‫האקר סטנדרטי‬

‫עידו נאור‬
 ‫האקר סטנדרטי‬
‫עידו נאור‬

‫עורכת‪ :‬דפנה פיינס שער‬

‫עיצוב עטיפה‪ :‬ירדן אדר‬
‫עימוד‪ :‬לי מימון‬
‫הגהה‪ :‬נורית שי‬
‫ניהול הפקה‪ :‬אבי ליפשיץ‬
‫סגול הוצאה לאור‬
‫‪info@segolbooks.com‬‬
‫הפקת ספר דיגיטלי‪Helicon Books :‬‬

‫© כל הזכויות שמורות לעידו נאור‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט‬
‫בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני אחר‪ ,‬כל חלק שהוא מהחומר הכלול בספר זה‪.‬‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‪ ,‬אלא ברשות מפורשת‬
‫בכתב מהמחבר ומההוצאה לאור‪.‬‬
 ‫אהלן חברים‪,‬‬
‫קוראים לי עידו‪ ,‬ואני הדבר הזה שאנשים מכנים "האקר"‪.‬‬
‫התואר הזה מייצר באופן אוטומטי קונוטציות שליליות‪ ,‬אך עולם ההאקרים מלא בסוגים‬
‫שונים של אנשים‪ ,‬וביניהם גם כאלה שבחרו בטוב‪.‬‬
‫בחרתי לקרוא לספר שלי "האקר סטנדרטי"‪ ,‬זהו גם שם הבמה שלי‪ ,‬אף שבמקצוע שלנו‬
‫יש הכול חוץ מחיים סטנדרטיים‪.‬‬
‫נולדתי בקיבוץ כברי שבגליל המערבי וגדלתי בעפולה‪ ,‬הבן השני מבין ארבעה בנים‪ .‬לא‬
‫הגעתי לעולם עם כפית של זהב בפה‪ ,‬ופילסתי את דרכי האישית והמקצועית בעשר אצבעות‪,‬‬
‫בעבודה קשה‪ ,‬ביזע ודמעות‪ .‬לולא אנשים טובים שעזרו לי וכיוונו אותי למקומות הנכונים‪,‬‬
‫הייתי בקלות עלול להפוך לעבריין‪ ,‬פורע חוק ואפילו פושע־על בקנה מידה בין־לאומי‪.‬‬
‫החיים בפריפריה היו קשים‪ ,‬והיכולת למנף פוטנציאל כלשהו עלתה בתוהו בגלל חוסר‬
‫הכוונה‪ .‬מצאתי את עצמי שוב ושוב מוטח אל הקרקע ואיבדתי אמונה ביכולות שלי‪ .‬הנורמה‬
‫הייתה לי קשה לעיכול‪ ,‬והפכתי לנער פרוע שנשלח לפנימייה צבאית לחיות שם לצד נערים‪,‬‬
‫חלקם אלימים‪ ,‬שנמצאו כל הזמן במלחמת הישרדות חברתית וכלכלית‪ .‬השנים בפנימייה‪,‬‬
‫שאותה שנאתי‪ ,‬היו עלולות בקלות לדרדר אותי לרחוב‪ .‬למרות זאת‪ ,‬צברתי עוד ועוד שכבות‬
‫הגנה ותעוזה שסייעו לי בהמשך הדרך‪ .‬יצאתי משם‪ ,‬התגייסתי ליחידה מובחרת ומשם סללתי‬
‫את הדרך לתואר במדעי המחשב‪ ,‬שהביא אותי לתחום העיסוק שלי בעשור האחרון‪.‬‬
‫היום‪ ,‬בגיל שלושים וחמש‪ ,‬אני נשוי לאורטל ואב לשלוש בנות ‪ -‬אופיר‪ ,‬ליאור ואורי‪.‬‬
‫אני נחשב מומחה סייבר בקנה מידה עולמי‪ ,‬ויש לי ולאורטל חברה משגשגת בתחום בשם‬
‫‪ .Security Joes‬אני מפרסם מחקרים על תקיפות האקרים ועל מלחמות מקוונות‪ ,‬המקבלים‬
‫תהודה בעיתונים בין־לאומיים נחשבים בעולם הסייבר‪ ,‬משתדל לתרום מזמני להכוונה של‬
‫אנשים אחרים בקריירה‪ ,‬ועוסק בצבירת ידע ובשמירה על איזון פנימי‪.‬‬
‫אז איך מגיע ילד נכשל מעיר פרבר קטנה לחיים מלאי הישגים‪ ,‬ומה למד במהלך הדרך‬
‫הקשה? על כך תוכלו לקרוא בספר‪.‬‬
‫ועוד משהו‪ :‬אני מרגיש שמלווה אותי סוג של השגחה‪ .‬מעולם לא דיברתי עליה‪ ,‬אבל‬
‫למדתי לדבר אליה הרבה‪ ,‬ואני רואה אותה טוב יותר מיום ליום‪ .‬השגחה היא סוג של מלאך‬
‫שומר‪ .‬אין לה פנים או נוכחות‪ ,‬אבל היא שם‪ .‬היא מביאה אליי אנשים טובים ודואגת שהם‬
‫יכוונו אותי לדרך הנכונה‪ .‬היא גם כנראה עושה הכול כדי להראות לי שהאנשים בסביבתי‬
‫צריכים את העזרה שלי‪ ,‬וכך נפתחות בפניי דלתות נוספות‪ ,‬ואני צובר סיפוק רב מהעשייה‬
‫שלי‪ .‬קשה לפענח אותה‪ ,‬אבל היא שם‪.‬‬
‫קריאה מהנה‪.‬‬
‫שלכם באהבה‪,‬‬
‫עידו נאור‬
 ‫פרק ‪1‬‬

‫טורפי על‬

‫מסע הרפתקאות בדיוני בעולם בן מיליוני שנים‪ ,‬שבו יצורים ענקיים חיים בשלום עם‬
‫אימא אדמה בסביבה מרתקת ועוצרת נשימה‪ ,‬עומד במרכז העלילה של הסרט הידוע "פארק‬
‫היורה"‪ ,‬שאף פעם לא נמאס לי לצפות בו שוב ושוב‪ .‬למרות היופי הבלתי נתפס של העולם‬
‫הקדמוני‪ ,‬טורפי על נודדים בין שטחי המחייה השונים וטורפים יצורים שהטבע לא סיפק להם‬
‫מנגנוני הגנה חזקים דיים להישרדות‪ .‬בני אדם‪ ,‬כמו בני אדם‪ ,‬מהר מאוד מזהים בטורפים‬
‫הללו את הפן העסקי‪ ,‬ועתיד פיסת האלוהים הזו הולך ומתעוות ככל שיותר אנשים נחשפים‬
‫לסוד הקסם‪ .‬לאחר שהספרים הפכו לחוויית קולנוע‪ ,‬העיוות קיבל נופך חדש שדרכו אפשר‬
‫ממש לראות איך העולם שאנו חיים בו היום מזריק מהיכולות שלו לתוך טורפי העל הללו‬
‫והופך אותן למכונות הרג מושלמות‪ ,‬לכאורה‪.‬‬
‫יצורים ענקיים חיים גם בעולמנו כיום‪ ,‬ואיתם גם טורפי על מזן שונה מזה המוצג על‬
‫המסך‪ .‬עידן היורה אולי הסתיים‪ ,‬אך עידן חדש בשם "סייבר" נולד‪ ,‬והוא גדל בצורה‬
‫אקספוננציאלית‪ ,‬רחוק מאוד ממה שאימא אדמה דמיינה‪ .‬טורפי העל היום הם תאגידי ענק‪,‬‬
‫ממשלות‪ ,‬מדינות וצבאות‪ ,‬והיצורים הענקיים הם תשתיות בין־לאומיות קריטיות‪ ,‬כמו‪:‬‬
‫חברות תעופה‪ ,‬רשתות רכבות‪ ,‬קווי ספנות מסחריים ועוד‪ .‬קשה לנו לגלות את טביעת רגלם‬
‫כשהם מחוברים לרשת האינטרנט‪ ,‬או יותר נכון ‪ -‬טביעת האינטרנט שלהם‪ ,‬אך היא שם‪,‬‬
‫ניזונה ממידע אינסופי הזורם בין אותות החשמל‪ .‬גם אם לעיתים נראה שאותם יצורים מוגנים‬
‫מאחורי חומות שאי־אפשר לפצח‪ ,‬זוהי טעות‪ .‬מספיק ללמוד קצת על עולם הסייבר כדי‬
‫לפתוח את השער למציאות שונה לגמרי מזו שאתם מכירים‪ .‬טורפי העל בעולם המודרני חיים‬
‫את הג'ונגל הווירטואלי ויודעים כיצד לאסוף מידע רב אשר יוביל אותם לליבה של אותם‬
‫יצורים ענקיים‪ .‬טורף כזה אינו בעל צורה מוגדרת‪ ,‬וקשה מאוד להבין כיצד הוא בנוי‪ .‬למרות‬
‫זאת‪ ,‬אפשר לעלות על עקבותיו ולשייך אותן לארגון או למדינה עוינת‪.‬‬
‫מחקר טורפי העל של עולם הסייבר הפך למוקד העולם המקצועי שלי ממש לא מזמן‪.‬‬
‫בעיניי‪ ,‬חקר הווירוסים במחשב הפך להיות דומה יותר ויותר לפלאונטולוגיה )חקר מאובנים‬
‫בשכבות האדמה(‪ ,‬מפני שווירוס אינו מתחיל ומסתיים בתקיפת סייבר אחת‪ .‬מדובר בשרשרת‬
‫של אירועים הקשורים זה לזה במבנה שתוכנן בקפידה‪ ,‬ממש כמו מבנה העצמות של טורפי‬
‫העל בעידן היורה‪ .‬כל זיז עצם שכלל את עצמו במשך דורות של התפתחות אבולוציונית‪ ,‬כדי‬
‫להוסיף ליכולת ההישרדות ולעוצמה של הטורף‪ .‬כך בדיוק נראות קבוצות של האקרים‬
‫הפועלות במימון של מדינה או של ארגון עוין כלשהו‪ ,‬ומדובר בהון עתק‪.‬‬
‫המונח המקצועי הכולל המגדיר את הקבוצות האלו בעולם הסייבר הוא ‪APT -‬‬
‫‪) Advanced Persistent Threat‬איום תמידי מתקדם(‪.‬‬
‫"בוקר טוב עידו"‪ .‬הבוס שלי התקשר אליי מרומניה‪ .‬תקשרנו באנגלית‪ ,‬ושלו הייתה‬
‫במבטא רומני כבד‪" .‬אנחנו בעיצומה של חקירת ‪ .APT‬אנחנו חושדים שהמקור איראני‬
‫וצריכים את עזרתך"‪.‬‬
‫בשיחה הוא הסביר לי כיצד טורפי על מהמפרץ הפרסי השאירו עקבות אצל ספקים של‬
‫חברות ביטחוניות‪ ,‬וביקש ממני ליצור קשר עם גורמים ביטחוניים בישראל כדי להסתייע‬
‫בהם‪.‬‬
‫"אני שולח לך כמה דגימות לחקירה‪ .‬תמלא בדוח החקירה את הממצאים וצור קשר עם‬
‫משרד הביטחון שלכם"‪ ,‬הוא סיכם‪.‬‬
‫ליצור קשר עם משרד הביטחון? מדהים‪.‬‬
‫"אביאל‪ ,‬תחזור אליי‪ ,‬אחי‪ ,‬בזמנך"‪ ,‬שלחתי הודעת וואטסאפ לאחד החברים שלי‬
‫מהיחידה בצבא‪.‬‬
‫לא הייתי בטוח באיזו יחידה אביאל משרת כיום‪ ,‬אבל זכרתי שאחרי הצבא הוא נשאר‬
‫במשרד הביטחון‪ ,‬ובטח החליף כבר כמה תפקידים מאז‪ .‬אחרי שעות אחדות הוא חזר אליי‪.‬‬
‫"מה קורה‪ ,‬ידו?" הוא כתב‪ ,‬מחסיר בכוונה את האות ע' מהשם שלי‪.‬‬
‫"שומע‪ ,‬אני צריך אותך בהקשר של סייבר‪ ,‬תוכל לקשר אותי למישהו אצלכם?"‬
‫הרגשתי נינוח לשתף‪.‬‬
‫"וואו‪ ,‬נשמע מעניין! כן בטח‪ ,‬אני אקשר אותך לדנה‪ ,‬היא מנהלת אצלנו אירועים‬
‫בנושא"‪.‬‬
‫הוא קידם אותי במשימה ברגע‪ .‬בתוך זמן קצר התארגנה שיחת וידאו משותפת ביני‪ ,‬בין‬
‫דנה ובין אנדריי‪.‬‬
‫"היי דנה‪ ,‬כאן אנדריי‪ .‬אני מנהל מחקר הווירוסים והבוס הישיר של עידו‪ .‬אני אשמח‬
‫לשתף כמה פרטים"‪.‬‬
‫דנה בעיקר הקשיבה‪ ,‬אני יצרתי גשר תרגומי מעבר למילים המסובכות ולאיורים הלא‬
‫ברורים‪ ,‬והיא הנהנה מרחוק‪.‬‬
‫"מה שאתה אומר זה‪ ,‬שכרגע כמה ספקים של משרד הביטחון הישראלי מודבקים בנוזקה‬
‫)תוכנה שמטרתה לחדור או להזיק למחשב( שיש בידיה יכולות ריגול?" היא ירתה שאלה‬
‫וקטעה את רצף ההסבר על המחקר‪.‬‬
‫איזו ישראלית טיפוסית‪ ,‬חשבתי לעצמי בגאווה‪ .‬ישר ולעניין‪ ,‬כל הכבוד דנה!‬
‫"אנחנו חושדים שאכן זה המקרה"‪ ,‬אנדריי ענה בנימוס אירופאי‪.‬‬
‫"אז מה אנחנו אמורים לעשות?" היא הובילה‪.‬‬
‫"כרגע אנחנו צריכים שתתני לעידו גישה לספקים הללו כדי שנוכל לבדוק את הרשתות‬
‫שלהם"‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬זה בסדר?" אנדריי ביקש את אישורי‪.‬‬
 ‫"ודאי"‪ ,‬השבתי‪.‬‬
‫לא היה לנו זמן לשקול מה לעשות וגם לא עמדו בפנינו יותר מדי אופציות‪.‬‬
‫למחרת דנה יצרה איתי קשר וביקשה ממני להגיע לבסיס צבאי סודי במרכז הארץ‪.‬‬
‫כשהגעתי למקום‪ ,‬היא המתינה לי בכניסה ויחד ירדנו במעלית לקומת המרתף‪ ,‬ויצאנו‬
‫למסדרון חדרים אפרורי למדי‪ .‬לובשי מדים לא היו שם‪ ,‬אבל זה לא היה נראה אפילו קרוב‬
‫למשרדי הייטק‪ ,‬שלעיצוב המפנק שלהם כבר התרגלתי‪ .‬חדרים חדרים חצינו את המסדרון‪,‬‬
‫וכולם נראו אותו דבר‪.‬‬
‫הגענו למשרד של דנה‪ .‬היא נתנה לי לפטופ וכרטיס חכם לטובת גישה למקורות מוגנים‪.‬‬
‫על המחשב שקיבלתי היה סטיקר עם השם שלי‪ ,‬ועל הכרטיס היה כתוב‪" :‬מערכת עיט"‪.‬‬
‫התחברתי מרחוק לרשת‪ ,‬ומשם לאחד הספקים שנותן להם שירותי מחשוב‪ .‬שלפתי מהתיק‬
‫כונן נייד שהכנתי מבעוד מועד ושקיבל את אישור המשרד‪ ,‬וחיברתי אותו למחשב‪ .‬בכונן אני‬
‫מחזיק תוכנות רבות וקטעי קוד שהכנתי במשך השנים‪ ,‬ואלו יסייעו לי בחקירה‪ .‬סריקה של‬
‫הרשת הביאה אותי למצוא את השרת המרכזי‪ ,‬התחברתי אליו כדי להאזין לטווח התקשורת‪.‬‬
‫השרת המרכזי בתעבורת הרשת שקול לתחנה מרכזית של אוטובוסים ‪ -‬כולם חייבים לעבור‬
‫שם‪.‬‬
‫התחלתי לסנן את הבקשות‪ .‬חלקן יצאו מדפדפנים של עובדים‪ ,‬חלקן מתוכנות וידאו או‬
‫צ'אט כמו סקייפ ויצרו לי רעש לבן‪ .‬אני חיפשתי כתובות ספציפיות‪ ,‬שרתים שיושבים במפרץ‬
‫הפרסי‪ .‬הנה! מצאתי אחד! מצאתי שרת אפליקציה אחד שעליו אתר האינטרנט של הספק‬
‫תקשר בצורה מוזרה‪ ,‬עם אחת הכתובות שאנדריי שיתף איתי! צללתי לתוך השרת כדי לקבל‬
‫תמונה ברורה יותר‪ .‬תיקיות האתר הן אלו שמשכו אותי קודם‪ ,‬למרות שהתהליך שהדליף‬
‫מידע אל השרת האיראני היה אחד אחר‪ .‬עשיתי חיפוש קצר‪ ,‬אך זה היה צעד יומרני מדי‬
‫מצידי‪ .‬נכון‪ ,‬חשדתי שהתוקפים הגיעו דרך האתר‪ ,‬אבל הייתי חייב פרמטרים נוספים כדי‬
‫לזקק את החיפוש שלי‪ .‬היו שם יותר מדי קבצים‪ .‬ניגשתי לתהליך ופירקתי את התוכנה‬
‫לגורמים ‪ -‬לחתיכות קוד קטנות‪ .‬חיפשתי מה מפעיל את הקריאה לשרת האיראני‪.‬‬
‫השעות עברו מהר ולא שמתי לב שהיום עמד להיגמר‪ .‬הרגשתי שלחץ הזמן לא תורם‬
‫לריכוז שלי‪ .‬הגיע הזמן להפסקה קצרה‪ .‬החלטתי לעלות למטבחון שבקומה העליונה כדי‬
‫להכין לי קפה שחור וליהנות מסיגריה אחרונה‪ .‬פניתי לכיוון המעלית‪ ,‬כשאני משאיר‬
‫מאחוריי את כל הציוד שלי נעול במשרד הקטן בו ישבתי‪.‬‬
‫"עידו"‪ ,‬שמעתי קול מאחורי גבי רגע לפני שנכנסתי למעלית‪.‬‬
‫הסתובבתי לאחור ומולי עמדה ידידה ותיקה‪ ,‬אשתו של חבר טוב שלי‪ .‬היה לי ברור‬
‫שאסור לה לדעת מה אני עושה פה‪.‬‬
‫"מה אתה עושה פה? אתה בסייבר וזה‪ ,‬לא?" היא חייכה אליי בשאלה‪.‬‬
‫"באתי לבקר חברים‪ .‬את זוכרת‪ "...504 ...‬ניסיתי להסיט את הנושא‪.‬‬
‫"וואלה? יש פה חברים מהיחידה?" היא הופתעה‪.‬‬
‫שיט‪ ,‬איך לא חשבתי על זה שיש סיכוי שהיא הייתה במודיעין‪ ,‬חלפה בי מחשבה מהירה‪.‬‬
‫"באילו שנים היית ביחידה? אני לא זוכר"‪ ,‬ניסיתי לשאוב ממנה מידע‪.‬‬
 ‫"אני? וואו‪ "...2009 ,‬היא ניסתה להיזכר‪.‬‬
‫"אז את לא מכירה‪ ,‬גואטה עובד פה‪ .‬הוא מהמחזור של ‪ ,"2002‬חזרה לי הנשימה‪.‬‬
‫התחבקנו לשלום וחזרתי למעלית‪.‬‬
‫הדלקתי את הסיגריה וחשבתי על האיראנים‪ .‬שאפתי בנשימות עמוקות עשן סמיך מזיק‬
‫לריאות‪ ,‬שבהן השקעתי שנים של פיתוח כושר קרבי‪ .‬הייתי חייב את החטא הזה כדי להחזיק‬
‫מעמד‪ .‬כיביתי את הסיגריה בפח גלילי מאלומיניום‪ ,‬לקחתי שלוק אחרון מהשחור וירדתי שוב‬
‫למשרד‪ .‬החלקתי את האצבעות על העכבר והמשכתי לסרוק את הקוד של התוכנה הזדונית‪.‬‬
‫נראה היה לי שהיא נכתבה לדיסק של המחשב‪ .‬החלטתי לנסות לחפש את אותו תאריך‬
‫בקבצי האתר‪ .‬החיפוש הניב כמה קבצים שנוצרו גם הם באותו יום‪ .‬אחד מהם היה קובץ‬
‫שעלה כתמונת פרופיל‪ ,‬אך לא היה קובץ תמונה‪ .‬זהו קובץ שנקרא ‪ .Webshell‬הוא מורכב‬
‫מצמד המילים ‪ ,web‬מפני שצורת התקיפה היא דרך הדפדפן‪ ,‬ו־‪ ,shell‬מפני שהוא יוצר‬
‫מעטפת )קליפה‪ ,‬שריון( שדומה מאוד לסייר הקבצים במערכת ההפעלה "חלונות"‪ .‬הקובץ‬
‫נותן להאקר גישה למערכת הקבצים של השרת דרך אתר החברה‪.‬‬
‫"אנדריי‪ ,‬מצאתי ספק אחד‪ .‬נקודת הכניסה הייתה דרך ‪ ,"Webshell‬דיווחתי לבוס שלי‪,‬‬
‫"התוקפים מתקינים תוכנה שמתקשרת עם השרת שמצאנו‪ ,‬ומשם מבצעת השתלטות מלאה‬
‫על הרשת‪ .‬היא כנראה תישאר רדומה ולא פעילה עד שיחליטו לצאת לכיוון המטרה האמיתית‬
‫‪ -‬משרד הביטחון"‪.‬‬
‫המחקר הזה לא ראה אור יום‪ .‬הוא נגנז על כל פרטיו ונותר חסוי‪ .‬חזרתי למשרדים‬
‫האפרוריים שבקומת המרתף בהמשך עוד כמה פעמים‪ .‬בפעם ההיא אומנם הצלחנו למגר את‬
‫ההתקפה של אחד מטורפי העל החזקים בעולם‪ ,‬השוכן לו אי שם במפרץ הפרסי‪ ,‬אך כל מי‬
‫שמבין בעולם הסייבר יודע‪ ,‬שהוא שולח זרועות תמנון ארוכות לכל רחבי העולם‪ .‬מבחינתי‪,‬‬
‫המחקר הפלאונטולוגי רק החל‪ .‬ידעתי כי עלינו לשמור מעט מהממצאים שגילינו כדי להרכיב‬
‫מפה מדויקת של אותו טורף‪ ,‬ובאמצעותה לזהות קורבנות ביטחוניים נוספים במדינות אחרות‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬בואו נתחיל מההתחלה ‪ -‬סיפורו של האקר סטנדרטי‪ .‬מוכנים?‬
 ‫פרק ‪2‬‬

‫ילדון פורץ גבולות‬

‫"עידו‪ ,‬איפה היית אתמול?"‬

‫כולם הביטו בי בפנים מבוהלות‪ ,‬בעיקר גל‪ ,‬שהייתה חברה שלי באותו זמן‪ ,‬בת זוג לכל‬
‫דבר‪ ,‬למרות שהיינו בני ארבע בלבד‪ .‬הייתי אז בגנון‪ ,‬שכחתי את השם שלו‪ ,‬אבל את‬
‫הפרצופים של הילדים‪ ,‬של הגננת ובייחוד של גל אני זוכר היטב עד היום‪ .‬במשך הרבה זמן‬
‫היינו רק היא ואני ‪ -‬מלך ומלכת הגן‪ ,‬לא פחות‪ .‬יום אחד משהו קרה‪ .‬התיישבנו על המדרגות‬
‫כמו בכל סוף יום‪ .‬הגן היה בקומה השנייה מתוך שתיים‪ ,‬בבניין ישן בעונה חמימה‪ ,‬בטח‬
‫הייתה זו שנת ‪ 1989‬או אולי ‪ .1990‬הסתכלתי על הגדר הצבעונית‪ .‬כילד קטן‪ ,‬היא נראתה לי‬
‫גבוהה מאוד‪ ,‬אימתנית ממש‪ .‬כל עמוד היה צבוע בצבע אחר‪ ,‬ולא היה בה שער או מעבר‬
‫מסומן‪ .‬דרך הגדר אפשר היה לראות את הבית שלנו‪ ,‬בעוד שכדי לצאת דרך השער הראשי‬
‫והרשמי של הגן הייתי חייב להקיף את כל מבני הגנים‪ .‬כל הילדים התאספו ליד המדרגות‪.‬‬
‫נדרכתי כמו פנתר שפגש איילה‪ ,‬וקפצתי את כל גרם המדרגות בבת אחת לכיוון הגדר‪ .‬רצתי‬
‫בלי להסתכל לאחור‪ .‬הרגשתי בעננים‪ ,‬אני פורץ גבולות! טיפסתי מעל הגדר ונעלמתי בתוך‬
‫שטיח חום של סבך אורנים‪ .‬הבית שלי היה במרחק מטרים ספורים בלבד‪ .‬חציתי במהירות‬
‫את הכביש‪ ,‬לא במעבר חציה כמובן‪ ,‬וכן‪ ,‬לבדי‪ .‬ילד בן ארבע‪ .‬רצתי במעלה המדרגות לקומה‬
‫השנייה ונכנסתי הביתה‪ .‬יותר אני לא זוכר‪.‬‬
‫גרנו במבנה רכבת בן שתי קומות בלבד‪ ,‬במקום שקראו לו "בית חולים" מפני שהיה‬
‫צמוד לבית חולים "העמק"‪ .‬מבני המגורים נבנו בצורת ריבוע שבמרכזו כמה גני ילדים‪,‬‬
‫מגרש משחקים ועוד מבנים שלא ידעתי למה הם משמשים‪ .‬גרו שם כמה עשרות משפחות‪,‬‬
‫לא יותר‪ .‬כל הדיירים היו עובדי בית החולים‪ ,‬וביניהם אימא שלי‪ ,‬שמגיל שבע עשרה עבדה‬
‫ב"העמק"‪ .‬אחרי ששירתה כקצינה בצבא ואחרי הלימודים‪ ,‬היא חזרה לבית החולים כדי‬
‫להמשיך במקצוע הסיעוד‪ .‬בכל פעם שהייתה חוזרת ממשמרת ערב‪ ,‬הייתה נכנסת לחדר‬
‫השינה שלנו‪ ,‬מתיישבת על אחת המיטות ומתחילה לספר מה היה במיון ילדים ‪ -‬אילו חולים‬
‫הגיעו‪ ,‬מי הונשם‪ ,‬מי מת ואיך‪ .‬הסיפורים שלה היו מרתקים‪ .‬פרדי קרוגר והבובה צ'אקי היו‬
‫סרטים מצוירים בהשוואה לסרטים של המיון‪ .‬היינו מחכים לסיפורים האלו כל היום‪ ,‬וחלקם‬
‫היו סיפורים בהמשכים‪ .‬כבר בגיל צעיר היה לנו ידע נרחב בכל מה שקשור למחלות ולטיפול‪,‬‬
‫ידענו על כמות החולים והגילים שלהם‪ ,‬וכמובן הכרנו את שמות כל הרופאים והאחיות‬
‫במחלקה‪.‬‬
‫היה לנו בית קטן‪ .‬בחדר הילדים היו שתי מיטות עץ זו מול זו‪ ,‬לאחי ולי‪ ,‬ומקלט טלוויזיה‬
‫קטן במרכזו‪ ,‬מתחת לחלון‪ .‬מתחת למקלט שכן אוצר ‪ -‬מגאסון‪ .‬זה היה הפלייסטיישן בזמנו‪.‬‬
‫השלטים היו מחוברים עם חוט‪ ,‬היו בהם מעט מאוד לחצנים‪ ,‬בלי חיבור לאינטרנט כמובן‪,‬‬
‫והמשחקים היו קלטות צהובות שהיינו צריכים‪ ,‬לעיתים תכופות‪ ,‬לנשוף לתוכן כדי לחדד את‬
‫הקורא בזמן החיבור לקונסולה‪ ,‬אחרת המשחק לא עבד‪.‬‬
‫בתקופה ההיא קרה בחיי משהו שאי־אפשר להתעלם ממנו ‪ -‬ההורים שלי החליטו‬
‫להתגרש‪ .‬אחרי כמה חודשים‪ ,‬הם חזרו לחיות יחד למשך עשרים שנה‪ ,‬ואז שוב ערכו לעצמם‬
‫חתונה‪ .‬לי מההתחלה לא היה ברור למה בכלל נפרדו‪ ,‬אבל הייתי צעיר מדי מכדי להבין‬
‫כנראה‪.‬‬
‫חודשי הגירושים גרמו לפיצול הבתים‪ .‬אחיי ואני נשארנו במגורי העובדים ליד בית‬
‫החולים עם אימא‪ ,‬ואבא עבר לגבעת המורה‪ ,‬שכונה מרוחקת יותר בעפולה‪ .‬בבית של אבא‬
‫היו שלושה חדרי שינה‪ ,‬מקלחת קטנה‪ ,‬מטבח ומרפסת‪ .‬באנו לבקר את אבא בביתו החדש‬
‫ממש אחרי שעזב‪ ,‬ואני זוכר בית ריק‪ ,‬עצוב כזה‪ .‬הסתובבתי בין החדרים‪ ,‬ובחנתי אותם היטב‬
‫בעיניים חשדניות‪.‬‬
‫"כאן יהיה החדר שלכם"‪ ,‬אבא אמר והצביע על אחד החדרים‪ .‬הסתכלתי על החדר הריק‬
‫ועל הקירות המקולפים‪ ,‬אפילו החלון היה עם סורגים‪ .‬כשעליתי לכיתה א' הם כבר גרו שוב‬
‫יחד‪.‬‬
‫היום הראשון שלי בכיתה א' התחיל בחשש ובמבוכה‪ .‬פחדתי לצעוד לתוך הכיתה ואימא‬
‫נאלצה לדחוף אותי פנימה‪ ,‬אבל כשראיתי את המורה‪ ,‬הלב שלי החל לדפוק חזק‪ .‬נשביתי‬
‫בקסמה‪ .‬היו לה תלתלים בצבע להבה וחיוך ענקי‪ .‬היא אהבה את כולנו‪ ,‬והצחוק שלה מילא‬
‫את הכיתה שמחה וצהלה‪ .‬כבר ביום הראשון הסתבכתי שוב עם אהבה‪ ,‬דפנה קראו לה‪ .‬היא‬
‫הייתה ילדה יפהפייה‪ ,‬עם עור צח כשלג‪ ,‬שיער בלונדיני כהה ועיניים כחולות‪ .‬מבטינו‬
‫הצטלבו והבנתי שגם היא חוששת מהילדים הלא מוכרים בכיתה‪ .‬לאורך כל השנה רדפתי‬
‫אחריה‪ ,‬ביקשתי את חברתה‪ ,‬אך היא כבר מצאה לה חברות בנות ואיבדה בי עניין‪.‬‬
‫בכיתה ג'‪ ,‬אחרי מרדפים אינסופיים‪ ,‬הגיעה ההזדמנות שלי ‪ -‬מסיבת כיתה עם משחק‬
‫חבילה שעבר בין הילדים‪.‬‬
‫"תני את החבילה לילד שאת אוהבת"‪ ,‬היה כתוב בפתק של דפנה‪.‬‬
‫היה לי ברור שמול כל הכיתה אין סיכוי שאקבל ממנה את החבילה‪ ,‬לא הייתי מספיק‬
‫מקובל‪ .‬דפנה קמה‪ ,‬הרימה את ראשה בגאווה והביטה סביבה‪ .‬הייתי עסוק בניחושים‪ .‬היא‬
‫תבחר בילד החזק או היפה או אולי בכדורגלן? היא בחרה ביפה‪ .‬קיבלתי אגרוף בבטן‪ ,‬למרות‬
‫שידעתי מה תהיה התשובה‪.‬‬
‫"סבתא‪ ,‬אנחנו הולכים לבריכה עם יאיר ועילם"‪ ,‬הכרזתי‪.‬‬
‫ההורים השאירו אותנו אצל סבא חיליק וסבתא טובה בקיבוץ‪ ,‬ואנחנו רצנו בשמחה עם‬
‫בני הדודים הקיבוצניקים שלנו לבריכה‪ .‬סבא שלי היה לוחם לשעבר בפלמ"ח‪" ,‬סליקר"‬
‫קראו לזה אז‪ .‬סבתא הייתה ניצולת שואה‪ .‬היא הגיעה לארץ אחרי שברחה מהנאצים דרך‬
‫תעלות ביוב של אחת הערים בהונגריה‪ .‬את אחיה איבדה במרדף אחר האור שבקצה המנהרה‪,‬‬
‫והגיעה בכוחות עצמה‪ ,‬ללא משפחה‪ ,‬לארץ ישראל‪ .‬סבא שלי בחר לעזוב את המשפחה שלו‪,‬‬
‫שלימים גילינו שהייתה בעלת נכסי נדל"ן יקרי ערך ברחוב דיזנגוף בתל אביב‪ ,‬רק כדי לרדת‬
‫להיאחזות בית הערבה ומשם להצטרף למה שאנחנו קוראים היום צה"ל‪ .‬סבא נהג לעשות כל‬
‫יום פטרול מסביב לקיבוץ‪ ,‬לצד גדר המערכת‪ .‬להליכה ההיא אהבתי מאוד להצטרף‪.‬‬
‫"סבא‪ ,‬אני בא איתך היום!" הייתי קורא בקול‪.‬‬
‫סבא היה מחייך מבעד לשפם הלבן שלו‪ ,‬חובש על ראשו כובע כתום ללא מצחייה ועוטה‬
‫על עצמו מעיל דובון‪ ,‬ויחד יצאנו לדרך‪ .‬בזמן ההליכה‪ ,‬הייתי מרכין את ראשי ומנסה למצוא‬
‫על השביל את החרקים שנואי נפשי‪ ,‬הג'וקים‪ .‬פחדתי מהם נורא‪ .‬נראה לי שפחדתי מהצל של‬
‫עצמי‪ .‬כשהיינו חוזרים מטיול הערב‪ ,‬סבתא הייתה מקלחת את כולנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬בגיגיות כביסה‬
‫גדולות עם סבון מוצק‪.‬‬
‫"עידודיק‪ ,‬אתה רוצה גלגולי בלבולי?"‬
‫סבתא הייתה מתכופפת למדף סודי במקרר הקטן ושולפת עטיפה לבנה‪ .‬כל דבר עבורם‬
‫היה עולם ומלואו‪ ,‬כל פיסת לחם הם העריכו‪" .‬גלגולי בלבולי" היה נקניק פסטרמה שסבתא‬
‫הייתה מגלגלת ביד‪ .‬לא היה בו שום דבר מיוחד‪ ,‬מלבד העובדה שסבתא קראה לו בשם מיוחד‬
‫והייתה מגישה אותו עם קורט של אהבה‪ ,‬בדיוק במינון הנכון‪ .‬כשהגיעה השעה שמונה‪ ,‬היינו‬
‫הולכים לישון ב"חדר הקטן"‪ ,‬ככה סבא קרא לו‪ .‬היה שם מחשב שאסור היה לגעת בו יותר‬
‫מדי‪ ,‬אינטל ‪ .80286‬היו שם דיסקטים ותמונות על הקירות וארון קטן‪ .‬המיטה הייתה קשה‬
‫ולא נוחה‪ ,‬אבל לנו לא היה אכפת‪.‬‬
‫בדרך לבריכה‪ ,‬חלפנו על פני השכנים של סבא וסבתא‪ ,‬שנחו בדשא המשותף‪ .‬כולם היו‬
‫מחויכים ורגועים‪ ,‬הייתה להם שגרה שלווה‪ .‬היינו רוב הזמן יחפים‪ ,‬כל הזמן מוקפים בחברים‬
‫והיה הרבה מה ללמוד בקיבוץ כברי של שנת ‪ .1992‬חלק מילדי הקיבוץ אהבו להטיח בנו‬
‫שאנחנו לא באמת מהקיבוץ‪.‬‬
‫"יאיר‪ ,‬שוב הבאת את הבני דודים מעפולה?" הם היו משפילים את בן דודי הקיבוצניק‪.‬‬
‫יאיר היה מגן עלינו פעם אחר פעם‪:‬‬
‫"אם לא תשתפו אותם‪ ,‬לא יהיה משחק בכלל"‪ ,‬ענה להם נחרצות‪.‬‬
‫שם בקיבוץ‪ ,‬היינו בודקים את גבולות המותר ואסור ללא הרף‪.‬‬
‫"אתה בא לטפס על הגג של החדר אוכל?" יאיר שאל אותי‪.‬‬
‫"ברור!" עניתי‪.‬‬
‫אין משהו ששימח אותי בילדותי יותר מאשר לבדוק גבולות‪ .‬טיפסנו על גגות של מבנים‬
‫רבים בקיבוץ‪ .‬הרגשנו כוח‪ ,‬הרגשנו שליטה‪ ,‬ובעיקר הרגשנו ביטחון‪ .‬מגגות הקיבוץ ראינו‬
‫הכול‪ ,‬כמעט עד נהרייה‪ .‬מטעי הבננות והאבוקדו נפרסו מולנו כשהבטנו מערבה לכיוון הים‪.‬‬
‫בפעם הראשונה שעליתי על אחד הגגות בקיבוץ‪ ,‬הרגשתי פחד מהול בסקרנות‪.‬‬
‫ההתגברות על הפחד ההוא גרמה לי לחוש ביטחון‪ ,‬להאמין בעצמי‪ .‬הרגשתי שאני יכול‬
‫להתמודד עם אתגרים נוספים‪ ,‬והפחד שמא יתפסו אותנו הלך ופחת‪ .‬השנים עברו‪,‬‬
‫וההרפתקאות בקיבוץ חישלו אותנו יותר ויותר‪ .‬האתגרים של הילד בן השבע הפכו לאתגרים‬
‫של נער בן שלוש עשרה‪ .‬מטיפוס על גגות ובריחה מחדר האוכל לפני פינוי המגשים‪ ,‬עברנו‬
‫לתעלולים הרבה יותר מאתגרים‪.‬‬
‫"אפשר להריץ את הג'ילרה"‪ ,‬יאיר הציע יום אחד לי ולעמרי אחי בחיוך קונדסי‪ .‬הוא‬
‫התכוון לקטנוע ‪ 50‬סמ"ק שהיה להרבה חברים בקיבוץ‪ .‬אחד כזה היה מונח‪ ,‬כך סתם‪ ,‬ליד‬
‫בית‪" .‬יש בו דלק‪ ,‬נוכל לעשות סיבוב מסביב למטעי הקיבוץ ואחר כך להחזיר אותו בלי שאף‬
‫אחד ירגיש‪ .‬נצא אחרי ארוחת ערב‪ ,‬כבר יחשיך"‪ ,‬הוא טווה את התכנית שלו‪ ,‬ועיניי זרחו‪.‬‬
‫זה כבר היה אתגר שכלל לא חשבתי שיהיה אפשרי‪ .‬אפילו לא היה לי מושג איך רוכבים‬
‫על אופנוע‪ .‬כבר באותו יום‪ ,‬התחלנו להסתובב בין הבתים ולחפש את הדו־גלגלי שיתאים‬
‫למשימה‪.‬‬
‫"ששש‪ ...‬הנה שם"‪.‬‬
‫יאיר הצביע לעבר בית של חבר קיבוץ‪ ,‬שעמד במרחק עשרות מטרים ספורים מכביש‬
‫גדול שהתעגל לכיוון מרכז הקיבוץ‪ .‬על הכביש לא נראו כמעט מכוניות‪ .‬רצנו מהר‪ ,‬התחבאנו‬
‫בין השיחים מול הבית ובדקנו אם יש אור בפנים‪ .‬הכול היה חשוך‪ .‬היינו שלושה נערים כמו‬
‫אינדיאנים במבחן התבגרות‪ ,‬התכופפנו לצד שיח‪ .‬לא ברור למה חיכינו‪ ,‬ואני קפאתי במקום‪.‬‬
‫יאיר יצא ראשון‪ ,‬סחב את הקטנוע למרכז הכביש והחל לרוץ לידו עד שהתניע‪ .‬בתדהמה‬
‫הבטתי במחזה והבנתי שהוא צדק‪ ,‬באמת אפשר להתניע אותם ללא מפתח‪ .‬מצאנו קטנוע אחד‬
‫שחור ואז אחד אפור‪ ,‬והחלטנו שאני ארכיב מאחוריי את עמרי‪ ,‬אחי הגדול‪ .‬זה היה ממש קל‪,‬‬
‫כמו לרכוב על אופניים בלי פדלים‪ .‬נסענו לאט לעבר גדר המערכת של הקיבוץ‪ ,‬ובמשך כל‬
‫הזמן הזה גערתי בעמרי שיחזיק אותי ויישען ביחד איתי כשהגענו לסיבוב חד‪ .‬הוא עשה‬
‫בדיוק ההפך‪ .‬ממש בסיבוב לגדר המערכת הוא החליט להטות את גופו לצד השני‪ ,‬והקטנוע‬
‫החל לרקוד ולאבד שיווי משקל‪ .‬הבנתי באותו רגע שגם לכוח ולביטחון יש גבול‪ .‬בסוף‬
‫הסיבוב נזרקנו על כביש האספלט‪ ,‬והג'ילרה נותרה מאחורינו‪ ,‬מנועה מקרקר באוויר‪.‬‬
‫"עמרי‪ ,‬אתה בסדר?" נלחצתי‪.‬‬
‫הבטתי לאחור וראיתי את הנעל שלי תקועה בגלגל‪ ,‬שהמשיך להסתובב במהירות‪.‬‬
‫שלפתי אותה בידיים רועדות‪ .‬יצאנו שלמים בנס מההרפתקה ההיא‪ ,‬רק עם שפשופים קלים‪.‬‬
‫כנערים בני שלוש עשרה‪ ,‬היינו לא רק עסוקים בסחיבות‪ ,‬אלא גם התחלנו לשים לב‬
‫לבנות‪.‬‬
‫אבא שלי גדל בקיבוץ דברת‪ ,‬ושם החוויות שלנו היו שונות לגמרי מאלו שבכברי‪ .‬גם‬
‫לשם הגענו‪ ,‬אחיי ואני העפולאים‪ ,‬לעיתים תכופות‪ ,‬כשבילינו את ימי החופש הגדול בכיתת‬
‫"זאבים" שבקיבוץ‪ .‬זו הייתה קייטנה שההורים שלי שילמו עליה הרבה מאוד כסף‪ ,‬במונחים‬
‫של שנת ‪ ,1998‬והעברנו בה את כל שעות היום‪ ,‬משבע בבוקר ועד השעות המאוחרות של‬
‫הערב‪ .‬גם שם היו לנו שלושה בני דודים‪ .‬אבא שלהם הוא אח תאום לאבי‪ ,‬ואני הרגשתי‬
‫שאלה ההורים השניים שלי‪ .‬שניהם אהבו אותי מאוד‪.‬‬
‫כל הריחות הטובים של הקיבוץ היו מגיעים מכיוון הבית של הדודה שלי‪ .‬היה לה מאכל‬
‫אחד די פשוט להכנה‪ ,‬שמשך אותי מאוד כל הזמן‪ .‬היא קראה לזה "פריגורט"‪ ,‬מין שילוב של‬
‫קפה‪ ,‬לבן או אשל‪ ,‬חלב‪ ,‬עוגיות ושוקולית‪ .‬לא ברור איך‪ ,‬אבל הייתה יוצאת לה מין עיסה‬
‫רכה כמו גבינה בטעם מתקתק ייחודי‪ ,‬שהיינו מערבבים עם קורנפלקס‪.‬‬
‫קראו לה מיכל‪ .‬אני חושב שמראש ידעתי שהיא לא בשבילי‪ ,‬אבל דבקתי במטרה‪ .‬היא‬
‫הייתה מדריכה בכיתת "זאבים"‪ ,‬בטח בת שבע עשרה או שמונה עשרה‪ ,‬חברה טובה של בת‬
‫הדודה שלי אך בשכבת גיל מעליה‪ .‬היא מייד שמה לב שאני פורש זנב טווס כשאני בקרבתה‪,‬‬
‫וכל הזמן דאגה להזכיר לי שיש לה חבר‪ ,‬ושהוא יבוא לבקר בקרוב‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬נכנסתי‬
‫ראשון לכיתה וראיתי אותה מורידה את הכיסאות ההפוכים במרכז הכיתה‪ .‬כיתת "זאבים"‬
‫הייתה בעצם מבנה שנראה כמו בית‪ ,‬עם סלון רחב ידיים עמוס בכיסאות ובשולחנות‪,‬‬
‫ומטבחון שהוביל לחדרים רבים וכיפיים‪ ,‬כמו חדר טלוויזיה‪ ,‬חדר פינג פונג שהשקיף אל פינת‬
‫החי הצמודה ועוד‪ .‬תכננתי ללכוד את תשומת ליבה של מיכל בכל מחיר‪ .‬יש לי! הבריקה בי‬
‫מחשבה‪ .‬אני פשוט אחזיר את הכיסאות שהפכה שוב על השולחנות וככה אגרום לה להבחין‬
‫בי‪ .‬הטריק עבד‪ .‬היא הסתכלה עליי וחייכה‪ .‬לרגע הרגשתי שאני נעלם‪ .‬כמעט נמסתי שם‬
‫במקום‪.‬‬
‫"עידוווווו‪ "....‬היא קראה לעברי בקול רך ובאיטיות מכוונת‪ ,‬וכיווצה את גופה כאילו‬
‫התכוננה לרוץ אחריי‪.‬‬
‫התחלתי לצעוד לכיוון דלת היציאה כדי לייצר נתיב בריחה‪ ,‬ומיכל אחריי‪ .‬כשתפסה‬
‫אותי‪ ,‬נשכבתי על הדשא‪ ,‬הזעתי כהוגן‪.‬‬
‫החבר המפורסם שלה הגיע לקיבוץ‪ .‬הייתי חייב לראות במי מדובר‪ .‬הוא היה החתיך‬
‫האולטימטיבי ‪ -‬שחום‪ ,‬גבוה‪ ,‬שרירי‪ .‬אני הייתי ילדון כחוש‪ ,‬נמוך ממנה בראש‪ ,‬סוג של‬
‫"אלכס חולה אהבה" בלי שום יתרון בולט לעין‪ .‬הדבר היחיד ששיחק מולה הייתה החוצפה‬
‫שלי‪ .‬מיכל הכירה בינינו‪ ,‬והקשר שלי איתו כלל בעיקר ללכת מכות על הדשא מול הכיתה‪.‬‬
‫לא באמת‪ ,‬כי בכל פעם שהרמתי את רגלי כדי לבעוט בו‪ ,‬הוא תפס אותי‪ ,‬הרים אותי באוויר‬
‫והניח אותי על הדשא בעדינות‪" .‬שוורצנגר" קראתי לו ליד מיכל‪ .‬היא אהבה את הכינוי‪.‬‬
‫"עברתי ליד המכולת וראיתי שתור שמוליק להיות קופאי"‪ ,‬אמר אחד החבר'ה‪.‬‬
‫שמוליק היה חבר קיבוץ מבוגר ואיש קצת מוזר‪ .‬לא ברור אם ככה נולד או החיים בבועת‬
‫הקיבוץ הפכו אותו לכזה‪ ,‬אבל אנחנו בתור ילדים סיקרנו אותו מאוד‪ .‬הסקרנות שלו נבעה‬
‫בעיקר מתמימות‪ ,‬ואנחנו נהנינו לצחוק איתו ועליו‪ .‬הוא אהב לדבר על כדורגל עם כל מי‬
‫שהיה מוכן לשמוע‪.‬‬
‫"אני אסיח את דעתו‪ ,‬לא בעיה‪ .‬יאללה‪ ,‬רק תביאו גלידות‪ ,‬אני רעב"‪ ,‬אמר אמיר‪.‬‬
‫היינו חבורה‪ .‬אמיר היה תמיד הגדול והחזק‪ ,‬בן למשפחה אמריקנית‪ .‬ירון‪ ,‬המקסיקני‪,‬‬
‫היה צנום וקטן אבל נחוש ומנהיג‪ .‬הוא היה מרים סנטר ומנסה לדבר גבוה כדי שידעו שהוא‬
‫נוכח‪ .‬דין‪ ,‬הארגנטיני‪ ,‬היה מסלק מאימא שלו סיגריות בשבילנו ונגרר לכל מעשה קונדס אם‬
‫רק הייתה לו הזדמנות להראות את עצמו‪ ,‬ועידן‪ ,‬בן הדוד שלי‪ ,‬נחשב ילד טוב‪ ,‬ילד של אימא‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬כנצר למשפחת נאור‪ ,‬דבק בו הרצון לבדוק גבולות‪ .‬כיוון שהוא היה גם חד ופיקח‬
‫מאוד‪ ,‬איכשהו הוא הצליח תמיד לספוג כמה שפחות רשף מכל הפיצוצים שעשינו‪.‬‬
‫"יאללה כנס‪ ,‬כנס"‪ ,‬עידן האיץ בי‪.‬‬
‫נכנסנו‪ ,‬מחייכים חיוכים רחבים לעברו של שמוליק‪ ,‬שעמד בקופה‪ .‬דין ואמיר הלכו‬
‫לדבר איתו על כדורגל‪ .‬אנחנו פתחנו במהירות את מקרר הגלידות‪ ,‬לקחנו קרטון מלא‬
‫בטילונים‪ ,‬וירון לקח כמה קרטיבים לקופה‪ .‬כשהגיע לשמוליק‪ ,‬הוא הפך לסוג של חומה‬
‫אנושית שהסתירה משמוליק את שני השועלים שיצאו עם הגלידות בלי לשלם‪ .‬פתחנו בריצה‬
‫לעבר הבריכה‪ ,‬מתפוצצים מצחוק‪ ,‬והשלל בידינו‪.‬‬
‫"יאללה‪ ,‬נמכור בבריכה ונעשה קצת כסף"‪ ,‬שמח אמיר ולא הפסיק לצחוק‪.‬‬
‫המכירות בבריכה לא המריאו‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬הורדנו את המחיר ‪ -‬שקל אחד לטילון‪.‬‬
‫התכנית לעשות רווח נאה החלה להתרחק מאיתנו‪ ,‬וכבר אחרי עשרים ומשהו שקל נשברנו‪.‬‬
‫המודל העסקי קרס‪ ,‬המימון הלך ואבטחת האיכות למוצר כשלה ונמסה יחד עם הרווחים‪.‬‬
‫חברת גלידות גנובות בע"מ פשטה רגל ביומה הראשון‪ .‬זה לא סוף הסיפור‪ .‬חברי הקיבוץ‬
‫שמו עלינו עין‪ ,‬ואחת מהן הזעיקה את אימא של דין‪ .‬משם הכול כבר היה אבוד‪ .‬כעונש‪,‬‬
‫נאלצנו לעשות עבודות שירות בקיבוץ‪ ,‬וגם לכתוב מכתב התנצלות לשמוליק‪.‬‬
 ‫פרק ‪3‬‬

‫פאוור ריינג'ר‬

‫בפורים של כיתה ה' חוויתי טראומה שכיסתה אותי בשריון הגנה‪ .‬הייתי ילד חלש‪,‬‬
‫והילדים החזקים נהנו להציק לי‪ .‬חטפתי מכות על ימין ועל שמאל‪ ,‬גם מבנים וגם מבנות‪.‬‬
‫לבנים הייתי מנסה להחזיר‪ ,‬לבנות אף פעם לא‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬בוא‪ ,‬בוא רגע"‪ ,‬חיים קרא לי ממחבוא שהיה משחק בו גוגואים עם השכן‪.‬‬
‫שניהם למדו בשכבה מתחתיי‪ .‬לא פחדתי ממנו אבל פחדתי מאד מהחבורה שלו‪ .‬ידעתי‬
‫שאם אחזיר או אתנגד‪ ,‬בכל מקרה זה יתנקם בי‪ ,‬אז החלטתי פשוט לתת לו לעשות מה שהוא‬
‫רוצה ולקוות שזה לא יכאב יותר מדי‪.‬‬
‫"תביא לי את המסכה שלך"‪ ,‬חיים ציווה עליי‪.‬‬
‫הייתי מחופש לפאוור ריינג'ר הכחול‪ ,‬בילי‪ .‬הם היו אז הדבר‪ .‬סירבתי‪ .‬חיים התקרב‬
‫אליי‪ ,‬לפת את ידו מסביב לצוואר שלי והחל לחנוק אותי‪ ,‬עד שאפול‪ .‬הכביש היה עשוי‬
‫מאספלט ומלא באבנים קטנות‪ .‬החניקה לא השפיעה עליי‪ ,‬אבל לא רציתי ליפול לקרקע כדי‬
‫לא להיחבל‪ .‬חיכיתי דקות ארוכות שיפסיק‪ .‬בסוף הוא התייאש‪ ,‬ויתר על הרעיון להכניע אותי‬
‫לרצפה‪ ,‬זרק כמה קללות לעברי ורץ לביתו‪ .‬בדרך הביתה הסרתי את המסכה וגיליתי שהיא‬
‫נקרעה לגמרי‪ .‬הגעתי הביתה מייבב‪ .‬אימא שאלה מה קרה וסיפרתי לה‪ .‬היא מייד חטפה‬
‫עצבים והתקשרה לאימא של חיים כדי לדווח לה מה עולל הבן הפרחח שלה‪ .‬אימו של חיים‬
‫הכריחה אותו לקנות לי מתנה‪ ,‬לבוא אליי ולבקש ממני סליחה‪ .‬העלמנו את המקרה הזה בבית‬
‫הספר‪ ,‬לא סיפרנו לאף ילד מה קרה בינינו‪ ,‬אך באורח פלא‪ ,‬דווקא הפכנו לידידים עם השנים‪.‬‬
‫בכיתה ו' כבר התבגרתי‪ .‬מהחלשלוש המצוי הפכתי לילד הזה שמבין שחוזק גופני הוא‬
‫כרטיס כניסה מצוין לחברה‪ .‬הצלחתי להיכנס לחבורה של הכדורגל בתור מגן‪ .‬שיחקנו‬
‫במגרש הגדול בגבעת המורה‪ ,‬ואפילו הצטרפתי לחוג כדורגל‪ ,‬כדי לרכוש מיומנות מול‬
‫המקצוענים‪ .‬ביקשתי מאבא גם לרשום אותי לחוג קָ ָרטֶ ה‪ ,‬כי היה אצלנו רק ילד אחד שהעז‬
‫לעמוד מול הילד הכי חזק בשכבה‪ ,‬וזה היה ברנרדו‪ ,‬שהייתה לו חגורה חומה בקרטה‪ .‬בשבילי‬
‫זו הייתה סיבה מספיק טובה ללמוד קרטה‪ .‬ברנרדו היה ממוצא ארגנטיני ובן דוד של החבר‬
‫הכי טוב שלי בכיתה‪ .‬הוא היה חזק מאוד ולא פחד מאף אחד‪ .‬אחרי כמה שיעורים בקרטה‪,‬‬
‫הבנתי שזה לא המגרש הביתי שלי‪ ,‬והאמת שגם לא היה מי שיעודד אותי לדבוק במטרה הזו‪.‬‬
‫עזבתי את הקרטה ודבקתי בכדורגל‪ .‬פרחתי באותה תקופה‪.‬‬
‫בכיתה ו' התקרבתי יותר ויותר לאורון‪ .‬הוא סבל מלקות ברגלו וגם מהצקות של הילדים‬
‫בגלל הנכות שלו‪ .‬אותי זה ממש הכעיס‪ .‬חבריי ואני היינו חברים מאוד טובים של אורון‪,‬‬
‫והחלטנו לקרוא תגר על המנהיגות הבלתי מעורערת של החזק‪ ,‬היפה והכדורגלן‪ ,‬ולפתוח‬
‫קבוצת כדורגל מתחרה לזו שלהם‪ .‬היינו נחושים להוכיח שאנחנו מסוגלים לנצח את החבורה‬
‫ההיא‪ .‬ממש כמו בסרטים‪ .‬כשהגיע יום הדין שבו נערך המשחק הגורלי בין הקבוצות שלנו‪,‬‬
‫כמובן שהחבורה רימתה‪ .‬הקבוצה שלהם הייתה אלימה במיוחד‪ ,‬והם גם דאגו להביא קהל‬
‫שיתמוך בהם ויפריע לנו להגשים את המטרה‪ .‬סיימנו את המשחק בתוצאה ‪ 4:3‬לטובתם‪,‬‬
‫אחרי שממש בדקה האחרונה החזק של השכבה "נפל" ברחבה וביקש פנדל‪ .‬הפרטים לא‬
‫משנים‪ ,‬כמו העובדה שצלחנו את המכשול הזה בכבוד‪ .‬העיקר‪ ,‬לא לפחד כלל‪.‬‬
‫חגיגת בר המצווה של אחי עמרי הגיעה‪ ,‬וההתרגשות הייתה רבה‪ .‬עמרי למד אצל הרב‬
‫גולד‪ ,‬איש מבוגר בעל זקן עבות ומבטא אמריקני כבד‪ ,‬שהיה מלמד בביתו את פרקי העלייה‬
‫לתורה‪ .‬כשהגיע תורי‪ ,‬גם אני נשלחתי ללמוד אצלו‪ .‬הרב גולד היה מקליט את ההקראה עם‬
‫הטעמים על קלטת כדי שנוכל להתאמן עליה בבית‪ ,‬ומדי פעם גם הזכיר לנו שנקבל שקל‬
‫מתנה על כל פרק שנצליח ללמוד בעל פה‪ .‬עמרי עלה לתורה וקרא את הפרשה שלו בלי‬
‫שגיאות‪ .‬כולנו מחאנו לו כפיים וזרקנו עליו סוכריות‪ .‬אחרי החגיגה‪ ,‬שלוותה בארוחה‬
‫משפחתית במסעדה מזרחית‪ ,‬החליטו סבא וסבתא שלי מצד אבא לתת לנו כמתנת בר מצווה‬
‫טיול לחו"ל‪ .‬אני הייתי אז בן אחת עשרה‪ ,‬וזו הייתה היציאה הראשונה שלי מחוץ לגבולות‬
‫הארץ‪ .‬ההתרגשות שלי הייתה עצומה‪.‬‬
‫סבא וסבתא הגיעו מאוסטריה לארץ אחרי זוועות המלחמה‪ ,‬ולסבתא היה מספר מקועקע‬
‫על זרועה‪ .‬הם היו ממקימי קיבוץ דברת וגרו בו עד יומם האחרון‪ .‬על מה שעברו שם‬
‫באירופה לא סיפרו‪ ,‬אבל לאבי נותרו קלטות רבות שהקליט סבא‪ ,‬בהן הוא מספר את סיפור‬
‫חייו‪ .‬הם היו אירופאים במראם‪ ,‬במנהגיהם‪ ,‬ולא עזרה להם העובדה ששינו את שם משפחתם‬
‫מהלנברג לנאור כדי לנסות להשתלב בין הצברים‪.‬‬
‫באחד הביקורים שלי אצלם בבית‪ ,‬סבתא קראה לי לשחק איתה דמקה‪ .‬ניסיתי לדלג מעל‬
‫רגלו של סבא כדי להתיישב מולה‪ ,‬ובטעות דרכתי עליו‪ .‬הם היו זקנים מאוד כבר מהיום‬
‫הראשון שאני זוכר אותם‪ ,‬וסבא נאנק מכאבים‪ .‬הוא כעס עליי אבל לא אמר מילה‪ ,‬כאילו‬
‫התאכזב מהטיפשות שלי וחשב שתגובה לא באמת תביא תועלת‪ .‬הבית שלהם בדברת היה‬
‫מלא בספרים וברפרודוקציות של יצירות אומנות ידועות‪ ,‬והמטבח היה קטן וצנוע‪ .‬היה בו‬
‫חדר שירותים אחד כחול להפליא‪ ,‬וחדר ילדים עם שתי מיטות וצילומים מוגדלים של‬
‫הנכדים‪.‬‬
‫"איינץ‪ ,‬צוויי‪ ,‬דריי‪ "...‬סבתא הייתה סופרת בגרמנית ומזיזה את החייל שלה על שולחן‬
‫הדמקה‪.‬‬
‫היא תמיד הייתה שלווה וחייכנית כל כך‪ ,‬ורק המספר על זרועה‪ ,‬שהתנועע יחד איתה‪,‬‬
‫הסגיר את הסיוטים שהחביאה מאחורי החזות הרגועה שלה‪.‬‬
‫הטיול לאירופה היה פשוט מדהים‪ .‬טסנו לצרפת ומשם נסענו ברכב לבלגיה ולהולנד‪.‬‬
‫אלא מה‪ ,‬מההתחלה היה נראה שההורים שלי לא באמת תכננו את הטיול מראש‪ ,‬וצמד‬
‫המילים ‪ fully booked‬חזר על עצמו שוב ושוב‪ ,‬באיזה לילה גשום באמסטרדם כשחיפשנו‬
‫לשווא מלון ללילה‪ .‬בסוף מצאנו את עצמנו מצטופפים יחד ברכב השכור‪ ,‬פיאט מריאה‬
‫כחולה‪ ,‬חמודה‪ ,‬אך די קטנה‪ .‬אבא איבד סבלנות‪ .‬הוא ניווט למוטל דרכים קטן‪ ,‬ובכניסה דיווח‬
‫שמדובר רק בזוג עם שני ילדים‪ ,‬למרות שהיינו שלושה‪ .‬ההולנדים התמימים נפלו בפח‪ ,‬ואנו‬
‫זכינו בדירה בת שתי קומות מעץ‪ ,‬יפהפייה‪ .‬ההורים שלי היו תמיד קוּלים‪ ,‬אף פעם לא נלחצו‪,‬‬
‫בכל מצב‪ .‬הוא לוחם בסיירת הצנחנים לשעבר והיא קצינת רפואה לשעבר ‪ -‬אני זוכר את‬
‫עצמי תמיד מלא בסקרנות רבה וביטחון רב שהם הקנו לנו‪ ,‬ארבעת הבנים שלהם‪.‬‬
‫מכל המדינות שבהן ביקרנו‪ ,‬הולנד הותירה בי את הרושם העמוק ביותר‪ .‬בפארק‬
‫אפטלינג המפורסם‪ ,‬ההורים שלנו פשוט התיישבו בתחילת המסלול ונתנו לנו לרוץ מאות‬
‫מטרים פנימה לבד‪ .‬באחד השבילים נעמדנו ליד פח האשפה המפורסם וחזרנו אחריו‬
‫"פאאאפיר היררר" )נייר כאן(‪ .‬כשחזרנו לארץ זכה יאיר‪ ,‬בן הדוד שלי מכברי‪ ,‬שאימו‬
‫הולנדית‪ ,‬בכינוי "פאפיר" על שם הפח‪.‬‬
‫מהולנד אני בעיקר זוכר את הביקור שלנו באצטדיון של קבוצת הכדורגל ‪ ,Ajax‬את‬
‫החליפות של קבוצת פריז סן ז'רמן שקנינו‪ ,‬יחד עם כדורגל וכפפות אמיתיות של שוער‪ .‬אחרי‬
‫נסיעה של שעות במחלפים האינסופיים של אירופה היפה‪ ,‬לא פעם ההורים עצרו לנו ליד‬
‫מגרשים ירוקי עד כדי שנוכל להתפרק בהם קצת‪ .‬ככה השתחררנו מעול הישיבה הממושכת‬
‫ברכב ומהבהייה דרך חלונות המכונית‪ ,‬שהיו מלאים באדים בגלל הגשם שלא פסק‪ .‬מבלגיה‬
‫אני בעיקר זוכר עצירה במסעדות דרכים‪ ,‬שלידן חנו אופנועים רבים‪ ,‬ואותנו בולעים בשקיקה‬
‫צ'יפס חם ומיונז טעים להפליא‪ ,‬מוגשים בשקיות נייר בצורת קונוסים‪.‬‬
‫בחטיבה‪ ,‬פיצלו את הכיתות וסוף סוף נפטרתי מכל מיני חברים אלימים‪ ,‬וקיבלתי‬
‫בתמורה חבורה נהדרת של חברים אמיתיים‪ ,‬ביניהם אורון ואחרים‪ .‬יחד העברנו שנתיים‬
‫ממש מדהימות‪ ,‬ללא גבולות‪ .‬קריירת הכדורגל שלי הסתיימה אי שם בכיתה ח'‪ ,‬אחרי‬
‫שבמשחק אימון פצעתי את אחד הילדים מהקבוצה המתחרה‪ .‬העונש שגזרתי על עצמי ‪ -‬אין‬
‫יותר כדורגל‪ .‬שיחקתי המון בבית ספר‪ ,‬אבל לא באופן מקצועי‪ .‬הזיכרונות שלי מעפולה‬
‫בשנים ההן הם של טעמים אהובים‪ ,‬כמו פיצה רימיני‪ ,‬פלאפל הנשיא ושווארמה בעשרה‬
‫שקלים מול התחנה המרכזית‪ .‬היו גם חוויות אחרות‪ ,‬לא תמיד נעימות‪.‬‬
‫אבי לא היה ילד אלים‪ ,‬הוא היה מהילדים הנגררים‪ .‬הוא גם לא היה בכיתה שלי אלא‬
‫בכיתה המקבילה‪ .‬בשיעורי אנגלית חילקו אותנו לקבוצות‪ ,‬והוא ישב כמה שורות מאחוריי‪.‬‬
‫בסוף אחד השיעורים‪ ,‬בלי התראה מוקדמת‪ ,‬הוא התקרב אליי‪ ,‬לא אמר מילה‪ ,‬ופשוט‬
‫הרגשתי את העיניים שלי נעצמות ונפקחות במקום אחר‪ .‬חטפתי זרם חזק בלחי‪ ,‬והבנתי שהוא‬
‫העיף לי סטירה אדירה‪ .‬בשניות האחדות שעברו עמדתי מולו שותק‪ ,‬אוצר בתוכי זעם לא‬
‫יתואר‪ .‬כל הכיתה הסתכלה עליי‪ ,‬אך משהו בי קפא‪ .‬החלטתי לא להגיב‪ .‬אבי מלמל עוד משהו‬
‫על "פעם אחרונה" והלך לכיתה שלו‪ .‬שיכרון הכוח ניתז מהגוף שלו‪ ,‬וחבריו התכנסו סביבו‬
‫בפמליה כמו שושבינות של כלה‪ ,‬מחזיקים את שובלי הביטחון העצמי שאסף‪.‬‬
‫"יאללה הפסקה!" מיכאל לקח את הכדור ביד‪" .‬בואו נלך מאחורה לשחק כדורגל"‪ ,‬הוא‬
‫הוסיף‪.‬‬
‫לא באמת הלכנו לשחק כדורגל‪ .‬הדשא מאחורי הבניינים בחטיבת "ברוש" שימש‬
‫למשחק אחר לגמרי‪ .‬כל אחד בתורו היה מקבל את תפקיד התופס‪ ,‬רק שאקט התפיסה )כמו‬
‫במשחק תופסת( היה צריך להיעשות על רגל אחת‪ .‬אם קרה שהרגל השנייה נגעה ברצפה‪ ,‬כל‬
‫שאר השחקנים הורשו להרביץ לזה שמעד‪ ,‬עד שחזר לבסיס‪.‬‬
‫מילה אחת שנכתבה על קיר ליד אחת הכיתות פתחה בפניי עולם חדש ‪ -‬מד"צים‬
‫)מדריכים צעירים( נכתב שם בטוש שחור ובאותיות עקומות‪ .‬הסקרנות שלי התעוררה מול‬
‫הכתוב‪ ,‬שבו הבחנתי בטעות יום אחד‪ .‬רק אחר כך הבנתי שמדובר במשהו כמו הצופים‪ ,‬רק‬
‫עם פעילויות אחרות‪ .‬החלטתי להצטרף‪ .‬שם גם הכרתי את ארבעת המוסקטרים‪ .‬הארבעה היו‬
‫גם הם עפולאים‪ ,‬והקליק בינינו היה מיידי‪ .‬בעיקר התחברתי עם עודד‪ ,‬שהיה‪ ,‬לא פחות ולא‬
‫יותר‪ ,‬הבן של המורה שלי בכיתה ג'‪ .‬ההורים שלנו הכירו‪ ,‬והחיבור בינינו היה טבעי‪.‬‬
‫די מהר הגיע הטיול השנתי של התנועה‪ ,‬שישה ימים של מסע מפרך עם עוד מאות חניכי‬
‫מד"צים מכל הארץ‪ .‬יצאנו לשם חבורה מגובשת ‪ -‬הערס צעצוע‪ ,‬החנון‪ ,‬הילד של אימא‬
‫וכמובן עודד היהיר‪ .‬המדריכים לא באמת יכלו לכפות עלינו סמכות‪ ,‬והטיול הפך לחגיגה‬
‫שאין לה סוף‪ .‬עודד הצטייד עוד מהבית בהמון סיגריות‪ ,‬ובהתחלה עישנו בשירותים‪ ,‬כי‬
‫העישון בגיל ההוא היה כמובן אסור‪ .‬נכנסתי כמעשן פאסיבי‪ ,‬ולאט לאט‪ ,‬כדי להישאר‬
‫מקובל‪ ,‬התחלתי לעשן כמו כולם‪ .‬זה לא היה נורא‪ ,‬אבל לא התחברתי לעניין במאת האחוזים‪.‬‬
‫עודד עשה הרבה בלגן‪ ,‬עישן בשירותים‪ ,‬החביא בתיק אלכוהול שהביא מהבית‪ ,‬רב עם‬
‫המדריכים ולא הסכים לכללי הנוכחות והמשמעת‪ ,‬ואנחנו נגררנו אחריו‪ .‬כבר ביום השני‬
‫החליטו המדריכים להחזירו הביתה‪ .‬היינו בהלם מהעונש הקיצוני‪ .‬החבורה שלנו התפרקה‪,‬‬
‫ואני התחלתי לחפש את עצמי בין שאר החניכים שהיו בטיול‪.‬‬
‫אחד מהחבר'ה החדשים שהכרתי גר ביישוב שמעולם לא שמעתי את שמו ‪ -‬יסוד המעלה‪.‬‬
‫מקום זה סימל עבורי את פסגת העושר באותם ימים‪ .‬הוא הכיר לי את כל החברים שבאו איתו‬
‫מהיישוב והתחברתי אליהם מייד‪ .‬הבנות של החבורה קרנו כמו פרחים בשמש‪ ,‬ואני כמובן‬
‫ניסיתי לזכות בתשומת ליבן לאורך רוב היום‪ ,‬למרות שכולן היו תפוסות‪ .‬לחברה שלו קראו‬
‫עדן‪ ,‬אבל בטיול הם הרגישו שהם לא מתאימים והחליטו להיפרד‪ .‬לא בזבזתי זמן‪ ,‬ואחרי אחד‬
‫מערבי ההווי המשותפים בטיול‪ ,‬מצאתי הזדמנות לרגע עם עדן לבד‪ .‬דיברנו ודיברנו ולא‬
‫יכולנו להפסיק‪ .‬בסוף היא הסכימה לתת לי את הטלפון שלה‪ ,‬ואחרי הטיול נשארנו בקשר‪.‬‬
‫הבטחתי לבוא עם עודד לבקר ביסוד המעלה‪.‬‬
‫די מהר קיימתי את ההבטחה‪ .‬הגעתי ליישוב יחד עם עוד חברים בקו ‪ 842‬של אגד‪ .‬ירדנו‬
‫בצומת יסוד המעלה והלכנו ברגל שני קילומטרים לפחות עד הכניסה‪ .‬ביני ובין עדן כבר‬
‫נרקם ניצוץ ראשון של חיבור‪ ,‬וההכרזה עלינו כעל זוג לא איחרה להגיע‪ .‬החברות שלנו‬
‫הייתה נקייה ממגע‪ ,‬עדן שמרה על עצמה ולא היה לי סיכוי לממש דבר ממה שעבר לי בראש‬
‫בתור נער צעיר מתבגר‪ .‬אהבתי את האיפוק הזה שלה‪ ,‬וההורים שלה אפילו הרשו לנו לישון‬
‫יחד באותו חדר‪ ,‬אני על הרצפה‪ .‬באחד הלילות‪ ,‬היא ירדה מהמיטה שלה אל המזרן שלי‬
‫והתחלנו לדבר‪ .‬הייתה עלטה‪ .‬לא ראינו כלום‪ ,‬אבל הרגשנו בחושך את הקרבה בינינו‪ .‬אחרי‬
‫כמה דקות עדן התקרבה אליי עוד‪ ,‬אני רכנתי לכיוונה‪ ,‬והתנשקנו‪ .‬זו הייתה הנשיקה האמיתית‬
‫הראשונה שלי‪ .‬ארוכה‪ ,‬רכה‪ ,‬מלאה בכוונות‪ .‬התנשקנו בלהט די הרבה זמן‪ .‬כשנפרדו‬
‫שפתותינו היא לחשה לי באוזן "לילה טוב" מתוק‪ ,‬ועלתה למיטה שלה חזרה‪.‬‬
‫"בוא נלך לחבר טוב שלי‪ ,‬אני רוצה להגיד לו שלום"‪ ,‬עדן הציעה בבוקר שלמחרת‪.‬‬
‫החבר הזה היה הכי מגניב בעיניי‪ .‬תמיד יכולת למצוא אותו על הטרקטור‪ .‬הוא גר בווילה‬
‫ענקית והיו לו את כל המשחקים הכי שווים‪ .‬קינאתי בו‪ .‬אף אחד לא ידע מאיפה אני הגעתי‪.‬‬
‫עפולה נראתה להם רחוקה מדי‪ ,‬ואף אחד מהחברים החדשים שלי ביסוד המעלה לא העלה‬
‫בדעתו עד כמה עשירים וגם מאושרים הם נראו לי‪ ,‬בהשוואה לשכונה שבה גדלתי‪ .‬השתדלתי‬
‫שהקנאה שלי בהם לא תזלוג החוצה‪ .‬עדן ואני ישבנו אצלו‪ ,‬ואחר כך עשינו סיבוב ב"יסוד"‬
‫)ככה עדן אהבה לקרוא ליסוד המעלה(‪ ,‬עד הבית של חברתה הטובה‪ ,‬שהיה ממוקם באזור‬
‫החדש יותר‪ .‬גם הבית שלה היה ענקי בעיניים שלי‪ ,‬ובחזיתו צמחה מדשאה פרטית גדולה‪,‬‬
‫פסגת האושר‪ .‬היא ועדן היו שונות זו מזו מן הקצה אל הקצה‪ .‬עדן הייתה המושבניקית‬
‫הקלאסית‪ ,‬עם שיער אסוף‪ ,‬רגליים יחפות וידע עשיר בשמות של צמחים ופרחים‪ .‬חברתה‬
‫נראתה לי בזמנו כמו נסיכה הודית אקזוטית‪ ,‬עדינה וביישנית‪ .‬בגיל ארבע עשרה אין גבולות‬
‫לדמיון‪ ,‬ואני הרהרתי לא מעט מה היה קורה לוּ הייתי מנסה להתחבב על אותה חברה‪ .‬בהרבה‬
‫ביקורים שלי ביישוב‪ ,‬מצאתי את עצמי הולך לבית של אותה חברה כדי להעביר את הזמן‪,‬‬
‫כשעדן למדה למבחן או הייתה עסוקה במשהו אחר‪ .‬את המתח בינינו אפשר היה לחתוך‬
‫בסכין‪ .‬היא נזהרה לא לרמוז לי כלום‪ ,‬אבל עמד בינינו משהו לא ברור‪.‬‬
‫הזמן רץ ואיתו הגיע גם סוף כיתה ח'‪ .‬עדן המשיכה ללוות אותי אל תוך התקופה הבאה‬
‫בחיים שלי ‪ -‬הפנימייה הצבאית‪ .‬הקשר איתה השפיע עליי המון‪ .‬היא לימדה אותי להשקיע‬
‫בלבוש שלי וגררה אותי למרכז הרחבה במסיבות‪ .‬לצידה התבגרתי‪ ,‬התבוננתי בה ולמדתי על‬
‫החיים שאותם ארצה לחיות‪.‬‬
 ‫פרק ‪4‬‬

‫עולים על מדים?‬

‫לקראת סוף כיתה ח'‪ ,‬אחי עמרי הביא הביתה עלון מידע שקיבל מחבר‪ .‬בעלון היו‬
‫מצוירים מטוסים ולצידם תיאורי נפלאות חיל האוויר הישראלי‪ .‬עבורי זו הייתה בשורת איוב‪,‬‬
‫אך אימא שלי ראתה בעלון חלון הזדמנויות‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אחי הגדול רצה קריירה צבאית ועתיד‬
‫בחיל האוויר הישראלי המפואר דאז‪ ,‬ובאותה נשימה‪ ,‬אימא רצתה להוציא אותי מברירת‬
‫המחדל של עפולה ואולי לפתוח לי דלתות לעתיד טוב יותר‪ .‬מיותר לציין שהציונים שלי היו‬
‫גרועים‪ ,‬ומסלול לבגרות מלאה לא נראה באופק‪ .‬הכול קרה מהר כל כך ולפני שהספקתי‬
‫למחות‪ ,‬היא כבר מילאה עבור שנינו טופסי קבלה ושילמה מקדמה‪ .‬בסך הכול כוונותיה היו‬
‫טובות‪ .‬אחרי ויכוחים אין־ספור‪ ,‬לבסוף לא הייתה לי ברירה ומצאתי את עצמי נוסע לשבוע‬
‫שלם של הסתגלות בפנימייה הצבאית של חיל האוויר בחיפה‪ .‬היה לי חשוב להסביר לעדן‬
‫שהמעבר שלי לפנימייה לא יגרע מהמפגשים בינינו‪ ,‬כי גם ככה נפגשנו רק בסופי שבוע‪ ,‬אבל‬
‫בתוך תוכי ידעתי שזה עניין של זמן עד שהקשר בינינו ייגמר‪ .‬אהבתי אותה מאוד והרגשתי‬
‫תלוי באהבה הזאת‪ ,‬הפחד שלי לאבד את עדן היה מוחשי מתמיד‪.‬‬
‫"שים לך בארנק חמישים שקל‪ ,‬שיהיה לך אם תרצה לקנות משהו"‪ ,‬אימא אמרה לי לפני‬
‫שיצאתי בקו ‪ 301‬לחיפה‪.‬‬
‫רציתי להאמין שרשת הביטחון שלי תהיה אחי הגדול‪ ,‬אך כבר בכניסה לבסיס הוא‬
‫הוצמד לשכבה שלו ‪ -‬כיתות י'‪ ,‬ואני לכיתות ט'‪ .‬לא ראיתי אותו‪ .‬בטלכרט אי־אפשר היה‬
‫לנהל הרבה שיחות ולא רציתי שהמכסה שלי תתבזבז‪ ,‬אז מדי פעם הייתי מתקשר לעדן‪ ,‬רק‬
‫כדי לבדוק מה שלומה‪.‬‬
‫הכניסה לבסיס הצבאי של הטכני לטובת שבוע מבחני הקבלה זרקה אותי לאוקיינוס‬
‫בסירת גומי‪ .‬לא הבנתי את התפיסה של המקום‪ .‬המדריכים עשו לנו מעין סיור במתקני‬
‫הבסיס‪:‬‬
‫"זה הש"ג וזה חדר האוכל‪ ,‬פה יש מגרש גדול לשיעורי ספורט ושם רחוק‪ ...‬הבניינים‬
‫האלו‪ ,‬הם מגורי השוחרים"‪ ,‬חזרה על המשפט כמה פעמים בחורה חמודה בחולצה צבאית עם‬
‫שרוך סגול‪.‬‬
‫שוחרים היו אנחנו‪ ,‬מתברר‪ ,‬תלמידי הפנימייה שאינם חיילים‪ .‬מה שהבדיל אותנו‬
‫מהחיילים היו הכותפות‪ .‬על הכותפת שלנו היה רקום‪" :‬בית הספר הטכני של חיל האוויר"‪,‬‬
‫ומעל הרקמה על רקע כחול‪ ,‬היו שזורים פסים כסופים‪ .‬לי בכיתה ט' לא היה אף פס‪ .‬את הפס‬
‫הראשון‪ ,‬שגם נתפס בבית הספר כדרגה חברתית‪ ,‬קיבלתי רק בכיתה י'‪.‬‬
‫ביום הראשון עמדנו קבוצה של שוחרים בתור לארוחת הצוהריים‪ .‬חדר האוכל נראה‬
‫מזעזע‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬הסתכלתי קדימה‪ ,‬דלתות פלדלת חומות השאירו חרך קטן לעגלת‬
‫האוכל המוכרת מהקיבוץ‪ ,‬והמפקדים בכניסה מנעו מחכמולוגים לעקוף את התור‪ .‬על עגלת‬
‫האוכל המנות היו זרוקות ומפוזרות לכל עבר‪ ,‬והכוסות והמגשים החומים שסימנו ארוחה‬
‫בשרית נראו כאילו נוקו רק למראית עין‪ .‬כבר בתור היה דיבור על לחתוך‪ ,‬הכוונה הייתה‬
‫ללכת למתחם הקטן של האוכל‪ .‬מותר‪ .‬הדיבור בין החניכים תפס יותר ויותר תעוזה‪ ,‬והם‬
‫חיפשו מי יקפוץ למים ראשון‪ .‬מה כבר היה לי להפסיד‪ .‬הכרזתי‪:‬‬
‫"אני הלכתי!" ושלפתי את הארנק תוך כדי הליכה לכיוון המתחם‪.‬‬
‫אני לא זוכר שמישהו הצטרף‪ ,‬אבל כבר הייתי בשלי‪ .‬הגעתי למתחם‪ ,‬ופתאום נגלה‬
‫לעיניי הלוגו הצהוב המוכר שהאיר את חיי העגמומיים ‪ -‬סניף מקדונלד'ס‪ .‬הזמנתי ארוחה‪.‬‬
‫"שלושים ושניים תשעים‪ ,‬בבקשה"‪ ,‬ביקש הקופאי‪.‬‬
‫החוורתי‪ .‬שלושים ושניים שקלים? היו לי רק חמישים‪ ,‬וזה היה רק היום הראשון! מה‬
‫אעשה בשאר הימים? מאוחר מדי‪ .‬נתתי לו את הכסף‪ ,‬קיבלתי את העודף המעליב וישבתי‬
‫לאכול‪ .‬בכל ביס‪ ,‬הרגשתי איך הטעות הזו תעלה לי ביוקר‪ .‬כבר באותו יום רציתי לקנות‬
‫נשנושים לחדר‪ ,‬ללילה‪ .‬הרי לא היו לי שם אימא ואבא‪ ,‬לא אחים‪ ,‬לא טלוויזיה‪ .‬רק פינת‬
‫עישון‪ .‬אפילו טלפון לא היה לי‪ .‬השיעמום צרב אותי‪ .‬לא הייתי מוכן אליו נפשית‪ .‬קניתי עוד‬
‫טלכרט והתקשרתי להורים‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬עשיתי טעות‪ ...‬אין לי כסף‪ .‬אין מה לעשות פה‪ ,‬אני רוצה לחזור הביתה!"‬
‫אימא שלי לא בן אדם קל‪ ,‬וטוב שכך‪ .‬היא חשבה מעט ופיתתה אותי במשפט שנון‪:‬‬
‫"אם לא יהיה לך טוב בשבוע הזה‪ ,‬אני מבטיחה שלא תחזור לשם‪ .‬תנסה‪ ,‬בשבילי‪ .‬מה‬
‫אימא כבר מבקשת?"‬
‫לא היה לי כרטיס יציאה מהשיחה הזו‪ ,‬והשקלים הלכו והתבזבזו עם כל דמעה שזלגה על‬
‫הלחי שלי‪ .‬טרקתי את הטלפון בכעס‪ .‬הרמתי שוב את השפופרת וחייגתי לביתה של עדן‪.‬‬
‫אחותה הקטנה הרימה את הטלפון‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬מה קורה? עדן נמצאת?" שאלתי‪.‬‬
‫היא לא השיבה‪ ,‬רק העבירה את הטלפון‪ .‬הקול של עדן בצד השני נסך בי חמימות‪.‬‬
‫נזרקתי לרשת הביטחון ולא היה אכפת לי מה היא אומרת‪ ,‬רק שתמשיך לדבר‪ .‬הלוואי‬
‫והשיחה הזאת תעביר לי את כל השבוע! בזמן השיחה‪ ,‬כבר דמיינתי איך אני יורד מקו ‪842‬‬
‫בצומת יסוד המעלה ומוצא טרמפ עד הבית שלה‪ .‬סיימנו בנשיקה דרך הטלפון‪ ,‬והלילה ירד‪.‬‬
‫ביום השלישי באותו שבוע ארור הגיעו המבחנים באנגלית‪ .‬הכעס שלי על ההחלטה‬
‫לשים אותי בפנימייה לא הרפה והשתדלתי לעשות הכול כדי להיכשל במבחנים‪ ,‬למרות‬
‫שאהבתי מאוד אנגלית וכבר בגיל שש שמעתי שירים של להקות מחו"ל‪ ,‬שיננתי מילים‪,‬‬
‫הקלטתי מחרוזות ושמעתי אותן מתנגנות בלי סוף בדיסקמן‪ .‬החלטתי לדפוק את השיטה ‪-‬‬
‫להיכשל באנגלית ברמה של ילד עם בעיות שפה קשות‪ .‬בכוונה בחרתי בתשובות הלא נכונות‪,‬‬
‫כתבתי בשגיאות כתיב והגשתי את המבחנים חצי ריקים‪ .‬הכעס נצרב לי בלב ולא הצלחתי‬
‫להשתחרר ממנו‪ ,‬עד שהגיע סוף סוף יום חמישי‪ .‬אגרתי את הזעם בפנים ויצאתי הביתה‪.‬‬
 ‫"מה קורה‪ ,‬עידו?" עמרי קרא לעברי‪.‬‬
‫היה לו כיף‪ ,‬יכולתי להבחין בכך מקילומטרים‪ .‬הלכנו ביחד ב"שביל החמורים"‪ ,‬ככה‬
‫קראו לשביל עפר מאולתר שכולם צעדו בו כדי להגיע לתחנת האוטובוס שתיקח אותנו לצ'ק‬
‫פוסט‪ .‬ב־‪ 1999‬הצומת הזה היה סואן‪ .‬החופש שמעבר לפינה הסיע רוח נעימה לעברנו‪,‬‬
‫והשמש עזרה לנו לקפל שרוולים‪ .‬היינו ילדים במדים‪ ,‬ונראינו כמו חיילים קטנים‪ .‬המדים‬
‫הלמו אותנו מאוד והעניקו לנו תחושה של כוח‪ ,‬גם אם ללא הצדקה‪.‬‬
‫בבית זרקנו את התיקים הכבדים לרצפה‪ ,‬ואימא כבר חיכתה לנו בכיליון עיניים עם‬
‫שניצלים ואורז‪ ,‬מחפשת בעיניים שלנו סיפורים מרגשים‪ .‬עמרי סיפר וסיפר ואז הגיע תורי‪.‬‬
‫"אני לא רוצה להיות שם"‪ ,‬הכרעתי‪.‬‬
‫אימא החווירה והחלה לחקור אותי‪ ,‬למרות שהתשובות למטר השאלות שלה היו ברורות‪.‬‬
‫"חסר לך כסף?" היא שאלה‪.‬‬
‫עניתי שלא‪ .‬היא השיבה‪:‬‬
‫"טוב‪ ,‬בוא נחכה לתשובות‪ ,‬לא בטוח שהתקבלת‪ .‬אם לא‪ ,‬לא חייב"‪.‬‬
‫התשובה המרגיעה שלה לא הסתירה ממני את מה שחשבה באמת‪ .‬אין סיכוי שהיא תרשה‬
‫להם לא לקבל אותי‪ .‬היא לא יכלה להרשות לעצמה לתת לי להסתובב ברחובות עד שאסתבך‬
‫ואולי אגמור מתחת לאדמה‪ ,‬כמו כמה ילדים מהכיתה שלי‪ ,‬שהפכו לבסוף ל"חיילים של"‬
‫)בשירותו של עבריין כזה או אחר(‪.‬‬
‫חיכיתי ליום שישי כדי לנסוע לעדן‪ .‬ההורים שלי הציעו להסיע אותי ליסוד המעלה‪,‬‬
‫ונשארתי שם עד האוטובוס האחרון של שבת‪ .‬הימים עברו וקיבלנו מכתבי תשובה‬
‫מהפנימייה‪ .‬עמרי התקבל‪ ,‬ואני ‪ -‬לא‪ .‬שמחתי כאילו ראשי היה על הגרדום וברגע האחרון‬
‫בוטל עונש המוות‪ ,‬אך אימא לא אמרה נואש‪ .‬בלי שידעתי‪ ,‬היא הגישה מכתב ערעור‬
‫לפנימייה בנוגע אליי‪ ,‬מכתב ענייני מאוד ודוקר‪ .‬התשובה לא איחרה להגיע‪ .‬מפקד הבסיס‬
‫בכבודו ובעצמו היה חתום על מכתב שבו נאמר‪:‬‬
‫"החלטנו לפנים משורת הדין לקבל את פנייתך‪ .‬בנך יתחיל את הלימודים על תנאי‪"...‬‬
‫מאותו רגע חשך עליי עולמי‪ ,‬והתסכול שלי הלך וגאה‪ .‬איך היא יכלה לעשות לי את זה‪,‬‬
‫לבן שלה? אני לא רוצה‪ ,‬את לא רואה? לא הייתה דרך חזרה‪ .‬בעיני הוריי‪ ,‬בגיל ארבע עשרה‬
‫לא הייתי מישהו שיכול להחליט על עצמו‪ ,‬לדעת מה טוב עבורו‪ .‬הסמכות הזו ניתנה רק להם‪.‬‬
‫כיתה ט' הייתה קשוחה‪ .‬הייתי צעיר מאוד והלימודים לא באמת עניינו אותי‪.‬‬
‫אווירודינמיקה ותרמו־דינמיקה ‪ -‬מי בכלל רצה ללמוד את זה‪ .‬את רוב הזמן ביליתי בציור‬
‫סדרות קומיקס עם חבר‪ .‬ההורים הגדילו לי את דמי הכיס למאה שקלים בשבוע וזה היה‬
‫נפלא‪ .‬הימים נראו מבטיחים‪ .‬המפקד שלנו אומנם היה קשוח‪ ,‬אבל לאט לאט למדנו איך‬
‫להסתדר איתו‪ .‬מי שבעיקר היו חסרות היו בנות‪ ,‬בתוך שכבה של מאה תלמידים היו רק‬
‫ארבע או חמש תלמידות‪ .‬אחת מהן‪ ,‬שהייתה בכיתה שלי‪ ,‬זכתה לכל כך הרבה תשומת לב‪,‬‬
‫שמבחינתי היא כבר הייתה כמו עוד בן בכיתה‪ .‬לנסות לזכות בתשומת הלב שלה הרגיש לי‬
‫מלוקק מדי‪ ,‬היינו ידידים רחוקים ותו לא‪ .‬האמת‪ ,‬לא באמת היה לי אכפת‪ .‬עדן מילאה לי חלל‬
‫של אהבה‪ ,‬שבתוך הבסיס הקר הייתה חסרה מאוד‪ .‬המבנים הבריטיים הישנים של הבסיס‪,‬‬
‫ששרץ לובשי מדים ודרגות‪ ,‬הזכירו לי בית כלא יותר מאשר בסיס צבאי‪ .‬בחדרים היינו‬
‫מחולקים לרביעיות‪ .‬כל חדר היה ממוקם בבניין הגדול בן ארבע הקומות עם פטיו ענקי‬
‫במרכזו‪ .‬לא היו מעליות אלא רק המון מדרגות‪ ,‬והחדר שלי שכן בקומה האחרונה‪ .‬אם שכחת‬
‫משהו בחדר‪ ,‬נאלצת לעלות ולרדת במדרגות‪ ,‬לפעמים גם עשר פעמים ביום‪ .‬בסוף פיתחנו‬
‫סוג של אדישות לאתגר הטיפוס במדרגות‪ ,‬או פשוט התרגלנו‪.‬‬
‫היה לי רע מאוד בפנימייה‪ .‬הימים היו מלאים במלחמות כנופיות‪ ,‬מי יותר חזק‪ ,‬וחוקי‬
‫המערב הפרוע שלטו בכיפה דקה אחרי שהמורות והמדריכים הלכו הביתה‪ .‬אם ניסית‬
‫להשתלב‪ ,‬היית צריך לדעת לשרוד‪ .‬מהילדים החלשים חטפו את דמי הכיס שקיבלו מהוריהם‬
‫כבר ביום ראשון‪ .‬אני‪ ,‬כדי לשרוד‪ ,‬בניתי לי קבוצה משלי וממני לא העזו לקחת שקל‪ .‬נתנו‬
‫להם אגרוף וסטירה‪ ,‬והתארגנו להיכנס בהם בחזרה‪ .‬חיינו על פי קודים של עבריינים‪ ,‬כמו‬
‫בכלא‪.‬‬
‫החדר שבו גרתי היה דו־קומתי‪ .‬בקומה למטה היו ארבעה כיסאות ושני שולחנות‪ ,‬עם‬
‫מדפים תואמים‪ .‬בקומה למעלה עמד ארון ברזל גדול‪ ,‬מחולק לארבעה תאים ומולו שתי‬
‫מיטות קומתיים‪ .‬איתי בחדר גרו שלושה אריות‪ .‬אחד הגיע מחצור הגלילית‪ ,‬נער גבוה וחזק‬
‫מאוד‪ ,‬בריון טוב לב‪ .‬הוא נטה להיעלב ולהתעצבן מהר מאוד‪ ,‬מה שגם היה מוביל לעיתים‬
‫לאלימות‪ .‬למזלי‪ ,‬הוא תמיד היה בצד שלי‪ .‬השני יליד קריית שמונה‪ ,‬לא נעלב מכלום‪ .‬הוא‬
‫היה נמוך‪ ,‬אבל שרירי מאוד‪ .‬והשלישי‪ ...‬השלישי היה פשוט גורילה‪ .‬מחוספס מבחוץ אבל‬
‫שברירי מאוד מבפנים‪ ,‬ממזרח אירופה במקור‪.‬‬
‫הוא מייד היה יד ימיני והפכנו לחברים ממש טובים‪ .‬השלישי‪ ,‬אגב‪ ,‬הגיע משדרות‪,‬‬
‫ממשפחה ממוצא קווקזי‪ .‬אבא שלו נפטר בגיל צעיר כשהיה רק בן חמש‪ ,‬ולאימא שלו לא היה‬
‫מספיק כסף כדי להחזיק אותו בבית‪ ,‬למרות שהיה בן יחיד‪ .‬תמיד השארתי עודף בצד כדי‬
‫לקנות לו פחיות של מיץ תות־בננה‪ .‬הוא היה מת על זה שפתאום הייתי צץ עם סיגריה ביד‬
‫ושתי פחיות‪ .‬סיפורי הילדות שלו הפכו את הילדות המחוספסת שלי בעפולה לילדות לדוגמה‪.‬‬
‫האימא הביאה גברים הביתה‪ ,‬שהיו אלימים כלפיה וגם כלפיו‪ ,‬והם חיו בדלות איומה‪ .‬היה די‬
‫ברור שהוא ימצא את עצמו די מהר ברחוב‪ .‬הסיפורים שסיפר לי היו סיפורי זוועה ממש‪ .‬הוא‬
‫ראה וחווה דברים נוראים‪ ,‬שילדים לא צריכים לחוות‪ .‬אני הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון‬
‫כדי להקשיב לו‪ ,‬לתת לו תשומת לב וחיבה שהיה זקוק להן נואשות‪ .‬התיאורים הקשים שלו‬
‫השאירו את הגרון שלי יבש‪ .‬שתיתי את הפחית בשלוק אחד‪ .‬מהר מאוד סיגלנו לעצמנו שלום‬
‫בנשיקות על הלחי‪ .‬אהבתי את המחוות האלה‪ ,‬שנלקחו מהמנהגים של כנופיות רחוב‪ .‬הוא נתן‬
‫לי הרגשת ביטחון גדולה‪.‬‬
‫לשמחתי‪ ,‬עדן התחברה בקלות לחברים שלי בחדר‪ ,‬ובעיקר אהבה אותו והוא אותה‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬נחש מה?" קולו של אבא פיזז דרך שפופרת הטלפון הציבורי‪" .‬קנינו לך פלאפון‪.‬‬
‫יהיו לך שיחות ויש גם משחק סנייק"‪.‬‬
‫ריחפתי באוויר לשמע הבשורה‪ .‬אחד משותפיי לחדר היה מאסטר בטלפונים סלולריים‪.‬‬
‫הוא הביא את הסטארטק שהתקפל לשניים‪ ,‬והקפיד לקפל ולפתוח אותו בכל מיני שיטות‬
‫שלמד ושינן בבית‪ .‬להסתובב עם טלכרט לידו היה משפיל‪ .‬פלאפון מכל סוג שהוא‪ ,‬חשבתי‬
‫לעצמי‪ ,‬לפחות ישים אותי במקום חברתי טוב יותר‪ ,‬וגם אוכל לדבר עם עדן הרבה יותר‪.‬‬
‫הפלאפון שקיבלתי היה לא פחות מסמל אייקוני‪ ,‬שלימים יביא תעשייה שלמה של פאנלים‬
‫בכל הצבעים והגדלים ‪ -‬נוקיה ‪ .3310‬הדבר שהיה אז מדהים בעיניי היה התמיכה‬
‫באס‪-‬אם‪-‬אס‪ .‬הפאנל הכחול היה מרהיב ביופיו‪ ,‬והפלאפון פתח לי עולם שלם של יכולות שלא‬
‫הכרתי קודם‪ .‬משחק הסנייק האגדי היה חבר טוב בשיעורים משעממים שלא ראיתי את סופם‪.‬‬
‫"הי עידו‪ ,‬זו חברה של עדן‪ ,‬אמממ‪ ,‬קשה לה לדבר‪ "...‬קול מוזר בקע מהטלפון שקיבלתי‬
‫רק שבועות ספורים קודם לכן‪.‬‬
‫"מה? מה קרה?" שאלתי‪.‬‬
‫"היא פה אצלי‪ ,‬היא לא רוצה לדבר איתך‪ ,‬אבל היא רוצה למסור לך דרכי שהיא חושבת‬
‫שעדיף שתיפרדו"‪.‬‬
‫שמעתי את המילים של החברה הכי טובה של עדן‪ ,‬אבל איכשהו לא ממש קלטתי את‬
‫המשמעות שלהן‪ .‬הרגשתי כאילו מישהו בעט אותי מכל המדרגות ואני מסתכל במעלה‬
‫המדרגות מבולבל‪ ,‬מנסה להבין למה זה קרה‪.‬‬
‫"תני לי רגע לדבר איתה‪ ...‬למה ככה?" קולי רעד‪.‬‬
‫"היא מעדיפה שלא"‪ ,‬היא ענתה בפסקנות‪.‬‬
‫ניסיתי למשוך אותה שתגיד לי למה‪ ,‬אבל ידעתי מה תהיה התשובה‪ .‬ההורים שלה כנראה‬
‫אמרו שזה יותר מדי או שאולי מישהו אחר מצא חן בעיניה‪ ,‬וזמני פשוט תם‪ .‬חצי שנה היינו‬
‫יחד‪ ,‬מאוהבים כמו זוג יונים‪ .‬בשיחת טלפון אחת הכול נגמר‪ .‬הכעס שלי הלך וגבר‪ ,‬וברגע‬
‫אחד זרקתי את הטלפון האהוב שלי על הרצפה והפאנל הכחול שלו נשבר‪ .‬דקות ארוכות‬
‫השארתי אותו שם‪ ,‬זרוק על הרצפה‪ .‬לא היה אכפת לי‪ ,‬לא כמה הוא היה יקר לי‪ ,‬לא כמה‬
‫כסף ההורים שלי הוציאו בשביל לקנות לי אותו‪ .‬עדן עזבה אותי‪ .‬הייתי לבד בעולם‪.‬‬
‫בבוקר שאחרי הפרידה השמש זרחה שוב כאילו כלום‪ ,‬אבל אני בקושי הצלחתי לקום‬
‫מהמיטה‪ .‬אחר כך נסעתי ליסוד המעלה עוד כמה פעמים‪ ,‬לנסות לדבר על ליבה שנחזור‪,‬‬
‫שננסה שוב‪ ,‬אבל זה כבר לא באמת שינה משהו‪ .‬בלי חברה בפנימייה‪ ,‬היו לי הרבה שעות‬
‫בדידות‪ .‬לפעמים התחשק לי להמציא חברה דמיונית‪ ,‬רק כדי שהאחרים יחשבו שאני עסוק‪.‬‬
 ‫פרק ‪5‬‬

‫ילד רחוב‬

‫אחרי הפרידה מעדן‪ ,‬שכאבה לי בבשר כמו ברזל מלובן‪ ,‬ניסיתי להתחמק מלחזור הביתה‪.‬‬
‫לפעמים הייתי מזייף עונשי ריתוק שכביכול קיבלתי בפנימייה ונוסע לסוף שבוע לחבר שלי‬
‫מכיתה ט'‪ ,‬אודי‪ ,‬שגר בקריית מוצקין‪ .‬המשפחה שלו גרה בדירת שני חדרים והם היו תשעה‬
‫אחים‪ ,‬כולל אודי‪ .‬לא מספיק שהיה צפוף‪ ,‬גם אני הצטרפתי‪ .‬היו לילות שלא היה בשבילנו‬
‫מקום בבית והיינו חייבים להסתובב בחוץ עד הבוקר‪ .‬אודי היה רגיל לזה‪ .‬הלכתי איתו לכל‬
‫מיני מסיבות הזויות שלא מצאתי את מקומי בהן‪ ,‬שיחקנו שש־בש בפיצוציות עם כל מיני‬
‫טיפוסים שהמציאות פסחה עליהם‪ ,‬וגם היו פעמים שפשוט תפסנו בקבוק עראק ושני ספסלים‬
‫ונרדמנו עליהם עד שעלה הבוקר‪ .‬אודי לימד אותי לקרוא ולכתוב ברוסית‪ ,‬שפה שהייתה‬
‫הכרחית בפנימייה‪ ,‬ואף דאג שיהיו לי משפטים מאיימים בכיס‪ ,‬למקרה הצורך‪.‬‬
‫"פאשול טי נאחוי!" הוא היה צועק )לך תזדיין‪ ,‬ברוסית(‪" ,‬דאוויי‪ ,‬דוואיי סיגרטה"‪ ,‬הוא‬
‫היה מסמן כשרצה סיגריה‪.‬‬
‫בלילות על הספסל עם אודי‪ ,‬הבנתי מה זה להיות ילד רחוב באמת‪ ,‬ולא פחדתי‪ .‬דווקא‬
‫שם הרגשתי שאני לומד לעטות עליי שכבות הגנה שיעזרו לי להתמודד‪ .‬הסתובבתי עם אודי‬
‫בלי שקל בכיס‪ ,‬אבל בידיעה שכשעמרי יחזור ביום ראשון‪ ,‬יהיו לו מאה שקלים מההורים גם‬
‫בשבילי‪.‬‬
‫עם ההרשמה לפנימייה‪ ,‬כל שוחר פתח חשבון בבנק אוצר החייל‪ ,‬וקיבל מדי חודש‬
‫הקצבה של שמונים שקלים‪ .‬הייתי קנאי מאוד לסכום הזה‪ ,‬והוא תמיד היה שמור שם למקרים‬
‫דחופים‪ .‬שינה ברחוב לא נחשבה בעיניי מקרה דחוף‪ .‬אודי היה מתכנן תכניות על שתי הבנות‬
‫היחידות שלמדו איתנו בשכבה‪ ,‬ומדמה בשפת גוף ציורית וברורה מאוד מה הוא זומם לעשות‬
‫להן‪ .‬בינו ובינן לא באמת היה חיבור‪ ,‬ככה שמצד אחד לא הבנתי לאן זה הולך‪ ,‬ומצד אחר‬
‫התיאורים שלו שעשעו אותי מאוד‪ .‬היינו שני ילדים בני ארבע עשרה שמקשקשים שטויות‬
‫כדי להרוג את הלילה‪.‬‬
‫"ילד רחוב" היה גם להיט של הרכב הראפ שכיכב כשעליתי לכיתה י' ‪" -‬סאבלימינל‬
‫והצל"‪ .‬השיר הזה כאילו נכתב עליי‪" :‬ילד רחוב שלא למד לאהוב‪ ,‬למד רק ללכת מכות‬
‫ולגנוב‪ "...‬ההופעות של "סאבלימינל" מילאו יציעים שלמים ואני עקבתי אחרי כל הופעה‪,‬‬
‫ידעתי בעל פה את המילים של כל השירים ושרתי בקהל בהתלהבות‪ .‬נכנסתי עוד ועוד לתוך‬
‫התבנית של ילד הרחוב הזה שהם שרו עליו‪ .‬הרגשתי שאני בדיוק במקום הזה‪.‬‬
‫כיתה י' הביאה לי חברים חדשים לשולחן‪ ,‬וגם תעוזה וחוצפה שסיגלתי לעצמי‪ ,‬יותר‬
‫ויותר‪ .‬המפקד החדש שלנו בשכבה‪ ,‬אמיר‪ ,‬היה בדיוק מה שהיינו צריכים ‪ -‬הוא התחיל איתנו‬
‫מאפס‪ ,‬אהב כל תלמיד ותלמיד כאילו היינו אחיו הקטנים וסמך על המילה שלנו גם‬
‫כשהפרצוף שעשינו הסגיר אותנו מקילומטר‪.‬‬
‫כאשר עולים כיתה‪ ,‬גם מחליפים חדרים בבניין המגורים‪ .‬בחדר החדש היו לי שותפים‬
‫חדשים ‪ -‬ילד שמנמן ורגיש מכרמיאל‪ ,‬שדבק היטב בספר החוקים של 'עשה ואל תעשה'‪,‬‬
‫אלון‪ ,‬שחקן כדור מים גבוה‪ ,‬לבן עור ושרירי מאוד‪ ,‬ואלכס‪ ,‬שעד מהרה הפך לחבר קרוב‬
‫שלי; רוסי כבד שנהג להסתובב עם פאוץ' שחור ב"הצלב" שבו החזיק את הארנק‪ ,‬את‬
‫הפלאפון ואת הסיגריות שלו‪ .‬קינאתי במבנה גופו החסון של אלון ובגובהו‪ ,‬למרות שלא הייתי‬
‫קטן בעצמי‪ .‬כבר בשלב הזה התחלנו להתאמן הרבה בחדר הכושר ולהשקיע בשיעורי ספורט‪,‬‬
‫ואפילו אתגרנו אחד את השני במכות בחדר‪.‬‬
‫באותו זמן‪ ,‬מילד רחוב זרוק עברתי שינוי מהפכני‪ .‬המפקד שלנו‪ ,‬אמיר‪ ,‬מינה אותי לחניך‬
‫תורן‪ ,‬וכך‪ ,‬ברגע אחד‪ ,‬הפך אותי לחוליה הכי חשובה בכיתה‪ .‬החניך התורן היה זה שדואג‬
‫שכולם יקומו בבוקר‪ ,‬יגיעו לכיתות בזמן וימלאו אחר ההוראות‪ .‬הוא גם זה שהעביר מסרים‬
‫מהמפקד וזה שהייתה לו דריסת רגל בחדר המפקדים בכל זמן נתון‪ ,‬בלי לבקש אישור‪.‬‬
‫התפקיד הזה נתן לי את תחושת הביטחון שהייתי כל כך זקוק לה‪ ,‬וגם את מנת האחריות‬
‫שחיפשתי כדי להרגיש שייך‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הייתי חצוי‪ .‬מצד אחד‪ ,‬רציתי למלא את התפקיד‬
‫שלי על הצד הטוב ביותר‪ ,‬שזה אומר לתת הוראות לחברים‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬כשהמפקדים לא היו‬
‫בסביבה‪ ,‬השתדלתי להסתחבק עם החבר'ה כמה שיותר‪ ,‬כדי לא לסכן את מעמדי החברתי‪.‬‬
‫"חזייה אצלי זה קו אדום"‪ ,‬היא הבהירה לי כשתחבתי את כף ידי מתחת לחולצה שלה‪.‬‬
‫היא ישבה עליי ופניה לכיווני‪ ,‬על כיסא כיתה אפור מפלסטיק‪ ,‬ורגליה היו מפושקות על‬
‫רגליי‪ .‬חולצת המדים שלה הייתה פתוחה וממנה הציצה גופיית סבא לבנה וצמודה‪ .‬אנדריאה‬
‫הייתה לא רק אחת מתוך מספר מצומצם של בנות בשכבה‪ ,‬אלא גם היפה מכולן בעיניי‪ .‬היא‬
‫הייתה רזה‪ ,‬עם שיער חום בהיר ועיני תכלת חתוליות שקשה היה להתעלם מהן‪ .‬היה לה מנהג‬
‫לשלוף את החיוך שלה כשבמשפט ששחררה היה מהול שקר קטן או כשניסתה להטות את‬
‫הכף לטובתה‪ .‬לי לא היה אכפת‪ .‬במשך שבועיים היינו כמו חתול ועכבר‪ ,‬מתחלפים בתפקידי‬
‫הרודף והנרדף‪ ,‬כשאני בעיקר מנסה לחדד את הרוסית שאודי לימד אותי‪ ,‬כדי להתחבב עליה‪.‬‬
‫אנדריאה התלהבה מעובדת היותי חניך תורן ואני חיפשתי תחושה של אינטימיות להיאחז בה‪.‬‬
‫אלכס ואני הדבקנו לה את הכינוי "קטיונאק"‪ ,‬שמשמעותו חתלתול ברוסית‪ .‬הקו האדום‬
‫שאנדריאה הציבה לי היה בכיתה‪ ,‬אחרי שעות הלימודים‪ .‬כחניך תורן‪ ,‬היה לי יתרון אדיר ‪-‬‬
‫היה לי מפתח לכיתה‪ ,‬מקום מושלם בשביל זוג יונים‪ .‬אחרי שלושה שבועות הרומן נגמר‪,‬‬
‫אנדריאה החליטה שהספיק לה‪ .‬היא רק שכחה לספר לי‪ ,‬שעוד כשהייתה איתי כבר פזלה‬
‫לכיוון זה שישן במיטה לידי‪ ,‬אלכס‪ ,‬החבר הכי טוב שלי שמסתובב איתי יום ולילה‪ ,‬חולק‬
‫איתי חוויות אין־ספור ולילות ללא שינה‪ .‬באותם לילות גם סיפרתי לו על אנדריאה וחלקתי‬
‫עימו סודות של בינה לבינו‪ .‬התברר לי לתדהמתי שבכל הזמן הזה‪ ,‬כשהייתי בטוח שאלכס‬
‫הוא איש סודי‪ ,‬הוא כבר ידע שהיא הולכת להיפרד ממני וכנראה גם סיפר לה דברים‬
‫שחשבתי שיישארו בינינו‪ .‬התאכזבתי מאוד‪ .‬מבחינתי‪ ,‬הוא זה שחצה קו אדום‪.‬‬
‫הריב בין אלכס וביני דעך רק אחרי כמה חודשים‪ .‬בזמן הזה למדתי איך למצוא חברים‬
‫חדשים ואיך לטפח לי מעגלים חברתיים שיגנו עליי בפנימייה‪.‬‬
‫"אז לגבי הקו האדום‪ "...‬אלכס פלט מולי באיזה לילה‪ ,‬ירה בי חץ ופגע ישר במטרה‪,‬‬
‫"צחקנו על זה‪ ,‬אנדריאה ואני‪ ,‬שעברנו את הקו האדום היום"‪.‬‬
‫לא עניתי‪ .‬הבנתי שזו מכה וירטואלית מתחת לחגורה שמטרתה להקנות לו יתרון‪ .‬כמו‬
‫סוג של חומת מגן שהוא בנה לעצמו כדי לא להתמודד עם העובדה שהוא חצוי ביני ובינה‪,‬‬
‫וכרגע הוא מעדיף לחשוב עם איבר שונה מהראש שלו‪.‬‬
‫המעמד הנכסף של חניך תורן נלקח ממני אחרי שעשיתי איזו שטות‪ ,‬והמפקד אמיר‬
‫החליט שהגיע תורו של אלכס להיות חניך תורן‪ .‬החלטתי להתרחק ממנו ולחפש לי חברים‬
‫חדשים‪ .‬בזמן הזה נכנסו לחיי שני ליצנים‪ ,‬שאחד מהם נשאר חבר טוב שלי עד היום‪ .‬שניהם‬
‫הגיעו לפנימייה רק בכיתה י'‪ ,‬ממש כמו אלכס‪ ,‬ואני‪ ,‬כשוחר ותיק‪ ,‬יכולתי לגלות להם דברים‬
‫שלא היה להם מושג עליהם‪ .‬שלושתנו היינו כנופיה בעייתית מאוד‪ .‬כשקיבלנו עונשים‬
‫להישאר בבסיס בשבתות‪ ,‬היינו מחפשים דרכים לאבזר את החדר שלנו דרך "השאלה" של‬
‫ציוד מחדרים אחרים‪ .‬זה היה דורש מאיתנו לקפוץ בין חלונות של חדרים צמודים‪ ,‬בלי‬
‫לחשוב מה יקרה אם ניפול מקומה רביעית‪ .‬חיפשנו ומצאנו איך להשיג מפתחות למועדון כדי‬
‫לשחק סנוקר בלי סוף‪ ,‬וכמובן‪ ,‬אם כבר נשארים שבת כעונש‪ ,‬לא נמצא דרך לצאת לאפטר‪,‬‬
‫ליהנות מבילויים בחיפה?‬
‫יציאה לאפטר הייתה חייבת במשהו שנקרא "פס"‪ ,‬מעין פתק ורוד שעליו נכתבו‬
‫התאריך‪ ,‬השעות והשם של השוחר שיוצא‪ .‬המפקד אמיר בחר לסמוך עלינו‪ .‬הוא חתם לנו על‬
‫פס יציאה‪ ,‬ואנחנו היינו מוצאים דרכים יצירתיות להשתמש בו בימים שונים מהימים שנקבעו‪.‬‬
‫מרכז הקניות "חוצות המפרץ" היה ממש במרחק הליכה‪ ,‬ואוטובוס היה מביא אותנו אפילו עד‬
‫"לב המפרץ"‪ ,‬הקניון הידוע של מרכז חיפה‪ .‬מצוידים בפלאפונים תומכי אס‪-‬אם‪-‬אס‪ ,‬יצאנו‬
‫מהבסיס כמה פעמים‪ ,‬בלי לחשוב על ההשלכות של היציאות האסורות האלו‪.‬‬
‫"אין לך עדיין עגיל בלשון?" אחת הבנות בשכבה שלי זרקה לעברי‪ ,‬מאתגרת אותי‬
‫להוכיח כל מה שרק יבקשו ממני‪ ,‬בלי לחשוב‪.‬‬
‫התחלתי לדוש ברעיון עם כל מי שהיה מוכן לשמוע‪ .‬את עמרי‪ ,‬אחי הגדול‪ ,‬הצלחתי‬
‫לשכנע‪ ,‬וגם את החבר הכי טוב שלי אז‪ .‬עגיל בלשון היה הטרנד‪ .‬מי שעבר את טקס החניכה‬
‫הזוועתי הזה נחשב לגיבור שחזר מהקרב‪ .‬היום הגדול הגיע‪ .‬יצאתי עם חברים לקניון החיפאי‬
‫וכולנו שמנו את פעמינו לכיוון הקומה העליונה‪ ,‬מאוחדים לקראת המטרה‪ .‬העובדת של חנות‬
‫הקעקועים הורתה לי בנימוס תקיף‪:‬‬
‫"שב על המיטה‪ ,‬אני בינתיים אחמם את העגיל"‪.‬‬
‫הקשבתי ולא הקשבתי‪ .‬מבחינתי‪ ,‬לא היה סיכוי בעולם שאצא מהחנות בלי עגיל בלשון‪.‬‬
‫המקעקעת הביאה מלקחיים בצורת מספריים ותפסה לי את הלשון‪ .‬לאחר מכן היא לקחה מעין‬
‫צינורית אלומיניום חלולה משוחה בחומר חיטוי ובתוכה העגיל‪ ,‬הכניסה את הצינורית דרך‬
‫הלשון שלי מלמטה למעלה ומשכה החוצה את הצינורית‪ ,‬כך שרק העגיל נשאר‪.‬‬
‫"זהו‪ ,‬סיימנו"‪ ,‬אמרה בלקוניות‪.‬‬
‫זה היה מאחוריי‪ ,‬והכאב לא היה נורא‪ .‬סתם הפחידו אותי‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬גאה בכושר‬
‫הסבל שלי‪ .‬התברר שזאת הייתה רק ההתחלה‪ .‬השבוע הראשון היה עמוס בכאב‪ .‬היה לי קשה‬
‫לישון‪ ,‬קשה לאכול וקשה עוד יותר להסתיר‪ .‬הלשון שלי התנפחה ולא יכולתי ללעוס אוכל‬
‫מוצק‪ .‬מול בורקס גבינה מלוחה ופטריות מפתה ישבתי בפה מלא כאבים‪ ,‬תוהה איך אצליח‬
‫לנגוס בו‪ .‬לבסוף החלטתי לחתוך אותו בסכין הפלסטיק לחתיכות קטנות ודחפתי כל אחת‬
‫לכיוון השיניים הטוחנות כדי להקל עליי את הכאב‪ .‬מול החברים בפנימייה עוד איכשהו‬
‫החזקתי מעמד‪ ,‬אבל יום חמישי הגיע ועימו הנסיעה הביתה‪ ,‬לעימות מול ההורים‪ ,‬שלא היה‬
‫להם מושג מה עוללתי הפעם‪.‬‬
‫בדרך הביתה עמרי שתק רוב הנסיעה‪ ,‬הוא כעס עליי‪ .‬כשהגענו‪ ,‬ההורים שמו לב מייד‬
‫שמשהו לא בסדר‪ .‬רמת העצבים עלתה לשמיים‪ .‬הם לא הבינו איפה טעו‪ .‬ניסיתי להסביר‪,‬‬
‫אבל הפנים של עמרי אמרו הכול‪ ,‬זו הייתה חציית גבולות‪ ,‬צעד אחד רחוק מדי‪ .‬אבא נרתם‬
‫מייד למשימת הסרת העגיל‪ .‬לעמרי זו הייתה הקלה‪ ,‬אך אני התנגדתי‪ .‬אבא שלי כעס מאוד‬
‫וביקש מהשכן לבוא לעזור‪ .‬ביחד הם הכניסו אותי לחדר השינה שלנו ובזהירות שלפו את‬
‫העגיל שלי החוצה‪ .‬הרגשתי מרומה‪ .‬בזבזתי מאה שלושים וחמישה שקלים על העגיל הזה‬
‫וסבלתי שבוע שלם מכאבי תופת! מה נראה להם‪ ,‬שהם ינצחו אותי?‬
‫ביום ראשון של השבוע שלאחר מכן‪ ,‬יצאתי שוב לאותה חנות‪ ,‬חמוש ברגשות נקם‪.‬‬
‫התיישבתי שוב באותה מיטה‪ ,‬דרוך ומוכן‪ .‬זה לקח כמה שניות ושוב הייתי עם עגיל בלשון‪.‬‬
‫הרגשתי הקלה עצומה‪ .‬ניצחתי‪ .‬הפעם גם דאגתי לא לחזור הביתה בסוף השבוע‪ .‬מצאתי עילה‬
‫לקבל עונש שירתק אותי לבסיס וימנע ממני את חופשת סוף השבוע‪.‬‬
‫אחרי שבועיים‪ ,‬כשחזרתי הביתה‪ ,‬הסברתי לאימא ולאבא בצורה נחרצת למה העגיל‬
‫חשוב לי כל כך‪ .‬באופן לא ברור הם ויתרו לי‪ .‬העגיל הקטנטן הזה עוד ימשיך לשמש אותי‬
‫כקלף מיקוח גם באמצע כיתה י"א‪ ,‬כשאתנה את הורדת העגיל בעזיבת הפנימיה‪.‬‬
‫עגילים הפכו לאופנה‪ .‬היו לי שני עגילים באוזן ימין‪ ,‬עוד אחד באוזן שמאל ועם הזמן‬
‫הוספתי לאוסף גם עגיל בגבה‪ .‬כדי להסתיר את העגילים האסורים מול המפקדים והמדריכים‬
‫ביום‪ ,‬שמנו במקומם מיתרים שקופים של גיטרה‪ ,‬והחלפנו לדבר האמיתי רק בערב‪ ,‬בזמן‬
‫שהיינו בחדרים‪ .‬אלו היו שעות חופשיות‪ ,‬בלי שום סמכות מעלינו‪ .‬ממש מערב פרוע!‬
‫חיי הפנימיה הצבאית בכיתה י' היו מאתגרים‪ ,‬אבל יותר מכול‪ ,‬האתגר הגדול היה לשרוד‬
‫את השיעמום שאחרי הלימודים‪ .‬היינו שלישייה‪ ,‬חבורה שמחפשת לעשות בעיות ותמיד‬
‫מצאנו מה לעשות‪.‬‬
‫יום אחד החלטנו לצאת לאפטר בלי רשות‪ .‬יצאנו מהבסיס‪ ,‬וכשחזרנו כבר הייתה שעת‬
‫לילה מאוחרת‪ .‬בש"ג ישב מפקד בדרגה גבוהה והתחיל לחקור אותנו‪ ,‬ואפילו רשם את פרטי‬
‫תעודת השוחר של אייל‪ ,‬אחד מהחבר'ה‪ .‬ידענו שיהיה לנו קשה לתרץ למה הברזנו ככה‪ .‬אם‬
‫המפקדים יגלו‪ ,‬הם ידווחו להורים שלנו ואפילו למפקד בית הספר‪ ,‬ויש סיכוי טוב שיעיפו‬
‫אותנו‪ .‬ואכן‪ ,‬נפתחה חקירה רצינית סביב מיהם אותם השניים שהיו עם אייל באותו לילה‪.‬‬
‫אייל עלה למשפט בעקבות האירוע‪ ,‬אך לא הסגיר אותנו והעלה את עתידו בפנימייה על‬
‫המוקד‪ .‬אחרי חקירה מסועפת הגיעו אלינו‪ .‬לאט לאט‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬נקראנו לשיחות עם‬
‫המפקדים כדי לאמת גרסאות‪ .‬אייל התבקש לעזוב את הפנימייה‪ .‬לשמע הבשורה הקשה‪,‬‬
‫התיישבנו שלושתנו על המדרגות המובילות לבניין המגורים‪ ,‬פנינו נפולות ואנחנו בוהים‬
‫ברצפה‪ .‬אין משהו שיכולנו לומר שהיה מקל על הכאב שחשנו באותו רגע‪.‬‬
 ‫"יש לך את הג'ינס של קרוקר שקנינו בקניון?" שאלתי את השותף שלי לחדר‪.‬‬
‫בלי לחשוב הוא זרק אותו לעברי‪ .‬לבשתי חולצה צמודה שחורה‪ ,‬החלפתי את הראש של‬
‫העגיל בלשון לקוביית משחק והוספתי ג'ל בשיער‪ ,‬למקרה שניתקל בבנות מהשכבה‪.‬‬
‫המקום הראשון שהיית צריך לשרוד בו אחרי שהתארגנת לבילוי‪ ,‬היה פינת העישון‪.‬‬
‫לשם הגיעו הנערים שלא היו להם בגדים יפים‪ ,‬והם נשארו במדים או החליפו לפיג'מה שלא‬
‫ראתה כביסה ימים רבים‪ .‬השלימו את ההופעה רגליים נגררות בכפכפים בלויים‪ ,‬שנתקלו‬
‫ביותר מדי אבני מדרכה‪.‬‬
‫"אתה חושב שאתה יפה‪ ,‬חחח‪ ,‬אתה נראה כמו קוקסינל‪ ,‬תביא סיגריה בלאט"‪ ,‬פנה אליי‬
‫בחור גדול ממדים ממוצא רוסי‪.‬‬
‫"אתה יודע מי אני‪ ,‬שאתה ככה מדבר‪ ,‬כמו סוקה?" )סוקה = זונה ברוסית‪ ,‬ומילה‬
‫מעליבה מאוד(‪ ,‬עניתי לו בחוצפה‪.‬‬
‫הוא התרומם מהספסל בפינת העישון ואגרף מולי את ידיו‪ .‬לא היה לו מה להפסיד‪,‬‬
‫ובפנימייה הוא הרגיש מלך הג'ונגל‪ .‬אחד על אחד לא היה לי סיכוי‪ ,‬אז יצרתי רעש כדי‬
‫שהחברים שלי ישמעו ויבואו לעזרתי‪.‬‬
‫"דוראק בלאט"‪ ,‬זרקתי עוד העלבה וכיווצתי פנים בעצבים‪.‬‬
‫התקרבנו ראש לראש ואף אחד לא זז‪ .‬הוא היה צריך להתכופף ואני‪ ,‬לחזק את הבטן כדי‬
‫לא לאבד שיווי משקל‪ .‬בזווית העין הבחנתי בהתקהלות וזיהיתי פרצופים‪ .‬יש אישור‪ .‬דחפתי‬
‫אותו אחורה בכל הכוח והתקדמתי לעברו עד שהתיישב על הספסל‪ .‬היינו שם לפחות חמישה‪.‬‬
‫כולם תפסו אותו מכל עבר‪ ,‬ואני אחזתי בצווארו‪ ,‬היד השנייה שלי תפסה לו את הלסת כדי‬
‫להבהיר מי כאן הבוס‪ .‬את האירוע ראה מישהו שלא היה צריך לראות ודיווח על כך‬
‫למפקדים‪ .‬שני חברים קרובים שלי נתפסו ועפו הביתה‪ .‬השם שלי לא עלה‪.‬‬
‫בדרכי לכיתה י"א‪ ,‬חזר אלכס לתמונה‪ .‬אנדריאה נפרדה גם ממנו אחרי כמה חודשים‬
‫ומצאה לה חבר חדש מהשכבה‪ ,‬ובעצם עשתה לו את אותו תרגיל שעשתה לי‪ .‬חזרנו להיות‬
‫שוב חברים טובים‪ .‬הוא סיפר לי על הטעויות שעשה כשחשב שאנדריאה היא רק שלו‪ ,‬ואני‬
‫מצאתי את עצמי מבלה שבתות שלמות בשכונה ד' בטבריה‪ ,‬בבית הקטן שבו התגורר עם‬
‫משפחתו‪ .‬מול מאוורר שהופנה החוצה כדי לפזר את עשן הסיגריות‪ ,‬היינו יושבים שעות‬
‫ומדברים‪ ,‬שומעים מוזיקה ומפנטזים על העתיד‪.‬‬
‫בכיתה י"א‪ ,‬כבר צברתי לי שורה של סעיפי אשמה בפנימייה‪ .‬רק עוד משב רוח קל היה‬
‫נחוץ כדי שאסיים את לימודיי טרם זמנם‪.‬‬
‫"יש מישהי שאני מכיר‪ ,‬שאם תדבר איתה מספיק היא תעשה לך גוד טיים"‪ ,‬אלכס לחש‬
‫לי ערב אחד‪.‬‬
‫"מי זאת?" התלהבתי‪.‬‬
‫תכננו שנינו איך נצא עם חברים שלו לטיול בכינרת‪ ,‬נישן שם לילה ואני אתקע אצלה‬
‫בבית כדי להכיר אותה טוב יותר‪ ,‬ואבוא איתה מאוחר יותר לחוף‪ .‬באותו ערב‪ ,‬הקמנו אוהל‬
‫באחד החופים‪ ,‬ובתיקים סחבנו המון בקבוקי טקילה וספרייט‪ .‬רוקנו מחצית מתכולת בקבוק‬
‫הספרייט לאדמה ושפכנו טקילה במקום‪ .‬כל אחד לקח שלוק מהבקבוק התמים לכאורה‪ ,‬וכך‬
‫הלאה המשכנו לבקבוק השני ואחריו עוד אחד ועוד אחד‪ .‬הבחורה המסכנה פרשה לאוהל‬
‫אחרי כמה דקות‪ ,‬ואני ואלכס התחלנו לרקוד בחניה של החוף‪ ,‬מתעלמים לגמרי מהמכוניות‬
‫שעברו לידינו‪ .‬ימים ספורים לאחר מכן‪ ,‬סיפרו בחדשות על נערים ששתו ורקדו על הכביש‪,‬‬
‫ועל מכונית שעברה במהירות ודרסה אחד מהם למוות‪ .‬למזלנו‪ ,‬מלאך המוות לא בא לבקר‬
‫אותנו באותו יום‪ ,‬זה קרה לחבורה פרועה אחרת‪.‬‬
‫מכל הדרינקים וההתלהבות‪ ,‬הרגשתי מסוחרר ונכנסתי לאוהל‪ ,‬מחפש את קרבתה של‬
‫אותה בחורה שתויה‪ .‬עשיתי בדיוק מה שאלכס הורה לי לעשות‪ ,‬ואחרי זמן‪ ,‬יצאנו היא ואני‬
‫מהאוהל‪ ,‬עושים את דרכנו לעבר החושך‪ .‬לא באמת רציתי את מה שקרה באותו לילה‪,‬‬
‫והחוויה השאירה בי טעם מר‪ .‬הבנתי שאני צריך חברה‪ ,‬בת זוג אמיתית‪ ,‬אני לא טיפוס של‬
‫סטוצים‪.‬‬
‫‪ 2001‬הייתה שנה של שגשוג‪ .‬ההורים שלי החליטו לעבור לבית גדול יותר‪ ,‬בית פרטי‬
‫עם גינה‪ .‬הם לא באמת יכלו להרשות לעצמם את הקפיצה הכלכלית הזו‪ ,‬אבל דבקו בעקשנות‬
‫במטרה‪.‬‬
‫באותה שנה גם הכרתי את ירדן‪ ,‬דרך תמונה ב־‪ ,ICQ‬ומהר מאוד מצאנו את עצמנו‬
‫מדברים יותר ויותר‪ ,‬עד שקבענו להיפגש‪ .‬ירדן הייתה מוכרת למשפחה שלי מקיבוץ דברת‪.‬‬
‫היא למדה במקום מגוריה‪ ,‬בקיבוץ יפעת‪ ,‬ושם למדו גם בני הדודים שלי‪ .‬עם עידן‪ ,‬בן דודי‪,‬‬
‫היא למדה באותה שכבה‪ .‬קבענו להיפגש בכניסה לבית הספר שלה‪ ,‬והאוטובוס ליפעת היה לי‬
‫מוכר‪ .‬חיכיתי לה בכניסה‪ ,‬עוטה את מדי חיל האוויר המרשימים‪ ,‬וראיתי אותה מתקרבת‬
‫מרחוק‪ ,‬משפילה עיניה מטה ומסדרת את קצות השיער‪ .‬היא לבשה מכנסיים סגולים צמודים‬
‫וסריג לבן ארוך שרוולים שכיסה את זרועותיה‪ .‬ירדן חייכה אליי בחמימות ועשתה לי סיבוב‬
‫היכרות בקיבוץ‪ .‬עברנו דרך חדר האוכל והמכבסה‪ ,‬דרך כר דשא גדול שממנו אפשר היה‬
‫לחתוך בין הבתים‪ ,‬עד שהגענו לשביל שהוביל הישר לכניסת הבית של הוריה‪ .‬הייתה שם‬
‫גינה מוזרה שאימא שלה טיפחה‪ ,‬מוביילים מעץ וחרוזים שדנדנו ברוח ופינת ישיבה מפלסטיק‬
‫לאורחים‪.‬‬
‫הביקור הראשון הזה הוביל לשנים שבהן ביליתי באותו בית עם ירדן והוריה‪ ,‬שקיבלו‬
‫אותי לחיק משפחתם ברוחב לב‪ .‬אבא של ירדן היה ארגנטינאי קשוח‪ ,‬איש גבה קומה עם‬
‫שפם גדול‪ .‬תמיד נרתעתי ממנו וחששתי להתקרב אליו יותר מדי‪ .‬אימה הייתה יפהפייה‪ ,‬וירדן‬
‫נהגה להשוויץ לפניי עם גזרי עיתונים שסיפרו על ימי הזוהר של אימא שלה כמעצבת אופנה‪.‬‬
‫עם ירדן למדתי עד כמה אהבה יכולה להיות קשוחה‪ .‬ידענו עליות ומורדות בקשר‪ ,‬בעיקר‬
‫בגלל המחזרים הרבים שלה‪ ,‬שהסיפורים עליהם גרמו לי להתקפי זעם שאותם הוצאתי על‬
‫החברים בפנימייה‪ .‬ירדן לא הייתה תמימה‪.‬‬
‫"אתה שומע קטע מצחיק"‪ ,‬היא צחקקה לה בטלפון‪" ,‬אני וחברה היינו בטיול של הכיתה‪,‬‬
‫והיה שם מישהו ממש חתיך‪ .‬אמרתי לה שתלך לקחת את הטלפון שלו והיא התביישה‪ ,‬אז‬
‫הלכתי במקומה‪ .‬זה מצחיק‪ ,‬כי במקום לקחת את הטלפון שלה‪ ,‬הוא לקח את שלי"‪.‬‬
‫הסתיימה עוד שיחת טלפון בעוד אני אי שם בחיפה‪ ,‬והיא על מיטתה בחדרה שבקיבוץ‪.‬‬
‫ניסיתי לגרד פיסות מידע‪ ,‬להבין מה בדיוק קורה עם אותו חתיך‪ ,‬אבל ירדן‪ ,‬באלגנטיות‪,‬‬
‫בלמה את החקירה שלי בתירוצים שנהגתי לבלוע‪ .‬כמובן שהמחזר חזר בדלת האחורית ומצא‬
‫לעצמו מקום לצידה בשלב כלשהו‪.‬‬
‫בזכות ירדן‪ ,‬חזרתי להווי של הקיבוץ שאהבתי כל כך‪ .‬היא לימדה אותי סודות‬
‫אינטימיים‪ ,‬ואולי גם אני לימדתי אותה‪ .‬בזמנים שבהם היחסים בינינו עלו על שרטון‪ ,‬גם אני‬
‫חיפשתי את עצמי וקיבלתי חיזורים לא פעם‪ .‬לפנימייה לקחתי אלבום תמונות שהיא הכינה‬
‫עבורי והנחתי אותו על המיטה‪ ,‬קרוב אליי‪ .‬אחת התמונות שלה הייתה זו שראיתי ב־‪,ICQ‬‬
‫עוד לפני שנפגשנו‪ .‬ירדן נראתה בתמונה עומדת ומחייכת חיוך רחב למצלמה‪ ,‬קורצת‬
‫בשובבות על רקע של עץ תפוזים ושל דשא ירוק‪.‬‬
‫"תראה לי‪ ,‬תראה לי את התמונות"‪ ,‬צעק לעברי בריון אחד וחטף ממני את אלבום‬
‫התמונות‪.‬‬
‫זה היה בחלבייה )בית קפה חלבי( ליד הכיתה בפנימייה‪ .‬לא הכרתי אותו‪ ,‬לא ידעתי מיהו‬
‫או מאיפה הוא בא‪.‬‬
‫"מי זאת הזונה הזאת‪ ,‬וואו‪ ,‬מה הייתי עושה לה‪ "...‬הוא קרא לעבר החברים שלו‪.‬‬
‫ידעתי רק דבר אחד ‪ -‬מהחלבייה הוא לא יצא בהליכה‪ .‬כיסאות עפו באוויר‪ ,‬שוחרים‬
‫מי"א נלחמו מול שוחרים מי"ב‪ .‬כולם הלמו בכולם והתפתחה קטטה המונית‪ ,‬רועשת‬
‫ודורסנית‪ .‬ויטרינות זכוכית נשברו‪ ,‬שולחנות התהפכו ונערים יצאו חבולים‪ ,‬עם שברים‬
‫ומכות יבשות אין־ספור‪ .‬המקום נהרס כליל‪ .‬אני יצאתי ללא פגע‪.‬‬
‫בכיתה י"א הייתי לא פחות מעבריין‪ .‬גדלתי לאורך ולרוחב‪ ,‬אימצתי חוצפת רחוב‪,‬‬
‫שלטתי ברוסית שהייתי צריך כדי לקלל ולגדף ולא פחדתי לדחוף חזק גם גדולים וחזקים‬
‫ממני‪ .‬מאחד מהחבר'ה הפכתי להיות ראש לשועלים‪ .‬לא בכדי כולם קמו להגנתי כשאותו‬
‫בריון קרא לחברה שלי זונה‪ .‬אנשי החבורה שלי לא היססו להגן בגופם על הכבוד שלי‬
‫ושלהם‪ .‬ידעתי שהם מאחוריי תמיד‪ ,‬ולא יהיה חוב שלא נסגור‪ .‬איתנו לא מתעסקים‪.‬‬
‫המפקד קרא לי לבירור‪ .‬הוא ניסה להמתיק את הדין אבל לא היה לו איך‪ .‬גיליון‬
‫ההתנהגות שלי קרס תחת העומס‪ ,‬וכבר לא היה מקום להוסיף עוד אירועי משמעת‪.‬‬
‫"יש לך משפט אצל מפקד הבסיס‪ ,‬אתה משוחרר"‪ ,‬הוא הורה לי‪.‬‬
‫"מה הכוונה‪ ,‬משוחרר? לאן?" שאלתי‪.‬‬
‫הוא הרכין את הראש לכיוון גיליון ההתנהגות שלי והרים אותו שוב‪ ,‬כאילו היה במאי‬
‫בצד שביקש שיעשה את זה דרמטי‪.‬‬
‫"לך לחדר שלך‪ ,‬אל תצטרף חזרה לכיתה"‪.‬‬
‫הבנתי לאן זה הולך‪ .‬למחרת כבר קיבלתי טלפון מההורים‪ .‬קראו להם להגיע לשימוע‬
‫אצל מפקד הבסיס‪ .‬כשאימא הגיעה‪ ,‬היא נראתה כאילו הכינו אותה מיטב עורכי הדין‪ .‬היא‬
‫באה קרבית‪ ,‬אבל לא כלפיי‪ .‬הרבה זמן לא ראיתי אותה ככה‪ .‬היא נכנסה לשימוע‪ ,‬הקשיבה‬
‫לכל הרשימה הארוכה של העבירות שעשיתי והתעלמה לגמרי מהעובדה שעל חצי מהן היא‬
‫שמעה בפעם הראשונה בחייה‪ .‬המפקד נתן לי אפשרות להישאר‪ ,‬אבל אימא שלי ואני כבר לא‬
‫היינו מעוניינים‪.‬‬
‫"מה תעשה אם אתה יוצא מפה? תתחיל להתנהג כמו בן אדם נורמאלי?" היא שאלה‬
‫והביטה בי בעיניים חודרות‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬אם תתני לי לצאת מפה‪ ,‬את תראי‪ .‬אני אוריד את העגילים‪ ,‬אלך ללמוד כמו‬
‫שצריך בבית ספר רגיל ואעשה הכול כדי להשתנות"‪ ,‬עניתי לה בקול חלש‪.‬‬
‫הסתכלנו זה לזה בעיניים והייתה בינינו הבנה‪ .‬קיבלתי הזדמנות‪.‬‬
‫במשך שלוש שנים הצלחתי לשרוד בפנימייה הצבאית‪ ,‬שהייתה יותר כלא מאשר בית‬
‫ספר בשבילי‪ .‬שיחקתי לפי חוקי המשחק של הכנופיה‪ ,‬הייתי חזק ושולט אבל בעצם היה לי‬
‫רע‪ ,‬רע מאוד‪ .‬ואז‪ ...‬אימא הסכימה‪ .‬היא נכנסה לבדה למפקד הבסיס וביקשה להוציא אותי‬
‫מהפנימייה‪ .‬הרגשתי כאילו ניתקו כדור ברזל מהרגל שלי‪ ,‬השתחררתי ממאסר‪ .‬אני יוצא‬
‫לחופשי! אני אלך לבית ספר רגיל עם המון בנות בשכבה‪ ,‬אחזור כל יום הביתה ואוכל להריח‬
‫את הכרית בחדר שלי כל יום! זה היה רגע שיא בחיי הקטנים‪.‬‬
 ‫פרק ‪6‬‬

‫רוצים שינוי?‬

‫"יש לך ממוצע שבעים ושתיים אני רואה"‪ ,‬השתהה המנהל של בית ספר "אורט עפולה"‪,‬‬
‫שהיה נחשב אז בית הספר הטוב ביותר באזור מגוריי‪ ,‬תיכון ברמה עם ילדים מוכשרים‪.‬‬
‫הייתה שם מגמה של מחוננים‪ ,‬וחלמתי להגיע אליה‪ .‬איך רק לפני רגע הייתי ברדקיסט עם‬
‫תעודות‪ ,‬ופתאום אני פוזל לעבר הספרים והמחברות? משהו בי רצה כבר לחזור הביתה‪,‬‬
‫לשנות את הדרך‪ ,‬לחזור למוטב‪.‬‬
‫"לצערי אין לנו מקום"‪ ,‬המשיך המנהל ובבת אחת ניפץ את הבועה מעל לראשי‪.‬‬
‫לרגע דמיינתי איך אני הופך את השולחן‪ ,‬רוכן מעליו ומחלק לו כמה אגרופים‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬תודה"‪ ,‬אמרתי ויצאנו‪.‬‬
‫אימא שלי לא ויתרה‪.‬‬
‫"בוא‪ ,‬לא צריך‪ .‬הפסד שלהם‪ .‬קבעתי לנו פגישה עם המנהל של בית ספר 'בן גוריון'"‪.‬‬
‫אימא שלי הכירה את כולם‪ .‬הרי למי אין ילדים? לכולם יש‪ ...‬ומתישהו הם חולים‪.‬‬
‫וכשהם חלו‪ ,‬הם הגיעו לאימא שלי‪ ,‬אחות במיון ילדים‪ .‬שם‪ ,‬בממלכה שלה‪ ,‬הם ביקשו ממנה‬
‫טובות‪ ,‬והיא הייתה נענית לכולם‪ .‬גם מנהל בית ספר "בן גוריון" הכיר את אימא שלי היטב‪,‬‬
‫והחיוך על פניו הסגיר את מה שתכנן עבורי‪ .‬הוא לא הסתכל על התעודה שלי‪ ,‬אך היה לו‬
‫תנאי‪:‬‬
‫"הוא יצטרך לחזור שוב על כיתה י"א"‪ ,‬הודיע לנו בלי למצמץ‪.‬‬
‫אימא נתנה בי מבט שואל‪ ,‬אני הישרתי מבט‪ .‬לא הייתה לי ברירה‪ ,‬לא היה זמן לתהיות‪.‬‬
‫עניתי שאני מוכן והסכמנו שאצטרף לשנת הלימודים של ‪.2003‬‬
‫מאפריל של אותה שנה ועד סוף החופש הגדול‪ ,‬נקלעו ההורים שלי למצב כספי קשה‪,‬‬
‫ואני בחרתי לצאת לעבוד כדי לעזור בכלכלת הבית‪ ,‬למרות שהם מעולם לא ביקשו ממני‬
‫לעשות זאת‪ .‬עבדתי בכמה עבודות במקביל‪ ,‬ולעיקרית ביניהן‪ ,‬המלצרות‪ ,‬היה יתרון בולט ‪-‬‬
‫היא הייתה קרובה לקיבוץ של ירדן‪.‬‬
‫נהניתי למלצר‪ .‬אהבתי לקחת את המגש על הכתפיים ולהתעופף איתו בין השולחנות‪.‬‬
‫בפנימייה הרי פיתחתי כתפיים רחבות וגוף של שלוש שנות התרברבויות בחדר כושר‪.‬‬
‫בעפולה היו המון אולמות אירועים‪ ,‬והיצע המלצרים לא היה גבוה כמו הביקוש‪ .‬יכולתי‬
‫לבחור אולם ולהתקבל מייד לעבודה‪.‬‬
‫האולם הראשון שעבדתי בו נקרא "אולמי האושר"‪ .‬הוא היה קטן‪ ,‬שכונתי וביתי מאוד‪,‬‬
‫ואירח אירועים קטנים בעיקר‪ .‬הייתה שם חבורה של מלצרים שממבט ראשון התאהבתי בהם‪.‬‬
‫הפכנו לדבוקה אחת‪ ,‬שאי־אפשר היה להפרידה‪ .‬עבדנו באירועים מהבוקר עד הלילה‪ ,‬ואחר‬
‫כך המשכנו יחד לבילויים‪ .‬ירדן לא כל כך אהבה את החברויות שנרקמו בינינו‪ .‬כשהיינו‬
‫מתיישבים כל המלצרים להדרכה לפני אירוע‪ ,‬הייתה ליאור‪ ,‬אחת המלצריות‪ ,‬מתיישבת לידי‬
‫וכשלא היה מקום‪ ,‬התיישבה על הברכיים שלי‪ .‬היא הייתה יפהפייה ‪ -‬עיניים ירוקות‪ ,‬עור‬
‫שחום ושיער שחור עד הכתפיים‪ ,‬תפוח אסור‪ .‬לא פעם הסתרתי מירדן את מקום הימצאי‬
‫וביליתי עם ליאור‪ .‬לא הייתה בינינו מיניות כלל‪ ,‬אבל כן הייתה אש ונהנינו לדבר ולבלות‬
‫יחד‪ .‬באחד האירועים‪ ,‬ליאור סיפרה לי על מראה מסוימת שהיא רוצה לקנות לחדר שלה‪.‬‬
‫ביום שאחרי‪ ,‬החלטתי להביא לה את המראה הנחשקת‪ .‬רצתי לבזאר הקרוב‪ ,‬העמסתי את‬
‫המראה ויצאתי לכיוונה‪ .‬לקראת העלייה לבית שלה‪ ,‬בעפולה עילית‪ ,‬שלחתי לה הודעה והיא‬
‫יצאה החוצה‪ .‬היא הסמיקה מבושה וקראה לי להיכנס‪ .‬ישבנו ודיברנו על כמה שכל זה מבאס‪,‬‬
‫כי אני תפוס‪ .‬יצאתי משם ואמרתי לה שאולי זה עוד יקרה‪ ,‬למרות שידעתי שאין סיכוי‪.‬‬
‫עזבתי את העבודה ב"אולמי האושר" אחרי כמה חודשים וחיפשתי מקום עבודה אחר‪.‬‬
‫המסיבות היו באופנה‪ ,‬ויחצ"ן נראה כמו אופק תעסוקתי רווי הכנסות‪ .‬לא באמת הצלחתי‬
‫במקצוע‪ ,‬אבל עודד‪ ,‬חבר הילדות שלי‪ ,‬חזר לחיי ומצאנו את עצמנו מחפשים הכנסה בכל מיני‬
‫דרכים‪ .‬לאבא של עודד הייתה מכולת ולידה‪ ,‬מתחת לבניין מגורים‪ ,‬הוא החליט להרחיב את‬
‫העסק ולפתוח פיצרייה‪ .‬עודד לקח אותי מייד לעבודה שם‪ ,‬אך העסק נכשל‪ .‬לא היו הזמנות‬
‫ורוב הזמן השתעממנו‪ .‬הייתי גומר לבד את כל הקרטון של הארטיק מגנום הלבן ומכרסם‬
‫לעצמי מהמשכורת עוד ועוד‪ .‬חיפשתי את עצמי ונעזרתי בחברים קרובים מהפנימייה‪ .‬עשיתי‬
‫כמה טלפונים ואחד מהם הביא את התשובה‪.‬‬
‫"ידידי"‪ ,‬ענה לי אלון בקול גבוה‪" ,‬יש לי מקום אדיר לעבוד בו! קוראים לו הגזיבו‪,‬‬
‫בצומת אלונים‪ .‬אתה בעניין‪ ,‬ילד? מה אתה אומר‪ ,‬ילד?" אלון גר ממש קרוב לגזיבו‪ ,‬ליד‬
‫צומת המוביל ביישוב אלון הגליל‪" .‬אני בא לשם ב־‪ GS‬שלי"‪ ,‬הוא התלהב‪.‬‬
‫היה לו אופנוע ‪ 500‬סמ"ק שאיתו אהב לקרוע את הכבישים‪ .‬אלון ואלכס היו היחידים‬
‫שנשארתי איתם בקשר אחרי שעזבתי את הפנימיה‪ .‬ראיתי בהם חברי אמת‪.‬‬
‫חודש יוני הגיע‪ ,‬הסתיימה שנת הלימודים‪ ,‬ועמרי‪ ,‬אחי הגדול‪ ,‬יצא לחופשת הקיץ‪ .‬מייד‬
‫גייסתי גם אותו לעבוד איתי בגזיבו‪ ,‬שהיה סוג של בר־מסעדה הפתוח גם בסופי שבוע‪ .‬שהינו‬
‫שם כמעט בכל שעות היום‪ ,‬מגיעים בבוקר‪ ,‬עוזבים לכמה שעות וחוזרים בלילה‪ .‬עמרי לא‬
‫אהב לצאת מחדרון שטיפת הכלים המסוגר‪ ,‬אבל אני? אני שאבתי כל צליל שבקע‬
‫מהרמקולים‪ ,‬כאילו רצתי בשדה חיטה בידיים פרוסות‪ .‬הבר היה עמוס בבליינים‪ ,‬והברמנית‬
‫מיקדה את כל תשומת הלב שלי‪ .‬הייתי טס בין השולחנות‪ ,‬אוסף כוסיות ריקות שנותרו‬
‫מיותמות ועף חזרה עם הבאסקט לתוך חדרון שטיפת הכלים‪ .‬עמרי חיכה לי שם‪ ,‬קצת חסר‬
‫סבלנות אבל מאופק‪.‬‬
‫"יש עוד הרבה אנשים?" שאל אותי פעם אחרי פעם‪ ,‬מחכה כבר לרגע שיוכל ללכת‬
‫הביתה‪.‬‬
‫"ראיתי שהרבה יצאו עכשיו‪ ,‬נראה לי יקפלו מוקדם"‪ ,‬שיקרתי לו במצח נחושה‪ ,‬כדי‬
‫לשמור על המורל‪.‬‬
‫הוא לא חקר יותר מדי והמשיך לשטוף כלים‪ .‬לפתע נפתחה הדלת‪ .‬מוזר‪ ,‬אף אחד לא‬
‫השתמש בדלת הזו חוץ משנינו‪.‬‬
‫"למישהו נפלו ארבעים שקלים למגש האוכל‪ ,‬ראיתם היכן המגש?" פנה אלינו בעל‬
‫המסעדה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬יכול להיות שרוקנו את המטבעות עם האוכל לפח‪ "...‬עניתי בהיסוס‪ ,‬מנסה להרוויח‬
‫זמן כדי לכסות על העובדה שעוד לא פינינו פחים‪.‬‬
‫הפשלתי שרוולים ותחבתי את הידיים‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬בעיסה המצחינה של אותו ערב‬
‫בלתי נגמר‪ .‬הגוף שלי היה מרוסק‪ ,‬העייפות הכריעה‪ ,‬והמוזיקה ליוותה את המחשבות על‬
‫הכיס של ההורים שלי‪ ,‬שהיה הדבר היחיד שישב לי בראש‪ .‬אחרי מאמצים רבים‪ ,‬מצאתי את‬
‫המטבעות האבודים בפח הענקי והמסריח‪ ,‬והשבתי את האבדה לבעליה‪ .‬שטפתי את כפות‬
‫הידיים בזרם חזק שוב ושוב ושפשפתי היטב בסבון‪ .‬המשכנו בעבודה‪.‬‬
‫בין עבודות למדתי נהיגה‪ .‬ההורים רשמו אותי לבית ספר "על גלגלים" של מרציאנו‪,‬‬
‫ואני‪ ,‬הוא והניסאן טרנו האדומה שלו עשינו רונדלים בעיר‪ .‬אבא שלי היה לוקח אותי לשדות‬
‫כדי לתרגל זינוק בעלייה‪ ,‬ואלו היו שעות האושר המשותפות שלנו‪ ,‬אבא ובן לבד בחושך‪ ,‬עם‬
‫פנסים גבוהים ומהירות מעל המותר‪ .‬למרציאנו היו חושים דרוכים כמו לחתול‪ .‬הוא גם אהב‬
‫מאוד לשים מוזיקת טראנס רועשת בשיעורים‪ ,‬ולי זה דווקא עזר להתרכז‪.‬‬
‫באחד הלילות במסעדה‪ ,‬בסיום המשמרת‪ ,‬אלון הפתיע אותנו‪:‬‬
‫"בוא אחי‪ ,‬הבאתי אפטר שוק!" הוא התלהב‪.‬‬
‫"אבל צריך לנהוג הביתה‪ ,‬מה נעשה?" עמרי נזהר‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬שוט אחד"‪ ,‬אלון ניסה להרגיע‪.‬‬
‫הליקר האדום הזוהר נצץ כמו אור אולטרה סגול‪ .‬ידעתי שזה הולך להיות נורא אבל לא‬
‫יכולתי להתאפק‪ .‬רצינו להראות שאנחנו יכולים‪ .‬הרמתי את הכוס והחלקתי את המשקה‬
‫לגרון‪ .‬היה בו טעם שלא ציפיתי לו ‪ -‬דבש‪ .‬הרגשתי את ההחלקה מהלשון לגרון בהילוך איטי‬
‫ולא יכולתי למנוע את רפלקס ההקאה‪ .‬לבסוף לא הצלחתי להקיא‪ ,‬ולמזלי אף אחד לא ראה‬
‫מה עבר עליי‪ .‬צלחנו את מבחן האש הבדיוני הזה‪ ,‬נכנסנו לרכב ונסענו הביתה‪.‬‬
‫חיפשנו שוב עבודה‪ .‬איכשהו התגלגלנו ל"סטייל כלים"‪ ,‬מחסן כלים לאירועים שנתן‬
‫שירותים לכל אזור הצפון‪ .‬לעמרי כבר היה רישיון והוא הסיע אותנו לעבודה‪ .‬המחסן היה‬
‫בלא אחר מאשר קיבוץ יפעת‪ .‬חזרתי להיות מאוד מאוד קרוב לירדן‪ ,‬לטוב ולרע‪.‬‬
‫ניהלו את המחסן שלושה אנשים שלא באמת השתלטו על ההזמנות‪ .‬עמרי ואני היינו‬
‫העובדים היחידים ואלינו הצטרף ואדים‪ ,‬בחור רוסי ממגדל העמק‪ .‬רק לו היה רישיון ג'‬
‫לנהיגה במשאית‪ .‬ואדים היה מדהים בעיניי‪ .‬חם וטוב לב‪ ,‬בן ארבעים‪ ,‬גר עם ההורים‪ ,‬בלי‬
‫אישה ובלי ילדים‪ .‬כל מה שילד בן שש עשרה אוהב‪ .‬היינו מדברים על מלא דברים‪ ,‬והוא היה‬
‫מצחיק וחסר מעצורים‪ .‬נהגנו לעשן יחד קנט ארוך אצלו במשאית‪ ,‬ולעיתים רחוקות מאוד גם‬
‫אני הייתי קונה סיגריות כי לא היה לי נעים‪ ,‬ונותן לו קופסה מתנה‪.‬‬
‫העבודה במחסן הייתה מפרכת‪ .‬המקום היה מלא עד אפס מקום בבסיסים מבטון עבור‬
‫שמשיות צל גדולות‪ ,‬אלפי כיסאות פלסטיק ועשרות לוחות עץ עגולים המלווים ב"חמורים"‬
‫)בסיס שולחן בצורת מספריים( מברזל חלוד‪ ,‬שנצבע בצבע שמן שחור‪ .‬המדפים היו מלאים‬
‫בכלים מכל הסוגים‪ ,‬מהרצפה ועד התקרה‪ .‬ארגזים ירוקים של תנובה היו מגלים לנו כלים‬
‫שחזרו מלוכלכים מאירוע וצריכים להיות מועמסים למשאית‪ ,‬לשטיפה בחדר האוכל‪.‬‬
‫המנהלים לא הצליחו לעשות סדר‪ ,‬כך שגם את גביית הכסף מהלקוחות לקחנו על עצמנו‪.‬‬
‫שיקים שמנים של עשרות אלפי שקלים היו עושים את דרכם איתי ועם ואדים ממקום האירוע‬
‫ועד המחסן‪ .‬ואדים נתן לנו הוראות‪ ,‬ועמרי ואני ביצענו אותן בשקט‪ ,‬בלי להתווכח‪ .‬הרגשתי‬
‫איך העבודה הקשה הופכת אותי מילד פנימייה שחצן ויהיר לנער צנוע ומאופק‪ ,‬אבל הילד‬
‫הרע שבי לא נעלם‪ .‬הוא רק נח‪.‬‬
‫הנהיגה עם מרציאנו הייתה חוויה‪ .‬הבחירה של אבא שלי שאלמד על ג'יפ הייתה נכונה לי‬
‫כל כך‪ .‬גם לנו הייתה ניסאן טרנו באותו זמן‪ ,‬יד שנייה‪ ,‬שנת ‪ ,'97‬ואבא שלי היה תמיד‬
‫בענייני ג'יפים עוד מימי ילדותו בקיבוץ‪ .‬לג'יפ הנוכחי קדם ג'יפ שחור‪ ,‬שבקושי שרד נסיעה‬
‫משפחתית לאילת כשהיינו קטנים יותר‪ .‬בערב אחד של שנות התשעים‪ ,‬הכינה אותנו אימא‬
‫לבוקר שיבוא ‪ -‬טיול לאילת‪:‬‬
‫"קמים בשתיים‪ ,‬מתארגנים ויוצאים בשלוש"‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬כאילו זה דבר שבשגרה‪.‬‬
‫הג'יפ היה שחור‪ ,‬בלי גג‪ ,‬בלי דלתות כלל‪ ,‬והמושב האחורי היה עשוי משני מזרנים‬
‫צבאיים ירוקים ניצבים ‪ -‬אחד לישיבה והשני משענת לגב‪ .‬כדי "לסגור את הדלת" היינו‬
‫צריכים לנעול מין שרשרת ברזל דקה‪.‬‬
‫בדרך לאילת נשבה רוח חזקה קרה של בוקר‪ .‬אימא כיסתה אותנו באלף שמיכות ולא‬
‫הרגשנו כלום‪ .‬חזרנו לישון מהר‪ ,‬ובשינה עמוקה נכנסנו לאילת‪ .‬מאז אותו מסע בלתי נשכח‪,‬‬
‫אבא שיפץ את הג'יפ‪ ,‬שראה כל גרגר עפר בארצנו הקטנטונת‪ .‬הוא צבע אותו באדום‪ ,‬ושם‬
‫ברזנט אפור בהיר ומושבים מאחורה‪ .‬הנסיעה עדיין הייתה סיזיפית‪ ,‬אבל לנו לא היה אכפת‪.‬‬
‫באחד הטיולים‪ ,‬קבוצת המשפחות שעימן טיילנו כנראה לא חישבה טוב את הזמנים‪,‬‬
‫והלילה ירד עלינו במהירות‪ .‬נותרנו ללא קורת גג‪ ,‬בשטח‪ .‬חתכנו לקיבוץ סמוך‪ ,‬הרמנו‬
‫אוהלים בחניה מאולתרת והתחלנו להתמרח במשחת אלתוש נגד יתושים‪ ,‬כאילו היה זה יומנו‬
‫האחרון עלי אדמות‪ .‬ההורים שלי היו ספונטניים‪ ,‬לא חשבו יותר מדי‪ .‬יצאו לדרך ומה שיהיה‬
‫יהיה‪ .‬המשפט הקבוע של אימא היה‪" :‬מה שחסר‪ ,‬נקנה בדרך"‪ .‬זה יכול היה להיתפס כחוסר‬
‫אחריות‪ ,‬אבל החוויות הכי טובות הרי מגיעות כשקצת יוצאים ממסגרת התכנון‪.‬‬
‫יום הטסט בנהיגה הגיע‪ .‬הייתי דרוך ולחוץ‪ ,‬למרות שבמבחן נהגתי מצוין‪ .‬חזרתי הביתה‬
‫וחיכיתי בקוצר רוח לתוצאות‪ .‬הצעקות של אימא מלמטה בשעת הערב הבהירו לי‬
‫חד־משמעית את התשובה‪.‬‬
‫"עידו! עידו! מרציאנו התקשר! עברת!" היא קראה בהתרגשות‪.‬‬
‫רצתי למטה ומרוב שמחה הרמתי אותה באוויר והסתובבתי כמה פעמים במקום‪.‬‬
‫התחבקנו ארוכות וצחקנו מאושר‪.‬‬
‫אחרי השמחה הגדולה‪ ,‬המציאות בשטח הייתה הרבה פחות נעימה‪ .‬בנסיעה הראשונה‬
‫שלי כנהג מן המניין עם אבא שלי‪ ,‬נכנסתי לכיכר בלי לתת זכות קדימה‪ ,‬וכמעט עשיתי‬
‫תאונה‪ .‬בפעם אחרת עשיתי רברס בלי להסתכל ונכנסתי במעקה בטיחות‪ ,‬ובפעם נוספת‬
‫חשבתי שמותר לעשות פרסה במקום שאסור‪ ,‬ורכב נכנס בג'יפ שלנו בעוצמה‪ .‬לנו לא נגרם‬
‫נזק אבל הרכב השני ניזוק בצורה משמעותית‪ .‬מזל שלא היו נפגעים‪ .‬בלבי חשבתי שלתת לי‬
‫לעבור טסט ראשון לא היה רעיון מוצלח כל כך כנראה‪ ,‬אבל גם אם הייתי עובר טסט עשירי‪,‬‬
‫עדיין בער בי הדחף לחקור את נפלאות עולם התחבורה וגבולות הכבישים בישראל‪ ,‬עד‬
‫תומם‪.‬‬
‫בשתיים בלילה‪ ,‬הטלפון שלי צלצל‪.‬‬
‫"עי‪-‬דו!" השם שלי הודגש במלעיל‪" .‬תגיד אחי‪ ,‬אתה ישן?" הקול של אלכס בקע‬
‫מהטלפון‪.‬‬
‫"לא אחי‪ ,‬מה יש?" עניתי באותו סגנון‪.‬‬
‫"נתקענו בחוף בחיפה שיכורים אחרי מסיבה‪ ,‬ואין לנו איך לחזור הביתה"‪.‬‬
‫הוא נהג להדגיש את האותיות ח' וע'‪ ,‬למרות שבכלל היה רוסי‪ ,‬עם ר' מתגלגלת כבדה‪.‬‬
‫התרגלתי כבר למבטא המוזר שלו‪.‬‬
‫"אני בא אחי‪ ,‬תישארו שם"‪ ,‬אמרתי וניתקתי את השיחה‪.‬‬
‫קמתי מהמיטה‪ ,‬לקחתי את המפתחות של הג'יפ והודעתי לאבא שלי שאני יוצא‪.‬‬
‫"לאן אתה הולך‪ ,‬מה השעה בכלל?" אבא שאל בעיניים עצומות וראש מורם מהכרית‪.‬‬
‫הם לא באמת היו יכולים עליי‪ .‬הייתי בן שבע עשרה והרגשתי מלך העולם‪ .‬האופציה‬
‫היחידה שנותרה לאבא במקרים כאלה הייתה לשנן‪:‬‬
‫"טוב‪ ,‬מקסים שלי‪ ,‬סע בזהירות"‪.‬‬
‫יצאתי מהבית‪ ,‬חבוש בכובע ובביטחון עצמי מופרז‪ ,‬עליתי על הניסאן טרנו שלנו‬
‫והתחלתי לנהוג לכיוון חוף הים בחיפה‪ .‬משם הייתי צריך להקפיץ את החבר'ה לטבריה ואז‬
‫לחזור הביתה‪ .‬חתיכת מונית ספיישל‪ ,‬אבל מה לא עושים בשביל חברים ועוד קצת זמן הגה‪.‬‬
‫באותו זמן בדיוק סיימתי את תקופת הנהיגה עם מלווה הנדרשת בחוק‪ ,‬והייתי צמא לקצת‬
‫חופש על הכביש‪ .‬כשהגעתי לצומת אלונים‪ ,‬ממש ליד הגזיבו‪ ,‬עברתי לצד שמאל של הכביש‪,‬‬
‫כביש מהיר עם שני נתיבים לכל כיוון‪ .‬לא חשבתי יותר מדי‪ .‬הכביש היה ריק‪ ,‬וסירנת‬
‫המשטרה נשמעה היטב‪.‬‬
‫"עצור בצד"‪ ,‬נשמע קול רדיופוני‪.‬‬
‫השוטר ניגש אליי ושאל כמה שאלות‪ ,‬ואז פסק שהוא רושם לי דוח‪ .‬למזלי‪ ,‬את שאר‬
‫העבירות שעשיתי הוא לא גילה‪ .‬אלכס ספג מאתיים וחמישים שקלים באותו ערב‪ ,‬ועדיין‪ ,‬זה‬
‫יצא לו משתלם‪.‬‬
‫הבית החדש שלנו היה כבר בן שנה וקצת והתחיל לקבל צורה‪ .‬כבר שכחתי שבגלל חוסר‬
‫בכסף גרנו שם כמה ימים בלי דלתות‪ ,‬ועוד כמה שבועות בלי ידיות על הדלתות ועם אפס‬
‫פרטיות )במיוחד לי ולירדן(‪ .‬בשעת צוהריים‪ ,‬בחזרה מבית הספר הביתה‪ ,‬חיכתה לי הפתעה‬
‫על שביל הכניסה לבית‪ .‬משאית גדולה פרקה על האדמה שקים מלאים בטוף‪ .‬התברר שאבא‬
‫שלי החליט לקנות שמונה מאות קילוגרמים של אבני טוף אדומות לקישוט הגינה‪ ,‬ורק שכח‬
‫להשיג פועלים לביצוע העבודה‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬בוא‪ ,‬בוא רגע תעזור לי!" הוא קרא לעברי בעליצות‪ ,‬בעודו מרים שק אחד על‬
‫הכתף‪.‬‬
‫מצאתי את עצמי פורק שקים‪ ,‬מפזר שומשום שחור‪ ,‬מרצף‪ ,‬צובע‪ ,‬קודח‪ ,‬מתקין מזגנים‬
‫ופורש צינורות השקיה בגינה הטרייה‪ .‬למדתי המון בתקופה הזו‪ ,‬אבל הטוף? הטוף לא לימד‬
‫אותי כלום‪ .‬כל שק שקל עשרים קילוגרמים‪ ,‬וכל נגלה שלי חייבה אותי להרים שני שקים‬
‫לפחות‪ ,‬כדי שאבא שלי יסחוב כמה שפחות‪.‬‬
‫ההורים שלי הכירו אי שם בשנות השמונים‪ ,‬אולי קצת לפני כן‪ .‬הפגישה הראשונה‬
‫שלהם הייתה בהחלט לא רגילה‪ .‬אבא שלי עבד הרבה על מלגזה בזמנו‪ ,‬ובאחד הימים גשם‬
‫חזק הפך את הכביש למדרון רטוב וחלקלק‪ .‬הוא כנראה לקח סיבוב לא נכון‪ ,‬עף מהמלגזה‬
‫והיא בתורה התהפכה עליו ומעכה את שתי רגליו‪ .‬הוא נזקק לניתוחים רבים ולשיקום ארוך‬
‫ואינטנסיבי‪.‬‬
‫בבית החולים בעפולה‪ ,‬ברגע שהגיע למיון‪ ,‬הפך לכוכב המחלקה‪ .‬אימא שלי סיפרה לנו‬
‫שביקשו מאחת האחיות להביא זר פרחים לגיבור הפצוע‪ ,‬והיא זו שהתנדבה‪ .‬החיבור ביניהם‬
‫היה מיידי‪ ,‬ומאז היא התחילה לבקר אותו כל יום והאהבה פרחה‪ .‬אבא החלים‪ ,‬חזר ללכת ורק‬
‫הצלקות ברגליו היו מזכרת כואבת לתאונה הקשה ההיא‪ .‬לא יכולתי לתת לו לסחוב הרבה‬
‫שקים‪ ,‬למרות שהיה חזק ממני פי כמה‪.‬‬
‫ארבעים שקים של עשרים קילו כל אחד עשו את דרכם דרך החניה לגרם המדרגות‬
‫הכפול שירד אל הבית‪ ,‬ומשם אל היעד שבחרה אימא‪ .‬הכביש שעליו עמדה המשאית עם‬
‫השקים היה בגובה של הקומה הרביעית ‪ -‬קומת הגג‪ .‬הקומה הזו זכתה לכינוי "אופציה"‪ ,‬כי‬
‫אבא תמיד הכריז באוזנינו שיש שם אופציה למשרד או לקליניקה‪ .‬בתכל'ס‪ ,‬האופציה היחידה‬
‫שהייתה שם בגג הייתה לנרגילה עם החבר'ה‪.‬‬
‫אחרי שפרקנו את כל השקים מהמשאית‪ ,‬פרסנו על הקרקע בד יוטה שחור כדי למנוע‬
‫גדילה של צמחייה‪ ,‬ועל היוטה התחלנו לשפוך את הטוף‪ .‬זו הייתה עבודת פרך‪ .‬בזמן הזה‪,‬‬
‫אימא שלי נסעה לבחור כדים ענקיים לעציצים כדי להניח על הטוף‪ .‬לא היה לנו מושג באילו‬
‫גדלים מדובר‪ ,‬עד שההובלה הגיעה‪ .‬אחד הכדים שקל קרוב למאה קילו והרמנו אותו יחד‬
‫ארבעה אנשים‪ ,‬העיקר שאימא תהיה מרוצה‪ .‬ואם זה לא היה מספיק‪ ,‬אבא החליט שבמקום‬
‫מדרגות ריצוף‪ ,‬הוא רוצה להניח לוחות אבן ענקיים מקצה אחד של המדרגה למשנהו‪ .‬שישה‬
‫עשר לוחות‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬כל אחד "בצבע" )כך נהג לומר על משהו עם ייחוס מיוחד(‪ ,‬משונן‬
‫וכבד בצורה מבעיתה‪ .‬אחד אחד מיקמנו את הלוחות על המדרגות‪ ,‬ואחד שנשבר נותר יתום‬
‫מתחת למדרגות‪ ,‬בין הכדים והטוף‪ .‬בחזית הבית פרסנו מרבדי דשא רעננים‪ ,‬והנוף שנשקף‬
‫מהגינה היה עוצר נשימה‪ .‬מעל צמרות העצים נפרסו שטיחים בהירים של שדות וגבעות‬
‫בצבעי אדמה ומעליהם שמיים כחולים בהירים‪ .‬שתלנו גם עצים צעירים וערוגות פרחים‬
‫צבעוניות‪ ,‬והבית נראה מושלם‪.‬‬
‫אמנם עברנו לבית פרטי‪ ,‬אך המצב הכלכלי שלנו דווקא הורע‪ .‬אבא היה זקוק בדחיפות‬
‫להכנסה נוספת‪ .‬קראו לזה שיווק רשתי‪ ,‬ואבא שלי נלכד ברשת‪ .‬למרות שהוא הצליח לגייס‬
‫לרשת שלו יותר מחמישים אנשים וקצר שבחים מכל הרמאים שהיו באותה חברה‪ ,‬לרוע‬
‫המזל‪ ,‬בדיוק באותה עת פוטר מעבודתו המקורית‪ .‬התקופה הקשה הפכה לבלתי נתפסת‪.‬‬
‫לרגעים חששנו שנישאר בלי כלום‪ .‬אבא לא אמר נואש וחיפש בנרות עבודה‪ ,‬ואז נגלה לעיניי‬
‫אבא עוד יותר מדהים ממה שהכרתי תמיד‪ .‬הוא היה גיבור אמיתי‪ ,‬לא בחל בכלום בשביל‬
‫המשפחה שלו‪ ,‬ומצא עבודה בחלוקת עיתונים בלילות‪ .‬ביקשתי להצטרף אליו מדי פעם והוא‬
‫הסכים‪.‬‬
‫"אתה רואה‪ ,‬זה הציר שלי"‪ ,‬הוא הסביר לי באסרטיביות‪" ,‬אני עובר דרך יגאל כהן‪ ,‬יורד‬
‫לנוף יזרעאל וצ'יק צ'ק אני מסיים‪ ,‬קלי קלות"‪ ,‬תיאר את קו החלוקה שלו בשכונה שבה גרנו‪,‬‬
‫גבעת המורה‪.‬‬
‫השעה הייתה שתיים בלילה‪ ,‬חזרתי מבילוי ולא באמת הצלחתי להחזיק את העיניים‬
‫פקוחות‪ ,‬ומולי‪ ,‬אבא נלחם בשיניים בשביל מעט כסף‪ ,‬ועוד חייך ודיבר על כמה שזה קטן‬
‫עליו לעבור מדלת לדלת אצל כמה עשרות אנשים‪.‬‬

‫"מה זה איך ניסע לאילת? בטרמפים אחי!" עודד אמר לי בביטחון בסוף שנת הלימודים‪.‬‬
‫"טרמפים?" חזרתי אחריו‪.‬‬
‫וואו‪ ,‬רעיון מעולה! אין לימודים‪ ,‬אין מחויבויות‪ ,‬הכיסים שלנו היו ריקים‪ .‬מה נותר? כל‬
‫מה שרציתי היה לסיים את הקשר עם ירדן‪ .‬חיפשתי חופש ועודד היה כרטיס היציאה שלי‪.‬‬
‫עודד חיבב את ירדן‪ ,‬אבל לא אהב את השרשרת הדמיונית שעל צווארי‪ ,‬שכבלה אותי אליה‪.‬‬
‫ירדן ואני קבענו שניקח הפסקה‪ ,‬ובאישון לילה ארזנו עודד ואני‪ ,‬שני נערים בני שבע עשרה‬
‫וקצת‪ ,‬כמה בגדים ומעט כסף‪ ,‬מנות חמות ופק"ל קפה ויצאנו לדרך אל הלא נודע‪ .‬קליק‪,‬‬
‫מצלמת כיס הנציחה אותי עם סיגריה בפה‪ ,‬רוכן מעל פק"ל קפה שחימם לנו כמה מנות חמות‬
‫בתחנה המרכזית בבאר שבע‪ .‬חמש שעות לקח לנו להגיע לשם‪ .‬עלינו על אוטובוס ועל עוד‬
‫טרמפ וסוף סוף הגענו לאילת‪ .‬כבר ביום הראשון הבנו עד כמה ההישרדות בעיר הדרומית‬
‫תהיה קשה‪ ,‬אבל היינו אופטימיים מאוד לגבי האופק הכלכלי השוקק במקום‪ .‬החלטנו ללון‬
‫במלון‪ ,‬שאחרי שלושה ימים שתה כל שקל שהיה לנו‪ .‬נאלצנו לקנות בסופר לחם וגבינה‪,‬‬
‫ולחלק את הכיכר בינינו ליום שלם‪ .‬שרצנו רוב הזמן בחוף הים וברחוב‪ ,‬ומדי פעם חיפשנו‬
‫דרכי גישה לבתי המלון‪ ,‬רק כדי להתקרר קצת מהמזגן בלובי‪.‬‬
‫החום ביוני ‪ 2002‬היה קרוב לבלתי נסבל‪ .‬הסגנון של ילד רחוב היה מוכר לי‪ .‬לא פחדתי‬
‫לישון בחוץ‪ ,‬גם לא לבד‪ .‬לא חששתי להישאר בלי כסף וגם לא התלוננתי על הקצבת גביע‬
‫הגבינה וחצי כיכר הלחם ליום‪ .‬כשאין לך כסף‪ ,‬לחם וגבינה הם מעדני גורמה‪ .‬בינתיים‪ ,‬עודד‬
‫נזכר שיש לו חברה טובה שישנה איתנו במלון‪ .‬לדבריו‪ ,‬היא דלוקה עליו ויש מצב שתיתן לנו‬
‫לישון בחדר שלה‪ .‬אותה נערה חלקה את החדר במלון עם עוד שתי חברות‪ ,‬ולי נותר רק‬
‫לבחור‪.‬‬
‫הייתי בשביל אותה אחת מהשתיים בגדר סטוץ‪ .‬למקום שבו גרה קראו גן נר‪ ,‬לא רחוק‬
‫מעפולה‪ .‬שני לילות ישנו יחד‪ ,‬ואני לתומי פיתחתי כלפיה משהו שהיה נראה לי כמו רגש‪.‬‬
‫למרות האינטימיות ביני ובינה ולמרות ההבטחות של עודד שנוכל להמשיך ללון במלון‪,‬‬
‫הבנות החליטו לוותר עלינו‪ .‬כבר בבוקר שלמחרת‪ ,‬כשחדרנו בעורמה ללובי כדי לנשום קצת‬
‫אוויר מזגן‪ ,‬הבחנתי בה עם בחור חדש‪ .‬מבחינתה מעולם לא נפגשנו‪ .‬היא אפילו לא הביטה‬
‫לעברי‪ .‬הרגשתי מרומה‪ .‬זיקוקי האהבה שחשתי כלפיה הפכו בִּ ן רגע לנפצים מסוכנים‪.‬‬
‫"יאללה אחי‪ ,‬עפנו מפה"‪ ,‬זרקתי לעודד ומיהרתי החוצה‪.‬‬
‫כשנגמרו השקלים האחרונים בכיסינו‪ ,‬נאלצתי להתקשר לאבא ולבקש שיעביר לי שלוש‬
‫מאות שקלים לחשבון‪ .‬הכסף קנה לנו עוד לילה ועוד הזדמנות להצליח בעיר המלונות‪.‬‬
‫שוטטנו ברחוב‪ ,‬חיפשנו מודעות של "דרושים" ומצאנו טלפון של מישהו שביקש שנמכור‬
‫ברחוב קופונים‪ .‬מושלם‪ .‬פגשנו את אותו זר‪ ,‬מתעלמים לגמרי מהסיכונים הכרוכים בהרפתקה‬
‫המפוקפקת‪ ,‬וקיבלנו ממנו שקית אשפה גדולה מלאה בקופונים‪ .‬שמנו את השקית בחדר ולתיק‬
‫הגב דחפנו כמה עשרות מהם‪.‬‬
‫"נשמה‪ ,‬תסתכלי‪ ,‬יש פה הכול!" עודד פלרטט עם עוברת אורח‪.‬‬
‫אני השתמשתי באנגלית שרכשתי והתמקדתי בתיירים‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬תוכלי לקבל קפה שני חינם‪ ,‬ופה יש לך שלושים אחוזים הנחה על הלבשה‬
‫תחתונה"‪ ,‬הסברתי לתיירת בלונדינית שזופה וחייכנית‪.‬‬
‫היא השתכנעה בקלות‪ .‬רק חמישה שקלים בשביל קופון? בדיחה‪ .‬בתוך כמה שעות כבר‬
‫הצלחנו למכור עשרות קופונים‪ ,‬אבל עתיד מזהיר לא נראה באופק‪.‬‬
‫קולה של אימא בטלפון הגיע והקפיץ אותי משמחה‪ ,‬כמו הצלצול הגואל להפסקה‪:‬‬
‫"תקשיב‪ ,‬השגתי לך עבודה טובה‪ .‬תחזור מאילת ותיסע ללונה גל בטבריה‪ .‬תלך שם‬
‫להנהלה ותגיד להם שאסנת נאור שלחה אותך"‪ ,‬היא דיברה לאט ובביטחון‪.‬‬
 ‫פרק ‪7‬‬

‫זה היה בסוף הקיץ‬

‫תוך כדי קרבות מקוונים עם האקרים סינים מתוחכמים‪ ,‬אני מעלה זיכרונות מגיל‬
‫הנעורים‪ .‬מה היה הלקוח שלי חושב לוּ היה יודע שכל תקתוקי המקלדת שלי ברקע‪ ,‬תוך כדי‬
‫שיחות טלפון קדחתניות עימו‪ ,‬מחלקים את הקשב שלי בינו ובין החופש הגדול שלפני כיתה‬
‫י"א‪ .‬אני מסביר לו באריכות איך חיסלנו את העמדות של האויב ושאנחנו כרגע "בין כוונות"‪,‬‬
‫מחפשים האקרים נוספים‪ ,‬ובינתיים חוזר בזמן לקיץ הלוהט ההוא בלונה גל על שפת הכינרת‪.‬‬
‫חיים חדשים המתינו לעודד ולי בחוף גולן‪ .‬ג'ונגל מלא בזברות יפהפיות ומקום של כבוד‬
‫בפארק המים הכי מדליק באותה תקופה‪ .‬יצאתי עם הרכב של ההורים מהבית ואספתי את‬
‫עודד מביתו‪ .‬בדרך הרהרתי בכך שההפסקה עם ירדן תצטרך להמשיך לפחות לאורך כל‬
‫החופש הגדול‪.‬‬
‫הגענו ללונה גל המומים‪ ,‬כל דבר שנעצנו בו את עינינו נראה לנו כמו זהב לעומת אילת‪.‬‬
‫קיבלנו ציוד והתלווינו לעובד ותיק של החוף‪ ,‬שהראה לנו את החדר שלנו‪ .‬זה היה מין קרוואן‬
‫רעוע באזור מגורים קטן לעובדים‪ ,‬אך לצידו היה אוצר ‪ -‬מקלחות משותפות‪ .‬לבשנו מייד את‬
‫החולצות הכחולות‪ ,‬המדים של עובדי המקום‪ ,‬והרגשנו כאילו חיינו שם שנים‪ .‬עודד ואני מהר‬
‫מאוד בלטנו בשטח‪ .‬ראו והרגישו את הנוכחות שלנו‪ ,‬אין ספק‪ .‬לקחנו פיקוד‪ ,‬נכנסנו‬
‫למשמרות כפולות של שמונה עשרה שעות ברצף ובתוך ימים אחדים כבר הייתה לנו שליטה‬
‫אבסולוטית על מצבת העובדים‪ .‬אנחנו קבענו מי עובד איפה‪ ,‬וגם דאגנו לסדר לעצמנו חורים‬
‫בלוחות הזמנים כדי שנוכל לברוח לחדרים עם בנות שהכרנו בפארק‪ .‬בלילות העברנו את‬
‫הזמן עם נרגילה‪ ,‬וכשנהיה מאוחר ירדנו לחוף דוגית‪ ,‬לפאב שלפעמים היה ריק ולפעמים‬
‫מלא‪.‬‬
‫האזור של מגורי העובדים היה די שומם‪ ,‬והבנות היחידות שהכרנו היו מתוך קהל‬
‫המבקרים בפארק המים‪ .‬בנות יפות בביקיני צמוד‪ ,‬בגיל המתאים‪ ,‬נעצרו כדי לשבת לידינו‬
‫ולעזור לנו לסנן את הגולשים במגלשות‪ ,‬מי יעלה ומי ימתין‪ .‬כשהרגשנו גיבורים מספיק‪,‬‬
‫היינו מצטרפים לצוות הפטרול‪ ,‬שתפקידו היה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬למנוע תגרות והפרעות במגלשות‪,‬‬
‫וכך גם נכנסנו למגלשות מהכיוון ההפוך‪ .‬היו שם לא מעט בנים פרועים‪ ,‬שהתעקשו לחסום‬
‫את המגלשות או ללכת מכות ביניהם‪ .‬לא פעם היינו צריכים לפתור את העניין תוך גילויי‬
‫אלימות גם מצידנו‪ .‬שני מאבטחים מבוגרים גיבו אותנו בשעת הצורך‪ ,‬אך חוץ מהם‪ ,‬גם‬
‫אנחנו‪ ,‬הצעירים‪ ,‬נחשבנו די קשוחים‪.‬‬
‫"אתה לא תאמין!" עודד רץ אליי למגלשה‪ ,‬מדלג גבוה על הדשא‪" .‬היום בלילה אמרו לי‬
‫שישנים פה איזה חמש מאות איש‪ .‬הרוב בנות"‪.‬‬
‫חייכנו זה לזה כמוצאי שלל רב וחיכינו לראות מה יוליד לילה‪ .‬הקבוצה הגדולה אכן‬
‫הגיעה ללינה בפארק‪ .‬פתחנו בשבילם את המגלשות‪ ,‬ואני סימנתי לי בין ההמונים מישהי‬
‫חמודה שהייתי שמח להתחיל איתה‪ .‬עודד דאג לחזור ולשנן באוזניי את העובדה שבאנו ללונה‬
‫גל למטרה מסוימת‪ ,‬ולא בשביל להתאהב‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬אתה רוצה עוד ירדן?" הוא התעקש להזכיר לי‪.‬‬
‫הנערה שמצאה חן בעיניי גרה בתל מונד‪ .‬לקחתי אותה לשביל הכורכר שממנו יצאו‬
‫הרכבים של הלונה גל‪ ,‬ועל סלע שניצב במרכז השביל נשענתי ברגליים מעט מפושקות‪ ,‬גבר‬
‫שבגברים‪ .‬היא נצמדה אליי והתנשקנו ארוכות‪ .‬דיברנו שטויות‪ .‬היה שם רגע‪ ,‬אבל הוא לא‬
‫החזיק מים‪ .‬דרכינו נפרדו באותו לילה‪.‬‬
‫הבוקר שלמחרת התחיל מוזר‪ .‬למגורים שעטו קבוצות קבוצות של בנים ובנות‪ ,‬ופתאום‬
‫כל הקרוונים התמלאו‪ .‬עד אז מתחם העובדים היה סוג של מגורי רפאים‪ ,‬ולפתע הוא שקק‬
‫חיים עם בליל של קריאות‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬צחקוקים של בנות ושאגות של בנים שמילאו את האוויר‪.‬‬
‫סרקתי את השטח בחיפוש אחר עיניים יפות‪ ,‬ומהר מאוד מצאתי את שני‪ .‬היו לה תלתלים‬
‫שחורים‪ ,‬עיניים גדולות חומות וגומה בסנטר שהוציאה אותי מריכוז בכל פעם שחייכה אליי‪.‬‬
‫עודד לא היה בררן‪ .‬הוא בחר בחברה של שני‪ ,‬והקסים אותה כשבא לעזור לה ולחברים שלה‬
‫לבשל‪ .‬אפילו אני הוקסמתי ממנו‪ .‬בשנייה הוא הרים שם סיר פסטה לעשרה אנשים‪ ,‬ממיס את‬
‫לב הבחורה כשכולם הודו לו‪.‬‬
‫ימים עברו ושני ואני התקרבנו יותר ויותר‪ .‬היה שם משהו חזק‪ .‬היינו מבלים מבוקר ועד‬
‫ערב וכשלא עבדתי‪ ,‬בילינו בדאבל דייטים עם עודד ובת הזוג שלו‪ .‬צעדנו לעבר האגם באישון‬
‫לילה‪ ,‬שני זוגות‪ .‬הם לשם ואנחנו לשם‪ ,‬יוצרים שביל נעלם בין קני הסוף‪ .‬שני לא פחדה‬
‫מהמים ולא מהחושך‪ ,‬וגם לא אני‪ .‬היא הייתה ספורטאית גבוהה וחזקה‪ ,‬עם לב גדול ורחב‬
‫בדיוק כמו שחיפשתי‪ .‬היא הבטיחה לי מתנה ליום הולדת שמונה עשרה‪" ,‬אם נישאר בקשר"‪,‬‬
‫צחקקה ונשקה לי‪ .‬יום הולדת שמונה עשרה שלי היה במרחק חודשיים מאותו יום‪ ,‬ולא היה‬
‫לי ספק שנישאר ביחד עד אז‪.‬‬
‫עם הפונטו הירוקה שההורים השאילו לי‪ ,‬נסעתי לבקר את שני בקיבוץ שלה ליד נהרייה‪.‬‬
‫עודד נתן לי רוח גבית והרגשתי שהחופש הזה‪ ,‬לפני החזרה לבית ספר רגיל ואחרי שנות‬
‫הפנימייה‪ ,‬הוא בדיוק מה שהייתי צריך‪ .‬אממה‪ ,‬אליה וקוץ בה‪ .‬עודד אומנם עזר לי לשכוח‬
‫את ירדן‪ ,‬אבל גם לא אהב שאני מייצר יותר מדי חיבה למישהי אחת‪.‬‬
‫"באנו למטרה מסוימת‪ ,‬זוכר?" הוא התרה בי‪ ,‬והתכוון לציד זברות בפארק המים‪.‬‬
‫ההורים של שני קיבלו אותי בזרועות פתוחות‪ .‬כבר לא הייתי הערס שאבא של ירדן‬
‫קיבל‪ .‬הלכנו יחד לבריכה ואחרי טבילה קצרה‪ ,‬חייכה אליי שני וביקשה שנחזור לחדר‪ .‬היא‬
‫רצתה אותי לעצמה‪ .‬היינו שני טינאייג'רים עם ים של זמן ואפס מחויבויות‪ .‬בערב עשיתי לה‬
‫סיבוב על האוטו בקיבוץ‪ .‬למרות שחששה בהתחלה‪ ,‬עודדתי אותה לנהוג‪ .‬היה לי חשוב ליצוק‬
‫אצלה זיכרונות טובים ממני‪ ,‬וגם אהבתי לדחוף אנשים להתגבר על הפחדים שלהם‪ .‬העיניים‬
‫הבורקות שלה כשאחזה בהגה האירו לשנינו את החשכה‪.‬‬
‫בינתיים בלונה גל‪ ,‬הקבוצה של שני סיימה שבוע אחרון במקום וכבר הגיעה קבוצה‬
‫חדשה‪ ,‬סחורה טרייה‪ .‬חשבנו שעובדים עלינו‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬מה"‪ ,‬צחוקו המתגלגל של עודד הדביק גם אותי‪" ,‬עכשיו בא עוד סיבוב?"‬
‫כבר היינו מנוסים‪ ,‬ותיקים‪ .‬ידענו מה צריך‪ ,‬איפה‪ ,‬למה וכמה‪ .‬איזה חדר תפוס ואיזה‬
‫פנוי‪ .‬עודד נצמד למישהי‪ ,‬שהפכה לחברה הקבועה שלו למשך כמה שנים‪ .‬אני די נדדתי‪ ,‬פעם‬
‫עם זו ופעם עם אחרת‪ .‬לא היה ברור לי מה בכלל חיפשתי‪ .‬היו לי עדיין רגשות חזקים לשני‪,‬‬
‫אבל היא הייתה רחוקה מדי‪ ,‬והקשר בינינו נגמר‪ .‬התאכזבתי מעצמי וכעסתי על עצמי‪ ,‬כי‬
‫ידעתי שביום ההולדת שלי כבר לא נהיה זוג‪.‬‬
‫הגעתי ליום הראשון שלי בתיכון בעפולה בג'ינס שקניתי בשוק הימאים בחיפה‪ .‬נהגתי‬
‫לקפוץ לשם הרבה‪ ,‬הסחורה הייתה ממש זולה‪ .‬הטרנד אז היה לקפל את הג'ינס באזור‬
‫הקרסול‪ ,‬קיפול דק מבפנים החוצה‪ ,‬ושם בצבץ לו מעל הנעל הלוגו של החברה‪Lee ,‬‬
‫‪ .Cooper‬הג'ינס שלי היה אפור והגופייה אדומה ובלי העגילים‪ ,‬שהסכמתי בלית ברירה‬
‫להיפרד מהם‪ ,‬איכשהו הרגשתי שאני נראה מספיק קוּל יחסית לתלמיד חדש‪.‬‬
‫רכזת השכבה כיוונה אותי לכיתה י"א‪ ,5‬שהייתה בקצה המסדרון‪ .‬חלפתי לאט לאט בין‬
‫הכיתות והיכן שהדלת הייתה פתוחה‪ ,‬בהו בי פרצופים במבטים מוזרים‪ .‬ישר זיהו שאני חדש‪.‬‬
‫נכנסתי לכיתה‪ ,‬תפסתי מקום מקדימה ולא עברו חמש דקות מההפסקה‪ ,‬עד שמנהיג חבורת‬
‫הבנים של הכיתה הכיר לי את אלה שהולכים ללוות אותי כל הדרך לבגרות הכמעט מלאה‬
‫שעשיתי‪.‬‬
‫באותם ימים ירדן ואני חזרנו להיות חברים‪ .‬על פלירטוטי הקיץ שלי בכינרת היא כמובן‬
‫לא ידעה‪ .‬חגגנו שנתיים של קשר‪ ,‬שעוד הכפילו את עצמם בהמשך‪ .‬צד אחד שלי יצא‬
‫למסיבות איתה ועם החברים שלה לכל המועדונים של הקיבוצניקים‪ ,‬וצד אחר שלי היה‬
‫מחובר לעפולה‪ ,‬לשירי דיכאון שהגיעו מהפנימייה ולרצון שלי להישאר עם החברים בכיתה‪.‬‬
‫"אל תדאגי‪ ,‬בן דוד שלי יכניס אותנו"‪ ,‬הבטחתי לה כשיצאנו מהאוטו‪ ,‬צועדים לכיוון‬
‫המועדון העפולאי שבו אהבתי לבלות‪ .‬התערבבנו בתוך ההמון‪ ,‬זקופים מהידיעה שלנו תהיה‬
‫פרוטקציה בכניסה‪ .‬בני הדודים שלי מקיבוץ דברת שלטו בסצנה של המסיבות‪ ,‬והיה לי קל‬
‫מאוד להיכנס ולקבל שתייה חינם‪ .‬המועדון היה המקום שהרגשתי בו הכי נוח‪ .‬נכנסנו תמיד‬
‫לחדר של המוזיקה השחורה‪ ,‬והקצב ההולם שלה חדר לי לנפש‪ .‬ברגעי השיא של הערב היינו‬
‫יוצאים לרחבה החיצונית‪ ,‬אל האלכוהול‪ .‬אם הייתה מוזה‪ ,‬היינו יושבים לנרגילה עם חברים‬
‫לא מוכרים‪ ,‬ואם לא‪ ,‬המשכנו ישר לרחבה של הטראנס‪.‬‬
‫ירדן ואני היינו דבוקים‪ ,‬לא מרפים‪ ,‬אבל כנראה היינו הרבה יותר מאושרים לוּ היינו‬
‫לחוד‪ .‬אהבנו זה את זה‪ ,‬אבל שנינו כמהנו למשהו אחר‪ ,‬חדש‪ .‬בזמן הקשר ההרסני הזה‪,‬‬
‫נמשכנו אל הסבל שכביכול גרמנו זה לזה‪ ,‬מה שהביא בסוף כל אחד מאיתנו למצוא דרך‬
‫להשיג יחס מבני זוג אחרים‪.‬‬
‫השנה הראשונה שלי בתיכון החדש אוטוטו הסתיימה‪ .‬השקעתי מאוד בלימודים‪ ,‬ואפילו‬
‫לא היה לי קשה מדי‪ .‬אהבתי את המורים והרגשתי איך ההזדמנות שניתנה לי לעזוב את‬
‫הפנימייה גורמת לי לפרוח מחדש‪ .‬ממוצע הציונים שלי היה הגבוה ביותר בכיתה‪ ,‬וזו הייתה‬
‫הנקודה המתאימה להכות על הברזל בעודו חם‪ .‬הגשתי בקשה לעבור כיתה‪ .‬הרגשתי שאני‬
‫יכול יותר‪ .‬המנהל היה קצת המום בהתחלה‪ ,‬אבל אחרי שיחה ארוכה‪ ,‬רצופה בהבטחות מקיר‬
‫לקיר מצידי‪ ,‬הוא אישר שבתחילת השנה הבאה אוכל לעבור לכיתת המצטיינים‪.‬‬
‫בחופש הגדול שלפני כיתה י"ב חזרתי למלצר באחד מגני האירועים בעפולה‪ .‬התגעגעתי‬
‫לעבודה בצוות מגובש‪ ,‬לריגוש של החתונות‪ ,‬לשמחה על הטיפים ולאוכל במטבח‪ .‬שני חברים‬
‫מהכיתה היו השותפים שלי לעבודה באולמות‪ .‬היינו מסיימים אירוע‪ ,‬עולים על הרכבים‬
‫ונוסעים ל"חצות פלוס" בעפולה כדי לבלוע נקניקייה רותחת בלחמנייה ולשחק שש־בש‪ .‬עם‬
‫הטיפים מהמלצרות היינו קונים סיגריות ומקשקשים עד אור הבוקר על בחורות‪ .‬לא היה‬
‫הרבה מה לעשות‪ ,‬וזה היה מושלם‪.‬‬
‫מדי פעם הייתי מבלה עם החברים של עמרי‪ ,‬אחי הגדול‪ .‬הוא הכיר חברים מהפנימייה‬
‫שגרו ביבנאל‪ ,‬ואלו הכירו לו חבורה שלמה של עוד נערים ונערות שגרו באזור‪ .‬הם היו‬
‫המעגל שלו‪ ,‬ולעיתים היה נראה שאני נדחף ורק מפריע לו‪ ,‬למרות שהחברים שלו אהבו‬
‫אותי‪ .‬זו הייתה חבורה ענקית שהכירה עוד מבית ספר "כדורי" שבכפר תבור‪ .‬כולם היו לפני‬
‫גיוס ואחר כך התפזרו‪ ,‬כל אחד ליחידה אחרת בצבא‪.‬‬
‫"אח שלי עידו‪ ,‬מה המצב‪ ,‬תגיד לי?" כפיר היה שואל‪.‬‬
‫החברה שלו הייתה יפהפייה אמיתית ומבטינו החושקים ליוו אותה כשהסתובבה למלא‬
‫כוסות ומדי פעם לזרוק חיוכים שובי לב‪ .‬כנראה כולנו בגדנו במארח הלבבי שלנו‪ ,‬לפחות‬
‫בדמיונות‪ .‬זה גם חלק מהעניין כשיש לך חברה יפה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬נראה כאילו כל המקום ההוא הפך למעין קייטנה אחת גדולה‪ .‬כל הבתים שם היו‬
‫בתי קרקע גדולים‪ ,‬לכולם היו ג'יפים וטרקטורונים ומספיק מקום לארח המוני חברים‪ .‬חלק‬
‫מההורים נהגו להצטרף אלינו‪ .‬שולחן היה נפתח‪ ,‬האימא התורנית הייתה שולפת סירים‪,‬‬
‫שאותי משכו באופן מיוחד‪ ,‬והנרגילה זרמה‪ ,‬לפעמים עד אור הבוקר‪.‬‬
 ‫פרק ‪8‬‬

‫יצאתי לחופשי‬

‫שירים של גולני‪ ,‬דיבורים על שייטת ‪ 13‬וסיירת מטכ"ל מילאו את מסדרונות בית הספר‬
‫ואת כיתות השכבה שלנו‪ ,‬כשעלינו לכיתה י"ב‪ .‬הייתי כמעט בן תשע עשרה כי נשארתי כיתה‪,‬‬
‫והפכתי להיות אחד מהגדולים‪ .‬לא רק בגיל‪ ,‬גם בגוף‪ .‬הצלחתי די בקלות למצב את עצמי בין‬
‫האתלטים של השכבה‪ .‬התחלנו להתכונן לצבא‪.‬‬
‫המעבר מחולצות צמודות וג'ינסים של קרוקר לחולצות גזורות של מטליקה‪ ,‬סימל‬
‫בשבילי את העובדה שהקבוצה החדשה שאליה השתייכתי חיפשה את הגיוס המשמעותי‪ ,‬בעוד‬
‫שהישנה‪ ,‬זו של הפנימייה‪ ,‬חיפשה רק לסמן וי על הצבא ולהיפטר מזה‪ .‬היה לי ברור ששום וי‬
‫לא יהיה פה‪ .‬לרגע לא חששתי מהפק"לים שממתינים לי‪ .‬הכוונה למתח‪ ,‬מקבילים‪ ,‬שכיבות‬
‫שמיכה‪ ,‬כפיפות בטן ועוד תרגילי כוח שהמפקדים מורים לך לעשות‪ .‬הריצה הפחידה אותי‬
‫יותר‪ .‬כדי להתכונן לקראת הבאות‪ ,‬יצאנו כמה חברים מהכיתה להשתפר בריצה בשדות‪,‬‬
‫הרמנו אלונקות מאולתרות ואפילו שכנעתי את עמוס‪ ,‬אחי הקטן‪ ,‬ואת החברים שלו‪ ,‬לצאת‬
‫איתי לאימונים‪ .‬בשדות שבין עפולה לתל עדשים היינו שוקעים בבוץ עד הברכיים כאילו‬
‫רצנו תחת אש ברפיח‪ .‬ההרגשה שלי הייתה טובה אבל הייתי דרוך לקראת הלא נודע‪ .‬בלי‬
‫גיוס ליחידה משמעותית‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬אני לא מתגייס בכלל‪ .‬הכול או כלום‪.‬‬
‫כיתה י"ב המשיכה בסימן קריאה‪ .‬הייתי הרבה יותר מקובל‪ ,‬מחובר לכל הערוצים‬
‫בשכבה ומספיק חוצפן כדי שכל המורים יכירו אותי‪ .‬קראתי תיגר על כל אחד שהיה מספיק‬
‫שרירי בשביל להתחרות מולי על המתח‪ ,‬ותמיד ניצחתי‪ .‬כשהיה לי משעמם בשיעור‪ ,‬הייתי‬
‫יורד לאזור מגרש הספורט וסופר כמה עליות מתח אני מסוגל לעשות‪.‬‬
‫שלושים ואחת‪ ...‬שלושים ושתיים‪ ....‬שלושים ושלוש‪ ,‬ספרתי בלחש והתנשפתי תוך‬
‫כדי‪ .‬לכיתה הייתי חוזר עם דופק גבוה‪ ,‬סמוק ומזיע‪ ,‬אבל למחנכת לא היה אכפת‪ .‬היא הייתה‬
‫מדהימה! ממש אימא‪ .‬היא הבינה אותנו‪ .‬הכיתה שלנו הייתה כמעט כולה של בנות ‪ -‬עשרים‬
‫ושבע במספר‪ ,‬ואנחנו הבנים היינו מיעוט שבמיעוט ‪ -‬ארבעה בלבד‪ .‬לא הייתה ברירה‪ ,‬הפכנו‬
‫לצוות עם הרבה גוונים שמשכו כל חלק באופי שלי לכיוון אחר‪.‬‬
‫לבית הספר הייתי מגיע בפיאט פונטו לבנה של ההורים‪ .‬את הירוקה שנסעתי איתה‬
‫ללונה גל מכרנו בשלב כלשהו‪ .‬ההורים שלי אהבו להחליף רכבים לעיתים קרובות‪ .‬ברכב‬
‫התחמקנו די מהר מהלימודים‪ .‬כבר אחרי השיעור הראשון היינו יוצאים מהשער האחורי‬
‫לנסיעה ברחבי העיר‪ .‬לפעמים היינו הולכים לבריכה‪ ,‬לפעמים סתם לשבת במרכז‪ ,‬העיקר לא‬
‫לשבת בכיתה‪ .‬מיציתי את הלימודים‪ ,‬אחרי שנתתי את כל כולי בכיתה י"א‪ ,‬ובכיתה י"ב‬
‫התחלתי להשתעמם‪ .‬אפילו ירדתי הקבצה באנגלית ובמתמטיקה‪ ,‬שני מקצועות שהייתי חזק‬
‫בהם מאוד‪ .‬החלטתי שעל המוגבר בספרות אני מוותר‪ ,‬והשארתי לי רק מקצוע מוגבר אחד ‪-‬‬
‫ספורט‪.‬‬
‫"תגיד עי‪-‬דו!" חבר קרא לי במלעיל מודגש‪" ,‬כמה אתה אומר הרכב של עלמה סוגר?"‬
‫הוא התכוון למהירות המרבית של המכונית‪ .‬להורים של עלמה‪ ,‬שהצטרפה לחבורה‬
‫שלנו‪ ,‬היה פולקסווגן פסאט עם מנוע מספיק חזק כדי להגיע לפחות למאתיים קמ"ש‪ .‬נסענו‬
‫לכביש שבין תל עדשים לקיבוץ גניגר‪ ,‬פנינו שמאלה ברמזור לכיוון הקיבוצים ואני לחצתי‬
‫על הגז עד רצפת הרכב‪ .‬נהדפנו אחורה בחוזקה‪ ,‬עלמה ואני‪ ,‬בעוד הרכב מאיץ‪ .‬מאה‬
‫ושישים‪ ....‬מאה ושמונים‪ ....‬מאתיים‪ ...‬שחררתי את הרגל מהגז‪ .‬עשינו את זה‪ .‬אפשר להגיע‬
‫למאתיים קמ"ש‪ .‬חזרנו הביתה שיכורים מההרפתקה ומהחיכוך עם האווירודינמיקה הרגעית‬
‫שחשנו‪ .‬עלמה נהגה בתוך העיר‪ ,‬ובאחת הכיכרות החליטה להוכיח שגם היא נהגת שוֹדים‪.‬‬
‫היא האיצה אל תוך הכיכר ופספסה את היציאה ממנה‪ .‬מרוב פחד‪ ,‬המשיכה להסתובב סביב‬
‫הכיכר בלי להפסיק‪ ,‬עיגול ועוד עיגול‪ .‬בסופו של דבר היא עצרה‪ ,‬כי חטפה סחרחורת‪ .‬עברתי‬
‫לנהוג במקומה ותפסתי לה את היד‪ ,‬מנסה להרגיע את דפיקות הלב המואצות שלה‪ .‬היא‬
‫נלחצה נורא והמתח שלה התחלף בצחוק אדיר של שלושתנו‪.‬‬
‫יום ראשון הגיע‪ ,‬ינואר ‪ .2004‬זה היה בוקר קר‪ ,‬אבל בישראל כמו בישראל‪ ,‬השמש‬
‫איכשהו תמיד יוצאת בסוף‪ .‬לבשתי קצר ויצאנו‪ ,‬חבורה של מלש"בים )מועמדים לשירות‬
‫בצה"ל( ליום סיירות בווינגייט‪.‬‬
‫יום הסיירות הוא יום מיון שכולל אימוני כושר‪ ,‬ובסופו נבחרים רק הטובים ביותר‬
‫ליחידות המיוחדות של צה"ל ‪ -‬סיירת מטכ"ל‪ ,‬שייטת ‪ 13‬וחובלים‪ .‬בשטח כבר המתינו לנו‬
‫בחורים בחולצות כחולות עם סמלי היחידות על הגב‪ ,‬שעל ראשיהם התנוססו כובעים‬
‫שחצנים‪ .‬המחשבה הראשונה שעברה בי הייתה שלא ככה דמיינתי את עצמי ביום הזה‪.‬‬
‫התחלנו בריצות ללא תכלית‪ ,‬סתם כדי להרוג את הזמן‪ .‬לא ראיתי היגיון בתכנית‪ ,‬אבל‬
‫הבנתי שאין לו"ז ויש נערים‪ ,‬אז לפחות שנעשה משהו‪ .‬כבר בתרגיל הראשון‪ ,‬למרבה‬
‫הפתעתי‪ ,‬הרבה חבר'ה בחרו לפרוש‪ .‬לי היה ברור שגם אם לא אצליח‪ ,‬את היום הזה אסיים‬
‫ויהי מה‪ .‬על החולצה הלבנה שלי כתבו ‪98‬ב‪ .‬לא הייתה משמעות למספר‪ ,‬הוא ניתן רק‬
‫למעקב‪ .‬ביקשו מאיתנו לספור שכיבות שמיכה וכפיפות בטן‪ .‬זה היה קל‪ .‬לאחר מכן יצאנו‬
‫לכיוון השדות ושם חילקו אותנו לקבוצות של שלושים‪ .‬בשמונה וחצי בבוקר בדיוק הוזנקנו‬
‫לריצת שני קילומטרים‪ .‬רצתי מהר‪ ,‬הרגשתי את הרוח‪ ,‬נהניתי‪ .‬לא חיפשתי לסבול וגם לא‬
‫חיפשתי לנצח‪ .‬ההרגשה שלי הייתה הרגשה של יציאה אל החופש‪ .‬לצידי הבחנתי ברצים‬
‫שסבלו והתעייפו כי התחילו מהר מדי ועתה נאלצו לעבור להליכה‪ .‬אני שמרתי על קצב אחיד‪,‬‬
‫לא מיהרתי‪ .‬הגעתי לסוף הקטע הראשון‪ ,‬וחייל במדים סימן בטוש על החולצה שלי‪ .‬עברתי‬
‫את החצי‪ ,‬הרהרתי בסיפוק‪ .‬בחזור כבר ידעתי את הדרך‪ .‬הגברתי מהירות וסיימתי את‬
‫המקצה‪ ,‬קיבלתי מדבקה קטנה עם המספר שש עליה‪ .‬הגעתי מקום שישי‪ .‬וואו‪ ,‬חשבתי‬
‫לעצמי‪ .‬היו בקבוצה שלי כמה בנים שרצו ממש מהר‪ ,‬ועדיין אני מקום שישי‪ ,‬איזה כיף‪.‬‬
‫השלב הבא כלל חלוקה לקבוצות קטנות יותר‪ .‬שאלה זריזה מצד לובשי החולצות‬
‫הכחולות השחצנים נישאה ברוח‪:‬‬
 ‫"מי לוקח את האלונקה?"‬
‫"אני!" קפצתי מהמקום‪ ,‬אך האלונקה כבר נתפסה‪.‬‬
‫פק"ל המים‪ ,‬לעומתה‪ ,‬נותר יתום‪ .‬הרמתי את הג'ריקן הכבד על הגב והרגשתי איך החבל‬
‫השחור חותך לי את הכתפיים‪ .‬נשכתי שפתיים ולא אמרתי מילה‪ .‬מולנו התרוממה דיונה‬
‫נמוכה יחסית‪ ,‬בגובה של כשישה מטרים בערך‪ .‬מה שלא ידענו זה שלהקיף את העלייה הזו‬
‫במשך כמה שעות הולכת להיות משימה מאתגרת במיוחד‪.‬‬
‫"הזנקה ראשונה סרק‪ .‬מוכנים?" שאל בעל החולצה הכחולה עם הכובע המצונף‪.‬‬
‫"מוכנים?" התקשיתי להתרכז‪ ,‬ריחפתי עם החולות והרוח‪" .‬צא!" הוא צעק‪.‬‬
‫כולם החלו לרוץ‪ ,‬מקיפים שיח בשיא העלייה וחוזרים למטה‪ .‬במרכז ההקפה של השיח‬
‫נוצר צוואר בקבוק‪ ,‬ורק החזק שרד בדרך למטה‪ .‬אוקי‪ ,‬חייכתי לעצמי‪ ,‬אז אנחנו משחקים‬
‫ככה‪ .‬התלהבתי‪ .‬נהניתי מההתנגשות עם האחרים כדי לגבור עליהם‪ .‬עכשיו נראה מי חזק‬
‫יותר‪ .‬יצאנו לסבב נוסף‪ ,‬הפעם הייתי דרוך‪.‬‬
‫"צא!" הוא צעק שוב‪.‬‬
‫יצאתי במהירות‪ ,‬מחשב את המסלול ונותן לאיילים הראשונים לעבור ללא פגע‪ .‬כשנוצר‬
‫צוואר הבקבוק‪ ,‬יצרתי התנגשות מכוונת וחתכתי דרך ההמון עד הירידה‪ .‬מבטים כועסים‬
‫נזרקו לעברי‪ ,‬והבנתי שזו לא הדרך‪ .‬הייתי צריך לרוץ מהר יותר ולסיים את העלייה עם‬
‫הראשונים‪ ,‬לפני שנוצר צוואר הבקבוק‪.‬‬
‫"הארבעה הראשונים שחוזרים מרימים אלונקה‪ ,‬השניים שאחריהם פק"לי מים"‪ ,‬המפקד‬
‫קבע חוקים חדשים‪.‬‬
‫עכשיו הייתה לי מטרה ברורה לעקוף את כולם‪ .‬אחרי כל סיבוב עם אלונקה או פק"ל‬
‫מים‪ ,‬דאגתי לצאת ראשון לסיבוב סרק ולחזור בחמישייה‪" .‬אלונקה סוציומטרית" קוראים‬
‫לזה היום‪ .‬אחרי שעות של סיבובים‪ ,‬ביקש השחצן בחולצה הכחולה שנתקע יתד במרחק‬
‫שלושים צעדים מהשיח‪ ,‬בשיא העלייה‪ .‬אחד הנערים התנדב‪ ,‬רץ אל השיח וממנו החל לספור‬
‫צעדים‪ ,‬עד שהעיניים שלנו‪ ,‬שהיו מסונוורות מהשמש שהגיחה מבין העננים במפתיע‪ ,‬זיהו את‬
‫היתד ננעצת בחול אי שם באופק‪.‬‬
‫"הלאה‪ ,‬כל אחד ממלא לעצמו שק מלא חול!" המפקד המשיך לצעוק מתחת לשמשייה‬
‫שהגנה עליו‪.‬‬
‫הצורך שלי להוכיח את עצמי הלך ודעך‪ .‬הרגשתי אפיסת כוחות אבל ניסיתי להגיד‬
‫לעצמי שזה רק יום אחד‪ .‬מה יהיה בגיבוש? חשבתי לעצמי‪ ,‬מעט בחשש‪.‬‬
‫"אתם סופרים בקול רם כל פעם שאתם עושים סיבוב מסביב לשיח והיתד‪ ,‬יש?" ההוא‬
‫פקד בקול סמכותי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬המפקד!" ענו לו כולם בצעקה‪.‬‬
‫הוא צחקק‪" :‬אני לא המפקד שלכם‪ .‬חכו‪ ,‬המפקד שלכם יקרע אתכם פי מאה"‪.‬‬
‫לנו זה לא אמר עדיין כלום‪ .‬היה עדיף שישתוק ופשוט ייתן לנו לאחוז בשביב של העמדת‬
‫פנים כאילו אנחנו חיילים‪ .‬התחלנו סיבובים‪ ,‬אני זוכר עשרים ושניים‪.‬‬
‫"עכשיו תניחו את השקים וקחו מעדר‪ .‬אני רוצה בור של מטר על מטר על מטר‪ ,‬יש לכם‬
‫שעה לטובת העניין"‪.‬‬
‫החפירה לא הייתה קשה‪ .‬דווקא היה לי נחמד‪ .‬הידיים אצלי היו תמיד החלק החזק בגוף‪.‬‬
‫חפרתי עד שיכולתי ממש לשבת בתוך הבור‪ .‬קיפלתי את רגליי לישיבה מזרחית ובאצבעותיי‬
‫שיחקתי עם החול שבקרקעית‪ ,‬כאילו בניתי לי בית קטן‪ .‬הלילה החל לרדת‪ .‬לא היה קר מדי‪,‬‬
‫אבל חום היום נעלם‪ ,‬והזיעה שניגרה ממני הפכה למיזוג אוויר טבעי יחד עם הרוח‪.‬‬
‫"אתם יכולים לצאת"‪ ,‬הורה המפקד בזמן שרשם לעצמו במחברת‪.‬‬
‫יצאנו לרחבת כורכר‪ ,‬ומישהו במגפון קרא לכולם לשבת‪ .‬לא הכרתי אף אחד‪.‬‬
‫"אני הולך לקרוא מספרים‪ .‬אלו שאקרא בשמם‪ ,‬קמים ויושבים כאן"‪ ,‬הורה המפקד‬
‫והצביע על מקום ריק ברחבה‪.‬‬
‫לא היה לי ברור מי הוא‪ ,‬אבל ידעתי שהמספרים שיקרא יהיו של אלו שמיועדים לגיבוש‬
‫סיירת מטכ"ל‪ ,‬אחריהם גיבוש שייטת ‪ 13‬ולאחר מכן יחידת חובלים של חיל הים‪.‬‬
‫"‪98‬ב"‪ ,‬נשמע קול מגפון מרחוק‪.‬‬
‫זה אני‪ .‬קמתי בבהלה‪ .‬לא הייתי מרוכז במתרחש ובינתיים הקבוצות השתנו‪ .‬התיישבתי‬
‫בתוך חבורה של בריונים‪ ,‬שנראה שלא התרגשו כלל מהמעמד‪ ,‬ופחדתי לפצות פה‪.‬‬
‫"שייטת‪ ,‬נכון?" שאלתי את הבחור שלידי‪ ,‬והוא הנהן בראשו בהסכמה‪.‬‬
‫חשבתי שאני מאבד דופק‪ .‬הרגשתי כאילו אני בסוף מסלול‪ ,‬וכבר עוד רגע סיכת הלוחם‬
‫של שייטת ‪ 13‬תוצמד למדים הלבנים שלי בטקס בכותל‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬את הגיבוש של השייטת אומנם סיימתי כמה שבועות לאחר מכן‪ ,‬אך לא‬
‫בהצלחה‪ .‬דוד שלי‪ ,‬שהיה קצין בשייטת בזמנו‪ ,‬היה בדיוק אותו לוחם שחלמתי להיות‪ .‬אשתו‬
‫היא אחות של אימי‪ ,‬ובשבילי הוא היה מודל לחיקוי‪ ,‬אדם שאליו חשתי הערכה רבה ויראת‬
‫כבוד‪ .‬הוא שאל אותי אם צריך שהוא ידבר עם מישהו‪ ,‬אבל השבתי שלא‪ .‬לא רציתי‬
‫קומבינה‪ .‬מה שצריך לקרות‪ ,‬יקרה‪.‬‬
‫אפריל הגיע‪ .‬שנת ‪ 2004‬החלה לרדת לחצי התורן‪ ,‬והגיע תורו של הטיול השנתי של‬
‫כיתה י"ב‪ .‬התחלנו כבר בהכנות למסיבת הסיום‪ ,‬ועלמה ואני כבר קבענו לישון בחדרים‬
‫סמוכים כדי שנוכל להתגנב בלילה זה אל זה ולחגוג‪ .‬בטיול במדבר עלמה התיישבה מאחוריי‬
‫על סלע וחיבקה אותי‪.‬‬
‫"תסתכל לפה"‪ ,‬קליק של מצלמה ישנה תיעד את הרגע ההוא‪.‬‬
‫בעלייה הגדולה והמפרכת לפסגת ההר‪ ,‬שנינו היינו בין הראשונים‪ ,‬השאר השתרכו‬
‫מאחור‪ .‬כושר לא היה הצד החזק שלהם‪ .‬אני נשביתי בקסמו של הטבע המדברי מלא ההוד‪.‬‬
‫האבנים והדרכים המפותלות קראו לי לדהור בהן‪ ,‬להגיע למעלה‪ .‬על הפסגה‪ ,‬ניצבנו שנינו‬
‫בזרועות פרוסות לרווחה כשים המלח ברקע מאחורינו‪ ,‬ושוב קליק‪ .‬לאט לאט הצטרפו כל‬
‫החברים‪ ,‬מחבקים מכל זווית אפשרית רק כדי להיכנס למסגרת ‪ -‬קליק‪ .‬כל התמונות הגיעו‬
‫בסוף בסרט מגולגל בעטיפה מפלסטיק‪ ,‬היישר אל חנות הצילום‪.‬‬
‫בערב הייתה מסיבה‪ ,‬אבל הבגדים שהבאתי לא היו יפים מספיק בעיניי‪ .‬חבר מהשכבה‬
‫הציע לי לקחת משלו וישר הסכמתי‪ .‬הייתי רגיל לחלוק עוד מימי הפנימייה הצבאית‪ ,‬כשאלכס‬
 ‫ואני נהגנו להחליף בינינו את הבגדים כל הזמן‪ .‬זה היה אחלה חיסכון‪.‬‬
‫לקראת סוף י"ב‪ ,‬ההורים שלי הבינו שיש מצב שלא אסיים את התיכון עם בגרות מלאה‪.‬‬
‫הגזמתי קצת עם ירידת ההקבצות‪ ,‬והשקלול הכללי הביא אותי למקום בעייתי‪ .‬לא רק ההורים‬
‫שלי הבחינו בהתדרדרות שלי בציונים‪ ,‬אלא גם איילת‪ ,‬המחנכת שלי‪ .‬היא לא ויתרה לי‪ .‬בכל‬
‫יום‪ ,‬הזמינה אותי אליה הביתה יחד עם עוד תלמיד‪ ,‬ושלושתנו היינו יושבים ולומדים יחד‬
‫תנ"ך וגם ספרות‪ .‬ככה‪ ,‬בשעות הערב‪ ,‬על חשבון הזמן הפרטי שלה‪ ,‬בהתנדבות מלאה‪.‬‬
‫בזכותה ניגשתי לבגרות במקצועות האלה וקיבלתי ציונים טובים‪.‬‬
‫ההכנות למסיבת הסיום יצאו לדרך‪ ,‬ובית הספר הקצה לנו במאי לטובת ההפקה‪ .‬אבל‬
‫החבר שלי אדם‪ ,‬התעקש לנהל את ההפקה בדרכו‪ .‬הוא היה כוריאוגרף מוכשר ובעיקר נמשך‬
‫לריקודי עם‪ .‬היינו חברים טובים מאוד‪ ,‬והיה ברור כבר אז שהוא נמשך לגברים ולא פעם‬
‫ניסה את מזלו במילים חלקלקות‪ .‬זה לא הפריע לי‪ ,‬לא הייתי שם‪ .‬אותי תמיד עניינו רק‬
‫הבנות‪.‬‬
‫בחזרות להצגה התחלנו לשיר כל אחד קטע‪ ,‬וכשהגיע תורי‪ ,‬למרבה הפתעתי‪ ,‬בחרו בי‬
‫לשיר חלק מהשיר "האהבה הישנה" של שלמה ארצי‪ ,‬שהיה אהוב עליי תמיד‪ ,‬בערך כמו על‬
‫יותר מחצי המדינה‪.‬‬
‫"שמש בגבעון דום‪ ,‬וירח בעמק איילון‪,‬‬
‫חולם על המקום הזה‪,‬‬
‫ביום שנפסיק בו ללחום‬
‫ונתחיל בו לנשום!"‬
‫השיר של "סאבלימינל" בקע מהרמקולים‪ ,‬ואנחנו חזרנו אחריו‪ ,‬מנסים להמציא‬
‫כוריאוגרפיה מנצחת לשיר הסוחף‪ .‬לא היה לי ספק של"סאבלימינל" יש מקום במסיבת הסיום‬
‫שלנו‪ .‬השיר הזכיר לי את תקופת הפנימייה ואת ילד הרחוב שהייתי‪ .‬הטוויסט שהוא עשה‬
‫לשיר "פרחים בקנה" שיקף כמו מראה את הרגשות שלנו‪.‬‬
‫היום הגדול של מסיבת הסיום הגיע‪ ,‬בכולנו אחזה התרגשות‪ .‬ירדן הגיעה לאולם עם‬
‫ההורים שלי וישבה בקהל‪ .‬יצאנו בתרועה אדירה‪ ,‬בלוויית קונפטי ועשן‪ ,‬לרקוד את השיר‬
‫המחודש‪ .‬כפות רגלינו הלמו ברצפת העץ בחוזקה יחד עם השמש שנדם בין עזה לרפיח‪.‬‬
‫הסולנית המטאורית הייתה אחת הבנות בשכבה‪ ,‬שברגע האחרון גילינו שיש לה קול זמיר‪.‬‬
‫הרמנו את הקהל כאילו היינו לפחות "קווין" בהייד פארק‪ .‬ליווינו את הכוכבת שהתגלתה‬
‫בשירת הפזמון‪ ,‬עטופים ללילה אחד באבק כוכבים‪.‬‬
 ‫פרק ‪9‬‬

‫יחידה מיוחדת‬

‫"שלום עידו‪ ,‬אתה פנוי לכמה דקות?" בקע קול מיליטנטי קטוע מהסלולרי שלי‪.‬‬
‫"כן"‪ ,‬עניתי‪ ,‬כאילו אני מחזיק יומן מתוקתק ביד ורץ בין פגישות‪.‬‬
‫"עברת את המיונים ליחידה"‪.‬‬
‫לא היה לי מושג באיזו יחידה מדובר‪ ,‬אבל בהחלט נהניתי מימי הגיבוש המוזרים‬
‫שעברתי לקראתה בבית השריון‪ .‬הקול בטלפון היה שייך לנציג יחידת ‪ ,504‬יחידה קרבית‬
‫סודית של חיל המודיעין‪.‬‬
‫"אני אלך לגיבוש צנחנים ומקסימום אגיש ויתור אם אעבור‪ .‬זה יעזור לי להתכונן לגיוס‬
‫ליחידה"‪ ,‬שלחתי רושם ראשוני על פני המים‪.‬‬
‫"אוקי‪ ,‬נהיה בקשר לקראת אוגוסט"‪ ,‬ענה לי ר'‪ ,‬הקצין מהיחידה הסודית שישב בבסיס‬
‫האם של חיל המודיעין באזור המרכז‪" .‬אתה תקבל זימון לחטיבת גולני ומשם אנחנו נפגוש‬
‫אותך‪ .‬אל תדבר עם אף אחד על זה שאתה שייך ליחידת מודיעין‪ .‬אתה גולני"‪.‬‬
‫הגיוס לצבא היה נקודת מפנה חשובה בחיי‪ .‬הרגשתי מוכן ורעב למה שיש לצבא להציע‪,‬‬
‫אבל שכחתי לרגע שאני לא ילד של מסגרות‪ ,‬שאני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות‪ ,‬ואני‬
‫חייב מקום שנותן לי חופש פעולה‪ .‬בדיוק ההפך מהמקום שהלכתי אליו‪ ,‬אבל איכשהו האמנתי‬
‫שאצליח להפריד את המוץ מהתבן‪.‬‬

‫"לקבלת המ"מ‪ ,‬המחלקה תימתח להקשב‪ .‬הקשב!" צעקתי‪.‬‬

‫המפקד שלי ראה בעיניים שלי את האש‪ .‬הוא נתן לי מייד לפקד על הכיתה‪.‬‬
‫"אנחנו יוצאים לכיוון רחבת המסדרים‪ ,‬שם יחלקו אותנו למספרי גדודים"‪ ,‬פקדתי‬
‫בנחישות‪.‬‬
‫לגולני יש שלושה גדודים‪ 13 ,12 :‬ו‪ .51 -‬מחלקה ‪ ,2‬כיתה ב'‪ ,‬גדוד ‪ - 12‬שם הוצבתי‪.‬‬
‫"חכו ליד הכיתות‪ .‬כל מי ששייך למודיעין‪ ,‬חכו בבקשה בכיתה שבבניין הצמוד"‪.‬‬
‫לא בדיוק הבנתי מי הולך לאן‪ ,‬אבל ידענו שאנחנו שייכים למודיעין‪ .‬בכל כיתה היה אחד‬
‫כזה‪ .‬הלכנו ביחד לכיוון אותה כיתה והתיישבנו בפנים‪ .‬סביבי היו המון פרצופים לא מוכרים‪,‬‬
‫שיהפכו להיות החברים הכי טובים שלי לתקופה ארוכה מאוד‪ .‬הקצין ר' נכנס‪ ,‬צנום ומנומש‪,‬‬
‫ואחריו ד' ‪ -‬בחור גדול ממדים‪ ,‬עם משקפי שמש קרביים על ראשו‪ .‬הוא התיישב על השולחן‬
‫בפרצוף רציני‪.‬‬
‫"שלום לכם מחזור ו'"‪.‬‬
‫איזה מחזור? חשבתי לעצמי‪ ,‬על מה הוא מדבר? כל הגיוס שלנו היה לא מובן‪ .‬אף אחד‬
‫לא ידע כלום‪ ,‬הייתה תחושה של עמימות‪ .‬פתאום הגיע ד'‪ ,‬כמו איזה משיח‪ ,‬נכנס לכיתה‪,‬‬
‫מלמל כמה דברים ונעלם‪ .‬הפעם הבאה שנראה אותו תהיה רק ארבעה חודשים לאחר מכן‪,‬‬
‫כשהוא יגלה לנו מי ממשיך ליחידה ומי נשאר בגולני‪.‬‬
‫הטירונות הייתה קלה‪ .‬באתי מוכן‪ ,‬מלא רוח צפונית של חיל המודיעין וחברים לא‬
‫חברים‪ ,‬שכל אחד מהם בכיתה אחרת‪ .‬קראו לזה "השבחת גדודים"‪ .‬זה היה מעין הסכם בין‬
‫היחידות המיוחדות לגדודים‪" .‬מזריקים" חניך שייעודו יחידה מיוחדת לתוך כיתה של‬
‫חי"רניקים )חיל רגלים( והוא אמור "להשביח" את הכיתה ולהביא אותה למצוינות‪ .‬האמת‬
‫שהצלחתי לעשות את זה לא רע בכלל‪ .‬כבר אחרי שבועיים של טירונות בלטתי ביום הספורט‬
‫הגדודי‪ ,‬וביחד עם חברים טובים מגדוד ‪ 12‬ניצחנו בגמר את פלס"ר גולני במרוץ אלונקות‪ .‬זה‬
‫היה ספרינט מטורף‪ .‬האדרנלין שלי היה בשמיים ולאורך כל המסלול שכחתי שאני עייף או‬
‫מזיע‪ .‬המפקד שלי היה בעננים‪.‬‬
‫אבל כמו בכל סיפור טוב‪ ,‬חייב להיות מישהו שמגלם את תפקיד הרע‪ .‬קראו לו שלום ‪-‬‬
‫שחום‪ ,‬נמוך קומה וצנום‪ ,‬עם פה מלוכלך שלא ברא השטן‪.‬‬
‫בזמנים האלה בגולני‪ ,‬כבר לא הייתי עידו שחוטף סטירה ונשאר המום מול כל הכיתה‪,‬‬
‫וגם לא עידו עם הפתיל הקצר שישר מרים ידיים‪ .‬בצבא הפכתי להיות אדם אחר‪ ,‬מלא הערכה‬
‫למקום שממנו הוא בא וליעד שאליו הוא מכוון‪ .‬לא הייתה לי שום כוונה לתת למישהו כמו‬
‫שלום לסכן את המקום הזה‪.‬‬
‫"לא הולך לעמוד בשלשות‪ ,‬מה תעשה לי‪ ,‬יא הומו אחד?" שלום קרא לעברי בפעם‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫בחרתי להבליג‪.‬‬
‫"המפקד‪ ,‬תטפל בשלום כי אם אני אתייחס אליו‪ ,‬יפנו אותו מפה באלונקה"‪ ,‬פניתי‬
‫למפקד שלי‪ ,‬שהבין עם מי אני מתמודד וניסה לגשר בין הצדדים‪.‬‬
‫הוא אף פעם לא לקח צד‪ ,‬למרות שהבין טוב מאוד עם מי יש לנו עסק‪.‬‬
‫יצאנו לשדאות‪ .‬שבוע שלם בחוץ‪ ,‬רק אנחנו והשמיים‪ .‬המפקד הושיב אותנו בצלע הר‬
‫ולימד אותנו על קסיופיאה ועל סדר הכוכבים‪ ,‬הראה לנו איך מחפשים את כוכב הצפון אם‬
‫הולכים לאיבוד בניווטים ושאל כל אחד שאלה אישית‪ .‬לא חלמתי שיהיה לי מפקד כזה‪.‬‬
‫הערצתי אותו‪ .‬לא על היותו מפקד בגולני‪ ,‬אלא על האדם שהיה ‪ -‬בחור שומר מצוות שהרכיב‬
‫משקפיים דקים‪ ,‬פניו מסותתות ועטורות זיפים‪ .‬הוא הזכיר לי צילומים של דוגמנים על שער‬
‫מגזין אופנה‪.‬‬
‫"שלום‪ ,‬אין יותר טונה‪ ,‬מתחלקים כולם במה שיש!" כעסתי שוב על שלום‪.‬‬
‫"אני לוקח את זה לעצמי‪ ,‬לא מעניין אותי אתה וכל מי שפה"‪ ,‬הוא החזיר לעברי‪.‬‬
‫לא הצלחתי להבין את דרך החשיבה שלו‪ .‬הוא הרי חופר לעצמו בור מול כולם‪ ,‬מה‬
‫הסיפור שלו?‬
‫שלום גדל בלוד‪ .‬כנראה עבר ילדות לא קלה‪ ,‬והתוספת של מודיעינצ'יק מתנשא לא‬
‫התאימה לו בנוף‪ .‬התקרבתי אליו במבט זועם‪ ,‬והוא התקרב אליי‪ ,‬הרים את זרועותיו ודחף‬
‫אותי לאחור‪ ,‬אבל לא חזק מדי‪ .‬המפקד ביקש ממני לעזוב אותו בשקט וכך היה‪.‬‬
‫"תחפרו פה בור בגודל שק השינה שלכם‪ .‬אנחנו נישן פה הלילה"‪ ,‬הורה לנו המפקד‪.‬‬
‫הלילה ירד‪ ,‬וחפרנו בלי הפסקה‪ .‬פרסתי את שק השינה‪ ,‬נכנסתי אליו ונרדמתי בתוך‬
‫שנייה‪ .‬התעוררתי בקלות בחמש וחצי בבוקר‪ .‬השמש עלתה‪ ,‬והשק"ש להט‪ .‬גלגלתי אותו‬
‫לתוך הכיסוי שלו ופתאום שמתי לב שתחתיו נמצא קן של עקרבים‪ .‬הם היו צהובים וקטנים‪.‬‬
‫למזלי לא קרה לי כלום‪ ,‬יש אפילו סיכוי שעשיתי לאימא עקרבה טובה ודגרתי על העקרבונים‬
‫שלה במשך הלילה‪ .‬יצאנו לשטח שוב‪ ,‬להתאמן על כיבוש כיפות של גבעות‪.‬‬
‫"אש‪ ,‬אש‪ ,‬אש!" צעקנו כולנו תוך כדי ריצה לפסגת הגבעה‪ ,‬שהחזירה לנו מבט מבולבל‪.‬‬
‫היה נדמה לי שהרוח שורקת לנו לצאת מהסרט‪.‬‬
‫"היום יהיה מסע פילים"‪ ,‬קולו של קצין המחלקה פער תהום של אי־הבנה‪.‬‬
‫בדמיוני המפותח ציירתי לי חבורה של חיילים שפופים‪ ,‬עם ציוד רב על גבם‪ ,‬שצועדים‬
‫בכבדות ובאיטיות כמו פילים בחושך‪ .‬זה לא היה רחוק מהמציאות‪ .‬באותו לילה בשדאות‪,‬‬
‫לכל אחד היה פלג אוהל‪ ,‬שזו בעצם רק צלע אחת מתוך המשולש שווה השוקיים שפרוס מעל‬
‫שני חיילים בשטח‪ .‬גובהו היה בערך כמו חצי גוף של אדם מבוגר‪ ,‬ולא היה לו חלק שמכסה‬
‫את הרצפה‪ .‬הרכבנו אותו בזוגות ונשכבנו בפנים‪ .‬באמצע הלילה שמענו את צעקות המפקדים‪,‬‬
‫ורימוני עשן העירו אותנו בבהלה‪ .‬לקחנו במהירות את כל החפצים עלינו‪ ,‬והזזנו את המאהל‬
‫למיקום חדש‪ .‬עכשיו הבנתי‪ ,‬מסע פילים‪.‬‬
‫בתקופה ההיא‪ ,‬גולני עברו לבסיס חדש ובסיסים ישנים נסגרו‪ .‬אבא שלי תמיד התפאר‬
‫בהיכרות שלו עם בסיסים‪ .‬הוא היה בפלס"ר צנחנים‪.‬‬
‫"סנור‪ ,‬עידו‪ ,‬אתה יודע מה זה סנור? גיהינום"‪ ,‬היה חוזר כל הזמן‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬אנחנו בפלס בבקעה‪ ,‬זה בסיס מטר על מטר ואנחנו מפרקים את כולו"‪ ,‬הסברתי‬
‫לו בפעם המאה‪.‬‬
‫במשך שבועיים של עבודות פרך פירקנו משרדים‪ ,‬אוהלים וכל דבר שיכולנו‪ .‬כשיצאנו‬
‫מהבסיס‪ ,‬נשארו בו רק גדר וריבועי בטון ריקים‪ ,‬שעליהם ניצבו עד לא מזמן משרדים‬
‫וכיתות‪.‬‬
‫בסוף הטירונות שוב כינסו את המיועדים ל־‪ .504‬הפעם‪ ,‬מפקד הצוות הגיע עצבני‪ .‬הוא‬
‫היה בדרגת סגן‪ ,‬מצטיין מחזור ב' של ‪ .2001‬לא מישהו שבא לך לפגוש בסמטה חשוכה‪.‬‬
‫בעיניי הוא נראה כמו גרסה אשכנזית לאביר האפל מהסרט באטמן‪.‬‬
‫"לוטן‪ ...‬שמעתי שאתה עושה בעיות"‪ ,‬הוא ירה ופגע‪.‬‬
‫כולם השתתקו‪ .‬לוטן היה כוכב עולה‪ ,‬ילד שמנת מחיפה‪ ,‬גבוה‪ ,‬חתיך ומלא ביטחון‪ .‬אני‬
‫לא זוכר בדיוק על מה הוא נענש‪ ,‬אבל הוא היה הראשון להבין ש־‪ 504‬זה לא צחוק‪.‬‬
‫טקס הסיום של הטירונות היה מרגש‪ .‬קיבלנו תגי כתף של גולני‪ ,‬שהתחלפו מייד לתגים‬
‫של מודיעין‪.‬‬
‫"אין לך מה לשים את זה בכלל"‪ ,‬סינן לעברי אחד החבר'ה‪.‬‬
‫בחיוך שחצני הסכמנו שנינו שהתג של מודיעין שווה יותר‪.‬‬
‫יצאנו לשבועיים הביתה וחזרנו לגיהינום‪ .‬הטירונות הייתה קייטנה לעומת מה שחיכה לנו‬
‫‪ -‬העלאת כושר בווינגייט‪ .‬פתאום הבנו מה הייתה כוונת המשורר במילים "יחידה מיוחדת"‪.‬‬
‫החדרים היפים שהיו לנו בבסיס הממורק של גולני התחלפו באוהלים אפרוריים ליד מגרש‬
‫ספורט בפאתי מכון וינגייט‪ ,‬בתוך בסיס שנקרא בה"ד ‪ .8‬לא הרבה מכירים את וינגייט‬
‫לעומק‪ ,‬אבל המקום טומן בחובו דם ויזע רבים שניגרו מגופם של חיילים שהגיעו אליו‬
‫חלשים ויצאו חזקים‪.‬‬
‫פתחנו בריצת בוקר בחולות‪ .‬מדריכת כושר עם ישבן מפוסל רצה לפנינו‪ ,‬ואני דלקתי‬
‫אחריה‪ .‬המראה שלה נתן לי קצת מוטיבציה בכל החרא הזה‪ .‬רצנו כמה קילומטרים עד מקום‬
‫שנקרא "הצוקון"‪ ,‬שממנו הייתה ירידה חדה מאוד בחול יבש‪ .‬היה קל מאוד לרדת‪ ,‬אך סבל‬
‫בלתי נתפס לעלות‪ .‬הקונטרסט של המקום הזה מדהים את כל מי שמכיר אותו ‪ -‬צוק חול‬
‫אימתני מול פיסת ים שקט וצלול‪ .‬נחנו קצת והמשכנו לשיעור קרב מגע באולם הספורט‬
‫שבמרכז הבסיס‪.‬‬
‫"גדר!" צעק המדריך בקרב מגע‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬כמו כלבים ממושמעים‪ ,‬יצאנו בריצה מהאולם‬
‫למגרש הספורט הקרוב‪ ,‬נגענו בגדר שזורה מעוינים עשויים מחוטי ברזל ירוקים וחזרנו‬
‫בספרינט‪ .‬זה היה נורא‪ .‬עשרות פעמים ביום‪.‬‬
‫"בטן! גב!" החלפנו משכיבה על הבטן לשכיבה על הגב‪" .‬שלושים כפיפות בטן"‪.‬‬
‫הגוף התנשף‪ ,‬הרגשתי שאין לי אוויר מתחת לקסדה ולמגן‪ ,‬לא שלמישהו היה אכפת‪.‬‬
‫האימונים הלכו ונהיו אינטנסיביים‪ ,‬והזמן לא זז‪ .‬מבוחן לבוחן‪ ,‬מטיפוס על חבל של שישה‬
‫מטרים שאחד החבר'ה נפל ממנו וריסק עצם‪ ,‬ועד ריצה לגדר‪ ,‬כאשר מישהו נכנס בטעות‬
‫בכוח בדלת הכניסה לאולם העשויה זכוכית‪ ,‬וזו התנפצה לרסיסים‪ ,‬כמו באיזה סרט הוליוודי‬
‫מטופש‪.‬‬
‫"לכו לאוהלים‪ ,‬אין שעת ת"ש עדיין"‪ ,‬הורה לנו המפקד יום אחד‪.‬‬
‫רצנו כולם לאוהלים‪ ,‬וברוב טיפשותי הוצאתי את הנייד מהתיק לבדוק אם במקרה ירדן‬
‫שלחה לי הודעה‪ .‬התקשרתי אליה והיא לא ענתה‪.‬‬
‫"ח'!" צעק אחד החבר'ה מהצוות‪ .‬נעמדנו בצורת ח' בזריזות‪" .‬מי דיבר בטלפון?" חקר‬
‫המפקד‪.‬‬
‫הרמתי את היד ראשון כדי להגן על שאר החברים‪ .‬אם הם יראו אותי מרים‪ ,‬הם לא‬
‫ירימו‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ .‬אני אהיה ה"למען יראו וייראו"‪ .‬העונש שלי היה להישאר שבת‪ .‬עדיין‬
‫לא התחיל המסלול של היחידה וכבר צברתי כתם שחור‪ .‬בין האוהלים בא לקראתי ראובן‪,‬‬
‫חבר טוב‪ ,‬רגיש וטוב לב‪ .‬בלי לחשוב יותר מדי‪ ,‬הוא חיבק אותי ואני פרצתי בבכי אל תוך‬
‫הכתף שלו‪ .‬זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר במסלול ההכשרה שעברנו יחד‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬השבת שבה רותקתי עברה בנעימים‪ .‬היה לי שקט ונחמד‪ .‬נזכרתי‬
‫בשבתות של הפנימייה הצבאית‪ .‬שם‪ ,‬כשהייתי בן ארבע עשרה חמש עשרה‪ ,‬העובדה שלא‬
‫נסעתי הביתה עזרה לי לארגן את המחשבות בשקט‪ .‬בווינגייט‪ ,‬השבת עזרה לי לנוח מהמרוץ‬
‫ובעיקר נתנה לי זמן על החוף של נתניה‪ ,‬מול גלי הים‪ ,‬לשקוע בהרהורים‪.‬‬
‫יום ראשון הגיע מהר וחברי הצוות החלו לטפטף לכיוון המאהל‪ ,‬מחויכים ושיכורים‬
‫מסוף השבוע שפספסתי‪ .‬כשהגיע הלילה‪ ,‬הם שכחו מהר מאוד את פינוקי הבית‪ ,‬ורמת האושר‬
‫שלי ושלהם הייתה זהה‪.‬‬
‫"ח' זריז‪ ,‬אפודים עליכם"‪ ,‬חתך את הדממה בשעת לילה מאוחרת קולו האימתני של‬
‫הרס"פ‪ ,‬שלו הדבקתי במחשבותיי את הכינוי ג'וקר‪ .‬ניכר היה שנהנה מהקול המחוספס של‬
‫עצמו ומהדיבור השקט שלו‪ ,‬שהעיר אותנו משינה עמוקה‪ .‬בחשכה התרכזנו במגרש הכדורסל‬
‫עשרים ושמונה לוחמים‪ .‬כולם במדים‪ ,‬עם אפודים ומימיות מוחרשות‪ .‬נשקים בתלה צוואר‪,‬‬
‫מוכנים לכל דבר שיקרה‪.‬‬
‫"מצב שתיים"‪ ,‬הוא הורה בשקט‪" .‬אתם יודעים כמה זמן אנחנו נהיה ככה עכשיו?" הוא‬
‫שאל וענה לעצמו‪" :‬שעה"‪.‬‬
‫שעה? לא ידעתי מה לחשוב‪.‬‬
‫"איך אפשר להחזיק שעה במצב שתיים?" התחילו לחשושים‪.‬‬
‫"אני אחזור עוד מעט‪ ,‬אל תזוזו"‪ ,‬פקד הג'וקר‪ ,‬והחל להתרחק לנקודת תצפית שממנה‬
‫יוכל להראות לאיזו מדריכה איך הוא שולט בנו מרחוק‪ .‬הדקות עברו‪ ,‬הידיים כאבו‪ ,‬הגב‬
‫נשרף ממאמץ והשינה המתוקה ששקענו בה רק לא מזמן התחלפה לזיעה שניגרה אט אט‬
‫מהמצח‪ .‬שעה שלמה עברה במצב שתיים‪ ,‬עד שהורה לנו הרס"פ לקום‪.‬‬
‫המסלול של ‪ 504‬חולק לקורסים ‪ -‬קורס בשב"כ‪ ,‬קורס צילום ייחודי‪ ,‬עיקוב‪ ,‬לחימה‬
‫בשטח בנוי ולימודי ערבית היו רק קצה המזלג‪ .‬שיעורי קרב מגע הלכו ונהיו אינטנסיביים‬
‫יותר‪ ,‬אבל לנו לא היה אכפת‪ .‬היינו מגובשים‪ ,‬קמנו יחד בבוקר והלכנו לישון יחד‪ .‬היו לנו את‬
‫השירים שלנו‪ ,‬את הצחוקים שלנו‪ ,‬את הכאבים שלנו‪ .‬היינו לגוש אחד‪.‬‬
‫"מה זה‪ ,‬כלבים?" שאל אותי חבר לצוות בזמן שהאוטובוס שנסענו בו נכנס לבסיס‬
‫ההכשרות הסודי של היחידה‪.‬‬
‫הבסיס היה מגודר בגדר כפולה‪ ,‬ובין הגדרות רצו כלבים תוקפניים הלוך חזור על רצועה‬
‫רצה‪ .‬הבסיס עמד על שטח של קילומטר אחד בלבד‪ ,‬ובמרכזו מבנה בריטי‪ .‬מכוניות מרצדס‬
‫ישנות חנו בחלקו הדרומי של הבסיס‪ ,‬במעין האנגר מכוניות קטן‪ ,‬צמוד למכולות ציוד גדולות‬
‫שחיברו אותו עם האפסנאות‪ .‬כל אחד מאיתנו קיבל אקדח מסוג גלוק‪ ,‬מתוך קופסת עץ גדולה‬
‫שנקראה פק"ל אקדחים‪ .‬היו לנו המון קופסאות עץ‪ ,‬וכל אחד קיבל אחריות לקופסה אחרת‪.‬‬
‫אחת הכילה מטרות למטווחים‪ ,‬אחת מחסניות רובה סער מסוג ‪ M16‬ואחרת הייתה דווקא‬
‫מיועדת‪ ...‬לתבלינים‪ ,‬למקרה שנצא לשטח ונרצה לשדרג את מנות הקרב‪.‬‬
‫"נאור‪ ,‬גש הלום"‪ ,‬הרס"פ מלמל וקראתי את שפתיו‪ .‬מיהרתי לעמוד בטווח שמיעה והוא‬
‫לחש באוזני‪" :‬אין לך פק"ל‪ ,‬נכון?" והמשיך בתשובה‪" :‬בוא איתי"‪.‬‬
‫הלכתי אחריו מהמגורים שלנו בשביל אבנים צר‪ ,‬שסביבו צמחו שיחים עבים בגובה‬
‫אדם‪ .‬השביל הוביל למגרש קט־רגל קטן‪ ,‬שהוסב לרחבת מסדרים מול הבניין הבריטי‬
‫שבמרכז הבסיס‪ .‬הסקרנות שלי התעוררה‪ .‬מעניין מה יש בתוך הבניין‪ ,‬הרהרתי‪ .‬עידו של‬
‫הקיבוץ ניסה לצאת החוצה‪ ,‬לשבור את החוקים‪ .‬הרס"פ התקדם לשמאלו של הבניין‪ ,‬ושנינו‬
‫עברנו את הכניסה האחורית של חדר האוכל על כביש מעגלי שהקיף את אותו בניין‪ .‬יחסית‬
‫קטן‪ ,‬חשבתי‪ ,‬יכול להיות שיש פה מסתור תת־קרקעי?‬
‫"מצב שתיים!" הרס"פ ציווה בשקט‪.‬‬
‫נפלתי לרצפה בזריזות והנחתי את הנשק על גב כפות הידיים שלי‪ ,‬כדי שלא ייגע ברצפה‪.‬‬
‫הרס"פ התכופף אליי ומסר לידי את אחד הנכסים החשובים שלנו ‪ -‬מפתח למכולת ציוד‪.‬‬
‫התברר שכל קופסאות העץ שהצוות קיבל היו רק מצבור זמני‪ .‬השלל הגדול הוחזק במכולה‪.‬‬
‫"אתה רואה‪ ,‬נאור‪ ,‬כל זה שלך"‪ ,‬הוא התחיל למלמל ציטוטים שהזכירו לי את הסרט‬
‫"מלך האריות"‪ .‬לא יכולתי לחייך‪ ,‬אבל צחקתי מבפנים על העובדה שקשה לו להישאר רציני‪.‬‬
‫"תספור את הכול ותחזור אליי בערב עם רשימה מדויקת‪ .‬אם צריך הארכה‪ ,‬תגיד לי בארוחת‬
‫צוהריים"‪.‬‬
‫אני טוב במספרים‪ .‬מייד ראיתי כמה בסיסי מטרות יש‪ ,‬כמה שדריות )מוט עץ שעליו‬
‫תולים בריסטול עם ציור של מחבל(‪ ,‬אבל ערימת הדפים שעליהם הודפסו המטרות נראתה לי‬
‫כמו עבודה אל תוך הלילה‪ .‬דמיינתי חבילות ‪ A4‬של חמש מאות דפים יושבות על המדף לצד‬
‫הבריסטולים‪ ,‬ויכולתי לראות לפחות שלוש‪.‬‬
‫"יש פה בטח אלף חמש מאות מטרות‪ ,‬המפקד‪ ,‬זה ייקח יותר מלילה אחד"‪ ,‬השתמשתי‬
‫שוב ברושם הראשוני שעשיתי עליו בהתחלה‪ .‬הוא כבר יצא מהמכולה‪ ,‬פלט לעברי "יפה‬
‫מאוד נאור" ונעלם‪.‬‬
‫נשארתי שם שעות רבות לבדי‪ ,‬עד שלפתע‪ ,‬משום מקום‪ ,‬הגיח מולי חבר צוות‪.‬‬
‫"שלחו אותי לעזור לך לספור"‪.‬‬
‫הוא נכנס בחיוך מאוזן לאוזן והחל לספור את התפזורת שבתוך ברוס הכדורים‪ .‬הכביש‬
‫והדשא מחוץ למכולה יצרו ביניהם ניגוד עמוק של ירוק ואפור כהה‪ .‬נמשכתי לצבעוניות‬
‫שבחוץ כמו לציור אבסטרקטי‪ ,‬והכמיהה שלי לאומנות פרצה החוצה דווקא במשימה הצבאית‬
‫האפרורית ההיא‪ .‬מדי פעם הרמתי את הראש ובדקתי אם משהו השתנה בחוץ‪ ,‬מבעד לחרך‬
‫הפתוח של המכולה‪.‬‬
‫"תקשיבו טוב‪ ,‬שבוע הבא אנחנו נוסעים למתקן 'אדם'‪ .‬נהיה שם חמישה שבועות‪,‬‬
‫והמטרה היא ללמוד משהו שנקרא לוט"ר )לוחמה בטרור("‪ ,‬המפקד שלנו הסביר‪.‬‬
‫הוא הפך יותר ויותר לדמות אבהית עבורנו‪ .‬הימים עברו‪ ,‬והמטווחים שהיו במרחק ארבע‬
‫מאות מטרים מהבסיס היו מהדברים היחידים שעוד היה מותר לנו לצאת אליהם‪ .‬מעבר לזה‪,‬‬
‫נסיעה באוטובוס נחשבה סיוט מתמשך‪ ,‬כיוון שהאוטובוס היה לוקח אותנו תמיד לאותה‬
‫נקודה ‪ -‬אולם ספורט ששימש לאימוני קרב מגע ונמצא בקיבוץ יפהפה‪ .‬היציאה סיפקה לנו‬
‫מראות של חיים אזרחיים שוקקים‪ ,‬שרק הדגישו ביתר שאת את הפער בין החיים שבחוץ‬
‫למסגרת הקשוחה שבה היינו נתונים‪ .‬מה גם שהדרך לאולם הספורט עברה במפעל עוגיות‬
‫ידוע‪ ,‬שהיה בשבילנו בגדר "לראותו בלבד"‪.‬‬
 ‫פרק ‪10‬‬

‫תרגילים בביטחון‬

‫"אני ר'‪ ,‬אני אהיה המפקד שלכם בלוט"ר‪ ",‬הציג את עצמו בפנינו קצין עם פנים של‬
‫פסל‪ ,‬מדים ירוקים מגוהצים להפליא וכותפות בצבע קרם‪.‬‬
‫התענגנו על ההשקעה בנו‪ .‬נכון‪ ,‬מתקן "אדם" נחשב בסיס עם רמת חיים נמוכה יחסית‪.‬‬
‫חזרנו לישון באוהלים‪ ,‬והחורף היכה בנו בלי רחמים אי שם בין פתח תקווה למודיעין‪ ,‬אבל‬
‫ההרגשה הייתה טובה‪ .‬המקום היה שמור ללוחמים הטובים ביותר‪ ,‬וחיכתה לנו הכשרה‬
‫קשוחה‪ .‬היה ברור שמי שלא יוכיח את עצמו כאן‪ ,‬לא יחזיק מעמד‪" .‬הנאים השכנים‬
‫בעיניכם?" נאים‪ .‬באוהלים לידינו התגוררו שני צוותים של יחידת דובדבן‪ ,‬יחידת העילית של‬
‫חיל הצנחנים‪ .‬נוהלי הקרב מגע במתקן "אדם" קיבלו תפנית חדה‪ ,‬והתחלנו לעבוד על קרבות‬
‫עם פחות ופחות מיגון‪ .‬זו הייתה גם הפעם הראשונה שהבנו שיש דבר שנקרא "אין־ספור‬
‫שכיבות שמיכה"‪ ,‬כלומר‪ :‬אנחנו צריכים להתחיל‪ ,‬ויגידו לנו מתי לעצור‪ .‬החדר שבו התאמנו‬
‫היה צפוף‪ ,‬והמטרה הייתה שניכנס זה בזה תוך כדי ריצה‪ .‬היו כאלה שזה לא התאים להם‪.‬‬
‫היה נראה שעוד אחד הולך לפרוש‪ ,‬וכנראה נישאר רק עשרים וחמישה לוחמים‪.‬‬
‫לא רק החזק מבחינה פיזית שרד‪ .‬התנהלה בינינו מלחמה מנטלית‪ ,‬מהולה ביכולת‬
‫להצליח בכמה תחומים‪ .‬הירי באקדח‪ ,‬למשל‪ ,‬היה שונה בהרבה מהירי ב־‪ .M16‬רובה הסער‬
‫נצמד לכתף‪ ,‬וכניסה בין כוונות הייתה שקולה למריחה של הלחי על קת הרובה‪ ,‬כנגד הרמה‬
‫של הכתף‪ .‬הנשק נלחץ בין הלחי לכתף‪ ,‬והעין יצרה קו דמיוני למטרה‪ .‬ירי חזק נשמע‬
‫במטווח‪ ,‬אבל לנו היו אטמי אוזניים‪ .‬המטרות העשויות מקרטון עם ציור המחבל שניצבו‬
‫מולנו‪ ,‬זכו למקבץ חורים באזור החזה‪ ,‬מרכז מסה‪.‬‬
‫אחד מהחבר'ה‪ ,‬זה שהוביל אותנו לניצחון על הקבוצה של סיירת מטכ"ל בווינגייט‪,‬‬
‫הוכיח בפעם המי יודע כמה שהוא לוחם ברמה גבוהה מאוד‪ .‬ממוצע הציונים שלו היה הגבוה‬
‫ביותר‪ ,‬ואני‪ ,‬שנשפתי לו בעורף‪ ,‬חירבתי לי את הממוצע עם שבירת שמירה‪ ,‬שלא ברור איך‬
‫קרתה בכלל‪ .‬הלכנו לישון‪ ,‬כמו בכל לילה‪ ,‬במיטות צרפתיות מברזל חורק‪ ,‬שעליהן נפרסו‬
‫מזרנים צבאיים דקים מדי‪ .‬ישנו במדים כדי לחסוך זמן‪ ,‬והזיכרון האחרון שיש לי הוא של‬
‫שוסטר שמנסה להעיר אותי להחלפת משמרת‪ .‬התיישבתי על המיטה‪ ,‬הסתכלתי עליו ישן‪,‬‬
‫נפלתי שוב עם הראש לכרית ונרדמתי‪ .‬בבוקר‪ ,‬המפק"צ כבר ערך תחקיר מי זה ששבר‬
‫שמירה‪ .‬הוא הבין שמישהו היה אמור להעיר את שוסטר והוא אותי‪ .‬הוא הסביר לי שזו לא‬
‫אשמתי‪ ,‬ובאותה נשימה הכריז שאם יבחר להעניש מישהו שכבר התבלט במסלול בגלל בעיות‬
‫משמעת‪ ,‬הוא ייאלץ לעזוב את ההכשרה‪ .‬לקחתי את העונש על עצמי‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬מה שהיה‬
‫צריך לקרות‪ ,‬קרה‪ .‬חבר הצוות שהיה אמור להעיר את שוסטר עשה טעות אחת ועוד אחת‪,‬‬
‫ונאלץ לסיים את הכשרתו‪ .‬אחרים נשרו כמו זבובים‪ ,‬עד שנותרנו עשרים ושניים איש‪.‬‬
‫כשחזרנו ליחידה‪ ,‬נוספו לנו מפקדים מילואימניקים חדשים‪ .‬יהודה היה אפור שיער‪,‬‬
‫שרירי ושחצן כמו שלא ראיתי מעולם‪ .‬הוא נטה לזלזל בכל מה שזז חוץ מעצמו‪.‬‬
‫"שלוף עליי נשק ותראה איך אני מגיע אליך עם הסכין לפני"‪ ,‬הוא נהג לאתגר את לוטן‪,‬‬
‫שעמד מולו במטווחים כחלק מהשורה הארוכה שלנו‪ ,‬חבורה של טירונים רועדים מפחד מול‬
‫יהודה עם סכין שחורה שלופה בידו‪.‬‬
‫"צא!" הוא צעק‪ ,‬ובהילוך איטי יכולתי לראות את לוטן נוטה לאקדח שעל מותניו‪,‬‬
‫וכשהחזיר את המבט‪ ,‬סכין שיספה לו את האף‪ .‬אני חושב שלא רק אנחנו היינו בשוק‪.‬‬
‫"לא קרה כלום‪ ,‬לך תשטוף את זה"‪ ,‬יהודה פלט‪.‬‬
‫איש לא צייץ‪ ,‬והאימון המשיך כאילו לא קרה כלום‪.‬‬
‫"כנסו ותעמדו בח'"‪ ,‬פקד הסמל של הצוות‪.‬‬
‫המפקדים רק חיכו לראות את הפנים שלנו מחווירות כאשר חיכו לנו עם מדריך קרב‬
‫המגע האגדי של היחידה‪ .‬הבחור התנשא לגובה של שני מטרים לפחות‪ ,‬הוא היה ללא ספק‬
‫מגודל באופן חריג‪ ,‬כך שלעומתו נראינו כמו דרדסים‪ .‬הוא נעמד במרכז האולם‪ ,‬הביט בנו‬
‫במבט מזלזל והתחיל לתת לנו כל מיני תרגילים‪ .‬לעיתים היה נראה שהוא כבר עשה את שלו‪,‬‬
‫ולא באמת בא עם שיעור מוכן מראש‪.‬‬
‫"תפוס את השק שינה ורוץ אליי כשאני אגיד לך"‪ ,‬פקד על עמיחי‪ ,‬בן למשפחה מסורתית‬
‫של יהלומנים מראשון לציון‪.‬‬
‫באותם רגעים ממש ריחמתי עליו‪ .‬עמיחי רץ לעבר המאמן עם שק השינה צמוד לחזהו‪,‬‬
‫והאחרון פשוט הרים את רגלו ושלח בעיטת הדיפה שהעיפה את עמיחי על הרצפה‪ .‬נאלמנו‬
‫דום‪ .‬חריקות הרצפה שנשמעו כאשר גופו של עמיחי נזרק לאחור הזכירו את חריקות הריצה‬
‫המהירה של שחקני כדורסל על הפרקט‪ .‬המאמן הסתובב בינינו‪ ,‬בזמן שאנחנו שמרנו על פני‬
‫פוקר‪ ,‬וניסה להוציא אותנו משיווי המשקל‪ .‬כל אחד התפלל שהוא לא יהיה הבא בתור‪ ,‬אבל‬
‫זה לא עזר‪ .‬בעיטת ההדיפה שלו בגב‪ ,‬זה משהו שלא שוכחים‪.‬‬
‫"מעבר קהל!" הוא צעק לעברנו‪ ,‬וכבר הבנו לאן זה הולך‪.‬‬
‫"מעבר קהל" הוא מבנה אנושי של זוגות־זוגות עם כפיפה קלה בברכיים וכתף ימין של‬
‫טור אחד צמודה לכתף שמאל של טור אחר‪ .‬מולנו נעמדה קבוצה‪ ,‬וכל אחד בתורו רץ וניסה‬
‫לעבור בין שני הטורים‪ .‬מטרת התרגיל לדמות מצב של זיהוי מחבל במקום הומה אדם‪ .‬כדי‬
‫להגיע לזווית שממנה תוכל לתפעל את האירוע‪ ,‬תהיה חייב לחדור דרך קהל‪ .‬יד אחת על‬
‫הנרתיק‪ ,‬כדי שהאקדח לא ייפול‪ ,‬והשנייה סוגרת על הצלעות‪ ,‬כדי לא לעקם אותה תוך כדי‬
‫מעבר‪ .‬המאמן הבחין שאני בין החזקים‪ ,‬ומהר מאוד בחר לשים אותי ראשון‪ ,‬בעוד חברי‬
‫הצוות‪ ,‬בזה אחר זה‪ ,‬ניסו לעבור ביני ובין חבר אחר‪ ,‬ללא הצלחה‪ .‬אחרי האימון המתיש‪,‬‬
‫הרגשתי שהכתף שלי מתפרקת‪ .‬יומיים לאחר מכן כבר פיניתי את עצמי להסתכלות אצל רופא‬
‫ומשם לר"מ ‪ .2‬עברתי בדיקות וצילומים‪ ,‬והרופא הורה לי לנוח עשרה ימים בבית‪ .‬לא‬
‫הסכמתי בשום אופן‪ .‬עוד באותו יום חזרתי לבסיס כדי להמשיך בהכשרה‪ ,‬למרות שהחובש‬
‫הזהיר אותי שזה עלול לגרום לסיום ההכשרה שלי‪ .‬ביני לבין עצמי החלטתי שאני חייב‬
‫להעלים את הפציעה‪.‬‬
‫"אנחנו נתחלק לקבוצות"‪ ,‬הסמל הנחה‪.‬‬
‫הוא הצביע עליי ועל עוד כמה חברי צוות ובחר לנו אזור בתל אביב‪ .‬המטרה? להסוות‬
‫את עצמנו בשטח‪ .‬הלוחמים ביחידה ‪ 504‬חייבים לדעת איך לייצר כיסוי מושלם‪ .‬הסבירו לנו‪,‬‬
‫כי לא פעם נצטרך לתצפת במקום הומה אדם‪ ,‬ולכן‪ ,‬עלינו ללמוד להיטמע בשטח שעות על‬
‫גבי שעות‪ ,‬בלי שמישהו ישים לב שאנחנו חמושים ושיש עלינו ציוד תקשורת מתקדם ביותר‪.‬‬
‫מרחתי על עצמי בוץ ועטיתי עליי תחפושת של הומלס‪ .‬הרגשתי מושלם‪ ,‬הרי כבר הייתי‬
‫ברחוב‪ ,‬זה לא הפחיד אותי‪ .‬במסגרת התרגיל‪ ,‬הסתובבתי ברחובות המרכזיים של תל אביב‪,‬‬
‫נשענתי על פחי זבל ונשכבתי על ספסלי רחוב‪ .‬איש נחמד אחד אפילו כיבד אותי בכריך‪ ,‬וכדי‬
‫לשחק את הדמות כמו שצריך‪ ,‬אפילו לקחתי ממנו את האוכל‪ ,‬למרות שרק שנייה קודם‬
‫חיסלתי צלחת אורז ושניצלים בבסיס‪ .‬נתתי ביס בלחם כאילו לא אכלתי שבועיים‪ .‬האיש‬
‫מיהר להוציא כסף מהארנק ושם לי ביד‪.‬‬
‫אחרי שעתיים של הסתובבויות וקיבוץ נדבות דרך חלונות של מכוניות‪ ,‬חזרתי לבסיס עם‬
‫כיסים מלאים‪ .‬את הכסף שאספתי תרמתי דרך היחידה‪ ,‬כך עשו כולם‪.‬‬
‫"אתה רואה את האיש הזה שם?" הסמל הצביע על איש מבוגר עם עיתון ביד וכוס קפה‪,‬‬
‫נהנה מבוקר שמשי ליד קניון "ערים" בכפר סבא‪.‬‬
‫"כן המפקד"‪ ,‬עניתי בנחישות‪.‬‬
‫"לך אליו‪ ,‬שב מולו בשולחן שלו‪ ,‬ובקש ממנו שלוק מהקפה ואת העיתון‪ .‬המשימה שלך‬
‫תהיה לגרום לו להישאר לשבת‪ ,‬בלי שום דבר ממה שיש לו כרגע"‪.‬‬
‫התמלאתי פחד‪ ,‬שהיה בכל זאת מהול בהרגשה של ביטחון בהצלחתי‪ .‬התקרבתי ליעד‬
‫שלי‪ ,‬נותרו לי רק כמה שניות כדי לחשוב מה לעשות‪ .‬הרגשתי כמו סופרמן שמסתובב במקום‬
‫ויוצא עם חליפה ‪ -‬הנה גם אני מחליף אישיות מילד בן תשע עשרה לג'וקר‪.‬‬
‫"אהלן‪ ,‬מה נשמע?" קראתי לעברו‪ .‬עלה לי בראש רעיון‪" .‬אני מתווך פה בשכונה‪ ,‬יש לי‬
‫כמה בתים למכירה וראיתי שאתה מעלעל במודעות"‪.‬‬
‫האיש נראה מבולבל‪ ,‬בעיתון שבו אחז כלל לא היו מודעות‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬על מה אתה מדבר?" הוא ענה‪.‬‬
‫"תראה לי"‪ ,‬שלחתי יד לעבר העיתון‪.‬‬
‫הוא הניח את העיתון בידי וחמישים אחוזים מהמשימה שאליה נשלחתי הושגו‪ .‬בהיתי‬
‫בעיתון כמה שניות ופלטתי‪:‬‬
‫"צודק‪ ,‬לא יודע למה חשבתי שיש פה מודעות‪ .‬תגיד‪ ,‬איך קוראים לך?"‬
‫הגבר המבוגר החל לאבד סבלנות‪.‬‬
‫"מה אתה צריך?" הוא שאל‪ ,‬קצת נרגז‪.‬‬
‫זה הכול או כלום‪ ,‬לא היה לי זמן לשבת ולהתמזמז‪ .‬זו רק משימה ראשונה‪ ,‬עברה לי‬
‫בראש מחשבה מהירה‪ .‬המוח שלי זרק לגוף שידורים של לחץ‪ ,‬אבל לא איבדתי שליטה‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬האמת‪ ,‬אני רוצה לעניין אותך פה בדירת ארבעה חדרים"‪ ,‬המשכתי בסיפור שלי‬
‫וקראתי לעבר המלצר שחלף לידנו‪" :‬היי‪ ,‬אפשר בבקשה כוס קפה‪ ,‬ותביא לי גם עוגת גבינה‪.‬‬
‫זה עליי"‪ ,‬הסברתי לחבר החדש שלי‪ ,‬שנרגע אחרי שהבין שאני לא נוכל‪" .‬תגיד‪ ,‬איזה קפה‬
‫הזמנת?" יריתי בלי לחשוש‪.‬‬
‫"רגיל‪ ,‬מה איזה קפה?" הוא ענה ונעץ בי מבט חשדני‪.‬‬
‫"תביא לי שנייה לטעום"‪ ,‬חטפתי את הכוס שלו ולקחתי ממנה לגימה קטנה‪" .‬אוי‪ ,‬זה‬
‫נראה לי מקולקל‪ .‬קח את הקפה שלי"‪.‬‬
‫זרקתי עשרים שקלים על השולחן וקמתי‪ .‬המשימה הושלמה בהצלחה‪ .‬הסמל התרומם‬
‫מייד משולחן מקביל‪ ,‬חייך כאילו זכה בלוטו‪ .‬הוא התקרב אליי‪ ,‬ושנינו צעדנו זה לצד זה‬
‫לאורך השביל לכיוון האחרים‪.‬‬
‫"יפה‪ ,‬תלמדו מעידו"‪ ,‬הסמל הצביע עליי בגאווה‪.‬‬
‫בעיר אחרת‪ ,‬חבר מהצוות שלנו היה צריך לבצע תרגיל לא פשוט‪ .‬הוא היה צריך לעלות‬
‫לדירה מסוימת שנבחרה בקפידה‪ ,‬ולמכור לדייר סיפור על כך שהוא סטודנט שעושה סקר‬
‫לטובת עבודת סמינריון‪ .‬הקורבן עלה עליו מהר מאוד‪ ,‬מפני שהוא לא סגר את כל הקצוות‪.‬‬
‫השאלה שהסגירה אותו הייתה "איפה אתה לומד?"‪ ,‬והוא ענה שבאוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫לרוע מזלו‪ ,‬אותו דייר שימש שם כמרצה בפקולטה מוכרת‪ .‬השאלה השנייה‪" ,‬מי המרצה‬
‫שלך?" נתקלה בדום שתיקה‪ .‬הדייר איבד מייד את עשתונותיו‪ ,‬חשף את ציוד הקשר ואת‬
‫הנשק שנשא עליו איש הצוות שלנו‪ ,‬והתרגיל הופסק‪ .‬רק בדיעבד הבנו שהדייר היה שתול‪,‬‬
‫וכל התרגיל היה מתוכנן מראש‪.‬‬
‫חזרנו לבסיס לבירור‪ ,‬ומשפט הכולל עונש כבד לא איחר לבוא‪ .‬הרגשתי שזה לא פייר‬
‫להכניס ילד בן תשע עשרה לסיטואציה שאפילו מקצוענים היו עלולים להיכשל בה‪ ,‬ואחרי‬
‫שבאמת נכשל ‪ -‬לערוף את ראשו על הגיליוטינה‪ .‬המפקדים שהגו את התרגיל איבדו בעיניי‬
‫נקודות זכות באותו ערב‪ .‬הצוות היה כעוס וחלחל בנו רצון להצית מרד‪ ,‬אך זה נשאר בגדר‬
‫תכנית בלבד‪ .‬אותו שעיר לעזאזל קיבל ריתוק לבסיס למשך ארבעים ושמונה יום‪ ,‬ובמשך כל‬
‫התקופה הזו הייתי מגיע אליו בשבתות עם אוכל‪ ,‬שתייה וסיגריות‪ .‬הפכנו להיות חברים‬
‫קרובים‪ ,‬וניהלתי אתו שיחות עידוד רבות כדי להפיג אצלו את תחושת הכתם השחור שדבק‬
‫בו‪.‬‬
‫הגיעה תקופת הניווטים‪ ,‬אך כיחידה הלוחמת בשטח בנוי בבגדים אזרחיים‪ ,‬עשינו ניווטי‬
‫עיר‪ .‬בימים בהם תוכנת ווייז עדיין לא הומצאה‪ ,‬לקחנו מפות ושיננו שמות של רחובות‪.‬‬
‫המפקדים היו בוחנים אותנו על מפות של ערים בישראל‪ ,‬והיה עלינו לזכור הכול לפרטי‬
‫פרטים‪ ,‬עד רמת המספר של הבניין‪ .‬יצאנו לשטח‪ ,‬רשמנו כמה צירים‪ ,‬נקודות מפתח‪ ,‬גבהים‬
‫של בניינים‪ ,‬חדרי מדרגות‪ ,‬כניסות עם או בלי קוד ועוד ועוד פרטים שיעזרו לנו לנווט‬
‫מנקודה א' לב'‪ ,‬תוך כדי אפשרות לציר מילוט רגלי או רכוב‪.‬‬
 ‫"עידו‪ ,‬רד כאן"‪ ,‬הורה הסמל‪.‬‬
‫היה מוקדם בבוקר והעיר עוד נמה את שנתה‪ .‬לקחתי איתי ארנק‪ ,‬עשיתי סיבוב ברחוב‬
‫כדי לשבור את זווית הראייה של האוטובוס המתרחק ונכנסתי לבית קפה מקומי‪ .‬עזות המצח‬
‫שלי בתקופה ההיא הייתה דבר שבשגרה‪ .‬יצאתי עם השלל מבית הקפה‪ ,‬והתחלתי את הניווט‬
‫בין השכונות‪ .‬זכרתי היטב את מתווה העיר‪ ,‬אך החום הכבד הקשה עליי‪ .‬בקשר הסמוי שעל‬
‫גופי נקראו שמותינו במילות קוד כדי לברר את מיקומנו‪ .‬באוזן שלי ישבה אוזנייה קטנטונת‬
‫בצבע גוף‪ ,‬שעין בלתי מזוינת לא הייתה יכולה להבחין בה כלל‪ .‬בנקודות שאליהן היינו‬
‫צריכים להגיע חיכה לנו פתק עם מספר סודי שאותו היה עלינו לרשום‪ .‬בסוף היום‪ ,‬כל אחד‬
‫ביצע שיחה אישית עם הסמל כדי לחשוף את המספרים הסודיים ולקבל ציון על הניווט‪ .‬את‬
‫הלילה בילינו בבה"ד ‪ 20‬שבראשון לציון‪ ,‬ובכל ערב יצאנו לריצה של שמונה קילומטרים כדי‬
‫לשמור על הכושר‪ .‬לאחר סיום הניווטים הגיע קורס למידת שפה‪.‬‬
‫השפה הרוסית שלמדתי בפנימייה עדיין שימשה אותי‪ ,‬אך עתה הגיע תורה של הערבית‪.‬‬
‫אני‪ ,‬שאוהב מאוד ללמוד שפות חדשות‪ ,‬לקחתי את הקורס בערבית בשתי ידיים‪ .‬חזרנו להיות‬
‫תלמידים בבית ספר‪ .‬ישבנו בכיתה עם ספרים ומחברות‪ ,‬ומי שהיה עייף‪ ,‬טבל את הפנים‬
‫בגיגית קרח או יצא לסיבוב ריצה מסביב לבניין כדי לשמור על ערנות‪ .‬למדנו כיצד לתשאל‬
‫בערבית ושיננו משפטים שיעזרו לנו להבין קונטקסט של שיחה שגרתית בין מפעיל לסוכן‪.‬‬
‫לכולנו היה ברור שאם השיחה מסלימה‪ ,‬אנחנו צריכים להיות מוכנים להשתלט על הסוכן‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2001‬קרה מקרה שבו אחד הסוכנים אכן התברר בדיעבד כמחבל‪ .‬פגישה שנקבעה‬
‫בירושלים התדרדרה לפיגוע של ממש‪ ,‬כאשר איסוף של סוכן ממחסום המנהרות הפך לשדה‬
‫קרב באמצע היום‪ .‬הסוכן הגיע מהשטחים עם אקדח‪ ,‬התקרב אל הרכב שבו המתין לו‬
‫המפעיל‪ ,‬קצין המודיעין יהודה אדרי ז"ל‪ ,‬וללא היסוס או הודעה מוקדמת‪ ,‬ממרחק אפס‪ ,‬ירה‬
‫צרור בראשו‪ .‬הירי פגע גם בלוחם ‪ 504‬שישב לידו ופצע אותו באורח קשה בפניו‪ .‬לאחר מכן‬
‫הסוכן ניסה לברוח מהזירה‪ ,‬אך פספס את יהונתן אונא‪ ,‬לוחם במחזור של המפק"צ שלנו‪,‬‬
‫שישב על הספסל האחורי של הרכב‪ .‬יהונתן יצא מהרכב‪ ,‬ולאחר מרדף עיקש ירה והרג את‬
‫המחבל‪ .‬הוא זכה באות הנשיא על גבורתו באותו מבצע‪.‬‬

‫סוף מסלול ההכשרה המפרך נראה באופק‪ ,‬אך חיכו לנו עוד כמה קורסים ומבחני כושר‬
‫אינטנסיביים עד הסיום‪ .‬סוף המסלול סימל גם את סוף הקשר הזוגי שלי ושל ירדן‪ .‬החלטנו‬
‫להיפרד‪ ,‬אבל לא הייתי בטוח אם הפרידה תגרום לה להיעדר מטקס סיום המסלול שלי‪ .‬הטקס‬
‫נערך בראש הר עם תצפית לנוף מדהים‪ ,‬שהזכיר לי את הנוף שנשקף מהבית שלנו בגבעת‬
‫המורה‪ .‬אחרי מסע קצר יחסית עלינו בריצה לפסגה‪ ,‬שם חיכו לנו בני המשפחה‪ ,‬גאים‬
‫ונרגשים‪ .‬שטיח של מצלמות כיס תיעד את הרגע שבו חצינו את הקו האחרון‪ ,‬ואת טקס קבלת‬
‫סיכות הלוחם של יחידה ‪ 504‬שהפך אותנו רשמית ללוחמים מהשורה הראשונה‪ .‬אימא שלי‬
‫דאגה להביא לי תבשיל קובה אדום‪ ,‬וכל מה שעניין אותי היה לשבת ולטרוף את האדום אדום‬
‫הזה‪ ,‬ללא הפסקה‪ .‬אחי עמרי הגיע במדי א'‪ ,‬עם סיכת זהב שזכה בה כשהוכתר ללוחם מצטיין‬
‫ומסביבה עוד עיטורים של הגדוד שבו שירת‪ .‬עמרי כבר היה אז סמל ראשון‪ ,‬ממש לפני‬
‫השחרור‪ ,‬ושעון הזמן של חבר יקר‪ ,‬דרור שק ז"ל‪ ,‬הלך ואזל‪ ,‬בלי שאף אחד מאיתנו ידע‪ .‬גם‬
‫אחי עמוס היה שם‪ ,‬תלמיד תיכון‪ ,‬שהביט בי בגאווה וחלם גם הוא להיות כבר על מדים‪.‬‬
‫נעמדנו בשלשות‪ ,‬וסרטון של היחידה הציג לקהל קטעים מתוך מסלול ההכשרה‪ .‬לרגע‬
‫נראה כאילו עברנו חיים שלמים‪ ,‬צוות לוחמים שרק לפני שנה היו חבורת ילדים בלי כיוון‪.‬‬
‫מהיום שלמחרת‪ ,‬ידענו שנתחלק בין הבסיסים של היחידה‪ ,‬נצטרף ללוחמים הבוגרים ונצא‬
‫למבצעים אמיתיים‪.‬‬
 ‫פרק ‪11‬‬

‫מי הלוחם האמיתי?‬

‫"אה‪ ,‬גבר"‪ ,‬חייכתי ועניתי בביטחון לחבר מצוות הלוחמים שהתקשר אליי לנייד‪.‬‬
‫לבשתי חולצה לבנה מכופתרת עם פסים דקים בצבעי כחול וצהוב לאורכה‪ .‬הייתי כבר‬
‫לוחם‪ ,‬המסלול היה מאחוריי והצוות יצא לשבועיים חופשה לקראת הכניסה לבסיסים‬
‫החדשים‪.‬‬
‫"עידו"‪ ,‬בן הדוד שלי קרא לי תוך כדי השיחה‪.‬‬
‫קשקשתי עם החבר לצוות על מה הולך להיות‪ ,‬מי יוצב איפה ומתי ניפגש לחגוג‪.‬‬
‫"עידו!" הקול הלך וגבר‪ .‬הסתובבתי לעברו וסימנתי לו בידי שתכף אתפנה‪" .‬אתה מסכים‬
‫שעמוס יעלה?" הוא שאל אותי בהססנות‪.‬‬
‫לא באמת שקלתי בכובד ראש את התשובה‪ ,‬ועניתי בחיוב‪ .‬עמוס אחי הצעיר‪ ,‬שהיה בן‬
‫שש עשרה בלבד‪ ,‬רצה לרכוב על האופנוע של בן הדוד שלי‪ ,‬אופנוע שטח כבד‪ ,‬שלוש מאות‬
‫חמישים סמ"ק‪ ,‬שמצריך שליטה וניסיון שלא ממש היו לו‪ .‬היה זה יום שישי‪ ,‬בדיוק סיימנו‬
‫לאכול ארוחת ערב אצל סבא וסבתא שלי בקיבוץ כברי‪ ,‬שאליהם הגענו לבד‪ ,‬בלי ההורים‪.‬‬
‫עלינו לרחבה של הקיבוץ מול החניון הגדול‪ .‬עמוס ביקש לקחת סיבוב על האופנוע רק כי‬
‫ראה אותי רוכב עליו ממש דקות ספורות קודם לכן‪ .‬לקחתי את האופנוע לסיבוב‪ ,‬ובמקום‬
‫לקחת את עמוס איתי השארתי אותו מאחוריי על המדרכה‪ ,‬מביט בכמיהה כיצד אני מתרחק‪.‬‬
‫עמוס עלה על האופנוע‪ ,‬אני הבטתי בו ממרחק של כמה מטרים וכבר הבחנתי שהאופנוע‬
‫גבוה מדי בשבילו‪ .‬בן הדוד שלי עזר לו להתייצב וברגע שהוא לחץ על הגז‪ ,‬הוא איבד‬
‫שליטה‪ ,‬קיבל מכה חזקה מהאופנוע ברגלו ועף לשיחים‪ .‬האופנוע החליק מתחת לרכב ונתקע‬
‫שם‪.‬‬
‫"עידו! עידו!" שמעתי אותו צועק לעזרה‪.‬‬
‫חברים התקבצו מסביב‪ ,‬ועמוס נאנק מכאבים‪ .‬התכופפתי לעברו‪ ,‬הכנסתי את זרועותיי‬
‫מתחת לברכיו ולצווארו ומשכתי אותו החוצה מהשיחים‪ .‬הרמתי אותו לכיוון ספסל הבטון של‬
‫תחנת האוטובוס בחניון ושאלתי אותו איפה כואב‪.‬‬
‫"הרגל! הרגל!" הוא סימן לי‪ ,‬ואני התחלתי להפשיל את הג'ינס שלו לאט לאט‪.‬‬
‫כשהגעתי לאמצע השוק הבנתי מה קרה‪ .‬עצם השוק נשברה לשניים וקרעה את העור‪.‬‬
‫חלצתי ממנו נעליים וגרביים וקשרתי את הגרביים זו לזו ומסביב לרגל שלו‪ ,‬ובאותו זמן‬
‫התקשרתי למד"א‪.‬‬
‫"מוקד"‪ ,‬ענתה לי מישהי על הקו באדישות‪.‬‬
‫"אני צריך אמבולנס לרחבת חדר האוכל בקיבוץ כברי‪ ,‬יש לי פצוע רגל בהכרה‪ .‬ביצעתי‬
‫בו טיפול ראשוני כדי למנוע איבוד דם"‪ ,‬השבתי בקור רוח‪.‬‬
‫עמוס עצמו היה מאוד שלו‪ ,‬יחסית לעצם שבלטה לו מהרגל‪ .‬בזמנו הוא התנדב במד"א‬
‫וראה לא מעט‪ .‬חיזקתי את הגרביים בסיבוב בורג של גרב אחד בשני‪ ,‬כדי לייצר חסם‪ .‬מהר‬
‫מאוד האמבולנס הגיע ועלינו עליו לכיוון בית החולים בנהריה‪ .‬חיכינו שם כמה שעות שנידמו‬
‫כנצח‪ ,‬עד שהרופא יצא והודיע שצריך להכניס את עמוס לניתוח דחוף‪ ,‬מפני שמצטברים‬
‫נוזלים ברגל ויש חשש שיאבד אותה‪ .‬כששמעתי את הבשורה הקשה‪ ,‬הבנתי שאין ברירה‪ ,‬אני‬
‫חייב להתקשר להורים‪.‬‬
‫"אימא תקשיבי‪ ,‬הכול בסדר‪ ,‬ממש בסדר‪ ,‬אבל עמוס נפל מאופנוע ברחבה של הקיבוץ"‪,‬‬
‫בחרתי את המילים שלי בקפידה‪.‬‬
‫"מההההה?" אימא האריכה את השאלה שלה עד שנגמר לה האוויר‪.‬‬
‫היא חשבה להתנהג כמו אימא‪ ,‬אבל לא היה לה זמן‪ ,‬היא הייתה חייבת להיכנס מייד‬
‫לתפקיד של האחות ממיון ילדים‪.‬‬
‫"תן לי מייד את הרופא התורן"‪ ,‬היא פקדה עליי בקול סמכותי‪ .‬לאחר כמה דקות קיבלתי‬
‫את הטלפון שלי חזרה‪" .‬לך לעמוס! תעמוד לידו ואל תיתן לאף אחד לקחת אותו לשום מקום‪,‬‬
‫שמעת אותי?" אימא ציוותה עליי‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬אף אחד לא יזיז אותו‪ .‬אני פה לידו‪ ,‬אין לך מה לדאוג"‪ ,‬עניתי‪ ,‬מתחיל להבין‬
‫שהמצב הרבה יותר חמור ממה שתיארתי לעצמי‪.‬‬
‫התחלנו להחוויר‪ .‬הבנו שיש פה משהו גדול‪ .‬עמוס קיבל משככי כאבים וכבר היה די‬
‫רדום‪ .‬בתוך שעה הגיעו אימא ואבא לבית החולים‪ .‬אימא הוציאה אמבולנס שייקח את עמוס‬
‫לבית חולים "העמק"‪ ,‬מקום העבודה שלה‪ ,‬שם ידעה שתוכל להשגיח עליו מקרוב ולדאוג‬
‫לטובי הרופאים עבורו‪ .‬בשלב הראשון היה צורך בניתוח מורכב‪ .‬הרכיבו לעמוס כלוב מחומר‬
‫קשיח על הרגל‪ ,‬בצורת מלבן‪ ,‬וברגים שיחזיקו את העצם השבורה ברגל‪ ,‬שעברה טראומה‬
‫לא קלה‪ .‬הוא היה מרותק לכיסא גלגלים‪ ,‬רגלו האחת ישרה ומונחת על מגש עץ מאולתר‪.‬‬
‫כשחזרתי מהחופשה‪ ,‬שהפכה לסיוט בגלל הפציעה הקשה של אחי‪ ,‬הציבו אותי בבסיס‬
‫בבאר שבע‪ .‬קיבלתי אקדח שיחזור איתי הביתה‪ ,‬והמדים נלקחו ממני‪ .‬הפכתי ללוחם על‬
‫אזרחי‪ .‬ההורים שלי‪ ,‬שעברו איתי גיל נעורים מרדני ולא פשוט‪ ,‬פתאום החלו לחפש בלי סוף‬
‫את קרבתי‪ .‬הם רצו לשמוע סיפורים‪ ,‬התעניינו כיצד אני מנקה את הנשק הקטן והמיוחד‬
‫שקיבלתי‪ ,‬ורק חיכו לרגע שאבוא לבקר אותם בעבודה‪ ,‬כדי להראות לכולם איך הברווזון‬
‫המכוער‪ ,‬לכאורה‪ ,‬הפך לברבור‪.‬‬
‫בבסיס הקטן בבאר שבע פגשתי את צוות הלוחמים הוותיקים‪ ,‬שהיה צריך לפקד עלינו‬
‫בשנתם האחרונה בשירות החובה‪ .‬בסך הכול היינו חמישה לוחמים‪ .‬מפקד הצוות‪ ,‬שאותו‬
‫חיבבתי מהרגע הראשון‪ ,‬היה בחור שרירי מאוד‪ ,‬שקול ומחושב‪ ,‬שהתווה ללוחמים סדר‬
‫משימות ברור מאוד‪ ,‬אך גם ידע להעניק לנו מספיק חופש בחירה‪ .‬אף שקשה לי עם מסגרות‪,‬‬
‫עם המשמעת שלו הצלחתי להסתדר‪.‬‬
‫סדר היום כלל אימוני כושר אינטנסיביים‪ .‬היינו יוצאים לריצות של קילומטרים רבים‬
‫ברחבי באר שבע‪ ,‬שבהן הייתי מנסה כל הזמן להדביק את הפער ביני ובין המפקד‪.‬‬
‫הפרפקציוניזם שלו היה מדבק‪ ,‬ולרגעים ראיתי בו מודל לחיקוי‪ .‬אחד מחברי הצוות‪ ,‬בלונדיני‬
‫עם עיניים כחולות שלא גדל בארץ‪ ,‬היה עבורי מין טיפוס אבהי‪ .‬הוא הטיף לאהבת הארץ‬
‫ודיבר אלינו בהיגיון כדי שנוכל להבין מאיפה מגיעה כל הפילוסופיה שלו על החיים‪.‬‬
‫החיים בבאר שבע היו מדהימים‪ ,‬למרות הנוף הלא מזמין של העיר והמרחק הרב מהבית‬
‫שלי בצפון‪ .‬ביציאות הביתה לשבת‪ ,‬השתדלתי לבקר את עמוס בבית החולים כמה שיותר‪ ,‬כדי‬
‫לתת להוריי הזדמנות לנוח קצת‪ .‬ביליתי איתו שעות בחדר הפרטי שאימא סידרה לו‪ ,‬מתוקף‬
‫היותה פרסונל‪ .‬כשהגעתי לבית החולים‪ ,‬דאגה שאבוא להגיד לה שלום במיון הילדים‪ .‬היא‬
‫הייתה מעבירה אותי מיד ליד כדי להגיד לכל החברות שלה שלום‪ ,‬והתגאתה בי מאוד מולן‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬אתה מוציא את המחסנית‪ ,‬מכניס אצבע במקומה‪ ,‬מושך אחורנית את הצינה‬
‫ובודק שאין כדור בבית הבליעה‪ .‬אחרי שבדקת‪ ,‬אתה חוזר על הפעולה שוב‪ ,‬ורק לאחר מכן‬
‫נוקר"‪ ,‬הסברתי לעמוס‪ ,‬שנינו רובצים על המיטה שלו בבית החולים‪ .‬לא רציתי שהוא יוותר‬
‫על שירות קרבי בגלל הפציעה‪" .‬עכשיו מושכים את הצינה אחורה‪ ,‬לוחצים משני הצדדים‬
‫והוא מתפרק‪ .‬עכשיו אתה"‪ ,‬המשכתי בשיעור המאולתר‪.‬‬
‫עמוס פירק והרכיב את האקדח כמה פעמים‪ ,‬וכך העברנו ימים שלמים ברציפות‪ .‬לא היה‬
‫לי ספק שהוא יצא מחוזק מהפציעה‪ .‬ביום שיצא סוף סוף מבית החולים על קביים‪ ,‬החלה‬
‫תקופת החלמה לא פשוטה‪ .‬עמוס עוד היה ילד ונותרו לו שנתיים לפחות להתכונן לגיוס‪.‬‬
‫למרות רצונו העז ללכת כמוני ליום הסיירות ולהתמודד במיונים של היחידות המיוחדות‪,‬‬
‫הפציעה קטעה הכול‪ .‬ועדת הרופאים קבעה לעמוס פרופיל נמוך מדי‪ ,‬ולא ניתנה לו הזדמנות‬
‫שווה‪.‬‬
‫אחרי שנה ארוכה מדי בבסיס בבאר שבע‪ ,‬התפזרו לוחמי היחידה שהתגייסו שנה אחריי‬
‫)באוגוסט ‪ (2005‬גם הם לבסיסי הלוחמים השונים‪ .‬אני הוצבתי מחדש בבסיס היחידה‬
‫בירושלים‪ ,‬ואם עד אז חשבתי שבאר שבע הייתה כיפית‪ ,‬הרי ירושלים התבררה די מהר‬
‫כחלום ורוד‪.‬‬
‫הבסיס הצבאי "שנלר" היה בסיס של פיקוד העורף בפאתי שכונת מאה שערים‬
‫בירושלים‪ .‬שוק מחנה יהודה היה לנו בית שני‪ ,‬וברחוב יפו המפורסם הרגשנו כמו תוריסטים‬
‫מחו"ל‪ ,‬בזכות הטעמים המיוחדים‪ ,‬האווירה‪ ,‬הנוף וכמובן הבנות‪ .‬במסגרת השירות שלי‪,‬‬
‫קיבלתי קורס בנהיגה מבצעית‪ ,‬וכך יצא שנהגתי המון ברכבים של היחידה ולמדתי להכיר את‬
‫העיר על בוריה‪ .‬גן סאקר שימש לנו מתחם אימונים‪ .‬היינו רצים לפארק יחד עם הלוחמים‬
‫הצעירים ומלמדים אותם את רזי העיר היפה ביותר בישראל‪ .‬הגבעה הצרפתית‪ ,‬שכונת‬
‫הקטמונים‪ ,‬מגרש הרוסים‪ ,‬הר הזיתים‪ ,‬גבעת התחמושת ‪ -‬את כל אלו הכרתי כמו את כף ידי‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬אחד החבר'ה מהצוות החליט לארגן שני כיסויי בד כחולים של עמודי רשת‬
‫טניס‪ .‬הם היו גבוהים ועבים והתאימו בדיוק לעץ שעמד מול החדר שלי‪ .‬מדי יום נהגתי‬
‫להתאמן על העמודים כדי לחזק את המיומנות שלי באומנות הלחימה הצבאית ‪ -‬קרב מגע‪.‬‬
‫הבסיס שלנו היה קטנטן ‪ -‬מגדל שעון בן חמש קומות‪ ,‬מתחם קטן של מכולות מגורים‬
‫ומקלחות וזהו‪ .‬הסבנו מכולה אחת לחדר כושר מאולתר‪ ,‬אבל לא באמת השתמשנו בה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬חברים"‪ ,‬פתחתי את תדריך הבוקר עוד לפני קריאת התרנגול‪" .‬אנחנו הולכים‬
‫לאסוף את הסוכן"‪ ,‬הוספתי בין הפרטים הטכניים של המבצע‪.‬‬
‫סוכנים של היחידה היו מגיעים מעבר לגבולות‪ ,‬ותפקידנו היה לדאוג שלא יבצעו פיגוע‬
‫תוך כדי תהליך איסוף המודיעין מהם‪ .‬לקראת המשימה‪ ,‬ניגשתי אל ארון הברזל שהכיל מדים‬
‫וכומתות של יחידות צה"ל השונות‪ ,‬ושלפתי מדים של משטרה צבאית‪ .‬היינו צריכים‬
‫להתחפש‪ .‬כשהושטתי את ידי אל הכומתה הכחולה‪ ,‬הרגשתי שמישהו עומד מאחוריי‪ .‬סובבתי‬
‫את ראשי ושם היא עמדה מולי‪ ,‬אלין‪ .‬היא לא מיהרה להסתכל עליי‪ ,‬אבל היא כן שמה לב‬
‫שאני חדש‪ .‬אלין הייתה קטנטונת אבל משכה תשומת לב יותר מכל החיילים בבסיס‪ .‬לא‬
‫אהבתי את זה‪ ,‬למרות שלא בדיוק היה ברור לי למה‪ .‬אולי כי היא מצאה חן בעיניי אבל‬
‫הייתה בלתי מושגת‪ .‬למה שמכל החיילים בבסיס היא תרצה דווקא אותי? באותם ימים גם‬
‫היה לה חבר‪ ,‬אחד הנהגים בבסיס‪ .‬הרגשתי די מרומה‪ .‬איך ילדה יפה כזו בוחרת בג'ובניק‪,‬‬
‫כאשר המטרה שהוא סימן לעצמו בשירות היא לעשות כמה שפחות למען המדינה? בטח‬
‫ההורים שלה מאוכזבים‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬ולא ידעתי עד כמה צדקתי‪ .‬בבסיס שירתה קבוצה‬
‫גדולה של לוחמים‪ ,‬יחד עם קצינים ומפקדים רמי דרגות‪ .‬לאלין נותר רק לבחור‪ .‬ניסיתי לדבר‬
‫איתה כמה שפחות‪ ,‬וכמו בסרטים‪ ,‬מצאתי דווקא אצל החברה הכי טובה של אלין אוזן קשבת‪.‬‬
‫בילינו יחד שלושתנו בערבים שבהם לא הייתי יוצא עם החבר'ה לצוד תיירות שהגיעו לארץ‬
‫כחלק מפרויקט "תגלית" היוקרתי‪ .‬בתקופה ההיא פקדו את המועדונים הירושלמים עשרות‬
‫קבוצות של "תגלית"‪ ,‬שהיו משופעות בנערות אמריקניות חובבות לוחמים ישראלים חסונים‪.‬‬
‫בבסיס ריחפה אמונה תפלה‪ ,‬שלפיה לוחם שמצליח לשכב עם קצינה מקבל נקודות זיכוי בגן‬
‫עדן‪ .‬בקרב חבריי ואנוכי נרשמה התלהבות רבה בכל הקשור למטרה הזו‪ .‬קצינה‪ ,‬איפה אני‬
‫יכול למצוא קצינה? חשבתי לעצמי‪ .‬נו מילא‪ ,‬לא יקרה‪.‬‬
‫כשחזרתי הביתה מהבסיס‪ ,‬לא באמת היו לי חברים מהעיר‪ .‬גם כשהיו‪ ,‬אהבתי יותר את‬
‫החברים של אחי עמרי‪ .‬מצאתי חיבור איתם‪ ,‬והפרש הגילים בינינו הצטמצם‪ .‬הם היו לפני‬
‫שחרור וחלקם נשאר בצבא ויצא לקצונה‪ ,‬דבר שהפך את כולנו לחבורה אחת של חיילים‬
‫ותיקים או משוחררים‪ .‬אלה שעמדו להשתחרר היו עסוקים בתכנון הטיול הגדול אחרי הצבא‪,‬‬
‫עם רוח גבית לכיוון הודו‪ .‬הם העבירו את הזמן ברכישת מוצ'ילות ונעלי הרים לקראת‬
‫הטראק המיוחל‪.‬‬
‫בחבורה הזו הייתה גם ליטל‪ ,‬קצינה בקריה‪ ,‬שהתעניינה בסיפורים שלי על מבצעים‬
‫בפאתי רמאללה‪ .‬בשנה האחרונה שלי בצבא נרקמה בינינו ידידות קרובה‪ .‬ביקרתי אותה‬
‫בדירתה בתל אביב‪ ,‬והיא הייתה מבלה איתי ועם חבריי ליחידה‪ .‬בסופי השבוע יצאנו עם אחי‬
‫הגדול והחבורה לפאבים‪ ,‬והיינו מסכמים בינינו שאם מישהו מתחיל איתה‪ ,‬אני מייד נחלץ‬
‫לעזרתה‪ .‬משימות החילוץ חייבו אותנו להתקרב זה לזה קצת מעבר לידידות‪ ,‬ולעיתים‪ ,‬גברים‬
‫היו משוכנעים שאולי הקרבה שלי אליה היא בעצם כיסוי ל"ידיד ההומו"‪ .‬הגבתי בתוקפנות‬
‫אם מישהו ניסה להתקרב אליה‪ ,‬בניגוד לרצוני‪ ,‬וההתנהגות הזו הציתה בליטל משיכה אליי‪.‬‬
‫צמחה בינינו אינטימיות מוזרה‪ ,‬אהבה של ידידים עם סיכום מאוד ברור לאן פנינו מועדות‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬זה היה בסדר שיהיו לנו בני זוג אחרים‪ ,‬ואפילו פתחנו נושאים מחדר המיטות‪,‬‬
‫ומצד אחר‪ ,‬לא ויתרנו על אינטימיות ועל רומנטיקה של זוג לכל דבר‪ .‬כך קרה שבאותו זמן‪,‬‬
‫נקי ממחויבויות‪ ,‬השלמתי את משימת האינטימיות הנדרשת עם קצינה צה"לית‪ ,‬למרות שלא‬
‫הרגשתי גיבור גדול‪.‬‬
‫"שמעתי שיש הקצאה לקורס קרב מגע"‪ ,‬אמרתי למפקד הבסיס‪ ,‬שהבין את הרמז שלי‬
‫ומיהר להזיז עניינים‪.‬‬
‫בתוך כמה ימים אושרה לי היציאה לקורס‪ .‬הייתי החייל היחיד מהיחידה שלי‪ ,‬וזה היה‬
‫הזמן שלי להיות שגריר של יחידה ‪ 504‬בווינגייט‪ .‬ארזתי תיק ולא הסתכלתי לאחור‪ .‬שכחתי‬
‫מהבסיס‪ ,‬מהחברים‪ ,‬מאלין ומכל דבר שקשר אותי ליחידה‪ ,‬לפחות לכמה שבועות‪ .‬לא הייתי‬
‫בווינגייט מאז העלאת הכושר במסלול ההכשרה‪ .‬הפעם חזרתי כלוחם ותיק‪ ,‬חזק יותר‪ ,‬בוגר‬
‫יותר )או לפחות ככה חשבתי( ועם מטרה מוצהרת מולי ‪ -‬לזכות בתעודת מדריך קרב מגע‪.‬‬
‫טבילת האש של הקורס הביאה אותנו בתוך כמה ימים למצב שבו נאלצנו להעביר כבר מערכי‬
‫שיעור‪ ,‬ולא הייתה לי ברירה אלא לתפוס מודל לחיקוי ולנסות לקחת ממנו כמה שיותר‪.‬‬
‫המדריך הראשי שלנו בקורס היה בחור לבנבן ממוצא רוסי‪ .‬הוא גילם את דמות התוקף‬
‫ברצינות תהומית‪ ,‬ונטה להדגים לנו דקירות סכין תוך כדי צעקות "דוקר! דוקר! דוקר!"‬
‫במבטא רוסי כבד‪ .‬למדריך השני הדבקנו את הכינוי "קרנפסי"‪ ,‬שילוב של השם שלו עם‬
‫המילה קרנף‪.‬‬
‫עינב הייתה המדריכה השלישית‪ ,‬וכבר הרגשתי איך אני מסמן מטרות שוב‪ .‬הבנתי מהר‬
‫מאוד מה עינב אוהבת וניסיתי להתחבב עליה‪ ,‬תוך שמירה על דיסטנס מינימלי‪ .‬הרי בסופו‬
‫של יום הייתי לוחם ביחידה מובחרת‪ ,‬והיא הייתה המדריכה שלי‪ .‬מובן שדאגתי להבהיר לה‬
‫את זה לעיתים קרובות‪ ,‬רק כדי למשוך את תשומת ליבה יותר ויותר‪ .‬בסופו של דבר קבענו‬
‫שכשאסיים את הקורס‪ ,‬נצא לדייט‪ .‬הדייט אכן התרחש‪ ,‬בקומה האחרונה במגדלי עזריאלי‪,‬‬
‫אבל קשר אינטימי לא צמח משם‪.‬‬
‫במהלך השבועיים האחרונים של הקורס‪ ,‬נכנס לאולם האימונים יום אחד בחור גדול‪,‬‬
‫בחולצה לבנה חלקה ובמכנסיים מדי ב'‪ .‬על החולצה שלו היה כתוב בכחול את שם החיבה‬
‫שלו ‪" -‬שרול" )ישראל(‪ .‬זה היה שיעור בקרב רנדורי‪ ,‬והוא נותר לעמוד בצד‪ .‬שאלתי את‬
‫המדריך למה הוא לא משתתף‪ ,‬ונעניתי שהבחור חזק מדי לסוג הקרב הזה‪ ,‬ושזה מסוכן‪ .‬מה?‬
‫חשבתי לעצמי‪.‬‬
‫"אני חייב לברר מה השטות הזאת"‪ ,‬מלמלתי לחברים מסביבי בזמן שצעדתי לעברו‪.‬‬
‫הצגתי את עצמי די בספונטניות‪ ,‬ושרול התגלה כסוג של ענק שקט‪ .‬הוא לחץ לי את היד‬
‫והיה נחמד‪ .‬הוא הסביר לי שהוא מתעסק באומנויות לחימה מאז שנולד ושיש לו חגורה‬
‫שחורה דאן ‪ .3‬לא באמת הבנתי מה זה אומר‪ ,‬אבל כן הבנתי שאני חייב לחקור לעומק את‬
‫האיש שמולי‪ ,‬לברר מה עוד יש מתחת לשכבות השקט שלו‪ .‬גיליתי שהוא רק התגייס‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫הוא היה צעיר ממני כמעט בשלוש שנים‪ ,‬מה שלא ניכר בחיצוניות שלו כלל‪ .‬החיבור בינינו‬
‫היה כמעט מיידי‪ .‬לשרול לא היו משחקים והוא לא דיבר הרבה‪ .‬אם החליט לבצע משהו‪,‬‬
‫אי־אפשר היה להתווכח איתו‪ .‬בחדר המקביל אלינו החליטה חבורה של שחצנים ליצור מחנות‬
‫בין החברים לקורס‪ .‬שרול לא אהב את הרעיון והחליט לעשות סדר‪ .‬הוא בחר לו את החזק‬
‫שבחבורה‪ ,‬והוכיח לו עד כמה הוא חלש לעומתו‪ .‬הרוחות הרעות נרגעו‪.‬‬
 ‫"אנחנו ביחד בשמירות‪ ,‬כן?" שרול החליט בשבילי‪.‬‬
‫"ברור"‪ ,‬החזרתי‪ ,‬מרוצה מעצמי מאוד‪.‬‬
‫בשעת ערב מאוחרת יצאנו יחד לפטרול מסביב לבסיס‪ ,‬והתיישבנו בנקודה שצופה לים‪.‬‬
‫בחשכה סיכמנו בינינו שאם נישאר שבת‪ ,‬נבריז מהבסיס לטבילה בחוף הים של נתניה‪,‬‬
‫שלמרגלות הבסיס‪ .‬המשכנו את הסיור ומרחוק יכולנו לראות את אחת הבנות שומרת בש"ג‪.‬‬
‫הסתכלנו זה בזה ובלי מילים נזרקנו אל הדשא במרחק של כמה מטרים‪ .‬התחלנו לזחול לעבר‬
‫קומץ אבני טוף שהיו בסביבה וזרקנו אותן לכיוונה‪ ,‬במרחק סביר ממנה‪ ,‬רק כדי להבהילה‪.‬‬
‫הדופק של החיילת המסכנה חזר אליה רק כשיצאנו מהמחסה‪ .‬באירוע אחר‪ ,‬נכנסנו לחדר‬
‫האוכל באישון לילה‪ ,‬רוקנו קרטוני חלב כדי להרוות את הצמא ולקחנו מהמטבח סכין גדולה‬
‫כדי לתרגל איתה הגנות מפני מחבל‪ .‬בתוך תוכי פחדתי מהעימות עם הסכין‪ ,‬אבל משהו בי‬
‫סמך על שרול‪ .‬התרגולים הרבים בקרב מגע שביצעתי איתו הוכיחו לי עד כמה מכון אומנויות‬
‫הלחימה הזה שהוא דיבר עליו בלי סוף‪ ,‬עשוי להיות מקום שאשאף להגיע אליו‪.‬‬
‫בסיום הקורס‪ ,‬ישראל ואני הצגנו תרגול של קרב מגע מול המדריכים‪ .‬הם ואנחנו היינו‬
‫מרוצים מאוד מהתוצאה‪ .‬שרול אימן אותי יום יום‪ ,‬ולמרות עשרות אם לא מאות שיעורי קרב‬
‫מגע שעברתי קודם לכן ביחידה‪ ,‬שום דבר לא התקרב אפילו להדרכה האישית שלו‪.‬‬
‫"תבוא אלינו לחולון"‪ ,‬הוא הציע לי‪ ,‬ואני הבטחתי שאגיע לאימוני קרב המגע שלו ברגע‬
‫שאשתחרר מהצבא‪.‬‬
 ‫פרק ‪12‬‬

‫אימונים על אדמה זרה‬

‫קורס מדריכי קרב מגע הסתיים‪ ,‬וזה היה הזמן שלי לצאת הביתה לעוד סוף שבוע מהיר‪.‬‬
‫הגעתי לבסיס שוב ביום ראשון בבוקר‪ ,‬ואלין וחברתה כבר ישבו עם קפה של בוקר על‬
‫קוביית בטון שפעם הייתה חלק משפת המדרכה‪ .‬השמש צבעה את הכביש בפסי זהב‪ ,‬ושתיהן‬
‫הבחינו בי ממרחק‪ .‬הרגשתי שאני רוצה להתקרב עוד לאלין אבל ידעתי שזה יקרה לאט לאט‪.‬‬
‫"רוצה לשמוע משהו?" ליטל זרקה לי בשיחה אגבית‪" .‬אני יוצאת למשלחת של 'תגלית'‬
‫וחסרים לי מלווים‪ .‬רוצה לבוא עם חבר?" היא פיתתה ואני התפתיתי‪.‬‬
‫יואב היה חבר טוב מהיחידה‪ .‬בחור מצחיק וביישן בצורה בלתי רגילה‪ .‬תמיד הייתה לו‬
‫איזו טעות שגרר אחריו ‪ -‬היה מתחיל עם בחורה ומייד נהיה ידיד שלה‪ .‬אני אמרתי לו את‬
‫דעתי בעניין‪ ,‬שיש מספיק בנות בעולם בשבילנו‪ ,‬הבנים‪ ,‬לחזר אחריהן עד שנמצא את האחת‪.‬‬
‫ידידות צריכות להיות כאלו שהוגדרו כך מראש‪ ,‬ולא קיבלו את ההגדרה בלית ברירה אחרי‬
‫שהחיזור אחריהן לא עלה יפה‪ .‬יואב התלהב מאוד מהרעיון להצטרף ל"תגלית"‪ .‬הבטחתי‬
‫שנמצא מישהי בשבילו שם‪ ,‬ויצאנו לכיוון בית המלון שבו שהתה המשלחת‪ .‬ליטל חיכתה לנו‬
‫בפתח‪ ,‬קפצה עלינו בשמחה וכבר סימנה לי בידה עם מי מהבנות יש לי סיכוי הכי טוב ולמי‬
‫לא להתקרב‪ .‬מבעוד מועד בנתה ליואב סיפור גבורה מול אחת הבנות‪ ,‬שחייכה אליו ברגע‬
‫שנכנס‪ .‬יואב ואני במדים‪ ,‬התיישבנו למרגלות שולחן אבירים גדול שהוצב בלובי המלון‪.‬‬
‫הנחנו את הנשקים על הירכיים בתיאום‪ ,‬והאקדח שלי בצבץ מחגורת המכנסיים‪ .‬גנבנו את‬
‫ההצגה‪ .‬בתוך זמן קצר התגודדו סביבנו חברי המשלחת‪ ,‬שנראו לנו כמו קבוצה של ילדים‬
‫מפונקים‪ ,‬והמטירו עלינו שאלות‪ .‬אחת מהם הגיחה משום מקום והתיישבה בקצה השולחן‪,‬‬
‫ממש מולי‪ .‬החלפנו מבטים ואיכשהו שכחתי מהתכנית שלי להתקרב לאלין‪.‬‬
‫קראו לה ג’ניפר‪ ,‬והיא גרה בניו יורק‪ .‬סימנתי לה שאני לא שומע מה היא שואלת‬
‫וחייכתי לעברה‪ ,‬תוך שאני מזמין אותה לבוא לשבת לידי‪ .‬היא נעמדה ולי היו כמה שניות‬
‫לסרוק את חיטובי גופה מלמטה למעלה‪ ,‬עד שתפסה כיסא והתיישבה‪ .‬מה בחורה כזו עושה‬
‫פה? חשבתי לעצמי‪ .‬היו לה עיניים ירוקות מדהימות‪ ,‬עור שחום ושיער שטני עם גוונים‬
‫דקים־דקים של בלונד‪.‬‬
‫"אני מקווה שלא רואים את הלבבות בעיניים שלי"‪ ,‬סיננתי לעבר יואב‪ ,‬בזמן שג’ניפר‬
‫פטפטה במהירות באנגלית ואני ניסיתי לעקוב אחריה‪.‬‬
‫היא ביקשה שאספר לה סיפור מעניין מהשירות‪ ,‬וכמובן הודעתי לה שאני לא יכול לשתף‬
‫בסיפורים יותר מדי‪ ,‬כי הרוב סודי‪ .‬היא הסתכלה על כף היד שלי‪ ,‬הניחה אותה בכפה‬
‫והתפלאה איך נפצעתי‪ .‬עניתי לה שבמטווחים אנחנו מושכים את צינת האקדח לאחור‪ ,‬וכך‬
‫נוצר חיכוך עם העור שבין האגודל לאצבע‪.‬‬
‫"והפצעים על עצמות האגרוף?" היא הסתקרנה והוסיפה חיוך ביישני‪.‬‬
‫"אלו משיעורי הקרב מגע"‪ ,‬לא יכולתי לחשוב על תשובה מושלמת יותר‪.‬‬
‫החיבור עם ג’ניפר היה מיידי‪ .‬ליטל והצוות שלה הוחלפו בחיילים אחרים‪ ,‬אך ג'ניפר‬
‫התעקשה שאבוא "לשמור" עליה בסוף טיול ארוך בתל אביב‪.‬‬
‫"אנחנו הולכים לפאב בנמל תל אביב‪ ,‬תרשום את הטלפון שלי ואכתוב לך בהודעה איפה‬
‫אני"‪ ,‬היא אמרה‪.‬‬
‫אס‪-‬אם‪-‬אסים אז היו מרכז התכתובות‪ ,‬והציפייה לכל הודעה מתחה עוד יותר את‬
‫הסקרנות בינינו‪ .‬האינטימיות לא הפסיקה לצוף‪ ,‬ושנינו חיכינו לראשון שיהיה אמיץ מספיק‬
‫לייצר מגע‪ .‬בתור חייל קרבי בצבא ונער מתורגל היטב‪ ,‬היה לי ברור שלא אהסס ברגע‬
‫שייפתח חלון הזדמנויות‪ .‬הגענו לנמל באותו ערב‪ ,‬יואב נכנס לברר אם מותר להיכנס עם‬
‫נשקים‪ ,‬ואני עמדתי בחוץ ושלחתי לג'ניפר הודעה‪" :‬אני כאן"‪ .‬היא יצאה מחויכת ונבוכה עד‬
‫שגרמה לי להשתהות לא ברורה‪ .‬לולא המדים‪ ,‬המקום והזמן‪ ,‬סביר להניח שלא הייתי מטפס‬
‫לליגה שלה‪ .‬היא הלכה לעברי ומסביבה עשרות שעוני חול וצפצופי שעון מעורר דמיוניים‬
‫גילו לי שהגיע הזמן להעלות הילוך‪ .‬היא התקרבה לנשיקה בלחי‪ ,‬אבל כשהושטתי את כפות‬
‫ידיי לכיוון פניה היא הבינה בדיוק לאן זה הולך‪ .‬עמדנו שם כמה דקות ואז נכנסנו יד ביד‬
‫לפאב‪ .‬היה ברור לשנינו שעוד כמה ימים היא חוזרת לניו יורק‪ .‬מה שאני לא ידעתי עדיין הוא‬
‫שלא הכול היא בחרה לגלות לי‪ .‬הפעם הבאה שנפגשנו הייתה במלון בתל אביב‪ ,‬ערב לפני‬
‫יציאת הקבוצה לנמל התעופה‪ ,‬לטיסה הביתה‪.‬‬
‫"האוטובוס יוצא בשש בבוקר"‪ ,‬היא אמרה‪.‬‬
‫היה ברור לי שאנחנו מכוונים ללילה לבן‪ .‬הבעיה הייתה מי בינינו יזכה בחדר הנכסף‬
‫היחיד שהוקצה לנו ללילה במלון ‪ -‬יואב והבחורה שלו או ג’ניפר ואני‪ .‬ויתרתי ליואב‪ ,‬אמרתי‬
‫לו שאני כבר אמצא הזדמנות עם ג’ניפר‪ ,‬אנחנו נישאר במסדרון מחוץ לחדר והוא מוזמן‬
‫להיכנס‪ .‬הוא לא בזבז זמן‪ ,‬ועוד חודשים אחרי כן לא חדל להודות לי על מעשה הגבורה שלי‪.‬‬
‫ישבנו במסדרון לעיניי כול‪ ,‬אך זה לא הפריע לנו ליצור אינטימיות‪ .‬ידיים נזרקו לכל עבר‪ ,‬אך‬
‫אף פיסת עור לא נחשפה לאורחים פוטנציאליים‪ .‬אי שם באישון לילה‪ ,‬ג'ניפר גילתה לי‬
‫שבניו יורק מחכה לה בן הזוג שלה‪.‬‬
‫"מה שקורה פה‪ ,‬נשאר פה"‪ ,‬הבטחתי לה‪" ,‬אם תחליטי אחרת‪ ,‬נדבר על זה"‪.‬‬
‫האמנו שאף אחד לא יעבור במסדרון‪ ,‬ובדמיון שלנו סגרנו אותו למעבר‪ .‬צמוד לדלת‬
‫החדר‪ ,‬יכולנו לראות רק מבעד לחרכי החולצות והמכנסיים את מה שסקרן אותנו הכי הרבה‪.‬‬
‫כשהחלון נסגר‪ ,‬יואב יצא החוצה‪ ,‬ג'ניפר נכנסה ואנחנו‪ ,‬הבנים‪ ,‬עשינו את דרכנו חזרה‬
‫לבסיס‪ .‬ג’ניפר חזרה לניו יורק והתחלנו להתכתב כדי לשמור על קשר‪ .‬היא הבטיחה לי‬
‫שתחזור לארץ לתקופה ארוכה‪ ,‬ואולי אפילו תעשה עלייה‪.‬‬
‫הגיעו החודשים האחרונים לפני השחרור‪ ,‬והעתיד נראה מבטיח‪ .‬השיחות עם אלין ועם‬
‫חברתה הלכו ונהיו יותר ויותר עמוקות‪ ,‬ושלושתנו הפכנו להיות חברים טובים‪ .‬נראה לי‬
‫שאלין חיפשה את קרבתי יותר מאשר בעבר‪ .‬היא הייתה בת להורים לבנונים‪ ,‬והיופי שלה‬
‫בלט מאוד ‪ -‬פנים עגולות לבנבנות עם מעט נמשים‪ ,‬עיניים חומות דבש וחיוך כובש שקשה‬
‫היה להישאר אדיש אליו‪ .‬למרות שהייתה בחורה קטנה‪ ,‬הקול שלה נשמע בכל הבסיס‪.‬‬
‫הנוכחות שלה הייתה מורגשת‪ ,‬ואהבתי מאוד את הדומיננטיות שלה‪ .‬הייתי סקרן לבדוק אם‬
‫היא תאפיל עליי או אני עליה כשנתחבר לזוג‪ .‬למרות שהאינטימיות בינינו זרמה בטבעיות‪,‬‬
‫אזרנו הרבה אומץ כדי לחרוג מגבולות הגזרה בבסיס‪ .‬נהגתי להתפלח למגורי הבנות‪,‬‬
‫ובהסכמת חברותיה לחדר נשארתי לישון עם אלין עד הבוקר‪ .‬עם אור ראשון‪ ,‬הייתי קם ורץ‬
‫במהירות לכיוון מגורי הלוחמים‪ ,‬מרחק מטרים ספורים משם‪ .‬הדבר היחיד שלא הצלחתי‬
‫להחריש היה זמזום דלת המבנה של היחידה כשיצאתי מחדר הבנות לעבר המגורים שלנו‪,‬‬
‫הבנים‪ ,‬בקרוונים שמול המבנה‪.‬‬
‫למזלי‪ ,‬דאגו לשבץ אותי באותה תקופה לפעולות ולמבצעים שלא דרשו שהייה ארוכה‬
‫מחוץ לבסיס‪ .‬לכל אורך המשימה‪ ,‬ישבה אלין בחמ"ל והקשיבה לדיווחים שלי בקשר‪ .‬לא‬
‫קבענו בינינו קודים לשיחה פרטית כי הקשר היה מבצעי‪ ,‬וזה היה יכול להיות מסוכן‪ .‬אחרי‬
‫כמה שבועות‪ ,‬הבינה אלין שאני מנהל במקביל קשר מכתבים טרנסאטלנטי עם ג’ניפר‪,‬‬
‫וביקשה ממני לנתק אותו‪ .‬טענתי שמדובר בקשר ידידותי‪ ,‬אבל זה היה שקר לבן‪ .‬ביום שבו‬
‫חגגנו שלושה חודשים לקשר בינינו‪ ,‬אלין שמה אולטימטום על השולחן‪:‬‬
‫"או אני או היא‪ ,‬תחליט"‪.‬‬
‫ג’ניפר לא הבינה את פשר האולטימטום של אלין‪ ,‬כשסיפרתי לה על כך בטלפון‪ ,‬אבל‬
‫היא כיבדה את בקשתי להיפרד‪ .‬חודשים אחר כך היא אכן הגיעה לישראל לתקופה‪ ,‬אבל אלין‬
‫ואני כבר היינו עמוק בתוך החברות שלנו‪ ,‬ואני כבר השתחררתי מהצבא‪.‬‬
‫ממש באותה תקופה‪ ,‬אחי עמרי טס להודו עם כל החברים שלו‪ ,‬לטיול הגדול‪ .‬הוא חזר‬
‫אחרי חצי שנה ודרור‪ ,‬חברנו המשותף‪ ,‬החליט להישאר ביבשת הענקית ולטייל עוד חודשיים‬
‫עם עוד כמה חברים‪ .‬את הערב ההוא לא אשכח לעולם‪ .‬אלין ואני ישבנו בסלון הבית של‬
‫הוריה וצפינו בסרט "פארק היורה ‪ "3‬בטלוויזיה‪ .‬לקראת חצות‪ ,‬קיבלתי שיחה מאבא שלי‪.‬‬
‫קולו רעד‪:‬‬
‫"עידו‪ ,‬אני הולך לספר לך משהו נורא שקרה"‪ ,‬הוא בקושי הצליח לומר‪" .‬דרור שק‪,‬‬
‫חבר של עמרי‪"...‬‬
‫"מה‪ ,‬מה זאת אומרת?" צעקתי‪ ,‬כולי מבועת‪" .‬זה ודאי?" חזרתי על השאלה‪ ,‬לא מעכל‬
‫את בשורת האיוב‪.‬‬
‫אבא שלי שתק‪.‬‬
‫"אני בא לאסוף אותך‪ ,‬תכין תיק‪ .‬אנחנו נוסעים לגבעת אבני"‪ ,‬אבא סגר את השיחה‬
‫וניתק‪.‬‬
‫יצאתי לדשא הבית‪ .‬משחקי הילדים של המשפחתון של אימה של אלין‪ ,‬בימבות אדומות‬
‫וירוקות לצד בובות בשמלות פרחוניות וצמות בלונדיניות‪ ,‬היו מונחים בצד בסדר מופתי‪.‬‬
‫עיניי ליוו את השמיים החשוכים ואת הגדר הלבנה שתחמה את הגינה הקטנה‪ .‬הלכתי על‬
‫הדשא והרגשתי שהברכיים שלי מושכות אותי מטה מטה‪ .‬התמוטטתי‪ .‬עיניי נעצמו‪ .‬אלין‬
‫הגיעה בריצה ושידלה אותי ללגום מים קרים עם קרח‪ ,‬אך לא הייתי מסוגל לשתות‪ .‬לפני‬
‫שדרור יצא לטיול חיבקתי אותו‪ .‬סתם חיבוק של חברים‪ .‬הייתה לי חולצה דומה לשלו וצחקנו‬
‫על זה‪ .‬כמה ימים לפני הנסיעה שלהם להודו‪ ,‬הרמנו כוסית לכבוד המאורע בפאב בטבעון‪.‬‬
‫דרור ואני הזמנו ליטר בירה כל אחד‪ ,‬וישבנו זה לצד זה כל הערב‪ .‬כל זה מת עכשיו‪ .‬דרור לא‬
‫יחזור‪ .‬אי שם בצפון הודו‪ ,‬ביולי ‪ ,2007‬בבוקר מוקדם אחד‪ ,‬יצא דרור לטיול עם קבוצת‬
‫חברים‪ .‬הם דיווחו כי חש ברע‪ ,‬ובכל זאת יצא למסע לאורך כמה קילומטרים‪ ,‬עד לנקודה‬
‫שנקבעה מראש‪ .‬כשהגיעו כולם לנקודה וראו שדרור נעדר‪ ,‬חזרו על עקבותיהם ומצאו אותו‬
‫מוטל בצד הדרך‪ ,‬כשעל גופו סימני אלימות קשים שלא הותירו מקום לשאלות‪ .‬החקירה‬
‫נפתחה ונסגרה‪ ,‬ועד היום לא נמצא הרוצח‪.‬‬
‫כל החבורה התכנסה בשבעה בביתם של הוריו של דרור‪ ,‬יהודית ואבי שק‪ .‬כולם היו‬
‫שקטים‪ .‬באנו אליהם עוד פעמים רבות לאחר מכן אבל החיים ניצחו‪ ,‬וכולם המשיכו הלאה‪.‬‬
‫דרור בלב שלי תמיד‪ .‬יהי זיכרו ברוך‪.‬‬

‫חודשיים לפני השחרור‪ ,‬ביקשה אלין שנעשה שנינו את המבחן הפסיכומטרי‪.‬‬

‫"זה חשוב‪ ,‬כי צריך להחליט מה הולכים ללמוד"‪ ,‬היא משכה אותי‪" .‬לא בשבילי טיולים‬
‫גדולים"‪ ,‬הוסיפה‪ ,‬ואני החמצתי פנים‪.‬‬
‫הרגשתי שרימיתי את עצמי‪ .‬התאהבתי במישהי ושכחתי לרגע שסגנון החיים שלי אחר‬
‫לגמרי משלה‪ ,‬אבל זה כבר היה מאוחר מדי‪ .‬נרשמנו למבחן הפסיכומטרי בירושלים‪ ,‬ואני‬
‫קיבלתי אישור מהיחידה להתחיל את הקורס לקראת המבחן על חשבון הזמן של הצבא‪ .‬הייתי‬
‫הרבה פחות במבצעים והרבה יותר בכיתה‪ .‬פתאום התחלתי להעריך את יכולות הלמידה שלי‪.‬‬
‫מתמטיקה נראתה לי פשוטה‪ ,‬והמחשבות שלי ריחפו מעל הלוח המחיק וסידרו את המשוואות‬
‫בצורה מובנת‪ ,‬עוד לפני שהרמתי את העט‪ .‬גם אנגלית באה לי בקלות‪ ,‬וכבר ראיתי מולי את‬
‫הפטור שבאופק‪ .‬הדיבור בין החבר'ה במסדרונות הקורס היה על ציון של שבע מאות ועשרים‬
‫ומעלה‪ ,‬תנאי הסף כדי להתקבל לאוניברסיטה העברית‪ .‬אני רק רציתי לעבור את השש מאות‪,‬‬
‫כדי להבטיח לעצמי מקום בלימודי אדריכלות בטכניון‪ .‬התעריתי בהווי קורס ההכנה‬
‫לפסיכומטרי‪ ,‬מה שהשכיח ממני את הרצון לצאת לטייל בעולם‪ .‬אין סיכוי שאני יוצא לטיול‬
‫של חצי שנה וחוזר ללימודים אחרי שכבר קיבלתי ציון‪ ,‬ובעצם אני כבר יכול להתחיל ללמוד‪.‬‬
‫את הטיול נדחה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ .‬אלין ואני השקענו את כל כולנו בלימודים‪ ,‬וכבר רקמנו‬
‫תכניות לגבי השחרור שלי מהיחידה‪.‬‬
‫"תבוא לגור איתי במודיעין"‪ ,‬היא הציעה‪.‬‬
 ‫התניתי את המגורים אצלה בכך שאעזור במטלות הבית‪.‬‬
‫קורס הפסיכומטרי הסתיים מהר‪ .‬אלין לא הייתה מרוצה מהציון שלה והחליטה לגשת‬
‫למבחן שוב‪ .‬אני התחלתי לברר איפה כדאי ללמוד אדריכלות‪ .‬הטכניון נראה לי המקום‬
‫המתאים‪ ,‬אבל אלין משכה חזק לכיוון המכללה למנהל‪.‬‬
‫אחרי הצבא חזרתי הביתה‪ ,‬לעפולה‪ .‬אימא סידרה לי עבודה במחלקת אבטחה של בית‬
‫החולים "העמק" יחד עם אחי עמרי‪ .‬זו הייתה תקופה נהדרת‪ .‬שנינו יכולנו סוף סוף לבלות‬
‫יחד שעות על גבי שעות ואפילו שילמו לנו על זה‪ .‬היינו מעבירים לילות שלמים בשמירה‪,‬‬
‫בעוד עמרי וחבר שלו תכננו את עתידם המקצועי בשירות בתי הסוהר‪ .‬לי זה נראה כיוון‬
‫נורא‪ .‬מכיתה ט' הייתי על מדים‪ ,‬ולא היה סיכוי שאסכים ללבוש מדים שוב באזרחות‪ .‬עברו‬
‫כמה חודשים‪ ,‬ויום אחד קיבלתי טלפון ממילואימניקים מהיחידה שלי‪ ,‬שזכרו שסיימתי קורס‬
‫מדריכי קרב מגע‪ .‬לא לקח להם יותר מדי זמן לשכנע אותי‪.‬‬
‫"חמשת אלפים דולר לחודש‪ ,‬טסים לגאורגיה לאמן את חיילי הצבא שלהם בקרב מגע‪.‬‬
‫תחשוב על זה ותחזיר תשובה עוד היום"‪ ,‬אמרו לי בזמן שישבתי באוטובוס בדרך לבית של‬
‫אלין במודיעין‪.‬‬
‫הטלפון הבא שלי היה לאלין‪ .‬לא השארתי לה מקום לשאלות‪ .‬הסברתי לה שאני נוסע רק‬
‫לכמה שבועות לגאורגיה‪ ,‬אבל שיקרתי‪ .‬ידעתי שאשהה שם זמן רב‪.‬‬

‫בינואר ‪ ,2008‬ארבעה חודשים בלבד אחרי השחרור ושבועיים אחרי שקיבלתי את ההצעה‬
‫המפתה‪ ,‬מצאתי את עצמי בנמל התעופה באישון לילה‪.‬‬
‫"אתם גם לגאורגיה?" שאלתי קומץ בחורים שעמדו שם בלבוש דומה לשלי‪ ,‬מאובזרים‬
‫ומצוידים להפליא בחליפות ממותגות של חברת טיולי אקסטרים ידועה‪ ,‬נעלי הרים יוקרתיות‬
‫ושעוני ספורט למדידת דופק‪.‬‬
‫בערך חמישים איש מקבוצת הלבושים זהה עלו על המטוס ‪ -‬קצינים בכירים‪ ,‬לוחמים‬
‫מיחידות מיוחדות ועוד‪ .‬כולם הגיעו בקבוצות ורק אני הגעתי בגפי‪ .‬הרגשתי שזה הולך להיות‬
‫המסע שלי עם עצמי‪ .‬גאורגיה לא הסבירה לנו פנים‪ .‬היה קר בצורה בלתי רגילה‪ .‬כשעלינו‬
‫על האוטובוס שחיכה לנו בשדה הזר‪ ,‬הודיע אחד החבר'ה שלפנינו נסיעה של עשר שעות‪.‬‬
‫חשבתי שאני עומד להתעלף‪.‬‬
‫"אנחנו נתחלק לקבוצות‪ .‬חלקכם יהיה בסנקי‪ ,‬חלקכם בבטומי ועוד קבוצה בטביליסי"‪,‬‬
‫הכריז המדריך במיקרופון של האוטובוס‪.‬‬
‫אחרי חמש שעות נסיעה מתישה‪ ,‬הרעב שלי הלך וגבר‪ .‬חשבתי שאני מסוגל לרדת‬
‫מהאוטובוס ולאכול קרח‪ .‬קמתי לעבר המדריך ודרשתי שיעצרו‪ ,‬כי לא הבאתי איתי אוכל‬
‫לדרך‪ .‬אחרי כמה דקות‪ ,‬האוטובוס עצר בצלע הר מושלג לגמרי‪ .‬ירדתי מהאוטובוס עם כמה‬
‫זרים‪ ,‬שלבשו כמוני חליפות שלג עבות‪ .‬נכנסנו לבית של אישה מבוגרת‪ ,‬שסימנה לנו להיכנס‬
‫למחסן עץ קטן‪ .‬בכניסה למחסן הייתה ערמה של מגבות מונחת על משהו שנראה כמו טאבון‪.‬‬
‫בלי מלים‪ ,‬היא הרימה כמה מגבות ותחתיהן התגלו כיכרות לחם‪ .‬לקחנו כמה כיכרות שעלו‬
‫כמה אגורות ויצאנו לדרך‪ .‬נגסתי במהירות בלחם ונוכחתי לדעת שאני לא כל כך רעב כמו‬
‫שחשבתי‪ .‬הלחם היה חמוץ והצימוקים שבו היו מרים‪.‬‬
‫סוף סוף הגענו לאכסניה בבטומי‪ ,‬עיירת חוף בדרום גאורגיה‪ ,‬שנמצאת במרחק‬
‫קילומטרים ספורים מהגבול הטורקי‪ .‬קיבלנו חדרים ואני פתחתי מייד את המחשב הנייד שלי‬
‫כדי לעשות שיחת סקייפ עם אלין‪ .‬שקעתי בשינה עמוקה‪ ,‬וכשקמתי בבוקר‪ ,‬חיכו לנו רכבים‬
‫של החברה שעתידה הייתה להעסיק אותנו‪ ,‬לצורך סיור בעיר ובבסיסים של הצבא‪ .‬הרכבים‬
‫היו ישנים מאוד‪ ,‬בצבעי כחול ואדום דהוי‪ .‬בקבוצות של עשרה בכל רכב‪ ,‬יצאנו לסיור‬
‫המודרך‪ .‬התחלנו בשוק‪ ,‬המשכנו לבית מלון של ישראלי ידוע לחוף הים‪ ,‬ששימש למטווחים‬
‫בחלקו‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬באכסניה שבה גרנו היה חדר אוכל קטן וזוג עובדים נעימים‪ ,‬גבר ואישה‪.‬‬
‫לימדתי אותם להכין קטשופ וקיבלתי מקום של כבוד בארוחות הבוקר והצוהריים‪ ,‬וגישה‬
‫בלתי מוגבלת למטבח‪ .‬הכנסת האורחים שלהם הייתה מדהימה‪ .‬גאורגיה בכלל ובטומי בפרט‬
‫התגלו כבית חמים‪ ,‬למרות סופות השלג העזות שפקדו את המקום‪ .‬עם כל הטוב הזה‪ ,‬לא היה‬
‫לי מושג מה מחכה לי מעבר לפינה‪.‬‬
‫"מי יהיו המדריכים?" שאלתי את האחראי לקבוצה‪.‬‬
‫מעצם היותי מדריך קרב מגע‪ ,‬לוח הזמנים שלי היה שונה משל מדריכי הירי‪ ,‬למשל‪ ,‬וכך‬
‫הייתי לבד לגמרי‪ ,‬גם כשלא אימנתי‪ .‬כשכבר נפגשנו במקרה‪ ,‬בין ההפוגות במטווחים‪ ,‬לא‬
‫הרגשתי שייך אליהם כלל‪ .‬מהר מאוד בחרתי בגיאורגים כחברים‪ .‬ישבתי ערב ערב עם‬
‫הנהגים והמתורגמנים והקשבתי לסיפוריהם‪ ,‬וכך למדתי על השפה ועל התרבות הגאורגית‪,‬‬
‫שריתקו אותי‪ .‬היכולת שלי לספוג אלכוהול בכמות גבוהה מהרגיל‪ ,‬תודות להתבגרות‬
‫הקשוחה שלי בפנימייה הצבאית‪ ,‬עזרה לי לרכוש את אמונם‪ .‬בינתיים בניתי מערכי שיעור‬
‫בטבלאות אקסל גדולות‪ ,‬וסידרתי את לוח הזמנים כך שיהיו לי הפסקות לצאת לקניות בשוק‪.‬‬
‫אפשר להגיד שהייתי הבוס של עצמי‪ ,‬והאתגר היה עצום‪ .‬הסתובבתי לבד בארץ זרה‪ ,‬בלי‬
‫שום יכולת לתקשר עם שלוש מאות וחמישים החיילים שהפכו לחניכים שלי‪ ,‬בבסיס נטוש‬
‫ושכוח אל‪ ,‬בלי ציוד קרב מגע‪ ,‬בלי הדרכה ובלי יכולת לתרגל לפני כן‪ .‬אז מה עשיתי כדי‬
‫להתגבר על המכשול? למזלי‪ ,‬כן היה לי בכיס ביטחון עצמי‪ ,‬ולא סבלתי מפחד קהל‪ .‬למדתי‬
‫כמה מילים בגאורגית מהמתורגמנית‪ ,‬והשתדלתי לחזור עליהן תוך כדי אימון‪.‬‬
‫"סירביליט!" צעקתי לעבר החיילים כדי שיתחילו לרוץ במעגל‪" .‬נלה‪ ...‬נלה‪ "...‬עם‬
‫צירה בנ' וקמץ בל'‪ ,‬כדי שיאטו את קצב הריצה‪" .‬בטן! גב!" צעקתי כשהקול של‬
‫המתורגמנית היה חלש מדי‪ ,‬והם צחקקו‪.‬‬
‫במצב שתיים הם היו סופרים‪" :‬ארטי‪ ,‬אורי‪ ,‬סאמי‪ ,‬אותחי‪ "...‬והצליל המחוספס של‬
‫הרעב שלהם לאקשן נטמע בי כמו קולות חברי הצוות שלי ביחידה‪ ,‬כשספרנו שכיבות שמיכה‬
‫במסלול ההכשרה‪ .‬במקום הספרה עשר‪ ,‬הם היו צועקים "סאקארטוולו" )‪ - (Sakartvelo‬זהו‬
‫שמה המקורי של גאורגיה בגרוזינית‪ ,‬השפה המקומית‪.‬‬
‫בכל הזמן ההוא‪ ,‬תהיתי מה היה דחוף לגאורגים להביא אליהם ישראלים כדי שיאמנו‬
‫אותם בלוחמה‪ .‬התברר לי שבשנת ‪ ,2008‬הצבא הרוסי הכריז על מבצע גדול‪ ,‬הוא היה‬
‫מעוניין לפלוש לגאורגיה בקיץ של אותה שנה‪ ,‬והגאורגים הקצו משאבים פיננסיים רבים כדי‬
‫לייבא את ההכשרה הטובה ביותר עבור הצבא שלהם‪ .‬כך מצאתי את עצמי על אדמת גאורגיה‬
‫באותו חורף‪.‬‬
‫שבועות האימונים עברו והגיע פברואר‪ .‬קרני שמש חיוורות החלו לבצבץ מבעד לשמיכת‬
‫השלג‪ .‬ציוד החיילים שהונח עם שחר בחוץ השאיר מאחוריו צל של קרח על דשא צהבהב‬
‫שהפשיר‪ .‬בשבת אחת יצאתי לריצה לכיוון הגבול הטורקי‪ .‬בחור צעיר בן עשרים ואחת‪,‬‬
‫לגמרי לבדי‪ ,‬בלי מפה או טלפון‪ .‬רצתי שנים עשר קילומטרים לכל כיוון‪ .‬לא באמת שקלתי‬
‫את העניין וגם לא תהיתי בנוגע ליכולת הגופנית שלי‪ .‬הייתי בכושר שיא‪ ,‬וההרפתקה הפיחה‬
‫בי אדרנלין‪ .‬על שוליים של כביש דו־נתיבי‪ ,‬בין הים השחור למצוקי ענק של רכס הקווקז‬
‫המפורסם‪ ,‬רצתי בין שלוליות קרח עם חולצה תרמית‪ ,‬כובע גרב ומכנסיים קצרים‪,‬‬
‫כשהטמפרטורה בחוץ הגיעה לאפס מעלות‪.‬‬
‫באחד הבקרים‪ ,‬הודיע לי מפקד הבטליון )הפלוגה(‪:‬‬
‫"את האימון של הצוהריים תעשה בשטח"‪.‬‬
‫יצאתי במשאית של הצבא לכיוון אותו מקום וירדתי בצלע הר‪ .‬לא הייתה שם אף פיסת‬
‫אדמה שיכולנו להתאמן עליה‪ .‬גם לא הייתה אפשרות לרוץ או לבצע שכיבות שמיכה במרבד‬
‫הקוצים הצהוב‪ .‬חייבים להתחיל במסע רגלי‪ ,‬חשבתי לעצמי ועודדתי את החניכים לצאת‬
‫אחריי לדרך‪ .‬לא היה לי מושג לאן ללכת‪ .‬צעדתי בדרך לא דרך‪ ,‬בראש מחלקה של שישים‬
‫חיילים שהלכו אחריי כמו ברווזונים ממושמעים‪ .‬בדרך הסטתי את ראשי לאחור ונעצתי בהם‬
‫מבט זעוף‪ ,‬מחקה את מפקד המחלקה שלי בטירונות‪ .‬הגענו לאזור מלא בשיחים עבים‪ ,‬ואני‬
‫גיששתי ותרתי אחר שטח שיתאים לאימון‪ .‬מאחוריי נשמעו לחשושים‪.‬‬
‫"מצב שתיים!" צעקתי בגרוזינית‪.‬‬
‫החיילים נפלו על הקוצים בלי לחשוב‪ .‬השתררה דממה והרגשתי כיצד הזיעה ניגרת‬
‫ממצחי‪ .‬הרמתי את הראש וזיהיתי בניין לבנים אדומות נטוש במרחק קצר מאיתנו‪.‬‬
‫"סירביליט!" צעקתי והתחלתי בריצת ספרינט בין העצים והסלעים‪.‬‬
‫דילגתי במהירות‪ ,‬מקווה לא לפגוש משהו לא צפוי‪ ,‬ולאט לאט ראיתי יותר ויותר‬
‫מהבניין‪ .‬נשמתי לרווחה‪ .‬סידרתי את החניכים בח' גדולה והתחלנו בשיעור הגנות סכין עם‬
‫חתיכות עץ מאולתרות‪ .‬תוך כדי כך‪ ,‬זיהיתי יָאק מקומי עומד במרחק כמה מטרים מאחורינו‪.‬‬
‫התעלמנו ממנו והמשכנו להתאמן‪ ,‬אבל הוא מצידו היה מהופנט למחזה המוזר של האימון‪.‬‬
‫האימון הספונטני בשטח עורר בי פרץ של יצירתיות‪ .‬החלטתי שלא מספיק לי לאמן קרב‬
‫מגע‪ ,‬אני רוצה לפתוח גם קורס מדריכים כדי להקל על העומס בלו"ז שלי‪ .‬לקחתי מתאמן‬
‫מצטיין מכל מחלקה‪ ,‬ובערב העברתי לקבוצה הנבחרת תכנים מתקדמים יותר‪ .‬לקחתי כל אחד‬
‫בתורו לשיעורים וצפיתי בהם מאמנים במשך שעות רבות‪ .‬אחרי שיצרתי לי קבוצה טובה של‬
‫מאמנים‪ ,‬חיפשתי עוד דרך לשפר את הכושר של הפלוגה‪ .‬ישבתי עם מפקד הבטליון וסיפרתי‬
‫לו שאני רוצה להכין מבחן כושר לחיילים‪.‬‬
‫"הוא יתחיל בריצה של שני קילומטרים‪ "...‬הסברתי לו והוא התלהב‪.‬‬
‫המפקד ביקש שאני אהיה המאמן האישי שלו‪ ,‬וכך היה‪ .‬הייתי מגיע אליו הביתה ויוצא‬
‫איתו לריצות‪ ,‬ומשם היינו ממשיכים לעשות פק"לים ומתיחות‪ .‬ביקשתי את הרכב שלו כדי‬
‫למדוד מרחק של שני קילומטרים לריצה בתוך הבסיס‪ ,‬והוא הסכים‪ .‬הרגשתי כמו מרדכי‬
‫היהודי במגילת אסתר‪" ,‬ככה ייעשה לאיש שהמפקד הגאורגי חפץ ביקרו" ‪ -‬יינתן לו לנהוג‬
‫ברכב ברחבי הבסיס‪...‬‬
‫בבוקר המיועד למבחן הכושר‪ ,‬נאספו כל שלוש מאות וחמישים החניכים במקום‪,‬‬
‫ובהזנקות של מחלקה־מחלקה בחנתי את מדדי הריצה שלהם‪ .‬חשתי סיפוק רב מהפעילות עם‬
‫החיילים‪ ,‬אבל ידעתי שאין לי מה לחפש שם יותר‪ .‬מיציתי את גאורגיה‪ .‬חודש לאחר מכן כבר‬
‫הייתי על המטוס חזרה לארץ‪.‬‬
 ‫פרק ‪13‬‬

‫אף אחד לא נשאר מאחור‬

‫"אם אין אדריכלות‪ ,‬אני אלך לעיצוב פנים"‪ ,‬הודעתי לאלין בקול סמכותי‪.‬‬
‫היא צחקה בתגובה אבל התלוותה אליי לפגישה עם היועצת במכללה למנהל‪ .‬לאלין היה‬
‫ברור שהיא רוצה להגיע למשפטים‪ ,‬והיום הפתוח שנערך במכללה בראשון לציון חיזק בה את‬
‫ההחלטה לעבור מבחן פסיכומטרי נוסף כדי לשפר את הציון‪ .‬כשנכנסנו שנינו ליועצת‪ ,‬זו‬
‫גיחכה כשראתה אותי‪.‬‬
‫"יש פה תשעים ותשעה אחוזים בנות‪ .‬אין פה אדריכלות‪ ,‬זה עיצוב"‪ ,‬היא חזרה ושיננה‬
‫איזה משפט מהברושור‪" .‬אם אתה מחפש מתמטיקה כמו באדריכלות‪ ,‬תנסה מדעי המחשב"‪,‬‬
‫זרקה לעברי לפני שיצאנו מהמשרד שלה‪.‬‬
‫"אני? מדעי המחשב?" חשבתי בקול רם בדרכנו למבנה ד'‪.‬‬
‫המבנים במכללה מחולקים לפי אותיות‪ .‬הד' הכחולה בלטה מרחוק‪ ,‬ובכניסה למבנה ירדנו‬
‫לקומה התחתונה ונכנסנו למשרדה של יועצת החוג‪ ,‬שכנראה נשלחה אליי בהשגחה פרטית‬
‫כדי להבטיח שאלמד בסוף מדעי המחשב‪ .‬הפעם התקבלתי בחיוך מאיר פנים‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬בוא שב‪ ,‬אני לא נושכת"‪ ,‬פנתה אליי אישה צעירה ולבבית‪.‬‬
‫הרגשתי לא שייך‪ .‬היא התחילה לדבר על מתמטיקה בדידה‪ ,‬לינארית וחדו"א‪.‬‬
‫"מה לי ולזה?" שידרתי ויתור בקול רם מדי‪" ,‬ואיפה אני אגור פה בכלל?" הוספתי‬
‫תירוץ‪.‬‬
‫"אתה יכול לגור פה‪ ,‬ממש ליד המכללה"‪ ,‬היועצת הצביעה על ברושור שנתלה על לוח‬
‫שעם ממש באותו היום‪" .‬גש לבניין הוורוד שמאחורי המכללה‪ ,‬תגיד שאני שלחתי אותך‪ .‬אם‬
‫תתקבל לשם‪ ,‬תבוא לעשות מכינה למדעי המחשב‪ ,‬מה אכפת לך?"‬
‫אתגר ניצב מולי‪ ,‬ואתגרים אני אוהב‪ .‬מה‪ ,‬גם לימודים וגם מגורים‪ ,‬אזכה לשתי ציפורים‬
‫במכה‪ .‬שוב צעדתי עם אלין‪ ,‬אך הפעם אל מחוץ לכותלי המכללה ‪ -‬לעבר בניין המגורים‪,‬‬
‫ושם חיכתה לי מזכירה של עמותה הדואגת לחיילים משוחררים‪ .‬התברר שהבית נתרם על ידי‬
‫משפחה יהודית אמריקנית‪ ,‬והוא מיועד ללוחמים בלבד ההופכים לסטודנטים במכללה‪.‬‬
‫"אני אגור ליד המכללה למנהל?" צחקתי לעצמי‪" ,‬כולם פה הרי ג'ובניקים מפונקים"‪.‬‬
‫התקבלתי לבניין הוורוד והצהרתי שאעבור לגור בו עם חברה‪ ,‬תומכת לחימה מיחידה‬
‫מובחרת‪ ,‬הלוא היא אלין‪ .‬אימה של אלין התנגדה לסידור‪ ,‬היא רצתה את אלין בבית‪ ,‬קרובה‬
‫אליה‪ ,‬וגם אלין לא באמת התלהבה מהמגורים המשותפים‪ .‬מה שיצא הוא שקיבלתי יחידת‬
‫דיור גדולה יותר משל שאר הרווקים‪ ,‬כזו שמיועדת לזוג‪ ,‬ובפועל התגוררתי בה לבדי‪.‬‬
‫ביום הראשון ללימודים במכינה למדעי המחשב‪ ,‬פגשתי את רביד‪ ,‬שגם הוא כנראה‬
‫נשלח על ידי אותה השגחה עזת מצח‪ .‬ישבנו בכיתה יחד במשך כמה שבועות ושיננו את‬
‫החומר‪ .‬לאט לאט הבנו במה מדובר ועברנו בציונים דומים‪ .‬מתברר שיש משהו בקופסה‪,‬‬
‫חשבתי לעצמי‪ ,‬לא מאמין עדיין לאן מועדות פניי‪.‬‬
‫"אני הולך ללמוד מדעי המחשב‪ .‬עברתי את המכינה‪ ,‬אנסה לשרוד את הסמסטר הראשון‪.‬‬
‫אם אצליח‪ ,‬אמשיך לשנה הראשונה ולשנייה וכן הלאה‪ ...‬עד שאכשל"‪ ,‬אמרתי לעמרי אחי‬
‫בשיחה אגבית‪.‬‬
‫"חבר טוב שלי לא עבר את הסמסטר הראשון‪ .‬זה ממש קשה ולא בטוח שזה יתאים לך"‪,‬‬
‫עמרי ענה לי ביבושת‪.‬‬
‫העובדה שהצלחתי להתקבל לחוג למדעי המחשב בזכות אותה שנת מכינה מאומצת‪,‬‬
‫הפיחה בי הרבה מאוד תקווה‪ ,‬שלוותה בלא מעט חששות‪ .‬למרות שהנטייה הטבעית שלי לא‬
‫הייתה למחשבים‪ ,‬החלטתי לעמוד באתגר ולהצליח‪ .‬במקביל‪ ,‬ניצלתי את היכולות הפיזיות‬
‫שלי והתמודדתי על תפקיד יוקרתי ביחידת האבטחה הסמויה של נמל התעופה בן גוריון‪.‬‬

‫קורס "אחיד" היוקרתי של שב"כ נערך בבסיס סודי אי שם בפאתי פתח תקווה‪ ,‬במתקן קטן‬
‫ושמור מאוד‪ .‬המתקן היה מוכר לי‪ ,‬מפני שבתור לוחם ביחידה ‪ 504‬כבר עברנו שם סדרת‬
‫אימונים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬חייל לעומת אזרח זה משהו אחר לגמרי‪ .‬להפתעתי‪ ,‬פגשתי בקורס‬
‫חברים טובים מהעבר‪ ,‬מהצבא‪ ,‬שגם הם לבשו את החולצות הירוקות שסימנו את החניכים‬
‫המיועדים לאבטחת נתב"ג‪ .‬צבעי החולצות סימלו את ייעוד הקבוצה‪ ,‬וחלה רוטציה בצבעים‬
‫בכל קורס שנפתח‪ .‬החולצות הירוקות והסגולות כוונו לנתב"ג‪ ,‬השחורות ‪ -‬לשגרירויות‪,‬‬
‫והאדומות ‪ -‬לאבטחת אישים‪ .‬בין לובשי החולצות השחורות זיהיתי עוד פנים מוכרות‪ ,‬יואב‪,‬‬
‫חברי מהיחידה‪ .‬היה כיף לפגוש אותו‪ ,‬והדרך נראתה לי ברורה יותר כשכולנו חברנו יחד‪.‬‬
‫האימונים בקורס היו מתישים וקשים מאוד‪ .‬מבחן הכושר כלל ריצת שלושה קילומטרים‬
‫בפחות משלוש עשרה דקות‪ ,‬ארבע מאות מטר ריצת ספרינט בקצת מעל דקה ומבחני פק"לים‬
‫שכללו גם מתח ומקבילים‪ .‬כל אלה הלחיצו אותנו מאוד‪ .‬אימוני קרב המגע היו רציניים מאלו‬
‫שהכרתי‪ ,‬ומטווחי הירי נעשו באקדחים קשוחים יותר‪ .‬שוב קיבלתי גלוק‪ ,‬אקדח שהכרתי כמו‬
‫את כף ידי‪ .‬לגלוק ‪ c19‬יש מפצה סטייה מעל הצינה שנראה כמו שני נחירי אוויר‪ ,‬שמהם היה‬
‫ניתז רשף הכדור כשעזב את הקנה‪ .‬בלילה‪ ,‬הרשף היה יוצר את האות וי באנגלית בצבע כתום‬
‫וצהוב‪ .‬בכל ירייה‪ ,‬המראה כישף אותי‪.‬‬
‫כעבור חודשיים וחצי צלחתי גם את המשוכה הזו‪ ,‬והתקבלתי כעובד מן המניין ליחידת‬
‫האבטחה הסמויה‪ .‬השכר היה מעולה‪ ,‬העבודה מעניינת‪ ,‬אבל כשנכנסתי לכיתה שלי כמה‬
‫חודשים לאחר מכן‪ ,‬הבחנתי כי לרוב התלמידים הוצמדו לחולצות תגי עובד של חברות‬
‫הייטק‪ ,‬ורק על שלי הופיע ציור של כלב שמירה‪ .‬זה הפריע לי מאוד‪ ,‬והיו גם כאלה שטרחו‬
‫ללגלג על התג המשונה שלי‪.‬‬
‫בסוף הסמסטר הראשון של השנה הראשונה שלי בחוג למדעי המחשב‪ ,‬בשנת ‪ ,2008‬הוכרזה‬
‫תקיפה בעזה‪ ,‬מבצע "עופרת יצוקה"‪ .‬קיבלתי טלפון מהיחידה שעליי להתייצב מייד בבסיס‬
‫האם כדי להתחמש‪ ,‬ומשם נמשיך לבאר שבע להתכנסות‪ .‬לקחו אותנו לבסיס זיקים שנמצא‬
‫ממש על הגדר‪ ,‬ליד מאגר שקמה‪ .‬עטאטרה ובית לאהיה בצפון רצועת עזה היו במרחק נגיעה‬
‫מאיתנו‪ ,‬והדבר היחיד שהפריד בין התושבים הפלסטינים לבינינו הייתה גדר ופטרול ג'יפים‬
‫של כוחותינו‪ .‬הצבנו כמה מכולות ‪ -‬אחת לחמ"ל‪ ,‬שבתוכה גם ישנו בלילה‪ ,‬ולידה מכולות‬
‫ציוד ותחקור שבויים‪ .‬בכל יום הגיעו כמה פלסטינים לרחבת המטווחים של בסיס זיקים‪,‬‬
‫ומשם היינו מוציאים אותם‪ ,‬אחד אחד‪ ,‬לחקירות ארוכות‪ .‬עזה הייתה מוכרת לי‪ ,‬והחזרה‬
‫לאזור גרמה לי לדז'ה־וו לימים שלי שם בסדיר‪.‬‬
‫נזכרתי איך ב־‪ ,2006‬אחד הקצינים מהמחזור שלנו פיקד על מבצע מורכב שכלל כניסה‬
‫לתוך קן הצרעות הזה‪ .‬הגענו לכפר סילבר ומשם על כביש ‪ 4‬נסענו עד לכניסה לבית חאנון‪.‬‬
‫עלינו על נגמ"ש קטן‪ ,‬שנקרא "אכזרית"‪ ,‬ואיתו נכנסנו בערך קילומטר וחצי לתוך בית ספר‬
‫נטוש‪ .‬שם חיכו לנו צוות של פלס"ר גבעתי וכמה דחפורים‪ ,‬שיצרו שלוחות אדמה גבוהות‬
‫מסביב כדי למנוע ממחבלים להסתנן לתוך המבנה‪ .‬ביום הראשון הנחנו ציוד באחת הכיתות‬
‫וחיכינו למשאיות של כוחותינו‪ ,‬שהיו אמורות להביא שבויים לתוך רחבת גדרות תיל‬
‫מאולתרת מחוץ לבית הספר‪ .‬צרור יריות נשמע ברקע בזמן שסידרנו אפודים בכיתה‪ .‬תפסנו‬
‫נשקים ורצנו החוצה לכיוון השלוחות‪.‬‬
‫"מה אתה רואה?" צעקתי לחבר צוות בזמן שנשכבתי על הקרקע‪ ,‬מביט בחלונות‬
‫הנשקפים מבעד לשלוחות האדמה‪.‬‬
‫הקצין יצא אחרינו וצעק‪" :‬תחזרו! תחזרו!"‬
‫פתאום הרגשתי שאני קל מדי‪ ,‬התברר שמרוב אדרנלין הסתערנו ללא אפודי מגן‪.‬‬
‫לא היו לנו יום ולא לילה באותו מבצע‪ .‬מאות פלסטינים פקדו את רחבת בית הספר‪,‬‬
‫ואנחנו הכנסנו אותם אחד אחד‪ ,‬קשרנו פלנלית על עיניהם וחילקנו אותם בין הכיתות‪.‬‬
‫המודיעין שהבאנו מהמבצע הזה הציל חיים של חיילים בשטח‪ ,‬שלחמו במרחק לא רב מאיתנו‪.‬‬
‫באישון לילה של מבצע אחר‪ ,‬יצאנו בג'יפים משוריינים לעבר רמאללה‪ ,‬כשעלינו רק אפודי‬
‫קוולאר דקים‪ ,‬המסוגלים לחסום במקסימום כדור תשע מ"מ מסכן‪ .‬ירדנו רגלית לכיוון תחנת‬
‫משטרה בעומק העיר ואיתנו צוות של יחידת דובדבן‪ .‬הם החלו בהליכה שפופה בתיאום‬
‫מושלם‪ ,‬בעוד אנחנו התקרבנו לעבר משא ומתן שיביא לנו מקור חשוב מאוד ברמה‬
‫המודיעינית‪.‬‬
‫המבצעים ביחידה היו מרתקים‪ .‬האדרנלין על אדמת רמאללה ועזה שיתק את הגוף‪ ,‬אך‬
‫מנגד גרם לנו לפרפרים בבטן‪ ,‬התרגשות שלא דמתה לשום תחושה אחרת‪ ,‬מין פחד מהול‬
‫בעוצמה‪.‬‬
‫וחזרה להווה‪ ...‬הזריחה מעל עזה נותרה מדהימה‪ ,‬כמו אז כשהייתי חייל צעיר‪ ,‬והניגוד‬
‫בין הסיטואציה המסוכנת שבה היינו נתונים ליופי של הטבע המתעורר עם שחר‪ ,‬גבל‬
‫באבסורד ממש‪ .‬בבקרים‪ ,‬כשיצאתי ממכולת החמ"ל‪ ,‬הייתי מדמיין מחבלים מגיעים מכיוון‬
‫בית לאהיה‪ ,‬ואותי תופס מחסה באחת הפינות של מכולת הציוד‪ .‬באותו בוקר נפתח שער‬
‫הגבול‪ ,‬וכמה ג'יפים משוריינים יצאו בשיירה מולי‪ .‬לוטן מאחוריי סימן לי שהוא רוצה את‬
‫בקבוק המים שלי‪ ,‬שבו השתמשתי לצחצוח שיניים‪ ,‬כדי לשטוף את פניו‪.‬‬
‫"מה אתה אומר‪ ,‬נבקש רגע הפסקה לראות מה יש פה בבסיס?" הוא פנה אליי בשאלה‬
‫רטורית‪.‬‬
‫אנחנו מילואימניקים‪ ,‬לא סדיר‪ .‬מותר לנו‪ ,‬חשבתי בלבי‪ .‬בכניסה לבסיס זיקים עמדו שתי‬
‫בחורות חמודות בשער ונתנו לנו להיכנס‪ .‬לוטן היה חייב לעצור ולפתוח איתן בשיחה‪ ,‬בעיקר‬
‫משום שנראה שהוציאו את שתיהן ממגזין "ווג" לפחות‪.‬‬
‫"מה אתם עושים פה?" אחת החיילות שאלה‪.‬‬
‫"אנחנו פה בהשתלמות"‪ ,‬עניתי‪.‬‬
‫"באמת? וואו‪ ,‬מה‪ ,‬אתם לוחמים?" היא הסתקרנה‪.‬‬
‫"פלס"ר גולני"‪ ,‬לוטן ליבה את האש בעיניה‪.‬‬
‫אחרי פטפוט מתבקש עם שתי היפהפיות התקדמנו לעומק הבסיס‪ ,‬ובמקרה הבחנו בכמה‬
‫חיילים נכנסים לאודיטוריום‪ .‬עקבנו אחריהם ולהפתעתנו‪ ,‬התקיימה שם הופעת סטנד־אפ של‬
‫אומן ידוע‪ .‬בשקט התיישבנו בשורה העליונה‪ ,‬וגנבנו לנו קצת זמן של צחוק ושחרור מהמתח‬
‫התמידי שבו היינו נתונים‪ .‬ימים לאחר מכן‪ ,‬בין הערביים‪ ,‬סיפרתי ללוטן שיש לי נרגילה‬
‫בתיק‪ .‬קראנו להפסקות האלו שלנו עם הנרגילה "זמן יקר"‪ ,‬זמן נדיר אפילו‪ ,‬שהיה עלינו‬
‫למצותו עד תום‪ .‬לקחנו את הנרגילה והתיישבנו בקרבת הים‪ .‬היה שם חול יבש וצחיח‬
‫והשמש קפחה מעלינו‪ ,‬אבל משהו במדי צה"ל הריח כמו חופש‪ .‬ההפסקה הזו נתנה לנו קצת‬
‫שקט מהעובדה שכשנחזור למתחם‪ ,‬עלינו להוציא מודיעין מעשרות הפלסטינים ששכבו‬
‫למרגלותינו‪ ,‬כפותים באזיקונים כשעיניהם מכוסות בפיסות בד לניקוי נשק‪ .‬לפתע‪ ,‬ללא כל‬
‫אזהרה‪ ,‬הגיח מאחורינו טנק ודהר בנהמה מטרים ספורים מאיתנו‪ .‬הסוף היה עלול להיות‬
‫טרגי‪ ,‬אבל איכשהו יצאנו מהסיפור בשלום‪ ,‬בלי שריטה‪ .‬החוויה נחרתה בנו כסוג של מערכון‬
‫סאטירי ‪ -‬שני מילואימניקים שאננים שהתיישבו על ציר נסיעה של טנקים‪ ,‬עם נרגילה‪,‬‬
‫באמצע מבצע צבאי מורכב‪.‬‬

‫הסמסטר תכף נגמר‪ ,‬ובמכללה הוציאו פרוטוקול מיוחד לטובת המילואימניקים שחזרו‬
‫מ"עופרת יצוקה"‪ .‬בלי לשים לב‪ ,‬נעדרתי מהלימודים כמעט חודש שלם‪ .‬השלמתי את‬
‫השיעורים ואפילו הוצאתי ציונים טובים‪ ,‬והדרך נראתה מבטיחה‪ .‬בסמסטר השני כבר‬
‫הרגשתי איך הכסף שלי הולך ואוזל‪ .‬למרות העבודה המתגמלת בנתב"ג‪ ,‬איכשהו המכללה‬
‫למנהל הצליחה להוציא ממני כל גרוש‪ .‬הבנתי שאני חייב לעשות מעשה‪ ,‬וניצלתי את העובדה‬
‫שחזרתי ללימודים אחרי ימי מילואים רבים‪ .‬יצרתי קשר עם נציגי העמותה התומכת‬
‫בלוחמים‪ ,‬ואלו הביאו אותי לחדר קטן בתוך מבנה שהוקצה לאגודת הסטודנטים‪ .‬נראה היה‬
‫שיו"ר אגודת הסטודנטים הוא מישהו חשוב‪ ,‬אבל תמיד היה לי סוג של זלזול כלפי הגילדה‬
‫המאולתרת הזו‪ .‬משהו שם לא נראה לי אתי מספיק‪ .‬נפגשתי עם יו"ר מחלקת המילואים‬
‫באגודה‪ ,‬והוא חשף בפניי את מתודולוגיית העבודה והסביר לי איך הוא מתכנן לייצר שינוי‬
‫בדרך החשיבה של המכללה כלפי מילואימניקים‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬בניתי טבלה ובה תכניות כיצד לרכך את חזרתם של חיילי המילואים לספסל‬
‫הלימודים‪ .‬אני חושב שמלגה עבור אותם סטודנטים תיתן להם את הרוח הגבית שהם זקוקים‬
‫לה‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬חשבתי לאשר אמנה עם חוקים שיתנו קצת ריווח ללימודים וגם אפשרות‬
‫להשלים חומר בשיעורים פרטיים עם המרצים של המכללה ‪ -‬בחינם"‪ ,‬הוא הסביר לי‬
‫באריכות‪.‬‬

‫השנה הראשונה שלי בלימודי התואר עברה כהרף עין‪ ,‬וכך גם הפז"מ שלי בנתב"ג‪ .‬באחת‬
‫המשמרות חיכתה לי הפתעה נעימה‪ .‬מולי עמדה עדן מיסוד המעלה‪ ,‬שאיכשהו מצאה את‬
‫עצמה עובדת גם היא בשדה‪ .‬היא התחילה כמתשאלת מן המניין והפכה לראש צוות סמכותית‪.‬‬
‫גם אני קודמתי בתפקיד‪ ,‬אחרי שראש היחידה בבן גוריון החליט שאצא יחד עם חברים טובים‬
‫לקורס המפקדים של שב"כ ואהפוך להיות ראש אולם‪ .‬ביחידה הסמויה‪ ,‬מפקדים הסתובבו‬
‫בז'קט ספארי בצבע חאקי ממש כמו מאבטחי ראש הממשלה‪ ,‬והיציאה ממצב סמוי לגלוי‬
‫עשתה עבורי את החיים קלים הרבה יותר‪ .‬במסגרת התפקיד החדש שלי‪ ,‬למדתי להכיר כל‬
‫נקודה ונקודה בנתב"ג‪ .‬כל דלת מתוך מאות דלתות‪ ,‬כל פיסת גדר‪ ,‬שמות של מסלולי נחיתה‬
‫והמראה והאורך שלהם עד רמת המטר‪ ,‬אירועים בקשר שצמוד לאוזן ארבע עשרה שעות‬
‫ביום ואפילו סוגי מטוסים וטיסות ‪ -‬כולם ברירת מחדל עבור מאבטח ביחידה הסמויה‪ .‬עם כל‬
‫זה הרגשתי ריקנות‪ .‬בכל פעם שהגעתי לשדה‪ ,‬חשתי את הזמן בורח מבין אצבעותיי‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬אלין פרחה בלימודי המשפטים וקיבצה לעצמה חבורה של חברות חדשות‪,‬‬
‫שאיתן למדה למבחנים‪ .‬דווקא בקורס "משפט עברי" היא התקשתה‪ ,‬ואני עזרתי לה לשנן‬
‫עשרות עמודים שנראו לי כגיבוב של שטויות‪ .‬איזה מזל שהלכתי ללמוד מקצוע ריאלי‪,‬‬
‫חשבתי לעצמי‪ .‬בבניין המגורים הוורוד שלי נרקמו חברויות חדשות‪ .‬מעבר לקיר גרו זוג‬
‫שכנים נחמדים ובילינו יחד המון‪ .‬איכשהו‪ ,‬הייתה הרגשה תמידית של טיול שנתי בבניין‪ .‬היה‬
‫כיף לחזור מהעבודה ולפגוש אנשים מוכרים‪ .‬על הבניין הוורוד אפשר היה בקלות לכתוב‬
‫עשרות סיפורים בסגנון ספר הילדים המפורסם "דירה להשכיר"‪ .‬בקומה העליונה‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫גרה לוחמת יחידת "עוקץ" לשעבר‪ ,‬שעברה לבית עם הכלבה שלה‪ .‬לצפות בקשר ביניהן היה‬
‫מחזה מדהים‪ .‬הישיבות אצלה היו תמיד עליזות ומלאות בסיפורים על הצבא‪ ,‬מזווית של‬
‫העצמה נשית‪.‬‬
‫במסדרונות נתב"ג הגורל הפגיש אותי עם אורטל‪ ,‬אשתי לעתיד‪ .‬באותם ימים‪ ,‬אלין ואני היינו‬
‫כבר בשלב ההדרן לפני סיום הזוגיות שלנו‪ .‬היא רצתה שנתחתן‪ ,‬אני ידעתי שזה לא יקרה‪.‬‬
‫היו בינינו הרבה מחלוקות ולא האמנתי בעתיד משותף‪ .‬אחרי שהצהרתי שחתונה לא תהיה‪,‬‬
‫הרגשתי שזה הזמן לעשות מעשה‪.‬‬
‫אורטל ישבה בכניסה לאולם הנכנסים של טרמינל ‪ ,1‬שיחקה בציפורניה‪ ,‬משועממת‪ .‬גם‬
‫היא הייתה חלק מצוות האבטחה של נתב"ג ועבדה ביחידה שנקראת "אבטחת שערים"‪.‬‬
‫המטרה של היחידה‪ ,‬כשמה כן היא‪ ,‬ליצור חוצץ בין אזורי הנוסעים‪ ,‬כדי שלא יוכלו לעבור‬
‫לאזורים לא מורשים ללא כרטיס טיסה או אישורים אחרים‪ .‬התחלנו לפטפט‪ ,‬סמול טוק של‬
‫עובדים השייכים לאותו מתחם‪ .‬מאותו רגע יצרנו קשר עין והחלפנו כמה משפטים מדי פעם‪,‬‬
‫אבל זה לא הספיק לי‪ .‬בשיחה אחרת דיברנו על טיסה שלה לארצות הברית עם חברה‪ .‬היא‬
‫נעלמה לשלושה שבועות‪ ,‬ואני חיכיתי לא מעט כדי להגיד לה‪ :‬איפה נעלמת לי? כשהגיעה‬
‫שעת השין‪ ,‬כמה ימים אחרי שהתוודיתי בפני אלין שאני לא רואה עתיד לקשר שלנו‪ ,‬התחלתי‬
‫להדק את הקשר עם אורטל‪ .‬זה היה נראה לי טבעי ונכון‪ ,‬וההתאהבות באורטל הייתה קלה‪.‬‬
‫היא הייתה ציפור חופשייה‪ ,‬ואהבתי כל פעם מחדש את הפרפרים שצצו כשהיא הייתה‬
‫בסביבתי‪.‬‬

‫שנת הלימודים השנייה התחילה בסימן טוב‪ .‬הקשר עם אלין הסתיים‪ ,‬וקשר חדש ומלא אהבה‬
‫התחיל לפרוח‪ .‬אורטל‪ ,‬ילידת קריית שמונה הרחוקה‪ ,‬הייתה בת הזוג שלי לפני שהפכה‬
‫לאשתי‪ ,‬במשך זמן קצר מאוד‪ .‬די מהר הבנו שדרכנו חייבת להוביל לחופה ולקידושין‪ ,‬למרות‬
‫שעדיין לא גרנו יחד‪ .‬אורטל שכרה דירה ברמת גן‪ ,‬ואני התגוררתי עדיין בבניין הוורוד‬
‫שמאחורי המכללה‪ .‬הדייטים בינינו היו פשוטים‪ ,‬ונשיקה ארוכה תוך כדי משמרת לילה בשדה‬
‫התעופה חיזקה את הידיעה שלנו שאנחנו במקום הנכון‪ ,‬בזמן הנכון‪ .‬נתב"ג שימש חממה‬
‫עוטפת לצמיחת הקשר שלנו‪ .‬לאורטל היה נוח לחסות תחת כנפיו של ראש האולם‪ .‬בנות‬
‫המשמרת היו עוקבות אחר צעדיהם של מפקדי המשמרת בזמן אירוע בקשר‪ ,‬שהיה מקפיץ‬
‫אותנו במהירות מקצה אחד של הטרמינל למשנהו‪ ,‬ותולות בנו עיניים מעריצות‪.‬‬
‫באחת מהפסקות הצוהריים של אורטל ושלי יחד‪ ,‬נשמע קול כריזה שאף אחד לא הכיר‪.‬‬
‫הופעל נוהל אירוע חירום שהצריך זינוק מהכיסאות לעמדות‪ ,‬שמהן יפוצלו כוחות שתפקידם‬
‫להבין מה פשר פריצת הגדר שחסמה את השטח האווירי‪ .‬נתב"ג הוא אחד המתקנים‬
‫האסטרטגיים ביותר עבור פעולות טרור‪ ,‬ומטוס אל על הוא הדובדבן שבקצפת‪ .‬יחידת‬
‫המאבטחים בשדה מונה מעל מאתיים בוגרי קורס שב"כ‪ ,‬יחד עם עוד מאות חמושים נוספים‬
‫המשתייכים ליחידות השונות‪ .‬דלתות סמויות‪ ,‬מעברים וקיצורי דרך בין החלקים השונים‬
‫בשדה מקצרים את מרחק התגובה של המאבטחים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אותו אירוע התברר‬
‫כהתראת שווא‪ .‬אפשר היה להוריד דופק‪ ,‬להירגע ולאחוז שוב בידה העדינה של אורטל בידי‪.‬‬

‫אחרי כמה חודשים‪ ,‬בשלה ההחלטה של אורטל ושלי לעבור לגור ביחד‪ ,‬אבל לא לפני שאצא‬
‫לטיול קטן עם כמה חברים לארצות הברית‪ .‬כיוון שעבדתי במשרה מלאה‪ ,‬התואר שלי נחשב‬
‫"לימודי ערב"‪ ,‬משמע לומדים גם בסמסטר קיץ‪ .‬למזלי‪ ,‬היו לי חברים קרובים שהתאגדו יחד‬
‫לטובת המשימה שכותרתה הייתה "משאירים את עידו במסלול הלימודים"‪ ,‬כשאני בכלל‬
‫נפשתי לי להנאתי בין ניו יורק למיאמי‪ .‬בתוך חודש גמענו בשקיקה‪ ,‬שישה חבר'ה להוטים‪,‬‬
‫את ניו יורק‪ ,‬מיאמי‪ ,‬אורלנדו ולאס וגאס‪ .‬לא פספסנו אף מועדון ריקודים ולא הותרנו דולר‬
‫אחד שחוק בכיס‪ .‬יצאתי לטיול עם חור גדול בבנק וחזרתי עם חור גדול אף יותר‪ .‬הטיול‬
‫הזכיר לי שדילגתי על הטיול הגדול שאחרי הצבא‪ ,‬והשתדלתי לטעום מכל מה שהיה ליבשת‬
‫להציע‪.‬‬
‫ניו יורק‪ ,‬או יותר נכון מנהטן‪ ,‬הייתה מדהימה ביופייה‪ .‬לקחנו מלון קרוב לסנטרל פארק‬
‫ויצאנו לריצה מסביב לאגם‪ .‬בצד השני של העיר לקחנו מעבורת לכיוון פסל החירות האגדי‪,‬‬
‫אך עבורי הוא לא היה סמל לכלום‪ .‬סלפי מהיר ואפשר לחזור‪ .‬במועדון אחד בעיר החליטו‬
‫שעלינו להפקיד מאה דולר שישמשו אותנו לשתייה חריפה‪ ,‬אחרת לא נוכל להיכנס‪ .‬בזמן‬
‫הריב עם המאבטחים‪ ,‬הדרכון שלי נלקח והאירוע הלך והתדרדר‪ .‬החזרתי אותו אליי בכוח‬
‫והסתלקנו מהמקום‪ .‬באירוע אחר‪ ,‬חיפשנו שעות מועדון שלא היה ולא נברא‪ .‬עלינו על מונית‬
‫וביקשנו מהנהג שייקח אותנו למועדון ידוע‪ .‬בכניסה אליו הבנו מיד למה נתנו לנו להיכנס‬
‫בצורה חופשית ‪ -‬זו הייתה מסיבה לגברים בלבד‪ .‬ברחנו משם‪ ,‬מתפקעים מצחוק‪.‬‬
‫כשחזרתי מהטיול‪ ,‬חיכה לי רביד עם הלפטופ שלו מחוץ לכיתה‪ .‬נפלתי באותו יום בדיוק‬
‫על מבחן ברובוטיקה‪.‬‬
‫"קח‪ ,‬תקשיב"‪ ,‬הוא הניח את המחשב שלו בידי‪" .‬כל הקוד כאן‪ .‬תפתח את ה־‪Eclipse‬‬
‫)תוכנה שעליה כותבים קוד תכנות( ותסביר על הסנסורים של הרובוט‪ ,‬זה קל"‪ ,‬הוא לחש לי‬
‫במהירות‪.‬‬
‫לא רק שלא הייתי באף שיעור בסמסטר‪ ,‬גם לא הבנתי דבר וחצי דבר בשפת התכנות‪.‬‬
‫ניסיתי לקלוט מילים של פונקציות כדי לנסות להסביר‪ .‬מלמלתי משהו למנחה במהלך המבחן‬
‫שבעל פה‪ ,‬והוספתי שאת רוב הקוד כתב רביד‪ .‬איכשהו יצאתי מזה עם ציון עובר‪ .‬את שיעורי‬
‫הבית במכללה הגשנו בקבוצות‪ ,‬ובין חברי הקבוצה שלי נכרת הסכם לא כתוב‪" :‬שומרים אחד‬
‫על השני‪ .‬אף אחד לא נשאר מאחור"‪.‬‬
‫רביד עבד כמהנדס תוכנה בחברת הייטק נחשקת‪ .‬אחרי הלימודים לפני מבחנים‪ ,‬היינו‬
‫ננעלים בחדר הישיבות של החברה ויושבים שם עד השעות הקטנות‪ .‬לא באמת למדנו‪ ,‬אבל‬
‫תמיד פינקנו את עצמנו במשלוחי אוכל טעימים ממסעדות‪ .‬ההרגשה של איך זה להיות‬
‫בהייטק העלתה בי תחושות קנאות קשות‪ .‬לא האמנתי בעצמי‪ ,‬וגם לא האמנתי שאני מסוגל‬
‫לעשות את השינוי מתפקיד של אבטחה לעולם ההייטק‪ .‬חוסר הניסיון שלי וסוגי התפקידים‬
‫המגוונים שלשוק הזה יש להציע‪ ,‬השאירו אותי מבולבל ותוהה‪ .‬יום אחד‪ ,‬החלטתי פשוט‬
‫ללכת על זה‪ ,‬ולהתחיל לשלוח קורות חיים‪.‬‬
‫בתור סטודנט שמסיים שנה ב' במדעי המחשב‪ ,‬היה נראה שסוף התואר מתקרב וזה הזמן‬
‫לבחור התמחות‪ ,‬ובהתאם‪ ,‬גם להדק את החגורה סביב תפזורת הראיונות שהצלחתי להסתנן‬
‫אליהם‪ .‬בלי בושה‪ ,‬פתחתי חשבון בפלטפורמת העסקים לינקדאין ומילאתי את הפרופיל שלי‬
‫בגיבוב של חצאי אמיתות‪ ,‬שאיכשהו מיפו משהו שאפשר לקרוא לו ניסיון‪ ,‬שאליו הוספתי גם‬
‫את הרקע הצבאי ואת התואר‪ .‬הבנתי שאם כל משרה דורשת יכולות שונות‪ ,‬עליי לכתוב כמה‬
‫גרסאות של קורות חיים‪ ,‬ולאט לאט‪ ,‬תוך כדי ריצה‪ ,‬הצלחתי לפצח את המתכון הסודי‬
‫לקורות חיים שמושכים את העין‪ .‬הבנתי גם שדרך לינקדאין אני יכול ליצור קשר ישיר עם‬
‫מראיינים פוטנציאליים‪ ,‬וזנחתי כל אתר אחר שהציע עזרה בתהליכי גיוס למשרות נחשקות‪.‬‬
‫ראיונות העבודה לא איחרו להגיע ודחפו אותי לשלב אחר‪ ,‬קשה הרבה יותר ‪ -‬איך שורדים‬
‫ראיון‪ .‬הגולם שהייתי רצה להפוך לפרפר‪ ,‬וכדי שאוכל לפקוע מן הקורים‪ ,‬היה עליי להוכיח‬
‫למראיינים שאני מועמד ראוי‪.‬‬
 ‫פרק ‪14‬‬

‫‪Fake it 'till you make it‬‬

‫השנה השלישית ללימודים סימנה את תחילת החיים המשותפים של אורטל ושלי בדירה‬
‫חמודה ברמת גן‪ .‬בחרנו סלון אפור וכריות אדומות‪ ,‬תלינו וילון באמבטיה והעברנו את חדר‬
‫השינה שאבא של אורטל בנה לה‪ ,‬במיוחד על פי מידות חדרה בדירה הקודמת‪ ,‬לדירה‬
‫המשותפת שלנו‪.‬‬
‫אימוני אומנויות הלחימה קיבלו יותר ויותר מקום בחיי‪ ,‬והחגורה הצהובה התחלפה מהר‬
‫מאוד בבאה אחריה‪ ,‬חגורה כתומה‪ .‬מבחן קצר בן שעתיים הביא אותי לאליפות הארץ‬
‫שמשמשה ובאה‪ ,‬בהרגשה טובה יותר‪ .‬האירוע התקיים באולם הספורט בראשון לציון‪,‬‬
‫והערכתי שהיו בו יותר מחמש מאות לוחמים‪ ,‬מגיל חמש ועד חמישים‪ .‬כולם התכוננו‬
‫לתחרויות שבועות רבים‪ .‬המאמן סידר את כולנו בשורות והתחלנו במופעי ראווה‪ ,‬שהורכבו‬
‫מטכניקות של אגרופים ובעיטות לפי פקודה‪.‬‬
‫"נידאן זוקי!" צעק המאמן למיקרופון‪ ,‬וקריאות "קיאיי" שלנו הרעידו את האולם‪.‬‬
‫לאחר מכן הדגמנו לקהל הרב שמילא את היציעים כיצד קופצים מעל חפצים גבוהים‪,‬‬
‫וקינחנו בהופעות של הטלות ג'ודו‪ .‬בסוף ההופעות התחילו הקרבות‪ ,‬לפי גיל ומשקל‪ .‬סקרתי‬
‫את שורת הלוחמים בשורה שלי והתחלתי לחשב מה עליי לעשות כדי להגיע למקום הראשון‪.‬‬
‫בקרב מול חגורה גבוהה ממני‪ ,‬לא הצלחתי להגיע לניצחון שתכננתי בראש‪ .‬בסופו של דבר‪,‬‬
‫הצלחתי לנצח בשני קרבות‪ ,‬אך המקום השני השאיר אותי מתוסכל‪ ,‬עם הבטחה חרישית‬
‫לעצמי לבוא מוכן הרבה יותר לתחרויות בשנה הבאה‪.‬‬
‫אחרי עשרות ראיונות עבודה שלא צלחו‪ ,‬התחלתי לאבד תקווה גם במישור התעסוקתי‪.‬‬
‫היה נראה שהתואר לא מכוון אותי למקום שחשבתי‪ ,‬וכבר היו דיבורים בכיתה על כאלו‬
‫שמראש יוותרו על תפקיד נחשק וימשיכו בעבודתם הנוכחית‪ .‬מבחינתי‪ ,‬זה לא בא בחשבון‪.‬‬
‫בנתב"ג מצאתי את עצמי במחלוקת עם מפקד היחידה‪ ,‬שרובה הייתה מבוססת על משקעים‬
‫יחד עם קורט אגו משני הצדדים‪ .‬נעמדתי על הרגליים האחוריות והשבתי אש‪ ,‬בלי לחשוב על‬
‫ההכנסה שאיאלץ לוותר עליה‪ .‬לא התכוונתי לוותר בלי משפט צדק‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬מפקד‬
‫היחידה איים שאם אמשיך להתעקש‪ ,‬אצטרך לוותר על תואר המפקד שהרווחתי אחרי קורס‬
‫יוקרתי בשב"כ‪ ,‬וארד חזרה לדרגת מאבטח רגיל‪ .‬האיום שלו הפיח בי רוח של עשייה‪.‬‬
‫הורדתי משמרות והתעמקתי בהגשת עוד ועוד קורות חיים‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬ממש בהפתעה גמורה‪ ,‬הגיח מהאפלה טלפון לא ברור‪.‬‬
‫"אנחנו מחפשים מישהו עם רקע מיחידות מיוחדות של צה"ל‪ ,‬בוגר תואר ראשון עם‬
‫ניסיון באבטחת מידע"‪.‬‬
‫ניסיון לא היה לי‪ ,‬אבל ברוב חוצפתי שיקרתי‪ .‬מלמלתי משהו לגבי קורס אבטחת מידע‬
‫והתמחות שבחרתי בה כחלק מהתואר‪ ,‬מה שהיה די קרוב למציאות‪ .‬באמת בחרתי בהתמחות‬
‫כזו‪ ,‬אבל היא הייתה רחוקה מלהיות ניסיון‪ .‬כמה ימים לאחר מכן הגעתי לראיון עבודה‬
‫בראשון לציון‪ ,‬בבניין הייטק מיושן‪ .‬מרחוק התנוסס לוגו החברה באותיות לועזיות‪ ,‬מחוץ‬
‫למבנה‪ .‬עליתי במעלית לקומה החמישית ועשיתי את דרכי לקבלה‪.‬‬
‫"כנס‪ ,‬הם מחכים לך בחדר הישיבות"‪ ,‬הודיעה לי המזכירה בכניסה‪ ,‬בלי ששנינו העלינו‬
‫על דעתנו שבתוך שבוע נשב באותו חדר ישיבות עם עוד חבר'ה מהמשרד‪ ,‬נזלול פופקורן‬
‫ונשחק בקונסולת המשחקים שממוקמת שם בשביל העובדים‪ .‬בעלי החברה נכנסו לחדר‬
‫וסקרו אותי היטב מלמעלה למטה‪ .‬אני ניסיתי בכל כוחי לא לחשוף עד כמה אני משתוקק‬
‫למצוא מקום שיקבל אותי‪ .‬אחרי כמה שאלות‪ ,‬הצלחתי לשכנע אותם לתת לי עבודת בית‪.‬‬
‫יצאתי משם בהתרגשות‪ .‬לא ידעתי לאן זה ייקח אותי‪ ,‬אבל הייתי בטוח שאת ההזדמנות הזו‬
‫אני לא מתכוון לפספס‪.‬‬
‫המשימה שניתנה לי נקראת "אתגר האקינג"‪ .‬אותו אתגר נבנה על ידי אחד מעובדי‬
‫החברה וכלל עשרות שלבים‪.‬‬
‫"קח שבועיים‪ ,‬אם תצליח לעבור עשרים שלבים‪ ,‬נקבל אותך לעבודה"‪ ,‬הודיע לי אחד‬
‫מבעלי החברה‪.‬‬
‫שעות על גבי שעות‪ ,‬יום ולילה‪ ,‬ישבתי וניסיתי להבין מה הייתה כוונת המשורר בכל‬
‫אתגר‪ .‬איך מחביאים מסרים בתוך קבצי תמונה‪ ,‬איך עוקפים הגנות מסוימות באתרים ואיך‬
‫פורצים לתוך מסדי נתונים שממוקמים מאחורי אתרי אינטרנט ואמונים על שינוע של מידע‬
‫רגיש בטווח שאינו נראה להדיוט המקומי‪ .‬סביבת האתגר הייתה מושלמת בשבילי‪ ,‬מפני‬
‫שהיא רק דימתה את העולם האמיתי‪ .‬למעשה‪ ,‬היא כיוונה אותי ללמידה‪ ,‬שלב אחר שלב‪,‬‬
‫בצורה מובנת‪ ,‬אך ללא פתרון בית ספר כמו בספרים‪ .‬אם נתקעתי‪ ,‬המשכתי הלאה לנושאים‬
‫אחרים באתגר‪ .‬למדתי איך לוקחים אפליקציה משולחן העבודה ומפרקים אותה לגורמים כדי‬
‫לשנות את דרך הפעולה שלה‪ .‬אחת הדוגמאות הייתה טמונה במשחק הידוע "שולה‬
‫המוקשים"‪ .‬במסגרת המשימה הייתי צריך לשנות את המשחק כך שבכל פעם שאכנס אליו‪,‬‬
‫הפצצות יסומנו בדגלים אדומים וכך לא אוכל להיפסל‪ .‬הפעם האחרונה שהרגשתי כזו תחושה‬
‫מדהימה של ניצחון הייתה בקיבוץ‪ ,‬כשאחי עמרי‪ ,‬יאיר בן דודי ואני‪ ,‬שלושה ילדים פרחחים‪,‬‬
‫סחבנו ג'ילרות ונסענו עליהן לאורך גדר המערכת של הקיבוץ‪.‬‬
‫החיבור שלי לעולם ההאקרים היה טבעי‪ .‬הילד שביקש לפרוץ גבולות אולי איחר כמה‬
‫רכבות‪ ,‬אבל עכשיו הוא כאן‪ ,‬והוא מוכן‪ .‬אמרתי לעצמי כי צברתי כלים רבים‪ ,‬לילות ללא‬
‫שינה בצבא ובפנימייה‪ ,‬הגעתי מהתחתית ואין לי מה להפסיד‪ .‬בער בי רצון עז ששמי יופיע‬
‫יום אחד ברשימות ההוקרה להאקרים טובים‪ .‬עידו של השב"כ ושל עולם האבטחה הפיזית‬
‫ייעלם‪ ,‬ועידו ההאקר יחליף אותו‪ ,‬הבטחתי לעצמי‪.‬‬
 ‫"עברתי עשרים וארבעה שלבים"‪ ,‬עניתי בראיון השני שבועיים לאחר מכן‪.‬‬
‫"אוקי‪ ,‬מעניין"‪ ,‬ענה אחד הבעלים‪.‬‬
‫שוב נשאלתי כמה שאלות‪ ,‬רק שהפעם הייתי כמו סימבה מ"מלך האריות" שנעלם עם‬
‫טימון ופומבה אל תוך מעבה היער וחזר בוגר וחזק יותר‪ .‬היה קשה להתקיל אותי‪ ,‬ועברו בסך‬
‫הכול שבועיים‪ .‬גם בשאלות שהסתבכתי בהן‪ ,‬הצלחתי לייצר תשובה מושכלת שהובילה‬
‫אט־אט לפתרון‪ .‬מאור‪ ,‬הבוס שלי‪ ,‬נתן את ה‪-‬אוקיי שלו והתקבלתי לעבודה‪ .‬ארבעים וחמישה‬
‫שקלים לשעה הורידו אותי לחצי מהשכר שהייתי רגיל אליו‪ .‬הייתי חייב לנסות בכל הכוח‬
‫לעבוד במקביל‪ ,‬ואיכשהו זה גם הצליח‪ .‬למזלי‪ ,‬התפנה כיסאו של יו"ר מחלקת המילואים‬
‫באגודת הסטודנטים‪ ,‬ואני תפסתי בשתי ידיים את התפקיד‪ ,‬ששימש לי מקור הכנסה נוסף‪.‬‬
‫אחרי מסע של כמה חודשים עם עיריית ראשון לציון‪ ,‬ובנייה של מתווה שבמסגרתו קיבלו‬
‫עשרה מילואימניקים נבחרים מענק חד־פעמי של חמשת אלפים שקלים כל אחד‪ ,‬המצאתי מין‬
‫סוג של מלגה‪ .‬נשמע מטורף‪ ,‬נכון?‬
‫אז איך מחליטים מיהו מילואימניק נבחר ומי לא? במסגרת התכנית שבניתי‪ ,‬קבעתי כי‬
‫עשרה סטודנטים אשר יעברו את הראיונות בדרך לקבלת המלגה יחד איתי ימשיכו לשלב‬
‫הבא‪ .‬היה מדובר במיומנות העברת תוכן לימודי בצורה מעניינת ומושכת‪ ,‬משהו שעשיתי‬
‫בעבר בכל מיני מסגרות ולכן הרגשתי ביטחון יחסי לבחון יכולות כאלה אצל אחרים‪ .‬קיבלתי‬
‫לידי יותר מחמישים פניות של סטודנטים שענו על הקריטריונים הראשוניים‪ ,‬והייתי צריך‬
‫לצמצם את מספרם לעשרה‪ .‬למשרדי אגודת הסטודנטים נכנסו בזה אחר זה סטודנטים רבים‬
‫שלא הכרתי‪ ,‬וככה‪ ,‬בן לילה‪ ,‬הפכתי למישהו מוכר במכללה‪ .‬מכל קצות המוסד הגיעו אליי‬
‫מועמדים‪ ,‬שתהו מיהו יו"ר מחלקת המילואים ומהי המלגה הזו‪ ,‬שמפורסמת על כל קיר בכל‬
‫מסדרון‪.‬‬
‫ראשונה נכנסה ענבל‪ .‬יפהפייה‪ ,‬מתוקתקת ומאוד חדורת מטרה‪ .‬היא באה לנצח וראיתי‬
‫מייד שאוכל לסמוך עליה שתהיה יד ימיני‪ .‬שני נכנס לביא‪ ,‬גולנצ'יק חייכן עם הרבה נתונים‬
‫קרביים טובים וסיפורי מורשת קרב שתמיד עוזרים בהדרכות לצעירים‪ .‬אחריהם נכנסו עוד‬
‫ועוד מועמדים למלגה‪ ,‬ולבסוף סגרתי את הרשימה‪ .‬בתמורה למלגה שקיבלנו‪ ,‬נדרשנו‬
‫להעביר הרצאות לתלמידי תיכונים בראשון לציון‪ ,‬שבהן הסברנו מה חשיבותו של שירות‬
‫משמעותי בצה"ל‪ .‬כך הצדקנו את האחריות שניתנה לנו‪.‬‬
‫"יש אפליקציה של בנק גדול ומוכר שאני צריך שתבדוק"‪ ,‬פנה אליי בוקר אחד בעלי‬
‫החברה‪.‬‬
‫לקחתי את המשימה ולא עבר הרבה זמן עד שהגשתי לו חזרה את המחשב שלי‪ ,‬עם‬
‫פריצה מלאה לשרת של האפליקציה‪ .‬זה מתחיל להיות מובן‪ ,‬הרגשתי‪ .‬העוצמה בכפות הידיים‬
‫כשאתה מבין איך הדברים בנויים ואיך אתה יכול לפרק אותם‪ ,‬היא בתחילה מבלבלת‪ .‬יצאתי‬
‫מהמשרד לכיוון הבית ופתאום מילאה אותי הרגשה מוזרה‪ .‬זו אותה הרגשה שחשתי כאשר‬
‫התהלכתי בנתב"ג‪ .‬הרגשה של טורף‪ .‬אתה מרגיש איך החושים שלך מתחדדים‪ .‬אתה רואה‬
‫דברים שאחרים לא רואים‪ .‬העולם זז לאט‪ ,‬כל המציאות מלאה בשחקנים ניצבים שאין להם‬
‫מושג מה קורה כרגע‪ ,‬ואתה מסמן מקרים ותגובות לפי מכשירים טכנולוגיים‪ ,‬במקום האנשים‬
‫החשודים בנמל התעופה שהייתי רגיל לסמן עד כה‪.‬‬
‫בתוך כמה חודשים הייתי מוכן לצאת לעבודה הראשונה שלי אצל לקוח של החברה‪.‬‬
‫בעלי החברה החליטו להוציא אותי מהמשרדים בראשון לציון‪ ,‬להעלות לי את השכר ולשלוח‬
‫אותי לעבוד אצל לקוח בתל אביב‪ ,‬אחד ממוסדות הרפואה הגדולים בארץ‪ .‬כבר בימים‬
‫הראשונים הראיתי למנהל אבטחת המידע שם איך אני פורץ את הכרטיס להקצבת אוכל‬
‫שהקצו לנו‪ ,‬ומקבל ארוחות חינם‪ .‬הוא נבהל לרגע מהיכולות שהפגנתי‪ ,‬אך מנגד הוסיף‪:‬‬
‫"תשאיר לך את זה ככה‪ ,‬אני סומך עליך"‪.‬‬
‫בכנס שנכחנו בו יחד‪ ,‬הוא התפאר ביחידת ההאקרים שיש באמתחתו‪.‬‬
‫"בשורות האחרונות יושבים שני חבר'ה שקלטתי לא מזמן‪ .‬אני מקווה שאתם שומרים על‬
‫המכשירים שלכם‪ ,‬כי החבר'ה האלה יעבירו אליי דיווח יותר מאוחר‪ "...‬הוא התגאה בפני‬
‫הקהל הרחב‪.‬‬
‫פרצופים המומים הסתובבו לכיווננו ובהו בנו‪ .‬חלקם הבחינו ששיחקנו עם ציוד מחשוב‬
‫שהונח יתום מחוץ לאולם‪ ,‬וכנראה קצת חששו‪ .‬נתנאל ואני‪ ,‬השותף שלי לפרויקט אצל אותו‬
‫לקוח‪ ,‬היינו צמד חמד‪ .‬קיבלנו חדר צדדי קטן וצפוף‪ ,‬שבו עבדו עוד כמה עובדים מבוגרים‬
‫ונחמדים‪ ,‬ואת רוב הזמן העברנו בלהוכיח עד כמה החברה ששכרה את שירותינו חלשה נגד‬
‫האקרים‪.‬‬
‫"אני רוצה שתגיע למחשב של המנכ"ל"‪ ,‬מנהל אבטחת המידע ביקש‪.‬‬
‫הרמתי את זרועותיי כמו מנצח בתזמורת‪ ,‬במחווה תיאטרלית מוגזמת‪ ,‬הנחתי את כפות‬
‫ידיי בעדינות על המקלדת והתחלתי לטייל ברשת‪ .‬בתוך דקות ספורות מצאתי תהליך באחד‬
‫המחשבים שהפעיל מנהל הרשת‪ .‬רכבתי על התהליך שלו כדי לקבל הרשאות גישה למערכת‬
‫המשתמשים‪ ,‬ומצאתי את המשתמש המדובר‪ .‬משם ביצעתי כמה מהלכים נוספים והתחברתי‬
‫אל המחשב שלו‪.‬‬
‫"מה להשאיר לו שם?" שאלתי את מנהל אבטחת המידע אחרי כמה דקות‪.‬‬
‫"שים שם קובץ טקסט קטן עם השם שלי"‪ ,‬הוא השיב בחיוך‪.‬‬
‫כהאקר‪ ,‬כל יום תלוי ביצירתיות שלך‪ .‬ככל שתהיה יותר נחוש להוכיח פריצה למכשיר‬
‫או למחשב מסוים‪ ,‬כך הסיכוי שלך לסיפוק מהמקצוע יגדל‪.‬‬
‫בעוד יום עבודה שנראה היה שיעבור ללא הפתעות מיוחדות‪ ,‬הסתובבנו לנו במהירות על‬
‫כיסאות המשרד‪ ,‬נתנאל ואני‪ ,‬קצת משועממים‪ ,‬כשלפתע נכנס איש לא מוכר למשרד המעופש‬
‫שבקומת הקרקע‪ .‬הוא הביט בנו בהשתוממות‪ ,‬שני חבר'ה צעירים שמצחקקים לעצמם‬
‫בצוהרי היום‪ ,‬והניח בידינו קופסה יפה ובה מכשיר רפואי כלשהו‪ .‬קשקשנו חתימה והוא עזב‬
‫את המקום‪ .‬התפקיד שלנו‪ ,‬מדי פעם‪ ,‬היה לבדוק את רמת ההגנה של ציוד רפואי‪ .‬בקופסה‬
‫המדוברת נגלה לעינינו סוג של טלפון שולחני עם מדפסת קטנה מוטבעת בתוכו ואפרכסת‬
‫מוזרה‪ .‬התחלנו לקרוא את המדריך למשתמש והבנו שמדובר בקוצב לב ביתי‪.‬‬
‫"לאן זה הולך?" נתנאל שלף עוד חלק סיליקוני שקוף של המכשיר בגודל האפרכסת‪.‬‬
 ‫"זה לדעתי אמור להיות בתוך הלב שלך"‪ ,‬השבתי‪.‬‬
‫הצמדה של שני האביזרים אמורה לשדר גלי רדיו מהלב אל האפרכסת‪ .‬נתנאל הפך את‬
‫המכשיר וראה שמאחור יש לו חיבור רשת‪ .‬חיברנו את המכשיר לקיר והפעלנו אותו‪ .‬לפתע‪,‬‬
‫רעש של חיוג בקע מתוכו‪ ,‬ושנינו נותרנו המומים במקצת‪.‬‬
‫"זה מחייג!" נתנאל צחק על הטכנולוגיה המיושנת‪.‬‬
‫סוג החיוג הזה נקרא ‪ .DTMF‬הבנו שעלינו לתרגם את הצליל למספרים כדי להתקדם‬
‫באתגר הזה‪ .‬הורדנו אפליקציה שיודעת לתרגם צלילי טלפון )‪ (DTMF‬למספרים המיוחסים‬
‫לצליל‪ ,‬ומייד קיבלנו מספר שנראה שייך לאזור חיוג בגרמניה‪ .‬התקשרנו למספר‪ ,‬אך לא‬
‫הייתה אפשרות להגיע אליו‪ .‬כנראה חסר לנו אימות כלשהו‪ ,‬חשבנו‪ .‬החלטנו שנשתמש בחייגן‬
‫של מערכת הפעלה ישנה בשם ‪ .XP‬התקנו מחשב עם מערכת כזו וחיברנו את המכשיר‬
‫למחשב הזה‪ ,‬ואת המחשב לנקודת הרשת בקיר‪ .‬המחשב במשוואה יצר סוג של מתווך‪ ,‬כדי‬
‫שנוכל לראות מה קורה בעת החיוג של קוצב הלב‪ .‬הורדנו תוכנה שיודעת להראות בצורה‬
‫גרפית את התהליך של החיוג‪ ,‬וחיכינו‪ .‬ביצענו שוב את ההתקשרות‪ ,‬וקוצב הלב שוב חייג‬
‫למספר המוזר‪ ,‬אך הפעם היינו מוכנים להאזנה‪ .‬מתווך התקשורת בתוכנה התחיל לעבוד‬
‫ואיתו גם תהליך התחברות‪ ,‬שפתאום העביר גם שם משתמש וסיסמה בעת החיוג‪ .‬קשה‬
‫להסביר את ההתלהבות שחשנו כאשר ניחשנו נכונה שיש עוד תהליך אימות‪ .‬מישהו אחר‬
‫כנראה היה נעצר כאשר החיוג הרגיל מהטלפון למספר היה נכשל‪ .‬פה נכנס הראש של‬
‫ההאקר‪ ,‬וההבנה שחייב להתבצע חיבור כלשהו ושכנראה חתיכה בפאזל חסרה‪ .‬ניתקנו את‬
‫קוצב הלב מהמחשב וכתבנו קוד שיחקה את ההתנהגות של הקוצב‪ .‬שלחנו בקשה להתחברות‬
‫וקיבלנו חזרה תשובה‪ ,‬שהמחשב שלנו התחבר לרשת של חברת האם של המכשיר‪ .‬פשוט‬
‫ככה‪ .‬בלי שום אימות‪ ,‬בלי שום בדיקה‪ .‬כלומר‪ ,‬כל מי שיש לו קוצב לב פשוט יכול להתחבר‬
‫לתוך החברה ולהתחיל לטייל ברשת‪ .‬מה שהבנו באותו רגע הוא שפרצנו לרשת של החברה‬
‫דרך דלת אחורית בקוצב הלב‪ .‬מה שלא ידענו הוא מה גודל החברה וכמה השפעה הייתה למה‬
‫שעשינו‪.‬‬
‫מנהל אבטחת המידע נפל מהכיסא אחרי שדיווחנו לו על הממצאים‪ .‬היה מדובר בחברה‬
‫אמריקנית בין־לאומית‪ ,‬האמורה לעמוד בתקני אבטחת מידע נוקשים מאוד‪ .‬חברה שמחזיקה‬
‫בצוות אבטחת מידע גדול ובתקציב של מיליוני דולרים המיועד להגנה על נכסיה‪ .‬כל זה‪ ,‬והנה‬
‫בקלות שני ילדים הצליחו לעקוף הכול‪ ,‬סתם ככה ביום בהיר מתוך משרד קטן בתל אביב‪.‬‬
‫נשמע לא אמין? זו האמת לאמיתה‪ .‬החברה שלחה אימייל בהול חזרה למנהל אבטחת המידע‪,‬‬
‫ולא עבר זמן רב עד שאותה חברה גם שלחה לו מכתב תודה רשמי שבו צוינו שמותינו‬
‫בפירוש‪ .‬נתנאל ואני חגגנו‪ .‬הרגשנו את שיכרון הניצחון‪.‬‬
‫העבודה הזו נמשכה יותר משנה‪ ,‬ובחברה הרפואית קיבלתי עוד פרויקטים שהייתי עושה‬
‫בערב‪ ,‬בזמני הפנוי‪ ,‬כדי לשרת עוד לקוחות וכמובן להגדיל את ההכנסה שלי‪ .‬למרות‬
‫האינטנסיביות‪ ,‬לא חשבתי לרגע להוריד הילוך‪ .‬נתנאל ואני החלטנו שכדי להרים את הרף‬
‫בקרב העובדים האחרים‪ ,‬נקבע לחבר'ה אתגר האקינג פנימי‪ .‬תפסנו שתי ציפורים במכה‪ .‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬הבעלים של החברה התלהבו מערב חינמי שכזה‪ ,‬ומצד אחר‪ ,‬העובדים שמחו לנוכח‬
‫האתגר שתכננו‪ .‬במשך ימים רבים כתבנו מבוך האקינג שאינו פשוט לפתרון‪ ,‬והרמנו ערב‬
‫שכלל כמה קבוצות‪ ,‬לוח זמנים קשוח ופרסים לזוכים‪ .‬בז'רגון המקצועי קוראים למשחקים‬
‫האלו "תפוס את הדגל"‪ .‬באנגלית זה נשמע טוב יותר‪.‬‬
‫"תגיד‪ ,‬עידו‪ ,‬שמעת על האתר הזה שאתה יכול להירשם אליו‪ ,‬והוא מסדר לך עבודות‬
‫סייבר?" חבר מהלימודים שאל אותי‪.‬‬
‫זה היה נשמע יותר מדי טוב‪.‬‬
‫"תשלח לי"‪ ,‬ביקשתי‪.‬‬
‫כבר באותו ערב נרשמתי לאתר של החברה‪ .‬האקרים מכל העולם התחברו לאתר וביחד‬
‫היו מקבלים משימות‪ .‬החברה הייתה שולחת מייל עם יעד לתקיפה‪ ,‬ואנחנו היינו מתחברים‪.‬‬
‫זה נשמע לא חוקי‪ ,‬אבל זה כן‪ .‬החברה הייתה סוגרת חוזים שמנים מבעוד מועד עם‬
‫לקוחותיה‪ ,‬ואלו היו מקבלים בתמורה כמה האקרים רנדומליים לבדיקות של האתרים שלהם‪.‬‬
‫זו הייתה מלחמה‪ .‬הייתי חייב להגיב מהר לקריאה באימייל ולצאת לדרך‪ .‬בתור שחקן‬
‫במערכה‪ ,‬ככל שמצאת יותר בעיות אבטחה‪ ,‬כך הגדלת את ההכנסה שלך‪ .‬כל ממצא כזה‬
‫תורגם על ידי הלקוח של החברה לכסף‪ ,‬שהיה נצבר בחשבון שלך‪ .‬במשך חודשים הרווחתי‬
‫בפלטפורמה הזו הרבה מאוד כסף‪.‬‬
‫אורטל ואני התחלנו לרחף ולהתנתק מעל הסטטוס קוו של "קום בבוקר‪ ,‬לך לעבודה‪,‬‬
‫קבל משכורת בסוף החודש"‪ .‬היכולת של האקר טוב )כובע לבן( לעשות כסף היא גדולה‬
‫מאוד‪ ,‬אך היא פחותה יותר‪ ,‬משמעותית‪ ,‬מזו של ההאקר הרע )כובע שחור(‪ .‬למרות זאת‪,‬‬
‫שכרו של ההאקר הטוב מקנה לו שינה נעימה בלילה וחיים בזהות אמיתית‪ ,‬ויש לו אפשרות‬
‫להתחתן ולהביא לעולם ילדים שיהיו רשומים במשרד הפנים‪ ,‬בלי צרות העלולות להגיע‬
‫בהמשך‪ .‬לא מעט אנשים שהכרתי בחרו להיות האקרים רעים‪ ,‬ועד היום הם עושים הרבה‬
‫מאוד כסף באין מפריע‪ .‬לי היה ברור שאני לא הולך בדרך הזו‪ .‬הסיבה העיקרית היא שכסף‬
‫לא מניע אותי‪ .‬בעיניי הוא אמצעי‪ ,‬לא מטרה‪ .‬כמו כל דבר בחיים‪ ,‬אני מאמין שהסיפוק מגיע‬
‫מיזע ודמעות‪ ,‬מלחץ ומלילות ללא שינה‪ ,‬מכישלון אדיר להצלחה קטנה‪ .‬שם‪ ,‬בכור ההיתוך‬
‫הזה נולד לו הסיפוק‪ ,‬ששונה בין אדם לרעהו‪ .‬כל אחד נמצא בשלב אחר‪ ,‬ממש כמו באומנויות‬
‫לחימה‪ .‬הציפייה שלך מעצמך היא אבן הבסיס לסיפוק הרב שתחווה כאשר תצליח‪.‬‬
 ‫פרק ‪15‬‬

‫רילוקיישן?‬

‫שנת ‪ 2012‬הגיעה והביאה בכנפיה הזדמנות עסקית חדשה‪ .‬חברה גדולה בירושלים‬
‫החליטה שלמרות שאני בעל כישורי יתר‪ ,‬הם רוצים אותי בין שורותיהם‪ .‬הרגשתי ניצחון‬
‫אדיר‪ .‬אחרי עשרות ראיונות עבודה התקבלתי לעבודה הראשונה שלי‪ ,‬ואחרי אפס ראיונות‬
‫התקבלתי לשנייה‪.‬‬
‫באותה שנה אורטל כבר הייתה בהיריון‪ .‬היה לנו קשה להחליט על שם לעוברית‪ ,‬ואורטל‬
‫בחרה בשם אופיר‪ .‬אני נורא רציתי גל‪ ,‬ובזמן ההיריון קראנו לה גל כל הזמן‪ .‬טלפון אחד‬
‫מחבר קרוב רחוק קבע סופית את השם של בתי הבכורה ‪ -‬אופיר‪.‬‬
‫"מה קורה‪ ,‬מודל'ה?" קולו הרך של ירון היה מעבר לקו‪.‬‬
‫הוא גר בלוס אנג'לס‪ ,‬נמצא בין עבודות וחיפש להיות הדבר הבא‪ .‬הייתה שיחה מצוינת‪,‬‬
‫כרגיל‪ ,‬וסיפרתי לו שאורטל בהיריון ושאנחנו מתלבטים לגבי השם‪ .‬ירון שמע את השם‬
‫אופיר והתלהב‪ .‬ניתקתי את השיחה ואמרתי לאורטל‪:‬‬
‫"אוקי‪ ,‬אופיר!"‬
‫ארזנו את הדירה ברמת גן והחלטנו שלפני הלידה נעבור לגור בכרכור‪ .‬הכול קרה מהר‬
‫מדי‪ .‬מיהרנו לחתום על חוזה הדירה בכרכור ולקבל את הכספים שהפקדנו בידי בעל הדירה‬
‫ברמת גן‪ .‬במקביל‪ ,‬חתמנו על חוזה דרקוני למדי מול בעלת הדירה בכרכור‪ ,‬ולרגע התחרטנו‪,‬‬
‫אבל זה היה כבר מאוחר מדי‪ .‬בשיחה לא נעימה‪ ,‬היא הסבירה לנו שהדירה שמורה לנו ושהיא‬
‫כבר ביטלה חוזים פוטנציאליים‪.‬‬
‫במאי ‪ ,2012‬הגיחה לעולם הבת הבכורה שלנו‪ .‬הרגשתי מוכן להיות אבא ולא חשבתי‬
‫לרגע‪ ,‬שקודם כול צריך לבסס קריירה ורק אז משפחה‪ .‬הקריירה תבוא‪ .‬לא עבר יום שלא‬
‫התגעגענו למרכז‪ ,‬אבל לא התפנקנו‪ .‬כדי להגיע מכרכור לעבודה החדשה‪ ,‬היה עליי לחסוך‬
‫כסף‪ .‬ההסעה שיצאה מתל אביב חיכתה לי בדיוק בשמונה בבוקר בתחנת הרכבת‪ .‬נסיעה לשם‬
‫לקחה מעט יותר משעה‪ ,‬ולכן הייתי חייב לעלות על הרכבת של רבע לשבע בבוקר מכרכור‪.‬‬
‫כל בוקר‪ .‬את המסע התחלתי באופניים מתקפלים‪ .‬בגשם של החורף או בשמש הקופחת‪,‬‬
‫לבוש בבגדי עבודה‪ ,‬יצאתי רכוב על אופניים קטנים לנסיעה של חמישה קילומטרים‪ .‬אחריה‪,‬‬
‫הייתי מקפל את האופניים‪ ,‬עולה על רכבת לתל אביב ומשם להסעה שתיקח אותי לירושלים‪.‬‬
‫בשש בערב הייתי עושה את אותו מסע חזרה‪ .‬לא חשוב כמה מהר רכבתי‪ ,‬את אופיר לא‬
‫הספקתי לראות ערה‪ .‬התסכול שלי היה אינסופי‪ .‬חיכיתי שתתעורר בלילה רק כדי לקפוץ‬
‫מהמיטה ולהחזיק אותה קצת בזרועותיי‪.‬‬
‫גם לאורטל החיים לא היו קלים‪ .‬ימים שלמים היא רצה בין ראיונות עבודה כדי לספק‬
‫לנו אוויר לנשימה‪ ,‬אבל אחרי חופשת לידה‪ ,‬קשה מאוד למצוא משהו אי שם ביישוב‬
‫המרוחק‪ .‬הייתי חייב לייצר לנו עוד מקורות הכנסה‪ .‬האתר שהכניס לנו כסף מהצד תמורת‬
‫חשיפת חולשות אבטחה באתרי אינטרנט‪ ,‬הוריד מהנפח שלו וכמעט נעלם‪ .‬המעבר לכרכור‬
‫לקח לי לא רק את אופיר‪ ,‬אלא גם את העיסוק שלי באומנויות לחימה‪ ,‬אחרי שהשקעתי בו‬
‫שנים מחיי ואפילו גררתי את אורטל בחודש החמישי כדי לראות אותי נבחן לחגורה כחולה‪.‬‬
‫בעבודה החדשה בירושלים התנכלו לי בלי סוף‪ .‬הייתי חלק מצוות של מבוגרים‪ ,‬וממוצע‬
‫הגילים של העובדים בכל החברה היה מעל ארבעים‪ .‬מצאתי את עצמי בישיבות עם מנהל‬
‫אבטחת המידע‪ ,‬מציע אין־ספור רעיונות ייעול וכולם עולים בתוהו‪ .‬הצוות לא הניד עפעף‪.‬‬
‫באחת הישיבות‪ ,‬אחד מחברי הצוות‪ ,‬בן חמישים להערכתי‪ ,‬הסתובב בכיסא המחשב לכיווני‬
‫וזרק לי‪:‬‬
‫"לאן יש לי ללכת‪ ,‬אני יכול לשבת כאן עד הפנסיה‪ ,‬יקירי"‪.‬‬
‫מה שהוא לא ידע זה לקרוא עתידות‪ .‬את החברה הזו‪ ,‬שחיה באופוריה‪ ,‬קנתה בהמשך‬
‫חברה גדולה הרבה יותר‪ ,‬ויחידת אבטחת המידע שבה עבדתי‪ ,‬שמנתה עשרות אנשים‪ ,‬פוטרה‬
‫כולה‪.‬‬
‫"עידו שלום‪ ,‬מדבר דיקן החוג למדעי המחשב במכללה למנהל"‪ ,‬שמעתי בטלפון קול‬
‫מודאג‪.‬‬
‫"וואו‪ ,‬במה זכיתי?" צחקקתי‪ ,‬איך זכיתי בכבוד הזה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪.‬‬
‫"תשמע‪ ,‬אני צריך את עזרתך‪ .‬שמתי לעצמי תזכורת להתקשר אליך כדי להציע לך‬
‫להיות מתרגל בתואר‪ ,‬אבל המרצה הראשי של הקורס עזב‪ ,‬ועכשיו חסר לנו מרצה‪ .‬אתה‬
‫תוכל להיכנס בתור מרצה‪ ,‬לתת כמה שיעורים עד שנמצא מישהו?" הוא דיבר ואני ריחפתי‬
‫בין עננים‪.‬‬
‫לקחתי את המשרה בשתי ידיים‪ ,‬ומצאתי את עצמי מהר מאוד מרצה בתחום הסייבר‪,‬‬
‫למרות מיעוט שנות הניסיון שלי בתחום‪ .‬מתברר שכשרוצים‪ ,‬הכול אפשרי‪ .‬צברתי מעבר‬
‫לניסיון עוד הרבה יכולות‪ .‬הפיקוד ביחידה המיוחדת‪ ,‬הקורסים שהעברתי בקרב מגע מעבר‬
‫לגבולות ישראל‪ ,‬והמרתון הזה שנכנסתי אליו אחרי תסכול ממושך שחוויתי בתחום האבטחה‬
‫בנתב"ג ‪ -‬כל אלה הטיסו אותי קדימה‪.‬‬
‫"אני צריך שתכין מערכי שיעור לשבוע הבא"‪ ,‬הוא המשיך‪ ,‬ואני החוורתי‪.‬‬
‫שבוע? חשבתי לעצמי‪ .‬איך אפשר להכין מערכי שיעור של סמסטר שלם בשבוע? מייד‬
‫הבנתי שאני צריך עוד ידיים‪ .‬זה אולי יקטין את ההכנסה אך יאציל סמכויות ויחלק את‬
‫העבודה בצורה שתביא אותי להצלחה במשימה‪ .‬גייסתי שני חברים‪ ,‬בני כיתה שלי מהתואר‪.‬‬
‫לאחד מהם‪ ,‬ניב‪ ,‬שמתי לב עוד בימים הראשונים ללימודים‪ .‬על חגורת המכנסיים שלו היה‬
‫תלוי‪ ,‬בוהק בשמש‪ ,‬כרטיס עובד של חברת אבטחת מידע נחשקת‪ .‬הוא תמיד היה תלמיד‬
‫מצטיין ומודל לחיקוי‪ .‬ידעתי שאני יכול לסמוך על שניהם‪ .‬יחד עמלנו על כמה שיעורי פתיחה‬
‫ותרגילי בית‪ ,‬וסיכמנו שנעבוד תוך כדי ריצה‪ .‬עם הרבה מאוד מכשולים בדרך‪ ,‬התכנית‬
‫איכשהו עבדה‪.‬‬
‫יומי הראשון כמרצה במכללה הגיע‪ .‬נכנסתי לכיתה‪ ,‬הדלת נסגרה מאחוריי‪ .‬לבשתי‬
‫חולצה מכופתרת שתחבתי עמוק למכנסיים כדי לא להיראות רק בן עשרים ושבע‪ .‬גילי הצעיר‬
‫היה כתוב לי על המצח‪ ,‬אבל תווי הפנים שלי העידו על ניסיון רב עם קהל‪ .‬לא נתתי מקום‬
‫לטעויות וכבר בשיעור הראשון הצהרתי מה הכוונות שלי לגבי מהלך השיעורים‪ ,‬מבנה‬
‫התרגילים והשקט שאני מצפה לו מהכיתה‪.‬‬
‫"טלפונים ומחשבים ניידים‪ ,‬מקומם בתיק‪ .‬אם בכל זאת יש לכם אומץ‪ ,‬אתם מוזמנים‬
‫לנסות"‪ ,‬הכרזתי בחוצפה‪.‬‬
‫הצגתי את עצמי בפני התלמידים ודאגתי להבליט את הרקע הצבאי שלי ואת התחביב‬
‫לתת מכות ולקבל‪ ,‬ולרגע שכחתי שמדובר בילדים מפונקים במכללה יוקרתית‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫החלטתי ליצור סדקים במשמעת כדי שאוכל להתקרב אל הסטודנטים‪ ,‬בשונה משאר המרצים‪.‬‬
‫הפכתי להיות חבר יותר מאשר מחנך‪ ,‬וקיבלתי אצלם מקום של כבוד‪ .‬בשורה הרביעית‪ ,‬ממש‬
‫במרכז‪ ,‬ישבו שני סטודנטים אנונימיים‪ .‬קלטתי שהם מנוסים ממני בהרבה‪ .‬בין שקף לשקף‪,‬‬
‫בין משימה למשימה‪ ,‬נתתי להם את הבמה כדי להדק את היחסים בינינו‪ .‬רציתי שיבינו שאני‬
‫יודע לזהות כישרון מהר מאוד‪ ,‬ולא חושש מהידענות שלהם‪.‬‬
‫להפוך להיות אחד מסגל המרצים במכללה היה עבורי אתגר לא פשוט‪ ,‬אבל העולם הזה‬
‫שנפתח לי‪ ,‬שנתיים בלבד אחרי שסיימתי את התואר בעצמי‪ ,‬היה פשוט מדהים‪ .‬פתאום‬
‫התיישבתי בצד השני‪ ,‬בחנתי סטודנטים‪ ,‬כתבתי תרגילי בית‪ ,‬עמדתי מול הכיתה וישבתי עם‬
‫סטודנטים לשיחות אישיות‪ .‬האחריות העצימה אותי‪ .‬הגשמתי את עצמי בכל רמ"ח איבריי‪.‬‬
‫צלחתי את הסמסטר הראשון והמשכתי להוציא מעצמי עוד אנרגיות גם מחוץ למכללה‪.‬‬
‫במקביל לעבודה בירושלים‪ ,‬מצאתי זמן לאתר בעיות אבטחה באתרים גדולים אחרים‪,‬‬
‫ופתחתי בלוג שהכיל פתרונות מתוך אתגר ההאקינג שנתנו לי באותו ראיון עבודה ראשון‪.‬‬
‫הרגשתי שאם אני אצליח לתת הכוונה לכאלו שאין להם‪ ,‬הם לא יצטרכו לחוות את התסכול‬
‫שאני חוויתי בתחילת דרכי‪ .‬עשיתי את זה בצורה מלמדת‪ ,‬בלי לתת את הפתרון הסופי‪ ,‬וזה‬
‫עבד‪ .‬קיבלתי תגובות ומיילים רבים ואפילו שלחתי סטודנטים שלי לקרוא ולפתור אתגרים‪.‬‬
‫לאט לאט‪ ,‬כפות הרגליים שלי גדלו לתוך הנעליים של המרצה‪ ,‬והשייכות שלי לסגל הפכה‬
‫לברורה‪ .‬יחד עם שני חבריי לתואר‪ ,‬שהפכו גם הם למרצים בן לילה‪ ,‬שייפנו עוד ועוד את‬
‫המצגות ואת שיעורי הבית‪ ,‬והקשחנו את המבחן כך שאם תצא שמועה‪ ,‬היא תהיה ברורה‬
‫וחדה ‪ -‬במכללה למנהל‪ ,‬קורס הסייבר הוא לרציניים בלבד‪.‬‬
‫השנה ההיא ביגרה אותי מאוד והרגשתי שהטייטל הזה של מרצה במכללה עשוי להיות‬
‫קרש הקפיצה שלי לעבודה חדשה‪ ,‬שתיתן למשפחה הקטנה שלי שדרוג כלכלי‪ .‬הגשתי בשקט‬
‫מועמדות למשרה נחשקת יותר מזו שהייתה לי בירושלים‪ ,‬משרה שלא רק תגדיל לי את‬
‫ההכנסה אלא גם תפנה לי זמן ליהנות עם התינוקת שלי‪ ,‬אופיר‪ ,‬הרבה יותר‪.‬‬
‫"אני שמח בשבילך‪ ,‬אבל רק שתדע שהחברה הזו שאתה עובר אליה לא תחזיק הרבה‪.‬‬
‫המוצר שלהם כבר ישן‪ ,‬והידע שתספוג שם לא יהיה לך רלוונטי"‪ ,‬הצהיר הבוס שלי‬
‫בירושלים כששמע על ההחלטה שלי לעזוב‪.‬‬
‫לא היו לו כוונות רעות‪ .‬הוא הזכיר לי את אחי הגדול‪ ,‬שסיפר לי כי חבר שלו לא שרד‬
‫את הסמסטר הראשון במדעי המחשב‪ ,‬כשהודעתי לו שהתקבלתי ללימודים‪.‬‬
‫השכר שהוצע לי היה גבוה בהרבה מהשכר הקודם‪ ,‬והתוכן של המשרה הביא אותי לרמה‬
‫גבוהה יותר בפרקטיקה שהיא רלוונטית מאוד לעולמות הסייבר ‪ -‬חיפוש חולשות‪ .‬העולם של‬
‫חיפוש החולשות בתוכנה שונה מאוד מחשיפת בעיות אבטחה באתרי אינטרנט‪ .‬הוא דורש‬
‫רמה גבוהה יותר של ידע בכל הנוגע לדרך שבה פועל המעבד של המחשב‪ ,‬ולמיקום הקצאת‬
‫הזיכרון עבור התוכנה‪ .‬תוכנה במערכת הפעלה שקולה לכלי אוכל בבית‪ .‬יש להם מקום ייעודי‬
‫בארון המטבח‪ ,‬אך הם מועברים למקום אחר כשרוצים להשתמש בהם‪ ,‬ולכן יש ליצור להם‬
‫מקום לטובת השימוש‪ .‬גם תוכנה נמצאת במקום ייעודי בזיכרון‪ ,‬אך כאשר מתחיל השימוש‬
‫בה‪ ,‬היא זזה בתוך מערכת ההפעלה‪ ,‬ולכן מי שחוקר צריך להבין את ההתנהגות הזו כדי‬
‫להצליח למצוא בעיות בתוכה‪.‬‬
‫עם הכניסה לעבודה בחברה החדשה‪ ,‬ההורים שלי הגיעו אלינו לביקור בכרכור‪ ,‬ויחד‬
‫נסענו כולנו לחוף הים בתל אביב‪ .‬הסתובבתי עם אבא שלי לאורך הטיילת‪ .‬יכולתי לראות‬
‫בעיניים שלו שהוא נורא סקרן‪.‬‬
‫"מה אבא‪ ,‬תשאל"‪ ,‬פתחתי את השיחה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬כלום‪ .‬אני פשוט מנסה להבין למה אתה מוותר על העבודה בירושלים‪ .‬זה הרי מקום‬
‫עבודה מדהים"‪ ,‬הוא פלט בחצי פה‪.‬‬
‫עניתי לו שהוא צריך לסמוך עליי מעכשיו‪ ,‬שאני יודע מה אני עושה‪ .‬הוא השיב שהוא לא‬
‫מפקפק בהחלטות שלי‪ ,‬להפך‪ .‬הוא נעמד מולי‪ ,‬קירב את פניו לפניי‪ ,‬חייך אליי ואמר בקול‪:‬‬
‫"אתה מלך העולם‪ ,‬תאמין לי"‪.‬‬
‫אורטל הסתכלה מהצד וחייכה‪.‬‬
‫בכניסה לעבודה החדשה חיכה לי אתגר נוסף ‪ -‬הייתי כבר מרצה בכיר במכללה‪ ,‬אבל‬
‫עדיין האקר אנונימי עם בלוג שבו קומץ מאמרים‪ ,‬שהביאו קהל צעיר מצומצם ליצור איתי‬
‫קשר ולשאול אותי שאלות בתחום‪ .‬בינתיים‪ ,‬הרשיתי לעצמי לחזור לשגרה וגם להתאמן שוב‪,‬‬
‫הפעם בקרוספיט‪ ,‬שהיה הטרנד החם באותה תקופה‪ .‬ניסיתי‪ ,‬ובלשון המעטה אפשר להגיד‬
‫שלא התחברתי‪ .‬לא היה לי למי להרביץ ולא היה מי שירביץ לי‪ .‬משכתי את עצמי לאימונים‬
‫בכוח‪ ,‬השכם בבוקר‪ ,‬בזמן שכל העובדים בחברה החדשה עוד ישנו בשלווה‪ .‬חשבתי לתומי‬
‫שאם אתחיל יום עבודה מוקדם‪ ,‬אוכל גם לצאת מוקדם‪ .‬טעיתי‪ .‬החיסרון הגדול ביותר במקום‬
‫עבודה מלא ברווקים או בבוס רווק הוא שאין להם מושג כמה אתה רוצה לחזור הביתה‪ .‬הם‬
‫מאמינים שחיות המחמד שלהם‪ ,‬עם כל הכבוד‪ ,‬שקולות לילד‪ ,‬אבל הם לא מבינים עד כמה‬
‫הם טועים‪ .‬העובדה שכבר הייתי אבא חיזקה אותי וגם דרבנה אותי לסיים את יום העבודה‬
‫כדי שאספיק לראות את הילדה שלי‪.‬‬
‫החלטנו לעזוב את כרכור‪ ,‬המרחק הגיאוגרפי הקשה עלינו את החיים‪ .‬חזרנו למרכז‪,‬‬
‫להרצליה‪ .‬מתחת לבניין הרעוע שבו שכרנו דירה היו שתי חנויות‪ ,‬זו של משה מהביצים וזו‬
‫של יהודה הירקן‪ .‬שניהם היו אנשים מבוגרים‪ ,‬אך באמתחתם חגורה שחורה באומנויות‬
‫לחימה‪ ,‬כזו ששאפתי להגיע אליה יום אחד‪ .‬הקירות בחנות של יהודה הירקן היו עמוסים‬
‫בצילומי תעודות הוקרה ישנות לצד תמונות של ברוס לי האגדי‪ ,‬אמן הלחימה שכולם השתגעו‬
‫ממנו כשיהודה היה צעיר‪ .‬בכל פעם שהיינו עוברים ליד החנות בבוקר‪ ,‬יהודה היה שולף תפוז‬
‫מהערמה ונותן לבתי אופיר‪.‬‬

‫"היום אנחנו מוציאים עדכון גרסה למוצר‪ ,‬אתה חייב להישאר עד מאוחר"‪ ,‬הודיע לי הבוס‬
‫יום אחד‪.‬‬
‫המחשבות ששוב לא אצליח לראות את אופיר ערה הכו בי‪ .‬למה יש מישהו שמכתיב לי‬
‫מתי אני אראה את הילדה שלי? חשבתי לעצמי‪ .‬כמה העולם הזה עקום‪ .‬כדי להרוויח כסף‬
‫שיקנה למשפחה שלי חיים טובים‪ ,‬אני צריך לא לראות אותה! זרקתי עוד קיסם למדורה‪.‬‬
‫הדלק הזה הניע אותי כל פעם מחדש‪ .‬באותו ערב חזרתי הביתה כועס ואמרתי לאורטל‪:‬‬
‫"את תראי‪ ,‬אני סיימתי שם‪ .‬אני אמצא לנו משהו הרבה יותר טוב"‪.‬‬
‫אורטל עבדה אז במשאבי אנוש בחברה קטנה בהרצליה פיתוח‪ ,‬וגם היא לא הייתה‬
‫מרוצה‪ .‬הבוס שלה חייך חיוך רחב במפגש משותף של החברה שבו נכחנו‪ ,‬לרגל איזה אירוע‬
‫שלא באמת עניין אותי‪ .‬לחצנו ידיים והרגשתי את החולשה שלו בלחיצת היד‪ .‬הסתייגתי ממנו‬
‫מייד‪.‬‬
‫העברתי שנה וקצת בחברת ייעוץ קטנה‪ ,‬לאחר מכן עוד שנה בחברת הייטק בירושלים‬
‫ואחריה עוד שנה וקצת בחברת אבטחת מידע בכפר סבא‪ .‬לא מצאתי את מקומי‪ ,‬הייתי חסר‬
‫מנוחה וחסר סיפוק‪ .‬מה קורה איתי? חשבתי‪ ,‬לאן אני ממהר? הפידבקים שקיבלתי זרמו ‪-‬‬
‫"מטוס"‪" ,‬מטאור" ועוד שבחים ומחמאות‪ .‬אלה הניעו אותי שוב ושוב לחפש את הדבר הבא‪.‬‬

‫"מה אתה אומר על רילוקיישן?" אורטל פנתה אליי ערב אחד‪.‬‬

‫אתגר‪ .‬אני אוהב אתגרים‪ .‬אבל מה אני אוהב יותר ‪ -‬את ישראל‪ ,‬את המשפחה ואת‬
‫החברים‪ ,‬או אתגרים? זה היה הזמן הנכון לענות על השאלה‪.‬‬
‫"היי עידו‪ ,‬מדברים מלינקדאין"‪ ,‬צלצול חד פילח את האווירה הרגועה בדירת שני‬
‫החדרים שלנו בהרצליה‪.‬‬
‫תינוקת התרוצצה בין הסלון למטבח‪ ,‬אימא הכינה ארוחת ערב ואבא‪ ...‬אבא התראיין‬
‫לתאגיד רשת חברתית ענקי‪ ,‬שאולי יגרום למשפחה שלו לארוז מזוודות ולעבור לבית‬
‫חלומות בסיליקון ואלי‪ .‬על הקו הייתה צעירה בעלת קול רך‪ ,‬שהסבירה בפרטי פרטים מהי‬
‫מהות העבודה‪ .‬בשיחה הבהרתי שיחד איתי תגיע גם משפחתי‪ .‬הרגשתי שהרעיון לא התקבל‬
‫יפה‪ ,‬והראיון הסתיים בצורה קרירה‪.‬‬
‫ראיון העבודה הבא היה בענקית הקניות‪ ,‬אמזון‪ ,‬והוא היה המשמעותי ביותר‪ .‬במשך כמה‬
‫ימים‪ ,‬מנהל חטיבת אבטחת המידע של החברה שלח אליי עוד ועוד מומחים מהחברה לשיחות‬
‫סקייפ ארוכות ומותחות עצבים‪ .‬אחד ראיין אותי על הצפנות‪ ,‬השני על סימולציות תקיפה‬
‫וחולשות אבטחה‪ ,‬השלישי על וירטואליזציה ומחשוב ענן ועוד ועוד‪ .‬כל ראיון כזה ארך מעל‬
‫שעה‪ ,‬וכלל גם מבחנים מעשיים בשיחות הווידאו המשותפות‪.‬‬
‫"אני שולח לך קובץ"‪ ,‬אמר הבוחן הראשון‪" ,‬תסתכל על הקוד ותגיד לי מה לא בסדר‬
‫בו"‪.‬‬
‫כשפתחתי את הקובץ הבנתי הכול‪ .‬קשה להסביר את זה‪ ,‬אבל דמיינו לעצמכם שפה כמו‬
‫סינית‪ ,‬שהרבה אנשים לא יודעים לקרוא‪ ,‬ואתם פשוט רואים מה כתוב מולכם בסינית‪,‬‬
‫בבהירות ובקלות‪.‬‬
‫"יש באג בשורה ‪ ,12‬מפני שהפונקציה לא נבדקת כמו שצריך ועלולה להביא להזרקה‬
‫של קוד זדוני של המשתמש"‪ ,‬עניתי‪.‬‬
‫"תוכל לכתוב קוד שיתקן את הבעיה?" הוא שאל‪.‬‬
‫"ודאי"‪ ,‬שיתפתי מסך והתחלתי לכתוב‪.‬‬
‫אחרי לא פחות משבעה ראיונות סיזיפיים ביותר‪ ,‬הודיע לי המנהל שהצוות מתכנס כדי‬
‫להחליט אם אטוס לסיאטל‪ .‬נלחצתי‪ .‬הכול פתאום הרגיש אמיתי‪ .‬אני לא רוצה לגור בסיאטל‪,‬‬
‫חשבתי לעצמי‪ ,‬אני רוצה להישאר בישראל‪.‬‬
‫באותה תקופה אורטל שוב הייתה בהיריון ובתנו השנייה‪ ,‬ליאור‪ ,‬עמדה להיוולד בקרוב‪.‬‬
‫עדיין עמדו בפנינו סימני שאלה‪ ,‬הבנק המשיך לרדוף אחרינו‪ ,‬אבל מולנו ניצבה האופציה‬
‫החלומית למקור הכנסה חדש‪ ,‬שיפיח חיים ותקווה במשפחתנו הקטנה‪ .‬למרות הסיכוי לשיפור‬
‫משמעותי ברמת החיים‪ ,‬קיוויתי שיודיעו לי שלא עברתי את המבחנים‪ .‬רציתי מאוד שהילדים‬
‫שלי יגדלו עם המשפחה האורגנית‪ ,‬האחים שלי חשובים לי מאוד‪ ,‬והיה לי ברור שהילדים‬
‫שלהם חייבים להיות חלק מחיי הילדים שלי‪ .‬לא דמיינתי מצב שבו אצטרך שיחות וידאו כדי‬
‫לדבר עם ההורים שלי‪.‬‬
‫השיחה הגורלית הגיעה‪ .‬המנהל פתח ואמר‪:‬‬
‫"עידו‪ ,‬לדעתי אתה מוכשר מאוד ויש לך מקום איתנו‪ ,‬אבל לא הייתי לבד בהחלטה‪.‬‬
‫ישבנו כולנו לדון בכך‪ ,‬וממש פרץ ריב סביב השולחן‪ .‬בסופו של דבר הוחלט שתיגש לראיון‬
‫נוסף עוד חצי שנה‪ ,‬ואז נחליט סופית אם תתקבל לעבוד בחברה"‪.‬‬
‫פניו היו מטושטשות מעט על המסך מולי‪ .‬הערכתי מאוד את הכנות שלו‪ ,‬חשבתי שהוא‬
‫אדם ישר וצנוע והשבתי‪:‬‬
‫"אי־אפשר לדעת מה יקרה בעוד חצי שנה‪ .‬אני מעדיף לתת לזמן לעשות את שלו"‪.‬‬
‫החלטתי לא לקחת את הצ'אנס הזה והמשכתי הלאה‪ .‬החששות שלי גברו על הסקרנות‬
‫והאמנתי שמה שצריך לקרות יקרה‪ .‬בחודשים הבאים המשכתי לשלוח קורות חיים דרך‬
‫לינקדאין לכל מיני משרות בחו"ל‪ .‬אחת מהן הייתה בחברת אבטחת מידע קטנה בבוסטון‪.‬‬
‫החברה מנתה אז שבעה עובדים‪ ,‬ללא משאבי אנוש‪ ,‬ללא מחלקת כספים וללא מזכירה‪ .‬את כל‬
‫התפקידים הללו עשה המנכ"ל והבעלים‪ ,‬ג'יימס‪.‬‬
‫"אתה יכול לתאר לי בבקשה אלגוריתם הצפנה מסוג ‪ ,"CBC‬הוא פנה אליי בראיון‬
‫הראשון‪.‬‬
‫הצפנה היא תת־קטגוריה בענף שנקרא קריפטוגרפיה‪ .‬זוהי פרקטיקה של החבאת מסרים‬
‫גלויים בתהליך שאינו קריא על ידי אדם‪ .‬לגבי האלגוריתם‪ ,‬אגב‪ ,‬הייתה לי תשובה מדויקת‪.‬‬
‫לימדתי עליו ועל אחרים בקורס למדעי המחשב במכללה‪ ,‬למרות שמתעכבים על חומר מורכב‬
‫כזה רק באוניברסיטאות‪ .‬בשיחה עם ג'יימס‪ ,‬שמחתי לגלות שהרצון שלי ושל חבריי לסגל‬
‫המרצים לשנות את קורס אבטחת המידע מקצה לקצה השתלם‪ .‬יירטתי אחת אחת את‬
‫השאלות שהוא הטיח בי‪ ,‬וכשסיימנו‪ ,‬הוא ביקש שאעבור ראיון גם אצל רוב‪ ,‬אחד השחקנים‬
‫החזקים שלו בהגנות רשת‪ .‬לאחר כמה ימים יצרתי קשר עם הבחור‪ .‬במשך כמעט שעתיים‪,‬‬
‫הוא חקר אותי על סוגי התקפות וביקש שאפרט לו מסיפורי מורשת הקרב שלי בעולם‬
‫הסייבר‪.‬‬
‫אחת הדוגמאות שנתתי לו הייתה סימולציית פריצה שביצעתי לאתר קזינו גדול בדרום‬
‫אפריקה‪ ,‬כמה שבועות קודם לכן‪ .‬הגעתי לאתר הקזינו ההוא בעקבות שיחה אגבית עם חבר‪,‬‬
‫שסיפר לי שיש לו לקוח עם אתר קזינו גדול‪.‬‬
‫"תוכל לבדוק את האתר?" הוא פנה אליי בבקשה‪.‬‬
‫"כמה?" שאלתי‪.‬‬
‫"אני יכול לתת לך שלושת אלפים וחמש מאות דולר"‪ ,‬הוא ענה‪.‬‬
‫הסכמתי‪ .‬בדקתי את האתר ומצאתי מקום שבו אפשר להזין כמות הימור בדולרים‪ ,‬אך‬
‫בשרת לא הייתה בדיקה של מה מזין המשתמש או מה האורך של הקלט‪ .‬במקום כמות הימור‬
‫במספרים‪ ,‬הזנתי קוד זדוני שעשה את דרכו למסד הנתונים שהיה מחובר לאתר‪ ,‬ומשם הדפיס‬
‫חזרה לאתר את כל הסיסמאות של משתמשי הקזינו‪ .‬ברשימה הייתה גם סיסמתו של מנהל‬
‫האתר‪ ,‬וההשתלטות הייתה אבסולוטית‪ .‬פתחתי לי חשבון עם מיליון דולר‪ ...‬וסיימתי את‬
‫הבדיקה‪ .‬רוב התרשם מאוד מהמבצע‪ ,‬וסיכם‪:‬‬
‫"אני אדבר עם ג'יימס‪ ,‬מעולה"‪.‬‬

‫חוזה של יועץ אבטחת מידע בכיר עם שכר בשמיים וחבילת רילוקיישן שקשה היה לסרב לה‪,‬‬
‫זאת הייתה ההבטחה שקיבלתי מג'יימס‪ ,‬שפעל לשם כך בזריזות רבה‪ .‬השכר שג'יימס הציע‬
‫לי הכפיל את השכר שקיבלתי בעבודתי היומיומית‪ .‬הבעיה הייתה‪ ,‬שבאבטחת מידע יש‬
‫הירארכיות לא רק לאורך )עובד‪ ,‬עובד בכיר‪ ,‬מנהל וכולי(‪ ,‬אלא גם לרוחב‪ .‬למשל‪ ,‬חוקר הוא‬
‫תפקיד יוקרתי יותר מיועץ‪ ,‬ותפקיד של חיפוש חולשות בתוכנה‪ ,‬כמו זה שהחזקתי בו‪ ,‬נחשב‬
‫יוקרתי יותר מתפקיד של בודק אתרי אינטרנט‪ ,‬כמו זה שהציע לי ג'יימס‪ .‬גם הנושא של‬
‫הרילוקיישן הלחיץ אותי‪ .‬כל יום שעבר סגר עליי יותר ויותר‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬החלטתי לא‬
‫להיכנע לסטטוס קוו של כל ההייטקיסטים‪ .‬אני נשאר בישראל‪ .‬סיכמתי עם ג'יימס שאפתח‬
‫עסק עם אישור של עוסק מורשה‪ ,‬ארכוש לפטופ נוסף לטובת העבודה איתו‪ ,‬והוא מצידו‬
‫ישלח לי טלפון אינטרנטי שמקושר ישירות למשרד שלו‪ ,‬כאילו אני יושב פיזית שם‪ .‬עוד‬
‫סיכמנו בעל פה‪ ,‬שפעם בשנה אסע לבקר אותם במשרדים בבוסטון‪ ,‬כדי להכיר את העובדים‬
‫מעבר לשיחות הווידאו‪.‬‬
‫הצוות של ג'יימס היה מדהים‪ .‬האני מאמין שהבאתי איתי הפיח רוח קרב בצוות המיומן‪,‬‬
‫וביחד הפכנו ליחידת עילית של ממש‪ .‬שמות גדולים התחילו לצוץ בחשבוניות ששלחתי‬
‫לג'יימס‪ ,‬ואלפי דולרים עשו את דרכם חזרה אליי‪ ,‬אחרי שהוכחתי שוב ושוב כמה חשוף כל‬
‫לקוח לפריצה של האקרים‪ .‬מבחינתי‪ ,‬לא היה לי יום ולא לילה‪ .‬בבוקר יצאתי לעבודה שלי‬
‫בכפר סבא ובערב פתחתי מחשב נוסף‪ ,‬כאילו נולד עוד עידו שעובד במשרה מלאה‪ ,‬ואין לו‬
‫קשר לעידו שצריך ללכת למחרת בבוקר לעבודה‪ ,‬והרגע חזר ממנה‪ .‬עם היתרונות הגיעו גם‬
‫הקשיים‪ .‬הייתי צריך להיות זמין לטלפונים גם בארוחות ליל שבת‪ ,‬בטיול עם המשפחה או‬
‫אפילו בחופשה במלון בחו"ל‪ .‬מצאתי את עצמי כל הזמן עם היד על הדופק‪ ,‬דרוך וערני‪.‬‬
‫אחרי חצי שנה עם ג'יימס‪ ,‬בפתחה של שנת ‪ ,2015‬נקרתה בדרכי הזדמנות עסקית‬
‫חדשה‪.‬‬
 ‫פרק ‪16‬‬

‫לשחות עם כרישים‬

‫"אני עוזב‪ .‬התקבלתי למשרה בכירה‪ ,‬עבודה מהבית‪ .‬אני אייצג חברה בין־לאומית פה‬
‫בארץ"‪ ,‬הודעתי בחיוך של מנצחים לבוס שלי במשרד בכפר סבא‪.‬‬
‫הוא היה בהלם‪ ,‬לא הבין מאיפה זה בא‪.‬‬
‫"פששששש‪ ...‬וואו"‪ ,‬הייתה תגובתו הראשונית‪.‬‬
‫החברה שאליה התקבלתי הייתה‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬אחת מחברות האנטי‪-‬וירוס המובילות בשוק‬
‫הסייבר הרותח‪ ,‬והיחידה שהתקבלתי אליה נחשבה ללא פחות מסיירת מטכ"ל של יחידות‬
‫הסייבר בעולם‪ .‬אחרי ראיונות קשים ומחמירים מאוד ותהליך שנמשך כמה חודשים‪ ,‬עליתי‬
‫לשיחת וידאו עם שלושה אנשים שלא הכרתי כלל‪ .‬אחד מהם יהיה הבוס הישיר שלי‪ .‬הוא‬
‫בכלל חי ברומניה‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שעברתי לעבוד מהבית במשרה מלאה‪.‬‬
‫אחרי חצי שנה שעברה לאט מדי‪ ,‬הגיע הזמן לחבר בין העבודה עם ג'יימס בבוסטון לעבודה‬
‫החדשה עם חברת האנטי־וירוס‪ ,‬וכל זאת מתוך המשרד הביתי שלי‪ ,‬שהתמקם לו בינתיים‬
‫בפינה קטנה בסלון‪.‬‬
‫אין ספק שהייתי במקום הנכון בזמן הנכון‪ .‬אחרי ארבע שנות ניסיון בסך הכול בתחום‬
‫הסייבר‪ ,‬הייתי בדרך לשינוי נוסף ‪ -‬איוש תפקיד של חוקר וירוסים‪ ,‬אבל לא כאלה‬
‫שבמעבדה‪.‬‬
‫עולם הווירוסים בסייבר היה שונה בהרבה מכל מה שהכרתי‪ .‬מחקר חולשות הוא נישה‬
‫ספציפית בתוך ציר ההתקפה המלא של האקרים‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬יש סוגי האקרים שונים‪ ,‬קבוצות‬
‫שונות עם מוטיבציות מתחלפות וגם כאלו שמדינות מממנות‪ ,‬הפועלות למטרות ריגול או‬
‫אפילו כדי לאסוף מידע לטובת אירועי טרור בין־לאומיים‪ .‬אני נכנסתי לליגה של הגדולים‪,‬‬
‫בלי להבין בכלל מה פירוש הדבר‪.‬‬
‫מחקר שביצעתי‪ ,‬למשל‪ ,‬על התקפה של קבוצת האקרים מצפון קוריאה‪ ,‬יצר אימפקט‬
‫בכל העולם‪ ,‬הופיע כידיעה חדשותית בערוצי הטלוויזיה הנצפים ביותר‪ ,‬ותוך כדי כך‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫הביא אתרי חדשות לפזר את המידע לכל קצות האינטרנט‪ .‬אם חשבתי עד אז שאני מישהו‪,‬‬
‫פתאום‪ ,‬יום אחרי הכניסה לתפקיד החדש‪ ,‬הפכתי למישהו ששווה לעקוב אחריו‪ .‬בשל עובדה‬
‫זו‪ ,‬הייתי חייב להוכיח את המקום שלי בסיירת המכובדת‪.‬‬
‫הבוס החדש שלי נתן לי קצה חוט למחקר שהוא לא הספיק להגיע אליו‪ .‬לקוחות מארצות‬
‫הברית התלוננו על כמה התקפות שכללו כלי השתלטות מרחוק‪ .‬התחקיתי אחרי‬
‫האינדיקטורים של אותו כלי תקיפה‪ ,‬ומצאתי כיצד אפשר לאתר את השרת של התוקפים‪ .‬כלי‬
‫שליטה מרחוק נקרא בשפה המקצועית ‪ ,RAT‬שזה קיצור ל־‪ Remote Admin Tool‬או‬
‫בעברית ‪ -‬כלי שליטה מרחוק‪ .‬למחקר שלי‪ ,‬שדיבר על וירוס מסוג "גרביט"‪ ,‬קראתי‬
‫"‪ ,"Grabit and the RATs‬ואפשר עד היום למצוא כתבות עליו בעיתונים הגדולים‪ .‬זה היה‬
‫המחקר הראשון שלי שראה אור יום‪ .‬בחודש השני לעבודה כבר טסתי לכנס חברה בקנקון‪,‬‬
‫מקסיקו‪ .‬התרגשתי לקראת הנסיעה אך גם הייתי חצוי לגביה‪ .‬זה לא מגיע לי‪ ,‬חשבתי לעצמי‪.‬‬
‫ניסיתי לא להיות עידו‪ ,‬כי עידו יכול היה להרוס לי את ההישג החשוב‪ .‬חששתי שהוא יהיה‬
‫דומיננטי מדי וידבר עם כולם‪ ,‬ינסה לגנוב את הפוקוס בלי לחוש בכך וייתפס כשחצן‬
‫ומתנשא‪ .‬כשהגעתי לכנס בקנקון ניסיתי לחייך הרבה‪ ,‬להכיר אנשים‪ ,‬ועד מהרה מצאתי את‬
‫עצמי בלובי עם עובדים של גוגל‪ ,‬אפל ופייסבוק ‪ -‬שותים בירה ומדברים על וירוסים‪.‬‬
‫"קראתי את המחקר שלך"‪ ,‬פנתה אליי עובדת של פייסבוק‪ .‬החסרתי פעימה מרוב‬
‫התרגשות‪ .‬את המחקר שלי? חשבתי לעצמי‪ ,‬מה‪ ,‬משעמם לך?‬
‫"מדהים‪ ,‬איזה כיף לשמוע"‪ ,‬המילים שיצאו לי מהפה לא שיקפו במאומה את מה שחשתי‬
‫עמוק בלב‪.‬‬
‫הצלחתי למשוך את השיחה לכיוון חיובי‪ .‬מי שהיה עומד מהצד‪ ,‬לא היה מבין כלום‬
‫מהשיחה שלנו‪ .‬אנגלית שוטפת‪ ,‬מבטא בריטי מימין‪ ,‬אמריקני משמאל‪ ,‬ספרדי מלפנים‪.‬‬
‫נהייתה לי סחרחורת‪ ,‬אבל בכל שלוק מהבירה הפוקוס חזר אליי‪ .‬השתחררתי‪ .‬בעודי הולך‬
‫במסדרון‪ ,‬הרהרתי שאין סיכוי שאני באמת בקנקון‪ .‬איך עשיתי את זה? החלטתי שאני חייב‬
‫רגע לצאת לריצה על חוף הים‪ .‬מיהרתי לחדר‪ ,‬החלפתי לבגדי ספורט ויצאתי לריצה‪ .‬בלי‬
‫לחשוב‪ .‬בדרך נתקלתי בחברי הכנס‪ ,‬ששמחו לגלות שיש גם נציג שעושה כושר‪.‬‬
‫"תבוא מחר בבוקר‪ ,‬יש קָ ָרטֶ ה על המים"‪ ,‬זרקה לי מישהי מצוות הבידור‪ ,‬שהבינה שאני‬
‫חלק מהכנס‪.‬‬
‫קרטה על המים‪ ,‬וואו‪ ...‬ההישרדות‪ ,‬הכתה בי מחשבה‪ .‬אני חייב לחזור להישרדות!‬
‫החגורה הכחולה שלי מימי אימוני הלחימה נותרה תלויה בארון מאז שאופיר נולדה‪ .‬כבר‬
‫מלאו לה שלוש‪ ...‬זה היה הזמן לקאמבק‪.‬‬
‫החזרה שלי מקנקון לוותה בהחלטה לחזור להתאמן אצל שרול‪ ,‬אבל לאימון לא הגעתי‬
‫לבד‪ .‬מאחוריי הציצה ביישנית ילדונת קטנה‪ ,‬אופיר‪ .‬שרול כרך חגורה לבנה מסביב למותניה‬
‫הקטנות‪ ,‬והיא התחילה להתאמן באומנויות הלחימה יחד איתי‪.‬‬

‫"שמונים וחמישה אחוזים מהמחקרים שלנו מגיעים מלקוחות ומקשרים עסקיים‪ .‬רק עשרים‬
‫וחמישה אחוזים מתוכם הם באמת חקירה של תקיפת האקרים שהמערכות שלנו תפסו"‪ ,‬סיפר‬
‫הבוס שלי באחת ההרצאות בכנס בקנקון‪.‬‬
‫המשפט שלו חלחל עמוק לתוכי‪ ,‬ולא שכחתי אותו גם אחרי שחזרתי הביתה‪ .‬במשך כל‬
‫הטיסה חשבתי מה לעשות עם המשפט הזה‪ .‬התכוונתי להגדיל את טווח הראייה שלי‪ ,‬כך‬
‫שאוכל להגיע למידע מודיעיני אטרקטיבי‪ ,‬שממנו אוכל ליצוק מחקרים שירעידו את העולם‪.‬‬
‫החלטתי שאני מקים קהילה‪ .‬בקבוצה גדולה בפייסבוק הודעתי לכמה חברים שאני פותח‬
‫קהילה ייעודית למחקר וירוסים‪ .‬מדובר בפרקטיקה קשוחה שלפעמים אף תרתיע את אלו‬
‫שאין להם את היכולות להוכיח שייכות לקבוצה‪ .‬הצעד הבא היה לערוך כנס‪ .‬מיהרתי להפעיל‬
‫משרד מכירות ישראלי של החברה‪ ,‬כדי לארגן מפגש סמוך למשרדי החברה בירושלים‪.‬‬
‫"אני אדאג שיבואו מהטלוויזיה"‪ ,‬הבטיחה לי מנהלת המדיה החברתית במשרד‪.‬‬
‫"אם אני מרים כנס חוקרים בירושלים‪ ,‬מי מגיע?" זרקתי בקבוצת הקהילה בצוהרי יום‬
‫רנדומלי להחריד‪.‬‬
‫חששתי שלא אצליח להרים את הפרויקט‪ ,‬אבל דקות אחדות אחרי ששלחתי את ההודעה‪,‬‬
‫הטלפון שלי לא הפסיק להתריע על הודעות פרטיות‪ .‬כל אחד רצה מקום‪ .‬התפוצצתי מרוב‬
‫עוצמה‪ .‬דיווחתי למנכ"ל הישראלי של החברה‪ ,‬שיגיעו לכנס שאני מארגן עשרות חוקרים‬
‫חשובים בתחום‪ ,‬ושצריך להביא את הבוס שלי לארץ כדי לפגוש אותם ולהבין איזה אימפקט‬
‫אנחנו מייצרים בישראל‪ .‬הוא הסכים‪ ,‬ואני הרגשתי שאני הולך על עננים ביציאה לחניון‬
‫המשרדים בירושלים‪ .‬הכול קרה מהר כל כך‪ .‬שכיר‪ ,‬עצמאי‪ ,‬מה אני? כנראה שניהם‪.‬‬
‫"אני רוצה שתבוא אלינו‪ ,‬תראה את המשרדים ותכיר את הצוות"‪ ,‬ג'יימס ביקש ממני‬
‫בשיחה אגבית‪.‬‬
‫"אני אהיה על הטיסה לבוסטון הקיץ"‪ ,‬השבתי לו‪ ,‬מדמיין כיצד ייראה הקיץ הזה‪.‬‬
‫מבעוד מועד תוכנן כי החברה תשלח אותי לבוסטון כדי לשפוט בתחרות של חברות‬
‫סטארט־אפ‪.‬‬
‫"הגמר יתקיים באוגוסט‪ ,‬באוניברסיטת קיימברידג' שליד בוסטון"‪ ,‬הודיעה לי מארגנת‬
‫התחרות‪.‬‬
‫הכוכבים הסתדרו‪ .‬ההשגחה הביאה אותי לתכנית‪ ,‬שהגמר שלה התרחש ממש‬
‫קילומטרים ספורים מהמשרד של ג'יימס‪ ,‬ברחוב בוילסטון המפורסם‪ .‬הדבר הבא היה לתפור‬
‫לטיול הזה עוד בילוי של שבוע אצל חברים‪ ,‬והקיץ התגבש לטיול החלומות המשפחתי שלנו!‬
‫אורטל זרחה מאושר ‪ -‬טסים עם הילדות לשלושה שבועות לארצות הברית!‬
‫"שלושה שבועות! וואו"‪ ,‬היא לא הפסיקה למלמל‪.‬‬
‫בשבוע הראשון קבענו שנישן בבית המלון של התחרות‪ ,‬בשבוע השני נטוס לניו יורק‬
‫ונפגוש חברים ובשבוע השלישי נטוס חזרה לבוסטון כדי להיפגש עם ג'יימס ועם הצוות שלו‪.‬‬
‫לנמל התעופה הגענו‪ ,‬אורטל ואני‪ ,‬עם אופיר בת השלוש וליאור‪ ,‬שהייתה רק בת תשעה‬
‫חודשים‪ .‬יחד עשינו את דרכנו אל הלא נודע‪ .‬היו לנו לא מעט חששות‪ ,‬משפחה שלמה עם‬
‫שתי ילדות קטנות שנוסעת יחד לנסיעת עבודה‪ ,‬אבל לקחנו את זה כמו גדולים‪ .‬נחתנו‬
‫בבוסטון עם ארבע מזוודות ענקיות ושתי עגלות‪ .‬הקטנות נרדמו‪ ,‬והיינו צריכים להיעזר‬
‫באנשים כדי לשנע את כל הציוד שלנו‪ .‬בכל אותו זמן החלפנו מבטים בינינו‪ ,‬לא מאמינים‬
‫שאנחנו באמת בארצות הברית עם הבנות שלנו‪ .‬היינו כל כך שיכורים מאושר שלגמרי‬
‫התעלמנו מהקושי‪ .‬אחרי צעידה מבלבלת בשדה‪ ,‬מצאנו את משרד השכרת הרכב‪ .‬החלטתי‬
‫להפתיע את אורטל ולשדרג את הרכב לג'יפ גדול של טויוטה‪ .‬הרגשנו על גג העולם‪.‬‬
‫המלון שבו התגוררנו ליד קיימברידג' היה קטן‪ ,‬אך מזמין מאוד‪ .‬הקשיים החלו לצוץ‪.‬‬
‫גברת בשם ג'אטלג העירה את הבנות כל יום בשלוש לפנות בוקר‪ ,‬ואני הייתי קם איתן כדי‬
‫להביא דונאטס מתחנת הדלק‪ .‬ארצות הברית בכל מקום נראית כמו סצנה מסרט‪ .‬תחנת הדלק‬
‫הייתה מלאה באופנוענים ובנהגי משאיות עם אפודות עור‪ ,‬קעקועים ושפמים ארוכים‪ .‬אופיר‬
‫ישבה בעגלה ורודה‪ ,‬ופניה העגולות בצבצו מבעד לשמיכות וגרמו לאנשים ליצור איתה קשר‬
‫עין‪ .‬השבוע היה קשוח מאוד‪ ,‬אבל אורטל שרדה‪ .‬בבקרים הייתי מגיע מאוחר לתחרות‬
‫ובצוהרי היום‪ ,‬בזמן הפסקת הצוהריים‪ ,‬הייתי טס באוטו חזרה למלון כדי להיות עם אורטל‬
‫והבנות‪ .‬לרגע לא עיכלתי את העובדה שאני בקיימברידג'‪ ,‬אחת האוניברסיטאות הכי טובות‬
‫בעולם‪ .‬ישבתי בפאנל של שופטים מכובדים‪ ,‬כולם פרופסורים למדעי המחשב‪ ,‬וכשהם‬
‫החליטו על הזוכים‪ ,‬החמצתי פנים‪ .‬המרחק בין הטייטל שלהם לידע שלהם בעולם הסייבר‬
‫היה בלתי נתפס‪ .‬פניתי אליהם וביקשתי לקבל מנדט על ההחלטה מי יהיה הזוכה‪ .‬לא הסכמתי‬
‫לוותר‪.‬‬
‫פרצה בינינו מלחמת אגו‪.‬‬
‫מי היה מאמין‪ ,‬פישר קטן מישראל שבקושי סיים תואר בא ומוחה ומתנגד להחלטותיהם‬
‫של חמישה פרופסורים מאוניברסיטה בבוסטון‪ .‬לבסוף יישרנו את ההדורים‪ ,‬סיכמנו מי‬
‫המנצח וכשהוכרז השם במיקרופון‪ ,‬אני כבר זרקתי את ז'קט החליפה על המושב האחורי‬
‫בג'יפ ומיהרתי לחזור לבנות‪ .‬התגעגעתי אליהן בכל רגע נתון‪.‬‬
‫באחר צוהריים אחד יצאתי במהירות מהתחרות‪ ,‬הגעתי למלון‪ ,‬תפסתי את שתי הבנות‬
‫ונכנסנו יחד לבריכה‪ .‬הקור העז הקפיא אותי לרגע‪ ,‬אבל החיוך שלהן היה שווה הכול‪ .‬ליאור‬
‫הייתה קטנה מדי והוצאה נוטפת מים על הידיים של אורטל אחרי כמה דקות‪ .‬אורטל עטפה‬
‫אותה במגבת וחיבקה אותה חזק בזמן שהסתכלה עליי בחיוך גדול‪ ,‬כשאני ואופיר חגנו‬
‫במעגלים במים‪ .‬ערסלתי את הבכורה שלי בין ידיי והסתובבנו במקום‪ ,‬מסתכלים אחד לשני‬
‫בעיניים‪ .‬את הרגעים הקסומים האלו חוויתי עם כל בנותיי‪ .‬בכל הזדמנות בבריכה אני דואג‬
‫לרגע של אחד על אחד‪ ,‬להסתכל טוב טוב לתוך העיניים היפות שלהן‪ .‬להתפעל מיופי‬
‫הבריאה‪.‬‬

‫השבועות הבאים היו מאתגרים גם הם‪ ,‬אך מלאי סיפוק‪ .‬האירוח בניו יורק והמפגש עם‬
‫החברים החזיר עטרה ליושנה‪ .‬המפגש עם ג'יימס חיזק עוד יותר את הקשר בינינו‪ ,‬שהרי‬
‫לולא הסייבר‪ ,‬מעולם לא היינו נפגשים‪ .‬חזרנו מבוסטון לישראל‪ ,‬ואני הרגשתי שזה הזמן‬
‫שלי להמשיך לנוע‪ ,‬למרות שהייתי גם שכיר וגם עצמאי‪ .‬רציתי להפוך את העוגה שלי לעוגה‬
‫תלת־קומתית‪ ,‬כמו בחתונות הקתוליות‪ .‬תכננתי שהקומה השלישית תהיה חברת סטארט־אפ‪.‬‬
‫למרות שלא היה לי זמן לנשום‪ ,‬הראש שלי היה עסוק כל הזמן במחשבות על גיוס‬
‫ואקזיט‪ ,‬וחוסר הניסיון שלי פגש שוב את הרעב להצליח בכל מחיר‪ .‬יחד עם חבר מעולם‬
‫אומנויות הלחימה‪ ,‬חשבתי ליצור אפליקציה שתעזור להגן על התקהלות שחווה אירוע טרור‪.‬‬
‫היה לי רעיון לאפליקציה חכמה‪ ,‬שיודעת להתריע לפי מרחק מנקודת הטראומה הראשונה‪.‬‬
‫המעגל הראשון יקבל מסר לתפוס מחסה‪ ,‬המעגל השני יקבל מסר להתרחק מהמקום והמעגל‬
‫השלישי יקבל ידיעה על חסימת אזור בגין האירוע‪ .‬אלו שיירשמו לאפליקציה כנושאי נשקים‪,‬‬
‫חשבתי לעצמי בזמנו‪ ,‬יקבלו במתנה צמידים שיפעילו רטט אם הם נמצאים בקרבת מקום‬
‫לאירוע חבלני ויכולים להגיב לו‪ .‬קראתי לאפליקציה "תקרית"‪ ,‬על שם המילה שלמדתי‬
‫לצעוק ביחידה כאשר זיהינו מחבל בסביבה‪ .‬לא סתם הגעתי לרעיון הזה‪ .‬עברתי בצבא מאות‬
‫תרגילים כדי להיות מוכן לאירוע אמת‪ ,‬והתרגילים האלו‪ ,‬בלי שארצה‪ ,‬המשיכו איתי גם‬
‫בחיים האזרחיים‪ .‬החושים שלי רגילים למפות שטח בנוי במאיות השנייה‪ .‬המוח שלי עושה‬
‫את זה אוטומטית‪ ,‬לפעמים באופן לא מודע‪.‬‬
‫"אמאל'ה!" צעקה של ילדה פילחה את האוויר בזמן שחיכינו עם הילדות בתור למתקן‬
‫בלונה פארק‪.‬‬
‫הגוף שלי נכנס מייד למצב תגובה‪ ,‬הסטתי את המבט לכיוון הצעקה וראיתי שני אנשים‬
‫מחזיקים ילדה בכוח‪ .‬קפצתי מעל גדר הברזל שסימנה את התור‪ ,‬ולאורטל רק אמרתי‪:‬‬
‫"תישארי עם הבנות"‪.‬‬
‫התחלתי לרוץ ועמוס אחי נשף בעורפי‪ ,‬גם הוא רגיל להגיב בדיוק כמוני‪ .‬אחרי מטרים‬
‫אחדים של ריצה‪ ,‬הדופק שלנו עלה והשמיעה נחלשה‪ ,‬אך העיניים כבר התמקדו במטרה‪.‬‬
‫האטנו קצב‪ .‬התברר כי התפתח ריב בין שתי ילדות‪ ,‬והגברים שאחזו בילדה היו השומרים של‬
‫המקום‪ .‬מזל‪ .‬החיישנים שלנו תירגמו את הצעקה לאירוע פח"ע‪ .‬לא הייתה לנו שום דרך‬
‫להבין את האירוע אחרת‪.‬‬
‫האפליקציה שלי "תקרית"‪ ,‬עברה לידיו של דודי‪ ,‬שעבד על פיתוחה‪ .‬הוא היה בן עשרים‬
‫ואחת‪ ,‬ואני הייתי מבוגר ממנו בדיוק בעשור‪ .‬הוא פיתח אותה בצורה ממש יפה‪ ,‬ושנינו‬
‫נפגשנו כמה פעמים כדי לבדוק מה עשוי לצאת ממנה‪ .‬לבסוף הרעיון קרס‪ ,‬מהרבה סיבות‪.‬‬
‫העיקרית הייתה חוסר היכולת הראשוני שלי להבין את השוק‪ .‬היה לי ברור שהאפליקציה לא‬
‫תעבור רגולציה‪ ,‬מפני שהיא נשענת על שוק אירועי הטרור‪ ,‬שוק שבו חברות משקיעות‬
‫עשרות מיליוני דולרים ברחפנים מתקדמים ובציוד שמשמש לתקיפה ולא להגנה‪ .‬ככה אנחנו‪,‬‬
‫בני האדם‪.‬‬
‫"שמע‪ ,‬ממש מעניינת אותי העבודה שלך"‪ ,‬דודי התלהב‪.‬‬
‫אחרי חילופי דברים בינינו‪ ,‬הבנתי שאני רוצה לשמור את דודי קרוב אליי‪ .‬לימדתי אותו‬
‫קצת מה אני עושה בעבודה‪ ,‬וביחד מצאנו משהו גדול‪ .‬האקרים ניצלו חולשה בפייסבוק‪,‬‬
‫שדרכה הם שלחו נוטיפיקציות מזויפות למשתמשים‪ ,‬אשר גרמו להם להוריד וירוס למחשב‪,‬‬
‫וזה בתורו השתלט על התעבורה של הדפדפן‪ .‬לקחנו את הקוד של הווירוס והתחלנו לפרק‬
‫אותו כדי להבין מה הוא עושה‪ .‬לילות ארוכים ישבנו על כל שורת קוד ועל כל פיסת מידע‪,‬‬
‫קילפנו את ההגנות שהתוקפים השאירו וניסינו להבין את מקור החולשה ברשת החברתית‪.‬‬
‫לילה אחד‪ ,‬בארבע לפנות בוקר‪ ,‬קפצה על מסך הנייד שלי הודעה בת מילה אחת מדודי‪:‬‬
‫"מצאתי!"‬
‫"מה‪ ,‬תספר לי!" קפצתי מהמיטה ורצתי למחשב‪.‬‬
 ‫"תסתכל פה‪ ,‬אתה רואה את החלק הזה בקוד?" הוא גלל את המסך בשיחת הווידאו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני מבין‪ .‬וואו‪ ,‬איזה יופי‪ .‬בוא נדווח על זה לפייסבוק"‪.‬‬
‫דיווחנו לצוות אבטחת המידע של הרשת החברתית‪ ,‬והם תיקנו מייד את הבעיה‪.‬‬
‫באותו זמן‪ ,‬רכשתי קצת ניסיון כדובר בכנסים‪ ,‬ולכן סיכמתי עם דודי שזה יהיה רעיון‬
‫טוב לכתוב את כל הפרטים הטכניים של אותו ממצא אבטחתי‪ ,‬ולפרסם אותם בבלוג של‬
‫החברה שעימה עבדתי‪ .‬התהודה מאותו בלוג הייתה מדהימה‪ .‬מעל מאתיים וחמישים עיתונים‬
‫)בשלוש עשרה שפות שונות( פרסמו את הממצא שלנו לגבי מה שנקרא באותה שנה "וירוס‬
‫הפייסבוק"‪ .‬הפכנו לכוכבים באותה תקופת פרסום קצרה‪ .‬היה לי ברור שאני חייב למנף את‬
‫ההישג הזה‪ ,‬והחלטנו להגיש את המחקר על החולשה בפייסבוק לכנס ‪ Code Blue‬בטוקיו‪,‬‬
‫יפן‪ .‬עצם ההגשה הייתה מרגשת‪.‬‬
‫צריך להבין כי יפן היא מדינה‪ ,‬שביקור עסקים בה מטביע חותמת של יוקרה על אנשים‬
‫מהתחום שלנו‪ .‬מעטים ההאקרים הישראלים שעמדו על הבמה שעליה עמדנו בטוקיו‪ ,‬וזה‬
‫קרה לנו פעמיים‪ .‬הפעם השנייה הייתה ב־‪ ,2019‬אחרי שהפכנו למוכרים מאוד בתעשיית‬
‫הסייבר‪  .‬‬
 ‫פרק ‪17‬‬

‫זומבים של כספומטים‬

‫"עידו‪ ,‬אני רוצה לשלוח לך בבקשה כתובת של שרת‪ ,‬ותגיד לי מה אתה יודע עליו"‪,‬‬
‫קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מקצין המודיעין של יחידת הסייבר המשטרתית "להב ‪."443‬‬
‫העתקתי את הכתובת לשרתי איסוף המודיעין בענן‪ .‬אחרי כמה שעות‪ ,‬החיפוש שלי הניב‬
‫תוצאות מרעישות ‪ -‬כמה התקשרויות בוצעו עם השרת הזה מכמה יחידות מחשב‪ .‬כולן היו‬
‫מישראל‪ .‬יצרתי קשר עם קצין המודיעין שוב‪ ,‬הפעם בערוץ מאובטח‪ ,‬והתחלתי לשדר‬
‫דיווחים‪:‬‬
‫"השרת הזה מוריד קובץ למחשב הקורבן‪ ...‬לדעתי מדובר בהתקפה מסוימת‪ ...‬זה נראה‬
‫כמו תקשורת מעל הדפדפן‪ ...‬אני פותח את קובץ הווירוס‪ .‬בוא נראה מה יש בקוד"‪.‬‬
‫הוא מצידו האזין באדיקות לעדכונים אך לא הוציא מילה‪ .‬המשכתי‪:‬‬
‫"בקובץ הווירוס יש קוד שאחראי על האזנה לאתרי בנקים ישראלים בלבד! הווירוס‬
‫נהיה כמו טפיל של הדפדפן‪ ,‬ורק מחכה לכניסה לאתר הבנק‪ ...‬בעת הכניסה‪ ,‬הוא יקליט את‬
‫שם המשתמש והסיסמה"‪.‬‬
‫קצין המודיעין היה בהלם וענה לי‪:‬‬
‫"וואו‪ ,‬איך הסקת את כל זה מכתובת של שרת? זה מטורף‪ .‬תמשיך‪ ,‬אני מקשיב"‪.‬‬
‫המשכנו עוד בשיחה‪ ,‬ולאחר כמה ימים התחלתי לחקור לעומק תמסורות תקשורת‬
‫שהגיעו מהבנקים שהותקפו ומלקוחות בנקים שהפכו לקורבנות‪ .‬לבסוף‪ ,‬זיהיתי את ההתנהגות‬
‫המדויקת של הווירוס‪ .‬התברר כי לאחר שהתוקף הצליח לגנוב את שם המשתמש והסיסמה‪,‬‬
‫הוא התחבר לחשבון הקורבן וחיפש מקום ספציפי באתר ‪ -‬משיכת כסף באמצעות הודעת‬
‫אס‪-‬אם‪-‬אס‪ .‬התוסף הזה באתר הבנק ‪ -‬משיכה באמצעות הודעת אס‪-‬אם‪-‬אס ‪ -‬היה חדש יחסית‬
‫לאותה שנה‪ ,‬וככל הנראה לא נעשו בדיקות מתאימות כדי למנוע מתוקפים לנצל אותו‪ .‬הבעיה‬
‫המרכזית הייתה‪ ,‬שלקוח הבנק יכול לשנות את מספר הטלפון שלו באפליקציה ללא ידיעת‬
‫הבנק‪ .‬שידרתי לקצין המודיעין‪:‬‬
‫"אני מאמין שהווירוס הזה מזין עבור לקוחות בנקים מספרי טלפון של אנשים פה בארץ‪,‬‬
‫ואלו ניגשים לכספומט לגנוב את הכסף שלהם‪ .‬אני מוכן להתערב שהם שולחים את הכסף‬
‫דרך הדואר למדינה זרה‪ .‬יש פה אינדיקטורים שמאוד דומים לווירוסים שראינו שפותחו על‬
‫ידי האקרים ממוצא רוסי"‪ ,‬הוספתי בערוץ המאובטח שלי עם הקצין‪.‬‬
‫"בינגו!" הוא שמח‪" .‬זה בדיוק מה שאנחנו חושבים שקורה‪ .‬אנחנו ניגשים לבנק להביא‬
‫את מספרי הטלפון הללו"‪ ,‬הוא הוסיף‪.‬‬
‫ידעתי שגם את הפעולה הזו אני חייב לפרסם בתקשורת‪ .‬שוב התחיל תהליך העברה של‬
‫המחקר לכתב‪ .‬התכוונתי לפרסם את התקיפה בבלוג של החברה שלי‪ ,‬ואולי להגיש זאת‬
‫כהצעה להרצאה בכנס בין־לאומי כלשהו בנושא‪.‬‬
‫ליאור קינן‪ ,‬הכתבת הכלכלית של ערוץ ידוע בטלוויזיה‪ ,‬ביקשה לדבר איתי‪ .‬בתוך כמה‬
‫שעות היא כבר הייתה בדירה שלנו בהרצליה‪ .‬היא כנראה דמיינה איזו מאורה חשוכה של‬
‫האקר מסתורי או וילה של מיליונר שמרוויח בביטקוינים ברשת האפלה‪ ,‬ודי התאכזבה‬
‫מהעובדה שהמשרד הביתי שלי היה בסך הכול מטר על מטר בפינת הסלון של הבית‪ .‬ישבנו‬
‫יחד מול המסכים הגדולים שהנחתי על שולחן איקאה פשוט‪ ,‬ושריקת הרוח מבעד לחלון‬
‫המרפסת חרכה את הדממה שהצלם ציפה לה‪ ,‬אך לא הייתה לו ברירה‪ .‬הוא ביקש שנגביר את‬
‫קולנו‪ ,‬והכתבת הסבירה לי איך ועל מה להצביע כדי שהם יתפסו את ההאקר בזווית צילום‬
‫טובה‪.‬‬
‫"מתברר שהאקרים מצאו דרך לגנוב כסף מלקוחות דרך יישום של הבנק‪ .‬מדובר במאות‬
‫אלפי שקלים"‪ ,‬דקלמה הכתבת בשידור חי‪ ,‬והעבירה את המצלמה לפינת הסלון שלי‪ ,‬שבו‬
‫ברגע נשבעתי שתהפוך ממש בקרוב למשרד אמיתי בבית החדש שנעבור אליו‪.‬‬
‫"מצאנו שמדובר בהתקפה מאוד מתוכננת"‪ ,‬בקע הקול שלי בצילומים הסקסיים שתפס‬
‫הצלם‪ ,‬בזמן שאני ניתחתי את הווירוס בתוכנה צבעונית שרואים רק בסרטים‪ .‬מובן שלא‬
‫באמת ניתחתי את הווירוס בשידור חי‪ ,‬אלו היו רק צילומי סרק לטובת הכתבה‪.‬‬
‫מייד כשעלה השידור לאוויר‪ ,‬הוצפתי במבול של הודעות מחברים שזיהו אותי‬
‫בטלוויזיה‪ .‬הרגשתי שזה לא מגיע לי‪ ,‬שלא עשיתי מספיק כדי לקבל את ההכרה הזו‪ ,‬אבל‬
‫התפקיד החדש שלי ביחידת העילית לא באמת שאל אותי מה מתאים לי ומה לא‪ .‬מצד אחד‪,‬‬
‫הציפייה שלי הייתה לקבל הכרה בין־לאומית‪ ,‬והאצבעות הקישו על המקלדת בלי שהרגש‬
‫שלי ידע לאן המוח מוביל‪ .‬מצד שני‪ ,‬הפחד מהכרה כזו לא עזב אותי‪ .‬ראיונות הפחידו אותי‬
‫ועוד יותר הפחידה אותי העובדה שמחקרים שכתבתי יראו אור יום‪ .‬הסיבה הייתה ברורה ‪-‬‬
‫עשרות אלפי מומחי סייבר מהעולם הולכים לעבור על כל שורה ושורה‪ ,‬על כל צילום מסך‬
‫ועל כל שורת קוד שניתחתי‪ .‬ניתוח לא נכון או הסבר קלוקל ישרוף אותי בעיני הקהילה‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬אין עצור‪ .‬אם אני לא אוציא מחקרים‪ ,‬לא אקבל הכרה ואשאר מאחור‪ .‬עמד מולי סיכון‬
‫מאיים‪ ,‬והדרך התפצלה להכול או לא כלום‪ .‬לא באמת ידעתי שכאשר אקבל על עצמי לעבוד‬
‫ביחידת העילית‪ ,‬אצטרך להגיע לנקודת אל־חזור כזו‪ ,‬אך כשהגעתי אליה‪ ,‬זה היה לחיות או‬
‫לחדול‪ ,‬ולחדול זו לא אופציה מבחינתי‪.‬‬
‫המחקר על גניבת הכסף מהבנקים עורר שערוריות רבות בקרב בנקים‪ ,‬שגינו את‬
‫החשיפה בתקשורת‪ ,‬אך זה כבר היה מאוחר מדי‪ .‬יחידת המשטרה וכתבת הטלוויזיה נשפו‬
‫בעורפי‪ ,‬ולא פחדתי לצאת עם המחקר לשידור או לבלוג שיגיע למאות אלפי עיניים בעולם‪.‬‬
‫קראתי למחקר ‪ ,ATMZombie‬מפני שהכסף נמשך מהכספומטים באמצעות אנשי קש‬
‫)זומבים( שלא ידעו על תהליך הפריצה דרך הווירוס המתוחכם‪ .‬את אנשי הקש עצרה‬
‫המשטרה באמצעות איכון הטלפונים הניידים שלהם‪ ,‬אך התוקפים מעולם לא נמצאו‪ .‬זהו חלק‬
‫מהעניין במחקר בתחום הסייבר ‪ -‬קשה מאוד למצוא את מי שהתחיל את ההתקפה‪ .‬לכן‪ ,‬ברוב‬
‫המקרים‪ ,‬גם לא מתעסקים במפתח של הווירוס אלא במיגור הנזק עצמו ובחסימת בעיית‬
‫האבטחה שנמצאה‪.‬‬
‫באותה שנה יצאתי שוב לכנס של החברה‪ ,‬ממש כמו זה שנערך במקסיקו‪ ,‬רק שהפעם‬
‫יצאתי מוכר יותר ומוכן יותר‪ .‬עבדתי בחברה קצת יותר משנה‪ ,‬וכבר תפסתי מקום בין עשרת‬
‫הגדולים בצוות‪ ,‬לפי סטטיסטיקה שהבוס שלי הקריא לי רגע לפני שבישר מה גובה הבונוס‬
‫השנתי שאקבל‪ .‬האמת‪ ,‬שהם שילמו לי כל כך הרבה שהבונוס לא באמת עניין אותי‪ .‬מה גם‬
‫שג'יימס היה עדיין בתמונה‪ ,‬והחברה הצדדית שלי השלימה לי עוד כמה אלפי דולרים בחודש‪,‬‬
‫דבר שהוציא אותי לחלוטין‪ ,‬לשמחתי הרבה‪ ,‬מהמשוואה של מרדף אחרי שכר‪ .‬כששכר אינו‬
‫פונקציה‪ ,‬העבודה מגיעה ממקום הרבה יותר נקי‪ .‬השעות שהשקעתי כבר לא תורגמו אצלי‬
‫אוטומטית לתשלום‪ ,‬והרשיתי לעצמי להתעמק אל תוך הלילה במחקרים מעניינים ואפילו‪,‬‬
‫מדי פעם‪ ,‬לתקשר עם תוקפים באופן ישיר‪.‬‬
‫כנסי החברה התקיימו תמיד באתרים אקזוטיים‪ .‬כך החליט מנכ"ל החברה אי שם‬
‫ב־‪ .2010‬הטיסה לאי טנריף יצאה לדרך‪ ,‬ואחד החברים הטובים מהקהילה שבניתי הגיע גם‬
‫הוא כדי להרצות שם‪ .‬זה לא היה הביקור הראשון שלי באי היפהפה‪ ,‬טיילתי בו עם אלין בגיל‬
‫שמונה עשרה‪ .‬הנוף נראה מוכר‪ ,‬אבל אני כבר לא הייתי אותו אדם‪ .‬כנסים מקצועיים כאלה‬
‫מעוררים בי אמביוולנטיות‪ .‬אתה רוצה להיראות עסוק ולא להיות נוכח בדיוק בזמן‪ ,‬לא‬
‫להסתובב במלון חסר מעש אבל כן למצוא לך חבורה להתיידד איתה‪ .‬מדובר במשחק חברתי‬
‫קשוח‪ ,‬כזה שאני לא נרתע ממנו כלל‪ .‬ברור לי שיש לי מה להביא לשולחן‪ ,‬ואני יכול לפנות‬
‫לכל אחד‪ .‬השאלה היא באיזו גישה‪ .‬לא מדובר בישראלים‪ .‬התרבות שונה לגמרי ולכן‬
‫משפטים ספונטניים עלולים להתפרש בצורה לא טובה‪ .‬משיחה לשיחה הבנתי את הפרינציפ‪.‬‬
‫קודם כול‪ ,‬חשוב לחייך הרבה ולא להיות ציני‪ ,‬עד שלא זיהית שהצד השני הבין שאתה כזה‪.‬‬
‫וכמובן‪ ,‬לא לדבר על קולגות מאחורי הגב‪.‬‬
‫פתחתי את המצגת שהכנתי בחדר המלון‪ ,‬אבל בער בי רצון לעשות משהו נוסף‪ .‬הבוס‬
‫שלי שלח לי הודעה ושאל אותי אם אני מעוניין להיות בקבוצה שלו באתגר ההאקינג‪ .‬לא היה‬
‫לי מושג שההחלטה הזו תשאיר אותי ער בלילות‪ ,‬אבל החלטתי לא לסרב‪.‬‬
‫"אני נרשם למשחק"‪ ,‬כתבתי‪.‬‬
‫"‪ ,"Great‬הקראתי לעצמי את המילה בחיקוי המבטא הרומני שלו‪ ,‬וצחקתי מול המראה‪.‬‬
‫השלבים הראשונים באתגר היו די פשוטים וגרמו לי מייד לדז'ה־וו לראיון הראשון‬
‫שעברתי‪ .‬התחלתי לחפש מסרים בתמונה שנשלחה אליי‪ .‬בשלב האחרון של ההצפנה‪ ,‬מצאתי‬
‫בפנים קוד מורס שתרגמתי לקוד‪ .‬הקוד הוביל אותי לכתובת של שרת שהיה מחובר לרשת‬
‫האלחוטית של המלון‪ .‬כנראה‪ ,‬מנהלי המשחק הכינו את השרת מבעוד מועד‪ .‬עליו ישב אתר‬
‫אינטרנט ודף התחברות לא מוכר‪ .‬היה נראה שאני צריך לעקוף את הדף הזה איכשהו‪ .‬יש‬
‫המון טכניקות‪ ,‬אבל הראשונה נקראת "ראש בקיר"‪ .‬הטכניקה הזו בעצם אומרת ‪ -‬תמצא‬
‫משתמש אחד ותשתמש ברשימה ארוכה של סיסמאות באופן שיטתי כדי לנחש את הסיסמה‪.‬‬
‫לא שמתי לב‪ ,‬אבל אחרי כתיבה של הקוד פתאום מצאתי את עצמי ער בשלוש לפנות בוקר‪.‬‬
‫לאחר העקיפה של ממשק ההתחברות‪ ,‬מצאתי את הדגל שאותו הייתי צריך ‪ -‬רצף של‬
‫מספרים ואותיות עטופים בסוגריים מסולסלים‪ ,‬ממש ככה ‪-‬‬
 ‫}‪.{”FLAG:”Woohoo!NiceWorkNinja‬‬
‫"קיבלנו עוד ארבע מאות נקודות‪ ,‬אנחנו כרגע מקום שני"‪ ,‬דיווחתי לבוס שלי והלכתי‬
‫לישון‪.‬‬
‫בשבע בבוקר כבר פקחתי עיניים‪ .‬הסתכלתי על הטבלה וראיתי שאנחנו עדיין באותו‬
‫מקום‪ .‬החלטתי ללכת לאכול משהו קטן בחדר האוכל של המלון‪ ,‬ולחזור לאתגר נוסף‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬הבוס שלי ועוד חבר ניסו את מזלם בשלבים אחרים‪ .‬זה הפך לקרב של ממש! ברגע‬
‫שהבנו שיש לנו סיכוי לנצח‪ ,‬לא ויתרנו‪ .‬ההרצאה שלי בכנס כבר לא עניינה אותי‪ .‬ראיתי רק‬
‫את קו הסיום של אתגר ההאקינג ואת הבמה שעליה נעלה ונפתח שמפניה‪ .‬לבסוף ניתקתי את‬
‫עצמי בכוח מהמסך‪ ,‬ירדתי ללובי וחיכיתי עד שהגיע תורי לעלות לבמה‪.‬‬
‫כשקראו בשמי ‪ -‬עידו נאור מישראל ‪ -‬עשיתי את דרכי למרכז הבמה והתחלתי להרצות‬
‫על ההתקפה שניקתה בשבועיים בלבד מאות אלפי שקלים מלקוחות של בנקים ישראליים‪.‬‬
‫סיפרתי לקהל המרותק כיצד בעזרת יחידת הסייבר של המשטרה‪ ,‬הצלחנו למגר את ההתקפה‬
‫ולהביא לדין את הנוגעים בדבר‪ .‬שוֹטים על מגש כסוף הגיחו לעברי בסיום דבריי‪ ,‬ולבמה עלה‬
‫המנחה של אותו יום‪ .‬השקנו כוסות וסיימנו את המשקה בלגימה אחת‪ ,‬ואני מיהרתי לחדר‪,‬‬
‫להמשיך באתגר ההאקינג‪ .‬שעות ספורות נותרו עד לסיום‪ .‬עברו עליי שלושה ימים כמעט‬
‫ללא שינה‪ .‬הגענו לאתגר האחרון‪ ,‬ורק דבר אחד ננעץ בראש שלי ‪ -‬זוהי התחרות האחרונה‬
‫שאני אשתתף בה‪ .‬עם כל הכיף שבדבר‪ ,‬יצא שזנחתי לגמרי את הסיבה למענה הגעתי לטנריף‬
‫‪ -‬לא רכשתי חברים חדשים ולא יצאתי לטיולים באי המטריף‪ .‬השלב האחרון! השעה הייתה‬
‫חמש לפנות בוקר‪ .‬שלושתנו היינו כבר על שיחת וידאו‪ ,‬מתוחים מעצבים! עברנו מדלת לדלת‬
‫באתגר‪ ,‬כל אחד לקח פיסה‪ ,‬וכבר ראינו את האור שבקצה המנהרה‪.‬‬
‫זה בדיוק היה הזמן להפסקת קפה וסיגריה מול הזריחה הקסומה על האי‪ .‬יצאתי למרפסת‬
‫על האדמה‪ ,‬השחר עלה‪ .‬בריכת השחייה נצנצה מולי‪ ,‬כשהבנתי שהחדר שלי ממוקם במבנה‬
‫עץ בתוך שדה של בתי עץ דומים בגדלים שונים ‪ -‬כפר נופש מדהים ביופיו‪ .‬הדלקתי את‬
‫הסיגריה בראש מוטה ושאפתי את העשן לריאות‪ .‬לאט לאט הוא עזב את השפתיים שלי‬
‫לכיוון הירח הנעלם‪ .‬חלפו בי מחשבות על הבית‪ ,‬על המעמד שהגעתי אליו‪ ,‬על האתגרים‬
‫שמחכים לי מעבר לפינה‪ .‬עבר בי פחד שמא כל זה תכף יסתיים‪ .‬אבל בינתיים‪ ,‬זה הזמן שלך‪,‬‬
‫חשבתי‪ .‬קח אותו‪ .‬חזרתי לחדר‪ ,‬הנחתי שוב את כפות ידיי על המקלדת והמשכתי לפאזל‬
‫האחרון‪.‬‬
‫הייתי עסוק בחיטוט בקוד סבוך‪ ,‬חיפשתי פונקציה שאמורה להרכיב מסר מוצפן שאותו‬
‫אשחרר עם מפתח שחבוי במקום שחבר אחר לקבוצה מחפש‪ .‬חצי שעה אחרי שהוא מצא את‬
‫המפתח‪ ,‬הצלחתי להרכיב את המסר‪ .‬הבוס שלי כתב קוד שחיבר בין המסר למפתח‪ ,‬והפתרון‬
‫היה בידינו‪ .‬הגענו למקום הראשון! שריקת הסיום הגיעה‪ .‬שרת אתגר ההאקינג נסגר‪ ,‬ואנחנו‬
‫כבר היינו בדרכנו לארוחת ערב חגיגית בסגנון שנות השמונים במרכז הכנסים ב־‪Adeje‬‬
‫‪ .Coast‬מה יותר חלומי מלנצח בתחרות האקינג בין־לאומית יחד עם הבוס שלך‪ ,‬בייחוד‬
‫כשהתחלת לעבוד איתו רק לפני שנה?‬
‫הגענו לאולם ושם ציפתה לנו הפתעה‪ .‬לאירוע גויס צוות שלם כדי לאפר ולהלביש את‬
‫הנוכחים בתחפושות‪ .‬הרשיתי לעצמי להתגנדר‪ .‬לא באמת היה אכפת לי מה ‪ -‬פאה גדולה‪,‬‬
‫איפור עיניים‪ ,‬מדבקות כוכבים‪ ,‬עגילים גדולים ‪ -‬העיקר להיות חלק מהקרנבל‪ .‬התיישבנו‬
‫בשולחן של הישראלים‪ ,‬צחקנו והרצנו שוטים של וודקה עד לא ידע‪ .‬הכנס נכנס להילוך‪.‬‬
‫החלה הקראת רשימת הדוברים המצטיינים וחלוקת הפרסים‪ ,‬ולפתע‪ ,‬מאחורי גבי‪ ,‬פנה אליי‬
‫אחד הדירקטורים של החברה‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬אתה מוכן?"‬
‫לא בדיוק הבנתי למה הוא התכוון‪.‬‬
‫"והזוכה בתחפושת הטובה ביותר‪ ...‬עידו נאור‪ ,‬גבירותיי ורבותיי!"‬
‫מה? רגע‪ ,‬מה תחפושת? התבלבלתי לרגע‪ ,‬אבל הגוף זרם בזמן וקפץ מהמקום‪ .‬דילגתי‬
‫מסביב כמו ליצן לנוכח מאות המוזמנים‪ ,‬וקפצתי לבמה כאילו הכול היה מתוכנן‪.‬‬
‫כשהמיקרופון הגיע לידי זרקתי לאוויר כמה מלים‪ ,‬כולם מחאו כפיים ואני חזרתי לשולחן‪.‬‬
‫קול קרא לעברי‪:‬‬
‫"עידו!"‬
‫הבזק מצלמה סנוור את עיניי וטשטש את שדה הראייה שלי‪ .‬חשבתי שאוכל להירגע קצת‬
‫ליד השולחן‪ ,‬אבל המסיבה רק התחילה‪.‬‬
‫"לאתגר ההאקינג אני רוצה להזמין את המקום השלישי"‪ ,‬הודיע בריאן‪ ,‬דירקטור אחר‬
‫בחברה‪" .‬ובמקום הראשון‪ "...‬הוא הקריא את שמותינו‪ ,‬ושוב התרוממתי מכיסאי‪.‬‬
‫הישראלים בשולחן נותרו המומים‪ .‬הפעם כבר צעדתי לעבר הבמה בנונשלנטיות‪ ,‬כמו‬
‫אריה בסביבה הטבעית שלו‪ .‬חיבקתי את הבוס שלי ויחד עלינו לבמה כדי לקבל את הפרס‪ .‬זה‬
‫היה ערב בלתי נשכח‪ ,‬שבו מאות מומחים בין־לאומיים שמעו על שם חדש‪ ,‬ישראלי וחצוף‪.‬‬
‫רכבתי על הגל הנכון ונסקתי מעלה מעלה‪.‬‬
‫חזרתי הביתה עם אדרנלין גבוה וים של מוטיבציה‪ .‬שכחתי כמה עבודה המתינה לי‪,‬‬
‫וכשפתחתי את המייל הפרטי שלי‪ ,‬גיליתי משהו יוצא מן הכלל‪:‬‬
‫"אנו שמחים לבשר לך שהמחקר שלך 'תייג אותי אם תוכל' התקבל לכנס בטוקיו"‪ ,‬נכתב‬
‫במייל שמצא את דרכו לתיבה שלי‪.‬‬
‫התחלתי להזיע‪.‬‬
‫"טוקיו! אנחנו נוסעים!" צעקתי לדודי בטלפון‪.‬‬
‫היה מדובר לא רק בהצלחה של ממש‪ ,‬אלא גם בחוויית נסיעה עם חבר טוב וקולגה‬
‫מסור‪.‬‬
‫הכנס שארגנתי בירושלים‪ ,‬שאליו נרשמו רבים מחברי הקהילה שבניתי‪ ,‬קרם עור‬
‫וגידים‪ .‬כל מי שנרשם אליו גם הגיע‪ ,‬ואיתם עוד רבים מהתחום שלא נרשמו כלל‪ .‬בניין‬
‫עיריית ירושלים הוצף באנשי סייבר‪ ,‬וראש העיר דאז‪ ,‬ניר ברקת‪ ,‬מיהר ללחוץ את ידי‬
‫ולהודות לי על ארגון האירוע‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬אנחנו עושים כתבה לכלכליסט‪ ,‬אתה יכול להתראיין כמה דקות?" שאל כתב‬
‫שנכח באירוע‪.‬‬
‫כבר הייתי מנוסה מאוד‪ .‬ידעתי בדיוק מה הוא רוצה שאני אגיד‪ ,‬ידעתי איך לנתב את‬
‫השיחה לכיוון הנכון וידעתי בדיוק איך למתג את החברה כך שמשרד יחסי הציבור שלנו‬
‫בארץ יסמן וי על הכתבה‪.‬‬
 ‫פרק ‪18‬‬

‫למי יש יותר כבוד‬

‫בנסיעה שגרתית שלי בתל אביב עם אורטל והילדות‪ ,‬בעודי נוהג‪ ,‬מספר לא מוכר קפץ‬
‫למסך הטלפון שלי‪ .‬החלטתי לענות‪ ,‬ועל הקו היה איש מוסד בשם ג' שאמר לי כי שמי עלה‬
‫במאגר כלשהו והוא מעוניין לשוחח איתי‪ .‬הוא הורה לי לפגוש אותו במגדל ידוע במרכז תל‬
‫אביב‪ .‬כאיש מודיעין לשעבר‪ ,‬עובד משרד הביטחון לשעבר ומומחה סייבר שעובד צמוד‬
‫למערך הסייבר וליחידת המשטרה‪ ,‬לא נרתעתי מהסמכותיות שמאחורי הקול המסתורי‪.‬‬
‫נעניתי להצעה שלו‪ ,‬למרות שעלו בי לא מעט סימני שאלה‪ ,‬ועשיתי את דרכי לאותו משרד‬
‫כמה ימים לאחר מכן‪ .‬במעלית שלקחה אותי לקומה הגבוהה של אותו מגדל‪ ,‬התחלתי לדמיין‬
‫את החדרים הקטנים שאליהם אכנס מייד‪ .‬אותם חדרים שבהם השתמשנו בצבא כדי לראיין‬
‫סייענים‪ .‬פתאום נפל לי האסימון‪ .‬אני הרי מתכוון לטוס למוסקבה‪ ,‬הם בטח רוצים להבין‬
‫למה‪.‬‬
‫נכנסתי לחדר קטן‪ .‬ג' ועוד בחור חיכו לי שם והחלו לתחקר אותי על הרקע שלי‬
‫במחשבים ועל הבחירה שלי לעבוד בחברה בבעלות רוסית‪ .‬הרגשתי שהם טיפה חצופים‪.‬‬
‫הכניסה שלהם לחיים הפרטיים שלי לא התאימה לי‪ ,‬אבל מנגד‪ ,‬רציתי למשוך אותם בשיחה‬
‫כדי להבין מה הם יודעים עליי‪ .‬האם הם מאמתים מידע או שאין להם מושג לגבי‪ ,‬ואני אמור‬
‫להאכיל אותם בכפית? לאחר חצי שעה של שיחה‪ ,‬נראה היה לי שיש להם די הרבה מידע‬
‫עליי‪ .‬הם אימתו את הפרטים שכבר ידעו‪ ,‬ובמקומות שעיגלתי פינות‪ ,‬הם תיקנו אותי בשאלה‬
‫מכוונת‪ .‬זו הייתה מלחמת מוחות‪ .‬שלושתנו ידענו שהתחקור הזה לא דומה למה שהם רגילים‬
‫לעשות‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬הם צלחו אותו בצורה מרשימה מאוד‪ .‬בסוף הגיע הפאנץ' ליין‪:‬‬
‫"אנחנו רוצים שתעבוד איתנו‪ ,‬שתשרת את המדינה שלך"‪ ,‬ג' פנה אליי ישירות‪.‬‬
‫"יקירי‪ ,‬אני למדינה שלי כבר נתתי שש שנים"‪ ,‬השבתי בחוצפה‪.‬‬
‫הוא נשאר נינוח‪ ,‬ושאל אם אין ברצוני להמשיך להיות לצד המדינה‪ .‬עניתי שאני מתמיד‬
‫לעשות כן‪ ,‬רק שעכשיו אני בכובע אחר; אני משתמש ביכולות שלי בעולם הסייבר כדי‬
‫לתרום למדינת ישראל‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים שתיסע לחברה ברוסיה ותשאל כמה שאלות בשבילנו"‪ ,‬הם לא הרפו‪.‬‬
‫"חשבנו גם שאולי תבצע כמה פעולות נוספות‪ ,‬אם אתה מעוניין"‪.‬‬
‫פניתי אל ג' שוב בזלזול‪ ,‬אבל הוא נשאר אדיש‪ ,‬כולנו ידענו שזו הצגה‪.‬‬
‫"כרגע‪ ,‬החברה הזו שאתה מציג היא מקור הפרנסה שלי ומה שמשלם את הגן של‬
‫הילדות שלי‪ .‬מה שאתה אומר זה שכדי להיות פטריוט אני צריך לסכן את הפרנסה שלי?"‬
 ‫לא יכולתי להיות יותר בוטה‪ .‬ישראלי טיפוסי‪.‬‬
‫"אני לא אגיד לך מה לעשות‪ ,‬אלו שיקולים שלך"‪ ,‬ג' השיב‪.‬‬
‫שם הוא הפסיד‪ .‬התשובה שהוא שלף מהמותן סיימה את השיחה בינינו‪ .‬אם הוא היה‬
‫מחשב מסלול מחדש ומנסה לרכך את האגו שלי‪ ,‬אולי היינו מגיעים לפשרה‪ ,‬והייתי מוצא את‬
‫עצמי מבצע משימה חשאית עבור המוסד הישראלי בערבות השלג ברוסיה‪.‬‬
‫כל הדברים שאמרתי נכתבו במחברת‪ ,‬כולל סיכום שבו הצהרתי כי אינני מעוניין לשמש‬
‫איש קשר של המוסד בחו"ל‪ .‬יצאתי מהמשרד המאולתר וחזרתי לחיים הרגילים‪ .‬המפגש הזה‬
‫היה המפגש השני שלי עם המוסד‪ .‬הראשון היה במהלך שירותי הצבאי‪ ,‬אז שיתפנו פעולה עם‬
‫יחידה מיוחדת של המוסד‪ .‬פרטי הפעולה חסויים‪.‬‬

‫הקור הסתווי של אוקטובר הגיע‪ .‬שנת ‪ 2016‬נתנה תחושה שונה‪ ,‬והאקלים המקומי הפך‬
‫אירופי במקצת‪ .‬לפנות בוקר עליתי לבדי על טיסה לטוקיו‪ .‬שדה התעופה היה אפרורי‪,‬‬
‫והרגשתי כמו איש מכירות שמסתובב בעולם בלי סוף וזונח את משפחתו בשביל קצת אבק‬
‫כוכבים ויחסי ציבור עבור המעסיק שלו‪ .‬למרות העננה הזו‪ ,‬היה לי ברור שבטוקיו מחכה לי‬
‫אירוח כיד המלך‪ .‬דודי היה גם הוא על טיסה ליפן אבל מכיוון אחר‪ ,‬מארצות הברית‪ .‬נפגשנו‬
‫בשדה התעופה בטוקיו‪ ,‬שנינו מותשים אחרי שעות ארוכות של טיסה‪ .‬משם הרכבת לקחה‬
‫אותנו לבית המלון במרכז טוקיו‪ .‬ההכנה להרצאה מול קהל של כאלף איש הייתה מותחת‪.‬‬
‫הגענו למבנה הכנס‪ ,‬ושם אכן התקבלנו בזרועות פתוחות‪ .‬דוברים בכנס בין־לאומי בתחום‬
‫הסייבר הם לא פחות מכוכבי רוק שעולים להופיע על הבמה‪ ,‬בעיקר בעיניהם של הגיקים‬
‫המקומיים‪ .‬היפנים מיהרו להגיש לי כרטיסי ביקור שלהם בכל הזדמנות‪ ,‬גם אחרי שכבר‬
‫קיבלתי מהם כרטיס אחד‪ .‬תרבות המשחקים שם תואמת את הסיפורים‪ .‬מבנה של חברת‬
‫משחקי קונסולה ידועה מתנשא לגובה של שבע קומות ובתוכו מאות מכונות משחק‪ .‬הלם‬
‫תרבות‪ ,‬זה מה שהרגשתי‪ ,‬אבל ניסיתי להיות סובלני מאוד כלפי המציאות החדשה‪.‬‬
‫האגרסיביות של הנוף היפני העירוני לא הייתה מובנת לי‪ .‬נראה שהיא באה לפצות על האופי‬
‫המאופק מאוד של העם המלוכסן‪.‬‬
‫בזמן הליכה באחד הרחובות‪ ,‬דודי סיפר לי שהוא בודק אפשרות לגור בארצות הברית‪.‬‬
‫אבא שלו חי שם ואימא שלו בישראל‪ ,‬בנס ציונה‪ .‬ישראל נראתה לו קטנה פתאום‪ .‬בחדר שלו‬
‫בבית ההורים‪ ,‬הוא אגר חלקי מחשב רבים שכבר לא היה להם מקום במגירה‪ ,‬אפליקציה‬
‫שפיתח זכתה למיליון הורדות‪ ,‬והשלב הבא היה תואר במדעי המחשב מאוניברסיטה מוכרת‪,‬‬
‫שיעיף אותו קדימה‪ .‬עודדתי אותו להמשיך‪.‬‬
‫חזרנו לחדרים שלנו בעצלתיים‪ ,‬נהנים מהניחוחות המוזרים של ארץ השמש העולה‪.‬‬
‫ישבנו יחד וחזרנו על תוכני המצגת‪ ,‬שכללה לא פחות משמונים שקפים של מחקר מעמיק על‬
‫חולשת הפייסבוק‪ ,‬שאותה גילינו כמה חודשים קודם לכן‪ .‬למרות שהמחקר התפרסם‪ ,‬ממש‬
‫כמו שיר שיוצא ליוטיוב‪ ,‬הקהל עדיין המתין בכיליון עיניים להרצאה‪ ,‬כדי לשמוע על נבכי‬
‫המחקר מפיו של המקור‪.‬‬
‫"האג'ימה מאשטה"‪ ,‬פניתי לקהל‪.‬‬
‫בתרגום חופשי פירוש המילים הוא "נעים להכיר"‪ ,‬למרות שהתרגום המילולי הוא‬
‫"להתחיל"‪ .‬זו הייתה בקשה מיוחדת ממנהלי הכנס‪ ,‬לברך ביפנית‪ .‬הרגשתי ממש כמו לפני‬
‫קרב באומנויות לחימה‪ .‬מאחורינו ניצבו שני מסכים ענקיים‪ ,‬שעליהם הוקרן המלל באנגלית‬
‫וביפנית‪ .‬מאחורי הקהל הרב הייתה עמדה של שתי מתורגמניות יפניות שתרגמו בזמן אמת כל‬
‫מילה שיצאה לנו מהפה‪ .‬לא חשבנו שנרד לרזולוציות כאלו‪ ,‬ולכן בדיחות שחשבנו להכניס‬
‫נאלמו דום אל מול התרגום הקלוקל של האנגלית החלקלקה ששנינו סיגלנו לעצמנו‪.‬‬
‫ההרצאה הסתיימה‪ .‬נשמנו לרווחה‪ .‬מחיאות כפיים מנומסות הדהדו בחלל האולם ושנינו‬
‫ירדנו מהבמה‪ ,‬חזרנו למלון ומייד החלפנו את החליפות המעונבות בג'ינס וטריקו‪ .‬מעטפה‬
‫לבנה עם שטרות גדולים שהונחה בידינו הבטיחה לנו שנהנה מהשהייה הקצרה בעיר‪ .‬חלקנו‬
‫את השטרות בינינו ויצאנו לאכול בחוץ‪ .‬לא באמת הבנו את טוקיו‪ ,‬הכול נראה מורכב כל כך‪.‬‬
‫קיבלנו המלצות על שני מקומות מרכזיים‪ ,‬האחד מהם "שיבויה" )‪ (Shibuya‬והשני‬
‫"שינג'וקו" )‪ .(Shinjuku‬החלטנו לקחת מונית לשינג'וקו כדי לראות במה מדובר‪ .‬בשנייה‬
‫שירדנו מהמונית‪ ,‬דלק אחרינו איש זר כהה עור‪.‬‬
‫"בואו אחריי‪ ,‬אני אקח אתכם לבר מצוין! בחורות בזול"‪ ,‬הוא מלמל‪ .‬דודי נפנף אותו‬
‫בעדינות‪ ,‬אך האיש לא ויתר‪" .‬מה תרצו‪ ,‬אני אעזור לכם"‪ ,‬הוא התנחמד מדי‪.‬‬
‫מולנו הייתה חנות נוחות‪ ,‬ואני פלטתי לעברו‪:‬‬
‫"אנחנו הולכים לקנות סיגריות"‪.‬‬
‫"בואו איתי‪ ,‬אני אראה לכם היכן לקנות"‪ ,‬הזר לא הרפה‪.‬‬
‫ממש מדריך טיולים המניאק הזה‪ ,‬הה? חייכתי לדודי‪ .‬דודי כבר הכיר אותי כמישהו שלא‬
‫נחמד להיתקל בו בסמטה חשוכה‪ ,‬אבל מנגד‪ ,‬לא הגענו לטוקיו כדי להיות ערסים‪ .‬הזמנתי‬
‫מונית והתחפפנו משם‪.‬‬
‫החלטנו לנסות את שיבויה‪ ,‬הכתובת השנייה שקיבלנו‪ .‬הוכינו בהלם כשהגענו למקום‪.‬‬
‫בתוך טוקיו התגלה לנו מרכז מנהטן‪ .‬פתאום הכול נראה מלא חיים‪ .‬לשיבויה יש טיימס סקוור‬
‫משלה‪ ,‬מעין צומת רחב ידיים עם שישה מעברי חציה‪ ,‬וגורדי שחקים אימתניים עם שלטי‬
‫חוצות ענקיים של מותגים נחשקים המאירים את השמיים‪ ,‬כאילו היה זה אמצע היום‪ .‬טלפון‬
‫ממארגנת הכנס הפיח חיים בבילוי הלא ברור שלנו‪.‬‬
‫"בואו לאנטוניו אינוקי סאקאבא בשינג'וקו‪ ,‬הזמנו מקום פה לכל הדוברים של הכנס"‪.‬‬
‫"הרגע חזרנו משם"‪ ,‬הסברתי לה בדיבור איטי‪.‬‬
‫"אתם פשוט לא מכירים‪ ,‬נסעתם למקום הלא נכון‪ .‬בואו"‪ ,‬היא הייתה סבלנית‪.‬‬
‫יצאנו שוב במונית חזרה ועלינו לפאב המוזר‪ .‬זה היה מקום טרנדי בשביל המקומיים‪,‬‬
‫שפתח מתאבק יפני מוכר מאוד‪ .‬התיישבנו שם‪ ,‬כרטיסי ביקור עברו מיד ליד והתישו אותנו‬
‫כבר בהתחלה‪ ,‬אבל האירוע הצנוע עבר בשלום‪ .‬החלטתי להסתובב בין המוזמנים‪ ,‬לעשות‬
‫קצת מינגלינג‪ .‬התיישבתי ליד בחור יפני והשיחה החלה להתנהל באופן נורמאלי לגמרי‪ .‬הוא‬
‫סיפר לי שהוא מנהל אבטחת מידע של בנק מסוים‪ ,‬ולתומי סיפרתי לו שאני מגיע מישראל‬
‫ויש לי אישה וילדות‪ .‬הוא אמר שאני נראה צעיר‪ ,‬אבל שגם לו יש ילד מגיל צעיר‪ .‬עד כאן‪,‬‬
‫הכול נשמע רגיל בהחלט‪.‬‬
‫"אבל הבנתי שאני מאוהב במישהי אחרת"‪ ,‬מיודעי החדש המשיך‪ .‬לרגע השתנקתי‪ .‬מה?‬
‫מה זה קשור? "אני חי בעולם הדו־ממדי‪ ,‬עזבתי את התלת־ממדי"‪ ,‬הוא הוסיף‪ .‬לא הבנתי למה‬
‫הוא מתכוון‪ .‬איזה דו־ממדי אדוני?‬
‫"אתה רוצה לפגוש את אשתי החדשה?" הוא שאל‪ ,‬ואני‪ ,‬בנימוס השבתי שכן‪.‬‬
‫הוא קרא לי אחריו לחדר אחורי ואני נותרתי מבולבל‪ .‬לא הבנתי מה הוא רוצה‪ .‬היה‬
‫ברור לי שהסיטואציה היא לא פלילית ואין חשש‪ ,‬אבל עדיין הרחתי משהו מוזר‪ .‬הסקרנות‬
‫גברה עליי‪ ,‬צעדתי אחריו‪ .‬בחדר האחורי היו תיקים‪ .‬חיפשתי אנשים‪ ,‬אך לא היו‪ .‬הוא שלף‬
‫את אחד התיקים וציפיתי לתמונה או אולי לטלפון שלו‪ ,‬אך מה שנגלה לעיניי לרגע הצחיק‬
‫אותי ורגע אחרי זה חנק אותי‪ .‬היפני שלף בובה מתנפחת מהתיק‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ...‬בובה מתנפחת! גם‬
‫אני לא האמנתי‪ .‬הוא אמר‪:‬‬
‫"תכיר‪ ,‬זו‪ "...‬בכלל לא הקשבתי לשם‪.‬‬
‫פתאום הכול התחבר ‪ -‬דו־ממדי‪ ,‬עזב את אשתו‪ ...‬וואו‪ ,‬איזה ערב! התיישבתי לידו‪ ,‬סקרן‬
‫ושיכור למכביר‪.‬‬
‫"אז אתם ממש זוג?" שאלתי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬ודאי"‪ ,‬הוא פתח את חשבון הפייסבוק שלו והראה לי תמונות‪.‬‬
‫מולי ישב גבר יפני ממוצע‪ ,‬צנום‪ ,‬עם שיער מעט מאפיר‪ ,‬פנים עם קמטים של ניסיון‬
‫ועבודה קשה‪ .‬רגיל לגמרי‪ .‬לא מישהו שהייתי מצפה שידחק אותי לפינה בצורה כזו‪.‬‬
‫"אז איך אתם עושים סקס?" יריתי לתוך הרעש הבלתי פוסק של הבר‪.‬‬
‫הוא הסביר שצריך המון דמיון‪ ,‬וזה מה שיפה בקשר ביניהם‪ .‬הוא המשיך ואמר שלכבוד‬
‫יום הולדת שמונה עשרה של בתו‪ ,‬הוא קנה גם לה בובה‪ .‬כאן כבר איבדתי עניין‪ .‬זה היה יותר‬
‫מדי בשבילי‪ .‬סיימנו יפה את השיחה‪ ,‬והוא אפילו נתן לי מתנה ‪ -‬מטפחת יפנית שרק לאחר‬
‫מכן הבנתי שערכה רב מאוד‪ .‬תחבתי אותה לכיס והמשכתי במינגלינג‪ ,‬בתקווה לא לפגוש‬
‫בעוד ווירדים כמוהו‪.‬‬
‫טוקיו הייתה חוויה עוצרת נשימה‪ .‬הבטחתי לעצמי שיום אחד אחזור אליה‪.‬‬
 ‫פרק ‪19‬‬

‫אומנות הפיתוי‬

‫בינתיים‪ ,‬רוחות קרב סערו בארצנו הקטנטונת‪ .‬לא הספקתי לחזור ארצה וכבר קיבלתי‬
‫קריאה לאירוע מתגלגל ‪ -‬התקפה שזוהתה על מכשירים סלולריים ששייכים לחיילי צה"ל‪.‬‬
‫בערוץ מאובטח יצרתי שיחה לא רשמית עם ע'‪ ,‬סגן אלוף ביחידת מצו"ב )מרכז צופן‬
‫וביטחון( דאז‪ .‬היחידה שייכת לחיל התקשוב‪ ,‬אבל באמתחתה האקרים "כובעים לבנים"‬
‫שהתגייסו לצה"ל כדי להגן על הגבולות‪ .‬סגן אלוף ע' הסביר לי בטלפון על אינדיקטורים‬
‫שנאספו דרך רשתות חברתיות ועל פרופילים מזויפים של בחורות טובות מראה מהתפוצות‪,‬‬
‫שאספו מידע על חיילים המשרתים בבסיסים צבאיים בעוטף עזה‪ .‬הרגשת הבטן שלי הייתה כי‬
‫מדובר בזרוע המבצעית של החמאס‪.‬‬
‫קבענו פגישה כדי שע' יעביר לי מסמכים מסווגים המכילים מידע על תשתית התקיפה של‬
‫אותם האקרים‪ ,‬ומשם יצאתי למסע חקירה של אותה מתקפה‪ .‬התוקפים הגיחו משום מקום‪.‬‬
‫ההתחזות שלהם הייתה מושלמת‪ ,‬אבל משהו אחד הם שכחו לקחת בחשבון‪ ,‬חיילים ישראלים‬
‫רגילים לחיזור מצד בנות מחו"ל בזכות תכניות שמביאות לארץ נוער יהודי מהתפוצות‪ ,‬כמו‬
‫"תגלית"‪ ,‬ותיירות צעירות רבות פוקדות את ישראל מדי שנה‪ .‬ידוע גם כי חיילים שאינם‬
‫קרביים נוטים להגזים בסיפורי מורשת הקרב שלהם‪ ,‬גם כשהאחרונה לא קיימת כלל‪ .‬איסוף‬
‫המודיעין של החמאס לא היה מדויק‪ ,‬ולכן חיילים רבים שהזדהו כקרביים‪ ,‬הותקפו‪ ,‬למרות‬
‫שכלל לא שירתו בתפקיד קרבי‪ .‬כאשר אותו פרופיל מזויף של יפהפייה עם שם לועזי שכנע‬
‫את החייל להוריד וירוס למכשירו‪ ,‬הווירוס אסף מידע שאינו רלוונטי‪ .‬למרות זאת‪ ,‬קרה‬
‫שחיילים ששירתו בבסיסים רגישים מסביב לעזה הורידו את הווירוס למכשירם‪ ,‬וזה בתורו‬
‫החל לאסוף מידע על מיקומם‪ ,‬על האפליקציות שיש ברשותם‪ ,‬סיסמאות‪ ,‬קבצים‪ ,‬תמונות‬
‫ועוד‪ .‬הדיווח שלנו הגיע לדובר צה"ל ומשם לכלל היחידות‪ ,‬ואף עלה לסיקור בחדשות‪.‬‬
‫המחקר המעמיק שעשינו הביא לחשיפתם של יותר משלושים פרופילים מזויפים וארבע‬
‫אפליקציות אנדרואיד‪ ,‬שהתחזו למעין צ'אט עם יכולות וידאו‪.‬‬

‫בתחילת ‪ ,2017‬אחרי שהסיפור התפרסם בתקשורת‪ ,‬הגשתי את המחקר שלי בעניין לכנס‬
‫של החברה שעימה עבדתי‪ ,‬ויצאתי להציג אותו לקהל המוזמנים האקסקלוסיבי של הכנס‪,‬‬
‫שנערך שוב במיקום אקזוטי ‪ -‬האיים הקריביים‪.‬‬
‫האולם היה מלא‪ .‬סיפרתי לקהל הרב שהקשיב בשקיקה על "תגלית" ועל איסוף מודיעין‬
‫לוקה בחסר מצידם של אויבי ישראל‪ ,‬והקהל מצידו החזיר לי בצחוק מתגלגל של מאות‬
‫אנשים‪ .‬הבנתי שלמרות הרצינות שיש בסייבר‪ ,‬אני יכול לשרבב קטעים סאטיריים להרצאה‬
‫שלי‪ ,‬כדי לפלפל את החוויה הזו של דובר על הבמה בכנס‪ .‬הוקל לי‪ .‬את הכנס ההוא לא‬
‫העברתי מול מסך המחשב בלילות לבנים‪ ,‬בציפייה לתפוס איזה דגל‪ .‬הייתי כבר מוכר מאוד‬
‫בחברה‪ ,‬והאורחים ציפו לראות אותי מסתובב ומדבר עם כולם‪ .‬נהגתי כפי שציפו ממני‪.‬‬
‫בבוקר שאחרי ההרצאה ניגש אליי כתב הטלוויזיה הישראלי שהתלווה אלינו‪ ,‬הדוברים‬
‫מישראל‪ ,‬וביקש שנלך יחד להסתובב באי‪.‬‬
‫סנט מארטן הוא אחד האיים היפים ביותר בקריביים‪ .‬נמל התעופה הקטן שלו נושק לחוף‬
‫נוצץ מאלמוגים המגיעים כמעט עד קו המים‪ ,‬ומטוסים שנוחתים בו מנמיכים ממש מעל פיסת‬
‫חוף מלאה בתיירים נלהבים‪ .‬נעמדנו על החול בדיוק כשנחת שם מטוס בואינג ענקי של אייר‬
‫פראנס‪ .‬העוצמה שבנחיתה נתנה תחושה כאילו עובר מעליך לוויתן‪ .‬בטן המטוס חלפה אולי‬
‫עשרים או שלושים מטרים מעלינו‪ ,‬והדף האוויר מהנחיתה היה רב עוצמה בצורה שמעולם‬
‫לא הרגשתי קודם לכן‪ .‬בנתב"ג יש נקודה דומה‪ ,‬אך היא אינה פתוחה לאיש‪ .‬רק עובדי ביטחון‬
‫יכולים לגשת אליה באמצעות ג'יפים שתפקידם לפטרל מסביב לגדרות כדי למנוע מסתננים‪.‬‬
‫בקטע הגדר הזה יצא לי לעמוד בלילות קרים ולצפות בנחיתות מדהימות‪ ,‬כמעט כמו זו של‬
‫סנט מארטן‪.‬‬

‫שנת ‪ 2017‬שעמדה בפתח הביאה עימה מתנות יקרות ערך‪ .‬הראשונה הייתה הבשורה‬
‫שאורטל הרה בפעם השלישית‪ .‬אורי עמדה להיוולד בקיץ הקרוב של אותה שנה ולהצטרף‬
‫לאחיותיה‪ ,‬אופיר וליאור‪ .‬החלטנו לרכוש דירה מרווחת יותר‪ ,‬שתתאים למשפחה בת חמש‬
‫נפשות‪ .‬שנה לפני שטסתי לטוקיו‪ ,‬הצלחנו לחסוך מספיק כסף כדי לקנות את הבית הראשון‬
‫שלנו‪ .‬עתה התלבטנו אם לעבור לעפולה ולבנות דופקלס רחב ידיים‪ ,‬שייתן לנו מרחב מחיה‬
‫אקסקלוסיבי וראוותני‪ ,‬או להישאר במרכז ולהתפשר על פחות חלל מגורים בשביל מיקום‬
‫מנצח‪ .‬אחרי התלבטויות רבות‪ ,‬הסכמנו פה אחד שעדיף לנו להישאר במרכז‪ .‬למזלנו‪" ,‬שכר‬
‫הלימוד" של המגורים בכרכור הותיר בנו צלקת שהכריעה את הכף‪ .‬חיפשנו בית רחב באזור‬
‫המרכז‪ ,‬ושכונה יפה בהוד השרון קסמה לנו מאוד‪ .‬הבית בקומה השביעית היה מדהים ביופיו‪,‬‬
‫והלידה המתקרבת לא הותירה לנו ברירות אלא לבצע החלטות מהירות בלי סנטימנטים‬
‫מיותרים‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא היה פשוט לעזוב את הרצליה‪ .‬אהבנו את העיר שוקקת החיים‪ ,‬ובעיקר‬
‫היינו מרוצים ממסגרות החינוך של הבנות‪ .‬מנגד‪ ,‬בית רחב ידיים עם מרפסת לנוף ומספיק‬
‫חדרים היה בראש מעיינינו‪ .‬הבטחתי לעצמי שאעבור מהפינה הקטנה בסלון למשרד שיכיל‬
‫אותי ואת אורטל‪ ,‬כדי שנוכל לנהל את העסק שלנו בניחותא‪.‬‬
‫"אתה לא בן דוד של יאיר?" שאלה אותי בעלת הבית שעימה נפגשנו אחרי כמה דקות‬
‫של התרשמות‪.‬‬
 ‫"למה את שואלת?" השבתי‪.‬‬
‫"אני ילידת כברי"‪ ,‬היא ענתה‪.‬‬
‫נפל האסימון‪ .‬אנה הייתה אחותה הקטנה של אחת הילדות שעימן שיחקתי בילדותי‬
‫בקיבוץ‪ .‬היא למדה עם בן דוד שלי בבית ספר‪ ,‬ומשם‪ ,‬אחרי יותר מעשרים שנה‪ ,‬היא זיהתה‬
‫את פניי‪ .‬למרות ההיכרות מהעבר‪ ,‬החלטנו לחפש דירה נוספת ולבסוף סגרנו חוזה שכירות‬
‫על דירה בקומה העשירית‪ ,‬שני בניינים מערבה ‪ -‬מיני פנטהאוז ענקי‪ ,‬עם חמישה חדרים‬
‫בכמעט מאתיים מ"ר‪ ,‬עם אי במטבח! מצד אחד‪ ,‬מעבר מדירת שלושה חדרים של שמונים‬
‫מ"ר לדירה מרווחת כזו היה מהלך שהתקבל בהמון חששות‪ .‬מצד אחר‪ ,‬היינו מוכנים לטפס‬
‫בסולם‪ .‬עברנו לדירה החדשה‪ ,‬ואורי נולדה במזל טוב‪ .‬היא הגיעה למשפחה שהתקדמה מאוד‬
‫ביכולות הכלכליות שלה‪.‬‬

‫"יש דליפת מידע מהאינסטגרם‪ ,‬לא ברור איך זה קורה"‪ ,‬בחור סיני עדכן אותי באחת‬
‫מאפליקציות המסרים‪.‬‬
‫פתחתי מייד את המחשב והתחלתי להסתכל על המידע שעבר בין הדפדפן לשרת‪.‬‬
‫התחברתי לחשבון שלי וניסיתי להבין איפה הבעיה‪ .‬בינתיים‪ ,‬האקרים פרסמו ברשת האפלה‬
‫)דארקנט( כי הם מוכרים במאה דולרים מידע על ידוענים‪ .‬למזלי‪ ,‬הם הדליפו מידע גם מהצד‬
‫שלהם‪ ,‬מה שגרם לי להבין היכן הכשל‪ .‬ההאקרים קראו למבצע הזה "דוקסאגרם"‪.‬‬
‫"דוקסינג" הוא מונח מעולם הסייבר שמשמעותו חשיפה של מידע רגיש למטרת השפלה‪.‬‬
‫התוספת של "גרם" היא כמובן הקישור לאפליקציית המדיה החברתית‪ ,‬אינסטגרם‪ .‬נכנסתי‬
‫לפורום בשם בדוי והצעתי ביטקוין תמורת כמה רשומות‪ .‬ההאקרים התחילו לשוחח איתי כדי‬
‫לוודא כי אני מקור אמין‪ ,‬והכינו את השטח להעברת התשלום‪ .‬גם אני מצידי לא נשארתי‬
‫חייב‪ .‬רציתי לוודא שהמידע אמין וקיבלתי חזרה מייל וטלפון של ידוען ישראלי‪ .‬מייל‬
‫וטלפון‪ ...‬זה בטח מגיע מאזור התחברות כלשהו‪.‬‬
‫אין הרבה שדות כאלו‪ .‬המוכר מכולם הוא כמובן איפוס הסיסמה‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ .‬חזרתי‬
‫למקור הסיני ששלח לי את המידע הראשוני‪ ,‬והוא אישר את ההשערה שלי‪.‬‬
‫"מדובר בגרסה אחת אחורה של אפליקציית המובייל שלהם"‪ ,‬הוא אמר‪.‬‬
‫באינטרנט יש אתרים שמורידים באופן קבוע אפליקציות מהחנות‪ ,‬כדי שגם משתמשים‬
‫שאין בידם מכשיר טלפון יוכלו להוריד את האפליקציות ולחקור אותן‪ .‬במאגרים של אותם‬
‫אתרים יש גרסאות שונות של האפליקציה‪ .‬שם רצתי בין הגרסאות‪ ,‬כדי למצוא את זו שיש‬
‫בה תקלה‪ .‬באמצעות אמולטור )תוכנת מחשב המדמה התנהגות של טלפון(‪ ,‬סימלצתי את‬
‫ההתנהגות של איפוס הסיסמה ושמתי לב שבגרסה אחת‪ ,‬בעת בקשת סיסמה חדשה‪ ,‬יש באג‬
‫אשר מדפיס במקום סודי את האימייל ואת הטלפון של אותו חשבון שעבורו ביקשתי את‬
‫חידוש הסיסמה‪ .‬הפעולה הבאה שלי הייתה לדווח לחברת פייסבוק‪ ,‬שרכשה את אינסטגרם‬
‫ב‪ .2012-‬למרות הדיווח והתיקון המהיר‪ ,‬ההאקרים כבר הצליחו להוציא שישה מיליון‬
‫רשומות‪ ,‬לטענתם‪ ,‬ואלו כבר ירדו למחיר ריאלי יותר‪ ,‬של עשרה דולרים לרשומה‪ .‬בין‬
‫הרשומות נמצאו גם כתובות וטלפונים של ידוענים רבים מהארץ ומהעולם‪.‬‬
‫"מה נשמע?" קולה של דורית‪ ,‬אשת יחסי הציבור שלי‪ ,‬צהל לקראתי בטלפון‪" .‬שוב פעם‬
‫אתה עושה בלגן?" היא שאלה‪ ,‬שבעת רצון מהמתרחש‪.‬‬
‫"אין ברירה‪ ,‬מישהו חייב לממן את המשרד המפואר הזה שלך בפתח תקווה"‪ ,‬החזרתי לה‬
‫בגיחוך‪.‬‬
‫"אתה עולה לשידור עם טל ברמן"‪ ,‬היא סיכמה‪.‬‬
‫מדי בוקר‪ ,‬התכנית של טל ברמן ואביעד קיסוס מתנגנת לי ברדיו כבר שנים‪ .‬הם כמו‬
‫פלפל ומלח בעיניי‪ ,‬על כל המשתמע מכך‪ .‬הגעתי ברכב לאולפנים‪ ,‬ובדרך חלפתי על פני שלט‬
‫חוצות גדול ועליו תמונה של טל ברמן‪ .‬קליק ‪ -‬סלפי לאינסטגרם עם כתובית‪" :‬תכף ניפגש‬
‫במציאות"‪ .‬התרגשתי מאוד לקראת הפגישה‪ ,‬רציתי לדעת עד כמה הוא מתעניין בפרשה‪,‬‬
‫כטכנולוג שנון שמשקיע בסטארטאפים ותמיד מעיד על עצמו שהוא פריק טכנולוגיה‪.‬‬
‫התיישבנו לשולחן ארוך‪ ,‬דורית ואני מצד אחד וטל ברמן מולנו‪ .‬נראה שהדבר האחרון שעניין‬
‫אותו הייתי אני‪ .‬הוא התעניין ממש בכותרות‪ ,‬לא הסתקרן ולא שאל מי אני בכלל‪ .‬מבחינתו‪,‬‬
‫הייתי אייטם‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הגעתי למטרה מסוימת ולא היו לי ציפיות‪ .‬מצד אחר‪ ,‬בוא'נה‪...‬‬
‫מצאתי פרצה באחת מהפלטפורמות הכי גדולות בעולם‪ ,‬ולא סתם פרצה‪ ,‬אלא אחת שהאקרים‬
‫מנצלים בזמן אמת‪ .‬רשמתי לפניי עוד משהו על עיתונאים ואנשי טלוויזיה ‪ -‬הם אנשים‬
‫שבעים‪ .‬על מסך הטלוויזיה בבית הוריי‪ ,‬נחצה המסך לשניים‪" .‬המפצח"‪ ,‬נכתב שם בגדול‪,‬‬
‫וליד זה בכתוביות‪" :‬הישראלי שחשף את ההאקרים שפרצו לחשבונות אינסטגרם"‪ .‬עיתונים‬
‫רבים בעולם סיקרו את הסיפור‪ ,‬ובפורום של ההאקרים ראו את השם שלי מתנוסס בכתבה‬
‫והוסיפו אותו תחת התודות‪ .‬ההאקרים שפרצו לחשבונות האינסטגרם טענו שהעובדה‬
‫שהסיפור יצא לאור הביאה להם עוד קונים‪ .‬שמחתי לעזור‪.‬‬
‫היה לי רעיון למשהו חדש‪.‬‬
‫"אני רוצה שנבנה משהו ביחד"‪ ,‬אמרתי לדודי‪" .‬חשבתי על רשת חברתית שבה יוכלו‬
‫חוקרי וירוסים לשתף ביניהם מידע בזמן אמת‪ ,‬על אירועי סייבר שקורים‪ .‬נמאס לי לראות‬
‫מידע דולף בזמן אירוע"‪ ,‬הוספתי‪.‬‬
‫כאשר מתרחש אירוע סייבר והאקרים פורצים לתוך חברה‪ ,‬יחידת החמ"ל‪ ,‬שנקראת‬
‫)‪ ,(Security Operations Center‬מטפלת באירוע‪ .‬מנהל אבטחת המידע מנצח על‬
‫המשימה‪ ,‬וביחד הם מנסים למגר את התופעה‪ .‬אם לא הצליחו‪ ,‬הם יקראו לצוות תגובה‪ .‬צוות‬
‫התגובה יהיה תמיד חברה חיצונית בעלת ידע נרחב בתקיפות האקרים‪ ,‬ואלו יסייעו לחברה‬
‫לנצח את ההאקרים ולחזור להמשכיות עסקית‪ .‬שמתי לב שבהרבה מקרים‪ ,‬אני נקרא לסייע‬
‫לצוות התגובה ומתבצעים פשעים שקשה למגר אותם‪ ,‬מפני שאין רגולציה נכונה בכל הנוגע‬
‫למתודולוגיות עבודה בעת אירוע כזה‪ .‬מייד נפתחות קבוצות וואטסאפ‪ ,‬שיתופי קבצים‬
‫רנדומליים וכולי‪ ,‬והרבה מידע רגיש עובר למקומות העלולים לגרום לדליפת מידע‪ .‬הרעיון‬
‫שלי היה להקים ‪ one-stop-shop‬לתגובה לאירועים‪ ,‬מה שהביא אותנו להקים רשת‬
‫חברתית‪ .‬קראנו לה ‪) VirusBay‬מפרץ הווירוסים(‪ .‬הגשנו את המחקר והפיתוח של‬
‫הפלטפורמה לכנס גדול מאוד בלונדון והתקבלנו‪ .‬בדיעבד‪ ,‬אני בטוח שההשגחה הביאה אליי‬
‫את הרעיון הזה‪ .‬ואולי גם את דודי‪.‬‬
 ‫פרק ‪20‬‬

‫‪Achievement Unlocked‬‬

‫בחורף של שנת ‪ ,2017‬נראה היה שאני עומד להגשים את החלום הכי גדול שלי ‪-‬‬
‫להרצות בכנס ה־‪ ,Black Hat‬שנחשב אז לכנס הטוב ביותר בעולם לאבטחת מידע‪ .‬רציתי‬
‫להופיע בכנס כדובר ולא כמשתתף‪ ,‬ראיתי בכך כבוד גדול מאוד‪ .‬חמש שנים קודם לכן‪,‬‬
‫ישבתי עם חבר לעבודה במסעדה‪ ,‬ולפתע הוא שאל אותי‪:‬‬
‫"איפה אתה רואה את עצמך עוד חמש שנים?"‬
‫"מרצה בכנס ה־‪ ,"Black Hat‬עניתי בגיחוך‪.‬‬
‫לשם השוואה‪ ,‬זה כמו לשאול ילד בן שלוש עשרה שמתאמן בכדורגל איפה הוא רואה‬
‫את עצמו בעוד חמש שנים‪ ,‬והוא יענה‪ :‬במדי נבחרת ישראל‪ ,‬על כר הדשא של אצטדיון טדי‬
‫בירושלים‪ .‬בקיצור‪ ,‬ירייה לכוכבים‪.‬‬
‫אחרי שנתיים שבהן התעמקתי במחקר הווירוסים ואחרי חודשים של פיתוח הרשת‬
‫החברתית ‪ ,Virusbay‬כשלא מעט כסף יצא מכיסנו‪ ,‬עשינו את דרכנו‪ ,‬דודי ואני‪ ,‬ללונדון‪,‬‬
‫לכנס ה‪ Black Hat-‬הנכסף‪ .‬הצלחנו להתקבל אחרי שסיפרנו להם בכתב למה ואיך התחלנו‬
‫את הרשת החברתית‪ ,‬ועד כמה היא קשורה לעולמות הסייבר‪ .‬כלומר‪ ,‬הצגנו בפניהם את‬
‫הבעיה ואת הפתרון‪ .‬מנהלי הכנס אהבו את הרעיון והסכימו שנשתתף בכנס כדוברים‪ .‬החלום‬
‫שלי התגשם‪ .‬קיבלנו חדר קטן ממש קרוב לכנס‪ ,‬ולשמחתנו מסעדת פועלים לבנונית שכנה‬
‫ממש מתחתינו‪ .‬קיבלנו הקצאה של שעה וחצי כדי להרצות על המערכת החדשה שבנינו‪ .‬כדי‬
‫לתפוס את תשומת הלב של הקהל‪ ,‬הכנו מראש סטיקרים ממותגים וחולצות לחלק לעוברים‬
‫ושבים‪ .‬ידענו שזה יתפוס‪ ,‬וזה אכן מה שקרה‪.‬‬
‫"הפלטפורמה הזו היא מקום אחד לכל מה שתצטרכו"‪ ,‬פניתי לקהל הרב שגדש את אולם‬
‫ההרצאות‪.‬‬
‫הצבעתי על המסך בעוד דודי גולל את הדף הראשי שפיתחנו‪ .‬עם מיקרופון המדונה‬
‫אומנם הרגשתי קצת כמו איש מכירות בן יומו‪ ,‬אבל כשמאחוריי מתנוסס לוגו ענקי של הכנס‪,‬‬
‫התעצמתי וחשתי שאני כול יכול‪ .‬בתום ההרצאה‪ ,‬עשרות אנשים הצטופפו מסביבנו‪ ,‬שאלו‬
‫שאלות ורשמו את קוד הקופון שפורסם גם בטוויטר‪ .‬יצאנו משם עם מאות נרשמים חדשים‬
‫לרשת החברתית שלנו‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬יש פה מישהו על הקו שרוצה לדבר איתך"‪ ,‬קולגה דיווח לי‪.‬‬
‫"מה קרה? אני בכנס בלונדון"‪ ,‬שאלתי בתמיהה‪.‬‬
‫"אני מעביר לך אותו‪ ,‬הוא יסביר לך הכול"‪ ,‬וניתק‪.‬‬
 ‫הטלפון צלצל שוב‪ .‬בצד השני היה מנכ"ל של מפעל גדול בדרום הארץ‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬אנחנו חייבים את עזרתך! כל המפעל קרס‪ ,‬אנחנו מפסידים מיליונים!" הוא היה‬
‫היסטרי‪.‬‬
‫"אוקי‪ ,‬תסביר לי מה קרה"‪ ,‬הרגעתי‪.‬‬
‫"אנחנו לא יודעים‪ .‬הרשת קרסה והשרתים שאנחנו מדליקים קורסים גם הם מאיזשהו‬
‫וירוס לא ברור שמעמיס על המערכת‪ .‬אתה חייב לעזור!"‬
‫הוא שוב נלחץ‪ ,‬ואני ניסיתי להיות סמכותי‪.‬‬
‫"תקשיב‪ ,‬אני מבטיח לך שעכשיו שאני בתמונה‪ ,‬הכול יהיה בסדר‪ .‬תן לי רגע לעשות‬
‫טלפון לאחד העובדים שלי"‪ ,‬המשכתי‪ ,‬בעודי חושב על חבר שאני יכול לסמוך עליו‪.‬‬
‫"הלו‪ ,‬שי‪ ,‬איפה אתה?" עברתי לשיחה הבאה‪.‬‬
‫"אני על הרכבת‪ ,‬בדיוק בתחנת בת גלים בחיפה"‪.‬‬
‫"שי‪ ,‬תרד מהרכבת ותעלה על מונית ספיישל לדרום‪ .‬דחוף"‪ ,‬הוריתי לו‪" .‬אני עולה על‬
‫טיסה חזרה לארץ ופוגש אותך שם בערב"‪ ,‬המשכתי‪.‬‬
‫העלות של מונית ספיישל מחיפה לדרום מסתכמת בכמעט אלפיים שקלים‪ ,‬אבל זה לא‬
‫עניין אותי‪ .‬הבנתי שיש פה פוטנציאל לעסקה גדולה‪ ,‬והחלטתי לקחת את הסיכון ולממן את‬
‫הבאתו של שי בדחיפות למפעל‪ .‬הסברתי לדודי שאני חותך לארץ‪ ,‬וארזתי מזוודה‪ .‬הגעתי‬
‫הביתה ביום שישי בשעות הצוהריים‪ ,‬זרקתי את המזוודה על הרצפה בסלון והכנתי את‬
‫אורטל לכך שאני נוסע לדרום‪ ,‬כנראה ליום יומיים‪.‬‬
‫"כמה?" היא שאלה‪.‬‬
‫היא צדקה‪ .‬כמה באמת שווה סוף שבוע שהיא שוב תהיה בו לבד עם הילדות אחרי שרק‬
‫חזרתי מחו"ל?‬
‫"עשרות אלפים"‪ ,‬השבתי‪.‬‬
‫"בהצלחה‪ ,‬חיים שלי"‪ ,‬היא נשקה לי והגישה לי את תיק המחשב הנייד שלי‪.‬‬
‫הסתובבתי אל הבנות ונתתי נשיקה לכל אחת מהן‪ .‬בסוף הקידוש השולחן נראה כמו שדה‬
‫קרב‪ .‬עליתי לאוטו והתחלתי לדהור דרומה‪ .‬שי בטלפון עדכן אותי מה קרה‪.‬‬
‫"יש פה כורה ביטקוינים שמשתמש במעבד של השרתים"‪ ,‬הוא הסביר‪.‬‬
‫חזרנו על כמה פעולות וגילינו שהוא לא מוצא את המקור‪ .‬שי הצליח לנקות את‬
‫המחשבים אבל היה מחשב אחד שהמשיך להדביק אחרי כל ניקוי‪.‬‬
‫"סגור את הגישה לאינטרנט מהמפעל‪ ,‬זה יפסיק לטחון את המעבד"‪ ,‬אמרתי לו והוא‬
‫ביצע‪.‬‬
‫התקשרתי למנכ"ל‪.‬‬
‫"אוקי‪ ,‬אני יודע עם מה אנחנו מתמודדים"‪ ,‬הרגעתי שוב‪" ,‬בעוד עשרים וארבע שעות כל‬
‫האירוע מאחוריך"‪ ,‬הבטחתי לו‪.‬‬
‫לקחתי סיכון מחושב‪ .‬לא הייתי בטוח במאת האחוזים שאמצא את המקור לתקלה‪ ,‬אבל‬
‫היה לי חשוב לחזק את הביטחון של הלקוח שלי‪ .‬עלטה שרואים רק בסרטים שררה מסביב‬
‫למפעל‪ .‬חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני מחנה את האוטו החדש שלי בחוץ‪ .‬הכנסתי את הג'יפ‬
‫למפעל וחניתי בחניה של המנכ"ל‪ ,‬בלי להתבלבל‪ .‬יצאתי לדרך בטריקו וג'ינס‪ ,‬לא בדיוק‬
‫חליפת גיבור העל שאותה דמיינו לעצמם עובדי המפעל הנואשים‪ .‬צעדתי על רצפת הייצור‬
‫שנראתה כסדנה להכנת רובוטריקים לשילוח לחלל‪ ,‬והמשכתי לתוך האנגר עצום שהתנשא‬
‫לגובה של שלושים מטרים לפחות‪ .‬אורכו היה דומה לזה של טרמינל בשדה תעופה‪.‬‬
‫"מאה ושמונים אלף שקלים בכל שעה עגולה"‪.‬‬
‫"מה?" לא הבנתי‪.‬‬
‫"מאה ושמונים אלף‪ ,‬כן‪ .‬זה מה שעושה פס הייצור שהושבת בשעה אחת"‪ ,‬הסביר לי‬
‫מנהל הייצור שלקח אותי לחדר השרתים של המפעל‪.‬‬
‫פגשתי את שי‪ ,‬התחבקנו בחיוך כאילו לא היינו בשדה קרב שותת דם והתיישבנו לעבוד‪.‬‬
‫"שתית קפה?" שאלתי אותו‪.‬‬
‫עוד לא התחלתי לעבוד וישר קמתי למטבחון‪ .‬הכנתי קפה של מילואים ועברנו על‬
‫המחשבים בחברה‪ .‬אחרי שעתיים בערך מצאתי את הקריאה החשודה‪.‬‬
‫"שי‪ ,‬איפה המחשב הזה?" שאלתי‪.‬‬
‫"אין לי מושג"‪ ,‬הוא ענה‪.‬‬
‫קראתי למנהל משמרת הלילה‪ ,‬והוא אמר שמדובר במחשב ישן שנמצא במחסן‪ .‬בינגו!‬
‫ירדנו למחסן‪ .‬על מדפי ברזל הבחנתי בערמות של ציוד כבד ולידן ארונית אחת יחידה וקטנה‬
‫מעץ‪ .‬בתוכה אוחסן מחשב ישן‪ .‬על המסך שלו ריצדו חלונות שחורים‪.‬‬
‫"בוא נחקור אותו"‪ ,‬הצעתי לשי‪.‬‬
‫שי התחיל לפרק את הווירוס שעל המחשב‪ ,‬והרשת גילתה סימני חיים‪ .‬השעה הייתה‬
‫שלוש לפנות בוקר‪ ,‬זמן טוב ללכת לאכול‪ .‬הזמנתי את שי להמבורגר ניצחון בבאר שבע‪,‬‬
‫ומשם הוא הלך לנוח בבית מלון שביקש שאממן‪ ,‬ואני התחלתי בנסיעה הביתה שהסתיימה עם‬
‫הזריחה‪ .‬למחרת היום‪ ,‬שי חזר למפעל כדי לסיים את תיקון הרשת‪ .‬בתוך יומיים סגרנו את‬
‫האירוע‪ ,‬שהיה אחד המשמעותיים ביותר בקריירה שלי‪.‬‬
‫חזרתי הביתה‪ ,‬והשגרה הכתה בי שוב ‪ -‬לא היה לנו מספיק כסף למימון הרשת החברתית‬
‫שלנו ‪ ,Virusbay‬והחלטנו לפתוח בפרויקט מימון המונים כדי לגייס תקציב נוסף‪ .‬המטרה‬
‫שהצבנו לעצמנו הייתה צנועה יחסית ‪ -‬חמישה עשר אלף דולרים‪ .‬בתוך תשעה ימים בלבד‬
‫המטרה הושגה! הרשת געשה סביב הפלטפורמה הקטנה שיצרנו‪ ,‬וכנסים בין־לאומיים ביקשו‬
‫שנגיע להרצות בהם‪.‬‬
‫המשכנו את הפיתוח‪ ,‬ויחד עם מומחית למיתוג‪ ,‬יצרנו מארזים יוקרתיים עבור כל אלה‬
‫שתרמו לנו כסף למימון הפרויקט‪ .‬היו בהם חולצה ממותגת‪ ,‬גרביים וסטיקרים מיוחדים‪.‬‬
‫המארזים שלנו נשלחו לכל רחבי העולם‪ .‬מצאתי את עצמי יושב בבית שעות על גבי שעות‬
‫כדי לוודא שכל מארז הגיע ליעד שלו ‪ -‬אוסטרליה‪ ,‬ניו זילנד‪ ,‬יפן‪ ,‬גרמניה‪ ,‬ארצות הברית‪,‬‬
‫ברזיל ‪ -‬בכל מקום היה לנו מעריץ שרצה טעימה מהמיזם‪.‬‬
‫מיתוג לא היה חדש לי‪ .‬שנים אחורה הייתי אחד המפיצים הגדולים של צמיד שיווי משקל‬
‫שתפס תאוצה בארצות הברית‪ .‬כדי לקדם את המוצר‪ ,‬הכנתי לבד אביזרי מיתוג עבורו‪ ,‬כמו‬
‫חולצות‪ ,‬מדבקות ופוסטרים‪ ,‬שסייעו לאורטל ולי למכור את הצמיד בעמדות מכירה בכל רחבי‬
‫הארץ‪ .‬במשך כמה חודשים ניהלנו קמפיין אגרסיבי מהדירה הקטנה שלנו ברמת גן‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬ההשקעה הרבה שלי בפלטפורמה החברתית לא עלתה בקנה אחד עם האפשרות‬
‫להמשיך לעבוד בחברה‪ .‬ג'יימס הרגיש בחסרוני ותהה אם דרכינו נפרדות‪ .‬התוודיתי בפניו‬
‫שלדעתי הרומן בינינו חייב להסתיים‪ ,‬מפני שאני מרגיש שהדרך החדשה הזו של המיזם שלי‬
‫תפתח לי דלתות רבות‪ ,‬ואני לא רוצה לאכזב אותו או לגרוע מהמקצועיות של החברה על‬
‫חשבון הלקוחות שלו‪ .‬החלטנו שנשמור על קשר וניפגש בכנסים בארצות הברית‪ ,‬וכך נסגרה‬
‫לה הדלת שהניבה לי ממון רב בארבע השנים הראשונות של העסק‪.‬‬

‫התיישבנו‪ ,‬אורטל ואני‪ ,‬בסלון שלנו אחרי שהבנות סוף סוף נרדמו‪ ,‬לישיבת הנהלה‪ .‬אני‬
‫רציתי לסגור את העסק שלנו ולעבור לסטארט־אפ‪ .‬אורטל חששה‪ .‬התחייבנו לדמי שכירות‬
‫גבוהים בהוד השרון‪ ,‬קנינו רכב חדש‪ ,‬וההכנסה שלי כעובד שכיר‪ ,‬גבוהה ככל שתהיה‪ ,‬לא‬
‫הייתה יכולה להספיק לנו‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬החלטתי לסמוך על תחושת הבטן שלי ויצאתי‬
‫להשיג השקעה לפלטפורמה החברתית‪ ,‬אך קרה שטלפון מחברת תעופה ישראלית גדולה‬
‫הביא אותי לפגישה עם מנהלת אבטחת המידע‪ ,‬שדווקא כיוונה לשמירת החברה ולהקפאת‬
‫הסטארט־אפ שתכננתי‪ .‬עמדנו‪ ,‬היא ואני‪ ,‬מחוץ למשרדי חברת התעופה‪ ,‬והיא הביעה אמון‬
‫ביכולות שלי‪ .‬היא הכניסה אותי לרשימת הספקים שלה וכבר באותו חודש התחלנו להכניס‬
‫פרויקטים‪ ,‬שבאופן טבעי החליפו את העבודה שעד כה עשיתי עם ג'יימס‪ .‬כבר לא הייתי‬
‫מוגבל‪ .‬לא הייתי צריך לבצע את העבודה כפי שג'יימס קבע‪ ,‬אלא רק להשגיח שהיא נעשית‪.‬‬
‫מייד התחלתי לחפש מומחים בתחום שיעזרו לי לבדוק את האפליקציות של חברת התעופה‪,‬‬
‫ויקבלו בתמורה נתח קטן מהסכום שאני גביתי מהלקוח‪.‬‬
‫אורטל החליטה שהיא נכנסת איתי לעניינים‪ .‬יחד סיכמנו שהיא תעזוב את עבודתה‬
‫כמנהלת משרד בחברת הייטק בהרצליה פיתוח‪ ,‬וגייסתי אלינו עוד שני מומחים‪ .‬למרות‬
‫החששות שלה‪ ,‬אורטל האמינה בדרך שלי וסמכה על זה שאני בכיוון הנכון‪ .‬בראשית ‪2018‬‬
‫הפכתי למנכ"ל בן לילה‪ .‬נראה שלמרות הרצון שלי להיות סטארט־אפיסט מצליח שעושה‬
‫אקזיט ופורש‪ ,‬ההשגחה כיוונה אותי לפתוח מותג משלי שמספק שירותים‪ ,‬ולא מוצר‪.‬‬
‫המחקר הבא שלי הביא אליי עשרות לקוחות‪ ,‬ישראלים ואמריקנים כאחד‪ ,‬אך רק בזכות‬
‫דודי ו־‪ ,Virusbay‬כאשר השתחררתי רשמית מהחברה בבוסטון‪ ,‬פתאום התפנה לי מקום‬
‫ללקוחות אחרים‪ ,‬הרבה לקוחות אחרים‪ .‬ידעתי כי אם אצליח בתחום של חולשות תוכנה‪ ,‬זה‬
‫יצביע בדיוק מי אני וכמה אני שווה‪ .‬למה? מפני שבעולם הסייבר חולשות אבטחה שנחשפות‬
‫לעולם מקבלות מספר סידורי‪ ,‬שאותו אפשר למצוא על ידי חיפוש פשוט בגוגל‪ .‬זהו שיווק‬
‫עצמי מעולה למי שיש את היכולות למצוא חולשות כאלו‪ .‬הרישום שלהן כולל מילוי טופס‬
‫בסך הכול‪ ,‬אבל הפרטים עוברים בערוצים מבוקרים היטב‪ .‬כל חולשה נבדקת בפינצטה‪,‬‬
‫וכמובן בעלי התוכנה שבה נמצאה החולשה חייבים לאשר שאכן הממצא אותנטי‪ .‬כבר יצא לי‬
‫בעבר לרשום חולשות תוכנה‪ ,‬אך אז עבדתי תחת שם יחידת המחקר של החברה והפרסום‬
‫היה אנונימי‪.‬‬
‫"יש חברה שהותקפה על ידי האקרים ממקור סיני‪ .‬אנחנו רוצים שתצא לבדוק את‬
‫הנושא"‪ ,‬פנה אליי המנכ"ל הישראלי ממרומי מגדל השן של משרדי העבודה שלי בירושלים‪.‬‬
‫נסעתי ליעד שאליו הוא כיוון אותי ונפגשתי עם איש הקשר‪ .‬התברר שזו הייתה סתם‬
‫תקלה‪ .‬ביציאה‪ ,‬הסתכלתי על הלוגו של החברה שבה ביקרתי וחקקתי אותו במוחי‪ .‬הגעתי‬
‫הביתה וביקשתי לברר מי החברה הזו ולמה היא חשובה כל כך למנכ"ל‪ .‬מצאתי שהחברה‬
‫מפתחת תוכנה לניהול תחנות דלק‪ ,‬וחיפוש בגוגל גילה לי ששבוע לפני שנקראתי לאירוע‪,‬‬
‫הודיע עיתון בין־לאומי כי החברה הישראלית נרכשת על ידי אחת מחברות הדלק הכי גדולות‬
‫בעולם ‪ -‬ג'ילברקו וידר־רוט! באמצעות חיפושים מתוחכמים ניסיתי לאתר מידע על החברה‬
‫ברשת‪ ,‬כדי למצוא דרך להגיע למערכת הזו שמנהלת את תחנות הדלק מרחוק‪.‬‬
‫בלילה אחד‪ ,‬אחרי עשרות חיפושים‪ ,‬מצאתי קובץ שנחשד כווירוס ועלה למאגר כלשהו‬
‫שאוסף וירוסים לצורכי מחקר‪ .‬הורדתי את הקובץ למחשב שלי ופתחתי אותו באמצעות‬
‫תוכנה מיוחדת‪ .‬בנקודה הזו גיליתי את השם המדויק של המוצר‪.‬‬
‫למה היה לי חשוב כל כך שם המוצר? הדרך למצוא את המערכת באינטרנט היא על ידי‬
‫חיפוש טביעות אצבע‪ .‬כדי למצוא טביעות אצבע של מערכות‪ ,‬צריך שמות מדויקים‪ ,‬גרסאות‬
‫תוכנה ועוד כל מיני מילות חיפוש שעבורן תחזיר תוצאת החיפוש רשומה קטנה וספציפית‪,‬‬
‫ממש כמו ראיות בזירת חקירה של פשע מתוחכם‪.‬‬
‫איך מגיעים למילים מיוחדות נוספות כמו שם המערכת?‬
‫ברגע שיש בידינו את שם המערכת‪ ,‬אנחנו מתקדמים לשלב הבא‪ ,‬שבו אנו מחפשים מידע‬
‫על מוצר והתקנתו‪ ,‬ולכן‪ ,‬כמו כל מוצר שמגיע בקופסה‪ ,‬גם זה הגיע בקופסה כלשהי ואיתו‪...‬‬
‫מדריך למשתמש‪ .‬חיפשתי את המדריך למשתמש של המערכת הזו‪ ,‬והפלא ופלא ‪ -‬מצאתי‬
‫אותו‪ .‬במדריך היו מפורטים שלבי ההתקנה ‪ -‬שבעים ושבעה עמודים של שיעמום אינסופי‪.‬‬
‫בערב אחד‪ ,‬נשכבתי במיטה ליד אורטל והתחלתי לקרוא כל פסקה במדריך‪ .‬יכולתי לקפוץ‬
‫ישירות לשלב ההתחברות‪ ,‬אבל רציתי להתעכב על המרכיבים‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הגעתי‬
‫להתקנת תהליך החיבור מרחוק‪ ,‬שם הופיעה תמונה עם ממשק הניהול של המערכת‪ .‬מלבן‬
‫סגול באתר חבוי שבו מזינים שם משתמש וסיסמה‪.‬‬
‫קפצתי מהמיטה‪ .‬לא ישנים הלילה! פתחתי את המחשב וגלשתי לאתר שיודע לסרוק את‬
‫כל האתרים הקיימים באינטרנט‪ .‬הסריקה היא יעילה כל כך‪ ,‬עד שהתשובות חוזרות בתוך‬
‫כמה שניות‪ .‬להפתעתי‪ ,‬מצאתי אלפי אתרים עם ממשק ניהול כזה‪ .‬נכנסתי לאחד ‪ -‬מלבן סגול‪,‬‬
‫לשני ‪ -‬מלבן סגול‪ ...‬ואוו‪ ,‬לא ייאמן‪ ,‬התעוררתי לגמרי‪ .‬עצרתי לנשום‪ ,‬מה עושים עכשיו?‬
‫פורצים לתחנת דלק מרחוק?‬
‫מחשבות של האקר סטנדרטי החלו להתרוצץ במוחי‪ .‬הייתי חצוי‪ .‬מצד אחד‪ ,‬יכולתי‬
‫להיכנס ולבדוק מה הבעיות במערכת‪ ,‬ולוודא שהאקרים לא מצאו את הבעיה הזאת לפניי;‬
‫מצד אחר‪ ,‬ידעתי שיהיה מסוכן להשאיר טביעות אצבע שלי במקום שלא נתן לי אישור גישה‬
‫מראש‪ .‬הרגשתי סקרנות מהולה בפטריוטיות‪ .‬נמצאתי במרוץ נגד הזמן‪ .‬העובדה שמצאתי את‬
‫ממשקי הניהול הללו היא כשלעצמה הייתה בעייתית‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬שהאתרים האלה עלו‬
‫במנועי החיפוש של האינטרנט‪ ,‬ודי מהר עוד מישהו יבין שעשיתי את החיפוש הזה‪ .‬עם מעט‬
‫בדיקות‪ ,‬אותו סקרן יוכל להגיע לאותן מסקנות שלי מהר מאוד‪ .‬לא היה לי זמן לחשוב‪ .‬הייתי‬
‫חייב ליידע את מערך הסייבר הישראלי ולקבל אישור לפעול‪.‬‬
‫מערך הסייבר של ישראל הוא גוף שקיבל מנדט לנהל את אבטחת המידע של כלל‬
‫המדינה‪ ,‬בפרט בכל הנוגע לחברות ישראליות‪ .‬למרות שהבוס שלי עוד לא ידע מה עשיתי‪,‬‬
‫הרגשתי שעליי לחשוב על המדינה שלי‪ .‬האינטרס הזה היה גדול יותר מהאינטרס העסקי של‬
‫מקום העבודה שלי‪ .‬זה היה הזמן לקחת על עצמי אחריות אמיתית‪ .‬הזנתי את שם המשתמש‬
‫והסיסמה שהופיעו במדריך למשתמש ונכנסתי פנימה‪ .‬תפסתי את הראש‪ .‬אפשר לשנות את‬
‫מחירי הדלק מרחוק! הייתי חייב לנסות את זה‪ .‬תהיתי‪ ,‬איך לעזאזל אני מוצא את תחנת הדלק‬
‫הזו? הבנתי שאם אני נכנס לממשק הניהול והוא בעברית‪ ,‬הוא ככל הנראה בישראל‪ .‬כתבתי‬
‫קוד שרץ על כל ממשקי הניהול וכותב לי איזו מהכתובות נמצאת בישראל‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫מצאתי שבהגדרות המשמרת יש שדה מידע שמרמז על המיקום‪ .‬הרצתי שוב את הקוד‪ ,‬הפעם‪,‬‬
‫עם היכולת לקבל מיקום‪ .‬שדה תעופה? מספנת אוניות? אוי לא‪ ,‬תחנות הדלק האלו נמצאו לא‬
‫רק במרחב הציבורי! היו גם תחנות במתקנים אסטרטגיים‪ ,‬במפעלים גדולים‪ ,‬במקומות‬
‫רגישים‪ .‬מה עושים עכשיו? עשיתי רשימה של המיקומים והכנתי דוח מסודר למערך הסייבר‪.‬‬
‫לא היה מה לעשות איתו בארבע לפנות בוקר‪ ,‬והחלטתי להמתין‪ .‬בשבע בבוקר התקשרתי‬
‫לבוס שלי‪ .‬הסברתי לו שאני עושה מחקר חדש ושיש לי קצה חוט לחולשת אבטחה שיש בה‬
‫פוטנציאל הרס גדול מאוד‪ .‬מבעד לטלפון קלטתי שהוא מזיע מלחץ‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬החברה תתבע אותנו‪ .‬אנחנו מסתכנים פה מאוד"‪.‬‬
‫"אני יודע‪ ,‬אבל אני מבקש שתסמוך עליי"‪ ,‬השבתי‪" ,‬שלחתי הודעה למערך הסייבר‬
‫ועכשיו אני מכין הצהרה לחברה"‪.‬‬
‫שלחתי מייל לחברה כדי שיבינו שהמערכת שלהם זמינה דרך האינטרנט עם שם משתמש‬
‫וסיסמה ממדריך המשתמש‪ ,‬ואפשר להתחבר אליה מרחוק ולכאורה לשלוט על תחנות הדלק‪.‬‬
‫אחת מהן נמצאה‪ ,‬אגב‪ ,‬במרחק עשרים דקות נסיעה מהבית שלי‪ ,‬באזור ציבורי לגמרי‪.‬‬
‫החלטתי שאני נוסע לתחנה‪ .‬הייתי חייב לראות אם זה אמיתי‪ .‬הגעתי לתחנת הדלק‪ ,‬יצאתי‬
‫מהרכב‪ ,‬ואחרי שיחה קצרה עם הבעלים של התחנה הוצאתי את המחשב מהאוטו‪ ,‬הנחתי אותו‬
‫על מכסה המנוע והרצתי קוד שהכנתי מבעוד מועד‪ .‬הקוד יודע לנצל את הגישה הבלתי‬
‫מורשית לממשק ניהול המשמרת‪ ,‬לעקוף את הרשאות המתדלק ולשנות את רשומת מחיר‬
‫הדלק בכל המשאבות‪.‬‬
‫עברו כמה שניות של מתח‪ ...‬שום דבר לא קרה‪ .‬ואז‪ ,‬מחיר הדלק השתנה! ‪ 0.01‬שקל‬
‫לליטר! קפצתי במקום‪ ,‬נבהלתי‪ .‬לחיצה אחת שלי יכולה לגרום לכאוס רציני במחירי הדלק‪.‬‬
‫החלפתי מהר את מחיר הדלק חזרה לסכום המקורי‪ ,‬אך לא לפני שצילמתי תמונות של הסכום‬
‫שהופיע על המשאבה‪ ,‬כדי שאוכל להציג את הממצאים לחברה ולמערך הסייבר‪.‬‬
‫ארזתי את המחשב ונסעתי הביתה‪ .‬הדופק שלי עלה‪ ,‬הזעתי ברכב הממוזג‪ .‬זה הצליח!‬
‫חשבתי לעצמי‪ .‬מה יקרה עכשיו? עצרתי בצד‪ .‬חזרתי לתחנת הדלק‪ .‬הגישה של המדריך‬
‫למשתמש לא הספיקה לי‪ ,‬הייתי חייב גישת מנהל! משהו בי רצה לבדוק שוב את הבקר‪ ,‬אך‬
‫הפעם ממש מהקרביים שלו‪ .‬ביקשתי ממנהל התחנה להכניס דיסק־און־קי ולהקליט את הקוד‬
‫שאיתו פועלת המערכת‪ .‬כשהגעתי הביתה ובדקתי את הקוד‪ ,‬חשכו עיניי‪ .‬החברה השאירה‬
‫דלת אחורית במוצר שלה‪ .‬ממש בשלב ההתחברות‪ ,‬המערכת תשווה את שם המשתמש ואת‬
‫הסיסמה לשם המשתמש ולסיסמה של מנהל המערכת‪ ,‬וכך תיתן הרשאות ניהול! מצד אחד‬
‫אוי ואבוי‪ ,‬מצד אחר ‪ -‬בינגו! פרטי ההתחברות שמצאתי במדריך למשתמש לא נתנו לי גישת‬
‫מנהל לכל תחנות הדלק‪ ,‬אך הדלת האחורית הזו היא מפתח המאסטר שחיפשתי‪ .‬היה ברור‬
‫שהחברה צריכה לסגור את חורי האבטחה שלה‪ ,‬ויפה שעה אחת קודם! שלחתי את החולשות‬
‫שרשמתי בטופס אינטרנטי לעמותה ללא מטרות רווח בשם ‪ .MITRE‬זוהי העמותה הגדולה‬
‫ביותר בעולם בתחום הסייבר‪ ,‬והיא מקושרת ישירות למשרדי ההגנה האמריקנים‪ .‬בינתיים‪,‬‬
‫הגשתי בקשה להרצות על המחקר שלי על תחנות הדלק לכנסים ברחבי העולם‪ .‬כנס אחד‬
‫מעניין במיוחד צד את עיניי‪ ,‬והמחקר שלי צד גם את עיניהם‪.‬‬
‫בטיסה למוסקבה אל כנס האקרים מהטובים בעולם ‪) Zero Nights -‬לילות האפס(‪,‬‬
‫סידרתי את השקפים לקראת ההרצאה שלי‪ .‬שם הכנס מגיע ממשחק מילים עם המונח "זירו‬
‫דיי" )יום האפס( שפירושו‪ ,‬בשפה של ההאקרים ‪ -‬חולשת אבטחה שאף אחד עדיין לא מכיר‬
‫ושלא פורסמה‪ .‬גיליתי שמעבר למחיר הדלק‪ ,‬אפשר להשפיע על עוד משתנים רבים בחברת‬
‫במכל הדלק הראשי של התחנה‪,‬‬ ‫הדלק‪ .‬הבקר הזה שהגעתי אליו שולט גם במצוף קטן שנמצא ְ‬
‫המכל‬
‫מתחת לאדמה‪ .‬אם המצוף ישקר לגבי מינון הדלק‪ ,‬משאית התדלוק עלולה להציף את ְ‬
‫ואף ליצור גיץ שיגרום לדליקה או לפיצוץ‪ .‬גיליתי עוד שאפשר לפצל את תשלומי האשראי‬
‫במשאבה וליצור לעצמך עמלה בכל תדלוק‪ .‬בכמה מתחנות הדלק שהייתי מסוגל לשלוט בהן‪,‬‬
‫היה מדובר במיליארדי שקלים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬האתיקה המקצועית שלי הייתה ונשארה חשובה‬
‫לי הרבה יותר‪ .‬כדי לבצע שוד מהסוג הזה‪ ,‬צריך להיות קרימינל ממדרגה ראשונה‪ .‬בדיוק‬
‫ההוא שאני אמנע ממנו להגיע למקום הזה‪ .‬ידעתי כי הדיווח ימצב אותי כהאקר טוב מהשורה‬
‫הראשונה‪ .‬מכתב שנשלח מעמותת ‪ MITRE‬אל מערך הסייבר האמריקני הוביל בתוך כמה‬
‫חודשים למסמך הכרת תודה רשמי שהגיע אליי ממשרד ההגנה האמריקני‪ .‬זו הדרך שבחרתי‬
‫בה‪ .‬אחרי הדיווח שלי לעמותה וההרצאה שנתתי‪ ,‬מיציתי את המחקר הזה‪ .‬הערפל התפזר‪,‬‬
‫ובעיתון בין־לאומי הופיעה כותרת גרנדיוזית על המחקר‪ .‬הכתבה שיבחה את מעלליי ופירטה‬
‫את הסיפור מתחילתו ועד סופו‪ ,‬ובכך חתמה את הפרק הזה מעל דפי ההיסטוריה‪.‬‬
 ‫פרק ‪21‬‬

‫סיבוב הופעות‬

‫חודשים עברו והרצון העז להתקדם בער בי‪ .‬דודי ואני מצאנו עוד בשר לנעוץ בו את‬
‫הציפורניים ‪ -‬חקרנו ימים ולילות חולשה במנגנון של מוצרי הגנה למחשבים )אנטי־וירוסים(‬
‫שגרמה לדליפה של מידע לאינטרנט‪ .‬לבסוף כתבנו על כך מחקר והגשנו אותו כהצעה‬
‫להרצאה בכמה כנסים בעולם‪ .‬התגובה הייתה מהירה מאוד הפעם‪ .‬לא לקחנו בחשבון שכולם‬
‫יקבלו אותנו‪ ,‬וכמו להקת רוק‪ ,‬נאלצנו לצאת לסיבוב הופעות בכמה יעדים בעולם!‬
‫היעד הראשון היה העיר קראקוב שבפולין‪ .‬הצעירים הפולנים חיכו לנו‪ .‬הם כבר שמעו‬
‫על הרשת החברתית שלנו‪ ,‬והבחנתי בציפייה הדרוכה בעיניהם‪ .‬הסברנו על המחקר‪ ,‬כל אחד‬
‫בתורו‪ ,‬וסיימנו בסבב שאלות קצר‪ .‬אחת השאלות הקשות שעלו וסחפו את הקהל הייתה‬
‫שאלה של בחור גרמני צעיר‪:‬‬
‫"מי הן אותן חברות שהאנטי־וירוסים שלהם מדליפים מידע לאינטרנט?"‬
‫השתנקתי‪ .‬אסור לנו לחשוף שמות של מוצרים‪ ,‬מפני שחברות עלולות לתבוע אותנו על‬
‫הוצאת דיבה‪ .‬הסברתי שאנחנו עובדים עם אותן חברות‪ ,‬ותיקון הממצא מתבצע באופן‬
‫אוטומטי‪ .‬זה היה שקר לבן‪ ,‬אבל הייתי חייב להוציא אותנו מהסיטואציה המביכה‪ .‬דודי נשם‬
‫לרווחה‪.‬‬
‫"איזה מזל"‪ ,‬הוא פלט לעברי בחיוך כשיצאנו למונית שהמתינה לנו מחוץ למוזיאון‬
‫התעופה הפולני‪ ,‬ששימש אולם עבור הכנס‪.‬‬
‫היעד הבא שלנו היה קופנהאגן‪ ,‬עיר קרה ומקסימה ביופייה‪ .‬ידענו שגם בה לא נוכל‬
‫להתקלף מהמעילים ומכובעי הצמר שליוו אותנו בקראקוב‪.‬‬
‫"לפני שאתחיל בהרצאה‪ ,‬בואו נעשה חימום קל"‪ ,‬פלרטטתי עם הקהל בקופנהאגן‪" .‬כולם‬
‫לעמוד"‪ .‬פרצופים המומים בהו בי מכל עבר‪" .‬לעמוד‪ ,‬לעמוד‪ ,‬קדימה"‪ ,‬התעקשתי‪" .‬למי שיש‬
‫חמש שנים ניסיון ופחות שישב"‪ ,‬הוריתי‪ ,‬וכמה אנשים התיישבו‪" .‬כפיים לצעירים‪ .‬למי שיש‬
‫עשר שנים ניסיון ופחות‪ ,‬מוזמן לשבת"‪ .‬הקהל החל לצחקק‪.‬‬
‫המשכתי הלאה עד שהגעתי לשלושים וחמש שנות ניסיון‪ .‬תאמינו או לא‪ ,‬אבל בשורה‬
‫הראשונה ישבה הפרסונה שאחראית לדפים הראשונים בהיסטוריה של האינטרנט שלנו ‪ -‬פול‬
‫ויקסי )‪ .(Paul Vixie‬מישהו המליץ לו להיכנס להרצאה שלי‪ ,‬והוא בחר לשבת בשורה‬
‫הראשונה‪ .‬כיוון שהוא היה בעל הניסיון הרב ביותר בקהל‪ ,‬נתתי לו במתנה ערכה של‬
‫‪ .Virusbay‬האמת שהאקט הזה גרם לי מבוכה רבה‪ ,‬הרי האדם הוא מולטי מיליונר‪ ,‬אבל‬
‫בשיחה קצרה בינינו אחרי ההרצאה‪ ,‬הוא דווקא אמר לי שהתרגש מהמעמד וששמע עליי‬
‫הרבה‪ .‬אני מקווה שאת הסומק שעלה לי בלחיים הוא לא קלט‪.‬‬
‫קופנהאגן הייתה מרשימה מאוד‪ ,‬אך השהות שלי בה הייתה קצרה‪ .‬הייתי חייב להמשיך‪.‬‬
‫עליתי על טיסה לצ'כיה‪ ,‬חסר כוחות ומותש מטיסות ומלינה במלונות מנוכרים‪ .‬התגעגעתי‬
‫הביתה‪ .‬היה ערב קריר למדי‪ ,‬והמטוס היה כמעט ריק מאדם‪ .‬נחתנו בפראג‪ ,‬ומשם‪ ,‬במונית‬
‫זריזה להפליא‪ ,‬הגעתי למלון של הכנס‪ .‬זה לא היה כנס רגיל וגם לא ביקשתי להרצות שם‪.‬‬
‫הגעתי כדי ללמוד‪ .‬בכנס ההוא לימדו את הנוכחים על פרקטיקה שנקראת "פורנזיקה" ‪-‬‬
‫אומנות חקירות המחשב‪ .‬היא מגיעה מעולם החקירות המשטרתיות ולאו דווקא מעולם‬
‫הווירוסים‪ ,‬והכנס היה בחסות בית הספר הטוב ביותר בעולם לתחום הזה ‪ .SANS -‬אחרי‬
‫יום עמוס בשיטות חקירה שונות עם חוקרים מהאינטרפול ומה־ ‪ ,FBI‬ישבתי לבירה של‬
‫צוהריים עם פול ופטריק‪ ,‬זוג קצינים שחיפשו בדיוק מישהו כמוני כדי לשתף עימו סיפורי‬
‫מורשת קרב‪ .‬הם התחילו לספר לי על רשת ברוני סמים שהחליטה ליצור טלפון ייעודי ובו‬
‫אפליקציה סמויה לטובת הסחר‪ .‬אין שוני בינה ובין טלגרם‪ ,‬אבל השיווק סביב הטלפון בעל‬
‫שני הפרצופים‪ ,‬שבו חלק נעול ושקוף לגמרי‪ ,‬עשה את העבודה‪ .‬עשרות אלפי משתמשים‬
‫רכשו את הטלפון‪ ,‬והסחר מסביבו הסתכם במיליוני אירו שעומדים להיות מוחרמים ממש‬
‫בקרוב‪ .‬הם אפילו גילו לי שתצא ידיעה גדולה בתקשורת בנושא‪ .‬הם קראו לרשת‬
‫"אנקרוצ'אט"‪.‬‬
‫ביולי ‪ ,2020‬בזמן כתיבת הספר הזה‪ ,‬נחשף העניין בתקשורת‪ ,‬בעיתונים רבים בעולם‪.‬‬
‫כתבתי על זה פוסט בפייסבוק וחתמתי למטה‪" :‬האקר סטנדרטי"‪ ,‬אך לא ציינתי את היכרותי‬
‫עם הסיפור‪ .‬שיחקתי אותה מופתע מול חבריי למקצוע‪ ,‬ובתוך תוכי נזכרתי בחיוך באותה‬
‫שיחה מקרית שלי בכנס עם זוג החוקרים‪.‬‬
‫למחרת בבוקר כבר הייתי על הטיסה לבריסל‪ ,‬שממנה הייתי אמור להגיע לעיירה‬
‫הציורית גנט שבבלגיה‪ .‬דודי חיכה לי שם לסיום סבב ההרצאות שלנו‪ .‬בבריסל חיכתה לנו‬
‫מונית שלקחה אותנו בדרך שאורכה מאה ושמונים קילומטרים‪ ,‬לתוך ליבה של בלגיה‬
‫הקסומה‪ .‬הגענו למלון של הכנס באישון לילה‪ ,‬ובלובי פגשנו את מנהלי הכנס טובי המראה‪,‬‬
‫מסבירי פנים ומלאי קעקועים‪ .‬צחקנו קצת ופטפטנו על דא ועל הא‪ ,‬זרקנו את הדברים בחדר‬
‫ויצאנו לחפש מסעדה לארוחת ערב‪.‬‬
‫בבוקר יצאנו לאולם ההרצאות כדי להירשם ולקבל תגים‪ .‬במאמר מוסגר‪ ,‬אני חושב‬
‫שתגים של כנסים הם משהו שמאוד כיף לאסוף‪ .‬יש לי במשרד עשרות תגים מכל העולם‪ ,‬אך‬
‫זה של ‪ ,BruCon‬הכנס הבלגי‪ ,‬היה המושקע ביותר‪ .‬התג עוצב מפיסת חומרה בצבע ירוק‬
‫כהה‪ ,‬כזו שרואים בתוך מחשבים מפורקים‪ ,‬אך הייתה חתוכה בצורת הלוגו של הכנס‪ .‬לחלק‬
‫האחורי הולחמה סוללה ולקדמי ‪ -‬מסך בגודל שורת מחשבון אחת‪ ,‬שהציג בנורות כחולות את‬
‫שם הדובר‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬קיבלנו חולצות עם המילה ‪ speaker‬מתנוססת על גבן‪ ,‬כדי להוסיף‬
‫תחושת שייכות לגילדת הדוברים של הכנס‪ .‬עשינו את דרכנו למלון ונחנו בחדרים עד השעות‬
‫המאוחרות של הלילה‪.‬‬
‫"דודי‪ ,‬ס'תכל אליי"‪.‬‬
‫כיוונתי את הטלפון וצילמתי סלפי שלנו; שנינו עם לפטופים פתוחים‪ ,‬מפתחים גרסה‬
‫נוספת של הפלטפורמה החברתית באמצע הלילה‪ .‬רגע לאחר מכן‪ ,‬התמונה יצאה לטוויטר‬
‫וגרפה מאות לייקים ושיתופים‪ ,‬עוד ועוד עוקבים‪ ,‬עוד ועוד משתמשים‪ .‬השעה כבר הייתה‬
‫ארבע לפנות בוקר‪ .‬לא עצמנו עין‪.‬‬
‫ביום שלאחר מכן לא היה זמן לבזבז‪ .‬לא יכולנו להסתובב בעיירה מפני שחיכו לנו‬
‫בלונדון לכנס קצר שהתנגש בתאריכים של הכנס בבלגיה‪ .‬כל עיכוב קל בתכנית היה גורם‬
‫לכך שהיינו מבריזים מההרצאה‪ ,‬אך למזלנו‪ ,‬התכנית תקתקה כמו שעון!‬
‫לקחנו מונית למשרדים של סוכנות השכרת רכב מקומית וחיפשנו רכב יוקרה‪ .‬ראינו שני‬
‫ג'יפים שחנו בחניון המקורה והתחלנו להתייעץ כמה חצוף זה יהיה לקחת רכב ‪Land Rover‬‬
‫ששווה שש מאות אלף שקלים לנסיעה חד־פעמית‪ .‬הוא היה אמור לעלות לנו ארבע מאות‬
‫יורו לסיבוב של עשרים וארבע שעות‪ .‬הג'יפון שלידו עלה חצי מהסכום‪ ,‬והחלטנו להתפשר‬
‫עליו‪ BMW .‬שחורה‪ ,‬שנתון עדכני וכל אבזורי הרכב שאפשר רק לחלום עליהם‪ .‬חסרי‬
‫דאגות כמו ילדים‪ ,‬דהרנו בכבישי בלגיה בג'יפון החמוד ששכרנו ועצרנו בצד הדרך בעיירה‬
‫קסומה נוספת‪ ,‬ניופורט‪ ,‬שסביבה עשרות קילומטרים של שדות מרעה‪ .‬הבראסרי המקומי היה‬
‫יקר להחריד‪ ,‬ושנינו צחקנו כמו מטומטמים בזמן שלקחנו את החשבונית‪ .‬ידענו שאחד הכנסים‬
‫כבר יסבסד לנו את הארוחה המופרזת‪ .‬אחרי הארוחה יצאתי לכיכר שמחוץ למסעדה‪ .‬שיירה‬
‫של ילדי גן עמדו והביטו בבניין העירייה‪ ,‬והזכירו לי שבבית שלי יש ילדות שמתגעגעות‬
‫לאבא שלהן‪ ,‬ואבא שלהן אליהן‪ .‬המשכנו במסענו‪ ,‬כשעדר של שוורים חומים מלווה אותנו‬
‫בצידי הכביש‪ ,‬מלחך עשב במרעה שאין לו סוף‪.‬‬
‫את המעבר בין המדינות עשינו במעבורת משא‪ ,‬שלקחה את הרכב השכור שלנו ואנחנו‬
‫בתוכו הישר לממלכה המאוחדת‪ .‬כל הדרך‪ ,‬הטלפון שלי לא הפסיק לתעד כל רגע לסטורי‪.‬‬
‫נכנסנו לרכבת המשא בעיר שבה נהג הרכב יושב בצד שמאל‪ ,‬ויצאנו לעיר שבה הנהגים‬
‫יושבים בצד ימין‪ .‬שיכורים מצחוק לא הפסקנו לטעות בנהיגה‪ ,‬אבל בסוף הגענו ליעדנו‪.‬‬
‫בלונדון‪ ,‬מנהלי הכנס הכירו אותנו‪ .‬הם רק פתחו שם שלוחה‪ ,‬אך זה היה אותו צוות‬
‫מקראקוב‪ .‬הערב ירד על העיר ומנהלת הכנס שלחה לנו הודעה‪" :‬מחכים לכם בפיצה‪ ,‬בואו!"‬
‫במונית זריזה הסתובבנו ברחובות הצרים של לונדון ועקבנו אחרי הנקודה במפה על מסך‬
‫הטלפון‪ .‬נכנסנו למקום‪ ,‬בר־אלכוהול שהגיש פיצות ענקיות כחלק מהמיוחדות שלו‪ .‬הרמתי‬
‫את היד למלצרית כאילו תקציב הכנס היה כולו שלי‪:‬‬
‫"שוֹטים לכולם בבקשה"‪ ,‬קרצתי למנהלת הכנס והיא אישרה‪.‬‬
‫השוטים מילאו את שולחן המסעדה‪ ,‬שהיה עשוי מרגלי ברזל גבוהות בשחור פחם ועליהן‬
‫בוצ'ר מלבני כבד שמספיק לעשרים מקומות ישיבה לפחות‪ .‬מסביבו ישבנו כולנו על כיסאות‬
‫בר והרגשתי שאם אני לא מוביל את הערב הזה‪ ,‬הוא בקלות עלול להיות קר כמו מזג האוויר‬
‫בקראקוב בביקור האחרון שלנו‪.‬‬
‫"כוסות באוויר כולםםםם!"‪ ,‬צעקתי כמי שבא לשאת ברכה‪ .‬עם סכין הפיצה העגול‬
‫טפחתי על כוסית האלכוהול כנושא דברים‪" .‬אני רוצה להגיד תודה לגברת הראשונה שהביאה‬
‫את כולנו לפה‪ ,‬וכמובן לצוות המדהים הזה שבלעדיו כל זה לא היה אפשרי"‪ ,‬קראתי‬
‫בשמותיהם כדי שידעו עד כמה ההיכרות בינינו עמוקה‪ .‬האווירה התחממה‪ ,‬הקרח הפשיר‪.‬‬
‫חזרנו הלומי אלכוהול לחדר‪.‬‬
‫בבוקר למחרת יצאנו לכנס שהתקיים בהאנגר קטן במקום אחר בעיר‪ .‬ישבו בו קומץ קטן‬
‫של אנשים‪ ,‬והייתה לנו הרגשה של הופעה פרטית‪ ,‬אינטימית‪ .‬היה כיף‪ .‬כשסיימנו‪ ,‬נפרדנו‬
‫בחמימות מכולם‪ ,‬ביקשנו מעובדי הכנס להביא את הרכב שלנו לחזית ומשם יצאנו לדרך‪.‬‬
‫לפני שנתחיל בנסיעה הארוכה‪ ,‬החלטנו לעצור במכולת ולהצטייד בחטיפים‪ .‬כשפתחתי את‬
‫דלת הג'יפ‪ ,‬חשכו עיניי ‪ -‬רעש מוזר קרא לאוזניים שלי להקשיב‪ .‬שמעתי חריכה של חתיכת‬
‫פלדה בחתיכה אחרת‪ ,‬כאילו זחל מתקדם לעברנו‪ .‬הייתי קרוב ‪ -‬זה היה טנק צבאי! כן‪ ,‬כן‬
‫טנק! ככל הנראה שייך להפגנה כלשהי‪ .‬מרוב שהייתי בהלם‪ ,‬לא הספקתי לתעד את המאורע‪.‬‬
‫חזרנו כפי שבאנו‪ ,‬ברכבת המשא‪ ,‬חזרה לגנט‪ .‬ההרצאה שם הייתה דומה להרצאה בלונדון‪,‬‬
‫ומלבד מסעדות טובות‪ ,‬תג יפה לאוסף וזיכרונות‪ ,‬לא לקחנו משהו מיוחד מהכנס‪ .‬אפשר‬
‫להגיד שבטננו הייתה מלאה‪.‬‬
‫"מגיע לנו בקבוק שמפניה‪ ,‬לא?" דודי הכריז בקול‪.‬‬
‫עמדנו בחוץ‪ ,‬דודי פתח את הסטורי ואני פתחתי את השמפניה‪ ...‬ככה‪ ,‬רק שנינו‪ .‬חגגנו‬
‫סופה של תקופה‪.‬‬
‫המחקר שכתבנו‪ ,‬על דליפת המידע מתוכנות שאמורות לשמש להגנה‪ ,‬לקח אותנו לפולין‪,‬‬
‫לשוודיה‪ ,‬לבלגיה‪ ,‬לבריטניה ואף לארצות הברית‪ .‬גם למקסיקו הגענו עם המחקר הזה בשנה‬
‫שלאחר מכן‪ .‬בעיניי‪ ,‬העברת הידע שברשותי לעמיתים למקצוע הוא ערך עליון‪ .‬אני חושב‬
‫שלא צריך להירתע משיתוף הידע‪ ,‬מפני שאנשים מחפשים מודל לחיקוי לא רק בגלל הידע‬
‫שהוא יכול להנחיל להם‪ ,‬אלא בעיקר בגלל מי שהוא‪.‬‬
‫"אני רואה שהכפלתם את ההכנסות שלכם"‪ ,‬פנה אלינו רואה החשבון בחיוך רחב‪.‬‬
‫שתקתי‪ ,‬אפילו הובכתי‪ .‬למרות שאני יודע למה אני מסוגל‪ ,‬אני פשוט לא אוהב‬
‫כשאומרים את זה בקול רם‪ .‬פרויקטים ולקוחות חדשים לא הפסיקו לזרום‪ .‬בדיעבד‪ ,‬ההחלטה‬
‫שלי ושל אורטל להקים חברה הייתה החלטה נבונה‪ ,‬שהביאה אותנו לגבהים שלא חשבנו‬
‫שהם בכלל אפשריים‪ .‬הקנאה שחשתי תמיד כלפי אלו שהצליחו בסטארט־אפים ובאקזיטים‬
‫נעלמה כלא הייתה‪ .‬סביבנו הפציעו איתותים ראשונים לחבירה לפרויקטים ביטחוניים גדולים‪.‬‬
‫"יש לי פרויקט מסווג בחו"ל בשבילך‪ .‬עשרות אלפי דולרים ותוך שבוע אנחנו חוזרים‪.‬‬
‫אתה מסוגל?" שאל אותי קול מוכר של קולגה שעבר לעבוד בחברה ביטחונית רגישה‪.‬‬
‫"מה דרישות התפקיד?" שאלתי בביטחון‪.‬‬
‫נפגשנו על סיגרים בבורסה ברמת גן‪ ,‬והוא הסביר לי שאנחנו צריכים לנסוע למזרח‬
‫אירופה‪ ,‬שם נפגוש נציגים ממשרד ממשלתי שהוא מחובר אליו‪.‬‬
‫"הבוס הגדול חושד שהאקרים פרצו למערכת הממשלתית"‪ ,‬הוא הסביר לי תוך פיזור‬
‫עשן סמיך‪.‬‬
‫הראש שלי כבר רץ לבחירת חבר לטיסה‪ .‬חשבתי על רון‪ ,‬האקר ממולח שעימו שיתפתי‬
‫פעולה שנים‪ .‬סמכתי על העובדה ששנינו יחד נענה על הציפיות‪ ,‬ונוכיח כי אנחנו מסוגלים‬
‫לבצע את העבודה גם בחצי מהזמן שהוגדר‪.‬‬
‫הטיסה למזרח אירופה לא איחרה להגיע‪ .‬רון ואני‪ ,‬כמו שני סוכנים סמויים‪ ,‬נשלחנו‬
‫במסווה של תיירים לבצע סימולציית פריצה של האקרים לממשלה של מדינה זרה‪ .‬קשה‬
‫להעביר במילים את התחושות ואת המחשבות שהתרוצצו בי כל הדרך‪ .‬כמה מונח על כף‬
‫המאזניים‪ ,‬מפחיד‪ ,‬מסוכן‪ ...‬אבל ידעתי שאסור לי לפחד מהפחד‪ .‬הורדנו מזוודות בסוויטה‬
‫ויצאנו במונית למקום שאליו הורו לנו להגיע ‪ -‬בניין מכובד במרכז העיר‪.‬‬
‫"אני צריך שתוכיחו שאפשר לפרוץ למערכת בלי שישימו לב"‪ ,‬פקד עלינו הבוס הגדול‪,‬‬
‫לבוש בחליפה מעונבת‪ ,‬רשמי וקר‪.‬‬
‫הנהנתי‪ ,‬אבל זה לא התקדם לשום מקום‪ .‬הבנתי שהם רגילים למשוך זמן‪ ,‬שאין לנו‪.‬‬
‫הפגישה ארכה דקות ארוכות עד שנמאסה עליי‪.‬‬
‫"אוקי‪ ,‬אפשר להתחיל?" יריתי‪.‬‬
‫הם היו בהלם‪ .‬צחקוק של מנהל הפרויקט שבא איתנו מישראל המיס את אי־ההבנה‪.‬‬
‫"עידו איש של מעשים‪ ,‬לא של דיבורים‪ ,‬תסלחו לו על הישירות"‪ ,‬הוא כיסה על חוסר‬
‫הטקט שלי‪ ,‬וכולנו קמנו‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬הישראלים‪ ,‬יצאנו לעשן סיגריה בחוץ ודיברנו על איך זה שכולם שם לבושים‬
‫בחליפות בעוד אנחנו במכנסי ברמודה ובחולצות קצרות‪ .‬נכנסנו שוב לבניין‪ ,‬הפעם למשרד‬
‫פנימי במעמקי המסדרון‪ .‬החלונות בחדר היו צרים ומלבניים‪ .‬ממש כמו בצבא‪ ,‬חשבתי‬
‫לעצמי‪ .‬סביב הקירות עמדו שולחנות מחשב חומים כהים‪ ,‬שמשקלם הרב היה ניכר ברצפת‬
‫הבטון שכוסתה בשטיח בסגנון מזרח אירופי מאובק לחלוטין‪ .‬שכבות האבק שם לא ביישו‬
‫שכבות ארכיאולוגיות באתר היסטורי עתיק‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬נאלצנו להמשיך להקשיב לבלבולי‬
‫המוח של הצוות המקומי‪ .‬הם ניסו להסביר לנו כיצד עובדת המערכת ועד כמה יש צורך בכמה‬
‫אישורים קריטיים בתוכנה‪ ,‬אחרת לא נצליח לגשת לשום שלב‪.‬‬
‫"אוקי‪ ,‬איפה אנחנו יושבים?" הסטתי את השיחה‪.‬‬
‫רון ישב וחיכה להוראות שלי‪ .‬כמי שנולד וגדל בנורבגיה‪ ,‬הוא הבין את הקודים‬
‫התרבותיים של המארחים שלנו ונותר מאופק מאוד‪ ,‬אך ברגע שנפתח המחשב‪ ,‬הפך לישראלי‬
‫חוצפן שמסוגל לפרק רשתות סבוכות עד לגניבת הרשאות מנהל רשת בתוך כמה דקות‪.‬‬
‫פתחנו מחשבים והתחברנו לרשת‪ .‬בתוך זמן קצר‪ ,‬סומנו המחשבים שלנו ברשת המשרד‬
‫כעוינים‪ ,‬וצוות ההגנה החל לחסום את הקריאות שלנו‪ .‬המשחק האמיתי התחיל‪.‬‬
‫"ראית מה הם עושים?" רון זרק אליי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בוא נעקוף את זה"‪ ,‬השבתי‪.‬‬
‫זייפנו את כתובות המחשבים שלנו ברשת באמצעות תוכנה ייעודית‪ ,‬וכך עקפנו את‬
‫היכולת של המשרד לחסום אותנו‪ .‬המשכנו למפות את הרשת‪ ,‬לגשת לשרתים ולחפש את‬
‫אפליקציית המיסים המדוברת‪ ,‬אך לא מצאנו כלום‪ .‬חצי יום נשרף‪ ,‬מזמן כבר גנבנו משתמש‬
‫מנהל‪ ,‬והסתובבנו באופן חופשי בג'ונגל שמישהו בנה לפני עשרים שנה‪.‬‬
‫בשיחה בבית המלון באותו ערב‪ ,‬קיבלנו מידע חדש‪ .‬התברר כי חברת המחשוב שמנהלת‬
‫את המחשבים של רשות המיסים הטעתה אותנו! אפליקציית המיסים נמצאה על רשת אחרת‬
‫בקומה אחרת בבניין‪ .‬נותרו ארבעה ימים עד לסוף הפרויקט‪ ,‬הרבה כסף היה מונח על‬
‫השולחן‪ ,‬והמוניטין שלנו החל להתפוגג ככל שהזמן עבר‪ .‬לא נלחצנו‪ .‬הלכנו להחליף בגדים‪,‬‬
‫ויצאנו למסעדה גרוזינית באזור‪ .‬היה לי דז'ה־וו לשהות שלי בגיאורגיה אחרי הצבא‪ .‬נזכרתי‬
‫שוב באוכל ובתרבות השתייה‪ ,‬בריקודים ובשמחת החיים של הגיאורגים‪ .‬הזמנתי כמעט את‬
‫כל התפריט‪ ,‬ידעתי כי כך מקובל‪ .‬צריך לטעום קצת מכל דבר‪ ,‬העיקר שיהיה בשפע‪ .‬רון היה‬
‫קצת המום‪ ,‬אבל אחרי שתים עשרה שעות על המקלדת‪ ,‬גם הוא נכנע בסוף לרעב‪ .‬בקבוק יין‬
‫נפתח ועוד אחד אחריו‪ ,‬ואנחנו הרגשנו כבר לגמרי בבית‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬ביום השני‪ ,‬חזרנו למשרד חזקים יותר‪ .‬הבנו שיש לנו מטרה אחרת‪ ,‬ואנחנו‬
‫חייבים לחפש אותה יותר לעומק‪ .‬התחלנו למפות אפליקציות על שולחן העבודה ואת סוגי‬
‫התפקידים של כל אחד במשרד‪ .‬ידענו שבעלי תפקידים גבוהים משתמשים באפליקציה‬
‫למעקב‪ ,‬ולכן אליהם פרצנו ראשונים‪.‬‬
‫"מצאתי!" צעקתי לרון‪.‬‬
‫מצאתי אפליקציה קטנה שכל תפקידה היה לפתוח ערוץ לשרת שנמצא ברשת מקבילה‪.‬‬
‫ממש כמו שער בין עולמות‪ .‬בכל צד יש כל כך הרבה‪ ,‬אבל בלי השער אי־אפשר להגיע‬
‫מעולם אחד למשנהו‪ .‬מצאנו שהשרת הזה פגיע לחולשת אבטחה שנמצאה ב־‪ .2015‬לא‬
‫ייאמן‪ .‬מדינה שלמה נשענת על שרת שאף אחד לא דואג לעדכן! בתוך כמה דקות לקחנו קטע‬
‫קוד שפורסם באיזה פורום האקרים‪ ,‬עשינו בו קצת שינויים כדי שיתאים למטרה שלנו‬
‫והרצנו אותו‪ .‬לא קרה דבר‪ .‬הבטנו זה בזה המומים‪ .‬מה קורה פה? זה לא הגיוני‪ .‬הרצנו שוב‬
‫את הקוד ושום דבר לא קרה‪ .‬כתבנו קוד נוסף שיראה לנו מה קורה בתקשורת בעת ההרצה‬
‫של החולשה‪ ,‬ופתאום שמנו לב שיש מספר קטן בשם של השרת שמתחלף‪...4 ...3 ...2 ...1 .‬‬
‫וואו! היו שם בעצם ארבעה שרתים משוכפלים‪ .‬כלומר‪ ,‬היינו בדרך הנכונה‪ ,‬פשוט שרת ‪1‬‬
‫ושרת ‪ 2‬הודבקו בקוד שלנו ואנחנו הבטנו בשרת ‪ .3‬ממש כמו קרוסלה כזו‪ ,‬שמטרתה לנהל‬
‫את העומסים של כמות המידע שנכנס ויוצא‪ .‬המשכנו להריץ את הקוד שכתבנו והשתלטנו‬
‫בהצלחה על אותו שרת ברשת הנסתרת‪ .‬למרות שהיה נראה כאילו הגענו ליעד‪ ,‬העבודה עדיין‬
‫לא הסתיימה‪.‬‬
‫"אני רוצה שתראה לי שאתה מצליח לשנות בטבלאות רשומות של מיסים"‪ ,‬ביקש אחד‬
‫המנהלים ברשות המיסים‪.‬‬
‫סרקנו את הרשת‪ ,‬חיפשנו מסדי נתונים‪ .‬אלו טבלאות גדולות המכילות את כל המידע‬
‫שמגיע מאתרי אינטרנט‪ ,‬אליהם מתחברים אנשי מחשוב של הרשות כדי לעדכן נתונים על‬
‫חברות פרטיות ועל ארגונים במדינה‪ .‬גם זה לא לקח הרבה זמן‪ .‬מצאנו ברשת אתר אינטרנט‬
‫פנימי המשמש לבדיקות‪ ,‬והוא הכיל דפי אינטרנט שאינם מוודאים את הקלט שנשלח לאותן‬
‫טבלאות‪ .‬הזרקנו את הקוד שלנו לתוך שדות הקלט כדי להתל באתר האינטרנט וזה בתורו‬
‫ביקש ממסד הנתונים את הטבלה כולה במקום רשומה אחת כפי שיצרו המתכנתים‪ .‬האקרים‪,‬‬
‫אמרנו כבר?‬
‫תוך שלושה ימים‪ ,‬הוכחנו שהאקרים אנונימיים לחלוטין עלולים לפרוץ לאתר רשות‬
‫המיסים ולבצע שינויים ברשומות‪ .‬המנהלים היו אחוזי התפעלות‪ ...‬הם לא הפסיקו להודות‬
‫לנו על שהצלחנו לקלף את שכבות ההגנה בזו אחר זו‪ .‬חזרנו לארץ שיכורים מניצחון‪.‬‬
‫ההצלחה לא עלתה לנו לראש‪ ,‬אבל הרגשנו רעב למשימות נוספות‪.‬‬
‫שאיפה אחרת שלי שמיקדה את תשומת ליבי באותם ימים הייתה להגיע לחגורה שחורה‬
‫באומנויות הלחימה‪ .‬האימונים למבחן חגורה שחורה המיוחל היו קשים‪ .‬ביקשתי משרול‬
‫להגיע אליי לאימונים אישיים בבית כדי להדביק את הפער‪ ,‬ומעבר לזה הייתי מתאמן גם‬
‫בשיעורים של אופיר‪ ,‬בתי הבכורה‪ ,‬עם הקבוצה של הילדים‪ .‬כושר‪ ,‬טכניקה ולא פחות‬
‫מעשרים וחמישה קרבות מגע מלא‪ ,‬הפרידו ביני ובין החגורה המיוחלת‪ .‬ביום המבחן הגעתי‬
‫חזק מתמיד‪ .‬הרגשתי שהאתגר שמחכה לי הוא אומנם אחד המבחנים הקשוחים בעולם‪ ,‬אבל‬
‫כמו תחרות איש הברזל‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא אורך יום אחד בלבד‪ .‬המבחן מתחיל באלמנטים של‬
‫כושר ‪ -‬עשרות שכיבות שמיכה‪ ,‬מאות כפיפות בטן ועוד‪ .‬הגוף מתחמם‪ ,‬המילה "אוס" נאמרת‬
‫כמה פעמים כדי להרים את המורל‪ ,‬ותוך כדי שכיבות שמיכה אפשר לראות את הרגליים של‬
‫המאמן שמתהלך בינינו בחצי חיוך‪ ,‬גאה בכל פעם מחדש בילדים האלה שהצליח להצעיד‬
‫במשך עשור לפחות‪ ,‬בדרך לחגורה השחורה‪ .‬סיימנו את החלק של הכושר‪ .‬אלו שלא עברו‬
‫הלכו הביתה‪ .‬כן‪ ,‬אחרי יותר מחצי שנה של הכנות‪ ,‬גם מבחן הכושר יכול להיות שלב בלתי‬
‫עביר‪ .‬החלק של הטכניקה הכיל מאות סוגים של תרגילים‪ ,‬ותרגלנו כל אחד מהם בעל פה‬
‫כמה פעמים‪ .‬מעשר בבוקר ועד שש בערב נתנו מאות אגרופים ובעיטות‪ ,‬בסיבוב ובקפיצה‪,‬‬
‫עם צעד או בלי‪ ,‬וזה עוד לא היה הסוף‪ .‬אחרי מאות בעיטות‪ ,‬הרגליים כבר לא עמדו בעומס‪.‬‬
‫השרירים נתפסו וגם העמידה במקום התישה‪ .‬הראש כבר מזמן היה על אוטומט‪ ,‬והזמן לא‬
‫חשוב‪ .‬זו המנטרה האמיתית של אומן לחימה ‪ -‬העובדה שהוא לא מחכה לסוף‪ .‬הוא מתחיל‬
‫במשימה וכאשר היא תסתיים‪ ,‬היא תסתיים‪.‬‬
‫בשש בערב כבר היינו מותשים‪ .‬שישה לוחמים בני שבע עשרה עד חמישים ושתיים‪,‬‬
‫וכולנו עדיין היינו על הרגליים‪ .‬עברנו לתרגילי ג'ודו ומשם לתרגולי הגנות סכין ואלה‪ ,‬יציאה‬
‫מחניקות ועוד‪ .‬ג'ודו הוא אחד מענפי הספורט המעצימים ביותר‪ .‬אחרי שעה של כושר ושמונה‬
‫שעות של טכניקה‪ ,‬הגוף שלי היה חבול ועייף‪ .‬החליפה שלבשתי נרטבה מזיעה‪ ,‬ולא היה לי‬
‫ברור מה עוד עמד לפניי‪.‬‬
‫לפתע שמעתי קול מוכר‪ ,‬הקול של אימא שלי מבעד לדלת‪ .‬הבנתי שעוד מעט כבר תשע‪.‬‬
‫באולם המואר לא הרגשתי שבחוץ החשיך‪ .‬זה אומר שהקרבות בפתח‪ .‬לא ידעתי אם לצחוק‬
‫או לבכות‪ .‬יחד עם ההורים שלי‪ ,‬בנותיי ואורטל‪ ,‬נכנסו לאולם עשרות לוחמים‪ ,‬חלקם‬
‫בחגורות שחורות‪ ,‬אשר התכוננו לערב המיוחל ‪ -‬טבילת האש לחגורות השחורות החדשות‪.‬‬
‫הקרבות הראשונים היו טובים‪ ,‬אבל מהר מאוד התשישות החלה להופיע‪ .‬בכל זאת‪ ,‬לעלות‬
‫לקרבות אחרי שתים עשרה שעות‪ ,‬מול יריב שרק לפני רגע הגיע מהבית‪ ,‬זו התשה‬
‫לכשעצמה‪ .‬הלוחמים התחלפו כל דקה של קרב‪ ,‬וכל דקה כזאת נדמתה לי כמו נצח‪ .‬ספגתי‬
‫בעיטה לכיוון הראש‪ .‬החושים שלי לא היו חדים מספיק‪ ,‬והיא נכנסה עמוק בתוך הלחי שלי‪.‬‬
‫אגרוף אחר מצא את דרכו לכבד‪ ,‬כי גם שרירי הבטן כבר לא היו חזקים מספיק להתמודד עם‬
‫המכה‪ .‬הדמעות הגיעו‪ ,‬מהולות בתסכול‪ .‬הראש רצה להרביץ חזרה ולספוג את המכות‪ ,‬אבל‬
‫הגוף היה חלש מדי‪ .‬עוד בעיטה ועוד אגרוף והנשימה שלי נעתקה‪ ,‬כמו דג שנשלף מהמים‪.‬‬
‫הקרב האחרון הגיע‪ ,‬כמעט עשר בלילה‪ .‬ההורים שלי‪ ,‬אורטל והבנות ישבו מאובנים מול‬
‫עוצמת המכות שהלמו בגופי באותו ערב‪ .‬אף אחד לא ירחם על עידו‪ ,‬אבא שלי בטח חשב‪.‬‬
‫את הקרב האחרון עשיתי עם שרול‪ .‬מגיל שלוש הוא מתאמן וזה הדבר שהוא הכי טוב‬
‫בו‪ .‬בעיטה שלי לכיוונו מצאה לפיתה של הרגל שלי‪ .‬בזמן שניסיתי לשמור על יציבות‪,‬‬
‫הרגשתי את האגרוף שלו נכנס חזק לתוך הכבד שלי והודף אותי אחורה‪ .‬נשכבתי על הרצפה‪,‬‬
‫חסר נשימה‪ .‬עצמתי עיניים‪ ,‬ניסיתי לחזור לחיים‪ .‬אימא שלי מספרת בדיעבד‪ ,‬שהאינסטינקט‬
‫המיידי שלה היה לקפוץ לזירה ולצעוק על שרול‪ ,‬אבל לא היה לה אומץ‪ ,‬כי היא ידעה שאני‬
‫ושרול כמו אחים‪ .‬שניות ארוכות הייתי שרוע על הרצפה עד שחזרה לי הנשימה‪ .‬קמתי‬
‫בחזרה לעמידה והמשכנו עוד כמה שניות ‪ -‬וזה נגמר! זהו‪ ,‬אני חגורה שחורה! קשה להגדיר‬
‫את האושר שלי באותו רגע‪ .‬אומנם זה לא סוף המרוץ אלא רק תחילתו‪ ,‬אבל שרול ואני‪,‬‬
‫אחרי חברות של שתים עשרה שנים‪ ,‬סוף סוף חולקים חגורה באותו צבע‪.‬‬
 ‫פרק ‪22‬‬

‫האקר סטנדרטי‬

‫"אירוע חמור ביותר‪ .‬תראה‪ ,‬האקר סטנדרטי יכול לפרוץ לטלפון שלך‪ ...‬שלי‪ .‬אבל לא‬
‫משנה‪ ,‬הבעיה כאן היא אחרת‪ .‬כאשר הם אומרים‪ ,‬על פי מה שיודע עמית סגל‪ ,‬שזה איראן‪...‬‬
‫שזה הגיע מאיראן‪ ,‬משמע‪ ,‬את זה האקר סטנדרטי לא יכול לבצע"‪.‬‬
‫אלו היו דבריו של הכתב ופרשן הטלוויזיה לענייני צבא וביטחון‪ ,‬רוני דניאל‪ ,‬בשידור חי‬
‫שבו סיקר את הפריצה לטלפון הנייד האישי של יו"ר מפלגת "כחול־לבן"‪ ,‬בני גנץ‪ ,‬במרץ‬
‫‪ .2019‬צפיתי בטלוויזיה והרגשתי שהכתבה מדברת אליי‪ .‬צמד המילים "האקר סטנדרטי"‬
‫שבה את ליבי‪ .‬סוף סוף מצאתי סימן מסחרי שאוכל לנכס לעצמי‪ ,‬בלי שאף אחד ישים לב‪.‬‬
‫כתבתי פוסט בעמוד הפייסבוק שלי‪ ,‬ובו דעתי על מה שרוני דניאל אמר‪ ,‬ולמטה חתמתי‪:‬‬
‫"שלכם‪ ,‬האקר סטנדרטי"‪ .‬צירוף המילים הזה הפך מאז לשם הבמה שלי‪ .‬בפייסבוק וברשתות‬
‫חברתיות אחרות התחילו מומחים מהתחום לתייג את צמד המילים הללו באופן טבעי‪ ,‬כאילו‬
‫היו אלה השם הפרטי שלי ושם המשפחה‪ .‬בניתי לעצמי אג'נדה ‪ -‬להגן על אזרחי מדינת‬
‫ישראל דרך הפוסטים שלי‪ .‬החלטתי להפנות את הפוסטים לקהל הרחב‪ ,‬כסוג של פרסום כיצד‬
‫אני יכול למנוע מהאקרים לנצל את תמימותם של אזרחי ישראל‪ .‬הבטחתי לעצמי שאנסה‬
‫להיות כמה שיותר ברור‪ ,‬אשתמש במטפורות ובהומור כדי להקליל את התחום הגדול‬
‫והמפחיד הזה ששמו "סייבר"‪ ,‬ואנגיש אותו בשפה פשוטה לכל אחד‪.‬‬
‫שנה וקצת עברו מאז אותו פוסט ראשון‪ ,‬ואחריו העליתי עשרות פוסטים המסבירים כיצד‬
‫להגן על חשבונות על ידי הפעלת אימות דו־שלבי וחיזוק סיסמה‪ .‬הסברתי כיצד האקרים‬
‫פורצים כספומטים או שותלים קוד זדוני באפליקציות טלפונים‪ ,‬וגם כיצד קרתה התקפה על‬
‫תוסף בשם "נגיש"‪ ,‬המסייע ללקויי ראייה לצפות בתוכן אינטרנטי‪ ,‬שבו שתלו האקרים‬
‫תוכנת כופר אימתנית‪ .‬ההתקפה האחרונה גרמה לכמעט מיליון דפי אינטרנט ברחבי ישראל‬
‫להציג דף תעמולה מפחיד‪ ,‬ורק בזכות טעות קטנה בקוד נמנע אסון גדול‪ ,‬אשר עלול היה‬
‫לגרום להורדה של וירוס שהיה מדביק בתוכנת כופר כל מבקר‪ .‬עוד ועוד סיפורים הציפו את‬
‫הקיר של החשבון שלי‪ ,‬ואיתם אלפי עוקבים נאמנים המחכים לשמוע את דבריו של ההאקר‬
‫הסטנדרטי‪.‬‬
‫"היי עידו‪ ,‬שמי רומן‪ .‬אני חדש בצוות שלכם ויש לי כמה דברים לשתף איתך"‪ ,‬נכתב‬
‫בהודעת אס‪-‬אם‪-‬אס שהגיעה מעובד לא מוכר בחברת האנטי וירוס שבה עבדתי בזמנו‪ .‬רומן‬
‫עבד באחת מקבוצות פיתוח התוכנה‪ ,‬ונבחר להצטרף לצוות המחקר בחברה‪ .‬הוא התגורר‬
‫בעיר סנט פטרסבורג שברוסיה‪ ,‬צעיר ממני בעשר שנים‪ ,‬בחור ביישן ונעים הליכות‪ .‬רומן‬
‫שלח לי קובץ ארוז בצורה מאובטחת‪ ,‬ובו מידע על אפליקציית אנדרואיד שמסווה את‬
‫פעולתה הזדונית על ידי כמה טריקים מוכרים‪ .‬על פי המודיעין שאסף‪ ,‬נראה שהאקרים‬
‫שותלים את הקוד הזדוני בטלפון של הקורבן דרך אפליקציות מסרים‪ ,‬כגון טלגרם וואטסאפ‪.‬‬
‫לאחר הדבקה והשתלטות על הטלפון‪ ,‬יש לאפליקציה שרת שאליו היא שולחת את כל‬
‫הנתונים של הקורבן‪ .‬בשרת זה ניהלו התוקפים את המידע מכל הקורבנות והרחיבו את‬
‫התקיפה‪ .‬מצאנו בסך הכול חמש אפליקציות‪ ,‬אשר כביכול היו משמשות לחיבור מאובטח‬
‫מרחוק )‪ .(VPN‬אחת מתוכן הייתה שונה ‪ -‬קראו לה באנגלית "שיחות" )‪.(Conversations‬‬
‫היא הייתה אפליקציה אמיתית ולא משהו מזויף‪ ,‬אך היו עריכות בקוד שהעלו חשד‪ .‬העלנו‬
‫סברה‪ ,‬כי ככל הנראה מדובר באפליקציה שמשמשת את התוקפים לשיחות ביניהם‪ .‬בתוך‬
‫הקוד של האפליקציות הזדוניות היו פניות לשרת התוקפים‪ .‬בדיקה של אותו שרת הראתה‬
‫שהוא משויך לאתר אינטרנט מסוים ‪ -‬אתר פרטי של מפתח תוכנה איראני‪ .‬בול פגיעה! אותו‬
‫האקר מדופלם שכח לרגע‪ ,‬שאם הוא לא מסווה את עצמו כמו שצריך‪ ,‬הראיות מאפליקציות‬
‫האנדרואיד הזדוניות יחזרו אליו‪ .‬נראה שהבחור שלנו מתגורר בצפון איראן‪ ,‬בעל תואר‬
‫במדעי המחשב ואף מצטיין מאוד בפיתוח תוכנה‪ .‬באתר אחר הוא נראה מעלה קוד שדומה‬
‫מאוד לקוד של האפליקציה "שיחות"‪ ,‬וזה היה כבר סטרייק )‪ (Strike‬שני‪ ,‬כמו שאומרים‬
‫בבייסבול‪.‬‬
‫עברו כמה ימים מרגע הגילוי של התוקף האיראני‪ ,‬ואני החלטתי לצייץ בטוויטר על‬
‫הממצאים‪ .‬אותו האקר מולבן פנים התגלה מן האפלה‪ ,‬וצייץ גם הוא ציוץ משלו‪ .‬נכנסנו עוד‬
‫ועוד לעובי הקורה‪ ,‬ומצאנו ממשק ניהול של התוקפים‪ .‬נראה שהם התקינו אנטי־וירוס של‬
‫החברה שבה עבדנו‪ ,‬רומן ואני‪ ,‬על אחד המחשבים שלהם‪ ,‬ובדקו את האפליקציות הזדוניות‪.‬‬
‫מנגנון נסתר של התוכנה שלנו זיהה את ההתנהגות החשודה‪ ,‬זו נרשמה ביומן ונשלחה על גבי‬
‫האינטרנט אל משרדי החברה‪ .‬משם‪ ,‬היא נרשמה בטבלה ענקית של מידע ופשוט ישבה שם‬
‫בחוסר מעש‪ .‬סורק שכתבנו הפעיל חיישן אשר בדק את הטבלאות הללו על בסיס שעתי‬
‫וחיפש פרמטרים שהוגדרו בו מראש‪ .‬אחד הפרמטרים הוא זה שרומן כתב לתוך החיישן‪ ,‬זה‬
‫אשר הביא לממצאים שגילינו על אותה פעילות מאיראן‪ .‬שם‪ ,‬בנקודת הזמן הזו‪ ,‬תוך מאית‬
‫השנייה‪ ,‬זיהה החיישן את פיסת המידע ושלח אותה אליי ואל רומן במייל‪" :‬זוהתה התנהגות‬
‫חשודה מאיראן"‪ ,‬נכתב בנושא המייל האוטומטי שהגיע מהמערכות‪.‬‬
‫ישבתי מרותק מול המסך וחייכתי מאוזן לאוזן‪ .‬רומן ואני נפגשנו לשיחת וידאו והתחלנו‬
‫להסתכל על הממצאים‪ .‬נראה שלתוקפים הייתה לא רק אפליקציה בשם "שיחות" על הנייד‬
‫שלהם‪ ,‬אלא גם ממשק ניהול עבור האפליקציה‪ ,‬שם הם העבירו קבצים ומידע ביניהם‪ .‬קובץ‬
‫אקסל אחד הכיל מידע חשוד‪ .‬שוב‪ ,‬התוכנה שלנו זיהתה את הממצא‪ ,‬שלחה אותו לטבלה‪,‬‬
‫והחיישן שלנו זיהה ושלח אלינו מייל נוסף‪" :‬נמצא קובץ אקסל עם מידע חשוד"‪ .‬הורדנו את‬
‫הקובץ‪ ,‬הסתכלנו בו וחשכו עינינו‪ .‬הקובץ תיאר לפרטי פרטים את מבצע "מגף צהוב"‪ ,‬כך‬
‫נכתב בפרסית‪ ,‬ובתוכו טבלה שהכילה עמודות מסודרות להפליא ‪ -‬שם ההאקר בצוות; שם‬
‫האתר שאותו פרץ; סוג הפריצה; האם נגנב מידע; לינק ישירות לדלת האחורית באותו אתר‬
‫ועוד ועוד‪ .‬תיבת האוצר של ההאקרים נחשפה בפנינו במלוא הדרה‪ .‬לרגע זה היה נראה כמו‬
‫מתיחה‪ ,‬אבל לא!‬
‫אתרים בישראל‪ ,‬בפולין‪ ,‬באיטליה‪ ,‬בצרפת ובעוד מדינות נמצאו בשליטתם‪ .‬מה שחשבנו‬
‫שמגיע רק בצורת וירוס לטלפונים‪ ,‬התברר כקצה הקרחון‪ .‬החבר'ה האלו שישבו שם בצפון‬
‫איראן תכננו מבצע רחב היקף‪ ,‬והם כבר היו בשלבים המתקדמים‪ .‬בין השורות של קובץ‬
‫האקסל הבחנתי באתרים ישראלים‪ .‬אומנם לא הייתי צריך להתמקד בהם‪ ,‬אבל לא באמת‬
‫יכולתי להתעלם‪ .‬סיננתי את התוצאות לפי סיומת כתובת האתר‪ ,‬והתחלתי לנסות להבין מהו‬
‫מקור הפריצה‪ .‬איך יכול להיות שהם פרצו לעשרות אתרים? התשובה לא איחרה לבוא‪.‬‬
‫חיפוש מהיר באינטרנט העלה מייד את התשובה‪ .‬כל אותם אתרים היו שייכים ללקוחות של‬
‫חברת תוכנה ישראלית‪ .‬מייד שיגרתי הודעה דחופה למערך הסייבר הישראלי‪ ,‬ובמקביל‬
‫שלחתי מיילים לחבריי לצוות מהמדינות האחרות‪ ,‬כדי שגם הם ייפנו לרשויות במדינה‬
‫שלהם‪ .‬הידיעה יצאה לעיתונות‪ ,‬מאות אתרים ישראליים נפלו קורבן לדלת אחורית בחברת‬
‫תוכנה אחת‪ .‬אין חדש תחת השמש‪.‬‬
‫זה המקום להעיר כי ההתנהלות בישראל בתחום אבטחת אינטרנט לוקה בחסר‪ .‬אין באמת‬
‫רגולציה לאבטחת אתרי אינטרנט‪ ,‬ולכן חברות רבות נופלות לתקיפות האקרים פשוטות מאוד‬
‫לניצול‪ .‬כשאני כותב את השורות האלה‪ ,‬אנחנו כבר במחציתה של שנת ‪ ,2020‬וממש עכשיו‪,‬‬
‫יותר משנה אחרי האירוע ההוא‪ ,‬חווינו פריצה למאות אתרים נוספים דרך נותן שירות של‬
‫אירוח אתרי אינטרנט‪.‬‬
‫"עידו שלום‪ ,‬מדבר אריק מחברת אינטל‪ ,‬מה שלומך?" נכתב בהודעה מנומסת שמצאה‬
‫את דרכה לתיבה שלי באתר לינקדאין‪.‬‬
‫"אריק‪ ,‬אתה מוכר לי‪ ,‬לא עבדנו יחד בעבר?" החזרתי עם אמוג'י מחייך‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬אני עוקב אחריך ואחרי העבודה שלך המון‪ .‬יש לנו כנס באינטל לכל עובדי‬
‫המחקר והפיתוח‪ ,‬שמונה מאות איש‪ .‬רציתי לבקש ממך שתבוא לתת הרצאה על מחקר שלך‪,‬‬
‫מה אתה אומר?" הוא ירה‪.‬‬
‫לא היה לי ספק שאני רוצה מאוד להרצות בכנס של אינטל‪ .‬וגם‪ ...‬הייתה לי תכנית‪.‬‬
‫"יש לי מחקר מאוד טוב עם חבר צוות"‪ ,‬עניתי‪" ,‬אבל הוא גר בסנט פטרסבורג‪ .‬תהיו‬
‫מעוניינים לממן לו טיסה לארץ?" שאלתי בחוצפה‪.‬‬
‫"ודאי‪ .‬יש לנו תקציב עבור דוברים‪ ,‬אין בעיה"‪ ,‬הוא ענה‪.‬‬
‫הייתי בדיוק במכונית‪ ,‬ממש רגע לפני שיצאתי לאסוף את ליאורי מהגן‪ ,‬אבל לא יכולתי‬
‫לחכות‪ .‬שלחתי מייד הודעה בטלגרם לרומן‪:‬‬
‫"תגיד‪ ,‬מתי לאחרונה היית בחוף הים של תל אביב?" שאלתי בגיחוך‪.‬‬
‫"תשאל מתי הייתי פעם אחרונה בים‪ "...‬הוא ענה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז עוד חודש אתה בא לישראל‪ .‬ארגנתי לך כרטיס טיסה ומקום איתי כדובר בכנס‬
‫של אינטל"‪ ,‬כתבתי חזרה‪.‬‬
‫הוא היה המום‪ .‬לא היה לו כל כך ברור איך זה מגיע לו‪ .‬הוא נלחץ מהרעיון של הרצאה‬
‫מול קהל רב‪ ,‬אבל הרגעתי אותו ואמרתי לו שאנחנו נתאמן ביחד‪ ,‬ואין לו ממה לפחד‪ .‬תכננו‬
‫שנדבר על המחקר של האיראנים‪ .‬אינטל‪ ,‬כידוע‪ ,‬היא חברה אמריקנית משכמה ומעלה‪,‬‬
‫והייתי בטוח שהם יתלהבו מאוד לשמוע איך תפסנו על חם את האיראנים‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬החברה שנפגעה מהאירוע עליו דיווחת‪ ,‬תיקנה את הדלת האחורית שלה‪,‬‬
‫והאקרים לא יוכלו לגשת יותר לשרתיה"‪ ,‬הודיע לי קול מוכר ממערך הסייבר הישראלי‪.‬‬
‫רומן נתן שם למחקר ‪ .ViceLeaker -‬עד היום הוא צרוב בעשרות ידיעות עיתונות‬
‫באינטרנט‪ ,‬לצד תמונות של רומן ושלי מכנס חברה בקנקון‪ ,‬מקסיקו‪ ,‬וכמובן מאותו מופע‬
‫באינטל‪.‬‬

‫יום הכנס של אינטל היה יום חמים למדי‪ .‬אמרתי לרומן שאחרי ההרצאה בבוקר‪ ,‬נעוף לחוף‬
‫הים בתל אביב‪ ,‬כמו שהבטחתי‪ .‬לבשתי חולצה אדומה שקיבלתי מכנס ההאקרים בקראקוב‪,‬‬
‫ג'ינס ונעלי ספורט מיוחדות‪ ,‬שקניתי בחנות של חבר קרוב במרכז תל אביב‪ .‬מוזר הקטע עם‬
‫הנעליים‪ ,‬אני לא אדם של אופנה‪ ,‬אבל משום מה אדם השפיע עליי‪ .‬הוא בעלים של חנות‬
‫בגדים מצליחה בתל אביב‪ ,‬או כמו שאורטל אשתי נוהגת לומר‪" :‬טופ‪-‬פאשן" )שיא האופנה(‪,‬‬
‫ואני‪ ,‬קיבוצניק־עירוני עם סנדלי טבע נאות‪ ,‬טי־שירט ומכנסי ברמודה‪ .‬אדם יודע ללחוץ על‬
‫הנקודות הנכונות‪ ,‬ויש לי כבר מספר מכובד של זוגות נעליים מיוחדות שקניתי אצלו בטווח‬
‫זמן קצר ומעורר דאגה‪ .‬מצאתי עניין בנעליים ולאחר מכן בכובעים‪ .‬לא ברור למה‪ ,‬אבל אני‬
‫אוסף את פריטי האופנה‪ ,‬וצורת הרכישה בחנות מושכת אותי יותר מהפריט עצמו‪ .‬הסיפור‬
‫מאחורי הנעליים והעובדה שקניתי בחנות של חבר קרוב מוסיפים עניין‪ ,‬ואני אוהב את זה‪.‬‬
‫באופן מפתיע‪ ,‬רומן הלך על לבוש ישראלי נטו ‪ -‬מכנסי ברמודה קצרים‪ ,‬חולצת פשתן‬
‫מכופתרת בצבע תכלת־פסים ומוקסינים‪ .‬הוא נראה לגמרי ישראלי‪ .‬נסענו לאצטדיון סמי‬
‫עופר בחיפה‪ ,‬והגענו לחדר הדוברים של הכנס‪ .‬המזנון המרשים והלבביות הישראלית הלהיבו‬
‫את רומן‪ .‬אני‪ ,‬לצערי‪ ,‬מרגיש שבע מכנסים ברחבי העולם‪ ,‬וגם השתדלתי לא להתרגש לידו‬
‫יותר מדי‪ .‬שמרתי על פאסון‪ .‬הגיע תורנו‪ .‬עלינו לבמה‪ ,‬ומייד צחקתי על הלבוש שלי ועל איך‬
‫שרומן נראה יותר ישראלי ממני‪ .‬התכוננו מצוין‪ ,‬פלרטטנו זה עם זה בצורה מושלמת כמעט‪,‬‬
‫והסיפור על האיראנים תפס את הקהל ועוד השאיר אותם עם המון שאלות לסוף המצגת‪.‬‬
‫"האם איראן היא איום ממשי‪ ,‬כפי שראש הממשלה מתאר?" שאלה אחת הנשים בקהל‪.‬‬
‫התקרבתי לכיוון הקהל כדי לתת תחושה של "זה רק ביני לבינכם"‪ ,‬ועניתי שלפי הערכות‬
‫החברה‪ ,‬מתקפות הסייבר שיש צורך לדאוג מפניהן יותר הן המתקפות מרוסיה ומצפון‬
‫קוריאה‪ .‬בסייבר‪ ,‬מדינות אלו חזקות הרבה יותר מאשר איראן‪.‬‬
‫כשעמדנו לרדת מהבמה‪ ,‬תפסו אותנו עשרות עובדי אינטל והציפו אותנו בשאלות‪,‬‬
‫ואפילו ביקשו שנצטלם איתם סלפי‪ .‬הרגשתי קצת מוזר למען האמת‪ .‬נחמד להיות מוכר‬
‫מאחורי המקלדת‪ ,‬עם לייקים ושיתופים‪ ,‬אבל כשזה מגיע לעולם האמיתי התחושה שונה‬
‫לגמרי‪ ,‬ולא בהכרח לטובה‪ .‬מתוך ההמולה‪ ,‬שמחנו לנשום אוויר מחוץ לבניין ולצאת לכביש‬
‫החוף‪ ,‬אל הים‪.‬‬
 ‫מול הגלים‪ ,‬רומן נראה כמי שנולד מחדש‪.‬‬
‫"אפשר להיכנס למים?" הוא שאל אותי כאילו הייתי הבעלים של החוף‪.‬‬
‫הנהנתי וצחקתי מול השמחה שלו‪ ,‬ואפילו צילמתי אותו מניף ידיים בתנועת ניצחון‪ .‬משם‬
‫המשכנו‪ ,‬איך לא‪ ,‬לפלאפל מקומי ברעננה‪ ,‬טעימת חובה לתייר המתחיל בישראל‪ .‬עשינו עוד‬
‫סלפי קטן למשפחה שלו‪ ,‬והוא חזר למלון וטס חזרה לארצו הקרה‪ .‬בעיניי‪ ,‬מדהים לראות איך‬
‫אנחנו ממציאים את עצמנו בכל פעם מחדש‪ .‬הודעה מלינקדאין הביאה אדם אנונימי ממדינה‬
‫זרה‪ ,‬שבסך הכול ראה כמה האקרים עושים שמות באתרים ישראלים‪ ,‬לעמוד מול קהל של‬
‫מאות מהנדסים באחת מחברות ההייטק המובילות בעולם‪ .‬והכי מצחיק‪ ,‬שהכול בגלל איזה‬
‫האקר סטנדרטי חוצפן שהבריק במוחו רעיון‪ ,‬רגע לפני שיצא מהאוטו כדי לאסוף את הילדה‬
‫הקטנה שלו מהגן‪.‬‬
‫העולם הזה של ההאקרים הוא עולם מוצף במידע‪ .‬כמעט כל קבוצת האקרים משויכת‬
‫לארגון פשע או למדינה‪ ,‬למרות שהאג'נדה שלהם היא לאו דווקא פוליטית‪ .‬יש כאלו שהדבר‬
‫היחיד שמוביל אותם הוא כסף‪ .‬חלקם מוכרים וירוסים ברשת האפלה )"דארקנט"( כדי‬
‫שאחרים ילכלכו את הידיים‪ ,‬בעוד שהם אחראים רק להפצה‪ ,‬אחרים יחפשו בעיות אבטחה‬
‫בכספומטים וישלחו שליחים כדי להוציא את הכסף‪ ,‬אבל חוד החנית של קבוצות ההאקרים‬
‫הוא‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬קבוצה בשם "לזרוס"‪ .‬קבוצת ההאקרים הזו נמנית עם הקבוצות החזקות‬
‫ביותר‪ .‬לא בכדי‪ ,‬משרד ההגנה האמריקני פרסם אזהרות רבות למוסדות פיננסיים בכל העולם‬
‫בקשר לקבוצה זו‪ .‬מקור קבוצת ההאקרים‪ ,‬על פי אותו משרד‪ ,‬הוא בצפון קוריאה‪ ,‬והשם‬
‫השני המזוהה עם הקבוצה הוא "קוברה"‪ .‬הקבוצה אחראית לשרשרת התקפות על בנקים בכל‬
‫העולם‪ ,‬אבל דווקא המעבר שלהם מפריצה לבנקים לפריצה למערכות מסחר ביטקוין היה זה‬
‫שהצית אצלי את הרצון לחקור וללמוד עוד על הקבוצה‪ ,‬ולהבין למה היא עושה את מה שהיא‬
‫עושה‪.‬‬
‫במחקר שכתבתי יחד עם דודי‪ ,‬שותפי לרשת החברתית ‪ ,Virusbay‬תיארנו כיצד אנו‬
‫חושדים שהמעבר היה כמעט טבעי‪ .‬את המחקר הגשנו למקום שהשתוקקנו מאד לחזור אליו ‪-‬‬
‫הכנס ‪ Code Blue‬ביפן‪ .‬אחרי שלא היינו שם מאז אותו וירוס פייסבוק ב־‪ ,2016‬זה‬
‫התבקש‪ .‬חזרנו גם לשוודיה ולפולין‪ ,‬ואף קיבלתי הצעה לקחת חלק בארגון הכנס בפולין‪,‬‬
‫אבל לקורונה היו תכניות אחרות‪.‬‬
 ‫פרק ‪23‬‬

‫היי הג'יפ‬

‫החורף כבר הגיע‪ ,‬ולאף אחד מאיתנו לא היה מושג שבעוד כמה חודשים איזה עטלף‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬יגרום למגפה עולמית ארוכה ובלתי נגמרת‪ .‬בינתיים‪ ,‬דודי ואני עלינו על טיסה‬
‫לטוקיו בפעם השנייה‪ .‬דודי כבר התבסס בארצות הברית‪ ,‬עזב את הלימודים והתקבל לעבודה‬
‫יוקרתית בתחום האלגוריתמיקה‪ ,‬והראש שלי ריחף ליעדים אחרים לגמרי‪ .‬הפעם חיפשתי‬
‫טיסת קונקשן שונה‪ .‬מתוך סל האפשרויות קרצה לי סֶ אוּל‪ ,‬דרום קוריאה‪ .‬למה לא בעצם?‬
‫הסתובבתי בטרמינל של סאול בין רובוטים שבירכו לשלום את הנוסעים‪ ,‬ולא יכולתי‬
‫להתעלם מהעובדה שהרובוטים מונעים על ידי אלגוריתמים‪ ,‬ואלו הרי מחפשים לאסוף כמה‬
‫שיותר מידע על הסביבה‪ .‬הראשון שבהם ‪ -‬סריקת פנים‪ .‬לבסוף נחתנו בטוקיו וזכרתי‬
‫שאנגלית שם היא קשה להשגה‪ .‬אפילו פחית קולה לא הצלחתי להוציא מהמכונה‪" .‬בא‬
‫בנאדם‪ ,‬רוצה קולה‪ "...‬כתבתי בסטורי באינסטגרם‪ ,‬כשברקע תמונה של מכונת משקאות לא‬
‫ברורה‪ .‬השעה הייתה כמעט חצות‪ ,‬והמלון לא נראה באופק‪ .‬הייתה לי הרגשה שלקחתי רכבת‬
‫לכיוון הלא נכון‪ ,‬והתסכול אחרי חמש עשרה שעות טיסה החל להכות בי‪ .‬איך עזבתי את‬
‫הדבר הכי יקר לי שם בארץ‪ ,‬ונסעתי שוב? הרי אני כבר מוכר‪ ,‬אני לא צריך קבלות‪,‬‬
‫והשערות הלבנות על הזקן לצד הקמטים בעיניים מעידים שכבר ראיתי מספיק‪ .‬אחרי שתי‬
‫טיסות‪ ,‬שתי רכבות ומונית ‪ -‬סוף סוף הגעתי‪ .‬לקחתי מלון זמני ללילה‪ ,‬היה לי זמן עד שהכנס‬
‫יתחיל‪ .‬התברר לי גם שמיקום הכנס השתנה לסרוליאן טאוור )‪ .(Cerulean Tower‬את‬
‫החדר במלון של הכנס הייתי אמור לקבל רק בצוהריים‪ ,‬כשדודי יגיע‪ ,‬ובינתיים‪ ,‬החלטתי‬
‫שמגיע לי ראמן‪ .‬כמה התגעגעתי לריח של המרק היפני‪ .‬סיימתי את ארוחת הבוקר והתחלתי‬
‫לצעוד לכיוון מרכז העיר‪ .‬במעבר החציה חלף על פניי איש מחופש לוודי הקאובוי מ"צעצוע‬
‫של סיפור"‪ ,‬אבל לא רק מחופש‪ ,‬זוכרים? זאת יפן! האיש ממש שינה את פניו ועיוות את גופו‬
‫כדי להיות בובתי כמו וודי‪ .‬זה היה מרתק ומוזר כאחד‪.‬‬
‫קיבלתי הודעה מאימא שלי‪" :‬בוקר טוב אהובי‪ ,‬שיהיה לך יום נפלא"‪.‬‬
‫התרגשתי‪ .‬כן‪ ,‬גם להאקרים יש אימהות שמרגשות אותם‪.‬‬
‫"אני מסתובב פה בעיר‪ ,‬שתים עשרה בצוהריים‪ ,‬תכף נפגש עם חברים"‪ ,‬השבתי‪.‬‬
‫"חמש בבוקר פה‪ .‬קמנו לריצת בוקר"‪ ,‬היא ענתה ושלחה אימוג'י עם נשיקה‪.‬‬
‫וואו‪ ...‬האמת‪ ,‬התפוח לא נפל רחוק מהעץ‪.‬‬
‫"יש פה איזה איש שעוקב אחריי לכל מקום"‪ ,‬דיווחתי בסטורי לעוקבים‪.‬‬
‫זה היה דודי‪ .‬הוא נכנס לפריים וצחקק‪ .‬נפגשנו בלובי של המלון וקיבלנו מפתח לחדר‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬יפן טייק ‪ - 2‬מתחילים!‬
‫בקומה השלושים ושתיים קיבלנו סוויטה מדהימה‪ ,‬וחלונות מקיר לקיר חשפו לנו את‬
‫טוקיו ממעוף הציפור‪ .‬יצאנו לערב הדוברים‪ ,‬קיבלנו מתנות ויצאנו לבילוי קצר בעיר‪ .‬למחרת‬
‫החלטנו שהפעם נתייר קצת יותר לעומק ‪ -‬נחפש מקדש‪ .‬לקחנו מונית למקדש מייג'י־ג'ינגו‬
‫)‪ (Meiji-Jingu‬ונשאבנו לתוך המטריקס הזה‪ ,‬שהכיל יער צפוף‪ ,‬שבילי כורכר גדולים‬
‫וקירות של חביות סאקה שהזמן הטיב עימן‪.‬‬
‫עוד יום עבר והגיע הזמן לעלות לבמה‪ .‬עטיתי על עצמי מקטורן חום‪ ,‬חולצה מכופתרת‬
‫בהירה‪ ,‬ג'ינס ואיך לא ‪ -‬נעליים מהחנות של אדם‪ .‬ההרצאה שלנו על קבוצת התקיפה הצפון‬
‫קוריאנית "לזרוס" סחפה את הקהל הרב שנכח באולם‪ .‬אותה קבוצה‪ ,‬ממומנת מדינה‪ ,‬מכילה‬
‫הסתעפויות רבות פנים־ארגוניות‪ .‬יחידה אחת האחראית לגניבת כספים תקפה עובדים של‬
‫בנק גדול בצ'ילה‪ ,‬על ידי פישינג שהכיל הצעות עבודה נחשקות‪ .‬אותה יחידה התחזתה‬
‫לחברת ניהול ארנקי ביטקוין‪ ,‬והצליחה לגרום לעובדי מערכת מסחר כזו להוריד וירוס‪ ,‬שגרם‬
‫להשתלטות על ארנקים חמים‪ .‬הארנקים הללו מחזיקים לעיתים מאות מיליוני דולרים‬
‫בביטקוין‪" .‬לזרוס" הבינו שהרבה יותר פשוט עבורם לפרוץ לארנקי ביטקוין מאשר‬
‫לחשבונות בנק‪ ,‬ואנחנו עקבנו אחר הפעילות הזו‪ .‬כשירדנו מהבמה חיכה לנו קארל‪ ,‬יהודי‬
‫עשיר שמכר חברות ומחזיק באחרות עם משרדים בתל אביב‪ ,‬בטוקיו ובבוסטון‪ .‬הוא הציע לנו‬
‫שהוא יאסוף כמה משקיעים‪ ,‬ויחד ישקיעו חצי מיליון דולר ב־‪ .Virusbay‬דודי ואני הנהנו‬
‫בחיוב‪ ,‬אבל לא באמת היינו בעניין‪ .‬בסך הכול סיכמנו את יפן כהצלחה של ממש‪ .‬הבנו‬
‫שהרשת החברתית שלנו תקבל עדיפות משנית כרגע‪ ,‬ושכל אחד מאיתנו ישקיע בדרך שלו‪.‬‬

‫במהלך האימונים למבחן לחגורה השחורה בהם שקעתי במהלך ‪ ,2018‬החלו דיבורים על‬
‫טיולי ג'יפים בקרב כמה מהמתאמנים‪ .‬דיברנו על סדנת ג'יוג'יטסו ביוון או בקפריסין‪ ,‬ופנטזנו‬
‫על דברים שהיה ברור שלא יצאו לפועל‪ ,‬אבל השיחה סביב טיולי הג'יפים משכה אותי יותר‬
‫ויותר‪ .‬אצלנו במשפחה‪ ,‬מאז שאני זוכר את עצמי‪ ,‬בכל פעם שהשתרבבה לשיחה המילה ג'יפ‪,‬‬
‫אבא שלי נהג מייד לפצוח בשירה‪" :‬היי הג'יפ‪ ,‬היי הג'יפ"‪ .‬משברולט בלייזר עצומה לג'יפ‬
‫סיקס שחור שהפך לאדום‪ ,‬ועד לאחרון שבחבורה ‪ -‬ניסאן טרנו‪ ,‬אבא שלי תמיד אהב ג'יפים‪.‬‬
‫מלבד ההבנה במכונאות רכב‪ ,‬הוא גם העביר לי את הג'וק הזה שלו‪ ,‬שהיה רדום אצלי במשך‬
‫שנים‪ ,‬עד כדי כך שאורטל כלל לא הייתה מודעת לאהבה שלי לטיולי שטח‪ .‬תמיד נמשכתי‬
‫לטבע‪ ,‬אבל החיים לקחו אותי למקומות אחרים‪ ,‬כמו מחשבים‪ ,‬הייטק ואומנויות לחימה‪ ,‬ואלה‬
‫לקחו ממני את רוב הזמן הפנוי‪.‬‬
‫יעל‪ ,‬שהתרברבה בטיולי הג'יפים הרבים שעשתה‪ ,‬הצליחה להצית אצלי מחדש את מה‬
‫שנעלם אי שם בזמן‪ .‬דבר הוביל לדבר‪ ,‬וקבענו לצאת לטיול בים המלח‪ .‬אחיה של יעל‪ ,‬עמיר‪,‬‬
‫הביא את חיית המחמד של המשפחה ‪ -‬ג'יפ רנגלר מסוג רוביקון‪ ,‬עם כל מה שבאותה תקופה‬
‫יכול היה לאתגר אותי לקנות ג'יפ‪ .‬אחרי טיול קטן בערוצי עין בוקק ואתנחתה קטנה בצל‪,‬‬
‫שמתי לעצמי למטרה לצאת לטיול ג'יפים נוסף‪ .‬בתור אחד שלא נהג בג'יפ מימיו אלא רק טייל‬
‫עם אבא שלו‪ ,‬חוויית הנהיגה לא הייתה מוכרת לי ולכן גם לא קסמה לי כל כך‪ .‬כל מה‬
‫שרציתי היה לקדם את המקום שלי בחבורה כדי להיות חלק מטיולי הג'יפים המדוברים‪ .‬עמיר‬
‫הרבה לדבר על אבא שלו ושל יעל ‪ -‬חובב ג'יפים מושבע‪ ,‬והנכס של המשפחה בכל הנוגע‬
‫לרכב־אדם־טבע‪ .‬הסתקרנתי לפגוש את הדמות שמאחורי השם‪ ,‬אך זה היה מוקדם מדי‪.‬‬
‫לקראת סוף ‪ 2019‬נקבע טיול ג'יפים שכלל לילה בשטח‪ .‬לא היה לי רכב‪ ,‬אבל עמיר‬
‫סידר לנו ג'יפ נוסף שיאזן בין הכוחות‪ ,‬והחבורה התחלקה בין הרכבים‪ .‬הרבה זמן לא הרגשתי‬
‫אי־נוחות כזו‪ .‬אני מחזיק מעצמי אחד שלא נשען על אחרים אף פעם‪ ,‬אבל הרי אי־אפשר‬
‫מהיום למחר להחליט שקונים רכב‪ .‬או אולי כן?‬
‫הבנות שלי ואני עשינו את דרכנו לראשון לציון כדי להשאיר את הרכב שלנו בחניה‬
‫מקומית ולעלות על הרכבים האחרים‪ ,‬שהתאימו לכניסה לשטח של מעלה יאיר‪ ,‬הצופה על ים‬
‫המלח‪ .‬הדרך הייתה מדהימה‪ ,‬למרות שהבנות שלי נסעו ברכבים אחרים‪ .‬חוויה עוצרת נשימה‬
‫עם לינה בקמפינג שהגיע מהר מכפי שחשבתי‪ .‬עצרנו בדרך‪ ,‬הן יצאו מהג'יפ הסמוך‬
‫והתיישבנו על אדמת המדבר‪ ,‬מלטפים את החול היבש של צוהרי היום‪ .‬הלילה ירד‪ ,‬סידרנו‬
‫את הג'יפים בחצי גורן‪ ,‬פרסנו אוהלים והדלקנו מדורה במרכז המאהל‪ .‬כולם התיישבו סביבה‪,‬‬
‫מרוצים מהיום שעבר‪ .‬עמיר לקח פיקוד על ארוחת הערב‪ ,‬ואני ויעל העסקנו את הקטנטנים‪.‬‬
‫איתנו היו גם איציק ובתו‪ .‬איציק בחור בלונדיני‪ ,‬בנוי לתלפיות וגרוש טרי מאיזו סלב‬
‫טלוויזיה‪ .‬התחברנו מהר מאוד ‪ -‬שני זכרי אלפא במדבר עם ג'יפים וילדות קטנות‪.‬‬
‫הרגשתי שזהו פרק חדש־ישן בחיים שלי‪ ,‬ושאני חייב להירתם למשימה של קניית ג'יפ‬
‫כדי לטייל עם הילדות‪ .‬הילדים נרדמו מזמן‪ ,‬ג'וינט עבר בין היושבים מסביב למדורה‪ ,‬ואור‬
‫הירח נצנץ על ים המלח‪ .‬קסם המדבר‪ .‬בבוקר למחרת‪ ,‬בדרך חזרה לכביש‪ ,‬קיבלתי לידי את‬
‫ההגה לכמה דקות‪ .‬פתאום החוויה הייתה שונה לגמרי‪ .‬איך לא נהגתי עד עכשיו? התפלאתי‬
‫עם עצמי בשקט‪ .‬אני חייב לקנות ג'יפ משלי! בשביל מה אני עובד קשה כל כך?‬
‫כשחזרנו הביתה‪ ,‬התחלתי לתפור את הרעיון בראש ‪ -‬איך אני קונה ג'יפ‪ .‬עמיר‪ ,‬אחיה של‬
‫יעל‪ ,‬הגביר את ההתלהבות שלי עם המלצות על סוגי ג'יפים‪ .‬בזמנים כאלה‪ ,‬כשאני מנכ"ל של‬
‫חברה מצליחה‪ ,‬הרגשתי שמגיע לי יותר מרכב יד שנייה‪ ,‬מגיע לי חדש מהחברה‪ .‬ג'יפים מסוג‬
‫רנגלר הם יקרים מאוד‪ ,‬בערך פי שניים ויותר מהרכב שהחזקתי‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬לא יכולתי‬
‫למכור את הרכב שלנו‪ ,‬מפני שאורטל ואני כבר התחלנו לדבר על כך שבעקבות גדילת‬
‫החברה ועומס הפגישות‪ ,‬נצטרך לקנות רכב שני‪ .‬התחלתי לשקול מה עליי לעשות‪ .‬אני צריך‬
‫ג'יפ‪ ,‬אבל כזה שמתאים גם לכבישים עירוניים‪ .‬אותו ג'יפ יראה שטח פעם בשלושה שבועות‬
‫בממוצע‪ ,‬ולכן הוא גם חייב להתאים את עצמו לשטח‪ .‬החלטתי בקור רוח לא ברור ללכת‬
‫לסוכנות של חברת ג'יפ בהרצליה‪ ,‬כדי לראות במה מדובר‪ .‬אולי המספרים יפחידו אותי ואני‬
‫אתקפל‪.‬‬
‫אורטל ואני נסענו יחד לסוכנות‪ .‬בחנו ג'יפים שמותאמים רק לשטח‪ .‬צנחתי לתוך מכונית‬
‫יוקרה כזו‪ ,‬ששווה לפחות חצי מיליון שקלים‪ ,‬וחשבתי לעצמי‪ :‬מה לי ולמכוניות האלו‪ ,‬אני‬
‫בכלל לא בשלב הזה בחיים‪.‬‬
‫"בואו‪ ,‬אני רוצה להראות לכם משהו"‪ ,‬קרא לנו סוכן המכירות המשופשף‪" ,‬הנה‪ ,‬שבו‬
‫בתוך הרכב הזה"‪.‬‬
‫עיניי נפתחו לרווחה‪ .‬אולם התצוגה של חברת ג'יפ גם ככה היה מלא בנציגי האלפיון‬
‫העליון ששרצו בכל פינה בחלל הממוזג‪ .‬בחוץ שרר חום כבד‪ ,‬ואנשים אפילו לא עברו ליד‬
‫חלונות הראווה של המקום מרוב בושה‪.‬‬
‫"זה גרנד צ'ירוקי טריילהוק‪ .‬יש לו צמיגים לשטח‪ ,‬הגבהה אוטומטית‪ ,‬נעילת דיפרנציאל‬
‫ובפנים זה בית מלון ‪ -‬מושבי עור‪ ,‬סאונד מושלם‪ "...‬הפסקתי להקשיב והתחלתי לדמיין‪.‬‬
‫התיישבנו בפנים‪ ,‬אני טבע נאות והיא כפכפים‪ ,‬ועצמנו עיניים‪ .‬חלום‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬נשב על מספרים?" יריתי בחוצפה‪.‬‬
‫סוכן המכירות כמעט גיחך‪ .‬הוא היה בטוח שעכשיו הזמן שלנו לצאת‪ ,‬ואחר כך הוא‬
‫יעבור עם מגבון על המושבים כדי לנגב את הבושה שהזיעה שלנו השאירה שם‪ .‬ככה חשבתי‬
‫בכל אופן‪ .‬המספרים היו בשמיים‪ ,‬מחשבון המימון צחק ברשעות בכל פעם שסוכן המכירות‬
‫ניסה לשקלל תשלום חודשי של ליסינג‪ .‬יצאתי מהחנות בבושת פנים‪ ,‬זורק לעבר המוכר את‬
‫המשפט שאני הכי מתעב‪" :‬נחשוב על זה"‪ .‬סוכן המכירות "ניצח" במערכה הראשונה‪ ,‬אבל‬
‫לא בקרב כולו‪.‬‬
‫הלכתי הביתה‪ ,‬ראשי מלא במחשבות מטרידות‪ .‬עד כמה אני מסוגל למתוח את גבול‬
‫היכולת הכספית שלי? התחלתי להריץ בראש סיפורים על כאלו שהרוויחו הרבה וחשבו שהם‬
‫יכולים להרשות לעצמם‪ ,‬ואז התרסקו‪ .‬שיפור איכות החיים הוא מהלך מסוכן מאוד‪ .‬אורטל‬
‫פחדה מהמהלך הזה כמו מאש‪ ,‬וניסתה להסיט את נקודת העניין שלי למקום אחר‪ ,‬אבל זה‬
‫כבר היה אבוד‪ .‬כל מה שראיתי לנגד עיניי הוא האתגר‪ ,‬ואיך אני מנצח אותו‪ .‬קבענו פגישה‬
‫עם רואת החשבון של החברה‪ ,‬והיא לא רק צחקה עלינו‪ ,‬אלא גם הסתכלה בנו במבט מאוכזב‪.‬‬
‫אורטל קיבלה ממנה את פיסת המידע שהייתה חסרה לה‪ :‬פיננסית‪ ,‬אנחנו נקרוס אם אעז‬
‫לדרוך שוב בסוכנות של ג'יפ‪ .‬למרות שכל תמרורי העצור היו מולי‪ ,‬לא הרגשתי שזה אבוד‪.‬‬
‫ערב אחד צפיתי במקרה בסרטון בפייסבוק של זוג אמריקני שמצלם מסלון הבית תכנית‬
‫ריאליטי‪ .‬הגבר עסק באימון ג'יוג'יטסו בסלון עם מורה פרטי‪ ,‬ואשתו ישבה וחישבה חשבונות‪.‬‬
‫הוא ניגש לשולחן‪ ,‬התיישב לידה מתנשף מהמאמץ‪ ,‬והיא פתחה את טבלת ההוצאות שלהם‬
‫והתרגזה‪:‬‬
‫"הוצאת עשרות אלפי דולרים החודש רק על תכשיטים‪ ,‬זה הגיוני?"‬
‫"בייב"‪ ,‬הוא הרגיע אותה‪" ,‬כדי להרוויח הרבה אני חייב לבזבז הרבה‪ ,‬רק ככה אני‬
‫מרגיש שאני בתחרות"‪.‬‬
‫באותו רגע נפל לי האסימון‪ .‬האמריקני הזה שם בסרטון זה בדיוק אני! בלי הוצאות‬
‫כבדות אני לא בלחץ לייצר הכנסות גדולות‪ .‬התירוץ הזה הספיק לי‪ ,‬וביקשתי מאורטל לבוא‬
‫איתי שוב לסוכנות‪ .‬התיישבנו לחשב חישובים‪ ,‬ויצאנו עם כמה דפים שאם רואת החשבון‬
‫שלנו הייתה רואה אותם‪ ,‬היא הייתה ממליצה על סגירת החברה שלנו‪ .‬העברנו מקדמה‬
‫לרכישת הג'יפ החלומי‪ .‬יכול להיות שהבורגנות עלתה לי לראש?‬
‫חיכיתי עם היישום של ההמלצות בדף הרכישה של הרכב‪ ,‬ובינתיים יצאתי להרצאה על‬
‫סייבר בפורום מנהלים בהרצליה פיתוח‪ .‬אחרי הפורום שמעתי כמה אנשים מדברים על‬
‫ג'יפים‪ ,‬ושאלתי אותם מה דעתם על קנייה של ג'יפ חדש מהחברה‪ .‬הם חשבו שאני מתבדח‪,‬‬
‫אבל אני הייתי רציני‪.‬‬
‫"להיכנס לשטח עם צ'ירוקי חדש‪ ,‬מה‪ ,‬אתה משוגע?" אחד אמר‪.‬‬
‫מה שהוא לא ידע זה‪ ,‬שדווקא העובדה שרק משוגע יעשה את זה חיזקה בי את הידיעה‬
‫שהמשוגע הזה חייב להיות אני‪.‬‬

‫"עידו‪ ,‬אנחנו רוצים להתקדם"‪ ,‬פנה אליי נציג חברת תעופה גדולה‪.‬‬
‫הגשנו הצעה למכרז לחוזה שנתי של פתרונות סייבר מטעם החברה שלי ושל אורטל‪,‬‬
‫וההצעה שלנו התקבלה‪ .‬זו שוב הייתה ההשגחה שאישרה לי שאני יכול להתקדם‪.‬‬
‫"נתחיל בשבוע השני של ינואר‪ .‬שנה חדשה ‪ ,"2020 -‬הודיע לי איש המכרזים‪.‬‬
‫שנה חדשה‪ ,‬ג'יפ חדש‪ .‬מצוין‪ .‬מילאנו טפסים במקביל‪ ,‬גם אצל הלקוח וגם בסוכנות של‬
‫ג'יפ‪ ,‬והתקדמנו בשני המישורים‪ .‬גייסתי עובד ייעודי לחוזה מול חברת התעופה‪ ,‬והוא החל‬
‫לעבוד במסגרת תקופת ניסיון של חודש‪ .‬כבר אחרי שבועיים קיבלתי משוב טוב על פעילותו‪,‬‬
‫ונראה היה שהדברים הולכים להסתדר על הצד הטוב ביותר‪.‬‬
‫טלפון אחד שקיבלתי במהלך נסיעה בכביש שש הפיל את מגדל הקלפים שבניתי‪.‬‬
‫"עידו‪ ,‬אתה שמעת מה קרה?" אמר לי איש המכרזים‪" ,‬שלחנו את העובד שלך הביתה"‪.‬‬
‫"מה?" השמיים נפלו עליי‪" .‬מה זאת אומרת שלחתם אותו הביתה‪ ,‬מה קרה?" הוספתי‬
‫בתדהמה‪.‬‬
‫"הוא ניצל את יכולות הסייבר שלו כדי להיכנס למקומות לא מורשים במערכת שלנו‪ ,‬בלי‬
‫שנדע"‪ ,‬הייתה התשובה‪.‬‬
‫שתקתי‪ ,‬לא ידעתי מה להגיד‪ .‬התחלתי לחשוב עם עצמי איך זה יכול להיות‪ .‬לגרש‬
‫הביתה‪ ...‬כנראה זה חמור‪ .‬התקשרתי למנהלת אבטחת המידע של החברה‪ ,‬וזו סיפרה לי על‬
‫המקרה‪.‬‬
‫"וכמובן"‪ ,‬היא אמרה‪" ,‬שכרגע אני עוצרת את המכרז"‪.‬‬
‫הקרקע נשמטה תחת רגליי‪ .‬הייתי מקצועי בשיחה‪ ,‬לקחתי אחריות ואמרתי לה שמה‬
‫שצריך לקרות‪ ,‬יקרה‪ .‬אני באמת מאמין בזה‪ .‬ההשגחה כנראה ביקשה ממני להוציא את העובד‬
‫הזה מהחברה‪ ,‬וכך גם אני ואורטל הסכמנו שנעשה‪ .‬אחרי שהבטחתי שהעובד יעזוב‪ ,‬המשכנו‬
‫לעבוד מעט עם אותה חברת תעופה‪ ,‬אך החוזה נשרף כליל‪ ,‬שלושה ימים לפני תחילתו‪ .‬עם‬
‫כל הצער‪ ,‬ההפסד במכרז לא השפיע על ההחלטה שלי לקנות את הג'יפ היקר‪.‬‬
‫הטפסים של הג'יפ כבר היו מוכנים‪ ,‬הכול כבר נשלח והמימון יצא לדרך‪ .‬לא הייתה דרך‬
‫חזרה וגם לא הייתי לוקח אותה‪ ,‬לוּ הייתה‪ .‬לא פחדתי מהעובדה שהפסדנו כסף רב שיכולנו‬
‫להבטיח בעזרתו את השדרוג של הרכב‪ .‬חתמנו על עשרות דפים‪ ,‬ואחרי שבועיים הגיע היום‬
‫המיוחל ‪ -‬קראו לנו לבוא לקחת את הג'יפ החדש‪ .‬כשראיתי אותו עומד שם בסוכנות‪ ,‬חשבתי‬
‫לעצמי‪ :‬מה לעזאזל אתה עושה? הסתובבתי סביבו‪ ,‬מביט בפלא בהשתאות‪ ,‬ילד בגוף של‬
‫מבוגר‪.‬‬
‫היה לי פלאשבק לשנת ‪ .2012‬אני בחנות אופניים בתל אביב‪ ,‬קונה אופניים מתקפלות‬
‫שיעזרו לי להגיע מהבית בכרכור לתחנת הרכבת‪ .‬בחנות היה לקוח נוסף שבא לתקן את‬
‫האופניים שלו‪ .‬שאלתי עליהן והמוכר אמר לי‪:‬‬
‫"עזוב‪ ,‬אם אתה מגיע למצב שקנית כאלה‪ ,‬אתה כנראה לא מבין כלום‪ .‬תראה איך הוא‬
‫תולה אותם על הג'יפ שלו‪ .‬בטח להחליף גלגל הוא לא יודע"‪.‬‬
‫מוכר האופניים ואני עמדנו אז פעורי פה מול הג'יפ השחור והנוצץ‪ ,‬והנה אני עומד עכשיו‬
‫מול ג'יפ עוד יותר יוקרתי מההוא‪ ,‬ובסך הכול שמונה שנים עברו מאז‪ .‬ילדות קטנות‬
‫מתרוצצות בבית שלנו‪ ,‬משכנתא‪ ,‬שכירות ועוד ים של מחויבויות‪ ,‬אז למה?‬
‫שאלה מצוינת‪ .‬כבר הבנתי למה‪ .‬כן‪ ,‬כדי להרוויח הרבה אני חייב להוציא הרבה‪ .‬נכנסתי‬
‫ואורטל התיישבה לידי‪ .‬הרגשתי כמו בחלום‪ ,‬תכף מישהו יעיר אותי‪ .‬עשיתי רברס ונסענו‬
‫מחוץ לסוכנות‪ .‬הרגשתי כאילו נולדתי מחדש‪ .‬כל הקריירה שלי התנקזה לנקודה אחת ‪-‬‬
‫רכישה של משהו יקר‪ ,‬שהערך שלו רק הולך ופוחת ככל שהזמן עובר‪ .‬ידעתי שהמכונה הזו‬
‫תוביל אותי לטיולי השטח המיוחלים ושם אני אצעד בגאון‪ ,‬עם רכב משלי‪ .‬הבטחתי לעצמי‪,‬‬
‫בלי סנטימנטים‪ .‬זו ההמלצה שלי אליכם‪ .‬לא בעבודה ולא עבור רכוש‪ ,‬בלי סנטימנטים‬
‫מיותרים‪ .‬אני נכנס איתו לשטח ומה שיהיה‪ ,‬יהיה‪.‬‬

‫פברואר הגיע‪ ,‬ובחדשות התחילו לדווח על הקורונה המשתוללת‪ .‬לא הצלחתי להיתפס לדאגה‬
‫הכללית‪ .‬כבן לאימא שכל חייה עבדה בבית חולים‪ ,‬מחלקת מיון הילדים הייתה בית שני‬
‫עבורי‪ ,‬וסביר להניח שמערכת החיסון שלי חזקה יותר מהממוצע‪ .‬ועוד לא התחלנו לדבר על‬
‫הביטחון העצמי המופרז שניחנתי בו והאימפולסיביות הניכרת לעין‪.‬‬
‫"לא יהיה כלום‪ ,‬את תראי"‪ ,‬פסקתי מול אורטל‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים לקנות מצרכים‪ ,‬להביא מסכות וכפפות ולהתכונן"‪ ,‬היא חשבה אחרת‬
‫וכמובן צדקה‪.‬‬
‫שבועיים לאחר מכן‪ ,‬הגיעה הקורונה גם לישראל‪ ,‬והחלה להתפשט כמו אש בשדה‬
‫קוצים‪ .‬מוסדות לימוד נסגרו‪ ,‬כבישים נחסמו ולא יכולנו לצאת מהבית‪ .‬אומנם אורטל ואני‬
‫רגילים לעבוד מהבית‪ ,‬אך עם שלוש ילדות יחד איתנו האתגר גדל פי כמה‪ .‬ניסינו לשבור את‬
‫השגרה של הבית בפעילויות‪ ,‬ואפילו יום אחד שברנו את הכלים ולקחנו אותן לים‪ ,‬בניגוד‬
‫להוראות‪ .‬למרות מספר החולים העולה בכל יום‪ ,‬זה עדיין נראה לי כמו תכסיס תעמולתי כדי‬
‫למנוע מראש הממשלה לעמוד למשפט‪ ,‬למרות שפוליטיקה לא באמת מעניינת אותי ואפילו‬
‫לא תכניות ספורט בטלוויזיה ‪ -‬מין גבר מוזר שכזה‪ .‬מה שכן מעניין אותי זה החופש‪ .‬כמובן‬
‫טיסות לחו"ל לא יהיו‪ ,‬דבר שדווקא עושה טוב לחברה‪ ,‬אך מנגד‪ ,‬חברות הסתגרו והחלו‬
‫להוציא עובדים לחופשה ללא תשלום‪ ,‬דבר שהוציא גם אותנו מחוץ לעניינים‪ .‬אבל אז‪ ,‬הודעה‬
‫אחת שינתה את חוקי המשחק‪.‬‬

‫"עידו‪ ,‬יש תקיפת כופר על חברה בחו"ל‪ ,‬אתה זמין?" פנתה אליי חברה טובה מחברת סייבר‬
‫מוכרת‪.‬‬
‫הטלפון הבא היה של סמנכ"ל בחברת הימורים ענקית מאירופה‪ .‬מייד נכנסתי לפעולה‪,‬‬
‫קראתי לצוות שלי וביחד התחלנו לטפל באירוע‪.‬‬
‫"תוכנת הכופר הצפינה את מסדי הנתונים‪ .‬אנחנו מושבתים לגמרי‪ .‬תעזרו לנו לחזור‬
‫לשגרה"‪ ,‬הם ביקשו בשיחת וידאו‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬לפני החזרה לשגרה‪ ,‬אנחנו חייבים לבדוק שהתוקפים מחוץ לרשת"‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫"אוקי‪ ,‬אז תעבדו עם שתי החברות שהפעלנו ונמשיך טיפול"‪.‬‬
‫היו לנו מתחרים בו־זמנית‪ .‬כידוע‪ ,‬כשמזמינים אינסטלטור לתיקון הביוב‪ ,‬לא מזמינים‬
‫ארבעה נותני שירות‪ ,‬אבל כשמדובר בתקיפה של אלפי שרתים של חברת ענק ‪ -‬זו בהחלט‬
‫אופציה‪ .‬במהלך ימים אחדים חקרנו כל מחשב ומחשב‪ ,‬עד שלפתע מצאנו על אחד המחשבים‬
‫הפעלה של תוכנה שגונבת סיסמאות‪ .‬החקירה הובילה אותנו לעדכון דפדפן מזויף‪ ,‬וזה‬
‫לחיפוש מהיר באינטרנט‪ ,‬שהצביע על קבוצת תקיפה סינית ידועה בשם "פנדה"‪ ,‬שם החיה‬
‫מסמל את ארץ המוצא‪ .‬זוהי טרמינולוגיה ידועה בעולם המודיעין סייבר‪ .‬דובים יסמלו תוקפים‬
‫מרוסיה‪ ,‬חתלתולים מאיראן‪ ,‬נמרים ופילים מהודו וכן הלאה‪ .‬מי שתקף את חברת ההימורים‬
‫ידע טוב מאוד לאן הוא מגיע‪ .‬התקיפה הזו הוזמנה מראש‪ .‬החלטנו לא לוותר להאקרים‬
‫הסינים‪.‬‬
‫התקנו חיישנים על כל המערכות ופיזרנו בחלקים שונים ברשת מחשבים מזויפים‬
‫שישמשו מוקשים עבור התוקפים‪ .‬אם הם ידרכו על אחד מאותם מחשבים‪ ,‬הוא יוציא התראה‬
‫אלינו ישירות‪ .‬בדקנו מי המשתמשים שדרכם פרצו התוקפים‪ ,‬והבנו שמדובר בחברת־בת של‬
‫אותה חברה‪ ,‬אשר קיבלה גישה למערכות המרכזיות‪ .‬סגרנו את השלטר הזה וקיבלנו את‬
‫הפרטים של חברת הבת‪ .‬באופן לא ברור‪ ,‬זה לא היה המקור של התקיפה‪ .‬ההתגלגלות של‬
‫התוקפים הייתה מחברה אחרת לגמרי‪ ,‬הממוקמת בפיליפינים‪ .‬שלוש חברות‪ ,‬שלושה אירועים‬
‫מקבילים ‪ -‬האירוע רק הלך והסתבך‪ .‬הצלחנו להתגבר על ההאקרים‪ ,‬ולשמחתנו‪ ,‬החברה‬
‫החליטה שמתוך כלל נותני השירות שהיא הזמינה‪ ,‬אנחנו נהיה אלה שנגן על המערכות שלהם‬
‫במשך השנה הקרובה‪ .‬סגרנו חוזים מסודרים מול כל השלושה‪ ,‬והתחלנו לגייס עוד ועוד‬
‫עובדים לחברה שלנו‪ .‬העבודה מסביב לשעון קשה מאוד‪ ,‬אבל המעבר החד שלי ממנכ"ל של‬
‫ארבעה עובדים למנכ"ל של כמעט עשרים איש היה מדהים‪ .‬האחריות אדירה‪ ,‬והרגשתי כאילו‬
‫נולדתי לתוך התפקיד הזה‪ .‬ביליתי אומנם רק שנתיים בתור מנכ"ל בלי עובדים‪ ,‬אבל למדתי‬
‫המון‪.‬‬
‫את האירוע מול ההאקרים הסינים לא יכולתי לפתור לבדי‪ .‬ההשגחה הביאה אליי את‬
‫אמרי וחי‪ ,‬המייסדים של חברת הסייבר ‪ .PROFERO‬יצרנו חיבור בין החברות והפכנו‬
‫למנכ"לים משותפים‪ .‬התפקידים לא באמת חשובים‪ ,‬אלא העבודה המשותפת‪ .‬מיחזרנו את‬
‫ההצלחה הזאת מול לקוחות חדשים‪ ,‬ואנחנו צועדים לקראת מיזוג לחברה אחת שתהיה שווה‬
‫מאות מליונים‪ .‬זו הדרך שבחרנו‪.‬‬
‫בזמן הקורונה והעבודה הקשה‪ ,‬החלטתי שסוף סוף הגיע הזמן שאכתוב ספר‪ .‬מה אכתוב‬
‫בו? בטח לא לימודי סייבר‪ .‬הרעיון היה לכתוב את סיפורו של האקר סטנדרטי‪ .‬במהלך‬
‫הכתיבה‪ ,‬תקיפה של חברת אירוח אתרים ענקית לקחה אותי לחקור את האירוע‪ ,‬שסוקר‬
‫בטלוויזיה‪ ,‬ברדיו ובעיתונים רבים‪ ,‬ובחלקם צוטטו דבריי‪ .‬זה כבר הפך אצלי לדבר שבשגרה‪.‬‬
‫"אהלן עידו‪ ,‬מדברים מערוץ ‪ ,13‬תוכל להתראיין?"‬
‫"עידו! ראיתי אותך בטלוויזיה‪ "...‬אמר לי חבר ביום שלמחרת‪.‬‬
‫התברר כי חברת אחסון האתרים הותקפה בגלל מודעות לקויה וחוסר התעניינות‬
‫בעדכונים השוטפים של מערך הסייבר הלאומי‪ .‬אנחנו עמלים לילות כימים‪ ,‬מתנדבים ואני‪,‬‬
‫כדי לעדכן את המערך על בעיות אבטחה במרחב הקיברנטי של מדינת ישראל‪ .‬אלו מעדכנים‬
‫את החברות בבעיות‪ ,‬אך ברוב המקרים החברות מתעלמות מהעדכונים‪ ,‬עד שההאקרים‬
‫מגיעים‪ .‬אלפי אתרים הושחתו‪ ,‬עליהם הוקרן סרטון תעמולה אנטי־ציוני‪ ,‬ובלבן על גבי שחור‬
‫נכתב כי קרוב סופה של מדינת ישראל‪ .‬חברים מכל קשת המקצועות עלו מולי בכל מדיום‬
‫אפשרי‪:‬‬
‫"ראית? גם האתר שלי הושחת! מה עושים?" כתב לי אדם בעל חנות הנעליים האהובה‬
‫עליי‪.‬‬
‫"גם האתר של החברה שלנו הושחת"‪ ,‬עמיר‪ ,‬אח של יעל‪ ,‬שלח לי הודעה‪.‬‬
‫"אני פועל מול מערך הסייבר כדי לחקור את האירוע‪ .‬אוציא כמה שיותר פרטים בפוסט‬
‫בפייסבוק‪ ,‬ומשם חברת אחסון האתרים תעשה את הצעדים שלה כדי להחזיר את האתרים‬
‫לפעילות"‪ ,‬השבתי לכולם‪.‬‬
‫כאשר משתמש נכנס לדף המושחת‪ ,‬הדפדפן ביקש ממנו אישור לפתוח מצלמה‪ .‬בפורום‬
‫אחר של האקרים‪ ,‬קורבנות שאישרו פתיחת מצלמה צולמו‪ ,‬ותמונותיהם פורסמו בפורום‪.‬‬
‫לאחר כמה ימים‪ ,‬הורידה חברת האחסון את האתרים אחד אחד והשיבה אותם לקדמותם‪ ,‬אך‬
‫ב־‪ 2020‬הבעיה לא נפתרה לחלוטין‪ ,‬וכולי תקווה שלאותה חברה יש פוליסה שנקראת‬
‫"ביטוח סייבר"‪ .‬זהו ביטוח נגד התקפות והשלכותיהן‪ .‬תביעה ייצוגית לא איחרה להגיע;‬
‫הלקוחות תבעו חמישה מיליון שקלים‪ ,‬וזו הייתה רק תביעה אחת מתוך כמה תביעות שעמדו‬
‫להגיע לבית המשפט‪ .‬האקר מתוחכם היה עושה עסק רק מהתהליך הזה ‪ -‬אני אפרוץ לחברה‪,‬‬
‫אתם תתבעו אותה ונתחלק בכסף‪ .‬השוק הזה עדיין פרוץ‪ ,‬אך סביר להניח שבקרוב תעלה‬
‫הצעת חוק בנושא‪.‬‬
 ‫פרק ‪24‬‬

‫אני לפני סיום‬

‫קום‪ .‬קום אמרתי‪...‬‬

‫בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬לא צריך להתרגז‪.‬‬
‫מי זה‪ ,‬אתם שואלים?‬
‫זה המוח שלי‪.‬‬
‫צא לריצה‪.‬‬
‫מה? מה ריצה‪ ,‬השתגעת‪ ,‬לאן?‬
‫עד שתעצור‪.‬‬
‫הגב תפוס‪ ,‬אני לא מצליח להעביר לך פקודות כמו שצריך‪ ,‬ואני רוצה להתנקות קצת‪.‬‬
‫שים לי גם מוזיקה שאני אוהב מרשימת השירים הזו שיצרת‪.‬‬
‫אני לא מתאמן בריצה‪ .‬בפעם האחרונה שרצתי‪ ,‬עברתי מרחק של שני קילומטרים בקצב‬
‫של אהלן־אהלן‪ ,‬באיזה ערב לפני מי יודע כמה זמן‪ .‬עכשיו שתים עשרה בצוהריים‪ ,‬שלושים‬
‫מעלות בחוץ ואין ענן אחד בשמיים‪ .‬ניקח מים לדרך? התייעצתי עם עצמי‪ .‬קח שלוק מים‬
‫ושים מפתח בכיס‪.‬‬
‫מוח האדם הוא מופלא‪ .‬יש בו מנגנון שליטה אבסולוטי על הגוף‪ ,‬והוא יכול לעבוד גם‬
‫כשהנפש מרגישה שאין לה משאבים‪ .‬לחלק מהאנשים יש מוח שמשפיע על אחוז ניכר‬
‫מהפעולות שלהם‪ ,‬דבר שגם לעיתים שייך לתודעה האישית‪ .‬לפעמים אנחנו מקשיבים‬
‫למחשבות באופן מיידי ולפעמים מתעלמים מהן‪ ,‬אבל מוח חזק יודע לקחת שליטה כשצריך‪,‬‬
‫ממש כמו עכשיו‪.‬‬
‫יצאתי לריצה בנעלי "אדידס בוסט" כתומות ובבגדי ספורט אפורים‪ .‬הצבתי לי בראש‬
‫יעדים כמו תמיד‪ .‬בלי חימום‪ ,‬בלי הכנה‪ ,‬בלי מתיחות‪ .‬בגילי המופלג )שלושים וחמש(‪,‬‬
‫מתברר שהגוף עדיין צעיר‪ .‬הוא לא מפחד ממשימות‪ ,‬וזה משהו שאני חושב שלכל אחד חייב‬
‫שיהיה‪ .‬מאיפה חוסר הפחד שלי מגיע? מתריסר שנים של אימונים באומנויות לחימה‪ ,‬שהניבו‬
‫לי את החגורה השחורה‪ .‬אגב‪ ,‬אם כבר החלטתי לצאת לרוץ‪ ,‬אני ארוץ את הכי טוב שלי‪.‬‬

‫במהלך הריצה‪ ,‬השירים התנגנו בזה אחר זה‪ ,‬ובכל כמה דקות אפליקציה דיווחה לי על‬
‫הזמנים‪ .‬בראש חשבתי ששלושה ק"מ יספיקו‪ ,‬אבל מחשבה אחרת אמרה לי לשרוד עוד‬
‫חמישה ק"מ‪ ,‬ומשם יהיה לי קל יותר מנטלית‪ .‬התחלתי בקצב מהיר יחסית‪ ,‬פחות מחמש דקות‬
‫לק"מ‪ .‬את הקילומטר השלישי עברתי בקצב של מבחן קורס "אחיד"‪ ,‬פחות משלוש עשרה‬
‫דקות‪ .‬רצתי לאורך רחוב רמתיים המפורסם בהוד השרון‪ ,‬והמוח התחיל להתנקות‪ .‬הוא סיפר‬
‫לי על חוויות שעברתי במהלך הקורונה‪ ,‬ונתן לי זמן לעבד את התקופה המשונה הזאת‪ .‬עברתי‬
‫את קניון שרונים‪ ,‬ובגבי נשבה רוח נעימה למרות החום הקופח‪ .‬אחרי הקילומטר החמישי‪,‬‬
‫כשהאפליקציה דווקא עודדה אותי עם נתון מרשים ‪ -‬חמישה קילומטרים‪ ,‬עשרים ושלוש‬
‫דקות‪ ,‬התחלתי לחוש את כביש ‪ 40‬מחמם את סוליות הנעליים שלי יותר ויותר‪ .‬החולצה‬
‫לחצה וסגרה עליי‪ .‬הרגשתי חנוק בתנור‪ .‬אני לא אוהב לרוץ ללא חולצה אבל לא הייתה לי‬
‫ברירה‪ ,‬רק קצת‪ .‬המשכתי במורד הכביש‪ ,‬מאות מכוניות חלפו על פניי ודמיינתי מה עובר‬
‫לנהגים בראש ‪ -‬עוד קצת והוא יתעלף‪ .‬התחיל אצלי קונפליקט פנימי בין ניצחון־כישלון‪,‬‬
‫להיות צודק או חכם‪ .‬חשבתי להמשיך לכל עוקף הוד השרון‪ ,‬אבל לא באמת היה סיכוי‬
‫שפתאום באורח פלא אני ארוץ חמישה עשר קילומטרים‪ .‬בשלב הזה סימנתי לי נקודת‬
‫עצירה‪ :‬תחנת דלק בכניסה למושב נווה ירק‪ .‬אחרי שמונה קילומטרים כמעט‪ ,‬החלטתי לעצור‪.‬‬
‫הספיק לי‪ .‬עצרתי את האפליקציה והתקשרתי לאורטל‪:‬‬
‫"אני בתחנת דלק‪ ,‬תבואי?"‬
‫היא יצאה לדרך‪ ,‬ואני נכנסתי לתחנת הדלק ברגל‪ ,‬לאט לאט‪ .‬דקות ארוכות עברו‪ ,‬גופי‬
‫בער מהחום‪ .‬בצל שיצר גג תחנת הדלק עשיתי סיבובים כמו אריה בכלוב‪ .‬מדי פעם העפתי‬
‫מבט לעבר בקבוקי המים המנצנצים בשמש מבעד לדלת הזכוכית‪ ,‬שנפתחה ונסגרה בכל פעם‬
‫שמישהו רצה להוציא כמה שקלים על פינוק רגעי‪ .‬הנעליים שלי עדיין רתחו‪ ,‬שרירי‬
‫התאומים החלו להיתפס והראש היה עסוק במשפטים שתכננתי לכתוב בספר שלי‪ .‬סביבי‬
‫כולם התהלכו במסכות‪ ,‬הקורונה השילה קליפה מעל כדור הארץ וגם לחנות נוחות כבר אסור‬
‫להיכנס בלי‪.‬‬
‫אורטל הגיעה סוף סוף‪ ,‬עם בקבוק מים קר משיב נפש‪ .‬בבית המשכתי לעשות מתיחות‬
‫על הדשא‪.‬‬
‫"שלום!" הרמתי את הראש‪ .‬ילדה לא מוכרת נופפה אליי‪" .‬אתה לא מכיר אותי‪ ,‬אל‬
‫תנסה לזהות‪ .‬סתם רציתי‪"...‬‬
‫חייכתי בנימוס‪ ,‬והיא המשיכה ללכת מעט נבוכה‪ .‬בזמן הכושר‪ ,‬חשבתי על העבודה הרבה‬
‫שמחכה לי‪ ,‬על היומן שלי שעמוס במשימות‪ .‬חברה גדולה בדרום אמריקה הייתה נתונה תחת‬
‫מתקפת כופר‪ ,‬והצוות שלי עבד מסביב לשעון‪ .‬עכשיו‪ ,‬אחרי שהתנקיתי קצת מרעשי רקע‪,‬‬
‫אפשר לחזור לבלגן‪.‬‬

‫אני רוצה לסיים את הספר הזה בכמה תובנות‪:‬‬

‫מוטיבציה‪ .‬השראה‪ .‬ניסוי וטעייה‪ .‬תדמית‪ .‬מינון‪ .‬קבלת החלטות‪ .‬תקשורת‪.‬‬
‫המוטיבציה לעשייה מגיעה ממקום טבעי מאוד אצלי‪ ,‬לכן קשה לי מאוד לכמת אותה‬
‫לכדי תפריט פעולות שתצטרכו לעשות כדי להגיע להגשמה עצמית‪ .‬אני חושב שהכיוון הכללי‬
‫הוא כל הזמן לבדוק מה רמת המסוגלות שלי‪ .‬למשל‪ ,‬קל מאוד להסביר במה כרוכה כתיבת‬
‫הספר שאתם קוראים עכשיו‪ .‬כשדמיינתי ספר שאכתוב‪ ,‬חשבתי על דפים מלאים בפניני‬
‫חוכמה או בסיפור מרתק‪ .‬אחרי שכתבתי את הספר הזה‪ ,‬הבנתי שלא כך הדבר‪.‬‬
‫ההשראה לכתוב הגיעה אצלי מהרצון לפרוק ולשתף אחרים בעולמי האישי והמקצועי‪.‬‬
‫מצוקות שנחשפתי אליהן גרמו לי לרצות לחזור לאחור‪ ,‬להושיט יד ולסייע לאחרים‪ ,‬בידיעה‬
‫שגם להם לא יהיה קל לצלוח את הדרך הזאת‪ .‬אני מאמין שלרובנו יש יכולת להביע את‬
‫עצמנו בכתב‪ ,‬בצורה שתעביר את המסרים שלנו לקוראים‪.‬‬
‫השאלה הגדולה היא‪ ,‬אם אנחנו מוכנים לניסוי וטעייה‪ .‬האם אנחנו גיבורים מספיק‬
‫בשביל לשים את עצמנו מול אנשים רבים נוספים‪ ,‬אשר עלולים לראות אותנו באור שונה‬
‫משהתכוונו? משימה כמו כתיבת ספר היא פשוטה מאוד בעיניי‪ ,‬וזוהי פסגה שתוכלו לכבוש‬
‫יחסית בקלות‪ .‬פסגות נוספות ידרשו כלים אחרים וסיבולת שונה‪ ,‬סובלנות וסבלנות‪ ,‬אך לגבי‬
‫כל יעד שאתם מציבים לעצמכם‪ ,‬המטרה היא לא לפחד מלטעות‪ .‬גם החכמים ביותר טועים‪.‬‬
‫פירוק המקרה לגורמים‪ ,‬איסוף מידע נוסף ועימות נוסף אולי יובילו אתכם לתוצאות שונות‪.‬‬
‫אם כן טעינו‪ ,‬אני‪ ,‬כדמות דומיננטית‪ ,‬נוטה להביע חרטה לפני שאני בוחר בדרך הפעולה‬
‫הקלה ביותר ‪" -‬עמידה על הרגליים האחוריות"‪.‬‬
‫בזמן האחרון‪ ,‬גדלתי להבין שבכל אירוע חברתי‪ ,‬גם בלי שהוצאתי מילה מהפה‪ ,‬אני‬
‫עלול להיתפס כוולגרי‪ ,‬כדומיננטי וכשחצן‪ .‬ניסיתי לחקור מה מקור הבעיה‪ ,‬והבנתי‬
‫שהתדמית שיצרתי לעצמי לא משאירה לי הרבה מקום לשינויים‪ .‬הילד הקטן מהפריפריה‬
‫שסבל מהצקות בילדותו גדל והפך לאומן לחימה בעל חגורה שחורה וידע נרחב במחשבים‪,‬‬
‫והוא מגיע עם ארסנל של כלים לכל מפגש חברתי‪ .‬הכלים הללו עלולים לייצר הרתעה לא‬
‫מכוונת‪ .‬הרעיון המרכזי הוא לחיות בשלום עם מי שאתה‪ ,‬ומשם לצאת לשינוי פרטני‪ .‬באחד‬
‫על אחד או בקבוצות קטנות‪ ,‬אפשר לשנות את הרושם עליך בחוג החברתי‪ .‬בו בזמן‪ ,‬אנחנו‬
‫ממשיכים להיות מי שאנחנו מול קבוצות גדולות‪ ,‬מסיבה אחת שלי היא די ברורה ‪ -‬הרצון‬
‫לשמור על התדמית החיצונית שלי‪ .‬הקונפליקט הזה בין מי שהייתי רוצה להיראות ובין מי‬
‫שאני באמת‪ ,‬הוא לכשעצמו אחת מהמלחמות הפסיכולוגיות הגדולות ביותר‪ .‬גם שם‪ ,‬בין אותן‬
‫שתי ישויות‪ ,‬חייב לשכון שלום‪.‬‬
‫בני האדם כבר מזמן הכריעו כי הם מוכנים להיות פרזיטים בעולם הטכנולוגיה‪ ,‬ובסופו‬
‫של יום זו היא ששולטת בהם ולא להפך‪ .‬כמו בכל רובד בחיים‪ ,‬המינון הוא זה שיכריע אם‬
‫נישאר שפויים ביחס למציאות או שנידחק לעולם הווירטואלי‪ ,‬שבו כמעט הכול אפשרי‪ .‬כמו‬
‫בעולם המציאותי‪ ,‬גם בעולם הווירטואלי כל אחד מאיתנו הוא דמות‪ .‬הצלחות וכישלונות‬
‫נמדדים יותר ויותר בכובד ראש‪ ,‬גם בעולם הזה‪ .‬לכן‪ ,‬חשוב שגם ברשת הדמות שלנו תדע‬
‫להתייחס להצלחות ולכישלונות בעירבון מוגבל‪ .‬חשיפה של מידע רגיש על אודותנו שאינה‬
‫בשליטתנו‪ ,‬חשיפה של טעות שביצענו‪ ,‬או להפך ‪ -‬הצלחה שלנו שעושה כותרות‪ ,‬כל אלה‬
‫עלולים לגרום לנו לבחור במהלך קיצוני‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪ .‬אם בחיים האמיתיים אנו יודעים‬
‫להפעיל שיקול דעת‪ ,‬גם ברשת עלינו להתנהג כך‪.‬‬
‫כאשר אחת הבנות שלי עושה מעשה לא מקובל‪ ,‬מנגנון קבלת ההחלטות שלי מתחיל‬
‫לפעול‪:‬‬
‫)‪ (1‬לעצור אותה ולהעיר‪.‬‬
‫)‪ (2‬לחכות לסיום המעשה ולהסביר למה המעשה לא היה נכון‪.‬‬
‫)‪ (3‬להתעלם מהמעשה ולתת לה להבין לבד שהמעשה לא היה נכון‪ ,‬על ידי קבלת פידבק‬
‫מהסביבה‪.‬‬
‫גם בעבודה‪ ,‬האופציות דומות‪.‬‬

‫"יש אירוע אצל הלקוח‪ ,‬חברים‪ .‬זיהינו תקיפה!" אחד השותפים ירה בערוץ מאובטח‪.‬‬
‫"מה אתה רואה? שדר"‪ ,‬עניתי‪.‬‬
‫התברר שתוקפים דרכו על אחד השרתים המזויפים‪ ,‬ואנחנו קיבלנו התראות במערכת‪.‬‬
‫"חכו‪ ,‬אל תדווחו ללקוח על כלום כרגע‪ .‬בואו נעשה חקירה מסודרת ונעביר דיווח‬
‫מסודר"‪ ,‬הסברתי‪.‬‬
‫מה? יש האקרים ברשת! להסתער! יחשבו חלקכם‪ .‬לא‪ ,‬לא במיידי‪ .‬אם אסתער אני עלול‬
‫לפספס משהו‪ ,‬אני עלול לקרוא לא נכון את התמונה‪ ,‬ושיקול הדעת שלי עלול להיות מושפע‬
‫מצורך אימפולסיבי להשיג את המטרה‪ .‬במקרה הזה‪ ,‬יש לשאוב עוד מידע מהסביבה‪ ,‬ממש‬
‫כמו שהייתי מחכה לסיום המעשה של הבת שלי )אופציה ‪ .(2‬לאחר איסוף המידע‪ ,‬הבנו שאלו‬
‫לא היו תוקפים אלא אחד מאנשי הצוות שביצע בדיקה בלי להודיע לשאר החברים‪ .‬ביצענו‬
‫תחקור של כל שלבי האירוע כדי לוודא שאנחנו מתואמים יותר‪.‬‬
‫כן‪ ,‬טון הדיבור שלי לא היה רחמני במיוחד‪ ,‬מפני שחוסר תקשורת כזה לא אמור לקרות‬
‫בקבוצה מיומנת שכזו‪ .‬הביקורת הופנתה כלפי כולנו‪ ,‬ועל הנייר נרשמו פעולות מסודרות‬
‫שהועברו למערכת המשימות שלנו‪ .‬עד להודעה חדשה‪ ,‬כולנו נצטרך לעבור על רשימת‬
‫המשימות כמו תוכים‪ ,‬כדי למנוע אפשרות שאירוע כזה יחזור על עצמו‪.‬‬
‫קשה להגיע למיצוי של כתיבה‪ ,‬אבל בשלב זה אני חושב שהגיע הזמן לסיים‪ .‬הספר הזה‬
‫לימד אותי כל כך הרבה על עצמי‪ ,‬ואני מקווה שהוא ייגע בכם באותן נקודות כפי שנגע בי‪.‬‬
‫חכה רגע‪ ,‬לאן אתה ממהר? שב‪ ,‬תהנה מהנוף‪ ,‬שמעתי קול מוכר בראשי‪.‬‬
‫לא הפעם‪ ,‬קול מוכר‪ ...‬לא הפעם‪.‬‬
‫הפעם אני פשוט אמשיך‪.‬‬
‫אולי אי שם בעתיד‪ ,‬אסתובב חזרה כדי ליהנות מהנוף‪.‬‬
‫בינתיים חייבים להמשיך קדימה‪,‬‬
‫נתראה בספר הבא‪.‬‬
 ‫שלכם באהבה‪,‬‬
‫האקר סטנדרטי‬
‫ ‬