‫מיומנו של‬

‫בחור ישיבה‬
‫ישי ‪-‬משה‬
 ‫מיומנו של בחור ישיבה ‪ /‬ישי משה‬

‫עימוד‪ :‬תמי הירשוביץ ‪0548471399‬‬

‫כריכה‪ :‬אור רייכרט‬

‫הבהרה חשובה‪:‬‬
‫כל מי שמוזכר בספר הזה‪ ,‬הינו דמיוני לחלוטין (אין לי אפילו חבר חדר‪ ,)...‬וכל‬
‫אירוע או סיפור מבוסס על דמיוני הקודח וכל קשר בינו למציאות הוא כמובן‬
‫לא מקרי (כי אין מקרה בעולם)‪ ,‬אבל לא מבוסס על מציאות‪...‬‬
‫ועוד משהו‪ ...‬יש בספר דברי תורה‪ ,‬כך שהוא צריך גניזה‪.‬‬

‫© כל הזכויות שמורות‬
‫אין להעתיק או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו‬
‫בשום צורה‪ ,‬בשום אמצעי שהוא‪ ,‬לרבות צילום או הקלטה‪,‬‬
‫ללא אישור בכתב מהמחבר‪.‬‬

‫יפה נוף תשע"ז‬

 ‫הקדמה‬
‫הספר הזה הוא מקבץ של כמה סיפורים שנכתבו על ידי בחור ישיבה שלומד‬
‫בישיבה אמיתית‪ ,‬נכון לעת כתיבת שורות אלה‪.‬‬

‫אבל ללא ספק אינני מייצג בחור ישיבה אידיאלי‪ ,‬או אפילו נורמטיבי‪ ,‬ורוב‬
‫הסיפורים לא מייצגים אפילו אותי‪.‬‬

‫מטרת הספר היא‪ ,‬פשוט‪ ,‬שמי שיקרא את הספר‪ ,‬קודם כל ישחרר איזה חיוך‪,‬‬
‫ואז‪ ,‬אולי‪ ,‬גם ייקח טיפה מוסר השכל שמתחבא בין השורות‪ .‬אם זה קרה‪ ,‬זכיתי‪.‬‬

‫לפעמים על ידי ההומור אפשר להגיע לנקודה בצורה הכי טובה‪ .‬ר' יענקלה‬
‫גלינסקי זצ"ל ור' שלום שבדרון השתמשו בכך כל הזמן‪ ,‬וכמובן‪ ,‬אינני משווה‬
‫בכלל‪ ,‬אך השתדלתי שבכל סיפור יהיה אפשר לקחת משהו למחשבה‪.‬‬

‫ואני מקווה מאד שחס ושלו' לא ייפגע אף אחד ממשהו שנכתב כאן‪ ,‬כי לא‬
‫הייתה שום כוונה כזו בשום חלק מהספר‪.‬‬
 ‫תודות‬
‫ואני בעודי אהללה בוראי‪,‬‬

‫כמובן שאפתח בתודה לבוראי‬

‫שזיכני לכתוב ולהוציא את הספר‪.‬‬

‫ותודתי שלוחה למורי ורבי מ‪.‬א‪.‬‬

‫שפשוט אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיו‪.‬‬

‫וכמובן להורי היקרים‪ ,‬שהביאוני לעולם‪,‬‬

‫וגידלו אותי בדרך האמת‪ ,‬בכל הכוחות‪,‬‬

‫ונתנו כל מה שאפשר‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬
 ‫םינשוש לש רקוב‬ ‫‪8‬‬

‫בוקר של שושנים‬

‫כמדומני‪ ,‬שאני יכול להעיד על עצמי‪ ,‬שאינני מהבחורים האוהבים לישון‬

‫עד שעה מאוחרת בבוקר‪ ,‬והנה הסיבה‪ :‬קיימת מן תחושת אומללות ביקיצה‬
‫בפעם העשירית לקול צלצול השעון המעורר‪ ,‬בפיהוק הענקי‪ ,‬שפשוף העיניים‪,‬‬
‫וההבנה שכבר חלק גדול מן היום אבד‪ ,‬ל'סדר' אאלץ להגיע לאחר תפילה‬
‫חפוזה‪ ,‬ארוחת הבוקר תהיה שני רוגעלכים עבשים מהקיוסק הישיבתי‪ ,‬אאלץ‬
‫לספוג את הנזיפות של החברותא‪ ,‬שחושב שאינני יודע שהוא עצמו הגיע רק‬
‫לפני עשר דקות‪ ,‬ועוד שאר מרעין בישין‪ .‬על כן‪ ,‬בגלל כל הסיבות דלעיל‪ ,‬ברור‬
‫שאינני אוהב לישון עד מאוחר‪ .‬לומר את האמת‪ ,‬אני סולד מזה לחלוטין‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬באותן פעמיים שלוש שקמתי מוקדם‪ ,‬מאד נהניתי מזריחת השמש‪,‬‬
‫ציוץ הציפורים המרנין‪ ,‬ותחושת העליצות שקבעה מושבה בנפשי‪ .‬אח‪ ,‬אמרתי‬
‫לעצמי באותם בקרים‪ ,‬איזה יום יפה‪ ,‬כמה נפלא הבוקר! שמא אעיר את חברי‬
‫הישנים כדי שיוכלו ליהנות מכך כמוני? וגם‪ ,‬סתם ככה‪ ,‬שיראו שקמתי מוקדם‪,‬‬
‫והם חייבים לי חמישים שקל?‬

‫אז עברתי לי בין חדרי החברים‪ ,‬וחבטתי מעט בראשיהם‪.‬באמת משונה‪,‬‬

‫תמהתי‪ ,‬איך הם לא מצליחים לקום בבוקר? כזה דבר פשוט‪ ,‬מה הבעיה כאן?‬
‫סך הכל לזרוק את השמיכה ופשוט לקום! משונה! אז התיישבתי עליהם קצת‪,‬‬
‫זרקתי גם כמה טיפות מים‪ ,‬אולי עוד כמה טיפות‪ ,‬הכל לשם שמים כמובן‪ ,‬נזכיר‬
‫את ההלכה שמצוות תוכחה היא עד שמקבל התוכחה מכה את המוכיח‪ ,‬לא‬
‫‪9‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫כתוב שום דבר על נ י ס י ו ן הכאה‪ ,‬אלא רק על הכאה ממש‪ ,‬סתם קפצה לי‬
‫לראש ההלכה הזאת עכשיו‪ ,‬לא יודע למה‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬בסדר‪ ,‬נכון‪ ,‬אני לא קם בדרך כלל‪ .‬נו‪ ,‬ומה עושים כדי לקום מוקדם? כל‬
‫הטכניקות ידועות‪ ,‬אמרתי פעם לפונקטפאקרט‪ ,‬הלא הוא חבר החדר שלי‪,‬‬
‫לשפוך עלי מים בקומו משנתו‪ ,‬אז הוא שפך‪ ,‬בתשע בבוקר‪ ,‬כי גם הוא לא קם‬
‫בזמן‪ ,‬כמובן‪ .‬צעקתי עליו‪ ,‬שמה הטעם לשפוך עלי מים בשעה שאני במילא‬
‫קם? אז הוא לובש פנים של שה תמים‪ ,‬ואומר שאני הוא זה שביקשתי‪ ,‬ואם אני‬
‫לא רוצה‪ ,‬אז שאני אגיד‪ ,‬אז אמרתי‪ ,‬ומאז אני שוב לא קם‪.‬‬

‫אפשר כמובן להשתמש בשיטה העתיקה‪ ,‬המוזכרת בזוהר (לך לך‪ ,‬דף צ”ב‪,‬‬
‫אני לא צוחק איתכם)‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לכוון שעון מעורר‪ .‬לזה תמיד ישנה הצלחה לא‬
‫מבוטלת‪ ,‬השעון עומד בעסקה מצויין‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא מעיר אותי‪ ,‬גם אני עומד‬
‫בעסקה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני מתעורר‪ ,‬ובזה בדרך כלל זה נגמר‪ ,‬השעון עשה את שלו‬
‫ואני את שלי‪ ,‬לאחר שאני מתעורר‪ ,‬אני בוהה בו לכמה שניות‪ ,‬ואז היד נשלחת‬
‫לכבותו בבוז‪ ,‬אותה תנועה שאני עושה לבחורים משיעור א' שמגיעים אלי עם‬
‫סברות עקומות‪ ,‬משמשת אותי גם לכיבוי השעון‪ .‬בשתי הפעמים מובנה אחד‪:‬‬
‫מה ההווא אמינא? מהיכי תיתי? כלפי ליא!‪ ,‬ואז אני חוזר לצד השני ונרדם מייד‪,‬‬
‫ולאחר מכן לא זוכר דבר מן התקרית‪ ,‬וכמובן‪ ,‬מאשים את השעון‪.‬‬

‫והנה מה שמרגיז בכל הסיפור‪ ,‬ישנו בחור אחד בישיבתנו‪ ,‬שפשוט לא נותן לי‬
‫מנוח‪ ,‬הוא פשוט אף פעם‪ ,‬ואני חוזר ומדגיש אף פעם‪ ,‬לא פיספס את התפילה‬
‫בישיבה‪ .‬למעשה‪ ,‬מנהגו החל עוד לפני בואו לישיבה‪.‬סבורני‪ ,‬שאף בלידתו‬
‫מסרו הרופאים לאמו שבנה אמור להיוולד לאחר עשר שעות‪ ,‬אך הוא הקדים‬
‫לצאת לפני תשע וחצי כדי להספיק גם לומר קרבנות‪ .‬הבחור הזה‪ ,‬שם אותנו‪,‬‬
‫הבחורים האנושיים‪ ,‬ללעג ולקלס‪.‬הוא‪ ,‬בעצם קיומו‪ ,‬צוחק עלינו מלמעלה‪.‬‬

‫נביא דוגמא‪ ,‬כדי לסבר את האוזן‪ ,‬נניח שבחור בישיבה מתחתן‪ ,‬קורה בישיבות‬
‫הכי טובות‪ ,‬וההסעה יצאה בשעה הרגילה‪( ,‬כלומר שעה לאחר שהוזמנה‪,‬הנהג‬
‫אמנם נכח בשעה היעודה‪ ,‬הבחורים פשוט חישבו את השעה המיועדת לפי‬
‫שעות זמניות)‪ ,‬והבחור לחש בקול רועד "אם אשכחך ירושלם וכו'” וההורים‬
‫המסכנים הפכו לבעלי חוב לעשרים שנה‪ ,‬וליהודים היתה וכו'‪ ,‬ואז ההסעה‬
‫הגיעה לקחת אותנו חזרה‪( ,‬שוב בשעה המיועדת‪ ,‬הבחורים לא שמעו את‬
 ‫‪ 10‬םינשוש לש רקוב‬

‫הקריאה ברמקול בגלל הריקודים הרועשים)‪ ,‬והגענו לישיבה בשעה שתים‬

‫עשרה וחצי‪ ,‬אולי קצת יותר מאוחר‪ ,‬אבל אחר כך הרי אי אפשר לישון מייד!‬

‫קודם כל‪ ,‬צריך להתרחץ‪ ,‬ואחר כך צריך לדבר עם החברים על כמה שהחתונה‬
‫הזאת הייתה מה זה שמחה‪ ,‬ואיך מוטי עשה את הדבר הזה‪ ,‬אוי זה היה כל‬
‫כך מצחיק‪ ,‬הייתם צריכים להיות שם‪ ,‬ואיך אליעזר בכלל פתח שולחן (בדיחה‬
‫פנימית)‪ ,‬ולאחר כל הדיבורים ההכרחיים‪ ,‬השעה כבר שתים וחצי‪ ,‬אולי שלוש‪,‬‬
‫ופתאום נכנסת הרגשה כזו שאני ממש רוצה לפתוח גמרא עכשיו‪ ,‬הלב נפתח‬
‫פתאום‪ ,‬ואני ממש רוצה ללמוד‪ ,‬אבל מה לעשות‪ ,‬צריך ללכת לשון‪ .‬לא נורא‪,‬‬
‫יש מחר‪.‬‬

‫על כל פנים‪ ,‬ביום שלמחרת הדבר לגיטימי‪ ,‬ולמעשה מוסכם על הכלל‪,‬‬

‫שהקימה לתפילה צריכה להיות אפעס לא כל כך קלה‪ ,‬והנה‪ ,‬בכל החתונות‬
‫שנעשו בישיבה‪ ,‬הבחור הלז‪ ,‬לא זו בלבד שקם כרגיל‪ ,‬אלא אף תפקד ביום‬
‫שלאחר מכן כאילו ישן כל הלילה שנת ישרים‪ ,‬בעוד אני שרכתי רגלי עם עיניים‬
‫טרוטות‪ ,‬לעבר המניין של תשע (לפני סוף זמן ק"ש!)‪ ,‬זה לא צחוק‪ ,‬השטיבלך‬
‫רחוק מאד מהישיבה‪ ,‬זו הליכה של לפחות חמש דקות‪ ,‬בדרך לשם עוד מדובר‬
‫בירידה‪ ,‬אבל מה עם הדרך חזרה? ועוד יש לו החוצפה לטעון שכל אחד יכול‬
‫לנהוג כך‪ ,‬ואנחנו אשמים שהולכים לישון מאוחר‪ ,‬כן‪ ,‬קל לו לדבר‪ ,‬אני הולך‬
‫לישון מאוחר? לכולי עלמא השעה אחת עשרה בלילה אינה שעה מאוחרת‪ ,‬וכי‬
‫אני אשם שקודם אני צריך להתרחץ? בלילות החמים‪ ,‬פשוט אינני יכול להירדם‬
‫ללא רחיצה טובה‪ ,‬ובלילות הקרים זה כבר בגלל שאין נותנים דברים לשיעורין‪,‬‬
‫ואח"כ אני לא אשם שהייתי צמא ושתיתי פטל בישיבה‪ ,‬אמנם כן‪ ,‬הבניין של‬
‫הישיבה מרוחק מעט ממקום השינה שלי‪ ,‬אבל אני לא החלטתי איפה אישן‪,‬‬
‫ובבנין של הישיבה עצר אותי בחור לשאול אותי שאלה חשובה מאד‪ ,‬לא‪ ,‬היא‬
‫באמת הייתה חשובה‪ ,‬אני לא ממש זוכר על מה היתה‪ ,‬אבל היא היתה חשובה‪,‬‬
‫וכי נראה לכם שלצורך שאלה לא חשובה הייתי עוצר סתם כך ומפטפט?‬
‫ולצורך התשובה הייתי צריך למלא עוד כוס פטל‪ ,‬אה אמחיה‪ ,‬לשיחה החשובה‬
‫הצטרפו עוד בחורים‪ ,‬ומשם והלאה איני זוכר כל כך‪ ,‬רק שבסופו של דבר‬
‫הסיפור הסתיים במנין של תשע‪ ,‬רוגלכים עבשים וכו'‪ ,‬נו אז אני אשם?‬
‫‪11‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫והאמת היא‪ ,‬שאני פשוט מעריץ אותו ללא גבול‪ ,‬ולמעשה‪,‬‬

‫חושבני שהערצתי אותו נובעת ממצב עגום מאד‪ ,‬מי שמע על‬
‫גבורה שכזאת‪ ,‬לקום קבוע לתפילה? מסופר‪ ,‬שפעם הגיע אל‬
‫הסטייפלר אחד ששאל על מקום בסביבה ללון‪ ,‬והסטייפלר ירד‬
‫אח"כ לבית הכנסת והזמין את האיש לביתו וטיפל בו‪ ,‬ועשו מזה‬
‫עניין‪ ,‬והדברים הגיעו לאזניו של הסטייפלר‪ ,‬אז הוא הגיב על כך‬
‫ש"עוד יאמרו שאני מניח תפילין"‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬שבמידה כזו או‬
‫אחרת איננו רחוקים להוותנו מכך‪ ,‬והרי בעניין הקימה‪ ,‬מדובר‬
‫על הסעיף הראשון בשולחן ערוך‪ ,‬כל אחד שבזמן מן הזמנים‬
‫שעופפה מחשבה בלבו לאמר אני עוד יכול ללמוד משנ"ב‪ ,‬הלא‬
‫הרבה גדולי עולם קבעו לימודם בהיותם באים בשנים‪( ,‬והבושה‬
‫לא עצרתו ) והצליח ללמוד את השמונה סימנים הראשונים עד‬
‫שנתקע בהלכות ציצית‪ ,‬למד בראש ובראשונה שצריך כל אדם‬
‫להתגבר בבוקר כארי לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר‪,‬‬
‫ולחלק מאיתנו שלא קמים לסליחות מראש חודש אלול (איך אתם‬
‫עומדים בזה?) יש דיעבד שלפחות לא לאחר זמן התפילה שהציבור‬
‫מתפללים והמשנ"ב הוסיף שמ"מ לקום שעה ולפחות חצי שעה‬
‫לפני קריאת השמש לבית הכנסת‪ ,‬אבל אני בכל זאת משום מה‬
‫עומד נפעם כל כך מהנהגתו של חברי‪ ,‬ויודע לבשתי שהוא עוד‬
‫הולך לחייב את כולנו‪ ,‬כהלל וכאלעזר בן חרסום‪ ,‬וכיוסף הצדיק‪ ,‬זה‬
‫פשוט כך‪ .‬שמעתי פעם בשם הרב פינקוס שכתוב אוכיחך ואערכך‬
‫לעיניך‪ ,‬שהקב"ה יוכיח לכל אחד מעצמו שיכל לנהוג אחרת‪ ,‬כגון‬
‫כשיצאת לטיול שקבעת עם חברים‪ ,‬ולשם כך צריך להתפלל ותיקין‬
‫כדי שנצא מוקדם‪ ,‬אבל לארוז ארזת עד שתים בלילה‪ ,‬בכל זאת‬
‫קמת כארי ללא שמץ של ניסיון‪ ,‬אז כזו קלה התפילה‪ ,‬הדיבור‬
‫אחד על אחד עם מלך מלכי מלכים‪ ,‬שאפילו כטיול לא תהא‬
‫בעינינו‪ ,‬הלא כתוב שהכל נמשך אחר ההתחלה‪ ,‬והניסיון יראה‬
‫שאם היום התחיל בתפילה במנין בישיבה‪ ,‬קרוב לוודאי שימשיך‬
‫כך‪ ,‬ומה אמר ומה אענה‪ ,‬כשישאלו אותי היכן התפילה שלי?‬
 ‫‪ 12‬יעב אביל אנמחר‬

‫רחמנא ליבא בעי‬

‫תשמעו סיפור‪ ,‬בדידי הווא עובדא‪ ,‬יום אחד אני הולך לתומי בשוק‪ ,‬מן הסתם‬
‫אתם שואלים את עצמכם מייד‪ ,‬מה יש לבחור ישיבה לחפש בשוק‪ ,‬וכי בשוק‬
‫הוא ימצא את התירוץ לקושיית הריטב"א? השאלה נכונה‪ ,‬אבל היא לא‬
‫במקומה‪ ,‬כי בדידי אין בעיה עם מציאת התירוץ לקושיית הריטב"א‪ ,‬הרי מעולם‬
‫לא ראיתי את אותה קושיא‪ ,‬אז כיצד אתם רוצים שאמצא את התירוץ? אמנם‪,‬‬
‫לא חסרות נפקא מינות להימצא בשוק‪ ,‬הרי רב הלך לרועי בהמות למשך יותר‬
‫משנה כדי ללמוד הלכות מסוימות‪ ,‬והחיי אדם מביא בהקדמה לספרו שהעולם‬
‫הזה משול לשוק בלייפציג‪ ,‬וכיצד חשבתם שאבין את הנמשל בלי לראות את‬
‫המשל? וחוץ מזה‪ ,‬שמה הכל יותר זול‪...‬‬

‫אבל למעשה‪ ,‬לא מדובר בשווקים הפתוחים לקהל הרחב‪ ,‬בו צועקים הרוכלים‬
‫במלא גרונם "תפוחים בשקל" “סחורה טריה" וכדומה‪ ,‬במקרה שלי מדובר על‬
‫שוק ארבעת המינים בו צועקים "אתרוגים במאה שקל" "סחורה טריה" וכדומה‪.‬‬

‫אה‪ ,‬שוק ארבעת המינים‪ ,‬המקום בו יכול כל יהודי להרגיש את עצמו פעם‬
‫אחת בשנה בריסקר אמיתי‪ ,‬להתווכח עם המוכר על נקודה קטנה באתרוג‪,‬‬
‫להתעקש שהיא שחורה כאשר מסתכלים עליה מבעד למשקפי שמש‪,‬ואז‪,‬‬
‫לאחר רבע שעה בסגנון הזה‪ ,‬להחזיר את האתרוג ולחפש אחד אחר‪ ,‬גם אני‬
‫נוהג לעשות כן בחדווה רבה‪ ,‬סוף סוף אוכל להרגיש שגם אני מדקדק במצוות‪,‬‬
‫שכן‪ ,‬אם לא היה שוק ארבעת המינים‪ ,‬הייתי נאלץ לדקדק בדבר אחר‪ ,‬אולי‬
‫‪13‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫ללכת בשבת זכור ולשמוע מאה פעם את הקריאה‪ ,‬רק כדי להרגיש את‬
‫ההרגשה הנ”ל‪ ,‬ושבת זכור לפעמים חמה‪ ,‬ושוק ארבעת המינים פעמים שהוא‬
‫ממוזג‪ ,‬ותמיד אפשר להגיע גם בלילה‪.‬מכל מקום‪ ,‬אחת לשנה מגיע אני בגאון‪,‬‬
‫ובכיסי זכוכית המגדלת‪ ,‬בה אני מסתכל על כל שלושת המינים בדקדקנות‪,‬‬
‫(ערבה מקבלים בניילון משום מה)‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬אני הולך לתומי בשוק‪ ,‬ולפתע אני שומע מאחורי קול קורא בעוז‬
‫"אתרוג בשתי שקל"‪ ,‬עצרתי במקום‪ ,‬ולא בגלל שהוא אמר "שתי" במקום "שני"‪,‬‬
‫לרגע חשבתי שהתבלבלתי במקום‪ ,‬והגעתי בטעות לשוק מחנה יהודה‪ ,‬אבל אז‬
‫נזכרתי שכבר הייתי היום בשוק מחנה יהודה‪ ,‬לייפציג‪ ,‬חיי אדם‪ ,‬הכל יותר זול‬
‫וכו'‪ ,‬אז שאלתי את המוכר היכן הבלוף‪ ,‬והוא אמר שאין בלוף‪ ,‬אמרתי לו שוודאי‬
‫שהוא יגיד שאין בלוף אבל בכל זאת איפשהו יש בלוף‪ ,‬אז שיגיד לי בבקשה‬
‫לפני שאני קונה‪ ,‬כי אחר כך לא נעים להחזיר‪ ,‬והוא ענה בתמימות‪ ,‬שפשוט‬
‫נמאס לו מהמחירים המופקעים‪ ,‬אז הוא החליט להקים גמ"ח אתרוגים‪ ,‬עד גמר‬
‫המלאי‪ ,‬נו‪ ,‬וכי אני אמנע מיהודי לקיים מצות גמ"ח? לאחר שהשתכנעתי שלא‬
‫מדובר בגמ"ח לימונים‪ ,‬קניתי ממנו שניים שלושה אתרוגים (עיין ערך בריסק)‪,‬‬
‫נפרדתי מהמוכר ופניתי לחפש לולב‪ ,‬והנה אני שומע מלפנים צעקה "לולבים‬
‫בשלוש שקל‪ ,‬רק היום! אבל גם מחר‪ "...‬אז כבר נשברתי‪.‬‬

‫“אני אשתגע" צעקתי "מה הולך פה?” חשתי רגשות מעורבים‪ ,‬מצד אחד‬
‫אני אוכל לחסוך אלף שקלים‪ ,‬מצד שני אני לא אוכל להוציא אלף שקלים על‬
‫ארבעה מינים‪ ,‬ולספר לכולם יותר מאוחר‪ ,‬שהוצאתי אלף שקלים על ארבעה‬
‫מינים‪ ,‬השיקולים הכלכליים הכריעו‪ ,‬ובלית ברירה פניתי באנחה לראות את‬
‫הלולבים‪ ,‬כשלפתע‪ ,‬משום מקום‪ ,‬הגיעו מהאוויר שני אגרופים חזקים והכו אותי‬
‫ישר בחזה בעוצמה‪ ,‬עמדתי המום לרגע‪ ,‬מה קורה פה‪ ,‬את מי הכעסתי‪ ,‬חח זו‬
‫לא שאלה‪ ,‬השאלה מי מביניהם הוא המכה הפעם‪ ,‬ואז פתחתי את עיני‪ ,‬וראיתי‬
‫את בית המדרש ועשרות המתפללים העומדים מסביבי‪ ,‬שפתי סיימו מאליהם‬
‫את ברכת סלח לנו‪ ,‬אמרתי לעצמי ששוב זה לא יקרה‪ ,‬אידיוט‪.‬‬

‫הבטתי על סביבותי‪ ,‬כולם מתפללים ברגש‪ ,‬רק אני חולם כמו ילד דפקטיבי‪,‬‬
‫מדוע אני דווקא‪ ,‬מכל חברי‪ ,‬מפגר כל כך‪ ,‬עד שאינני מסוגל לכוון חמש דקות‪,‬‬
‫הנה‪ ,‬תראו את זה שעומד לצדי‪ ,‬רק תסתכלו עליו‪ ,‬הנה אחד שיודע מול מי הוא‬
 ‫‪ 14‬יעב אביל אנמחר‬

‫עומד‪ ,‬הביטו כיצד הוא מתפלל כשעיניו עצומות‪ ,‬מנענע גופו בדבקות בזמן‬
‫ששפתיו לוחשות לאט ובנחת את מילות התפילה‪ ,‬אה‪ ,‬תרשה לי לקרוא לך‬
‫רבי‪ ,‬אדוני היקר‪ ,‬בשביל יהודים כאלה תבוא הגאולה‪ ,‬הוא יודע מה זו תפילה‪,‬‬
‫ומה הערך של תפילה‪ ,‬אני די בטוח שגם אני מסוגל לעשות זאת‪,‬כלומר‪ ,‬בנתיים‬
‫הגעתי כבר לברכת על הצדיקים‪ ,‬אוי אידיוט‪.‬‬

‫אז עכשיו אני בברכת על הצדיקים‪ ,‬ובראש רצות מחשבות ברומו של עולם‪,‬‬
‫הנה דוגמא‪,‬אנחנו הרי אומרים ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת‪ ,‬מה‬
‫הפשט‪ ,‬הלא אחד מעיקרי האמונה אומר שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים‪,‬‬
‫וממילא מה שייך להתפלל שהקב"ה יתן שכר טוב לבוטחים בשמו באמת‪ ,‬ואולי‬
‫אפשר לומר‪ ,‬שמאחר שהצדיק לא מחכה לשכרו בעוה"ז‪ ,‬וכמו שמצינו בכמה‬
‫מהתנאים שקיבלו שכרם והחזירו אותו‪ ,‬והמביט מבחוץ ורואה לעתים שצדיק‬
‫ורע לו‪ ,‬יקשה עליו לשאוף להיות צדיק‪ ,‬לכן אנו מבקשים שהקב"ה יתן שכר‬
‫לצדיקים גם בעולם הזה‪ ,‬למען לא ישלחו האנשים הפשוטים בעולתה ידיהם‪,‬‬
‫ברואם צדיק ורע לו‪ ,‬אולי גם אני יכול להיות צדיק‪ ,‬נתחיל מ‪...‬עכשיו!‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫כבר הגעתי לשמע קולנו‪ ,‬נו באמת‪.‬‬
‫‪15‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫בירושלמי במסכת ברכות כתוב‪ :‬אמר רבי מתניא אנא מחזיק‬

‫טיבו לראשי‪ ,‬דכד הוה מטי 'מודים' הוא כרע מגרמיה (אני מחזיק‬
‫טובה לראשי‪ ,‬כשמגיעים ל"מודים"‪ ,‬ראשי משתחווה מעצמו")‪.‬‬
‫הדברים ודאי לא כפשוטם‪ ,‬וראיתי בהם ביאור נפלא שאכמ"ל‪ ,‬אבל‬
‫להוותנו לעתים אפשר ויהודי יגיע למצב כזה‪ ,‬שיצטרך להחזיק‬
‫טובה לראשו שכשמגיע מודים הוא כורע מעצמו‪ ,‬והדבר מפחיד‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬הלא הפה שלי מדבר כל כך הרבה שטויות‬
‫במהלך היום‪ ,‬וכתוב שברוב דברים לא יחדל פשע‪ ,‬וממילא מן‬
‫הסתם לא נוקיתי במהלך אותם דיבורים גם מדיבורים אסורים‪,‬‬
‫אם כן עד שמגיע זמן ביום‪ ,‬שהפה שלי מדבר דיבורים שהם ודאי‬
‫טובים ונכונים‪ ,‬והרבה למעלה מכך‪ ,‬אני ברוב טפשותי אפסיד‬
‫זאת בידי?‪ ,‬הציור שכתבתי למעלה (שמעתיו בשם ר' שלו'‬
‫שבדרון) הוא ציור שודאי לא חדש בעולם‪ ,‬הלא ידוע הסיפור‬
‫שיהודי אחד שהיה חייב לפריץ חוב עצום‪ ,‬וניצל בחסדי שמים‬
‫כשהפריץ טעה בחשבונו‪ ,‬אך היה מיצר ודואג שמא יחזור הפריץ‬
‫ויחשבן ויראה שטעה‪ ,‬והלך להתייעץ בדבר עם רבו‪ ,‬וענה לו‬
‫רבו שהדבר ודאי לא יקרה כי הפריץ לא מתפלל שמונה עשרה‪...‬‬
‫אם כן הדבר תמיד היה לא קל‪ ,‬אבל כך הם תמיד הדברים‬
‫החשובים באמת‪ ,‬הם אינם קלים‪" ,‬כרם זלת לבני אדם" אומרת‬
‫הגמרא בברכות‪ ,‬שהתפילה הרי עוסקת בדברים העומדים ברומו‬
‫של עולם ‪ -‬ובני אדם מזלזלים בה‪ .‬יוצא שהתפילה בכוונה היא‬
‫כמו מת מצווה‪ ,‬וממילא מי שמנסה להתאמץ בה יקבל שכר כפל‬
‫כפליים ואולי גם אני אצליח לעשות כן יום אחד‪ ,‬לא רחוק כל כך‪,‬‬
‫אולי אפילו היום (בערבית‪ ,‬כי בנתיים כבר הגעתי ליהיו לרצון)‪,‬‬
‫לנסות לכוון‪ ,‬אבל כמו שצריך‪ ,‬כי תפילה אף פעם לא חוזרת ריקם‪.‬‬
 ‫‪ 16‬םיכודיש‬

‫שידוכים‬

‫אני לא לחוץ בכלל בכל הנוגע לשידוכים‪ ,‬חד וחלק‪ .‬כידוע לכל‪ ,‬ארבעים יום‬
‫קודם יצירת הוולד בת קול מכרזת ואומרת בת פלוני לפלוני‪ ,‬כך שאין שום סיבה‬
‫בעולם להית לחוץ על שידוכים‪ .‬במחילה מכבודכם‪ ,‬אני לא רוצה להישמע‬
‫מתנשא או משהו כזה‪ ,‬אבל בחורים שלחוצים על שידוכים‪ ,‬שמבררים כל רגע‬
‫אצל כל שדכנית אפשרית‪ ,‬שנאחזים בקש באפשרויות הכי רחוקות‪ ,‬הם פשוט‪,‬‬
‫פשוט‪ ...‬אין לי מילים‪ ,‬לא צריך בכלל לדבר עליהם‪ ,‬תעזבו‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬כן‪ ,‬אני מדי פעם שואל את האברכים ישיבה אם אולי יש איזה משהו‪,‬‬
‫לא שאני לחוץ חס ושלו'‪ ,‬רק חשבתי ככה לשאול‪ ,‬אולי בכל זאת יש משהו‪,‬‬
‫אבל אם אין אז לא נורא‪ .‬שלא תבינו לא נכון‪ ,‬זה בכלל לא קשור לביטחון או‬
‫משהו כזה‪ ,‬פשוט יש לי מהלך‪ ,‬ואני מחשבן‪ ,‬שמאז אתמול‪ ,‬וודאי עלו בדעתם‬
‫חמישים הצעות לפחות‪ ,‬רק שהם‪ ,‬ברוב טרדות היום יום‪ ,‬שכחו לחלוטין מכולן‪.‬‬
‫אפשר להבין אותם‪ ,‬וכל מה שהיה חסר לעורר את זכרונם זו רק השאלה שלי‪,‬‬
‫כבדרך אגב‪" ,‬האם אולי בכל זאת יש משהו"‪ ,‬כי אפעס‪ ,‬השתדלות הרי גם צריך‬
‫בעולם הזה‪ ,‬אבל הם עונים שלא‪ .‬כמעט תמיד הם עונים לא‪ ,‬זו בערך המילה‬
‫היחידה שהם מכירים בנושא‪ .‬הדברנים שבהם‪ ,‬מוסיפים לפעמים כמה מילות‬
‫עידוד בסגנון "זה בסדר‪ ,‬בסוף זה מגיע‪ ,‬אל תהיה לחוץ‪ ”...‬מי לחוץ טמבל‪ ,‬רק‬
‫חשבתי ככה לברר בדרך אגב‪ ,‬לא שאני חושב שיש משהו‪ ,‬רק אולי בכל זאת‬
‫יש איזה משהו‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אמנם לא תמיד הם עונים לא‪ ,‬לפעמים עולה במחשבתם איזה רעיון‪ ,‬בנוסח‬
‫"אתה יודע‪ ,‬דווקא אולי יש לי משהו" אבל כמעט תמיד מתברר שזה לא מתאים‪,‬‬
‫או שהם שוכחים לקדם את זה הלאה‪ .‬אבל אני לא לחוץ בכלל‪ ,‬רק שואל מדי‬
‫פעם בתמימות‪" ,‬נו‪ ,‬מה עם השידוך ההוא שהצעת"‪ ,‬מה אסור כבר לשאול?‪ ,‬כן‪,‬‬
‫בסדר‪ ,‬אני יודע שבחצי שעה מתחילת הסדר הוא לא יכל לעשות עם זה כלום‪,‬‬
‫רק חשבתי אולי בכל זאת הוא קפץ רגע הביתה והתקשר לנוגעים בדבר וחזר‬
‫מהר מאד‪ ,‬וכי אסור כבר לשאול שאלה פשוטה? למה צריך ישר להתעצבן‪,‬‬
‫לא רוצה כאב ראש‪ ,‬אל תציע‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא ברצינות‪ ,‬תציע‪ ,‬סליחה‪ ,‬סליחה‪ ,‬מה‬
‫אמרת שיש לך?‬

‫אז לפני שבועיים החברותא שלי‪ ,‬הלא הוא שמרלפפיר‪ ,‬התארס‪.‬איזו שמחה‬
‫עצומה מילאה את לבי‪.‬אמנם‪ ,‬קצת רחמתי עליו‪.‬תחשבו על כך‪ ,‬המסכן יצטרך‬
‫להתרוצץ ולבחור אולם ותזמורת ואוכל והזמנות‪ ,‬למצוא דירה לשבע ברכות‬
‫ולהמשך החיים‪ ,‬לסדר את הענינים עם ההורים והמוזמנים‪ ,‬ללחוץ ידים במאור‬
‫פנים לכל אחד שבא אליו ואומר "מזל טוב‪ ,‬שיהיה בנין עדי עד בעזר ה'” ואת‬
‫המתחכמים "שתזכה לגדלו וכו'” ואת כל אלו ששואלים על השם של הכלה‬
‫והיכן היא למדה‪ ,‬האם מישהו יכול להבהיר לי פעם אחת ולתמיד‪ ,‬מה יוסיף‬
‫להם השם של הכלה? האם אי פעם קרה שהחתן ענה "טובה נוסבוים מהסניף"‬
‫ונענה בתשובה "אההה טובה‪ ,‬למדנו ביחד במעון חדווה‪ ,‬כבר אז ראו שהיא‬
‫תהיה אשת תלמיד חכם"? אמנם יש הרבה דברים שלא מובנים לי בעולם (כמו‬
‫שבשנת התשע"ו עדיין יש פקקים שצריך לפתוח עם פותחן לדוגמא‪ ,‬למה?‬
‫למה???) אבל זה בהחלט בעשירייה הפותחת‪.‬‬

‫אבל מה אפשר לעשות‪ ,‬בכל זאת מנהג ישראל‪ .‬ממני‪ ,‬היושב לידו‪ ,‬הם כמובן‬
‫מתעלמים לחלוטין‪ ,‬כשלושים אברכים לפחות חולפים על פנינו ביום‪ ,‬ואם נצא‬
‫מנקודת הנחה שלכל אברך יש אישה‪ ,‬ולכל אישה יש חמש חברות‪ ,‬מדובר פה‬
‫על ארסנל של מאה חמישים הצעות‪ ,‬שאף אחת מהן לא מוצעת לי! באמת!‬

‫אבל נחזור לחתן המסכן‪ ,‬שעכשיו יצטרך לבטל הרבה מלימודו‪ ,‬וביום החתונה‬
‫הוא יאלץ לצום כל היום! ניסיתי את זה פעם בתשעה באב‪ ,‬זה לא היה כל‬
‫כך נעים‪ ,‬ואז הוא יצטרך לרקוד כל הזמן עם חליפה וכולם יתנו לו יחס מיוחד‬
‫ויחייכו אליו ויברכו אותו ויבקשו ממנו ברכות‪ ,‬מי צריך את זה בכלל‪...‬‬
 ‫‪ 18‬םיכודיש‬

‫ועוד לא הזכרנו את המשך החיים‪ ,‬כבר אי אפשר לשבת לדבר עם חברים‬

‫(בלימוד!) עד שתיים בלילה‪ ,‬ואי אפשר לצאת לטיול עם חברים (בבין הזמנים!)‬
‫רק בשביל הכיף‪ ,‬ועוד הרבה דברים לא נעימים שאני לא בדיוק זוכר אותם‬
‫עכשיו‪ ,‬כי אני עסוק בלקנא קנאה חסרת פשר בחבר הכי טוב שלי‪ .‬למה עשית‬
‫לי את זה‪ ,‬הלא היינו חברים שלוש שנים‪ ,‬היית חייב להתחתן לפני? הרי לך‬
‫"חבר טוב"‪ ,‬אם אני הייתי מתחתן לפניו‪ ,‬לא היתה לו בעיה‪ ,‬הוא יהודי של‬
‫ביטחון‪ ,‬ואני ממצפצפי הביטחון‪ ,‬אבל לא‪ ,‬הוא היה חייב לפגוע בי וללכת למצוא‬
‫את זיווגו על נקלה‪ ,‬ועוד לאחל לי בקרוב אצלך‪ ,‬מה בקרוב אצלך‪ ,‬אני בכלל לא‬
‫לחוץ‪ ,‬כבר הזכרנו את זה‪.‬‬
‫‪19‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫הדברים כתובים בקיצוניות‪ ,‬אבל הם אכן מופיעים ברוב שטחי‬

‫החיים במידה זו או אחרת‪ ,‬החזו"א כותב שהאמונה היא בבחינת‬
‫הלכה‪ ,‬והביטחון בבחינת מעשה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאת עצם הידיעה‬
‫שהקב"ה מנהל את העולם כל אחד יכול לקלוט בשכל‪ ,‬מכאן‬
‫ועד להפנמה וההעתקה של הידיעה לחיי המעשה ארוכה מאד‬
‫הדרך‪ 1‬ואצל כל אחד בשטחים שונים הדברים מופנמים בדרגות‬
‫מסוימות‪.‬‬
‫החזו"א נתן הגדרה נפלאה לביטחון בספרו‪ ,‬וז"ל ‪ :‬וכאשר נפגש‬
‫האדם במקרה אשר לפי הנוהג בעולם צפוי אליו סכנה מדרכי‬
‫הטבע לפחוד מטבעת העולם‪ ,‬וקשת רוחו ירפהו מלזכור שאין‬
‫המקרה אדוניה לנו ושאין מעצור לד' מלהושיעו ולהכן מסבבים‬
‫שיחליפו את כל המסובבים וההבלגה בשעה הקשה הלזו ולהשרות‬
‫בקרבו את האמת הישועה כי אין כאן לפניו שום פגע רע מיד‬
‫המקרה רק הכל מאתו יתברך בין לטוב בין למוטב ואשר שרש‬
‫אמונתו מגיה פחדתו ונותנת לו אמץ להאמין באפשרות ההצלה‬
‫ושאין לפניו נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה ענין זה יקראוהו מדת‬
‫הבטחון עכ"ל‪ ,‬והדברים מאירים ונפלאים‪ ,‬אך כפי שכתב במקום‬
‫אחר הידיעה לבדה אינה מספיקה העיקר הוא ההפנמה‪.‬‬
‫אבל זאת יש לדעת‪ ,‬שאין מדובר בדבר סגולי‪ ,‬אלא מאחר‬
‫שהמציאות היא כך שאנו בהשתדלותנו איננו יכולים לעשות כלום‬
‫ממילא אפשר לאדם להבין את המציאות וללכת על פיה או לנסות‬
‫להילחם במציאות‪ ,‬ולשבוע מרורים ואכזבות קשות‪ ,‬החפץ חיים‬
‫המשיל זאת לאחד שיושב בקרון הרכבת וממהרמאד למחוז חפצו‪,‬‬
‫והנה קם באחת ומתחיל לדחוף את הקרון בו הוא נמצא‪ ,‬באמרו‬
‫שהוא עוזר לרכבת לנסוע יותר מהר‪ ,‬הלא לשוטה יחשב‪,‬ואני‬
‫מה אגיד כאשר אני מתנהג כאותו שוטה פעמים רבות כל כך?‬
 ‫‪. 20‬עלסב הלימ‬

‫מילה בסלע‪.‬‬

‫הבוקר למדתי עם אברך חשוב‪ ,‬אני קורא לו אברך חשוב‪ ,‬כי ככה כולם עושים‬
‫כשהם מדברים על אברכים‪ ,‬הרב שך חזר פעם מחתונה ואמר שנוספו לעם‬
‫ישראל בחמש דקות ששה גאונים‪ ,‬אבל אני מבין את מנהג העולם‪ ,‬אחרי הכל‪,‬‬
‫אם יהודי הצליח למצוא בת זוג‪ ,‬שדבר זה קשה כקריעת ים סוף‪ ,‬הוי אומר‪,‬‬
‫שמדובר פה על משה רבינו בהתהוות‪ ,‬או לפחות נחשון בן עמינדב‪,‬ותגידו עלי‬
‫הרבה דברים‪ ,‬אבל אני לא מוכן למנוע ממי שמסוגל לחולל נס כזה את הכבוד‬
‫המגיע לו‪ ,‬ולכן‪ ,‬הריני מספר שלמדתי היום עם האברך החשוב‪ ,‬הרב הגאון‪,‬‬
‫שמרלפפיר שליט”א‪.‬‬

‫אח‪ ,‬כמה נפלא לפתוח את הגמרא הקדושה ולצלול להוויות דאביי ורבא‪,‬‬
‫דווקא נחמד הקטע הזה של ללמוד גמרא‪ ,‬אולי אני אנסה את זה עוד כמה‬
‫פעמים‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬הלימוד עבר על מי מנוחות‪ ,‬כשלפתע‪ ,‬החריד את הדממה‬
‫צלצול פלאפון מזעזע‪.‬יש לי חזון נסתר לפגוש פעם את מי שהלחין את צלצולי‬
‫הפלאפון כשבידי אלה גדולה‪ .‬תנו לי לצייר לכם את התמונה‪ ,‬כיצד הלכה ישיבת‬
‫הוועדה שקבעה אילו צלצולים לשים בפלאפון‪ .‬ישבו שם שנים עשר חברי‬
‫ההנהלה‪ ,‬נעמד היו"ר ואמר כך "רבותי‪ ,‬הצלחנו להגיע לפריצת דרך עצומה‪,‬‬
‫כעת כל אחד יוכל לקחת את הטלפון ולשים אותו בכיס‪ ,‬אחרי פריצת דרך כזו‪,‬‬
‫אין לי כבר כוח לחשוב על כלום‪ ,‬אז תתחילו להעלות רעיונות לצלצולים שנשים‬
‫בתוך הסלולרי"‬
‫‪21‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫"בטהובן" קרא אחד מהנאספים‬

‫"אוי‪ ,‬בטהובן זה כל כך ענתיקה" ענה היו"ר‬

‫"אולי מוצרט? מלר? שופן? מוזיקה קלטית?” העז אחד אחר להציע‬

‫"משעמם‪ ,‬ולא מקורי בכלל” אמר היו"ר בביטול ובבוז משהו‪.‬‬

‫למשך זמן מה השתררה שתיקה‪ ,‬אף אחד לא הצליח לחשוב על שום רעיון‪,‬‬
‫לבסוף הציע אחד הצעירים בשפל קול "אולי פשוט נקיש על הקלידים של‬
‫הפסנתר ומה שיצא יצא?" וקיבלו דבריו לדורות‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬האברך היקר ענה‬
‫לפלאפונו‪ ,‬הדבר קרה מייד לאחר שהוא שאל אותי שאלה קשה מאד בריטב"א‬
‫ולא היה לי מה לענות כך שהפעם אולי יצאתי קצת מורווח‪ ,‬אבל הבעיה שלאחר‬
‫מכן הדבר נשנה פעם פעמיים‪ ,‬אולי שלושים‪ ,‬אבל לא יותר מארבעים וחמש‪.‬‬

‫זה לא כאילו יש לי משהו נגד פלאפון‪ ,‬בוודאי שישנם מקרים שבהם הוא חשוב‬
‫מאד‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬אם אשתו של האברך יולדת‪ ,‬ובדיוק התקלקל הטלפון הציבורי‬
‫בישיבה‪ ,‬ואשתו לא מכירה את המספרים של כל מאה האברכים האחרים‬
‫שבאולם הישיבה‪ ,‬אז ללא ספק הפלאפון הוא מצרך חשוב מאד‪ ,‬כי אחרת‬
‫כיצד יוכל האברך לרוץ אחוז אמוק לבית החולים ולשבת שם על הספסל עשר‬
‫שעות בבהיה בקיר שמולו‪ ,‬במקום ללמוד גמרא להנאתו‪ ,‬וישנם עוד מקרים‬
‫חשובים שאני לא זוכר בדיוק כרגע‪ ,‬אבל בהחלט ישנם‪.‬‬

‫לי גם יש סלולרי‪ ,‬אבל ללא אשה זו רק חצי צרה‪ .‬כתוב בחז"ל שעשרה קבין‬
‫של דיבור ירדו לעולם ותשעה נטלו הנשים‪ .‬אין דוגמא יותר טובה לכך מאשר‬
‫אירוסין של חברים‪ :‬נעמד מרן אדוננו מורנו ורבנו ראש הישיבה שליט"א לדבר‬
‫בשבח החתן‪ ,‬והיה והמשפחות לא חשבו על דבר אלמנטרי כמו מקרופון‬
‫(באמת!)‪ ,‬אז זה מה שהולך לקרות (תמיד)‪ :‬עזרת הנשים תחזיק מעמד בד"כ‬
‫שתי שורות שלמות‪,‬יעמוד אחד בעל גרון חזק ויצעק בכל גרונו “שקטטט!!!”‬
‫והעזרה תשתתק‪ ,‬ראש הישיבה ימשיך לדבר‪ ,‬יהיה ניכר בו שהוא מרוצה שמישהו‬
‫עמד ונתן לו לפחות את האפשרות לשמוע את קולו שלו‪ ,‬אולם שמחתו תהיה‬
‫מוקדמת‪ ,‬מקץ שתי שורות נוספות יתחיל זמזום איטי וחלש שיתגבר לאיטו‪ ,‬עד‬
‫כדי קרשנדו אדיר במקהלה‪ ,‬והמחזה יחזור חלילה‪ ,‬בדרך כלל במקרים כאלו‬
‫אני מארגן הימורים (ללא אסמכתא) כמה זמן יקח עד שלא נוכל לשמוע את‬
 ‫‪. 22‬עלסב הלימ‬

‫ראש הישיבה‪ ,‬בדרך כלל אני מנצח‪ ,‬כי אני מבין בלא להקשיב‪ ,‬כלומר לא שאני‬
‫לא מתכנן להקשיב‪ ,‬אלא שבדרך כלל אחרי שתי שורות מה שהנשים עושות‬
‫עם הפה אני עושה עם הראש‪ ,‬אז אני בדרך כלל שם לב יותר לדברים כאלה‪.‬‬

‫(דרך אגב‪ ,‬לכל השדכניות שקוראות את הספר הזה‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬בכלל לא‬
‫הבנתן נכון‪ ,‬לא! לא! הבנתם את זה הפוך ממה שהתכוונתי‪ ,‬מה שהתכוונתי היה‪,‬‬
‫הוא היה‪ ,‬טוב‪ ,‬אני אסביר אחר כך)‬

‫אז הבנו‪ ,‬הדבר טבעי וכך העולם בנוי‪ ,‬אבל ללכת ולתת לדבר גושפנקא? הנה‬
‫עומד בן אדם‪ ,‬ובמקום לשמוח שעכשיו הוא יכול להיות כמה שעות בכולל‬
‫בהסכמת הרבנית בשקט‪ ,‬הוא לוקח מכשיר קטן ומכניס את הרבנית לכיס‪,‬‬
‫והפסיכיאטרים שותקים‪.‬‬

‫כיום כבר אי אפשר לנסות לעורר בן אדם כזה לפחות לא לענות באמצע‬
‫הלימוד‪ ,‬הדבר מוטבע בעצמותיו‪ ,‬ידו נשלחת אוטומטית למקש הירוק‪ ,‬והגדילו‬
‫המהדרין שגם בעת התפילה יענו וימלמלו לתוך הפומית את מילות התפילה‬
‫כדי שחס וחלילה האדם שכנגד לא יחכה חמש דקות במחשבה האומללה‬
‫שבעל הסלולרי סינן אותו‪ ,‬כיצד הוא יוכל לעמוד בכך‪ ,‬יש כאן חשש ממשי‬
‫שאם הוא יחשוב שמסננים אותו הוא יטרוף נפשו בכפו ח"ו וא"כ פיקוח נפש‬
‫דוחה הכל‪ ,‬וממילא מותר ללחוש ברגש לפומית "על הצדיקים ועל החסידים"‬
‫וניתוק מהיר‪...‬‬
‫‪23‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫זה לא שאני יותר טוב‪ ,‬וכי כשאני לומד וחבר מגיע לדבר איתי אני‬
‫לא עוצר באמצע רח"ל‪ ,‬בעלי המוסר המליצו על כך את הגמרא‬
‫שבהמה דקה נקנית במשיכה‪ ,‬כיצד? קורא לה והיא באה‪ ...‬פעם‬
‫הגיע לרב אלישיב זצ"ל אחד בשאלה דחופה והפסיקו בלימודו‪,‬‬
‫לאחר שיצא אמר הרב אלישיב לאנשי ביתו‪ ,‬שאם הוא היה ישן‬
‫השואל לא היה מעיר אותו לשם כך‪ ,‬וכי הלימוד אינו חשוב‬
‫בעיניו לפחות כמו שינה? כמה חז"ל הפליגו במעלת השתיקה‬
‫עד שאמרו שהיא טובה מכל הרפואות‪ ,‬וכשקונים מילה בסלע‬
‫עדיף לקנות שתיקה בשני סלעים‪ ,‬אני אמנם לא יכול לומר‬
‫לאחרים מה שאני לא מתחיל לעמוד בו‪ ,‬אבל לצטט לעצמי‬
‫ולאחרים נראה לי שמותר‪.‬‬
‫הגאון כתב שכשאדם עושה דבר לטוב ולרע נברא מזה רוח ואין‬
‫לאותו רוח מנוחה עד שיעשה עוד מאותו דבר‪ ,‬וזה הפשט במצווה‬
‫גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה‪ ,‬ראיתי בני עליה והמה‬
‫מועטים אשר פשוט הבינו מה הפלאפון עושה להם וזרקו אותו‬
‫לעזאזל המדברה‪ ,‬והנה עומד לו אחד ומטיף בלהט כנגד עישון‬
‫הסיגריות אשר מכלה ממון ומדאיב נפש‪ ,‬ובפרט כל הביטול תורה‬
‫שזה גורם‪ ,‬ובכיסו שני פלאפונים‪ ,‬אחד לבשרי ואחד לחלבי‪ ,‬וכי‬
‫בכלל עבר הרהור במוחו שמא הדבר אולי קצת יותר בעייתי?‬
‫סיגריות גדולי הדור עישנו ומהם שמעשנים גם כיום‪ ,‬אולם‬
‫עד ימינו אנו אין גדול דור אחד המחזיק פלאפון בכיסו‪ ,‬ואולי‬
‫נלמד מזה ק"ו לעצמנו‪ ,‬אם הם אשר דברים דחופים פי כמה‬
‫מבעיותינו מגיעים לפתחם מדי שעה מצאו לנכון לא להחזיק‬
‫את הפלאפון בכיסם‪ ,‬אנו לפחות לא נענה לו בזמן הלימוד‪.‬‬
 ‫‪. 24‬אובל םירהממו תבשה ןמ תאצל םירחאמה‬

‫המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא‪.‬‬

‫אה‪ ,‬עוד מעט נכנסת שבת קודש‪ ,‬שבת המלכה‪ .‬מאז יום רביעי כבר מרגישים‬
‫אותה ממשמשת ובאה‪ .‬הלב מתמלא מן חמימות כזו כשאומרים בשיר של‬
‫יום את המילים לכו נרננה‪ ,‬אבל אולי זה רק בגלל שאני כבר רואה את ארוחת‬
‫הבוקר באופק‪ .‬מכל מקום‪ ,‬ההכנות לשבת כבר מורגשות באוויר‪ .‬מתנה טובה‪,‬‬
‫מגדולי החכמים היו מכינים צרכי שבת בעצמם‪ ,‬זה מחתך עצים‪ ,‬זה מולח דגים‪.‬‬
‫והנה מגיעה לה העת נפלאה של מספר הדקות האחרונות לפני הדלקת נרות‪.‬‬
‫ראו את בית המדרש של הישיבה‪ ,‬כולו מכוסה במפות לבנות ונקיות‪ ,‬בפינה כאן‬
‫יושב בחור ואומר שנים מקרא‪ ,‬בפינה השניה יושב בחור ואומר ברגש ובדבקות‬
‫את שיר השירים‪ ,‬ובחור אחר אומר קרבנות לפני מנחה‪ ,‬אה אווירה מחשמלת‪.‬‬
‫ומה אני עושה בזמן הזה אתם שואלים? ובכן‪ ,‬אני כעת דוהר כאחוז אמוק לעבר‬
‫המקווה‪ ,‬תוך ריטונים בלתי פוסקים על כך ששוב נכנסת שבת מוקדם מדי‪ .‬זה‬
‫קורה גם בחורף וגם בקיץ למרבה הפלא‪...‬‬

‫והנה מגיע הצליל הנפלא המבשר על הדלקת נרות‪ ,‬צליל שמשמש גם לאות‬
‫כניסה למקלטים‪ .‬אני בדרך כלל לא שומע אותו‪ .‬לא שישנה ח"ו בעיה בשמיעה‬
‫שלי‪ ,‬פשוט קצת קשה לשמוע צלילים כשהראש נמצא בתוך מים חמים‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬אני מצליח להגיע לבית המדרש למנחה‬
‫עם הציבור‪ ,‬כלומר‪ ,‬עם עוד עשרה כמוני שהגיעו רבע שעה אחרי שהתחילה‬
‫‪25‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫מנחה‪( ,‬עשרה‪ ...‬נגיד) ועכשיו כל אחד עומד לבדו בקרן זוית ומעכב חמישה‬
‫מתפללים אחרים שהגיעו בזמן לפסוע לאחוריהם‪ .‬והנה דבר מעניין‪ ,‬כשקורה‬
‫ואני מגיע לתפילה בזמן‪ ,‬אחד הדברים שהכי משגעים אותי זה שכשאני מגיע‬
‫לברכת שלום רב אחרי תפילה ברגש ודבקות‪ ,‬פתאום מגיע חצוף ומתחיל‬
‫להתפלל ממש עשרה סנטימטרים מאחורי‪ .‬ילאה העט מלתאר את האיחולים‬
‫שאני מאחל לו בלבי הנוגעים למצבו בשני העולמות‪ .‬בלבי אני צורח עליו בכל‬
‫כוחי‪ ,‬תוך הפניית מבטים מזרי אימה לאחור כל עשר שניות‪ ,‬לראות אם הוא‬
‫כבר סיים תפילתו‪ .‬אבל כשאני מאחר משום מה‪ ,‬יוצא שאני הוא שעושה את‬
‫אותו הדבר‪ .‬וכי מה רצית‪ ,‬שאני לא אתפלל? אז יחכה קצת הבחור שלפני‪ ,‬מה‬
‫נורא? בכלל‪ ,‬מה כל כך אכפת לו היכן הוא עומד‪ ,‬במילא בזמן חזרת הש"ץ הרוב‬
‫נוהגים לעמוד‪ ,‬אם כן מה לו אם יעמוד כאן מה לו אם יעמוד שם‪ .‬בגלל זה הוא‬
‫ודאי לא יכעס עלי‪ ,‬אמנם הוא אכן מפנה מדי פעם מבטים‪ ,‬אבל זה מן הסתם‬
‫בגלל שהוא משועמם ולא קשור בכלל לזה שאני מתפלל מאחוריו‪...‬‬

‫נחזור לשבת קודש‪ ,‬שלא תחשבו שאני דוחה את הכל לרגע האחרון‪ ,‬לא‪,‬‬
‫ממש לא‪ ,‬רק לשעה לפני כניסת שבת‪ ,‬וגם זה לא ממש בכוונה‪ .‬באמת שאין לי‬
‫שמץ של מושג איך כל פעם זה מגיע לזה‪ ,‬רגע אחד התפללתי שחרית‪ ,‬ותוך‬
‫עשר דקות בערך נכנסה שבת‪ ,‬כל פעם אני משתגע מחדש‪ ,‬אפשר לחשוב‬
‫מה כבר אני עושה כל היום‪ ,‬בסך הכל אוכל‪ ,‬לומד‪ ,‬מדבר עם חברים‪ ,‬ישן‪ ,‬קורא‪,‬‬
‫מתרחץ‪ ,‬מסדר‪ ,‬מכין בגדים‪ ,‬יורד לים‪ ,‬משחק מטקות‪ ,‬שש בש‪ ,‬שחמט‪ ,‬קונה‬
‫מניות בוול סטריט‪ ,‬מוכר מניות בוול סטריט‪ ,‬קופץ לבקר דודים בבאר שבע‪,‬‬
‫קונה צרכי שבת‪ ,‬קונה גם כמה מצרכים לימות החול‪ ,‬אולי גם כמה עטים‪,‬‬
‫מחברות‪ ,‬קנרי‪ ,‬חתול קטן נגד עכברים‪ ,‬קופץ לכוס קפה עם סבתה‪ ,‬מצחצח‬
‫נעליים‪ ,‬גוזר צפורניים‪ ,‬בקיצור דברים שגרתיים‪ ,‬איך נעלם הזמן כל כך מהר?‬

‫בבית קורה אותו דבר בדיוק‪ ,‬רק ששם לא אני זה שנכנס ללחץ‪ ,‬כי ההגדרות‬
‫שלי לסדר הן לא בדיוק ההגדרות של אמי לסדר‪ .‬בעוד שאני בטוח שהסלון‬
‫מסודר למופת‪ ,‬ממש כאילו יצא מקטלוג של חנות רהיטים‪ ,‬אמי בטוחה שעבר‬
‫שם הוריקן לפני רגע‪ .‬ובבקשה‪ ,‬שמישהו יסביר לי מה הרעיון לשאוב מתחת‬
‫לשולחן? מי רואה את האבק שמתחת לשולחן? עם זה עוד יכולתי להסתדר‪,‬‬
‫אבל להרים את השטיח ולשטוף מתחתיו עובר כל גבול‪ ,‬כבר הפילוסופים בימי‬
‫קדם שאלו‪ ,‬אם יש לכלוך ביער ואף אחד לא רואה אותו‪ ,‬האם באמת שם‬
 ‫‪. 26‬אובל םירהממו תבשה ןמ תאצל םירחאמה‬

‫לכלוך עליו? אך מה שלפילוסופים היה בעיא‪ ,‬לאמותינו איפשיטא‪ ,‬כן! בפרוש‬

‫כן! דין שווה ללכלוך הבלתי נראה ולכלוך הנראה‪ ,‬הצד השווה שבהם שאני צריך‬
‫לנקות אותם‪.‬‬
‫‪27‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫מכל מקום בבית אני משאיר את הלחץ לאחרים‪ ,‬אבל גם בבית‬

‫אני לא בדיוק יושב ומצפה בכובד ראש לבוא שבת המלכה כלשון‬
‫הרמב"ם‪ .‬הדברים מתמיהים מאד‪ ,‬ומפליא לראותם כיצד ללא שום‬
‫קשר לזמן הכניסה של שבת‪ ,‬תמיד יהיו עוד דברים שהשארתי‬
‫לרגע האחרון‪ ,‬עוד דברים שיכניסו אותי לשבת כשאני לא רגוע‬
‫ומאד בלחץ‪ .‬הזקן הכסיל הזה יודע מה זה שבת‪ ,‬והוא יודע מה ניתן‬
‫להשיג כשנכנסים לשבת כמו שצריך‪ .‬אז הוא נלחם‪ ,‬עלי ועל בתים‬
‫רבים אחרים שראיתי‪ .‬הוא גם מנצח פעמים רבות‪ ,‬וחבל‪ ,‬כי שבת‬
‫קודש זה היום הכי קדוש שיש לנו‪ ,‬יום הנישואין בין כנסת ישראל‬
‫לקב"ה‪ .‬באבודרהם כתוב טעם‪ ,‬מדוע התפילות בשבת שונות‬
‫אחת מרעותה (מה שלא מצינו בשום יו"ט אחר)‪ ,‬ומסביר‪ ,‬ש"אתה‬
‫קדשת" הוא כנגד הקידושין שנעשים בינינו לבין הקב"ה‪",‬ישמח‬
‫משה" זה כנגד שמחת הנישואין‪ ,‬ו"אתה אחד" זה כנגד היחוד‪.‬‬
‫כמובן שהדברים עמוקים מעבר להבנתנו‪ ,‬אבל זאת צריך להבין‪,‬‬
‫יום שכזה הוא הזדמנות יקרה מפז‪ ,‬להשיג מה שאי אפשר להשיג‬
‫בשום זמן אחר‪ .‬ככל דבר שבקדושה‪ ,‬הדבר מצריך הכנה‪ ,‬ואי‬
‫אפשר להכנס אליו בלחץ‪ .‬ראש הישיבה שלי סיפר‪ ,‬ששמע מר'‬
‫חצקל שכשבחורים חזרו מהים ביום שישי‪ ,‬הוא צעק‪ ,‬ש"לשבת לא‬
‫ניתן להגיע מהים"‪ ,‬אבל רבים מאתנו נכנסים לשבת מתוך ים של‬
‫דאגות ולחצים‪ ,‬ולפעמים זה נכנס גם בתוך השבת עצמה‪ ,‬בזמן‬
‫שעליו שכתוב "שתהא כל מלאכתך עשויה"‬
‫"מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה" אמר הקב"ה למשה‬
‫רבינו‪ ,‬והמשיל בזה החפץ חיים‪ ,‬שאם ניתן לעני אלף שקל ישמח‬
‫בדבר מאד‪ ,‬וזה נחשב אצלו לדבר עצום‪ ,‬אבל אם ניתן זאת‬
‫למיליונר הדבר נחשב אצלו כפרוטות‪ ,‬אמנם אם ניתן למיליונר‬
‫מיליון ישמח ויעלוז אך זה נחשב ככלום לגבי מילארדר‪ ,‬וגם‬
‫מיליארד אצל מלך לא נחשב כי אם לכבוש כך וכך מדינות זה‬
‫אצלו דבר גדול‪ ,‬וגם זה אצל מלאכים ככלום דמיא‪ ,‬א"כ כשהקב"ה‬
‫מלך מלכי המלכים קורא לשבת מתנה טובה‪ ,‬כלומר שאצלו היא‬
‫נחשבת טובה‪ ,‬א"כ יקרה היא מכל אוצרות תבל‪ ,‬לכל כך נמוך‪.‬‬
 ‫‪ 28‬םלוכ דגנכ ללוגו‬

‫וגולל כנגד כולם‬

‫קורה‪ ,‬ולעתים אני מתפלל בבקרים בשטיבלאך במקום בישיבה‪ .‬מה יש?‬
‫אנשים גדולים התפללו בשטיבלאך במניין המאוחר‪ .‬דווקא הרבה אנשים‬
‫גדולים‪ ,‬שאינני זוכר את שמם כרגע‪ ,‬ופונקטפקרט שוכח להעיר אותי בבקרים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הוא טוען כל פעם בעזות מצח שהוא אכן העיר אותי‪ ,‬אבל משונה שאני‬
‫לא זוכר דבר מן התקרית‪ .‬אז הוא מתחיל לספר סיפור שלם ועשיר בפרטים‪,‬‬
‫כגון "מה‪ ,‬אתה לא זוכר איך אמרתי לך "ישי‪ ,‬קום‪ ,‬קום כבר" ואיך נהמת נהימה‬
‫גרונית משונה‪ ,‬תוך התהפכות לצד השני‪ ,‬ואיך ניסיתי לקחת לך את הכרית‪,‬‬
‫ואתה החזקת בה ביד אחת בציפורני ברזל תוך כדי שאתה מכה אותי ביד‬
‫השנייה ברפיון‪ ,‬ואיך אמרת לי "טוב‪ ,‬טוב אני קם" וכשחזרתי אחרי חמש דקות‪,‬‬
‫כי אני כבר מכיר את התרגיל‪ ,‬וניסיתי לשפוך עליך מים‪ ,‬ואתה התחלת לזרוק‬
‫עלי חפצים‪ ,‬ואני התייאשתי‪ ,‬אתה לא זוכר?” חחח‪ ,‬הוא חושב שהוא יצליח‬
‫לעבוד עלי‪ ,‬מה‪ ,‬הרי אם היו מעירים אותי בבוקר‪ ,‬לא הייתי קם? יש מי שחושד‬
‫אותי בכזה דבר? זה ברור שהוא פשוט שכח‪ ,‬פונקטפקרט‪ ,‬הוא די שכחן‪ ,‬מה‬
‫לעשות‪...‬‬

‫אז באשמת פונקטפקרט אני נאלץ להתפלל בשטיבלאך מדי פעם‪ .‬רוב‬
‫השטיבלאכים דומים‪ :‬ישנו חדר גדול ומרווח עם ארון קודש מפואר‪ ,‬הרבה‬
‫סידורים‪ ,‬וספסלים מרווחים‪ ,‬מלבדו ישנם עוד חמשה חדרים קטנים מאד‬
‫המלאים עד אפס מקום‪ ,‬עם מעט מאד סידורים‪ ,‬והרבה פעמים בלי מיזוג‬
‫אוויר‪ .‬החדרים הקטנים משמשים לתפילה‪ ,‬והחדר הגדול משמש לתצוגה‪,‬‬
‫‪29‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫ככה שיהיה מה לראות בזמן שממהרים לאחד החדרים הקטנים‪ ,‬או‪ ,‬לפחות‬
‫ככה זה נראה מהצד שלי‪ .‬מבחינה סטטיסטית זה הגיוני לחלוטין‪ ,‬אחד גדול‬
‫וחמישה קטנים‪ ,‬הסיכויים הם חמש לאחת שלא יתחילו להתפלל דוקא בחדר‬
‫הגדול כשאני מגיע‪ ,‬מובן לגמרי‪ ,‬בהחלט‪ ,‬אין לי טענות‪ ,‬אבל הסטטיסטיקה‬
‫אומרת גם‪ ,‬שפעם אחת מתוך חמש פעמים החדר הגדול אמור לעלות בגורלי‪.‬‬
‫לאחר חמש מאות פעם שהתפללתי בשטיבלאך‪ ,‬תנו לי להגיד לכם משהו‬
‫על סטטיסטיקה‪ ,‬היא פשוט מקצוע ש ק ר י‪ ,‬בלבול מוח‪ ,‬תנו לחילונים ולגויים‬
‫לבזבז זמנם בלימוד המקצועות הטפשיים האלה‪ ,‬הרי ממילא כתוב שאין מזל‬
‫לישראל‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני לא מתפלל בחדר הגדול בדרך כלל‪.‬‬

‫אבל למרות שהייתם חושבים שלמדתי את הלקח‪ ,‬עדיין‪ ,‬תמיד בשעה שאני‬
‫נכנס‪ ,‬אני מביט בכמיהה אל החדר הגדול‪ .‬אולי‪ ,‬אולי הפעם יתחיל שם המניין‪,‬‬
‫אבל לא‪ ,‬תמיד קוראים לי עשירי למניין לחדרים הקטנים‪ .‬במאמר מוסגר נוסיף‬
‫את הפרשנות שלי למילים עשירי למניין‪ ,‬כדי שלא יקרו טעויות‪ .‬כשעומד יהודי‬
‫ומכריז "עשירי למניין" כוונתו שהוא סופר לאחור מעשר לאחד‪ ,‬והבא אחרי יהיה‬
‫התשיעי למניין וכן על זה הדרך‪ .‬בזה הרגע פתרתי לכם תמיהה של שנים רבות‪,‬‬
‫אין צורך להודות לי‪.‬‬

‫על כל פנים‪ ,‬התפילה תמיד נערכת באחד החדרים הקטנים‪ ,‬כאשר אני‬
‫נמחץ במהלך התפילה עשרות פעמים‪ ,‬וזאת מהדלת שנפתחת על ידי אנשים‬
‫מבחוץ‪ ,‬לראות אם עכשיו מתחילה התפילה‪ ,‬או על ידי אנשים מבפנים שכבר‬
‫סיימו תפילתם ורוצים להסתכל מה קורה מחוץ לחדר התפילה‪ .‬חזרת הש"ץ‬
‫תתחיל כשישנם שישה או עשרה שסיימו‪ ,‬ולא משנה אם ישנם עוד חמישים‬
‫וששה שעומדים באמצע‪ ,‬תמיד הששה שסיימו ידם על העליונה‪ ,‬כיוון שלהם‬
‫יש את היכולת לקרוא "נו‪ ,‬או" ולדפוק על הסטנדרים‪ ,‬וזה כמובן מכריע את‬
‫הכף‪ .‬לעתים קרובות‪ ,‬הש"ץ הוא יהודי סמפטי שלא רוצה לעכב את הציבור‬
‫בטרחה המיוחדת של הבנת המילים של חזרת הש"ץ‪ ,‬ואז התפילה עוברת מהר‬
‫ועל מי מנוחות‪ ,‬כשהציבור יודע מתי לענות אמן בגלל הניגון המיוחד של סיום‬
‫הברכה‪.‬‬

‫ובימי שני וחמישי יש קריאת התורה לאחר שמונה עשרה‪ .‬אני אומר לאחר‬
‫שמונה עשרה‪ ,‬כי להגיד והוא רחום בשטיבלך ולהספיק לשמוע את הקריאה‬
 ‫‪ 30‬םלוכ דגנכ ללוגו‬

‫זה מבצע לא פשוט‪ ,‬ונכנס הגבאי ומוכר את העליות לתורה‪ ,‬כדי להחזיק את‬
‫השטיבלאך‪ ,‬ולהוסיף שיפורים‪ ,‬וכדומה‪.‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬מתחיל הגבאי בהכרזה של כהן בשתי (שני!) שקל‪.‬האמת היא‬
‫שלמרות שזה נשמע מחיר מפתה‪ ,‬אין לי שום צורך בכהן‪ ,‬ובוודאי לא אחד‬
‫שעולה שני שקל‪ ,‬בח בח בח‪ ,‬ולאחר המכירה ללוי‪ ,‬עולה המחיר לחמש‬
‫(חמישה!) שקל (שקלים!) בשביל ישראל‪ ,‬ושם מתחילים לפעמים קרבות‬
‫איתנים‪ .‬ללא ספק‪ ,‬לקנות עליה זו חויה מיוחדת‪ ,‬אם אין 'סותביס' ‪ -‬שיקנו‬
‫עליות‪ .‬כמובן שהכל לשם שמים‪ ,‬ואחר מכירת העליות‪ ,‬היה אמור להגיע הקרב‬
‫הגדול באמת‪ ,‬הקרב הרציני‪ ,‬לגבי מי יזכה בהגבהת התורה‪ ,‬שהרי כתוב שהגולל‬
‫נוטל שכר כנגד כולם‪ ,‬והלכה פסוקה בשו"ע לתת את ההגבהה לאיש החשוב‬
‫שבקהל‪ ,‬אז ממילא כאן באמת היו אמורים לעוף מחירים גבוהים‪ .‬זה ממש‬
‫מרגש לראות את זה‪ ,‬רק שזה לא מרגש‪ ,‬כי זה לא ככה‪ ,‬ובדרך כלל ההגבהה‬
‫נחשבת כפחיתות כבוד‪ ,‬ולא על זה אוציא את מיטב כספי‪...‬‬
‫‪31‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אז מה‪ ,‬הם לא מאמינים לדברי הגמרא? או שפשוט יותר לומר‬

‫שהם לא הפנימו? על רבי משה פיינשטין מספרים‪ ,‬שפעם קראו‬
‫לו מבית המדרש לדבר חשוב מאד‪ .‬לפתע בשעת הליכתו‪,‬‬
‫נעצר‪ .‬מלוויו כבר הספיקו להמשיך‪ ,‬כששמו לב לכך ונעצרו‪,‬‬
‫ושאלוהו מה ארע‪ .‬תשובתו היתה‪ ,‬שישנו קיר לפניו‪ .‬מה קרה?‬
‫פשוט מאד‪ ,‬היה שם יהודי שהתפלל שמונה עשרה‪ ,‬וכיוון‬
‫שהלכה שאסור לעבור לפני המתפלל‪ ,‬אז ממילא עבור הרב‬
‫פיינשטיין אין שום הבדל בין קיר אמיתי ומוצק לבין ד' אמות‬
‫שלפני המתפלל‪ .‬זוהי דרגה גבוהה מאד‪ ,‬להרגיש שישנו כאן‬
‫קיר ממשי‪ ,‬אבל בסך הכל מה ארע? הרב פיינשטיין לא רק‬
‫ידע שהתורה אמת‪ ,‬אלא הוא גם הפנים אותה‪ .‬ומאחר שכתוב‬
‫בגמרא (והכל ניתן למשה בסיני‪ ,‬ומה לי כרת מה לי לאו שואלת‬
‫הגמרא הרי שניהם אסורים) שלא לעבור לפני המתפלל‪ ,‬ממילא‬
‫ישנו כאן קיר‪ .‬ומה עצוב המראה‪ ,‬לראות יהודים יקרים אשר‬
‫ודאי מאמינים באמיתות התורה‪ ,‬מדברים להנאתם בזמן קדיש‬
‫וחזרת הש"ץ‪ ,‬עכברא דשכיב אדינרי‪ ,‬אינם מבינים מה אמן‬
‫אחת עושה בכל העולמות‪ ,‬עד שבמדרש רבה כתוב שש"ץ אם‬
‫מובטח לו שיוכל לחזור לתפילתו יענה אמן אחר הכהנים כי‬
‫אין חשוב לפני הקב"ה כמו מי שעונה אמן‪ ,‬ואל תקרי שומר‬
‫אמונים אלא אמנים‪ ,‬וזאת מלבד עצם האיסור לדבר בזמן כזה‪,‬‬
‫אז מה‪ ,‬הוא לא מאמין? הוא פשוט לא מספיק הפנים‪( .‬דרך‬
‫אגב‪ ,‬כשאני אומר "הוא" אני מתכוון גם אלי‪ ,‬שלא תתבלבלו)‬
 ‫‪? 32‬םיחיכומהמ התא םג‬

‫גם אתה מהמוכיחים?‬

‫אני לא ממש אוהב להוכיח‪ ,‬בכלל לא‪ .‬כלומר‪ ,‬יותר נכון יהיה לומר שאני לא‬
‫אוהב שמוכיחים אותי‪ .‬זה ב ה ח ל ט מאד לא נעים‪ ,‬שבשעה שאני נהנה‬
‫מסעודה טעימה של רוגלך אחד או שנים בפינת הקפה של הישיבה‪ ,‬טוב‪,‬‬
‫אולי קצת יותר‪ ,‬פשוט פספסתי את ארוחת הבוקר‪ ,‬זה קורה לפעמים‪ ,‬ואצלנו‬
‫בישיבה‪ ,‬הדלת לחדר האוכל ננעלת בדיוק בתחילת הסדר‪ ,‬ולאחר שהיא ננעלה‪,‬‬
‫ניתן אמנם להכנס מסביב‪ ,‬אבל מדובר על דרך קצרה שהיא ארוכה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫הכיורים לנטילת ידיים נמצאים מחוץ לחדר האוכל‪ ,‬ופעם‪ ,‬כשהייתי צעיר‪ ,‬עוד‬
‫עשיתי את הסיבוב והכנתי לעצמי כריך טעים‪ ,‬מלא בהתלהבות נעורים‪ ,‬אפילו‬
‫חתכתי כמה ירקות‪ ,‬ולאחר כל ההכנות כשבאתי לטול ידי‪ ,‬גיליתי שמשום מה‬
‫החדר אוכל נעול‪ ,‬אז הנחתי בעדינות את הכריך על השולחן‪ ,‬הלכתי שוב את‬
‫הסיבוב‪ ,‬נטלתי ידיים‪ ,‬חזרתי את הסיבוב‪ ,‬ואז גיליתי שניקו את השולחנות וזרקו‬
‫את הכל לפח הזבל‪ ,‬מפה לשם‪ ,‬התחייבתי לשלם לישיבה על שני שולחנות‬
‫וכסא שנשברו איכשהו‪ ,‬והחלטתי גם שמעתה והלאה אני אשתדל לקום בזמן‪,‬‬
‫נראה לי‪.‬‬

‫אז בעת שאני מתענג על שלושת הרוגלכים‪ ,‬יכול להיות שהיו שם עשרה‪ ,‬מכל‬
‫מקום לא יותר מחמשה עשר‪ ,‬פתאום מתגנב אלי יהודי מאחור‪ ,‬ואומר לי בקול‬
‫נוטף שמן "קביעות סעודה‪ ”...‬ויש את אלה שלא מסתפקים בכך‪ ,‬אלא מוסיפים‬
‫בקול מתוק "עי' סי' קס"ח במ”ב שם"‪ .‬ברור שהם נהנים מההוספה הזאת‪ ,‬אם‬
‫כי יתכן שהם אמרו זאת כי שאלתי אותם איפה זה כתוב‪ ,‬לא משנה הפרטים‪,‬‬
‫‪33‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫העיקר שברוב הפעמים ידעתי כבר את ההלכה‪ ,‬ובאלו שלא אז לא‪ ,‬מה יש?‬
‫כמדומה שגם גדולי עולם בהיותם בגיל שנה ‪-‬שנתיים לא ידעו את כל ההלכות‪,‬‬
‫יום יבוא ואני אדע‪ ,‬דווקא חשבתי להתחיל ללמוד משנ"ב‪ ,‬אולי באמת מחר‪,‬‬
‫מקסימום מחרתיים‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬בקרוב‪.‬‬

‫העיקר‪ ,‬שאינני אוהב שמוכיחים אותי סתם ככה‪ ,‬אבל מה קרה לאחרונה? לא‬
‫תנחשו לעולם‪ .‬אני מטייל לי להנאתי בסביבות פינת הקפה של הישיבה‪ ,‬מכין‬
‫קפה‪ ,‬ונהנה מעמל התורה של הלומדים בביהמ"ד בקומה מעל‪ ,‬ולפתע אני‬
‫רואה‪ ,‬אוהו‪ ,‬בחור יוצא מן השירותים‪,‬ומברך ברכת אשר יצר ב ע ו ד ו מנגב את‬
‫ידיו‪ .‬מיד זינקתי בחדווה לעברו‪ ,‬ולאחר שסיים (בכל זאת‪ ,‬לא אפריע לו באמצע!‬
‫מה חשבתם?) יריתי מפי "אתה יודע‪ ,‬אסור לברך בשעה שמנגבים את הידיים"‬
‫אז לפתע הוא שואל אותי היכן זה כתוב‪ ,‬בבקשה‪ ,‬נעמדתי על עומדי כהלום‬
‫רעם‪ ,‬באמת‪ ,‬א י פ ה זה כתוב‪ ,...‬נו‪ ,‬כבר פסו אנשי אמנה‪ ,‬אם אני אומר לו שזה‬
‫כתוב זה כבר לא מספיק‪ .‬לא‪ ,‬אני אאלץ לרוץ לבית המדרש ולדפדף שעה‬
‫בהלכות אשר יצר‪ ,‬עד שאגלה שזה לא שם‪ ,‬ומייד השולחן שלי מתמלא ספרים‪,‬‬
‫('נהית מתמיד‪ ,‬אה?' מסננים לעברי בחיוך הבחורים והאברכים וגם אנשי הצוות‪,‬‬
‫אבל למה תמיד בטון הנבזי הזה?)‪ ,‬וכך עוברת לה שעה‪ ,‬בעוד הנ"ל כבר למד‬
‫עמוד גמרא שלם (זה קרה בסדר ב')‪ ,‬בנחת ובשמחה‪ ,‬ואז לאחר כמה שעות‪,‬‬
‫כשעיני טרוטות‪ ,‬ושערות ראשי מפוזרות‪ ,‬אני קם מהשולחן ומפטיר לעברו‪“ ,‬זה‬
‫ההלכה!” פשוט כך‪ ,‬לא צריכים הוכחות בין חברי אמת‪ ,‬אבל אם אני ממש פגוע‬
‫אני ממציא משהו ואומר אותו ממש מהר כדי שהוא לא יבין‪ ,‬ובחצי מהפעמים‬
‫זה עובד‪“ :‬עיי' בסי' רל"ט‪ ,‬ובכלל גם בוזאת הברכה הוא מביא את זה ובפסקי‬
‫תשובות סי' ר"ל וגם בשבט הלוי סי' ק' ועכשיו אני עייף אז אני הולך" ואז אני‬
‫בורח מהר לפני שהוא מספיק לזכור איזה סימנים הזכרתי‪ ,‬ואם נפלתי על בחור‬
‫בינוני יש לזה סיכויים‪.‬‬

‫אז כן‪ ,‬אתם יכולים לומר שאני לא ממש טיפוס עקבי‪ ,‬אבל אני רוצה שאוכל‬
‫לומר כחז"ל בשעתם "תיתי לי דקיימת מצוות הוכח תוכיח" שלפחות תהיה‬
‫מצווה אחת שאני אקיים בעולם הזה בשלמות‪ ,‬נו אז אם כבר מצווה‪ ,‬שתהיה‬
‫זאת‪...‬‬

‫אחד הדברים האהובים עלי ביותר הוא להוכיח אנשים על חומרות‪.‬מכיוון‬

‫שלתפוס אנשים עוברים על הלכה ממש זה דבר נדיר ביותר‪ ,‬בכל זאת ישיבה‬
 ‫‪? 34‬םיחיכומהמ התא םג‬

‫קדושה‪ ,‬אבל כאלה שאינם מחמירים זה עדיין דבר נפוץ‪ .‬בפרט בשבת‪ ,‬מאחר‬
‫ואצלנו בישיבה אין שתיה ביתית (כמו קולה וכד')‪ ,‬אז בחורים רבים המתגעגעים‬
‫לטעם של הבית קונים לפני השבת בקבוק שתיה‪ ,‬ובשבת מציגים אותו על‬
‫השולחן לראווה לאמר "כל דכפין ייתי וייכול"‪ .‬מיד מגיעים כמה בחורים עם הבעה‬
‫תמימה ורומזים בעדינות על הרגלי השתיה שלהם‪ ,‬וכמה שהם אוהבים קולה‪,‬‬
‫והבקבוק נעלם במהירות‪ ,‬אם כי ייתכן‪ ,‬שבעל הבקבוק הוריד אותו אל מתחת‬
‫לשולחן כשראה כמה חברים חדשים נוספו לו בחמש הדקות האחרונות‪ .‬אבל‬
‫מה‪ ,‬ההרצל קבור בזה‪ ,‬שהחבר הטוב שלי שכח לפתוח את הקולה לפני שבת‪,‬‬
‫יהודי חכם‪ ,‬הוא מן הסתם חישבן שהוא רוצה לשתות אותה עם גזים‪ ,‬אבל הוא‬
‫לא הביא בחשבון אותי‪ ,‬נכון? הרי אני לא אוכל לשתות מבקבוק שיהודי פתח‬
‫ר"ל בשבת! אז אני יושב בהפגנתיות ומדי פעם מגניב לעברו מבטים מלוכלכים‪,‬‬
‫שידע מה זה להיות יהודי מחלל שבת אליבא דהרבה פוסקים חשובים‪ ...‬אבל‬
‫באמת אין לי שום בעיה‪ ,‬הלא זו רק חומרה‪ ,‬שיעשה מה שבא לו‪ ,‬יש שנולדו עם‬
‫יראת שמים ואכפתיות ממצוות‪ ,‬ויש שנולדו בשגגה כמו זה‪ ,‬רק א נ י אם לא‬
‫אכפת לך מעדיף להיות זה שיקדש על היין פעם הבאה‪...‬‬
‫‪35‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫רבים אוהבים להוכיח‪ ,‬יש בזה דבר שאנשים מחפשים בנרות‪,‬‬

‫וקוראים לו כבוד‪ .‬סוג של כבוד‪ .‬ומי יאמר שהוא באמת נקי‬
‫לחלוטין ממידה זו בבואו להוכיח את חברו? ונניח שלא צריך‬
‫להתחשב בכך‪ ,‬ואם רואים אחד שיודעים שיקבל את הדברים‬
‫והוא עושה דבר אסור ‪ -‬אז צריכים להודיע לו‪ .‬אבל להנות‬
‫מכך? יאמרו קוראים רבים שאצלם זה לא שייך‪ ,‬כשהם מוכיחים‬
‫זה לחלוטין לשם שמים‪ ,‬והם בכלל לא נהנים מזה‪ ,‬נניח‪ ,‬אז‬
‫אני מדבר אל אותם מסכנים שעדיין לא זכו להתקדש למעלות‬
‫כאלה ועדיין נמצאים בשלב שהם נהנים מהתוכחה‪ .‬שימו לב‬
‫לרגע‪ ,‬ראיתם יהודי שעובר בשגגה על אחת מההלכות‪ ,‬ומנעתם‬
‫אותו להבא מכך‪ .‬אכן‪ ,‬יש בזה דבר משמח מאד שמעתה הוא לא‬
‫יעבור על ההלכה‪ ,‬אבל חשבתם לרגע‪ ,‬כמה מצער הדבר שעד‬
‫עתה אותו יהודי עבר על הלכה‪ ,‬כמה עצוב‪ ,‬שכן לא תחתיו קדח‬
‫בשגגה אלא גם מתחתיך המוכיח‪.‬‬
‫אבל מלבד זאת‪ ,‬בבואך להוכיח בהידור כה רב‪ ,‬שמת לב שאין‬
‫אחרים מסביבו הרואים בעלבונו? שמת לב שאינך צעיר ממנו‬
‫בשלוש שנים ואז תעמיד אותו בניסיון גדול‪ ,‬שמת לב שזו בכלל‬
‫באמת ובתמים ההלכה?‪...‬‬
‫כל המצוות כולן כבר נמצאות לבטח בכיסך‪ ,‬רק חסרה לך אחת‪,‬‬
‫מצוות התוכחה‪ ,‬זו המצווה שנכתב עליה בגמרא בלשון ספק אם‬
‫בימיהם ישנו אחד שיכול לקבל תוכחה‪ ,‬אבל כידוע נשתנו הטבעים‪,‬‬
‫וכיום כולם מקבלים בטבעיות הכל‪ ...‬וה' יעזור שהאמת והשלו' אהבו‪.‬‬
 ‫‪. 36‬םימש םשל דומיל‬

‫לימוד לשם שמים‪.‬‬

‫אני יודע שיש לי עוד הרבה מה לתקן‪ ,‬זה לא מהיום‪ ,‬עיר פרא יולד‪ ,‬נולדתי‬
‫עם הרבה מידות רעות‪ ,‬עם סברא עקומה‪ ,‬ומשימתי בעולם היא לתקן דרכי‬
‫ומחשבותי‪ ,‬להגיע לידי שלמות‪ ,‬לקיים רצון בוראי‪ ,‬ולזכות ללמוד תורה באמת‬
‫לשם שמים‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬גם חברי נולדו עם אותם דפקטים כמוני‪ ,‬ומשימתי‬
‫השנייה‪ ,‬ואולי הראשונה מבין השתיים‪ ,‬היא גם לתקן אותם‪ ,‬ויפה שעה אחת‬
‫קודם‪ ,‬בפרט בענין סברא ישרה‪...‬‬

‫במה דברים אמורים?בזה שלעתים קורה ואני לומד בחברותא עם בחור יקר‪,‬‬
‫והבחור הלז אומר סברא בהבנת הגמרא‪ .‬הסברא יפה מאד‪ ,‬הבעיה רק שהיא‬
‫איננה נכונה‪ ,‬פשוט שגויה מתחילה ועד סוף‪ .‬מה אמורים לעשות בשלב הזה?‬
‫הייתם חושבים‪ ,‬שכדרכה של תורה‪ ,‬אני אשב עמו בנחת‪ ,‬ואסביר לו היכן הוא‬
‫טעה‪ ,‬אפשט בשבילו את הדברים עד שיאורו עיניו ויקרא בגיל "תודה רבה‬
‫שהארת את עיני‪ ,‬הרשה לי לקרוא לך רבי ומורי‪ ,‬כיצד הילכתי כעיוור באפלה‬
‫עד לרגע זה" וכן הלאה בדומה לזה‪ .‬לא שאני מחפש שבחים‪ ,‬כבר אמרתי שכל‬
‫עבודתי כאן היא לשם שמים‪ ,‬שכרי הוא שעזרתי ליהודי להבין פשט אמיתי‬
‫בגמרא‪...‬‬

‫ברם‪ ,‬פ ה הבעיה‪ ,‬הבחור פשוט מסרב להבין שהוא טועה‪ .‬אני מתחיל בצורה‬
‫נעימה‪ ,‬מסביר לו היכן הוא טעה‪ ,‬מפשט‪ ,‬וכו'‪ ,‬והנה הוא פוער זוג עיני עגל ואומר‬
‫בקול חד משמעי "לא! אתה טועה!”‪ ,‬אז כבר אני לא יכול לשלוט בעצמי "אינך‬
‫‪37‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫יכול להכניס קצת שכל לקדקודך?” אני צורח בחימה "הלא הרגע הסברתי לך‬
‫מדוע אתה טועה!” בבקשה‪ ,‬הוא מחייך‪ .‬ככה התחילו כל הטעויות הגדולות‬
‫ביהדות‪ ,‬באחד מסכן שצווח ככרוכיה ומנסה להסביר את האמת‪ ,‬ואחד דביל‬
‫שעומד לו ומחייך‪ .‬אני חייב לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי‪...‬‬

‫עכשיו אני כבר בשוונג‪ ,‬ספרים נשלפים מהארון‪ ,‬ואני מנסה בכל כוחי למצוא‬
‫אחד‪ ,‬מפרש אחד שיגיד את הסברא שלי בצורה מפורשת‪ ,‬כי עם מה שכתוב‬
‫אי אפשר להתווכח‪ .‬בעוד הבחור שורק להנאתו‪ ,‬אני עובר כרך אחרי כרך של‬
‫מפרשים‪ ,‬תוהה בלבי האם יבוא יום אחד ואני אפתח אותם גם למען הלימוד‬
‫בהם גרידא‪ ,‬ובסוף נמצאה האבידה‪ ,‬הפנ"י כותב משפט שממנו משתמע בצורה‬
‫חד משמעית שהצדק אולי בערך איתי‪ ,‬אני מגיש לו את הספר בתרועת ניצחון‪,‬‬
‫הוא מעיין בו‪ ,‬ואני נהנה במשך עשר שניות מחדוות הניצחון‪ ,‬עד שהוא אומר‬
‫בקול רגוע "אתה בכלל לא הבנת את הפני יהושע"‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אני לא הבנתי את‬
‫הפני יהושע‪ ,‬ואז הוא מתחיל להסביר לי את הפני יהושע‪ ,‬בקול סבלני השמור‬
‫לילדים קשי תפיסה‪ ,‬ובעוד אני זומם לאחוז את ראשו בשתי ידי ולהטיחו בקיר‪,‬‬
‫מילותיו בוקעות את הפנטזיה שלי‪ ,‬והדברים מתבהרים במקצת‪ ,‬והפלא ופלא‪,‬‬
‫יש בהם משהו‪ ,‬אולי באמת לא הבנתי‪ ,‬אוי לא‪ ,‬אנה אני בא? הוא צדק לאורך‬
‫כל הדרך‪...‬‬

‫עכשיו אני עומד בפני בעיה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הוא צדק ואני טעיתי‪ ,‬הדברים ברורים‬
‫כשמש‪ ,‬מצד שני‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬הוא צדק ואני טעיתי‪ ,‬וזה לא הכי נעים להודות בכך‬
‫בפניו‪ .‬אמנם‪ ,‬לפי החיוך המובלע שלו אני רואה שהוא כבר יודע זאת מזמן‪,‬‬
‫החצוף‪ .‬בסדר‪ ,‬אז טעיתי‪ ,‬קורה שטועים‪ ,‬גם אנשים גדולים וטובים טעו‪ ,‬הרבה‬
‫אנשים גדולים שאינני זוכר בדיוק את שמם כרגע‪ .‬ובכלל‪ ,‬זה דבר טוב לטעות‪,‬‬
‫אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם‪ .‬אז הפעם אני אהיה זה‬
‫שאעמוד על דברי תורה‪ ,‬והוא ישאר עם חיוך טפשי על פניו‪ ,‬ואם הוא בכלל‬
‫רוצה לדעת‪ ,‬הוא ה ו א הטועה האמיתי כאן! הוא זה ששמח לאיד בוויכוח‪ ,‬קצת‬
‫מידות בן אדם‪ ,‬הכל לשם תאוות הניצוח שלך? כבר אי אפשר לשבת וללמוד‬
‫לשם שמים כמו שני יהודים נורמלים? אתה מעורר בי סלידה אדוני היקר‪ ,‬אני‬
‫כבר בכלל לא זוכר למה הסכמתי ללמוד איתך חברותא מלכתחילה‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫אולי אני זה שבקשתי ממך‪ ,‬יכול להיות שנדנדתי לך על כך כל זמן חורף‪,‬‬
 ‫‪. 38‬םימש םשל דומיל‬

‫אבל לא משנים הפרטים‪ ,‬אני כבר עמדתי על טיבך‪...‬מעתה אדע לבחור את‬
‫החברותות שלי קצת יותר בחכמה‪.‬‬

‫אז אני זורק לו משפט מהיר בסגנון "יכול להיות שאתה צודק" וחוזר לגמרא‪.‬‬
‫בהמשך מתעוררת לו קושיא‪ ,‬והוא מנסה לתרצה באופנים שונים‪ ,‬אך היא‬
‫עומדת איתן‪ ,‬ואני‪ ,‬שהייתי שקט באופן מדאיג מאז האירוע מלפני חמש דקות‪,‬‬
‫מנסה בשפל קול להציע תירוץ‪ ,‬התירוץ עומד באוויר כמה שניות‪ ,‬ואז מתבהרים‬
‫פניו של ידידי‪ ,‬והוא קורא בשמחה "או‪ ,‬זהו התירוץ‪ ,‬זה פשוט וברור"‪ ,‬ואז הלב‬
‫שלי מתחמם קצת‪ ,‬עוד לא אפסה תקוותנו‪ ,‬התקווה בת חצי שעה‪ ,‬שנזכה שנינו‬
‫להסתדר ביחד‪ ,‬וללמוד לאמתה של תורה‪ ,‬לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪.‬‬
‫בחור לעניין הוא זה‪ ,‬אני חושב שאני ממש מתחיל לחבב אותו‪ .‬איך אמרו חז"ל?‬
‫"את והב בסופה"‪,‬שבסוף הלימוד נעשים הלוחמים אוהבים זה לזה‪ ,‬כך הדבר‬
‫איתי ועם חברי‪ ,‬זה ברור לחלוטין‪.‬‬
‫‪39‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫קורה‪ ,‬והדבר מצוי עוד יותר בישיבה קטנה‪ ,‬ובשיעור שואל‬

‫בחור שאלה עמוקה‪ ,‬וזה שלידו חשב עליה לפניו ורק לא הספיק‬
‫לשאול‪ .‬והנה הר"מ גומר את ההלל על השאלה‪ ,‬ואז מתרץ אותה‬
‫בטוב טעם ודעת‪ ,‬וטעם חמצמץ עומד בפה של הבחור השני‪,‬‬
‫ואמנם ממאי נפשך‪ ,‬גם עלתה לך שאלה נפלאה‪ ,‬וגם קבלת עליה‬
‫את התירוץ‪ ,‬אבל משהו אחר כואב‪ ,‬והדברים ברורים מעבר לכל‬
‫ספק‪.‬‬
‫הדבר מופיע בהרבה מאד שטחים בלימוד הגמרא הקדושה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬בחיפוש אחרי קושיות‪ ,‬הרב שולזינגר זצ"ל סיפר על‬
‫רבו‪ ,‬הרב אברמסקי זצ"ל‪ ,‬שכשלמד גמרא ולא היו לו קושיות הוא‬
‫היה מאושר‪.‬מה יותר משמח מזה? הגמרא מובנת! לא קשה לי בה‬
‫שום דבר! אבל בבית המדרש יושבים לעתים ומחפשים בנרות‬
‫אחר קושיות‪ ,‬מדוע? צ"ע וה' יאיר עיני‪ ...‬אולי מצאתי כאן קושיה‬
‫נפלאה‪.‬‬
‫ולפעמים הדבר יופיע בתור מחשבה קטנה‪ ,‬מעופפת כמעט בלי‬
‫להרגיש‪ ,‬האם רואים אותי יושב כאן בבית המדרש ולומד בקול‬
‫ערב‪ ,‬ובהתמדה‪ ...‬האם יודעים מכך שאני עכשיו זוכה ללמוד את‬
‫התורה הקדושה?‬
‫נכון‪ ,‬לעולם ילמד אדם שלא לשמה וכו'‪ ,‬אבל אולי‬
‫לפחות נשים לב לכך‪ ,‬וננסה לחתור להשתנות‪.‬‬
 ‫‪ 40‬םאאתס‬

‫סתאאם‬

‫ישיבתנו‪ ,‬ככל הישיבות‪ ,‬מגוונת‪ .‬החזו"א אמר שכל ישיבה צריכה להיות מורכבת‬
‫מעידית בינונית וזיבורית‪ ,‬כן הוא גם בעניין שלנו‪ .‬בחורים נחמדים מאד‪ ,‬מכל‬
‫הסוגים‪ .‬נספר אולי קצת ממעלליהם‪.‬‬

‫אחד מהם (זה בלי השם שלו טמבל‪ ,‬בלי השם!‪ ,‬מה אתה בורח?) הכה‬
‫אותי אתמול מכה כואבת‪ ,‬באמת לא הייתי מוכן‪ ,‬ושרירי היו רפויים‪ ,‬כתוצאה‬
‫מכך הדבר כאב‪ ,‬אולי אפילו כאב מאד‪ ,‬למעשה‪ ,‬שורות אלה נכתבות בצורה‬
‫מסורבלת מעט‪ ,‬הגבס קצת מפריע‪ ...‬טוב‪ ,‬קצת הגזמתי‪.‬‬

‫אז עומד לו הבחור במבט של שה תמים‪ ,‬ואומר בחיוך רחב "סתם‪ ”...‬לא‪,‬‬
‫סליחה‪ ,‬זו לא הייתה הצגה מדויקת של המקרה‪ ,‬יותר נכון יהיה לומר כי הבחור‬
‫אמר בחיוך רחב "סתאאאאאם‪ "...‬כלומר‪ ,‬זאת היתה מעין בדיחה חולנית‪,‬‬
‫ועכשיו הכל בסדר כי הוא אמר "סתם‪ ”...‬חייכתי חיוך מאולץ כי לא יפה להחזיר‬
‫לו מנה אחת אפים מול כולם‪ ,‬וכי אני חלש ממנו‪ ,‬ופניתי לענייני‪.‬‬

‫ערב אחר‪ ,‬ישבנו כמה בחורים בדיבוק חברים‪ .‬יש משהו בקטע הזה‪ ,‬אולי‬
‫באמת אפנה לדרך החסידות‪ .‬פתאום זורק אחד מהם לחלל האויר משפט‪,‬‬
‫האמור להוציא אותי באור אפעס לא הכי מיוחד‪ .‬לא שאכפת לי ממשפטים‬
‫כאלה ואחרים‪ ,‬מה חשבתם‪ ,‬שלי יזיז ממה שחושב החמור גרם הזה? חס ושלו'‬
‫והס מלהזכיר‪ .‬אין אצלי סחורה כזו שנקראת הקפדה‪ ,‬ומה זה משנה מה חושב‬
‫‪41‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫לעצמו טיפש כזה? להיעלב צריך מאנשים נורמלים‪ ,‬אני בכלל לא נעלב‪ ,‬חוץ‬
‫מזה‪ ,‬מה בסך הכל הוא אמר? שאני נוטה להיעלב בקלות‪ .‬מילא‪ ,‬לו היה אומר‬
‫משהו אמיתי‪ ,‬אבל להגיד שטות כזאת? שוין‪ ,‬הוא כמובן תירץ זאת לאחר מכן‬
‫במילה "סתם‪ ”...‬והכל חזר להיות כרגיל‪...‬‬

‫למחרת אמרתי לעצמי‪ ,‬שאם זה עובד לכולם‪ ,‬אולי גם אני אוכל לצאת‬
‫בסדר עם המילה הזאת‪ ,‬אז עלבתי קלות בחברי הטוב‪ ,‬וכמובן מיהרתי להוסיף‬
‫"סתם‪ ”...‬בדיוק כפי השיטה שתמיד עובדת‪ .‬אז הוא נעלב‪ ,‬בבקשה‪ ,‬עכשיו אני‬
‫צריך לרוץ אחריו חצי שעה‪ ,‬ולהתחנן שימחל לי‪ ,‬ולהרגיש אומלל כי אני יודע‬
‫שהוא לא באמת מחל‪ ,‬ולקנות לו ממתקים ולפייס‪ ,‬והכל בגלל הטמבלים הללו‬
‫שלימדו אותי את השיטה המפגרת הזאת‪ .‬בעצם‪,‬ידעתי שהיא לא תצלח‪ ,‬למה‬
‫באמת שמישהו ירגיש בסדר אם אני אגיד לו "סתם‪?”...‬מי המפגר שהמציא‬
‫זאת?‬

‫ישנו עוד כלל בלתי כתוב‪ ,‬שאם הדברים נאמרים בחיוך רחב‪ ,‬בפרט אם מדובר‬
‫בחברים קרובים‪ ,‬ובחבורה‪ ,‬אין סיכוי שהבחור יעלב‪.‬זהו חוק טבע מפורסם‪,‬‬
‫האומר שהרגשות של האדם מוקפאים לחלוטין במצב כזה‪ ,‬ויחזרו למצבם‬
‫הטבעי לאחר גמר השיחה‪ .‬כמדומה שהדבר פועל גם אצל בעלי החיים‪ .‬אצלם‪,‬‬
‫אם קם לו קוף אחד ומכה את רעהו בפני כולם‪ ,‬חברו מייד מחבק אותו וממטיר‬
‫עליו תשבחות לרוב‪ ,‬או שאולי הוא קם והורג אותו מייד‪ ,‬קשה לעקוב‪ ,‬מכל‬
‫מקום הדבר ברור‪ ,‬שחברי לא יקפיד על כזה משפט‪ ,‬הרי אני ודאי לא הייתי‬
‫מקפיד במקומו‪ ,‬וממילא כיוון שאנחנו כמעט תאומים‪ ,‬ולשנינו שער חום‪ ,‬אז‬
‫פשיטא שגם הוא לא יקפיד‪...‬‬
 ‫‪ 42‬םאאתס‬

‫אני באופן אישי אוהב לדבר‪ ,‬חברי כבר לא מוכנים לשמוע אז‬
‫התחלתי לכתוב סיפורים במקום‪.‬אבל לעתים‪ ,‬כשהם שוכחים‬
‫לא להזמין אותי לשיחה‪ ,‬אם כי יכול להיות שהם לא שכחו‪ ,‬ואני‬
‫פשוט נכנסתי בלי הזמנה‪ ,‬אני שמח להשמיע מהגיגי‪.‬יש בזה דבר‬
‫מאד חיובי‪ ,‬כשכל אחד יכול להשמיע את דעתו בחבורה‪ ,‬אם כי‬
‫בבקשה ממך תפסיק כבר לדבר אדון יקר ותן כבר לי להשמיע‬
‫את דברי‪ ...‬וכשסוף סוף הרשות ניתנת‪ ,‬או אפשר שהיא נלקחה‬
‫בכח‪ ,‬אני לא זוכר כל כך לשים את המחסום לכל מילה‪ ,‬כי לדבר‬
‫זו אחת הפעולות הכי קלות ביקום‪ ,‬וגם מהמהנות ביותר‪ ,‬אבל‬
‫מילה שיצאה לא ניתן להחזירה למקום‪ ,‬וזה כבר דבר מפחיד‬
‫מאד‪.‬ספר שלם עב כרס כתב על כך מרן החפץ חיים‪ ,‬אולי‬
‫באמת אני אתחיל ללמוד אותו בזמן הקרוב‪.‬‬
‫האדם נבדל מהבהמה בכח הדיבור‪.‬אצל חתול‪,‬לדוגמא‪ ,‬הדברים‬
‫פשוטים הרבה יותר‪.‬הם פשוט נעמדים זה מול זה‪ ,‬מביטים אחד‬
‫לשני בעיניים חזק‪ ,‬והאחד משחרר צריחה "מאווווווווו" והשני‬
‫עונה לו בקול נמוך וארוך "אווווו" וכך הדבר נמשך שעה שלמה‬
‫אולי שתיים‪ .‬אצלנו‪ ,‬כל רגע משתחרר משפט חדש שונה מקודמו‪,‬‬
‫וכמעט אף משפט לא חוזר פעמיים‪ .‬חתול לא יגיד לחברו יום‬
‫למחרת "שמע‪ ,‬הקטע הזה עם המאווווו כבר נמאס‪ ,‬אולי ננסה‬
‫אחרת?” אבל אנחנו משוחחים שיחות חדשות מדי יום‪ ,‬סכנה חדשה‬
‫בכל פעם‪ ,‬והוא רחום‪.‬‬
‫עצמו‬ ‫מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים‬
‫היום‪.‬‬ ‫כאלם‪ ,‬כך כתבו חז"ל וזה לא השתנה עד‬
‫‪43‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫מה ההכשר?‬

‫ישנו ביהדות כלל בלתי כתוב‪ ,‬לקוח כנראה מן השו"ע הששי‪( ,‬החמישי כבר‬
‫תפוס)‪ ,‬והוא‪ ,‬שאם יש לי חבר‪ ,‬והוא גם ירא שמים‪ ,‬וכיפה לראשו‪ ,‬אז במידה‬
‫ויזדמן לו להציע לי דבר מאכל‪ ,‬אני אהיה מוכרח להפקיד בידיו את העוה"ב‬
‫שלי‪ ,‬ובלבד שלא אשאל אותו את השאלה הגורלית והרת האסון "מה ההכשר"‪.‬‬
‫זאת‪ ,‬משום שהוא כל כך חש פגוע מכך שבכלל עלה על דעתי לשאול אותו‬
‫מה ההכשר‪ .‬שהרי היעלה על הדעת שהוא יאכיל אותי נבלות וטרפות? הוא‪,‬‬
‫שכל יום אומר שלש תפילות‪ ,‬וגם מניח תפילין‪ ,‬ואפילו אוכל מצה בפסח‪ ,‬הוא‬
‫יעשה לי עוולה כזאת? ומה עוד? אולי השאלה הבאה תהיה אם הוא לא ערבב‬
‫לי קצת דם במצה? באמת‪ ,‬הרי כל תינוק יודע שדם מחמיץ את המצה‪ ,‬מילא‬
‫להרוג ערלים‪ ,‬אבל למה להחמיץ את המצות? נשאיר את התשובה לזקני ציון‪.‬‬

‫מכל מקום התשובה היא לא‪ ,‬אני לא חושב שהוא יאכיל אותי נבילות וטרפות‪.‬‬
‫מה שאני כן חושב‪ ,‬שהחבר שלי עדיין לא מלאך (ודרך אגב‪ ,‬גם מלאכים טועים‪,‬‬
‫מובא בכמה מקומות בחז"ל)‪ ,‬וכנגזרת מהיותו בן אדם‪ ,‬הוא מסוגל לטעות‪ .‬זה‬
‫דבר טבעי לחלוטין‪ ,‬אני לדוגמא בשבת האחרונה חשבתי שאפשר גם לאכול‬
‫הרבה טושלנט וגם ללמוד אחר כך‪ .‬אז קורה שטועים‪ .‬למעשה‪ ,‬אני טועה את‬
‫אותה טעות כבר חמש שנים בכל שבת‪ .‬בקיצור‪ ,‬אין בזה שום דבר שאמור‬
‫לפגוע בכבודו של חברי היקר והחשוב מאד‪ ,‬שאינני זוכר כרגע בדיוק את שמו‪,‬‬
‫אשר הגיש לי עוגות טעימות לתפארת‪ ,‬או‪ ,‬לפחות ככה הן נראו לפני שהוא‬
‫חטף לי אותן מהיד בזעם בהכרזה ש"לא רוצה‪ ,‬לא צריך"‪ .‬אידיוט‪ ,‬אני לא רוצה?‬
‫אני מאד רוצה‪ ,‬אבל אני גם רוצה שזה יהיה כשר‪ ,‬וזה לגיטימי‪.‬‬
 ‫‪? 44‬רשכהה המ‬

‫(אם נאמר‪ ,‬חס ושלו'‪ ,‬הוכנס בטעות‪ ,‬ואני חוזר ומדגיש‪ ,‬בטעות‪ ,‬מעט קמח‬
‫בהכשר רבנות רמאללה‪ ,‬שלא נופה לחלוטין‪ ,‬אני גם אוכל (אולי) קמח לא‬
‫מעושר‪ ,‬וגם פעמים רבות (יכול להיות ש ‪ )-‬תולעים‪ ,‬ואח"כ אני צריך עוד ללמוד‬
‫משהו (על הצד ש ‪ -‬טוב‪ ,‬הבנתם את העיקרון)‪ ,‬וזה לא הולך ביחד)‪.‬‬

‫מילא חברים‪ ,‬איתם עוד אפשר להסתדר‪ ,‬חוטפים מהר בחזרה את העוגות‪,‬‬
‫בורחים לפינה נידחת‪ ,‬שם מעשרים‪ ,‬מפרישים חלה‪ ,‬מכניסים ביס גדול כדי‬
‫שהתולעת תתבטל בשישים (לא לסמוך על זה להלכה‪ ,‬אני צוחק‪ ,‬ובלי קשר‪ ,‬זה‬
‫ספר סיפורים‪ ,‬לא משנ”ב)‪ ,‬ומקווים שלא עשינו טעות גדולה‪ .‬יום יבוא ואשתלט‬
‫גם על תאוות האכילה‪ ,‬מיד אחרי שאשתלט על תאוות השינה‪ ,‬ואולי גם על‬
‫תאוות הבטלה‪ .‬בהחלט‪ ,‬ביום מן הימים אעבוד גם על זה‪ .‬הבעיה מתחילה‪ ,‬עם‬
‫בעלי עסק‪ ,‬אשר מספק לאנשים אוכל תמורת תשלום‪ .‬שם אי אפשר לחטוף‬
‫אוכל‪ ,‬שם צריך לגשת לעניין בעדינות‪ ,‬כי בעלי עסקים רגישים לעניין מאד‪,‬‬
‫ודרך אגב‪ ,‬את התמונות של הבבא סאלי ראית?‬

‫אני רוצה לעצור כאן‪ ,‬לרגע‪ ,‬כדי למחות על המנהג הנלוז ללכת למקום מיוחד‬
‫כדי למלא את הכרס‪ .‬זה דבר פשוט מזעזע שאנשים ילכו למקום מיוחד בשביל‬
‫לאכול‪ ,‬ממש מקדש לתאוות אכילה‪ .‬רק תראו אותם‪ ,‬יושבים להם במסעדה‬
‫וזוללים בכל פה‪ ,‬ממש מול העוברים ושבים‪ ,‬ואף אחד לא מעלה בדעתו להזמין‬
‫אותי להצטרף‪ ,‬אפשר להשתגע‪ ,‬למה אין לי כסף עלי‪...‬‬

‫אבל מכל סוגי המקומות שבירור הכשרות מערים אצלם בעיות‪ ,‬הקשה‬
‫מכולם הוא שמחות משפחתיות‪ ,‬כי זה שיש לנו סבא משותף‪ ,‬ממש מכריח את‬
‫המציאות שהאוכל יהיה ברמת הכשרות הטובה ביותר הקיימת‪ ,‬ואני מעליב את‬
‫סבתא חדווה אם אני לא אוכל‪.‬‬

‫הכי נחמד‪ ,‬כשבצד הרחוק החילוני דואגים במיוחד להכין לי מנות כשרות‪,‬‬
‫שרק בושלו בכלים של האולם‪ .‬זוהי הרגשה ממש מלבבת‪ ,‬להעמיד פנים שאני‬
‫בדיוק אכלתי בטעות ארוחה ממש גדולה‪ ,‬כי שכחתי שבן דוד שלי מתחתן‬
‫בעוד שעתיים‪ ,‬ולכן אני פשוט לא מסוגל לאכול עוד כלום‪ ,‬על כן אני אשתה‬
‫ברשותכם קולה‪ .‬כמובן‪ ,‬שלא שכחתי שהחתונה בעוד שעתיים‪ .‬רק חשבתי‬
‫שיהיה להם הגיון בסיסי להביא לי מנות ארוזות‪ ,‬ולכן לא אכלתי כל היום‪ ,‬אבל‬
‫קולה‪ ...‬טעימה‪ ,‬מזינה‪ ,‬משביעה‪ ,‬וכו'‬
‫‪45‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אבל בעצם הסיפור הזה הוא לא בשביל הנעלבים‪ ,‬אלא בשביל‬

‫העולבים‪ .‬אין שום הצדקה לאכול דבר שיש עליו ספק‪ ,‬רק כי‬
‫אתם סוברים שהצד השני יעלב‪ .‬אני אוהב את חברי והכול‪ ,‬אבל‬
‫לא אפקיד משום כך את העולם הבא שלי בידיהם‪ .‬יש כאן חשבון‪,‬‬
‫שהוא לכאורה פשוט מאד‪ .‬אבל‪ ,‬מצד שני‪ ,‬וזהו צד שני גדול מאד‪,‬‬
‫גם להעליב לא מומלץ‪ .‬צריך למצוא את שביל הזהב‪ ,‬אני באופן‬
‫אישי עדיין לא זכיתי למצוא אותו‪ ,‬נכון לשעת כתיבת שורות‬
‫אלה‪ ,‬לכן‪ ,‬כל קורא יראה למצוא בעצמו את שביל הזהב על פי‬
‫רבותיו‪ ,‬ומכל מקום ח"ו להיעלב אם חבר שואל אתכם מה ההכשר‪,‬‬
‫כי זו שאלה באמת לגיטימית‪ ,‬צריך כבר להכניס אותה לנורמה‪.‬‬
 ‫‪? 46‬הז ימ‬

‫מי זה?‬

‫בתור בחורי ישיבה‪ ,‬מתרוצצות בקרבנו שאלות רבות‪ ,‬אשר אינן נותנות לנו‬
‫מנוחה‪ .‬הנה שאלה לדוגמא‪ :‬יש שאלה עצומה על הרמב"ם‪ ,‬שהרי לכאורה‬
‫הגמרא אומרת שאם תקפו כהן מוציאין מידו‪ ,‬והרמב"ם פוסק שאין מוציאין‬
‫מידו‪ ,‬ואיך נפרש את דבריו? רוצים עוד דוגמא? בבקשה‪ ,‬התוספות אמרו‬
‫(בסוגיא אחרת) על רש"י פרכה לכאורה מהמשך הגמרא עצמה‪ ,‬אפילו לא‬
‫כתבו צ"ע‪ ,‬פשוט אמרו שאינו נראה והמשיכו לביאור אחר‪ ,‬אבל הרי אין ספק‬
‫שדברי רש"י עומדים במקומם‪ ,‬ומה יענה רש"י על פירכת התוס'? טוב‪ ,‬אם‬
‫אתם מתעקשים אני אתן דוגמא נוספת‪ ,‬אבל אחרונה‪ ,‬מי לכל הרוחות מבין‬
‫הבחורים של הישיבה מתארס בשבוע הבא? מ י ז ה??‪ ,‬למעשה השאלה כל‬
‫כך מטרידה‪ ,‬עד שאינני יכול להתאפק מלשאול כל בחור הנקרה על דרכי‪ ,‬אולי‬
‫הוא יודע את זהותו של הבחור האלמוני המאושר‪ ,‬ואולי ה ו א בעצם הבחור‬
‫המאושר? המצב בישיבה למעשה הוא בעצם כזה‪ ,‬חצי מהישיבה יודעים‪ ,‬והחצי‬
‫השני מטריד את אלה שיודעים בשאלות‪ ,‬התגובה בדרך כלל היא שהבחור ה‬
‫ש ב י ע אותם לא לגלות כלום‪ ,‬והתגובה הזאת מלווה בחיוך נבזי למדי‪ .‬אתם‬
‫יודעים מה? לא רוצים לא צריך‪ ,‬אני פשוט אחכה לשבוע הבא ואראה בעצמי‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬משום מה‪ ,‬אני פשוט לא רוצה לחכות לשבוע הבא‪ .‬זה הרבה זמן‪ ,‬עד‬
‫אז אפשר שח"ו תתפרק החבילה ואז כבר לא יהיה למידע שום ערך‪ .‬אני רוצה‬
‫לדעת ע כ ש י ו! ומה אכפת לבחור הזה אם אני אדע יומיים לפני כן‪ ,‬הרי במילא‬
‫חצי מהישיבה יודעת‪ ,‬אז מה אם ידע עוד בחור אחד? הרי אם זה הבעשערט‬
‫‪47‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫שלו‪ ,‬אז כל העין הרע שאני אעשה לא ישנה כלום! והרי ממילא אני אעשה‬
‫אותה גם אחרי האירוסין‪ ,‬כי זה מעצבן אותי שמישהו מתארס וזה לא אני‪ ,‬אז‬
‫ממאי נפשך‪ ,‬מה זה משנה מתי עושים את העין הרע? העיקר שישבנו ביחד‬
‫באותה ישיבה ארבע שנים‪ ,‬ואפילו ללחוש לי באוזן שהוא הולך להתארס כמו‬
‫שהוא עשה לחמישים בחורים אחרים אי אפשר‪ ,‬הרי לכם "חבר טוב"‪ .‬אי אפשר‬
‫כבר לבטוח באף אחד בעולם הזה‪ ,‬ואחר כך מתפלאים למה לא הגיע המשיח‪...‬‬

‫הסקרנות שלי מתבטאת בעוד כמה מקרים דומים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬יהודי מתחיל‬
‫לספר לי סיפור‪ ,‬האווירה נינוחה‪ ,‬ושנינו מרגישים מאד קרובים זה לזה‪ .‬לפתע‪,‬‬
‫הוא מתחיל בתנופה "וגם אתמול בדיוק קרה ש‪ ”...‬ואז עוצר ואומר "אתה יודע‬
‫מה‪ ,‬לא משנה‪ .”...‬מה לא משנה‪ ,‬טמבל? ל י זה כן משנה‪ ,‬אתה מוכן כבר‬
‫לגמור את הסיפור‪ ,‬או לא להתחיל אותו בכלל? ועוד‪ ,‬יש לו את החוצפה להגיד‬
‫(אחרי שאני מנדנד לו קצת)‪“ ,‬עזוב‪ ,‬לשון הרע"‪.‬באמת‪ ,‬נהיה לי צדיק פתאום‪.‬‬
‫כשאתמול ראיתי אותך מוריד לאפה עם שווארמה‪ ,‬לא ראיתי שאתה מקפיד‬
‫על מאמר חז"ל "עד שאדם מתפלל שיכנסו דברי תורה לתוך מעיו יתפלל שלא‬
‫יכנסו מעדנים לתוך מעיו"‪ ,‬ועכשיו אתה לא רוצה לספר לשון הרע? אולי תספר‬
‫ואני אחליט אם זה לשון הרע? במידה וכן‪ ,‬אני פשוט לא אקבל‪ ,‬תספר כבר‪...‬‬
‫טוב נו‪ ,‬נרגעתי‪ ,‬אני באמת לא רוצה לשמוע‪ ,‬בסדר‪.‬‬

‫אז הבנו‪ ,‬מה שלא צריך לספר לא צריך לספר‪ ,‬אבל הנה צצה לה בעיה חדשה‪,‬‬
‫כשהבחור מתחיל לרמז לי ברמזים עבים במי המדובר‪ ,‬או את המשך הסיפור‪...‬‬
‫ואז‪ ,‬נשאלת במוחי השאלה המעצבנת‪ :‬ממאי נפשך‪ ,‬הרי אם אני אצליח לגלות‬
‫‪ -‬אז אין הבדל גם אם היית מספר לי במפורש‪ ,‬ואם אני לא אצליח ‪ -‬אני‬
‫רק אשתגע יותר‪ .‬אבל אני אינני מפסיק אותו מנסיונותיו המגושמים‪ ,‬כי אולי‬
‫אצליח איכשהו בכל זאת לגלות על מי זה‪ ...‬אבל במידה ואני אצליח אני לא‬
‫אקבל‪ ,‬כי אסור לקבל לשון הרע‪ ,‬לא שזה ממש לשון הרע‪ ,‬רק אולי‪ ,‬בכל זאת‪,‬‬
‫זה לא לשון הטוב‪...‬‬
 ‫‪? 48‬הז ימ‬

‫למה יש סקרנות בעולם‪ ,‬בעלי המוסר הסבירו שזהו כלי שניתן‬

‫בשביל לימוד התורה‪ :‬כדי שנרצה ללמוד עוד ועוד‪ ,‬ולדעת עוד‬
‫ועוד‪ ,‬מה קורה במקרה הזה ומה קורה בדין כזה‪ .‬אבל ישנם‬
‫המשתמשים בו להיפוך גמור‪ :‬כדי לדעת מה כתוב בעיתון‬
‫הזה‪ ,‬והעיתון הזה לא מספיק‪ ,‬לכן נציץ גם מה מתחדש בעיתון‬
‫ההוא‪ ,‬שמא קרה איזה מקרה הרה גורל שהעיתון הראשון שכח‬
‫לדווח עליו‪ ,‬ולקינוח‪ ,‬נציץ גם במוסף הצבעוני כדי לקרוא סיפור‬
‫בהמשכים‪ ,‬כי סוף סוף אני סקרן‪ ,‬ככה נולדתי לא? אז צריך‬
‫לספק את זה בצורה זו או אחרת‪ ,‬לרוב בצורה האחרת‪.‬‬
‫להסתקרן‬ ‫ונחזור‬ ‫הגלגל‪,‬‬ ‫שיתהפך‬ ‫רצון‬ ‫ויהי‬
‫אומר הרשב"א‪ ,‬וכיצד הריטב"א יתרץ זאת‪.‬‬ ‫מה‬
‫‪49‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אני לא פוסק‬

‫ללא ספק‪ ,‬זקן הוא דבר חשוב ביותר‪ ,‬לבוש היהודי‪ ,‬ואין צורך להכביר על כך‬
‫מילים‪.‬‬

‫דא עקא‪ ,‬כשאחד הבחורים היחידים בישיבה שיש להם זקן הוא כותב השורות‬
‫הללו‪ ,‬יכולות לצוץ כמה בעיות‪ .‬כי כשאנשים רואים יהודי עם זקן‪ ,‬הם מיד‬
‫מקישים שמדובר ברב (ההיקש עובד ככה‪ :‬לרבנים יש זקן‪ ,‬לבחור הנ"ל יש זקן‪,‬‬
‫משתמע שהבחור הוא רב‪ ,‬וזהו)‪ .‬באים אלי לשאול הלכות‪ ,‬והרי הרשימה של‬
‫סעיפי המשנ"ב שלמדתי‪ :‬כרך א' מתחילתו עד מצוות ציצית (סי' ח') כרך ב' פה‬
‫‪-‬ושם‪ ,‬כרך ג' מתחילתו עד שותפות בין יהודי לגוי (בערך שלושה סימנים)‪ ,‬כרך‬
‫ד' פתחתי פעם כדי לברר הלכה מהלכות הלל (כן‪ ,‬אני יודע‪ ,‬גם אני נדהמתי‬
‫בפעם הראשונה ששמעתי‪ ,‬אבל אכן הלכות הלל מופיעות בכרך ד')‪ ,‬כרך ה'‬
‫פתחתי כדי לברר את הדעות לגבי עישון ביו"ט‪ ,‬ואת כרך ו' כדי לברר את‬
‫הדעות לגבי השתכרות בפורים‪ ,‬והרי הרשימה כולה לפניכם‪.‬‬

‫אינני בטוח‪ ,‬שזה מספיק בשביל היתר הוראה‪ .‬לא יודע‪ ,‬לא ביררתי‪.‬‬

‫אבל משום מה‪ ,‬לא מעט שואלים אותי שאלות‪ ,‬ניקח לדוגמא‪ ,‬ארוחת צהריים‬
‫נעימה בישיבה‪ .‬במהלכה‪ ,‬מגיע אלי בחור צעיר‪ ,‬ושואל אותי כך‪ :‬הוא אכל לחם‬
‫בסעודה זו‪ ,‬וגם ממתק שאינו רגיל בו בסעודה‪ .‬על כן‪ ,‬הוא בירך שהכל על‬
‫הממתק‪ ,‬ויצא מבניין הישיבה‪ ,‬אשר כידוע יש בדבר שינוי מקום‪ ,‬וכידוע‪ ,‬שינוי‬
 ‫‪ 50‬קסופ אל ינא‬

‫מקום אינו בעייתי לגבי הלחם והסעודה‪ ,‬אך מה לגבי הממתק שברכתו שהכל‬
‫ושינוי מקום כן קובע לגביו‪ ,‬האם הוא צריך לברך שוב פעם?‬

‫במקרה הזה‪ ,‬פתרתי לו את השאלה בקלות‪ .‬פשוט‪ ,‬לקחתי את שארית‬

‫הממתק ואכלתי אותו‪ .‬אמנם‪ ,‬זה אינו פתרון שתמיד ניתן ליישמו‪ ,‬כי זו הפעם‬
‫הבחור היה חלש בכוחותיו‪ ,‬ולא יכול היה להתנגד יותר מדי‪ ,‬אך מה הייתי עושה‬
‫לו היה זה בחור חזק?‬

‫או‪ ,‬נניח‪ ,‬באחת השבתות‪ ,‬בהם בחור הגיע אלי‪ ,‬ושאלתו בפיו‪ :‬הרי ידוע‪ ,‬שיש‬
‫בישול לאחר אפייה‪ ,‬ושקדי מרק הרי הם אפויים‪ .‬אמנם‪ ,‬המרק נמצא בכלי‬
‫שני‪ ,‬או שמא זה כבר נחשב שלישי? והאם שמעתי‪ ,‬שמטגנים את השקדי מרק‬
‫בהכשר של העדה החרדית כדי להימנע מספק זה? זו הפעם‪ ,‬התחמקתי‬
‫במהירות כבר באמצע השאלה‪ ,‬באמצעות שאגה "מי שמע על שקדי מרק‬
‫לבחור ישיבה? מה זו הריצה אחר תענוגות ותאוות? אחר כך אתה בטח גם רוצה‬
‫להבין את דברי התוספות‪ ,‬הא?"‪ .‬יצא קצת לא במקום‪ ,‬כי מולי הייתה מונחת‬
‫עוגה מפוארת שהוכנה במיוחד בקונדיטוריה מאד ספציפית‪ .‬עונג שבת‪ ,‬חברים‪,‬‬
‫שמעתם על זה? מ ה י ש?‬

‫אבל זה לא נעצר שם‪ .‬בחורים שואלים אותי‪ ,‬והאמת שהם שואלים לא רק‬
‫אותי‪ ,‬הם פשוט ש ו א ל י ם‪ .‬יש להם שאלה? אז הם שואלים אותה‪ ,‬הם לא‬
‫טורחים לברר אם הבחור מתאים לענות‪ ,‬הם מניחים שאם הוא עונה‪ ,‬סימן‬
‫שהוא יודע‪ ,‬אחרת למה שהוא יענה? שאלה טובה‪ .‬אין שום סיכוי שבחור יענה‬
‫אם הוא לא יודע את התשובה‪ ,‬חוץ ממקרה שהוא לא רוצה להיתפס בור ועם‬
‫הארץ‪ .‬אבל אל תחשדו בו‪ ,‬הוא מתחיל את התשובה במילים "נראה לי ש‪ "...‬ולא‬
‫"ההלכה היא ש‪ ,"...‬מה שהופך את העניין להרבה יותר פשוט‪...‬‬

‫לאחרונה עלה בדעתי רעיון טוב להתחמקות‪ .‬באחת הפעמים‪ ,‬שבחור ניגש‬
‫אלי ושאל שאלה‪ ,‬פשוט אמרתי לו שאני דורש ‪ 10‬שקלים חדשים על התשובה‪.‬‬
‫הייתי ממש מרוצה מעצמי ולא שמתי לב שהוא כבר שם לי את הכסף ביד‪ .‬מה‬
‫אני אמור לעשות עכשיו?‬

‫אז התחלתי בדרך קצרה שהיא ארוכה‪ ,‬קרי‪ ,‬התחלתי לחפש במשנה ברורה‪.‬‬
‫כשלא מצאתי‪ ,‬עברתי למלקטים‪ ,‬וכשלא מצאתי‪ ,‬פתחתי טור‪ ,‬ואז הצצתי‬
‫‪51‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫בבית יוסף‪ ,‬ואז עברתי לשולחן ערוך ועברתי במבטי על המגן אברהם והפרי‬
‫מגדים‪ ,‬עד שמצאתי את הפתרון‪ ,‬הפתרון היה להתקשר לאחד הרבנים בישיבה‬
‫ולשאול אותו‪ ,‬מה שלא עלה על דעתו של הבחור משום מה‪...‬‬

‫לאחר שקיבלתי תשובה‪ ,‬רצתי לחפשו‪ ,‬אבל התברר שהוא גם עלה על הפתרון‬
‫הזה‪ .‬עכשיו הוא דורש את כספו בחזרה! זה נראה לכם הגיוני? באתי למסור לו‬
‫באנחה את כספו‪ ,‬כשלפתע הוא שואל אותי אם לא שייך כאן "מי שפרע"‪ .‬הוארו‬
‫פני‪ ,‬והודעתי לו שהתשובה תעלה לו עשרה שקלים‪ .‬את התשובה לשאלה לא‬
‫אפרסם כאן כמובן‪ ,‬בעיקר בגלל שהסיפור מומצא ואין לי מושג מה ההלכה‪,‬‬
‫אבל גם בגלל‪ ,‬שבלי קשר‪ ,‬זה אינו ספר הלכה!‪.‬‬

‫אז מה נשאר? פשוט להגיד‪ ,‬שאינני יודע? הגזמתם‪ ,‬תנו פתרון נורמלי! להסיח‬
‫את דעתו של השואל עם גלגלון לאחור? זה לא מעשי כל כך‪ ,‬אין מספיק מקום‬
‫בשביל גלגלון‪ ,‬וזה יכול לפגוע באנשים‪ ,‬וגם אין לי מושג איך עושים את זה‪...‬‬
‫פעם אחת ניסיתי להגיד "אני לא פוסק"‪ .‬אז הבחור מיד אמר "אני יודע את זה!‬
‫אבל מה נראה לך ההלכה כאן?"‪ .‬אז עניתי לו‪ ,‬שנראה לי שההלכה במקרה ש‬
‫ל נ ו אוסרת עלי להכות אותו‪ ,‬ומאז‪ ,‬משום מה‪ ,‬הוא אינו מדבר איתי‪.‬‬
 ‫‪ 52‬קסופ אל ינא‬

‫באמת צריך להסביר?‬

‫אולי כן‪ ,‬כי אני רואה את זה קורה הרבה‪.‬‬
‫את השואלים אני מבין‪ ,‬הם בסך הכל רוצים לדעת מה ההלכה‪,‬‬
‫ולפעמים הטלפון לא לידם‪ ,‬אבל העונים‪ ...‬פעם‪ ,‬בצעירותי‪ ,‬גם‬
‫אני הייתי עונה כששאלו אותי‪ ,‬זה היה מהנה להרגיש שאני יודע‪,‬‬
‫ובאמת‪ ,‬כשעניתי‪ ,‬תמיד חשבתי שאני יודע‪ ,‬עד שקלטתי באיזשהו‬
‫שלב שאני משחק באש‪ ,‬גם אם אני מוסיף "אבל אל תסמוך עלי"‪...‬‬
‫לכל העונים‪ ,‬אתם באמת רוצים לקחת על גבכם את הסיכון‬
‫שמישהו יעבור עבירה על פיכם? בגמרא נתנו קוים ברורים‪ ,‬כדי‬
‫שנוכל לדעת אם אנחנו יכולים לפסוק במקרה כזה או אחר‪ .‬נראה‬
‫לי שכל העונים צריכים לחשוב על הגמרא הזו‪.‬‬
‫והרי דברי הגמרא‪ :‬אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך –‬
‫אמרהו‪ ,‬ואם לאו – אל תאמרהו‪.‬‬
‫בהצלחה‪.‬‬
‫‪53‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫והוי דן‪...‬‬

‫אני לא נוסע הרבה בטרמפים‪ ,‬והרי הסיבות אחת לאחת‪ .‬ראשית‪ ,‬לא ראוי‬
‫לבחור ישיבה לנסוע בטרמפים‪ .‬שנית‪,‬לא נוח לעמוד ולחכות בשמש הקופחת‪,‬‬
‫ובכלל לא נוח לחגור חגורה‪ ,‬זה מציק ומעצבן‪ ,‬שלישית‪ ,‬אחרי שעה שמחכים‪,‬‬
‫אז עוצר איזה אחד‪ ,‬ומתברר שהוא בכלל לא מגיע להיכן שאני צריך‪ .‬תודה רבה‬
‫באמת! למה לעצור ולעורר אצלי תקוות שווא? קצת התחשבות‪ ,‬בן אדם! לכן‬
‫אינני אוהב לנסוע בטרמפים‪ ,‬ואינני בוחר בדרך זו אלא בשעה שאין לי כסף‬
‫מזומן לאוטובוס בכיסי‪ ,‬או כשאין לי כרטיסיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬בערך כל הזמן‪ .‬טוב‪ ,‬אולי‬
‫לפעמים אני עושה זאת גם כשיש לי קצת מעות בכיס‪ ,‬כי סוף סוף‪ ,‬הרי זה דבר‬
‫טפשי להוציא כסף יקר על אוטובוס‪ ,‬כשיש צדיקים שעושים זאת בחינם‪ ,‬והרי‬
‫יותר ממה שעושה בעל המכונית עם הטרמפיסט עושה הטרמפיסט עם בעל‬
‫המכונית‪...‬‬

‫אז אני מרשה לעצמי לעשות קצת חסד עם בעלי המכוניות‪ ,‬כי כמה כבר‬
‫מזדמן לי לגמול חסד עם אנשים? הבעיה מתחילה‪ ,‬כשאני עומד ביציאה מן‬
‫הישוב‪ ,‬כולי מוכן ומזומן לעשות חסד עם אותם מסכנים שמשוועים לקחת‬
‫יהודי טרמפ‪ ,‬והנה‪ ,‬שוד ושבר! חולפות על פני חמש מכוניות ריקות‪ ,‬ואנשים‬
‫אינם עוצרים‪ ,‬ל י הם לא עוצרים! לא די בכך‪ ,‬אלא שעוד הם מסמנים לי‬
‫תנועות משונות עם הידיים‪ ,‬אשר פירושן אינו לגמרי ברור‪ .‬אם אחד מסמן לי‬
‫לדוגמא באצבעו בתנועות עצבניות כלפי מטה‪ ,‬מה זה אמור להביע? שהוא‬
‫יורד לשאול תחתיות ולא מוכן לקחת אותי איתו? או התנועה עם האצבע לצד‬
 ‫‪... 54‬ןד יוהו‬

‫ימין‪ ,‬גם היא ממש לא מובנת עבורי‪ ,‬כי בנפתולי הכבישים הפניה ימינה יכולה‬
‫להיות תחילתה של נסיעה שמאלה דווקא‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬כך שאני לא ממש מבין‬
‫מה זה אומר שהוא פונה ימינה‪ .‬לדעתי‪ ,‬יתכן שכוונתו לומר "כאן ימינה יש תחנת‬
‫אוטובוס‪ ,‬תעלה עליה יא פאראזיט"!‬

‫מכל מקום‪ ,‬הדבר מפתיע מאד‪ ,‬שישנם אנשים בעולם שאינם מעוניינים‬
‫לקחת א ו ת י טרמפ‪ .‬הם‪ ,‬כנראה‪ ,‬עדיין אינם מכירים אותי מספיק‪ .‬אז אני‬
‫עושה א ביסלע השתדלות‪ ,‬ומעלה חיוך קטן על פני כדי להבהיר להם שכוונותי‬
‫טובות‪ ,‬ואז הם נבהלים עוד יותר‪ .‬בבקשה‪ ,‬חיוך לזרים הוא כיום כל כך נדיר‪ ,‬עד‬
‫שהפך לנחלתם הבלעדית של רוצחים סדרתיים כנראה‪...‬‬

‫והנה אני‪ ,‬עומד כמו טמבל בשמש הקופחת‪ ,‬וגלגלי השיניים בראשי מתחילים‬
‫לפעול במלא המרץ‪ ,‬וכל זאת משום שישנה מצוה של "בצדק תשפוט עמיתך"‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬אני צריך לדון את האנשים האלה לכף זכות‪ .‬אז אני מנסה בכל כוחי‬
‫למצוא סיבה אחת מדוע הם לא יכלו לקחת את החצי דקה ולהעלות אותי‬
‫לרכבם הריק‪ ,‬כאשר מדובר גם על חסד‪ ,‬גם ללא טורח‪ ,‬וגם על ישיבה חצי‬
‫שעה במקום סגור עם אישיות מרתקת כמו של כותב השורות האלה‪.‬‬

‫עד כה‪ ,‬הצלחתי למצוא מספר סיבות‪ ,‬ועיקרן תחילה‪:‬‬

‫א‪ .‬הם כבר מכירים אותי מאיזשהו מקום‪ ,‬ואז באמת אין מה להאשים אותם‬

‫ב‪ .‬הם בדיוק היו צריכים לעשות שיחה הנוגעת לעניינים בטחוניים ממדרגה‬
‫ראשונה‪ ,‬כגון‪ ,‬שיחה עם נשותיהם‪ ,‬על האם כבר תקנו את המדרגה הראשונה‬
‫בחדר מדרגות‪ ,‬ואסור שאני אשמע את השיחות הנ"ל כי יש מקום סביר לחשוש‬
‫שאני סוכן זר‪.‬‬

‫ג‪ .‬הם מפחדים שאני אקום באמצע הנסיעה וארצח אותם נפש (עיין ערך‬
‫חיוך)‬

‫ד‪ .‬הם חוששים שיהיה לי לא נעים באוטו‪ ,‬כי מבולגן שם ולא נוח‪ ,‬וגם קר בגלל‬
‫המזגן‪ ,‬והם‪ ,‬תגידו עליהם מה שתגידו‪ ,‬אבל הם מעדיפים למות ולא לגרום כ ז‬
‫ו עוגמת נפש ליהודי אחר‪.‬‬

‫וכמובן יש את אלה אשר פעם אחת בשנת תרמ"ח‪ ,‬כשעוד היו צעירים‬
‫‪55‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫ואידיאליסטים‪ ,‬העלו טרמפיסט לאוטו‪ ,‬והוא טרק להם את הדלת קצת חזק‬
‫מדי ביציאה מן האוטו עד שנשארה הידית אחוזה בידו של הטרמפיסט‪ ,‬ומיד‬
‫ברח איתה אל תוך הלילה‪ ,‬ומאז הם לא מעלים טרמפיסטים‪,‬שמא יישנה‬
‫מקרה כזה‪...‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬הדבר ברור שהמצווה הנ"ל אינה פשוטה כלל ועיקר‪ ,‬ולא רק‬
‫בטרמפים‪ ,‬אם כי שם יש כר נרחב למצווה הזו‪ ,‬אלא גם בחיי היום יום‪ .‬נאמר‪,‬‬
‫שאני בא לאדם זר ומבקש ממנו להלוות לי כמה שקלים‪ ,‬והוא טוען "אדוני אני‬
‫לא מכיר אותך"‪ .‬והלא רק משום כך באתי אליו‪ ,‬שהרי בין מכירי לא נותר אחד‬
‫שילווה לי עוד פרוטה שחוקה! ובכן‪ ,‬גם כאן לא פשוט ללמד עליו זכות‪ ,‬הלא גם‬
‫אם הוא אינו מכיר אותי‪ ,‬אין זו סיבה להימנע מלהלוות כסף ליהודי‪ .‬אני‪ ,‬לדוגמא‪,‬‬
‫משוכנע שלו היה המצב הפוך הייתי מלווה לו בחפץ לב‪ .‬טוב‪ ,‬לולא הייתי זקוק‬
‫לכסף‪ ,‬מה שבדרך כלל קורה‪ .‬באמת‪ ,‬עד שיש לי כסף בכיס אני אלווה אותו?‬
‫קצת התחשבות! מה גם‪ ,‬שאת הכסף שבכיסי ממילא גם כן לוויתי‪ .‬נו מילא‪,‬‬
‫אני דן שכנראה הוא לא אהב איך אני נראה‪ ,‬נראיתי לו חשוד‪ .‬ידעתי שלא הייתי‬
‫צריך לחייך אליו‪ ,‬החיוך הזה עוד יהרוג אותי‪.‬‬

‫ולפעמים אני עומד בתפילה‪ ,‬בעיניים עצומות לרווחה‪ .‬כלומר‪ ,‬הן עצומות‪ ,‬אבל‬
‫ישנו חרך זעיר שדרכו אני עוד רואה את הסביבה‪ .‬תוך כדי פזילה הצידה‪ ,‬אני‬
‫רואה יהודי שמתחיל לפסוע שלושה צעדים אחורה‪ ,‬ומאחוריו עומד יהודי אחר‬
‫בתפילה‪ ,‬ובכל מאודי אני רוצה לדון שכנראה אינו מכיר את ההלכה‪ ,‬או שהיה‬
‫צריך באופן דחוף ללכת לבית החולים כי הרגיש כאבים חזקים‪ ,‬אשר חלפו מיד‬
‫כשחזר למקומו‪ ,‬אבל זה קצת קשה להשתכנע‪...‬‬
 ‫‪... 56‬ןד יוהו‬

‫שמעתי בשם אדם גדול‪ ,‬שכשקורה ומחפשים חפץ חשוב‬

‫בבית‪ ,‬אז בתחילה מחפשים במקומות המסתברים יותר‪ ,‬ובסוף‬
‫מחפשים במקומות הכי לא מסתברים‪ ,‬עד שמחפשים במקומות‬
‫שכבר חיפשו בהם‪ ,‬ממש כנגד כל כללי ההיגיון‪ ,‬אך זאת משום‬
‫שכאשר משהו חשוב לאדם הוא הולך נגד ההיגיון ועושה את‬
‫ה"טצדקי" הכי רחוקים בשביל אותו דבר חשוב‪ .‬וזה נאמר על‬
‫חיפוש זכות באדם‪ :‬אם היה חשוב לנו באמת למצוא זכות בשני‪,‬‬
‫היינו חושבים על ההיכי תמצי הכי רחוק כדי ללמד עליו זכות‪,‬‬
‫כמו שרואים לעתים במקרים של אדם אהוב‪ ,‬ש"על כל פשעים‬
‫תכסה אהבה"‪ .‬לפעמים יוצא‪ ,‬שמצליחים להתעלם מהפשעים‬
‫הכי ברורים בגלל אהבתנו אותו‪ ,‬וכך צריכה להיות הדרך כלפי‬
‫כל יהודי‪.‬‬
‫קרו כבר אלפי מקרים‪ ,‬שהיה כמעט בטוח ללמד חובה‪ ,‬ובסוף‬
‫נתגלה שהמקרה אחר לחלוטין ממה שנראה‪ .‬ואמנם‪ ,‬לעתים‬
‫מתעורר בתוכי קול וכי אני טיפש? הרי אין ספק שהאדם הזה חייב!‬
‫אז התשובה האמיתית‪ ,‬שלא ייגרם שום חיסרון אם אהיה כביכול‬
‫פתי‪ ,‬אבל אזכה לקיים באמת את המצוה של בצדק תשפוט עמיתך‪.‬‬
‫‪57‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫גאוות אב‪.‬‬

‫אני במבוכה כאן‪ ,‬עזרה אם אפשר‪.‬‬

‫ישנם דברים רבים שאינם מובנים לי בעולם הזה‪ ,‬למשל כיצד פועלת נורת‬
‫החשמל‪ .‬או לדוגמא‪ ,‬מדוע כשאני הולך לישון בלילה לוקח לי כחצי שעה‬
‫להירדם‪ ,‬ואילו באמצע הסדר לוקח לי שלוש דקות במקרה הטוב? שמרלפפיר‬
‫תמיד מתפלא מכושר ההירדמות שלי‪ .‬הוא טוען‪ ,‬שאני צריך לפנות לאלו‬
‫שכותבים שיאי עולם בדברים שונים‪ .‬לטענתו‪ ,‬הוא מעולם לא ראה בחור‬
‫שנרדם עוד לפני שהוא סיים את המשפט הראשון‪ ,‬והוא לא חושב לרגע שאולי‬
‫האשמה לא בי אלא בו‪ .‬תנסו לשמוע את שמרל מתחיל לדבר ולהצליח לא‬
‫להירדם‪ .‬אני אולי צריך לבקש ממנו לשאול את אשתו כיצד היא מצליחה‪ ,‬על‬
‫הצד שהיא מצליחה‪ ,‬ולקבל ממנה את הפתרון‪...‬‬

‫אבל מכל הדברים הלא מובנים לי בעולם הזה‪ ,‬ישנו אחד שפשוט מזעזע‬
‫אותי בכל פעם מחדש‪ .‬המדובר בזה שאבי מורי שליט"א מגיע לפעמים לבקר‬
‫בישיבה‪ ,‬לרוות מלא חפניים נחת מבנו המתמיד‪( ,‬ההגדרה של "מתמיד" לא‬
‫חקוקה בסלע‪ ,‬שקט!)‪ .‬כבר בשעה שאני רואה את דמותו התמירה בפתח בית‬
‫המדרש‪ ,‬אני מתמלא כולי (משום מה) בתחושת בושה עזה‪ ,‬כשכל החברים‬
‫רואים אותו‪ .‬מדוע? למה זה קורה לי? אבי‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬נראה רגיל לחלוטין‪ ,‬יהודי‬
‫מן השורה‪ ,‬והחברים אפילו משבחים את צורתו באוזני לאחר מכן‪ .‬אבל אני‪,‬‬
‫פשוט‪ ,‬לא מצליח להתנער מן התופעה המצערת הזו‪ .‬רבונו של עולם‪ ,‬אני כבר‬
 ‫‪. 58‬בא תוואג‬

‫בן למעלה מעשרים‪ ,‬מדוע עדיין לא הצלחתי לצאת מתסביך כזה חסר הגיון?‬
‫האם רק אני כל כך דפקטיבי‪ ,‬או שמא זהו תסביך כללי‪ ,‬כמו יכולתן של נשים‬
‫לאחוז עשר מחשבות בבת אחת‪ ,‬או אי יכולתם של גברים להתמודד עם כך?‬
‫מכל מקום‪ ,‬צריך למצוא דרך להתגבר על זה‪ ,‬זה פשוט לא יכול להימשך כך‪.‬‬
‫אז מה‪ ,‬ללכת לפסיכולוג? א פייג! שם‪ ,‬עד שזז משהו‪ ,‬צריך פסיכולוג שני כדי‬
‫להתמודד עם הדיכאון שנוצר מההתרוששות‪ ,‬ועד שזז אצלו משהו‪...‬‬

‫הכי טוב יהיה להתפלל‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל בשביל זה צריך לזכור את הבעיה באלוקי‬
‫נצור‪ ,‬ואיך אני אזכור אותה כשאני נמצא באמצע צפייה מרתקת בתרחישים‬
‫דמיוניים על העתיד שלי בתור מיליונר‪ ...‬מכל מקום‪ ,‬אולי‪ ,‬יום אחד‪ ,‬נמצא דרך‪.‬‬

‫אבל הבושה לא נעצרת שם‪ ,‬אלא היא מופיעה בהרבה שטחים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בחור‬
‫צעיר ולא מנוסה שאל שאלה שלא לעניין בשיעור של הראש ישיבה‪ .‬נו טוב‪,‬‬
‫א נ י שאלתי שאלה לא לעניין בשיעור של הראש ישיבה‪ ,‬מרוצים? מכל מקום‬
‫הראש ישיבה פסק את פסקו שהשאלה הייתה לא לעניין‪ ,‬ואני מן הבושה‪ ,‬עד‬
‫סוף השיעור לא שאלתי עוד שאלות לא לעניין‪ ,‬ואולי לא שאלתי שאלות בכלל‬
‫(ואפשר שזה היינו הך)‪ ,‬ואף שלכל שאר הבחורים (וגם לראש הישיבה) הייתה‬
‫רווחה (ואורה ושמחה וששון ויקר‪ ,)...‬הנה אני כבר לא למדתי כלום‪ ,‬ולמה? כי‬
‫ישנו רגש קטן‪ ,‬שיכול לשמש לדברים טובים מאד‪ ,‬אבל הוא הרסני כאשר הוא‬
‫משמש במקום הלא נכון‪.‬‬
‫‪59‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫וכך גם כתב מרן החזו"א באמונה ובטחון פרק ג אות כ"ז וז"ל‬
‫"ואמנם לא נמנע הוא בזמן מן הזמנים‪ ,‬אשר רוח נכון עובר‬
‫בלבו‪ ,‬ומקיצו משנתו העמוקה‪ ,‬ומחשבה מעופפת באויר עולמו‪,‬‬
‫אולי עוד לא אחרתי המועד‪ ,‬אולי אפשר עדיין לקנות חכמה‪,‬‬
‫הלא הרבה מעמודי עולם אשר קבעו עצמם ללימוד התורה‬
‫בהיותם כבר באים בשנים‪ ,‬וגם אני ברב שקידה ועבודה תמידית‬
‫אזכה לדעת תורה ולהבין בינה‪ ,‬אבל מידת הבושה המכבידה‬
‫על צעד היקר הזה תעצרהו‪ ,‬וממהר להסיח דעתו לדברים‬
‫היותר נעימים לו לפי שעתו‪ ,‬ומתעכב על מעמדו הראשון‬
‫ועליו נאמר לא הביישן למד" עכ"ל‪ .‬ומתקו מדבש דבריו‪,‬‬
‫אשר לעתים אנו רואים אותם בחיי היום יום‪ ,‬כי מקומה של‬
‫הבושה‪ ,‬כמו כל מידה אחרת‪ ,‬נמצא לטובה בשטחים מסוימים‪,‬‬
‫ובשטחים אחרים הוא משמש לרעה‪ .‬אז אולי ניקח לקח‪,‬‬
‫נתבייש רק מתי שבאמת צריך‪ ,‬ולא נתבייש מתי שלא צריך‪.‬‬
 ‫‪. 60‬הכלהכ בישמו ןיינעכ לאוש‬

‫שואל כעניין ומשיב כהלכה‪.‬‬

‫יום אחד אני עומד בבית המדרש‪ ,‬צופה בעניין בלומדי התורה‪ ,‬ומתכנן להיות‬
‫כמוהם יום אחד‪ .‬היום‪ ,‬משום מה‪ ,‬אני דווקא מרגיש הרגשה נעימה‪ .‬לא יודע‬
‫למה‪ ,‬ככה זה‪ ,‬קורה במשפחות הכי טובות‪ ,‬ואני ממש מרגיש שלוה בנפשי‪ .‬אח‪,‬‬
‫חמימות של תחילת הקיץ בחוץ‪ ,‬המולת לימוד התורה בפנים‪ ,‬אני באמצע בין‬
‫שניהם‪ ,‬ופשוט כל העולם נראה כמחייך אלי חיוך אחד גדול‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬מגיע אלי בחור צעיר משיעור א'‪ .‬נעצור לרגע לומר שלדעתי בחורים‬
‫משיעור א' הם טיפוסים טובים‪ .‬אני מאד מחבב אותם‪ ,‬בעיקר משום שבגיל‬
‫הזה הם נוחים להתרשם בקלות‪ ,‬ואילו לי יש זקן (אל תספרו בשידוכים)‪ ,‬ובדרך‬
‫כלל לוקח להם שנה לגלות שאני בטלן‪ ,‬ועד אז הם בטוחים שאני עתיד להיות‬
‫גדול הדור הבא‪ .‬אז הם באים אלי לפעמים ושואלים שאלות בגמרא‪ ,‬ואני‬
‫ממציא תשובות‪ .‬בדרך כלל הם מסתפקים בזה‪ ,‬עד שקורה והם שואלים עוד‬
‫בחור וכבר מבינים לבד עם מי היה להם עסק‪ .‬בקיצור‪ ,‬הבחור הזה פצה את פיו‬
‫בשאלה "מה ההבדל בין נכסי מלוג לנכסי צאן ברזל" ומייד חולשה אפפה את‬
‫כל גופי‪ ,‬אחת לכמה חודשים אני מברר את ההבדל ושוכח אותו אחרי שבוע‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬גם הפעם ניסיתי לצאת מזה באלגנטיות‪.‬‬

‫"תראה‪ ,‬נכסי מלוג‪ ,‬בעיקרון‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬ישנם נכסים שהאשה מביאה בתור‬
‫נדוניה‪ ,‬כלומר‪ ,‬נכסים שהיא מביאה מבית אביה‪ ,‬וישנם נכסים שהבעל מקבל‬
‫מידה‪ ,‬שהאשה הביאה מקודם‪ ,‬וזהו‪ ,‬בעצם‪ ,‬כאן בדיוק‪”...‬‬
‫‪61‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אז הטמבל שואל "נו‪ ,‬אז מה בכל זאת ההבדל ביניהם?”‬

‫אני ממשיך בקול רגוע וידעני "נו‪ ,‬אז זה ההבדל‪ ,‬שכאן האשה מביאה את‬
‫הנכסים‪ ,‬ובמקרה השני‪ ,‬הבעל מקבל את הנכסים מיד האשה"‬

‫"כן" הוא ממשיך בקול המעצבן שלו "אבל מה הנפקא מינה למעשה בין‬
‫שניהם"‬

‫"טוב‪ ,‬תביא לי רגע חושן משפט" אני אומר לו בשביל להרוויח זמן‪ ,‬אז הוא‬
‫שואל איזה חלק‪ ,‬באמת! למה הם לא מדפיסים את כולו בכרך אחד? לא יכלו‬
‫לחשוב גם עלי? אז אני זורק לו "כרך ג'”‪ ,‬כי אני יודע שבכרך הזה משתמשים‬
‫כרגע בישיבה ומן הסתם הוא לא נמצא בארון הספרים‪ .‬וכשהוא הולך לצוד‪ ,‬לי‬
‫כבר אין מנוחה בנפשי‪ ,‬כי אני יודע שבכל רגע יחזור לכאן הילד‪ ,‬ואני אנה אני‬
‫בא‪ ,‬אז אני זז במהירות לעבר אחד מגדולי המתמידים בישיבה שבמקרה ישב‬
‫קרוב לפתח‪.‬‬

‫"תגיד‪ ,‬מה ההבדל בין נכסי מלוג לנכסי צאן ברזל?” אני שואל במהירות‪ ,‬והנה‬
‫הוא עונה לאטו‪" :‬תראה‪ ,‬נכסי צאן ברזל‪ ,‬בעיקרון‪ ,‬האשה מביאה‪ ,‬והבעל מקבל‬
‫אותם תמורת הכתובה‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬נכסי מלוג‪ ,‬כלומר נראה לי ככה‪ ,‬שהאשה‬
‫מביאה והבעל לא מקבל בדיוק‪ ,‬אבל כן אוכל מהם‪ ,‬או משהו כזה"‪ .‬מדדתי אותו‬
‫במבטי בבוז גלוי ואמרתי "פשוט אין לך שום מושג‪ ,‬מה?” באמת‪ ,‬הדהים אותי‬
‫לגלות שאחרי כל כך הרבה זמן של לימוד לא יודעים אפילו משהו אלמנטרי‬
‫כזה‪ .‬עזבתי אותו מייד בלי להוסיף מילה‪ ,‬שידע איך מתייחסים בישיבה הזאת‬
‫לבטלנים כמוהו‪ ,‬ורצתי מהר לחפש מישהו שכן יודע‪ .‬בינתיים‪ ,‬ראיתי מקצה‬
‫ביהמ"ד שהבחור משיעור א' כבר בדרכו לכסאי עם השו"ע‪ ,‬הגיעה הזמן לנקוט‬
‫פעולת התחמקות מהירה‪ .‬אני יוצא במהירות מבית המדרש‪ ,‬יורד לפינת קפה‪,‬‬
‫שיחשוב שהלכתי לשירותים‪ ,‬מה יש? זה עוד מותר‪ ,‬ולמטה אני מגלה לשמחתי‬
‫את אחד האברכים החשובים‪ ,‬נו‪ ,‬כאן כבר יינתן הסבר כלשהו‪ .‬מהר פניתי‬
‫אליו‪":‬מה ההבדל בין נכסי מלוג לנכסי צאן ברזל?”‬

‫אז הוא מתחיל לגמגם משהו על "פירות" ו"ירושות"‪ .‬פירות ‪ -‬אני יודע מה זה‪,‬‬
‫גם ירושות אני יודע‪ ,‬מה שאיני יודע‪ ,‬זה כמה נזק תגרום הכוס שלידי אם אני‬
‫אקח אותה ואשבור אותה על ראש הבור ועם הארץ הזה‪ ,‬שלא יכול להסביר‬
 ‫‪. 62‬הכלהכ בישמו ןיינעכ לאוש‬

‫כזה דבר פשוט‪ .‬כל זאת‪,‬עד שבא צלצול הפלאפון הגואל מצד אשתו‪ ,‬שהציל‬
‫אותו מידי ברגע האחרון‪.‬כעת אני מבין למה יש פלאפון‪ ,‬מן הסתם הוא מארגן‬
‫עם אשתו שתתקשר אליו בעתות כאלה‪ ,‬באמת צריך להתחתן מהר‪ ,‬אבל‬
‫בינתיים‪ ,‬מה עושים?‬

‫אהה‪ ,‬יש פתרון‪ ,‬והוא כל כך פשוט‪ ,‬פלא שלא חשבתי עליו עד עכשיו‪ .‬בשקט‬
‫בשקט‪ ,‬שלחתי מכתב לר' חיים‪( ,‬נמנעתי מלראות את הבחור במשך שבוע)‪,‬‬
‫וקיבלתי בחזרה "עיין בכתובות תחילת פרק שמיני"‪ ,‬ומאחורה כתבו‪ ,‬כנראה‬
‫המשמשים "נא להפסיק לשלוח כאלה שאלות לר' חיים‪ ,‬הוא גדול הדור‪ ,‬אתה‬
‫יודע"‪ .‬או שלפחות היו צריכים לכתוב כך‪ .‬מכל מקום‪ ,‬האבדה נמצאה‪ ,‬השלו'‬
‫והשלווה חזרו לשרור בעירנו‪ ,‬ואני הגעתי בצעד בוטח לבחור היקר‪ ,‬ואמרתי לו‬
‫בפנים שלוות ומאירות‪":‬עיין בכתובות תחילת פרק שמיני" כאילו ידעתי זאת כל‬
‫הזמן ורק לא הזדמן לי לראות אותו‪ ,‬אז הוא אומר "ודאי‪ ,‬אחרי שהלכת שאלתי‬
‫בחור אחר ואמר לי זאת מייד"‪ .‬תודה רבה באמת!‬
‫‪63‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אז למען רווחת הציבור‪ ,‬נכסי מלוג הנם נכסים ששייכים‬

‫לאשה (נקח כדוגמה עץ)‪ ,‬והם נשארים שייכים לאשה‪ ,‬אך‬
‫בזמן שהיא נשואה‪ ,‬הבעל אוכל מן הנכסים פירות (לדוגמה‪,‬‬
‫אם יש לאשה עץ שסק‪ ,‬הבעל יאכל שסק כל עוד הם נשואים‬
‫‪-‬מספיק ברור?)‪ ,‬ולאחר שח"ו מתגרשים‪ ,‬השדה (או שאר‬
‫נכסים) חוזרים לאשה‪ ,‬ואין לבעל בהם שום דבר‪ .‬נכסי צאן‬
‫ברזל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הם נכסים שהאשה נותנת לבעל ומקבלת‬
‫את תמורתם כתוספת בכתובה‪ .‬נאמר‪ ,‬שהיא נותנת לבעל‬
‫שולחן ששווה ‪ 200‬שקלים‪ ,‬עכשיו יכתב בכתובה תוספת של‬
‫‪ 200‬שקלים שהאשה תקבל במידה והתגרשה או התאלמנה‪,‬‬
‫והשולחן שייך לבעל לכל דבר ועניין (ואם האשה נפטרה קודם‬
‫לבעל‪ ,‬הבעל אינו צריך לתת דבר והשולחן נשאר אצלו)‪.‬זהו זה‪,‬‬
‫עכשיו אפשר להפסיק לשלוח את השאלה הזו לר' חיים‪ ,‬תודה‪.‬‬
 ‫‪ 64‬דובא ברק‬

‫קרב אבוד‬

‫הלילה פרש כנפיו על ארצנו הקטנה‪ ,‬ואי שם בסביבות ירושלים‪ ,‬בחור ישיבה‬
‫התכונן לעלות על יצועו‪ ,‬מותש לאחר יום שלם של שיחות עם חבריו‪ ,‬ביקורים‬
‫בבית המדרש‪ ,‬וביקורים בפינת הקפה של ישיבתו‪.‬‬

‫לפתע‪ ,‬הוא שמע רעש מטריד ביותר‪.‬‬

‫מה זה היה? האם אלו צעדיו של חבר חדרו המכונה "פונקטפאקרט"‪ ,‬הבא‬
‫לחדר המבולגן למדי שבאותו יום הוא עמל חצי שעה לסדר? או שמא הייתה‬
‫זו נהמה של אריה‪ ,‬שברח מהספארי ובא לטרפו? התשובה היא שלילית לגבי‬
‫שתי האפשרויות‪.‬‬

‫הרעש היה מטריד הרבה יותר מכך‪.‬‬

‫הוא אימץ את אזניו‪ ,‬מתפלל לא לשמוע את הרעש הנוראי הזה שוב‪ ,‬איך? איך‬
‫הם חזרו לכאן שוב? אחרי כל כך הרבה מלחמות‪ ,‬אחרי כל כך הרבה הסכמים‬
‫לשביתת נשק‪ ,‬אחרי כל כך הרבה ויתורים מצדו‪ ,‬אחרי כל כך הרבה שיחות‬
‫בחשיכה‪ ,‬כיצד העזו?‬

‫אך לא היה ניתן לטעות בזה‪ ,‬רעש הזמזום נשמע שוב‪ ,‬כעת ממש ליד אזנו‪.‬‬

‫בשלב זה ניתן כבר לגלות‪ ,‬שבחור הישיבה המדובר הוא אני‪ ,‬ומקור הרעש הוא‬
‫יתוש‪ .‬ברייה קטנה‪ ,‬דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה‪ ,‬אך אל תזלזלו בו‪ :‬מדובר‬
‫‪65‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫כאן באויבי משכבר הימים‪ .‬זה שנים אנו מנהלים מלחמות חרמה‪ .‬באחדים מן‬
‫הקרבות הוא ניצח‪ ,‬באחרים אני כמעט ניצחתי‪ .‬זמן רב הוא לא הגיע לבקר‪ ,‬אך‬
‫היום הוא חזר‪ .‬מעולם לא גיליתי את שמו‪ ,‬אבל אני די בטוח שמדובר באותו‬
‫אחד‪ .‬כבר למדתי לזהות את קול זמזומו‪ .‬הגיעה השעה לקרב‪.‬‬

‫זה לא כאילו יש לי משהו נגד יתושים‪ .‬למעשה‪ ,‬אין לי כלום נגד יתושים‪ .‬לא‬
‫תרסיס‪ ,‬לא חומר למריחה‪ ,‬ולא מכשיר חשמלי‪ ,‬אין לי כ ל ו ם נגדם‪.‬‬

‫המכה הראשונה הגיעה מכיווני‪ .‬לאחר מחשבה טקטית‪ ,‬הרמתי את ידי‬

‫והנפתיה לכיוון הכללי של מקור הרעש‪ ,‬והפלא ופלא‪ ,‬הרעש נפסק‪.‬‬

‫התענגתי על נצחוני המוקדם‪ .‬לא היה זה דבר של מה בכך‪ ,‬לא כל יום ניצב‬
‫האדם מול איתני הטבע ומנצח‪ .‬זכרו את היום הזה‪ ,‬ידידי! שכן‪ ,‬מעתה והלאה‪,‬‬
‫ידעו כל בני האדם שאכן ישנה דרך‪ ,‬דרך שבסופה יצא האדם כמנצח‪ ...‬אוף‪,‬‬
‫הוא חזר‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬להניף את היד בכיוון הכללי של היתוש התגלה כטקטיקה לא מוצלחת‬

‫במיוחד‪.‬צריך לחשוב על משהו אחר‪ .‬הרהרתי בדבר‪ ,‬ולאחר מחשבה מצאתי‬
‫פתרון אחר‪ :‬סיגריה!‬

‫שכן‪ ,‬עובדה ידועה לכל היא שבעידן הפוסט מודרני כל יצור חי סולד מסיגריות‪,‬‬
‫ואם אף אחד מחברי לא מסוגל לאכול לידי כשאני מעשן‪ ,‬שמא גם יריבי כאן לא‬
‫יסכים להתענג על ארוחתו‪ ,‬שבמקרה שלנו היא דמי המשובח‪ ,‬במידה ויעשנו‬
‫לידו‪ .‬גיששתי לעבר הקופסא‪ ,‬הוצאתי סיגריה‪ ,‬והדלקתי‪.‬‬

‫עישנתי‪ ,‬ליתר ביטחון‪ ,‬חמש סיגריות בזו אחר זו‪ .‬כמעט ויכולתי לשמוע את‬
‫הגוף שלי אומר לי "למה ידידי? מה רע עשיתי לך?"‪ .‬אבל היה שווה את זה‪ ,‬כי‬
‫למשך זמן מה נדם קול הזמזום‪.‬‬

‫אך שוב‪ ,‬שמחתי הייתה מוקדמת‪ .‬עד מהרה חזר קולו‪ ,‬והפעם‪ ,‬הייתי משוכנע‬
‫שהוא מזמזם דברי תוכחה על סכנות העישון‪ .‬כמעט כאילו אומר "למה לך‬
‫בחור צעיר? שמע ליתוש זקן שראה כמה דברים בעולם הזה‪ ,‬והפסק!"‬

‫קראתי לחלל החדר "הבה נעשה הסכם‪ ,‬אני אפסיק לעשן‪ ,‬ואתה תפסיק‬
‫לאכול אותי!"‪.‬‬
 ‫‪ 66‬דובא ברק‬

‫היה נשמע כאילו זמזומו נוטה לחיוב‪.‬‬

‫פתחתי את החלון בשמחה (כדי לאפשר לו לצאת)‪ ,‬מי אמר שאין פרטנר‬
‫לשלו'? הנה‪ ,‬עם קצת הגיון וויתורים אפשר להגיע לגדולות‪.‬‬

‫רק אחרי כמה דקות הבנתי שהוא ניצל את פתיחת החלון כדי להביא חברים‪.‬‬

‫זהו זה! נמאס לי! אם ככה הוא רוצה את זה ככה הוא יקבל את זה! הדלקתי‬
‫את האור‪ ,‬והוצאתי אלה מהארון‪( ,‬אל תשאלו אותי איך היא הגיעה לשם)‪ .‬אני‬
‫ניסיתי בטוב‪ ,‬חבטתי באלה לכל כיוון אפשרי‪ ,‬למעלה למטה ולצדדים‪ ,‬ממש‬
‫כמו לולב‪ .‬שפתי כבר אמרו מאליהן "הושענא נא"‪ .‬המשכתי להניף את האלה‬
‫באוויר לכל הכיוונים‪ .‬לא ברור לי אם פגעתי ביתוש‪ ,‬אבל פונקטפקרט בחר זמן‬
‫משונה להופיע בפתח החדר‪ ,‬ודווקא בו הצלחתי לפגוע‪.‬‬

‫לאחר שיישבנו את ההדורים (הוא זרק את האלה שלי מהחלון‪ ,‬ואני התחייבתי‬
‫להכין לו שוקו עם קצפת בבוקר)‪ ,‬פניתי באנחה למיטתי‪ ,‬מקווה שלפחות אחד‬
‫מהם קיבל מה שמגיע לו‪.‬‬

‫למחרת‪ ,‬כששמרלפפיר שאל אותי למה אני מתגרד כל כך הרבה‪ ,‬סיפרתי לו‬
‫את קורותי בשדה הקרב‪ .‬הוא גילה הבנה‪ ,‬והשאיל לי חומר ששמים על העור‬
‫ואמור לדחות יתושים‪.‬‬

‫חיכיתי מלא ציפיה לאותו לילה‪ .‬שמתי קצת מאותו חומר פלאי‪ ,‬והפעם ממש‬
‫יכולתי לשמוע את היתוש מזמזם את תודותיו על התבלין שהוספתי לארוחתו‪.‬‬
‫אחר כך התברר ששמרל השאיל לי קרם ידיים‪ ,‬מה שדי הגיוני‪ ,‬שהרי אין שום‬
‫סיבה הגיונית עבור שמרל לשאת איתו תכשיר נגד יתושים בבית המדרש‪ ,‬מה‬
‫שאי אפשר להגיד על קרם הידיים שלו‪ .‬קיצר המעיישה הגעתי לביתו באותו‬
‫יום‪ ,‬וקיבלתי את הבקבוק הנכון‪.‬‬

‫והוא אכן עזר‪ ,‬עד שהגיעה השבת‪.‬‬

‫ובכן‪ ,‬אינני פוסק‪ ,‬ותמיד כשהתחלתי ללמוד את כרך ג' במשנה ברורה נאלצתי‬
‫לפרוש כשהגעתי לשותפות בין גוי ויהודי‪ ,‬שזה די בהתחלה‪ .‬כתוצאה מכך אני‬
‫מחמיר די הרבה‪ ,‬ובאותה שבת‪ ,‬החלטתי על דעת עצמי לא להשתמש בתכשיר‪.‬‬
‫הלכה אחרת‪ ,‬שאני די יודע בבירור‪ ,‬היא שאסור לצוד או להרוג בשבת‪.‬‬
‫‪67‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫ומאז מסתובבת בישיבה השמועה הבאה "שמעת? י‪.‬מ‪ .‬התחיל ללמוד משמר‬
‫בלילי שבת‪ ,‬מי אמר שכבר לא רואים ניסים בעולם הזה?"‬
 ‫‪ 68‬דובא ברק‬

‫"ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו" אחת הדעות במדרש‬
‫אומרת שמדובר על זבובים ויתושים‪ ,‬ואחת העובדות הפלאיות‬
‫שמסופרות על הרב פיינשטיין זצ"ל היא שמעולם לא התקרבו‬
‫אליו הזבובים בימים החמים‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬אין זה פלא‪.‬‬
‫אנחנו עסוקים במלחמות בלתי פוסקות איתם‪ ,‬ואני לא אומר לחדול‬
‫מזה‪( ,‬אני יודע שאני לא אחדול‪ ,)...‬אבל צריך לזכור דבר נוסף‪,‬‬
‫הם כאן בעולם מהרבה סיבות שאינן ידועות לנו‪ ,‬ועוד אחת שכבר‬
‫הזכרתי‪ :‬כדי להציק לנו קצת‪ ,‬להזכיר לנו שאנחנו לא מושלמים‪,‬‬
‫שיש לנו על מה לעבוד‪.‬‬
‫כרגיל‪ ,‬אני לא ראוי להגיד בעניין‪ ,‬אבל אנשים רציניים (ואני לא‬
‫כולל את עצמי בתוכם לצערי)‪ ,‬יכולים להסתכל אפילו על יתוש‬
‫ולקחת ממנו התעוררות‪ .‬אנשים פחות רציניים‪ ,‬יכולים לקחת‬
‫את זה לכיוונים אחרים‪ .‬למשל‪ ,‬בכל פעם שנוחתת מכה שלא‬
‫בשליטתנו ח"ו‪ ,‬בכל פעם שאנחנו חולים‪ ,‬ונאלצים לקחת הפסקה‬
‫מחיי היום יום‪ ,‬ולהבין בעל כורחנו שאנחנו כחומר ביד היוצר‪,‬‬
‫ואין לנו שליטה על חיינו‪ ,‬אז גם נוכל לקחת התעוררות ממה‬
‫שקורה לנו‪ ,‬ולפשפש או למשמש כדי להבין במה צריך להתחזק‪.‬‬
‫‪69‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫חיפושים‬

‫כתוב בגמרא בקידושין‪ ,‬שדרכו של גבר לחזר אחר אבידתו‪ .‬שם‪ ,‬מדובר על‬
‫צלע שאבדה‪ .‬ואכן‪ ,‬אני נאמן גם לדברי הגמרא‪ ,‬ומחפש ללא הרף את הצלע‬
‫שאבדה‪ .‬אני הולך‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬להתארח בשבתות אצל הרמי"ם בישיבה‪ .‬אולי‪,‬‬
‫באוירה הישנונית של הצ'ולנט של שבת‪ ,‬החושים שלהם לא יהיו חדים כל כך‪,‬‬
‫ואני אגיד איזה וורט או שנים על הפרשה‪ ,‬והם ישכחו שאני הבטלן של הישיבה‪,‬‬
‫וכאותו סיפור בגמרא ישקו על ראשי ויהבי ליה ברתי‪ ,‬ואז מהצד‪ ,‬למישהו יזלגו‬
‫דמעות ויאמר "אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבים עליכם ביותר‪ ,‬עד‬
‫כדי כך שהם מוכנים אפילו לתת דירה שלמה"‪ ...‬אבל עד כה‪ ,‬זה לא מצליח‪ .‬אני‬
‫מבין אותם‪ ,‬באמת‪ ,‬כנראה הם פשוט עוד לא הגיעו לדרגה הזאת‪ ,‬ישנם כאלה‬
‫שדברי תורה חביבים עליהם ביותר ויש כאלה שעדיין לא‪...‬‬

‫אבל מלבד החיפוש המיתולוגי אחר הצלע‪ ,‬ישנם עוד הרבה חיפושים שדרכו‬
‫של גבר לעשות‪ ,‬בפרט אם הוא בחור ישיבה‪ .‬כותב השורות האלה‪ ,‬לדוגמא‪,‬‬
‫עסוק בבקרים בחיפוש אחרי שלושה דברים‪ ,‬ועיקרם תחילה‪ :‬הגמרא שלו‪,‬‬
‫סטנדר פנוי‪ ,‬וכסא‪ .‬כך עוברת לה חצי שעה בבטלה כואבת‪ ,‬נו טוב‪ ,‬הרי לא‬
‫ציפיתם שאני אקח גמרא מן הגמ"ח‪ ,‬הרי רוצה אדם בקב שלו מעשרה קבין‬
‫של חבירו‪ ,‬והרי הגמרא שלי‪ ,‬היא‪ ,‬איך לומר‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬שלי ממש‪ ...‬ואין לדעת‬
‫איזה נזק ייגרם לאיכות הלימוד אם אלמד בגמרא אחרת‪.‬‬
 ‫‪ 70‬םישופיח‬

‫הדבר המעניין כאן הוא‪ ,‬שאני ללא ספק שמתי את הגמרא שלי במקום‬
‫אחד‪ ,‬באותו מקום שידעתי שאזכור‪ ,‬בפעם האחרונה שלמדתי בה‪ .‬היה זה רק‬
‫אתמול‪ ,‬כלומר שלשום‪ ,‬בערך בזמן הזה‪ ,‬אבל היום היא ממש נעלמה‪ .‬למרות‬
‫שאני מביט בחשדנות מה לעבר הסובבים‪ ,‬אני לא באמת מאמין שמישהו לקח‬
‫אותה משם‪ .‬אבל‪ ,‬פטור בלא כלום אי אפשר‪ ,‬ואני תופס עובר אורח מזדמן‬
‫בחולצתו ומטלטל אותו אנה ואנה בצעקה "להיכן לקחת את הגמרא שלי?”‬
‫אז מתברר שגם הוא מחפש אחרי הגמרא שלו‪ ,‬כבר רבע שעה‪ ,‬ואולי ראיתי‬
‫אותה? הוא שואל בקול של כבש תמים‪ ,‬אך בעיניו מקנן חשד גלוי‪ .‬שאני אקח‬
‫את הגמרא שלו? ש א נ י א ק ח? כזו חוצפה‪ ,‬הלא אם הייתי רוצה גמרא הייתי‬
‫לוקח את הגמרא שלי! כלומר‪ ,‬אם הייתי מוצא אותה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הוא מוסר לי‪,‬‬
‫שאולי הוא ראה את הגמרא שלי בקצה השני של בית המדרש לפני כמה ימים‪.‬‬
‫אני עוזב אותו בבוז‪ ,‬ורץ בכיוון הכללי‪ ,‬וכשאני מגיע לשם גמרא אמנם אני לא‬
‫מוצא‪ ,‬אבל מאידך ישנם כמה עלונים של קופת העיר‪ ,‬וממילא הבעיה נדחתה‬
‫לעוד חצי שעה‪...‬‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬אני מוצא אותה מתחת לערמת ספרים במחסן של הישיבה‬
‫שאינו בשימוש‪ ,‬בתוך ארון סגור‪ ,‬שעליו שלט "חומרי ניקוי"‪ .‬איך? איך קרה דבר‬
‫כזה? הלא עזבתי אותה בסך הכל לכמה דקות‪ ,‬רק ‪ 2880‬דקות‪ ,‬וכבר היא הגיעה‬
‫לארון לחמרי ניקוי‪ ...‬ישבתי על המדוכה‪ ,‬אך העליתי חרס בידי‪ ,‬כלומר היו שם‬
‫בארון גם כמה חרסים מתקופת הרנאסנס‪ .‬זה באמת ארון ישן מאד‪ .‬קמתי‬
‫באנחה ופניתי לחפש אחרי סטנדר‪.‬‬

‫התירוץ נתגלה כעבור כמה ימים‪ ,‬כאשר באחד הערבים תפסתי בחור צעיר‬
‫יושב ולומד מתוך הגמרא שלי בחשק רב‪ .‬ממש מרנין את הלב‪ ,‬רק זה הפריע‬
‫במקצת‪ ,‬שזו הייתה הגמרא שלי‪ ,‬והחצוף הזה העיז לקחת אותה מהמקום שלי‪.‬‬
‫משכתי באזניו‪ ,‬ועל כן נצטדק הפושע שכתוב על הכריכה שמותר להשתמש‪.‬‬
‫איפה כתוב? שאני אכתוב דבר כזה? פותחים‪ ,‬הנה כתוב! באמת כתבתי‪,‬‬
‫כשהייתי בשיעור א'‪ ,‬תמים וקל דעת ומלא רצון טוב לעזור לאחרים‪...‬‬

‫"אבל הלא כתוב גם שלא להזיז מהמקום" אמרתי בשפל רוח‪ ,‬אז הוא עונה‬
‫מיד שזו כבר רק עצה טובה‪ ...‬מכל מקום מידי גזל נפיק‪ ...‬וחוץ מזה הגמרא‬
‫הייתה שם לפניו‪ .‬טוב‪ ,‬לפחות הבעיה הזאת באה על פתרונה‪ ,‬ונותרה הבעיה של‬
‫‪71‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫הסטנדר‪ .‬כאן‪ ,‬אני נתקל בדילמה מעניינת‪ :‬ידוע‪ ,‬שאסור לצאת מבית המדרש‬
‫ולהשאיר גמרא פתוחה‪ .‬הש"ך מביא‪ ,‬שישנו שד הנקרא שומר דפים‪ ,‬שגורם‬
‫לכך שבמעשה זה ישתכח תלמודו‪ ,‬אז כדי לסמן שהמקום תפוס‪ ,‬ומאידך לא‬
‫לשכוח מה שלמדו‪ ,‬משאירים גמרא על הסטנדר כשרק הכריכה שלה פתוחה‪,‬‬
‫ויוצאים לשוחח עם הבריות לחצי שעה‪ .‬פ ה אני ניצב מול בעיה‪ ,‬בשעה שאני‬
‫רואה סטנדר פנוי לכאורה ועליו גמרא שכריכתה פתוחה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬לכאורה זה‬
‫ברור שהמקום תפוס‪ ,‬מצד שני‪ ,‬יכול להיות שהבחור פשוט שכח לסגור לגמרי‬
‫את הגמרא ובעצם עזב את הישיבה בכלל לטובת ישיבה אחרת‪ ,‬אולי הוא כבר‬
‫התחתן בכלל‪ ,‬אבל לסגור ממש בידים את הגמרא שלו ולהזיז אותה ‪ -‬לא‬
‫נעים‪ .‬אז בעברי על יד הסטנדר‪ ,‬קורה לפעמים‪ ,‬שמבלי משים המרפק שלי‬
‫מתרומם‪ ,‬הגמרא בטעות נסגרת מאליה‪ ,‬וכשאני חוזר חזרה אני מוצא‪ ,‬הפלא‬
‫ופלא‪ ,‬מקום פ נ ו י בבית המדרש‪ .‬מקום מן המוכן רק בשבילי‪ ,‬ממש כמו בגן‬
‫עדן‪ ,‬מלאכים צולים לי בשר ומסננים יין‪ ,‬הכל בשבילי‪ ,‬רק זה מפריע במקצת‬
‫שאחרי חמש דקות מגיע בחור עז פנים ועושה מהומה כאילו לקחתי לו את‬
‫המקום‪ .‬והרי הגמרא הייתה סגורה‪ ,‬לא? עכשיו הוא חייב לבטל אותי חצי שעה‬
‫בשביל הבעיות שלו? כבר לא נותנים ללמוד בשקט‪.‬‬
 ‫‪ 72‬םישופיח‬

‫בימיו של רבי יהודה בר עלאי היו מתעטפים ששה תלמידים‬

‫בטלית אחת ולומדים תורה‪ .‬לפעמים באמת קורה שהתנאים‬
‫ללימוד לא כל כך נוחים כמו שאנו מורגלים‪ ,‬ואני איני בא‬
‫לטעון שאין צורך בתנאים נוחים לכתחילה‪ ,‬אבל צריך לעצור‬
‫לפעמים ולהתבונן עד כמה באמת זה מגיע ממקום טוב‪ ,‬ועד‬
‫כמה לפעמים זה מגיע מעצת היצר‪ .‬ברוך ה'‪,‬התנאים בימינו‬
‫הם לעילא ולעילא‪ .‬כשפעם היה ש"ס אחד בעיירה‪ ,‬והיו לומדים‬
‫לאור נרות‪ ,‬וארוחת הערב שעליה מספר ר' יענקלה הייתה דוד‬
‫של מים חמים שקראו לו מרק‪ ...‬כיום השפע הוא עצום‪ ,‬והרב‬
‫שך עורר על כך שהתנאים המשופרים של ימינו‪ ,‬הם בסיס‬
‫לתביעה עלינו אם ח"ו אין לומדים‪ .‬גם על מרן החזו"א מסופר‪,‬‬
‫שהגיע אליו בחור שזכה בש"ס‪ ,‬והחזו"א אמר לו שעל כל אחד‬
‫יש תביעה שהוא לא יודע ש"ס‪ ,‬אבל לפעמים אפשר לענות שלא‬
‫היה ש"ס‪ ,‬אך למי שזוכה בש"ס כבר אין את התירוץ הזה‪ ...‬ומה‬
‫אנו נאמר? שאפעס‪ ...‬הסטנדר לא היה מן המושלמים‪ ...‬שהגמרא‬
‫של הגמ"ח הייתה קצת בלויה‪ ...‬אני אומר את הדברים לעצמי‪,‬‬
‫ואולי עוד מישהו שמרגיש שכך הם פני הדברים ישים לכך‬
‫לב‪ ,‬ה' יעזור שנתפוס גמרא‪ ,‬נתפוס איזה מקום‪ ,‬ופשוט נלמד‪.‬‬
‫‪73‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אכזריות‬

‫אני די שכחן‪ ,‬זאת אומרת‪ ,‬לא בדיוק שכחן‪ ,‬אולי ההגדרה הנכונה היא שאני לא‬
‫יקה מדי‪ .‬למשל‪ ,‬אני לא תמיד זוכר בדיוק איזו גמרא לומדים בישיבה‪ ,‬או מה‬
‫שמה של הישיבה שאני לומד בה‪ .‬החברים טוענים‪ ,‬שדברים שחשובים לי אני‬
‫דווקא זוכר‪ .‬הא! מה הם בכלל מבינים‪ .‬וכי לא חשוב לי לדעת היכן אני לומד?‬
‫הצחקתם אותי‪ .‬קחו למשל את חברי פונקטפקרט שגר ברחוב קצנלבוים מספר‬
‫‪ 34‬כניסה ב' בקומה שניה‪ ,‬ואשר ביתו במקרה קרוב מאד לחוף הים‪ .‬אני הולך‬
‫לשם לעתים בבין הזמנים‪ .‬היכן הייתי? אה‪ ,‬קחו לדוגמא את אותו פונקטפקרט‪,‬‬
‫שטוען שבגלל שאני לא לומד אז אני לא זוכר מה לומדים בישיבה‪ .‬תראו איזו‬
‫השמצה גסה ולא נכונה בכלל‪ .‬הנה דווקא אתמול למדתי‪ ,‬רק אין לי מושג אם‬
‫דווקא את מה שלמדו בישיבה‪ ,‬כי הלא אני ל א זוכר מה לומדים בישיבה‪ ,‬אז‬
‫איך הוא מצפה שאני אלמד מה שלומדים בישיבה?‬

‫כן‪ ,‬בעניין השכחה‪ .‬לפעמים אני יוצא מהשירותים ומדבר חצי דקה עם חבר‪,‬‬
‫ואז‪ ,‬שוד ושבר‪ ,‬נשכח ממני אם ברכתי כבר אשר יצר או לא‪ .‬אני עומד דומם‪,‬‬
‫מנסה להיזכר כמה דקות‪ ,‬אך לשווא‪ .‬אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר‪.‬‬
‫אם לא אומר‪ ,‬אז אני אלך מכאן בידיעה ברורה שלא ברכתי‪ ,‬כי ברור שזה‬
‫סתם נערווען ואין שום ספק שלא ברכתי וכו'‪ ,‬ואם אברך‪ ,‬אז אני אלך בידיעה‬
‫שברכתי ברכה לבטלה‪ ,‬וזה רע מאד‪ ,‬אז מה עושים? הפתרון שמור במערכת‪,‬‬
‫מה אתם מחפשים כאן פתרונות הלכתיים? יש משנ"ב‪...‬‬
 ‫‪ 74‬תוירזכא‬

‫מכל מקום‪ ,‬מה רציתי לומר? אה כן‪ ,‬שאני די שכחן‪ ,‬אבל אף על פי כן אני‬
‫מצליח לנהל חיים תקינים יחסית‪ ,‬ולזכור דברים חשובים‪ ,‬וזאת כשאני מעביר‬
‫את השעון מידי השמאלית לידי הימנית‪ .‬אז‪ ,‬כמובן‪ ,‬אני שוכח למה עשיתי את‬
‫זה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬ישנו דבר אחד‪ ,‬שלא יעזור לו שום דבר‪ ,‬אותו כנראה אני כבר‬
‫לא אזכור בחיים‪ ,‬והוא להחזיר את הספרים למקום בתום הלימוד‪.‬‬

‫זה לא שאני לא רוצה להחזיר‪ ,‬וכי מה חשבתם שאני רוצה לעבור על סטייפלר‬
‫מפורש? הנה‪ ,‬לקראת סוף הלימוד‪ ,‬מעופפת מחשבה בלבי‪ ,‬שבהחלט‪ ,‬אבל‬
‫בהחלט‪ ,‬צריך להחזיר את הגמרא כשאסיים‪ .‬אבל‪ ,‬כשאני מסיים‪ ,‬אני קם רק‬
‫לרגע לדבר עם מישהו‪ .‬אחר כך אני הולך לשתות משהו‪ ,‬אולי גם לאכול משהו‪,‬‬
‫ואז לשחק קצת דוקים‪ ,‬להפשיר נכסים בנדל"ן‪ ,‬לקפוץ לרגע לשוויץ ל'דאצ'ה'‪,‬‬
‫ואז ללכת לישון‪ .‬כמובן‪ ,‬כשאני כבר במיטה‪ ,‬רגע לפני השינה‪ ,‬אני נזכר‬
‫שלא החזרתי את הגמרא‪ .‬באותו רגע אני יכול להרביץ לעצמי מכות כאלה‪,‬‬
‫שלפעמים הן אפילו כואבות קצת‪ ,‬אבל רק קצת‪ ,‬כי אני לא אוהב להתקוטט‬
‫עם בחור ישיבה‪ ,‬אז אני מסתפק בלצעוק על עצמי "למה? טמבל מושלם! הלא‬
‫מדובר ברבע דקה‪ ,‬למה??” אלה שאלות שנותרות בינתיים בצריך עיון גדול‪.‬‬
‫האפשרות לקום מהמיטה ולחזור לביהמ"ד משום מה לא עולה בראש באותו‬
‫רגע‪ ,‬אם כי יכול להיות שהיא עלתה וגורשה בתקיפות לירכתי הראש‪...‬‬

‫אני מנחם את עצמי‪ ,‬שזה בסך הכל ספר אחד‪ ,‬ולא נורא‪ ,‬ומכל מקום ממחר‬
‫בעזר ה' אני אחזיר תמיד‪ ,‬אפילו ספרים שהם לא שלי‪ ,‬והרי יום אחד גם אני‬
‫אהיה תורן ספרים ואוכל להחזיר את חובי לחברה‪...‬‬

‫אלא מה? או! פעם אחת‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬יצא שמינו אותי לתורן ספרים‪.‬כל‬
‫ההתחמקויות‪ ,‬שעבדו עד היום‪ ,‬הכזיבו‪ .‬לא עזרו טענותי הדיפלומטיות בנוסח‬
‫"לא היום‪ ,‬בחייך‪ ”...‬או טענתי המפורסמת "חשבתי שכבר למדתם את הלקח‬
‫מהפעם הקודמת‪ ”...‬האחראים לא התרשמו‪ ,‬ופשוט הנחיתו את גזרתם בשויון‬
‫נפש‪ .‬נו‪ ,‬אז אני מגיע אחרי סדר שלישי‪ ,‬וחושכות עיני‪ .‬מה‪ ,‬לכל הרוחות‪ ,‬זה אמור‬
‫להביע? עברה כאן סופת הוריקן‪ ,‬או שפשוט תורני הספרים החליטו לעשות יד‬
‫אחת וללמד אותי לקח אחת ולתמיד? אני מתחיל בעבודה בריטונים בלתי‬
‫פוסקים‪ :‬לחזו"א לא היה אפילו ש"ס אחד שלם‪ ,‬אתם יודעים‪ ...‬והוא בכל זאת‬
‫יצא חזו"א! אבל ביהמ"ד ריק‪ ,‬ואין מי שישמע את משנתי האידיאולוגית בעניין‪.‬‬
‫‪75‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אני ממשיך בלאות‪ ,‬ולנגד עיני קורה נס‪ ,‬ממש כפך השמן כך בביהמ"ד‪ .‬בשעה‬
‫שאני מחזיר את הספרים בסיבוב הראשון‪ ,‬נדמה כאילו הערמות מתמעטות‪,‬‬
‫ואילו כשאני חוזר לסיבוב שני‪ ,‬מתברר שהערמות נשארו גדולות כבתחילה‪,‬‬
‫ולדעתי הן אפילו יותר גדולות מכבתחילה‪ ,‬לא נורא‪ ,‬על הספרים שצריך להחזיר‬
‫לאויצר אני בטעות מדלג‪ ,‬ואילו גמרות של אנשים פרטיים נשארות על השולחן‪,‬‬
‫כי לא יפה שהם יגיעו מחר ולא ימצאו את הגמרא‪ ...‬וכשנגמר לי הכוח לאחר‬
‫חמש דקות מתחילת העבודה‪ ,‬אני מפזר את הספרים במידה שווה על פני‬
‫השולחנות כדי שלא יראה מבולגן מדי‪ ,‬וכבר אי אפשר לטעון כנגדי טענות‪...‬‬
 ‫‪ 76‬תוירזכא‬

‫אבל דבר אחד משונה‪ ,‬למה הבחורים האלה לא חשבו עלי לרגע‬
‫אחד! רק עוד שניה של מחשבה אצלם‪ ,‬ואני לא הייתי צריך להתאמץ‬
‫כל כך למשך חמש דקות שלמות כמעט‪ .‬למה אני לא חושב על‬
‫התורני ספרים בתורי? מילא אני‪ ,‬אבל יש תורנים שבאמת עושים‬
‫את תפקידם נאמנה‪ ,‬ועבורם מדובר בהרבה יותר זמן‪ .‬זמנם של‬
‫בחורי ישיבה יקר‪ ,‬והזמן שלי הוא גם כן זמן ללא ספק‪ ,‬אבל מה‬
‫באמת הסיבה שבה נעוץ חוסר המחשבה הזה? שאלה זו נשאלה‬
‫לחכמים (האמת ששכחתי לשאול)‪ ,‬ועד היום אין בפי תשובה‪...‬‬
‫‪77‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫תא שמע‪.‬‬

‫בגמרא‪ ,‬במסכת בבא מציעא‪ ,‬דף כ"ג‪ :‬כתיב‪ ,‬בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשני‬
‫במילייהו‪ ,‬והנפקא מינא‪ ,‬לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא‪ ,‬הא חזינן (לחדא‬
‫פירושא) דצורבא מרבנן הוי ליה טביעות עינא בחפצי דידיה‪ ,‬תו קא חזינן‪ ,‬דאנא‬
‫לאו תלמיד חכם‪ ,‬ממילא קא שמעינן דאנא לא יכילנא לאכורי בטביעות עינא‬
‫הי מילי דידי נינהו‪ ,‬אמאי אנא קא משתעי לכו דא? תא שמע‪.‬‬

‫יומא חדא‪ ,‬אנא קאזיל באורחא‪ ,‬וקא חזי לההוא גברא דהוי מתקן אופניא‪ ,‬והוי‬
‫טריח בהו טובא‪ ,‬עד דהוי סומקא בכולי גופא‪ ,‬וביודעי דהוי מצוה "עזוב תעזוב"‬
‫בעינא לאיסתלוקי מההוא אתרא בבהילו‪ ,‬ולקיים בנפשאי "עזוב תעזוב"‪ ,‬אברא‪,‬‬
‫קלא דמצפונא לחיש באודני "תימא ליה‪ ,‬ואיהו ודאי קא מסרב בכו מגו נימוסיא‪,‬‬
‫ואת יכיל לצאת ידי חובת שניהם" משום הכי‪ ,‬גחינא ולחישא באודניה "שמא‬
‫קא בעית לטרוח בתרי?” ואיהו צווח בנהירו דאנפין "יישר כוחכם" וקא שכיב‬
‫בצידי דאורחא באפיסת כוחות‪...‬‬

‫ובשעתא דאיהו נח‪ ,‬אנא קא טריח ולעי בתיקון אופניא‪ ,‬וצווח בליבא ככרוכיא‬
‫"אמאי קא בעית למיזל אליו‪ ,‬הלא ידענא טובא דאינשי דלא מעלי איכא טובא‬
‫בשוקא‪ ,‬וידענא דאיהו ניחא ליה דאטרח‪ ,‬שלכטערא! (שלכטערא ‪ -‬דא מילי‬
‫באידישיא‪ ,‬ופירושו‪ :‬לא מעלי‪ .‬י‪.‬מ‪").‬‬
 ‫‪. 78‬עמש את‬

‫בעינא מנייכו‪ ,‬אמאי בעדנא דאנא עסיק באופניא‪ ,‬ליתא לגברא דבעי למיעסק‬
‫עימי? רק אנא שמענא קלא דמצפונא?‪ ,‬כתלתין גובריא אזלי לנגד עיני‪ ,‬ולית‬
‫חדא דבעי לעצור ולמיזל בנימוסיא ולהציע על מנת שאסרב בתוקף‪ ,‬ואז אנא‬
‫יכיל למיעבד כמה דעבדיה לי‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ ,‬על דאטפת אטפוך‪ ,‬וסוף‬
‫מטיפיך יטופון‪...‬‬

‫אדהכי והכי‪ ,‬בעדנא דאנא קא עסיק במלאכתי‪ ,‬ומשלח בההוא גברא מבטי‬
‫דזעמא‪ ,‬איהו קא שליף פלאפונא (אתון ודאי ידעין מאי היא‪ ,‬בההוא חפצא‬
‫אינשי משתעי בהדדי‪ ,‬י‪.‬מ‪ ).‬ולעי ביה ואמר "אנא קא מסיים עבודתי בתוך כדי‬
‫אכילת פרס מעתה‪ ,‬הבה לי אגרא דטרחא דהוא ‪ 200‬שקלים חדשים (חדתי)‪,‬‬
‫ותיסב אופניא ושלו' על ישראל (מילי דאמרינן בעדנא דקא מסיימינן שיחה‬
‫י‪.‬מ)" ובשעתא דאמר הכי‪ ,‬אנא מיחש ברוגזא דמעי‪ ,‬וכי אנא איזיל ואטרח‪ ,‬ואיהו‬
‫יסב אגר טרחא? והלא גמרא גמירא ליה‪ ,‬וכי אומרים לו לאדם עבוד כדי שיזכה‬
‫חברך? ומשום הכי החילותי (לא בכוונה) למעבד באיטיות שלא על מנת לקבל‬
‫פרס (בעל כורחי)‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא באחדי בגלגלא דאופניא הרפיתי (מלשון‬
‫"התרפית ביום צרה‪ ”...‬י‪.‬מ) וכאורחא דעלמא‪ ,‬בעדנא דקא מרפים מגלגלא‪,‬‬
‫דרכו להתגלגל עד דאתי לכף הקלע‪ ,‬שם הוא נעצר‪ ,‬וממתין לדיניה‪ ,‬ולית מאן‬
‫דיכיל למצוא אותו מעדנא דקא מתחיל בגלגולא‪.‬‬

‫וכך הוי‪ ,‬דגלגלא דאופניא החל להתגלגל‪ ,‬ובעדנא דההוא גברא חזי ליה‪ ,‬קפץ‬
‫ממתיבתיה‪ ,‬ורהיט אבתריה‪ ,‬בהדי דקא צווח "אמאי עבידת דא?” ואנא עני‬
‫בתריה "מחילה‪ ,‬מחילה" ובליבא אנא קא חש חדווא משום מה‪ ...‬אמנם‪ ,‬איתרע‬
‫מילתא‪ ,‬ולפתע קא חזינא דבסטרא דאופניא קא כתוב "לישי‪ ,‬מתנת יום הולדת‬
‫מהוריך האוהבים" (לישי – מתנת יומא דביה כד נפיקתא לעלמא י‪.‬מ‪ ,).‬וקא‬
‫נדכרנא‪ ,‬הרי אנא קא מסיר דא אופניא לאומן דמתא דהוה קא מתקן אופניא‪,‬‬
‫ואיהו (כנראה) מסרם לההוא גברא לאשלים מלאכתיה‪ ,‬הדא הוא דכתיב –‬
‫כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה‪ ,‬והחילותי למרהט אבתריה דההוא‬
‫גברא‪ ,‬בעוד דאנא קא ממחי טובא בגופיה על טפשותי‪ ,‬וצווח לגרמי "למה? לכל‬
‫הרוחות!” ("אמאי? לכל הרוחות!" (נשמתיה דמתיא דהוי בעולמא קרי רוחות‬
‫בלשון הגמרא עיין ברכות תחילת פרק שלישי ואיתא אינשי דצווחי הכי בעידנא‬
‫דרוגזא‪ ,‬אמאי? אין לי מושג‪ )...‬וכך נפיק‪ ,‬דאנא וההוא גברא רהיטנא אבתריה‬
‫דההוא גלגלא‪ ,‬גברא גברא וטעמיה עימיה‪ ,‬אברא‪ ,‬דרכיה דגלגלא‪ ,‬משעתא‬
‫‪79‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫דהוי מתחיל להתגלגל שוב אינו פסיק‪ ,‬מכוחא דכוחא דמשיכה‪ ,‬בצירוף כוחא‬
‫ד"צנטריפוגליה" דהוי בעלמא וגילה להו ההוא עכו"ם דמתקרי "ניוטון" בעדנא‬
‫דקא נפיל על רישיה תפוחא! עד ההיא שעתא ניוטון לא קא חזי דאביזרייהו‬
‫נפלין לתתא אלא סבר דתמיד סלקין אינון לעילא‪...‬‬

‫במעלי דפניא‪ ,‬גלגלא אתא למישור‪ ,‬ועצר‪ ,‬אנא וההוא גברא קא אתי אחריו‪,‬‬
‫“נושמים בכבדות" (מילי בלה"ק דאמרי על גברא דמוציא קלא דנשימא‬
‫בקול‪ ,‬משום דמתאמץ י‪.‬מ)‪ ,‬וכד אתאנו לההוא אתרא דהוי ביה אופניא‪ ,‬קא‬
‫חזי דאופניא נלקחו מהתם על ידי גנבא‪ ,‬וליתי לאופניא‪ ,‬ליתי למאתים שקלא‪,‬‬
‫ומההוא שעתא אנא מרהט לבית הכנסת בצפרא‪ ,‬במקום למיזל באופניא‪,‬‬
‫ומקבל שכר פסיעות וחדי בחלקי‪.‬אין! מאן בעי אופניא? לחזו"א הוי אופניא?‬
‫לאביי ורבא הוי אופניא? ובכל זאת הוי ממעתיקי השמועה הוו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬את‬
‫הלקח שלי אני למדתי‪ ,‬וזהו‪.‬‬
 ‫‪. 80‬לכשה רסומ‬

‫מוסר השכל‪.‬‬

‫בואו קינדערלך‪ ,‬די כבר להתרוצץ‪ ,‬שמולי‪ ,‬חלאס! ראשו של יענקל‪ ,‬למרות‬
‫צורתו הכדורית‪ ,‬עדיין לא בשל לשמש ככדור ‪-‬רגל‪ ,‬ויצחק! תחזיר את זה כבר‪,‬‬
‫כמה פעמים אפשר לומר לכם! לא לקחת את המשקפיים של הדוד מעל‬
‫פניו‪ ,‬בשעה שהוא מוכרח להישאר איתכם כי הוריכם החליטו שזה שאני בבין‬
‫הזמנים נותן להם את הזכות לשעבד אותי‪ ,‬אוי‪ ,‬כל הפורק מעליו עול תורה‪...‬‬
‫שרול! לא!! לא את מחברת החידושים שלי! בה כתבתי כל מה שלמדתי בזמן‬
‫חורף‪ ,‬אה‪ ,‬טוב‪ ,‬מהדף השני והלאה אתה יכול‪ ,‬לא רשום שם כלום‪...‬‬

‫טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬רוצים סיפור? בסדר‪ ,‬שבו פה במעגל ואספר לכם סיפור‪ .‬סיפור יפה‬
‫מאד‪ ,‬על יהודי אחד‪ ,‬נקרא לו חיימקה‪ .‬זה סיפור מעניין זה‪ ,‬חיימקה נולד כמו‬
‫כולם‪ ,‬במשקל נורמלי‪ ,‬והיה תינוק חייכן וחמוד‪ ,‬שצחק ובכה כמו כל התינוקות‪,‬‬
‫ממש כמוכם ילדים חמודים‪ ,‬שצוחקים ובוכים כל היום ולא נותנים לי רגע לנוח!‬
‫הוריו הביטו בו בגאווה בלתי מוסתרת‪ ,‬אבל לא בלי חשש מסוים מקשיי החיים‬
‫המזומנים לילד כשיגדל‪ .‬מכל מקום הם לא דאגו יותר מדי‪ ,‬שהרי גם רוטשילד‬
‫היה פעם תינוק קטן‪...‬‬

‫שרול‪ ...‬אני אמנם יכול להבין את ההיגיון שעומד מאחורי אצבע באף‪ ,‬שני‬
‫החלקים מתאימים להפליא אחד לשני‪ ,‬משל לשני אנשים‪ ,‬לאחד יש תל ולשני‬
‫יש חריץ‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬אתה צריך ללמוד כבר עכשיו שלא הכל בחיים הולך לפי‬
‫ההיגיון‪ ...‬בקיצור נמרץ‪ ,‬ובשפה שתוכל להבין‪ :‬אתה – להוציא‪ ,‬אם לא – פאץ'‪...‬‬
‫‪81‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫איפה הייתי? אה‪ ,‬חיימקה גדל והלך לישיבה‪ ,‬וכמו שאומרים לכולם‪ ,‬אמרו גם‬
‫לו רבותיו‪":‬תשמע חיימקה‪ ,‬אתה ממש יכול להיות גדול הדור הבא!" חיימקה‬
‫האמין להם‪ ,‬כמו כולם‪ ,‬חה חה‪ ,‬והתחיל ללמוד ברצינות‪ .‬המבוגרים הסתכלו עליו‬
‫מהצד בהנאה‪ ,‬אבל גיחכו לעצמם‪ ,‬ביודעם את נפתולי החיים‪ ,‬וההרפתקאות‬
‫המזומנות לאברכים קשי יום‪...‬‬

‫עברו חלפו השנים‪ ,‬חיימקה גדל ונהיה בחור מבוגר‪ ,‬ופה ושם החלו להזהיר‬
‫אותו אברכים מבוגרים ש"ללמוד כל החיים זה לא קל!" ובסופו של דבר‪ ,‬אין‬
‫מנוס מללכת ללמוד מחשבים‪ ,‬ולהיעשות לאיש הייטק גדול‪ ,‬ואז הוא יוכל‬
‫לתרום לבניית ישיבה‪ ...‬חיים שמע אותם‪ ,‬אבל זו הפעם לא קיבל‪ ,‬כי בינתיים‬
‫כבר נהנה מהלימוד‪ .‬הוא רק צחק עליהם‪ ,‬כמו הרבה בחורים בגיל הזה‪ ,‬לא יפה‬
‫לצחוק על המבוגרים ילדים‪ ,‬נו נו נו‪.‬‬

‫חלפו עוד כמה שנים‪ ,‬וחיימקה הגיע לפרקו‪ .‬ככה קוראים למצב כשיהודי צריך‬
‫להתחתן ולפרנס משפחה גדולה ולצאת לעבוד‪ .‬הוא מצא בחורה טובה‪ ,‬שגם‬
‫היא שאפה שבעלה ילמד כל החיים‪ ,‬חה חה‪ ,‬וממשפחתו כבר התחילו להניע‬
‫בראשיהם‪ ,‬על כך שסוף סוף הוא יצטרך להאכיל את ילדיו‪ ,‬והלא גם חז"ל אמרו‬
‫שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון‪ ,‬ולמעשה הם מכירים‬
‫מקרוב כמה אברכים טובים מאד שילדיהם הלכו רח"ל לחצוב בורות נשברים‬
‫בגלל המצב בבית‪ ,‬כלומר‪ ,‬הם הלכו באמת לעבוד בחציבת בורות אצל העיריה‪,‬‬
‫כי לא למדו לימודי ליב"ה המסכנים‪ ,‬ובסוף הורידו את הכיפה‪ .‬חיים שמע‪ ,‬אבל‬
‫לא עשה שום דבר‪ ,‬נו נו‪.‬‬

‫יענקי ושמולי‪ ,‬אטבי כביסה נועדו כדי לתלות כביסה‪ ,‬לא כדי לשים אותם באף‬
‫של השני! בכלל מהיכן השגתם אטבי כביסה? מה?? אבל‪ ...‬אוי‪ ,‬נו באמת‪ ,‬טוב‪,‬‬
‫כולם יורדים איתי עכשיו לאסוף‪ ,‬אף מילה! יענקי‪ ,‬באמת‪...‬‬

‫(לאחר שחזרנו‪ ,‬המשכתי בסיפור ‪)-‬‬

‫בקיצור‪ ,‬אתם שומעים ילדים‪ ,‬לחיימקה נולד ילד ועוד ילד‪ ,‬ומדובר פה על‬
‫הוצאות לא פשוטות‪ ,‬תשאלו את ההורים שלכם‪ .‬תשאלו‪ ,‬ממה חי חיימקה? זה‬
‫גם מה ששאלו כל רואיו‪ .‬הם עשו יותר מכך‪ ,‬הם גם הציקו לו בלי הרף "תשמע‬
‫חיימקה‪ ,‬אנחנו לא רוצים לראות אותך בדפים של קופת העיר‪ ,‬תלך להיות‬
 ‫‪. 82‬לכשה רסומ‬

‫מלמד בחיידר או סופר סת"ם לפני שהסוף יהיה מר!" אבל חיימקה דווקא‬
‫המשיך ללמוד כל היום‪ ,‬כי הוא הרגיש את מתיקות ועריבות זיו התורה‪ ,‬ולא‬
‫נחשב בעיניו מלא עולם כסף וזהב למאומה‪ ,‬נו נו‪...‬‬

‫והנה הגיעו הימים הקשים שכולם דברו עליהם‪ ,‬ובביתו של חיימקה לא היו‬
‫הרבה ממתקים כמו בבתים שלכם‪ ,‬ילדים‪ ,‬והיה קשה מאד לגמור את החודש‪,‬‬
‫וכולם מסביבו של חיימקה היו אומללים מאד‪ ,‬אבל דווקא חיימקה ומשפחתו‬
‫היו משום מה מאושרים מאד‪ ,‬כי הם נהנו מכך שחיים יושב ולומד‪ .‬חיימקה הרי‬
‫הסביר להם‪ ,‬והשריש בהם‪ ,‬ששום קרבן לא גדול מדי בשביל לימוד התורה‪,‬‬
‫והם‪ ,‬במקום להיות אומללים ולבכות שאין להם צעצועים יפים‪ ,‬היו שמחים‬
‫ועליזים‪ .‬מוזר!‬

‫זהו‪ ,‬ילדים‪ ,‬מרגע שמתחילים כבר קשה לעצור‪ .‬חיימקה המשיך ללמוד שנה‬
‫אחרי שנה‪ ,‬עד שבסופו של דבר הוא הפך להיות גדול הדור‪ ,‬וכל עולם התורה‬
‫התלהב ממנו והזכיר את שמו בחרדת קודש‪ ,‬וכל היהודים באו לשאול אותו‬
‫שאלות‪ ,‬גם מבני משפחתו אשר בעבר נדו לו בראשם‪.‬ובאמת גם כסף לא היה‬
‫חסר‪ ,‬כי הוא כתב ספרים שנמכרו בכל עולם התורה‪ ,‬גם הבנים שלו הפכו להיות‬
‫תלמידי חכמים גדולים מאד‪ ,‬ולאחר מאה ועשרים הוא ישב במעגל הצדיקים‬
‫שמצביעים על הקב"ה ואומרים "זה אשר קיוינו לו"‬

‫מוסר השכל‪ :‬לכו מפה ילדים! לא יודע למה בכלל התחלתי לספר לכם את‬
‫הסיפור הזה‪ ,‬ל מ ה אני לא גדול הדור‪ ,‬ל מ ה ????‬
‫‪83‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫הבהרה‪ :‬לא הייתי חושב שאני בכלל צריך להבהיר זאת‪ ,‬אבל לאחר‬
‫שכמה כבר התבלבלו‪ ,‬הריני להודיע בשער רבתי‪ ,‬השם "חיים"‬
‫נבחר באקראי‪ ,‬הסיפור הנ"ל א י נ ו הביוגרפיה של גדול הדור רבי‬
‫חיים קנייבסקי שליט"א‪ ,‬אלא משמש כמשל‪ ,‬שוב‪ ,‬מתסכל אותי‬
‫אפילו לכתוב זאת‪ ,‬כי היה נראה לי שזה ברור למדי‪ ,‬אבל מילא‪..‬‬
 ‫‪. 84‬תומוצ‬

‫צומות‪.‬‬

‫אני כל כך רעב‬

‫הרמתי את ידי כדי להביט בשעון‪ ,‬פעולה שדרשה מעט מאמץ‪ ,‬מחמת‬
‫החולשה הכללית שהייתי נתון בה‪ ,‬רק כדי לוודא שהצום אכן נגמר עוד מעט‪,‬‬
‫ולראות בדיוק עוד כמה דקות נותרו‪.‬‬

‫השעה שהייתה רשומה בשעון‪10:15 :‬‬

‫רק לשם הבהרה‪ :‬לא ‪ !22:15‬השעה הרשומה הייתה ‪.10:15‬‬

‫לרגע נבהלתי‪ ,‬אבל מהר מאד הבנתי שהשעון כנראה מקולקל‪ .‬הוצאתי את‬
‫הפלאפון מכיסי‪ ,‬ואכן‪ ,‬למרבה ההקלה הרגעית‪ ,‬הייתה רשומה שם שעה אחרת‪.‬‬

‫השעה שהייתה רשומה בפלאפון‪.10:16 :‬‬

‫אמנם‪ ,‬זו לא הייתה אותה שעה כמו בשעון‪( ,‬הגם שהסתכלות מהירה על‬
‫השעון התברר שכעת גם הוא מציג את השעה הנ"ל)‪ ,‬אבל עדיין לא היה בזה‬
‫כדי להקל את הבשורה‪.‬‬

‫אז כמה דקות נותרו עד סוף הצום? מעשר ורבע עד שמונה ורבע יש עשר‬
‫שעות‪ ,‬הוי אומר‪ 600 ,‬דקות‪ 36,000 ,‬שניות‪ ,‬ויורד‪.‬‬

‫זו הפעם דווקא התכוננתי היטב לצום‪ .‬אכלתי בערב כדבעי‪ ,‬שתי פיתות‬
‫‪85‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫עם סלט‪ ,‬וגבינה‪ ,‬בורקסים‪ ,‬שתייה‪ ,‬עוגה‪ ,‬הפסקה קצרה בין חלב לבשר‪ ,‬ואז‬
‫המשכתי עם שווארמה‪ ,‬סטייק קטן על האש‪ ,‬כמה עופות‪ ,‬קינוח פרווה‪ ,‬עוד‬
‫שתייה‪ ,‬והלכתי לישון‪ ,‬לא שוכח לעשות תנאי שמאפשר לי לאכול לפני עלות‬
‫השחר‪ ,‬כיוונתי בזהירות את השעון המעורר לשעה ‪ ,3:20‬עלות השחר ב‪,4:05‬‬
‫מה שנותן לי מספיק זמן‪ ,‬והלכתי לישון‪.‬‬

‫התעוררתי בבהלה‪ ,‬חשיכה שררה מחוץ לחלוני‪ ,‬בעודי אפוף בקורי השינה‪,‬‬
‫הייתי בטוח שמשהו נורא ואיום קרה‪ ,‬שמא חלמתי חלום רע? שמא פורצת‬
‫אש כרגע בבניין הפנימיה? הבטתי לעבר השעון המונח בתמימות מעושה על‬
‫שולחני – על הצג הופיעה שעה מהבהבת ‪ 4:07‬ומייד קלטתי שאני ממש‪ ,‬אבל‬
‫ממש רעב‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם קלטתי ששכחתי להעביר את השעון המעורר ל‪ON‬‬
‫אחרי שכיוונתי אותו‪ .‬בנוסף‪ ,‬קלטתי שאני ממש‪ ,‬אבל ממש רעב‪ .‬בנוסף‪ ,‬קלטתי‬
‫שבלי לשים לב ריסקתי את השעון לחתיכות קטנות‪ ,‬ובנוסף לכל‪ ,‬גם קלטתי‬
‫שהשעון שייך לפונקטפקרט ועכשיו בנוסף לכל אני צריך לקנות לו אחד חדש‪.‬‬

‫זה די הרבה לעכל בזמן כל כך קצר‪.‬‬

‫באנחה חזרתי למיטה‪ ,‬רק כדי לגלות שאינני מצליח להירדם כשאני רעב‪.‬‬
‫ניסיתי לספור כבשים‪ ,‬אבל עד מהרה כל כבשה הופיעה בתור צלעות כבש על‬
‫האש‪ .‬כשהגעתי לשלוש מאות צלעות הבנתי שזה כבר לא יעבוד‪ ,‬ועכשיו אני‬
‫גם צמא‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬הוצאתי באנחה מהארון ספר‪ ,‬ששמור עמי במיוחד למקרים כאלה‪,‬‬
‫"פיזיקה למתחילים"‪ ,‬וכעבור כמה דקות הצלחתי להירדם‪.‬‬

‫עכשיו אני מגיע לשעה שהוזכרה בתחילת סיפורינו‪ ,‬הלא היא ‪ ,10:16‬כעת אני‬
‫שמח לבשר שכבר מדובר ב‪.10:20‬‬

‫טוב‪ ,‬צריך לחשוב על דרך יצירתית להעביר את הזמן‪ .‬הלכתי לגמ"ח סיפורי‬
‫צדיקים‪ ,‬ושלפתי ספר‪ .‬אין לי מושג למה‪ ,‬אבל כל ספר שפתחתי‪ ,‬נפתח בדיוק‬
‫בסיפור על אכילה‪ .‬או שהצדיק ויתר על ארוחתו בגלל טעמים הלכתיים‪ ,‬או‬
‫שהוא היה באמצע האוכל והפסיק כדי לעזור למישהו‪ .‬אני יודע שאין כל כך‬
‫הרבה סיפורים הקשורים לאכילה בספרי צדיקים‪ ,‬אבל היום הספרים עשו‬
‫כנגדי יד אחת‪ ,‬והחליטו בהתאמה לענות אותי‪.‬‬
 ‫‪. 86‬תומוצ‬

‫אז מה נותר לבחור ישיבה רעב לעשות? הלכתי שוב לישון‪.‬‬

‫כבשים‪ ,‬צלעות כבש וכו'‪ ,‬פיזיקה למתקדמים וכו'‪ ,‬בסוף נרדמתי‪.‬‬

‫ולאחר כמה שעות‪ ,‬כשהתעוררתי‪ ,‬וניסיתי לחזור על הטריק‪ ,‬התברר שאפילו‬

‫הפיזיקה נכשלה‪ .‬עברתי לספר מתמטיקה‪ ,‬והתברר שגם אחרי ‪ 157‬ספרות‬
‫אחרי הנקודה במספר "פאי" (הוא אין סופי) אני נשאר ער‪ ,‬ועכשיו גם עם כאב‬
‫ראש קל‪.‬‬

‫ביקרתי בבית המדרש‪ .‬כמה בחורים ישבו שם‪ ,‬מביטים באוויר או בחבריהם‬
‫בעיניים מזוגגות‪ .‬מלבדם ישבו כמה מתמידים‪ ,‬שלמדו‪ .‬אתם מכירים אותם‪,‬‬
‫אלו שגם קמים לתפילות‪ ,‬וממש נחמדים‪ ,‬וממש מעצבנים אותי כל פעם שאני‬
‫רואה אותם‪ ,‬כי שאני יודע שהם הולכים לחייב אותי בעולם הבא? קיצר‪ ,‬כמה‬
‫מאלה‪.‬‬

‫איכשהו‪ ,‬עברו חלפו השעות‪ ,‬והגיעה עת המנחה‪.‬‬

‫הזמן הכי אהוב עלי בצום‪ ,‬מטעמים מובנים‪.‬‬

‫הגבאי הציע לי ברוחב לב להגביה את הספר‪ ,‬אך טענתי כנגדו בנימוס‪ ,‬שדי לי‬
‫בצום אחד‪ ,‬אין צורך להוסיף עוד כמה‪.‬‬

‫ואז הגיע הזמן בין מנחה לערבית‪ .‬הזמן‪,‬שבו אני מגלה כוחות עלומים בנפשי‪.‬‬
‫הזמן‪ ,‬שבו אני רואה שבעצם הקטע הזה של הצום הוא לא כל כך נורא‪.‬‬
‫התחושה מתגברת לקראת ערבית‪ ,‬וכשמסתיימת תפילת ערבית ‪ -‬אז בכלל‬
‫אני מוכן ומזומן להמשיך את הצום הזה עוד יומיים לפחות‪.‬‬

‫מה שלא מונע ממני להופיע ראשון בחדר אוכל‪ ,‬אין סתירה‪ ,‬יום אחד אני‬
‫אסביר למה‪.‬‬
‫‪87‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫כן‪ ,‬נכון‪ ,‬זה לא קל לקחת את הצומות לכיוון המטרה המקורית‬

‫שלהם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬תשובה וחשבון נפש‪.‬‬
‫אבל חשבתי לדבר מכיוון אחר (וכרגיל‪ ,‬אני אישית לא שם וכו')‪.‬‬
‫אחד מגדולי האחרונים כתב על הצומות‪ ,‬שניתן לקחת מהם חשבון‪,‬‬
‫שאם במניעת אוכל יום אחד האדם כבר הופך לכזה מסכן (המילים‬
‫שלי)‪ ,‬אז מה שפל הוא האדם‪ ,‬ואם יתבונן האדם בזה‪ ,‬יוכל לקחת‬
‫מכך ענווה‪.‬‬
‫אז נכון‪ ,‬להתעורר ולעשות תשובה בצומות זה לא פשוט‪ ,‬ואשרי‬
‫מי שזוכה‪ ,‬אבל לפחות מה שאפשר ודאי לעשות בצום‪ ,‬הוא להבין‬
‫שאנחנו לא כזה ביג דיל‪ .‬בסך הכל מחסור במים ואוכל לכמה‬
‫שעות ואנחנו לא מצליחים לזוז‪ .‬אז ממילא‪ ,‬אולי נוריד קצת את‬
‫האף‪.‬‬
‫לא באתי להמעיט אלא להוסיף עוד זווית אחת להסתכלות‬
‫על צומות‪ ,‬והלוואי שנזכה לקחת את הצומות למקום‬
‫הנכון‪ ,‬להוספת קדושה והיטהרות‪ ,‬וכמובן‪ ,‬תשובה‪.‬‬
 ‫‪ 88‬יאבג תויהל ךיא‬

‫איך להיות גבאי‬

‫גבאי יקר! רציתי להכניס אותך לעולם הגבאות בכמה עצות והדרכות‪ :‬אני‬
‫תמיד שמח לעזור לאלו הרוצים להשתלם במקצועות חדשים עליהם אין להם‬
‫מושג‪ ,‬אז ראשית מזל טוב! סוף סוף הצלחת להגיע למשהו בחיים‪ ,‬גם אם זה‬
‫קרה כי אף אחד אחר לא הסכים לקבל עליו את התפקיד‪...‬‬

‫כפי שכבר ידוע לך זה מכבר‪ ,‬אחד התפקידים החשובים של הגבאי‪ ,‬הוא‬

‫להעלות אנשים לתורה בימי החול‪ ,‬וגם‪ ,‬שים לב‪ ,‬בימי השבת‪ .‬בכך‪ ,‬גבאי יקר‪,‬‬
‫אתה עומד להפוך למושא שנאתם של תשעים אחוז מהבחורים‪ ,‬כיון שכל אחד‬
‫יהיה משוכנע שאתה שונא אותו אישית‪ ,‬ומשום כך לא העלית אותו לתורה זה‬
‫ששה ירחים‪ .‬הגבאי בישיבה שלי נהג להתמודד איתי בדרך הפשוטה ביותר‪:‬‬
‫הוא מייד הודה שהוא אכן שונא אותי‪ ,‬ולכן הוא לא מעלה אותי‪ .‬הוא אפילו‬
‫הציע לפרט מ ד ו ע הוא שונא אותי‪ ,‬אבל לא נתתי לו בגלל טורח ציבור‪ ,‬כי‬
‫בכל זאת‪ ,‬זה יכול להימשך זמן מה‪.‬‬

‫כך או כך‪ ,‬זהו אינו חלק הארי בתפקיד הגבאות‪ ,‬משום שבישיבה ישנו חלק‬
‫אחר‪ ,‬קצת יותר מסובך‪ ,‬והוא לשכנע בחור לעבור לפני התיבה‪ .‬אחרי שממפים‬
‫את הספרדים בישיבות אשכנזיות‪ ,‬ואת האשכנזים בישיבות ספרדיות‪ ,‬את‬
‫הפוחחים‪ ,‬אלו שיצא עליהם שם רע בנעוריהם‪ ,‬אלו שאינם ריקנים מעבירות‪,‬‬
‫אילו שאינם ענווים ומרוצים לעם (דרך אגב‪ ,‬כל מה שכתבתי הוא אכן דרישת‬
‫ההלכה לשליח ציבור‪ ,‬סימן נ"ג באו"ח)‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬אחרי שניפינו את כל אלו‪,‬‬
‫‪89‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫נותרו מעט מאד‪ .‬למעשה לאחר מחשבה מעמיקה וחיפוש ארוך הגיעו הגבאים‬
‫למסקנה ששליח הציבור הקבוע בישיבה צריך להיות ר' חיים קנייבסקי‪ .‬שלחנו‬
‫לו מכתב‪ ,‬אבל לצערנו הוא מתפלל בזמנים אחרים מהישיבה‪ ,‬ואתם לא מצפים‬
‫מאיתנו לקום לותיקין‪ ,‬נכון? אולי זו לא ממש הייתה הסיבה שהוא סרב‪ ,‬אבל עד‬
‫שנקבל מכתב תשובה אנחנו סוברים שזו היא הסיבה‪ ,‬אף על פי ששלחנו את‬
‫המכתב לפני שנה‪.‬‬

‫אחרי ר' חיים‪ ,‬בלית ברירה צריך להסתדר עם מה שיש‪ ,‬אבל לפתע מתגלה‬
‫שמי שיש לא כל כך רוצה לעלות ש"ץ‪ .‬קחו אותי‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬למרות שמייד לאחר‬
‫שנהייתי בר מצווה חיפשתי כל מנין אפשרי לעלות בו ש"ץ‪ ,‬פתאום לא מתחשק‬
‫לי בשעה שבע בבוקר‪ ,‬כשקולי בקושי יוצא מהגרון ועיני נדבקות לריסים‪,‬‬
‫להתחיל לשורר בקול‪ .‬גם אינני אוהב כל כך לעמוד במשך שעה על הרגליים‪.‬‬
‫במנחה‪ ,‬הגבאי אף פעם לא מצליח למצוא אותי לפני התחלת התפילה‪ ,‬בדרך‬
‫כלל בגלל שאני מתחבא מאחורי העמוד‪ ,‬ובערבית‪ ,‬טוב‪ ,‬בדיוק אתמול החלטתי‬
‫לאמץ את שיטת בריסק‪ ,‬ולקרוא ק"ש כמו שצריך‪ ,‬הרי כתוב "מצננין לו גיהנום"‪.‬‬
‫ברור שצריך להתחיל לדקדק בק"ש‪ ,‬ואני מוסר בצער לגבאי‪ ,‬שלא היום‪...‬‬

‫טוב‪ ,‬מה לעשות‪ ,‬להיות גבאי אינו תפקיד קל‪ ,‬ועדיין לא התחלתי למנות‬
‫את הקשיים בשמירת כל המנהגים‪ .‬שים לב‪ ,‬גבאי יקר‪ ,‬שעל כל מחדל בבית‬
‫המדרש יפנו אליך כאחראי עיקרי‪ .‬הש"ץ לא אמר "אב הרחמים" בשבת מברכין‬
‫של חודש סיוון? הרי זה דבר שכמובן היית אמור לזכור‪ ,‬האשמה בך‪ .‬אם לא‬
‫אמרו את ה"מי שברך" לצמים בה"ב (דבר שקורה בשתי שבתות בשנה)‪ ,‬הכל‬
‫נופל עליך‪ .‬אם הכל הולך למישרין‪ ,‬לא תקבל כמובן שום שבחים‪.‬‬

‫אך אל תשכח שכל שבת מברך אותך במיוחד הציבור‪ ,‬באומרו וכל העוסקים‬
‫בצרכי ציבור באמונה‪ ,‬רק אל תשכח לעשות זאת באמונה‪ .‬אני כבר התחלתי‬
‫לחשוד שאתה מעלה לתורה רק את החברים שלך‪ ...‬כבר עברה שבת שלמה‬
‫שלא קיבלתי עלייה! רק התחלת והכבוד עלה לך לראש‪ ,‬ואני עוד חשבתי שיש‬
‫אחד שאפשר לסמוך עליו כאן‪ .‬ואל תדאג יותר מדי לגבי הש"ץ‪ ,‬פשוט נשלח‬
‫שוב פעם מכתב לר' חיים‪...‬‬
 ‫‪. 90‬גרוב יל רסח‬

‫חסר לי בורג‪.‬‬

‫חסר לי בורג‪ .‬רגע רגע‪ ,‬אין צורך לנחם אותי‪ ,‬ולומר שעוד יש לי סיכויים להצליח‬
‫כמו כל אחד אחר וכדו'‪ .‬אינני מתכוון בצורה מטפורית‪ ,‬אלא כפשוטו‪ :‬חסר לי‬
‫בורג במשקפיים‪ .‬נראה לכם כמו עובדה חסרת חשיבות? ודאי לא כזו שראויה‬
‫להיכתב בספר נכבד כזה? אז ראשית‪ ,‬זה הספר שלי‪ ,‬ואני אכתוב בו מה שאני‬
‫רוצה בהגבלות ההלכתיות וההשקפתיות כמובן‪ ,‬ושנית‪ ,‬אין לכם מה להאשים‬
‫אותי‪ ,‬הרי לי‪ ,‬כידוע‪ ,‬חסר בורג‪ .‬במקום זאת‪ ,‬תאשימו את דוד משה שלא מצא‬
‫ספר יותר ראוי לקנות לכם ליום ההולדת‪ ,‬כבר נגמרו כל השסי"ם בעולם דוד‬
‫משה?‬

‫אבל למעשה‪ ,‬מה שבאתי לספר‪ ,‬הוא לא את עצם העובדה שחסר לי בורג‪,‬‬
‫אלא מ ד ו ע חסר לי בורג‪ .‬וזו הסיבה‪ :‬אני הולך לישון בלילה בדרך כלל (לא צריך‬
‫לפתוח עיניים‪ ,‬גם החזו"א הלך לישון לפעמים)‪ ,‬ואז אני מניח את המשקפיים‬
‫בהקפדה יתירה‪ ,‬ובזהירות למודת ניסיון‪ ,‬על המיטה‪ ,‬ל י ד הראש‪ ,‬לא מאחורי‬
‫הגב‪ ,‬לא ליד הרגליים‪ ,‬אלא ליד הראש‪ .‬אז איך‪ ,‬א י ך‪ ,‬בבוקר אני מוצא אותם‬
‫מתחת לכתף בצד השני‪ ,‬מעוקמות לכדי צורה גיאומטרית מעניינת מאד‪,‬‬
‫שכמדומה שקוראים לה מתומן‪ ,‬מה זה מתומן? טוב ששאלת‪ ,‬באמת‪ .‬לפעמים‬
‫אני הולך ברחוב ואומר ליהודי "מתומן" אז הוא עונה לי‪ ,‬בקרירות משהו "אני‬
‫דווקא מפולין”‪ .‬נראה שקצת נעלב‪ ,‬משונה!‬
‫‪91‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫ונחזור למתומן‪ .‬תן לי רק רגע להתקשר למישהו‪ ,‬לא קשור בכלל למה שאנחנו‬
‫מדברים עכשיו‪ ,‬שניה‪ ,‬עוד רגע‪ ,‬כן‪ ,‬אני איתך‪ ,‬מתומן הינה צורה בעלת שמונה‬
‫צלעות‪ .‬מהי צלע? רגע נזכרתי בעוד איזה טלפון חשוב‪ ,‬שניה‪ ,‬טוב‪ ,‬מיצינו‪,‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬כך נראים המשקפיים שלי בבוקר‪ ,‬והשאלה מזעזעת אותי בכל‬
‫פעם מחדש‪ .‬למעשה יש שתים‪ ,‬האחת‪ ,‬כיצד הלכו להם המשקפיים חצי מטר‬
‫בכוחות עצמם? והשניה‪ ,‬ל מ ה שכחתי שוב פעם לשים אותם על השולחן‪,‬‬
‫ובמקום זאת שמתי אותם על המיטה‪ ,‬ל מ ה???‬

‫לעתים הם לא נמצאים בכזו קלות מתחת לכתף‪ .‬קורה והם לא נמצאים כלל‬
‫בסביבה הקרובה‪ ,‬ואחד הדברים שהמין האנושי עדיין לא הצליח למרבה הפלא‬
‫לפתור זה הפרדוקס שנגרם כשמחפשים משקפיים‪ .‬תבינו‪ ,‬הגורם הבסיסי‬
‫בחיפוש הינו יכולת הראייה‪ .‬בהעדר משקפיים‪ ,‬אין לנו את יכולת הראייה‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שהצירוף "לחפש משקפיים" הינו שני מושגים שסותרים אחד את השני‪.‬‬
‫הצליחו (אולי) לשגר אדם לירח‪ ,‬אבל עדיין לא הצליחו למצוא דרך לחפש‬
‫משקפיים ביעילות‪...‬‬

‫אותה שאלה ישנה בנוגע לכיפה שלי‪ ,‬אם כי אותה לא ניתן לשים על השולחן‪,‬‬
‫כי הולכים לישון איתה‪ .‬אבל‪ ,‬כשאני הולך לישון אני מחזק אותה היטב על ראשי‪,‬‬
‫מתוך אמונה אינפנטילית שזה יעזור במשהו‪ ,‬ובבוקר אני קם‪ ,‬ולמרבה התדהמה‬
‫‪ -‬אין כיפה על ראשי! תשאלו היכן היא‪ ,‬זה גם מה שאני שואל במשך חמש‬
‫דקות‪ .‬אני מרים את הכרית‪ ,‬את הסדין‪ ,‬את המזרן‪ ,‬ולפתע אני נזכר בסגולה‬
‫לומר "אמר רבי בנימין" שתמיד עובדת‪ ,‬אבל‪ ,‬הא הא‪ ,‬נחשו מה? אין לי כיפה‪,‬‬
‫אז אי אפשר לומר אותה! בדיוק לפני שאני מגיע לחבוט ראשי בקיר באומללות‬
‫אני מוצא אותה מתחת לרגלי המיטה‪ .‬מה הולך פה? אפשר לחשוב שנאבקתי‬
‫בעדר פילים בשנתי‪ ,‬וגם כך היה צריך תנאים רבים כדי שהכיפה תגיע למיקום‬
‫המדויק הנ"ל‪ .‬לדוגמא‪ ,‬צריך שהיד שלי תתרומם בשינה‪ ,‬בזווית מושלמת (מה‬
‫זה זווית? חלאס!) ומדויקת כך שתגיע אל מעל לראש ומתחת לכיפה‪ ,‬ותזרוק‬
‫אותה בקשת רחבה כך שתפגע בקיר בחוזקה‪ ,‬וממנו תרד באלגנטיות אל רגלי‬
‫המיטה‪ ,‬אז צריך גופי להתנועע בשינה חזק מאד כך שהמיטה תתרומם ותזוז‬
‫מעט‪ ,‬כך שרגלי המיטה יעמדו מעל לכיפה‪ ,‬וכל זה צריך לקרות בתיאום מושלם‪,‬‬
‫כי אם אחד מהתנאים יחסר‪ ,‬הכיפה כבר לא תגיע לאן שהגיעה‪ .‬לדעתי הרבה‬
‫יותר הגיוני‪ ,‬שבחור אחד מגיע בכל לילה בשעה מדויקת‪ ,‬מרים את הכיפה‬
 ‫‪. 92‬גרוב יל רסח‬

‫בעדינות‪ ,‬ודוחף אותה אל מתחת למיטה‪( ,‬כנ"ל למשקפיים)‪ .‬למה הוא עושה‬
‫זאת אתם שואלים? כאן יש כמה אפשרויות‪ .‬האחת‪ ,‬שגם לו קורה שהוא לא‬
‫מוצא את הכיפה בבוקר‪ .‬הוא חושד ב י שאני עשיתי זאת‪ ,‬ומחליט לנקום‪ .‬לו‬
‫עצמו זה קרה‪ ,‬כי בחור אחר חשב ש‪ ...‬ולבחור האחר‪ ...‬וכו'‪ ,‬וכך יוצא שבצורה‬
‫מעגלית כל הישיבה מוצאת את הכיפה תחת המיטה‪ .‬השאלה היחידה היא‬
‫מי היה הראשון‪ .‬והסיבה השנייה האפשרית‪ ,‬שהוא פשוט שונא אותי סתם כך‬
‫שנאה עזה ללא מצרים‪ ,‬מה שיכולתי להבין‪ ,‬מסתבר שגם אני לא הייתי מחבב‬
‫את עצמי במיוחד‪ ,‬לולא הייתי תקוע עם עצמי‪...‬‬

‫אם יורשה לי‪ ,‬ונדמה לי שיורשה (עיין ערך דוד משה)‪ ,‬נחזור לרגע למשקפיים‪.‬‬
‫מה קורה כשחסר בורג? כמובן שמים סלוטייפ‪ .‬זה פתרון טוב‪ ,‬למעשה יותר‬
‫מדי טוב‪ ,‬מרוב שהוא טוב‪ ,‬אני שוכח לגמרי מהעובדה שחסר לי בורג‪ .‬אינני נוהג‬
‫להסתכל בראי‪ ,‬ולאט לאט העובדה נשכחת גם מהסובבים‪ ,‬ואז‪ ,‬כמו שיכולתם‬
‫לשער‪ ,‬יום אחד מגיעה הצעת שידוך‪ .‬ההצעה טובה מאד‪ ,‬נראה שמשהו קרה‬
‫והם פסחו על כל הבחורים שמכירים אותי אישית‪ ,‬וגם על הרבנים שמכירים‬
‫אותי אישית‪ .‬למעשה הם ביררו בטעות בישיבה אחרת על בחור עם שם דומה‪,‬‬
‫והוא באמת היה בחור טוב מאד‪ .‬אני מגיע לפגישה כולי מהודר ומצוחצח‪ ,‬מלא‬
‫בתקוות טובות‪ ,‬ושם לב שמצטיירים סימני תמיהה אצל הצד השני‪ ,‬אבל אני‬
‫מייחס את זה לכך שהיא לא ציפתה שהבחור יהיה כ ז ה מיוחד ונעים הליכות‬
‫וכד'‪ .‬אחר כך אני מקבל תשובה שלילית עם הסברים מאד חיוביים‪ ,‬על כמה‬
‫שאני נפלא וכו'‪ ,‬אבל נראה לה שזה לא זה‪ .‬אני הולך לחבוט ראשי בקיר ורגע‬
‫לפני‪ ,‬אני שם לב למראה שעל הקיר שבה נראים זוג משקפיים מתומנים עם‬
‫סלוטייפ‪ ,‬ואני נרגע‪ .‬זה בכלל לא קשור לאישיות שלי‪ ,‬רק לזה שאני עצלן מכדי‬
‫לתקן משקפיים‪ ,‬נו שוין‪...‬‬
‫‪93‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫לכל הבעיות האלה ואחרות שיותר רציניות ממה שנכתב כאן‪,‬‬

‫יש פתרונות‪ .‬אפשר לקנות כיפה גדולה לשינה‪ ,‬אפשר לתקן‬
‫את המשקפיים‪ ,‬או לפחות לעשות איזו תזכורת לשים אותם על‬
‫השולחן‪ ,‬אבל ישנה מחלה שגורמת לדחות דברים לפעם אחרת‪,‬‬
‫תמיד תמיד לדחות‪ ,‬בדברים שבעלמא זה לא נוח אבל לא נורא‪,‬‬
‫אבל בדברים רוחניים זה יכול להביא הפסדים עצומים‪ ,‬בין אם‬
‫אני דוחה מעריב למניין היותר מאוחר ואז בדיוק בשעה הזאת‬
‫יש אונס אמיתי ולא מדומה‪ ,‬דוגמאות יש למכביר‪ ,‬אבל במדרש‬
‫כתוב "ושמרתם את המצות"‬
‫מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה‪ ,‬כשאפשר עושים‪ ,‬וככה‬
‫באמת גדלים‪ ,‬מלבד עד כמה שזה מראה על חשיבות‬
‫המצווה בעינינו שהוא ערך עצום בפני עצמו‪ ,‬ודי בכך‪.‬‬
 ‫‪ 94‬הנותחב םידוקיר‬

‫ריקודים בחתונה‬

‫ריקוד בחתונה למה הוא דומה? למשחק שמשחקים ילדים חילונים לפעמים‪,‬‬
‫כלומר היו משחקים לפני שהגיעו כל מיני מכשירים קטנים שהפכו אותם‬
‫לזומבים‪ .‬המשחק נקרא "אני עומד לי במעגל ומביט סביבי"‪ .‬משחק מאד‬
‫מעניין‪ ,‬בו עומד לו ילד באמצע מעגל של ילדים‪ ,‬מביט סביבו תוך שירה זייפנית‬
‫של המשפט "אני עומד לי במעגל ומביט סביבי" ואז בוחר לו ילד‪ ,‬ורוקד איתו‬
‫למשך כמה דקות‪ ,‬ואז עוזבו לנפשו‪ .‬וההוא שנבחר‪ ,‬לאחר שכבר סבר שנוצר‬
‫כאן משהו מיוחד‪ ,‬לאחר שכבר היה בטוח שמצא חבר אמת לכל החיים‪ ,‬נותר‬
‫לבדו לבחור מישהו אחר לרקוד עימו‪ .‬יש בזה משהו מאד חינוכי במשחק הזה‪,‬‬
‫הוא מעמיד את הילדים מול המציאות הקשה כבר בגיל הרך‪ ,‬לאמר‪ ,‬העולם‬
‫קשה ילדים‪ ,‬תהנו מהחמש דקות של הריקוד כל עוד אתם יכולים‪...‬‬

‫אבל גם אצלנו משחקים במשחק הזה לעתים מזומנות‪ .‬הדברים אמורים‬

‫לגבי ריקודים בחתונה‪ :‬עומד לו החתן במעגל‪ ,‬ומדי פעם בוחר באחד מחבריו‬
‫הקרובים לריקוד בצוותא‪ .‬אני בדרך כלל מביט במנהג הזה מהצד בחיוך מוסתר‪,‬‬
‫והלא תודו שיש במנהג הזה משהו קצת ילדותי וטפשי‪ ,‬לבחור אחד דווקא‬
‫לרקוד איתו‪ .‬הלא כולנו חברים‪ ,‬כולנו נחמדים‪ ,‬מה פתאום לבחור באחד על‬
‫פני השני? זה נוגד את כל עקרונות השוויון שעליהם מבוססת החברה שלנו‪...‬‬

‫כלומר‪ ,‬אף פעם לא בוחרים בי‪ ,‬אף פעם‪ .‬בכל פעם שעולה בדעתי‪ ,‬שאולי‬
‫השגתי חבר אמת אחד בישיבה‪ ,‬מגיעה החתונה שלו‪ ,‬ואני נוכח לראות שה"חבר"‬
‫‪95‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫שלי מעדיף לרקוד עם שיעור א' אחד שהגיע בסך הכל לפני חצי שנה ולמד‬
‫איתו בחברותא‪ ,‬מאשר איתי‪ ,‬האחד שחלק איתו בארוחות השבת את בקבוק‬
‫הקולה שהוא קנה בשארית כספו‪ ,‬וגם כמעט מדי יום אמר לו בעוברו על פניו‬
‫"מה'נשמע?” שזו ללא ספק צורת פניה שבה פונים רק לחברים הכי קרובים‬
‫(וממספר הפעמים שאני פונה כך לאנשים ביום מסתבר שיש לי הרבה חברים‬
‫קרובים)‪.‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬יוצא בריקודים בחתונה‪ ,‬שהמטרה הכי נעלה היא להשיג את‬
‫תשומת ליבו של החתן‪ .‬ראשית‪ ,‬מוציאים אותו מהחדר יחוד‪ ,‬וכאן אולי באמת‬
‫המקום להקדיש כמה שורות לתופעה המעניינת של הוצאת החתן מהחדר‬
‫יחוד‪ .‬קורה ובאים אליכם בחורים ואומרים שהחתן עכשיו יוצא מהחדר יחוד‪,‬‬
‫מתוך רוחב לב אני מרשה לעצמי להעשיר את ידיעותיכם בהוויות החיים‪ :‬הם‬
‫מ ש ק ר י ם‪ ,‬הוא לא יוצא עכשיו‪ ,‬הוא גם לא יוצא בעוד עשר דקות‪.‬ישנו יהודי‬
‫אחד בלבד שיקבע מתי הוא יצא‪ ,‬היהודי הזה חשוב יותר מהחתן והכלה ביחד‪,‬‬
‫הוא חשוב יותר מהראש ישיבה ומאביו של החתן‪ ,‬ליהודי הזה קוראים "ה צ ל‬
‫ם" כן‪ ,‬כן‪ ,‬ישנם יהודים מסתוריים שקיבלו מעמד נשגב אשר נותן להם חסינות‬
‫בחתונות מעבר לכל אישיות אחרת‪ .‬אף אחד לא יודע כיצד הם הגיעו למעמד‬
‫הזה‪ ,‬כנראה ישנם טקסים למיניהם‪ ,‬הם צריכים לעבור אימונים ושבועות‪ ,‬ואף‬
‫אחד לא מורשה להיכנס לקבוצה הזאת‪ ,‬אלא אחרי הרבה מאמצים‪ .‬רק אז‪,‬‬
‫אחרי שעברו את השלב הסופי והם מקבלים את התואר "צלם"‪ ,‬הם יכולים‬
‫לעמוד היכן שבא להם‪ ,‬להכנס לכל מקום שרק רוצים‪ ,‬ואיש (!) לא יעכב בעדם‪.‬‬
‫אם הם ירצו לדחוף אותי‪ ,‬הם ידחפו אותי‪ .‬אם הם ירצו לדרוך לי על הרגל‪ ,‬הם‬
‫ידרכו לי על הרגל‪ ,‬ויתהפך העולם‪.‬ידועה אותה פעם שהצלם שכח להכניס‬
‫פילם למצלמה והתחילו את החופה מהתחלה‪ ,‬לא נעים‪ ,‬נכנסו לנערווין של‬
‫ברכה לבטלה‪ ,‬אבל היה שם צלם בהיכל‪ ,‬והוא אמר לעשות הכל שוב‪ ,‬באמת‬
‫לא נעים‪...‬‬

‫מכל מקום כשמוציאים את החתן מהחדר יחוד‪ ,‬זה קורה בדרך כלל מייד‬
‫לאחר שאני מחליט סוף סוף ללכת לשם‪ .‬בדיוק כשאני מתחיל לפסוע הוא‬
‫יוצא‪ ,‬ואז הריקודים מתחילים‪ .‬כעת‪ ,‬כל מה שנותר הוא שהחתן יראה אותי‬
‫ויאורו פניו‪ ,‬ויתפוס אותי בחדווה‪ ,‬ואני אזכה לשמח חתן וכלה וכו'‪ .‬מה שלמעשה‬
‫קורה‪ ,‬שמכניסים למעגל את אביו וחמיו והסבים והרבנים‪ ,‬ופתאום זה כבר‬
 ‫‪ 96‬הנותחב םידוקיר‬

‫"ל א ש י י ך" להיכנס למעגל‪ .‬אז אני מחכה בצד עד שהסבים יואילו בטובם‬
‫לפנות מקום לכח הצעיר‪ ,‬ואז‪ ,‬כמובן‪ ,‬מגיעים כל האחים והחברים מפעם‪ ,‬וזה‬
‫שוב "ל א ש י י ך" להיכנס למעגל של המשפחה‪ .‬כשהוא כבר מתיישב‪ ,‬אז‬
‫מתחילים לרקוד מולו כל מיני אנשים‪ ,‬כאן יש שתי אפשרויות‪ ,‬או שהם עושים‬
‫דברים ממש מדהימים‪ ,‬או שהם מנופפים בידיים למעלה ולמטה‪ ,‬בצורה‬
‫סיבובית שנראית כאילו הם באמצע להחליף נורה‪ ,‬נו מה יש לדבר‪ ,‬די מצחיק‪,‬‬
‫אני‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬שייך לסוג שמחליף נורה‪...‬‬

‫וכשסוף סוף מתפנה המעגל‪ ,‬ואני מקבל הזדמנות‪ ,‬אז אני כבר מתבייש‪...‬‬
‫לא נעים‪ ...‬כולם רואים‪ ...‬אבל ישנן פעמים שאני אכן נכנס למעגל‪ ,‬ורוקד בכל‬
‫כוחותי‪ ,‬למרות הבושה העצומה שאופפת אותי‪ ,‬כי אם כבר אני במעגל‪ ,‬למה‬
‫לא לנסות להחליף נורה? יש בזה כדי לרכוש ידיעות לזמנים שיהיה לי בית‬
‫ואצטרך להחליף בו נורה‪ ,‬ואני מניח שהחתן שמח לראות אותי עושה מעצמי‬
‫צחוק‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אני מוצא את עצמי משקיע בריקוד הזה כל כך חזק עד‬
‫שנאלצים לפנות אותי משם בכוח כדי שאנשים עם כישורים אמיתיים בתחום‬
‫יוכלו להיכנס‪ .‬עד כדי כך אני מתלהב‪ ,‬שאני שוכח לרדוף ולתת מנה לחצוף‬
‫שדחף אותי למעגל לפני שהספקתי להתנגד‪...‬‬

‫ואז נגמרים הריקודים‪ ,‬והחתן פושט את מגבעת המלך וחובש את מגבעת‬

‫הבאבה‪ ,‬רק ללא קבלת שום תשלום על ברכותיו‪ .‬בקרב החתנים‪ ,‬קיימות‬
‫שתי גישות‪ .‬גישה אחת‪ ,‬שקצת מעצבנת אותי‪ ,‬היא העמדה של "אין לי כוח‪,‬‬
‫ברכה והצלחה‪ ,‬אני רוצה כבר לשבת"‪ .‬דהיינו‪ ,‬כל הברכות מסתכמות עבור כולם‬
‫בשתיים שלוש מילים‪ ,‬ואין פרוטקציות‪ .‬יש בזה קטע לא יפה‪ ,‬כי עד שאני עומד‬
‫מול יהודי בלי עוונות‪ ,‬אני רוצה גם לחלוב איזה משהו יותר מפורט‪ ,‬משהו שנוגע‬
‫לעתידי הקרוב‪ .‬בקיצור‪ ,‬תברך כבר לשידוך הגון‪ ,‬מעצבן אחד! לעומת זאת‪,‬‬
‫הגישה השנייה‪ ,‬שאני קצת מתעצבן ממנה‪ ,‬היא הגישה של "אם כבר ‪ ,‬אז כבר"‬
‫ובה כל הברכות נוגעות לעבר הווה ועתידו של המתברך‪ ,‬בעולם הזה ובעולם‬
‫הבא‪ ,‬וגם בכל הגלגולים שיבואו לאחר מכן‪ ,‬ותסלחו לי‪ ,‬אבל גם אני קצת עייף‬
‫מהריקודים‪ ,‬כן? אפשר גם לחשוב על האזרח הקטן‪ ,‬ובנוסף לכל‪ ,‬כל הזמן‬
‫עוקפים אותי אנשים שהרבה יותר קרובים וחשובים לחתן‪ ,‬מ ה ז ה? אכפת לי‬
‫אם אתה זה שהיה החברותא שלו בשיעור א' והוא חייב לך את חייו? אני הייתי‬
‫קודם! וכשאני סוף סוף מגיע‪ ,‬הוא מתחיל‪ ,‬החל מרוחניות‪ ,‬גשמיות‪ ,‬לחם לאכול‬
‫‪97‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫ובגד ללבוש‪ ,‬כל מילי דעלמא‪ ,‬אני ממתין בסבלנות‪ ,‬הוא ממשיך‪ ,‬אני ממתין‬
‫עוד קצת‪ ,‬וכשהוא כבר מסיים אני מזכיר בשפל קול "ושידוך‪ ...‬במהרה‪ ”...‬וא ז‬
‫הוא פתאום נזכר "אה‪ ,‬כן‪ ,‬ושיהיה שידוך טוב ב ע ת ו ו ב ז מ נ ו" למה להכביר‬
‫במילים על ההמשך? קיצור המעשה‪ ,‬שישנו חתן שמסתובב אי שם בארץ עם‬
‫צליעה קלה ברגלו השמאלית‪...‬‬
 ‫‪ 98‬הנותחב םידוקיר‬

‫צריך להכניס לי לראש פעם אחת ולתמיד‪ ,‬זה לא אני כאן‪,‬‬

‫זה החתן! מדובר פה ביהודי שעשה צעד נכבד לעבר שלמות‪,‬‬
‫שהקים בית יהודי‪ ,‬ועלי מוטל החיוב לשמח אותו‪ ,‬ומדובר בחיוב‬
‫נכבד ביותר‪ ,‬שהגמרא כותבת עליו אזהרה מחד גיסא‪ ,‬שמי‬
‫שאינו משמח עובר בחמישה קולות‪ ,‬ושכר עצום מאידך גיסא‪,‬‬
‫שהמשמח זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות‪ ,‬כאילו בנה‬
‫חורבה מחורבות ירושלם‪ ,‬כאילו הקריב קורבן תודה‪ ,‬ובמקום‬
‫לתפוס את גודל המעמד‪ ,‬אני טורח להתעצבן על טיב האוכל‪,‬‬
‫על איכות המוזיקה‪ ,‬ועל החתן בעצמו‪ ,‬עוד אחד מהדרכים‬
‫של היצר למנוע דברים טובים בדרכים עקיפות‪ ,‬ושנזכה‪...‬‬
‫‪99‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫עקבתא דמשיחא‬

‫יום אחד‪ ,‬אני יורד לשטיבלאך להתפלל תפילת מנחה‪ ,‬אשר תיקן יצחק אבינו‬
‫עליו השלו'‪ ,‬ומוצא שם את ידידי שטרודלמאכר‪ .‬ישיש באמת נחמד מאד‪,‬‬
‫אשר מדי פעם מספר לי סיפורים על ארצנו מלפני ששים שנה‪ ,‬ואיך הכל היה‬
‫זול וכדומה‪ ,‬ומלחמות הקודש‪ ,‬ובכלל‪ ,‬איך אני מעיז ללכת עם נעליים כאלה‪,‬‬
‫כשבזמנו‪ ,‬בירושלם‪ ,‬הוא היה שמח למצוא פיסת בד לכסות בה את הקרעים‬
‫בנעליו‪ .‬הוא עצמו אמנם עלה מבלגיה לפני שלושים שנה‪ ,‬אבל הוא אינו יודע‬
‫שאני יודע זאת‪...‬‬

‫גם הפעם הוא לא הכזיב ופתח ללא שהיות‪ ,‬והפעם הנושא המרכזי היה‬
‫השטיבלאך‪ ,‬אשר אליו כזכור הגעתי כדי להתפלל מנחה‪ .‬השעה הייתה די‬
‫דוחקת‪ ,‬ובאמת ניסיתי להתחמק באלגנטיות על ידי אמירת אשרי יושבי ביתך‬
‫בקול גדול‪ ,‬אך שטרודלמאכר קצת מתקשה בשמיעה‪ ,‬ומייד תפס בידי ואמר‬
‫"חיימקה‪ ,‬בזמני לא היה כזה דבר שטיבלאך‪ ,‬מה פתאום לעשות שחרית‬
‫בתשע‪ ,‬בעשר‪ ,‬אני אומר לך‪ ,‬רק בגלל שיש את המניינים הללו‪ ,‬האנשים קמים‬
‫מאוחר‪ ,‬ואני אומר לך‪ ,‬זה מצבו הירוד של הדור‪ ,‬אני עוד זוכר איך בבית ישראל‬
‫היו מתפללים שחרית במניין אחד גדול‪( ...‬אני אומר לך!)”‬

‫הוא עצמו אמנם מתפלל בדרך כלל בבוקר במניין של עשר וחצי‪ ,‬איך אני‬
‫יודע זאת? לא מה שאתם חושבים‪ .‬פשוט‪ ,‬לפעמים אני נשאר ללמוד קצת‬
‫בשטיבלאך אחרי שאני מתפלל ותיקין‪ ,‬מ ה י ש? אבל נמנעתי להזכיר לו את‬
 ‫‪ 100‬אחישמד אתבקע‬

‫זה‪ ,‬מאחר שיש לו קול צורם במיוחד‪ ,‬והיו סביבנו אנשים‪...‬‬

‫"בכל זאת" ציינתי "אם מתאספים עשרה יהודים ומתפללים‪ ,‬מה רע?”‬

‫"אוהו" הוא אומר בקול "תשמע חיימקה‪ ,‬אתה שואל מה רע? אני אגיד לך!‬
‫המצב כל כך רע עד שאפילו לא יודעים מה רע! (אני אומר לך!)”‬

‫"אבל לולא המניין‪ ,‬ללא ספק היו רובם פשוט מתפללים ביחידות‪ ,‬כפי שמעיד‬
‫הניסיון במקומות שבהם אין שטיבלך‪ ,‬אז מה כבר קרה אם גם זוכים לענות‬
‫קדושה וקדיש? ועוד‪ ,‬שכתוב בזוהר שהפסוק אל תפילת הערער פנה מדבר על‬
‫תפילה ביחיד‪ ,‬שנבדקת מכל הצדדים‪ ,‬בעוד שבציבור היא מתקבלת מייד‪”...‬‬
‫אני תמה‪.‬‬

‫"לא זו הנקודה" המשיך בעקשנות "הנקודה היא שהמצב רע!”‬

‫"נו‪ ,‬זה ברור" ציינתי "המצב רע מ א ד אפילו‪ ,‬אבל מי אמר שהשטיבלאך‬

‫קשור לזה?”‬

‫שטרודלמאכר שקע בהרהורים‪ ,‬ואני ניצלתי זאת כדי להתפלל מנחה עם‬
‫הש"ץ שהספיק בינתיים להתחיל את החזרה‪ ,‬וכשסיימתי ראיתי אותו עצוב‬
‫מעט‪ ,‬נגשתי אליו וניסיתי לעודדו‪:‬‬

‫"שמע" כך אני "עוד ישנם דברים רעים אצלנו‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬עוד ישנם יהודים שלא‬
‫משתמשים בגנרטור בשבת‪”...‬‬

‫אז הוא פוער עלי את שתי עיניו "אתה קורא לי מחלל שבת?” נהם בעלבון‬
‫צורב‪ ,‬חפצתי להטיח ראשי בקיר‪ ,‬איך שכחתי שלשטרודלמאכר אין גנרטור‪,‬‬
‫מיהרתי מהר להסיח את דעתו "אבל לומדים שבעה דפים בסך הכל בזמן שלם‬
‫בישיבות הקדושות‪ ,‬תחשוב על זה שטורדלמאכר‪ ,‬תחשוב על המכתבים של‬
‫הרב שך!”‬

‫"זה נכון" קומתו השחוחה התרוממה מעט "איך עושים דבר כזה‪ ,‬תגיד לי?‬
‫כשלמדתי בחברון לפני ששים שנה היה אחרת לגמרי‪ ,‬באמת מ ה ז ה חיימקה?"‬

‫חברון‪ ,‬היא ללא ספק חברון‪ ,‬רק זה הפריע במקצת שהיא שכנה בעיר חברון‬
‫ולא בקריצפרישמצוויל‪ ,‬עיר הולדתו של שטורדלמאכר בבלגיה‪...‬‬
‫‪101‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫"טוב‪ ,‬בכל זאת" הרהרתי בקול "יש כאן מה להשיב‪ ”...‬רציתי להתחיל ולשטוח‬
‫טענותי כששטרודלמאכר שיסע אותי "חיימקה אתה ממש לא מתנהג כרגיל‪,‬‬
‫על כל מה שאני אומר אתה משיב ההפך‪ ,‬אולי אכלת משהו לא טוב?”‬

‫"אפשר שזהו בגלל שאני בכלל לא חיימקה" העלתי הצעה‪.‬‬

‫"אתה רואה? כל דבר אתה ישר סותר‪ ,‬קצת כבוד לזקנים חיימקה‪”...‬‬

‫ישבתי לצדו בשתיקה‪ ,‬אני מאד רוצה לכבד זקנים‪ ,‬לכן עשיתי ניסיון נואש‬
‫אחרון‪:‬‬

‫"אתם צודקים לחלוטין‪ ,‬ללא ספק‪.‬אנחנו דפוקים לגמרי יחסית לפעם‪ ,‬הלימוד‬
‫הוא לא כמו שהיה‪ ,‬היראת שמיים ודאי לא כמו שהייתה‪ ,‬למעשה הדור שלנו‬
‫בלי צל של ספק‪ ,‬הוא דור של עקבתא דמשיחא‪ ,‬זהו הדור הירוד מכל הדורות‪,‬‬
‫ובאמת‪ ,‬ודאי שהמשיח בעזר ה' יגיע עוד מעט"‪ .‬שטרודלמאכר נהנה‪ ,‬ואני‬
‫פתאום תפסתי שאני מתחיל להאמין במה שאני מדבר‪ ,‬רגע‪ ,‬מה לא נכון במה‬
‫שאמרתי? התחלתי ליישר קו עם שטרודלמאכר! אנחנו באמת קצת דפוקים!‬
‫איזה יהודי שקורא לעצמו בחור ישיבה הולך להתפלל מנחה בשטיבלך‪ ,‬וגם‬
‫שחרית בתשע (ייפיתי מעט את האמת קודם כשאמרתי שהתפללתי בוותיקין‪,‬‬
‫הלם‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אבל אינני יכול לשקר לכם)‪ ,‬ואולי בעצם גם קוראים לי חיימקה?‬
‫לך תדע‪ ,‬זה בכלל לא מופקע‪ .‬התיישבתי ליד שטרודלמאכר‪ ,‬והתחלתי לחכות‬
‫למשיח ביחד אתו‪ .‬כפי מה שנראה‪ ,‬לא נצטרך לחכות זמן רב בעזר ה'‪.‬‬
 ‫‪. 102‬טילחהל ךיא‬

‫איך להחליט‪.‬‬

‫ישנו איור מפורסם במקצוע פיזיקת הקוונטים‪ .‬לא שבחור ישיבה אמור לדעת‬
‫מדברים כאלה‪ ,‬אבל איכשהו זה גונב לאזני‪ .‬האיור הולך ככה‪ ,‬וכל אחד יכול‬
‫לנסותו בבית‪ .‬צריך בסך הכל להשיג את הדברים הבאים‪ ,‬חתול‪ ,‬קופסא אטומה‬
‫גדולה‪ ,‬וקפסולה של גז רעיל שהסיכויים שתתפרק ותשחרר את הגז שבתוכה‬
‫בדקות הקרובות הם בדיוק חמישים אחוז‪ .‬השגתם את החומרים? טוב מאד‪.‬‬
‫קצת מטריד אותי אמנם כיצד השגתם קפסולת גז רעיל עם מנגנון הפעלה‬
‫מופלא שכזה‪ ,‬אבל זה עניין שלכם‪ ,‬רק בזהירות בבקשה‪...‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬קחו את החתול‪ ,‬הכניסו אותו לתוך הקופסא‪ ,‬ושימו את הקפסולה‬
‫בפינת הקופסא‪ .‬עכשיו סגרו את הקופסא היטב‪ ,‬ופשוט תסתכלו בה מבחוץ‪,‬‬
‫וזהו זה‪ .‬כלומר‪ ,‬זהו הניסוי‪.‬‬

‫מה למדנו? דבר ראשון‪ ,‬גילינו שיש לכם הרבה יותר מדי זמן פנוי‪ ,‬וכדאי‬
‫שתמצאו בית מדרש קרוב מהר‪ .‬הדבר השני‪ ,‬אותו טוענים הפיזיקאים‪ ,‬הוא‬
‫שכשמסתכלים על הקופסא כשהיא סגורה קיימות שתי אפשרויות (הנקראות‬
‫בלשונם "מבני גל")‪ .‬אפשרות אחת‪ ,‬שהקפסולה התפרקה והחתול המסכן מצא‬
‫את מותו‪ .‬האפשרות השניה‪ ,‬שהקפסולה לא התפרקה והחתול חי וקיים‪ .‬ושתי‬
‫האפשרויות קיימות בו זמנית! (אני יודע שזה נשמע לא הגיוני‪ ,‬ואני לא הולך‬
‫עכשיו להתחיל להסביר‪ ,‬פשוט תזרמו) ולכן כשמסתכלים על הקופסא החתול‬
‫נחשב בו זמנית חי וגם מת‪ ,‬ממש כמו הרבי‪ ,‬לדעת כמה אנשים‪ .‬אף אחד לא‬
‫‪103‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫טורח לחשוב מדוע מעניין אותי מצבו של החתול‪ ,‬ובכלל‪ ,‬למה לא לפתוח את‬
‫הקופסא ולראות בעצמי (הם טוענים שאם אני אעשה זאת מבני הגל יקרסו‪,‬‬
‫א ז מ ה?)‪ .‬אלו שאלות ששייכות לפילוסופיה של הפיזיקה (יש כזה מקצוע)‪.‬‬

‫מדוע הבאתי את האיור הזה? שתי סיבות‪ ,‬האחת‪ ,‬כדי שבפעם הבאה‬
‫שיאשימו אותנו שאין אנו לומדים למודי ליב"ה‪ ,‬נוכל לנופף באיור הזה‪ .‬השניה‪,‬‬
‫משום שהאיור הזה קיים פעמים רבות גם בחיינו אנו‪ .‬נאמר שאני עומד בפני‬
‫שתי אפשרויות‪ .‬האחת‪ ,‬לסוע לשבת לביתי‪ ,‬ושם יש אוכל טעים‪ ,‬מיטה רכה‬
‫ונעימה‪ ,‬שירה עריבה לאוזן‪ ,‬ודברי תורה מרתקים‪ .‬או‪ ,‬מן הצד השני‪ ,‬ישנה‬
‫האפשרות להישאר בישיבה‪ ,‬שבה יש אוכל‪ ,‬מיטה‪ ,‬שירה‪ ,‬ודברי תורה‪ .‬שתי‬
‫האפשרויות שוות במידה זו או אחרת‪ ,‬אבל קשה להחליט‪ ,‬משום שתמיד נדמה‬
‫לי שמה שלא אחליט ‪ -‬ההחלטה השניה תהיה יותר טובה‪ .‬ואם כבר קרה‬
‫והחלטתי לנסוע לביתי‪ ,‬אז לפעמים אני מבלה חלק נכבד מהשבת בהלקאה‬
‫עצמית‪ ,‬בנוסח "טמבל גמור‪ ,‬הלא ידעת שעדיף להישאר בישיבה‪ ,‬ידעת זאת‬
‫בעמקי לבבך‪ ,‬ידעת‪ ,‬ובכל זאת נסעת‪ ,‬למה? למה???”‬

‫או אם נשארתי בישיבה הנוסח קצת שונה כגון "טמבל גמור‪ ,‬הלא ידעת‬
‫שהאוכל\ מיטה\ שירה לא משהו כאן‪ ,‬אז למה נשארת? למה???” אמנם‬
‫בישיבה ישנה אווירת התעלות‪ ,‬שאין בשום מקום אחר‪ ,‬וממילא זה מפצה‬
‫בהרבה‪ ,‬אבל מצד שני גם בבית יש משהו נשגב‪ ,‬אינני יודע להגדיר בדיוק מה‪,‬‬
‫אבל יש‪.‬‬

‫אך השאלה הכואבת מכולם נוצרת כאשר ישנה התלבטות בין רוחניות‬
‫לגשמיות‪ ,‬לדוגמא כשיש חתונה וסדר ‪-‬ערב באותו זמן‪ ,‬מה שבדרך כלל קורה‪,‬‬
‫מלבד בחתונה של הרב אוירבעך זצ"ל שהייתה בפורים‪ .‬חבל שלא הוזמנתי‬
‫לשם‪ .‬אז מצד אחד אני רוצה להגיע לחתונה‪ ,‬הרי הבחור יכול להיעלב‪ ,‬אמנם‬
‫לא ברור לי אם הוא יודע את השם שלי‪ ,‬אבל אמרתי לו בוקר טוב כמה פעמים‬
‫בפינת הקפה‪ ,‬והרגשתי שבהחלט נוצר בינינו קשר חם‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אני גם רוצה‬
‫לאכול אוכל משובח לשם שינוי‪ ,‬אולי גם לרקוד קצת‪ .‬מצד שני יש סדר ‪-‬ערב‪,‬‬
‫וכל חפציך לא ישוו בה‪ .‬אז לכאורה יש תשובה‪ ,‬אלא מה‪ ,‬א ו ה‪ ,‬יש כאן גם‬
‫שיקול רוחני נוסף‪ ,‬ותסמכו על היצר הרע שיצליח להמציא כזה דבר‪ .‬הפעם‬
‫קוראים לזה "להתאורר"‪ ,‬חם לי‪ ,‬ואני צריך לעמוד מול מזגן באולם חתונות‪ ,‬כדי‬
 ‫‪. 104‬טילחהל ךיא‬

‫שאחר כך אוכל ללמוד יותר טוב‪ .‬איך כתוב "פעמים שביטולה זהו קיומה"‪ ,‬וכבר‬
‫הזכרנו שהבחור‪ ,‬שאינני זוכר בדיוק כרגע איך קוראים לו‪ ,‬יעלב עמוקות אם לא‬
‫אגיע‪ .‬נו‪ ,‬מה אפשר לעשות מול טיעונים כאלה חזקים‪ ...‬אז אני מתלבט קשות‪,‬‬
‫בוחר בחירה‪ ,‬ותמיד בטוח שהבחירה השנייה הייתה הנכונה‪ .‬דהיינו‪ ,‬תמיד בראש‬
‫שתי האפשרויות קיימות‪ ,‬ובדרך כלל קשה לבחור בצורה מוחלטת‪ ,‬ממש כמו‬
‫עם החתול המפורסם‪.‬‬

‫אז כמובן‪ ,‬יאמרו כולם‪ ,‬שאני פשוט צריך לשאול את הרב שלי‪ .‬אבל מה אני‬
‫עושה‪ ,‬כשהוא עונה לי לעשות מה שנראה לי? לאחרונה באמת נראה‪ ,‬שהוא‬
‫לא לוקח אותי כל כך ברצינות‪ .‬כמו כל תלמיד טוב התקשרתי אליו לאחרונה‬
‫לשאול איזה סוג קורנפלקס כדאי לי לאכול בבוקר‪ ,‬ומאז אותה תקרית אני‬
‫חושב שהוא החליף את מספר הטלפון שלו‪ .‬כי תמיד‪ ,‬כשאני מתקשר‪ ,‬אין‬
‫תשובה‪ .‬משונה‪...‬‬
‫‪105‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫לאחרונה הונהגה אצלנו שיטת הגורל‪ .‬מחזיקים שני פתקים ביד‪,‬‬

‫הפתק שאני רוצה שיצא מטבע הדברים יותר גדול מהשני‪ .‬טוב‪,‬‬
‫בסדר‪ ,‬החלפתי אותו בפתק אחר‪ ,‬ובוחרים במהירות‪ ,‬ככתוב‬
‫בגמרא ביומא לעניין שני השעירים‪ ,‬ועולה הגורל‪ ,‬הוא הגורל‬
‫לפני י‪.‬מ‪ .‬בדרך כלל יוצא זה שפחות נטיתי לבחור בו‪ ,‬ובמה‬
‫שיצא אני דבק עד הסוף (או לפחות כך אמור להיות)‪ ,‬ויודע‬
‫שמה שיקרה לי באפשרות שיצאה‪ ,‬יהיה מאת הקב"ה‪ ,‬ואני לא‬
‫יכול לנהל לעצמי את החיים‪ ,‬אף אחד לא יכול לעשות כן‪,‬‬
‫כי יש אדון לבירה‪ ,‬ומה שיקרה לנו ‪ -‬לא משנה מה נבחר ‪-‬‬
‫נתון בידיו‪ .‬אז בואו נפתח את הקופסא‪ ,‬ונקבל את מה שנמצא‬
‫בפנים‪ .‬אם החתול חי אז חי אם מת אז מת‪ ,‬אבל בין אם הוא‬
‫חי ובין אם הוא מת זהו רצונו יתברך‪ ,‬ומה שיקרה יקרה‪.‬‬
 ‫‪ 106‬תדלוה םוי‬

‫יום הולדת‬

‫מזל טוב‪ ,‬מזל טוב‪ ,‬שכוייח‪ ,‬שכוייח‪ ,‬הדיבורים הנ"ל נאמרים אחת לכמה שעות‪,‬‬
‫או אולי באופן יותר תדיר‪ ,‬אפשר שאחת לכמה דקות‪ .‬חברי ורבותי מברכים‬
‫אותי לרגל יום הולדתי‪ .‬באמת יפה מצדם שזכרו זאת‪ .‬זה היה יכול להיות מרגש‬
‫עד דמעות‪ .‬רק נותן קצת טעם לפגם‪ ,‬זה שאני אמרתי להם רגע לפני כן שהיום‬
‫יום הולדתי‪ .‬באמת‪ ,‬מי מצפה מהם לזכור? לא הייתי מצפה‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬משמעון‪,‬‬
‫שיום הולדתו בכ' בכסליו‪ ,‬לזכור את יום הולדתי‪ .‬או מחצקל‪ ,‬שיומו מגיע בי"ד‬
‫סיון‪ ,‬או מיהודה‪ ,‬שנולד לפני כ"ב אביבים בד' אדר‪ .‬מי מצפה מהם לזכור? לא‬
‫צריך בכלל להזכיר זאת‪.‬‬

‫אם כי היה ניתן לחשוב‪ ,‬שאחרי כמה שבועות‪ ,‬שבהם אני מזהיר באזהרות‬
‫חמורות מאד‪ ,‬שבשום פנים‪ ,‬אבל בשום פנים ואופן‪ ,‬ל א לעשות לי מסיבת‬
‫הפתעה בי"ט אייר‪ ,‬שאני בכלל לא אוחז מימי הולדת‪ ,‬והיחידי בתורה שמוזכר‬
‫יום הולדתו זה פרעה‪ ,‬ושזה בסך הכל עוד ציון בדרך למוות‪ ,‬וזה רק אומר שעוד‬
‫שנה בזבזתי בחיים שלי‪ ,‬אחרי כל זאת היה ניתן לצפות‪ ,‬שיקנו איזה שוקולד או‬
‫משהו‪ ,‬לא שאני ממש מצפה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אמנם אני נכנס לפעמים באמצע הסדר‬
‫לחדרים שלהם לבדוק במזווה אם הם קנו משהו‪ ,‬אבל זה לא קשור‪ .‬אני סתם‬
‫רוצה לדעת אם החברים שלי אוכלים טוב‪ .‬לא הייתי מצפה משמוליק לערוך‬
‫לי מסיבת הפתעה‪ .‬אותו שמוליק שבשנה שעברה קניתי לו עוגה מעוצבת על‬
‫פי הזמנה‪ ,‬וכמה עוגות קטנות נוספות‪ ,‬ובקבוק יין שעליו הוטבע "מזל טוב"‬
‫במיוחד‪ ,‬או מחברי מאיר שהפתעתי אותו בש"ס כרוך בעור שעליו מוטבע שמו‪,‬‬
‫‪107‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫לעשות לי משהו‪ .‬אני הרי בכלל לא אוחז מיום הולדת‪ ,‬כבר הזכרתי את זה‪...‬‬

‫אבל עוברת שעה‪ ,‬ועוד שעה‪ ,‬ולא כאילו אני מצפה‪ ,‬אבל בכל זאת משהו זז‬
‫בתוכי‪ .‬סוף סוף‪ ,‬לא בכל יום יש לבחור יום הולדת‪ .‬אני ניגש אליהם להזכיר‬
‫להם בעדינות שבכל זאת היום אני‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬כבר גדול בשנה שלמה‪ .‬אז‬
‫הם אומרים "מזל טוב‪ ,‬בן כמה אתה?” כאן עולה תחושה מעצבנת במעי‪ .‬זה‬
‫החלק הלא כל כך נעים ביום הזה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אחרי הכל‪ ,‬אני כבר למעלה‬
‫מעשרים (הגיל המדויק שמור במערכת‪ ,‬שידוכים‪ ,‬אתם בטח מבינים‪ )...‬למען‬
‫ה'‪ ,‬מה עשיתי במספר השנים הללו? איך זה עבר כל כך מהר? ככה יעברו גם‬
‫שאר השנים? מה הולך פה? ובכלל מה מעניין את הסבתא שלו בן כמה אני?‬
‫אולי שהוא יגיד בן כמה הוא? ממתי שואלים שאלות אישיות כאלה? הרי לך‬
‫חבר! בבקשה להחזיר לי את התמונה הממסוגרת של החזו"א שנתתי לך ליום‬
‫הולדתך‪ ,‬שהיה‪ ,‬דרך אגב בכ"ו בשבט!! אפילו לזכור תאריך קטן אחד אתם‬
‫לא יכולים? הדם עולה לראש‪ ,‬אני נכנס בחימה לקיוסק וקונה את העוגה הכי‬
‫גדולה‪ ,‬מוסיף עוד כמה חטיפים‪ ,‬גם שתיה‪ ,‬לפני שאני נזכר שהכסף הזה צריך‬
‫לשמש אותי עד סוף החודש‪ ,‬שיהיה‪ ,‬יום הולדת אין כל שבוע‪ ,‬וממילא אני הרי‬
‫כבר ממש זקן‪ ,‬אז לפחות איהנה קצת‪ .‬אני לוקח את כל הכבודה לחדר‪ ,‬פותח‬
‫את הדלת בבעיטה‪ ,‬ושמה‪ ...‬שמה‪...‬‬

‫שמה יושבים עשרה חברים‪ ,‬עם עוגות ‪ ,‬שתיה‪ ,‬ממתקים‪ ...‬שרים במקהלה‬
‫"יום הולדת שמח"‪ ,‬קצת מזייפים‪ ,‬אבל לא נורא‪ ,‬דמעות גיל יורדות מעיני‪,‬‬
‫ידעתי‪ ,‬פשוט ידעתי שלא ישכחו אותי‪ ,‬איפה מוצאים חברים כאלה תגידו לי‪,‬‬
‫חברי אמת נפלאים כאלה שלא שוכחים אף פעם מיום ההולדת שלי‪ ,‬שתמיד‬
‫מוכנים להפתיע אותי ביום עצוב כזה עם כמה ממתקים‪ ,‬כל השסי"ם‪ ,‬תמונות‪,‬‬
‫עוגות למיניהם השתלמו סוף סוף‪ ,‬יש לי חברים!‪...‬‬

‫הפריע קצת שהם לא ממש הסתכלו לעברי בזמן השירה‪ ,‬ליתר דיוק‪,‬‬
‫הם הסתכלו אל הבחור שישב במרכז המיטה‪ ,‬הלא הוא חבר החדר שלי‪,‬‬
‫פונקטפקרט‪ .‬זה נראה קצת מוזר‪ ,‬אבל כל עוד זכרו את יום הולדתי‪ ,‬ממש לא‬
‫אכפת לי להיכן הם מסתכלים‪ ,‬התקרבתי לעברו של פונקטפקרט‪ ,‬והוא הושיט‬
‫לי יד בחיוך מאושר‪ ,‬עכשיו תגיע הברכה‪ ,‬פונקטפקרט יודע איך לברך! ואז שנינו‬
‫אמרנו ביחד "שכויח‪ ,‬שכויח‪ "...‬עצרתי לרגע במקום‪ ,‬זו הייתה אמורה להיות‬
 ‫‪ 108‬תדלוה םוי‬

‫התשובה שלי בעצם‪ ,‬הוא היה אמור להגיד "מזל טוב" ואני הייתי אמור להגיד‬
‫"שכויח"! נראה‪ ,‬שאותה בעיה הטרידה גם אותו במקצת‪ .‬פניו נחרשו קמטים‬
‫לכמה רגעים‪ ,‬ואז הוא פצה את פיו "חבר'ה‪ ,‬גם לישי יש היום יום הולדת‪ ,‬מזל‬
‫טוב! היום יום הולדת‪”...‬‬

‫נעזוב את זה‪.‬‬
‫‪109‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫והדרשה איז גיווין א ‪-‬דרשה‬

‫חברה‪ ,‬אני אינני מבקש הרבה‪ .‬לא ביקשתי שתדברו מצחיק‪ ,‬לא ביקשתי‬
‫שתדברו קצר‪ ,‬ולא ביקשתי שלא תפליגו עשר דקות א ח ר י שהעוף כבר הגיע‬
‫לשולחן‪ .‬כל בקשתי מסתכמת בשתי מילים צנועות – אל תשקרו‪.‬‬

‫כי למה‪ ,‬למה בשעה שיהודי נעמד ואומר "אני הולך לקצר הפעם" או "אני רק‬
‫רוצה להגיד איזה משהו קטן"‪ ,‬אני כבר יודע שאצא מכאן אל דממת הלילה‬
‫לאחר שהאוטובוס האחרון נסע זה מכבר? או למה כשהדרשן אומר "ונסיים‬
‫בוורט קצר"‪ ,‬אני כבר מבין שהוא בעצם אמר "עד כאן הקפה א'"?‬

‫הבעיה שלי היא בכך‪ ,‬שאני לא תמיד מצליח לתרגם את הדרשנים נכון‪ .‬פעם‬
‫אחת אמר דרשן בסעודה "טוב‪ ,‬לסיכום –" והנחתי שמדובר בסך הכל בעוד‬
‫עשר דקות‪ ,‬אז הזמנתי בשקט בטלפון מונית (היה זה לאחר אחת בלילה‪ ,‬כבר‬
‫לא היו אוטובוסים‪ .‬אגב‪ ,‬הדרשן התחיל את דבריו בעשר וחצי)‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫לאחר עשרים דקות‪ ,‬הדרשן בעצמו כבר התחיל להתבלבל בגלל הצפירות‬
‫העזות שנשמעו מהחלון‪ .‬הצעתי בעדינות‪ ,‬שארד לשם כדי לסדר את העניין‪.‬‬
‫רק למחרת גיליתי‪ ,‬שבגללי לא היה מניין לשבע ברכות‪ ,‬ועכשיו כועסים עלי‪.‬‬
‫אפשר לחשוב‪ ,‬הרי זה לא כאילו שאני ביקשתי מהמארח עשרים פעם שיזמין‬
‫אותי למרות שאני בקושי מכיר את החתן‪ ,‬אולי עשר‪ .‬ובכן‬
 ‫‪ 110‬השרד‪ -‬א ןיוויג זיא השרדהו‬

‫מתי‪ ,‬מתי יבוא הדרשן שיעמוד ויגיד "עכשיו רבותי‪ ,‬אני הולך לדבר לפחות חצי‬
‫שעה‪ ,‬אל תצפו לפחות מזה"‪ .‬ובמקום "אז בקיצור"‪ ,‬שיגיד "ועכשיו אאריך מעט‬
‫בנקודה זו"‪ ,‬ואולי גם במקום "לסיום" שיגיד "איפה היינו? כן‪."...‬‬

‫ואם כבר בדרשנים עסקינן‪ ,‬אני מבין שכל השבחים שנאמרים‪ ,‬הם אינם‬
‫נאמרים בשביל החברים שמכירים את הבחור מקדמת דנא‪ .‬וברצינות‪ ,‬איך‬
‫הכלות מאמינות כל פעם מחדש לשבחים הנאמרים על בעליהן? הן לא היו‬
‫בשבע ברכות מעולם? הם לא שמעו את אותם שבחים שוב ושוב?‬

‫ומתי כבר יתנו גם לי לדבר?‬

‫בקיצור‪ ,‬שאלות רבות יש לי כשאני נמצא בשבע ברכות‪ .‬אל תשפטו אותי‬
‫בחומרה‪ ,‬אני צריך להעביר את הזמן איכשהו‪ ...‬ואחרי כמה זמן‪ ,‬משחק איקס‬
‫עיגול עם חבר מתחת לשולחן ממצה את עצמו (מתמטית אי אפשר לנצח‬
‫במשחק הזה אם משחקים נכון)‪.‬‬

‫אני תמיד רוצה לדרוש‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬מתי מזדמן לי להשמיע בכפייה את הגיגי‬
‫לאנשים אחרים? אבל אני מנסה לא להיראות להוט מדי‪ ,‬אז כשסוף סוף‬
‫מגיעים אלי ואומרים בחצי פה "נו‪ ,‬רוצה להגיד משהו?" אני תמיד מתבלבל‪.‬‬
‫מה זה "רוצה"? מה זה "רוצה"?? אני "מוכן" להגיד‪ ,‬אני "מסכים" להגיד‪ ,‬אתם‬
‫לא יכולים לבקש בצורה מכבדת? אז במקרים כאלה‪ ,‬יוצאת לי משיכת‬
‫כתפיים הססנית‪ ,‬שהם ישר ממהרים לפרש כ"לא! בשום פנים" במקום להבין‬
‫שהתכוונתי ל"תבקש עוד פעם אחת אם לא אכפת לך"‪.‬‬

‫אני איני כזה דרשן גרוע‪ ,‬אני לא יורד על החתן‪ ,‬אם כי לפעמים קורה ואני‬
‫מתבלבל‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬אני בן אנוש‪ .‬פעם סיפרתי על החתן את הסיפור הידוע‬
‫על המסטיק‪ ,‬שאנחנו לפעמים מספרים בישיבה על חתנים (אוי ואבוי‪ ,‬הסיפור‬
‫הזה הולך להרוס לכל כך הרבה זוגות)‪ .‬הסיפור הולך ככה‪ :‬פעם החתן ואני‬
‫נסענו בטרמפ‪ ,‬והנהג החילוני הציע לחתן מסטיק‪ .‬החתן‪ ,‬שלא ידע מה ההכשר‪,‬‬
‫ולא רצה לבייש את הנהג‪ ,‬העמיד פנים שהוא לוקח את המסטיק‪ .‬וכך‪ ,‬כל הדרך‬
‫עשה את עצמו כאילו הוא לועס‪ ,‬העיקר שלא לבייש את הנהג‪ .‬אח‪ ,‬איזה מידות‪.‬‬

‫(לכל בוגרי הישיבה‪ ,‬אני ממש‪ ,‬אבל ממש מתנצל‪ ,‬אבל יש לי פתרון בשבילכם‪:‬‬
‫כפי שהבנתי‪ ,‬הסיפור הזה הוא אמיתי‪ ,‬והוא אכן קרה לאחד מבוגרי הישיבה‪.‬‬
‫‪111‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫פשוט ממחזרים אותו‪ ,‬מה הבעיה? פשוט תגידו שאתם הסיפור המקורי‪ ,‬ונגמר‬
‫העניין!)‬

‫ובכן‪ ,‬אני בטעות התבלבלתי‪ ,‬וסיפרתי שהחתן הציע לנהג מסטיק‪ ,‬והנהג לא‬
‫ידע מה ההכשר‪ ,‬ועשה את עצמו כאילו הוא לועס וכו'‪.‬‬

‫וכשהבנתי את טעותי‪ ,‬הסברתי שהחתן היה הנהג‪.‬‬

‫וכשנזכרתי שלחתן אין רישיון‪ ,‬הבהרתי שהסיפור קרה על האופניים של החתן‪,‬‬

‫כשהוא הרכיב מישהו על הכידון‪.‬‬

‫וכשהבנתי שהצעת שידוך אני כבר לא אקבל מהדרשה הזו‪ ,‬עברתי ל"מזל‬
‫טוב" המשחרר‪ ,‬והלכתי למטבח לדפוק את ראשי בקיר באין רואים‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬אני גם עושה טעויות‪ ,‬אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לדבר‪ .‬עדיין‬
‫לא שמעתי שזוג התגרש בגלל דרשה שנתתי בשבע ברכות‪ ,‬אם כי‪ ,‬מצד שני‪,‬‬
‫מעולם לא קיבלתי הצעות מזוג שדיברתי בשבע ברכות שלהם‪ ,‬וזאת נקודה‬
‫למחשבה עבורי‪...‬‬

‫אבל חוץ מטעויות פה ושם‪ ,‬אני מדבר לא רע‪ .‬לכן אני אינני מקצר היכן שצריך‬
‫להאריך‪ ,‬למה מה קרה? העיקר שנהנים! אמנם מדי פעם‪ ,‬קורה לי ואני מסיים‬
‫את הדרשה שאמרתי ברגש ובעיניים עצומות‪ ,‬פותח את עיני ומגלה שהבית‬
‫כבר נמצא באפלה לאחר שכולם כבר עזבו‪ ,‬ובעלי הבית הלכו כבר לישון‪ .‬אבל‬
‫זה נדיר‪ ,‬קרה רק פעמיים‪ .‬ברוב הפעמים מפסיקים אותי לפני ברכת המזון‪...‬‬
 ‫‪ 112‬השרד‪ -‬א ןיוויג זיא השרדהו‬

‫עולם הדרשות הוא באמת מופלא בעיני‪ ,‬בהתחשב בזה שבכל‬

‫שבע ברכות‪ ,‬ברית מילה‪ ,‬וורט‪ ,‬אירוסין‪ ,‬שבת בישיבה‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫עולים אנשים לדרוש‪ ,‬אז זה אומר שיש באמת הרבה סוגי דרשות‪,‬‬
‫החל מהקצרה עד לארוכה‪ ,‬המצחיקה עד למשמימה‪ ,‬הוורט עד‬
‫לחבורה‪ ,‬וראיתי דרשני עלייה והמה מועטים‪ ,‬כי למצוא את‬
‫שביל הזהב של הדרשה שכולם יאהבו אינו פשוט בכלל‪.‬‬
‫מה שכן‪ ,‬אני אינני אומר איך לדרוש‪ ,‬בשיא הרצינות! אבל אני כן‬
‫מציע להתחשב בקהל השומעים‪ ,‬לשים את עצמך במקומם‪ ,‬לחשבן‬
‫מה כדאי ומה לא‪...‬‬
‫אפשר הרבה לדבר על העניין‪ ,‬מכל מיני זוויות‪ ,‬אבל למען האמת‪,‬‬
‫זה לא נראה לי כזה קריטי‪ .‬כבר רבי אייזל חריף זצ"ל אמר שהסיבה‬
‫שלא היה במצריים מכת דרשנים‪ ,‬כי לו היתה לא היינו יוצאים משם‬
‫לעולם‪ ,‬אז ממילא הבעיה לא התחילה מהיום‪ ...‬והיא גם לא כזו רצינית‪,‬‬
‫אז אסיים פשוט בדרישת שלו' (הבנתם? "דרישת" שלו' אה? אה?)‬
‫‪113‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫ת"ת‬

‫על שערי בית המדרש נתלו הודעות בזה"ל ‪ :‬היום‪ ,‬בשעה כך וכך אחר הצהרים‬
‫תתקיים מכירה של הת"ת לבגדים וכד'‪ .‬מייד קפצתי בצהלת שמחה‪ .‬בכל זאת‪,‬‬
‫לא בכל יום מזדמן לי לקנות בגדים חדשים‪ .‬הישנים כבר ממש בלויים‪ ,‬הלכתי‬
‫איתם ממש שבועיים שלמים כמעט‪ ,‬צריך שינוי בחיים‪ ,‬התחדשות‪ ,‬בספרי‬
‫החסידות מדברים מזה הרבה‪ ,‬בקיצור‪ ,‬החלטתי ללכת למכירה‪.‬‬

‫כאן המקום לציין שאני לא חסיד גדול של קניות‪ .‬דבר ידוע הוא‪ ,‬שהנשים‬
‫הן אלו שאוהבות קניות‪ .‬תמיד התבוננתי בגיחוך מוסתר בתאווה המשונה הזו‪:‬‬
‫ללכת לקנות דברים‪ .‬א נייע מעיישה‪ ,‬ללכת לקנות‪ .‬כבר חסרים תאוות בעולם‪,‬‬
‫עד שצריכים להביא גם את זה? נו שוין‪ ,‬אז באים‪ ,‬בוחרים איזה פריט‪ ,‬מוציאים‬
‫הכסף ומשלמים‪ ,‬בכלל לא צריך לדבר על זה‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬לקראת אחר הצהריים‪ ,‬התחילה לתקוף אותי הרגשה אפעס קצת‬
‫משונה‪ .‬מה זה יכול להיות? אולי ארוחת הצהריים עושה את שלה? אפשר שזה‬
‫בגלל שלא ישנתי טוב? ואולי משפיע עלי קצת‪ ,‬זה שהולכים לקנות בת"ת‬
‫בגדים חדשים? סוף סוף‪ ,‬אין זה מאורע פשוט כל כך‪ .‬מה אם אני אקנה ואחר‬
‫כך זה לא יתאים? עם החולצה הזאת אני אלך הרי לפגישות! אם החולצה תהיה‬
‫יפה מדי‪ ,‬יחשדו שאני ח"ו מודרני‪ .‬אם היא תהיה כעורה‪ ,‬יחשדו שאני לא שם‬
‫לב לבגדים‪ .‬כלומר‪ ,‬זה נכון‪ ,‬אבל לא הכל צריך לספר‪ .‬ככה אומרים לי כולם‪,‬‬
‫שבפגישה הראשונה לא לספר על עצמי שום דבר מפליל‪ .‬כלומר‪ ,‬עדיף לא‬
 ‫‪ 114‬ת"ת‬

‫לדבר על עצמי בכלל‪ ,‬לתת לה קצת להתבטא‪ .‬מוטב גם לא בפגישה השנייה‪,‬‬

‫וגם לא בשלישית‪ .‬אחרי החתונה מותר לי לספר לה שיש לי זקן‪ ,‬אבל זהו!‪,‬‬
‫בחתונת הכסף יהיה אפשר לציין שאני בעצם מעשן‪ ,‬אבל באמת זהו‪ .‬בעצם‪,‬‬
‫כל חיי יכולים להיות תלויים בחולצה הזאת‪ ,‬אז תודו שיש כאן ללא ספק מאורע‬
‫מרגש באמת!‬

‫כן‪ ,‬אסור להיות שאנן‪ .‬גם המכנסיים הם דבר חשוב‪ .‬יש שאני קונה מכנסיים‬
‫והם משמשים גם בתור כיסוי לנעליים‪ ,‬שזה דבר חיובי במקרה שלי‪ ,‬כי הנעליים‬
‫שלי נראות כאילו הם‪ ...‬טוב‪ ,‬כאילו הם הנעליים שלי‪ .‬יש ואני קונה מכנסיים‪ ,‬והם‬
‫מחליטים להראות לכולם שאני לובש גרביים משני צבעים שונים‪ .‬באמת‪ ,‬מי באמת‬
‫מתחיל לחפש זוגות במייבש? ויותר חשוב מכך‪ ,‬למה? מה זה משנה‪ ,‬אם אף אחד‬
‫לא רואה את הגרביים‪ ,‬אז מה העניין? אתם חושבים שגרב לבנה תיעלב אם תשימו‬
‫לידה גרב שחורה? אדרבה‪ ,‬שתיעלב‪ ,‬צריך לשים סוף לגזענות הזו אחת ולתמיד‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬המצב לא פשוט‪ .‬מה עם עניבה? יש לי כשרון מיוחד למצוא את‬
‫העניבה הכי מזעזעת‪ ,‬למצוא בה יופי פנימי מיוחד‪ ,‬ללבוש אותה בבית ואז‬
‫לשמוע תשבחות ומחמאות‪ ,‬כי אמא תמיד אומרת שאני הכי יפה בעולם‪ .‬ואז‪,‬‬
‫ללכת לישיבה ולראות את החברים מתפתלים מצחוק‪ ,‬בלי שום בושה‪ ,‬ואז‬
‫לשאול עניבה מחבר‪ ,‬מה קרה? סליחה באמת שחשבתי שעניבה כתומה עם‬
‫כוכבים היא יפה‪ ,‬אז יש לי דפקט‪ ,‬ככה לצחוק? הפעם אני לא אעשה את‬
‫השגיאה הזאת‪ ,‬אני אלך על משהו אחר‪ .‬נראה מה יגידו על העניבה הוורודה עם‬
‫המשבצות‪ .‬היא נראתה לי בזמנו יפה במיוחד‪ ,‬זה יראה להם‪.‬‬

‫נו‪ ,‬אדהכי והכי‪ ,‬הגיעה המכירה‪ .‬הגעתי לשם נרגש כולי‪ ,‬ומייד ראיתי חושך‬
‫בעיניים‪.‬כל כך הרבה אפשרויות‪ ,‬כל כך הרבה סוגים של חולצות‪ .‬מה ההבדל‬
‫בין החולצה הזאת לחולצה הזאת? זו לבנה וזו לבנה‪ ,‬זו תתלכלך לי מחר במרק‬
‫מארוחת הצהריים באותה מידה כמו השנייה‪.‬המכנסיים האלה במידתי או שלא?‬
‫איך אני אמור למדוד אותם עכשיו? היכן הדבר הזה‪ ,‬מה שמו‪ ...‬התמדידה?‬
‫תאמידה? או משהו כזה‪ ...‬שמא אין כאן בכלל אחד כזה? אז אני מחזיק אותם‬
‫צמוד אלי‪ ,‬זה נראה עכשיו כמובן בסדר‪ ,‬אבל גם המכנסיים הקודמים שקניתי‬
‫נראו בצורה הזאת בסדר‪ ,‬עד שגיליתי שיש גם דבר שנקרא "רוחב" מלבד‬
‫הדבר שנקרא "אורך"‪ .‬עכ"פ‪ ,‬מהחולצות לקחתי אחת מכל סוג‪ ,‬מהמכנסיים‬
‫לקחתי מה שלקח זה שלידי‪ ,‬כי הוא דומה לי יחסית‪ ,‬ולגבי עניבה הסתמכתי על‬
‫‪115‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫מאמר הגמרא בפסחים דף י'‪ ,‬ולקחתי אחת שחורה ואחת לבנה‪ .‬תמיד ראיתי‪,‬‬
‫שחתנים לובשים עניבות לבנות‪ ,‬ואף אחד לא צוחק עליהם‪ .‬הזדחלתי לאיטי‬
‫לקופה‪ ,‬ובדרך אספתי עוד כמה פריטים מעניינים כמו פנקס‪ ,‬עט‪ ,‬מברשת‬
‫שינים‪ ,‬שמפו‪ ,‬סבון‪ ,‬ועוד שאר דברים‪ .‬המוכר עשה חשבון על הכל ומסר לי בלי‬
‫למצמץ‪ ,‬תקשיבו טוב‪ 300":‬ש"ח"‪ ,‬צחקתי‪ ,‬כי זה היה מצחיק‪ ,‬אבל לא נראה‬
‫שהוא הבין מה מצחיק כל כך‪ ,‬הוא שאל אותי כמה יש לי ואני עניתי "‪ 100‬ש"ח"‪,‬‬
‫כי מי לכל הרוחות מוציא יותר מזה על בגדים? עכשיו הוא צוחק‪ ,‬בבקשה‪ ,‬מה‬
‫כל כך מצחיק פה? בסופו של דבר הסבירו לי את הכל‪ .‬ידעתם שהעניבה לבד‬
‫עולה ‪ 40‬ש"ח? יצאתי משם עם חולצה ומברשת שיניים‪ ,‬ובסוף החולצה הייתה‬
‫קטנה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
 ‫‪ 116‬ת"ת‬

‫אני מטבעי באמת לא נותן הרבה תשומת לב לבגדים‪ ,‬אינני‬

‫אומר זאת לחיוב או לשלילה‪ ,‬פשוט‪ ,‬זו המציאות‪ .‬אבל לעתים‪,‬‬
‫אני רואה בחורים שנותנים תשומת לב לבגדים‪ ,‬שנראית‬
‫לכאורה קצת מעבר למה שמתאים לבן תורה‪ .‬לפחות‪ ,‬כך‬
‫נראה מבחוץ‪ .‬אני‪ ,‬כזכור‪ ,‬קיצוני לצד השני‪ ,‬וממילא אני לא‬
‫יודע כל כך מה נכון להגיד בעניין‪ ,‬אבל דבר אחד אני כן‬
‫יכול להגיד‪ .‬ישנם דברים שהם לא עברה‪ ,‬הם "ספסטנישט"‪,‬‬
‫לא שייך‪ ,‬לא ראוי‪ ,‬לא מתאים‪ .‬לפני רגע אחזנו בהוויות אביי‬
‫ורבא‪ ,‬הדבר הכי גבוה בעולם‪ ,‬ועכשיו אנחנו אוחזים בדבר‬
‫הכי לא חשוב בעולם? ואם מישהו מאותם המגזימים יגיד לי‬
‫משהו על כבוד התורה‪ ,‬ועל גדלות האדם‪ ,‬אני אגיד לו משהו‬
‫על אנשים שרותמים את התורה לרצונותיהם‪ ,‬ואיך הם נקראים‬
‫במקורות‪,‬וה' יעזור שנזכה להתמקד בדברים החשובים באמת‪...‬‬
‫‪117‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫יש רב!‬

‫יש לי רב! יש לי רב! מדי פעם פורצים צחקוקי גיל משפתי‪ ,‬איני יכול למנוע‬
‫זאת‪ ,‬אני עונה בחיוך לכל ברכות המזל טוב של חברי‪ ,‬ולכל השאלות הרגילות‪,‬‬
‫איך הוא נראה (גדול עם זקן לבן) וכמה הוא שוקל (‪ )105.6‬יש לציין מעל במה‬
‫זו לברכה את משמרות התהילים שארגנתי בשעת התהליך הארוך‪...‬‬

‫הדבר התחיל באחד הבקרים‪ ,‬בו התעוררתי משנתי‪ ,‬ומייד קראתי לחלל החדר‬
‫"ישי‪ ,‬אתה צריך רב!” זהו זה‪ ,‬הדבר הוחלט‪ .‬לכולם יש את הרב שלהם‪ ,‬והגיע‬
‫הזמן שגם לי יהיה את הרב שלי‪ .‬פונקטפקרט‪ ,‬הלא הוא חבר חדרי‪ ,‬זע במיטתו‬
‫לשמע הקריאה הקולנית שלי ומלמל משהו על "ששששש‪ ”...‬פזלתי לעברו‪,‬‬
‫שמא‪ ...‬אבל מייד ביטלתי מחשבה זו‪ .‬הרב שלי צריך להיות בעל שיעור קומה‪,‬‬
‫ופונקטפקרט הוא נמוך למדי‪ ...‬ומלבד זאת שהשעה עכשיו תשע וחצי‪ ,‬ועדיין‬
‫לא קם משנתו! באמת!‬

‫ירדתי לשטיבלאך‪ ,‬שם מצאתי את שטרודלמאכר נואם בלהט לכמה בחורים‪.‬‬

‫הבטתי בו בהערצה‪ .‬הנה אחד‪ ,‬שיכול לשמש כדמות לחיקוי‪ .‬רק זה הפריע‬
‫במקצת‪ ,‬שהוא נאם כנגד בחורים הקמים משנתם מאוחר ויורדים להתפלל‬
‫בשטיבלך במקום בישיבה‪ .‬ניסיתי להתחמק בזריזות‪ ,‬אך את שטרודלמאכר אי‬
‫אפשר לרמות‪ .‬מייד הרעים לעברי "קחו את חיימקה לדוגמא‪ ,‬הנה בחור שכבר‬
‫היה יכול להיות גדול הדור‪ ,‬לולא היה חולה במחלה הזו ששמה 'לקום מאוחר'‪,‬‬
 ‫‪! 118‬בר שי‬

‫איי‪ ,‬מה יהיה איתך חיימקה?” נתמלאתי בתחושת עלבון צורב‪ ,‬הלזה רב יקרא?‬
‫הוא לא הספיק להיות רב שלי אפילו חמש דקות‪ ,‬וכבר מוכיח אותי‪...‬‬

‫אחרי התפילה‪ ,‬הרהרתי קצת בעניין‪ .‬אולי אקח לי את אחד מגדולי הדור לרב?‬
‫תמיד הבטתי בקנאה מוסתרת באותם היחידים שאומרים "כשהייתי אצל הרב‬
‫הוא אמר לי כך וכך"‪" .‬הרב" הם אומרים‪ ,‬בלי השם שלו‪ ,‬רק "הרב" או "הרב'ה"‬
‫כשהם מתכוונים לאחד מהגדולים‪ .‬זה לא סיפור כל כך קל‪ .‬פעם הגעתי לאחד‬
‫מגדולי הדור לקבל ברכה‪ ,‬וזכיתי לראות שם את בין השמשות של ר' יוסי‪ ,‬לאמר‬
‫"כהרף עין‪ ,‬זה נכנס וזה יוצא"‪ .‬אמנם נכנסתי‪ ,‬אבל התברר (לפחות אליבא‬
‫דהגבאים) שיש לגדול הדור דברים יותר חשובים לעשות מלשבת איתי על‬
‫כוס קפה‪ ,‬כפי שהתכוונתי להציע‪ .‬הוא צריך גם לפסוק בשאלות של פיקוח‬
‫נפש‪ ,‬ושל העמדת היהדות על תילה‪ ,‬ועוד כל מיני דברים חשובים‪ .‬אבל גם‬
‫כשהצעתי לדחות מעט את השיחה‪( ,‬הוספתי עוגיות להצעה‪ ,‬שלא תחשבו‬
‫שאני לא מוכן להוציא על "עשה לך רב")‪ ,‬התברר שבשאר הזמן הוא גם לומד‪,‬‬
‫ול א‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬יש לו כבר חברותות קבועות‪ ,‬ואם אפשר לפנות את החדר לזה‬
‫שאחריך שאשתו יולדת‪ .‬חה‪ ,‬כאילו שלמישהו שכבר התחתן יש בכלל דאגות‬
‫בחיים‪ ,‬עד שהוא צריך ללכת לגדול הדור‪ .‬בושה‪ ,‬ככה לבזבז את זמנו‪ ,‬נו‪ ,‬זה‬
‫הדור‪.‬‬

‫אז מה נעשה? ניקח את אחד הרמי"ם בישיבה‪ ...‬ברם‪ ,‬פה קבור ההרצל‪ ,‬שהם‬
‫כבר מכירים אותי‪ ,‬ואף אחד מהם לא מסכים לשמש לי לרב‪ .‬באחד מאותם‬
‫ימים מייאשים‪ ,‬תפסתי בצוורונו של אחד הרמי"ם היותר צעירים‪ ,‬ונהמתי לעברו‬
‫"אתה הרב שלי! פה‪ ,‬עכשיו‪ ,‬אתה הרב שלי!” בבקשה‪ ,‬עכשיו רוצים להעיף אותי‬
‫מהישיבה‪ ,‬רק כי רציתי לקיים מצווה פשוטה‪ .‬בסוף הסכימו שאני אשאר‪ ,‬אחרי‬
‫שהבטחתי להם שהרב שלי ידבר איתם ויסביר להם את הסיפור‪ .‬כשאמצא‬
‫אותו‪ ,‬כמובן‪.‬‬

‫אז הלכתי לשדכניות‪ ,‬ותהיתי‪ ,‬אולי הן גם עושות קצת כסף מהצד בשידוכים‬
‫בין רב לתלמיד? ככה‪ ,‬על הדרך‪ ,‬גם ביררתי אם אולי יש להן איזו הצעה בשבילי‪,‬‬
‫במקרה‪ ,‬וקיבלתי את התשובה הרגילה‪ ,‬כלומר הן כבר מורידות את השפופרת‬
‫מייד כשאני רק מתחיל את השאלה‪ .‬בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬לא צריך להתעצבן‪ .‬אחת‬
‫מהן‪ ,‬שהיא מכירה את המשפחה‪ ,‬אז היא לא מנתקת‪ ,‬כי לא נעים‪ ,‬אמרה שהיא‬
‫‪119‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫מוכנה ברמת העיקרון לחפש בשבילי‪ ,‬אבל היא צריכה המלצות עלי מרבותי‪,‬‬
‫אז שאני אביא לה גם את מספרי הטלפון שלהם‪“ .‬אבל אין לי" זעקתי בחימה‬
‫שפוכה "הלא אם היה לי לא הייתי מתקשר עכשיו"‪...‬‬
 ‫‪! 120‬בר שי‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬בחסדי הקב"ה‪ ,‬נמצאה המציאה‪ .‬יהודי ת"ח‪,‬‬

‫שכנראה מצא בקרבו מאגרים נוספים של סבלנות אלי‪.‬ברוך‬
‫ה' אשר לא עזב חסדו מעמי‪ ,‬וזיכני למצוא את רבי‪ ,‬אשר‬
‫בעזר ה' יקרא לפחות חלק מהספר הזה‪ ,‬וידע שאין שום מילים‬
‫מספיק כדי להסביר את גודל התועלת והעלייה שקיבלתי ממנו‪.‬‬
‫הספר הזה מוקדש לו‪ ,‬והמוסר השכל‪ ,‬אתם שואלים? על הצד‬
‫שיש עוד כאלה שקוראים את הספר ואין להם עדיין רב ממש‪,‬‬
‫עשו לכם רב‪ ,‬מהר מהר‪ .‬תאמינו לי‪ ,‬אין בכלל דרך טובה‬
‫באמת להסביר את גודל ונחיצות העניין‪ ,‬והרב שלי הסביר‬
‫לי בעבר‪ ,‬שהמעלה העיקרית של רב‪ ,‬הוא שאין לו את היצר‬
‫הרע שלך‪ .‬ככה תוכלו לדעת שיש יהודי שיראה את המציאות‬
‫באמת כפי שהיא‪ ,‬ולא כפי שמצייר לנו אותה היצר הרע‪.‬‬
‫ואני יודע מניסיון‪ ,‬שעם רב‪ ,‬העולם נראה אחרת לחלוטין‪.‬‬
‫‪121‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫בישול ביתי‪.‬‬

‫באחד מאותם ימים משמימים של בין ‪-‬הזמנים‪ ,‬קמתי ממרבצי בתחושה מוזרה‬
‫מעט‪ .‬תחושה זו‪ ,‬שכבר הרגשתי בעבר כמה פעמים בשנה‪ ,‬בחודשים תשרי‪,‬‬
‫טבת‪ ,‬אדר‪ ,‬תמוז ואב‪ .‬כמדומה שקוראים לה "רעב"‪ .‬אודה‪ ,‬שהופתעתי במעט‪.‬‬
‫בישיבה הורגלתי לאכול לשובע שני רוגלעך בבוקר‪ ,‬ארוחת צהרים מלאה‪ ,‬ושני‬
‫רוגלעך בערב‪ ,‬על בסיס די יומי‪ .‬הושטתי יד לכיסי לשלות את הארנק‪ ,‬אך‬
‫נזכרתי בצער‪ ,‬שאין לי בבית קיוסק ישיבתי‪ .‬הפעם אצטרך להסתפק במשהו‬
‫אחר מרוגעלך‪...‬‬

‫קמתי באנחה לחפש אחר דבר מאכל‪ ,‬והנה שוד ושבר‪ ,‬לא היה בכל המטבח‬
‫דבר אכיל אחד לרפואה‪ ,‬מלבד אלפיים חומרי גלם שבמצבם הנוכחי לא היו‬
‫ראויים לשום דבר‪ ,‬כאן המקום לגלות גילוי נאות‪ ,‬אני מברך בבקרים "שלא‬
‫עשני אישה"‪ ,‬וכתוצאה מכך‪ ,‬אינני יודע לבשל כמעט שום דבר‪ ,‬למעט‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫חביתה‪...‬‬

‫אבל לא היו שום ביצים במטבח‪ ,‬למעט אחת שאינה מגיעה אפילו לכזית‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬אין לי מושג היכן המחבת‪ ,‬ואיך‪ ,‬לכל הרוחות‪ ,‬מדליקים את הגז? האם‬
‫קודם צריך ללחוץ ואז לסובב‪ ,‬או להיפך? עם תוס' אני עוד יכול להסתדר‪ ,‬אבל‬
‫זה‪ ...‬אני חושב‪ ,‬שישנה חלוקה ברורה מאד בעולם בתפקידים בין גברים לנשים‪,‬‬
‫לא כאילו אני שובניסט‪ ,‬רק ככה‪ ,‬לא יודע לבשל‪...‬‬
 ‫‪. 122‬יתיב לושיב‬

‫אז התקשרתי לשדכנית‪ ,‬לראות אם יש משהו‪ .‬היא ענתה לי את התשובה‬

‫הרגילה (“אם היה‪ ,‬הייתי מתקשרת אליך‪ ,‬עכשיו תפסיק להתקשר לכאן‪ ,‬או‬
‫שאני מחליפה את המספר!”)‪ .‬גם נזכרתי שיכולים בכל זאת לעבור כמה ימים‬
‫עד החתונה‪ ,‬וכל כך הרבה זמן להישאר רעב לא כדאי‪ .‬התקשרתי מהר לאמי‬
‫שתחי' ושיתפתי אותה‪ ,‬די ברוגע‪ ,‬שמה לעשות ועוד רגע אני הולך להתעלף‬
‫מרעב‪ ,‬אני כבר רואה עיגולים שחורים‪ ,‬ורציתי להגיד לה שאני מודה לה ולאבא‬
‫על כל מה שעשו למעני‪ ,‬ושבבקשה יעשו מניין שילמדו משניות‪ .‬עמדתי‬
‫להתחיל לחלק את הרכוש כשהיא הפריעה לי באמצע‪...‬‬

‫"יש המון אוכל" (אני מניח‪ ,‬שאינני היחיד ששמע מאמו את המשפט הזה‬
‫במצב מעין זה‪ ,‬לכל אותם בחורים שגם שומעים דברים כאלה מאימם מדי‬
‫פעם‪ ,‬אנחנו מקימים קבוצת תמיכה‪ ,‬אתם לא לבד!)‪.‬‬

‫"קודם כל‪ ,‬יש חזה עוף במקרר! תכין לעצמך שניצל!"‪,‬אומרת אמי מורתי‪ .‬אני‬
‫אומר (שוב‪ ,‬בעדינות!)‪,‬שאין לי מושג איך מכינים שניצל‪ .‬אני רק יודע‪ ,‬שיש בו‬
‫פירורי לחם כי תמיד אני נכנס לנערווין אם מברכים שהכל או מזונות‪ ,‬ואיפה‬
‫המחבת‪ ,‬והשמן‪ ,‬ואיך מדליקים את הגז? איך???‬

‫אמי מרגיעה אותי לאט לאט‪ ,‬מספקת הסבר לכל השאלות (ידעתם שצריך‬
‫ללחוץ וב ו ז מ נ י ת לסובב?)‪ ,‬ונותנת את התפריט‪ ,‬שנשמע דווקא די פשוט‪.‬‬
‫ביצה עם תבלינים בקערה אחת‪ ,‬פירורי לחם (הם בארון למעלה!) בקערה שניה‪,‬‬
‫מחבת עם שמן‪" ,‬האדומה! לא להטריף לי שוב את המטבח!" מתי הטרפתי לך‬
‫את המטבח? שנה שעברה‪ ,‬היא עונה‪ .‬היא עושה עניין מזה ששנה שעברה‬
‫הכנתי חביתה נהדרת עם גבינה צהובה בתוך סיר הטשולנט המשפחתי! כולה‬
‫‪ 300‬שקל קנס‪ ,‬אפשר לחשוב‪...‬‬

‫בקיצור‪ ,‬אחר כל ההדרכות‪ ,‬ניגשתי למעשה עצמו‪ .‬שלפתי את הכלים ואת‬

‫המצרכים הדרושים‪ ,‬שמתי בקערה אחת פירורי לחם‪ ,‬ובשניה ביצה‪ ,‬מלח‪,‬‬
‫וקצת פלפל‪ .‬גם קצת אבקת שום‪ ,‬כי אני אוהב צבע לבן‪ ,‬אולי קצת פפריקה‪,‬‬
‫מדרס קארי‪ ,‬כמה גרגרי הל‪ ,‬עלי דפנה ועוד כמה מוצרים שהיו בארון רק כדי‬
‫שלא ירגישו מקופחים‪ .‬השריתי היטב את נתח העוף‪ ,‬ואז הדבקתי לו פירורים‪.‬‬
‫שמתי במחבת‪ ,‬והפלא ופלא‪ ,‬לאחר כמה דקות יצא משם שניצל אמיתי! ממש‬
‫אמיתי! כזה שרואים בישיבה בארוחות צהרים בימי רביעי‪ ,‬לפעמים‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫‪123‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫קצת הפריע שהוא לא היה ממש אכיל‪ ,‬כלומר קצת מתובלן מדי (עלי דפנה לא‬
‫הולך כל כך טוב ביחד עם מדרס קארי‪ ,‬הנה נושא שיחה לפגישות בשידוכים)‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬מי שם לב לזוטות כאלה? העיקר‪ ,‬שזה שניצל אמיתי‪ .‬בשלב זה‪ ,‬חשתי‬
‫שכרון חושים קל‪ .‬על מה בעצם הנשים מקטרות כל הימים? זה ממש קל! אז‬
‫החלטתי‪ ,‬שאם אני כבר כאן‪ ,‬אנצל את ההזדמנות להכין פאנקייק (חביתיות‬
‫בלע"ז)‪ ,‬אז פתחתי ספר הנקרא "ילדים מבשלים בעצמם"‪ ,‬והתחלתי להכין‬
‫בהתלהבות‪ .‬באותה הזדמנות‪ ,‬עלה בדעתי הרעיון שאפשר גם להכין מרק‬
‫טעים שיהיה ליותר מאוחר‪ .‬פתחתי את מגרת הירקות‪ ,‬והתחלתי לזרוק דברים‬
‫לסיר‪ .‬זרקתי גם כמה עופות שמצאתי בפריזר‪ ,‬וכמה חצילים וקישואים‪ ,‬כי‬
‫אם כבר‪ ,‬אז כבר! אמנם‪ ,‬בשלב של תפוחי העץ חשתי היסוס קל‪ ,‬אך גברתי‬
‫עליו מייד‪.‬חשתי תחושה נעימה מתפשטת בכל גופי‪ ,‬והחלטתי להכין גם את‬
‫עוגת השוקולד המיוחדת לימי הולדת‪ .‬אמא אמרה לי להכין לבד‪ ,‬לא? היא לא‬
‫פירטה אילו מאכלים‪ .‬הוצאתי את החבילה השניה של הקמח (הראשונה נגמרה‬
‫בפנקייקים) וגם את חבילות השוקולד מריר‪ .‬גם טשולנט נראה לי רעיון טוב‪,‬‬
‫אך לאחר שהפכתי את המקרר גיליתי בצער שאין בשר‪ .‬לא נורא‪ ,‬נכין במקום‬
‫נזיד עדשים‪ ,‬דווקא מתאים לי להיות בכור‪ .‬רוקנתי את חבילות העדשים‪ ,‬ועוד‬
‫כמה חבילות שמצאתי בארון‪ .‬רק הסודה לשתייה נותרה מיותמת‪ ,‬יען כי מעולם‬
‫לא שמעתי ששמים סודה לשתיה בנזיד עדשים‪ ,‬ועכשיו לא הזמן להתחיל‬
‫בניסיונות‪ .‬בשלב זה‪ ,‬חשתי עייפות קלה‪ .‬הנחתי למאכלים לבעבע להם‪ ,‬בשעה‬
‫שישבתי לנוח על הספה לכמה דקות‪ .‬העייפות ואדי המאכלים גרמו לעפעפי‬
‫להיעצם‪ ,‬הכמה דקות הפכו לקצת יותר מכך‪...‬‬

‫מכבי האש באו בזמן‪ ,‬ונראה שלא נצטרך לעבור לדירה חדשה‪ .‬צריך רק‬
‫לחכות כמה ימים במלון‪ ,‬עד שיגמרו את השיפוצים‪ ,‬ומעכשיו אמא החליטה‬
‫שהיא תשאיר לי בבקרים אוכל מוכן‪ ,‬אבל היה די נחמד‪...‬‬
 ‫‪. 124‬טושפו םש‬

‫שם ופשוט‪.‬‬

‫אני מבקש מראש את סליחתכם‪ ,‬לא שאני חייב לכם משהו‪ ,‬אבל מתוך‬
‫נימוס‪ ...‬המאמר הבא אינו הומוריסטי ברובו‪ ,‬אחד בספר מותר גם לי‪ ,‬ויהיה זה‬
‫הקב חומטין של הספר‪ ,‬כשאתם מראים את הספר לרבותיכם כדי שיאשרו‬
‫לכם לקרוא אותו‪ ,‬תראו להם את הסיפור הזה ראשון‪ ,‬ואז יש סיכוי שהם לא‬
‫יקראו את השאר ויתנו לכם היתר‪...‬‬

‫ישנם שני ספרי יסוד ביהדות‪ ,‬ספרים המוזכרים בכל ספרי הראשונים‪ ,‬ובכל‬
‫ספרי האחרונים ללא יוצא מן הכלל‪ .‬הספרים הללו‪ ,‬מדברים ממש בכל סוגיה‪,‬‬
‫ועוסקים בכל מקצועות התורה‪ .‬החל מהתורה שבכתב‪ ,‬עד לנביאים‪ ,‬הגמרא‪,‬‬
‫הירושלמי‪ ,‬וכל סוגיות ההלכה‪ .‬למעשה‪ ,‬הספרים הללו זכו שכל הראשונים‬
‫ילמדו אותם ויפסקו על פיהם‪ ,‬עד האחרונים של ימינו ממש‪ .‬הספר הראשון‬
‫שמו "שם"‪ ,‬והספר השני שמו "פשוט"‪ .‬הפותח את המשנ"ב רואה שבכל הלכה‬
‫שניה מובא בשער הציון הספר "שם" וכל הלכה חמישית מובא הספר "פשוט"‪.‬‬
‫הפלא ופלא‪ ,‬ספרים שגם נפסק להלכה ממש על פיהם‪ .‬נמצאים בסוגיות‬
‫הגמרא בראשונים‪ ,‬ונראה שם התעמקות בביאורים על הסוגיות מ"שם"‬
‫ו"פשוט"‪ .‬פשוט וברור‪ ,‬שמי שילמד את שני הספרים הללו יזכה לדעת את כל‬
‫התורה כולה‪.‬‬

‫קיצורי דרך ביהדות‪ ,‬מושג נפלא‪ ,‬ניתן לראות בכל מקום קיצורי דרך‪ ,‬אם‬
‫זה בהליכה לקברות צדיקים וקניית שמן קדוש‪ ,‬אבנים קדושות‪ ,‬חוט אדום‬
‫‪125‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫קדוש‪ ,‬וקמע קדוש‪ ,‬זה יכול להיות בלימוד קבלה‪ ,‬לימוד ספרי חסידות (אני‬
‫מתכוון כלימוד עיקרי ולא כתוסף)‪,‬לימוד סיפורי צדיקים‪ ,‬לימוד ספרי מלקטים‬
‫על ההלכה שמאד חשובים‪ ,‬רק דבר אחד לא‪ ,‬והוא כמובן‪ ,‬לימוד גמרא רש"י‬
‫תוספות‪.‬כי זה רגיל‪ ,‬זה מוכר‪ ,‬אבל לדבר על ספירות זה הרבה יותר‪ ,‬איך לומר‪,‬‬
‫מרגש‪...‬‬

‫לקצר את הדרך בקירוב רחוקים‪ ,‬בהפגנות‪ ,‬בריקודים סוערים‪ ,‬בסעודות מצווה‬

‫על כל דבר אפשרי‪ .‬ח"ו‪ ,‬שיהיה ברור כבר עכשיו‪ ,‬אינני מזלזל בשום פנים‬
‫בחשיבות העצומה שיש לדברים הללו‪ .‬אבל‪ ,‬לכל דבר בעולם יש עיקר וטפל‪,‬‬
‫והעיקר אצלנו‪ ,‬היא הגמרא הקדושה‪ .‬כשכתוב בגמרא‪ ,‬שגדול ת"ת מהצלת‬
‫נפשות‪ ,‬אין זה מליצה‪ .‬זה כפשוטו‪ .‬עכשיו נדמיין לנו את התרחיש הבא‪ :‬אנו‬
‫הולכים להנאתנו על שפת הים‪ ,‬ורואים אב ובנו שח"ו לא עלינו ולא עליכם‪,‬‬
‫נלחמים בגלים‪ .‬במסירות נפש‪ ,‬אנו קופצים ומושים אותם מן המים‪ ,‬והם ניצלים‬
‫בחסדי ה'‪ ,‬ואנו יודעים שהצלנו משפחה לדורותיה ממוות לחיים‪ .‬התחושה‬
‫שנרגיש‪ ,‬אינה קרובה בכלל לתחושה שמרגישים בסוף סדר בישיבה‪ .‬באה‬
‫הגמרא הקדושה ואומרת לנו‪ ,‬שהתחושות שלנו משקרות‪ .‬הצלת נפש מישראל‬
‫‪-‬הצלת עולם מלא‪ ,‬וההרגשה הנפלאה נכונה‪ ,‬אבל! חברך שישב באותה עת‬
‫בבית המדרש ולמד‪ ,‬עשה דבר יותר גדול בעולם‪ .‬הוא החזיק על כתפיו את‬
‫הקיום של כל העולם כולו‪ .‬התחושה שאמורה להיות בסוף סדר צריכה להיות‬
‫יותר גדולה‪ ,‬אבל‪ ,‬כותב החזו"א‪ ,‬כח ההרגל מקהה את רגש ההתפעלות‪ .‬אז איך‬
‫לעורר אותו? אני‪ ,‬באופן אישי‪ ,‬מציע תזכורת עצמית קטנה בסוף כל סדר‪ ,‬שלא‬
‫קיים בכל העולם כולו אדם אחד‪ ,‬שעשה בשלוש השעות הללו דבר יותר חשוב‬
‫ממה שעשיתי‪ .‬ולא קיימת בעולם כולו שום פעולה‪ ,‬שתוכל להיות חשובה יותר‬
‫ממה שעשיתי‪ .‬ואף אם אחד עוסק בהצלת נפשות‪ ,‬רוחנית וגשמית‪ ,‬ואחד עוסק‬
‫בהעמדת היהדות על תילה‪ ,‬והם מחויבים לעשות זאת‪ ,‬משום מצווה שאינה‬
‫יכולה להיעשות בידי אחרים‪ ,‬או משום ביטולה הוא קיומה‪ ,‬עדיין הפעולה הכי‬
‫גבוהה שקיימת בעולם היא לימוד פשוט של המילים שניים אוחזים בטלית‪,‬‬
‫ורש"י הקדוש במילותיו הטהורות שם "דווקא אוחזים דשניהם מוחזקים בה"‪,‬‬
‫הכלפי ליא‪ ,‬והתיובתא‪ ,‬המיתיבי‪ ,‬והאמר מר‪ ,‬הקשיא והתיקו‪ ,‬הגופא והתא שמע‪,‬‬
‫האביי והרבא‪ ,‬זוהי היהדות‪ ,‬לא תמצא אחרת‪.‬‬
 ‫‪. 126‬טושפו םש‬

‫כל הנאמר כאן יצא מהפה של יהודי אחד‪ ,‬שלא כל כך נאה מקיים‪ ,‬ולכן בראש‬
‫ובראשונה המאמר הזה נכתב בשבילי‪ .‬אולי זה יעזור‪ ,‬שיום אחד אקום מהכיסא‬
‫ואתחיל ללמוד כמו שצריך‪ .‬אבל לו יקרא את זה יהודי אחד נוסף ויתחזק‪ ,‬אח‪,‬‬
‫הלוואי‪.‬‬

‫ה' יעזור שנזכה להתמקד רק בדברים החשובים‪ ,‬לזרוק את כל השטויות‪,‬‬

‫ולעבוד אותו יתברך באמונה ובשמחה ובשלמות‪.‬‬

‫חשבתם רק אתם יכולים להיות רציניים‪ ,‬אה?‬

‫‪127‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫רק רציתי לדעת‪...‬‬

‫‪-‬רגע‪ ,‬אז הוא גבוה?‬

‫‪-‬כן‬

‫‪-‬כמה גבוה?‬

‫‪ -175‬ס"מ‬

‫‪-‬אתה בטוח?‬

‫‪-‬לא מדדתי אותו לאחרונה‬

‫‪-‬והוא לא נ ‪-‬נח?‬

‫‪-‬מה פתאום נ ‪-‬נח?‬

‫‪-‬לא יודעת‪ ,‬שמעתי אולי הוא משהו כמו נ ‪-‬נח‪.‬‬

‫‪-‬הוא לא נ ‪-‬נח‪.‬‬

‫‪-‬והוא לא חבדני"ק?‬

‫‪-‬בתחילת השיחה אמרתי לך שהוא חזונאישני"ק‪ ,‬לא ממש נראה לי שזה‬

‫מסתדר עם חב"ד‪.‬‬
 ‫‪... 128‬תעדל יתיצר קר‬

‫‪-‬רגע‪ ,‬לא נראה לך‪ ,‬זה אומר שיכול להיות?‬

‫‪-‬לא‪ ,‬הוא לא חבדני"ק‪.‬‬

‫‪-‬רגע‪ ,‬ואני רק רוצה לברר רק עוד פעם‪ ,‬אתה בטוח שהוא לא חבר בכת‬
‫השטן?‬

‫זו היא שיחה אחת מיני רבות בשיחות הבירורים שמבררים עלי בנושא הקרוי‬
‫"שידוכים"‪ .‬יש בהחלט חשיבות עצומה לנושא הזה שנקרא "בירורים"‪ ,‬כי איזו‬
‫דרך יותר טובה יש לקבל מידע על נושא כה מכריע וגורלי כמו חתונה‪ ,‬נושא‬
‫שהולך לשנות את חיי הבת שלך לכל חייה‪ ,‬נושא שיקבע את עתיד המשפחה‬
‫למשך דורות‪ ,‬מאשר ללכת ל ח ב ר של מושא הבירורים? זה‪ ,‬שבבירור אין לו‬
‫שום אינטרס בסיפור‪...‬‬

‫בנוגע אלי‪ ,‬הרי שלרבנים בישיבה שלי יש אינטרס ברור‪ .‬הם רוצים לראות‬
‫אותי מחוץ לישיבה בהקדם האפשרי‪ .‬בכל פעם שמתחיל משהו‪ ,‬מרגישים את‬
‫המתח שלהם באוויר‪ ,‬אני רואה אותם מסתודדים ביחד‪ ,‬שומע שברי שיחות על‬
‫החיים לאחד עזיבתי את הישיבה‪ ,‬החיים שהם חולמים עליהם כבר כמה שנים‬
‫טובות‪ ,‬אני רואה לפתע כיצד התפילות שלהם מתארכות לפתע‪ .‬טוב‪ ,‬יכול‬
‫להיות שאני קצת מגזים‪.‬‬

‫קיצור העניין‪ ,‬הם אינם אלו שילכלכו עלי בבירורים‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬פה קבור ההרצל‪ ,‬גם לשקר כתוב בתורה שאסור‪ ,‬לא?מה שמכנים‬
‫במקורותינו "אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר"‪.‬‬

‫ניקח לדוגמא את תשובתו של אחד הרבנים לשאלה "האם הוא מעשן?" (הם‬
‫נלחצים מאד מהשאלה הזו)‪ .‬התשובה היתה "הוא מכיר את זה"‪ .‬בפעם אחרת‪,‬‬
‫זה היה "הוא פשוט‪ ...‬עושה חסד עם הסיגריה"‪.‬‬

‫או ניקח לדוגמא את תשובתו של פונקטפאקרט‪ ,‬הלא הוא חבר חדרי‪ ,‬לשאלה‬
‫האם אני מסודר‪" :‬אני לא ממש נמצא הרבה בחדר"‪ .‬מה שנכון‪ ,‬קשה לזוז בחדר‬
‫שלנו בגלל כל החפצים‪ ,‬אז פונקטפאקרט משתדל להתרחק ממנו כשאפשר‪.‬‬

‫אין ספק‪ ,‬צריך לתת כבוד לאומנות ההתחמקות בבירורים‪ ,‬לכל אחד יש את‬
‫‪129‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫דרך ההתחמקות שלו‪.‬‬

‫מעניין מה הם יגידו אחרי שהספר הזה יצא‪...‬‬

‫שמערלפפיר איים עלי‪ ,‬שאם אני מוציא את הספר הזה הוא מפסיק אפילו‬
‫לנסות‪ .‬פונקטפארקט אמר‪ ,‬שאם אני מוציא את הספר‪ ,‬הוא‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬הפעם‬
‫באמת‪ ,‬עובר חדר‪ ,‬כי תקוותו היחידה לסדר בחיים‪ ,‬קרי‪ ,‬חתונתי‪ ,‬תגוז‪ .‬אבל אני‬
‫איני דואג‪ ,‬כי זה היופי בשידוכים‪ ,‬הנסים המופלאים‪ ,‬חסדי הבורא‪ ,‬הטעויות‬
‫בבירורים שבסוף "בטעות" מובילים לחתונה מאושרת‪ ...‬יהיה בסדר‪.‬‬

‫אז לכל האנשים שמבררים על אנשים בשידוכים – הנה תשובות אפשריות‪,‬‬

‫שאספתי לכמה שאלות נפוצות‪ .‬כך תוכלו לחסוך את כל הבירור עצמו‪ ,‬פשוט‬
‫תבחרו את התשובה הרצויה‪.‬‬

‫שלו'‪ ,‬רציתי לברר על (הכנס את השם)‪.‬‬

‫התשובה לכך היא קבועה‪ ,‬ותמיד תהיה‪ ,‬שפלוני הוא אחד מהבחורים הכי‬
‫טובים בישיבה‪ .‬הלאה‪.‬‬

‫איך הוא בלימוד?‬

‫הוא בחור רציני‪ ,‬עם מידות טובות‪ ,‬כך הזמן עוזר לאחרים‪ ,‬נחמד‪ ,‬מתחשב‬

‫הוא דייקן‪ ,‬רציני‪ ,‬אחד מהבחורים הטובים ביותר‬

‫הוא לומד בהתמדה‪ ,‬מהמתמידים הגדולים ביותר של הישיבה‪.‬‬

‫הוא בעל כשרון‪.‬‬

‫(הקיפו בעיגול את התשובה שאשכרה ענתה על השאלה)‬

‫איך הוא במידות‬

‫אין ספק‪ ,‬הוא אחד הבחורים הטובים ביותר בישיבה‬

‫הוא חבר של כולם‪ ,‬רציני‪ ,‬מתחשב‪ ,‬נחמד‬

 ‫‪... 130‬תעדל יתיצר קר‬

‫הוא לומד בהתמדה‪.‬‬

‫יש לו מידות טובות‪ ,‬הוא כל הזמן עוזר ועדין‪ ,‬ונחמד‬

‫(הקיפו‪ ,‬וכו')‬

‫מה אתה יכול לספר לי עליו?‬

‫פלוני הוא בחור נפלא‪ ,‬הוא רציני‪ ,‬בעל כשרון‪ ,‬בעל חוש הומור‪ ,‬נחמד‪ ,‬יושב‬
‫ולומד‪ ,‬אין מה לדבר‪ ,‬הוא פשוט בחור זהב‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬הוא אחד מהבחורים הטובים ביותר בישיבה‪ ,‬כולם אוהבים אותו‪ ,‬מדקדק‬
‫במצוות‪ ,‬מתפלל בכוונה‪ ,‬מה עוד יש לומר?‬

‫מה תרצה לדעת?‬

‫אני לא ממש מכיר אותו לעומק‪ ,‬אבל ללא ספק הוא אחד הבחורים הטובים‬
‫ביותר‪...‬‬

‫על לא דבר‪.‬‬
‫‪131‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫שאלו את החפץ חיים זצ"ל מה התועלת בבירורים‪ ,‬הרי אם‬

‫יגיעו לאוהב הוא ישבח‪ ,‬ואם לשונא הוא יגנה‪ ,‬אז בשביל מה‬
‫כל הטרחה?‬
‫והוא ענה‪ :‬אם השידוך משמים יגיעו לאוהב‪ ,‬ואם לא‪ ,‬יגיעו לשונא‪.‬‬
‫ומסופר שהגיע אבא אחד לחזו"א ושאל אותו על בחור‪ ,‬ועל כל‬
‫שאלה ענה לו החזו"א שהבחור "יכול להיות יותר טוב" והאבא‬
‫אמר לעצמו "יכול להיות יותר טוב? מי לא יכול להיות יותר טוב"‬
‫ויצא מהחזו"א ואמר שהחזו"א שיבח את הבחור‪ ,‬ועל זה אמר‬
‫החזו"א שרואים מכאן‪ ,‬שאם נגזר על שידוך שיצא לפועל‪ ,‬ממש‬
‫לא משנה מה נעשה‪...‬‬
‫וזו עוד דרך להזכיר לכולנו‪ ,‬שאנחנו ככלי ביד היוצר‪ ,‬ומדמים‬
‫לעצמנו שיש לנו איזו שליטה על הזיווג‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬צריך לברר‪ ,‬גם אני מברר‪ ,‬אבל יש לדעת שאין כאן באמת‬
‫שליטה‪ ,‬ובאמת מי שאחראי על הזיווג זה הקב"ה‪ ,‬ולא משנה כמה‬
‫נברר‪...‬‬
‫וה' יעזור‪ ,‬וכל מי שצריך ימצא במהרה את זיווגו על נקלה‪.‬‬
 ‫‪. 132‬םשג המידק ‪,‬םשג‬

‫גשם‪ ,‬קדימה גשם‪.‬‬

‫אח! בשעה טובה! הסופה‪ ,‬שכולם דיברו עליה‪ ,‬סוף סוף הגיעה! אני אומר לכם‪,‬‬
‫בהחלט היה שווה לחכות‪ .‬העולם מתחלק לשניים‪ .‬אנשים שאוהבים את הקיץ‪,‬‬
‫ואנשים שאוהבים את החורף‪ .‬ככה זה‪ ,‬אי אפשר שכל העולם יחזיק באותה‬
‫הדעה‪ ,‬כל אחד וטעמו הוא‪ .‬ישנם אנשים שאוהבים כשקר להם‪ ,‬ורטוב‪ ,‬ובוצי‪,‬‬
‫ושפעת‪ ,‬וקר‪ ,‬וצריכים ללבוש עשר שכבות‪ ,‬ואי אפשר ללכת לשום מקום‪ ,‬וקר‪,‬‬
‫וישנם אנשים שלא אוהבים את כל אלה‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬ישנם אנשים שאוהבים‬
‫מוזיקה וישנם שאוהבים מזרחית‪ ,‬ישנם שאוהבים ברוקולי וישנם שאוהבים‬
‫אוכל‪ .‬אני באופן אישי לא מחווה דעה מי מהשניים צודק‪ ,‬כמו שוויצריה‪.‬‬

‫אז הפעם‪ ,‬בשונה מכל הפעמים הקודמות‪ ,‬התכוננתי היטב לסופה‪ .‬הפעם‪,‬‬
‫התחלתי ללבוש את המעיל זמן קצר ל פ נ י שהסופה החלה‪ ,‬וזהו בערך‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אין לי מגפיים‪ ,‬ואני לא אסע לירושלם רק בשביל לקנות מגפיים‪ .‬הרי זה‬
‫דבר פשוט לכל בר דעת‪ ,‬איזו מין שטות זו‪ .‬לעלות על אוטובוס‪ ,‬להפסיד שני‬
‫סדרים‪ ,‬לחפש בחנויות‪ ,‬ולקנות מגפיים‪ ,‬רק כדי שיהיה קצת יותר נוח למשך‬
‫חדשיים? זו היא ממש רדיפה אחרי הנוחות‪ ,‬הגשמיות‪ ,‬וכל מידה רעה‪ ,‬חוץ מזה‪,‬‬
‫אין לי כסף‪...‬‬

‫אז נשארים עם הנעליים‪ .‬הגרביים מתרטבות קצת? לא נורא‪ ,‬חסכנו כביסה‪,‬‬

‫אני אוהב לחסוך לאמי עבודה מיותרת‪...‬‬
‫‪133‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫מה עוד חסר? תנור חימום‪ .‬הייתם חושבים שליהודי מסודר כמוני יהיה אחד‪,‬‬
‫נכון? אז זהו‪ ,‬שפעם עוד קנו לי תנור קטן‪ ,‬אבל אחרי יומיים הוא התקלקל‪ .‬נכון‪,‬‬
‫ניתן היה לצפות שאני אלך איתו לחברה‪ ,‬ואקים מהומות‪ ,‬ואראה את תעודת‬
‫האחריות‪ ,‬ואדרוש תנור חדש‪ ,‬ופיצוי‪ .‬אז זהו‪ ,‬שבן תורה לא עושה דברים כאלה‪.‬‬
‫אנחנו לא נוהגים באלימות‪ ,‬ואנחנו לא מבטלים תורה רק בשביל סיכוי קטן‬
‫שנקבל החזר כספי‪ ,‬חוץ מזה שאיבדתי את תעודת האחריות‪ ,‬ויש גשם בחוץ‪.‬‬

‫אבל‪ ,‬כשלבסוף סחבתי מהבית את אחד התנורים האחרים שעמדו בבית ללא‬
‫כל תועלת‪ ,‬כלומר‪ ,‬ללא כל תועלת עבורי‪ ,‬כי אני בישיבה ולא בבית‪ ,‬ועד שאני‬
‫אגיע הביתה‪ ,‬מסתמא כבר יקנו תנור חדש‪ ,‬התברר שהתנור שלי הוא בדיוק‬
‫הקש ששובר את גב הגמל במערכת החשמל בבניין הפנימיה‪ .‬כלומר‪ ,‬הפעלתי‬
‫אותו‪ ,‬ולאחר כמה דקות השתרר חושך מוחלט בחדרי‪ .‬נשארתי בחושך לחכות‬
‫אולי משהו ישתנה‪ ,‬ואכן כך קרה‪ .‬כעבור כמה דקות‪ ,‬נדלקו שוב האורות‪ .‬רק‬
‫לאחר מעשה‪ ,‬הסבירו לי שבחור הלך והרים את השאלטר‪ .‬מהיכן הייתי אמור‬
‫לדעת זאת? הפעלתי את התנור שוב‪ ,‬והפלא ופלא‪ ,‬האורות חזרו לסורם‪ ,‬כלומר‬
‫נכבו‪ .‬בפעם השלישית‪ ,‬נשמעה צרחת זעם איומה‪ ,‬שלא נשמעה כמותה מאז‬
‫הפעם האחרונה שניסיתי לתלות תמונה בחדר (סיפור בפני עצמו‪ ,‬האגודל‬
‫עדיין בהחלמה)‪ .‬מיהרתי לדלת לראות מה קרה ולמי‪ .‬כשנשמעו המילים "מי‬
‫מדליק כאן תנור??!!” תוך פתיחה של דלתות‪ ,‬מייד התחבאתי מאחורי הדלת‬
‫(זה קל בחושך)‪ .‬כשהבחור הגיע לחדרי הוא לא מצא אותי לפחות‪ ,‬אבל כן מעד‬
‫על התנור שלי וחבט את אפו במסגרת המיטה‪ .‬לא נכביר במילים על ההמשך‪,‬‬
‫בשביל מה? סוף המעיישה הוא‪ ,‬שאין לי כיום תנור חימום‪ .‬לא נורא‪ ,‬קצת קר‬
‫אמנם‪ ,‬אבל‪ ...‬בעצם זהו‪ ,‬כן‪ ,‬קצת קר‪ ,‬הרבה האמת‪ ,‬אמנם ישנם הרבה דברים‬
‫חיוביים‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬חשבתי לרגע שכן‪ ,‬אבל לא‪ ,‬קר‪ ,‬זהו‪.‬‬

‫תנור הוא הדבר האחרון שחסר‪ ,‬מלבד כפפות‪ ,‬כובע גרב‪ ,‬ומטריה‪ ,‬שהם‬
‫חפצים שבאמת אף אחד לא צריך‪ ,‬כלומר‪ ,‬מטריה למשל‪ ,‬חחח‪ ,‬הרי ככה אפשר‬
‫לחסוך מקלחת בסוף היום‪ ,‬שדרך אגב‪ ,‬אף פעם לא חמה! הייתם מצפים‪ ,‬שאם‬
‫הדלקתי את הדוד‪ ,‬אחרי חצי שעה היא תהיה חמה‪ .‬אבל‪ ,‬אחרי שהצלחתי‬
‫להיפטר מכל המעילים‪ ,‬אני מסובב לאט ובזהירות את הברז של המים‪ ,‬ויוצא‬
‫זרם דקיק‪ .‬אני חש מעט יותר בטוח בעצמי ומסובב עוד קצת‪ ,‬וההמשך ידוע‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אני בורח בזעקות שבר אל מחוץ למקלחת נוטף מים קפואים‪ .‬ולפעמים‬
 ‫‪. 134‬םשג המידק ‪,‬םשג‬

‫המים חמים‪ ,‬אבל מישהו כבר תפס לי את המקלחת‪ .‬בפנימייתנו שתי קומות‪,‬‬
‫ומקלחת יש גם בעליונה וגם בתחתונה‪ ,‬ולעתים מתברר שאני בכלל הדלקתי‬
‫את הדוד של המקלחת למטה‪ ,‬בעוד שחיכיתי למקלחת למעלה‪ .‬ובכן‪ ,‬אם ניתן‬
‫לחסוך את דרך הייסורים הזאת ולקבל מקלחת חינם בחוץ‪ ,‬אני אשתגע לקנות‬
‫מטריה במיוחד‪ ,‬ועוד להוציא על זה כסף? פשוט טירוף‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אני עצלן‪ ,‬וגם‬
‫קר בחוץ‪ ,‬וגם כבר הייתה לי מטריה אחת‪ ,‬והפעם מה שקרה לה הוא דבר די‬
‫נפוץ‪ .‬צרת רבים חצי נחמה‪ ,‬וזה באמת קורה לכולם‪ ,‬כלומר‪ ,‬זיהו אותה בתחנה‬
‫המרכזית כחפץ חשוד ופוצצו אותה‪ .‬קורה די הרבה למטריות‪ ,‬נראה לי‪.‬‬

‫אבל חוץ מאלה‪ ,‬הדבר האחרון שחסר הוא תחושה בכפות הרגליים‪ .‬אני‬
‫מתלבט אם לכתוב שלט ב"אבידות" לאמר "אבדה תחושה ברגליים‪ ,‬מי שמצא‪,‬‬
‫בבקשה להחזיר לי אותה‪ ,‬או לפחות לקנות לי איזה תנור חימום‪ ,‬מה אכפת‬
‫לך?” אבל גם אם לא ימצאו‪ ,‬בחודש אייר היא כבר תחזור לבד‪ ,‬ממש כמו סיפור‬
‫הילדים הידוע‪ ,‬בסוף היא תגלה‪ ,‬המטריה השובבה‪ ,‬אחרי הרפתקאות מרובות‪,‬‬
‫שהמקום הכי טוב‪ ,‬הוא בכל זאת בבית‪...‬‬
‫‪135‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫רק דבר אחד אני שוכח בין תלונה לתלונה‪ ,‬שגדול יום שיורדים‬
‫בו גשמים כיום תחיית המתים‪ ,‬שהגשם מסמן את הברכה והשפע‪,‬‬
‫שבעבר היו צמים על כך‪( ,‬והוא גם מסמן שלא רחוק פורים‪.)...‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬בדור שלנו‪ ,‬לצערנו‪ ,‬לחורף יש עוד יתרון עצום על‬
‫הקיץ‪ .‬אני שוכח את הדברים הללו‪ ,‬כהרגלי בקודש‪ ,‬כי כמו רבים‬
‫אני לוקה בתסמונת הנעבעך‪ ,‬תסמונת ידועה‪ ,‬הרואה את חצי‬
‫הכוס הריקה‪ ,‬ושוכחת‪ ,‬להסתכל גם קצת‪ ,‬במחילה‪ ,‬על חצי הכוס‬
‫המלאה‪ ,‬או במקרה שלנו על הרבה הכוסות המלאות שהרכיבו‬
‫את השלולית המלאה‪ ,‬שאליה הרגע נכנסה לי הרגל‪ ,‬כמובן‪.‬‬
 ‫‪. 136‬א"וזח‪ -‬ןושל‬

‫לשון ‪-‬חזו"א‪.‬‬

‫"למה אתה עושה לי את זה?” שאלתי בקהות חושים "האם עשיתי לך משהו‬
‫אי פעם? אני הרי רוצה מאד להבין אותך‪ ,‬למה אתה לא יכול להיות קצת יותר‬
‫קל?”‬

‫ה'קצות' נשאר פתוח מולי דומם למדי‪ .‬שאלתי נותרה תלויה באויר‪ ,‬כמו גם‬
‫ה'קצות'‪ ,‬שנותר בלתי מובן לי לחלוטין‪ .‬למה אין שוטנשטיין על הקצות? רק‬
‫בעלי בתים צריכים עזרה? לא חשבו גם על בחורי הישיבות?‬

‫יחסי גומלין מעניינים יש לי עם ספר ה'קצות'‪ .‬מדי פעם אני מנסה ללמוד בו‪,‬‬
‫והוא מצידו‪ ,‬פעם אחר פעם‪ ,‬גומל לי בהיותו בלתי חדיר לשכל כשלי‪ .‬הדבר‬
‫המופלא כאן הוא‪ ,‬שככל שהדורות יורדים ‪ -‬כך ספריהם של פרשניהם נהיים‬
‫פחות קלים להבנה עבורי‪ .‬לדוגמה‪ ,‬משניות מצליחים ללמוד כבר בת"ת‪ ,‬גמרא‬
‫ברוך ה' אני מבין‪ ,‬כשאני מבין‪ .‬אחר כך מגיעים הראשונים‪ ,‬לפעמים יותר קלים‪,‬‬
‫לפעמים יותר קשים‪ ,‬אבל מצליחים לעבור אותם איכשהו‪ .‬ואז‪ ,‬פותחים פני‬
‫יהושוע‪ ,‬ובום!‪ ,‬נהיה חושך בעיניים‪ .‬נאמר‪ ,‬שהצלחנו איכשהו לעבור אותו‪ ,‬אמנם‬
‫כבר קצת עייפים אבל עוברים לחזון איש‪ .‬אהה! מה זה? מ ה כ ת ו ב כ א ן‬
‫???‬

‫מתברר‪ ,‬שבלימוד קיימות ארבע שפות‪ .‬לשון הקודש‪ ,‬ארמית‪ ,‬צרפתית עתיקה‬
‫(פראענסע בלעז)‪ ,‬ולשון חזו"א‪ .‬האחרונה היא מין שפה חדשה‪ ,‬שצריכה מילון‬
‫‪137‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫לעצמה‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שכמו ולעתים קורה‪ ,‬ודוברי האידיש בישיבתי אומרים‬
‫משפט‪ ,‬ואחר כך אומרים "אי אפשר לתרגם את זה" בהבעה מתנשאת משהו‪,‬‬
‫ובעיניהם גיחוך קל‪ .‬סלח לי‪ ,‬אדוני היקר‪ ,‬אי אפשר לתרגם את זה? ניסית פעם?‬
‫אתה מודע לכך ששפתי ה י א השפה המקורית פה? מה פירוש אי אפשר‬
‫לתרגם? ומה אם‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬תאלץ לומר זאת פעם לרופא המטפל בך? גם‬
‫אז "אי אפשר יהיה לתרגם את זה"? אני לוקח את זה בדרך כלל באופן אישי‪,‬‬
‫ומשום כך‪ ,‬אני גומל להם‪ ,‬בכך שאני לוקח אחד מחברי דוברי האנגלית לשיחה‬
‫קלה לידם באנגלית קולנית‪ ,‬תוך פרצי צחוק באמצע השיחה‪ ,‬כדי שידעו שהם‬
‫מפסידים דברים טובים‪ .‬החבר‪ ,‬שכמובן אינו מודע לכל הסיפור‪ ,‬תוהה ארבע‬
‫תהיות‪ .‬האחת‪ ,‬מדוע החלטתי לדבר איתו פתאום באנגלית‪ ,‬לאחר ארבע שנים‬
‫שאני מדבר איתו תמיד בעברית‪ .‬השניה‪ ,‬מדוע לקחתי אותו בכח לשיחה זו‬
‫מהקצה של בית המדרש‪ ,‬שם הוא ישב במנוחה בשיחה עם חברים? השלישית‪,‬‬
‫מדוע צריך לצעוק‪ ,‬הרי דברי חכמים בנחת נשמעים? והרביעית‪ ,‬מדוע אני צוחק‬
‫כל כך משיחה שגרתית על שלומם של בני ביתו‪ ,‬ועל תאריך היציאה שלו חזרה‬
‫הביתה לשבת‪ .‬אבל‪ ,‬מקושיות לא נבהלים בישיבה‪ .‬והוא זורם איתי‪ ,‬ומשום מה‬
‫גם הוא צוחק מדי פעם‪ .‬אני מתחיל לתמוה‪ ,‬לי לפחות יש הסבר למה אני צוחק‪,‬‬
‫הוא סתם יוצא מוזר‪...‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬מה שרציתי לומר‪ ,‬שלא יכול להיות מילון לשון ‪-‬חזו"א – עברית‪,‬‬
‫משום שפשוט אי אפשר לתרגם את החזו"א‪ .‬זוהי שפה בלעדית לבני התורה‪,‬‬
‫אלו מהם שממש לומדים‪ ,‬כאילו‪ ,‬עם גמרות וכאלה‪ ,‬סדרים שלמים‪ ,‬במשך‬
‫כמה שנים‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬ישנם כאלה‪ ,‬אני אפילו מכיר כמה היטב‪ .‬למען האמת‪ ,‬פגשתי‬
‫בחיי יהודים שממש למדו את כל החזו"א‪ ,‬לי‪ ,‬יהודי פשוט שכמוני‪ ,‬נותר להביט‬
‫בכמיהה אל ספרי חזו"א שבמדף‪ ...‬או‪ ...‬לעשות קונץ‪ .‬כל הזכויות שמורות על‬
‫הקונץ הזה‪ ,‬תקשיבו טוב‪ .‬אחרי שתקראו את הקונץ שלי‪ ,‬יתחילו לכבד אתכם‬
‫כל רואיכם‪ .‬הקונץ הוא לפתוח את החזו"א הראשון באורח חיים‪ ,‬וללמוד אותו‬
‫(הוא דווקא מובן‪ ,‬זה עובד ככה גם בש"ס‪ .‬מסכת ברכות היא הראשונה‪ ,‬לומדים‬
‫אותה וחושבים‪ ,‬זה דווקא קל‪ ,‬תוך חצי שנה אני מסיים את הש"ס‪ ,‬ואז מגיעים‬
‫למסכת שבת‪ ,‬ומיד מ ה ז ה שתיים שהן ארבע? מה ז ה?)‪ .‬אחרי החזו"א‬
‫הראשון‪ ,‬מגיע החזו"א על הלכות ציצית‪ .‬שם כמובן אין הרבה סיכוי להתקדם‬
‫בלי ידע מוקדם בסוגיות‪ ,‬אבל מכאן תמיד אפשר להכניס לקורות החיים‬
‫ש”למדתי חזו”א”‪ .‬כיוצא בכך‪ ,‬אני לומד דף ב' בכל הש"ס‪ ,‬ואז כשלומדי דף‬
 ‫‪. 138‬א"וזח‪ -‬ןושל‬

‫יומי וכד' שואלים אותי (בגלל הזקן) "למדת מסכת זבחים?" אני עונה בעדינות‬
‫"חלק"‪ .‬גם דף אחד זה חלק‪ ,‬ואז כמובן שואלים אותי "למדת דף נ"ט?" אז אני‬
‫מתחמק באלגנטיות על ידי התקפה נגדית "מה לא מובן?” ואיכשהו הכל בא‬
‫על מקומו בשלו'‪ ,‬או שלא‪.‬‬
‫‪139‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫אבל מה שאני צריך להבין‪,‬שזה פשוט לא דבר שהולך בקלות‪.‬‬

‫ר' חיים שליט"א כותב באורחות יושר‪ ,‬שיש בחורים שחושבים‬
‫שהתורה תלך להם קל‪ ,‬וכשרואים שלא‪ ,‬אז מתייאשים‪ ,‬וממש לא זו‬
‫הדרך‪ ,‬אלא הדרך היא דווקא בקושי‪ .‬ראש ישיבתי שליט"א נכנס‬
‫בצעירותו לחזו"א‪ ,‬ושאל אותו החזו"א אם הוא לומד גם רא"ש על‬
‫הגמרא‪ .‬ראש הישיבה ענה לו שהוא לא לומד משום שזה קשה‪,‬‬
‫והחזו"א אמר לו בחדווה "קשה? אוי ויי גוט" (זה משפט באידיש‬
‫שאי אפשר לתרגם) וחזר על כך כמה פעמים‪ ,‬כי ככה התורה‬
‫נקנית‪ ,‬מי שאומר לא יגעתי ומצאתי אל תאמין‪ ,‬אבל לא ניתן לתאר‬
‫ולא ניתן לדמיין את האושר ואת הסיפוק כשיגעתי ואז מצאתי‪.‬‬
 ‫‪ 140‬הדימ דגנכ הדימ‬

‫מידה כנגד מידה‬

‫באותו בוקר משמים‪ ,‬קמתי משנתי בהרגשה לא נוחה במיוחד‪ .‬לא ידעתי‬
‫בדיוק את מקורה‪ .‬אולי הצד של המטה בו ישנתי היה קצת רעוע‪ ,‬אפשר שזה‬
‫בגלל שהתעוררתי אל מול פרצופו האדום קמעה של משגיח ישיבתנו‪ ,‬שלא‬
‫ניחן בקול ערב במיוחד‪ ,‬בפרט כשהוא צועק‪ .‬אינני מבין מה הוא מתפלא שלא‬
‫קמתי בזמן? איך אפשר לשמוע את השעון המעורר בתוך כל הצעקות הללו‪,‬‬
‫ואחר כך הוא עוד מאשים אותי‪...‬‬

‫בדרך לבית המדרש הבנתי‪ ,‬משיחת הטלפון שעשה‪ ,‬שלפחות כעסו לא ל ג מ‬

‫ר י בגללי‪ ,‬אלא גם משום שהפראק שלו נקרע‪ ,‬והוא נאלץ לקנות פראק חדש‪.‬‬
‫מיהרתי לשבחו בעיניו כדי שישכח מדוע אנחנו צועדים ביחד‪ ,‬אבל כבר לא קל‬
‫כל כך לרמות אותו‪ ,‬לא מאז ש‪ ...‬טוב‪ ,‬האמת שלא מאז היום הראשון שהגעתי‬
‫לישיבה‪...‬‬

‫בקיצור‪ ,‬לאחר שהגענו לבניין הישיבה‪ ,‬אני יורד לבית המדרש‪ ,‬ויש! הגעתי‬
‫קצת לפני פונפקטפקרט‪ ,‬שבימים האחרונים לומד איתי בחברותא‪ .‬הוא הגיע‬
‫זמן קצר אחרי‪ ,‬והתיישב באנחה כבדה על כסאו‪ .‬כצופה מהצד‪ ,‬נראה לי‬
‫שפונקטפקרט מדוכדך קמעה‪ .‬אני מבין בדברים הללו‪ ,‬אותי אי אפשר לרמות‪.‬‬
‫אני רק רואה שיהודי בוכה בדמעות שליש‪ ,‬ואני כבר יודע שמשהו לא בסדר‪.‬‬
‫‪141‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫"מה קרה‪ ,‬פונקטפקרט?” שאלתי בדאגת חברותא טוב "לא הבנת את‬
‫התוספות כדבעי?”‬

‫פעם אחת‪ ,‬רק פעם אחת‪ ,‬הייתי רוצה שיענו לי כן על השאלה הזאת‪ .‬אני מנסה‬
‫מדי פעם לשאול אותה יהודים מדוכאים‪ ,‬והם תמיד עונים לי תמיד במבט של‬
‫"נראה ‪-‬לך ‪-‬תפסיק ‪-‬לשגע ‪-‬את ‪-‬השכל"‪ .‬מה קרה? אז אני מחפש את אחד‬
‫מגדולי הדור הבא כדי לטפח עמו קשרי ידידות בגיל צעיר‪ ,‬מה הסיפור? גם אני‬
‫רוצה להיכנס בלי תור‪ ,‬ושיגיעו לחתונות הילדים שלי‪ .‬כשניסיתי להתידד עם‬
‫גדולי הדור החיים כיום‪ ,‬התברר שכל המקומות של "החבר ‪-‬הכי ‪-‬טוב" תפוסים‬
‫זה מכבר‪ .‬לו רק היו מנסים להכיר אותי‪ ,‬אני בטוח שהם היו משנים את דעתם‪.‬‬
‫לא לגבי חבריהם‪ ,‬אלא לגבי קבלת קהל‪.‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬פונפקטפקרט החל לספר לי את צרותיו‪.‬‬

‫"כשקמתי בבוקר‪ ,‬מצאתי שמישהו הניח לי שקיות מים בנעליים‪ ...‬הגרביים‬

‫נרטבו‪ ,‬וגם הנעליים‪ ,‬ונאלצתי ללכת לתפילה בנעלי השבת‪ .‬מאחר‪ ,‬שכפי‬
‫שידוע לך‪ ,‬מעולם לא היו לי נעלי שבת‪ ,‬אז בסופו של דבר הגעתי לתפילה‬
‫בנעלי בית‪"...‬‬

‫"לא" אני אומר בזעזוע "מי יכול לעשות דבר כזה? זוהי שערוריה! צריך מייד‬
‫למצוא את האשם ולהעיף אותו"‪ .‬למען האמת‪ ,‬אני לא מזדעזע עד כדי כך‪,‬‬
‫בעיקר משום שאני הנחתי את השקיות מים המדוברות‪ ,‬כתגובה לכך שיום‬
‫קודם אני ופונפקטפקרט למדנו בחברותא‪ ,‬והוא אמר שאין לי ראש יצירתי עם‬
‫התירוצים ה"קלושים" שלי לשאלותיו‪ .‬בסך הכל רציתי לבדוק אם הוא צדק‪ ,‬מ‬
‫ה י ש?‬

‫"כן‪ ,‬ואז גם גיליתי שהסימן מעל הכוס הפרטית שלי נעלם‪ ,‬ונכתב במקומו‬
‫"גמ"ח"‪ ,‬והלא אתה יודע שכוס הנכתב עליה גמ"ח בישיבה דינה להישבר בתוך‬
‫שלוש דקות מזמן הכתיבה" אם אני יודע? יש דין ידוע שחפץ שנעבדה בו עבודה‬
‫זרה‪ ,‬דינו להיות מושמד‪ ,‬וכבר בספרי ההלכה נכתבו כמה דרכים‪ ,‬שריפה‪ ,‬זריקה‬
‫לים המלח‪ ,‬וכתיבת המילים "גמ"ח" מעליו‪ .‬בסדר‪ ,‬הסיפור עם הכוס אולי היה‬
‫קצת מוגזם‪ ,‬אבל לשים שקיות מים בנעליים‪ ,‬עדיין אינו מוכיח שאני יצירתי‪.‬‬
‫את זה כל אחד יכול לעשות‪ ,‬אבל לא כל אחד יכול לקחת את הטיפקס של‬
 ‫‪ 142‬הדימ דגנכ הדימ‬

‫בעל הכוס עצמו (!) (יען כי האפשרות שיהיה בבעלותי טיפקס היא מופרכת)‪,‬‬
‫ולמחוק בעזרתו את השם‪ ,‬ולכתוב גמ"ח‪ ,‬זה כבר יצירתי!‬

‫"מי מספיק מרושע ומטומטם כדי לעשות לך דבר שכזה?” קראתי בתדהמה‬
‫"הלא לא ייתכן שיהיה בחור אחד שיעז לקרוא לעצמו "בן תורה"‪ ,‬שיכול‬
‫להיות אכזרי עד כדי כך‪ "...‬טוב‪ ,‬אני חושש שהתגובה הייתה קצת מוגזמת‪,‬‬
‫פונפקטפקרט הרים עיניו בתימהון והביט בי בחשד מה‪ ,‬הגיע הזמן לטשטש‬
‫את העקבות במהירות‪.‬‬

‫"נו‪ ,‬אז מה עשית אחרי שגילית שהחליפו לך את הסוכר הפרטי במלח?”‬

‫אני אומר מהר‪ ,‬ואז נזכרתי שהוא עדיין לא סיפר לי את זה‪ ,‬טיפש שכמוני!‬
‫אני פשוט לא יודע מתי לסתום את הפה‪ ,‬ואחר כך אני מתפלא שעדיין לא‬
‫התחתנתי‪ .‬גם בפגישות זה תמיד קורה לי‪ .‬אני כל הזמן משנן מה להגיד‪ ,‬ואז‬
‫יוצא לי שאלה כדוגמת "היית רוצה ללכת עם רעלה אחרי החתונה?” אין לי‬
‫מושג למה‪ ,‬הרי א נ י לא רוצה שהיא תלך עם רעלה‪ ,‬סתם ככה בא לי לברר‪,‬‬
‫ובאמת זה מוגזם להוריד על שאלה כזו‪ .‬אני לא הורדתי‪ ,‬כשהיא שאלה אותי‬
‫אם אני אוהב סדר וניקיון‪...‬‬

‫בקיצור המעיישה‪ ,‬פונפקטפקרט ניסה לרדוף אחרי‪ .‬קצת הקשתה עליו‬

‫העובדה‪ ,‬שמרחתי דבק חזק על מושבו קודם לכן‪ .‬בעת בריחתי‪ ,‬נתקלתי‬
‫בדמותו מלאת ההוד של המשגיח‪ ,‬כלומר הבטתי לאחור בשעת הריצה‪ ,‬ויצא‬
‫שהמשגיח היה שם‪ ,‬בהשגחה‪ ,‬כדי לשמש לי כבלם לנפילה‪ .‬נאחזתי בו חזק‪,‬‬
‫וכשניסיתי למשוך ידי‪ ,‬על מנת לצמצם נזקים‪ ,‬גיליתי שהדבק עוד נותר על ידי‬
‫מאז שמרחתי אותו על המושב של פונפקטפקרט‪ .‬הדבק הזה ממש טוב‪ ,‬הוא‬
‫אינו עושה שום אפליה בין מעמדות‪ ,‬הוא מדביק אפילו בטלן כמוני לפראק‬
‫משובח‪ .‬זמן מה רקדנו ריקוד מעניין‪ ,‬אני והמשגיח‪ ,‬היה נראה כאילו זה קירב‬
‫אותנו אחד לשני‪ ,‬כלומר נפשית‪ ,‬כי ממילא כבר היינו דבוקים איש לרעהו בקשר‬
‫חזק‪ .‬אבל‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬הייתי צריך לשלם על פראק חדש למשגיח‪ ,‬ונראה לי‬
‫שהוא לא ממש מחבב אותי מאז‪.‬‬

‫בכל אופן‪ ,‬למדתי לקח חשוב‪ ,‬גם אם היה צריך לעבור דרך חתחתים כדי‬
‫ללמוד אותו‪ :‬כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה‪...‬‬
‫‪143‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫עוד הבהרה‪ ,‬הפעם לשם שידוכין‪ :‬הסיפור לא קרה במציאות‪.‬‬

‫אני לא עושה כאלה דברים לחברי‪ ,‬סתם חשבתי על סיפור‬
‫מצחיק וכתבתי אותו‪ .‬אבל‪ ,‬נראה לי שמוסר השכל אפשר ללמוד‬
‫מן הסיפור‪ ,‬שבסופו של דבר‪ ,‬גם אם זה אינו נראה ישירות‪,‬‬
‫תמיד זה יגיע לכך‪ ,‬שכל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה‪.‬‬
‫ראיתי אנשים טובים מפרקים חברויות נפלאות על אי הבנות‪,‬‬
‫ראיתי העלבות קלות שהתפתחו להפסדים גדולים‪ ,‬ותמיד כולם‬
‫יוצאים מפסידים‪ .‬כמו דברי רש"י הקדוש בשיה"ש על הפסוק‬
‫חכו ממתקים‪ :‬אל תחבלו בעצמכם‪ ,‬ותקבלו שכר‪ .‬ודי בזה‪.‬‬
 ‫‪. 144‬רדחה רודיס‬

‫סידור החדר‪.‬‬

‫הסתכלתי סביבותי בצער‪ .‬כן‪ ,‬באמת אין ברירה‪ ,‬הגיע הזמן לסדר את החדר‪.‬‬
‫יש גבול גם עבורי‪ .‬אם אני אינני מצליח למצוא את המיטה שלי‪ ,‬אז הגיעו‬
‫מים עד נפש‪ .‬ל ‪-‬ס ‪-‬ד ‪-‬ר‪ ,‬כן זה נשמע מוכר‪ ,‬מלשון סדר‪ ,‬כמו בסדר ב' ש‪...‬‬
‫היי! הבטתי בשעוני‪ ,‬ארבע וחצי! סדר ב'! שמרלפפיר איים עלי‪ ,‬שעוד פעם‬
‫אחת שאני מאחר‪ ,‬והוא מפסיק לנדנד לאשתו על הצעות עבורי‪ .‬רצתי כל‬
‫עוד רוחי בי‪ ,‬עד שראיתי בפתח בית המדרש את פונקטפקרט‪ ,‬הלא הוא חבר‬
‫חדרי‪ ,‬ידיו שלובות על חזהו‪ ,‬ממתין בדריכות‪ ,‬ועיניו בולשות לצדדים‪ .‬זה הזמן‬
‫לעצירת פתאום והליכה איטית וזהירה אחורה‪ .‬תבינו‪ ,‬עד לא מזמן היה ביני‬
‫לבין פונקטפקרט הסכם שבשתיקה‪ .‬ההסכם הלך כדלהלן‪ :‬צד א'‪ ,‬דהיינו אני‪,‬‬
‫(להלן “צד א'”) מתחייב לבלגן את החדר בכל עת ובכל שלב‪ ,‬בקיץ ובחורף‪,‬‬
‫בשבתות ובימי החול‪ ,‬באור ובחושך‪ ,‬ואילו צד ב'‪ ,‬דהיינו פונקטפקרט‪( ,‬להלן "צד‬
‫ב'") מתחייב לסדר אותו בכפייתיות מעצבנת ומטרידה‪ ,‬בכל יום ובכל עת‪ ,‬ללא‬
‫קשר למה שצד א' עושה באותה עת‪ ,‬ועדיף אם יעשה זאת תוך ריטונים בלתי‬
‫פוסקים‪ ,‬וגרימת נקיפות מצפון עזות לצד א'‪ ,‬אשר יגרמו לצד א' דיכאון כבד‪,‬‬
‫אשר יוביל לחוסר תשומת לב למעשיו‪ ,‬מה שיוביל לזריקת הסיגריה שבידו על‬
‫הרצפה משום שהיה שקוע במחשבות עצובות‪ ,‬מה שכמובן יוביל לצרחת זעם‬
‫בלתי הגיונית בעליל שתצא מפיו של צד ב'‪ ,‬ולאיחולים רבים‪ ,‬ציניים ואכזריים‪,‬‬
‫שיצאו מפיו של צד ב'‪ ,‬הנוגעים לעתידו הקרוב והרחוק של צד א'‪ ,‬הן בעולם‬
‫‪145‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫הזה‪ ,‬והן בעולם הבא‪ ,‬עד כדי אנחה סופית והפלטת הקללה הגדולה מכולן‬
‫"שתהיה לי בריא‪”...‬‬

‫מכל מקום‪ ,‬זה לפחות‪ ,‬היה ההסכם‪ ,‬עד לאתמול‪ ,‬כשפונקטפקרט הפר את‬
‫הסטטוס קוו העדין‪ ,‬באומרו‪ ,‬שאם אני לא מסדר את החדר עד סדר ב' למחרת‪,‬‬
‫הוא יתלה תמונה ממוסגרת וגדולה של הרבי מחב"ד‪ ,‬מעל מיטתו‪ ,‬בנקודה‬
‫המדויקת שמשקיפה על מיטתי‪ ,‬כך שהרבי ישקיף עלי בכל עת שאשהה‬
‫במיטה‪ .‬זה כבר היה איום לא יפה‪ ,‬תבינו אין לי בעיה לא עם אנשים חיים ולא‬
‫עם אנשים מתים‪ .‬רק אלו שלגביהם הדעות חלוקות מפחידים אותי‪ ,‬זה נקרא‬
‫בשפה המקצועית חיימתימופוביה‪ ,‬כזה אני‪ ,‬קצת מוזר‪...‬‬

‫טוב‪ ,‬שמרלפפיר יאלץ לנמנם בלעדי הפעם‪ .‬חזרתי מהר לחדר‪ ,‬והתחלתי‬
‫לסדר‪ .‬במהרה התחלתי לשקוע במלאכה בהתלהבות רבה‪ ,‬ולאחר רבע שעה‪,‬‬
‫המיטה שלי וסביבותיה נראו כמו בית מלון חצי כוכב לפחות‪ .‬איזה יופי‪ ,‬פשוט‬
‫תענוג‪ .‬לפתע עלה בדעתי‪ ,‬שבכל זאת‪ ,‬פונקטפקרט לא ישבע נחת כשיראה‬
‫שהעברתי את כל הבלגן מהצד שלי לצד שלו‪ .‬בפרט שעכשיו המיטה ש ל ו‬
‫נעלמה לחלוטין מן העין‪ ,‬וכידוע אסור לשכב על מיטה שנעלמה מן העין‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬ניחמתי את עצמי שלפחות עשיתי חצי‪ ,‬כי הלא הצד שלי מסודר למופת‪.‬‬
‫פניתי באנחה כבדה לסדר את החצי השני‪ ,‬שהיה גדול בדיוק כמו הראשון‪...‬‬

‫לפתע התחלתי לשקוע בזכרונות‪ ,‬אה‪ ...‬הנה הנעלי שבת שלי משיעור א'‪.‬‬
‫באמת חיפשתי אותם בארבע השנים האחרונות‪ ,‬ובצד מצאתי מחברת שלי‬
‫של שיעורי הרבנים משיעור ב'‪ ,‬יצירת אומנות ממש‪ ,‬כאלו ציורים יפים מצוירים‬
‫בה‪ ,‬שאף אחד לא היה מאמין שהיא בכלל מיועדת לשימוש אחר‪ ...‬ניתקתי‬
‫את עצמי בכוח מכל הזכרונות‪ ,‬צריך לסדר! חלאס! מגיע לפונקטפקרט משהו‬
‫יותר טוב‪ ,‬למעשה‪ ,‬מגיע ל י משהו יותר טוב‪ .‬אני בטוח שעם קצת מאמץ אני‬
‫אוכל לסדר‪ ,‬ועל ידי כך להגיע להצלחה בחיים‪ .‬למעשה זה שורש הרבה דברים‬
‫טובים‪ ,‬כולם אומרים כך‪.‬‬

‫וכך קרה‪ ,‬שהתחלתי לסדר חפץ חפץ‪ ,‬וקובץ על יד ירבה‪ ,‬ואט ‪-‬אט החדר החל‬
‫לקבל צורה של חדר‪ .‬נתקלתי קצת בבעיה לסגור את הארונות‪ ,‬כי פשוט לא‬
‫היה הרבה מקום‪ .‬לאחר שהצלחתי לבסוף לסגור את דלתות הארונות‪ ,‬רשמתי‬
‫לעצמי תזכורת לא להיות בסביבה כשפונקטפקרט יפתח אותם‪ ,‬כי להקבר‬
 ‫‪. 146‬רדחה רודיס‬

‫תחת ערמות של חפצים אינו מתחביביו המובהקים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הושלמה‬

‫המלאכה‪ ,‬ובסייעתא דשמיא‪ ,‬החדר נראה נורמלי יחסית‪.‬‬

‫אה‪ ...‬הבטתי לסביבותי‪ ,‬אין כמו להשלים את המלאכה שלקחת על עצמך‪.‬‬

‫יכול להיות שהיא נכפתה עלי הפעם‪ ,‬אבל בכל זאת‪ ,‬יש בזה סיפוק אדיר‪.‬‬
‫הדלקתי לי סיגריה וישבתי על קצה מיטתי‪ ,‬מעשן ומהרהר בנפלאות הסדר‬
‫והניקיון‪ ,‬ואיך פונקטפקרט ישמח וישבח אותי‪ ,‬וילמד יותר טוב‪ ,‬וכמה שיכול‬
‫להיות טוב אם כך יהיה תמיד‪...‬‬

‫ובעודי שקוע במחשבות‪ ,‬קרה שזרקתי את הסיגריה מבלי משים על הרצפה‪,‬‬

‫בדיוק באותה עת שבה בחר פונקטפקרט להכנס לחדר‪ ,‬וכמובן הוא החל לצעוק‬
‫עלי מייד על כך שזרקתי סיגריה בדיוק אחרי שהוא סיים לנקות (הוא כנראה‬
‫שכח שביקש ממני לנקות‪ ,‬מובן לחלוטין בהתבסס על ניסיון העבר)‪ ,‬ובעוד שהוא‬
‫צועק‪ ,‬פנה לארון לקחת חולצה‪ ,‬כי שלו התלכלכה‪ ,‬ולפני שהספקתי להזהיר‪...‬‬
‫טוב‪ ,‬אתם יכולים להבין לבד את ההמשך‪ ,‬ומאז אני לא מצליח להירדם בלילות‪,‬‬
‫בשל תמונה אחת גדולה ויפה‪...‬‬
‫‪147‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫סדר פנימי מתחיל מסדר חיצוני‪ ,‬ואחר המעשים נמשכים‬

‫הלבבות‪.‬אין שום מילים לתאר את גודל העלייה שאפשר‬
‫לקבל מסדר בחיים‪ ,‬והוא מתחיל מהפרטים הכי קטנים‪.‬‬
‫אפשר לכתוב על זה הרבה‪ ,‬אבל עכשיו אני צריך ללכת‬
‫לסדר את החדר‪.‬אין ספק‪ ,‬תמונה אחת שווה אלף מילים‪...‬‬
 ‫‪ 148‬תחבושמ הנישהו‬

‫והשינה משובחת‬

‫חלללללללללללללללללללללשהמ‬

‫סליחה‪ ,‬נרדמתי לרגע על המקלדת‪.‬‬

‫אני ממש‪ ,‬אבל ממש עייף‪ ,‬ודלא כר' זושא בשעתו‪ ,‬אני לא מצפה שאם אני‬
‫אגיד את זה בקול תופיע מיטה באמצע בית המדרש‪ .‬אני עדיין לא בדרגה‬
‫הזאת‪.‬‬

‫מה שכן‪ ,‬אני דופק את הראש לפעמים בקיר‪ .‬יש האומרים שזה עוזר‪ ,‬ובכל‬
‫מקרה‪ ,‬אצלי זה קורה בלי כוונה‪ ,‬כי אני נרדם תוך כדי הליכה‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬אתם בטח תוהים מדוע בחור ישיבה נורמטיבי לחלוטין כמוני‪ ,‬ההולך‬
‫לישון בשעה ‪ 23:00‬וקם לתפילה ב‪ ,7:00‬קרי‪ ,‬שמונה שעות שינה שקולות‬
‫וטובות‪ ,‬יהיה עייף כל כך‪.‬‬

‫למקור התהייה הזאת יכולות להיות שתי סיבות אפשריות‪:‬‬

‫האחת‪ ,‬זהו הסיפור הראשון שאתם קוראים בספר הזה‪.‬‬

‫והשנייה‪ ,‬אתם סובלים מאיבוד זיכרון לטווח קצר‪ ,‬וכך‪ ,‬גם אם קראתם כבר‬
‫כמה סיפורים בספר‪ ,‬אתם עדיין תוהים את התהייה הנ"ל‪.‬‬
‫‪149‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫דא עקא‪ ,‬שבין כך ובין כך‪ ,‬אתם צודקים בדבר אחד‪ :‬אתמול הלכתי לישון‬
‫ב‪ 23:00‬בלילה!‬

‫"הלכתי" לישון‪ ,‬כי בזה מסתכמת הפעולה‪" ,‬נרדמתי" זה כבר סיפור אחר‬
‫לגמרי‪.‬‬

‫התוספות במסכת ברכות מסבירים שברכת המפיל אינה על השינה הספציפית‬

‫של האדם‪ ,‬כי זהו דבר שאינו בשליטתו (ודעות לכאן ולכאן נאמרו בראשונים‬
‫ואכמ"ל)‪ .‬על הנקודה הזאת אין חולק‪ ,‬אי אפשר להירדם בכפייה‪ .‬והרי האירוניה‪,‬‬
‫ככל שאתה רוצה יותר להירדם‪ ,‬ככה פוחתים הסיכויים‪ .‬אם נניח יצמידו לי‬
‫אקדח לראש וידרשו ממני להירדם‪ ,‬אני ישר אקרא קריאת שמע‪ ,‬ולא‪ ,‬לא‬
‫מדובר בזו שעל המיטה‪.‬‬

‫(יש כל כך הרבה משחקי מילים אפשריים במשפט האחרון שאני לא יודע איך‬
‫להתחיל‪ ,‬קריאת שמע שעל המיטה‪ ,‬המיתה! הבנתם? אה? אה?)‬
 ‫‪ 150‬תחבושמ הנישהו‬

‫אני אכתוב כאן את המוסר האישי שאני לוקח מהמקרה הזה‬

‫ורבים כמוהו‪.‬‬
‫איזה שיעור מאלף על מידת הביטחון ניתן לקחת מהפלא שטבע‬
‫בנו הבורא‪ ,‬שאיננו יכולים לשלוט על השינה‪ .‬אם איננו יכולים‬
‫לשלוט על השינה‪ ,‬איננו יכולים לשלוט על נתח נכבד מחיינו‪.‬‬
‫ומאחר שאנחנו מנסים כל הזמן לשלוט עד כמה שאפשר בחיינו‪,‬‬
‫ואנחנו לפעמים לא שמים לב עד כמה אנחנו חסרי שליטה‪ ,‬הנה‬
‫מגיעה לה השינה ומזכירה לנו‪ ,‬שאנחנו לא יכולים להחליט אפילו‬
‫מתי נירדם‪ ,‬ולא משנה עד כמה חשובה הפגישה שלנו מחר‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬אולי יהיו שיקראו את הסיפור ויגידו‪ ,‬שלהם אין בעיה להירדם‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬אני מניח שלא רק אני חוויתי נדודי שינה בחיים‪ ,‬זה נראה‬
‫לי דבר די גלובלי‪ ,‬וממילא‪ ,‬מי שירצה לקחת מוסר גם מזה – רק‬
‫הצעתי זווית ראייה נוספת לעניין‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ו‬
‫‪151‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫איך כמעט נהייתי מיליונר‪.‬‬

‫ישבתי בחדרי‪ ,‬בוהה באוויר‪ ,‬ומנסה לחשוב על הדרך המהירה ביותר להתעשר‪.‬‬

‫כמובן שאתם צריכים לשאול מייד‪ :‬מה לו לבחור ישיבה וכסף? מה הוא בכלל‬
‫יעשה עם כסף? יקנה ש"ס עוז והדר? או‪ ,‬במקרה שלי‪ ,‬ש"ס שוטנשטיין? אם זה‬
‫כל הסיפור‪ ,‬כל מה שצריך זה להתחתן‪ .‬אני‪ ,‬אמנם‪ ,‬אינני מבטל את האפשרות‬
‫הזו‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬הרבה אנשים כבר התחתנו‪ .‬אבל‪ ,‬מאחר וכבר לא נותרה‬
‫שדכנית בעיר שמוכנה לדבר איתי (בכמה וכמה פלאפונים בעיר המספר שלי‬
‫מופיע תחת השם "לא לענות")‪ ,‬אז אני מנסה‪ ,‬מהצד‪ ,‬גם להתעשר‪.‬‬

‫אבל לא רק בש"ס עוז והדר עסקינן‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬אנשים עשירים גם בונים‬
‫ישיבות‪ ,‬ואיזו סיבה טובה יותר יש להתעשר? נראה לי כיוון לא רע לחיים‪.‬‬

‫ולא הזכרנו את מצוות הצדקה‪ ,‬שכידוע הפליגו בה רבות‪ .‬תמיד התבוננתי‬

‫מהצד בפליאה מוסתרת‪ ,‬בעשירים שיכולים לתת מיליון דולר כלאחר יד‪.‬‬
‫"יכולים" אמרתי‪ ,‬לא שנותנים‪ .‬תודו‪ ,‬שיש כאן משהו מוזר‪ .‬מה זה בשבילם‬
‫לתת למישהו‪ ,‬נניח‪ ,‬לי‪ ,‬איזה מיליון‪ ,‬וללכת לישון בתחושה טובה? אני בטוח‪,‬‬
‫שלו הייתי עשיר‪ ,‬והיה מגיע אלי איזה בחור ומבקש סתם ככה מיליון דולר‪ ,‬לא‬
‫הייתי סוגר את אוצרותי בפניו‪ .‬אין לי ספק שהוא היה יוצא ממני לפחות עם‬
‫אלף שקל‪( ,‬אני מוסיף כאן בהדגשה "בלי נדר" למקרה שאכן יקרה כזה דבר)‪.‬‬
 ‫‪. 152‬רנוילימ יתייהנ טעמכ ךיא‬

‫אז כיצד מתעשרים? טוב‪ ,‬זה לא אמור להיות קשה מדי‪ ,‬אני מניח שבשביל‬
‫זה צריך להתחיל לעבוד‪.‬‬

‫(אני עוצר רגע לפני שתיבהלו‪ ,‬כל הסיפור הוא פרודיה על דמיונות של מסכנים‪,‬‬
‫אני לא מעודד בשום צורה עזיבת מקור מים חיים)‬

‫אוקיי‪ ,‬אז צריך להתחיל לעבוד‪ ,‬דא עקא‪ ,‬בשביל זה צריך להתחיל לקום‬
‫בבקרים‪ ,‬וזה לא בדיוק הצד החזק שלי‪ ,‬אז אולי נעבוד מהצהריים? פתחתי את‬
‫מודעות הדרושים ביתד נאמן‪ ,‬והתברר שאינני מוכשר לשום עבודה‪ .‬דרישות‬
‫הבסיס‪ ,‬כמעט בכל מודעה‪ ,‬היו "חריצות‪ ,‬רצינות‪ ,‬אחריות"‪ .‬אני אולי רוצה‬
‫להתעשר‪ ,‬אבל לא על ידי שקרים! גם לי יש גבולות‪.‬‬

‫אולי אחסוך? סבתא הרי נותנת כל חודש מאה ‪ ,₪‬מיליון מורכב מ‪10,000‬‬
‫מאיות‪ ,‬מה שאומר שבתוך ‪ 833‬שנים כבר יהיה לי מיליון שלם!! (כן‪ ,‬יש לי‬
‫מחשבון בחדר)‪ .‬אבל לאחר רגע נזכרתי בצער‪ ,‬שאני צריך גם לעשן איכשהו‪,‬‬
‫ו‪ 833‬שנה הם בכל זאת זמן די ארוך‪ ,‬גנזתי באנחה את הרעיון‪.‬‬

‫בסוף החלטתי ללכת על הפיתרון הפשוט ביותר‪ ,‬שפלא שלא חשבתי עליו‬
‫קודם‪ :‬כרטיס לוטו!‬

‫זה שאני אזכה זה הרי ברור‪ ,‬כי כבר אמרנו קודם‪ ,‬שכל מטרתי היא לבנות‬
‫ישיבה‪ ,‬אז בעצם הרי זה כאילו כבר זכיתי‪ .‬הלכתי לדוכן הכרטיסים‪ ,‬ומלאתי‬
‫כאחר יד את המספרים‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬לא הכרטיס זוכה אלא האדם‪ ,‬ומי ראוי‬
‫לכך יותר ממני? כשבכיסי הכרטיס הזוכה‪ ,‬חזרתי לישיבה ונשכבתי בחדווה על‬
‫מיטתי‪ ,‬מתכנן את צעדי הראשונים כמיליונר‪.‬‬

‫פונקטפאקרט נכנס לחדר‪ ,‬וברך אותי ב"אח"צ טובים" בלבביות‪ .‬חשדי מייד‬
‫התעורר‪ ,‬הרי פונקפקרט לא נוהג לברך אותי כשהוא נכנס לחדר! מילותיו‬
‫הראשונות בדרך כלל הן בקביעות "היום! היום אני מבקש מאחראי החדרים‬
‫להחליף חדר! למה? ניקיתי הרגע! למה?? למה???"‪ .‬כיום הוא כבר אומר זאת‬
‫כדבר שבשגרה‪ ,‬כי שנינו התרגלנו‪ .‬אין ספק‪ ,‬הייתה זו ברכה חשודה ביותר!!‬
‫ואני חושב שלא צריך לחפור הרבה‪ ,‬כדי לדעת את מקורה! אין ספק! הוא כבר‬
‫בונה עלי!‬
‫‪153‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫"שקל לא תראה ממני!" זרקתי בחומרה לחלל החדר‪ ,‬כי צריך לקבוע את הטון‬
‫כבר עכשיו!‬

‫"מה?" שאל פונקטפאקרט בבלבול‪ ,‬ואז נזכרתי‪ ,‬שבעצם לא סיפרתי לאף‬

‫אחד על הכרטיס‪ ,‬ובעצם אין לו דרך לדעת‪ .‬מיהרתי להסוות את פליטת הפה‬
‫ב"מה 'נשמע?" מעורפל‪ ,‬ויצאתי במהירות‪.‬‬

‫התחלתי להיות מודאג‪ .‬נכון‪ ,‬הזכייה מובטחת‪ ,‬אבל מה אעשה עם כל חברי?‬

‫והאמת‪ ,‬לאחר חשבון מהיר‪ ,‬גיליתי שאחרי קניית בית ורכב‪ ,‬ועוד בית להורים‪,‬‬
‫ושמירה של משהו בצד‪ ,‬לא יישאר לי הרבה בשביל הישיבה שאני הולך לבנות‪,‬‬
‫אז מה אעשה?‬

‫לקחתי את המחשבון והתחלתי לחשב‪ ,‬פתחתי גם את המודעות של מכירת‬

‫הבתים בעיתון‪ .‬וואו‪ ,‬בית זה לא סיפור פשוט בימינו‪ ,‬וישיבה בטח תעלה הרבה‬
‫יותר‪ .‬טוב‪ ,‬אני מניח שכולם יודו‪ ,‬שבמחירים של ימינו‪ ,‬אני לא נדרש ממש לבנות‬
‫ישיבה‪ ,‬די לי אם אתרום סכום נאה לישיבה שלי‪.‬‬

‫רגע‪ ,‬מה מוגדר כסכום נאה? חשבתי מעט והכרעתי על איזה סכום‪ ,‬ומייד‬
‫אחר כך נתקפתי בהלה‪ .‬הסכום נאה בהחלט‪ ,‬אולי קצת יותר מדי נאה‪ ,‬האם‬
‫התעשרתי כדי לאבד מייד את כל הכסף? הרי טובת הישיבה עומדת לנגד עיני!‬
‫אם אשמור על כספי‪ ,‬אוכל להגדיל אותו‪ .‬ואז‪ ,‬אוכל להמשיך בקביעות לתרום‬
‫לישיבה! אז הורדתי את הסכום בחצי‪ ,‬וגם זה קצת הבהיל אותי‪ .‬הורדתי עוד‬
‫מעט‪ ,‬ואז כבר הרגשתי יותר טוב‪ .‬הנה‪ ,‬כולם יהיו מרוצים‪ ,‬אפילו פונקטפאקרט‬
‫יקבל לפחות מאה שקל‪ ,‬וגם שמרלפפיר ואפילו שטרודלמאכר יקבלו משהו‪,‬‬
‫שלא יגידו עלי שאני קמצן‪.‬‬

‫לאחר ההגרלה הבטתי במספרים הזוכים‪ .‬לא שהייתי צריך‪ ,‬אחרי הכל‪ ,‬זה היה‬
‫ברור שאזכה‪ ,‬אבל בכל זאת רציתי לראות במו עיני‪ ,‬והתברר שניחשתי שני‬
‫מספרים! אם כי לא בסדר הנכון‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני מבין את תדהמתכם‪ ,‬גם אני הגבתי‬
‫כך בתחילה‪ ,‬אבל אני חושב שהשלמתי עם זה‪ ,‬אולי בכל זאת נשאר בישיבה‬
‫ונלמד קצת‪.‬‬
 ‫‪. 154‬רנוילימ יתייהנ טעמכ ךיא‬

‫את התאווה המוסתרת לעושר אפשר לתקוף בכל כך הרבה‬

‫צורות‪ ,‬ולצחוק עליה בכל כך הרבה צורות‪ ,‬עד שבאמת קשה‬
‫לדעת מהיכן להתחיל‪.‬‬
‫אולי נתחיל מהנעשה בעולם‪ ...‬מחקר הראה‪ ,‬שרוב רובם של‬
‫הזוכים בלוטו בעולם איבדו את משפחתם‪ ,‬חבריהם‪ ,‬חלקם שלחו‬
‫יד בנפשם‪ ,‬חלקם איבדו במהירות את כל כספם‪ ...‬מחקר אחר‪,‬‬
‫הראה שרוב רובם של העשירים אומללים‪.‬‬
‫ועדיין רובנו חושבים‪ ,‬לי זה כמובן לא יקרה‪.‬‬
‫עשירים אומללים‪ ,‬חד וחלק‪ .‬הם חושדים בכל מי שבא איתם במגע‪,‬‬
‫שהוא רוצה לחלוב מהם‪ .‬הם כמובן אינם מסתפקים במה שיש‬
‫להם‪ ,‬והרשימה ארוכה‪ ,‬אבל למה צריך להכביר מילים? אנחנו כבר‬
‫יודעים את זה! אין אדם מת וחצי תאוותו בידו‪ ,‬והעשיר באמת הוא‬
‫השמח בחלקו‪.‬‬
‫אפילו מי שלא טעם טעמו של דף גמרא אינו צריך לשאוף לזה‪,‬‬
‫אבל מי שכן זכה‪ ,‬ורוצה בזה‪ ,‬הוא באמת מסכן‪ .‬ואני גם קצת‬
‫מסכן‪ ,‬כי זהו כוחו של הדמיון‪.‬‬
‫ה' יעזור שנדע תמיד מהם הדברים החשובים באמת‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫כנגד ארבע שיחות‪...‬‬

‫(שיחה ביני לבין חבר טוב בשובנו מחופשת בין הזמנים)‬

‫‪ -‬אוו‪ ,‬שולם עלייכם‪...‬‬

‫‪ -‬אוו שולם!‬

‫‪ -‬מה נשמע? ‪ -‬ברוך ה'‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬מה איתך?‬

‫‪ -‬ברוך ה'‪ ,‬אז מה‪ ...‬איך היה בין הזמנים?‬

‫‪ -‬נחמד‪ ,‬נחמד מאד האמת‪ ,‬נו‪ ,‬ואיך היה לך?‬

‫‪ -‬נחמד‪ ,‬אז מה ככה?‬

‫‪ -‬בסדר גמור‪ ,‬מה איתך?‬

‫‪ -‬הכל טוב‪ ,‬ברוך ה'‪,‬‬

‫‪( -‬שתיקה קצרה)‬

‫‪ -‬אז מה? ספר משהו‪...‬‬

‫‪ -‬אתה יודע‪ ...‬היינו קצת בים‪ ,‬נחתי הרבה‪ ,‬הדברים הרגילים‪...‬‬

 ‫‪... 156‬תוחיש עברא דגנכ‬

‫‪ -‬כן‪...‬‬

‫(שתיקה קצרה)‬

‫‪-‬אז מה קורה?‬

‫(שיחה ביני לבין חבר טוב מאד שלא פגשתי שנתיים)‬

‫‪-‬אוווו שולם עלייכם‪...‬‬

‫‪-‬ישי! שולם!!‬

‫‪-‬איזה יופי לפגוש אותך כאן בתחנת האוטובוס‪ ,‬מה נשמע?‬

‫‪-‬טוב טוב‪ ,‬מה איתך?‬

‫‪-‬ברוך ה'‪ ,‬טוב מאד‪ ,‬אז מה‪ ,‬איך בישיבה שעברת אליה?‬

‫‪-‬ברוך ה' טוב מאד‪ ,‬ואיך אצלך?‬

‫‪-‬טוב‪ ,‬חסדי ה'‬

‫‪(-‬שתיקה קצרה)‬

‫‪-‬אז מה נשמע? מה הולך?‬

‫‪-‬הכל טוב‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬ומה איתך‪ ,‬ספר‪...‬‬

‫‪-‬גם איתי הכל טוב‪ ,‬וואלה ממש טוב לראות אותך‬

‫‪-‬כן‪ ,‬גם אותך‬

‫‪(-‬שתיקה קצרה)‬

‫‪-‬אז מה המצב?‬
‫‪157‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫(שיחה ביני לבין החבר הכי טוב שלא ראיתי עשר שנים)‬

‫‪-‬שולם עלייכם!!!!‬

‫‪-‬וואו! שולם‪ ,‬ישי‪ ,‬איזה יופי לפגוש אותך!!!‬

‫‪-‬כן!! גם אותך!! מה קרה איתך כל השנים הללו?‬

‫‪-‬אתה יודע‪ ,‬עוברים מפה לשם‪ ...‬כל מיני‪...‬‬

‫‪-‬וואלה‪ ...‬אז מה קורה?‬

‫‪-‬ברוך ה'‪ ,‬מה אצלך‬

‫‪-‬הכל טוב‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬וואו‪ ...‬שנים‪.‬‬

‫‪-‬כן‪ ,‬נו אז ספר‪...‬מה קורה?‬

‫‪-‬אתה יודע‪ ,‬לומדים‪ ,‬אה‪ ,‬סיימתי כתובות לאחרונה (כלומר לפני שנתיים י‪.‬מ)‬

‫‪-‬וואלה‪ ,‬מזל טוב‪...‬‬

‫‪-‬כן‪ ...‬אז מה נשמע?‬

‫‪-‬טוב‪ ,‬ברוך ה'‪ ...‬יופי‪ ...‬יופי‪...‬‬

‫‪(-‬שתיקה קצרה)‬

‫‪-‬אז מה הולך?‬

‫שיחה עם חבר נשוי שעזב את הישיבה‪ ,‬ולא שמעתי ממנו כמה חודשים‪,‬‬
‫שמתקשר אלי‬

‫‪-‬שולם עלייכם הרב!‬

‫‪-‬אוו מה נשמע‪ ,‬הרבה זמן רציתי להתקשר‪ ...‬איך הולך?‬

 ‫‪... 158‬תוחיש עברא דגנכ‬

‫‪-‬ברוך ה'‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬מה אצלכם?‬

‫‪-‬וואלה‪ ,‬איזה יופי‪ ,‬למה אתה לא מתקשר אף פעם?‬

‫‪-‬הנה אני מתקשר! איך בישיבה? משהו חדש?‬

‫‪-‬כרגיל‪ ,‬לומדים‪...‬‬

‫‪-‬יופי‪ ,‬אשריכם‪ ...‬אה!‬

‫‪(-‬שתיקה קצרה)‬

‫‪-‬דרך אגב‪ ,‬אתה עכשיו באמצע משהו? כי עלה לאשתי איזה רעיון‪...‬‬

‫‪-‬אה אני דווקא עכשיו באמצע‪...‬‬

‫‪-‬אה‪ ,‬טוב‪...‬‬

‫‪(-‬שתיקה קצרה)‬

‫‪-‬אז מה הולך איתך?‬

‫‪-‬בסדר גמור‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬אז תמסור ד"ש לכולם כן?‪...‬‬

‫‪-‬בלי נדר‪ ,‬בהצלחה‪ ,‬תתקשר פעם‪...‬‬

‫‪-‬ביי‪.‬‬

‫למעוניינים‪ ,‬הדרך היחידה‪ ,‬האמיתית והטובה‪ ,‬לקיים שיחות מעין אלו‪ ,‬הולכת‬
‫ככה‪:‬‬

‫‪-‬שולם עליכם!‬

‫‪ -‬שולם! מה נשמע?‬

‫‪-‬חסדי ה'‪ ,‬מה אתה לומד עכשיו?‬

‫‪159‬‬ ‫מיומנו של בחור ישיבה‬

‫‪-‬גיטין‪ ,‬דף ב' עמוד ב'‬

‫‪-‬עד אחד נאמן באיסורין?‬

‫‪-‬בדיוק!‬

‫‪-‬נו ראית שלוש השיטות ברש"י מאיזה פסוק לומדים זאת?‬

‫‪-‬לא‪ ,‬אני מכיר רק שתיים‪.‬‬

‫‪-‬יש גם שיטה שלישית ברש"י בחולין‪ .‬והרא"ש בפרק חמישי?‬

‫‪-‬כן‪ ,‬עכשיו אני לומד אותו‪ ...‬היום עלתה לי ולחברותא דווקא שאלה מעניינת‪...‬‬

‫וכך זה נמשך עד שמגיעים התלמידים ואומרים שהגיע זמן ק"ש של שחרית‪...‬‬

 ‫‪... 160‬תוחיש עברא דגנכ‬

‫סיום‬
‫זהו‪ ,‬הגענו לסוף הספר‪ ,‬מקווה שסיפקתי עבורכם מעט הנאה‪.‬‬

‫ואולי נפגש בספר המשך "מיומנו של אברך" (תתפללו עלי‪ ,)...‬בכל מקרה‪,‬‬
‫אני חוזר על מה שכתבתי בתחילה לשם הדגשה‪ ,‬כל הסיפורים מומצאים‪ ,‬ולא‬
‫הייתה כוונה לפגוע באף אדם‪ ,‬או קבוצה בשום חלק מהספר‪.‬‬

‫לכל הערות‪ ,‬הארות‪ ,‬הצעות‪ ,‬ברכות‪ ,‬ולהפך – ניתן לפנות במכתב או בטלפון‬
‫להוצאה לאור או למייל שהוקם עבור הספר ‪ sefer6722gmail.com‬ואשתדל‬
‫לענות‪.‬‬

‫תודה‪.‬‬

‫נ"ב – יהיו אולי כאלה שימצאו קווי דמיון בסגנון הסיפורים לסגנון של סופר‬
‫אחר‪ ,‬אני מודה בכך בגלוי שקיים דמיון מסוים‪ ,‬אך כמובן שלא גנבתי שום רעיון‬
‫או משהו כזה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬אני בטוח שזה לא מפריע לו‪.‬‬