הסרים הגבוהים המעכבים שם את הזריחה עד שיראו הם את גוף‬
‫השמש בעיר העמוקה שבריא ‪ .‬כי אז אינה א ד ו מ ה ע ו ד כלל כידוע‬
‫זה לכל ונראה בחיש העין ‪ — .‬וגס פעה״ק ימשלם ח״ו כן הוא‬
‫שהחמה רקאדומה *( עוד‪ .‬כשהיא יוצאת ממעל לראשי ההריס)מואב(‬
‫)הנ״ל אשר הס רחוקים מפס לערך י׳׳ד פרקאוח( אבל לא אדומה היא‬
‫עוד גס אסר עבור זיי״ן או ס׳ מינועין עד שיוצאת למעלה גס מההר‬
‫זיתים ‪ .‬על כן לפענ״ד אין להמתין כלל ‪3‬שביל הצל של ההר זיתים)ועיי׳‬
‫אריכות קצת בזה בהקדמה שלי לעיל( ‪ .‬אח״כ שאלתי עוד גס את פי‬
‫הרב הג׳ בעה׳׳מ ‪ p‬׳ נתיבות שלום • ואמר בלחי קפק הוא עמדי שזה‬
‫העיכוב אשר ההר זיתים מעכב פעה*ק אח הזריחה תוך חצי שנה —‬
‫אין לנו לחשבו כלל — ובוודאי צריכים אנסנו לחשב את הנץ לערך‬
‫שבעה עד שמונה דקי׳ קודם ‪ — .‬כי ההר זיתים עומד בתחום שלנו ‪.‬‬
‫וגס השינ אשר על הר״י מיגאש יש חולקים הרבה ‪.‬‬

‫א ב ר הרב המפורקס מוהר״ר יהישע ורלנא כיי אל תעלימו נא עין‬

‫מצוואת ר׳ אליעזר הגדול להורקנוק בכו)שי׳ ה׳( וז״ל בני‬
‫הוי‬ ‫־‬
‫*( פי׳ לא שהממה אדומה כמו צנע אדום • אלא שמראה מעורב‬
‫בלובן ואודם ועי׳׳ז מראה כהה ‪ .‬ואין לה עוד כיז להאיר על הארן אפילו אם‬
‫גר! רייג ;‬ ‫האויר הוא זך ונהיר ‪ .‬ושוהה כן‬
‫כ א‬ ‫נברשת‬
‫וכנראה מהרי׳ף דהא דוותיקין הוא זמנה לכתחילה ונראה דיש‬
‫להחמיר כן סאחר דאם יקרא כוותיקין יייח לכיע וכפדובר ;‬
‫עוד‬ ‫־‬
‫הוי קל כצבי ונבול כארי לעשוח וכו׳ וסל חהי עלל לקמח ק*ש בעונתה‬
‫ואל חחעכב אוחה לשיעול דלבכן *( ט הזליזין והזהילין מקדימין למלוח*‬
‫וכל הקולא ק״ש בעוכחה כוחן כבוד לבוראו עכ׳ל ‪-------- .‬‬
‫מהלמ״פ זלה״ה )קי' קי״נו( ה״ל כלל נדול לשמירח‬
‫הכפש לס מוך גאולה ל ת פי ל ה לכן אף בשבח ויו״ט‬
‫יקמוך גיכיל ‪) .‬פירושו כוותיקין כדמוכח מסוק׳ בלכוח )ט ‪ (:‬ד״ה כל‬
‫הקומך וכו׳ ועוד זה( מוכח מדקדוק הלשון לכן אף בשבח רו׳׳ני יקמון‬
‫ל״ל לצמצם גם הזמן של גאול*ת כוותיקין דוקא ‪ ,‬בי אם לא כן הה‬
‫למימרא פשיטא שאף בשבת ויויע יקמוך ‪ .‬אפשל בשבח וידע מוחל‬
‫להפקיק בין נאול׳׳ח בהמיהה ‪ .‬או אפשר יש חילוק בהכוקחא דנאול״ח‬
‫בין של חול לשל שבח ויויט ‪ .‬אלא וודאי כדאמליכן לדקדק גם בזמן‬
‫כוותיקין ‪--------------‬‬
‫ברכות )ד׳ ; ( כל העובר על דבלי חכמים וכו׳ ‪ .‬ומיילי‬‫רבנמדא‬
‫שם בגמרא מק׳ש דערבית קי״ח דשחרית ‪ ,‬וכן פירש״י‬
‫נם )לקמן( במאמר דל׳ יוסכן כש*כ דשחליה‪) ,‬עוד שם( דאמל ל׳ יוחכן‬
‫איזהו בן עוה״ב וכו׳ ‪:‬‬
‫!ב^כ‪/‬רא‬
‫בלבו׳)יו״ד( גבי חזקי׳ המלך שהתפלל אל ה' זכל נא ונו׳‬
‫והטוב בעיכיך גישיתי אריי אמר רב שסמך גאולית‬
‫והלא כל העולם קומכין אלא כוותיקין והקשה בק׳ חולדות יצחק‬
‫)מהרב מוהר״ר יצחק כהכא פעה״ק ילושלם ס׳׳ו( מכא לן הא דילמא‬
‫אמר חזקי׳ על עקק התורה כזבה ללמוד וללמד לכל בכי דורו כמיש‬
‫חז״ל שבדקו מדן עד באר שבע ולא נמצא תינוק ותינוקת שלא היו‬
‫בקיאי׳ בהלכו׳ טומאה וטהרה וכו׳ ‪ .‬וליל שהגמרא תפק הגדולה‬
‫שבכולן כדמוכח גם משם )דף יו״ד( א״ר מכי גדול הקורא ק״ש בעונתה‬
‫יותר מהעוקק בתורה מדקתכי הקורא מכאן ואילך לא הפקיד כאדם‬
‫הקולא בתורה ‪ ,‬מכלל דקורא בעוכתה עדיף ‪ ,‬ח*ל מהריעבי׳ן ז׳׳ל הרי‬
‫חזקי׳ המלך בכל הזכיות שלו ותורתו וחקדיו לא זכר בעת צלתו אלא‬
‫זכות‬ ‫־‬
‫*( כמ׳יד נילושלמי וברכות( אשי רק בהנץ החמה הוא מז התורה ;‬
‫)ו(‬
 ‫נברשת‬
‫זכוה סיויכ׳ נאוליח וכר כי הגואל נקרא פווב כמ״ש כי ינאלך נווב ‪:‬‬
‫מנילה )כ״ג‪ (.‬ובשבח ממהרין לבא ‪ .‬פירש״י שכבר‬ ‫רבנמלא‬
‫היקנו הכל מערב שבת ויפה למהר ביאהן לקרוס שמז!‬
‫כוותיקין ‪ ,‬ואמר על זה הנפש יהידה פירוש על קפר מנורה המאור‬
‫נר נ׳ כלל נ׳ מלק א׳ פרק א׳ וז״ל והעובר על זה עובר על דברי‬
‫חכמים וישכנו נחש בלא לחש ‪ .‬עכ״ל ‪ .‬מכאן אנו למדים אס‬
‫בשבה ‪ p‬קל וחימר בחול כל ימי השנה שצריכים ליזהר מאוד ‪.‬‬
‫ו ב ז ו ה ר הק׳ פ׳ בלק )דף קצ״ו( כ׳ וזיל רבי יצחק ור׳ יהודה הוד‬
‫אזלי בארחא מנוו לההוא אתר וכו׳ אתארחו וכו׳ הוה לה‬ ‫‪.‬‬
‫ברא חלא זעירא וכו׳ א״ל אמיה קריב לה לגבי אלין נוברין עלאין‬
‫וכו׳ איל לאמיה לא בעינא לקרב בהדייהו להא יומא לא לא קרו קיש ‪.‬‬
‫והכי אולפו לי כל מאן דלא קרי ק״ש בעונתי' בנדוי הוי כל‬
‫ההוא יומא *• שמעו אינון והווהו ארימו ילייהו ובריכו לי׳ ‪ .‬אמרו‬
‫ולאי הכי הוא ‪ .‬ויומא לא אשהדלנא בהלי חסן וכלה ללא הוה לרן‬
‫צורכייהו והוו מהאחרן וכו׳ ומאן לאיתעשק במצוה פעור מן המצוה‬
‫זכו׳ )וחמר המגיה אס גס אמת שבקל ימצאו בעלי תרישין שיוכיחו‬
‫אשר כאן לא מייד לוקא מקיש כוותיקין אלא נוכל לומר בעונתה‬
‫שתס הוא על שלש שעוה ‪ .‬עכ״ז מי יבא אחרי גלולי הפישקי׳ הנ״ל‬
‫עמולי ההוראה שפקקו אשר דוקא כוותיקין צריכי׳ יצקרות לכ ת חי׳(‬
‫וכבר הובא נס בזוהר ויקהל )דף קצ״ו( בשעתא דשמשא נפיק ביממא‬
‫וכו׳ ישראל משבחן לקוביה עם שמשא הה״ד ייראוך עם שמש )תהלי׳‬
‫ע״ב( ‪ .‬ועיין מ״ש על זה הפקוק בגמרא ברכות ע׳ ‪:‬‬
‫ממים בק׳ לוית חן על מש' ברכות )זיי״ן( בשעה שהחמה זורחת‬
‫וכל מלכי מזרח ומערב יעמדו להשתחוות להשמש ‪ .‬מיד הקביה‬
‫כוגיק וכו׳ ‪ .‬וכנגד כל זה צריכים הוותיקין ל ה מ תי ק ב או ת ה הרגע‬
‫את הדינים כלי לעולל רחמים עלינו ועל כל ישראל ‪— .‬‬

‫כל מה שראו עיני בדברי חכז״ל אשר מצווים מאוד על קיום‬ ‫לפי‬
‫המצוה רבא הדין כי לפי אחד עשר דיעות דהיינו לפי הרי״ף‬
‫וסרמב״ס )כפי מיש הפרי חלש( ולפי הפרי חדש בעצמו ‪ .‬ולפי התי׳י‬
‫וסכי׳ע ‪ .‬והל־מ‪ .‬והראש יוקף ‪ .‬והראשון לציון ‪ .‬וסעערס ראש ‪ .‬והברכי‬
‫יוסף‬
‫כג‬ ‫נברשת‬
‫ערד שם )דין ג׳( כוותיקין שהיו מכווני׳ לקחתה טעם קודם‬
‫הנה־ח כדי שיסיים עם הנץ וכו׳ ‪ .‬כן כ׳ הטור ומוכח‬
‫דש״ש וותיקי׳ היו נוטרי׳ אותה עם חגה״ה ‪ .‬סידו׳ לדעת הטו׳ מסיימין וכר ‪:‬‬

‫סדר זמנים ‪ .‬וזיל עיקר טצוה ט ן הטובחר לקרות ק׳׳ש כוותיקין‬

‫קודם נץ החמה טעט ‪ .‬כאופן שיסמוך גאולה לתפילה ‪.‬‬
‫ויתפלל ‪ .‬טיד בנץ החמה ;‬

‫)שנדפס ש׳ תרפ׳ד( כש״ע רח כ׳ ח׳ל נץ החטה‬ ‫ביאור הלכה‬

‫הוא כמו שיעור שעה א׳‪ .‬עיץ מגיא ועיץ פטיג‪.‬‬
‫שסיים‬ ‫“־‬
‫יוקף ‪ .‬ונסיבס ר^שנום מוכח שמחוייביס לקמה ק*ש ולהספלל‬
‫ל כ ת ח י ל ה דוקא כוותיקין ‪ .‬וגם כל השאר פוקקיס ומפלשיס כולם‬
‫מפארים ומשבחים במאוד אנה המקיימים אוסה ‪ .‬קלאסי אייסה טציה‬
‫שאין לה דורשין ‪ .‬כי אחר כל האזהלוח רבוס הכ״ל מציכו עכ״ז הרבה‬
‫הרבה מבכי עמנו יצ״ו שאומרי׳ מה לכו ונמצוה הלזו אי אפשר כלל‬
‫לצמצם זמנה ‪ .‬וכי לא סמיהה גדולה לומר כן ‪ .‬הלא לא כיהנה‬
‫הסה״ק למלאכי השרס ‪ .‬ועוד למה אפשר לט ביה לקיים בכל שנה‬
‫ושנה חוך משך זמן שלשה שבועוס ‪ .‬המציס הכשיבוס של הקיעס שופר‬
‫וחמשה עינויים של יוהכ״פ ‪ .‬ולקיחת ארבע מינים ‪ .‬ולישב שבעה ימים‬
‫בקוכה ‪ — .‬מבלעידי תילי תיכי׳ של מצרה והלכיס והנהגרה‬
‫טובות אשי כוהנים בימים הנוראים האלה ‪ --------.‬ומביאורי כל‬
‫פרטיהם ודקדוקיהם וכוונתיהם של קיום מלוח הננו מלאים‬
‫בתים כל טיב מקפיים קדישים בשיק ופוקקיס ראשונים‬
‫ואחרונים ומפרשי׳ עד אין מקסר ושו״ת חלשו׳ מקרוב באים עוד ‪.‬‬
‫יום אחר יום ישנה אחר שנה ‪ .‬בכל ארבע פינות העילס ‪ .‬כדי לבאר‬
‫עוד את כל אלה ‪ .‬ועכ׳׳ז נא שמעט עוד כלום בר ישראל שיאמר אי‬
‫אפשר לנו לכווין ולצמצם קיום ורצית האלה ‪ .‬כי מוחו של מי יכול‬
‫לשאת את כל אלה הפרטי פרטים תילי תיל‪-‬ת של הנכית מעשיות ‪.‬‬
‫וכיונות פנימיות התלויים בהם ‪ .‬ועל כן גם לא נתחיל מאומה ‪ .‬הראיתם‬
‫סו‬
 ‫נברשת‬
‫ש פייס וכוי אחר שהוא מקשה הרבה על השתים אמר ובאמת נ׳ל ביוד‬
‫דכוונת הטגיא שכתב ול־נ דלענץ הרין אין חילוק וכו׳ ר״ל דסשיטא‬
‫דלישנא דנץ החמה מויחדנסר ק״ש וברכותיי הוא ע ם הבקידה ראשוני‬
‫מהחמה שפתחלת להאיר על העולם וכד‪ ,‬ונם הנריא כ׳ גם שנות‬
‫אליהו שט״ם הוא וצ״לשליש עישור שע׳ וכר‪ .‬וכזה ראינו ושמענו שכן‬
‫נוהנק כהיום הנובנין מו תיקק‪ ,‬וכן מוכח לדינא כס׳ מגן גבורים ‪.‬‬
‫בשה״נסוף סק״ד‪ —.‬וגס׳ תפארת ישראל ראיתי ש‪:‬׳ דנהי׳ח הוא יו ‪T‬‬
‫מינוטק קודם עלות כל נוף השמש וכו׳ ולא ביאר טעמו ‪ .‬ואולי ט״ס‬
‫הוא וצ •ל וי־ו מינוטין ‪ ,‬אחיש מצאתי בהדיא בירושלמי דנה־ח הוא העת‬

‫שהחמה‬
‫או שמעחס מן בי ישראל)ייא אלקיס( שיאלנר ק ‪ ,‬אדרבא כל הירחים‬
‫וחרדים על דבל אלקינו יחב׳ ‪ .‬אם נס לרבי רבבוח )ה׳ יברך אחכם‬
‫ככם עוד כמ!ס אלף אלפי אלפים פעמים( בכל ארבע פיכוח העולם‬
‫הם מפחרים בעוה״ר בנלוס המי ו ה איון תזה ‪ .‬תוך השיעביד המעכב‬
‫הנדול בהרבה מקימוח ‪ .‬עכ״ז מקיימי׳ כל המליח הכיל כל א׳ כפי בחו‬
‫רכלחו‪ .‬א׳ המרבה וא׳ הממעיע׳הן בקיום המעשה ‪ .‬הן בכוונה ובלבד‬
‫שיכווין לבי לשמים ‪:‬‬
‫קלה זו • אשר אין בה חקרון כיק ויש בה פ צו ה דאורייתא‬
‫למה אנחנו אומרים שאי אפשר לכו לקיימה מן ה מוב ח ר‬ ‫׳‬
‫בשביל איזה דברים המעכבים אוחכו פעם בכה ופעם בכה ‪ .‬או בשביל‬
‫הדאנה והפחד ‪ .‬אולי לא נהי׳ מצליח היום או למחר לכווין ולצמצם‬
‫אוחה מדוקדק בזמן הנכון ‪ .‬ו מ ה רעש אס נס פבימייס ושלש ב ש ני א ה‬
‫בא אדם לידי כ ך‪ .‬שלא עלחה בידו לצמצם הזנק של ה ק על נכון‪.‬‬
‫אבל חחשבו כמה פעמים חון ש ס׳ ה *( יפים בבל שנ ה ו שנ ה‬
‫בעזה״י ועם ר גילו ח קצח ובמעט השגחה מצדו של אדס על כל פרע‬
‫ופרט‬
‫נבלתה‬ ‫♦( ואם אמי׳ ממשי׳ או ששים מעמים בשבת י^ר* בשננת‬
‫ג ‪ T‬כ ‪ . o‬ישארו עוד לכס כשלש מאות מעמיס בבל שנה « לחשבון בדול ‪ .‬להביאם‬
‫באוצרות הי♦ אשר תראו מעלתן הגדולה למניכם בכל החפורשיס ובכל המושר‪,‬י׳‬
‫ובש׳יע מבעיח על מצוה זו שירו מרובהמאוד;‬
‫בג‬ ‫נברשת‬
‫שההמה מתהלת לזרוח על ראשי ההרים כתדי והערוך ׳ וגש הרשב׳׳א‬
‫מוכיח כן להדיא ‪.‬‬
‫ע ו ד ^שם(כ׳ חיל דע דהזהירים לקרות כוותיקין מותרים לקרות ולהתפלל‬
‫ביחידות ‪ .‬אם אין להם מנין ‪ . -‬וגדולה מזה מוכח במשנת‬
‫)ברכות כיב ‪ (:‬ירד לטבול ובו‘ דאפילו אם אין לו תם־לין בעת ההיא‬
‫ג״כ‬
‫ופרנו יהי׳ מצליח ומצליס והולך ומתגבר בקיום שלש תמצות ‪ : 6‬ה‬
‫נכלייס העומדים ביומו של עולם ‪ .‬ויזכה על ידס להיות חשוב ו ח ב י ב‬
‫ו נ ח מ ד ל פנ י מלכו של ע ו ל ם ‪) .‬כפי׳ הרמבץ( ‪ .‬ונעשה כאוהב‬
‫נאמן לפניו יתברך לעד ולע״ע ‪:‬‬
‫אתרוג ולולב כמה כקף והון רב אתם תתנו בשביללקיימה‬
‫מלו ה מן ה מ ו ב ח ר ‪ .‬כמת עיחות ויגיעות והשתדלות‬
‫וחריצות אתם עושים בלב שלם להביא אה הארבעה מינים ממרחק‬
‫ומעבר לים ‪ -------- .‬כ מ ה יקורים אתם שובלים בשביל לקיים מצות קוכה‬
‫וכדי לקיימה מן המובחר אתם מפזרים ממונכם לייפותה בכל מיני‬
‫יפוי והידור ונוי קונ ה‪ —.‬מצות נר שבת ויו׳ט ‪ .‬מצות נר חנוכה בכמה‬
‫כלי כקף אתם מהדרים ומקבבים אותם לקיימם מן המובחר ‪ .‬אם גם‬
‫הם רק מצית דרבנן ‪ .‬ולמה לא תשגיחו כלל על המצוה רבא הדין‬
‫הכוללת ביחד דאורייתא )ק׳׳ש של שחרית( ודרבנן )תפילה( לקיים‬
‫את שניסן מן המובחר ‪ .‬ולא צריכים בשבילם לא שום הוצאת כקף‬
‫ולא נו״חות ויגיעות הדרך ולא לילך מעבר לים ‪ .‬ואפילו לא שום דאגה‪.‬‬
‫ולא לחשב מאומה )כי מי שאינו יכול למשב בעצמו יקמוך על המנהל‬
‫המורגל בחשבון הנץ וכר לא* נר למאה ושכיהיי ב״ה בין ישראל הק׳ בכל‬
‫עיר ועיר ובכל מקום תפילה אנשים כאלה שיהיו יודעים להנהיג את‬
‫הציבור ואת הש״ץ בדבר הזה ולהרגיל אותם לאט לאגו עד שיוכלו‬
‫לצמצם על נ טן את הזמן של הנץ( כדי לעשות שתים יחד מן ה מ ו ב ח ר‬
‫ועיי קמיכות גאול״ת עם הנה״ח לקיים כן גם את החוט המשולש‬
‫ולעשות על ידיהן הרבה נחת רוח בכל יום ליוצרכו יתב׳ ‪ .‬ולכל אלה לא‬
‫צריכים יותר כי אס אה רצונכם הטוב ולהיות זריז במתינות ‪ .‬וגם לא‬
‫להפליג אס הדבר הזה על לא מאומה‪ .‬כי בפיך ובלבבך לעשותו ‪:‬‬

‫מלריתא‬
 ‫נברשת‬
‫ניב‪ .‬אפ״ה יזהר י^קרוונה בזמנה סמוך ^הנץ ‪ .‬ומשנה זו איירי כוותיקק‬
‫כדמסקינן בגמ׳ שם ז‬

‫מ ל כ ר ת א ד ר קי ע א כ עין מ ל כו ת א ד א ר ע א‪ ,‬ר אי סי ביו ד‬

‫רזורעי וידוע דבר זה לכל ‪ .‬אשר עבדי המלך העומדי׳ בהיל‬
‫מלרזמה ומורים בקשס* מרגילים אס עצמם — ונם מלמדי׳ כן לכל הבא‬
‫לצבא ‪ .‬להיוס מורה קשס מרחוק על דבר קטן — דהיינו שמלייריס הם‬
‫עיגול א׳ על נייר ‪ .‬ועוד עיגול בסיך העיגול ‪ .‬ובסווך יש נקודה שחורה‬
‫כאיקר‪ .‬ועל נקודה זו צריכים כולם להיוס מורים בחצים )הנקרא‬
‫גל״א שייבען שיקן( ‪ .‬ובזה יבא עד סכליסו ‪ .‬כי כל מי ומי שיכול לנגיע‬
‫מם חציו יוח רק רוב א ל ה ח ו ך ‪ .‬ה ר י ז ה מ ש ו ב ח ‪ .‬וי״ל וכי כל‬
‫א׳ וא׳ הבא מחדש יכיל לכוין ולצמצם מיד בדקיוק כחוט השערה‬
‫שיורה סוך הנקודה הקטנה העומדס בהוון ‪ .‬וודאי אי אפשר ‪ .‬אלא‬
‫פעם יוצדד מכאן ופעם מכאן ‪ .‬על שברוב הימים ע״י הלימוד הנכון‬
‫וההרגל יבא גם לזאת הזכיי' שקולע אל השערה ולא יחטיא ‪ .‬והשבתי‬
‫אל לבי אם כל אנה הלטדקית וחריצות והספעלוה עושים לפני בו״ד‬
‫עאכויכ אנחנו מחוייביס להשתדל בכל כחנו לעשות נחת רוח לפני‬
‫ממ׳׳ה הקב״ה לחזר בתפילהינו אחר ש ע ת מצרה ועת רצין ואימתי‬
‫היא עם הנ ץ ה ח מ ה )כפי הגמרא )ברכות כ״ט ‪ ( :‬וכפירש׳׳י )שם(‬
‫וכפי כל דברי חכז׳׳ל הנ׳ל ועוד הרבה( ‪ .‬והלא אנחנו ב י ו ת ר נ ק ל‬
‫נוכל לעבוד את אדונינו ומלכנו יתברך ‪ .‬כי הוא ברוב רחמיו מלרן‪£‬‬
‫לנו אפילו מחשבה טובה למעשה ‪ .‬ואם אירע לנו ס״ו איזה אונם או‬
‫שנגה בעשיית מצותיו לא אבינו עכיז אח המצוה ‪ .‬כידוע‪ .‬אבל‬
‫אנחנו צריכים לעשות את שלנו ‪ .‬ולהשתדל נהיית אנשי חיל ‪:‬‬
‫‪ H T D I‬באתי אני אדם שפל לעורר את בני נילי ה״ו ־ ־ ־ אל תאמרו‬
‫במה נעבוד את אלקיכו יתב׳ בקיום מציה זו לקיות ק*ש‬
‫ולהתפלל כוותירךן ‪ .‬אחרי ששמענו ונס ראינו שאי אפשר לנו נקיימה‬
‫כהוגן ‪ .‬כי אפ שר ואפ שר הו א וכהו שהוא באפשיית בכי אדם‬
‫להמציא הזיינ״ר שיהי׳ מדוקדק ומצומצם בהליכתו חון איזהו ימים כחוט‬
‫השערה שווה בשווה עם הזייגיר הנדול )נוך השמש( של מלכו של‬
‫עולם יתב' כן גס בנקל נרול אפשר הוא ע׳׳• רנילוה קלת לידע על נכון‬
‫באיזהו‬
‫כד‬ ‫נברשת‬
‫באיזהו רגע יהי׳ למחר הנץ החמה ‪ ,‬וכן לכל הימים הבאים פעס ננ׳י‬
‫חשבין וראיי׳ ופעם עיי חהבון לבד יכול לכווין ב טו ב לקמה ק״ם קודם‬
‫הנץ י ולקמוך גאול״ח עם הנץ‪ .‬ולהחפלל אחר הנ ץ סיד ‪ .‬כפפופו ‪.‬‬
‫והלא לאיהס כבר לעיל מיס גם הקמיטה חכמים שהוותיקין לא היו‬
‫נביאים רק הם ע שו את שלה ם‪ .‬הנ ס תרו ת לה׳׳א ואנו אין לכו אלא‬
‫חננ לו ת לנו ולבנינו עד עולם ברוך ה׳ אלקי ישראל מן העולם ועד‬
‫העולה ‪:‬‬

‫ת ו ש ל ב ע‬
 ‫חללן ב­‬
‫השמטות לנבר שת‪.‬‬

‫שזימן הקב״ה עוד לידי אסר כלוח סיבורי הקט; הכ״ל בשנת‬
‫תרדם ‪ ,‬הצגמי לבדכה עלל עדר לבדו ‪ :‬וקלאסי סומן‬
‫• — הלואי לעולם לא יהיו אמנו מטוס ‪ .‬ובלב‬ ‫השמטות‬
‫הקוראים ור^שומעים יהיו נכנקוח ‪ .‬כעשוה כסס‬
‫יוס ליוצרכו יהיו גורמיה ‪ .‬ואותנו מכל עין ופנע רע יהיו מלילות ‪.‬‬
‫ועל בכינו ובכי בנינו ע״ע יהיו מגינות ‪ .‬ונזכה במהרה לעילם התיקון‬
‫ואז יהיו כל ישראל וותיקין ‪ .‬ולא כה״ עוד לעולם ניזוקין כיר״א ‪:‬‬

‫ציון לפ׳יק‬ ‫תרחם‬ ‫פ׳ הולדות‬ ‫בעה״י‬

‫מוההרי״ח ג׳י‬ ‫יצכבמ־ הרד‪-‬״נ וכו׳‬

‫את אשר הראני כת׳ר ראיתי ושניתי ושלשתי בהססר חדו שי‬
‫ה מי ה ח*א ודפוס ירושלים תיו שנת תרמ״ה( ושם ;‬
‫תי׳ ט ׳ אוה א ( דיה מה שאמר ר׳ יופי יהי חלקי עם המתפללים עם‬
‫דמרוטי חמה ‪ .‬אמר המ״ח ח״ל פירושו שחרית‬
‫וערבית ‪ .‬שחרית עם הנץ החמה ‪ .‬וערבית עם שקיעתה שאז החמה‬
‫אדומה ‪ ,‬ובן פירשיי בשבת )דף קי״ח ;( )ה״ל שם ‪ .‬דמדומי חמה ‪.‬‬
‫כשהיא אדומה שחרית אחר הנצה מ ‪ T‬היא אדומה וערבית םמון■‬
‫לשקיעתה ע״כ ‪ .‬גמרא אמר ר׳ זירא מאי קרא שנ׳ ייראוך וגו׳ ולפני‬
‫ירח ונו׳ פירש״י ולפני ירח ׳ קודם אור רירה בעוה השמש לא שקעה‬
‫עכ״ל(‪ ,‬הרי שרש״י מפרש שיש להתפלל שחרית אהר הנצה מיד וערבית‬
‫בערד השמש לא שקעה< ווי‪,‬א דכתיב לפני ירח קאי אתפיל׳ ערבית‬
‫ודלא‬
‫כה‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫ודלא כסירש׳י בברכות )כ״ט ‪ ( :‬דהא דמעוה להתפלל עם דמדומי חפה‬
‫קאי אטנחה ‪ .‬יובגליק שם( עוד אמר הח״ה דאין לפרש דט־ש רש׳י‬
‫שחרית וערבית לא קאי אתפיל׳ שחרית וערבי' אלא ר־ל דבשחרית‬
‫ובערבי׳ החמה אדומה ולעולם קאי אתפילת מנחה ‪ -‬חדא דא״ב היל״ל‬
‫כשחר ובערב כדכתיב ונטו השחר עלה שהוא לשון זכר ולא שחרית‬
‫וערבית לשון נקבה׳ אע־כ אתפילה קאי ‪ .‬דתפילה הוא לשון‬
‫‪:‬קבה‪ ------- .‬ע ו ד דהוי לי׳ למיתני בשהרית ובערבית אכל שחרית‬
‫וערכי׳ משמע ד א ת פי ל ה קאי — נם סדלא בללינהו יחד שחרי׳ אחרי‬
‫הנצה ‪ td‬וערבי׳ סמוך לשקיעתה היא אדומה׳ אלא ודאי פשמע דאתפיל׳‬
‫קאי ‪ .‬וא־כ מוכח לר׳דיא שיש להתפלל ערבי׳ קודם שקיעת החמה‪.‬‬
‫וכיק דר׳ יוסי אפרד‪ ,‬ור' יוכי הוא בכלל רבנן דפליני עלי׳ דר׳ יהודר‪,‬‬
‫בתפיל׳ המנחה ‪ .‬מוכח דנם לרבנן יש לד׳תפלל ערביי קודם שקיעת החפד‪,‬‬
‫עכ׳ל ׳ ועוד מביא הרז״ה כן ראיה מר׳ יוחנן עיי״ש ‪) ,‬ונם מן זוד׳ר חדש‬
‫כדלקמן הכאתי׳( ;‬
‫ב( הא דאמרינן לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה‬
‫ובו; פי׳הרז״ה )כנליון( ע־כ משמע דאתרווייהו לייטי על תפיל׳‬
‫שחרי׳ ועל תפילת ערני' משום דילמא מיטרפא לי׳ שעתא׳ ואין פירושו‬
‫כפירש״י ש מ א יעבור הזמן ‪ .‬אבל פירושו הוא דילמא תבלבל אותו‬
‫השעה שלא יוכל לכווין כראוי הן בשחרית מחמת המהירות שלא יעבור‬
‫הזמן הנץ החמה ‪ .‬הן כערבית כי צריך לחטוף כדי שיגמור אותה קודם‬
‫גמר שקיעתה ‪ .‬ואינו יכול לכזוין כראוי ע״כ אתרווייהו לייטי ‪ .‬כן‬
‫נראה ברור עכ״ל ‪— .‬‬
‫ב ל א ו מ י אלה עמדחי נבהל ומשחומסזו חורה וזו פכרה ‪ .‬הכהן‬
‫חשברכה לק רוח כווחיקין ליעול בשכרה גם וובה אשר‬
‫לא כתובה ‪ .‬הלהן חעגכח ‪ ,‬ואיה כל ההבעחוח וישועות ונחמות אשר‬
‫הבטיחו לנו חכז״ל חכמי גמרא וראשונים ואחרונים והפושקיס רובס‬
‫ככולם פה אחד ‪ .‬וכל אלה ראה גס ראה לנוכח הרב הגאון הג׳ החקיד‬
‫האמחי רבינו זאב הלוי הכיל ‪ .‬ועכ״ז ידו נטוי׳ להביא עלי קללה ולא‬
‫ברכה‬ ‫)^(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫ברכה ‪ .‬אס כן למה זה אנכי ‪ .‬אבל חורה היא וללמוד אני צריך ‪.‬‬
‫ואסר בקשח מסילה רבא כהוגן מכבוד הרז״ה זללה׳ה אומר אני אח שלי‬
‫לפי קני שכלי ‪:‬‬
‫א ( לא זכיחי להבין דברי הרז״ה שאמי מה ספייש״י )שבח קי״ס ‪( :‬‬
‫דמדומי ממה ‪ .‬פירושו שמריח וגירבי׳ ולא שמריח ומכסה ‪.‬‬
‫ומדקדק הוא כן מלשון יש״י ככ״ל ‪ .‬קשה מה לנו לדקדוקים ‪ .‬הלא‬
‫בפירוש פי׳ רש״י כבר )ברכוח נו׳ ‪ ( :‬ולפני ייס‪ .‬אף חפילח המנחה‬
‫מלוחה עס דמדומי ממס‪ .‬ועוד )ברכוח כ״נו ‪ (:‬עס דמדומי‬
‫חמה ‪ .‬חפילח יוצר עס הנץ החמה וחפילח המנחה עס שקיעח‬
‫החמה ‪ .‬ועוד הפעס )שס( לייטי במעיבא על מי שמשהה‬
‫חפילה המנחה עד דמדומי חמה ‪ .‬שמא חערף לו השעה ע״י חונק‬
‫ועבר הזמן ‪ .‬ממילא אחי שכבר פי׳ רש״י שלשה פעמים די באר כל כך‬
‫שקאי על חפילח מנחה קומך א״ע אח״כ במקכח שבח על דבריו‬
‫המבוארי׳ כבר היטב הדק ‪ .‬כי אין חשש כלל לטעות עוד ‪ .‬ומפרש במש׳‬
‫שבח י ק העכין דמדומי חמה מה היא ‪ .‬ואומר פירושו כשהיא‬
‫אדומה ‪ .‬ואימחי הוא כן ‪ .‬מפרש ואומי שחריח אחר הנצה מיד היא‬
‫אדומה וערביח שמיך לשקיעחה ‪:‬‬
‫וא״ח על זה אנו דכי; א״כ הול״ל שסר וערב לשון זכי וכו׳ כמי׳ש‬
‫הרז׳׳ה לעיל והלא כחבו המדקדקי׳ וז׳׳ל הדברים אשר אין בהם‬
‫רוח סייס משמש פעם בלשון זכי ופעם בלשון נקבה ונקרא מין משוסף‬
‫עכ״ל ‪ .‬ממילא נס שחר יערב בכלל הזה ‪ .‬וגס יש״י פירש כן‬
‫)בראשי׳ ל׳׳ב( ד״ה המסכה האחח עיי״ש ‪ .‬שהרבה כסלה מצינו ‪.‬‬
‫‪ Q‬אי נמי לשון קרא לחוד ולשון חכמים לחוד ולא שייך בהם‬
‫דקדוקים כאלה ‪.‬‬
‫גס הפקפוק דהול׳׳ל ב^חריח ובערבי׳ ‪ .‬אינו ‪ .‬כמ״ש נ״כ בשפרי‬ ‫ד(‬
‫דקדוק וז״ל ‪ .‬מנהג הל׳ להקר במכתב תואר או מחואי‪ .‬וקומן על‬
‫המבין כי הוא יבין החשיון לפי העכין ‪ .‬כמו בעשירי באחד לחדש‬
‫)בראשי׳ ה׳( ר״ל ביום אחד לחדש • ומי מלא ימצו למו )תהלי׳‬
‫ע׳ג( י״ל ומי כוש מלא ‪ .‬וכאלה הרבה עכיל ‪ .‬ואס כן הדרך לחשי‬
‫בתיבות שלימות קו״ח באותיות השימוש‪ .‬אשר מהס יבואו פעם בשימוש‬
‫אוח ופעס בלי שימוש כמו מאוד במאוד ‪ .‬ראשונה בראשונה ‪ .‬בטח‬
‫לבטח‪ .‬ופתרוכס אחד ‪ .‬סן עס האות השימוש הן בלעדיהן‪ .‬וכן בקל מובן‬
‫כי‬
‫כו‬ ‫השמטות לגברשת‬
‫כי הלשון שמריה וערביי פהרון אסד נהס עם הלשין בשסליס ובערביה ‪:‬‬
‫מנינו אס רוצה לומר שמריה וערביה אשר יהיה פירושו הפילה‬
‫שמריה וערבית שאמר קולס או הלשון מתפלל כמו מתפלל‬
‫ערביה שהיס או הלשון תפילה ‪ .‬אבל קתס שמריה וערבית אינו קאי‬
‫•‬ ‫על התפילה אלא לוקא על הזמן ‪:‬‬
‫ו י ״ ף ( ולפי לברי כבול הרז״ה שקאי לוקא על הפילה ‪ .‬הי' צריך רש״י‬
‫)שבת קי״מ;( להתמיל הליבור כן ‪ .‬מתפללים עס למרומי‬
‫ממה ‪ .‬והייתי לוקס בלומק את התיבה מתפללים גס לתיבות סמלית‬
‫וערבית ‪ .‬אבל עכשיו אשר מתסיל הדינור דמלומי סמה ‪ .‬ומפרש קולם‬
‫בכלל כשהיא אדומה ‪ .‬ומבאר עוד בפרשיית אימתי היא אלומה ואומר‬
‫שמריה אמרי הנצה מיל היא אדומה וערבית קמון לשקיעתה ‪ .‬הלא‬
‫פשוש הוא בלי ספק כלל שקאי על הזמן ולא על תפילה ‪:‬‬
‫ץ י י ״ ן ( עוד אמר הרז״ה )לעיל( גס מללא כללינהו יסל וכו׳ אלא‬
‫* וודאי וכו׳ ‪ .‬אומר גס אני אמת שהיה הלשון כן יותר פשוש‬
‫ומובן ‪ .‬אבל עכ״ז אפילו כמ״ש הל׳ רש״י עתה לפנינו‪ .‬כסזי אנן אס‬
‫אפשר הוא בשום איפן לומר לאתפילה קאי ‪ .‬אפילו אס נהיה מגיהים‬
‫ל׳ רש״י להציג שם התיבה תפילה או מתפללים ונהי‪.‬׳ אומרי׳ כן כשהיא‬
‫אדומה יתפלל שמריה אסרי הנצה מיל ‪ .‬א*כ מה נעשה עתה עם‬
‫התיבות היא אדומה‪ .‬אשר הס מיותרי׳ פה ‪ .‬וכית אין ה״נ נהי׳ מיסקי׳‬
‫ב׳ תיבות אלה מפה להציגם לבקיף‪ .‬כרצון כבול הרז־ה הנ״ל ‪ .‬ואומרי׳‬
‫כן וערבי׳ יתפלל קמיך לשקיעתה היא אלומה ‪ .‬זה היה ג״כ לשון‬
‫משובש‪ .‬ונהיה צריכים עוד להגיה ולומר כן‪ .‬כי אז היא ג״כ‬
‫אדומה ‪ .‬תיתכן לעשות כן ‪ .‬וכי לשבש הקפרים אנו באים ‪ .‬אלא‬
‫מסוורתא כלשנינן מעיקרא לאינו קאי אלא לוקא על ה ז מ ן שמריה‬
‫וערבית ‪ .‬ולפי זה ע״כ אינו מוכס עול להליא מכאן שיש להתפלל‬
‫ערבית קולס שקיעת הסמה ‪ .‬כאשר הרז״ה לצה להוכיס ‪ .‬וממילא‬
‫גס הראי׳ שלו מי׳ ’יקי שהוא בכלל רבנן וכו׳ ‪ .‬וראייתו עול מר׳ יוסנן‬
‫ולאי ג״כ אליבא לרבנן וכו׳ ע׳י״ש בשפרו ‪ .‬כל זה איננו ‪:‬‬
‫גס מ״ש וכן מפורש בזוהר מלס )בראשית על פקוק וישע וגו׳(‬
‫ללפכי ייס קאי אתפילת ערבית ולא אתפילת מנסה ‪ .‬לשם‬
‫אר״א צלותא ותושבסתא דליליא מששקעה הממה על לא אתסזי‬
‫קיהרא ‪ .‬לכתי׳ ייראוך עס שמש לא היא צלותא לצפרא ולפני ירס לא‬
‫היא‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫היא צלותא דליליא ‪) .‬עוד סס( אמר רבי יהוסע ‪6‬מל רב בצפרא‬
‫כפהחמה זורחח זמן ספילה וכר׳ וטששקעה החמה עד שחיזשך‬
‫הפיל׳ אחרונה דא*ר יהושע בן לוי אר״יאמר רב מששקעה החמה עד‬
‫שיראו ב׳ כבבי' חפילה אחרונה ואח״ב ננעלו שערי שמיס ‪ .‬עכ״ל הזוהר ‪.‬‬
‫ואמר הס״ה הרי מבואר דר׳ יוחנן קובר שצריך להחפלל ערביח‬
‫מששקעה החמה עד שיראו שהי ככביי ‪ .‬וע״כ האי מששקעה החמת‬
‫פירושו משעה שמהסלס עגולה השמש לשקוע ‪ .‬דאי מקוף שקיעה‬

‫גס מן הזוהר דקרא דלפני ירח קאי א ה פי ל ה ע ר בי ה‪ .‬ונמו שפירשי‪■/‬‬

‫במק׳ שבח ולא כמושפירשייבברמח‪ .‬עכיל הרז״ה ‪ .‬לא זכיסי להבין‬
‫עוד ‪ .‬כי אס גס כוונתו של כ׳ הרז״ה רצויה להשווח דברי הזוהר עס‬
‫הגמרא בברכות ולא עש פירש״י דשס )בשביל שרש״י שס קותר בפי׳‬
‫את דבריו ומפרש דלייגיי קאי רק אספילת מנחה( ולהשוות כמדומה‬
‫לו את הזוהר עם פירש״י בשבת )קי״ח( אבל לא עם הגמרא דשס‬
‫)בשביל שהגמרא בשבת אינו ראיה לדבריו כי לא הוזכר שס כלל ליישי(‬
‫אפילו בדרך זה א׳׳א להשוות אוחס ‪ .‬מחמת שקוהריס זא״ז ‪ .‬כי‬
‫אפילו הרשיי)נשבת קייח‪ (:‬שהוא נכון בעיני הרז״ה כנ*ל פי׳ לפני ירח‬
‫קודם אור הירח בעוד השמש לא ש ק ע ה‪ .‬ובזוהר הנ׳ל מוזכר‬
‫שלשה פעמים הלשון ‪ .‬מ ש ש ק ע ה‪:‬‬
‫‪ (^2‬וכ״ת אה״נ האי מ ש ש ק ע ה של הזוהר הקדוש עם עד שלא‬
‫ש ק ע ה של רש״י פירושן שווה ‪ .‬דהיינו דתרווייהו קאי על הדקה‬
‫האמצעיית של שהיית שקיעת עמלת החמה ‪) .‬כי שהייס שקיעתה הוא‬
‫קרונ לשלשה דקים כפי החשבון ההר״ם אלשקר ז״ל הידוע וגס בחוש‬
‫נראה כן( ‪ .‬ומששקעה )דזוהר הק־( יהיה פירושו ששקעה השליש‬
‫הראשון של העיגול ‪ .‬ועד שלא שקעה )דרש״י( יהיה פירושו השליש‬
‫האחרון ‪ .‬אמת קברא הי׳ לומר כן ‪ .‬אבל לא לשימת חרז״ה ‪ .‬כי הוא‬
‫בעצמו אמר לעיל דאי מסוף שקיעת עגולת השמש א״כ כבר נראין‬
‫ב׳ ככבי' שהוא ביח״ש‪: .‬מלא שאין כאן זמן כלל ל ת פי ל ת ערבית‬
‫עס׳ל ‪ .‬ראינו שחושב הרדה את הזמן מן קוף השקיעה ולהלאה‬
‫)עיין עוד לקמן קי׳ יו״ד( קצר מהכיל את תפילת הערבית ‪ .‬א*כ‬
‫איך‬
 ‫כז‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫איך אפשר אשר ע״י דקה א ח ס דנסוקפה עסה ויהי׳ סך הכל שני‬
‫דקים שהייה שקיעה החמה יהיה לזה מספיק‪:‬‬
‫יו״ ך *( ואין לומר שהיא יוהר מן שכי דקים ‪ .‬כי כל ההקפדה הוא‬
‫רק על ה ה ת ח ל ה של הפילה ערביה בדקה האמצעייה‬
‫של שקה״ס כנ״ל ‪ .‬אבל אסיכ יכול להאריך בהפילה כרצונו ‪ .‬זה גיש‬
‫אי אפשר לומר‪ .‬אחר שכבוד הרזיה בעצמו אמר ג*כ לעיל )אוה ב׳(‬
‫וז״ל בהפילה ערביה צריך ג״י לחעוף כדי שיג מור או ח ה קו ד ם‬
‫גמר ש קי ע ה ה עכ״ל‪ .‬א״כ ראיט לשיעהו‪.‬שגס על הג מ ר של‬
‫ההפילה צריך להקפיד ולחעוף וכו׳ ולפייז אין דרך לנעוח לא על‬
‫ימין ילא על שמאל ‪.‬‬
‫י א ( לפי כל ההוכסוס והראיוח שמביא הרז״ה לשיעחו מבאר‬
‫ואומר עוד שם )אוס ב׳( וז״ל הא דאמרינן לייעי ענה‬
‫במערבא וכו׳ דבאעח דאתרווייהו לייטי יכו׳ עכ׳ל ‪ .‬אומר אני‬
‫אחר שכבר רעועיס׳ המה כל הראיות של כבוד הרז״ה ע״י עשר חשובות‬
‫נפל ממילא כל הבנין ד א ס רוויי הו לייעי ‪ .‬ועוד הרי ממ״כ ק'‬
‫על כ׳ הרזיה ‪ .‬כי במקום שהוזכר באמה דלפני ירח דקאי אספילת‬
‫ערבית דהיינו בזוהר הק׳ הסל שש לא הוזכר כלל לייעי )ובלא״ה סוהר‬
‫גס הזוהר הק׳א ת דקדוקי הרזיה כמש״ל ועוד לקמן(וםשיעא דא״א לי‬
‫לדקדק משם דאסרווייהו לייגיי ‪ .‬ובמקום שהוזכר באמת לייעי עלה‬
‫דהיינו בגמ׳ )ברכוה כ״ע ‪ (:‬שם א״א לדקדק בשום אופן דקאי אהפילת‬
‫ערביה כאשר כבר השבתי לעיל בז׳ אופני׳‪ .‬ובצדק נהרס כל הבנין הזה‬
‫דאתרודיהו לייטי ‪.‬‬
‫י ^ ( מדוקדק כדבריי גס בהלשץ הגע׳ ‪ .‬כי ייל הלא יישיר לשון יש‬
‫כאן דהול׳ל רק לייעי במערבא אמאן דמצלי וכו׳ ‪ .‬אלא אומר‬
‫גס ע ל ה שהוא לשון יחיד דוקא כדי שלא לבא לידי הו״א דאסרודיהו‬
‫קאי אלא רק אתפילת מ נ ח ה‪:‬‬
‫י ג ( אי כמי הלעותא דוקא אמאי לסליק מינה קאי דהיינו אהפילה‬
‫מ נ ח ה כפשוטו‪:‬‬
‫י ך ( דילמא מיעיפא לי׳ שעסא ‪ .‬אמר הרז״ה )עוד לעיל אוס ב׳(‬
‫אין פירושו כפירשי׳י שמא יעבור הזמן ‪ .‬אבל פירושו הוא‬
‫דלמא תבלבל אוהו השעה וכו׳ מחמס המהירו׳ הן בשחרית הן‬
‫בערבית וכו׳ ‪ .‬אסר מסייר מכבוד הרז׳׳ה אומר אני אין מהירות יש‬
‫כאן‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫כאן ‪ ,‬ואין בלבול הדעה יש כאן לא לפירש״י ולא לזוהר הק׳ ‪ .‬כי מה‬
‫שאמר הרז״ה בשחריח ימהר הקורא ק״ש כדי שלא יעבור הזמן הנץ‬
‫ההמה ‪ ,‬אנן איפכא מצינן בראשונים ואסרוכיס שאין לווסיקין למהר‬
‫כלל ‪ ,‬אדרבא להיוה מסוכיס ולהמשין יהיה המידה שלהם כדי‬
‫לקמוך נאוליח עס הנץ ולעמוד בהפילה אסר הנץ אבל לא קודם‬
‫לכן ‪ ,‬כי מן זמן משיכיר בין סבלה וכו׳ רשאי לקרוח אליבא דכ׳ע‬
‫ל כ ה סי ל ה )עיי׳ רשב״א( ונמשך הזמן עד ג׳ שעוס ‪ .‬א׳כ למה צריכין‬
‫הווהיקין למהר ולבא ‪.‬עי״ז לידי בלבול הדעה ‪ ,‬הלא ים להם פנאי‬
‫מריבה מלפני הנץ קרוב שעה א׳ ומלאחריו )אס אירע להס בפעם‬
‫איזה אינק( עוד יוחר ‪ .‬ומה יש להם לפחוד עוד ולדאוג ולמהר ‪.‬‬
‫ונס בהון ימים מוענייס יהיה ע״י הרגילוה במקצה אפשר להם בנקל‬
‫לצמצם הרנע של הנץ על נכון בלי שוס מהירוה ובלבול הדעה כלל‬
‫)עיין מזה חי״י שמפרשים כן( ‪ ,‬ממילא ניחא ולא מיערפא שעתא‬
‫לא לרש״י ולא לזוהר הקדוש וכן היא ב שחרי ת • עהה נחזי בערביה‬
‫אפילו לזוהר הקדוש שהוא באמה מפרש דלההפלל עם דמדומי‬
‫קמה קאי אהפילח ערביה )כדלעיל( ‪ ,‬עכ״ז מה מהירוה ובלבול הדעה‬
‫יש כאן ‪ ,‬כי )בזוהר שם( א׳׳ר יהושע אמר רב מששקעה החמה עד‬
‫שה ח שך הפילה האחרונה דא׳ר יהישע בן לוי איר יוחנן אמר רב‬
‫מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים זמן הפילה האחרונה דהכי‬
‫תנינן וכו׳ עכ״ל ‪ .‬אלמא הזמן מששקעה החמה עד שיראו שני כוכבים‬
‫)לרב( הוא אותו הזמן עצמו דמששקעה עד שהחשך )שהוא שוהה‬
‫אצילו פעת״ק ירושלס ה״ו קרוג לשליש שעה וכש׳׳כ בארצוה צפון‬
‫שהוא שוהה יוהר משעה ושתים כידוע( ‪ .‬ממילא רווהא שכיסא אפילו‬
‫לארכן גדול לנמיר תפילתו במתינות ולא במהירות ובלי בלבול הדעה‬
‫כלל ולא כהרזיה שמפי לעיל דבקיף שקיעת עגולת השמש כבר נראין ב׳‬
‫ככבי׳ שהוא ביה״ש ‪ .‬ונמצא שאין כאן זמן כלל ל ת פי ל ת ערבית‬
‫כדקיייל בקוף פרק במה מדליקץ ‪ — .‬ועוד ממ״נ קשיא כי בגמרא‬
‫שם אמר כן רב יהודה אמר שמואל כשנראין ב' ככבי׳ הוא ביהיש ‪.‬‬
‫א׳כ רוצה הרזיה להביא ראיה לשיטתו ממ׳׳ד )שם( בשם שמואל ‪.‬‬
‫למ״ד כאן )בזוהר הקדוש( בשם רב ‪ .‬וכ׳ת לא פליגי רב ושמואל בהא‬
‫הא קא סזינן דפליגי כי לשמואל ב׳ ככבי׳ נקרא בהיש ולרב ב׳‬
‫ככבים נקרא משהסשך ‪ .‬ובכל מקום הלשון משהחשך קאי על‬
‫לילה‬
‫כח‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫לילה ולא עצינו כלל הל׳ יושחחשך ביה״ש ‪ .‬ועוד היז״ה אויר‬
‫מששקעה עגולח השמש כבר נראין ב׳ ככבי׳ ‪ .‬זה ג״כ קשה להולמו‬
‫כי לא מציכו בשום מקים שממהרים כ״כ ליראות משום דצליכיס להיות‬
‫בינונים ולא גדולים שנראין ביום כמו ששנינו )שש( בגמרא בעירוש ‪:‬‬
‫דאתינו להכי כיסא אפילו לזוהר הק׳ אעפ״י דהוא איירי‬ ‫השתא‬
‫מתפילת ערבית ‪ .‬ולרש׳׳י כבר ביארנו שפשיכיא הוא‬
‫דניחא דהוא קאי רק א ת פי ל ת מ נ ס ה‪ .‬ודוקא עלה ל י י ע י‪.‬‬
‫ודוקא משוס תא קא לייטי שמא י ע בו ר הז מן‪ .‬וזה ה־א פירושו‬
‫של דדילמא מיטרפא ליה שעתה ‪ .‬וד״י בזה ‪:‬‬

‫ע ו ד שם אות ג׳ מה שאמד אכיי לק׳ש כוותיקין ובו׳ ‪ .‬אטד הח׳ה אין‬

‫פירושו שמצוה טן המובחר הוא לקרות כוותיקין ‪ ,‬דעל זה לייטי‬
‫עלה כמערבא כנ״ל ‪ .‬איל פירושו שלא יקרא קודם הוותיקין ולאפוקי‬
‫מדאחרים דאטרו טשיכיר את חבירו כרחוק ד׳ אטות ‪ .‬אלא נשפת הדחק‬
‫יוצא אם קרא כאחרים ‪ .‬אבל לכתחילה עיקר התחלת זמן ק׳ש הוא‬
‫כוותיקין ‪ .‬וטשם ואילך ער ג׳ שעות ‪ .‬אבל לא ידקדק לקרות דווקא‬
‫כוותיקין אלא אם יזדמן יזדמן והיינו משום דילטא טיטרסא לי׳ שעתא כג׳׳ל ‪.‬‬
‫עכ׳׳ל אות באות בפגים ‪ -------- :‬ובנליון מאריך הרבה ומביא נש ראיה‬
‫לשיטתו מרב ברונא אעס״י שאדם נ הל היה ומדקדק במצות הי׳ לא רצה‬
‫תמיד להתפלל כוותיקין אלא שפעם אחד הזדמן לו ושמח ‪ .‬והיינו‬
‫משום דלייטי עלה בטערבא‪ ,‬עיין שש עוד באריכות ואני קצרתי ‪:‬‬
‫ומה כדבר אם מתבוננים בדברי חידו שי הרזיה‬ ‫מה נאמר‬
‫כאלה להוקיף על הראשונים אשר עליהם כבר‬
‫משתוממים ומשיבים ‪ .‬ואני בעניי‪ .‬יראתי בפצותי שיס ‪ .‬עוד להשיב‬
‫פכי נורא ודסיל אשר כן קמשהיד עליו הרב הנאוןמותר*ר מאיר אויערבאך‬
‫זלה״ה שהיה הרב ומרא דאתרא בעהיק ירושלים ת*ו )שכת סרליו‬
‫לפ״ק( בשביל שראה הוא נס השכמת רשכבהיג הגאון הגדול ב על‬
‫נו ד ע בי ה ו ד ה זללה״ה )בק״ק פראג שכת תקי״ד לפ״ק(‪ .‬אבל‬
‫עכ״ז צדקה אקווה כפי דברי קדשו של בעל נודע ביהודה בהקכמהו‬
‫וז״ל ‪ .‬ואס בקצת דבלי׳ שסולק הרז״ה על דברי סקדמוניס ‪ .‬כל ר'‬
‫שיראה‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫שיראה בספרו אס יש בידו להכריע מה גיוב ‪ .‬ואס לאו לא י סי ר‬
‫מדברי ה ק ד מו כי ס עכ״ל ‪ .‬ונס כפי שראיהי בהקדמהו של כבוד‬
‫הרזיה בגיצמו ח*ל ‪ .‬ואס מה שכחבחי ייניבו בעיני המעיין מוסב ‪ .‬וחס‬
‫יוכל ליישבם בדלן אסל יסולו ב ר כו ה על ר א שו‪ .‬בזאה אני בוגיח‬
‫שיהיה כביד הרזיה זללהיה מוחל אלף סעמיס לאדס שפל ונבזה‬
‫כמוכי ‪ .‬אם אבא במורא וסיל להשיב עוד על דבריו הק׳ ‪ .‬כבר אמור‬
‫הורה היא וללמוד אני צליך ‪:‬‬
‫א ( מה שאמר אביי וכו־ וכי הלז״ה אין פירושו שמצוה מן המובחר‬
‫הוא וכו׳ דעל זה לייעי עלה וכו׳ ככ״ל ‪ .‬אומר אני ממיר קשיא‬
‫אי אמה הוא הלשון דנייעי עלה ‪ .‬הול״ל כן איסור נטור הוא לקלוח‬
‫כוותיקין ‪ .‬למה אמר הרזיה רק שאין מצוה מן המובחר היא ‪ .‬היכן‬
‫מצינו שאם אדס עושה מצות שאינה מן המובחר ‪ .‬דלייטי עליו ‪.‬‬
‫על כל פנים מצוה הוא עושה ‪ --------.‬ו א ס הלשון מציה מן המובחר‬
‫הוא אמס ‪ .‬פשיניא שאין להביא בשכר העושה ‪ .‬לייעי עלה ‪ .‬ואין‬
‫להאריך בשכבר מבואר האי דיכא בפוקקיס אשל נמנו וגמרו דלקרוה‬
‫ק״ש כוותיקין מצוה מן המובחר הול‪) .‬ולהרי״ף ולהרמב׳ס ופלי חדש‬
‫ועוד אסרוניס דוקא לכתחלה ל׳׳ל כוותיקין ומקיימים הכל בשבחו‬
‫ומי שיכול לעשות כן שכרו מרובה מאוד )ש״ע כ״ח( ‪ .‬אלא וודאי דבר‬
‫גדו ל הו א‪ .‬ומי יבא אחריהןלומר‪ .‬לייעי עלה קאי ; ‪-‬‬
‫אבל לכתחילה עיקר התחלת זמן ק״ש הוא כוותיקין כו׳ככ״ל‪ .‬הלא‬
‫תדעו נאמנה שכבוד הרזיה בעצמו מזר עתה מן הפקק הקשה‬
‫והמר של לייעי עלה שמביא לעיל על הקורים ק״ש כוותיקין ‪ .‬כי עתה‬
‫הוא אומר בפה מלא אבל לכתחילה עיקר התחלה זמן ק״ש הוא‬
‫כוותיקין ‪:‬‬
‫‪ Q‬אבל לא ידקדק לקרות דווקא כוותיקין וכו׳ ככ״ל ‪ .‬חבל על‬
‫דאבדן ‪ .‬הלא קיברחי להתאשרה ‪ .‬אבל כמו כן אז חזרה ‪ .‬המה‬
‫עלי מאוד כקתירה ‪ .‬ועל מה זה חוזר משורה לשורה ‪ -------- .‬א ח ר‬
‫איזהו לשון כלך עתה ‪ .‬אס קיים ל כ ת חי ל ה עי ק ר לקרות כ ו ו ת י ק י ן‬
‫היחכן שלא ידקדק לעשות דוקא כמוהם ‪ .‬אדרבא ידקדק וידקדק ‪ .‬ואס‬
‫קייס שלא ידקדק משים טעמו ונימוקו עמו‪ .‬איה הבטחתו ‪.‬‬
‫לכ ת חיל ה עי ק ר ‪--------.‬‬
‫ד(‬
‫כט‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫והראיה שמביא מרב ברונא וכר׳ שלא רצה להסבלל כרוח י קין וכף‪.‬‬ ‫ד(‬
‫ג׳ כ תמוה‪ .‬הלא הרבה איכא בשוקא שא י כס רו צי ם להתפלל‬
‫כוותיקין‪ .‬ומאי רבותי׳ ד ר ב ב ר ו נ א‪ .‬וכי בשביל שלא ר צ ת‪.‬‬
‫יקרא אלם גדול ‪ .‬וכ״ת בשביל שלא פקק הוכא משועי׳ כולייומא‪.‬‬
‫סינח כן היום יהיה שמשה זי של מצוה ‪ .‬קכיגורו ‪ .‬אבל למחר ‪.‬‬
‫לשממה זו מה הוא עושה ‪ .‬הלא יהיה קשיגורו ‪ .‬לומר למה אינו רוצה‬
‫אדם גדול זה למחר ג׳כ לעשות מצוה זו כ״כ בשלימות כעו אתמול ‪.‬‬
‫אע״כ צריכים לימר אנו ‪ p‬הי׳‪ .‬ובאמת היה משתוקק כל י מיו לקיום‬
‫מצוה רבא לקרות ק״ש ולהספלל כוותיקין ‪ .‬עד שפעם א' באה לידו‬
‫ואז לא פקק חוכא וכו׳ כמובן‪ .‬ובכן בשוב וביושר נקרא א ד ם ג דו ל‪:‬‬
‫ע ו ד ש ם באות ד׳ ׳ מוכיח הדז־ה נם מירושלמי דלייטי עלה קאי‬
‫על אלה שקורין קיש כוותיקין קודם הנץ החמה ‪ ,‬ומאריך‬
‫עוד בנליון הרבה לכסול ולשלש ביאורי דבריו ‪ .‬ומביא הירושלמי ואומר‬
‫ומוכח כמו שכתבנו ׳ ועוד אומר והרא״ש בריש מכילתין מביא זה הירושלמי‬
‫אלא שמשנה קצת הלשק וא שתני דינא ‪ ,‬עכיל ‪:‬‬
‫חפסתי ובדקתי בהרא״ש ולא זכיתי למצוא שום שינוי‪.‬‬
‫אלא כמו שמביא הרזיה בעצמו אה הימש׳ כן הוא מדוקדק גס‬
‫שם ‪ .‬ואעפי״כ חזיכן שהרא״ ש מ קיי ם ופקק כוותיקין‪ .‬ומקיים‬
‫וגס רב א ל פ ק ז״ל פקק כדפירישית שכתב פלח דאביי וכן הלכתא ‪,‬‬
‫אלא מיהו לית כל איכש יכול וכו׳‪ .‬אפילו הכי מ צו ה ל מי ק רי קו ד ם‬
‫הנ ץ ה ח מ ה מעגי‪ .‬כדי שלא יתפלל אלא אסר הניס‪ .‬ודי בזה‪:‬‬
‫ד ! כ ל אשיב אל אישי הראשון כעל נודע‬ ‫א ח לי‬
‫בי הוד ה זלה״ת ‪ .‬ולדבריו הק׳‬
‫בהקכמהו ככ״ל‪ .‬לבל ל קו ר מד ב רי ה ק ד מ ו ני ם וזכותם יגן‬
‫עלינו ועל בנינו וב״בעעיע‪ .‬ונזכה כולנו לעשות רצון אדונינו יס׳ כרצונו‬
‫המסאבה בעפר רגלי עבדי ה׳‬

‫השובה‬ ‫)ח(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫ת ש ו ב ה מל הרהיג המכולבם יכו׳ מ ו ה ר י ׳ ח מ ״ ל‪.‬‬
‫ב״ה ‪ .‬לכבוד הרבני הוותיק מחזיק בידי וותיקין מיה חייא דוד‬
‫ה לוי סג״ל ניי ‪.‬‬

‫לא באתי לידי עדה זי להכריע‪ .‬ועיינתי בדבריו בזת בוודאי‬

‫הלדק אתו שאין הכרח מדברי רש*י הנש שהלשי־ן ‪ rtp‬אינו‬
‫מדוקלק ולפגי״ד היתת כוונת רש״י דבשחריח צריך להתעלל אחר הנץ‬
‫מיל שלא נפרש בעוד שהיא אדומה הגש שיש בזה איזה המשך אלא‬
‫לומר דהמציה מיד משא״כ במנחה ליכא קפידא לאחר עד שמיך מעש‬
‫כ״א להתפלל בעוד שהיא אדומה ‪ .‬ועוד נלפע״ד הנש דרש״י פירשן‬
‫והיה יכיל לפרש כאן ג״כ מפורש דקאי על תפילת המנחת אעשר‬
‫משתש לה שתומי דנפרש באיזה אופן שיהיה דלר׳ יודא דמפלג המנחה‬
‫ואילך זמן ערבית כמבואר בפשיגיות בשיני׳ דברכות ריש פרק תפילת‬
‫השחר משא״כ לרבנן דכך ש״ל בפשניו׳ לראשוניש דלא כשיעת הלז־׳ת‬
‫בזה א״כ א׳׳א לפרש דמדומי החמה על תפילת המנחת דלדידי׳ לא‬
‫אפשר דכבר עברה הזמן תפילת המנחה וא״כ לדידי׳ נפרש המצות‬
‫עש דמממי החמה על תפילת ערביה מש^׳כ לרבנן דזמן תפי׳ תמנחה‬
‫עד הערב יפורש על תפילת מנחת והיינו כיון דילפינן מקרא דייראוך‬
‫עש שמש צריכיש לפ־ש הקרא בין לר׳ יודא ובין לרבנן‪:‬‬
‫‪ n j n i‬שס בברכות ריש פרק תפלת השחר מבותר דר׳ ישמעאל ב״ר‬
‫יושי ולחד מ׳׳ד ר׳ אנעזר ב״ר יושי התפלל של שבה בע״ש או‬
‫של מוצאי סבת בסבת וא״כ לפי פשניא ע״כ ד ‪p‬׳ל כר׳ יודא ומשתמא‬
‫לא יפלנו על אביתש אלא ודאי משמע להו דנס ל׳ ייש׳ ש׳׳ל כך כר׳‬
‫יודא לכן כאן בשבת דקאמר ר׳ יישי יהא חלקי וכו׳ שיכל ר^׳י את ידיו‬
‫שלא לפרש בהדיא על איזה תפילה קאי כי היכי דנפרש לי׳ בין אי‬
‫ת״ל כר' יודח קאי על ערבית ואי ק־ל כרבנן קאי אתפלת המנחת ואפשר‬
‫דמהיע לא מייתי ה^דש כאן בשבת הא דליינוי עלה דאי קאי על ערבית‬
‫ושחרית ‪p‬׳ל לרש״י לא שייך לנוותא משאיב שש בברכות דנראה דקאי‬
‫נם על מנחה שם ווייתינן הא דליינוי עלה ומזה גופא אפשר הוכיח‬
‫דלגיוחא לא קאי ס א אתפלח המנסה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ו ב כ ל זאת מה שמקשה כבודו על הרז״ה מלשון לייגיי ע ל ה בלשין‬
‫יסיד אין כאן דקדוק דהכוונה דלייעי על ההנהנה הזאת‬
‫מי‬
‫ל‬ ‫השמטות לגברשת‬
‫מי שמסכהג א״ע בהנהגה הזו דמסעלל עס דמדומי החמה כך ק*ל‬
‫לרז״ה וכך מדוקדק בדבריו וכך נלאה לכאורה פשט הלשון שלו דלש׳׳י‬
‫ק״ל כיון דטגימו בצדו וזה לא שייך כ״א בהפילה המנחה ממילא לא קאי‬
‫כ״א להפלה המנחה‪:‬‬
‫מה שהקשה על דבליו היאך כ׳ דמששקעה החמה נלאין שני ככבי׳‬
‫יעיין בזה בקפל הנ״ל בשיטה בץ השמשו׳ שס מבואר דלשיטס‬
‫הגאונים דמששקעה החמה בין השמשות וגס אינהו לא יפלנואדשמואל‬
‫דאמל שגי ככביס בין השמשיה מקתמא מיד בשקיעת החמה אפשל‬
‫שיראו שני ככבים ‪ .‬ובכל זאה אפשל לפרש כוונת הזויח על שני ככבים‬
‫בינוניס ויתאחל הזמן ויעיין בזח באורך בקשר הנ״ל בשיטת בין השמשו׳ ;‬
‫מה שהקשה על הקהילה בדבריו דקאמל מעיקרא המצוה לכהחי׳‬
‫והדל בי׳‪ .‬הבונה פשוטה‪ .‬הגס דזמן ק״ש כבל מהחיל מש־כיל‬
‫וכו׳ אמנם לכתחילה הזמן דוקא באופן שאחל שיגמור הק״ש כבר יהיה‬
‫הנן החמה ובזה המצוה לכתחילה היינו מצד הזמן באופן שלא יהיה‬
‫מקפיד שלא יסאמל קצת אילי בתיך כך תכן המעה ויצטרך לעמוד‬
‫להתפלל על זה לא יתן דעתו רק ילאה שיתחיל בזמן ההוא ק*ש ויאריך‬
‫כרצונו ולא יחשוב עכשיו כלל על התפלה אלא יקיים הק״ש ויעמוד‬
‫להתפלל ואס אירע לו כך שבאמת זכה מיד בקיימו ק״ש ועמד להתפלל‬
‫היה מכוון הכן החמה יתן שמחה בלבו שזיכוהו מן השמים במנוה‬
‫כתיקונו אבל הוא לא יתן דעתו כדי שלא יתבלבל וק״ל לרז״ה דזה היה‬
‫שמחת לב ב ל ו נ א שלא כתן דעתו לכך משים פלא יתבלבל ולאחר‬
‫שאירע לו בלא מתכווץ היה שמח הלבה כך היא שיטה הלז״ה הנ״ל ‪:‬‬
‫מה שהקשה עליו דמצא דבלי הרא״ש מכוונים עם מה שהביא‬
‫הלז״ה אפשל כוונתו הוא ק״ל מה שאמרו בילו׳ אבל אמרו‬
‫מצוסה עם הכן החמה דקאי אק״ש ועלה אמר ל״ז יילאוך וכו׳ אלא‬
‫שאח״כ אמר מל עוקבא הוותיקין היו משכימין וכו׳ היינו קודם הכן‬
‫לומר דהוותיקין לא ה־ו מדקדקים על ק״ש עלזמןהכ״ל ומה שאמר‬
‫ך״ןוותיקין בה׳ הידיעה כאלו אמל הגס שידענו מהוותיקין שקולאין‬
‫קודם הכן אלו באמת היו מ ש כי מ ין וקולין כאלו סמל זה היה באמת‬
‫קודם הזמן הראוי והיינו מטעם חשש בלבול כדאעל ‪ .‬אבל הרא״ש‬
‫לא העתיק כך אלא וותיקין היו משכימין וכו׳ ‪ .‬ונראה מדבריו כאלו‬
‫דבלי מל עוקבא הס פירוש למה שאמר הירושלמי מקודם לומר‬
‫דוותיהיו‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫דווהיקין סיר עישין כן באמה אס כן משמע דגם מעיקרא היה כוונס‬
‫הירושלמי על קולס הנץ וזה אינו לפירושו והוא שיגוי מעע ועי״ב‬
‫נשסנה דינא כך כוונסו לעס׳ד ‪ .‬וכבר כסבהי שלא באסי להכריע‬
‫כ״א להניח דעהו במה שהמה על הרז״ה ‪ .‬והמסזיק בדברי הראשונים‬
‫כפשוען יבואו לו ג״כ הברסיס כפשוען ‪ .‬ובכל זאס ניסן רשיס לחור‬
‫ולחפש לענין הלכה עד מקום שידו מגעה ובלבד שיכווין לש״ש לברר‬
‫הלכה על אמהה ‪ .‬והשי״ה יאר פניו ברחמיו אלינו לעבדו שכם אחד‬
‫ב״ב בהלכה ברורה מפי מורה צדק אמורה כעסירח לב ונפש החותם‬
‫בברכה פעה״ר ירו שלס חובב״א כאור בוקר יום ה׳ ח׳ כשליו‬
‫ת׳ר׳ח׳ם ציון לפ״ק‪:‬‬ ‫י‬
‫הק׳ יוסף חיים זאננענפעלד ‪.‬‬
‫היה לי גס על כל אלה הדברים של מ ו ה ר י ״ ה נ״י עוד‬ ‫)בעדףי‬
‫הרבה להשיב ‪ .‬אבל לא לפלפולא אריכתא באתי כאן‬
‫רק לעורר בקיצור כל כמת דאפשר ע״כ שתקתי ‪( ,‬‬

‫תשובה לעתים לבינה ‪.‬‬

‫בא לידי הקפל ע תי ם לבינ ה )דפוק ווארשא‬
‫תרמיז(המדבר גס מענייני ידיעוסנץ ה ח מ ה‬
‫ו ש ק י ע ת ה ח מ ה ‪ .‬ושמחתי על שהגיע לידי לפי הנראה שפר יקר‬
‫מאוד ‪ .‬כי דמיתי אשר פה בלתי שפק ‪ .‬אמצא מה שאיוותה נפשי ‪ .‬אבל‬
‫מיד נהפכה שמחתי לתוגה ‪ .‬כי ראיתי שם במאמר ב׳ מובא דבר חדש‬
‫המביאה את האדם למינות ‪ .‬ובענין ידיעת זמן נץ החמה לשעות ‪.‬‬
‫אשר גס כבר שמעתי מ א ת גשם איזהו צילושופיס כוזבים ולא היה‬
‫לי חידוש ‪ .‬כי פיהם דיבר שוא ‪ .‬ולא הייתי סייש לאותו דבר כלל ‪.‬‬
‫אבל עתה שראיתי דיעה נפשדת הלזו מוצג לפנינו נשפר ‪ .‬וסמסבר‬
‫בעצמו מבאר ומצדיק ומייפה השיטה החדשה *( הזאת כי בפתיחה‬
‫למאמר‬ ‫‪-----------------------------‬‬
‫• ( הנה נא הואלהי לדבר פה דברים הנראים לזרים ~ אנל ‪ .‬נוגע‬
‫לידע פל נבון הזמן של ע״ה וק החמה ופקיעתה ‪.‬‬‫וותיקין‬ ‫היניי‬ ‫«וי^‬
‫לא‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫למ^מר ב' כסב כן וז״ל ונסכו לנו חקים טובים ומשפעים צדיקים‬
‫בעופסיס גלוייס עכ*כ ‪ .‬ועוד בקיף חיבורו הרח מוקיף סס כחו לה‬
‫לבאר ולהצדיק אותה עוד יוהד ‪ .‬וגס מצייר שם צייר נפלא כרי להראוה‬
‫לעס נע‪-‬מוס בימינו שקד ‪ ,‬אין השמש עומלס באמצע העולם במנוחה‬
‫כמו מלך בידו־ ‪ .‬ושאל חברוסיה הכוכבי נכס מקבביס חוסה ודופקים‬
‫על פתחה נצפוס אלי׳ ולקבל כציצות אירה ‪ .‬ובסוכס גס כדור‬
‫הארץ עימיד כן עס הלבנה ב־חד בק־ן זיויס בבישה וכלימה עד‬
‫ש‪:‬ס אליהם תפנה השמש בקבר פנים יפוס כהא־ר עליהם ‪ .‬אוי‬
‫לעיניס שכך רואות עולם הפוך שפחה כי תירש גבירסה ועבד כי‬
‫ימלוך‪ .‬הלא הא־ץ ה־א היא אשר בשבילה ובשביל היושבים עלי׳ י שראל‬
‫מ קיי מי ה תו ר ה ה ק׳ נבראו כלס וגס תשמש כדי לשמשה ‪ .‬כאשר‬
‫ראיתי חלה ה־בייס מובאים בקפ־‪ .‬אשד תכלית תמחי־ לכלול כל‬
‫מ ש פ צי ה ענ רונו ת וקביעות השכים ולכל הדינים השייכים‬
‫להזמניס ולשפר הלזה יש גס יותר מחמשים השכמות *י(‪ .‬לא יכולתי‬
‫להתאפק מלהשיב את אשר יהכני ה׳ הטוב להשיר מלבי ולב בניי‬
‫ולב בני גילי מה שיכולים לטעות עיי׳ז בעניינים גדולים התלויס בזמן‬
‫שקיעה החמה וע״ה וכץ החמה כמבואר בקיף הענין הזה‪:‬‬

‫ט ר ם ד ל עיינתי בספר הידית )שנדפס שנת תקניז( ושש חוצקא•‬

‫מאמר ם׳ סרק ה' ד ה והארץ יצעילש עומדת מבאר יצגו‬
‫היטב הדק את כל ונוכחת אשר רק כן הוא האמת שהארץ היא העומדת‬
‫וש־קטת ‪ .‬והיא המרבז לכל הנלנלים‪ ,‬וקורא חמס על השיטה החדשה‬
‫ה׳יל‬ ‫‪-----------------‬־ —‬
‫ילא להיות ישבך באחת הבבכות חבר בעלי קרנות ויורי בקרנות תדשים‬
‫מקרוב באו וזורק‪-‬ס לעינינו ולננדנו ‪ — .‬ועם האדן נתערבבו על ידן ‪.‬‬
‫ימזוך כך מקבים גם תם תמיד קושיות מאלה המדוברים פה בענין שלפנינו<‬
‫על כן בעזה״י הבאתי פה לפני בני נילי מקור הקוב־ות וב*ה גם קצת תירוצי׳‬
‫עליהם ‪ — .‬ואם גם נראה לעינ‪-‬כם שהרישא ללא צורך הי׳ להביא ולתכירית‬
‫אתכם בקריאתה ‪ — .‬אורת שיפא נקכיינן לה ^ — ומצוה עלינו לדבר בהן‬
‫לקיים כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירת וכוכבים אבר כוננתת ;‬

‫* ( בלתי קפק לס ראו הרבנים הג׳ את הביעה התרבה הנ׳׳ל מובא‬

‫בהוך השפר הנ״ל ולזה לא השכימו ‪.‬‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫‪ . Vri‬אמנם — החוקר קוסעיניקוס ממדינת סרייסן —אומר שאין‬
‫הארץ מרכז הנלנלים רק השמש הוא מרכז כ?‘ הנלנלים ‪ .‬והארץ‬
‫עם המים ורוח ואש המקיסין אותו אף הוא כאחד מצבא הטרום וכר‬
‫במשך שס״ה ימים ה׳ שעות טיט דקים ‪ .‬ובהקפה הזאת תעשה שנה ‪.‬‬
‫נם ככל יום תסוב על צירה וקוטרה פעם א׳ תוך כ״ד שעות ממערב‬
‫למזרח ‪ .‬וראי׳ לדבר ׳ לזה נדמה לנו כאילו השמש וכל צבא השמים‬
‫יבואו להראתינו ממזרח למערב ‪ .‬ובזה תעשה יום ולילה וכר‪ - .‬ומביא‬
‫שם פלפולא חריפתא להכחיש הסברא הנכזבה הזאת עם הראיה שלה‬
‫עפ״י חקירות דרך הטבע ועפ״י הרבה פסוקי תורה הק׳ ומן שלמה המלך‬
‫ע״ה שהיה חכם מכל אדם שאמר בפירוש ראיתי את אשר נעשה ת ח ת‬
‫השמש ‪ .‬ולפי דברי קופרני אץ הארץ תחת השמש אלא חצי שנה‬
‫וחצי השניי׳ נם אדמתנו למעלה מן השמש ‪ .‬אולם אם נאמר שהשמש‬
‫מסבב את הארץ העומדת במקום א׳ כנקודת המרכז בעינול ‪ .‬אז אמת‬
‫הדבד שהיא ת ח ת השמש תמיד ‪ .‬כי הנקודה האמצעי של העינול ‪.‬‬
‫דהיינו המרכז הוא תחתיתו של העיגול סכל הנקודות של העיגול ולא‬
‫אחי ישלתהתיתו‪ .‬ולא נוכל להתנצל ששלטה המלך דיבר כן כלשון‬
‫בני אדם וכר עיי״ש עוד אריכות מסברות ישרות‪ ,‬וגם מביא שם איך‬
‫נתנסה זה הדבר של קופרניקוס ע׳׳י חקרן גדול שאמר אל קפורנ׳ אם כן‬
‫הוא כדבריך שהארץי מהיר בלכתו מאוד מהמערב אל המזרח היה מן‬
‫הראוי שהאבן הנופל מראש עמוד הגבוה מאוד ‪ ,‬לצר מערבו ‪ .‬שלא‬
‫יפול אצל רגליו כבש ‪ .‬רק ינוח ברוחק מה כרגליו לצד מערבו ‪ .‬להיות ׳‬
‫כי בעת אשר יפול ‪ ,‬התנועע הארץ עם העמוד לצד המזרח אחד טהרו‬
‫בתנועתו ברקה אחת גי פרסאות וב׳ שלישי פרסא■ וכל אשר יפול‬
‫מפנו אנו רואים שהוא נח אצל רגליו ממש — ויען קופרניקוש‬
‫ויאמר האויר אשר על הארץ הולך מהיה כמוהו אתו עמו ‪.‬‬
‫באשד הוא הולך דוה ק את האבן אל העמוד תמיד ‪ - .‬ול‪:‬‬
‫אבה החכם לקבל את זאת ‪ .‬כי האוויר הוא כל כך רפוי עד שא‬
‫לו‬
‫לב‬ ‫השמטות לגכרשת‬
‫לו נח לדחפו את האבן טט‪:‬ןום לטקום ‪ .‬זולת לרוח סערה אנל לא‬
‫לאוויר הנח ולא נע ‪ .‬ענה קופרג׳ התוק יוביח‪ .‬בי הספעה ה עוברת כלב‬
‫ים יעד מהרה ירוץ ‪ .‬וכבל זאת האבן הנופל מראש התירן לצד אחור‬
‫הספינה מניע אציל רנליו ממש ‪ ,‬ואחר כי ניסו את הדבר ובחנו בתורן‬
‫הספינה אשר הלך במרוץ נמהר מאוד ׳ וימצאו אותי בלתי מסבים ׳ כי‬
‫נשאר האבן רחוק מעט ם־נלי התורן ‪ .‬אזרחה החנם הסברא הלזו וחזר‬
‫לדעת הקדמונים שהארץ היא נקודת המרכז והשמש עש בל כוכבי לבת‬
‫מקיפין את הארץ מסביב ‪ .‬ועור מביא שש ראי׳ נדולה שיש להארץ הבח‬
‫רמוימך נדול מאוד אשר ניתן לה רק בשביל שהיא לעולם עומדת ואינה‬
‫מתגלגלת ‪ ,‬וניסה הדבר ע״י החוקר הגדול כוגנער אציל ההר הנרול‬
‫הספור׳ קימבא־אסי במדינת אמע־יקא‪ .‬וטובח משש ג־כ שהארץ דוקא היא‬
‫העימרת בלא תנועה כלל ‪ .‬ועוד ראיות רבות נכוחות מביא שש )עייייש( ;‬
‫ראה הונשבר השבר עתים לביית ‪) .‬הגיאוחר‬ ‫ובלתי ספק‬
‫לערך תשעים סנה( את הדברים ס‪:‬״כ ‪ rp3‬־‬
‫הברית ‪ .‬ונקל היה אבש־ לו לראית גש ה׳ייש בשב־ יסוד עילם‬
‫)מרביכו יצחק הישראלי שהיה תליייד ש‪ :‬הרא׳ש זלה׳ה והש׳ נ־פש‬
‫בבערלין בשנת תקל״ד( וזי‪) :‬במאמר ב׳ סרק א■( והשמים הם התיפבי׳‬
‫את הארץ וכו׳ ומתנלגלים תמיד ורציש שבינה וכו׳ ‪ .‬והאדן נחת‬
‫ושוקגית במקימה ‪ .‬שהיא אמצע הבל‪ .‬לא תזוז משם ל עו ל ש‪.‬‬
‫ככתוב יקד ארץ וגוי בל תמוכי לעולם עכ״ל ‪ .‬ועכ״ז לא השגיח בהם‬
‫כלל ‪ .‬ומביא נקערו קברח קי סרס וקירא לפניו פנו מקום ‪ .‬ככה‬
‫יעשה ויו׳ כי זה החיש וחביריו אשר לח יחגייאו חל השערה ‪ .‬ונשוף‬
‫ק־יאתו מבגייס לנו עוד ברוב עובי אשר פעם ידבר בשערו לפי דעת‬
‫שיגיה הישנה של כל ה־אשוכים חכמי ־ש־אל שהיו בימי הנביאים‬
‫ואחריהם ‪ — ,‬ופעם ידבר לפי דעח שיעה החדשה של קיפר‪:‬׳ וחביריו ‪.‬‬
‫והמעיין בדברי׳ ידין אותו לכף זכות ‪ ,‬כיבאמת ל ס ש בון ה עי בו ר‬
‫ח ח ה הי א עכ׳ל ‪:‬‬
‫ותמ״‬
‫עלי כסשי ‪ ,‬חיך יכול להיות כן שאין לסי כסקא מיני׳ ל־ינא‬
‫לח שבון ה צ י נו ר ‪ .‬הנא לסי הש־גיה החדשה נשתנו‬
‫עלינו כל קדרי בראשית ‪ .‬ועוד הה לנו ולצרה זו ליסן מקום לשישה‬
‫החדשה‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫הסישה בין מקום אביס ויתודי העולם ד*ע ‪ .‬הלא בשקר גמור ככ״ל‬
‫רוצים רק לחכסיש את דברי חכז״ל ‪ — .‬היסכן להביא כזאת הביתה‬
‫אשר שם מעברין השכים ומק־שין החדשים וקיבעין המועדות )אין‬
‫זה כי אם כמ*ש בביאורי הגריא )יו׳ ד קי׳ קע״גי( פילוקופיא הארורה‬
‫לקחתו והטעתו ‪( :‬‬

‫ו כ ד י יצהראות עד כמה מג ^ השקר ‪ hv‬הסילוסוף הנ־ל וגם י‪6‬וצ‬

‫חביריו׳ אעתיק סה מה שמביא עודבסםר עתים לבינה כפום ו ‪.‬‬
‫ח׳ל ‪ .‬לסי השיטה החדשה של קופרניקוס כן הוא הסדר ‪ —.‬השמש היא‬
‫שוכנת באמצע חללו של עולם‪ .‬מסביב השמש יסובב כוכב בנלנל הראשו‬
‫ממטה למעלה ‪ ,‬השני הוא נוגה ‪ —.‬השלישי הסובב את השמש הוא‬
‫הארץ אשר אנחנו יושבים עליה ‪ ,‬מסלולה רחוק מן השמש כמו עשרים‬
‫מילליאן פרסא )הלבנה הוא כולל עם הארץ ואינו נותן לה נלנל בפני‬
‫עצמה רק טבעתה קבועה וחלונה סתומה ‪ .‬כי כן גזר עליה קופרניקום‬
‫כדי להגדיל קנסה על מה שחטאה נגד גשמש(‪ .‬הרביעי הוא מאדים ‪.‬‬
‫החמישי הוא צדק ‪ .‬מרחקו מן השמש קי״נ מיליאן פרסא ‪ .‬הששי הוא‬
‫שבתאי ‪ .‬מרהק הכוכב הזה מאתנו תשעה פעמים לפי מרחק השמש‬
‫מאתנו‪ .‬השביע• הוא אוראנוס)את זה וחבירו עוד דלקמן הם קראו להם‬
‫בשמותם האלה ואמרו שמצאו אותם מחדש( ‪ .‬מרחקו רב מן השמש‬
‫מאוד מאוד שני אלפים וחמש מאות מילליאן סרסא ‪ .‬השמיני הוא‬
‫נעפטק ‪ .‬מרחקו עוד יותר רב מן השמש מבוכי אוראנום ושיערו בסך‬
‫תרב־א מילליאן פרסא‪ .‬ונתאמת אצל החכמים עפ׳׳י חשבו? אשר כל‬
‫אור היוצא מכוכב א׳ עד שיראה לעינינו ירק ויעוף ארבע אלף וק” צ‬
‫פרסא בזמן פעקונדא אחת ‪ ,‬אשר לזאת ‪ .‬האור היוצא מכוכב צדק )שהוא‬
‫בגלגל החמישי( מניע אלינו אחר ארבעה מינוטען ‪ .‬ופן שבתאי אחר שע׳‬
‫וו׳ מיד‪ .‬ומן אוראנוס אחר ב׳ שעות וחצי‪ .‬ומנעסטון אחר זמן ד שעי ‪ .‬ומן‬
‫הכוכבי' הקיימים הקרובים אחר ששה עשר שנים‪ .‬ומן הקטנים הנראים בלא‬
‫כלים אחר זמן מאה ועשרים שנה‪ ,‬ומן הכוכבי׳ הנראים ע־י כלי הבטה אחר‬
‫*‪.‬צלשה‬
 ‫לג‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫‪ rwhv‬א^פים שנה‪ .‬כ^להדבר אק אנו רוא־ם את ההמה דגם צא דק‬
‫אנו רואים מה שעבר ‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫ע ו ד בס* הנ״ל)סוף מאסר ב׳(ת־ל וירוע לנו ע״י הבסת הנדסה ב* הקרוב‬
‫לארץ♦ מכל בובבי שבת הוא רחוק מאתנו מאד‪ .‬וחטשים אלפים‬
‫טילליאן פרסאות‪ .‬דצטרכוא׳׳ב קרני ד‪,‬אור מכובבא׳ לר‪.‬תראות לעינינו‬
‫דרך ר‪.‬אדר אחר זמן חמש שנים ‪ .‬ואיכ כאשר נראה בלילר‪ .‬ברק א'‬
‫מבוכב א׳ םד‪.‬םין זר‪ . ,‬אז הקרנים האלו המאירים בעת אל עינינו כבר‬
‫נצצו מן הכוכב הלז חמש שנים מקודם ‪ ,‬וד‪,‬יה בי יקר מקרר‪ ,‬דחשך אההו‬
‫נוכב נוכל לראותו עוד חמש שנים אחר חדלו מד‪,‬איר לעולם ‪ .‬עכ״לז‬
‫ו כ ת ב בספר הברית)חלק א' מאמר נ׳ פרק א׳( ח׳יל והיא מודעת זאת‬
‫אצל כל חכמי לב כי הזיו היוצא ק השמש מגש אלינו במשך‬
‫זמן שמנד‪ ,‬דקים בשער‪ . ,‬ונתאמת עפ׳י חשבון צדק אצל אנשי מרות‬
‫שאם היה אדם עומד על השמש ומורד‪ ,‬כדור ברזל מן)קאנאן( בכח אש‬
‫ונפדית על הארץ• היה מגש לארץ במשך זמן ב״ד שנים רצופים ‪ .‬ודרך‬
‫כל כדור היוצא מן)קאנאן( שילך בכל שמונה דקים פרסה ‪ .‬והנד‪ ,‬יש‬
‫כוכבים שאץ זיוום ואורם מניע אל עינינו משעה שנאצלו וירדו מהם כי‬
‫אם במשך ששת חרשים ‪ ,‬ענ*ל ‪ .‬עוד שם וז״ל אמנם ריחוק הכוכבים‬
‫)הקייטי׳( סן הארץ• אינו שוד‪ ,‬לכל ‪ .‬אבל מהם כוכבי׳ כי רמו מאוד ורחוקי׳‬
‫ומד‪,‬ם קרובים‪ .‬אך היותר קרובים ל א ק בהם הוא שש־ם אלף פעם ברוחק‬
‫השמש מן הארץ ‪ .‬שהוא אלף אלפים ות*מ אלפי מיליאן פרסאות מן‬
‫הארץ ‪ .‬עכ׳ל ‪:‬‬
‫ב ?‪? 3‬ך ץ״י דקדקתי אחרי כל החשבונות של כל אלה סנמיס מסוכמים‬
‫)להרע( ומצאתי אותם מלא שקר עד אין לשער ואין להגיד ‪.‬‬
‫ונראה בקיצור קודם את החשבון של קוסרניקוק ‪ .‬הוא מחשב את‬
‫המרחק הארץ מן השמש עשרים מילליאן פרקא ‪ .‬ומרחק צדק מן‬
‫הארץ קרוב כן ששה פעמים ‪ .‬ואומר אשר צדק משהה אורו עד לארץ‬
‫ארבע מינוען ‪ .‬לפי זה החשבון הצדק צריך האור השמש עד לארץ‬
‫אפילו לא ג׳ ר ב עי מ י נ ו ט ן ‪ .‬זכר נא ז א ת‪ .‬א ס כן קשה למה‬
‫צריך שבתאי )שהוא מרוחק לפי חשבונו מאתנו רק תשעה פעמים‬
‫לפי‬ ‫)ט(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫לפי מרחק השיוש ויאתט( שעה א׳ וששה וויכונוין‪ .‬אלא שיבוס הוא וצ״ל‬
‫שבעה וועוען ולא יוהד ‪ .‬והחשבון שחשב לאוראכוק י״כ משובש וכ״ל‬
‫שעה אחה ונ״ב דקים סוויר שסי שעות וחצי ‪ .‬והחשבון שחשב לכעפעון‬
‫עוד יותר אין להבין ‪ .‬כי אס גס אמר שהוא מרוחק מן חבירו דכוועה‬
‫שהוא אוראכיק עוד תרכ״א מילליאן ‪ .‬לפי זה צריכים נצרף אל‬
‫הקך שהיית אורו של אוראכוש עוד כ״ת דקים ‪ .‬שהם קך הכל שעת‬
‫אחת וחמשיס ושבעה דקיס‪ .‬תמור ארבע שעות שמחשב הוא‪ .‬אלא‬
‫ודאי לפי פילוקופותו שבשתו ‪:‬‬
‫עתה מן היוכבי לכס אשר כבר מצחנו חותס פה כל ‪ p‬מכוונים‬
‫בשיבושים אל הכוכבים הקיימים ‪ .‬ונמצא לדעת קופרנ׳ שמן‬
‫הקרובים הגיע אליכי האור אחר ששה עשר שנים ‪ — .‬ולדעת חכמת‬
‫ה‪:‬דסה הנ*ל יצנורכו הקרובים אל הארץ על שתגיע אורם אלינו רק‬
‫חמש שנים ‪ — .‬ולדעת הג׳ אשר מודעת אצל כל חכמי לב צריך אורם‬
‫רק ששה חדשים‪ .‬חה מדבר שם קס ס‪ .‬משמע אשר הששה חדשים הוא‬
‫חובב אפילו לכוכבים הרחוקים ביותר ‪ .‬כי לפי לשונו וחמיהוחו‬
‫הוא רוצה להשמיע לאזנינו בזה חידוש גדול ‪ — .‬ועכ״ז חידושים של‬
‫שוא ושקר כל כך אשר הכוכבים הקגינים הנראים לעינינו בלא כלים‬
‫צריכיס מ א ה ו ע ש רי ם ש נ ה‪ .‬והכוכבים הנראים ע״י כלי הבעה‬
‫צריכים הגיזמא של שלשה א ל פי ם שנה עד שתגיעי אורם אלינו‬
‫באשר כ׳ קיפרנ׳ לא מצאנו בחשבונות של האחרים ‪ .‬אס נס הס‬
‫יושבים כעדי שקרים ואת דבריהם בעצמם הס קוהריס וחכמתם חשרח ‪.‬‬
‫כי זה אמר בכה וזה בכה המור שיהיה להם הסכם א׳ על מידה אחת‬
‫ואפילו על החשבון ריחוק החמה או הכוכבים הקרובים מן הארץ אשר‬
‫הוא להם יותר נקל לחשב ע״י כלי המדידה הנפלאים שלהם קוחרים‬
‫זה את זה כמשוגעים ולא כחכמים ‪ .‬כי ראו נא ודעו הלא לדעה‬
‫ר‪.‬א׳ ריחוק החמת עשרים מילליאן ושהיית אורה עד ל א ק ג׳ רבעי‬
‫דקים ‪ .‬אס כן לדעה השלישית של כל חכמי לב אשר שהיית אור החמת‬
‫עד לארץ הוא זמן ש מונ ה ד קי ם צריכים לומר שהחמה גבוה עשר‬
‫פעמים כן מן הארץ ‪ .‬ולפי״ז קוחרים הס אח החשבון המדידה של‬
‫המקתפק במועע קופרניקיש ‪ .‬אבל גס הס הפריזו על מידתם‬
‫בחשבונם לכוכבים כי הס מחשבים להם שיהוי לאורם רק ששת סדשיס‪.‬‬
‫א׳כ מחמירים הם על הסעה יותר מדאי ‪ ,‬ומקילים הסלעיומת החשבירו׳‬
‫של‬
‫לד‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫של האסייס על הכוכבים יוחל מדאי ‪ .‬ובאין שוס כתיכד‪ .‬נועם סוחרים‬
‫הס גם אח דבריהם של חכמי הנדקה אשר אומרים כי הקרובים לארץ‬
‫מכל כוכבי שבס )כוכבי הקיימי׳( הם רחוקים מאתנו מאה וממשים‬
‫אלכיס מילליאן ‪ .‬ובאו הס ואומרים שהם רחוקים הרבה יוסד ‪ .‬כי‬
‫עולה למשבונס להקרובים אלף אלפי׳ וס׳׳ע ‪1‬יפי מילליאן פרקאוס ‪ .‬ועכ״ן‬
‫צריכים רק שיהוי של ששה חדשים ‪ .‬ולחכמי הנדם־ צריכים שיהוי חמש‬
‫שכיס ‪ .‬ועוד לפי חכמי הנדקה המחשבים חמש שנים לשיהוי אור‬
‫הכוכבים הקרובים היה צריך להיוס השיהוי לאיר החמה אשילו רק‬
‫אליבא החשבון של קיפרכיקום )המקיל ומתחקל עמנו הרבה בגיכין‬
‫שהיית אור החמה אליכו כי לשיעחו השיהוי להחמה רק ג׳ רבעי׳‬
‫דקים ולא שמינה כמ״ש הי״א( שלש ות שעי ם ש עו ת ‪ .‬עד כאן‬
‫לפי חשבין חכמי הנדקת ‪ .‬ואס כלך אחר החשבון של קיפרכיקום‬
‫בעצמו ובכבודו מן הכוכבים הקרובים שמחשב הוא להם שיה־י של‬
‫ששה עשר שכיס היה עילה לפי זה החשבון שיהוי לאור החמה אליכו‬
‫קרוב לשלשה מאית שעות תמור ג׳ רבעי דקים‪ — .‬אתמהה על‬
‫אפושי פלוגתות של שקר וכזב האלה ‪ .‬הלא על חכמים כאלה‬
‫צריכים לברך בפה מלא בושה אמכם מאוד חפלה יולדתכם וגו׳‪:‬‬
‫ו ^ ך י לשיים בעוב צריכים עוד הפעם לחזור לחשבון קופרכ׳‬
‫בכוכבי׳ וכבוא כן לסכליח ‪ .‬אס לפי חשבונו יצא לכו שהשמש‬
‫משתה אורה עד לארץ )נ׳ רבעי דקים( רק כמו דקה אחת ‪ .‬ועכיז‬
‫יוצא לכו לפי חשבונו שהכוכבים המרוחקים מאתנו משהים אורם עד‬
‫שתניע אלינו שלשה אלפים שנה ‪ .‬וכל חשבונות הס מחשבים גס‬
‫לפי ריחוק ושהייס אור השמש עד ל‪5‬רץ ‪ .‬א״כ לפי היש אומרים הנ״ל‬
‫שהשמש משהה אורה עד לארץ שמנה דקים ‪ .‬לפי•׳‪ .‬היו צריכים‬
‫הכוכבים הכיל תמור שלשה אלפים שכה ‪ .‬יותר מן ארבעה ועשרים‬
‫אלפים שכה ‪ .‬זכור אל תשכח את זה אשר מצאו חכמי פילושופיא של‬
‫זמנינו ‪ .‬ואימתי משמשים אלה הכוכבים את העונס הזה שכל משך זמנו‬
‫הוא רק שיתא אלפי שכין ‪ .‬לפי חשבון קופרכ׳ שכי פעמים ולא יותר ‪.‬‬
‫ולפי היש אומרים ולא כלום ‪ .‬ובשביל מה נבראו לא איכפת להו ״‬
‫כי אין הצר שווה בנזק המלך ‪— :‬‬
‫א ל א מ ח ל ו ר ת א כדשכיכן מעיקרא שהכל כאשר לכל כל‬
‫דבריהם הכ״ל שקר נעור שקר מומלש הוא‬
‫מראש‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫מראש ננז־ ‪p‬ו‪ . q‬וכל מגמה אלה החכמים ובל פביריהס וכל סלטידיהם‬
‫איכו אלא לכפור בחורה ה' ולהרוש הדס ולבלבל אס כל המוחין ולגכוה‬
‫וכבזוה את חכמי ישראל ולהרעיש על כל ההולך עם ה׳ בתמימוה ‪.‬‬
‫ומדיויס בנפשם אשר באלה הדרכים עם רבבי רבבות כלי הבעה‬
‫שלהם )אשר ליתר שאח כל א׳ מהם נישא כל היום עוד א׳ גס על‬
‫אפו( ינצחו כביכול אח רבוכו של עולם ‪ .‬כמו שדימו ה־ור הפלגה‬
‫אבל היישב בשמים ישחק ‪ .‬ואלינו קראו כבר חן״ל אל ירך לבבכם‬
‫וגי׳ אל חראו וגי׳‪ ,‬כי ה׳ אלקיכס ההילך עמכם סיא ילחם לכס ‪:‬‬
‫ר ל ‪ £‬י קע שכלי נוכל ה־בר כן להבין ‪ .‬כמו כס ה מ ח ש ב ה אשר‬
‫כחן הבירא יחב׳ במוחו של כל אדם הוא כס פלאי ‪ .‬ואפי׳‬
‫אצל בורים והדיועים הוא כל כך נפלא מאוד ובמרוצחו מהיר ‪ .‬ער‬
‫כי בדקה א׳ יכול האדם לחשוב במחשבתו הכה והנה מן הארץ לרקיע ומן‬
‫הרקיע שוב לארץ כיוו שלשים פעמים‪ .‬ובזה אין צריטס להאריך ‪ .‬בי‬
‫זה נודע והכל מודים בזה ‪ .‬וכן להכח המהיר הנפלא הלזה )אבל רק‬
‫לזה( דומה ה כ ס ה ר א יי' אשר כחן הבורא יתברך בעיני כל בשר‪ .‬ואם‬
‫תאמר ‪ .‬החיך אפשר לדמוח סכי כחוח אלה ‪ .‬הלא הכח הרעיון‬
‫והמחשבה הוא עכין רוחכיי ‪ .‬כי בא מהנפש של הברואים ‪ .‬אבל הכח‬
‫הראיי׳ הוא גשמיי‪ .‬השובה לזה ‪ .‬אס גס תקרא לכס הרעיון רוסכיי עכ׳ז‬
‫אחה מודה שהוא מלובש בכלים גשמיים ‪ .‬כי דחן בח־ך מוחו של‬
‫בשר ודם וגידים ועצמות ‪ .‬כן גם על הבח הראי•׳ יכולים לומר שהוא‬
‫רוחניי ולק מלובש הוא בכלים גשמיים ;‬
‫בנקל נוכל להבין ‪ .‬שנם הכוכבים היותר גב‪-‬היס וממחקיס‬
‫׳ מאחד כל כך עד אשר לפי חשבין קופרניקיש משהים אורם‬
‫עד שתניע אלינו שכשה אלפים שכת ‪ .‬לפי דעתי איכס צריכים אלא‬
‫לק כמי רגע ואורם כבר הגיע אלינו )של אלה ע״י כלי הבעה ‪ .‬ומן‬
‫הכוכבים הקעניס הצריכיס רק מאה ועשרים שכה אפילו בלא כלים(‬
‫וראיה לדבר‪.‬‬
‫א ( ני איך עשה קופרכיקוק בעצמו בבואו לפני כלי הבעה שלו נדי‬
‫לראות מחוכם את הכוכבים ‪ .‬וגס ראה מחוכם את כולם‬
‫גם המרוחקים במאוד • אשר הוא חושב אחריהן בדקדוק שצריך אורן‬
‫עד שתגיע אלינו שלש אלפים שנה ‪ .‬אולי היה הוא עומד שם בכשיון‬
‫כל אלה שלש אלפים שכה בלא היקח הדעת ובלא חבילה ושתייה ושינה‬
‫ו ט׳‬
‫לה‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫וכו׳ כדי לראוח בסוב ולידע הדבר על בודו ומצאו אשר בקיפן של שלש‬
‫אלפים שנה הניע אליו אור סדש של אוחן הכוכבים אשר לא ראה‬
‫עוד מוך כל ימי הכקיון ‪ .‬מי מאמין שעשה כן ‪ .‬אלא צריכים לומר‬
‫שראה גס הרחוקים מיד כשהיה מסתכל בהן ע«י כלי כבנוה שלו ‪.‬‬
‫וכמו שכסבסי ששני כחות אלה כח הראיי׳ וכח המחשבה דומין זה‬
‫לזה במהירותן הנפלא במאוד ‪ ,‬אבל משונים הס מכל שאר כסות כי‬
‫אין לחשב נס הראייה מן הכח הנמרץ של כלור )קאנאן( ‪ .‬ולא מן‬
‫הכח המימץ של העעלענראף ‪ .‬וגס אץ לדמותו לכח הנמהר של‬
‫השמיעה‪ .‬אלא רק לכח היות־ מהיר של הרעיון והמחשבה נוכל לדמותו‪:‬‬
‫הלא מילהס דעבידס לגלויי הוא לכל אדם כי יכיל לנשות‬
‫הדבר וימצא אשר ’ פיהם של הפילישפי׳ הנ׳ל דיבר שוא ט‬
‫לפי חשבונם אנו צריכים לדאות גו‪ 9‬החמה אפילו אסר שכבר שקעה‬
‫תחת אופק הארץ ‪ .‬לשיט׳ קופרכיקיש עוד דקה אחה ‪ .‬ולסיש‬
‫אומרים הנ״ל עוד שמונה דקים ‪ .‬וכן לעומת זה בבוקר בשעת הזריחה‬
‫היינו צריכים שלא לראותה אפילו אסר שכבר זרחה ועלתה ממעל‬
‫להאופק עד עבור עוד שמונה דקים ‪ .‬וח״ת אה״נ לפי זה גס באמצע‬
‫היוס היה צריך להיות כן ‪ .‬חס דרך משל אנו שוגריס את דלתי‬
‫הבית או דלתי החלון שהוא דומה במקצת לשקיעת החמס אז היינו‬
‫צריכים לראות השמש לעינינו עוד כמה דקים גס בבית השגור‬
‫באפילה ‪ .‬ואס אנחנו פותחים דלתי הבית או החלונות שהיא דומה‬
‫קצת לזריחת החמה ‪ .‬היינו צריכים שלא לראות את השמש לעינינו ‪.‬‬
‫אלא דוקא אחר עבור עוד כמה דקים ויהיה מוכרח לשהות אתנו‬
‫החושך והאופל אשר היה בהבית קודם פתיסת הדלתות‪ .‬וכן היה‬
‫צריך גס תדבר להיות אצל כל אדם בשעה שהוא שוגר עיניו או פותסם ‪.‬‬
‫ומת נאמר ומה כדבר עוד על שעות ושכלות ושגעון כזה ‪ .‬אשר כל‬
‫אדם ישחק על זה ‪ .‬כי מיד כשהוא פוסס עיניו באותה הרגע אס‬
‫הוא יום הוא רואה את השמש בתוקפס בלי שיהוי כלל וכלל ‪ .‬וכשהוא‬
‫קוגר עיניו מיד אינו רואה עוד מאומה ‪ .‬וכשהוא פותח עיניו בלילה‬
‫מיד הוא רואה כל הכוכבים הן הקרובים הצריכיס ששה עשר שנים‬
‫בשהיית אורם ‪ .‬הן הרחוקים הצריכים מאה ועשרים שנה ‪ .‬ואס היו‬
‫אז בידו כלי הבעת היה רואה באותה הרגע עצמה גס הכוכבים‬
‫הרחוקים ביותר הצריכים לשיעח קופרניקיש שלשה אלפים שכה‪ .‬וכשהוא‬
‫שיגר‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫דקה ‪ h‬׳‬ ‫סיגר עירו אינו רואה עיד עוד מ^מוה ‪ .‬וכן בת־ך מהך‬
‫יכול כל אדס לראוסכל הנ״ל או לא לראוס ע״י סגירס או פסיחס עיניו‬
‫לערך הלשים פעמים כידוע וברור לכל באי עולם ‪:‬‬
‫‪ Q‬אם גם נאמר לקיפרניקוק לעעמיך סינח השלשה אלפים שיים‬
‫הראשונים מבריאה העולם שלא הגיע אז אורן של אוסן‬
‫הכוכבים המרוחקים אלינו ‪ .‬אבל קשה הלא א־רעבור אלה נ׳ אלפים‬
‫שנה שכבר זכינו שההחיל אורן להגיע אלינו אם כן ודאי בלי הפקק‬
‫עוד זרחו לעינינו בכל רגע ורגעי ‪ .‬כי כבר כלהה להם הזמן השהייה‬
‫והיינו צריכים לראוח היום אח האור אשר השפיעו לעולם קודם ג׳‬
‫אלפים שנ ה‪ .‬וכן בכל רגע אחר רגעכק־ר מאז עד היום הזה בלי‬
‫ה פ ס ק‪ .‬ומה היה חקר לקיפרניקיק )שהי׳ כהיום קודם שלש מאוח‬
‫וחמשים שנה( כי הוא כבר ראה אורן בשלימוח ‪ .‬ואין לומר שמפקיקין‬
‫וצריכין לכל ניצוץ וניצוץ מחדש ג׳ אלפי׳ שנה ‪ .‬לפי זה היה מוכרח שגם‬
‫אור השמש היה צריך להיות נפסק בין כל ניצוץ וניצוץאורה אלינו לפי‬
‫חשבונו כמו דקה א׳ ולפי חשבון הי״א שמונה דקים ‪ .‬ובאמת ראינו‬
‫שאינו כן ‪ .‬וכל רואי שמש מעידים על זה ‪ .‬וגם קיפרניקוק בכבודו‬
‫ובעצמו וקכלתנותו ושעוחו מודה על זה ג״כ ‪:‬‬
‫ך״( אם גם מצינו פלוגתית שונות בגמלא שלנו )פקחים צ׳׳ד ‪ .‬וחגיגה‬
‫י*ב ‪ .‬י״ג( בענין רום העולם ורום הכוכבים וגדולתם ‪ .‬אבל מזח‬
‫הענין אשר אור החמה או אור הכוכבים משהה איזהו זמן עד שתגיע‬
‫אלינו‪ .‬מזה לא נמצא מאומה‪ .‬ואם הי׳ איזהו חשש או איזהו ממשות‬
‫או איזהו קברא לומר כן ‪ .‬היו חכמינו ז״ל בלתי קפק מדברי׳‬
‫ומתווכחים מהענין הזה ‪ .‬כי להרבה עיקרים צריכים אנחנו לידע‬
‫מדקדק ומצומצם שקיעת החמה כמו לענין מינה בשבת ‪ .‬ולענין יו״כ‪.‬‬
‫ולענין חמץ בפסח‪ .‬ובכמה וכמה מקימות בש״ס ופוקקים ושאר קפריס‬
‫קדושים מדובר מהענין אימתי היא בין השמשית ילא נזכר בשים מקים‬
‫גם רמז כל דהוא מן החשש הלזה לאמר כבר שקעה החמה שמונה‬
‫דקים קודם ת־ף שקיעתה ‪ .‬ומה שאנו רואים את גוף החמה עול‬
‫בתוקפה לעינינו ‪ .‬איר זה לא נחשב עוד ליום ‪ .‬כי בעל הוא ומבועל‬
‫באשר שהשמש כבר חלף והלך לו ‪ .‬מי שמע עוד כזאת מדברי חזי׳ל‪.‬‬
‫ואין להאריך עוד בענין לעג וקלס ושגעין כזה ‪ .‬המשים אור לחושך ר״ל ‪:‬‬
‫נחזור לענייננו להקיר כל קפק מלבנו גש בענין נץ ה ח מ ה‪.‬‬
‫שרק‬
‫לו‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫שרק אודת זה העיקר יצאתי לקראת נשק בי בראותי השינוה‬
‫החלשה מובא בשפר הנ״ל אחזני מאוד שמה ושאיי׳ ודנאתי הרבה‬
‫כיצד להנצל מזה ההיזק ראיי׳ ‪ .‬ומתיך הדברים נזכרת־ עוד אשר‬
‫כבר היו מפקפקים כן נגדי שת־ס ושלש בענין נץ החמה ‪ .‬באערס‬
‫אלי הלא יראתך כקלתך ‪ .‬דע לך ‪ .‬מה שאתה מצפה לראות את‬
‫הנקודה הראשונה של זריחת החמה מן האופק ‪ .‬ומדמה בנפשך כי‬
‫זאת היא היא הריע הנכונה של נץ החמה כדי להתחיל עתה תפילת‬
‫ייח כ ו ו ת י ק ין ‪ .‬טעית גמור הוא אצלך‪ .‬כי אז כבר יצאה השמש‬
‫מהמקום אשר אתת רואה אותה עתה יוצאה ש מונ ה דקים ‪ .‬והשבתי‬
‫אז איני יודע מה אתת קח ‪ .‬אכן עתה נודע הדבר שקבלי גם הם‬
‫כן מתלמידי קיפרניקוק או משאר חכמי לבהניל‪ .‬ועליהם נאמר‬
‫והמעיס עקלקמתם יוליכם ח׳ את פועלי האון ‪ .‬ומתוך כך יהי׳ שלום‬
‫על ישראל ‪ .‬ונברך בפה מלא ברוך אלקיט שהבדילנו מן הניועים‬
‫ונתן לנו תורת סמת ‪ .‬והתוה״ק וחכז״ל כבר הורו לכו שאין לכו לחשוב‬
‫מה למעלה מה למגיה וכו׳ ‪ .‬אלא מה שעינינו רואות וכן הוא בענין‬
‫הכנשה והוצאה שבת ק׳ ויו־ט וחמץ בפקח וכו'‪ .‬וכן הוא נם בענין‬
‫זה שלפנינו נץ ה ח מ ה ‪ .‬ואין לכו ברוך ה׳ בזה עוד שום שפק ‪:‬‬
‫ה שכי ם נזה הרהיג מוהרכ״ץ כ״י והביא ראיה לדברינו ממשכת‬
‫תמיד ומש׳ יומא אמר להם הממונה צאו וראו אם הניע זמן‬
‫השחיג־ה וכו׳ ‪ .‬ואם היה כשסע אז התמיד שמונת דקים קודם הזמן‬
‫שיכול לראות בעיני בשר לו שתבריק השחר עד שבחברון ‪ .‬הית‬
‫התמיד כפשל והיה כשרף בבית השריפה ‪ .‬ומזה ראיה הוכחת לכידון‬
‫דידן ‪ .‬וכמו שבשחר אנו הולכים רק אסר מה שעינינו עיני בשר‬
‫יכולים לראות ‪ .‬כן נם בערב לענין בריס מילה או בענין חמץ בפקח‬
‫או ביום הכיפורים אנו הולכים רק אחר ראות עינינו עיני בשר בלא‬
‫שום תחבוללת עול ‪:‬‬
‫)הניל( קודם נמר השקיעה שייכים בלי‬ ‫והשמונה דהים‬
‫שוס שפק ליו ם ולא נהלילה הממשמשת‬
‫לבוא ‪ .‬כי אנו רואים עוד את נוף השמש נגד עינינו ‪ .‬ובן נס השמונה‬
‫דקים קודם הנץ החמה שייכים לענין הרבה דברים ל לי ל ה העוברת‬
‫ולא להיום הממשמש לבוא ‪ .‬בשביל שאין אנו רואים עוד אס גוף‬
‫השמש ‪ .‬עכ״ל הרב ‪:‬‬
‫ובכן‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫וג ן‬
‫‪ 3 1‬כל מי ב שסי שראל יקרא ‪6‬ל ינוה איזן עיד כ'ל וכלל לדברי‬
‫׳ הבאי והבל וריק ושקר וכזב של הכיפריס ומינים הכ״ל וגס‬
‫לא לכל חביריהס והלמידיהס ‪ .‬ואס גס הם אלה ברכב ואלה בקוסיס ‪.‬‬
‫ואנחנו בשם ה״א כזב־ר ‪ .‬ולה׳ הישועה על עמך ברכתך קלה ‪:‬‬

‫גשאלהי‬
‫מהרהיג מוהרכ״ך כ״י)י״ג כקליו הרכיב( איך נוכל לחשב‬
‫אה ה ק מן ההרים א״כ מה כעשה עם ההרי אררע‬
‫וכדומה ‪ .‬ועור מה כעשה עם מגדלים הגבוהים עוד על ההרים אשר‬
‫כהחדשו בזמנינו ‪ ,‬כמו המגדול המפורקס לגבהו שכהחדש בע׳׳מ פאריז‬
‫אשר משם רואים עד העיר לונדון ‪ .‬ואולי איזהו שעות שם הנפקא‬
‫מיניה בין עהה לזמן הקודם ‪ .‬ולפי״ז צריכים לחקור אחר הדרך הממולע‬
‫וכמדומה לפוס רהיעא אאשר לעשוה חילוק וגבול עם הגגית הגבוה ים‬
‫ולא עם ההרים ‪ .‬והביא ראיה מן הגמרא )שבה קי*ח( אי׳ר יוקי ייח‬
‫ממכניקי שבה בעבייא וממוציאי שבה בציפורי ‪ .‬אם בשבה הסמור הוא‬
‫כן אשד יושבי ניבריא איכס מחיייבים מצד הדין לחשב מה שהוא למעלה‬
‫מן ההרים במיצאי שבה‪ .‬רק כל א׳ וא׳ יחשוב לפי מקומו וסעחי‪.‬‬
‫כל שכן לענין חשבון הנק שהוא רק מצוה מן המובחר עכ״ל ‪:‬‬
‫ת ש ל ב ה ^ לפע׳׳ד אין ראי׳ משם לעכין חשבון ה ^ ‪ .‬הלא ד יוקי‬
‫בעצמו אמר)שס קודם לכן י״ס ממהפלליס עם דמדומי‬
‫חמה ‪ .‬פירש״י דמדומי חמת כשהיא אדומה )פי׳ אדומה עיין לעיל ס(‬
‫שחריש אחד הנצת מיד היא אדומה וערביה קמוך לשקיעהה גס כן ‪.‬‬
‫לפי מאמר הלזה של ר״י אי אפשר לומר שהוותיקין בעבריא היו ממתינים‬
‫מלהתפלל שחרית עד שהחמה יוצאת ממעל להרים הגבוהים המכקיס‬
‫להם הזריחה זמן רב מלראותה בעמק שבריא ‪ .‬כי אז איכה אדומה‬
‫עוד כלל כפירש׳׳י אחר הנצה מיד דוקא ‪ .‬וזה גס נראה במיש העין‬
‫אשר היא רק עוד אדומה בתחילת יציאתה מעמק האופק ונראית‬
‫מנגד על ההרים אדומה‪ .‬אבל לא אחרי כן ‪ .‬א״כ אין לדמות כלל‬
‫עכין זח לענין מככיקי או מוציאי שבת בשבריא ‪ .‬והרב אלפק ז״ל גס‬
‫אינו מביא אלה מאמרות ‪ .‬רק ב׳ הראשונים של שלש קעודות ושל‬
‫נומרי הלל הוא מביא ‪ ,‬והרביכו יוכה פ״ס דברכות )ד^ מ׳( מפרש‬
‫בשם י*מ שבשבדיא היו עגמריס סכלים בע׳׳ש מפני כבוד השבת‬
‫שיריחו‬
‫לז‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫שידחו ריח פוב ובציפורי היו מגעריס בעויש וכו׳ ‪ .‬ופל זה ‪ '•zb‬יהי‬
‫סלקי ולא כנ״ל ‪:‬‬
‫סדרה קושיא לדוכתה ‪ .‬על כל פניס נבול צ*ל נס‬ ‫‪QK‬‬
‫לדבר הזה ‪:‬‬ ‫י‬
‫על זה סרב מוהרסי״ם כ״י ‪ .‬שלפי קברסו יהיה כן‬ ‫והשיב‬
‫הגבול ‪ .‬שהאופק אשר משס חצא השמש בהרצה אס‬
‫הוא לערך כמהלך יוס )עשרה פרקאות( רחוק מאתרו זח די ולא‬
‫צריטס יותר ‪ .‬ואירס צריכים להשתדל לעלות למקיס גבוה כדי‬
‫לראות עוד הרבה יותר למרחוק ‪ .‬כי האופק דשם לא שייך עוד‬
‫למדיכסכו‪ .‬ומביא ראית לדבריו מקרבן תמיד שלא פלה הרואה‬
‫ברקאי למקום גבוה הרבה כדי לראות כל כמס דאפשר במוקדם‬
‫את זמן השחיטה אעפ״י שזריזין היו ובקל היה ביכולתם להמציא‬
‫מקום גבוה הרבה ע״י עשיית איזהו איגרא רמה או מגדל על גג ההיכל‬
‫אשר ההיכל לבדו היה גבהו מאה אמה ‪ .‬אלא ודאי בשביל שאינם‬
‫צריכים לכך ‪ .‬ומקום גבוה בעלמא כמו שפירשיי )יומא כ״ח( על‬
‫החומה או על הגג היה די להם לדאות למרחוק כמו על דרך יום‬
‫א׳ עכ״ל ‪ .‬והאופק שלנו לענין כן הוא מרוחק יותר מירושלס ממהלך‬
‫יו ם‪ .‬כי הגמרא )ביצה ה'( מחשב מהלך יום א׳ עד הירדן‪ .‬ואנחנו‬
‫רואים הרבה יוסר עוד למרחוק את שון< סאופק המזרח ‪:‬‬
‫נראה פשוט אשר הגבול על נכון גס בזה כמו בבל ענץ‬
‫מצוה גבלו לנו הראשונים סז״ל ובדבריהם הק׳ בעצמם‬
‫הנבול נכלל ‪:‬‬
‫צריכים להקדים עוד קושיא א׳ ‪ .‬אימתי יהיה זמן ה ק‬
‫לוותיקין אשר כמשל יעלו בקסינס לאויר העולם ע״י לופט‬
‫באללאן ‪ .‬וחס כמה שעות מרוחקים מהארן ע״י גובהם מאוד מאוד ‪.‬‬
‫אפשר נאמר ששעה א׳ קודס עלות השחר כיוס יאיר להם ‪ .‬בתמיהה‪.‬‬
‫אלא ודאי אפילו אס הס )או אלה שעומדים על הסרי אררט או‬
‫על המגדל בפאריז וכיוצא בהן( רואים את החמה ע׳י גובהש שעה‬
‫א׳ או ‪ ' 3‬שעות במוקדם אינם רואים אותה אלא כמו מתחת לארץ‬
‫שנראה רק כמו כדור אדום שאין לו עוד שום כס להאיר ‪ ,‬כי מתוך‬
‫חושך מקביב הס רואים אז את החמה ‪ .‬מלה״ד לבני אדם אשר‬
‫מאים ע״י גלא״ז »עושן ושסור בהסעה בעת שצריך להיות לקוי‬
‫ספה‬ ‫)י(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫חמה אשר אז רואים הס החמה באמצע היום כמו כדור אדום ‪.‬‬
‫אבל כל כמה שהלזמה עולה לעה הבוקר בוודרנותיה למעלה למעלה‬
‫מסגברס היא ממדרגה למדרגה להאיר לכו )כמו שמחשבים סז״ל גס‬
‫את זה מחקדי השי״ת אשר ברא סס העולם בעכין זה שהשמש זורחת‬
‫על הארץ מעש מעש לא בפעם א׳ וכן שוקעת מעע מעע ‪ .‬ועל זה‬
‫אט מברכין המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים )אבודרהס(‪ .‬עד‬
‫שעלתה כל כך שהגיכיה להגבול אשר מתפששת לאש לאש מן האדמימות‬
‫שלה לגמרי ומתחלת בליביכה להאיר על הארץ ‪ .‬וזה קרוב אסר‬
‫הנצה ‪ .‬דהיינו אחר יציאת נקודה הראשונה של גוף החמת מן ה או פ ק‬
‫ה בי כוני אשר רואים אותה העומדים מכגי על ראשי ההליס הבינוניס‪:‬‬
‫ףץךץ הו א ה ג בו ל היו ה ר נ כון של כץ החמה‪ .‬ומדוקדק גס כן‬
‫בדברי חדל כי הירושלמי מפרש כדי שתהא משפשפת על ראשי‬
‫ההריס ‪ .‬והרביכו יוכה והערוך מפלשי׳ נץ החמה שעה שהחמה‬
‫מתחלת לזרוח בראשי ההריס ‪ .‬מציט שכולהו אומרים ס׳הס הריס ‪.‬‬
‫ולא דוקא גבוהים ‪ .‬ומדייקי׳ גס לומר ההרים בה׳ הידיעה ‪ .‬כלומר‬
‫ודאי הוא שצריכים לזה הענין הריס וכדומה אבל לא הי־ים הגבוהים‬
‫ביותר ולאיפכא גס לא גגות בעילמא אשר איכס גביה־ס כ־ כשהחמה‬
‫זורחת כבר בגגות שאינם גביהיס אז היא איכ ה עוד א ד ו מ ה‬
‫כלל‪ .‬והוותיקין צריכים להתפלל עם דמדומי חמה )אבה קי״ח(‬
‫ועכיז הריס הגבוהים במאוד וכדומה שאר תחבולות ניב איכס‬
‫צריטס כי אז אין להחמה עוד כח להיות זורחת אפילו לא בראשי‬
‫התריס הגבוהים מפני שהיא אז עוד אדומה ביותר ‪ .‬אלא ההרים‬
‫הביטנים *( הממוצעים השכיחים ברוב העולם אשר הרזתה ביציאתה‬
‫מן האופק זורחת בכח מיד אפילו בראשם )ואינם צריכים להמתין‬
‫על כח זריחתה עוד איזהו זמן כמו שהיה הצורך להמחין אם היינו‬
‫עומדים על התריס הגבוהים ביותר אשר דוקא עד שהגיע החמה הול‬
‫אמצעיתם אז היא מתחלת לזרוח בכח גס באמצעיתם וגס בראשם‬
‫כמו בבת א׳ ובקפיצה א׳( ‪ ,‬אלה הס ההרים הראויים להיות לכו‬
‫לנבול‬ ‫‪--------------------------‬‬
‫*( הבינוני׳‪ .‬כן »צ'נו בהרגה שיגבורים של עלורז שהולכים אוזר שי»גוי‬
‫הבינוני כמו ציצית לא עבות ולא דקוס אלא גינונים והשיעור כעובי אצבע‬
‫והשיעור מלא לוגמיו של אדם בינוני ועוד היבת ‪.‬‬
‫לח‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫לגבול לידע על ידיהן זמן ה ת אשר הוא זמן סמיכר! ג‪6‬ול״ה וזמן‬
‫הפילה לווהיקין על נכון‪:‬‬
‫הלא כמה פעמיס רדאיס בעננים אשר הס קרזביס‬ ‫ואי פשיא‬
‫לפאס המזרח כעו מראה אש בוער בהם בחמשה‬ ‫׳‬
‫או אפילו כעשרה דקים קודם ה ק הנ״ל ‪ .‬מכאן הוכחה אשר יש כס‬
‫להחמה להאיר נס באדמומיסה וקודם השיעור הנ״ל‪ .‬י״ל זאס המראה‬
‫אינה שייכה למדינהנו פה ‪ .‬אלא להמדייה הרחוקה עאהנו וקרובה‬
‫יוסר לצד מזרחה כמו ב׳ מעלוס כי על כל מעלה ומעלה שיהה החמה‬
‫ארבעה דקים )עיי' קפר הסכוכה לההרח״ו ז״ל( אבל אנחנו פה צריכים‬
‫עוד להמסין עם הספילה עד שהניע גם הס־פגיוף של החמה בהרים‬
‫העימד־ס במקומנו ‪:‬‬
‫ו ב ב ? יהיה גס לאנשי הלופע־באללאן וכל כיוצא בהן החשבין‬
‫> ה ק לא קודם החשבון שלנו ‪ .‬כי נס הס אינם רפאים‬
‫לכתחילה לעמוד בהפילה אלא דוקא עם הנץ ‪ .‬דהיינו הם צריכים‬
‫לראות למעה ולהמתין עד שיראו שהחמה מעפעפת נס על רחשי‬
‫ההרים הביכוניס אשר תחתיהם במקום אשר הס שם אבל לא קודם‬
‫לכן אעפ״י שסם במקום נבוה שיעור שעה‪ .‬כמו שאין מקדשין את הנבנה‬
‫אעפ׳י שהיא כדאית כבר כמו שעה או שתים קודם הלינה לעינינו‬
‫אלא אנחנו צריכים להמתין עד הלילה דוקא בעת שהיא זורחת על‬
‫ה א ק במקומנו ונהנין גס אנחנו מאורה ‪ .‬ולא איכפת לן מה שהיא‬
‫כבר זורחת שעת או שת־ס במדינה המזרחה ‪ .‬וכמו שהלבנה בעת שהיא‬
‫מתחלת כנ״ל כבר לזרוח ‪ .‬זורחת היא פל ההריה הנבוה־ס ביותר‬
‫ועל ההרים הממוצעים כמו בבת אחת ‪ .‬כן נס אור החמה דומה לה‪.‬‬
‫ודוקא העת אשר היא מתחלת לעפעף על ההרים תבינזניס כקרא ‪P‬‬
‫החמה ונא קודם לכן בלל ושוהה הנץ לפי גירקת הנרי׳א שליש‬
‫עישור שעה וזה הוא הזמן הנכון לקמוך נאול״ת לכל יושבי מד־נה‬
‫הלזו הן להיושביס במקום גבוה במאוד הן להיושביס במק־ם כמוך‬
‫מאוד‪ .‬ל כו ל הון ב שוו ה ‪:‬‬
‫א ח ף כל אלה אס הוותיקין מוקיפי' עוד להקדים עשרה דקים‬
‫להתחלת קריאת שמע)כמו שעישין בבתי תפלות פעהיק( כדי‬
‫לקרות קריאת שמע בלתי שוס קפק קודם הנץ ‪ .‬ומאריכים אח״כ עס‬
‫ק״ש ועם גחול״ת כדי לעמוד בתפילה בלתי שום קפק ‪-‬יקא אחר הנץ‬
‫מיד‬
 ‫השמטות לגכרשת‬
‫מיד )כמ*ש דוב הפיסיןים(‪ .‬ודאי יוצאים מכל ס‪]5‬קוס עם העסיק‬
‫ראשון סל ק״ש כיד־ש בהריי )ברטת( אשר פסיק הראשון לבד צ׳ל‬
‫דוקא קודם ‪ . po‬כי עשרה דקים מקפיק‪-‬ס לפי החשבון של מריצת‬
‫הסמה בשעת הק על מקום גביה במאוד לערך ארבע עד המש‬
‫מאות אמה *( ‪ .‬הה ודאי די להוציא לב כל אדם מ ‪ b‬הספקות ‪:‬‬

‫נ?׳ א ו ה ל מ ו ע ד )דפוס ירושלם שבא לידי בשג׳ תרנ׳׳ד( ראיתי‬

‫בהחלק יריעות ה א הל טהרה־גשמיח נאגין זצ׳ל ‪:‬‬
‫ניז< כ * ה בר׳ה ע־ד ובינו וכו׳ כ׳ וד׳ל הטודה על האטת יודה שרביגו‬
‫זיל אית ליה שהנץ החמה הוה מטש תחילת יציאתה ט נוף‬
‫השטש להאופק א ( העוטה לנגה עינינו ‪ .‬אשר אחרי ונעים אהדים‬
‫ך‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫_ ‪---------------------------‬‬
‫א ( להאופק וכו׳ ‪ .‬ויש להקשות מאיזהו אופק יש לסשב אם‬
‫שנים הם לננד עינינו כמו שהוא פעה״ק ירושלם ת״ו ‪ .‬כידויב אשל‬
‫בחורף משמש האופק הרחב )הנקרא ההרי מואב( ובקין משמש‬
‫האופק הקצר )ההר הזיתים( את החמה לעס זריחתה ‪ .‬ובהרבה‬
‫ז^קומית בעולם יכול ניב להיות כן ‪ .‬וצריכים לפיז לידע מת לעשות‬
‫עיי׳ מזה מיש בהקדמה שלי ‪:‬‬

‫ול כי )?דם לנתיוזי בי ידוע אער‬ ‫*( וגה זה בעזה׳׳י מצאתי‬

‫גבוקד לעת הזן ‪ .‬כל כמה אשר ‪:‬לחית החמה במוקדם כשהיא עונה מתחה‬
‫ה אונק הארץ היא ‪:‬ראית כמריצה ביותר ‪ .‬ומן הזצה והלאה בכל דקה ודק׳‬
‫‪-Z‬‬ ‫היא ‪:‬ראית כמו מתמהמה ביותר עד תצי היום כי אז שוהה היא עי‪ .‬צל‬
‫אמה אחת לערך שעה ו ר בי עי — והחשבון למפרע כן צ״ל‪ .‬למש‪ :‬ב׳ ג‪:‬י‬
‫אדם שהיו עומרי׳ בעליי׳אחת שהיא גבוה מאה אמה )יותר מן המקום הבי‪:‬ו‪:‬י‬
‫בעירם ( א׳ למעלה נלאשה ואי למגיה כדי לראות הנקודה הראשונה שג‬
‫ה ק הממה ‪ .‬הי׳ זה שלמעלה רואה שלשה דקים במוקדם מזה שלמעה ‪) .‬וז»‬
‫דוקא נש עת הנן החמה ממש אבל לא אסר כן( ‪ :‬ואם למשל היו אז עומדים‬
‫עזד ב׳ בני אדם בעליי' שניי׳ שהיא עוד יותר גבות מאה אמת ‪ .‬הי׳ זה‬
‫שלמעלה רואה שני דקים ותצי במוקדם מזה שלמטה בעליי׳ שנייה ‪ .‬וכן‬
‫עוד נעליי׳ שלישי׳ היה החילוק רק שני דקים ‪ — .‬וכן עוד בעלייה רביעית‬
‫הי׳ החילוק רק דקה אמת וחצי ‪ .‬ובעלייה תמשי׳ הי׳ החילוק רק דקה א חת‪.‬‬
‫כך הכל עשרה דקים מקפיקי׳ על מקום גבוה של חמש מאות אמה בקיריב ‪.‬‬
 ‫לט‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫כערך כ׳ דקים וביזשלישי הדק יעלה ויראה נ ע ל ^ עיגו^ השמש ב עי מו תו‬
‫ותחילת יציאתו קרי לי׳ נה״ח ‪ .‬דהיינו תחילת רואות םניה ‪ .‬וכהאי‬
‫לישנא כ׳ גם נס׳ הדטק ס׳ האשכול שננה״ח מתחיל עיקר היום ‪ .‬וסצוה‬
‫להתסלל בצאת החמה שנ׳ ייראוך וגר ‪ .‬ושדר הקדמק מאלף שנים‬
‫הרב שר שלום הנץ החמה כמשמעו שמבקשת החמה להראות סניה וכו׳‬
‫עיי*ש עוד ראיות לזה }‬

‫ע ו ד )שם ע״ב( נד׳הכן הוא וכו׳ כ׳ח״ל דעת כל הטחכיים והסוסלןים‬

‫הראשונים והאחרונים שמצור‪ .‬מן המובחר לקרות ק״ש קודם‬
‫הנה־ה ‪ .‬ודעת רבים מהראשונים ז״ל הלאו דוקא מצור‪ .‬מר‪*.‬ם כי אם‬
‫דדינא הכי הוי לכתחילה ‪:‬‬
‫גי■ו* כ ״ן מאריך לקיים בכל תוקף ועח הגירסא של עישור שעה ‪.‬‬
‫וגם כ' שם ח׳ל מה נאוו רברי הגר״א אשר הגיג במיעוט‬
‫שיחה )בביאורו על הש’ ע נ־ח( שצ״ל שלי ש עישור שעה‪:‬‬
‫בלו כ׳י ה ; בדיה וראה זה חדש מביא מ״ש בם׳ נתיבות השלום ח־ל‬
‫שרנרי הנר״א אלה אינם כמו מכריע בדבר שיש לבע״ד‬
‫לחלוק רק הם כמו מחזיק בגובה או באורך שאץ מחלוקת אחר המדידה‪, .‬‬
‫כי האמת גלוי לכל ‪:‬‬
‫בלו כ ״ ט מנ*א ראיות מהרי־ף ור׳י ועוד רבות ‪ .‬וב׳ בר״ח והמתבאר‬
‫מדבריהם קושטא דמילתא דר‪.‬וותיקין היו מתפללים בדקדוק‬
‫אחר צאת השמש ובדכתיב עם שמש דמפרשי ליה אחר זריחת השמש ‪.‬‬
‫והעצה )של הנברשת יומא ל״ז ‪•(:‬היתד‪ .‬לשאר עמא הלא יכלי לכוונם‬
‫שיתחילו מעט קודם נה־ח הק״ש לצאת ידי חובת ק־ש לפחות כפרשה‪ .‬א׳‬
‫בזמנה וכו׳ א״ב הבא לזח עצמו כהוותיקין צריך לשמור הנקודות א ( ‪:‬‬
‫בדף‬ ‫‪---------------------‬‬
‫א( למה אינו מפרש מאיזה מקום יש לראות הנקודה א׳‬
‫אס ממקוס הר גבוה הרבה או תר ביכור או אס מן גגות בענמא‬
‫)עיי׳ לעיל דף נ״ח ד״ת ובכן( ‪:‬‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫ניז< כ * ט ‪ :‬כ׳ בר׳ה ונבא עתה לבאר מה שפקפקו עוד ‪ hv‬ידידי נפעי‬
‫חסידי עליון יצ״ו על כי לפעטים יארע להש כי הש*ץ העומד‬
‫ומתפלל בכוונות הרב הקדוש הרט״ז ש״ש זי־ע ׳ מרוב אשר הוא נבוך‬
‫בכוונת הלב לא יוכל לצמצם ממירותיו וברכת יוצר להביא הק״ש והתפיל׳‬
‫אל נקוד׳ הנץ ממש‪ ,‬ופעמים כי ה שץ עודנו בברכת יוצר או בק״ש והנה‬
‫השמש יצא ויצץ צ־ץ וחמה היושבים המכווני׳ גם השעה העומדת לפניהם‬
‫בראותם כן טמהרים מעש בברכת יוצר ובא־ם אל הק״יט בזמנה ומכוונים‬
‫התפילה עם דקדוקי הנץ וטוכרחי׳ לעמוד בתשיל׳ י״ח ואז הש׳ץ והציבור‬
‫יושב־׳ בק״ש או ברכה אחרונה ‪ — .‬וכן ים־ל לפעמיש כה־שך כי השיץ‬
‫ה־ותז ליבו פנוי להכוונה ממהר בלש־נו וכו' ‪ .‬והמה רוא־' כ־ צריד‬
‫עדן שני רגעי׳ להנה״ח ‪ .‬ועל זה מתחבמ־׳ להתעכב מעש וכר ‪ ,‬ויצאו‬
‫עליהם עוררי! ששורשי׳ עצמם מהציבור ומתפללי' ב־ח־ר ‪ .‬־‪.‬ש על זה במשו‬
‫מאתי לדעת אם יש ממש בדבייהש ‪.‬‬
‫גדן< ל ׳ משיב הוא על הקו׳ הנ׳׳ל עיי׳׳ש ומבא־ שהמתפלל תמיד כוותי׳ יכול‬
‫גם להתפלל ביחידות )אם אין לו ציבור כראוי או מהמת שאר‬
‫עיכובי׳( ואומר כי תפילה בציבור אין בכחה לדחות מצוה זו ישל ק *׳מ‬
‫ולסמיך גאול״ת ולהתפלל כוותיקין בגי נקורו׳ של הזמן הראוי ‪ ,‬ומכיא‬
‫ונקדשתי בתוך‬ ‫ראיות לדבריו ע־י׳׳ש ‪ .‬וא״ת האייך יקיים הוא המצוה‬
‫ב'י יכול הוא לקיימה אחיכ ‪ .‬דה־ינו לשמוע קדיש וקדושה וברכו‬
‫מהציבור ‪ .‬אש־ לא כן אפ ימתין להתפלל כציבור כי חלפו הלכו ע־הרי‬
‫המצית דאירייתא מלעש־תם כוותיקין מן המ־בחר ‪:‬‬
‫בדף ל” א מבא־ דתפילתן של יש־אל בעת זריחת השמש הוא תיקון‬
‫גדול לשכך רוגזי׳ ית־ש ברגע ההוא‪ ,‬כי יעמדו מלכי ארץ‬
‫להשתחיות להשמש וכועש ית״ש ‪ ,‬וכאש־ רואה בעת ההוא עדת ישורון‬
‫מקדשין שמו יתעלה‪ ,‬מתרצה בהם ומתפייס ‪ ,‬כ־ הלק ה׳ עמו ;‬
‫בח׳‬
‫מ‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫‪H 3‬׳ ^ ס ל י ! ר ^ ף ^ ״ ן ערער רב גדול ‪6‬׳ כגד הזמן של ‪P‬‬
‫החמה לפי החשבון שלי )הילובא לקנן‬
‫בהלוח( ואמר ופירשם לגדולי הדור אשר חשבוני אינו עוב — ו הו א‬
‫מאוחר הרבה כי לפי דעסו לכל הפסוס שמונה דקים צ״ל ה ק קודם ‪.‬‬
‫וכששאלסי להר ב הנ״ל על מה זה הוא שומך וכיצד הוא חושב ‪.‬‬
‫השיב הוא שמוך על הפירוש משניוה להרמב״ם שמביאו גם התויויע‬
‫בפ״א דברכוס ‪ .‬ולפי דעסס וחשבונם )שם( נם הוא מחשב כן‬
‫בכל יום והוא רואה בכל יום ההסחלה של עמוד השחר ומשם ולהלאה‬
‫הוא חושב שגיה וחומש שעה זמנייה‪ .‬ואז כשהגיע אל שוף זמן זה‬
‫בטוח הוא שצריך להיוס הכן החמה ואעפ״י שאז אינו רואה עוד‬
‫מאומה עכיז יודע הוא בבירור שרק מחמס איזה שיבה הוא ‪ .‬וגם‬
‫החשבון שלי של הנן החמה הוא מאוחר הרבה עכ״ל ‪ .‬וסמהתי‬
‫מאוד על החזיון ועל הרעיון ועל החשבון הנזכר ‪ .‬אבל מיד בביסי‬
‫ראיסי אחר הנ׳׳ל בקפר וכן השבסי בקיצור ‪:‬‬
‫הרה׳ג וכו׳ וכו׳ אודה מה שאמר מעכ׳ס ראיסי אס‬ ‫לכבוד‬
‫הפירוש המשכיות להרמב״ם פ״א מ״א דברכו׳ שמפרש‬
‫שם מת הוא עמוד השחר וכו׳ » ונם הסויו״ע מביא הלשון הרמב״ם ‪.‬‬
‫וכו׳ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ן ל א זכיסי להבין אס החשבון של מעכ״ס כל‪ . :‬למה מחשב‬
‫מעכ*ס לפי דברי הרמב״ס הכ״ל אשר לפי החשבון הלזה מצא‬
‫שהחשבון שלי לנץ החמה הוא מאוחר שמונה דקים ‪ .‬אולי הי׳ לו‬
‫לחשב לפי דברי הרמב״ס שמביא נ״כ הסויוינו באריכוה בפקחים‬
‫)פ״ג מ״ב( ולפי החשבון דשם שיש ה׳ מילין מע׳׳ה עד הנן ושיעור‬
‫מיל מחשב שם הרמב׳׳ס לשני חומשי שעה והיו עוני׳ ק״כ דקים‬
‫שהם שתי שעוס )משעו׳ ההשוויי׳( ולפי״ז היה צריך לומר שהחשבון‬
‫ה ק שלי הוא במוקדם ארבעים דקים‪ .‬בסמיהה‪:‬‬
‫ל ד ^ ד ״ א ז״ל בק׳ שנוה אליהו )ריש ברכוה( מקשה מאוד על‬
‫הרמב׳׳ם הכיל )דברכוה( שפקק שמע״ה ע־ הנה׳ס‬
‫הוא שעה וחומש ואס שהוא בעצמו מאריך )שם( נם לסרלו עי'*ש ‪.‬‬
‫עכ׳׳פ פקק הגר׳א ז״ל אשר הד׳ מילין מע״ה עד הנה״ח הס שעה‬
‫ומחצה לא שעה וחומש ‪ .‬ולא עוד אלא עמוד השחר הוא דוקא‬
‫זמן האיר המזרח ולא קודם לכן ‪ .‬כי כל האור )אשר רק היוסר‬
‫בקי‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫גקי ורגיל בענין ראייס אלה ההאולוה יכול להרנים( קודם לכן הוא‬
‫שייך לאיל ס השחר ‪:‬‬
‫קשס למה מתחיל מעכיס לחשב את השעה וחומש שעה‬
‫מן עמוד השחי שהוא ק־מן שאינו מובהק כלל אפילו‬
‫לאדם גדול ובקי נם בעדן ידיעה זו ‪ .‬ושבק את הדרך המלך‬
‫שפירש׳י בקנהדרין )ד‪ q‬מ״ב( שנץ החמה סימן מובהק הוא ואין‬
‫למעות בו )עיי״ש( ‪ ,‬ואם הי׳ מחשב ‪ p‬מנה׳ח למפרע שעה ומחצה‬
‫)זמניית( כמו שמחשב התנריא ז״ל את הד׳ מילין כמ׳ש לעיל ‪ .‬אז‬
‫הי׳ מניע לזמן התחלת האיר המזרח ‪ .‬וזה ודוקא זה הוא ההתחלה‬
‫של עמוד השחר ‪ .‬ומת שנראה קודם לזה כמו מאיר את פאת‬
‫המזרח הוא שייך לאילת השחל כמ*ש‪ .‬וכ«כ רבינר חננאל )פסחים צ׳ד(‬
‫בשם ירושלמי שמן אילת השחר עד ע״ה יש ד׳ מילין שנ׳ וכמו‬
‫השחר עלה ‪ .‬הוי*ו הוא מרבה זאת ‪ ,‬וכ*כ נם הגר״א )כדלעיל(‬
‫וכ*כ נם הביאור הלכה בש׳׳ע ס־מן פ״מ שדוקא כן הוא נקרא‬
‫עמוד השחר‪:‬‬

‫)ב׳ כקליו תרנ״ז( מהרב הגאון מוהר ש׳ ם די‪ .‬למה‬

‫לפי חשבוני אינה לפי המידה ראוי׳ הזמן נץ תחמה‬
‫ביום הארוך מול נה׳׳ח ביום הקצר ‪ .‬כדי שתהי׳ הלילה הקצרה‬
‫שווה עם היום הקצר בשעות ורגעים מצומצמים כפי מת שהי' צריך‬
‫לחיות ‪ p‬עפ׳׳י החשבון אם הוא נכון ‪ .‬אבל לפי חשבוני אינו כן ‪.‬‬
‫כי ביום הארוך זמן נה״ח הוא בשעה ט׳ עס יצ*ח ‪ .‬וביום הקצר‬
‫זמן נס״ח הוא בשעה א׳ עס ט״ה ‪ .‬ולפייז היום הארוך יותר גדול‬
‫מן הלילה ארוכת ל״ז דקים ‪ .‬ולעומתם נם היום הקצר כן יותר‬
‫גדול מהלילה הקצר׳ ל״ז דקים‪ .‬ומזה יש לחוש שכל החשבון שלי‬
‫בעכין הלזה הוא בעעוח ‪:‬‬
‫‪ 4‬אמת הדבר שכן הי׳ צריך להיות כסברא ח ד ל‪.‬‬ ‫ר שובה‬ ‫‪1‬‬
‫אבל זה רק אפשר לטי הטהלך ה א מ צ עי של החמס‬
‫שכן חושבים נס התוכנים ‪ .‬כי כן כתב ‪ p3‬׳ יסוד עול ם ‪ p‬׳ התכונה‬
‫מרבינו יצחק ה־שראלי תלמיד של הרא״ש זלתיס )דפוס בערלין בשנ׳‬
‫סקליד( במאמר ב׳ פרק ייב )דף ל*ב( וז״ל שסיום של תקופת תמוז‬
‫יהיה‬
‫מא‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫יהיה שווה במידתו לליל הקופח טבח ‪ — .‬וליל תקופוו תמה‬
‫ליום תקופת טבת‪ .‬וכן משמע נם בש׳ התכונה של מ והר ס ״ו‬
‫זלה*ה ‪ .‬וכן משמע נס מלשון ה ג ר •א זלה״ה בםפר שנות אליהו‬
‫בפי׳א דבלכות ד״ה רשב״ג אומר וכו׳ ;‬
‫כ‪ 1‬ד י לחיץ בעזה״י קישי׳ הכיל צריך אני להקדים בקצרה אחסו‬
‫דברי׳ מהם׳ יקוד עולם הסל מ*ש במאמר ג׳ פ׳ נ׳ )ד׳ מ״א( ת״ל ;‬
‫כי החכמים כשהתמידו לעיין בהלוך השמש יום אחר יום‬ ‫דע‬
‫בכלים המתוקנים לכך בדקו ומצאו כי היח עוברת נוכח‬
‫חלקי המזלות השווים במידתם בזמנים בלתי שווי ם ב מ י ד ת ס ‪.‬‬
‫כמו שהעיד בטלמיו׳׳ם על זה ‪ .‬ואמר כי הוא בדק בעיוניו שנה אסר‬
‫שיה ומלא שמידת הזמן שבו יחנלנל לו מרכז החמה ויעביר נוכח‬
‫חלקי רביע המזלות שמראש טלה עד קוף תאומים )שהם מזרחית‬
‫צפונית( הוא צ״י יום ומחצה ‪ .‬ועל החלק שכנידו ‪ .‬ר״ל מראש‬
‫מזל מאזנים ועד ‪ qip‬מזל קשת )שהם מערבית דרומית( החמה שוהה‬
‫רק כמו ם״ח יום ורביע וכוי‪ .‬ונתחלף לפי כן רניע שנה זו נגד‬
‫הרביע השנה שכננדה ‪ .‬ובטלמיו״ם ושאר הסוקרים לא הרפו ידיהם‬
‫מלחקור עלקדר החילוף הזה ‪ .‬ומצאו כי טעם החילוף הזה על דרך‬
‫כלל‪ .‬ובחמה על דרך פרט הוא לפי שמרכז נלגלה א י נ ו מכו ו ן‬
‫עם מרכז המזלות )פי׳ מרכז הארץ( אלא רחוק הוא ממנו ומשוכה‬
‫לצד א' מצידי המזלות וט׳ אף שהחמה בעצ מה בסתייחקה לנלגלה‬
‫היא מהלכת לעולם קביבמרכזה בשווה וביושר כמבואר בפרק ראשון‪.‬‬
‫אבל בהתייחקה למזלות היא נראית כמתהלכת לשם בת־ליף בשביל‬
‫מרסק שני המרכזים זה מזה ‪ .‬עכ״ל ‪ .‬עוד כ׳ בפרק ד׳ וז״ל דע כי‬
‫שני‪:‬לגלים יש לחמת שהם חופפים את הארץ ומקיפים אותה ‪ .‬ולפי‬
‫האמת אינו אלא גלגל א׳ גדול כפלג בחלל עובי׳ ונחלק לב׳ חלקים‪.‬‬
‫הגלגל הא׳ וכו׳ ‪ .‬והגלגל הב׳ בו החמה קובב לו על עצמו סביב‬
‫מרכז שא ינ ו מרכז המזלות ו ה א ר ץ ‪ .‬וגלגל ה י ו צ א מ ר כ ז הי׳‬
‫קיבה ועומק המחשבה שלא יגבור החום מאוד בימות החמה כיישוב‬
‫)בצפון( ושלא יחזיק הקור כמו כן מאוד לשם בימות הגשמים‪.‬‬
‫לפיכךנקבע הרום כמו באמצע המזלות הצפוניים‪ .‬והשפל בהדרומיים‪.‬‬
‫יתברך גדול העצה ורב העלילי׳ שפעיל הכל למענהו‪ .‬כפי תכלית‬
‫הטובה הראוי׳ לו ‪ .‬עכ״ל ‪ .‬עוד כ׳ בפי ה׳ וזיל גלגל היוצא מרכז‬
‫הלזה‬ ‫)י א(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫הלזה גורמת ומחייבה כל החילוף הנראה לחמה במהלכה ובמקומה‬
‫האמסי ‪ .‬וכדי לברר את זה וכו׳ )עיי«ש אריכות מאוד(‪ .‬עוד )דן<‬
‫מיב( ד״ה ועתה כתב וז״ל ולעיכך לעוטת הרום )שבצעון( ומשכי‬
‫צדיו החמה מתעכבת ומהלכת ב מ תינו ת וכו׳‪ .‬ובחצי המזלות השני‬
‫)שבדרום( לעומת השעל ומשכי צדיו היא מהלכת במהירות וכו׳ ‪ .‬לפיכן‬
‫הזמן חצי שכח )שבדרום( הו א פ חו ת מחצי׳ שככגדה )בצפון( עכ׳׳ל‪:‬‬
‫ר ל ‪ /‬ו ד פ לזה עוד במאמר ב׳ פרק ע' ) ד ף כ״ע( כתבוז״ל בביאור‬
‫קברת ה אי ש ה מ ר עי ש במנהג גלגלי השמים וכו׳ שעמד‬
‫בישמעאל איש משכיל וכו׳ ונס כנגד בטלמיו״ק ושאר סכמי התכונה ‪.‬‬
‫וחשב לבעל דבריהם וכו׳ ‪ .‬ועוד בא לו וכיחש במה שהציעו ואמרו‬
‫כי קי ב ה חי לו ף המהלך של ב׳המאורו' וכו׳ הוא עפ״י גלגל‬
‫יוצא מרכז וכו׳ ‪ .‬וגזר הוא ואמר כי אינו כן וכו׳ עיי״ש אריכות ‪.‬‬
‫ומקיים וזיל ‪ .‬ואני המחבר אומר בזה אילו הי׳ האיש הזה מגיע‬
‫לתכלית לייקד לנו חשבון מתוקן ומכוון לתיקון כל א׳ מהשינויים‬
‫הנראים מעת לעת כפי גובהם על הארן וכו׳ כמו שעשה בטלמיו׳׳ק‬
‫וכו׳ ‪ .‬אז הי׳ לנו רשוס לשמוע לאיש הזה וכו׳ ‪ .‬אלא מעתה הואיל‬
‫וקצרה ידו מהשלים כל זה וכו׳ מפני וכוי או מפני שלא קיינטהו מן‬
‫השמים להשלימו ‪ .‬לכן יאות לכו לשמוע מה שיקדו לכו הבעלי‬
‫תכונה הכ״ל בתכונה גלגלי שני המאורות ‪ .‬עכ״ל ;‬
‫^ ח ך הקדמת כל הדבדס האלה הכ*ל יש להבין בנקל הדברים‬
‫הקצרים בזה הערן שכתב הרמביס זיל בפרק יי׳א מת‬
‫קה׳ח ת׳ נרו ‪ .‬וזיל המהלך השווה שמהלך השמש או הירח בגלגלו‬
‫הוא הנקרא א מ צ ע ה מ ה ל ך‪ .‬והמהלך שיהי׳ בגלגל המזלות שהוא‬
‫פעמים יותר ופעמים חמר הוא הסהלך האמיתי י עס׳ל ‪ .‬ואסר זה‬
‫בפרק י״ב הוא מחשב אחר המהלך השמש האמצעי ‪ .‬ואח״כ בכל׳‬
‫הפרק י״ג הוא מחשב באריכות אחר המהלך השמש האמתי ‪:‬‬
‫בק׳ התכונה למוהרח״ו ז״ל מציכו שמאריך הרבה לפרש השני‬ ‫נפ‬
‫מהלכים של השמש‪ .‬ואזכרה פ ה רק איזהו קכיפים בקצרה‪.‬‬
‫בפרק ב׳ ד״ה והכה כ׳ וז״ל וסכה אילו היו הגלגלים כולם שווים‬
‫בעכין מרכזם ‪ .‬וגס במהלכם ‪ ,‬הכה ב ‪ r‬יעפ גלגל א׳ מהם לבד היינו‬
‫יודעים גס שאר הגלגלים ‪ .‬סאמכס עס היות שכולס השוו יחד‬
‫בעכין היות לכל א' מהם ב׳ קיטבים ומרכז א׳ ‪ .‬עכ״ז יש בהם‬
‫שינויי'‬
‫מב‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫סיכויי׳ ל בי ס ובו׳‪ .‬הכה סס ס׳ ס י כ ו י י׳ ‪ .‬א׳ ‪ .‬בבנין המרכזי׳‬
‫וכו׳ וזה נקרא נליל יוצא מרכז כי מרכזו יוצא ממרכז כמר הארץ‬
‫וכו׳‪ .‬ובפ׳ י״ב מפלס מהו מנין יוצא מרכז ח״ל מאסר שהגלגלים‬
‫אין ביניהם ריקות כלל אלא דבוקים זה על זה כ ג ל די ב צ לי ם‪.‬‬
‫א״כ אס הגלגל הא׳ יולא מרכזו של סבירו נמצא לום היקף הגלגל‬
‫מצד א׳ ומיעוניו מצד הב' ‪ .‬וא״כ איך הם דבוקים יסד זה בתוך זה‪.‬‬
‫דע ‪ .‬כי גלגל הייצא מרכז איננו גלגל כפרד לעצמי ‪ .‬כי הם כגלדי‬
‫בצלים ‪ .‬אמכס היא גל;ל נתין תיך מסצית עובי דפנוסיו כל גלגל‬
‫אחר‪ .‬כי יש גליל ס׳ ונסלק בעיביו לשנים‪ .‬וכל עיביו של הגלגל‬
‫היוצא נתין תיך ב׳ סצאי עיביו של חבירו עכ״ל ‪ .‬עוד )באותו הפרק‬
‫דף ל׳א( כ׳ וז״ל ובהיות מגיע גיף השמש ע״י תנועת נלגנו היוצא‬
‫אל אותה הנקידה היות־ דקה שהיא בקועב הצפוני זה נקרא רום‬
‫ה ש מ ש‪ .‬וכאשר יקבב השמש ויגיע עד נקודה הררומית שהיא‬
‫תכלית עובי דופן סיצין של הגלגל ‪ .‬אז השמש קרוב בתכלית‬
‫הקירוב אל הכדור הארץ‪ .‬וזה יקרא ששל רום הששש‪ ,‬עכ־ל ‪ .‬ונם‬
‫מפרש הוא בפ׳ י״ד מהו מהלך האמציני ומהו מהלך האמיתי• ומבאר‬
‫שיש להשמש ב׳ גלגלים משתנים ומסילפיס בעניינם וכו׳ וכו׳ ‪:‬‬
‫ל‪ 25‬י זה מתורץ הקושיא הנ״ל ‪ .‬אחר שמצאנו מכל ביאורי הדברים‬
‫הנ״ל שיש לפנינו כמת שינויים ע״י שני מהלכי השמש ‪ .‬בכן‬
‫מה שאמרו שצריך להיות היום האמך שוה במידותיו להצילה הארוכה‬
‫וכן להיפן היום הקצר וכו׳ ‪ .‬כל זה כן הוא רק לפי המהלך האמצעי‬
‫של השמש‪ .‬כי שם לא דקדקו כל כך בחשבון פרטיים וחלקים קטנים‬
‫משוס דלא יש לן נפקא מיני׳ לדינא ‪ .‬כדעצינו בהרמב״ם בת׳ קה׳׳ח‬
‫פי׳׳ב הל׳ ב׳ שכתב וז״ל והאמצעי שיצא בחשבון זה פעמים יהיה‬
‫בתחילת הלילה בשווה או קידם שקיעה הסמה בשער׳ או אחר‬
‫שקיעת החמה בשעת • ודבר זה לא ת חו ש לו ב שמ ש בסשבץ‬
‫הראייה ‪ .‬שהרי אנו משלימים קירוב זה כשנחשוב לאמצע הירח ‪.‬‬
‫עכ״ל ‪ .‬מוכח מכאן שלא דקדקו כ״כ בתסשבון מהלך האמצעי ‪ .‬אלא‬
‫רק אם נוגע החשבין לדעת ראיית הירח ‪ .‬וכמ״ש עוד שם קודם‬
‫באותו הפרק עצמו הלכה א' שרק ?ה כל חפצם ע‪:‬״ל ‪ — .‬ועל‬
‫איזה מקום שייך ראיי׳ זו ‪ .‬ידוע הוא שרק על ארן ישראל לבד ‪.‬‬
‫אבל על כל שאר אופקים ואקלימיס של כל העילס כילו שסם לאלפים‬
‫משונים‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫משוניס ממילא לא סשבו בדקדוק לבל אסד ואסד ל<ה הצלהלך השמצז‬
‫האמצעי ‪ .‬רק אמרו בדרך כלל שבכל מקומוס יהי׳ היוס ארוך כמו‬
‫הלילה ארוכה‪ .‬והיום קצר כמו הלילה קצרה וכן כל כיוצא בזה ‪:‬‬
‫לפי המהלך האטתי אינו צריך להיוס כן ‪ ,‬והסוש מעיד‬
‫על זה והדבר הגלוי והמפורקם ע״י המציאוח לעין כל אדם‬
‫אין צריכים על ;ה להביא ראיוס ‪ .‬ועכיז אפרש עוד קצס אס דבריי ‪.‬‬
‫לאמר ‪ .‬שכבר עברו עלי לערך שבעה עשי שנים ‪ .‬אשר בעזה׳י‬
‫הייסי משך זמן רב הלזה יגע וערס יום אחר יום כדי לצמצם כל‬
‫כמה דאפשר ולדקדק אסר הידיעה הנכונה של זמן ‪ p o‬וזמן שקיעה‬
‫הסמה ‪ .‬והייהי מנקה הדבר כמעגי מידי יום ביומו ע״י ראיי׳ ממקומוה‬
‫שונוס ‪ .‬ונם עיי חשבון ‪ .‬ועשיחי כן שנה אחר שנה ‪ .‬ועיד נקיסי‬
‫הדבר גם ע״י קאמפא״ק אשר פי״ז ראיסי בכל יום אס הזמן חצי‬
‫יום ‪ .‬ומחמס זה יכולים לידע בבירור אח שני הזמנים של נץ החמה‬
‫ושקיעסה אס הם )היו( באוסו היום מצומצמים או לא ‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫גס נקיסי ע״י הקאמפא״ק בכל שנה ושנה את הארבעה נקודוס של‬
‫הסקופוס )ברב אדא( אם מגיעים כפי חשבוני עד כמו סוע השערה‬
‫בשנה זו כמו שהיו מגיעים עד אוהו השימן בשנה שעברה ‪ .‬ועכיז‬
‫ודחי שגיאות מי יבין ‪ ,‬ומודה אני שאירע לי לפעמים )חם הזייגר‬
‫סלך חינו נכון( ג־עות בזמן הנץ החמה עד ב׳ או ג׳ דקים ‪ .‬אבל‬
‫לומר שגיעיתי כל כך טעות גדול המגיע עד ל״ז דקים‪ .‬ולא די עוד‬
‫זה ‪ .‬אלא שגס היינו מוכרחים לומר שהטעות הגדול במאוד‬
‫האמור הי׳ חוזר כן להיות פעמים בשנה דהיינו ביום הארוך וגס‬
‫ביום הקצר ‪ .‬וכן גם בכל שנה ושנה של כל שבעה עשר שנים‬
‫הנ״ל ‪ .‬זה דבי הבנתי אפשר להיות‪ .‬ועוד‪ .‬גס בלוח הנה׳׳ס של‬
‫הרב מוהר׳׳ר יוקף שווארץ דל‪ .‬מצאתי בחשבונו כ״ט דקים‬
‫)ואס עקדימיס לחשוב ב׳ דקים ביום הארוך וששה דקים ביום הקצר‬
‫כמו שצ״ל עפ״י המציאות יהיה ג״כ עולה ש״ה ל״ז דקים כמ״ש לעיל(‬
‫הפרש שהיום הארוך הוא כן יותר גדול מהלילה הארוכה והיום‬
‫קצר כן ארוך יותר מהלילה הקצרה‪ .‬ועוד הפשתי בהלוחות של‬
‫נה*ח ושקה״ח )שנדפקו בווילנא( מהאופק ווילנא ומצאתי שיש שם‬
‫הפרש ל״ב דקים ‪ .‬ונרח׳ מהחילופי חשבונות שלהם בכל שנה שלא היו‬
‫מדקדרף בהדבר ואילו היו מדקדקי׳ כראוי הי׳ ההפרש הרבה יותר כמו‬
‫שצ״ל‬
‫מג‬ ‫השמטות עכרשת‬
‫שצ״ל כן ‪ ,‬ועוד ספששי בסקפר עחיס לבינה ומצאסי בהלוס לאופק‬
‫ווילנא הפרש של ל״ו דקי׳ ‪ .‬ובאוסו הקפד בהלוח לאופק פעשערבורג‬
‫מצאשי הפלש של ק׳׳ד דקים‪ .‬דהיינו שהיום קצר יושר גדול עהלילה‬
‫קצר׳ וכן היום ארוך יושר גדול מהלילה ארוכה שיעור שעה יד׳‬
‫דקים‪ .‬ועוד‪ ,‬גס חקרשי ודרששי אצל זקני׳ ורגנים הבאים מווילנא‬
‫ומקביבוש מדינוש צפון ומרגלא בפומייהו שהיום הקצר שוהה שם‬
‫לערך שבעה שעיוש ‪ .‬והלילה הקצרה כמע‪3‬ן אינה שוהה שמי‬
‫שעוה ‪ .‬ונס הבגייסו הס שידעו בבירור מגדולים שהיו בשעניש י*ז‬
‫בשמוז או ע׳ באב בעיר פעעערבורג שלא אכלו אחר כלוה {השעניה‪.‬‬
‫בשביל שכמעע עד שנכנק עש לילה וודאיס ועש לאכול ‪ .‬כבר עלה‬
‫מפאש המזרח גס השחר שלמחר ‪:‬‬
‫כל הנ״ל משורץ ממילא עוד קושיא חמורה שהקשו אחרים‬
‫כבר ממני‪ .‬למה לפי חשבוני )בהלוח לנה״ח דלקמן(‬
‫הזמן של שקופש ניקן וחשרי )לרב אלא( שבהן צ*ל היום והלילה‬
‫שווין ‪ .‬א־נו מצומצם בשמך בין הששי הקופוש של המוז וכיבש כמו‬
‫שהיה צריך להיוש כן ‪ ,‬אלא שקיפש ניסן )לרב אלא( חל ביום‬
‫יר׳ד מערץ כמו השעה ימים קודם היום האמצעי של חצי השנה שהוא‬
‫כ׳מערץ‪ .‬והקופה השרי חל ביום איאקניאבר כמו השעה ימים אחר‬
‫היום האמצעי של חצי השנה השניי׳ שהוא כ*א זעפעעמבר ‪ ,‬ולפי״ז‬
‫החצי שנה השייכה לימוה החורף היא קענה מן החצי השנה השייכת‬
‫לימוה הקיץ במקפר שמונה עשר יום ‪ .‬מי שמע עוד כזאה ‪ .‬אלא‬
‫ודאי משובש הוא כל החשבון שלי ‪ — .‬וי״ל אכן נודע הדבר‪ .‬כי‬
‫לפי כל מ״ש לעיל צריך להיוה כן ‪ .‬שהחצי השנה של הקיץ יהיה יוהר‬
‫גדול מהחצי השנה של החורף ‪ .‬בשביל שבקיץ השמש קובב אל צפון‬
‫ושוהה ומתעכב שם יותר לפי ה ג ל ג ל היו צ א מרכז נמ*ש לעיל‬
‫)בשם הקפר יקוד עולם( שברביע שנה של מזרחית צפונית השמש‬
‫שוהה צ״ד יום ומחצה ועל החלק שכנגדו ‪ .‬דהיינו ברבע כנ ה‬
‫של מערבית דרומית שוהה לק כמו פי׳ ח יום ורביע‪ .‬ולי נראה‬
‫שצ׳׳ל פ״ ה יום )שנתחלף בדפוק חי תמול ה׳( ‪ .‬ולפי״ז עונה החשבון‬
‫על רביע שנה לתשעה ימים ‪ .‬ולחצי שנה לשמונה עשר ימיס אשר‬
‫החצי שנה של הקיץ יותר גדול מהחצי שנה של החורף ‪:‬‬
‫‪ ?3 1‬ב״ה מצאנו שמדוקדק הם הארבעי גבוליס בהחשבון שלנו‬
‫בהלוח‬ ‫י‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫)בהלוס דלקען( ואין צריכים עוד להיוח מקובק גס בשאר החשגוכוס‬
‫דשס ‪ .‬והקניה יהיה עוד יוסר בעזרחגו ‪:‬‬

‫ת ה ו פ ת ה ח מ ה היחה ביוס ד׳ ה׳ ניסן ת רנ ד ק וקודם‬

‫לכן איזהו ימים היו וויכוחים כיצד לעשות ‪.‬‬
‫ואמר רב גדול א׳ לפי קברתו ראוי לברך הברכה עושה מ״ב עם ה ק‬
‫החמה מיד ‪ .‬אפילו קודס התפילה ‪ .‬מפני שחביבה מצוה בשעתה ‪.‬‬
‫והשבתי ‪ .‬למה לנושאנו קבועים להחפלל כוותיקין לעשות כן לבעל‬
‫הקביעות שלנו ‪ .‬הרי כל התדיר מחבירו תדיר קודס ‪ .‬ונס כל המקודש‬
‫מסבירו הוא קודם ‪ .‬והכי תרתי יש בהמצוה שלנו להתפלל כוותיקין‬
‫נגד זה המצות לברן על התקופה כנ״ל ‪ .‬והביא רב שני ראי׳ לשירתו‬
‫של הראשון מן שבת ריס חנוכה שקורין אז ההפערה מן חנוכה ולא‬
‫מר״סאעפ״י שר״ס תדיר נגד חנוכה ‪ .‬והשבתי‪ .‬משס אין רא־ה כלל ‪.‬‬
‫כיתיכח שסמשוס שאי אפשר לקרות שתי ההפעורות ביוס א׳ ‪ .‬לפי״ז‬
‫מוכרחים לקרות של תנוכה משוס פלקומי מילתא ‪ .‬אבל כאן אפשר‬
‫לקיים שתיהן ‪ .‬כי אם גס מברכין על התקופה לאחר תפילת וותיקין‬
‫ג״כ נכון הוא בני אקפוק ואפילו עד קודס כלות ג׳ שעות כמ״ש‬
‫במג״א בש״ע ‪ p‬״ רכ״ע‪ ,‬והביא רב שלישי ראיה לקברתי של ה א‬
‫ממביאי ביכורים‪ .‬אשר הפועלים שכירי יום אינם צריכים לעמוד בשעת׳‬
‫מלאכתם אפילו בפני תלמיד חכס ‪ .‬ועכ״ז בפני מביאי ביכורים צריכים‬
‫סם לעמוד ‪ .‬מפני שסביבה מצוה בשעתה ‪ .‬והשבתי ‪ .‬אס אמרו חז״ל‬
‫בדבר הפקד קל כזה לבעה׳׳ב אשר אנו מעידים בדבר שניחא ליה‬
‫לאינש לקיים מצוה בממוני׳ כדמציכו בהרבה מקומות בש״ש מכ״ש‬
‫הכא שחביבה מצוה בשעתה ‪ .‬ו ה י א מ צ ו ה ע ו ב ר ת ‪ .‬אבל לא‬
‫אמרו לבעל המצוה מן המובחר לכל הדיעות )ולכמה עמודי הוראה‬
‫דו ק א ל כ ת ח י ל ה צריכים לקרות קיש ולהתפלל כוותיקין( שיש‬
‫בס נכלל ג׳ מצות נשגבות ואחת מהן דאורייתא ‪ .‬בשביל מצוה א׳‬
‫דרבנן שאינה הדירה וגם אינה עוברת ככ״ל ‪ .‬והודו כמעע לדבריי ‪.‬‬
‫והקכימו אז רוב וותיקין לילך ביחד אחר תפילת לחש שיתפללו כמו‬
‫בכל יוס בזמן הראוי כוותיקין ‪ .‬קודם חזרת הש״צ אל מקום גבוה‬
‫בעלמא הקרוב להם כמו על גג א׳ ויהי׳ מברכים הברכה על החמה‬
‫עושה‬
‫מד‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫עושה מ״ב ‪ .‬ומיד יהיו שוזרים ביסד כלי לשמוע מזיס הש״ץ ולנפול‬
‫אס הכל כנהוג ‪ .‬אבל ביום ג׳ קודסיוס הסחופה שלש הלב הגאון‬
‫דבריקק שליט״א להזהיר להווסיקין שלא לעשוס כן ‪ .‬משוס סין מכיבירין‬
‫על המצוה ‪ .‬והלכנו חסר אשרי ובא לציון ואשר קדיש השקבל קודם‬
‫עלינו אל מקום גבוה גג א׳ וברכנו הברכה כשמשה ‪ .‬וכן יגיענו‬
‫הקב״ה להסקופה הבעל״ט )שסהיה בערב שקש( ובין כך יגאלנו‬
‫ויבנה ביה מקלשנו לעינינו בב״א ‪:‬‬

‫אנסנו ש״מ מעילים שהיינו‬ ‫ל ז כ ר ו ן הה־ה העדיס הלזה‪.‬‬

‫’ ארבעה אנשים יחד הולכים קודם אשמורה הבוקר ביום‬
‫ג׳ יו״ד אלול תרנזיי״ן על לאש ההר הזיסיס הנקרא גיור ‪ .‬כלי לראוס‬
‫משם אס הזמן של כץ החמה שצ״ל היום בשעה י״א עס ט״ז דקים‬
‫יהי׳ כן או לא ‪ .‬כי מיום הקודם מצאנו הזמן הנץ נרשם כן על היום‬
‫המעושד לבא )כמנהגה( בביהמ״ד של ס״ס בסולבס ריה״ש ‪ .‬ולקחנו‬
‫עמנו שני זייגרו״ס מכווטת עם הזייגר של הביהמ״ד הכי׳ל‪ .‬והגענו‬
‫על ראש ההר שעה ורביע קולס הזמן הזריחה ‪ .‬וכשהגענו להזמן שעה‬
‫י*א עס ט׳’* דקים וחצי מצומצם ‪ .‬אז ראינו הנקודה הראשונה של‬
‫גיף השמש עולה ממעל להאוסק אשר היה רחוק ואלון ורחב הרבה‬
‫מאוד ‪ .‬כי הוא מעבר לירדן יריסו ומעבר ליס המלח ‪ .‬ושהינו עוד‬
‫שם כמו שלש לקים ואז ראינו קו ף עלייה העיגול שג גוף השמש‪.‬‬
‫ולראיה געהיש פה עה״ק ירושלס כ״ג אלול ס רנזיין ל פ ״ ק‪:‬‬
‫נאום נחמן ב״ר שלמה שמואל ‪.‬‬ ‫נאום שמואל לעור ‪.‬‬
‫ונאום י וסת צבי ב״ר משולם קאפל ‪.‬‬
 ‫חלק ג׳‬
‫מראה ציבור לוותיפין‬
‫^ ! ‪ “7‬משפר עו״ג שנים ראיסי אשר לא לחינם הפליגו סכז״ל את‬
‫גדולת פרשת המצוה מן המובחר הלזס ‪ .‬אשר עלה אמר‬
‫הרב אלפש זיל מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד וכו׳ ‪ .‬והרעב״ן‬
‫ז״ל אמי שאי אפשר לקיימו בכל יום וכו׳‪ .‬וכן גס הרבה גדולים דור‬
‫אחר דור היו מפליגים אס הענין הלזה להתפלל כוותיקין והיו יראי׳‬
‫ופוחדים אפילו להתחיל לנשות הדבר ‪:‬‬
‫היותי שכיחים הס ‪ .‬אשי למשל אומרים היום‬
‫)אפילו אלה אשי כבר נכנקו להתפלל כוותיקין(‬
‫וודאי לא הגיע עוד הזמן כדי שיכיר והאיך נוכל לברך על הגילית ‪.‬‬
‫ומתמהמהים עול‪ .‬זה על לימודו וזה על קוגייתו להשלים‪ .‬וזה על‬
‫התהיליס‪ .‬ובין כך קצרה השעה ולא יכולו עוד היום להשיג לקרות‬
‫קיש ולקמיך גאול״ת ולהתפלל כוותיקין כראוי ‪ .‬ומתוך כך למחר‬
‫עושים הם איפכא ‪ .‬ובאים מטהליס ומקדימין להתחיל פקוקי דזמרה‬
‫והולכים במרוצה ובמהירות יותר עדאי והגיעו ‪ P‬לש־יס גאל ישראל‬
‫ועומדים להתפלל הרבה זמן קודם ה ק ‪ .‬ולמחר חוזריס שוב להשיר‬
‫היותי ארוך כמו משלשום ‪ .‬וכן הולכים פעם בארוכה פעם בקצרה ‪.‬‬
‫ורוב ימיהם ישנוהיהס רק מנללים השינה מעיניהם והעלו מרק בידם‬
‫תמור השלשה מנות נשגבות העימדיס ברומו של עולם אם מקיימים‬
‫אותם כמאמר חזיל כוותיקין בעתם ובזמנם כראוי ‪ .‬כי דבר בעתו‬
‫מה כיוב ‪ .‬ובנקל היו יכולים לקיים שלשתן בכל יום ויום על אכה‬
‫האופנים ‪:‬‬
‫בכל מקום שרוצים להתפלל כוותיקין אפ שר ה ו א ‪ .‬ולא צריך‬ ‫א(‬
‫להיות דוקא במקום גבוה אשר משם רואים את ה ק החמה ‪ .‬כי‬
‫גס במקום כמוך ואופל אפשר לצמצם גיל נכון את היג ע של הנץ‬
‫ע״י ידיעת זמנו באותו היוס וע״י זי׳גער נכון ‪:‬‬
‫ג(‬
‫מה‬ ‫השמטות מברשת‬
‫‪ Q‬חלעו אשר פעה״ק ירושלס ה״ו הזמן משיכיר הוא ניב לקים קולס‬
‫הנך החמה לפי מ״ש בהלוס ללקמן ויכולים אז לברך עני הנוצית‪.‬‬
‫ונשארו נ״א דקים עוד עד ה ק ‪ .‬ומשפיקיס הס כלי להציב מן מזמור‬
‫שיר חנוכת עד גאלישראל בדרך ממוצע בשבתות ובימים עוביס ואפילו‬
‫בימים נוראים ‪ .‬אבל דוקא בלא אריכת הניגונים ובלא אמירת פיועיס ‪.‬‬
‫ובימי החול זמן ההתחלה לערך רבע שעה מאוחר ‪:‬‬
‫‪ Q‬צריך הציבור לבחור להס איש א׳ אשר הוא יותר מתון ומבחין‬
‫ויודע לכמצס הזמנים הן בהההחלה הן בין הפרקים כיצד להנהיג‬
‫במתינות את הש״ץ ואת הציבור ‪ .‬בלי שלא ימהרו על לא דבר ‪.‬‬
‫ונס לעומת ז ס שלא יאריט יותר מדאי ‪ .‬רק מילי יום ביומו ילכו‬
‫בנוח בדרך המלך‪:‬‬
‫ך ( קודס זמן הנחה ציציה ותפילין יתקן המנהיג את הזיינער של‬
‫אותו בית תפילה )והזייגער לא יהיה מוצג ולא תלוי בכותל המזרחה‬
‫אלא בשאר מקומו'(‪ .‬ולבר כחון הוא שיהיה מוכן גסזייגר קען י (‬
‫לפני הש״ץ במקום מוצנע על התיבה‪ .‬וגם יהיה לשוס בכל יוס‬
‫קמוך‬ ‫— ‪-------------------‬‬
‫*( זייגר קען לפני הש׳ץ במקום מוצנע וכר ‪ .‬שמעתי תוך‬
‫כמה שנים אשר גס מזה יצאו הרבה לחלק ולדחות בשתי יליס את‬
‫כל הענין קיוס הפצוה להתפלל כוותיקין ‪) .‬וכדי ליתן חיזוק לדבריהם‬
‫אומרים הם בתחילה קצת דברי אמת( וכן אומדס ודאי לאוי‬
‫ונכון הוא להתפלל כוותיקין ‪ .‬רק בשביל זה אנו מתננליס להס במאוד‬
‫בשביל שהם רואים תפיד הן בתוך אמירת פקוקי דזמרא ‪ .‬הן בתוך‬
‫אמירת ברכות ק׳ש ‪ .‬הן בתוך ק*ש גופא רואים הס תמיד בהזייגר ‪.‬‬
‫וכל ‪ p‬מגדילים המתכנדיס הכיל את הענין לראות בהזייגר לעון ופשע‪.‬‬
‫עד שזה אומר חוקת הגוי הוא להניח הדיגר לפני השיך על העמוד‬
‫וזה אומר מעשה עבודה זרה הוא ‪ .‬ואחרים עונים א חד ה ם ממילא‬
‫להתפלל כוותיקין מצוה הבאה בעבירה הוא‪ .‬והס בלי קפק בכלל‬
‫‪-‬‬ ‫זרי; נפקד ‪:‬‬
‫^ לפוס רהימא יש להבין במקצת שיצאו אלה לסלק‬
‫ולהעליל על הוותיקין כל כך העא ופשע גשביל‬
‫שראו הס מה שהוא כמו זר בעיניהם ע׳׳י גרמא של מקצת מנהלים‬
‫או ע״י הש״ץ או עיי שאר מתפללים כוותיקין אשר היו זריזים ומביהליס‬
‫יותר‬ ‫)י ב(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫סמוך לשם זמן הנץ של אוחו יום כדי שלא יבואו לטעות ‪ .‬ועל ידי‬
‫ההכנות האלה ידעו גס הציבור בטוב ביל יוס הרגע של הכץ ‪.‬‬
‫ולא יכשלו עוד למהר או להאריך על לא דבר‪ .‬אלא אדרבא במעט‬
‫ימים יגיעו גס הם ע׳׳י ההכנות הנ״ל להיות רגילים ובקיאים ‪.‬‬
‫ובהקכם א׳ ונשמחה ישמעו להמנהיג הטוב הלזה ‪:‬‬
‫ה(‬ ‫‪----------------------------- -‬‬
‫יותר מדאי )כאשר כבר הוכחתי אותם לעיל בכמה מקומות( ורואים‬
‫)ואולי עוד גם בקוצר ראות שלהם( כמעט בכל שני דקים בהזיי־גר‬
‫והראיי׳ שלו שוהה אז זמן רב עד שהדבר ללעג וקלק ‪ .‬ועי״ז מביאי׳‬
‫וגורמים הם להבאיש את כל ענין קיום מצוה הנעלאה הזאת בעוה׳׳ר ‪.‬‬
‫אשר בכל מקים הגמרא ופוקקיס קוראים אותה לכל הפחות מי^יס‬
‫מן המובחר ‪ .‬והרבה מהראשונים פקקו שצריכים דוקא ל כ ת חי ל ה‬
‫לקרות ק״ש ולהתפלל כוותיקין‪:‬‬
‫בשביל פרט א׳ או שהים או שלש שנמצא שלא כהוגן אין‬ ‫אבל‬
‫עוד להפליג בשביל זה את כל הענין קיום מצוה רבא‬
‫העימדת ברומו של עולם ‪ .‬וביודאי שעל זה צריכים להזהיר מאוד‬
‫איש לרעהו כלא לעשות כניל ‪ .‬ורק בין הפרקים כמ״ש לקמן )בקמוך‬
‫אות וי״ו( אז יראה בהזייגר ‪ .‬ואז באמת גם מוכרחים לעשות כן‬
‫כי באופן אחר כמעט אי אפשר לצמצם עיקרי הזמנים כדי לקיים‬
‫המצוה כראוי‪ .‬בשביל שהיא תלויי׳ דוקא בהזמן המצומצם ‪ .‬ואס‬
‫השץ בין הפרקים רואה בהזייגר לא יהיה מזה עוד מבולבל ‪ .‬ולא‬
‫יהיה בזה שוס חטא ועון כלל‪ .‬כי בפירוש שנו חכמים בפ״ב דברכות‬
‫ר״י אומר בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אי ס ‪ .‬והלכה‬
‫כר׳ יהודה ‪ .‬ועוד בגמרא ברכות )י״ד ‪ (.‬בעא מיניה אחי תנא דבי‬
‫ר׳ חייא מר׳ חייא בהלל ובמגילה מהו שיפקיק ומי איל פוקק ואין‬
‫בכן כלום )וכן פקק בש״ע קי׳ תרעיד ק״א( ‪ — .‬ולמדים קו״ח‬
‫אם לכבוד בו״ד עישין כן ורשאי להפקיק לכבוד ממ״ה הקביה לא‬
‫כל שכן ‪ .‬ואם בדיבור רשאי להפקיק ‪ .‬בשתיקה כמו רגע )כשיעור‬
‫לאיי׳ כל דהו בהזייגר( לא כל שכן ‪ .‬ואם לדבר הרשות רשאי להפקיק‬
‫לדבר מצוה לא כל שכן ‪ .‬ואס לצורכי יחיד רשאי להפקיק לצורכי‬
‫ציבור לא כל שכן ‪ .‬ואם באמצע הפרק לשאי להקחכל)בציצית בתיבות‬
‫ראיתם אותי( נין הפרקים לא כל שק ‪ ,‬ואס נקיש שהוא דאורייתא‬
‫רשאי‬
‫מו‬ ‫השמטות לנכרשת‬
‫‪ ( H‬יהיה להם זמן מוקכס וקבוע לכל יוס&יעסי לההסיל ביעי הסול‪.‬‬
‫כי ים צריכים בסול ממזמור שיר סכוכת עד גאל ישראל ל״ס דקים‪.‬‬
‫ייש ל״ה‪ .‬ויש ל״ג ‪ .‬וישל׳ ‪ .‬ויש די להם אפילו כיס דקים‪ .‬ובוודאי הבל‬
‫מודים שזה לא טוב הוא כלל לעשות היום כן ולמסר לעשוה ה סיפון‬
‫על כן השיעור המושכם אצל הציבור ‪ .‬לפי אוהו השיעור ישהדלו‬
‫בכל יום ויום נההסיל מזעור שייס ועי״ז לנכון יבואו כמו אהעול כן‬
‫סיום‬ ‫‪-----------------------‬‬
‫רשאי לעשות כן ‪ —.‬בפקוקי דזמרא שהוא דרבנן לא כל שכן;‬
‫השיב על הנ״ל הדס*‪ :‬מוסררא״ב נ״י ‪ .‬למה לא עיינו‬ ‫ועוד‬
‫המסכגדים הנ״ל בהגמרא )יומא י*ט‪ (.‬משכי ניה רב חנן‬
‫בר לבא וט׳ ומסוי ליה רב בידי׳ קבוטל )פייש״י עשה לו שימן בבי״ס(‬
‫וכימא ליה מימר ‪ .‬ק״ש סוה קרי ‪ .‬וכי האי נוונא מי שרי והאמל‬
‫וכו׳ הקורא אס שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקר ‪ p‬וכו׳ וסכיא וכה‬
‫ותיק הגמרא ליק הא בפרק ראשון הא בפרק שני עכיל עיי״ש וכן‬
‫פקק בש*ע )ש*ג ש׳׳ו‪(:‬‬
‫המתפללים כוותיקין אחר שאי אפשר בשום אופן לצמצם‬
‫׳ ע־קרי הזמנים הצריכים לסם כדי לקיים המצות על צד‬
‫היותר טוב ונכון‪ .‬ודאי אפילו בראייותם בהזייגר מ צו ה ג מ ו ר ה‬
‫הס עושים ‪ .‬וכוונתם וודאי נס בזה רצוי׳ ומקובלת היא לפני יוצריכו‬
‫יתברך ‪ ,‬ועוד הלא מיד כשמגיעים קרוב לקיום הברכה גאל ישראל‬
‫הס ירזד קומכיס גאולה לתפילה ‪ .‬וכלס כאחד מקיחים עתה את דעחס‬
‫מכל ראיי׳ ומכל שמיעה לגמרי ‪ .‬וכמובן ממילא שבתוך ההפ‪-‬לה אץ‬
‫א׳ פונה עוד להזייגר ‪ .‬אלא מטוניס את לבס לאבינו שבשמים‬
‫להתפלל לפניו יתב׳ ב ש ע ת מ צו ה ו ע ת רצון )כמו שפירש*י במק׳‬
‫ברכות כ״ט ‪ (.‬ורק עוד זאת צריכים להודיע ולהוודע ‪ .‬אחר שקשה‬
‫למצוא בפוקקיס הכרע אס מותר להקיג בשבת יי״ט את הווייזערק‬
‫לפניהם או לאחריהם או לא ‪ .‬על כן יש להכינם קודס סכנשת שבת‬
‫ויו״ט לצורך מסר‪ .‬ואס יש ב׳ או ג׳ ימים יויט אז יש לחשב את‬
‫ההפרש ולהגידו על נכון להש׳׳ץ קודם התחלת פקוק• דזמרא כדי‬
‫שיודע לכווין את סזעניס ‪ .‬סבל להעריך הזייגר בשבת וידנו )אנציסען‬
‫בליא( אך מותר עיי עכו״ס ורק בשעת שהוא עוד בהליכתו כנודע‬
‫)עיי׳ נש״ע קי׳ רנ׳׳ב קעיף ה׳ ושי׳ של׳׳ח שעי׳ ב׳( ‪:‬‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫היום *( וכן למחר הן באמירה פקוקי ^מר‪ 6‬הן בהחחלס ק״ש‬
‫הן בגמר ק*ש עד גאל ישיאל מלה במלה‪ ,‬וישיגו לבעח לקעוך‬
‫גאול״ה עם ה ק ‪:‬‬
‫ף( ארשום פה לפי הדרך הממוצע השימכי׳ של ראשי פרקים על‬
‫השיעור שהיי׳ של ל*ו דקים ‪ .‬ייעשו כן ‪ .‬ל׳׳ו דקי׳ קודם ה‪:‬ץ‬
‫יהסילו מזמור ש״ח ‪ .‬ימן מזמור ש״ח עלאשרייצערכו ח׳ דק־ס ‪ .‬מן‬
‫אשרי עד ויברך וי״ו דקים ‪ .‬מן ויברך עד ישחבס ה׳ דקים ‪ .‬מן‬
‫יפהבח עד ק״ם זיי׳׳ן דקים ‪ .‬מן ק*ש עד גחל ישראל יו־ד דקים‬
‫שהם ש׳ה ל״ו לקים — אבל בשבתוח ויו־׳ע צריכים לכל הפחרח נ־א‬
‫דקי׳‪ .‬וכשלר הזה יעשו‪ .‬נ״א דקים‪ .‬קודם הנץ יהחילו מזמור שיח ‪.‬‬
‫מן מזמור ש״ח עד הפילה למשה יצשרכי ח׳ דקים‪ .‬ומן הפילה לעשה‬
‫עד אשרי ח׳ דקים ‪ .‬ועד ויברך וי״ו דקים ‪ .‬ועד שיק עד זיי*ן דקי'‬
‫מן שוכן כד וכו׳ עד ההברך צורכו די׳ין דקים ‪ .‬ועד ק*ש ה' דקים ‪.‬‬
‫נוהגי׳ בהרבה‬ ‫ופד גאל ישראל פשרה דקים ‪) .‬וכקדר הזה‬
‫בתי מדרשיה פעה״ק ה״ו ‪( :‬‬
‫ץיי״ ץ( ובשביל שיש להרבה אנשים יותר כקל ‪ .‬לחשב להנא המור‬
‫׳ למפרע‪ .‬על כן אציג עוד לפניכם החשבון ה‪:‬־׳‪ :‬על ל־בא ‪.‬‬
‫יכן הוא ‪ .‬בימי הסול קודם התחלת מזמור שיח יהיה עיד זמן עד‬
‫ה ק ליו דקים‪ .‬וקודם חסחלה אשיי יהיה עוד זמן גיד הנץ כיח‬
‫דקים ‪ .‬וקידם רבלך כיב דקים ‪ .‬וקודם ישתבח י׳יז דקים ‪ .‬וקודם‬
‫ק׳׳שעשרה דקים‪ .‬וקודם אמה ד׳ דקים ‪ .‬וקודם עזרה נ' ‪ .‬וקודם‬
‫מהילות א׳ ‪ .‬ובשבת ויו״גיוגם ר׳׳ה ריוכיפ יהיה קודם התחלה מזמור‬
‫ש׳׳חכ׳אדקים‪ .‬וקודם התחלה תפילה כמשה מ*נ ‪ .‬וקודם אשרי‬
‫ל״ה‬ ‫‪--------------------------‬‬
‫• ( ומשל הגץ שמעסי על זה ממכס גדול שאמר על כל כיוצא נזה כמה‬
‫גאה ויאה לעשו» כן וגס נכמה עריינים‪ — .‬כ י לא די שמחזק סדר כזה את‬
‫נל דבר וכל ענץ ׳ אלא נם עי׳׳ז לא ינואו לשום קמעה ‪ .‬כמו שמצינו נשדד‬
‫העולם שתמיד צליכי' בעלי עגלות להמתץ על גיה נ‪:‬י אדם שלוצי' לבא לרכוב‬
‫וליסע עמהם למקום משצם ‪ :‬אבל מעולם לא שמענו אשר מרכב הקינוור הנק׳‬
‫איתען נאהן המתין פעם א׳ על תרוכבים עליו ‪ .‬ואין שייך בזח שום נשיאות‬
‫פנים ‪ .‬אלא בכל יום ויום הנני אדם ממתינים עבורו ‪ .‬והם מוכנים ויושבים‬
‫גבר כל אתד על מקומו ומצפה על הרגע שהיא מעותדת כן קודם זה זיון‬
‫עידן וננידן ;‬
‫מז‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫עד‬ ‫ל*ה‪ .‬וקודם ויברך כי ט ד קי ס‪ .‬וקודם שוכן עד יהיה עוד‬
‫ה ק כ״ב דקים ‪ .‬וקודם סחברך צורנו יהיה עוד זמן ם״' דקיס ‪,‬‬
‫וקודם ק*ש עשרה וכו׳ כדלעיל בחול‪:‬‬
‫‪ ( H‬בראש השנה ויוכ״ע אי אפשר כלל להאריך בניגונים אשר‬
‫נוהגי׳ החזנים לנגן הרבה פס ההחלה היולך וכו׳ עד אחר‬
‫ברט ונו׳‪ .‬כי עי״ז אי אפשר עוד בשום אופן שלא יהיו מוכרחים‬
‫לקצר ביוסר בברטח ק״ש וגס בקיש ‪ .‬ובכן א־ן לנגן אלא את הניגון‬
‫הקבוע מימיס קדמונים עפהרייל זיל וגס בזת חין להאריך ‪ .‬כדי‬
‫שלא יכשלו בימים הקדושים הנוראי' האדירים האלה בקיום העיקר‬
‫עצוה של קריאה שמע קודם הנץ ולהתפלל מיד אחר הנץ כמו שנהיו‬
‫כל השנה בסוב כדלעיל ‪ .‬ואיה א*כ כעשה על צד היותר סוב ‪.‬‬
‫דהיינו להתחיל מזמור שיס קודם הזמן הכיל של נ׳יא דקי׳ קודם ה ‪p‬‬
‫וכהי׳ מקדימי׳ הרבה זמן קודם כפי מס שאנו צריכים להוקיף עוד‬
‫זמן למפרע נם לפי צורך הרגוכים וגם לאמירת הפייסיס ‪ .‬ולא נברך‬
‫על עכויפת הנולית עד ויברך דוד *( זה גיכ אי אפשר‪ .‬ט רק‬
‫בדיעבד‬ ‫‪-------------------------------‬‬
‫*( עטיפת תטליס ונו' ‪ ,‬ואם תשאלו למה לא נהי׳ לשאיס לברך על‬
‫נ ״ ב דקים קודם הנץ דוקא ולא קולם ל ק ‪ ,‬הלא ‪p3‬׳ דברי‬
‫יוסף )דרך מבוא השמש דן< שיו( כ׳ כן וזיל — סקרתי ודרשתי תרבה לדעת‬
‫!מן עטיפת טלית דהיינו שיכיר את סבילו וכו• ומצאתי מהוא פעהיק ירושלפ‬
‫תיו בתקופת נישן ותשרי בדקדוק שעה אמת קודם הרגע של הנהיס ‪ ,‬וזה‬
‫בלול ‪ .‬ועיין בביס עכ״ל — א״כ יכולים להקדים לברך על הטלית עוד שמונה‬
‫דקים‪ .‬אשיג לכם אם תראו בהלות לנץ הסעה אשר עשה נם הרב הניל בעצמו‬
‫תמצאו אשר הוא עסשב בימים של ניסן ותשרי את הרגע של ה ק שמונת‬
‫דקים נמאוסל ממה מאני מסשב לפניכם בהלוס שלי ^ ממילא המול הקושי‘‬
‫נעשה ראיה לדבריי — ועור הלא מילתא דעבידא לגלויי הוא והלאו‬
‫בעצמכם שלא תכירו בימי תשלי עודאת סבילכם הבא לפרקים‪ .‬ברחוק ד׳‬
‫אמות — שעה א׳ קודם הק ‪ .‬אפילו בשדה לא הכירו אותו — וגם צדיני׳‬
‫בדבר הזה להיות נזהר במאוד בעני עם האלן ‪ .‬כי אם תפתחו להם פהת‬
‫בהודו של מסט‪ .‬לאמר אבל בתקופת תמוז מצאנו כן שעה שלימה וכו׳ הם‬
‫יעתרו לכם פתח כפתחו של אולם לאמר לפי !ה ‪ <^h‬בתקופת טבת נעשה כ ך‬
‫כי כיון שניתנה רשות וכו׳ אץ מבסינים וכו■ ‪ .‬והתקלה גדולה עוד תתגבר‬
‫ח״ז אם טועים עוד בהזייגרו׳ של הזריזים ומריצים יוחל מדאי ‪ ,‬על כן‬
‫לא תתיגו גבול עולם של ב״ן ד קי ם קודם ה ק תוך כל ימות השנה )ובביס‬
‫לא מצאתי המדובר( ‪.‬‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫ב די ע ב ד ‪ 6‬ס לא הי׳ לו גוליה מקודם ‪ rfc .‬בדיעבד שרי )עיי׳ ש״ע‬
‫שי׳ כ״ג( ‪ .‬וגם אי אפשר כלל לומר היוצרוה או זולה כדי שלא‬
‫נצערן למהר ביותר באמירת פקוקי דזמרא‪ .‬וכל שכן שלא למהר‬
‫גק״ש ‪ .‬ולא לעשות את העיקר נופל והנופל נגיק‪) ,‬עיין ש״ע ‪ P‬״‬
‫‪p‬״ ‪ , ( c‬וככל השדר הכ״ל אנו נוהגים עד כהיום )שכה ת רנ ה׳ א(‬
‫כבר תוך שבעה שנים שעברו לפני רבנים גדולים מפורסמים עלי תבל‬
‫אשר באו ברית ויוכ״פ כדי להתפלל אתנו כוותיקין בביתע׳ד דת״ת‬
‫בחורבת ר״י החשיד זיל זי׳׳ע ‪:‬‬
‫הציבור צריכים לעשות ביניהם תקנה אודת בעלי היארצייען ‪.‬‬
‫אשר שכיח כידוע שרובם ככולם אינם רגילים כלל להתפלל לפני‬
‫התיבה ולשמור לצמצם הזמרם של התחלת הפרק״ בפקוקי דזערא עפ׳י‬
‫הש*מכ״ הנ*ל ‪ .‬והזמנים של העישדם דהיינו של סתחלת ק״ש ותפילה‬
‫כוותיקין ‪ .‬ואיך יהי׳ גם אפשר לאדם שאינו רגיל כלל ליקס על שכמו‬
‫משרה שאינו ביכולתו בשום אופן לשאת ‪ .‬ואם גס הס מבעיחים‬
‫הרבה שישמרו מאוד לצמצם הזמנים עם כל זה לא יכולו‪ .‬כי אימתא‬
‫דציבורא הבהיל אותם וינוקו עם כל ההבעחוח שלהם כמו מפני אויב ‪.‬‬
‫ועי״ז מעכבים הם את הציבור מלעשות מצוה רבא ‪ .‬וכן עבר היום ‪.‬‬
‫ולמחר יבא השני עם יארצייט שלו וכן השלישי והרביעי ‪ .‬ומתוך כך‬
‫בקרב הזמן יה״ כערד מהם כל הענין ומחלוקות רבות נאות עליהם‬
‫חיו ‪ .‬על כן הכרח גדול הוא לעשית בשביל זה התקנת בכל תוקף‬
‫ובלי שום משוא פנים שבעלי חיארצייען לא ירדו לפני התיבה אלא‬
‫לחזרת תש״ז או לאשרי ובא לליון ‪ .‬ויהי׳ די לו בזה וגס באמירת‬
‫שאר הקדיש־ם אחד או ב׳)כבר השכימו נם לתקנה זו רבני׳ מופלגים(‬
‫ועל דרך זה ישיג היא זכות גדול תמור חוב גדול שבקל ה״ יכול‬
‫להכשיל את חרבים מלקיים ג׳ מצות נשגבות כנ״ל ‪ .‬אבל עתה גרם‬
‫לזכות חרבים ‪ .‬וזכות הרבי׳ תלוי בו ויה״ עייזעילוי רבא לנשמת הנפער ‪:‬‬
‫ואס המקום תפילה הוא במבה העיר אשר משם רואים את‬
‫הנק גופא‪ .‬צריכי׳ אותו ציבור למגדר מילתא בירהם שלא ירוצו מן‬
‫המתפללים דשם אל החלון כדי לראות ה ק ‪ .‬רק המנהיג ‪ .‬כדי לידע‬
‫עי׳׳ז לצורך מחר ‪ .‬ולא יסיו מראים באצבע הנה והנה ‪ .‬כי דברי׳ אלה‬
‫מבלבלים את הכל ‪ .‬ובמקום שאין יכולים לדאות הנץ גופא רק זהרורית‬
‫לא ישגיחו בזה כלל ‪ .‬כי הזהרורית נראה זמן רב קולם הנן ‪ .‬ועעעה‬
‫הרבה‬
 ‫טח‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫חרבה אח המשגיחים עליו ‪ .‬ונס ע״י העננים מחחנף ענין זה של‬
‫הזהרוריח לכמה אוסניס שאין ראי זה כראי זס ‪:‬‬
‫הציבור צריכים עוד להשגיח כל א׳ על חבירו שלא ימצא‬
‫ביניהם גס אחד )כאשר שכיח כן בעוה״ר בחון מניינים‬
‫שונים( אשר מכה על השעעכדי״ר וכיוצא בזה כדי עי״ז להעיל אימה‬
‫על הש״ץ בשביל שימהר הליכחו בפהוקי דזמרא ‪ .‬ובערט שכיחים‬
‫כאלה בעוה״ר בשעח קריאח שמע כדי שימהרו לגמור קיש כרצון‬
‫זס האלם נבר ‪ .‬וגם אין שווה לוי בסק המלן להכות עוד בשעת‬
‫אמירח עזרת אשר אז הוותיקין צריכי׳ להאריך כמו שהם מאריכים‬
‫בק״ש כמ״ש כבר הניעם לעיל הרבה פעמים ‪ .‬וע״י ההכאות של‬
‫חוצפה זו או ע״י שאר קולות ורעש שעושים הס מבלבנים את השץ‬
‫וכל המתפללים עמו ‪ .‬ואין כח עוד ביד המנהיג לנהלם לאני לאש ‪.‬‬
‫כי נבהלו כבר כל השומעים את ההכאות או את הקולות והתחילו‬
‫לרוץ ולטק כמפני רודף ‪ .‬ותחילת ניקה נפילה של שונאי ישראל ר״ל‪.‬‬
‫ואס יארע אחד אשר עושה כן יזהירו אותו כל העדה אחר התפילה‬
‫שלא יוקיף עוד ‪ .‬ואם לא ישמע להס יקנקו אותו בכל תוקף ועוז‬
‫עד שילך לדרכו ‪ .‬כי לא אלה הקלאפפערק או חאפפערק נקראו‬
‫בגמרם בשם וותיקין המרמז שבחים הרבה ‪ .‬לפי׳ יש״י )ברכות נף(‬
‫אנ שי ם ע נוי ם מ ח ב בין ה מ צ ו ה‪ .‬ולפירוש ריי מ פו ל פ לין‬
‫ו מ חו ד די ם‪ .‬ולפירוש המרדכי מ קי די ם מ מ ב בין מ צו ת‪ .‬אלא‬
‫ודאי הכל מודים אשר לוותיקין נאה ויאה הוא לדקדק במאוד בכל‬
‫מעשיהם ‪ .‬ולהיות מחין וזהיר ובפרש בעמדם לשבח לבורא כל העולמים‬
‫יתב' ולקבל עול מלכותו יהב׳ בק״ש ולהתפלל לפניו‪ .‬שיעשו את הכל‬
‫באימה ויראה ולדבר לפניו בתמנונים כעבד לפני המלך ‪ ^ .‬קדח‬
‫לפני ממ״ה הקביה ‪ .‬והוא ינתרנו עדכ^ש לעבדו כראוי ונעשות‬
‫רצונו כרצוט ‪:‬‬

‫מראה ש׳ץ לוותיפין‬

‫א ( צריך הש״ץ להשתדל במאוד לשמור הזמן ירידתו לפני התיבה שיהי׳‬
‫שווה בכל יום כאשר כנר בארנו לעיל ‪ .‬אס למשל הציבור שלו‬
‫הקכימו‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫חקכימו לסמסיל ווזמור שיר מנוכח ל״ס דקים או ל־׳ו דקים קודם‬
‫ת ק ‪ .‬שישמור כרגע הזמן ויתחיל כן בכל ימי חול ‪ .‬ולא יקדים כדי‬
‫שלא יהיה מוכרח להאריך יוסר מדאי וגס לא יאחר כדי שלא יהיה‬
‫מוכרח לקצר יותר מדאי ‪ .‬אלא דוקא לפי הזמן המרוצה לציבור שלו‬
‫ידקדק במאוד בכל יום להתחיל א; מזמור ש*ח‪ .‬וגם לשמור כקדר כל‬
‫הזמנים בין הפרקים לגבוליס כמ״ש לעיל אות וי״ו ‪ .‬ונכון מאוד הוא‬
‫כדי לשמיר את זה שבכל יום ירד לפני התיבה איש מיוסד שכבר הוא‬
‫רגיל להקדיר על נכון וכראוי את הפקוקי דזמרא עד ישתבח ‪ .‬ומשם‬
‫יחליף אותו הרגיל כראוי לשמור הקדר עד גאל ישראל וכן בכל‬
‫שבת רוינו גי׳כ‪.‬‬
‫‪ 0‬ואס אירע אשר בהזמן התחלת מזמור שיר חנוכת עוד אין שם‬
‫מנין ‪ .‬לא ישגיח הש״ך על זה כלל ‪ .‬כי על דברים כאלה לא‬
‫יכולו וותיקין להמתין כמובן ‪.‬‬
‫‪ Q‬השץ אסר שכבר התחיל מזמור ש״ס לא יפנה אנה ואנה ליאות‬
‫אס זה או זה עוד לא ב א‪ .‬ורוצה להמתין על זה או אודת ז ה‪.‬‬
‫כי אס כן יעשה לא יהיה ביכלתו לצמצם הזמניס של עיקר המצוה‬
‫ובא לעשות את העיקר למפל והמפל לעיקר ‪ .‬אלא הוא יעמוד פניו‬
‫למזרח וכל השגחתו יהיה יק לעשות רצון קונו בכל כסו ולשמור זמניו‬
‫וכוונת אמריו עלה במלה ‪:‬‬
‫ך( ואס בתוך המתפללים יש א׳ שהוא ממהר ללכת בפקוקי דזמרא‬
‫או בק״ש ‪ .‬וקול רעש גדול משמיע כדי לאיים על הש״ז ‪ .‬לא‬
‫ישגיח הש״ץ על זה ס*ו בשביל א׳ או שנים ואפילו הס יותר להשחית‬
‫עבוריהס את נחלתו ונחלת עם ה׳ אשר שם ‪ .‬ואסר גמר כל התפילה‬
‫יתווכח עם אלה ‪ .‬ודברי חכמים בנחת ישמעון שלא יעשו כן עוד ‪.‬‬
‫ואם לא ישמעו אסר שתים ושלש אזהרות יקיים השץ לא תגורו‬
‫מפני איש ‪:‬‬
‫‪ ( H‬ואס השץ בעצמו עוד אינו רגיל להתפלל וללעצס כוותיקין‬
‫אז מומל החיוב על המנהיג להקדיר דבריו עס הש״ץ קודס‬
‫התחלת פקוקי דזמרא וללמדו ‪ .‬וגם למקור לו שיעניס כיצד ירמוז לו‬
‫אם יהי' צריך מעמ למהר או לאיפכא כיצד ירמוז לו אם יהי׳ צריך יותר‬
‫להאריך ‪ .‬והאופן היותר מוב שיעמוד המנהיג בקרוב אצל‬
‫הש׳׳ץ כדי שיוכל לשמוע ממנו כאקר הוא מקיים ואז יקיים נם הש׳ז‬
‫אחריו‬
 ‫מט‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫אמדו אנל לא קידם לכן ‪ .‬בפרנו בתיך קריאת שגוע הוא הברח‬
‫גדול שהמנהיג יקרא הכל כמעט כקול רס ‪ .‬כדי להשמיע להשץ ‪.‬‬
‫ונס הש״ץ יקרא אחריו כן מלה מלה בקול ‪ .‬כי אס הס קוראים‬
‫בלחש ‪ .‬עי״ז שומעים הס את אלה הממהרים לגמור את הקריאה קודס‬
‫הזמן )כמבואר לקמן( ‪ :‬ובשביל שהדממה דקת היא גורמת להש׳ץ‬
‫עוד יותר אימתא דליבורא על לא דבר ‪ .‬ומקלקלת היא את הכל ח״ו ‪,‬‬
‫על כן עוב הוא במאוד שיקראו בקול רס ‪:‬‬
‫ך( כבר מובא לעיל שיה״ לפני השץ זייג״ר מוכן או בכיקו או מוכח‬
‫לפניו במקום מוצנע על התיבה כדי שיוכל בין הפרקים לראות‬
‫בו ולידע בטוב לצמצם הזמנים של הגבוליס ‪ ,‬הנאמרים כבר )לעיל‬
‫אות וי׳׳ו( ‪ .‬ועכ״ז יזהר במאוד מאוד שלא ישגיח על הזייגיר בשעה‬
‫שהוא מזכיר אה השס ח״ו ‪ — .‬וגס לא באמצע ק׳׳ש ‪ .‬רק ישמור‬
‫את בין הפרקים ‪ .‬וכן גס בפקוקי דזמרא כמבואר כבר למעלה‬
‫הזמנים שצ״ל מן ההתחלה עד אשרי ומן אשרי עד ויברך דוד וכו׳ ‪.‬‬
‫והעשרה דקים אשי ישאיר לו להתחלת ק*ש ישמור אוהס וישגיח‬
‫עבוריהן ג״כ רק בין הפרקים בדי שיאריך עם ק״ש ששה דקים דהיינו‬
‫פרשה ראשוני ב׳ דקים ‪ .‬פרשה וה״ עד דאמר שלשה דקים ופ'‬
‫ויאמר דקה אחת ‪ .‬ק״ח ששה דקים ‪ .‬ומן אמת ויציב עד עזרת יהי׳‬
‫צריך דקה אחת ‪ .‬ומן עזרת עד תהלות וכו׳ שני דקים ומן תהלות‬
‫עד גאל ישראל דקה א ח ת‪.‬ו ל א ימהר באמירת עזרת וכו׳ ובפרט‬
‫יזהר ‪ p‬מן תהלוס וכו׳ עד גאל ישראל ‪ .‬כי אס ימהר שם מצנן הוא‬
‫כל לבות המובנים עתה לעמוד בתפילה ‪ .‬אלא פה דוקא צריך‬
‫להאריך כי בברכה זו עיקר גדול לעורר לבות כל המתפללים ‪:‬‬
‫^ יי ״ ? ( עוד קניף אי׳ אעורר פה ‪ .‬אס גס הוא אינו שייך עוד‬
‫לזמני הוותיקין אבל נאה להם גס זת לסמור ‪ .‬כי מקיימלס‬ ‫*‬
‫הטוב והישר ‪ .‬דהיינו שיהי׳ לתם גס זמן מוגבל כמה צריך לשתות‬
‫תפילת לחש שלהם ‪ ,‬ויהי׳ בימי החול הפשוט׳׳ הגבול לערך יי׳א עד‬
‫י״ב דקים או כפי הקכמתס פחות או יותר ‪ .‬ולימי שבתות שחרית‬
‫זייין עד ס׳ דקים ‪ .‬וירוויחו בזה הרבה ‪ .‬כ׳ יהיו ניצולים עי־ז ממחלוקת‬
‫רבות השכיחים לבא ע״י קנאה שאינה קנאת קופריס וע׳י חנופה‬
‫וכדומה ‪ .‬אבל על ידי זמן המוגבל כאשר אמרתי וע׳י סהשכס מק־דס מן‬
‫רוב הציבור שלו ‪ ,‬אינו צריך השיץ גס בזה לפנות אנה ואכה ונא‬
‫נירא‬ ‫יג(‬
 ‫השמטות לגברשת‬
‫כירא מפני שוס טעכוח ומחלוקוס ‪ .‬תה הוא הדרך המשובח במאוד ‪.‬‬
‫ואם בכל יום ישמור הש״ץ דרכו בכל האופנים המביאריס ‪ .‬ובין הפרקים‬
‫ישמור אה הגדלים ‪ .‬ומלה במלה יחסוך ויכוין אה הדברים ‪ .‬ומיל ה׳‬
‫יקרע אה לבו לגזרים ‪ .‬לחכן לאכיו יהברך ולרלוהו באמרים ‪ .‬וכמו‬
‫אחמול כן היום וכן למחר ישהדל קולו להרים ‪ .‬אז יהי׳ גס הוא ג ס‬
‫מנהיגו וכל הציבור שלו אהוב למעל׳ ונחמד למטה ושכרם ערובה מאוד ‪:‬‬

‫מראה זייג״ר לוותיהין‬

‫הדעו נאמנה אשר כל החשבונות וידיעות של העכין‬ ‫גם זאת‬
‫כץ החמה אינם מקפיקים לילך בטח ‪ .‬ואי אפשר‬
‫הוא שלא תתרעמו גם על סלוח הנץ החמה שלי ‪ .‬אם לא תוכלו‬
‫להיישיר את הזייגיר שלכם מידי יום ביומו כפי שצריך להיות הן‬
‫פעה״ק ירושלם הן בחוצה לארץ *( ולא זהו הדרך להשיג הקאמפאק‬
‫בפנים הנה והנה )שהוא גורם להזייג״ר או לילך במרוצה יותר או‬
‫במאוחר יותר( כי בזה לאחבאו לעולם גם לידיעה קלה וקו*ח לא‬
‫לידיעה הגדולה הצריכה בהנהגת הזיינ׳׳ר לעכין ו ו ת י ק י ן ‪ .‬אבל על‬
‫האופן כדלקמן בעזה״י נוכל הרבה יותר לידע כל השנה כיצד להיישיר‬
‫את הזייג״ר וכקדר שנה זו כן יהי׳ קדר כל השנים ‪.‬‬
‫צריך לפרש פכל דבריי בזה הם כמובן רק‬ ‫אחלד!‬
‫בבחינת ^ ח צו ס ולא בבחינת ^ ח צו ח ‪:‬‬
‫ותרעו‬ ‫‪----- ^------------------‬‬
‫*( ט זוכר אני עוד בטוב מימי חורפי בחוץ לארץ)ע׳׳י שימכים‬
‫מובהקים( אשר ראיתי הרבה פעמים שינוי של ג׳ או ד' דקים בסזייג״ר‬
‫שלי)שדקדקתי כמנהגי תמיד אחריו( ברבע שעה האחרונה קודם חצי‬
‫יום ‪ .‬והייתי תולה השינו בזה ‪ .‬אשר אז רואים המשגיחים שבגדלות‬
‫מל הצל של הקו חצי יום ולפי ראייתם בזה הם משיגים אז לאסור או‬
‫לפנים אח הזייגר הגדול דשם כמו׳ ב׳ או ג׳ דקים קודם כלות השווה‬
‫י״‪ 3‬שהוא חצי יום כדי לצמצם הליכתו עם הקו חצי יום ‪ 3‬שעה ‪— .‬‬
‫ומילתא דלא רמיא עליה דאינש שם הוא כי טרודים מאוד ‪ .‬ומתפללים‬
‫כוותיקין לא שכיחי׳ שם ואין מדקדקים ‪3‬זייגר ;‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫אשר ;ייג״ר שהוא הולך בימי פבנו אדר )‪ 6‬עבער מ ע ק(‬ ‫ותדעו‬
‫עוב ומכוון ‪ .‬אוהו הזיינ״ר בעצמו יהי׳ הולך בהימיס של‬
‫אב אלול )אויגוקע זעפטעמבר( כל כך באיחור עד שיהיו צדכיס‬
‫לדחפו להלאה בכל יוס ויום לערך חמשה דקים ‪ .‬על ‪: P‬‬
‫;ייניר ההולך כן כאשר אמרנו ‪ .‬נהי׳ כשדר דלמכיה נוהנין אוסו‬ ‫א(‬
‫)בקירוג( כל שנח ושנה‪:‬‬

‫לדחפו להלאה‬
‫ד קים‬ ‫ימיס‬ ‫דקים‬ ‫בכל יום‬
‫) ק כי ח ‪6‬עבר עד י’ ד ‪) ------- ppn‬נ תי ך ט' ו סך — (‬
‫ט״ו סערץ עד כ׳ו מערץ ־ חצי ) • י״ב • ויין (‬
‫׳ כ׳ (‬ ‫) ק כיז ‪ pyo‬עד נדו אשרי׳ א׳ ־ ) » כ׳‬
‫) ק ט״ז אשריל עד נ׳ סאי א׳ וחצי ) י״ח ־ כת (‬
‫יו׳ד « טין ‪C‬‬ ‫)סן די סאי עד ייג מאי א׳ וחצי )‬
‫כ־ו (‬ ‫ב׳ ‪ * ) -‬י״ג‬ ‫)סן י״ד מאי עד כיו סאי‬
‫(‬ ‫‪ .‬ל‬ ‫ב׳ וחצי ) ׳ י״ב‬ ‫יוני‬ ‫עד ‪f‬׳‬ ‫) ק כת פאי‬
‫ל״ב‪Cm‬‬ ‫ב׳ וחצי ) • י*ג‬ ‫יוני‬ ‫עד כ׳‬ ‫) ‪ P‬ח׳ יוני‬ ‫םייז‬
‫יום הארוך‬
‫(‬ ‫» ל׳‬ ‫יוד‬ ‫‪•> -‬‬ ‫ל׳ יוני ג׳‬ ‫יוני עד‬ ‫) ק כ״א‬
‫• ל‪-‬ה (‬ ‫יוד‬ ‫וחצי ) ׳‬ ‫יוד יולי נ׳‬ ‫יולי עד‬ ‫ךן טןן( םן א׳‬
‫• ס׳ד (‬ ‫ט׳ז‬ ‫) י‬ ‫—‬ ‫כ*ו יולי די‬ ‫יולי עד‬ ‫)_טן ייא‬
‫(‬ ‫׳ ס׳‬ ‫טייו‬ ‫‪*) -‬‬ ‫יוד אויב׳ ד׳‬ ‫יולי עד‬ ‫‪ p j‬כת‬
‫* ם״פ ‪ m‬׳‪i‬‬ ‫י׳א‬ ‫‪m‬צי ) *‬ ‫כ־א אויל ד׳‬ ‫אויג׳ עד‬ ‫(מן י׳׳א‬
‫(‬ ‫״ ם׳‬ ‫ח'‬ ‫‪■ > -‬‬ ‫כ״ט אוי׳ ה׳‬ ‫אויג׳ עד‬ ‫)סן כ״ב‬

‫)עד כאן מלוה היום לסליל ה בחוך קם ינ קך תליה‬

‫דקי׳‬ ‫ימי׳‬ ‫—‪------------------ :‬‬
‫‪ £5‬ל ו ה וכו׳ ‪ .‬ופורעת וכו‪ /‬נמצא לפי הרשימה הנ״ל‬ ‫ע ד‬
‫שמתחיל המדריגה הקענה ביותר )לדחפו‬
‫הזייגר‬
 ‫לדחפו להלאה‬
‫דקים‬ ‫ימים‬ ‫דקים‬ ‫ננל יום‬
‫)בתוך ט׳ סך מ■ה (‬ ‫—‬ ‫ה׳‬ ‫ע רזי ח‬ ‫‪ ) .‬ק ל׳ אויג׳‬
‫ד׳ וחצי ) ‪ .‬י־נ ״ נ״ח וח׳(‬ ‫עד כ׳‬ ‫א ל י ^) מן ח׳ זעם׳‬
‫ד׳ וחצי ) • י*א ־ מ״ט וח'(‬ ‫עד א■ אקס׳‬
‫־)טז‬
‫) ק כ־א זעם׳‬
‫) ״ י׳א “ ט*ד (‬ ‫ד׳‬ ‫עד ייב אקט׳‬ ‫תש׳ ) ק ב׳ אקט׳‬
‫> « י״א ׳ מ״ד (‬ ‫ד‬
‫ג׳ וחצי ) ״ י״א ״ ל׳׳ח וח׳(‬ ‫ב׳ נאוו׳‬ ‫אקט׳ עד‬ ‫ח שןן) ק כ*נ‬
‫(‬ ‫) ׳ זיין ״ כ״א‬ ‫ג׳‬ ‫ט׳ נאוו‘‬ ‫נאוו׳ עד‬ ‫’ ) ק נ׳‬
‫ב׳ וחצי ) ׳ כ־נ ״ נ*ז וח׳(‬ ‫ב׳ חסי׳‬ ‫נאוו׳ עד‬ ‫) ק יוד‬
‫(‬ ‫) • ט׳ • י־ח‬ ‫ב׳‬ ‫י״א דעצ׳‬ ‫חסני ער‬ ‫כםלו)ק נ׳‬
‫א׳ וחצי ) ■ ט׳ • י־ג וח׳(‬ ‫כ׳ דעצ׳‬ ‫דעצי עד‬ ‫)ק י־ב‬

‫ירם הקצר‬
‫) • י*א • י*א (‬ ‫)סן כ״א דעצ׳ עד ליא דעצ׳ א׳‬
‫) ״ כ*ז ׳* כ״ז (‬ ‫יעננו עד כ*ז יעננר א׳‬ ‫א׳‬
‫) ק כ*ח יעננו עד י*א מעבר ‪ -‬חצי ) * ט״ו ‪r .‬׳ ווו׳(‬
‫ש ב ט ) ם ן י״ב ‪6‬עבר עד כ׳ז פעבד — — ) * ט ח ‪( - -‬‬
‫)עד כ‪6‬ו פורעס סלילה להיום בסון קם*נ ‪p‬ן תל׳ ה‬
‫דקי׳‬ ‫‪--‬‬
‫יטיס‬

‫הזייגר להלאה( קודם הזמן של יום ולילה שווין של הקופה כיקן‬

‫)לפי הקופח רב אדא( והמדריגה הגדולה ביושר מהחיל קודם הזמן‬
‫של יום ולילה שמין של חקופ׳ השרי ‪ .‬ויש ברשימה הלזו ח ל ״ ה דקים‬
‫על קפ׳׳ג יום ) הצי שכה( שהם עולים בגמטריא שש*ה וגס ע׳ ‪.‬‬
‫ולקמן בהלוס שלי לכן הממה יש הפרש ארבעה שעוח עס שבעה‬
‫דקים שהס עס הכולל במקפר רמ״ח לחצי שכה ‪ .‬שני אלה המדריגוח‬
‫)עליי׳ וירידה הפרש היום רמ״ס סלקיס כגד רמ״ס אברים ובו׳ ועליי׳‬
‫וירידה הפרש סלקי הזיינר ככ׳׳ל שק׳׳ה וע׳ ‪ .‬כגד שש״ה גידים וע׳‬
‫שכיה האדם( הם עוב מאוד אס שומרים אוהם לילך בהם יום יום‬
‫ממדרגה‬
‫נא‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫׳ ‪” ; ( 3‬נ״ל שהוא הולך גס כן לאט ‪ .‬אבל לערך לק הסצי ען מדרגס א‪.‬‬
‫הנ״ל ‪) .‬ובקל תוכלו עתה לידע מדרגת הליכתו על ידי ידיעת‬
‫המעלות הסל( רק סצי מקפר הדקים כמ״ש למעלה דוחפי' אותר‬
‫להלאה בכל יוס ‪ .‬אבל תדעו אשר לערך מן חצי כקליו עד חצי אייר‬
‫בקירוב יהיה הזייגר הלזה ממהר הליכהו ‪ .‬ו;ה לא טוב להשיבו לאחוריו‬
‫כי מזיק בזה את הזייגר ‪ .‬על כן ‪:‬‬
‫( זייגר שהוא ממהר הליכהו ‪ .‬אין הקנה אחרה לו כי אם להקינו‬
‫לאחור בפנים ע״י השגת הקאמפאק ער שיגיע הזייגר בהליכתו‬
‫לאחת מן המעלות הסל ולפי אותן הימים ולפי החודש כת״ש לתעלה ‪.‬‬
‫ואס‬ ‫‪------------------- ----------‬‬
‫ממדרגה למדריגה לכבוד הבורא יהברך ויהעלה לנצח נצסיס ‪:‬‬
‫לתרץ קלת ע״י זה מח שמקשים ממני זה שנים רבות‬
‫למה בימי הקיץ אשר היום מתגבר על הלילה צריכיס‬
‫לדחוף את הזייגרוח בכל יום להלאה ובימי החורף אשר ה־וס נתקצר ניד‬
‫הלילה צריכים לעכב על הילוך סזיינרות ‪ .‬הלא איפכא מקתברא‬
‫שהיה צריך לחיות ;‬
‫ךן^^* ץ ך״‪ ,‬מרמז הילקוט תהילים בפקוק יוס ליום יביע אמר שיום‬
‫נוקף על יום המוקדם א׳ משלשים בשעה ‪ .‬וכן לשון‬
‫החזקוני בפקוק ויזרח לו השמש ‪ .‬כי אנו מוצאי׳ בההפרש של יום א׳‬
‫על חבירו)לפי זמן הנץכמ״ש בהלוח שלי לקמן( שיש ה ר ו ב של שנים‬
‫שנים ליום ‪ .‬ובההפרש של חלקי זמן הזייגרות מיום ליום כמ״ש לעיל‬
‫שהם תל״ה דקים לחצי פנה עולי׳ הם ג״כ כמו שנים שנים ליום וע״י‬
‫פס ההפרשים ההפכיים האלה יתוקן הכל ‪ .‬כי מה שחקר ע״י ההפרש‬
‫הנץ בחורף ממלא לו ההפרש האחר במקצת ע״י עיס־ב תהלוכות‬
‫הזייגרות ‪ ,‬וכן לאיפכא נתקן הדבר בקיץ ‪ .‬ובזה מובן הילקוט הסל‬
‫וגס המזקוני ולאפוקי ממ״ש בהלוח של הרב מוה׳׳ר יוקף שווארץ ז׳׳ל‬
‫)אשר נדפק פעס״ק בשנת תבר״ך לפיק( וז־׳ל לכן ידע הקורא ויבין‬
‫ש ל א י ש מ ע להאומריס שההוקפה והגרעון כ נ ימי השנה וכן ב כ י‬
‫העולם ו ב כ ל האופקים א׳ הוא ‪ .‬כ מו ש נ מ צ א בילקוט תהליס‬
‫יום ליום יביע אומר הוקפה לשון א׳ שיום מקף על יום המוקדם‬
‫א׳ משלשים בשעה ‪ .‬וכן לשון החזקוני בפקוק ויזרח לו השמש לה‬
‫זכינו לדעתו ולהבין עפ״י האמת והמציאות ‪ .‬עכ״ל ‪ .‬ודאי י ק ע״י איזה‬
‫שניסה‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫ואס השיג אס זה ‪ .‬אז לא ינענע עוד בפנים אס סקאמפאס כלל ‪.‬‬
‫רק ינהג אההזייגרמכאן ולסבא לדחפו להלאה בכליוס ויוס ובכל‬
‫שנה ושנה כפי מה שצריך עפ״י הרשימה הנ׳ל בקירוב ‪ .‬והרשימה‬
‫הנ״ל היא לפי הכונס ירושלס עה׳ק ס׳ו הרחוקה לערך ל״ב מעלוס‬
‫מן הקו ה שווה‪ .‬אבל מ ו ע י ל מ א ו ד גס היא )אשר כמוה לא‬
‫המצאנה עוד ‪ .‬וזה בעזרה כל יכול יסברך מצאסי כי יגעהי הרבה אסר‬
‫איזהו עצה מה לעשוה הוך המבוכה הגדולה חשר גורמים לנו הזייגרוה ‪.‬‬
‫בפרע להווהיקין יצ״ו הי״ו( ל כ ל ב נ י מ ו ץ ל א ר ך ב כ ל מ ד י נ ה‬
‫ו מ ד י נ ה כי עהס על ידה בעזה׳י בקל סוכלו לידע אה ההפרש‬
‫בין ירושלס ה״ן ובין מקומכם ואס לפי הכיס פרקים הנ׳׳להרשמו נ ס‬
‫לכם‬ ‫‪-----------------‬‬
‫שגיאה נדפק זה ‪ .‬אבל נוכל לשמוגי דברי הילקוע והסזקוני כי הם לא‬
‫מיירו מכל העולם כולו כמי שקבר לפרש סרב הס׳ל הלא אי אפשר הוא‬
‫בסוס אופן לאמור כלל כזה על כל העילס ‪ .‬כאשר ידוע זה כבר‬
‫לרבים מהשינויים הגדולים במדיניה צפון עד שבקוטב הצפוני בקץ‬
‫בקירוב ששה חדשים הוא יוס בלי הפקק כמעט ‪ .‬ובחורף הלילה כן‬
‫הוא ‪ .‬אלא על המובחר מכל ה א ח אשר עמנו הושהה כל העולם‬
‫כולו דהיינו עלימ שלס עה״ק ה״ו עלה קאווכמי ש‪ .‬וכן על כל ארץ‬
‫ישראל חיו וגס לרבוס כל אלה העדינוס אשר הם עס איי ברוחב‬
‫אסס בכל הכדור הארץ דהיינו ממזרח למערב על כל אלה קאי הפקוק‬
‫יום ליוס יביע אומר כפי פירוש הילקוט וראי׳ לדבריי מצאסי)והבאסיו‬
‫נקפרי קו ג י׳ ב י ן ה ש מש ו ס( ס בק׳ ירכ מאמר א׳ פיד וזיל‬
‫הניא )בויקרא רבא פ׳ ס׳ו( בא׳ בסקופח ניקן ובא׳ בסקופס השרי‬
‫היוס והכילה שוין ‪ .‬מכאן ואילך סיוס לוס מהלילה וכו׳ ופורעין זה‬
‫אל זה ב פ י ו ק י ן וכו׳ הוי יוס ליוס יביע אומר ‪ .‬וכיוצא בזה אמרו‬
‫בסעוח רבה פ׳ ליא ‪ .‬עכיל ‪ .‬נראה מכאן מהלשון ב פי ו קי ן שהלוואה‬
‫של חלקמ׳ משלשים בשעה לאו דוקא שק הוא בכל העולם כולו‪.‬ויא יש‬
‫חלק גדול ‪ 3‬עולס שהוא כמו כן)וכמ*ש( ויש עוד הרבה חילוקים בעולם‪.‬‬
‫ולפי האקלימו״ח עולים ויורדים ההלוואוח • ושוב פורעין זה אל זה‬
‫כן בפיוקין ‪ — .‬ומטפס זה צריכים בימי הקץ לדחוף אח הזייגרוח‬
‫להנאה כמ״ש לעיל ברשימה כדי לקצר עי*ז מן היום וליסן סלק‬
‫להוקיף ד רך ה ל ו ו א ה על הלילה ולאיפכא צריכי׳ לעשוס בחורף‬
‫דהיינו‬
‫נב‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫לכס אח ההפרש יהיה לכם ג*כ ידיעה לכל שנה ושנס ‪ .‬וכלשאמרהי‬
‫פה הוא רק דיך כלל‪ .‬אבל דרן פרע יהיו נעלאיס עוד שינויים‬
‫קטנים באיזהו ימים וזה הוא עיי סקיפר‪ .‬חלקים קניכיס של חסרוס‬
‫או יחירוח )או ע״י האופק המערבי אם הוא אינו שיוה לגמרי אלא‬
‫עולה ויורד קצח כמו שהוא שכיח( בפרט כעשרס ימים לפני ואחר‬
‫היום הקלי וכן נם לפני ואחר יום הארוך שכיח זה ‪ .‬ולא ביארחים‬
‫כדי שלא להלאוח אח בר האדם ‪:‬‬
‫הכל כשעע ג׳ פעמים ביום חוכלו לרקוח הזיינר אם‬ ‫סוף דבר‬
‫הולך מצומצם ‪:‬‬
‫‪ ( H‬אס יכולים לראות ה ‪ p‬החמה )דהיינו הנקודה הראשונה של גוף‬
‫החמה( ומכוון הוא לפי מה שכחוב בהלוח שלי ‪ .‬ועפ״י הארבעה‬
‫מקומות אשי משם יש ליאות כמ״ש בהקדמה נפיל ;‬
‫ב(‬ ‫— ‪----------------------‬‬
‫דהיינו שצריכים לעכב כרל את ההילוך הזיינרות כדי להאריך חנק‬
‫על היוס וליקח עי״ז שוב ב ח ז י ה מן הלילה לאט לאט כל החלקים‬
‫שלוותה בקץ ‪ .‬ותה שאנחנו יושבי ‪b‬רך ישראל עושים כן או לדחוף‬
‫או לעכב את ההילוך הזייגרוח בכל פעס בקוף היוס לעח הקיעח‬
‫החמה דהיינו קודס שפה כיד של היום ‪ .‬עושיס בפי חין לארץ כן‬
‫קודם שעה י״ב דהיינו קודס חצי יוס ‪:‬‬
‫ו ה ה ל ו ו א ה סל הלילה מן היום מחחלח לערך קודס הזמן יום‬
‫ולילה שורן של ניקן בחלקים קטנים והולכת‬
‫ומתגברת ומקיימת קודם קוף חצי שנה בסלקים נדולים‪,‬כפי הישימה‬
‫לעיל ‪ .‬וכן שוב פורעת הלילה להיום בתחילה אח החלקים קטניס‬
‫שלוותה והולכת ומתגברת לפרוע כן כל החורף עד שמקיימת בגדולים ‪.‬‬
‫על כן בתזמן של יום ולילה שווין של תקופת תשרי צריטן לדחוף‬
‫סמור חמשה דקים בכל יום י ק ארבעה וחצי ‪ .‬כי החצי דקה לוקח‬
‫היוס לעצמו שוב בחזרת מן הלילה על החוב כניל ואח״כ צריכין‬
‫לדחוף להלאה רק ארבעה ואס״כ רק שלשה וחצי ואח״כ י ק שלשה‬
‫וכו׳ וכן מתגברת החזרה כמ״ש עד שכשאר קודם כלוח החצי שכה‬
‫קל החורף רק חצי דקה לכל יוס לדחוף להלאה ‪ .‬וקודם שמגיעים‬
‫להזמן של יוס ולילה שווין של תקופת כיקן )תקופח רב אדא( כבר‬
‫כלס כל הפרעון וכשחוו אז לגמרי ‪ .‬וההקואה הלזו ה י א ה י א אז‬
‫כ!‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫ד( אס יכול לראוס את הקו מ צי י ו ס ע״י כלי מוצוחה הוויוחד‬
‫ל‪ f‬ת )קאמעאק( ‪ — .‬ודוקא אס הוא מלצג *( על נכון ועל מקום‬
‫ישר‬ ‫‪------------------------‬‬
‫כן ב כ ל ה ע ו ל ס ‪ (** .‬ולפי זה כמה גמליס ועמוקיס דברי סז׳ל‬
‫הכ״ל ‪) .‬וברוך ה' בעזלתו הק׳ מצאתי זמן רב אסר כתיבתי הכ*ל אס‬
‫חשבוני מרומז בהפקוק עצמו י ו ס ל י ו ס י ב י ע א ו מ ר עונה‬
‫בגימטריא ת לי ה ‪ .‬וכל הענין הזה הוא מהנקתרות פברא אלקינו‬
‫יתברך ונעלס מדעת רביס ‪ .‬ואולי נס זה כדי להכיעות המנשפיס ‪.‬‬
‫כמ*ש בפירוש זמניס על הרמב׳׳ס הלכו׳ ק״ה פ׳ יו״ד על תקופת רב‬
‫אדא ח״ל ולמה כקרא אותה בציכעא ‪ .‬לפי שלא ביקשו לגלות קודה‬
‫ועיסה ועונתה מפני המכשפים ‪ .‬שאילו עמדו על קודה ועיתת ועונתה‬
‫היו מצליחים במעשיהם ולפיכך נשתכחה מן הדורות עכ״ל עיי״ש ;‬

‫*( ע ל נ כ ו ן ‪ .‬פיריש שצריך להיות עימד על מקים ישר מאוד ‪.‬‬

‫כמו על רצפת קרקע שהיא שווה במאוד )ונמדד כן ע״י וואקקרוואג(‬
‫וגס דוק א מעני באלכקון צ״ל עומד הקאמפאק ‪ .‬דהיינו שיהיה אסורו‬
‫כוכיה מעט לקרן של מזרחית צפונית ‪ .‬ופניו )פי׳ אשי שס נראה הצל‬
‫של החוט( יהיה נוטה מעט לקרן של מערבית דרומית ‪ .‬כי כן צ״ל‬
‫)עיין פיריש באריכות קצת למה צ״ל כן ‪ .‬לקמן ד״ה ת ו ק פ ת‬
‫ב י א ו ר וכו׳( פעה״ק ירושלס ת״ו ‪ — ~ .‬אבל לעשות קימן‬
‫בכותל דרומית או מערבית או כדומה ‪ .‬זה אי אפשר בשים חופן‬
‫שיהיה מדוקדק כל השנה ‪ .‬ורק מטעה הוא את האלס ברבע‬
‫שנת כן וברבע שניי׳ נח־פכא ‪ .‬נס תדעו שהמבריז פס עהיק‬
‫בשעת חצי יוס הוא צועק לערך שמונה או עשרה דקיס אחד נקודה‬
‫של הקו חצי יום ‪ .‬חבל על הזייגר הגדול בתוך העיר הנשמע בשעת‬
‫חצי יום אל תשגיחו כלל ‪ .‬כי הילך בש־מייס פעס ח ל י ש ע ה במוקלס‬
‫ופעם באיחור ‪ .‬כאשל דקדקה׳ אחריו חמשת שניס משכת ת ר ח ״ ס‬
‫עד שנת ה ר נ ״ ב ‪.‬‬

‫נקל יבוליה להקשות )בפלנן אחינו שבגולה( יגההענץ הלזה שאינו‬

‫אלא גוזמא לנא ‪ .‬כי מעולם לא שמענו עוד דיגמתו ׳ אזמר אני ׳ שרק‬
‫גשניל דזתהיא מילתא דנא רעיא עלית דאינמי )כמ׳יש לעיל( אתר‬
‫אומרים‬
‫נג‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫ישי יגאוד וקבוצ כל השנה ‪ .‬ורואיס שסדיגר משסס עס הקאמעאק‬
‫בפרע בנקודה סצי ’ וס ומכווין בהליכתו את הזמן כפי מה שכסוב‬
‫בהלוח שלי זמן חצי יוס ‪ .‬אבל תלעו אשל אפילו הקו חצי יום אינו‬
‫מלומל׳ ומכוון עד כמו דקה ל כ ל ה ש נ ח ‪ .‬כי זה לק אפשל בהמדינות‬
‫שהס תחת קו ה ש ו ו ה ולא לכל אלה הנוגיי׳ לצפון או לדלוס ‪.‬‬
‫בכן פעה״ק קלוב ל י ו ם א ל ו ך מלפרו ומלאסליו ‪ .‬הקו חצי יוס‬
‫מלץ לפניו לעלן ג' דקים ‪ .‬וקלוב ליום ק צ ל מתאחל הוא לעלך‬
‫ג׳ דקים ‪ .‬ומכל לידע מזה קו״ח לשאל הקווים של לניע או חצי שעה‬
‫אפל הס עוד שם בהקאמפאק *( שאינם מדוקדקים כלל כי מחהלפיס‬
‫הלבה הנה והנה שני פעמים בכל שנה ‪ .‬כידוע ליודעי תכונה ‪:‬‬
‫נ<‬ ‫—‪-----------------------------------‬‬

‫* ( ב ק א מ פ א ק וכו׳ ‪ .‬וא״ת מהיכן נקח קאיופאק נכין וגס‬

‫ואקעלוואג אשל על אלה צליכיס לבזבז מעות הלבה ויגיעה לבא ‪.‬‬
‫אומל אני בקל יש להשיג אלה כלי תוצאות כסס או יגיעת ‪ .‬לק תקלזו‬
‫שני דפי ‪ p‬לערך מן שני עפחיס סולן והלאה ומסב עפח ותחבלו‬
‫אותם כמו הלן זווית ס׳ של תיבה פרוצה ‪ .‬ותחבלו חונו א׳ דק‬
‫מלמעלה ‪ .‬דהיינו באמצע לאש הדף העומד ‪ .‬והולך )החוט( באלכקון‬
‫עד אמצע ראש הדף השוכב כנגדו ‪ .‬וזה החוט יהיה מלאה הצל ‪:‬‬
‫ותלשמו ב א מ צ ע י ת הדס השוכב עיגול גדול ובהיכו יהיה קו אחל‬
‫דק כקימן לנגד הצל ‪ .‬ואס תעמידו את זה נגד השמש כן שהדף יהיה‬
‫עומד על נכון כמ״ש לעיל בהגת״ה ותלאו אשל הצל של החוט בא‬
‫בחצי יום מכוון כיל הקו הנלשס כנגדו מתחת אז הוא הקימן ח צ י‬
‫יו ס מלוקדק ‪ .‬והוואסעלווסג ג״כ בקל להשיג על שעה א׳ מן אומן‬
‫א' בהלוואה ‪ .‬והעמידו אותה שס על הלצפת אפל תכיט לכס ‪.‬‬
‫ותלאו אס המיס עומדים בשווה בתוך הכלי )בלא שיפוע כלל( אז‬
‫המקום‬ ‫־ — ‪-------------------------‬‬
‫אומייס כן ׳ אבל חדעו ׳ כי יוחל מ»שלה שנים עגלו כנל )היום תרחיין(‬
‫אשד כפי הרשימה ה‪*:‬ל )בקירוב(< ב‪5‬נזל\י הלכי אמלי הנהגתי כמו‬
‫שבעה עשל !יינלות שנקבעו בבתי התפילות של וותיקין פעה״ק ש׳ תוך‬
‫העיר וס׳ חק לעיר ואחריהן הציגו כן עוד כמת מאות אנשים בכל יוה‬
‫כל א׳ את שלו ‪ ,‬וניאו אותן גם למאות פעמים או בשעת הנן או‬
‫בשעת השקיעה ׳ והיה להם לנ׳׳ר כי מצאו את הדבל נכין ומדוקיק ;‬
‫)יד(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫‪ Q‬אס יכול לראוח לעה שקיעה הסעה על צד שכנגדו דהיינו נמ^רח‬
‫אה הבניינים הגבוהים העועדיס על ראש הר הזיתים ‪ .‬ודוקא‬
‫אם האוויר זך ובהיר ‪ .‬כדי שנראה עד הרגע האחרונה על הבניינים‬
‫סנ׳׳ל העראה הצל ען הסעה ‪ .‬ואז יראה אשר ימיש העראה הסעה‬
‫ען הבנין היוהר גבוה שם כל יעי הקיץ כעו חוותה דקים ולערך‬
‫בהיך ארבעה חדשים של אעצע החורף כעו ארבעה דקים קודם קוף‬
‫שעה כ׳׳ד ‪ .‬הנקרא עוגרעב ‪ .‬גס אס יכול לראות ולשעוע איעהי‬
‫מתחיל העכריז העוגרעב לצעוק ‪ .‬כי ביום שהוא זך ובהיר אז עם״י‬
‫מב הוא צועק עצועצס אבל ביעיס אשר האויר אינו כן זך ובהיר‬
‫)וזה שכיח גס בקיץ ביעי העל( וכל שכן אס ה־וס הוא עעונן אז‬
‫העכריז הנ״ל אינו בר קעכא כלל ‪ .‬רק אס בא לקיים דברינו לעי‬
‫חשבונותינו הנ״ל נשגיח גס עליו ‪ .‬ואס לא אין להשגיח עליו כי לא‬
‫אכפת ליה אס יאסר קצת או לאיפכא ‪ .‬ו־־וב פעעיס יעהר הוא‬
‫להתחיל לצעוק ביום העעונן ען ג' עד ה׳ ואפילו זיי״ן דקיס ‪ .‬ועוד‬
‫צריך זאת להודיע ‪ .‬אשר כל עה שצריכים את הזייגר לדחפו להלאה ‪.‬‬
‫חעשה‬ ‫־‬
‫העקוס הוא עוב וישר ‪ .‬ואס לאו‪ .‬תגביהו את הרצפה עצר זה או‬
‫זה עד שיהיו העים עועדיס בשווה מכל צד וצד ואס ננער וגס נתחזק‬
‫ליעי' רבים הרצפ׳ אשר תכיע להיות היעוד להעעיד שס בכל יוס את‬
‫הקאעפאק אשר הכינותם ועצאחס גס כעשלש שבועות לכווין ולצעצס‬
‫על נכון את הרגעשלסצי יוס כפי הנרשם בהלוח שלפנינו לפי אוהו‬
‫יוס כדי שיפול הצל של החוע עציעצס על הקי הנרשס באעצע העיגול‬
‫אז הרשעו נס בדיו סיעניס דקיס קביב להדף על הרצפה ‪ .‬כדי‬
‫שתדעו תעיד להציגו עכוון בתוך אותם הקיעניס ‪ :‬והקחו לכס אס הכלי‬
‫לבית לשערו ען הילדים וכדועה ‪ .‬ויהיה לכס בזה זון זייגער יקר‬
‫החוד לכל השני׳‪ .‬אבל שאר הקוייס של רביע וחצי שעה אינם שוויס‬
‫לכס נכלוס כמ״ש לעעלה ‪ .‬ואס נם באעת הס נעצאיס באלה זון‬
‫זייגרות של התוכנים הגדולי׳ ‪ .‬תדעו שבשביל אלה הקווים צריכים‬
‫הס גס לכל עדינה ועדינה וכן גס לכל רבע שנה רשיעה )עאבעלע(‬
‫מיוחדת כאשר קיפר לי אוען גדול אמד אשר היה עפויקם לתקן‬
‫בעיצעו אלה הזון זייגרות הגדולים בכל עקומות עושבות השריס‬
‫וההוכניס ‪ .‬אבל להווהיקין הייו די בידיעת קו ח צי יו ס לבדו‪:‬‬
‫נד‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫המשה דקים בכל יוס או ארבעה ‪ .‬אז מוכרסיס לדסצ׳ו להלאה פלגא‬
‫עהכ״ל בבוקר קרוב קורס ההפילה ופלנא בערב קודס מונרעב ‪ .‬וכן‬
‫גם יש לכהו‪ :‬אם הזייגבר ממהר ללכת ‪ .‬שצריכים לעצור אותו פלגא‬
‫בערב ופלנא ב‪ .:‬קר ‪:‬‬
‫ל מ נ ה י ג י ךןןן ף ^י ^יןי ץ יצ״ו הי״ו דברתי ‪ .‬ונקשתי מחם‬
‫׳ לקיים• בי אל תהי בז לכל אדם ‪.‬‬
‫ואל תהי מפניי וכו׳ ‪ .‬כי אס גס לפעמים כמדומה לכם אשר אינו‬
‫כן כאשר הצעתי כפי כל הנ״ל לפרכם ‪ .‬אולי אז איזהו קיבה או‬
‫שגיאה בא נגדכם ‪ .‬ולאחר זמן תראי אשר בעזה״י הרבה יגעתי ומצאתי‬
‫ותאמין ‪ .‬והקב׳ה היודע עיתיו ורגעיו יורנו וינחנו בדרך א מ ת‬

‫תוספות ביאור להענין רו חצי היום‬

‫שבע בשנה תרנ׳ב שאלני הסכם מוהרש״י כל אלה‬ ‫בחודש‬
‫השאגות ענ החשבון ק ו ח ב י י ו ס שני ‪ .‬ואמר חשבין‬
‫זה הוא מאוחר הרבה ‪ .‬ובעבור זה ממילא גם חשבון זמן ה ק‬
‫הוא מאוחר ‪ .‬כי ‪:‬‬
‫א ( הוא בעצמו רואה כמה פעמים לעת חצי יום אס הכותל המזרחי‬
‫שהיא כהיום גס הומת העיר )פעה״ק ירושלם ת׳׳ו( וכפי הנראה‬
‫עימדת היא מכוון על אותו המקום אשר בזמן הבית היתה עימדס‬
‫שם החומה של הר הבית ‪ ,‬ורואה הוא אשר משמרי כותלי אלה יגס‬
‫עוד הרבה כאלה בכל העיר אשר פניהם למזרח לערך רביע שעה‬
‫קודם זמן חצי יום הנרשם בהלוס שלי )לקמן( ומביא גס ראיה לדבריו‬
‫מהגמרא )יומא כ״ס ; ( ודילמא כותלי דבית המקדש בשש ומחצה משחרי‬
‫משוס דלא מכווני טובא כפירש״י ‪ .‬ומדייק המקש; ‪ .‬הא אס היו מכווני‬
‫ביובא היז משחרי מיד בשש ‪ .‬היינו בתחלה שבע ;‬
‫‪ Q‬וראיה עוד לדבריו שהכותל המזרחי עם השער שבו הם מכוונים‬
‫במאוד ‪ .‬מדברי רבינו חננאל)ממא כ״ח ‪ ( :‬אשר מביא כן וז״ל‬
‫גר קינן בתלמוד א״י בעירובין א״ר ירקי מי שאינו יודע ליווין הרוחות‬
‫יראה ממקיס שהחמה זורחת באחד בתקופה טבת גיד מקום שהיא‬
‫זורחת‬
 ‫השמטות מברשת‬
‫זורחת באחד בתקופת תמוז אלו פני מזרח ‪ .‬עד כמה יגעו תכביאיס‬
‫היאשוניס לעשות שער המזרחי שתהא החמה מצמצמת בו בתקופת‬
‫עבת ובתקופת תמוז עסל ‪:‬‬
‫‪ 0‬שומע הוא את קול הזייגר הגדול המשמיע בעיר זמן חצי יום‬
‫ותיך משך ארבעה שבועות אשר משגיח עליו מצא שהוא ג״כ לערך‬
‫עשרים דקים קודם זמן חצי יוס שלגי ‪:‬‬
‫גם שומע הוא כאשר צועקים על המגדלים שלהם אלת המכריזים‬ ‫ד(‬
‫את חצי יום ‪ .‬ומקתמא הם קובעים בזה את הזמן להתפלה‬
‫שלהם סצי שעה אחר דמשחרי כוהלי ‪ .‬ומוכח מזה ג*כ אשר כבר‬
‫עבר וקדם הזמן חצי יום לערך עשרי׳ דקים קודם הזמן הכ״ל‪ .‬ולפי‬
‫כל אלה הראיות כריך להיות גם זמן הנץ במוקדם לערך שני שלישי‬
‫שעה קודם הזמן הנרשם בהלוס )דלקמן( ‪:‬‬
‫על מכ״ל‬ ‫תשובה‬ ‫געזה״י‬

‫אם גם קרוב כאמת אתו בזה מה שראה )לעת יום הקצר מלפניו‬
‫ומלאחדו( אשר משחרי כותלי המזרח של הר הבית )וגם רוב כותלי‬
‫מזרח תעיר( קרוב לרבע שעה קודם זמן קו חצי היום )שלנו( כי גלוי זה‬
‫לעין כל רואה ואין להכחיש ‪ .‬עכ׳ז אין שום ראיה מכל אלה ‪ .‬כי‬
‫כוסלות האלה דמשחרי קודם הזמן ‪ .‬הקיבה הוא בשביל שהם נועיס‬
‫עם פניהם דהיינו הצד מזרח שלהם מעע לצפון ‪ .‬ובשביל זה הפכו‬
‫לגית חצי יום )בימות החורף שהשמש אז בקצה הדרום( כבר פניהם‬
‫לגמרי מן השמש קודם שתניע לנקודת סצי יום האמתית ‪ .‬ואם תקתכלו‬
‫בבניינים הג‪3‬והים העומדים על ראש ההר הזיתים )הנקרא עור(‬
‫באותו העת של חצי יום ‪ .‬אז תראו אשר הכותלוה הפוכים משם‬
‫לנגדנו לצד מערב לא זז עוד מהם ה ש ח ר ו ת במאומה ושותים כן‬
‫בשחרותם אפי׳ יותר מחצי שעה גם לאסר זמן חצי יום שלנו אבלהיותלות‬
‫של העיר ירושלס הפונים גיכ נגדנו למערב כבר זז מהם השחרות‬
‫זמן רב ואיכא בינייהו בין אלה לבין הניל העומדים בראש ההר זיתים‬
‫חילוק של שלשה רבעי שעה בקירוב ‪:‬‬
‫■ ‪ ( 3‬ואיה מי יימר לן אשר אלה הבניינים הגבוהים אשר הם תמעע‬
‫ומהם מביא התרצן ראיה לדבריו ‪ .‬הם מכוונים כראוי ‪ .‬אולי‬
‫אלה הבנייכיס בתוך העיר אשר הס הרוב ‪ .‬ובתוכם גס כותלי הר‬
‫הבית‬
‫נה‬ ‫השמטות לגכרשת‬
‫הביס ומקום ביס מקדשינו ‪ .‬ומהס מביא המקשן רחיה לדבריו ‪ .‬הס‬
‫מנוונים ביוסר ‪ .‬ועוד הלא מדברי הירושלמי אשר מביא רבינו חננאל‬
‫עד כמה יגעו הנביאים ראשונים לעשוס שער המזרחי ונו׳ כנ״ל יש‬
‫ראיה מוכחס לשיעת המקשן ‪ .‬אומר אני אשר גם משם אין ראיה ‪.‬‬
‫כי קשה למה אמר ר׳ יוקי מי שאינו יודע לכווין הרוחוס יראה ממקום‬
‫שהחמה זורחלז באחד בסקומס עבס עד מקים שהיא זורחס‬
‫באחד בסקופ׳ המוז ‪ .‬אלי פני מזרח ‪ .‬הלא יוסר בקל היה ביכלסנו‬
‫למצוא פני מזרח בסקיפס נישן או בסקופס תשרי אשר אז החמה‬
‫עומדס ממולעס בין שסי הקלווס של דרוס ולפי; ולוקא שם הוא‬
‫באמס הפנים של מזרח ‪ .‬אבל משם ולהלאה ללד ימין הוא מזרסיס‬
‫דרומיס ‪ .‬ומשם ולהלאה ללד שמאל הוא מזרחית לפיניס ובשב־ל מה‬
‫היו כריכים הנביאים הראשונים זייע כל כך יגיעה לעישוס שער המזרחי‬
‫וכו׳ ‪ .‬והיו לריטם נס להמתין חלי שכה מתקופת טבת עד תקופת‬
‫חמס כדי ללמלס ככ״ל ‪ .‬הלא בתקופת כיקן או תשרי תוך ב׳ או נ׳‬
‫ימים היו יכולים ללמלס אח כל ונוכחת וגס בלי יגיעה ‪ .‬אלא ע״כ‬
‫צריכים לומר שיגעו הנביאים למשוח שער המזרחי בנטיי' קלת לצפון‬
‫)לפונה לפני ה׳( ואעפי׳׳כ החמה מצומצמת בו בתקופת עבה וגס‬
‫בתקופת המוז ‪ .‬וזה צריך באמת יגיעה גלולה‪ .‬והנקתרות לה״א‪ .‬ואנו‬
‫אין לנו לעניינינו אלא מה שעינינו רואות אשר כבר אמרנו שהכותל‬
‫המזרחי של הר הבית ‪ .‬וכן אחריה גם יושבי ירושלס עשו רוב כותלי‬
‫המזרח עס נטייה מעט לצפון ‪ .‬ובעבור זה סס משחרים כחצי יום‬
‫)לעית יום הקצר( כמו שליש פפה קודם הזמן הסמתי ;‬
‫‪ ( jj‬גס שומע הוא אח קול וכו׳ ‪ .‬משם פשוט אין שום ראיה ‪ .‬כי‬
‫הוא שמע חולש א' ואני שמעתי הרבה ולעיע קרוב לחמשה שכיס‬
‫אשר דקדקתי אחר זה הזייגר הגדול‪ .‬ומצאתי שאין לסמיך עליו כלל‪.‬‬
‫כאשר אמרתי כבר לעיל ‪ .‬וגס נסמקשן בעצמו השבתי מיד למת הוא‬
‫אינו רואה קתירה לדבריו מן הזמן אשר קודם ג׳ חדשים אעברו‬
‫הי׳ זה הזייגר בעצמו כל כך הולך באיחור עד שהשמיע אז השעה‬
‫של חצי יום כמו חצי שעה אחר נקודת הקו הצי יום שלנו ‪ .‬וכן חוזר‬
‫חלילה לילך פעם לפנים ופעם לאחור ‪ .‬בתחילת זמן השגחתי אחריו‬
‫דמיתי אשר דרכו כן צריך להיות עפ״י טאבעלע של התוכנים הגדולים‬
‫שלהם ‪ .‬אבל אסר עבור עוד איזהו שנים ראיתי אשי הוא בעצמו‬
‫קוהר‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫שוחר אס שדר ההלוכוח שלו ‪ .‬כי באוחן הימים כל שנה •ו לא הלן כמו‬
‫בשנה שעברה ‪ ,‬כי רשמחי הילוכיו חון ה׳ שנים ‪:‬‬
‫ך*( גס ש־מע הוא אשר הצועקים וכו׳ ‪ .‬גס מזה אין להקשוס מאויוה ‪.‬‬
‫כי יוס אחר יום ושנה אחר שכה אנו רואים שהם צועקים עפ״י‬
‫רוב עשרה דקים אחר חצי יוס שלנו ‪ .‬ואולי המקשן שמע שהיו‬
‫מקדימי; הרבה בערבי שבהוס או ביום איד שלהם ‪ .‬כי א־ מנהגם‬
‫להקדים כן ;‬
‫ך*‪ (,‬מה נעשה עס הזמן של ימי נ’שן וחשרי אשר בהם צ״ל יום‬
‫ולילה שווין ‪ .‬חינח חשרי אשר לערן באמצעיתו כן הוא ‪ ,‬אבל‬
‫ימי כיקן • אשר מקשים העולם נס לפי חשבוני למה הס מקדימים‬
‫הרבה ‪ ,‬כי מססיליס בשנה פשועה להיוס יום ולילה שווין לערן‬
‫ייגי אדר ‪ .‬ובשנה מעיוברח י״ד ימים אסרי כן‪ .‬אבל אס צריכים עוד‬
‫השע׳ עשר יום להקדים אס הזמן הנץ נפי שיע׳ המקשן ויחחילו להיוח‬
‫’ים ולילה שווין מיד קודם כלוח שבט‪ .‬עאכ׳׳ו שיהי׳ קפה להולמו ‪:‬‬
‫ףי"ן( המפררשס א״צ ראיה ומילסא דעבידא לגלויי הוא ‪ .‬אם יראה‬
‫אדס על הקאמפאק )מאגנטט נאדל( ‪ .‬אשר טבעו ידוע‬
‫ומפורקס שהוא מראה עם ראשו וקרנו מטון נגד הצד הצפין ‪ .‬ועי״ז‬
‫יכול כל אדם לראוח בטוב שהוא כן סאשר אמרחי ‪ .‬אשר רוב‬
‫הכותלוח מזרחיוס של ירושלס וגס של הר הביח אינם מכוונים כראוי‬
‫למזרח ‪ .‬רק הס נוטים מעטצצפון ‪ .‬ובעבור זח אמרחי לעיל )בהיה״ה(‬
‫שצריכים להעמיד את הז‪-‬ין זיינר מעט באלכסון ‪.‬‬
‫* י י ״ ן ( יכול גס כל אדם כשעומד בסון העיר ירושלס ח״ו בשעח‬
‫׳ הנץ החמת לראות את המקום שהחמה זורחת באחד‬
‫בתקופת כ*סן או בתקופת תשרי )תקופת רב אדא( וידע אשר פני‬
‫המזרח אינו מכוון כלל נגד אמצעיתה של העהיק ירישלס ח״ו )כי‬
‫זורחת אז נגד רגלי ההר זיתים הנוטה לצד דרום תמור אמצעית ההר( ‪.‬‬
‫ח ( ידוע לכל הוא ‪ .‬אס נדשיס עיגול גדול ע״י כלי המיוחד לזה‬
‫הנקרא מחוגה )בל׳א צירקעל( ‪ .‬אשר למשל מנקודה האמצעית‬
‫עד סיף גבול העיגול לרוח אחד יהיה רחוק אלף אמה ‪ .‬מוכרח הוא‬
‫שמן האמצע הוא מודד כן אלף אמה לכל רוח ‪ .‬וכן אס המרחק‬
‫יהיה לרוח אחד דהיינו למערב פשה שעות ועשרה דקים ‪ — .‬ושם‬
‫בק‪-‬ף נבול העיגול יסיה הזמן השקיעה של החמה בקוף האופק‬
‫שלה‬
‫נו‬ ‫השמטות לנכר שת‬
‫שלה )אשל חושבים אנחנו פעה״ק כ״כ רחוב מאוד עד שמגיעים עם‬
‫השקיעה בסוך הים יעו( ואשר זה מודדים גם ששה שעוס ועשרה‬
‫דקי׳ מרסק כן למזרח ונגיע עד ‪p‬־‪ q‬גבול האועק שלנו ‪ .‬אז נדע בבירור‬
‫שהיה זה הזמן של ה ק החמה וגס הקו של חצי יום של אוסו היום‬
‫שהוא ארוך מן הנץ עד השקיעה י״ב סעוס ועשרים דקים מדוקדקים‬
‫מאוד‪ .‬ואס עשינו כן כבר הרבה ימים והרבה שנים ומדדנו בצמצום‪.‬‬
‫ואח׳ב יבא א׳ ויאמרהנקוד׳ אמצעיה של העיגול הזה אינה עומד׳ באמצע‬
‫גיא צריכה להיוס עומדס מקורב לצד מזרח וכדומה‪ .‬מי""(ישגיח ע״ז‪:‬‬
‫גס ניקיח• בעיר יפו ס״ו אס הקו מצי יום וזמן הנץ החמה‬
‫וזמן של השקיעה ‪ .‬כדי לידע כמה הפרש יש בין ימסלם עה״ק‬
‫ה«ו לעיר יפו ס״ו ומצאסי ההפרש כן אשר הקו חצי יום הוא שבעה‬
‫)ומה שנדפק בשנה סרנ׳׳ג על הרשימה של זמן מנחה גדולה ד׳‬
‫דקים ע״ק היה וצ׳ל זיי״ן( דקים מאוחר ממה שהוא בירושלס ‪ .‬והנץ‬
‫הוא ארבעה עשר דקים מאוחר מפה ‪ .‬והשקיעה היא שבעה דקים‬
‫מאוחר הפה ‪ .‬ובעזה״י ידעסי עי״ז כי לנכון חשבסי אס שלש אלה‬
‫הזמנים גס בירושלים עה״ק ס׳׳ו ‪ .‬וא״ס איך יכול להיוס כן כי לפי מ״ש‬
‫לעיל וגס בהקדמה שאופק השקיעה מילושלס מגיע עד האופק המערבי‬
‫של העיר יפו חיו ‪ .‬וב׳ השקיעוס הס בזמן א׳ ‪ .‬ואי־ אני קוסר פה‬
‫אס‬ ‫‪-------------------------‬‬
‫*( וכל כך הרחיקו אה הענין עד שפעם אמר א׳ אלי דרך הלצה‬
‫בפני רבים ‪ .‬מלה״ד לבני חיל אשר מורים בחיציס על)ציל א'( נקודה‬
‫א׳ העומדח ברזווך בהוך עיגול א׳ לפני המלך כדי להראוח לפניו אס‬
‫יבולחס הגדול ולשמחו ‪ .‬ואירע בין כולם‪ .‬שצדדו זה מעע מכאן וזח‬
‫מכאן לצד הנקודה ‪ .‬שמצא המלך חץ א׳ מצומצם בחווך הנקודה ‪.‬‬
‫ודרש אחר זה האיש ‪ .‬כי היה זה לפניו שמחה משמח החידוש הגדול ‪.‬‬
‫ואמרו לפניו שרי חייליו שרק אי ש רי ק א׳ א י כ ר א ׳ ע ש ה‬
‫ז ה ‪ .‬וציווה המלך להביאו ואמר אל האיכר אמור לי כיצד הי׳ ביכולחך‬
‫לחווך כ״כ בדקדוק‪ .‬והשיב‪ .‬אדוני המלך‪ .‬אסה מדמה בנפשך שאני‬
‫עשיחי כמו שאר בני חיל שלך שעושים אח העיגול בראשונה ואח׳׳כ‬
‫הס יורו עליו אל החוו־ ומצדדי׳ פעם לכאן ופעם לכאן‪ .‬לא כן‪ .‬אלא‬
‫אני יריחי בחחילה ואח״כ עשיחי אח העיגול מדוקדק קביב להחץ ‪ .‬עד‬
‫כאן ‪ .‬ושתקתי ‪ .‬אבל בלבי השבתי כן אפילו לעעמיך נס זה בלחי‬
‫קפק גורס שמחה להמלך ‪ — .‬ודי לי בזה ‪.‬‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫אח דברי ואומר שהשקיעה בעיר יפו היא מאוחר שבעה לקים ‪ .‬לעולס‬
‫'נכון הוא כודש לעיל בהקדמה ‪ .‬אבל בירושלס רק נראיח לפ‘ לאוס‬
‫עינינו השקיעה שבעה דקים במוקדם אפי׳ על מקומוח הגבוהים ואין‬
‫חושבים זה להשקיעה האמיחיה אלא עד אסר עבור עוד שבעה דקים‬
‫שמגיעים אז לקוף שעה כ״ד של היום העבר ‪) .‬הנקרא מוגרעב(‬
‫ועיין מזה נם בהלוח לנץ החמה מהחכם מוה״ל יו םף שווארץ זצ״ל‬
‫)משנה תבריך לפ״ק( ‪ .‬וחמצא אשר הוא מחשב אח הנץ עפ״י האופק‬
‫הקצר שהוא סר הזיחים ‪ .‬והשקיעה עפ״י האופק הקצר הר קניניח‬
‫וסביריו שעומדים לא רחוק מן העיר ‪ .‬לפיכך הוא מחשב גמר‬
‫השקיעה אפילו עשרה לקים קולם הכרזח מוגרעב ‪ ,‬כמו שסמצא‬
‫בהכללים שם אוח ב ‪ .‬וזמן הנץ לפי חשבונו כנ״ל הוא מאוחר כל‬
‫ימי הקיץ לערך שמונח דקים נגד החשבון שלי )בחלוח דלקמן( ולפי‬
‫דבריו נשאר בקושיא החצי שנה של החורף ‪ .‬אשר אז רואים הנץ‬
‫החמה במוקדם שמונה דקים בכל יום כאשר הוא בצעמו מביא זה‬
‫ג״כ )עיי״ש אוה ד (וזיל ומופה על זה שבמשך זמן הזה חצי יום‬
‫הראשון יאריך שמונה דקים יוסר מחצי יום השני עכ״ל ‪ .‬ועכ״ז הוא‬
‫מחשב רק לפי האופקים הקצרים כנ׳ל ‪:‬‬
‫אלה הקחירוח ‪ .‬א׳ למה בחצי שנה )של החורף(‬
‫החצי יום הראשון יאריך שמונה דקים יוהר >נהצי‬
‫יום השני כניל ‪ .‬ב׳ למס ב כ ל ה ש נ ה צועק המכריז המוגרעב‬
‫מאוחר הרבה ממה שמחשב הרב הנ״ל אח הזמן השקיעה ‪ .‬הבנחי‬
‫אשר ע״כ צריכים להרחיב אח הנבול הרבה ולומר ‪ .‬אשר האופק‬
‫המשמש בחורף אח הזריחה‪ .‬והוא רחוק במאוד‪ .‬הוא האופק חאמח‬
‫ומדלחי בעזה״י מאוחו האופק עד הקו חצי יום כהה שעוח וכמה‬
‫דקים יש ‪ ,‬ומקו חצי יום מדדחי כן באוחן שעוח ובאוהן דקים עד‬
‫האופק המערבי ‪ .‬והגעהי פד העקום השקיעה מל חיך הים יפו חיו‬
‫כניל וזה די ‪ ,‬משל למה*ד לשני עיגולים גדולים מעורבים זה בזה קצת‬
‫והא׳ גדול יוהר *( ומקיף את חבירו עד שהגיע ופגע ונגע בגבולו‬
‫^‬ ‫לצד‬ ‫‪---------------------- --‬‬
‫*( ולמה אנו עושים אח העיגול של ירושלם ׳ותר גלול מן העיגול של‬
‫יפו ‪ — .‬בשביל שירושלם עומד על הר גבוה ההר המוריה אבל יפו‬
‫עומד במקום כמוך על שפת הים ;‬
‫‪:‬ז‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫לצד מערב ‪ .‬אבל השני מרכזי העיגולים דהיינו השתי נקודות של חצי‬
‫יוס מרוחקים קצת זה מזה ‪ .‬וגבולי המזרח סם מרוחקים זה מזס‬
‫כפלים אודה הריחוק של השני מרכזים וגס בשביל שהאחד גדול‬
‫יוסר מן השני ‪ .‬וכן דומים ממש השד אופקים של תעה״ק ירושלם ת״ו‬
‫ושל העיר יפו ת״ו ‪:‬‬
‫ך ל ‪ £‬י כל הנ״ל די להבין אשר ב״ה הן הזמן של חצי יום הן הזמן‬
‫של ‪ p‬החמה )כמובא בהלוח דלקוון( הוא נכון ומדוק־ק ‪.‬‬
‫וסין להקדים מזה הזמן אפילו פורתא ‪ .‬וכ‪-‬ש לא שני שלישי שעה לאשר‬
‫‪ w‬על דעת המקשן הנ״ל ‪:‬‬ ‫עלר‬

‫שהי׳ אחל יום ה ק צ ר‪ .‬נתעורר עוד הפעם ד׳ שביעית‬ ‫ולעומת‬

‫אסל יום הארוך ובא החכם מוהרשי׳י הדל עש״ק י׳ג‬
‫סמזז תר;*ב כבית המדרש דת״ת אחר התפילה ואמר בפיוובי אשר‬
‫לעת עתה בבירור הוא יודע שהזמן החשבון ה ק שלי היא מחיחל‬
‫שבעה מיטעין ‪.‬‬
‫לדבריו שהוא משגיח הרבה על הצל של הכותל המז־חי‬ ‫וראיה‬
‫של הר הבית ‪ .‬ובלי שוס קפק יודע עתה שצי׳‪ :‬ה ח נ י י ו ם‬
‫כמו ארבעה דקים קודם חשבון ח צ י י ו ס שלי ‪ .‬ועוד לאיה מהמכריז‬
‫ח צי י ו ם כי הוא מכריז רבע שעה מדוק־ק אחר חצי יום ‪:‬‬
‫הפצירו בי עוד אחרים לילך עמהס ביום‬ ‫ובאותו מעמר‬
‫א׳ הבע״ל על ראש ההר הזיתים ‪ .‬כדי נראות‬
‫משם הנקודה הראשונה של ה ק ‪ .‬וגס עשינו כן לקבוע זמן להזדמן‬
‫י סד‪ ,‬ואמרתי להם שביום א׳ צ״ל הנץ החמה מ׳׳ ס דקי׳ אחר שעה‬
‫תשעה ‪ .‬וביום א׳ ט״ו תמוז סרניב באשמורת הבוקר נהאקפנו ששה‬
‫אנשים ‪ .‬וקודם הליכתינו הצגנו חמשה זייגרות שלקחנו עמנו בדקדוק ‪.‬‬
‫והגעט לראש ההר הזיחיס הנקרא ״גיורי׳ כמי עשרת דקים ק‪-‬דס זמן‬
‫הנץ הדל ‪ .‬ולא היה אז עוד ניכר כמעט מהיכן תהיה הזריחה ‪ .‬עד‬
‫שנתגבר הרושם של האור הזריחה להראות לנו מקומה ועמדנו כן‬
‫נראות את הנקודה הראשונה של הגו ‪ q‬העיגול של הסעה ‪ .‬וכל פני‬
‫המזרח היה זך ובהיר בלי שום ענן ‪ .‬וכבר הגענו נפי אותן ה׳‬
‫גרוס‬ ‫)טו(‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫זייגיוס הני׳ל לדקה מ ״ ו וחצי — ועוד לא ראינו מאומה ‪:‬‬
‫פתחוס נשתנה כל האוירוחשאכו רוח חזק ובמהירוח גדול‬
‫עד מאוד עכרו על ראשנו עם רוח קערה עננים כבדים‬
‫המלאים טל ‪ .‬וברגע א׳ כהקשרו כל פגי המזרח בעבים ועמדנו כן‬
‫משתוממים ושבלנו צער גדול ‪ .‬כי לריק יגענו ‪ .‬וכל מה שצפינו‬
‫לראות לא ראינו ‪:‬‬
‫היו הכל מודים שלא הי׳ באפשרות ליאות‬ ‫על כל פנים‬
‫את הנקודה הראשינה אפילו נא דקה א׳‬
‫קולס הזמן הנץ כניל ‪ .‬ונס לאייך גיקא לא ה ה שוס שפק ‪.‬‬
‫כי אחד עשרה דקים ראינו החמה כבר גבוה הרבה ‪).‬יגם יש תחת‬
‫ידי על זה סתימת שני עדים מאותן שתלכו אז ‪ .‬דה־יני מוה״ר‬
‫שיימה נ׳י מוואלקאוויק־ן נבאי יביקור חולים ‪ .‬ומוי׳ה שמחה ב־ר‬
‫אברהם יאנווער ניי( ‪:‬‬
‫אז ש־ב לביס־ ‪ .‬אביתי בעצמי לדא־ת )מת־ך רשימה‬
‫הדברים ‪ .‬כי רשמתי לי מאז דברי המקש! הדל( האיכא‬
‫בינייהו בין דבריו )דלעיל ד*ה בחולש שבט( אחל י ו ם ת ק ל ר ובין‬
‫דבריו עחה אקר י ו ס ה א ר ו ך ‪ .‬ומצאתי נפקוהא ניולה ‪ .‬הרי‬
‫בח־ש שבט אמר שציין להיות זמן הכץ במוקדם שני שלישי שעת‬
‫קילס זמן הכן שלי ‪ .‬ועתהבת־ ש תמוז אמר שיורע ב ב י ר ו ר שהזמן‬
‫הנץ ציל שבעה דק־ם במיקיס מזמן ה ק שלי ‪) .‬כי גס הוא כמד אני‬
‫כבר שכח מה שאמר אז קידם חצי שנה( ‪:‬‬
‫מן ח‪-‬לוקי דבריו אשר שגה הוא בראיית הצל של הכוהל‬ ‫והב^ן‪1‬י‬
‫המזרחי לעה חצי יום ‪ .‬שדרכו להיות ארוך ביום הקלכ ‪.‬‬
‫וקצר בי־ס הארוך ‪ .‬פירוש ביום תקצר אשר אז החמת רחוקה מאתנו‬
‫הרבה ‪ •:‬הפליגה כבר עד קצת הגבול לדרוס ‪ .‬על כן הלל של הכותל‬
‫המזרח־ הכ״ל ארוך ‪ .‬כמו נר כמה שמלס־קיס אותו יוחד מן הדבר‬
‫הע־מר לפניו ‪ .‬יהיה הצל של אותו הדבר מתארך לפניו ‪ .‬והעיקר‬
‫בשניל שיש לה גס נעיי׳ לצד צפ־ן כאשר ביארהי לעיל אות א' כדי‬
‫להשיב בזת נ״כ על הקישיא הראשונה שלו כניל ‪:‬‬

‫וא־ש־ף‬
‫נח‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫נס פה להניא שחי חכרעוח של הרב הנאון חנדול‬ ‫ואוסיף‬
‫מוהררייל דישקין שליע״א דבריסק בשניל שאירעו שחי‬
‫מעשיוח אלה בפני עדיס ‪) .‬וחיי יש עוד ח״י( ‪ .‬ב י ו ס ד׳ דחוה*מ‬
‫פתח בשנח ח ר נ ״ י היישי מקבל אח פני הרב דבריסק ‪ ,‬ונקשחי‬
‫ממט הנרעחו בדבר תפקוח הרבים אשל מתופקיס אודח הגנול של‬
‫‪ p‬ה ח מ ה בירושלס עה״ק ‪ .‬ואמרתי ששאלתי כבר להרחיג מוהמיץ‬
‫כ״י‪ .‬והשיב לי שיש לחשב רק מן היגיח ואיל לעלוח בהליס לראוח משם‬
‫הנץ‪ .‬ונס איכס צריכים לנכות אח הניקוי שגורס ההר הזיתים ‪.‬‬
‫ואחרים אומרים שיש לעלות בהר הזיתים עצמו )בראשו הנקרא ניור(‬
‫ולראית משם הנקודה הראשונה עולה וזורחת ממעל להאופק של הלי‬
‫מואב ‪ .‬אבל יש עוד זריזים יותר אשר רוצים עוד להקדים את החשבון‬
‫של זמן הנץ ‪ .‬ואומרים שצריכים נס לנכות אודת התרי מואב ‪ ,‬כי‬
‫לפי שינוחס ומראית עיניהם נס ההרי מואב מכקיס אח הזריחה ‪ .‬וגס‬
‫בגיה הזריזים האחלוכיס הס עוד חילוקי דיעוח‪ ,‬גיה אומרים שצריכים‬
‫לנכות אודחס ה׳ דקי׳ ויש רוצים לנכות ;ייין דקים ‪ .‬וייא לנכות יו*ד ‪,‬‬
‫יי׳א עשרים ‪ ,‬ואבקש ממעלתו הכרעתו ‪:‬‬
‫אוחי ‪ .‬מה הוא הקברא של הרב הנ״ל ואמרתי‬ ‫ושאל הרב‬
‫אשר כך קברתו ‪ .‬הנא אס כהי׳ הילכים אחר‬
‫הנבול בהרים ‪ .‬א״כ אין לדבר קיף ‪ .‬כי מה כעשה עם ההיי אררכי‬
‫וכדומה ‪ ,‬על כן הוא רוצה לעשות הגבול לפי הלאיי׳ מן הגגות ‪ ,‬ואני‬
‫השבתי לו לפיי׳ז מה כעשה לדברי חזיל הירושלמי ולבינו יונה שאמרו‬
‫נץ החמה הוא כשהחמה מגיפטפח בהרים ‪ .‬או כשהיא זירחת על‬
‫ההרים ‪ .‬ולא אמלו על הריס גבוהים ‪ ,‬אלא ודאי מדוקדק בלשונם‬
‫ההייס בהיי הידיעה הריס בימניס הממוצעים והיותר שכימיס בין‬
‫ישוב בני אדם ‪:‬‬
‫ומה הוא חקברא של אלה הפסשביס אח הנץ‬ ‫‪1‬שאל !לרב‬
‫עפ״י מעמד ולאיי׳ מן לאש ההר הזית־ס ולוקחים‬
‫לנבול אש חהרי מואב ‪ .‬ואמרתי בשביל שזה הנבול הוא מכוון נגד‬
‫הגבול והאופק הרחב של מערב אשל שם שוקעת החמה ביס י פו‪.‬‬
‫ומבורר זה עפ׳׳י חשבון של קו ס ל י י ו ם )נמ׳׳ש מוהרס״ו זצ‪-‬ל בק׳‬
‫התכונה( וגס מ‪5‬׳׳י הרבה ראיות מבורר אשר הים יפו הוא הוא האופק‬
‫המערבי של ירושלס עה׳ק ח*ו ‪ .‬כי אס מחשבים דרך משל אשר היום‬
‫הוא‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫הוא מן הנקוד׳ חצי יום עד ראייח מקים ‪p‬׳‪ q-‬השקיעה בהים שני!‬
‫שעות וג׳ דק־ם‪ ,‬וכן נחשיב גם נמערע נהזריח׳ זיי״ן שעות וג׳‬
‫דקים ‪ .‬ורואים עין בעין אז עצומצש את סנקודה הראשונה עולה‬
‫וזורחת ממעל להרי מואב ‪ .‬וכן ראי כבר הרבה ימים בתי ך שנים‬
‫רבות ‪ .‬ממילא קוברים המחשבים האלה ש־כולו לקמוך על זה בלי ששק‪:‬‬
‫שאל ומה היא הקברא של אלה הרוצים להקדים יותר את‬ ‫רעוד‬
‫החשבון הנץ ולנכיש אפילו הכיקוי שנ ההרי מואב ‪ .‬ואמרתי‬
‫אשר קברתס כן הו א‪ .‬הלא עינינו רוא־ת אש־ הרים שם מעכבים‬
‫אותנו מלראות את הזריחה זמן מה‪ .‬על בן צריכים לנכות אודה זה‬
‫המעכב ‪ .‬ובהחשבון כמה צריכים לנכות הם מחולקים ;‬
‫ישב אחר כן זמן רב וחשב בלבו ואמר אס״כ אלי כן ‪ ,‬ודאי‬ ‫חרב‬
‫אין שום קברא לחשוב אס הנץ לפי הראיי׳ מן הנגו ת‪.‬‬
‫כי נכיןו־שר הוא זת אשר חז׳ל גבלו לנו ההרים הבינינים לראות‬
‫משם הנן ‪ .‬זגם כנים דבריכם אשר ממק־ק כן בלשינם שאמרו ההר־ס‬
‫בה״י הידיעה ‪ .‬ולא אמרו כשזירחת על הרים גבוהי׳‪ — .‬ואת המעכב‬
‫הזריחה )פעהיק בקין( דהיינו ההר הזיתים לריבי׳ ודאי לנכות ‪ .‬בשביל‬
‫שהוא קרוב אלינו במאוד ‪ .‬אבל ההרי מיאב ‪ .‬אעפ״י שלפי מראית‬
‫עין גם הם נראים כמעכבים למכקים את הזריחה ‪ .‬אעפי׳׳ב אץ‬
‫כריכים לנסית אודותם מאומה ‪ .‬כי רחוקים הם מאתנו יותר ממהלך‬
‫יום א׳ ‪ .‬יעוד ‪ .‬הלאהחשבין יכול להכחיש את המראית עין ‪ .‬אבל אין‬
‫מראית עין יכיל להכחיש את החשבון‪ .‬וגס החשבון האמור נראה לי‬
‫שנכון הוא ‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬
‫שהיו שם שני אנשים שהיו שומעים את כל שאלוהי‬ ‫ובעברר‬
‫וגם שמעו את כל מה שתירן לי הרב ‪ .‬בקשתי מהם בדרך‬
‫הליכתני מן הרב לחזור ולשנות עוד הפעם את כל מה שעינה לי הרב‪.‬‬
‫ועשו כן ‪ .‬וכיוונו לכל דבריו ‪ .‬ובקשתי מהם להיות לי לעדות בדבר‬
‫ההכרעה הלזה ‪ .‬וגם קיימו הם נחה־מת ידם אשר כן שמעו‪:‬‬
‫מודדר סי נחם האמבורנר נ׳־י ‪:‬‬
‫וכיה ששעון ווייס ;•ל ‪:‬‬

‫‪ f‬תרנ־נ )ה׳ מנחם אב( בקש ממני המקשן )של שנ' ת־נ׳ב(‬
‫מוהרשיי הניל לילך עמי אל ת־ב הגאי; הגדול מיהדרי׳ל‬
‫דיקקין‬ ‫‪.‬‬
 ‫נט‬ ‫השמטות לגברשת‬
‫דיסקין ש לי ט׳ א דברישק‪ .‬כ ד לשמוע ממנו מה שישיב על דבי‬
‫‪ prp‬שלנו אס לנכוס ה ה ד מואב מן הזמן ה‪:‬ץ החמה ולהקדים‬
‫אודותם ק״ש וסעילה שבעה דקים או לא ‪ .‬וכאשר באנו אל הלב‬
‫שאל המקשן הניל כן ‪ .‬לפי מה שידעט ‪ .‬ודבר זה ברור הוא אצל כל‬
‫יושבי ירישלש ‪ .‬שמחשבים אש הזמן השקיעה בימשצס לא כמו שהיא‬
‫במציאות פה ‪ .‬אלא מוקיפיס עוד שבעה דקים עליה כדי לחשב אותה‬
‫במאוחר ‪ .‬ולפי זה אסר ראיית נקודה אהרונה של השקיעה אם רואים‬
‫אותה אפילו עמקים גביה )דהיינו ה עו ר(‪ .‬עכ״זממתינים אנסנו עוד‬
‫שבעה דקים ‪ ,‬ובן המכריז המונרע״ב ממתץ כנ*ל שנעה דקים ואח״כ‬
‫הוא ציעק ומודיע לכל שהוא שעה י״ב ‪ .‬והיא ‪ q*p‬השקיעה ומתחיל‬
‫הבין השמשות ‪ .‬ממילא קשה ‪ .‬הלא לעומת זה אשר מחשבים אנחנו‬
‫השקיעה כן ‪ .‬היינו צריכים לחשב כן גס בשעה הזריחה ‪ .‬כדי‬
‫להשוות המידה ‪ .‬ולחשוב את הנץ במוקדם שבעה דקים קידם שרואים‬
‫הנקודה הראשונה של זריסת החמה ממקיס הנבוה הנ״ל ‪ ,‬אבל לחשב‬
‫אש הנץ דוקא בצמצום עפ״י לאייה נקודה הראשונה ממקים תנ״ל‬
‫ולא להקדים השבעה דקים האמורים‪ .‬הלא זה שחירה גמורה היא ‪.‬‬
‫כי הזריחה והשקיעה צריכים להיות מכווניס זה מול זה עד כמו רגע‬
‫כנ״ל עדל ‪ ,‬והרב תי׳ יושב ודומם כמו מעיין גהדנריס של הילקשן‬
‫ושאלתי את הרב אם הוא מתן לי לשוס להגיד לפניו מה שאני‬
‫הירצסי כבר על קיישיא הלזי ‪ ,‬והרכין בראשו ‪ .‬ואמרתי אם היינו‬
‫עומדים על קפינה א׳ בלב ים או על א׳ מאיי הים והיינו רואים‬
‫מב׳ צדדים דהיינו ממזרח וממערב את היס עד מק־ם האופק בלי‬
‫עיכוב ‪ .‬אז היי באמת כדברי המקשן הן עע״י ראיי׳ הן עפיי חשבון‬
‫שהזריחה ההא מול השקיעה זה מול זה מנוון כמי לנע ‪ ,‬אבל לא כן‬
‫יכול נהיות פעה״ק ירושנס ת*ו ‪ .‬אשר אפילו ממקייס גבוה )דהיינו‬
‫העור( אנו רואים רק אופק א׳ )דהיינו המזרחי( רחב מאוד ופנוי ‪.‬‬
‫אבל האופק הב׳ )דהיינו תמעלבי( אנו רואים רק קצר בשבינ שהוא‬
‫מנושה ע״י הריס הקרובים המבדילים בינינו לבין האופק האמיתי ‪.‬‬
‫עיכ אי תכשר שיהיו שני האופקי׳ מנוונים זה מול זה‪ ,‬ובלתי ‪prp‬‬
‫רק בשביל הגלם הנקוי הלזה ש‪ :‬ההרים שבמערב היו כנר הק־־מונים‬
‫מוקיפיס על הזמן השקיעה את השבעה דקי׳ ‪ ,‬כי אם היינו יכיליס‬
‫לעמוד שם בראש התרי׳ שבמערב הייני רואים אה השקיעה כי‪ .‬כך‬
‫במאוחר‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫במאוחר כגיל ‪ .‬וכי בשביל מהוסיבו הקדעוכישכבר על האופק המערבי‬
‫מעעס האמיר ‪ .‬נבא אחריהם עוד הפעם להוסין< עוד למפרע ג״כ‬
‫שבעה דקים על האופק המזרחי לפי״ז צריכים להיות חוזיים חלילה‬
‫עד אין שיף ‪:‬‬
‫ב ׳ מתורץ הדבר נס עפ״י חשבון נכון ‪ .‬כי קרוב לארבעה עשר‬
‫שנים בעזרת השי״ת אני מחשב ומודד את האופקים ע*י‬
‫הקו חצי יוס‪ .‬ומצאתי אשר האופק המזרחי דפה מכוון הוא מול האופק‬
‫המערבי הרחב במאוד המגיע עד הים יפו ‪ .‬ולפי זה מה מכריח‬
‫אותנו להישיף עוד על האופק המזרחי כדי להרחיבו עוי יותר‬
‫ולהקדים עוד שבעה דקים על הזמן הנץ שהיא נכון הן עפ״י חשבון‬
‫ופן עפ׳י ראי״ ‪ .‬ומיד נתתי להרג ציור א׳ של שלשה עיגולים והאופק‬
‫הקצר של ירושלס שהוא ההר הזיתים הי׳ הממוצע בצד מזרח בין‬
‫האופק הרחב של ירושלם ובין האופק של יפי ‪ .‬ותחת הציור כתבתי‬
‫פירישו בקיצור כן ‪ .‬מן אלה ג׳ קווים שבמזרח ‪ .‬הנה הקו הפנימי‬
‫הוא אופק י פו‪ .‬והאמצעי הוא אופק ירושלם ה ק צ ר ‪) .‬ההר‬
‫הזיתים( ‪ .‬והוא מכוון מול אופק הקצר של השקיעה )הר קלוניא‬
‫וחביריו( ‪ .‬והקו החיצין הוא האופק ירושלם ה ר ח ב )ההרי מואב(‬
‫והוא מכוון מול האופק הרחב של השקיעה )הים של יפו( ‪:‬‬
‫ח ר ב לקח את הציור מידי וקרא את פירושו ‪ .‬ואחיכ אמר אלינו‬
‫אייה אחר התגינית ע׳ באב אני אומר לכם התשובה ‪.‬‬
‫והלכנו לשלום ‪:‬‬
‫א ח ל התענית ע׳ באב בקשתי נ׳ פעמים מן המקשן הניל שילך‬
‫עמי אל הרב כדי לשמוע התשיבה שלו ‪ .‬אבל ע׳י איזה‬
‫אונש מצידו עברו שמונה ימים ולא הלך ‪ .‬ביום א׳ עו׳׳ב‬
‫אב לקחתי תמורתו שני אנשים עמי להיות עדים כשרים אשר כן‬
‫שמעו הם בעצמם )אחר שחזר לפנינו בדקדוק את כל השאלה( ש ה רב‬
‫השיב על כל הנ*ל כן וז״ל ‪:‬‬
‫•אם להכריע לענק ספקות שבת אני איני מכריע ‪ .‬אבל*‬
‫•בענק תפיל ה אומר אני בפירוש שצריך להיות כמו שאמרתם‘‬
‫•אתם‪ .‬ואינם צריכי׳ לנכות מההרי מואבי ואינם צריכי׳ עוד להקזיי׳‘‬
‫כלל עכ״ל• ‪ :‬הב׳ עדי* הם מדה אברהם חיים גאלדבערג לי ‪:‬‬
‫ומו״ה מנחם מענדל בהר־ש מענדלזאהן נ־י ‪:‬‬
‫מראה‬
‫ס‬ ‫השמטות לנברשת‬
‫מראה מנהיג לוותיקי? ‪.‬‬
‫כסננו למעלה איזהו ענפים אשר המנהיג של וותיקין צריך‬ ‫כבר‬
‫להשגיח עליהן ולהשתדל שיבואו מכח אל הפועל או ע״י‬
‫עצמו או ע״י הציבור שלו או ע״י השץ שלהם ‪ .‬דהייט כל א׳ יעשה‬
‫מת שטגע לו לפי כחו ‪ .‬ורק ע׳י הקנס כולם ואחדות שלהם יבואו‬
‫להתכלית המבוקש למלא רצין בוראנו יתב׳ בקיום מלוה מן המובחר‬
‫המשולשת בכל יום ויום כאשר כבר מבואר ‪ .‬וצריכים עוד בדרך כלל‬
‫ובקיצור לעורר גס את המנהיג שלא ינהג ח״ו בשום גאוה וגקות‬
‫הרוח‪ .‬ולא ירבה להראות שררת או ממשלה על השץ או על‬
‫הציבור ‪ .‬ולא ירבה להס גם ברמיזות על הזייגר כי בכל אלה תעידוס‬
‫או רמיזות צריך לקמץ מאוד ‪ .‬ואם ההכרח הוא לרמז להשץ שצריך‬
‫מעע למהר או לאיפכא שצריך להאריך יעשה את הכל בצינעא ע׳י‬
‫הקיעניס המדוברים ביניהם מקודם ‪ .‬כי עפ״י רוב תעבע האכשים‬
‫הוא שאינם סובלים עול מושל עליהם ‪ .‬וגורם זה שנאת ‪ .‬והיא‬
‫מקלקלת את הליורת ועושים אף להכעיס ח״ו ‪ .‬ודי בדון וקצף ‪ .‬ואת‬
‫כל אלס גרם המנהיג בעצמו ובכבודו שלא בכיוון ולא בשום ידיעה ‪.‬‬
‫רק את כל וטכחת געשה על ידו בשגיאת ‪ .‬על כן יזהר המנהיג‬
‫שינהג תמיד בקבר פנים יפית ונ סילנו ת‪ .‬ולא יהי׳ מראה שום רצק‬
‫ורמז של ממשלה עליהם חיו ובפרט במילי דעלמא ומה שהוא‬
‫נוגע לכבודו יהי' רך כקנה )וכמובן גס לא יהי׳ הוא הנמשל וישתוק‬
‫לכל אשר הס עישים שלא כהוגן בפרט במילי דשמיא כי אז כל איש‬
‫הישר בעיניו יעשה ובזה ודאי לא שוה לכלום ‪ ,‬אלא כך יעשה לכל‬
‫דבר הצריך תיקון או התעוררות יתקן אותו ‪ .‬ויהי' מעורר עליהם‬
‫או קודם שיעבור הש״ץ לפני החיבה או מיד לאחר נמר התפילה‬
‫עוד באותו יום כיי שידעו מיום ההוא והלאה על מה להיות יותר‬
‫נזהר( ויקיים כמ״ש ‪ 3‬קפר מקילח ישרים )פרק כ'( וזיל שכל פנייתו‬
‫יהי' רק לעשות נחת רוח לפניו יחב׳ ולא זולת זה כלל ‪ .‬ושיהי׳ מעיין‬
‫על מעשיו עיון גדול‪ .‬וישתדל לתקנם על פי התכלית הזה ‪ .‬ואסל‬
‫בל זאת יהי' משליך יהבו על ה׳ שאז יאמר בו אשרי אדם עיז לו‬
‫בך וגו׳ נא ימנע טוב להילכיס בתמים ‪ .‬אמנם אם אחד מן הג׳‬
‫התנאים האלה יסקר לו לא יגיע אל השלימות ‪ .‬וקרוב הוא ליכרי'‬
‫וליפול‬
 ‫השמטות לגברשת‬
‫ול־פול ‪ .‬דהיינו אס הכוונה לא סה״ מובחרס וזכה ‪ .‬או אס יתרצול‬
‫מן העיון במה שיוכל לעיין ‪ .‬או אס אחר כל זה נא יחיה בטחוני‬
‫בקונו ‪ .‬קשה לו שלא יפול‪ .‬אך אס שלשחס ישמור כראוי ‪ .‬דהיינו‬
‫חמימות המחשבה ועיון ובטחון ‪ .‬אז ילך בטח באמם ולא יאונה‬
‫לו כל רגי ‪ .‬הוא שאמרה חנה בנבואתה רגלי סקידיו ‪.‬שמור ‪ .‬ודוד‬
‫העיה כמו כן אמר ולא יעזוב אה חקידיו לעולס נשמרו‪ .‬בית לעאו״א ‪:‬‬
‫סא‬
‫קכיעא דרמא‬
‫יוצר הכל מועיל זה במאוד י^דוותיקין הי׳ו נימפלס‬ ‫בעזרת‬
‫עה״ק חיו ובכל ערי ארץ הק׳‪ .‬וגס לכל אלה אשל‬
‫הס בכל מדינה ומדינה של ה ח צי הכדור הארץ הלפיכי דהיינו בבל‬
‫מדי ופרק ‪ .‬אייראפא כולה ‪ .‬וגס בארצוח ח־מן ומקצח אפריקא‬
‫ואמעריקא ‪ .‬כי עי״ז תדעו הנקודות והמדרגוח אשר בהן פוגע‬
‫הסולח והצמצס שני ימיס להיות שוויס בחס בזריקה ושקיעה ‪.‬‬
‫דהיינו חצי שנה של עלייחה מדרוס לצפון‪ .‬וכן לעומתס אלה‬
‫הימיס המכווניס כנגדס בצמצוס בחצי שנה של ירידתה מצפון‬
‫לדרוס ‪ .‬וממילא עי״ז בכל עדינו' הכיל דבר נקל הוא למבין קצת‬
‫לדמות מילחא למילחא ולסשב פעס א׳ רק חצי שנה בעוב והחציהשני׳‬
‫יודעים ע״י הקביעות האלה‪ .‬וכמו כן יהי׳ לעולם אס דקדקו בחשבונס ‪,‬‬

‫חצי השנה של ימות החורף‬ ‫חצי השנה של ימות הריץ‬

‫אדר‬ ‫תשרי‬ ‫אלול‬ ‫ניסן‬
‫כא זעם׳ המכוק כנגדו כ מערץ‬ ‫כא מערץ הטכוק כנגדו כ זעם׳‬
‫* יא״‬ ‫» »‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫טו‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫כו‬
‫ו •‬ ‫ה אקטאג׳ ״‬ ‫״‬ ‫נ‬ ‫‪ I‬׳‬ ‫אסדיל‬ ‫‪f‬‬
‫כה םעג׳‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫טו‬ ‫כח אויג׳‬ ‫׳ ׳‬ ‫יג ״‬

‫שבט‬ ‫חשון‬ ‫אב‬ ‫אייר‬

‫םעכר‬ ‫יז‬ ‫כ ג אקפאג׳ •‬ ‫אויג׳‬ ‫כ‬ ‫כא אפריל‬
‫ב ■‬ ‫ז נאוועם׳ •‬ ‫יא •‬ ‫״‬ ‫ל‬
‫כח יעננר‬ ‫״‬ ‫יב »‬ ‫״‬ ‫ה‬ ‫ו מאי‬
‫כ ׳‬ ‫י‬ ‫כ ״‬ ‫יולי‬ ‫לא‬ ‫״‬ ‫יא‬
‫>טז(‬
 ‫הכיעא דיוטא‬
‫טבת‬ ‫כסליו‬ ‫תמוז‬ ‫סיון‬
‫כב נאוו׳ המכוון כננח יח י>נננ׳‬ ‫כד מאי המכוון כנגדו יח יוי^י‬
‫*‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫ל •‬ ‫״ ״ ו •‬ ‫ה יוני‬
‫ו דעצעמנר • ׳ ד י‬ ‫• כו יוני‬ ‫•‬ ‫טו ״‬
‫כ דעצעט׳ ׳ ‪ .‬כא דעצי‬ ‫כאיוני‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫כ יוג‪%‬‬
‫יום הקצר‬ ‫יום הארוך‬

‫תוש ל כע‬

‫לדף‬ ‫לנברשת‬ ‫עור‬

‫*> ‪6‬ז תום‪ 6‬ת ה ת נ צ ל ו ת בסוף ד״ד׳ א מ ת‬

‫כגון דא רואים חובה מ'מ לאודופי בשבמי ישראל נאמנה כי גס‬ ‫אולם‬
‫מפ״י חשבון שנות החמה הייט יכולים לסדר הלוח הזה טולמית‬
‫לפי החשבין של הד׳ תקופות שנמסר לני מקדמוניט ז״ל איש מפי איש‬
‫מד מ־ע״ה ‪ ,‬כי תורת־נו הקדושה שלימה היא בתכלית השלימית לא‬
‫■תחסר כלבה‪ ,‬וחשבטתי׳ שנמיסואין אנחט צריכי׳לשוס טני! שבטולס‬
‫לחשבונית זולתה ח״ו—אכן כד שיהי׳ הלוח הזה מוטיל לכל אדס כמס‬
‫ככק‪ ,‬ורובא דרובא אינם בקיאים בחשבון התקופות כלל ואין לפניהם‬
‫ספר מיכן למיין בו חשבונם ובפרט בהח־לוקיס שיש בין תקופת רב אדא‬
‫‪f‬בין תקיפת מר שמואל אשר לאי כל מוחא סביל דא‪ ,‬מ״כ הוכרחט לסדרו‬
‫לפי ימי חדשיהס לסימנא דמלמא ‪ ,‬וא״כ כל אדס ימצא בקל את יום‬
‫המבוקש בהלוחי' הנדפס־׳ מידי שנה בשנה טרומ‪ ,‬ורק בשביל זה שהחסרון‬
‫הוא מצד המקבלים כמשז״ל מ״פ כי לא דבר רק היא מכס‪ ,‬הייט מיכרחי׳‬
‫למשות כן‪ ,‬ובטח אשי גל משכיל מ״ד אמתידין אותט לכך זכות ‪.‬‬
‫סב‬
‫לוח עולמית‬
‫ץמגיט‬ ‫? דש ב ע ה‬
‫התנצלות‬
‫יכול להקשוח כל ‪ b y‬ה׳ ל‪6‬מר ‪ .‬היהכן לעשוס‬ ‫‪1‬ו ל ^‬
‫כן לו ח ל ו ו ס י ק י ן עפ״י חשבון חלשים וייוים‬
‫של שנוח אומוח העולם ‪ .‬למה ל‪ 5‬טיח המחבר לעשוח חשבונו נג*׳י‬
‫חלשי הלבנה ‪ .‬כאשר כן מלוה עלינו לחשב ;‬
‫^ מ ל ] כנים דבריכם ‪ .‬ותלעו שבמאוד טרחתי לעשות כ ן ‪ .‬אבל‬
‫לא עלתה בידי ‪ .‬כי הענין הזה להליג חשבין עולמית לגי׳ה‬
‫ולנץ החמה וכו׳ סי אפשר בשום אופן לחשב על חלשי הלבנ'כנודע‪.‬‬
‫אפילו להליג החשבון עד קיף העולם עפ״י המחזורים של הלבנה‬
‫טרחתי א״ע וקפרחי הרבה ‪ .‬ולא עלתה בידי ‪ .‬כי הפעם מלאתי‬
‫חילוק ביניהם יום א׳ ‪ .‬ופעם ב׳ ‪ .‬ובשנה מעוברת אפילי ד׳ ימים ‪.‬‬
‫והגירמיס לזה הס הארבע דחיות של מולל ראש השנה לא אל״ו ראש‬
‫ומולד זקן בל תדרוש וכו׳ ‪ .‬ובכן לא היה נשאר לי דרך לכגיוח ‪.‬‬
‫ורליתי לחדול את כל הענין מלרשום אלה החשבונות עול כלל ‪.‬‬
‫הלא שב ואל תעשה עדיף ‪ .‬אבל כשראיתי שהפלירו בי הרבה פעמים‬
‫ליחן רשימה לכה״פ מן הזמן הנץ ‪ .‬הבנתי אשר באחרית הימים אהי׳‬
‫אני מהסלט ח״ו ‪ .‬על כן נע־ה׳׳י באתי שוב כדי לברך על המונמר ‪,‬‬
‫וכל הנלבב מבני עמינו ובפרט אלה הנקראים ו ו ת י ק י ן יודעים‬
‫שאין באפשר כלל למצוא דרן אחר להציג רשימת חשבון עולמית לע׳ה‬
‫לנץ החמה וכו׳ זולת עפ׳׳י חשבון שמת החמה ‪ .‬וידינוני לכף זכות ‪.‬‬
‫הלא גס שמוח החדשים ניקן אייר וכו׳ גם אלה לקחנו מן‬ ‫ועוד‬
‫האממת בזמן גלית בבל )עיין תיקפתר״הזיי״ן ד׳׳ה מיברי‬
‫ועיין רמב״ן שמוח י״ב ב׳( ובמקכת ר״ה )כ״א( פירש״י על הפשיק שמור‬
‫את חלש האביג שיהא בחידוש ואביב הוא יום תקופת כישן שנישן‬
‫של ח מ ס נכנק בו שניקן קרוי אביב על שם בישול התבואה‬
‫והיא אינו אלא ל ח ש ב ו נ ה של פ מ ה עכ״ל‪) .‬ועיין שנהדרין ייג ‪(:‬‬
‫ועוד‬
 ‫התנצלות‬
‫בנווי או״ח ם־יון קי*ז מביא הב•’ גשם ‪ b‬נודרהם וזיל ויום‬ ‫‪.‬ועוד‬
‫ק׳ יבוא בכיב מכיבימברי )ד' דעלעמנער( אם היה אוהו‬
‫פינריר מב־ח יום ‪ .‬אבל אס הי׳ פיבריר מכיש יום הסי׳ השאלה בכיג‬
‫נובימברי ) ה׳ דעצעיובר( כי תקופת השרי לעולם שנעה ימים קודם‬
‫)ד׳ או ה׳ אקשאבלי( עכ׳׳ל ‪ — .‬לפי זה למה אנחני נגרע מלחשב כן גם‬
‫ללולן מצוה לבא כזאת שהיא נוהגה י ו ס י ו ס ‪:‬‬

‫כללים להלוח‬
‫א ( ע מ ו ד ה ש ח ר הוא ת א י ר פ נ י ה מ ז ל ס נ פ י ה ג ל ׳ א )שנות‬
‫אליהו ברכות פ״א מיא( שהוא ד׳ מ י ל י ן קודם הנץ ‪ .‬ומיש‬
‫בפסחים )י״א‪ (:‬בתיקפת דיס אחד שהוא ת׳ עילין ‪ ,‬אומר הגל״א‬
‫שהוא עיס וצ״ל ד׳ מילין ‪ ,‬ואלת הד׳ מילין הס ש ע ה ו מ ח צ ה‬
‫כביאורו ‪ .‬וז״ל דזה כלל גדול מיש היום הוא ייב שעות הוא מהנץ עד‬
‫תשקימה ‪ .‬והד׳ מילין שעד הכן והד׳ מילין אחר השקיעה אינם בחשבון‬
‫של עשרה פלסאות שאדם מהלך ביום )פסחים ציד( ונשאלו לפי״ז‬
‫ל׳ב מילין לי־ב שעות ‪ .‬רא״כ ד׳ מילין שהיא שמינית מן ל׳ב מילין‬
‫היא שעה ו מ ח צ ה זמניית )ולפיח מיל היא כ״ב דקים וחצי( ‪ .‬ומת ‪p‬‬
‫עוד שס את הלמב׳ס כילד הוא אומר שעה וחומש עיין שס ‪:‬‬
‫^ ‪ 2‬ב ב י א ו ר הלכת )ש״ע ס־׳ פיע( כתב שרוקא כן נקלא עמוד‬
‫השחל ‪ .‬ואמר בשם אלי׳ רבא ומעה יחודא והגריא שקודם‬
‫שהסיר תמזיח אפי׳ ב ד י ע ב ד אינו י וצא בכל דבר שמלותו ביום‬
‫עכיל‪ .‬על כן חשבתי פה הזמן של האיר המזרח ‪ .‬ומה שקורא העולם‬
‫ע*הש נלאה פעהיק לערך רבע שעת קידם האיר המזרח ‪.‬ונקראברקאי;‬
‫ו ד ב ^ י ג ל ח נ ג א ל )פסחים צ׳׳ד ‪ ( .‬מביא בסס ירו שלמי שען‬
‫א ילת הש ח ל עד שיעלה עמוד השחל יש‬
‫סלנעה מילין שנ׳ ונמו השחל עלה ‪ .‬מדהוה לי' למכתב כמו וכתב‬
‫וכמו מלה דדגייא לחבלחה עכ״ל ‪:‬‬
‫‪ ( 2‬כ ד י שי כיל וכיי‪ .‬נ ״ ב דקי׳ קודם זמן ה‪:‬ן הכלשם פה בהליח‬
‫הוא הזמן לברך על עעיפת ציצית ותפילין פעה״ק ‪) .‬עיין לעיל‬
‫עוד הזה חוה ח׳ במלאה ציבול( ‪:‬‬
‫נ(‬
 ‫סג‬ ‫כללים להלוח‬
‫‪ ( J‬הסשבין כץ ה ס מ ה )דהייגו עליית נקודה הראשוגה תל גוף‬
‫הסעה מחרת האופק הארץ( וגס החשבון ח צי י ו ס ‪ .‬אלה‬
‫שתים בעזה״י חשבתי בצמצום כל כמס דאפשר לכס האמשי ‪ :‬ומגייכי‬
‫תשבורת של סצי ושליש לא רשמתי כמובן ‪ .‬אבל כתבתי ב׳ או ג׳‬
‫פעמים את הימים זה אסר זה שויס ‪ .‬ותבינו לסלק אותם על חצי‬
‫או שליש דקה ‪ .‬ולירד או לעלות עמהם כפי הצורך ‪:‬‬
‫ך ( ישעתי שבעה זמנים פס לפניכם ‪ .‬וכן הקדר שלהם מידי שנה‬
‫בשנת ‪ .‬ואינם »שתכי< אלא עד עבור עוד שי״ג שגיס בקירוב‬
‫)שהם לעיך ששה עשר מחזירים קעכים( ואז )וקודם לזה ב״ב ישלח‬
‫לנו הקב׳ה אח הגואל צדק והוא יורנו הכל על כטן( נית־שף עיד‬
‫מחשבי׳ כהיום )שנס ח רניז(‬ ‫יום א' על השמנת עשר ימים שאנו‬
‫חקופ׳ רב אדא קודם חקוע׳ מר שמואל )לאפ‪-‬קי מ־יש קוברי׳‬
‫שצריכי׳ לנכות ז׳ נו׳ ח ר מ ״ ב אלא רק נו׳ ח ר מ י ב צריכי' לנכות(‬
‫עיי׳ רמב״ס ה׳ קה״ס פי ק ידד הלכ' א׳ והלכ׳ ה׳ ויי׳ו‪ .‬הימי׳ והחלשי׳‬
‫פת בהלוס הס לשנת הסעה לפי חשבון עקערייך וצרפת ‪ .‬כי אי אפשר‬
‫לחשב זה לשכוח הלבנה כמובן וכמ׳׳ש לעיל בהתנצלות שלי ;‬
‫“ ( חשבתי לפי השעות בקודש בירושלם ח״ו כנהוג פס אשר קיף‬
‫שקיעת החמה הוא שעה כ״ד של היום ונקראת בלשון ערבי‬
‫מוגרע״ב ואח״כ מתסלת השעה הראשונה של היום הבא ‪ .‬ופח אין‬
‫הרגע של החצי יום שווה בכל השנה )שעה י* נ( כמו באייראפא ‪:‬‬
‫ן ( חשבתי כץ החמה לפי המקום ה־וחר גבוה פעה״ק ׳רישלס ח״ו‬
‫דהיינו כפי שרואים הנץ מן הראש ה הד דתי ם הנקרא ״עורי‬
‫)וכדי ש־הי׳ בקל מילתא דעבידא לגלויי בפני כל אדם ‪ .‬תדעו‬
‫שבין ראש ההר הזיתים לבין ראש ההר השמוך למשכניח ישראל‬
‫ולבית יעץ•; אין חילוק כי אס דקה א׳ שמן ראש ההר אצל המשכנות‬
‫רואים הנץ מאוחר ממת שרואים בעור‪ .‬ועל המעקה של בית הכנקת‬
‫הגדולה בחורבת ר׳‪-‬י החשיד רואים את הנה״ח )בחורף( עוד דקה‬
‫סחת וחצי מאוחר‪ .‬ובבית הכנשת של תבתי מחש־ רואי׳ )בחורף( עוד‬
‫דקה אחה מאוחר ‪ .‬שך הכל שלשה דקי׳ וחצי מאוחר ממה שרואי׳ את‬
‫הנה״ח בראש ההר זיתים ולפי זה בקל יכול כל אדם לברר את חשבוני( ‪:‬‬
‫‪ ( f‬רשמתי גם פה בהל־ס את ה־גע של חצי יום • כי על ידיהן תוכלו‬
‫לנקות בע‪-‬ב את תחשבי) של הנץ גם בכל ימי הקיץ אשר פה‬
‫בירושלס‬
 ‫כללים להלוח‬
‫בירושנס ת״ו מכסה ההר ז־ס־ם חס החמה גש־‪1‬ס זריחתה ‪ .‬וכדומה‬
‫קפקמהרבוה‪ .‬אבל אם נדע ה קו חצי יו ם עושים על ידו כל‬
‫ההר־כ למישור כמי׳ש בהקדמה ‪ .‬ויש להיקיף חצי שעה על זע‪,‬‬
‫הצי יום אם הלצו לדעה זמן פנ ה ה גדול ה בכל יוס על נכון ‪:‬‬
‫ף}( עו ד ה״ תי את החשבין של סוף זפן ק״ש בכל יום ‪ .‬ורשמתי אה‬
‫הזמן שהיא עפ״י לוב הפוקקים לחשב לבע היום מן עלות השחר‬
‫עד צאה הכיכבים ‪ .‬ולפי דעש ה ג ר ״ א זצלה״ה סיקיפו על חשבוני‬
‫ב־מ־ם הקצייס עוד שעה אחס ‪ .‬ובימים ©אלוכיס שעה א׳ ורביע ‪:‬‬
‫החשבונות דפה הולכים כל השנה ממדרגה למדרגה מכוון ‪.‬‬
‫חצי כנה מול חצי שנת ‪ .‬והמדרגות פעה״ק הן לעלך מן חצי דקה‬
‫עד כני דקים ליום ולא יותר ‪ .‬בשביל שירושלם היא רק ל״ב מעלות‬
‫רח־ק מן הק־ השווה ‪ .‬אשר שם היום והלילה שווים תמיד כידוע ‪.‬‬
‫וכל עיר ומקים שהוא יוסר מרוחק מן הקו השווה לצפון או לדרוס‬
‫ב‪-‬ם מיתנברי׳ אי נופלים הימים בחלקיס יוסר גדולים כידוע לכל ‪:‬‬
‫י( הלעו אשר עתה בש‪:‬׳ ת ר ד ח נפ״ק מחשבי׳ פעת״ק שעת י־ב בערב‬
‫)הנקרא מוגלע׳יב( כן‪ .‬אס אנו רואים מן העיר לנגדנו על הראש‬
‫של ההר דהים אשר מהבנייני׳ הגבוהים דשם כבר עברה המראת החמה‬
‫מן הצל לגמרי לערך חמשה דקי׳ ובד׳ חלשים באמצע החורף ארבעה דקי׳‬
‫אז הוא ככה י״ב על נכון‪ .‬לפי חשבון שקיעה כזו )ורק בהימים אשר‬
‫האויר צלול וזך במאוד( שמצאו אח החשבון הלוח הזה מדוקדק ‪.‬‬
‫י ^ ( כלי להקל אש החשבין ל ב נ י חוץ לארץ אציג פת איזהו‬
‫מכלים כיצל יש לחכב מן החכבין הלוח הלזה אשר הוא עפ׳י‬
‫זי־ג׳׳ר מ־גרעיב בירוכלס הייו אה החשבין עפ״י זייג׳־ר אייראפאיש ‪ .‬למשל‬
‫בחלש ניקן ביום כ״א מעל׳ן תמצאו ‪ p‬תחמה פעה״ק י׳א מ״ שהוא‬
‫גיפ׳•’ זייג׳יר איירהם׳ ה‪ .‬נ‪ .‬בחלש אייר ביום כ״ג אפריל ‪ p‬תחמ׳ פעהי׳ק‬
‫י‪ .‬מ• צ״ל בזייגר אייר׳ ד‪ .‬כ• ייס הארוך ביום כ יוני נת״ח פעה״ק‬
‫ט‪ .‬לח‪ .‬צ״ל בזייגיר איירע׳ ד‪ .‬מט* יום הקצר ביום כ׳ דעצעמב׳ נת״ח‬
‫פעה‪-‬ק א‪ .‬מדי צייל בזייגר איירע׳ ו‪ .‬נב‪ .‬וכן שמיד שקחו החצי׳ מן‬
‫השך העימל פה ובהמדיניש שוכיש שהם בחייל לריכי׳ להוסיף אש‬
‫התפלש עוד מה שגורס להם קלבחס למערב כנודע ‪.‬׳‬
‫י ב ( קיף לני־ וגי־‪ .‬עיי קביעא דיומא )המועיל במאוד גס לביי‬
‫ד־ז לאלץ( שהצנתי )לעיל( שיכלו בקל לנקית אש כל הלוח‬
 ‫ס ד‬ ‫)מערץ(‬ ‫נ י ס ן של חמה‬
‫זזצי יים‬ ‫סוף זק״ע‬ ‫החמה‬ ‫גץ‬ ‫ע­ האוחר‬ ‫ביום‬
‫ה ננ‬ ‫א לב‬ ‫סד‬ ‫יא‬ ‫יג‬ ‫י‬ ‫יט‬
‫נא‬ ‫ה‬ ‫א לא‬ ‫&נ‬ ‫יא‬ ‫י‬ ‫כ‬
‫נ‬ ‫ה‬ ‫‪ M‬כט‬ ‫ם‬ ‫יא‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫כא‬
‫ח ט‪1:‬‬ ‫א כח‬ ‫לח‬ ‫יא‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫כב‬
‫ה טח‬ ‫א כו‬ ‫לו‬ ‫יא‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫כג‬
‫ה טז‬ ‫א כח‬ ‫לד‬ ‫יא‬ ‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫כד‬
‫ה טו‬ ‫א כג‬ ‫לג‬ ‫יא‬ ‫—‬ ‫י‬ ‫כה‬
‫ה טד‪.‬‬ ‫א כא‬ ‫לא‬ ‫יא‬ ‫ט נח‬ ‫כו‬
‫ה טד‬ ‫א יפ‬ ‫כט‬ ‫יא‬ ‫ט נו‬ ‫כז‬
‫ה טג‬ ‫א יח‬ ‫כז‬ ‫יא‬ ‫ט נד‬ ‫בא‬
‫ה טכ‬ ‫א טז‬ ‫כה‬ ‫יא‬ ‫ט נא‬ ‫כט‬
‫ד‪ ,‬טא‬ ‫א טו‬ ‫כג‬ ‫יא‬ ‫ט סט‬ ‫ל‬
‫ה ם‬ ‫א יד‬ ‫כא‬ ‫יא‬ ‫ט טז‬ ‫לא‬
‫א פ ר י ללוו ק פי ס‬
‫ה‬ ‫א יב‬ ‫כ‬ ‫יא‬ ‫טה‬ ‫ט‬ ‫א‬
‫לט‬ ‫ה‬ ‫א י‬ ‫יח‬ ‫יא‬ ‫טג‬ ‫ט‬ ‫כ‬
‫לת‬ ‫ה‬ ‫א ח‬ ‫טז‬ ‫יא‬ ‫טא‬ ‫ט‬ ‫נ‬
‫לז‬ ‫ה‬ ‫א ז‬ ‫יד‬ ‫יא‬ ‫לט‬ ‫ט‬ ‫ד‬
‫לו‬ ‫ה‬ ‫א ה‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫לו‬ ‫ט‬ ‫ה‬
‫‪rb‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫א ג‬ ‫י‬ ‫יא‬ ‫לד‬ ‫ט‬ ‫‪1‬‬
‫לר‬ ‫ה‬ ‫א א‬ ‫ט‬ ‫יא‬ ‫לב‬ ‫ט‬ ‫ז‬
‫ל‪:‬‬ ‫ה‬ ‫א —‬ ‫‪r‬‬ ‫יא‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ח‬
‫לב‬ ‫ה‬ ‫יב נח‬ ‫ד<‬ ‫יא‬ ‫כח‬ ‫ט‬ ‫ט‬
‫לא‬ ‫כר‬ ‫>‬
‫ה‬ ‫יב נו‬ ‫נ‬ ‫יא‬ ‫ט‬
‫ל‬ ‫ד‪.‬‬ ‫יב נה‬ ‫א‬ ‫יא‬ ‫בד‬ ‫ט‬ ‫יא‬
‫כט‬ ‫ה‬ ‫יב נד‬ ‫נט‬ ‫י‬ ‫כב‬ ‫ט‬ ‫י‪2‬‬
‫כט‬ ‫ה‬ ‫יי נב‬ ‫נח‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫יג‬
‫כח‬ ‫ה‬ ‫יב נא‬ ‫נו‬ ‫י‬ ‫יח‬ ‫ט‬ ‫יד‬
‫כז‬ ‫ה‬ ‫יב טט‬ ‫נד‬ ‫י‬ ‫טז‬ ‫ט‬ ‫טו‬
‫כו‬ ‫ה‬ ‫יב טח‬ ‫נב‬ ‫>‬ ‫‪T‬‬ ‫ט‬ ‫טז‬
‫כה‬ ‫ה‬ ‫יב טו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫יב‬ ‫ט‬ ‫יז‬
‫כד‬ ‫ה‬ ‫מט ! יב מ ה‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫יא‬
‫כמבואר נהכלליה )‪r'f‬‬ ‫האיר המזרח‬ ‫לפה היא‬ ‫עלות השחר‬
‫הגר״א‬
‫ומה שקוראי׳ ענות השחר דה'י‪:‬ו נרקאי‬ ‫עפיי‬
‫‪:‬יון זח הוא קודם האיר המ(רה הנ׳׳ל )עיין יומא( ונימי תעניות היישר היא‬
‫לפי זה שלריכי׳ להיות נזהר להתחיל התענית קודם‪ .‬ואל תשגיחו כלל בהככג‬
‫נוגה הנק׳ )מארגן שעעלן( כי הוא לק מעעת את הבריות ‪ .‬וכן כ׳ ה׳־ש״ש‬
‫ברכו'‬
 ‫של חטה ואפריל(‬ ‫אייר‬
‫חצי יום‬ ‫זק״ש‬ ‫סוף‬ ‫החט'‬ ‫נץ‬ ‫ע׳ השחר‬ ‫ביום‬
‫כג‬ ‫ה‬ ‫טג( ן‬ ‫יב‬ ‫טז‬ ‫ט ח‬ ‫יט‬
‫כב‬ ‫ה‬ ‫טב‬ ‫יב‬ ‫מה‬ ‫‪1‬‬ ‫ט ו‬ ‫כ‬
‫כא‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫יב‬ ‫מג‬ ‫י‬ ‫ט ד‬ ‫כא‬
‫כ‬ ‫ה‬ ‫לט‬ ‫יב‬ ‫מא‬ ‫י‬ ‫ט כ‬ ‫בב‬
‫ב‬ ‫ה‬ ‫לח‬ ‫יב‬ ‫‪D‬‬ ‫י‬ ‫—‬
‫ט‬ ‫כג‬
‫יט‬ ‫ה‬ ‫לו‬ ‫יב‬ ‫לח‬ ‫י‬ ‫ח נח‬ ‫כד‬
‫יח‬ ‫ה‬ ‫לח‬ ‫יב‬ ‫לו‬ ‫י‬ ‫ח נו‬ ‫כה‬
‫‪r‬‬ ‫ה‬ ‫לג‬ ‫יב‬ ‫לד‬ ‫ח נד‬ ‫כו‬
‫טז‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לב‬ ‫יב‬ ‫לב‬ ‫ח נב‬ ‫כז‬
‫טו‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫יב‬ ‫לא‬ ‫י‬ ‫ח נ‬ ‫כח‬
‫יד‬ ‫ה‬ ‫כט‬ ‫יב‬ ‫כט‬ ‫י‬ ‫ח פת‬ ‫כט‬
‫יג‬ ‫ה‬ ‫כח‬ ‫יב‬ ‫כז‬ ‫ח טו‬ ‫ל‬
‫ע א י למקפרס‬
‫יג‬ ‫ח‬ ‫כו‬ ‫יב‬ ‫כה‬ ‫י‬ ‫מד‬ ‫ח‬ ‫א‬
‫יב‬ ‫ה‬ ‫כד‬ ‫יב‬ ‫כד‬ ‫טב‬ ‫ח‬ ‫ב‬
‫יא‬ ‫וז‬ ‫כג‬ ‫יב‬ ‫כב‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ג‬
‫י‬ ‫ה‬ ‫כא‬ ‫יב‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫לח‬ ‫ח‬ ‫ד‬
‫ט‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫יב‬ ‫יח‬ ‫י‬ ‫לו‬ ‫ח‬ ‫ה‬
‫ח‬ ‫ה‬ ‫יח‬ ‫יכ‬ ‫יז‬ ‫י‬ ‫לד‬ ‫ח‬ ‫ו‬
‫ז‬ ‫ה‬ ‫יז‬ ‫יב‬ ‫מו‬ ‫י‬ ‫לב‬ ‫ח‬ ‫ז‬
‫ז‬ ‫ח‬ ‫טז‬ ‫יב‬ ‫יד‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ח‬
‫ו‬ ‫ה‬ ‫טו‬ ‫יב‬ ‫יב‬ ‫י‬ ‫כח‬ ‫ח‬ ‫ט'‬
‫ה‬ ‫ה‬ ‫יג‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫י‬ ‫בז‬ ‫ח‬ ‫י‬
‫ד‬ ‫ה‬ ‫יב‬ ‫יכ‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫כה‬ ‫ח‬ ‫יא‬
‫ד‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫יב‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫כד‬ ‫ח‬ ‫יב‬
‫ג‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫יכ‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫כב‬ ‫ח‬ ‫יג‬
‫ג‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫יב‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫כא‬ ‫ח‬ ‫יד‬
‫כ‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫יב‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫טו‬
‫ב‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫יכ‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫יט‬ ‫ח‬ ‫טז‬
‫א‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫יח‬ ‫ח‬ ‫‪V‬‬
‫א‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫יב‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫יח‬
‫ועיי׳ תיו׳׳ט ריש ברכות ד״ה »נ״ת ‪.‬‬ ‫)ברבות דן( ב׳( נשם »ירושלמ׳‬
‫דהי׳ ‪:‬ו התחלת זמן תתיתרלברך על ע מיפ ת ציצית‬ ‫זמן כדי שיכיר‬
‫היי^ ב ״ ן דקים )זמניית( קודם רגע הנן כפי שכתב‬
‫פה נהלום וכן בקין ‪ .‬ומתשרי עד נישן תמשני ב׳'> דקים שוות דוקו‪) /‬עיין‬
‫עוד קצת אריכות בזה לעיל נהשמלו׳ ‪ V‬מ ז (‬
‫ס ה‬ ‫‪ ] V D‬של חמה ) מ א י (‬

‫חצי יום‬ ‫סוף זק ש‬ ‫נץ החם׳‬ ‫ע׳ העחר‬ ‫ביום‬

‫ה‬ ‫יב ד‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה טז‬ ‫יט‬
‫ח‬ ‫י• ד‬ ‫ט —‬ ‫ח טו‬ ‫כ‬
‫נט‬ ‫ד‬ ‫יב נ‬ ‫ט נט‬ ‫ינ‬ ‫ח‬ ‫נא‬
‫נט‬ ‫ד‬ ‫יב ב‬ ‫ט נח‬ ‫ח י‪3‬‬ ‫כב‬
‫נח‬ ‫ד‬ ‫י‪K 3‬‬ ‫ט נז‬ ‫ח יא‬ ‫בנ‬
‫נח‬ ‫ד‬ ‫יג —‬ ‫ט נו‬ ‫ח •‬ ‫כד‬
‫נז‬ ‫ד‬ ‫יא נט‬ ‫ט נח‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫כד‪,‬‬
‫נז‬ ‫ד‬ ‫‪ r‬נח‬ ‫ט נד‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫כו‬
‫נו‬ ‫ד‬ ‫יא נח‬ ‫ט ננ‬ ‫ח ז‬ ‫בז‬
‫נו‬ ‫ד‬ ‫יא נ ז‬ ‫ט נב‬ ‫ח ו‬ ‫כת‬
‫נה‬ ‫ד‬ ‫יא נו‬ ‫ט נא‬ ‫ח ד‬ ‫נט‬
‫נה‬ ‫ד‬ ‫יא נה‬ ‫ט נ‬ ‫ח ‪J‬‬ ‫ל‬
‫נד‬ ‫ד‬ ‫יא נד‬ ‫ט מט‬ ‫‪ 1‬ח ‪3‬‬ ‫לא‬
‫ין ^י יימקפר‪5‬‬
‫נד‬ ‫ד‬ ‫נד‬ ‫יא‬ ‫סח‬ ‫‪B‬‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫‪N‬‬
‫ננ‬ ‫ד‬ ‫נג‬ ‫יא‬ ‫מז‬ ‫ט‬ ‫—‬ ‫ח‬ ‫‪3‬‬
‫ננ‬ ‫ד‬ ‫נב‬ ‫יא‬ ‫מו‬ ‫ט‬ ‫נט‬ ‫ז‬ ‫נ‬
‫נב‬ ‫ד‬ ‫נא‬ ‫יא‬ ‫מה‬ ‫נח‬ ‫ז‬ ‫ר‬
‫נר‬ ‫ד‬ ‫נא‬ ‫יא‬ ‫מד‬ ‫ט‬ ‫נז‬ ‫ז‬ ‫ר‪,‬‬
‫נב‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫יא‬ ‫טד‬ ‫ט‬ ‫נו‬ ‫ז‬ ‫ז‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫מט‬ ‫יא‬ ‫מנ‬ ‫ט‬ ‫נה‬ ‫ז‬ ‫ז‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫מט‬ ‫יא‬ ‫מנ‬ ‫ט‬ ‫נח‬ ‫ז‬ ‫ח‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫טח‬ ‫יא‬ ‫טב‬ ‫ט‬ ‫נר‬ ‫ז‬ ‫‪B‬‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫מח‬ ‫יא‬ ‫מב‬ ‫ט‬ ‫נד‬ ‫ז‬ ‫י‬
‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫מז‬ ‫יא‬ ‫&א‬ ‫ט‬ ‫ננ‬ ‫ז‬ ‫'‪K‬‬
‫נ‬ ‫ד‬ ‫טז‬ ‫יא‬ ‫טא‬ ‫ט‬ ‫ננ‬ ‫ז‬ ‫יב‬
‫נ‬ ‫ד‬ ‫מז‬ ‫יא‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫נג‬ ‫ז‬ ‫יג‬
‫נ‬ ‫ד‬ ‫טו‬ ‫יא‬ ‫ם‬ ‫ט‬ ‫נב‬ ‫ז‬ ‫יד‬
‫מט‬ ‫ד‬ ‫מו‬ ‫יא‬ ‫ט‬ ‫נב‬ ‫ז‬
‫מט‬ ‫»ו‬
‫ד‬ ‫טו‬ ‫’א‬ ‫לט‬ ‫ט‬ ‫נא‬ ‫ז‬ ‫טז‬
‫מט‬ ‫ד‬ ‫מו‬ ‫יא‬ ‫לט‬ ‫ט‬ ‫נא‬ ‫ז‬
‫מט‬ ‫ד‬ ‫מח‬ ‫יא‬ ‫לח‬ ‫ז‬
‫‪V‬‬
‫מט‬ ‫ט‬ ‫נא‬ ‫יח‬
‫ד‬ ‫מה‬ ‫יא‬ ‫לח‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫יט‬

‫הנהמצוה ‪ P‬ה מיי חי‬

‫לעשוס כן לריך להקדיס לקרוס׳ כל מה שיוכל ‪ .‬וגדיעכד אס איסר עד‬
‫רניע היוס ילא ‪ .‬ואמרו כירושלמי )והונא נשנות אלי׳ נרכוח פ״א‬
 ‫)יוני(‬ ‫‪ hvf W D‬חמר‪,‬‬
‫חצי יוג‬ ‫סוף זק ש‬ ‫נץ החט׳‬ ‫השחד‬ ‫ע׳‬ ‫כיום‬
‫ד מט‬ ‫יא מד‪,‬‬ ‫ט ילח‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫כ‬
‫םנ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫יא מד‪,‬‬ ‫ט לח‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫כא‬
‫מט‬ ‫ד‬ ‫יא מיו‬ ‫ט לח‬ ‫נ‬ ‫ן‬ ‫כב‬
‫ד ‪,.‬ט ט‬ ‫יא טו‬ ‫ט לח‬ ‫נא‬ ‫ז‬ ‫כג‬
‫מט‬ ‫ד‬ ‫יא טו‬ ‫ט לט‬ ‫נא‬ ‫ז‬ ‫כד‬
‫מט‬ ‫ד‬ ‫יא טו‬ ‫ט לט‬ ‫נא‬ ‫ז‬ ‫כד‪,‬‬
‫מט‬ ‫ד‬ ‫יא טו‬ ‫ט לט‬ ‫ננ‬ ‫ז‬ ‫י״י‬
‫נ‬ ‫ד‬ ‫יא טו‬ ‫ט ט‬ ‫נב‬ ‫ז‬ ‫כז‬
‫נ‬ ‫ד‬ ‫יא מז‬ ‫ט ט‬ ‫נב‬ ‫ז‬ ‫בח‬
‫נ‬ ‫ד‬ ‫יא מז‬ ‫טא‬ ‫ט‬ ‫ננ‬ ‫ז‬ ‫כט‬
‫נ‬ ‫ד‬ ‫יא טז‬ ‫ט טא‬ ‫נג‬ ‫ז‬ ‫ל‬

‫למתסרס‬ ‫יולי‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫מח‬ ‫יא‬ ‫מ‪:‬‬ ‫ט‬ ‫נד‬ ‫ז‬ ‫א‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫טח‬ ‫יא‬ ‫ט‪:‬‬ ‫ט‬ ‫נד‬ ‫ז‬ ‫י•‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫מט‬ ‫יא‬ ‫מג‬ ‫ט‬ ‫נד‬ ‫ז‬ ‫נ‬
‫נא‬ ‫ד‬ ‫מט‬ ‫יא‬ ‫טג‬ ‫ט‬ ‫נה‬ ‫ז‬ ‫ד‬
‫נב‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫יא‬ ‫מר‬ ‫ט‬ ‫נו‬ ‫ז‬ ‫ה‬
‫ננ‬ ‫ד‬ ‫נא‬ ‫יא‬ ‫מר‬ ‫ט‬ ‫נז‬ ‫ז‬ ‫ו‬
‫ננ‬ ‫ד‬ ‫נא‬ ‫יא‬ ‫מ*‪,‬‬ ‫ט‬ ‫נח‬ ‫ז‬ ‫ז‬
‫נג‬ ‫ד‬ ‫נב‬ ‫יא‬ ‫טו‬ ‫ט‬ ‫נט‬ ‫ז‬ ‫ח‬
‫נג‬ ‫ד‬ ‫נג‬ ‫יא‬ ‫טז‬ ‫ט‬ ‫~‬ ‫ח‬ ‫ט‬
‫ני‬ ‫ד‬ ‫נד‬ ‫יא‬ ‫מח‬ ‫ט‬ ‫י‬
‫ר‬ ‫ח‬
‫נד‬ ‫ד‬ ‫נר‬ ‫יא‬ ‫מט‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫"‬ ‫יא‬
‫נד‬ ‫ד‬ ‫נח‬ ‫יא‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫י••‬
‫נה‬ ‫ד‬ ‫נא‬ ‫ם‬
‫ד‬ ‫״‬ ‫‪•S‬‬
‫נו‬ ‫יא‬ ‫ג‬ ‫ח‬
‫נו‬ ‫ד‬ ‫נז‬ ‫יא‬ ‫ננ‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫׳יד‬
‫נו‬ ‫ד‬ ‫נח‬ ‫יא‬ ‫נג‬ ‫ט‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫טו‬
‫נז‬ ‫ד‬ ‫נח‬ ‫יא‬ ‫נד‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫טז‬
‫נז‬ ‫ד‬ ‫נט‬ ‫יא‬ ‫נח‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫ח‬ ‫י*‬
‫נח‬ ‫ד‬ ‫—‬ ‫יב‬ ‫נו‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫יח‬
‫נח‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫יב‬ ‫נז‬ ‫ט‬ ‫יא‬ ‫ח‬ ‫יט‬
‫נט‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫יב‬ ‫נח‬ ‫ט‬ ‫יב‬ ‫ח‬ ‫כ‬
‫נט‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫יב‬ ‫נט‬ ‫ט‬ ‫יג‬ ‫ח‬ ‫כא‬

‫ע״ב( דלא ילא עד רניע היוס רק כשוכס‪ .‬וסליגי שס ‪ cb‬מד‪5‬ורייחא‬

‫הוא דוקא נשוכס או דרנכן אמרו ליקא נשוכס )אזהרה זו לקחתי‬
‫מהלוח ודלנא( ;‬
 ‫סו‬ ‫א ב מל חטה ניולי(‬
‫חצי יום‬ ‫זק*מ‬ ‫סוף‬ ‫נץ החם'‬ ‫השחר‬ ‫ע׳‬ ‫ביום‬
‫ה‬ ‫ד‬ ‫יב‬ ‫י —‬ ‫טו‬ ‫ח‬ ‫ככ‬
‫ה‬ ‫ר‬ ‫יב‬ ‫י א‬ ‫נמ‬ ‫ח‬ ‫כג‬
‫א‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫יב‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫יז‬ ‫ח‬ ‫כד‬
‫א‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫' ג‬ ‫יה‬ ‫ח‬ ‫כה‬
‫כ‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫יב‬ ‫י ד‬ ‫ים‬ ‫ח‬ ‫כו‬
‫‪2‬‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫יב‬ ‫י ה‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫בז‬
‫ג‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫יב‬ ‫י ו‬ ‫כא‬ ‫ח‬ ‫כה‬
‫ג‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫יב‬ ‫• ‪r‬‬ ‫ככ‬ ‫ח‬ ‫כט‬
‫ר‬ ‫ר‪.‬‬ ‫י‬ ‫יב‬ ‫י ח‬ ‫כר‬ ‫ח‬ ‫ל‬
‫ר‬ ‫ה‬ ‫יב‬ ‫יג‬ ‫י ט‬ ‫כה‬ ‫ח‬ ‫לא‬

‫א ו י ט ס ט לעגןפיס‬

‫ה‬ ‫ה‬ ‫יג‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫כז‬ ‫ח‬ ‫א‬

‫ו‬ ‫ה‬ ‫טו‬ ‫יב‬ ‫יב‬ ‫י‬ ‫כח‬ ‫ח‬ ‫‪3‬‬
‫ז‬ ‫ה‬ ‫טז‬ ‫יב‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫נ‬
‫‪t‬‬ ‫ה‬ ‫יז‬ ‫יב‬ ‫טו‬ ‫י‬ ‫לב‬ ‫ח‬ ‫ד‬
‫ח‬ ‫ה‬ ‫יה‬ ‫יב‬ ‫‪P‬‬ ‫לד‬ ‫ח‬ ‫ה‬
‫ט‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫יב‬ ‫יח‬ ‫‪t‬‬ ‫לו‬ ‫ח‬ ‫ז‬
‫י‬ ‫ה‬ ‫כא‬ ‫יב‬ ‫כ‬ ‫לח‬ ‫ח‬ ‫‪f‬‬
‫ה‬ ‫כג‬ ‫יב‬ ‫כב‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ח‬
‫יא‬ ‫‪%‬‬
‫יר‬ ‫ה‬ ‫כד‬ ‫יב‬ ‫כר‬ ‫טב‬ ‫ח‬ ‫ט‬
‫יג‬ ‫ה‬ ‫כו‬ ‫יב‬ ‫בה‬ ‫י‬ ‫מר‬ ‫ח‬ ‫י‬
‫ינ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫כח‬ ‫יב‬ ‫כז‬ ‫י‬ ‫מו‬ ‫ח‬
‫ה‬ ‫כט‬ ‫י‬ ‫מח‬ ‫יא‬
‫יד‬ ‫כט‬ ‫יב‬ ‫ח‬ ‫י‪3‬‬
‫טו‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫י‪3‬‬ ‫לא‬ ‫‪1‬‬ ‫נ‬ ‫ח‬
‫ה‬ ‫נב‬ ‫יג‬
‫טז‬ ‫לב‬ ‫י‪3‬‬ ‫לב‬ ‫‪1‬‬
‫ח‬ ‫יד‬
‫יז‬ ‫ה‬ ‫לג‬ ‫יב‬ ‫‪ih‬‬ ‫‪%‬‬ ‫נד‬ ‫ח‬ ‫טו‬
‫יה‬ ‫ה‬ ‫לה‬ ‫יב‬ ‫לו‬ ‫י‬ ‫גו‬ ‫ח‬
‫י»‬ ‫ה‬ ‫לו‬ ‫יב‬ ‫לח‬ ‫י‬ ‫נח‬ ‫ח‬
‫ט‬ ‫י‬ ‫־־‪-‬‬ ‫יח‬
‫ב‬ ‫ה‬ ‫לח‬ ‫יב‬ ‫ט‬
‫כ‬ ‫ה‬ ‫לט‬ ‫יב‬ ‫מא‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫יט‬
‫כא‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫יב *‬ ‫מג‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫כ‬
‫כב‬ ‫ה‬ ‫טב‬ ‫יב‬ ‫מה‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫כא‬

‫ה ״ ש המובא פה הוא לדעש ה מגי א ‪6 .‬בל המסבבי!‬ ‫‪H ID‬‬

‫כדעח הנר‪ °‬א ז״ל יכולים להושיף על סשבון‬ ‫*‬
‫זה בכל ימים הקצלים עוד שעה א ס ה‪ ,‬ובימים האלוכיס שעה ולניע •‬
 ‫‪on‬״ ואויגוסט(‬ ‫אלול‬
‫חצי יום‬ ‫סוף‬ ‫נץ החט׳‬ ‫השחר‬ ‫ע׳‬ ‫כיום‬
‫כג‬ ‫יב מג ‪1‬‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫כב‬
‫ה‬ ‫מז ן‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫כג‬
‫כד‬ ‫ר׳‬ ‫יב מת ‪1‬‬ ‫מט‬
‫י‬ ‫יי•‬
‫ה כה‬ ‫יב »ו‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫כד‬
‫ה כו‬ ‫יב מח‬ ‫נב‬ ‫י‬ ‫יד‬ ‫ט‬ ‫כה‬
‫ה כז‬ ‫יב מט‬ ‫נד‬ ‫טז‬ ‫ט‬ ‫כו‬
‫ה כח‬ ‫יב נא‬ ‫נו‬ ‫י‬ ‫יח‬ ‫ט‬ ‫כז‬
‫כט‬ ‫ה‬ ‫יב נב‬ ‫נח‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫כח‬
‫כט‬ ‫ה‬ ‫יב נד‬ ‫נש‬ ‫י‬ ‫כב‬ ‫ט‬ ‫כט‬
‫ל‬ ‫ה‬ ‫יב נת‬ ‫יא א‬ ‫כד‬ ‫ט‬ ‫ל‬
‫לא‬ ‫ה‬ ‫יב נו‬ ‫יא נ‬ ‫‪1‬‬
‫כו‬ ‫ט‬ ‫לא‬
‫‪1‬‬

‫זעפטעמבל לגת‪1‬ום‬
‫לב‬ ‫ה‬ ‫נח‬ ‫יב‬ ‫ה‬ ‫יא‬ ‫כח‬ ‫ט‬ ‫א‬
‫לג‬ ‫ה‬ ‫—‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫יא‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫כ‬
‫לד‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫יא‬ ‫לב‬ ‫ט‬ ‫נ‬
‫לה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫יא‬ ‫לד‬ ‫ט‬ ‫ד‬
‫לו‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫לו‬ ‫ט‬ ‫ה‬
‫לז‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫יד‬ ‫יא‬ ‫לט‬ ‫ט‬ ‫ו‬
‫לח‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫טז‬ ‫יא‬ ‫מא‬ ‫ט‬ ‫ז‬
‫לט‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫יח‬ ‫יא‬ ‫מג‬ ‫ט‬ ‫ח‬
‫‪0‬‬ ‫ה‬ ‫יב‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫יא‬ ‫מה‬ ‫ט‬ ‫ט‬
‫ם‬ ‫ה‬ ‫יד‬ ‫א‬ ‫כא‬ ‫יא‬ ‫מז‬ ‫ט‬ ‫י‬
‫מא‬ ‫ה‬ ‫טו‬ ‫א‬ ‫כג‬ ‫יא‬ ‫מט‬ ‫ט‬ ‫יא‬
‫מב‬ ‫ה‬ ‫טז‬ ‫א‬ ‫כה‬ ‫יא‬ ‫נא‬ ‫ט‬ ‫יב‬
‫מג‬ ‫ה‬ ‫יח‬ ‫א‬ ‫כז‬ ‫יא‬ ‫נג‬ ‫ט‬ ‫יג‬
‫מר‬ ‫ה‬ ‫יט‬ ‫א‬ ‫כט‬ ‫יא‬ ‫נה‬ ‫ט‬ ‫יד‬
‫מה‬ ‫ה‬ ‫כא‬ ‫א‬ ‫לא‬ ‫’א‬ ‫נח‬ ‫ט‬ ‫טו‬
‫מו‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫לג‬ ‫יא‬ ‫י‬ ‫טו‬
‫כג‬ ‫—‬

‫מז‬ ‫ה‬ ‫כה‬ ‫א‬ ‫לד‬ ‫יא‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫יז‬

‫מח‬ ‫ה‬ ‫כו‬ ‫א‬ ‫לו‬ ‫יא‬ ‫ד‬ ‫יח‬
‫מט‬ ‫ה‬ ‫כח‬ ‫א‬ ‫לח‬ ‫יא‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫יט‬
‫נ‬ ‫ה‬ ‫כט‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫יא‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ב‬

‫וראוי לכל איש להחמיר כדעת המג״א מפני שהיא ‪ prp‬דאולייחו‪. /‬‬
‫ועוד אפי׳ לדעת הגל״א לריך להקייס בקריאתה וכמ״ש לעיל גשם‬
‫הירושלמי פ־‪ 1‬מן הנ״ל לא נאמר אלא בשוכח ‪ .‬ועוד אולי יקרת לו‬
‫איזה אונש שלא יוכל סז לקרותה ‪) .‬גס אזהרה זו מלוס ווילנא( ‪:‬‬
‫סז‬ ‫מעפטעמיר(‬ ‫חמד‪,‬‬ ‫ת ש רי‬
‫חצי יום‬ ‫סוף זק־ש‬ ‫נץ החמי‬ ‫היעחד‬ ‫‪y‬‬ ‫כיוס‬
‫נא‬ ‫ה‬ ‫לא‬ ‫א‬ ‫יא מב‬ ‫יד‬ ‫י‬
‫ה‬ ‫כא‬
‫נב‬ ‫לב‬ ‫א‬ ‫יא מד‬ ‫יב‬ ‫י‬ ‫ככ‬
‫נג‬ ‫ח‬ ‫א לד‬ ‫יא טו‬ ‫פו‬ ‫י‬ ‫כג‬
‫נד‬ ‫ד‪,‬‬ ‫א לו‬ ‫יא טח‬ ‫יז‬ ‫י‬ ‫נד‬
‫נד‪.‬‬ ‫ה‬ ‫א לז‬ ‫יא נ‬ ‫יט‬ ‫י‬ ‫כד‪,‬‬
‫נד‪,‬‬ ‫ה‬ ‫א לח‬ ‫יא נא‬ ‫בא‬ ‫י‬ ‫כו‬
‫נו‬ ‫ד‪,‬‬ ‫א ם‬ ‫יא ננ‬ ‫כג‬ ‫י‬ ‫כז‬
‫נז‬ ‫ד‪,‬‬ ‫א מא‬ ‫יא נה‬ ‫כה‬ ‫י‬ ‫כח‬
‫נח‬ ‫ד‪,‬‬ ‫‪U‬א מג‬ ‫יא מ‬ ‫כז‬ ‫י‬ ‫כט‬
‫ד‪,‬‬ ‫א מד‬ ‫יא נם יי‬
‫נם‬ ‫כם‬ ‫י‬ ‫ל‬

‫ארטאבערליוספרס‬
‫—‬ ‫ו‬ ‫מו‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫יב‬ ‫לא‬ ‫י‬ ‫א‬
‫א‬ ‫ו‬ ‫מז‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫יב‬ ‫לנ‬ ‫ו‬ ‫ב‬
‫ג‬ ‫ו‬ ‫מם‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫יב‬ ‫לה‬ ‫י‬ ‫נ‬
‫ג‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫לז‬ ‫ו‬ ‫ד‬
‫ד‬ ‫ו‬ ‫ני‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫יב‬ ‫לט‬ ‫י‬ ‫ד‪,‬‬
‫ה‬ ‫ו‬ ‫נד‬ ‫א‬
‫ו‬ ‫יב‬ ‫מא‬ ‫י‬ ‫ו‬
‫ו‬ ‫ו‬ ‫נד‪,‬‬ ‫א‬ ‫יב‬ ‫יב‬ ‫מג‬ ‫י‬ ‫‪r‬‬
‫ז‬ ‫ו‬ ‫נז‬ ‫א‬ ‫יד‬ ‫יב‬ ‫מה‬ ‫י‬ ‫ח‬
‫ז‬ ‫ו‬ ‫נח‬ ‫א‬ ‫טו‬ ‫יב‬ ‫טז‬ ‫ט‬
‫ח‬ ‫ו‬ ‫י­‬ ‫ב‬ ‫יז‬ ‫יב‬ ‫מט‬ ‫ו‬

‫ט‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫יט‬ ‫יב‬ ‫נא‬ ‫י‬ ‫יא‬

‫י‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫כא‬ ‫יב‬ ‫ו‬ ‫יב‬
‫נג‬ ‫י‬
‫יא‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ננ‬ ‫יב‬ ‫נה‬ ‫יג‬
‫יב‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫כה‬ ‫יב‬ ‫נז‬ ‫יד‬
‫יג‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫כו‬ ‫יב‬ ‫נט‬ ‫י‬ ‫מו‬
‫יד‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫כה‬ ‫יב‬ ‫א‬ ‫יא‬ ‫טז‬
‫טו‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫יב‬ ‫ג‬ ‫יא‬ ‫יז‬
‫טז‬ ‫♦ו‬ ‫יי■‬ ‫ב‬ ‫לב‬ ‫יב‬ ‫ד‪,‬‬ ‫יא‬ ‫יח‬
‫יז‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫נ‬ ‫לד‬ ‫יב‬ ‫ז‬ ‫יא‬ ‫יט‬
‫יח‬ ‫ו‬ ‫טו‬ ‫ב‬ ‫לו‬ ‫יב‬ ‫ו‬ ‫יא‬ ‫כ‬
‫יח‬ ‫ו‬ ‫טז‬ ‫ב‬ ‫לז‬ ‫יב‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫כא‬

‫הוא חצי שעה אסר ‪ p :‬קו חצי יום‬ ‫זמן מנחה גלולה‬
‫המובא פה בהלוס עע״י חשבון מדוקדק‬ ‫׳‬
‫לכל ימוח השנה ‪ .‬על כן אין להקדים לההפלל אלא צריכים להמהין‬
‫עד אחר עבור עוד חצי שעה אחר הזמן הנ״ל ‪ .‬וכבר סתרו ‪ ,‬על‬
 ‫)^‪K.Kp‬כעי(‬ ‫‪ hv‬ו‪7‬טח‬ ‫חשון‬
‫חצי יום‬ ‫סוף ‪r'p r‬‬ ‫נץ החט׳‬ ‫ע׳ השחר‬ ‫ביום‬
‫ים‬ ‫ו‬ ‫יח‬ ‫כ‬ ‫יב לט‬ ‫יא יד‬ ‫כב‬
‫כ‬ ‫ו‬ ‫יט‬ ‫כ‬ ‫יב סא‬ ‫יא טז‬ ‫כג‬
‫כא‬ ‫ו‬ ‫כ כא‬ ‫מג‬ ‫יב‬ ‫יא יח‬ ‫כד‬
‫כב‬ ‫ו‬ ‫כב‬ ‫כ‬ ‫סר‪.‬‬ ‫יג‬ ‫יא כ‬ ‫כה‬
‫כג‬ ‫ו‬ ‫כד‬ ‫כ‬ ‫מו‬ ‫יב‬ ‫יא כב‬ ‫כו‬
‫כד‬ ‫ו‬ ‫כה‬ ‫כ‬ ‫יב טח‬ ‫יא כד‬ ‫כז‬
‫כד­‬ ‫ן‬ ‫נ כז‬ ‫יב נ‬ ‫יא כו‬ ‫כח‬
‫כו‬ ‫ו‬ ‫כח‬ ‫כ‬ ‫יב ננ‬ ‫יא כה‬ ‫כט‬
‫כו‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫יב נג‬ ‫יא ל‬ ‫ל‬
‫כז‬ ‫ו‬ ‫כ לא‬ ‫יב נה‬ ‫יא לב‬ ‫לא‬

‫גאוועמכרליו‬
‫׳‪LP:‬״‪fe‬‬

‫כח‬ ‫כ לג‬ ‫נז‬ ‫יב‬ ‫לד‬ ‫יא‬ ‫א‬

‫כ‪£‬‬ ‫כ לד‬ ‫נט‬ ‫יי■‬ ‫לו‬ ‫יא‬ ‫ב‬
‫ל‬ ‫נ לו‬ ‫“־־■‬ ‫א‬ ‫לח‬ ‫יא‬ ‫נ‬
‫לא‬ ‫כ ל!‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫לט‬ ‫יא‬ ‫ד‬
‫לג‬ ‫לט‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫םא‬ ‫יא‬ ‫ה‬
‫לכ‬ ‫כ ם‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫טג‬ ‫יא‬ ‫ו‬
‫כ טב‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫מד‬ ‫יא‬ ‫י‬
‫כ מג‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫מו‬ ‫יא‬ ‫ח‬
‫כ טין‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫מה‬ ‫יא‬ ‫ט‬
‫כ טו‬ ‫יא‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫יא‬ ‫י‬
‫לו‬ ‫כ טז‬ ‫יב‬ ‫א‬ ‫נג‬ ‫יא‬ ‫יא‬
‫ל‪1‬‬ ‫כ טח‬ ‫יד‬ ‫א‬ ‫נד‬ ‫יא‬ ‫יב‬
‫לז‬ ‫מט‬ ‫כ‬ ‫טו‬ ‫א‬ ‫נה‬ ‫יא‬ ‫יג‬
‫לח‬ ‫כ נ‬ ‫יז‬ ‫א‬ ‫נז‬ ‫יא‬ ‫יד‬
‫לט‬ ‫נא‬ ‫ב‬ ‫יח‬ ‫א‬ ‫נה‬ ‫יא‬ ‫טו‬
‫לט‬ ‫נג‬ ‫ב‬ ‫יט‬ ‫נט‬ ‫יא‬ ‫טז‬
‫‪D‬‬ ‫ב נג‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫י•‬ ‫ח‬
‫‪D‬‬ ‫ב■ נד‬ ‫כא‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ו‪-‬‬ ‫יח‬
‫מא‬ ‫נה‬ ‫כ‬ ‫כ­‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫יב‬ ‫יט‬
‫טב‬ ‫נו‬ ‫כ‬ ‫כד‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫יב‬ ‫כ‬
‫זה הבד״ץ דפה עהי׳ק ירושלס ת״ו בשה כמה פישץים‬
‫אף בדיעבד א־נס יולאיס בתפילתם ‪) .‬כמדע ומפילתס שסודפתו‬
‫והודבקו בכותלי בכ״נ ובמ״ד זמן מנחה גדולה הניל לשנס תרניג‬
‫עס התראת בד״ז( ‪:‬‬
 ‫סח‬ ‫‪ bv‬חטה)נאוועם בר(‬
‫חצי יום‬ ‫זקי׳ע‬ ‫סוף‬ ‫החם׳‬ ‫נץ‬ ‫ע׳ השחר‬ ‫ביום‬
‫מב‬ ‫ו‬ ‫גז‬ ‫כ‬ ‫כה‬ ‫א‬ ‫יכ ה‬ ‫כא‬
‫מג‬ ‫ו‬ ‫גז‬ ‫כ‬ ‫כו‬ ‫א‬ ‫יב ו‬ ‫כב‬
‫מג‬ ‫ו‬ ‫נח‬ ‫כ‬ ‫כז‬ ‫א‬ ‫יב ז‬ ‫כג‬
‫מד‬ ‫ו‬ ‫גט‬ ‫כ‬ ‫כח‬ ‫א‬ ‫יב ח‬ ‫כד‬
‫מר‬ ‫ו‬ ‫גט‬ ‫ב‬ ‫כם‬ ‫א‬ ‫יב ‪tt‬‬ ‫כה‬
‫מה‬ ‫ו‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫‪b‬‬ ‫א‬ ‫יב י‬ ‫כו‬
‫מה‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫לא‬ ‫א‬ ‫יב יא‬ ‫כז‬
‫מו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫לב‬ ‫א‬ ‫יב יב‬ ‫כח‬
‫מו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ג‬ ‫לג‬ ‫א‬ ‫יג יג‬ ‫כט‬
‫טז‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫לד‬ ‫א‬ ‫יב יד‬ ‫ל‬

‫דעצעטבר למפיס‬
‫מז‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫א לה‬ ‫טו‬ ‫יב‬ ‫א‬
‫מז‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫א לה‬ ‫טז‬ ‫יב‬ ‫כ‬
‫סה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫א לו‬ ‫יז‬ ‫יב‬ ‫נ‬
‫סח‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א לז‬ ‫יח‬ ‫יב‬ ‫ר‬
‫סח‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א לז‬ ‫יט‬ ‫יב‬ ‫ה‬
‫מט‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫א לח‬ ‫כ‬ ‫יב‬ ‫ו‬
‫מט‬ ‫‪,‬‬ ‫ח‬ ‫ג‬ ‫א לט‬ ‫כא‬ ‫יב‬ ‫>‬
‫מט‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫א לט‬ ‫כא‬ ‫יב‬ ‫ח‬
‫נ‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫א ‪D‬‬ ‫כב‬ ‫יב‬ ‫ט‬
‫נ‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫א סא‬ ‫כג‬ ‫יב‬ ‫י‬
‫נ‬ ‫ו‬ ‫*‬ ‫נ‬ ‫א מא‬ ‫כג‬ ‫יב‬ ‫יא‬
‫נא‬ ‫ו‬ ‫ו‬
‫נ‬ ‫א סב‬ ‫בד‬ ‫יב‬ ‫יב‬
‫נא‬ ‫ו‬ ‫יא‬ ‫נ‬ ‫א סג‬ ‫כד‬ ‫יב‬ ‫יג‬
‫נא‬ ‫ו‬ ‫יא‬ ‫ג‬ ‫א מג‬ ‫כח‬ ‫יב‬ ‫יד‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫נ‬ ‫א סד‬ ‫נה‬ ‫יב‬ ‫טו‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫נ‬ ‫א מד‬ ‫כו‬ ‫יב‬ ‫טז‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫נ‬ ‫א מד‬ ‫כו‬ ‫יב‬ ‫יז‬
‫נ=‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫נ‬ ‫א מה‬ ‫מ‬ ‫יב‬ ‫יה‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫נ‬ ‫א מה‬ ‫כז‬ ‫יב‬ ‫יט‬
‫נ‪-‬ב‬ ‫‪1‬‬ ‫יג‬ ‫ג‬ ‫א מה‬ ‫בז‬ ‫יב‬
‫זמז כלות יגל מז השוק היא פעה*ק ס׳יו נכ»ו קו!(שעה א‬
‫יפי ג' כוכביס נינונים אץ רואים אנא עד‬
‫אמי כ״ב דקים אמר השקיעה הראשונה ‪ .‬והשיעור של סכלה רגל הוא לכ׳יע‬
‫מצי שעה אמר השקיע׳ האמצעי׳ של ל' יוקי )שהוא שעת ראיי נ׳ בנני ס בינוני׳‬
‫הראשונים‪ (.‬והרמג׳ים )יייד ה׳ ה׳( כ׳ מצי שעה או יתר^ ונש״ע כ׳ שאז העם‬
‫עוברי׳ ושנים ‪ .‬ולהי׳יז בזמנינו עיי שהמנויוס פסומות גסארך שיעור זה אעי׳‬
 ‫טכתשל ‪) mn‬דעצעטבר(‬
‫חצי יום‬ ‫זק״ש‬ ‫סוף‬ ‫גץ החם׳‬ ‫ע׳ חשחר‬ ‫ביום‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫נ‬ ‫א‪ .‬מוז‬ ‫יב כז‬ ‫כא‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫נ‬ ‫א פון‬ ‫יב כז‬ ‫בב‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫נ‬ ‫א פח‬ ‫יב כז‬ ‫כנ‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫נ‬ ‫א מהד‬ ‫יב כו‬ ‫כד‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫נ‬ ‫א מד‬ ‫יב כו‬ ‫כה‬
‫נב‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫נ‬ ‫א פד‬ ‫יג כח‬ ‫כו‬
‫נא‬ ‫ו‬ ‫יא‬ ‫נ‬ ‫סג‬ ‫יב כה‬ ‫כז‬
‫נ«‬ ‫ו‬ ‫יא‬ ‫נ‬ ‫א פג‬ ‫יב כד‬ ‫נח‬
‫נא‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫א סג‬ ‫יב כד‬ ‫גס‬
‫ו ‪ .‬נ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫א סא‬ ‫יב כנ‬ ‫ל‬
‫נ‬ ‫ו‬ ‫‪B‬‬ ‫נ‬ ‫א פא‬ ‫יב כג‬ ‫לא‬

‫יעננער ל»שפים‬
‫נ‬ ‫‪0‬‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫כב‬ ‫יב_‬ ‫א‬
‫טוו‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫לט‬ ‫א‬ ‫כא‬ ‫יב ‪.‬‬ ‫ב‬
‫טט‬ ‫וז‬ ‫ג‬ ‫לט‬ ‫א‬ ‫כא‬ ‫יב‬ ‫נ‬
‫ם■‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫לח‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫יב‬ ‫ד‬
‫סת‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫לז‬ ‫א‬ ‫ים‬ ‫יב‬ ‫ה‬
‫םי»‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫לז‬ ‫א‬ ‫יח‬ ‫יב‬ ‫ו‬
‫פת‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫לו‬ ‫א‬ ‫יז‬ ‫יב‬ ‫ז‬
‫מז‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ליו‬ ‫א‬ ‫טז‬ ‫יב‬ ‫ח‬
‫‪m‬‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫לה‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫יב‬ ‫‪B‬‬
‫מז‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫לד‬ ‫א‬ ‫יד‬ ‫יב‬ ‫י‬
‫פו‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫לג‬ ‫א‬ ‫יג‬ ‫יב‬ ‫יא‬
‫‪1D‬‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫לב‬ ‫א‬ ‫יב‬ ‫יב‬ ‫יב‬
‫פת‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫לא‬ ‫א‬ ‫יא‬ ‫יב‬ ‫יג‬
‫סח‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫יב‬ ‫יד‬
‫פד‬ ‫נט‬ ‫כ‬ ‫כ«‬ ‫א‬ ‫‪0‬‬ ‫יב‬ ‫«ו‬
‫פד‬ ‫נם‬ ‫כ‬ ‫כת‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫יב‬ ‫‪IB‬‬
‫פג‬ ‫נח‬ ‫כ‬ ‫כז‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫יב‬ ‫יז‬
‫‪0‬נ‬ ‫נו‬ ‫כ‬ ‫כו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫יח‬
‫פג‬ ‫נז‬ ‫נ‬ ‫כה‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫יב‬ ‫>‪B‬‬

‫עד שעה ב ‪ .‬ועל לא דבר הוא שמתייראים שלא יבואו ליד* ברכה לבטלה‬
‫בליל מוצ״ש שנוכה ומקדימי׳ מאוד לפ׳יד הגר״א ז»ל ‪ .‬כי הוא אינו חולק על‬
‫השיעור של כלוה רגל הנ״ל ‪ — .‬אגל ע״י הזייזוה יוהד מלאי נקל הם‬
‫גורמי׳ אצל ע*ה שיבואו ח״ו לחילול שבח מסבה שממהרים לההעלל ערביה‬
‫ביד אסר שעה י*ב ויצוו ע״ה קודם לכתם לבני ביה להכין הנרוח )ושוכחים אשי‬
‫בין השמשית אז עודבתוקן< קדושתו( ‪5‬ין כך קודם חזרתם שוב מהרה ‪.‬‬
‫ורבים הו הנכשלים בן — רחמנא ליצלן‪) .‬ועיין עוד מזה נתייוד לחיין( •‬
‫סט‬ ‫של חטי‪) ,‬יעננער(‬ ‫ש ב ט‬

‫חצי‬ ‫זן׳ש‬ ‫סיף‬ ‫נץ החט׳‬ ‫ע׳ השקר‬ ‫ניום‬

‫טב‬ ‫ו‬ ‫נו‬ ‫ב‬ ‫א כד‬ ‫יב ד‬ ‫כ‬
‫טא‬ ‫ו‬ ‫נת‬ ‫ב‬ ‫א כב‬ ‫יב נ‬ ‫כא‬
‫ט‬ ‫ו‬ ‫נר‬ ‫א כא‬ ‫יב א‬ ‫כב‬
‫ט‬ ‫ו‬ ‫ני‬ ‫א כ‬ ‫יב —•‬ ‫כג‬
‫ו‬ ‫נב‬ ‫ג‬ ‫יט‬ ‫א‬ ‫יא נט‬ ‫כד‬
‫ו‬ ‫נ■^‬ ‫א ית‬ ‫יא נח‬ ‫כה‬
‫לח‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫א יו‬ ‫יא נז‬ ‫כו‬
‫לן‬ ‫ו‬ ‫טש‬ ‫ב‬ ‫א ט■‬ ‫יא נח‬ ‫כז‬
‫לו‬ ‫ו‬ ‫סח‬ ‫ב‬ ‫א יד‬ ‫יא נד‬ ‫כח‬
‫לו‬ ‫ו‬ ‫סו‬ ‫ב‬ ‫א יב‬ ‫יא נ‪:‬‬ ‫כט‬
‫ל^‬ ‫ו‬ ‫מ­‬ ‫ב‬ ‫א יא‬ ‫יא נ‬ ‫ל‬
‫לר‬ ‫ו‬ ‫טח‬ ‫ד‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫‪ 1‬יא טח‬ ‫לא‬
‫לעססיס‬ ‫פ?‪ 5‬בר‬
‫לד‬ ‫ו‬ ‫ב ט;‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫יא מו‬ ‫א‬
‫לנ‬ ‫ו‬ ‫ב ט‪:‬‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫יא מד‬ ‫כ‬
‫ל‪:‬‬ ‫ו‬ ‫ב מ‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫יא‬ ‫ר‬
‫ל‪:‬‬ ‫ו‬ ‫ב לט‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫יא מא‬ ‫ד‬
‫לא‬ ‫ו‬ ‫לו‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫יא לט‬ ‫ה‬
‫ל‬ ‫ו‬ ‫ב לי‬ ‫־‬ ‫א‬ ‫יא לח‬ ‫ו‬
‫בט‬ ‫י‬ ‫לר‬ ‫ב‬ ‫נט‬ ‫יב‬ ‫יא לו‬ ‫ן‬
‫כת‬ ‫ו‬ ‫ב ל‪:‬‬ ‫נז‬ ‫יב‬ ‫יא לד‬ ‫ח‬
‫בז‬ ‫ו‬ ‫כ לא‬ ‫נה‬ ‫יב‬ ‫יא לב‬ ‫ט‬
‫כו‬ ‫ו‬ ‫‪ 2‬ל‬ ‫נג‬ ‫יב‬ ‫יא ל‬ ‫י‬
‫כו‬ ‫ו‬ ‫כ כת‬ ‫נכ‬ ‫יב‬ ‫יא כח‬ ‫יא‬
‫כר‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ב כז‬ ‫נ‬ ‫יב‬ ‫יא כד‬ ‫יב‬
‫כד‬ ‫ו‬ ‫כ כר‪.‬‬ ‫טח‬ ‫יב‬ ‫יא כד‬ ‫יג‬
‫כג‬ ‫ו‬ ‫ב כר‬ ‫טו‬ ‫יב‬ ‫יא כב‬ ‫יד‬
‫כב‬ ‫ו‬ ‫כ ככ‬ ‫טח‬ ‫יב‬ ‫ד‬ ‫יא‬ ‫■ו‬
‫כא‬ ‫ו‬ ‫ב כא‬ ‫מג‬ ‫יב‬ ‫’ א יח‬ ‫טח‬
‫ו‬ ‫כ יש‬ ‫מא‬ ‫יב‬ ‫יא טז‬ ‫יז‬
‫ו‬ ‫נ יח‬ ‫לט‬ ‫יב‬ ‫יא יד‬ ‫יח‬
‫משעת יציאת ג׳ ככנים קטני' )ש״ע טי'‬ ‫זמן ס׳ש של ערבית‬
‫רל״ת( וב׳ המג״א ומן הדין טגי בבינוני׳‬ ‫י‬
‫אלא שאין אנו בקיאים לכן בעינן קעני׳‪— .‬וכבר כ׳ בעמיך לעיל שאפילו‬
‫ג׳ ככנים בינונים אין רואים אלא עד אחד "״ב דקים אמר תשק־עת הראשונת‬
‫)שהיא בעזן( שעה י״ב( ולפי״ז אין להקל לקרוס ק״ש קידם מפני שהוא‬
‫שפיקא דאורייתא — ומאור לר־ש־ם לי‪ 1‬ת בזס בליל מינאי יים כיםורים‬
‫ולא עוד אלא שגם תוקעי׳ אז בהרבה מקומית מיד אחי השקיעה הראשינה‬
‫שהיא בשעת ייב‪ .‬ומשש מיד ההבערה לסלק יוצאת בבית הנשים התיזוכיה‬
 ‫של חטה )פעבר(‬ ‫א ד ר‬

‫חצי יום‬ ‫סוף זק״ש‬ ‫נץ החם׳‬ ‫השחר‬ ‫ע׳‬ ‫ביום‬

‫ית‬ ‫ו‬ ‫פז‬ ‫כ‬ ‫יב לז‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫ים‬
‫יח‬ ‫ו‬ ‫פו‬ ‫כ‬ ‫יב לו‬ ‫י‬ ‫יא‬ ‫ב‬
‫יז‬ ‫ו‬ ‫יג‬ ‫כ‬ ‫יב לד‬ ‫ח‬ ‫יא‬ ‫כא‬
‫פז‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫כ‬ ‫יב לב‬ ‫ו‬ ‫יא‬ ‫כב‬
‫פו‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫יב ל‬ ‫נ‬ ‫יא‬ ‫בג‬
‫יד‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫יב כת‬ ‫א‬ ‫יא‬ ‫בד‬
‫יב‬ ‫ו‬ ‫ב ז‬ ‫יב כו‬ ‫נפ‬ ‫‪i‬‬ ‫כה‬
‫יב‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫יב כה‬ ‫נז‬ ‫י‬ ‫בו‬
‫י«‬ ‫ו‬ ‫נ ד‬ ‫יב נ ג‬ ‫נח‬ ‫‪%‬‬ ‫בז‬
‫י‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫יב נא‬ ‫נב‬ ‫כח‬
‫פ‬ ‫ו‬ ‫נ ‪R‬‬ ‫יב‬ ‫נא‬ ‫»‬ ‫כט•^‬

‫מ ע ^ ל»ס*יכ‬
‫ח‬ ‫ו‬ ‫כ —‬ ‫יב יז‬ ‫רט‬ ‫א‬
‫ז‬ ‫ו‬ ‫נח‬ ‫יב פו‬ ‫פז‬ ‫י‬ ‫ב‬
‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪ M‬נז‬ ‫יב יד‬ ‫סח‬ ‫*‬ ‫ג‬
‫ו‬ ‫ו‬ ‫א נת‬ ‫יב יב‬ ‫מג‬ ‫י‬ ‫ד‬
‫ת‬ ‫ו‬ ‫נד‬ ‫א‬ ‫יב י‬ ‫מא‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫ד‬ ‫ו‬ ‫נב‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫יב‬ ‫לט‬ ‫י‬ ‫ו‬
‫ג‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫יב ו‬ ‫לז‬ ‫ז‬
‫כ‬ ‫ו‬ ‫א מט‬ ‫יב ד‬ ‫לה‬ ‫ח‬
‫ו‬ ‫פ ם?‬ ‫יג נ‬ ‫לג‬ ‫פ‬
‫—‬ ‫ו‬ ‫א מו‬ ‫יב א‬ ‫לא‬
‫נ‪0‬‬ ‫ה‬ ‫א מד‬ ‫יא נפ‬ ‫כט‬ ‫‪%‬‬ ‫יא‬
‫נת‬ ‫ח‬ ‫טג‬ ‫א‬ ‫יא נז‬ ‫כז‬ ‫י‬ ‫יב‬
‫נז‬ ‫ח‬ ‫א מא‬ ‫יא נח‬ ‫כה‬ ‫יג‬
‫נו‬ ‫ח‬ ‫א מ‬ ‫יא נג‬ ‫כג‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬
‫נח‬ ‫ח‬ ‫א לח‬ ‫יא נא‬ ‫כא‬ ‫פו‬
‫נה‬ ‫ח‬ ‫לז‬ ‫א‬ ‫יא נ‬ ‫ים‬ ‫פז‬
‫נד‬ ‫ה‬ ‫לו‬ ‫א‬ ‫יא טח‬ ‫יז‬ ‫יז‬
‫נג‬ ‫ה‬ ‫לד‬ ‫א‬ ‫‪ r‬סו‬ ‫מו‬ ‫יח‬
‫סוף‬ ‫ובי?י בבין השמשות לחילול קדומת יונ׳׳ע ‪ — .‬ו ‪6‬ין לתקוע קודם‬
‫זמן ביה*ש שהוא לפי חשנץ של ה ג ר׳ א ז״ל י*ן דקים ויניע ‪ 6‬חר השקיעת‬
‫השניי׳ של ר׳יושי שהיא תומיי אחל של ל״י )עי׳ ביאורי הגריאעל ש״ע ית״א‬
‫אות י״א ומנ»א תי׳ לצ״ט תק״ב( ולשני לילות הק׳ של״ת שלהן ח״י יהי׳ גם‬
‫סתי' ח״י להתחיל ערבית בלילמויש מנוכה‪ .‬ו ק ח״י דקים ננ״ל לתקוע בליל‬
‫מוצאי יוכ״פ ח״י ח״י יודוך תל» ‪t‬‬
‫*( אבל באיזהו השנים שהחודש הזה יק כ״ח ימים אז ביום ד מעיז‬
‫הופצים עם ג׳ דקי׳ ותסשבו אז תמול י־דדקים ייב דקים זמן נה*ס ונו׳•‬
 ‫לוח הטעות‬
‫בהקדמה‬
‫תיק ק‬ ‫שורה ■עות‬ ‫דף‬ ‫תיקון‬ ‫שורמ סעות‬ ‫דף‬
‫של‬ ‫שב‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫שגשריל שבשביל‬ ‫א‬ ‫ו‪:‬‬

‫אלה יעמדו על הברכה‬

‫ניימאן‬ ‫טא'ר‬ ‫צבי נעינפעלד נ׳יי ‪^ .‬ל‪:5‬י «ו»ה‬ ‫היקר חמרויום כה׳ יוסף‬
‫וננ‪. 6‬‬ ‫גרינהונן נ״י ‪ ,‬ישלם ה׳ להם עינכם בזה‬ ‫נייי‪ .‬והייא כה׳ שלמר!‬

‫שזרת תעות תיקון‬ ‫יף‬ ‫דף שורו מעות תיקון‬

‫נו׳‬ ‫נו׳׳ו‬ ‫>‬ ‫ס‪.‬‬ ‫א ‪ .‬יד באולם באילם‬
‫בקיף צ״ל כמו ג׳ דקי׳ בקירוב‬ ‫כ‪:‬‬ ‫א ‪ :‬כו שישקיע שישקע‬
‫מאתנו‬ ‫אתנו‬ ‫נ‬ ‫כד‪.‬‬ ‫שיסוי‬ ‫ב ; יע שיהיו‬
‫מדוקדק‬ ‫כד מדקדק‬ ‫לה‪:‬‬ ‫פתחו‬ ‫כו פיתחי‬ ‫‪1‬‬
‫השעה‬ ‫כת השוות‬ ‫מע‪:‬‬ ‫נוז שההיז׳ שההרי׳‬ ‫ג‪.‬‬
‫בשווה‬ ‫בשעת‬ ‫ט‬ ‫‪1‬‬ ‫המקשי׳‬ ‫כנו המק׳‬ ‫‪f‬‬
‫בכי‬ ‫בפי‬ ‫יז‬ ‫כב •‬ ‫וללא‬ ‫ולולא‬ ‫ד‪ :‬ה‬
‫ליו׳‬ ‫ליום‬ ‫ה‬ ‫כב‪:‬‬ ‫והרב״ש והרא״ש‬ ‫ה‪ ,‬ו‬
‫אמר‬ ‫אומר‬ ‫•‬ ‫וביקש‬ ‫ה ‪ :‬ה ובקשו‬
‫בעצמו‬ ‫בצעמו‬ ‫יד‬ ‫נו‪:‬‬ ‫כאן חקר וא׳ או׳ בהק‬ ‫ח‪ .‬ו‬

‫ל ה ^ ת א דאסינו להכא‪ .‬שזיכנו היוצר כל יתב׳לברך על המוגמר‬

‫של הצעת כל דברינו הנ״ל ‪ .‬נוכל גס לשוב אל השסלס‬
‫דברינו בדף ה׳ ע״ב )אות וי״ו( ולימי מ״ש שם הכרח גדול הוא‬
‫שהמנהיג )דוותיקין( צריך לערוח א״ע לילך הרבה סעמים בכל סודש‬
‫למקום גבוה כדי לראיס משם ה ק וכו׳ ‪ .‬עתה אין ל*ל עוד כן ‪ .‬אלא‬
‫די לו אס לפרקים רסוקיס הוא עושה כן ‪ .‬כי מקשיק לו גס ראיית‬
‫קו חצי יום או לאיית קוף שימן של השקיעה ‪ .‬וכל אלת בקל יוכל‬
‫לצמצם ע״י ידיעתו בהנהגת הזייגר בעוב ‪:‬‬
 ‫נברשת‬
‫חלק פ‬
‫בולל ידיעת מיעור‬
‫בין השמשות לכל העולם כולו‬
‫איך לחלק שיעור ביה״ש בקירוב לכל אקלים ואקלים כארבע כנפות הארץ‬
‫ומשערים‬

‫חלק ראשון ‪ -‬לציון‬

‫לקיים בי מציון תצא תורה — וגם אורה‬

‫בץ השמשות ‪ ---------‬לציון‬

‫■‬ ‫שוהה ביה״ש כמו ג׳ רבע מיל כר׳ יהוד‬
‫והישראל יבאו כל א׳ וא׳ על מקומו בשלום‬
‫ובתוכם ירוחם נם אני‬
‫חיי׳ דוד נ״ר יוסף הלוי ז״ל שפיטצר מפ״ב‬
‫כל שורה מארבעה אלה עולה אלף רצ״ט‬
‫להעלות )רלט( רצו״ן טו״ב לכל בני ישראל לפני אלופ״ו ובורא כל‬
‫העולמים יתברך לע״ע‬
‫ויהא רעווא ובו׳‬

‫לפ״ק‬ ‫ונרפס בסוף שנת תרס״ג‬ ‫לפ״ק —‬ ‫כשנת תרנ״ה‬ ‫כתבתיו‬

‫תוככ״א‬ ‫ירושלם‬ ‫נדפס פעה״ק‬

‫י־ ־י‬ ‫שמואל הלוי צוקערמאן‬ ‫בי סו ס הר״ר‬
 ‫הסכמת‬
‫הרב הגאון הגדול הטפורסם עלי הבל מוהר״ר‬
‫שליט״א ‪.‬‬ ‫אלי׳ דוד ראבינאוויץ תאומים‬
‫ד׳ יי כעוזרי‬
‫ב ו א ן וגחזיק עובה להאי גברא יקירח‪ .‬מיקירי עיר ירושלס קדבט‬
‫והפארחנו‪ .‬א׳ יחוננה עלינו‪ .‬הי נ־הו הרב הווהיק המופלג‬
‫ושגון יר״א מרבים מוה״ר הייא דוד ב״ר יוסף הלוי ג״י‪ .‬שזכה‬
‫וזיכה את הרבים‪ .‬לחבבן במלות ק״ש ותפילה כויתיקין‪ — .‬ומיום‬
‫עמדי על דעתי הייתי מלטער על המלוה היקרה הזאת של ק״ש‬
‫ותפילה כוותיקין‪ .‬אשר חז״ל לא זזימלחבבה בכל מקימית מד־שיהם‪-.‬״‬
‫ובגולה א״א לאחב״י לכיוני כמש״כ הר־״ף פ״ק דברכיה ויעי״ש‬
‫בתי־״י ובדרו״ח להגרע״א ז״ל ;‬
‫ו מ ה מאוד גדלה שמחתי כאשר זיכני השי״ת לעלות אל הר קדשו‪.‬‬
‫וראיתי כי דוד הגדיל לעשות במקלוע הזה‪ ,‬אחרי אשר‬
‫כבר טרחו לפניו הרב ר׳ יוסף שווארן ז״ל והרה״ג ר׳ משה נחמי׳‬
‫כהניו זל״ל וסללו המסילה לכווין כמו וותיקין‪ .‬כ מ ה ג ד ו ל י ם‬
‫מעשי חייא אשר עמל ויגע בזה כמה מאות פעמים לעלות‬
‫בהרים‪ .‬לפקח על קוטב הנן החמה בדיוק‪ .‬איזה רגע‪ .‬מידי יום‬
‫ביומו‪ .‬לפי חדשי החמה‪ .‬וקבע בזה מסמורות‪ .‬וכבר הראה חזותו‬
‫לרבים בספרו נברשתא דדהבא חלק א'‪ ,‬להליב לו יד ושם‪ .‬זמן‬
‫עמוד השחר ונץ החמה לפי אופק ירושלס עה״ק ת״ו‪ .‬זכה וזיכה‬
‫את הרבים בבתי כנסיות רביס שמתפללים כל הימים כוותיקין‪ .‬יהי‬
‫חלקי עמהס‪ .‬זכות הרבים תלוי בו‪ — .‬ועתה הביא לפנינו ספרו‬
‫נברשת חלק ב׳ המיוסר על זמני שקיעת החמה ולאת הככבים‪.‬‬
‫אתא ואייתי בידי' כל השיטות מרבותינו הראשונים והאחרונים ז״ל‬
‫והי' לבאר איך הוא באיפק ירושלם פיר קדשנו ‪ .‬כמעשהו בראשון‬
‫כך מעשהו בשני‪ .‬מטרתו ומגמתו לזכות את הרבים במלות ק״ש של‬
‫ערבית ועוד ועוד לקיימם כהלכתם‪ -------- .‬לזאת נמלאתי לרלוט ואבקש‬
‫ממכירי ומיודעי שמי להיות לו לעזר‪ .‬נפש עמל עמלה לו‪ .‬נולר‬
‫תאנה‬
 ‫הסכמות‬
‫חאנה יאכל פרי׳‪ .‬יברך ד׳ חילו ופועל ידיו ירצה‪ .‬וכל התומס‬
‫ומסעדו יתברך בגופו ומאודו ויהי כזית הודו‪ — .‬והמי ג״א לקבל‬
‫בשמחת לב ונפש את ספרו כאפר יצא לאור‪ — .‬הכ״ד המדבר‬
‫באמו״צ נו״ח אור יום ג׳ בשלח שנת למנצה לדוד משכיר‬
‫לפ״ק ‪— .‬‬
‫תאועיש‬ ‫אלי׳ דוד ראבינאוויין‬ ‫נאום‬
‫זוללה׳ה ‪.‬‬ ‫באאמו׳׳ר הנאון מ' בנימין‬ ‫■‬

‫הסבמה מהרב *( הגאון הגדול המפורסם עלי תבל‬

‫שלימ״א‬ ‫שמואל סלאנט‬ ‫מוהר״י‬
‫וברכה לכבוד ירידי הרב הוותיק יר״א מרבים יקל• הערך‬ ‫שלום‬
‫כש״ת מו״ה חייא דוד הלוי כפיטצער נ״י ‪ — .‬ע״ד בקשתי‬
‫לשום עין עיוני על ספרו ״נברשת ח״ב״ צר לי כי לא אוכל למלא‬
‫רצינו בזה‪ .‬כי חולשתי ל״ע לעת זקנותי תניאני מלעיי! בספרים‬
‫החדשים מקרוב באו ‪ — .‬ואולס חזקה על חבר שכמותו שלא יוציא‬
‫מת״י דבר שאינו מתוקן ח״ו‪ .‬ובפרע אשר כבוד ידידי הרב הגאון‬
‫הצדיק מו״ה אלי׳ דוד ראבינאוויץ שיחי' סמך ידיו עליו‪ .‬לכן נם ירי‬
‫תכק עמו‪ .‬יישר כתו וחיליה לאורייתא‪ .‬יהי ה׳ עמו ויזכהו להוציא לאור‬
‫ספרו הכ״ל לזכות הרבים‪ .‬וזכות הרביס תהי׳ מסייעתו‪ .‬יתברך בכט״ס‬
‫כנפש החותם בברכה יום עש״ק א׳ דר״ח אדר א' שנה מברכת‪.‬‬
‫פעה״ק ירושלס ת״ו‪.‬‬
‫שמואל סלאנט‬
‫)והארה שלו מעגין הספר אציג כאן מה ששייך לקמן לדף י״ם(‬
‫? !ו ד באותיזס הנ׳ל נתן לי הרג ופית להניא כפרי ככפוי הלז פיריגי על הה‪;:‬ה‬
‫ה' בפרק ב׳ דר׳ה שהיא קפה להבין‪ .‬בפכיל פי‪ :‬להקשויז א‪/‬״ת־ בתי‬
‫השני עדים לרנן גמליאל שאמרו ראימהו כזמנו‪ .‬ובליל עיבירי לא נראה‪ .‬יקבלן‬
‫ר׳ג‪ — .‬ואמר הרב כן שיש בזה פירושיה שונים‪ ,‬הרע׳ב מפרש נזמנו בליל שלשיס‬
‫ובליל עבורו ליל שלפיס ואהד‪ .‬ומשמע פבאו העדים שני פעמים‪ .‬כי כ׳ הרע׳ב‬
‫וכמה‬
‫*( אעפ׳י שהרב הגודל עניותנותו ציוה עלי בפירוש לבל לכתיב כליו שים‬
‫שבר יותר‪ .‬אלא רק הרב מוהרש׳ש‪ — .‬אבל לפי דעת ריב ת׳ק מתיירא א‪.‬י‬
‫לנפשי לשנות מנהג ישראל יצ׳ו הייו‪.‬‬
 ‫הסכמות‬
‫וכמה שאסרו כליל עכורו לא נראה‪ .‬אפשר ‪5‬הי׳ י‪ 1‬פד שכסה אותה הע;ן וני‪— .‬‬
‫וש׳י במס׳ ר־ה )כ׳ה‪ (.‬מפרש ראיניהו נזמנו ביום שלשים‪ .‬ולילה שלאחריו שהיו‬
‫מנסי! ביה דין והעם שיראיה מאחר שהעדים ראוה נייס — לא נ־אה להס‪.‬‬
‫משמע מפירושו שבאו העדים רק פעם א׳‪ — .‬התפארת ישראל במשניות איני מפרש‬
‫כלל אימתי הי׳ זה ראינוה בזמנו‪ .‬אבל מפרש ליל עבירו לילה שקודם ל״א‪ .‬ובליל‬
‫עבורו לא נראה לניר! דין ולעם‪ .‬וכ׳ עוד לא שהעדים אמרי כן‪ — .‬ומיירי שר־נ‬
‫קידש החודש ביום שלשים תינף כשבאי העדים‪ .‬והא דקאמר וקבלן ר־נ‪ .‬ר׳ל אע־נ‬
‫כבליל עבורו לא נראה‪ .‬אפיה החויק ר־נ לקבלתו מהעדים דמקידם‪ .‬ענ׳ל הת׳י‪— ,‬‬
‫ו ר ב נדיל א׳ פירש )קידם נ־ח שנים‪ (.‬לפני הרב כן‪— .‬שבאו העדים ביום שלשים‬
‫סמיך לשקיעת החמה ואז הי׳ הזמן ראוי לראות נס הלבנה‪ .‬אבל לא ראו‬
‫אותה עתה‪ — ,‬והעידו עתה כן‪ — .‬ראינוהו בזמנו בליל שלשים בלילה שעברה‪ .‬ועתה‬
‫בליל עבורו לא נראה‪ — .‬וקבלן ר־נ בהה שאמרו ראינוהו בזמני בלילה שעברה‪— ,‬‬
‫יקידש את החודש עוד היום ביום שלשים קודם ששקעה החמה‪ — .‬אבל יש להקשות‬
‫למה לא באו העדים מיד בבוקר של יום ‪ .‬שלשים‪.‬‬
‫ו ה ל ב מפרש כן‪ .‬שבאי העדים רק פעם א'‪ .‬דהיינו שבאי ביום שלשים בבקר‬
‫והעידו ראינוהו בזמנו דהייני בליל ב״ט‪ .‬ובליל שלשים לא נראה‪ .‬כי‬
‫לפער‪.‬ים נראה הלבנה בליל כ"‪1:‬י‪ — .‬ואמר הרב שכן פירש גם אליו הר ב הגאון‬
‫הגריל י נ י ־ ס ק זצ׳ל ונם אמר אליי שבשני ד י נ ה י א הי׳ כן שהי' המולד תבי־‬
‫קידם הצי הלילה אשר היתה בין יום כ־ח לכי‪ .‬חליל בל שנת תרנ׳ד‪ .‬וכן הי׳ ור‬
‫המעשה נימי ר'נ דמשנתנו הנ׳ל ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫יוסף חיים‬ ‫סהרי הגי היזפורסם בעולם סוהר״ר‬

‫שליט״א‪.‬‬ ‫זאננענפעלד‬
‫דיב שלום וברכה לגבר ירא ה׳ סדקדק נטצוה בוו‪-‬היקין‬
‫ומשתדל לעסוד על שיעורי הוסנים הרבני הנכבד בשסו‬
‫מהי הייא דוד הלד נ׳י•‬
‫בענותי גהן לידי קוגמרס כומו •דיו לסדר עגין בין השמשוח לשים מין‬
‫עייגי טליו ‪ .‬ואס גי טרוד חגי בטרדות רבות‪ .‬בכל זאת דחקתי לעביר על‬
‫קיגטיסי‪ .‬בי העת־ק דברי הראשוניס והאחרוניס המפורסמי׳‪ .‬ואומר‬
‫אני טל הלכה זו כמ‪.‬ו שאמרו על דבריס הסתימיס שבס׳ יחזקאל אלי׳‬
‫עתיד לפרשה‪ .‬כי הקישיו׳ על שי' ר״ת במדאי לפי הנראה גלו״ס מאוד‬
‫— ות־ריצו שהיא במדינית הצפונית לא ית־ישבו על הלב ‪ .‬בפרט שגס‬
‫הוא ־מודה שבחורף אפילו שס לא יתיישבו דבריו ו א״ת אדרבא משס‬
‫‪3‬מ‪.‬דינות צפונית מימית החורף יש ראי׳ גדולה לדבריי שבנברשת‪.‬עיי׳‬
‫לקמן‬
 ‫הסכמות‬
‫לקמן אות ‪— ( 1‬והשיטה הזאת הונחה להרבה ראשונים ולא רפרפו‬
‫בה‪ .‬ואדרבא היתה מקובלת להם ליישב ע״י דברים שנתקשו בהם —‬
‫ובכל זאת ביודאי הנראה לטיניס יקשה מאוד‪ — .‬ובכל זאת גס‬
‫אותה השיטה לדון מיד אחר שקה״ח לספק לילה גמורה ג״כ קשה‬
‫מאוד מהא דב״ה מתירין טס השמש )א״ה לק״מ מב״ה וטיי׳ לקמן‬
‫מזה תיריז באות ט( משמט טכ״פ שלא גדרו בזה לאסור מקודם ‪ ^ .‬ס‬
‫מיד אחר השקיטה הוא ספק לילה גמורה‪ .‬איך לא יגדרו חז״ל בזה‪.‬‬
‫מכ״ש דקשה ג׳׳׳כ מן מלית התוספת‪ .‬א״כ בוודאי הי׳ להס לגדור טפ״י‬
‫התורה או מדרבנן שנצטווינו להוסיך‪ .‬ובכל זאת מחירים טס השמש —‬
‫ואמת שבנאכלים לשני ימיס כבר כ׳ בתו׳ שלא הוסיפו חז״ל לגדור‬
‫משום דבין יממא לליליא לא טטו אינשי ‪ .‬והי׳ ידוט גדרם ‪ .‬בכל‬
‫זאת הנראה לומר דמיד שנטלמה החמה מטינינו יהי׳ בספק לילה גמורה‬
‫קפה לימר כן ‪ .‬דאיך לא יחושו ט״ז חז״ל לגרור בזה‪ — .‬אשר טל כן‬
‫הנראה רטכ״פ זמן מה לאחר שקה״ח בוודאי טריין יום ברור הוא לפי‬
‫■ — ולטשות‬ ‫פשטות הש״ם ריש ברכות רצריך גס ביאת אירו ‪— .‬‬
‫הכרטה ־זה או לחרש איזה שיטה חרשה לפי שיקול הדטת ויישוב‬
‫הסוגיות כדבר שטמלו וכירחו בו הראשונים איני מגררי‪ — .‬ובוודאי‬
‫נכין לח^ן דאפשר להחמיר ככל השיטית בזה ‪ .‬טרי נזכה לאור חדש‬
‫יאיר טליני המבדיל בין יוס ובין לילה מלך טולמיס ית״ש ‪ .‬ונזכה להלכה‬
‫בלורה‪ — .‬ויאושר כחו וחילו לאורייתא טל הרבה דברים הנאמרים‬
‫בצדק להתטורר בהס‪— .‬והשי״ת יחזקהו ויאמצהו לטשות חיל מתורה‬
‫ומצות ומט״גי כטתירת ר״ש באהבה‪ .‬ובטה״ח טר״ח טבת תרנ״ט‬
‫לפ״ק פטה״ק ירושלס תובב״א ‪:‬‬
‫הק׳ יוסף היים זאננענפעלד‬
 ‫הסכמות‬
‫שליט״א‪.‬‬ ‫בעולם מוהר״ר ארי' ליב ראשק^ם‬ ‫מהרב הג׳ המפורסם‬
‫מלפנים רב נשניפישאק יע״א ‪.‬‬
‫בעזהי׳יתירושלם עה״ק הוכ״נעש׳׳קפ׳ נחמו ו׳ע׳ה ק׳ץ)לפרט גדול( לפ״ג‪.‬‬
‫בבור הרב הגדול רב פעלים מקגציאל מו״ה חייא דוד נ״י‬
‫בעל ם׳ היקר נברשת ח״א וח״ב שמו נורע בשערים קרנו תרום‪.‬‬
‫ה ג י ^ ג י מחברתו הנחמד נברשת ח״באשר בדצינו הטהור להעלותו‬
‫על מזבח הדפוס לזכות בו את הרבים וכמעשהו בראשון לבאר‬
‫זמן ק״ש של שחרי׳ כוות־קין מעשהו דשס לבאר זמן צה״כ‪ — .‬אולם‬
‫ת״ח כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת‪ — .‬כי בזה החלק הנוגע לכמה‬
‫עקרי הלכות שהס גופי חורה השכיל לסדר בסדר נכון כל תוכן‬
‫דברי רבותינו הקדושים ראשונים ואחרוניס‪ — .‬וביחוד דברי רבינו‬
‫הקדוש הגר״א ז*ל‪ .‬וגס נשא ונתן בדבריהם ע״פ שכל ישר מתון‪.‬‬
‫ומסיק בסיומא דמילתא‪ .‬דלענין לשער סוך זמן ביה״ש לכו״ע צריך‬
‫שיהיה שלשה ככבים בינונים‪ — .‬ועוד שס בהג״ה בשס ביאיר הלכה‬
‫שהביא בשס הגר״א זלה״ה דאותן הג׳ ככביס צריכים בקיאות רב‬
‫דשמא הן מהככבי׳ הנראים ביוס וכל עוד שלא נסתלק האדמימות‬
‫מכל כיפת הרקיע אינו מועיל מה שיראה ככבים — וכת״ר יגע‬
‫ומצא לכוין הזמן לכל ימות השנה בירושלס ובארץ ישראל‪ — .‬אמינא‬
‫לפעלא כיבא ישר כחו ברך ה׳ חילו ופועל ידיו ירצה יפוצו מעיינותיו‬
‫חוצה כ״ה עתירת ידידו דוש״ת ‪:‬‬
‫ארי׳ ליב ראשקעס‬
‫מכניפישאר‪ ,‬כו‪'1‬ל;א כעת נעזר‪.‬י'ת סעה־ק ירושאם ת׳ו‬

‫ו ה נ ה אמרתי להעיר בזי‪ .‬־מ־רושלמי סין‪ .‬תערת מכואר דביה־ש הוא ‪•:‬עור‬
‫גדיל הרבה יותר מתלתא רבעי מיל מזמן השקיעה דשס איתא דרב הוי‬
‫מפין־ד לשמעי' כד חדת שמשא בריש דיקלא הב לי גילתא למצלי נפילה‪ .‬יפריך ב ­‬
‫הא רב סיר דתפילת נעילה הוא ;!״; נעילת שערי שמ׳ס שהיא צה־כ ימשני ע־י‬
‫שהיי רב מאר־ך בתפלתי ה־' מניע לנעילת שערי שמיס‪ — .‬יהנה מביאר בס' מנהת‬
‫כהן דימן דשמשא אריש דיר‪,‬לא הוא זמן מיעט קידם השקיעה יאה נימא דתלתא‬
‫רבעי מיל שעד צה'כ מתחיל תיכף אחר השקיפה א'כ מזמן דמהוי שמשא אריש‬
‫דיקלא עד נר‪.‬־כ אדני אלא לערך כמי רבע שעה‪ .‬מה זה שאמר דע־י שרב מאריך‬
‫בצליתי' ה־׳ מניע לנעילת שערי שמיס הרי ביידאי זמן רבע שעה היא ימן קצר מאד‬
‫להתפלל נעילה לכל אדס‪ .‬אבל באמת מסינית גמרא דילן בפ׳ב דשבת מביאר דהני‬
‫נ'‬
 ‫הסכמות‬
‫ג' רבעי מיל אינו מתר‪,‬יל רק מזמן מה אחרי השקיעה והוא מזמן שפני המזרח ככר‬
‫הוכסף ורק פני מערב מאדימין שהרי אכיי דהי' סוכר שיש להסתכל אפני מזרח כוודאי‬
‫היי סכור שאחר השקיעה יבינז אמזרח‪ .‬ורכא השיב לו שכוונת הכרייתא אפנים‬
‫המאדימין המזרח‪ .‬הרי שיש זמן אחר השקיעה שגס פני מזרח מאדימין והוא‬
‫בוודאי יום נמוד‪ .‬והברייתא לא מיירי מזה כלל ורק מהזמן שרק פני מערכ מאדימין‬
‫ופני מזרה תכסיפין שיערו שהזא תלתא רכעי מיל‪ — ,‬לפי׳ז אותן הכככים הנראי;‬
‫אחר השקיעה כזמן שגס פני מזרח מאדימין אינם מצערפיןלג׳ ככבים שהם סימן שהוא‬
‫לילה שהרי כל זמן שפני מזרח מאדימין היא יום והככבים הנולדים אז הס ככבים‬
‫הנראים כיוס ואין מביאי! מהן ראי׳ לענין הלילה‪ .‬וביותר י״ל דרק לר׳ יהודה‬
‫יש לשער בככביס הנראים אתר הפקיעה נשעה שבפני מערבהיכסף התחתון ולא היכסף‬
‫העליין שהוא זמן ביה׳ש דר' יהודה )אמר המניה הלשין ולא היכשף העליון דכאן צ־ע‬
‫כי אס נס אפשר להיית כן הסדר בצד מזרת אבל במערב איפכא היא לפי דרך‬
‫המציאות( — אבל למאי דקיייל נד׳ יוסי דאינו מתחיל ב־ה׳ש שלו רק בתר דשליס‬
‫ביה־ש דרי יהודה יכין השמשית דר' יהודה עדיין יום לר׳ יוסי א׳כ אין לשער רק‬
‫ב‪,‬כנכיס אשר יולדו בעת שהכסיף העליון והישווה לתחתון במיצאי שבת להומרא‪.‬‬
‫ובזה ימעכי המחלוקת בין רביני תם לרבינו הנריא ז׳ל‪ .‬והמשעריס בתלתא רבעי‬
‫היל מיד אחר השקיעה אין להם על מי לסמיך כי נס רבינו הני־א לא חלק על‬
‫רביני תם רק במה שאמר דהגי תלתא רבע* מיל מתחיל אחרי עכור זמן נ׳ מיל‬
‫ורביע אתר השקיעה‪ .‬אבל מודה דאינו מתחיל מיד כמו שהוכחתי מסינית הבבלי‬
‫וירושלמי כנ׳ל ואין כאן מקים להאריך יותר‪) — .‬אמר המגיה גס זה צ׳ע ואינו‬
‫כמ׳ש כאן דמידה הגר׳א ז־ל דביה־ש אינו מתחיל מיד אחר השקיעה אדרבא‬
‫דוקא מיד מתחיל וכי' כדמיכת מדברי הגר׳א בעצמו הרבה עי' לקמן(‪— .‬‬

‫‪r‬״ »‬
 ‫הקדמה‬
‫נ ת ^ ו ר ר ר ‪ /‬י כבר הרבה פעמים ע״י פלפולים שונים בהענין‬
‫הנוגע לידיעת זמן בין השמשות ללקע קצת‬
‫באמרים של חז״ל‪ .‬ולהציג לפני לכל הפחות ראשי פרקים של השיפות‬
‫כדי שיהיו לי בעזה״י יותר לנוכח עיני ולזכרון‪ — .‬ובפרפ נתעוררתי‬
‫כן ע״י מעשה שהי׳ )ח׳ חשון ח ר נ ״ ה ( ששמעתי בעצמי מן רב גדול‬
‫וישיש מופלג ומפורסם מאוד בחריפות ובקיאות איך למד הוא הרבה‬
‫ימים זא״ז פשע לא נכון בביאורי הגר״א בש״ע או״ח הי׳ רס״א‪.‬‬
‫אשר בכל תוקך ועוז הי׳ משתדל להביא כמת ראיות לא נכינות שהגר״א‬
‫ז״ל סובר כהרא״ס בספר יראים )שמביא הב״ח שם(‪ .‬עוד היו לי‬
‫פלפולים עס רבניס גדולים מפורסמים ולא זכיתי להבינם‪ .‬כי‬
‫סברתם הי׳ מן היפוך אל היפוך נגד סברת הרב הנ״ל‪ — .‬מה שהרב‬
‫הנ״ל קורא זמן רב של סו^ היום לילה‪ .‬הס קוראים אותו זמן עצמו‬
‫עם עוד הוספה של שיעור זמן של ד׳ מילין יום‪ .‬בשביל שהם מחזקים‬
‫בהשיפה של ר ״ ת ורמב׳׳] ז״ל ואומרים הנ״ל שגס פעה״ק ירושלס‬
‫ת״ו אין לחשוב לתחילת הלילה מיד אחר עבור השיעור הגדול של ג׳‬
‫רבעי מיל אחר השקיעה‪ — .‬אלא דוקא אחר עבור השיעור הגדול‬
‫של ד׳ או ה׳ מלין אחר השקיעה‪ — .‬ואמפ״י שהם רואים ככביס עד‬
‫אין מספר משך זמן רב קודם לכן לערך ג׳ רבעי שעה קודם לכן‪.‬‬
‫אימריס הס‪ .‬לא איכפת לן‪ .‬בשביל שכל הככביס האלה אעס״י שנראים‬
‫עד אין מספר קפניס וקפני קפניס כמו בחצי הלילה‪ .‬כל אלה שייכים‬
‫להזמן הנקרא עפ״י דין יום גמור‪ .‬כשראיתי ושמעתי סתירות‬
‫כאלה ואשר כל כך משגיאות ופעיות גס זקנים מופלגים ומפורסמים‬
‫לא נמלפי — נבהלתי מאוד ‪:‬‬
‫ו ב ב ל בעזרת יוצר הכל יתברך לעולמי עולמים אחישה מפלפ לי‬
‫להסדיר פה לנגד עיני ולבני גילי‪ .‬לכל הפחות פיפה א׳‬
‫מן הים הגדול של דברי חז״ל זי״ע‪ .‬כדי לחזור על השיטות של עמודי‬
‫הוראה ולשנותם ולשלשס‪ .‬והקב״ה יהי׳ בעזרי בבואי להציג פה גס‬
‫מה שיחנני הוא יתברך דברים אחדים תחת הצל של דבריהם הקדושי׳‬
‫זי״ע שלא אכשל ח״ו‪:‬‬
‫ואולי‬
 ‫‪'1 i‬קדמה‬
‫ואולי לסוס רהיטא יהי׳ נראה לכס שאני רוצה פה בספרי דלקמן‬
‫לחדש חדשות — חס מלהזכיר — רק אני משתדל א״ט בכל‬
‫כחי לילך בשיטת הגר״א זצלה״ה‪ — .‬וא״תלפי״ז מאי אתא לאשמועינן‬
‫דיוקא דהגר״א אתא לאשמוטינן‪ .‬כמו דמצינן כטין זה בגמר׳)כחובות‬
‫דך י״ז‪ (:‬ובהרבה מקומות‪ — .‬ועוד כדי שיהי׳ לנו גס ט״י האויר של‬
‫ארץ ישראל המחכים )בראותינו המציאות פה בארץ הק׳( סיוע להבין‬
‫יותר בנקל את אשר כ׳ הגר״א ז״ל בקיצור שרק על בבל ועל ארן‬
‫ישראל אתמר השיעור של ג׳ רבעי מיל ולא על המדינות שבצפון וכו׳‬
‫)עי׳ בביאוריו בש״ע או״ח סי׳ רס״א(‪ — .‬ויהא רעווא דאימא מילחא‬
‫כעתירש הכותב באימה ורעד ורתת• ‪-‬פעה״ה ירושלס‬ ‫דתתקבל‬
‫ת״ו בשנת תרנ״ה לפ״ק ‪:‬‬
‫‪A‬י ר ד ' ה׳ הייא דור ־״י יוסף הרוי שפיטצער‬

‫—‬ ‫‪-----------------‬‬
 ‫נברשת ב‪-‬סוגיות ביד‪,‬״ש ‪ -‬ר׳ית‬
‫של כיה״ש מ הנ ס ר א שכת )ל״ר•( ו מפ ס הי ס )צ׳׳ג( ו מ ר ס נ ת‬ ‫ה סו גי׳‬
‫שהס‬ ‫פה‪ ,‬ב שביל‬ ‫תענית )י ״נ( עם המפר שים לא הבאתי‬
‫שכיהים כהיום ב״ה כ מ ע ם ביד כל בר איריין )ע״י ה ד פ ס ת הספרים(‬
‫ואני רק לקצר פ ה כל כמר‪ ,‬דאפ שר רצוני‪ .‬על כן אני אעתיק רק מן‬
‫ב שימת‬ ‫אשר אינם שכיחים כל כך• — ינ עז ה״י אהל‬ ‫הספרים הק׳‬
‫ן ר ״ה ז" ל ‪:‬‬
‫ה י ש ר ל ד ״ ת )אשר ה־׳ נמצא כ כ תי ב ת יד ויצאה ראשונה‬ ‫בספר‬
‫בדפוס וויען ב שנה ת ק ע א ע״י ה שתרלור‪,‬‬
‫ו הסכ מו ת הגאונים הגדולים מוהר״ר מרדכי גנ ע ט זצוק״ל ומוהר׳׳ר‬
‫מ שה סופר מפפד״ מ ב על ח ת ם סופר זצוק״ל ומוהר״ר דניאל פרוסמי־ן‬
‫‪:‬צוק״ל( — ב ח ב ר ״ ת )אות קפ׳׳א ענין נין ה שמ שות( וו״ל ר ב ה אמר‬
‫כרוך ותני <־‪.‬יזהו ביה׳יש מ שת שקע ה מ ה כל זמן שפני מזרח מאדימין‪.‬‬
‫ל תח תון‬ ‫והשוח‬ ‫ביה־ש‪ .‬והכסיף העליון‬ ‫עליון‬ ‫הכסיף התחתון ולא‬
‫לילה‬ ‫‪------------------‬‬
‫ת ו ר ה ה י א וללמוד אני צריך‪ .‬על הרשיון הלזה אשר נתנו חז׳׳ל‬
‫לתלמיד לפני רבו לשאול אפילו מאה סטמיס גס‬
‫אני אדס שפל סמוך ובא באימה ורתת לאמר שלא זכיתי להבין דבר‬
‫זה וזה‪ — .‬ועוד‪ .‬גס על מאמר חז״ל שכל פמפיכיי דאורייתא‬
‫מותריס‪ — .‬אני נכאה ונמאס סמוך ובא פעס בכה ופעס בכה‬
‫לאמר‪ .‬לפי קע שכלי אוכל להבין דבר זה יותר בנקל לפי שיניה‪ .‬זו‬
‫או על אופן זה‪ — .‬ובעוח אני בזאת שאל יחשדני גס לא א׳ שדימיתי‬
‫בנפשי להכריע כה או כה‪ .‬כי מי יבא אחרי המלך וכוי‪ .‬ומה אני‪.‬‬
‫הלא אני בעצמי יודע מך ערכי ורוב קיצורי בלימוד הורתנו הק׳ ואיך‬
‫ובמה אבא להתראות לפני הדרת כת״ר‪ — .‬אבל עיקר כוונתי רק‬
‫כדי שיהיו ראשי פרקים של דברי חז״ל ביה הענין הרס והנישא אשר‬
‫עיקרי תורה תלויים בה לנוכח עיני‪ — .‬ומה שיש לי לדקדק כל‬
‫דהוא וליישב איזהו תירוץ כלדהוא שיהי׳ ג״כ במקיס א׳ לפני לזכרון‪— .‬‬
‫כדי בנקל לחזור עליהם ולשנותם בשביל שהם נוהגים יום יום‪ — .‬ובעזה״י‬
‫אחל אני בזה לגמגם בלשוני‪ .‬ולבקש עוד קודם מחילה וסליחה מכבוד‬
‫תורתם רמה בבואי בנמיכות ריחי להקשות א( ב( ג( וכו׳‬
‫)א(‬
 ‫נברשת ב׳־‪-‬סוגיות ביה״ש‪-‬ר״ת‬
‫חצי׳ מן היום או חצי׳ מן‬ ‫לילה‪ .‬וה״פ איזה ביה״ש ר ט ס פ ק א ל׳ן אם‬
‫כל זמן שפני מזרח מארימין‪ .‬האי‬ ‫הלילה או כולה‪ .‬ט שת שקע ה ח מ ה‬
‫פגי מזרח מ ערב‪ .‬שנקרא פני מזרח ל עת ערב כל זמן שמארים עד‬
‫שהשחיר ה ת ח תון ולא ה שחיר העליון ביה״ש‪ .‬ולא הי מ א מ שעת שרוצה‬
‫ה ח מ ה לכנים בי־ק־ע‪ ,‬רטיר מ ת חיל להארים‪ .‬אלא מ שה שקע ה ח מה‬
‫ש כנר נ כנ ם ה ברקיע ו עב ר ה בעוביו של רקיע והוא עריין כנג ר החלון‪.‬‬
‫ומשום שעריין לא עבר א( חלונו ולא פ םק חלונו לל כ ת אחרי הכיפה‪.‬‬
‫ומטיל‬ ‫— ‪--------------‬‬
‫א( לא עבר חלונו וכו׳‪ .‬טיי׳ מ״ש מהרש״א פסחים )צ״ג( זו היא‬
‫דעת ר׳ אליעזר בס׳ לא יחפור שאמר שס כיון שהגיעה חמה‬
‫אצל קר; מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מרקיע‪ — .‬אבל‬
‫לדעת חכמי או״ה אין החמה הולכת כלל בעובי הרקיע‪ — .‬עוד)צ״ד(‬
‫כ׳ וז״ל ונראין דבריהם כו׳ )כך אמר רבי(‪ — .‬גם בס׳ לא יחפיר‬
‫מפורש דר׳ יהושע בן חנני׳ הודה לדעת חכמי או״ה‪ — .‬גס הל ח ם‬
‫משנה )ה׳ שבת פ״ה( כ׳ ת״ל אבל קשה שהרי אמרו בגמרא פסחים‬
‫)צ״ד( שבדבר זה *( נצחו חכמי יון לחכמי ישראל‪ .‬והיא סברא‬
‫בדוקה‬ ‫■ ‪--------------‬‬
‫*( מ צ א ת י כס׳ דכק טוב)בהתנצלותו( שמניא בשם כעל עקדה שער ט״ז דף‬
‫קוי״ו )כמם׳ פסחים צ״ד ‪ (:‬מ״ש נצחו חכמי יון והודו להם חכמי‬
‫ישראל‪ .‬פירושו שלא הטריחו חכמי ישראל אי׳ע באותה החכמה אלא מה שנצרך‬
‫להס להשכי! ה ע י ב ו ל ולא יותר‪ .‬וכל היותר מזה הי׳ נחשב להס לאיבון הזמן‪.‬‬
‫אבל חכמי יון השתדלו כחכמה זו הי־בה יותר‪ .‬על כן הודו להם — לאיזה נפקותא —‬
‫ו?‪ 3‬״ז אמר הרב המפורסם מיהר׳ר יהושע וויללנר נ׳׳י‪ .‬כמה תמוה הלשון דכאן‬
‫שכ׳ נצחו חכמי יון והודו להס חכמי ישראל‪ .‬שלא מצינו כן הלשון בנמר׳‬
‫שלפנינו אלא אמר רבי ונראין דבריהם מדברינו‪ — .‬גס תמוה פירושו שלא הטריחו‬
‫חכמי ישראל א׳ע באותה החכמה וכוי — אס שמואל שהי׳ מהאמוראים אמר על‬
‫עצמי שהוא בקי כשבילי דרקיע כמו בשבילי דנהרדמא‪ .‬התנאים שהיו קודם רבי‬
‫עאכ״ו‪ — .‬ונ־ל שאין כאן שוס נצחון ונס לא שום הודאה‪ .‬ואפילו מה שאמר רבי‬
‫ונרא־׳ וכו׳‪ .‬כן צריכ•׳ להבין‪ .‬שלפי עיני גשמיות דאדם נראי׳ הדברים כן אבל‬
‫באמת אינו כן‪ .‬ולא פליגי כלל חכמי ישראל טס חכמי ארה‪ .‬וכמ״ש מזה כיאור‬
‫רהב ונשנב מאוד בסידור דהגר״א ז׳יל בפירוש אמרי שסר שס על הכל יזדוך דיה‬
‫הפותח בכל יוס דלתות שערי מזרח וכו‪ .‬עיי״ש שבאריכות עושה חילוק בין עצם‬
‫איר החמה שהוא כה הזריחה הבא מכח העליון המנלה אורו למטה וכי׳ וכל העולהויז‬
‫הס‬
 ‫נבר שת חלק ב׳‬
‫עצמן חזרו וקבעו דינים על סברת חכמי יון‬ ‫בדוקה‪ .‬וחכמי ישראל‬
‫בפסח שהמים בלילה מתחממים מפני שהשמש‬ ‫שאמרו בלינת המים‬
‫ולכך לא ישאבו המיס בלילה‪ — .‬וא״כ איך‬ ‫הולך למפה מהארץ‪.‬‬
‫ז״ל אחר שהיא נדחיח ול״ע‪ .‬עכ״ל‪ — .‬ועיי׳‬ ‫קבע בסברא זו ר״ת‬
‫פלוגתה **( ר״א ור' יהושע‪ .‬ותמצא שם בין‬ ‫במס׳ ר״ה )דך י״א‪(:‬‬
‫לרש״י‬ ‫‪--------------‬‬
‫הס באופן זה‪ .‬אכן מה בנראה לנו אינו אלא נרתק החמה‪ .‬ומרחק הזה הוא‬
‫הסובב את הארץ בגלגל מומי‪ .‬כיוס למעלה מן הארץ וכלילה למהה ממנה‪ .‬אמנם‬
‫עצס החמה אינו כן‪ .‬כי היא יוצאת ביום מחלוני רקיע למסה ממנו‪ .‬ובלילה‬
‫למעלה מכיפת הרקיע וכו' וכל זה באופק א' וככה בכל אופק ואופק‪ .‬והעיקר הוא‬
‫משתנה בכל אקלים ואקלים משבע חלקי הארץ וכו־ אבל בלילה שהוא ער‪ ,‬הפסק האור‬
‫הנ׳ל‪ .‬בא הלמעלה אור אחר ע׳י הלבנה וכר‪ — .‬לפי׳ז ההמה איננה השמש‬
‫הנראה לנו כי הוא רק הנרתק‪ .‬והחמה שהוא אור העליון מעתיק עצמו ממקומו‬
‫למעלה ויוצא למקום אחר למסה להאיר לתחתונים ולכן אמר מוציא חמה ממקומה‪.‬‬
‫עכ׳ל‪ — .‬וכ'כ נס בזוהר הק' בויקרא )בר־מ סוף דף ס׳ז ; ( ודל אש אוכלת אש‬
‫איהו המה אבל נרתיקה דילי־ וכי עיי׳יש‪ — .‬לסי׳ז אין כאן שוס נצחק רק נראי׳‬
‫דבריהם לפי עיני ההמון‪ .‬וזה כוונת רבי בדיוק לשונו שאמר ונראי׳ וכר‪ — .‬וכעין‬
‫יה מצינו נס בספר הברית חלק א׳ מאמר ד׳ שני המאורות סרק יו׳ד דיה אך דעו‬
‫נא וכו' וז״ל ילא סליני כי רבי מדבר מזה העולם הנשמיי ומשמש הגשמיי לכן‬
‫דבריו אמת וצדק נס בגסיון וכר‪ .‬אמנם שאר חכמי ישראל כוונתם בו למעלה‪ .‬ואמת‬
‫הדבר על פי הסוד בעולס העליון בשמש והלוניס ורקיע הרוחניים העליונים‪ .‬אבל‬
‫במהלך השמש הנשמיי מודים לדברי רב־ זנמצא כי לא פליגי כלל בענין זה‪.‬‬
‫ענ׳ל‪ — .‬ועיי׳ בס־ אמרי צרופה על מסי ברכות)דף ב׳{ חוספר ד ה דילמא וכר —‬
‫*( פלונתת ר״א ור׳י‪ .‬מצאתי נ׳ בס׳ ה י י ה ה עו ל ה אשר חיבר רבינו‬
‫גאון עוזנו רכן שנבה״נ ה ר ט׳ א וצלה״ה בחלק א' סיף פרק ב׳ )דף נ״ב ; ( ודל‬
‫ולפי מה שנתבאר אין מחלוקת בין ר׳א לר׳י בזה‪ .‬ואלו ואלו דברי אלקיס חייס‪ .‬רק‬
‫שר׳א העמיק בדבר יותר ואמר שהעולם פתוה לצפון וכו׳ ורב משרשיא שאמר לית‬
‫להי לי‪.‬נהו כללי לא בא לחלוק אלא לפרש שהנהו כללי אינן על דרך פשוסן ונו׳‪.‬‬
‫והנה אומר שנן הס דברי הנמינו דל כולם בנוייס על צד החכמה האםר‪,‬י' ואין‬
‫בדבריהם נפתל ועקש‪ .‬אעפ״י שלפעמים נראי‪ .‬שאיןמסנימיס לדברי החכמים הבאים‬
‫^ עצמן במה שאמרו‬ ‫על צד המופת‪ .‬בסרט נענין התכונה‪ .‬ויסמנו מקצת ההנמים א “‬
‫ונצחו חכמי האומות את חכמי ישראל וכי־‪ — .‬אבל לא יחשוב האדס החם על כבוד‬
‫קיני וכבוד חכמי התורה כן‪ — .‬ומאריך שס לפרש דברי חז״ל‪ .‬ונס מפרש‬
‫הפלוגתא בין רבנן וכין ר׳ יהודה ב״ר עילאי‪ .‬ינס מה שאמר אודת וה ר׳ שמעון ב׳ר‬
‫יוחאי‬
 ‫נבר שת חלק ב׳‬
‫לרש׳יי בין לתוספית ובין להגה״ה שנדפסה בסו^ המסכתא שגליל חמה‬
‫היא עמל‪ .‬כי ז׳׳ל רש״י שס הכי גרסינן בסדר עולס ר״י אומר‬
‫אותו היום י״ז באייר הי׳‪ .‬יוס שמזל כימה שוקע ביום‪ .‬ר״א אומר‬
‫אותו היום י״ז במרחשון הי׳‪ .‬יוס שמזל כימה עולה ביום‪ — .‬גלגל חמה‬
‫עגול הוא חצ'ו למעלה מן הקרקע וחציו למ;יה מ; הקרקע‪ .‬וי״ב‬
‫מזלות קבועין בו‪ — .‬וזה סדרן וכו׳ וסימניך טש״ת סא״ב מע״ק‬
‫גד״ד‪ .‬וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה‪ .‬והראשין שבצד האחר שוקע‬
‫וכן לעולס וכו׳‪ .‬עכ״ל‪ — .‬גם לפי׳ התוס׳ שס לא נמצא שוס חילוק‬
‫בהעיגול של גלגל החמה אשר הי״ב מזלות קבועין בו‪ .‬אלא ששה הס‬
‫למעלה מן הקרקע וששה הס למכיה מן הקרקע‪ — .‬עד כאן —‬
‫ו ל נ ‪ '£‬ז ה לא זכיתי להבין כלל דיעה זו שהחמה שוקע בחלו; ומשס‬
‫נכפפת ועולה למעלה מרקיע‪ — .‬וא״ת הלא בגמרא‬ ‫’‬
‫שבת )ל״ה( מצ'נו יסימניך כוותא‪ .‬ופירש״י חלין‪ — .‬לא קשיא‪ .‬כי‬
‫שס בסמוך )קודס לזה( פירש״י בד״ה פנים המאדימים את המזרח‪.‬‬
‫לערב חמה שוקעת במערב‪ .‬וזהרורית החמה הס מאדימים את המזרח‬
‫כחלון‪ .‬דכשהחמה נכנסת בה מאדמת כותל שכנגדה‪ .‬עכ״ל‪— .‬‬
‫ונלפע״ד לפרש דכשהחמה נכנסה יהזכוכית שבחלון אז מאדמת היא‬
‫את הכותל שכנגדה כמו ע״י מראה )הנק׳ בל״א שפיג״ל(‪ .‬וכבחינת‬
‫קבלת האור של הלבנה מן החמה העומדת לנגדה‪ .‬אשר עי״ז הלבנה‬
‫מאירה בכח על הארץ‪ .‬כמ״ש בגמלא )ר״ה כ״ג‪ (:‬א״ר יוחנן מעולם‬
‫לא‬ ‫‪-------- -‬‬
‫יותא• דל שככל א' מני דרכיה אלו אפשר לתקן ענייני התכונה עכ״ל‪ .‬י׳גיי׳ש באריכות‪— .‬‬
‫הנה מכל אלה דברי הקדושיה יהודי העולה הנ׳ל די להבין שתילוק גדול הוא כין ענייני‬
‫התכונה ומציאות שאנו רואיה בתו‪ :‬ובנגלה לעי; כל‪ .‬ובין דברי הדל שהה מדכריס דרך‬
‫חידה ורמז מענייני נסתרות והכמה האמתית‪— ■ .‬‬
‫וודאית אין לנו ג״כ‬ ‫על כל פנים בענייננו פה לידע אימתי הוא תהילת לילה‬
‫אלא רק מה שהדל בעצמה לימדיס אותני שסימן מו ב ה ק ללילה‬
‫היא אליבא דכל הדיעות ובכל מקימות הארץ כשנראים נ׳ ככבים בינינים רציפים‬
‫ככוכבא הדא )ובמוצאי שבת ויויע נ' ככביה קמנים רציפים( או כשהלבנה מאירה‬
‫וזורחת על האר;‪ — .‬וצריכים לזכור את הסימן המובהק הזה ללילה וודאית‪ ,‬אם‬
‫ריציס להבין יותר בנקל השקלא ושריא דלקמן פד סיף הספר‪ — .‬כי הנגלות צריכים‬
‫לני ולבנינו עד עילה‪— .‬‬
‫נ‬ ‫נבר שת חלק ב׳‬
‫לא ראתה חמה שגימתה של למה‪ .‬ומדוקדק לפי״ז הלשין שאמר רבא‬
‫וסימניך כוותא‪ .‬דכוונתו הי׳ לסימן פשוע וידוע לכל ארס שבזמן שקיעה‬
‫החמה יהי׳ כדוגמת חלון)היינו זכוכית( שמאדמת את הכותל שכנגדה‪.‬‬
‫בשביל שהחמה ששוקעת במערב והיא זמן מה אחר השקיעה עוד תחת‬
‫הצד של כדור הארץ‪ .‬ושס זורחת היא בתוקפה )כמו מקודם אצלנו(‬
‫ושולחת ממרחק רב ממעה למעלה את נצוצות וזהרורית שלה בחזרה‬
‫להמקוס אשר משס שקעה‪ .‬והס )דהיינו הזהרורית כפירש״י לעיל(‬
‫נכנסים במערב בחלון )כמו בהזכוכית שלה( ועי״ז מאדימים הס את‬
‫המזרח שכנגדה‪ .‬ולזה כיוון רבא באמרו וסימניך כיותא — ואעפ״י‬
‫שאין ראי׳ לדבר זכר לדבר‪ .‬דהא י״ל למה לא אמר וסימניך שער‬
‫או פתח אס הי׳ כוונתו על החלל‪ .‬וראוי הי' לו ליתן סימן בהס‪ .‬בשביל‬
‫שהחלל שלהם יותר גדול מן חלל החלון‪ .‬ועוד‪ .‬הלא הדרך הוא‬
‫להכניס דבר חשוב דרך פתח ולא דרך חלון‪ .‬ולמה נתן הוא להחמה‬
‫רק חלון‪ — .‬אלא כמו שפירשתי שדייק רבא לומר כוותא כדי שלא‬
‫■ עוד קצת סיועא לזה‬ ‫לבא לידי כיעות דכוונתו על החלל‪ .‬לא כן‪— .‬‬
‫מצאתי בפ׳ לא יחפור )ב״ב כ״ה( ברש״י בד״ה ומחזרת אחורי כיפה‬
‫פירש״י דרך ח^ון‪ .‬וקשה הא לא מציע שר׳ יהושע מודה בזה לר׳‬
‫אליעזר‪ .‬וא״כ מה מפרש רש״י דרך חלון אליבא דר' יהושע אלא גס‬
‫כוונת רש״י הוא לפרש רק דרך דמיון‪ .‬בשביל שהמקום אשר דרך שס‬
‫שוקעת החמה יהי׳ אחר ומן מה נראה ונדמה לעינינו כמו חלון‪ .‬אבל‬
‫לא שהמציאות כן הוא‪:‬‬
‫ובזמנינו הדבר הזה כבר ידוע ומפורסם ע״י נסיוטת רבות‪.‬‬
‫אשר החמה הולכת כסדר לדרכה בעיגול למעה מן‬
‫הרקיע‪ .‬ושוקעת בערב תחת הקרקע החת כדור הארץ שהוא לנגדנו‬
‫ממול רגלני‪ .‬ושס היא זורחת בתוקפה באותי העת‪ .‬שהוא עתה אצלנו‬
‫לילה וחושך‪ .‬ולא נכנסה לחלו׳‬
‫; ז ו ד עיי׳ מזה )לקמן הבאתי( מ״ש בעל ס׳ מנחת כהן מאמר א׳‬
‫פ׳׳ד על זה הפירוש של ר״ת ז״ל‪ .‬וז״ל דיעה זו בנוי על יסוד‬
‫רעוע ועל דעת בלתי אמתיח‪ .‬שהשמש מהלך בלילה למעלה מכיפת‬
‫הרקיע‪ — .‬כי דבר זה הוא נגד השכל והחוש‪ .‬שהרי השמש מהלך‬
‫בלילה תחת הארץ‪ .‬וכמו‪,‬שנראה בנסיון וא״א להכחישו‪ .‬ולפי״ז אין‬
‫מקוס לתירוצו של ר״ת שהרי אין השמש נכנס בעובי רקיע‪ .‬ואין שס‬
‫שקיעה‬
 ‫נבר שת חל ק ב׳‬
‫שקיעה שרח‪ .‬עכ״ל‪ — .‬ואס גם שהבעל מ״כ בעצמו)לקמן פ׳ יו״ד(‬
‫רוצה שוב בכל כחו לחרץ קושיא זו‪ .‬ועושה חילוק בין ביאח גוא‬
‫השמש לביאת אורו‪ .‬אבל קשה להבין התירוץ נגר תוקן! הקושיא הנ״ל‪.‬‬
‫ואיך אפשר למצוא תירוץ על קושיות הנ״ל‪ .‬אחר שדיעה זו היא נגד‬
‫המציאות אשר כל בני ארס רואים את זה בעצמן בכל יוס שהשמש‬
‫מקיך את הכדור הארץ כסדר ממדינה למדינה ממזרח למערב‪ .‬ואס‬
‫באופק מדינה זו היא שוקעת‪ — .‬עכ״ז לא נכנסה היא לא בשוס‬
‫חלון‪ .‬אלא הולכת כדרכה ושוקעת אחר ארבע׳ דקיס באופק של מקום‬
‫אחר המרוחק מעלה אחת יותר למערב מן האופק הראשון‪ .‬ובין כך‬
‫בלי הפסק זורחת בתקפה על המדינות שהס יותר מרוחקיס למערב‪— .‬‬
‫ולפי הדיעה הני׳ל שנכנסת בחלון‪ .‬הי׳ מוכרח שכמו בפעס א׳ ובשעה‬
‫א׳ יבא חושך ואפילה לעולם בפרע לכל המדינות שהס במערב בשביל‬
‫שהם עומדים אחורי החלון אשר לשס נכנסה השמש‪ .‬ואפילו בחצי היום‬
‫שלהם לפי חשבונם צריך לבוא עליהם החושך‪ .‬וכל אדם רואה שאינו‬
‫כן‪ .‬אלא הולכת כסדר ועל כל מעלה היא שוהה ד׳ דקים‪ .‬עיי׳‬
‫רמב״ס ה׳ ק״ה פי״ח‪ .‬ובס׳ התכונה של מהרח״ו‪ .‬ועיי׳ מ״ש בזוהר‬
‫הק׳ ויקרא )דך יו"ד ע״א( וז״ל בספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר‬
‫דהא כל ישובא מתגלגל בעיגילא ככדור אלין לתתא ואלין לעילא‪.‬‬
‫כד נהיר לאלץ חשוך לאלין‪ .‬לאלץ יממא ולאלץ ליליא וכו׳‪— .‬‬
‫ובספרא דאדם הראשון הכי הוא‪ .‬עכ״ל‪ — .‬עוד כ' בזוהר חדש‬
‫)בראשית ע״ו( וז״ל תאני ר׳ שמעון בא וראה השמש לא עשהו הקב״ה‬
‫אלא לשמש בני אדס‪ .‬אמר רבי כבר תנינן ממריהון דמתיבתא דעלמא‬
‫גלגל הוא ככדורא דא‪ .‬וכד נפיק ממזרח אזיל בסגלגלתא‪ .‬וכד נחית‬
‫ומתכסא מינן רמש לן ונהיר לאינון דדרין החור* לן לפוס ישיבה‬
‫וסגלנלתא דארפא וכדין אזיל ונחית‪.‬עכ״ל‪:‬‬
‫ו ^ ו ך נ״ל שלפי הדיעה הנ^׳ל שהשמש חוזרת לילך לאחורי הכיפה‬
‫וכו׳‪ .‬הי׳ צריך להיות השקיעה של גוך השמש מלמטה למעלה‬
‫כאילו היא עולה לצד השמיס ונעלמת שס מעינינו‪ .‬ולעומת יה בבוקר‬
‫בשעת זריחתה הי׳ צריך להיות שחבא אלינו במזרח ממעל לרקיע‬
‫ונוקב שס הרקיע עד וכדי לירד למטה‪ .‬אבל כל אדם רואה פעמים‬
‫בכל יוס שאיפיך הוא‪ .‬שבערב השמש יורדת למטה לארץ ושוקעה‪.‬‬
‫ומדוייק לפי״ז הלשון שקיעת החמה‪ .‬ובביקר היא מתנוצצת ועולה‬
‫למעלה‬
‫ד‬ ‫נבר שת חל ק ב‬
‫למטלה מן הארץ‪ — .‬וטוד‪ .‬הרי דיעה זו היא בפירוש נגד הגמרא‬
‫פסחים )צ״ד‪ (* (:‬ונראין דבריהם ונו׳ כמ״ש לטיל‪ .‬ואיך אפשר לסי״ז‬
‫למצוא תירוץ נגד כל הנ״ל ונגד המציאות שברא אלקינו יתב׳ אם לא‬
‫שאיזה סוד ודבר טמוק טמוק מרמז לנו ר״ת ז״ל בזה‪— .‬‬
‫ל פ י כ ך הן טל דבר זה מיד בהתחלת דיבורי‪ .‬הן טל כל דבר‬
‫ודבר אשר בטזה״י אדבר טוד לקמן‪ .‬הן אס אהי' שואל‬
‫ומקשה מחמת רוב קיצור דטחי טל דבריהם הקדושים של הראשונים‬
‫או אחרונים ז״ל זי״ט‪ .‬הן אס בטזה״י אנסה לתרץ איזהו תירוץ כל‬
‫דהוא‪ — .‬אני נותן ראשי תחת כפות רגליהם לאמר כמה טמקי דבריהם‬
‫הנוראים‪ .‬וכמה טנייניס נכללים בדבריהם הקדושים‪ .‬ורטדה ילבשני‬
‫להקשות‬ ‫‪-------------- -‬‬
‫*( ססהיס צ'ד ‪ :‬בהגהות רטק׳א )בנליק השים( כ׳ וז'ל טיי׳ שיטה‬
‫מקובצת כתובות )'־ג ; ( דיה השבתגו על המעוברות בכתב משמו של ר־ת דאע״ג‬
‫מצחו חכמי או״ה לחכמי ישראל‪ .‬הייגו גצחון רק בסעגות‪ .‬אבל האמת הוא וחכמי‬
‫ישראל‪ — ,‬והיינו דאמרינן בתסילה ובוקע חלוני רקיע‪ .‬טכ*ל — לא וכיתי להכין‬
‫גס זה‪ .‬איך אסשר להביא מכאן ראי׳ ננד הנמר' שאמר רבי מפורש ונראין‬
‫דבריהם‪ ,‬ומביא ראי׳ )שס( לדבריו שאי אפשר להכחישה‪ .‬ועוד לפי ר״ת דל שדוקא‬
‫הדבר כחכמי ישרחל משוס דאמרי׳ כתפילה ובוקע חלוני רקיע‪ .‬הרי נס שס בסמוך‬
‫אומרים מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה‪ ,‬ולפי־ הנ־ל צריכיס לומר שגס זה‬
‫הלשון הוא כן דוקא‪ .‬וא״כ יהי' זה דלא כמאן‪ ,‬לא כחכמי ישראל ולא כחכמי‬
‫אי׳ה‪ — .‬לא כחכמי ישראל‪ .‬כי לסי שיסתם הארן היא היא דוקא העומדת גמה‬
‫‪:‬נ' הארץ לעילם עומדת‪ — .‬אכל החמה יהלבנה וכל הכככיס הס הס הסוכביס‬
‫את הארץ כנלגליהס כדי לשמשה כלי הפסק ובלי ישיבה או עמידה בינתיס‪ .‬ולפי‬
‫זה איך יתכן לומר על הלבנה הלשון ממכון שכחה‪ — .‬ולא כחכמי האויה )ההדשי׳(‬
‫כי לפי שיטתם דוקא החמה עומדת בתווך כמלך בנדוד‪ .‬אבל הארן והלבנה עמה‬
‫כשותפות ונס כל הככביס הס סובבים את החמה )כדי ליהנות מאורה( בנלנליהס‬
‫בלי הפסק ובלי ישיבה‪ — .‬ולפי זה נ*כ לא יתכן לומר על הלבנה הלשון ממכון‬
‫שכחה שהוא דוקא‪ — ,‬ועוד‪ .‬לפי דעת חכמי או׳ה )החדשי׳( לא יתכן נם לומר על‬
‫החמה הלשון מוציא חמה ממקומה‪ .‬כי לסי דעתם התמה עומדת תמ־ד בתווך לפי‬
‫זה ממ״ג קשיא אליבא דמאן מדבר הלשון דכאן‪ — .‬אלא צ־ל שנס הלשון ובוקע חלוני‬
‫רקיע או הוא לאו דוקא‪ .‬או מדבר בנסתרות‪ .‬כמ*ש כזוהר כי תשא דף קפ״ח חיל‬
‫ובחילא דאינון אתוון פתח שמשא לכל כווי שמיא ובטש בהו ועבר‪ — .‬אבל בנגלה‬
‫יותר נקל לנו להכין מ׳ש רבי ונראין דכריהס‪ .‬ורק בדבר זה בלבד נראין דבריהם‬
‫ולא עוד כדבר אחר )עיי׳ מזה הענין בנברשת חלק א' דף ליח(‪.‬‬
 ‫נבר שת ב׳‪-‬סוגי־ות ייה״ ש‪-‬ר״ ת‬
‫ומטיל זהירי׳ כ( ומאדים מושכי‪ .‬ע״כ צריכים לפר ש מ שת שקע כמ״ש‬
‫זה‬ ‫שככר נכנ םה ברקיע ג( דאי תי מ א מ שעה שהתחיל ליכנם‬
‫א'גו‬ ‫‪------------------‬‬
‫להקשות על דבריהם‪ .‬ולכן כופל אני הקדמת דבריי אשר רק בשביל‬
‫שהרשות ניתנה‪ .‬כי תורה היא וללמוד אני צריך‪ — .‬על כן בעזה״י‬
‫עתה באתי לחזק בעזרתו הק׳ את בינתי כדי להבין וללמוד כח״ש לא‬
‫בשמים היא וגו׳ אלא בפיך ובלבבך לעשותו‪ .‬וה׳ הכייב יהי׳ בעזרי‪~ .‬‬
‫ב( ומאדים מושבו וכו׳‪ .‬ומה איכפת לן בני מדינה זו אשר מפה שקעה‬
‫החמה כבר זמן רב לערך ג׳ רבעי שעה אם שם בסוך הגבול אחר‬
‫האופק המערבי נראים עוד זהרורי השמש המאדימים מושבו‪ .‬הלא‬
‫זה האדמימות הוא רק בשולי הרקיע ולא עוד כלל בדפת הרקיע‪.‬‬
‫ולעת עתה מושבו רחוק רחוק מאד מאתני‪ .‬אבל פה במקומנו כבר‬
‫הוא לילה וודאית‪ .‬כי אנחנו רואים כבר תוך משך חצי שעה את החלק‬
‫השמים ממעל לראשט מלא ככבים עד אין מספר‪ .‬ופש־עא שיש ביניהם‬
‫ג׳ ככבים בינוניס ואפילו קפניס המוציאים איתנו מן ספק ל'לה לוודאי‬
‫ארץ‬ ‫לילה‪ — .‬וכן הוא מידת ירושלס תובב״א אשר עלי׳ ועל‬
‫ישראל קאי ר״נ ור׳ יהודה ור׳ יוסי‪ .‬ולא קאו כלל על המדינות שונית‬
‫בחוץ לארץ‪ — .‬כי כמובן שם יש חילוקים רבים והשתנות בין מדינה‬
‫למדינה לפי המעלות אשר הס מרוחקים יותר מן הקו השווה‪ .‬כי יש‬
‫מקימות אשר שם שוהה האדמימות אחר שקיעתה כמו שעה‪ .‬יש ששוהה‬
‫שם שתי שעית‪ .‬י'ש ששוהה כל כך עד שהאדמימות גורס להם שא'נס‬
‫■‬
‫'כולים לרחית ככבים כלל‪ .‬בשביל שסמוך להאדמימות של ערב —‬
‫מתניצץ כנגדו במזרח הנשף של שחר‪ .‬כמו בעיר פעפעיבורג‬
‫ושגיאקהאלס וכיוצא בהן יש עוד הרבה מקימות‪ .‬ולא עליהם קאו עם‬
‫פלוגתתם בגמ' אלא וודאי רק על המקומות בארץ •שראל פליגי כול'‬
‫תנאי ואמיראי בגמר׳ )שבת ל״ה( כי ההר כרמל בארץ ישראל הוא ;‬
‫ג( שכבר נכנסה ברקיע וכו׳‪ .‬עיי׳)לקמן העתקתיו{ מ״ש הר״ל חביב‬
‫)ה׳ ק״ה פ״ב ה״גי{ בד״ה ולפי מ״ש ר״ת ז״ל דיש חילוק בין משתשקע‬
‫וכו׳ וז״ל אבל לדעת הרמב״ס ז״ל נראה שאין זה אמת‪ .‬ולדעתו‬
‫פירוש משתשקע ר״ל מיד אחר שתסתר החמה מעינינו‪ .‬דוודאי שלדעתו‬
‫ז״ל יי היא סברת הרי״ף ז״ל גם הרא״ש ז״ל לא כתב בפסקיו כלל‬
‫מדברי ר׳ית‪ — .‬יעיי׳ עול בקרבן נתנאל )תענית י״ב( שמביא שר'‬
‫אליעזר‬
‫נברשת ב־‪ -‬סוגיות ביה״ש—ר״ת ה‬
‫ד( אינו יכיל להיות‪ .‬רהא אסרי׳ כפרק סי שהי׳ טמא כ«םחים דעובי׳‬
‫של רקיע א׳ מששה של יום וסשקיעח החסד‪ .‬עד צאת הנכבים חסשת‬
‫סילין‬ ‫‪--------------‬‬
‫אליעזר ממי[ והראב׳׳ן הקשו על ר״פ דהלשזן משסשקס החמה משסע‬
‫הקדמה‪ .‬כדאמר בב״מ )דן( פ״א( משיפקסו וכו׳ ועוד מגמר׳ שבה ו כו‪/‬‬
‫ועיי' גס מ״ש על זה הגר׳׳א ‪ V't‬בביאוריו לש״ע או״ח סי' רס״א וז״ל‬
‫וכ״מ שהוזכר משתשקע החמה הוא בתחילה השקיעה‪ .‬עכ״ל‪ — .‬ולפי‬
‫זה שהשלשה עמודי ההוראה הרי״ף והדא״ש ‪•.‬הדמכ״ם ז״ל אינס מסכימים‬
‫לדעת ר״ת ז״ל‪ .‬איך פסק המתבר בש״ע )רס״א( כדעת ר׳׳ת ז׳יל‪.‬‬
‫אשר לא כן צריך להיות לפי היסוד והכללים שלו לפסוק כן אם אפילו‬
‫רק שכיס מהס אינס מסכימים לאותה דיעה‪ .‬כש"כ אס כל השלשה‬
‫אינס מסבימיס‪ .‬וכש״כ שהמחבר )מרן ב״י( ישב בארץ ישראל וראה‬
‫בעצמו החילוק‪) .‬ועיי׳ לקמן באות ט( בהגה״ה ד״ה וכן נס התימה על‬
‫מרן הב״י ונמצא שחזר בעצמו בזה( ‪:‬‬
‫ד( זה אינו יכול להיות‪ .‬דהא אמרינן בפסחים וכו‪ /‬מה הראי׳ מכאן‪.‬‬
‫וקשה לי עובא‪ .‬חדא‪ .‬למה כאן מקשה הר״ת ז״ל)לקמן בסמוך(‬
‫רק אודת החשבון של חמשת מילין מרבה אדרבה ולא מן ד' מילין‬
‫מר' יהודה אדר׳ יהודה‪ .‬ובמס׳ פסחים )צ״ד( ד״ה ר׳ יהודה וכו׳‬
‫מקשה הר״ת ז״ל אודת החשבון של ד׳ מילין מר״י אדר״י ולא מן ה׳‬
‫מילין מרבה אדרבה‪ — .‬וא״ת עכ״פ על שניהם יש להקשות דהרי הס‬
‫סותרים את עצמן‪ .‬וע״י ב' הקושיו׳ יהי' מוכת שלא נ' רבעי מיל כדאמר‬
‫ר' יהודה ורבה שוהה הבין השמשות‪ .‬אלא הרבה יותר וכדמוכיח הר״ת‬
‫ז״ל‪ .‬א"כ קשה הלא נס השיעור של ר״ת ז״ל אינו מכוון‪ .‬כי השיעור‬
‫ה' מילין סותר את השיעור של ד' מילין‪ — .‬ועוד קשה‪ .‬איך אפשר‬
‫להוכיח מן המידה דעוביו של רקיע את השיעור דביה״ש על כל העולם‪.‬‬
‫כמו שאי אפשר הוא שהשיעור של יום ולילה יהי' כולל את כל העולס‬
‫כאחת‪ .‬כי ידוע ומפורסם שיש חלק גדול מן הארץ בצפון‪ .‬וכן לעומתו‬
‫גס בדרום אשר שם כמו ששה חדשים כמעע בלי הפסק הוא יום‪ .‬ואחר‬
‫כן שוהה שס כמו ששה חדשים כמעע בלי הפסק הצילה‪ .‬ובין שתי‬
‫הקצוות של צפון ודרום הנזכרים‪ .‬למעה ולמעלה בכל מדינה ומדינה‬
‫עד שמגיעים לאמצע כדור הארץ כמת וכמה שינויים יש בהשיעוריס של‬
‫שהיית יום ולילה‪ .‬ולא מציט כסדר שהייה י״ב שעות ליום וי״ב שעות‬
‫ללילה‬
 ‫נבר שת חלק ב׳‬
‫ללילה אלא רק באותן מדינות אשר הם טל אמצט הכדור הארץ)הנקרא‬
‫קו השווה( וכן בכל אורכו ממזרח למטרב‪ .‬ושם לבד הסדר קבוט כן‬
‫תמיד‪ .‬ועליהם נאמר יום ולילה לא ישבוחו‪ .‬אבל טל שאר מדינות‬
‫צריכים לפרש לא ישבותו‪ .‬פירוש לא ישבותו לגמרי‪ .‬אלא יהי׳ עם שינויים‬
‫גדולים או קטנים לכל מדינה ומדינה לפי המטלות שהם מרוחקים מן‬
‫הקו השיוה‪ — .‬ודומה לזה מצינו גם חילוקים בשיעורי זמן בין השמשות‪.‬‬
‫יש מדינה ששוהה הזמן ביה״ש כמעט לא כלום‪ .‬ויש ששם שוהה ג׳‬
‫רבעי מיל‪ .‬ויש טם ד׳ מילין‪ .‬ויש עם ה׳ מילין ועוד הרבה יותר‪.‬‬
‫יבאותן מקומות שמרוחקים מקו השווה לצפון או לדרום משתנה השיעור‬
‫הנשף אפילו בין קין לחורף כנודע שבחורף קצר הנשף ונראי׳ הככבי׳‬
‫במהרה‪ .‬ובאותו מקום עצמו בקיץ מתארך שם הנשף ואין נראי׳ הככבי׳‬
‫פד ז ק רב‪ .‬ולעומת זה כל כמה שמחקרבי׳ המקומות אל הקו השווה‬
‫מתמעט אצלן החילוק של שהיית הנשף בין קיץ לחורף‪ .‬עד שבקו השווה‬
‫עצמו ומלפניו ומלאחריו כמה מעלות‪ .‬כמעט אין חילוק כלל‪ .‬ובכל‬
‫השנה הימים והלילות שווים כל א׳ י״ב שטית בלא נשף כלל ז‬
‫ת ״ ן וכמו כן בקירוב בכל ארץ ישראל‬ ‫ו ב ^ לו ש ל □‬
‫ובכל המדינו׳ שהם באותו רוחב‪.‬‬ ‫*‬
‫וגם באותו אורך ממזרח למערב )ולעומתן גם כל המדינות שבדרום‬
‫הממתקים כל כך מעלות מן הקו השווה לדרום כמו שארץ ישראל‬
‫סוא ממחק לצפון דהיינו מן ל״א עד ל״ג מעלות בקירוב( השינוי של‬
‫הנשף בין קיץ לחורף רק ממט הוא לערך מן ד׳ עד ו״ו דקים‪— .‬‬
‫על כל פרס באותן מדינות הנ״ל שבצפון ובדרום אשר שם השינוי בין‬
‫קין לחורף תופס חילוק גדול כמו שיעור שעה ועוד יותר‪ .‬מאן יימר‬
‫לן שהשיעור הגדול שבקיץ הוא העיקר‪ .‬אולי השיעור הקטן שבחורף הוא‬
‫העיקר‪ .‬כי רואים אז ככבים בינונים וגם קטנים לרוב בחוש‪ .‬ואיך יעלה‬
‫על הדעת לומר שכל אלה הככבים הקטנים שהם רואים )אשר אפילו‬
‫רק שלשה מהם הס סימן מובהק ללילה( לא יועילו כלל לסימן הלילה‪.‬‬
‫בשביל שאילי הי׳ עתה הקיץ לא היו עוד רואים ככבים אלא עד אחר‬
‫שעה או יותר‪ .‬בתמיהה‪ — .‬ומה בחץ לארץ אשר שם עכ״פ מצינו‬
‫שמח המציאות של ה׳ מילין או ד׳ מילין בקין‪ .‬ואעפי״כ דבר פשוט‬
‫הוא שבחורף אפילו באותן המקומות עצמן אליבא דכ״ע א״צ להמתין‬
‫שיעור ד׳ או ה׳ מילין כדפירשתי‪ .‬קו״ח שבארץ ישראל ח״ו אשר פה אין‬
‫חילוק‬
‫ו‬ ‫נבר שת חלק ב׳‬
‫חילוק בין קין לחורך בענין הנשך של ערב רק לערך ה׳ טד ו״ו דקיס‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬אשר מחשבי׳ עוד מזמן הביח ועד היום הזה הן בקיץ הן בחורך‬
‫אח הרגע של שקיעח החמה )לחחח האופק השייך לאזחו המקוס( להרגע‬
‫של סוך השעה כ״י של יום העבר‪ .‬ומשם והלאה מתחילי׳ למנות את‬
‫השעה הראשונה של היום שיבא‪ .‬כדמצינן כן הרבה במשנה ובגמרא ובכל‬
‫הפוסקים‪ .‬עאכו״ג שדבר פשוכי הוא אחר שהנשך בין בקיץ בין בתורך‬
‫הוא כמעט שווה)כי החילוק כמ״ש לעיל רק כמו וי״ו‪ .‬דקים( יאין שוהה‬
‫יותר כי אס כ״ב דקים בימי החורך שאי אפשר לומר בשום אופן שהשיעור‬
‫בין השמשות יהי׳ פה ד׳ מילין וכש״כ לא ה׳ מילין — משל למה׳׳ד לא׳‬
‫שנסע מעיר מולדתו בירכתי צפון אל א׳ מהמדינות שבקו השווה על מנת‬
‫שלא לחזור‪ .‬וכשראה שם השינוי הגדול שמיד אחר ששקעה העיגול של גוך‬
‫החמה במערב תחת האופק אשר שייך לאותו המקום‪ .‬רואים ככבים ממעל‬
‫לראשו יוצאים ומתרבים בכל רגע‪ .‬הי׳ משתומם מאוד על המראה הלז‪.‬‬
‫ואומר מה איכפת לי בככביס אלה הרי יש לי בקבלה מן מרא דאתרא‬
‫בעיר מולדתי בצפון שהלילה אינה מתחלת אלא דוקא ה׳ מילין )ד׳ מילין(‬
‫אחר ששקעה העיגול של החמה תחת האופק הארץ‪ — .‬ומה משיבין לזה‪.‬‬
‫וראי‪ .‬אס רק במוצאי שבת או מוצאי יו״ט יהי׳ עושה כן‪ .‬מאי רעש‪ .‬יחמיר‬
‫הוא על עצמו כרצונו‪ — .‬אבל אס ח״ו גס בהכנסת שבת ויו״ט יהי׳‬
‫עושה כן‪ .‬בלי ספק שיבא לידי חיוב חטאת ואפילו לחיוב סקילה‪.‬‬
‫ואס גס אחרים יעשו אחריו בהכנסת שבת ויו״ט פשיטא שיהי׳ הוא‬
‫המחטיא את הרבים‪ — .‬וכעין זה דבר תימה מאוד הוא‪ .‬לומר‬
‫שבירושלס ת״ו או בשאר מקומות של ארץ ישראל ג״כ השיעור של‬
‫הנשך הוא שוהה ד׳ מילין אחר ששקעה החמה‪ .‬וכמו רבע שעה קודם‬
‫כלות הד׳ מילין מתחיל הבין השמשות‪ .‬וכל הככביס הקטנים שאנו‬
‫רואים כבר תוך זמן רב של ג׳ רבעי שעה הס שייכים ליום ויש להם‬
‫דין של יום בהיר• לפי שהחשבון של עוביו של רקיע )פסחים צ״ד(‬
‫מכריע כן••‬
‫א ל א צ״ל‪ .‬אעפ״י שעוביו של רקיע הוא א׳ מששה של יום לרבה‬
‫או אחד מעשרה של יום לר׳ יהודה‪ .‬זה הוא ענין אחר לגמרי‪.‬‬
‫ולא יש לו שוס שייכות להענין שהיית בין השמשות *( ולא אפשר‬
‫להוכיח‬ ‫‪--------------‬‬
‫*( ואס תקשו על איוהו סמיכות נארדן לכל אלה סנרות חדשות הנ*ל אשר‬
‫מעולס‬
 ‫נברשת ב׳‪-‬סוגיורז ביה״ש ‪ -‬ר״ת‬
‫מיל'; ה( ואח״ב נין השמשות צאת הנבנים‪ .‬דהוא בדאסר שנים‬
‫‪ .‬נין‬ ‫‪.‬‬ ‫‪--------------‬‬
‫להוכיח מכאן לפסוק שהיית בין השמשות על בל העולם כולו לח‬
‫ה׳ מילין ולא ד׳ מילין ולא ג׳ רבטי מילין ‪:‬‬
‫} ! { ד ל עוד על ר״ת ז״ל ממ״נ קשיא‪ .‬אס זה הסימן אמת שד׳ מילין‬
‫אחר תחילת השקיטה מתחלת הלילה ממש‪ .‬למה פסקו הלכתא‬
‫אליבא דכל הדיטות נ׳ ככבים קטנים רצופים הס סימן ללילה ממש‪.‬‬
‫— ואם זה הסימן של נ׳ ככבים הוא אמת‪ .‬למה פסקו ששיטור ד׳‬
‫מילין אחר השקיטה הראשונה הוא הסימן ללילה ממש‪ — .‬הלא אלה‬
‫ג' שיטוריס סותרים זא״ז לנמרי‪ — .‬כי השיטור ד׳ מילין בנמר׳‬
‫כמו שמט״ה טד הנץ הוא ד׳ מילין כן מהשקיטה טד הלילה‪ .‬וזה יכול‬
‫רל אדס לראות שבזמן ט״ה הככביס הס )לא נ׳ בלבד אלא( רבים טד‬
‫אין מספר‪ .‬וכמובן נם לטומת זה בםון‪ £‬זמן ד׳ מילין אחר השקיטה‬
‫גס צ״ל כן ככבים טד אין מספר‪ .‬כי אלה ב׳ שיטוריס של בקר וטרב‬
‫שווים הס בין לרבה בב״ח בין לר״י‪ .‬ואחר שהר״ת ז״ל טס כל סייטהו‬
‫ז״ל זי״ט החזיקו בהשיטור של ד׳ מילין טד הלילה‪ .‬איך נתנו בכל‬
‫מקים לסימן מובהק ללילה הג׳ ככבים קטנים הרצופים הראשונים‬
‫כי פשוט שטל הג׳ ככבים האחרונים לא ביכולת האדם ליהן סימן‪.‬‬
‫לפי״ז איך אפשר להבין כל הטנין הזה ‪:‬‬
‫ה( ואח״כ בין השמשות צאת הככביס‪ .‬לפט״ד אירט פה טטות בדפים‬
‫וכן צ״ל ואחר ביה״ש צ״ה‪ — .‬פירוש‪ .‬לשיטת ר״ת קודם צאת‬
‫הככביס‬
‫מטילס לא סמע‪:‬ו ממדוליס המוריס זי־ע‪ — ,‬כבר כ' כהקדמה הס מלהזכיר ‪:‬אני‬
‫•רוצה פה להדש סברות מלבי‪ .‬הון ממה שהוא דכר גלוי וידוע לכל עיי המציאות‪ ,‬או‬
‫תובא בספר‪ .‬יעיי' בביאורי הגר׳׳א או׳יה סי׳ רסי׳א ותמצאי סמיכות לכל דברי עד‬
‫כאן וגס דלקמן עוד‪ .‬ורק שס כ' רק ברמיזה וקיצור‪ .‬ואני מאריך פה לפ‪:‬י ב‪:‬י‬
‫גילי פס סברות וראיית כפי שהנני הבירה יתב׳‪ .‬והיא יתב׳ ה‪:‬יה גס לי השפל הקוס‬
‫להיות נאמן בבהינת צייר כמ״ש בגמר' הילין )דן־ סיג( שנאמן הנייד ליתר וכ ו ׳‬
‫ועיי׳ גס ביו” ד )סי’ פ״ב( מ׳ש הש־ךסק־ב וסקיו וכפרט ס״ק י״א‪,‬‬ ‫טיי׳ש‬
‫;•קות דא־רייהא עכ״ז האמינו לו‬ ‫‪1‬י‬‫דור‬ ‫נייעי‬ ‫בס‬ ‫הצייד‬ ‫של‬ ‫שהדבריס‬ ‫יאעפ׳י‬
‫ומילנו הדייכי גדיל כהדיוכ״ס מן צייד‪ .‬ואעפי־כ האמיני לו בשביל שגדול‬ ‫הכז׳׳ל‪.‬‬
‫כבוד‬ ‫לזכרין‬ ‫הדכריס‬ ‫אלה‬ ‫לכתיב‬ ‫שלי‬ ‫הסמיכות‬ ‫גס‬ ‫זה‬ ‫ובעזה׳׳י‬ ‫וכי׳‪.‬‬ ‫‪:‬היקה‬
‫יתב' ולקייס דבר בעתו מה טיב ו‬
‫ז‬ ‫נברשת ב׳—סוגיות ביה״ש—ר״ת‬
‫ג׳ לילה‪ .‬ועור אמרי' לקמן רלא אכלי כהנים תרומה‬ ‫בין‬
‫ער שישלים כין השמשות רר׳ יוסי וסיר כשישלים יאכלו כהניס תרומה‬
‫וזמן אכילת נהנים מצאת הכככים ואילך‪ — .‬ואם אתה מפרש משתשקע‬
‫החמה כמו משקיעת החמה‪ .‬א״כ הוי בין השמשית חמשת מילין‪ .‬א׳'כ‬
‫קשיא רבה אררכה‪ .‬ררכה אמר לקמן רלא הוה ביר‪ ,‬׳ש אלא תלתא‬
‫רבעי מיל‪ — ,‬ו( אלא ע״כ משקיעת החמה יום גמור הוא‪ .‬משום‬
‫הכי נרסינן כין משקיעת שיתחיל לכנוס ברקיע לשקוע‪ .‬ומשתשקע‬
‫משסע שנכנס כבי‪ ,‬ועדיין לא הגיע לאתירי כיפה מכל ובל‪ .‬וראי׳‬
‫לרנר נר הניבה אמיינן מצותה משת שקע החסה ער שתכלה רנד מן‬
‫השוק ריגלא רתרמידאי רההוא לילה היא‪ — .‬ואי לא נרסינן הכי כל‬
‫זמן שפני מזרח מאדימין היה משסע סשתשקע חסה לילה‪ .‬רהכי משמע‬
‫שנרחקה כבר לאהירי כיפה ואינה כנגר החלון שלה‪ — .,‬והלכך‬
‫משקיעת החמה בכל מקום נרסינן לילה לבר מזה שהיא כיה״ש‪ .‬ז( עוד‬
‫ראי׳ ביורה ממס׳ זבחים ד׳גרסינן כפ׳ איזהו מקימן קדשים הנאכלין‬
‫ליום אחר ח( וטחשבין כלמן )ציל בדמן( משתשקע החמה‪ .‬רהייני חוק•‬
‫לזמנו‬ ‫‪--------------‬‬
‫הככגיס נגמרו הה׳ מילין‪ .‬וקודם צאת הככביס שיפור ג׳ רבעי מילין‬
‫הוא ביה״ש‪ .‬אבל לפי הלשון ואח״כ הי׳ לפרש אחר כלות הה׳ מילין‬
‫מתחיל ביה״ש‪ — .‬וזה וודאי לא הי׳ כוונת ר״ת להוסין! מיד זמן‬
‫ביה״ש אחר כלות הה׳ מילין‪— .‬‬
‫י( אלא ע״כ משקיעת החמה יום גמור הוא וכו׳‪ .‬עיי׳ )לקמן( מ׳׳ש‬
‫הרשב״א בחידושיו )שבת ל״ד( וז״ל אבל לדידי קשי׳ לי מירושלמי‬
‫פ״ק דברכות דגרס־נן התם ר׳ חנניא חבריהון דרבנן בעי וכו׳)עיי״ש(‪.‬‬
‫ומסיים אלמא משמע דבערבית משעה שהתחיל להשתקע בעובי‬
‫הרקיע הוי לילה וצ״ע‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫ז( עוד ראי׳ ברורה ממס׳ זבחים )נ״ו‪ (.‬עיי' )לקמן( מה שהקשה ע״ז‬
‫הבעל מ״כ במאמר א' פ״ד וז״ל ואין לומר שזאת השקיעה היא‬
‫השני‪ .'-‬כי לא אחרו כאן משתשקע‪ .‬אלא בשקיעת החמה‪ .‬שבזה אפי'‬
‫ר״ת מודה שהיא הראשונה‪ .‬וכן מוכח עוד בבירור בפסחים )צ״ד(‬
‫וכו׳‪ .‬ועיי״ש עוד כמה קושיות‪ .‬וכ׳)שם( וכל זה היפך פירושו שלר״ת‬
‫ז״ל‪ .‬עכ״ל‪— .‬‬
‫ח( ומחשבין בזמן )צ״ל בדמן( משתשקע החמה וכו׳‪ .‬ונפסל הדס‬
‫כשבא‬
 ‫נברשת ב׳ ‪ -‬סוגיו ביה״ש— ר״ת‬
‫לזמנו‪ .‬הביון שעבר היום יום שחיטתן אינן ראויין לזריקה רביום צוותו‬
‫כתיב‪ .‬ונפםל הרם בשבא הלילה‪ .‬ובבשר וכאיסירין כשיעלה עטור‬
‫השחר ראינן ראויין שוב להקטי־ה‪ — .‬קרשים הנאכלין לשני ימים‬
‫סחשכין כזמן משתשקע החמה ובו׳‪ .‬וע״ב האי כשתשקע היינו שככר‬
‫שקעה החמה סבל וכל‪ .‬ככר יצאו ככבים‪ ,‬ראילו לאו הכי היאך‬
‫מחשכין כדם‪ .‬אלא הוה חוי‪-‬ן לזמנו שהרי יים הוא וראוי להקטיר‪ .‬וכן‬
‫כל מקים שתמצא משתשקע פירושו מכוון כמו שפירשתי‪ .‬ופי׳ ר״י‬
‫כ׳ר ברוך מפי רביני יעקב)תם( עכ״ל‪— .‬‬

‫‪ '02‬תורת האדם לרביני הרמכ״ן ז״ל )שער אכילות ישנה רף‬

‫נ״ג ‪ :‬או דף פ״ד לדפיס אחר( כ׳ וז״ל ובכאן‬
‫הביא הענין לפרש ד ‪ 2‬ר נ ע ל ם מהעת רכים שהראשונים לא הרחיבו‬
‫בפירושו‪ ,‬והוא הזמן התוספת הזה‪ ,‬שמוםיפין ביוכ״פ ובשבתות וי״ט‬
‫מחול על הקורש‪ ,‬רווראי קירם ביה״ש היא‪ ,‬רהא הוספת עשה‪ ,‬וביה״ש‬
‫יספק לענוש כרת ומיתה וכי'‪ .‬אלא ק־רם ביה״ש היא‪ ,‬ושיעור ביה״ש‬
‫אפליני עלי׳ אמוראי כמם׳ שבת )ל״ר ‪ (:‬ימסקנא משתשקע החמה הוי‬
‫ביה״ש ער צאההככביםט( וא׳׳ב התיספת הזה קורם שקה״ח הוא‪,‬וזה‬
‫רבר גרול של תימה‪ ,‬שתהא חמהזירחת כננרווחייב בעינוי ואסירכמלאכה‪.‬‬
‫ותנן נמי )וכולן ביה מהירין עם השמש‪ ,‬ור‪,‬תם אמרינן אתין רלא קים‬
‫לכו בשיעורא ררבנן אראיכא שמשא בריש ריקלא א־הלו שרנא‪ ,‬הא‬
‫למאן רקיס לי׳ אעפ״י שנסתלקה מראש הרקלים בל זמן שלא שקעה‬
‫מותרין באכילה‪ ,‬וסוגיין בכילה נמרא כל זמן שהחמה זורחת מותר‬
‫בכל מלאבה‪ ,‬ובן ביציאתו לאח־ צ״ה לילה נמיר היא ומותר בכל‬
‫אוהו‬ ‫‪--------------‬‬
‫כשבא הלילה וכו׳‪ .‬וע״כ האי משתשקע היינו שכבר שקעה החמה‬
‫מכל וכל וכבר יצאו ככבים‪ .‬עכ״ל‪ .‬עיי׳ )לקמן( מ״ש הגר״א ז״ל‬
‫בביאוריו ש״ע סי׳ רס״א וז״ל ולפמ״ש מתחיל ביה״ש תיכן! בשקה״ח‪.‬‬
‫וזהו ביה״ש בין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא בהכסיןן שאז‬
‫נשקע אורה מלהאדיס‪ .‬וכן דס נפסל בשקה״ח וכו׳‪ .‬ואילי לדברי ר״ת‬
‫עוד היום גדול‪ .‬עכ״ל‪— .‬‬
‫ט( וא״כ התוספת הזה קידם שקה״ח הוא‪ .‬וזה דבר גדול של ת י מ ה‬
‫שתהא‬
 ‫ח‬ ‫נברשת חלק ב׳‬
‫שתהא חמה זורחת וכו׳‪ .‬לא זכיתי להבין‪ .‬הא הרמב״ן ז״ל בטצמו כ׳‬
‫סה בתחילת דבריו וז״ל ובכאן הביא הטנין לפרש דבר נטלם מדטת‬
‫רביס וכו׳ והוא הזמן התוספת וכו' קשה לפי הקדמת דבריו מה‬
‫תמה הרמב״ן טל זה שתהא חמה זורחת כנגדו וחייב בטינוי ואסור‬
‫במלאכה‪ .‬אדרבא‪ .‬כן צריך להיות שתהא זמן התוספת מזמן שהוא‬
‫קודם שקה״ח כדי לצאת מידי ספק‪ .‬כי התוספת הוא טשה וביה״ש הוא‬
‫ספק‪ — .‬וכן כ׳ הוא בטצמו בסמוך )לקמן(‪ .‬וז״ל אלא רגט שהוא‬
‫ברור שהוא יום מוסיף‪ .‬טכ״ל‪ — .‬וא״חטכ״פהא קשיא דתנן‬
‫וכולן ב״ה מתירין טס השמש‪ .‬משמט שב״ה מתיר טד סוף רגט אחרונה‬
‫של הזמן של היוס ברור‪ .‬ולפ״ד רמב״ן פירושו‪ .‬דהיינו כמטט טד‬
‫סוף הרגט שהשמש מאירה טוד טל הארן אפילו רק ט״י אורה‬
‫הנשאר אחר שקיטתה ושמתחיל זמן התוספת אחרי כן‪ .‬דהיינו זמן‬
‫רב אחר שקה״ח‪ .‬גס זה אי אפשר להבין כן‪ .‬דהא איפכא מסתברא‬
‫מה שב״ה מתירין טס השמש‪ .‬ר״ל בטוד שהחמה טס גופה נראית‬
‫דוקא טוד טל הארץ )דהיינו למטלה מן סוף האופק השייך לאותו‬
‫מקוס( אבל אחר ששקטה גופה לגמרי תחת האופק אסור תיכף מצד‬
‫הדין לעשות שוס מלאכה‪ .‬כי איך ובמה יהי׳ האדס אז מקייס המצות‬
‫טשה של התוספת‪ .‬הא תחילת ביה״ש הוא )כמבואר בהרבה מקומות‬
‫לקמן( אלא ודאי שצריך להוסיף זמן מה מהזמן אשר השמש טוד‬
‫זורחת טס גופה טל הארץ‪ .‬אבל לא ט״י זהרורית שלה‪ .‬וחוזר חלילה‬
‫תמיהתו של הרמב״ן זה דבר גדול של תימה וכו׳ כדלטיל‪ .‬ותנן נמי‬
‫וכולן ב״ה מתירין טס השמש וכו'‪— .‬‬
‫ו ל פ י קט שכלי‪ .‬לטולס שזמן התוספת מתחיל דוקא זמן מה מהזמן‬
‫שהוא טוד יום ברור‪ .‬דהיינו שהחמה גופא זורחת טוד‬
‫כנגדו‪ .‬וזה לא דבר תימה הוא כלל‪ .‬כי כן צ״ל אפילו לדברי הרמב״ן‬
‫בטצמו‪ .‬וכמו שפירשתי‪ — .‬והקושיא מב״ה שמתירין טס השמש לא‬
‫קשה‪ .‬כי מצינו שטס השמש נקרא פטס סמוך לו לאחריו‪ .‬פירוש מיד‬
‫אחר זריחתה‪ .‬ופטס סמוך לו לפניו‪ .‬סמוך מאוד קודס שקיטתה‪ .‬וכן‬
‫כ׳ הרמב׳ין בטצמו במלחמות )ברכות ט׳‪ (:‬וז״ל והרי דבר גדול אפילו‬
‫לאדס גדול )להתפלל כוותיקין( שהרי המלך חזקי׳ התפאר בעצמו‬
‫וכו׳‪ .‬מפני זה נראה שהוא שבח גדול וכו׳ לפיכך הי' מנהג חז״ל וכו׳‪,‬‬
‫ובשביל שלא היו רוציס להתפלל אז אלא דוקא אחר הנץ היינו‬
‫טס‬
 ‫נברשת חלק ב׳‬
‫ע ם ה ש מ ש — לפיכך וכו׳ טכ״ל‪ .‬הרי מוכח מדבריו שנקרא טס‬
‫השמש מיד לאחר זריחתה‪ .‬וכן גס בטרב נקרא טס השמש סמוך‬
‫קודס שקיטתה‪ — .‬ולפי זה דבר נקל הוא לכל מי שהוא בקי בזמן‬
‫השקיטה לקייס שניהם‪ ,‬כי גון! השמש צריך ג׳ דקיס בקירוב )חלק כ׳‬
‫משטה( לשקיטתו תחת הארץ‪ .‬והבקי בזמן השקיטה‪ .‬אס יארט לו‬
‫פטס שהוא טרוד לטשות איזה מלאכה נחיצה בט׳׳ש בזמן מאוחר‪ .‬ב״ה‬
‫מתיר לו לטשות טס השמש‪ .‬סמוך מאוד לפני התחלת השקיטה ואפילו‬
‫בתוך מקצת החצי׳ הראשונה של אותן ג׳ דקיס‪ .‬וטס החצי׳ השנייה‬
‫הנשאר לו מקייס הוא תוספת שבת‪ .‬כי זה הזמן נקרא טפ״י דין‬
‫יום ברור‪ .‬אבל מששקטה רובה של השמש תחת האופק ששייך‬
‫לאותו המקוס אינו מתיר ב״ה לטשות מלאכה טוד כלל‪ — .‬וכן כ׳‬
‫הרט״ב )שבת פ״א משנה ה'( וב״ה מתירין משנתן המיס מבטוד יוס‬
‫וכו׳‪ .‬וכן מפרש התיו״ט )שס משנה יו״ד( דטס השמש היינו בטוד‬
‫השמש טל הארץ וקודם שתצא מטלי׳‪ — .‬וכן בגמר׳ שבת )י״ח(‬
‫פירש״י טס השמש בטוד החמה זורחת‪ .‬וכן מפרש הגר״א ז״ל)בש״ט‬
‫סי' רס״א( ב״ה מתירין טס השמש פירוש קודס תחילת השקיטה ‪:‬‬
‫‪ l i y‬נוכל לדין כן מדבריו של הרמב״ן הנ״ל‪ .‬מה בבוקר שהכתוב‬
‫)נחמי׳ ד׳( קרא את הזמן מט״ה יום‪ .‬וטכ״ז חז״ל לא היו‬
‫רוציס להתפלל אז אלא דוקא אחר הנץ כדי לקייס ייראוך טס‬
‫שמש‪ .‬כדי שיהי׳ יוס ברור אליבא דכל הדיטות‪ — .‬בטרב שלא מצינו‬
‫אליבא דכל הדיטות שאחר השקיטה הראשונה יהי׳ נקרא יוס ברור‪.‬‬
‫אלא ספק יוס דהיינו בין השמשות‪ .‬טאכו״כ שכל מה שצריך להיות‬
‫טס השמש‪ .‬שצ״ל דוקא בטוד שהשמש זורחת טס גופה טל הארץ‪.‬‬
‫כדלטיל‪— .‬‬
‫ו ט ו ר מה תפלה כויתיקין שהוא רק מצוה מן המובחר אבל לא‬
‫לטיכובא‪ — .‬וטכ״ז היו חכז״ל כל כך מדקדקין שלא להתפלל‬
‫אלא דוקא בהזמן של יוס ברור‪ .‬כדלטיל‪ — .‬תוספת יום כיפורי' אשר‬
‫אליבא דכ״ט הוא דאורייתא טאכ״ו שצריכים להתחיל דוקא בטוד‬
‫שהשמש זורח׳ לנגדנו טס כל גופה למטלה מן הארץ‪ .‬ואס גם שהרמב״ן‬
‫מפרש )בסמוך לקמן( מ״ש רבא אתון דלא קיס לכו בשיטירא וכו׳ הא‬
‫למאן דקיס לי׳ מותרין גס לאחר כן‪ .‬טכ״ל‪ — .‬חדא‪ .‬ידוט הוא שרוב‬
‫הטולס אינן בקיאין בידיטת •זמן השקיטה‪ .‬ולפי״ז בתוספת יוכ״פ דלית‬
‫מאן‬
‫ט‬ ‫נברשת חלק ב׳‬
‫מאן דפליג שהוא דאורייתא מחוייביס לעשות משמרת למשמרת‪— .‬‬
‫ועוד אין לדמות כלל שני השיעורים‪ .‬דהיינו השיעור עם שמש עם‬
‫השיעור אדאיכא שמשא בריש דיקלא‪ .‬כי שמשא בריש דיקלא היא‬
‫זמן רב קודם תחילת השקיעה תחת אופק הארץ השייך לאותו מקום‬
‫לערך חצי פעה קודם תחילת השקיעה‪ .‬כי הדקלים עומדים עפ״י‬
‫רוב בעמק ‪ .‬כמו בארץ בבל בשביל שהיא ארץ עמק ושפלה‪ .‬וגס מצינו‬
‫בגמר׳ פסחים )נ״ג‪ (.‬סימן לעמקים דקלים‪ — .‬ולפי זה אינו חידיש‬
‫הא למאן דקים לי׳ מותרין ‪ q :‬לאחר כן‪ .‬בשביל שאז עוד היום גדול‪.‬‬
‫ומאי רבותי'‪— .‬‬
‫א ל א כמ״ש לעיל אשר פעה״ק ירושלס ת״ו ובכל א״י ת״ו מתחיל הזמן‬
‫התוספת בהזמן שהוא עוד יום ברור דוקא עם השמש‬ ‫’‬
‫כבית הלל‪ .‬פירוש בע\ד שהשמש בעצמה ובגופה לא שקעה עוד תחת‬
‫האופק הארץ השייך לאותו המקום‪ .‬אבל אס שקעה ר ו ב ו של גוף‬
‫השמש למטה מן האופק וודאי אסור לעשות שוס מלאכה ואפילו‬
‫להבקי הגדול הוא אסור‪ .‬וע״כ צריכים לפרש *( מה שב״ה מתירי(‬
‫עם השמש שהוא דוקא )אפילו אס הוא סמוך אבל( קודם הפקיעה‪— .‬‬
‫וגס‬ ‫_________‬
‫*( ולפי זה גס מתורץ קושיי הרהע מוהרי׳ח ג׳י )לטיל כהסכמה גלו( וזיל‬
‫איך אפשר לדון מיז אתר השקיעה לספק לילה‪ .‬ני לשי׳ז קשה מאוד מהא דכ׳ה‬
‫מתירין טס השמש‪ .‬ואיך לא יגדרו תזיל כזה‪ .‬וכל שכן דקשה מן מצות התוספת שהי׳‬
‫להס לגדור‪ — .‬ואמת שננאנליס לשני ימיס נכר כי כתוס' שלא הוסיפו תזיל לגדור‬
‫משוס דכין יממא לליליא לא מטו איגשי‪ .‬והיי ידוט גדרס‪ - .‬ככל זאת לומר דמיד‬
‫שנעלמה התמה מעינינו יהי‘ כספק לילה‪ .‬קשה לזמר כן‪ .‬־איך לא יחושו על זה‬
‫תזיל לגדור כזה עכ׳ל‪ — .‬ולסמי‪ :‬מן תחילת אות ט( עד כאן אין קושיא עוד‪ .‬ני‬
‫מה מכריח אותנו לפרש טס השמש דכ׳ה הוא סמוך לאהריו‪ .‬אס כקל נוכל לפרש‬
‫איפכא שהוא סמוך לו מלפניו‪ .‬ולפייז יש לנו כזה גדר ודי כזה‪ .‬הדא נמיש הרהיג‬
‫הניל כעצמו כשס תוספו' דכין יממא לליליא לא טעו אינשי‪ — .‬ועוד נמ״ש הרד‪.‬כ״ן‬
‫)לקמן( וז׳׳ל אלא רגע שהוא כרור שהוא יום מוסיף‪ .‬עכ׳ל‪ — .‬וגס הכ׳׳י)כסי’‬
‫רס׳א( נ דסגי כתיספת משהו‪ — .‬א׳יכ דסגי רגע א' לקייס מצות עשה של תוספת‪.‬‬
‫ממילא די הזמן של תשעיס רגעיס כקירוכ‪ .‬שהוא הזמן של שקיעת חצי עיגול גוף‬
‫השמש הראשון להיות לגדר למי שמוכרח אז טס השמש לעשות דכר גחון‪ .‬ודוקא‬
‫עפ״י התנאי נמכואר )שס( כרש״י וכפי׳ המשניות להרמכ׳ס אשר רק נזה מתירין‬
‫כ־ה עס השמש‪ .‬עיי׳ש‪— .‬‬
 ‫נברשת הדק ב׳‬ ‫•‬
‫ו ג ם אין להקשוח על מה אנו סומכין להחזיק הג׳ ככבים שאט‬
‫רואים פעה״ק ירושלס ת״ו)לערך אחר *( עבור עוד עשרה‬
‫דקים( אחר שיעור השהיי' של ג׳ רבעי מילין לבינונים‪ .‬הלא‬
‫החוס׳ ריש פסחים )ב׳( ד״ה והא קיי״ל נקעו לכלל דאין אנו בקיאין‬
‫בלאה הככביס‪ .‬כדאמר החס וכו׳ ‪:‬‬
‫א׳ ל‪ ,‬ר י התוס' שם בעצמו תירצו וז״לול״ק מההוא קרא )פירוש‬
‫מההוא קרח דנחמי׳ )ד׳( שמוכח ממנו דעד צאת הככביס‬
‫יום הוא( לתנאי דפרק במה מדליקין )ל״ד( דקאמר ר״י משתשקע‬
‫החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין‪ .‬ואיכה למ״ד החם שני חלקי‬
‫מיל שהוא לפי הנראה שעה גדולה לפני צ״ה‪ .‬דאין אנו בקיא־ן בצ״ה‬
‫וכו׳ עכ״ל‪ .‬כך פירושו שאפילו קודם כלוח שני חלקי מיל הי׳ באפשאי‬
‫לראות ג׳ ככבים בינוניס‪ .‬רק דאי; אנו כקיאין‪ .‬אבל וראי מודים‬
‫שאחר עבור עוד שני חלקי מיל ודא־ יכולים לראות ולהבין מבין‬
‫הנכבים ע״י גידולם את אלה השלשה שהם בלי ספק בינוניס אפילו‬
‫אנן דאינן בקיאין‪— .‬‬
‫ב'׳ ‪ H 2 1 D‬הוא שהג׳ ככבים בינוני׳ שאנו רואים אז כדלעיל שהם‬
‫באמת בינונים‪ .‬כי גדולים לא א׳ בלבד אלא אפילו שנים‬
‫)לפרקים( יכולי׳ לראות פעה׳׳ק ירושלס ת״ו לערך עשרה דקים עוד‬
‫קודם תחילת השקיעה‪ .‬דהיינו בעוד שהשמש עוד זורחת לעינינו או‬
‫לנגדנו על המקומות הגבוהים‪ .‬והרבה פעמים גס הראיתי אותם‬
‫לרבים עמדי‪— .‬‬
‫מוכח שהככבים שאנו רואים כמ״ש לעיל כ״ד דקים אחר‬ ‫ג'׳‬
‫השקיעה הראשונה שהם בינונים כראוי‪ .‬מן הסימן המובהק‬
‫שאמרו בירושלמי ברכות‪ .‬וכן כ׳ גם הרמב״ן )לקמן( שיהיו הככביס‬
‫רצופיך וכן נראים הם בזמן הנ״ל ‪— .‬‬
‫י'■ ‪ l i y‬ראי׳ שהם בינוניס כראוי‪ .‬לפי הסימן שהוא אליבא דכ״ע‬
‫מובהק‪ .‬כמ״ש הבעל מ״כ )לקמן( מאמר ב׳ פ״הבשם הב״י‬
‫בסי׳‬ ‫‪-------------- -‬‬
‫*( נשכיל שירושלם תיו יושכת כהר נכוה משתהה פה האור של הנ‪:‬ף‬
‫עשרה דקיש יותר אתר השיעור של נ' רנעי מיל‪ — .‬וצריכי' פעה׳ר! להיותנזר‪.‬ר כמאוד‬
‫נליל מוצאי יוכ׳ס וכמוצאי שנת תנוכה‪ .‬אשר אז שכיתיס זריזים יותר מדאי‪ .‬שלא לכא‬
‫ח״ו לידי מכשול‪,‬‬
‫י‬ ‫נברשת חיק ב‬
‫בסי׳תקס״ב בשם הג׳ מיימוני דאמרי׳ בירושלמי כשהלבנה זורחת ומאירה‬
‫טל הארץ‪ .‬אז הוח לילה גמור וכ׳׳כ גם הא״ז )תטניה י״ב(‪ .‬ו ק הוח‬
‫•‬ ‫כ״ד דקים אחר השקיטה פעה״ק בחורן‪— 5‬‬
‫י'‪ ^ ' /‬ו ד ראי׳‪ .‬כי אפילו לפמ״ש החום׳ שבת )צ׳׳ה( וי״ל דאמרי׳‬
‫לקמן לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים כו׳ אלא‬
‫ביטניס‪ .‬והשתא סליגי דלר׳ יהודה מספקא לי׳ בכל ככבים הנראים‬
‫משקה״ח טד שהכסיל העליון אס הס בינוני׳ אס לאו טכ״ל‪ .‬מוכח‬
‫מלשון התום׳ שרק עד זמן שהכסיפו הטליון מספקא לי׳ בככבי׳‬
‫הנראי' עד אז‪ .‬אם הס בינוני׳‪ .‬אבל אחר שהכסיל העליון אין עוד‬
‫ספק‪ .‬וזה הוא כ״ד דקי׳ אחר השקיעה‪ ,‬ובצירוף כל הסימני׳ עוד‬
‫כדלעיל רק בחוי־ף‪ .‬אבל בקיץ לערך עוד ה׳ דקים מאוחר הוא‪.‬‬
‫י׳ הר׳ יונה כ׳ ריש ברכות כיון שאי‪ :‬הכל בקיאין בין ככבים‬
‫גדולים לביטניס צריך להזהר שלא לעשות שוס מלאכה‬
‫עד שיראו ג׳ ככבים קטנים ענ״ל‪ — .‬עכ״פ מוכח מדבריו שאחר‬
‫שאנו רואים גס ג׳ ככבים קטנים‪ ,‬אין לנו עוד שום ספק בביטניס‪.‬‬
‫וכ״כ בש״ע סי׳ רצ״ג‪ ,‬ופ״כ שם גס המג״א‪ .‬וזה מפורסם שאט רואים‬
‫בכל ארץ ישראל ובירונילס ת״ו רוב השנה שפה ושלשים דקים אחר‬
‫השקיעה ככבי׳ קטנים וקטני קכיניס עד אין מספר‪ — .‬ואס הי׳ הר״ת‬
‫ז״ל רואה השקיעות בארץ ישראל הי׳ גס הוא פוסק לעיקר שיעור‬
‫ג׳ רבעי מיל ולא ד׳ מילין עד הלילה‪ .‬וכמ״ש לעיל לפי שנראי׳ לעין‬
‫כל אדם הסימנים המובהקים‪— .‬‬
‫לדברי מהרמב״ס ומהר״ס אלשקר ז״ל בשביל שהי׳ מושבם‬ ‫וראי׳‬
‫במצרים תפסו גס הס לעיקר את הזמן בין השמשות‬
‫ג׳ רבעי מיל אחר השקיעה הראשונה‪ .‬כי ראו שהמליאית הוא כן‬
‫שם‪ — .‬וכן מביא הבעל מ״כ מאמר א׳ ח‪.‬״ז שהי׳ דבר תימה למהר״ס‬
‫לומר שד׳ מילין יהי׳ שהיית הזמן בין תחילת השקיעה עד ראיי׳‬
‫ג׳ ככבים ביטניס‪ .‬כי מצרים אודת שהוא יותר מקורב לקו השווה‪.‬‬
‫ממילא גם הנשף שם עוד יותר קטין‪ ,‬כמ״ש כבר לעיל )אוה ד (‬
‫וכ״כ גס בס׳ התכונה למהרח״ו ז״ל פרק ה׳‪ .‬וכ״כ גס הבעל מ״כ‬
‫מאמר ב׳ פ״ג‪ .‬עיי״ש באריכות ‪:‬‬
‫ל ‪ £‬י ״ ז מוכח שהשיעור של ד׳ מילין לשהייה הנשף הוא רק בחלק‬
‫מיעוט דמיעועא של כדור הארץ‪ .‬כי לפי השבעה אקלימו״ת‬
‫אשר‬
 ‫נברשת חדק ב׳‬
‫אשר מהרח״ו ז״ל בס׳ התכונה שלו מחלק ‪ 6‬ת החלי הכדור העליון‬
‫שהוא מתחלק לל׳ מעלות וכ׳ )בפ׳ א׳( וז״ל ירושלס הוא באמצע‬
‫היישוב הזה של הז׳ אקלימו״ת האלו אשר כולם הס מצפון הכדור‪.‬‬
‫והנה היא בסו^ האקליס הג' סמיך להתחלת הרביעי‪ .‬והיא רחוקה‬
‫מן הקו השווה ללד לפון ל״ב מעלות עכי׳ל‪ .‬נמלא לפי״ז שאקליס‬
‫א' ב׳ וג׳לא אפשר בהם כלל לשהות מן שקה״ח עד ל״ה ד׳ מילין‪.‬‬
‫ואפילו האקלים הד׳ לא מגיע עוד להשיעור הזה‪ .‬אלא עד שמגיעיס‬
‫להשליש העליון של האקלים הד׳ הקרוב יותר לצפון‪ — ,‬ואס מחשבים‬
‫לאיפוך ממעלה למכיה‪ .‬דהייני מן האקלים השביעי אשר שס ה־ס‬
‫הקרח עד למטה מן האקלים השש־ יודעים ג״כ אשר גס שס לא‬
‫אפשר לחשב את השיעור של ד׳ מילין‪ .‬כי כקיץ יש שם כמעט ששה‬
‫חדשים יום א׳‪ .‬ובחורף יש שם כמעט ששה חדשים לילה א׳‪ .‬וזה‬
‫כבר ידוע ומפורסם‪ — .‬ולפי״ז יודע־ס בבירור שגס למטה משם‬
‫דהיינו בהאקליס השש־ אי אפשר עוד לחשב ד׳ מילין‪— .‬ולא נשאר‬
‫לנו רק האקלים החמיש־‪ .‬אשר גס שם בשליש העליון שלו בל־ םפק‬
‫עוד לא ירד המדרגה עד השיעור של ד׳ מ־ל־ן‪ .‬אלא רק בשני‬
‫שלישים התחתונים של האקלים החמישי‪) .‬ואפילו כס נוכל לחשב‬
‫כן רק כק״ץ אבל לא בחורף‘(‪ .‬א״כ אי אפשר לחשב את השיעור של‬
‫ד׳ מילין אלא רק בחלק א' מן שבעה חלקים של החלי הכדור הארץ‬
‫הצפוני‪ .‬וכן גם החשבין לחצי הכדור הדרומי‪ — .‬ולפי״ז מה מכריח‬
‫אותנו לילך אחר המיעוט ולבטל בו את הרוב‪ .‬ועוד הלא כל תנאי‬
‫ואמוראי דפליגי בגמ׳ בשיעור ביה״ש היו או ירושלמיים או בבליים‬
‫ולא הי׳ להם עסק כלל לדבר בזה אודת שאר המדינות לפין בחוץ‬
‫לארץ‪ — .‬ועוד כמ״ש לעיל באות ך( שאי אפשר בשום אופן לקצוב‬
‫שימור אחד לשהייה ביה״ש על כל יושבי הארץ מחמת השינויים‬
‫הגדולים בי המדינות‪-.‬‬
‫‪ %f/‬ז״ל בידו הרמה הי׳ היכולת לעשות החילוק ככל‬ ‫וחרמי‬
‫הוא זכה ליכנס לארץ הק׳ לפני ולפנים )בשנת‬ ‫הנ״ל‬
‫כ״ח לאלף הששי ( וראה את כל תעלומותיה וגם כל הנגלוה וזריחת‬
‫השמש ושקיעתה‪ .‬וככחה אז כן כחה עתה‪ — .‬וכמו שמליט שכ׳‬
‫בפירושו על התורה בב׳ וישלח ד״ה כברת הארץ‪ .‬וז״ל פירושה‬
‫שיעור מהלך ארץ מן הבוקר עד לעת האוכל‪ .‬כי כן ישערו כל‬
‫הולכי‬
‫’ א‬ ‫נברשת הלק ב׳‬
‫הולכי דרך‪ .‬זה כתבתי תחילה‪ .‬ועכשיו בזכיתי ובאתי אני לירישלס‬
‫שבח לאל העוב והמעיב‪ .‬ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית‬
‫לחס אפילו מיל‪ .‬והנה ה ו כ ה ש הפירוש הזה וגס דברי מנחס‪ .‬אבל‬
‫הוא שס מידת הארץ כדברי רש״י‪ .‬עכ״ל‪— .‬‬
‫! כ מ ו ש ה ז ר מפירושו זה בעבור שראה בעצמו את הניקוס הק׳‬
‫שגרס לו כן להכח־ש עתה את פירושו הראשון‪.‬‬
‫לפי רוב ענוותנותו הי׳ לו גס לפרסס את הדבר הזה ולגלות לכל‬
‫אזני ישראל בגולה בשביל החרות ש־בואו אל הקודש לאמר‪ ,‬שהשיעור‬
‫בין השמשות הוא פעה״ק ובכל ארץ ישראל רק ג׳ רבעי מיל אחר‬
‫השקיעה הראשונה‪ — .‬ולא זכיתי להבין זה *( למה בתק מלפרסס‬
‫דבר אשר עיקרי תורה ה׳ שבת וחגיגות כהררים התלויים‬
‫בשערה תלויים בו‪ .‬היה לו להודיע שאין לו עוד כלל דבר של תימה‬
‫כמו שהי׳ לו מתחילה מילתא דתמיהה שתהא חמת זורחת כנגדו‬
‫וחייב בעינוי ואסור במלאכה‪ .‬אדרבא כן צריך להיות‪ .‬בשביל שראה‬
‫■מב״; ז׳יל זה הדבר‬
‫‪,‬‬ ‫■ וח״ת מנח ידעינן שכ‬‫בעצמו עתה כן‪— .‬‬
‫גדול של תימה בספרו תורת האדם בחוץ לארץ‪ .‬אולי כחב הוא‬
‫את כל זאת אפילו אחר ביאתו אל ארץ ישראל‪ — .‬זה דבר שאי‬
‫אפשי להיות‪ .‬כי כל איש ואיש למאות ולאלפים אשר בתוך כל הימן‬
‫מ!‬
‫וכן גש התימה גדולה למה שת־ מ ק הי״י ז׳ל‪ .‬אשר ר‪.‬י' בעיר צפתת־י‪•.‬‬
‫כי שש הנטיי' לצפון רק מעט הוא יות־ נגד ירושלסת־ו‪— .‬אבל את־ זמן נתינת ספר‬
‫הלז שמעת' שחזר הב־י בספרו אנקת ריכל )ולא יכוגתי לה־יגי ל־אות בפניס(‪.‬‬
‫ומצתתי בהספר זזרת השמש )שנדפס פעה״ק ש;' תרח״ן( דף עיג‪ ,‬יו״ל כי כבר‬
‫חזי בו הב׳יבש״ע יו'ד ה'מילה ופסק בפשיטות דאתר השקיעה מיד ה׳יא ניה״ש‬
‫זנ‪ 1‬פשק השיך בס‪ .‬יכ׳ש הפר־ח באו־ת סי' תרע־ב‪ - .‬יטעמש י;•מיקש עמהס ‪.‬‬
‫כי הר׳ת ישייעתו יקידאי נינהו נגד הג אונים הראשי‪ w'.:‬רב ‪ :• ! .M‬ורב האי בנו‬
‫ל(‪ .‬יה'׳ ך יה־מביס‬ ‫)י;־■‪:‬א לשינש בתשיבת ריס אלשאקר סי' ליו( ‪ .‬ואתריהש ר׳׳ת‬
‫וי‪ ,‬ראב‘; ושייעתש וכוי ונעל העיטיר יא־נהו נתראי ותל­ \׳ על ר־ת י כיי‪ .‬ומה נם כי‬
‫דעת זי היא נגד ההו‪ :‬והיא פליאה נשגבה י‪.‘ .,‬ו ‪;r-V,‬ע*ד אפשר כז להכיין הדבר‬
‫מי‪: :‬שתקו הרמב'; יהב׳י זיל מה‪,:‬יעיר ביה״ש באין ה׳ \ שהוא קצי תאור יא‪-‬ן פה‬
‫ד׳ מילין מפ;י שהיא ־‪:‬ר פ שוט‪ .‬כמי׳ש ביו׳׳ד סי‘ פ’ג בכי השיך סק־■‪ :‬ולא‬
‫כ^‪:‬ביהי הנייר והתהבר ושאר פיסק'׳ מבוס דפשוט הוא‪ 1 .‬נש רין״יי שני והצת הי‪:‬‬
‫יני צא בזה‪ .‬כאין׳ הז שירי הרכה את החילוק בין איי לתו־ל רפני שהוא פשיט‪.‬‬
 ‫נבי ש ת הרק ב׳‬
‫מן אז עד היום זכו לבוא מארצות צפון לירושלס ת״ו יודעיס עוד‬
‫עד היום בעצמן‪ .‬ואפילו אחר כמה שנים של ישיבתן פה עוד לא‬
‫שכחו‪ ,‬עד כמה אשר תמהו במאוד מאוד בתחילת ביאתן אל ההודש‬
‫על המראה הלז אשר כל כך משונה הוא פה החילוף מיום ללילה‬
‫ממה שהוא בהמדינות אשר משם באו‪ .‬כי אירע להם פה שקודם‬
‫כמו שליש שעה ראו הם בעצמם עוד את השמש זורח כנגדם על‬
‫המקימות הגבוהים‪ .‬ועתה בפתע פתאום בא החושך עליהם ונראים‬
‫ככבים רבים‪ .‬והוא הי׳ מדמה בנפשו שמן אז שראה עוד השמש‬
‫ישהה עוד שעה‪ .‬או שעה וחצי יהי׳ עד הלילה‪ — .‬ומחמת זה העעות‬
‫גס שכיח הוא לאלה הבאים חדשים אל הקודש פנימה קודם חג הסוכות‬
‫שהם נכשלים ח״ו בחילול יו״ע ע״י עשיית הסוכה וכיוצא בו בערב‬
‫חג‬ ‫‪---------------‬‬
‫מ ד י ד ב ר י בתמיהת הרמב״ן ז׳׳ל זכור אזכרנו עוד מה שתמה‬
‫בפירושו על התירה )סוף פ׳ ויצא( בפסוק ויפגעו‬
‫בו מלאכי אלקיס‪ .‬וז״ל לשון רש״י מלאכי ארץ ישראל יצאו לקראתו‬
‫וכו׳‪ .‬וכ׳ הוא ואני תמה בזה שהרי עדיין לא הגיע יעקב לארץ‬
‫ורחוק הי׳ משם ושלח מלאכים אל עשי מרחוק ושם נאמר ויעבור‬
‫את מעבר יבוק‪ .‬בהוא יבוק הנחל גבול בני עמון שהיא דרומית‬
‫מזרחית לארץ ישראל‪ .‬ועדיין יש לו לעבור גבול בני עמון ומואב‬
‫ואחרי כן ארץ אדום‪ .‬ותחילת ביאתו בארץ בשכם הי׳ שנא׳ ויבא‬
‫יעקב שלם עיר שכס אשר בארץ כנען‪ — .‬אבל היתה המראה הזאת‬
‫ליעקב כאשר בא בגביל אייביו להידיעו פי רבים אשר אתו מאשר‬
‫אתם ינקרא שם המקים ההוא מחנים כי כן הדרך בשמות או‬
‫מחנים מחנהו ומחנה העליוני׳ לומר כי מחנהו בארץ כמחנה‬
‫המלאכים כלס מחנות אלקיס מברכים לו ומידיס לי ביחידו‪ .‬עכ״ל‬
‫הרמב״ן‪ — .‬ולא זכיתי להבין וקשה לי עיבא —‬
‫מ ק שתמה שהרי עדיין לא הגיע יעקב לארץ והוכיח זה משוס‬
‫שנא׳ ויעבור את מעבר יביק‪ .‬קשה אפילו לפמ״ש בקרא‬ ‫י‬
‫)דברים ג׳ ע״ז( שהיבוק הוא נבול של עמון אעפי״כ אין מוכרחים‬
‫לומר בשביל זה שיעקב הי׳ עתה בגבול בני עמון‪ .‬ולא הגיע עוד‬
‫לארץ כנען‪ .‬כי אס נס שקצהו הא׳ של היבוק הוא הגבול לארץ בני‬
‫עמון‪ .‬אבל קלהו השני הגיע עד כאן להגבול של ארץ ישראל ונופל‬
‫פה‬
 ‫יב‬ ‫נברשת הלק ב׳‬
‫חג הסוכות‪ .‬ולפי״ז מחוייביס השמים להשכיח על כל אלה הבאיס‬
‫מחדש כדי שלא יבואו לחילול שבת או יו״ט ח״ו מחמת העעות‬
‫הנ״ל‬ ‫—‪-----------‬‬
‫פה להירד! כי היבוק יוצא מארץ בני עמון ופונה משם לצפון ועושה‬
‫הגבול לעמון ‪:‬מ״ש ]דברי׳ ב׳ ל״ז( כל יד נחל יבוק ומגיע לירדן‬
‫ונונ פס )וכן מציייר גס בהמאפפע של א״י(■ — וגס ידוע שהירדן‬
‫הולך רורד מצפון לדרוס כל אורך המצר של א״י וניפל בדרומית‬
‫מזרחית של א״י ביס המלח כדמוכח בפ׳ אלה מסעי‪ .‬וכאשר נפרד‬
‫יעקב אע״ה מן לבן וירד מן ההר גלעד הלך לצד מערבית דרומית‬
‫עד שבא לירדן וזש׳׳ה כי במקלי עברתי את הירק הזה‪ .‬ואח״ג פגע‬
‫הפס־קו מלילך לדרכו לדרוס ושס עבר‬ ‫^‬ ‫ביבוק הנחל אשר‬
‫^‬ ‫שס גס‬
‫הוא את מעבר יבוק‪ .‬והי׳ קרוב לא״י ולא לבני עמון‬
‫‪ -‬מ ה שאמר ‪ .‬ר מ ע ‪ I‬ז״ל ועדיין יש לו לעבור גבול בני עמו‪:‬‬
‫ומואב ואחרי כן חרץ הדוס‪ — .‬קשה למה ליעקב אע״ה‬
‫לעקס כל כך דרך רב ונורא של הלה ארצות מה מכריח אותו לילך‬
‫כ״כ בדרך עקלתון‪ .‬הלא כל מגמתו הי׳ עתה לשוב אל יצחק אביו בארץ‬
‫כנען‪ .‬אולי כדי ש־זכה קודם קבלת פני אביו לקבל פני עשו הרשע‪.‬‬
‫זה אינו לפי״ד הרמב״ן בעצמו שכ׳ לקמן ]ל״ג י״ז( וז״ל ועד היותו‬
‫)יעקב( בארץ כנען לא שקט לבו‪ .‬כי אז ידע שלא יגע בו )עשו(‬
‫כי אביו קרוב משם‪ .‬או שיעזרוהו אנשי הארץ כי אביו נשיא אלקיס‬
‫בתוכס‪ .‬או שזכות הארץ תצילהו עכ״ל‪ — .‬לפי זה הי׳ צריך יעקב‬
‫אע״ה להשתדל בכל כחו לקצר דרכו בכל מה דאפשר כדי במוקדם‬
‫לבוא אל ארץ כנען תמור לעקס ולהאריך דרכו ולסבב במדינות‬
‫נכריות לזכות לקבל קודס לכל פני עשו במדינת אדוס ולהטיל על‬
‫עצמו ועל כל נפשות ביתו ובניו אימת מית‪ ,‬כי לא די שיהי׳ שס‬
‫מרותק מאביו ומארצו ארץ כנען‪ .‬אלא ממציא ומוסר א״ע עס כל‬
‫אשר לו בידים בארץ השונא וביד כל שונאיו‪ .‬בתמיהה —‬
‫ג ‪ ^ /‬ן ן ל י בזה הי׳ מקייס יעקב אע״ה את הצווי של הקב״ה שלווהו‬
‫שוב לארצך‪ ,‬והלך הוא ועקס את דרכו לסבב קודס ב׳‬
‫אז ג׳ מדינות על לא דבר‪ — .‬הלזה הי׳ מתחנן הצילני כא מיד אחי‬
‫וגו׳ פן יבא והכני וגו׳‪ .‬בלתי ספק הוא שיבא עשו ויכה אס על בניס‬
‫אחר שבאו כלס אל ארצו במחנה כבד ובעושר גדול‪ .‬אין זה‬
 ‫נברשת חרק ב׳‬
‫הנ״ל‪ — .‬וגס לי אירע כן)בשנת תרח״ס( עס שכן א׳ זקן מופלג‬
‫אשר בא לעה״ק קורס הימיס הנוראיס‪ .‬ובערב סוכות בשעה י״ב‬
‫שהיא‬ ‫‪---------------‬‬
‫כי אס להתגרות עמו ]וללחוס עמו[ גס בבית‪ — .‬ולמה ליעקב‬
‫אע״ה לרה זו‪— .‬‬
‫מקרא מלא הוא כי במקלי עברתי את הירדן הזה‪ .‬מוכח‬ ‫הלא‬ ‫י'‪/‬‬
‫שהי׳ בשעת תפילה זו אצל הירדן וזה הי׳ קורס שעבר‬
‫את מעבר יבוק לערך יוס אחד‪ .‬כמ״ש וילן שס בלילה ההוא ויקח‬
‫מן הבא בידו מנחה לעשו וגו׳ ויקס בלילה הוא ויקח את שתי נשיו‬
‫וגו׳ ויעבור את מעבר יבוק‪ .‬ואי אפשר לומר שהלך יעקב אחר‬
‫הפילתו הנ״ל מן הירדן עס כל המחנה שלו ובא אל ארץ בני עמון ושס‬
‫עבר את יבוק הנחל‪ .‬כ־ בזמן קצר כזה ודאי לא הי׳ יכוליס להגיע לשס מחמה‬
‫שהוא רחוק וקפיצת הדרך לא היה לו אז עס כל המחנה שלו כמובן‪— .‬‬
‫יי'׳ ט ו ב ה מקרא שהלך יעקב כסדר לדרכו קרוב לירדן כמה שנ׳‬
‫י* ״ ויזרח לו השמש כאשר עבר את מנואל וגו׳ ופנואל‬
‫הוא קרוב לירדן לצד מזרח‪ .‬ואין לומר פנואל ג״כ הוא בארץ בני‬
‫עמון‪ .‬כי גס זה מוכח מקרא שפנואל זה הי׳ קרוב לסוכות אשר‬
‫לסוכות נסע יעקב מיד כשנפטר מן עשו כמו שנ׳ ויעקב נסע‬
‫סכתה‪ ,‬ושני מקומות אלה הס קרוביס יחד אצל הירדן לצד מזרח‬
‫כמ‪,‬ו שפירש״י בשופטים )ח'( ויבא גדעון הירדנה וגו׳ ויאמר לאנשי‬
‫סוכות וגו׳ ויעל משס פנואל וידבר אליהס כזאת וגו׳‪ .‬מוכח שלא‬
‫הלך אצל ארץ בני עמין כלל‪ .‬כי כל רוחב ארץ גלעלז הי׳ מפסיק‬
‫בינו כאן עד ארץ בני עמון‪ .‬וכמו שלא הלך וקרב אל עמון לסי‬
‫המקראות הנ״ל כן גס לא סבב את ארץ מואב ואצ״ל גס לא ארץ אדוס ‪:‬‬
‫י'׳ ט ו ר מוכח מדברי הרמב״ן ז״ל בניצמו שהי׳ המעשה של סגיעת‬
‫המלאכיס מעשה ממש וכמי שפירש״י ז״ל‪ .‬ולא מראה כפי‬ ‫^‬
‫דעת הרמב״ן ז״ל‪ .‬כי כאן נאמר מקרא מלא ויפגעו בו מלאכי‬
‫אלקיס‪ .‬ובס׳ ויצא פירש הרמב״ן את הפסוק ויפגע במקום וגו׳ כמו‬
‫ופגע ביריחו‪ .‬ופגע בדבשת עיי״ש‪ .‬אעפ״י ששס באותו המקוס הי׳‬
‫באמת מראה של הסולס‪ ,‬עכ״ז פי׳ הרמב״ן ויפגע הסמוך לו‬
‫שהי׳ פגיעה ממש‪ .‬כי פגיעה לחוד ומראה לחוד‪ .‬ולכן נאמר שס על‬
‫המראה ויחלום‪ — .‬לסי פירושו גס פה הי׳ צריך לכתוב בקרא ויחלום‬
‫או‬
‫יג‬ ‫נברשת הרמ ב׳‬
‫שהיא זמן השקיעה‪ ,‬כשחזרתי מביהכ״נ אחר מנחה לביתי )אורת‬
‫דבר מה( נבהלתי מאד כי שמעתי שהשק הנ״ל מנה עוד בגרזן‬
‫מסמורות‬ ‫‪--------------‬‬
‫נאמר ויפגעו בו‪.‬אלא שהי׳מעשה פגיעה‬ ‫או לשון מראה ולמה‬
‫ממש וכפירש״י ז״ל‪ .‬גס בזוהר וישלח )דן‪ £‬קס״ה ע״ב( כ׳ וז״ל‬
‫ומאינון מלאכים שדר לי׳ לעשו‪ .‬הה״ד וישלח יעקב מלאכים‪ .‬מלאכים‬
‫ממש הוו ודאי‪ .‬עכ״ל‪— .‬‬
‫' ‪ n i y C‬מוכח מקרא דוקא כפירש״י שהלך יעקב אע״ה כסדר‬
‫לא״י כמה שנ׳ ויבא יעקב שלם עיר שכס אשר בארץ‬ ‫׳‬
‫כנען בבואו מפדן ארס‪ .‬ילפי דעת רמב״ן ז״ל איך אפשר להבין‬
‫דיוק הקרא בבואו מפדן ארס‪ — .‬אלא כן הול״ל בביאו מאדום‪— .‬‬
‫ו א י ל ל ה מ ש ו ת הא כתיב וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו‬
‫אחיו ארצה שעיר שדה אדום‪ .‬עכ״פ משמע‬
‫שגס יעקב בעצמו רצה לילך קידם אל ארץ אדום מדכתיב לפניו‪.‬‬
‫ואפילו רש״י פירש להודיע שאני בא אליך‪ — .‬לא קשיא‪ .‬כל זה‬
‫רק כדי לפייסו עשה ורק לפנים‪ .‬אבל לא הי׳ אתו שוס הוי אמינא‬
‫לילך באמת אל עשו אל ארץ אדום קודם שבא אל ארץ כנען וקיבל‬
‫פני יצחק אביו כדי לקיים הצווי המקום יתב׳ אליו שוב לארצך‬
‫ולמולדתך‪ .‬כי איך יעלה על דעתו לעבור על צווי זה של הקב״ה‬
‫ולילך קודם אל ארץ שעיר‪ .‬אלא רק בתחבולה עשה מה ששלח‬
‫מלאכים עם המנחה לפניו כדי לפייס את עשו ולא לגרוס צער‬
‫לאביו כי אס ישמע עשו שבא יעקב אל אביו‪ .‬גס הוא מיד יבא שמה‬
‫לריב שוב ריבו ולנקום נקמתו‪ .‬ועי״ז יצעער יצחק‪ .‬ורק בשביל זה‬
‫הקדים יעקב לשלוח המלאכים לפניו כדי לפייסו‪ — .‬וראי׳ לדבריי‬
‫כי כאשר שמע יעקב שעשו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו‪.‬‬
‫אז הי' יעקב קרוב להירדן‪ .‬כמ״ש כי במקלי עברתי את הירדן‬
‫ה ז ה‪ .‬ולמה לא עבר אז מיד הוא עם כל מחנהו את הירדן‪ .‬והי׳ בא‬
‫לארץ כנען‪ .‬ועי״ז הי׳ בקל נמלגי כן מיד עשו כפי שפירש הרמב״ן‬
‫ז״ל בעצמו שבארץ כנען לא הי׳ יעקב מתיירא עוד מעשו כי אז‬
‫עשה כן‪ .‬אלא עשה הכל להיפוך‪,‬‬ ‫ידע שלא יגע בו ונו' ולמה לא‬
‫ונשאר בעבר הירדן‪ .‬ולא עוד אלא שהלך לקראתו וקרב אליו ועבר‬
‫אפילו אח מעבר יבוק שהי׳ עוד מפסיק בינו ובין עשו‪ .‬ולמה כל‬
‫ההתקרבות‬ ‫)ך(‬
 ‫נברשת ב׳ ‪ -‬סוגיו ביה״ש ‪ -‬רמב״ן‬
‫מלאכה‪ ,‬ועוד הזמן הזה ספק של ביה׳יש הוא‪ ,‬ומהו הזמן הזה שעשתה‬
‫אותו הורה תוספת והזהירה עליו בעשה‪ — ,‬וראיתי לרבינו הם בספר‬
‫הישר שלו פירושי נבון בסוגיא שהיא בפ׳ ב״מ שהוא ז״ר פירש•‬
‫משתשקע החמה ראתסר הכא שהוא ביה״ש היינו מסיף שקד‪,‬׳׳ח‪ ,‬כלומר‬
‫משעה שנשקעה ברקיע והיא עדיין יוד( כננד חלונה‪ ,‬לפי שלא עביה‬
‫חלינד ועדיין אינה מהלכת אהורי הכיפה יא( פגי הרקיע מאריטין‬
‫וכי׳‪ .‬איל תהילת שקיעה החמה שהיא השעה שהתחילה ליכנס ברקיע‬
‫ונסתלקה‬ ‫‪—— ---------‬‬
‫מסמורות נטועות תוך סוכתו אשר על הגג‪ .‬ומהרתי אל'ו וכו׳ מה‬
‫עושה כבר הוא יוס טוב וני׳ וצעק הוא בקיל מר מה לעשות עתה‬
‫הרי עוד על• לגמור סוכתי‪ .‬ומה זה הלא קודס איזהו דקים ראיתי‬
‫עוד השמש זורח לנגדי וכו׳ וכו׳ ‪:‬‬
‫ן ר כ ל לא אפשר הוא שהרמב״ן ז״ל כתב תמיהתו בבואו מהרץ‬
‫איטאליא אל הקודש פנימה‪ .‬ולא אפשר שהי׳ הוא מתמיה‬
‫א״ע פעה״ק כל כך כדלעיל דבר גדול של ת י מ ה כי זה הי׳ מהיפיך‬
‫אל היפוך‪ .‬אלא ודאי בעודו שהי׳ בחוץ לארץ כתב הוא יה התימה‬
‫בספרו הנ״ל‪ .‬וא״כ הדרה קושיין לדוכתה —‬
‫'■יו כ ‪ 4‬ג ד חלונה‪ .‬עיי׳ מ״ש לעיל בזה אות א(‪.‬‬
‫פ נ י הרקיע מאדימין‪ .‬עי׳ מ״ש לע'ל בזה אות ב(‪.‬‬
‫ולשין‬ ‫‪--------------‬‬
‫ההתקרבות הזה‪ .‬אלא כדפירשתי כדי להראות בכל מעשים האלה‬
‫הכנעה לפניו בין בגופו בין בממונו‪ .‬ולהראות לו בזה כבוד גדול‬
‫בבואו לקראתי‪ .‬כי בוטח הוא בי וברוב צדקי‪ .‬ועל כן לא נס מפניו‪.‬‬
‫אעפ״י שהי׳ פה היכולת בידו לעבור בנקל אל עבר הירדן‪ .‬ולא ה'׳‬
‫צריך לבזבז כל כך מנחה וט־רחא וכבוד‪ .‬אלא ודאי עי״ז יתפייס לו‬
‫עשו‪ — .‬ואז נשיהי׳ יעקב בעוח שעשו נבר נתפייס עמו ואיני מבקש‬
‫עיד להורגו‪ .‬אז יבא לקבל פני יצחק אביו‪ .‬ולא יגרום לו עוד צער‬
‫אס אפילו •בא גס עשו מיד לשס‪ — .‬ואפשר שגס בעבור זה שהה‬
‫י״ח חדשיס בסוכות שהוא עוד בעבר הירדן מזרחה‪ .‬לראות אס‬
‫יתקיים הפיוס שלו עס עשי‪ .‬וכן גס מה ששהה עוד בשכם‪ .‬אולי‬
‫כרי עיד לנסות הרברי פיוסק ב־ט לעשי‪ — .‬ולפי״ז הכל בזה‬
‫להבין בנקל לפי פירש״י ז״ל ולא כמי שתמה עליו הרמב״ן ז״ל‪— .‬‬
 ‫‪%tr‬‬
‫נברשת ב׳— סוגיות ביה״ש— ר מב‬
‫ונסתלקה זריחהה מן האר׳ן קיהם לזמן הזה הוא ובו'‪ .‬ולשון הגמרא‬
‫יב( מראה פגים לפירושו שלר״הז״ל‪ — .‬כ אן אמרי יג( משר‪,‬שקע‬
‫משקיער‪ ,‬החמה ‪.‬‬ ‫החמה ששקעה ככר ‪ ■.‬ובפסחים אמרו‬
‫שקיעה עצמה בכלל‪ .‬ולפי הבליו ופישוטי זה אני אומר המשעה‬
‫שהתח־ל השסש להשתקע ער זמן ביאת השמשור‪ ,‬והוא הזמן הגזבר‬
‫בפ׳ ב״ט הוא בכלל תוספל‪ ,‬מחול על הקורש םהי‘ך ג׳ מלין ורביע‬
‫מיל‪ .‬יצר‪ ,‬להוסיף כל הזמן הזה יבי׳ רצה להוסיף מקצתו יד( אלא‬
‫רנע־ שהוא בי־ו•־ שהוא יום מוסיף‪ .‬והיינו ראמ־יגן כמסכת ברביה‬
‫ט!'( ר' י־ורה אימר ער פלג המנחה והוא זסן קרוב לתחילת שקיעת‬
‫החמה‬ ‫‪--------------‬‬
‫י ב ( ו ל ש ו ן הגמרא מראה פגיס לפירושו וכו׳‪ .‬לא זכיהי להבין כיצד‬
‫הגמרא מראה פנים‪ .‬עמ״ש לעיל מן אור‪ ,‬ר( טד אור‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫י*‪ (.‬ט ש ת ש ק ע החמה ששקעה כבר‪ .‬עי׳ מ״שלעיל בזה חות ג(‪.‬‬
‫'ד( אלא רגע שהוא ברור שהוא יוס מוסיף‪ — .‬ל א זכיתי להבין‬
‫מאי אולמי' דהאי רגע מהאי רגע‪ — .‬פירו‪ :‬מאי אולמי׳‬
‫דהאי רגע שהוא כבר אחר השקיעה הראשונה )ועכ״ז להרמב״ן ז״ל‬
‫יש לה דין ‪ □ V‬ב ר ו ר ואפי׳ לכתחלה יש לה הדין כן‪ .‬אס היא רק‬
‫בר»וך השיעיר של ג' מילין ורביע אחר השקיעה( מהאי רגע של קידס‬
‫הנץ החמה שאין לה כן הזכיי׳ להיות ;ירון ליוס ברור לענין תפילה‬
‫ושופר ולולב‪ .‬ולכר‪,‬חילה ודאי לא‪ .‬ואפילו בדיעבד רק עפ״י דוחק‬
‫ובשעת הכרח ואונס גידי גת כן‪ — .‬אבל לא בכל יוס ויום ) כמבואר‬
‫בהפוסקיס( ואעפ״י שהכתוב )נחמי׳ ד׳( מסייע לאותו זמן בבוקר‬
‫השכס להקרא יום‪ — .‬עכ״ז מצינו שרק בשער‪ ,‬אונס כן לה‪ .‬ולמה‬
‫כחן בערב לכתחילה זיכה לה הרמב״ן ז״ל להקרא יוס ברור לכל‬
‫דבר‪ .‬וכן גס בכל יוס ויום ‪.‬‬
‫ס ו ו ר ׳ יהודה הימר עד פלג המנחה‪ ,‬והוא זמן קרוב לתחילת‬
‫שקה״ח ואין ביגיהס אלא מהלך של ארבעה מאות אמה וכו׳‪.‬‬
‫גס מכאן ראי' גמורה להח־לוק שיש בזה בין ירושלס עה״ק ת״ו לבין‬
‫המדינות שבצפון )עיימ״ש כבר לעיל אות ט ! כי איך אפשר להכחיש‬
‫מה שרואים רוב השנה בחוש שחצי שעה אחר השקיעה הראשונה‪ .‬הרקיע‬
‫מלח ככביס קעניס וכ״ש ביניניס שהס רציפיס והלבנה מאירה על‬
‫הארץ‪ .‬ועל אלה לית מאן רפליג שהס סימן מיבהק ללילה ממש‪.‬‬
‫ואעס״י‬
 ‫נבר שת ב׳‪ -‬סו גיו ת ביה״ ש‪-‬רמב״ן‬
‫החמה ואין ביניהם אלא מהלך שלאיבעה )צ״ל של ארבע מאיה( אמות‬
‫בקירוב‪ .‬רקא סבר ר׳ יהורה לענין הפלה בתר שמשא אזלינן רבעינן‬
‫•להפילה מנחה ייראיך עם שמש‪ .‬ולפני ירח דוד דורים לשל ערביה‪.‬‬
‫והתם אתסר )ברכיה כ״ז( אסר לי׳ רב לר׳ חנינא דצלי של שבה בע״ש‬
‫אמר מי ברלה‪ .‬אמר לי׳ אין ברילנא‪ .‬כלומר דצלי קביל עלי׳ כל פלג‬
‫המנחה בהוספה יבדיל קורם לשאר בני אדם שא־ןםוםיפ־ן בל הזמן הזה‬
‫אלא מקעיהי‪ .‬הא בל זמן שיהדמה זורהה באריןיום נסיר דוא ואינו בבלי‬
‫תופפה ולא נבלל ספק‪ .‬יאעפ״י שיפי‘ג המנחה מ־סיף על מהלך ר׳‬
‫מילין האמור בפסחים‪ .‬אין ביניהם איייא זמן מיעט‪ .‬וכשסתפייל ני' שיל‬
‫שנה‪ .‬קידם גמר ההפילה מהחיל שמש לשקוע יהניע זמן ההיספת‬
‫יכי׳‪ — .‬ומיהי היפ׳ מלאכה ועינוי ריוסהכפירים ביציאהן אינה מחיורה‬
‫אצלי‬ ‫‪-------------- -‬‬
‫ואעפ״י שלא עבר עדיי] השיעיר של ד׳ מילין אחר השקיעה‪ ,‬כמ״ש‬
‫בש״ע בסי׳ רל״ה ס״א שלילה הוא משעח שלשה ככבים קטנים‪ .‬וכיון‬
‫שלזה הכל מודים וזה היא כלל גדול וסימן מובהק לכל מדינה ומדינה‬
‫כשרואים בחוש שלשה ככבים קטנים הראשונים אז הוא שם לילה ממש‪— .‬‬
‫יבכן אפילו למ״ד שהשעה ורביט דפלג המנחה לר׳ יהודה צריכים לחשב‬
‫קידם הלילה‪ .‬דהיינו קודם צאת הככביס ) ולא קידם שקיעת החמה כמו‬
‫שסוברי׳ הרמב״ס והלבוש ול״ח וש״ג והרמ״י והגר״א שכל אלה חולקים‬
‫על בעל ת״ה שסובר הוא לחשב קודם צ״ה( יהי׳ עולה פה ארץ הק'כמו‬
‫נ׳ רביעי שעה )מ״ה עד חמשיס דקים( קודם השקיעה הראשונה‪ .‬אבל‬
‫לא ג׳ דקים קידם השקיעה כאשר מחשב הרמב״ן ז״ל )לעיל(‪— .‬ואיך‬
‫גס אפשר להעלוח על דעה שהרמב״ן ז״ל אומר הכלל הלזה על כל‬
‫העולם כולו‪ .‬אלא ודחי רק על איזהו מדינית שבצפון אשר שם לפי‬
‫חשבונו עולה כן‪ .‬על מדינות אלה יעל כל אלה עיד באורך הארץ שבאוהן‬
‫המעלות אימר כן ולא יותר‪— .‬ירא־׳ לדברי מן המציאות במדינות רבות‬
‫מאוד אשר הם מן ארץ ישראל למטה לצד דרים עד לערך י״ב מעלות‬
‫אחר הקו השיה עיד לדרוס ואשר הס כן בכל אורך הכדור הארץ‬
‫ממזרח למערב‪ .‬שבכל אלה הנשך בין השקיעה ליציאת הככבים קטן‬
‫מאוד כידוע‪ .‬ועל המדינית שבקו השווה בעצמו אין שם נשך כלל‪ .‬ושם‬
‫יהי׳ זמן פלג המנחה ממילא אליבא דכל הדיעית שעה ורביע קידם‬
‫ש ה י ‪ /‬ז ת ה ח מ ה ולא נ' דקים‪— .‬ולאיפכא במדינוה אשר הס נוטים‬
‫ביותר‬
‫נברשת ב׳—סוגיות ביה״ש—רמב״ז טו‬
‫אצלי עדיין‪ .‬דוידאי משעת צ״ה לילה גמור היא‪ .‬וקידם לכן נ־ה״ש‪.‬‬
‫ובאיזה ומן הוא התוספת הזו‪ .‬וכשלסא לר׳ יהודה לא קשיא לי וכו׳‬
‫וכיון שכן משכחת לה לד‪,‬תוספת לי׳ יהירה משיכסיף העליון והשוה‬
‫לתחתון עד צ״ה‪ .‬אלא לד׳ ייסי תיספה יציאת קודש מאי גיהו‪ — .‬ויש‬
‫לומר כעין שאמדו כירושלמי כנרכוה ונלכד דהחמין הלה א ככנים‬
‫כד מן חדא כככתא‪ .‬כלומר רצופין וכו' הא מפוזרין אסור עוד כעשיית‬
‫מלאכה‬ ‫‪--------------‬‬
‫ביותר לצפון ששס שהיית הנשף גדול מחוד‪ .‬סס יהי׳ זמן פלי המנחה‬
‫אליבא דכל הדיעות זמן ס‪) :‬ואפילו שעה ועוד יותר( אחר השקיעה‬
‫ולא ג' דקים קודם השקיעה כחשבון הרמב״ן ז״ל ‪.‬‬
‫ל פ י ז ה צריכיס הכא בא״י בפרט בירושלס עז״ ק ת״ו חיזוק רב‬
‫להנצל מן השגיאה אשר נתרבה עלינו)כמ״ש כבר באות ס (‬
‫ע״י הבאים מחדש אל הקידש פנימה‪ .‬ובראשם עומדים גם גאוני‬
‫עולם הי״י שמחזקים בהשיטה של ר״ת ורמב״ן ז״ל שהשיעור מן שקה״ח‬
‫עד הלילה הוא דוקא ד׳ מילין‪ .‬יפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם‬
‫הלילה‪ ,‬דהייט ג׳ דקים קודם השקיעה )נגד כל הדיעות שסוברים‬
‫שהיא שעה ורביע קידם השקיעה(‪— .‬וכל כך הס מחזקים בדעה ר״ה‬
‫ער שאפילו הס בעצמם רואים זמן רב כמו ג׳ רבעי שעה קודם‬
‫כלות חשבונם את הרקיע מלא ככבים קטנים עד אין מספר כמו בחצי‬
‫הלילה‪ .‬לא איכפת להו‪ .‬ואומרים כל אלה ככבים שייכים עוד ליום‬
‫ברור ולפלג המנחה‪.‬‬
‫' ש א ל ת י פעם בזה לרב גדול ומפירסס )שבא מחדש לירושלס‬
‫ת״ו( איך אפשר זה לקרב אל השרל‪ .‬לומר על כל‬
‫אורך הזמן של ג׳ רבעי שעה אשר בכל רגע ורגע שבהן מתרבים‬
‫ליראות ככבים קטנים וקטני קטנים עד אין מספר‪ — .‬שכל זה יהי׳‬
‫שייך להקרא יום ברור‪ — .‬והשיב לי כן‪.‬‬
‫שהר״ת ז״ל )אשר אפילו הרא״ש ז״ל אחזו לתה ורעדה‬ ‫אחל‬ ‫א(‬
‫לפניו( פסק כן‪ .‬מי הוא זה אשר ימלא לבו לחלוק עליו ‪:‬‬
‫ל ( ק ל א התום׳ אמרו שאין אנו בקיאין בככביס מה הס בינוניס‬
‫)פסחי׳ ב׳(‬
‫הדבר נכון וישר וקל להבין שעד כלות השיעור‪ .‬של ד׳ מילין‬ ‫הלא‬ ‫ג'(‬
‫אחר השקיעה יקרא יום‪ .‬אעפ״י שאנו רואים כבר כמו‬
‫ג׳‬
 ‫נברשת ג '—סוגיות ב־ה״ש‪-‬רםב״‬
‫מלאבה סשום תוספת‪ .‬והא דהנן ספק חשיבה ספק אינה חשיבה אין‬
‫סרליקי! את הנר לא שהחשיך אלא נין השמשות‪ .‬והתוספת שלו בבדל‪.‬‬
‫דמשקיעת החמה ממש חשיבה היא‪ .‬וכן בבל מקוס מזמן איסור קרי‬
‫חשיבה‬ ‫‪--------------‬‬
‫ג׳ רבעי שעה חשכת לילה עס ככבים רניס עד אין מספר לעינינו‪.‬‬
‫כמו שיקרא יוס מן ע״ה עד הניה״ח‪ .‬אעפ״י שגס אז עוד חשכת הלילה‬
‫לעינינו וגם ככביס עד אין מספר אנו רואיס עוד כמו עתה תוך זמן‬
‫ג׳ רבעי שעה‪ .‬ועכ״זיקרא כל הזמן הזה יום לפי הכתוב )נחמי׳ד׳(‬
‫כן גס בערב צריך להיות כן‪ .‬כי אלה שני זמנים הס שווים כל א' שיעור‬
‫ד׳ מילין‪ .‬עכ״ל הרב הנ״ל‪:‬‬
‫ל פ ע נ ״ ר נ״ל להשיב על אלה השלשה כן‪ — .‬על אות‬
‫א‪ /‬אס אנו שואלים איך וכיצד יכולים להבין דבר זה לפי שינית ר״ת‬
‫ז״ל ורמב״ן ז״ל‪ .‬לא נקרא בשביל זה עוד חולקים עליהם ח״ו‪ .‬כי לשאול‬
‫או לחקור כדי להבין דברי תוה״ק על בוריין הרשות נתונה‪— .‬ועל אות‬
‫ב‪ /‬מה שהתוס׳ אמרו שאין אט בקיאין בככביס יכי׳‪ .‬כבר כתבתי לעיל‬
‫)אות ט׳ ( אשר לפי׳ התום' )שבתל״ה ופסחים ב׳( הס רק מסופקים‬
‫בכל הככביס הנראים משקה״ח עד שהכסיף העליון אס הס ב־נוגיס‬
‫אס לאו‪ — .‬כן משמע מלשון התום׳ )עיי״ש( אבל אחר שהכסיף העליון‬
‫אין אנו עוד מסופקים‪ .‬ועוד הרב ר׳ יונה כ׳ בפירוש )ריש ברכות(‬
‫שהיז הב‪. V‬־‪,‬בקיאין בין ככביס גדולים לבינוניס עכ״ל‪ .‬מוכח שאחר שאנו‬
‫רואים גסקניגיס )בגידולם( אין עוד ספק כלל בבינוניס‪ .‬וכ״כ גס‬
‫הני״ז והמג״א סי׳ רל״ה ס״א‪ .‬וכ״כ בש״ע סי׳ רצ׳יג וגס במג״א‬
‫שם‪ — .‬ועוד‪ •.‬ה‪ :‬הרמב״ן ז״ל בעצמו מביא )פה לעיל( רה■‬
‫מהירושלמי ברכות וז״‪ V‬ובלבד דתחמון תלתא ככבים כד מן חדא‬
‫ככבתא‪ .‬כלומר רצופין עכ״ל‪ .‬מוכח שג׳ ככביס רצופים הראשונים הס‬
‫די לסימן מובהק אפילו למוצאי שבת להתיר במלאכה‪ — .‬ועוד‪ .‬הלא‬
‫לפי הירושלמי כשהלבנה זורחת ומאירה על הארץ הוא ג'׳כ סימן מובהק‬
‫שהוא לילה וודאית‪ — .‬ממילא לפי ארבעה סימנים האמורים אין לנו‬
‫שוס ספק עוד‪ .‬אעפ״י שאין אנו בקיאין‪ .‬כי הבקיאות מועיל וצריך רק‬
‫מי שהוא רוצה לסמוך על עצמו לומר שכבר נכנסה הלילה קודם שנראו‬
‫אלה ארבעה סימנים הנזכרים כאן‪ — .‬ועל אות‬
‫ג‪ /‬מה שאומר שנכון וישר הוא שהשיעור של ד׳ מילין אחד השקיעה‬
‫יקרא‬
‫נברשת ב׳—סוגיות ביה״ש—רמבץ טז‬
‫חשיבה‪ .‬וכן הא ראתמר במס' ניצר‪) ,‬לי( דד‪,‬א הוספת עינוי דיוה־כ‬
‫דאירייהא הוא וקא אכלו ושתי עד שחשיבה ולא אסרי להו ולא סירי‬
‫ובי‪: — .‬‬
‫ו ביון שהדברים מתוקנים לפי פירושו של ר־ת דל אכתיב פה מה‬
‫שימצאהי בירושלמי שהיא סיוע וראי׳ לדבריו‪ — .‬גרסינן ההם‬
‫בפ‬
‫שהוא ;קרא יוס‪ .‬כי אלה ב׳ זמדס‬ ‫יקרא יום כמו מן ט״ה טד■‬
‫צ״ל שווים‪ .‬כל א׳ שיפור ד׳ מילין‪ .‬עכ״ל — וקשה טובא‪ .‬חדא‪ .‬הרי זה‬
‫;גד הגמרא) פסחים ל״ג‪ (:‬שיש שם חילוק גדול לדינא בין הזמן קודם‬
‫השקיטה לאחריה כח׳׳ש שס פשו להו הלתין חמיסר חצפרא לפלגא‬
‫דיומא‪ .‬וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא‪ .‬ופירש״י לאורתאלשקיטת החמה‪.‬‬
‫דשוב אין זמן שחיטה דדם קדשים ;פסל בשקיטת החמה וכו׳‪ — .‬וקשה‪.‬‬
‫לפי שיטי! הרב הנ״ל למה ;פסל הדס‪ .‬הא טוד יום גמור הוא כמו מט״ה‬
‫טד ה;ץ‪ — .‬וטוד הא לטולס אי;ו ;חשב ליום גמור אלא רק מן‬
‫;ץ החמה טד שקיטת החמה‪ — .‬כי אס לא כן מחשבין‪ .‬לא מצינן‬
‫שיהי׳ יוס ולילה שיוין בתקיפת ניסן ותשרי‪) .‬לא לפי תקופת מר‬
‫שמואל ולא לפי תקופת רב אדא טיי' רמב״ס ה' ק״ה פ״ט ה׳ ד׳ן‬
‫וזה כלל גדול כדמיכח מכמה מקומות בש״ס ופוסקים שכל החשבו;ות‬
‫של חז״ל מיוסדים הס טל החשבון של שטות זמגייות לחשוב היום‬
‫תמיד לי״ב שטות כמו שהוא בניסן ותשרי‪ — .‬וטור אס גס שבבוקר‬
‫הרחיבו חז״ל את הגבול להקרא יוס )מט״ה טד הנה״ח( מספק‬
‫בשביל שאסמכוהו אקרא )נחמי׳ ד׳( אבל בטרב אינו כן‪ .‬כי מאותו‬
‫הקרא טצמו מוכח איפכא כמה ש;׳ טד לאת הככביס‪ .‬ואויצו הכתוב‬
‫איירי דוקא מירושלס ת״ו כי אותו המטשה כאן הי'‪ .‬ולפי״ז דבר‬
‫ברור הוא שאין להקרא יום אלא רק טד צאת הככביס‪ .‬ואיזהו‬
‫ככבים‪ .‬אשר חז״ל נתנו ד׳ סימנים טליהס‪ .‬כמו שהבאתי בסמוך‬
‫במאמר הקודס‪ .‬שהוא פטה״ק)בחורך( כ״ד דקיס )ובקיץ( חצי שטה‬
‫בקירוב אחר השקיטה‪ — .‬ואין לומר שצאת הככביס דכתיב בנחמי׳‬
‫הוא צאת כל הככביס אשר הוא דוקא בסוך השיטור של ד׳ מילין‬
‫כחן כמו‬‫‪,‬‬ ‫בודחי גס‬ ‫אחר השקיטה‪ .‬אי אפשר לומר כן ‪.‬‬
‫כמו בכל מקוס דיברה התורה כלשון בני אדס‪ .‬וידוט זה שיצחילת‬
‫ראייה ככבים קוראים הכל צאת הככביס‪ — .‬וטוד ט״כ צריכים‬
‫לומר‬
 ‫נברשת ב׳—םוו\וה ביה״ש—רמב־י‬
‫בם׳ מאימתי קורץ תני כלי זמן שפני חסה סארימות זהו יום‪ .‬הכסיפו זהו‬
‫ביה״ש‪ .‬השחירו ונעשה עליון שיוה לתחתון !הו לילה‪ — .‬ר׳ אומר‬
‫הלבנה בתקיפהה התחילה נלנל חמה לשקיע ותחילת גלנל הלבנה‬
‫לעלות זהי ביה״ש‪ — .‬אמר ר*ח סיף נלגל חמה לשקוע וההילה נלגל‬
‫לבנה לעלות ותני שמיאלכי אץ הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת‪.‬‬
‫בשעה‬ ‫‪---------------‬‬
‫לומד מה שכתוב טד צאת הככביס טד ולא טד בכלל‪ .‬כי אס‬
‫אומרים בזה טד וטד בכלל‪ .‬אפשר טד אחר חצי הלילה היו טושים‬
‫במלאכה בשביל שלא היו יודטיס בבירור מתי הוא סוף זמן של‬
‫צאת הככביס כולם‪ .‬וא״ת אה״נ הא כתיב והי׳ לנו הלילה למשמר‬
‫משמט כל הלילה ולא חצי לילה‪ .‬וטוד נלפינה מדרך ארץ‪ .‬ואין‬
‫נוהג בטולס כלל לטסוק במלאכת הבנין בלילה‪ — .‬וכנגד זה ג״כ‬
‫אין נוהג בטולס‪ .‬היכא דשכיחא היזקא וסכנת נפשות מאויבים‬
‫ואורבים שטומדיס מכל צד‪ .‬כמו שהי׳ אז באותו הזמן של בנין ביה‬
‫שני שלא לטמיד טל המשמר אלא דוקא טד שמגיט חצי הלילה ואז‬
‫מתחילין לטמוד‪ .‬בתמיהה‪ — .‬וטוד אפילו בדברי הרמב״ן טצמו‬
‫)בסמוך( מדוקדק החילוק בין הנשף של שחר לנשף של טרב‪ .‬וז׳׳ל‬
‫וכו׳‪ .‬ובטרבית נמי מ ק צ ת ט ב י ו‬‫כיל□‬ ‫טבי׳ של רקיטבשחר נידון‬
‫נתון כיוס‪ .‬טי׳ לקמן אות ט״ז( ‪:‬‬
‫מןד טי׳ מ״ש לטיל אות ד'( ד״ה ובירושלס וכו׳ טאכ״ו שאי אפשר‬
‫לומר כלל שהשיטור הנשף יהי׳ ד׳ מילין —‬
‫■ש להשיב‪ .‬לפ״ד הרב הנ״ל צ״ל שיהי׳ מותר פטה״ק להתפלל‬ ‫עור‬
‫מנחה אליבא דרבנן אפילו בשטה שנראיס כבר תוך משך זמן‬
‫ג׳ רבטי שטה הרקיט מלאה ככביס קטנים וקטני קטניס‪ — .‬לפי‬
‫שלא כלה טוד השיטור של ד׳ מילין‪ — .‬ואפילו לכתחילה רשאים‬
‫לטשות כן יום יום‪ .‬כי דטביד כמר טביד וכו׳‪ — .‬ולפי״ז למה‬
‫במטרבא וגס אביי לייטי אמאן דמצלי אפילו טס דמדומי חמה‪) .‬טי׳‬
‫בביאורי הגר״א סי' רס״א שמקשה כמו כן( ‪:‬‬
‫א ל א כמ״ש כבר )לטיל( שחילוק הוא בזה בין מדינות צפון וב־ן‬
‫ארץ ישראל‪ .‬וכל דבריהם של ר״ת ורמב״ן ז׳׳ל וכל הפוסקים‬
‫שנתנו את הזמן של ג׳ מילין ורביט אחר השקיטה לזמן תוספת שבת‬
‫ויוכ״פ‪ .‬לא קאי אלא טל מדינתם שבצפון‪ .‬אבל לא טל ארץ ישראל‬
‫כלל‬
‫נברשת ב׳‪--‬פוגעת ביה״ש‪-‬רמבץ יז‬
‫בשעה שחפה זורחת‪ — .‬פירוש ר״ח מתרץ לה לניייתא דרכי וקהני‬
‫בה ר׳ איפר סוף גלגל חסה לשקוע‪ .‬מכאן נלמיד שאיןביה״ש מתחיל‬
‫ער שעה שסוף גלגל חפה שוקע‪ .‬ונמצא עכיו של רקיע כשחר גידון‬
‫כיום רהא פע־ה יום הוא‪ .‬ובערבית גסי ט״ז( מקצת עכיו נתין כיום‬
‫שהרי אינו כידרש ער תחילת סוף שקה״ח‪ — .‬ואפרו שם כירושלמי‪.‬‬
‫אמר ר׳ חונה יז( נלפינה פררך ארץ‪ .‬שרי מלכא נפק אע״ג רלא נפק‬
‫אטרין דנפק‪ — .‬שרי עלל לא אפרינן רעל עד שעתא דיעול‪ .‬ומשום‬
‫הבי כתחילת יציאת גלגל חמה הוא יום‪ — .‬ובתחילת כניסתו איגו‬
‫עדיין לילה ולא כיד‪,‬יש‪ — .‬וזו ראי' גמורה לפה שכתבנו ופירשנו‪— .‬‬
‫א ל א שיש לגו כגפרתנו דבר אחר שנתקשה לנו והוא שאפר שם כפי‬
‫כ״פ הרוצה לידע שיעורו של ר׳ נחמי׳ יניח חפה כראש הברטל‬
‫וירד ויטבול כים ויעלה‪ .‬וזה שיעורו של ר׳ נחמי׳‪ .‬ופי׳ רש״י ז״ל כרמל‬
‫הר שעל שפת הים‪ .‬וחמד‪ ,‬סמוך לשקיעתה ניאית כראשי ההרים‪.‬‬
‫וכתיך‬ ‫‪--------------‬‬
‫כלל‪ — .‬ויו״ט שני של גליות יוכיח אשר כל הפוסקים וש״ע יוכל‬
‫הספרים מלאים דינים מיו״ט שני‪ .‬ולא אחד מהם דיבר בזה מארץ‬
‫ישראל‪ .‬וכן גס להבין טנין זה‪— .‬‬
‫ט״ז( ובטרבית נמי ‪ :‬מקצת טביו נתון כיוס שהרי אינו ביה״ש‬
‫טד וכו׳‪ — .‬לא זכיתי להבין למה רק מקצת טביו נתון כיוס‪.‬‬
‫לשיטה זו ראוי הי׳ שכל טביו יהי׳ נתון כיוס‪ .‬כמ״ש הרמב״ן ז״ל בשס‬
‫הירושלמי )פה קודס לכן( אשר בשחר כל טביו של רקיט נידון כיוס‬
‫ולפ״ז גס בטרב יהי׳ כן‪ .‬ולא יהי׳ ביה״ש כלל בטרב כמו שאין‬
‫ביה״ש בשחר‪ .‬כי אלה ב׳ שיטוריס צריכים להיות שווים‪— .‬‬
‫י״ז( נלפינה מדרך ארץ‪ .‬שרי מלכא נפק אט״ג דלא נפק אמרינן‬
‫דנפק‪ — .‬לא זכיתי להבין את זה‪ .‬כי בגמרא )ברכות נ״ח( לא‬
‫משמט כן מן המטשה דרכ ששת סגי נהור הוה וכו׳ שאמר לא קאתי‬
‫מלכא טד לבסץ^ דקא שתקא אז אמר ודאי השתא אתי מלכא‪ .‬בשביל‬
‫שמלכותא דארטא כטין מלכותא דרקיטא‪ .‬וכתיב צא וטמדת בהר וגו׳‪.‬‬
‫ולפי״ז כל ההגונדות שקודמות בבוקר או שבאים אחר המלך )אחר‬
‫החמה( בטרב אינם נחשבים לכלום‪ — .‬וכיצד יש מן הירושלמי הנ״ל‬
‫ר א י ׳ ג מ ו ר ה שמביא הרמב״ן ז״ל נגד הגמרא בבלית שלנו שהיא‬
‫הטיהר לפי הכללים שבידינו‪— .‬‬
 ‫נברשת ב' ‪ -‬סוגיו׳ ביה״ש ‪ -‬רמב״ן‬
‫ובתוך בדי לירד ויטבול ויעלה הוי לילה ומשמע מיהא רמהחילת שקה״ח‬
‫אנו משערין‪ — .‬אלא שנראה לפי הירושלמי דה״ק אס אדם מניח חמה‬
‫בראש הר כרמל יח( יבול הוא לירד ולטבול בים‪ ,‬דעדיין יום גמור‬
‫הוא‪ .‬נמצא שטבל כיום‪ .‬וטאיתו זמן ואילך הוא שיעור ביה״ש דר׳‬
‫נחמי׳ שארם מהלך בו חצי מיל‪ — .‬יכך אמר בירושלמי ר׳ שמואל‬
‫ב״ר חייא ור׳ יורן בשם ר׳ חנינא דהחיל גלגל חמה לשקוע אדם עומר‬
‫בראש הניביל ויורד וטובל בים ועולה ואובל בתרומתו‪ .‬חזקה ביום‬
‫טבל‪ — .‬ודנה אמת‪ .‬הנה נכין‪ .‬ער כאן פירשנו בשיעורי ביה״ש —‬
‫ו ת ו ס פ ת ח ו ל על הקודש אעפ״י שיצאנו קצת מענין דברינו‪ .‬אלא‬
‫שהדברים צריכים ביאור‪ .‬ימ״מ לא עלה בידינו תוספת‬
‫אפי׳ לתשעה כאב‪ .‬אלא לאםור כל ביה״ש שלו‪ ,‬ואצ״ל לשאר תענית‬
‫צבור שאינן בכלל‪ — .‬וכן הקבלה שהזכיר רבינו ז׳יל אינה ענין אלא‬
‫ליום הכיפירים מפני שיש לו תוםפה כמו שפירשנו‪ .‬אבל יש לומר‬
‫שהקבלה איםרה עליי בזמן הזה שהיא משקיעת החמה והוא מפלג‬
‫המנחה ולמעלה‪ .‬חיאיל והוא יכול לעשותו תוםפת בימים של תורה‪.‬‬
‫יכיל לעשותו נמי ביום של דבריהם וכי׳‪ .‬י— ואע״ג דביה״ש התשעה‬
‫כאב אםור‪ — .‬לעגין קביעא דירחא לא מחמרינן ובו׳‪ — .‬ועוד יש‬
‫שם אריכית בענין השעה באב‪ .‬עיי״ש כס׳ תירת הארם לרמב״ןז״ל;‬

‫הרי׳׳ף )סוף ‪8‬׳ כ״מ( ת׳ר בין השמשות ובו‪ /‬משתשקע החמה וכל‬
‫זמן שפני מורח מאדיטין ובו‪ /‬הכסיף העליון והשוה לתחתון‬
‫לילה דברי ר׳ יהודה ר׳ נחטיח אומר כדי שילך אדם משתשקע החמה‬
‫חצי טיל; ור׳ יוסי אומר ביה׳ש כהרף עין ובו‪ /‬זה נכנם וזה יוצא; —‬
‫הא מפא קשיא וכו׳; אמר רבה כרוך ותני ובו‪ /‬ורב יוסף אמר וכו‪— /‬‬
‫אמר רבב״ח א״ר יוחנן הל׳ כר׳ יהודה ’‘ענין שבה‪ .‬והלכה כר׳ יוסי‬
‫לענין תרומה‪ — .‬הא הפסק ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יד‪,‬ורה לענין שבת‬
‫לא ידעינן אליבא דטאן פסק אי אליבא הרבה ואי אליבא הרב‬
‫יוסף; וכיון הלא אבריר לן עברינן לח־טרא‪ ,‬כי ספק איסורא לחומרא‬
‫ועוד‬ ‫‪--------------‬‬
‫י״ ה( יכול הוא לירד ולפבול ביס וכו׳‪ .‬עיי' )לקמן( מה שמקשה‬
‫הרשב׳יא ז״ל על זה‪— .‬והגר״א ז״ל בביאוריו בש״ע סי׳ רס״א‬
‫מביא ג״כ קושיית הלשב״א ‪:‬‬
‫נבישת בי—סוג־ות ביה״ש ‪ -‬הרי״ף יח‬
‫ועור וט׳ הלכך משתשקע החשה אתקדיש לי׳ יומא ואסור כעשייה‬
‫מלאכה‪ — ,‬אר״י אמי שמואל ככב א' יום שניס כיה־ש שלשה‬
‫לילה —א״ר יוסי כ־א משנראו ג׳ כככיס ולא כנכיס גחלים שנראים כיום‬
‫ולא קטנים שניאין כלילה אלא כינונים‪ ,‬אמר לי׳ רנא לשסעי׳ אהון‬
‫רלא ירעיהו שיעורא ררכנן אראיכא שמשא ו ט‪ /‬וכיום המעונן כסהא‬
‫חזו הרננולא וכו׳‪ — .‬ע טל הרי״ף‪:‬‬
‫ריא״ז )שם אוה א׳ כסופו( וז״ל לענין שכה ענרינן כרכה משהשקע‬
‫החמה לא מרליקין שרנא‪ — .‬ולענין יחיד שקכל עליו‬
‫העניה‪ .‬דכיה־ש שלו מוהר לא הוי כיה״ש ער הכסיף ההחהון כרכ‬
‫יוסף‪ — .‬עב״ל ‪—:‬‬

‫הר״ן )כאלפס שכת סיף פ״כ( פירש רכרי רית ז״ל‪ .‬וז״ל כלומר‬
‫משעה שנשקעה כרקיע י״ג!( וה־א עריין כגנר חלונה‪ .‬ולפי שלא‬
‫ע י ר ה חלונה ועדי־ן אינה מהלכה אחורי כיפה ‪ (2‬פני רקיע מאדימין‬
‫כנגר מקומה‪ ,‬ומשקיעה החמה דהניא כפסחים היינו מתחילה שקיעה‬
‫החמה שהתחילה ליננם כיק־ע ‪ — .‬נמצא שמתחילה שקיעה ער זסן‬
‫כיהי׳ש שהוא סיף שקיעה ג' מילין ורכיע‪ .‬והכי מוכח כירושלמי וכו׳‪— .‬‬
‫וט הרמכ״ן ז״ל שזה הזמן הנזכר ככל יההלמיר להוספה שמוסיפין‬
‫מחיל על הקירש‪ .‬שאי אפשר לומר שיהא כעור השמש זורחת על‬
‫הארץ כ״א( ההא הנן וכולן כ״ה מהירין עם השמש‪ .‬ואי אפשר גס‬
‫כ; שיהא כזמן ביה״ש שהרי תוספת אינו אלא עשה יכיה״ש ספק כרה‬
‫היא וחייב אשם הלו־ ובשני ביה־ש חטאת )שמנה( ]ממ״ג[‪ ,‬אלא‬
‫וראי ב ״ ר( זמני של הוספת היינו מתחילת השקיעה שאץ השמש נראה‬
‫על הארץ ער זמן כיה״ש‪ .‬והזם; הזה שהוא נ' מילין ורביע רצה לעשוהו‬
‫וני‪— .‬ואם תאמר הינח היספת כתחילהי‪ ,‬אכל תוספת ביציאתו היכי‬
‫משכחה‬ ‫‪--------------‬‬
‫י״ט( עיי׳ מ״ש לעיל בזה באות א(‬
‫‪ (2‬עיי׳ מ״ש לעיל בזה באות ב(‬
‫כ״*> עיי׳ מ״ש לעיל בזה באות ט (‬
‫כ ״ ב׳ גס מיה עיי׳ לעיל באות ט( — ועוד לפמ״ש הר״ן ז״ל פה‬
‫בעצמו הוא סותר את שיכית ר״ת ורמב״ן ז״ל‪ .‬כי כ׳ כאן‬
‫למעלה‬
 ‫נברשת ב׳‪-‬סודות ביה״ש‪-‬הר׳‬
‫משכחת לה שוסן כיה״ש אינו ראוי לתוספת שמן הספק הוא נאסר‬
‫ומביה״ש ולהלן לילה גמור הוא ועד איזה שעה יהא מוסיף והולך י״ל‬
‫כענין שאמרו כירושלמי רברכות דגרסינן התס ובלבד דיתחמון תלתא‬
‫בבבים דרמיין כחדא כבבתא‪ .‬כלומר רציפין במקוס א׳‪ .‬היו מפוורין‬
‫אסור כעשיית מלאכה משוס תוספת‪ —.‬עכ״ל הר׳ין ־‪- .‬‬

‫הרא״ש )תעני׳ י'׳כ( וז״ל פירש ר״ת היינו מתחילת שקיר‪',‬ח כשהחמה‬
‫מתחלה להבנס בעכיו של רקיע‪ .‬אכל שקר‪,‬־ח היינו סוף‬
‫שקיעה והוא זמן צ״ה‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬
‫ה קו ״‪ ]-‬נ ח נ א ל מפרש דכרי הרא׳׳ש‪ ,‬וז״ל והוא זמן צ״ה‪ .‬וקורס‬
‫צי״ה שיעור נ׳ רכעי מיל ד‪,‬וא זמן ביה״ש כדמסיק‬
‫רבינו סוף במה מדליקין סי׳ כ״נ‪ .‬והא דאמר ר׳ יהודה ההם משהשקע‬
‫החמה ער הכסיף העליון ביה״ש איירי בסוף שקיעה ‪ — .‬ור״א ממיץ‬
‫וראב״ן הקשו עליו)על ר״ת( דהלשוןמשתשקע משמע הקדמה וכו׳ —‬
‫והנה מה שהביא רכינו )הרא״ש( כאן פי׳ ר״ת אין הכי־ע דאפשר לומר‬
‫לחומי־א נקיט לה ובו'‪— .‬ו*צריך להתענות עד יציאה הבכבים ממש‪ ,‬אכל‬
‫לענין שית ס״ל כר״א ממיץ שצריך להקדים כניסה•‪ —,‬אבל כפ׳ יוהב־פ‬
‫)סי׳ ח׳( מסכים רבינו עם פי׳ ר׳ת אפי׳ לקולא רא"צ לקבל הוספת‬
‫יוכ״פ כי אם מעט קודם ביהיש שה־א ג׳ רבעי מיל קירם הלילה‪.‬‬
‫עכ׳׳ל‪—.‬ובשבת )ם״פ ב׳( כר־ה נמצא משהשקע וכו׳ מביא בשם הכ״י‬
‫)סי׳ רס״א( שהמה בזה *סלא ביאר רבינו)הרא״ש( כלום בשמעתי;‬
‫הדין עם מי ולא דק כזה כולי האי‪— :‬‬

‫ה ר מ ב ״ ס הי שכת פ־ה ה׳ נ׳ כ׳ וז״ל המדל‪-‬ק צ‪:‬־יך להדליק‬

‫מנעוד‬ ‫‪--------------‬‬
‫)למטלה( וז״ל וטד איזה שטה במוצאי שבת יהא מוסיף והולך‪ .‬י״ל‬
‫כמ״ש בירושלמ• ובלבד דהחמון תלתא ככבים כחדה ככיתא‪ .‬כלומר‬
‫רצופי׳‪ .‬עכ״ל‪— .‬ופה בארן ישראל יכול כל אדם לראות כן כמו‬
‫חצי שטה אחר השקיטה הראשונה‪ .‬ולא ד׳ מילין צריכים להמתין‬
‫טל זה‪— .‬‬
‫נברשת ב׳—סוגיותביה״ש—רמב״ם יט‬
‫מבעור יום קורם שקיעה החמה וכי‪ .‬ספק חשיבה אין מרליקין‪.‬‬
‫משתשקע החמה ער שיראו ג׳ ככבים ביגונים הוא הימן הנקרא ביה״ש‬
‫בכל מקים ובי ורנין בו להחסיר בבל מקום וכר והעושה מלאכה ביה״ש‬
‫בע״ש ובמוצ׳יש בשוגג חייב חטאה םם׳'נ‪ .‬ומשיראו ג׳ בכבים כינוניםה״ו‬
‫לילה וראי‪ .‬עכ״ל‪:‬‬
‫ה ר ב ה מ ג י ד מפרש רעה ר״ח ורמב״ן ז״ל באריכות עיי״ש‪ .‬ומסיק‬
‫אבל הרשב׳א זיל הקשה על זה סן הירושלמי והגיח‬
‫הרכר בצ״ע ורנין כו להחמיר ובי ברייתא שם עב״ל ‪— :‬‬
‫ה ל ח □ מ י ב נ ה מקשה על פי׳ ר״ה מגס׳ פסחים }צ־ר( שברבר זה‬
‫גצחו הכסי או״ה וכו'‪ .‬וא״כ איך קבע בסברא הזאת‬
‫ר״ת ז״ל )כבר הבאתי זה באריבוה לעיל אות א( ז‬
‫ה ר מ ב׳י ם )ה׳ ק׳יה פ״ב ה׳ ט׳( ראוהו ב״ר עצמן כסיף יום השעה‬
‫ועשרים‪ .‬אם עדיין לא יצאכבב )כפי הגה׳ ר־ל חביבצ״ל‬
‫רק כבב א׳(‪ .‬כ״ד אימרי׳ מקודש‪ .‬שעריין יום היא‪ ,‬ואם ראוהו כליל‬
‫שלשים אחר שיצאו שגי ככבים למחי מושיבין שגי דייגים אצל א' מהם‬
‫ויעירו השנים וכו׳ ויקרשורו השלשה ‪:‬‬
‫הר׳יל חביב ב׳ וז״ל רכרי הרב בכאן •ש לרם קושיא בב׳ פגים‪ .‬הא'‬
‫מגמר׳ שכה ספ׳ ב״ם אר״י א״ש בכב א׳ יום ב׳ ביה״ש‬
‫ג׳ לילה‪ .‬הג״ה וכו׳ והביאו הרי״ף ז׳יל לפסק הלכה‪ .‬וא״כ קשה איך‬
‫אמר הרב אם עדיין לא יצא כבב‪ .‬וכו׳‪ .‬והקושי׳ הב׳ וכו׳ אלא בצ״ל‬
‫אם לא יצא רק ככב א׳ עיי״ש אריכות‪— .‬ועוד הקשה וזיל למה הרב‬
‫במקיס א׳ תלה זמן כיה״ש בשקיעה החבה‪ .‬ובמקים אחר הלה אותו‬
‫כשיצאו ב' ככבים‪ .‬ואם ללטדגו שב׳ הדברים באים בזמן א׳‪ .‬הול׳ל‬
‫משיראו ב׳ ככבים שהוא הזמן שקיעה החמה עד שיראו ג׳ כבבים בינונים‬
‫ך‪.‬וא כיה״ש וכו׳‪ .‬והאמה שאין זמנם א׳ אלא יציאה ב' ככבים הוא אחר‬
‫ביאה השמש וכו׳‪ .‬עיי״ש באריכיה‪ — .‬עיר )שם( ב׳ וז׳ל ולפימ״ש‬
‫י ״ה ז״ל ריש חילוק בין משהשקע החמה לשקיעה החמה וכו׳ אבל‬
‫לרעה הרמב״ם ו״ל נראה שאין* זה א מ ת ובוודאי שלדעתו ז״ל‬
‫גם זו היא סירה הרי״ה ז־ל‪ .‬גם היא״ש ז״ל לא בהב בפסקיו‬
‫בלל מרברי ר״ת ז״ל —עכ׳׳ל —עור )שם( ליישב איך אפשר שיסכים‬
‫מאסר שמואל בכב א' יום ובו' עם סברה רבה‪ ,‬כ׳ וז״ל ימן הראוה‬
‫הכבכים אינו אחד תמיד בבל ימות השנה‪ .‬לדעה רבה ימצאו ימים‬
‫בשנה‬
 ‫נברשת ב׳‪-‬םודות ביה״ש‪-‬הרל״ח‬
‫כשנה שככב אחר בינוני יראה קורם שתשקע החמר‪ .,‬ויש ימים שלא‬
‫יראה עד את־ שקר‪',‬ח‪ .‬גם יש ימים ששני ככבים בינונים יראו עם‬
‫שקה״ח בסמוך‪ .‬ויש ימים שלא יראו ער שיעבור זמן מה אחר שקר‪,‬״ח‬
‫ובו׳‪— .‬וכיון שומן הראות שני ככבים יש זמן כשנה שהוא עם שקהי־ח‬
‫יש לנו לומר שמשתשקע החמה תמיד יש לו דין ביה״ש‪ .‬ומאריך‬
‫שם להביא ראיות מהגמר׳ ומםיים וז״ל‪:‬‬
‫כלל הדבדים נתיישבה הסוגיא בלי שום קושיא כלל‪ .‬גם דברי‬
‫הרסכ״ם ז״ל מבוארים עפ׳י זה‪ .‬ורעתו הוא שלענין‬
‫ש ב ת ובל רבר חומרא כמו כזב‪— .‬ביר‪,‬״ש מתחיל משתשקע החמה‬
‫ואעפ׳׳י שלא ראה המביט שני ככבים‪ .‬כיון שהרבר תלוי בכל א׳ וא׳‬
‫מישראל יש לגי לומר כי הגיע זמן ביה״ש‪ .‬ורק קיצר ראותו גרם שלא‬
‫ראה הכככים‪— .‬אמגם כעני! ק י ד ו ש ה ח‪ 1‬ד ש שהרכר מסור לבית‬
‫רין לכר‪ .‬אם ראו הם הירח ולא יצאי ככבים יכולים ה ם לקרשי‪ .‬כי הרי‬
‫ה ו א ‪ DV‬ונסמוך על מאמר שמיאל ככב א׳ יום וכו׳ רכיון שהרכר‬
‫מסור לב״ד לברם‪ .‬בראייתם הרכר תלוי‪ — .‬שבוודאי הם אנשים‬
‫שלים* היצירה והחרשים‪ .‬ולא נאמר עליהם שלקוצר ראותם לא ראו‬
‫הכככים‪ .‬עכ״ל‪— .‬נם יד איתן שם כ׳ אין ראיית הירח כן מסורה‬
‫לבל ארם כמו שבת כראשית )עיי׳ קידושין ל״ז ונדרים ע״ח( ‪— :‬‬

‫ה ר ש ב ״ א )על מס׳ שבת ל״ר( כד״ה ואיזהו כיה״ש וכו׳‪ .‬כ׳ וז״ל‬
‫איכא למירק הני תנאי במאי פליני רהא וראי ער צ״ה‬
‫היי יסמא‪ .‬וכראמרי׳ ריש פ׳׳ק רכרכות מרכתי׳ ואנחנו עושי׳ כמלאכה‬
‫וכו׳ ותנן בפ׳׳ב במגילה וכו׳ וכי היבי רגפקא לן מהתם רמע״ה הוי יטמא‬
‫ה״ג נפקאלן מינה רער צ״ה הוי יממא‪ .‬ותו רתניא לקמן ר׳ נתן אומר‬
‫ככב א׳ יום ב׳ כיה׳׳ש ג׳ לילה‪ ,‬י״ל רבהא דאמרי׳ עלה דכההיא פליני‬
‫לא ככבים הנראין כיום ולא וכו׳ קשיא לי אי הכי למה לי פני מזרח‬
‫מאדימין‪ ,‬ליטא משהשקע החמה וער שהכסיף העליון והשוה לתחתון‬
‫ייש ליטר ראי אטר הבי לא ירעינן מאי הכסיף רקאטר‪ .‬והשתא הכי‬
‫קאטר כל זמן שפני מזרח מארימין‪ .‬כלומר ואפי׳ נסתלקה אדמימות מן‬
‫התחתי! עריין בי־״ ש ע־ שיבסיף ה ע ל יו ן שאין גם שם ארמימות‬
‫כלל‪— .‬ומכלל זה רהבספה שאמרו היינו הסתלק האדמימות‪ .‬ולרב יוסף‬
‫דאמר‬
‫נברשתב׳—סוגיוהביה״ש—רשי״א כ‬
‫דאמר כל זמן שפני מזרח ראריםין יו□ ‪ .‬החהון של פני מזרח‬
‫קאמר‪ .‬ענ״ל‪— :‬‬
‫עוד) שם( ד״ה ואזדו לטעמייהו ונו'‪ .‬איכא למירק דהכא משמע דמשה״ח‬
‫וער צ״ה ליכא אלא ג׳ רנעי מיל‪ ,‬ואילו נפסחים‪ .‬חני׳ משקה׳יח‬
‫ועד צ״ה ד׳ מילין ונו׳‪—.‬והי' ר ״ ת נספר ד‪,‬ישר ינ׳ שקיעות הן‪.‬‬
‫השקיעה ר‪,‬א׳ ויו׳ )עיי׳ לעיל( ולזה הפירוש הסבים ה ר מ ב ״ן אלא‬
‫שהקשה לו מן שיעורו של ר׳ נחמי׳ ובי■ ואין פירושו בזה‬
‫מחוור בעיני שהרי לרנה התחלת ביה״ש דר׳ יהודה ור׳ נחמי׳ א׳‬
‫הוא‪ .‬וא״כ למה ל״ל הרוצה לידע שיעורו של ר׳ נחמי'‪ ,‬לימא הרוצה‪.‬‬
‫לידע שיעורו של ד׳ יהודה ור׳ נחמי׳‪ .‬אלא נ״ל שנתיך שיעור זה נבלל‬
‫כל ניה״ש דר׳ נחמי׳‪— .‬ולפי שאין הכל כקיאין בתחילת השקיעה‬
‫האחרונה כרי שיעמוד ממנה על סוף השקיעה ושיהא מוהר לו לאכול‬
‫כתרומתו‪ .‬קא יהיב השתא שיעורא דכ״ע נקיאין נו‪ .‬דמכי הוי שמשא‬
‫בראש הכרמל ירד משם ויטבול בים ויעלה‪ .‬וכשיעלה משם ידע שכנר‬
‫נשלם זמן ניד‪,‬״ש‪ .‬ומוהר לו לאכול כתרומתו וכו׳ וזה שיעורו של ניה״ש‬
‫דר' נחמי׳ כלומר סוף שיעורו‪ —.‬אבל לדידי קשיא לי מירושלמי פ׳׳ק‬
‫דנרבוה דנרסי׳ ההם ר׳ הנני׳ חכריהון דרבנן כעי וכר)עיי״ש נרשנ״א(‬
‫ומסיים אלטא משמע רכערכי׳ משעה ש ה ת ח י ל להשתקע כעובי‬
‫הרקיע הוי לילה‪ .‬עכ״ל‪ - ,‬עוד )שם(נד"ה אמר דכנ״ח א״ר יוחנן הלכה‬
‫כר׳ יהודה לענין שכת‪ .‬כלומר ככניסת השכה‪ .‬אבל לא ביציאתו אלא‬
‫כר' יוסי וכו׳‪ .‬ואחר שהאריך )עיי״ש( מסיים דהא דקא דאווי למחזי‬
‫אם הכסיפו פגי מורח‪ .‬דהיינו סילוק אדמימות מן המורח כמ״ש לעיל‬
‫וכי'‪ .‬ובדי לערב או להטמין קא ראווי ני׳‪—,‬ואין להקשות מי םנרת‬
‫רסילוק אדמימות מן המזרח נלבר בעינן‪ ,‬סילוק ארמימית כל פני מערב‬
‫בעינן• אין להקשוח כן כנ״ל‪ .‬עב׳׳ל‪------- .‬עוד )שם( נד״ה דלא‬
‫אכלי תרומה וכו׳‪ .‬איכא למירק ומאי נ״ם דר‪,‬א דנהר דשלים כיה״ש‬
‫דר׳ יהורה מתחיל ניה״ש רד יוסי וכו'‪ .‬וכשיעורא זוטא כי האי מאי‬
‫נפקא לן נין סוף ניה״ש דר׳ יהודה לסוף ניה״ש דר׳ יוסי‪ .‬וי״ל רני‬
‫אמרינן רשלים ניח״ש דר׳ יהודה והדד מתחיל כיה״ש דר׳ יוסי לאו‬
‫למימרא דכי שלים דר׳ יהודה מתחיל דר׳ יוסי מיד אלא למימרא דלא‬
‫עריב דר׳ יוסי בגו כיה״ש דר׳ יהודה אלא לנתר רר״י הוי דר׳ יוסי‬
‫ולעולם לא מיד אלא לאחד זמן‪ — .‬וב׳ מירי הרב ז״ל שהחילוק‬
‫ניניהם‬
 ‫נברשת ב׳ ‪ -‬סוגיות ביה״ש ‪ -‬הטור‬
‫ביניהם היא פחית משיעיר טבילה‪ .‬ושיעור טבילה הוא מהלך חמשים‬
‫אטה‪ .‬עב״ל ‪:‬‬

‫הטור )ה׳ שבת סי׳ רס״א( כ׳ וז׳׳ל ספק חשיבה ספק אינה חשיבה‬
‫אין מעשרין אה היוראי יכו׳‪ .‬והוא ביה״ש שהוא ספק יום שפק‬
‫לילה‪ .‬וזמני משהשקיע החמה ואילך‪ .‬ומי שאינו בקי נשייעור ביה׳׳ש‬
‫ימהר להרליק כדאמר רבה )רבא( לאריסי׳ אתץ דלא קים לכו בשיעורא‬
‫דרבנן אראיכא שימשא ובו׳ עכ״ל ‪— :‬‬

‫הב״י )שם( בר״ה וזמנו משתשקע החמה וכי'‪ .‬כ׳ וז״ל ואיפסיקא‬
‫בגט׳ הלבתא כר׳ יהירה דאמי איזהו ביה״ש משתשקע החמה‬
‫ובי'‪ ,‬הכסיף וכי׳‪ .‬יאע״ג ראפליני אמוראי בפירוש רברי ר׳ יהירה‪ ,‬ככר‬
‫פסקי הרי״ה יהרא״ש וגם הרטב״□ בפ״ה רהלכה כרבה וכוי‪.‬‬
‫ומפרש בגמר׳ רלרירי׳ הוי שיעיר ביה״ש גי רבעי מיל‪ .‬וזהו שכתב רבינו‬
‫בסי׳ הר״ח דזמן ביה״ש הוי אלף ות״ק אמית קורם הלילה‪— .‬והתום׳‬
‫הקשו על זה מרי׳ יהירה דפסחים ארר׳י פה‪ .‬ותירץ ר ״ ת ובי׳‪ .‬ומביא‬
‫את ה ר ״ן שמבאר אה דברי ר״ת רשתי שקיעות הן)עיי׳ לעיל הר״ן(‬
‫ומביא נם את ה ר ש ב ״ א שהקשה על ר׳׳ת ורמכ״ן מהירושלמי והניח‬
‫הרבר בצ״ע‪— ,‬וב׳ עור וז״ל ונראה שנם הרא״ש נסתפק בזה ומפני‬
‫כך לא היכיר רבר במם׳ שבת ובמס׳ יימא‪ .‬ורביני נמשך אחריו‪ .‬ומיהו‬
‫בפ״ק רהענית לענין מקבל העניה םר‪.‬ם ער שקה״חכהב רשקה״ח היינו‬
‫צ״הובו׳ היינו סיף שקיעה והיא זמןצ״האלמארס״ל הבי וא״כ ישלתמיה‬
‫על רביני שלא כ׳ דבי' ר ״ ת‪— .‬יהגאין מהרי״א ז״ל כ׳ שריינו סיבר‬
‫כרעת ר״ת ינרחל! בפירוש לשין רביני‪— .‬ורע רתניא במם׳ יומא )פ״א(‬
‫שצריך להיסיף מחול ובי׳ יפסקי כן הרי״ף והיא״ש‪ .‬וכתבי ה־״ן בפ׳ כ״מ‬
‫וביומא וה״ה בפ״ה בשם הימב״ן שתיספ׳ זה א״א שיהא בעור השמש‬
‫זורחת יני׳ וא״א שיהא ביה׳ ש שהיי יכו'‪ ,‬אלא ודאי וכי׳‪ .‬והזמן הזה‬
‫שהיא ג׳ מילין ורביע רצה יכו׳‪ .‬והרמב״ם בפ׳ ה׳ לא הזכיר דין היספ׳‬
‫משיס דלית לי׳ תיספה דבר תורה אלא לעיניי ייכ״פ לבר וכי׳‪—.‬ורבינו‬
‫שהשמיט דין היספ׳ נראה רס״ל כהרמב״ם דלית לי׳ היספ׳ לשבה‪—.‬‬
‫ותימה זי‪.‬מאי שבק סיר׳ הרא״ש דאית לי היספ׳ לשבה‪ .‬יעיד שהרי‬
‫ב׳‬
‫כא‬ ‫גברשת ב׳— סוגיות ביה״ש‪-‬הב״י‬
‫כ׳ וכו'‪ ,‬והוי יודע שרעת הרי״ף בהרא״ש‪ .‬וב׳ ה׳׳ה בפ״א מה' שביתת‬
‫•‬ ‫עשור שכן דעת שאר מפרשים—עכ״ל ‪— :‬‬
‫ה ב ״ ח )סי׳ רס״א( פד״ה ומ״ש תמנו משתשקע ובו׳‪ .‬כ׳ וז״ל באן לא‬
‫פירש יבינו את דבריו אי ההילה שקיעה קאמי אי סוף שקיעה‪.‬‬
‫אכל בסי׳ תר״ה ובו׳ ולפי״ז צ״ל רמסוף שקיעה עד צ״ה הוי ג' רבעי‬
‫מיל ובו׳ וב״ז פי׳ ל״ת בפ' ב״ם‪ .‬מיהו בם׳ הראב״ן סי׳ שני מבואר‬
‫דנחלק אדברי ר״ת ום״ל רג׳ רבעי מיל בתחילת שקיעה הי״ל כיה״ש‬
‫ואח״ב הוי לילה ג מור‪ -.‬והרא״ם בם׳ יראים בסוף סי׳ ק״ב הביא‬
‫פי׳ ר״ת *( וחלק עליו והוסיף על הראב׳׳ן יאמר דג׳ רבעי מיל הם‬
‫מעט קודם שמתחלה החמה לשקוע‪ .‬אבל משמתחלת לשקוע‪.‬‬
‫הוי לילה גמור מדאוריי׳ מיד; לפי״ז שעה ומחצה קודם גמר‬
‫יציאת ככבים הוי לילה‪ .‬וקודם זה לערך שליש שעה הוי ביה״ש‬
‫כעור יום נדול‪ — ,‬והמרדכי והאגודה כפ' כ״ם הביאו לדברי הרא״ם‬
‫ולדברי הראב״ן ‪ .‬ומרהביאו דבריהם‪ .‬אלמא דדעהם להורות לחומרא‬
‫כסותם כאיסורא דאורייתא‪ .‬והמחמיר בהכנסת שכת גדעת הרא״ב תבא‬
‫עליו כרכה‪ .‬וצריך לקבל עליו שבת מיד בסיף שעה כ״ב וכו׳ עיי״ש‪.‬‬
‫וכן ראיתי בימי חורפי לא לבד מזקנים וחכמים ואנשי מעשה‪ .‬אלא נם‬
‫מהרבה ב״ב הצנועים וכו' ועתה בעוה״ר נתמעטו אנשי מעשה וכו'עכ״ל‪:‬‬
‫הב״י )סי׳ רצ״ג( בר״ה ומ״ם זמן יציאה שבת ובו'‪ ,‬כ׳ וז״ל ואסיקנא‬
‫)שבת ל״ה{ דהלכה כדברי שניהם להחמיר כר' יחודה לענין‬
‫קבלת שבה וכר' יוסי לענין תרומה דלא אבלי כהנים וכי'‪— .‬וכתבו‬
‫רש׳יי והתוספת והרא״ש וממילא נסי ל מו צ׳י ש נקטינן כד׳ יום• וכו'‪,‬‬
‫והוכיח הרא״ש שאין ביניהם אלא שיעור מהלך נ׳ אמה)צ״ל מ״ט אמה(‬
‫וכו׳‪— .‬והר׳ יונה כ' בתחילה מם' ברמת כיון שאין הכל בקיאין בין‬
‫ככבים‬ ‫‪--------------‬‬
‫המוה מאוד‪ .‬הלא הרא״ס ז״ל הי׳ מגדולי תלמידיו של ר״ת‬
‫ז״ל‪ .‬כמבואר בס' מערכת נדוליס )אות יו׳יד( בד״ה רבינו יטקב )בר‬
‫מאיר( מרומריג שכ׳ שס וז״ל הוא הנקרא רבינו תס‪— .‬מצאתי בקובן‬
‫ישן כתיבת יד דתלמידי ר״ת רבו ומגדולי תלמידיו רבינו אליטזד ממין‬
‫כמ״ש בס׳ יראים מצוה ’’ קל״ט‪ .‬עכ״ל‪ — .‬הרי חידוש גדול שחלק‬
‫הוא על רבו כל כך מהיפוך אל היפוך‪ .‬וכמה עמוק עמוק כל הענק‬
‫הלזה‪ — .‬ה׳ יורנו ובדרך ישר ינחנו‪— :‬‬
‫וי(‬
 ‫נברשת ב׳—סוגיות ביה״ש— הב־'‬
‫ככבים נרולים לכינונים צריך ליזהר שלא לעשות שום מלאכה ער שיראו‬
‫נ׳ ככבים קטנים‪ .‬ואס הוא יום מעוגן ימתין ער שיצא הספק מלבו‪— .‬‬
‫וב׳ הר״ן כפ׳ ב״מ וביומא רלענין תוספת שצריך להוסיף שיעורו כמ״ש‬
‫בירושלמי ברכות שצריך שיראו ג׳ ככבים רצופי׳‪ .‬היו מפוזרות אסור‬
‫במו״ש בעשיית מלאכה משים תוספת עכ״ל ‪— :‬‬
‫ה ב ״ י )ה׳ תענית סי׳ הקס״ב( אמר רב חסרא כל תעני׳ וכו׳ ושלא‬
‫שקעה עליו חמה אינו תעני׳ )מם׳ תענית י״ב(‪ .‬וב׳ הרא״ש‬
‫רשקה׳׳ח ראמר רב חסרא היינו צ״ה‪ .‬ואע״ג וכו׳ פי׳ ר״ת דהיינו וכי׳‪.‬‬
‫וכ׳׳ב במרדכי בשםראכ״יוכ״ב התום׳ )ע״ז ל״ר( וכךהסרכרירכינו‪ .‬וב״כ‬
‫הגה׳׳ם כפ׳׳א כשם סמ״ק וז״ל הרבה כני ארם נוהגין לאכול סיר‬
‫כששקעה החמה‪ .‬מיהו בתום׳ )ע״ז( פי׳ רבי אלחנן פוק הזי מאי עמא‬
‫דבר שנהגו להתענות ער צ״ה אפי׳ בתענית יחיר‪ .‬וההיא דשלא שקעה‬
‫עליו חמה ר״ל גמר שקיעה‪ ,‬ואע״ג דבגם׳ מוכח דגמר שקיעה מהחיל‬
‫ניה״ש רהוא קורם צ״ה‪ .‬מ״ם לפי ׳עאין העולם כקיאין מה הוא סוף‬
‫שקיעה‪ .‬לכן נהנו להמתין עד צ״ה‪ — .‬ואעיג דבגט׳ מוכח ראי לאו‬
‫חומרא רט״ב‪ .‬ביה״ש שלו הוי שרי‪ .‬משמע רכשאר תעניות שרי ספיקא‬
‫רירהו‪ .‬וי״ל שאני עיולי יומא מאפוקי יומא‪ .‬דבעיולי יומא היינו ליכנם‬
‫בתענית שרי ביה״ש שלו בגון ערב מ״ב‪ .‬אבל אפוקי יומא פירוש‬
‫סוף התענית מפפיקא לא נפיק ער צאת ג׳ ככבים דאז הוי וראי‬
‫לילה‪ .‬עכ״ל ‪— :‬‬
‫ה ט ו ר )ה׳ יוכ״פ סי׳ תר״ח( כ׳ וז״ל ואוכלין ומפסיקין קודם ביה״ש‪,‬‬
‫דמקרא נ״ל שצריך להוסיף מחול על הקודש וכו‪ /‬והוספה זה‬
‫אין לו שיעור‪ ,‬אלא קודם ביה״ש צריך להוסיף וכו׳ עכ״ל ‪:‬‬

‫ש״ ע )ה׳ ק״ש סי׳ רל״ה( זמן ק״ש בלילה משעת יציאת שלשה כככים‬
‫קטנים ובו‪/‬‬
‫המג׳׳א )שם א׳( כ׳ וז״ל קטנים ומן הרין סגי בבינונים כמ״ש סי׳‬
‫תקס״ב‪ ,‬אלא שאין אנו בקיאין‪ ,‬לכן בעינן קטנים‪ ,‬אבל נרולים‬
‫לא מהני שנראים גם ביום )תר״י(‪ — ,‬עוד )שם ם״ב( ב׳ וז״ל והעולם‬
‫גהגו עכשיו כר״ה שקראו בביהכ״נ אע״פי שהוא מכעור יום קצת‪— ,‬‬
‫אבל כל אדם יהמיר על עצמו ויקרא על מטתו כל הק״ש ויכוין לצאת‬
‫כה‬
‫כב‬ ‫נברשת ב׳— סוגיות ביה״ש־־־ש״ע‬
‫בה‪ ,‬ובקיץ יזהר לקרותה אחר צ״ה ואעפ״י שאוכל קורם יצא כמ״ש‬
‫רש״ק ועס״ש סי׳ רם״ז‪ — ,‬והווהיקין נוהגין לקרות מיר נצ״ה‪— .‬‬
‫וכ״ב גם המחבר)ם״ג( רלכתחילה צריך לקרות ק״ש סיר בצ״ה‪ ,‬וע״ז כ׳‬
‫באר הגילה שזה היא נשם רבינו יונה לדעה כילהו תנאי בריש פ״ק‬
‫רברכות^ —‬
‫ש״?‪) 5‬סי’ ר׳ים ס״ה( כשיהי׳ ממוך לחשיבה ישאל ובו׳ ויאמר להם‬
‫הדליקו אה הנר‪ ,‬כ׳ לבושי שרר ר״ל קודם ביה״ש נעור‬
‫וורא' יום‪— ,‬‬
‫)ם־׳ רס״א ס״א( םפק חשיבה והוא ניה״ש )יהיינו כרי שיעור‬
‫הילוך ג׳ רנעי מיל אחר שקה״ח )טור נסי׳ רצ״ג וכרלקטן סס״ב(‬
‫אין מעשרין את הוודאי ונו׳ ואין מדליקין אה הנרית‪ ,‬יב׳ הגר״א )ם״ק‬
‫ב׳( שם כרכה ג‬
‫ש ם )ס״ב( יש אימיים שצריך להיםיף מחול על הקורש^ וזמן תוםפ׳‬
‫זה מתחיל' השקיעה שאין השמש נראית על הארץ ער זמן ניה״ש‪.‬‬
‫והזמן הזה שר‪,‬יא נ׳ מילין ורביע רצה לעשותו כילו תוספת עושה‪ .‬רצה‬
‫לעשותו מקצת עושה ובלבר שיוסיף איזח זמן שיהי׳ וראי יום מחול על‬
‫הקורש‪ .‬שיעור זמן ביה״ש הוא ג׳ רבעי מיל שהם מהלך אלף ות״ק‬
‫אמות קורם הלילה ‪— :‬‬
‫המג״א )שם סק״י כ׳ וז״ל כ׳ רי״ו הי יוהב״פ ראם קבל קורם פלג‬
‫המנחה אין קבלתו כלום *( עב״ל‪— .‬ומיהו כיון רי״א‬
‫דחשכינן‬ ‫‪--------------‬‬
‫*( אין קבלתו כלום‪ .‬ולפי״ז כיצר אנחט מי איז ישראל‬
‫צריניס לטשות בתוספת יוכ״ס שהוא דאורייתא אליבא רכ״ט — מזה‬
‫לא נזכר בש״ט כלוס‪ — .‬וא׳׳כ צריכיס בטה״י לחשב לפגי טצמנו‪.‬‬
‫ומצינו לפי החשבון רלטיל באות טו( שלטרך ג׳ רבטי שטה קורס‬
‫השקיטה הראשונה היא זמן פלג המנחה לפי המציאות בארץ ישראל‪.‬‬
‫כי כמו חצי שטה אחר השקיטה הראשונה הוא לילה ממש בכל ארץ‬
‫ישראל כי נראי׳ ככבי׳ בינונים וקטנים טד אין שיטור‪ .‬וממילא יש‬
‫ביניהם שלשה לסימן מובהק ללילה‪ .‬ואס מחשבים למפרט שטה‬
‫ורביט קורס הלילה מגיטים בטח טד ג׳ רבטי שטה קורס השקיטה‪— .‬‬
‫ומה נטשה‪ — .‬כי לפ״ד הטור יאגור ורמ״א וב״י ומג״א וכו' שמחזיקי'‬
‫בשיטת ר״ת ורמב״ן ז״ל אשר רוקא ר׳ מילין אחר השקיטה הוא לילה‬
‫ממש‬
 ‫נברשת ב ‪ -‬סו גיו ת ביה״ש‪-‬היר־א‬
‫דחשבינן מתחילת השקיעה‪ .‬בדיעבד יש להחמיר וכו׳ — עכ״ל‬

‫הגר״א )בביאוריו לסי׳ רס״א אות ח׳( בד״ה י״א‪ .‬וז״ל בתב בלשו!‬
‫י״א לפי שהרמב״ם לא ב׳ תוספת אלא כעינוי יו״ב אכל‬
‫בשביתה לא וכו׳‪ .‬וכן מסקנת התום׳ שם‪ .‬אכל ודא' מ צ ו ה להוסיף‬
‫)פי' כשבת ויו״ט( ו‪:‬הו התקיעות שהיו‪ .‬עכ׳ל ‪:‬‬
‫ע ו ד )שם אור‪ .‬י״א( בר״ה שהוא נ' מילין ורביע‪ .‬כ׳ יז״ל זה הוא‬
‫לשיט׳ הר‪.‬ום׳ הנ״ל )שכר‪ .‬ל״ה ד״ה תיי תלהי(‪ .‬אבל ריתא‪.‬‬
‫דא״כ מע״ד‪,‬עדהנץ שווד‪ ,‬כמו מן השקיעה עד צ״ה‪ .‬וכאמר‪ .‬אינו כן■‬
‫והחוש‬ ‫‪--------------‬‬
‫ממש‪ .‬ושעה ורביע קודם הלילה הוא פלצ המנחה‪ .‬מציעים עד צ'‬
‫דקים קודם השקיעה הראשונה )שהיא בשעה יב( — ולפי דעחם‬
‫ובפרט לפ״ד ר״יו הנ״ל מי שקבל ת‪ 1‬ספ׳ יוכ״פ ה׳ או אפילו ד׳ דקים‬
‫קודם לכן )דהיינו ד׳ דקים קודם השעה יב( אין קכלתו כלום‪— .‬‬
‫יש לתמוה לפי״ז על מי סומכין בני ארץ ישראל יל״ו ובני ירושלם‬
‫ת״ו בראשם אשר לערך כמו שעה שלימה קודם הזמן הנ׳י׳ל )קודם‬
‫שעה י ב) הם מקבלים תוספת יוכ״פ כמעט בכל ביהכ״נ וכן בכל‬
‫שנה ושנה‪ — .‬וכי אפשר לומר שעושים כן בכל ערב יוכ״פ מעשה זו‬
‫נצד כל גדולי הפוםקים בש״ע‪ .‬בתמיהה‪ — .‬אלא ודאי צריכים לומר‬
‫שהס סומכים א״ע על המליאות שברא אלקינו יתב׳ שהוא נשתנה פה‬
‫הרבה נצד המציאות שבמדינות צפון‪ .‬ולפי״ז ברור הוא שגס אבותינו‬
‫והכהן גדול ששמש בבית מקדשנו גס כן היו עושים אז‪ .‬כמו שאנחנו‬
‫עושים היום‪ .‬כי ככחו של המליאות פעה״ק ת״ו אז‪ .‬כן כחו עתה‪— .‬‬
‫ואחר שאפילו המצ״א בעצמו סי׳ רל״ג סק״ד כ׳ וז״ל ומסור בידיני‬
‫הכל לפי המקום והאופן מהלך החמה‪ .‬עכ׳׳ל‪ — .‬לפי זה עד כמר‪ v‬יש‬
‫לתמוה איך אין למצוא בש״ע שוס חילוק בענק זה של שהיית הנשך‬
‫של ד׳ מילין בין ארץ ישראל למדינות שבצפון‪ .‬אלא רובם ככולם הפוסקי׳‬
‫בש״ע הולכים תחי דעת ר״ת ז״ל שד׳ מילק שוהה מן השקיעה‬
‫הראשונה עד הלילה‪ .‬ולפי הנראה הס כוללים בזה את העולם‬
‫בולו‪ .‬־— אבל ארצנו הק׳ מיללת וצווחת ככרוכיא לכו נא בואו וראו‬
‫אס כדבריכם כן הוא ‪— .‬‬
‫‪ jj‬ר ש ת כ י ‪ -‬סוגיוח ביה״ש ‪ -‬הגר״א בג‬
‫והחוש מכחיש לכל רואה‪ .‬שמע״ה הוא שיעור גרול הרבה מאור על‬
‫צ״ה אחר השקיעה‪ .‬ובמרינות הגומות לצפון שע״ה מחחיל בקיץ בחצי‬
‫הלילה‪ .‬א״ב אין צ״ה כלל בקיץ )בתמיהה(‪— .‬אלא רכיה״ש מתחיל‬
‫מתחילת השקיעה תיכף עד הכסיף התחתון )צ״ל העליון( והוא ג׳‬
‫רבעי מיל באופק בבל ובזמן תקופה ניסן ותשרי‪ .‬ובהתחלה השקיעה‬
‫ביה״ש גמור‪ .‬וכל מקום שהוזכר משתשקע החמר‪ .‬הוא בתחילת השקיעה‪.‬‬
‫וכן לעגין תעני׳ כל תעני׳ שלא שקעה בו׳‪ .‬ובתחילת השקיעה מיד‬
‫מותר לאסל רקיי״ל ספקו שלו מותר‪ .‬ועיי׳ מרדכי כפ״ק דתעני׳‪ .‬אלא‬
‫שנהגו להמתין על צ״ה משום רטספקא לן אי הלכה כר׳ יהורה או‬
‫כר׳ יוסי‪—.‬וכן לעגין חנוכה ג״ב מהתחלת השקיער‪ ..‬וכ״ה בר״ן‬
‫ורשב״א שם אצל חנוכר‪ ,‬רלא כרברי הטוש״ע ועיין ר״ן שם‪— .‬וז״ש‬
‫בשבת )שם( היוצה לידע שיעורו של ר' נחמי׳ יניח חמה בו'‪ .‬אלמא‬
‫רכיה״ש מ ' ד משתשקע‪ .‬ובתוך שיעלה הוי לילה‪ .‬ושיעור עלייתו מן‬
‫הים הוא חצי מיל‪ .‬ועיי׳ תום׳ שם‪— .‬והרשב״א נתקשה בגמר׳ שם‬
‫מאד עיי׳׳ש שדחק הרנה וקושי׳ תום׳ הנ״ל מהא רפסחיס )צ״ר(‬
‫נראה דלא ק׳ כלל‪—.‬כי ודאי שיציאה הכבנים וביאתן שווים‪ .‬וכן ביאת‬
‫האור ויציאתו שיוין‪ .‬שלכן כמדינות הנוטית )לצסן( לא באה האור כלל‬
‫כקיץ‪ .‬אבל כבנים עומרים‪ —.‬אבל צ״ה רפםחים הייני כל הככבים‪.‬‬
‫שאין כל הנכבים נראים ער שיהא לילה משיטת־ האור לגמרי‪ .‬מחמת‬
‫קטנות הככבים‪ .‬רומיא רקאמר שם מעיה ער צ׳יה‪ .‬דבע״ה עדיין ככבים‬
‫עומרי• זמן הרנה וער שתנץ החמה הוי ד׳ מילין‪ .‬כן מ״ש שם משקיעת‬
‫החמה ער צי׳ה היינו ג״כ שיצאו כל הבכבים‪ .‬רכך הוא מידת עובי‬
‫הרקיע דקא מיירי כסוגי׳ דפסחים )שם(‪ .‬וז׳׳ש בשנת )שם( ולא ככבים‬
‫קטנים שאין נראין אלא בלילה‪ .‬ר״ל אחר ביאת האור שאז גראין כל‬
‫הבככים הקטנים ג״כ כנ״ל‪ .‬אכל יציאת הככבים ראסיי׳ בכל מקום‬
‫שהוא לילה הוא כל ככבים לבד וביניגים‪ .‬כם־ש בשבת‪ .‬והוא‬
‫חילוק בתרתי‪—.‬והן נראין )פירוש ג׳ ככבים בינונים נראין( בהכסיף‬
‫העליון והשוה לתחתון‪ .‬ולפי שצריך כקיאור‪ .‬גרולה בזר‪ ..‬לידע ג׳ כככים■‬
‫לנר ויהיו כיגינים לכך גר‪.‬גו שיעור בהכםיף כו׳‪ .‬וכן אביי רהוי ראוי‬
‫כו'‪— .‬וכזה מתורץ וס׳‪ .‬ולפמ״ש הכל ניחא‪— ,‬ולפי״ז השיעור מן‬
‫השקיעה עד הלילה איני אלא ג׳ רכ?ןי מיל‪— .‬ואף שנמרינתנו יותר‬
‫הוא כג״ל‪ .‬זהו לפי שינוי האופקים ושינוי הזמן‪ .‬והזמן של הר׳ מילין‬
‫ושל‬
 ‫נבריסת ב׳—סוגיוח ביה״ש—הגר״מ‬
‫ושל ג׳ רבעי מיל הכל על אופק שלהם כא׳׳י וביכל‪ .‬אבל כאן מארכת‬
‫יותר‪ .‬וכן הזמן על הים־ם השווים בתקיפת ניסן ותשרי‪ .‬שבהן הכל‬
‫משתער‪ .‬וכזה מתורץ יכי׳‪ .‬ולפמ״ש סתחיל ביה״ש תיכף כשקה״ח‬
‫וזהו כ־ה״ש כין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא כהכסיף‬
‫שאז נשקע א־רה מלהאר־ם‪— .‬ונן דם נפסל בשקה״ח‪ .‬וכן אץ להתפלל‬
‫מנחה אז‪ .‬וז״ש לייט וכוי אמאן דמצלי עם רמרומי חמה‪ .‬ואילו לרכרי‬
‫התום׳ ע ו ד היו □ ג ד ו ל‪— .‬וכן אז )תיכף כתחילת השקיעה( יתחיל‬
‫שכה‪ .‬וז״ש כ״ה מהירין עם השמש ‪.‬‬
‫עו ד )שם( ותיספ׳ שבת ל״ל כמ״ש תום׳ פ״ק דר״ה )ט׳( ר״ה ור׳‬
‫עקיבא ובירושלמי הנ״ל‪ .‬יכ״ב כם׳ ירא־ם והניאו המירכי כספ״ב‬
‫דשבה וכתב דמשתשקע החמה)דשם( היינו תחילת השקיעה וכן בחניכה‪.‬‬
‫‪.‬דלשון משתשקע הוא זמן קודם לשקיעה כמ״ש בפ' הפועלים )כ״ם‬
‫פ׳יח( משיפקסו )פירוש הקישוא־ם מכי אתחולי פיקוםייהי( עד שיפקסו‬
‫מכעי׳ לי׳‪ .‬ובהא נ־חא מ״ש אדשימשא אריש דיקלא בו׳ במתא חזי‬
‫תרנגולא‪ .‬ולפי׳ ר״ת הוא קודם לזמן קבלת שכת‪ .‬אלא שדעתו )שם(‬
‫שכיה״ש הוא קודם לתחילת שקיעה משנוטה מעט׳ומכירין העולם‬
‫שרוצהליכנם ברקיע‪ .‬יכל הזמן דהלתא רבעי מיל הוא קודם לשקיעה‪— .‬‬
‫וו־בייו )פירוש של הש׳ יראים( אינן נראין בזה לימר הבסיך•‬
‫הר״חתין והעליין הבל סודם שקיעה‪ .‬ואביי דהוי דאווי בו׳‪ .‬ובן תנן‬
‫ב״ה מתירין עם השמש‪ — .‬ועוד )שם( נראה דג׳ בבבים שהוא לילה‬
‫הוא מהלך חמש ם־לין אחר השקיעה כדעת ר׳׳ת‪ .‬ולא נראה כזה נ״ב‬
‫דבריו‪ .‬דא״ב וכו׳‪ .‬ולפי זה ניחא הכל וכי׳ — אך עריץ צ״ע לפמ״ש לעיל‬
‫דהלכה ברי יוסי לענין העניה‪ .‬א״ב קשר‪ ,‬קושי׳ תיפפיה )שכת ל״ה( ר״ה‬
‫אייא לענ־ן אבילהוכו׳‪ .‬קשה דםשים שיעורא פירתא בו׳‪ .‬ודאי דקישי׳‬
‫נדולר‪ ,‬היא‪ .‬ותירוצם דחיקםאד‪.‬דהא בהריא אם־ינן)שם( רשלים ב־ה״ש‬
‫דר׳ יתרה והדר מר‪,‬חיל ביה״ש דר׳ יום־ וכי׳‪ ,‬אבל אחר העיון ניאה לי‬
‫העיק־ שאיןלזוז ממנו ד ט ע ו ת נפל בספרים ובצ״לרלא אבלי כהנים‬
‫תרומה עד דשלים כיה״ש דר' יהודה )פירוש המור ביר‪",‬ש דר' יוסי(‬
‫דבב־ה״ש מיד מותר לאכול ת־ומה ובא השמש וטהר ‪:‬‬
‫עוד )שם( אלא דג׳ שקיעות הן‪ ,‬אהד‪ .‬הר‪,‬חלת השקיעה‪ .‬והוא‬
‫ביה״ש לר' יהידה‪ .‬והשני םיף שק־עה שהשמש מארים ומכם־ף‪.‬‬
‫שאז נשקע נציצי החמר‪ .,‬וה־א כיה״ש רר׳ יוסי אחר ביר‪,‬״ש דר׳ יהורה‬
‫תיכף‬
‫נברשתב׳‪-‬םוגיוה ביה״ש— הגר־א כד‬
‫תיכף‪ .‬והיא צ״ה ראם־ שסיאל כבב א׳ יום‪ .‬שנים ב■'׳‪ .‬הבל אליבא דר׳‬
‫יוסי‪ .‬וראי׳ דהא עלה א״ר יופי לא בככים ובו׳‪ .‬והנה הבבבים עולים‬
‫זח אחר זה תיבף‪ .‬וז״שי כהרף עין‪ .‬ולעיל אסר שפואי‘ בו׳‪ .‬ומה ראיבעיא‪,‬‬
‫)כרבות ב׳( ביאת שמשו או ביאת אורו ‪ — .‬ייאח אורו משקיעה‬
‫ש ל י ש י ת )דפפחי׳( שהוא ר' מילין אחר השקיע׳ כמ״ש לעיל‪ .‬וזש׳ש•‬
‫בדאסרי בו׳ א־עריב שימשי ואדני בו׳‪— .‬ויזה מתי־ץ קישית תום׳‬
‫)שבת( ד״ה הקש־ה הר׳ פירה בו׳‪ .‬ובן רענין תעני׳ בר‪— .‬אבל לפמ״שי‬
‫ניחא דביאת אירו הוא בצאת ב ל הבבבים‪ .‬וביאת שימשו הוא ב ג׳‬
‫ככבים )פי׳ בינוני׳ הנראים ראשיוגי׳( וס״ל לר׳ יוסי הבג׳ כנבים הוא‬
‫שקיעה השמש שאז נשקע היטב‪ .‬ובתים׳ דחקו כנ״ל לשיטתם‪— .‬ומ״ש‬
‫)ברבות ב׳( והדר פשטו בו׳‪ .‬הבי פירושו מרקאמר םי' לדבי‪ .‬ואי בכל‬
‫הבכבים אי א פ ש ל לתת םימן בהם‪ .‬עב״ל ‪:‬‬

‫פ י ל ו ש על הג ר ״ א הנ״ל מם׳ דמשק אליעזר )י״א( ד״ה שהוא ג׳‬

‫מילין‪ .‬מהא דפסחים )צ״ד( ונו׳ עד ובפסחים הוא מתחילה‬
‫שקיעה‪ ,‬אכל רכיני אינו מסבים לזה דצ״ה יהי׳ מרוחק מן החילה‬
‫השקיעה ד׳ מילין כמו עלות השח־ מן נה״ח‪ .‬רהאמה אינו כן‪ .‬והחוש‬
‫מכחיש לזה שמע״ה עד הנה״ח הוא שיעור זמן גרול מן החילה‬
‫השקיעה ער צ״ה‪ .‬ואס נימא רשווין א״ב במרינו' הנוטית ■לצפון דמתחיל‬
‫ע׳׳ה פחצוה לילה‪ .‬ממילא גם סיף השקיעה הוא כסוף חציי לילה‪ .‬כיון‬
‫רמחצוה היום ער השקיעה הוא כוודאי שווה במו מהנה״ח ער חצי‬
‫היום‪ .‬וגם צ״ה מההחלה השקיעה הוא לשיטתם מרוחק במו ע״ה מן‬
‫נה״ח‪ .‬וא״ב אם מתחיל ע״ה מחצות הלילה א״ב כמו בן סיום השקיעה‬
‫בחצות לילה‪ .‬ולפי״ז לא הי׳ נראה נמרינו׳ הנוטוה לצפון כיבים בקי־ן‪.‬‬
‫ובאמת אינו בן‪ — .‬ועינינו רואות ככבים כמריגו׳ הנוטות אף אם ע״ה‬
‫מהחיל מחצות הלילה‪ .‬לכן פליג רבינו על תום' וס״ל רהא ראיהא‬
‫בשבת דכיה״ש הוא נ׳ רבעי מיל מתחיל מן תהילת השקיעה ‪ .‬ואחר‬
‫נ' רבעי מיל ר‪,‬וי צ״ה‪ .‬והשיעור היא במדינת ב ב ל ‪ .‬ובימי ניסן‬
‫ותשרי‪ .‬והיינו ער שעה שהכסיף העליון והשיר‪ ,‬לר‪.‬חתון דהוי לילה‬
‫כמ״ש בשבת )ל״ר(]וט״ם היא מ״ש התחתון וצ״ל ער הכסיף העליון[■‬
‫ובתחילת השקיעה מתחיל ביה״ש‪— .‬וכן לענין תענית בו׳‪ .‬תיכף בהתחלת‬
‫שקיעה‬
 ‫נברשת ב׳ ‪ -‬סוגיו׳ ביה״ש ‪ -‬פד״א‬
‫שקיעה מוהר לאכול‪ .‬רק דנהנו להתענות עיר צ״ה משום דמספקא לן‬
‫אי הלכה כר׳ יהודה וכו׳ או כר׳ יוסי כו׳‪) .‬הנה ברש״י שם ד״ה אלא‬
‫ובי׳ מביא גירסא אחרת דגרים ואשמועינן שמואל דכין השמשות דר׳■‬
‫יוסי קדים לדר׳ יהודה ונפלאה היא בעיני( וס־׳‪-.‬״‬
‫?}!ף )שם( ועיי״ש כביאור רכינו ס״ק כ׳ )כש״ע םי׳ תרע״ב שב׳‬
‫סוף שקיעה( וז״ש כשנת )ל״ה( הרוצה לידע שיעורו של ר׳‬
‫נחמי׳ יניח חמה ומ־‪.‬ופירש״י ובו׳ הרי דמשתשקע היי תחילת שקיעהולר׳‬
‫נחמי׳ נעוד חצי מיל הוי לילה‪ .‬ולר׳ יהודה בעוד נ׳ רבעי מיל הוד‪ ,‬לילה‪.‬‬
‫וכן הקשה שם הרשכ״א לפי׳ התום׳ וכו׳‪ —.‬אכל רכיני מפרש לאמת דלא‬
‫כהר‪1‬ום׳ וכי׳‪ .‬ומה שהקשה התום׳ מהא דר' יהודה ניפא אמו־ בפסחים‬
‫)צ״דו כמה מהלך וכו' ומשקיעה החמה עד צ״ה ד׳ מילין‪ .‬ס״ל לרבינו‬
‫דלק״ם משום דבאמת תרתי טילי נינהו‪ .‬דשם בפסחים סיירי לענין שהייה‬
‫אור היום‪ .‬כדרך כני אדם שהולכים כיום‪ .‬ונזה שפיר הוי ר׳ מילין אחר‬
‫השקיעה עוד אור היום‪ .‬וכמו דמתחיל אור היום מע״ה ואילך ונרל‬
‫עד הנה״ח ד׳ מילין‪ .‬כן שוהה השקיעה ד׳ מילין ואז הולך אור‬
‫היום לגמרי ונראז אז כ ל הבככים‪ .‬אכל לענין להחשב לילה‬
‫לכל מילי כנין שכת וכיוצא כזה‪ .‬זד‪ ,‬תלוי ככנבים בינוני׳‪ .‬והמו־‪,‬‬
‫יכואו כסוף ג׳ רכעי מיל מהתחלה השקיעה‪ .‬וד‪,‬וא חילק כתרהי‬
‫דשם כפסחים הוא ככבים ק ט נ י □ ו כ ל הכככים‪ .‬אכל כאן‬
‫המה ב י נ ו נ י ם ורל‪ /‬ש ל ש ה ‪— .‬ויען כי אין כולם כקיאים להכין‬
‫אימתי נראים ר‪,‬נ׳ ■ככבים בינונים‪ .‬לבן נתנו חכמים שיעור כשעה שהכסיף‬
‫העליון והשיד‪ .‬לתחתון‪ .‬וכן אכיי לא רצה לעמוד על דעתו לראית ר‪,‬נ׳‬
‫ככבים בינינים והוי דאוי למערב לראית אם הכסיף העליון וכו׳‪— .‬‬
‫ומלכד זד‪ ,‬לא קשה מידי קו׳ התים׳‪ .‬רשם )כשבת( מיירי כמדינות‬
‫אשר הם קרובים לקי השוה במן א״י ו ב ב ל ונם בימי ניסן ובו‪ /‬אבל‬
‫כמדינו׳ הנוטות לצפון יען כי חשכת האר׳זי אין מאפיל להם רק מעם‪,‬‬
‫לכן גם בד׳ מילין אחר השקיער‪ ,‬עור אור היום יאיר להם וכו' —‬
‫ו כן דם שנפסל כשקה׳׳ח הייגו בתחילת השקיעה‪ ,‬וכן אין לההפלל‬
‫וכו׳‪ .‬וז׳׳ש )כברכות כ׳'כ( לייטי עלה כמערבא ובו׳‪ .‬ואילו לדברי‬
‫התים' דשקר‪,‬״ח הייני כסוף השקיעה‪ .‬א׳'כ הלא עד העת ההיא הוא‬
‫יום ממש ומדוע לייטי וכו'‪ ,‬ופן אז מתחילת השקיעה הוי כיה״ש לענין‬
‫שכה‬
‫נברשת ב׳‪-‬סוגיו ת ביה״ש‪-‬פד״א כה‬
‫שנת‪ .‬ולהכי א־הא )'״ז( וכ״ה מהירין עם העשש דוקא‪ .‬דה־ינו קורס‬
‫התחלת השקיעה יבו׳ ובן בחנינה ראיירי )בשבת כ״א■•( סשתשקע‬
‫החמה היינו נסי מתחילת השקיעה נם״ש בפ' הפועלים )נ״ם פ״ח ‪(:‬‬
‫סשיפקסו ובי' ‪— :‬‬
‫ל ‪£‬י דעת רבינו )לעיל( דג׳ רבעי מיל סתהיל בתחילת תשקיעה יכםוף‬
‫נ׳ רבעי מיל נראו נ׳ בכב־ם ביניניס ואז מתחיל ביה״ש דר׳ יום‪,‬‬
‫בהרף עין‪ .‬א״ב הלא דנרי ר' יוסי בתומם באו ראמ־ ניה׳יש הוי תיבף‬
‫אחי שהכסיף העליון והשוה לתחתון‪ .‬דאז הוי סוף ניר‪",‬ש דר' יהידה‬
‫ומיד אחר זה מתחיל ביר‪,‬״ש דר׳ יוסי ונראי' ג׳ ככבים בינוני׳ וזהו קודם‬
‫בלית סוף השקיעה לנמרי ג' מיל ורביע ; —‬
‫ולפי״ז ניחא הכל‪ .‬ר‪,‬א דאניי ראיי למערב‪ .‬יכן הא דנ״ה מתיר עם‬
‫השמש‪—.‬וסימני׳ ובו׳‪— ,‬נמצא דגי * ב קי או ת הן‪ .‬והיינו‬
‫א׳‪ .‬לר׳ יהודה פי' דכא השמש‪ .‬הייני מתחילה שמתחיל להכסיף‬
‫התחתון הוא תחילת השקיעה‪ .‬ב׳‪ .‬לר׳ יוסי‪ .‬דהיינו משעה שהכסיף‬
‫העליון והשוה לתחתון ונראי׳ ג׳ בבבים כיניניס‪— .‬והשקיעה הג' היינו‬
‫שקיעת האיר לגמרי‪ .‬דהוא כם־ף ד׳ מילין משקיעת החמה ‪:‬‬
‫ו ה ת ו ס' דחקי לפרש דביאת אורו היא קידם כיאה השמש ובו'‪ .‬אבל‬
‫נאמת הא ליחא כנ״ל‪ — .‬ולרביני ניחא דכיאת השמש‬
‫היא קודם כיאה אירי‪ — .‬דניאה אידי ממש הוא ד׳ מילין אחר השקיעה‪.‬‬
‫דאזנראי כ ל הבכבים הקטנים‪ .‬וביאת שמש לר׳ יוסי הוא כשנראו‬
‫ג׳ ככנים ביניניס‪— .‬וע״ז דחי הנמר')כרכיה ב׳( מן הברייתא דקתני‬
‫סימן לדבר צאת הנכבים‪ .‬ובוודאי לא קאי זאת על הבבבים הקטנים‪.‬‬
‫דהלא אין להם שיעור‪ .‬כמה ככבים קטנים יראו דיהיו נחשב ללילה‪.‬‬
‫אכל על ביאת השמש שפיר הוי םימן םשירא‪.‬ו ג׳ ככנים בינונים‪ .‬וש״ם‬
‫כיאה השמש הוא‪ .‬עכ״ל ‪:‬‬

‫ב י א ו ר ה ל כ ה)נ ש ״ ע או״ח סי׳ דם״א ם״כ( כד״ה מתחילת השקיעה‪.‬‬

‫ב׳ וז״ל‪ .‬טעם לכל זה דהנה נפסחי׳ )צ״ד( איתא‬
‫רסשקיעת החמה ער צ״ה שיעור ר׳ מילין‪ .‬ובשבת )ל״ר ל״ה( איהא‬
‫דמשקה״ח מתחיל כיה׳׳ש )לרנה אליבא רד׳ יהודה דפסקינן כוותי׳(‬
‫ואמר שם רמשך ביה״ש ג׳ רבעי מיל ואח״ב הוי לילה ואמרי׳ שם דג׳‬
‫ככנים‬
 ‫נברשת ב'‪ -‬סוגיו ת ביהיש— ב״ה‬
‫ר״ת‬ ‫ככבים בינוני׳ הוי לילה‪ .‬אם כן קשה אהדרי‪ — .‬וע״ב תירץ‬
‫וסייעתו לחלק בין השקיעיה‪ .‬דבפםחים היא גזהחלה השלועה ובו׳‪.‬‬
‫וטשתשקע החמה שבשבת הוא סוף השקיעה וכי׳‪ ,‬ומתחילר‪ ,‬השקיעה‬
‫עד סוף השקיעה הנ״ל ה ו א יו ם והוא סשך ג׳ סילין ורביע‪ .‬והיא‬
‫זמןהוספ׳ שבת וכמ״ש כאן בשי׳ע‪ .‬ובין כילם המה ד׳ מילין‪ .‬ועד ר'‬
‫מילין מהתחלה השקיעה לא הוי לילה וראי‪ .‬זהו שיטת ר״ר‪ ,‬וסייעתי‪.‬‬
‫ועיי׳ לקמן בסי׳ של״א ם״ה במ״א משמע שם שדעתו להלכה‬
‫בשיטה זו ; —‬
‫אבל הגר״א ז״ל חולק דל שיטה זו‪ ,‬והאריך בכמה ראיות רשקה״ה‬
‫שבשבת )ל׳׳ה( לענין ביה״ש הוא נ״ב התחלת השקיעה‬
‫כמו שקה״ח שבפםחי׳ )שם( ומיד אחר שקיעה גוף השמש מתחיל‬
‫ביה״ש אליבא דר' יהודה דפסק ר׳ יוחנן כוותי׳ לחומר' בעבה )שם(‪.‬‬
‫ומשך זמן ביה״ש הוא ג׳ רבעי מיל‪ .‬וקושיא הנ״ל תירי^י הוא לחלק בין‬
‫צה״ב דשבת לצה׳׳ב דפםחי׳‪ .‬דצ״ה דשבה הוא זמן של ליי!*ה שהוא‬
‫נ׳ ככבים בינינים‪ .‬וצ״ה דפטחי׳ הוא צאת כל הככבים הנראים בלילה‬
‫שהוא זמן מאוחר הרבה ודיי ד׳ מילין אחר ההחלה השקיי‪/‬יה‪ .‬ואע״ג‬
‫שנראה לעינים שמשך ביה״־‪ 2‬שהוא עדצ״ה הוא היבה יותר מג׳ רבעי‬
‫מיל‪ .‬הוא כמי׳ש הגר״א בביאורו ששיעור הגמר׳ נאמר רק על איפק‬
‫ב ב ל או א ״י‪ .‬אבל במדיניתינו שניטי׳ יותר לצפין מאריך ■והר‪ .‬ולבן‬
‫לענין סוף ביה״שאין לנו מצך זמן מםויים מן הגמרא על האופק שלגי‪.‬‬
‫ורק הלוי לפי הראות ג׳ ׳‪:‬בבים ביטניסאבל לא גדולים‪ .‬ולפי שאין‬
‫אנו בקיאין איזהו בינוני׳ צריבים להמתין עד קטני' כמ״ש סי׳ רצ״ג וכי׳‪.‬‬
‫ושיטתו זו לאו חדשה היא ־־כבר הסכים כן בתשובת מהר״ב אלשאקר‬
‫סי׳ צ״ו‪ .‬דמיד אחר שקיעה גו ף השמש הוי ביה״ש גמור ‪ .‬והביא שם‬
‫שכן כתבו בפירוש הגאוני׳ הראשוני׳ בתשובותיהם‪ .‬והמה רנינו שרירא‬
‫גאון‪ .‬ורב האי גאון‪ .‬ורביט נסים גאון‪ — .‬ג ם הרב ר׳ אברתם החסיר‬
‫בנו של הרמב׳׳ם ז״ל‪ .‬נם כרב שם שכן משמע מהרי״ף והרמכ״ם ורש״י‬
‫עיי״ש‪ .‬והביאו הש״ך להלכו; ביו׳יד סי׳ רם״ו סקי״א לענין מילת ביר‪,‬״ש‬
‫ובו׳ וגם מהר׳׳ל מפראג בי־ידושיו על שבת פירש ג״כ מנש כשיטת‬
‫הנר׳יא הנ״ל וכר‪ .‬וגם בס‪{.‬ר סדר זמנים האריך ופסק הלכה למעשה‬
‫כהגר״א ז״ל דמיד אחר התחלת השקיעה הוי ביה״ש‪ .‬׳ניי״ש עור‬
‫באריכות‪:‬‬
‫סשנה‬
‫נבר שתב׳~סוניות ביה״ש‪-‬מב״ר כו‬
‫מ ש נ ה ב ר ו ר ה )שם אות כ״ג( נר״ה ג׳ רנעי מיל כ׳ וז״ל והוא‬
‫לערך רבע שעה‪ .‬והנה הש״ע הזכיר בסעיף זה רעה‬
‫ר״ת וסייעתו‪ .‬אנל הרנה מהראשוני׳ ס״ל וגם הגר״א הסבים‬
‫לשיטתם יביה״ש מתחיל הינף אחר החילה השקיעה היינו משעה‬
‫שהחמה נתכסה מעינינו ונמשך זמנו ברי נ׳ רנעי מיל ואח״ב נסמוך לו‬
‫יוצאי; ר‪,‬נ׳ ככבים בינוני׳ והוא לילה מן התורה לכל רבר‪ .‬ולפי״ז יש‬
‫ליזהר מאור שלא לעשיה מלאכה אחר שהתמר‪ ,‬נתכסה מעינינו ואפילו‬
‫מלאכה מצור‪ -‬כגון הרלקה הנרוה לסעוח; שבה‪ .‬רק יקרים הרלקהם‬
‫משעה שחחמה בראשי האילנות ובו׳‪ .‬ומי שפורש עצמו ממלאכה חצי‬
‫שעה קורב שקיעה אשרי לו רהוא יוצא בזה ירי שיטת כל הראשונים‬
‫ולענין מוצאי שכה ובו׳‪ .‬ובמקומותינו שניטים לצר צפון מהארך הזמן‬
‫שהייח ביוז״ש הרבר‪ ,‬יותר מג׳ רבעי מיל‪ .‬על כן יש ליזהר מאור שלא‬
‫לעשות מלאכה במיצ״ש אף שנתאחר זמן רב אחר השקיעה ער שיראו‬
‫•‬ ‫ג׳ ככבים קטנים‪ .‬עב׳׳ל‪:‬‬
‫בסי׳ רצ״ג )בביאור הלבה( בר״ה ג׳ ככבים קטני׳‪ .‬כ׳ וז״ל עיי׳‬
‫לעיל בסי׳ רמ״א שבררנו ר;»ף לשיטת הנר״א יש ליזהר‬
‫בזה משום רבמרימהנו שנוטי׳ לצר צפון‪ .‬הביה״ש מאריך המיר יותר‬
‫ואין לני סימן אחר ללילה זולה הבכבים וראיה אנשים המהררין ב ח נ ו כ ה‬
‫לצאת רעו‪ /‬הגר״א להרליק הנרות בהקזים אחר שקיעה• שטועים‬
‫בדבר ומז־זין עצמן גם ב מו צ ״ ש להרליק בעור שלא חשך היום‬
‫לגמיי וסי מכין עצמן על שיטת הגר״א ז־הכיה״ש אינו איוך בל בך‬
‫אכל היא ט ע ו ת ‪ .‬רג׳ ככבים צייך למלי עלמא‪ .‬ואין אנו בקיאין‬
‫בכיניני׳ וצייכים קטנים‪ .‬וכמו שפסקכש״ע רזהו הסימן ה מ ו ב ה ק‬
‫ללילה בראיתא בי־בו' רף ב׳‪ .‬ושבת ליה ומנילה כי‪ .‬וקירס לבן הוי‬
‫ספק לילה‪— :‬‬

‫‘ ^ ד כ ד ‪ ,‬הי׳ ההסכם שלי לעשות נבול לדבריי‪ .‬כי די בזה‪ — .‬הבל‬

‫בשביל ששמעתי אחרי קול וכו׳‪ .‬להמר שבוודאי‪ .‬נגד הראיות‬
‫החריף והבקי במאוד‬ ‫לר״ת ז״ל שמביא הרה״ג וכו׳ כעל ם'‬
‫וגס בחכה׳ התכונה‪ — .‬לא הי' ביכולתי לעמוד‪ — .‬ע ל כן על כרתי‬
‫ולאונסי צנזןך אני עוד להכניס ראשי בין הדבקים ובין הפרקים של‬
‫ס' מ״כ‪ .‬וה׳ העוב יהי׳ בעזרי יבסברי כיר״א‪:‬‬
 ‫מנחת כהן‬
‫מ א מ ר א׳ פרק א׳‪ .‬גד״ר‪ ,‬גרם־׳ במם׳ שנת )ל״ר( ת״ר ביה״ש ספק‬
‫וכו׳ ומביא שם כל הברייתא והפלונתא בשיעור זמן ביר‪,‬׳־ש‪ .‬עיי׳׳ש •‬
‫ע ו ד )שם( בר׳׳ה ואמנם כל הפוםקים פםקו כרבה וכו׳‪ .‬לפי״ו בערב‬
‫שבח עכרינן כמתי׳ לחומרא‪ .‬ומשקה״ח החת האופק קידש היום‬
‫מספק ואםור לעשות בו מלאכה‪ .‬וכ״ב הרי״ף ז״ל בה׳ שבח ובה׳‬
‫יוכ׳׳פ‪ .‬וכן פסק הרמכ״ם כפ״ה מה׳ שכה‪ .‬ובן היא רעת הגאונים‪.‬‬
‫ובט׳׳ש רבינו נסים‪ .‬ורביני שרירא‪ .‬ורכינו הא'‪ .‬והי׳׳ר אברהם בגו של‬
‫הרמב׳׳ם ז׳׳ל פירוש זה הענין בבירור נמוי‪ .‬וימו שב׳ בשמו הר׳ים‬
‫אלשקר וכו׳‪— .‬ומקשה הבעל ם״כ שתי קישיו׳‪ .‬א׳‪ .‬א־ך אפשר שר׳‬
‫יהודה ור׳ נחמי׳ יסברו שמיד אחר שין־ה״ח ב״ג( מתח'ל זמן ניד‪,‬״ש‪.‬‬
‫ושיהי׳ הלכה כן כמותם‪ .‬ביון שמן הכתוב )בנחמי׳( סויה בבירור שגקרא‬
‫יום‬ ‫‪------------- -‬‬
‫כג( איך אפשר שר׳ יהודה ור״נ יסברו וכו׳ כיון שמן הכתוב מוכח‬
‫וכו׳‪ .‬לא זכיתי להבין למה מקשה הבעל מ״כ ז״ל על ר״י ור״נ‬
‫כנ״ל‪ .‬חדא‪ .‬הרי החום׳ בפסחים )ב׳( ד״ה והא קיי״ל וכו׳ כ׳ וז״ל‬
‫ולא קשה מההוא קרא )דנחמי׳( לתנאי דפ׳ ב״מ )ל״ד( דקאמר ר׳‬
‫יהודה משתשקט החמה וכו׳‪ — .‬ועוד‪ .‬הלא על ב ^ מ״כ עצמו יש‬
‫להקשות כן‪ .‬כי בתוך הצעת דבריו וקושיותיו )לקמן( הנה והנה‪ .‬פעמים‬
‫רבות נגד שיטת ר״ת ושוב פעמים רבות בחזרה כדי לקיים שיטת‬
‫רית ז׳יל‪ .‬הוא הבעל מ״כ ז״ל בעצמו מתרץ שלדעת ר׳ יהודה יש‬
‫זמן ביה״ש ג׳ רבעי מיל אחר השקיעה )כדלקמן מ״א פ״ח בד״ה והנה‬
‫אחי־ העיון(‪— .‬ולפי״ז ג״כ יש להקשות איך אפשר זה כיון שמן הכתוב‬
‫הנ״ל מוכח בבירור שנקרא יום מע״ה עד צ״ה‪ .‬א״כ מוכרח שלא‬
‫יהי׳ בנמצא הזמן של ביה״ש כלל‪ .‬כיון שעד צ״ה דוקא הוא יום‬
‫לפי הכתוב הנ״ל‪ — .‬ועוד קשה‪ .‬כמו שלא מצינו בבוקר איזהו זמן של‬
‫ספק יום ספק לילה מע׳׳ה עד נה״ח‪ .‬גס בערב צ״ל כן שלא יהי׳ שום‬
‫זמן ספק ולא יהי׳ ביה״ש כלל )וכמ״ש לעיל אות ט!( הואיל וב׳‬
‫הזמניים האלה הס שווים בשיעורם ובמידותס )וכמ״ש הבעל מ״כ בעצמו‬
‫לקמן ראי׳ ד׳( ולפי״ז מאי אולמי׳ דהאי ביה״ש שהוא לשיטתו אחר‬
‫ג׳ מילין ורביע אחר השקיעה הראשינה מהאי ביה״ש שהוא ט י ד‬
‫אחר השקיעה הראשונה אליבא דר׳ יהודה ור״נ ‪— .‬‬
‫נברשת כ׳‪-‬סודות ביה״ש‪-‬מי בהן כז‬
‫יו ם סע״ה עד צ״ה‪ .‬יסאריך שם ואוסר ונם ד׳ יהודה סותר אייע‬
‫בפסחי׳ שאסר שיש שיעור ר׳ מילין‪ — .‬והקושיא ב׳‪ .‬איך אפשר שיהי׳‬
‫השיעור רק ג׳ רבעי מיל כ ד ( הלא דכר נראה לחוש הוא שיש שיעור‬
‫יותר נתל מג׳ רבעי מיל וכו׳ )וסאריך בזה עד סוף פיק א'( ‪:‬‬
‫פ ר ק ב ‪ /‬מביא חסש ראיות סן הכתיבים וסדברי חז״ל שיגכול היום‬
‫הוא סע״ה עד צ״ה שאפילו לאחר ששקעה החסה יום‬
‫גמור הוא‪— .‬וז״ל‪ .‬א׳‪ ,‬ס׳יש כריש פסחים מתיכי ויקרא אלקי׳ לאור‬
‫יום‪ .‬אלמא אור יסמא הוא‪ .‬הבי קאמי למא־ר ובא קיאי יום‪ .‬אלא מעתה‬
‫ולחשך קרא לילה למחשיך ובא קראו לילה‪ .‬והא קיי״ל רער צ׳׳ה יסמא‬
‫הוא‪ .‬אלא ה״ק וכי׳■ כה( והנה נם סבאן ראי׳ שאין עלי׳ תשובה‬
‫שרעת חז״ל הוא שאחר שקיה״ח חשוב יום גמור עד ציה‪ .‬שהרי הקשו‬
‫בפ שימית‬ ‫‪--------------‬‬
‫כד( הלא דבר נראה לחוש הוא שיש שימור יותר גדול וכו׳‪ .‬מקושיא‬
‫זו ראי׳ הוא לדבריי הנ״ל )באות ט( ודבריי שס מספיקים‬
‫לתרץ גס קושי׳ זי שיש חילוק גדול בין השקיפות במדינות צפון לבין‬
‫השקיטות בארץ ישראל ‪— .‬‬
‫כה( והנה גס מכאן ראי׳ שאין טלי׳ תשובה וכי׳‪ .‬לא זכיתי להבין גס‬
‫זה‪ — .‬חד א‪ .‬הרי התשובה לטיל )באית בג( בצדה שכ׳ תוס׳‬
‫ולא קשה לתנאי ונו׳‪ — .‬וטוד הלא יש מדינות רבות מאוד אפילו‬
‫לפ׳׳ד של בטל מ״כ ז׳׳ל בטצמו )לקמן מ״ב פרק ג׳( טל הקו השווה‬
‫אשר שס צאת הככביס כמו תיכן‪ t‬אחר שקיה״ח‪ .‬ולפי״ז איך אפשר‬
‫לומר כן לכלל לכל הטולס ולראי׳ שאין אלי׳ תשובה שאחר‬
‫שקיה״ח חשוב יוס גמיר וכו׳ אחר שראינו שיש חילוקים רבים בשיטורי‬
‫שהיית הנשף‪ — .‬וטוד הא בגמר׳ )מנילה כ'‪ (:‬מצינו איפכא הגירסא‬
‫דקיימא לן דטד צאת הככבים לא* ל*לה הוא‪ — .‬וחילוק גדול הוא‬
‫בין שתי גירסות האלה‪ .‬כי לפי הגירסא לאו לילה הוא ניחא כדאמרי׳‬
‫אלא ביה״ש הוא‪ — .‬ומה מכריח אותנו לילך אחר הגירסא בגמר׳ ריש‬
‫פסחים ולהקשות קישי׳ אס הדבר ניחא לפי הגירסא בגמר׳ מגילה‪.‬‬
‫ולא טוד‪ .‬אלא הטיקר הוא הגירסא בגמר׳ מגילה כפי הר״ן נדרים‬
‫)ס״א‪ (:‬שמברר שבכל מקוס שלפי שתי מקומות בהגמרא יש איזהו‬
‫חילוק לשון‪ .‬איכא למיסמך טפי אהה־א גמרא אשר לשס שייך אותו‬
‫הסוגיא והטנין‪ .‬ולא כפי האגב )כמו שהוא בריש פסחים( ‪:‬‬
 ‫נברשת ב ‪ -‬סודו׳ ביה״ש ‪ -‬מ׳ כהן‬
‫בפש־ט־ת והא ק־י״ל רעד צ״ה ימטא הוא‪ .‬וכן גרים רש*י ז״ל והתום׳‪:‬‬
‫ב׳‪ .‬מ״ש כנהט־׳ ואנועו עוש־ם כמלאכה וגו׳ ער צ״ה‪ .‬אלמא כל זמן‬
‫שת־י ע־ש־ם מלאכד‪ ,‬רה־יגי מע־ה עד •ל״ה קורא הכתוב יום וכו׳‬
‫)עיי״ש שהאריך( ‪:‬‬
‫ג׳‪ ,‬ממ״ש כסיף פ״ב רשבת אמר רב יהירה אמי שמואל כככ א׳ יום‬
‫וכו׳ תנ״ה וכו׳ ו־ות' מפורש זה כירושלמי בשם ר׳ פינחס‪ .‬בערב‬
‫שכת ראה ככי א׳ ועשה מלאכה פטור‪ .‬ג־ מב־א אשם תלד‪ .‬ג' מביא‬
‫חמאת‪ — ,‬וכמוצי׳ש בן א־פכא‪ .‬והנר‪ ,‬נראה מכל זה שכל למן שלא נראו‬
‫שדם ככב־ם ב־נוג־ם הוא ־ום גמור)והאריך שם פא־ר(‪ .‬ונם מקשה על‬
‫הרי׳יף למה הכ*א לאת הט־מ־א של שמואל כ ! ( בהלכות־ו לפסק הלכה‪.‬‬
‫כ• קשה אם בנכב אחר עדיין יום נטור הוא‪ .‬א־ך מתחיל נ־ן השמשות‬
‫מן השקיעה וא־לך וכו׳ ‪— :‬‬
‫ד׳‪ .‬ממה ששדד כםוף פ״ב רמגילה )בי( א־ן טוכלין וא־ן מלין וא־ן‬
‫מז־ן יכו׳ ער שתנץ החמה‪ .‬וכולם שעשו משעלה ע״ה ישר‪ .‬והנה‬
‫משנה לאת שנד׳ כלי ש־ם מחלוקת — וניאה ממנה שחל׳יל סיבר־ם‬
‫שנהרא‬ ‫‪-------------- -‬‬
‫בו( למה הביא הרי״ף לפסק הלכה וכו׳‪ .‬תימה הא הבטל מ״כ ז״ל‬
‫■ בעצמו כ׳ לקמן )מאמר ב׳ פ״ג( שבמהירות גדול מאוד נראים‬
‫הככביס בהמדידת הקרובים לקי השווה‪ .‬עכ״ל‪ — .‬וקשה לפי״ז ומה‬
‫פעה״ק ירושלם ת״ו אט רואים עין בעי] שככב גדול א׳ )ואפילו שנים‬
‫גדולים נראים לזמנים ידועים( נראה הרבה פעמים בשנה לערך ע׳‬
‫דקים קידם שקיהי׳ת )והראיתי כן כ״פ לאנשי׳ עמי( וכש״כ בכל אלה‬
‫המדינות רבית מאוד אשר הם עוד יותר מקורבים אל הקו השווה לפניו‬
‫ולאחריו‪ .‬ואעפי׳יכ ביה״ש איט מתחיל בכל אלה המדינות רבות‪ .‬וכן גם‬
‫פה באין ישראל וכן בבבל אלא מן השקיעה ואילך‪ .‬ומה מקשה על‬
‫הרי״ןה למה פסק כשמואל הלא שמואל בבבל הי' בנהרדעא‪ .‬ובענין‬
‫שיעור שהיית הנשף של בוקר וערב כמעט אין חילוק בין בבל לארץ‬
‫ישראל )וכח״ש לעיל היר״א ז״ל( —ולפי״ז קשה הדיוק שלו)למעלה(‬
‫שכ׳ אם בככבא' עדיין יום גמור הוא איך מתחיל ביה״ש מן השקיעה‬
‫ואילך עכ״ל‪ .‬הלא פשיעא שזה אינו סימן כלל‪ .‬וכמ״ש בגמר׳ לא‬
‫גדולים הנראים ביום‪ .‬ולק״מ לפי״ז קושי׳ מ״כ איך מתחיל ביה״ש מן‬
‫השקיעה ואילך וכו׳‪:‬‬
‫נברשת ב׳‪-‬סוגיותביה״ש‪-‬ט׳כהז כח‬
‫שנקרא יום גרוי רע׳׳ה ונו׳ )עיי־ש אריכוה(‪ .‬ורסיים עס כז( וגם‬
‫מבאן‬ ‫‪--------------‬‬
‫כזו וגס מכאן מוכח ונו׳ שעד צ״ה חשוב יוס גמור וכו׳ גס בפעם‬
‫הזאת השלישי אשר הבעל מ״כ חוזר עתה להביא ראי׳ ברורה‬
‫שעד צ״ה הוא יוס גמור‪ .‬עוד לא זכיתי להבין את דבריו‪ .‬ונוכיח‬
‫מהפסוק ) דנחמי׳( בעצמו איפכא ממ״ש הבעל מ״כ‪ .‬עיי׳ בתוס׳ מגילה‬
‫)כי( בד״ה והי׳ לנו הלילה למשמר‪ .‬וז״ל‪ .‬קשיא‪ .‬דהא אמרי׳ בברכו׳‬
‫)ב׳‪ (:‬גבי צאת הככביס לילה הוא ואעפ״י שאין ראי׳ לדבר זכר לדבר‬
‫דכתיב והי׳ לנו הלילה למשמר‪ .‬ואמאי ל א הי׳ ראי׳ גמורה כדמפקינן‬
‫הכא מקרא‪ .‬ויש לומר דהתס)בברכו׳( בעי לאסוקי דזמן שכיבה דגבי‬
‫ק״ש הוי צאת הככביס‪ .‬ומשוס הכי קאמרינן התס דאין זו ראי׳ גמורה‪.‬‬
‫דנהי דהוי לילה באותה שעה‪ .‬מכל מקוס לא הוי זמן שכיבה‬
‫לכל אדס‪ .‬עכ״ל התוס׳‪ .‬וצ״ה דמיירי הכא מוכח ג״כ מהגמרא ברכו׳‬
‫)שס( דאתחילת צ״ה קאו‪ .‬כי השיעור משהעני נכנס לאכול פתו במלח‬
‫שפירש״י שאין לו גר להדליק בסעודתו‪ .‬מסורסס הוא זה בכל העולס‬
‫שענייס כאלה נכנסיס מיד בהכנסת הלילה לאכיל פתס‪ .‬כדי שיהי׳‬
‫להס עוד מעע נר לסעודתס מהנר הנשאר עוד מן סוף היוס‪ .‬ולפי‬
‫מסקנת הגמר׳ שיעור הזה מאוחר משיעורא דכהן שהוא צ״ה‪ — .‬ועוד‬
‫)שס( השיעור משעה שבני אדס נכנסיס לאכול פתן בערבי שבתות‪.‬‬
‫ופירש״י בערבי שבתות ממהרין לסעודה שהכל מוכן‪ .‬וגס תוס׳ ד״ה‬
‫מאימתי פ־רש שהיא היתה מבעוד יוס‪ .‬ממילא מוכח דעל תחילת‬
‫צ״ה קאו‪ — .‬ועוד )שס( סימן לדבר צ״ה ואעפ״י שאין ראי׳ לדבר זכר‬
‫לדבר שנ׳ ואנחנו עושיס במלאכה וגו׳‪ .‬וע״ז מקשה התום׳ במגילה )כ׳(‬
‫כמ״ש לעיל ותירץ דנהי דהוי לילה מ״מ וכו׳‪ .‬וגס תירצו כפין‬
‫זה בתום׳ ברכו׳ )שם(‪ — .‬ועוד‪ .‬מדכתיב במעשה בראשית ואת המאור‬
‫הקען לממשלת הלילה ואת הככביס‪ .‬מוכח מקרא שבזמן שאנו רואיס‬
‫לעינינו את הלבנה מושלת על הלילה דהיינו שהיא מאירה על הארץ‪.‬‬
‫ואת הככביס )מיעוע ל׳ רביס שניס וכש״כ( שלשה )בינונים וכש״כ(‬
‫קעניס הראשונים הנראיס לעיני בשר לנו‪ .‬אז לילה מטש הוא‬
‫ואעפ״י שלא כלה עד אז השיעור של ד׳ מילין‪ .‬אפ‪-‬לו הכי‬
‫כ״ע מודים לזה שזה הוא לילה גמור ‪ .‬ועוד‪ .‬נלפינה מדרך ארץ‬
‫אשר מעולם לא נהגו לבנות בתיס וכו׳ בלילה‪ .‬אלא פוסקיס עוד מבעוד‬
‫יוס‬
 ‫נברשת חיק ב‬
‫יום גדול‪ .‬ובלתי ספק גם בימי נחמי׳ ז״ל טשו כן‪ .‬והתחילו לטמוד‬
‫טלי המשמר מפני האויבים קודם שתחשך הלילה‪ — .‬וטור ראי׳ ברורה‬
‫דדוקא אתחילת צ״ה קאו מזה הגמר׳ )שבת ל״ה( אר״י א״ש ככב א׳‬
‫יום ב׳ ביה״ש ג׳ לילה‪ .‬תני׳ נמי הכי וכו׳ והלכה כן‪ — .‬ולפי״ז‬
‫איך אפשר לומר כן שאטפ״י שכבר חשכה כ״כ טד שנראים ככבים‬
‫בינוני׳ וקטני׳ טד אין מספר שמחשבים כל אלה הככבים עוד ליום גמור‪.‬‬
‫וכל זה כדי להשוות המידות של נשך בוקר ושל טרב להיות זמן ד׳‬
‫מילין שלהן שווים בשיטורס ובאיכותם להיות נידון ליום גמור‪ .‬בתמיהה‪.‬‬
‫א״כ מה מוטיל לנו הסימן הנ״ל של ככב א׳ וב׳ וג׳ אשר איתמר‬
‫להלכה‪ .‬איך גס נמלא אדם א׳ בטולם אשר יהי׳ ביכולתו כשהרקיט‬
‫כבר תוך משך זמן חצי שטה מלאה ככבים בינוני' וקטני׳ להתחיל ולמנות‬
‫ולהבחין לסימן מובהק כפי הגמרא הנ״ל^כבב א׳ ליום ואח״כ ב׳‬
‫לביה״ש‪ .‬ולמצוא אח״כ ג׳ קטנים הראשונים לסימן התחלת הלילה ‪— :‬‬
‫ו ל פ ' ״ ז מוכח מן ההורה ומדברי חז״ל ומן המציאות שבארץ ישראל‬
‫הוא לילה ממש כשטבל כמו כ״ד דקים אחר ששקטה החמה‬
‫חחת האופק שהוא שייך לאותה הטיר )שנקר׳ סוך שטה י״ב( —‬
‫ואחר כתיבתי‪ .‬מצאתי ראי׳ לדבריי מדברי בטל מ״כ עצמן בסוך‬
‫פ״ג ד״ה ואמנם וכו׳ כ׳ וז״ל כוונתם )פי׳ של תוספו׳ בשבת ופסחי'(‬
‫שמפני שאחר זאת השקיטה השנית )פי׳ ג׳ מיל ורביט אחר הראשונ׳(‬
‫נראים כבר ברקיט קצת ככבים‪ .‬לכן נסתפק בהם ר׳ יהודה שמא‬
‫הס בינונים‪ .‬וכבר הוא לילה או הס גדולים וטדיין יום הוא‪ .‬טכ״ל‪— .‬‬
‫תימה‪ .‬הרי לא בארץ ישראל‪ .‬וגס לא בבבל אשר ר׳ יהודה הי׳‪.‬‬
‫המציאית הוא כן שאחר טבור ג׳ מילין ורביט אחר השקיטה נראין‬
‫רק קצת ככבים אשר מסופקים טוד בהן‪ .‬אלא כבר הרבה זמן‬
‫קודם לכן‪ .‬כי ברוב השנה כמו חצי שטה אחר השקיטה הראשונה‬
‫נראים כ״כ ככבים הרבה טד שמוציאים כל לבות בני אדם מכל‬
‫ספק‪ — .‬אלא כמ״ש כבר לטיל הרבה פטמים שר״ת ורמב״ן ובטלי‬
‫תוס׳ ז״ל וגס הבטל מ״כ ז״ל וכו׳ כולם ראו את המציאות במדינות‬
‫צפין אשר שם הנשף שוהה כן זמן רב‪ — .‬אבל ר׳ יהודה ור״נור׳ יוסי)וגס‬
‫שמואל ( טל אופק ארץ ישראל)ובבל( קאו‪ .‬כי ההר כרמל בא״י הוא ‪— :‬‬
‫ו א □ גס נראה כן שמט״ה טד הנץ נקרא יום כמו ששנינו בספ״ב‬
‫דמגילה )כ׳ ‪ ( :‬כדמזכח מהפסוק נחמי׳‪ .‬אטפי״כ בטרב אינו‬
‫כ!‬
‫נברשתב׳‪-‬סוגיותביה״ש־‪-‬מ׳כהן כט‬
‫מכאן מיכח שמשקה״ח ער צ״ה חשוב יום נסיר ספני ששני זסנים‬
‫אלו שווים הם בשיעורם ובאיכותם‪ .‬וכס״ש במגילה וכ״ת טכי ערבא‬
‫שמשא ליליא הוא ‪:‬‬
‫ה'‪ .‬סמ׳יש ויבדל אלקי׳ בין האיר ובין החושך ויקרא אלקי׳ לאור יום‪.‬‬
‫נראה שכל זמן שיש אור בעולם נקרא יום ואין נקרא לילה ער‬
‫שתחשך‪ .‬והיינו כשני־אים הכככים ברקיע כי אז חשך איר היום לגמרי‪.‬‬
‫אכל קידם לזה אעפ״י ששקעה החמה עדיין גשאר אור גדול כעבים‬
‫שיעור שעה וחומש שהוא ד׳ מילין ‪— :‬‬
‫פרק ג׳‪ .‬מכאר דעת ר״ת ז׳יל כח( וסתי הוא ביר‪,‬׳׳ש לדעתו וגם‬
‫לרעת רמכ״ן בס׳ תורת האדם שימע״ה ער צ״ה הוא יום‬
‫גמור‪ .‬שלדעתם כשני זמנים אלו סן ע״ה עד נה״ח ומן תחילת השקיעה‬
‫ער צ״ה‪ .‬החמה מהלכת נעכיו של רקיע וזה שייך ליום‪ .‬ומביא ראי׳‬
‫מירושלמי פ״ק רכרכו׳ אמר ר׳ יוסי אם א ת א ו מ ר )קשה הא לקמן‬
‫ררק ד' בד׳יד■ ונ׳׳ל וכו׳ כ׳ היא שט״ם היא כאן יצ״ל אם אין את‬
‫אומר ליהן עכיו של רקיע ללילה וכו׳ אז אין היום והלילה שווין וכו׳(‬
‫ליתן עכיו של רקיע ללילה כין כערבית כין בשחרית נמצאת אומד שאין‬
‫היום והלילה שווין‪ .‬עיי״ש ‪— :‬‬
‫ו ע ו ד ראי׳ לדעת ר״ת ורמכ״ן ז״ל מכיא מזכחים )נ״ו( דככל רוכתא‬
‫חשוב יום ער צאת הכככים‪:‬‬
‫עו ד )שים( כד״ה ואשגם וכו׳‪ .‬כ׳ וזיל והנה התום׳ הקשו ג״כ בשבת‬
‫ובפסחים‬ ‫‪------------- -‬‬
‫ק‪ .‬ושאני בזה כניסת היום מיציאתו‪ .‬ועיי׳ מ״ש הגר״א ז״ל מיד‬
‫בתחילת ביאורו לסי׳ רס״א ‪:‬‬
‫באמת לא זכיתי עוד להבין גס ראי׳ ד' של בעל מ״נ דלעיל‬ ‫אבל‬
‫מן המשנה דמגילה )כ׳( אין עובלין וכו׳‪ .‬אדרבא מכאן מוכח‬
‫שהכל מודים שמע״ה אינו יוס גמור‪ .‬אלא רק למי שיש לו אונס או עשה‬
‫כן בדיעבד‪ .‬כשד‪ .‬ומדוייק כן מלשון המשנה וכולם שעשו משעלה ע״ה‬
‫כשר‪ .‬הלא בכל מקום לשון דיעבד כן הוא‪ .‬כי קודם לזה אומרים אין‬
‫עובלין וכו׳‪ .‬ולפי״ז מה ראי׳ יש לו ממשנה זו בשביל שהיא שנוי׳ בלי‬
‫שוס מחלוקת — בתמיהה‪:‬‬
‫‪3‬ח( מבאר דעת ר״ת ז״ל‪ .‬על כל ענין המדובר בפרק זה וגס‬
‫בתחילת פרק ד׳ עיי׳ מ״ש לעיל מן אות א( עד אות יוד(‬
‫‪(nj‬‬
 ‫נברשת ב׳‪-‬םוגיות ביה״ש‪-‬מ׳כהן‬
‫ובפסחים‪ .‬ותירצו שאסת שער צ״ה יום גמור לכל דבר‪ .‬אר‪.‬ל אין‬
‫בקיאץ בזמז יציאת הככבים הביניני׳‪ .‬כי צריכים שלא יהיו נרול־ם ולא‬
‫קטנים‪ .‬כוונתם שמפ י שאחר השקיעה השניה נראים כבר כרקיע‬
‫הצת*( ככבים‪ .‬לכן נסתפק כהם ר׳ יהורה שמא הם בינונים ובבר‬
‫הוא לילה‪ .‬או הם גדולים ועדיין יום הוא‪) .‬עיי׳יש אריכות( ;‬
‫פרק ד׳‪ .‬חוזר להקשות על פ־׳ ר״ת ג׳ קושיות‪ .‬ומביא שבע ראיוה‬
‫נגרו‪ .‬וז״ל א׳‪ .‬הי־יריש של ר״ת בניי על יסור רעוע‬
‫ועל דעה בלתי אמתיה‪ .‬שהשמ״ז מהיך בלילה למעלה מכיפת חרקיע‪.‬‬
‫כי דבר זה היא נ ג ד ה ש כ ל אנושי ונגד החיש‪ .‬שהרי השמש מהלך‬
‫בלילה החת הארץ‪ .‬וכמו שנרזוה בנסיון ואי אפשר להכחישו‪ .‬ולפי״ן‬
‫אין מקום לתירוצו של ר״ת‪ .‬שהרי אין השמש נכנם בעובי רקיע‬
‫ואץ שם שקיעה שניה‪ .‬אלא שקיעה א׳ בלבה‪ .‬וזהו שקיה״ר ככל‬
‫מקום וכי׳‪ —.‬ב׳‪ .‬היא מה שרקשה הרמב״ן כם׳ תורה האדם ממ״ש‬
‫שם בגמר' הרוצה לירע שיעורו של ר׳ נחמי׳ יניח חמה בראש הכרמל‬
‫וכו׳‪ .‬ופירש״י כרמל הוא הר על שפת הים וחמה סמוך לשקיעהה‬
‫נראית בראשי ההרים וכו׳‪ .‬נראז*‪ .‬מזה שמשתשקע החמה של יי נחמי׳‬
‫היא שקיעה הראשונה‪ .‬ומשם אנו משערין החצי מיל שהוא מעוך זמן‬
‫ביה״ש לרעהו‪ .‬וא״כ ה״ה משה שקע החמה דר׳ יהירה■ — ג׳‪ ,‬ממ״ש‬
‫רבא לשמעי׳ אתון רלא קים יכו בשיעורי דרבנן‪ .‬אדשימשא בייש‬
‫ריקלא איתלז שרגא וכו׳‪ .‬ופי־ש״י שיעורי ררבנן ביה״ש‪ .‬והנה אם‬
‫אומרי׳ שאחר השקיעה היאשינה תחת האופק מתחיל ביה׳׳ש אתי‬
‫ש‪.‬יר מה שאסר דכא לעשות מלאכה אחר שנסתלק אור השמש‬
‫מראש האילנות וכו׳‪ .‬אבל אם פירוש משתשקע החמה היז! סוף‬
‫שקיעתה בעובי רקיע ובו׳ נראה שחימרא יתירה הוא מה שאס*‪ .‬כיון‬
‫שהוא עיר מופלג ה־בה מ מן ביה׳׳ש ג׳ מילין ורביע כמ״ש ‪:‬‬
‫ואולם הטענות מן הכתובים ומדברי חז״ל נגר דעת ר״ת הן עוד‬
‫שבע‪ .‬א׳‪ ,‬מ״ש במם׳ זבחים )נ״ו( אר״י בר אבדיצוי מנין‬
‫לדם שנפסל בשקה׳׳ח שנ׳ ביום הקריבו את זבחו יאכל‪ .‬ביום שאתה‬
‫זובח אתה מקריב ביום שאין אתה זובח אין אתה מקריב ע״ב וא״כ‬
‫נראה מזה שאחר ששקעה החכה חשוב יום אחר וכו׳‪ .‬ואין לומר‬
‫שזאת‬
‫כז(‬ ‫״( מכאן הוא הראי׳ לדבריי לעיל באות‬
‫נברשת ב־‪-‬סוגיות ביה״ש־־מ׳כהן ר‬
‫שזאה השקיעה היא השניי׳ ני לא אמרו באן משתשקע אלא משקיעת‬
‫החמה‪ .‬שנזר‪ .‬אפי' ר ״ ת טורה שהיא הראשונה‪— .‬ובן טובח עור בבירור‬
‫בפסחים )צ״ר‪ (:‬בם־ש עולא לטעמי׳ ראטר איזוהי ררך רחיקה כל‬
‫שאינו ־בול ליכנם בשע׳ שחיטה‪ .‬והיינו ער השקיעה הראשונה‪ .‬וכפירש״י‬
‫שם‪ .‬י‪:‬׳‪ .‬מ״שי נמנחוח )נ״ו( הניא אין לי אלא רברים שררנם ליקרב‬
‫בלי־לה כגון אברים ופררים ובו'‪ ,‬רבדים שררכם ליקרב ביום בגון‬
‫הקימץ יהלבינה מנחה נםבים ובו׳‪ .‬מנין שמעלן ומקטירם טמא השמש‪.‬‬
‫והא אמרת רררכם ליקרב ביום אלא אימא עם בוא השמש )ר״ל כעת‬
‫בא או קירם ביאתו כמי שפירש״י(‪ .‬ה״ל זאת ההורה ריבה‪ .‬ע״ב‪.‬‬
‫ונראה גם מזה שאחר כיאה השמש אינו יום נמור אלא לילה או םפק‬
‫לילה וכי'■ — ג׳‪ .‬מ״ש בזבחי׳ )נ״ו( תני׳ כוותי׳ רר׳ יוחנן קרשים‬
‫הנאכלי׳ ליום א׳ מחשבין כרמן משתשקע החמה )פירוש אם חשב‬
‫לזרוק רמן אחר שקיה״ח הוי פיגול‪ .(,‬ובבשרן ונאימיריר‪ !.‬משיעלר‪.‬‬
‫ע׳יה‪ — .‬קרשים רגאבלימלשני ימים ול־לה א׳ מחשבין ברמןסשתשקע‬
‫החמה ובאימיריהן משיעלה ע״ה‪ .‬וננשרן משתשקע החמר‪ .‬של שני‬
‫יסים‪ .‬הנה שקרשים הנאבלי׳ לשני ינזים ולילה א' אם חשב לאבלן‬
‫אחר י‪2‬קיה״ח של יום שגי הרי הם סםולים‪ .‬וכן אם הותיר מהן ער‬
‫אותה שעה חייבי; כרת על אכילתו‪ — .‬נראה מזר‪ .‬שרעת חז״ל שאחר‬
‫שקיה׳יח הוא לילה נמיר‪ .‬וכ׳׳ב הרמכ״ם בפ׳ י״ח מה׳ פ״ר‪ .‬ובו'‪— .‬‬
‫ורוחק לומר שמר‪ ,‬שאמרו בגמר' שם טשתשקע החמה של שני ימים‬
‫היא סוף שקיעה‪ .‬שהרי אמרו ג״ב בזאת הברייתא מחשבי! ברמן‬
‫משתשקע החמה‪ .‬וכסו שגני רם היא ת ה י ל ת שקיעה וכמ״ש למעלה‪.‬‬
‫בן רא!י לפרש גם אצל קרשים קלים‪ .‬ררוחק לחלק בין שקיעה לשקיעה‪.‬‬
‫ביון שהלשון א׳‪ .‬וגם מזה נראר‪ ,‬שאי! הפרש נין משהשקע החמה‬
‫לשקיער‪ .‬החמה‪ .‬א״ב הכל היא רבי א'‪ .‬ובל זה היפך פירושו של‬
‫ר״ת ז״ל‪ (*.‬ד׳‪ ,‬מר‪ ,‬שאמרו במם׳ העני׳‪ .‬בל העני׳ שלא שקער‪ ,‬עליו‬
‫חמה לאו שמי׳ תענית‪ .‬רמשמע שאם שקעה עליו חמה שנקרא תענית‬
‫אעפ״י שלא יצאו הכבנים‪ — .‬וגם זו ראי' ^מיר אחר שקיעת החטה‬
‫חשוב‬ ‫‪--------------‬‬
‫*‪ 1‬כמה תמוה קל זאת‪ .‬הא לעיל בפ״ב וג׳ ולקמן בפ״ח ננר‬
‫י״ב ה!ח מסניס לדעת ר״ת ופה בפ׳ ד׳ הוא מציב לו עשר קושיות‬
‫חזקות כמו עמודי ברזל נגר רעת ר״ת ז״ל — ה׳ יורנו‪.‬‬
 ‫גברשת ב׳‪-‬םוגמת ביה׳׳ש‪-‬מ׳כהן‬
‫חשוב לילה ודאי‪ .‬שאם הי׳ עדיין יום או םפק יום שמא לא השלים‬
‫תעניתו כשאוכל סיד אחד השקיעה‪ ,‬כיון שהוא ספק סן היום או סן‬
‫הלילה‪ .‬אלא ודאי נראה מזה שאחר ששקעה החמה חשוב לילה גמור‪.‬‬
‫וכסו שכתבנו‪ — .‬ה׳‪ .‬סס״ש חז״ל בויקרא דכא )פ׳ ג״ו( וז״ל‪ .‬הניא‬
‫בא׳ בתקופ׳ ניסן וכא׳ בתקופ׳ השרי היום והלילה שוו ין‪ .‬מכאן ואילך‬
‫היום לוד׳ מהלילה יכי׳ ופורעי; זא״ז בפיוסין וכו׳‪ .‬הוי יום ליום יכיע‬
‫אומר‪ .‬וכיוצא בזה אמרו בשמות רכא פ' ל״א‪ .‬וכ״כ רש׳יי בפסחי'‬
‫)צ״ד(‪ .‬ונראה מזר‪ ,‬שדעת רז״ל שנמל היום הוא מהנר‪,‬״ח עד שקיעתה‪.‬‬
‫והלילה מן השק^ה ועד הנה״ח שלמחרה‪ .‬וכפי דעה זו נתקופ׳ ניסן‬
‫ותשרי היום ש וו ה עם הדיילה כל א׳ מי״ב שעות נינוניוה וכו׳‪ .‬אכל‬
‫אם נאמר שנכול ה־ום מע״ה עד צ״ה א־ןהיום שיוה עם הלילה וכו׳‪— .‬‬
‫ועור מדרך התבינה ראוי לד‪.‬יות בזמן אלו ההקיפית שהימים יהיו‬
‫שווים עם הלילה‪ .‬בעביר שהשמש אז הוא כחצי שמ־ם בקו השווה‬
‫ואינו נוטה לא לצפון ולא לררום‪ .‬וכמ׳׳ש בעירובין )נ״ו( עיי״ש‪— .‬‬
‫ואמנם לדעת ר ״ ת אין הימים שווים עם הלילוה בימי ניסן ותשרי‪— .‬‬
‫וי״ו‪ .‬ממ״ש הכתוב )בראשית( ויהי ערב ויה‪,‬י בקי יום א׳ ושני וכן‬
‫בלם‪ .‬וידוע ששם ערב נאמר על עת כיאה השמש‪ .‬וכמ״ש שם‬
‫תזבח את הפסח בעיב כבא השמש‪ .‬ובן נפש אשד הגע בו וטמאה‬
‫עד הערב ובא השמש וטר‪.‬ר וגו'‪ .‬וכן ויהי לפנות ערב ירחץ כמים‬
‫וכבא השמש יבא אל המחנה‪ .‬ופירוש לפנות ערב היא ‪ D l l p‬הערב‬
‫שהוא ביאת השמש‪ .‬וכן פירש׳׳י סמיך לערב שמשו יטבול וכו'‪ ,‬והנה‬
‫נראד‪ ,‬שהכתיב מעיד שבמעשה בראשית הימים התחילו מ! הערב‪— ,‬‬
‫טיכח מבאן שמשעה ביאת השמש נכנם הלילה ומתחיל יום‬
‫חדש וכי׳• — זייי״ן ♦ ממ׳יש במס׳ שבת פ״א ובכולן כ״ה מתירין ?‪DJ‬‬
‫ה ש מ ש‪ ,‬ר״ל בעור שהחסד‪ .‬נראית 'על הארץ‪ .‬הנה כי אחר ששקעה‬
‫החמד‪ .‬ואינה נראית עוד על הארץ אסיר לעשור‪ .‬מלאכה בע״שי‪.‬‬
‫שהרי וכו׳‪—.‬ואילו לדעת ר ״ ת מוהר עוד שיעור נ׳ מילין ורבי;■‬
‫שהוא קרוב לשעה א׳‪— .‬אבל לדער‪ .‬ה ג א ו נ י ם אר‪.‬י שפיר‪ .‬כי אחר‬
‫ביאר‪ .‬השמש תחר‪ ,‬האופק היא ?מן ביה׳יש וקידש היום מספק‬
‫ולכן א ס ו ר לעשות בי בל מלאכד‪— ; ,‬‬
‫פ ר ק ה׳ ‪ ,‬ככיאיר רעד‪ ,‬הר״ד אליעזר ממיץ וכי׳ —בד״ה מלבר ב׳‬
‫הריעי׳ הנ״ל שהן דעת ה ג א ו נ י ם ידעת ר׳־ת וכו׳‪.‬‬
‫הנה‬
‫ננ ר ש ת ב׳— סוגיו ת בי ה ״ ש‪ -‬מ׳ ב הן דא‬
‫הגה יש עוד כזה דעת שלישיה ופירוש אחר על הירייהא של פ׳‬
‫כ״מ• והיא להרא׳ים כמ״ש כספר יראים סי׳ ק״כ‪ .‬וב׳ שלשון‬
‫משהשקע ההמה היא י ו ת ר מוקרם משקיע׳ החמה‪ .‬ולפי״ז זמן כיה״ש‬
‫הוא סעט קודם שקיה״ח‪ .‬רהייגו קורם שמתחלה החמה לשקוע‬
‫שגוטה מעט ומכירין כל בגי העולם שייוצר‪ ,‬ליבנס כעיכיו של רקיע‪.‬‬
‫אבל עריין נראית על הארץ‪ .‬והוא שיעור נ' רבעי מיל קורם השקיעה‬
‫)פירוש קידם השקיעה הראשוגה( לרעה ר׳ יהורה‪ .‬וחצי ידל לרעת‪,‬‬
‫ר׳ גחנזי'‪ ,‬ואז היא זמן כיה״ש‪— .‬אכל את* ששקעה וגעלמה סן העין‬
‫סיכר הרכ שר‪,‬וא לילה גמור מן התירה ואיגי ספק יים כלל‪ .‬ובו'‪— ,‬‬
‫והגה לפי׳יז צייך לקכל שכת שיעור ג׳ רבעי מיל קורם שקיר‪,‬׳ח‬
‫סספיקא ראורייתא‪ ,‬ועור מעט זמן קורם זה צריך להוסיף מן הזמן‬
‫שהיא וראי חול‪—.‬ואמגם במי״ש אעפ״י שמן התירה ם־ר אחר השל‪,‬יעה‬
‫)רתאשיונר‪ (.‬הוא לילה גמור‪ .‬עכ״ז אסיר כעשיית מלאכה ער צ״ה‬
‫משום מ־ע של תוספת שכת גם ביציאתי‪ .‬וכי' ‪— :‬‬
‫וי ש לפקפק על זה הפירוש של הרא״ם הסיכר שכיה״ש היא‬
‫ק ו ד ם שקיה״ה שנראר‪ ,‬ר ב ר זר ונגר הסכרא‪ .‬שיר‪,‬י' השמש‬
‫נראה על הא־ץ ותהי׳ אותה העת ספק סן היום ומן הלילה‪— .‬‬
‫ועוד הרי שגיגי ובכולן ב״ה מתירין עם השמש גראר‪ ,‬שבל זמן שלא‬
‫שקעה החמה והיא נראית על האיץ יום גמור הוא‪— .‬ועור קשה‪ .‬איך‬
‫אסרו על זאת העת סשהשקע החמה אם ער־ין לא שקעה׳ ועור‬
‫אפילו לא התחילה עדיין לשקיע‪ .‬ואם ספני שנטתה לשקוע אפ״ה‬
‫אין ראוי לימר על זה משתשקע‪ .‬כי גס זמן הרכה קורם שקיעתה‬
‫מההלה לנטות למעי־כ והן עוד היום גדול‪ .‬ובוודאי שאץ ראוי לימד‬
‫ע״ז משתשקע ובו׳ ‪— :‬‬
‫ב ד ״ ה ה נ ה א״ב ראיגו שיש כ׳ ריעות חלוקות על ענין כבול היום‬
‫והלילה —וני פירושים שונים על הברייתא של פי כ” מ ‪.‬‬
‫הא' הוא דעת ר״ת וסייעתו הסיברים שגבול היום הוא מע״ה ער צ״ר‪,‬‬
‫)אי ער זמן כיה״ש שנראים כ׳ ככבי׳ כינינים והוא אחר עמר שיעור‬
‫ג׳ מ־לין ורביע אחר השקיעה( וגבול הלילה■ םןצ״ה ער ע׳יה ‪ — .‬הב׳‬
‫הוא רעה ה ר א ב ״;ן וחכם המזלות שגבול היום הוא מעת צאת‬
‫השמש עד מאו‪ .‬וגמל הלילה‪ ,‬מעת כוא• עד עת זרחו על הארץ ‪.‬‬
‫—הג׳ הוא רעת הרא״ם ‪ .‬והיא מורכבת סן שהי הדיעית הקורמית‬
‫שגמל‬
 ‫נברשת ב ‪ -‬סוניר ביה״ש ‪ -‬מי כהן‬
‫שגבול היום הוא םע״ה ער ביאת השמש )וזמן ביר‪,‬״ש לרעתו הוא ג׳‬
‫רבעי מיל םטוך לביאת השמש ( וגבול הלילה הוא מעת מא השמש‬
‫ער ע״ה ‪ — .‬הר׳ היא רעת הגאודם שםוף היום הווראי הוא בעת‬
‫מא השמש ‪ — .‬ותחילת הלילה הגמור הוא בשעת צ״ה ‪ .‬והזמן שבין‬
‫ביאת השמש וצ״ ה הוא ספק סן היום וםפק מן הלילה ונקרא בין השמשות‬
‫)עיי׳ש אריכות( ‪:‬‬
‫פרק ששי בביטול רעת הרא׳ים והראב״ע הסוברים שמיר לאחר‬
‫שקיה״ח הוא לילה גמיר )עיי״ש פלפולים ארוכים ‪ .‬וכמה‬
‫פעמי׳ חוזר ואומר שדעתם אינה נכונה( ‪:‬‬
‫פרק ז׳‪ .‬בעגץ תשובת ‪.‬שאלה להי׳ים אלאשק״ר על תינוק שנולר‬
‫אחד שקיה״ח שהשיב הרב שאיני נימוללח׳ אלא לט׳ או לעשרה‬
‫וכדעת הגאינים ‪:‬‬
‫ראיתי בתשזבת הר״ם סי׳ צ׳ל ששאלוהו על היניק שנולד בע״ש‬
‫אחי השקיעה קידם שניאו שני ככבים בינונים ‪ .‬אם נימול ליום‬
‫ראשון כפי רעת הרי״ף והרמב״ם והרא״ש ‪ .‬רלרירהו הוי ביה״ש תיכף‬
‫אחר שנויה״ח‪ .‬או אם נימול בע״ש כרעה ר״ת ‪ .‬שב׳ ששתי שקיעות‬
‫הן ואין ביה״ש מתחיל אלא ג׳ מיל ורביע אחי שקיעה הראשונה ‪.‬‬
‫וכל זה הזמן)של ג׳ מיל ורביע( היא יום גמור ‪:‬‬
‫והרב השיב רנימול ליום ראשין כרעה הרי״ף והדמב״ם ‪ .‬והוכיח שם‬
‫שכן דעת הגאונים שזמן ביה׳יש מתחיל מיד אחר ששקעה החמה‬
‫החת האופק‪ ,‬ורחה דעת ר'ת בשתי ידים בעבור הקישיא הראשונה‬
‫שאמרה* בפרק ד׳ שפי׳ זה של דיה בנוי על דעת בלתי אמתיה שהיי‬
‫וכי׳ ‪ — .‬והקושיא שהקשה דית שר׳ יהירה סוהר א״ע בשיעור זמן‬
‫ביה״ש דחה בקש‪ .‬וב׳ שאעפיי בפסחים אמר ר״י השיעור ר׳ מילין‬
‫ובאן בשבת אמר ג׳ רבעי מיל ניכל לוס־ שחזר בו ר׳ יהודה ממ״ש‬
‫בפסחים והשיעור שאמ־ במם׳ שבת ג' רבעי מיל הוא הנכון וכיוצא‬
‫בזה יש היבה בתלמוד שאמרו הפיםקים שחזרו בהם התנאים והאמוראים‬
‫כשרב‪-‬יהס סוהרים זא׳׳ז ובו׳ וסיים כללא רמילהא ‪ .‬האי ינוקא רשאלר״ו!‬
‫עליי אין מלין איתו ער יום ראשון ואין צריך לזה לפנים עכ״ל ‪:‬‬
‫והתימה מזה ההבם שרחה רעתי של ר״ת מכלי הסתכלות ולא שית‬
‫לני להראיות שיש לרעת ר׳ת במ״ש בפרק כ׳ ‪) .‬עיי״ש‬

‫בד״ה‬
‫נברשת ב ‪ -‬סוגיות ביה״ש‪-‬מ׳ בהן לב‬
‫ב ד ״ ה השניה ויו׳‪ .‬כ׳ וז״ל איך אפשר ששכור י' יהודה שסן‬
‫השקיעה ער צ״ה לא יש אלא שיעיר ג׳ רבעי מיל‘ ‪ .‬שהרי‬
‫נראה לחוש שיש יותר ויותר מזה השיעור ‪ .‬וכמ״ש למעלה ונר‬
‫— עיר)שם( כ׳ וז״ל יבאמה רנפיק חורבא מזאת הדעת אם נאסר שאין‬
‫זמן כיה״ש אלא שיעור נ' יכעי מיל אחר השקיעה ומיד הוא לילה נסור‬
‫רלפי״ז מיהר לעשות מלאכה כמו״ש אחר שעבר שייעור זה לאחר‬
‫ששקעה החסה תחת האופק ‪ .‬וכן אם נולד תינוק נערב שנת אחר‬
‫עכור שיעור ג׳ רבעי מיל ‪ .‬נירון אותה העת ללילה נסור והתינוק‬
‫נימול לשנת הנא ‪ .‬ובוודאי כי; כזו ונין כלו יחללו שבת■ —‬
‫כיון שנראה כ ט ( לתש שאין נ' כבנים כינונים נראים ברקיע אחר‬
‫עכור שיעור נ׳ רבעי מיל אחר השקיעה ‪ .‬אלא לאחר מכאן נכסו שעה‬
‫אחת כקירוב )ומאריך מאוד להשיב נגד רעת מהר״ם( ‪:‬‬
‫פרק‬ ‫‪--------------‬‬
‫בט( כיון שנראה לחוש וכו׳‪ .‬אלא לאחר מכאן בכמו שעה א'‪ .‬נס‬
‫מכאן ראי׳ גמורה לדבריי כמ״ש לעיל באות ט( טו( שמוכרחים‬
‫לעשיח חילוק בין המדינית שנוטים לצפון לבין המדינות שהם קרובים‬
‫לקו השווה‪ .‬כי לדבריו של בעל מ״כ בעצמו אט מבינים שכל‬
‫הככביס לסימן לילה אשר אנחנו רואים פה בארץ ישראל אחר עבור‬
‫ו עוד זמן קצר אחר ( השיעור של נ' רבעי מיל אחר השקיעה‪ .‬אחינו‬
‫שבגולה יצ״ו הי״ו היושבים במדינות צפון הס רואים את הסימן ללילה‬
‫דהיינו ג' ככבים קטנים הראשונים אחר עבור השיעור הארוך של‬
‫ד׳ או של ה׳ מילין או עוד יותר אחר השקיעה שם במדינתם‪— .‬‬
‫ולפ״ז מובן בקל שמהר׳׳ס אלשקר ז״ל שהי׳ במצרים וראה שם ששהיית‬
‫הנשף רק מעט מאד הוא‪ .‬כי הוא עוד יותר קצר ממה שהוא קצר‬
‫פעה״ק ירושלס ת״ו‪ .‬מה שתירץ הוא בפשיטות כדלעיל שזה השיעור‬
‫שאמר ר' יהודה במס׳ שבת ג׳ רבעי מיל הוא הוא הנבון‪—.‬‬
‫ולעומת זה מה שהשיב הבעל מ״כ והקפיד על שדחה מהר״ס דעתו‬
‫של ר״ה מבלי הסתכלות ולא שת לבו וכו'‪ .‬גס זה לא חידוש הוא‪.‬‬
‫לפי ביאור דברינו‪ .‬אכן נודע הדבר מה שגרס אח הפלוגתא הגדולה‬
‫בזה הענין )פליגתא במציאות( הוא מחמת שנתפזרנו בעיה״ר‬
‫במקומות רחוקות מאוד מארצנו הק׳ ולא ראי נשף זה — כראי נשף‬
‫זה‪ .‬ה׳ ירחמנו וב״ב יקבצנו‪ .‬ובתורתו יאיר עינינו‪— .‬‬
 ‫נברשת ב־‪-‬סוגיות ביה״ש ‪ -‬מ׳ כהן‬
‫פ ר ק ח׳ ב׳ וז״ל ד‪:,‬ה אשיב אל לבי הטענית והקושיות החזקות שיש‬
‫נגד דעת של ר"ת וכפיט ונו׳ ‪ .‬וכדי שלא נצטרך להועייא‬
‫זאת ר‪,‬שקיעת )פי' השניי'( ממשמעה בפירושו של ר״ת וכו׳)סשהדל‬
‫לתרץ בארינית דר׳ •הודה שאינו סותר א״ע ‪ .‬עיי״ש( ‪:‬‬
‫ב ריי ה והנה אחד העיון וכו׳ כ׳ וז״ל וזה אמת שלדעת ר' יהודה‬
‫משקה״ח ער שעת צ״ר‪ ,‬יש שיעור ד׳ מילין כמ״ש בפסח־ם‬
‫ובמו שינראה להוש ‪ .‬ועכ״ז מוכר ששיעור זמן ייה״שי אינו אלא נ'‬
‫רבעי מיל אחר השקיעה ‪ .‬והזמן הנשאר עד שעה צ״ה שהוא שיעור‬
‫נ׳ מילין ורביע סובר ר' יהודה שהוא לילה גמור ‪ (* .‬כיון שהככיף‬
‫העליון והשוה להחתין ועם זה אין סתירה כ^ל כדבייו ‪ .‬שהרי לא‬
‫אמ' בזאת הברייתא שמן השקיעה‪ ,‬עד צ״ה הוא זמן ב־ה״ש‪ .‬וששיעור‬
‫זר‪ ,‬הוא נ׳ רבעי מיל עד שנקשה עליו מדברי עצמו ובו' ‪) ,‬ע ‪....‬ב עור‬
‫הרבה ובתוך דבריו שס( ;‬
‫ב ד ״ ה ואל הבהל ברוחך )בסופו( כ׳ וז״ל נמצא כפי ע י ק ר ה רי ן‬
‫שכל הזמן שיש מן השקיעה עד שיראי נ' ככבים בינונים היא‬
‫זמן ניה׳יש **( יכ״ב הרמכ״ם בה׳ שבת ‪ .‬דהייניבר' יהורה בתחילתו‬
‫ובר׳ יוסי בסיפו‪ .‬לפי מה ׳שפסק ר׳ יוחנן בשניהס לחומרא )ומאריך שם‬
‫בפלפולים מאוד עד סוף הפרק( ומסיים וז״ל לפי״ז לא נצטרך לר‪,‬וציא‬
‫משתשקע החמד‪ ,‬ממשמעה ‪ .‬אלא פירושה הוא משתשקע תחת הא־פק‬
‫ומשם מתחיל זמן ביר‪,‬״ש ‪ .‬עכ״ל ‪— .‬‬
‫׳‪1‬‬ ‫־׳‬

‫*( גס זה תמוה מאד‪ .‬לפי דבריו עחה שהשיטור של ‪:‬׳ מילין‬

‫ורביט הס לילה גמור כיון שהכסיף וכי׳‪ .‬איך אפשר להבין זה‬
‫לחשוב ללילה בלא ראייה ג׳ ככביס בינוניס רלופיס שיטור זמן ארוך‬
‫מג ד כל הדיטות‪ .‬וזה דלא כמאן‪ — .‬כי הכל מודיס שכל זמן שרואיס‬
‫רק ב׳ ככביס שהוא בין השמשות ולא לילה‪ — .‬ואיך אמר הבטל‬
‫מ״כ וטס זה אין סתירה כלל בדבריו של ר׳ יהודה שהרי וכוי‪— .‬‬
‫אחר שהוא סותר א״ט בזה אליבא דכל הדיטות‪.‬‬
‫**( שוב יש לתמוה‪ .‬איך כל כך במהירות חזר הבטל מ״כ ז״ל‬
‫ממה שכ׳ פה בסמוך לטיל שהזמן הנשאר טד שטת לאת הככביס שהוא‬
‫שיטור ג׳ מילין ורביט היא לילה גמול‪ — .‬טד שטתה קורא הוא‬
‫אותו זמן טלמו רק ביה״ש לפי עיקר הדי]‪ .‬ובתרתי מיירי‬
‫אליבא דר׳ יהודה טיי״ש — פלא והפלא‪— .‬‬
‫נברשת ב ‪ -‬סודות ביה״ש ‪ -‬מ׳ כהן לג‬
‫פ ר ק ט׳ ‪ .‬משתדל לפרש איך דעתו של ר׳יה הוא הנמן והאמתי‬
‫כי כן נראה לו להבריע בעבור נ׳ טעמים ‪ .‬וז״ל ;‬
‫א ‪ .‬מפגי שהסתירה שיש בדברי ר׳ יהודה כשיעור זמן כיה׳ש אינה‬
‫מתורצת על נכון אלא רק לפי פירושו של ר״ת שמחלק נין‬
‫שקיעה לשקיעה ובו׳ )עיי״ש עוד( ‪:‬‬
‫‪ .‬משום שהתירוץ שאמרתי)לעיל( לדעת הגאונים והרמנ״ם בהתחלת‬ ‫ב׳‬
‫זמן כיה״ש שהוא משקה״ח בעבור םפק יציאת כבנים אינו נבון‬ ‫■‬
‫כעיני מפני כ' טענות ובו׳ )עיי״ש אריכות( ‪:‬‬
‫ג׳ ‪ .‬מפני שרוב גדולי הפוסקים םוברים בדעה ר״ת ז״ל ‪ .‬והם התום׳‬
‫והרמכ׳ן והראכ״ד ורכינו יונה וסמ״ג וסמ״ק והמרדני והג״ם והריטנ״א‬
‫והר״ן וה״ה ‪ .‬ונם רמנ״ם כתב כן כפי׳ המשנה כשבת ובר״ד‪ ,‬ובחיבורו‬
‫בה' ק״ה )עם שבה׳ שבח פוסק בדעת הנאונים( ‪ .‬ובן נראה מדברי‬
‫הרא״ש ומדברי רבינו ירוחם ‪ .‬וכ״ה מהרי׳׳ק כםי׳ רס״א בדעת ר׳׳תז״ל‬
‫וא״נ אחרי רכים להטות ‪ — .‬ל(‬
‫‪ .‬משתדל לתרץ שוב אלה עשר הקושיות )לעיל‬ ‫י' י״א י״ב‬
‫•‬ ‫פרק •‬
‫בפ׳ ד׳( שהקשה הוא בעצמו על דעת ר״ת ז׳יל ‪ .‬וז״ל ‪:‬‬
‫הקושיא שעשיתי‪ .‬כיון שלפי האמת אין החמה מהלכה בלילה‬‫א‬ ‫הנה‬
‫על כיפת הרקיע וכי'‪ .‬ואין לפי״ז שקיעה שנית ובו׳‪ .‬לתרץ זה‬
‫הקושיא מאריך מאוד כדי לעשות חילוק בין כיאת נוף השמש לכיאתאורו‬
‫ומביא ראיות ופלפול גדול עיי״ש)ואני לא זכיתי בלל להבין תירוצץ דשם(‪:‬‬
‫פ ר ק י ״ א‪ .‬הנה לתשובת הקושיא השניה שעשיתי ממה שאמרו‬
‫בגמר׳ הרוצה לידע שיעורו של ר׳ נחמי׳ יניח חמה בראש‬
‫הכרמל וכו' מהרץ וז״ל‪ .‬התום׳ הקשו על פירש״י שב׳ שחמה סמוך‬
‫לשקיעתה נראה בראשי ההרים וכוי ‪ — .‬אלא ה״ק אם אדם מניח חטה‬
‫כראש הר הכרמל יכול הוא לירד ולטבול נים שעדיין יום נסור הוא‬
‫ומאותו זמן ואילך ככדי שיעלה שן הים הוא שיעור כיה״ש דר׳ נחמי׳‬
‫שאדם מהלך בו חצי מיל וכו׳ ‪— .‬‬
‫ואמנם‬ ‫‪------- -------‬‬
‫ל( אחרי רבים להמות‪ .‬ודאי כצ״ל בלי שום ספק‪ .‬אבל רק לפי המקום‬
‫טמהם שם שנוטים הרבה לצפון‪ .‬אבל בא״י כל זה אינו כן‪ .‬ואין‬
‫לתמוה איך אפשר לחלק כן לחלוטין‪ — .‬אחר שהמציאות שברא אלקינו‬
‫יתב׳ הוא הוא הגורס החילוק‪.‬‬
 ‫נברשת ב ‪ -‬סוגיות ביה״ש ‪ -‬מ׳ כהן‬
‫ו א מ נ ם לתשובת הקושי׳ הג׳ למה אסר רבא לעבדיו לעשות מלאכה‬
‫בע״ש אחר שגסתלק אור השמש מראש האילנות ובו׳‪ .‬כ׳‬
‫וז״ל שרבא אסר להם לשתי סיבות ‪ .‬האחת דביון שלא היו בקיאין בזמן‬
‫ביה״ש האמתי‪ .‬א״ב מן הדין הי׳ ראוי שיאם ר להם עשיית מלאכה‬
‫מיד אחר השקיעה מספיקא דאורייתא ובו׳ ‪ .‬והנה הקרים רבא לאסור‬
‫להם עוד ובו׳ מטעם ההוספה ‪ .‬והשנית‪ .‬מלבד טעם התוספת‪ .‬כיון‬
‫שהיו צריכים לפרוש ממלאכה משקה״ח כיון שלא היו בקיאין בזמן כ׳ה״ש‬
‫הנה צריך שיפרשו משעה שנסתלק אור השמש וכו׳ )ומאריך בזה( ז‬
‫ו ה נ ה לקושי׳ הד׳ ממ״ש בזבחים שהדם נפסל בשקה״ ה כ׳ וז״ל נוכל‬
‫לומר שאין משם ראי׳ גמורה שאחר שקיה״ח הוא לילה גמורה‬
‫לכל דבר ‪ .‬או לפחות ספק לילה ‪ .‬דדוקא גבי דם חשוב לילה אחר‬
‫שקה״ח מריבוי הכתוב דביום הקריבו וגו׳ ולא לשאר דברים וכו׳ ז‬
‫ו א מ נ ם להשוב׳ הקו׳ ה׳ ממ״ש במנחו׳ שכל הדכרי׳ שמצותן ביום כגון‬
‫הקומץ ובו׳ שמעלן ומקטירן עם בא השמש‪ .‬שנראה שאחר‬
‫שקיה״ח אסור להקריבן מפני שאינו יום ‪ .‬כ׳ וז׳׳ל אפשר לתרץ היינו‬
‫רוקא לכתחילה צריכים להקריבן קודם בא השמש מפני שאין הכל‬
‫בקיאין בסוף היום וראי וכי‪ .‬כמו שהצריכו להמתין לכתחילה בבוקר‬
‫ער הנץ החמה‪ .‬ועוד גובל להרץ שמה שאמרו שמעלן עם בא השמש‬
‫ר״ל בגמר ביאת חשמש וסוף שקיעתו ‪ .‬דהיינו בצאת הכבכים וכו׳‬
‫ולזה התירוץ הי׳ מותר אפילו לכתחילה להקריב דברים שמצותן ביום‬
‫אחר שקיה״ה ער זמן ביה״ש ‪ .‬ואף שזה אסור קורם הנץ החמה ‪ .‬ל א(‬
‫שאני‬ ‫‪---------------‬‬
‫ל א ( ואן? שזה אסור וכו' שאגי כהני׳ דבקיאין וכו‪ /‬והראי׳ שקודם נן‬
‫החמה וכו׳‪ .‬לא זכיתי להבין זה‪ .‬הרי ממ״נ קשי׳ כי לפי הראי'‬
‫שמביא הוא מן שחיטת התמיד בכל יום קודם הנה״ח‪ .‬שהכהנים בקיאין‬
‫הם‪ .‬למה אמר שאני כהנים דבקיאין בזמן ביה״ש‪ .‬משמע שבזמן‬
‫ביה״ש בלבד הם בקיאין ולא בזמן שקודם גן החמה‪ .‬כי אז אסור‬
‫)לשיטתו( לכהגים להקטיר אימורי׳יופדריס של לילה כמ׳׳ש בעצמו‪— .‬‬
‫ואיך מחלק הוא את הבקיאות של הכהגים ואומר מותר להם לכתחילה‬
‫להקריב וכו׳ עד ביה״ש‪ .‬אבל בבוקר אף שזה אסור להקטיר קודם‬
‫הנץ‪ .‬שאגי כהני׳ דבקיאי׳ בזמן ביה״ש‪ .‬והראי׳ שקודם הנץ וכו׳‪ .‬קשה‬
‫הא סותר דברי עצמו‪ .‬ועוד או בשניהם בקיאץ או בשניהם אינם‬
‫בקיאין‬
‫נברשת ב׳—סוגיותביה־ש— מ׳כהן דד‬
‫שאני כהנים לבקיאיו בזמן ביה"ש ‪ .‬והראי׳ ‪ .‬שקורם הנץ החמה‬
‫היו שוחטין אח התמיר בנל יום ‪:‬‬
‫ואולם הקושי׳ הששית ממ״ש בזבחים שחייבים כרת על אכילת קרשים‬
‫קלים שנותרו ער אחר שקה״ח של יום שני — הנה אפילו לרעת‬
‫הגאונים קשה אם נפרש זאת השקיעה כמשמעה ‪ .‬רהיינו שקיעתה‬
‫תחת האופק ‪ .‬שהרי אם עריין אינו לילה גמור ער צ׳יה אלא םפק‬
‫איך א׳'כ חייבים כרה על אכילה הנותר אז ‪ .‬אלא צ״ל לכ״ע רהיינו‬
‫גמר כיאה השמש כשעת צ״ה שהוא לילה וראי וכו' ‪— .‬‬
‫אמנם על הקושיא זיי״ן שעשיתי ממ׳יש חז״ל כל תענית שלא שקעה‬
‫עליו חמה וכר רמשמע שאם שקעה עליו חמה נקרא תענית‬
‫אומר שצ״ל גם לרעה הגאונים שמיירי בםוף שקה״ח ונמר ביאתה‬
‫דהיינו צ״ה‪ .‬שהרי לר״ה אינו לילה גמור ער אוהה שעה וכו׳ ‪ .‬וכ״כ‬
‫ההוס' בזבחים )נ״ו( שקבלה בידם שמה שאמרי בל תענית שלא שקעה‬
‫וכו' דהיינו בצ״ה ‪ .‬וכ״ב מהרי״ק םי׳ תקס׳׳ב ובן כ׳ הרא״ש במס׳‬
‫תענית ‪ .‬וכ״ב בהגהות מדרכי‪— .‬‬
‫ואמנם לתשובת הקושי׳ ח' ‪ .‬ממ״ש רז״ל שבתקופות גיסן ותשרי היום‬
‫והלילה שיייז‪ ,‬וא״א להיות זה אלא אם נחשוב גבול היום‬
‫מהנה״ח ערהשקיעה‪ — .‬אימרשהחכמים לא דב־וכאן על גבול היום‬
‫כפי התורה רהיינו מע״ה ער צאת הבכבים שהוא נ חל מהלילה שתי‬
‫שעוה וב׳ חומשין ‪ .‬אלא על יום החמה בלכר ‪ .‬שהוא כל הזמן שהיא‬
‫נראית על הארץ‪ .‬ועל ליל החמה‪ .‬רהיינו כל זמן שהיא נעלמת ממנו‬
‫וכל א׳ מאלו הזמנים הוא בתקיפוח ניסן ותשרי וטי )עיי״ש אריבו׳( ‪:‬‬
‫פרלן י״ב ‪ .‬הנה לתשובת הקושי׳ הם׳ שאמר הכיטב בששת ימיהבריא׳‬
‫ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ועיי וכן כולם ‪— .‬־ אומר שאעפ״י‬
‫שפירוש ערב על הרוב הוא אחר ביא השמש שהוא עריבה אורי‬
‫הזורח על הארץ ‪ .‬הנה נאמי־ ג״כ על ה לת הלילה כשנראים הבבביו‬
‫כי אז הוא עריכת איר היום הנשאר וכו׳ ‪ .‬ראיות מפסוקים וגם מאכילה‬
‫קרב; פסח בערב תאכלו מצות שלא הי׳ אלא עד חשיבה‪ — .‬וכן כל‬
‫מקום‬ ‫‪--------------‬‬
‫בקיאין‪ .‬ועוד לדבריו שהם בקיאי! בזמן ביה״ש‪ .‬כש״ק ש׳צ״ל בקיאי׳‬
‫בהזמן שקודם נץ החמה‪ .‬כי זה דבר נקל הוא נגד הבקיאות בזמן‬
‫■‬ ‫ביה״ש כידוע‪ — .‬ולפי״ז לדבריו איפכא מסתברא‪.‬‬
 ‫נברשת ב ‪ -‬ס ו ד ו ת מה״ ש‪ -‬מ׳כ הן‬
‫מקום שנאמר ערב אצל טהרת טמאים בנון יטמא עד הערב וטהר‬
‫אינו אלא עד צ״ה ובו׳ ‪ — .‬אם בן יש לגו שני ערבית הערב הראשון‬
‫עריבת אור השמש הזורה על הארי׳ןי‪ .‬והערב השני הוא עריבת אור‬
‫היום הנשאר בעבים וברקיע אחר ביאת השמש ‪ .‬וב״ב הראב״ע בפ׳ בא‬
‫ובו׳ בפי׳ בין הערבים ובו׳ ‪— .‬‬
‫והנה לפי דעת רז״ל שגבול היום הוא מע״ה עד צ״ה ‪ .‬צ״ל שפירוש‬
‫ויהי ערב של מעשה בראשית הוא הערב השני בשנראים הככבי׳‬ ‫‪,‬‬
‫שהוא הערב האמתי‪ .‬ומן הרגע ההיא התחילו ימי הבריאה ובו׳ ‪ .‬ובן‬
‫דעת הר״י בעל עקידה והר׳׳י אברבנאל ‪ .‬וא״ב במו שהלילה הראשון‬
‫הי׳ בלו חשך ועל תחילתו אמר הבהוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לב(‬
‫כן‬ ‫‪-------------‬‬
‫לב( כן שאר הלילות של ימי בראשית התחילו וכו׳‪ .‬והי׳ חשך באופק‬
‫ארן ישראל וכו‪ /‬מדברי בטל מ״כ ז״ל בטצמו דכאן יש ראי׳‬
‫ברורה לדבריי לפי מ״ש הרבה לטיל באות ט( טו( כה( כז(‬
‫וטור קשה‪ .‬הלא מאותן ט׳ כתובים טצמן שהבטל מ״כ ז״ל מביא מהן‬
‫לעיל )פרק ד׳ אות יי״ו( ראיות דאתי שפיר לשיטת הגאונים שמתחיל‬
‫בין השמשות מיד אחר ביאת השמש‪ — .‬ואיך טתה מביא מהן ראיית‬
‫לשיטת ר״ת ז״ל שדוקא כן הוא נכון שמתחיל ביה״ש אחר כלות ג׳ מיל‬
‫ורביט אחר ביאת השמש‪ — .‬וטיד יש להקשות טל מ״ש בטל מ״כ כאן‬
‫)למטלה( וז״ל וא׳׳כ כמי שהלילה הראשון הי׳ כילי חושך וטל תחילתו‬
‫אמר הכתוב ויהי טרב ויהי בקר יום אחד‪ .‬כן שאר הלילות של ימי‬
‫בראשית התחילו כשנטדר האור לגמרי מחללו של טולס והי׳ חושך‬
‫באופק ארץ ישראל טד שנראו ככבים )שמשם התחלת הימים‬
‫והלילות( טכ״ל‪ —-.‬קשה השתא דחזינן דהבעל מ״כ בטצמו מוכיח‬
‫מקרא מלא שהאופק ארץ ישראל היא העיקר‪ — .‬ואטפי״כ‬
‫רצונו להוכיח מכאן שהשיטור ד׳ מילין הוא הטיקר וכן יש לחשב‬
‫השיטור ככל העול□ כולו‪ — .‬איך אפשר בשים אופן להוכיח‬
‫מאופק א ק ישראל כן‪ .‬הא אנחנו ב״ה כבר פה טס טיד אלפים סהדי‬
‫כשרים סל בני טמינו שיכולים להטיד כולם פה א׳ ששוהה רק כמו חצי‬
‫שטה מן הזמן ששוקעת גון‪ !:‬החמה תחת האופק האמתי עד שנראים‬
‫ככבים רבים וביניהם גדולים ובינינים וקטנים בגידולם‪ — .‬ועוד ק׳‬
‫הלא נוכל להבין יותר בנקל אם אומרים שהכתוב ויהי ערב קאי‬
‫דוקא‬
‫נברשת ב׳— סוגיות ביה־ש ‪ -‬מ' כהן לה‬
‫כן שאר הלילות של ימי בראשית התחילו כשנעדר האור לגמרי סחללו‬
‫של עולם והי׳ חושך באופק ארץ ישראל )שמשם התחלת הימים והלילות(‬
‫ער שנראו הבככים ובו׳ )עיי״ש אריכות עד סוף הפרק( ‪:‬‬
‫פרק י״ג‪ .‬בביאור הזמן הנקרא בין הערבים מאריך מאור‪ .‬ובד״ה‬
‫ואמנם ובו׳ כ׳ וז״ל הפירוש האמתי של כין הערכים היא במ׳ש‬
‫רז׳יל וכל המפורשים שהוא מרגע נטוה השמש למעריב‪ .‬דהיינו מחצות‬
‫היום עד הלילה וכמ״ש כפ׳ תמיד נשחט מצוהו מבי יגטו צללי ערב‬
‫וכן פירש״י בפ׳ בא וכו׳ ‪— .‬‬
‫פ ר ק י״ד ‪ .‬הנה נשאר עלינו לתרץ הקושיא האהרונה ננד דעת ר״ת‬
‫ממ״ש ובלס לג( ב׳יה מתירין עם השמש שנראה שאחר‬
‫ביאת‬ ‫‪--------------‬‬
‫דוקא על עריבת אור השמש שהוא הערב הראשון )הבקיעה הרחנונה(‬
‫מדאיתקש ערב לבקר שנאמר ויהי ערב ויהי בקר‪ .‬ונמו שהבקר הוא בקר‬
‫הראשון)עלות השחר( כן גס ערב הוא ערב הראשון‪ — .‬ואס הקשה הא לא‬
‫הי' עוד השמש בערב הראשון‪ .‬לק״מ דגס בבקר הראשון לא הי׳ עיד‬
‫השמש במקומה )בגלגל שלה( עד יוס רביעי אלא צריכיס לומר שהבקר‬
‫הא׳ הי' בריאה בפני עצמה‪ .‬כן גס הערב הראשון הי׳ בריאה בפגי עגמה‪.‬‬
‫ועוד י״ל למה לא אמר הכתוב ויהי לילה ויהי בקר המור ויהי ערב שהוא‬
‫מראה לשני פנים — כפי מ״ש הבעל מ״כ לעיל) ריש פרק י״ב(‪ .‬אלא מוכח‬
‫איפכא דלשון הקרא עלב הוא דוקא ולא לילה‪— .‬ולפי״ז אין עוד שיס‬
‫פקפוק שדברי ר' יהודה )בשבת ל״ה( הם העיסל בן שהשיעור‬
‫של ביה״ש הוא ג' רבעי מיל מיל אחר השקיעה הראשונה‪ .‬כי כן‬
‫הוא המציאות בארץ ישראל שאז או סמוך אחריהן נראים ג׳ ככביס‬
‫של לילה לעין כל‪— .‬‬
‫לג( ובכולן ב״ה מתירין עס השמש‪ .‬שנראה וכו׳‪ .‬מכאן הוא ראי׳‬
‫וכו׳‪ .‬וא״כ קשה איך התירו ב״ה וכו'‪ .‬אבל לדעת ר״ת ז״ל א״ש‬
‫וכי'‪ .‬לא זכיתי להבין כלל דברי בעל מ״כ ז״ל‪ .‬דהא גס לדעת ר״ת‬
‫ז״ל נוכל להקשות כמו שהקשה הוא עשה לדעת הגאונים‪ — .‬הרי‬
‫לדעת ר״ת יש להזמן של ג׳ מילין ורביע אחר השקיעה הראשונה‬
‫הדין של יום ברור‪ .‬ואחריהן מהחיל הזמן הספק‪ .‬דהיינו ביה״ש‪ .‬ושוהה‬
‫ג׳ רבעי מיל‪ — .‬ועתה גס כן נוכל להקשות הא זמן תוספת צרי‪-‬ך‬
‫להיות מהזמן שהוא יוס ברור‪ .‬כי במה שאדם פורש ממלאכה בעבור‬
‫שהוא‬
 ‫נברשת ב׳ — סוגיו׳ ביה״ש— מיכהן‬
‫ביאת השמש אסור לעשית מלאכה בע״ש אפילו ע׳י גוי ‪ — .‬אוסר‬
‫שאדרבא מבאן יש ראי׳ לדעת ר״ת שאם בדעת הגאונים שמן השקיעה‬
‫ואילך מתחיל זמן ביה״ש ‪ .‬א׳כ זמן תוםפת הוא קודם השקיעה‪ .‬בי‬
‫במה שאדם פורש ממלאכה בעבור שהוא םפק לילה לא שייך בו‬
‫תוםפח מחול על הקודש‪ .‬וא'ב קשה איך התירו ב״ה לעשות בע״ש‬
‫עם השמש ‪ .‬אבל לדעת ר״ת א״ש ובו׳ ‪ — .‬ומאריך שם עור גם‬
‫בענין הזמן מע״ה עד נה״ח שחשוב ליום גמור ‪ .‬ומם־ים ל ר( שמובח‬
‫כראיות גמורות שגבול היום כפי הורתנו הוא מע״ה עד צ־ה ל ה (‬
‫ושרעה ר״ה על זמן ביה״ש הוא הנכון והאמתי ‪.‬‬

‫מ א מ ל ש נ י‪ .‬פ ל ק א'‪ .‬יתבאר בו אם נולד תינוק אחר שקה״ח ונו׳‪.‬‬

‫ה נ ה לפמ׳׳ש שדעת ר״ת הוא העיקר בענין זמן ניה״ש ושעדיין‬
‫א הי‬
‫שהוא ספק לילה לא שייך בו תוספת מחול על הקודש‪ .‬וא״כ קשה‬
‫איך התירו ב״ה לעשות בע״ש עס השמש‪ .‬דהיינו קודס התחלת זמן‬
‫ביה״ש‪ — .‬ואין לומר שעם השמש דמיירי ב״ה במתרתין הוא דוקא‬
‫קודם השקיעה הראשונה‪ — .‬ולפי״ז א״ש לדעת ר״ת ז״ל‪ .‬כי אז תהי׳‬
‫הקושיא הראשונה היותר חזקה ותמוה שבה למקומה אשר הקשה הבעל‬
‫מ״כ לעיל פ׳ ד' אות זיי״ן וז״ל הנה‪.‬כי אחר ששקעה החמה ואינה‬
‫נראית עוד על הארץ אסור לב״ה לעשות מלאכה בע״ש שהרי וכו׳‬
‫ואילו לדעת ר״ת מותר עוד שיעיר ג׳ מילין ורביע‪ — .‬וא״כ ממ״נ‬
‫קשיא לר״ת ז״ל‪ — .‬אלא מוכח שדעת הגאונים ז״ל הוא העיקר‬
‫וכר׳ *הודה במס׳ שבת‪ .‬וכמ״ש הבעל מ״כ בעצמי לע־ל פ״ד אות‬
‫זיי ‪ -‬ולא קשה איך הת־רו ב״ה וכו׳‪ .‬כי לפמ״ש לעיל אות ט(‬
‫לק״מ‪ .‬כי רגע שהוא ברור שהוא יוס מוסיץ!‪ .‬כאשר כ׳ הרמב״ן ז״ל‬
‫בעצמו ו לע־ל( שזה מספיק‪ .‬והוא מסייעהי׳ דר״ת ז״ל‪ .‬וכש״כ דאת'‬
‫שפיר א־ך הת־רו‪ .‬כי רק עפ״י התנא־ס האמיריס שס התירו‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫לד‪ 1‬שמיכח בראיות שגבול היום מע״ה עד צ״ה‪ .‬עיי׳ מה שכתבתי‬
‫לע־ל אות פז(‪.‬‬
‫לה; ושדעת ר״ת הוא הנכון‪ .‬עי׳ מת שכתבתי לעיל מן אות א(‬
‫עד ט( ובאות טס פז( פט( רב( לג(‪.‬‬
‫נבר ש תב׳‪ -‬םוגיו תביד״ ש‪ -‬ם׳כ הן לו‬
‫שיעור ג׳ מילין ורביע הוא יום גמיר לכל‬ ‫אחר השקיעה‬
‫דבר‪ .‬נראה שאם נולד היניק באוהה שעה קידם זמן ניה״ש שמוגין‬
‫לי מאיתי היום ונימול לשמונה‪ .‬ולא בלבד אם נולד בחול‪ .‬אלא אפילו‬
‫נולד בע״ש אחר שקיה׳יה ואפילו אחר שקיבלו הקהל שבה הרי זה‬
‫נימול לשמונה אם נילר קידם זמן בה״ש‪ .‬ואעפ״י שכתבתי למעלה‬
‫שככר נהנו ב^ ישראל לקבל שבת ולפרוש ממלאכה משקה״ח ואילך‬
‫ישבן ראוי לעשיה ‪ .‬הייני משים שמציה להיביי־• מחול ובו׳ ‪ ,‬אבל‬
‫מ״מ עריין יו□ ג מו ר היא לענין תינוק הנילד באותה שעה ‪ .‬ואין זה‬
‫תלוי בקבלת שבת ולא בתפילה הא למה זה דימה לקהל שקיבלו‬
‫עליהם שבה והתפללו ערביה של שבה קידם שקה״ח ינילד תיניק‬
‫באותה שעה ‪ ,‬שאפילו לדעת הגאונים מינין לו מאיתי היום ונימול‬
‫לשמינה ‪ .‬שהיי לדביי הכל יים נמו־ הוא קודם ששקעה החמה‬
‫אעפ״י שבכר קבלו הקהל שבת ‪ .‬ובמיש מה־י׳׳ק ביו״ד ססי׳ רס״ב‬
‫יז״ל אין דבר זה תלוי בהפלה אם התפללי מבעוד יום לא להקל ולא‬
‫להחמיר עכ״ל יכו׳ ‪:‬‬
‫ו ה נ ה צ״ע אם נולד היניק ב ס ו ף יום השבת אח־ שקיה״ח קורם‬
‫שנראו שניםבבבים אם נימול לשבת הבאה אי לאי‪ .‬כיון שיש ספק‬
‫איסור סקילה כחילול שבת במילה שלא בזמנה לדעת הגאונים הםיברים‬
‫שזמן כיה״ש מתחיל מששקעה החמה תחת האופק ‪ — .‬לו( ונ״ל שגם‬
‫תינוק הנולד בסיף יום השבת קידם זמן ביה״ש‪ .‬אפילו נילד אח־ שקיה״ח‬
‫ש נ י מ ו ל ל ש ב ה הבאה ‪ .‬דאבתי יים נמיר היא ‪ .‬ובתנאי שלא‬
‫יראו שנים כבכים מאיזה גידל שיהיו ‪ — .‬שאין אגו נקיאין בכבבים‬

‫לו( ונ״ל שנס תינוק הנולד בסוף יוס השבת אפי׳ נולד אחר שקה״ח‬
‫ונו' דאכתי יוס גמור הוא‪ .‬ובתנאי שלא יראו ב׳ ככביס וכו׳‪— .‬‬
‫לפי המציאות הנראה‪ .‬זה רק אפשר במדינת צפון‪ .‬אבל גארץ ישראל‬
‫אי אפשר שלא יראו‪ .‬וכדמוכח מלשין הבעל מ״כ ז״ל בעצמי ש‪:‬׳)פ ה(‬
‫ובתנאי שלא יראו ב׳ ככבים מאיזה גודל שיהיו‪ .‬וידוע שבארץ‬
‫ישראל כמעכי מיד אחר השקיעה הראשונה נראים ק )והרבה פעמים‬
‫נראי׳ ב׳ גדולים אפילו עשרה דקים קודם השקיעה( ובכן נס לדעת‬
‫בעלמ״כ מתחיל ביה״ש מיד אחר השקיעה הראשונה‪ .‬וכמו שכתבתי‬
‫לעיל באות ט( טו( כס לב(‪—.‬‬
 ‫נברשת ב ‪ -‬סו גיו ת ביח״ ש‪-‬ט׳ כהן‬
‫הבינזנים‪ .‬וגם שיהי׳ שם בקי נשיעור זמן ניה״ש שירע שנולד התינוק‬
‫בתוך שיעור נ׳ מילין ורביע אחר השקיעה וכו׳ )עיי״ש עוד אריכות( ‪:‬‬
‫פרק ב׳ ‪ .‬בביאור םימן לביה״ש כפי רעת ר״ת ‪ .‬כרי שנחשוב ליום‬
‫גמור ער אותה שעה‪ .‬וטכל לקיימה מצות אלקינו בזמנה ‪:‬‬
‫והנה יש שנים סימנים להתחלת ביה״ש ‪ — .‬הא׳ ‪ .‬כשעבר שיעור‬
‫ג׳ סיל־ן ורביע אחר השקיעה הראשונה וכמ״ש הר״ת ‪ — .‬והכ׳‬
‫בשחשך היום ב״כ ער שנראים ברקיע שנים ככבים בינונים ‪ .‬ובסימן א׳‬
‫מאלה השני סימנים ראוי להחמיר ולחשבו לבין השמשות וכו׳ — ‪:‬‬
‫אלא שצ״ע אם אלו השיעורים הם שווים לעולם בבל זמן ובבל מקום‬
‫וכי׳ ‪ .‬אם בכל המדינות לז( יש מן השקיעה ער צ׳׳ה שעה‬
‫וחומש או אם זה דוקא בארץ ישראל ובמדינות שהן באותו‬
‫הרוחב ומן המזרח למערב ‪ .‬אבל במרינית שהן יותר רחוקות מן הקו‬
‫השוה‬ ‫— ‪----- -------‬‬
‫לז( אלא שצ״ע וכו׳ אם בכל המדינות הם שווים לעולם בכל זמן‬
‫ובכל מקום וכו׳ או אם זה דוקא בא״י וכו׳‪ — .‬לא זכיתי להבין‬
‫איך עלתה על דעתו הרמה של בעל מ״כ ז״ל אפילו מקצת הוי אמינא‬
‫שיכול להיות כן שיהיו שווים בכל זמן ובכל מקום‪ .‬ועוד איך אפשר‬
‫שבארץ ישראל יכול להיות כן שיהי׳ שוהה מן השקיעה עד צ״ה שעה‬
‫וחומש‪ .‬איך עשה עצמו כאילו לא ידע‪ — .‬כי אם נחזור לדבריו‪.‬‬
‫א‪ /‬שכ׳ )לקמן( פרק נ׳ ראי׳ ב׳‪ .‬וז״ל וכמו שמגידים הבאים מארץ‬
‫ברזי״ל שהיא קרובה לקו השווה בכמו שמונה מעלות‪ .‬שמיד‬
‫אחר השקיעה בכמו פחות מחצי שעה מחשיך היום ונראים הככבים‪.‬‬
‫ב‪ /‬שכ׳ )לקמן( פרק ד׳‪ .‬וז״ל והנה בארץ ישראל שהיא רחוקה‬
‫מן הקו השווה לרוח צפונית מכ״ט ער ל״ה מעלות‪ .‬וכן בכל‬
‫הארצות שהם באותו רוחב‪ .‬שיש בהן מן השקיעה עד צ״ה שיעור ד׳‬
‫מילין לר׳ יהודה שהיא שעה וחומש‪ .‬עכ״ל‪— .‬‬
‫ג‪ /‬שכ׳)לקמן( פרק ה׳ בד״ה והנה אחר וכו׳‪ .‬וז״ל שבמדינתו‬
‫אפי׳ באמצע הקיץ אין שיעור שעה וחומש בין שקיה״ח לצ״ה‪.‬‬
‫ד‪ /‬שכ' )עוד שם( וז״ל ואני תמה איך יש במדינה הזאת שיעור‬
‫כל כך מועע בין שקיה״ח לצ״ה‪ .‬כי ראוי הי׳ שיחי' יותר כיון‬
‫שזאת המדינה רחוקה מן הקו השווה ומשוכה לצפון יותר מן ארץ‬
‫ישראל בכמו י״ח מעלות‪ .‬עכ״ל‪— .‬‬
‫אס‬
‫דז‬ ‫נברשת חלק ב׳‬
‫לפי מדרגוח חשבונוח האלה שטשה בעצמו )שסוחרים‬ ‫אם דן‬
‫זא״ז( איך היתה הס״ד שלו שיכול להיות בארן ישראל‬
‫שיעור השהיי׳ מן שקיה״ח עד ל״ה שעה וחומש‪ — .‬אחר שראה‬
‫שבמדינתו שהיא משוכה לצפון י״ח מעלות יותר אין השיעור עוד ק‬
‫כש״כ בא״י שא״א להייה כן‪ — .‬ועוד אם גם אומרים שממדינתו לא‬
‫הי׳ יכול ללמד ולידע על ארץ ישראל‪ .‬בשכיל שהי' מסופק על מדיגתו‪.‬‬
‫וכאשר הוא בעצמו תירץ כן )לקמן בסמוך( וז״ל ואפשר לומר שיש‬
‫החרש בהתמדת אור השמש אחר השקיעה בין המדינות שהן יושבות‬
‫במקום גבוה למדינות שהן יושבות במקום עמוק ושפל וכו׳‪ .‬כמו שהוא‬
‫חילוק בין טבריא לצפורי וכו׳‪ .‬וכן אפשר שמשום שמדינות אלו)דהיינו‬
‫מקום מושבו( יושבות במקום שפל)כי לכן נקראו גם בל״א נידערלאנדע(‬
‫לכן ממהר להחשיך אחר שקה״ח יותר מארץ ישראל‪ .‬עכ׳׳ל‪ — .‬החילוק‬
‫הלזה ג״כ קשה להולמו‪ .‬כי אפילו לפי דבריו יכול להיות ההפרש‬
‫לערך רבע שעה‪ .‬אבל לא ג׳ רבעי שעה כאשר עולה לפי דבריו‪.‬‬
‫)ואפרש את חשבוני בסרטיית לקמן(‪ — .‬ועוד הא במדינה גדולה‬
‫ורחבה כמו שלו הנק׳ נידערלאנד לא שייך בה ההפרש הנ״ל כלל‪ .‬כי‬
‫זה שייך רק בעיר א׳ כמו טבריא וכיוצא בה שמוקפת הרים גבוהים‬
‫ושקרובים לה במערב‪ .‬והצל של ההרים מחשיך להעיר קודם הזמן‬
‫הראוי עפ״י חשבון‪ .‬ופשוט‪ .‬דבשטח רב מאוד כמו של מדינתו לא שייך‬
‫זה‪ — .‬ועכ״ז אס גס אומרים שממדינתו לבד לא הי׳ ביכלתו לחשב‬
‫ולידע על ידה כמה היא השהיי' משקה״ח עד צ״ה בארץ ישראל‪ .‬אבל‬
‫על כל פנים מבין שניהם‪ .‬דהיינו מארץ ברזי״ל מצד אחד‬
‫ו מ מ ד י נ ת ו מצד השני הי׳ יכול ללמד לנו ולחשב בקירוב את השיעור‬
‫בא״י והי׳ גם אפשר לברר עי״ז החשבון שאי אפשר הוא שיהי' השהיי׳‬
‫בארץ ישראל שעה וחומש שהם ד' מילין‪ — .‬כי חשבון קל הוא‪— .‬‬
‫וכן נחשוב עפי״ד של בעל מ״כ שכ' )לעיל( שבארץ ברזי״ל שוהה‬
‫בין השקיעה לצ״ה לפי דברי המגידים הבאים משם פחות מחצי שעה‪,‬‬
‫ונקח למשל כ״ד דקים‪ — .‬ובארץ ישראל שוהה לפי חשבונו ע׳׳ב‬
‫מעלות אשר ירושלס היא יותר‬ ‫דקים‪ .‬לפי זה עולים על כ״ד‬
‫דקים‪ .‬כי מ״ח עם כ״ד עולים‬ ‫משוכה לצפון מן ארץ ברזי״ל מ״ח‬
‫ע״ב‪ .‬ומעתה אס נחשוב לפי מדרגת חשבון שלו גם עד מקום מושבו‬
‫שהיא מדינת נידערלאנד שהיא משוכה יותר לצפק מירושלם עוד‬
‫י״ח‬
 ‫נברשת חלק ב‬
‫י״־ח מטלות‪ .‬אשר מוסיפים לכל הפחות ל״ו דקים טל אלה פ״ב של‬
‫ירושלם‪ .‬יהיו טולים מאה ושמונה דקים‪ .‬וטפ״י אופן חשבון אחר‬
‫)דלקמן( שצריכים לחשוב שני דקים וחצי בקירוב על אלה י״ח מעלות‬
‫מירושלם עד מדינתו יהיו עולים ס״ה קי״ז דקים שהם שתי שעות‬
‫בקירוב‪ — .‬וקשה לפי״ז איך אמר הוא בעצמו שלא ראה שיעור השהיי׳‬
‫אפילו לא שעה וחומש במדינתו‪ .‬וא״ת בשביל שהיא יושבת במקום‬
‫שפל‪ .‬זה ג״כ א״א להיות שיהי׳ ההפרש ג׳ רבעי שעה‪ — .‬חבל אס‬
‫נחשוב איפכא ומתחילים ממדינתו יהי׳ ניחא‪ .‬וכן נחשוב לפ' דבריו‬
‫השהיי׳ במדינתו לא שעה וחומש‪ .‬ונקח למשל ס״ה דקים תמור‬
‫ע״ב‪ .‬ואם נהי׳ מנכים לכל מעלה של הי״ח מעלות ממדינתו עד‬
‫יחשלם שני דקים וחצי )כי כן נכון לחשוב( יהיו עולים מ״ה דקים‬
‫ואם מנכים אלה מ״ה מן ס״ה דלעיל נשארו לנו עשרים דקים‬
‫בקירוב לשיעור השהיי׳ משקה״ח עד צ״ה בארץ ישראל ובירושלם‪— .‬‬
‫ואם נחשוב כמו כן מירושלים עד ברזי״ל אבל רק במדרגות קטנות‬
‫)כי כן צ״ל לפי שכל מה שהמדינות יותר קרובים לקו השיוה גם‬
‫שיעור השהיי׳ ביניהם יותר קטן כנודע(‪ .‬וכן נחשוב מירושלם עד‬
‫ברזי״ל יש כ׳יד מעלות‪ .‬ולכל מעלה נחשוב ג׳ רבעי דקה שיהיו‬
‫עולים י״ח דקים‪ .‬ואם מנכים אלה י״ח מן כ״ד הנ״ל )אשר כ״ד‬
‫לקחנו למשל משקה״ח עד צ״ה לפי המגידים דלעיל הבאים מארץ‬
‫ברזי״ל( יהי׳ נשאר ששה דקים‪ .‬ואלה הששה דקים הם לפי הערך‬
‫הזמן הנכון של השהיי׳ בארץ ברזי״ל‪ — .‬כי מה שהמגידים סיפרו‬
‫שפחות מחצי שעה שיעור השהיי׳ משקה״ח עד צ״ה‪ .‬זה רק הי׳‬
‫נראה להם כן לפי מה שהם ראו את השקיעה מתוך העיר וכיוצא בו‪.‬‬
‫אבל לא ראו את סוך האופק השייך לאותו מקום )ומוכרח שנן הוא‪.‬‬
‫אס בירושלם שהוא מרוחק לצפון ל״ב מעלות אינו שוהה כי אם כ״ד‬
‫דקים‪ .‬בברזי״ל שהוא מרוחק לצפון רק שמונה מעלות יהי׳ ג״כ שוהה‬
‫כ״ד דקים‪ .‬בתמיהה(‪ .‬והששה דקים בקירוב שנשארו עוד‪ .‬נתחלק‬
‫לחלקים עוד לפי השמונה מעלות עד הקו השווה‪ .‬ושם אין שהיי׳ כלל‬
‫כידוע‪ — .‬ולפי״ז באנו ב״ה גס עפ״י חשבון להידיעה הייתר קרובה‬
‫אל האמת‪ .‬כי גם הבעל מ״כ בעצמו כ׳ )לעיל — מאמר ב׳ פרק‬
‫ג׳( שבמדינות על קו השווה אין שם שיהוי כלל בין שקה״ח לצ״ה‪— .‬‬
‫לפיץ מוכח גם עפ״י חשבון נ טן שבארץ ישראל שיעול‬
‫השהיי׳‬
‫נברשת ב׳‪-‬סוגיות ביה״ש‪-‬מ׳כהן לח‬
‫השווה או קרובות אליו ישתנו אלו השיעורים לפחות ויתר טן שעה‬
‫וחומש ‪) — .‬וטכיא שם ד׳ ראיות שאלו השיעורין אין ראוי שישתנו •‬
‫ולא זכיתי להבינם מאומה( ‪:‬‬
‫פ ר ק ג׳ ‪ .‬ד׳ ראיות להםברא השניי׳ שאלה השיעורים ראוי שישתנו לפי‬
‫ומני השעה‪ .‬ולפי רוחב הב רינות ‪ .‬ואלו הן‪:‬‬
‫א׳‪.‬שד‪,‬שכל ינזור שזה השיעור ישתנה לפי אירך הימים או קיצורם ‪.‬‬
‫— וכן לפי רוחב המדינית מן הקו השווה ‪ .‬כי במדינות שהן‬
‫תחת קו השווה ‪ .‬שם השמש עולה להן מן המזרח ביושר מלמטה‬
‫למעלה ושוקע להן במערב ביושר מלמעלה למטה ובו׳ ‪ .‬וכמרינות‬
‫שהן תחת קיטב הצפוני או הדרומי היא בהיפך ‪ .‬בי השמש הולך עליהן‬
‫סביב בביב עד שיאריך שם )בקיץ( היום ששה חדשים‪ .‬ובן הלילה‬
‫)בחורף( ‪ — .‬אמנם במדינות שהן בין קו השיור‪ ,‬לקוטבים אין השמש‬
‫עולה ושוקע שם ביושר ונם איני מהלך סביב סביב ‪ .‬אלא עולה להם‬
‫מן המזרח באלכסון ושוקע להם במערב כאלנסון במין קשת ‪ .‬ולםיבד‪.‬‬
‫זו השמש מתעכב ומתאחר הרבה בשקיעתו ובזריחתו ‪ .‬בפרט בימי‬
‫הקיץ וכמו שנראה לחוש ‪ .‬ולפי״ז גם אח־ ששקעה החת האיפק יתמיד‬
‫עוד אורו הנשאר כעכים ז מן ר ב על הארץ ‪ .‬משום שא־נו מתרחק‬
‫מן האיפק במהרה‪ .‬משא״ב במדינות תחת קו השווה או קרובות‬
‫אליו ששוקע שם כיושר ‪ .‬ומתרחק כזמן מועט מן הארץ שיעור רב ‪— .‬‬
‫לפיבך יחשיך היום ב מ ה ר ה ויראו הבכבים ‪:‬‬
‫ב׳‬ ‫‪--------------‬‬
‫השהיי' משקה״ח עד ל״ה הוא ג׳ ר ב ע י מ י ל אליבא דר׳ יהודה‬
‫ולא ד׳ מילין‪ .‬ותימא על הס״ד של בעל מ״כ ז״ל שיהי׳ השהיי׳ בארץ‬
‫ישראל שעה וחומש‪ — .‬אלא רק עשה עצמו כאלי לא ידע‪ .‬ועשה‬
‫כן בשביל חיבתו היתירה להריעה של ר״ת ז״ל ורמב״ן ז״ל ושאר‬
‫פוסקים ז״ל שמסכימים להשיעור של ד׳ מילין‪ — .‬וכבר כתבתי לעיל‬
‫שמקום מושבם במדינת צפון הוא הוא העיקר כורם של כל המסכימים‬
‫לשיעור השהיי' משקיה״ח עד צ״ה כל זמן ד׳ מילין בשביל שראו‬
‫כן בכל ימי הקיץ וכן בכל שנה ושנה שכן הוא השהיי׳ זמן ד׳ מילין‬
‫שבגולה ’לשוב‬
‫’‬ ‫מאחיני‬
‫בקירוב‪ — .‬אבל כהיום שזכינו ב״ה בתי הרבה י‬
‫לארצנו הק׳ נוכל להעיד שפה אינו כן — ועי׳ מזה מ״ש לעיל באות‬
‫ט‪ :‬טס כס בז( לב( לג(•‬
 ‫נברשת ב׳־־ סוגיות ביה״ש‪-‬מ׳כהן‬
‫ב׳ ‪ .‬מן הנסיון שאנו רואים בחוש‪ .‬שבקיץ יש יותר זמן משקה״ח‬
‫ער צ״ר‪ .‬ממה שהוא בחורף כי בחורף בזמן קרוב אחר שקה״ח מחשיך‬
‫היום ונראים הככבים ‪ .‬וכמו שנראה לחוש החילוק בזה בין המרינות‬
‫הקרובים לקו השווה לנין אלה הרחוקות משם ‪ .‬וכמו שמנירים הבאים‬
‫מארץ ברזי״ל )שהיא קרובה לקו השווה בכמו שמונה מעלות ( שמיר‬
‫אחר שקה״ ח בכמו פחות מחצי שעה מחשיך היום ונראים הככבים‬
‫וזהו פחות הרבה משיעור ר׳ מילין שאמר ר׳ יהורה ‪:‬‬
‫ג׳ ‪ .‬פרברי הרב הגרול הרמב״ם שב׳ בפ״ק רברכות בפירוש המשגה‬
‫וז״ל ועמור השחר הוא האור הנוצץ בפאה המזרח קירם עלות‬
‫השמש בכרי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות ‪ .‬עכ״ל ‪— .‬‬
‫וידוע הוא ‪ .‬כי השעות זמניות ישתנו בשיעורם לפחות ויתר‪ .‬ולפי״ז‬
‫ה״ה משקה״ח ער צ״ה‪ .‬כי לרברי הכל שגי אלה הזמנים שווים‬
‫הם בשיעורם ‪:‬‬
‫ד׳‪ ,‬ממה שנראה מן הגמרא שצריך בקיאות הרבה לרעה התחלת‬
‫זמן ביה״ש ושיעורו ‪ .‬ובמ״ש רבא לשמעי׳‪ .‬אתוןרלא קים לכו בשיעורי‬
‫דרבנן וכי׳ ‪ .‬אלא ודאי צריך לזה בקיאות משום דישהנה זה השיעור‬
‫שיש משקה״ח ער צ״ה ובו׳ ‪) ,‬עיי״ש( ‪:‬‬
‫פ ר ק ד׳ ‪ .‬בביאור חשכץ זמן ביה״ש לפי הסברא ששיעור ר׳ מילין‬
‫שיש משקה״ח ער צ״ה משתנה לפי זמני השעה ולפי מקומות‬
‫הישוב בו׳ ‪:‬‬
‫’ נ מ צ א לפי״ז כך הוא החשבון של שיעור זמן ביה׳־ש והתחלתו בין‬
‫ביום ארוך או קצר ‪ .‬ובין במקומות הרחוקים מן הקו השווה‬
‫או הקרובים אליו ־ והוא שלעולם י״ג חלקים מן ש ש ה ע ש ר מן‬
‫הזמן שישמשיקה״ח ער צ״ה נחשוב ליום גמור אחר השקיעה‪ .‬והשלשה‬
‫חלקים סן ט״ז מזר‪ .‬הזמן געשה אותו זמן ביה״ש וזה החשבין מיוון‬
‫עם שיעורו של ר׳ יהורה‪ .‬שבשיש ר׳ מילין מן השקיעה עד צ״ה אנו‬
‫מחשבין ליום גמור נ׳ מילין ורביע )שהם י״ג חלקים בט״ז מד׳ מילין(‬
‫וג׳ רבעי מיל לזמן ביה״ש שהוא ג־ חלקים ממיז כמיל ‪:‬‬
‫ו ה נ ה ב א ר ץ י ש ר א ל שהיא רהוקה מן הקו השווה לרוח צפונית‬
‫מכ״ט ער ל״ה מעלות ‪ .‬ובן בכל הארצות‬
‫שר‪.‬ם באותו רוחב שיש בהן מן השקיעה ער צ״ה שיעור ר' מילין‬
‫לר׳ יר‪.‬ורה שהוא שעה וחופש ונו׳ )והוא מחשב שם חשבון ארוך‬
‫בסגנוז‬
‫נברשתב׳‪-‬םוגץתריה״ש~מ׳בהן לט‬
‫בסגנון הדל לכל המדינית ‪ — .‬אכל לא זכיתי להכין כלל( ‪:‬‬
‫סרק ה׳‪ .‬בביאור הסימן השני שלזמן כיה״ש ‪ .‬ואימתי הוא לילה‬
‫גמורה לענין עשייה מלאכה במוצאי שבת ‪ .‬וכן לענין‬
‫תינוק הגולה בע״ש עם חשיבה ‪.‬שיהי' נימול לשבת הכאה ‪— .‬הסימן‬
‫השני לביה״ש הוא כשנראים שנים ככבים כינינים ‪ .‬וכן אם עבר שיעור‬
‫ג׳ מיל ורביע אחר השקיעה אעפ״י שאין נראים כככים‪ .‬הרי הוא‬
‫כיה״ש וכו׳ ‪:‬‬
‫עול סימן אחר לרעת מתי הוא לילה גמור כין לשבת בין לתענית‬
‫כמ״ש הב״י כסי' תקסיב כשם הנהו׳ מיימוני ראמרי׳‬
‫בירושלמי ביין ש ה ל ב נ ה ז ו ר ח ת ומאירה על הארקי וכי׳ ‪:‬‬
‫ונראה לי שאם במו״ש נראו ג׳ בבכים כיגונים או ג׳ קטנים למי‬
‫שאינו בקי כבינונים לח( שמוהר לעשות מלאכה אעפ״י שלא‬
‫עכר‬ ‫‪--------------‬‬
‫ל ה; שמותר לעשות מלאכה במו״ש אעפ״י שלא עבר עוד השיניור‬
‫־׳ מילין וכו׳‪ .‬שהרי הג׳ ככבים נראים לעין וא״א להכחיש‬
‫מה שנראה‪ .‬מכאן עוד ראי׳ מוכחת ננד הדעת של הרבנים הג׳‬
‫המופלגים הבאים מחדש מחו״ל אל הקודש פנימה שרוצים להחזיק‬
‫)כמ״ש לעיל באות טו( אפי' פעה״ק ירושלס ת״ו במה שעשי באמת‬
‫עפ״י דין במדינתם מדינת צפון שלא לחשוב ללילה אלא עד שעבר‬
‫השיעיר של ד' מילין אחר השקיעה‪ .‬ואעפ״י שרואים בעצמם פה‬
‫תוך זמן רב )כמו ג׳ רבעי שעה( את הרקיע מלאה‬
‫וקכיני קנינים‪ — .‬והלא רק חומרא יתירה הם מחמירים בזה‪ .‬כמו‬
‫שכתב כאן בפירוש אפילו הבעל מ״כ בעצמו‪ .‬שאעפ״י כהוא מביא‬
‫בכל כתו ראיות רבות ופלפולא חריפתא באריכות עצום להדיעה‬
‫של ר׳’ ת ז״ל כדי לקיים השימה שלו שהשיעור של ד׳ מילין הוא‬
‫העיקר‪ — .‬עכ׳יז סוך םוך הוא מודה וכתב כאן בפירוש שאם‬
‫במוצאי שבת נראו ג׳ ככבים בינונים )או קמנים למי שאינו בקי‬
‫בבינונים( שמותר לעשות מלאכה )וכן הואגסלענין תענית( אעפ״י‬
‫' שלא עבר עוד השיעור של ד׳ מילין‪(*.‬‬
‫*( אמר הרב המפורסם מו׳ה יהסע ווילנר נ'י ראיתי כהספר פניב מאירי־‬
‫שאלה פ׳־א ד״ר‪ .‬דבר זה נזרקה מסי חבורה מי שמתפללים העריב נזמ;ו בפניל לקרית‬
‫ק־ש‬
 ‫נברשת ב‪-‬סוגיות ביה״ש‪-‬מ׳ כהן‬
‫עבר עור השיעור ר׳ מילין וכו׳ שהרי הג׳ ככבים נראים לעין ‪ .‬וא'‬
‫אפשר להכהיש מה שנראה ‪:‬‬
‫בד״ה והנה אהר וכו׳ מבאר שבמרינתו אפילו באמצע הקיץ אין‬
‫שיעור שעה והומש בין שקהיח לצ״ה‪ .‬וב׳ עור וז״ל ואני‬
‫המה איך יש במרינה הזאה שיעור כ״ב מועט בין שקה״ח לצ״ה ‪.‬‬
‫כי ראיי הי׳ שיהי׳ יותר כיון שזאת המרינה רהוקה מן הקו השווה‬
‫ומשוכה לצפון יותר מארץ ישראל כבמי י״ח מעלות ‪ — .‬ושמא יש‬
‫בזה םיבה אהרת ואנכי לא ידעתי ‪ .‬ואפשר לומר שיש הפרש‬
‫בהתמרת אור השמש אחר השקיעה בין המרינות שהן יושבות כמקום‬
‫גבוה למרינות היושבות במקום עמוק ושפל ‪ .‬שבאלו אין אור השמש‬
‫מהסיר כל כך ‪ .‬וזהו שהי׳ ר׳ יוסי אומר יהא חלקי עם מכניסי שבת‬
‫בטבריא ועם מוציאי שבת בצפורי וכו׳‪ — .‬וכן אפשר שמשום שאלו‬
‫המרינות הן יושבות במקום שפל ועמוק )כי לכן נקראו המרינות השפלות‬
‫בל״א נירערלאנד( ‪ .‬לכן ממהר להחשיך אחר שקה׳׳ח יותר מארץ‬
‫ישראל ומ״ם אין זה מעלה ומוריר לענין שיעור כיה״ש ‪: — .‬‬
‫והנה עכשיי אשלים ביאיר שיעור ביה״ש ‪ .‬ואיך ראוי להתנהג‬
‫בתינוק שנולר אהר שקה״ח‪ ,‬מכל מה שכתבתי למעלה וכו׳‬
‫ראוי‬ ‫‪--------------‬‬
‫ק׳ש כצאת הכככים אי צריכים להמתין טל ג׳ ככנים ניגונים או אי סגי כג׳ גדולים‪.‬‬
‫ואמרתי דדבר זה פשוט דאמרינן במס׳ שנת )דף ל*ה( הלכה כר׳ יהודה לענין‬
‫שבת והלכה כרי יוסי לאכילת תרומה דלא אכלי עד דשלים כיה׳ש דר׳ יוסי ואמרי'‬
‫נ׳ ל'לה א־ר יוסי לא ככנים גדולים הנראים ניוס כו׳ אלא ניגונים‪ .‬וכיון דתני‬
‫נמתניתץ )כרכות א׳( מאימתי קורץ שמע כערכית משעה שהכהניס נכנסי׳ לאכול‬
‫נתרומתן‪ .‬וכי ה־כי דלענין תרומה נקטינן לחומ‪.‬רא‪ .‬הכי נמי לענין קיש זכעינן‬
‫נ׳ ככנים כיניניס כר׳ ייסי וכו׳‪ .‬כי מה דר׳ יהודה מספקא לי־ ככל הכככים‬
‫הנראים משקה׳ר‪ .‬עד שהכסיף העליון אם הם כינינים‪ .‬לר׳ יוסי נקראים כל אלה גדולים‪.‬‬
‫עי׳ תיס׳ ד־ה תרי תלתי מיל וכי’ ‪ — .‬יסייס וכ׳ ואס כן וותיקין הרוצי׳ לצשות מצוה‬
‫מן המוכתר כק׳ש כערכית כזמט צריכי׳ להמתין עד נ׳ ככנים בינונים הנראי׳ נלילה‬
‫כן נ׳ל סשיס ונרור‪ .‬עכיל‪ — .‬וכ'כ גם המניא כש׳׳ע סי׳ רל׳ה סק׳א דמן הדין‬
‫םגי ככינונים‪ — .‬עכ־פ נראה מהקושיא דכאן שאפילו נין הרננים כמדינות צסין‬
‫הי׳ ההוי אמינא לקכוע זמן קיש של ערנית נזמן ראיית נ׳ ככנים גדוליס — ואסר‬
‫שאנו רואיס פעה־ק ירישת׳ו ככניס גדולים תיכף אתר שקיעת התמה )והרכה‬
‫פעמים אפילו כשתות שפה קודם השקיעה(‪ .‬וככמו חצי שעה אחר זה נס רואים‬
‫כינונים וקטנים לרוב‪ .‬מהיכא תיסק אדעתין שצריכים להמתין עד ד׳ או ה׳ מיל אחר‬
‫השקיעה לכל מילי דצריך להעשות כלילה‪ .‬עד כמה נחשב וניזיל‪— .‬‬
‫נברשת ב ‪ -‬סוגיות כיה״ש ‪ -‬מי כהן מ‬
‫ראוי לעשות שיעיר ביה״ש רביע שעה ‪ .‬שזה עולה בקירוב שיעור אלף‬
‫ותקט״ט אמות שב׳ הרא״ש■ לט( ולכן רביע שעד‪ ,‬קודם שיראו ג׳‬
‫ככבים בינוגים הוא שיעור זמן ביהיש באר־ן הזאת בין ביום קצר‬
‫בין ביום ארוך ‪ .‬והזמן הנשא־ מן השקיעה הן מעט וד‪,‬ן הרבה הוא‬
‫יום גמור אעפ״י ששקעה חמה ‪ .‬ואם היניק נולד באותה שיעה ‪ .‬הרי‬
‫זה נימול לשמונה במ׳יש למעלה ויו׳ ‪ .‬וצריכים לירע בבירור שלא‬
‫הגיע עריץ זמן ביה״ש ‪ .‬ושיסכימו שני הסימנים ‪ .‬עפ״י יריעה הבקי‬
‫ויו׳ )עיי״ש( ‪ .‬ואם היום מעונן יוכלו לידע מן היום הבא אהייו ‪ ,‬ובבל‬
‫ספק שיהי׳ בזה ראוי למולו לט'‪ ,‬אבל כענין אחר ראוי למולו י^ח׳‬
‫כרי לקיים מצות אלקינו בזמנה )כמ״ש למעלה׳‪(* .‬‬

‫לט( ולכן רגיט שטה קודם שיראו ג׳ ככבים בינוניס הוא שיטור‬
‫זמן ביה״ש וכו׳‪ .‬לפי״ז מדברי בטל מ״כ ז״ל בטצמו טור ראי׳‬
‫ברורה‪ .‬ואין לפקפק טוד — שבארץ ישראל וגם בכל אלה‬
‫הארצות שהם באותו רוחב ובאותו אורך ממזרח למטרב‪ .‬שבכל אלה‬
‫אין צריך להמתין טד שיטבור השיטור של ד׳ מילין‪ — .‬לפי שאין בהם‬
‫בנמצא שהיי׳ יותר מן רביט מד כמו שליש שטה )ובהר טוד זמן מה(‬
‫משקה״ח טד צ״ה‪ .‬וגם מסיום דבריו דכאן שוב ראי׳ מוכחת לכל דבריי‬
‫הנ״ל מה שכתבתי באות ט( טל( כל( שחילוק גדול יש בשיטור זמן‬
‫השהיי׳ משקה״ח טד צ״ה בין ארץ ישראל וכו׳ לבין מדינות צפון‪.‬‬
‫ואם גם שלפי מדינתם שם בצפון השיטור ד׳ מילין הוא הנכון‪— .‬‬
‫טכ״ז הכא בארץ ישראל השיטור ג׳ רבטי מיל הוא הנכון‪ — .‬ואלה‬
‫ואלה דברי אלקים חיים‪ .‬ור׳ יהודה וכל התנאים ז״ל קחו רק טל ארץ‬
‫החיים‪ .‬ובראשה טיה״ק ירושלים תבנה ותכונן ב״ב ולטד תהי׳ קיים‪— .‬‬

‫*( אחר השלמת כתיבתי טד כה‪ .‬בא לידי הספר הזמנים‬

‫מהרב הגאון מוהררי״צ אייזיק ז״ל‪ — .‬וראיתי שמיד בהתחלת‬
‫דבריו כ׳ וז״ל אמר המחבר אלקים ראיתי טולים ההרים הגבוהים‬
‫וכו׳‪ .‬וביחוד ראיתי לכהן שדטתו יפה‪ .‬אסיק שפה הרב בטל ס׳‬
‫מנחה‬
 ‫נברשת חלק ב׳‬
‫מנחת כהן במאמר מבוא השמש‪ .‬הנה הטמיק וכו׳ והטלה מרמיתא‬
‫בידו‪ .‬אך לבטבור שלפטנ״ד דבריו לא ברירין‪ .‬והכרטותיו לא נהירין‬
‫אמרתי לבאר הדברים באריכות וכו׳ טכ״ל‪ — .‬וכן האריך שם‬
‫הרבה לפלפל נגד בטל מ״כ הנ״ל ונגד דטת ר״ת ורמב״ן וכל‬
‫סייטתם ז״ל‪ — .‬ובדך יו״ד אות ט״ז כ׳ וז״ל וראיתי בספר פתח הבית‬
‫להגאון מוהר״ר אברהם טיקטין ז״ל)סי׳ ח׳( שחקר הרבה בטנין בין‬
‫השמשות וכו׳ וכל דבריו לפטנ״ד לא ברירין וכו' — וגם דחה הוא‬
‫דברי רבינו הגדול הגר״א ז״ל כמטט בשחי ידים והטלה דהטיקר‬
‫לי^כה כדטת ר״ת ורמב״ן ז״ל בטנין ביה״ש‪ .‬ובמחיכ״ת לא חש לקמחי׳‬
‫וכל דבריו אלה הס דחויים מכל וכל‪ — .‬שמאחר שנתברר שיטתו‬
‫של הגר״א ז״ל בראיות טלומות ובחוש ובמופת וכו׳‪ .‬וא״כ היאך‬
‫טלתה טל דטתו לדחות דברי רבינו הגדול )הגר״א ז״ל( אשר כבר‬
‫נתפרסם גדולתו שלא קם כמוהו‪ .‬לדחות דבריו הנטימים בלא שוס‬
‫סמך וראי׳ כלל‪ .‬טכ״ל‪) —.‬וכן גם כסדר מקשה ומתמיה טל המחזקים‬
‫בדט׳ ר״ת ‪ — , V'r‬ובסוך ספרו )דך ל״ב( מתמיה גם טל המג״א‬
‫בסי׳ של״א סק״ב בדין מילה של הנולד ביה״ש במול״ש טי״ש(‪.‬‬

‫אמר הרב המפורסם מוהד׳ר י ה ו ש ע ו ו י ל נ ר נ״י ראו גא ודעו מ״ש‬

‫ב א ב ל ; ז ז ר א )בפ׳ יתרו י׳׳ח( כ׳ וז״ל וישב משה מן הבקר טד‬
‫הטרב‪ — .‬דט כי בקר האמת הוא כזרוח השמש‪— .‬‬
‫גם כי יקרא בקר כטלות טמוד השחר שיחל להראות אור רטבים‬
‫וזה הבקר הוא טל דרך מקרה‪ — .‬והטרב האמתי הוא בשקוט‬
‫השמש‪ — .‬גם יקרא טרב טל דרך מהרה טד טריבת האור וכו׳‪ .‬טל כן‬
‫מטרב טד טרב תשבתו שבתכם‪ .‬ראוי להיות מטרב האמת טד טרב האמת‪.‬‬
‫רק חכמינו ז״ל הוסיפו מחול טל הקודש ואמרו כי יציאת יום השבת תהי׳‬
‫טד צאת הככביס‪ — .‬והנה ראוי להכניס השבת מן התורה מהשקט‬
‫השמש‪ .‬וכל חכמי התולדות וכל חכמי המזלות מודים כי גבול היום‬
‫הוא מרגט היות טגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום‪ .‬וזה‬
‫מטס צאתו טד בואו‪ .‬טכ״ל‪— .‬‬
‫ובספר‬
‫מא‬ ‫נברשת חלק ב‬
‫ל ב ס ב ר ‪ ! / (IH‬ש י ר )פירוש על המשניות מן בעה״מ ס׳ משנת‬
‫חסידים( בפסחים פ״ג משנה ב׳ בד״ה אס‬
‫יש כיוצא בו וכו‪ /‬כ׳ וז״ל מ״ש התויו״ט ליישב לשון הרמב״ס שיהי׳‬
‫שיעור מהלך מיל שני חומשי שעה‪ .‬לא נהירא בעיני כלל‪ .‬דהנסיון‬
‫יוכיח וכו׳‪ .‬ושם מאריך גס להביא ראיות להענין שלפנינו שהיום‬
‫מהחיל מעמוד השחר‪ .‬וכו׳‪ — .‬ו ל עוד בד״ה והנה מצאנו וראינו‬
‫שציוה הקב״ה להקריב קרבנות דוקא ביום‪ .‬דכתיב ביום צוותו‪ .‬וראינו‬
‫לרו״ל הקדושים שאמרו שהדם נפסל בשקיעת החמה‪ .‬אעפ״י שנשחכיה‬
‫הבהמה בעוד השמש על הארץ וכש״כ אס תשחט בלילה‪ — .‬ואמרו‬
‫ששחיעת התמיד היתה בעמוד השחר כדתנן בפ״ג דיומא וכו‪ /‬והסברא‬
‫נמי מוכחת שכן הוא שהרי עמוד השחר הוא התחלת זריחת השמש‬
‫על שעח הארץ וכו’‪ .‬ושקיעת החמה הוא תחילת צאתו מעל הארץ‬
‫להאיר תחתיה‪ .‬וחשת חשך ויהי לילה לשוכנים עליה‪ — .‬ועוד מביא‬
‫ראי׳ מפסחים )דף י״ב‪ (.‬ומאריך הרבה עיי״ש‪ — .‬ועוד מירושלמי פ׳‬
‫היו בודקין‪ — .‬ועוד בד״ה מלישנא דמתניתין דמגילה נמי יש להוכיח‬
‫כן דתנן כל היוס כשר וכו׳ זה הכלל דבי שמצותו ביוס כשר כל‬
‫היוס וקא מזכיר בה כל ענייני הקרבנות אשר הס פסולים בשקיעת‬
‫החמה ש״מ דמשקה״ח ואילך לאו יום הוא‪ — .‬וכמו כן תנן התם‬
‫כל הלילה כשר לקצירת העומר‪ .‬ובמנחות תנן אמר להם בא השמש‬
‫אומרים הן‪ .‬ולא הי׳ אומר רהם יצאו הככבים עכ״ל‪.‬‬
‫ג ם הגיעני )בח׳ אייר תרס״ב( הספר א ו י היום מהרב הגאון‬
‫מוהר״ר ארי׳ ליב ליפקין אבדק״ק וועקשנא על דיני ביה״ש‪.‬‬
‫ומביא שס ע״ב סימנים לבאר ברובן שהשיטה המוזכרת בש״ע ארח‬
‫סי׳ רס״א סעיף י״ב רצה וכו׳‪ .‬אשר היא בנוי׳ עפ״י שיטת ר״ת ז״ל‪.‬‬
‫שאין לסמוך ע״ז להקל ^ ל —‬
‫ב ר א ו ת י כל אלה הנ״ל שמחתי וברכתי ברוך שכוונתי קצת לדעת‬
‫הגדולים‪ — .‬וכמה אימה ופחד ורתת הלך עתה בעזרת‬
‫השי״ת מלבי שהי׳ נשבר לקרעים בתחילת כתיבת דבריי הנ״ל —‬
‫כמ״ש בהקדמה‪.‬‬
 ‫וזאת להודיע רלהוודע אשר שיעור א׳‬ ‫‪.‬‬
‫לבין השמשות לכל העולם כולו אי אפשר‬
‫לקצוב ‪ -‬לא ג׳ רבעי מיל‪-‬ולא ד מיל ״‬
‫ד י כמו שהיום והלילה אינם שווים בכל העולם‪ .‬אלא מתחלפים‪ .‬כאן‬
‫הם קצרים ושם הם ארוכים או איפכא‪— .‬כן גם הדבר הזה‪— .‬‬
‫ורק דרך כלל נוכל לידע בבירור ע״י שהדבר כבר ידוע ומפורסם‬
‫שבמדינות אשר הס יותר סמוכים להקוטב שבצפון או להקוטב שבדרום‬
‫השיעור ביה״ש בקיץ דשם יותר גדול אפילו מן ה׳ מיל‪ — .‬ובמדינות‬
‫שהם על טבור הארץ סמוכים לקו השווה בין מצד צפון בין‬
‫מצד דרוס שם השיעור ביה״ש יותר קטן אפילו מן ג׳ רבעי מיל‬
‫פד כמעט ולא כלום‪— .‬אבל בהמדינית שהם בינונים וממוצעים בין‬
‫אלה איקלימיס הנ״ל או בצד צפין או בצד דרוס של הכדור הארץ‬
‫הנמצאים לערך בין ל״ה ער נ״ה מעלות ברוחב הארץ‪— .‬השיעור בין‬
‫השמשות מתחיל במדינות של נ״ה מעלות )בקיץ( לערך מן ה׳ מיל‬
‫ומתמעט ויורד עד ד' מיל‪ .‬ועוד יורד ומתמעט כן השיעור ביה״ש‬
‫ממדרגה למדרגה לפי המדרגות שמתקרבי׳ המדינות יותר אל הקו‬
‫תשווה‪ .‬עד שמגיעים להשיעור של ג׳ רבעי מיל בקירוב‪— .‬ובמדינות‬
‫שהם בצד שני של קו השווה‪ .‬דהיינו בצד דרוס של כדור הארץ ג״כ‬
‫השיעור ביה״ש כן הוא שמתחיל במדינות של נ״ה מעלות )בקיץ( לערך‬
‫מן ה׳ מיל ומתמעט ממדרגה למדרגה לפי מה שמתקרבים המדינות‬
‫יותר אל הקו השווה ובנקל ורק בהשגחה מועטת יכיל כל מורה‬
‫לידע בטח מדרגת שיעור בין השמשות במדינתו‬ ‫הוראה הי״ו‬
‫עד כמה מגיע בקיץ וכמה הקטין ממנו בחורך ‪ .‬ולחשוב כן בכל‬
‫הגבוליס הסמוכים למדינתו לכל השנים הבעל״ט‪ --------- .‬ו ל מ ה העיקר‬
‫מדובר שלנו בספר הזה מיוחד עפ״י רוב על ירושלם וארץ הקדושה‬
‫כדי להביא מכאן ראיות על כל העולם ‪ .‬הוא מפני ג׳ טעמים ‪— .‬‬
‫חדא בשביל שיש ב״ה בזמן הזה פה בארץ הק׳ הרבה ת״ח מופלגים‬
‫ומפורסמים עלי תבל יצ״ו הי״ו וירבה אותם ככוכבי השמים לרוב ‪— .‬‬
‫יעוד שלא יאמרו הרוצה לשקר ירחיק וכו' אלא יראו כל יושבי הארץ‬
‫הק׳ בעצמם כאן את כל ונוכחת ‪ — .‬ועוד כדי למען כבוד השם‬
‫יתב׳ לחלוק כבוד לציון נגיר קדשנו — אלקיס יכוננה עליון ויחזיר‬
‫י‬ ‫שכינתו לתוכה בב״א‬
 ‫סיומא דמילתא‬
‫היוצא דנו‬
‫מכל הג״ל‪ — .‬ש ב ענ ץז מן ש ק י ה ״ ח ו ז מ ן ב י ה ״ ש‬
‫ב א ר ץ י ש ר א ל ובראשה ב י ר ו ש ל ם טה״ק ח״ו‬
‫) וק גס בכל המדינו׳ אשר הם באותה רוחב ובאותה אירך מן המזרח‬
‫למערב בכל הכדור האר!( ה ב ל י ה ^ ר” א ו’*ל הס קל ל ה ב י ן‬
‫ב י ו ת ר בשביל שהמציאות כן הוא‪ — .‬וכל מה שמדקדקים בדבריו‬
‫יותר — יוצאים מכל ספקות יותר — וגחסה ונתלונן בדבריו הקדושים‬
‫ובהן אנו חיים ‪: — .‬‬
‫שבירושלס עה״קת״ו נקבצים מאחינו שבגולה הי״ו מכל ארבע‬ ‫וי^ן‬
‫פינות העולם אין חידוש הוא שבענין הזה שלפנינו יש ליקוכוי‬
‫דיעות והתנהגות שונות ‪ .‬עד שנתבלבלו הדיעוה בעוה״ר ‪ .‬ובדרך כלל‬
‫נמצאים שלשה ‪:‬‬
‫‪ .‬יש שלהם ההסכם ‪ .‬שמיד אחר סוף שעה י ״ ב )אשר אז נחשב‬ ‫א׳‬
‫לזמן שקה״ח בכל ארן ישראל( הוא ל י ל ה מ מ ש לכל דבר‬
‫— ומזמן בין השמשות הס אינם יודע‪-‬ס מאומה‪— .‬ובשגיאה עלתה‬
‫כן בידם בעוה״ר‪ .‬וכיצד נעשה זה‪ — .‬ומה סברא שלהם איני יודע‬
‫לפרש ‪ .‬ורבים מעמי הארץ מתייחדים אליהם ‪ — .‬ועושים כן שנה אחר‬
‫שנה בלי התבוננות כלל ‪ .‬ואין מעצור להם ‪ — .‬ובלחי ספק שכל מי‬
‫שיש בידו למחות ואינו מוחה — יהי ח״ו נתפס על ידם‪ .‬ר״ל ‪:‬‬
‫ב ׳ ‪ .‬יש מופלגי תורה ובראשם עומדים רבנים מפוארים ומפורסמים‬
‫עלי תבל ‪ .‬אשר בהצנע ובהסתר מחמירים על עצמן בלילי העניות‬
‫בפרע במוצאי ע׳ באב ובמיצאי יום כיפורים להמתין מלאכול עד אחר שיעור‬
‫השיעור של ד׳ מילין אחר השקיעה‪ .‬וגס במוצ״ש חנוכה אינם מדליקין‬
‫נרות חנוכה עד עבור שיעור של ד' מילין ‪ --------- .‬אבל גס מפה‬
‫יצאי הרבה לתלק ומקילין ע״ע בלילי תעניות בע׳ באב ובמוצאי יוכ״פ‬
‫לשמור רק השיעור של ג׳ רבעי מילין אחר השקיע׳ אבל מחמירין‬
‫ע״ע בלילי חנוכה שלא להדליק נ״ח אלא עד אחר השיעור הארוך‬
‫של ד' מילין ‪ — ,‬ואעפ׳׳י שהם רואים בעיני עצמן את הרקיע מלאה‬
‫ככבים זה זמן רב )כמ״ש אות ט ( ט ‪ 0‬לא איכפת להו ועושים הלילה‬
‫וכיצד נוהגים הס בתינוק הנולד במוצאי שבת קודם כלות‬ ‫’ל־וס ‪.‬‬
‫השיעור‬
 ‫נברשת חלק ב־‪-‬סיומא דמידתא‬
‫השיעור של ד׳ מילין אחר השקיעה‪ .‬איני יודע לפרש‪— .‬בלשי ספק‬
‫הס בעצמם יהיו מבינים ולא יהיו מסירים למולו בשבת הבא ‪ .‬אעפ״י‬
‫שהוא לפי חשבונם היום השמיני לפי שהמציאות דפה מכחיש אוחס‬
‫לגמרי‪ .‬והחוש מעיד שלילה וודאית הוא )כמו ג׳ רבעי שעה( זמן רב‬
‫קודם כלות הד׳ מילין הנ״ל ‪:‬‬
‫ג׳ ‪ .‬יש שלהם ההסכם שמיד אחר שעה יב )מיד אחר השקיעה הראשונה(‬
‫הוא סין{ היום ‪ .‬ומתחיל זמן ביה״ש כדעת הגאונים זי״ע ‪ .‬ושוהה‬
‫הביה״ש כמו ג׳ רבעי מיל להיושביס בעמק‪ .‬אבל להיושביס בהרי‬
‫ארן ישראל הוא שוהה יותר )לערך שמונה עד עשרה דקים עוד(‬
‫והיראים ושלמים שומרים דרך המלך הזה והולכים בו בכיח במתינות‬
‫ובתמימות ‪ — .‬אבל גס אליהם נלודם אשר בעוה״ר מקילים במאוד‬
‫בזמן של ביה״ש כאילו הוא לילה גמור ‪ .‬וכן מקילים בכל יום בענין‬
‫קר^ת שמע של ערבית ‪ — .‬ואפלו בלילי מוצאי שבת ויו׳׳ע מקילים‬
‫— ואפילו במוצאי יום כיפור הס מורים הן לעצמן הן לאחרים היתר‬
‫לדחותו עם התוספת שלי )שהוא דאורייתא לכ״ע( בקיצור נמהר‬
‫ונמרן ביותר ‪ .‬ואין איש מהם שם מל לב *( וגס עושים מעשה זריז‬
‫נפסד‬ ‫‪--------------‬‬
‫*( זאין איש שס על לג‪ .‬עז נמה מגיע הפגס של הזריזזת ר‪.‬לזה‪ .‬שקריע ה‪1‬א‬
‫לפריקת עול הלכות שמיס‪ — .‬ואס גס יש שאמ!שיס הס להחיש להם או לשני כיוזס‬
‫מפלנו מחמת חולה או כיוצא כזה‪ .‬למה לא יעשו הם גס עתה כמו שעשו קודם‬
‫שעות״ם שהלכו בלא רעש לניתס‪ .‬ולמה להס עתה להרעיש את כל הצינור להסית‬
‫אותס ולהסעות אותם לתקוע בשופר ולהתפלל ערבית קודם זמנו‪ .‬כי אפילו כתענית‬
‫בחול לא הי־ עוד עתה הזמן ראוי לק׳ש של ערבית‪ .‬עי׳ במג׳א סי׳ תרכיג סיא‬
‫יכ׳ש שלא הגיע כן הזמן הראוי להתפלל ערבית בשבת שבתין אשר תוספת שלו הוא‬
‫דאורייתא אליבא זכיע )עי׳ בש׳ע סי' תרכיז סעיף ב׳( אין זה אלא עצת יצהיר‬
‫כמו‬ ‫י‬
‫נכשלים אז בעוה׳ו‬ ‫שמביא ההומה על שונאי ישראל ילעשות כן‪ .‬ורבים‬
‫שאירע לא׳ בשנת תריס בשביל שלא רצה הציבור לתקוע בשופר‪ .‬וכבר הגיע זמן‬
‫רבע שעה אחר שעה י * ב‪ .‬בא זה האיש לכלל כעס — והדליק כרבים כעצמו אש‬
‫)בלאנסערנע שלו( ושיבר נס בחמתו מיד אותי הכלי‪ — .‬ובלבל את הכל‪ .‬ר׳ל‪— .‬‬
‫ומל כל אלה מוכיח סיפס על תחילתם‪ .‬כי הכל הולך אחר החיתום וסוף דבר הכל‬
‫נשמע‪ .‬וגורמים בעצמם »'י סילוקם שאינו בטוב ואינו במתון ואינו בדרך ארן‬
‫שקוראים לנגדם מי בקש מיזכס רמוס הצרי‪ .‬ומעוררים על עצמן ועל בני ביתם‬
‫מקטריגיס ודינים ועונשים תוך כל השנה שיבא על כל ישראל לטובה‪ — .‬ואפשר זה‬
‫כדאי עבור הצי שעה שהי׳ לו עוד לסביל באהבה כאשר סבל עז ער>ה כל התעניות‬
‫וסינופיס )כמשלש שבועות( ילא מת לא הוא ולא בני ביתו‪ — .‬ועתה בפתע פתאום —‬
‫בהחצי‬
‫נברשת חלק ב׳‪-‬סיומא דמיילתא מג‬
‫נפסד במוצאי שבח חנוכה ‪ ,‬שתושבים לעשות מצוה רבא לדחון! החוספח‬
‫שבת בשני ידים כדי למהר להדליק נרות חנוכה ‪ .‬ומהם שמסיליס‬
‫גם אימה יתירה על בני ביתם כדי שיכינו הס הכל לצורך הדלקת‬
‫הנרות חנוכה קודם חזרתם מתפילת ערבית‪ .‬והבני בית כששומעין‬
‫שאומרים ברכו בביהכ״נ ‪ .‬מיד הס עושים מלאכתן חול ‪ ,‬כדי להכין‬
‫וכו׳ ‪ ,‬והרבה נכשלים כן בעוה״ר בחילול שבת ר״ל ‪ — ,‬ולא גוזמא‬
‫קתני הכא ‪ ,‬כי מצינו כעין אזהרה זו גס בש׳׳ע אויח סי' רנ״ו במג״א‬
‫סק״א לענין הכנסת שבת וז״ל ואשימם בראשיכם כתיב ‪ ,‬רוב העולם‬
‫יש להם היתר כל עוד שלא אמרו ברכו אעפ״י שהוא לילה ממש‬
‫עושים כל הצריך להם וכו׳ עיי״ש עוד ‪ — .‬ולעומת זה במוצ״ש‬
‫ממתינים מלעשות מלאכה רק עד ברכו ‪ ,‬ולפי״ז המכשלה גדולה עד‬
‫מאוד שגורמים כל אלה הממר‪ s‬ריס אז להתחיל ערבית קודם כלות ביה״ש‬
‫וכמ״ש הרמב״ס ה׳ שבת פ״ה הלכה ד׳ וז״ל משתשקע החמה עד שיראו‬
‫שלש ככבים בינוניס הוא הזמן הנקרא ביה׳׳ש בכל מקום וכו׳ והעושה‬
‫מלאכה ביה״ש בערב שבת ובמוצאי שבת בשוגג חייב חטאת בכל מקום‬
‫עכ״ל ‪ — .‬וכל הזריזות הנזכר הס תולין באילן גדול ‪ .‬ואומרים שהגר״א‬
‫ז״ל עשה ק כמ״ש במעשה רב אודת מוצ״ש חנוכה ‪ .‬ומי זה שאינו מבי;‬
‫שלזריזות כזה הנ״ל לבוא ח״ו בגמל שבה לא כיוון שוס ירא שמיס‬
‫מעולם וכש״כלא הגר״א ז״ל זי״ע‪ — ,‬ובספר ביאור הלבה בש״ע‬
‫או״ח סי׳ רצ״גבד״ה ג׳ ככבים קטנים ל וז״ל וראיתי אנשים המהדרין‬
‫בחנוכה לצאת דעת הגר״א להדליק הנרות בהקדם אחר השקיעה‪,‬‬
‫שטועים בדבי ומזרזין עצמן גס במוצ״ש להדליק בעוד‬
‫שלא חשך היום לגמרי‪ ,‬וסומכין עצמן על שיטת הגר״א דבי; השמשות‬
‫איט ארוך כל כך‪ — ,‬אבל הוא טעות‪ .‬דג׳ ככבים צריך לכולי‬
‫עלמא‬ ‫‪--------------‬‬
‫כהתצי סעה האחרוגה כא על כל שתאי יכראל ככת אהת סכ;ת מית — ר*ל‪— .‬‬
‫ואס ח׳ו כאמת גחלה א׳ ילך לי לשלום לכיתי‪ .‬ויניה שארית ישראל לנמור קדושת‬
‫יוכ'פ כזמנו הראוי לו עם התיסעת שלו שהוא דאורייתא אליכא דכיע‪ .‬ומעירריס‬
‫כזנות זה נס עתה על עצמן חיססת רקמיס ורסן‪ .‬ושכרי של כל א' וא' שמהוק‬
‫א־ע אז כזמן התוספת ההיא מרינה מאיד‪ .‬נ־ מעוררים שלום ע׳ע יעל כל ישראל‬
‫)אתר זמן רכ של נתיכתי הלז עוררני עוד הרכ מוהרי׳ו על המיסר רש ננד אלה‬
‫הממהרים להתפלל ערכית כמוצאי יום כפיריה מ’ש כספר המדת הימים פרק יו*ד‬
‫תיס' יוה'נ ביציאתו בד*ת ימה נוהלו המוני העם‪ .‬עיי־ב(‪.‬‬
 ‫נברשת חרק ב‪-‬סיומא דמילתא‬
‫עלמא ואין אנו בקיאין בבינונים וצריך קטנים‪ .‬וכמו שפסק בש״ע‬
‫דזהו הסימן המובהק ללילה‪ .‬כדאיתא ברכות דך ב׳ ושבת ל״ה‪.‬‬
‫ומגילה כ׳‪ .‬וקודם לכן הוי ספק לילה‪ .‬עכ״ל‪ — .‬ולפי כל הנ״ל די אם‬
‫מקדימין להתחיל ערבית בליל מוצ״ש חנוכה כעשרה דקים מן שאר‬
‫מוצ״ש‪ .‬כי זמן כלות רגל מן השוק פעה״ק נמשך עד סוך שעה א'‪,‬‬
‫כמ״ש בנברשת חלק א׳ דך ע״ב‪ — .‬ולפי ביאור הלכה הנ״ל שצריכים‬
‫דוקא ככבים קטנים פשוט שנמשך יותר עוד כמו רבע שעה‪ .‬ופשוגי‬
‫שבמוצ״ש נשתהו רגלי דתרמודאי הרבה יותר מן לילות דחול‪ .‬בשביל‬
‫שהעוברי׳ ושביס היו מאחרי׳ לבוא לקנות עד אחר התפילה ועד‬
‫אחר הבדלה‪ — .‬ולגירסת הרמב״ם ה׳ חנוכה פ״ד הל׳ ה' שגרס‬
‫חצי שעה או יתד ממילא ניחא אס במוצ״ש נסמוך עליו ואפילו‬
‫לדעת הגר״א נוכל להדליק עם ברכה בשמחה לערך נ״ג דקים אחר‬
‫שעה י״ב‪ .‬כי אי אפשר למהר יותר בתפילת ערבית וההכנות דהדלקה‬
‫אחרי כן‪ — .‬אבל בחול נוכל למהר יותר להדליק קרוב אחר השקיעה‬
‫)כי מתפללים ערביה אחר ההדלקה( לצאת דעת הגר״א ז״ל‪ — .‬ואני‬
‫שמעתי סברא נכונה שאפילו המהדרים לצאת )בחול( דעה הגר״א‬
‫ז״ל לא ידליקו תיכך אחר השקיעה שהיא בשעה י״ב אלא ימתינו‬
‫כמו שמונה עד עששה דקים‪ .‬בשביל שבשעה י״ב עוד אור היום גדול‪.‬‬
‫ואין מברכין עד שיאותו לאורו מצינו אפילו בביאורי הגר״א בש״ט‬
‫או׳׳ח סי׳ רצ״ג סק״ד‪ .‬ואין לחלק בין נר לנר‪ .‬זה פסוט‪ .‬ועוד מצינן‬
‫בפירוש כן סי׳ תרע״ב סק״א בשם מ״ס‪ — .‬וסימן טוב יהי׳ לנו י׳‬
‫בחול‪ .‬ג״ן במיצ״ש‪ .‬כן יג״ן ה׳ על עמו ישראל ברחמים ‪:‬‬
‫דמילתא להיראיס והשלמ־ס שנזהרים לשמור בדקדוק את‬ ‫בללא‬
‫הזמן של בין השמשות בכל ימות השנה מיד אחר שק־עת‬
‫החמה כמבואר בהתנהגות ג׳‪ .‬אליהם מסכימים לפי כל השקלא וטריא‬
‫הנ״ל הכל וגס המציאות על צד היותר מובן‪ .‬ועל צד היותר נראה‬
‫בחוש‪ .‬שמיד אחר ששקעה כל גוף החמה מתחת להאופק השייך לאותה‬
‫מקיס‪ .‬אז הוא סוך היוס‪ .‬ומתחיל חיכך הזמן בין השמשות ושוהה‬
‫לערך ג׳ רבעי מיל‪ .‬וזה נידון לספק יוס ספק לילה‪ — .‬ואחר זה‬
‫וכשנראו ג׳ ככבים בינוניס בגדלם והס רצופים‪ .‬או אס הלבנה מאירה‬
‫וזורחת על הארן‪ .‬הוא לילה אליבא רכל הדיעות‪ — .‬ופעה״ק ירושלס‬
‫ת״ו בשביל שהיא עומד על הר גבוה נראי׳ הככבי׳ בינוניס קלת‬
‫באיחור‬
‫נברשת חלק ב׳—סיומא דמילתא מד‬
‫באיחור‪ .‬דהיינו בחוקה כ״ב דקי׳ אחר שעה י״ב‪ .‬ובקיץ בימים‬
‫הארוכי׳ לערך נ״ח דקים אחר שעה י״ב‪ — .‬ורק במוצ״ש ויו״כי‬
‫שצריכים לראות ג׳ ככבים קניניס‪ .‬שהוא פעה״ק בחורך כמו חצי שעה‬
‫אחר שעה י״ב ובקיץ כמו ששה ושלשים דקי׳ אחר שעה י״ב‪ .‬וכשלשיס‬
‫יום קודם יום הארוך וכשלשים יום אחריו נשתהו ליראות אפילו עד‬
‫כארבעים דקים ‪:‬‬
‫'ייהי זה אפילו היותר מקילים במוצאי יוכ״פ )מחמת כיעמם(‬
‫מאוד מאוד יהיו נזהרים שלא יתקעו בשופר )ולא יהיו‬
‫יורמים לעשות כן לאחרים( קודם שעברו לכל הפחות ה״י דקים‬
‫אחר סוף שעה י״ב‪ .‬ולא ידחו את השעה ח״ו בתחבילות וערמימות‬
‫כי נראה כמו מגרש את המלך כמ״ש במג״א סי׳ רצ״ט סק״ב‬
‫ושם עוד כ׳ וז״ל ודומה לזה דרשו במכילתא זכור ושמור שמרהו‬
‫ביציאתו‪ .‬כאדס שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול‪.‬‬
‫עכ״ל‪ — .‬ועי׳ מ״ש בזוהר הק׳ לס׳ אמור )דף ר״ז ע״א( וז״ל כד‬
‫נפק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא‪ .‬דהא יומא רבא עילאה‬
‫איהו‪ .‬ובהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עלי׳‪ .‬בג״כ בעי‬
‫לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא‪ .‬עכ״ל‪ — .‬מכאן‬
‫קו״ח על יוכ״פ האדיר והנורא הנקרא שבת שבתון‪ — .‬ואיך בעוה״ר‬
‫נמצאים מקילים אשר עושים כל מיני תחבולות כדי לדחוק אז את‬
‫קדושת היום החוצה ולסלקו ע״י שמיעת קול שופר‪ .‬ואפילו עושים‬
‫קעעות ומחלוקות ימרעישיס מל החרדים לדבר ה׳ לאמר שהם הס‬
‫הגורמים להפיל עוברות ולהרבות חללים משונאי ישראל‪ .‬אבל כל מי‬
‫שיש בידו למחות צריך בכל כחו למחות באלה המקילים הנ״ל‪ .‬ולא‬
‫ישמעו להם להקדים מהזמן הנ״ל‪ .‬אלא לכל מה דאפשר יותר עוב‬
‫לאחר עוד ד׳ או ה׳ דקים‪ .‬ועצה עובה קמ״ל שבסיף נעילה )או‬
‫קודם תחילת נעילה ( יצווה המנהיג להכריז ברבים שכל מי שהוא‬
‫מוכרח או מחמת חולשת עצמו או מחמת אנשי ביתו לקצר בהתפילה‬
‫או בתענית ילך לביתו )או לחדר אי( ויתפלל שם ביחידות ערבית‬
‫ויעשה הבדלה לאנשי ביתו‪ — .‬כי אפילו ליחיד אין אומרים חעא‬
‫בשביל שיזכה חבירך‪ .‬כש״כ שאין אומרים כן לרבים‪ — .‬וא״ת מה‬
‫חכיא יש אס תוקעים שופר קודם כלות זמן ביה״ש‪ — .‬תדע‪ .‬שהנשים‬
‫אשר סמוכים לשם כששומעין קול השופר מדליקין מיד את הנר‪.‬‬
‫והבערה‬
 ‫נברשת חרקב‪-‬סיומאדמיילתא‬
‫והבערה לחלק יצאת ר״ל‪ .‬על כן צריכים ליזהר בזה מאוד ולעמור‬
‫בחיזוק לכבוד קוב״ה ושכינתי׳ לעשות משמרת למשמרת‪:‬‬
‫‪------- ^ --------------------------------------- ----- »------ -‬‬

‫ב ע נ י ! ר ^ נ ו ס הנולד בע״ש בין השמשות שאלתי)ש״ועבת תרנה״א(‬

‫להרב הגאון המפורסם עלי תכל מ ו ה ר ש ״ ם‬
‫שליע״א המורה הוראה לאשכנזים בירושלס עה״ק ת״ו )לעת עתה של‬
‫חרנה״א( יותר מחמשים שנה‪ .‬איך מורה הרב להלכה למעשה ‪ .‬אס‬
‫אירע שתינוק נולד בערב שבת עם שקיעת החמה ‪ .‬והשיב הרב וז״ל‬
‫אס התינוק נולד קודם זייג״ר י״ב שאנו מחשבין פעה״ק שהוא עוד‬
‫קודם שקיע׳ החמה‪.‬פשיטא שהוא נימול בערב שבת‪ .‬ואס נולד אחר‬
‫כן ועד עשרה דקים אחר זייג״ר י״ב הוא נימול ביום א' ‪ .‬כי נחשב‬
‫לנולד בין השמשות ומפני ספק נימול לט׳ ‪ .‬ואס הוא נולד בבירור‬
‫אחר עשרה דקים אחר זייג״ר י״ב הוא נימול ביום שבת ק׳ ‪— ,‬‬
‫אבל בשני תנאים ‪ — .‬א׳ ‪ .‬שהמילדת דשם תהי׳ בקיאה‬
‫ויודעת בבירור שלא יצא ראשו של תינוק מרחם אמו קודס עשרה‬
‫דקיס אחר זייג״ר י״ב ‪ .‬כי אס הי׳ יצא ראשו אז הוא נידון כנולד‬
‫בין השמשות ונימול לט׳ ‪: — .‬‬
‫ב ׳ ‪ .‬צריכים גס לידיעת אלה ידיעה נכונה וברורה כל כמה דאסשר‬
‫ע״י זייג״ר שהוא נכון ומכוון בהליכתו ‪ .‬עכ״ל ‪ (* .‬גם שאלתי‬
‫אותו‬ ‫‪---------------‬‬
‫) ד ף ע*נ מ'כ שנדסס סעה׳ק ת׳ו שגה‬‫וזרח השמש‬ ‫*( כספר‬ ‫י‬
‫אפילו שנילז כערב‬ ‫המילה‪.‬‬ ‫כ' וז׳ל וכן הוא מנהג ירסלס בער!‬ ‫תרח״](‬
‫לילה גמור‬
‫נמו שני הרב בית דוד סי׳ קצ׳ו‬ ‫שבת אתר השקיעה הישביס אותי‬
‫וז׳ל נל שנראה שמש אפילו משהו אפילו בראש הדבר הגבוה שיש בעיר מיגץ אותו‬
‫— וה׳ היד׳א ז׳ל בברני‬ ‫למחרתו‪,‬‬ ‫יוש‪ .‬וכשאין נראה שמש כלל בשוס דבר חיר‪1‬‬
‫יוסף סי' של׳א ני וז׳ל וכן נתפשט המנהג בעיר קדשנו תובב׳א ובעיר עז לנו‬
‫חברון תובב־א מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו‪ .‬וכן שמעתי ממורי ורבי נר המערבי‬
‫הרב הגי ראשון לציון כמוהר׳ר דוד הזן ז׳ל בילד הנילד ביה׳ש של ערב שבת‪.‬‬
‫נעת שנילד הי' שמש על איזה מקום גבוה אם לאי‪— .‬ועשו‬ ‫ושאל איתס אס‬
‫ביום שבת ק׳‪.‬‬
‫ענ׳ל עיי׳ש‪ — .‬לא זכיתי להבין איך הניחי‬ ‫מעשה ומלו אותו‬
‫את הזמן הספק של ביה׳ש‪ .‬ועוד אפילי'אס לא היי שר‪,‬ש על איזה מקיס גביה נעת‬
‫שנילד‪ .‬מה בכך‪.‬הלא בקל יכיל להיות כאשר שכיח כן שיצא ראשו של תינוק מרחם‬
‫אמו זמן מה קידם לכן‪ .‬והי׳ אז נהשב כיליד בהזמן אשר השמש הי׳ עוד נראה‬
‫טל‬
 ‫נברשת חלק ב׳—סיומא דמילתא מה‬
‫אותו אס שכיח הדבר הזה ‪ .‬והשיב הרב שאינו שכיח כ״כ ‪ .‬כי בתוך‬
‫כל ימי ישיבתו והוראתו פעה״ק אירע לערך חמשה עשר פפמים ‪.‬‬
‫— והוסיף עוד לאמר‪ .‬וז״ל ובכן אס יזדמן כן אשה הבאהלישבעל‬
‫המשבר סמוך לערב הן בערב שבת או ערב יום עוב ‪ .‬הן במוצאי‬
‫שבת או יו״ע ‪ .‬צריכים בעל האשה עס בני ביתו או שכניו להכין א״ע‬
‫כדי בעוב ובדקדוק להשגיח בפרע על שני התנאים הנ״ל ‪ .‬עכ״ל ‪— .‬‬
‫ונראה‬ ‫‪--------------‬‬
‫על מר‪,‬יס גבוה‪ — .‬ועוד אפילי אס איט נראה השמש על מקום נכוה של העיר ני‬
‫אפילו‬‫י״ב‬ ‫מאלה מקומית אי‪:‬ו גראה השמש לערך י־נ דקים קידס כלות שעה‬
‫ביוה שהאויר יך וצלול‪ — .‬אבל נראה השמש על מקימות הנבוהיס אשר לנגדנו‬
‫מהון לעיר עומדים על ההר הזיתים שהיא במזרח העיר‪ .‬כי שס נראה השמש זורחת‬
‫— ועוד הא רוב פעמיס שכיה פעה׳ק‬ ‫י״ב‪.‬‬ ‫בנישה עד לערך ארבעה דקים קודם‬
‫ירושלס תיו )ונס בחברון ת־י( שהאויר אינו זך וצלול כראוי קרוב לשקיעת התמה‬
‫)ואעפ׳י שלא יש שיס עגן( אלא האויר בעצמי הוא עב ומדימדם ע׳י רוח של וכיוצא‬
‫ואז לא נראה שמש אפילי על מקוס גבוה כמי שליש ואפילו כחצי שעה קודס‬
‫השקיעה האמתית‪ .‬ועל מי מהמין העם או מהנשים העומדים אז על היולדת יכולים‬
‫לסמיך בזה‪ .‬עד ששאלו אותם אם בעת שנולד הי׳ שמש על איזה מקום גבוה אם‬
‫לאו‪ .‬ועל פיהם עשי מעשה ומלו אותו ביום שבת ק ‪ — /‬ועוד הלא ;ראה זה לכל‬
‫עיני אדם שלערך בכלות שעה י ״ ב מתחיל להכסיף התחתון של צד מזרח של‬
‫נגדנו‪ ,‬יזה הוא ההתחלה של בין השמשית‪ .‬והוא הזמן הספק ייס וספק לילה‪ .‬ושוהה‬
‫ג' רבעי מיל עד שנראים נ׳ ככרים ביגוניס‪ .‬ובירושלם שעומדת בראש הר גבוה‬
‫שוהה זה בחורף לערך כ־ב דקים ובקין כ־חדקים‪ .‬ולעגין שבת שצריכים קטנים‬
‫שור‪.‬ה בחורף לערך שלשים דקים יבקין כר‪,‬ו ששה ושלשים עד ארבעים דקים אחר‬
‫כלות שעה י״ ‪ . 2‬ועוד קשה‪ .‬שאינו כן כמי שכתב הוא כאן בשם הד בית דוד‪.‬‬
‫כי שם באו׳ח ~ימן קכ׳ו‪) .‬כציל ולא קציו כמ׳ש הוא( לא מיירי כלל שהמילה ידחה‬
‫את השבת‪ .‬אלא אס למול אותו בערב שבת או ביום ראשון‪ .‬וז־ל שאם נתיר‬
‫כהרדביז יבואו לטעות וכו׳‪ .‬וכל שכן אס המנהג כמו ששמעתי דכל שנולד בשעה‬
‫ש א י ל ה ש מ ש נ ר א ה בעולם אפילו רגע א׳ מיגין מן הלילה וכי׳‪ .‬כל שכן‬
‫שיטעו‪ .‬ע כ׳ ל‪-.‬־ לפי זה כל ההעתקה הג״ל אינו כראוי‪ .‬יעיד קשה‪ .‬הלא שם בסמוך‬
‫אמר הר' ב׳ד חקרתי בנשים שרגילות לעמיד נזה יאמרו שכשאין נראה שמש באיזה‬
‫כותל מונין להבא‪ — .‬על זה כ' וזיל וניל דכיליהאי א י ל ר א ו י לעשות‪ .‬עכ*ל‪— .‬‬
‫ואס בחול אין ראוי לעשות כולי האי‪ — .‬קויח שאס לדהות השבת‪ .‬הס מלהזכיר‪ .‬יעיד‬
‫קשה )ומצאתי הסתירה אחר כתיבת דברים הנ׳ל שבדף ע־ב(‪ .‬הא בדף וי׳ו של‬
‫אוי־ו הספר וזרח השמש כ׳ וזיל )על זה המנהג הנזכר פה( אס יהי׳ זה המנהג‬
‫באמת — צריך לעוקרו ולהטט אחריו וכי׳‪ .‬ואיך עתה חוזר לקיים המנהג‪ .‬כי הוא‬
‫מביא מכאן ראי' לדבריי‪ .‬פלא והפלא סתירת דברי' כ'כ‪ .‬בדבר הניגע‬
‫בדאורייתא‪ — .‬אבל שגיאת המסדר יש כאן‪.‬‬
‫דב(‬
 ‫נברשת חדק ב׳‪-‬סיומא דמירתא‬
‫ונראה ‪ .‬שהרב פסק כן עפ״י דעת הגר״א ז״ל שאחר שק־עת החמה‬
‫מיד מתחיל ביה״ש ‪ — .‬רק לא הבנתי עוד הוראתו של עשרה רקיס‬
‫ולא יותר לשהי־ת ביה״ש )אבל באותו מעמד לא יכולתי עוד לשאול עבור‬
‫זה עד למחר ביוס ש״ק גי״ז כיבת( ושאלתי שניה למה הרב מחשב‬
‫רק עשרה דק־ס לספק יוס ספק לילה לענין תינוק שנולד ג־ה״ש‬
‫הרי זה דלא כמאן ‪ — .‬והשיב הרב ‪ .‬וז״ל לעולס כר׳ יהודה לענין‬
‫שבה שג׳ רבע־ מיל הוא שהיית ביה״ש ‪ .‬ולא קשיא ‪ — .‬כי אני מחשב‬
‫אפ׳לו שבעה עשר דק־ס כדי שיה־ו הי׳ רבעי מיל עוליס אפילו להחשבק‬
‫של הגר״א ז״ל‪ .‬אשר לשיעהו שיעור מיל הוא כ״ב דקיס וחצ'‪ — .‬אבל‬
‫אני מתח־ל לחשוב שבעה דקיס שהס קודס כלות שעה י״ב מחמה‬
‫שאז נעלמה מעינינו החמה לגמרי ממעל לכל בתי העיר הגבוהים‪.‬‬
‫ואותן זיי״ן דקיס אני מצרף אותם אל העשרה דקים שהם אחר שעה‬
‫י״ב‪ .‬עכ״ל‪ — .‬ואמרתי אליו‪ .‬שלפענ״ד הצירוף הזה א־נו נכון‪ .‬כ­‬
‫אלה השבעה דקיס שהס קודס שעה י״ב צ״ל נידון ליום ברור‪.‬‬
‫חדא‪ .‬לפי דברי הרב בעצמו שאמר )לע־ל( אס נולד בע׳יש קודס‬
‫זייג״ר י״ב‪ .‬פ שי ע א שנימול ב ע ״ ש‪ .‬ועוד בשביל שהשקיעה הלזו‬
‫אשר אנו רואים ממעל לבתי העיר הגבוהים אינה מן החשבון של‬
‫השקיעה כלל‪ .‬כידוע ומפורסם זה‪ .‬שרק ההרים הגבוהים שבמערב‬
‫העיר והם קרובים אלי׳ ע״כ הם מכסים את החמה מעינינו קודם‬
‫הזמן השקיעה האמתית מתחת האופק הרחוק שהוא הים המערבי‬
‫השייך עוד אל העיר הק׳ ירושלס ת״ו‪ .‬לפי החשבון של נץ החמה‬
‫)עיי׳ החשבון בנברשת חלק א' נ״ו נ״ח( שכמו שבבקר בשעת הזריחה‬
‫אט מחשבים את הזריחה מיד כשאנו רואים את הנקודה הראשונה‬
‫עולה ממעל להאזפק הרחוק מאיד מן העיר‪ .‬ואס הוא דרך משל‬
‫רחוק זיי״ן שעות וזיי״ן דקים‪ .‬פירוש שהחמה שוהה כן ממקום‬
‫זריחתה עד שתגיע ממעל לראשנו מכוון‪ .‬דהיינו בחצי היום‪ .‬צריכים‬
‫לעומת זה גס לעת ערב לחשב את שקיעתה לא במוקדם‪ .‬אלא‬
‫דוקא עד ששוקעת הנקוד׳ האחרוג׳ מתחה להאופק הרחוק‪ .‬כדי שיהי׳‬
‫מכוון הריחוק של ערב כנגד הריחוק של בוקר‪ .‬ולפי״ז צריכים לחשב‬
‫שהחמה תהי׳ שוהה מן חצי היום עד שתגיע לסוף אופק ומקום שקיעה‬
‫של אותו היום ג״כ זיי״ן שעות וזיי״ן דקים‪ .‬ואז שוקעת הנקודה‬
‫האחרונה של עיגול החמה לתוך הים ואז הוא סוף שעה י״ב‪ .‬ומאז‬
‫מתחיל‬
‫נברשת חלק ב׳‪-‬סיומא דמילתא מי‬
‫מתחיל זמן ביה״ש ולא זיי״ן דקים קודם לכן‪ .‬ועוד הא נראה לעין כל‬
‫בחוש‪ .‬השמש בהבנין הגבוה לנגדט בהר הזיתים עד ארבע דקים‬
‫קודם סוף שעה י״ב‪ .‬ואיך אפשר לחשב זיי״ן‪ — .‬ועוד קשה‪ .‬הלא‬
‫הרב בעצמו מחשב תמיד את הזמן הנץ החמה במוקדם לערך חמשה‬
‫דקים נגד החשבון הנץ שביארתי עתה‪ .‬־ לפי״ז איפכא מסתברא שהי׳‬
‫צריך לחשב את הזמן השקיעה מאוסר יותר‪ .‬דהיינו תמור חשבנו‬
‫הנזכר שמתחיל לחשב זיי״ן דקים קודס שעה י״ב לזמן ביה״ש‪ .‬הי׳‬
‫צריך לחשב איפכא ולהוסיף חמשה דקים אחר שעה י״ב על היום‬
‫העבר‪ .‬ואחר עמר החמשה דקים להתחיל לחשב זמן ביה״ש‪ .‬ואז הי׳‬
‫מגיע תמור עשרה דקים אל עשרים ושנים דקים אחר שעה י״ב לפי‬
‫חשבונו לפ״ד הגר״א ז״ל‪.‬ושתק הרב והלך לו בפנים צהובות‪ — .‬בחצי‬
‫חודש שבע תרס״ב לוה עני הרב הגאון מוהר״ל ‪ '*S‬רור שליכי״ א‬
‫אב״ד דכאן לילך אל הרכ ה‪-‬אין מ ו ה ר ש ״ ם ש ל י ע י ״ א לשאול את‬
‫פיו אס הוא מסכיס לדבריי הנ״ל שהשבתי לו מאז או לא‪ — .‬וקריתי‬
‫כל שקלא ועריא הלל לפני הרב מוהרש״ס ביום א׳ כ״ה שבע ואחר‬
‫כלות הוויכוח נתן הוא לי רשות להוסיף על העשרה דקים הנ״ל שהם‬
‫אחר זייג״ל י״ב עוד שנים עשר דקים‪ .‬סך הכל עשרים ושנים דקים‬
‫אחר זייג״ר י״ב יהי׳ כדי לצאת מספק‪ .‬לפי שדרך המילדת לשתוק‬
‫מלומר מזל עוב עד אחר שראתה על האבנים אס בן היא או בת‪.‬‬
‫וזה נמשך זמן מה‪ .‬וכבר יצא ראשו ורובו של הוולד ונחשב כילוד‬
‫בין השמשות — על כן צריכים להוסיף את השיעור הנ״ל‪ .‬עכ״ל הרב‬
‫מ ו ה ר ש ״ ס שציווהעלי בשמחה להשיב כן דבריו וסברתו להרב‬
‫אב״ד מוהר׳׳ר אלי' דוד הנ״ל‪ .‬אשר שלחני אליו ‪— :‬‬
‫ב ל פ ג ' □ יוצא לנו מכל הדברים הנ״ל שהצעתי עד כאן‪ .‬שבכל‬
‫ארן ישראל ת״ו וגם בכל אותן הארצות שהם שווים בזה‬
‫לארץ ישראל‪ .‬שהם באותן המעלות ברוחב‪ .‬ובאותו האורך ממזרח למערב‪.‬‬
‫זמן שהיי׳ מן השקיעה )הראשונה( עד צ״ה שהוא הזמן של בין השמשות אינו‬
‫אלא ג׳ רבעי מיל ולא ד' מילין ‘ ( ולפי״ז תינוק הנולד בערב שבת‬
‫קודם‬ ‫‪--------------‬‬
‫מהרג הל מיהר־ר‬ ‫בינה לעתים‬ ‫י*( ולא ד' מילין מצאתי כי נס'‬
‫משה דק מוילאזין )דשוס ווילנא תרלוי•! עמוד וי־ו( וז־ל כי ככל המקום שאדס‬
‫עומד כזמן כיה״ש ‪ — .‬או למורהו הוא ככר לילה‪ ,‬ולמערכו עוד יוס‪ .‬והנה אס‬
‫בעבור‬
 ‫נברשת חלקב‪-‬סיומאדמילתא‬
‫קודם סיף שעה י״ב )אשר עד אז החמה עוד לא שקעה לגמרי‬
‫מתחת אופק הארץ השייך לאותה העיר ‪ ,‬אלא דוקא בסוף שעה‬
‫י״ב )וכיצד אפשר לידע סוף שעה זו ‪ .‬עיי׳ לקמן בסמוך בהגה״ה(‬
‫•למולו בערב שבת‪ — .‬ותיניק מולד בערב שבת אחר סוף שעה‬
‫י״ב דהיינו תוך משך הזמן של ביה״ש ‪ .‬ואחר זה עוד כל זמן שלא‬
‫נראי׳ ג׳ ככבים קטנים )כדי לצאת מכל הספקות( שהוא בחורף כמו‬
‫שלשים דקים‪ .‬ובקץ כמו שלשים וששה דקים וביום ארוך וסמוך לו מלפניו‬
‫כמו שלשים יום ומלאחריו כמו שלשים יום עד כארבעים דקים‪---------‬‬
‫)ועיי׳ בס׳ תבואת השמש דף מ״א ותמצא שם כמו כן ויותר — מהרב‬
‫הג׳ מוהר״י שווארץ ז׳׳ל( — פעה״ק ירושלם ת״ו בשביל שהוא בהר‪.‬‬
‫)ובשאר מקומות שהם בעמקים יכולים ליראית הככבים כמו מן ח׳ עד‬
‫פשרה דקים קודם( אחר סוף שעה י״ ב ‪ .‬למולו משים ספק ביום‬
‫א'‪ — ,‬והנולד אחר זה הזמן למולו ביום שבח ק׳‪ — .‬וגס כ׳ כן בביאורי‬
‫הגר״א ביו״ד סי׳ רס״ב ס״ה כשנראים ג׳ ככבים קטנים הוא לילה‬
‫ולא איכפת לן מה שמזהיר הרקיע עוד במערב ‪ .‬עיי״ש באריכות *(‬
‫ובמוצאי‬ ‫—^ ‪----------‬‬
‫בעכור הלק שמינית )דהיעו ד' מילין( אהד השקיעה מן היום שעומד נו גאמר‬
‫א״נ לסי״ז ולאי שכעוד עכר נס סציו‬ ‫אפילו במערבו‬ ‫שהוא ודאי לילה‬
‫היינו שני מילין שהוא הלק ע’ז מן כל יום שעומד בו ‪ .‬אזי הוא עכ״ס ודאי‬
‫שעומד בו‪.‬‬
‫עכ׳ל‪ .‬ילפי־ז החשכין הי' גס נכון השביני הנ׳ל‬ ‫לילה במקים‬
‫אזדת תינוק הנילד ביה׳ש של ערב שבה א‪ 1‬של מוציש אנילו לשיט המהשביס ד‬
‫מילין תמיר נ' רבעי מיל‪) .‬עיי' סה למעלה מן הקו(‪:‬‬

‫* ( ולא קשה מידי ממה שכ׳ הביאור הלכה בש*ע סי' רצ־נ ודל משמע‬
‫בנמר׳ )שבת ל׳ה( דכל זמן שלא נסתלק האלמימית יי! כ ל ב י פ ת ררק'ע‬
‫באותו צד ששקעה ההמה )וזה מקרי בגמר' הכסיף העליון והשוה לתחתון( אין‬
‫צריך בקיאות‬ ‫לבד‬ ‫לסמוך על הככביס ‪ .‬וכן כ' בביאורי הגר׳א דלהבהין כככביס‬
‫רב ‪ .‬דשמא הס מן הככביס הנראים ביום ‪ .‬ולכך היו האמוראים מסתכלים אס‬
‫נסתלק האדמימות לגמרי ‪ .‬ואו מועיל הככביס עכ׳ל ‪ — .‬וקשה ‪ .‬הא לפי מ־ש‬
‫הגר־א ביו׳ד רס׳ב ס*ה לא משמע כן ‪ — .‬ולפענ׳ד לק'מ כייפאיליק ני! כ י פ ת‬
‫הרקיע יכץ ש ו ל י הרקיע דכל זמן שלא נסתלק האדמימות ״! נל כ י פ ת‬
‫הרקיע כמ׳ש כאן בגמר׳ שבת‪ .‬אזי אין עוד לסמוך על הככביס ‪ — .‬אבל שס‬
‫הרקיע זע*ז אמר הנר׳א דל לא איכפת לן מה שמזהיר‬ ‫שולי‬ ‫כ''” ל ״'יי' ‪P‬‬
‫הרקיע במערב )מה שקשה לי‪.‬בין זה הסעיף ה' בירד סי׳ רס'ב עם פירוש השיך‬
‫— תמצא פירוש על זה בשערי תשזבה ש׳ע או״ח ריש סי רליה( — ;‬
‫נברשת חלק ב׳ ‪ -‬סיומא דמילתא מז‬
‫ו ב מ ו צ א ' ש ב ת הסדר האמור )אודח ערב שבח( איפוך‬
‫הוא‪ — .‬תינוק שהי׳ נולד בשבת לעת ערב‬
‫למילו בזמנו בשבת ק׳‪— .‬‬ ‫)בלי ספק( קודס סון! שעה י״ב ‪,‬‬
‫ותינוק הנולד אחר סין^ שעה י׳׳ב ‪ .‬דהיינו מתחילת זמן כיה״ש ופשישיא‬
‫שהנולד אחר כן‪ .‬שניהם נימולים ביום א׳‪ — .‬וכל אלה הזמנים הנזכרים‬
‫כאן הס רק בהארצות שהס שווים עס ארץ ישראל ברוחב ובאורך‪.‬‬
‫)רק שמות השעות יהיו משתנים שס כמובן(‪ .‬אבל בכל שאר הארצות‪.‬‬
‫הן באלה אשר הס מרוחקים מן הקו השווה יותר מן ל״ד מעלות‬
‫‪!.‬״ד‬
‫לדרוס‪ .‬הן באלה אשר הס מרוחקים מן הקו השווה ייתר מ; ■‬
‫מעלות לצפון‪ — .‬חשבון אחר יש לכל אלה בענין שה־ית הזמן מן‬
‫שקה״ח עד ל ה‪ .‬ויש מדינות ששם מגיע השה"׳ עד ד׳ מילין ויש‬
‫ששס מגיע השהיי' עד ה׳ מילין וגס עיד ליותר‪ .‬כמי׳ש כבר לעיל בשם‬
‫ר״ת ז״ל ורמב״ן ז״ל וכל סייעתס ז״ל‪ .‬וה׳ יאר עינינו וישלח לצו‬
‫במהרה משיח צדקנו ‪— :‬‬

‫ט לסמוך על זב א־י אבר‬ ‫י״ב‬ ‫*( וכיצד יב לידע מהי הוא סוף בעיל‬
‫מכריז חז המוגרעיב זה אין סמיכה כלל נשכיל שהוא מ‪:‬ןה הרכה את סליו‬
‫כידועי‪ .‬פעס מקליס ה' דקיס ושעס מאחר ה׳ דקיס ‪ .‬וצריך לנקס נעת ההיא‬
‫אהר היותר נקי כאותו מקוס — ופעה׳י( ירושלס ת״ו לסענ׳ד יש סמך למי‬
‫שהוא רגיל נהסימניס שהס קודס ‪ .‬ונס כסוף שעה י״}|ן ‪ .‬כמ״ש נתיקין ‪:‬נר‪:‬ר»‬
‫לאליו א' ללף נ ״ ג עיי־ש‪ — ,‬ואס אותו היום הוא מעוגן ישתדל לידע מהיום אחריו‪.‬‬
‫— )יכשניל אריכות הדנריס דשס לפרש כיצד לקנות רגילות וכר‪,‬יאות כראוי כראיות‬
‫סימני דשקיעה תחת איפק האמיתי פי‪1‬ה*ק ירושלס ת׳ו ולהכין על ידן להציג‬
‫הזייג־ר מכיון לפיד וותיקין‪ .‬לא נפלתי אותן פה אלא צריכיס לעיין שט(‪'• ----------‬‬

‫תושלב״ע‬
 ‫מפ תחו ת‬
‫פרקי המשנה והתלמוד לפי סדר האלפ״א בית״א היותר מסודר לפי‬
‫סדר הערוך‪ .‬למען ימצא בו יותר בנקל כל מבקש בו פרקו *(‬

‫להיות בעזרת העם יה׳ לנו להועיל‬
‫ובכן באתי עור שליעית גש בזה למועיל‬
‫כיי שיה־' ב נ ק ל מ א‪ 1‬ד המבוקש למגו א‬
‫ויעילה לרצין לפני ה‪/‬הע שיר בשיו והעני‬
‫בקומע־ו‪.‬‬
‫הנה נא הואדת׳ לדבר לבני גילי —‬
‫בבוקר ובערב זי‪-‬ם אין אני ל׳ כ• ל׳ —‬
‫על ירי סיתר הפרקים באושן הי ותר ערוך —‬
‫כמולפיסררהאל׳יףבי״תהנבוןשבערוך —‬

‫פרו‬ ‫א‬ ‫פרק‬ ‫א‬

‫ד‬ ‫פסהיס‬ ‫אל! דגריס נססר!‬ ‫א׳‬ ‫כלים‬ ‫אכזת העימאית‬
‫ד‬ ‫אלו דברים מקולי נ'ש עדיות‬ ‫ו״ו‬ ‫אהלות‬ ‫אדם וכלים‬
‫אלו דנרים שאין להם שיעור פאה א'‬ ‫סכול יום ד'‬ ‫אוכצ מכשר‬
‫אלו דברי' שנין נ“ש ו נ״ה ברכות ה'‬ ‫נ'‬ ‫הלה‬ ‫אוכלין עראי‬
‫‪'j‬‬ ‫מכות‬ ‫אלו הן הגולין‬ ‫א'‬ ‫פסהיס‬ ‫אור לארבעה עשר‬
‫ח'‬ ‫שקלים‬ ‫אלו הן הממונים‬ ‫ה'‬ ‫תילין‬ ‫אותו ואת גנו‬
‫׳•א‬ ‫סנהדרין■‬ ‫אלו הן הנחנקין‬ ‫סנהדרין ד‬ ‫אהד דיני ממונות‬
‫י‪' 1‬‬ ‫מקיואות‬ ‫אלו הוצצין נאדה‬ ‫ה׳‬ ‫זגתיס‬ ‫איזהו מקומן‬
‫ג׳‬ ‫מילין‬ ‫אלו טריפור״‬ ‫מציעא ה'‬ ‫איזהו נשך‬
‫ו׳‬ ‫כלים‬ ‫אלו כלים מצילין‬ ‫ד‬ ‫כלאים‬ ‫איזהו ערים‬
‫נ'‬ ‫אהלות‬ ‫אלו מטמאין‬ ‫אין אפור משזס כלאים נלאים טי‬
‫ו׳‬ ‫וו נמית‬ ‫אלי מנחות נקמצות‬ ‫נדרים ד'‬ ‫אין בין המודר‬
‫‪‘j‬‬ ‫מציעא‬ ‫אלו מציאות‬ ‫ערכין כ*‬ ‫אין כערכין‬
‫ז­‬ ‫אלו נאמרים ככל לשון סועה‬ ‫ב׳‬ ‫ע׳ז‬ ‫אץ מעמידין בהמה‬
‫ג'‬ ‫כהוביה‬ ‫אלו נערות‬ ‫ז׳‬ ‫ערכין‬ ‫אין מקדישץ‬
‫ג'‬ ‫פסהים‬ ‫אלו עוברין‬ ‫תרומה ייא‬ ‫אין ניתנין דבילה‬
‫גי‬ ‫תמורה‬ ‫אלו קדשים‬ ‫ק׳‬ ‫נרכות‬ ‫אין עומדין להתפלל‬
‫ט'ו‬ ‫אלו קשרים‬ ‫ג׳‬ ‫ניצי‪.‬‬ ‫אין צדין‬
‫ד‬ ‫׳נמות‬ ‫אלמנת לכהן גדול‬ ‫ב'‬ ‫תרומה‬ ‫אץ תורמין‬
‫׳•א‬ ‫נתינות‬ ‫אלמנה ניזזנית‬ ‫ז־‬ ‫נגעים‬ ‫אלו בהרות‬

‫‘ ( אעפ׳י שנמצאים כבר כהיום מפתחות המשנה נם נמשניות תפארת‬

‫ישראל בכל תלק והלק ולפי־ז ’ יל לאיזר‪ .‬צורך באתי גס אני כאן ימה תידזש‬
‫יש במפתחות האלה‪ - - .‬אס תד הו מילתא למילתא אז תראו נעצמכס ־‪.‬יתרון‬
‫יחל שיש ניניהם‬
‫מח‬ ‫מפתהות פררך המשנה‬
‫פרק‬ ‫ב‬ ‫פרק‬ ‫א‬
‫ו'‬ ‫שבת‬ ‫במה אשה יוצאה‬ ‫ראש השגה ב'‬ ‫אס א"‪ !,‬מכירין‬
‫ה'‬ ‫שכת‬ ‫במה בהמה יוצאה‬ ‫אמר להם הממיג' בואו והסיטו תמיד נ'‬
‫ג'‬ ‫במה דברים אמורים קגיס‬ ‫ה'‬ ‫אמר להס הממוני ברכו תמיד‬
‫ד‬ ‫שבת‬ ‫בתה כיוחנין‬ ‫אתר להם הממונה צאו וראו יומא ג׳‬
‫ב'‬ ‫שבת‬ ‫במה מדליקין‬ ‫ג'‬ ‫אמרו לו אכלתי הלב כריתות‬
‫ד׳‬ ‫נדה‬ ‫בנית כותייס‬ ‫ס'‬ ‫שבת‬ ‫אמר ר׳ עקיבא‬
‫שביכית‬ ‫בנות שית‬ ‫ד'‬ ‫בכורים‬ ‫אנדרוגינום‬
‫ד‬ ‫אבות‬ ‫בן זימא אומר‬ ‫הי‬ ‫כתיבות‬ ‫אף על סי‬
‫נ'‬ ‫מגילה‬ ‫בגי העיר‬ ‫א׳‬ ‫ארבעה אבית נזיקין קמא‬
‫ח׳‬ ‫סנהדרין‬ ‫בן סירר ומורה‬ ‫נ'‬ ‫יבמות‬ ‫ארבעה אחין‬
‫ה'‬ ‫אבית‬ ‫בעשרה מאמרות‬ ‫ב'‬ ‫ארבעה קהוסרי כפרה כריתות‬
‫ו׳‬ ‫תרומה‬ ‫בצל‬ ‫סנהדרין ז׳‬ ‫ארבע מיתות‬
‫‪7‬‬ ‫שביעית‬ ‫בראשונה היי אומרין‬ ‫ג'‬ ‫נדרים‬ ‫ארבעה נדרים‬
‫כ'‬ ‫בראשונה כל מי שרוצה יומא‬ ‫ראש השנה א׳‬ ‫ארבעה ראשי שנים‬
‫ד‬ ‫בשלשה סרקי'בשנה כהניס תעני׳‬ ‫ה'‬ ‫ארבעה שומרין הן שבועות‬
‫א'‬ ‫כתוכי■‬ ‫כתולה נשאת‬ ‫אהלות ‪%‬׳‬ ‫ארובה‬
‫ר‬ ‫ר‬ ‫סוסה‬ ‫יבם‬ ‫ושומרת‬ ‫ארוסה‬
‫ג‬
‫מקיואית ה'‬ ‫א ק ישראל טהורה‬
‫ה'‬ ‫גדיש שלא ליקע תהתיו סאה‬
‫ו'‬ ‫נגעים‬ ‫מסה של בהרת‬
‫»׳‬ ‫בתרא‬ ‫גס סשוס‬ ‫יומא ז׳‬ ‫בא לי כהן נדול‬
‫ז'‬ ‫היל•ן‬ ‫גיד הגשה‬ ‫ו'‬ ‫נדה‬ ‫בא סימן‬
‫שקלים א'‬ ‫באה־ באדר‬
‫‪1‬ד‬
‫בני מקימי׳ הכהניסעימדי' מדות א'‬
‫פגהדרי[ אי‬ ‫דיני ממונות‬ ‫בגי מקימי׳ הכהגי׳ שומרי' תמיד א׳‬
‫סנהדרין ג'‬ ‫דיני ממונות אקר‬ ‫בג׳ סרקי' כשנה חורמין שקלים ני‬
‫ז'‬ ‫גדה‬ ‫דם הגידה‬ ‫ערלה ג'‬ ‫בגד שצבעו‬
‫י׳א‬ ‫זבתיס‬ ‫דס הסאת‬ ‫ד'‬ ‫חולין‬ ‫בהמה המקשה‬
‫כריתות‬ ‫דם שהיסה‬ ‫נגעים ב'‬ ‫בהרת עזה‬
‫ד­‬ ‫ידים‬ ‫בי כייס נמנו וגמרו‬
‫ה‬ ‫ו'‬ ‫תמיד‬ ‫בזמן שכהן גדול‬
‫תרומה ז'‬ ‫תרומה מזיד‬ ‫האוכל‬ ‫א׳‬ ‫ביצה‬ ‫ביצה שנולדה ביויט‬
‫תרומה ו׳‬ ‫תרימה שינג‬ ‫האוכל‬ ‫ב׳ש אימרי׳ אין תמא נין יבמות י־ג‬
‫ו'‬ ‫התקבל גט זה גסין‬ ‫האומר‬ ‫ו׳‬ ‫ב׳ש אימרי׳ הסקר לעניים פיאה‬
‫קדושין ג'‬ ‫להכירו‬ ‫האומר‬ ‫מ'‬ ‫ב׳ש אומרי' הקדש סטית גזיר‬
‫ז'‬ ‫להבירו בית כור בתרא‬ ‫האומר‬ ‫ד'‬ ‫ב׳ש אימרי' כל הנית ‪,‬ין זבהי׳‬
‫ערכין הי‬ ‫משקלי‬ ‫האומר‬ ‫עירובין ג'‬ ‫בכל מערכין‬
 ‫מפתחות פררך המשנה‬
‫פרק‬ ‫ה‬ ‫פרק‬ ‫ה‬
‫ר‬ ‫תמיד‬ ‫החלו מוליס במטלות‬ ‫י־ב‬ ‫פרה‬ ‫האזוב הקצר‬
‫ה'‬ ‫סוכה‬ ‫החליל‬ ‫קדושי[ ב'‬ ‫הא>ש מקדש‬
‫ד׳‬ ‫כליס‬ ‫החו־ס‬ ‫האשה בזח! שהיא בבית פסירס ח‬
‫אהל ות ז׳‬ ‫הטומאה בכותל‬ ‫קדושי[ א■‬ ‫האשה ג ^ ת‬
‫‪/-‬‬
‫מקוואות ‪J‬‬ ‫הטמא שירד‬ ‫ט׳‬ ‫האשה שהיא עישה צרכיה‬
‫‪'3‬‬ ‫סוסה‬ ‫הי׳ מביא‬ ‫תרומה ח'‬ ‫האשה שהיתה אוכלת‬
‫ג'‬ ‫סוטה‬ ‫הי׳ גוטל‬ ‫האשה שה־תה כיבשת ירק טהרות ב'‬
‫‪’3‬‬ ‫מעשר‬ ‫היי עובר בשוק‬ ‫יבמות ט־ו‬ ‫האשה שהלכי‪.‬‬
‫כרכות ‪!.‬‬ ‫הי' קורא בתורה‬ ‫יבמות י'‬ ‫האשה שהלך בטלה‬
‫סגהדרץ ה­‬ ‫היו בודקי[‬ ‫האשה שהלך בטלה וצרתה יבמות ט־ז‬
‫עי‬ ‫‪ .‬סוכה‬ ‫הישן תחת המטה‬ ‫האשה שנפלו לה גכס'ס כתובית ח'‬
‫כ״ג‬ ‫כליס‬ ‫יכדור והאמוס‬ ‫כתובות ב'‬ ‫האשה בגתאימלה‬
‫די‬ ‫י>כובש השולק המולח מעשר‬ ‫ו'‬ ‫יבמות‬ ‫הבא על יבמתו‬
‫ז׳‬ ‫קמא‬ ‫הכוגם צאן לדיר‬ ‫כ׳ז‬ ‫כלים‬ ‫הנגד מטמא‬
‫כתיבות ‪'P‬‬ ‫הכותב לאשתו‬ ‫י*ב‬ ‫שבת‬ ‫הבוגה‬
‫א׳‬ ‫תגעה‬ ‫הכל חייבי[ בראיי׳‬ ‫י׳‬ ‫הבית והעל"'‬
‫‪'3‬‬ ‫הכל מיטמאי; בזיבה זביס‬ ‫אהלות י־א‬
‫ג'‬ ‫נגעים‬ ‫הכל מטמאי[‬ ‫ש'‬ ‫קמא‬ ‫הגיזל עצים‬
‫א׳‬ ‫תמורה‬ ‫הכל ממירי[‬ ‫י'‬ ‫קמא‬ ‫הגיזל ומאכיל‬
‫א'‬ ‫ערכי[‬ ‫הכל מעריכי[‬ ‫ט'‬ ‫הגיייס אין להס גמרות נזיר‬
‫א׳‬ ‫חולי[‬ ‫הכל שוחטי[‬ ‫עירובי[ ו'‬ ‫הדר עס הגכרי‬
‫כ׳‬ ‫כליס‬ ‫הכרים והכסתות‬ ‫טהרות ה'‬ ‫הדר עס עס הארן‬
‫ג׳‬ ‫בכורות‬ ‫הלוקה בהמה‬ ‫ה'‬ ‫יומא‬ ‫היציאי לו את הכף‬
‫ה׳‬ ‫דמאי‬ ‫הלוקח מן הנחתוס‬ ‫הוריות א׳‬ ‫הירו בית דין‬
‫בכורות א׳‬ ‫הלוקח עובר חמורו‬ ‫הוריות ב'‬ ‫הירה כהן מש'ח‬
‫ב­‬ ‫בכורות‬ ‫הלוקח עובר פרתו‬ ‫ג'‬ ‫זבים‬ ‫ה׳ב והטהור‬
‫ד'‬ ‫דמאי‬ ‫הלוקח סירות‬ ‫ד'‬ ‫מציעא‬ ‫הזהב‬
‫ו'‬ ‫כריתות‬ ‫המביא אשם‬ ‫תרומה ט'‬ ‫הזירע תרומה‬
‫א׳‬ ‫ג;יין‬ ‫המביא גט‬ ‫ח׳‬ ‫גטין‬ ‫היירק גט לאשתו‬
‫‪'3‬‬ ‫גטי[‬ ‫המביא גט אחר‬ ‫טהרות ד'‬ ‫הזורק טימאה‬
‫ד­‬ ‫ביצה‬ ‫המביא כדי יי[‬ ‫'■א‬ ‫הזויק מרה ’י לרה׳ר שבת‬
‫ה׳‬ ‫פרה‬ ‫המביא כלי הרס‬ ‫אהלות י׳ד‬ ‫הזיז‬
‫‪'1‬‬ ‫כלאיס‬ ‫המבריך את הגפן‬ ‫י׳‬ ‫חולין‬ ‫הזרוע והלחיים‬
‫י‪'1‬‬ ‫גטין‬ ‫המגרש‬ ‫ח'‬ ‫קמא‬ ‫החיבל בחבירו‬
‫ז׳‬ ‫כתובות‬ ‫המדיר‬ ‫יבמות ד'‬ ‫החולז‬
‫ד׳‬ ‫בתרא‬ ‫המוכר את הבית‬ ‫אהלות י׳ז‬ ‫החירש את הקבר‬
‫ה‘‬ ‫המוכר את הספיגה בתרא‬ ‫כלאיס א׳‬ ‫החטים והזוגי[‬
‫מט‬ ‫מפתחות פרסי המשנה‬
‫פרק‬ ‫ה‬ ‫פרק‬ ‫ה‬
‫חולין ש'‬ ‫העור והרוטב‬ ‫ערכין טי‬ ‫המוכר את שדהו‬
‫אהלות י־נ‬ ‫העישה מאור‬ ‫בתרא ו­‬ ‫המוכר פירוח‬
‫ו'‬ ‫כליס‬ ‫העושה שלשה סטפיטיס‬ ‫מעשר שני ד׳‬ ‫המוליך פירות‬
‫העיד ד יושע בן בתירא‬ ‫עירובין י­‬ ‫המוצא תפילין‬
‫עדיות ה‬ ‫על דם נבילות‬ ‫חי‬ ‫שבת‬ ‫המוציא יין‬
‫העיד ד יהושע ור׳ צדק על‬ ‫מדות ג'‬ ‫המזבח הי‪ -‬ל“ב אמה‬
‫עדיות ז׳‬ ‫הדיון פטר חמור‬ ‫המזבח מקדש את הראוי ל זבחיס ע'‬
‫יבמות חי‬ ‫הערל‬ ‫דמאי ז'‬ ‫המזמין את חבירו‬
‫נגעיה ח׳‬ ‫הפורח‬ ‫טבול יום א‪-‬‬ ‫המכנש תלות‬
‫הפיאה ניתנת נמהוגר שיאה <‬ ‫המכניס ידיו לבית המניגע ידים נ‬
‫שביעית ש׳‬ ‫הפיגם והירבוזין‬ ‫מנחות י•ב‬ ‫המנחות והנסכים‬
‫שהרות ז׳‬ ‫הקדר‬ ‫קמא ג'‬ ‫המניח את הכד‬
‫מנחות ב'‬ ‫הי‪,‬ומן‬ ‫מקוואות ד׳‬ ‫המניח כלים‬
‫מנחות נ'‬ ‫הקומץ אחר‬ ‫מעשר ג‪-‬‬ ‫המעביר תאנים‬
‫הקירא את המגילה למפרע מנילה נ׳‬ ‫מכשירין ו­‬ ‫המעלה סירותיו לגג‬
‫הקורא את המגילה עימד מגילה ‪7‬‬ ‫נדה ג‪-‬‬ ‫המפלת‬
‫דמאי א'‬ ‫הקלים שבדמאי‬ ‫מציעא ג‪-‬‬ ‫המפקיד‬
‫כלים ז׳‬ ‫הקלתות‬ ‫תרומה ד'‬ ‫המפריש מקצת‬
‫מדות ג'‬ ‫הר הבית‬ ‫כלים י׳ט‬ ‫המפרק‬
‫חי‬ ‫נדה‬ ‫הרואה כתם‬ ‫שבת י׳‬ ‫המצניע לזרע‬
‫הרואה מקום שנעשה בו ברכות ‪'P‬‬ ‫מציעא ‪-p‬‬ ‫המקבל שדה מחבירו‬
‫טהרות ‪' i‬‬ ‫הרוטב והגריפין‬ ‫דמאי ו­‬ ‫המקבל שדה מישראל‬
‫מנחות י'נ‬ ‫הרי עלי עשרון‬ ‫ערכין ת­‬ ‫המקדיש את שדהו‬
‫ב׳‬ ‫נזיר‬ ‫הריני נזיר‬ ‫פרה ו­‬ ‫המקדש ונפל‬
‫ערכין ד׳‬ ‫השג ‪r‬‬ ‫סוטה א‪-‬‬ ‫המקנא לאשתו‬
‫מציעא ח׳‬ ‫השואל את הסרה‬ ‫מעילה ה­‬ ‫הנהנה שווה פרוטה‬
‫מכשירין ד׳‬ ‫השותה לשתות‬ ‫זבים ה­‬ ‫הנוגע בזב‬
‫הולין כ׳‬ ‫השוחט אהד בעוף‬ ‫כלים כיא‬ ‫הנוגע בכובד העליון‬
‫זבחים י'נ‬ ‫השותט והמעלה‬ ‫נדרים ז׳‬ ‫הנודר מן הירק‬
‫מציעא ו'‬ ‫השוכר את האומנין‬ ‫גדריס ו­‬ ‫הנודר מן המבושל‬
‫ה׳‬ ‫עיז‬ ‫השוכר את הפועל‬ ‫ערלה א‪-‬‬ ‫הנוטע לסייג‬
‫מציעא ‪'1‬‬ ‫השוכר את הפועלין‬ ‫טהרות י׳‬ ‫הנועל בית הבד‬
‫גטין ד‬ ‫השולח גט‬ ‫כתובות י*ב‬ ‫הנושא את האשה‬
‫כלים נ״כ‬ ‫השולחן זהדולפקי‬ ‫ה׳‬ ‫גטין‬ ‫הניזקין‬
‫נדריה ה׳‬ ‫השותפין שנדרו‬ ‫נגעים י­‬ ‫‪,‬‬ ‫הנתקיס‬
‫בתרא א'‬ ‫השותפין שרצו לעשות‬ ‫הסייף והסכין והסיניין כלים י׳ג‬
‫נגעים ‪0‬‬ ‫השחין והמכוה‬ ‫מעשר •ה‪-‬‬ ‫העוקר שתלים‬
 ‫מפתחות פררך המעמה‬
‫פרק‬ ‫פרק‬ ‫ה‬
‫זבחים י'ב‬ ‫טבול יום‬ ‫מעילה ו׳‬ ‫השליח שעשה שליחותי‬
‫כלים י'כ‬ ‫טבעת אדם‬ ‫כיהרות ה­‬ ‫השרן והצפרדע‬
‫ד'‬ ‫יומא‬ ‫טרף בקלפי‬ ‫מנחות ז׳‬ ‫התודה‬
‫תרומה ג­‬ ‫התירס קישות‬
‫מנחות ד׳‬ ‫התכלת‬
‫שבועות‬ ‫ידיעות הטומאה‬ ‫כליס ת‬ ‫התנור שחצצו‬
‫יומא‬ ‫יום הכפירים‬ ‫ביכורי'‬ ‫התרומה והכיכוריה‬
‫ייס טיב שתל להיות ע'נ ביצה‬ ‫התרומה ז־רומית מעשר ערלה‬
‫ר־ה‬ ‫יום טיב של ר*ה‬ ‫התרומה הה היו עושין כה דלי)‬
‫שקצים‬
‫נדה ה­‬ ‫יוצא דופן‬
‫שבת א׳‬ ‫יציאות השבת‬
‫ו‬
‫בכורות ה'‬ ‫יש בכור‬ ‫דמאי ‪J‬‬ ‫ואלו דבריה מתעשר־ן‬
‫ערכין ג'‬ ‫יש בערכין‬ ‫מכות ג­‬ ‫ואלי הן הלוקין‬
‫תמורה ז­‬ ‫כקדש' מזכה‬ ‫סנהדרין ט׳‬ ‫ואלי הן הנשרפי!‬
‫ה מורה‬ ‫יש כקרכנית‬ ‫מיעד קט; ג י‬ ‫ואלו מנלחי;‬
‫נגעים ד׳‬ ‫יש בשיער לבן‬ ‫נדרים כ׳‬ ‫ואלו מותרי;‬
‫אהלות ח'‬ ‫יש מביאי; את הטומאה‬ ‫נדרים י­א‬ ‫ואלו נדרים‬
‫בכורים א'‬ ‫יש מביאי; ככורים‬ ‫תמורה ד­‬ ‫ולד חטאת‬
‫יבמות ט'‬ ‫יש מותרות‬ ‫מעילה ג'‬ ‫ילד חטאת אחר‬
‫מקוואות ז'‬ ‫יש מעלין‬ ‫ז‬
‫כתרא ה׳‬ ‫יש נוהלי;‬ ‫מכשירין ב­‬ ‫זיעת בתים‬
‫עוקצי; ג‬ ‫יש צריכין‬ ‫זיתים מאימתי מקבלי; טהרות ט׳‬
‫כ‬ ‫זיתים שכבשן בטרפיהן עוקצין ב׳‬

‫סנהדרין‬ ‫כהן גדול דן‬ ‫ח‬

‫נזיר‬ ‫כהן גדול ונזיר‬ ‫שכת כ׳ב‬ ‫הבית שנשברה‬
‫הוריות‬ ‫כהן משיה‬ ‫הגיגה ג׳‬ ‫חימר בקידש‬
‫אהלות‬ ‫כוורת‬ ‫כתרא ג׳‬ ‫חזקת הכתים‬
‫יבמית‬ ‫כיצד אשת אחיו‬ ‫מעילה ב­‬ ‫חכיאת העיף הועלין יה‬
‫אהלות‬ ‫כיצד כוצרין‬ ‫קנים ח׳‬ ‫■חטאת העוף נעשית‬
‫כיצד העדים נעשים זוממי; מכות‬ ‫זכהיס ז‬ ‫חטאת העיף שעשאה‬
‫קמא‬ ‫כיצד הרגל מועדת‬ ‫עירובי; ז­‬ ‫הלון‬
‫ברכות‬ ‫כיצד מברכי;‬ ‫חלה א׳‬ ‫חמשה דברים‬
‫נגעים‬ ‫כיצד מטהרי;‬ ‫תרומה א­‬ ‫המכה לא יתר ומי‬
‫עירובי;‬ ‫כיצד מעברי;‬ ‫פרה ז׳‬ ‫המשה שמלאו‬
‫תמורה‬ ‫כיצד מערימין‬ ‫יבמות א'‬ ‫המש עשרה נשים‬
‫בכורים‬ ‫כיצד מפרישי;‬ ‫יבמות י'ד‬ ‫חרש שנשא פקסת‬
‫נ‬ ‫מפ ת חו ת פרקי המשנה‬
‫פרי‪,‬‬ ‫כ‬ ‫פרק‬ ‫כ‬
‫נלאים ב'‬ ‫כל סאה‬ ‫עירובי; ח׳‬ ‫כיצד משתתפי;‬
‫נגעים ה׳‬ ‫כל ספק ננעיס‬ ‫פסחיס ז'‬ ‫כיצד צולין‬
‫כנורות ה‬ ‫כל פסולי המוקדשין‬ ‫שבת ג׳‬ ‫כירה‬
‫ח׳‬ ‫מנהות‬ ‫כל ר‪,‬רבנות ציבור‬ ‫עירובי; ט'‬ ‫כל גנות העיר‬
‫א׳‬ ‫עיקצין‬ ‫כל שהוא יד‬ ‫תמירה ו'‬ ‫כל האסורי;‬
‫ב­‬ ‫פסחים‬ ‫כל שעה‬ ‫ננעיס י׳א‬ ‫כל הננדיס‬
‫ה׳‬ ‫נלאים‬ ‫כלאי הכרס‬ ‫חולין ח'‬ ‫כל הבשר‬
‫ל׳‬ ‫נליס‬ ‫כלי זכוכית‬ ‫ננעיס י׳ב‬ ‫כל הבתיס‬
‫נ­‬ ‫נליס‬ ‫כלי חרס‬ ‫ניטין נ'‬ ‫כל הגט‬
‫­­ ד‬ ‫כלי מתכות כמה הוא נליס‬ ‫זבחיס א'‬ ‫כל הזבחים פ נזבחו‬
‫י׳א‬ ‫נליס‬ ‫כלי מתכות פשועיהן‬ ‫זכחיס ח'‬ ‫כל הזבח‪-‬ס שנתערבו‬
‫כ׳‬ ‫נליס‬ ‫כלי ען‬ ‫זבחיס נ׳‬ ‫כל הזבחים שקבל דמן‬
‫ע־ו‬ ‫נליס‬ ‫כלי מ; אחר‬ ‫נדה ב׳‬ ‫כל היד‬
‫א­‬ ‫כלל אמרו במעשרות מעפר‬ ‫כליס כיה‬ ‫כל הכלים יש להס‬
‫ז׳‬ ‫פכת‬ ‫כלל אמרו בשבת‬ ‫שבת י־ז‬ ‫כל הכלים ניטלין‬
‫נלל גדול אמרו כשניעית‬ ‫עדיות נ'‬ ‫כל המטתאי; באהל‬
‫כל המיוחד למאכל אדם סכיעית ח'‬ ‫אהלית ג׳‬ ‫כל המטמאין כאהל‬
‫כלל גדול אמרו בפביעית‬ ‫מנחות ה­‬ ‫כל המנחות באות‬
‫כל שהוא מהכל אדם שביעית ז‬ ‫מנחות א'‬ ‫כל המנחות שנקמצו‬
‫וי‬ ‫חולין‬ ‫כסוי הדס‬ ‫מקוואות ו׳‬ ‫כל המעורב למקוה‬
‫מעשר שני ה'‬ ‫כרס רבעי‬ ‫מכשירין א'‬ ‫כל המשקה‬
‫ה'‬ ‫כלא־פ‬ ‫כרס פהרב‬ ‫שנוטות ז'‬ ‫כל הנשבעין‬
‫ה׳‬ ‫סועה‬ ‫כשס שהמים בודיוין‬ ‫מדות ה'‬ ‫כל העורה‬
‫‪/‬ל‬ ‫זבחים נ'‬ ‫כל הפשולין‬
‫נ'‬ ‫ע־ז‬ ‫כל הצלמים‬
‫תמיד ה׳‬ ‫לא היו כיפתין‬ ‫כל הראוי לטמא מדרס סרה י'‬
‫מעשרשני ג‬ ‫לא יאמר אדס להנירו‬ ‫שקליס ה'‬ ‫כל הרוקי;‬
‫כתוא כ'‬ ‫לא יתפור‬ ‫זבחיס י־‬ ‫כל התד־ר מחבירו‬
‫ג'‬ ‫סוכה‬ ‫לולב הנזיל‬ ‫פאה ז■‬ ‫כל זית שיש לו שם‬
‫ד׳‬ ‫סוכה‬ ‫לולב וערבה‬ ‫טביל יום נ׳‬ ‫כל ידות האוכלי;‬
‫א׳‬ ‫ע־ז‬ ‫לפני אידיהן‬ ‫מקוואות י■‬ ‫כל ידות הכלים‬
‫כל ישראל יש להם ילק סנהדרין י­‬
‫‪C‬‬
‫י־ז‬ ‫כלים‬ ‫כל כלי בעלי בתים‬
‫מאימתי כל אדס מיתרין פאה ה־‬ ‫ט־ז‬ ‫כלים‬ ‫כל כלי טן‬
‫כניעית נ־‬ ‫מאימתי מיציהין‬ ‫א'‬ ‫נדרים‬ ‫כל כנייי נדרים‬
‫תענית א־‬ ‫מאימתי מזכירין‬ ‫א■‬ ‫נזיר‬ ‫כל כנויי נזירות‬
‫כרכות א'‬ ‫מאימתי קורין את שמע‬ ‫ט־ז‬ ‫שבת‬ ‫כל כתבי הקידש‬
 ‫מפ ח הו ח פרקי המשנה‬
‫‪£‬רק‬ ‫מ‬ ‫פרק‬ ‫מ‬
‫מועד ‪ !l' p‬א'‬ ‫משקין כיה ה‪:‬ליז'ו־‬ ‫מאכילין את העניים דמאי דמאי ג׳‬
‫עירוכין א׳‬ ‫מנוי‬
‫נ‬ ‫אהלות ‪'7‬‬ ‫•ונדל‬
‫הנהדר'!^‬ ‫נגמר הדין‬ ‫מגילה‬ ‫וודלה נקראח‬
‫כיה‬ ‫שכר;‬ ‫ניעל אדם‬ ‫כנורות ז'‬ ‫מיווין אלו‬
‫נל־כ כ׳ט‬ ‫נימי הסדין‬ ‫כל־׳ש ע'‬ ‫מ‪,-‬ע או טכעת‬
‫ינמית י׳א‬ ‫נישאין על האנוסה‬ ‫א׳‬ ‫ידיס‬ ‫מי יכ‪-‬עית‬
‫נטל ידו אחת‬ ‫י׳‬ ‫געין‬ ‫מי שאתזו קירדייקיס‬
‫אהלות י־נ‬ ‫נסר‬ ‫מי ״המר הריני נז'ר ינמע נדר‬
‫נדרים י'‬ ‫נערה המאורסה‬ ‫ג'‬ ‫מי שאמר הריני‪!:‬יר מנל ת‪:‬זיר‬
‫נתינות ד'‬ ‫נערה שנתפתתה‬ ‫עירוני] ד‬ ‫מי שהיניאוהו גו־יס‬
‫כ׳ד‬ ‫שכת‬ ‫מי שהתשיך‬
‫ס‬
‫פשתיה ט׳‬ ‫מי שהי' טמא‬
‫תרימות ה'‬ ‫סאה תרומה טמאה‬ ‫כתוכות י'‬ ‫מי שהי• נשוי‬
‫אתנית ט׳ו‬ ‫סניס‬ ‫מועד קטן כ‬ ‫מי‪::‬הפך‬
‫תעניר‪ ,‬ל‬ ‫סדר תעניר‪ ,‬אלו‬ ‫מכשירין ה׳‬ ‫מי שטכל‬
‫תענית כ'‬ ‫סדר תעניר‪ ,‬נ־נד‬ ‫ט'‬ ‫נ תרא‬ ‫מי שמת‬
‫סונה א'‬ ‫הונה שהיא גכיהה‬ ‫ברטת ג'‬ ‫מי שמתו‬
‫נל'ם נ ו‬ ‫סנדל עמקי‬ ‫ו׳‬ ‫סוטה‬ ‫מי שקנא לתש תו‬
‫כריתות ד׳‬ ‫ספק אכל תלכ‬ ‫סאה‬ ‫מלכנות התכואה‬
‫‪*%‬‬
‫>‬ ‫ז׳‬ ‫שקלים‬ ‫מעות שנמצאו‬
‫ט׳‬ ‫סוטה‬ ‫עגלה עריפה‬ ‫מקוואות ד׳‬ ‫מעין‬
‫עד אימתי הורשין‬ ‫כנורות ט'‬ ‫מעשר כהדה‬
‫שכיעית א'‬ ‫כשדה האילן‬ ‫מעשר שני אין מונרין מעשר ש‪:‬י א'‬
‫עד הימת• תורשין‬ ‫מ‪3‬שר שני ניתן לאכילה מעשר שני כ'‬
‫נ'‬ ‫שכיעית‬ ‫כשדה הלכן‬ ‫י׳ת‬ ‫שכת‬ ‫מפנין‬
‫ד'‬ ‫כנורות‬ ‫עד כמה‬ ‫י״ב‬ ‫ינמית‬ ‫מצור‪ ,‬הלינה‬
‫כ■‬ ‫עירוכין‬ ‫נתונות ו׳‬ ‫מציאות האשה‬
‫עישין פסין‬
‫ז'‬ ‫כנורית‬ ‫על אלו מימין‬
‫שקליס נ'‬ ‫מצרפי]‬
‫ג'‬ ‫תנות‬ ‫עקניא כן מהללאל‬ ‫מקום שה־ה רשות היתי׳־ טהרות ‪1‬׳‬
‫'‬ ‫פ ‪0‬ה' ‪0‬‬ ‫ססחים ד'‬ ‫מקיס שנהגו‬
‫ערני פסתיס‬
‫ג'‬ ‫כלאיס‬ ‫א'‬ ‫‪:‬נעים‬ ‫מראות נגעיה‬
‫עריגה‬
‫י'ו‬ ‫נגעים‬ ‫נכא קמא ‪1‬׳‬ ‫מרונה‬
‫עשרה כתיס‬
‫ד‬ ‫קדוכין‬ ‫א'‬ ‫אכות‬ ‫תשה קכל תורה‬
‫עשרה יותסין‬
‫ה‬ ‫ת'‬ ‫סיטה‬ ‫משוה מלחמה‬
‫ה׳‬ ‫ניצת‬ ‫משילין סירות‬
‫נ'‬ ‫תלה‬ ‫פירות תיצה לאק‬ ‫טכול יום כ'‬ ‫משקה סכול ייה‬
‫‪ %‬א‬ ‫מפ ת חו ת פררד המשגה‬
‫פרק‬ ‫ר‬ ‫פרק‬ ‫פ‬
‫מרמאות ג'‬ ‫ר' יוסי אומר‬ ‫פרה ל׳‬ ‫פרת החעאת‬
‫‪'1‬‬ ‫ר' ישמעאל אותר ג' אננ יס ע'ז‬ ‫זנהיס י־ל‬ ‫פרת העאת‬
‫ר' ישמעאל אומר העימי מנהות‬ ‫מילות ד‬ ‫פתתו של ההיכל‬

‫צ‬
‫‪:‬ניעות א■‬ ‫שכועות כ' נה! ד׳‬
‫שניעות נ' שהן ד )‪:‬ני( ‪:‬ניעות‬ ‫י״א‬ ‫פרה‬ ‫צלוהית שהגיהה מגילה‬
‫שניעית ו׳‬ ‫שמעות הליינין‬ ‫ע'‬ ‫צלוהית שנפל לתוכה מיס פרה‬
‫שנועות ד׳‬ ‫שנועת העלות‬
‫שנועות ה׳‬ ‫שבועת הסר‪,‬לון‬ ‫ק‬
‫ץ'‬
‫שניעית‬ ‫עביעית משמעת‬
‫מעילה ל׳‬ ‫ר‪,‬דשי המזנה‬
‫א'‬ ‫ענעת ימיס קולס יוהכיש יומא‬
‫ילשי ר‪,‬לשיס ששחען נדרוס מעילה א׳‬
‫שנעת ימים קולס לשרישת פרה‬
‫קדשי ר‪,‬לשיס ששחען‬
‫נ*ג‬ ‫שנת‬ ‫שואל אלס מהנירו‬
‫ו׳‬ ‫זנהיס ו'‬ ‫נראש המזנה‬
‫ערכין‬ ‫שיס היתומיס‬
‫הי‬ ‫נלריס ה'‬ ‫־‪,‬ונס יי;‬
‫~‪,‬מא‬ ‫שיר שנגה את הפרה‬
‫נ'‬ ‫קניס‬ ‫קן סתימה‬
‫ד‬ ‫שור שנגה ד וה' פעמיע• קמא‬
‫כלאיה ל־‬ ‫קרהת הכרס‬
‫ג'‬ ‫נליס‬ ‫שיעור כלי הרס‬
‫י*ד‬ ‫הילין‬ ‫שלוח הקן‬
‫שניעית ו׳‬ ‫שלש ארצות‬
‫ר‬
‫ו­‬ ‫נזיר‬ ‫שלשה מיני;‬ ‫כ'‬ ‫תמיד‬ ‫ראוהו אהיו‬
‫אי‬ ‫עהיות‬ ‫שלשה עשר לנריס‬ ‫־אש השנה ג'‬ ‫ראוהו נית לי;‬
‫ו‬ ‫שלשה עשר שופרות‬ ‫כ'‬ ‫אנות‬ ‫ר' א'‪ 7‬ר‬
‫ז'‬ ‫כרכות‬ ‫שלשה שאכלו‬ ‫י׳נ‬ ‫ד אליעזר הומר האורג שנח‬
‫׳• ‪7‬‬ ‫כליס‬ ‫שלשה תריסי;‬ ‫ר' אליעזר אומר עגלה‬
‫כריתות א׳‬ ‫שלשיס ושש כריתות‬ ‫ח׳‬ ‫פרה‬ ‫נת פתיס‬
‫ה׳‬ ‫כליס‬ ‫שלש על שלש‬ ‫ר׳ אליעזר אומר פיתהין נלריס פ׳‬
‫א­‬ ‫נלה‬ ‫שמאי אימר‬ ‫ר׳ אליעזר אומר‬
‫חי‬ ‫עריות‬ ‫שמאי אומר‬ ‫נגעיה כ'‬ ‫סרת חמאת‬
‫י­ ­‬ ‫שכת‬ ‫שמונה שרנים‬ ‫י״ט‬ ‫שבת‬ ‫ר' אליעזר למילה‬
‫ו'‬ ‫אנית‬ ‫שנו תכמיס‬ ‫כ'‬ ‫שנת‬ ‫ר' אליעזר לתולין‬
‫י*«‬ ‫כתונות‬ ‫שני לייני גזירות‬ ‫י'א‬ ‫הולי;‬ ‫ראשית הגז‬
‫א'‬ ‫מניעא‬ ‫שניס אוהזין‬ ‫ינמות ס׳‬ ‫רנן גמליאל‬
‫א׳‬ ‫אהלות‬ ‫שניס ממאיס‬ ‫ר' הנניא סגן הכהג־ס עליות כי‬
‫ף ן׳‬
‫נזיר‬ ‫שני נזירים‬ ‫ר' יהודה אומר ששה לבריס עליות ה'‬
‫ה­‬ ‫שרה‬ ‫שנים שהיו שומריב‬ ‫ו׳‬ ‫עליות‬ ‫ר' יהולה כן ננ א‬
‫ו׳‬ ‫יומא‬ ‫שני שעירי יוהכ־פ‬ ‫ר‬ ‫זנים‬ ‫ר' יהושע אומר‬
 ‫מפ ת חו ת פרקי המשנה‬
‫ת‬ ‫פרק‬ ‫ש‬
‫י‬ ‫נדה‬ ‫תינוקת‬ ‫ג'‬ ‫מכשירין‬ ‫שק שהוא מלא סירות‬
‫ה‬ ‫פסחים‬ ‫תמיד נשחט‬ ‫א׳‬ ‫מקוואות‬ ‫שש מטלות‬
‫ה‬ ‫אהלות‬ ‫תנור שהיא עומד בתוך‬ ‫י־א‬ ‫מנהות‬ ‫שתי הלחם‬
‫ה‬ ‫כלים‬ ‫תנור תחילתו ארבעה‬ ‫ט־‬ ‫בונהות‬ ‫שתי מידות‬
‫ד‬ ‫ברכות‬ ‫תפילת השחר‬ ‫ד׳‬ ‫הלה‬ ‫שתי נשים‬

‫מפ ת חו ת לספר הכוזרי‬

‫)הישן שנים עשר מאות שגה בקירוב( *(‬
‫בעזרת יוצר כ ל— יתברך הוא בפי כל‬
‫מצאתי בזה ממרחקים‪ .‬לפשות תיקון וממתקים‬
‫לההוגיס בהספר הקרום‪ .‬המפורסם מאז בפולם‬
‫הנקרא בשם הכוזרי‪ .‬שהיא טמיר ונפלם‬
‫והספר הלז לקרותו‪ .‬נחוץ מאר מאר לכל בר ישראל‬
‫כרי מכל מיני קלות ומינות וכו׳‪ .‬להנלל בכח ולאל‪— .‬‬
‫ובטבור שבזמנינו פתה‪ .‬בפוה״ר נשכח הספר הנזכר‬
‫פל כן בפז״ה באתי בהמפתחות רלקמן להיות כמזכיר‬
‫כמו ששמפתי בשס רבינו פזריה זללה״ה שקורא נגרך‬
‫אורת הספר הזה השמר לך פן תפזוב את הלוי כל ימיך‪.‬‬
‫)בספר מאור טיניס פרק ל״ו(‬

‫*( כיון שעלה לא ירד‪ — .‬אעפיי ‪:‬הראה לי ה' )‪:‬גיס רנים אתר נתינת‬
‫מפתתות האלה( לאמר כבר קדמוך רבגן וענו כוה מפתתוח יותר ממך כספר‬
‫הכוזרי שנדפס מחדש בעיר ווארנוי נשגת תר'מ‪ — .‬עכיז נס אלה‪ --.‬אחר שכנר‬
‫עלו ליכתב בספי‪ .‬שוו־ס הם לנל ‪3‬ר ישראל להיות מעיין נהס‪ .‬ני יהיו לכה‬
‫לתועלת גדול על אופן אתר‪ .‬לא ראי זה כראי זה‪ — .‬ועוד לא תהא כהנת‬
‫כפיגדקית‪ ,‬כמה מאות כסף מבזבזים כדי לעורר את לבות בגי אד־ )או מ־זוך‬
‫מכתבי העתים‪ .‬אי בתיך הלוחות לכל פנה ושני־‪ (.‬זה על מסתרו זזה על מעשה‬
‫ידו וזה אודת ספר פלסתרו‪ .‬לידע ולהודיע‪ — .‬ואלה עושים כן שנה אחר שנה‪.‬‬
‫)לפ*ק(•‬ ‫תרונה‬ ‫כן גס נזה עלי יהי' כולנה‪ .‬והחכמה בהון‬
 ‫נב‬ ‫מפ ת חו ת לספר הכוזרי‬
‫לשבח התועלת של לימוד הספר הנ״ל אין מילין במי פי‬
‫רק זאת תדע שמחזק את לב בר ישראל להיות פארי‬
‫ובחשק רב מאד ובאהבה עזה‪ .‬פל לב היא מעורר‬
‫פדי בלימור תורת ה' ובעבודתו להיות תמיד השורר‬
‫ובשמחה ובעוב לבב לסבול הפל בגודל הבעתה‬
‫ואז בעזה״י פל הצרות וגליות נהפפיס להצלחה ‪— :‬‬
‫לפן גושו חושו לראות קודס העניינים היקרים פה במפתחות‬
‫ותשתדלו אח״כ לקרותם בספר באר היעב ולא פמו שיחות‬
‫ואז תהללו ותשבחו להבורא יתב' אשר ברא לו פפה‬
‫ותברכו גס אותי אשר זימנתי אתפס עד להפא‬
‫ותקראו בקול ששון‪ .‬הפלא ופלא לא תהסר כל בה‬
‫וגס אתס תצוו לבניפס הפך בה דפולה בה וסיב ובלה בה‬
‫בשנת את מצות ה׳ אלקיך תשמור ו ת נ ט ר‬
‫פתבתי זאת מחמת חיבה יתירה ולא לקנער‬
‫הנ׳׳ל‪.‬‬ ‫ח״ד ברי‬

‫סימן‬ ‫מאמר ראשון‬ ‫סימן‬ ‫מאמר ראשון‬

‫חקירות איך עשו ישראל‬
‫צב ער צז‬ ‫את העגל‬
‫״ איך יגיע הארם‬
‫קג‬ ‫אל הענין האלקי צה ער‬
‫״ ״ מן החנר ישר׳ י ״ מ ב‬
‫אמר מלך בוזר אני רואה‬
‫שיעורי זולתכם שמנים‬
‫ודשנים מיעוריכם ק ד ער ק ח‬
‫משל נאה על הענין איך‬
‫שיזכו ישראל‬
‫כעולם הבא ק ט ער קיז‬
‫מאמר שני‬
‫איך נתגייר המלך כוזר א —‬
‫חקירות מלך כוזר‬
‫״ ״ מן הפילוסיף א ע י ר‬
‫״ ״ מן הפרסי ה —‬
‫״ ״ מן הישמעאל ה ער ט‬
‫קצות תוארי חנכיא‬
‫מג‬ ‫ישראל‬
‫חקירות אודה מנין ברור‬
‫מבריאת העולם מ ד ער סז‬
‫״ איך אפשי שיש חיבור‬
‫בין השי״ת ובין בריותיו‬
‫ס ח ער ע ט‬ ‫הגשמיים‬
‫״ איך קמה ההורה‬
‫‪ £‬ער צ א‬ ‫ואיך פשטה‬
 ‫מפתחות להכוזרי‬
‫ם־מן‬ ‫מאמי שני‬ ‫סימן‬ ‫מאמר שני‬
‫פירוש על שמית‬
‫עם השתן אינם‬
‫מטמאים במו‬
‫הבורא יתברך ב ‪-‬‬
‫פירוש עי* מיתת‬
‫שהזרע מטמא סא ער סב‬ ‫ג ער ה‬ ‫הבורא יתב׳‬
‫מעלת התורה הק׳‬ ‫פירוש על הייחום‬
‫ומעלת סנהררין‬ ‫אר*ןי ישראל ט ער יד‬
‫וידיעתם ככל‬ ‫פירוש יור‪,‬ר שיל‬
‫החכמית‪ .‬וגם‬
‫בתקופות‪- ,‬‬
‫טו ער יט‬ ‫מעלות א״י‬
‫פירוש מגין התחלת‬
‫ס ג ער סו‬ ‫וחבסת שיימי‬
‫מעלות של ח^שון‬
‫וכ ‪-‬‬ ‫שבתר‬ ‫חשבון של‬
‫מעלות א״י עיר כב ער כד‬
‫סז ער עה‬ ‫עברית‬ ‫פירוש מהעגין‬
‫חקירה למה‬ ‫הקרבגות וכלי‬
‫מתנועעים היהורי׳‬
‫כה ער לא‬ ‫המקדש‬
‫בקריאה העברית עט ער פא‬ ‫מעלת האימה‬
‫ישראל נגר‬
‫לב ער מד‬ ‫העולם‬ ‫האימית‬
‫מאמר שלישי‬ ‫חקירה שצריך‬
‫שגראה כין‬
‫חקירה על התואר‬ ‫הישראלים יותר‬
‫של העובר אלקים‬ ‫פרושים ממה שיש‬
‫א ‪--‬‬ ‫כישראל‬ ‫כן בין האי״ה מה ער נ‬
‫חקירה על התואר‬ ‫חקירה איך הבורא‬
‫של החמיר בישר' ב ער ה‬ ‫מתפאר בבשר‬
‫חקירה מהמעשים‬ ‫נא ער נו‬ ‫בריותיו‬
‫ו עד י‬ ‫הידועים‬ ‫חקייה איך ואי זו‬
‫מעלת החסיר עור י א ער יג‬ ‫ערה תוכל לשמור‬
‫מעלת הברכות וגם‬ ‫כל הסדר הזה שהיו‬
‫מעלות התפילות יר ער יח‬ ‫נוהגים בומן‬
‫מעלת התפילה‬ ‫נז ער ס‬ ‫קיים‬ ‫שכיהמ״ק‬
‫י ט ער כ א‬ ‫בציכיר‬ ‫חקירה למה הצואה‬
‫נג‬ ‫מפתחות דהכוזרי‬
‫פשט הכתוב סובל‬ ‫מאמי שלישי םיסן‬
‫להכין את פירושי ס ח ער ע ד‬
‫חקירות אורות‬
‫הקראים ואורות‬
‫סימן‬ ‫מאמר רביעי‬ ‫בב ער לח‬ ‫קכלתיני‬
‫ביאיר בשמות אלקיס‬ ‫חקירות אי רות הלכה‬
‫יתברך ובשם ה'‬ ‫לט —‬ ‫למימיה מסיני‬
‫עד ד‬ ‫א‬ ‫יתברך‬ ‫״ אורת לא תוסיף‬
‫טענה הפיליסיפיס‬ ‫מ ;•ר מ ה‬ ‫ולא תגרע‬
‫ער יג‬ ‫ה‬ ‫כזה‬ ‫״ אורת תשלום‬
‫הברל בין סיעת‬ ‫הנזק של עין‬
‫ירבעם וכי[ סיעה‬ ‫מו ער טז‬ ‫הייי^ עי!‬
‫ער טו‬ ‫יד‬ ‫אחאב‬ ‫״ למה צוה ה'‬
‫ההפרש בין אלקי‬ ‫השמירה מ;‬
‫אברהם וכין אלקי‬ ‫ער מ ט‬ ‫מח‬ ‫הטומאות‬
‫עד ב ג‬ ‫טז‬ ‫אריסטו‬ ‫״ איך מתיר העירוב‬
‫חקירות אורת‬ ‫את ההוצאות‬
‫החבטות הטבעיות‬ ‫ער נ ג‬ ‫והכנסות נשכה נ‬
‫בה‬ ‫ער‬ ‫ע״י ספר היצ׳ירה כד‬ ‫הקירות איך שכחו‬
‫הקירות מה הצורך‬ ‫התורה אנשי בית‬
‫אל האותיות הוי׳‬ ‫ער ס ג‬ ‫נד‬ ‫שני‬
‫או אל מלאך‬ ‫הקירות אורה הקנלה‬
‫עד כז‬ ‫בו‬ ‫וגלגל‬ ‫מאיזה עת התחילה‬
‫חקירות מחכמת‬ ‫להשתלשל ומתחיל‬
‫הככבים הנאותים‬ ‫לחשב מן חגי וזכרי'‬
‫לטבעים וידיעות‬ ‫ער ס ה‬ ‫סד‬ ‫ועזרא יכי'‬
‫ער כט‬ ‫בח‬ ‫התקופות‬ ‫המלך כוזר משבח‬
‫חקירות איך נאבדו‬ ‫מאור את קבלת‬
‫הספרים של גופי‬ ‫מסירת הנפש של‬
‫הכמות הנ׳ל‬ ‫ער סז‬ ‫ר׳ עקיבא ז״ל סו‬
‫ער ל א‬ ‫ל‬ ‫מחכמי ישראל‬ ‫חקירות אורת פסוקי‬
‫התורה ער שאין‬
 ‫מפתחות להכוזרי‬
‫סימן‬ ‫מאמר חמישי‬ ‫סימן‬ ‫מאמר חמישי‬
‫והאמונות הוא‬ ‫עניינים מהחקירות‬
‫שהעולם הוא נתחרש‬ ‫הקרובים לקיום שרשי‬
‫יה —‬ ‫ילא קדמון‬ ‫האסונות‪ — .‬ונגד‬
‫ובסימן הנ״ל יש‬ ‫ער ח‬ ‫א‬ ‫הפילוםיפים‬
‫עשרה פ־ק'ם של יריעות‬ ‫פירוש כוונות של‬
‫שרשי אמינה אשר צריך‬ ‫המזמור נרכ' נפשי‬
‫אותם כל בר ישראל יה —‬ ‫עד י‬ ‫ט‬ ‫אה ה׳ וגי'‬
‫חקירה אורת הנזירה‬ ‫פירוש של עמן‬
‫והבחירה באריכות‬ ‫החומר והצירה‬
‫יט —‬ ‫וביאיר נדול‬ ‫וחלות הנפש על‬
‫חתימת הספר הענין‬ ‫עד יד‬ ‫יא‬ ‫החימרי׳‬
‫אשר החבר הסכים‬ ‫עור כללים קצרים‬
‫לצאת מארץ כוזר‬ ‫בריעות אצל חכמי‬
‫ולעלית לירושלים‬ ‫יז‬ ‫עד‬ ‫טו‬ ‫שרשי האמונה‬
‫כ ב ער כ ה‬ ‫תיכב״א‬ ‫יםזד כל ד‪,‬שרשים‬

‫ת ו ש ד ב ע‬
 ‫הארה גדולה‪.‬‬
‫קירס הסתלקי מלדבר לבני גילי ‪.‬‬
‫מצאתי עוד דבר גדול להיות און לי ‪.‬‬
‫ואמרתי בלבי המכסה אני זאת מאחיי ‪.‬‬
‫הא כתיב מהיות טוב אל תקרי רע ‪ .‬אלא טוב לחי ‪.‬‬
‫על כן באתי עי ד להזכירכם גס על זאת ‪.‬‬
‫לשום לבבכם ועיניכם ואזניכס לאלה רמיזות ‪,‬‬
‫נקודות דקוח של טיפות היותר קטנות ‪.‬‬
‫מן הים הגדול שבעולם ‪ — ,‬הים אוקיינוס ‪.‬‬
‫שלקחתיס בעזרת ה׳ מצא חסד ורחמים ‪.‬‬
‫מספרים קדושים יקרים הם מפז ומפנינים ‪.‬‬
‫אשר הם מעוררים לכל הירא וחרד על דבר ה׳ ‪.‬‬
‫ללמיד בחכמת אמת הנםתרות בתורת ה׳ ‪.‬‬
‫ולולי זאת ח״ו מגלגלים עליו את הכל ‪.‬‬
‫אס בכתך סיררת רוצה ליפטר מכל וכל ‪.‬‬
‫ובלת ספק נמצאים עיד כמיני המדמים בנפשם‬
‫שלא ללמוד בנסתר ‪ .‬בטבור שמתייראים לנפשם ‪,‬‬
‫דקידס הכל יכשלו כיוהרא ‪ .‬ומלבד זה עוד ‪.‬‬
‫גס יטעו וישגו ויקצצו ‪ .‬ייחטאו ח״ו לנגד ה׳ מאוד ‪.‬‬
‫על כן לקטתי והצגתי פה סנין! א' ושתים של דברי חז״ל‬
‫דלקמן‪ .‬שהם מעט מעט בכמותם ורוב באיכותם ז״ל ‪.‬‬
‫לעורר אתכם להגות בספרים של אלה הקדושים ‪.‬‬
‫המנהיגים אתכם לאט לאט לבל להיות פורשים ‪.‬‬
‫מללמוד ספרי המקיבלים המאירים את העולמות ‪.‬‬
‫ופותחים את עיניכם ולבותיכס בסתרי תעלומות ‪.‬‬
‫יעלי׳ כ׳ הרמ״ק ז״ל שהיא העבודה הרצוי׳ לפני בורא כל ‪.‬‬
‫ונאמן בעל מלאכתו להודיעו ולהכניסו ממחיצות כל ‪.‬‬
‫ותהיו אהובים למעלה ונחמדים למטה בחיים מתוקיס ‪.‬‬
‫כי העליון על כל יהי׳ אוהבכם ומשמרכם לבלתי ניזוקים ‪.‬‬
‫ועתה‬
 ‫נברשת הלק ב׳‬
‫ו ^ ת ה פרס כל צריך להודיט לכס מה הוא אשר הרהיבני לסייס‬
‫את סכרי הנ״ל בשירית אלה ‪ — .‬מעשה שהי׳ בתחילת‬
‫שנת תרס״ב שבא לידי ספר יקר מאוד המעורר יראי אלקיס‬
‫ללמוד בספרי המקיבליס יבפרע בכתבי האר״י זצוק״ל ‪ — .‬וז״ל ימי‬
‫שאינו לומד חכמת הקבלה הוא הילך כל ימיו בחושך וכו׳ ‪ .‬ומוכרח להתגלגל‬
‫יגורס אריכות הגלות וגזירות קשות ורעות יכי' וכו' ‪ — .‬כראותי‬
‫כזאת בספר הנ״ל נשברה לבי בקרבי ושאלתי לרב א׳ מה אני לבא‬
‫וכו׳ ודחה אותי באמת הבנין ‪ .‬ונכפלה יגוני וצערי ודאגתי א״כ מי‬
‫לעשות‪ .‬הרי אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי‪ .‬כי רב אי אפשר לי לעשות לזאת ‪.‬‬
‫והספריס הק׳ היקריס ספר עץ החייס ושמונה שעריסשל האר״י ז״ל אשר‬
‫צוה הרב הנ״ל שדוקא בהס ומתוכס צריכיס להתחיל את הלימוד מאין‬
‫אקחס ‪ — .‬במחיר כסך אין ביכולתי)כי מחירס יקר( ובלא כסך אל‬
‫מי אפנה בלי יוהרא ‪ .‬ונשארתי כן לבדי בדאגתי ‪ .‬עד שריחס השי״ת‬
‫אותי בהשגחתו הפרפיית וזימן לפני בתחילת שנת תרס״ג )ע״י‬
‫שליחו הפוב יקיר* האברך המפואר המופלג בתורה וי״ש פהורה‬
‫מוהרא״ש נ״י( ספריס קדושיס הספר אור נערב ממקובל הקדוש‬
‫מוהרח״ק זצוק״ל בעל הפרד״ם רבי של האר״י זצוק״ל וספר שומר‬
‫אמוטס מהמקובל האלקי מוהר״ר יוסך אירגאס זצוק״ל ‪ .‬וספרי המקובל‬
‫תאלק* הקדוש מוהר״ר משה חייס לוצאפו זציק״ל ‪ .‬אשר הגר״א ז״ל‬
‫ה*׳ משבח אותו מאוד ‪ — .‬ותחי רוחי ‪ .‬כי עתה בשמחה עצומה‬
‫ראיתי‪ .‬את אשר מפולס לא דמיתי ‪ — .‬יבעזה״י התחלתי באור נערב‬
‫להא־ר לי בדרך לשומר אמונים ועס שניהס יחד למלחמת משה ‪.‬‬
‫‪ --------‬וה׳ הפוב ברוב רחמיו תמך בידי כמו האב לבני הקפן שלא‬
‫יכשל בעלותו להסולס ממדרגה למדרגה ‪ .‬וגס אחר זה עוד עומד‬
‫בצדו של הבן בעת עלייתו באילן הקדוש כדי שיצא לשליס ‪:‬‬
‫ה ת ב ו נ נ ו נא בספריס הקדושיס הנ״ל איך לאפ לאפ מנהליס‬
‫כמו המימח־ס המלמדיס להתינוק א׳ ב׳ וכו׳ כן מלמדיס‬
‫השלשה קדושיס ה ל ל את הנכנס ללמוד מהס על אופן היותר קל‬
‫להבין כיצד להתח־ל ללמוד חכמת הקבלה ‪ .‬ומושכיס הס את האדס‬
‫בעבותות אהבה עזה ובסבלנות גדול עד מאוד ‪ .‬להכניסו לפתח‬
‫שער־הן ‪ .‬ומכנים־ן אותו יותר ויותר בסדר מתון עד שיזכה ללמוד‬
‫בכתבי האר״י הקדוש זציק״ל ובשאר ספרי מקובליס ז״ל ובספרי‬
‫הזוהר‬
‫נה‬ ‫נברשת חלק ב‬
‫הזוהר הקדוש‪ — .‬וגס מזהירים אותו בלימודם להבח*ן בין ספרי‬
‫קודש בחכמה זו ובין ספרי פיגול שלא יגע בהס יד כדי שלא יכשלח״ו ‪:‬‬
‫ו כ ן מ ת ח י ל הספד איר נערב חלק א׳ פיק א׳ נר‪,‬רחקת הנזק‬
‫העולה על המהרחקים טחכסה זו ‪ - - .‬ראינו המהרחק־ם‬
‫מחבמה זי מתחלקים לשלשה חלקים ‪ .‬החלק א׳ הם אוהם שיהרחקו‬
‫סמנה לאימרם בי אין הכרח להאמין בנעלם הי־‪.‬ורה לסינור‪ .‬רבית‬
‫ובו' ‪ .‬ועל אלו וביוצא בהם אמר הרשנ״י ע׳יה נתיקינים הקינא ם״נ‬
‫וז״ל סא; ראסהלק קבלה וחבמתא סאירייתא רגרים רלא ישתרלון‬
‫כהון יבי' ‪ .‬ווי לי׳ שב לי׳ רלא א־״ביי בעלמא ובו' וכאילו חור עלמא‬
‫לר‪.‬והי וביהי ובי׳‪ .‬בהלק א׳ פרק נ׳ י׳ וז״ל ועל בזה אם־ ריר המלך‬
‫ע״ה חלקי ה׳ אמרתי לשמיר דבריך ‪ .‬ירצה כי ליגימיר רברי ה׳ אעי‬
‫משפיל עצמי ‪ .‬בי על כזה נאמר אל תהי צדיק הרבה אלא אני איטר‬
‫חלקי ה׳ ‪ .‬נשמתי חלק אלוק ממעל ‪ .‬וראוי אני אל רבר ה׳ בא׳‬
‫ממלאכי השרה ‪ — ,‬עוד שם כ׳ וז״ל ויש שיקדש עצמו לאם־ כי‬
‫עדיין לא נתמלא בריסו לחם וכשר מהגמרא‪ .‬ער שהעני הזה כל‬
‫ימיו לא יספיקיהו ללמור קצת מהחבמר‪ ,‬הזאר‪ . .‬ונפטר לבית עולמו‬
‫כאין הכמה‪ .‬וכחלק א׳ פ׳ ד׳ כ׳ וז״ל ואפילו שק־יב האדם אל הטעות‬
‫כרברים הנעלמים האלה‪ .‬אבל עכ״ז לא יאשם וכי׳‪ .‬כדכהיב כאהבהה‬
‫השגה ת מיד‪ .‬איזהו ח־יק תורה ש־ש בה כהירח שגיאה‪ .‬הוי אימא‬
‫זו מרכבה ‪ .‬שאדם חושק בד‪ .‬ומרוב חשקו ציפה כדברים הנסתרים ואי‬
‫אפשי שלא יבשל‪ .‬והוא נחשב לו לצדקה ‪ .‬ובאילו מתפלל כל היום‬
‫בי אין אדם נתפס אם ישעה בענין זה ‪ .‬ואל תשיבני מאלישע )אחר(‬
‫חרא ‪ .‬מינות שאני וכו׳ ‪ .‬ומאריך שם ער שב׳ וז׳׳ל אלא סופי שמסכים‬
‫אל האמר‪ .‬וזוכה לדרך החיים כמי שלא טעה מימיו ‪ -------- .‬ונ ח ל ק‬
‫א׳ פ' וי״ו כ׳ וז״ל במתקרבים אל חכמ‪.‬ה זו ראינו ג׳ כתור‪ . .‬מהם‬
‫טועור‪ ..‬מהם חוטאור‪ . .‬מהם רצויות‪ .‬עיי״ש ור‪.‬קנל נחרי‪ ..‬ונחלק נ׳‬
‫סיף פ׳ א׳ כ' זז״ל אין ראוי שיהרשל שום אחד מישראל מהשגת‬
‫מצוד‪ ,‬זו בל א' וא׳ לפי כחי‪ *------- .‬ובחלק ג' פ׳ א׳ כ' וז״ל שזמן‬
‫הלימוד צ‪-‬־יך לד‪.‬גיע לפחיר‪ .‬לשנת העשרים שהם חצי ימי הכינה‬
‫ויהי׳ נשוי אשת ויטהר מחשכד‪.‬ו ‪ .‬כי הבל לפי טיהר הלב ‪ — .‬יבחלק‬
‫ד׳ סוף פי א׳ כ׳ וז״ל כוונר‪.‬ינו ברי שיאחז טר‪,‬יר עינים נם בחלק‬
‫החכמה הזאר‪ . .‬אכל לא שיתרפה םםלאנר‪.‬ו מלאכת שמים עסק‬
‫הדינים‬
 ‫נברשת חלק ב׳‬
‫הרינים ח״ו ‪ — .‬ובחלק וי״ו פ׳ ג׳ נ׳ וז״ל אמנם מחסר וגבורה ולמטה‬
‫נם אם נחקור בהם אין עון ‪ .‬כי הם מירות נאצלות לנהל ההחתונים‬
‫והמרבה לחקור בהם הרי זה זריז ונשבר וכו׳‪ .‬עיי׳ שם בפנים דברים‬
‫יקרים מפנינים ‪ .‬ואני פה רק כמו נקודה קטנה של טיפה א׳ מפה ומפה‬
‫הצגתי לפניבם לדוגמא ‪— .‬‬
‫‪D2‬׳ ש י מ ר א מ ו נ י ם ווימח א׳ סי׳ י״ז כ׳ וז״ל ומשמי׳ דהאר״י‬
‫ז׳׳ל איתמר עליו)רהי־נו על המקיבל האלקיהרמ״ק‬
‫י״ל הנ״ל שהיא בעה״ם רם־ איר נערב הנ׳יל ום׳ פרר״ם ום־ אלימה(‬
‫מ ש ה א מ ה יתורתו אמה ובו׳‪ — .‬ובםי׳ נ״רב׳ וז״ל ולפיכך אם לא הרע‬
‫טעם העגין‪ .‬לא מפני זה הכחיש המאומה בלןבלתנו מסיני בגילוי אלק־תו‬
‫עלינו וכי׳‪ .‬כסי׳ סי׳ז כ׳ וז״ל הרי אהה הראה לרעה הא״ם העליון‬
‫שהיא פשיט בתכלית הפשיטות ויל ומכהו משתלשל בל המציאות‬
‫ובל הפ‪1‬ולית וההנהניה ולא יניע לו מזה שוס י־יבוי ושינוי‪ — .‬והוא‬
‫במשל כמי הנשמה בנוף‪ .‬כי הנה הארם היא הגוף‪ .‬ויתעלה מן הניף‬
‫אל דקית הלחיה‪ .‬ער הרם הזך‪ .‬שעליו רוכב החיות הרק ‪ .‬שעליו‬
‫רוכב הנפש‪ .‬שעליה רוכבת הנפש המשכלת‪ .‬שעליה רוכבה הנפש‬
‫הקדושה‪ ,‬שעליה רוכב הרוח הטהור‪ .‬שעליו רוכב הנשמה הרוחנית ‪.‬‬
‫שעליה רוכבת נשמה לנשמית ‪ — .‬כידוע שיש בארס כמה מררנ‪-‬ה‬
‫— והנה הניף לא יפעל שום פעולה שאינה בבח הנפש‪ .‬כי בנפש יש‬
‫כח של כל הפעולות שכגוף‪ .‬כאילו האס*‪ .‬בח שבי ישמע‪ .‬וירבר‬
‫ויראה ויקה‪ .‬ויהן ‪ .‬ויעשה‪ .‬ויהלך‪ .‬ויה־הר ‪ .‬ויכע‪-‬ים ‪ .‬וירחם‪ .‬וכל‬
‫שיא־ הפעיליה שבאדם ישנס בנפש באחרות ‪ .‬ומהפשטוה ויו־רוה‬
‫מכרוינה לבחינה ער הניף שם־פ־רוה שס בהיעיס שינים ובאכרים‬
‫רבים ובי׳‪ .‬וכמי בן כל הנמצאים הס בא״ם בכח וכאחרות גמור‬
‫ומתפשטות ממנו בהשתלשלות מבחינה לבחינה וכו׳ ‪ .‬באופן ני‬
‫ההשגחה העליינה הפשוטה מכל ריבוי‪ .‬שינוי‪ .‬פירוד ודין‪ .‬תתפשט‬
‫אל מקים ה־יבוי ושינוי ופירור ודין‪ — .‬וכמ׳ש בזהר פי פנחס רף‬
‫ר״ל איהו (פירוש הא׳ים העליון( רמי־חרלבלא ‪ .‬ומסרר לכלא‪ .‬ונהיר‬
‫לכלא )כעולם האצילית( נהירי׳ אעב־ ננשסתא )עילם הב־יאה(‪ .‬וגופא‬
‫)עילם היצירה(‪ .‬ילכושא )עילם העשי•׳( —ול־ת בי׳ שינוי ושוהפית‬
‫וחושבן ותמינח ודמיין כ ' מרנכתא יס־את ודם־ון דאתהויא בעין‪.‬‬
‫■ין ותר‪,‬אין איניז ־בב ומרבנתא לניי' ‪ .‬ועליי לית מי‪.‬ן‬ ‫עילא'‬
‫‪^^.......‬‬ ‫^ י־‬
‫הרנין‬
‫ררכיב‬
‫«‪%‬‬
‫‪IJ‬‬ ‫גכרשת חלק ב׳‬
‫דרכיב ‪ .‬עכ׳יל הזוהר‪ — .‬הרי כמלות קצרות רמזו לנו רז״ל אר‪.‬‬
‫ההשתלשלות של כל הנמצאות מן הא״ם ער עולם העשיי׳‪.‬״‪ -‬אמנם‬
‫פרטיותם ככל עולם ועולם א'ן כאן מקום כיאורם ‪ .‬כי הכל הוא‬
‫מפורש בבתכי האר״י זלה״ה וכשאר ספרי מקוכלים ‪ .‬עכ״י‘ השומר‬
‫אמונים ‪:‬‬
‫ו ; ז ד כ מ ה ינחנו ג״כ כפח לאטלאנו ב ס׳ מ ל ח מ ו ת מ ש ה ע״י‬
‫הוויכוחים הנפלאים המובאים שס‪ .‬עיי״ש‪ .‬ני אי אסשר‬
‫להביא כאן מקצתו ‪ .‬משוס הוויכוחים שהם כמו שרשרת א׳ של זהב טהור‪:‬‬
‫ו ב ס' א ו צ ר ו ת חיי ם כתחילת פרק א׳ ראיתי תשוכה ניצחה‬
‫שהשיכ המקוכל הקרוש מהור״ר אגרהם‬
‫אזולאי זלה״ה ‪ .‬וכ׳ שם וז״ל פעם א׳ כימי חורפי כהיותי כתיטיואן‬
‫יע׳׳א שאלני נוצרי א' איך היא צורת פיציף א^קיכם‪ .‬ואמרתי לו אדור לי‬
‫אתה איך היא צור׳ ראי׳ עין ושמיע׳ אוזן‪ .‬ולא ירע מה להשיכ‪.‬אמ'הי לו‬
‫שוטה ‪ .‬רכרים שכגיפך אי אתה מכיר מהי מהותם כש״כ בה שלמעלה‬
‫ממך‪ — .‬וזש״ה עין רואה ואיזן שומעת ה׳ עשה גם שניהם ‪ .‬רקשה‬
‫הלא כל מעשה כיאשית עשה ‪ ,‬וס״ש הני רנקט ‪ — .‬וכתנחומא פי׳‬
‫ע״ר ררש עיי״ש והמצא הרכר מוכן ‪ .‬וה״ק מי הנרול העושה או‬
‫הנעשה ‪ .‬וראי שהעושה נר׳יל‪ .‬והנה עין רואה ואיזן שומעת ה' עשה‬
‫ואין אתה יורע מהותם ‪ .‬מכש״כ העושה אותם‪ — .‬וכזה א״ש רלא‬
‫קאמר פתמא עין ואוון ה׳ עשה ‪ .‬אלא עין רואה וכו׳‪ .‬לומר שהעין‬
‫והאוזן עצמה ירענו מהותם ‪ .‬אך אופן הראיי׳ והשמיעה לא ירענו‪ .‬עכ״ל‪,‬‬
‫ב ס' מ ג י ד מ י ש ר י ם כפ׳ ויקהל מהרורא בתרא אט־ )המלאך(‬
‫המניר אל ה ב י ת יו ס ף זלה״ה ‪ .‬וז״ל רנא‬
‫מילתא הסכימו כטתיכהא ררקיע וכו׳ ושררוני לוותך לאורעיתך וכז׳‬
‫ובו׳‪ .‬וגם הריר תתעסק כפסק וכגמרא ו ב ק ב ל ה וכמשנה וכתיספות‬
‫וכרש״י יכו׳‪ .‬ומשלכיתהון רא עם רא ‪ .‬וכוכית רא קוכ״ה רחם יתך יכו׳‬
‫ו ב ר א ו ת י ' כל כך אוצרות מלאים מפז ומפנינים‪ .‬לא אפשר לי‬
‫להתאפק מלקרוא בקול נדול בכל כחי אל אחיי ובני‬
‫גילי)אבל קריאתי בקול גדול אליכם הוא רק בבחינת רציא ושוב‬
‫כמובן ‪ .‬כי מוכרחים שהלימוד בחכמה הזאת צריך להיות בהצנע וכי׳‬
‫כמו כל מעשה טוב‪ .‬ובכן אך ורק לכל צנועים וחרדים ‪I /‬על דבר ה'‬
‫הלחש‬
 ‫נברשת חלק ב׳‬
‫אלחש באזניכס( חושו חושו קחו לכס מכאן ומכאן מלא חפניכס‪.‬‬
‫ותחעני בדשן נפשכס *{ — אך שפרו נא קודם לכן מעשיכם כי כן כ'‬
‫בס׳ שומר אמונים הנ״ל בהקדמה שניי' הצעה שלישית וז״ל כל מי‬
‫שיבוא ליכנס אל החכמה הזאת בלי תשובה ומעשים גיובים לא יכטס‬
‫לעולם אל החכמה ולא יבין לעולם אמיתותה‪ .‬לכן החי יתן אל‬
‫לבו ויתגבר כארי לתקן קורס את אשר עיוות בעווגותיו ‪ .‬ויקשכי אה‬
‫נפשו בדקדוקי מצות והנהגות עובות ויזהר מאוד שלא יכשל בעוונות‬
‫שאדם דש בעקביו ולא ימושו מפיו תרי קראי דכתיבין בתירה פסוק‬
‫ועשית הישר וה;יוב ‪ .‬ופסוק קדושים תהיו כי הם כוללים מצות ואזהרות‬
‫רבות שלא נכתבו בתורה וכמ״ש הרמכ״ן ז״ל בפירוש התורה בפ' ואתחנן ‪.‬‬
‫עכ״ל השומר אמונים ‪ .‬הלואי שהקב״ה יאיר עינינו בתורתו ממעונו‬
‫ויזכנו לעשות רצונו דוקא כרצונו ויקיים בנו ומשחרי ימצאונגי ובהיכלו‬
‫התכונני כיר״א ‪:‬‬

‫( ואמר הרכ מוה״ר יהושע ווילנר נ׳י שראה כסוכ כספר )געלס שמו(‬
‫צרץך האדם ללמוד בכל הספריס הקדושים בדברי רכז יל ואפילו איני מנין‬ ‫שלעולס ‪ ,‬רי‬
‫___‬
‫מה שלומד כדי שאס יזנה לכוא אתר א ’י בהישיבה של מעלה ושס אס ילמדו כאותו‬
‫הענין׳ כעילס העליון אז יבין גס הוא מה שלומדים ואפילו מה שלא הבין פה בע ה״ז‬
‫אבל אה לא למד פה העולס באותו הענין אז לא יכין נס שס כלל ויהי' מכוייש לפני‬
‫כל הישיבה של מעלה — יסמך לזה מה שאמר התנא באבות כל המקיים אח‬
‫התי*ה מעוני רונה לימר שהוא עני בדעת ואעפי׳כ הוא לומד ‪ .‬סופו שיהי' מקיים‬
‫גס מעושר ‪ .‬רוצה לומר בעייים העליון ;‬
 ‫תיקון‬

‫נברשת‬
‫כולל‬
‫השמטות לחלק א׳ ‪ -‬וגם לחלק ב׳—והוספות חדשות‪ ,‬וצ־ורים וזון זייגר‬

‫מאתי‬

‫מפ״ב‬ ‫יוסף הלוי שפיטצר‬ ‫ב״י‬ ‫הייא דוד‬

‫והטעם לסה הבאתי באן חלק ב' קודם א׳ הוא פשוט‪ ,‬ולא נטוס‬
‫מפני כי קדושה בו יותר רמוז‪— .‬‬

‫תובב״א‬
‫רושלם‬ ‫פעה״ק‬
‫פ ר י הס׳ זה וננדי^ה נ׳ חלקים אם יהן השי״ת יה־׳ בל״נ להוצאר‪.‬‬
‫ספרי כ!וםר א׳יב לבנים שכתבתי ובתוכם היבה מעש־וה‬ ‫*‬
‫אשר געשו ומהם ללמוד וללמד מהעבר על להבא לגידול ילדים‪,‬‬
‫להדריך ג־עירים‪ ,‬להנהיג קהילות שלא יהיו חי׳ו בטיב־ היון גשקעו ‪:‬‬

‫טעות סופר‬ ‫‪,‬‬

‫בנברשת הלק ב׳ בהסכמה ראשונה שורה ב׳ המור ־חוננה עלינו —‬
‫צ״ל יחוננה עליו; —‬
‫בהקדמה שורה ט״ו המור השיעור הגדול של ג׳ —צ״ל השיעור של ג׳—‬
‫עלל צ״ל על‬ ‫בדף י”ז שורה זיי״ן המור‬
‫ולא ״ אלא‬ ‫ט׳ ׳׳‬ ‫עוד שם ״‬

‫בדף כ״ח שורה ט״ז תמוד מעט נר לסעודתם מהנר ‪ - -‬צ״ל אור‬
‫לסעודתם מהאור —‬

‫נ^זו*‬

‫בתיקון לוה )שכבר נדפס( תרס״ד‬

‫ירד כזאי וגם ה׳ אויג׳ זמן נק־ החמה תמור י‪ .‬יה צ״ל י‪ .‬יט‬

‫‪«■<1‬‬

‫אזהרה‬
‫בבר אטורה שאין רשות להשיג גבולי‪.‬‬
‫•י‬ ‫השמטות לחלמי ב‬ ‫לרבו! הרב וכוי'‬
‫‪ ^ " t 2 S h‬בעש״ק העבר את שורותיו היקרים‪ — .‬אבא בזה בעזה״י‬
‫להשיב על ראשון ראשין‪ — .‬ורק בדרך העברה מוכרח‬
‫אני מקודם עוד הפעם להראות לידידי)נגד רצונו( בספר )ואח״כ כרצונו‬
‫ברקיע( דהיינו בגמר׳ שבת )ל׳׳ד‪ (.‬וברש״י ותום׳ )שם ל״ה‪ (.‬וברי״ך‬
‫דביה״ש דר׳ יוסי הוא כהרך עין אחר דשליס ביה״ש דר״י שהוא ג׳‬
‫רבעי מיל אחר תחילת שקיעת גוך החמה אל תחת אופק הארץ —‬
‫ואס גס שס בגמר׳ קשה להבין השיעור של כהרך עין )וכמו שהקשה‬
‫מעכ״ת( — הגר״א ז״ל מגלה לנו שלפי שימת ר״ת ז״ל אי אפשר בשוס‬
‫אופן להבין אותו השיעור של הרך עין‪ ,‬וכמו שמסיים בביאורו לסי׳‬
‫הככביס אי אפשר לתת סימן בהס‪.‬‬ ‫בכל‬ ‫רס״א באו״ח^ וז״ל ואי‬
‫עכ״ל — פירוש‪ .‬הרי בגמר׳ ברכות )דך ב׳( קתני וסי׳ לדבר צאת‬
‫הככביס‪ ,‬וסי׳ זה רק אפשר ליתן על ג׳ ככבי׳ בינוני׳ הראשוני׳ שנראו‪.‬‬
‫אבל לא אפשר כלל לתת סימן כזה אחר עבור ג׳ מיל ורביע אחר‬
‫השקיעה כשיכיתר״תז״ל‪,‬בשביל שאז כבר מזמן רב לאלפים ככבי׳ עומדים‬
‫לעינינו ואיך שייך אז להתחיל למנית ככב א׳ ב׳ ג׳ להבדיל על ידן בין‬
‫יוס לביה״ש ובין ביה״ש להתחלת הלילה‪ — ,‬ואס אפי׳ על סברא זו‬
‫הקשה מעכ״ת )כדלקמן( עכ״ז צריכים להכניס ראשנו בין הדבקים‬
‫ולומר אעפ״י ואעפ״י כן בלתי שוס ספק דברי הנמר׳ ורש״י ותוס׳‬
‫והרי״ך והגר״א ז״ל כניס הס‪ — ,‬ולהקושיא שלו)מראיי׳ ככבים( סיבה‬
‫אחרת יש לה‪ ,‬ואם בין הזמדס נמצא תירוץ — מוב — ואס לא‪,‬עכ״ז‬
‫לא נסור גס לא כחוע השערה ח״ו לא מדברי הראשונים ילא מדברי‬
‫האחרונים ז׳יל הנ״ל זי״ע ע״ע ‪:‬‬
‫ן ^) ‪£‬י שתורתיט הק' נותן לנו רשות לחקור — בעזה״י נעשה גס‬
‫את שלנו — וכפי קכי שכלי אפשר כן לתרץ קושיי׳ מעכ״ת‬
‫אשר הקשה וז״ל למה לא נמצא אס מסתכלים ברקיע ככלות הזמן של‬
‫ג׳ רבעי מיל אחר השקיעה‪ ,‬שיוצאים מאז ולהלאה בכל הרך עין ככב‬
‫חדש‪ ,‬כאשר כן מכריח השיעור של כהרך עין דר׳ יוסי‪ ,‬ובמאה הרפי‬
‫עין נצטרך לראות מאה ככבים ואנחנו לא ריאיס כן‪ — ,‬ועוד הקשה‬
‫גס ממ״ש הרב הגדול מוהר״י ‘שווארץ ז״ל שכ׳ בספר דברי יוסך‬
‫ששוהה פעה״ק )בקיץ( עד ארבעים דקיס אחר השקיעה עד שאנו רואים‬
‫תשעה ככבי׳‪ ,‬ואפי׳ בכלות ארבעי׳ רקיס יש עדיין שיהוי של ארבעה‬
‫)•קיס בין יציאת ככב לככב עכ״ל‪ — ,‬והקשה מעכ״ת הא לפי סבר׳‬
‫הגר״א‬
 ‫השמטות לנברשת חלק ב‬
‫הגר״א הי׳ צריך ‪.‬ליראות בזמן ארבעי׳ דקים אחר השקיעה לערך‬
‫שבע מאות ככבים‪ — ,‬ומשתוקק להראות לו במספר כזה ברקיע ולא‬
‫בספר — עכ״ל ‪:‬‬
‫אני‪ — ,‬א ס גס לפי הראיי׳ גשמיית אי אפשר לכל אדס‬ ‫אומר‬
‫לראות בחוש החלש שלו שק הוא שבכל הרך עי; יוצא בחמה‬
‫ככב חדש‪ — ,‬אולי מחמת שאנחנו קוצר ראות‪ ,‬או האויר העב מעכב‬
‫או האור החמה הנשאר אז עוד בעביס או האור הלבנה בחני ההד־‬
‫הא'‪ ,‬אולי א׳ מכל אלה או כולהוןיחד מונעיס אותנו מלי־אוה כן‪ — ,‬א ב ל‬
‫עינינו שכליות יכוליס לראות שבע מאות ככביס ‪ v‬אפ'לו היבה ייסר‬
‫בזמן עבור ארבעי׳ דקי' אחר השקיעה‪ — ,‬פקח נא עיניך)אבל בתנא'‬
‫שאין מעכ״ה קוצר ראות( וראה בלילה הבעל״עי )אס היא‪-‬בלא אור‬
‫לבנה‪ ,‬וגס אס היא שלשי׳ יוס מרוחק מן היוס ארוך מלפניו ומלאחריו(‬
‫אס תוכל לספור הככבי' בזמן עבור חמשי' דקי' אחר השקיעה גס‬
‫בחלק הקטן של כיפת הרקיע נוכח ראשך לצד מזרח וכש״כ אס תצרך‬
‫להס גס הככביס שבחלק הרקיע שבצפק ובדרוס עד חצי הרקיע‬
‫המתחיל לנטות לצד מערב‪ ,‬ולפי זה אס בעשרה דקים אחר הארבעי׳‬
‫של הרב מוהרי״ש הנ״ל נתרבו הככבי׳ כ״כ ליראות עד אין מספר‪,‬‬
‫מובן ממילא שגס קודס עשרה דקיס הי׳ אפשר לראות לבת ‪ D‬שבע‬
‫מאי׳ ככבי׳‪ .‬וא״ת למה אינס רואיס אותס — אלא ודאי המניעה‬
‫היא רק מחולשה ראיי׳ שלנו אבל מן המציאות אין שום מניעה בזה ‪:‬‬
‫ו ט ח שמעכ״ת מחדש סברא לאמר — לא כדברי זה ולא כדברי‬
‫זה‪) ,‬פי׳ לא כר״ת ז״ל ולא כדברי הגר״א ז״ל( אלא בה זמן‬
‫הממוצע של שניהס מובן לו יותר לחשב הזמן ביה״ש‪ — ,‬אי־ אנחנו‬
‫רשאיס לעשות הכרעות חדשות כאלה ‪:‬‬
‫ו מ ה שכ' שרק בענק הכסיך שפירוש השחיר מושג יותר דברי‬
‫ר״ת ז״ל‪ — ,‬תמה עלי נפשי על שזכה ידידי כ״כ להשיג‬
‫יותר בענין הכסיך דברי‪ .‬ר״ת ז״ל‪ — ,‬וברוב טובו ילמדני ואבנה‬
‫גס אנכי להשיג דברי ר״ת ז״ל זי״ע אשר כ׳ מיד בהתחלה דבריו‬
‫הקדושים בספרו ספר הישר )שנמצא הועתק אות באית בנברשת‬
‫ח״ב דך א׳( וז״ל רבה אמר כרוך ותני איזהו ביה״ש משתשקע‬
‫חמה כל זמן שפני מזרח מאדימין‪ .‬הכסיך התחתון ולא עליון ביה״ש‪.‬‬
‫והכסיך העליון והשיה לתחתון לילה‪ .‬וה״פ איזה ביה״ש דמספקא לן‬
‫אס‬
‫ג‬ ‫השמטות לנברשת חיה ב׳‬
‫אס חצי׳ מן היום או חצי׳ חן הלילה אי כולה‪ .‬משתשקע החמה כל‬
‫זמן שפני מזרח מאדימין‪ .‬האי פני מירח מ ע ר ב שנקרא פני מזרח‬
‫לעת ערב כל זמן שמאדים עד שהשחיר התחתון ולא השחיר העליון‬
‫ביה״ש‪ .‬עכ״ל — ולא זכיתי בעוה״ר להשיג;‬
‫א פירושו של ר״ח ז׳׳ל כאן‪ ,‬באומרו האי פני מזרח מ ע ר ב ‪ .‬לפ״ז‬
‫שמוכרחים אנחט להסתכל במערב‪ .‬וכל זמן שמאדים במערב‬
‫עד שהשחיר התחתון ולא השחיר העליון ביה׳׳ש הוא — תימא‬
‫בשלמא אס אומרים פני מזרח היא מזרח‪ ,‬נוכל להבין וגס לראות‬
‫כן בחוש שהשחיר קידס התחתון ואח״כ גס העליון‪ ,‬כמובן ונראה‬
‫כן לעין כל אשר לאט לאס עולה השחרות של הלילה ממזרח עד‬
‫שהשחיר העליון )חצי' של כיפת הרקיע( — אבל לפי פירוש של‬
‫איפכא מיבעי לי׳ למימר עד‬ ‫מערב‪,‬‬ ‫ר״ת ז״ל שפני מזרח הוא‬
‫שהשחיר העליון ולא השחיר התחתין ביה״ש ‪:‬‬
‫י וא״ת אה״נ וגיעות סיפר יש כאן^ הא מינח דלאו ט״ס הוא‪,‬‬
‫מן דברי ר״ת ז״ל בעצמו דלקמן‪ ,‬שכ' ששוהה שיעור חמשת‬
‫מילין עד שהשחיר התחתון שבמערב‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וצריכים להבין מדבריו‬
‫הק' ככצ״ל שלזה התחתון דוקא יהי׳ שיוה גס השחרות העליון‪ ,‬אבל‬
‫לא להתחתון שבמזרח‪ ,‬אשר איט שוהה יותר מן ג׳ רבעי מיל ‪:‬‬
‫ג ואיך גס אפשר לומר שט״ס יש כאן‪ ,‬אח־ שהרבה עמודי הוראה‬
‫הולכים בשיטת ר״ת ז״ל ומחשבין ביה׳׳ש כמוהו ששוהה ה׳‬
‫מילין או לכה״פ ד׳ מילין ‪:‬‬
‫ד וא״ת ומאי קשיא‪ ,‬הא גס רבא א״ל לאביי במס׳ שבת )ל״ה‪(.‬‬
‫מי סברת פני מזרח ממש‪ ,‬לא פניס המאדימין את המזרח‪,‬‬
‫וסימניך כוותא‪ ,‬עד כאן — לא כן להבין דברי רבא‪ ,‬כי חילוק‬
‫גדול יש בין זה לזה‪ ,‬אע״ג שלשניהם )לפ״ד רבא ולפ״ד ר״ת ז״ל(‬
‫צריכים להסתכל לצד מערב‪ ,‬עכ״ז מן הסימן שנתן רבא לאביי ואמר‬
‫סימניך כוותא‪ ,‬יש להבין שאין כוונתו שעל שולי המערב צריך לראות‬
‫אס הוא מאדים עוד שס או לא — אלא כוונתו שיראה בכיפת‬
‫הרקיע המתחלת לנניות לצד מערב‪ .‬ועי״ז יהי' אפשר יותר להבחין‬
‫או לא‪ ,‬ובשביל זה‬ ‫במזרח‬ ‫הס השחיר העליון והשווה לתחתון‬
‫אמר ־בא לאביי שהי׳ דאווי רק למזרח שיסתכל גס למערב‪ ,‬וכרי‬
‫שלא יטעה השומע בדבריו הוסיף עוד ליתן סימן כיותא‪ ,‬ופירושו‬
‫כמ״ש‬
 ‫השמטות לנברשת חלל( ב׳‬
‫כמ״ש בנברשת ח״ב )דף ג׳( כמי כשהחמה כשנכנסת בחלין )בזכוטה‬
‫שבחלין( מאדמת כותל שכנגדה‪ ,‬כן כשהחמה שקעה כ״כ עד שמאדמת‬
‫ממקוס שקיעתה לנכדה רק את החלק הרקיע המתחלת לנעות לצד‬
‫מער ^ אז הוא סיף ביה״ש — כי כל האדמימות שנראה אז עיד‬
‫זמן רב בשולי הרקיע שבמערב לא נחשב אלא רק כמו עפל המאחר‬
‫לבוא אתר העיק‪:‬־‪ ,‬ולא נחשבי עוד לאור היוס אלא הניצוצות של‬
‫החמה המכיס לנגדני מתחת החי־ן כמו ע״י זכוכית שבחלון דשס‪,‬‬
‫ולא קשה ולמה בבוקר נחשבי׳ אלה ניצילות ליוס לענין כמה‬
‫דבריס בשעה הדחק ובדיעבד‪ ,‬זה גלי לן קרא דנחמי׳ )ד( מן עלית‬
‫השחר וגו׳ ועליו סומכי׳ בביק״‪ ,‬אבל בערב אותו קרא עצמו גלי‬
‫לן איפכא שדי להחשב יוס עד התחלת צ״ה‪ ,‬שנראיס ג׳ ככבים‬
‫ב־נוניס הראשיניס )רציפיס( — אבל לדברי ר״ת ז״ל אי אפשר להבין‬
‫מערב דוסא‪.‬‬ ‫כן כי לשיעתו ז״ל השחיר העליון והשיוה לחחתין של‬
‫ואז הוא צאת כל הככביס ולא של ג׳ בינוניס או ג׳ קטניס לבר —‬
‫ך‪ ,‬וראי׳ לדברי שחילוק גדול הואב‪-‬ן הראיי׳ למערב של רבא להראיי׳‬
‫של מערב של ר״ה ז״ל‪ ,‬וכאילו הי׳ חילק רבא על ההוי אמינא‬
‫שלשין מערב הוא דוקא‪ — ,‬וכמ״ש לעיל כי י״ל למה צריכים להמתין‬
‫כ״כ זמן רב מלהחשב לילה עד שהשחיר העליון והשייה לתחתין‬
‫שבמערב שהוא שיעור חמשת מילין לפ״ד ר״ת ז״ל‪ ,‬הא ע־ שמגיע‬
‫השחרית מן שולי המזרח להעליון לא שוהה יותר מג׳ רבעי מיל‬
‫כמ״ש בגמר׳‪ ,‬ממילא גס כאותו השיעור ולא יותר שוהה מן העליון‬
‫)שהוא אמצע הרקיע{ עד שילי המערב — ואיך נגיע להחשבין‬
‫של שיעיר היותר ארוך המצריך להמתין עד חמשת מילין‪ ,‬בתמיהה ‪:‬‬
‫ו גס מציט שלא הונחה השיטה של ר״ת ז״ל להרבה ראשיגיס אלא‬
‫י־פרפו בה‪ ,‬כי פה בספר הישר )וכמ״ש בנברשת ח״ב דף וי״ו‬
‫זיי״ן( כ׳ ר״ת ז״ל שהשיעיר ביה״ש הוא חמשת מילין — קשה‬
‫מה ׳‪ I-‬לקחי אלה חמשת מילין‪ ,‬הא בתוס׳ שבח )ל״ה( ד״ה תו־י‬
‫חלתי מ־ל לא זכר ר״ת ז״ל אלא ארבע מילין‪ ,‬והלא מן׳ התיריץ הלוה‬
‫יצא מקיר הנהר הגדול נהר פרת לפרות ולרבית על כל העולם‬
‫כילו לחלק בדר׳ יהירה בשבת לר׳ יהודה בפסחים — ור׳ יהודה‬
‫לא זכר מעילם לשיעיר ביה״ש חמשת מילין — ואם ת‪:‬‬
‫אבל רבה בגמ׳ )פסחים צ״ד( זכר חמשת מילין ‪ — r‬ובאמת פה ‪:,C:.‬׳‬
‫הישר‬
‫ד‬ ‫השמטות לנברשת חלק ב׳‬
‫הישר כל השקלא וכיריא אליבא דיב ה הוא — זה גופה דבר שלא‬
‫הוא‪ ,‬למה הניח הר״ח ז״ל השיעור זו;יא ותפס במרובה‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫למה הקשה הר״ה ז״ל בתוס' )שבה( וגס בתוס׳ פסהיס מר׳ יהודה‬
‫אדר״י ובספרו הנ״ל מרבה אדרבה‪ ,‬ועוד איך נ ס קשה מרבה‬
‫אדרבה הא במס' שבת הוא רבה אמר רב יהידה אמר שמואל‪ ,‬ובפסחים‬
‫הוא רבה בר בר חנה *( ‪,‬אמר ר׳ יוחג;‪ ,‬ועוד קשה‪ ,‬הה הרמב״ן‬
‫ז״ל בספרו תורת האדם כ׳ וז״ל )נמצא הועתק אות באות בנברשת‬
‫ח״ב דף י״ג( וראיתי לרביט תס בספר הישר שלו פירוש נכון‬
‫בסוגייא שהיא בפ׳ ב״מ וכו׳ )עיי״ש ( וכ' עוד )שס י״ד( ולשון הגר׳‬
‫מראה פניס לפירושו של ר״ת ז״ל‪ ,‬ואעפי״כ כ׳ הרמב״ן ז״ל )שס(‬
‫השיעור של מהלך ג׳ מילין ורביע תמור ד׳ מילין ירביע כאשר הי׳‬
‫צריך לחשב לפ״ד ר״ת ז״ל בספרו ספר הישר הנ״ל‪ ,‬קשה הא עליו‬
‫סמך עתה הרמב״ן ז״ל כל כך‪ ,‬ואיך פיחת הוא מיני׳ ובי׳ שיעור‬
‫מיל א׳ שלס מן השיעור של ר״ת ז״ל‪ ,‬ולא גילה דעתו על מה‬
‫זה עשה ככה‪ ,‬ואס לארץ הזאה בלבד או אס לכל הארצות‪ ,‬וגס‬
‫לא השגיח עוד על מה שאמר בעצמו כי נכון הוא פירושו של‬
‫ר״ת ז״ל ושהגמר׳ מראה פניס לפירושו‪ ,‬ובאותו סגנון מציגי בהרא״ש‬
‫במס׳ תענית )סי׳ י״ב( שכ׳ דמשקת״ח עד צ״ה ה׳ מילין‪ ,‬ק ם‬
‫באותו מעמד בא המפרש שלו )הקרבן נתנאל( ומביא דמשך הזמן‬
‫הזה )של שקיעה החמה( היא ד׳ מילין‪ ,‬אלא ודאי שהי׳ להמפרש‬
‫מקוס לסמוך‪ ,‬כי במס׳ שבת )סי׳ כ״ג( נ' הרא״ש וז״ל משתשקע‬
‫החמה מהלך אלף וחמש מאות ומ״ע אמית מותר לעשות מלאכה‬
‫במו״ש‪ ,‬ולאידך טעמא לא ידעני כמה מופלג ממנו‪ ,‬ומסתברא כאידך‬
‫כמה שנוכל‪) ,‬דטו נא וראו עד‬ ‫לקרובינהו‬ ‫טעמא‪ ,‬דאית לן‬
‫כמה הי׳ מסופק גס הרא״ש ז״ל(‪ ,‬רק שיתיישבו השמועות‪ ,‬עכ״ל‬
‫הרא״ש ז״ל‪ ,‬וכעין זה דיעוח חלוקות יש בספרי׳ הקדישי׳ של חז״ל‬
‫אעפ״י שהס מסייעחי׳ דר״ס ז״ל‪ ,‬עד שגס בש״ע או״ח )רס״א ( קבעו‬
‫השיעור רק של ד׳ מילין‪ ,‬עכ״פ כמה ספקות יסתירו׳ ראינו כאן‬
‫בהענין הנוגע אפילו לדאורייתא‪ ,‬אשר חז״ל לא וויתרו אפי׳ על‬
‫שיעור‬ ‫‪----------------‬‬
‫*( על קושיא זו השיב למדן א' שראה הגירסא כרנינו ח;נאל רנ ה‪ ,‬ויכיל‬
‫להיות שגם הר״ת ז'ל היי לו כן הגירסא ‪.‬‬
 ‫;שמטות לנברשת חלל( ב׳‬
‫שיעור היותר קען נמו השיעור כהקה ע־ן כאן של ר׳ יוס; והשיעור‬
‫קורכיוב‪ ,‬יכיולא בזה‪ ,‬ואיך נזנה להבין כאן הוותרנות הגדול ביותר‬
‫שיצא משיניה ר״ת ורמב״ן ז״ל ומכל סייעתס ז״ל זי״ע‪ ,‬והיא נגד‬
‫הגמרא ונגד הסברא ונגד המליאות‪) ,‬אלה קושיו׳ הנ״ל נתעוררתי‬
‫עתה בעזה״י ע׳׳י פלפולא חריפתא דמעכ״ת להקשות מחדש‪ ,‬ואינס‬
‫נמלאים בנברשת ומלפה אני לתשובתו הרמה כדי שאדע גס אני‬
‫איך זכה הוא להשיג יותר דברי ר״ת ז^׳ל נגד דברי הגר״א ז׳׳ל( ‪:‬‬
‫! ״ מ ה של מעכ״ת עוד שהגר״א ז״ל הורה בפה מלא שרבי ור׳ חנינא‬
‫ו בירושלמי( ס״ל כר״ת‪ — ,‬אעוזה הודאה שלו היא — זה רק‬
‫מראה מקום שלו היא‪ ,‬כאשר דרכו כן בהרבה מקומות לדמות שיניה‬
‫לשיניה‪ ,‬יראי׳ של הודאה היא‪ ,‬כמ״ש בנברשת ח״ב )דך כ״ב( בשס‬
‫ועוד הא‬ ‫אבל ליתא‪,‬‬ ‫הגר״א ז״ל שכ׳ וז״ל זהו לשיניה התום׳‬
‫הרשב״א על מס׳ שבה כ׳ וז״ל ונמלא הועתק בנברשת ח״ב דך כ׳(‬
‫אבל לדידי קשיא לי מירושלמי פ״ק דברכות דגרסינן התם ר׳ חנינא‬
‫חבריהון דרבנן בעי וכו׳ — אלמא משמע דבערבית משעה ש ה ת ה י ל‬
‫להשתקע בעובי הרקיע הוי לילה‪ ,‬עכ״ל הרשב״א ז״ל‪ ,‬מיכח דלא‬
‫כר״ת ז״ל ‪:‬‬
‫! "*טוב חיזר מעכ״ת מדרכו הראשון ומביא ראי׳ לדברי הגר״א ז״ל‬
‫ואומר כי לשיעתו ניחא הסימן שנתנו הפוסקי׳ ללילה כשהלבנה‬
‫מאירה בכח על הארץ — ומלא מעכ״ת שמספיק לכח הלזה השיעור‬
‫של ג׳ רבעי מיל )יכעשרה דקים עיד בהר( — ולפי״ז מפני מה דוקא‬
‫ניחא למעכ״ה ביותר שיט׳ ר״ת ז״ל‪ ,‬הא לשיניתו יום גמור הוא אז‬
‫עוד לערך שני מיל וחלי )יעוד מיל א׳ יותר לגירס' חמשת מילין( ואחר‬
‫׳ה• מתחיל ביה״ש ג׳ חלקי מיל■ — וקושייתי עוד שלפ״ד הגר״א ז״ל‬
‫לריכי׳ לחלק עיבי׳=‪ 5‬רקיע לחלאין — כבר השבתי לו על זה — ובאמת‬
‫גם לפ״ד ר״ת ז״ל וסייעתי׳ לריכי' לחלק לחלאין ולשליש ולרביע —‬
‫אבל ברכה ה׳ יהי׳ שלימה לו ולכל אשר אתו ‪:‬‬
‫י ב א ו עיד אלי כמה מכתבים‪ ,‬אבל בשביל שלא ראיתי שס דבר‬
‫חידיש‪ ,‬וגס לא השבתי להם חידישים רק הולרכתי לחזור‬
‫מה שכבר מיבא בנברשת ממילא לא לירך הוא להביאם כאן ‪( :‬‬
 ‫השמטות לנברשת‬
‫חלה א'‬

‫ב ^ ז ר ת יוצר ד‪,‬כל יתברך לע״ע‪ ,‬צריך אני פה להשלים אותו העני;‬

‫שקציתי בו בנברשת חלק א׳ — )דףל״ב קו ד ס ד ״ הו כ ד‬ ‫^‬
‫להראות וכו'( מפני שאז דמיתי בנפשי כי לא לצורך היא כלל להאריך‬
‫בדברי הבאי ולהביא ראיות נגד השיטה החדשה שמביא בספר עתים‬
‫לבינה בשם החקרן קופ ערניק‪ — /‬וז״ל‪ — ,‬איך השמש עומדת באמצע‬
‫את השמש מידי‬ ‫מקיפין‬ ‫העולס במנוחה‪ ,‬והארץ עס המיס ורוח ואס‬
‫שנה ב שנ ה‪ -,‬־יג ס בכל יוס תסוב הארץ על צירה תיך כ״ד שעות‬
‫ממערב למזרח‪ — ,‬וראי׳ לדבר‪ ,‬לזה נדמה לנו כאילו השמש וכל צבא‬
‫השמיס יבואו לקראתנו ממזרח למערב עכ״ל‪— ,‬וחשבתי אז שאין כדאי‬
‫להרבית אודות זה בהוצאות הדפוס‪ ,‬כי בין כך ובין כך מאי נפקח לן‬
‫מזה לדינא‪ ,‬חוץ לחשבון העיבור‪ ,‬ודבר זה תלוי בב״ד הגדול‪:‬‬
‫פלפולא בענין הנוגע‬ ‫תרס״א(‬ ‫ל פי מה שאירע לי )בשג׳‬ ‫אבל‬
‫לבין השמשות‪ ,‬והשיב לי רב אחד גדול ומפורסם בתורה ויראת‬
‫ה'‪ — ,‬וז״ל והנה מה שהשיגי על ר״ת שכ׳ דאחר שנכנסה החמה‬
‫לעת שקיעתה בהחלון היא מהלכת בו כשיעור ד׳ מילין שהיא דעת‬
‫ר״א‪ — ,‬ו ר׳ יהושע פליג על זה‪ — ,‬ע ל זה אני אומר כי הדבר ברור‬
‫כי לא נעלס מהתנא ר״א כל רזי חכמי תכונה‪ ,‬כי שיטת ר״א בתכונה‬
‫וכו'‪ ,‬שהרי סוד‬ ‫שהארץ סובבת על צירה‬ ‫כשיטה חכמי זמנינו‬
‫זה שהארץ תסוב על צירה מבואר בזוהר בדברי רשב״י‪ ,‬ואיך שר״א‬
‫לא ידעמי^ שתלמיד תלמידו ידע והרי גס התגלות ס׳ הזוהר הי׳ בעוד‬
‫אשר לא נודע שיטת קופערניק' עכ״ל‪ — ,‬אז אחזתני שמה ושאיי׳‬
‫איך שמעתי שתולה גס רב גדול כמו זה בשגיאתו סברת שקר מוחלט‬
‫של שיטה חדשה בהאילן הגדול של התנא הקדוש ר' אליעזר הגדול‬
‫זי״ע‪ ,‬ובתלמיד תלמידו רשב״י ז״ל זי״ע‪ — ,‬והשבתי אל לבי‪ ,‬וודאי אירע‬
‫להביא‬ ‫תרנ״א(‬ ‫לפני כזאת‪ ,‬כדי להזכיר אותי על מה שהחדלתי )בשג׳‬
‫בנברשת חלק א׳ אה אשר חנני ה׳ אז להשיב עוד על השיטה‬
‫החדשה הנכזבה הנזכרת‪ ,‬ובכן באתי עתה בזה לתקן את עוותתי‪.‬‬
‫— וה' הטוב יהי' בעזרתי — ־‪.‬‬
‫להרב‬ ‫)‪D‬‬
 ‫השמטות לנברשת חלס א׳‬
‫הני׳ל השבח; — ה ל א בטצמו סותר את דבריו‪ ,‬הר־ הוא‬ ‫להרב‬
‫משווה רעת ר״ת לדעת ר״א שהחמה נכנסת בחלון ומהלכת‬
‫בו כשיעור ר׳ מילין מן שקיעתה ער הלילה וכו‪ — /‬ומשווה דעת ר״א‬
‫לדעת רזי חכמי התכונה שהארץ סיבבת על צירה‪ — ,‬ממ״נ קשיא איך‬
‫אפשר כן להשוות ב׳ סברות כאלה המכחישי׳זה את זה לגמרי‪ — ,‬ועיר‪ ,‬מה‬
‫שמביא ראי׳ שמבואר מהזוהר הק' )ואמר בלי סימן היכן מבואר(‬
‫לא זכיתי להבין‪ ,‬כי מצאתי איפוך מבואר בזוהר החרש)בראשית ע״ו(‬
‫) דפוס ווארשא שנ׳ תרמ״ה( וז״ל תאני רבי שמעון בא וראה השמש‬
‫לא עשהו הקב״ה אלא לשמש בני ארם‪ ,‬אמר רבי‪ ,‬כבר תניק ממריהון‬
‫דמת־בתא‪ ,‬דעלמא גלגל הוא ככדורא דא‪ ,‬וכד נפיק )השמש( ממזרח‬
‫אזיל בסגלגלתא‪ ,‬וכר נחית ומתכסיא מינן רמש לן ונהיר לאינין דררין‬
‫תחות לן לפיס ישיבה וסגלגלתא רארעא‪ ,‬וכדין אזיל ונחית עכ״ל‪ .‬ובספר‬
‫היכלות )מהתנא רבי ישמעאל כהן גדול ז״ל זי״ע( פרק ע״ז הארי־‬
‫‪.‬בזה הענין שהשמש מהלך ולא הארץ‪ — ,‬עיי״ש‪ — ,‬גס מצאתי בהספר‬
‫מטה ק‪ ,‬כוזרי שני‪ ,‬מהחכם הכולל דור ניעו זצ׳׳ל בהוויכוח רביעי‬
‫)אות קל״ב( כתוב וז״ל אין אנו יכולים להחזיק במונח הזה‪ ,‬במה‬
‫שהוא מבטל תנועת השמש רב־הושע כתיב )שס ז׳{ שמש בגבעון‬
‫דוס‪ ,‬וכתיב ויעמיד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כייס המיס‬
‫הרי שהשמש סובב והולך כשארי ככבי לכת — ואעפ״י שבעלי הסברא‬
‫הזאת נתחבגיו לתרץ הקושיא — לריק יגעו — כי אין תשיבתס‬
‫מספקת — לכן נטשתיה וגרשתיה מהסתפח בנחלת ה׳ — כי‬
‫מה אומרים הס שהנביא אמר שמש בגבעון דוס מפני המון העס‬
‫דס״ל שהשמש מהלך ואינם יודעים תנועת הארץ‪ ,‬אלא וראי המונח‬
‫הזה פגול הוא לא ירצה לומר שהשמש קבוע בלי תנועה עכ״ל‪ .‬גם‬
‫בספר מעשה טובי׳ המפירסם בעולם כ׳ כעין זה ועוד הרבה‬
‫סברות נגד סבר׳ קופרניק' עיי״ש ‪:‬‬
‫שער ג׳ פרק ששי )באמצע(‬ ‫שפע טל‬ ‫מצאתי בספר הקרוש‬‫שוב‬
‫שנ׳ וז״ל וירידת כחס של עולמות אבי״ע מעיגול לנקודה‬
‫בכל א' וא׳ מאלה עולמות עד עשרה מדרגות‪ ,‬עד שמדרגה עשירית‬
‫כלל‪,‬‬‫ולא תנועה‬ ‫שבעשייה היא נקודה חלושה שאין לה כח כלל‬
‫רק על מקומה עומדת ומתפעלת מן כולן — והיא נקודת הארץ‪,‬‬
‫לעולס עומדת‪ ,‬וראי׳ לזה מביא לקמן בשער ששי פ׳‬ ‫והא‬
‫'‬ ‫כמ״ש‬
‫זיי״ז‬ ‫'‬
 ‫השמטות לנברשת חלס א׳‬
‫זיי״ן וז״ל במשנה ספר יצירה וז״ל תלי בעולם כחלך על כס א‪/‬‬
‫ר״ל כמו מלך מנר‪v‬יג לגיונות־ו ושריו והיא יושב בהשקע בבית מלכותו‬
‫בל יזוז ממקומו‪ ,‬כמו ‪ p‬תלי מושל על הככבי׳ וגלגלים להנהיגם‬
‫והוא יושב על כסאו לא ימוש ממקומו וכו' ‪ ,‬ומפרש עניינו של הלי‬
‫שהוא מרכז הארץ‪ ,‬ואותה נקודה נקי־את תלי שעלי׳ מסבבי' כל‬
‫הגלגלים שכולם תלויים בה ואותה נקודה אינו זז ממקומו עיי״ש‪,‬‬
‫ובספרא דאדסקדמאה בעניין רוח וכחו ד״ה בראשית כ׳ וז״ל והארץ תלוי׳‬
‫באייר והגלגל מגלגל סביבוהי׳ ‪ ,‬והארץ אינה זזה ממקומה — משל‬
‫לכלי יטכית רחב ופיו קצר וקליפת שוס בתוכו — אס יפיח רוח‬
‫בפי הכלי עד שיתמלא הכלי רוח‪ ,‬אז יעלה מה שבכלי באמצע‬
‫ועומד כן צל זמן שהרוח בו ‪--‬־ כך הארץ תלוי באוויר‪ ,‬עכ״ל —‬
‫גס בהספר צל העולם‪ ,‬מהגאון המופלא המקיבל מוהר״ר מהתי' זצ״ל‬
‫שער ט׳ וגס י' כ׳ כמו כן — עיי״ש ‪:‬‬
‫ז״ל חלק ב׳ דך ע״ו) ה ר אני הרב‬ ‫וכל בסידור דהגר״א‬
‫מוהרי״וו נ״י( ד׳יה סוד שבת כתב‬
‫וז״ל וכן הרוח סובב סיבב יגי׳ והארץ לעילם עומדת וגו׳‪ ,‬וכן השמים‬
‫)הגלגלים( סיבב להא‪-‬ר לארץ‪ ,‬ויאה היא תשוקתהשמיס וכו׳‪:‬‬
‫ג □ בספר ארצות ההיי□ חלק ראשין מהגאון הגדול מלבי״ם‬
‫זצ״ל בסיך הספר נמצא ייכוח אידות זה הענין — וכתב שם‬
‫הגאון הר״א ז״ל נגד הסבראהנכזבה הלזו הנ״ל שהארץ הסוב על‬
‫צירה וכו' — עיי׳׳ש באריכות — ולפי״ז כמה יש להמיה על דברי‬
‫הרב הנ״ל‪ — ,‬חבל ודאי רק באה שגיאה זו לידו ע״י הספר עתים‬
‫לבינה הנ״ל חו כיוצא בו‪ — ,‬יבאמה מיד חזר בו הרב מדבריו‬
‫הנ״ל ‪:‬‬
‫ו א ^ ת ״ י שהי' די לנו בזה‪ ,‬אחר שאנו רוא־ס כל כך מפורש‬
‫הדבר בזוהר■ החדש הנ״ל ובס׳ היצירה ובהרבה ספריס‬ ‫^‬
‫קדישיס עוד אשר מכל אלה מוכח שהשיטה החדשה על שקר ניסדה‪,‬‬
‫וכתיב מדבר שקר תרחק‪ ,‬לפי״ז מה ראה הבעל ס' עתים לבינה‬
‫להביאה בספרו ולהצדיקה וליפותה ילציירה ולפארה‪ ,‬הרי אפילו אחר‬
‫כלות כל שבחיו ורחיותיו שמביא )שס( בפתיחה למאמר ב׳ ובסוך ספרו‪,‬‬
‫גס איש פשוט שא־נו לא חוקר ולא בר חוקר יכול להקשות לפי המציאות‬
‫)מי שט־טו בראשו( איך יכול להבין אה העולס)ההפוך( דלקמן — הא‬
‫לפי‬
 ‫השמטות לנברשת חלה א׳‬
‫לפי השיטה החדשה )הנכזבה( הנ״ל צריך להיות ‪:‬‬
‫א שלא נהי׳ רואים כלל וכלל את השמש כל החורן! מפני שהחצי כדור‬
‫הארץ הדרומי הוא מכסה אז מעינינו לגמרי את השמש; — ומי‬
‫מצא כזאת במדינת‪ /‬כי זה אינו אלא רק בסין! הצפון‪ ,‬אבל משם ולמטה‬
‫בריב השטח של החצי הכדור הארץ הצפוני אנו רואים כמו בקין את‬
‫השמש כמה וכמה שעות ביום )ולכל הסחות לערך שבעה שעות ביום‬
‫הקצר( לכל מדינה ומדינה לפי ריחוקה מן הקו השווה לצפון ‪:‬‬
‫ב הי׳ מוכרח בחצי השנה של החורן! שיגיע הקור הגדול והקרח הנורא‬
‫כמו בהיס הקרח אפילו עד הקו השווה‪ — ,‬מפני שאז כל הכדור‬
‫הארץ למעלה למעלה‪ ,‬ויהי׳ אז גס הקו השווה מרוחק מן השמש כמו‬
‫תשעים מעלות‪ ,‬וזה עוד לא שמענו כי שמו מוכיח עליו שנקרא בפי‬
‫כל ״אזור חם״‪ ,‬מפני שהחום אינו פוסק שם ;‬
‫ג הי׳ מוכרח בחצי שנה של החורן! שלנו שיהי׳ בקוטב הדרומי)ביס‬
‫הקרח הדרומי( החמימות הנוראה כאשר היא רגילה להיות באוחן‬
‫מדינות שהם על קו השווה‪ — ,‬מפני שקיטב הדרומי יהי׳ מקורב אז‬
‫מאוד אל השמש לפי החשבון הנ״ל‪ ,‬כי הוא בהקצה דלמטה הסמוך‬
‫ביותר אל השמש‪ — ,‬ומי שמע עוד כזאת שהים הקרח נשתנה למיס‬
‫רותחין ‪:‬‬ ‫׳‬
‫יש מי שאומר מי בא לשם או משם והרוצה לשקר ירחיק‬ ‫ואולי‬
‫עדותו‪ ,‬הלא ידוע שבחצי שנה השני־׳‪ ,‬דהיינו בקיץ מוכרח‬
‫היא שהשלשה אופנים הנאמרים יהי׳ מהיפוך אל היפוך‪ ,‬מפני שבקיץ‬
‫לפי השיטה החדשה )הנכזב׳( הארץ מקפת מלמטה את השמש‪,‬‬
‫והצד של הקוטב הצפון יהי׳ אז מקורב מאוד אל השמש להחשבון‬
‫לפי זה הי׳ מוכרח שהיס הקרח שבצפון יהי׳ נשתנה אז‬ ‫הנ‪/‬׳‪V‬‬
‫‪ V‬מיס רותחין — וא״ת אה״נ‪ ,‬הלא תינוקות של בית רבן יודעים‬
‫זה היום מחמת הפירסוס של העוברים ושביס בספינות רבות של‬
‫הציידי דגים הגדולים )הנקר׳ וואל־פיש בל״א( הבאים משם‪ ,‬שאינו‬
‫אלא המה ראי מעשי ה׳ ונפלאותיו הס מספרים מן הקרח‬ ‫כן‬
‫הנורא‪ ,‬ולפני קורתו מי יעמוד שם אפילו בזמן הקיץ — ושמעתי שהי׳‬
‫כ׳ במ״ע שפעם א׳ טלי לשם חבורה של מחקרים ממדינת טנגלאנד‬
‫עם מנהיג)קאפיטאן( מפורסם על ספינה גדולה המפורסמת‪) ,‬כך‬
‫שחה( ונאבדה גס היא שם בין ההריס של קרח כמו שאירע כבר‬
‫כן‬
 ‫השמטות לנברשת חלה א'‬
‫‪ p‬להרבה ספינות שהלכו לשס — ושלחו בקיץ השני שוב עוד‬
‫אחריס לבקש את הראשיניס‪ ,‬ומצאו את הקאפיכיאן הנ״ל ־ושב מה‬
‫אצל שולחנו בחדרו המיוחד לו בספינה והקולמוס בידו אשר כתב‬
‫בה כל המעוראות מן הקור והקרח וכל מה שאירע להס עוד‬
‫בדרך עד פה‪ ,‬והי׳ האחרון כשהגיעו לכאן ביוס פלוני הי׳ הקור‬
‫כל כך גדול מאוד עד שראה בעיניו אותיות פורחות מפיו כשדיבר‬
‫בשביל שהבלו של פיו נעשה קרח באוויר חיכך כשיצא מפיו והרוח‬
‫נשא אותס כמו שלג למרחיק‪ ,‬וכן יצאו אותיות שורות שורות מפי‬
‫המדבר — והאותיות הכיר אותם שהיד דומין להאותיות הכתובים‬
‫בהספריס )ספר חורה( של יהידיס‪ ,‬עד כאן — לפי״ז דבר זה‬
‫מילתה דאסשר לברורי הוא לידע שאין הפסק שס להקרח לעולם‬
‫בין בקיץ בין בתורך‪ ,‬וק הוא כמיכן ים בקוטב השני שבדרום‪ ,‬ולפי‬
‫וה אלה שני קצות הארץ מעידים להכחיש לגמרי אה השיטה החדשה ‪:‬‬
‫נראה‪ ,‬אולי תאמר שהארץ מקיך את השמש לרחבה‪ ,‬דהיינו‬ ‫עוד‬
‫ממזרח למערב — לו הי׳ כן שהארץ מקיך את השמש ממזרח‬
‫למערב‪ ,‬הי' מוכרח שהמדינות בקו השווה יהיו נחלקים לשתים‪,‬‬
‫אלה שעל חצי הכדור שבמזרח מלבד‪ ,‬ושעל חצי הכדור שבמערב‬
‫מלבד — ואם לאלה הקיץ והחום הניראה‪ ,‬בשביל שהם מקורבים‬
‫ביותר לצד השמש משך חצי שנה‪ ,‬אז צריך שיהי׳ להחצי הכדור שכנגדם‬
‫החורך והקרח הנירא כמו שרגיל להיות בקוטב הצפוני‪ ,‬בשביל‬
‫שמדינית אלה הס כל כך מרוחקים אז מן השמש ומי שמע עוד‬
‫כזאת — הלא כבר מפורסם וגס שמי מוכיח עליו שנקרא אזור חס‪,‬‬
‫בעבור שתמיד שם החום גדול מאוד בין בחצי הכדור שבמזרח‬
‫בין בחצי הכדור שבמערב‪ ,‬וכן הוא שם בין בקיץ שלנו יבין בחירך‬
‫שלנק וזה ג״כ ידוע כבר ע״י העיברים והשביס בספינות רבות‬
‫אשר הולכים מן אייראפא לאפריקא ולאויסטראליע‪ ,‬כי הס צריכים‬
‫לעבור דרך שס‪ ,‬ויש להם כמה ימים צער גדול מן החמימית‬
‫הנוראה שיש להם לסבול אפילו בזמן התורך שלט‪ ,‬עד שעברו עיד‬
‫כמה מעלות מעבר לקו השיוה‪ ,‬וכן ים ההולכים לרוב מן נארד‬
‫אמעריקא אל זיד אמעריקא צריכים ג״כ לעבור כמובן את הקו‬
‫השווה ויודעים מכל החום הנ״ל — ומוכח מזה שבין במזרח בין‬
‫במערב של קי השיוה יש חמימות תמיד ולא יש שוס חורך לעולם ‪:‬‬
‫וסוך‬
 ‫השמטות רנברשת חדק א׳‬
‫ו ס ו ה ס ו ן‪ 5‬דבר ברור היא גס לכל המתחילים לידע מעט מזעיר‬
‫בענין הזה — שההקפה שגתית הוא רק מצפון לדרוס‬
‫)בין אס אומרים שהארץ מקיף את השמש בין אס אומרים שהשמש‬
‫מקיף את הארץ( כי ייואיס בחיש שק הוא‪ ,‬שבקיץ השמש היא בצפון‬
‫ובחורף היא בדרום ואין מי שמכחיש את זאת — ^ כ ״ פ קשה‬
‫כיצד הוא זה‪ ,‬שבקו השוה יש תמיד חם‪ ,‬ובקוטב הצפון והדרום יש‬
‫תמיד קר וקרח ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫היפה בנשים ‪ ,‬צירש״י אס לא תדעי לך‬ ‫א □ ל א ת ד ^י‬
‫כנסיותי ועדתי היפה בשאר אומות‪ ,‬איכה‬ ‫^‬
‫תרעה ותנצלי מיד וכו' ‪ ,‬צאי לך בעקבי וגו' התבונני בדרכי אבותיך‬
‫הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצותי ולכי בדרכיהם‪ ,‬כי‬
‫כבר מציני פירושים המדברים מעניניס הרמים האלה נכונים למבין‬
‫בה׳ קידוש החודש להרמב״ס ז״ל‪ ,‬ובספר התכונה יסוד עולם מרביט‬
‫יצחק תלמיד הרא״ש ז״ל‪ ,‬ובם׳ התכינה של מוהר״ח ויטאל תלמיד של‬
‫האר״י הקדוש ז״ל‪ ,‬שהסיבה הוא מן המהלך השמש‪ ,‬אשר נטייתה‬
‫לצפק בימי הקיץ אינם יותר אלא עד ראש סרטן שהוא כ״ג מעלות‬
‫וחצי ריחוק ‪ p‬הקו השוס‪ ,‬ואחר כן חוזר השמש לדרוס‪ ,‬ובשביל זה‬
‫אף בקיץ אין להשמש כח להחם אלא עד שמונים מעלות בקירוב‪,‬‬
‫אבל לא עד תשעים כלל‪ — ,‬ובעבור זה נשאר באותן עשר מעלות‬
‫הים הקרח לעולם‪ ,‬וק לעומת זה נטייית השמש לדרום בזמן החירף‬
‫שלט אינה יותר אלא עד ראש גדי שהוא כ״ג מעלות וחצי מן הקו השווה‬
‫לדרום‪ ,‬על כן נשאר גס בקוטב הדרומי הים הקיח לעולם‪ ,‬אבל‬
‫באמצע כדור הארץ שהוא בקו השווה)אזור החס( שם נשאר החמימות‬
‫בתקפו לעולם‪ ,‬בשביל שהשמש שם תמיד הולך בעיגולה נוכח לראשם‪,‬‬
‫וזה בדרך כלל בקיציר הפירוש של גלגל השנת‪ /‬ובספרים הנ״ל תמצא‬
‫באייכות מפורש הדברים‪ ,‬וגס כיצד הוא ההנהגה של גלגל היומי‬
‫תמלא שם‪ ,‬והקיצור היותר הוא כמ״ש כבר לעיל בשם הזוהר החדש‪,‬‬
‫יאיך אפשר לקרב אל השכל‪ — ,‬מה שהתיפסיס בהשיטה החדשה‬
‫הס בעצמם מציירים בכל המפית שלהם את המהלך השמש על דרך‬
‫זה הנזכר כאן של כ״ג מעלית יחצי לצפין וכמו ק גס לדרום —‬
‫ואת האזיר החם של כ״ד מעלית סביב אמצע האדן קוראים הס‬
‫■יי־ ■־־’ ״ י '•ייהע צאנע‪ ,‬יבםין! צפין מציירים הים הקרח וכן בסיף‬
‫דרוס‬
‫ח‬ ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬
‫דרוס וטי״ז הרי הס בטצמס סותריס את השיטה החדשה מכל וכל‪,‬‬
‫ומכל אלה די לנו להכין שגס שקר מוחלט הוא ‪:‬‬
‫ש נ י ת מה שמביא טוד) שס( בשס קופטרניק' אשר הארץ תסוב‬
‫טל צירה פטס א׳ בתוך כ״ד שטות ממטרג למזרח‪ ,‬וק בכל‬
‫יוס ויום‪ ,‬וראיה לזה נדמה לנו כאילו השמש וכל צבא השמיס יבואו‬
‫•‬ ‫לקראהנו ממזרח למטרב‪ ,‬טכ״ל — לפי זה ;‬
‫א ‪ /‬הי׳ מוכרח שכל הימיס ונהרות שבטולס יהיו ג״כ הולכיס דוקא‬
‫ממטרב למזרח טס הארץ אתה טמה‪ ,‬כי החנוטה החזקה של‬
‫הכדור הארץ בלתי ספק תוכל להכריח את כל המימית וכל הנהרות‬
‫שבטולס לילך אתו בשווה‪ ,‬ובאמת אינו כן‪ ,‬כידוט‪ .‬כי כמה נהרות‬
‫הולכ ס מצפין לדרוס כמו הירדן‪ ,‬וכמה נהרות הולכיס מדרוס לצפין‬
‫כמו הנהר טלבט במדינת דייטשלאנד וכו' —‬
‫ב׳ ‪ ,‬ולא טוד‪ ,‬אלא טומדיס המיס בימיס וביס אוקיינוס‪ ,‬אס רק הרוח‬
‫שותק מטליהס‪ — ,‬ומה המיס שהס קליס המרוץ מפני רוח כל‬
‫דהי‪ ,‬מפני החנוטה החזקה של כל כדור הארץ טאכ״ו ‪:‬‬
‫ג׳ חיכרח הי' שהספינית והטגלות יהיו מרגישים איזהו סיוט אס הס‬
‫הילכיס ממטרב למזרח‪ ,‬ולטומת זה איזהו טיכוב אס הס הולכיס‬
‫ממזרח למטרב‪ ,‬שהוא נגד תנוטתכדור הארץ‪ ,‬וגס זה אינו —‬
‫ד ׳ ‪ ,‬מוכרח הי׳ שהרוח יהי׳ תמיד הולך וסובב את הארץ אתה טמה‬
‫ממטרב למזרח‪ ,‬וגס זה איני‪ ,‬אלא פטס מתהפך לרוח קדיס‬
‫ומנשב ממזרח למטרב‪ ,‬פטס מצפון לדרוס‪ — ,‬ורוב פטמיס הואטומד‬
‫ושותק טד שאפילו ניצה קלה או טשן קל טומדיס באוויר זמן מה‬
‫בלא תנוטה‪ — ,‬ומה אלה אשר מפני נדנוד היד הס מטופפיס‬
‫ומריציס למרחוק‪ — ,‬מפני היד החזקה של תנוטת כל הארץ לא כ״ש ‪:‬‬
‫ה ׳ גס הראיות אשר מביא )שס( להשיטה החדשה‪ ,‬וסך הכל א׳‬
‫היא‪ ,‬אינה ראי׳ כלל — כי כן אומר‪ ,‬וראי׳ לדבר שהארץ‬
‫תסוב טל צירה‪ ,‬לזה נדמה לנו כאילו השמש וכל צבא השמיס •בואו‬
‫לקראתינו ממזרח למטרב טכ״ל — משוס שנדמה לנו ‪ p‬יש ראיה‬
‫שהארץ הילכת וסובבת‪ ,‬בתמיהה — אולי אס אדס א׳ טומד או יושב‬
‫ושאר בני אדס או חיות יבואו לקראתו אנו אומרים מכאן ראיה שזה‬
‫האדס הולך — וכן גס ספינה או טגלה אס הס טומדיס וספינות‬
‫רבות או טגלית יבואו לקראתס אפשר יהי׳ ראיה מזה שאותה ספינה‬
‫דוקא‬
 ‫השמםות לנברשת חלה א׳‬
‫דוקא היא ההולכת; — וכן ?וא גס הראיה הנ״ל להוכיח שהארץ‬
‫סובבת והולכת — ומת בכך אס גדמה לט שכל צבא השמיס יבואו‬
‫לקראתינו‪ ,‬הלא יותר בנקל נוכל להבין הדבר אס אנחגו אומרים‬
‫שאין זה דמיון אלא האמת הוא ק שהשמש וכל צבא השמים מהלכים‬
‫ומקיפים את הארץ והארץ לטולס טומדת —‬
‫ך ולא טוד‪ ,‬אלא נדמה לני ג״כ אין כאן‪ ,‬כי השמש וכל צבא השמים‬
‫כשהס טולים מן האופק של מזרח מיד הם פוניס גס לדרוס;‬
‫ומשם בטיגול הולכים למטרב ומשם לצפק כי שוקטים בצד מטרבית‬
‫צפונית רוב כוכביס‪ ,‬והרי צריך להיות לפי שימת הנ״ל שילכו כולם‬
‫בלי נגייי׳ ובלי פני׳ כלל ממזרח לנוכח טד למטרב ולא יסבו בלכתם‬
‫לא לדרוס ולא לצפון — ולא טוד אלא אס משגיחים יותר בצבא‬
‫השמים; גס מוצאים אנחנו בין הכוכבים )חידוש גדול למי שרואה‬
‫את זה בפטם הראשון( שאחר שהלכו את הטיגול שלהם הנ״ל ממזרח‬
‫לדרוס ולמטרב ולצפון הולכים הס משם שוב בחזרה למזרח‪ ,‬כי אלה‬
‫ככבים אשר הולכים בטיגול קטן שוקטים רק טל זמן קצר כמו‬
‫שטותיים קרוב לצד מטרבית צפונית‪ ,‬וקרוב לטלות השחר מבצבצים‬
‫הס וטוליס שוב מצפין והולכים למזרח וחוזרים כן חלילה בהקפס‬
‫כמו אתמול — וחידוש זה ראיתי בטצמי פטה״ק ירושלים ת״ו הרבה‬
‫פטמים תוך הרבה שנים — כי טש־ת־ ל'סימן טל ב׳ אגודות)ולאחר‬
‫זמן גס טל אגודה שלישית עוך וגס שוב טוד טל רביטית( ככבים‬
‫לפי מניינם ולפי צורת מצבם זה אצל זה — האגודה הא׳ הס שבטה‬
‫כוכבים שהולכים תמיד יחד והס ביניטס בגידולם; ד׳ מהם הולכים‬
‫בראשונה כמין רבוט וג׳ מהס אחריהם כמין סג״ול — לטרך בליל‬
‫תשרי)וחשון( בכל תחילת לילה הס לא רחיק־ס ממטרב ופונים א״ט‬
‫לצפק ושוקטים זה אחר זה )ובהשגת טליהן טוד שנה מצאתי שהם‬
‫אינס שוקטים כלל‪ ,‬רק הס מכיס*ס איזהו שטות מטינינו ט״י‬
‫הבתים הגבוהים בצפק ירושלס ת״ו הטומדיס בהר כי כן ראיתי‬
‫גם בכל אשמורת לילה בחדשי׳ של ס*ון תמוז( בצפון; וקודם טלות‬
‫השחר כמו ב' שטות )ולאחר כמה ימיס כמו ג' שטות קודם‪ ,‬וטוד‬
‫אחר כמה ימים כמו ד' שטות קודם ט״ה( טולים זה אחר זה‬
‫מצפון והולכים בטיגול טד לא רחוק ממזרח ומשם לדרוס והטיגול‬
‫שלהם הוא קמק — והרבה ככבים טד אין מספר הס שמלווים‬
‫אותם‬
‫י?‬ ‫השמטות לנברשת חלק א'‬
‫אוהס — והאגודה השט׳ מכוון לגגד הראשוגיס הס הול‪.‬כיס והס ;יכריס‬
‫להרבה בניאדס ונקראים בשס תי״ו — לערך בליל חשו; בכל תחילת‬
‫לילה הס עוליס זה אחר זה ממזרח ופוניס לדרוס והולכים למערב‪,‬‬
‫ומשם מגיעים קודס עלות השחר כמו שעה א׳ )ולאחר כמה ימיס‬
‫כמו ב׳ שעות קודס‪ ,‬ועוד אחר כמה ימיס כמו ג' שעות קידס ע״ה(‬
‫קרוב למערבית צפונית‪ ,‬ושוקמיס שס זה אחר זה כי אלה סובבים‬
‫בעיגול שהוא יותר גדול )והחמה הסובבת בעיגול עוד יותר גדול גס מאלה‬
‫על כ; בימים הארוכים זורחת ושוקעת סמוך לצפון( מן העיגול‬
‫וכל‬ ‫השבעה הגיל‪ ,‬ועמהס הולכים כמובן ככביס עד אין מספר‬
‫אדס‬ ‫‪--------------‬‬
‫*( יעוד אגידה שלישית של עשרה נכניס ביטניס וקשגיסיהד ראיתי שהם‬
‫סובביס תמיד ג'כ מול האגודה הראשונה הג׳ל )וקרוב להם(‪ — ,‬ואס הראשמיס‬
‫גראיס בתתילח לילי טבת ושבט שעיליס מצפון יהולכיס לדרוס‪ ,‬האגודה השלשית‬
‫הנ׳ל לגגדס מכויניס מסבבים כמו באותו העיגול מדריס לצפין‪ ,‬יבתתילח לילי חמיז‬
‫ואב איפיך ראינו אח הראשונים שמסבביס או מדרום לצפון‪ ,‬ובעיגול הקטן שלהם‬
‫נוטים רק מעט לצד מערב‪ — ,‬והאגודה השלישית הנ״ל של עשרה ככבים עולים‬
‫לנגזם מצפון וגיטיס רק מעט לצד מזרת והולכים לדרוס‪ ,‬ישוב נוטי׳ גם הם רק מעט‬
‫למערב ולפי מראית עין המרחק ביניהם כאלו הוא לערך רק כהמש מאות אמה‬
‫‪u‬‬
‫■*‬ ‫*‬

‫«‬
‫צפון‬ ‫‪E‬‬
‫‪Xa‬‬
‫‪II‬‬ ‫דו‬

‫‪» s‬‬ ‫•‬ ‫‪^£1 g-‬‬

‫‪u‬‬ ‫‪n‬‬
‫*‬
‫‪_f D‬‬
‫*‪/‬‬
‫*‬
‫‪S‬‬ ‫ו_ ‪C‬‬
‫‪v :‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪ #‬־ ‪-‬י‬

‫‪ /‬כדי י‪8‬יד‪,‬י' נקל ולהכירם *‬ ‫‪n‬‬

‫* ‪u i‬‬ ‫* *‬ ‫‪S‬‬ ‫‪ rj‬ם‬
‫_ ‪U‬‬ ‫‪/‬אצייר כאןםצב אמרתם‬ ‫•‬ ‫‪P‬‬ ‫^‬
‫‪X‬‬ ‫*‬ ‫►‬ ‫‪2rr‬‬ ‫‪r‬ז‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫‪-fN‬‬ ‫‪Q‬‬
‫‪u‬‬ ‫♦ ♦‬ ‫‪n •r‬‬

‫נוכח לראשנו‬
‫כן גראו אלה שבעה ככביס כתחילת הלילות של חודש ניסן אייר סיון‬
‫כשהולכים ממזרח למערב‬
‫ואלה ד אגודות סובבים כן תמיד יום וליל לנוכה מראשי יושבי ירושלים ת׳ו — ומכ‪-‬׳ן‬
 ‫השמטות לנברשת חרס א׳‬
‫אדס יכול לראיה כל הנ״ל בלי תחבולות ובלי גירתה ותוך זמן קצר‬
‫בכמו של עשרה דקיס‪ ,‬רק אס עומד במקוס פגיי אשר משם אפשר‬
‫לו לראות את פאת הצפק מרחוק‪ ,‬ויעשה לעצמי שס סימן על כנב‬
‫א׳ או ב׳ או ג' אשר עימדיס עתה למשל מכוון ע ד נר א׳ של בית א׳‬
‫בפאת הצפון הרחיק או ננד הר או ע ד בנין א׳ ויראה הוא שאחר‬
‫עשרה דקיס עברו אלה ככבים משס והילכיס למזרח ולא למערב‪ ,‬וזה‬
‫דוקא כן אפשר לראות מרחוק ולפאת צפון )אבל באמצע הרקיע קשה‬
‫לראות זה( ״ ‪ -‬ו ב א ו ת ו ה ז מ ן ע צ מ ו שאנו רואים בצד דרום צבא‬
‫השמים עד אין מספר הולכים ממזרח למערב‪ ,‬אנו רואים בצד צפון צבא‬
‫השמים ג״כ עד אין מספר שהולכים איפכא ממערב למזרח‪ ,‬ואלה‬
‫מול אלה בכל רגע ורגע על דבר אחד הס מעידים להכחיש לגמרי‬
‫הראי' הנ״ל של השיגיה החדשה שאומרים בעבור זאת נדמה לט‬
‫שכל צבא השמים יבואו לקראתנו ממזרח למערב‪ ,‬אחר שאנו‬
‫רואים שאינו כן‪ ,‬וממילא נהרס כל הענין וכל הבנין דשיגיה חדשה‪,‬‬
‫וא״ה ומה בכך‪ ,‬אולי לא ראינו עוד שא׳ הולך ממערב למזרח‪,‬‬
‫ואחרים הולכים תמיד סביב סביב לו מד׳ צדדים‪ ,‬ועכ״ז אינו‬
‫מיכרח שהאמצעי עומד על מקום א׳‪ ,‬אלא גס הוא הולך כאשר‬
‫אומרים הנ״ל ממערב למזרח — גס כל זה הי׳ עוד אפשר להבין‬
‫כן‪ ,‬אבל לא לפי השיטה החדשה אשר אינה נותנת רשות להככבי׳ וגס‬
‫לא להחמה להקיך את הארץ השפלה בשביל קטנותה — א״כ‬
‫איך אפשר להבין את זאת מה שעינינו רואות שמסבביס הככביס‬
‫את הארץ בלי שום הפסק מכל ארבע צדיה בפעם א׳ בכל רגע‬
‫רגע — ועוד לפי השיטה החדשה שהארץ מתנועע אפילו שתי‬
‫תנועות‪ ,‬ת׳ שנתית‪ ,‬וא׳ יומית‪ ,‬הא הי׳ מוכרח כמו שאנו רואים‬
‫בלילה ב׳ אגודות ככבים ) עיי׳ לעיל בהגה״ה( סובבים ממעל לראשנו‬
‫שיהיו הס ביוס סובבים למטה תחת חלק הכדור הארץ שלנו‪ ,‬כי‬
‫הארץ‬ ‫‪-------------- -‬‬
‫ג׳כ ראי׳ גרורה לדכרי הז׳ל )עי' במ׳ש כתיקוני זוהר תיקון י׳ח( שמציון הושתת‬
‫כל העילה כולו וכאן הוא עיקר הכל וראשית לכל)וכמ׳ש יומא ג׳ד ותעניתיו״ד( —‬
‫וכמי שהארף נתפשטה מכאן מנקודה הראשונה אכןשתי' עד תשלום וגמר היקף כל‬
‫האק‪ — ,‬כן גס הכככיס התחילו כאן כעיגול קטן לסכג את הארץ ולהתפשט יותר‬
‫העיניל תוך ‪'.‬ל‬
‫עיגיל וזה למטלה מזה וזה גדול מזה ושוג עוד א׳ יותר גדול גס‬ ‫'‬ ‫כמי‬
‫מזה עד שנתמלא כל הרקיע ככנים‪,‬‬
‫י‬ ‫השטטות לנברשת חלק א׳‬
‫הארץ נבר פנה אליהן עורן! ע״י התנועה היומיח שלה ממערב‬
‫למזרח — ואיך אנו ריאיס )ע״י חשבון וע״י עיני שכליות( אותם‬
‫גס ביום כמו בלילה •סובבים סובבים ממעל לראשנו בעיגול קטן‬
‫שלהס — ועוד‪ ,‬הרי הי׳ צריך להיות לשיטה החדשה שאומרה‬
‫שהארץ חסבבה אה עצמה למזרח‪ ,‬שנהי' אנחנו יושבי הארץ רואים‬
‫לכל הפחות בחלק האחרון של הלילה שנהי׳ מקורבים לצד מזרח‬
‫העיטל של ב׳ אגודות הככבי׳ הנ״ל ונהי׳ מרוחקים מצד מערב‬
‫של עיגולס‪ ,‬ואיך אנו עומדים יום ולילה ושנה אחר שנה בלי הפסק‬
‫דוקא מצומצם בתוך עיגול שלהם בתווך — ועוד‪ ,‬הרי רואים בחוש‬
‫שהאגודה השלישית של העשרה ככבים הנ״ל הס כמו קבועים בתוך‬
‫הקו הגדול מאוד של ככבים קגיניס וביטניס הרבה הרבה — הנקל‬
‫)בל״א מילך שטראססע( וזה הקו עם כל הככביס הקביעיס בו מסבב‬
‫בעיגול בכל יום ממזרח לדרוס ולמערב ולצפון וחוזר משם למזרח —‬
‫ודומה למטה ארוך מאוד‪ ,‬ואס ראשו במזרח אז סופו במערב או‬
‫בין צפון לדרוס נראה כן‪ ,‬וכל זה הסיבוב אנחנו יושבי הארץ‬
‫רואים כסדר בכל לילה מתחילתה עד סופה וכן גס בכל יום למעלה‬
‫מן ראשני — מלמה״ד לאבן של ריחייס שסובב בגלגל שלו על‬
‫ראש ברזל א׳ קבוע )הנק׳ בל״א צחפפן( ומי יבא הנה ויאמר שע״י‬
‫שאנו רואים שהאבן מסבב והולך‪ ,‬מוכח שהברזל שתחתיו הולך‪,‬‬
‫והאבן שעליו )מסבב( הוא היא העימד כמלך בגדוד מפני גדלו‬
‫וחשיבותו נגד הברזל השפל והקטן שתחתיו‪ ,‬בתמיהה — וא״ת עוד‪,‬‬
‫לעולס הארץ היא היא הסובבת את עצמה‪ ,‬וכן הוא הסדר הסיבוב‬
‫שלה מדרוס למזרח‪ ,‬ואח״כ ממזרח לצפון‪ ,‬ומצפון למערב‪ ,‬וממערב‬
‫לדרוס‪ ,‬ושוב למזרח‪ — ,‬ובעבור זה כשהארץ מסבב למזרח נדמה‬
‫לנו שהשמש וכל צבא השמים הולכים לנגדנו ממזרח למערב —וכשהארץ‬
‫מסבב ממזרח לצפון השמש וכל צבא השמים הולכים לנגדנו ממזרח‬
‫לדרוס‪ ,‬וכן לכל וצד צד‪ - - ,‬התשובה בצידך כי מה יהי׳ לדברי המקשן‬
‫כשהארץ מסבבת מצפין למערב‪ ,‬יהי׳ מוכרח לפי סברתו שהשמש וכל‬
‫צבא השמיס יהיו הולכים לנגדנו ממערב לצפון‪ ,‬דהייני בכל צד הצפון‬
‫יהי׳ גס הולך לנגדנו השמש ומי ראה עוד כזאת‪ — ,‬וח״ת עוד עלי‬
‫אבל טכ׳׳פ לדבריו הני׳ל שאמרתי בעצמי שהככביס הולכים בכל צד‬
‫הצפון ממערב למזרח‪ — ,‬גס כאן החשיבה בצידך ששכחתי מ״ש ג״כ‬
‫לעיל‬ ‫׳‬
 ‫השמטות לנבר שת חלק א'‬
‫לעיל שבאותו זמן עצמו אנו רואים בצד דרוס כל הככביס‬
‫דשם הולכים איפכא ממזרח למערב‪ — ,‬ועוד ובאותו זמן עצמו הולכים‬
‫ככבים אחרים עד אין מספר מצפון לדרוס‪ ,‬ושוב אחרים מדרום לצפון‪,‬‬
‫וזה הסדר הכל בפעם א׳ ובלי הפסק גם רגע‪ — ,‬וזה די למבין‪ ,‬וא'‬
‫אפשר עוד להכחיש שהשיעה החדשה שקר מוחלע הוא אבל מכל‬
‫הנ״ל מוכח ומבורר שהארץ)השפלה עם קומנה( עומדת בתווך׳ —‬
‫והשמש )עם גודלה וחשיבותה( עם כל צבא השמים מוכרח־ס להקיץ!‬
‫את הארץ‪ ,‬כי לכן נבראו וה' חק נתן ולא יעבור — ‪:‬‬ ‫■‬
‫^ל אלה סתירות שעפ״י המציאות צווחים אחרים ככרוכיא‪ ,‬אולי‬
‫החקרן הגדול קופרניק׳ לא ראה ולא הבין כל אלה —‬ ‫^‬
‫ואעפי״כ הלך במח עם השימה החדשה שלו הוא וכל תלמידיו אחריו‬
‫עד היום שהוא יותר משלש מאות וחמשיס שנה בלי שוס ספקות‪— ,‬‬
‫על הקושיא אולי לא ראה וכו׳ י״ל למה ישר בעיניכם מה שקופרניק׳‬
‫לא חשש על זה אולי החכמים הגדולים שקדמו לו ורבים היו המה‬
‫לא ראו בתמיהה‪ — ,‬ועל הסמיכות הלזה שמקובל שימתו ג׳ מאות שנה‬
‫וכו'‪ — ,‬על זה גשיב אמנם לא כן‪ ,‬כי סמיכות כזה דומה להסמיכות‬
‫אשר גם כן סמכו עליו הרבה מאות שנה חביריו ותלמידיו לרבבות‬
‫סמכו א״ע על החשבון צדק של קופרניק׳ וכיוצא בו מציאותיו של ככבים‬
‫חדשים שמצא כמ״ש בנברשת חלק א׳ )מן דך ל״ב עד ל״ה( ונסתר‬
‫שם כל החשבון המפואר שלי עיי״ש‪ ,‬אשר כל מאן דהו יכתוב ויספור‬
‫למאות שיגושיס ושמותיס הנמצאים שם‪ — ,‬ועכ״ז לא חפרו ולא בושו‬
‫לא הוא ולא תלמידיו‪ — ,‬וכמו כן הוא גס בענין זה שסומכים על‬
‫עצמם לפי רוב גאותס ולפי שידם תקיפה בכסך ועל רוב סייעתס‬
‫במצחם הנחושה שעוזרים זה לזה ביותר אחר השקר ואחר ההבל‬
‫כנהוג שבעולם‪ — ,‬אבל יושב בשמים ישחק‪ — ,‬כי אס נשכימה‬
‫לכרמים לראות‪.‬אס פרחה הגפן ונשאל אפילו רק לתינוקות דשם‬
‫בבחינת פסוק לי פסוקך בענין הלזה‪ ,‬ישיב לנו בקיצור ויאמר ‪:‬‬
‫א בראשית ברא אלקיס את השמים ואת הארץ וגו'‪ ,‬א״כ כבר הארץ‬
‫פה‪— ,‬והשמש עוד איננו‪ — ,‬וא״ת השמש הי׳ בכלל את השמים או‬
‫בכלל ויהי אור‪ ,‬והוא נברא קודם הארץ‪ ,‬שהיתה אז עוד תוהו ובוהו‪— ,‬‬
‫עכ״ז הארץ הקדימה לעמוד במקומה וגס הוציאה דשא ועץ פרי ביום‬
‫השלישי‪ ,‬והשמש לא זכתה למקומה עד יום הרביעי‪ ,‬כי אז נהלה היא‬
‫ברקיע‬
‫יא‬ ‫השמטות לנברשת חיה א׳‬
‫ברקיע — ובכל לבר ודבר כל הקידס זכה‪ ,‬ועל מה תעזוב הארץ‬
‫עתה את מקומה אשר כבר תירס ארבעה ימיס החזיקה היא באותו‬
‫המקום לקביעות‪ ,‬אולי כדי להקיף מכאן ולהבא את השמש הבא‬
‫אחריה לקבל את פניה — ועוד הא מקרא מוכח דכתיב ויתן‬
‫אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ ‪:‬‬
‫ר ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע וגו׳ ‪ ,‬והיו לאותות ולמועדים‬
‫ולימים ושנים וגו‪ /‬והארץ עומדת ומצפה עד שמגיעים השני‬
‫עדים כשרים השמש והירח המקיפים אותה‪ .‬ומגידים לישראל יושבי‬
‫הארץ את המועדים במועדם ‪:‬‬
‫ג וירד ה׳ על הר סיני וגו' )וידוע שבמתן תורה גם האו״ה מאמינים(‬
‫איך יעלה על לב אדם שבשעת מתן תורה שניתנה כל כך בפימבי‬
‫ובקולות וברקים מן השמים על הארץ‪ ,‬לא היתה הארץ עומדת‬
‫בחרדה כעבד דומם לפני המלך כשבא עליו פתאום — אלא‬
‫עושה את עצמה כאינו מרגיש מאומה ומריצה לפי דרכה עם ההר‬
‫סיני לצד מזרח — וכביכול וכל פמליא של מעלה צריכים לרוץ‬
‫אחר ההר סיני במשך שני דקים שבעה פרסאות ושליש ע״י‬
‫התנועה היומית שמתנועע ומריץ הארץ על קוטרה לפי גזירת השיעה‬
‫החדשה ‪:‬‬
‫ד ואתה פה עמוד ע מד; תימה איך הי' אפשר למשה רבינו ע״ה‬
‫לקיים צווי ה׳ הלזו לעמוד שם‪ ,‬הא בהר סיני הי׳ כל המעשה‬
‫דמתן תורה כמ״ש וירד ה׳ על הר סיני‪ ,‬ועכ״ז לא נזכר בתורה‬
‫וגם לא שמענו מעולם שום שינוי שההר סיני עמד או ישב או‬
‫שקט‪ ,‬רק זאת מצאנו מקרא מלא והר סיני עשן כולו — אבל‬
‫מסתמא לא נשתנה מסדרו שהי׳ צריך להיות מששת ימי בראשית‬
‫)לפי השיטה החדשה המשוגעת( לרוץ עם הארץ כמ״ש לעיל באות‬
‫ג׳ ולפי זה על איזה אופן קייס מרע״ה צווי ה' ואתה פה עמוד‬
‫עמדי — וא״ת עמידה זו בשמים היתה‪ ,‬גס זה איני‪ ,‬הלא כתיב‬
‫ויהי משה בהר ארבעים יום וגו׳‪ ,‬וגס כבוד ה׳ שכן או בההר‪,‬‬
‫כדכתיב וישכון כביד ה׳ על הר סיני — והצווי הראשונה היתה‬
‫עלה אלי ההרה — ובגמ׳ מגילה )דף כ״א‪ (:‬אמרו דאף הקב״ה‬
‫בעמידה‪ ,‬מדכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואיך נקרא כזאת עמידה —‬
‫ך|׳ ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי‪ ,‬הלא חידוש גדול‬
‫הלזה‬
 ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬ ‫‪.‬‬
‫הלזה כתוב כמה פעמים בתורה; ולמה לא כתוב ונם לא רמוז‬
‫אפילו לא פעם א׳ החידוש היותר הגדול)לפי השיגיה החדשה( אשר‬
‫הי׳ בזמן ההוא שעמד ההר סיני עם כל כדור הארץ מ׳ יום ומ׳‬
‫לילה כל משך הזמן שהי׳ הקב״ה עס מרע״ה בהר סינ; — ו עי ״ז‬
‫הי׳ אז‪',‬גם כסדר יוס )כל המ׳ יוס ומ׳ לילה( באותו החצי׳ של הכדור‬
‫הארץ אשר ההר סיני עומד עלי‪ /‬ובאותו החצי כדור הארץ שננגדו‬
‫הי׳ כסדר לילה )כדי לפרסם זמן תורתינו בכל העולם( וכך הי׳ נאה‬
‫ויאה הפרסום של מ״ת בכל העולם )לפי השיכיה החדשה הנוהגת כל‬
‫כך כבוד לתורתנו הק׳( רק תמוה הוא למה לא שמענו גס אנחנו‬
‫מכל זה לעולם — אלא פשוט שדבר בעל הוא הרעיון של השיכיה‬
‫החדשה‪ ,‬ואין בה שוס ממשות רק רעש של שקר וכזב ;‬
‫[* ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ ,‬עוד כתיב ונועדתי וגו‪ /‬עוד‬
‫כתיב ודברתי אתך שס וגו'‪ .‬אפשר יזמין המלך את השר ונאמן‬
‫בית שלו כדי לדבר עמו בכל פעם ופעם 'דוקא במקום מגיולגיל‬
‫ומגולגל שמגלגל איתו מקום את עצמו תמיד בלי הפסק — הא‬
‫כמה היכלות ופלטרין בתיכו יש למלך אשר עומדים במנוחה‬
‫והשקני‪ ,‬ושם הי׳ ראוי יותר לייהד הבית הוועד לדבר עם נאמן‬
‫ביתו‪ ,‬ונלפינה מדרך ארץ — אלא בלתי ספק שהארץ אשר מקדשנו‬
‫מקדש ה׳ עומד עליי אינה מסבבת על הפתחים )של השמש וצבא‬
‫השמים כאשר גזר עלי׳ השועה הנ״ל עם תלמידיו( אבל לעולם‬
‫עומדת במטחה וכבוד מיום הווסדה ועד עולם ‪:‬‬
‫• מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא‪ ,‬מי שמע עוד שמלך בו״ד‬
‫מצוה ליקח הפלטין שלו להקיך עמו סביב הנר‪ ,‬כדי לראית‬
‫בחורין ובסדקין מה הוא‪ ,‬ולעשות כל מה שצריכי׳ עוד בבית —‬
‫ואולי הדיוע עושה כן — בפלעין של מלך מלכי המלכים הקב׳יה‬
‫עאכ״ו ‪:‬‬
‫ח האזיני השמים וגו׳'ותשמע הארץ וגו׳‪ ,‬ותהיו עדים בדבר כפי׳‬
‫רש״י ‪ ,‬מי לנו גדול ממשה רבינו ע״ה — ומה■ ראה להזמין‬
‫את הארץ להיות עד ‪ ,‬אחר שהיא אינה יכולה לעמוד על עמדה‬
‫בשעת הגדה העדות כמו שצריך להיות‪ ,‬שהעדים יעמדו ויעידו —‬
‫הלא יותר עוב הי׳ שיקח תמור הארץ את השמש לעדות — אלא‬
‫ודאי ברור הי׳ למשה רבינו ע״ה שהארץ לעולם עומדת כמו השמים ‪:‬‬
‫מכון‬
‫יר•‬ ‫השמטות לנברשת חלה א׳‬
‫מכון לשבתך פעלת ה׳ ‪ ,‬מכאן דרשו חז״ל שבית המקדש דלמטה‬
‫מכוון הוא כגד ביהמ״ק שלמעלה‪ ,‬כי מכון פירושו מכוין —‬
‫הלזה יקרא הקב״ה וחז״ל מכוון אס הי׳ כן שביהמ״ק דלמכיה הי׳‬
‫מריץ הנה והנה והי׳ אפשר עוד להביא כהגה וכהנה *( אבל עד‬
‫כאן יהי׳ גבולגי‪ ,‬ובזה יהי׳ די לגו‪ ,‬לידע בבירור ובלי שוס ספק‬
‫עוד‪ ,‬שהארץ עס בית מקדשנו עלי' עומדי' עדי עד‪ ,‬בבייח ומנוחה‪,‬‬
‫בהשקכי ורווחה^ וכן הי׳ מן העולה‪ ,‬ויהי׳ ב״ה עד סוך העולס‪,‬‬
‫וזהו הדר התמיד לעבודת בית אלקינו‪ ,‬יהי רצון שיבנה ב״ב אמן ‪:‬‬

‫׳( כמה שנים אהר כחיבהי בל ואח‪ ,‬אמר לי ח״ה א׳ בראה ראי׳ וי מונא‬
‫כששי גליה )ד‪.:‬יכ ויארשא( הגיגה )דך‪ .‬י׳יב( אשר היכרי הרב הגאון הגדיל המשירסה‬
‫נעילס נעל נידע ניהידה זלה׳ה זי׳יע ‪.‬‬
 ‫השמטות דנירשת חדק א׳‬
‫אורת‬ ‫בשנת תרס״ב ננוררני כאין גדול א' לחיות דטחו‬
‫)מה שנדפס בווילנא שנת חרל״ז בשס המבאר‬
‫א ל מי ץ( ביאור חדש על תהלוכות הלבנה )בסון! ליקוטי מזמוייס‬
‫למוצאי שבת( ובו יבואר שהלבנה מאירה לנו הלילה באור עלמי‬
‫ממש‪ ,‬ולא צריכה לאור השמש נלל‪ ,‬וסיבת השתנות אירה בכל‬
‫ייס מתחלת החודש ועד סיף החודש‪ ,‬ולא כדברי המבאריס מקדמת‬
‫דנא שהחליטו שהלבנה אק לה אור עצמי כלל‪ ,‬רק שמקבלת אור‬
‫מהשמש‪ ,‬ועצס הלבנה הוא כדור אפל וחשוך ‪:‬‬

‫)נלך אחר ביאור דבריו ופקפוקיו כסדר(‬

‫א כ׳ וז״ל‪ ,‬ק ביארוהו בעלי חכמת התשסרת והגאון הרב מהר״ל‬
‫בן חביב ז״ל בפירושו על ה׳ ק״ה של הרמב״ס ז״ל — והבעל‬
‫תוי״ט )ר״ה פ״ב מ״ו( והאבן עזרא על פ׳ התודש הזה לכס‪,‬‬
‫כולס נשעניס על דעה זו שאין בלבנה שוס אור עצמי רק מה‬
‫שתופ‪-‬ע עליה השמש‪ ,‬יען שלא מצאו דרך אחרת וכו׳ אך שיש‬
‫לזה כמה סתירות כמבואר בפרקי דר״א פ״ו ששני המאורו׳ שוויס‬
‫נבראו וכו׳ ‪ ,‬נכנס תחלות ביניהם וכו׳ מה עשה הקב״ה הגדיל‬
‫את הא׳ והקטין הא׳ וכו׳ ‪ ,‬וגס רש״י ז״ל פי׳ בחומש והמעיטה‬
‫על שקטרגה — נראה שרק הקטין או רק המעיט את הלבנה‪,‬‬
‫אבל לא נתהפך כולו לגוף עכור יאפל‪ ,‬עכ״ל המבאר‪ ,‬ונ״ל להשיב‬
‫על הנ״ל דלק״מ דבין הל׳ והקטין ובין והמעיט רק לישנא מעליא‬
‫נקטו‪ ,‬ובשביל זה הלשון לא נראה עוד המציאות של הלבנה‬
‫שהיא נשתנה לגיך אפל)כמבואר לקמן( — ואפשר גס הלשון והקטין‬
‫והמעיט נוכל כן להבין — כמו שמציני בדברי תז״ל שיש נרתק‬
‫להחמה‪ ,‬כמ״ש לעתיד מוציא הקב״ה אה החמה מנרתקה‪ ,‬כן יכול‬
‫להיות שאודת הקטרוג הלביש הקב״ה את הלבנה בנרתק שהוא‬
‫קטן ועב ביותר‪ ,‬אבל יש לו ליטוש‪ ,‬ועי״ז כאילו אין לה אור‬
‫עצמי להאיר לעולס אלא ע״י הליטוש דנרתקה היא מהזירה את‬
‫האור אשר השמש תופיע עליה — ועוד‪ ,‬הא פי׳ רש״י במס׳ ר״ה‬
‫)כ״ג‪ (:‬גם להשיטה שהלבנה מקבלת אורה מהתמה‪ ,‬דהא מפרש‬
‫דמעולס לא ראתה החמה פגימתה של לבנה — ולמה מקשה‬
‫המבאר מפירש״י בחומש ‪:‬‬
‫עוד‬
‫יג‬ ‫השמטות לנברשת חלה א׳‬
‫ד עוד כ׳ המבאר הנ״ל וז״ל וג"כ נוכל להבין זאת מהלבנה‬
‫גופא בעת הליקוי וכו' מוכח שיש לה אור עצמ; כ׳ אס לא‬
‫כן מאין יראה לעינינו דמית לבנה באור כהה בעל גוונין הרבה‬
‫עכ״ל — גם מכאן לק״מ‪ ,‬אדרבא מכאן מוכח שעיקר אור‬
‫הלבנה הוא רק מה שהשמש תופיע עליה‪ ,‬כי לולא כן איך יכיל‬
‫להיות ליקוי לבנה כלל‪ ,‬אחר שכל הליקוי נתהווה רקע״י שהכדור החרן‬
‫מבדיל עתה בין השמש ובין הלבנה כנודע‪ ,‬ולדברי המבאר שיש‬
‫לה חור עצמי מה איכפת להלבנה אס הארץ מבדיל ומכסה בינה‬
‫לבין השמש‪ ,‬ואס גס שהצל של הארץ מגיע אליה‪ ,‬מה בכך‪ ,‬הלא‬
‫כל נר עצמי אך שהוא קטן אס יבוא בתוך צל א' או בתוך‬
‫חושך ואפלה‪ ,‬אודת זה לא נתחשך הנר‪ ,‬אדרבא יהי׳ עוד יותר‬
‫ניכר כמ״ש חז״ל אין האור ניכר אלא מתוך החושך — וקושיא‬
‫שלי מאין יראה לעינינו וכו׳ ‪ ,‬לגוונין האלה סיבה אחרת יש‬
‫להן‪ ,‬אולי מן אור הככבי׳ שהס מאיריס סביב ללבנה‪ ,‬או מן‬
‫הנרתק שלה או משתיהן יחד נראו כמו גוונין — והחידוש של‬
‫דמות לבנה באור כהה נוכל לראות ק בכל סוף חודש וחודש‬
‫כשהלבנה עולה אז בהזמן כעלות השחר‪ ,‬ועולה מן האופק ראשונה‬
‫החלק של הלבנה הבלתי מאיר ואח״כ בא אחריו החלק המיעוט‬
‫המאיר ‪:‬‬
‫ג כ׳ וז״ל ואס ישאל השואל אולי יופיע עליה אור השמש‬
‫מהצדדיס‪ ,‬גס זה א״א כי השמש לא יוכל לבטל שוס צל מכל דבר‬
‫עכ״ל — י אומר אני אס גס שזה אמת מה שמביא בשס רבינו‬
‫אבל ידוע‬ ‫בחיי ז״ל שהשמש לא יוכל לבטל שוס צל מכל דבר‬
‫הוא שאעפ״י שהשמש עצמו לא יוכל לבכיל אותו הצל שהוא גורם‬
‫בעצמו‪ ,‬עכ״ז אפילו נר קטן אס מביאין אותו מצד שכנגדו לתוך‬
‫אותו הצל נתבטל הצל או מקצתו או כולו לפי גודל הצל ולפי גודל הנר‪,‬‬
‫מוכח שגס אור הככבי׳ שאצל הלבנה בעת הליקוי יכולים לבטל קצת‬
‫את הצל וגורמין לראות כמו גוונין בלבנה — והעיקר גס מוכח מכאן‬
‫שאין בלבנה אור עצמי — ובעבור זה אין ללבנה כח לבטל את הצל‬
‫של כדור הארץ בשעה שהיא עוברת בתוך הצל‪ ,‬אלא איפכא הצל של‬
‫כדור הארץ גורס ללבנה הליקוי כנידע ‪:‬‬
‫ך כ׳ וז״ל איך יכול לקרוא לה בשם מאור קטן‪ ,‬שהרי כל האור נלקח‬
‫וכו׳‬
 ‫השמטות רנברשת חיה א׳‬
‫וכו‪ /‬אם כן כל דבר אשר בא עליו השמש יקרא בשס מאור‪,‬‬
‫עכ״ל‪ — ,‬אין הכי נמי כל דבר אשר בא עליו השמש ויש לאותו דבר‬
‫הכת להשפיע שוב בחזרה את האור‪ ,‬כאשר נתן הקב״ה ללבנה כח‬
‫להחזיר שיב את האור שהיא מקבלת מן השמש‪ ,‬בצדק יקרא לה מאור‬
‫קטן‪ ,‬וכמו כן מציני בזכוכית ונחישה אם יש להם ליטוש כל כך שיכולים‬
‫עי״ז להחזיר את אור השמש נקראים מראה לשון מאור‪,‬‬
‫ה כתב המבאר וז״ל ובדרך תבונות יודיענו שאין באפשריות שהלבנה‬
‫תאיר לנו הלילה רק באור השמש המופיע עליה בלא אור עצמי‬
‫וכו'‪ ,‬נ־־אה בדרך השכלה וכו׳ היהכן כי השמש המוליד כח האור אין‬
‫יכול לבניל שום צל‪ ,‬והלבנה שהיא כדור אפל ואין לה רק אור נולד‬
‫שיופיע עליה השמש יהי׳ לה כח גדול מהשמש עד שתאיר לנו הלילה‪,‬‬
‫עכ״ל‪ — ,‬כבר מתירן גם זה ממ׳׳ש לעיל אות ג( — ואיזה תבונה‬
‫או השכלה אשר הראה המבאר כאן לא אדע לפרש‪ — ,‬אבל תמוה‬
‫הוא איך בורר הוא דרך זר‪ ,‬אשר לא דרכו בה רביתינו הראשונים‬
‫ז״ל‪ ,‬כי כולם בין במשנה בין בגמרא ומפרשיהם וברמי״ם וכל נושאי‬
‫כליו מבארים כולם פה א׳ שאור הלבנה נאצל מאיר השמש‪ - ,‬וגס‬
‫ב׳והר הק׳ בראשית דךרמ׳׳ט )דפוס אמשטרדם( כ׳ וז״ל כי לעילם‬
‫אין לסיהרא מגרמה כלום אלא מה דיהיב לה שמשא‪ ,‬ובתקוני הזוהר‬
‫תיקון ח״י ד״ה קם ר״ש‪ ,‬ועוד בתיקון מ״ד כ׳ וז׳׳ל כגין סיהרא‬
‫וככביא דלא אית להון נהורא אלא משמשא‪ — ,‬ובהרבה מקומות עוד‬
‫בזוהר הק׳ מביא כעין זה‪ ,‬גס בספר יהל איר ביאורים על הזוהר הק׳‬
‫מהגר״א זציק״ל בס׳ פקודי היכל וי״ו בענין קבורה משה רביט ע״ה‬
‫)דך כ״ח סיך עמוד ד׳ דפוס ווילנא( כ׳ וז״ל ויקבור אותו בגיא וכי׳‬
‫ובחבורתו נרפא לנו בחבורה דאתחבר עמנו בגליתא נרפא לנו‪ ,‬דאגת‬
‫הוא כשמשא דנהיר דאע׳׳ג דאתכנש בלילא נהיר הוא בםיהרא ובכל‬
‫ככביא ומזלי הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות ומנך אתשקיין‬
‫וכו' עכ״ל‪ — .‬וכעין זה שהלבנה מקבלת אורה מהשמש נמצאו ראיות‬
‫הרבה בהספר מעשי טובי׳ הרופא )שהי׳ לערך בשנ׳ ת״ח( המפורסם‬
‫בעולם עיי״ש באריכות —‬
‫ן כ׳ וז״ל כמו שהעלו הפילוסופים בתכונה החדשה שהשמש עומד‬
‫באמצע וכו׳ ויש לכדור הארץ תנועה עצמית על קוטרה‪ ,‬וכן גס יש‬
‫תנועה עצמית ללבנה‪ ,‬עכ״ל‪ — ,‬לדבריו שיש ללבנה אור עצמי ותנועה‬
‫עצמית‬
‫יד‬ ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬
‫עצמית‪ — ,‬קשה‪ ,‬למה רואים שתמיד פני הלבנה לצד החמה ופגימת‬
‫הלבנה לאחוריה וכמ״ש ר׳ יוחנן )ר״ה כ״ג‪ (:‬מעולם לא ראה החמה‬
‫פגימת הלבנה‪ — ,‬לדברי המבאר‪ ,‬מה שייכות יש לה להחמה‪ ,‬תלך‬
‫היא לעצמה והיא לעצמה‪ ,‬ועוד‪ ,‬מה הועיל המבאר בתקנתו‪ ,‬שנתן‬
‫הוא ללבנה תנועה עצמית כמו לכדור הארץ‪ — ,‬הלא לכדור הארץ‬
‫יש תנועה אחת )וגס זה שקר( ממערב למזרח ועי״ז נהי׳ יוס ולילה‬
‫לפי שיטת התכונה החדשה )הנכזבה(‪ - ■■,‬אבל ללבנה אס יהיו לה‬
‫אפילו אלף תנועות עצמית בכל חודש אולי מספיק לה לכל אלה הפינות‬
‫ונטיות פעס הנה ופעם הנה המתחלפות כדי שתהי׳ היא תמיד עס‬
‫החלק המאיר לצד החמה‪ — ,‬וא״ת‪ ,‬היד ה׳ תקצר ליתן לה אפילו אלף‬
‫תנועות‪ ,‬ודאי לאתקנר‪ — ,‬אבל גס קבלת חז״ל לא תקצר‪ ,‬והס אמרו‬
‫כולם פה אחד שאיט כן‪ ,‬ולמה לנו להניח הדרך הפשוט והישר‪— ,‬לילך‬
‫בעקלתון ולבקש דרך רבותא בתמיהה — ועוד לאיזה תכלית גס‬
‫צריך היום הלבנה התנועה עצמית‪ ,‬כדי לידע מתי ר״ח וי״ט‪ ,‬זה כבר‬
‫ידענו ע״י התנועה החדשיח‪ ,‬אשר מעלה יתירה הלזו על השמש קיבלה‬
‫הלבנה אחד הקטרוג כדי להפיס דעתה‪ ,‬כמ״ש חז״ל לימנו בך ישראל‬
‫חדשים וי״ט‪ — ,‬השתא דתניעה חדשית היינו תנועה עצמית‪ ,‬אפיק‬
‫התנועה עצמית‪ ,‬ותשמש הלבנה בתנועה חדשית כמקדם לעיני כל‬
‫‪.‬‬ ‫ישראל‪— ,‬‬
‫* כבר הבאתי לעיל ע‪ :‬ר שדרות עפ׳׳י המציאות ועוד תשעה מתוה״ק‬
‫נגד השיטה החדשה הנ״ל וצריכים להיות נזהר מאוד מאוד מן‬
‫המיטה הטמון בתוכה‪ ,‬ואיך עתה בא המבאר הלז)מסתמא בשגיאה(‬
‫להיסיף על התכונה החדשה וליתן גס ללבנה תנועה עצמית על‬
‫קוטרה‪ — ,‬מי שנכנס בלבו ב׳ סברות אלה שיש ללבנה אור עצמי‬
‫וגס תנועה עצמית‪ ,‬מה היי משיב לבית דין אם הי׳ בזמן שהיו מקדשין‬
‫אש החודש עפ״י ראיי'‪ ,‬והוא ראה את החודש ובא להעיד ואימרי׳‬
‫לו אמור כיצד ראית אח הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה‬
‫או לדרומה וכו‘ )ר״ה פ״ב מ״ו(‪ ,‬ודאי הי׳ משיב )לשיטתו( מה זה‬
‫שצריכה הלבנה לנטיות לפני החמה או לאחר החמה‪ ,‬הלא יש להלבנה‬
‫אור עצמית ותנועה עצמית‪ — ,‬והי' בא זה לדון אחר בית דינו‪ ,‬והי׳‬
‫נס בא לדון אחר כל ב״ד וב״ד שעמד מימות משה ועד עכשיו‪ ,‬כמ״ש‬
‫שס בסיף פרקין ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו ב״ד על ישראל הרי‬
‫הוא‬
 ‫השמטות לנברשת חדק א׳‬
‫הוא כביה דינו של משה‪ — ,‬ואולי לא ע״י סברות אלה של חלקלקות‬
‫ושיטות חדשות הנ״ל בא אוהו האיש כמו לכפור ח״ו במשנה וגמרא‬
‫ובזוהר הק׳ ובכל דברי חז״ל זי״ע‪ — ,‬הקב״ה יאמר די לצרותינו ט״י‬
‫גלות הנפש וגלות הגוף‪ ,‬ויגאלנו במהרה למטן כבוד שמו וימלא‬
‫פגימת הלבנה ויהי׳אורה כאור שבטה ימי בייאשית — כיר״א‪,‬‬
‫‪ ' H 2‬א י י ל ת ר ב ״ י מצאתי בביאורו של הרב הג׳ מוהראלי״פ‬
‫טל הספר ברייתא דשמואל הקטן‪ ,‬בסוף‬
‫הספר בחשבון המולדות‪ ,‬ד״ה והנה וכו׳ טל שיטת התכונה‬
‫החדשה שהארץ מתגלגלת כ׳ וז״ל ולא קשה מהכתוב ביהושט‬
‫שמש בגבטון דוס‪ ,‬כי כמה תירוצים יש טל זה‪ ,‬וגס מביא הרב‬
‫ראיות כי דרך הכתוב בכמה מקומות לדבר לפי אשל ידומה להטין‬
‫טכ״ל — טוד כ' שס וז״ל וא□ אמת הדבר כפי התכונה החדשה‬
‫ברור לפטנ׳׳ד כי זהו סוד העיבור מה שאמרו חז״ל שלא‬
‫היו מגלין אותו‪ ,‬ובזה מתורך כמה קושיות וכו׳ ‪ ,‬אך אין רצוני‬
‫לפרש יותר‪ ,‬וטי׳ בגמ' כתובות קי״א קי״ב וברכו׳ זיי״ן‪ ,‬טכ״ל ‪:‬‬
‫ל ב ' ז ד‪ ,‬שוב ראיתי מובא בספר של א׳ מגדולי ישראל השיטה‬
‫החדשה )הנכזבה( כדי להכניסה בקודשי ולטשוה לה‬
‫טטרה ולקרותה גס בשם סוד העיבור טד כמה טוד ח״ו‬
‫אותני בטוה״ר — קודם‬ ‫להטטוה‬ ‫מתגברת שגיאה הלזו‬
‫חיפשתי בגמרא בג׳ מקומות הנ״ל ולא מצאתי שוס רמז מדובר‬
‫מהטנין הלזה — וללא צורך הוא טוד להאריך פה אודת זה —‬
‫כי כבר קודס י״א שנה ב״ה השבתי טל זה בקיצור בנברשת חלק‬
‫א׳ )מן דף ל״א והלאה( ואח׳׳כ הארכתי להשיב טוד טל זה‬
‫בהשמגיות )לטיל( הקב״ה ירחמנו‪ ,‬ומתורתו יאיר טינינו‪ ,‬אבל נח‬
‫במהרה בימינו‬
‫הספר הנפלא הנקרא גבורת ה׳‬ ‫‪ ' H 2‬ת מ ו ז ת ר ב ״ ב הניטני‬
‫מהחכס הכולל המפורסם בטולס התוכן‬
‫הגדול מוהר״ר יש״ר מקאנדיאה בטה״מ ס' מטיין חתוס וטוד‬
‫ספריס רביס — ומיד בתחילה הספר מדרגה ה׳ כ׳ וז״ל המוסכם‬
‫אצל בטלמיו״ס וכל התוכנים שהכדור הארצי באמצט הטולס ושגלגל‬
‫הירח הוא הקרוב לו‪ ,‬ואחריו ככב‪ ,‬ואחריו גלגל נוגה‪ ,‬ואחריו גלגל‬
‫השמש‬
‫טו‬ ‫השמטות לנברשת חרס א׳‬
‫השמש וכו׳ וסירניס שצ״ס חנכ״ל ונו׳ — ואולם לדעת קופרניקוס‬
‫השמש במרכז העולם‪ ,‬וסביב לו תיכף גלגל ככב‪ ,‬והוא מסובב תיכן(‬
‫מנוגה‪ ,‬וגלגל נוגה מסובב מגלגל שמביא הכדור הארצ‪ /‬וסביב‬
‫הארץ עיגול שבו מובא הגי^ הירחי סביב הארץ‪ ,‬ועליו מאדיס‪,‬‬
‫ועליו צדק‪ ,‬וסביב לו שבתי ואחרון הגלגל השמיני — ולדעת זה‬
‫כהשמש יפול בין הארץ ומאדיס יהי׳ מאדיס יותר רחוק מן הארץ‬
‫מהשמש‪ ,‬וכן ככב וניגה מטעם זה יותר נרחקיס מהשמש לפעמיס‬
‫וכשהארץ בין אלו לשמש יהיו יוסר קרובים לארץ מהשמש ;‬
‫ויחשבו ההולכים אחר עקבותיו שכאשר‬ ‫והכי מתוקן למבין‬
‫׳ אין שוס עיגול באמת שמביא הארץ‪,‬‬ ‫י‬
‫אלא אנחנו מדמיס הנתיב שלה‪ ,‬וכן בלבנה ובכל הככבי׳ אין העיגולים‬
‫המביאים אותם אלא מדומים‪ ,‬ואולם נתן לשמש העומד כמלך על‬
‫כסאו במרכז העולם כח מושך כמגניעי״ס שבו מתנועעים ומודרכיס‬
‫כל ככבי נבוכה ולא יעיותו דרכם‪ — ,‬וכן הארץ בהיותה מתנועעת‬
‫תמיד אינה כבדה וכו׳ שהכח השמש הדוחה ומניע ומדריך אותה לא‬
‫יחדל‪ ,‬והכח הזה נתון גס כן לכדור הארצי ובו יניע הירח סביבה‬
‫וכו׳ עכ״ל — ‪:‬‬
‫* א ד ב ר ה אך הפעם לפי סדר דבריו האמורים פה)לעיל( ואשאל‬
‫כמו תינוק לרבו‪,‬‬
‫מ ש ת ו ק ק אני במאד לידע‪ ,‬איך אפשר להבין פלוגקא כזאת‬
‫* י בין חכמים מופלאים כל כך‪ ,‬עד שהראשונים אומרים‬
‫דרך משל בביתו של המלך האדיר המפורסם לגדולתו‪ ,‬אשר שם יש‬
‫כנודע שבעה מדרגות שבהן עולים לפלטרין וכו׳ ‪ ,‬ראינו במדרגה‬
‫רביעית דבר חידוש נפלא‪ ,‬שיש שם נר גדול במאד מאד ועל ידי‬
‫התחבולות חכמה של האומן המפואר ומפורסם בכל העולם הולך‬
‫וסובב הנר בעצמו בעיגול גדול סביב סביב את כל החלל הארוך‬
‫והרחב דשם‪ — ,‬וגס הוא הולך לזמנים ידועים למעלה‪ ,‬ושוב כן גס‬
‫למעה‪ ,‬כדי להאיר חת כל המדרגות דשם‪ ,‬וגס להחס אותם לעת הצורך‬
‫וכו׳ וכו׳‪ ----------,‬ו א ח ר שעברו כן כסדר הזה כמו ה׳ אלפים וג׳‬
‫מאות שנה מיום הווסדו של היכל המלך‪ ,‬עמד חכם וחקרן א׳ מפורסם‬
‫והרעיש את כל העולם בסיפורים של התחדשות מן היכל המלך הנזכר‬
‫והבעיח אותם באותות ומופתים )של שקר( שהנר הגדול הנמצא מימים‬
‫ושנים‬
 ‫השמטות לנברשת חלל( א׳‬
‫ושנים קדמונים בפלטין של מלך‪ ,‬אשר נגליו אומרים כל חכמי לב‬
‫שהוא במדרגה רביעית של השלכיק ושהוא מסבב בעיגול גדול וכו׳ —‬
‫על זה הוא חילק ואומר שאינו כן אלא אותו הנר עומד במדרגה‬
‫הראשינה כמלך ביחד ואיני מםבב כלום‪ ,‬אבל כל שאר מדרגות‬
‫דשם הידועים‪ ,‬הם הס מסבבים םביב סביב איתי הנר כדי‬
‫ליהנות מנרה ומזיווה ומן חומה — ותמהו הכל על דבל■'‪ /‬ושאלו‬
‫אולי נתחדש דבר זה עתה בבית המלך‪ ,‬ומאי רעש — השיב הוא‬
‫להם‪ ,‬לא‪ ,‬אלא כל החכמים וכל השרי מלוכה שנכנסו וילאו שם‬
‫טעו בדבר זה מן קדמת דנא ער היום ‪:‬‬
‫ב ע ב ו ר ז ד‪ ,‬באתי לבקש להבינני איך אפשר לטעות )במשך‬
‫זמן חמשה אלך שנים( בין גיך האפל של הארץ‬
‫לייך המאיר הגדול של השמש‪ ,‬עד שלא הכירו כל החנמיס הקודמים‬
‫וטעו כל כך לאמר שבאותו מקים)שאמר המרעיש הנ׳׳ל( שהשמש הוא‬
‫הוא הנר הגדול העומד כהיום ייתר מחמש אלך שנים במדרגה‬
‫ראשינה )דהייט במרכז העולם( — אמרו הס )החכמים מקדמת‬
‫דנא( לאלפים ולרבבות שזה מקום הארץ הוא‪ ,‬והיא היא העומדת‬
‫שם במרכז העולם כראי מילק‪ ,‬ולא אחר — וכן הי׳ מעילס‪ ,‬וכן‬
‫הווה‪ ,‬וכן תהי׳ שס לעילם עומדת כפי רצין יוצרנו יתב׳ ‪:‬‬
‫שנתן קיפרניק׳ )המרעיש( לדבריו‪ ,‬ג״כ אי אפשר‬ ‫והאותות‬
‫להבינם‪ ,‬גס באלה ילמדני‪ ,‬כי זה נראה בעיני כחיכא‬
‫ומלולא ושטות גדול‪ ,‬לומר שכל ששה המדרגות רשם הולכים סביב‬
‫סביב להנר כדי ליהנות מהנר‪ ,‬הא אין עניות במקיס עשירות‪ ,‬ויקל‬
‫הי׳ היכילת של המלך לעשות לששה המדרגות שש נרות גדולות כהשמש‬
‫לכל מדרגה ומדרגה נר לבדה‪ — ,‬יעיד‪ ,‬הלא טייב מאוד הי׳ הסדר‬
‫שראו הקדמינים שהנר במדרגה רביעית עם כחיתיי הוא הממוצע‬
‫בין הששה מדרגית שצ״ם חנכ״ל דשם‪ ,‬ומאז )מבריאת העולם( עד‬
‫היום מה הי׳ חסר בסדרי בראשית‪ — ,‬והאות השני של קיפרניק׳‬
‫אשר טתן להארץ ב׳ או ג׳ תנועות‪ ,‬והאות על זה שהיא מתניעע ממערב‬
‫למזרח בכל כ״ד שעות‪ ,‬על כן אט רואים כל צבא השמים הולכים‬
‫לקראתנו ממזרח למערב‪ ,‬ועוד גם תנועה שניה שהוא נותן לה‬
‫להתנועע ממטה צמעלה‪ ,‬כדי ליקח לה חלקה בקיץ וחורך‪ ,‬הא על‬
‫אלה מקשים קושיות רבות )כמ״ש בנברשת ח״א דך ל״א( בהשמטות‬
‫דלעיל‬
‫טז‬ ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬
‫‪V-‬לעיל^ — ואם גם המרעיש או חביריו היו משיבים על כולס לח‬
‫איכפת לגו‪ — ,‬משתוקק אני לידע מה היו משיגים על הילוך הגוגה‬
‫אשר מסרב מאוד להתנועע דוקא כפי ההדרכה על סדר א׳ ועלסיגגון‬
‫א׳;מדריכו השמש לילך )כמבואר לעיל( הלא הבעית קופרניק׳ שלא‬
‫־עוותו דרכם‪ ,‬אלא מודרכי׳ יהיו כל ככבי נבוכה לילך ממזרח למערב‬
‫וכו'‪ ,‬ולמה הנוגה לח ישמע לקול מנהיגיו הטובים‪ ,‬אבל פעם נראה‬
‫כאילו הוא קופץ ודולג מצפון לדרוס או מדרום לצפון וכמה חדשים‬
‫הולך כסדר הראוי ממזרח למערב‪ ,‬ופתאום רואים אותו כמתחרכי כי‬
‫נסוג לאחור ממערב למזרח‪ ,‬עד שנעלם מעיני רואיו שראו אותו‬
‫זמן רב מסבב על כל צדי העולם‪ ,‬כאשר ראינו כעין זה פעהי׳ק‬
‫ירושלס ת״ו תוך משך שנה וחצי של תרס״א וס״ב שביום הארוך יצא‬
‫הנוגה מן האופק מזרח כמו שעה קידם עלות השחר‪ ,‬ואז התחיל לסוג‬
‫אחור וכשהגענו לחצי אלול כבר הי׳ מאחר כ״כ עד שהי׳ שעה א׳ אחר‬
‫ע״ה כשיצא מן האיפק‪ .‬ואילי תשיבי שזה הסדר ׳׳■יו שלי וכצ״ל‪,‬‬
‫ייחדתי לי■ עדים בשנת תרס״ה על הילוכו המשונה ועל חזרתו‬
‫למזרח שהי׳ על אופן אחר ובזמן אחר לגמרי )והעדים היו רשיבנ״י‬
‫הכהן ירא״א הליי( — יעיד משתוקק אני לידע מה היו משיבים‬
‫על זה )כמ״ש כבר־לעיל( שכל מי שיש לו עיניו בראשו יכול לראות‬
‫)בלא שום תחבולה ובלא שוס כלי הבטה( בכל שעה ושעה שבלילה‬
‫אשר חיל רב של ככבים סובבי׳ כמו בעיגול ממזרח לדרוס ומדרום‬
‫למערב‪ ,‬ולעומת אלה באותו זמן עצמו סובבי׳ חיל רב ככבים אחרי׳‬
‫ממערב לצפון ומצפון למזרח‪ ,‬וכן בלי הפסק חוזרים חלילה אלה בעיגול‬
‫קטן ואלה בעיגיל גדול‪ — ,‬זכר נא זאת ואל תשכח — לפי זה‬
‫אין דרך לנטות לא להמרעיש הנ״ל עם כל אותות ומופתים פלו )של‬
‫שקר מוחלט(‪ ,‬ולא להארץ‪ ,‬כ־ אין צבא השמים הולכים עוד לקראתה‬
‫ממזרח למערב בלבד‪ ,‬אבל בכל רגע ורגע הילכיסהס לקראתה מכל‬
‫ארבע רוחות העולם‪ ,‬ע״כ מוכח ומבורר עפ״י רבי רבבית עדיס‬
‫המעידים בלי הפסק שזאת היא הארץ)ולא השמש( אשר ביניהם דהיינו‬
‫במרכז העולס לעולם עומדת כאשר ה' חק נתן‪— ,‬‬
‫אבא לההבטחה שהבטיח החכם המפואר והמופלא הנ״ל‬
‫שכ׳) לעיל( והכל מתוקן למבין‪ — ,‬קשה להולמו‪ ,‬לפי החריפות‬
‫בכל החכמות וחשבונות עד אין קץ כפי שנראה מספריו הנפלאים‪ ,‬כיצד‬
‫עכר‬
 ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬
‫עבר הרב ז״ל בלי מכשול בין כל הרזביכוה של ה‪.‬חשבין צדק אשר הצע‬
‫קופרניק׳ לפני העולם בענין המרחק וגובה של הככבי לכת זה למעלה‬
‫•מזה )כמו שהובא בנברשת חלק א׳ דן‪ £‬ל״ג ל״ד(‪ — ,‬ועוד קפה‪ ,‬הא‬
‫באותו החשבון מביא הוא חושבי מחשבות אודת שתי פנים חדשות‬
‫ככבים גדולים מאוד מאוד אשר מצא הוא למעלה מן שבתי את אוראנוס‬
‫ועוד למעלה מן אוראנים מצא עוד א׳ גבוה מעל גבוה ויקרא את שמו‬
‫נעפעון‪ ,‬ומםיים חשבוט שהאור היוצא מנכב צדק מגיע אלינו אחר‬
‫ארבע מיטטין‪ ,‬ומן שבתי אחר שעה וששה מיטכיין‪,‬ומן א וראנום חר‬
‫ב׳ שעות וחצי‪ ,‬ומן נעפעון אחר זמן ארבעה שעות‪ ,‬ומן הככבים‬
‫הקרובים אחר ט״ז שנים‪ ,‬ומן הרחוקים קצת אחר מאה ועשרים שנה‪,‬‬
‫ורק הרחוקים שאינם נראים אלא ע״י כלי הבטה‪ ,‬אחר שלשה אלפים‬
‫שנה‪ ,‬ודקדקתי )בנברשת( אחר כל אלה חשבונות ומצאתים מלא שיבושים‬
‫אשר ראויים היו לחירופים וגדופיס‪ — ,‬ועתה חיפשתי בספרו של‬
‫הרבז״ל מה הוא )שם( מחשב או מדבר מענין חשבונות הנ״ל‪,‬ובענין‬
‫אלה שתי ככבי לכת החדשים אשר מצא קופרניק'‪ ,‬ולא מצאתי מאומה‪— ,‬‬
‫ולא עוד אלא אפילו לשיטת קופרניק׳ מזכיר הרב רק שבעה ככבי לכת‬
‫ולא יותר‪) ,‬וא״ת הא בספרו עמודי שמיס האריך הרב ז״ל בדעת‬
‫קופרניק׳ כמ״ש לקמן בספרו מעיין חתום אות ס״ז‪ ,‬וכאן רק קיצר‬
‫דבריו‪ — -,‬ע כ״ פ מובן שהקיצור הוא מעין האריכות‪ ,‬אבל לא שיהי'‬
‫סותר דברי עצמו ואיך יהי' סותר בקיצור מ״ש כ אייו(‪ — /‬והי׳ לי זה‬
‫לחידוש גדול‪ ,‬כי הרב ז״ל הי‘ לא רחיק מזמנו של קופרניק׳ )כמ״ש‬
‫מספרו מעיין חתום אות מ״ט שהי׳ הרב בשנת שפ״ט( ולפי הרוח‬
‫ורעש הגדול של אז אשר בו נשאו חביריו של קופרניק׳ את אדונם‬
‫המרעיש הלזה עד לב השמים‪ — ,‬לו הי׳ ממש בדבריו עם מציאותיו‬
‫ועם חשבוטתיו הנ״ל הי׳ הרב ז״ל בטח מזכיר גס את זאת‪ — ,‬אלא‬
‫מדשתק רב מוכח שלא נתאמתו דברי המרעיש‪ — ,‬ועוד‪ ,‬אחר שראיתי‬
‫שהרב ז״ל כ׳ )לעיל( שהכל מתוקן למבין לפי שיטת קופרניק‪ /‬ממ״נ‬
‫קשיא למה הרב ז״ל בכל הספר שלו בכל סדריו בכל ביאיריו ובכל‬
‫חשבוטתיו הולך דוקא תמיד בעקבותיו של בטלמיו״ם וחבריו‪ ,‬ומניח‬
‫את קופרניק׳ האהוב והמפורסם ומקובל לכל חכם לב עם כל אותותיו‬
‫ומופתיו וחשבון צדק שלו בעולם התוהה—‬
‫א ב ל ב א ט ת נאה ויאה הי׳ להרב ז״ל לגלות אז דעתו הרמה‬
‫בזה‬
‫יז‬ ‫השמטות לנברשת חלס א׳‬
‫הכוזבות‬ ‫בזה לכל באי הפולס לבל יפפו אחר הדיפות‬
‫כאשר פשה רבינו יגחק הישראלי ז״ל תלמיד‬ ‫של המרפיש הלז^‬
‫הרא״ש ז״ל פס המרפיש הראשון שהי׳ קרוב לזמנו )קודם התחלת אלף‬
‫הששי( כמ״ש בספרו יסוד פילס מאמר שני פרק ט׳ )דפוס בפרל־ן‬
‫שנ׳ תר״ח( של יז״ל ואני המחבר איני כדאי ולא יכיל להכר־פ‬
‫בפנייניס האלה וכו׳ ‪ ,‬ומה שאני אומר בזה הוא‪ ,‬כי אילו הי׳‬
‫האיש הזה )שהי׳ המרפיש פל בטלמיו״ס וחביריו( כבר סייס לנו‬
‫סדר התכינה הזאת שפלהה פל דפתו‪ ,‬והי' מניפ לתכלית הכוונה‪,‬‬
‫כלומר לייסד אותה‪ ,‬לתת טפס נכון וברור לפי סברתו ותכונה‬
‫מדוייקת‪ ,‬וחשבון מכוון לתקין כל א׳ וא׳ מהחילופיס והשינויים ומיני‬
‫התמורות כולס הנראים במנהג מרוצת הככביס באורך הרקיט וברחבו‬
‫וכו'‪ ,‬וסיבה לקיות כל א׳ משני המאורו׳ וכו'‪ ,‬ואילו צדקו כמו‬
‫שפשה בטלמיו״ס ושאר חכמי התכונה שבררו את כל זה והדומה‬
‫לו‪ ,‬ויסדו ונתנו לכל טפס נכון וחשבון אמתי ומבואר‪ ,‬ופל פיו‬
‫נדפ מקוס כל א׳ משני המאורות ושאר ככב* לכת ומחנהו באורך‬
‫הרקיפ וברחבו לכל פת ופה שנרצה‪ ,‬וכמו כן נחשב פוד פ״י כן‪ ,‬ונדפ‬
‫פתה הלקיות ומידת הלוקה בשטח השמש והירח וכו'‪ ,‬ואס נחקור כל‬
‫זה ונבדוק ונמצא אז הפיון והתיקון שווים כאחד מפידים זה פל זה‬
‫אז הי' לנו לשמופ לאיש הזה אס נרצה וכו׳ — אלא מפתה הואיל וקצרה‬
‫ידו )של המרפיש( להשלים כל זה‪ ,‬הן מפני שאין הפנין כן כפי מה‬
‫שסבר או מפני שלא ידפ לבררו ולהשלימו כפי הראוי‪ ,‬או מפני שלא‬
‫סייפוהו מן השמיס להשלימו‪ ,‬לפיכך יאות לנו שנסיח את דפתנו‬
‫מסברתו האמורה מכל וכל‪ ,‬ו נ ש ו ב ו נ ש מ ע מבפליחכמת התכונה‬
‫כמו נ^סדו לנו‪ ,‬הואיל והפיון שאין בפולס ער נאמן כמוהו הוא‬
‫מסכים פמהס ומפיד פל סברתס פכ״ל‪ — ,‬ולמה לא פשה כמו כן‬
‫גס הרב ז״ל פס המרפיש הנ״ל שהי׳ בימיו‪ — ,‬אכן נודפ הדבר‬
‫שבמקיס הזה נשרש האילן הגדול שבו תולין מאז פד היוס כל מיני‬
‫בוקי וסרוקי מזה הפנין‪ ,‬ופליו סומכים בחוריס וזקנים בלי לב ולב‬
‫בפוה״ר‪,‬‬
‫ו ב ס ו ף הספר יסוד פולס הנ״ל מאמר ג׳ פרק_י״ט כ׳ וז״לראוי‬
‫הי׳ מדרך האמת לשבח חכמי האומות ולהחזיק להס טובה‬
‫פל השתדליתס לידפ ולבור את כל זה מאותות צבא השמיס ונפלאותס‬
‫במחקרי‬ ‫י'’־*׳‬
 ‫השמטות לנברשת חלק א'‬
‫במחקרי מזימתס‪ — ,‬לולי שתכל־ת כוונתם בי את רובם באחרונה‬
‫ל ע ק ו ר שרשי האמונה ו י כ פ ו ר ו ל ב ח ש בהשגחת האל יתברך‬
‫ובנביאיו ולפרק עול מרכותו מעליהם‪ ,‬ולהסיר תקוותם ובכיחינם‬
‫ממנו וכו‪ — /‬ומסיים )שם( יתברך ה״א שהבדילנו מהם ולקחני להיות‬
‫לו לעס סגולה וגו׳ בהלאו״א ‪:‬‬

‫כ ס ל ? ת ר ס ״ ד בא לידי ספר מרב גדול חי׳׳ב מוכתר‬

‫בתורה וחכמה ו‪:‬ו׳ שנדפס שנת ת ר נ ״ ט‬
‫ושם )דף כ״ז( ד״ה תנועת הארץ כ׳ וז״ל )והעמקתיו אות באות(‬
‫שהארץ מקפה ומלווה את השמש כמו כל הככביס‪ ,‬כ‪ 3‬י הובא‬
‫בספר הברית מאמר חוג הארץ דברי הזוהר )ויקראו י׳ ע״א(‬
‫שהארץ מקפה — וז״ל ס' הברית ומי שמאמין בזה השיטה אין בה כל‬
‫רפיון וחולשה באמונתנו בתורה שבכתב ובעל פה‪ ,‬עיי[ עליו עכ״ל —‬
‫ולמפרע שם )דף כ״ג( כ׳ וז״ל וכבר ביאר הגאון הגדול מופת‬
‫דורינו המלבי״ס זל״ל וכו׳ בשיטה החדשה לעין כל )עי' בפ׳ בראשית(‬
‫)ובתהליס ס' ח׳( וז״ל וכאשר ראו כי גוף השמש גדול כמה‬
‫אלפים פעמים מגוף כדור הארץ‪ ,‬ומשך אבירים בכחו את הארץ‬
‫יכל הככביס‪ ,‬המלווים את השמש הסובבים לרגליו‪ ,‬דנו כי הארץ‬
‫שפלה מהם וקטנה בערכם וכו׳ עיי״ש — הרי מפורש שיטה‬
‫החדשה שהארץ מלווה להשמש — וז״ל של המלבי״ס ז״ל בהקדמתי‬
‫ליחזקאל‪ ,‬וכבר ידעת הפירוש שעשה על מראה זאת מורה לדק בס׳‬
‫המורה‪ ,‬ומלבד אשר שטמוהי בעלי חצים‪ ,‬כבר בטל הפירוש הזה‬
‫בב־טיל היסודות אשר עליהם בנה אה פירושו‪ ,‬כי יסודות חכמת‬
‫התכינה והטבע והפילוסופיא הקדמונה אשר הס משענת פירושו‬
‫ויסודותיי‪ ,‬כולם נהרסו ובטלי בפרוץ החקירה בדורות אחרונים אשר‬
‫בני בנין תכינת השמים וארמק למודי הטבע על יסודות אחרות‬
‫חזקות ונאמנות עכ״ל )המלבי״ס ז״ל ביחזקאל( — עוד שם כ׳‬
‫המחבר הנ״ל וז״ל וכן אמר לי ידידי הרב וכו׳ ר״א נ״י בתורת‬
‫עדות ששמע מפי רבינו הקדיש רשכבה״ג מוהררי׳׳ל דיסקין‬
‫זצוק׳יל שהשיטה החדשה אינה מופרכת‪ ,‬ושאל לו מן הכתיב וזרח‬
‫השמש יבא השמש יגי׳ וענה לי שהכתוב אמר לפי ראות עיני האדם‪,‬‬
‫עכ״ל המחבר ספר הנ״ל ‪:‬‬
‫בחמהול‬
‫יח‬ ‫השמטות רנברשת חדסא־‬
‫בתמהול לד מיהרתי אל הספר הבריה לראיה קודם א־ך אפשר‬
‫זאת שהבאתי אני בעצמי )בנברשת חלק א׳ רף‬
‫ל״א( היפוך אל היפיך ממה שב׳ כאן בספר הנ״ל בשמק אבל ב״ה‬
‫מצאתי שלא עמית‪ /‬אלא המחבר הנ״ל שגה בראיי׳ והחליף השיכיה‬
‫כי זה שמביא לעיל בשס ס' הברית שהארץ מקפת ומלווה את‬
‫השמש כמו כל הככביס וכו׳ והראי׳ מזוהר )ויקרא י׳ ע״א( *( וגס‬
‫זה הלשין ומי שמאמין בזה השיטה אין בה כל רפיון — אין‬
‫זה דעת עצמו של בעל ספר הברית ח״ו — רק הוא מביא ריעה‬
‫זו בשס היהידי הטוען )בשקרו( עיי״ש — אבל הבעל ס׳ הברית‬
‫ז״ל משיב שס מיד נגד זה הרבה )במשך ג׳ עמודיס( עד שמסייס‬
‫הענין בזה תלשין לכן אחי אל תפן אל דביי כזב אשר בפ•‬
‫קיפרניקיס‪ ,‬ימדבר שקר תרחק‪ ,‬עכ״ל ספר הברית — עיי״ש ותמצא‬
‫מזה אריכית מאוד ‪:‬‬
‫ח־פשתי ח־פוש אחר ח־פיש בפ׳ בראשית של המלבי״ס‬ ‫אחר זה‬
‫ובהקדמתו לס׳ י חזהאל‪ ,‬ולא‬ ‫‪,‬״‪ I.‬ובתהליס‬
‫מצאת־ שום רמז נטיי' להשיטה החדשה הנ״ל‪ ,‬אדרבא איפכא כ׳‬
‫בפ' בראשית פסיק א׳ ‪ ,‬ועוד שס פסוק י״ד — ובפסוק ט״ו כ׳‬
‫וז״ל ותכלית כולס להאיר על הארץ וכי׳ עיי״ש באריכות — ובתהליס‬
‫ס׳ ח' פסוק א׳ מב־א דעה הפיליסופים וכ׳ וז״ל וכבר הרחיבי‬
‫האריכו בראי׳ זו גס מחכמינו )במירה ח״ג( יכו׳ — אמנס דעת‬
‫המאמיניס השלמיס עס עצה התורה ודרכיה לא יוכלו להכחיש זאת‬
‫כי עדות ה׳ נאמנה שהככביס בולמו נבראו בעבור הארץ‬
‫כמ״ש ויתן אוהס אלקיס ברקיע השמיס להאיר על הא־ץ‪ ,‬וצאצאי‬
‫הארץ כולס נבראו אך בעבור האדס וכו׳ ומין האדס כולו הי׳‬
‫אך בעבור השל□ אשר ישמור מצות ה׳ ופקודיו יכו׳ —‬
‫וקוטב זה הוא יסוד התורה והוא ג״כ יסוד כל ד ת בכלל‬
‫וי׳ו‬ ‫_______‬
‫״( ינאמת א־ן שום ראי׳ מהזוהר הק׳ להשינוה החדש־ ה״ז‪ ,‬ני רב המנינא‬
‫סכא דל כריש רק שהארן עגילה ככדור אלין לתתא יאלין לעילא‪ ,‬אגל לא שהארן‬
‫מקיף את השמש — אגל איסכא מצינן כזוהר תרש )דף ע"ו ‪ (:‬תאני ר' שמעי;‬
‫בא יראה וכו' יכ׳ כפירוש שהשמש חדל כסגלגלתא כדי להקיף את הארן פיי־ש —‬
‫ונזהתמא רג המנוגא איגוחולק על ר׳ שמעון דל זי׳ע ‪:‬‬
 ‫השמטות רנברשת חדק א׳‬
‫ואך בזה נכה על קדקוד המכחישי׳ האומרי׳ עזב ה׳ אה‬
‫הארן וכו׳ — עוד שם כ׳ וז״ל כי הפילוסופי׳ אשר יזרו אומר וכו׳‬
‫כאשר ראו כי גוך השמש גדול כמה אלפים פעמים וכו׳ )זה הוא‬
‫שמביא המחבר הנ״ל ב ט ע ו ת ו ( עד דנו כי הארץ שפלה מהם‬
‫וקטנה בערכם — גס על זה )שם( מיד כ׳ המלבי״ס ז״ל וז״ל‬
‫אבל לא מחכמה שאלו על זאת‪ ,‬כי נודע וכו׳ ומאריך שם נ ג ד‬
‫דיעה ‪ 1T‬של הפילוסופים הנ״ל עיי״ש — ובהקדמה לס׳ יחזקאל‬
‫גס כל העני; דשם לא פגע ולא נגע לא משהו להמליץ בעד השיטה‬
‫החדשה ח״ו‪ ,‬כי אין לה שוס שייכות כלל להמדובר דשם — אלא‬
‫המלבי״ס ז״ל משיג שס ג״כ על פירושו של הרמב״ס ז״ל במעשה‬
‫מרכבה^ כעי; שמציט שהברטטרה והת־ו״ט ועוד החולקי׳ על הרמב״ס‬
‫ז״ל בזה — וגס פשוט הוא שלא יסתור המלבי״ס ז״ל דברי עצמו‬
‫שכ׳ בפ׳ בראשית ובתהליס ח' )שהבאתי דבריו לעיל( אשר שס‬
‫החזיק הוא כל כך בשיטת חז״ל ביסוד התורה והדת‪ ,‬ולפי״ז מוב;‬
‫ממילא שלא ישנה הוא כא; להחזיק ההיפוך לעשות יסוד ח״ו להשיטה‬
‫החדשה )הנכזבה( ולקרוא אותה בשס יסידות חזקות ונאמנות‪ ,‬חס‬
‫מלהזכיר ‪:‬‬
‫השתא‬
‫דאת־ט להכי וראינו בחיש‪ ,‬כי האותיות מחכימות ומאירות‬
‫עינינו בי; בס׳ הברית ובי; בס׳ המלבי״ס ז״ל עד‬
‫כמה האהבה להש־טה החדשה )הכוזבת( מקלקלת השורה עד‬
‫שלוחצת ודוחקת את האוהב לה אפילו לשבש חת הספרים של גדולי‬
‫ישראל הנ״ל — לפי״ז אי; לנו עיד חידוש גס סיפורו של הנ״ל‬
‫מ; העדות הנ״ל על רבינו הק׳ מוהררי״ל דיסקי; זצוק״ל — אבל‬
‫כל מי שהכיר אה רביט ז״ל יודע עד כמה החזיק ותמך ואהב‬
‫הוא לכל מי שהי׳ יראת שמיס ניכר בו ואפילו לנערים‪ ,‬ועד‬
‫כמה הרחיק הוא לכל מי שהי׳ ההשכלה )החשוכה( ניכר ב; וגס‬
‫אס הי׳ כארזים גבהו‪ — .‬ואיך גס אפשר להעיד עליו שהי׳ נוטה‬
‫להשיטה החדשה נגד כל דברי חז״ל שהבאתי כבר )לעיל בהתחלה‬
‫דבריי להשיב להרב הראשון( כטיפה א׳ מ; היס מ״ש בזוהר חדש‬
‫בראשית )דך ט״ו‪ (:‬ומ״ש בס׳ שפע טל שטר ג׳ פרק ששי והראי'‬
‫שס מן ספר יצירה‪ ,‬ומ״ש בספרא דאדס קדמאה — ומ״ש בכוזרי‬
‫שני‪ ,‬ומ״ש בסידור הגר׳׳א )חלק ב׳ דך ע״ו( — ומ״ש בהספר‬
‫קל״ח‬
‫יט‬ ‫השמטות לנברשת חלה א'‬
‫'ח פתחי חכמה מהגאון הגדיל מוהררמח״ל זלה״ה ‪ qiD‬חלק‬
‫ב' בענין צבעים וטעמים — ומ״ש בס׳ חרצית החיים‪ .‬ומ״ס בס'‬
‫הבדיה‪ ,‬ימ״ש בס׳ המלבי״ס ז״ל )פה בסמוך לעיל שהעתקת־ אות‬
‫בהית( — וכל שכן שדעת השיטה החדשה הנ״ל הוא נגד הגח'‬
‫ברכות )נ״ט‪ (:‬ושבש )קכ״ט‪ (:‬וגמר׳ עירובין )נ״ו‪ (.‬ונגד תיקוני‬
‫הזוהר )תיקון י״ח( ונגד הס׳ יצירה שמבואר בכל אלה שהשבעה‬
‫ככבי לנה שצ״ס חנכ״ל )שביניהם החמה כמיק( סובבים כסדר‬
‫את הארץ לכל לורכיה בעבור האדם‪ ,‬ובפרט בעמר ישראל קדושי׳‬
‫העוםקיס בתוה״ק ‪:‬‬
‫ו י ר ל ראינו עוד הפעם ער כמה מתגברת המספחת של השיטה‬
‫החדשה )הנכזבה( ילריכים בעבור זה מאוד מאוד לשמור‬
‫כמו ממינות המושך את הלב רחמנא ליצלן‪,‬‬ ‫את עצמנו‬
‫והוא גם יגדור אח הגן‪ ,‬כרם ‪ .‬ישראל‪ ,‬בכח ולאל‪ ,‬׳ואל יעזבנו‬
‫ואל יטשני עד ביאת ג״ל ב״ב ‪:‬‬
 ‫השמטות דנברשת חיק א׳‬
‫ה ח ש ו על־ )בשנת תרס״ב על מה ככתבת־ בנברטת חלק א'‬
‫דף ס״ג כלל ד׳ שצר־כ־ס לנכות מתקופת רב אדא רק‬ ‫י‬
‫ט׳ תרידב חלקים לאפיקי וכי׳( מהספר מועד דוד כחיב‪-‬ו‬
‫החכס הנעלה מי״ה דוד ידלדולה )שנדפס באמשגירדס שנת ת״ק‬
‫לפ״קן‪ - -‬הא בסיף ספרו‪.‬בהליח לידע ההפרש שיש ממחזור לחבירו‬
‫בתקופות דל־ב אדא כ' שבמחזור רצ״ע שיהי' בשנת היצירה התו־ס״‪:‬‬
‫הבע״ל יהי׳ ההפרש י ק יי אי מי ס‪ ,‬א׳ שעה‪ ,‬רנ״ה חלקיס — ילפ־״ז‬
‫קשה איך מחשב אני כהיום בכמו שמינה עשר יוס׳את ההפרש הנ״ל‪— ,‬‬

‫היא‪ — ,‬כי גס לפי חשבון שלו עולים כמיי שמיני‬

‫יום‪^ — ,‬׳*‪✓ /‬ל‪ ^,‬פעמים כ׳ הוא בספרו הנ״ל ‪vDrrn‬‬
‫תקי׳פה לחבי;־תה בתקו פו׳ דרב‪ :‬אדא הוא עשרים חלקים ומ״ה )‬
‫‪•rV‬י חשבין כל אלה חלקים ורגעים‪ ,‬מן בריאת עילם עד‬ ‫‪,‬‬
‫עול■■ס י•׳ה ימים וג׳ שעות בקירו‪ - - /3‬ירק החילוק ביניני‬
‫מגרע ז׳ ט׳׳תרמ״ב מהלל על לא דבר‪■ — ,‬וכן מצאנו‬
‫‪■ ... U-‬רק א׳ יב׳ ו‪:‬׳ שרק בחשבון התקי‪V‬׳‬
‫רוצים לידע אימתי תהי'‪ ,‬צריכים לנכית ז׳ גי' תרמ״ב מה שמקדים‬
‫התקיפה למולד ) וזה פשוט כי מסתמא נלקח כ״ז מה' ק״ה לרמב״ם‬
‫התקו׳ לדד אדא‬ ‫‪.‬‬ ‫בפרק ה׳ כשמחשב הר״ד הנ״ל‬ ‫אבל‬
‫‪, -------‬‬ ‫פרק ט (‪,‬‬
‫כ' הוא בעצמו הרבה פעמים לנכיה ט' תרמ׳׳ב ולא ייתר )וגם‬
‫זה פשוט‪ ,‬כי כמו כן כ׳ בה׳ ק״ה לרמב״ס פרק יו״ד הלכ׳ א׳ ה׳‬
‫יי״ו(‪ --------- ,‬ולפי״ז תמוה היא איך כ׳ הוא בסוף ספרו בהלוח הנ״ל‬
‫שבשנת תרס״ג יהי׳ ההפרש רק י״ א ימים וכו‪ /‬וסיתר א״ע במ״ש‬
‫בתחילת ספרו כלל ב׳ פרק א׳ וב' שמחשב י״ז ימים' י״ב שעות‪ ,‬ור׳׳ן‬
‫חלקים היוצאים על ר״ץ מחזירים‪ — ,‬וגס סותר את דברי הרמב״ם‬
‫ז״ל שכ׳ סיף פרק יו״ד וז״ל אבל במקום השמש האמתי תהי׳ תקיפת‬
‫ניסן בזמנים אלי בכמו ב' ימים קידם ב׳ התקופי' שיוצאין בחשבין זה‪ ,‬בין‬
‫בחשבון מי שחשב רביע יום גמור‪ ,‬ובין למי שמחשב לפחות מל־ביט‬
‫יום‪ ,‬עכ״ל‪ — ,‬וע״ז כ׳ בפירוש הזמג־ס )שט( וז״ל והתקופה הזאת‬
‫ושל רב אדא( בנוי׳ על מהלך■ השמש האמת־ אי קריב לי בשני‬
‫ימים‪ — ,‬אבל תקופת שמואל רחיקה מן התקופה האמהית בכמי‬
‫ע ש ר ה ימים‪ ,‬כמו שיתבאר בנס־ון ובחשבון‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫מוכח‬
 ‫השמטות לנברשת חלר‪ ,‬א׳‬
‫מוכח‪ ,‬אס אז בזמנים אלו שהי׳ במחזור רסמ״ך הי׳ תקופת שמואל‬
‫כבר רחוקה מן התקיפה האמתית בכמו עשרה 'מיס‪ ,‬ומאז טד היום‬
‫ן שנת הרס׳׳ב( שאט עומדים ליכנס למחזור רצ״ט בשנת התרס״י‬
‫הבע״ל‪ ,‬שניתיספו כמו ל״כי מחזורים ועולים בחשבון של ההפרש הנ״ל‬
‫עוד כמו לי מי ם וחצי‪ ,‬מלבד הב׳ ימים)ו־ותר( אשר כבר מחשב הרמב״ם‬
‫ז״ל כדלעיל‪ ----- .‬מ מיל א מוכח שנשתבש החשבון דהפרש של י״ א‬
‫ימים הנ״ל‪ ,‬כי שנה בזה מה שמירע בהלוח הנ״ל מכל הזמנים דשם‬
‫ז' ט׳ תרמ״ב נגד כל הנסיון ונגד כל החשבון‪— .‬‬
‫ה * ש ת א דאתינן להכא מותבינן אשמעתין‪ ,‬דעכ״פ נם בה׳ ק״ה‬
‫לרמב״ס ז״ל פרק יו״ד ה׳ ל מצינו שהחשבון של המרחק‬
‫בין תקופה לתקופה לרב אדא שהוא צ״א יום‪ ,‬זיי׳׳ן שעות‪ ,‬ותקי״גי‬
‫חלקים‪ ,‬ול״א רנע‪ — ,‬שצריך להיות המרחק הזה שיוה בין כל‬
‫תקופה ותקופה‪ --------- ,‬ולפי״ז קשה‪ ,‬למה לפי חשבוני בהליח דנברשת‬
‫)החדש( אינו כן‪ ,‬אלא המרחק בין ל התקופות בחורף הם בכמופ״ג‬
‫יום‪ ,‬ובקין הס כמו מאה יום‪ — ,‬א״כ ממילא הס תמוהים דבריי‪,‬‬
‫כי הס ח׳'ו ננד הרמב״ם ז״ל —‬
‫ת ש ו ב ה ‪ .‬הרי כבר הקשו אחרים ממני כעין קושיא זו‪ ,‬כמ״ש‬
‫בנברשת חלק א' )דף מ"נ{ והתירוץ נ״כ שם בצדו‬
‫בשם הספר יסיד עולם )תלמיד הרא״ש ז״ל( — ונס שם )דף מ״א(‬
‫כבר הבאתיבשם הרמל׳ס ז״ל החילוק שיש בין אמצע מהל־השמש‬
‫האמתי )עי' ה׳ ק״ה פרק י״בי״נ^(‪ — ,‬ונם)שם(‬ ‫לבין המהלך‬
‫הבאתי בשם מוהרח״ו ז׳׳ל ה׳ שינויים אשר נורס הנלנל היוצא מרכז‪,‬‬
‫ישיש להשמש ל נלנליס משתנים ומחולפיס בענינס‪ — ,‬ומלבד כל‬
‫אלה הבאתי שם מה נס שהחוש מעיד על זה לעין כל אדם‪ — ,‬ולפי‬
‫זה לא קשה מידי‪--------- .‬‬

‫ב ש נ ת ת ר ס ״ ב הקשה א׳ ירא וחרד על דבר ה׳ מענין שקיעה‬

‫בירושלים ת״ו אלה הקושיות‪.‬‬ ‫”*‬
‫א הרי לפי אותו מקום ההר נבוה שאצל בית יעקב‪ ,‬אשר משם אנחנו‬
‫רואים נץ החמה‪ ,‬ומספיק לנו זה המקים נבוה לביר ידיעת זמן‬
‫הנץ‪ — ,‬למה לא מספיק זה המקום כדי לברר משם נס שקיעת‬
‫החמה ‪— :‬‬
‫אחר‬
 ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬
‫ד‪ ,‬אחר שאט רואים משם ששוקעת החמה )עד נקודה אחרונה(‬
‫שמונה דקיס קודם םין! שעה י״י‪— ,‬קשה למה נמתין עוד כשמינה‬
‫דקים מלחשב סון{ היוםדוקא עד םוףשעה י״ב‪ — ,‬הלאעי״זאט גורמי׳‬
‫להכשיל רבים ח״ו בהכנסה שבתית וי״ט ופסח ויוכ״פ‪ ,‬ומילה חם‬
‫יארע בהכנסה שבה ויו"כי ‪. :‬‬
‫ג‪ ,‬הא מצינו שהרב הגדול מוהר״ר יוסף שווארץ ז״ל מחשב השקיעה‬
‫אפילו עשרה דקים קודם סיף שעה י״ב ‪:‬‬
‫ף ‪ ,‬ועוד הרי מצינו בתפלת יום כיפורים שנחשב שקיעת החמה‪,‬‬
‫על כן אומרים כי פנה יים ‪:‬‬
‫ה ‪ ,‬וגם יש ראי׳ מהגמרא שאמר רבא לשמעי׳ כשהחמה בראש האילנית‬
‫ידליק שרגא )שבת ל״ה‪(:‬‬
‫ועוד ראי׳ מהגמרא שבת )דף קי״ח( א״ר יוסי יהא חלקי ממכניםי‬
‫ישבת בכיבריא‪ ,‬ופירש״י בפבריא מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד‬
‫יום וסבורין שחשכה‪ ,‬עכ״ל — משמע מדברי ר׳ יוסי אבל לא יהא‬
‫חלקו ממכניםי שבה בצפורי וכיוצא בו בהר אחר‪ — ,‬ולפי זה גם‬
‫בירושלים ת״ו היושבת בהר גבוה קרוב אלף אמה למעלה מן שפת‬
‫הים צריכים לעשות השתדלות למהר הכנסת שבת ויו״ט כל כמה‬
‫דאפשר ולא לגרום ע״י הנ״ל מכשולים לרבים ח״ו — עכ״ל —‬

‫א כאשר תירצתי כבר | ומובא בנברשת ח״א דףנ״ט( על קושיא כעין‬

‫זה שהקשה א׳ עלי )בשנה הרנ״ג( לפני הרב הגאון הגדול‬
‫מוהריי״ל זצוק׳יל הרב דבריםק —ונתן לי הרב רשות להשיב לפניו —‬
‫ואמרתי אם היינו עומדים על םפינה א׳ והיינו רואים בשני אופקים‬
‫של מזרח ומערב את הים בלי עיכיב וכו׳ )עיי״ש( הי׳ כן כדבריך‪,‬‬
‫אבל כאן דלא ראי זה כראי זה כי האיפק שבמערב מכוםה מאתנו ע״י‬
‫הרים שקרובים לפנינו לערך כמו שעה או שהים והם הגורמי׳ השמונה‬
‫מיטטין הנ״ל‪ — ,‬פשיטא דלא קשה מידי‪ — ,‬וכבר נתברר דבר זה‬
‫הרבה פעמים ע״י עדים ]כשרים[‪,‬‬
‫^ לפי״ז פשיניא שצריכים להמתין אלה שמינה דקים‪ ,‬כי לא שקיעת‬
‫החמה אלא כיסוי תחמה יקרא כזאת‪ — ,‬וראי' לדברי ממ״ש באבן‬
‫עזרא בפ׳ יתרו )י״ח( וז״ל וכל חכמי ההילדות מודים כי גדול היום‬
‫ויהי‬ ‫‪^,‬מש כנגר ש ט ה הארז‬‫‪ rs‬י•■*?‪.‬‬‫^‬
‫עגולת‬ ‫היא מרגע היית‬
‫מעת‬
‫כא‬ ‫השמטות לנברשת חלה א׳‬
‫מעת צאתו עד בואו‪ ,‬טכ״ל‪ .‬מוכח שדוקא צריכים לחשב זריחה או‬
‫שקיעה כשהיא שוקעת או זורחת כ עד שעח הארץ‪ ,‬אבל לא כ עד‬
‫וגס יש ראי׳ ממ״ש בספר יסוד העולם לרבינו ינחה‬ ‫ההר‪,‬‬
‫הישראלי תלמיד הרא״ש ז״ל במאמר שני פרק י״ז בד׳׳ה ואחר וכו׳‬
‫שכ׳ וז״ל בא והתבונן בסוד הזה‪ ,‬והוא כי בעבור היות רגע מולד‬
‫העולם מכל יוס ויוס הוא עת שקיעת החמה בקלה המערב ששוכני‬
‫ארץ ישראל יחשבו מהס הואיל ועד לשס הבטיחנו הקב״ה שיומשך גבול‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬שנאמר ועד היס האחרון יהי׳ גבולכם‪ ,‬וכתיב ועד היה‬
‫הגדול מבוא השמש יהי' גבולכם וכו'‪ ,‬והנה הרגע הזאת הוא תחילה‬
‫היום וראשיתו לשמירת השבתות ומועדים‪ ,‬עכ״ל ‪:‬‬
‫^ מדברי הרב הגדול מוהרר״י שווארן ז״ל יש ראי׳ לדברי‪ — ,‬כי‬
‫בכלל ב׳ בהכלליס להלוח שלו כ׳ וז״ל דרך בני קדס להתל ולמנות‬
‫שעות היום תמיד משקיעת החמה‪ ,‬שבשקיעה מורה כלי מורה השעוה‬
‫מכוון שעת י״ב‪ ,‬אכן ירושלס הריס סביב לה‪ ,‬ודרכם לקרא שעת‬
‫מעגר״ב )שעת י״ב( אחר שכבר שקעה החמה מכוון עשרה דקים‬
‫)מינוטין( עכ״ל‪ — ,‬מוכח מדבריו שלעולם השקיעה מחשבים כל בני‬
‫קדם מכוון שעת י״ב‪ ,‬ורק בירושלס בשביל שהרים סביב לה על כן‬
‫ממתינים עוד עשרה דקים מלקרוא שעת י״ב אעפ״י שכבר שקעה‬
‫החמה מכל בתי ירושלים‪ ,‬יען שזה לא אפשר להקראות שקיעת החמה‬
‫אלא כיסוי החמה‪ — ,‬ועוד ראיה לדברי ממ״ש עוד שם בסיך הלוח‬
‫וז״ל תכונת יפו תוב״א כמעט מכוון להס החשבון)פירוש של נץ החמה‬
‫ושל השקיעה( כמו ליושבי ירולם עכ״ל‪ — ,‬ולפי קושיא ג׳ הנ״ל יהי׳‬
‫ספירה גדולה בדברי הרב מוהרי״ש ז״ל‪ ,‬כי איך אפשר שיהי׳ מכוון‬
‫להס החשבון של השקיעה כי בלתי ספק הכל מודים שעיר יפו אשר‬
‫אין הריס סביב לה‪ ,‬אלא היס סביב לה מג׳ רוחות של מערב לפון‬
‫ודרום‪ — ,‬ודאי מחשבים הס השקיעה שעת י״ב כדרך של כל בני קדם‬
‫ולא עשרה דקים קודם כדי שיהי׳ להס החשבון השקיעה מכוון עם‬
‫ירושלים‪ — ,‬אלא איסכא מסתברא שסבר הרב הנ״ל שהשקיעה בירושלים‬
‫מכוון עס השקיעה דעיר יפו‪ — ,‬ואעפ״י שירושלס הריס סביב לה‬
‫ושוקעת החמה עשרה דקים קודם שעה י״ב‪ ,‬לא קשיא‪ ,‬כי זה רק‬
‫כיסוי ע״י ההרים הוא‪ ,‬אבל השקיעה אמיתית מחשבים שעה י״ל‬
‫כמו בעיר יפו בקירוב ‪:‬‬
‫מה‬ ‫)‪( 1‬‬
 ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬
‫ף מה שמקשה מלשון הפייטן מעילת יוכ״פ ״ סלח נא היום עבור‬
‫כי פנה יום עכ״ל‪ ,‬ידוע שעצמו של יר׳כ הוא הוא עת רצון‬
‫ומסתמא לא יעלה על דעת אנוש להמתין עס בקשת סליחתו עד‬
‫שהיום עבר מלפנינו — ומוכרחים לפרש כי פנה יוס שהיוס פונה‬
‫א״ע לצאת‪ ,‬אבל עדיין לא יצא‪ ,‬וכעין זה ר׳ במג״א סי׳ תרכ״ג‪,‬‬
‫ובקיצור ש״ע סי׳ קל״ג סעי׳ כ״ד שב׳ דהוי דובר שקריס עיי״ש‪,‬‬
‫אלא מחוורתא וכו׳ ;‬
‫ף‪ ,‬ומה שאמר רבא לשמעי׳ וכו׳ גס משס ל״ק כי רק לסימן‬
‫ולמיגדר מילתא אמר לו כן^ וקרוב לוודאי שהאילנות אשר רבא‬
‫מיירי בי^ס היו עומדים בעמק‪ ,‬ומהם עד השקיעה האמתית שוהה‬
‫לכה״פ חצי שעה — ואין לפרש בראש אילנות שבראש ההר‪ ,‬כי‬
‫יהי׳ שיעור זה כמעט מאוחר מן השיעור של בית הלל שמתירים‬
‫עס השמש דוקא בשעת הדחק‪ ,‬ועכ״ז לא נתנו רשות להדליק אז‬
‫לכתחילה הנרות בכל ערב שבת — ופשוט שרבא אינו חולק על‬
‫בית הלל ‪:‬‬
‫ן עכ״פ הראי׳ של המקשן מן ר׳ יוסי בצדק הוא‪ ,‬וכמו זה מצינו‬
‫גס בש״ע למהר הרבה בכניסת שבת‪ ,‬ואומר אני כי בהכנסתן‬
‫)מבלעדי השמונה דקים הנ״ל( ישראל קדושים עבי מופרשים ומובדלים‬
‫סכל מלאכה אלה כשתי שעות ואלה שעה א׳ ולכה״פ כמו חצי שעה‬
‫קודם השקיעה‪ ,‬והשמונה דקי׳ הנ״ל לא מעלין ולא מורידין — אבל‬
‫לאידך גיסא במוצאי שבתות וי״ט אשר שכיח שרבים מע״ה מצפים‬
‫כבר מן פלג המנחה )שעה ורביע קודם השקיעה( על הקץ של‬
‫שבת כדי למהר זה למלאכתו וזה לעשן ציגאר שלו‪ ,‬ואם אלה ואלה‬
‫יהיו גס מהחושבי מחשבות בכל ערב שבת שהשקיעה היא שמונה דקים‬
‫קודם שעת י״ב‪ — ,‬למי ומי יהי׳ ביכולתו לעצור אותם במוצ״ש‪- - ,‬‬
‫ומצינן בכל מקום שבאמת חמור אפוקי יומא מעיולי יומא ‪ --------‬ו ל א‬
‫עוד אלא שהשמונה דקים הנ״ל יכול לבטל בקל כל מי שיש לו חוש‬
‫הראוה ע״י שיראה בעצמו בכל יום )אס האוויר זך וצלול כראוי( שהשמש‬
‫זורחת עוד בתקפה על הבניניס הגבוהים שעומדים בראש ההר זיתים‬
‫עד כמו ארבעה דקים קודם שעת י״ב‪ — ,‬ואפילו אלה ארבעה דקים‬
‫האחרונים ג״כ אי אפשר לדון אותם לזמן שקיעה‪ ,‬כי גם להם גורם‬
‫רק הכיסוי של ההר העומד קרוב אל העיר מצד מערב לערך שעה‬
‫וחצי‬
‫כב‬ ‫השמטות לנברשת חדק א‘‬
‫וחצי כמ״ש כבר לעיל באוח א ‪ — /‬וממילא לפי כלהנ״ל מוכרחים‬
‫להמתין עד סון! שעת י״ב; ויהי׳ עי״ז גס מתוק• זמן ק״ש דערביח‬
‫בכל לילה‪ ,‬וזמן שאיבת מים שלנק וזמן מילה בזמנה וכיוצא בזה והימי׳‬
‫סובי׳)שביעות וסכות( יהיו תמים — ויעזרנו התמים דעיס —‬

‫הקשה עלי' הרב המפורסם מוהר״ר יהושע‬ ‫בשנת תרס״ד‬

‫ווילנער נ״י איך אפשר זה שהחמה עומדת‬
‫ביום הארוך שמונה ימים וב־וס הקצר ששה ימים כמו על מקום א׳‬
‫— הא לפי׳ הגמ׳ עירובין )נ״ו( ברש״י אינו משמע כן‪ ,‬יגס צפי‬
‫הירישלמי ר״ה פ״ב שכ׳ שיש שס״ה חלונות לחמה‪ ,‬ק׳ למה צריך כ״כ‬
‫חלונות‪ ,‬עד כאן‪ — ,‬השבתי‪ ,‬לעולם כמ״ש בנברשת‪ ,‬ול״ק מגמרא‬
‫עירובין כי שס מיירי רק מן מדרגות ממילא מדריגות נשתטת לקטנות‬
‫וגס לגדולות‪ ,‬יש של רבע דקה ליום ויש של שני דקים ליום ‪ --------‬וכ עין‬
‫זה לפי הירושלמי יש שס״ה חלונות לשנה לצורך החמה‪ ,‬אבל לפענ״ד‬
‫הס קרובי׳ זה לזה בקרן הצפון וגס בקרן הדרוס‪ ,‬אבל רחוקים קצת‬
‫זה מזה׳ בשאר מקומות של הגלגל חמה‪ — ,‬וניכל להבין זה יותר אס‬
‫מדמים בנפשינו שהגלגל אינו עגול כמו כדור אלא כמו ביצה של‬
‫תרנגולת שהיא גבוה וקצרה קלת למעלה )בצפון( — ונמוכה ורחבה‬
‫קצת למסה )בדרום( — ורא;׳ לדברי ממ״ש ברמב״ס ז״ל ובספר‬
‫התכונה למהרח״ו ז״ל ובס׳ יסוד עולם הענין בהרבה מקומות של‬
‫שפל החמה ורום החמה ‪:‬‬
 ‫השמטות לנברשת חלק א׳‬
‫יננר‬ ‫בסוף כסליו תרם״ף‪ ,‬נקעוירת׳ ע"׳ מעשה שהי'‪,‬‬
‫גס כמה פטמים בשנה הטברה‬
‫הפצירו בי להשיב טל זה הטנין המביא הרבה ספקות בלבות ב״א‪,‬‬
‫וגורס להקדים להתפלל תפלת שחרית קודס הזמן הראו‪ /‬ובפרט שכיח‬
‫כן לרוב בארבטה חדשי החורן! כידוט‪ — ,‬וכל זה ט״י היש אומרים‬
‫שמבית זה הגבוה או ממקום זה הגבוה או מאותו ההר הגבוה —‬
‫ובפרט ט״י היש אומרים שט״י המאשין החדשה אשר תולים כמין‬
‫מראה גדול)בל״א שפיגט״ל( טל כלונסות גבוהות מאוד‪ ,‬טי׳׳ז וכיוצא‬
‫בזה רואים הס נן החמה כחמשה דקים ויותר במוקדם‪.‬‬
‫ב ק י י צ ו ל אומר שכל אלה דברים רק גוזמא הס‪ ,‬כי לא פגט ולא‬
‫נגט אפילו לא שנים דקים מכ״ש לא חמשה או יותר‪,‬‬ ‫'‬
‫— ואס לא תאמינו לי‪ ,‬אתן לכס אות לברר הדבר‪ ,‬פטם או שתים‬
‫תלכו טל ראש ההר אשר הוא טל אס הדרך שהולכים מירושלס לטיר‬
‫יפו בטגלות‪ ,‬שהוא לא רחוק מבית מושב זקנים החדש‪ ,‬אשר משם‬
‫אפשר לראות יותר ממה שאפשר לראות מכל המקומות הגבוהות שהם‬
‫בתוככי ירושלס או סביב לה מכל צד‪ ,‬כי משס רואים )כשהאוויר‬
‫צלול וזך( אפילו את השקיטה האמתית כששוקטת החמה לתיך הים‬
‫)יפו(‪ — ,‬ובבוקר לטומת זה גס משם תוכל לראות את הנץ החמה‪,‬‬
‫וכמובן שמקום כזה אשר בו אפשר לראות כן‪ ,‬היא גבוה הרבה יותר‬
‫מכל המקומית הגבוהות ותחבולות הנ״ל‪ ,‬ואטפי״כ לא תראו במוקדם‬
‫גס משם את הנקודה הראשונה של גיך החמה בשטת הנץ כי אם‬
‫כמו חצי דקה )ואולי דקה א׳( נגד מ״ש בהלוח החדש של נברשת‬
‫— )רק בתנאי שהזייג״ר שלכם יהי׳ מכוון שלא ימהר ולא יאחר‬
‫הליכתו אחר שהצגתם אותו טל סוך שטה י׳׳ב בטת שראיתם מבטרב‬
‫הנקודה האחרונה של החמה שוקטת לתוך היס טצמו כנ״ל בלי כיסוי‬
‫טל או טנן מלמטלה(‪— .‬‬
‫^ ו ד ראי׳ שהתחבולה של המראה הנ״ל)שפיגט״ל( לא יוטיל לטנין‬
‫ראיי‪-‬ת הנץ‪ ,‬תמלא ממ״ש כבר בנברשת חלק א׳ ד‪.‬ך ל״ז תחבולה‬
‫יותר גדולה ויותר גבוהה מזה ט״י לופט־באלאן אשר טכ״ז גם הוא‬
‫ללא תוטלת לוותיקין הוא‪ ,‬טיי״ש‪— .‬‬
‫^ ו ד ראי׳ מצאתי בהמאפפט של ארץ ישראל שנדפסה פעה״ק שנת‬
‫תרס׳יג בל׳ הקודש‪ ,‬שהמרחק מירושלס למקום אופק שקיטת‬ ‫^‬
‫החמה‬
‫בג‬ ‫השמנ‪t‬ות לנברשת חלהא׳‬
‫החמה ביס )יפו( הוא לטדך ש ו ו ה למקום אוסק זריחת החמה‬
‫שהוא ממעל לארץ ראובן וגד ‪:‬‬
‫ו א ״ ת עכ״פ עינינו מאוח שהאופק המזרחי מכסה זמן מה מלראות‬
‫הנן‪ ,‬כי הוא נראה כמו הר גבוה או כותל גבוה מאוד‪ ,‬ובעבור‬
‫זה ראוי לחשוב במוקדס זמן הנץ לכל הפחות חמשה דקים — אומר‬
‫אני תתבוננו בשעה שתעמדו על ראש ההר הנ״ל ותראו שגס האופק‬
‫המערבי שהוא היס נדמה בעיניכם כאילו גס הוא הר גבוה או‬
‫כותל גבוה מאוד‪ ,‬ואעפ״י שהוא רק מיס שהולך נמוך‪ ,‬ובוידחי הכל‬
‫מודיס שאין לנכות עבוריהן מאומה ולא להוסיך בחשבון ראיית השקיעה‬
‫תחת אופק עוב מאוד כזה‪ ,‬וכמו זה צריכים להבין גס את הכיסוי‬
‫של האופק הגבוה המזרחי שאין צריכים כלל להקדים עבורו חשבון‬
‫ראיית הנץ‪ — ,‬ובפרט אחר שכבר כן הורה זקן המפורסם עלי תבל‬
‫וכו׳ הגאון הגדול הרב דבריסק מוהררי״ל דיסקין זצוק״ל ותמצאו‬
‫שתי הכרעותיו בענין זה בנברשת חלק א׳ דן‪ 4‬נ״ח ונ״ט‪ ,‬עיי״ש ; —‬
 ‫השמטות לנברשת חלה א׳‬
‫)מזמן רב( ע״י האניך המיפלג בתרי מיה״ר ימו״ם נ״י אודרו חצי‬ ‫נשאלתי‬
‫לילה אימת היא יותר מדוקדק ומצומצם‪,‬‬
‫ת ש ו ב ה ‪ ,‬ודוד מי הוה ידת סלגא דליליא אימת )ברכות ג;( השתא משה רבינו לא‬
‫הוה ידע דנתיב נחצות הלילה יגו׳ — אלא דוד סימנא הוה לי' נניר‬
‫הי׳ תלוי למעלה ממפתי‪ ,‬וכיון שהגיע חצית לילה בא רוח צפונית ונישבת בו ומנגן‬
‫מאליו‪ ,‬מיד הי׳ עומד ועוסק בתורה וכי' ‪ ,‬יפירש׳י ד״ה נגיר וני׳ דאמר מר )בב״ב‬
‫נ״ה( ארבע רוחות מגשבות בנל יום‪ ,‬שש שעות ראשונות יני' ‪ ,‬יבחצית הלילה ריר‬
‫צפינית כמ״ש בגמ׳ )יבמות ע״ב( עת רצין מילתא היא עיי״ש ‪----------‬‬
‫גוכל לידע סימנא לחצית הלילה‪ ,‬כי נמו שבהצית הלילה מתחיל לנשב רוח‬ ‫מכאן‬
‫צפונית ווה י׳ב שעות אתר הצי היום כפי דברי הו״ל הנ״ל לפי וה‬
‫אעפ׳י שאין לנו עתה בעוה־ר על מי להשען שיהי׳ לו כנור לסימן על חצות הלילה‬
‫אבל נתן הקב״ה לני סימן על הצי היום‪ ,‬כי מ״י רגילות אפשר לנו לצמצם כמעט‬
‫עד כמו דקה עיי הכלי של מדידה המיוהד לוה ואס מצרפי׳ לידיעה וי עוד וייג״ר‬
‫סוב ומוני׳ מאותו ומןשל חצי היום י״ב שעות להלאה‪ ,‬מגיעים להומן של הצי הלילה‬
‫כי ב' חצהין אלז מכוונים וה מול וה לפי מציאות מהלך ההמה סביב סביב לנדיר‬
‫הארץ כאשר ברא אלקינו יתב' ‪:‬‬
‫* א * ת הא בזוהר ויקהל )דף קצ*ה( משמע שחצות לילה בכל פעס אהר ששה שעות‬
‫בלילה‪ ,‬וחורף וקיץ ומנס שיוה — וכן משמע מספר עץ החיים שאף בקין‬
‫ומנה אחר ש שה בלילה קודם אור הבוקר דאילו הי׳ ומן הצית לילה דוקא בהצית‬
‫אפילי בקיץ‪ ,‬הי׳ ומן רב לעסיק בתורה אחר התיקון יותר מב' שעות ענ״ל בס'‬
‫שערי ציון בהקדמה לתיקין חצית עיי׳ש ‪----------‬‬
‫! א ו מ ר אני אחר שידוע ומפורסם הכלל‪ ,‬שבכל מקים אשר הווהר הקדיש או‬
‫המדרש הולקי׳ על הגמרא בבלי שלנו קיי׳ל נהגמרא‪ ,‬ממילא בלתי ספק‬
‫ריכיס לחשב נמו שמוכיח י מג' מסכתות י^״ל — ועוד לפי המציאות וה הענין‬
‫ותר להבין לפי דברי הגמרא׳ — כי לפי הווהר הק׳ קשה איך מחשבים בקיץ‬
‫הגיסות יותר לצפון‪ ,‬שהלילה אינה שוהה שם ששה שעות כלל‬ ‫בכל החדינות רבות‬
‫ייש שאפילו לא שעה א׳ שוהה כל הלילה‪ ,‬וכיצד מחשבין שם בכל פעם ששה שעות‬
‫השמש בתקפו וורחת כבר כמה וכמה שעות לעינינו‬ ‫אחר הלילה לחצי הלילה‪ ,‬הלא‬
‫להכחיש אותנו ‪ ----------‬א ב ל לפי בגמרא אפילו בכל אותן מדינות הנ״ל מצומצם כמי‬
‫רגע עומדת בתווך בכל לילה אותה נקודה של חצי הלילה‪ ,‬ואפילו בהמקומות שהלילה‬
‫שוהה שם רק שעה א'‪ ,‬מחלקים אותו זמן קצר לשני חצאין‪ ,‬וכן בכל מדינה ומדינה‬
‫בין בהמדינות אשר הס על קו השווה‪ ,‬בין בקוטב הצפוני‪ .‬ובין בקוטב הדרומי’‬
‫יהי'‬
 ‫כד‬ ‫השמטות לנברשת חלק א'‬
‫לילה לכולהון‬ ‫יהי׳ זה המידה להם מכוון לחשבון הנ׳ל‪ ,‬ושווה ומצומצם יניע חצות‬
‫)פירוש לכל המדינית אשר הם במעלה א׳ לפי אורך הכדור האר; ממזרה למערב‬
‫כמובן( ברגע א׳ וכמו כן נמצא נם בס׳ יסוד עולם מאמר ב׳ פרק ד׳ ירל כ'‬
‫בבת א׳ חל רגע הצות היום וכן רנע הצית לילה ולילה בכל מקימות הסשתתפין‬
‫וכי' עכיל‪ ,‬ולא יהי׳ להם חילוק בין הלילה שם ארוכה ובין היא פה קצרה )כאשר‬
‫זה אין‬ ‫גורמת זה להם ענין אחר‪ ,‬דהיינו הרוחב של הכדור האר; כמובן( ולפי‬
‫הגמ׳ ‪:‬‬ ‫לנו בזה אלא דברי‬
‫ו ל א ח ר ומן מצאתי במחצי׳ השקל או״ח סי׳ א׳ סק׳ד שמביא בשם תשובת שב‬
‫יעקב סי׳ א' שהאריך בוה עיי״ש — ומסיק דחשבינן מאמצע היום‬
‫ונמשכת הלילה י׳יב‬ ‫שהחמה עומדת באמצע הרקיע‪ ,‬ואח״ז ששה שעות מקרי יום‪,‬‬
‫לילה בין בקי; בין‬ ‫שעות משעות ההשוואה בין בקין ובין בחורף‪ ,‬ולפי זה חצות‬
‫בחורף שווה‪ ,‬דהיינו י׳ב שעות אחר חצות היום‪ ,‬שהחמה עומדת באמצע הרקיע עכ׳ל;‬
‫ועוד ראי׳ מצאתי בספר ארצות החיים על שו״ע איח חלק ראשק מהגאון סי׳בי׳ם‬
‫ז׳ל בסיף ח׳א שכתב אליו הגאון מוהר׳א הלוי בד׳ה אמנם וכו׳ וזיל מה שהסכים‬
‫בלב האר; ואר; יהודה להלכה ולמעשה שזמן קימת חצות היא באמצע הלילה ממש‬
‫הן בקי; הן בחורף‪ ,‬הוא ברור ויציב עכ׳׳ל‪ ,‬הקב־ה יורנו בכל ענין וענין וינהגו‬
‫עם בנינו ובני בנינו עד עולם ‪:‬‬ ‫תמיד בדרך אסח‬

‫תם ונשלם לכבוד בורא עולם‬

 ‫לנברשת חרק א׳‬
‫‪----------------- ------‬‬

‫הקדמה‬
‫ש ג י א ו ת י ‪£‬י י י י ז זאת ולא יותר יש לי להשיב טל שגיאוחי‬
‫י בחשבון נץ החמה וכיוצא בו שהדפסתי‬
‫בשנת תרח׳׳] בס׳ נברשת חלק א׳ ובהלות דשס‪ ,‬כי טס כל היגיטה‬
‫שהי׳ לי בטניניס דשס במשך טו״ב שנים קודם שהדפסתי הנ״ל לא‬
‫טלהה בידי להנצל מחמס המציק המטטה את הבריות מכל צד בטוה״ר‪,‬‬
‫וכ״ש בטנין קשה כזה שהוא עלול לסטיות הרבה ט״י חילופי מהלך‬
‫החמה וחילופי המקומות‪ ,‬ובפרס ט״י חילופי הזייגרו״ת‪ ,‬ואירט ביותר‬
‫שנתגברו לאס לאס הסעיות מיוס ליום בשליש השנה אשר מתחיל‬
‫אחר יוס הקצר ונמשך טד ארבטה חדשיס‪ — ,‬ובקל לא הייתי‬
‫מרגיש בכל אלה לולי חסדי הבורא יתב׳ שזימן לפני )שתי שניס‬
‫אחר שכבר יצא ספרי הנ״ל לאור( אנשים יקרים אשר בדקו אחרי‬
‫ומצאו מקצת סטותי‪ — /‬ונתיטצנו יחד זמן רב טד שבעזה״י מצאנו‬
‫זאת שאי אפשר בשוס אופן לתקן הדבר כי אס ע״י הידיטה של זמן‬
‫שקיטת החמה בכל יוס לתוך היס שהוא האופק האמתי לירושלס‬
‫ת׳׳ו — ואין לשטר טד כמה סרחו אלה הבודקים היקריס הנ״ל‬
‫טד שמצאו המקום אשר משס יהי׳ אפשר לראות אפילו סמוך לירושלס‬
‫את השקיטה לתוך היס )כמ״ש לקמן לדך ה׳( — אבל מחמת‬
‫שרחוק גס זה המקום מירושלם כמו שטה ורביט להלוך ברגל‪ /‬טל‬
‫כן בטזה״י תפשתי ויגטתי ומצאתי טוד סימנים גס להשקיטה האמתית‬
‫שיכול כל אדס לראות אלה סימנים או מגגו בתוך הטיר או ברוב‬
‫מקומות מחוץ לטיר^ והסימנים יש למצוא לקמן )לדך נ׳׳ג ט״ב( —‬
‫טוד הוספתי לקמן לבאר באריכות שהסימנים האלה וגם התיקון‬
‫החדש של הזון זייג״ר מוטיליס לנו ב״ה מאוד מאוד כי להוותיקין‬
‫ושאר מדקדקים אי אפשר לסמוך טל המכריז את הזמן שקיטה )מוגרט״ב(‬
‫כי הוא משנה לפי חשבונותיו לפי שיטתו פטס להקדים ופטם לאחר‬
‫אפילו טד שמונה דקים כאשר בטצמכס ראיתם בתחלת שנת תרס״ה‬
‫תוך משך ג' שבוטות‪ — /‬גס כל שאר הזמנים בהלוח דלקמן בטזה״י‬
‫תיקנתי‬
‫כה‬ ‫תימוז נברשת חלל( א׳‬
‫תיקגהי כ״כ דאפשר ל; —ורק זאח אבקש שאל יחשדגי השומע היות‬
‫‪:‬ווגהי להבעית אתכם שהשגתי עתה אל המדרגה של הצמצום עד דקה‬
‫מידי יום ביומו בעני; זמן ;ץ החמה וכו‪ /‬כי זה מן הדברים שאי אפשר‬
‫לעמוד עליו‪.‬כל כך כאשר היינו משתוקקים עבור השינויים שונים‬
‫הנזכרים לעיל עד שירחמנו במהרה עובנק וישלח לט משיח צדקנו‪,‬‬
‫והוא יורנו‪ ,‬וינחנו בדרך אמת ‪:‬‬

‫הארה לוותיקין‬
‫א ל ת ט נ ע ט ל ב ‪ — ,‬לכן באתי בזה להוסיך קצת על אלה ה״י‬
‫דברים אשר בס׳ וזרח השמש מאירים‬ ‫^‬
‫ודך קי״גקי״ד(‪ ,‬ואשר עוד בם' מזכה הרבים אמורים )פרק י״ע(‬
‫לעורר את בני גילי יצ״ו הי״ו על החשיבות הגדול מאוד מאוד של‬
‫המצוה להתפלל כוותיהין להראות שאפילו השכל הפשוע של כל בר‬
‫ישראל מחייב לקיים מצוה זו כל כמה דאפשר בכל כחנו בחשק גדול‬
‫ובתשוקה רבא‪ — ,‬כי ראינו עד כמה חביב וחשוב לפני הקב״ה‬
‫הראשית של כל דבר ודבר בין ממה שתלוי בזמן שהוא ד ו מ ם‪ ,‬דהיינו‬
‫הראשית של כל יום ויום‪ ,‬כמ״ש ויסכם אברהם בבוקר לתפילת‬
‫בין ממה שתלוי‬ ‫שחרית‪ — ,‬בין ממה שתלוי במדרגת צומח‪,‬‬
‫בחי‪ ,‬ובין במדבר‪ — ,‬ובין בנגלה ובין בנהתר‪ — ,‬וכן הי׳ המצוה‬
‫להביא ה ע ו מ ר אשר עליו כ׳ בזוהר הק׳ )אמור דך( צ״ו ע״א( וז״ל‬
‫ואקריבו שעורים בגין דאיהו קדמאה מכל שאר תבואה‪ ,‬ומן קדמאה‬
‫מתקרבא ולא מר^הוא דמתאחר על'ל‪ ,‬וכן ביכורים ושתי הלחם ותרומה‬
‫וחלה שהם מראשית הצומח‪— ,‬ובכורות וראשית הגז מן החי‪ — ,‬ובכור‬
‫האדם מן המדבר‪ — ,‬וגס מצאתי ל בס׳ האמונות מרבינו סעדי׳‬
‫הגאון מאמר חמישי סוף פרק זיי״ן וז״ל כאשר ציונו להקדיש הביכורי׳‬
‫והבכורי׳ ולהתפלל בבוקר כזורח השמש‪ ,‬אלה דברי׳ יקרי׳ אצלנו‪,‬על׳ל‪.‬‬
‫תורתט הק׳ כמה התעוררות וסימנים עוביס עישיס )כמ״ש‬
‫בס׳ חרדים דף ס״ו ע״ב( בכל ראשית השנה ובכל החודש‬
‫ובכל ראשית היוס‪ ,‬ובס׳ חסידים סי׳ קנ״ה ל וו״ל מכל ראשית תתן‬
‫לו כדכתיב וכו׳ וכן תתן לו ראשית היום והלילה לברכו וכו׳‬
‫עיי״ש‪ - ,‬ואפילו התינוק כשיקיץ בבוקר צ״ל הדיבור הראשון שלי‬
‫מודה‬ ‫ו־ייז‬
 ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫מודה אני לפניך מלך חי וכו‪ /‬וכמה שירות מצפצפין טוסי; קרישי;‬
‫דאינו; נשמתי; קרישי; דמצפצפין בכמה צלותי; )כמ״ש בתיקון הזוהר‬
‫תיקו; ה'(‪ ,‬וכן כל הבריות לרבי רבי רבבות מרנני; ומשבחי׳ לבוראנו‬
‫יתברך בבוקר בבוקר‪ ,‬וכשהאדם הנלבב מתבונן בכל אלה‪ ,‬ודאי ירים‬
‫כשופר קולו ויזטק בקול מר איך לא ירגישו טור כמה וכמה אלפי‬
‫אלפים מבני טמינו ואפילו החרדים טל דבר ה׳ לטשות בדברים האלה‬
‫שטימדים ברומי של טולם )כמ״ש ברכות וי״ו( את הרצון של בורא‬
‫כל הטולמיס יתביך אשר גילה לנו ט״י כל הנ״ל שכן רצינו‪ — ,‬ובנסתר‬
‫הלא אי; לשטר טד כמה מגיט מטלת המצוה להתפלל כוותיקין‪,‬‬
‫‪ --‬ואטפי״כ מתרשלים אנחנו כל כך לחזק ולאמץ את טצמנו ואת‬
‫חבירנו לטירר אותנו ללמיד קו״ח אס בדומם וצימח ובחי ובמדבר חביב‬
‫הראשית כל כך לפני בוראנו יתברך‪ ,‬להתפלל בראשית כל יום‬
‫כוותיקין כהוגן‪ ,‬טאכו״כ‪ — ,‬ואס לפני מלך בו״ד חביב כל כך‬
‫שיטמדו בני חילו בזריזות יום יום‪ ,‬ושיהיו בהנץ החמה כבר מוכנים‬
‫וטומדיס טל משמרתם לכל מה שצריכים לקיום מצית מלכם *( לפני‬
‫ממ״ה הקב״ה טאכו״כ‪ — ,‬ואס כבנים ואס כטבדיס בבתי בראי ובבתי‬
‫מאוד בבוקר בבוקר לעשותמטטמיס או לאביהם‬ ‫נואי מזורזים‬
‫או לאדוניהם‪ ,‬אנחנו שנקראים בני בכורי ישראל לפני אבינו שבשמים‬
‫עאכו״כ‪ ----------- ,‬לכןנא אל תסיחו דעתכם‪ ,‬דעו וראו מה לפניכם‬
‫קודם שיעברו רוב ימיכם‪ ,‬ותתחרעו ח״ו בסופיכס‪ ,‬כי מצוה מן המובחר‬
‫לכל הפחות היא לכ״ע נקראת‪ ,‬על כן צריכים לרדוף ולעסוק בה‬
‫בתבונה ודעת‪ — ,‬והקב״ה יהי׳ בעזרנו ולעשות רצונו כרצונו יזכנו עם‬
‫בנינו ובני בנינו עע״ע‪ ,‬אכי״ר‪— .‬‬
‫*( פוק הזי וזכור ואל תשכח מד כמה מגימ השימבוד של מלכות כו״ד‪,‬‬
‫הלא שמעתם‪ ,‬ואולי נס בעיניכם ראיתם אשר כמה אלפים ורבבות מאחינו שנגולה‬
‫במדינת רוססלאנד ואפילובני מ־נ שנה היו מוכרהיס בשנת תרס׳ד וס״ה לעזוב‬
‫אח ביחס ונשותיהם ופפיהס ולילך למרחקים )למלחמה ננד האומה יאפאן( כמה‬
‫אלפים פרסאות באותן מדינות )זיבי׳ר( השוממות תמיד מחמת הקור הנוראה )כי‬
‫לא רחוק משם הוא הים הקרה שבצפון( אשר על מדינות אלו נאמר לפני קורתו‬
‫מי יעמוד ולעמוד שם )בחורף( בלילות באפילה באימת מות זה בכה וזה בכה על‬
‫המשמר‪ ,‬עד שיזכו ויגיעו להמעלה היותר גדולה ליהרג במלחמה על כבוד המלך‬
‫בו׳ד שהיום כאן וכוי‪ ,‬אס למלך בו״ד עושים כך וכהנה וכהנה עוד שיעבודים נוראים‬
‫יכו׳ וכו —למלך מלכי המלכים הקב׳ה עאכ״ו ‪— :‬‬
‫״—• ‪-t-O 'l‬‬
‫בו‬ ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫ף׳ ע״ב‪ ,‬בהקדמה‪ ,‬מ״ש למכיה בהגה״ה )ועוד שנית כ׳ כן‬
‫גס לקמן דף ס״ג אות וי״ו( שבראש ההר אצל המשכנות‬
‫וכו‪ /‬כל זה החשבון )בחורף( לערך מן כ״ב זעפטמ׳ עד חצי מערץ‬
‫צריכים כן לחשב‪ ,‬שראיית הנן מן ראש ההר )הקרקע( אצל המשכנות‬
‫הוא שווה בקירוב עס ראיית הנץ מן ראש ההר )הקרקע( של הר‬
‫הזיתי׳ הנקרא טור )אבל על ראש ההר הסמוך לעין כרס‪ ,‬המבואר יותר‬
‫לקמן בסמוך‪ ,‬משס ראיית הנץ במוקדם כחצי דקה נגד הראיי׳‬
‫בטור(‪ — ,‬והראיי׳)בחורף( מן המעקה של ביהכ״נ הגדולה)בחורבת‬
‫ריה״ח ז״ל( מאוחר כחצי דקה נגד הראיי׳ בטור‪ — ,‬ובביהמ״ד דבתי‬
‫מחסה מאיחר כמו דקה א׳ נגר הראיי' בטור‪ — ,‬ופירוש של החילוק‬
‫הגדול בין הראייות דנץ החמה של חורף לשל קיץ תמצא לקמן בתיקון‬
‫לדף ל־ח‪—.‬‬
‫דף ף‪ ',‬ע׳׳ב‪ ,‬בהקדמה‪ ,‬שורה י״ב‪ ,‬מ״ש כאן אל תוך היס יפי‪ ,‬ומ״ש‬
‫עוד כמו כן בדף נ״ו ודף נ״ח‪ ,‬כן צריכים להבין‪,‬‬
‫דהייני אס היינו עומדים על א׳ ההרים שבמערב ירושלס והיינו יכולים‬
‫לראות משם בלי מניעה את החמה שוקעת לתוך הים יפו‪ ,‬כמו שמצא‬
‫א׳ מן הבודקים הנ״ל)אחר ט־רחא רבה במאוד מאוד( בשנת סת״ר‬
‫מקום בראש ההר *( שהוא על אס הדרך אשר בעגלות הולכים‬
‫מירושלס‬ ‫‪--------------‬‬
‫את מתגיז‬ ‫יאתר שגילה הקב־ה נייב טיבו את המקיס‪ ,‬שעם הנ׳ל‬ ‫*[‬

‫והלך ביום א' כ׳ סיין בשנת סת״ר )שהי' אז ג' ימיס ר‪,‬ידס יום הארוך( לאותו‬
‫מקום עם עוד כמה אנשים‪ .‬יגם ראו אז משם טיב את השקיעה לתיך הים יפי‪,‬‬
‫והציגו אז מיד את מעמד הזיינרות שלהם בשקיעת נקידה אחרונה של התמה לתוך‬
‫והלכו לביתם — וקידם עלות השחר למחרתו חזרי פנית‬ ‫הים על סיף שעה י״ב‬
‫ינתאשפו יתד ובאו לאותו מקים )בעגלה( כדי לראית אס יהי' ימן הנץ התמה מכוון'‬
‫לפי הזייג־ר אשר הכינו הס כאן טל נכון מבערב בשעת השקיעה‪ ,‬כי גס ראי מסה‬
‫את האופק המזרחי כלי שים כיסוי‪ ,‬ובכן ראו הנקודה הראשונה שהוא הנן החמה‬
‫עילה ממעל לאופק שהיא אכן ראובן יגד )הנק׳ בפי ההמון הרי מיאב( מדוקדק‬
‫ט׳ שעות עם ארבעים דקי' והצי על הזייגרו׳ הנ״ל וכציל אז לסי הליח דלקמן —‬
‫אחר עוד ג׳ ימי׳ הלכתי גס אני עם עוד ד' אנשים )כעגלה( לראש ההר הני׳ל‬
‫וראינו גם סימני השקיעה — והוברר אז שאין לחשוב השקיעה לא קודם שעה י״ב‬
‫וגס לא אחרי כן ע״י אלה הימים עוד אשר מקיפים כמעט כל השנה ובהם ראו‬
‫הכידקיס‬
 ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫מירושלס לעיר יפו ת״ו ומוליך עתה משס סמיך לכפר עין כרס‪,‬‬
‫וכמו שעה ורביע יש להלוך ברגל)וכמו חצי שעה בעגלה( מירושלס‬
‫עד הראש ההר ההוא‪ ,‬ומחמת גבהו משווה הוא את עצמו לעני(‬
‫ראיית שקיעת החמה לתוך היס עם הראיי׳ אפילו ממקומות הגבוהות‬
‫בעיר יפו עצמה‪ ,‬ואעפ״י שיפו מרוחק הרבה מכאן ומקורב למערב‪,‬‬
‫— כי גובה ההר דפעה״ק משלים את הריחוק )ממערב(‪ ,‬בענין‬
‫ראייות‬

‫הבודקים את השקיפה לתוך הים פ׳י ראייתם במקום הנ׳׳ל‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬א׳ ‪WC3‬‬
‫תרסמ׳ך ראו ביום כ׳ סיון )יייז יוני( פוד ראי כ"ג סיין )נ׳ יוגי( גס ג' אליל‬
‫)נ״ח אוינוסט( ‪ ----------‬כ ' בשנת תרס״א ראו ששה פעמים ואלו הן‪ ,‬יו׳ד שבט‬
‫)ל׳ יעננר( —י׳ד שבט )נ׳ פפבר( —א׳ דר׳ח אדר)י׳ט פעבר( — ה׳ אדר )כ״ד‬
‫מערן( — כ׳ב ניסן )י"א אפריל( ‪ ----------‬ג ׳ גם‬ ‫פעבר — י״ט אדר )יו״ד‬
‫ראי בשנת תרס״ב ח׳ אב )י״א אויגיסט( — ועפ׳׳י ריב אס הס ראו השקיעה‬
‫לתוך היס ראיתי אני באותו היום את סימני השקיעה ממקיס גבוה בעיר כדי‬
‫לנסית אם יהיו הסימני השקיעה מכוונים כפי שצייך להיות מיל ראייו׳ שלהם‪ ,‬כי‬
‫הס נתנו לי ידיעה קודם הליכתם לשם‪ ,‬ולמחרתו אחר שראו גס הנן החמה‪,‬‬
‫יעפ׳יי‬ ‫באני יחד נם לנסות את הויינרות שלנו אס הס מטוניס בהיליכס ומצבם‪,‬‬
‫דשקיעה ונן דהיינו כשרואי׳ נן החמה או מן הטור או על ראש‬ ‫אלה‪,‬‬ ‫ראייית‬
‫את‬ ‫)ני הס שווים וקרובים(‪ ,‬בעזה׳י תיקנת‬ ‫ההר סמיך למשכנית אי בית יעקב‬
‫הלוח החדש דלקמן —יהלואי שיהי׳פתה כל‪.‬הענין של מצוה הרם ונישא‪ ,‬מתוקן‬
‫כראוי לפני מלכנו היושב על כסא‪ .‬יתב׳ לפ״ע — יבעמו ישראל קדושים יצ״ו הי״ו‬
‫בטוח אני שיאמינו מפתת אחר כל אלה הראיות שאין להקדים לעמיד בתפלה קידם‬
‫ימן הנן הרשום בהלוה דלקמן אס ריציס להדר לפני השי׳׳ת להתפלל כוותיקין —‬
‫כי גדולה החזקה שאין אדס טירח בסעודה ומפסידה‪ ,‬ועוד החזקה שאין אדם‬
‫״וסא ולא לו —ומסתמא כל כמה דאפשר דקדקתי שלא לאחר חשבין הזמנים השייכי׳‬
‫לכל ענייני מצית התלויים בזמן‪ ,‬ולמה אהי׳ ח׳׳י דלא כמאן — הקנ״ה ינחני‬
‫נדרך האמת — ‪:‬‬
‫בז‬ ‫תיקון נברשת חדק א׳‬
‫ראייות אלה‪ — ,‬ומובן הדבר בקל ע״י ציור זה שמסרתי )בשנה‬
‫ה‬ ‫ת רנ״גן ל ה ר ב הג אין‬
‫הגדול וכו׳ מוהרי״ל‬
‫דיסקין זללה״ה שהיה‬
‫הרב דבריסק‪— ,‬‬
‫)כמ״ש בנברשת חלק‬
‫א' דף נ״י‪-‬י(‪ ,‬ופירושו‬
‫הוא כן‪ .‬א ‪ ,‬הוא מרכז‬
‫ירושלס ת״ו‪ — .‬ד‬
‫מרכז'פי• — ג אופק‬
‫מזרח של יפי‪— ,‬‬
‫ד‪ ,‬אופק מזרח ירושל׳‬
‫הקצר )אשר נחשב‬
‫לאופק נכון לפ״ד הרב‬
‫מוהר״י שווארץ ז״ל(‬
‫שהוא ההר הזיתים‪— .‬‬
‫ח‬ ‫ה‪ ,‬איפק מזרח ירושלס‬
‫הרחב לפי דטת הנברשת חלק א' )בהקדמה( שהוא ארץ ראובן וגד —‬
‫ו‪ ,‬אופק קצר במערב ירושלס )לפ״ד הרב מ־הרי״ש ז״ל הנ״ל‪ 1‬שהוא‬
‫אופק מערב של יפו שהוא היס‪— .‬‬ ‫ההר קלוניא וחביריו‪— .‬‬
‫אופק רחב במערב ירישלסשהואג״כ היס לפ״ד הנברשת‪— ,‬ופשוכי‬
‫הדבר להבין‪ — ,‬בשביל שירושלס עימד בהר המוריה שהוא גבוה נגד‬
‫העיר יפו יותר מאלף אמה )ולפי חשבון המחקרים כמו שמונה מאות‬
‫מעער( על כן מגיע העיגול הרחב של איפק ה במזרח עד ה‬
‫ז‪—.‬‬ ‫שבמערב‪ ,‬והיא מרוחק עוד מעע יותר למערב מן אופק‬
‫יף ד ׳ )בפנים(‪ ,‬שורהי״ד‪ ,‬מ״ששס או שאר סיבות היו מעכבים אותו‪,‬‬
‫— וגס מ״ש שם שורה כ״ז אולי לא היי לו זייג״ר עוב‪— ,‬‬
‫על זה הוכיחני גדיל א' )בחיהמ״ס תרס״ד( שדיברתי בזה שלא כהוגן‪,‬‬
‫יבכן אני מודה ועוזב וחוזר מדבריי אלה לכבוד קוב״ה ושכינתי׳ יתברך‬
‫לע״ע ולכבוד רב ברונא ז״ל זי״ע‪ — ,‬ומודה ועוזב ירוחם‪— .‬‬
‫ל׳י ח ע״ב‪ ,‬בהגה״ה ד״ה וגס זה וכי׳‪ ,‬כל החשמן דשם הוא‬
‫בקירוב רק אס האופק לערך ב׳ או ג' שעות מרוחק‬
‫מאתנו‬
 ‫תיקון נברשת חלה א׳‬
‫מאתנו‪ — ,‬אבל אס הוא מרוחק יותר‪ ,‬אז החשבון הנזכר שס ג״כ‬
‫יורד ומתמעט‪ ,‬ויכול להיות לפ־ הריחוק שאפילו משווה אה הכל‪ ,‬כי‬
‫כמו שהגובה משל־ם אה הריחוק‪ ,‬כן איפכא גס הריחוק משלים אה‬
‫הגיבה‪ ,‬עד שנשאר כמעט רק חילוק קטן מאוד בין הגובה לנמוך‪— ,‬‬
‫וזה גורס הריחוק מקוס הראי'׳‪.‬‬
‫מ׳יג‪ ,‬שירה כ״ט‪ ,‬מ״ש שנתחלף בדפוס ה המור ה‪ — ,‬עתה‬
‫לש• החשבון החדש המתוקן בהלוח דלקמן א״צ לומר כן‪,‬‬
‫כי נעשה ההפרש הנזכר שס ג"כ קטן‪ ,‬בשביל שנתקרב טחה חשבון‬
‫הימיס של יוס ולילה שוויס שבניסן ותשרי יותר מן ארבעה ימיס‬
‫זה אל זה‪.‬‬ ‫■‬
‫דף ‪j‬׳‪ ,‬שורה ד׳‪ ,‬מ״ש שיה־ו צריכיס לדחפו )הזייג״ר( להלאה לערך‬
‫חמשה דקיס בכל יוס בתוך שני שבועות בסוף הקיץ‪ — ,‬גס‬
‫אחר זה הענין בדקו ומצאו בדרך כלל שטוב הוא‪ ,‬רק על פרט־ס‬
‫דשס י‪.‬ש חילוקי דיעות‪ — ,‬י״א שמצאו תמור חמשה דקיס רק כמו‬
‫ארבעה‪ ,‬וי״א שמצאו רק כמו שלש דקיס‪ -------- ,‬אבל כשאירע שהייתי‬
‫בשנת תרסה״א בעיר יפו ת׳׳ו )לערך מן י״ב יוס קודס יום הארוך‬
‫עד ד׳ שבועות אחריו( ראית־ ב״ה גס ע״י השק־עות החמה דשס בתיך‬
‫הים‪ ,‬וגס ע״י ראיית חצי •ום על הקאמפאס שלי כמעט יוס יום‬
‫ראי׳ לדבריי ולאפוקי מן דעת הי״א דכאן כי מן י״א עד כ״ז יולי‬
‫הייתי מוכרח לדחוף להלאה בכל יוס את הזייג״ר •ותר ארבעה‬
‫ארבעה דק־ס‪ ,‬ומן ט' אויגוסט שהיית־ כבר שוב בירושלס ת״ו היית־‬
‫מוכרח עפ״י סימני השקיעה)לקמן לדף נ״ג( לדחפו להלאה בכל יוס יותר‬
‫ארבעה וחצי‪ ,‬וכמ״ש בנברשת שס‪— .‬‬
‫ליף נ ״ י ‪ ,‬שירה י׳׳א‪ ,‬מ^ש יעפ״י הארבעה מקומות וכו'‪ ,‬עי׳ מ״ש‬
‫מזה לעיל בהת־קין לדף ד׳‪ — ,‬עיד מ״ש שורה י״ג לעכב‬
‫את הזייגרו״ת‪ ,‬פ־רושוכן‪ ,‬דה־ינו למעט אה הדח־פור‪ .‬של להלאה כד־‬
‫וכו'‪ — ,‬עוד שסע״בשירה ה'‪ ,‬מ״ש עולה בגימגו׳ תל״ה‪ ,‬זה דוקא‬
‫אס כתוב כן יום ליו׳ יביע אמר‪ — ,‬אבל לא כאשר נדפס‬
‫בטעות לערך בחצי מספר ספרי נירשה חלק א׳‪— .‬‬
‫דף ג״ג‪ ,‬ע״ב‪ ,‬אות ג( הס־מניס דשס כדי לנשות או להציג הזייג״ר‬
‫לעת שקיעת החמה‪ ,‬כצ״ל‪ ,‬אס רואים מן הע־ר או‬
‫מחוץ לע־ר על הצד שכננדנו במזרח‪ ,‬אפר ימוש מראה החמה‬
‫האחרון‬
‫כח‬ ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫האחרון מפני הצל)אשר הצל ממהר אז מאוד מאור לטלוה למטלה (‬
‫כסדר הזה ‪:‬‬
‫א ; מן ראש המרינה של ארץ ראובן וגר )הנקרא בפי ההמון הרי‬
‫מואב( שבטה רקיס קורס סוף שטה י״ב)שהיא סקה שטה ב״ד‬
‫של מטת לטה ( ‪:‬‬
‫ר‪ /‬מן הבתיס שטל ראש ההר הזיתיס הנקרא טור‪ ,‬חמשה רקיס‬
‫‪.‬‬ ‫וחצי קורס סוף שטה י״ב‪.‬‬
‫*‪ /,‬מן הבית הטומר קרוב למזרחית צפונית בהר הזיתיס כמו איבטה‬
‫רקיס וחצי קורס י״ב‪) ,‬ובחורף לטרך מן י״ב אקט׳ טר סוף‬
‫פטבר שוהה החמה טל בית זה יותר טר ארבטה ואפי׳ טר ג׳ וחצי( ‪:‬‬
‫ך ‪ /‬מן הבנין הגבוהה )ביותר( בהר הזיתיס )כהיוס( שלשה רקיס‬
‫וחצי קורס סוף שטה י״ב‪—.‬‬
‫ה ‪ /‬וכששוקטת הנקורה האחרונה של הכרור של גיף החמה אל תוך‬
‫היס‪ ,‬אז צריטס לחשוב סוף שטה י״ב‪ — ,‬וא״ת איך אפשר‬
‫לראות כן פטה׳׳ק ירושלס ת״ו‪ ,‬כבר כ׳ לטיל בתיקון לרף ה׳ אס‬
‫טומריס טל א׳ ההרים במטרב ירושלס‪ ,‬אשר משס אפשר לראות כן‬
‫השקיטה אל תוך היס‪ ,‬כמו טל ההר הראשון הנ״ל‪ (* ,‬או טל ההר‬
‫השני רשס שהוא בכפר טין כרם‪ ,‬והוא יותר מקורב למטרב וטור‬
‫כמו שטה לילך ברגליו לראשו )וטליו טומר בית צופה של מלכות‬
‫רוססיא(‪ ,‬וטל שני הריס אלה רואיס את שני האופקים יחר‪ ,‬וטל‬
‫ההר השני רואים את היס יותר במראה וברמותו וגס יותר פנוי‬
‫להרכו ולרחבו מבלי טיכוב‪ — ,‬ובטה״י נוכל לסמוך **( טל החמשה‬
‫סימנים‬ ‫‪--------------‬‬
‫*( יא״ת למה לט לילך כל כ־ רחוק מן העיר שהוא ייתר מ; חחים שנח‪,‬‬
‫י״ל נשכיל שגיכל לראוח משם השני אופי‪,‬־ס יחד של מזרה ושל מערכ וממילא העיר‬
‫מינלעח ניניהם יכשייל זה יש ;ס למקוס הרחוק הזה שייכוח רנ אל העיר —‬
‫יעיד כמ׳ש כש״ע או״ח סי׳ חרפ״ח נמג״א סק׳׳ג — יעוד יכיל להייח שזה‬
‫ההר נכלל נאיחן שנעה הריס לאקרין הררי ציין‪ ,‬כמ״ש כזוהר הק׳ כמאמרים‬
‫החדשים סיף חלק כראשית )דפים אמשערדאס דף נ' ‪ ( :‬ד׳ה ויאמר אלי‪,‬ים הנה‬
‫אלין שכע‬ ‫נתחי לכס אח כל עשג זכי' זז׳ל כעל הרמין שיורד על הררי ציין‪,‬‬
‫הריס דאקרון הררי ציון עכ׳ל ‪: -‬‬
‫**( נוכל לסמיך‪ ,‬וזה רק יכול להיות כל זמן שההסכם של המתפללים‬
‫כוותיקין‬
 ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫סימנים הנ״ל‪ ,‬כי הס כן כסדר הולכים נל השנה בקירוב‪ — ,‬אבל גס‬
‫תדעו‪ ,‬אימחי כן הוא שאפשר לסמוך על אלה סימנים‪ ,‬דוקא אס‬
‫האוויר אז זך וצליל מאיד *( וגס אס הרואה בסימניס הנ״ל )כדי‬
‫להציג‬ ‫‪--------------‬‬
‫נוותייןין יהי׳ דור‪,‬א להציג הז־יגרו׳ פלהס מכיי! עפ׳י הסימניס כמ׳ש לעיל —‬
‫אכל אס היוס ישמעו להזייגרו' של זה ולמהר לשל אהר‪ ,‬ולמהר לשל המכריז‬
‫הנ׳ל — על זה האופן של שינויים והסכפכיס אי אסשר לתקן מאומה‪ ,‬וכמונן‬
‫ממילא‪ ,‬מאחר שהלוח המתיקן עתה לנכרשח נעזה״י יהי' כסדר של עתה הולך כן‬
‫גס להנא כקכיעוח כלא שינוי‪ ,‬והוא מתוקן ומייסד כ*כ דאפשר הי' לצהצס שדוקא‬
‫עפ׳י המשה סימגיס הג־ל להנהיג הזייג״ר‪ ,‬כי פצה יותר טוכה מזה הי׳ אי אפשר‬
‫למצוא‪ ,‬יעפי״ז עמדי כמה שניס כמה מאוח זייגרו' כנסיון ג' פעמיס כיוס ערנ‬
‫וניקר יצהריס — ועתה אתס רוציס להנהיג אח כל מל איסן אחר ועי״זיהיו ממילא‬
‫גורמי׳ השיניייס על כן תזהרו נזה ‪:‬‬ ‫הזייגרר שלכם‬
‫וצלול מאוד — ונימי הקי־ לא שכיח זה )נפרט נימי ניסן‬ ‫זך‬ ‫*(‬
‫ואייר ע״י הטל( כי עפ״י רוג מפני החיס או עיי רוה של טל נעשה האויר ענ‬
‫ומדימדס‪ ,‬וזה גורם שנם הסימנים של השקיעה לא נראו כהוגן אלא נתדמדמו‬
‫ונתהשכו מן דקה א׳ עד כמה דקים‪ ,‬ולפעמים אפילו עד רנע שעה קידם זמנם‪,‬‬
‫אכל כיצד נקרא אוויר זך וצלול מאיד‪ ,‬אס תסתכלו היטג נכותלי הננין הגנוה‬
‫כיותר העומד על ראש ההר הזיתים כמו ששה דקים קודם סוף שעה י׳יב‬
‫)נערג( ותראו שהצל האחרון הנשאר אז עיד מיל מראה חמה על אוחו הננין‬
‫עולה לאט לאט על הכותל דשם כדי לד־יף למעלה למעלה לצד ראש הננין את‬
‫המראה החמה הנשאר עד שמדע כן הצל עד השלי; העליון של הכנין הנזכר‪ ,‬זה‬
‫מןהשלישהעליון של הננין הנזכר‬ ‫מראה החמה‬ ‫נקרא אויר זך וצליל‪ ,‬וכשענר גס‬
‫קודם סיף שעה י״ב — עוד‬ ‫שלשה דקיםוחצי‬ ‫אז צריך להיות הזיינר מוצג על‬
‫לנגדכם על‬ ‫אופן שגי כן היא‪ ,‬אס תסתכלי כמו עשרה דקים קידם שעה י״כ‬
‫העולה לאט לאט לדחוף את מראה החמה עד‬ ‫ארן ראונן ונד‪ ,‬ותראו את הצל‬
‫כהניע הצל עד ראשה תחשנו שיש עוד שנעה‬ ‫ראש הקי של אותה מדינה‪ ,‬אז‬
‫לראות גס אקר שאר‬ ‫— ואחר זה הסימן תחזרו‬ ‫דקים קידם סוף שטה י״ב‬
‫הסימנים הנזכרים ותראי שהולכים כסדר הנ׳ל‪ ,‬זהי אויר זך וצלול‪ — ,‬אנל אס‬
‫מדומדם ומטורג‬ ‫יה הסימן הראשק נראה כבר כמו עשרה דקים קידם שטה י״ב‬
‫כשחרות‪ ,‬אז נטלו כאותו יום גס שאר סימני שקיעה הנ״ל‪ ,‬ונשכיל שזה שכיח היא‬
‫על כן מוכרחים הוותיקין נס לידיעת הזין זייג־ר כדי להשלים נעזה׳י ידיעתני‬
‫או בזה או בזה‪ ,‬ואס שניהם כא' טובים ‪.‬‬
‫כט‬ ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫להציג הזייג״ר לצורך וותיקין( הוא כבר רגיל ובקי בהמראות האלה^ —‬
‫ובחמת נחוץ מאוד הוא שירגיל זה הרואה א״ע גס להכיר על נכון‬
‫את הסימנים הנראים בקביעות קצת במקומות הגבוהים אשילו רבע‬
‫שעה קודם סון( שעה י״ב‪ ,‬בשביל שאז ניכרים עוד הסימנים רוב השנה‪,‬‬
‫אפי׳ בהימיס שהאוויר עב ומדומדם ע״י כיל‪— ,‬אבל מי שאינו רגיל לא‬
‫בסימנים הראשונים ולא באחרונים יבוא בקל לכיעות עד חמשה דקי׳‬
‫וגס יותר‪,‬מפני שפעמי׳ מדמה בנפשו שהחמה כבר שקעה‪,‬ובאמת לא שקעה‬
‫עוד‪ ,‬רק שהאוויר אינו זך‪ ,‬ולפעמים איפכאנראה לו‪ — ,‬על כן צריך‬
‫בזה רגילות ובקיאות קורס שיורה הלכה למעשה‪ ,‬והרגילות עפ״י רוב‬
‫שלוי בהזמן לפי השנה אם היא גשומה או שחונה‪ — ,‬כי יכול להיות‬
‫שבתוך שמונה ימים זה אחר זה האוויר זך וצלול ורואה את ם־מני‬
‫השקיעה הנ״ל כסדר שוקעים כמ״ש לעיל‪ ,‬וגם הוא תופס הדבר‬
‫בהבנה כראוי‪ — ,‬אבל גס יכול להיות שעוברים כמה וכמה שביעות‬
‫ואין ביכלתו לראות אפילו לא שקיעה א׳ מתוך אוויר זך כראוי‪— ,‬‬
‫נמצא שהראשון נעשה בקי בזה הידיעה בתוך ח' ימים‪ — ,‬אבל השני‬
‫אפילו בתיך שמונת שביעות לא‪ ,‬בשביל שלא ראה עוד מאומה‪ — ,‬על‬
‫כן תזרזו עצמכם בשעת הכושר )בשנת תרס״ג הי׳כמעכי כל השנה‬
‫האוויר מדומדם ואינו זך(‪ — ,‬ועוד תדעו שעל המכריז )המוגרע״ב(‬
‫אין לוותיקין להשגיח כלל כי הולך לשיטתי בשינויים רבים )חון אם‬
‫הוא מכריז המוגרע״ב בערב מאוחר במוצאי שבת ק׳ ויו״ט ויוכ״פ‬
‫אז צריכים להמתין ולילך לחומרא‪ ,‬כי כן פסקו הרבנים הגאונים‬
‫פעה״ק ת״ו במוצאי יוכ״פ בשנה תרס״ד(‪ — ,‬ומה שכ׳ בנברשת‬
‫חלק א' דן( נ״ג ע״ב שורה ט׳ שאז עפ״י רוב הוא צועק מצומצם‪ ,‬גס‬
‫זה כבר נתבטל לענין יריעת זמן נץ החמה על יד־ שינוייו לפי‬
‫סברותיו‪-------- ,‬ואין לנו עד כהיום עוד שוס עצה להציג תזייגרות לצורך‬
‫וותיקין כי אס ע״י ראיית סימני השקיעה הנ״ל‪ — ,‬אך עוד זאת‬
‫בעזה״י מצאתי לצרך אל ראיית הנ״ל גס ראיית קו חצי היום על‬
‫הזון‬ ‫)‪(H‬‬
 ‫תקון נברשת חלה א׳‬
‫הזון־זייג״ר טס תוספת תיקון פה בסמוך ולקמן מבואר באריכות ‪:‬‬
‫ששמטתי אחרי קול רטש גדול של תרטומות מן‬ ‫ובשביל‬
‫הרבה אנשיס תוך הרבה שכיס‪ ,‬באמרס‪ ,‬ומה‬
‫יהי׳ בסופנו‪ ,‬אולי יהי׳ זה תכלית הדבר שתמיד נלך אל‬
‫ביהמ״ד דת״ת לראות שס את הזייג״ר כדי להציג בצמציס את‬
‫שלנו כפי מידתו‪ ,‬בטבור שהמחבר דנברשת רוצה כן לפנייתו‪,‬‬
‫או אינו לפי כבודו לגלות בזה סודו‪ — ,‬טל כן מכאן ובכל‬
‫האריכות דלקמן עוד‪ ,‬אגלה לכס כל הסודות‪ ,‬אשר תוך כ״ה‬
‫שניס בטזה״י מצאתיס ליסודות‪ — ,‬וב״ה הקלתי מטתה בזה‬
‫מאוד מטליכס למצוא את מבוקשכס הנ״ל‪ ,‬רק אל תתטצלו‬
‫להכין לכס זון־זייג״ר‪ ,‬כי רק בטירחא קלה וכמטט בחנם בלא‬
‫כסך תשיגו זה הזון־זייג״ר להכין‪ ,‬כפי מה שביארתי הכל טל‬
‫נכון‪ — ,‬ואטפ״י שלא לצורך הי׳ כל האריכות דכאן‪ ,‬מפני‬ ‫י‬
‫שהי׳ די בהאריכות דלקמן להכין את כל ונוכחת בפרט ט״י‬
‫הציור בסוך הספר אשר בטזה״י טרחתי למסור לדורות טולס‬
‫דבר המיוסד טפ״י ראי׳ וטפ׳׳י חשבון וטפ״י המציאות‪,‬‬
‫— אבל לטובת המתחיליס שלא יהי׳ קשה להס ליכנם לידיטה‬
‫' ׳ זו‪ ,‬ובפרט ליושבי חוץ לארץ אשר בשביל שינוי אופקיהס‬
‫לאלפיס אופניס משתנה גס צרכי הידיטות בדבר הזה‪— ,‬‬
‫וט״י סימניס וכלליס שלנו יהי׳ להס נקל למצוא מבוקשס לכל‬
‫מדינה ימדינה‪ — ,‬טל כן הוכרחתי לפרש הכל גס כאן‬
‫באריכות‪ ,‬וה׳ הטוב יהי׳ בטזרנו‪ ,‬למטנו אסלאלמטננו‪ ,‬כשנחזור‬
‫לטניננו ‪:‬‬
‫יף נ ״ ג ט״ב‪ ,‬מ״ש בהגה״ה ויהי׳ לכס זון־זייג״ר יקר לכל השנים‪,‬‬
‫— ממני תראו וכן תטשו‪ ,‬בשנה הראשונה של הכנת‬
‫הזון־זייג״ר תקחו דך א׳ חזק של טאפל)הנקרא נל״א פאפפן־דעקקל(‬
‫שיהי׳ לטרך ארכו ג׳ טפחיס טל רוחב ג׳ טפחיס שיהי׳ ראוי להיות‬
‫מונח טל הרצפה )שהוא היסוד( א *( שווה בלא ירידה וטליי׳ מאומה‪,‬‬
‫וסביב‬ ‫‪-------------- -‬‬
‫א ‪ ,‬היא הרצפה שטליה מגיהים אח הדף של טאסל חזק )כמי אלה‬ ‫*(‬
‫שנהם כירכי' ספרי' גדילים רק יהי׳ פייה בלא קשרים( והרצפה של אכן הלק‬
‫צ׳׳ל‬
 ‫תיסז נברשת חלה א'‬
‫וסביב להעאפל תעשו סימניס דקים אבל קיימ׳ס על הרנשה לגביליס‬
‫כדי לידע לצמצם בהנחת הטאפל בכל יוס שרוצה לראות את הנקודה‬
‫של הקו חצי היום‪ — ,‬והרצפה תהי׳ בנוי׳ )זה ג״כ תוכלו לבנות‬
‫בעצמכם‪ ----------- ,‬ת ק ח ו שליש א׳ חלק סיד שאינו מבושל עוד עם‬
‫ב' חלקי שליש אפר כירה ומעט מים‪ ,‬ובו תבנו( מכוון מקביל וישר‬
‫מאוד ע״י וואסר־וואג‪ ,‬ואם הניח על רצפה זו את הדך הנזכר בתוך‬
‫הגבוליס מטון‪ ,‬יעמיד על הדך את העץ ג ד ויצמצם להעמיד הקו ו‬
‫על הנקודה ז‪ ,‬כי בתוך נקודה זו יסוב את העץ תמיד בכל יום כפי‬
‫הצורך‬ ‫‪--------------‬‬
‫צ׳ל מוי׳ ומוגחח שהר‪ %‬מכל צד כדקדיק ע“־ ויאססער האג‬
‫ב תיז הדף )פזפען־‬
‫ד ע ק ק ל( שמג־ה־ס‬
‫כשעת רא" ■על הרצפה‬
‫גס ‪1‬ה צ יל שהה כלא‬
‫ירידה‪ ,‬ושני•‪ :‬לה‬ ‫ע‪ 1‬ד'‬
‫לגגילותיה‬ ‫ק־יס‬ ‫עישיש‬
‫בעש של בייל שיה־ו דכרי׳‬
‫לשניס רבות ‪.‬‬
‫ג‪ ,‬ד‪ ,‬היא ה־‪-‬גן הגעשה‬
‫כמו קי! זוית‬
‫ע ה י ג ' עשהיס כיו שגנשיס‬
‫יק גס ארכו ‪,‬‬
‫ה היא התיש של גריל‬
‫דק ההולך באלכשין‬
‫בשת־ קצויח של השן‪,‬‬
‫ארכי של התיש כמו ליי‬
‫ג עד‬ ‫סיגגשיס מן ראש‬
‫סיף ד‪ ,‬וכשמעמידין אותו‬
‫‪ T‬רום‬ ‫הען כראוי באותו יום‬
‫דהייני לפי מה שגרשם‬
‫בהקיויס )או חשבון דלקמן •‪:‬הציור( וגישל הצל של החיש מדוקדק על הקי ד אז‬
‫הוא חצי היום ‪.‬‬
‫הוא‬
 ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫הצורך )כדלח על לירה( יהצד רלמעה של העץ יהי׳ באלכסון ער‬
‫המצע הקיץ לצר מערב‪ ,‬וער אמצע החירף לצר מזרח‪) ,‬כמ״ש בהציור‬
‫בסוך הספר( — והקווים יעשה )הבן חיץ לארץ( כמו שמבואר פה‬
‫למעה בהגה״ה אוח ‪ ' H‬ט עיי״ש‪ — ,‬ואס גס יארע שיהי' מוכרח‬
‫להחלקה מקום רירחו‪ ,‬לא יראג‪ — ,‬כי חון ימים מועטים ימצא גס‬
‫שס מקום להכין לו אח הרצפה הישנה ולמרור ולצמצם כיצר לחזקה‬
‫וליישר אח גבולוחי׳ ע״י הקז^ספאש קטן שהי׳ לו בפעם הראשון‪,‬‬
‫ולהיישר‬ ‫‪--------------‬‬
‫■ ן‪ ,‬הוא הקו קען שעושים בעביו של העץ כדי להדח מצומצם ככל פעם העץ עס‬
‫קו זה אל סווך הגקודה בקבימוח ‪.‬‬
‫ץ‪,‬‬
‫היא מקידה שעושים על הםאסל‪ ,‬להעמיד עלי׳ הקו של ו ‪.‬‬
‫ה >יט‪ ,‬הם הקייים שיוצאים כולם מ• מקידה ז‪ ,‬ורושמי; הקווים עם הססקוס‬
‫ממעלה למעה‪ ,‬כדי שישאר מקום סגוי ביגיהם לכתיב שם את היום ההיא‬
‫לפי חדשי החמה‪ ,‬וכן בכל קי וקו בסיסו יכתוב היום אשר מתחיל באותו הקו‬
‫לראית על ידו בעביר השינויים אשר הם תלויים במציאות ולאלה הקיייס אין קצבה‬
‫וכל המרבה לספר בהקווים הרי זה משובח‪ ,‬וכאשר עשה בשגה הראשינה שהציג אר!‬
‫העץ של הזין־זייג־ר סל אוהו הקו אי שלשה או שבעה יחים‪ ,‬יאס ניסה הדבר אז‬
‫שכן הוא עיב ע־י נ' נסיונית בכל יים‪ ,‬דהיינו של זמן גן החמה ושל קו חצי‬
‫הייס‪ ,‬ואחריו ניסה שלישית ע״י סימני השקיעה הנ׳ל‪ ,‬יכן שוב למחרתי‪— ,‬ועמדו כל‬
‫הקיייס שלי בנסיי; — אז בכל שנה ישגה יחזור כן להעמיד העץ ג‪ ,‬ד‪ ,‬על אוחי‬
‫הקו של איתן הימים — וליתר שאת יעשה למעלה סמי־ אצל החיבור של ב'‬
‫העצים נקודית של דקים חן דקה א' עד עש־ה או עד ע״ו‪ ,‬בין לפגי הקו הצי‬
‫יים בין לאחריו‪ ,‬כי לפעמים ע״י איזה סיבה או מעונן אי אפשר לו לראות ד קת‬
‫ראיי' באותן נקידות של הדקים מקוס‬ ‫ע״י‬ ‫את היגע של הקו חצי יום‪ ,‬ייהי' לו‬
‫או שליש שעה אינו צריך‪ ,‬כי כל שאר‬ ‫רבע‬ ‫מנוס לפניו ולאחריו — אבל יותר מן‬
‫השעות מתהלפיס ומשתנים מאוד וכורמים לנו טעותיס‪ ,‬ועוב לעשות אלה נקודות‬
‫הדקים בהימים שהם סמוכים ליום ולילה שיו־ם‪ ,‬ולעשות אותם בדקדוק — ואחר‬
‫ראיית חצי יום יקח את השניה‪ ,‬העץ עס הדף כל הגיאפל שיב לביתו‪ ,‬וישמרם מאד שלח‬
‫שלא יהי׳ כותל א‬ ‫יתעקמי לא הם ולא החיט ‪) -‬גס צריכי׳ להשגיח בהתחלחכן‬
‫הזין־זייג׳ר‪ ,‬ולכה״ס תהיי איחה הכיתל כ’׳כ‬ ‫לצד דרוס ק־ו‪ :‬אל תקיס הכנת‬
‫ה׳ או זי־ו אתור‪,‬‬ ‫יחיק מחקים הווף'זייג” ר כאש־ היא גבוה משם‪ ,‬ולפעמי׳ עוד‬
‫יית־ מ־יחק‪ ,‬כד־ שלא יכסה לשם הצל שלה •שאמצע התירף( ‪.‬‬
‫לא‬ ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫ולהיישר גס את הנחתה בלי שום נטיי׳ לאיזה צד ע״י הווחסר־וואי‪,‬‬
‫— וידט גס טתה כמקדם ט״י הקווים וט״י הימים הנרשרזיס בסיסס‬
‫את כל ונוכחת — רק צריכים ליזהר להביא שני כלים אלה הניאפל‬
‫והטץ למשמרת‪ ,‬כי הס מביאים אותנו למצות נשגבות ולתפארת‪— ,‬‬
‫— ומבלטדי זון־זייגטר אי אפשר להוותיקין לקיים מנותס כהוגן בזמנם‬
‫אטפ״י שמסרתי לכס לטיל סימני השקיטה שהם ראויים לסמוך‬
‫עליהם‪ ,‬אבל מחמת ששכיח זה הרבה פטמ־ס יותר לטת טרב שא'‬
‫אפשר לראות הסימנים ע״י האוויר המדומדס‪ ,‬ממה ששכיח כן בצהרים‪,‬‬
‫ט״כ צריכים נחוץ מאוד גס הזון זייג״ר‪ — ,‬וכמובן שאחינו בחוץ‬
‫לארץ שצריכי׳ לי‪ ,‬כי הסימני השקיטה הנ״ל הס רק לנו פטה״ק‬
‫ה״י‪) — ,‬ואימתי מחשבי' פה עה״ק ת״ו ובכל ארץ הק׳ הנקודה‬
‫של קו חצי יוס‪ ,‬דרך כלל הוא בכל •וס החצי מספר של ומן נץ‬
‫החמה‪ ,‬למשל אס נה״ח הוא שעה י״ב טס י״ב דקיס‪ ,‬אז באותו יום‬
‫יהי׳ חצי יוס שעה ר טס ו׳ דקים‪ — ,‬ואס יהי׳ נה״ח שעה א' טס‬
‫כ׳׳ה דקים‪ ,‬יהי׳ חצי יום שעה ‪1‬׳ טס מ׳׳ד דקיס( — ‪:‬‬
‫ין* ‪ X I‬שירה ח'‪ ,‬אודת ההגה״ה דשס של המפליגיס הארכתי עוד‬
‫ובעזה״י הכנתי וגס תיקנתי בדקדוק לעשית גס הזון זייג״ר‬
‫של הגר״א ז״ל כפי מ׳׳ש בספר איל משולש ג׳ אופניס סי׳ ר״ו‬
‫ופירושו‬ ‫ר״ח‪ ,‬ר״ט‪ ,‬לפי הציור הזה‪,‬‬
‫שם‪ ,‬יז״ל תחיג לך עיגול טל דף ח׳‬
‫ותניח איתי מקביל לאיפק‪ ,‬ותתקע יהד‬
‫ותיאה בזריחה שהצל היא ^‬ ‫טל מרטי‬
‫יבשקיעה הצל היה ננל קין ‪| 5‬‬ ‫כוי‪,‬‬ ‫על קי‬
‫ותעשה קי ר ן ותעשה עליו‬
‫חכד‬ ‫על זווית נצבה‪ ,‬וזה הקו‬‫חכד‬ ‫קי‬
‫הוא על אופן חצי ייס — עוד שם סי׳ ר״ח‬
‫לערך ב׳ או ג' שמוה‬
‫_‬ ‫אופן אחר‪ ,‬וז״ל שתמתין קודם חצי היום ותראה‬
‫קידם חצי הייס‪ ,‬יכאיהי זמן גס לאחר חצי היום( עד שיגיע הצל מכוון‬
‫על היקף העיגול יכן תעשה אחר חצי יום‪ ,‬ותעשה קו ממקום ג‬
‫על זיויה‬ ‫חכך‬ ‫למקים ה ‪ ,‬ואח״כ תחלוק את הקו הזה ג ך‪ ,‬בקו אחר‬
‫נצבת כנ״ל בצירה הנ״ל — עוד שס וז״ל אי ‪,‬תחיג כמה טייוליס‬
‫ותראה עד שיגיע הצל של ה־תד בא׳ מהם‪ ,‬קודם‬ ‫כ‪,‬‬ ‫סביב המרכז‬
‫חצות‬
 ‫רדמוז נברשת חלס א׳‬
‫חצות ואחר חלות‪ ,‬ותעשה כס הקו כנ״ל ממקיס למקום‪ ,‬ואח״כ תחליק‬
‫הקו הזה כמי לעיל — עד כאן — אלה ג׳ אופני זון־דיג״ר מיבאיס‬
‫בפירוש יותר ארוך נס בהספר המפירסס י ס ו ד ?‪ 5‬ו ל ם מאמר שני‬
‫פרק ד׳‪ ,‬ואעפ״י שתיקנתי אותו בכל דקדוקים עכ׳׳ז נשתנה היא לאני‬
‫לאע בין בקיץ בין בחורף‪ ,‬והי׳ מקדים להראות את חלי היוס בקיץ‬
‫ומאחר להראותו בחירף )בחילוק גדול( — וקווים לא הי׳ אפשר‬
‫לרשום שם כי לערך תיך ארבעה חדשים באמלע הקיץ הלל של היתד‬
‫נתקען מאוד חחתיו על כן אי אפשר לעשות קווים )יבעבור ז‪ :‬גס‬
‫חשבון אי אפשר( — ובשים אופן יכולתי לפי הראייות על זה הזון־‬
‫זייג״ר ללמלס יום יום הג' נקידות‪ ,‬דהייט של נץ החמה ושל השקיעה‬
‫האמתית והנקידה האמצעית )חלי היום( שכיניהם‪ ,‬אלא דוקא ע״י‬
‫הקווים הנ״ל בעזה״י יכולתי לטוי! ) בקירוב( להמליאות שנה אחר שנה‬
‫יותר ויותר‪ — ,‬גם מצאתי לי ראי׳ מן הפסוק בראשית )כ״א ב׳(‬
‫למועד אשר דבר אתו אלקיס‪ ,‬פירש״י ושפתי חכמים למה לא כתיב‬
‫אתו בחיר״ק‪ ,‬אלא דאותו קאי אמועד‪ ,‬ששרט לו שריטה בכותל‪,‬‬
‫ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת — תלד — ועוד‬
‫ראי׳ כזו מהפסוק שמות)ט׳‪ ,‬י״ח(‪ — ,‬ואס באתי לכתיב כל השאלות‬
‫ותמיהות שתמהי עלי תוך שנים רבות אודת זה איך אפשר שישתנה‬
‫הקו חלי יום‪ — ,‬הי׳ קצר היריעה מהכיל‪ — ,‬וכל כך‪ ,‬עד שהניאו‬
‫כדי לנסיתאסכניס דב־־יי ספרי מחקרים מבערלין ומן ורען‪) — ,‬והי׳‬
‫חשקם גם להביא זון־זייג״ר )חדש( בהון רב( — אבל בעזה״י מצאתי‬
‫גם בספריהם ראיות לדבר"‪ ,‬ובאתי לידע שאף אם יביאו את הזין־‬
‫זייג״ר )אפאראט חדש( שנתחדש בעי״מ בערלין בשנת תרס״א ומחירו‬
‫ט״ו מאות גדיש‪ ,‬איט מועיל לני יותר כמעט מיה הזין־זייג״ר של ב'‬
‫עלים הנ״ל אס מעמידים אותו כראוי לפי הציור הנ״ל )או דלקמן‬
‫המבואר יותר עפ״י ב׳ איפנים(‪ — ,‬כי כן כ' שם שקבל המומחה‬
‫)פראפעסאר( בפני אסיפת חכמיו שבאו להחיניך של אותו האפאראט‬
‫)והעתקתי הענין ללשינט בדקדוק( וז״ל אעפ״י שטכל לידע עי״ז‬
‫ההפאראט מצומצם מאיד את החלי יום אפילו עד ח מ י ש י ת ר ג ע‪,‬‬
‫— עכ״ז מיכרח אני כהיום לנכות ט״ז דקים מן הזמן שמראה לי‬
‫האפאראכי כל כך בדקדוק‪ ,‬בשביל שכן צ״ל עפ״י החשמן האמצעי‬
‫של היים בהלוח )טאבעללע( המוסכם מכל חכמיהם‪ ,‬עכ״ל‪— ,‬‬
‫והמומחה‬
‫לב‬ ‫תיהוז נברשת חלס א׳‬
‫והמומחה מוויטן כ׳ בספריו וז״ל ב ש ו ם א ו פ ן אפשר לבק‪ :‬מן‬
‫זון־ז״ג׳׳ר שהוא ישמש אוחט בצמצום כל השנה‪ ,‬ובעבור זה‬
‫צריכים לוח מיוחד )שנקרא טאבעללע( לכל יוס ויוס כיצד לחשוב את‬
‫חני יוס כדי לתווך בין חצי היוס האמתי לבין חר היוס‬
‫ומצאתי בהלוח‬ ‫ה א מ צ ע י )הנקרא אצלס בירגערליכע צייני(‪,‬‬
‫שלהס שמחשב־ם הס כמה ימיס זה אחר זה את חצי היוס שבעה עשר‬
‫דקיס קידס חט ה־ים האמתי‪ ,‬ולעימת זה כמה ימיס זה אחר זה‬
‫ארבעה עשר דקיס אחר חצי היוס האמת‪ /‬ודבר סתירה תמיה מאוד‬
‫ראיתי ג״כ שם בהלוח שלהם‪ ,‬כ־ מביאים שס ארבעה ימים‬
‫השר בשום אופן אפשר להשוותם בענין זה‪ ,‬כי אלה הס ט ״ ו‬
‫אפריל‪ *''2:2 ,‬יוני‪ ,‬ל ׳ אויניסגי‪ /‬ב ״ ח דעצעמבר‪ — ,‬ואומרים‬
‫הס שדווקא באלה ארבעה מדוקדק הוא חצי יום בשעה י ״ י ‪,‬‬
‫)פירוש שעה '״ב היא בחוץ לארץ השעה של חצי יום כידוע(‪■ ,‬‬
‫גס מצאתי שם את הכלל שכל זון־זייג״ר נ״ל בתרי אנפץ‪ ,‬דהיינו‬
‫לחוד‪,‬הי‪/‬‬
‫‪1‬‬ ‫א מערץ עד כ״ב זעפעעמב״ר לקיץ וצידו שניי'‬ ‫מ!‬
‫ים מצויים הם לדבק הלוח שלהם אצל הזון־זייג״ר כדי לידע מתיכו‬
‫בכל יום ויום‪ ,‬שכמו בשנה זי נס לחשב בשנה הבא עכ״ל‪— ,‬‬
‫ומיב‪:‬‬ ‫הנ״ל מוכח שהקי חצי היום משתנה הרבה‪,‬‬ ‫?כל דבריהם ‪■,‬״‪V‬‬
‫לפי״ז שעוביס מאוד וגס נחוצים הס הקווים או ההשבון אשי‬
‫בעזה״י רשמתי על הציור )דלקמן( — אבל אחר כל אלה עמדו‬
‫מקשים אחרים יתקשו עלי שוב מהספר יסוד עולם הנ״ל מאמר‬
‫ב' פרק ד׳ שכ' וז״ל ואתה תלמוד מזה שאמרגי והבא להידות כי‬
‫בבת א׳ הוא חל רגע חצות היום כל יום וייס מימי עולם‪ ,‬וכן רגע‬
‫חצות כל לילה ולילה בכל מקומות המשתתפין באורכן‪ ,‬עכ״ל‪— ,‬‬
‫והשבתי חדא שס לא מיירי כלל לידע את חצי היום לצורך ידיעת‬
‫הצגה הזייג״ר לזמן וותיקין אשר מקפידים אפילו על חצי דקה —‬
‫רק כפי הנראה מהמדובר באותו פרק )ובפרק ה׳( מגמתם ע״י‬
‫חצי היום לידע המעלות של איזהו כנב או חמה כמה הס גבוהים‪,‬‬
‫ואפשר שלא איכפת להו בזה אפילו אס חסר או יתר מהחצי היום‬
‫עשרה דקים‪ — ,‬ועוד‪ ,‬העיקר שם שמשמיע לנו שבכל מקומות‬
‫ה מ ש ת ת פ י ן חל הרגע של חצי היום בבה א׳ — ומ׳׳ש שם עוד‬
‫וז״ל דחציהיום יהאופק כל א' משניהם הוא שוקט ונח עומד על‬
‫מכונו‬
 ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫מכונו ומצבו‪ ,‬לשמור משמרתו ברקיע תמיד עכ״ל — הם מאמרים‬
‫סתומים אשר סובלים פירושים שונים‪ — ,‬עוד יש מקשים עלי‬
‫מהגמר׳ עירובי; )דף לו( משמע שהקו חצי יום אינו משתנה —‬
‫ואומר אני גס שם לא משמע כן — ני בהעני; של הקו חצי יום‬
‫מצאנו שלא איכפת להו לחז״ל לדקדק עד דקה‪ ,‬כדמוכח מהגמר׳‬
‫ברכות )כ״י‪ (.‬ופסחים )לח‪ .‬לד‪ (.‬ויומא )כ״ח‪ (.‬אשר חז׳יל אמרו‬
‫בפירוש ששעה א׳ מחצי שש עד חצי שבע החמה בראש כל אדס —‬
‫וגס מצינו בהרמב״ס ה׳ ק״ה פרק י״ב יי״ג העני; של מהלך‬
‫השמש אמצעי ומהלך אמתי‪ ,‬וכעין זה נוכל להבין גס הגמרא‬
‫דעירובין‪ ,‬גס דבריו של יסוד עולם‪ ,‬וס׳ התכינה של מוהרח״ו‬
‫ז״ל‪ — ,‬וסיף סוף שאלתי ובקשתי הלוא־ שיזמין הקב״ה לפנינו‬
‫איש חיל שיהי' יודע לברר ולעשות אח כל וניכתה מה שצריכים עוד‬
‫לידע בזה הענין עצהיו״ט ויותר בדקדוק ממני )כי יכול להיות שימצא‬
‫עוד ספק על איזה פרט זמן או ענין שלפניט — אבל מוכרח אני‬
‫למהר להדפיס אה זה מפגי שזקנתי ומפני המהומה של מלחמות‬
‫משונית לעת עתה‪ ,‬ולא אוכל להמתין עוד איזהו שנים אודה‬
‫ההשגחה עוד ועוד על כל פרט ופרט‪ ,‬כדי שלא יהי׳ נאבד לגמרי‬
‫ח״י — אבל תדעו( — ואך זאת תזכרו יאל תשכחו כי דוקא‬
‫על תנאי זה תשמעו לו ולהנהגתואח הזייג״ר אס יהיו הג׳ נקודות‬
‫מכוונים בכל יום בזמנס‪ ,‬דהייט זמן נץ החמה בעתו‪ ,‬וזמן שקיעת‬
‫החמה ־הי׳ בהזייג״ר שלו בכל יום סיף השעה י ״ ב וחצי היום‬
‫מכוון בין נץ ובין השקיעה בתווך על הזייג״ר שלו — ואס לאו‬
‫אל תשמעו לו — ‪:‬‬
‫הימים )בקירוב( שבהם מתחלפים הקווים בנטייתם‬ ‫*אלה ף‪□,‬‬ ‫‪1‬‬
‫לצד מערב‪ ,‬ניסן׳ כ״ד‪ ,‬ל׳יא מערץ זיי״ן אפריל —‬
‫אייר‪ ,‬י״ד‪ ,‬כ׳יא‪ ,‬כ״ח אפריל ה׳ י״ב י״ח מאי — סיון כ״ד‬
‫ל׳ מאי‪ ,‬ה׳ י״אי״ז יוני‪ ,‬כ״ב יוני הוא יום הארוך ‪-‬תמוז‬
‫מתח־ל־ם הקווים לחזור בנטייתם במדרגות הנ״ל לצד מזרח כ״ח‬
‫יוני‪ ,‬ד׳ יו״ד ט״ז כ״ב כ״ח יול־ ‪ -‬מנחם אב ג׳ יו״ר י״ז‬
‫ב־ד ל־א או־גוסט — אלולזיי״ן י־דכ״א זעפטעמ׳ — אבל‬
‫ט׳יו מערץ‪ ,‬ו־וס ל׳ זעפכיעמבר וג׳ ־מ־ם ) בקירוב( לפניהס ולאחריהם‬
‫!הנקרא־ם יום ול־לה שווים( עומדים כמעט בלא נטיי׳ על הקו‬
‫האמצעי‬
‫לג‬ ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫האמצעי בין מזרח למערב — ־‪-‬־־ תשרי מתח־ליס הקורס לנסות‬
‫מן הקו האמצעי עוד יותר לצד מזרח )אבל מכאן ותוך כל ימי‬
‫החורך הקווים אינס תיפסיס מקיס רחב כל כך לנטייחס כאשר‬
‫הס תוססיס בקיץ( ג־ י״ ט אקע אבר — השון ד׳ י ״ ח נאוועמבר‬
‫כ ס ל י ו ל׳ נ אוו ע מ ביי ״ א ד ע צ מ ב‪ /‬כ״ ב דעצמברהוא יו ם הקצת‬
‫ט ב ת מתחילים הקווים לחזור בנטייתס במדרגות הנ״ל של חצי‬
‫חירף הראשון לצד מערב‪ ,‬כ״ג דעצעמ׳ ג׳ יעננר ‪ - -‬שבט י־ד‬
‫ב־ו יעננר‪ ,‬ט׳ פעבר‪ — ,‬אדר כ־ד‪ .‬פעבר‪ ,‬י ״ ב מערן ‪-‬‬
‫ועד פה תבא שוב בחזרה ליום ולילה שויס של ניסן וחוזר הסדי■‬
‫כדלעיל מידי שנה בשנה‪ ,‬עד זמן גאולה שלימה — ‪:‬‬

‫אופן שני‬
‫ב ל ] ש ח ב י ב לאדם יותר להניח בקביעות את הען של הזוך‬
‫זייג״ר כאשר קכע אוחו בפעם הראשין ולא‬
‫להניע אותו לפי הקווים הנ״ל‪ — ,‬לכן בעזה״י הכינותי גס אופן‬
‫הלזה‪ ,‬להעמיד הזון־זייג׳׳ר על הקו האמצעי אס העמידו בתחילה‬
‫על מכונו לפי מה שצריך להיות‪ ,‬ולחשב אח״כ רק ההפרש בין‬
‫שבוע לשבוע או בין חצי שבוע לחצי שבוע לפי הרשימה בהציור‬
‫דלקמן‪ ,‬ולתוספות ביאור אני כופל פה לפרש‪ ,‬ונתחיל מחודש ניסן ‪,‬‬
‫ביום ט ״ו מערן שהוא יום ולילה שיויס ועוד ג׳ ימיס אחריו‪ ,‬אז‬
‫החשבון שלנו שווה עס הראיי׳ על הקו חצי היום — אבל מן י״ט‬
‫עד כ״ג מערן ממהר הלל לבוא על הקו האמצעי )הנקרא קו‬
‫חצי יום( כמו חצי דקה‪ ,‬ובעבור זה צריכים בכל יום של החמשה‬
‫ימיס לנכות חצי דקה‪ ,‬ומן כ״ר מערן עד ל״א ממהר יותר ליראות‪,‬‬
‫על כן צריכים לנכות דקה א׳ ואח׳׳כ דקה וחצי‪ ,‬ואח״כ ב׳ — )רק‬
‫תזכרו שהאותיות שבציור א׳ ב׳ ג׳ צריכים לעמוד?‪ 5‬ל הקויס המשוכי׳‬
‫יותר למערב — והאות ז׳ החמישי לא צריכי׳ והוא ט״ס וכן צ״ל‬
‫אית א׳ צ״ל על ראש הקו שעל כ׳׳א זעפט׳ ואות ב׳ על ראש הקו‬
‫י״ד זעפט׳ — ואות ז׳ הרביעי על ראש כ״ה יוני( וכן ממהר‬
‫נסדר ליראות עד יום ארוך יותר ויותר — כפי שנרשם בהציור‬
‫עד זיי'־] דקים — ואחר יום ארוך מתחיל לאט לאט להתאחר‬
‫ולחזור לפי המדרגות הקודמות בחצי הקיץ הראשון מן זייץ דקים‪,‬‬
‫ועד‬
 ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫ומד חצי דקה יהי׳ מן ב״ב טד כ״ז זעפט‪ — ’.‬וביום ל' זעפט׳‬
‫שהוא יום ולילה שווים וג׳ ימים לפניו ולאחריו אז חזר החשבון שלנו‬
‫להיות שווה עם הראיי׳ של הצל על הקו חל' היום )כמו שהי׳‬
‫לפיל בניםן( — ומן ג׳ אקטאבר מתחיל םדר אחר‪ ,‬ותמור לנכות‬
‫צריכים מעתה וכל החורף להוסיף‪ ,‬דהיינו מן חצי דקה ועד‬
‫ששה דקים מתגבר ההוספה עד יום הקצר שהוא כ״ב דעצעמבר‬
‫לפי סדר הימים שרשמתי לעיל וגס לקמן בהציור‪ ,‬אבל תדעו שצריכים‬
‫לחלק כל דקה ודקה הנרשס בהציור לשני תצאין‪ ,‬ולפי חצי מספר איתן‬
‫הימים להתגבר או להתמעט דהיינו להתגבר עם חצי חצי דקה את‬
‫ההוספות בחצי חורף הראשון כשנוטיס למזרח‪ ,‬ושוב אחר יום הקצר‬
‫בחצי חורף השני להתמעט עם חצי חצי דקה אה ההוספות באיתן‬
‫מדרגות ומספר הדקיס ובאותן הימים המכויניס נגד אלה האמורים‬
‫לפיל בחצי חורף הראשון‪ ,‬וחוזרים כן עם החשבון להיות הלוך וחסור‬
‫מן ששה דקים עד כלות לגמרי ההוספות של החורף ועומדים שוב‬
‫על הגבול של יום ולילה שווים‪ — ,‬וכשמגיעים כן שוב לזמן הקיץ‬
‫חוזרים כדאשתקד לנכות כמ״ש לעיל‪ ,‬והשבעה דקים הנ״ל שצריכים‬
‫לנכות הוא כן בין פעה״ק ירישלס ת״י ובין בכל ארץ ישראל‪— ,‬‬
‫והימים שבין קו לקו )גס בקיץ( תחלקו לחלקים הן הזמן הן המקוס‬
‫בין בהליכה למערב ובין בהחזרה למזרח‪ — ,‬אבל תדעו שדוקא לפי‬
‫החשבון של כל קו וקו באותו יום תמצאו אה החשבון בהציור דלקמן‬
‫מכוון‪ ,‬אבל בשאר הימים מטעה אתכס המדידה והחשבון של זמן‬
‫הקווים מאוד מאוד‪ ,‬כי מגיעים למספר ארבעים דקים ביום הקצר‪,‬‬
‫ולערך עד י״ט דקים בזמן של יום ולילה שוויס‪ ,‬ולא נשאר מכל אלה‬
‫כלוס ביום הארוך‪ ,‬וכל פליאות אלה לא איכפת לן‪ ,‬כי כן צ״ל לפי‬
‫המציאו' שברא אלקינו יתב׳ לע״ע‪ — — ,‬וכמו כן לא איכפת לן‬
‫מה שמצאו סתירה גדולה מכל הנהגת סדר הזון־זייג״ר דכאן לסדר‬
‫הנהגת הזייגרו״ת שבכיס או בכותל שביארתי באריכות בנברשת חלק‬
‫א׳ )דף נ׳ נ״א( כי שם כתבתי חשבון על לוח ערוך שבימי הקיץ‬
‫צריכים את הזייגרו׳ לדחפן להלאה לערך מן א׳ עד חמשה דקים‪,‬‬
‫ובחורף איפוך הוא צריכים לאחר את ההילוך של הזייגרו׳ הנ״ל‪ ,‬וכל‬
‫זה הסדר הוא מהיפוך אל היפוך ממה שכתבתי כאן‪ — ,‬כי פשוט‪,‬‬
‫שהמציאות ישאר על המעמד ומצב כפי מה שבראו אלקינו יתב׳ בין‬
‫אס‬
 ‫לד‬ ‫תיקון נברשת חלק א'‬
‫אס אנחנו מבינים למה הוא כן‪ .‬בין אס לא מבינים‪ — ,‬ובטבור זה‬
‫הייחי מוכרח גס בלא הבנה לילך אחר המציאוח‪ — ,‬ולהאמין‬
‫סמסתמא ק צריך להיוח‪ ,‬ואן( שראי זה לא כראי זה‪ ,‬הצד השווה‬
‫שבהן ששני סדריס אלה מנפלאות תמיס דטיס הס‪ ,‬ולתכלית א' הס‬
‫מביאי' אותנו‪ ,‬כי כך נבראו‪ — .‬גס אירט כבר שא' חיפש אחר טעס‬
‫הדבר‪ ,‬וסבר שהצינה בחורן( גירס להזייגרו' שהולכים כן במרוצה‪— ,‬‬
‫וטוד הי' ברצינו טל אופן אחר וחשבון אחר יותר מדוקדק לפי סברתו‬
‫להנהיג את הזייגרו״ת‪ ,‬אבל כשטברו טליו כמו תשטה שבוטות ראה‬
‫בעצמו שכמטט שיטור שתי שטות נתקבצו טליו בסטותו ‪:‬‬
‫עד כה יש תשובה נצחת לכל אלה אשר‬ ‫ומכל האמור‬
‫מכח סברות דומיס להוכיח שאי אפשר שישתנה‬
‫הקו הצי היוס‪ — ,‬וטוד דבר א' אציגה לפניכם‪ ,‬נראה איך לפי‬
‫סברתס יבינו גס זה מה שהבאתי כבר בנברשת חלק א׳)דן( נ'( שיש‬
‫כמו ארבעים יוס סביב תקופת ניסן מן י״ג פעבר עד כ״ג מערן‪,‬‬
‫— ולעימת אלה מכוונים כארבעים יוס סביב תקופת תשרי מן‬
‫כ״ב זעפטעמבר טד סיף אקטאבר אשר בהס גס לשיטתנו הקו חצי‬
‫יוס עומד על הקו האמצע־ וסמוך לו‪ — ,‬ועכ״ז בתוך משך הח׳‬
‫יוס סביב ניסן צריכים לדחין( אח הז־יגרות לפי הרשימה )שס( רק‬
‫כמו ששה דקיס‪ — ,‬אבל בתוך חשך הארבטיס יוס שסביב תשרי‬
‫צריכים לדחין( אותי הזייג״ר הנ״ל בעצמו לטרך ק״ס דקיס‪— ,‬‬
‫ולפי דעת החולקים עלי בזה לעיל )בתיקון לדף נ׳( לערך ק״כ‬
‫דקיס‪ — ,‬וטל מילתא תמוה כזו מה יוכלו להשיב בעלי סברות‬
‫הנ״ל‪ ---------- ,‬ו א ת״ל שאני טעיתי‪ ,‬גס זה אי אפשי לימר‪ ,‬כי איך‬
‫אפשר להחזיק בטעות גדול של שתי שעות שנה אחר שנה‪ ,‬הרבה‬
‫שניס קודס שנת תרנ״ח שבו נדפס הנברשת חלק א׳ הנ״ל‪ ,‬ועוד‬
‫מן תרנ״ח עד היוס תרס״ו — אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא‪,‬‬
‫ואל תפנו בזה עוד לשיס סברא ‪: -----------‬‬
‫ו ב ^ ז ה ״ י תעשו ותכינו לכס את הזון־זייג״ר )בלי תוצאות כסף‬
‫כמעט( לפי המידה ולפי הצמצום כמ״ש לעיל‪ ,‬ויושבי‬ ‫^‬
‫ירושלס עה״ק ת״ווסביבותי׳ יתר שאת להס ב״ה שאין צריכים לטרוח‬
‫ולבקש עוד אחר הקיויס אפילו לא בשנה ראשונה‪ ,‬אלא יקחו את‬
‫הציור דפה שבסוף הספר וידבקו אותו על הדף מכוון עם‬
‫הקו‬
 ‫תיקון נברשת חיק א׳‬
‫אבל יושבי שאר מקומות הארץ‬ ‫הקו האמלטי )כדלקמן( —‬
‫ידפו בעה״י מעתה ע״י הליור מקל עלה טובה מאוד על איזה‬
‫דרך ואופן למלוא גס הס את מבוקשם בזה — וא״ה‪ ,‬לפי שמלאנו‬
‫עלה גס פה להניח בקביעות את הזון־זייג״ר ולילך אחר החשבון לבד‪,‬‬
‫למה לנו גס הקווים‪ ,‬אמת שיהי׳ אפשר עתה לפי החשבון על הליור‬
‫לילך אחריו‪ ,‬דהיינו להבין ולדמות אליו גס חשבונות מקומית אחל־יס‬
‫אגל הקווים יש להס המעלה יתירה שמודיעים בקרב ימים מועטים‬
‫אס הזייג״ר עומד מכיק כראוי או לא‪ ,‬משא׳׳כ החשבון לפעמים‬
‫שיהה זה זמן רב )כמו באמלע הקיץ(‪ ,‬ולפי״ז גם כאן טוב שנים‬
‫חן האחד‪ — ,‬ולפי שגס ידוע אשר בין הקאמפאססן )דהיינו‬
‫המחט ברזל של מאגגעט המראה את הלד הלפון( יש ג״כ חילוקים‬
‫זה מראה אה הלד לפון בנטיי׳ קלה ללד מזרח וזה בנטיי׳ קלה‬
‫ללד מערב‪ ,‬וביניהם עולה ליותיקין בקל חילוק של ב׳ או ג׳ דקים‬
‫או עוד יותר‪ ,‬על כן בתח־לח הכנת הזון־זייג״ר מוכרחים להכינו‬
‫על הקאמפאס שלי‪) ,‬דהיינו שתביאו אלי איזהו קאמפאס קטן שיהי׳‬
‫ואני מראה על שלכם הנקודה הנכונה כילד להליג אש הזין־זייג״ר‬
‫הגדול אשר ברלונכס להכין בגבולכס‪ ,‬ובתוך חשך זמן של ה׳ דקים‪,‬‬
‫בידיעה זו אתם בקיאים( כי אס לא כן תעשו אין לדבר סוך כמובן‪,‬‬
‫— וכדי שלא ישתכח הסימן הנכון על הקאחפאס שלנו אשר אחריו‬
‫לריכיס להליג לכה״פ איזהו שיהי' זריזים להכין להם הזון הזייג׳׳ר‬
‫הנ״ל ולהיות מהעשרה הראשונים‪ ,‬ובעבור שהרבה הרבה טרחות‬
‫ויגונות ויסוריס ונסיונות סבלתי עד שריחם אותי ה׳ הטוב וזיכני‬
‫למלוא אותה הנקודה הראוי׳ להיות כמו מכריע הגדול בין כל הספקות‬
‫אשר סבבו אותי מכל לד‪ ,‬על כז אני מוכרח לרשום פה לזכרון‪,‬‬
‫לאמר‪ ,‬שהסימן הנכון על הקאמפאס הקטן שלנו הוא כן‪ ,‬שיהי׳ סוך‬
‫הנקודה של המחט המראה את הלפין דזקא תחת הקו של הרגל השמאלי‬
‫של השני רגלים )הנקרא ער׳׳ר( אשר בין שני רגליו של זה האות‬
‫נדשס )מן הפאבריק( הקו של לפון‪ ,‬אבל את זה תניחו ולא על זה‬
‫תניח נקודת המחט אלא דוקא תחת הרגל השמאלי הנ״ל )שהוא הרגל‬
‫הראשון של ער״ר לסי הכתב שלהם( ואעפ״י שהחילוק המקום הזה‬
‫הוא קטון חאזד‪ ,‬עכ״ז בהזמן הוא חילוק לערך של שלשה דקים‪— ,‬‬
‫ובזה סיימתי למסור לכס כל הסיחניס והסודות‪ ,‬ועלי על כולנה‬
‫במאוד‬
 ‫לה‬ ‫תיקון נברשת חרק א׳‬
‫טזרט‪ ,‬ולעולס מס‬ ‫במאוד לה׳ הטוב להידוק‪ ,‬טל אבר טד כה‬
‫ז״ז אל יטזבנו ‪: ---------‬‬
‫דה ני'! שורה '״א‪ ,‬מ״ש שהקו חצי יוס הוא שבטה דקיס וכו׳ —‬
‫לפי מה שראיתי בטיר יפו ח״ו בשנת תרסה׳יא בתיך כמה‬
‫שביעות את השקיטה וחצי יוס ו כו‪ /‬גס ראיתי זאת שמקו״ס בי‬
‫מ״ש במס׳ שבת )דף ק״כ( דברים שאין בני אדס טומדיס עליהס‬
‫על בוריין אא״כ נכשלים בהן לאומ־ן ב׳ יג׳ פעמיס בשיבוש עכ״ל‪,‬‬
‫כי מוכרח אני עתה לחזור גס מהשבעה דקיס הנ״ל וימירנא‬
‫כדמעיקרא שיש רק כמו ד׳ דקיס מאוחר החצי יוס‪ ,‬וזמן הנץ שס‬
‫מאוחר רק כמו שמנה דקיס נגד ירושלם ת״ק — ותדע שזה‬
‫דוקא על חשבון הזייג״ר של תכינה ירושלס אשר הולך באיחור לערך‬
‫שלשה דקיס נגד הזייג״ר של הריאה השקיעה על שפת היס‪— ,‬‬
‫והדבר מובן ממילא‪ ,‬כי כמו שיש חילוק בין הרואה השקיעה על‬
‫שפת היס לבין הייאה אותה מהמגדל אשר עליו המכריז המוגרע׳יב‬
‫עד שגס הוא‬ ‫עומד בעיר יפי יממתיןיותר עוד דקה וחצי‬
‫ריאה הנקידה האחרונה של גיף השמש שוקעת לתוך היס‪ — ,‬כן‬
‫עוד כמו דקה וחצי ייתר בעיני הריאה איחה השקיעה‬ ‫שוהה‬
‫מההר הגבוה )יותר מן אלף אמה נגד יפו( שהיא סמיך לירושלס‬
‫ת״ו כמ״ש לעיל בהתיקון לדף ה׳ )ולדף נ״ג( ‪:‬‬
‫לדף! נ״ו ע״ב‪ ,‬שורה י׳׳ב‪ ,‬מ״ש יזמן הנץ לפי חשבוני הוא‬
‫מאוחר כל ימי הקיץ שמנה דקיס‪ ,‬עתה לפי התיקון הלוח‬
‫)דלקמן( רב הוא ההתק־בית *( בענין חשבין הזמניס הנ״ל — ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫דף‬ ‫‪----------------‬‬
‫*( רב הי^ ההתקרניר‪ ,‬לפי ‪:‬הפצירו בי ל־לך דיר‪,‬א כעקנית הרב הגדי)‬
‫אע‪:‬ה כן‬ ‫מיהר׳״‪ :‬ז״ל ילח‪:‬יב נמיהי בהליה ‪:‬לי נל הזמניס — אמרתי עיב‬
‫יאהכמה גס אני‪ — ,‬אבל הבל — רתיקה היא ממני — ני נא‪:‬ר )ב‪:‬נת ה ר ס ־נ'‬
‫ההלס־‪.‬׳ את ייס יו״ר מ־‪-‬ג־־ן להיית תמורתי ליה‪:‬ב לייס יל־לה ‪:‬יייס ע־׳יו מכר‪:‬‬
‫ימנטן נגדי יה־׳ ל׳ זעפסעמבר — מצאת־ אה״כ דיה את־ ‪:‬פיר גס לפי ההבבין‬
‫של היב הנ׳ל נמ׳ש בהליה ‪:‬לי‪ ,‬נהכלליס אית ד׳ )שגדפס ‪:‬ג׳ חרכ״ב( ‪:‬נ׳ ‪:‬ס‬
‫ימיהרתי אל הלוה שלי‬ ‫אקישאבר‪ ,‬ישמחה׳‪,‬‬ ‫‪':‬־ס י״ד מער‪ :‬הוא מניין נגד ב'‬
‫אבל שס לא מצאת־ איתן ׳מיס מכייניס‪ ,‬אלא ייש ב־ניהס הפרש גדיל של‬
‫ששה דקים‪ ,‬ותמהתי על זה‪ — ,‬יעכ״ז נסיתי עיד להתקרב אל השגין הרג‬
‫הנ׳ל‬
 ‫תיקון נבר שת חי ה א׳‬
‫ס״א‪■ ,‬וס ולילה שור‪ ,:‬חמור י ״ ד יזטיז צ״ל ט ״ ו מעיז‪,‬‬
‫יהוא מנוין נגר ל׳ זעפטעמיר‪ ,‬ולפי״ז כלהסדר הקביעוח‬
‫ב״ד‬ ‫אפריל מכוון‬ ‫דכאן נשתנה — ייהי׳ בחודש ניסן‬
‫ארגיסט‪ — ,‬וגס־ין '־־' כ ״ ף מא־ מכמן נגד ב ״ י יול'‪ — ,‬רוס‬
‫אייו ב ״ י יוני נגד כ ״ ג •יני‪— ,‬ובתשרי יהי' כ ״ א זעפט׳ מכיין‬
‫נגד כ * ד ~‪:‬ג רז‪ — ,‬וכח‪:‬ין יהי׳ כ ״ נ אקטאבר נגד כ ״ א פטבר‪,‬‬
‫בכסל־ו יה־׳ כ ״ י נאיועמבר נגי כ ״ ב יעננר‪ — ,‬רום הקצר כ ״ ר‬
‫דעצעמבר נגד כ ״ ג דעצעמבר‪— .‬‬
‫ד^ ס׳יב‪ ,‬כדי במזה״־ לצאת י יח לפי דברי אלה תוספת התנצלות‪,‬‬
‫טרחתי א״ע ויגעה׳ מאיד עד שב״ה מצאת־ להציג לפד‬
‫כל ארס כעס ככהן הי״ו את המפתחות של התקיפית דר ב אדא ז״ל‬
‫שתמצאו איתן_ לקמן בתחילת הלוח‪ ,‬וע־״ז גס בנקל אפשר למצוא‬
‫הזמן המבוקש‪— .‬‬
‫ד!ה ‪ D‬״ ‪ 2‬ע״ב‪ ,‬שורה ד‪ /‬מ״ש כ׳ תקופת תשרי וכו'‪ ,‬עוררני הרב‬
‫הגדול מוהר״מ עקש׳׳ט נ״י שהכלל הלז הי׳ קורס‬
‫כמה נואות שנה ולא מהיוס )משכת ת ר ס ״ ב ( ולהלאה יהי׳ עוד‬
‫כן‪ — ,‬אלא מאוחר יהי' התקופה וגס יום ה ש אלה‪ — ,‬ומצאתי‬
‫י א׳׳ לזה בהלוח עולמית שבכל מאה בנה נתאחר יום השאלה יוס‬
‫א׳‬ ‫______‬
‫נ־‬ ‫כ־דגו‬ ‫השידס‬ ‫פל פ־‪ ',‬ש־ש ימ׳ס‬ ‫•‪qf‬‬ ‫הני׳ל ’לר פלת־‪ .‬נ־ל־‪ ,‬ע•‬
‫ובשלשה ־ר‪,‬־ס רלה‬ ‫היא י ״ א־נ׳‬ ‫ה‪:‬ן של הרב הדל‬
‫זר; ’ " ‪I‬‬
‫רפרץ י'■!‬
‫ו‬ ‫‪2‬׳‬ ‫כייס‬
‫היא ביוה ער‪ ',‬לש־‬ ‫י׳יא‪-‬מ״א‬ ‫׳■ ״‬ ‫יכ״ס כ״ה‬
‫אשי­‬ ‫החשבין החדש‬ ‫י״א ל־׳ז‬ ‫׳ ״‬ ‫ינייס כ ״ ז‬
‫ח'קנה' בהליה דלקמן ‪ ---------‬אבל שיב אעי ש־וה שלי מם כלי '‪-‬גז י' ‪ 3‬מא' —‬
‫יחיזי• הדבר שמן י ״ ג מאי פד ד י ייני בחמשה שביעית אלה‪ ,‬אעש‘ ' ששייה כמעט‬
‫ייס ייס ההשבין נץ שלני — פנ׳יז בחצי שנה השני'׳ אס־לי באותן היי;'ש ענ־‪;:‬‬
‫שנייכיש לה"׳ת הכייניכ מיל אלה הדל שהיינישיויס בהם‪ ,‬מצאתי סת‪-‬רית‪ ,‬ביא' יראי כ­‬
‫נ­ו׳ ‪ 2‬״ ה יעס׳ י‪:,‬כין הרב הגיל מאיתר הי דקי' ניד היי׳ המכין שלי‪ ,‬דה‪-‬יניננד ‪ 2‬׳ מעיז‬
‫כ־ ה ״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫ארנענ‬ ‫״‬ ‫״ ■‬ ‫׳׳ ״‬ ‫^‪,‬‬
‫כיז ״‬ ‫״ ׳‬ ‫״ ״ ״‬ ‫״ המשה‬ ‫יביים י״ךן ״ ״ ״‬
‫דברי‬ ‫יהי‪ :‬מיה‬ ‫יה כמה קשה להילמי כל פנין השבין זמניס שלי‬
‫שלא זכיתי להבין ונעביר זה לא זכיתי לרתקי־ב אליי‬ ‫הרבה‬
‫רו‬ ‫תיקון נברשת חלק א‘‬
‫א‪ — /‬לעת עחה ־הי׳ השאלה ה׳ חי וי״י דעצטמ‪ /‬ולאחר כליה עוך‬
‫מאה שנה ־הי' וי״ו אוזיי״ן‪ — ,‬ו א חר כלית עיר תאה שנה ־הי׳ די״ן‬
‫או תי״ת דעצעמבר‪ — ,‬ואיידי אזכיר פה יס את הע״ס בלוח הקב־עי'‬
‫בטור שכ' שם בשנה י״ט למחיור קכי; והשנה מעיברת‪ ,‬הסימ;‬
‫ואינו כן אלא צ״ל ז״ה‪ ,‬לפ״ד הרב המפורשס מיה״י שאול‬ ‫היא‬
‫יעקב נ״י של כן בהקובץ תורה מציון סי׳ יו״ד בשנת תרש״א‪- - .‬‬
‫דן> ‪C‬״‪ ,;,‬אות •(מ׳יש הד' מקומות של ראייה הנץ‪ ,‬עיין מ״ש לעיל‬
‫לדף ד • ‪---------‬‬
‫אות *{ מ״ש ויש להוסיף חצי שעה וכו׳‪ ,‬והוא זטן טנהה‬
‫גדולה על נכון‪ ,‬יש חולקים על זה ואומרים שרק בחורף‬
‫נכון כן‪ ,‬אבל בקיץ צריכי׳ להוסיף ולהמתין יותר מן חצי שעה‪ ,‬לפי שגס‬
‫החצי שעה זו צריכה להחשב זמניית_ והיא עולה פעה׳׳ק עד לעיך‬
‫ששה דקים בימים הארוכים‪ ,‬והראי' שלהם מן מנ״א סי׳ ר־ל״ג סק״א‬
‫שכ׳ דקודם לכן לא ילא עכ״ל‪ ,‬ומי יימר לן שאפילו שני דקים אינם‬
‫נקראים קודם לכן‪ — ,‬על כן רוצים להחמיר‪ — ,‬אבל בשביל‬
‫שי‪ :‬מפקפקים על זה לאמר מה נעשה אם גם בחורף יהיו רוצים‬
‫לחשב אח החצי שעה לזמניית‪ ,‬ותהי׳ אז חסרה מחצי שעה השוויית‪,‬‬
‫ינפיק חורבא‪ — ,‬על ק לח רשמתי בהליח את היתרון של הקיץ‬
‫חעפ״י שנכין לאחר ולהמתין כמ״ש הי״א הנ״ל ‪:‬‬
‫חית ‪ ,(H‬החשבון של סוף זמן ק״ש הקדמתי בהליח‬
‫הישן לחשב עשרת עד י״ב דקי׳ קודם זמנו‪ — ,‬עתה‬
‫תיקנתי והוספתי אותם בהלוח דלקמן‪ ,‬ולפ״ד הגר״א ז״ל כן נ״ל בימים‬
‫הקצרים תוסיפי ג׳ רבעי שעה‪ — ,‬ובימים הארוכים תיסיפו‬
‫שעה שלימה‪— .‬‬
‫ע^רן‪ ,‬אות י(‪ ,‬מ״ש ב׳ סימנים כדי להציג הזייג״ר לפי השקיעה‪,‬‬
‫— ואלה חמשה סימנים רשם הס‬ ‫עיין מ״ש לעיל לדף‬
‫הפעם‬ ‫הנכונים לפי הלוח החדש דלקמן *'( — וצריכים עיר‬
‫להזכיר‬ ‫—^ ‪---------‬‬
‫*( ואם תקשו טלי קישיא גדולה‪ ,‬מה היד‪ :‬לנו עס ר‪.‬תיקין דכאן‪ ,‬הלא‬
‫כגבול דכא; ההדש‪ ,‬כן הי' גס הגנול מקודם כמ׳ש כהכללים הישנים )אות יו׳ד(‬
‫דקים קידס שעה י׳׳ב‬ ‫שעובר מראה התמה מפני הצל מהבנין היותר גבוה ארבעה‬
‫עד‬ ‫וקשה איך טלה השיני' ‪U‬‬ ‫וגם עתה בהתיקין כמעט כן היא הסימן‪,‬‬
‫שנמצא‬
 ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫להזכיר שעל המכריז המוגרע״ב אי אפשר לוותיקי! לסמוך‪ — ,‬חוץ‬
‫אס יארע שהוא צועק מאוחר במוצאי שבת או יו״ט או יו״כ אז צריכי׳‬
‫להיות נזהר לילך ל ח ו מ ר א כאשר כבר פסקו כן הרה״ג פעה״ק ה״ו‪,‬‬
‫וגס עשו הלכה למעשה בשנת ת ר ס ״ ה במוצאי יו״כ ציוו לתקוע בבתי‬
‫דק־׳ אח^ סוךשעה י ״ ד ‪— ,‬ובשצת‬ ‫כ״ה‬
‫מדרשים ובתי תפילות ל עי!‬
‫תרסי־ו תקעו בביהמ״ד של הרב הגאין המפורסם מ ו ה ר ש ״ ס‬
‫דקים‪ ,‬אעפ״י שהוי^ חלוש מאוד מחמת זקנה‬ ‫כ״ב‬
‫שליכו״א לטר!‬
‫כבדה שלו לאורך ימיס‪--,‬״ ולפי זה א־ך נמצאו עוד הרבה אשר שמיס‬
‫ר ’ דקים אחר שעה י ״ ר ‪ ,‬והופסיס להס הרי‬ ‫כ״‬
‫יום ללילה קודם‬
‫קולות‪ ,‬חדא‪ ,‬שסומכי ” על עצמן )בטעותם( לאמר כי רבע שעה אחר‬
‫הוא לילה‪ — ,‬ועוד‪ ,‬מצאו להם קילא לחשוב אותה רבע שעה‬ ‫י״ב‬
‫‪0‬תר החשבון הילוך הזייג״ר שלי )העומד בביהמ״ד דת״ת בהחורב'‬
‫דריה״ח( בשביל שרואים שהנכרי הני׳ל המכר־ז המוגרע״ב מאחר)בשני׳‬
‫האחרונים{ להודיע הזמן של סוך שעה י ״ ד פעם ד' פעם ז׳ או ח׳‬
‫דקיס לפי חילוף סברתו‪ — ,‬ומחמת זה בעיה׳׳ר כבר קודם כמה שנים‬
‫בא צעקת רבים עלי ומתרעמים שאני גורם עי״ז מכשול רב ותקלה‬
‫אפילו בכל ערבית של ימי החול ובפרט במיצאי ש״ק ויו״ט‪— ,‬וקרעתי‬
‫לבי לגזרים‪ ,‬למה זה אנכי נותן מנחי לזרים‪ — ,‬ואיך אמצא מפלט‬
‫מעצת הנחש הקדמוני המבלבל ראש־ המון העם ומצליח בעוה״ר כי‬
‫נשאר‬ ‫‪--------------‬‬
‫שנמצא פה נהלוח ההדש היססות של שמינה דק־ס ‪.-:‬־חיס ‪:‬ל שבנ‪ 1‬אדר ורכן‪— ,‬‬
‫— — להשיב לכס ולפרש כיצד הי' הטכות כל ‪:‬ך בהל!ה ה־ש; צייך אריכית‬
‫דנריס‪ ,‬ואין לנו עתה מכל האריכות לפי‪ :‬יה שיס תיעלח‪ ,‬כי מה שעבר עכר‪,‬‬
‫— יעכ׳ז בעזה״י התיר‪,‬ין של הלוה ההד‪ :‬דלי‪,‬מן נדול ונתין הוא אעפיי שאין‬
‫ועל כזה עלה ברע‪-‬יני ל־יהר כעין שמצינו בגמר' בבא מציעא‬ ‫מבינים כיצד‪— ,‬‬
‫)דן‪.‬י״ז‪(:‬אי לאו דדלאי לך השפא לא משכהת מרנניחא תיתה — פירוש‪ ,‬אי לאי‬
‫שהייתי אני בעצמי מידה בטעותיי )בהי‪,‬דמה לעיל( לא משכחת לה ההספא )לא‬
‫השעית‪ a. (,‬המרגניתא )לא התיקין( — אלא לא הייתם כמעע מרגישים כצל‬
‫שהנברשת צריך תיקין‪ ,‬והראי'‪ ,‬הרי עיניכם רואות כ־ הגביל ים של הלוחית )הישן‬
‫והחדש( שווים הס בקירוב‪ ,‬ומה הי׳ הסר לכם‪ — ,‬ולפי זה אין לכם לקפה אותי‬
‫בהלכות ובקושיות‪ — ,‬אבל יבא וותיק במה־ה וי‪. -11^:‬׳<‪1‬לי' לבשרני‪ ,‬כי בא משיה‬
‫צדקני‪ ,‬והוא האמת יורני‪ ,‬ומכל ספקות יוציאני‪ ,‬ויאיר עיגיני ב'כ‪ ,‬כיר׳א‪.‬‬
‫לז‬ ‫תיקוז נברשת חלק א׳‬
‫נשאר זה השאיר שבטיסה טוד מהר סיני לשליט כמטט בכל מצוה‬
‫ימציה התלוי' בזמן ימיטדקביט — לקלקלה ילעביר טליה ט״י הזריזות‬
‫יתירה מבלי לקיימה בזמנה הראיי' — ילק מה שנוגט לטיבתס‬
‫ולרצונם לקצר הגביליס של כל טרבית ובפרט הגביליס של מיצב״ק‬
‫ויר׳ט‪ ,‬בזה מאמינים בחשבון זייג״ר של; אבל בזה אינם‬
‫מאמיני□ לי מה שאני צוטק ככריכיא שהנבן( של בין השמשות‬
‫שוהה פטה״ק ת״ו כטשרה דקיס יותר‪ ,‬בשביל שאנו טימדיס טל הר‬
‫גביה^ ובשביל זה לא נראים ככבים אפילו ביניניס בחורן‪ !:‬בימיס‬
‫דקים‪ — ,‬ובקיץ בימים הארוכים טד‬ ‫כ״ב‬ ‫הקצרים אלא טד אחר‬
‫איזי כ ״ ח או ל׳ דקים אחר שטה יי״ר‪ — ,‬וכל כך בטנווהנותם‬
‫תפכו באמונסם בזייג״ר שלי )בפוה״ר ט״י טצת היצה״ר( טד שלא‬
‫ישגיחי כלל למצוא ג' ככבים לא קטנים ואפילו לא בינונים‪ ,‬ולא איכפת‬
‫להו מ״ש בש״ט סי׳ רל״ה ס״א‪ ---------,‬ל כן אבא בזאת לילות דטתי‬
‫לרבים ולהודיט ולהוודט שכל חשבון זי־ג״ר של דקים וריטיס בקירוב‬
‫שטרחתי בטזה״י למצוא‪ ,‬רק לצירך תפילת וותיקין בשחרית להסמיך‬
‫גאול׳ית בזמן הרצון‪ ,‬טל זה יגטתי — אבל לא לצורך פקחים‬
‫הנ״ל או הדומים להם‪ ,‬שהם זריזים ביותר למהירות ולחטיך התפילות‬
‫קודם זמן הראוי הן בבוקר הן בטרב‪ — ,‬לאלה לא טשיתי שוס‬
‫דבר — לו הי׳ לי כח ורשית הייתי אוסר טליהס באיסור‬
‫ג מ ו ר ליקח מידיטות חשבק זייג״ר שלי מאומה‪ ,‬ולא לגרוס לרביס‬
‫תקלה‪ ,‬ולא להביא טלי ר״ל קללה‪ --------- ,‬וכ ש״כ וקו״ח במוצאי‬
‫יום כפורים שבטיה״ר שכיח הוא שהשטן מביא טרבוביח לטולס‬
‫ואין חידוש שיש לו אז כל כך שליטה גדולה‪ ,‬כי לפתח חטאת‬
‫רובץ‪ ,‬וגמרתי מתחדש אז ואוי למי שפגט ונגט טתה בו — כי‬
‫כבר המתין מטרב טד טרב ומצפה טל קץ היום הזה אשר בו אין‬
‫לו‪ .‬כח ושליטה כמ״ש בגמ׳ נדרים )דך! ל״ב ‪ ( :‬השטן בחושבני׳‬
‫שס״ד‪ ,‬וכ׳ התוס׳ שם וימות החמה שס״ה‪ ,‬א״כ איכא חד יומא‬
‫דלית לי׳ רשות למשק‪ ,‬דהיינו יום הכיפורים‪ ,‬טכ״ל‪ — ,‬טל כן‬
‫בהרבה מקימות הוא מתחיל כטת להסית ולהדיח בכח חדש וחזק‬
‫מאוד‪ — ,‬וכדי לקיים ממקדשי תחלו הוא לוחש באזני כהניס )פטה״ק‬
‫אשר זריזים הס לנשיאת כפים בנטילה( לשם שמיס הרי אין נשיאת‬
‫כפים בלילה‪ ,‬לפיכך מוטל טליכס לזרז את הציביר‪ ,‬ובפרט את‬
‫הש״ץ‬ ‫)י(‬
 ‫תיקון נברשת חלה‬
‫הש״ץ למהר בחזרת הש״ץ כדי שתגיעו לעלות לנשיאות כפיס לכל‬
‫הפחית שליש שעה קודס שטה י ״ ב )שהוא כחמשיס דקים ויותר‬
‫עוד קודס התחלת הלילה‪ ,‬כי אי אפשר ביוס כיפור שהוא סמוך‬
‫ל־וס ולילה שוויס לראות ג׳ ככביס קעניס אלא ע־ ל ״ ג אי ר ״ ה‬
‫דקים אחר סוף שעה ו״ ר‪ — /‬וכששומעי׳ ההדיועיס הזירוז הנ״ל‬
‫קיפציס הס בראש ומשמיעים קולות של עזות עס הכאות על השסענד״ר‬
‫כדי עיד יותר לאייס ולמהר על הש״ץ‪ — ,‬ואעפ״י שאפשר הי׳ להס‬
‫לידע או לראות שהחמה זורחת עוד כעת בעצמה ובגופה על הבניניס‬
‫הגבוה־ס שעל ההר הזיתיס לנגדנו‪ ,‬וכן היא שוהה שס עד ארבעה‬
‫דקיס קודס סוף שעה י״ב‪) ,‬וכמ״ש גס פה בסמוך למטה בהגה״ה(‬
‫ולפי״ז אליבא דכ״ע עד אז מגיע הזמן של נשיאות כפיס בלי שוס‬
‫פקפוק‪ ,‬ולמה לנו כל הזריזות היתירה והרעש הנ״ל ע״י אנשי הדקדוק‬
‫— אין זה כי אס תחבולות היצה״ר‪ ,‬ואס מ א בא בעצתו לשס שמיס‪,‬‬
‫אז גס סומו שמיס‪ — ,‬ואחר שגמרו כן נעילה זמן רב מבעוד יוס‪,‬‬
‫וממילא רווחא לבסומי )למחלוקות( שכיחא‪ ,‬כי היושבים עתה בסל‬
‫)הלוא־ שיתקן א׳ הפלה זכה גס על הזמן ההיא לעורר את לבותינו‬
‫לסבול עוד באהבה העינויים עד צאת הככביס כאשר זיכנו בהכנסת‬
‫ה־וכ״פ( ושומעים עוד יותר להיועץ הנ״ל )הס״מ( שחוזר ובא לשם‬
‫שמיס לאמר‪ ,‬הלא אתס רחמנים בני רחמנים היתכן שתעשו עתה עוד‬
‫כל כך שהייות עד שתקעתס בשופר לסילוק שכינה הרי בין כך ובין‬
‫כך כמה עיברות ומניקוה וזקנים וחלושי כח אתם מביאיס באלה‬
‫השהי־ית לסכנת נפשית‪ — ,‬וכן הוא מביא מהומה בלבות בני אדם‬
‫עד שדוחקים את השעה ומגרשים את המלך‪) ,‬עיי׳ מג״א סי'‬
‫רצ״ט סק״ב(‪ — ,‬יבכן כל ירא יחרד מל דבר ה׳ אל יסה‬
‫אוזן לדברי חלקלקות הנ״ל לא להראשוניס )מנשיאות כפיס(‪,‬‬
‫ולא להאחרוניס אס אפילו מאנשי צורה הס יוצאים — וקו״ח‬
‫שעפ״י רוב מפי המון העם רק באים‪ ,‬אשר בשיטת הב הב הם‬
‫קאיס‪ — ,‬ומי שעיניו בראשו צריך להיות חס מאוד על כבוד‬
‫קוב״ה ושכינתי׳ ולא לרמז לאוהבו שימהר לצאת משכונתי׳ ‪ — ,‬אולי‬
‫ראיתם שאדם עושה כן לאהובו בביתו‪ — ,‬ואיך אנחנו כל כך‬
‫כפויי טובה נגד מלכנו שבא היוס לשכון ביניני‪ ,‬הלא במסירות נפש‬
‫צריכים אצלנו כל כמה דאפשר להשהותו‪ ,‬ובכל מיני פיוסים וכבוד‬
‫בכל‬
‫לח‬ ‫תיקון נברשת חלק א׳‬
‫בכל לבנו לרצוח; — ומי שפושה איפכא‪ ,‬גם טליו יבא הפכה‪,‬‬
‫כי גירמיס הס טבירוח חמורוח כמו שכבר הובא בגברשח חלק ב'‬
‫)דף מ״ג מ״ד(‪ — ^ ,‬אבל האוהבים הנאמנים‪ ,‬יזכו למטשיס רמים‪,‬‬
‫ולימים ושנים דשנים ורטנניס‪:‬‬
‫והי׳ לבבם של פני הטיר יצ״ו הי״ו בכל מקוסויו‬ ‫ומי יתן‬
‫ממשלחס לגדור גדר לפרצה זו ט״י החטוררוח ודרשויו‬
‫של חוכחה ומוסר טוד בשבח חשובה‪ ,‬או בטרב יום כפור אחר‬
‫כל נדרי להזהיר מאוד מאוד טל זה‪ ,‬שלא לטשוח למחר כטת‬
‫הזאח‪ ,‬לטח צאח יום הקדוש והאדיר הזה מריבוח ומחלוקוח הנ״ל‬
‫הגס שמכוונים לשם שמיס‪ ,‬ידטו מטחה שבזה גורמים מאוד‬
‫פחיחוח כבוד שמיס שמגיט לחיליל השם חס מלהזכיר‪ — ,‬אלא‬
‫יהיו מתונים לסבול אפילו נגד חשבונם או סברחס טוד יוחר כרכיע‬
‫או שליש שטה את הסיגופים וטנוייס שהם מקבלים טחה טל טצמם‬
‫באהבה גמורה ובלב שלם להיוח מטוניס יום שלם‪ ;— ,‬ולא יבטמו‬
‫בהשטה כי פנה יום‪ ,‬ולא יבזו טי״ז בקדושת וחשיבת היום‪ — ,‬הלא‬
‫בכל דבר סופו מוכיח על תחילתו‪ ,‬ילא יוסיף גס א׳ פשע‬
‫טל חטאתו‪ ,‬וט״י הכאתו וצטקתו די די‪ ,‬שלא יכריזו טליו במרום ווי ווי‪— ,‬‬
‫אלא הקב״ה יאמר די לאריכות גלותנו‪ ,‬ויגטר בשטן לבל ישטיננו‪ ,‬ויעשה‬
‫למטנו אס לא למטננו‪ ,‬ולמטן שכינתו במהרה יגאלנו ‪:‬‬

‫ת ו ש ל ב ע‬
 ‫ב תי^ן נברשת ‪ -‬לוח טעות‬
‫צ״ל אלה‬ ‫מ״ב‪ ,‬שורה ן י ץ תמור אלא‬ ‫ג׳‬ ‫בדף‬
‫‪n‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪n‬‬
‫שלא‬ ‫של‬ ‫י״ א‬ ‫ע״ב‪,‬‬ ‫ד‬
‫‪n‬‬

‫‪n‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪It‬‬ ‫ח‬

‫ובהשגחתי‬ ‫ובהשנת‬ ‫כ״ ה‬ ‫מ״ב‪,‬‬ ‫ח׳‬
‫‪ft‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪ft‬‬
‫לדבריי‬ ‫לדבריו‬ ‫ל׳‬ ‫ע״א‪,‬‬ ‫י׳‬
‫‪It‬‬

‫ה‬ ‫ה‬ ‫‪ft‬‬

‫ששכחת‬ ‫ששכחתי‬ ‫ל״ א‬ ‫שס ‪,‬‬ ‫י׳‬ ‫‪ft‬‬

‫‪ff‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫ד‬

‫דפתי‬ ‫דמתו‬ ‫א׳‬ ‫י ״ ב ע״ן;‬ ‫‪ft‬‬

‫‪//‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪ft‬‬

‫נשתנה‬ ‫נראה‬ ‫כ״ א‬ ‫י ״ ב מ״ב‪,‬‬
‫‪ft‬‬

‫‪//‬‬ ‫‪ft‬‬
‫אחר‬ ‫חר‬ ‫ח׳‬
‫‪ft‬‬ ‫‪ft‬‬
‫ט ״ ז ע ״ ב‪,‬‬
‫‪n‬‬ ‫ה‬ ‫‪n‬‬ ‫ה‬
‫לא‬ ‫לה‬ ‫כ ״ו‬ ‫ל ״ ו מ״ב‬