‫התלמוד‬

‫וחכמת הרפואה‬
‫מאה‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י היים תשס״ה‬

‫ד״ר י‪ .‬ל‪ .‬קצכלסרן‬

‫)ברקי בן יגלי(‬

‫‪,‬ר מ מ'‪ ,‬תל־־זזביב‪/‬‬

‫^ ^‪0‬‬
‫ד‪.‬ר צ א ת ‪,,‬חיים'' ב ר ל י ן‬
‫תר פ״ח‬
 •<a • • • •<5 “® • • * • • • ® ‫* י • ® • • • * • • ® • • • • • • ® * • • • • י‬

‫בס ד‬

‫ס פ ר ז ה נסר ק ונעבד ע״י‬

."‫"יודאיקה אימג' אוצרות ה תור ה בע"מ‬
"‫ני תנ ת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬
4
.‫להכניסו ל א ת ר ולהפיצו לצורך שימוש אישי ב ל ב ד‬

I ‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף א הד להדפיסו או להעתיקו‬
‫בכל אופן שהוא או ב כ ל אמצעי שהוא‬
I
‫ס‬
‫ס‬
o ‫בין ב חינ ם בין ב שכר בין ליהיד בין לרבים‬ 0

‫ניתן לה שיג עותק מ ס פ ר ז ה ועוד ספרי ם‬

‫ה מ שולב ת‬ 1) 1 1‫ ם‬10 :‫ו‬ ‫וכן ה תוכנ ה‬ &

I ( □ ■ ‫)ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬

I
:‫אצל‬
‫בי ת ספריי ת מורגנשטרן‬

I
(>
‫ א שדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬ m
a
‫ם‬
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN EIBRARY
■
14 RAVAH STREET
«
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE ‫ס‬
Email- kidosheypolin@bezeqint.net
a
#
This sefer has been provided by ‫ס‬
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH. 4
‫ס‬

I
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books) 0
to anyone else even if they don’t sell them.
o

•0
* •© •® ‫* יי‬ ®
 U n,■ iV/ ‫'׳ך‬C_
. N ? ho::(^0■‫י‬

T A L M U D

UND MBDIZIN
VON

m . I. L. KATZEKELSOHK

COPYRIGHT BY ‫״‬JALKUT“ G. m. b. H.
■'■‫י‬ illiM /

f >.
‫א ל ■‬

‫•*'״־‪ ,‬ג־ן;‪^’ ':‬ו‬ ‫־^ ‪■-V : ' ? ; 7 i‬‬ ‫ז‬ ‫•י‬ ‫• ׳‪ • ,■ .‬־‪.‬״■ ■יי׳‪■.-‬־•• י‬ ‫־‪-;.‬־‪: ‘7 ',-‬‬ ‫י‬ ‫•■>•־״•••־‪ . :.‬־ • ^ • ‪,‬‬ ‫■•‬ ‫־■•‪.‬‬

‫ל­­‬ ‫א‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫‪‘■■..^7 :‬‬

‫‪^>^■iyi^^W‬‬
‫י‪-‬זז‘׳‪'■-.'■■.‬ז״‪^■;■■’■f'■■■7 '::‬׳י■'■‪'■‘-‬׳^’ ‪sj:^i^^7^■:■7‬‬ ‫‪.‬‬
‫■ ‪...‬‬ ‫'■ל‬ ‫י‬

‫י‘^■^■'■‪1^>-, ^^';■^^-‬־■■ י■־י‪ii'('.;s‬ןאל^*''■^‪■V‬‬ ‫יי'־ ■י■■׳'‪.‬־‬

‫■י‪.-.-', -‬י‪.‬‬
‫ספריר ד‪.‬עדץ‪-‬ב<‪•:‬־ פיס'־ ק רובנו‬
‫‪BI BLJ OTt ZKA‬‬
‫‪M. P iS lU K A w Rownem‬‬
‫‪Kat. Ns.‬‬

‫מאת המוציאים לאור‪.‬‬

‫בהוציאנו עהה לאור אה הספר ״ההלמוד וחכמה הרפואה״ להד״ר‬
‫י‪ .‬ל‪ .‬ק צ כ ל םון הננו ממלאים בזה אה רצון־ אבינו המלוח פוקבל על עצמו יגדם‬
‫מועטים לפני טוהו )בסון? שנה‪ ( 1916 .‬להוציא אה הספר הזה לאור‪.‬‬
‫מסבוה שונוה נהעכבה הדפסה הספר‪ ,‬שאנו מוסרים אוהו כיום לקהל‬
‫הקוראים והמעיינים‪.‬‬
‫יררפזי חיי םי כ הן ז״ל‪.‬‬ ‫י‬

‫*‪1‬‬
‫בהוציאי עתה לאור על ידי הוצאת ״חייט" ספר ״התלמוד וחכמת הרפואה"‬
‫סול אבי המנוח הד״ר יהודה ליב כןצבלסון ההכי ממלא את חובתי לזכר אבי‪,‬‬
‫ויחד עם זה הככי טקוה שאביא על ידי כד תועלת מרובה לחכמת ישראל‪ ,‬במקצוע‬
‫זה של התלמוד והמדיציכה עבד אבי יותר משלשים שכה וגמר את הספר הזה‬
‫בסוק שנת ‪ 1916‬מסודר לדפוס בצורה זו שהכני מוסרו להקהל‪ .‬אבי המנוח שאק‬
‫לראות את ספרו זה בחייו‪ ,‬לקרא בעצמו את עלי־ההגחה‪ ,‬אבל שאיפתו זו לא‬
‫נתמלאה מפני מיתתו ביאנואר שנת ‪ .1917‬כתב היד כשאר בפטרבורג עיר מגוריו‪,‬‬
‫ומפני מאורעות המלחמה ושאחרי המלחמה אי אפשר היה להוציא ספר רב‬
‫הכמות כזה‪ ,‬ועל כן נתאחרה לדאבוני מסירתו לדפוס‪.‬‬
‫הכני חושב לחובה לעצמי להביע את תודתי להוצאת ״חיים" בשביל העבודה‬
‫המרובה שמלאה באמונה בהוציאה את ספר ״התלמוד וחכמת הרפואה״ ביופי‬
‫והידור‪ .‬הוצאת ״חיים״ מלאה בזה את רצון רבי חיים כהן ז״ל — שלזכרו נוסדה‬
‫ההוצאה — שקבל על עצמו על פי הצעת הרב ד״ר ט‪ .‬ג‪ .‬אייזנשטאדט עוד בימי חיי‬
‫אבי — לשמחתו הגדולה — להדפיס את הספר הזה‪.‬‬
‫בן המחבר‬
‫בדרך קצכלסרף‬ ‫ברלין ‪•1925 -‬‬
 ‫ה ת כ ן‪:‬‬
‫עמוד‬
‫‪1 3 .......................................................... ................................... .‬‬ ‫‪ .1‬מבוא ראטוו!־ וטוני־‬
‫‪ .2‬ביאור לפרק אלו טרפות‪8 2 ..................................................................................................‬‬
‫‪ .3‬בקורת לספל מזחיטה ובדיקה ‪200 .........................................................................................‬‬
‫‪ .4‬הימופיליה‪226 .......................................................................................................................‬‬
‫‪ .5‬רמ״ח אברים ומילואים ‪234 ...................................................................................................‬‬
‫‪ .6‬שמות הנגעים‪ ,‬צלעח ‪304 .....................................................................................................‬‬
‫‪341‬‬ ‫‪ .7‬צרורות‬
‫‪ .8‬טומאה וטהרה ‪3 6 4 ................................................................................................................‬‬
‫‪ .9‬לוח השמות )עברית‪ ,‬אשכנזית‪ ,‬רוסית‪ ,‬רומאית( ‪383 ...........................................................‬‬
‫‪ ,10‬ציורים‪I—XVIII................................................................................................................‬‬
 ‫הקדמה‪.‬‬
‫דיני טרפה מלבד ערכם הדתי‪ ,‬יגלו לפכיכד מקצוע ככבד מאד בדברי ימי‬
‫הקולטורה של העברים הקדמדכים‪ .‬מדברי בן־סירא‪ ,‬טחי בזמן קרוב לאכמי ככסת־‬
‫הגדולה ידעכו‪ ,‬שהיה כבוד הרופאים גדול מאד בעיני העם בזמכו‪ ,‬אולם את מדת‬
‫ידיעתם בחכמת הרפואה לא נדע כיום ולא נוכל לדעת‪ .‬כי בשעה שמן היונים‬
‫הקדמונים נשארו לכו ספרי היפוקראט‪ ,‬אריטאום וגאליכוס‪ ,‬ומן הרומים הקדמונים‬
‫נשארו לנו ספרי צעלזום הנכבדים מאד‪ ,‬שעל פיהם נוכל גם היום לדעת מה ידעו‬
‫היונים והרומים ומה לא ידעו‪ ,‬מרופאי היהודים לא כשאר לכו מאומה‪ ,‬בלתי אם‬
‫ברייתות מפוזרות ומקוטעות שלא יתנו לנו כל תמונה מסוימת ממצב חכמת‬
‫הרפואה אצל העברים הקדמונים‪ .‬והכה יש מקצוע אחד בחכמת הרפואה‪ ,‬שעלה‬
‫למדרגה גבוהה מאד בימינו היום‪ ,‬והנקרא בשם ״האכאטוטיה הפאטולוגית'׳‬
‫המלמדת אותנו לדעת את השינויים הגסים והדקים אשר יולדו ברקמות אברי הגוק‬
‫בתחלואיםשונים‪ .‬היונים הקדמונים לא ידעו מזה דבר‪ .‬מעולם לא עלה על לבם‪,‬‬
‫כי יחולו איזה שינויים ממשיים בגוק החולה‪ .‬המה הביטו על המחלות כמו על‬
‫רוח רעה שנכנסה אל גוק החולה מבחוץ וקלקלה את הדם הנוזל בעורקיו מבלי‬
‫לשכות את בכין אבריו‪ ,‬והרוח הזאת תצא מן החולה כשיקום טחליו‪ .‬בדמיונם בראו‬
‫להם ארבעה מיני נוזלים בגוק האדם ושאר בעלי‪-‬החיים‪ ,‬ואת הנוזלים האלה‬
‫קראו בשם ״מרות"; והיתה להם ״מרה אדומה" )הדם(‪ ,‬״טרה ירוקה" )המרה‬
‫כמשמעה(‪ ,‬״טרה לבנה״ )הריר והמוגלה(‪ ,‬ו״טרה שחורה" )דם שלקה ונעשה‬
‫שחור(‪ .‬הם חשבו‪ ,‬כי כל זמן שארבעה הנוזלים נמצאים במזג נכון ובהרמוניה‬
‫נאותה זה לזה‪ ,‬אז הגוןש הוא בקו הבריאה‪ ,‬אולם אם יתגבר אחד מן הנוזלים‬
‫על האחרים‪ ,‬או אם יקבל אחד הנוזלים שלא במקום הראוי לו‪ ,‬אז תולד מחלה‬
‫ידועה; הכל לפי מזג הנוזלים‪ .‬כי ישתנו האברים עצמם בחומרם ותכונתם — זאת‬
‫לא ידעו היונים הקדמונים‪ .‬חכמי ישראל היו הראשונים להתבונן אל השינויים‬
‫בתכונת האברים הפנימיים ובטבע רקמותיהם‪ .‬ובהעמידם לחוק דתי ״כל שאין‬
‫כמוה חיה טרפה" חקרו והשתדלו לדעת את ערך השינויים האלה בחיי הגוק בכלל‪,‬‬
‫ובדרך זו יסדו שטה שלמה של אכאטומיה פאטולוגית — מקצוע מדעי שנוסד‬
‫בחכמת הרפואה הארופאית רק בטאה האחרונה‪.‬‬
‫לדאבון לבנו נשארה סגולה יקרה זו הכמוסה בספרי התלמוד‪ ,‬בלי כל השפעה‬
‫על חכמת הרפואה של עטי הארץ‪ .‬הרופאים הארופאים לא ידעו קרוא את‬
‫‪7‬‬
‫ההלטוד‪ ,‬אבל גם הרופאים היהודים שידעו אה החלמוד הביטו על דיני הטרפרח‬
‫כמו על חוקים דהיים שאיו להם כל ערד מדעי‪ .‬לו חכמו השכילו לקחה אה הרעיון‬
‫המדעי האצור בדיני טרפה‪ ,‬ולטעח אוחו על שדה חכמה הרפואה הכלליה‪ ,‬כי עהה‬
‫נוסדה האנאטומיה הפאטולוגיה הרבה מאות שנים לפני המאה התשע עשרה לחאריד‬
‫הנוצרים‪ .‬אבל על דברים כאלה וכיוצא בהם כבר אמר החכם; ״חכמת המסכן‬
‫בזויה ודבריו אינם נשמעים"‪.‬‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬לא לבד שהקדימו את חכמי יון בהאנאטומיה הפאטולוגיה‪ ,‬אלא‬
‫שברוב ד ב רי ה ם הם מסכימים לדעת חכמי הרפואה החדשים‪ .‬הנני מהכוון לאמר‬
‫״ברוב דבריהם"‪ ,‬מפני שבדברים אחדים לא תוכל חכמת הרפואה‪ ,‬לפי מצבה‬
‫היום‪ ,‬להסכים לחכמי המשנה‪ .‬למשל‪ :‬לפי דברי המשנה ״נטלה הכבד ונשתייר‬
‫הימנה כזית כשרה״‪ .‬לפי זאת תחשוב המשנה‪ ,‬שבהמה שניטל ממנה רוב הכבד‬
‫תוכל׳ לחיות‪ ,‬ויש כמוה חיה‪ ,‬אבל דבר זה יתנגד לידיעותינו היום על אודות‬
‫תפקיד הכבד בכלכלת בעלי החיים‪ .‬או משל אחר‪ :‬המשהה אומרת‪ :‬״היטלו הכליות‬
‫)בלשון רבים( כשרה"‪ ,‬ואנחנו יודעים היום‪ ,‬כי אמנם תוכל הבהמה לחיות אם‬
‫הנטל ממנה כליה אחת‪ ,‬אבל אט ינטלד ממנה שתי כליותיה אז לא תוכל לחיות‬
‫יותר משעות אחדות‪ ,‬עד שנוטים אנו לחשוב כי יד המעתיקים היתה בדבר הזה‬
‫וצייד להיות ״נטלה אחת מן הכליות כשרה"‪ .‬ואמנם לדינא אין ״נפקא מיניה"‬
‫כלל‪ ,‬מפני שמעולם לא קרה ולא יוכל לקרות‪ ,‬שתבוא לפני איזה רב או מורה‬
‫הוראה שאלה בדבר בהמה שנטלו שתי כליותיה‪ ,‬והוא יכשיר אותה‪ .‬בהמה כזו‬
‫בודאי תמות עוד בטרם יספיקו לשחוט אותה‪.‬‬
‫יש דברים אחדים במשנה ובתלמוד שאם נפרש אותם כפשוטם‪ ,‬לא יתנגדו‬
‫כלל אל ידיעותינו בחכמת הרפואה בזמננו היום‪ .‬אולם מפרשי התלמוד לא‬
‫ירדו לסוק דעתם של חכמי המשנה ופרשו את דבריהם באופן מתנגד לטבע הענין‪.‬‬
‫חושבים אנו‪ ,‬כי במקרים כאלה יש לנו הזכות לנטות מייד המפרשים ולבאר את‬
‫את המשנה או את הגמרא באופן המתאים לחכמת הרפואה‪ .‬כי כבוד חכמי התלמוד‬
‫וכבוד המפרשים— כבוד מי עדיק? כי למה זה נטיל על חכמי התלמוד את האחריות‬
‫בעד טעותם של המפרשים?!(‪.‬‬
‫לפעמים יקרה לנו לפרש את דברי התלמוד נגד מסקנת ״השולחן־־ערוך"‪ .‬אל‬
‫נא יחשוב לנו הקורא זאת לחטאת‪ ,‬הן לא להוראה אנו כותבים דברינו‪ .‬ההוראה‬
‫יש לה כללים מיוחדים‪ ,‬שהרבנים מורי הדת מתנהגים על פיהם‪ ,‬ואין להם דבר‬
‫עם הבקורת המדעית‪ .‬וכשם שאין להאשים למשל את הרמב״ן‪ ,‬שלפעמים היא מגלה‬
‫פנים בתורה שלא כהלכה )עיין למשל פירושו על הפסוק ״כי יהיה בך איש אשר‬

‫*( בכתבי בטזנת ‪ 1889‬אח הדיסארטאצי^ן עולי; ‪AnaTOMHa HopMaibHaa h naTajtora^ecEaa‬‬

‫זקוק דוייתי ‪B jpeBHeeBpeficEoS nncBMenHoCTH h OTHomeHHe ea £ speBnerpeaecEoS Me^Hn;HHe‬‬
‫להשתמטז לרגל מלאכתי בהחוכלד תנכבד ש״באלו טרפות״‪ ,‬ומאעור לא חית לי אז פנאי לעיין‬
‫בהמפרשים בארתי לי את דברי התלמוד על פי שיקול רעתי‪ ,‬וראיתי כי הם על פי רוב מתאימים‬
‫ליסוד חכמת הרפואה של ימינו היום‪ .‬אחרי אשר נפניתי ימים רבים אחרי בן ללמוד את‬
‫הפרק הזה בעזרת המפרשים‪ ,‬ראיתי כי דברים רבים הם מפרשים לא כמוני ויבאופן שאינו‬
‫מתאים עם השקפות ח כ מי הרפואה‪ .‬את החילוק שבין ביאורי ובין פירושי המפרשים ימצא‬
‫הקורא בפנים הספר‪.‬‬
‫‪8‬‬
 ‫לא יהיה טהור" — דברים כ״א י״ג(‪ ,‬מפני פוהוא אינו מתכוון להורות הנכה על פי‬

‫‪,‬‬
‫פירושו‪ ,‬כד אין להאשים אותנו כי מגלים אנו פנים בתלמוד מלא כהוראה‪ .‬מפני‬
‫שאין אנו מתכוונים לאסור את המותר על פי השולחן־ערוד ולהכשיר את האסור‬
‫על פיהו‪ .‬הן גם עתה לו נסה אחד הרבנים לפסוק הלכה על פי דברי התלמוד‬
‫לבדו‪ ,‬מבלי שים לב אל כל אשר הוסיפו הפוסקים הראשונים והאחרונים‪ ,‬כי אז‬
‫בודאי היו נמנים עליו חבריו הרבנים והיו מעבירים אותו ממשרתו‪ .‬דברי התלמוד‬
‫הם לחוד ודברי הפוסקים לחוד‪ ,‬ואין כל בורך כי יתאימו אלו לאלו‪.‬‬
‫והנני להזכיד בזה את דברי הרטב״ם ז״ל‪ ,‬שבעיני הם נדאים תמוהים מאד‪.‬‬
‫אחרי אשר מנה שבעים מיני טרפות הוא אומר‪ :‬״ואין להוסיק על טריפות אלו כלל‪,‬‬
‫שכל שאירע ל ב ה מ ה או ל חי ה או לעוק חוץ מ אלו שטנו ח ב מי דו רו ת‬
‫הר א שוני ם והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל‪ ,‬אפשר ש ת חי ה‪ ,‬ו א פי לו נודע‬
‫לנו מדרך ה ר פו א ה שאין סו פ ה ל חיו ת‪ .‬וכן אלו שטנו ו א מרו שהן ט רי פ ה‬
‫אן‪ 5‬על פי שיראה ב ד ר כי ה ר פו א ה שבידינו שמקצתן אינן מ מי תין ואפשר‬
‫ש תחי ה מ הן‪ ,‬אין לך אלא מה שטנו חב מי ם‪ .‬שנאמר על פי התורה אשר יורוד‪.‬‬
‫)יד החזקה הלבות שחיטה‪ ,‬פרק י׳ סימן י״ב‪ ,‬י״ג(‪.‬‬
‫יכול הייתי לחזק את דברי הרמב״ם ולהוסיק על דבריו את הנאמר בספרי‬
‫על הפסוק הזה‪ :‬״לא תסור מן הדבר‪ ,‬אשר יגלדר לד ימין ושמאל — אפילו‬
‫יאמרו לד על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין — שמע להם"‪ .‬אבל אם כן‬
‫הדבר אין צויד לנו לאטר; ״אפשר שתחיה‪ ,‬ואפילו נודע לנו מדיד הרפואה‬
‫שאין סופה לחיות"‪ .‬והרמב״ם בעצמו סתר את דבריו בזה‪ ,‬הנה הוא אומר פה‪:‬‬
‫״אין לד אלא מה שמנו חכמים״‪ ,‬והוא בעצמו הוסי^ על הטרפות שבמשנה ובתלמוד‪:‬‬
‫״ניטל לחי העליון טרפה" — מפני שאין סופה לחיות‪.‬‬

‫כיון שעניני הטרפות הם כלם שינויים וקלקולים ידועים באברי הגוק‪ ,‬שבשבילם‬
‫לא יוכלו האברים למלאות את תפקידם בחיי הגוק‪ ,‬לפיכד אי אפשר לו לאדם‬
‫להבין אותם על בורים‪ ,‬אם אין לו לכל הפחות ידיעה שטחית מבנין האברים‬
‫בגון& בריא ומתכונת השינויים הבאים על ידי איזה מחלה‪ .‬ולפיכד ראינו לתת‬
‫בראשית פירושנו שני מבואים מדעיים‪ .‬המבוא הראשון יקרא בשם ״בנין האברים‬
‫ותפקידם" שבו נשתדל לתת בקיצור נמרץ ראשי פרקים מתורת הנתוח ותורת‬
‫הפיזיאולוגיה‪ ,‬והמבוא הטני יקרא בשם ״תחלואי האברים" שבו נתן גם בן בקיצור‬
‫נמרץ ראשי פרקים מתורת הפאטולוגיה הכללית‪ .‬בלי ידיעה שטחית מענפי חכמת‬
‫הרפואה האלה‪ ,‬לא יוכל הקורא להבין את המלים הטכניות‪ ,‬שנשתמש בהן‬
‫בפירושנו‪ .‬מלבד זה ידיעת בנין הגוק ואבריו הוא דבר מועיל בפני עצמו‪ ,‬ונכון‬
‫הוא בי בל בר דעת ישים לבו לידיעות אלה‪ .‬המבואים נכתבו לא בשביל רופאים‪,‬‬
‫אלא בשביל אנשים‪ ,‬שלא למדו דברים אחרים מלבד התלמוד‪ ,‬ולפיכד השתדלתי‬
‫לכתוב בשפה קלה וברורה‪ ,‬טבלי להרבות בפרטים שידיעתם נחוצה רק למומחים‪.‬‬
‫עבודה גדולה וקשה העלינו על עצמנו למצוא שטות מלאכותיים ובטויים טכניים‬
‫בשפת עבר לסמן בהם ענינים מדעיים‪ ,‬שספרותנו עניה בהם מאד‪ .‬למען הקל את‬
‫העבודה על הסופרים המומחים אשר יבואו אחרינו‪ ,‬מצאנו לנכון להציג יחד עם‬
‫‪9‬‬
‫המטרת המכניים העבריים גט ®כורתם בטפה רומא‪ ,‬טמאז רעד היום היא הסולטת‬
‫בחכמת הרפראה אניל כל עמי אררפה ללשרכרתם )רכמר״כ בשפת גרמניה רררסיה(‪.‬‬
‫בסרק הקדמתכר לא כרכל להתאפק מהביע את תלרנתנר על בעירי עמכר חרבבי‬
‫שפת עבר רירדעיה‪ ,‬השמחים אלי* גיל לקררא בשפה זר ספרדי אהבים רלכל הירתר‬
‫עניני בקררת רדברי הימים‪ ,‬ריתרחקר כמטחרי קשת מכל ספר מדעי בעכיני הטבע‬
‫רחזירנרתיר‪ .‬הבעירים האלה‪ ,‬שבילדרתם מלאר את כרסם בגמרא רתרספרת רלא‬
‫למנער ט‪,,‬שבר את ראשם" בהפלפרלים הדקים רהקשים של המהרש״א רהטהר״ם שיק‪,‬‬
‫כמעט הסבר את פניהם אל הספררת החדשה‪ ,‬יבקשר בה רק את הנרעם דאת הקל‬
‫רטתיראים לגשת אל ספר מדעי‪ .‬״הדבר הזה נרעד רק למרמחים י ־ יאמרו — ולנו‬
‫אין עסק בר" רלא ישימו אל לב‪ ,‬כי בכל בתי הספר התיכוניים ילמדר את הדברים‬
‫האלה ילדים וילדות בני ארבע־עשרה שנה ויבינו אותם עד כמה שתכנית הלימודים‬
‫דורשת זאת מאתם‪ .‬בכל הספרדיות של העטים ללשונותם ישנם הרבה ספרים‬
‫פופולאריים במקננוע זה‪ ,‬נכתבים בידי מומחים בעד המון העם‪ .‬לו היו ספרים‬
‫כאלת גם בספרותנו העברית‪ ,‬כי עתה אפשר שלא היו מוצאים להם קוראים‪.‬‬
‫בראשית תקופת ההשכלה היו לנר ח״ז סלאנימסקי‪ ,‬ש״י אבראמארריץ‪ ,‬צ״ה ראבינאוויץ‬
‫רד‪ .‬פרישמאן ואחרים לחבר ולהעתיק ספרי מדע בחכמת הטבע‪ .‬עתה אין דורש‬
‫ואין מבקש אותם‪ .‬האם חכמנו עתה מאז?‬
‫ליודעי התלמוד אשר יחפצו לעיין בביאורי לפרק ‪,,‬אלו מרפות׳' הנני מגיד‬
‫מראש‪ ,‬כי לא יבינו בו מאומה אם לא יקראו מתחילה על הסדר את שני‬
‫המבואים‪ ,‬אשר אני נותן בזה לפני הקוראים‪.‬‬
‫המחבר‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫מ ב ר א‬
‫)א׳ רב׳(‬
 ‫בכין האברים ותפקידם‬
‫)פרקים אחדים מתורת הניתוח(‪.‬‬

‫‪ .§ 1‬כל הגופים שבעולם נחלקים למוכי סוגים גדולים‪ :‬לדוטנוים ולבעלי אברים‪.‬‬
‫בשם ״דוממים״ אנר מכנים גופים טרצקים‪ ,‬נוזלים ראויריים‪ ,‬שמעצמם אינם משנים‬
‫לא את מקומם ולא את תמונתם‪ ,‬בלתי אם כשיפעל עליהם איזה כח מבחוץ‪.‬‬
‫חתיכת ברזל למשל תשאר תמיד כמו שהיא‪ .‬על ידי פעולת האש )החום( היא‬
‫יכולה לשכות את צבעה לאדום וגם ללבן‪ .‬כשיפעל על הברזל חום יותר גדול אז יוכל‬
‫גם להתהפך מגוק מוצק לגוק נוזל‪ :‬יש גופים המשתנים על ידי פעולת החום‬
‫מגופים נוזלים לגופים מוצקים ולגופים אויריים‪ .‬למשל המים מתהפכים על ידי‬
‫החום לאדים )כלומר לגופים אויריים( ועל ידי הקור — כלומר חסרון החום —‬
‫לקרח )כלומר לגוק מוצק(‪ ,‬כמו כן כל שאר הגופים‪ ,‬אבל מעצמם לא ישתנו לעולם‪.‬‬
‫הדוממים יש שהם גופים פשוטים ויש שהם גופים מורכבים‪ .‬הפשוטים הם‬
‫גופים מחומר יסודי אחד‪ .‬למשל הברזל‪ ,‬הפחם‪ ,‬הגפרית‪ ,‬אויר יסוד החמצן‪ ,‬אויר‬
‫וכו'‪ .‬מספר היסודות שמצאו החכמים עד היום הם כשבעים‪,‬‬ ‫יסוד המימון‬
‫והסכימו לסמן כל יסוד באות הראשונה של שם היסוד בשפה הלאטיכית‪ .‬הברזל‬
‫= ‪ , Fe‬הפחם ־= ‪ , C‬הגפרית = ‪ , S‬יסוד החמצן >= ‪ , 0‬יסוד המימון ־■= ‪ .H‬אם נשער‬
‫בנפשנו שנחלק חתיכה של פחם לשנים‪ ,‬לארבעה חלקים‪ ,‬למאה‪ ,‬לאלק‪ ,‬לרבוא רבבות‬
‫חלקים דקים מן הדקים עד שנגיע לחלק דק כזה‪ ,‬עד שגם בדמיוננו לא נוכל לחלק‬
‫אותו הלאה‪ ,‬אז חלק דק כזה הסכימו לכנות בשם ״אטום״‪ .‬האות המסמן את שם‬
‫היסוד יסמן גם את האטום‪ .‬המורכבים הם גופים‪ ,‬שחטרם יכיל בקרבו שנים‪,‬‬
‫שלשה או ארבעה יסודות שנזדוגו לחוטר אחד‪ ,‬למשל החלק היותר קטן של מלח‬
‫הבישול שנוכל לשער בדמיוננו והנקרא בשם ״טוליקול״‪ ,‬הוא מורכב משכי אטומים‪,‬‬
‫אטום אחד מן‪.‬המתכת נאטריום )‪ (Na‬ואטום אחד מן האויר כלור )‪ ( C1‬ותמונתו‬
‫החימית של מלח הבישול תהיה ‪ .NaCl‬כל מוליקול של מים מורכב משני אטומים‬
‫של אויר יסוד המימון וטאטום אחד של אויר יסוד החמצן‪ ,‬והתמונה החיטית של‬
‫המים תהיה ‪ ;HjO‬כל מוליקול של המלח הנודע בשם סודה הוא מורכב משני‬
‫אטומים של המתכת כאטריום‪ ,‬מאטום אחד של פחם ושלשה אטומים של יסוד‬
‫החמצן‪ ,‬ותמונתו החיטית של הסודה תהיה ‪.NajCOg‬‬
‫‪ .§ 2‬בין ההרכבות הרבות והשונות יש לשוס לב לשלשה טפוסים כוללים של‬
‫הרכבות ואלו הן‪ :‬חיטוצים‪ ,‬בסיסים ומלחים‪ .‬והם נבדלים ביניהם על ידי יחוסם‬
‫‪13‬‬
‫חמונח לצבע הלאקמום^(‪ .‬ה ח י מוננ י ם טעמם חמוץ והניר הלאקמוסי הכחול‬
‫אם יטבל בהם ימנה את צבעו לאדום‪ .‬למטול תמיסת חימוץ חבלור ‪ ,HC1‬או תמיסה‬
‫חימוץ־האזוט ‪ HNOg‬או חימוץ־הגפרית ^‪ HgSO‬או חימוץ הפחם ‪ HjCOj‬במים‪,‬‬
‫כולם יטנו את הניר הלאקמוסי הכחול לצבע האדום‪ .‬ואם יהיה ‪-‬לפנינו איזה‬
‫נוזל‪ ,‬ולא נודע לנו אם יט בו איזה חימוץ אם לא‪ ,‬אז נטבול בתוכו את הניר‬
‫הלאקמוסי הכחול — ואם יהפד לאדום‪ ,‬אז אנו אומרים כי בחינת הנוזל )‪(reactio‬‬
‫היא חמצונית‪.‬‬
‫ה ב ס י ס י ם על פי רוב הם מורכבים ממתכות עם יסוד החמצן ועם יסוד‬
‫המימון‪ ,‬טעמם צורב וחד והם מטנים את הניר הלאקמוסי האדום לכחול‪ .‬למטל‪,‬‬
‫המתכת גןלי נמצאת תמיד באפר עץ טנטרןט בתמונת ההרכבה־‪ ,KHO‬ולפיכך אפר‬
‫מהול במים יטנה את הניר הלאקמוסי האדום לכחול‪ .‬כן ‪.‬תעטה גם התמיסה‬
‫הצורבת טל המתכת נאטריום ‪ ,NaHO‬וכן תעטה גם התמיסה הצורבת טל סיד‬
‫)‪ . CaHjOj - (Calcium‬ואנו אומרים‪ :‬כי הבחינה טל הרכבות אלו היא אלקלית‬
‫כלומר ״אפרונית׳'®(‪.‬‬
‫ה מ ל חי ם נולדים על ידי הזדוגות טל חימוצים עם בסיסים‪ .‬אם נערב למטל‬
‫יחד תמיסה טל חימוץ ‪ HC1‬עם כמות ידועה טל תמיסת ‪ ,NaHO‬אז לא יחיה‬
‫להתערובה לא טעם חמוץ ולא טעם צורב אלא טעם טל מלח הביטול‪ .‬ההרכבה‬
‫תעטה על פי המטויה החימית‬
‫‪HC1 + NaHO= NaCl + HgO‬‬
‫הניר הלאקמוסי האדום והניר הלאקמוסי הכחול לא יטנו בתמיסה זו את צבעם‬
‫אלא יטארו כמו טהם‪ ,‬ואנו אומרים כי הבחינה טל המלח היא בינונית )‪.(neutral‬‬
‫כמו כן אם אל תמיסה טל סיד צורב ‪ CaHjOj‬נוסי^ כמות ידועה טל חימוץ‬
‫‪.‬‬ ‫הגפרית‪ ,‬אז יולד מהם מלח הגיפס על פי המטריה החימית ‪,‬‬
‫‪CaHjOa + HjSO^ - CaS04 +‬‬
‫יט להוסיןן כי מסגולת החימוצים הוא לגרט את אויר חימוץ הפחם ‪COj‬‬
‫מהרכבותיו ולרטת את מקומו‪ .‬הכל יודעים‪ ,‬כי אם נערב תמיסת הסודה עם‬
‫תמיסת חימוץ אבן־היין אז תחל התערובה לרתוח והאויר ‪ COj‬יתנטא ממנה‬
‫בתמונת אבעבועות‪.‬‬
‫‪ .§ 3‬גו פי ם בעלי אברי ם‪ .‬בטם ״אברים" מכנים אנו חלקים ידועים טל‬
‫הגוק המסוגלים לפעולות ידועות‪ ,‬הנצרכות לחיי הגוק כלו ולקיומו‪ .‬לבעלי אברים‬
‫יתיחסו ה צ מ חי ם וב עלי ה חיי ם‪ .‬הצמחים יט להם ט ר טי ם או אברים טתפקידם‬
‫לינק את המזון מן האדמה; העלים הם אברים הבולעים את החומר האוירי‪ ,‬חימוץ‬
‫הפחם )‪ (COj‬טבאריר הנטימה‪ ,‬קולטים לקרבם את הפחם )‪ (C‬ופולטים את יסוד‬
‫’( מיץ של צמח לאעמום הוא ״לחול" וניר משוח במיץ זה הוא לחול‪ ,‬אולם אם נפלטות ניר‬
‫בחול לזה באיזח חימוץ שיחיה ‪ ,‬או יהפך צבעו לאדום ‪ .‬בעלי חחימיח מטותמטוים ברצועות םטנות‬
‫•‬ ‫של ניר לחול וניר אדום להבחין בין חימוץ לבסיס‪.‬‬
‫*( השם כ;לי של המתלת ושם התואר אלילית )עם אל הערבית( בעצם וראשונה הם‬
‫ממקור ערבי מן השרש ״קלה" — שרוק‪ ,‬ומזה השם ״קלי" לשבלים שרופות‪ .‬ומזה השם ״קלי"‬
‫להמתכח הנמצאת ״באפר מקלה"‪ ,‬ומזח גם בן שם התואר אלקלי* להל חחמרים הדומים בטבעם‬
‫לטבע האפר‪.‬‬
‫‪14‬‬
 ‫החכוען ) ‪ ;(0‬הפירות עם הגרעינים שבתוכם הם אברים מתכליתם להפרות ולהרבות‬
‫את המין‪ ,‬כלומר להוליד בדומה להם‪.‬‬
‫בעלי ההיים הם גם כן גופים בעלי אברים‪ .‬הידים והרגלים לתנועה ממקום‬
‫למקום; הפה‪ ,‬הקיבה ובני המעים לעיכול המזון; הגרון והריאה לנשימה; העור‬
‫להרגשה ולהגנה על החלקים הרכים של הגוק וכו׳ וכו׳‪ .‬הםמחים ובעלי החיים‬
‫כקדאים בשם ארגאניזמים‪ ,‬הדוממים נקראים בשם אנארגאניזמים‪ ,‬כלוטר ״בלתי־‬
‫‪.‬‬ ‫בעלי‪-‬אברים"‪.‬‬
‫כל התמרים הנמצאים בנופים בעלי־אברים‪, ,‬שאין דוגמתם בגופים דוממים‪,‬‬
‫הם תמיד מורכבים ויכילו בקרבם לא פחות משלשה יסודות; פחם‪ ,‬חמצן ומימון‪,‬‬
‫אבל יש חמרים שמכילים יותר משלשה יסודות‪ .‬כל התמרים שבגופים בעלי־אברים‬
‫הם משלשה טפוסים‪ ,‬שבל אחד מהם מתחלק למינים הרבה; העמילן‪ ,‬השומן‬
‫והחלבון‪.‬‬
‫‪ .§ 4‬העמילן‪) , amylum ,‬שטערקע( והסוקרים השונים למיניהם הם משלשה‬
‫יסודות; תמונתו החימית של העמילן הוא ‪ , CgHioOs‬כלומר כל מוליקול של עמילן‬
‫הוא מורכב מששה אטומים של פחם‪ ,‬עשרה אטומים של יסוד המימון וחמשה‬
‫אטומים של יסוד החמצן‪ .‬תמונתו החימית של עסיס הענבים הוא ‪ .CgHijOg‬והנה‬
‫אם נתבונן אל התמונה החימית של העמילן‪ ,‬מיד נוכח כי הפחם שבו מזווג עם‬
‫יסודות המים )‪ (H^O‬שהוכפלו חמש פעמים‪ ,‬בעסיס הענבים הפחם מזווג עם‬
‫יסודות המים שהוכפלו שש פעמים‪ ,‬כיוצא בזה אנו רואים בכל שאר הסוקרים‬
‫למיניהם‪ .‬דלפיכך נקראו כל החמרים מן הטיפוס הזה בשם ״פחמי־מים'׳‬
‫)‪ate, yraeBOXs‬־‪.(K0hlen]1yd1‬‬
‫‪ .§ 5‬השומנים‪ ,adeps ,‬השונים למיניהם הם גם כן משלשה יסודות‪ ,‬אלא שהרכבתם‬
‫מסובכת מאד; כל מוליקול של איזה שומן הוא מורכב ממוליקול של גליצרין עם‬
‫שלשה מוליקולים של חימוצי־שומן שונים‪ .‬ולפיכד מספר האטומים בכל מוליקול‬
‫של שומן הוא גדול מאד‪ .‬למשל התמונה החימית של סטאיארין =‪,CBH5(O.C18H8JO)3‬‬
‫התמונה החיטית של שמן־זית = ‪ .CJH5(0C18H8^0)J‬בחום מצוי השומנים מתחלקים‬
‫למוצקים)ס^יארין( רכים)החמאה( ונוזלים )שמן זית או שטן דגים(‪ .‬על ידי פעולת‬
‫החום גם השומנים המוצקים מתהפכים לנוזלים‪ .‬השומן הוא קל ממים ולפיכך הוא‬
‫צק על פני המים ואינו מתערב עמהם‪ .‬אם נערב שומן עם מחמצת של איזו מתכת‪,‬‬
‫למשל עם מחמצת הנאטריום )‪ (NajO‬הנמצא בסודה‪ ,‬אז יזדווגו חימוצי השומן עם‬
‫מחמצת המתכת ויהיו לבורית והגליצרין ישוחרד‪ .‬הבורית תמס על נקלה במים‪.‬‬
‫‪ .§ 6‬החלבונים למיניהם‪ .‬החלבון‪ ,albumen ,‬הוא מורכב לא פחות מארבעה‬
‫יסודות‪ :‬הפחם‪ ,‬יסוד החמצן‪ ,‬יסוד המימון ויסוד אויר החנקן או האזאט )‪.(N‬‬
‫אבל על פי רוב יכיל בקרבו חמשה יסודות‪ ,‬מלבד ארבעת הנזכרים גם גפרית)‪(8‬‬
‫ולפעמים גם פוספוד )‪ .(P‬ואק על פי שידענו את ערך המשקלים של היסודות‬
‫שבחלבון זה לזה‪ ,‬בכל זאת עד היום לא עלתה בידי חכמי החימיה להגביל בדיוק‬
‫את התמונה חחיטית של מוליקול החלבון‪ .‬ועל כן לפי מצב החכמה בימינו היום‬
‫אין לקוות‪ ,‬כי תעלה בידי חכמי החימיה לברוא חלבון בדרך מלאכותי‪ ,‬כאשר‬
‫עלתה בידם לברוא פחמי מים בדרך מלאכותי‪ .‬החלבון של ביצה יוכל ‪-‬להיות‬
‫נימס במים‪ ,‬אולם מפעולת החום עליו הוא קופא ומתהפך לחוטר מוצק‪.‬‬
‫‪15‬‬
 ‫הלפוכות רהיקבררת ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .§ 7‬אם נתבונן אפילו בעיכים לא־־טזרינות אל חתיכה טול עור‪ ,‬אר טול בפור‬
‫או טול גידים‪ ,‬פואברי בעלי־חיים נבנים מהם‪ ,‬אז יראה לנו‪ ,‬כי היא כולה בנויה‬
‫מחוטים ופתילות מרוקמים מעשה ארג‪ ,‬אולם אם נכין לנו גזרה דקה שקופה פול‬
‫עור או בשר ונתבונן אליה על ידי מיקרוסקופי( המגדיל את ‪.‬הדבר הנראה בעדו‬
‫שלש או ארבע מאות מונים‪ ,‬אז נוכח כי כל הגוק בנוי מרקמות שונות; והרקמות*‬
‫גם הן מורכבות מל שכות קטנות מאד‪ ,‬המונחות זו אצל זו וזו על גב זו‪ ,‬והמחוברות‬
‫זו לזו על ידי חו מ ר ה ביני ם הנמצא ביניהן‪ .‬הגוק לפי זה הוא כלו בנוי‬
‫מלשכות‪ ,‬כמו שהבית בנוי מלבנים המחוברות זו לזו על ידי חמר או סיד‪ .‬ההבדל‬
‫הוא רק בזה‪ ,‬כי הלבנים הם גופים דוממים‪ ,‬והלשכות הן יצורים חיים קטנים‬
‫מאד‪ ,‬וכל לשכה הוא יצורחי בפני עצמו‪ ,‬ועושה כל מה שהגוק כלו עושה‪ :‬היא‬
‫מקבלת מזון מן החוץ )כלומר מן הדם(‪ ,‬גדלה ומולידה בדומה לה‪ ,‬ויש שתוכל‬
‫לשנות את מקומה ואת תמונתה‪.‬‬
‫‪ .§ 8‬הל שכה )‪ (cellula‬היא גוש קטן של חוטר רך ורירי הנמשך כדבש‬
‫ודומה לחלבון הבצה‪ .‬החומר הזה נקרא בשם פרוטרפלאץמה** )‪ = proto‬קדמון;‬
‫‪ = plasma‬חוטר יצירה(‪ .‬החומר הזה הוא נושא החיים עם כל חזיונותיהם‪ .‬על‬
‫פי תכונתה החיטית הפרוטופלאזמה היא תערובה של מיני חלבון שונים‪ ,‬ולפעמים‬
‫תכיל בקרבה גם טפות דקות של שומן וגרגירים של המרים שונים )ד(‪ .‬לפעמים‬
‫יקפא ויתקשה השטח החיצון של הגוש ואז הלשכה מוקפת בקליפה דקה )א( )אצל‬
‫הצמחים הלשכות הן תמיד מוקפות קליפה‪ ,‬הבנויה מחוטר הפרוטופלאזמה‬
‫שנתקשה ונקרא בשם לשכון )‪ ;(celMosa‬ויש להן שש צלעות עד שהן דומות לחדר‬
‫בעל ארבעה כתלים עם תקרה ורצפה ומזה נולד השם ״לשכה"(‪ .‬בתוך הלשכה‪,‬‬

‫*( השם מיקרוסקופ מחובר מנצחי מלות יוניות ‪ mikro‬״= קטון; ‪ — scope‬הבטח‪ .‬בעום‬
‫הזה מבנים בלי שמגדלתו להגדיל למראית עין דבר קטון מאד בדי להבחין בין פרטיים דקים מן‬
‫הדקים‪ ,‬שהעין הבלתי מזוינת אינה יכולה לראותם‪ .‬עקרו של המיקרוסקופ — )א( שפרפרת ארובה‬
‫)ימעט יותר מורת(‪ ,‬שבשתי קצותיה נמצאות זברביות עגולות‪ ,‬מלוטשות בתמונת עד שים‪ ,‬בלומר‬
‫יותר עבות במרכזן ודקות בסיבובן‪ ,‬כמו הזכוכית של המשקפים שאנשים זקנים משתמשים בהן‪.‬‬
‫העדשה העליונה )ב( היא יותר רחבה מן התחתונה)ג(‪ ,‬השפופרת היא מחוברת אל העמוד )ד( הנצב‬
‫על הבסיס )ח(‪ ,‬מתחת השפופרת מחובר על העמוד דק קטן)ו( שחור‪ ,‬עגול באמצעיתו מול העדשה‬
‫)ג(‪ .‬הדק הזה נקרא בשם שולחן‪ ,‬ועליו מניחים את הדבר הנבחן )למשל טפה של דם או גזרה דקה‬
‫של איזה רקמה(‪ ,‬המונח בין שני לוחות דקים של זכוכית‪ .‬מתחת השלהן נגד האור נמצאת‬
‫אספקלריה קטנה עגולה ושקערורית שסגולתה לקבל את חקרנים הנופלות ■עליה מן השמש או מן‬
‫המנורה ולזרוק אותן דרך החור ודרך הדבר הנבחן אל תוך השפופרת ואל עין האדם המביט‬
‫בה מלמעלה‪ ,‬ולפיכך צריך הדבר הנבחן להיות שקוק‪ .‬הגדלת הדבר הנבחן תלויה במדת העדשים‪,‬‬
‫יש שחן מגדילות עד מאה פעמים ויש שמגדילות עד אלק פעמים וייתר‪ .‬אנחנו תארנו פה רק עיקר‬
‫תבנית המיקרוסקופ בתמונתו היותר !פשוטה; אבל באמת הוא בנוי בתבנית מסובכת מאד‪ ,‬שאין‬
‫פה המקום־ לבאר את פרטיה‪ .‬בנין המיקרוסקופ משתלם מיום ליום‪ ,‬ובמדה שהוא משתלם הוא‬
‫מוסיק לגלות לנו סתרי פליאות הטבע שהחכמים הקדמונים לא פללו אותם לדאות‪ .‬אם טלסקופ‬
‫שמשתמשים בו התוכנים להתבונן אל גרמי השמים הרחוקים ממנו מגלה לנו גדולות עד אין חקר‪,‬‬
‫מגלה לנו המיקרוסקופ נפלאות עד אין מספר‪.‬‬
‫•• ראה ציור ‪.2‬‬ ‫• ראה ציור ‪.1‬‬
‫‪16‬‬
 ‫על פי רוב באמצעיתה‪ ,‬כנמצא תמיד ״חרצך' ‪) Nucleus‬ב(‪ ,‬שבחכרנהר החימית הוא‬
‫טונה מעט מחוטר הפררמופכאזמה‪ .‬בתוך החרצן נמצא תמיד גרעין־)ג( ‪, Nucleolus‬‬
‫ולפעמים טני גרעינים‪ .‬החרצן הוא החלק היותר ככבד טל הלטכה‪ ,‬טבל חייה‬
‫תלואים בו‪ .‬לטכה טאבד חרצנה היא מתה ואיכה מוכטרת עוד לפרות ולרבות‪,‬‬
‫הלטכות מלבד טבעצמן הן חוטר לבנין הגו!‪ ,:‬הן פועלות פעולות ידועות לתועלת‬
‫כל הגוק‪ .‬למטל הלטכות טל הכבד מוציאות מגופן את הנוזל הנקרא ״מךךה''‪,‬‬
‫בתוד הפה נמצאים‪ .‬מעיינות‪ ,‬טלטכותיהם מוציאות מקרבן ״רוק" המועיל גם כן‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫לעיכול המזון‪ ,‬וכן הרבה כיוצא בהן‪.‬‬
‫חיוטר הביכלם‪ , Substantia interceliularis ,‬יט טהוא חלק וטקון! כמקפא ויט‬
‫טהוא דומה לחוטים טזורים‪ , Fibrae ,‬המחוברים יחד כפתילות‪ .‬על דבר מוצאו‬
‫טל חומר הבינים יט מחלוקת בין החכמים‪ ,‬רובם חוטבים טהוא פרי עבודת‬
‫הלטכות‪ ,‬כלומר‪ :‬הלטכות מזיעות מגופן ריר טמתקרט למקפא או לחוטין‪ ,‬כמו‬
‫טתולעת המטי מוציאה מגופה ריר המתקטה לחוטי מטי‪ ,‬ויט טחוטבים טחומר‬
‫הבינים הוא יצירה בפני עצמה ולא תולדת הלטכה‪.‬‬
‫‪ .§ 9‬ל ט כו ת תו עו ת‪ . Cellulae migrantes ,‬רוב הלטכות טבגון‪ 5‬הן קבועות‬
‫וטטובצות בתוך חוטר הבינים ואינן מוכטרות לתנועה; אבל יט לטכות טעוברוח‬
‫ממקום למקום בתוך הגוק והן נקראות לטכות תועות‪ .‬על פי תחבולות ידועות‪,‬‬
‫עלתה בידי החכמים להתבונן אל תנועות הלטכות האלה גם בגוק חי‪ .‬אבל יותר‬
‫כקל להתבונן אל התנועית האלה אצל בעל־חיים טכל גופו אינו אלא לטכה אחת‪,‬‬
‫כמו האמבה‪ .‬האמבה היא אחד היצורים הקטנים העומדים על המדרגה‬
‫■‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫׳־ ‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬

‫היותר כמוכה בסולם הטבע‪ .‬כל גופה אינו אלא גוט קטן טל פרוטופלאזמה חיה;‬
‫היא דרה במקומות רטובים ולפעמים היא נמצאת בהה^חולת טל האדם‪ ,‬ומביאה‬
‫אותו לידי חולי־מעים‪ .‬האמבה יכולה להוציא מגופה זיזים טל פרוטופלאזמה*‬
‫הנקראים בטס ״רגלים מדומות״‪ ,Pseudopodiae ,‬וברגלים אלה היא מתנועעת ממקום‬
‫למקום‪ .‬כטהיא פוגטת על דרכה איזה גרגיר הראוי לה למזון‪ ,‬היא מוציאה מגופה‬
‫טני זיזים טהיא חובקת בהם את הגרגיר ומקפת אותו מכל צד‪ ,‬עד טהוא נמצא‬
‫בגופה פנימה ומעט מעט הוא מתעכל בקרבה‪.‬‬
‫‪ .§ 10‬פ רי ה ו ר בי ה‪ .‬הלטכות הן פרות ורבות‪ ,‬ועל ידי זה יגדל מספרן‬
‫עד אין קץ‪ .‬על פי רוב תעסה זאת על ידי התחלקות הלטכה לחצאין‪ .‬בלטכה‬
‫טגדלה ובגרה )‪ ( 1‬יתגלה חריץ באמצע החרצן )‪ .(2‬החריץ ילך ויתעמק עד טיכרת‬
‫החרצן לטני חרצנים )‪ ,( 3‬ואז יתראה חריץ מסביב לגופה טל הלטכה )‪ ( 4‬וגם הוא^־‬
‫ילך ויתעמק‪ .‬עד טתתחלק נם הלטכה כלה לטתי לטכות ומאם אחת תולדנה טתי‬
‫בכות‪ .‬אנחנו תארנו פה רק באופן טטחי את מעטה ההתחלקות‪ ,‬אולם חכמי‬
‫הביאולוגיה )תורת החיים( גלו במעטה ההתחלקות טל הלטכה סתרי תעלומות‬
‫‪.‬‬ ‫גדולות ונפלאות‪ ,‬טלא פה המקום לבאר אותם‪.‬‬
‫‪ .§ 11‬ה ר ק מו ת נבדלות זו מזו על פי תמונת הלטכות‪ ,‬טהרקמות נארגו‬
‫מהן‪ ,‬ועל פי תכונת חומר הבינים טבין הלטכות‪ .‬הרקמות בכללן הן מארבעה‬
‫סוגים; א( רקמת המכסה או אפיטלןה‪ .Epithelium ,‬ב( רקמת החבור‪Textura ,‬‬
‫‪ .Tela conjunctiva‬ג( רקמת הטרירים‪ ,Tela musculosa ,‬ד( רקמת העצבים‪Tela ,‬‬
‫ראה ציור ‪.4‬‬ ‫**‬ ‫ראה ציור ‪.3‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪17‬‬
‫‪ .nervosa‬אלו הן ארבעה הסוגים בכלל‪ ,‬בפרט־יהם יחחלק בל אחד מד!ם לכליכיפי‬
‫שולים‪ .‬פללבד ארבע הרקפווה יטזנם עוד סזני כויכי נוזלים הכופכים בכל הגד^;‬
‫א( הדם‪ , sanguis ,‬ב( הליפלפה‪.Lympha ,‬‬
‫‪ .§ 12‬רקמת ה מ כ ס ה או האפיטליה ?ורצפת את כל שטח עור הגון; םבח ‪■p‬‬
‫ואת כל שמחי חללי הגוק מבפנים‪ .‬היא מרצפת גם כן את בל ה מ עי כו ת שבתוך‬
‫העור‪ ,‬כמו מעיני הזיעה ומעיני השומן הנמצאים בהעור והפתוחים‬
‫בצילורותיהם כלפי חוץ‪ ,‬ומרקמה זו נוצרו גם בל הספיחים שעל העור‪ :‬כמו‬
‫השערות‪ ,‬הקרלים‪ ,‬והצפרנים )הטלפ־ם(‪ .‬רקמה זו מרצפת גם כן את החללים‬
‫שבתוך הגוק‪ :‬את קרום הריר המכסה את אברי העיכול מבפנים‪ ,‬בלומר את חלל‬
‫הפה‪ ,‬הושט‪ ,‬הקיבה וכל בני־המעים עד פי הטבעת‪ .‬היא מרצפת גם כן את בל‬
‫אברי הנשימה מבפנים‪ ,‬כלומר את חלל החוטם‪ ,‬את הגרון‪ ,‬את הגרגרת ואת כל‬
‫סימפוני הריאה‪ ,‬והיא מרצפת גם כן מבפנים את אברי השתן‪ ,‬כלומר את הכליות‪,‬‬
‫את שלחופית השתן ואת הצינור שבתוך אבר ההולדה מבפנים‪.‬‬
‫כל החללים שמנינו למעלה הם חללים פתוחים כלפי חוץ )הפה‪ ,‬חחוטם‪,‬‬
‫צינור השתן(‪ .‬ויש חללים רבים בהגוק סגורים ומסוגרים‪ ,‬והאויר החיצון לא יוכל‬
‫לחדור אליהם‪ .‬כמו חלל החזה‪ ,‬שהריאה והלב מונחים בו‪ ,‬חלל הבטן‪ ,‬שבני‬
‫המעים והכבד מונחים בו‪ ,‬צינורי הדם‪ ,‬שהם דומים לשפופרות חלולות‪ ,‬חללי הפרקים‪-‬‬
‫שבין עצם לעצם ועוד הרבה כיוצא בהם‪ .‬כל שטחי החללים האלה מבפנים מרוצפים‬
‫גם כן ברקמת המכסה‪ .‬אלא שבתבונתה רקמה זו שונה מיקמת המכסה של העור‬
‫ושל קרום הריר‪ ,‬והוא נקרא בשם אנדוטל;ה‪) ,Endothelium ,‬כלומר מכסה מבפנים(‪.‬‬
‫הסגולה הראשית של רקמת המכסה היא‪ ,‬שלשבותיה עומדות צפופות זו אצל זו‬
‫בלי חומר הבינים ובלי צינורי הדם ביניהן‪.‬‬
‫‪ .§ 13‬על פי תמונתיהן של הלשכות תתחלק רקמת המכסה למינים אלו;*‬
‫א( א פי טלי ה ?ורצפת‪ :‬הלשכית הן עגולות או מרבות הצלעות‪ ,‬והרקמה‬
‫כלה‪ ,‬כשנביט עליה על ידי המיקרוסקופ‪ ,‬היא דומה למרצפת אבנים שעל פני חוצות‪.‬‬
‫ב( אפיטל^ה ג לי לי ת או צילינדרית‪ :‬הלשכות הן ארוכות ודקות‪ ,‬ולפעמים‬
‫יש להן על ראשן החיצון הפונה כלפי החלל שערות דקות כעפעפי העינים‪.‬‬
‫השערות נערת הנה והנה‪ ,‬כשבלי הקמה לפני הרוח‪ .‬ואפיטליה זו‪ ,‬הנקראת אפ'‬
‫מעפעפת‪ ,‬נמצאת אצל האדם בהחוטם ובהגרון‪ ,‬והיא עוזרת להניע את כיחו וניעו‬
‫בלפי חוץ‪.‬‬
‫ג( אפיטל^ה קרנית‪ :‬הלשכות של השט־ח העליון של העור‪ ,‬תחת השפעת**‬
‫האויר הן מתדקקות ומתקשות ומתהפבות לחומר הקרן‪ .‬הלשכות היבשות האלה‬
‫הן מתות ומגינות על הגוק )כלומר על הלשכות החיות שתחתיהן( מכל נזק ותקלה‪.‬‬
‫רקמה זו נקראת גם כן בשם אפידרמית‪ ,Epidermis ,‬כלומר הרקמה העליונה‬
‫■‬ ‫של הערר‪.‬‬
‫‪ V‬יל י* ה או אפיטליה כוזבה‪ :‬כבר אמרנו למעלה שאיפיטליה זו מרצפת***‬
‫ד( •א‪V‬אנ‪ 1‬דו ט‬
‫את החללים הכמוסים שבגוק‪ .‬הלשכות הן רחבות מרבות־הצלעות ודקות מאד ובאות‬
‫תמיד רקי בתמונת שטיח אחד‪.‬‬
‫ראה צייר ‪.8‬‬ ‫*♦ ראה ציור ‪.7‬‬ ‫ראה ציור ‪ 5‬וציור ‪.6‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ . § 14‬הט־עיהרח‪ .(^Glandvilae secretoriae ,‬האפימליה לא לבדר! טיהיא ‪:‬וגינח‬
‫על חגרק‪ ,‬אלא שהיא טטלאה תפקיד ככבד בכלכלת הגוןג בטביל סגולתה לבלוד‬
‫ולפלוט חטרים נוזליים‪ .‬כל טה שכככס להיד הגוק וכל טה שיוצא טט‪:‬ד ההרעה‬
‫עובר וטסתכן בדיד האפיטליה‪ .‬כל טה שבעלי־החיים אוכלים ושותים טתעכל‬
‫בבני־הט׳גים )כלוטר טתהפך לחוטר נוזלי( וטסתנן דרך האפיטליה של קרום‬
‫הריר ונכנס לתוך צינורי הדם הטסתעפים בבכי הטעים‪ .‬ולפיכך כל טה שהגוק‬
‫פולט מקרבו או בתור פסולת )הזיעה‪ ,‬השתן‪ ,‬הדמעות וכ׳( או בתור נוזלים‬
‫הנחוצים לעיכול המזון)הרוק‪ ,‬הריר‪ ,‬הטרה וב׳( מסתנן מצינורי הדם דרך האפיטליה‬
‫•‬ ‫של הטעיכות ונשפך החוצה‪.‬‬
‫על פי תמונתם מתחלקים הטעינות לשני טפוסים‪ :‬א( פדניכות של שפופרת‪,‬‬
‫ב( טעינות של שלחופיות או של אשכלות‪ .‬הטפום הראשון מציג לפנינו או שפרפרת‬
‫פשוטה‪ ,‬או שפופרת מסתעפת שכתליה מרוצפים מבפנים באפיטליה גלילית‪*.‬‬
‫בהטפוס השני הטעין יציג לפנינו בועות רבות‪ ,‬המחוברות יחד בתמונת אשכול‬
‫ענבים והשופכות את כוזליהם על ידי צינורות דקים אל הצינור התיכון וטמנו‬
‫החוצה‪ .‬הצינורות והבועות מרוצפים מבפנים גם כן באפיטליה‪ .‬כל בועה רבועה‬
‫בפני עצמה נקראת בשם אלבירלה‪ .Alveola ,‬ואנחנו כקרא להן בשם ״עכב״‪ .‬הענבים‬
‫והצינורות מחוברים יחד על ידי רקטת החבור‪ ,‬שעל אודותיו כדבר להלן‪ .‬השדים‬
‫של האשה הנובעות חלב‪ ,‬הן גם כן טעינות בנויים מאשכלות רבים אין טספר‬
‫המחוברים יחד‪.‬‬
‫§‪ .‬ר ק מ ת ה ח בו ר היא הרקמה היותר נפרצה בתוך גוק בעלי החיים‬ ‫‪15‬‬
‫היא מחברת רקמה לרקמה‪ ,‬ואבר לאבר‪ .‬טמנה נוצרו העצמות‪ ,‬הגידים והקרומים‬
‫כלם‪ ,‬והיא היא הנותנת להגוק את צביונו ואת תמונתו החיצונית‪ ,‬ולפיכך היא‬
‫נקראת גם כן ״הרקמה הטעמדת״‪ .‬רקטה זו לשכותיה מועטות וחומר הביני□‬
‫שלה מרובה מאד‪ .‬על פי תכונת חומר הכינים רקמה זו מתחלקת לארבעה‬
‫מינים‪ :‬א( רקטת החוטים השזורים‪ .‬ב( רקמת השומן‪ .‬ג( רקמת הסחוס‪ .‬ד( רקמת‬
‫העצם‪.‬‬
‫ךק?רת ה חו טי ם הישזוךים בנויה מחוטים דקים מאד שנשתזרו לפתילות‬
‫הדומות‪ ,‬כשמביטים אליהם על ידי המיקרוסקופ‪ ,‬לאניצי פשתן מסורקים‪ ,‬והפתילות‬
‫מסתבכות יחד לקרומים‪ .‬החוטים הם משכי מינים‪ :‬חוטים מולידי דבק וחומים‬
‫אלאסטייס‪ .‬רקטה של חוטים מולידי דבק‪ ,‬כשהיא כבשלת בישול מרובה היא כמסה‬
‫ומתה ומתהפכת למקפא או לדבק‪ .‬החוטים האלאסטיים הטה נוצצים‪ ,‬יותר עבים‬
‫צריכים אנחנו להעיר פה כי הטם ‪ Glandiila‬ברומית או ‪ Dr^iee‬באשכנזית או ‪xeiesa‬‬
‫ברוסית‪ ,‬הונח על שני מיני אברים שונים שרק למראית עין חם דומים מעט זח לזה ודומים לפרי‬ ‫■;י‬

‫האלון‪ , Gians ,‬או להשקדים‪ .‬יש שקדים המוציאים איזה נוזל או ריר‪ ,‬כמו השקדים שבפה‬
‫המוציאים רוק או השקדים הקטנים שבעין המוציאים דמעות‪ ,‬וחם בנוים מרקמת האפיטליה‬
‫ונקראים ‪ , G1. secretoria‬ויש שקדים שאינם מוציאים כלום‪ ,‬אלא שהם נמצאים במקומות שונים‬
‫על צינורי הלימפה )יש למשש אותם אצל הילדים על הצואר(; הם בנוים מרקמת החבור )הרשת(‬ ‫‪■81‬׳!;■■‬
‫ונקראים ‪ . G1. lymphatica‬אנחנו נקרא לראשונים בשם מעינות כמו שהם נקראים בהספרות■‬
‫התלמודית‪ ,‬ולהשניים נקרא בשם שקדים כמו שקראו אותם הרופאים היהודים בימי חבינים‪.‬‬ ‫ו®‬
‫טרמינולוגיה זו אנו חושבים ליותר נכונה‪.‬‬
‫• ראה ציור ‪ 9‬וציור ‪.10‬‬
‫‪19‬‬ ‫»‪2‬‬
‫■‪ill‬‬
 ‫וקשים ואינם נמסים על ידי בישול■ מרובה ועומדים גם בפלי חיכורגים חריפים‪ .‬המה^‬
‫מסוגלים להמתח על ידי איזה כח מבחוץ‪ ,‬אבל כשיחדל חכח לפעול עליהם המה‬
‫שבים למצבט הראשון‪, .‬רקמת החבור של חוטים מתחלקת לחרבה מינים; )א( רקטת‬
‫החבור הקשח )ציור ‪ ;(11‬הפתילות הטשוזרות מסודרות זו אצל זו ומלוכדות עוד‬
‫בלי; הפסק ביניהן והלשכות המאורכות משובצות בין הפתילות‪ .‬ב( רקמת החבור‬
‫הרכה או התיכונה )ציור ‪ ;(12‬הפתילות אינן מסודרות ומלוכדות אלא מפוזרות‬
‫ומרוחקות קצת ■זו מזו‪ ..‬מלבד הפתילות נראים פה חוטים אלאסטיים‪ ,‬המפוזרים‬
‫בחוד הרקטה‪ .‬הלשכות יש שהן קבועות ]ב[ ויש שהן תועות ]ג[‪ .‬ג( רקמת החבור‬
‫פלאסטית או רקטת הגידים; על פי בנינה רקטה זו דומה לרקמת החבור הקשה‪,‬‬
‫אלא שהיא כמעט כלה ‪,‬משזרה מחוטים אלאסטיים ואינה מתהפכת על ידי בישול‬
‫מרובה לדבק‪.‬‬
‫‪ .‬ר ק מ ת ה ש ו מ ן או רקמת החלב היא בעצם רקמת החוטים השזורים‬
‫שבלשכותיה נתקבץ שומן במרה מרובה‪ ,‬ועל ידי זה נתרחבה הלשכה מאד^*״‬
‫והפרוטופלאזמה של הלשכה עם החרצן שבה נדחקה לצד אחד ותראה בתמונת‬
‫״ירח בן יומו"‪ .‬טיפת השומן בהלשכה נראית בהמיקרוסקופ בתמונת כדור מבהיק‬
‫ונוצץ מאד‪.‬‬
‫־ ‪ .§ 16‬ר ק מ ת ה ס ח ו ס ‪ .‬חומר הסחוס או הסחסחוס הוא קשה‪ ,‬אלאסטיי‪ ,‬לבן‬
‫כחלב‪ ,‬ונוכל לחתוך אותו בסכין‪:.‬בתוד חומר הבינים השקוק כזכוכית‪.,‬משובצות***‬
‫לשכות גדולות מוקפות בקליפות‪ .‬אולם יש אשר שתי לשכות או יותר משתים‬
‫מונחות וסגורות‪ .‬בקליפה אחת; זאת היא הקליפה‪ .‬של האם שנחלקה לשתי בנות‪,‬‬
‫שנשארו בקליפת אמן‪ .‬חוטר הבינים של הסחוס יתהפך על ידי בישול לדבק^(‬
‫•־(״‪ 1‬יוי'׳‬
‫כל בעלי החיים בעודם בבטן אמם כל שלדם הוא של סחוס‪ ,‬ורק מעט מעט‬
‫״יתגרם" הסחוס‪ ,‬כלומר ‪:‬יתהפך לעצם‪ ,‬אולם גס בשלד הגון? שנתבגר כל צרכו‪,‬‬
‫׳*שנם חלקים ידועים שאינם מתגרטים ׳לעולם‪ ,‬למשל עצמות הצלעות במקום חבורם‬
‫לעצם החזה‪ .‬ראשי העצמות ‪.‬למשל של הידים‪ .‬והרגלים במקום חבורן זו לזו‬
‫בהארכובח‪ ,‬הם מכוסים בשטיח דק של סחוס המגין על ראשי העצמות שלא יתחככו‬
‫‪.‬‬ ‫זו בזו ולא יתקלקלו‪.‬‬
‫‪ . § 17 .‬ר ק מ ת ה ע צ ם‪. .‬אם נתבונן אל איזו עצם ארוכה של היד או של הרגל‪,‬‬
‫אז נוכח כי בנין גון? העצם ובנין ראשה )כלומר הקצה העליון או התחתון(‪ .‬שונים‬
‫זה מזה‪ .‬גון? העצם דומה לשפופרת חלולה מבפנים כקנה של םון?‪ .‬החלל של הקנה‬

‫‪II‬‬
‫מלא מרח‪ .‬של עצמות‪ ,‬שהוא תערובת של שומן ודם‪ ,‬חומר כתלי הקנה למראית‬
‫עין יתראה לכר מרצק כאבן־שיש מבלי כל הפסק בין חלקיו‪ .‬אבל אם נכין לנר‬
‫במכירה גזרה דקה של העצם רנלטרש ארתה עד שתעשה חלקה רשקרפה‪ ,‬כדי שכרכל‬
‫להתבונן על בכינה‪,‬בעד המיקרוסקופ‪ ,‬אז כראה בה צינררים דקים‪ ,‬שבהם ‪:‬עוברים‬
‫צינורי הדם המפרנסים את‪ ,‬העצם )צינורי גאווערס( ומסביב לכל צינור שטיחות‬
‫‪ m p‬של חומר העצם המקיפות אותו כגלדי בצלים‪ .‬ובין גלדי הבצלים משובצות‬
‫לשכות בעלי זיזין הדומות ליתושים‪ .‬חומר בינים זה כבנה בחוטין שזורים‬
‫‪ C‬בספרי ״רמ״ח אברים" דברתי בארולת על אודות הסתום וסדר יצירתו ואיך יתגרם הסח־ים‬
‫ו׳תזיה לעצם‪.‬‬
‫‪ •** .‬ראה ציור ‪.14‬‬ ‫•* ראה ציור ‪.13‬‬ ‫* ראה ציור ‪ 11‬וציור ‪.12‬‬

‫‪'W‬‬
‫>‬
‫׳‪y.‬‬
‫י׳‬ ‫‪20‬‬
‫שההקשד זגל ידי אבק הסיד שנפוקע בהם‪ *.‬ולפי זה הוא תעררבה פול חוטר בורליד‬
‫דבק עם סיד‪.‬‬
‫לא כן הוא בנין הקערות‪ ,‬גם לטראה עין לא־מזרינת הראה לנד גזרה ראפו‬
‫חעעם כחומר ספוגי‪ ,‬מפני שכולו נבכה מלוחות דקים טל עעם סבוכים זה בזה**‬
‫וביניהם נקבים נקבים חלולים חלולים מלאים מרח של עעמות‪ .‬העיור הראשון )‪(15‬‬
‫יראה לכר גזרה דקה עשויה לארכה של העעם‪ ,‬והעיור השני )‪ ( 16‬יראה לנו גזרה‬
‫דקה עשריה לרחבה של העעם‪.‬‬
‫‪ . § 18‬ר ק מ ת ה ש ר י ר י ם ‪ .‬בשם שרירים אבו מכניס את לשונות הבשר האדום‬
‫המוכחות על העעמרת מתחת להעור‪ ,‬והן הן אשר יניעו את העעמ־ת; השרירים‬
‫לפי זה הם אברי התנועה‪] .‬השרירים הם אדומים רק אעל בעלי חיים שבגרו‪ ,‬אעל‬
‫העגלים הרכים למשל ואעל רוב העופות הביתיות השרירים הם לבנים[‪ .‬כשנביט‬
‫^נם בעין לא־מזוינת על חתיכת בשר שנתבשל הרבה במים‪ ,‬אז נוכח‪ ,‬כי השרירים‬
‫נארגו מפתילים שנתחברו יחד‪ ,‬והפתילים גם כן יוכלו להתפעל לחרטין דקים‪,‬‬
‫רהחוטין — לנימים יותר דקות‪ .‬אם נתבונן אל אלה האחרונים בעד המיקרוסקופ‬
‫אז נראה כי הם משורטטים לרחבם רדומים מעט לעמודים של מטבעות המונחות‬
‫זר על גב זו‪ .‬ופה ושם אנחנו רואים לשכות איוכרת משרבערת בהוד העמודים‪ .‬חרטי‬
‫השרירים יש להם סגולה להתכווץ רלהמתח תחת השפעת העצבים ההולכים אליהם‬
‫מן המוח והמעוררים אותם לפעולה‪ .‬בהתכווץ החוטים השריר כלו יתקצר ויביא‬
‫את העצם שהוא קשור בה לידי תנועה‪ ,‬ובהמתחם תנוח העצם ולא תתנועע‪ .‬רק‬
‫השרירים שתנועתם תלויה ברצון של בעלי החיים הם בכדים מחוטים משורטטים***‬
‫לרחבם — והם השרירים החיצונים של הגוק‪ ,‬אבל יש שרירים גם באברים הפנימים‬
‫למשל‪ ,‬בהקיבה ובבכי המעים שגם להם יש תנועה‪ ,‬כדי להוביל את האוכל ממקום‬
‫למקום‪ ,‬תנועת השרירים■ הדקים האלה המונחים בכותלי בני המעים אינם תלויים‬
‫ברצון והם אינם משורטטים לרחבם‪ (^,‬כי אם מחוברים מלשכות ארוכות הדומות‬
‫לפלך של טווים‪ ,‬וגם הן מוכשרות להתכווץ ולהמתח‪ .‬החוטים של השרירים )בין‬
‫שהם משורטטים לרחבם ובין שאינם משורטטים( מחוברים זה לזה על ידי שכבה‬
‫דקה של רקמת החבור‪ ,‬ולפיכד כשיתבטל הבשר במים בישול מרובה ורקמת החיבור‬
‫תתהפך לדבק ולמקפא‪ ,‬אז על נקלה יתפרדו החוטים זה מזה והם נוחים להתפצל‬
‫זה מזה‪ .‬גם השריר כלו עטוק בקרום של רקמת החבור‪ .‬השרירים מדבקים אל‬
‫העצמות על ידי ״מיתרים״‪ ,tendines ,‬קשים המרוקמים מרקמת הגידים‪ ,‬כלומר‬
‫מחוטים אלאסטיים‪.‬‬
‫§‪ .‬ר ק מ ת ה ע צ ב י ם ‪ ,‬שיטת העצבים כוללת בתוכה את מוח הגלגולת ואת‬ ‫‪19‬‬
‫‪.‬מוח השדרה עם החוטים הרבים היוצאים מהם ומסתעפים בכל האברים‪ .‬שטה זו‬
‫מושלת בכל הגוק‪ .‬מוח הגלגולת הוא משכן ההרגשה והרצון‪ .‬על ידי חוטי‬
‫ההרגשה‪ ,‬ההולכים אליו מאברי חמשת החושים‪ ,‬הוא‪-‬מקבל ידיעות על אודות‬
‫כל הנעשה בעולם החיצון‪ .‬ועל• ידי■ חוטי התנועה ההולכים ממנו אל האברים‬
‫החיצונים‪ ,‬הוא שולח את פקודתו לכל אבר ואבר לעשות את מלאכתו לטובת כל‬
‫‪ C .‬יוצא מן הכלל הזה הוא חלב‪ ,‬שאעפ׳׳י טשדי־ריו מטזורטטים לרחבם בבל זאת עבודתם אינה‬
‫‪ .‬׳‬ ‫תלויה ברצון האדם‪.‬‬
‫דאה ציוד ‪.17‬‬ ‫** דאה ביוד ‪.16‬‬ ‫* דאה ציוד ‪. 15‬‬
‫‪21‬‬
 ‫הגרן‪ . 5‬רקמת העצבים בנויה מלשכות וחוטים‪ ,‬הלשכות ננוצארת על פי רוב בהבורכזים*‬
‫כלומר במוח הגלגולת והשדרה‪ ,‬אבל הן נמצאות לפעמים גם בהאברים החיצונים‪,‬‬
‫למשל באברי החושים ובהלב‪ .‬לשכות העצבים )א( הן על פי רוב גדולות‪ ,‬וזיזים‬
‫)ג( יוצאים מהן לכל רוה‪ ,‬ועל ידי הזיזים האלה )ד( הלשכות מחוברות גם אשה‬
‫לרעותה‪ .‬בהפרוטופלאזמה של הלשכה נמצאים גרגירים דקים רבים וטיפי טומן‪.‬‬
‫מלבד הזיזים הדקים היוצאים מן הלשכות והמסתעפים לענפים‪ ,‬מכל לשכה ולשכה‬
‫יוצא חוט אחד יותר עב הנקרא בשם ״הכליל התיכון" היוצא מן המוח אל הגוק‪,‬‬
‫והוא הוא המוביל את התעוררות ההרגשה והתנועה‪ .‬הגליל התיכון מוקק לכל‬
‫ארכו בנרתיק של קרום דק מאד‪ .‬בין הקרום ובין הגליל התיכון נמצא מין שומן‬
‫הנקרא בשם ״מיאלין"‪ .‬חוטים כאלה מחוברים זה לזה )על ידי רקמת החבור(‬
‫לפתילות דקות‪ ,‬והדקות ליותר עבית שהן הן העצבים הנראים גם בע‪-‬ן לא־מזוינת;‬
‫הפתילות חוזרות אח״כ ומתפצלות לחוטים דקים‪ ,‬שכל אחד מהם נכנם לתרד שריר‬
‫מיוחד ומעורר אותו להתכווץ ולהוליד תנועה‪ .‬מובן הדבר‪ ,‬פי בכל תנועה מורכבת‬
‫שהרבה שרירים מצטרפים לתנועה אחת מסודרת‪ ,‬למשל בשעת הכתיבה או בשעה‬
‫כשהאדם פורט על הנבל‪ ,‬כל אצבע ואצבע צריכה לקבל התעוררות מיוחדת בזמן‬
‫הראוי ובמדה הראויה‪ ,‬וההתעוררות צריכה לבלתי עבור מן הגליל האחד לחברו‪,‬‬
‫כדי שלא תבוא ערבוביה בהתנועה‪ .‬ואם ?שוה את תפקידו של הגליל התיכון‬
‫בהעצבים לתפקידם של חוטי הנחושת בהטלגרק או בהטיליפון‪ ,‬שבהם עובר זרם‬
‫החשמל ממקום למקום‪ ,‬אז נבין את תפקידו של המיאלין‪ :‬הוא מבדיל בין הגלילים‬
‫התיכונים‪ ,‬כמו שהגומי המכסה את חוטי הנחושת‪ ,‬מבדיל בין חוט לחוט בתוך‬
‫הפתילה העבה )הקאבל( המחוברת מחוטים רבים‪.‬‬
‫§‪ .‬ה ד ם ‪ .‬בהוד חומר נוזלי זך ושקוק‪.‬כמים צפים גופים קטנים או לשכות‬ ‫‪20‬‬
‫עגולות ואדומות‪ ,‬והן הן הכותנות להדם את צבעו האדום‪ .‬הלשכות הקטנות האלה‬
‫נקראות בשם כדורי הדם האדומים‪ ,‬אק על פי שבאמת לא תבנית כדור להן כי**‬
‫אם תבנית עדשים אד מטבעות‪ ,‬ולפיכד הן נראות במיקרוסקופ פעם עגולות )א( ופעם‬
‫מאורכות ודקות )ב(‪ .‬על פי רוב הן אוהבות להתלכד יחד בתמונת עמודים של‬
‫מטבעות )ג(‪ .‬מספר הכדורים האדומים הוא גדול מאד‪ ,‬עד כדי חמשה מליונים‬
‫במפה אחת קטנה )מילימטר מעוקב( של דם האדם או הפרה )בדם האשה מספרם‬
‫פחות מזה(‪ .‬בדם העז שכדיריה קטנים מאד‪ ,‬מספרם עולה'עד עטרה מליוכים‪ .‬מלבד‬
‫הכרורים האדומים נמצאים פה ושם כרורים לבנים )ד(; הם גדולים מן האדומים‪,‬‬
‫ודומים להלשכות התועות שברקמת החבור‪ .‬להן יש חרצן בתוכן ולפעמים גם‬
‫שני חרצנים )ה(‪ ,‬והם עלולים לתנועות אמבי ‪ i‬ת‪ .‬הכדורים האדומים אין להם חרצן‬
‫ולפיכך במתים יחשבו‪.‬‬
‫הפ‪-‬יטופלאזמה שלהם מצורבת עם חומר מיוחד הנקרא בשם ״גלובולין״‪,‬‬
‫המכיל בקרבו מעט ברזל‪ .‬להכדורים האדומים יש סגולה נפלאה לבלוע אל קרבם‬
‫את אויר יסוד החמצן שבאויר הנשימה‪ ,‬והם נושאים את האויר הזה אל כל חלקי‬
‫הגוק ומספיקים לכל הלשכות שבגו^ את האויר הזה‪ ,‬הנחוץ להן לפעולת החיים‪.‬‬
‫הנדל של הדם הנקרא בשם ״נסיוב־הדם"‪ , plasma sanguinis ,‬יכיל בקרבו‬
‫חומי הדומה בטבעו לחלבון הביצה ונקרא בשם פיברין‪ .‬והוא הוא שמתקרש‪ ,‬כאשר‬
‫•• ראה ציור ‪. 19‬‬ ‫• ראה ציור ‪. 18‬‬

‫‪22‬‬
‫״למרד הדם באיזה כלי זמן מה בלי ההרעה‪ ,‬רהרא הרא טמעומסז למזרן לכל האברים‪.‬‬
‫עורקי הדם‪ , Arteriae ,‬הגדרלים רהקטכים הירצאים מן הלב‪ ,‬כשיגיער אל האבר‬
‫הניזון מהם‪ ,‬יתחלקר לענפים שניים‪ ,‬השניים יתהלקר לענפים שלישיים רכן הלאה‪,‬‬
‫עד כי לאחרונה יתעהפר לצינררים דקים כחוט השערה‪ , Capillaris ,‬הנקראים בשם‬
‫כימי הדם‪ .‬הנימים האלה מפוזרוה בכל חלקי האבר כשבכה‪ ,‬מעשה־רשת עד‬
‫שאין מקרם פנוי מהם‪ ,‬ואח״כ יחקבצו ויחאחדו יחד לצינורים הנקראים בשם‬
‫וורידים )‪ .(Venae‬הוורידים הדקים יתאחדו לצינורים יותר גסים‪ ,‬שבהם הדם חרזר‬
‫מן האברים אל הלב‪ .‬נסיוב הדם מסתנן דרד כתלי הניטים אל הלשכות שמחוצה‬
‫להם ומחלק לכל לשכה ולשכה את החמרים הנאותים לצרכי חייהן‪ ,‬וגם הכדורים‬
‫האדומים יעניקו להן את יסוד החמצן‪ ,‬שקבלו בשעה שעברו דרד הריאה בכח‬
‫הנשימה‪.‬‬
‫§‪ .‬ה ל י מ פ ה )המרה הלבנה של הקדמונים( הוא הנוזל אשר לקרה בהבקיעים‬ ‫‪21‬‬
‫שבין הלשכות ברקמות שונות‪ ,‬ואשר יקבץ מעט מעט בצינררים מיוחדים )צינורי‬
‫הלימפה( וישתפד אחרי כן אל צינורי הדם‪ ,‬ויחערב בתוכו‪ .‬בהלימפה נמצאים‬
‫רק כדורים לבנים לבד‪ ,‬הרומים ממש לאותם הכדורים הלבנים שבדם; גם להם יש‬
‫חרצן וגם הם מוכשרים לתנועות אמביות‪ .‬החומר הנוזלי של הלימפה אינו נבדל‬
‫במאומה מנסירב־הדם‪.‬‬

‫האברים ‪.‬‬
‫§‪ .‬פעולת החיים מתגלה בכל גוק חי על ידי ארבע סגולות כוללות‪ ,‬ואלו‬ ‫‪22‬‬
‫הן; א( חליפת החמרים‪ .‬ב( התיבות הטין‪ .‬ג( ההתגברות והרצון‪ .‬ד( כשרון‬
‫התנועה‪ .‬בשתים הראשונות הוא שרה לצמחים‪ ,‬בשתים האחרונות היא עודק עליהם‪.‬‬
‫ח ל י פ ת ה ח מ ר י ם כיצד? רקמות הגוק אינן נשארות בעינן במשד כל ימי‬
‫חייו‪ ,‬אלא הולכות ומתקלקלות‪ ,‬הולכות ונהרסות בלי הרק על ידי פעולת החיים‪.‬‬
‫יש שהן נשרפות בתוך הגוק כדי לחמם אותו‪ .‬הפרוטופלאזטה שבהרכבתה יש פחם‪,‬‬
‫היא ראויה להשרק‪ ,‬והפחם מזדווג עם אויר יסוד החמצן‪ ,‬שהגוק מקבל על ידי‬
‫■נשימה ומתהפד לחימוץ הפחם ן‪ .(00 ,‬וזהו כנודע ענין השרפה‪ .‬ויש שהרקמות‬
‫נהרסות כדי להכין בפסולתן איזה נוזל הצריד לקיום הגיק או לקיום הטין‪ .‬למשל‪,‬‬
‫האפיטליה שבתוך האשכלות של דדי האטה המינקת תהרס בימי היניקה ותתהפד‬
‫לחוטר השומן )כלומר החטאה(‪ ,‬והשימן יחערב אל הנסיוב שהאשכול מקבל מן‬
‫הדם‪ .‬ותערובת זו היא היא החלב שהתינוק יונק משדי אמו‪ .‬האשכול איפא איננו‬
‫רק מסננת‪ ,‬שבו מסתנן החלב מן הרם אל הדרים‪ ,‬אלא הוא בעצמו מכין את החלב‬
‫־על ידי הריסת חלקיו‪ .‬ככה יתקלקלו גם השרירים בשעת מלאכתנו וככה יתקלקלו‬
‫מנ שאר רקמות הגוק‪.‬‬
‫בדי למלאות את החסרון שהגוק מפסיד בכל עת ובכל רגע‪ ,‬הוא צייד למזון‪,‬‬
‫הוא צריד לקבל מן החוץ חיטר הראוי לבנות מטנו את הרקמות שאבדו לו‪ .‬אם‬
‫ההכנסה היא שוה לההוצאה אז תשאר מדת הגוק כמו שהיא‪ ,‬אם ההכנסה היא‬
‫עודפת על ההוצאה‪ ,‬אז תגדל כמ*ת הגוק‪ :‬התינוק יהיה לאיש‪ ,‬והעגל הרך לפר‬
‫בךבקר‪ .‬ואם ההכנסה היא פחיתה מן ההוצאה )למשל אם הגוק מקבל מזון במדה‬
‫‪23‬‬
 ‫זעומה‪ ,‬אד אם יחלה רכל אוכל חתעב הפשר( אז יכחש ד!גרק ויקטן‪ ,‬גופני שאז‬
‫ישרק השומן שנאצר בתרד הגרק‪ ,‬כדי להחם אותר‪ ,‬מפני שאין חום בלי הסקה‪.‬‬
‫‪ .§• 23 .‬כל מיני המזון‪ ,‬שבעלי החיים מוצאים מסביב להם‪ ,‬הם על ■פי רוב ;‬
‫מוצקים ולא נוזלים‪ .‬למען יוכל המזון להסהנן מבני־המעיס להדם‪ ,‬הוא צריך^‬
‫להתעכל‪ ,‬כלומר להתהפך לחומר הנימס במים‪ .‬כל האברים שה ‪t‬ק ‪T‬ם■ הוא לעכלן‬
‫את המזון‪ :‬הפה עם השנים ועם המעיכות שבו‪ ,‬הקיבה עם מעינותיה‪ ,‬בכי־המעיים ‪i‬‬
‫עם מעיכותיהם‪ ,‬הכבד ויותרת הכבד‪ ,‬כלם יחד נקראים בשם כולל ״שטת אברי;‬
‫העיכול"‪.‬‬
‫‪ .§ 24‬מלבד המזון‪ ,‬הגוק זקוק גם ליסוד אויר החמצן שמזדוג עם ‪.‬הפחס‬
‫ושורק אותו‪ .‬את החמצן הגרן‪ 5‬מקבל מן האדיר על ידי נשימה‪ .‬כל האברים‬
‫המשמשים לזה; החוטם‪ ,‬הגרון‪ ,‬הריאה עם סמפונותיה‪ ,‬כולם יחד נקראים בשם‬
‫^‬ ‫כולל ״שטת אברי הנשימה"‪.‬‬
‫‪ .§ 25‬אולם למען יוכלו להתפרנס מן המזון ומן האויר של החמצן גם האברים‬
‫הרחוקים מאברי העיכול והנשימה‪ ,‬הגוק זקוק לאיזה אמצעי‪ ,‬שיוביל את המזון‬
‫דאת האויר לכל האברים ויחלק לכל רקמה ורקמה את הצריך לפרנסתה ולמלאכתה‪.‬‬
‫מלבד זאת הנה הזכרנו למעלה כי הגוק החי הוא כמוקד־עולם‪ ,‬׳אש תוקד בר‬
‫תמיד ולא תכבה כל עודו בחיים; הפחם שבמזון ושבהפרוטופלזמה הנהרסה יזדוב‬
‫עם יסוד החמצן והיו לחימוץ הפחם‪ ,‬החלבון שבהם שיש בר גם יסוד האזרט‪,‬‬
‫ישרק גם הוא והיה לחומר השתן‪ .‬חימוץ־הפחם וחומר השתן הם יחד פסולת‬
‫החיים‪ ,‬ראם ישארו בהגוק הם פועלים עליו כסם המות‪ ,‬והם צריכים להגרש מן‬
‫הגוק החוצה‪ .‬את התפקיד הכפול הזה‪ ,‬כלומר להוביל את המזון ואת יסוד‬
‫החמצן להפינות הרחוקות של הגוק ולקחת מתרקמות את פסרלתן ולהוביל אותן‬
‫אל האברים שבהן הם נדחים החוצה — את התפקיד הזה ימלאו הלב‪ ,‬העורקים‬
‫והורידים וצינורי הלימפה‪ ,‬שכולם יחד נקראים בשם כולל■ ״שיטת מ רו צ ת‬
‫הדם"‪.‬‬
‫הדם הוא איפא כרוכל המחזיר על העיירות‪ ,‬הוא מביא את המזון ואת החמצן‬
‫לכל הלשכות הנמצאות בהפינות הרחוקות של הגוק ונוטל מהן את פסולתן‪ :‬את‬
‫חימוץ־הפחם הוא מביא אל הריאה שטמנה הוא נדחה מן הגוק על ידי פעולת‬
‫הנשימה‪ ,‬ואת חומר השתן הוא מביא אל הכליות‪ ,‬שמשם הוא מסתנן יחד עם‬
‫המים ויוצא החוצה דרך צינורי השתן ושלחופית השתן‪ .‬הכליות עם צינורי השתן‬
‫■‬
‫■ '‬ ‫דהשלחופית נקראו יחד בשם ״שיטת מוצא השתן"‪.‬‬
‫‪ .§ 26‬התרבות המין תעשה על ׳ידי אברים מיוחדים לזה אצל הזכר והנקבה‪,‬‬
‫שכלם יחד נקראים בשם ״שטת אבריי ההולדה"‪■ .‬‬
‫הלשכות של רקמת העצבים יש להן סגולה נפלאה להתרגז מכל גרוי הבא‬
‫אליהן מן החוץ‪ .‬הגירוי הזה פועל על אברים מיוחדים הנקראים בשם אברי‬
‫החושים‪ :‬חוש המישוש בהעדר‪ ,‬חוש הראות בהעינים‪ ,‬חוש השמע בהאזנים‪ ,‬חוש‬
‫הטעם בהלשון וחוש הריח בהחרטם‪ .‬את הגירוי הזה מביאים עצבי ההרגשה אל‬
‫המוח של הגלגולת ושל השדרה‪ .‬המוח מצדו יתרגז ויפעל על עצבי התנועה‬
‫היוצאים מטנו‪ ,‬והמסתעפים בהמעינות השונים שבגוק ומביאים אותם לידי פעולתם‬
‫‪24‬‬
‫■ובהטורירים הסווכים ומביאים אותם לידי תנועה‪ .‬המוח‪ ,‬העצבים היוצאים טטכד‬
‫רהשבים אליו ואברי החושים‪ ,‬כלם יחד כקראים בשם ״שטת העצבים״‪.‬‬
‫§‪ .‬העצמות יש מהן שתפקידן הוא רק להגן על האברים היותר נכבדים‬ ‫‪27‬‬
‫זהיותר נוחים להתקלקל מכל פגע רע‪ .‬למשל‪ :‬עצמות הגלגולת והשדרה מגינות‬
‫על המוח הטמון בהן‪ .‬עצמות הצלעות מגינות על הלב והריאה הטמונים בהחזה‪.‬‬
‫■אולם מלבד זה יש עוד שלי תפקידים להעצמות‪ :‬הן משמשות בתור טשען ומסעד‬
‫להגוק ונותנות לו את תבניתו ואת צביונו‪ .‬והן משמשות גם כן בתור מוטות‪-‬התנועה‬
‫להשרירים הקשורים בהן‪ .‬בלי עצמות הידים והרגלים אי אפשר היה להגוק לשנות‬
‫»ת מקומו‪ .‬העצמות עם השרירים המניעים אותן נקראים יחד בשם ״שטת אברי‬
‫י‬ ‫התנועה״‪.‬‬
‫לפי האמור למעלה עלינו להתבונן אל השטות האלה‪ :‬א( שטת אברי העיכול‪,‬‬
‫‪.‬ב( שטת אברי הנשימה‪ ,‬ג( שטת אברי מרוצת הדם‪ ,‬ד( שטת אברי השתן‪ ,‬ה( שטת‬
‫‪.‬יאברי החולדה‪ ,‬ו( שטת העצבים‪ ,‬ז( שטת אברי התנועה‪.‬‬
‫מנהג הוא לחכמי הנתוח להתחיל את פרשת אברי הגוק בביאור שטת אברי‬
‫דזתנועה‪ ,‬מפני שהעצמות הקשות והשרירים הם הנותנים להגוק את תבניתו ואת‬
‫‪:‬צביונו וכל שאר השטות הרכות קבועות בתוכם‪ .‬י כן כעשה גם אלו‪ .‬אולם אנחנו‬
‫‪:‬נתן פה רק ראשי פרקים מבנין האברים‪ ,‬ורק עד כמה שנוגע הדבר להבין את ענין‬
‫‪:‬הטרפות‪ ,‬שזאת היא מטרתנו בספרנו זה‪.‬‬

‫על העצבות בכלל‪.‬‬

‫§‪ .‬כאשר אמרנו למעלה‪ ,‬חוטר העצם הוא ביסודו רקמת החבור שכ חומים‬ ‫‪28‬‬
‫שזורים שכשקעו בה מלחי הסיד )סיד הפחמי וסיד הפיספירי(‪ .‬ולפיכד אם בזהירות‬
‫־יתירה נשרוק את העצם באש אז נשרון‪ 5‬רק את החבור וישאר אפר של סיד‪ ,‬שאעפ״י‬
‫׳שישמר האפר את תמונת העצם‪ ,‬אבל על נקלה ישבר ויתפרד לרסיסים‪ ,‬ואם‬
‫כשרה את העצם זמן רב בחומץ הכלורי או בחומץ האזוטי‪ ,‬שהסיד כימם בתוכו‪,‬‬
‫אז יצא הסיד מן העצם‪ ,‬והיא נעשית רכה וכוחה להכוק‪ ,‬מפני שנשארה בה רק רקמת‬
‫החבור בלבד‪ .‬העצמות כלן‪ ,‬בין הארוכות בין הקצרות‪ ,‬מכוסות מסביב בקרום‬
‫־עב של רקמת החבור‪ ,‬שחוטים אלסטיים מעורבים בה‪ ,‬ובה נמצאות לשכות בעלות‬
‫זיזין הנקראות בשם אוסטיאובלסטים או יוצרי־העצם‪ .‬מן הקרום הזה נגדלת העצב‬
‫•לרחבה‪ ,‬ואם יפרד הקרום מן העצם אז יחדל במקום הזה גידולה והיא תמות‪ ,‬כי‬
‫מן הקרום הזה נכנסים צינורי הדם אל העצם לפרכס אותה‪.‬‬
‫מוח העצמות שונה לגמרי ממוח הגלגולת והשדרה‪ ,‬והוא דומה לו רק בשמו‬
‫לבד‪ .‬המוח בנוי מרקמת החבור מעשה־רשת שבה קבועות לשכות שונות‪ .‬יש בה‬
‫‪,,.‬לשכות ענקיות״ )כלומר גדולות מאד( בעלות חרצנים רבים — אות הוא כי הן‬
‫נמצאות במצב ההתרבות‪ ,‬ויש בה גם לשכות בעלות חרצן אחד הדומות לחכדורים‬
‫ד!לבנים שבדם‪ ,‬אלא שהן מתחילות להתאדם‪ .‬אצל בעלי‪-‬חיים צעירים לימים המוח‬
‫הוא אדום ואצל הזקנים הוא צהוב‪ .‬על פי כל הדברים האלה חושבים החכמים‪,‬‬
‫כי מוח העצמות הוא בית החרושת להכדורים האדומים שבדם‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ ,§ v 29‬בבוקרם פוהעגכורת האררכרת בותחבררת זר לזר‪ ,‬כבור בפרקי הידים‬
‫והרגלים‪ ,‬ראטי חעצמרת נוכרסים בטטיח דק טל סחרס‪ ,‬הבוגין על ראטי העצנוררג‬
‫מפני החיכרך‪ .‬הפרק הרא מרקק בטק טל רקמת גידים קטה מאד‪ ,‬הטק הזה בקרא‬
‫בטם ״קישור־־־הפרק"‪ ,‬והרא מחובר אל קרום העצם שמלמעלה ראל קרום העצט‬
‫טמלמטה‪ .‬כותלי הטק מבפנים* מרוצפים באנדרטנויה — )עיין למעלה( — לשכות‬
‫האנדוטליה מוציאות מקרבן אל חלל הפרק נוזל רירי הדומה ללובן־ביצה חיה— הנוזל‬
‫הזה נקרא בשם ‪ , Sinoria‬ואנחנו נקרא לו בשם ״הלמות" — והוא גם כן מגין על‬
‫הפרק מפני החיכיד‪ .‬קיטורי הפרקים לפי זה ממלאים תפקיד נכבד מאד בתנועת‬
‫האברים‪ .‬בהיותם חזקים מאד וביחד עם זה אלסטיים הם נותנים מקום לתנועות טונות‬
‫טל העצמות‪ :‬ל כ פ י פ ה‪ ,‬ל פ ט י ט ה ולסבוב‪ ,‬מבלי אטר יתפרדו העצמות זו מזו‪,‬‬
‫‪ .§ 30‬יט עצמות המחוברות זו לזו לא על ירי פרקים אלא על ידי תפירה‪.‬‬
‫למטל‪ ,‬הגלגולת איננה עצם אחת חלולה מבפנים כקדרה‪ ,‬אלא היא מחוברת מעצמות‬
‫רבות חבור קטה ועומד‪ .‬כד הן גם כן עצמות הפכים‪ ,‬מלבד הלחי התחתונה המתחברת‬
‫בטני ענפיה )מימין ומטמאל( אל הגלגולת מתחת לחורי האזנים על ידי פרקים‪,‬‬
‫מפני שהלחי התחתונה מתנועעת מלמעלה למטה ומימין לשמאל בשעת הלעיסה‪,‬‬
‫חיבור התפירה הוא כך‪ :‬עצמות הגלגולת הרחבות והדקות כטסין תתחברנה זר‬
‫לזו ?נל ידי שבלם גדולות וחדות‪ ,‬כשני המגרה‪ ,‬שיט להן על שפתיהן‪ .‬ומתיד שטני‬
‫עצם זו נכנסות לתוך הפגימות של חברתה‪ ,‬העצמות לסבכות וכאחזות זו בזו; עד‬
‫טרק ברוב עמל נוכל להפריד אותן זו מזו‪ .‬ישנם עוד מיני תפירות טונות‪ ,‬אבל‬
‫לא פה המקום להאריד בזה‪**.‬‬
‫‪,‬‬ ‫הטולד‪.‬‬
‫‪ .§ 31‬מספר עצמות השלד שונה הוא אצל בעלי חיים שונים‪ ,‬וגם אצל בעלי‪-‬‬
‫חיים ממין אחד י רב מספר העצמות בטנות הגידול מאשר הוא בשנות העמידה‪.‬‬
‫טעם הדבר הוא‪ ,‬כי יט אשר בגוק צעיר לימים שתי עצמות מחוברות זו לזו ע)ל‬
‫ידי סחוס ויחשבו כשתי עצמות בפני עצמן; אבל במדה טנתבגר הגוק‪ ,‬הסחוט‬
‫המבדיל ביניהם מתגרם )כלומר מתהכד לחומר העצם( ושתי העצמות נעשות עצט‬
‫אחת‪ .‬ורק בימי העמידה מספר העצמות נעשה קבוע ועומד^(‪ .‬אצל האדם‪:‬‬
‫בימי העמידה הוא ‪ , 200‬אצל הטור — ‪ , 192‬ואצל הכבש — ‪. 177‬‬
‫כבודד הטודרה וקיטווריו‪. Columna vertebralis ,‬‬
‫‪ .§ 32‬עמוד השדרה הוא היסוד ובריח התיכון של כל הגוק‪ ,‬ואליו מחוברים‬
‫כל שאר האברים‪ .‬הוא מתחיל מן העורק וגומר בהזנב‪ ,‬ועשוי כלו חוליות חוליות‪.‬‬
‫של עצמות שהן מחוברות יחד על‪,‬ידי שטה של קישורים חזקים לבל ינתקו זו מזו ‪,‬‬
‫החוליות מתחלקות לפי מקומן ותבניתן לחוליות הצואר‪ ,‬הגב‪ ,‬המתנים‪ ,‬העצה***‪,‬‬
‫י‬ ‫והזנב‪.‬‬
‫אלו דברים נמצאים בכל חוליה‪ .‬גוק החוליה דומה לסדן של עצם קצר ועגול‬
‫)‪ .(5‬הוא נמצא אצל האדם כלפי הפכים ואצל הבהמה מלמטה כלפי הבטן‪ .‬ממכר‬
‫*( על אדרות הענין הזה רברתי בארובה בספרי ״רמ״ה אברים"‪ ,‬ושם הראיתי כי מספר רמ״ת‬
‫עצמית שהשבר הז״ל מצאו על ידי בדי^ה של גרק בן שבע עשרה שנה‪.‬‬
‫דאה ציור ‪. .22‬‬ ‫ראה ציור ‪.21‬‬ ‫* ראה ציוד ‪. .20‬‬
‫‪26‬‬
 ‫יוצאות שתי קשתות )‪ (4,4‬הפונות אצל האדם לאחוריו ואצל הבהמה כלפי נועלה‬
‫ומתאחדות יחד‪ ,‬וביניהן ישאר חום או חלל כטענז עגול )‪ ,(6‬הכקרא בשם חור‬
‫התיכון‪ . foramen vertebrale ,‬החללים האלה שבין גופי החוליות והקשתות כשהן‬
‫מצורפים יחד‪ ,‬הם עושים צינור אחד אריד שמוח השדרה )או חוט השדרה אצל‬
‫חז״ל( מונח בו‪ .‬ושלשה זיזים יוצאים מכל חוליה‪ .‬זיז אחד )‪ (1‬יוצא מן הקשת‬
‫כלפי הגב ונקרא בשם ״זיז העוקץ״‪ , processus spinosus ,‬ושני זיזים יוצאים‬
‫לימינה ולשמאלה של החוליה )‪ (3,3‬הנקראים בשם ״זיזי הצדדים" ‪proces. trans-‬‬
‫‪ , rersaies‬שעליהם נסמכות הצלעות המחוברות אל החוליות‪ .‬בין זיזי הצדדים שיל‬
‫שתי חוליות סמוכות זו לזו נמציא ירח קטן כמין נקב‪ .‬דרך הנקבים האלה יוצאים‬
‫העצבים של מוח השדרה ומתפשטים באברי הגוק‪.‬‬
‫‪ .§ 33‬״חוליות הצואר"‪ ,Vert, colli ,‬שהן תמיד שבע במספר‪ ,‬אחד בבעלי‬
‫חיים קצרי־הצואר ואחד בבעלי החיים ארוכי־הצואר‪ ,‬מצטיינות בזה שזיזיהך‬
‫הם קצרים מאד‪ .‬החוליה הראשונה והחוליה השניה בנויות בתבנית מיוחדת‬
‫להחוליה השניה יש זיז כמין שן‪ ,processus odontoideus ,‬הנכנס לתוך החור של‬
‫החוליה הראשונה הנקראת בשם אטלס‪ ,‬והיא סובבת מסביב להשן כמו מסביב‬
‫לציר‪ ,‬ואתו יחד סובב גם הראש לימין ולשמאל‪.‬‬
‫‪ .§ 34‬חוליות הגב או החזה‪ ,Vert, dorsi ,‬או ‪ ,Vert, thoracis‬מספרן אצל‬
‫האדם— ‪) 12‬אצל הבהמות הגסות והדקות— ‪ , 13‬אצל הסוס — ‪ .(18‬זיזי העוקץ‬
‫אצלן ארוכים מאד‪ ,‬ולהם מחוברות הצלעות הסוגרות בתוכן את חלל החזה‪.,‬‬
‫‪.thorax‬‬
‫״חוליות המתנים״‪ ,Vert, lumhomm ,‬מספרן אצל האדם —‪ , 5‬אצל הבהמות—‪.6‬‬
‫גופי החוליות והקשתות הם גדולים ועבים‪ ,‬זיזי הצדדים ארוכים והם דומים‬
‫לצלעות שלא נתפתחו כל צרכן‪ .‬הזיזים האלה נקראים בשם ״צלעות הבטן" )רש״י‬
‫קורא לד!ם ״צלעות קטנות של אליה"(‪.‬‬
‫‪ .§ 35‬״חוליות האגן״ או ״העצה"‪ ,‬חמש או ארבע )אצל הכבש והעז( חוליות‬
‫שנתחברו והותכו לעצם אחת הנקראת ״עצה" )העצם הקדושה(‪ ,sacrum 03 ,‬והיא‬
‫מהודקת בין שתי עצמות הבסלים‪ .‬על העצה יש ארבעה זוגות של חורים הנמצאים‬
‫בין חוליה לחוליה‪ .‬דרך הנקבים האלה יוצאים העצבים שמצטרפים יחד לגיד‬
‫הנשה‪.Nervus ischiadicus ,‬‬
‫״חוליות הזנב" אצל האדם הן רק שלש במספר או ארבע‪ ,‬אצל הבהמות‬
‫הביתיות מספרן עולה מעשר עד עשרים‪ .‬דומות הן לגרגירי עצם דקים וחלולים‪,‬‬
‫שאבדה להם תמונת החוליות י מפני שאין להן לא קשתות ולא זיזין‪ .‬אצל האדם‬
‫הן מתקשות על פי רוב לעצם אחת קטנה חנקראת ‪,,‬לוז של שדרה"‪, coccygis 08 ,‬‬
‫אצל האשה שלש החוליות האלה אינן מחוברות לאחת‪ ,‬מה שמקיל פעולת הלידה‪.‬‬
‫‪ .§ 36‬החוליות כלן מתחברות זו לזו ונעשות לעמוד אחד שלם על ידי סחוסים‬
‫וקישורים‪ .‬בין כל שני גופי החוליות הסמוכות זו לזו‪ ,‬מונחים לוחות עגולים של‬
‫סחוס רך ואלסטי הנקרא בשם ״תנוך" ודומים לכסתות של מוך‪ ,‬ונקראים בשם‬
‫תנוכי הבינים‪ . Cartilago intervertebralis ,‬הסחוסים האלה מצמידים את גופי‬
‫החוליות זה לזה‪ ,‬בלי כל הפסק בינתיים‪ .‬אבל מפני שהם רכים ואלסטיים‪ ,‬הם‬
‫‪27‬‬
‫מרמים לעמוד הסדרה להבפ^ לפבים ולאחור )אצל הבהמה — למסה ולבועלה( וגס‬
‫לצד ימין ולצד ממאל‪ .‬קימורים קצרים של רקמת החבור‪ ,‬חזקים ואלסטיים‪ ,‬מחברים‬
‫את זיזי העוקץ הסמוכים זה לזה‪ ,‬וקישורים קצרים כאלה מחברים גם כן את זיזי‬
‫הצדדים זה לזה ומלבד הקישורים הקצרים האלה‪ ,‬עוברים עוד מכי קישורים‬
‫ארוכים על‪ ,‬פגי כל השדרה־ מן העורק עד הזנב; קישור אחד מלפכים מצד הבטן‬
‫וקישור אחד מאחור כלפי הגב‪ .‬הקישור שכלפי הבטן מעכב ׳מכפיפה יתירה לאחור‪,‬‬
‫והקישור של הגב מעכב מכפיפה יתירה לצר הפ;ים‪ .‬מלבד הקישורים האלה‬
‫המצא עוד קישור רחב וחזק מאד‪ ,‬שכקרא בשם ״גיד העורק׳' או גיד המפרקת‪,‬‬
‫המתחיל בעצם העורק של הגלגולת וגומר בזיזי העוקץ של חוליות הגב‪ .‬הקישור‬
‫הזה שהוא היותר חזק בכל הנוק יוכל באמת להקרא ״גיד ברזל"‪.‬‬

‫הצלעות ועצם החזה‪.‬‬

‫‪ .§ 37‬הצלעות‪ , Costae ,‬הן עצמות זוגיות ארוכות ודקות וכפופות כקשת‪.‬‬
‫בראשיהן הן מחוברות בחבור של פרק אל עמוד השדרה‪ ,‬והן הולכות לצד הפנים‬
‫)אצל הבהמות כלפי מטה(‪ .‬קצות הצלעות כלפי הפנים אינם של'עצם‪ ,‬אלא של‬
‫סחוס‪ ,‬והסחוסים מתחברים על ידי חבורים של פיקים אל עצם החזה־ הנמצאת‬
‫באמצע הגוק־ומשתרעת מן הצואר עד הבטן‪ .‬חוליות הגב‪ ,‬הצלעות ועצם החזה‪,‬‬
‫כלן יחד סוגרות בתוכן את ״חלל החזה״ או את בית החזה‪, Cayum thoracis ,‬‬
‫שמלמעלה הוא פתוח אל הצואר‪ ,‬ומלמטה )אצל הבהמה מאחוריה( סותם אותו חצר‬
‫הכבד או הטרפשת‪ ,Diaphragma ,‬שהוא שריר רחב וחזק מאד‪ ,‬המשמש בתור‬
‫מחיצה בין חלל החזה וחלל הבטן‪ ,‬ותועלתו גדולה מאד בפעולת הנשימה )עיין‬
‫להלן( לא כל הצלעות מחוברות בעצמן על עצם החזה; אצל האדם רק שבע צלעות‪,‬‬
‫ואצל מעלי הגרה רק שמונה צלעות מחוברות אל עצם החזה‪ ,‬והן נקראות'״צלעות‬
‫אמיתיות׳‪ . Costae yerae /‬חמש הצלעות התחתונות‪).‬אצל הבהמות האחרונות( אינן‬
‫מחוברות אל עצם החזה‪ ,‬אלא מחוברות בסחוסיהן זו לזו או תלויות באויר‪ ,‬והן‬
‫נקראות ״צלעות כוזבות״‪•Costae spuriae ,‬‬
‫‪ .§ 38‬עצם ה חז ה‪ , Os sterni ,‬אצל האדם היא דרמה לחגית קצרה‪ .‬החלק‬
‫העליון שאליו מחובר הזוג הראשון של הצלעות יקרא בשם ״הנצב״ או ״יד החנית״‪,‬‬
‫‪ , Manubriam sterni‬החלק האמצעי נקרא בשם ״גוק החזה״ או ״הלהב״‪ ,‬והחלק‬
‫התחתון והחד נקרא בשם ״זיז הסייק״ ~ ‪ . processus Xyphoideus‬אצל הבהמות‬
‫הביתיות היא מעוקלת קצת כלפי מטה; 'ראשה העליון מעוקל ומחודד כחד מום‬
‫של נשר‪ ,‬וקצה התחתון מחודד כסייק‪ .‬אצל בעלי־חיים צעירים עצם החזה בנויה‬
‫מששה חלקים מחוברים על ידי סחוסים‪ .‬במדה שיזקין הגוק‪ ,‬סחוסי הבינים‬
‫מתגרמים ושש העצמות נעשות עצם אחת‪ .‬אצל האדם יד החנית מחוברת על ידי‬
‫פרק אל עצם אחת ארוכה ומעוקלת מעט‪ ,‬הנקראת בשם המפתח או הבריח‪,‬‬
‫‪ , Glayicula‬הנראית לעין בשיפולי הצואר; אצל הבהמות תחסר עצם זו לגמרי‬

‫‪28‬‬
 ‫כצבורת הראטג‪.‬‬
‫‪ .§ 39‬עצמות חרא® מתחלקות לעצמות הגלגולת ולעצמות תפנים‪ .‬עצמות‬
‫חגלגולת מקיפות את חחלל ®בו סגור חמוח‪ ,‬ועצמות ח פנים מקיפות את חלל‬
‫חנחירים ואת חלל חפח‪ .‬כמעט כלך חן עצמות רחבות‪ ,‬חמחוברות זו לזו בלי פרקים‬
‫מלבד חלחי חתחתונח‪ 14 .‬עצמות מצטרפות בבנין כותלי חגלגולת‪ , Cranium ,‬או‬
‫חקדרח‪ .‬א( עצם חעורק‪ , occipitis 03 ,‬מאחורי חרא®‪® ,‬נכפפת למטח לתחתית‬
‫הקדרה‪ ,‬ו®® נמצא בח חור גדול‪® , foramen occipitis ,‬על ידו חלל חקדרח מתחבר‬
‫עם הצינור ®ל עמוד העדרה ‪ .‬ומוח הגולגולת מתחבר בלי הפסק עם חוט הטהורה ;‬
‫מעני צדי החור נמצאים ®ני זיזים ®טחיים בתמונה ■®ני ״פולים״‪ ,‬הנסמכים על‬
‫עני צדי הטבעת על החוליה הראעונה על עמוד העדרה ומתחברים עמה על ידי‬
‫פרקים‪ .‬על ידי הפולים האלה יוכל הרא® להתנועע מלמעלה למטה‪) .‬ב׳ וג'(‬
‫עצמות הרקה או הצדעים‪ , Ossa temporis ,‬מימין ומעמאל‪® ,‬בהן נראה החור ®ל‬
‫האוזן החיצונה המוביל על ידי צינור אל האזן הפנימית‪) .‬ד‪. ,‬ה( זוג על עצמות‬
‫הקדקוד‪ parietale .0 ,‬מימין ומשמאל‪ ,‬המכסות את הקדרה מעני צדדיה מלמעלה‪,‬‬
‫)ו( עצם המצח )אצל הבהמות היא מחוברת משתי עצמות(‪ , Osfrontis ,‬היא גם כן‬
‫נכפפת מלמטה אל תחתית הקדרה למעלה מחור העיהים‪ .‬כל העצמות ®זכרנו‬
‫מתחברות זו לזו על ידי תפירות‪ . Suturae ,‬תחתית הקדרה מלבד החלקים הנכפפים‬
‫מעצם העורק ועצם המצח‪ ,‬בלויה משתי עצמות‪) :‬ז( עצם הכנפים‪, sptenoideum 03 ,‬‬
‫ועצם הרעת‪ . ethmoideum 03 ,‬כל העצמות האלה סוגרות את חלל הקדרה מכל‬
‫צדדיו‪ ,‬ורק חורים קטנים נמצאים בהקדרה שעל ‪T‬ם יוצאים עצבי מוח הרא® ממנו‬
‫ועורקי הדם נכנסים לתוכו‬
‫‪ .§ 40‬ע צ מו ת ה פני ם אצל האדם הן ארבע עשרה במספר ואצל‪ .‬הבהמות‬
‫הביתיות חט® עשרה‪ .‬זוג על עצמות הלחיים העליונות‪ ;Maxilla superior ,‬זוג על‬
‫עצמות הלסת‪ ;zygomaticum 08 ,‬זוג על עצמות החיך‪ ; palatinum 03 ,‬זוג על‬
‫עצמות החוטם‪ ;Ossa nasalia ,‬זוג על עצמות הדמעות‪ ;lacrimale 03 ,‬זוג על עצמות‬
‫השבלול בתוך החוטם פנימה‪ .Conchae inferiores ,‬הרי כאן ששה זוגות שהם שתים‬
‫עשרה עצמות‪ .‬הלחי התחתונה‪ ,Maxilla inferior ,‬אצל האדם היא עצם אחת‪ ,‬ואצל הבהמה‬
‫היא משתי עצמות‪ .‬ועוד יש עצם לא־זוגית ‪ -‬המחיצה של החוטם או עצם המחרשה‪,‬‬
‫‪ , vomeris 08‬ועצם הלשון‪ .hyoideum 03 ,‬כל עצמות הפנים מחוברות זר לזד על‬
‫ידי תפירות מלבד הלחי התחתונה המחוברת אל עצמות הצדעים ע״י פרקים )את‬
‫ענין הפרק כבר בארנו למעלה(‪ ,‬ומלבד עצם הלשון שאינה מחוברת כלל אל שאר‬
‫העצמות אלא תלויה ועומדת למעלה מן הגרון ומחוברת אליו ואל הלחי התחתונה‬
‫■‬ ‫על ידי שרירים וגידים‪■ .‬‬
‫תבנית כל עצמות הראש לפרטיהן אי אפשר להבין מן הציורים בלבד‪ ,‬מבלי‬
‫לראותן בעינים; וכיון שלענין הטרפות אין צורך בידיעתן‪ ,‬לפיכך חשבנו למותר‬
‫להביא כאן את ציוריהן‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫הרנלים הקדובודת או הידים•‬
‫‪ .§ 41‬אצל האדם היד מחוברת אל הגוק על ידי עצמות הכתק‪ .‬עצמות הכתק‬
‫אצל האדם הן שתים‪ :‬עצם השכם‪ , scapulae 08 ,‬ועצם הבייח‪ ;Claricula .‬השכם‬
‫‪29‬‬
 ‫תלויה מאחורי החזה דטחרבר על ידי חבור מל פרק אל הבריח ההטצא בשיפולי‬
‫הצואר כלפי הפנים‪ ,‬ומחובר על ידי פרק אל ראש עצם החזה‪ .‬הבהמות הביתיות‬
‫אין להן עצם הבריח כלל‪ ,‬והשכם מעורה אל הגון‪ 5‬דק על ידי גידים ושרירים‪.‬‬
‫ה שכם — עצם רחבה ושטוחה בתמונת משולט‪ ,‬ומוכחת על הצלעות )אחת‬
‫מימין ואחת משמאל(‪ ,‬חלקה העליון אצל הבהמה הוא של סחוס‪ .‬על פכי כל ארכה‬
‫מלמעלה למטה )אצל האדם לרחבה מימין לשמאל( עובר גבנון של עצם‪Spina ,‬‬
‫‪ ,scapulae‬שאליו מחוברים השרירים המניעים את השכם‪ .‬בתחתית השכם )אצל‬
‫דזאדם‪ :‬בגובה השכם( נמצאת גומא עגולה שבתוכה ככנם הראש הכדורי של עצם‬
‫הזרוע‪ ,‬המחובר אליה על ידי פרק‪.‬‬
‫‪ .§ 42‬הזרו ע‪ , humeri 08 ,‬עצם ארוכה ועבה חלולה ומלאה מוח של עצמות‪.‬‬
‫אצל האדם היא תוכל להתקרב ולהתרחק מן הגוק‪ ,‬ועליה מוכח השריר העב הנקרא‬
‫בשם ״קיבורת״‪ .‬אצל הבהמה עצם הזרוע מוכחת על הצלעות ואיכה בולמת כלפי‬
‫חוץ‪ .‬ראשה הכדורי‪ ,‬כאשר אמרנו‪ ,‬מחובר על ידי פרק הכתק עם עצם השכם;‬
‫ראשה התחתון‪ ,‬שתמוכת גלגל התכופה לו‪ ,‬מחובר עם עצם הקכה שלמטה על ידי‬
‫פרק הנקרא בשם ״מרפק''‪ , Articulatio cubiti ,‬וחכמי הכיתוח קוראים גם להעצם‬
‫המחוברת להזרוע על ידי פרק זה גם כן בשם ״מרפק״‪.‬‬
‫‪ .§ 43‬הקכה‪ .‬בשם ״קנה״ נקרא חלק היד )אצל הבהמה הרגל הקדומה(‬
‫ההמטיד מן פרק המרפק עד פיסת היד )אצל הבהמה — עד הכרעים(‪ .‬אצל האדם‬
‫נמצאות שתי עצמות בהקכה ‪ :‬המרפק — ‪ ,Ulna‬המחובר אל גלגל־התכופה של הזרוע‬
‫ומשמש לכפיפה של היד‪ ,‬והסובב — ‪ ,Radius‬שאינו מחובר אל הזרוע‪ ,‬אלא על ידי‬
‫קישור בתמונת טבעת אל ראש האולכה ובקצהו התחתון הוא מחובר אל פיסת‬
‫היד‪ ,‬ותפקידו הרא לסבב את פיסת היד‪ .‬אצל הבהמה שתי העצמות מהותכות‬
‫לעצם אחת‪ .‬ועצם זו מחוברת בראשה העליון אל הזרוע ובראשה התחתון אל‬
‫הקרסול ואל עצם הכרעים‪ ,‬הנקראות אצל חכמי התלמוד בשם ״ארכוכה הנ מ כ ר ת‬
‫עם הראש״‪.‬‬
‫‪ .§ 44‬ע צ מו ת הכר עי ם אצל הבהמות הביתיות מקבילות לעצמות פיסת היד‬
‫טל האדם‪ ,‬אבל הן שונות מאד בתבניתן מאשר אצל האדם‪ .‬בשורש היד‪, Ossa carpi ,‬‬
‫של האדם נמצאות שמונה •עצמות קטנות בשתי שורות‪ ,‬ארבע בכל שורה המחוברות‬
‫זו לזו על ידי קשורים של פ^קים‪ .‬אל העצמות הקטנות האלה מחוברות חמשה‬
‫גלילי הפיסה‪ . Ossa metacarpi ,‬גם כן על ידי פרקים‪ .‬אל כל אחד מגלילי הפיסה‬
‫מחוברות עצמות האצבעות‪ , phalangi digitorum ,‬שלשה פרקים בכל אצבע‪ ,‬מלבד‬
‫האגודל שהוא בן שני פרקים‪ .‬אצל הבהמות גם כן נמצאות שמונה עצמות בשורש‬
‫הכרעים‪ ,‬אולם חמשת גלילי הפיסה הותכו אצלם לעצם אחת ארוכה וחלולה כעצם‬
‫השוק של האדם ותחת חמש אצבעות יש למפריסי הפרסה רק שתי אצבעות )להסום‬
‫רק אצבע אחת(‪ .‬לההולכים על כפיהם‪ ,‬למשל אצל הכלב‪ ,‬אין כדעים כלל אלא שתי‬
‫עצמות ארוכות הזרוע והקנה כמו אצל האדם‪ .‬שמונה עצמות בשורש היד וחמש‬
‫גלילים בפיסת היד ורק ארבע אצבעות‪*.‬‬

‫* ראה ציור ‪.23‬‬

‫‪30‬‬
‫‪; /,; //‬י; ‪:‬‬
 ‫■‬ ‫הרבלים האחררכרת‪.‬‬
‫‪ .§ 45‬הרגלים האחרונות הן יותר הכבדות בחיי הבהמה מהרגלים הקדומות‪,‬‬
‫טפני שכל תנועות הגוק תלויות בהן; ולפיכד קימוריהן ומריריהן הם היותר חזקים‬
‫שבכל חגוק‪ .‬ולפיכך גם הקלקול בהם הוא יותר מזיק לחיי הגוק מקלקול הרגלים‬
‫■‬ ‫זזקדומות‪.‬‬
‫ארבע עצמות גדולות מצטרפות בבנין כל אחת מהרגלים‪ ,‬ואלו הן‪ :‬עצמות‬
‫החלציים‪ ,‬עצמות הירכלם‪ ,‬עצמות השוקלם ועצמות הכרעים‪ .‬והן מחוברות זו לזו‬
‫על ידי שלשה פרקים גדולים‪ .‬פרק האגן‪ ,‬פרק הברך ופרק הקי‪-‬סול‪.‬‬
‫ה אגן‪) Pelvis ,‬אצל חכמי התלמוד — ״קליבוסת״ וגם ״כפלא״(‪ ,‬הבנה משלש‬
‫עצמות גדולות‪ :‬משתי עצמות החלצים‪) ,Ossa iMominata ,‬אצל חכמי התלמוד עצם זו*‬
‫גקראת קטלית( ועצם העצה בין שתיהן מאחוריהן‪ .‬שתי עצמות החלצים‪ ,‬אחת‬
‫מימין ואחת משמאל‪ ,‬הולכות ומתעקשות זו כנגד זו ומתחברות יחד בשיפולי הבטן‪,‬‬
‫והעצה מהודקת ביניהן מאחוריהן תחת חוליות המתנים‪ .‬שלשתן עושות כמץ טבעת‬
‫^נדולה רחבה מלמעלה כלפי הראש‪ ,‬וצרה מלמטה כלפי הזנב‪ .‬שיללס של עצב‬
‫אין לו להאגן אלא הוא מפולש מלמטה‪ ,‬ורק שרירים שונים מעכבים את בני הטעים‬
‫שלא יפלו החוצה‪ ,‬ורק צינור השתן‪ ,‬פי־המבעת‪ ,‬ואצל הנקבה גם פרוזדור הרחם‪,‬‬
‫פתוחים לשם‪ .‬אל עצם העצה מלמטה נספח אצל האדם הלוז ואצל הבהמה הזנב‪.‬‬
‫חיבור שתי עצמות הקטלית זו לזו הוא לא על ידי פיק ולא על ידי תפירה‪,‬‬
‫אלא הן מדובקות זו לזו על ידי שטיח דק של סחוס‪ ,‬שאצל הנשים אינו מתגרס‬
‫לעולם‪ ,‬והדבר הזה מקיל מעט את חבלי הלדה‪ .‬אצל הפרות הסחוס מתגרם תמיד ‪.‬‬
‫אולם חבור העצה אל שתי עצמות הקטליות הוא על ידי פרק‪ ,‬כלומר על ידי שק‬
‫של רקמת החבור המרוצק מבפנים באנדוטליה‪ .‬אבל תנועת הפרק הזה היא‬
‫‪.‬‬ ‫מעטה מאד‪.‬‬
‫‪ .§ 46‬ה קט לי ת‪ ,innominatum 08 ,‬אצל האדם בילדותו ואצל הבהמות הצעירות‬
‫לימים היא בנויה משלש עצמות‪ :‬עצם ה כ ס ל‪ , ilei 08 ,‬עצם ה חי ק‪, pubis 08 ,‬‬
‫ועצם ה שת‪ , iscbii 08 ,‬המחוברות זו לזו על ידי סחוס‪ ,‬שאחר כד הוא מתגרם‪,‬‬
‫ושלש העצמות נעשות עצם אחת‪ .‬על השטח החיצון של הקטלית נמצאת גומה עגולה‬
‫כמין קערה קטנה‪ ,‬שלתוכה נכנם הראש הכדורי של עצם הירך הנקרא אצל חכמי‬
‫התלמוד ״בוקא דאטמא״‪ , Caput femoris ,‬וראש הירך מחובר אל הקטלית על ידי‬
‫פרק של שק עם קיטור גידים חזקים‪ .‬הפרק הזה נקרא בשם ״פרק אגן־הירד״‪,‬‬
‫‪ . Articulatio coxae‬מלבד הקישורים החיצונים של הפרק הזה‪ ,‬יש בו קישור פנימי‬
‫‪.‬בתמונת פתילה עגולה ההולכת מן הקערה אל ראש הירך‪ ,‬פתילה זו האוצדת‬
‫בתוכה את צינורי הדם המפרנסים את ראש הירך‪ ,‬נקראת אצל חכמי הנתוח בשם‬
‫קישור בלטייי‪ ,lig. Bertini ,‬או הקישור העגול‪ ,lig. teres ,‬ואצל חכמי התלמוד‬
‫תוא נקרא בשם ״ייב״)חולין ה׳^(‪ .‬עצם החיק ועצם השת מקיפות חור גדול ועגול‬
‫תסתום בקרום הנקרא בשם החור הפקוק‪.foramen obturatorium ,‬‬
‫§‪ .‬עצם הירך‪) , Os femoris ,‬קולית במשנה‪ ,‬אטמא בגמרא(‪ .‬עצם ארוכה‬ ‫‪47‬‬
‫וחזקה‪ ,‬ראשה העליון מעוקם כלפי פנים ונקרא בשם ״כק הירד"‪ .‬למטה היא‬
‫מחוברת על ידי פרק עם עצם השוק‪ ,‬והפרק הזה נקרא בשם בךד‪ ,‬או הארכובה‬
‫* ראה ציוד ‪.24‬‬
‫העליונה‪ ,‬או גם ״קופץ העליון׳‪ ;articaktio genu /‬בפרק זה הרגל בכפפר! לאחוריה‪,‬‬
‫וכלפי הפנים היא נפשטת‪ ,‬אצל הבהמות הביתיות ארכובה זו אינה נראית לעיכיס‬
‫מפני שהיא כמוסה בעור הבטן‪ .‬רק אצל הגמל היא נראית לעין כמו אצל האדם‪,‬‬
‫על הפרק הזה לצד הפנים נמצאת עצם עגולה המחוברת אל הפרק על ידי קישורים‬
‫חזקים‪ ,‬והיא נקראת אצל חכמי הנתוח בשם ״קערה'‪ ,Patella /‬ואצל חכמי התלמוד‬
‫בשם ״פיקה"‪ .‬אל שפתה העליונה מחוברים מיתרי השרירים שעל הירך‪ ,‬ושפתה‬
‫התחתונה מחוברת על ידי קישור אל השוק‪.‬‬
‫עצם ה שוק בנויה אצל האדם משתי עצמות ארוכות‪ :‬הקנה הגדול‪, tibia 08 ,‬‬
‫והקנה הקטן‪ .fibula 03 ,‬אצל מעלי־הגרה הקנה הקטן מהוי*ד עם הקנה הגדול‬
‫ואינו נראה כעצם בפני עצמה‪ .‬השוק מתחבר אל פיסת הרגל על ידי פרקי■‬
‫הקרסול‪.‬‬
‫§‪ .‬ה ק ר סו ל אצל האדם הוא בנוי משבע עצמות‪ :‬עצם העקב‪cal 08- ,‬‬ ‫‪48‬‬
‫‪ , caneum‬המונה על הארץ בשעת העמידה ועליו מלמעלה נמצאת עצם האסתוורא‪,‬‬
‫‪ , talus 08‬המחוברת אל עצם השוק‪ ,‬ולפניהם עוד חמש עצמות קטנות הנקראות‬
‫יחד בשם שורש פיסת הרגל‪ . Ossa tarsi ,‬כל העצמות האלה מחוברות זו לזו על‬
‫ידי פרקים עם קשוריהם‪ ,‬מיתרי השרירים הנמצאים על השוק מאחוריה נצמדים‬
‫יחד לגיד עב וחזק המחובר לעצם העקב מאחוריה‪ .‬הג ‪ T‬הזה נקרא אצל‬
‫המנתחים בשם ״גיד של אחילוס״‪ ,‬ואצל חכמי התלמוד — ״צומת הגידים" או‬
‫״סיבד של רגל"‪ .‬אל שורש הרגל מחוברים חמשה גלילים‪ ,Ossa metatarsi ,‬ואליהם‬
‫מחוברות חמש אצבעות כמו בהיד‪ .‬כפי זה עצמות הקרסול ועצמות הפיסה מונחות‬
‫אצל האדם על הארץ כשהוא עומד על רגליו‪ .‬לא כן הוא אצל הבהמה‪ .‬תחת‬
‫חמשת הגלילים יש לה עצם אחת גדולה וארוכה הנקראת ״ארכובה הנמכרת עם‬
‫הראש'־ )כרעים במקרא(‪ ,‬וכשהן עומדות הן נוגעות בהארץ רק בפרסותיהן‪ ,‬כלומר‬
‫בראשי אצבעותיהן‪ .‬העקב אינו נוגע בהארץ‪ ,‬אלא נמצא בגובה הארכובה התחתונה‬
‫או קופץ התחתון‪ ,‬וגם צומת הגידים נמצאת שם למעלה מן הכרעים‪ .‬הטבח כשהוא;‬
‫פושט את עור הבהמה‪ ,‬חותד ממנה את הכרעים עם עורן יחד‪ ,‬ומשתמט בצומת‬
‫הגידים לתלות בהן את הבהמה הנפשטה על אונקולי שבהאטליז‪.‬‬

‫הפורירים‪.‬‬
‫§‪ .‬השרירים‪) , Muscnli ,‬או העצילים אצל רופאי ימי הבינים( הם אברי‬ ‫‪49‬‬
‫תנועה‪ .‬על ‪T‬י סגולתו של השריר להתכווץ ולהתפשט תחת השפעת ההתעוררות‪,‬‬
‫הבאה אליו מן המוח על ידי חוטי העצבים המתפצלים בו‪ ,‬הוא מניע את העצם‬
‫שהוא קשור אליה על ידי גיד הנקרא בשם ״מיתר״‪ .tendo ,‬השריר איפוא מניע‬
‫לא את העצם שהוא מונח עליה‪ ,‬אלא את העצם שלמטה ממנו‪ ,‬ולפעמים גם עצם‬
‫רחוקה ממנו על ידי מיתר אררך מאד‪ .‬למשל‪ :‬השרירים המניעים את פרקי האצבעות‬
‫של היד מונחים על הקנה‪ ,‬אק על פי שעצמות רבות מפסיקות בין הקנה וביך‬
‫פרקי האצבעות‪ .‬בדבר הזה יוכל הקורא להוכח בעיניו‪ :‬אם יתבונן אל הקנה שלד‬
‫בשעה שהוא כופן‪ 5‬בחזקה את פרקי אצבעותיו‪ ,‬אז יראה בעיניו את התכווצות‬
‫השרירים המונחים על הקנה‪.‬‬
‫‪32‬‬
 ‫‪ .§ 50‬את פ׳כולת הערירים נוכל לראות מן הציור מלפכיהר‪ .‬מן הכתן‪) :‬כ( ולמטה‬
‫אנו רואים את עצם הזרוע )א(‪ ,‬מן המרפק )ה( ולמטה עד פיסת היד מגולות*‬
‫לפנינו שתי עצמות הקנה‪ :‬הקנה )ב( והסובב )ג(‪ .‬בראש הקנה אנו רואים עני‬
‫זיזים עבים הדומים לקרני הלבנה שמקיפים את הגלגל הקטן‪) trochlea ,‬י(‪,‬‬
‫הנמצא בקצה עצם הזרוע והנכנס בהשקערורית שבין שתי חקרנים ‪ .‬זהו הציר‬
‫של סבוב המרפק‪ .‬הקרן שמאחורי היד והנקראת בשם קרן המרפק‪) Olecranon ,‬ה(‪,‬‬
‫נכנסת‪ ,‬בשעה שהאדם פושט את ידו‪ ,‬אל הגומה הנמצאת בקצה הזרוע למעלה מן‬
‫הגלגל ומעכבת על היד לבל תכפק לאחוריה יותר מדאי‪ ,‬בשעה שכלפי פכים‬
‫תוכל להכפק בלי שום עיכוב‪ .‬ראש עצם הסובב גם כן נוגע בקצה עצם הזרוע‪ ,‬אבל‬
‫תשמישו של הסובב הוא לא לכפיפה ולפישוט היד‪ ,‬אלא לסבב את כק היד כלפי‬
‫מעלה וכלפי מטה‪ .‬כל המרפק כלו מוקק בשק שנארג מרקמות גידים‪ .‬ושפתי השק‬
‫המפולש מהודקות למעלה אל קצה עצם הזרוע ולמטה אל ראש עצמות הקנה והסובב‪.‬‬
‫‪ .§ 51‬על הציור אנו רואים לשון של בשר )ז( המוכחת על עצם הזרוע לצד‬
‫הפכים והנקרא בשם ״שריר הקיבורת״ )או ״שריר בעל שני ראשים״ אצל המנתחים(‪.‬‬
‫המיתר של השריר הזה מחובר אל עצם הקנה בהכקודה )ד( הקרובה אל ציר‬
‫המרפק‪ .‬מלאכתו של שריר הקיבורת הוא לכפוק את היד ‪ .‬כלפי מעלה נגד פניו‬
‫של האדם ולהרים למשל את המשא )הטבעת( שהוא אוחז בידו‪ .‬כאשר יחפוץ‬
‫האדם לכפדק את ידו‪ ,‬הוא מכווץ את שריר הקיבורת‪ ,‬השריר מתעבה )ט( אבל גם‬
‫מתקצר ומיתר השריר מוטור את הקנה כלפי מעלה‪ ,‬ועל ידי זה פיסת היד עוברת‬
‫את הדרך מנקודת )מ( עד נקודת)נ(‪ .‬על הציור אנו רואים רק את שריר הכפיפה‪,‬‬
‫אבל באמת מאחורי הזרוע נמצא גם כן שריר הפישוט המתנגד בפעולתו לשריר‬
‫הכפיפה‪ .‬וכן הדבר בכל אברי הגוק‪ :‬לכלם יש שרירי כפיפה ושרירי פישוט‪,‬‬
‫שרירי סיבוב לימין ושרירי סיבוב לשמאל‪ ,‬ומפעולת השרירים המתנגדים זה לזה‬
‫תצאנה כל התנועות השונות והדקות לפעמים מאד‪ ,‬שהגוק משתמש בהן לתועלתו‪.‬‬
‫יש שרירים שאיינם מחוברים לעצמות כלל‪ ,‬למשל שרירי המימיקה הקבועים בעור‬
‫הפנים‪ ,‬שעל ידי כויצתם הם מראים פעם פנים שוחקים‪ ,‬ופעם פנים בוכים‪ ,‬פעם‬
‫פכי חכינה ופעם פני זעם‪ .‬כל השרירים של האברים החיצונים הם מרוקמים מפתילות‬
‫וחוטים משורטטים לרחבם‪ ,‬ולפיכך תנועותיהם תלויות ברצון‪ .‬כל שריר ושריר הוא‬
‫מוקק בקרום של רקמת החבור‪ ,‬הטיחד אותו לדבר בפני עצמו‪ ,‬וגם המיתרים של‬
‫השרירים מוקפים בנרתיקים של רקמת החבור )נרתיקי המיתרים(‪ ,‬המרוצפים מבפנים‬
‫באנדוטליה‪ ,‬המוציאה ריר־חלמות הטגין בפני החיכוך‪.‬‬
‫‪ .§ 52‬מספר השרירים בגוק האדם והבהמה הוא גרול מאד‪ ,‬ועולה עד כדי‬
‫מאה וחמשים ושבעה במספר‪ .‬כמעט כלם הם זוגיים ומקבילים זה לעומת זה‬
‫בימין הגוק ובשמאלו‪ ,‬ואם כן מספרם הוא כפלים‪ .‬בספרי תורת הנתוח כל שריר‬
‫ושריר יש לו שם בפני עצמו‪ ,‬ויתואר על פי תבניתו‪ ,‬מדתו ומקומו בהגוק‪ :‬באיזו‬
‫עצם הוא מחובר בראשו‪ ,‬ובאיזו עצם ובאיזו נקודה מן העצם הוא מחובר‬
‫במיתרו‪ ,‬מה היא עבודתו בהגוק ואיזה ענק מן העצבים מעורר בו את ההתעוררות‬
‫לתנועה‪ .‬אנחנו לרגל מלאכתנו בספרנו זה אין לכו עסק עם כל הפרטים האלה‪.‬‬
‫חכמי התלמוד‪ ,‬שדבריהם אנחנו באים לבאר‪ ,‬עסקו בנתוח רק עד כמה שהדבר‬
‫* ראח ציור ‪.25‬‬
‫‪33‬‬
‫נוגע לענינים דתיים; לדיני הטרפות ולדיני טומאה וטהרה‪ ,‬דלפיכד לא שומר לב‬
‫אל הטרירים ולא הבדילו אותם כאברים בפני עצמם‪ .‬בעיניהם היו כלם רק‬
‫דבר אחד הנקרא בשם ״בשר'‪ /‬וכלם יחד דין בשר להם‪ .‬אמנם יש שרירים מעמים‬
‫מאד שדינים מיוחדים להם‪ ,‬ואותם נזכיר במקום הראוי להם‪.‬‬
‫‪ .§ 53‬כבר זכרנו כי מלבד השרירים המשורטטים לרחבם‪ ,‬יש בהגוק ״שרירים‬
‫חלקים" שהם לשכות ארוכות מאד שתמונת פלד של ‪.‬טווים להם‪ .‬השרירים‬
‫החלקים אינם משוזרים לפתילות‪ ,‬על פי רוב הם קבועים כחוטים בודדים או‬
‫מלוכדים בכתלי האברים החלולים; בהושט‪ ,‬בהקיבה‪ ,‬בבני המעים‪ ,‬בשלחופית‬
‫השתן‪ ,‬בצנורי הדם ובהאם של הנקבה‪ .‬כשתם מתכווצים החלל נעשה יותר צר‪,‬‬
‫וכשהם מתפשטים גם החלל מתרחב‪ .‬גם בהם ההתעוררות לתנועה תבוא על ידי‬
‫ענפים של שטת עצבים מיוחדת הנקראת בשם ״שטת העצבים הסימפטית״‪ ,‬ושענינה‬
‫יתבאר להלן‪ .‬תנועת השרירים החלקים איננה תלויה ברצון בעלי־החיים‪ .‬למשל‪,‬‬
‫כיון שעבר גוש המזון דרד בית־הבליעה ונכים להוושט‪ ,‬שוב אין לנו שלטון לעכב‬
‫אותו או להניע אותו הלאה‪ ,‬הגוש של המזון מתנועע הלאה נגד רצוננו על ידי‬
‫פעולת השרירים החלקים הנמצאים בהושט‪ .‬פעולה זו נקראת בשם ״תנועת‪-‬‬
‫הזחילה" )פריסטלטיקה( והיא דומה לתנועת התולעים זוחלי עפר‪ ,‬המתנועעים‬
‫ממקום למקום בלי רגלים‪ .‬אופן התנועה הוא כד‪ .‬בכתלי הושט )וכן הוא גם‬
‫בשאר בני־המעים( נמצאים שני שטיחים של שרירים חלקים‪ .‬בשטיח האחד‬
‫השרירים מונחים לארכו של הושט‪ ,‬וכשהם מתכווצים הם מרימים את חלק הושט‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬ובשטיח השני השרירים מונחים לרחבו של הושט ונלכדים יחד‬
‫לטבעות‪ .‬כאשר תתכווץ הטבעת למעלה מגוש המזון‪ ,‬אז ידחק הגוש כלפי מטה‪,‬‬
‫וברגע שאתר זה תתכווץ הטבעת שלמטה והגוק יוסיק לרדת מטה‪ .‬לפעמים תעשה‬
‫תנועה זו בסדר הפרד‪ ,‬טבעה השרירים הנמצאת למטה מן הגוש מתכווצת‪ ,‬והגוש‬
‫ידחק כלפי מעלה‪ ,‬ואמנם כן הוא אצל האדם בשעת ההקאה‪ ,‬ואצל מעלי־הגרה‬
‫אחר אכילתם‪ .‬תנועת ההקאה ותנועת העלאת־הגרה נקראות בשם ״תנועת הזחילה‬
‫המחופכת" )אנטיפריסטלטיקה(‪.‬‬
‫בוערכת אברי העיכול‪,‬‬
‫‪ .§ 54‬כבר בארנו כי פעולות החיים בכל חזיונותיהם נעשות על חשבון הלשכות‬
‫שהגוק נבנה מהן‪ .‬הלשכות הולכות תמיד ונהרסות‪ ,‬ולפיכך צריד הגוק לקבל תמיד‬
‫חמרים חדשים מן החוץ‪ ,‬כדי למלא את חסרונו; וזהו מה שנקרא בשם ״חליפת‬
‫החמרים"‪ .‬אולם מלבד זה הנה בכל פעולות החיים מתגלה ״כח פועל" או אנרגיה‬
‫במדה ידועה‪ .‬למשל השרירים בהכווצם מולידים כח בתמונת תנועה‪ ,‬וכיון‬
‫שאין כח בעולם נולד מאפס‪ ,‬לפיכך זקוק הגון‪ 5‬למדה ידועה ‪ .‬של חום‪,‬‬
‫שמתהפך בו לכח מניע‪ ,‬כמו שמתהפך החום לתנועה במכונת הקיטור או במכונת‬
‫החשמל‪ .‬המזון שהגוק מקבל הוא החומר להסקה‪ ,‬מפני שהוא נשרק בתוך‬
‫הגוק ומוליד חום המתהפך לתנועה‪ .‬ולפי זה ״חליפת החמרים" מביאה לידי‬
‫״חליפת הכחות"‪.‬‬
‫על פי הנאמר למעלה צריך המזון למלא שלשה תנאים ראשיים‪ .‬התנאי‬
‫הראשון‪ :‬הוא צריך להכיל בקרבו חומר הדומה בתכונתו החימית לחומר‬
‫‪34‬‬
‫הפרוטופלאזטה של הרקטות הנפסדות‪ ,‬כלוטר הוא צייד להכיל את חוטר חלבון‬
‫הביצה‪ ,‬כדי שיוכל הגוק להשתמש בו ולבכות טטגו לשכות חדשות‪ .‬התנאי השני‪:‬‬
‫הוא צריו להכיל בקרבו במדה 'מספקת חוטר הראוי לשרפה‪ ,‬כלומר ״שומן" ופחטי‬
‫מים )צטילן אי סוקר(‪ .‬פחמי המים נשרפים בהיד הגוק מיד ומולידים חום‪ .‬אולם‬
‫השומן יש שהוא נשרן‪ 5‬מיד‪ ,‬ויש שהוא נאגר בתוך הגוק ביזרד הלשכות של רקטות‬
‫החבור‪ ,‬כדי שיהיה מוכן ועומד להשרק בשעת הצורד‪ ,‬כשיחסר להגוק מזון הבא‬
‫מן החוץ‪ .‬ככה יעשה גם בעל־הבית שעיניו בראשו‪ :‬הוא או‪i‬יר בתוך אסטיו מזון‬
‫בשנות השובע‪ ,‬כדי שלא ירעב ללחם בשנות הבצורת‪ .‬התנאי השלישי‪ :‬כיון שבגוק‬
‫החי מסכים תמיד נוזלים שונים במרה גדולה )כמות המים הנמצאת בגוק החי היא‬
‫יותר מחמשים ושמונה אחוזים לטאה ממשקלו של הגוק(‪ ,‬לפיכד צייד הגוק לקבל גם‬
‫משקים במדה מספקת‪ .‬אעפ״י שהמים בעצמם אינם נחשבים למזון‪ ,‬הם אינם ראוים‬
‫לא לבנין הלשכות ולא לשרפה‪ ,‬אבל אין חיים בלי מים‪.‬‬
‫‪ .§ 55‬את שלשת מיני המזונות שזכרנו‪ :‬את החלבון‪ ,‬את השומן ואת העמילן‪,‬‬
‫ימצאו בעלי החיים די ספקם בעולם הצמחים‪ .‬הכל יודעים כי גרגירי החמה‬
‫ושבולת־השועל אוצרים בקרבם עמילן בטדה מרובה‪ ,‬גרגירי הזיתים אוצרים בתוכם‬
‫שומן במדה מרובה‪ ,‬אבל באמת גם העשב היד וגם החציר היבש יכילו בקרבם‬
‫לא רק עמילן ושומן‪ ,‬כי אם גם את חומר החלבון‪ ,‬מפני שהלשכות שהצמחים בכוים‬
‫מהן הלא גם הן מחומר הפרוטופלאזמה קורצו‪ .‬ואין צורך לאמר‪ ,‬כי בעלי‪-‬חיים‬
‫אוכלי־בשר ימצאו חלבון ושומן מן המוכן בהבשר שהם אוכלים‪ .‬אולם כל מיני‬
‫מזונות הנמצאים בטבע לא יוכלו לעבור מבני הטעים אל צינורי הדם כמו שהם‪.‬‬
‫הם צריכים להיות נמסים במים‪ ,‬ורק אז יסתננו יחד עם המים אל צינורי הדם‬
‫המסתעפים בכתלי בני הטעים‪ ,‬למען יוכלו המים להוציא מן הדבר הנאכל את‬
‫תמצית המזון שבו הוא צריד להיות נשחק הדק ‪ -‬היטב‪ .‬והדבר הזה‬
‫יעשה על ידי הלעיסה בהשנןם‪ .‬השנים הם לפי זה כלי העיכול הראשונים‪ .‬אצל‬
‫העופות שאין להם שנים‪ ,‬לא ירד האוכל שבלעו מיד אל הקורקבן‪ ,‬אלא ישמר איזה‬
‫זמן בשק מיוחד לזה הנמצא על צוארם והנקרא בשם מוראה או זפק‪ ,‬ששם יתרכד‬
‫ויתטזטז ויוכשר להיות נמס במים‪.‬‬
‫אולם לא כל מיני המזון הנמסים במים מוכשרים להסתנן דרד קרום הריר‬
‫שבני־הטעים מרוצפים בו‪ ,‬על פי הרוב הם צריכים מתחילה להעכל‪.‬‬
‫‪ .§ 56‬למען הבין את ענין העיכול הננו מציעים פה את הנסיון הזה‪ .‬נחלק איזה‬
‫כלי לשנים על ידי מחיצה של קרום שלוקח טגוק של בעל חיים‪ ,‬באופן שהמים‬
‫הנמצאים בחלק א לא יוכלו לעבור אל ב‪ .‬נביא בא׳ מים זכים ובב׳ נשים מים‬
‫שניטס בהם מלח או סוקר‪ .‬אחרי איזה זמן נוכל על נקלה לוזוכח כי גם בהחלק*‬
‫א׳ המים נעשו מלוחים או מתוקים כמו בהחלק ב׳‪ .‬סבת הדבר הוא כי א׳ וב׳‬
‫עשו חליפים חליפים ביניהם‪ .‬המים הזכים שבא׳ הסתננו דיד הקרום לב׳ והמים‬
‫המלוחים או המתוקים שבב׳ הסתננו דרד הקרום לא׳‪ .‬פעולה זו נקראת אצל חכמי‬
‫הטבע בשם אקזוסמרס ואכדוסמוס‪ ,‬כלומר הסתננות לחוץ והסתננות לפנים‪ .‬אולם‬
‫אם נמס עמילן או דבק או לובן ביצה בהמים שבב׳‪ ,‬אז ישארו המים שבא׳ זכים‬
‫כבתחילה גם אחרי זמן רב‪ .‬חכמי הטבע מחלקים את כל החמרים הנמסים במים‬
‫* ראה ציור ‪.26‬‬
‫‪35‬‬ ‫*‪3‬‬
‫לטיני סוגים‪ :‬לגביפויים )קריסטלראידים( רלדבקיים )קרלראידים(‪ ,‬הראטוונים גוסחהנים‬
‫דיד קרום טל בעלי־חיים והטניים אינם מסתכנים‪.‬‬
‫רוב מיני המזון ‪:‬החלבונים למיניהם‪ ,‬הטוטהים הטונים רהעכוילן טבלחם —‬
‫כלם דבקיים הם‪ ,‬ולפיכך לא תוכל המיסתם להסתכן דרך קרום הריר טבבני־המעים‪.‬‬
‫ומטרת העיכול היא להפוך אותם מהמרים דבקיים לחמרים גביטיים‪ .‬בהרוק‬
‫היוצא מן המעיכות המונחים מסביב להפה‪ ,‬נמצא חומר מיוחד‪ ,‬הנקרא בטם‬
‫״פטיאלין״ וסגולתו להפוך את העמילן לסוקר‪ ,‬בהריר טכותלי הקיבה מזיעים‬
‫מקרבם נמצא חומר הנקרא בטם ״פפסיד׳ ומעט חימוץ הכלורי‪ .‬ולטניהם יחד‬
‫יט סגולה להפוך את כל מיני החלבונים הטונים לפאפסין‪ ,‬כלומר לחלבון המסתנן‬
‫מהר דרך הקרום‪ .‬הכבד מוציאה מרה‪ ,‬טכטפכת דרך צינור מיוחד אל בכי־המעים‪,‬‬
‫ואחת מסגולות המרה היא להפוד את הטומן למוגלה‪ ,Emulsio ,‬כלומר לטיפות‬
‫דקות מן הדקות הצפות במים‪ ,‬ולהכטיר אותך לפעולת המעין הגדול‪ ,‬הנמצא‬
‫מאחורי הקיבה על עמוד הטדרה הנקרא בטם ״אצבע הכבד״‪ . Pancreas ,‬המעין‬
‫הזה מזיע מקרבו מיץ נוזלי‪ ,‬טיט בו חומר‪ .‬מיוחד הנקרא בסם ‪ pancreatin‬או‬
‫״המעכל המטולט״‪ ;Trypsin ,‬הוא מהפך את העמילן לסוקר‪ ,‬את החלבון לפאפטון‬
‫ואת הטומן הוא מפריד לגלמרין הנימם במים ולחימוצי הטומנים‪ ,‬טמזדדגים‬
‫עם מיני מלח טונים ומתהפכים לבורית טהיא גם כן כמוסה במים‪ .‬את‬
‫הפטיאלין‪ ,‬את הפאפסין ואת הפאכקריאטין אנו קוראים מכטירים‪ .fermenta ,‬מלבד‬
‫המכטירים טמנינו‪ ,‬יחטבו חכמי הרפואה‪ ,‬כי ״המתגים״‪ , Bacillae ,‬הרבים והטונים‬
‫הנמצאים בבכי־המעים‪ ,‬יעזרו הרבה לעיכול המזון‪ .‬יטנם מתגים המהפכים את‬
‫הסוקר לחימוץ החלב‪ ,‬ויט מתגים המביאים את החלבון לידי רקבון ומכטירים‬
‫אותו בזה להסתנן אל צינורי‪ .‬הדם והלימפה‪.‬‬

‫שפרפרת העיכול‪.‬‬
‫‪ .§ 57‬את כלי העיכול אנו צריכים לציר לנו במחטבותינו בתמונת טפופרת ארוכה‪,‬‬
‫המתחלת בפה וגומרת בפי״הטבעת‪ .‬חלל הטפופרת איננו סוה בכל ארכה‪ ,‬אלא‬
‫פעם הוא מתרהב )כמו בהקיבה( ופעם הוא נעטה צר )כמו בהדקין(‪ .‬ומפני‬
‫טארכה טל הטפופרת הוא גדול הרבה יותר מאורך הגוק )עד כדי טנים עטר‬
‫מונים אצל מעלי־הגרה(‪ ,‬לפיכך לא תובל להיות יטרה‪ ,‬אלא היא קפולה ומקופלת בתוך‪.‬‬
‫הבטן ועוטה עניבות‪ ,‬ליפופים והידורים טונים‪ .‬טפופרת זו בנויה על פכי כלה‪,‬‬
‫חוץ מחלקה העליון‪ ,‬מטלטה עורות טל רקמות טונות‪ ,‬מלבד רקמת*החיבור טבין‬
‫עור לעור‪ .‬מבפנים הטפופרת מרוצפת על פכי כל ארכה בקרום־הריר‪Membrana ,‬‬
‫‪ .mucosa‬קרום הריר בנוי‪ ,‬כמו העור המכסה את הגוק מבחוץ‪ ,‬מרקמת חוטים‬
‫טזורים מכוסה בלטכות־אפיטליןה ובתוכו נמצאים מעיכים מיקרוסקופיים )כלומר‬
‫קטנים מאד ‪,‬עד טאינם נראים אלא על ידי המיקרוסקופ‪ (.‬המעינים מוציאים תמיד‬
‫ריר‪ ,‬כדי טיהיה הקרום תמיד רך וחלק‪ .‬מסביב לקרום־הריר נמצא טטיח טל‬
‫רקמת־חבור רכה ותיחוחה‪ ,‬הנקרא בסם ״הטטיח טתחת הקרום״‪textus cellularis ,‬‬
‫‪ . submucosus‬בו עוברים צינורי הדם‪ ,‬המפרנסים את קרום־הריר‪ ,‬וצינורי הלימפה‬
‫היונקים את המזון המעוכל‪ .‬מסביב להטטיח טל רקמת החבור נמצא הטטיח טל‬
‫‪36‬‬
‫הסורירים‪ ; Stratum muscuiare ,‬בהפה רבבית־הבליעה רגם בפי הטבעת השדירים חם‬
‫טטררטטים לרחבם‪ ,‬רתלרים ברצרן־ בעלי החיים‪ ,‬אולם בכל אורח הטפרפרת הם‬
‫משרירים חלקים‪ ,‬וכאשר כבר אטרכו‪ ,‬יש שהם מוכחים לרוחב השפופרת רטקיפים‬
‫אותה כטבעות‪ ,‬ויש שחם מונחים לארכה‪ .‬שלשה השטיחים שמכינו נטעאים רק‬
‫בהושט ובהחלחולת )בחלק בכי־הטעים הקרוב לפי‪-‬חמבעת(‪ .‬אולם ברובה של‬
‫זזשפופרת הנמצאת בחלל הבטן‪ ,‬יש עוד שטיח אחד‪ ,‬הטקיק אותה מסביב והנקרא‬
‫בשם ״קרום הכסיוב״‪ Membrana serosa ,‬או ״קרום הבטן"‪ , peritoneum ,‬שתפקידו‬
‫בחיי הגוק הוא ככבד מאוד‪ .‬הקרום הזה טאורג מרקמת החבור עם חוטים‬
‫אלסטיים רבים ולפיכד הוא עלול להמתח ולהתכווץ והוא מכוסה בשטיח של‬
‫אנדוטליה דקה וחלקה מאד‪ ,‬המזיעה מקרבה לא ריר‪ ,‬אלא ?סירב‪ , Serum ,‬זד‬
‫כמים‪ .‬קרום זה מכסה את דרפכי הבטן מבפנים ועובר משם על כל בני־המעים‬
‫הנמצאים‪.‬בבטן‪ ,‬מכסה אותם מסביב ומגין עליהם מפני החיכוד^(‪.‬‬

‫חלל הסה‪. Cavum oris ,‬‬

‫§‪ .‬חלל הפה הוא המבוא הרחב לשפופרת העיכול‪ ,‬פה יוכן ויוכשר המזון‬ ‫‪58‬‬
‫לעיכולו‪ ,‬פה יתפרפר ויתדקק על ידי הלעיסה בשנים‪ ,‬ופה הוא מתערב עם ריר‬
‫ורוק ומתרכד כדי שיוכל כעבור דיד בית‪-‬הבליעה‪ ,‬אבל פח מתחיל גם עיכולו‪.‬‬
‫כי הפטיאלין שברוק כבר מתחיל להשפיע על העמילן שבצמחים ולהפרד אותו‬
‫לסוקר‪.‬‬
‫המברא אל חלל הפה יסוגר על ידי השפתים‪ .labiae oris ,‬הן בנויות משריר‬
‫אחד בתמונת טבעת‪ ,‬שאליה מחוברים שרירים שונים ההולכים אל החוטם‪ ,‬אל‬
‫הלסתות ואל הסנטר‪ .‬כשתתכווץ הטבעת יפגר הפה וכשיתכווצר השרירים האחרים‪,‬‬
‫^פתח‪ .‬השפתים מכוסות מבחוץ בעור ומבפנים בקרום הריר; כהעור‪ ,‬כן גם קרום‬
‫הריר מכוסים בשטיח עב של אפיטליה; ההבדל ביניהם הוא רק בזה‪ ,‬שקרוב‬
‫הריר אין עליו אפיטליה יבשה‪ ,‬שכתהפכה לחומר הקרן ולפיכך היא אדמדמת‬
‫ורטובה‪ .‬העור על השפתים )וגם על הלסתות( הוא טדובק אל השרירים שתחתיו‬
‫בלי שטיח של רקטת־חבור רכה ביניהם‪ .‬ולפיכד לא יוכל שם העור להקמט כמר‬
‫למשל העור שעל גב כפות הידים‪ .‬קירותיו של חלל הפה מימין ומשמאל הם‬
‫שרירי הלסתות‪ , M. Buccinatores ,‬המחוברים בקציהם האחד אל עצם הלחי‬
‫העליונה ובקציהם השני אל עצם הלחי התחתונה ‪ -‬עבודתם גורמת את הלעיסה‪.‬‬
‫הקרקע של חלל הפה בנוי משרירים ההולכים מן עצם הלחי התחתונה אל עצם‬
‫הלשון המונחת אצל הגרון‪ .‬התקרה של חלל הפה — הוא החיך הקשה‪palatum ,‬‬

‫נזכיר בוה את הקורא‪ ,‬כי שלטזה מיני קרומים הם בגרק‪) :‬א( ״קרום הריר"‪Membrana ,‬‬
‫‪ , mucosa‬המרצק מבפנים את כל האברים הפנימים טזיטז לחם פתח אל העולם החיצון‪ :‬כמו‬
‫אברי העיכול‪ ,‬אברי הנשימה‪ ,‬אברי השתן ואברי ההולדה ‪) .‬ב( קרום החלמות‪Membrana sinovialis, ,‬‬
‫המוציא נוזל הדומה ללובן הביצה‪ ,‬הוא מרצק מבפנים את חללי הפרקים ואת נרתיקי המיתרים‬
‫של השרירים‪) .‬ג( קרום הנםיוב‪ , Membr. serosa ,‬המוציא נוזל מימי והוא מרצןש את אברי‬
‫הבטן מבחוץ‪ ,‬את דופני הבטן מבפנים‪ ,‬ואת דופני חלל החזה מבפנים ואת הריאה מבחוץ ואת‬
‫הלב מבחוץ ואת בום חלב מבפנים‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪ , durum‬הנבנה נועצמרת החיד ובלכוסה בקרום הריר‪ .‬הדיפיטיד של החיד הקשה‬
‫כלפי העורק הוא החיד הרד‪ ,palatum moUe ,‬התלוי כעץ ררלרן‪ ,Velum ,‬בין חלל‬
‫הפה ובין בית הבליעה‪ .‬וילון זה אינו אלא קיפול של קרום הריר שפותקפל‬
‫לאחוריו ומרפד שם את בית הבליעה‪ .‬בין שהי עלי הוילון נמצאים שרירים דקים‪,‬‬
‫שפעם הם מגביהים את הוילון והלוע‪ , isthmus faucium ,‬אז יפתח‪ ,‬ופעם מורידים‬
‫אותו והלוע יסתם‪ .‬שפת הוילון איננה ישרה‪ ,‬אלא שבאמצעיתו תלדי למטה כעין‬
‫ענב הלוע‪) Uvula ,‬הנקרא אצל ההמון בשם ״הלשון הקטנה''(‪ ,‬ומשני צדי הענב יורדים‬
‫קמטים של קרום הריר בחמונת שתי ״קשתות״‪ , Arcus palatini ,‬מימין ושתי‬
‫קשתות משמאל הנקראות אצל חכמי התלמודי( בשם ‪,,‬דזניכים"‪ ,‬ובין הקשתות מימין‬
‫ומשמאל נראים גבנונים שהם המעיהות הנקראות בשם ‪,,‬שקדים"‪ , Amygdalae ,‬או‬
‫‪ Tonsilla‬המוציאים ריר להרטיב את גוש המזון העובר ביניהם לבית הבליעה‪.‬‬
‫אלה המה השקדים אשר אצל האדם ינוגעו לראשונה במחלת האסכרה‪Angina. ,‬‬
‫הלשון‪ .‬על הקרקע של חלל הפה תשתרע ה״לשון"‪ .lingua ,‬האבר הזה‬
‫בנוי כלו ממקלעת של שרירים שונים‪ :‬יש מהם שהולכים לאויד הלשון‪ ,‬ויש‬
‫שהולכים לרחבה ויש שנמשכים ממעלה למטה‪ .‬מקלעת שרירים זו ?וסגלת את‬
‫הלשון אצל האדם לתנועות דקות מאד‪ ,‬שבהן תלויה מתת־הדבור‪ ,‬שהיא מותר‬
‫האדם מן הבהמה‪ .‬אצל שאר בעלי־חיים הלשון היא אחד מאברי העיכול‪ .‬היא‬
‫מהפכת ומערבת את המזון‪ ,‬ומשמשת בתור אבר של ״חוש הטעם" כדי לבחור‬
‫את הראוי למזונם ולהתרחק מן הדברים שיוכלו להזיק להם‪ .‬חקדמונים חשבו כי‬
‫חוט הטעם הוא רק בהחיך‪ .‬אולם חכמי הפיזיאולוגיה חקרו ומצאו כי עקרו של‬
‫חוש הטעם הוא בהלשון‪ ,‬אבל יש עצבי הטעם גם בהקשתות הקדומות של החיך‬
‫הרך‪ ,‬אולם בהחיד׳הק שה מתפצלים רק עצבי חוש המישוש‪ ,‬להבחין בין קר‬
‫לחם ובין לח ליבש‪ .‬על קרום הריר של הלשון נראים שלשה מיני צמחים‪ :‬א(‬
‫בתמונת שערות דקות וגזוזות כאותן השערות המתנשאות על אטון הצמר או המשי‬
‫)בארחט(‪ .‬ב( בדמות פטריות קטנות מאד‪ ,‬המפוזרות על צדי הלשון‪ ,‬ג( ובדמות‬
‫יבלות עגולות משש עד שתים עשרה במספר‪ ,‬הנראות לעין על‪ .‬שורש הלשון בתמונת‬
‫אות ‪ V‬הרומית‪ .‬בשלשת הצמחים האלו מתפצלים עצבי חוש הטעם‪.‬‬
‫§‪ .‬השנלם‪ . dentes ,‬מן עצמות הלחיים העליונות יורדת למטה אל תוד‬ ‫‪59‬‬
‫הפה קשת של עצם‪ ,‬שבה תחובית השנים העליונות ומעצמות הלחי התחתונה‬
‫תתנשא לעומתה קשת של עצם שבה תחובות השנים התחתונות שכלן מתאימות‬
‫אצל האדם להעליונות; אצל בעלי חיים יונקים אנו מבחינים בכלל שלשה מינים של‬
‫שנים‪ :‬שנים חותכות‪ , dentes incisivi ,‬באמצע הפנים נגד החוטם‪ ,‬שנים טורפות‬
‫)מתלעות( או שני־הכלב‪ dentes canini ,‬משני צדי הראשונות‪ ,‬ושנים טוחנות )או‬
‫שני הלחיים(‪ .dentes molares ,‬הטוחנות שבות ונחלקות להטוחנות הקטנות‬
‫והטוחנרו‪ r‬הגדולות‪ .‬מספר השנים משלשת המינים הללו משתנה אצל בעלי חיים‬
‫שונים לפי תכונת הדברים שהם משתמשים בהם למזונם‪ .‬מלבד זה ישתנה מספרם‬

‫המחברים מתרגמים ״חניכים" ! בפוה החופה את העולים; אבל זה הוא בטעות‪ .‬המעיין בחוליו‬
‫ק״ג יוכח‪ ,‬כי ״בין החניכים" הוא ממוך להגרון ועל החיך הרך הוא במו הלשון אבר עול חועו‬
‫*‬ ‫הטעם ‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ביטי העפלידה נוכוםפרם בינוי הילדות‪ .‬המלים מל ימי הילדות הנקראות בשה‬
‫״שני החלב״‪ , dentes lactici ,‬נושרות בתקופה ידועה )אצל האדם בשנה השביעית‬
‫לימי חייו( וגזען מחליק ומצמיח ״שנים קבועות״‪.‬‬
‫על הלוח הזה נרשמו לדוגמה מספר השביט של כל מין‪ ,‬אצל האדם ואצל‬
‫הבהמה‪ ,‬משני צדי קו־הענק נרשמו מספר השנים של צד ימין ושל צד שמאל‪.‬‬
‫מלמעלה של הקו האופקי מספר השנים של הלחי העליונה ומלמעלה של הקו‬
‫האופקי מספר השנים של הלחי התחתונה‪.‬‬

‫‪n‬‬
‫י■‪ r‬ב‪:‬‬ ‫‪P a‬‬ ‫‪P‬‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫‪P‬‬ ‫מ‬ ‫‪A‬‬ ‫ין ‪a‬‬
‫‪C‬‬ ‫‪ a‬ש‬ ‫‪1:‬‬ ‫ש‬
‫~‪r‬‬
‫ש‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫‪S‬‬ ‫‪ -‬ש‬
‫ת‬ ‫רו‬ ‫מי‬ ‫״‬ ‫ש‬
‫ש ש‬ ‫‪E r:‬‬ ‫‪E‬‬ ‫‪£‬‬ ‫ש‬
‫~‪r‬‬
‫ש‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫( ש ש‬

‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ן‬ ‫אצל האדם‬
‫[‬ ‫ס׳׳ח =־ ‪32‬‬
‫‪8‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫\‬ ‫אצל מעלי‪-‬חגרה‬
‫‪3‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ס״ר( = ‪32‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪|1‬‬ ‫אצל הםוסים‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ן‬ ‫ס״ח =־ ‪40‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אצל הסוסות‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ס״ה = ‪36‬‬

‫מן הלוח הזה בראה כי מעלי־הגרה אין להם שנים חותכות בהלחי העליונה‪,‬‬
‫ושנים מתלעות אין להם כלל לא למעלה ולא למטה‪ ,‬ולפיכד גם למטה בין‬
‫החותכות ובין הטוחנות יש רוח ומקום פנוי‪ ,‬ורק בהטוחנות מתאימות התחתונות‬
‫להעליונות‪ ,‬ומפני זה הן נקראות אצל חכמי התלמוד בשם ״המתאימות״ או‬
‫״התיומות״‪ .‬הטוחנות הגדולות תחסרנה בימי הילדות ואין גזען מחליק‪ .‬אצל האדם‬
‫יתגלו שתים מהן רק אחרי שבע שנים והשלישית תתגלה רק בשנת העשרים או‬
‫העשרים וחמש לימי חייו ונקראות בשם ״שן החכמה״‪.Dens sapientiae ,‬‬
‫בכל שן אנו מבחינים שורש‪ , radix dentis ,‬ועטרה‪ ;Corona dent. ,‬השורש‬
‫תחוב ומהודק בהגיד הגומה של עצם הלחי‪ ,‬ויש שנים שהן בעלות שנים או שלשה‬
‫שרשים‪ .‬בתיד השורש נמצא צינור דק‪ , Canalis d. ,‬שבו עוברים עורקי הדם והעצבים‬
‫אל גוק השן‪ .‬השן כלה בנויה מחומר מיוחד הנקרא בשם ״ך?מין״; והעטרה‬
‫מלבד זה מכוסה בחומר קשה מאד‪ ,‬הדומה לחוטר הזכוכית‪ ,‬אמאלי‪ .‬הקרום‬
‫חרירי של הפה המכסה את העצם עובר מטנו על העטרה ומכסה חלק ממנו‪.‬‬
‫הקרום במקום הזה נקרא בשם ״חטים״‪ .Gingivae ,‬והמחברים קוראים להם‬
‫״חניכיים״‪.‬‬
‫§‪ .‬מ עיני ה רו ק‪ . Glandulae Salivalis ,‬אל חלל הפה שופכים את נוזליהט‬ ‫‪60‬‬
‫ששה טעינות הנמצאים מסביב‪ ,‬שלשה מימין ושלשה משמאל‪ .‬הגדול בהם הוא‬
‫‪39‬‬
‫המעין שאצל האוזן‪ , Glandula parotis ,‬הפוכי כקרא במום ״הנלעין טוחחח הלחי״‪,‬‬
‫‪ , Q. submaxillaris‬והשלישי הקנזן שבהם כקרא בשם ״הכועין שתחת הלשון" ‪Gr.‬‬
‫‪ ;sublingualis‬כלם בכוים על פי טיפוס של ״אשכול ענבים" )עיין למעלה(‪ ,‬ציבוריהם‬
‫בתמונת גבעולים מתחברים יחד לצינור יותר גדול‪ ,‬הפתוח בוזיד חלל הפה ומתחת‬
‫הלשון‪ .‬על דבר תפקידו של הרוק כבר דברנו למעלה‪ :‬הוא מרטיב ומרכד את‬
‫המזון‪ ,‬ומכיל בקרבו חומר מיוחד הנקרא בשם פטיאלין‪ ,‬שסגולתו להפיד את‬
‫העמילן לסוקר‪.‬‬
‫‪ .§ 61‬בי ת ה ב לי ע ה‪ .‬דרך הלוע גוש המזון נכנס מן חפה אל וזרד בית‬
‫הבליעה‪ , Pharynx ,‬שחללו דומה מעט למקופד — רחב מלמעלה ווזולד וצר כלפי‬
‫מטה‪ .‬מאחורי בית הבליעה נמצאות חוליות הצואר‪ ,‬מימינו ומשמאלו‪ ,‬עורקי‬
‫הדם ההולכים אל מוח הגולגולת והעצבים והורידים היורדים ממכו‪ .‬התקרה של בית‬
‫הבליעה הוא הקרקע של חגלגולת‪ .‬כלפי הפכים שלשה פתחים לו‪ :‬אל חלל החוטם‪,‬‬
‫אל חלל הפה שהוילון כישרד עליו‪ ,‬ואל חלל הגרון שתכיד הגרון סובב עליו‪ .‬בתחתיתו‬
‫הוא פתוח אל הושט הנמצא מאחורי הגרון‪ .‬בשעה שהאדם בלדבר או מנגן‬
‫בקול רם‪ ,‬הוילון מתקפץ לאחוריו עד שהוא נוגע בחוליות הצואר‪ ,‬ואז יתחלק‬
‫בית הבליעה לשני חללים‪ ,‬החלל העליון נקרא בשם ״בית־לוע־הכחיריםי‪Cavum /‬‬
‫‪ , pharyngo-nasale‬והתחתון כקרא בשם ״בית לוע הגרון"‪Cavum pharyngo-laryn- ,‬‬
‫‪ .geum‬בשעת הבליעה הוילון גם כן מתקפל לאחוריו‪ ,‬אלא שהגרון נדחק אז‬
‫כלפי הפכים אל תחת שורש הלשון‪ ,‬וחגיד הגרון נופל עליו ומכסהו‪ ,‬ולפיכך‬
‫לא תוכל גם טפח אחת של מים או גרגיר של מזון לבוא אל הגרוף(‪ .‬הרופאים‬
‫הקדמונים וגם גליכוס בתוכם חשבו‪ ,‬כי המים ושאר מיני משקים שהאדם )או‬
‫הבהמה( שותה‪ ,‬אינם יורדים דיד הושט אל בכי המעים‪ ,‬כי אם דרך הגרגרת אל‬
‫הריאה ואמרו ״שהריאה שואבת כל מיני משקים"‪ .‬אבל עתה ידענו כי לא כן‬
‫הוא‪ .‬וכל אחד מאתנו יודע זאת על פי הכסיון‪ ,‬כי כאשר יקרה לו לדבר בשעת‬
‫השתיה וטפח של מים תפול להיד הגרון אז להלעלע‪ ,‬ורק על ידי שיעול חזק‬
‫ומדאיב מאד יצלח בידו לפלוט את הטפה שבלע‪.‬‬
‫‪ .§ 62‬הושט‪ , Oesophagus ,‬הוא שפופרת ארוכה‪ ,‬שקירותיה עבים ורכים‪,‬‬
‫היא נמשכת מן בית הבליעה עד הקיבה‪ .‬על הצואר הוא מוכח מתחילה מאחורי‬
‫הגרגרת )אצל הבהמה— למעלה מן הגרגרת( ואחר כך הוא נוטה ממנו לצד שמאל‪.‬‬
‫וכשהוא נכנס אל חלל החזה הוא עובר בין שתי ערוגות הריאה למטה )אצל‬
‫הבהמה לאחור(‪ ,‬נוקב את ״חצר הכבד" )הטלפשת( ונכנס אל חלל הבטן מאחורי‬
‫הכבד ומתחבר עם הקיבה‪ .‬הושט בנוי משני עורות שהם כשתי שפופרות זר‬
‫לפנים מזו‪ .‬העור הפנימי שצבעו כוטה ללבן הוא קרום הריר‪ ,‬והצור החיצון‬
‫שצבעו אדום הוא קרום השרירים‪ .‬ובין שניהם נמצא שטיח של רקמת־חיבור‬
‫תיחוחה‪ .‬ולפיכך אין הקרומים מתאימים תמיד זה לזה‪ ,‬ולפיכד גם כן אין חלל‬
‫ריק בהושט שלא בשעת האכילה‪ :‬השרירים‪ ,‬שברובם הם סובבים את הושט‬

‫*( על וה נוסד פתגם הכמי התלמוד ״אין מסיחין בסעורה שמא יקדים קנה לושט"‪ ,‬מפני שבשעת‬
‫הדבור הגרון צריך להיות פתוח‪ ,‬מפני שממנו יוצא הקול‪ ,‬ועל נקלה יובל גרגיר של מזון לפול אל‬
‫תוכו‪ ,‬ויבוא לידי סכנה‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫טטבערה‪ ,‬מחכררצים‪ ,‬רקררם הריר הנפרד מד!ם‪ ,‬נעמה קמטים קפוטים דוחרככיים‬
‫לאורך הושם‪ ,‬עד טאין כל מקום פנוי בתוכו‪ .‬ורק בסדנת האכילה הרטט מתרחב‬
‫■והקמטים נמתחים ונותנים מקרם לגוש המזון לעבור אל הקיבה‪ .‬קרום הריר של‬
‫הושט הוא ‪,,‬מסרניר"‪ ,‬כלומר עליו נראים ציצים דקים‪ ,‬כחוטים גזוזים של אטון־משי‪,‬‬
‫והוא מכוסה בשטיח עב של אפיטליה‪ .‬השרירים אצל מעלי־הגרה הם משורטטים‬
‫לרחבם‪ ,‬ולפיכך הם יכולים להקיא את מאכלם על פי רצונם‪ .‬מה שאין כן למשל‬
‫אצל הסום‪ .‬אצל האדם השרירים המשורטטים והחלקים משמשים בערבוביה‪ ,‬קרוב‬
‫להצואר חם ברובם משורטטים וקרוב להקיבה ברובם חלקים‪ .‬הושט מחובר אל‬
‫הסמוכים לו גס כן על ידי רקמת־חבור תיחוחה‪.‬‬

‫אברי העיכול פובבטן‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪ .§ 63‬תהלוכתה של שפופרת העיכול בתוך הבטן של כל חלק ממנה‬
‫‪:‬מסובכה מעט גם אצל האדם‪ ,‬אבל עוד יותר מזה מסובכה היא אצל מעלייהגרה‪.‬‬
‫ולפיכך ראינו לסדר מתחילה תהלוכתה אצל האדם‪ ,‬ואז יהיה יותר קל להבין את‬
‫סדר תהלוכתה אצל מעלי הגרה‪.‬‬
‫סדר החלקים השונים של שפופרת העיכול אצל האדם הנקראים בשם כולל‬
‫״בני־מעים“ הוא כ ה­‬
‫!‪ .‬ה קי ב ה או האצטיומכא = ‪Gaster, ventriculus, stomachus‬‬
‫‪ .11‬השוער )שומר הסן‪ (5‬־=־ ‪pylorus‬‬
‫‪ .in‬ה מ עי ה שנים עשר = ‪Duodenum.‬‬
‫‪ .IV‬ה ד קי ם ה מ לו פ פי ם = ‪Intestinum ileum‬‬
‫‪ .V‬ה ד קי ם ה רי קני ם = ‪Intestinum jejunum‬‬
‫‪ .VI‬המ^י ה עור עם זיז התולעת = ‪Intestinum coecum cum Appendice‬‬
‫‪ .VII‬ה מ עי העב או הכרוכית העבה == ‪Intestinum crassum sive Colon‬‬
‫‪T V‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫־‬

‫‪ .VIII‬סמעי הישר או ה ח ל חו ל ת = ‪Intestinum rectum‬‬

‫‪ .IX‬פי ה טב ע ת או כךיכשתא = ‪Sphincter ani‬‬
‫‪ .§ 64‬הקיבה היא המשך הושט שנתרחב לשק מעוגל ומאורך‪ ,‬המונח בגובה‬
‫ד!בטן לרחבו של הגוק‪ ,‬מאחורי הצלעים האחרונות‪ ,‬תחת הכבד ולשמאל ממנו‪.‬‬
‫בצדה השמאלי הקיבה היא יותר רחבה ועמוקה‪ ,‬והמקום הזה נקרא בשם ״תחתית‬
‫הקיבה׳׳‪ ;Fundus ventriculi ,‬לצד ימין היא הולכת וצרה ומתעקלת כלפי מעלה;‬
‫והמקום הצר הזה הוא הנקרא בשם ״שוער״^(‪ ,pylorus ,‬מפני שהוא כשומר הסק‬
‫אינו מניח להמזון שלא הודק כל צרכו לצאת מן הקיבה אל הדקים‪ .‬הקו הטקיק‬
‫את הקיבה מתחתיתה עד השוער נקרא אצל חכמי התלמוד בשם ״הקשת״‪Curvatura ,‬‬
‫‪ .major‬והקו העקול רק מעט והמגביל את השטח העליון של הקיבה נקרא‬
‫בשם ״היתר״‪ .Curvatura minor ,‬כתלי הקיבה בנוים משלשה עורות‪ :‬קרום‬
‫הריר‪ ,‬קרום השרירים וקרום הבטן )הנסיוב(‪ .‬קרום הריר מחובר אל קרום‬

‫*( אצל הרופאים הקדמונים היה ״השוער״ נקרא בשם אצטומכה )ד‪,‬קריאת א^טזימ^ח חיא‬
‫משובשת(‪ , Stomachus ,‬שפירושו בלשון יון צינור צר‪ .‬וכך היא נקרא גם במדרש רבה )קוחלה(‪ ,‬אלא‬
‫שברבות הימים החלו לקרוא בשם זה את הקיבה כלה‪,‬‬
‫‪41‬‬
‫העדירים על ידי טוכבה ט‪1‬ל רקמה חיבור חיחרחה; ולפיכד כטוהקיבה היא ריקה‬
‫היא טחכווצח‪ ,‬וקרום הריר טהקמט לקמטים רבים‪ .‬קרום הריר גט כן פרקועיר‬
‫על פני כלו‪ ,‬ובו נמצאים מעיכות מיקרוסקופיים רבים בתמוהת שפופרות דקות‬
‫מאד‪ ,‬מרוצפות באפיטליןה המזיעות מקרבן את ״מיץ־הקיבה׳'‪^Suceus gastricus ,‬‬
‫המכיל בתוכו פאפסין וחימוץ הכלורי )‪ (HC1‬שסגולתו להפרך החלבונים לפאפטון‪.‬‬
‫צינורי המעיכות עומדים צפופים זה אצל זה ומספרם עולה עד כדי חמשה‬
‫מליוכים‪ .‬קרום השרירים הוא משרירים חלקים‪ ,‬ואינם תלוים ברצון‪ .‬יש מהם‬
‫הסובבים את הקיבה בעיגולים‪ ,‬ואלה הם רבים וחזקים מאד מסביב להשוער‪ .‬ויש‬
‫מהם שהולכים לארכה של הקיבה‪ .‬תפקיד השרירים הוא לשחוק את המזון הדק‬
‫היטב ולהפכו ל״בליל״ רד‪ ,Chymus ,‬כדי שיוכלו ״המכשירים״‪) , fermenta ,‬הרוק‪,‬‬
‫הפפסין והמרה( לפעול עליו‪ .‬מבחוץ עטופה הקיבה מסביב בקרום הבטן החלק‬
‫והאלסטי‪ ,‬העובר אליה מן הכבד‪ .‬ובמקרם הקשת שני עלי הקרום‪ ,‬זה מאחור‬
‫וזה מלפנים מתחברים יחד ויורדים למטה כעין סינור רחב‪ ,‬המכסה את כל‬
‫בכי הטעים עד שיפולי הבטן ‪ ,‬ומשם הסינור מתקפל למעלה ומתחבר עם המעי‬
‫העב העובר לרוחב הבטן תחת הקיבה‪ .‬בין כל שני עלי הסינור‪ ,‬המחוברים זה‬
‫לזה על ידי רקמת החבור נמצא שומן או חלב במדה מרובה‪ .‬הסינור הזה כקרא■‬
‫בעברית בשם הפדר‪ , Omentum ,‬ואצל חכמי התלמוד בשם פריסה‪ .‬השומן שביו‬
‫עלי הפדר הוא הוא הנקרא ״החלב אשר על הקרב״‪.‬‬
‫‪ .§ 65‬ה מ עי ה שני ם עשר‪ .‬כשעה או שתים אחר האכילה כליל המזון עובר^‬
‫מן הקיבה דרך ״השוער״ אל ״המעי השכים עשר״‪ .‬הוא כקרא כך‪ ,‬מפני שאצל האדם‬
‫אורך המעי הזה הוא שתים־עשרה אצבעות‪ ,‬אע״פ שאצל השור ארכו אמה שלמה‪,‬‬
‫ונקרא אצל חכמי התלמוד בשם ״ריש־מעיא״‪ .‬המעי הזה הקפוץ כקשת מוכח בימין‬
‫הבטן מיד תחת הכבד‪ .‬על ידי נקבים מיוחדים‪ ,‬הנמצא במעי הזה‪ ,‬מוריקים המרה‬
‫״ואצבע־הכבד״‪ ,pancreas ,‬את כוזליהם אל בכי המעיט לתועלת העיכול‪ .‬מלבד זה נמצאים‬
‫במעי הזה מעיכות מיקרוסקופיים של ברונר שמוציאים מיץ דומה למיץ הפנקריאס‪.‬‬
‫‪ .§ 66‬הדקים ה מ לו פ פי ם ו ה ד קי ם ה רי קני ם‪ ,‬בשם הראשון כקרא החלק‬
‫העליון של הדקים ובשם השני החלק התחתון‪ ,‬כי בעצם הדבר הם שניהם מלופפים‬
‫ואין כל חילוק ביניהם‪ ,‬אלא שהחלק התחתון נמצא תמיד ריק מבליל המזון ומפרש‪.‬‬
‫אצל חכמי התלמוד שניהם נקראים ‪,,‬דקים״ סתם או ״כרוכית קטינה״‪ .‬כתלי‬
‫הדקים גם כן בנוים משלשה עורות‪ :‬קרום הריר‪ ,‬קרום השרירים וקרום הבטן‬
‫)הכסיוב(‪.‬‬
‫קרום הכסיוב המרצק את כתלי הבטן מבפנים‪ ,‬מתנשא בדמות קמט גדול‬
‫לעומת חוליות המתנים להעצה‪ .‬שני עלי הקמט הולכים ונמשכים כלפי הפנים‬
‫ונותנים מעטפה להדקים המלופפים והכפתלים‪ ,‬ולפיכך הם עושים קמטים וסלסולים‬
‫רבים ונקראים בשם סלסליה )‪ .Mesenterium (^pnatefiKa‬מקום חבורה להמתנים‬
‫כקרא בשם שורש הסלסליה‪ .‬ויען כי הרקים ארוכים טאר‪ ,‬לפיכד יתרחב שורש‬
‫המעטפה ויעשה קמטים רבים למעלה ולמטה‪ ,‬וחרקים בעצמם עושים ליפופים‬
‫ועניבות‪ ,‬שממלאים את כל חלל הבטן‪ .‬בין עלי המעטפה עוברים העורקים והורירים‬
‫המפרנסים את הדקים וההולכים מן המזרק‪ , Aorta ,‬ומן הוריד הגדול של הבטן‪.‬‬
‫• ראה ציור ‪.27‬‬
‫‪42‬‬
‫בין העלים האלה נמצאים גם צינורי חליממח וגם חלב במדה מרובה‪ .‬קרום‬
‫השרירים הוא כמו בכל שאר חלקי בני‪-‬הטעים‪ ,‬יוחר נכבד לנו בנינו של קרום‬
‫הריר בהדקים; הוא מתאים להתפקיד הכפול של״בני־מעים אלו‪ :‬א( פה נגמרת‬
‫פעולת העיכול של המזון על ידי הטרה והפנקריאטין וגם על ידי טעינות מיוחדים‬
‫של הדקים‪ .‬ב( מן הדקים תסתנן תמיסת המזון הטעוכל אל צינורי הדם ואל‬
‫צינורי הלימפה‪ .‬בשביל גמר העיכול נמצאים בקרום הריר טעינות מיקרוסקופיים‬
‫לאלפים ולרבבות המוציאים מיץ הדקים שבתכונתו הוא דומה למיץ הפאנקריאם‪,‬‬
‫ונקראים בשם מעיני־ליברקירן‪ .‬וכדי להגדיל את הסינין קרום הריר משעיר על‬
‫פני כל שטחו‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא מלא ציצי‪-‬חוטים מכוסים באפימליה גלילית שבין‬
‫לשכותיה‪ .‬נמצאות לשכות הדומות לגביעים‪ ,‬שבולעים כנראה אל תוכן את‬
‫המזון‪ ,‬ובתוך כל ציץ וציץ עיבר לארכי צינור דק‪ ,‬שהוא ראשית צינורי הלימפה‪.‬‬
‫§‪ .‬ה מ עי ה עב או הכרוכית העבה‪ ,‬סוק הדקים מחובר על ידי המעטפה‬ ‫‪67‬‬
‫הקצרה שלו אל הכסל הימנית ונכנס שם אל המעי העב‪ ,‬אבל הוא מחובר לא אל‬
‫תחילתה אלא למעלה מעט מתחילתה‪ ,‬ומה שנשאר מהמעי העב למטה נקרא בשם‬
‫המעי העור )כלומר הסתום(‪ .‬אצל הבהמות חביתיות המעי העיר היא ארוך מאד‬
‫)אצל הסוס ארכו ממר שלם‪ ,‬אצל השור פחות טעם(‪ ,‬אבל אצל האדם עמקו של‬
‫המעי העור הוא לא יותר מרוחב האצבע‪ ,‬ורק מתחתיתו יוצא ספיח‪, Appendix ,‬‬
‫דק וחלול‪ ,‬שעביו פחות מסנטימטר וארכו מחמשה עד עשרה סנטימטר‪ .‬הספיח‬
‫הזה נקרא גם כן ״זיז התולעת"‪ .‬להגוק אין כל תועלת ממנו‪ ,‬מלבד מה שהוא‬
‫עלול לדלקת‪ ,‬שהיא מחלה אנושה מאד ואז הרופא עושה חיתיד בהבמן וקוצץ את‬
‫הספיח‪ ,‬והגוק לא יפסיד מזה כלל‪.‬‬
‫המעי העב מתנשא מן הכסל הימנית למעלה אל הכבד‪ ,‬והחלק הזה נקרא‬
‫בשם ״הכרוכית העולה״‪ , Colon ascendens ,‬שם הוא נכפם לשמאל ומשתרע לרוחב‬
‫הבטן תחת הקיבה עד דופן הבטן השמאלי ונקרא אז בשם ״פרוכת הערב״‪Colon ,‬‬
‫‪ ,transversum‬פה הוא נכפק כלפי מטה אל הכסל השמאלית ונקרא אז בשם‬
‫״פרוכת היורדת"‪ . Colon descendens ,‬פה הוא מתעקל בתמונת האות סמך‬
‫הרומית ‪ S‬ונקרא בשם ‪,,‬המעי העקלתון"‪ .Flexura s. romanum ,‬פה הוא מחובר‬
‫אל העצה ויורד למטה אל פי הטבעת‪ .‬החלק הזה נקרא בשם ״המעי הישר"‪,‬‬
‫‪ , Intestinum rectum‬או החלחולת‪ .‬החלחולת מכוסה בקרום הבטן רק טלפנים‪.‬‬
‫במקום חבורה אל העצה אין לה מעטפה של קרום הבטן‪ .‬אורך כל המעי העב אצל‬
‫האדם הוא מארבע עד חמש רגלים‪.‬‬
‫מלבד השרירים הרגילים של בני הטעים נמשכים במעי העב שלש פתילות‬
‫של שרירים חזקים לכל ארכו‪ .‬ויען כי הפתילות נוטות תמיד להתכו ^‪ ,‬לפיכך‬
‫מתרחבים כתלי המעי שבין הפתילות בתמונת בועות מנופחות לכל ארכו של המעי‬
‫העב‪ .‬בסוק המעי נמצאות שתי טבעות של שרירים‪ ,‬הסוגרים את החלחולת‪ ,‬לבל‬
‫יצא הפרש החוצה שלא בעתו‪ .‬הסוגר הפנימי‪ , Sphincter aniinternum ,‬הוא משרירים‬
‫חלקים והסוגר החיצוני — ‪,,‬פי הטבעת״‪ , Sphincter ani externum ,‬הוא משרירים‬
‫משורטטים ותלוי ברצון האדם‪.‬‬
‫קרום הריר של המעי העב הוא מלא קמטים מעוקלים‪, plicae sigmoideae ,‬‬
‫מסודרים בין פתילה לפתילה‪ .‬המעינות של קרום הריר דומות להמעינות של הדקים‪.‬‬
‫‪43‬‬
 ‫אברי העיכול טול פלעכ^ הכר ה‪.‬‬
‫‪ .§ 68‬אברי העיכול פול מעלי־הגרה נבדלים כוארתם פול חאדם בפולטוה דברים ;‬
‫־‬ ‫בבנין הקיבה‪ ,‬בבכין המעי העור ובסידורו פול המעי העב‪.‬‬
‫ה קיב ה; החה הפוק היחידי והפפווט פול האדם יפו להם ארבעה פוקים‪ ,‬מחוברים ‪,‬‬
‫יחד‪ ,‬הןךס הפנימית‪ , Rumen ,‬בית הכוסוח‪ ;Reticulum ,‬המםם ‪ Omasos 0‬או‬
‫‪ ;Psalterium‬והקיבה‪;Abomasos ,‬‬
‫כטהטבח קורע את הכרם החיצונה )כלומר את דופן הבטן הבנוי מהעור‬ ‫‪.‬‬
‫ומשרירי הבטן החזקים‪ ,‬והמרוצק מבפנים בקרום הנסיוב(‪ ,‬חוא פוגש לראשונה‬
‫את הכרם הפנימית — שק גדול הממלא את כל הצד השמאלי של חלל הבטן וגם‬
‫חלק גדול של הצד הימני‪ .‬המכול )‪ (Volumen‬שלו‪ ,‬הוא ארבעתים במכול של כל‬
‫שלשת השקים האחרים‪ .‬רש״י קורא להכרס הפנימית בשם ״פנצא׳'‪ ,‬וכד הוא נקרא גם‬
‫עכשיו בשפת אשכנז — ‪ . Panzen‬השק הזה בעצם אינו כדורי‪ ,‬מפני שעל שטחו‬
‫הפונה אל זנב הבהמה נמצא חריץ עמוק מאד )מבפנים נראית שם בליטה( המחלק‬
‫במקום ההוא את הכרס לשני שקים סתומים‪ ,‬אחד לימין ואחד לשמאל‪ .‬החריץ‬
‫הזה מתארד לא עמוק כל כד גם כלפי ראש הבהמה מלמעלה ומלמטה ומחלק את‬
‫כל הפנצא לשתי מחלקות‪ :‬המחלקה האחת פונה לשמאל וכלפי השדרה‪ ,‬והמחלקה‬
‫השנית‪ ,‬היותר גדולה‪ ,‬פונה לימין וכלפי הבטן‪ .‬הכרס הפנימית בנויה משלשה עורות‬
‫או קרומים; קרום הריר‪ ,‬קרום השרירים וקרום הנסיוב‪ .‬קרום הריר הוא כתום נוטה‬
‫לצבע הקנמון‪ ,‬ועליו צומחים ציצים צפופים שארכם הוא סנטימטר שלם‪ .‬הציצים‬
‫מכוסים באפיטליה שלשכותיה העליונות נתהפכו לחומר הקרן‪ .‬קרום השרירים הוא‬
‫עב מאד‪ ,‬ואעפ״י שנמצאו ביניהם גם שרירים משורטטים לרחבם )העלאת־גרה תלויה‬
‫ברצון הבהמה( אבל רובם הם שרירים חלקים‪ .‬ולפיכד הם נוטים ׳לצבע הלבן‪.‬‬
‫ואם כן פה הוא ההיפד מן הושט‪ ,‬הפנימי אדום והחיצון לבן‪ .‬במקומות ידועים‬
‫השרירים מתעבים ונקראים בשם עמודים‪ .‬התכווצות העמודים היא היא הסבה‬
‫של החריצים מבחוץ והבליטות מבפנים שהזכרנו למעלה‪ .‬קרום הנסייב עובר על‬
‫הכרם הפנימית מדופן העליון של חלל הבטן‪ ,‬כלומר משני צדי חוליות המתנים‬
‫ולפיכד המחלקה השמאלית על הכרם הפנימית אינה מכוסה בקרום הנסיוב‪ ,‬ובדבר‬
‫הזה הכרם הפנימית דומה להחלחולת )‪ ,(§ 67‬שגם היא אינה מכוסה בקרוס‬
‫הנסיוב מאחוריה‪ .‬העשב והחציר שהבהמה לועסת בשניה היא בולעת מבלי‬
‫ללעוס אותם כל צרכם‪ ,‬ובליל גם זה יורד דרד הושט לתוד הכרס הפנימית ושוהה‬
‫שעות שתים ומתרכד בהיד הריר והרוק‪ .‬ומשם המזון הולד אל בית הכוסות‪ .‬על‬
‫קרום הריר של השק הזה נמצאים קמטים בתמונת רשת מכוסים באפיטליה שנשתנתה‬
‫לחומר־הקרן‪ (®.‬על ידי תנועת השרירים ‪.‬י־שחק ויודק הבליל‪ ,‬ואז תעלה הבהמה‬
‫הקריאה ד‪,‬מסם לדעתי אינה נכונה‪ ,‬והשם הרומי יוכיח ‪ ,‬אעפ״י ש^רוב לודאי הי מ‪p‬דר ד‪.‬שם‬
‫הוא עברי ‪9‬םם )על משקל ציד‪ ,‬מלה‪ ,‬נגח וכיוננא בדד‪ (,‬עם ה׳ הידיעה‪ ,‬כלומר האבר אשר ימסם את‬
‫השומן‪ ,‬והרומים לקחו את השם חזה מן העבריים‪ .‬בארמית נקראה ד‪,‬מםם בשם האלילה‪ ,‬כלומר מה‬
‫שמביא את המדון לידי בלילה ‪.‬‬
‫*( בשם בית־הבוסות היה נקרא אצלם אגרטל או סל של נצרים‪ ,‬שתוכו עשוי על ידי מחיצות‬
‫נמוכות קנים מרובעים להעמיד שם כוסות של יין לשאת אותם לפני האורחים )כלים‪ ,‬פרק טד‬
‫משנה ב׳( ‪ .‬הרשת של קמטים בהקיבה 'השניה של מעלי־הגרה רומה לסל דה ‪ ,‬ומפני כד הוא נקרא‬
‫בית‪-‬הכוסות ‪.‬‬
‫‪44‬‬
 ‫לרצרהה גרה דגוש המזרן ישרב דיד הושט אל הפה‪ .‬אחרי הכעיסה השניה ישרב*‬
‫גרש המזרן לא אל הכרס הפכימיח רביה הכדסרה‪ ,‬כי אם על ידי ״מרזב״ מיוחד‬
‫הנמצא בכיה הכרסרת הרא הרלד ישר אל ההמסם‪ .‬בההטסם ערברים על פכי כלר‬
‫מחיצרת קטנרת רגדרלרת של קררם הריר הדרמרת לעלי המפר‪ ,‬רלפיכך הרא נקרא‬
‫גם כן בררמית‪ , Psalterium .,‬כלומר‪,, :‬ספר תהילים״‪ .‬על ידי העלים האלה גרש‬
‫המזרן ישחק רירדק ערד ירתר עד אשר יה פך לבליל דק‪ ,‬ראז הרא ערבר אל הקיבה‬
‫הבנריה בתבנית קיבת האדם רמרציאה מיץ‪ ,‬המחזיק בתרכר פאפסין רחימרץ הכלררי‪.‬‬
‫הריר של שלשת השקים הראשרנים אין בר מכשירי העיכרל רכל תרעלתר היא רק‬
‫‪.‬‬ ‫לשררת את המזרן רלרככר‪.‬‬
‫על ההבדל בין האדם רמעלי־הגרה בנרגע ל״המעי הערר" כבר דברנר למעלה‪.‬‬
‫ההבדל השלישי בין האדם רבין הבהמה הרא בסידור המעי העב אר הכרובית‬
‫העבה‪ .‬סיברבי המעי העב כקראים אצל חכמי התלמרד בשם ״הדררה דכנתא״‪.‬‬
‫בשעה שהכררכית העבה ערשה אצל האדם סיברב אחד לא־שלם )טהכסל הימנית‬
‫אל הכבד‪ ,‬מן הכבד אל הטחרל רמן הטחרל אל הכסל השמאלית(‪ ,‬היא ערשה אצל‬
‫הבהמה סיבובים שבלרליים‪ ,‬כלרמר ספירליים( רבים כגיד הברזל של השערן‪.‬‬
‫§‪ .‬הכבד‪ , Hepar ,‬הרא המעין היותר גדול והיותר נכבד בגרק‪ .‬צבער‬ ‫‪69‬‬
‫אדרם־אמוצי והוא מונח מתחת חצר הכבד )אצל הבהמה מאחוריה( בדופן הימני**‬
‫של הבטן‪ ,‬ומשתרע לצד שמאל עד להלאה מן הקר האמצעי של הגרק ומכסה את‬
‫המעי־השנים עשר וחלק גדול של הקיבה‪ .‬השטח העליון של הכבד‪ ,‬הפונה אל‬
‫חצר הכבד הוא מחודד‪ ,‬ובהשטח התחתון הפונה אל בני הטעים הוא חלק אר‬
‫שקערורי מעט‪ .‬על שטחו התחתון )האחור( נראה גילוק כעין מיזב ארוך הנקרא‬
‫בשם ״שער הכבד"‪ .Porta hepatis ,‬דיד השער הזה צינורי הדם והעצבים נכנסים‬
‫אל הכבד וצינורי המרה והלימפה יוצאים ממנו‪ .‬כמו אצל האדם כן גם אצל כל‬
‫הבהמות הביתיות )חוץ מן הסוס( נמצא במקום הזה כיס מאורד מעט הנקרא‬
‫בשם ״כים המרה"‪ .Vesica fellae ,‬הצבי גם כן אין לו כים המרה‪ .‬והטרדה נשפכת‬
‫אצלם בדיד ישרה מן הכבד אל המעי השנים עשר‪.‬‬
‫מאהודי הכבד )אצל הבהמה על הכבד( אצל עמוד השדרה עוברים שני צינורי‬
‫דם גדולים ״המזרק הגדול של הבטן״‪ , Aorta abdominaiis ,‬ו״הוריד הנבוב התחתון"‪,‬‬
‫‪ ;Vena cava inferior‬המזרק נושא ״דם מזוקק״^( מן הלב אל אברי הבטן ואל‬
‫הרגלים ומדי עברו שם הוא שולח עורק אחד גם להכבד‪ .‬הוריד הנבוב מקבל ״דם‬
‫עכור״ מן הכבד ונושא אותו אל הלב‪ ,‬ומן הלב אל הריאה לזקק אותו שם‪ .‬לפי‬
‫זה מקבל הכבד דם משני מקורים‪ :‬הוא מקבל דם מזוקק על ידי ״עורקי הכבד״‪,‬‬
‫‪ , Arteria hepatis‬מן המזרק הגדול לפרנסת רקמותיו‪ .‬ומקבל דם עכור על ידי‬
‫״וריד־השער"‪ ,Vena portae ,‬הנושא אליו את הדם העכור של כל בני הטעים‬
‫והמעורב עם חלקי המזון שהסתננו אליו מן הקיבה ומן הדקים‪ .‬בהדם הזה הכבד‬
‫משתמשת לא לפרנסתה‪ ,‬כי אם בתור חומר למלאכתה להכין ממנו מרה‪ ,‬גליקוגן‪,‬‬
‫‪ V‬בשם ״ דם מזוקק ׳׳ אנו קוראים את הרם שבתוך העורקים חדופקים‪ ,‬שהבר נטתר בתוך דוריאה‬
‫מהימוץ־הפהם‪ .‬בשם ״דם עכור" אנו קוראים אח דם הורידים‪ ,‬המהול באויר חניוץ־הפחם‪ .‬צבעו‬
‫הוא אדום בהה נוטה לשחור‪.‬‬
‫ראה צי‪.29 “".‬‬ ‫• ראה ציור ‪.28‬‬
‫‪45‬‬
 ‫והמרי הסוהן‪ .‬ברקטה החבור טובין הקנים עוברים ד}?נורקים ‪1‬הררידימ ה‪3‬ופרכסי^‬
‫אה הקנים וגם צינורי המרה הדקים‪ ,‬היוצאים מן הקנים‪ .‬הצינורים הדקים‬
‫מהחברים לצינורים יוהר עבים עד טוהם מהקבצים לצינור אחד הנמצא בהסוער‬
‫והנקיא בשם סמפון הכבד‪ .Ductus hepaticus ,‬קיני הכבד עושים אה מלאכהם כל‬
‫היום מבלי לנוח גם רגע אחד‪ .‬אולם בני המעים נזקקים להמרה רק בשעה העיכול‪.‬‬
‫לפיכך שלא בשעה העיכול המרה נשפכה דרך סמפון הכבד וסמפון הכיס‪Ductus ,‬‬
‫‪ , cysticus‬אל הוך הכיס ומהקבץ בהוכו‪ .‬ובשעה העיכול המרה נשפכה מן הכיס־‬
‫דרך סמפון הכיס דדרך סמפון המרה הכללי‪ , Ductus choledochus ,‬אל המעי‬
‫השנים עשר‪.‬‬
‫§‪ .‬הכבד החשב בצדק לביה־החרושה החימי של הגוק‪ .‬כבר דברנו על אודוה*‬ ‫‪70‬‬
‫פעולה המרה בעיכול השומנים‪ .‬אולם מלבד זאה היא מעכבה גם כן אה רקבון‬
‫החלבונים בבני־המעים ובטרירוחה היא מעוררה גרוי בהשרירים של בני־המעים‬
‫ומביאה א־הם לידי הנועה; חכמים רבים הוכיחו בנסיונוהיהם כי המרה הורסה‬
‫סמי‪-‬ארס שונים‪ ,‬והרופא יעקב א י גר הראה בנסיונוהיו‪ ,‬כי אם נערב אה החימוץ‬
‫הקרבולי עם חהיכה כבד כהוהה שלוקחה מבהמה מיד אחר השחיטה‪ ,‬אז יאבד‬
‫להחימוץ הקיבולי ארסו‪ .‬הכבד מכינה גם אה פחם־המים‪ ,‬הנודע בשם ״גליקיגן״‬
‫הדומה בתכונהו לסוקר והנמצא גם בכבד של בעלי חיים אוכלי־בשר‪ ,‬אן‪ 5‬על פי‬
‫שאין עמילן בבשר‪ .‬ומזה נראה שהכבד מכינה אוהו מחלבונים‪ .‬חכמים רבים‬
‫חושבים שגם הש?יון )‪ (Hamstoff‬וחימוץ השהן‪ , Acidum uricum ,‬נוצרים בהכבד‬
‫לבדה‪ ,‬אולם רוב החכמים חולקים על זה וחושבים כי כל הדם שבגוק משההק‬
‫ביצירהו‪ .‬בכל אופן הכל מודים כי משפט הבכורה בדבר הזה להכבד‪.‬‬
‫‪ ,§ 71‬אצבע ה כ ב ד‪ .‬מאחורי הקיבה אצל האדם )למעלה מן הקיבה אצל‬
‫הבהמה( מונחה לשרן של בשר לבנה־אדמדמה‪ ,‬דקה וארוכה‪ ,‬המשהרעת עד המעי‬
‫השנים עשר‪ .‬זו היא ״אצבע הכבד״‪ , pancreas ,‬המעין המשולש‪ ,‬הבנוי כמעינוה‬
‫הרוק שבפה בהבניה אשכלוה ענבים המחוברים יחד על ידי רקמה החבור‪ .‬מיץ‬
‫המעין הזה יכיל בקרבו שלשה מכשירים‪ .‬האחד — להפוך אה העמילן לסוקר‪,‬‬
‫השני — להפוך אה השימנים למוגלה‪ ,‬והשלישי להפוך אה החלבונים לפאפטאן‪,‬‬
‫ההבדל בין הפאפסין להפאנקריאטין הוא בזה‪ ,‬כי הפאפסין עושה אה פעולהו רק‬
‫בנוזל שבחינהו חטצוניה‪ ,‬רהפאנקייאטין עושה אה פעולהו רק בנוזל שבחינהו‬
‫אפרוניה‪ .‬בה־ך הדקים שבחינה מיצם היא אפרוניה יחדל הפאפסין אה פעולהו‪,‬‬
‫■‬ ‫ואז החל פעולה הפאנקריאטין‪.‬‬
‫ה ט חו ל מונח גם הוא בבטן משמאל להקיבה החה חצר הכבד‪ ,‬אולם הטחול‬
‫אין לו דבר עם עכול המזון כי אם עם אברי מרוצה הדם‪ ,‬ועל אודוהיו נדבר להלן‪.‬‬

‫בוערכת אברי הכטויבוה‪.‬‬

‫‪ .§ 72‬כבר בארנו כי חזיוכוה החיים מהגלים על ידי הנועוה שונוה של הגוק;‬
‫הנועוה חיצוניוה הנראוה לעין והנועוה פנימיוה הכמוסוה מעין רואה‪ ,‬וכי מקור‬
‫ההנועוה הוא החום הנולד בקרב הגוק על ידי שרפה הלשכוה רהרקמוה שהגוק‬
‫י ראה ציוד ‪,30‬‬
‫‪40‬‬
 ‫גנוי מהן‪ .‬מרפה החמרים טובחוד הגון; היא דומה פלטש לער&ת החמרים מחוץ‬
‫לגון‪ . 5‬המרפה היא פעולה חימיה מהוכל לככוהה במם ״ההחמצות״‪ .‬הפחם מבהעץ‬
‫מתחמץ‪ ,‬כלומר מזדרג עם אויר יסוד החמצן טבאויר הכטימה‪ ,‬ומוליד אויר הנקרא‬
‫בשם ‪,,‬חיטוץ הפחם״ ‪ .COg‬השלהבת והאור לא תמיד ולוו אה חזיון הטרפה‪ .‬יש‬
‫טרפה בלי שלהבה ובלי אור‪ ,‬העיקר הוא החום‪ .‬ולפיכד כשם טהגוק זקוק למזון‪,‬‬
‫כלומר לחמרים מן החוץ למלאות אה חסרון החמרים שנטרפו‪ ,‬כד הוא זקוק‬
‫בכל עת ובכל רגע לאויד יסוד חחמצן שמבלעדיו אין טרפה‪ .‬אולם מלבד זאת‬
‫אויר חימוץ־הפחם המתקבל על ידי השרפה בהיד הדקטות‪ ,‬לא לבד שאינו מביא‬
‫כל תועלת‪ ,‬אלא שהוא עוד מזיק להגוק כארס‪ ,‬ולפיכד הוא צריך להתרחק מן‬
‫הלשכות בכל עת ובכל רגע‪ ,‬את שני התפקידים האלה ממלא הדם‪ ,‬העובר בצינוריו‬
‫הדקים כחוט השערה )כימי הדם( מסביב להלשכות‪ .‬מלבד חומר המזון שהוא‬
‫מוביל להן‪ ,‬הוא מספיק להן גם אויר יסוד החמצן‪ ,‬שהוא מקבל מן החוץ‪ ,‬ונוטל‬
‫מהן את חימוץ הפחם‪ ,‬שהוא מרחיק מן הגוק‪ .‬לפי זה מלבד ״חליפות החמרים‬
‫המוצקים" יש לכו גם ״חליפות האוירים״ בתוך הרקמות פנימה‪.‬‬
‫אבל מאין יקח הדם את יסוד החמצן? יש בעלי חיים‪ ,‬העומדים על מדרגה‬
‫נמוכה בסולם הטבע‪ ,‬שאין להם עור כלל‪ ,‬או שעורם דק מאד‪ ,‬והם נושמים בכל שטח‬
‫גופם‪ ,‬כלומר אויד החמצן מסתנן אל גופם בעד העור הדק‪ .‬אולם גם בעלי החיים‬
‫היונקים‪ ,‬אק על פי שעורם מכוסה בשטיח של אפיטליה קדכית‪ ,‬בכל זאת הדם‬
‫העובר בהוד העור מקבל מעט אויר החמצן מן האויר‪ ,‬אבל במדה מצומצמת‬
‫מאד‪ ,‬ולפ*כך העניק אותם הטבע באברים מיוחדים לנשימה‪ ,‬כלומר לחליפת האוירים‬
‫החיצונה‪ .‬האברים האלה הס‪ :‬הגרון‪ ,‬הגרגרת )הקנה(‪ ,‬הסמפונות והריאה‪ .‬חליפת‬
‫האויר תעשה רק בהריאה לבדה; הגרון‪ ,‬הגרגרת והסמפונות הם רק ״מובילי‬
‫האדיר"‪ .‬הדגים מקבלים את אויר החמצן שבטים והם נושמים במסרקיהם )‪(» a6pH‬‬
‫‪-‬‬ ‫הנמצאים תחת לחייהם‪.‬‬
‫‪ .§ 73‬הג רון‪ , Larynx ,‬הוא הפרוזדור של אברי הנשימה‪ ,‬והוא בנוי באופן‬
‫שיוכל לסגור את הדיד בעד האויר לעת הצורד‪ .‬בו נמצאת גם מכונה להוציא‬
‫קולות מקולות שונים‪ ,‬שבהם החי מביע את רצונו ואת רגשותיו‪ .‬הגרון בנוי‬
‫מחמשה סחופים גדולים המחוברים זה לזה על ידי פרקים וקישורים‪ ,‬ויוכלו להתרחק‬
‫זה מזה ולהתקרב זה לזה על ידי שיטה שלמה של שרירים‪ ,‬המניעים אותם‪.‬‬
‫הסחוסים הם‪ :‬״הכובע"‪,, ,‬הטבעת"‪ ,‬זוג של ‪,,‬משאבים״ ו״הכיד הסוכד"‪.‬‬
‫הכוב ע או ה מגן‪ , Cartilago thyreoidea ,‬בנוי בתבנית שני דפנות שעושים‬
‫ביניהם זוית כמעט ישרה‪ .‬במקום ששני הדפנות פוגעים זה בזה נמצא חריץ עמוק‪,‬‬
‫‪ , Incisura thyreoidea‬הנקרא בפי חכמי התלמוד בשם ״שפוי הכובע"‪ .‬מאחוריו‬
‫)אצל הבהמה למעלה( יש לו שתי קרנים למעלה ושתי קרכים למטה‪ .‬והוא פתוח‪,‬‬
‫אלא שהוא כסתם על ידי שני המשאבים ועל ידי קישורים‪ .‬אצל אדם כחוש בולטת‬
‫הזוית על הצואר ובלימה זו נקראת בתלמוד בשם ‪,,‬פיקה של גרגרת״‪ ,‬ואצל‬
‫הטנתחים היא נקראת בשם ״תפוח של אדם הראשון"‪ .Pomum Adami ,‬הכובע‬
‫יעל ידי זה הגרון כלו תלוי על ידי קישורים אל עצם הלשון‪.‬‬
‫מתחת הכובע נמצא סחוס הטבעת‪ , Cartilago cricoidea ,‬הקשור אל הכובע‬
‫על ידי חיבור של פרקים‪ .‬קישור הטבעת הוא כלפי הפנים וחותמה הרחב הוא‬
‫‪47‬‬
‫מאחורי הגרון‪ .‬בתחתיתה הטבעת מחוברת על ידי קיפוור מל רקבות החבור אצ'‬
‫הטבעת העליונה מל הגרגרת )או הקנה(‪.‬‬
‫על חותם הטבעת מאחורי הגרון נמצא זוג טל סחרסים הנקראים בפום מטואבים^‬
‫‪) , Cart. Arytaenoidea‬בהתלמוד לא נזכרו כלל(‪ .‬כל אחד מהם דומה לפירמידה‪.‬‬
‫בעלת טלוט‪ ,‬צלעות עם א ו כקול בראטה‪ .‬טהי הסחוסים ממלאים את הפרצה טבין•‬
‫טני דפנות הכובע‪ ,‬וביחד עם חותם הטבעת הם חוצצים בין הגרון ובין הוטט‪.‬‬
‫אל טיפוי הכובע מחובר על ידי קיטור התביד הסוכד‪ ,Epiglottis ,‬הדומה‪:‬‬
‫בתמונתו לעלה טל עץ הלבנה‪ .‬הוא בנוי לא מסחוס קטה‪ ,‬כסחוסי הגרון אלא‪:‬‬
‫מתנוך בטעת האכילה והטתיה הגרון כלו ילחץ אל תחת הלטון והסוכד יכסת‬
‫אותו ובזה יטמור עליו לבל יפול דבר אל תוכו‪.‬‬
‫על כל אחד מטני המסאבים מימין ומטמאל נמצאים עוד טני סחוסים קטנים־‬
‫מאד הנקראים בטם סחוסי סנטוריני וסחוסי וריסברגי‪ ,‬והם הם הנקראים בפי־‬
‫חכמי התלמוד בטם החיטים‪(!.‬‬
‫הגרון מבפנים מרוצק בקרום הריר‪ ,‬הקרום הזה עוטה טני קמטים מימין ומטמאל■‬
‫הנקראים בטם קיטורי הקול‪ .ligamenta glotidis ,‬הם מטתרעים מזוית הכובע עד‬
‫סחוסי המטאבים‪ .‬בטעה טהאדם רוצה להוציא קול הוא מותח על ידי טרירים‬
‫ידועים את טכי הקיטורים האלה ומוציא מן הריאה כח המדעזע אותם ועל ידי■‬
‫זה יולד קול‪ ,‬כמו טיולד קול מזעזוע טל מיתרי הכנור‪ .‬מתיחה חזקה מולידה‬
‫קול רם ומתיחה רפה מולידה קול נמוך‪.‬‬
‫‪ . § 74‬הג רג ר ת או ה קנ ה‪ , Trachea ,‬היא טפופרת אלאסטית המחברת את‪,‬‬
‫הגרון עם הריאה‪ ,‬וטני קרומים לה‪ .‬הקרום החיצון מאורג מפתילים אלאסטיים‪,‬‬
‫מביניהם נמצאים גם טרירים חלקים‪ ,‬ובתוכו מטובצות טבעות טל סחוס מחורזות‬
‫זו על זו‪ .‬הטבעות אינן שלמות אלא פתוחות מאחוריהן ולפיכך תוכל הטפופרת‪:‬‬
‫להתכווץ ולהתרחב‪ ,‬אבל מפני הטבעות הסחוסיות היא נשארת תמיד חלולה‪,.‬‬
‫הקרום הפנימי הוא קרום הריר ומכוסה באפיטליה מעפעפת‪ .‬עפעפיה כעות תמיד־‬
‫מן הריאה אל הגרון ומניעות בזה את כיחו וניעו טל האדם מן הריאה שמרחיקה‪:‬‬
‫אותן החוצה על ידי שיעול‪ .‬הגרגרת מונחת על הצואר לפני הושט )אצל הבהמה‬
‫מתחת הושט(‪ ,‬ובגובה הצלעות העליונות היא נכנסת אל בית־החזה ועוברת מאחורי'‬
‫הקשת של המזרק הגדול היוצא מן הלב‪ ,‬ולעומת החוליה הרביעית של הגב היא‬
‫מסתעפת לשני סימפוכות‪ .Bronchi ,‬אצל מעלי־הגרה עוד לפני זה מסתעק ממנה‬
‫סמפון קטן‪ ,‬ההולך אל האונה העליונה של הריאה‪.‬‬
‫‪ .§ 75‬ה רי א ה‪ .Pulmones ,‬למראית עין תציג לפנינו שני גושים גדולים טל■‬
‫בשר רך וספוגי התלוים בטני הסמפונות הגדולים‪ , Bronchi ,‬המתפצלים מן הגרגרת‪.‬‬
‫מלבד הסחוםים הקטנים האלה נמצאים גם בהקישורים המחברים את הקרניט העליונות‬
‫של הכובע עם עצם הלשון סחוםים קטנים מאד הנקראים אצל המנתחים בטום ״חיטים״״‬
‫‪ , corpuscula tritia‬על פי שדיון השמות׳ יש מקום לטעות ולחשוב כי הם הם החיטים טזל‬
‫חכמי התלמוד‪ .‬אבל אם נתבונן בשים לב אל דברי התלמוד )חולין י״ח ן ר ״ ט(! ״פגע בחיטים‬
‫)בשעת השחיטה( כשרה״‪ ,‬״והלכתא משפוי כובע ולמטה כשדה והיינו דשייר בחיטי״‪ ,‬אץ נוכח‪.,‬‬
‫כי לא אל החיטים של המנתחים יכוון חתלמוד‪ ,‬מפני שהחיטים האלה למעלה‪ .‬הרבה מגובה טל‬
‫שפוי הכובע והשחיטה לא תוכל לפגוע בהם בלי ״הגרמה״ גסה ואת‪.‬‬
‫‪48‬‬
 ‫שהי גושים אלו שמפללאים את כל חלל החזה נומני צדי הלב הקראים במום ״הריאה‬
‫הימהית רהדיאה השמאלית'‪ , Puimo dexter et sinister /‬ואצל חכמי התלמיד הם‬
‫הקראים בשם ״ערוגות"‪ .‬־הריאה הימהית גדולה מעט מן הריאה השמאלית‪ ,‬מפכי‬
‫שהלב איהו מוהח באמצע חלל החזה‪ ,‬אלא נוטה מעט כלפי שמאל‪ .‬שטח הריאה‬
‫הפוגה אל דופן הצלעות הרא מעוגל ומכודר‪ ,‬ושטחה התחתון הפוהה אל ״חצר‬
‫הכבד" או הטרפשת )כלומר אל המחיצה השרירית שבין חלל החזה וחלל הבטן(‬
‫הוא שקערורי‪ ,‬מפיי שהמחיצה איגה ישרה אלא קמורה ככיפה‪ .‬ושטח כל ריאה‬
‫הפוגה אל בין־הערוגות והלב הוא חלק‪ .‬על השטח הפהימי הזה המצא גם ״שער‬
‫הריאה"‪ , Hilus pulmonis ,‬כלומר המקום ששם ככגסים אל הריאה הסמפוהות הגדולים‬
‫המתפצלים מן הגרגרת ומזרקי הדם היוצאים מן הלב אל הריאה‪Arteria ,‬‬
‫‪ ,pulmonalis‬והשבים מן הריאה אל הלב‪ .Vena pulmonalis ,‬שלשה דברים אלו‬
‫מחוברים לאגודה אחת על ידי רקמת־החבור‪ .‬ואגודה זו הקראת בשם שורש הריאה‪,‬‬
‫‪ :Radix pulmonis‬שורש אחד להריאה הימנית‪ ,‬ושורש אחד להריאה השמאלית‪.‬‬
‫כל אחת מערוגות הריאה נחלקת על ידי סדקים עמוקים לאוהות‪Lobi pulmon,. ,‬‬
‫שמספרן אצל האדם שלש בערוגה הימנית ושתים בערוגה השמאלית‪ .‬אצל מעלי*‬
‫הגרה האונה העליונה נחלקת לשתי אונות‪ .‬חכמי התלמוד קוראים להאינה הגדולה‬
‫הסמוכה לחצר הכבד בשם ״אומה"‪ ,‬ואומרים כי להריאה הימנית של הבהמה‬
‫יש אומה ושלש אונות‪ ,‬ולהריאה השמאלית אומה ושתי אונות‪ .‬מלבד זה יש אצל‬
‫הבהמה בהערוגה הימנית בצדה הפונה אל הלב עוד אונה אחת קטנה‪ ,‬הנקראת‬
‫אצל חכמי התלמוד בשם ״עינינותא דוורדא"‪ ,‬מפני שהיא דומה מעט לעלה של‬
‫פרח הורד‪.‬‬
‫‪ .§ 76‬צבע הריאה של גוק בריא הוא אדמדם בהיר‪ ,‬כן הוא גם אצל הילדים‪.‬‬
‫במשד שנות חייו של האדם יעכר צבעה‪ ,‬וגם על ידי מחלות שונות תקבל הריאה‬
‫גוונים שונים מצבע האדום עד הכחול הנוטה לשחור‪ .‬כאשר נלחץ את בשר ■הריאה‬
‫בין האצבעות‪ ,‬ישמע שאון חריקה דק‪ ,‬הדומה לחריקת השלג תחת כפות רגלים‪.‬‬
‫זה היא שאון האויר הנמצא בה‪ .‬הריאה כלה או חתיכה קטנה ממנה אינה טובעת‬
‫במים‪ ,‬אלא צפה מלמעלה‪ ,‬מפני שרקמת הריאה גם במותה היא מלאה אויר‬
‫)ומסבה זו היא נקראת בשפת רוסיה ‪ = xencoe‬קלה(‪ ,‬ורק ריאה שחלתה בדלקת‬
‫טובעת במים‪ .‬מפני שאזי אין בה אויר‪ ,‬אלא ליחה ומוגלה‪.‬‬
‫ברקמתה דרמה הריאה לרקמת המעינות מטפוס האשכולות‪ ,‬ההבדל הוא‬
‫רק בזה‪ ,‬כי בהמעינות ענבי האשכולות מלאים ריר‪ ,‬ופה הם מלאים אויר‪ .‬הגרגרת‬
‫מתפצלת לשני סמפונות גדולים‪ , Bronchi ,‬האחד הולד להערוגה הימנית והשני‬
‫להערוגה השמאלית‪ .‬כל אחד מהם חותר ומתפצל לפי מספר האונות‪ .‬אלה הם‬
‫הסמפונות הראשונים‪ ,‬הראשונים מתפצלים לשניים‪ ,‬השניים לשלישיים וכן הלאה‪,‬‬
‫עד שהם דומים לאילן רב־הענפים‪ .‬ובמדה שהסמפונות מתפצלים הם נעשים יותר‬
‫צרים‪ ,‬עד‪3,‬ןוהם נעשים דקים כחוט השערה‪ ,‬ואז הם נקראים בשם ״נימי הריאה"‪,‬‬
‫‪ .Bronchiolae capiilares‬הסמפונות בנויים גם כן מרקמת החבור האלסטיים‪ ,‬שבה‬
‫משובצות טבעות של סחוס‪ ,‬ומרוצפות בקרום הריר ובאפיטליה מעפעפת‪ .‬אולם‬
‫בהסמפונות הדקים יכלה מעט מעט ויאבד הסחוס והם בנוים רק מרקמה אלסטית‬
‫דקה מאד‪.‬‬
‫‪49‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪ .§ 77‬הסמפרנרת הדקים כחוט השערה מתרחבים בקציהם בתמונה טלחרפיות‬
‫דקות‪ ,‬התלויות בסמפרנותיהן כענבים בנבערליהם‪ ,‬עד שהם כלם יחד דומים באמת‬
‫לאשכול‪ .‬אולם השלחופית איכה כדורית כענב‪ ,‬אלא דומה ל״משפד׳‪Infundibulum /‬‬
‫)‪ Bopomca‬ברוסית(‪ ,‬רחבה בתחילתה וצרה בסופה‪ ,‬וכתליה הדקים אינם חלקים‪,‬‬
‫אלא מלאים גומות שקערוריות‪ ,‬המגדילות את שמחה הפנימי כל אחת מהשלחופיות‬
‫מוקפת ברשת של כימי הדם‪ ,‬שנתפצלו מן העורקים הבאים אליה מן הלב‪ ,‬ויען‬
‫כי בין האויר הנמצא בהשלחופית ובין הדם שב‪:‬ימי הרשת נמצאת רק מחיצה*‬
‫דקה של אפיטליה שטחית‪ ,‬והמרים אויריים יוכלו על נקלה להסתכן בעדה‪,‬‬
‫לפיכך הדם עושה חליפין בין האויר שבחוד השלחופית‪ .‬הכדורים האדומים שיש‬
‫להם שאיפה עצומה לבלוע את אדיר יסוד החמצן‪ ,‬נוטלים אותו מן האויר שבתוד‬
‫השלחופית‪ ,‬ואויר חימוץ הפחם המעורב בהכסיוב של הדם מסתכן אל השלחופית‪.‬‬
‫ובאופן זה הדם העכור שבחרך הרשת משתחרר מן חימוץ הפחם ונעשה זד וטהור‬
‫וחוזר אל הלב‪ ,‬ומן הלב אל כל אברי הגוק‪ .‬מובן הדבר כי בממד רגעים אחדים‬
‫יתרוקן האויר שבחיך השלחופית מיסוד החמצן והוא כעשה מלא חימ^־הפחם‪,‬‬
‫ואז החי מרגיש צורך להיחיק את האויר המקולקל מהשלחופית ולקבל מן החוץ‬
‫אויר נקי המלא יסוד החמצן; והדבר הזה יעשה על ידי פעולת ״הנשימה'' שעל‬
‫אודותיה כדבר להלן‪.‬‬
‫מספר מסוים של ענבי הריאה מתחברים יחד לאשכולות קטנים‪ ,‬שאנחנו נקרא‬
‫להם בשם ״אונינות"‪ .Lobuli ,‬חאוכינות מתחברות על ידי רקמת החבור לאיכות‪,‬‬
‫‪ . Lobi pulmonum‬אצל אנשים זקנים לימים יש אשר תקרע המחיצה הדקה שביו‬
‫השלחופית‪ ,‬וענבים רבים יתהפכו לביעה אחת גדולה המלאה אייר‪ ,‬ויען כי במצב‬
‫כזה נהרסים הרבה מן החומים האלסטיים שבחיד הריאה‪ ,‬יאבד לזו האחרונה‬
‫הכשרון להתכוץ‪ ,‬והיא מתרחבת מאד‪ .‬זאת היא המחלה הנודעת בשם ״צב‪:‬ת‬
‫הריאה"‪.Emphysema pulmonum ,‬‬
‫‪ .§ 78‬כל אחת מערוגות הריאה מוקפת בקרום של נסיוב חלק ולח‪ ,‬הנקרא‬
‫בשם ״קרום הריאה"‪ (^Pleura puimonalis ,‬הקרום הזה‪ ,‬הבנוי משטיח דק של‬
‫רקמת החבור ומרוצק באנדוטליה‪ ,‬נכנס גם לתרך הסדקים שבין אונה לאונה‪ ,‬וכשהוא‬
‫מגיע לשער הריאה הוא מתקפל ועובר אל דופכי החזה מבפנים ועל השטח העליון**‬
‫של חצר הכבד עד שהוא דומה כלו לשק סגור מסביב‪ .‬הקרום הזה מגין על הריאה‬
‫מן החיכרד בשעת הנשימה‪ ,‬ומגין גם כן על האויר שבתיד הריאה לבל יכנס לחלל‬
‫•‬ ‫החזה מן השלחופיות הדקות העלולות להקרע‪.‬‬
‫‪ .§ 79‬הנ שי מ ה‪ . Respiratio ,‬שתי מטרות הן לנשימה‪ :‬המטרה האחת— להכניס‬
‫אל חרד הריאה אויר טהור מן החוץ‪ ,‬והשניה — להרחיק את האויר המקולקל מן‬
‫■הריאה החוצה‪ .‬לשתי המטרות האלה תתאמנה שתי פעולות הנשימה‪ :‬״השאיפה"‪,‬‬
‫‪ Inspiratio‬ו״הכשיבה"‪ .Exspiratio ,‬הראשונה היא תמיד פעולה ״פועלת"‪ ,‬כלומר‬
‫״אקטיבית"‪ ,‬והשניה היא על פי רוב פעולה נפעלת‪ ,‬כלומר ״פסיבית"‪.‬‬
‫‪ C‬חטמי המנתחים ירדניים רק קרום אחד טול חריאח‪ ,‬בטועח טוחכמי חתלמוד מונים טוני‬
‫קדומים! ״קדמא עילאח" ״דקרמא התאה‪ ".‬בפנים הספד נבאר מאין בא ההבדל הזה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫♦יי ראה ציור ‪.82‬‬ ‫♦ ראה ציור ‪.31‬‬

‫‪50‬‬
‫ה שאיפה נעשית על ידי‪.‬כח שרירי תחזה‪,‬והגב‪ ,‬המחוברים אל הצלעות‪ ,‬ועל‬
‫ידי ההתכווצות של חצר־הכבד‪ ,‬שבאמת היא גם כן שריר רחב העלול להתכווץ‪.‬‬
‫אם נתבונן אל שלד הצלעות‪ ,‬אנו רואים‪ ,‬כי הצלעות כלן‪ ,‬המחוברות מאחוריהן‬
‫בחיבור של פרק אל חוליות השדרה ומלבנים אל עצם החזה‪ ,‬הן מעוקלות ויורדות‬
‫באלכסון מאחור לפנים ומלמעלה לממה‪ .‬ולפיכד כשהשרירים מרימים אותן למעלה‪,‬‬
‫עצם החזה צריד להתרחק מעמוד השדרה כלפי הפנים‪ .‬אבל מפני שהצלעות הן‬
‫מעוקלות כלפי חוץ‪ ,‬לפיכך כשהן נגבהות‪ ,‬יגדל גם קוטיב חלל החזה מימיו לשמאל‪,‬‬
‫ועל כן יגדל גם המכיל שכ חלל החזה בשתי טדותיו‪ :‬מאחור לפנים ומימין‬
‫לשמאל‪ .‬את כל זה נוכל לראות בעינים‪ ,‬אם נתבונן אל אדם ערום‪ . ,‬בשעה שהוא‬
‫‪,‬‬ ‫שואק את האויר בחזקה אל קרבו‪,‬‬
‫אבל המכול של הלל־החזה יגדל גם בארכו מלמעלה למטה‪ .‬כבר בארנו‪,‬‬
‫כי חצר־הכבד שהיא המחיצה בין חלל־החזה וחלל־הבמן‪ ,‬היא עשויה ?כפה מכרדרת‬
‫כלפי חלל־החזה ושקערורית כלפי חלל הבטן‪ .‬מאחורי הגוק היא מחוברת לחוליות‬
‫המתנים ומלפנים להצלעות התחתונות ולדופן הבטן‪ .‬חצר הככד כלה מרוקמת משרירים‬
‫משורטטים‪ ,‬ולפיכך התכווצותה תלויה ברצון האדם ורק מרכזו‪ ,‬כלומר ראש הכפה‪,‬‬
‫הוא מרקמת הגידים ומחובר לרקמת־החיבור שבין ערוגות הריאה‪ .‬כשיתכוץ השריר‬
‫המכול של חלל החזה ובני־המעים‬ ‫‪,‬‬ ‫מתישרת מעט‪,‬ן ועל ידי זה יגדל‬
‫כפתו ‪y M » • .‬‬
‫הזה‪V > f,‬‬

‫הנלחצים בחלל הבטן מרימים את דופן הבטן כלפי הפנים‪ .‬לפי האמור עד הנה‬
‫אנו רואים‪ ,‬כי ברגע השאיפה שני כהות מצטרפים להרחבת המכול של חלל החזה‪:‬‬
‫התכווצות השרירים מרימי־הצלעות מצד אחד‪ ,‬והתכווצית של חצר הכבד מצד‬
‫השני‪ .‬ולפיכך יש שני טיפוסים של נשימה‪ :‬״טיפוס־החזה׳‪/‬״וטיפוס־הבטן׳‘ ‪ .‬הטיפוס‬
‫הראשון מצוי יותר אצל הנקבות והטיפוס השני מצוי יותר אצל הזכרים‬
‫‪ .§ 80‬אבל מה תעשה הריאה ברגע הרחבת המכול של חלל־החזה? אלו נשארה‬ ‫‪.‬‬
‫אז הריאה כמו שהיא‪ ,‬כי עתה היה נוצר מקום ריקן בין הריאה ובין הדפנות של‬
‫בית החזה‪ .‬אבל זה הוא דבר שאי־אפשר בטבע‪ .‬הסבה לזה היא‪ ,‬כי האויר‪ ,‬הסובב‬
‫את כדור הארץ והנקרא בשם ״גלגל־הנשיטה״)אטמוספירה( יש לו כובד ידוע שאת‬
‫משקלו הגבילו חכמי הטבע בדיוק גדול‪ (*.‬על כל סנטימטר של שטח האדמה הוא‬

‫‪ Q‬בשעת שאיפה חזקה מאד‪ ,‬כמשל‪ ,‬בטועת האנחה‪ ,‬או גם הזכרים מכווצים את הצר תכבד‪,‬‬
‫ומפני שחצר הכבד מחוברת מאחוריה אל חוליות המתנים‪ ,‬לפיכך אנו מרגישים אז רגש‪ ,‬של‬
‫מכאוב בהמתנים‪ .‬ומזה נולד הבטוי העברי ״האנח בשברון מתנים"‪.‬‬
‫*( החכמים הקדמונים היו אומרים‪ ,‬כי ״הטבע מתיירא מפני הריקנות"‪ .‬אבל החכמים‬
‫האחרונים הוכיחו כי הטבע אינו מתיירא כלל מפני הריקנות‪ ,‬אבל סבת הדבר היא אחרת לגמרי‪.‬‬
‫מתורת הפיזיקה אנו יודעים‪ ,‬כי אם נקח שפופרת ארוכה של זכוכית‪ ,‬שרחבה הוא למשל סנטי ­‬
‫מטר‪ /‬והסתומה בקצה האחד‪ ,‬ונמלא אותה כסןק־חי‪ ,‬וכשנסחום באצבע את פיה הפתוח ‪ ,‬נהפך אותה‬
‫על קערה קטנה המלאה גם כן כסןם־חי‪ ,‬אז ירד חכסק־חחי בחוף השפופרת‪ ,‬עד אשר יגיע לגובה‬
‫של שבעים וששה סנטימטר‪ ,‬ויותר מזה לא ירד‪ .‬למעלה מהעמוד של הכםק־חחי נמצאת אז ריקנות‬
‫מוחלטת הנקראת בשם ״ריקנות של טוריטשילי" )שם החכם שהראה את הנסיוך חזה לראשונה(‪.‬‬
‫סבת הדבר היא‪ ,‬כי על כל סנטימטר של חכסןנז־חחי שבתוך הקערה ילחץ כובד האויר של‬
‫האטמוספירה‪ .‬ותלחץ הזה הוא שוה להלחץ של כל כובד הכסןש־החי שבתוך השפופרת‪ .‬על הנסיון‬
‫הזח נוסדה המכונה הנקראת בשם באריומקר )כלומר‪ :‬מודד כובד חאויר(‪ .‬מובן הדבר‪ ,‬כי על ההרים‬
‫הרמים כובד האויר הוא פחות מכבדו על המקומות הנמוכים‪ ,‬מפני שגובה האויר מראש ההר עד‬
‫‪61‬‬ ‫*‪i‬‬
‫שוה למשקל של עמוד כסןש־חי טרחבו גם כן סנטימטר‪ ,‬וגבהו ‪ 76‬סנטימטר‪ .‬ומפני*‬
‫הלחץ של הכובד הזה‪ ,‬האייר שואק חמיד למלאוה כל מקום ריקן או כל מקום‬
‫שמדת הלחץ שלו היא פחותה ממדה הלחץ של האטמוספירה‪ .‬אבל איד ימלא‬
‫האויר את המקום הריק שבין הריאה ובין דפנות החזה‪ ,‬והמקום חזה הוא סגור‬
‫ומסוגר מסביב? ולפילד נכנס האויר החיצון דרך הגרון והסמפוכות אל השלחופיות‬
‫הקטנות של הריאה ומרחיב אותן‪ ,‬ועל ידי זה תתרחב הריאה כלה‪ ,‬עד שלא ישאר‬
‫מקום ריק בחלל החזה‪ .‬מובן הדבר‪ ,‬כי אם על ידי איזו סבה יקרה כקב בהריאה‪,‬‬
‫אז בהתרחב חלל החזה יבקיע האויר מן הסמפונות לחלל החזה ויתקבץ בין הריאה‬
‫ובין הדפנות‪ ,‬והריאה שכמעט כלה היא מאורגת מחוטים אלסטיים השואפים‬
‫להתכווץ‪ ,‬תצטמק‪ ,‬ולא יהיה מקום לנשימה כלל‪ .‬המצב הזה‪ ,‬הנקרא בשם ״אויר‬
‫החזה"‪ , Pneumothorax ,‬הוא מחלה אנושה מאד‪ ,‬ועל אודותיה עוד נוסיק לדבר‬
‫בפנים הספר‪.‬‬
‫‪ .§ 81‬אחרי השאיפה תבוא ה נ ש י ב ה ‪ ,‬כלומר גירוש האויר המקולקל החוצה‪.‬‬
‫השרירים מרימי הצלעות יחלשו ויחדלו להתכווץ‪ ,‬והצלעות חוזרות ויורדות למטה‪.‬‬
‫הכפה של חצר־הכבד חוזרת גם היא לקדמותה‪ ,‬והמכול של' חלל החזה יקטן‬
‫במדתו‪ ,‬והריאה השואפת תמיד להתכווץ‪ ,‬מגרשת את האויר המקולקל שבתוך‬
‫השלחופיות החוצה‪ ,‬דרד הסמפונות והגרון‪ .‬לפי זה אנו רואים‪ ,‬כי בשעה שהשאיפה‬
‫היא פעולה פועלת‪ ,‬אקטיבית‪ ,‬הנשיבה היא פעולה נפעלת‪ ,‬פסיבית‪ .‬אולם במקרים‬
‫ידועים גם הנשיבה היא פעולה פועלת‪ ,‬למשל בשעת השיעול‪ , Tussis ,‬או העיטוש‪,‬‬
‫‪ .Stemutatio‬במקרים כאלה אנו מגרשים בחזקה את האויר שבתוך הריאה‪,‬‬
‫ומשתמשים לזה בשרירי הבטן‪ :‬הם מתכווצים ולוחצים את בני־המעים ואלה‬
‫האחרונים דוחקים את חצר הכבד כלפי מעלה ומקטינים את מכול החזה‪ ,‬והאויר‬
‫שבהריאה נדחק לצאת החוצה‪ .‬כמו כן הנשיבה נעשית פעולה פועלת במחלת‬
‫^‪,‬צבנת־הריאה" )אמפיזמה(‪ ,‬באבוד להריאה הכח האלסטי ועל ידי פעולה נפעלת‬
‫לבד לא תוכל לגרש את האריר המקולקל שבה‪ .‬במחלה זו החולה משתמש בשרירים‬
‫מיוחדים להקטין את מכול חלל החזה‪.‬‬
‫עוד צריכים אנו להעיר‪ ,‬כי מכול הריאה הסגורה בחלל החזה‪ ,‬בין בגוק ■חי‬
‫ובין בגוק מת‪ ,‬הוא גדול הרבה ממכול הריאה אחרי אשר נפתח החזה‪ .‬השוחט‪,‬‬
‫כשהוא קורע בסכינו את חצר הכבד ומושיט את ידו לתוך חלל החזה כדי לבדוק‬
‫את הריאה‪ ,‬הוא מוצא שם תמיד מקים פנוי וריק מן הריאה‪ .‬סבת הדבר מובנת‬
‫עתה מעצמה‪ .‬הריאה‪ ,‬שהיא אלסטית שואפת תמיד להתכווץ‪ ,‬אבל כל זמן שהיא‬
‫סגורה בחלל החזה‪ ,‬האויר החיצון הנכנס לתוכה דרך הסמפונות‪ ,‬לא יתן לה‬
‫להתכווץ‪ ,‬ואדרבה הוא מרחיב אותה‪ ,‬כדי שלא יהיה מקום ריק בחלל הזה‪ ,‬והיא‬
‫נוגעת בכל שטחה אל דופני הצלעות‪ .‬אבל כיון שנכנס האויר החיצון דרך הקרע‬
‫קצה הגבול של גלגל האויל דווא פחות מגבהו במקומות הנמלהים‪ .‬דלפיכך גלבה הענלוד טל‬
‫הכסק‪-‬החי בתוך השפופרת של הברומטר הוא פחות משבעים ושטה סנטימטר‪ .‬על פי חשבונות‪:‬‬
‫ידועים נובל להגביל על ידי גובה הברומטר את גובה ההר שעלינו עליו‪ .‬בהברומטר משתמטים‬
‫נם בן האנשים הפורחים באויר‪ ,‬בארופלנים ובציפלינים‪ ,‬להגביל בדיוק את גובה עלייתם מך‬
‫הארץ‪ .‬לחץ האויר ישתנה גם כן לפי רוח־היום‪ ,‬לפני קור או חום‪ ,‬לפני גשם או לפני סופה וטער^‬
‫ועל בן ישתמשו בהברומטר גם בך לחזון־הרוחות‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪52‬‬
‫שעשה השוחט אל חלל החזה‪ ,‬לחץ האדיר הזה מחנגד אל הלחץ שבחוד‬
‫הסמפונות והריאה מקבלת את מכולה הטבעי‪ .‬ובכל זאת גם בהריאה שנטלה טחלל‬
‫החזה אק על פי שנתכווצה‪ ,‬עוד נשארה כמות ידועה של אויר‪ ,‬ובשביל זה היא‬
‫צפה על פני המים‪.‬‬
‫אברי הקסת הדם‪.‬‬
‫‪ .§ 82‬מ ע ר כ ת ה צ י נ ו ר ים‪ .‬כבר התבאר‪ ,‬כי הדם העובר בצינוריו בכל חלקי‬
‫הגוק‪ ,‬הוא הפירליד והמביא את המזון הנוזלי ואת המזון האוירי )יסוד החמצן(‬
‫לכל הלשכות שהגוק בנוי מהם‪ ,‬והוא גם ירחיק מהן את כל החמרים המקולקלים‬
‫שנתקבצו בהן על ידי עבודת החיים‪ .‬ויען כי עבודת החיים של הלשכות היא‬
‫תדירה ובלי הרק‪ ,‬לפיכד צריך הדם לזרום בצינוריו גם כן בלי הרק‪ .‬המקור‬
‫‪-‬לתנועת הדם הוא הלב‪ ,‬הבנוי כמו מכונת המשאבה של מכבי הטרפה‪ ,‬השואבת‬
‫מים מן החבית וזורקת אותם על האש‪ .‬אבל יותר נכון יהיה לאמר‪ ,‬כי הלב בנוי‬
‫משתי משאבות מחוברות יחד‪ ,‬שבעבודתן התמידית הן דוחות את הדם להצינררים‬
‫‪.‬‬ ‫היוצאים מהן‪.‬‬
‫בטרם נבוא לבאר את פרטי שיטת הצינורים‪ ,‬נתן תכנית כללית מהקפת הדם‬
‫אצל בעלי חיים יונקים‪ .‬הציור* שאנו נותנים בזה‪ ,‬אינו ציור הדברים כמו שהם‪,‬‬
‫אלא רק ציור לדוגמה להראות רק את מגמת ההקפה של הדם בגוק‪ .‬הלב יכיל‬
‫בקרבו ארבעה חללים‪ :‬פרוזדור וחדר מימין ופרוזדור וחדר משמאל‪ .‬בהחדר‬
‫השמאלי )לימין הקורא( נמצא דם זך ואדום‪ .‬הלב מתכווץ ודוחה את הדם מן‬
‫החדר השמאלי אל העורק הגדול היוצא מטנו; העורק הגדול מתפצל לעורקים‬
‫קטנים‪ ,‬הקטנים מתפצלים ליותר קטנים‪ ,‬ואלה האחרונים מתפצלים לרשת של‬
‫צינורים דקים כחוט השערה‪ ,‬הנקראים בשם נימי הדם והמקיפים את כל לשכות‬
‫הגוק‪ ,‬עד שאין מקום פנוי מהם‪ .‬בהרשת של הנימין‪ ,‬שכתליהם הם דקים מאד‪,‬‬
‫הדם עושה חליפין צם הלשכות‪ ,‬נותן להן יסוד החמצן‪ ,‬ומקבל מהן את פסולת‬
‫עבודתן‪ ,‬את חימוץ־הפחם‪ ,‬ולפיכך הדם שברשת הניטין נעשה עכור וצבעו נוטה‬
‫לשחור‪ .‬נימי הדם של הרשת מתחברות יחד לורידים דקים‪ ,‬הורידים הדקים‬
‫לעבים ואלה האחרונים לוריד אחד גדול )וריד הנבוב(‪ ,‬השופך את דמו העכור‬
‫אל הפרוזדור הימני של הלב‪ .‬משם הדם מפכה אל החדר הימני‪ ,‬ומשם על ידי‬
‫״עורק הריאה׳׳ אל רשת הנימים שבתוד הריאה‪ .‬פה הדם עושה חליפים עם האויר‬
‫שבענבי הריאה‪ :‬מוציא מקרבו את חימוץ־הפחם ומקבל את יסוד החמצן‪ .‬ולפיכך‬
‫הוא מזדכך ומתאדם‪ .‬ועל ידי וריד הריאה הוא שב אל הפרוזדור השמאלי של‬
‫הלב ומשם אל החדר השמאלי‪ .‬עד כאן הקפה אחת‪ ,‬ומכאן ואילך טתחלת הקפה‬
‫שניה‪ ,‬והדברים חוזרים חלילה במשך כל ימי הגוק מבלי לנוח גם רגע אחד‪.‬‬
‫§‪ .‬הדרך שהדם עובר בהגוק מן החדר השמאלי עד הפרוזדור הימני נקרא‬ ‫‪83‬‬
‫בשם ״המעגל הגדול" של תקופת הדם‪ ,‬והדרך שהדם עובר מן החדר הימני ובעד הריאה‬
‫עד הפרוזדור השמאלי נקרא בשם ״המעגל הקטן"‪ .‬בהמעגל הגדול העורקים מכילים‬
‫בקרבם דם זך ואדום‪ ,‬והורידים דם עכור; בהטעגל הקטן הוא להיפךן בהעורקים‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫בהצינורים היוצאים מן הלב נמצא דם עכור‪ .‬ובהורידים השבים אל הלב נמצא דם‬
‫* ראד! ציור ‪.33‬‬
‫‪53‬‬
‫זן‪ .‬כל טפה רמפה של דם עוברה דרך שהי רשתרה של ניפוים! דרך הרשה של האברים‬
‫ודרך הרשה של הריאה‪ .‬אבל יש דם העובר דרד שלש רשתוה‪ .‬יזכור הקורא‪ ,‬כי הדם‬
‫ההולך אל הטעלם שבבטן עובר דרד הרשה שבבני הטעים וטהקבץ ״בוריד השער"‬
‫ההולך אל הכבד‪ ,‬ושם הוא עובר דרך הרשה של כימי הכבד וטהקבץ עוד הפעם בוריד‬
‫הכבד‪ ,‬המהחבר אל הוריד ההלול ההולך אל הלב‪ ,‬ומשם אל הריאה‪ ,‬כלומר אל‬
‫הרשה השלישיה‪.‬‬
‫‪ .§ 84‬כשנבוא לבאר אה פרטי הבכין של הלב והצינורים‪ ,‬נבין מדוע סובב הולד‬
‫הדם מן הלב אל העורקים ומן העורקים דרך נימים אל הורידים‪ ,‬ולא להיפך מן‬
‫הלב אל הורידים ומן הורידים אל העורקים‪ .‬אמנם כן‪ ,‬באמה חשבו הרופאים הקדמונים‬
‫עד החכם האנגלי הרוי‪ ,‬שמעא אה חוקי הקפה הדם בראשיה המאה השבע עשרה‬
‫להאריך הנוצרים‪ .‬חכמי יון הגדולים אריסטו והיפוקרט )במאה הרביעיה לפני האריך‬
‫הנוצרים( חשבו בטעוה‪ ,‬כי העורקים לא יכילו דם כלל )וכן חשב גם הרופא ההלמודי‬
‫מר שמואל נגד דעה רב הנכונה‪ ,‬כאשר נראה להלן(‪ .‬לידי טעוה זו הביאה אוהם מה‬
‫שראו‪ ,‬כי אחרי מוה האדם או הבהמה העורקים הם ריקים ואין בהם גם טפה אחה של‬
‫דם‪ .‬הסבה לזה היא‪ ,‬כי העורקים הם בנוים מרקמה אלסטיה במדה גדולה מאד‪ ,‬וכיון‬
‫שחדל הלב המת להביא להם דם‪ ,‬הם מתכווצים ודוחים מקרבם את כל הדם אל‬
‫הורידים‪ .‬חכמי יון הקדמונים חשבו‪ ,‬כי כל זמן שהגוק חי‪ ,‬העורקים מכילים בקרבם‬
‫אויר הבא אליהם מן הריאה‪ .‬ולפיכך קראו להעורקים בשם ארטליה‪,Arteriae ,‬‬
‫כלומר ״נושמי האויר"‪ .‬הרופא הגדול גליכום‪ ,‬שחי במאה השניה אחרי ספירת הנוצרים‬
‫)בזמנו של רבי יהודה הנשיא מסדר המשנה(‪ ,‬כבר ידע‪ ,‬כי העורקים יכילו בקרבם‬
‫דם‪ ,‬מפני שראה כי על יד פצע בהעורק הדם זונק ממנו בכח גדול‪ ,‬אולם גם הוא‬
‫טעה• הוא חשב‪ ,‬כי המקור ליצירת הדם הוא הכבד‪ ,‬וממנו הדם הולך אל הורידים‬
‫ומן הור ‪T‬ים אל העורקים‪ ,‬המכילים בקרבם אויר ודם גם יחד‪ .‬כן חשבו כל רופאי‬
‫ימי הבינים ובתוכם גם הרופא רבנו משה בן מימון‪ ,‬שדברי גלינוס היו לו כאשר‬
‫ישאל איש באורים והומים‪.‬‬
‫‪ .§ 85‬ה ל ב ‪ , Cor ,‬הוא האבר המרכזי של שיטת הצינורים‪ ,‬בנוי כלו משרירים‬
‫משורטטים בתבנית קונוס מהופך! ראשו‪ , Apex ,‬למטה והושבתו‪ , Basis ,‬למעלה‪ .‬גודל‬
‫הלב אצל האדם הבריא הוא כמדת אגרופו‪ .‬י הוא מונח כלו בין שתי ערוגות הריאה‬
‫מאחורי עצם החזה בין הצלע השניה והחמישית ונוטה מן הקו התיכון של הגוק‬
‫לצד שמאל‪ .‬הלב מונח בשק הנקרא בשם ״כיס הלב" או ״טרפש הלב"‪-pericardium ,‬‬
‫טרפש הלב מרוצס מבפנים בקרום נסיובי חלק ולח העוטק גם את הלב‪ ,‬ומגין עליו‬
‫מפני החיכוך‪ .‬בהחלל שבין הכיס והלב נמצא תמיד כרנט מים ]נסיוב[‪ .‬בתחהיהר‬
‫כיס הלב מסובך אל המרכז‪ ,‬כלומר אל ראש הכפה של חצר הכבד‪.‬‬
‫כבר הזכרנו‪ ,‬כי הלב יש לו ארבעה חללים! פרוזדור—‪ , Atrium‬וחדר — ‪,Ventriculus‬‬
‫מימין וחדר ופרוזדור משמאלס‪ .‬החדרים בנוים משרירים עבים וחזהים‪ ,‬וכתלי החדר‬

‫‪ C‬פח נעיר‪ ,‬כי הרמב״ט )חללות שחיטח פרק ו׳( מונח רק שני חללים‪ ,‬מפנל שחיא חושב רק‬
‫את החדרים‪ ,‬ולא את הפרוזדורים שאינם אלא מקוח חורירים‪ ,‬הנשפכים אל חלב‪ .‬ר׳ יוסק קרא‬
‫)שולחן ערוך יו״ד טי׳ מ׳( מונה שלשה חללים‪ ,‬מפני שהוא חושב את הפרוזדור השמאלי‪ ,‬שכתליו‬
‫יותר מסוימים‪ ,‬לחלל בפני עצמו‪ .‬בדברים כאלה אין סתירה מגברא אגברא‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫השמאלי חם יותר ע י ם כוכתלי החדר היכוני; לא כן כחלי הפרוזדורים; המה‬
‫דקים ודדטים יותר לקרומיט ככתלי הורידים הנשפכים אליהם‪ .‬אצל העובר במעי‬
‫אמו יש פתח פתוח בין שני הפרוזדורים; והדם העכור מפכה מן הפרוזדור הימני‬
‫להפרוזדור השמאלי‪ ,‬מבלי ללכת אל הריאה‪ ,‬הואיל ואין הריאה נושמת ואינה‬
‫מקבלת אויר מן החוץ‪ ,‬ואת יסוד החמצן שהעובר זקוק לו הוא מקבל מדם אמו•‬
‫אבל כיון שיצא הילד לאויר העולם והתחיל לנשום‪ ,‬מיד יסתם הפתח שבין שני‬
‫הפרוזדורים‪ ,‬והדם מתחיל לזרום דרך החדר הימני ודרד ורידי הריאה‪ .‬מדת החלל‬
‫של החדר השמאלי שדה בדיוק למדת החלל של החדר הימני‪ ,‬ואחרת אי אפשר להיות‪,‬‬
‫מפני שהחדר השמאלי סוק סו^ מקבל את כל דמו דרד הריאה מן‪.‬החדר הימני‪ ,‬ואם‬
‫יהיה זה האחרון ק ^ ‪ p‬החדר השמאלי‪ ,‬אז לא יספיק הדם למלאות את חללו של‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫החדר השמאלי‪.‬‬
‫‪ .§ 86‬מבפכיט הלב מרוצק בקרום דק וחלק‪ ,‬הבנוי מרקמת החבור האלסטית‪,‬‬
‫והוא נקרא בשם ״הקרום הפנימי של הלב"‪ .Endocardium ,‬אצל הפתח העגול שבין‬
‫הפרוזדור והחדר‪ ,‬הנקרא בשם ״הפתח הורידי"‪ ,‬הקרום הזה מתקפל בהלב השמאלי‬
‫לשני קמטים רחבים בדמות שתי דלתות‪ ,‬ובהלב הימני הוא מתקפל לשלשה קמטים‬
‫משולשים או לשלש דלתות‪ ,‬שביחד הן סוגרות בשעת הצורך את הפתחים‪ .‬שבין‬
‫הפרוזדורים‪ .‬והחדרים‪ .‬הקמטים האלה נקראים בשם ״מגופות"‪ ,. Valvulae ,‬בהלב‬
‫הימני לפי זה נמצאת ״מגופה בעלת שלש דלתות"‪ ;Valvula tricuspidalis ,‬ובהלב‬
‫השמאלי — ״מגופה בעלת שתי דלתות" — ‪ .Valvula bicuspidalis‬להמגופות האלך!‬
‫יש ערך נכבד מאד בעבודת הלב‪ ,‬והקלקול היותר קטן בהם הוא הנקרא בשם ״מום‬
‫הלב" ‪) Vitium cordis‬ברוסית ‪.(nopoK cepwa‬‬
‫על כתלי החדרים מבפנים מתנשאים ציצים של שרירים הדומים מעט לפיטרמות‬
‫של דדים‪ ,‬ולפיכך הם נקראים בשם ״שרירי דדים"‪ .MuscuH papillaris ,‬מן הדדים‬
‫יוצאים מיתרי גידים דקים המחוברים אל השטח התחתון של הדלתות‪ !.‬הגידים האלה‬
‫לא יתנו להדלתות הרכות להכפן‪ 5‬כלפי מעלה אל חלל הפרוזדור‪ ,‬והדלתות יוכלו‬
‫‪.‬‬ ‫להכפק רק למטה אל חלל החדר‪.‬‬
‫‪ .§ 87‬מן החדרים יוצאים העירקים‪ :‬מן החדר הימני יוצא ״עורק הריאה"‪,‬‬
‫‪ , Arteriapulmonaiis‬המתפצל מיד לשני עורקים‪ ,‬ההולכים לשתי ערוגות הריאה‪ ,‬ומן‬
‫החדר השמאלי יוצא העורק הנקרא אצל חכמי התלמוד בשם ״קנה הלב"‪ ,‬ואצל הרמב״ם‬
‫בשם ״המזרק הגדול"‪ ,Aorta,‬השולח את ענפיו לכל חלקי הגון‪. . 5‬הפתח מן החדר אל‬
‫העורק נקרא בשם ״הפתח העורקי"‪ .Ostium arteriosum ,‬כל עורק בכלל הוא בנוי‬
‫משלשה קרומים זה לפנים מזה‪ .‬הקרום החיצון‪ , Adventitia ,‬בנוי מרקמת החבור‪.‬‬
‫הקרום האמצעי‪ , Tunica media.,‬בנוי משרירים חלקים וחוטים אלסטיים; והוא‬
‫הנותן להעורק את הכ^ורון נ^התכווץ ולהתרחב כשפופרת של גומי‪ .‬הקרום הפנימי‪,‬‬
‫‪ ,Tunica intima‬הוא המשך של הקרום הפנימי של הלב‪ ,‬הוא בנוי מרקמת‪,‬חוטים‬
‫‪,‬‬ ‫ומרוצק מבפנים באנדוטליה‪.‬‬
‫מגופות נמצאות גם בפתהי העורקים‪ ,‬אלא שהן בנויות באופן אחר‪ .‬אם נחתוך‬
‫במספרים את העורק הגדול לארכו‪ ,‬במקום שהוא יוצא מן החדר‪ ,‬ונפתח אותו‪ ,‬אז‬
‫נראה על כתליו מבפנים שלשה קמטים בתמונת שלשה כיסים חצאי־עגולים‪ .‬כשהכיסים‬
‫נדחקים על ידי זרם הדם אל כותלי העורק‪ ,‬הפתח של העורק הוא פתוח‪ ,‬אבל כשהם‬
‫‪55‬‬
‫מהמלאים דם‪ ,‬הם סותמים ב‪7‬צטם את הפתח‪ .‬הכיסים האלה הפראיים במם ״מגיפות‬
‫‪,‬חצאי־הירח"‪ ,Vaivulae semilunares ,‬והקלקול היותר קטן בהם הוא גם כן ״מום‬
‫הלב'' ומביא לידי קלקול הקפת הדם בתיד הגו!‪. 5‬‬
‫‪ .§ 88‬כ בו ד ת הלב‪ .‬כתה התבונן אל סדר כבודת הלב‪ .‬מרירי הלב מתכווצים‬
‫ומתרחבים בריטמום'מדויק בלי הרק בבימד כל ימי חיי הגוק• הלב הימהי והלב‬
‫הממאלי מתכווצים בבת־אחת ומתרחבים בבת־אחת‪ .‬את התכווצות הלב קוראים במם‬
‫סיסטולה‪ ,‬ואת ההתרחבות במם דייאסטולה‪ .‬הסיסטולה והדיאסטולה הולכות תכופות‬
‫זו אחרי זו‪ ,‬אבל בין הדיאסטולה ובין הסיסטולה מאחריה מבחינים רגכ קטן מאד‬
‫מל מביתה‪ .pausa ,‬הרופאים בהרכיהם את אזהם אל החזה לכומת הלב‪ ,‬הם מומכים‬
‫קול דפיקה מיוחד טל הסיסטולה וקול דפיקה מיוחד מל הדיאסטולה; והקול הזה‬
‫ממתהה ל״מאון" כמתתקלהל אחת מן המגופות טל הלב‪ ,‬וכל פי המקום טהממכ בו‬
‫הטאון יודכים להבחין איזו מן המגופות נתקלקלה‪ .‬מספר ההתכווצויות טל הלב‬
‫הוא מונה אצל בכלי חיים טונים‪ ,‬וגם אצל בני אדם טונים‪ .‬למטל‪ ,‬אצל האדם הבריא‬
‫מספר ההתכווצויות במינוטה אחת הוא ‪ ,72‬אצל הזקנים הוא פחות מזה‪ ,‬ואצל הילדים‬
‫והנטים הוא יותר מזה‪ .‬במחלות ידוכות טל הלב או במחלות הקדחת יכלה מספר‬
‫ההתכווצויות כד מאה וחמטים פכמים במינוטה אחת‪.‬‬
‫‪ .§ 89‬נתחיל את הסתכלותנו מן הלב הממאלי ברגכ הדיאסטולה‪ .‬הפרוזדור‬
‫הממאלי מלא דם‪ ,‬מהביא אליו וריד הריאה‪ .‬החדר מהתרחב כתה‪ ,‬טואק אל קרבו‬
‫את הדם מן הפרוזדור‪ .‬המגופה בכלת מתי דלתות לא תפריכ בכד זרם הדם‪ ,‬מפני‬
‫מהדלתות נכפפות כלפי מטה‪ ,‬והפתח יטאר פתוח‪ .‬אז תבוא הסיסטולה‪ .‬מרירי הלב‬
‫מתכווצים בכח גדול‪ ,‬כתלי החדר נוגכים זה בזה כד מאין מקום פנוי ביניהם‪ ,‬והדם‬
‫מבהחדר נדחק לצאת‪ .‬הדם לא יוכל לטוב אל הפרוזדור‪ ,‬מפני מהדם בכצמו הרים‬
‫את הדלתות וסתם את הפתח‪ .‬הדלתות אם כל פי מהן רכות‪ ,‬לא יוכלו להכפק כלפי‬
‫' מכלה אל חלל הפרוזדור ולפתוח את הפתח‪ ,‬מפני טבאותו רגכ כצמו מתכווצים מרירי‬
‫הדדים ומוטבים אותן כלפי מטה‪ .‬לפי זה אין להדם דיד אחרת אלא לצאת אל‬
‫הכורק הגדול היוצא מן החדר‪ .‬ה״מגופות חצאי־הירח" אינן מככבות בכד הדם‪ ,‬מפני‬
‫מהזרם לוחץ את הכיסים אל כתלי־הכורק והדם כובר בלי מפריכ‪.‬‬
‫אבל הלא גם לפני זה היה הכורק מלא דם‪ /‬ואיד יוכל לקבל אל קרבו את הדם‬
‫החדט‪ ,‬מהלב זורק לתוכו? אד נזכור נא‪ ,‬כי הכורק בנוי מרקמה אלסטית מאד והוא‬
‫דומה ממט למפופרת מל גומי‪ ,‬ולפיכד הוא מתרחב ומתנפח בהמקום הקרוב אל הלב‪,‬‬
‫כדי להכל את הדם החדט מנכנס לתוכו‪ ,‬אבל מפני אלסטיותו‪ ,‬הוא מואק מיד באותו‬
‫הרגכ כצמו להתכווץ ולגרט את הדם טנמצא בתוכו*(‪ .‬הדם לא יוכל לטוב אל הלב‪,‬‬
‫מפני מהדם בכצמו פותח את הכיסים וממלא אותם‪ ,‬והם סותמים הדרך בפניו‪.‬‬
‫ולפיכד אין דיד אחרת להדם כי אם ללכת הלאה בתיד הכורקים‪ .‬ובכן חלקי הכורק‬
‫מתנפחים זה אחר זה כגלי המים מזרקו לתוכם אבן‪ .‬והגלים האלה מתפמטים‬
‫במהירות כצומה מן הכורק אל כל הכורקים המתפצלים טמנו‪ ,‬ואנחנו מדגימים אותם‬

‫אצל אנטים זקנים לימים נטקעים מעט מעט בכוהלי העורקים גרגירים טל סיד‪ ,‬ולפלכך‬
‫נעטיט העורקים אצלם קטים כזכוכית ויחדלו מהירת אלסטיים‪ .‬מחלה טל זקנה זו נקראת בטם‬
‫‪ , Arterioselefoaip‬ואנהנו נקרא לה בעברית ״!?גת העורקים״‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫בתמונת ״דופק"‪ , pulsus ,‬בעורקי חגו^‪ .‬למשל‪ ,‬בהעורק שאנחנו נונושפוים לבועלה‬
‫מפיסת היד לעומת האגודל‪ .‬הדופק לפי זה הוא התנפחות העורק מגל הדם‬
‫שהתרומם במקום הזה‪ ,‬וכיון שהגלים מתפשטים במהירות גדולה מאד לפיכך הדופק‬
‫מתאים להזטן של הסיסטולה‪ .‬ומספר הדופקים במינוטה אחת הוא מכוון למספר‬
‫הסיסטולות• אחר רגע קטן של שביתה שרירי החדר מתרחבים וכל העבודה חוזרת‬
‫חלילה‪.‬‬
‫כל מה שאמרנו בנוגע להלב השמאלי הוא הדין גם בנוגע להלב הימני‪ .‬ההבדכ‬
‫הוא רק בזה‪ ,‬כי הלב השמאלי הדוחה את הדם דרך המעגל הגדול צריך לתת לו‬
‫דחיפה‪ ,Impulsns ,‬יותר חזקה מדחיפת הלב הימני‪ ,‬הדוחה את הדם דרך המעגל‬
‫הקטן‪ .‬ולפיכך שרירי החדר השמאלי הם יותר עבים ויותר חזקים משרירי החדר‬
‫הימני ‪.‬‬
‫‪ .§ 90‬זרם הדם בהורידים אינו תלוי בדפיקת הלב‪ .‬כח הדחיפה של הלב כבר‬
‫נחלש בנימי הרשת ואינו מגיע עד הורידים‪ .‬מלבד זה האלסטיות של הורידים היא‬
‫רפויה מאד ואין בכחה לדחות את הדם בדרכו אל הלב‪ .‬השאלה היא אפוא‪ :‬באיזה כה‬
‫נוזל הדםבהורידיםאל הלב? חכמי הפיזיולוגיה מונים סבות רבות לזרם הדם בהורידים‪,‬‬
‫אבל אנחנו נעיר רק על שתים מהן‪ ,‬היותר נכבדות‪ .‬צריכים אנו לדעת‪ ,‬כי במקומות‬
‫רבים מן הורידים נמצאים כיסים חצאי‪-‬ירח‪ ,‬כאותם הכיסים שבפתחי העורקים‬
‫הגדולים בצאתם מן הלב ‪ .‬המגופות האלה מכריחות את הדם לזרום בהורידים מן‬
‫האברים אל הלב‪ ,‬ולא להיפך‪ .‬אבל המקור לתנועת הדם בהורידים הוא‪ :‬א( כח השאיבה‬
‫של חלל החזה בשעת הנשימה‪ .‬כשאנו מרחיבים את חלל החזה אנו מקטינים את לחץ‬
‫האויר בקרבו‪ ,‬או כמו שאומרים חכמי הפיזיולוגיה‪ ,‬אנו בוראים שם ״לחץ שלילי"‪,‬‬
‫והאויר החיצון מלבד שהוא שואן! להכנס דרך הסמפונות אל הריאה— כדי להרחיבה—‬
‫הוא לוחץ גם כן על הורידים של האברים החיצונים ומגרש את הדם שבתוכם אל חלל‬
‫החזה‪ ,‬כלומר אל הלב‪ .‬ב( על ידי תנועת הגון! בשעת ההליכה ועבודת הידים‪,‬‬
‫השרירים לוחצים את הורידים ודוחים את הדם הנמצא בהם‪ ,‬וכיון שהכיסים של הורידים‬
‫מונעים את הדם לזרום במגמה הפוכה מן הלב אל האברים‪ ,‬הוא אנוס לזרום מן‬
‫האברים אל הלב‪ .‬מזה נבין מדוע אנשים המבלים את ימיהם תמיד בישיבה בלי‬
‫תנועה נלקים על פי רוב במחלת ״הטחורים"‪ ,Haemorrhoides ,‬וב״צבות הורידים"‪,‬‬
‫■‪ ,Varices‬של הרגלים‪ .‬הטחורים אינם אלא ורידי בני־המעים שנתנפחו מפני הדם‬
‫הנעצר בקרבם ואשר נזל במתינות גדולה‪ .‬בצבית הורידים אנו רואים זאת עין בעין‪.‬‬
‫‪ .§ 91‬מובן הדבר‪ ,‬כי אם על ידי דלקת של הקרום הפנימי של הלב יעשה למשל‬
‫נקב או פגימה באחת הדלתות של המגופה שבין הפרוזדור והחדר‪ ,‬אז בשעת‬
‫הסיסטולה לא יסתם הפתח שבין החדר והפרוזדור וחלק מן הדם יזרום מן החדר‬
‫להפרוזדור‪ ,‬והפרוזדור מעט מעט ימלא דם יותר מאשר יוכל להכיל בקרבו‪ ,‬וורידי‬
‫הריאה לא יוכלו אז להתרוקן כל צרכם‪ ,‬ואז לא יוכל גם החדר הימני להתרוקן כל‬
‫צרכו‪ ,‬וסון! סון! ימלאו גם ורידי כל הגון! דם יותר מאשר יוכלו להכיל בקרבם; במצב‬
‫כזה יסתנן נסיוב הדם מן הורידים החוצה ומביא לידי צבית האברים‪ ,‬מה שנקרא‬
‫בשם ״הדרוקן"‪ ;Hydrops ,‬הקלקול בתקופת הדם יוכל לבוא גם כן‪ ,‬אם על ידי‬
‫דלקת של קרום הלב הפנימי‪ ,‬הפתח שבין הפרוזדור והחדר נעשה צר וקטן‪,Stenosis ,‬‬
‫והדם במשך הדיאסטולה לא יתרוקן כל צרכו מן הפרוזדור אל החדר‪ .‬סלקולים‬
‫‪57‬‬
 ‫כאלה י‪S‬כלו לבוא גם בהפתחים שבין החדרים והעורקים‪ .‬והרופאים יודעים‬
‫להבחין בדיוק גם אעל אדם חי את תכוהת הקלקול ואת מקושו בהלב‪ ,‬שפכי שקול‬
‫דפיקה של ה^פת המגופות משתהה אז לשאון‪ ,‬ועל פי מקום השאון ועל פי זמנו‬
‫)כלומר אם הוא נשמע בשעת הסיסטולה או בשעת הדיאסטולה( הם יודעים לכוון אם‬
‫נעשתה פגימה בהמגופה‪ ,‬או הפתח העשה יותר צר מאשר הוא צריך להיות‪.‬‬
‫§‪ .‬קהה הלב וענפיו‪ .‬המזרק הגדול‪ , Aorta ,‬בתחילת צאתו מן החדר השמאלי‬ ‫‪92‬‬
‫הוא מתנשא מאחורי עורקי הריאה כלפי מעלה וכלפי ימין‪ ,‬ואחרי אשר יכפק כקשת‬
‫הוא עובר על פני הגרגרת ופונה לאחורי בית־החזה אל עמוד השדרה ויורד שם בין‬
‫ערוגות הריאה למטה ועובר דרך הקב בחצר הכבד אל הבטן‪ .‬לפי זה אנו מבחינים‬
‫בקנה הלב שלשה חלקים! המזרק העולה— ‪ , Aorta ascendens‬קשת המזרק — ‪Arcus‬‬
‫‪ , aortae‬והמזרק היורד — ‪ .Aorta desceudeus‬המזרק היורד‪ ,‬כיון שנכנס אל הבטן‪,‬‬
‫הוא עובר על פני עמוד השדרה עד החוליה הרביעית של המתנים ואז‪' .‬הוא מתפצל‬
‫לשני ״עורקי הכסלים"‪ , Arteriae iliacae ,‬אחד להכסל הימנית‪ ,‬בשביל הירד הימנית‪,‬‬
‫ואחד להכסל השמאלית‪ ,‬בשביל הירך השמאלית‪.‬‬
‫מן ״המזרק העולה" מיד אחרי צאתו מן החדר יוצאים שני ״ע׳וךקי העטרת‬
‫ההולכים בחריץ העטרת אחד לימין הלב ואחד לשמאלו‪Arteria coronaria dex. .‬‬
‫‪ . et sin.‬העורקים האלה מפרנסים בדמם את שרירי הלב עצמו‪ .‬תפקידם לפי זה הואי‬
‫נכבד מאד‪! .‬משקע הסיד בכותלי עורקי העטרת אצל בני האדם! הזקנים מביא לידי‬
‫המחלה האנושה‪ ,‬הנודעה בשם ״אקכרת־החזה"‪.rpy;1:Haa ata6a ,Angina pectoris :‬‬
‫מן הקשת יוצאים שלשה עורקים! ‪ ( 1‬״ה?נורק בלי שם"‪ , Arteria anonyma ,‬שמיד‬
‫הוא חוזר ומתפצל לשני עורקים! ״עורק התרדמה" הימני‪,Art, carotis dextra ,‬‬
‫ו״עורק שתחת המפתח" הימני‪ (Art. subclavia dextra. 2 ,‬״עורק התרדמה" השמאלי‪,‬‬
‫‪ (3‬ו״עררק שתחת המפתח" השמאלי‪ .‬כד הוא אצל האדם‪ .‬אצל מעלי הגרה‪ ,‬מן! הקשתי‬
‫יוצא רק עורק אחד המסתעק לארבעה עורקים!! שני ״עורקי התרדמה" ושני ״עורקים‬
‫שתחת המפתחות"‪ ,‬כד הם נקראים גם אצל הבהמות כמו שהם נסראים אצל האדם‪,‬‬
‫אעפ״י שאצל הבהמות אין עצם המפתח כלל‪ .‬עורקי'התרדמה מתנשאים אל הראש‬
‫משני צדי הצואר ויחד עם הורידים היורדים מן הראש אל הלב והנקראים בשם ״ורידי‬
‫העול"‪ , venae jugulares ,‬הם הנכרתים בשעת השחיטה‪ .‬העורקים שתחת המפתחות׳‬
‫הולכים אל הידים לפרנס אותן‪ ,‬והם כלוים מהורידים השבים מן הידים אל הלם‬
‫והמתקבצים יחד בהוריד הנבוב העליון‪ , vena cava superior. ,‬הנשפד אל הפרוזדור‬
‫הימני‪.‬‬
‫מן ״המזרק היורד" יוצאים ענפים אל! סמפונות הריאה‪ ,‬אל הצלעות‪ ,‬אל חצר‬
‫הכבד והבטן! אל הכבד‪ ,‬אל הקיבה‪ ,‬אל הטחול‪ ,‬ואל בני המעים ואל שתי הכליות‪,‬‬
‫עד אשר הוא מתפצל לשני עורקי הכפל היורדים אל הרגלים‪ .‬כל העורקים האלה‬
‫נלוים מורידים ההולכים מן האברים האלה ומתקבצים !יחד אל הוריד הגדול הנקרא‬
‫בשם ״הוריד הנבוב התחתון"‪ ,Vena cava inferior ,‬הנשפד גם כן אל הפרוזדור הימני ‪.‬‬
‫‪ .§ 93‬שטת ציכיו ר י ה)י?לפה‪ .‬מלבד העורקים‪ ,‬הורידים והרשת של נימי‬
‫הדם‪ ,‬נמצאת בכל אברי הגוק רשת של צינורים דקים ורכים המכילים בקרבם נוזל לבך‬
‫כמים‪ ,‬הנקרא בשם ״לימפה" )מרה לבנה של הקדמונים(‪ .‬צינורים דקים אלו מתחברים‬
‫לצינורים יותר עבים‪ ,‬וסו‪ t1‬סוק הם מתחברים לצינור אחד המונח על עמוד ׳השדרה־‬
‫‪58‬‬
‫והנקרא במום ״צינור החזה"‪ ,Ductus thoraciqus ,‬עעופד אח כוזלו אל הוריד הנבוב‬
‫העליון‪ .‬הלימפה על פי תכנה היא דומה לדם‪ ,‬אלא פואין בה כדורים אדומים‪ ,‬כי‬
‫אם כדורים לבנים בלבד‪ .‬הנסיוב עלה יכיל בקרבו את חומר הפיברין‪^ ,‬ולפיכך הוא‬
‫■‬ ‫עלול להקרע כדם‪.‬‬
‫עני מקורים להלימפה‪ ,‬ועל פיהם היא מתחלקת לעני מינים! א( נסיוב הדם‪,‬‬
‫המסתנן מנימי הדם אל רקמות האברים‪,‬״ אחרי אער יפרנס אותן כל צרכן‪ ,‬יתקבץ‬
‫בחסדקים הדקים עבין הלעכות‪ ,‬והסדקים הדקים יתקבצו לצינורים המכילים בקרבם‬
‫את הנסיוב על הדם עם חלקי המזון ענעארו בו וגם את הפסולת על עבודת הלעכות ‪.‬‬
‫ב( צינורי הלימפה המפוזרים בכתלי בני המעיט והמסתעפים בין עני עלי ״קרום‬
‫הסלסליה טל הבטן"‪ . Mesenterium ,‬מכילים בקרבם נוזל עונה מעאר הלימפה‪.‬‬
‫הטומן עאנו מעתמטים בו למזון מסתנן בתמונת טפות דקות מאד אל צינורי הלימפה‪,‬‬
‫ולפיכך הלימפה על בני המעים היא לבנה כחלב והיא גם נקראת בעם ״מיץ חלב"‪,‬‬
‫או ״חילוס" ‪ . Chilus‬וגם צינורי הלימפה טל בני המעים נקראים בעם ״צינורי‪.‬‬
‫■‬ ‫החלב"‪ .‬עני מיני לימפה אלו מתערבים אחר כך יחד בצינור החזה‪.‬‬
‫‪ .‬צינורי הלימפה‪ ,‬יע בכתליהם כי*סים חצאי־ירה כאותם הביסים עבהורידים‪,‬‬
‫למען תזל הלמפה תמיד במגמה ידועה לפנים ולא לאחור‪.‬‬
‫‪? .§ 94‬רדי ה לי ק פה‪ .‬הלימפה‪',‬הזורמת בצינוריה תפגוע על דרכה במקומות‬
‫טונים כעין תחנות בתמונת גועי בער מעובים הדומים לפולים או עקדים והנקראים‬
‫בעם גרדים‪ .Glanduiae lymphaticae ,‬אצל הילדים בעלי הגרדת‪ ,‬עאצלם הגרדים‬
‫גדולים מאד‪ ,‬נוכל למעט אותם בפרקי המרפק‪ ,‬תחת אצילי הידים‪ ,‬בבית העחי‬
‫וביחוד על הצואר‪ .‬בנין גרדי הלימפה היא מסובד מאד‪ .‬כל גרד מוקק בנרתיק קטה‬
‫על רקמת החבור‪ ,‬העולה קורות ‪.‬ימו^יצות אל פנים הגרד י ומחלקו לקנים קנים*‬
‫מאורכים ומעוגלים‪ ,‬הנקראים בעם עי^ם‪ .Foiiiculi ,‬הגרדים הם בית החרועת על‬
‫הכדורים הלבנים על הדם‪ .‬פה הם נוצרים‪ ,‬ומפה הם מתפזרים בכל הגוק‪ .‬צינור‬
‫הלימפה בגעתו אל הגרד הוא מתפצל לענפים‪ ,‬הנכנסים אל הכיסים עאליהם מסתננת‬
‫הלימפה‪ ,‬המתקבצת אחר כך בהצינרר היוצא מן הגרד‪ ,‬ובצאתה היא לוקחת אתה‬
‫הרבה מן הכדורים הלבנים‪ ,‬עהיא מוסרת אחרי כן להדם‪.‬‬
‫‪ .§ 95‬ה ט ח ו ל‪ ,Lien ,‬הוא אבר מצבע אמוץ כהה המונח תחת הצלעות בדופן‬
‫הטמאלי על הבטן‪ ,‬לטמאלה על הקיבה• על עי בנינו הטחול הוא דומה לבנין הגרדים‪,‬‬
‫אבל רקמתו איננה מלאה לימפה כי אם דם‪ .‬אין כל ספק עהטחול הוא בית‪-‬החרועת‬
‫היותר גדול על הכדורים הלבנים‪ .‬בדם העורק הנכנס אל הטחול‪ ,‬יחס הכדורים‬
‫הלבנים אל הכדורים האדומים הוא ‪ , 2260:1‬ובדם הוריד היוצא מן הטחול הוא‬
‫‪ .60:1‬אבל פרטי התפקיד על הטחול נעלמו מחכמי הפיזיאולוגיה גם היום‪ .‬יודעים‬
‫אנחנו כי נוכל להרחיק על ידי‪ 1‬חיתוך את הטחול מן הגוק‪ ,‬מבלי להביא כל נזק להגוק‪.‬‬
‫ורק הגרדים נעטים על ידי זה יותר גדולים‪ ,‬כאלו יעתדלו למלאות את חסרון המחול‪.‬‬
‫אבל איזה יחס יע להטחול עם אברי העיכול עהוא נמצא אצלם‪ ,‬לא ידמננו‪.‬‬
‫במחלות ידועות‪ ,‬כמו במחלות הטיפוס ובקדחת הסירוגין‪ ,‬יגדל הטחול מאד‪.‬‬
‫וכאער יטוב החולה לאיתנו‪ ,‬יקטן המחול ויעוב לקדמותו‪.‬‬
‫*אי! ציור ‪.34‬‬
‫‪59‬‬
 ‫בלערכת אברי הרצאת הפותן‪.‬‬
‫‪ .§ 96‬טטלשת סרגי הדומרימ‪ ,‬שבעלי־דוחיים מטתמשים בדום למיזרנם ומנפורפים‬
‫בתוך לשכות־הגרן?‪ ,‬כדי להוליד את החום הנחוץ לפעולות החיים‪ ,‬שלים טחם )פחמי‬
‫המים רהשרמנים( מורכבים רק משלשה יסודות! הפחם )‪ ,( C‬החמצן ) ‪ (0‬והמימון )‪■(H‬‬
‫וכשהם נשרפים הם משתנים להרכברת יותר פשוטות! לאדיר ״חימרץ הפחם" )‪( C03‬‬
‫ולמים )‪ .( HjO‬אויר חימוץ־הפחם ינדק מן הגוק על ידי פעולת הנשימה‪ ,‬אבל גם חלק‬
‫מן המים ידחה מן הגוק על ידי הנשימה‪ .‬כי האויר היוצא מן הריאה יכיל תמיד גם‬
‫אדי מים במדה ידועה‪ .‬לא כן הוא גורלו של הסוג השלישי — של החלבונים‪ .‬הם‬
‫יכילו בהרכבתם מלבד ‪ , C ,;H, 0‬גם את יסוד האזוט )‪ ,( N‬וההרכבה היותר פשוטה‬
‫שהחלבון משתנה לה‪ ,‬אחרי התחמצו כל צרכו‪ ,‬הוא ״חומר השלן" ~ ‪Urea, MogesHHa‬‬
‫‪ , Harnstoff‬שתמונתו החימית היא ^‪ . CONjH‬אכן‪,‬יש אשר לא יתחמץ החלבון כל‬
‫צרכו‪ ,‬והיא יפלט מן הגוק בתמונת ״חימוץ־השתן"‪ , Acidum uricum ,‬שתמונת הרכבתו‬
‫החימית היא ‪ . CgN^H^Og‬האדם ובעלי־החיים ארכלי־בשר פולטים את רוב האזרט‬
‫של מזונם בתמונת ״חומר השלן"; הצפרים ואוכלי־עשב פולטים את האזרט בתמונת‬
‫חימרץ־השתן‪ .‬והנה ידענו כי החלבונים ילילו בהרכבתם גם מעט גפרית ופוספור‪.‬‬
‫שני היסודות האלו‪ ,‬כשהם מתחמצים הם משתנים לחימוץ־היגפרית ולחימיץ־הפוספור‪,‬‬
‫וכשהם מזדוגים עם המתכת נטריום״ הנמצא תמיד בהדם‪ ,‬הם משתנים לשני מיני‬
‫מלח! להנטריום־הגפריתי ^‪ Na^SO‬רלהנטרירםיהפוספררי ^‪. NaHjPO‬‬
‫חומר השין‪ ,‬חימרץ השתן והמלחים צריכים להחשב כפסולת של ‪ .‬עבודת‬
‫הלשכות• אבל לא לבד שהם אינם מביאיק כל תועלת להגרק‪ ,‬אלא שהם‪ ,‬כחמרים‬
‫ארסיים‪ ,‬יוכלו גם להזיק לו‪ ,‬רלפיכד הר צריכים להדחות ממנו‪ .‬והנה כל החמרים‬
‫האלה הם מוצקים וגבישיים‪ ,‬אלא שהם נמסיפ במים‪ ,‬ולפיכך יוכלו להתרחק מן הגרק‬
‫רק בתמונת תמיסה מימית‪ .‬תמיסה זו נקראת ‪.‬ןשם ״שתןי' או ״מי רגלים"‪, Urina ,‬‬
‫והאברים שתפקידם להרחיק את השתן מן הגוק‪ ,‬הם ״הכליות" וסניפיהן‪ :‬שני ״ביבי‬
‫‪.‬‬ ‫השתן"‪ ,‬״מקוה השתן" ד״ סילון השתן"‪'*.‬‬
‫‪ .§ 97‬ה כ ליו ת‪ , Renes ,‬הן שני אברים בשריים‪ ,‬המונחים משני צדי עמוד‬ ‫\‬
‫השדרה בגובה חוליות־המתנים‪ .‬הכלידז הימניונ מונחת תחת הכבד )אצל הולכי‬
‫על ארבע! מאחורי הכבד( והכליה השמאלית למטה מן הטהול‪ ,‬שתיהן מחוץ לקרום‬
‫הבטן‪ ,‬המכסה אותן רק מלפנים‪ .‬הכליות מוקפות בקליפה עבה של שומן)החלב שעל‬
‫הכליות(‪ ,‬הנקלק מהן על נקלה‪ .‬אכל מלבד‪.,‬זה יש להן קרום מרקמה אלאסטית‬
‫הנקרא בשם ״כתונת הכליה"‪■-,Tunica renis ,‬שגם הוא נקלן! על נקלה‪ .‬בתמונתה‬
‫החיצונה הכליה דרמה לפול גדול מצבע אדום־אמוץ‪ ,‬מעוגל מצדי האחד ושקערדרי‬
‫מצדו השנד‪ ,‬הפונה אל עמוד השדרה‪ .‬הצד השקערורי נקרא בשם שער הכליה‪porta ,‬‬
‫‪ ,renis‬ובמקרם הזה נכנס העורק המפרנס את הכליה ויוצאים הוריד רביב השתן‬
‫המוביל את השתן אל המקוה‪ ,‬או כים השתן‪ .‬הביב הזה הדומה לשפופרת ארוכה‪,‬‬
‫שרחבה הרא כרחב עט־אוז‪ ,‬מתרחב כחצוצרה אצל שער הכליה‪ ,‬והמקום הרחב הזה‬
‫נקרא בשם ״אגן הכליה"‪ ,Pelvis renalis ,‬המקבל את השתן‪ ,‬היורד אליו בלי הרה‬
‫מגון‪ 5‬הכליה‪ .‬מן המפרה השתן יוצא החוצה דרך סילון השתן‪.‬‬
‫* ראח ציור ‪36‬‬
‫‪60‬‬
 ‫§‪ .‬כסוכחפרץ להתבונן אל בכין הכליה בובפכים‪ ,‬החתיד אותה בסכין לארכה‬ ‫‪98‬‬
‫לשני חצאים‪ ,‬ראז נראה כי היא בנויה משכי המרים שונים למראה־עין‪ .‬החיכור‬
‫הסובב‪ ,Substantia corticalis ,‬הוא מלא נקודות אדומות כגרגירי חול אדום‪ ,‬ולפנים‬
‫‪ , Substantia medullaris‬בתמונת משולשים משורמטים‬ ‫ממנו נמצא ״חומר‬
‫בקוים ישרים‪ ,‬או יותר נכין בתמונת פיראמידים )שנים עשר עד ששה עשר במספר(‪,‬‬
‫שראשיהם בולטים אל הוד האגן‪ .‬בקדים האלה מציגים לפנינו את השפופרות הדקות‬
‫שהכליה כלה בנויה מהן‪ ,‬ושאליהם מסתננים חמרי השתן‪.‬‬
‫חכמי הנתוח‪ ,‬בהתבוננם אל גזרות דקות של רקמת הכליות על ידי המיקרוסקופ‪,‬‬
‫נוכחו לדעת‪ ,‬כי הנקודות האדומות שאנו רואים בחומר הסובב‪ ,‬אינן אלא פקעות‬
‫קטנות‪ ,(rlomeruH renales ,‬של נימי דם מסובכות‪ ,‬כל פקעת ופקעת מוקפת בנרתיק‬
‫כדורי‪ ,‬הנקרא בשם ״נרתיק של בומן" )על שם החכם‪ ,‬שהראה אותו לראשונה( ‪ .‬על‬
‫כל עורק קטן המסתעק בתוך הכליה תלויות פקעות פקעות רבות‪ ,‬כגודגדיות על‬
‫גבעוליהן‪ .‬לכל פקעת יש עורק דק אחד‪ ,‬המביא אליו דם )‪ (Vas afferens‬ועורק דק‬
‫אחד המוליך מטנו את הדם )‪ ;(Vas efiferens‬זה האחרון מסתען‪ 5‬אח״כ לרשת של‬
‫נימי דם‪ ,‬שבה הדם הזך )דם העורקים( טתהפד לדם עכור )דם הורידים(‪ .‬בתוך‬
‫הנרתק של בומן מסתננים המים מן הדם שבתוך הפקעת והולכים בהשפופרת הדקה‬
‫והמעוקלת )‪ (tubuli contorti‬היוצאת ממנה‪ .‬שפופרת זו הולכת משם אל חומר‬
‫הת^ך ועושה עניבה‪ ,‬ושבה משם לחומר הסובב ומתעקלת עוד הפעם‪ ,‬ואח״כ היא‬
‫שופכת את הנוזל שבה לתוך השפופרת הישרה‪ ,‬שהיא קבוץ שפופרות מעוקלות רבות‪,‬‬
‫ושהולכת אל ראשי הפירמידות ושופכת את השתן אל האגן‪ .‬השפופרדת הללו הן‬
‫הן הקוים המשורטטים שאנו רואים בהכליה בעינים לא מזוינות‪ .‬השפופרות בנויות‬
‫מרקטת החבור ומרוצפות טבפכים באפיטליה‪ ,‬שיש לה ערך נכבד מאד בחיי הגוק‪.‬‬
‫על פי נסיונות ותחבולות שונות נוכחו חכמי הפיזיאולוגיה‪ ,‬כי בהפקעות מסתננים‬
‫רק המים של השתן‪ ,‬אבל החמרים המוצקים )חומר השלן‪ ,‬חימוץ השתן והמלחים‬
‫השונים( מסתננים מן האפיטליה של השפופרות‪ .‬בכליה שחלתה במחלת הדלקת‪,‬‬
‫מסתנן גם חלבון שלא נתחמץ כלל‪ .‬ולפעמים תהרם אז האפ״טליה ויוצאה מן‬
‫השפופרות בתמונת גלילים )‪ ,( Cylindres‬הנראים במשקע השתן על ידי המיקרוסקופ‪.‬‬
‫אצל בני האדם החולים במחלת דלקת הכליות‪ ,‬יש אשר יעצר השתן לגמרי‪ ,‬וחומר‬
‫השין הנשאר בתוך הדם פועל כרעל על מוח הראש והם מתים במחלת ״שין־הדם י‪,‬‬
‫‪ .Uraemia‬אם על ידי חתוך נרחיק כליה אחת מן הגוק‪ ,‬אז תוכל עוד הכליה הנשארת‬
‫לעשות את מלאכת שתיהן‪ .‬אבל אם שתי הכליות ינטלו מן הגוק‪ ,‬אז לא יוכל לחיות‬
‫יותר מיום או יומים‪ .‬אצל בני האדם החולים במחלת הפודגרה‪ ,‬החלבונים אינם‬
‫■טתחמצים עד מדרגת חומר־השץ אלא לחימו־ךהשתן‪ .‬וחיטוץ השתן המרובה שבדם‬
‫מתקבץ ונשקע אצל פרקי רגליהם ומסבב להם כאב אנוש מאד‪ .‬יש אשר גבישי חימוץ‬
‫השתן מתקבצים באגן הכליות או במקוה השתן ומתלכדים יחד לאבנים — אלה המה‬
‫״אבני־־השתן"‪ ,‬שהרופאים מרחיקים אותן על ידי חיתוך‪ .‬אצל האנשים החולים‬
‫במחלת הךיאבטס‪ ,‬פחמי המים שבתוך דמם אינם נשרפים כלם לחימוץ הפחטי‪ ,‬אלא‬
‫יוצאים יחד עם השתן בתמונת סוקר‪ ,‬הנימס במים‪.‬‬
‫§‪ .‬השתן יורד מן אגני הכליות דרך סילוני חשתן אל הטקוה‪ .‬או אל שלחופית‬ ‫‪99‬‬
‫או כיס השתן‪ , Vesica urinaria ,‬הנמצאת מאחורי עצמות החיס ש־ן העצמות והחלחולת‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫אצל הנקבות בין הבלקוה והחלחולת הפלצאת האם וסניפיה‪ .‬המלחרפית פוררגפת‬
‫פלבפנים בקרום הריר‪ ,‬ופלחוצה לקרום הריר נבוצא מטויח סול מורידים‪® ,‬בהתכווצותם‬
‫הם דוחים את המתן החוצה דרד צינור המותן‪ ,‬הנמצא אצל הזכרים באבר המסוגל‪.‬‬
‫במקום מהצינור יוצא מן המלחופית‪ ,‬נמצאת טבעת מל מרירים הנקראת במם ״סוגר‬
‫המלחופית ‪. Sphincter vesicae ,‬‬

‫בוערכת העצבים‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪ .§ 100‬אם נדמה בנפמנו את הגון‪ 5‬החי לממלכה קטנה ואת הרקמות המונות‬ ‫‪,‬‬
‫עם לטכותיהן למפלגות טל אזרחים טונים‪ ,‬העומדים על טטמרתם לעטות אימ איט‬
‫את‪.‬מלאכתו לטובת הממלכה כלה‪ ,‬אזי צריכים אנו לראות במטת העצבים את המפלגה‬
‫המולטת בהגון‪ , 5‬המנצחת על מלאכת אזרחיה‪ ,‬ואמר מבלעדיה לא ירים איט את ידו‬
‫לעטות גדולה או קטפה‪.‬‬
‫מני תפקידים הם למלטון מל ממלכה! תפקיד פנימי ותפקיד חיצוני‪ .‬על פי‬
‫התפקיד הפנימי דואג הטלטון למלום כל אזרחיה‪ ,‬מלא יחסר דבר לכלכלתם‪ .‬הוא‬
‫’מטגיח על כל מפלגות הממלכה‪ ,‬כי תעטה כל אחת את עבודתה על הצד היותר נאות‬
‫לטובת הכלל! כי יוציאו האכרים את הלחם מן הארץ במדה מספקת‪ ,‬כי אנמי חרומת־‬
‫המעטה יכינו את תבואות עבודתם באופן טתהיינה מתאימות למטרתן‪ ,‬וכי אנמי‬
‫הבינים‪ ,‬הסוחרים והרוכלים׳ יוליכו ויביאו את פרי עבודת המפלגה האחת לכל טאר‬
‫המפלגות 'הנזקקים לה‪ .‬על פי התפקיד החיצוני צריד הטלטון לדעת ■את העולם‬
‫אמר מחוץ לגבול מממלתו‪ ,‬כדי להגביל את יחוסו אל העולם הזה‪ .‬ובמביל זה יט‬
‫לטלטון הממלכה פקידים ומלוחים המודיעים אותו מכל הנעמה מחוץ לגבול מממלתו‪.‬‬
‫הפקידים האלה הם עיניו ואזניו טל טלטון הממלכה‪.‬‬
‫את מני התפקידים האלה תמלא גם מטת העצבים המולטת באברי הגון?‪ .‬מרכז‬ ‫'‬
‫הטלטון הזה הוא במוח המדרה והגלגולת‪ .‬הלמכות טל המוח הן הן המפקחות על‬
‫כל אברי הגון?‪ ,‬כי יעטה כל אבר ואבר את מלאכתו ב מ ד ה ה ר אוי ה ו בז מן ה ר אוי‪.‬‬
‫חוטי העצבים היוצאים מן המוח והמתפזרים בכל פינות הגון? הם חוטי הטלגרן?‪,‬‬
‫מעל ידיהם המלטון המרכזי מולח את מצוותיו להקצות מל העצבים אמר בהאברים‪,‬‬
‫מהן ממרתיו עומי־רצונו מל הטלטון המרכזי‪.‬‬
‫‪ .§ 101‬על פי תכונת הק‪:4‬וות ועל פי סגולות האברים מהקצוות נכנסים בהם‬
‫מתחלקים העצבים למני סוגים! לעצבי הרגמה‪ ,Nervi sensitivi ,‬ולעצבי תנועה‪,‬‬
‫‪ .Nervi motorif‬עצבי ההרגמה מביאים ידיעות מן העולם החיצון להמוח‪ ,‬ולפיכך הם‬
‫כקראים גם כן ״עצבים מואפי המרכ^‪ ;Nervi centripetales /‬עצבי התנועה מוליכים‬
‫פקודת המוח‪ ,‬אל האברים לפעול פעולה המתאמת להידיעה מקבל המוח‪ ,‬ולפיכך‬
‫הם נקראים גם כן במם ״בורחי המרכז"‪ .Nervi centrifagales ,‬כיצד? הנני נוגע בכוס‬
‫מים אמר לפני‪ .‬המים הם רותחים‪ ,‬והחום החזק מגרה את ‪,‬קצות החוט מל עצב‬
‫ההרגטה‪ ,‬הממתרג בעור האצבע‪ .‬הגירוי הזה עובר דרך החוט עד למכת ההרגטה‬
‫טבמוח‪ ,‬וכאלו אומר לו! הנני מרגיט צער טל כויה באצבע‪ .‬למכה זו מוסרת את הגירוי‬
‫ללמכה אחרת‪ ,‬הממונה על התנועה‪ .‬והלמכה המניה מולחת את ״ההתעוררות‬
‫לתנועה״ על ידי העצב‪ ,‬היוצא ממנו אל מריר היד לאמר! אסון? ידך! ומיד מתכווצים‬
‫‪62‬‬
‫המוריריםשל היד‪ ,‬והאצבע מסחלקת טן הכרס החטה ‪ .‬טטול אחר! חחיכת לחם ממבותי בתרד‬
‫&י‪ ,‬טגרה גירוי של עונג אה עצבי חוש הטעם שבהלשון‪ .‬הגירוי עובר דרך חרמי העצב‬
‫אל טרכז חוש הטעם שבהטוח ‪ :‬הגירוי הזה עובר אל הטרכז של עצב הפכים‪Nervus ,‬‬
‫‪ ,facialis‬וזה האחרון טעורר על ידי עכקטיוחד לזה את מעיני הרוק שבשפה‪ ,‬להוציא את‬
‫הנוזל הנחוץ לעיכול הלחם‪ .‬וכן הדבר בכל שאר עצבי' ההרגשה‪ .‬החוטים כשהם‬
‫לעצמם אינם אלא שליחי הולכה והובאה‪ ,‬והרגש שהמוח מקבל תלוי רק בתכונת‬
‫הקצוות של העצבים‪ .‬עצב הראות‪ , Nervus opticas ,‬המשתרג ברשת העצבים שבתוד‬
‫העין‪ ,‬מוכשר רק לקבל גירוי של אור וצבעים‪ .‬עצב השמיעה‪,Nervus acusticus ,‬‬
‫המשתרג בפנים האוזן‪ ,‬מוכשר לקבל גרוי של קולות שונים‪ ,‬והעצבים המשתרגים‬
‫בהעור מוכשרים לקבל רק גרוים של לח ויבש‪ ,‬קור וחרם‪ ,‬י ד וקשה‪ ,‬לחץ וכאב‪,‬‬
‫וכן הלאה• מצד שני‪ ,‬העצבים המשתרגים בתוך השרירים‪ ,‬אינם מוכשרים להרגשה‬
‫כלל‪ ,‬כי אם לעורר את השרירים לידי תנועה או את המעיכות לידי נזילה‪.‬‬
‫‪ . § 102‬הואיל וחוטי העצבים אינם אלא שליחי הולכה והובאה‪ ,‬לפיכך אם כפסיק‬
‫על ידי חתוך בסכין או במספרים אחד מעצבי ההרגשה לשנים‪ ,‬אז תאבד ההרגשה‬
‫בערר האברים המקבלים את עצביהם למטה מן ההפסק‪ .‬ואן‪ 5‬על פי שיכרו‬
‫באש‪ ,‬לא ירגיש המוח כל כאב‪ .‬כמו כן אם נפסיק בסכין את אחד מעצבי התנועה‪,‬‬
‫אז יאחז השבץ את השרירים המקבלים את עצביהם למטה מן ההפסק‪ ,‬והמוח לא‬
‫יוכל להניע אותם ברצונו‪ .‬על פי רוב מעורבים בפתילת העצבים חומי הרגשה וחוטי‬
‫תנועה יחד‪ ,‬וכשיפסק אחד הפתילים יאבדו להאברים ההרגשה והתנועה בבת אחת‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬אם יפסק מוח השדרה על ידי פצע או על ידי מחלה‪ ,‬אז כל האברים‬
‫המקבלים התעוררות לתנועה מן העצבים היוצאים למטה ממקום הנפסק‪ ,‬נעשים כפגרים‬
‫מתים בלי תנועה ובלי רגש‪ ,‬אק על פי שהם חיים ונזונים מצינורי הדם הבאים אליהם‪,‬‬
‫אבל חייהם הם רק חיי צמח ולא יותר‪.‬‬
‫‪ . § 103‬מוח השדרה ומוח הגלגלת שרים בזה‪ ,‬כי שניהם מסוגלים להתרגז‬
‫מכל גירוי הבא אליהם מבחוץ‪ ,‬ושניהם מסוגלים לעורר תנועה בהשרירים על ידי‬
‫החומים היוצאים מהם‪ .‬אבל יש יתרון גדול ונכבד מאד למוח הגלגלת מן מוח‬
‫השדרה‪ .‬מוח הגלגלת הוא גם משכן ה ר צון‪ ,‬משכן ה מ ח שב ה ו הד ע ת את עצמו‪,‬‬
‫משכן האנכי של נושא פעולות החיים‪ .‬בשעה שהאדם הוא ער‪ ,‬הוא מניע את אבריו‬
‫מדעתו ומרצונו ונותן דין וחשבון מתנועות אבריו‪ .‬לא כן בשעה שהוא י?!זן‪,‬‬
‫בשעה שמוח הראש שובת ממלאכתו‪ .‬אם נלחץ באצבעותינו למשל את עור הרגל של‬
‫האדם הישן‪ ,‬הוא מניע את רגלו כדי להכצל מן הגירוי הזה‪ ,‬אבל הוא עושה זאת שלא‬
‫מדעתו ושלא מרצונו‪ .‬הגירוי לא עלה אז עד מוח הראש ונשאר במוח השדרה‪.‬‬
‫והתנועה של הרגל שהיא כתשובה על הגירוי‪ ,‬היא תנועת מכנית‪ ,‬אוטומאטית‪ ,‬ואנחנו‬
‫קוראים לה ‪,,‬תנועה מזדקרת״‪ ,‬כלומר ך^לקמורית ‪ . 0‬מנסיון פשוט מאד נוכל להוכח‪,‬‬

‫‪ 0 .‬מקורו טול טום התואר חוה הוא בחוקי הראות‪ .‬מבל חגופים חנסצאים לפני מך^ח מלוטפות‬
‫יוצאים קוי אור‪ ,‬והטוהם נופלים על המראה‪ ,‬הם מזדקרים ממנו לאחור‪ ,‬ועין האדם המסתהל‬
‫בהמראה פוגעת בקוי האור המזדקרים מן המראה‪ ,‬והוא רואה בהמראה את תמונת הגופים פוהקוים‬
‫יצאו מהם‪ .‬על דרך ההשאלה קראו לחתנועות היוצאות ממוח הטודרח‪ ,‬טוחן תולדות הגירויים‬
‫שפעלו עליו‪ ,‬בשם תנועות מזדקרות‪.‬‬
‫‪63‬‬
 ‫מרד הרא באמת‪ .‬אם ככררח במספרים אח ראמו הצפרדע מגרפה‪ ,‬גרן‪ ;:‬הצפרדע‪ ,‬בופני■‬
‫®דמה קר‪ ,‬לא ימרת מיד‪ ,‬אבל הרא מרנח כאבן דרמם‪ .‬אבל אם למטוח במי מלח אר‬
‫בחרמץ אחת מרגליה‪ ,‬אז תרים הצפרדע המתה את רגלה המניה רתמחה בה את מי‬
‫המלח אר את החרמץ‪ ,‬המגרים את עררה‪ ,‬אק על פי מבאמת היא אינה" מרגמת את‬
‫הגיררי; רתנרעת הרגל הי־א רק תנרעה מזדקרת‪ .‬ערד יפה מזה הרא הנסירן‪ ,‬מנסר‬
‫חכמי הפיזיארלרגיה בירנה חיה‪ ,‬מפתחר את גלגלתה רהרחיקר ממנה באיזמל את מרח‬
‫הראמ‪ .‬ירכה כזאת מרכחת על המלחן כאבן דרמם‪ ,‬ראם כמים לפניה זרערנים‪ ,‬לא‬
‫תגע בהם‪ ,‬מפני מהיא איננה רראה ארתם אן‪ 5‬על פי מעיניה פקרחרת‪ .‬ארלם אם‬
‫יספיק לה מזרן על ידי הלעטה רהמראה )כלרמר אם נתחרב לה ארכל בבית הבליעה(‪,‬‬
‫אז תרכל לחירת ימים אחדים בלי מרח הראמ‪ .‬אם ננסה להמליד ירכה זר אל האריר‪,‬‬
‫אז תפרט את ככפיה רתערן‪ 5‬בבית עד אמר תפגרמ בכרתל‪ ,‬ראז תפרל ארצה‪ .‬תכרעת‪:‬‬
‫הכיפים טל הירנה היא ״תכרעה מזדקרת״‪.‬‬
‫‪ .§ 104‬הכה האינר‪ ,‬כי תכרערת האברים יט מהן מדעתר רמרצרכר מל האדם‪ ,‬ריט‬
‫מהן מלא מדעתר רמלא מרצרנר‪ .‬בארפן הראטרן‪ ,‬ההתעררררת לתנרעה באה ממרח־‬
‫הגלגלת רערברת דרד טרח המדרה להטרירים; רבארפן הטני‪ ,‬ההתעררררת לתכרעת‪.‬‬
‫המרירים באה ממרח הטדרה בלבד‪ ,‬בלי המתתפרת מל מרח הגלגלת‪ .‬אבל במה‬
‫דברים אמררים? באברים החיצרנים‪ ,‬טתנרעתם תלריה במרירים ממררטטים לרחבם‪.‬‬
‫אבל האברים הפנימיים‪ ,‬לממל הקיבה רבכי־המעים‪ ,‬אר ציבררי הדם‪ ,‬טתנרעתם‬
‫נעטית על ידי מרירים חלקים‪ ,‬הם תמיד תכרערת מזדקררת רתמיד מלא מדעתר רטלא‬
‫מרצרנר טל האדם‪ .‬אין האדם מרגיט את תנדעת בכי־מעיר‪ ,‬ראין הרא מליט לעטרת‪,‬‬
‫את התכרערת האלה ירתר מהיררת אר ירתר מתרנרת אר לכברט ארתן לגמרי‪ .‬ההתעררררת‪.‬‬
‫לתכרעת המרירים החלקים באה מהעצבים המטתתפים או הסימפטיים‪.Neryi ,‬‬
‫‪ -sympathici‬במם הזה אנחנר מכנים מני חרטים אררכים‪ ,‬הטמתרעים מן הצראר עד‬
‫העצה ממני צדי עמרד הטדרה כלפי החזה רהבטן‪ .‬על החרטים האלה נראים כמין"‬
‫קטרים נגד כל חרליה רחרליה טל עמרד הטדרה‪ .‬הקטר הרא צבררת טל למכרת‪.‬‬
‫עצבירת רנקרא בטם ‪ , Ganglion‬ראכחנר נקרא לר במם ‪,,‬חרצרבה״‪ '.‬כל חרצרבה‬
‫מחרברת מצדה האחד על ידי חרט עם מרח הטדרה רהגלגלת; רמצדה הטני היא טרלחת‪,‬‬
‫חרטים אל בכי המעים ראל צכררי הדם רמעדררת ארתם לתכרעה‪ .‬העצבים הסימפטיים‪,‬‬
‫אק על פי מהם מקבלים המפעה ממרח הטדרה רהגלגלת‪ ,‬הם ערמדים ביחס ידרע‪.‬‬
‫ברטרת עצמם‪ ,‬כאלר כתכה להם ארטרנרמיה לפקח על מזרן האברים רעל גידרלם‪.‬‬
‫‪ .§ 105‬יט אבר אחד מאין דרגמתר בכל הגרק רהרא הלב‪ .‬הראיל רהרא צריד‬
‫לעטרת את מלאכתר בלי הרק במטיד כל חיי הגרק‪ ,‬בין במעה טהרא ער רבין במעה‬
‫טהרא יטן‪ ,‬רמלאכתר זר צריכה להעטרת בסדר נכרן רמדריק‪ ,‬הרא צריד להירת תלרי‬
‫ברמרת עצמר‪ .‬רלפיכד אק על פי טהלב בנרי מטרידים טטררטטים לרחבם‪ ,‬ההתעררררת‬
‫לפקרדרתיר אינה באה ממרח המדרה רהגלגלת‪ ,‬אלא מחךצרבדת עצבי\ת המרנחרת‬
‫בתרך הלב עצמר‪ ,‬על הגברל מבין הפררזדררים רהחדרים‪ .‬רראיה לדבר הרא הנסירך‬
‫הזה‪ :‬אם בזהירדת נחרצה ככררת את הלב מגרק חי‪ ,‬אז במשד זמן ידרע נרכל לראדת‬
‫דפיקה מסרדרה טל הלב מחרץ להגרק‪ .‬אבל גם הארטרנרמיה טל הלב איננה גמררה‪.‬‬
‫ירדעים אכר מן הנסירן‪ ,‬כי מצב הררח טל האדם‪ :‬רגטי טמחה רהתררממרת הנפט‪,‬‬
‫אר רגטי פחד רצער פרעלים על הלב לעטרת את דפיהרתיר פעם מהיררת רחזקרת רפעם•‬
‫‪64‬‬
‫מתונות ונחמלות‪ ,‬ומצב הרוח הלא תלוי בהטפעת מוח הגלגלת‪ .‬חכמי הפיזיולוגיה‬
‫מצאו‪ ,‬כי העצב היוצא מן הגלגלת והנודע בפום ״העצב התוצה׳‪,Nervus Tagus /‬‬
‫והשולח חוטים אל הלב‪ ,‬משפיע עליו לעפוות את דפיקותיו יותר מתונות ויותר חזקות;‬
‫כמו כן מקבל הלב חוטים מהעצב הסימפטי‪ ,‬שמשפיעים גם כן על סדור דפיקותיו‪.‬‬
‫אחרי אשר בארנו את פעולת שטת העצבים בדרך כלל‪ ,‬נבוא להתבונן אל חלקי‬
‫‪,‬‬ ‫השטה הזאת לפרטיה‪.‬‬
‫‪ .§ 106‬בשטת העצבים המרכזית אנו מבחינים ארבעה חלקים! חוט השדרה‪,‬‬
‫המוח המאורך‪ ,‬המוח הקטן והמוח הגדול‪ .‬שלשת האחרונים מונחים ביזרד הקדרה‬
‫שנבנתה מעצמות הגלגלת‪ ,‬וחוט השדרה מוכח בתיד הצנור של חוליות השדרה‬
‫המחורזות זו על גב זו‪ .‬כל האברים הללו הם זוגיים ותואמים! המוח הגדול נחלק‬
‫על ידי חריץ עמוק‪ ,‬העובר מן המצח עד העורק‪ ,‬לשני חצאי הכדור‪:Hemispliaerae ,‬‬
‫פלח הכדור מימין ופלח הכדור משמאל‪ ,‬המחוברים רק באמצניתם על ידי גשר‪.‬‬
‫המוח הקטן גם הוא בנוי משני חצאי־כדור המחוברים יחד‪ .‬המוח המאורך וחוט‬
‫השדרה‪ ,‬אק על פי שלמראית עין הם בחטיבות נפרדות לא־זוגיות‪ ,‬אבל כשנסתכל‬
‫בהן היטב‪ ,‬נראה כי על ידי חריצים העוברים לכל ארכם הם כחלקים לשני חצאים‬
‫תואמים‪ ,‬כלומר סימטריים! החלק הימני שבהם דומה בדיוק להחלק השמאלי‪.‬‬
‫בכלל דומה חוט השדרה לגזע של עץ המשתרג בראשו‪ ,‬בהמוח המאורד‪ ,‬לארבעה‬
‫גבעולים‪ .‬שני גבעולים לשני חצאי־הכדור של המוח הגדול ושני גבעולים לשני‬
‫חצאי־הכדור של המוח הקטן‪.‬‬
‫‪ .§ 107‬ק רו מי ה מו ח‪ .‬מלבד העצמות המגינות על מוח השדרה ועל מוח‬
‫הראש‪ ,‬הם מוקפים שלשה קרומים‪ :‬הקרום הקשה‪ ,‬קור העכביש והקרים הרל‪.‬‬
‫״הקרום הקשה"‪ ,Dura mater ,‬מדובק אל עצמות הקדרה ואל עצמות החוליות‬
‫מבפנים ודומה לצור״העצמדת‪ ,periosteum ,‬של שאר חלקי השלד‪ ,‬אלא שהוא מחובר‬
‫אל העצמות ברקמת־חבור תוחחה‪ ,‬וקל להקלס מהן‪ ,‬מה שאץ כו בשאר עצמות‬
‫השלד‪ .‬בקמטי הקרום הזה עוברים העורקים והורידים המפרנסים את העצמות‪.‬‬
‫״קור העכביש"‪ ,Tunica arachnoidea ,‬הוא קרום דק ולח‪ ,‬המונח מ*ד תחת הקרום‬
‫הקשה ודבוק אליו^(‪ .‬הקרום הזה מזיע מתוכו נסיוב‪ ,‬שממלא את הך‪:,‬ח שבין‬
‫הקרום והמוח‪ ,‬הנקרא בשם שקול ד״מוח של הראש והשדרה‪.Liquor cerebrospiualis ,‬‬
‫״הקרום הרד"‪ ,Pia mater ,‬מדובק אל חוטר המוח של הראש והשדרה ונכנס‬
‫אל תוד החריצים שעליהם‪ ,‬ודרל סדקי המוח הוא נכנס גם כן אל וזול ״חדרי‬
‫המוח״ הפנימיים ומרצם אותם‪ .‬בקרום הזה עוברים העורקים והורידים המפרנסים‬
‫את המוח‪.‬‬
‫‪ .§ 108‬חו ט ה שדרה‪ ,Medulla spinalis ,‬היא חבל גלילי ארול‪ ,‬שעביו אצל‬
‫האדם הוא בערל סנטימטר אחד‪ ,‬ומשתרע מפי הקדרה עד החוליה הראשונה או‬
‫השכיח של חוליות המתנים‪ .‬משם ואילל הוא מתפצל לחוט־ם דקים ודומה ל״זכב‬
‫הסוס״‪ . Cauda equina ,‬לכל ארכו של מוח השדרה עוברים שני חריצים עמוקים‪:‬‬

‫‪ 0‬מפני שקור העכביש חוא דבוק אל ד‪.‬קרים תקשה והקלק גיכלנו רק בקו שי‪ ,‬לפיכך איהם מוגיט‬
‫אותו חכמי התלמוד לקרום בפני עצמו‪ ,‬והם מבחיניט רק ״קרמא עילאה" שהוא הקרום הק שח׳‬
‫ו״קרמא תתאה" שהוא הקרום הרך‪.‬‬
‫‪65‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫אחד כלפי הפנים‪ , Sulcus anterior ,‬ואחד כל‪£‬י הגב‪ , Sulcus posterior ,‬הטחלקים‬
‫את הטרח לשני חצאי גלילים‪ .‬כשכחתרך באיזמל את טרח השדרה לרחבר‪ ,‬כדי‬
‫להתברכן אל בניכר הפניטי‪ ,‬אז נראה‪ ,‬כי הרא טררקם טשהי חמרים שרכים‪ :‬טחוטר‬
‫אפרר )שצבער נרטה לצבע האפר( רטחרטר לבן‪ .‬הראשרן בתיד רהשני בהסרבב‪.‬‬
‫הבדיקה בעזרת הטיקררסקרפ הרכיחה‪ ,‬כי החרטר האפרר הרא טררקם טלשכרת‪,‬‬
‫רהחרמר הלבן טררקם מחרמי עצבים‪ .‬באטצע הגזרה אכר רראים כקב קטן — זהר‬
‫הצכרר המרכזי‪ ,‬הכפימד לכל ארכר של חרט השדרה רהרא טלא ״שקרי הראש‬
‫רהשדרה״‪ .‬מסביב להצנרר המרכזי נראה חרמר אפרר בדמרת ארבע קרנרת‪:‬‬
‫קרכים כלפי הפכים רקרנים כלפי הגב‪ .‬מן הקרכים האלה ירצאים שרשי העצבים*‬
‫של מרח השדרה‪ ,‬שכי שרשים לימין רשכי שרשים לשמאל‪ .‬הבדיקה של חכמי‬
‫הפיזירלרגיה הרכיחה‪ ,‬כי השרשים שלפנים יכילר רק חרטי תברעה בלבד‪ ,‬בשעה‬
‫שהשרשים שלאחרר יכילר רק חרטי הרגשה‪ .‬אבל ערד לפני צאתם מן החררים‬
‫שבין החרלירת‪ ,‬השרשים מתחברים יחד לעצבים טעררבים‪ .‬לפי האמרר יתחלק‬
‫החרמר הלבן של מרח השדרה לששה פתילים‪ ,‬שלשה מימין רשלשה משמאל‪ :‬זרג‬
‫של פתילים בין החריץ שכלפי הפכים רבין שרשי התנועה‪ ,‬זרג של פתילים צדדיים‬
‫בין שרשי התנרעה רשרשי ההרגשה‪ ,‬רזרג של פתילים בין שרשי ההרגשה ובין‬
‫‪,‬‬ ‫החריץ שכלפי הגב‪.‬‬
‫‪ .§ 109‬עצבי חרש ה שדרה‪ .‬שלשים ראחד זרגרת של עצבים יוצאים מחרט‬
‫השדרה אצל האדם‪ :‬שמרבה זוגרת מחרלירת הצראר‪ ,‬שנים עשר מחרלירת הגב‪ ,‬חמשה‬
‫מחרלירת המתיים‪ ,‬רששה מחרלירת העצה‪) ,‬אצל הבהמה יש גם עצבי הזנב(‪.‬‬
‫העצבים‪ ,‬אחרי צאתם מן החורים שבין החרלירת‪ ,‬על פי ררב איכט הולכים ישר‬
‫אל האברים שנרעדר להם‪ ,‬אלא מספר ידוע מהם מסתבכים מתחלה יחד זה בזה‬
‫ומתחברים למקלעת של עצבים‪ , Plexus nervorum ,‬מקלעת מימין השדרה רמקלעת‬
‫משמאלה‪ .‬למשל‪ ,‬ארבעת עצבי הצראר התחתונים מתחברים יחד ל״מקלעת‬
‫הזררע״‪ , Plexus bracMaiis ,‬שממנה יוצאים ענפים לערר היד רלשריריה‪ .‬עצבי‬
‫המתנים מתחברים למקלעת המתכיט‪ , Plexus lumbalis ,‬שממנה יוצאים ענפים‬
‫לשרירי הבטן‪ ,‬לשרירי הכסלים ולאברי ההולדה‪ .‬עצבי העצה מתחברים ל״מקלעת‬
‫העצה״‪ , Plexus sacralis ,‬שטמנה יוצא העצב היותר עב שבגרן! והנקרא בשם ״גיד‬
‫הנשה" — ‪ .Nervus iscbiadicus‬כל העצבים הללו הם מעורבים‪ ,‬כלומר מכילים‬
‫חוטי תנועה המתפצלים בהשרירים ומעוררים אותם להתכווץ‪ ,‬וחוטי ■הרגשה‬
‫המתפצלים בהעור ומשמשים לחוש המישוש‪ ,‬כלומר להבחין בין קור וחום‪ ,‬בין‬
‫לח ויבש ובין יד וקשה‪ .‬מלבד זה עצבי מוח השדרה שולחים ענפים דקים אל‬
‫העצבים המשתתפים‪ ,Nervi sympatici ,‬המונחים משני צדי עמוד השדרה מבפנים‪.‬‬
‫‪ .§ 110‬העצבים ה מ ש ת תפי ם‪ .‬כבר הזכרנו למעלה‪ ,‬כי העצבים המשתתפים‬
‫מתפצלים בבני המעים ובכל האברים הפנימיים‪ ,‬הבנויים משרירים חלקים‪ .‬הם‬
‫שולחים גם כן חוטים דקים מאד המלוים את כל עורקי הדם שבגוק‪ ,‬ומתפצלים‬
‫בתוך השרירים החלקים שבכתליהם‪ .‬החוטים האלה כקראים בשם ״עצבים מניעי‬
‫הצכורים"‪ , Nervi vasomotoria ,‬והם משני מינים‪ :‬״עצבים מרהיבי הצכורים״‬
‫ו״עצבים מכווצי הצנורים"‪ ,‬כלומר המכווצים את השרירים שבהם ועושים אותם‬
‫* דאה ציוד ‪,36‬‬
‫‪66‬‬
‫יותר צרים‪ .‬להעצבים הטרחיביס רהטכררצים את צנררי הדם י® עיד ככבד טאד‬
‫בכלכלת הגון! רבממירת מדת החום מל גון‪ 5‬בעלי־החיים‪.‬‬
‫כלכלת הגון‪ :‬כיצד? הפיזיולוגיה תלמדכר‪ ,‬כי מתכרכת הדם מבכל הגרן? איכה‬
‫טספיקה לכלכל את כל האברים‪ ,‬אם כלם יעמו את מלאכתם בבת אחת‪ .‬כמהאדם‬
‫בוקע לממל עצים בידיו‪ ,‬אז מתכווצים העורקים מבכל הגו^ והדם כוזל במפע‬
‫אל עורקי הידים המתרחבים אז‪ .‬אחר האכילה‪ ,‬הדם מופע אל בכי המעים ואל‬
‫הטעיכות‪ ,‬המוציאים מקרבם מקויי־עיכול‪ ,‬ובמעה מהאדם ?ולגע את מוחו בלימוד‬
‫איזה עכין קמה‪ ,‬או חומב מחמבות עמוקות‪ ,‬הדם מופע אל עורקי המוח המתרחבים‪,‬‬
‫ועורקי מאר האברים מתכווצים אז‪ .‬ולפיכך אץ טוב לאדם לעסוק בעבודת המוח‬
‫אחר האכילה‪ ,‬מפכי מלא יספיק דמו להזין את המוח ולעכל את המזון בבת אחת‪.‬‬
‫ממידת מדת החום כיצד? יודעים אכו‪ ,‬כי מדת החום טל גופים דוממים‬
‫וגם טל הרבה גופים חיים )לממל‪ ,‬מל דגים ומל מרצים( ממתכה מזמן לזמן‬
‫ומוה תמיד למדת החום טל האויר הסובב אותם‪ ,‬במעה מחום הגוק מל בעלי‬
‫החיים חמי־הדם הוא קבוע ועומד‪ .‬מדת החוט של האדם לממל היא תמיד‬
‫״‪ 37,5‬במעלות צלזיוס‪ ,‬בין בקיץ ובין בחורק‪ ,‬בין בזמן מהוא נמצא על הציר‬
‫הצפוכי ובין בזמן שהוא כמצא על אזור קו הממוה‪ .‬ממידת מדת החום הקבוע‬
‫תוגש באופן זה‪ :‬כמהגוק כמצא בסביבה קרה אז מתכווצים צכורי הדם מבתוד‬
‫העור‪ ,‬והדם כלו מתקבץ בתוך האברים הפביטיים‪ ,‬וכיון שהעור הוא מן הדברים‬
‫החוצצום בפכי החום‪ ,‬לפיכד החום כעצר בתרך הגוק פכימה ואיבו כמסר להאויר‬
‫הסובב אותו‪ .‬להפך‪ ,‬במעה מהגוק כמצא בסביבה חמה מאד‪ ,‬לממל בבית‬
‫המרחץ שהוסק עד ארבעים או חטטים מעלות‪ ,‬אז מתרחבים צכורי הדם מבתוד‬
‫העור )מה מכראה מאדמיטות העור(‪ ,‬מעיכות הזיעה טבתוד העור מוציאים‬
‫שפעת זיעה‪ ,‬שטתכדפת ומתהפכת לאדים‪ ,‬וכל כדיפה מצככת גוק זה‪.‬‬
‫המרכז המפקח על פעולת העצבים שבהוד צבורי הדם הוא המוח הטאורך‪.‬‬
‫§‪ .‬המוח המאורך‪ , Medulla oblongata ,‬הוא הממד של חוט השדרה‬ ‫‪111‬‬
‫שהתרחב למעלה בתמוכת קוכוס מהופך ושופע ועולה ממטה למעלה ומאחור לפגים‬
‫ומוכח על הגבול שבין הגלגולת ועמוד השדרה‪ ,‬סגור בהחריץ הרחב או הבקעה‬
‫שבין חצאי הכדור של הטרח הקטן‪ ,‬המכסה אותו מאחוריו‪ .‬ולפיכד אי אפשר‬
‫לראות את השטח העליון של המוח הטאורד‪ ,‬אלא אם כן כרחיק ממבו בזהירות‬
‫יתירה על ידי איזמל את המוח הקטן המחובר אליו על ידי רצועות רחבות של‬
‫חומר לבן‪.‬‬
‫כמכרחיק את המוח כלו מן הגלגולת‪ ,‬וכסתכל בשטחו התחתון‪ ,‬אז אכו רואים‬
‫על המוח הטאורך אותם החריצים ואותם הפתילים שעל חוט השדרה‪ ,‬אלא שכעשו‬
‫יותר עבים‪ .‬זוג הפתילים משכי צדי החריץ שכלפי הפכים כקראים עתה בשם‬
‫‪,,‬פירמידות״‪ ,‬ומשכי צדי הפירמידות כבדלו מן הפתילים הצדדיים שכי פתילים‬
‫מעוגלים הכקראים בשם זיתים‪ . Olivae ,‬כשכרחיק באצבעותיבו את הפירמידות זו‬
‫מזו‪ ,‬אז בראה כי הפירמידות עוטות חליפין ביכיהן‪ .‬הפירמידה היטכית שולחת‬
‫חוטים אל השמאלית‪ ,‬והשמאלית אל הימכית‪ .‬החזיון הזה הכקרא אצל הטכתחים‬
‫בשם ‪,,‬ט?ילבת הפירמידות "‪ , Decussatio pyramidum,‬יש לו עיד ככבד מאד בחכמת‬
‫‪67‬‬ ‫■‬ ‫*‪6‬‬
‫הרפואה‪ .‬על ידי מ?לבה זר כל האברים הימניים מל האדם מ־קבלים התעוררות‬
‫לתנועה מהפלה הטמאלי טל המוח הגדול‪ ,‬וכל האברים השמאליים מקבלים התעוררות‬
‫לתנועה מהפלה הימני‪ .‬הנה יודעים אנו‪ ,‬כי מחלת השבץ‪ , Paralysis ,‬שהאדם‬
‫הנגוע בה אינו יכול להניע יד ורגל אק על פי שלא אבדה בינתו — כי מחכה‬
‫זו באה על ידי שנקרע איזה עורק במוח הגלגלת והדם ט‪:‬טפד הרס מרכזי תנועה‬
‫ידועים‪ .‬רלפיכד‪ ,‬כשאחז השבץ את האברים הימניים של הגוק‪ ,‬אז אות הוא כי‬
‫שפך הדם נעשה בחצי הכדור השמאלי של המוח‪ .‬וכן להפד‪.‬‬
‫למעלה מן הפירמידות והזיתים‪ ,‬אנו רואים רצועה עבה ורחבה עוברת לרחבו‬
‫של המוח המאויר ושני קצותיה מתנשאים ומתחברים עם המיח הקטן הרוכב‬
‫על המוח המאורך‪ .‬רצועה זו נקראת בשם ״הגשר של רררליום"‪•Pore Varolii ,‬‬
‫למעלה מן הגשר — המוח המאויר מסתעס לשני ״גבעילים״ של המוח הגדול‬
‫הנקראים גם כן בשם ״כרעי המוח הגדול׳'‪.Peduncuii cerebri ,‬‬
‫§‪ .‬נרחיק עתה את המוח הקטן ונתבונן אל השטח העליון של המוח‬ ‫‪112‬‬
‫המאורר‪ .‬שני הפתילים של חוט השדרה משני צדי החריץ שכלפי הגב נפרדים‬
‫זה מזה והולכים אחד לחצי הכדור הימני של המוח הקטן‪ ,‬ואחד לחצי הכדור‬
‫השמאלי — אלה הם ״כרעי מוח הקטן התחתונות"‪ .‬שני הפתילים עושים ביניהם‬
‫זוית חדה בתחתיתו של המוח המאורד‪ ,‬ששם נמצא הפה הפתיח של הצניר‬
‫התיכון )או המרכזי( של חוט השדרה‪ .‬שני פתילים אחיים יוצאים מן המוח‬
‫הקטן מימינו ומשמאלו ופוגעים זה את זה למעלה על המוח המאויר‪ .‬ושני‬
‫הפתילים האלה‪ ,‬הנקראים בשם ״כרעי המוח הקטן העליונות״‪ ,‬עושים גם כן זוית‬
‫ביניהם למעלה‪ .‬ארבעה פתילים אלה מגבילים ביניהם גומה בתמונת מרובע נטוי‪,‬‬
‫הנקרא אצל בעלי ההנדסה בשם רובלברס‪ ,‬כזה ><‪ .‬גומה רומבאית זו‪ ,‬המכיסה‬
‫למעלה בשטח התחתון של המוח הקטן‪ ,‬המשמש לה כתקרה‪ ,‬נקראת בשם ה״חדר״‬
‫או ה״בטן" הרביעית של המוח‪) ,Ventriculus quartus ,‬על שלשת החדרים הראשונים‬
‫נדבר להלן(‪ .‬רצפת הבטן הזאת עוצרת בתוכה את המרכזים היותר נכבדים בחיי‬
‫הגוק‪ .‬כבר דברנו על אודות המרכז של העצבים מרחיבי הצנורים ומכיוצי‬
‫הצנורים‪ ,‬פה נזכיר עוד מרכז אחד‪ .‬בהזוית התחתונה של הרומבוס נמצאת‬
‫נקודה אחת‪ ,‬שהיא המרכז לפעילת הנשימה ונקראת בשם ״קו‪-‬החיים" ־‪Nodus vi‬‬
‫‪ .talis‬אם במפרקת של איזה גוק חי‪ ,‬למשל שור גדול‪ ,‬נתחב מרצע דק בין‬
‫הגלגלת ובין החוליה הראשונה ונדקור בחודו של המרצע את קן החיים‪ ,‬אז יפול‬
‫השור ארצה וימות כהרק עין בלי כל פרכוס ובלי כל פרפור‪ .‬חכמי הפיזיולוגיה‬
‫יודעים לכוון לנקודה זו גם בגוק חי‪ ,‬אבל הנסיון הזה דורש ידיעה מדויקת בתורת‬
‫הנתוח^(‪ .‬על אודות המרכזים האחרים נדבר להלן‪.‬‬

‫*( בטנת ‪ 1893‬ררטח חברת ״צער בעלי חיים" בפטרוגרר לבטל את דזטחיטד! חדתית טל דויהודים ‪,‬‬
‫טלפי דעתה היא גורמת צער גדול לחבהמות הנטחטרת‪ ,‬וחציעה להטתמט בדקירת קן ־ ח חיי ם‪,‬‬
‫טטבחי עיר הבירה מטתמטים בה לפעמים להמתת הבהמות‪ ,‬על ידי טמבניסים חנית חדה בין‬
‫הגלגלת והחוליה הרא טונח‪ .‬הד״ר יצחק דמב׳ו ז״ל‪ ,‬טיצא להגן על ה ט חי ט ה‪ ,‬הראה אז‬
‫בעליל‪ ,‬בי הטבחים אינם ממיתים בזה את הבה מה‪ ,‬אלא בורתים ומפסיקים את חוט ה טדר ה‪ ,‬ועל‬
‫ידי זה יאחז אותה ה טב ץ‪ ,‬והיא נופלת ארצה‪ ,‬אבל בינתה לא תסתתר; מפני טפעולת הנטימה‬
‫לא פסקה ומוח הגלגלת לא חדל לעטות את מלאכתו‪ ,‬והראיה‪ ,‬בי בהמה א ח ת‪ ,‬טבל העומדים‬
‫■‬ ‫‪68‬‬
 ‫§‪ .‬הטרח ה ק טן‪ , Cerebellum ,‬טרכח תחת ארכת העדרה של הטרח הנדול‬ ‫‪113‬‬
‫רטאחררי הטרח המאררך‪ .‬הוא בכרי משכי חצאי כדרר הטחרברים יחד על ידי‬
‫ארנה אמצעית‪ .‬השטח החיצרן שלר הרא כלר טשררטט בחריצים תכרפים זה אל‬
‫זה רמסרדרים בסדר יפה טאד‪ .‬השרטוטים של הארנה האמצעית כרתכים לה דמרת‬
‫כמראה תדלעת‪ ,Yermis ,‬מלמעלה רדמרת כמראה תרלעת מלמטה )לערמת הטרח‬
‫המאררך(‪ .‬אם נכררת בשכין את התרכעת לארכה מלפנים לאחרר‪ ,‬אז נראה על‬
‫החחד‪ ,‬כי החרמר הסרבב של ארנה זר הרא אפרר‪ ,‬רהחרמר התיכון הרא לבן רמציג‬
‫לפנינו תמרכה יפה של עץ‪ ,‬המסתעק לשריגים רבים‪ .‬המנתחים קוראים לתמונה‬
‫‪,‬‬ ‫זר בשם ״עץ־החיים'׳‪. Arbor vitae ,‬‬
‫המוח הקטן יש לר שלשה זרגרת של כרעלם אר רצרערת המחברים אותר אל שאר‬
‫חלקי המוח‪ .‬על דבר הכרעים התחתונות‪ ,‬המחברות אותר עם המוח המאררד‪,‬‬
‫ועל דבר הכרעים העליונות‪ ,‬המחברות אותר עם המוח הגדול‪ ,‬כבר הזכרכר למעלה‪.‬‬
‫הזוג השלישי או האמצעי הוא שתי רצועות עבות‪ ,‬המחברות אותו מימין‬
‫ומשמאל עם הגשר של ורולירס‪ ,‬שהן כמו שתי זרועות‪ ,‬שהוא מחבק בהן את‬
‫המוח המאויר ‪. .‬‬
‫‪ . § 114‬ה מו ח הג דו ל מתחלק על ידי חריץ עמוק‪ ,‬המשתרע מן המצח עד‬
‫העורק לשכי חצאי־הכדור‪ ,‬פלה־הכדור מימין ופלח־הכדור משמאל‪ .‬בין שניהם‬
‫חוצץ קמט רחב של הקרום הקשה‪ ,‬היורד מן הקדקוד בדמות חרמש שמשתרע גם‬
‫כן עד העורק‪ .‬מחיצה זו נקראת בשם ״זיז החרמש״‪ , Proceaaus faJciformis ,‬של‬
‫הקרום הקשה‪ .‬השטח החיצון של שני חצאי־כדור המוח אינו חלק‪ ,‬אלא מלא‬
‫חריצים‪ ,Fissurae ,‬עמוקים‪ ,‬אבל לא צפופים ומסודרים כמו אותם של המוח הקטן‪,‬‬
‫אלא סבוכים ומעוקלים‪ ,‬וביניהם מתנשאים רוכסי גבעות עקלקלים הנקראים בשם‬
‫״פתלתלי המוח״‪ . Cyri cerebri ,‬הפתלתלים האלה הדומים לליפופי בני הטעים‪,‬‬
‫נראים על כל פלח בין על שטחו העליון לעומת הקדקוד‪ ,‬בין על שטחו התחתון‬
‫כלפי שולי הקדרה‪ ,‬ובין על שטחו הפנימי הפרכה אל זיז החרמש‪ .‬החריצים‬
‫היותר עמוקים מחלקים כל פלה הכדור לאונות המוח‪ , Lobuli cerebri ,‬למשל‪,‬‬
‫אונת המצח‪ ,‬אונת הקדקוד וכ'‪ .‬כל אחד מן החריצים והפתלתלים יש לו שם‬
‫מיוחד אצל המנתחים‪ ,‬מפני שכל אחד מהם יש לו תפקיד מיוחד בשלטון המוח על‬
‫הגרק‪ ,‬או בתכונה הרוחנית של כחות הכפש‪ .‬למשל‪ ,‬בהפתלתול שאצל החריץ‪,‬‬
‫בין אונת המצח ואונת הצדעים‪ ,‬בחצי־הכדור השמאלי של המוה‪ ,‬נמצא המרכז‬
‫לכשרון הדבור‪ ,‬ואם יקרה שפך־דם בהפתלתול הזה‪ ,‬אז יאבד להחולה כשרון‬
‫^י‬ ‫הדבור‪.‬‬
‫‪ .§ 115‬אם נחתוך את המוח הגדול בסכין‪ ,‬כדי לראות את בנינו הפנימי‪,‬‬
‫אז נראה‪ ,‬שגם הוא בנוי מחוטר אפור ומהומר לבן‪ ,‬אלא שתוכו הוא מחוטר לבן‬
‫והיקפו מחוטר אפור — ההפך ממה שראינו בחוט השדרה‪ .‬כבר הזכרנו‪ ,‬כי‬
‫החומר האפור מרוקם מלשכות‪ ,‬והחומר הלבן — מחוטי עצבים‪ .‬ולפי זה המרכזים‬
‫נמצאים לא בתוך המוח אלא בקליפתו‪ .‬אולם על ידי חתוכים בחומר המוח נוכח‪,‬‬
‫כי מלבד הקליפה נמצאים גושים של הומר אפור גם בתוך המוח פנימה‪.‬‬
‫שם השבר אותת למתה‪ ,‬אכלה את ד‪.‬לחם שרווטויט לת הד״ד דמבו‪ ,‬רתיא היתד‪ — .‬אם כן —‬
‫י‬ ‫עלולה להרגיש צער ומכאובים‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫כטכרחיק בידינו את הפלח האחד מן הטני כדי להסחכל בהחריץ העמוק‬
‫®ביניהם‪ ,‬אז אלו רואים‪ ,‬כי בתחתיתם הפלחים מחוברים זה לזה על ידי חומר‬
‫לבן העובר כגשר ביניהם‪ .‬הגשר נקרא בשם ״גרם המקשה׳'‪, Corpus callosum ,‬‬
‫גרם המקשה לארכה)כלומר מצד הפנים לצד העור‪ (q‬היא נטויה כקשת גבנונית כלפי מעלה‬
‫ושקערורית כלפי מטה‪-‬בהתאמה לזיז החרמש העובר עליה‪ .‬כשנרחיק בסכין את גרם‬
‫המקשה ואת החלקים העליונים של שלי חצאי־הכדור‪ ,‬אז יתגלו לפנינו שלשה חללים‪,‬‬
‫מלאים שקוי המוח‪ ,‬והנקראים בשם ״בטני המוח"‪ .Ventriculi cerebri ,‬האחד באמצע‬
‫המוח‪ ,‬והוא נקרא בשם ״הבטן השלישית׳'‪ ,Ventriculus tertius ,‬ושנים מימינו ושמאלו‪,‬‬
‫הדומים למערות מעוקלות ומפותלות‪ .‬כתלי הבטן השלישית מימין ומשמאל הם‬
‫גושים אדמדמים ומעוגלים שתוכם הוא חומר אפור‪ ,‬והם נקראים בשם ״גבשושיות‬
‫הראות״‪ , Talami optici ,‬מפני שמהם יוצאים חוטים לעצבי הראות‪ ,‬המתפצלים‬
‫בהעינים‪ .‬ברצפת הבטן השלישית כלפי הפנים נמצאת גומה עמוקה בתבנית משפך‪,‬‬
‫‪ ,Infundibulum‬ועל קצה המשפך תלויה גרם כדורית קטנה‪ ,‬הנראית על השטח התחתון‬
‫של המוח‪ ,‬והנקראת בשם ״סני^ המוח״‪ .Hypophisis cerebri ,‬סני^ זה חציו מרקמת‬
‫החבור וחציו מרקמת עצבים‪ ,‬ותפקידו עוד לא נודע לחכמי הפיזיולוגיה‪ .‬חכמי‬
‫הקדמונים חשבו אותו למשכן הנשמה‪ ,‬אבל הנשמה אינה מצטמצמת במקום אחד‪,‬‬
‫אלא ממלאה את כל המוח כלו‪.‬‬
‫‪ . § 116‬מתחת גרם המקשה ומאחורי גבשושיות הראות מתנשאים שני זוגות‬
‫של גבשושיות לבנות קטנות‪ ,‬שכולן יחד נקראות בשם ״גבעת־ארבע״‪Corpus ,‬‬
‫‪ . quadrigeminum‬הן נמצאות על ״גזע־המוח״ שהוא ההמשך של המוח המאורך‪,‬‬
‫ומאחוריהן נפגשות שתי הכרעים העליונות של המוח הקטן‪ .‬מן הבטן השלישית‬
‫יוצא צנור דק‪ ,‬הקמור תחת ״גבעת־ארבע״ ומחבר את הבטן השלישית עם הבטן‬
‫הרביעית‪ .‬צנור זה נקרא בשם ״ביב של סילביום׳'‪. Aquaeductus Silvii ,‬‬
‫מכל הנאמר למעלה אנו רואים‪ ,‬כי מוח השדרה והגלגלת‪ ,‬אעפ׳י שהוא בנוי‬
‫מחלקים שונים‪ ,‬כל החלקים הם משולבים יחד לחטיבה אחת שלמה ומשוכללת‪,‬‬
‫הכרעים המחברות את המוח המאורך עם המוח הגדול ועם המוח הקטן‪ ,‬והכרעים‬
‫המחברות את המוח הקטן עם הגדול‪ ,‬הן המסילות‪ ,‬שבהן עוברת התעוררות‬
‫הרגש מן האברים החיצונים דרך מוח השדרה אל מרכזי המוח הגדול‪ ,‬וההתעוררות‬
‫של מרכזי המוח הגדול עוברת דרך מוח השדרה והעצבים אל האברים החיצונים‪,‬‬
‫§‪ .‬עצבי מ וח הגלגלת‪ .‬ממוח הגלגלת יוצאים שנים עשר זוגות של‬ ‫‪117‬‬
‫עצבים‪ .‬ברובם מוצא גזעיהם נראה על השטח התחתון של המוח‪ ,‬אעפ״י שהם‬
‫משורשים בהמרכזים הפנימיים של המוח‪ .‬ואלה הם‪:‬‬
‫‪ .I‬עצבי חוש הריח‪ ,Nervi olfactorii ,‬יוצאים מאחורי אונות המצח והולכים‬
‫כלפי הפנים משני צדי החריץ שבין שני חצאי־הכדור של המוח‪ ,‬ובהגיעם לעצם‬
‫המכבר שבתחתית הקדרה‪ ,‬הם מתפצלים לחוטים‪ ,‬ודרך הנקבים שבעצם המכבר‬
‫יורדים לחלל החוטים ומתפזרים שם בקרום הריר‪.‬‬
‫‪ .II‬עצבי הראות ‪ .Nervi optici,‬חוטי זוג זה יוצאים מ״גבעת ארבע״ ומן גבשושיות‬
‫הראות על השטח התחתון של המוח‪ ,‬ומיד הם מצטלבים זה בזה ועושים חליפין‬
‫ביניהם‪ :‬מקצת החוטים של העצב הימני נספחים אל העצב השמאלי‪ ,‬והחוטים‬
‫‪70‬‬
 ‫של העצב השמאלי נס‪£‬חים אל העצב הימני‪ .‬טגוצלבה זר הם הולכים רמתפזרי־ם‬
‫; *• ‪Y‬‬ ‫־‬

‫בקרום הרשה של העינים‪.‬‬

‫‪ . IV ,VI ,III‬הזוג השלישי‪ ,‬הרביעי והששי הם ״עצבים מניעי העינים׳‪/‬‬
‫שני הזוגות הראשונים יוצאים משפה הגשר של ורוליוס שכלפי הפנים‪ ,‬והזוג‬
‫השלישי יוצא משפתו האחורנית‪ .‬ושלשתם הולכים אל השרירים השונים של העינים‪.‬‬
‫‪ .V‬זוג ״העצבים בעלי שלשה ראשים׳‪ ,Nerri trigemini /‬הם היותר עבים‬
‫בכל עצבי הגלגלת ומעורבים מחוטי הרגשה וחוטי תנועה‪ .‬למראית עין יוצא‬
‫כל אחד מזוג זה מגשר של ררוליום‪ ,‬אבל באמת הוא משורש בהמוח המאררך‪ .‬כל‬
‫אחד מהם מתפצל לשלשת הענפים‪ :‬א( עלןן־העץ נותן חוטי הרגשה לגלגל העין‬
‫ולהעפעפים וחוטי תנועה למעינות הדמעות‪ .‬ב( ענן! הלחי העליון נותן חוטי‬
‫הרגשה להמונים העליונות ולקרוס הריר של החוטם‪ .‬ג( ענן; הלחי התחתון נותן‬
‫חוטי הרגשה לקרום הריר של הפה כלו ולהשנים התחתונות‪ ,‬חוטי תנועה לשרירי‬
‫הלעיסה וחוטי חוש הטעם לקצה הלשון‪.‬‬
‫‪ .v n‬זוג עצבי הפנים‪ ,Nervi faciaies ,‬המתפצלים בשרירי העור של הפנים‬
‫ובהם תלויים רשמי השמחה והתוגה‪ ,‬הצחוק והבכי‪ .‬העצב הזה נותן ענפים גם‬
‫למעינות הרוק של הפה ‪.‬‬
‫‪ .IX‬זוג ״עצבי הלשון והלוע"‪ ,Nervi glossopharyngei ,‬יוצאים מן המוח המאורך‬
‫)מבין הפירמידות והזיתים(‪ ,‬מעורבים מחוטי הרגשה)של חוש הטעם והשימוש( בהלשון‬
‫וחוטי תנועה של בית הבליעה ‪.‬‬
‫‪ .X‬הזוג העשירי‪ ,‬״העצבים התועים"‪ ,Nervi vagi ,‬או ״עצבי הריאה והקבה"‬
‫הם עצבים מעורבבים מחוטי הרגשה וחוטי תנועה המתפצלים בהגרגרת‪ ,‬בהריאה‪ ,‬בחלב‬
‫ובהקיבה‪ .‬על הלב הם משפיעים לעשות את דפיקותיו יותר מתונות‪ ,‬כשהן תכופות‬
‫יותר מדאי‪.‬‬
‫‪ .XI‬ה״עצביםהנספחים"‪, Accessorii ,‬אין להם תפקיד בפני עצמם‪ ,‬אלא יוצאים יחד‬
‫עם העצב התועה והולכים עמו יחד אל האברים הפנימים‪.‬‬
‫‪ .XII‬״העצבים שתחת הלשון"‪ ,‬עצבי תנועה בעד הלשון‪.Nervi Hypoglossi ,‬‬
‫§‪ .‬מ ר כ ז י ה מ ו ח ו ת פ ק י ד י ה ם ‪ .‬את ידיעת תפקידי המרכזים קנו להם‬ ‫‪118‬‬
‫חכמי הפיזיולוגיה בשתי דרכים‪ .‬הדרך האחת היא ״נתוח של גופים חיים"‪,Vivieectio ,‬‬
‫והדיד השניה היא בדיקת מוחות בני אדם שמתו במחלות שונות‪ Necropsia ,‬כבר‬
‫ראינו למעלה‪ ,‬כי בעלי״החיים )יונה או כלב( שהרחיקו מגלגלתם את המוח הגדול‬
‫או רק את קליפתו האפורה‪ ,‬אק על פי שנשארו בחיים‪ ,‬אין להם לא דעת ולא רצון;‬
‫עינים להם ולא יראו‪ ,‬אזנים להם ולא ישמעו‪ ,‬אק להם ולא יריחון‪ ,‬והם מוכשרים רק‬
‫לתנועות מזדקרות וחייהם הם רק חיי צמחים‪ .‬אולם‪ ,‬החכמים הוסיפו לחקור ולבדוק‬
‫גהרחיקו על ידי נתוחים מקומות מסוימים של המוח‪ ,‬ונוכחו כי לכל פעולה מפעולת‬
‫הגוק יש לה מרכז ידוע המפקח עליה‪ .‬ובאופן זה מצאו בהמוח מרכזי הרגשה שונים‬
‫ומרכזי תנועה שונים‪ .‬להראשונים קראו בשם ״מרכזים פםיח ‪i‬םנזוריים" )כלומר‪ ,‬מרכזים‬
‫של הנפש המרגשת( ולהשניים קראו בשם ״מרכזים פסיחומוטוריים״ )כלומר מרכזים‬
‫‪.‬‬ ‫של הנפש המעוררת לתנועה(‪.‬‬
‫מרכז פסיחוסנזורי כיצד? נפח לנו משל אחד‪ .‬כשאני מביט אל איזה גוק‪ ,‬אז קוי‬
‫‪71‬‬
 ‫האור היוצאים נון הגון? ככיסיפ דרך אימורן־בת עיני אל העין פנימד! רבוצייריס פום על‬
‫עור הרטת תמונת הגון? העומד לפני‪ ,‬כמו פותעטה זאת ב״ חדי האופל" ‪Camera‬‬
‫‪ , obscura‬טל הפוטוגרפיה‪ .‬קוי האור ״מרגיזים" את חוטי העצבים טל עור הרטת‬
‫ומביאים אותם לידי ז^זרע דק ונפלא מאד; וזעזוע זה עובר דרך חוטי העצב אל‬
‫״מרכז הראות" טבמוח‪ .‬מרכז זה יט לו סגולה נפלאה לחפיד את הציור טבהעין‬
‫לתמונה פסיחית‪ ,‬ולמוטג המתאים לתמונת הגוק העומד לפני‪ .‬אולם אם על ידי‬
‫איזו סבה יתקלקל או יהרס המרכז הזה‪ ,‬אז אינני רואה מאומה‪ ,‬כאלו הוכיתי‬
‫בסנורים‪ ,‬אק על פי טעיני לא התקלקלה כלל‪ ,‬והציור טל עור הרטת מתאים בכל‬
‫פרטיו לתמונת הגוק העומד לפני‪ ,‬אלא טנתקלקלה אותה המכונה הנפלאה הבנויה‬
‫מלטכות עצביות‪ ,‬והמוכטרת להפיד את זעזועי החוטים לתמונות נפטיות ולמוטגים‪.‬‬
‫עורון כזה נקרא בטם ״עורון־נפטי" או ״עורון פסיחי‪".‬‬
‫חכמי הרפואה בבתי החולים החרו החזיקו אחרי חכמי הפיזיולוגיה ויאמצו‬
‫את דבריהם‪ .‬על ידי נתוח טל בני אדם טמתו במחלות טונות טל המוח‪ ,‬מצאו‬
‫הרופאים קלקולים)מזמוז המוח( באותם המקומות עצמם‪ ,‬טהגבילו חכמי הפיזיולוגיה‬
‫אצל בעלי חיים‪ ,‬עד טיט להם עתה היכולת‪ ,‬בהתבוננם אל החיים הנפטיים טל איזה‬
‫חולה‪ ,‬להגיד מראט באיזה מקום בהמוח נמצא הקלקול‪ .‬אבל אם אמת הדבר‪ ,‬כי‬
‫עלתה בידי החכמים לגלות הרבה ממצפוני המוח‪ ,‬עלינו להודות כי עוד יותר מהם‬
‫נטארו כמוסים ונעלמים‪ .‬וסוק סוק רחוקים החכמים מלפתור את החידה הנטגבה על‬
‫דבר הקטר טבין הצורה והחומר‪ ,‬בין הבינה הרוחנית ובין הפרוטופלזמה החמרית‬
‫טל הלטכות‪.‬‬
‫§‪ .‬כיון טהמוח הוא מטכן הבינה‪ ,‬לפיכד אנו רואים‪ ,‬כי במדה טאיזה‬ ‫‪119‬‬
‫בעל־חיים מתנטא למעלה על טלבי סולם־הטבע‪ ,‬כן יגדל מוחו וכן ירבה מטקלו‪ .‬המטקל‬
‫הבינוני טל מוח הטור הגדול הוא ‪ 500‬גרם‪ ,‬המטקל הבינוני טל הסוס הוא ‪650‬‬
‫גרם‪ ,‬והמטקל הבינוני טל האדם הוא ‪ 1300‬גרם‪ .‬אצל אנטי המעלה עוד יגדל‬
‫המטקל! למטל‪ ,‬מטקל מוחו טל המטורר האטכנזי טיללר היה — ‪ , 1785‬מטקל מוחו‬
‫טל הסופר הרוסי טורגניב — ‪ , 2012‬וטל המטורר האנגלי ביירון — ‪ 2238‬גרם‪.‬‬
‫אולם לא בהמוח כלו תלויה הבינה‪ ,‬כי אם בהחומר האפור טבקליפתו‪ .‬אצל אנטי‬
‫המעלה הפתלתלים מרובים ומעוקליט ביותר‪ ,‬וכטהפתלתלים מרובים אז גם החוטר‬
‫האפור מרובה‪ .‬למטל‪ ,‬מטקל המוח טל הפוליטיקון הצרפתי גאטבטה היה פחות‬
‫מהמטקל הבינוני טל האדם‪ ,‬אבל פתלתלי מוחו היו מרובים מאד‪ .‬וגמבטה היה בלי‬
‫ספק איט‪ ,‬טרוח יתירה היתה נוססה בו‪.‬‬
‫הקדמונים וגם היפוקרט ואריסטו חטבו את הלב למטכן הבינה‪ .‬אריסטו לועג‬
‫על החכמים טחטבו את המוח למטכן הבינה! ״האפטר הדבר‪ ,‬יאמר אריסטו‪ ,‬כי‬
‫החומר הלח והקר הזה‪ ,‬הדומה לטיח טל טיט‪ ,‬יחטוב מחטבות"? גלינום‪ ,‬טחי בזמן‬
‫ר׳ יהודה הנטיא מסדר המטנה‪ ,‬זקוק היה להטתמט בחריפות וטנינות מרובה‪ ,‬כד^‬
‫להראות לרופאי זמנו‪ ,‬כי המוח הוא מטכן הבינה‪ .‬לר׳ יהודה הנטיא היה דבר זה‬
‫פטוט ומובן מעצמו‪ .‬וכאטר טאל אותו תלמידו ר׳ לוי איזה טאלה‪ ,‬טממנה נראה היה‬
‫כי לא ירד התלמיד לסוק דעתו טל הרב‪ ,‬אמר עליו בלעג‪ :‬כמדומה לי‪ ,‬טאין לאדם זה‬
‫‪.‬‬ ‫מוח בקדסדו‪.‬‬

‫‪72‬‬
 ‫תחפראי‘ האברי^ם‪.‬‬
‫)פרקיים אחדי־ם מתורת הפטולרגיד!(‬
‫‪ .§ 120‬המחלות • בפום ״מחלה" אלו כוככים כיום פוהריים ידר׳כים בבנין האברים‬
‫ורקמותיהם או בתכליתם החימית‪ ,‬עוכויים המופוכים אחריהם קלקולים מסוימים גם‬
‫!לפעולות האברים‪ .‬השלויים יש שהם גסים ויראו גם לעין לא מזוילת‪ ,‬ויפי פוהם דקים‬
‫מאד ויתגלו רק בעזרת המיקרוסקופ‪ .‬אבל כאלה כן אלה הם הם אשר יסבבו את‬
‫קלקול פעולת האברים ואת הרגש של צער ומכאובים‪ ,‬שהגוק מרגיש בחליו‪ .‬אמלם‪,‬‬
‫יש מחלות שעד הלה לא עלתה בידי חכמי הפטולוגיה למצוא בהן שלויים בבלין‬
‫האברים ורקמותיהם ; אל הסוג הזה יחשבו רוב מחלות הלפש‪ ,‬ואחדים מתחלואי העצבים‬
‫)למשל‪ ,‬ההיסטריה והלווראסטליה(‪ ,‬והרופאים יקראו להן בשם ״מחלות פולקציולליות"‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬מחלות המתגלות רק בקלקול פעולת האברים‪ ,‬ולא בקלקול בלילם או תכולתם‬
‫החימית‪ .‬אבל מספר מחלות כאלה הוא בערך מעט מאוד‪ ,‬והמספר הזה הולד ופוחת‬
‫משלה לשלה‪ .‬וכל עמל חכמי הפטולוגיה הוא למצוא גם להן יסוד אלטומי‪ .‬והם■‬
‫אילם מטילים ספק בדבר‪ ,‬כי בימים יבואו תעלה זאת בידם‪.‬‬
‫‪ .§ 121‬ס ב ו ת ה מ ח ל ו ת ‪ .‬יש שהן פלימיות‪ ,‬ויש שהן חיצולות‪ .‬הפלימ יות ‪,‬‬
‫יסודתן בתכולת הגוק עצמו ובאפלי*כלכלת רקמותיו‪ ,‬שבעבודתן הן לוטות מחוקי‬
‫הכלכלה הרגילים‪ ,‬למשל במחלת ה״דבשת" — ‪ :Diabetes mellitus‬פחמי־המים‪,‬‬
‫שהאדם מקבל למזולו‪ ,‬אילם מתחמצים בגופו לחימוץ הפחם היוצא מן הגוק על ידי‬
‫נשימה‪ ,‬אלא מעורבים בדמו בתמולת הסוקר‪ ,‬שמסתכן דיד הכליות עם השתן‪ .‬במחלת‬
‫הפודגרה‪ ,‬החלבונים שהאדם מקבל למזולו אילם מתחמצים בגופו לחומר השין‪ ,‬אלא‬
‫לחיטוץ השתן )‪ ,(§ 96‬והחימוץ הזה שמתקבץ בהדס במדה מרובה‪ ,‬משתקע אצל‬
‫פרקי האברים‪ ,‬וביחוד אצל'בוהן הרגל‪ ,‬ומביא לידי מכאובים אנושים‪ .‬במחלת הילדים‬
‫הנודעת בשם ״רהיטים"‪ ,Racbitis ,‬הסחוסיט הנמצאים בקצות העצמות הארוכות‪,‬‬
‫שגידול העצמות תלוי בהם )‪ ,(§ 31‬אילם ממהרים להתגרם על ידי חומר הסיד‬
‫המשתקע בהם‪ ,‬אלא לשארים רכים‪ ,‬ולפיכך אברי ילדים כאלה מתעקלים ומתעקמים‪.‬‬
‫רובן של המחלות מסוג זה מתנחלות מאבות לבנים‪ .‬ומלוות את הגוק מלדה‬
‫ומבטן‪ ,‬אלא שהן מתגלות לעין בפועל בזמן מאוחר‪ ,‬בתקופות שונות של ימי חייו‪.‬‬
‫הרחיטיס תתגלה עוד בימי הגידול של הילד‪ ,‬בשלש השנים הראשונות לימי חייו‪,‬‬
‫הדבשת והפודגרה תתגלינה בשלות העמידה או הזקנה‪.‬‬
‫אל סוג המחלות המתנהלות יחשבו גם רובם של תחלואי שטת העצבים וגם‬
‫מחלת זיבת הדם‪ .Haemopbiiia ,‬בני המשפחות המנוגעות בה‪ ,‬ימותו מזיבת דם‬
‫גם על ידי פצע קל מאד‪ .‬ומחלה זו שלא ידעו ממלה הרופאים הקדמונים‪ ,‬וגם רופאי‬
‫ימי הבינים — היתה ידועה היטיב לחכמי התלמוד‪ ,‬ולפיכך לקדיש לה להלן מאמר‬
‫מיוחד‪.‬‬
‫‪ .§ 122‬ה ס ב ו ת ה ח י צ ו נ ו ת ‪ .‬יש מהן גלויות‪ ,‬ויש מהן מסותרות‪ .‬הגלויות הן‬
‫סלקולים או הריסות של אברי הגוק על ידי פעולות מכליות שבאו מן החוץ‪ .‬מחלה‪,‬‬
‫הבאה על ידי כח גון‪ 5‬מבחוץ לקראת מחלה טראומתית‪ .‬למשל‪ ,‬חיה טורפת הרסה‬
‫בשיניה או דרסה בפרסותיה אחד מאברי הגו!‪ , 5‬או ירה אדם חץ או הכה בחנית‬
‫ועשה פצע באחד מאברי הגוק‪ .‬אל הסבות הטרומתיות יחשב גם כן המקרה‪,‬‬
‫‪73‬‬
‫מהגוק בעצמו נופל על הארץ ונתקל באבן ונפצע‪ ,‬או נפל פומקום גבוה ונחרסקר אבריו‬
‫או נתחלחל מוחו‪ ,‬אק על פי מואין כל פצע וחבורה נראים בו‪ .‬אל הסוג הזה מתיחסיס‬
‫גם כן מקרים‪ ,‬פונכוה איזה אבר באסו או קפא מקור עד מחדל הדם לזרום באבר ההוא‬
‫ואחזו חרחור‪ ,‬כלומר מיתה חלקית‪.‬‬
‫הואיל ופעולות האברים הפורנים אינן מורות זו לזו בערכן לחיי הגוק כלו‪ ,‬לפיכך‬
‫אינם סזווים האברים זה לזה גם בסכנת קלקולם והריסתם‪ .‬נקב קטן כחודה טול מחנן‬
‫בקרום המוח או בעורק הלב יותר מסוכן לחיי הגרןז מפצע גדול‪ ,‬זרת ארכו‪ ,‬בעור‬
‫היד או הרגל‪ ,‬כאשר נראה להלן‪ .‬סכנת כל פצע תלויה גם כן בסגולת הכלי טובו נעמוה‬
‫הפצע‪ .‬פצע גדול‪ ,‬שנעשה בסכין טהורה מכל לכלוך וזיהום לא יסבב מחלה מסוכנת‪,‬‬
‫בשעה שנקב קטן במחט מזוהמת יוכל לסבב רקברן־הדם ולהביא לידי מיתת הגוק‪.‬‬
‫‪ .§ 123‬אל המחלות הבאות מסבות מסותרות‪ ,‬תתיחסנה כל המחלות המתהלכות‬
‫והמתדבקות‪ ,‬כמו! הדבר‪ ,‬טיפוס הבטן‪ ,‬טיפוס הכתמים וטיפוס החוזר‪ ,‬האסכרה‪,‬‬
‫החלירע וכל כיוצא בהן‪ .‬עכשיו אין כל ספק‪ ,‬כי כל המחלות מן הסוג הזה אינך‬
‫נולדות מעצמן בקרב הגון‪ 5‬פנימה‪ ,‬כי אם באות אליו מן החוץ‪ .‬עכשיו אנו יודעים כי‬
‫סבת המחלות‪ .‬האלה הם יצורים קטנים)מיקרובים(‪ ,‬שהגוק קולט לתוכו מן החוץ‪,‬‬
‫או יחד עם האויר שהוא שואק אל קרבו‪ ,‬או יחד עם האוכלים והמשקים שהוא אוכל‬
‫ושותה‪ ,‬ושהיצורים האלה ברובם יתיחסו אל ממלכת הצמחים ואל משפחת הפטריות‪.‬‬
‫הרופאים יודעים ומכירים את היצורים האלה על פי תמונתם‪ :‬מיקרובי השחפת תמונת‬
‫״מתג" להם‪ ,‬מיקרובי טיפוס החוזר ~ תמונת שלשלת להם‪ ,‬מיקרובי החלירע —‬
‫תמונת מרכא להם‪ .‬כשהמיקרובים נכנסים אל תוך הגוק הם פרים ורבים בו ומוציאים‬
‫מגופם הקטן רעל ידוע שמרעיל את הגוק‪ ,‬וכל מיקרוב ומיקרוב מעוררים בו מחלה‬
‫מסוימת‪ .‬אבל בכל הדברים האמתיים האלה נוכחו החכמים רק במשך ארבעים השנים‬
‫האחרונות‪ ,‬ורק אחרי חקירות ובחינות עמוקות‪ .‬העין הלא— מזוינת אינה רואה את‬
‫סבות המחלות האלה‪ ,‬ולפיכך קראו להן ״סבות נסתרות"‪ .‬רופאי יון הקדמונים■ לא‬
‫ידעו מזה דבר ‪ .‬הם טעו וחשבו כי סבות המחלות האלה הוא רוע המזג‪,Dyscrasia ,‬‬
‫של ארבעת הנוזלים שבדו להם )המרה הירוקה‪ ,‬המרה האדומה‪ ,‬המרה הלבנה והמרה‬
‫השחורה( ורוע המזג של ארבעת המצבים)קור וחום‪ ,‬לח ויובש( שבגוק‪ .‬חכמי התלמוד‬
‫אמנם ידעו מסגולות המחלות להתדבק מאדם לאדם‪ .‬יותר מזה‪ ,‬הם ידעו גם כן‪ ,‬כי‬
‫לפעמים ישמשו ‪ .‬הזבובים כסרסורים לדבר עבירה‪ ,‬להעביר בפיהם את המחלות־‬
‫המזהימות מאדם לאדם‪ .‬ואחד מחכמי התלמוד הזהיר את תלמידיו לאמר! הזהרו‬
‫בזבובין של בעלי ראתן‪) ,‬עיין להלן את המאמר על הצרעת(‪ ,‬וחכמים אחרים הזהירו‬
‫לבלתי אכול כל דבר הנמכר במבואות של המנוגעים בצרעת‪ .‬אבל את המיקרובים‬
‫עצמם הן לא ראו חכמי התלמוד‪ ,‬ולפיכך קראו להמחלות האלה ״מחלות בידי שמים"‪,‬‬
‫להבדילן ממחלות הבאות בידי אדם או בידי שאר הבריות‪.‬‬
‫‪ .§ 124‬תו* ? או ת ה ק ר א ל מ ו ת ‪ .‬כשנתבונן אל טיב הקלקולים שהטראומות‬
‫גורמות להגוק‪ ,‬אז נראה‪ ,‬כי הם מתגלים בשני פנים! א( בתמונת תוצאה ישרה ובלתי‬
‫אמצעית‪ ,‬ב( בתמונת פעולה מאוחרת‪ ,‬הבאה בעקבות הראשונה‪ ,‬ושתיהן יחד תלויות‬
‫בתכונת האברים הנמחצים‪ .‬למשל‪ ,‬אם ניקב הלב לבית חללו‪ ,‬או ניקב אחד ממזרקי‬
‫הדם‪ ,‬אז תהיה התוצאה הישרה של טראומה זו זיבת דם בשפע‪ ,‬שתוכל כשהיא‬
‫לעצמה להביא לידי מיתת הגון‪ . 5‬או‪ ,‬אם נפסק חוט השדרה אז תהיה התוצאה‬
‫‪74‬‬
‫היטרה — שובץ כל האברים הבוקבלים אח עצביהם לנוטה ממסרם ההפסק )‪;(§ 102‬‬
‫ראעפ״י שנעשה הנקב או ההפסק בהכית כקיה‪ ,‬בלי כל צהצוח של זוהמה‪ ,‬לא ימלט‬
‫הגוק מן הקלקולים האלה‪ .‬שונה מזה הוא מקרה הניקוב של קרום המוח‪ .‬הנקב‬
‫כשהוא לעצמו לא יביא בל אסון לחיי הגוק‪ .‬חכמי הפיזיולוגיה יעשו בבחינוחיהם‬
‫נקבים כאלה בקרום של מוח הגלגלח‪ ,‬וגם ירחיקו מעט או הרבה בחומר המוח‬
‫עצמו‪ ,‬ואינם גורמים מיתה להגוק‪ .‬אבל הם עושים זאת באיזמל טהור‪ ,‬שהעבירו‬
‫אותו במים רותחים‪ ,‬כדי לנקותו מן הטיקרובים שיכלו לידבק בו‪ .‬אבל‪ ,‬אם נעשה‬
‫הנקב בקרום המוח על ידי סכין בלתי נקיה כל צרכה‪ ,‬אז יוכלו המיקרובים שנדבקו בו‬
‫להביא לידי דלקת מוגלית של המוח‪ ,‬שהיא מחלה מסוכנת מאד‪ .‬הדלקת המוגלית‬
‫היא איפא תוצאה נמשכת של הטראומה ובלתי מחויבת בהחלט‪ .‬לפעמים לא תמשוך‬
‫הטראומה אחריה דלקת של מוגלה ותעלה ארוכה גם בלי מוגלה‪ ,‬כי באין מיקרובים‬
‫אין גם מוגלה ‪.‬‬
‫‪ . § 125‬ה ע ל א ת א ר ו כ ה ‪ .Regeneratio ,‬מן הנסיון של מעשים בכל יום ידענו‪,‬‬
‫כי אם נחתוך על פי מקרה בסכין חדה את עור בשרנו‪ ,‬אז תוכלנה שפות הפצע‬
‫להתאחות במשך יום או יומים‪ ,‬וישאירו אחריהן רק צלקת דקה כחוט השערה‪ .‬אבל‬
‫גם פצע עם חסרון מועט או מרובה של רקמת הבשר יוכל להעלות ארוכה תחת‬
‫תחבושת נאותה‪ ,‬המגינה על הפצע מהשפעת המיקרובים הנמצאים באויר‪ .‬הלשכות‬
‫שבתוך הפצע מתחילות לפרות ולרבות‪ ,‬והלשכותזהחדשות מתהפכות מעט מעט לרקמת‬
‫החבור שתמלא את חסרון הבשר שבתוך הפצע‪ ,‬ואז מתחילות גם לשכות האפיטליה‬
‫של העור‪ ,‬מסביב להפצע‪ ,‬לפרות ולרבות ולכסות את הפצע בגלד דק של לשכות‬
‫קרניות‪ .‬הגלד הזה מתחילה הוא אדום מפני נימי הדם המרובות שבהרקמה החדשה‪,‬‬
‫אבל מעט מעם תתכווץ רקמת החבור ותגרש מקרבה את הדם המיותר‪ ,‬והגלד יתהפך‬
‫לצלקת לבנה‪.‬‬
‫כשרון הרקמות להעלאת ארוכה‪ ,‬יסרא מאז בשם ״כה המרפא של הטבעי'‪,‬‬
‫‪ .Vis medicatrix naturae‬הכשרון הזה הוא גדול מאד אצל היצורים‪ ,‬העומדים על‬
‫המדרגה הנמוכה בסולם הטבע‪ ,‬וימעט במדה שיתרומם היצור אל המדרגות העליונות‪.‬‬
‫אם נקרע רגל העכביש מגופו‪ ,‬אז יעלה גם האבר כלו ארוכה ורגל אחרת תצמח‬
‫תחתיה‪ .‬ככה ינשל גם הצב את זנבו מגופו‪ ,‬כאשר יאחז בו אויבו‪ ,‬וזנב אחר יצמח‬
‫לו תחתיו‪ .‬לא כן המה בעלי־החיים היונקים‪ .‬אבר שלם שנפרד מגופם לא יתחדש‬
‫להם‪ ,‬וגם לא כל הרקמות יוכלו להתחדש להם; על פי רוב יתחדשו רק רקמת החבור‬
‫ורקמת האפיטליה‪ ,‬ולפעמים גם רקמת השרירים‪ .‬לשכות העצבים שאבדו או שנהרסו —‬
‫שוב לא יתחדשו לעולם‪.‬‬
‫ה ע ר ה ‪ .‬אחרי אשר בארנו בקצרה את סבות המחלות בכלל‪ ,‬עלינו עתה לעבור‬
‫אל ביאור חזיונות המחלות עצמן‪ .‬אולם לרגל המטרה‪ ,‬אשר שמנו לנו בספרנו זה —‬
‫לבאר את יסודי חכמת הרפואה של דיני טרפות‪ —,‬לא יהיה לנו עסק עם כל הסעיפים‬
‫הרבים והשונים של תורת הפטולוגיה הרחבה מאד‪ ,‬ולפיכך מצאנו לנכון לצמצם את‬
‫דברינו בביאור חזיונות הדלקת‪ ,‬שבלי ידיעתן נגשש כעור באפילה בהבנת דיני‬
‫הטרפות של התלמוד‪.‬‬
‫‪ § 126‬׳הךלק ת ‪ .laflammatio ,‬בשם דלקת אנו מכנים מצב ההתרגזותשל הרקמות‬
‫החיות‪ ,‬הבאה בעקבות גורמים מזיקים פנימיים או חיצוניים )‪ (§ 121,122‬וביחוד בעקבות‬
‫‪75‬‬
 ‫גורמים מיקרוביים‪ .‬הדלקת מגדת גורמת לשהריים שונים בהאבר הנלקה‪ ,‬טוהריים‬
‫המתגלים באופני מרוצת הדם בו ובכלכלת רקמותיו‪ .‬הדלקת בכלל היא פעולה‬
‫חוזרת‪ ,Reactio ,‬שהגוק נלחם בה עם הגורמים המזיקים‪ ,‬ולפיכדקשה היה עד הנה‬
‫לתת תמונה כוללת של חזיונות הדלקת‪ ,‬התלויים מצר האחד בתכונותיהם השונות‬
‫של הגורמים המזיקים‪ ,‬ומצד שני בתפקיד האברים ובבנין הרקמות שנלקו בה‪ ,‬מפני‬
‫שלא ראי זו כראי זו‪ .‬ורק בעשרות השנים האחרונות עלתה בידי החוקרים לברר‬
‫את הצד השוה של מיני הדלקת השונים ולהבחין בהן בין־ החזיונות העקריים‬
‫והמפלים‪.‬‬
‫עוד רופאי יון הקדמונים הגדירו את מושג הדלקת בארבעת סימניה המובהקים!‬
‫אורם — ‪ , Rutor‬צביה — ‪ , Tumor‬חרם — ‪ , Caior‬ומכאוב — ‪ .Dolor‬גלינוס הוסיק‬
‫ערד סמן חמשי! קלקול הפעולה‪ , Functio laesa ,‬בד‪.‬אבר המנוגע‪ .‬אבל‪ ,‬אם גם אמת‬
‫הדבר‪ ,‬כי ברוב מקרי הדלקת מתגלים הסמנים האלה‪ ,‬לעומת זה נוכחו החרקרים‪,‬‬
‫כי מן הצד האחד יחסרו בהרבה מקרי דלקת אחדים מחמשת הסמנים הנזכרים‪,‬‬
‫ומן הצד השני‪ ,‬יש אשר יראו הסמנים האלה כלם או מקצתם גם במקום שאין דלקת‪.‬‬
‫מלבד זה‪ ,‬הסמנים האלה הם רק חזיונות חיצוניים של הדלקת‪ ,‬ולא יתנר לנו ציור‬
‫נאמן מתהלוכות הפעולות הדקות והנסתרות‪ ,‬הנעשות בתוד הרקמות פנימה‬
‫רבלשכותיהן‪ .‬את הדברים האלה ירכל להראות לנו רק המיקרוסקופ לבדו‪',‬אבל בעד‬
‫המיקרוסקופ הלא נוכל להסתכל רק בגופים שקופים‪ ,‬שהאור עובר בהם‪ ,‬ואיד נוכל‬
‫לראות בעדו מה שיעשה בזמנים שונים של המשך הדלקת בפנים האבר של בריה‬
‫חיה ? כדי לבאר את שורש דבר הדלקת‪ ,‬הקימו חכמי אשכנז במאה העברה השערות‬
‫שונות‪ ,‬שכולן לא יכלו לעמוד בפני הבקורת‪ ,‬עד שבא הפנזולוג הנודע קונהיים‬
‫)מזרע היהודים( ובנסיונותיו הנפלאים מצא פתרון נכון לשאלה זו )בשנת ‪.(1873‬‬
‫אחריו החרו החזיסיו החוקר מצניקוב ואחרים‪ ,‬ובנסיונותיהם הביאו את תורת‬
‫הדלקת לידי שכלול גמור‪.‬‬
‫§‪ .‬נס י ו נ ות קוכהיים‪ .‬הוא בחר לנסיונותיו את האברים השקופים של‬ ‫‪127‬‬
‫הצפרדע‪ :‬את לשונה ואת פדרה‪ .‬הלשון הדקה והרכה של הצפרדע מחוברת‬
‫לא אל הלוע‪ ,‬כי אם אל שפתה התחתונה‪ ,‬והיא תוכל להוציא את לשונה כלה‬
‫החוצה לחט־רק בה את מזונה‪ .‬את הלשון של צפרדע חיה מתח קונהיים על‬
‫מסגרת דקה של שעב )^!רק^ולץ( שהניח על השלחן הקטן שתחת המיקרוסקופ‬
‫)‪ .(§ 7‬באופן כזה השתמש גם כן בהפדר שד‪.‬וציא מן הבטן של צפרדע‬
‫חיה‪ ,‬מבלי להפריד אותה מן הגוק‪ .‬על השלחן או הפדר המתוחים הטיק טפה‬
‫קטנה של איזה נוזל חד )למשל‪ ,‬תמיסה של אבן־התופת‪(Argentum nitricum ,‬‬
‫כדי לעורר ברקמתם דלקת מלאכותית‪ .‬החזיונות הנראים במקום הדלקת‪ ,‬שאנחנו‬
‫נקרא לו בשם ״מוקדי' ) ‪ (o w‬אלו הם‪:‬‬
‫״שפעת דם"‪ .Hyperaemia ,‬לראשונה יתחיל הדם לזרום במהירות יתירה‬ ‫א(‬
‫מכפי הרגיל‪ :‬העורקים והורידים הדקים יתרחבו‪ ,‬וגט נימי הדם יתרחבו‪ ,‬עד שיראה‬
‫בהם הדופק‪ ,‬מה שאין כן בנימים בריאות‪ .‬אבל מיד אחרי זה יתעכב זרם הדם‬
‫ויתחיל ללכת לאט‪ .‬ולאחרונה‪ ,‬כאשר ימלאו כדורי הדם הצפופים את כל חללי‬
‫הצנורות‪ ,‬אז יחדל לפעמים הזרם לגמרי ויעמוד מלכת‪ .‬שפעת הדם היא הגורמת‬
‫לחאודם‪}0r-‬ן‪—Ru‬ולתגבורת החוט—‪ - C010r‬ב מ קו ם הדלקת‪.‬‬
‫‪76‬‬
 ‫ב( ״אמי^ר־ציה על כדורי הדם הלבנים'‪ /‬בצנדרי דם בריאים כדורי הדם‬
‫עוברים חכויד בהוד‪ .‬באפוצע הסילון; אצל הכהלים עוטן‪ 5‬הכסיוב לבד‪ .‬לא כן הרא‬
‫במוקד הדלקת‪ ,‬פה אכד רואים את הכדורים הלבנים מתקבצים בהבוון אצל כתלי‬
‫הנימים‪ .‬מעט מעט־ הם מתחילים להוציא מגופם זיזים או רגלים מדומות כרגלי‬
‫האמבה )‪ .(§ 9‬את הזיזים האלה הם נוע‪-‬צים בהנקבים הדקים‪ ,‬הנעעים בין‬
‫לשכות האנדוטליה‪ ,‬עהיימים בכויות מהם‪ .‬ולאט לאט הכדורים הלבנים נדחקים‬
‫ויוצאים החוצה אל הרקטה‪ ,‬הסובבת את צכורי הדם‪ ,‬ומתקבצים שם בהמון רב‪.‬‬
‫קונהיים היה הראשון‪ ,‬שהראה כי הכדורים הלבנים שאנו רואים בטפח של‬
‫מוגלה בעד המיקרוסקופ‪ ,‬אינם אלה כדורי הדם הלבנים שנדחקו לצאת החוצה‬
‫מצנוריהם‪ .‬לפעמים מספר האמיגרנטים הוא גדול כל כד‪ ,‬עד שהם הורסים את‬
‫כל הרקמות מסביב ומתקבצים בחלל גדול הנקרא ״מורסא"‪,( HapHB) Abscessus ,‬‬
‫שעל אודותיו כדבר להלן‪.‬‬
‫ג( יחד עם הכדורים הלבנים מסתנן מן הדם הכסיוב עם הפיברין‪ ,‬הנימם‬
‫בתוכו‪ .‬והכסיוב מרוה את הרקמה הסובבת וממלא את כל הנקיקים‪ ,‬שבין חוטי‬
‫רקמת החבור או רקטת הערירים‪ .‬מובן הדבר‪ ,‬כי אם תהיה הדלקת בעור הבשר‬
‫אז יתנשא המקום הזה על שטח העור‪ ,‬וזאת תהיה הצביה‪ , Tumor ,‬שהזכרנו‬
‫למעלה‪ .‬צביה זו כל זמן שלא נהרסה הרקמה ולא נתהפכה למורסה‪ ,‬היא קשה‬
‫כמעט כעצם ונקראת בשם רויון‪ ,Infiltratio ,‬ורק כשנתרככה הצביה אנו אומרים‬
‫כי נתבשלה המורסא כל צרכה‪ .‬רויון זה לוחץ את חומי העצבים שכתפצלו‬
‫בהאבר הנדלק‪ ,‬ולחץ זה גורם לרגש המכאוב‪ 010r ,‬ם‪ ,‬שהזכרנו‪ .‬רגש המכאוב‬
‫מצדו לא יתן להאבר למלאות את תפקידו כראוי‪ ,‬וזה גורם לקלקול הפעולה‪,‬‬
‫‪.Functio laesa‬‬
‫ד( מפני שחדל או נתעכב זרם הדם בהכימים‪ ,‬בשעה שהעורקים מצדם אינם‬
‫פוסקים את מלאכתם ומביאים בכל רגע ורגע דם חדש אל המקום הנדלק‪ ,‬יגדל‬
‫מאד הלחץ בצנורי הדם‪ ,‬עד שהם נקרעים‪ ,‬ואז ילוו אל הכדורים הלבנים גם‬
‫כדורים אדומים‪.‬‬
‫§‪ .‬ת מ ו נ ו ת ה ד ל ק ת ‪ .‬הנה ראינו‪ ,‬כי התוצאה הישרה של הדלקת היא‬ ‫‪128‬‬
‫יציאת שלשת הטרי הדם מצהיריו‪ :‬הסתננות הנסיוב‪ ,‬יציאת הפיברין ואמיגרציה‬
‫של הכדורים הלבנים‪ .‬תכונת הדלקת תלויה בתכונת החומר הנוטל בה חלק בראש‪.‬‬
‫אם יגבר הנסיוב על הפיברין והכדורים‪ ,‬אז תהיה לכו ״דלקת נסיובית״‪Inflammatio ,‬‬
‫‪ , serosa‬ואם יגבי הפיברין אז תהיה לכו ״דלקת פיברינית״ ‪, luflam. cruposa‬‬
‫ואם תגבר האמיגרציה של הכדורים‪ ,‬אז תהיה לפנינו ״דלקת טוגלית"‪Infl.supuratiTa.,‬‬
‫הראשונה היא הקלה שבכלן‪ ,‬השלישית היא הקשה שבכלן‪ .‬זהו בדרך כלל‪ ,‬אבל מן‬
‫הכלל הזה יש יוצאים רבים‪ ,‬כי תכונת הדלקת תלויה גם כן בטבע האבר הנלקה‬
‫ובטבע הסבות שגרמי לדלקת‪ .‬למשל‪ ,‬״מורסא"‪ ,‬כלומר דלקת טוגלית של האברים‬
‫החיצוניים של הגוק על פי רוב אינה מסוכנה כלל‪ ,‬בשעה שדלקת נסיובית של‬
‫קרים המוח )מים בראש( היא מחלה שלא תוכל להרפא ומוציאה מן העולם‪.‬‬
‫סבת הדבר הוא‪ ,‬כי המוח הוא סגור בעצמות הגלגלת מכל עבריו‪ ,‬ואם יתקבצו‬
‫מים‪ ,‬אפילו טהורים‪ ,‬בין המוח והגלגלת במדה מרובה‪ ,‬אז ילחץ המוח וישבות‬
‫ממלאכתו‪ .‬מצד השני הנה אמרנו‪ ,‬כי מורסא באברים החיצונים איכה מסוכנת;‬
‫‪77‬‬
‫בן הוא על פי רוב‪ .‬אולם אם הגורמים סול בוררסא זר היר כותגי הנגע הסיבירי‪,‬‬
‫או מיקרובי־הרקבון‪ ,‬אז גדולה הסבכה מאד והרפואה רחוקה לברא‪ ,‬טפהי עמתגי‬
‫הנגע הסיבירי מזיעים מגופם הקטן ארס נורא מאד‪ ,‬המרעיל אה כל דם הגרה‪.‬‬
‫§‪ .‬דלקת לס יובית אם דלקת כזאת תהיה בעובי האברים‪ ,‬למשל‪ ,‬ברקטת‬ ‫‪129‬‬
‫החבור שתחת העור או בתוך השרירים‪ ,‬אז יסתכן הכסיוב אל תיד הרקמה הסובבת‪,‬‬
‫טרוה אותם ומביא לידי צבית האבר‪ ,‬כמו שתארכו למעלה‪ .‬ראם גורמי הדלקת‬
‫היו לא■ מן הקשים מאד‪ ,‬והדלקת הכסיובית לא תשתכה למרגלית‪ ,‬אז יוכל הכסיוב‬
‫בממד ימים אחדים להיות כבלע בצלורי הלימפה הסובבים את המוקד‪ ,‬הצביה‬
‫תחלוק כליל והאבר ישוב לאיתכר‪ .‬תמוכה אחרת תתיצב לפכיכו‪ ,‬אם תהיה הדלקת‬
‫על השטח הגלוי של איזה חלל פכימי‪ ,‬למשל‪ ,‬על קרום הריר‪,Membrana mucosa ,‬‬
‫של אברי הכשימח והעיכול‪ ,‬או על קרום הכסיוב‪ , Membrana serosa ,‬של הריאה‬
‫או של בלי הטעים‪ ,‬או על קרום החלמית‪ , Membrana sinovialis ,‬שבין פרקי הידים‬
‫והרגלים‪.‬‬
‫דלקת של קרום הריר לקראת בשם קטררהוס‪ ,‬ואכחכו כקרא לה בשם כזלת‪.‬‬
‫הכזלת היא איפוא דלקת כסיובית‪ .‬למשל‪ ,‬אם יתרגז קרום הריר של החוטם מאדים‬
‫חריפים או ממתגי איכפלואכצה‪ ,‬אז ראשית כל יזרום הדם בשפע אל החוטם‪,‬‬
‫דקרום הריר המרצק את שבלולי החוטם יתעבה‪ ,‬וחלל החוטם יצר‪ ,‬עד שיקשה‬
‫להאדם לכשום דרך האק ויאלץ לכשום דרך הפה‪ .‬מיד אחר זה יתחיל קרום הריר‬
‫להזיע מקרבו בשפע רב גוזל דק ושקוק כמים‪ ,‬שמעורבות בו רק לשכות אחדות‬
‫של אפיטליה שכקלפה מן הקרום‪ ,‬ורק אחרי ימים אחדים הגוזל לעשה יותר עב‪,‬‬
‫מפלי שכלוו אליו הכדורים הלבכים שיצאו מצלורי הדם ולאט לאט ישוב לאיתכו‪.‬‬
‫דומה לזה אלו רואים במחלת הכזלת של בלי־המעים‪ :Enteritis catarrbaiis ,‬הלסיוב‬
‫המתסלן בשופי בצלורי הדם שבבלי הטעים הוא הוא סבת השלשול‪ ,‬המתגלה‬

‫הלסיוב‬ ‫כל‬
‫במחלה זו‪ .‬השלשול הגורא שבמחלת החלירע‪ ,‬גם הוא אילו אלא דלקת כסיובית‬
‫של בכי המעים תחת השפעת מדכאי החלירע‪ ,‬אלא ששם מסתכן כמעט‬
‫של הדם החוצה‪ ,‬עד שגעשה הדם עב כזפת ולא יוכל לזרום בתיד העורקים‬
‫והורידים‪.‬‬
‫דלקת לסיובית היא התמוכה היותר מצויה בדלקת קרום הריאה אצל האדם‪,‬‬
‫אעפ״י שאצל הבהמות הביתיות תקרה רק לעתים רחוקות; אצלן יותר מצויה‬
‫דלקת פיבריכית‪ .‬התחלת הדלקת היא שוה בכל תטולותיה‪ .‬קרום הריאה‪ ,‬שהוא‪.‬‬
‫תמיד דק‪ ,‬שקוק וחלק כראי מלוטש‪ ,‬יתאדם משפעת הדם; ולשכות האלדוטליה‪,‬‬
‫המכסות את הקרום והלותלות לו את ברק זהרו‪ ,‬מתקלפות ממלו‪ ,‬והוא כעשה‬
‫עכור ומחוספס‪ .‬את המצב הזה יתארו חכמי התלמוד בדבריהם‪ :‬״האי ריאה‬
‫דאיגליד כאהילה סוטקא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הריאה דומה אז לפרי התמר האדום שלתקלפה‬
‫ממלו קליפתו החיצוכה והחלקה‪ .‬מיד אחר זה יתחיל הקרום להזיע מקרבו את‬
‫הלסיוב במדה מרובה מאד‪ ,‬שמתקבץ בין הריאה ובין דופן החזה‪ .‬אם לא תתערב‬
‫בהכסיוב מעט מוגלה‪ ,‬אז הוא שקוק כמים‪ .‬טהורים‪ ,‬אלא שצבעו לוטה מעט לצבע‬
‫האתרוג‪ .‬הריאה‪ ,‬שבשביל החומים האלסטיים שברקטתה‪ ,‬היא שואפת תמיד‬
‫להתלווץ ולהצטמצם‪ ,‬תחת הלחץ של הכוזלים היא מצטמקת עד בדי גודל האגרוק‪.‬‬
‫הרופא הבודק את החולה‪ ,‬מכיר את מציאות הלסיוב בבית החזה‪ ,‬כשהוא מתופק‬
‫‪78‬‬
‫בפטימו או באצבעו ‪7‬ל דרפן החזה‪: .‬גד הריאה הבריאה קדל הפטיש הוא בהיר‬
‫ורם‪ ,‬טפני שהכאה הפטיש טרעידה אח האויר הכטצא תחה־ו בהריאה‪ ,‬אבל נגד‬
‫הכסיוב קול הפטיש הוא עמום ואטום‪ ,‬מפני שאין אויר במקום ההוא‪.‬‬
‫דלקת הסיובית של קרום הבטן‪ , Peritonitis serosa ,‬תבוא על פי רוב במחלת‬
‫הסרטן של בכי המעים‪ ,‬אבל אז מעורב הנסיוב בדם‪ .‬אם סבת הדלקת הוא נקב‬
‫באחד מבכי המכים‪ ,‬אז תבוא תמיד דלקת מוגלית‪ ,‬שהיא תמיד מחלה אנושה‬
‫ומסוכנת מאד‪ ,‬מפני שדיד הנקב מסתנן אל חלל הבטן מכט פרש ורעי מבכי המעים‬
‫שבהם נמצאים תמיד מיקרובי מחלה שונים‪.‬‬
‫‪ .§ 130‬דלקת פיבריכית‪ .‬הפיברין הוא אחד ממיני החלבונים‪ ,‬הנמצאים‬
‫בנסיוב הדם‪ .‬כל זמן שהדם זורם בצנוריו הפיברין כימס בו‪ ,‬והדם איני קורש‪.‬‬
‫כיון שיצא הדם מצכוריו‪ ,‬מיד יבדל חומר החלבון מן המים בתמונת חוטים דקים‬
‫מסובכים מעשה רשת‪ .‬ולפיכד הוא נקרא בשם פיברין‪ ,‬כלומר‪ :‬״חומר החוטים'׳‪.‬‬
‫בדלקת של קרום הריר‪ ,‬או של קרום הנסיוב‪ ,‬יש שהפיברין לבדו מזיע מצכורי‬
‫הדם ומשתקע על הקרום בתמונת עורות דקים או בתמונת סירכרת‪ .‬למשל‪ ,‬מחלת‬
‫האסכרה‪ ,Diphteritis ,‬היא דלקת פיבריכית של הלוע והגרון‪ ,‬שהתעוררה על ידי‬
‫מתגי הדיפתיריטית^( בהדלקת הפיברינית של הריאה‪Pneumonia fibrinosa ,‬‬
‫‪ , s. cmposa‬הפיברין המזיע טרשת הנימים ממלא את עכבי הריאה ודוחה מהם את‬
‫האויר החוצה‪ ,‬ובשר הריאה כעשה קשה כבשר הכבד‪ .‬מצב כזה יקרא אצל‬
‫הרופאים בשם ״התכבדות הריאה״‪ , Hepatisatio pulmonis ,‬ובפי חכמי התלמוד‬
‫״ריאה ככבדא"‪ .‬ריאה כזו אינה ספוגית ואינה צפה על פכי המים‪ ,‬אלא שוקעת‬
‫בהם‪ .‬מחלה זו מתעוררת לא על ידי התקררות‪ ,‬כמו שחושבים הבריות‪ ,‬כי אם על‬
‫ידי מיקרוב מיוחד שתמונת השוא לו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שני כדורים קטנים מחוברים יחד‬
‫‪ .Diplococcus‬מחלה זו‪ ,‬אעפ״י שהיא אנושה מאד‪ ,‬בכל זאת אין סככה גדולה‬
‫כרוכה בה‪ .‬אחריי המשבר‪ , Crisis ,‬אשר יבוא על פי רוב ביום השביעי מתחילת‬
‫המחלה‪ ,‬יתחיל הפיברין להתרכך‪ ,‬נעשה נוזלי‪ ,‬ויגורש מן הריאה על ידי שיעול‪,‬‬
‫או הוא כבלע בתוך צנורי הלימפה‪ ,‬והחולה ישוב מהרה לאיתכו‪ .‬אבל יש יוצאים‬
‫מן הכלל‪ ,‬כי לפעמים יגיע הדבר לידי טורסא בהריאה‪ ,‬ולפעמים גם לידי חרחור‪,‬‬
‫‪Gangraena‬‬
‫דלקת פיבריכית של קרום הריאה יש לה ערך ככבד מאד בדיני הטרפות‪ ,‬מפני‬
‫שדלקת זו היא המקור לכל הסרכות השונות בין אונות הריאה זו לזו ובין הריאה‬
‫ודופכי החזה‪ ,‬ולפיכך מצאנו לנכון לבאר אותה בפנים הספר‪.‬‬
‫‪ .§ 131‬דלקת מוגלית‪ .‬כבר התבאר‪ ,‬כי אין דלקת בלי אמיגרציה של כדורים‬
‫לבנים; אולם אם האמיגרציה תהיה במספר עצום מאד‪ ,‬אז אנו קוראים‪ .‬לה בשם‬
‫דלקת מוגלית‪ .‬המוגלה היא נוזל עכור ועב כטקפא‪ .‬בחינתו היא אפרוכית )‪;(§ 2‬‬
‫אם נתבונן על ידי המיקרוסקופ אל טפה קטנה של מוגלה‪ ,‬אז נראה בה כדורים‬
‫לבנים צפופים זה אצל זה‪ ,‬שהרוב מהם הם מרבי־החרצכים‪ .‬רבים מהם כבר‬
‫מתו‪ ,‬כלומר אבד להם הכשרון לתנועות אמביות‪ .‬בראשונה כדורי המוגלה ממלאים‬
‫רק את הסדקים שבין חומי רקטת החבור‪ ,‬ולזה אנו קוראים בשם ‪,,‬רויון־טוגלי״‪,‬‬

‫‪ 0‬ה טם דיפתרה נמצא גם בתלמוד בחוראת ״עור ״ ‪.‬‬

‫‪79‬‬
 ‫)‪ .(Infiltratio purulenta‬אולם טעט טעט תטקק הטרגלה רתצם את כל הרקפות‬
‫מסביב ותטלא את כל החלל הפנוי בטרגלה‪ .‬וזהר טה שגקרא בשם טררסא —‬
‫‪.Abscessus‬‬
‫המוגלה תבוא תמיד בעקבות איזו זוהמה של מיקררבים‪ .‬יש מיקרובים‬
‫מיוחדים הנקראים בשם ״מולידי־טוגלה" )‪ ,(Pyogeni‬עליהם יחשבו ״גרגיר־השרשרת׳‪/‬‬
‫‪ , Streptococcus‬וגרגיר־האשכול‪B,‬ט‪ ;Stapbylococc‬אילם גם כל שאר המיקרובים גורמי‬
‫מחלות שינית‪ ,‬למשל‪ :‬מתגי הטיפוס‪ ,‬מתגי האסכרה‪ ,‬מתני האינפלואנצה וכיוצא‬
‫בהם יוכלו גם כן להוליד מוגלה‪ .‬אמנם‪ ,‬יש בידינו לגרום מורסא בגוב בריא גם‬
‫בלי כל זוהמה על ידי חמרים חימיים חריפים‪ .‬למשל‪ ,‬אם כזרוק במזרקת תחת‬
‫העיר שטן־בטכים )‪ (Oleum terebintinicum‬או קליבול‪ ,‬אז תילד דלקת מוגלית‬
‫במקום ההוא‪ .‬אבל הטורסא המלאכותית תשאר במקימה ולא תתפשט מסביב‪,‬‬
‫בשעה שהדלקת הזוהטית יש לה כטיה להתפשט‪ ,‬מפני שהמיקרוב־־ם‪ ,‬כיצורים‬
‫חיים‪ ,‬מולידים בדומה להם‪ ,‬ומספרם ילך הלרל וגדול‪ ,‬ולפיכד גם מקים פעולתם‬
‫הולך ומתרחב‪.‬‬
‫עוד בדבר אחד תצטיין הדלקת המוגלית‪ .‬בשעה שהנסיוב יוכל על נקלה‬
‫להבל? מצכורי הלימפה‪ ,‬ובשעה שהפיברין יוכל להתרכד ולהתהפד לנוזל ילהבלע‬
‫מצנורי הלימפה‪ ,‬והחולה ישוב לאיתנו‪ ,‬המוגלה לא תתרחק מעצמה מן האבר‬
‫הנפגע‪ .‬מן הריאה עוד תוכל להתרחק על ידי שיעיל אבל לא משאר המקומות‪-,‬‬
‫אולם הואיל והמורסא יש לה נטיה להתרחב ולהתפשט‪ ,‬לפיכך תגיע סין& סוה‬
‫עד השטח החיצון של הגין‪ , 5‬העור יתדקק וןקרע והמיגלה תשפך החיצה‪ .‬אבל‬
‫הואיל והמוגלה מזהמת את כל הגון? ומעוררת בו קדחת‪ ,‬שטחלשת ומכחשת איתו‪,‬‬
‫לפיכך יטיבו הרופאים לעשות שלא ימתינו עד אשר תפלס לה המררסא בעצמה‬
‫דרך לצאת החוצה‪ ,‬וישחררו ממנה את הגון? בסכין‪.‬‬
‫‪ .§ 132‬דלקת גרגירית‪ ,Inflammatio granulationis ,‬היא תמונה מיוחדת של‬
‫דלקת‪ ,‬שתצטיין מכל התמונות שתאיכו עד הנה בזה‪ ,‬שלא יציאת הכסייב‪ ,‬הפיברין‬
‫והכדורים הלבנים‪ ,‬היא הפעולה העיקרית בהן‪ ,‬כי אם השנויים המתגלים ברקטת‬
‫המוקד‪ .‬המיקרובים מעוררי הדלקת אינם מהרסים את לשכות הרקמות הנוגעות‬
‫בהם‪ ,‬אלא הם מפרים ומרבים אותן במדה יתירה ומעוררים אותן לבכות רקמ^ת‬
‫חדשות בתמונת גרגירים‪ , Granulae ,‬אעפ״י שבנין זה הוא על מכת לסתור‪ ,‬מפני‬
‫שסופן של הרקמות החדשות האלה הוא להיות נהרסות‪ .‬למשל‪ ,‬מתגי השחפת‬
‫שנכנסו על ידי הנשימה לתוך הריאה‪ ,‬או שהגיעו באיזה אופן שיהיה לאחד משאר‬
‫האברים‪ ,‬מגרים את הלשכות של רקמת החבור ומעוררים אותן לפרות ולרבות‬
‫במדה מרובה‪ ,‬עד שיצמחו במקום ההוא גרגירים או‪.‬יבלות קטנות‪ ,‬הדומות לזרעוני‬
‫הדוחן‪ .‬היבלות האלה נקראות בשם ״גבנונים״‪ , Tuberculi ,‬והמחלה בכלל נקראת‬
‫בשם ״גבננת״^(‪ . Tuberculosis ,‬רקמת הגבכונים תצטיין בזה שתמיד נראים בה‬
‫על ידי המיקרוסקופ מתגי השחפת ולשכות גדולות מאד‪ ,‬הנקראות בשם ענקיות‪,‬‬

‫‪ 0‬במאמרי ״שמית דונגנייים בלתבי הקדש"‪ ,‬שנדפס לראטוגה בטנח ‪ 1814‬בהמאםן? ״חיקב"‪ ,‬חצעתי‬
‫ל‪p‬רוא להטוברקולוזים בשם חרצנת‪ .‬אבל אחרי שובי נחמתי‪ .‬השם גבנון להיכלות של השחפת‬
‫יתאים יותר לחשם טוברקול‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫‪ . Celluiae gigantes‬בממוך הזמן יהרסו הגבכונים וגורמים מצדם לדכקת כסירביח‪,‬‬
‫או גם לדלקת טוגלית‪ .‬אולם את פרטי גורל הגבכוכים בהוד הריאה כבאר בסיים‬
‫הספר‪ ,‬כשנבוא לדבר על אודות מחלות הריאה‪.‬‬
‫כל אשר אמרנו בנוגע למתגי השחפת‪ ,‬יש לו עכין גם בשאר המחלות הטזהימות‪,‬‬
‫כמו היבלות של מחלת העגבת‪ , Sypliilis ,‬המתעוררת על ידי יצורים מיוחדים‬
‫שדמות שלשלת להם )‪ ,(Spirochetae‬או במחלת השכהבת )‪ (Lepra‬המתעוררת על ידי‬
‫מתגים הדומים למתגי השחפת‪ .‬אל הסוג הזה יתיחסו גם עפולי הדבר ונגעי המכה‬
‫הסיבירית‪.‬‬
‫‪ .§ 133‬ד ל ק ת נ מ ה ר ה ו ד ל ק ת מ מ ו ש כ ה ‪ .‬בשם נמהרה )אוחדה(‪, Acuta ,‬‬
‫תקרא דלקת או בכלל כל מחלה שלא תמשד יותר משבועות אחדים‪ ,‬ובשם ״ממושכה״‬
‫או מורדת‪ , Chronica ,‬דלקת או מחלה שתטשד זמן רב בלי הגבלת העת‪ .‬את‬
‫ארבעת סימני הדלקת‪ :‬אודם‪ ,‬חום‪ ,‬צביה וכאב ואת חזיונות הזיעה נפגוש רק‬
‫בהדלקת הנטהרה‪ .‬הדלקת הממושכה תגלה את פעולתה רק ברקטות המוקד‬
‫להפרות ולהרבות אותה‪ .‬אך זוב המוגלה לא יחדל גם בדלקת ממושכה‪.‬‬
‫דלקת ממושכה תלויה באחת משתי סבות‪ :‬א( מתחילה היתה דלקת נמהרה‪,‬‬
‫אלא שנתרשלו ברפואתה‪ ,‬או שגוק החולה מרוב חולשתו לא עצר כח להעלות‬
‫ארוכה ולהגליד את המכה והיא התהפכה למכה טריהי(‪ .‬ב( יש הרבה מיני‬
‫דלקת‪ ,‬שבעצם וראשונה הן ממושכות על פי טבע המיקרובים שגרמו להן‪ .‬מיקרובי‬
‫השחפת‪ ,‬העגבת והשנהבת לא יולידו לעולם דלקת נטהרה‪.‬‬
‫בטורסה שנתהפכה למכה שאינה־טורדת‪ ,‬אם נדיח את המוגלה במים אז נראה‬
‫בה שטיח של רקטה מיוחדת‪ ,‬הנקראת בשם ״רקמה גרגירית׳'‪) Granulatio ,‬בכתבי‬
‫הקדש היא נקראת בשם ״מדיות בשר חי״(‪ .‬שטחה אדום ואינו חלק‪ ,‬אלא דומה‬
‫לגרגירים צפופים כגרגירי התות‪ .‬רקמה זו משמשת חומר לבנין רקמת החבור‬
‫הטמלאה את החסרון בבשר העור‪ ,‬ובמשן הימים היא מתהפכת לצלקת‪ .‬במכה‬
‫מורדת יש אשר מחית הבשר החי תצמח בה יותר מכדי צרכה‪ ,‬ותקרא בפי‬
‫ההמון בשם ״בשר פרא״‪.Wildfleisch ,A^icoe Maco ,‬‬
‫‪ .§ 134‬ה ש ק פ ת מצ׳ נ יק ו ב‪ .‬עוד בשנת ‪ 1883‬הראה החוקר הזה לראשונה‪,‬‬
‫כי הכדורים הלבנים שבדם יש להם סגילה מיוחדת לבלוע אל קרבם את מיקרובי‬
‫המחלות השונות ולעכל אותם‪ ,‬ובזה הם מגינים לפעמים על הגוק מן הסכנה‪,‬‬
‫שהטיקרובים היו יכולים לגרום לו‪ .‬הוא קרא לפיי זה להכדורים הלבנים בשם‬

‫*( פה אמצא מקום לדועיר על חחוראה חנודויקת של שלש חמליים! ״פצ‪ , 5‬חבורח ומבח‬
‫מריה״‪ ,‬שכל המלונים שבאו לידי אינם מדקדקים בתרגומן‪ .‬״ מכי‪ 1‬״ חוא שם כולל לכל מחלח‬
‫הבאת על ידי איוח כח פועל מבחוץ‪ .‬״פצע״ חוא נקב או חי תוך כעור על ידי איוח כלי חד‬
‫)חץ‪ ,‬ם כין או חנית( ומתאים לחמלים ‪ .Wunde, paaa, Vulnus‬״ ח בו ר ת״ חיא כתם כחול מ^ופך‬
‫דם שנעשה תחת העור על ידי הכאה בכלי כ ח ח‪ ,‬למשל באבן‪ ,‬או בנזרת עץ וכדומה‪ .‬חשם‬
‫ח בור ה‪ ,‬חנרדק עם השם ח בי בו ר ח‪ ,‬יתורגם על ידי המלים ‪, Blutauflaafimg ,nosKoanoe‬‬
‫‪ .xpoBOHsiHaHHe, Ecchymosia‬אבל אם נפצע העור ויחד עט זה נעשה שפך דם מסביב‪ ,‬אז הוא‬
‫נקרא בעברית חבורת פצע )‪ . ( QuetBcbwunde, y 1nH6aennaa paaa, Vnlimii contuBum‬״ מכה‬
‫טריה״‪ ,‬היא מכה מורדת‪ ,‬כלומר מקום פתוח על העור המוציא מוגלה — ‪. GeBchwdr, assa, UIcub‬‬
‫אין להתליק את המושגים האלה זה בז ה‪.‬‬
‫‪81‬‬ ‫‪e‬‬
‫פגוציטים‪ ,‬כלומר ״לשכות אוכלות'‪ /‬ואת החזררן הזה קרא בשם פגרציטרז‪,‬‬
‫כלומר ״אכילת המיקרובים" ההסיוכות הרבים והמסובכים שעשה טצ׳ניקוב‬
‫ותלמידיו הרימו אמיתת עובדה זאת למעלה מכל ספק‪ .‬הדלקת לפי השקפת‬
‫החוקר הזה‪ ,‬היא איפוא מערכת מלחמה בין הגוק ובין אויביו הקטנים שפרצו‬
‫אל תוכו לעשות בו שמות‪ .‬הכרורים הלבנים הם חיל צבאו של הגוק‪ ,‬היוצאים‬
‫חוצץ כלם להתנפל על האויב הזה ולהכחידו‪ .‬גורל הגו!‪ 5‬וקיומו תלוי בגבורת‬
‫אנשי חילו — ‪.‬הכדורים הלבנים‪ .‬אם יגברו הם על האויב‪ ,‬והיתה לו נפשו לשלל‪,‬‬
‫ואם תרפה ידם — אז תבוסתו שלמה‪.‬‬

‫בובוא לפרק ״אלו טרפות'‪/‬‬

‫על אסור אכילת הנבלה והטרפה הזהירה התורה בהמקראות הללו!‬
‫א( ‪.‬וא?שי ?!דש וזהיון לי ובנשר בעודה טךפ‪ 1‬ה לא תאכלו‪ ,‬לכלב תשליכון אותו‬
‫” ״‬ ‫י‬ ‫)שמות כ״ב‪ ,‬ל׳(‪’ .‬‬
‫תתנפה ואכלה‪ ,‬או ^כר לנכדי‪ ,‬כי עם‬ ‫ב( לא תאקלו כל נבלה‪ ,‬לגר אשר‬
‫״‬ ‫’‬ ‫קד׳ולצ א^זה לד׳ אלהיד)דברים י״ד‪ ,‬כ״א(‪’ .‬‬
‫מלבד האיסור הכולל לכל בני ישראל באה אזהרה מיוחדת על אכילת נבלה‬
‫וטרפה לכהנים‪:‬‬
‫ג( נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה )ויקרא כ״ב‪ ,‬ח׳(‪.‬‬
‫ואזהרה מיוחדת זו נשנתה על ידי הנביא יחזקאל!‬
‫ד( כל נבלה ומרפה מן;;זעוק ומן הבהמה לא יאקלו הכה?ים)יחזקאל מ׳׳ד‪,‬ל״א(‪.‬‬
‫מלבד איסור האכילה סיגל המחוקק להנבלח ולהטרפה סגולה מיוחדת לזהם‬
‫ולטמא את האדם האוכל אותן‪ ,‬ואפילו את האדם שנגע בהן בלבד כמו שנראה מן‬
‫המקראות הללו!‬
‫ה( ךכי ןמות טן הבהמה‪ ,‬אשר היא לכם לאקלי!׳ יזלגע ‪5‬לבל!ץה לטמא עד;;?ערב‪,‬‬
‫להאכל מפבלתה יכבס בגךיו‪.‬וטמא עד הערב ן־הפשא את ?בלתה יכבס ב^ךיר וטמא עד‬
‫’‬ ‫’‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫הערב)ויקרא י׳׳א‪ ,‬ל״ט‪ ,‬מ׳(‪’.‬‬
‫ו( לכל נפש אשר האכל ?בלה ומרפה‪ ,‬באץרח ובגר‪ ,‬לכבס בן‪:‬דיו וךהץ במים לטמא‬
‫עד הערב להיהר; לאם לא יכבס ועשרו לא לרחץ‪.‬קנשא עוניו)ויקרא י״ז‪ ,‬ט״ו‪ ,‬ט״ז(■‬
‫לכאורה נראית סתירה בין שני החוקים הראשונים ובין ארבעת החוקים האחרונים‪.‬‬
‫בספר הברית ובמשנה תורה נאסרה אכילת הנבלה והטרפה בהחלט לכל העם‪ ,‬בשעה‬
‫שבתורת כהנים ובספר יחזקאל נאסרה אכילת הנבלה והטרפה בהחלט רק להכהנים‬
‫בלבד; ומזה לכאורה נוכל לחשוב‪ ,‬כי המון העם יוכל לאכל נבלה וטרפה‪ ,‬אלא‬
‫שהאוכל נעשה טמא‪ ,‬וכדי להשתחרר ממצב הטומאה‪ ,‬הוא צריד לרחץ את בשרו במים‬
‫‪.‬‬ ‫ולכבס את בגדיו‪ ,‬ואם לא יעשה זאת ונשא עונו‪0 .‬‬
‫משתמשים‪ ,‬בי‪,‬־ שאל הפתילות שחם‬ ‫‪ 0 ,‬מבכלי חמקלא חקיצוניים מבית מדלשו של‬
‫מוצאים ב תול ה‪ ,‬גם בפתילה זו להוכיח‪ ,‬כי חלקי התולה' השונים נכתבו בומנים שונים וגתחבלר‬
‫יחד לק בימי הבית השני‪ .‬בפלטי הדבלים לא באו עוד המבקלים לדעה אחת‪ ,‬אבל לובם חושבים כי‬
‫‪82‬‬
 ‫אבל מהירה זו החיטב על הקלה‪ .‬במקום אחר הוכחנו‪ ,‬כי דיני טומאה וטהרה‬
‫בתחילתם ובעיקרם היו חוקי שמירת הבריאות‪ ,‬אק על פי שאחר כך השתלמו ונעשו‬
‫לחוקי קדושה וטהרת ההפש‪ ,‬ובהשקפה זו אחזו גם גדולי מפרשי התורה בימי־‬
‫הביהלם‪ (‘.‬ואם מתיד השקפה זו נתבונן אל החוקים שהבאנו למעלה‪ ,‬אז יתבאר לנו‬
‫שעמם בלי כל סתירה ביניהם‪ .‬על פי פשוטו של מקרא הנבלה היא בהמה או עוק‬
‫שמתו על ידי איזה מחלה פנימית‪ ,‬והטרפה היא בהמה או עון‪ 5‬שנטרפו מחיה רעה‬
‫או מעוק דורם‪ .‬מחלה פנימית אפשר שתהיה מתדבקת ו?וזהמת‪ ■.‬למשל בהמה שמתה‬
‫ממחלת הדבר‪ , Pest ,‬או מהנגע הסיבירי‪ ,Antrax ,‬תוכל להדביק את ארסי המחלות‬
‫האלה בהאדם האוכל מבשרה או שרק נגע בה בלבד‪ .‬ואם נשא האדם את נבלתה על‬
‫שכמו‪ ,‬ובגדיו נתלכלכו בדם הנבלה ובהרוטב שיננא ממנה‪ ,‬אז יוכלו גם הבגדים‬
‫להדביק את המחלה בהאדם הנוגע בהם‪ .‬אבל אם גם מתה הבהמה ממחלה שאינה‬
‫מתדבקת‪ ,‬אלא שהתחילה לרקוב‪ ,‬אז יולדו בבשרה המרי רקבון ידועים הנקראים‬
‫עתהז ״?טומאינים"‪ ,‬והאוכל מבשר כזה או הנוגע בו יוכל לפעמים לחלות במחלת‬
‫רקבון הדם‪ ,Septicaemia ,‬ומאשר דאג המחוקק לשלום העם הנבחר‪ ,‬לפיכד הזהיר‬
‫לבל יאכל איש מישראל את בשר הנבלה‪ .‬כמו כן אסר המחוקק את בשר הבהמה‬
‫שנטרפה בשדה מחיה רעה‪ .‬הרי אפשר‪ ,‬כי נטרפה מכלב או מזאב שנשהטי‪ ,‬ושהטילו‬
‫בה את הארס הנורא של ״שטות"‪ ,Lyssa ,‬שיוכל להתדבק בהאדם האוכל מבשרה או‬
‫גם הנוגע בו‪ .‬את מ^ען ומשאן של נבלה וטרפה לא אסר המחוקק‪ ,‬מפני שזו היא‬
‫גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמד בה• הן אם מתה בהמה בחצרו‪ ,‬הלא אי אפשר‬

‫תאללוהו‬ ‫‪ikb‬‬
‫לו לעזב אותה שם להעלות צחנה‪ ,‬מבלי להרחיקה‪ .‬וכיון שהותרה הנגיעה הותר גם‬
‫להשתמש בחלבה‪ ,‬וחלב לב^ה לחלב מרפה רעשה לכל מ^א^ה‪ ,‬ו^^צל‬
‫)ויקרא ד כ״ה(‪ ,‬ואם עבר אדם יעל איסור זה בזדון או בשגגה‪ ,‬ואכל מן הנבלה ומן‬
‫הטרפה‪ ,‬אז מלבד חטאתו נגד מצות המחוקק‪ ,‬הרי הוא נמצא במצב הזיהום והטומאה‪,‬‬
‫ויוכל לזהם אחרים שיבואו במשא ובמתן עמו ״ו ל פי כ ד החובה עליו לרחץ את עצמו‬
‫במים‪ ,‬לנקות את בשרו מן הזיהום וגם לכבס את בגדיו שנזדהמו מן הנבלה‪ .‬ואם לא‬
‫יעשה זאת‪ ,‬אז ירבץ עליו עוד עון אחד‪ ,‬עון מסבב מחלה לאחרים‪.‬‬
‫המחוקק התיר גם כן לתת את הנבלה במתנה להגר שבא מארץ נכריה ואין לו‬
‫במה להחיות את נפשו‪ ,‬או למכר את הנבלה לנכרי‪ ,‬שאינו מקפיד לאכל דבר מזוהם‪.‬‬
‫טובן הדבר שהוא ננריד להודיעם׳ שהבשר הנתן או הנמכר להם הוא בשר נבלה או‬
‫טרפה‪ ,‬כי אם לא יעשה זאת‪ ,‬אז יעבר על הצווי ״לפני עור לא תתן מכשול" )ויקרא‬
‫י׳׳ט‪ ,‬י׳׳ד(‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אק על פי שלא אסרה התורה על הגר לאכל בשר נבלה וטרפה‪,‬‬
‫היא דורשת ממנו לנקות את עצמו מן הזוהמה שדבקה בו ולרחץ את בשרו במים‬
‫ולכבס את בגדיו‪ ,‬כדי שלא יזהם בני אדם אחרים ולא ידביק בהם איזו מחלה‪.‬‬

‫״ספר חברית" )טומרת כ׳—ב״ג( חרא חחלכן חיו תי רןדמדגי‪ ,‬״משנח חורח" נכחבח בימי ירכויחו ר״תדרח‬
‫בחנים" כבתבח א חיי יחזקאל בידי עויא‪ ,‬א חיי טוב חעם לאיץ י שיאל‪ .‬חוקי נבלח ו טיפ ח יוביחו‬
‫לדעתי את משגתח של חנ ח ח זו‪ .‬יודעים אנחנו את שאיפת ?נזיא ונחמיח ל ח ח טיי ב ט מיי ת חמצות‬
‫כרי לחבדיל את חשבים מן חגולח מעמי ח אי ץ‪ ,‬וחנח יבוא עזיא וי תיי אכילת נבלד‪ .‬ו טיפ ח שכבי‬
‫נאסיח ב ס פי ח ביי ת ובמשנה תודח‪ ,‬זחו ד בי שאין חדעת סובלתו‪.‬‬
‫‪ 0‬ישב״ם לויקרא י״א‪ ,‬ג׳; ימב״ן לויקרא י״ב‪ ,‬ד׳; שם ט״ו‪ ,‬י״א; אבן־עזיא לויקרא י״ג‪ ,‬ב׳;‬
‫שם ט״ו ח׳‪.‬‬
‫‪83‬‬ ‫^“‪6‬‬
‫זה הוא היסוד פול ״ממירה הבריאוה" טוהיה להחרקים האלה בימים הקדמונים‪,‬‬
‫וכל הוא פירומם מל החוקים על פי פפוומם פול המקראוה‪ .‬אולם יסוד פומירה‬
‫הבריאוח כמהוא לעצמו אינו מספיק לבאר אח החוקים האלה כפי מה מההפחחו‬
‫וההרחבו אצל העם בממך הדורוח הרבים ומעל ידי זה פקע מהם הטעם מל ממירה‬
‫הבריאוח‪ .‬הנה‪ ,‬לממל‪ ,‬ההורה צוהה לאכל במר רק מהבהמה מנמחטה כהלכה; כמו‬
‫מנאמר! ״וזבחה מבקרך ומצאנך‪ . . . .‬כאמר צויחיד״ )דברים י״ב‪ ,‬כ״א(‪ ,‬וחכמי העם‬
‫הקדמונים קבעו כללי מחיטה ידועים ממטרתם להמעיט כמה מאפמר את צער בעלי־‬
‫החיים הנמחטים‪ .‬ולמען יהא העם נזהר בממירה' הכללים האלה‪ ,‬הרחיבו את מומג‬
‫ה״נבלה" ואמרו מבמם ״נבלה" אנו מכנים לא רק בהמה ממתה מחמה חולי‪ ,‬אלא‬
‫״בהמה ממתה מלא על ידי מחיטה כמרה" ולפי‪ .‬זה בהמה מנמחטה על ידי סכין‬
‫פגומה נקראה נבלה וימ לה כל דיני נבלה‪ .‬והנה מובן הדבר‪ ,‬כי במר בהמה מנמחטה‬
‫בסכין פגומה‪ ,‬ומלא הספיק להתקלקל‪ ,‬אינו מזיק לבריאות אוכלו כלל‪ ,‬כמו מאינו מזהם‬
‫את הנוגע בו‪ .‬מטעמים מנבאר להלן נתרחב גם מומג ״הטרפה"‪ .‬במם טרפה התחילו‬
‫לכנות לא רק בהמה או עוק מנטרפו מחיה רעה או מצפרני עוק דורם‪ ,‬אלא כל בהמה‬
‫ועוק מנגפו על ידי אדם מידה בחן חץ או הכה אותם בחנית‪ ,‬או מנגפו מעצמם על ידי‬
‫מקרה רע וקבלו מכה אנומה באחד מאבריהם‪ ,‬מחיותם תלויה בהם‪ .‬הן מובן הדבר‪,‬‬
‫מאם נתקע חץ או חנית בין צלעות הבהמה עד מנקבה הריאה או מנקבו בני מעיה‬
‫ותיכק ומיד אחר זה נמחטה הבהמה כהלכה‪ ,‬אז לא יוכל במרה הטוב להזיק לבריאות‬
‫אוכלו‪ ,‬ובכל זאת נאסר הבמר לאכילה ממום טרפה‪.‬‬
‫הנה כי כן על ידי התרחבות המומגים מל ״נבלה" ו״טרפה'׳ פקע מהם‬
‫הטעם מל ממירת הבריאות‪ .‬ובאמת‪ ,‬אם גם נאמר מראוי היה ‪.‬מידאג המחוקק‬
‫במעתו למלום העם העומד על מדרגד^^וגה‪.‬מסולם הקולטורה‪ ,‬הרי אין כל טעם‬
‫נכון‪ ,‬מהדת האלהית‪ ,‬ממטרתה העקרית היא לפעול על רוח העם לצרן‪ 5‬ולזכך‬
‫את נממתו‪ ,‬תחוקק חוקים מכל מטרתם היא רק מלום הגרק בלבד‪ .‬אבל הטעם‬
‫הזה נעמה גם למותר‪ ,‬כאמר כבר התפתח העם למדי וידע לדאג בעצמו למלום‬
‫גופו‪ .‬יותר מזה נאמר‪ ,‬אם נתבונן אל המקראות מהבאנו למעלה‪ ,‬נראה מאן‪5‬‬
‫על פי מחוקי נבלה וטרפה בתמונתן הפמוטה והמוגבלת מתאימים להיסוד מל‬
‫ממירת הבריאות‪ ,‬בכל זאת התורה עצמה נותנת להם טעם אחר יותר דק ויותר‬
‫נמגב‪ :‬״ואנמי קדמ תהיון לי ובמר במדה טרפה לא תאכלו"‪ ,‬או ״לא תאכלו כל‬
‫נבלה‪ ...‬כי עם קדוט אתה לה׳ אלחיך"‪ .‬אמת הדבר‪ ,‬כי לפי המקפותינו היום‬
‫לא נוכל להבין‪ ,‬מה ענין קדומה אצל זהירות מאכילת דברים ידועים‪ .‬במם‬
‫״קדומ" אנו קוראים חיום לאדם‪ ,‬ההולך בדרכי המוסר‪ ,‬המתנהג בתום ויומר‪,‬‬
‫המואק לאידאלים נמגבים‪ ,‬ואין אנו מואלים כלל‪ ,‬מה הוא אוכל ומה הוא מותה‪.‬‬
‫כנראה‪ ,‬אחרת היתה אצל בני האדם יהקדמונים‪ .‬מי סהיה נממר ממעמים‬
‫מכוערים וממחמבות מכוערות היה נממר גם מאכילת דברים מתועבים ומכל חלאה‬
‫בגופו ותממישיו; ולהיפך‪ ,‬מי מלא היה מקפיד על נקיון גופו ועל מאכלו וממתהו‪,‬‬
‫לא היה מקסיד גם על נקיון נממתו ועל תום דרכיו‪ .‬ולהפך נעמה בקרב הימים‬
‫טוהר הגוק סמל לטוהר הנפמ‪.‬‬
‫איך טיהיה‪ ,‬מימות עזרא ונחמיה ואילך‪ ,‬מאז קימו וקבלו עליהם אנטי כנסת‬
‫הגדולה את מצות התורה )נחמיה י׳(‪ ,‬חדלו חוקי הנבלה והטרפה להיות גם‬
‫‪84‬‬
 ‫חרקי היג^נה רשטירה הבריארה רכעשר לטצרה דהירה בלבד‪ ,‬שאין לכר לבקש בהן‬
‫כל הרעלה גרפכיה‪ .‬ררב אחד מגדרלי חכמי ההלטרד‪ ,‬ערמד רשראל‪ :‬״רכי מה איכפה‬
‫ליה להקב״ה לשרחט מן הצראר אר לשרחט מן העררק? אלא לא נהכר המצרה אלא‬
‫כדי לצרן‪ 5‬בהן אה הברירה" )בראשיה רבה מ״ד(‪ .‬ראם יקרה לפעמים שהחרקים‬
‫האלה יביאר הרעלה גם להגרק‪ ,‬הכה כעשהה זאה כלאחר יד‪ ,‬״אגב אררחא"‪ ,‬אבל‬
‫לא זאה היא מטרחם‪ .‬עיקר טטרחם הרא ״לצרק אח הברירה" ולהכניס בלבם אח‬
‫טדח הרחמים גם לבעלי‪-‬חיים‪ .‬רכטר שהרחבה מרשג ה״כבלה" היחה משרם צער‬
‫בעלי־חיים‪ ,‬כך אפשר לשער‪ ,‬שגם הרחבה מרשג ה״טרפה" היחה משרם צער בעלי־‬
‫חיים‪ ,‬כדי להרחיק אה״העם העברי מן שעשרעי הציד בחכיהרה רחצים‪ ,‬המסבבים‬
‫צער גדרל לבעלי־החיים הכיצרדים‪ .‬רבאמה‪ ,‬כשבסחכל ברשימה הטרפרח שנמכר‬
‫במשנה‪ ,‬אנו רואים כי כלן הם קלקולים בצרק החי‪ ,‬הבעשים על נקלה על ידי חכיה‬
‫וחצים‪ .‬ררק מעטים מהם ירכלו להעשרה על ידי שני וצפרכי חיוה טררפרח‪.‬‬
‫רהנה השם ״טרפה" כגזר מן הפעל ״טרק" שענינו; הכה‪ ,‬פצע‪ ,‬מחץ‪ .‬ראם‬
‫כן יורה השם טרפה על כל הלי רכל מכה‪ ,‬כלומר על כל קלקול באברי גרק‬

‫‪TQ‬‬
‫‪avci‬‬ ‫‪tgotvfia‬‬
‫הבהמה שכההרה בר על ידי איזה כח־פרעל מבחוץ‪ .‬לפי זה יחאים השם ״טרפה"‬
‫)הנגזר מן הפעל‪:‬‬ ‫למה שמסמנים הרופאים בהשם היוני ״טראומה״‪,‬‬
‫שענינו‪ :‬שבר‪ ,‬מחוץ‪ ,‬נעוץ(‪ .‬כנודע מבדילים הרופאים בין מחלרה טרארמטירח הבארח‬
‫על ידי כה פועל על הגוק מבחוץ‪ ,‬על ידי שבירה‪ ,‬נגיפה‪ ,‬דקירה‪ ,‬וכיוצא בזה‪,‬‬
‫ובין מהלוח פנימיוה הבאוח על ידי ההקררוח‪ ,‬על ידי קלקול כלכלה הגוק‪ ,‬או‬
‫על ידי יצורים דקים )מיקרובים או מחגים( שנכנסי אל חוד הגוק ומשחיהים‬
‫אוהו‪ .‬חכמי ההלמוד קוראים להמחלוח הטראומטיוח בשם ״מהלוח הבאוה בידי‬
‫אדם" )או שאר הברירה( ולהטחלוה הפכימיוח הם קוראים ״מהלוח בידי שמים"‪.‬‬
‫כאשר נראה להלן‪ ,‬שמונה עשר טרפוה שכמנו בהמשכה הן כולן מהלוח טאומטירה‪.‬‬
‫אולם האמוראים האחרונים שבבבל‪ ,‬בראוהם כי לפעמים נמצאים באברי הבהמה‬
‫קלקולים‪ ,‬שאי אפשר לעמד עליהם אם סבחם היא טאומה או מחלה פנימיה‪,‬‬
‫לפיכד באו ואסרו משום טרפה כל בהמה‪ ,‬שנמצא קלקול בגופה הדומה במקצה‬
‫להקלקולים שנמכר במשנה‪.‬‬
‫הרמב״ם בספרו ״יד החזקה" הואיל להגדיר אה מושג הטרפה בדברים אלו‬
‫הברורים וראוים למי שאמרם‪:‬‬
‫״טרפה האמורה בהורה? זו שטרפה ארחה חיה היער‪ ,‬כגון ארי וכמר וכיוצא‬
‫בהן וכו׳‪ .‬ואין אתה יכול לומר‪ :‬שטרפה ארחה והמיחה אוחה‪ ,‬שאם מחה‪ ,‬הרי היא‬
‫נבלה‪ ,‬ומה לי אם מתה מחמת עצמה‪ ,‬או הכה בסייק והמיתה‪ ,‬או שברה ארי‬
‫והמיתה? הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מהה‪".‬‬
‫״אם הטרפה שלא מהה אסורה‪ ,‬יכל אם בא זאב וגרר הגדי ברגלו או‬
‫בזנבו או באזנו‪ ,‬ורדק אדם והצילו מפיו‪ ,‬יהיה אסור‪ ,‬שהרי נטרק? תלמוד לומר‪:‬‬
‫״ובשר בשדה טרפה וב׳ לככב תשליכון אוהו" — עד שיעשה אוהו בשר הראויה‬
‫לכלב‪ .‬הא למדת‪ ,‬שהטרפה האמורה בתורה היא שטרפה אותה חית היער‬
‫ושברה אותה ונטתה למות‪ ?,‬ועדיין לא מתה‪ ,‬אק על פי שקדם ושחטה קודם‬
‫שתמוה‪ ,‬הרי זו אסורה משום טרפה‪ .‬הואיל ואי אפשר שתהיה ממכה זו‬
‫‪.‬‬ ‫הבאה עליה״‪.‬‬
‫‪85‬‬
 ‫״נמצאת למד‪ ,‬שהתורה אסרה המתה והיא הכבלה ואסרה הכרטה למרת מחבות‬
‫מכותיה‪ ,‬ואעפ״י שעדיין לא מתה — והיא הטרפה‪ .‬וכשם שלא תחלוק במיתה‪ :‬ביך‬
‫מתה מחמת עצמה‪ ,‬בין שנפלה ומתה‪ ,‬בין שחנקה עד שמתה‪ ,‬בין שדרסתה‬
‫חיה והרגתה— כד לא תחלוק בנוטה למות‪ ,‬בין שטרפתה חיה ושברתה‪ ,‬בין שנפלה‬
‫מן הגנ ונשתברו רוב צלעותיה‪ ,‬בין שנפלה ונתרסקו אבריה‪ ,‬בין שזרק בה חץ‬
‫ונקב לבה או ריאתה‪ ,‬ב י ן שבא ל ה ח ו ל י מ ח מ ת ע צ מ ה ו נ ק ב ל ב ת א ו‬
‫ר י א ת ה או ש י ב ר ר ו ב צ ל ע ו ת י ה וכיוצא בהן‪ ,‬הואיל והיא נוטה למות מכל■‬
‫מקום‪ ,‬הרי זו טרפה‪ ,‬בי ן ש ה י ה ה ג ו ר ם ב י ד י בש ר ו ד ם ב י ן ש ה י ה‬
‫ב י ד י ש מ י ם ‪ .‬אם כן למה נאמר בתורה טרפה? דבר הכתוב בהוה; שאם לא‬
‫תאמר כן לא תאסור אלא אותה שנטרפה בשדה‪ ,‬אבל אם נטרפה בחצר‪ ,‬לא תאסר!‬
‫הא למדת שאין הכתוב מדבר אלא בהרה״‪.‬‬
‫״וענין הכתוב‪ ,‬שהנוטה לטית מחטת מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת‬
‫מכה זו אסורה‪ .‬מיכן אמרו חכמים זה הכלל‪ :‬כל שאין כמוה חיה טרפה‪.‬‬
‫ובהלכות שחיטה יתבאר איזה חולי עושה אותה טרפה ואיזה חולי אין עושה‬
‫אותה טרפה״‪.‬‬
‫‪,,‬בהמה שהיא חולה מחמת שתשש כחה ונטתה למות‪ ,‬הואיל ולא אירעה‬
‫מכה באבר מאבריה הממיתים אותה‪ ,‬הרי זו מותרת‪ ,‬שלא אסרה תורה אלא‬
‫כעין טרפת חית היער‪ ,‬שהרי עשה בה מכה הממיתה אותה" )הלכות מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬ד׳(‪.‬‬
‫הנה באנו לידי גדר המושגים של ‪,,‬נבלה" ‪,,‬וטרפה״‪ .‬הנבלה היא בהמה או‬
‫עוק שמתו לא על ידי שחיטה כשרה‪ ,‬בין שנטרפה על ידי חית היער‪ ,‬בין שמתה‬
‫מעצמה ובין שנשחטה למשל על ידי סכין פגומה‪ .‬הטרפה היא בהמה או עוק‪,‬‬
‫שאעפ״י שנשחטו כהלכה‪ ,‬אלא שלפני שחיטתן כבר נמצאה בגופך מכה אנושה‬
‫או טראומה נראית לעינים‪ ,‬מכה ״שאין כמוה חיה"‪ ,‬כלומר שאלמלי לא השחטה‬
‫הבהמה‪ ,‬היתה מתה מעצמה על ידי מכה זו בזמן קרוב או רחוק‪ .‬אבל בהמה‬
‫מסוכנת החולהו למשל במחלת הטיפוס או שאכלה סם־־המות‪ ,‬אעפ״י שאין כמוה‬
‫חיה‪ ,‬ואלמלי לא נשחטה מיד היתה בודאי מתה מעצמה‪ ,‬אינה נקראת טרפה‪,,‬‬
‫מפני שאין באבריה קלקול הנראה לעינים‪ .‬מצד שני‪ ,‬בהמה שנטרפה על ידי‬
‫זאב ונמצא אחר שחיטתה קלקול הנראה לעינים באחד מאבריה‪ ,‬אלא שקלקול זה‬
‫לא היה מביאה לידי מיתה — גם זו אינה טרפה ‪.‬‬
‫לשון המאמר ‪,,‬כל שאין כמוה חיה ט־פה״ מוכיחה‪ ,‬שחכמי המשנה בעצמם אר‬
‫המומחים שחכמי המשנה סמכו עליהם‪ ,‬לא הסתפקו במה שמצאו בהבהמה השחומה‬
‫אחרי מיתתה‪ .‬כי מנין היו יכולים לדעת את גורל הבהמה‪' ,‬אלמלי לא נשחטה‪,‬‬
‫הלא אפשר שקלקול זה לא היה מביאה לידי מיתה‪ .‬על כרחנו אנו צריכים לאמר‪,‬‬
‫כי הם הסתכלו בחזיונות המחלה של הבהמות הטרפות בעודן בחיים ושמתר‬
‫מעצמן מחמת המחלות והקלקולים שנעשו בהם‪ .‬על דבר החזיונות האלה‪ ,‬הנקראים‬
‫בשם ‪,,‬חזיונות קליניקיים״‪ ,‬לא מצא התלמוד לנחוץ לדאבון לבנו לדבר עליהם‪,‬‬
‫מפני שזה יוצא מגבול הענין שהתלמוד מטפל בו‪ .‬התלמוד אינו ספר לחכמת‬
‫הרפואה‪ ,‬כי אם ספר דתי‪ .‬ורק פעם אחת נמצאת עובדה אחת ברחלה שגררה‬
‫את רגליה האחרונות‪ ,‬ורבינא העמיד דיאגנוזה של הפסק חוט השדרה‪) .‬חולין‪ ,‬דן?‬
‫‪86‬‬
 ‫נ״א יב׳׳א(‪ .‬ובכלל לא ר‪ 5‬ה התלמוד להעמייד את הטרפות זנל יסוד חזירכרח קליכיקיים‪.‬‬
‫דל חזיונות כאלה יוכלו לשפם רק רופאים מומחים‪ ,‬וגם הם יש שיטעו לפ‪7‬טים‬
‫בדבר‪ .‬והשחיטה מסירה לכל אדם‪ ,‬שלא למד את חכמת הרפואה‪ .‬ולהפד‬
‫התירו גם את המסוככת‪ ,‬אלא שהצריכו לבדוק אותה‪ .‬ואם אחרי מיתתה‬
‫ימצאו קלקול בהאברים‪ ,‬אז יטריפו אותה‪ .‬אולם על אדות המסוכנת עוד נדבר‬
‫להלן‪.‬‬
‫על דברי הרמב״ם צריכים אנו להעיר דברים אחדים‪ .‬הוא אינו מבדיל‬
‫בטרפה בין שיהיה גורם המכה ״בידי בשר ודם״ ובין שיהיה גורם המכה ״בידי‬
‫שמים״‪ .‬דבריו אלו הם לפי מסקנת האמוראים האחרונים שבבבל‪ ,‬אבל לא כן‬
‫היתה השקפת המשנה והתוספתא והשקפת האמוראים הראשונים שבארץ ישראלי(‬
‫לפי דעתם תנאי הטרפה הם שלשה‪ :‬א( שיהא קלקול הנראה לעין באחד האברים‪.‬‬
‫ב( שיהא קלקול זה מן הקשים המביאים סוק סון‪ 5‬לידי מיתה‪ .‬ג( שיהא הקלקול‬
‫בא על ידי איזה כח פועל מבחוץ‪ .‬על החילוק הזה שבין חכמי התלמוד הראשונים‬
‫והאחרונים לא עמדו מפרשי התלמוד עד הכה‪ ,‬מפני שלא היו בקיאים בחכמת‬
‫הרפואה‪ ,‬ולפיכך נתקשו בדברים רבים ולא ידעו איד לצאת מן המבוכה‪ .‬וגם‬
‫הרמב״ם בעצמו )כבוד הענק הזה במקומו מונח( אע׳׳פי שהיה רופא‪ ,‬לא שם לב‬
‫אל החילוק שבדבר זה בין חכמי התלמוד הראשונים והאחרונים וערבב את‬
‫דעותיהם יחד‪ ,‬ולפיכד נמצאו בדבריו עכיכים סותרים זה את זה‪ .‬זאת ועוד אחרת‪:‬‬
‫הוא הביא את הכלל של המשכה; ״כל שאין כמוה חיה טרפה״‪ ,‬בשעה שאחרוני‬
‫האמוראים נטו מן הכלל הזה וסוברים כמאן דאמר טרפה חיה‪ ,‬כאשר נוכיח זאת‬
‫להלן בפנים הספר‪ .‬אמנם לדינא אין הדבר הזה נוגע ולא נפקא מיניה כלל‪ ,‬אלא‬
‫שהדבר הזה מעכב מהבין את העכיכים על בור;ם‪.‬‬
‫עוד צריכים אנו להעיר פה על דבר אחד‪ ,‬הנכבד מאד בדרכי החכמים‬
‫הקדמונים‪ .‬הכה התורה איכה מבדלת כלל לענין טומאה בין כבלה לטרפה‬
‫)ויקרא י״ז‪ ,‬טו‪ ,‬ט״ז(‪ ,‬והכה באו החכמים והבדילו ביניהם ואמיו‪ ,‬כי הטרפה‬
‫נמהרת על ידי שחיטה ואיכה מטמאה לא במגע‪ ,‬לא במשא ולא באכילה‪ .‬האם‬
‫לא יפלא הדבר‪ ,‬איך יכלו החכמים לעקר דבר מן התורה? על פי פשוטו של מקרא‬
‫הטרפה מטמאה כנבלה‪ ,‬והם אמרו‪ ,‬שהטרפה שנשחטה כהלכה אינה מטמאה כלל‪.‬‬
‫הדרשה שהביאה הברייתא )חולין ע׳׳ד ע״א; ספרא על ויקרא י״א ל״ט( לימד הלכה‬
‫זו היא קלושה מאד ואינה מוכיחה כלום‪ (®.‬ואין כל ספק שההלכה היא קדומה‪,‬‬
‫חרב בעל ״מגיד משנה" בפירושו לדברי חרמב״ם שהבאנו‪ ,‬איכלר בי דבדיו בנויים על הבודרט‬
‫האמור במכילתא על חפסוק ״ובשר בשרת טרפח לא תאכלו"‪ .‬אבל בחמכילחא נאמד ר‪ {3‬שאין‬
‫חילוק בטרפה בין בבית בין בשרה ‪ ,‬ואין זבד לדבר‪ ,‬שאין הילוכן בין טרפה הבאה על ידי בשר ודם‬
‫לטרפה הבאה בידי שמים‪ .‬את הדרש הדה הוציא חרמב״ם מלבו בדי ליטד את מסקנת הגמרא‬
‫הבבלית ‪ .‬על ההבדל שבין טרפת חית היער לטרפה על ידי חולי ‪ ,‬בבר יש רמזי כדברי הרמב״ן‬
‫בהשגותיו על ספר המצות של הרמב״ם )דפוט ורשה ‪ 1891‬עמוד ‪ ,(64‬ויפה השיב לו הגאון בעל ״לב‬
‫שמח" )שם צד ‪ .(65—64‬אבל הוא מודה בי הטרפה על ידי חולי היא הללמ״מ‪ .‬ואיהי אוכיח להלן‬
‫כי היא גט לא הללמ״מ‪ ,‬אלא הוספה מאוחרת‪.‬‬
‫*( במתניתא תנא‪ .‬אמר קרא וכי ימות מן חבהמח וב׳ מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה‬
‫אינה מטמאה‪ ,‬ואיזו? זו טרפה שנשחטה‪ .‬עוד חלש מזה ההיקש שהביאה המשנה ליסד את ההלכה‬
‫שהטרפה נסחרת על ידי שחיטה ‪ .‬אבל גם דרשה חזקה כברזל אין כתה לעקור מה שמפורש בתורה ‪.‬‬
‫ותמהני שלא עמדו המפרשים על שאלה זו ‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫‪.‬והדרשה היא רק אסמכהא בעלבוא; אבל איד הבא הלכה לעקור דבר כופרר®‬
‫בתורה?‬
‫‪ .‬לישב סתירה זו אנו מציעים בזה השערה‪ ,‬שלפי דעתנו היא אמת גמורה‪.‬‬
‫אם נתבונן בשום לב אל העכין הזה‪ ,‬אז נראה‪ ,‬כי באמת לא עקרו החכמים דבר‬
‫מן התורה כלל‪ .‬צריכים אנו להבדיל בין נבלה וטרפה האמורות בתורה ובין‬
‫נבלה וטרפה שאסרו אותן החכמים‪ .‬הנבלה האמורה בתורה זו היא בהמה שמתה‬
‫על ידי מחלה פנימית; וטרפה זו היא בהמה שדרס אותה ארי או זאב ועל ידי‬
‫זה מתה‪ .‬שתיהן נחשבו בעיני החכמים כנבלה ושתיהן מטמאות במגע ובמשא‪.‬‬
‫אבל החכמים הקדמונים הוסיפו על זה ואסרו את הבהמה שנשחטה שלא כהלכה‬
‫במזיד או בשוגג‪ ,‬וקראו בהמה כזו בשם ״נבלה״‪ ,‬ואסרו כל בהמה שנמצא בגופה‬
‫פצז^יאו קלקול שיכול היה להביא אותה לידי מיתה אעפ״י שעדיין לא מתה‪ ,‬וקראו‬
‫^ללהמה כזו בשם טרפה‪ .‬והכה אם עבר אדם על חוקי השחיטה במזיד או על ידי‬
‫י' התרשלות ושחט בסכין פגומה או חלודה או הגרים וכ'‪ ,‬החמירו עליו החכמים וקנסו‬
‫אותו והטילו על הבהמה הנשחטה שלא כהלכה את כל חומרי דיכי הטומאה‪,‬‬
‫שהיו דינים קשים מאד בזמן שהיו בני ישראל נזהרים בהם‪ .‬לא כן היא הטרפה‪,‬‬
‫כלומר הבהמה שמצאו בגופה אחר השחיטה פצעים וקלקולים‪ ,‬שעל פי רוב אינם‬
‫תלוים ברצון האדם ולא היה אשם בהם )בני ישראל כבר חדלו להתעסק בשעשועי‬
‫הציד(‪ ,‬ולפיכד אסרו החכמים רק את האכילה‪ ,‬ולא קנסו אותו להטיל על הבשר את‬
‫חומרי הטומאה הקשים‪ .‬וזהו שאמר רבי ישובב משום רבי יהושע‪ :‬כל שנפסלה‬
‫בשחיטתה—נבלה )כלומר מטמאה במגע ובמשא( וכל ששחיטתה כראוי ודבר אחר‬
‫גרם לה לפסל— טרפה )ואינה מטמאה במגע ובמשא( והודה לו ר׳ עקיבא )משכה‬
‫חולין‪ ,‬פרק ב׳( ^(‬
‫כיון שהעמידו החכמים הקדמונים את הכלל ״כל שאין כמוה חיה טרפה״ מיד‬
‫כעשו נזקקים לחכמת הרפואה ולקבל תורה מפיה‪ ,‬כי מי מבלעדי חכמת הרפואה‬
‫תגיד לנו איזו מכה היא מסוכנת ותוכל להביא לידי מיתה ואיזו מכה אינה מסוכנת‬
‫כלל‪ .‬יש אברים שעל פי תפקידם ועל פי מקומם בהגוק‪ ,‬גם קלקול כל שהוא בהם מביא‬
‫לידי מיתת הגון‪ , 5‬ויש אברים שאק על פי שתפקיד נכבד להם‪ ,‬אבל הגוק יוכל להתקיים‬
‫גם בלעדם‪ .‬אם נקטעה ידו של אדם‪ ,‬אז היא אבדה שאינה חוזרת‪ ,‬אבל האדם ישאר‬

‫‪ e‬המשנה )בחולין‪ ,‬ל״ב ע״א( אומרת! ״שהט את הושט ופסק את הגרגרת או פמכן הגרגרת‬
‫ואח״ל שחט את הושט‪ ,‬או שהחליד את הסכין תחת השני ופסכןו‪ ,‬ר׳ ישובב אומר! נבלה‪ ,‬ר״עאומר‪:‬‬
‫טרפה‪ .‬בלל אמר ר׳ ישובב משום ר׳ יהושע והודה לו ר״ע"‪ .‬הגמרא מקשה על זה! ״ורמינהו!‬
‫אלו טרפות בבהמה! נקובת הושט ופסוקת הגרגרת״‪ .‬והלא המשנה היא מסודרת אליבא דר״ע והיא‬
‫חושבת פסוקת הגרגרת לטרפה‪ ,‬ור״ע הלא הודה לר׳ ישובב שהיא נבלה? הגמרא מביאה תרובים‬
‫דחוקים לקושיא זו ער שבסוק אמר! ר׳ היא‪ .‬בר אבא משום ר׳ יוחנן‪ :‬״לא קשיא באן קורם חזרה‬
‫)כלומר באלו טרפות(‪ ,‬ובאן )בפרק שני( לאחר חזרה‪ ,‬ומשנה לא זזה מ מ קו מ ה‪ " ...‬אבל הקושיא‬
‫תחזור על רבי מסדר המשנה ‪ ,‬מדוע לא תקן אותה ? על פי השערתי‪ ,‬כי טומאת הנבלה היא רק משום‬
‫קנ ם‪ ,‬לא יקשה בלל‪ .‬פה נאמר! ״שחט את הושט ופסק את הגרגרת"‪ ,‬בלומר הוא עשה זאת בידים‬
‫ולפיכך קנסוהו‪ ,‬אבל בפרק אלו טרפות נאמר! ״פסוקת הגרגרת"‪ ,‬בלומר את הבהמה שחטו ומניאו‬
‫שהגרגרת היא פסוקה‪ ,‬ונעשה הדבר שלא ביניון בעלים‪ ,‬לפיכך היא טרפה ולא קנסוהו להיות בשרה‬
‫מטמא בנבלה ‪ .‬אבל לא בן היא רעת הגמרא ‪ .‬והרמב״ם בהלכות שחיטה אומר בפירוש בי נקובת‬
‫הושט ופסוקת הגרגרת הן נבלות ולא טרפות ‪ .‬אבל אז הלא יהיו רק שש עשרה טרפות ולא שמונה עשרה‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫בחיים גדם בלי יד‪ .‬אבל אם ינקבר בני המעים ‪:‬קב דק כחדדר של מחט‪ ,‬אז ר‪1‬וכל‬
‫טפה קטנה מן הפרש שבתיד בני מעיר לצאת‪ :‬החוצה אל תיד חלל הבטן רחבררר‬
‫דלקת של קרום הבטן‪ , Peritonitis ,‬המביאה לפעמים לידי מיתה במשד של עשרים‬
‫וארבע שעות‪ .‬חכמי היהודים הקדמונים‪ ,‬או שהיו בעצמם בקיאים בחכמת הרפואה‪,‬‬
‫לפי מצב החכמה בזמנם‪ ,‬או שהתיעצו עם רופאים מומחים ועל פיהם קבעו ארבע‬
‫רשימות של מחלות שונות‪ ,‬או יותר נכון שתי רשימות שהן ארבע‪ :‬רשימה של טרפות‬
‫ורשימה של כשרות בבהמה ורשימה של טרפות ורשימה של כשרות בעוק‪.‬‬
‫כי נקבעו הרשימות האלה על ידי בקיאים בחכמת הרפואה‪ ,‬או על פי עצת‬
‫רופאים מומחים‪ ,‬אנו רואים מן המעשה המסופר במשנה )בכורות פרק ד׳(‪ .‬לפני אחד‬
‫מגדולי חכמי ישראל—לפני ר׳ טרפון—נשאלה פעם אחת שאלה על דבר בהמה שנטלה‬
‫האם שלה‪ .‬ר׳ טרפון‪ ,‬שלא היה בקי בחכמת הרפואה‪ ,‬טעה וחשב‪ ,‬כי בהמה שנטלה‬
‫האם שלה לא תוכל לחיות ימים רבים‪ ,‬ולפיכד הורה להאכילה לכלבים‪ .‬כשבא הדבר‬
‫לפני חכמי יבנה התירו בהמה כזו לאכילה‪ ,‬מפני ״שיש כמוה חיה״‪ .‬הם קבעו הלכה‬
‫זו על פי חות־דעתו של הרופא תודוס‪ ,‬שהעיד לפניהם ״שאין פרה וחזיר יוצאות‬
‫מאלכסנדריה של מצרים שלא נטלה האם שלה בשביל שלא תלד״‪ .‬כי באלכסנדריה נמצאו‬
‫בהמות וחזירים ממין נבחר מאד‪ ,‬ואנשי אלכסנדריה היו מוכרים אותן לארצות‬
‫אחרות במחיר גדול‪ ,‬ומאשר לא חפצו כי יפרו וירבו המינים האלה בארצות אחרות‪,‬‬
‫מפני שזאת תסובב להם חסרון־כיס‪ ,‬מסרו את הבהמות לרופאים לעשות אותן לעקרות‬
‫על ידי חיתוך ידוע בחכמת הרפואה‪ ,‬״נטילת האם״‪ .Extirpatio uteri ,‬אופרצןה‬
‫זו עונדת כבוד לחירורגי אלכסנדריה שהיו חרוצים במלאכתם מאד‪ ,‬ובכל אופן היא‬
‫מעידה‪ ,‬כי ״נטלה האם כשרה״‪ .‬כשנודע הדבר לר׳ טרפון‪ ,‬לא עמד על דעתו ובסגנון‬
‫המיוחד לו קרא על עצמו‪ :‬״הלכה חמורך‪ ,‬טרפון!״ כלומר‪ ,‬שהוא צריך לשלם בעד‬
‫הבהמה שהאכיל לכלבים‪ ,‬אולם חבריו הניחו את דעתו‪ ,‬באמרם אליו‪ :‬״מומחה אתה‬
‫לבית דין‪ ,‬וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם"‪.‬‬
‫מן המעשה של ר׳ מרפון יש לחשוב‪ ,‬כי בימיו )קרוב אחר חורבן בית שני( עוד‬
‫לא נגמרו הרשימות השנויות במשנה‪ ,‬כי רק אז נמנו וגמרו שנטלה האם כשרה‪ .‬אבל‬
‫אין כל ספק שהכלל ״כל שאין כמוה חיה טרפה" הוא ישן מאד‪ ,‬וכבר בימי יוחנן‬
‫כהן גדול החשמונאי )כמאתים שנה לפני חורבן הבית( התרחב מושג הטרפה לכל‬
‫מכות אנושות הנעשות גם בידי אדם ולא רס על ידי חיות טורפות• המשנה )סוטה‪,‬‬
‫מ״ז ע״א( מספרת‪ ,‬כי יוחנן כה״ג בטל את״הנוקפין‪ ,‬וברייתא עתיקה )סוטה‪ ,‬מ״ח ע״א(‬
‫מבארת‪ ,‬כי עד ימיו היו חובטין)את העגל‪ ,‬שנועד להיות לקרבן( אותו במקלות‪ ,‬כדרך‬
‫עחנושין אותו לפני עבודה זרה )וכדרך שעושים זאת הטבחים ברוסיה כדי להמם‬
‫את השור ולהפיל אותו ארצה(‪ .‬אמר להם יוחנן כה״ג‪ :‬עד מתי אתם מאכילים את‬
‫המזבח טרפות — שמא ניקב קרום של מוח‪ ,‬עמד והתקין להם טבעות בקרקע‪.‬‬

‫רטו״י‬ ‫משנה‬
‫נ ס ו ב ה — כל נקב 'במשהו‪ .‬פ ס ו ק ה —‬ ‫אלו טרפות בבהמה‪:‬‬
‫לרחבה ברובה‪ .‬לבית חללו — ואם לא‬ ‫א( נקובת הושט‪,‬‬
‫הגיע לחלל קתני סיפא דכשרה‪ .‬נשברה‬ ‫ב( ופסוקת הגרגרת‪,‬‬
‫השדרה ו נ פ ס ק ה ח ו ט ‪ -‬חדא היא‬ ‫ג( ניקב קרום של מוח‪,‬‬
‫‪89‬‬
 ‫וטרפות דידה טשום חוט הוא‪ ,‬ונשברת‬ ‫ד( ניקב הלב לביר! חללו‪,‬‬
‫השדרה דקתניאורחאדמילתא נקט׳דפסיקת‬ ‫ה( נמוברה הסודרה והפסק החרכז מלה י‬
‫החוט ע״י שבירת שדרה היא‪ .‬או שחסרה—‬ ‫ו( ניטל הכבד ולא נשתייר היפוכו כלום‪,‬‬
‫בגטרא פריד היינו כקב‪ .‬סטפוכות —‬ ‫ז( הריאה שניקבה‪,‬‬
‫פנופכות קטנות הטתפשטות בחיד הריאה‪,‬‬ ‫ח( אר שחסרה‪,‬‬
‫שהדם נובע בה כשחותכיםאותה‪ (‘.‬ה כ ר ס‬ ‫)רש׳׳א׳‪7 .‬ד שתיכקב לבית הסשפרנרת(‪,‬‬
‫ה פ נ י ט י—בגטרא טפרש‪ .‬ש נ י ק ב—במשהוי‬ ‫ט( ניקבה הקיבה‪,‬‬
‫רוב ה ח י צ ו נ ה — בגטרא מפרש‪ .‬גד ולה‬ ‫י( ניפבה הטרה‪,‬‬
‫ו ק ט נ ה—לא גסה ודקה קאטר‪ ,‬אלא ע ‪3‬שור‬ ‫יא( ניקבו הדקין‪,‬‬
‫קטן ושור גדול אם נקרע טפח בשור אע״ב‬ ‫יב( הכרס הפכיטית שניקבה‪,‬‬
‫דלא הוי רובה‪ .‬ה מסס—צינפויי״ל‪ .‬ובית‬ ‫יג( או שנקרע רוב החיננונה‪,‬‬
‫הכוסות— סוס הכרס שקורין פכצ״א עשוי‬ ‫ר׳ יהודה אוטרז הגדולה טפח והקטנה‬
‫ככובע‪ ,‬וקרוי בית הכוסות והטסס טחובר‬ ‫ברובה‪.‬‬
‫בו‪ ,‬וסביב סביב לחיבורה כשאתה טברילן יש‬
‫דופן לזה ודופן לזה‪ ,‬ובאטצע הן שופכין‬
‫־ו־יקבי ל ח ת‪,‬‬ ‫י‬
‫מו( ובית הכוסות‬
‫זה להיד זה‪ ,‬והטאכל נכבס טבית הכוסות‬ ‫טז( נפלה טן הגג‪,‬‬
‫להטסס‪ ,‬וטהטסס לקיבה ומהקיבה לדקין‪.‬‬ ‫יז( נשתברו רוב צלעותיה‪,‬‬
‫שניקבו לחוץ — שהנקב נראה טבחדץ‪,‬‬ ‫יה( ודרוסת הזאב‪,‬‬
‫וכגון שניקבו או זה או זה שלא במקום‬ ‫ר׳ יהודה אוטר! דרוסת הזאב בדקה‬
‫חבורן‪ ,‬לאפוקי שנקבו בטקום חבורן בשתי‬ ‫ודרוסת הארי בגסה‪.‬‬
‫דופנותיהן והנקב הילד מחללו של זה‬ ‫זה הכלל כל שאין כטוה חיה— טרפה‪.‬‬
‫לחללו של זה‪ .‬כפלה מן הגג—ושחטה‬
‫מיד טרפה‪ ,‬אעפ״י שאין שבר נראה ב ה‪,‬‬
‫חוששין שנתרסקו ושכתפרקו אבריה‪ ,‬ואין‬
‫טעם בטרפות‪ ,‬שהלכה לטשה מסיני הן‪.‬‬
‫ובגמרא אמר‪ ,‬שאם שהתה מעת לעת ושחטה‬
‫כשרה‪ ,‬ואעפ״י שלא עמדה‪ .‬נשתברו ר ו ב‬
‫צלעותיה — בלא שום נפילה וטרפה‪.‬‬
‫ובגמרא מפרש מאי רוב‪ .‬ד ר ו ס ת הזאב—‬
‫שהבה בצפרכיו ומטיל בה ארס ושורפה‬
‫בדקה אבל בגסה לא אליםזיהריה למקלייה ‪.‬‬
‫ודר וסת ארי בגסה— וכ׳׳ש בדקה‪ ,‬ותנא‬
‫פטא סבר‪ :‬אלים זיהריה דזאב לטקלייה‬
‫נטי לגסה‪ .‬זה הכלל — בגמרא מפרש‬
‫לאתויי מאי‪ .‬כל שאין כמ וה ח י ה —‬
‫שלקתה מכה שאין בהמה לפויה דוגמתה‬
‫ראויה לחיות‪.‬‬

‫‪ C‬דט״י לא דקדק כזה! מהמכלפרהות ח־צא האויד ולא הדם; הדם נמצא בחעררקים והדדידיס‬
‫טל הרי אה‪,‬‬
‫‪90‬‬
 ‫תרססתא‪.‬‬
‫א( ואלו טרפות בבהמה‪ :‬נקובת הומט רפסרסח הגרגרה לרחבה הרי זר פסולה‪,‬‬
‫נשברה שדרה ונחתך רובו של חוט פסולה‪ ,‬ר׳ יעקב אוטר‪ :‬אפילו היקב; ר׳ שבתון בן‬
‫אלעזר אומר‪ :‬אק שנתמזמז מוחהגפסולה; נימוקה הריאה ואין קרום שלה קיים פסולה‪(".‬‬
‫ב( ניטלה כבד ולא נשתייר בה כדי להעלות ארוכה פסולה‪ ,‬כרם הפנימי שניקב‬
‫או שנקרע רוב החיצונה‪ .‬איזה היא כרס הפנימי? העיד בן שילא ראש טבחים בצפורי‬
‫‪,‬‬ ‫משום ר׳ נתן‪ :‬זו סניא ריבי‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫אלו טרפות ‪ .‬כבר התבאר בהמבוא‪ ,‬כי בשם טרפה תכנה המשנה קלקול באחד‬
‫האברים החשובים של הבהמה‪ .‬ושלשה תנאים בדבר‪ :‬א( שיהא הקלקול בתמונת מכה‬
‫או שבר נראה לעין‪ ,‬ולפיכך המסוכנת‪ ,‬אם אין בה מכה נראה לעין‪ ,‬אן‪ 5‬על פי שאין‬
‫סופה לחיות— אינה טרפה‪ .‬יוצא מן הכלל הזה הוא מקרה הנפילה ממקום גבוה‪ ,‬שאן‪5‬‬
‫על פי שאין בהבהמה מכה הנראת לעין‪ ,‬היא מרפה משום ריסוק אברים‪ .‬ב( שיהא‬
‫הקלקול נעשה על ידי כח פועל מבחוץ‪ ,‬מה שקוראים הרופאים בשם ״טראומה"‪ ,‬ומה‬
‫שמתאים עם השם העברי ״טרפה"; לאפוקי קלקול האברים‪ ,‬שנעשה בידי שמים‪,‬‬
‫כלומר על ידי מחלה פנימית‪ ,‬מפני שאינה מן השם‪ .‬ג( שיהא הקלקול הזה מאותם‬
‫המביאים סכנה לחיי הבהמה‪ .‬שאלמלי לא שחטו אותה‪ ,‬היתה מתה מעצמה על ידי‬
‫מכה זו בזמן קרוב או רחוק‪ .‬כך הוא מושג הטרפה על פי המשנה ועל פי התוספתא‪,‬‬
‫אק על פי שהאמוראים האחרונים נמו מן התנאים האלה וחושבים לטרפה גם קלקולים‬

‫‪ P‬בך היא לפי דעתי הגירסא הנכונה של התוספתא ‪ ,‬המתאימה להברייתות המובאות בגמרא ‪:‬‬
‫״ת״ר חוט השדרה שנפסק ביו בו דבדי רבי‪ ,‬ר׳ יעקב אומר! אפילו ניקב" )חולין‪ ,‬מ״ת‪ ,‬ע״ב(‪ .‬״תניא ריאה‬
‫שנימוקה וקרום שלח קיים אפילו מחזקת רביעית כשרה״ )חולין‪ ,‬מ״ז ע״ב( ‪ .‬בהתוספתא הנדפסת עם‬
‫האלפסי ובהתוספתא הוצאת צוקרמנדל ד‪.‬גירםא היא כך ! ״נקובת הושט ופסוקת ד‪.‬נרגרת לרחבד‪.‬‬
‫הרי זו פסולה‪ ,‬ר״ש ב״א אומר! אק שנתמזמז מוחד‪ .‬פסולה‪ ,‬נשברה חשדרח ונחתך רובו של חוט‬
‫פסולה‪ .‬נימוקה הריאה ואין חוט השדרה קיים פסולה‪ ,‬ר׳ יעקב אומר! אפילו ני קב‪.‬״— אין כל ספק‬
‫בדבר‪ ,‬כי גירסא זו היא משובשת ומעורבבת מראשה ועד סופד‪ . .‬מסגנון הלשון ! ״ר״ש ב״א אומר ! אק‬
‫שנתמזמז מוחה פסולה" — נראה שר׳ שמעון חולק על התנא קמא ‪ ,‬אבל התנא קמא מדבר רק בושט‬
‫וגרגרת ‪ ,‬ומוח מאן דכר שמיה ‪ .‬ובן בין דברי התנא קמא )שהוא רבי הנזכר בגמרא( ״נחתך רובו‬
‫של חוט פסולה" ובין דברי ר׳ יעקב ״אפילו ניקב" באו באמצע דברים שאין להם שחר כלל!‬
‫״ נימוקה הריאה ואין חוט השררה קיים פסולה ״‪ .‬מה ענין חוט חשררה אצל ריאה שנימוקח ?‬
‫שעור הדברים לסי דעתי ולפי גרסתי הוא כך‪ :‬נשברה השדרה ועל ידי חודה של העצם‬
‫הנשברה נ ח תך החוט פסולח ‪ .‬חי תוך מוח השררה על ידי שבירת החוליות הוא דבר מצוי מאד‪.‬‬
‫בלי שבירת העצם ‪ ,‬אי אפשר בלל שיחתך החוט הסגור ב תוך הצנור של החוליות ‪ ,‬כי מי זד‪ .‬יכניס‬
‫סכין לשם‪ ,‬זהו דבר שהוא נגר חכהניאות‪ ,‬מפני שזיזי העוקץ של החוליות לא יתנו להסכין לחדור‬
‫בין חוליד‪ .‬לחוליה‪) .‬עיין הציור של השלד(‪ .‬״ר׳ יעקב אומר! אפילו ני קב "‪ ,‬הוא טוסיק ואומד‪ ,‬כי‬
‫אעפ״י שלא נ ח תך הקרום אלא רק ניקב על ידי חודה של העצם הנ שברח‪ ,‬גם אז טרפה‪ ,‬מפני שמוח‬
‫השדרה יש לו חוקק הדין של מוח הגולגולת ‪ .‬ודעת זו של ר׳ יעקב מתאימה לרעת הרופאים בזמננו‪.‬‬
‫ויפה פשה רבי שחזר מדעתו וחורה כר׳ יעקב )חולין‪ ,‬מ״ה‪ ,‬ע״ב(‪ .‬ר׳ שמעון בן אלעזר טוסיק עוד‬
‫ואומר‪ ,‬כי אם נשברה השדרה‪ ,‬אעפ״י שלא ניקב קרום החוט אלא שנתמזמז ה מוח‪ ,‬כלומר נתנדונך )מה‬
‫שיקרה נם כן תדיר(‪ ,‬כיון שחמומוז בא על ירי נגיפה מבחוץ הרי היא פסולד‪ ..‬אבל אם נתמזמז‬
‫ה מוח‪) ,‬כלומר נתרכך( בידי שמים על ירי איזו מחלה‪ ,‬אז אינה פסולה‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫שנעשו ‪7‬ל ידי חולי רגם קלקולים שאינם מביאים לידי מיחה )נמאן דאמר ״טרפה‬
‫חיה״(‪ ,‬אם הם נכנסים תחת הסוגים של הטרפות המנויות במשנה‪ ,‬ודומים להם‬
‫במקצת‪ .‬אולם אנחנו‪ ,‬כשנבוא לבאר את שמונה עשרה הטרפות שנמנו במשנה‪ ,‬נהיה‬
‫צריכים לבחון את כל אחת מהן משתי בחינות! א( מבחינת סיבת הקלקול‪ ,‬מה‬
‫שקוראים הרופאים בשם ״אנזיאוליגיה״‪ .‬ב( מבחינת סכנתו לחיי הגון‪ , 5‬מה שקוראים‬
‫הרופאים בשם ״פרוגנוזה״‪ ,‬כלומר להגיד מראש על אדות איזו מחלה‪ ,‬אם תוביל את‬
‫הגוק המנוגע בה לידי מיתה‪ ,‬או תתרפא ותעלה ארוכה‪.‬‬
‫א( נ קו ב ת הו שט )טרפה(‪ .‬נקב בושט יוכל להעשרת מבחוץ על ידי צפרני‬
‫חיה טורפת‪ ,‬או על ידי חץ או סכין וכיוצא בזה‪ ,‬או יעשה מבפנים על ידי מחט‪,‬‬
‫קרץ או עצם חדה שבלעה הבהמה ‪ .‬האופן השני הוא יותר מצוי מן הראשון‪ ,‬אבל‬
‫מובן הדבר כי גם באופן השני הרי נעשה הנקב על ידי כח פועל מבחוץ‪ .‬אמנם גם‬
‫דלקת העור הפנימי של הושט תוכל להביא לידי מכות טריות‪ ,‬שעל ידן סופו להנקב‪.‬‬
‫אבל דלקת אנושה כזאת הוא דבר שאינו מצוי כלל‪ .‬רופאי הבהמות ראו מכות כאלה‬
‫לעתים רחוקות מאד בהמחלות המתדבקות כמו בהדבר של בעלי הקרנים רבנגע‬
‫האבעבועות‪ ,Variola ,‬של העגלים‪ ,‬אבל בהמות כאלו הין בכלל מסוכנות ומתות על פי‬
‫רוב עוד קודם שינקב הושט‪ — .‬הסכנה של נקוב הושט היא גדולה מאד‪ ,‬ואין כמוה‬
‫חיה‪ ,‬מפני שדיד הנקב‪ ,‬המאכל וריר הפה שתמיד מעורבים בו מיקרובים שונים‪,‬‬
‫יוצאים מן הושט אל רקמת החבור הרכה המחברת את ‪.‬הושט אל עמוד השדרה‬
‫והגרגרת‪ ,‬ומעוררים בה דלקת של מוגלה‪ ,‬המתפשטת על כל הצואר מסביב ומביאה‬
‫את הבהמה לידי חניקה‪ .‬ולפעמים המוגלה יורדת אל תוך חלל החזה ומעוררת‬
‫דלקת גם בהריאה וברקמת החבור שבין ערוגות הריאה‪ ,‬ומתיד שאין להמוגלה פתח‬
‫לצאת החוצה היא מביאה את הבהמה לידי רקבון הדם‪.‬‬
‫ב( פ סו ק ת הגרגר ת )לרחבה()טרפה(‪ .‬קלקול זה יוכל להעשות רק על ידי סכין‬
‫או חנית‪ ,‬ואין אנו יודעים שום מחלה פנימית בעולם‪ ,‬שתוכל להביא לידי קלקול זה‪.‬‬
‫פצע קטן מפולש של הגרגרת אינו מביא לידי סכנה כלל‪ ,‬ומעשים בכל יום בבני אדם‬
‫הרוצים לאבד עצמם לדעת שחותכים בסכין את גרגרתם ונשארים בחיים‪ .‬אצל בני‬
‫אדם גם אם נפסק רובה של הגרגרת‪ ,‬היא תוכל להעלות'ארוכה‪ ,‬אם על ידי שהרופאים‬
‫מחברים יחד בתפירות את שתי שפות החיתרד‪ ,‬או שחותלים את הצואר בחיתולים‬
‫ומזהירים את החולה שלא יניע ראשו הנה והנה‪ .‬אבל אצל הבהמה שאין לה בינה‬
‫לראות את הסכנה המרחפת עליה‪ ,‬אם תפסק הגרגרת ברובה‪ ,‬כשתטה את ראשה‬
‫לימין או לשמאל— שפתי החתיד יפרדו זו מזו והדבר הזה יחסום את הדיד בפני‬
‫האויר בשעת הנשימה‪ ,‬ויביא את הבהמה לידי חניקה‪ .‬לא כן הדבר בפצע קטן‪,‬‬
‫מפני שאז שפתי החהרד נשארות תואמות יחד ויוכלו להעלות ארוכה‪.‬‬
‫ג( ני ק ב ק רו ם של מו ח )טרפה(‪ .‬הקרום הקשה או הקרום הרד יוכלו להנקב‬
‫רק על ידי שבירת עצם הגלגולת‪ ,‬שבירה שבאה על ידי הכאה מבחוץ; דיד אחרת‬
‫לנקיבת‪ ,‬הקרומים אין לנו‪ .‬העור החופה את הראש‪ ,‬מפני שהוא אלאסטי‪ ,‬יוכל‬
‫להשאר שלם מבלי להקרע‪ ,‬אבל העצם שהיא קשה תתפוצץ על ידי ההכאה לרסיסים‪,‬‬
‫ורסיס עצם חד יוכל להתחב בהקרומים ולנקב אותם‪ .‬מלבד זה‪ ,‬אנו רואים מן המשנה‬
‫ד״אלו כשרות"‪ ,‬שמיירי בשנפחתה עצם הגולגלת‪ ,‬ואנו יכולים לראות אם ניקב הקרום‬
‫או לא ניקב‪ .‬יודעים אנו‪ ,‬כי הקרומים כשהם לעצמם אין להם תפקיד נכבד בחיי‬
‫‪92‬‬
‫הגרק‪ ,‬הם אינם מטימצגוים עיקר אלא ט‪6‬ל‪ .‬בחקרלם ד!קשד! )קדמא עילאה( משררגים‬
‫צגררי הדם המ&רלסים את^עצפלרת הגלגלת‪ ,‬רהקררם היד )קרמא תתאה( הוא רק‬
‫חייתא דמתכח בר מרחא^)שק שהמרה[ טונה בר(‪ .‬העיקר הוא המרה‪ ,‬שהוא מרכז‬
‫ההרגשה‪ ,‬הדעת רהרצרן‪ ,‬רהרא השרלט בכל אברי הגרק‪ ,‬רכל קלקרל שיקרה בר מביא‬
‫לידי מיתה‪ .‬ראק על פי כן‪ ,‬כל פצע שיקרה בהקררמים רביחרד בהקררם הרד מביא‬
‫סכלה גדרלה לחיי הגרק‪ .‬כל פצע מעררר דלקת‪ ,‬אבל מטבע הקררמים הרא‪ ,‬כי הדלקת‬
‫אילה מרגבלת בהם במקרם הפצע בלבד‪ ,‬אלא מתפשטת על הקררם מסביב‪ .‬הדלקת‬
‫תרכל להירת אד לסירבית‪ , Meningitis serosa ,‬אר מרגלית‪. Meningitis supurativa ,‬‬
‫בארפן הראשרן‪ ,‬הירתר קל‪ ,‬צלררי הדם מזיעים מקרבם לסירב במדה מררבה המתקבץ‬
‫בין שלי הקררמים)מים בראש‪ ,(Hydrocephalus ,‬רבארפן השלי‪ ,‬הירתר קשה‪ ,‬הכדררים‬
‫הלבלים ירצאים מצלררי הדם יחד עם הלסירב רמתקבצים בין הקררמים בתמרלת מרגלה ‪.‬‬
‫אבל גם הדלקת הלסירבית שבמקרמרת אחרים אין בה סכלה גדרלה‪ ,‬פה היא אלרשה‬
‫מאד‪ .‬הגלגרלת‪ ,‬אד)כמר שקרראים ארתה חכמי התלמרד( הקדרה הבלריה מעצמרת‪,‬‬
‫לא תרכל להתרחב ולהגדיל את המכרל שלה‪ ,‬רלפיכד המים לכלסים אל תרך חרמר‬
‫המרה רמרטיבים ארתר‪ ,‬רמפלי דרחק המקדם לא ירכלר העררקים להביא אל הטרח את‬
‫הדם הלציד לכלכלתו‪ .‬לשכרת העצבים שבהמרה יחדלר למלארת את תפקידן‪ ,‬רסרק‬
‫המיתה לבא‪ .‬ערד קשה מזה היא השפעתה ל^ול הדלקת המרגלית; המרגלה לרחצת‬
‫את המרה רממקה ארתר ראת עצבי הראש היוצאים ממלר ומקרבת את מיתת הגרק‪.‬‬
‫ולפיכך‪ ,‬אם הוכתה הבהמה על ראשה כאבן אר במקל קשה‪ ,‬ומיד אחרי זה‬
‫לשחטה‪ ,‬תחייב ארתלר המשלה לפתח במגרה את הגלגרלת רלבדרק את הקרום—ראם‬
‫למצא לקב בהקררם‪ ,‬אז היא לחשבת לטרפה‪; ,‬א־ן‪ 5‬על פי שעדיין לא לתפתחה בה הדלקת‪,‬‬
‫כי סרק סרק הרי עתידה לברא ובהמה כזר ^ין כמוה חיה•‬
‫דלקת לסירבית של הקרום תברא לפעביי^ל גם בלי פצע ובלי לקב בר ‪ .‬יש מחלה‬
‫מצויה מאד הלרדעת בשם ״שחפת קרום ה?לרח"‪ , Meningitis tuberculosa ,‬שגם בה‬
‫מתקבצים מים בהמרח רגם היא מביאה תט^יד לידי מיתה‪ ,‬אעפ״י שאין כל זכר לגקב‬
‫בהקררם‪ .‬גם דלקת מרגלית של הקרום תבאו' לעתים תכופות בלי כל הכאה ובלי כל‬
‫לקב‪ .‬הסבה היותר תדירה היא ״דלקת □?!‘גלית של הארזן האמצעי"‪Otitis media ,‬‬
‫‪ .pumlenta‬המוגלה מתפשטת מן האוזן עלי עצם הרקה מבפגים‪ ,‬ומן העצם על קרום‬
‫הטרח‪ .‬יש ערד סברת רבות לדלקת הקרומים שאין פה המקום לפורטן‪ ,‬ומדוע לא‬
‫מכתה אותן המשכה? יותר מזה‪ ,‬גם בהמיה עצמו תקרה לעתים תכופות דלקת מרגלית‬
‫‪ ,Encephalitis supur.‬הטהרסת רממקה אח חומר הטרח ראת מרכזיו הלכבדים‪ ,‬למשל‬
‫מחלת השיתוק‪ , Apopiexia cerebri ,‬אר מחלת השבץ תבא על ידי סיבות פלימירת ‪.‬‬
‫אחד העורקים של המוח יקרע‪ ,‬והדם הזרלק מן חעררק ישפך אל חומר המוח ריהרס‬
‫אותר‪ ,‬ולפעמים מביא לידי דלקת חומר הטרח ‪.‬ולידי מיתה‪ ,.‬ראם לא הקרום הוא‬
‫העיקר אלא הטרח‪ ,‬מדוע לא כללה המשלה את כל המחלות השרלרת של המוח יחד‬
‫לאטר‪ :‬מים אר מרגלה בהמרח טרפה? רמדרעהלתה הדבר בלקב הקרום‪ ,‬שהוא בעצמו‬
‫אילו מעלה ראילר מוריד‪ ,‬אלא שהוא גירד־ אחריו קלקול הטרח?‬
‫ראם יטען הטוען‪ ,‬כי חכמי המשלה לא ידעו את תפקיד הטרח כמר שלא ידעו‬
‫אותו אריסמו והיפוקראטס‪ ,‬וחשבו‪ ,‬כי העיקר הוא קרום המרה‪ ,‬והמוח עצמו איכר‬
‫מעלה ואילו מוריד‪ ,‬אז לזכיר לו את דברי ר׳ יהודה הלשיא שאמר על ר׳ לוי תלמידו ‪,‬‬

‫“ “ ׳ יזל מגיב׳‬
‫בפו‪ 7‬ה טוסואל אותר דבר סולא כהוגן! ״כמדרבוה לי טואין לזה פורח בקדקדר'‪ /‬אם כן‬
‫ידע מסדר המטרה טיהמרח הוא מרכז הביהה‪.‬‬
‫אבל לטיטתי‪ ,‬התטרבה על טאלה זר היא פטרטה מאד‪ .‬טחפה קרום המוח‪ ,‬טינןד־‬
‫דם בהמות‪ ,‬דלקת המוח וכל כיועא בהן הן מחלות פנימיות‪ ,‬מחלות בידי טטים‬
‫ואינן עוטות טרפה‪ .‬בנוגע לחוקי הטרפה המוח אינו מעלה ואינו מוריד‪ ,‬אן‪ 5‬על פי‬
‫טבנוגע לתפקידו הוא העיקר! ורק כטיט נקב בהקרום‪ ,‬אז יודע אני טפעל עליו איזה‬
‫כח מבחוץ בידי אדם או בידי טאר הבריות‪ ,‬ולפיכד היוא טרפה‪' .‬‬ ‫\‬

‫ד( ני ק ב הלב לבי ת חללו )טרפה(‪ .‬נקב מפולט בכתלי הלב יוכל לבא על‬
‫טתי פנים! א( על ידי מחלה פנימית טל הלב‪ ,‬או ב( על ידי טראומה מבחוץ‪ .‬ג( בהרבה‬
‫מחלות ממוטכות טל הלב תתגלה ״לקרתה טל טרירי הלב^'‪Degeneratio musculorum ,‬‬
‫‪ . cordis‬הם מתרככים ונעטים חלטיט ואינם יכולים להתנגד אל הלחץ הפנימי טל‬
‫הדם‪ .‬הלב מתרחב וכתליו מתדקקים ודיה להתעוררות קטנה לקרע את הטרירים‬
‫הרכים‪ ,‬הדם זונק אז בחזקה מן הלב וגורם מיתה פתאומית כהרק־עין‪ .‬מובן מעצמו‬
‫כי במקרה כזה לא יספיק בעל הבהמה לטחוט אותה‪ .‬לא בטרפה כזו המטנה מדברת‪.‬‬
‫ד( אם זרק אדם חץ בבהמה או תחב בה חנית בהריוח טבין טתי צלעות‪ ,‬והחץ אר‬
‫החנית עברו דרד כיס הלב ונקבו את היב‪ ,‬אז אפטר הדבר טלא תמות הבהמה מיד‪,‬‬
‫אם רק לא יוציא את החץ או א^‪ .1‬הה)לית מן הפצע‪ ,‬מפני טהחץ והחנית הנערצים‬
‫בהנקב סותמים אותר ואינם נותנים להדם לזנק מן הלב‪ ,‬ובעל הבהמה יספיק לטחוט‬
‫הנקב עד החלל טל הלב או נטאר נעוץ‬ ‫אותה‪ ,‬ולבדוק אותה אחר לד אם‬
‫בעובי הכתל‪ .‬תדע לד טהמטנה מדברת במכה הבאה מן החוץ‪ ,‬טהרי היא מדייקת‬
‫לאמר! ניקב הלב ״לבית חללו" ולא ';״?זבית חללו"‪ ,‬כלומר מבפנים לחוץ‪ .‬על כל‬
‫האמור בזה צריכים אנו להוסיק‪ ,‬כי בכלל" לא ידעו הקדמונים על אודות מחלות־הלב‬
‫הרבות הידועות לנו היום‪ .‬חכמי ירן ■״כ;ל ה‪:‬נ‪^.‬רת חטבו כי הלב לא יחלה לעולם כל‬
‫זמן טהגוק חי‪ ,‬הם חטבו כי מחלת הלב רו היא מיתתו טל הגוק‪.‬‬
‫ה( נ טבר ה ה ט ד ר ה ונ פ ס ק ה חו ט טולה)טרפה(‪] .‬״אורחא דמילתא נקט דפסיקת‬
‫החוט על ידי טבירת טדרה היא"‪ — .‬ר^ד׳י[ טבירת הטדרה תוכל להיות רק על ידי‬
‫מטא כבד טנפל על הבהמה‪ ,‬או על ידי תכאה חזקה במקל קטה או במטיל ברזל‪.‬‬
‫על פי רוב ינעץ אחד מן הטברים החדים ׳במוח הטדרה ויפסיק את כלו או רק את‬
‫מקצתו‪ .‬בהתוספתא חגירסא‪ :‬״ונחתך רובל‪ .‬טלי;חוט"‪ ,‬אבל הפסק החוט יוכל להיות‬
‫גם בלי חתוך )כדעת ר״ט בן אלעזר(‪ .‬טאותה ההכאה טגרמה לטבירת החוליה הלא‬
‫אפטר גם כן טיתמעך ויתמזמז המוח‪ ,‬ואיך לך הפסק גדול מזה• יודעים אנחנו‪ ,‬כי‬
‫ממוח הטדרה יוצאים עצבי הרגטה ועצבי תנועה לכל הגרק‪ ,‬מרכז ההרגטה ומרכז‬
‫הרצון הם במוח הראט‪ ,‬וכיון טנפסק הדרל בין; המרכזים ובין העצבים המוליכים‬
‫את התעוררות הרצון מן המוח אל הטרירים‪ ,‬אז יחדל כטרון התנועה בכל האברים‬
‫המקבלים את עצביהם למטה מן ההפסק‪ .‬ואם יחונכו הפתילים המובילים בחוט‬
‫הטדרה את התעוררות ההרגטה מן הערר אל והמוחל אז יאבד להאברים האלה גם‬
‫חרט המיטוט‪ !.‬המטנה אינה מגבלת את טקזם הטבירה טל הטדרה‪ ,‬אבל חכמת‬
‫הרפואה מבדלת! בין מקום למקום‪ .‬אם נפסק החוט! נגד חוליות הצואר‪ ,‬אז תמות‬
‫הבהמה מיד כהרן‪ 5‬עין‪ ,‬מפני טמחוליות הצואר יוצאים העצבים המתפזרים בטרירי‬
‫הנטימה )בטרירי החזה והצלעות ובחצר הכבד(‪ .‬הבהמה תחדל לטאוק אויר ותמות‬
‫‪94‬‬
 ‫בחניקה‪ ,‬עד מלא יספיקו גם למחרט אותה‪ .‬מרבן הדבר‪ ,‬כי הממנה מדברת רק‬
‫בשבירת הטדרה למטה מן הצואר‪ ,‬בחוליות הגב או המתנים‪ .‬אבל גם אז הסכנה‬
‫גדולה‪ ,‬אן& על פי מהבהמה לא תמות מיד‪ .‬מתחילה‪ ,‬אם לא נפסק החוט כלו‪ ,‬הבהמה‬
‫רק גוררת את רגליה האחרונות‪ ,‬כאותה הכבמה מל רב חביבא )עיין חולין‪ ,‬נ׳׳אע״א(‪,‬‬
‫אבל מעט מעט תתפתח הדלקת מל המוח והוא יתמזמז בכל עוביו— הבהמה תהיה‬
‫מוכחת אז כאבן דומם‪ ,‬ההמתנה תעצר‪ ,‬מפני ממרירי מלחופית המתן מקבלים את‬
‫עצביהם מחוליות המתנים‪ ,‬עצירת המתן מביאה אותה לידי תסיסה ורקבון‪ ,‬חום הגוה‬
‫יעלה עד ארבעים מעלות‪ ,‬וסיה הבהמה למות‪.‬‬
‫‪a‬‬
‫ח( ה רי א ה מני ק ב ה‪ ,‬או מ ח ס ר ה )טרפה(‪ ,‬ר׳ ממעון אומר‪ ,‬עד מתכקב לבית‬
‫הסמפונות‪ .‬נקב הריאה‪ ,‬כלומר נקב בקרום הריאה‪ ,‬יכל לבא על מני פנים! או מבחוץ‬
‫על ידי טראומה‪ ,‬או מבפנים על ידי מחלה‪ .‬האופן הראמון אינו זקוק לבאור! חיה‬
‫טורפת נעצה את צפרנה בדופן החזה על הבהמה בהריוח מבין הצלעות ונקבה את‬
‫קרום הריאה‪ ,‬או אדם ירה בה חץ או הכה אותה בחנית‪ ,‬והחץ או החנית עברו בין‬
‫הצלעות ונקבו את הריאה‪ .‬האופן המכי‪ ,‬נקב מבפנים‪ ,‬יבא רק ב״ריאה מנימוקה"‪,‬‬
‫כלומר מעל ידי איזו מחלה נימק במר הריאה מבפנים ונעמה בה מקום חלול‪,‬‬
‫מהרופאים קוראים אותו במם ״מערה"'‪ . Cavema ,‬ואם תהיה המערה לא באמצע‬
‫הריאה‪ ,‬אלא קרוב למטחה החיצון‪ ,‬מיד תחת הקרום‪ ,‬אז על ידי תנועה חזקה‪ ,‬לממל‬
‫־על ידי מיעול‪ ,‬ימ מיקרע הקרום הדק והנה לפנינו ״נקב בריאה"‪ .‬הסבה היותר‬
‫מצויה ליצירת המערות היא מחלת ״מחפת הריאה"‪ ;Tuberculosis pulmonum ,‬אבל‬
‫היא תוכל להעמות גם כן על ידי ״מוגלה בריאה"‪ , Abscessus pulmonum ,‬או על ידי‬
‫‪,,,‬נומי בריאה"‪ ,(jiangraena pulmonum ,‬כלומר מיתה חלקית מל במר הריאה‪.‬‬
‫מחפת הריאה— מחלה מתדבקת זו‪ ,‬כנודע‪ ,‬תתעורר על ידי מיקרובים מיוחדים‪,‬‬
‫ד‪.‬נודעים במם מתגי‪-‬קול )על מם הרופא אמר גלה אותם לראמונה(‪ .‬המתגים האלה‬
‫מטים באויר במקום מחולי מחפת מצויים מם‪ ,‬ואדם ובהמה טמואפים אל קרבם‬
‫אויר כזה‪ ,‬מכניסים את המתגים אל תוך סימפונות ריאתם‪ ,‬וממם הם חודרים אל‬
‫רקמת החבור מבין ״אמכולות הנמימה" ופרים ורבים מם‪ .‬תחת המפעת המתגים‬
‫^^תגלו בתוך רקמת הריאה יבלות או חרצנים לבנים בתמונת זרעוני־דוחן; החרצנים‬
‫האלה‪ ,‬הנקראים בפי הרופאים במם ״טרברקדלים"‪ ,‬הם קבוצות מל למכות כדוריות‪,‬‬
‫מביניהן נמצאות למכות ענקיות עם גרעינים בתוכן‪ ,‬וגם מתגי המחפת‪ .‬גרגירי דוחן‬
‫אלה הם בלי נימי דם‪ ,‬ולפיכך אינם בני־קיימא! או מהם מתגבנים )כלומר ממתנים‬
‫לחומר הדומה לגבינה( או מהם נמקים ונמסים‪ .‬באופן הראמון— גו מ מל גרגירים‬
‫בגודל הקיטנית או האגוז מתהפך לגומ מל גבינה‪ ,‬מלפעמים ממתקע בו מן הים‬
‫העובר מסביב אבק טל סיד‪ ,‬והגוט נעמה קמה כאבן‪ .‬מסביב לו תתרקם קליפה טל‬
‫רקמת החבור; וקליפה זו לא תתן להמתגים טבתוך הגוט לצאת ולזסם את במר‬
‫הריאה‪ ,‬ובאופן כזה יתרפא החולה ממחלתו הנוראה‪ .‬באופן הטני — גרגירי הטחפת‬
‫נמקים ונמסים‪ ,‬מתהפכים לחוטר רך ונוזלי ונדחים על ידי הטיעול החוצה עם כיחו‬
‫וניעו טל החולה‪ ,‬ובתוך הריאה נעמה כמין חלל או מערה‪ , Cavema ,‬טכתליה הם‬
‫מכה מריה המוציאה מוגלה‪ .‬בכתלי המערה יצמחו גרגירי מחפת חדטים וגם הם‬
‫ימקו וימסו‪ ,‬והמערה תלך הלוך והתרחב עד מתגיע לקרום הריאה‪ .‬במעת המיעול‬
‫‪95‬‬

‫‪!•'•:M ' 1,‬׳;־;‬

‫׳‪!:‬ץ‪:■,‬׳‪:‬׳‪:‬‬
‫‪I f :‬‬
‫‘ ‪ ■ .‬איו‬
‫יגדל הלחץ סול האריר בתרו המערה‪ ,‬רהקררם הדק לא יוכל עפורד נגד הלחץ הזה‬
‫ריבקד—וזוהי נקיבת הריאה מבפנים‪.‬‬
‫אויר בבית החזה‪ .Pneumothorax ,‬הסכנה ®ל נקיבת קרום הריאה היא‬
‫בקיבוץ האויר בין הריאה ובין דופני החזה‪ ,‬מה שמביא סוק סרק לידי חניקה‪ .‬אצל‬
‫האדם הבריא וכן אצל הבהמה הבריאה‪ ,‬הקרום החרפה את הריאה והקרוס החופה‬
‫את דופני החזה מבפנים נוגעים זה בזה ואין כל אויר ביניהם‪ ,‬מציאות אויר בין שני‬
‫הקרומים תעכב את הנשימה ‪.‬‬
‫הריאה‪ ,‬הואיל והיא מרוקמה מהרבה חוטים אלאסכויים‪ ,‬היא שואפת תמיד‬
‫להתכווץ ולהקטין את השכול שלה‪ .‬אבל בשעת הנשימה‪ ,‬כשאנו מרחיבים את המכול‬
‫של בית החזה )עיין למעלה ע׳ ‪ ,(51‬אנו מכריחים גם את הריאה להתרחב ולהגדיל‬
‫את מכיו^ה‪ ,‬כדי שלא יעשה מקרם פנוי וריק מאויר בין הריאה ובין דופני החזה‪.‬‬
‫האויר הסובב אותנו שראק תמיד להתפשט ולמלא כל ■מקרם פנוי מאויר‪ ,‬וכיון שהתרחב‬
‫בית החזה והאויר החיצון אינו יכל למלאות את המקום הריק מפני שהוא סגור מכל‬
‫צדיו‪ ,‬לפיכך ימהר להכנם דיד הגרון והגרגרת אל תרד אשכלרת הריאה וירחיבן בעל‬
‫כרחן‪ ,‬כדי שימלאו את המקום הריק‪.‬‬
‫כשער עתה במחשבתנו‪ ,‬כי בקרום הריאה נעשה נקב מפולש אל תיד אחד מן‬
‫הסמפונות‪ .‬כשאנו מרחיבים בעזרת השרירים את בית החזה כדי לשאוק אויר‪ ,‬הריאה‬
‫לא תתרחב כלל‪ ,‬והמקום הריק ימלא אויר שיכנס דיד הגרון והסמפוכות ודרך הנקב‬
‫אל הרירח שבין הריאה ודופכי החזה‪ .‬ובמדה שנרסיק לשאוק אויר‪ ,‬כלומר להרחיב‬
‫את מכול בית החזה‪ ,‬כן יוסיק האויר להתקבץ בתיד בית החזה‪ ,‬והריאה שבבנינה‬
‫היא דומה לספוג תתכווץ ותצטמצם‪ ,‬ואחרי יום או יומים תחדל הנשימה לגמרי‪.‬‬
‫כי לא הנקב ‪5‬שהוא לעצמו עושה את הבהמה טרפה‪ ,‬כי אם מה שהנקב מביא‬
‫לידי אויר בבית החזה— א ת זה הבין האמורא הבבלי ר׳ נחמן‪ ,‬ואמח ״ריאה שניקבה‬
‫ודופן סותמתה כשרה"‪ ,‬מפני שאז לא יצא האויר אל בית החזה‪.‬‬
‫אין כל ספק‪ ,‬כי בנקב הקרום הבא מחמת חולי‪ ,‬הסכנה היא יותר גדולה משהיא‬
‫בנקב הבא על ידי פצע מבחוץ‪ .‬מן‪.‬המערה תוכל המוגלה להסופל אל תיד בית החזה‬
‫ולעורר דלקת הקרומים‪ ,‬ובאופן זה יהיה לא רק ״אויר בחזה" אלא ״אויר ומוגלה‬
‫בחזה"‪ ,‬כמו ‪ , Pyopneumothorax‬מחלה עוד יותר מסוכנת‪ .‬זאת ועוד אחרת‪ :‬הנקב‬
‫הבא מחמת חולי הוא מפולש אל המערה‪ ,‬שעל פי רוב גם היא פתוחה אל סמפון‬
‫גדול‪ ,‬והאויר הבא דיד הגרון יש לו מסילה רחבה לעבור אל בית החזה ולהתקבץ שם‪.‬‬
‫לא כן הוא בנקב הבא מן החוץ‪ ,‬אם נתחב החץ או הסכין רק' בבשר הריאה קרוב‬
‫להקרום‪ .‬כיון ששם מתפצלים רק הקנוקנות הדקים כחוט השערה‪ ,‬אויר הנשימה‬
‫יסתנן אל בית החזה במדה מועטת ובמתינות‪ ,‬ובין יכה וכה יוכל הנקב להסהןם על‬
‫ידי פקק של דם כקרש‪ .‬מן'הטעם הזה דורש ר׳ שמעון ״עד שתכקב לבית הסמפונות"‪,‬‬
‫כלומר לסמפון גדול‪ ,‬ורק אז הבהמה טרפה‪ ,‬אבל אם הנקב מגיע רק לבשר הריאה‪,‬‬
‫אז הבהמה איכה טרפה‪.‬‬
‫נתבונן עתה ונרא במה המשנה מדברת‪ ,‬בנקב הבא מבפנים או בנקב הבא מבחוץ‪.‬‬
‫מדברי ר׳ שמעון האומר‪ :‬״עד שתנקב לבית הסמפונות" ואינו אומר‪ :‬״עד שתנקב‬
‫מבית הסמפונות"— כבר נראה‪ ,‬כי מיידי בנקב הבא מבחוץ‪ .‬אבל גם בלא דיוק זה‬
‫ברור הדבר‪ ,‬כי מתכיתן מיירי בנקב הבא על ידי פצע מבחוץ ולא על ידי מחלה‬
‫‪96‬‬

‫‪m‬‬
 ‫מבפנים‪ .‬בתוספתא נמצאה ברייתא )רחרבאה גם בגמרא‪ ,‬חולין‪ ,‬פד׳ז ע״ב(‪ :‬״ריאד!‬
‫טנימוקה וקרום טלה קיים אפילו מחזקת רביעית כשרה"‪ .‬והנה ריאה תוכל להיות‬
‫נימוקה או■ על ידי מחלת הטחפת‪ ,‬או על ידי מורסא בריאה‪ ,‬או על ידי נומי‪ .‬בכל‬
‫שלט המחלות הללו אין כמוה חיה‪ .‬ובכל זאת היא כטרה‪ ,‬ואע״פי טנמצאה בה מערה‬
‫גדולה בכמות של ביצת תרנגלת וחצי הביצה‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬לפי סוגית הגמרא‪ ,‬מפני‬
‫שחסרון מבפנים )כלומר חסרון הבא על ידי מחלה( לאו שמיה חסרון‪ ,‬ורק כשאין‬
‫הקרום קיים‪ ,‬שמזה אנו רואים כי המחלה באה על ידי דקירה מבחוץ‪ ,‬אז היא פסולה ‪.‬‬
‫אל שאלה זו עוד נשוב כשנביא לבאר את דברי הגמרא‪.‬‬
‫ני טל הכב ד ולא נ שתייר הי מנו כלום )טרפה(‪ ,‬אבל אם נשתייר הימנו כזית‬ ‫ו(‬
‫כשרה‪ .‬הלכה זו היא אחת מן ההלכות הקשות שאי אפשר להבין אותן מנקודת‬
‫ההשקפה של חכמת הרפואה בזמן המשנה‪ .‬אין כל ספק כי הלשון ״ניטל'' אינה נופלת‬
‫על דבר שמתחילת ברייתו היה כך‪ .‬״ניטל הכבד"‪ ,‬משמע שמתחילה היתה ואחר כך‬
‫נטלה‪ .‬אבל איד נטלה? אם נקרעה על ידי חיה טורפת‪ ,‬או נהרסה על ידי איזו מחלה‪,‬‬
‫או נטלה בידי אדם‪ ,‬למשל בידי רופא אמן על ידי חהוד ועל פי כללי חכמת הרפואה ?‬
‫אם ארי או נמר קרע בצפרכיו או במלתעותיו את בטן הבהמה והוציא ממכה את הכבד‪,‬‬
‫אז בודאי עשה אותה גיסטרא׳ כי הבחמה תמות תחת צפרניו פתאם כהרק עין‪ .‬מזרק‬
‫הבטן‪ , Aorta abdominalis ,‬והוריד הנבוב‪ ,VeDa cava inferior ,‬הנמצאים מאחורי‬
‫הכבד ונותנים ענפים לחכבד יפתחו‪ ,‬הדם ליזכק מהם בשפע‪ ,‬ובהמה זו לא תבוא לידי‬
‫שחיטה‪ .‬מחלה‪ ,‬למשל מורסה גדולה שתהרוס את רוב־ הכבד‪ ,‬תמית גם היא את‬
‫הבהמה זמן הרבה קודם שישתייר ממנה כזית‪ .‬אל נא נשכח את התפקידים הנכבדים‬
‫של הכבד בכלכלת הגוק כלו‪ .‬ולפיכך אנו צריכים לאמר‪ ,‬כי כטלה הכבד בידי רופא‬
‫מומחה שעשה זאת על פי כללי החירורגיה‪ .‬וכנראה כן היא גם דעת הרמב״ם האומר‪:‬‬
‫״אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טרפה‪ ,‬איכה נאסרה אלא אם כ ח ה ד אותו אבר'' )הלכות‬
‫שחיטה‪ ,‬פרק ח״ הלכה כ״ד(‪ .‬ובאמת הלשון ״ניטל" מונחת תמיד על חתוך בידי רופא‪,‬‬
‫כמו ״ניטלה האם כשרה"‪ ,‬ואין פרה וחזיר יוצאה מאלכסנדריה של מצרים שלא ניטלה‬
‫האם שלה—כדי שלא תלד‪) .‬משכה בכורות‪ ,‬פרק ד׳(‪ .‬אבל קשה להבין‪ ,‬אם נטלה האם‬
‫כדי שלא תלד‪ ,‬לאיזה צויד ולאיזה תכלית יטלו הרופאים את הכבד על ידי חתוך‬
‫הדורש זהירות יתירה‪ ,‬שלא תמות הבהמה על ידי זינוק הדם? ולפיכך חושבים אנו‬
‫כי הלכה זו נוצרה לא על יסוד של מעשים בכל יום‪ ,‬אלא למטרה עיונית בלבד‪ ,‬משום‬
‫דרוש וקבל שכר‪ .‬ומסופקים אנו‪ ,‬אם מזמן חתימת המשנה ועד היום הזה באה שאלה‬
‫לפני טורי הוראה בדבר בהמה שנטלה הכבד שלה ולא נשתייר מ ‪6‬כה אלא כזית‪.‬‬
‫ובאמת מצד העיון נפלאה הלכה זו מאד‪ .‬בשלנה שהרופאים הקדמונים‪ ,‬כמו‬
‫אריטיאוס מקפודקיא וגלינוס העמידו את הכבד בשורה אחת עם הלב ואמרו שכל‬
‫מחלה שתהיה ■בהכבד מביאה לידי מיתה‪ ,‬אומרים חכמי המשנה‪ ,‬שאם נשתייר‬
‫מהכבד רק כזית אחד‪ ,‬אז תוכל הכבד לחזר לאיתנה‪ ,‬והבהמה תוכל לחיות‪ .‬אמנם שיור‬
‫של כזית מכבד של שור גדול הוא קטן מאד‪ ,‬ואולי לא תספיק גם כמות של שני זיתים‪,‬‬
‫כמו שדורשים האמוראים האחרונים )חולין‪ ,‬מ״ו ע״א(‪ ,‬ולפיכך יותר קרובה להאמת‬
‫הלשון של התוספתא ״אם נשתייר הימנו כדי להעלות ארוכה כשרה"‪ ,‬מבלי להגביל‬
‫את כמות השיור של הכבד‪.‬‬
‫הלשון ״כדי להעלות ארוכה" נפלאה מצד אחר‪ .‬הלשון הזאת מוכיחה‪ ,‬כי חכמי‬
‫‪97‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫המטכה לא חטבו‪ ,‬כי כבד שההטינה עד כזית תוכל למלאות את תפקידה‪ ,‬אלא חטובו‪,‬‬
‫טאם נטתייר איזה חלק מן הכבד אז תוכל רקמתה להתחדט על ידי פריה ורביה טל‬
‫הלטכות והכבד כלה תקבל את תמונתה ואת כמותה הראטוכה‪ .‬בדברים אחרים! הבטוי‬
‫״כדי להעלות ארוכה" מתאים ממט להביטוי טל הרופאים! ‪Restitutio ad integrum‬‬
‫)חזרת האבר לטלימותו(‪ .‬במאמר זה כננכצה כעין כבואה‪ ,‬כאלו ראו חכמי המטנה‬
‫מראט את אטר הוכיחו בטנת ‪ 1894‬טכי חכמים מנפיק ומייסטר בנסיונותיהם‪.‬‬
‫החכם מייסטר הראה‪ ,‬כי אפטר להרחיק בסכין חלקים גדולים מן הכבד טל בעלי‬
‫חיים מבלי אטר ימותו‪ ,‬ולא עוד אלא טהכבד חוזרת אחר כד לקדמותה‪ .‬החלק היותר‬
‫גדול טהרחיק החכם מייסטר היה טבע טמיניות טל מטקל כל הכבד‪ (*.‬מובן הדבר‬
‫כי נסיוכות כאלה דורטים זהירות גדולה וחריצות ידים לבלתי הביא אסון להגוק‬
‫הנבחן מאבדת הדם‪ .‬ומה טכפלא עוד יותר הוא‪ ,‬כי התוספתא מדברת מהעלאת‬
‫ארוכה כמו מדבר המובן מאליו‪.‬‬
‫ט—טו( ני ק ב ה ה קי ב ה‪ ,‬ני ק ב ה ה מ ר ה‪ ,‬כי ק בו ה ד קין‪ ,‬ה כ ר ס ה פ כי מי ת ט כי ק ב ה‪,‬‬
‫ה מסס ו בי ת ה כו סו ת טני ק בו לחוץ‪ .‬כיילנו את כל האברים הללו יחד מפני‬
‫טטעם אחד לטריפתן‪ .‬כבר■ בארנו בהמבוא‪ ,‬כי תחת הקיבה היחידה הנמצאת אצל‬
‫האדם ואצל הרבה יונקים אחרים‪ ,‬נמצאים ארבעה טקים אצל מעלי־הגרה‪ ,‬ואלו הם!‬
‫הכרס הפנימית‪ ,‬בית הכוסות‪ ,‬המסס והקיבה ‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬כי הכרם הפנימית הוא הטק‬
‫הגדול הנראה מיד כטפותחין את בטן הבהמה‪ ,‬והוא הראטון טאליו יורד המזון מן‬
‫הוטט‪ .‬אצל המנתחים הוא נקרא בטם ‪ Rumen‬או ‪ , Pansen‬ורט׳׳י קורא לו ״פנצא"‬
‫)בטפת רוסיה הוא כקרא ;‪ Py6en‬או ‪ .CTpe6yxa‬הוא אינו מטמט לעיכול המזון אלא‬
‫לאסם‪ ,‬טהבהמה מכניסה לתוכו את מזוכה בטעה טהוא מצוי לה מבלי ללעוס אותו‬
‫כל צרכו‪ ,‬כדי להטיבו אח״כ בטעה פנויה אל הפה ללעוס אותו טנית‪ .‬תפקידו הוא‬
‫גם כן לרכד את המזון ובזה הוא דומה להזפק טל העופות‪ .‬הטק הטני הוא בית‬
‫הכוסות‪ ,‬מפני טקרום הריר טלו דומה לאגרטל הנחלק על ידי מחיצות נמוכות לקנים‬
‫מרובים טמגיטים בהם את כוסות היין לפני האורחים‪ .‬המנתחים קוראים לו ״רטת"‪,‬‬
‫‪) Reticulum‬בטפת רוסיה ‪ , CeiKa‬ובטפת אטכנז ‪ Haube‬על טם תמונתו החיצונה‪,‬‬
‫וגם רפר׳י אומר טהוא ״עטוי ככובע"(‪ .‬הטק הטליטי הוא המסס או הבלילה בארמית‪,‬‬
‫אליו חוזר המזון מן הוטט אחרי העלאת הגרה ‪ .‬המנתחים קוראים לו ‪) Omasus‬טהוא‬
‫כנראה טם עברי טנטתרבב להטפה הלטינית( וגם ‪) Psalterium‬כלומר ספר תחלים(‪,‬‬
‫מפני טכטפותחים אותו נראות בו מחיצות מחיצות‪ ,‬הדומות לעלי הספר הפתוח‬
‫למחצה‪ .‬הוא נקרא גם כן ‪,Centpellio‬כלומר ״מאה קרומים"‪ ,‬ורט״י)טבת‪ ,‬ל״ו ע״א(‬
‫אומר! ״המםם הוא הסמיד לבית הכוסות עטוי סגלגל כמין כדור ובתוכו ריליפות‬
‫קליפות הרבה כגלגל טל רחיים וקורין צינפיל" )הטם ״צינפיל" הוא מלה צרפתית‬
‫יטנה ‪ , CenfeuiUes‬כלומר מאה עלים(‪ .‬הטק הרביעי הוא ה״קיבה"‪ ,‬טתפקידו הוא לעכל‬
‫את המזון כמו הקיבה טל האדם‪ .‬אצל המנתחים הוא נקרא בטם ‪) Abomasus‬ברוסית—‬
‫באטככזית—‪ .(Labmagen‬להלן נראה‪ ,‬כי בימי האמוראים‪ ,‬כבר כטכחו טמות‬
‫הטקים הטונים טל הקיבה‪ ,‬עד טצריד היה ראט הטבחים להעיד לפני רבי בטם ר׳‬
‫‪,Cm‬‬
‫‪jv‬‬
‫‪*) Valerian Ton Meister, Begeneration des Lebergewebes nach Abtragnng ganzer‬‬
‫‪Leberlappen. Ziegels Beitrage zur pathologiachen Anatomic, Bd. XV, 1894.‬‬
‫‪98‬‬
 ‫נתן בי כרס הפנימית היא מה טהיה נקרא בימי רבי במם ״סהיא דיבי" )חולין‪ ,‬נ׳ ע״ב(‪.‬‬
‫במקום אחר אומר ר׳ חסדא כי מיום מחרב בית המקדט נתחלפו המטות וקוראים‬
‫לבי־כסא )בית הכוסות( הבלולה )המסס( ולהבלולה בי־כסא‪(‘.‬‬
‫קמה להבין‪ ,‬מאיזה טעם ערבבה הטמנה את הסדר והתחילה מן הקיבה מהוא‬
‫המק הרביעי תחת להתחיל מן הכרס הפנימית‪ ,‬גם הקדימה את המסס לבית הכוסות‪.‬‬
‫אבל נקל מאד להבין את הטעם‪ ,‬מדוע נקב קטן בכל אחד מן השקים האלו עושה את‬
‫הבהמה טרפה—משום שאין כמוה חיה‪ .‬דרך הנקב יוכל להסתנן הפרש או מוהל הפרש‬
‫מבתוד הקיבה לתוך חלל הבטן‪ ,‬וביון מהמוהל יכיל בקרבו תמיד דברים מזוהמים‪ ,‬הוא‬
‫מביא לידי דלקת קרום הבטן‪ ;Peritonitie ,‬מפני הטעם הזה בעצמו גם ני ק בו ה ד קין‬
‫טרפ ה‪ .‬דלקת קרום הבטן יש לה נטיה להתפשט על כל סביביה‪ ,‬עד שבממיד זמן קצר‬
‫קרום הנסיוב החופה את כל בני הטעים ומרצק את דופני הבטן מבפנים‪ ,‬נמצא במצב‬
‫הדלקת‪ .‬הקרום המקוק והחלק‪ ,‬שתפקידו למנוע כל חיכוך בין בכי הטעים בשעת‬
‫תנועתם מתחילה הוא מתאדם‪ ,‬מפני נימי הדם שנתרחבו בו‪ ,‬ואחר כך הוא נעמה‬
‫עכור ומחוספס*(‪ ,‬ועל ידי החכוך הוא מסבב כאב גדול להחולה‪ .‬מיד אחר זה הוא‬
‫מתחיל להזיע מתוכו נסיוב במדה מרובה‪ ,‬ואל הנסיוב תלוה שפעת מוגלה על ידי‬
‫יציאת הכדורים הלבנים שבדם מצכוריו‪ .‬והמוגלה דומה למחמאת־החלב‪ .‬בדלקת‬
‫הקרום הבאה על ידי כקב בבני הטעים המוגלה היא על פי רוב נבאשה‪ ,‬וריח מל‬
‫רקבון כוד)‪ 5‬ממכה‪ .‬חום הגו!& שמתחילה עלה עד״״ ‪ 40‬או®‪ 41‬ירד מטה‪ ,‬וזהו סימן‬
‫של רקבון הדם‪ .‬ולפעמים תמות הבהמה בטשך עשרים וארבע שעות‪.‬‬
‫ני ק ב ה ה ט ר ה‪ .‬אק על פי מה?וךךה הנמצאת בכים המרה אין בה דברים‬
‫מזוהמים‪ ,‬אבל מפני מיש בה הרבה חמרים חריפים תוכל גם כן לעורר דלקת‬
‫בקרום הבטן‪ ,‬ומשום זה היא עושה את הבהמה טרפה‪ .‬כמו כן אם ניקב ״ביס השתן"—‬
‫מפני שהשתן המכיל בקרבו מיני מלח וארסים שונים‪ ,‬אם ישפך אל חלל הבטן‪ ,‬יוכל‬
‫גם כן להביא לידי דלקת מורסית )ועיין חולין‪ ,‬ט״ח ע״א בתוספות ד׳׳ה שלפוחית(‪.‬‬
‫על פי כל הנאמר לא הנקב כשהוא לעצמו הוא טעם הטרפה‪ ,‬אלא מפני שעל ידי‬
‫הנקב יש מקום להפרש או להמררה או להשתן להכנס אל חלל הבטן ולעורר בו דלקת‬
‫מורסית‪ ,‬המביאה לידי מיתה‪ .‬המשכה בעצמה מעידה על זה‪ ,‬באמרה ״הטסם ובית‬
‫הכוסות שניקבו זה לתוך זה—כשרה"‪ .‬שני שקים אלה סמוכים ומהודקים זה לזה‪,‬‬
‫וכשיקרה כקב ביניהם‪ ,‬המזון עובר מהשק האחד לחברו‪ ,‬מבלי להשפך אל תוך חלל‬
‫הבטן‪ .‬כך הבין גם האמורא הבבלי ר׳ נחמן את טעם טרפת הנקב של בני הטעים‪,‬‬
‫ולפיכך אמר! ״האי הדורא דכנתא דאיכקיב להדיה חבריה מגין עליה )וכשרה("' )חולין‪,‬‬

‫‪ C‬חארכתי מעט בבארר דישמות של ארבע ד‪.‬קיבוח‪ ,‬מפני שראיתי קצח מחברים‪ ,‬טמעו בביאורם‬
‫וערבבו את חדבריט זד‪ .‬בזה‪ .‬לן למשל ד‪.‬חלם לויזון בספרו ‪ Zoologie de0 Talmuds‬בסמלו‬
‫על גירסא משובשת במדרש רבד‪ .‬פ׳ ויקרא‪ ,‬קורא לד‪.‬שק ר‪,‬ראשון בשם איסטומלא ולד‪.‬שק חשני בשם‬
‫חמסם ולהשק השלישי בית הלוסות או לרם הפנימי )והמשנה מונח בל אחד מהם בפני עצמו( ואת‬
‫השק הרביעי בשם לרם החיצונה‪ :‬לל דבריו הם טעות גמורה‪ ,‬ורוח ישאם‪.‬‬
‫*( לפי דעת הבלשן איוראילסאן‪ ,‬שם התואר ״מחוספס" הוא הניגוד לשם התואר ״חלק" ומוצאי‬
‫מן המלד‪ .‬הארמית ״תסק" = חרש‪ .‬מפני שאצל הקדמונים הלי־ חרש לא היו מלוסים בזלולית ולא‬
‫היו חלקים‪ ,‬ולפיבך מחוספס מקביל לד‪.‬מלד‪ .‬ד‪.‬רוםית ‪. lUepoxosaTHH‬‬
‫‪99‬‬ ‫•‪7‬‬
‫כי׳׳ח ע״ב(‪ ,‬והחלחולת )הכועי האחרון הקרוב אל פי הטבעת פ‪1‬כו‪;2‬ד אחד הוא בלברסה‬
‫בקרום הבטן וכלאחוריו הוא דבוק אל עצם העניה( אם נקבה במקום הדבק — כשרה‬
‫)חולין‪ ,‬נ׳ ע״א(‪ ,‬מפני שאז לא יצא הפרש אל חלל הבטן‪ ,‬ובמקומו כבאר זאת בארוכה‪.‬‬
‫כקב מפולש באברי העיכול יוכל להעשות או על ידי מחלה פגימית‪ ,‬או על ידי‬
‫טראומה מבפכים או על ידי טראומה מבחוץ‪ .‬על ידי מחלה פכימית כיצד? אצל‬
‫בהמה שכשכה כלב שוטה‪ ,‬או שחלתה במחלת הדבר יקרה לפעמים שיולדו מכות‬
‫טריות של קרום הריר של בכי מעיה‪ .‬המכות הטריות הולכות ומתעמקות בקרום‬
‫השרירים עד שהן מגיעות לקרום הכסיוב הדק וכוקבות אותו‪ .‬בהמה מסוככת כזו‪,‬‬
‫אעפ״י שהיא מותרת משום טרפה‪ ,‬היא אסורה משום סככת כפשרת )משכה‪ ,‬חולין פ״ג‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫הלכה( ואין רגלים לדבר שתבא לידי שחיטה ‪.‬‬
‫אצל האדם מצויה מאד מחלה אחת הכקראת בשם ״המכה העגולה של הקבה''‪,‬‬
‫‪ .Ulcus rotundum vertricuii‬סבת מחלה זו היא כך! יודעים אכו שבקרום הריר של‬
‫הקיבה כמצאים מעייכות‪ ,‬המזילים מתוכם במדה מרובה מוהל‪ ,‬המכיל בקרבו את‬
‫החומר פפסין ואת חימוץ־הכלורי‪ ,‬ששכיהם יחד מסוגלים לעכל את החלבון שבמזון‬
‫ולהפכו לפפטון הכימס במים‪ .‬והבה ישאל השואל‪ :‬מוהל זה‪ ,‬שמעכל את הבשר שאנו‬
‫אוכלים‪ ,‬מפני מה איכו מעכל את בשר הקיבה בעצמה? התשובה על זה! אצל בכי אדם‬
‫בריאים האפיטליה המכסה את קרום הריר מגיבה עליו מן המוהל החמוץ‪ .‬ראם גם על‬
‫ידי איזו סבה כקלפת האפיטליה במקום אחד‪ ,‬הכה הדם העובר ברקמת הקיבה אוצר‬
‫בתוכו חמרים אלקליים‪ ,‬והם מזדוגים עם חמוץ הכלורי ומפשירים אותו )כלומר‬
‫עושין אותו בינוני( ובוטלים ממכו את חריפותו‪ .‬והנה יש בני אדם שמוהל קיבתם הוא‬
‫חמוץ מאד)ביי אדם אלו מתאוננים תמוד על רגש של יקידה—‪—Sodbrenneu—Pyrosis‬‬
‫‪ ,Hsajora‬בהקיבה ובהושט( ואם יהיו גם עכיי־דם או דמם לא יהיה אלקללי כל צרכו‪,‬‬
‫ואם תקלק באיזה מקום האפיטליה‪ ,‬אז מתחיל מוהל הקיבה לעכל את כתלי הקיבה במקום‬
‫זה ומוליד מכה טריה עגולה שהולכת ומתעמקת‪ ,‬ולפעמים אם יהרס איזה עורק או‬
‫וריד על ידי מכה זו‪ ,‬היא מביאה לידי הקאת דם במדה מרובה‪ ,‬ולפעמים היא נוקבת‬
‫את הקיבה ומביאה לידי מיתה פתאומית‪ .‬אבל מחלה זו‪ ,‬שהיא מצויה מאד אצל‬
‫בני אדם וביחוד אצל נשים צעירות עכיות־הדם‪ ,‬תבא אצל הבהמות לעתים רחוקות‬
‫מאד‪ ,‬והיא מלתא דלא שכיחה עד שאינה ראויה לבא בחשבון‪.‬‬
‫הסבה היותר מצויה לנקיבת אברי העיכול אצל הבהמות הביתיות היא בליעת‬
‫גרמים זרים‪ ,Corpora aliena ,‬כמו עצמות חדות‪ ,‬מסמרים‪ ,‬מחטי־תפירה‪ ,‬מחטי־שער‬
‫של הנשים ולפעמים גם סכינים ומזלגים‪ .‬ביחוד שכיח הדבר הזה אצל חבהמות בימות‬
‫החרק‪ ,‬בזמן שהן איכן רועות בשדה אלא מתפרנסות משיורי בתי־הבישול‪ .‬בהכרס‬
‫הפנימית‪ ,‬שהוא שק רחב מאד‪ ,‬יוכל הגרם הזר לכוח זמן רב מבלי לנקב אותה‪ ,‬אבל‬
‫אם יגיע הגרם הזר לההמסס יסובד במחיצותיו הרבות ויכקוב אותו‪ .‬על פי הרוב‬
‫קודם שיכקב אותו‪ ,‬יעורר דלקת במקום הפצע‪ ,‬והדלקת תתפשט על שטחו החיצון‪,‬‬
‫הפונה אל חצר הכבד )הטרפשת(‪ ,‬ועל ידי זה ידובק ההמסס אל חצר הכבד‪ ,‬והגרם‬
‫הזר ינקב אותו ויכנס‪.‬אל חלל החזה; ויש שינקב את כיס הלב או את קרום הריאה‬
‫ויביא לידי ״אויר־בבית־החזה׳'‪ ,‬ובכל אופן יעורר דלקת של קרים הריאה ויוליד‬
‫סרכות רבות‪ .‬אבל לפעמים יעבר בשלום מן ההמסס אל הקיבה ואל‪ .‬בכי המעים‪ ,‬ושם‬
‫יכקב אותם ויביא לידי דלקת של קרום הבטן עם כל תוצאותיו האנושות‪ .‬את הנסבים‬
‫‪100‬‬
‫ההעשים על ידי צרמים זרים שבלעה הבהמה תחמרב המפוהה בצדק לפצעים הבאים מן‬
‫החוץ‪ ,‬לקלקולי האברים הבאים על ידי טראומה‪ ,‬ולפיכך הם עושים אה הבהמה טרפה‪.‬‬
‫הסבה השלישית לנקבים של אברי העיכול‪ ,‬היא הפצעים מבחוץ על ידי חצים‬
‫או חניתות בבטן הבהמה‪ ,‬כלומר בהכרס החיצונה‪ .‬נקב קטן בהכרם החיצונה לא‬
‫יעורר דלקת של קרום הבטן‪ ,‬אבל אם נקרע רו ב ה חי צונ ה‪ ,‬לא ימנע שלא יצאו‬
‫בני המעים החוצה‪ ,‬מה שמביא לידי סכנה‪.‬‬
‫ט״ז( נפל ה מן ה גג טרפה‪ .‬בפירוש הלכה זו נחלקו רש׳׳י והרמב״ם‪ ,‬רש״יאומר‪ :‬״נפלה‬
‫מן ■הגג ושחטה מיד מרפה‪ ,‬אן‪ 5‬על פי שאין שבר נראה בה‪ ,‬חוששין שנתרסקו ונתפרקו‬
‫איבריה"‪ .‬מובן הדבר שהלשון ״נתפרקו אבריה' מונחת על אברים של פרקים‪ ,‬כמו פרקי‬
‫היד והרגל‪ ,‬פרקי חוליות השדרה ופרקי הצלעות במקוש חבורן אל השדרה ואל עצם‬
‫החזה‪ ,‬ומעשים בכל יום הם שעל ידי נפילה יוכלו האברים להתפרק זה מזה‪ ,‬על ידי‬
‫המתחת הקיטורים של הפרקים‪ ,‬מה שנקרא אצל הרופאים בשם ‪ . Distorsio‬אם‬
‫נתפרקו פרקי האברים לא תוכל הבהמה לילך‪ ,‬ולא תוכל לרעות בשדה ותמות ברעב‪,‬‬
‫ומכל שכן אם נתפרקו החוליות זו מזו‪ ,‬ואפשר שנפסק מוח השדרה‪ ,‬ואז יהיה שבץ‬
‫בכל האברים המקבלים את עצבי התנועה למטה מן ההפסק‪ ,‬ולפיכך אין כמוה חיה‪.‬‬
‫אבל אם עמדה והלכה‪ ,‬היא כשרה‪ ,‬מפני שההליכה הוא הסימן היותר מובהק‪ ,‬שלא‬
‫נתפרקו אבריה ושלא נפסק חוט השדרה‪ .‬תדע לך‪ ,‬שרש׳׳י אינו חושש לאברים הפנימיים‪,‬‬
‫שלהלן בגמרא )דק נ״א ע״ב(על דברי רב פפא‪ ,‬״נפילה צריכה בדיקה כנגד בית החלל‬
‫כלו" מעיר רש״י! ״משום שבירת רוב צלעות או עקידת חוליות"‪ .‬ורק על דברי רב דימי‬
‫״צריכה בדיקה כנגד בני מעים" הוא מעיר‪ :‬״שמא נקרע רוב החיצונה או ניקבו הדקין"‪.‬‬
‫ודבר זה יש לו יסוד בחכמת הרפואה‪ .‬אם הכרם או הדקין מלאים אויר במדה‬
‫מרובה‪ ,‬כנוד נפוח‪ ,‬אז מכח הנפילה הם יכולים להבקע ולהקרע‪ .‬והנה רש׳׳י מוסיק‬
‫ואומר‪ :‬״ואין טעם בטרפות‪ ,‬שהלכה למ״מ הן"‪ .‬כלומר‪ :‬שאם שחט את הנפולה מיד‪,‬‬
‫גם בדיקה לא מחני‪ ,‬מפני שלפעמים אי אפשר להכיר אם יש ריסוק או לא‪ .‬עוד מוסיק‬
‫רש׳׳י‪ :‬״ובגמרא )דק נ״א( אמר שאם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה‪ ,‬ואק על פי‬
‫שלא עמדה"‪ .‬על זה אעיר‪ ,‬כי איני יודע מאין לקח רש׳׳י הלכה זו‪ ,‬בפירוש לא נאמרה‬
‫הלכה זו שם‪ .‬אדרבה הסברה נותנת שאם לא עמדה במשך זמן של מעת לעת‪ ,‬הוא‬
‫בודאי סימן שנתפרקו אבריה או נפסק החוט‪ ,‬ומפני מה היא כשרה? במשנה נזכר‬
‫הדין טל מעת לעת אצל העוק‪ ,‬אבל המשנה דורשת שתהא ״מפרכסת" — ״דרסה‬
‫וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה"‪.‬‬
‫והפרכוס הרי הוא סימן שלא נפסק החוט‪ .‬אמנם אפשר שרש״י דורש בדיקה בשלא‬
‫עמדה‪ ,‬אבל מאי מהני בדיקה‪ ,‬אם אפשר שלא להכיר את הריסוק? אבל כנראה סובר‬
‫רש׳׳י‪ ,‬שמיד אחר הנפילה אינו ניכר הריסוק‪ ,‬אבל במשך מעת לעת תולד במקום‬
‫הנפגע דלקת‪ ,‬ואז נעשה הריסוק נראה לעין‪ .‬דומה לזה פירש רבנו נסים אליבא‬
‫דהרמב״ם‪.‬‬
‫להרמב״ם‪ ,‬כנראה מדבריו)הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ט׳ הלכה ח׳( דרך אחרת בפירוש‬
‫הלכה זו‪ ,‬הרי הוא אומר‪ :‬״נפלה כיצד? הרי שנפלה הבהמה ממקום גבוה‪ ,‬שגובהו‬
‫עשרה טפחים או יתר‪ ,‬ונתרסק אבר מאבריה‪ ,‬הרי זה טרפה‪ .‬וכיצד הוא הריסוק?—‬
‫שיתרוצץ האבר ויחלה מחטת הנפילה עד ש ת פ ס ד צו ר תו ו ת א רו‪ .‬אק על פי שלא‬
‫ניקב ולא נסדק ולא נשבר‪ ,‬הרי זו טרפה‪ .‬וכן אם הכה אותה באבן או במטה ורצץ‬
‫‪101‬‬
‫אבר מאיבריה‪ ,‬טרפה‪ .‬באיזה אברים אפורר? באברים סובחלל ד!גרן‪ ."5‬דורבוב״ם פלפרפו‬
‫״שנתרסקו" כמר שנתמעכו אר שנתמזמזר)כמר! אין מרסקיואת השלג בשבת— טבת ה״א(‪.‬‬
‫ולפי דעתו הנפולה רק אז טרפה‪ ,‬כשנתררצץ אחד מן האברים הפנימיים‪ ,‬כמר הכבד‬
‫הטחול והכליות עד שנ[פםדו צו ר ת ם ר ת אר ם‪ .‬רמיד אחר זה הוא אומר! ״בהמה‬
‫שנפלה מן הגג‪ ,‬אם הלכה אין חוששין לה"‪ .‬כלומר ומותר לשחוט אותה מיד ואינו‬
‫צריד לבדוק שמא נתרסק אבי‪ .‬אבל‪ ,‬אשאל אנכי! אם על ידי נפילה יוכל אבר פנימי‬
‫להתרסק‪ ,‬מה לי אם הלכה ומה לי אם לא הלכה ? כמה בהמות טרפות עם סרכות‬
‫ועם נקבים הולכות ורצות‪ ,‬אם רק לא נתפרקו ידיהן ורגליהן או חוליותיהן? לדעתי‬
‫פירושו של רש׳׳י יותר קרוב אל האמת וגם דעת הרופאים נוחה ממנו‪ .‬אולם מה‬
‫שאומר הרמב״ם שאם נתרסק )כלומר שנהרס( אחד מן האברים הפנימיים הבהמה היא‬
‫טרפה‪ ,‬אעפ״י שאם ינקב או ינטל אבר זה אין הבהמת טרפה — בזה צדק הרמב״ם‪,‬‬
‫אעפ״י שהראב״ד משיג עליו‪ .‬מפני שהאבר המרוסק הוא כדבר מת ויכול לעורר דלקת‬
‫של רקבון בהחלל של בטן או של החזה ‪.‬‬
‫י״ז( נשתברו רוב צל עו תי ה‪ .‬רש׳׳י מפרש״בלא נפילה"‪ ,‬והוזקק לזה מפני שהנפולה‬
‫היא טרפה גם בלי שבירת הצלעות משום ריסוק אברים‪ ,‬והכאה באבן או במקל הלא‬
‫זוהי בכלל נפולה‪ .‬אבל קשה להביו‪ ,‬איד נשתברו רוב צלעותיה מעצמן בלי נפילה‬
‫ובלי הכאה? זהו דבר שאינו במציאות‪ .‬ולפיכד אומר אני‪ ,‬דמיירי בבהמה שנפלה מן‬
‫הגג או שהוכתה במקל או באבן‪ ,‬אלא שעמדה והלכה‪ ,‬ומשום ריסוק אברים ליכא‬
‫למיחש‪ ,‬ואם נשתברו רוב צלעותיה אז היא טרפה אעפ״י שעמדה והלכה‪ ,‬מפני‬
‫ששבירת רוב הצלעות תעכב את הנשימה‪ ,‬ואין סופה לחיות‪.‬‬
‫י״ח( ו ד רו ס ת הזאב‪.,‬ד׳ יהודה אומר! דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה‬
‫וכו׳‪ .‬רש״י מפרש! ״דרוסת הזאב‪ ,‬שהכה בצפרניו ומטיל בה ארס ושורפה בדקה‪,‬‬
‫אבל בגסה לא אלים זיהריה למקלייה‪ .‬ודרוסת ארי בגסה‪ .‬וכ״ש בדקה‪ ,‬ות״ק‬
‫סבר אלים זיהריה דזאב למיקלייה נמי לגסה"‪ .‬גם מסדר התוספות )מ״ב‪ ,‬ע״א ד״ה‬
‫דרוסת הנץ( אומר! ״וטעמא לא משום דסופו לינקב‪ ,‬דאם כן בכלל נקובה היא‪ ,‬ומהאי‬
‫טעמא לא תני במתניתין דמיא לדיותא ודמיא לבישרא‪ ,‬אלא טעמא דדרוסה שהארס‬
‫שורק וסופה למות"‪ .‬צריכים אנו להעיר‪ ,‬שאצל הרמב״ם אין זכר לארם כלל וחכמי‬
‫הטבע אינם יודעים כלום מארס זה‪ .‬ארם בצפרני הזאב והארי לא היה ולא נברא‪.‬‬
‫אבל גם בהגמרא לא נזכר כלום מארם זה‪ .‬השם ״זיהרה" הנזכד שם כמה פעמים אין‬
‫פירושו ארס אלא אדמימות‘( שהבשר מתאדם תחת הלחץ של הצפורן)כמו ״לשון של‬
‫זהורית" הנזכר בענין שעיר המשתלח( והשם זהורית נגזר מן הפעל זהר‪) ,‬כלומר צבע‬
‫מזהיר ונוצץ(‪ ,‬והלשון ״שדי ביה זיהריה" פירושה שהוא דוחק בכח גדול עד שמביא‬
‫לידי מיעוך של נימי הדם והריסתן‪ ,‬ולפיכך הבשר מתאדם וסופו להתמסמס ולהנקב ‪.‬‬
‫תדע לך שהטעם הוא משום שסופו להנקב‪ ,‬שהרי)חולין‪ ,‬נ״ג ע״ב( נאמר ״בדרוסה עד‬
‫שיאדים בשר כנגד בני־מעים"‪ ,‬וגם ״דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני־מעים"‪.‬‬
‫ואי איתא להא דאמר רש׳׳י‪ ,‬מה לי כנגד בני מעים מה לי כנגד שאר אברים ? כיון‬
‫‪ 0‬רק מקרם אחד יט בגמרא טד‪.‬שם ״זיהרא" דומד‪ .‬טהוא סם־המוה‪) ,‬נידה‪ ,‬נ״ח ע״ב(! ״ד!אי מאן‬
‫דבעי דלסתמיה לעיניה ליבחול מארמאי" — מפני טד!וא יחן לחוכר סם־המות ‪ .‬״נהי דזיחרא נ&יק‬
‫)דרך החוטם(‪ ,‬דמעתא גופא לא נפיק‪ —".‬אבל גם טם אפטר טזיהרא הרא הצבע טכוחלין בר את‬
‫העינים ‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫היד אר‬ ‫מפליתת הדררסה על ידי ארס היא‪ ,‬הלא ידכל הארס להרעיל את הדם גם‬
‫הרגל‪ -‬בבהמה שנשכה כלב שרטה או נחטו‪ ,‬הרי אין אכר מבדילים באיזה מקרם הטיל‬
‫הכלב את הארס‪ .‬הראיה שמביאים התרספרת שלא משום כקב נגער בהדרוסה‪ ,‬מסכי‬
‫שכל סופו ליכקב הוא בכלל נקובה ולא אניטריד לאשמרעינן דרוסה‪ ,‬אינה ראיה כלל‪,‬‬
‫דהא גופא איננטריך לאשמועינן‪ ,‬שכל שסופו ליכקב כנקוב דמי אק על גב שלא ניקב‬
‫עדין‪ .‬והא דלא תני במשנה ״ריאה כבשרא מרפא"'— לשיטתי איכה שאלה כלל‪ ,‬כאשר‬
‫אוכיח להלן ריאה כבשרא ואטום בריאה טרפה‪ ,‬לא משום שסופם ליכקב אלא משום‬
‫חסרון בריאה‪ ,‬ועל פי מסקנת האמוראים לאחרונים חסרון מבפנים שמו חסרון‪ ,‬אבל‬
‫המשנה חושבת שחסרון מבפנים לא שמו חסרון‪ ,‬וריאה כבשרא איכה עושה טרפה‪.‬‬
‫ז ה ה כ ל ל‪ :‬־ כ ל שאין כ מו ה חי ה ט ר פ ה‪ .‬להלן נוכיח‪ ,‬כי מסקנת הגמרא‬
‫היא אליבא דמאן דאמר ‪,,‬טרפה חיה"‪ .‬כל אותן הטרפות המיוסדות על הכלל ‪,,‬כל‬
‫יתר כנטול דמי" הלא היו כך מתחילת יצירתן‪ ,‬וחיו כמה שנים במומן זה‪ ,‬ואיד‬
‫נאמר עליהן שאין כמוהן חיות? ותמה אני על הרמב״ם שאחז בהכלל ‪,,‬כל שאין כמוה‬
‫חיה טרפה" )מאכלות אסורות‪ ,‬פרק ד׳ הלכה ט׳( והוזקק אח״כ לאמר‪ ,‬שאין משגיחין‬
‫על דרכי הרפואה שבידינו המתנגדים לכלל זה )הלכות שחיטה‪ ,‬פרק י׳‪ ,‬י״ג‪ ,‬י״ד(‪.‬‬
‫כשנבוא לדבר על הכלל‪,, ,‬כל יתר כנטול דמי׳‪ ,‬כימא ביה מילתא ‪.‬‬

‫ר ש״י‪.‬‬ ‫משלה ״ו א לו כ שרו ת ב ב ה מ ה "‪.‬‬

‫ני ק ב ה הגרגר ת— בלא חסרון איסר‬ ‫א‪ .‬כיקבה הגרגרת‬
‫ב‪ .‬או שנסדקה‪ ,‬עד כמה תחסר? רשב״ג כדמפרש‪ .‬או שנסדקה—לארכה וכדאמרן‬
‫אם נשתייר הימנה למעלה ו ל מ ט ה‪.‬נ פ ח ת ה‬ ‫אומר‪ :‬עד כאיסר האיטלקי‪.‬‬
‫ג‪ .‬נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של הגו לגו ל ת— העצם כפחת ורואין אנו שלא‬
‫ניקב הקרום‪ .‬זה ל תו ך ז ה — שסמוכין‬ ‫מוח‪.‬‬
‫הן ודופנן של שניהם אדוקים זה לזה‬ ‫ד‪ .‬ניקב הלב ולא לבית חללו‪.‬‬
‫ה‪ .‬נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה‪ .‬ובאמצעיתן הן נקובים זה לזה‪ ,‬ואם חזרו‬
‫ו‪ .‬ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית‪ .‬וניקבו במקום אדיקת דופנותיהן‪ ,‬אין הנקב‬
‫ז‪ .‬המסס ובית הכוסות שניקבו זה נראה לחוץ אלא זה לתוך זה‪ ,‬כשרה‪,‬‬
‫דהאלהדדינמישפכי‪.‬ניטל ל חי ה ת ח תון‬ ‫לתוך זה ‪.‬‬
‫— מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ניטל הטחול‪.‬‬
‫האם—מדר׳׳יץשל נקבה‪,‬שהוולד מונח בו‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ניטלו הכליות‪.‬‬
‫ו ח רו ת ה בי די שמים — מפרש בגמרא‬ ‫י‪ .‬ניטל לחי התחתון‪.‬‬
‫שצמקה ריאה שלה בידי שמים‪ ,‬כגון‬ ‫יא‪ .‬ניטלה האם שלה‪.‬‬
‫שנבעתה מקול רעם וברקים ‪ .‬ח ר ו ת ה—קשה‬ ‫יב‪ .‬וחרותה בידי שטים‪.‬‬
‫יג‪ .‬הגלודה‪ ,‬ר׳ מאיר מכשיר וחכמים כחריות של דקל ובגמרא מפרש מנא ידיע‬
‫אם בידי שמים או בידי אדם‪ .‬הג לו ד ה—‬ ‫פוסלין ‪.‬‬
‫שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת‬
‫מלאכה ולא נשתייר כלום‪ ,‬ובגמרא מפרש‬
‫כמה ישאר מן העור ותהא כשרה‪.‬‬
‫ו אלו כ שרות ב ב ה מ ה‪ .‬אם נבחין את הרשימה של הכשרות‪ ,‬אז נראה מיד כי גם‬
‫היא כולה רשימה של קלקולי האברים‪ ,‬שנעשו על ידי כח פועל מבחוץ‪ ,‬חוץ מן‬
‫‪103‬‬
‫חחררחה בידי שמים‪ ,‬פודוזכיר אותה מסדר המשנח בניגוד לחרותה בידי אדם‪.‬‬
‫וחרותה בידי שמים לא ללמד על עצמה יצאה‪ ,‬אלא ללמד על הכלל כלו יצאה‪ ,‬שבכל‬
‫קלפול הבא בידי שמים היא כשרה‪ .‬ובחר התנא בחרותה‪ ,‬אעפ״י שכמה וכמה מחלות‬
‫יש שהן בידי שמים‪ ,‬אולי מפני שהחרותה הוא דבר מצוי מאד‪ ,‬ואולי מטעם אחר‬
‫שלא נוכל עתה לדעת אותו‪.‬‬
‫ני ק ב ה הגרגר ת—כשרה‪ .‬נקיבת הגרגרת מאיזה סבה שתהיה! על ידי קוץ או‬ ‫א(‬
‫חץ‪ ,‬אם לא יהיה חסרון ברקמת הגרגרת‪ ,‬לא תביא סכנה לחיי הבהמה‪ .‬האויר יוכל‬
‫לחדור דיד הנקב? יחדור ויחדור‪ ,‬הן לזה נוצרה‪ ,‬הגרגרת להביא אויר אל תוך‬
‫הריאה! מובן הדבר‪ ,‬שאם תנקב הגרגרת על ידי צפורן של חיה טורפת‪ ,‬אז הבהמה‬
‫טרפה ‪ .‬אבל לא'משום נקב‪ ,‬אלא משום דרוסה‪ .‬הלחץ של פרסת החיה הטורפת תביא‬
‫לידי״דקירה'')נומי(‪ ,Gangraena ,‬של הושט המונח מאחורי הגרגרת ולידי דקירת‬
‫העורסים והורידים הנמצאים אצל הגרגרת‪ .‬אבל אם נחסרה הגרגרת עד כאיסר‬
‫טרפה‪ ,‬מפני שגרמים זרים יוכלו לפול לתוכו ולסתום אותו‪ .‬במה דברים אמורים?‬
‫בשניקב חלק הגרגרת הנמצא על הצואר‪ ,‬אבל אם ניקבה הגרגרת‪ ,‬אחרי שנכנסה לבית‬
‫החזה‪ ,‬היא נדונה כנקב בקרום הריאה! מפני שאז יוכל האויר בשעת הנשימה להכנס‬
‫בין ערוגות הריאה ולהביא לידי ״אויר בבית החזה"‪ ,‬כמו שנתבאר זה בהגמרא‪.‬‬
‫ב( נ ס ד ק ה ה ג ר ג ר ת לארכה‪ ,‬בלי חסרון ברקמתה‪ ,‬גם כן כשרה‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫‪.‬‬
‫רש׳׳י‪ ,‬מפני ששפתות הסדק נוטות להתקרב זו לזו ולהעלות ארוכה כמו כל פצע‬
‫בהעור או בבשר‪ .‬פה צריכים אנו להעיר על דבר נכבד מאד‪ .‬אין אנו יודעים שום‬
‫מחלה בעולם או שום מקרה אחר‪ ,‬שיוכלו לגרום סדיקת הגרגרת‪ .‬הכאה באבן או‬
‫בברזל על הגרגרת לא תשבר את הטבעות של סחוס׳ שהגרגרת מחורזת מהן‪ .‬הסחוסים‬
‫הם אלסטלים כתנוד‪ ,‬ויוכלו להכפק אבל לא להשבר‪ .‬סדיקה זו תוכל להעשות רק בידי‬
‫רופאי מומחה באיזמל חד ובזהירות יתירה שלא לתהיד את העורקים והורידים‬
‫הנמצאים על הגרגרת ובהוד קרום הריר של הגרגרת‪ ,‬מפני שהדם השותת מהם יוכל‬
‫להתקבץ בתוך הגרגרת ולסתום אותה‪ ,‬מה שיביא לידי חניקה‪ .‬אבל לאיזה צויד יעשה‬
‫זאת הרופא? האם רק כדי להראות את חריצות ידיו ?‬
‫יש מחלות אנושות רבות אצל הבהמה כמו אצל האדם‪ ,‬מחלות שעל ידיהן יסכר‬
‫ויסתם הגרון‪ ,‬עד שלא יוכל האויר לעבור אל הגרגרת ואל הריאה ואשר תוכלנה‬
‫לגרום מיתת חנק להחולה‪ .‬נזכיר בזה רק שתי מחלות הנודעות לכל מפני שהן‬
‫מצויות מאד‪ .‬״האסכרה"‪ ;Diplitheritis ,‬במחלה זו יתגלה על קרום הריר של הגרון‬
‫)ולפעמים גם בבית הבליעה( שטיח לבן ועב של נימי פיברין‪ ,‬שכדורי מוגלה ומתגי‬
‫אסכרה מעורבים בהם‪ ,‬שמעט מעט ימלאו את כל החלל הצר של הגרון‪ .‬״צבית‬
‫קישורי הקול"‪ , Oedema glotidis ,‬הבאה בעקבות דלקת הגרון! הנסיוב של הדם‬
‫מרוה את קישורי הקול‪ ,‬עד שהם נעשים עבים מאד וסותמים את חלל הגרון‪ .‬יש עוד‬
‫מחלות כיוצא באלו‪ ,‬שאין פה המקום לפורטן‪ .‬הצד השוה שבהן‪ ,‬שכולן יכולות לגרום‬
‫בזמן קצר מיתת חנק להחולה ‪ .‬עוד כמאה וחמשים שנה לפני חורבן בית שני נסה‬
‫אסקליפיארס כרומא לעשות אצל חולים כאלה חתוך‬ ‫הרופא היוני‬
‫בהגרגרת‪ ,‬בשביל ליתן פתח להאויר להכנס אל הריאה‪ ,‬ובאופן זה עלתה בידו להחליץ‬
‫חולים רבים ממות‪ .‬אבל הרופא אריטיאוס מקסודקיא‪ ,‬שבא אחריו‪ ,‬בסמכו על דברי‬
‫היפוקראטס‪ ,‬שכל פצע בסחוס לא ירפא לעולם‪ ,‬התנגד לחתיד זה‪ .‬ומפני שהשפעת‬
‫‪104‬‬
‫אריטיארם היתת גדרלה מאד‪ ,‬לא מצא אסקליפיאדס תלמידים מהפויבים לדוצגתר‪,‬‬
‫וכן כשתכחה תרופה מעולה זה‪ ,‬עד ®בא הרופא פבריצירס במאת הע® עשרה וחזר‬
‫ויסדה‪ ,‬בהראותו כי פצעי הסחוסים יכולים להתאחות ולהעלות ארוכה‪ .‬זאת היא‬
‫האופרציה הנודעת כיום בשם ״חתרד הגרגרת"‪ , Tracheotomia ,‬שעל ידה אלפי אנשים‬
‫יחלצו בכל שהה ממות‪ .‬פבריציוס גם היה הראשון אשר יעץ לעשות את החתוד‬
‫בתמונת סדק לארכה של הגרגרת ולהכניס בתוד הסדק שפופרת מעוקלת של כסן?‪ ,‬כמו‬
‫שנוהגים הרופאים לעשות גם היום‪.‬‬
‫משער אנכי‪ ,‬כי הלכה זו ״נסדקה הגרגרת כשרה" נוסדה על מעשה שהיה בחתול‬
‫הגרגרת על ידי רופא אצל אדם או אצל בהמה‪ .‬והלכה זו אינה צריכה לגופה‪ ,‬מפני‬
‫שדבר זה‪ ,‬בלי תשומת יד רופא‪ ,‬לא יקרה לעולם‪ .‬יש לה רק ערל עיוני‪ ,‬ולא באה‬
‫אלא להוציא מלבם של הרופאים שהיו בזמן המשנה‪ ,‬וחשבו שחתול הגרגרת לא‬
‫ירפא לעולם‪.‬‬
‫ג־ז( נ פ ח ת ה הגו לגו ל ת ולא ני ק ב קרום של מו ח‪ ,‬ושאר הכשרות אינן‬
‫צריכות ביאור‪.‬‬
‫ח( ני טל ה ט חו ל‪ .‬רופאי יון המהוללים אריטיאוס וגלינוס חשבו את הטחול לאבר‬
‫נכבד מאד‪ ,‬שמבלעדיו לא יוכל הגוק להתקיים‪ .‬הטחול‪ ,‬לפי דעתם‪ ,‬נלנקה את הדם‬
‫מחלאת המרה השחורה והמרה הירוקה שמקורן בהכבד‪ .‬גלינוס מבקר ברוב‬
‫דברים‪ ,‬את דעת המנתח הקדמון אריזיסטרטוס‪ ,‬שחשב שאין להטחול כל תפקיד‬
‫בחיי הגוק‪ ,‬ולא נוצר אלא בשביל שיווי־המשקל בצד שמאל נגד הכבד המונחת בצד‬
‫ימין‪ .‬האגדה התלמודית אומרת‪ ,‬כי ״הטחול שוחק"‪ .‬אפשר הדבר‪ ,‬כי המקור לדעה‬
‫זו הוא‪ ,‬כי הצחוק תלוי ברעידת חצר הכבד‪ ,‬ורעידת חצר הכבד גורמת לרעידת‬
‫הטחול המונח תחתיו‪ ,‬מה שנראה ביחוד אצל אנשים שטחול גדול להם‪ .‬הטחול יגדל‬
‫כמעט בכל המחלות המזהימות וביחוד במחלת הקדחת לסירוגין)קדחת שלישית או‬
‫רביעית(‪ .‬אם כה ואם כה‪ ,‬הננו רואים כי חכמי המשנה חשבו את הטחול לאבר‬
‫שנטילתו לא תזיק לחיי הגוק‪ .‬ובדבר הזה יסכימו להם חכמי הרופאים בזמן הזה‪,‬‬
‫אן‪ 5‬כי כבר יודעים אנו היום‪ ,‬כי הטחול הוא בית חרושת־המעשה להכדורים הלבנים‬
‫שבדם‪ ,‬אלא שבעבודה זו מצטדק עמו המוח שבתוך עצמות השלד‪ ,‬ולפיכך יוכלו‬
‫הרופאים להרחיק את הטחול מן הגוק על ידי חתוך‪ .‬מובן הדבר כי חתוך זה‬
‫עושים רק במחלות ידועות של הטחול‪ ,‬שמהן למות תוצאות‪ ,‬מפני שחתוך זה הוא‬
‫קשה מאד ורחוק משכר וקרוב להפסד‪ .‬אגדת התלמוד על דבר חמשים איש שרצו‬
‫לפני מרכבת אדוניהו ״שהיו כלם נטולי טחול" )עבודה זרה‪ ,‬מ״ד(‪ ,‬נוסדה בלי ספק על‬
‫איזה מעשה שהיה באנשים שד‪.‬יה להם טחול גדול מאד‪ ,‬עד שהיתה קשה עליהם‬
‫ההליכה‪ ,‬וכשניטל מהם הטחול היו יכולים להתחרות במרוצתם עם הסוסים‪ .‬רופאי‬
‫אלכסנדריה היו באמת אז חרוצים במלאכתם‪ ,‬וחיי אדם היו כאין וכאפס בעיניהם‪.‬‬
‫מובן הדבר כי ״ניטל הטחול" היא הלכה שיש לה רק ערך עיוני בלבד‪ .‬הלכה למעשה‬
‫לא היתה מעולם‪.‬‬
‫נ י ט ל ו ה כ ל י ו ת כשרה ‪ .‬פה אנו עומדים ומשתאים ‪ .‬המשנה אומרת כי אם ניטלו‬ ‫ט(‬
‫הכליות )בלשון רבים( הבהמה כשרה‪ .‬כנראה‪ ,‬חושבת היא‪ ,‬שיש כמוה חיה‪ .‬אבל‬
‫דבר כזה לא היה ולא יהיה לעולם‪ ,‬גוק שנטלו ממנו שתי כליותיו‪ ,‬יוכל לחיות יום‬
‫או יומים ולא יותר‪ .‬תפקיד הכליות הוא לדחות מן הגוק את פסולת כלכלתו בתמונת‬
‫‪105‬‬
 ‫חומר הפוץ וחמוץ הפותו• אם תבטל בובלנר כליה אחת‪ ,‬אז תרכל הכליה הכסוארת‬
‫לעשות את מלאכת שתיהן‪ ,‬אבל אם ניטלו ממנו פותי כליותיו‪ ,‬אז יפוארו החמרים‬
‫האלה בהוד הדם וירעילו אותו• זאת היא המחלה הנודעת בשם ״שינת הדם" ‪, Uraemia‬‬
‫הבאה לפעמים בעקבות דלקת הכליות‪ ,‬ומכל שכן שתבוא כשאין’ כליות כלל בהגוכ•‬
‫ואפילו למאן דאמר ״טרפה חיה"‪ ,‬כלומר כי הדת חושבת לפעמים בהמה לטרפה‬
‫אעפ״י שיש בה קלקול שאינו מביא לידי מיתה— אבל בהמה שאין כמוה חיה לדברי‬
‫הכל לא תוכל להיות כשרה ‪.‬‬
‫אין כל ספק‪ ,‬כי הלכה זו לא נוסדה על מעשה שהיה‪ .‬כאשר אמרנו‪ ,‬מעשה כזה‬
‫לא היה ולא יוכל להיות‪ .‬אבל גם ערך עיוני אין להלכה זו• קשה לשער‪ ,‬כי לא ידעו‬
‫חכמי המשנה את פעולת הכליות ואת צורך הרקת השתן‪ .‬אם הם בעצמם לא ידעו‪,‬‬
‫הלא יכלו לשאול את פי‪.‬תודום הרופא‪ ,‬שכמה פעמים התיעצו עמו על אודות שאלות‬
‫דתיות הנוגעות לחכמת הרפואה )בכורות כ״ח ע״ב‪ ,‬תוספתא אהלות פ״ד(‪ .‬ואם נמצא‬
‫בתלמוד בטוי ״שהכליות יועצות" )ברכות‪ ,‬ס״א ע״א( אין זה אלא על דרך המליצה‬
‫והוא נוסד על מאמר הפסוק ״אק לילות יסרוני כליותי" )תהלים ט״ז ד(‪ .‬והם הלא‬
‫ידעו‪ ,‬כי לא הכליות הן משכן העצה והמחשבה‪ ,‬כי אם מוח הגלגולת‪.‬‬
‫חושב אני‪ ,‬כי גירסה משובשת במשנתנו‪ ,‬וצריך לקרוא ״ניטלה הכליה"‪ .‬תדע לד‪,‬‬
‫שהרי כל הלכות הכוליא שבגמרא באו כולן בלשון יחיד‪ :‬״לקתה בכוליא אחת טרפה"‪,‬‬
‫״כל הפסול בריאה כשר בכוליא"‪ ,‬״כוליא שהקטינה טרפה"‪ .‬מובן מאליו כי כל מי‬
‫שיסכים עמי בהגהה זו‪ ,‬לא יוסיק ‪.‬על הטרפות ולא יטריק מה שהכשירו חכמי‬
‫הפוסקים‪ .‬נטילת שתי הכליות לא תבא לעולם לידי שאלת חכם‪ ,‬ולפיכך אין נפקא‬
‫מיניה לדינא‪.‬‬
‫י( ני ט ל ל חי ה ת ח ת ו ן כשרה‪ .‬אץ צורך בביאור‪.‬‬
‫יא( נ י ט ל ה ה א ם שלה כשרה‪ .‬עיין למעלה במעשה דרבי טרפץ‪.‬הפוסקים מחולקים‬
‫בניקבה האם‪ ,‬יש אומרים ניטלה האם כשרה — וכל שכן ניקבה; ויש אומרים דוקא‬
‫ניטלה אבל ניקבה טרפה‪ ,‬דומיא דטחול‪ .‬להלן אוכיח‪ ,‬כי על פי דרכי חכמת‬
‫הרפואה צדקו האחרונים‪ ,‬מפני שאץ כמוה חיה‪.‬‬
‫יב( ח רו ת ה בי די שמים כשרה‪ .‬הלכה זו היא אחת מן ההלכות החמורות‬
‫שבמשנה‪ ,‬וצר לי מאד שזקוק אני לבאר אותה באופן אחר משבארו אותה כל‬
‫המפרשים הקדמונים עמודי תורתנו‪ :‬בעל הלכות גדולות‪ ,‬האלפסי‪ ,‬רש׳י והרטב״ם‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬יאמר משל הקדמוני‪ :‬״אהוב את אפלטון‪ ,‬אהוב את אריסטו‪ ,‬ואהוב את‬
‫האמת יותר משניהם״‪ .‬למען הבין את המשנה אנו צריכים להביא את הברייתא‬
‫שבגמרא )חולין‪ ,‬נ״ה ע״ב(‪,, :‬תנו רבנן‪ .‬איזוהי^^חרותה? כל שצטקה ריאה שלה‪,‬‬
‫בידי שמים כשרה‪ ,‬בידי אדם טרפה‪ .‬רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ :‬אק בידי‬
‫כל הבריות״‪ .‬רש׳י‪ :‬״צמקה — יבשה‪ ,‬ושדים צומקים מתרגמינן — דדץ יבשץ‪.‬‬
‫בידי שמים — מקול ברד ורעם‪ .‬בידי אדם — שהבעיתה אדם לא הדרה בריא‪.‬‬
‫כל הבריות— שאגת אריה וקול שחל״‪ .‬דומה לזה מפרש גם הרמב״ם‪,, :‬הבהמה‬
‫שפחדה ויראה עד שצטקה הריאה שלה‪ ,‬וקרבה להיות יבשה‪ ,‬אם פחדה בידי‬
‫שמים‪ ,‬כגון ששמעה קול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה מותרת‪ .‬ואם פחדה‬
‫בידי אדם‪ ,‬בגון ששחטו לפניה בהמה אחרת וכיוצא בזה‪ ,‬הרי זו כחסרה וטרפה״‬
‫)הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ח'‪ ,‬הלכה ט׳(‪.‬‬
‫‪106‬‬
 ‫ריאהטיצמקה‪( CMopmasaHHeJierKHX,Schrumpflunge) ,Atelectasis pulmonis ,‬‬
‫היא מחלה מצויה מאד‪ .‬בבתי החולים‪ ,‬סופום ינתחו את גופות דוטתים‪ ,‬בועמים‬
‫בכל יום הם לראות ריאה שנצטמקה והקטינה ‪7‬ד כדי גודל אגרו^ בינוני‪ ,‬ואשר‬
‫לא תכיל כל אויר בקרבה‪ .‬לפעמים לא תצטמק הריאה כלה אלא מקצתה‪ ,‬אבל‬
‫החלק הצמוק לא יחזיק אויר בקרבו ואינו מסוגל לנשימה‪ .‬צמיקת הריאה לא‬
‫תעשה פתאם אלא לאט לאט‪ ,‬וכל רופא שיש לו מעט נסיון‪ ,‬יוכל להכיר מחלה זו‬
‫גם בגוק חי‪.‬‬
‫אבל מה היא הסבה לצמיקת הריאה? ממאה רופאים‪ ,‬שנציע לפניהם שאלה‬
‫זו‪ ,‬לא ימצא גם אחד אשר יאמר‪ ,‬כי הריאה תצטמק מפחד של רעם וברקים או‬
‫משאגת אריה או קול שחל‪ .‬אם נציע שאלה זו לפני כל האוניוירסיטיטים שבאירופה‬
‫ואמריקה‪ ,‬אז יעריכו לפנינו שורה ארוכה של סבות שונות הגורמות למחלה זו‪,‬‬
‫אבל לא פחד ובעתה‪ .‬מאלפי שוחטים ורבנים שבעולם גם אחד לא יגיד שראה‬
‫בעיניו‪ ,‬שצמקה הריאה אצל הבהמה‪ ,‬ששחטו בהמות אחרות לעיניה‪ .‬אבל הדבר‬
‫הזה מתנגד גם אל ההגיון הישר‪ .‬אם הפחד יוכל להשפיע על רקמת הריאה‬
‫שתצטמק‪ ,‬מה לי בידי שמים מה לי בידי אדם? מדוע ריאה שצמקה מפחד של‬
‫רעם וברקים יכולה לשוב לאיתנה‪ ,‬ואם נבעתה מאדם ״לא הדרה בריא״? ובכלל‬
‫הפחד יוכל להשפיע על שטת העצבים ועל רוח הבהמה‪ ,‬אבל לא על הריאה‪,‬‬
‫שאין בה לא הרגשה ולא מחשבה‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬שהפירוש הישן‪ .‬הזה נוסד על‬
‫הסתכלות לא־ברורה‪ ,‬או על קבלה לא נכונה; תלמיד שלא שמש כל צרכו שמע‬
‫וטעה וגרר אחריו ענקי הרוח כרמב״ם ורש׳׳י‪ ,‬שלא נועזו להתנגד אל קבלתם‪.‬‬
‫אבל דברי המשנה והברייתא הם כלם נכונים וברורים כשמש בצהרים‪ .‬צריכים‬
‫אנו רק לפרש אותם כפשוטם‪ ,‬בהתאמה למה שמלמדת אותנו חכמת הרפואה‪.‬‬
‫ארבע סבות ראשיות לצמיקת הריאה‪ ,‬ואלו הן‪ :‬א( דלקת כסיובית או מוגלית‬
‫של קרום הריאה‪ .‬ב( אויר בבית החזה‪ .‬ג( דלקת חומר־הבינים של הריאה‪.‬‬
‫ד( פקיקת בית הסמפונות‪.‬‬
‫רי א ה שצמקה על י די דלק ת ה ק רו ם‪ .‬דלקת קרום הריאה ודופני החזה‬
‫תוכל להיות ״בידי שמים״‪ ,‬כלומר על ידי מחלה פנימית‪ ,‬״ובידי אדם״ כלומר על ידי‬
‫נגיפה מבחוץ‪ .‬ב ‪T‬י שמים כיצד? כשתהיה דלקת בגוק הריאה או מורסה בהריאה‪,‬‬
‫יש שתעבור הדלקת מבפנים על הקרום העוטק אותה‪ ,‬אבל לפעמים תתעורר הדלקת‬
‫בהקרום עצמו על ידי מתגי השחפת‪ ,‬שנכנסו לבית החזה דרך צנורי הלימפה‬
‫ונשתקעו בהקרום‪ .‬או שנתעוררה הדלקת על ידי הצטננות הגוק‪Pleuritis reuma- ,‬‬
‫‪ .tica‬כל זה נקרא דלקת בידי שטים‪.‬‬
‫בידי אדם כיצד? כשאדם הכה את הבהמה במקל או באבן ועשה בה חבורה‬
‫על דופנה מבחוץ‪ ,‬אעפ״י שלא נקב את הדופן‪ ,‬יש שתעבור הדלקת מן החבורה‬
‫על השטח הפנימי של הדופן‪ .‬כך יהיה גם כן כשנגחה אותה בהמה אחרת בקרניה‬
‫ועשתה בה חבורה‪ ,‬או שברה אחת טצלעותיה‪ ,‬ורסיס עצם חד נתחב בקרום הדופן‪,‬‬
‫אעפ״י שלא ניקב קרום הריאה‪ .‬כל זה יוכל לעורר דלקת הקרומים‪ ,‬ונימי הדם‬
‫שבתוך הקרום מתחילות להזיע מקרבן נסיוב במדה מרובה מאד‪ ,‬עד שבמשך ימים‬
‫אחדים יתקבץ בתוך בית החזה מעשרה עד עשרים ליטררת מים מהולים בפיברין‪,‬‬
‫‪107‬‬
‫ובמחלה יותר קשה גם במרגלה‪ .‬הריאה‪ ,‬שעל פי טבעה יטו כה סואיפח להתברדץ‪,‬‬
‫תחת הלחץ של המים תצטמק עוד יותר‪ .‬האויר שבאטכולותיה ידחה החוצה‪ ,‬גם‬
‫הדם שבעורקיה וורידיה ידחה ממנה‪ ,‬והיא נעשית ״קרובה להיות יבשה״‪ ,‬כספוג‬
‫שלחצו אותו בידים‪ .‬אם הדלקת תהיה בשני צדי הבהמה‪ ,‬ושתי ערוגותיה‬
‫תחדלנה לשאוק אויר‪ ,‬אז מובן הדבר כי הבהמה תמות מיד בחנק‪ .‬אבל על פי‬
‫רוב תהיה הדלקת רק בצד אחד‪ .‬ואם תהיה למשל הדלקת בצד ימין‪ ,‬הריאה‬
‫השמאלית תמלא בקושי ובדוחק את מלאכת שתי הריאות‪ ,‬עד אשר תפורד הדלקת‬
‫ונימי הדם של הקרום וצנורי הלימפה שבו ישובו למלאכתם הרגילה‪.‬‬
‫נתבונן עתה אל גורל הריאה אחרי אשר תשוך הדלקת‪ .‬בין שתהיה הדלקת‬
‫בידי שמים ובין שתהיה בידי אדם או שאר הבריות— שתי דרכים לפניה‪ :‬יש שתשוב‬
‫לאיתנה )הדרא בריא(‪ ,‬ויש שתשאר צמוקה כמו שהיא )לא הדרא בריא( עד יום‬
‫מותו של גוק החולה‪ .‬הנני חוזר על דברי ומדגיש‪ :‬אין הדבר תלוי בסבת‬
‫המחלה‪ ,‬אם בידי אדם אם בידי שמים‪ ,‬אלא במטיד הזמן שארכה הדלקת‪ .‬אם‬
‫הדלקת‪ ,‬למשל בהדופן הימנית‪ ,‬ארכה רק שנים שלשה חדשים‪ ,‬עד שלא הספיקה‬
‫הריאה הצמוקה להתקשות‪ ,‬אז‪ ,‬כשנגמרה הדלקת‪ ,‬צנורי הלימפה מתחילים לבלוע‬
‫אל קרבם את המים שבבית החזה‪ ,‬ובמדה שיתמעטו המים כן הלד הריאה הלוד‬
‫והתפשט‪ ,‬הלוך והתרחב על ידי לחץ האויר הנכנס לתוכה דרך הגרגרת‪ ,‬עד אשר‬
‫תמלא את כל חציה הימני של בית החזה‪ ,‬והריאה נעשית ספוגית כמלפנים‪.‬‬
‫אבל אם ארכה הדלקת כחצי שנה או יותר‪ ,‬אז תתקשה הריאה הצמוקה ולא‬
‫תתפשט‪ ,‬גם כשתמעט כמות המים בבית החזה‪ .‬אבל כיון שבית החזה הוא סגור‬
‫ומסוגר מכל צדדיו‪ ,‬והאויר לא יוכל להכנם לתוכו‪ ,‬לפיכד יולד בבית החזה הימני‬
‫מה שחכמי הטבע קוראים בשם ‪,,‬לחץ שלילי של האויר״‪ ,‬כלומר‪ :‬אין שם אויר‬
‫שבלחיצתו יתנגד אל לחץ האויר החיצון הסובב אותנו‪ .‬וכדי למלאות את המקום‬
‫הריק אשד יולד בבית החזה על ידי המעטת המים‪ ,‬הלחץ של ‪.‬האויר החיצון‬
‫דוחק את הצלעות של הדופן הימנית כלפי פנים‪ ,‬הדופן הימנית מתעמקת ונעשית‬
‫שקועה‪ ,‬עמוד השדרה מתעקם גם הוא כקשת לצד שמאל )ולהיפד‪ ,‬אם היתה דלקת‬
‫הקרום בצד שמאל אז עמוד השדרה מתעקם לצד ימין(‪ ,‬כמו שאנו רואים זאת אצל‬
‫אנשים צעירים לימים שחלו ימים רבים בדלקת קרום הריאה; הם נעשים בעלי‬
‫חטוטרת‪ ,‬אלא שהחטוטרת פונה אצלם לא כלפי הגב‪ , Kyphosis ,‬אלא לצד ימין או‬
‫לצד שמאל )חטוטרת צדדית‪.(Scoliosis ,‬‬
‫ריאה שצמקה ע״י אוי ר ב בי ת ה חז ה כיצד? אם נעץ אדם סכין או חנית‬
‫בדופן הבהמה בהרוח שבין הצלעות‪ .‬אעפ״י שלא ניקב הקרום של הריאה‪ ,‬אבל כיון‬
‫שניקבה הדופן הוא מפולש כל צרכו‪ ,‬ולא נסתם על ידי דם קרוש‪ ,‬אז יוכל האויר‬
‫החיצון להכנס אל בית החזה; וכיון שאין שם ״לחץ שלילי״‪ ,‬לפיכד הריאה שבשביל‬
‫אלקטירתה היא שואפת תמיד להתכווץ‪ ,‬הרי היא מצטמקת ואשכולותיה מתרוקנים‬
‫מן האויר‪ .‬באופן זה אמנם הצמיקה אינה גדולה כל כך‪ ,‬כמו שתהיה‪.‬כשינקב‬
‫‪.‬‬ ‫קרום הריאה‪.‬‬
‫גורל הריאה הצמוקה במקרה כזה על פי רוב אינו רע מאד‪ ,‬הפצע בדופן‬
‫החזה יתרפא‪ ,‬האויר שבבית־החזה יבלע מעט מעט בצנורי הדם ובצנורי הלימפה‬
‫של הדופן; ובמדה שימעט האויר בבית החזה‪ ,‬תתפשט ותתרחב הריאה הצמוקה‬
‫‪108‬‬
‫על ידי האדיר הנכנס לחוכה דרך הגרגרה‪ .‬במקרה זה אנו רואים‪ ,‬כי אעפ״ר‬
‫פוריאה זו נימקה בידי אדם‪ ,‬אק על פי כן היא הדרא בריא‪ ,‬מפני עהאויר‬
‫בבית החזה לא שהה מם ימים רבים‪ ,‬והריאה לא הספיקה להתקשוה‪.‬‬
‫רי א ה שצטקה ע״י ס תי מ ת ה ס מ פון כיצד? אצל האדם או הבהמה החולה‬
‫במחלת ״נזלת הסמפונות"‪itis catarrhalis ,‬ג‪cl‬ע‪ , Bro‬יקרה לפעמים שאחד הסמפונות‬
‫יסתם על ידי מגופה של לשלשת‪ ,Sputum ,‬יבשה וכל אשכולות הריאה הנמצאים‬
‫לממה מן המקום הפקיק אינם משתתפים בפעולת הנשימה‪ .‬האויר אינו מתחדש‬
‫בהם דהאויר הישן מעם מעט הבלע בצנורי הדם‪ ,‬האשכולות מתרוקנים ומתכווצים‬
‫ומקום זה בהריאה מצטמק‪ .‬מובן הדבר שצמיקה זו היא רק ח ל קי ת‪ ,‬מפני שאי‬
‫אפשר שיסתם הסמפון הראשי של הריאה‪ .‬ועל פי רוב הוא גם ״הדרא בריא"‪,‬‬
‫מפני שעל ידי שיעול חזק תדחה ה לש לשת החוצה והמקום הצמוק ישוב לאיתנר‪.‬‬
‫רי אה שצמקה ע״י דלקת חו מ ר ה בינו ם כיצד? דלקת הריאה‪Pueu- ,‬‬
‫‪ ,monia‬בין הדלקת הפיברינית‪ , P. fibrinosa ,‬ובין הדלקת הרירית‪—P. catarrbalis ,‬‬
‫שתיהן מושכות אחריהן לפעמים דלקת של רקמת החבור שבין האשכולות ושבין‬
‫העינוניות‪ .‬לפעמים הדלקת של הריאה כבר שככה‪,‬יהכשלשת שבהקהוקנות והפיברין‬
‫שבתיך האשכולות כבר נתרככו רנימסו‪ ,‬או נדחו החוצה על ידי השיעול‪ ,‬והדלקת‬
‫של רקמת החבור הילכת ונמשכת ימים רבים‪ ,‬ומלפפת את החולה כמחלת השחפת‪,‬‬
‫וסוק סוק מביאה לידי מיתה‪ .‬מחלה זו נקראת דלקת הבינים של הריאה‪P.inter- ,‬‬
‫‪ , stitialis‬או קשיון הריאה‪. Cirrhosis pulmonis ,‬‬
‫הלשכות של רקמת החבור מתחילות להיות פרות ורבות‪ .‬אליהן מתלוים‬
‫הכדורים הלבנים היוצאים מצנורי הדם‪ ,‬החוטים השזורים גם הם הולכים‬
‫ומתרבים‪ ,‬השטיח הדק של רקמת החבור שהיה בין אשכולות הריאה מתעבה‪,‬‬
‫והאונה כלה )על פי רוב יקרה זאת בהאונה העליונה( תגדל בכמותה ותתאדם‬
‫מפני הרשת של נימיי הדם החדשות שנולדו בה‪.‬‬
‫אבל יודעים אנו שבכל פעם שתולד רקמת‪-‬חבור חדשה בתוך הגוק‪ ,‬יש לה‬
‫תמיד נטיה להתכווץ ולהצטמק‪ .‬למשל‪ ,‬פצע אי מכה טריה בהעור עם פהתת של‬
‫בשר מעלים ארוכה על ידי רקמת‪-‬חבור חדשה‪ ,‬המתפתחת בהם‪ ,‬והנקראת בשם‬
‫״צלקת"‪ .(Py6en,Narbe) Cicatrix ,‬בראשונה הצלקת היא רחבה ואדומה‪ ,‬אבל מעט‬
‫מעט תתחיל רקמת החבור להצטמק‪ ,‬לוחצת על העורקים ועל הורידים שבת‬
‫ומגי״שת מהם את הדם‪ ,‬ובמשך הזמן תקטין ותלבין הצלקת עד שמקומה בהעור‬
‫נעשה שקוע )״מראה הצלקת עמוק מן העור"(‪ .‬את החזיון הזה בעצמו אנו רואים‬
‫גם ברקמת החבור שהתפתחה בין אשכולות הריאה‪ ,‬אלא ששם רקמת החבור‬
‫לוחצת לא רק את הרשת של נימי הדם שבה‪ ,‬אלא גם את אשכולות הריאה‪ .‬היא‬
‫מגרשת את האויר מתוכם‪ ,‬כתלי האשכולות ניגעים זה בזה ונדבקים זה לזה‪,‬‬
‫והאינה כלה שהקטינה בכמותה‪ ,‬תחדל להשתת!ה בפעולת הנשימה‪ ,‬והרי היא‬
‫כריאה שחסרה‪ .‬מובן הדבר כי בריאה זו לא תתרחב האונה העליונה על ידי‬
‫נפיחה דרך הגרגרת‪ ,‬גם לא תשוב לעולם לאיתנה‪ ,‬״לא הדרא בריא"‪ .‬אבל ישאל‬
‫השואל; אם הקטינה האונה‪ ,‬הרי יולד מקום ריק בבית החזה‪ ,‬וזהו דבר שאי‬
‫אפשר להיות?‬
‫אמנם כן‪ ,‬אבל אם נתבונן אל מבנה הגון! של בני אדם החולים במחלה זו‪,‬‬
‫‪9‬י<‪1‬‬ ‫^ ׳״ =**׳ ״י ^ כי ד‪,‬‬
 ‫אז כראה אצלם גומה עמוקה על הכתן‪ 5‬בתחתית הצואר ולמעלה מעצם המפתח‪.‬‬
‫בית החזה אין לו תקרה של עצמות מלמעלה‪ ,‬אלא תקרה של בטור ועור בלבד‪.‬‬
‫וכדי שלא יולד ״לחץ שלילי״ בבית החזה‪ ,‬האויר החיצון דוחק את התקרה‬
‫הרכה שעל הכתק כלפי מטה ומהפד אותה לגומה עמוקה‪ .‬מלבד זה יתרחב‬
‫לפעמים הסמפון של האונה העליונה‪ ,‬כדי למלא את החסרון שנולד על ידי צמיקת‬
‫הריאה‪.‬‬
‫כבר אמרנו‪ ,‬כי מתנאי הטרפה אצל התנאים ואצל האמוראים הראשונים‬
‫הם‪ ,‬שיהא הקלקול בהאברים החשובים נעשה על ידי כח פועל מבחוץ‪ ,‬בידי אדם או‬
‫בידי שאר הבריות‪ ,‬ושיהא הקלקול קבוע ולא קלקול עובר‪ ,‬שיוכל להעלות ארוכה‪.‬‬
‫ולפי זה יהיה פירוש הברייתא כד‪ :‬״איזוהי חרותה? כל שצמקה ריאה טלה‬
‫)מובן הדבר צימוק קבוע שאין כמוהו חיה(‪ ,‬בידי שמים )על יד^ איזה חולי( כשרה‬
‫)מפני שזה אינו נכנם בגדר הטרפה(‪ ,‬בידי אדם טרפה‪ .‬ר״ש ב״א אומר‪ :‬אק בידי כל‬
‫הבריות״ )אם נגח אותה טור וכיוצא בזה היא טרפה‪ ,‬אם לא הדרא בריא(‪ .‬מובן‬
‫מאליו שאם אנו יודעים בודאי שצמקה בידי שמים‪ ,‬אז היא בכל אופן כשרה‪ .‬אבל‬
‫אם אין אנו יודעים בהחלט אם בידי שמים או בידי אדם‪ ,‬אז היא טרפה מספק‪,‬‬
‫אם רק לא הדרא בריא‪ ,‬כלומר אם אינה עולה על ידי נפיחה‪ .‬אבל לפעמים‬
‫תובא לפנינו ריאה שיבשה מחום ולא נוכל לדעת אם הדרא בריא או לא? כרי‬
‫לרעה איד לבדוק ריאה כזו‪ ,‬הגמרא מביאה מעשה שממנו נוכל ללמד הלכה;‬
‫״רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא‪ ,‬אשכח הנהו דיכרי דצמיק ריאה‬
‫דידהו‪ ,‬אתא שאיל בי מדרשא‪ .‬א״ל‪ :‬בקייטא אייתי משיכלי חיור‪ ,‬ומלינהו מיא‬
‫קרירי ואנחינהו מעת לעת‪ ,‬אי הדרן בריין בידי שמים היא וכשרה‪ ,‬ואי לא טרפה;‬
‫בסיתוא‪ ,‬אייתי משיכלי שיחומי ומלינהו מיא פשורי ואנחינהו מעת לעת‪ ,‬אי הדרא‬
‫בריא כשרה‪ ,‬ואי לא טרפה״ )נ״ה ע״ב(‪.‬‬
‫השאלה של רבה בב״ח לא היתה כלל‪ ,‬אם צמקה הריאה של האילים בידי‬
‫שמים או בידי אדם‪ .‬יכול להיות שהוא ידע בודאי שצמקה בידי אדם‪ ,‬כגון‬
‫שראה פצע או חבורה על הדופן מבחוץ‪ ,‬או שמצא שבר באחת הצלעות; אבל‬
‫יוכל גם להיות שלא ידע זאת‪ ,‬אלא היה מסופק אם בידי אדם או בידי שמים‪,‬‬
‫ואילו ידע שלא ישובו לאיתנם היה מטריק אותם מספק‪ .‬אבל שאלתו היתה‪ ,‬איד‬
‫בודקים ריאות כאלו למען דעת אם הדרן בריין או לא‪ .‬בבית המדרש אמרו לו‪,‬‬
‫כי בריקת ריאות כאלו דורשת זהירות יתירה‪ .‬אפטר שעוד לא נתקשתה רקמתן‬
‫לגמרי‪ ,‬ואק על פי כן לא תעלה בנפיחה‪ ,‬מפני שימים רבים היו צמוקים וכתלי‬
‫האשכולות נדבקו יחד על ידי ריר‪ .‬ולפיכד יעצו לו לשרות את הריאה במשד‬
‫מעת־לעת במים פושרים או קרים )הכל לפי הזטן(‪ ,‬המים ירטיבו את הריאה‬
‫וימיסו את הריר‪ ,‬ואז ינסה לנפח בה אויר דיד הגרון— אם תעלה בנפיחה‪ ,‬זהו‬
‫סימן שהריאה היתה יכולה לשוב לאיתנה‪ ,‬לולי שחטו את האיל וכשרה‪ ,‬ואם לא‬
‫תעלה בנפיחה— טרפה‪.‬‬
‫לפי האמור‪ ,‬העובדה ״דהדרן בריין״ אינה כלל סימן שצמקו בידי שמים‪.‬‬
‫ולפירד אין אני מטיל ספק בדבר ששלש המלים ״בידי שמים היא״ )אחר ״אי‬
‫הדרן בריין״( צריד למחוק‪ ,‬מפני שתלמיד טועה הכנים אותן בתוך‬
‫הגמרא מתרד הנוסח של האלפסי‪ .‬וראיה לדבר היא‪ ,‬ששלש המלים האלו אינן‬
‫‪110‬‬
‫מהאיטרה להקרדטוה להן‪ .‬על פי דקדוק הלפורן צייד היה לאטר‪ :‬אי הדרן בריין‬
‫)בלשון רבים( בידי שטים אינ הי וכשרה— ולא ״היא׳'; בהאלפסי נאמר‪ :‬אי הדרא‬
‫)בלשון יחיד( בידי שטים הי א וכשרה‪ .‬כי חלו במקום הזה ידים טאוחרוה‪ ,‬זה‬
‫כראה־שם טההגהה טל רש׳׳ל‪ ,‬שטחק שם שתי שורות שלמוה שהככים איזה הלמיד‬
‫בנוסח הגטרא טדברי הגאונים‪ ,‬וציין עליהם ״אטר רבי זירא"‪.‬‬
‫יג( ה גל ו ד ה ר' מאיר טכטיר וחכמים פוסלין‪ ,‬ואם נשתייר בו כסלע כשרה‪ .‬רש״י‬
‫מפרש‪ :‬״הגלודה—שניטל עורה או מחטת שחין או מחטת מלאכה"‪ ,‬ויפה פירש‪ .‬טחטת‬
‫שחין )למשל גרבת כללית‪ (Eczema Universalis ,‬ינטל רק השטיח העליון של‬
‫האפיטליה‪ ,‬טה שנקירא בשם ״העור הקרני"‪ , Epidermis ,‬טבטחלות ידועות הוא‬
‫לפעמים מתקלק מעצם העור בתמונת קשקשות דקות ולפעמים הוא מתנשא על‬
‫העור בתמונת אבעבועות מלאות מים‪ .‬רק על גלודה כזו‪ ,‬לפירוש רש׳י נאמר כי‬
‫אם נשתייר איזה חלק בריא מן העור‪ ,‬אז תיכל להעלות ארוכה‪ ,‬אבל אם נפשיט‬
‫העור בבהמה חיה כמו שטפשיט אותו הטבח אחר השחיטה‪ ,‬עד שיראה בשר‬
‫השרירים שתחת העור‪ ,‬אז בודאי תמות‪ ,‬אעפ״י שנשארו כמה ״סלעים״ מן העור על‬
‫הגון!‪ .‬תפקיד העור לחיי הגוק הוא נכבד מאד; הוא מגין על הגוק מן המזיקים‬
‫הרבים שבהאויר החיצון‪ ,‬הוא מציל על הגון! שלא יאבד חומו‪ ,‬ומלבד זה הוא‬
‫משתתן! בפעילות הריאה והכליות‪ .‬כמו הריאה הוא מרחיק מן הגון! את חמוץ‬
‫הפחם‪ ,‬וכמו הכליות הוא מרחיק על ידי הזיעה מן הגין! את פסילת עבודת‬
‫החיים‪ .‬יודעים אנו מן הנסיון טל יום יום‪ ,‬כי גם טכוה קלה על ידי מים רותחים‪,‬‬
‫אם תתפשט על החלק השלישי של כל עור הגון!‪ ,‬היא ממיתה מיד את הנכיה‪.‬‬
‫כמו כן ימות כל בעל־חיים אם נמשח את חצי גופו בדבק או במשחת כופר‬
‫שנימס באלקוהול‪ .‬ומכל שכן שתמות הבהמה‪ ,‬אם יפשיטו את כל עורה וישאירו‬
‫עליה רצועה ברוחב הסלע‪ .‬ולפיכד דייק רש׳י בלשונו וכתב ״גלודה מחמת שחין‬
‫או מחמת מלאכה"‪ ,‬מפני שאז כל העור קיים וניטל רק שטחו העליון‪.‬‬
‫אבל לא כן היא דעת הרמב׳ם‪ ,‬הוא כותב‪ :‬״בהמה שנפשט העור שעליה כולו‪,‬‬
‫בין שנקרע ביד‪ ,‬או בחולי‪ ,‬ונמצא בשר בלא עור הרי זו טרפה‪ .‬וזו היא שנקראת‬
‫גלודה‪ .‬ואט נשאר מן העור כרוחב׳ סלע וכ׳‪ ...‬הרי זו מותרת״‪ .‬וצריכים אנו‬
‫להודות‪ ,‬כי דברי הרמב׳ם מתאימים ללשון התוספתא‪ :‬״איזו היא הגלודה‪ ,‬כל‬
‫שהפ שיט את העור ולא שייר בה כדי להעלות ארוכה‪...‬״ )תוספתא חולין פ״ג(‪,‬‬
‫בכל אופן לדינא אין נפקא מיניה כלל‪ .‬בני ישראל שהם בני רחמנים לא נחשדו‬
‫על אכזריות כזו‪ ,‬להפשיט את העור מבהמה חיה‪.‬‬

‫ר ש' י‬
‫ובשר בשדה טרפה — ואע״ג דילפינן‬
‫מיניה בעלמא)מכות‪ ,‬י׳׳ח(בשר קדשים שיצא‬
‫חוץ ממחיצתו‪ ,‬ט״ט טרפה משמע טרפה‬
‫ממש‪ .‬אלא — מניין לטרפה שאין סופה‬
‫לחיות‪ ,‬לפרושי טתניתן דקתני ״כל שאין‬
‫כמוה חיה טרפה"‪ ,‬אלמא טרפה אינה חיה‪.‬‬
‫זאת החיה— קרי ביה‪ :‬זאת חיה‪ .‬ולט״ד‬
‫‪111‬‬
‫גמרא‬
‫א מ ר רבי שטעון בן לקיש‪ :‬רמז‬
‫לטרפה מן התורה מניין?— מניין?)שמות‬
‫כ״ב( ובשר בשדה טרפה לא תאכלו‪ .‬אלא‬
‫רמז לטרפה שאינה חיה מן התורה‬
‫מניין? דקתני סיפא‪ :‬זה הכלל כל שאין‬
‫כמוה חיה טרפה‪ ,‬מכלל דטרפה אינה‬
‫חיה‪ ,‬טנא לן? דכתיב)ויקרא י״א(‪ :‬וזאת‬
 ‫רטו״י‬ ‫גמרא‬
‫טרפה חיה— לקמן בפרקיו)ד^ כ״ז( אפלרו‬ ‫החיה אשר תאכלו— חיה אכול‪ ,‬שאינה חיה‬
‫לר‪ :‬והלא הרבה מחקיימרח מתים ושלט‬ ‫לא תיכול‪ ,‬מכלל דטרפה לא חיה‪ .‬ולמ״ד‬
‫שנים? זאת החיה— זאה מיערטא הרא‪,‬‬ ‫טרפה חיה מנלן? נפקא ליה מ ״זאת‬
‫והכי משמע‪ :‬זאת סתם בהמרת שהן חיות‬ ‫החיה אשר תאכלו״ — זאת החיה אכול‪,‬‬
‫אכול‪ .‬חיה אחרת—כגרן טרפה‪ ,‬דאל׳פי‬ ‫חיה אחרת לא תיכול‪ ,‬מכלל דמרפה‬
‫שהיא חיה לא תאכל‪ .‬רבין החיה אשר לא‬ ‫חיה‪ .‬ואי^דך האי ״זאת" מאי עביד ליה?‬
‫תאכל— א‪ q‬על פי שחיה לא תאבל‪ .‬שמ ונה‬ ‫מיבעי ליה לבדתנא דבי ר׳ ישמעאל‪ .‬דתנא‬
‫עשר טרפות— לאו מקרא קמישתמעי אלא‬ ‫דבי ר' ישמעאל‪ :‬זאת החיה אשר תאכלו^‬
‫הלכה למשה מסיני הן‪ .‬ותו ליכא— אלא‬ ‫מלמד שתפס הקב" ה מכל מין ומין‬
‫שמונה עשר ?‬ ‫והראה לו למשה ואמר לו‪ :‬זאת אכול‬
‫וזאת לא תיכול‪ .‬ואידד נמי מיבעי ליה‬
‫לכדתנא דבי ר׳ ישמעאל? אין הכי נמי‪,‬‬
‫אלא טרפה חיה מנא ליה? נפקא ליה‬
‫מא־דד תנא דבי ר׳ ישמעאל )שם( ״בין‬
‫החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל״‪.‬‬
‫אלו שמונה עשרה טרפות שנאמרו למשה‬
‫בסיני‪ ,‬ותו ליכא?‬
‫באור‬
‫ו ל מ" ד טרפה חיה‪ ,‬רש״י מסמן ״לקמן ב^רקין"‪ :‬אמרר לו והלא הרבה‬
‫מתקיימות שתים ושלש שנים‪ .‬רש״י כנראה רצה להראות‪ ,‬כי כבר בין התנאים חיו‬
‫טי שחשבו טרפה חיה‪ .‬מובן הדבר כי כל אותן הט־־פרת המיוסדות על הכלל‬
‫״כל יתר כנטול דמי״‪ ,‬הן אליבא דמ״ד טרפה חיה‪ .‬אלא שטרפית אלו נאמרו מפי‬
‫האמוראים ‪.‬‬
‫ר ש" י‬ ‫גמרא‬
‫בשלמא לתנא דידן—אע״ג דלא תנא אלא‬ ‫והאיכא בסגר ושב שמעתתא? ׳בשלמא‬
‫לתנא דידן דתנא תנא‪ ,‬רדשייר אתיא י״ח מ״מ לא תנא מניינא‪ ,‬ואיכא למימר‬
‫״בזה הכלל״— אלא לתנא דבי ר' ישמעאל דתנא תנא‪ ,‬ודלא תנא אתיא בזה הכלל‪.‬‬
‫דאמר‪ :‬י״ח טרפות ותו ליכא‪ ,‬והא איכא אלא לתנא דבי ר' ישמעאל—דתנא מיניינא‬
‫בד!טה ש נחתכ ו רגל יה מן ה א ר כ ו ב ה קשיא‪ .‬והא איכא בסג״ר— סימן הוא‬
‫ומשנה וברייתא הן‪ :‬בהמה שנחתכו רגליה‬ ‫ולמעלה טרפה?‬
‫בפרק בהמה המקשה )דק ע״ר(‪.‬‬ ‫)חולין‪ ,‬מ״ב ע״א וב'(‪.‬‬
‫באור‬
‫ב ה מ ה שנחתכו רגליה‪ .‬עיקרה של הלכה זר בפרק בהמה המקשה‪ :‬״בהמה‬
‫שנחתכו רגליה מן הארכיבה ולמטה כשרה‪ ,‬מן הארכובה ולמעלה פסולה‪ ,‬יכן‬
‫שניטל צומת הגידין"‪ .‬רש״י מפרש שם‪ :‬״שלשה עצמות בירך‪ :‬ה ת ח ת ו ן והוא עצם‬
‫הנחתד עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה‪ ,‬ואותה ארכובה נקי־את ארכובה הנמכרת‬
‫עם הראש; ולמעלה הימנה ע צ ם ה א מ צ ע י וצומת הגידין בתחתיתו‪ ,‬סט־ ך לפרק‬
‫ארכובה הנמכרת עם הראש‪ ,‬ו ע ל י ו ן היא קולית התחובה באליה"‪ .‬דברי רש״י‬
‫‪112‬‬
‫חם נודויקים פה כדרכו בכל מיקרם‪ .‬ולא כטואר לכר אלא לבאר‪ ,‬אל איזח חלקי‬
‫הרגל של האדם מקבילים החלקים שמנה רש״י ברגל הבהבוה‪ ,‬והנה העבם התחתונה של‬
‫הבהמה איכה מקבילה אל השוק של האדם‪ ,‬כמו שיחשבו רבים במעות‪ ,‬אלא היא‬
‫מקבילה אל פיסת הרגל‪ ,Pes ,‬של האדם‪ ,‬העצם האמצעית הוא השוק ‪, Crus,‬של‬
‫האדם ‪ ,‬וצומת הגידין הוא המיתר של השריר העב הנמצא מאחורי השוק והנקרא‬
‫בשם ״קבורת הרגל"‪ .Muse, gastrocnemius ,‬המיתר החזק הזה‪ ,‬הדבוק אל עצם‬
‫העקב‪ ,‬כקרא אצל המנתחים בשם ״גיד של אחילרם"‪ .Tendo Achilli ,‬הפרק שבין‬
‫העצם האמצעית והעצם העליונה היא היא הארכובה ״שככגדה בנמל כיכר" והנקראת‬
‫בלשון הפוקרא בשם ״ברך"‪ .Articulatio genu ,‬והעצם העליונה נקראת ״ירד" או‬
‫״קולות״ או ״אטמא"‪ ,‬וראשה תחוב בהאליה‪ ,‬כלומר בעצם הקטנית הנקרא ‪03‬‬
‫‪. innomiuatum‬‬
‫ר ש" י‬ ‫גמרא‬
‫ר״ש בן אלעזר— בתוספתא קתני לה‬ ‫סבר ליה כר׳ שמעון בן אלעזר דאמר‬
‫הכי; ר״ש בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה‬ ‫)תוספתא חולין פרק ג׳ משכה ו׳( יכולה‬
‫ליכוות ולחיות‪ ,‬והכא נקט סיפא דמילתיה‬ ‫היא לכוות ולחיות‪.‬‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫באור‬
‫והנה לפי מסקנת הגמרא שם פירוש המשכה הוא כד‪ :‬אם נחתכו רגליה מן‬
‫הארכובה ולמעלה היא פסולה‪ ,‬מפני שאצל הבהמות הארכובה העליונה‪ ,‬כלומר‬
‫״הברד"‪ ,‬אינה נמצאת כמו אצל האדם והגמל למטה וברחוק מן הבטן‪ ,‬אלא כאלו היא‬
‫מוכחת בהבטן עצמה‪ ,‬ולפיכד אם נחתכו רגליה למעלה מן הארכובה‪ ,‬דומה הדבר‬
‫כאלו נקרעה הבטן עצמה ולפיכד היא טרפה‪ ,‬אבל אם נחתכו למטה מן הארכובה‬
‫באיזה מקום שיהיה מן השוק היא כשרה‪ ,‬ואם ניטלו צומת הגידים‪ ,‬אע״ג שהם‬
‫נמצאים בתחתית השוק— טרפה‪ .‬הגמרא שואלת שם‪ :‬איד אפשר הדבר‪ ,‬שאם יחתוד‬
‫למעלה קרוב אל הבטן‪ ,‬הבהמה כשרה‪ ,‬ואם ישפיל לחחרד הרחק מן הבטן אצל‬
‫צומת הגידין‪ ,‬טרפה? ומשכי‪ :‬״טרפות קא מדמי להדדי? אין אומרין בטרפות זו‬
‫דומה לזו‪ .‬שהרי חותכה מכאן ומתה‪ ,‬חותכה מכאן וחיה"‪.‬‬
‫עכשיו אין החירורגים יודעים כל מגור ופחד מפני הגיד של אחילוס וחותכים‬
‫ונוטלים אותו כשהם נזקקים לזה‪ .‬לא כן הרופאים הקדמונים‪ ,‬היפוקראט ואחריו‬
‫גם הרופא המהולל גליכוס‪ ,‬חשבו כי כל פצע בהגיד של אחילום )צומת הגידין(‬
‫יש בו סכנת נפשות‬
‫וכנראה נגררו בזה חכמי היהודים אחרי היפוקראט‪ ,‬כמו שנגררו אחריו‬
‫גם בשאר דברים הנוגעים לחכמת הרפואה‪ .‬למשל ההלכה הידועה שהנולד לשמונה‬
‫חדשים אינו בן קיימא ואסור לטלטל אותו בשבת‪ ,‬והנולד לשבעה חדשים הוא בן קיימא‪.‬‬
‫‪ C‬מסורת קדמונית טול דזיונים מספרוז ‪ ,‬כי הגבור קל חרגלים אחילום נולד מאלילח תטירח ‪,‬‬
‫®חפצת לעטזות את בנת בך‪-‬אלמות‪ /‬ולפיכך טבלה אותו מיד טטונולד במים רותחים ‪ ,‬ולכן לא תית‬
‫גופו נפצע מחרב וחצים‪ ,‬ורק עקבו‪ ,‬שבת אחזת אמו בשעת תטבילת‪ ,‬נשארת מוכנת לפורעניות‪ .‬ואחילום‬
‫נם מת מפצע בתעקב‪ .‬כנראה תשפיעה מסורת זו על תיפוקראט ועל שאר רופאי יון לחשוב את הגיד‬
‫הזח למקים מסוכן מאד‪.‬‬
‫‪113‬‬ ‫‪8‬‬
‫הלכה זר הרסדה כלה על דברי הי&רקראטם‪ ,‬אעפ״י שהסברה גרתבת‬
‫את ההיפד‪ :‬בן שמר‪:‬ה חדשים צריד להחשב יותר בן קיימא שבן שבעה‬
‫חדשים‪ .‬לכבודם של חכמי ישראל‪ ,‬לא כלם בגררו אחרי דעות הרופאים הירבים‪.‬‬
‫ור״ש בן אלעזר חשב שצומת הגידין יכולה לכרות ולחיות‪ .‬וזהר אמת גמורה‪ ,‬אעפ״י‬
‫שלא נפסקה הלכה כמותו‪.‬‬
‫רש י‬ ‫גמרא‬
‫כמה חסרון בשדרה—שלא תטמא באוהל‬ ‫והא‪-‬כא חסרין בשדרה? דת‪:‬ן; כמה‬
‫אלא במגע ובמשא כדין עצם כשעורה‪,‬‬ ‫חסרוןבשדרה? ב״שאומרים‪:‬שתי חוליות‪.‬‬
‫דאילו שדרה שלמה וגולגולת שלמה ורוב‬ ‫וב״ה אומרים‪ :‬חוליא אחת‪ .‬וא״ר יהורה‬
‫מניינו ורוב בכיכו תכן באהילות )פ״ב(‬ ‫אמר שמואל‪ :‬וכן לשרפה‪ .‬המסס ובית‬
‫דמטמאין באוהל ואעפ״י שאין עליהן‬ ‫הכוסות דקא חשבת להו בתרתי‪ ,‬חשבינהו‬
‫בשר‪ .‬וכן לטרפה‪-‬לב״ש לא הוי טרפה‬ ‫בחדא‪ ,‬אפיק חדא ועייל חרא‪.‬‬
‫בבציר משתי חוליות ולב״ה בחוליא‬
‫אחת מיטרפה‪.‬‬
‫באור‬
‫ו כ ן ל ט ר פ ה—כלומר אם נעקרה חוליה אחת מעמוד השדרה‪ ,‬אז היא טרפה‪.‬‬
‫לב״ה ולבית שמאי אינה טרפה אלא עד שיעקרו שתי חוליות‪ .‬ובזה ב׳׳ה לחומרא‬
‫‪,‬‬ ‫וב״ש לקולא‪.‬‬
‫אבל פה אנו עומדים ושואלים‪ :‬איד אפשר הדבר שתעקר חוליה אחת או‬
‫שתים מן השדרה‪ ,‬ולא יפסק מוח השדרה? הלא ״פסיק רישיה ולא ימות" הוא?‬
‫ואם יפסק מוח השדרה‪ ,‬היא טרפה גם בלאו הכי! ואין לומר שחסרון החוליה‬
‫הוא שנולדה כד והיא טרפה מלדה ומבטן‪ .‬זה אינו‪ ,‬מפני שמספר החוליות אצל‬
‫הבהמות מעלי הגרה אינו קבוע ועומד כמו אצל האדם‪ ,‬ואי אפשר להטריןש מפני‬
‫חסרון חוליה אחת‪ .‬והרמב״ם )הלכות שחיטה‪ ,‬פרק י'‪ ,‬הלכה ב׳( אומר בפירוש‪ :‬״יכן‬
‫אם נעקרה מן השדרה חוליה אחת‪ ,‬אפילו היתה מן החוליות שלמטה מן הכסלים‪,‬‬
‫שאין בהן צלעות‪ ,‬הרי זו טרפה‪ ".‬וחוליות שאין בהן צלעות הלא הן חוליות‬
‫המתנים‪ .‬והכה מכח קושיא אחרת ובעכין אחר אומרים בעלי התוספות )חולין ל״ב‬
‫ע״ב ד״ה וליחשוב(‪ :‬״שעשאה גיסטרא )כלומר נבלה( למטה מבין הפרשות‪ ,‬דלא‬
‫י‬ ‫מיטרפא בפסיקת חוט השדרה"‪.‬‬
‫ר ש׳׳ י‬ ‫גמרא‬
‫והאיכא גלידה—שניטל עורה והופשטה‬ ‫והאיכא גלידה? סבר לה כר׳ מאיר‬
‫כולה או מחמת שחין או מחמת מלאכה‬ ‫דמכשיר‪ .‬והאיכא חרותא?מרה מאן קתבי‬
‫דקתני מתכיתן וחכמים פוסלים )ד!‪ 5‬כ״ד(‬ ‫לה? ר׳ יוסי בר׳ יהודה‪ .‬אפיק מרה ועייל‬
‫ומשני‪ :‬סבר לה כר' מאיר‪.‬‬ ‫חרותא‪.‬‬
‫באור‬
‫אבל תירוץ זה אי אפשר אליבא דהרמב״ם‪ ,‬מפני שהוא מפרש ״בין‬
‫הפרשות״ לא כרש״י שהן כנגד חוליות המתנים‪ ,‬אלא למטה מחוליות השדרה—‬
‫‪114‬‬
‫בעצם העבה‪ .‬וכן הוא אומר בפירוש‪ :‬״ושלש פרשיוח הן‪ ,‬ואלו ד‪.‬ן‪ :‬סלסה עצ ‪r‬ר‪n‬‬
‫דבוקין זה בזה ל ט ט ה טחוליוה של שדרה״ )הלכוח שחיטה‪ ,‬פרק ט׳ הלכה ד׳(‪ .‬ואם‬
‫כן לדעת הרטב״ם פסיקת מוח השדרה נגד חוליות המתנים עושה טרפה‪ .‬ובדבר‬
‫זה צדק הרטב״ם נגד שני הפירושים של רש״י‪ ,‬כאשר נוכיח זאת להלן‪ .‬בכל‬
‫אופן הקושיה במקומה עומדת‪ :‬איד אפשר לעקור חוליה מבלי להפסיק את החוט‪,‬‬
‫שהחוליות מחורזות עליו? הדבר צריד עיון‪.‬‬
‫על אודות הגלודה והחרותה )ריאה שצמקה( כבר דברנו למעלה‪ .‬וקצת קשה‪,‬‬
‫למה לה להגמרא לאוקמי לתנא דבי ר׳ ישמעאל כתנאי‪ :‬סבר לה כר״ש ב״א‬
‫או סבר לה כ״ר מאיר? הלא על פי שיטת הגמרא נקיבת הושט ופסוקת הגרגרת‬
‫הן נבלה ולא טרפה‪ ,‬אס כן נשארו רק שש עשרה טרפות במתניתין‪ ,‬אפיק נקובת‬ ‫אי‘'‪;',‬‬
‫הוושט ופסוקת הגרגרת ועייל בהמה שנחתכו רגליה וחרותה בידי אדם ? לפי שיטתי‬
‫שפסק הגרגרת לחרד ״ופסוקת הגרגרת" לחוד‪ ,‬לא קשה מידי‪.‬‬

‫רש״י‬ ‫גמרא ‪.‬‬

‫בוקא דאטמא — קולית הירך‪ .‬דש!‪5‬‬ ‫והאיכא שב שמעתתא? דאמר רב מתנא‪:‬‬
‫טדוכתיה—שקפץ ממקומו‪ .‬חור שבעצם‬ ‫האי בוקא דאטמא דשב מדוכתיה טרפה‪.‬‬
‫האליה שהוא תחוב בה ולקמן )דק נ״ד(‬ ‫ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב‪ :‬לקתה‬
‫מסיים והוא דאיעכול ניבי‪ .‬ברקא— כמו‬ ‫בכוליא אחת טרפה‪.‬‬
‫בוכנא עגול ראשו ותחוב בחור כעלי‬
‫זה התחוב בחור הטכתשת‪ .‬לקתה‬
‫בכוליא אחת—וכ׳׳ש בשתיהן ולקמן)נ״ה(‬
‫מסייב‪ :‬והוא דמטיא לקותא למקום חריץ‪.‬‬

‫באור‬
‫בוקא דאטטא—ראש הירד‪ , Caput femoris ,‬דשק מדוכתיה—שנשמט ממקומו‪.‬‬
‫בשמיטת הירד‪ , Luxatio articulatris coxae ,‬המשנה מבחינה שלש תמונות‪:‬‬
‫‪,,‬השחול" כשראש הירד נשמט ממקומו ונמצא מאחורי הגומה‪,Luxatio obturatoria ,‬‬
‫‪,,‬הכסיל״ כשהראש התרומם למעלה מן החור ונמצא נגד עצם הכסל‪ ,‬ולפיכד הרגל‬
‫כולה נעשית יותר קצרה‪,, . Luxatio retrocotyloidea ,‬השרוע" שנשתרבב לו ירכו‪,‬‬
‫כלומר שראש הייד נשמט בלפי מטה והרגל כלה ארכה מן הרגל הבריאה‪,‬‬
‫‪ .iscbiotuberica‬מן החור יוצאקישור הנקרא בשם ‪,,‬ניב"‪Ligamentum ,‬‬ ‫‪Luxatio‬‬
‫‪ , teres‬ובו נמצא העורק המפרנס את ראש הירד‪ ,‬ואם נפסק הקישור הזה ונתעכל‪.‬‬
‫אז לא יתפרנס כראוי ראש הירד ויבא ל ‪T‬י רקב העצמות‪ .‬ואין צריד לומר כי‬
‫שמיטת הירד היא באה תמיד על ידי נפילה ובכלל ע״י איזה כח פועל מבחוץ‪.‬‬
‫לקתה בכוליא אחת טרפה— רש״י )דק נ״ה( מפרש‪,, :‬כגון מליא מוגלא"‪ ,‬כלומר‬
‫מורסא בתכליות או דלקת אגן הכליות‪ .Pyelitis ,‬הרמב׳״ם מפרש‪,, :‬לקתה הכוליא"‪:‬‬
‫״והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחז במקצתו יתמסמס‬
‫ויפול‪ ,‬והגיע חולי זה עד הלבן שבתוד הכוליא״ )הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ח׳ הלכה כ״ו(‪.‬‬
‫דברי הרמב״ם דומים כאילו הוא מדבר על אודות נומי‪ , Gangraena ,‬כללית של‬
‫הכליה‪ .‬אבל גאנגרינה כללית טל הבליה תקרה רק כאשר יסתם העורק הכללי של‬
‫‪115‬‬ ‫•‪8‬‬
‫הכליה על ידי סכר‪-‬אתא‪-‬מרחרק‪ ,Embolus ,‬של דם קרוש אר של מרגלה שנחלש פואיזה‬
‫מקום לקרי‪ ,‬ומפני שהכליה כולה החדל לקבל דם לפרנסהה חתנבל רהתטסטם‪ .‬אבל‬
‫פקק גדול שיוכל לסתרם אה העורק הגדול של הכליה הוא דבר שאיכר מצרי‪ .‬על‬
‫פי רוב יקרה שיתפקקו העורקים הדקים של הכליה‪ ,‬והיא נעשית מלאה מררסרת‬
‫קטנות צפופות זו אצל זו‪ .‬רלפיכד אפשר שגם הרמב׳׳ם מדבר בלקרתא מרגלית‬
‫כמו רש״י‪ ,‬והמוגלה כשהיא מעורבת בשתן תבאיש‪ ,‬וריח רע כרדק ממנה‪.‬‬
‫איך שיהיה‪ ,‬דבר רחוק מן המציאות הוא שתחלה הכליה על ידי הכאה או‬
‫נגיפה מבחוץ‪ .‬היא מונחת בסתרי הבטן מאחורי כל הקרבים‪ ,‬ואחוריה הצלעות‬
‫המגינות עליה; ומלבד זה היא מוקפת בנרתיק עב של חלב‪ .‬הסבות היותר מצויות‬
‫של הדלקת המורסית של הכליות הן ארבע‪ ,‬ואלו הן‪ :‬א( דלקת הכליות תבא בתור‬
‫תוספת‪ , Complicatio ,‬במחלות מזהימות שונות‪ ,‬למשל במחלת השחפת רבמגפת‬
‫הדבר הסיבירי‪ .‬ב( במחלת רקבון הדם‪ ,Septicaemia ,‬על ידי פקק־אתא‪-‬מרחוק‬
‫מאיזה מורסה שבגרה ‪ .‬ג( בתור תוספת לדלקת כיס השתן‪ ,‬אל אגן הכליות ואל‬
‫הכליות עצמן‪ .‬ד( הרלקת תתעורר בהאגן עצמו על ידי הגיח של אבני השתן שנמצא‬
‫בתוכו‪ ,‬למשל תגבישי חימוץ־השתן‪ .‬בכל ארבע הסבות שמונים‪ ,‬הלקרתה באה לא‬
‫על ידי כח פועל מבחוץ אלא על ידי סבה פנימית‪ ,‬ובהלכה זו של רכיש בר פפא‬
‫אנו פוגשים לראשונה ״טרפה בידי שמים׳׳■‪.‬‬

‫ר ש״ י‬ ‫גמרא‬
‫אבל ניקב טרפה—ולקמן מפרש ניקב‬ ‫ותכן‪ :‬ניטל הטחול כשרה‪ ,‬ואמר ר׳‬
‫בעליוני מקום שהוא עבה‪ ,‬אבל בקולשיה‬ ‫עוירה משמיא דרבא‪ :‬לא שנו אלא ניטל‪,‬‬
‫כשרה‪.‬‬ ‫אבל ניקב טרפה‪.‬‬

‫באור‬
‫נ י ט ל הטחול כשרה‪ .‬ואק על פי שהחתיך להרחקת הטחול היא קשה מאד‬
‫ריש בו סככה גדולה לחיי הבהמה מזיבת דם‪ ,‬מכל מקום בדיעבד‪ ,‬כיון שנעשה‬
‫החתוד והבהמה חיה‪ ,‬אין טעם מספיק לחשוב אותה לטרפה‪ ,‬מסכי שהיא תוכל‬
‫לחיות בלי טחול‪ .‬אבל אם ניקב הטחול ולא ניטל בודאי תמות הבהמה‪ ,‬מפני‬
‫שהמחול הוא כלי מלא דם בשפע‪ ,‬רגם בשרו הוא יד מאד‪ ,‬ועל ידי הנקיבה הוא‬
‫קל להתמסמס ולהסו^ד אל תיד חלל הבטן ולעורר שם דלקת קרום הבטן‪ .‬מן‬
‫הטעם הזה יועצים לפעמים הרופאים לבן אדם שניקב הטחול שלו )למשל על ידי‬
‫כדור שרפה בשעת המלחמה( להרחיקו מן הגוק על ידי חתוך‪ .‬ואעפ״י שחתיד‬
‫זה הוא רחוק משכר וקרוב להפסד‪ ,‬אבל נקיבת הטחול היא יותר קרובה להפסד‪.‬‬
‫נקיבת הטחול תוכל להיות על שני פנים‪ .‬או על ידי כח פועל מבחוץ‪ ,‬על ידי‬
‫חץ או חנית שנתחבר בדופן השמאלית של בית החזה בתחתיתו‪ ,‬או בבישד מחלות‬
‫מזהימות שהטחול מתרחב בהן מאד )אצל האדם למשל במחלת הקדחת לסירוגין‪,‬‬
‫‪ , febris intermittens‬ובמחלת הטיפוס החוזר‪ , febris recurreus ,‬ואצל הבהמה במחלת‬
‫הנגע הסיבירי וכיוצא בו(‪ ,‬ולפעמים תקרה בהם סתימת העורקים על ידי ״סכר־‬
‫אתא־מרחוק״‪ ,‬ואז הוא מתרחב‪ ,‬מתרכד ומתמסמס‪ ,‬ולפעמים יבקע והמוגלה שבו‬
‫תשפד אל תיד חלל הבטן‪ .‬בההלכה שלפנינו אין להכריע במאי עסקינן‪ :‬בכח‬
‫‪116‬‬
‫פ תל מבחרץ אר במחלה פניפליח‪ .‬אבל כירן מהלכה זר כאמרה במם רבא לפיכד‬
‫אין כפקא מיניה‪ ,‬מפני סורבא‪ ,‬כמר מיתבאר להלן‪ ,‬איכר מבדיל בטרפרה בין‬
‫מחלה פנימית לכגיפה חצרכיה‪.‬‬
‫רט״י‬ ‫גמ רא‬
‫נדלדלו — נתלטר בכמה מקומות‬ ‫ראמר רבה בר בר חכה אמר מטראל‪:‬‬
‫סימנים שכדלדלר ברובן טרפה‪ .‬ראטר רבה רמחוברין כאן מעט וכאן מעט‪ .‬נעקרה‬
‫בר רב מילא א״ר מתנא אמר ממראל‪ :‬נעקרה צלע— אע״ג דתנן במתניתין כמתברר רוב‬
‫צלע מעיקרה טרפה‪ ,‬רגרלגרלת מנחבסה צלעותיה; דוקא כמתברר התם בעינן‬
‫בררבה רבטר החרפה את ררב הכרם רובא אבל נעקרה צלע אחת מעיקרה‬
‫עד חצי חרלייתה כדטפרט לקטן טרפה‪.‬‬ ‫'‬ ‫בררבר טרפה‪.‬‬
‫וגולגולת טנחבסה‪-‬מהוכתה מכות רבות‬
‫ולא נפחתה ולא ניקב הקרום‪ ,‬אט רובה‬
‫כחבסה טרפה‪ .‬כחבסה—דטינציי״ר בלעז‪.‬‬
‫ובמר החופה את רוב הכרס— והוא‬
‫קרום עב טקורין טנפנ״א‪ ,‬כמפותחין את הבהמה וחותכין את הבמר לאורד‬
‫הבהמה והוא נראה‪ ,‬והאי דקרי ליה ‪,,‬חופה את רוב הכרם'' ולא קרי ליה‬
‫״חופה את הכרס״‪ ,‬מפני ממיעוט הכרס נחבא בתוך צלעות החזה והסחום ורובו‬
‫מכוסה בבשר‪ .‬כרס—פיצ״א )‪ (Rumen‬לבדה בלא בית הכוסות והמסם‪ ,‬ואם נקרע‬
‫רובו טל במר כנגד הכרם‪ ,‬אע״ג דכי ממערת לההוא קרע לגביה כוליה במר‬
‫הוי מיעוטא‪ ,‬מהרי אותו במר מחזיק כל בכי הטעים והולך עד הירכים‪ ,‬לא‬
‫ממעריכן אלא במה מככגד הכרם ואם מיקרע רובא דההוא טרפה‪ ,‬וטמואל לא‬
‫סבירא ליה כטאן דפרימ לקמן רוב החיצונה דמתהיתין דהייכו במר החופה את‬
‫רוב הכרס‪ ,‬דא״כ מה אתא ממואל לאמטועינן; ואיהו מפרמ למתניתין לקמן במילתא‬
‫אחריתא‪.‬‬
‫באור‬
‫סימנים מכדלדלו ברובן‪ .‬הלכה זו וכל של>ההלכות מהביא רבה בר רב מילא‬
‫במם מטואל‪ ,‬כולן הן עוסקות בקלקולים הבאים על ידי כח פועל מבחוץ‪ ,‬ואי‬
‫אפמר מיבואו על ידי מחלות פנימיות‪ .‬אמת הדבר‪ ,‬כי סכנתן אינה גדולה מאד‬
‫חוץ טגלגולת שכחבסה ברובה‪ ,‬אבל המקלא והטריא מל הגמרא הלא היא אליבא‬
‫דר׳ ימטעאל‪ ,‬ור׳ יממעאל כמו מנאטר למעלה— טרפה חיה סבירא ליה‪.‬‬
‫ר ש״ י‬ ‫גמרא‬
‫נקובי תטניא הוו— וכי חשבת להמסם‬ ‫נקובי תטכיא הוו‪ ,‬חמביכהו בחד אפיק‬
‫מב ועייל מב‪ .‬אי הכי‪ ,‬פסוקי כמי תרי הוו‪ ,‬ובית הכוסות בחד‪ ,‬ומדלית לה לטרה‬
‫חמבינהו בחד בצר להו חדא? ועוד דרב אכתי פשו להו תטניא נקובי דמתכיתין‪.‬‬
‫עוירא ממטיה דרבא נטי נקובי היא? פסוקי תרין— גרגרת וחוט‪ .‬דרב עוירא—‬
‫ניקב הטחול‪ .‬אלא הנך דאפקת— בה מה‬ ‫אלא הנך תרתי דאפקת לא תיפוק‪.‬‬
‫שנחתכו רגליה והגלודה‪ .‬לא תיפוק—‬
‫כדרבנן סבירא ליה לתנא דבי ר׳ ישמעאל‪ ,‬וחמיב נקובי והך דר' עוירא בחד ותרין‬
‫‪117‬‬

‫־‘‪,‬יו‪.‬‬
‫פסוקי בחד וטטכחת ליה מפיר‪ .‬רכל הכד טרפות דטניכו לקבון )דה בו״ז( בריאח‪,‬‬
‫כגון חליה דאובי ודטיא לבטרא ולביעתא ואטום בריאה‪ ,‬כולהר בכלל ריאה‬
‫טניקבה או טחסרה כינהו‪ .‬חליק הייכו טחסרה ממקום טהיא ראויה להיות טם‪ .‬והכד‬
‫חזותא לקותא כינהו‪ ,‬וכל לקותא סופה ליכקב רהויא לה לקובה‪ .‬וחליהדטכי קיומים‬
‫דוטט‪ ,‬טכיהם נטולים ממקום טהן רא־ין להיות‪ ,‬יאץ לד כקובה גדולה מזו‪.‬‬

‫באור‬
‫אלא הכד תרתי דאפקת לא תיפוק‪ .‬על פי הטקלא וטריא טל הגמרא י׳׳ח‬
‫טרפות דתכא דבי ר׳ יטמעאל וי״ח טרפות דמתכיתין הן טני דברים סונים לגמרי‪,‬‬
‫ורק על פי מקרה נמצאי במסכה ג״כ י״ח טרפות‪ .‬הכמרא כנראה מטתדלת בזה‬
‫להראות‪ .‬כי בימי ר׳ יטמכאל כבר נמכו הטרפות טל טמואל ורב עוירא טטמיה‬
‫דרבא יכל טא^ הטרפות טל האמיראים האחרונים‪ .‬אבל כל זה הוא רק על דרד‬
‫הפלפול‪ ,‬על דרד הפטט יותר קרוב לחטוב כי תכא דבי ר׳ יטמעאל מרמז על י״ח‬
‫טרפ‪-‬ת האמורות במטכתנו טהיא עתיקה לימים‪ .‬רט״י מטתדל להוכיח‪ ,‬טגם בל‬
‫אותן הטרפית טל רבא ותלמידיו‪ :‬למטל חלין‪ 5‬דאוני ואטום בריאה‪ ,‬כבר מרומזים‬
‫במט‪:‬ה בכלל ריאה טכיקבה או טחסרה‪ .‬אבל כל זה הוא דבר המוטל בספק‬
‫גד*ל‪ :‬חלי‪ 5‬דאוני הוא דבר סהיה בבהמה מלדה ומבטן‪ ,‬ולא נוכל לאמר עליה ״כל‬
‫טאיו כמוה חיה׳׳‪ ,‬הלא היא בעצמה היתה חיה עם החליק כמה טניס )את הטעם‬
‫טל טריפה זי נבאי להלן(‪ .‬ואטום בריאה היא ג״כ טרפה מאוחרת‪ ,‬מפני טאטום‬
‫בריאה <‪.‬ם הקרום קיים הרי הוא חסרון מבפנים‪ ,‬ודעת כל התנאים והאמוראים‬
‫היאט‪-‬נים היתה‪ ,‬כי חסרון מבפנים לא טמו חסרון‪ .‬אבל רק מרבא ראילד‪ ,‬כאטר‬
‫איכיח זאת להלן‪ ,‬התחילו לחטוב כי חסרון מבפנים טמו חסרון‪ .‬וגם מה טאומר‬
‫רט״י‪ ,‬כי חלים דטני קרומי הווסט‪ ,‬טכיהם נטולים ממקום טהם ראויין להיות‪ ,‬ואיו‬
‫כך נקובה גיולה מזו— לאו מלתא היא‪ .‬טהרי ניקב הטחול טרפה וניטל הטחול‬
‫כטרה‪ ,‬ולא אמרינן ״אין לד נקובה גדולה מזו"‪.‬‬

‫רט״י‬ ‫גמרא‬
‫נטולה— ניטלה הכבד‪ .‬נפולה— כפלה‬ ‫אמר עולא‪ :‬טמונה מיני טרפות נאמרו‬
‫לו למטה בסיני‪ :‬נקובה ופסוקה‪ ,‬נטולה מן הגג וגלודה בכלל נטולה‪ ,‬טכיטל עורה‬
‫והסירה‪ ,‬קרועה ודרוסח‪ ,‬נפולה וטבורה‪ .‬ונחתכו רגליה בכלל חסררה‪ ,‬ובטר החופה‬
‫היינו קרועה‪ .‬למעוטי לקותא דרכיט—‬ ‫לאפ*קי לקותא דרכיט בר פפא‪.‬‬
‫דכוליא טאינה בכלל אלו‪ .‬יפליג עולא‬
‫עליה‪ .‬ואט תאמר‪ :‬יטכה בכלל נקובה‪ ,‬כי‬
‫היכי דאמרינןבלקרתא דריאה ? לאו מילתא‬
‫היא‪ ,‬דחוה ליה ניקבה הכוליא והא ליכא למ״ד‪ ,‬דאפילו רכיט מודה דנקיבת‬
‫הכוליא כטרה‪ ,‬ובלקותא הוא דטריק‪.‬‬

‫באור‬
‫עולא טתיה תלמידו טל ר׳ יוחנן‪ ,‬טהרי הוא תמיד טונה הלכות בטמו ועומד‬
‫בטימת רבו‪ ,‬מונה טמונה מיני טרפות טכרלן הן טראומות‪ ,‬כלומר קלקולים‬
‫‪118‬‬
‫באברי הגון‪ 5‬שנעשו על ידי כח פועל מבחוץ‪ :‬נקובה פסוקה רב׳ לאפיקי* לקרוזא‪,‬‬
‫שהיא קלקול רקטה האברים על ‪ T‬י מחלה פניטיה‪ ,‬ומשום הכי הוא חולק על‬
‫רכיש בר פפא ואומר‪ ,‬כי לקותא בכוליה כשרה אעפ״י שאין כמוה חיה‪ ,‬מפני שכל‬
‫דבר הנעשה בידי שמים אינו נכנם החח גדר השם טרפה שמשמעו הכה ומחוץ‪.‬‬
‫רעל המאמר שמינה מיני טרפות נאמרו למשה בסיני‪ ,‬כבר הכיר הגאון בעל כרחי‬
‫ופלתי‪ ,‬כי לא נמסרו למ"מ אלא כללים שיש ח' מיני מרפות‪ ,‬וחז״ל הוציאו לאור‬
‫פרטי טרפות‪ ,‬איד מה וכל טיב אופני הטרפות כפי סדר לימודם וחכמתם‪ .‬ולפיכך‬
‫נמצאה בדברים רבים מחלוקת בין התנאים והאמוראים‪.‬‬

‫רש״י‬
‫שמונה מיני טרפות בנקובה— נקובת‬
‫הוושט והקרום )של מוח( והלב והריאה‬
‫והקיבה והדקץ‪ ,‬כרס הפנימי והטסם‬
‫ובית הכוסית חדא הוא‪ ,‬הא תמניא‪.‬‬
‫ואם תאמר ט'—יש דהא א־כא נמי מרה?‬
‫ההיא יחידאה היא ילית הלכתא כוותיה ‪,‬‬
‫ודרב עוירא נמי לית ליה לחייא‪.‬‬
‫גמרא‬
‫אמר חייא בר רבא‪ :‬שמונה טרפות יש‬
‫בנקובה‪ .‬אם תאמר תשע? מרה ר׳ יוסי‬
‫ברבי יהודה קתני לה‪ .‬דתניא‪ :‬ניקבה‬
‫הקיבה‪ ,‬ניקבו הדקין‪ ,‬טרפה‪ .‬ר״י בר״י‬
‫אומר‪ :‬אק ניקבה המרה‪.‬‬

‫באור‬
‫מרה ר׳ יוסי בר״י קתני לה‪ .‬ויש מי שחלק עליו וחשב שניקבה הטרה‬
‫כשרה‪ .‬מפני שרוב נקיבת המרה בא על ידי אבני־המררה החדות הנמצאות‬
‫לפעמים בכיס המרה‪ ,‬וכיון שאבני המרה תלויות במחלה פנימית‪ ,‬ל‪£‬יכד אינן‬
‫עושות את הבהמה טרפה‪ .‬ור' יוסי בר״י סיבר‪ ,‬כיון שנקיבת הפלרה תוכל להיות‬
‫גם על ידי חרב וחנית לפיכך היא עושה טרפה‪ .‬מלבד המרה הוסיפו הפוסקים‬
‫עוד טרפות אחדות בנקובה‪ ,‬ובדבר הזה צדקו מאד‪ .‬חכמי התוספות )דה מ״ח ע״א‪,‬‬
‫ד״ה שלפוחית(‪ ,‬הוסיפו ״כים השתן״‪ .‬ובאמת אט ניקב כיס השתן ומעט שתן נשפך‬
‫אל חלל הבטן‪ ,‬יעורר בלי ספק דלקת עזה של קרום הבטן‪ ,‬שתביא לידי מיתת‬
‫הבהמה בזמן קרוב‪ .‬חכמי התוספות כותבים‪ ,‬כי מה שלא כזכר ניקב כיס השתן‬
‫לא במשנה ולא בגמרא‪ ,‬שמא הוי בכלל ניקבו הדקין‪ .‬ובאמת אם בשם ״דקין״‬
‫נכנה את כל האברים הנבובים שכתלים דקים להם‪ ,‬אז יכנסו בכלל דקין גם אגני‬
‫הכליות וסילוני השתן )כלומר הצנורים שבהם השתן עובר מן האגנים אל כים‬
‫השתן(‪ ,‬כי נקיבת כל האברים האלה היא בכלל ״אין כמוה חיה״; ואפשר שבכלל‬
‫זה נכנסת גם נקיבת האם )עיין שו״ע יו״ד סימן מ״ה(‪ ,‬ואכ״ג שניטלה האם כשדה‪,‬‬
‫אבל ניקבה טרפה דומיא דטחול‪ .‬ואולי כן היתה גם דעת ר' עוירא‪ ,‬וטחול איצט־יכא‬
‫ליה‪ ,‬דאק על גב שאינו אבר נבוב ואינו נכנם בכלל ניקבו הדקין‪,‬־ מ״מ נקיבתו‬
‫טרפה‪ ,‬מפני שהיא גורמת דלקת קרום הבטן‪ .‬ברם נגד פירוש זה של ״דקין״‬
‫יקשה‪ ,‬מפני מה פרמה המשנה את נקיבת כל שאר האברים הנבובים? טמאי דתני‬
‫מתניתין נקבה הטרה לא קשה מידי‪ ,‬דאיצטריכא ליה לאפיקי ממאן דאמר ניקכה‬
‫המרה כשרה‪ .‬הטסם ובית הכוסות הטי איצטריכא ליה לאשמעינן‪ ,‬דאם נקבו זה‬
‫לתוך זה כשרה‪ ,‬אבל כרס הפנימי והקבה למה ליה למתני? ושמא משום‬
‫‪119‬‬
‫כן פרמה אותם חמסונד!‪ ,‬בלסזרם טוכתליהם אינם דקים כל כד־ )רעיץ שר״ע יר״ד‬
‫סימן כו״ה(‪.‬‬
‫רש״י‬ ‫גמרא ‪-‬‬
‫הלכה כדברי האומר בכזית — דבעינן‬ ‫■‬ ‫אגור ר׳ יבחק בר׳ ירס^ אנור ר׳ יוחנן‪:‬‬
‫הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה‪ .‬ואנור ר׳ כזית שיור בניטל הכבד‪ ,‬ופלוגתא היא‬
‫יצחק ב״ר יוסק אמר ר׳ יוחנן‪ :‬הלכה בפירקין)דק מ״ו( דרמינן סתמיה דמתניתין‬
‫כדברי האומר כזית )בכבד(‪ .‬ואמר ר' אהדדי‪ ,‬דקתני רישא אלו טרפות ניטל‬
‫יצחק בר' יוסק אמר ר׳ יוחנן‪ :‬מרה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום ‪ ,‬הא נשתייר‬
‫שניקבה וכבד סותמתה כטרה‪ .‬ואמר ‪ S‬כשרה ואע״ג דליכא כזית‪ ,‬והדר תכי אלו‬
‫יצחק בר' יוסק אמר ר׳ יוחנן‪ :‬ניקב כשרות ניטל הכבד ונשתייר ממנה כזית‬
‫הקורקבן וכים שלו קיים כשר‪ .‬איבעיא ומוקמיכן לה כתנאי‪ .‬וכבד סותטתה—‬
‫כהו‪ :‬ניקב הכיס וקורקבן קיים מאי? ת״ש שנקובה במקום דיבוקה בכבד וחיבור הכבד‬
‫דאמר ר׳ נחמן‪ :‬ניקב זה בלא זה כשר‪ .‬סותם את הנקב‪ .‬כשרה— אפילו לר׳ יוסי‬
‫בר׳ יהודה‪ .‬כיס שלו— קליפה הפנימית‪.‬‬
‫באור‬
‫כל מקום שאתה מוצא דברי ר׳ יוחנן בטרפות לשה אזנד כאפרכסת‪ .‬בכל‬
‫הלכותיו הוא עומד על הבסיס של הכלל ״כל שאין כמוה חיה טרפה''‪ ,‬וכל שיש‬
‫כמוה חיה כשרה‪ ,‬ואמנם במה שפסק להלכה כר׳ יוסי ברבי יהודה לא חדש כלום‪.‬‬
‫כיון שכבר סתם כוותיה מסדר המשנה‪ ,‬אבל בהלכה ‪,,‬מרה שנקבה וכבד סותמתה‬
‫כשרה" הראה ר׳ יוחנן כי לא הנקב כשהוא לעצמו עושה טרפה‪ ,‬אלא שהנקב גורם‬
‫לדלקת של קרום הבטן‪ .‬אבל יודעים אנו‪ ,‬שלא תמיד גורם הנקב דלקת כללית של‬
‫הקרום‪ .‬במקרים ידועים תתפתח במקום הנקב ״דלקת מדבקת"‪,Inflamatioadhaesiva,‬‬
‫שעל ידה מקום הנקב מתדבק אל האבר הסמוד‪ ,‬הסותם את הנקב ואינו נותן‬
‫להנוזל המזיק להשתפך אל חלל הבטן‪ ,‬ומציל אותו בזה מדלקת כללית‪ .‬וזהו מה‬
‫שאמר ר׳ יוחנן‪ :‬מרה שנקבה וכבד סותמתה כשרה‪ .‬דומה לזה אמר גם ר׳ כחמן‪:‬‬
‫ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה )דק מ״ח ע״א(‪.‬‬
‫ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים כשרה‪ .‬הקיבה של העוק בנויה משני חלקים‪:‬‬
‫החלק הראשון נקרא בשם הפרוזדור‪ , Proventriculus ,‬או הקבה המעיינית‪Ventric. ,‬‬
‫‪ .glandubesus‬תפקידה של קיבה זו הוא כמו תפקיד הקיבה של האדם‪ ,‬להוציא ריר‬
‫המכיל בקרבו פפסין הנחוץ לעכול המזון‪ .‬החלק השני הוא הקורקבן או הקיבה‬
‫השרירית‪ ,Ventriculus museularis ,‬שכתלים עבים לה משרירים חזקים והוא מרוצק‬
‫מבפנים בקרום רירי הבנוי מאפיטליה קשה שנהפכה לחומר הקרן‪ .‬תפקידה של‬
‫הקיבה השרירית‪ ,‬לטחון את המזון ולדקקו‪ .‬מפני שהעוק אין לו שנים‪ ,‬והמזון‬
‫מתדקק רק בתוך הקבה‪ ,‬ולפיכך העוק בולע חול ואבנים קטנות ולפעמים גם‬
‫שברי זכוכית‪ ,‬כדי לטחון בהם את המזון עלי ידי התנועה של הקורקבן‪ .‬וכיון‬
‫ששני הקרומים הם קשים וחזקים‪ ,‬אם ניקב אחד מהם‪ ,‬השני מגין—וכשר‪.‬‬
‫גמרא‬
‫אמר רבה‪ :‬שני עורות יש לו לוושט‪ :‬חיצון אדום ופנימי לבן‪ .‬ניקב זה בלא זה‬
‫כשר‪ .‬למה לי למימר חיצון אדום ופנימי לבן? דאי חליק טרפה‪.‬‬
‫‪120‬‬
 ‫באור‬
‫הושט הוא בנוי מטתי טפופרות‪ ,‬נתונות זר לפנים מזו‪ .‬הפנימית הלא קרום‬
‫הריר‪ ,‬שבל בני המ^‪:‬ים מרוצפים בר‪ .‬צבעו כחרל־לבן ובזה הוא הבדל מכל שאר‬
‫קרומי הריר‪ ,‬שהם לבנים־אדמדמים‪ .‬העור החיצון הוא בנוי משרירים‪ ,‬ואצל מעלי‬
‫הגרה שרירי הושט כולם משורטטים לרחבם‪ ,‬מפני שתנועתם תלויה ברצון הבהמה‬
‫ולפיכד צבעם אדום‪ .‬שני עורות אלה מחוברים זה לזה על ידי רקמת־ חבור רכה‬
‫ותוחחה‪ ,‬ולפיכך יוכלו על נקלה להפרד זה מזה‪ .‬במצב המנוחה‪ ,‬כלומר שלא‬
‫בשעת האכילה‪ ,‬כתלי הושט נוגעים זה בזה עד שאין כל חלל ביניהם‪ ,‬החלל יולד‬
‫רק בשעה שגוש המזון עובר דרך הושט‪ .‬וכיון שעבר הגוש אל הכרם‪ ,‬שרירי הושט‬
‫מתכווצים‪ ,‬השפופרת של העור החיצון נעשית צרה‪ ,‬וקרום הריר מתקפל לקמטים‬
‫העוברים לארכו של הושט‪ .‬הושט פלו מחובר על ידי רקמת חבור רכה אל האברים‬
‫הסמוכים )אל הגרגרת‪ ,‬אל עמוד השדרה ואל העורקים והוורידים הנמצאים גהצואר‬
‫בין ערוגות הריאה(‪ ,‬ואם ינקב הושט‪ ,‬והמזון המזוהם יצא ממנו אל רקמת החבור‬
‫הסובבת אותו‪ ,‬אז יעורר בה דלקת מוגלית שתתפשט בין ערוגות הריאה‪ .‬וכיון‬
‫שאין מוצא להמוגלה‪ ,‬הבהמה תמות ברקבון־הדם‪ .‬אבל אם ניקב זה בלי זה כשר‪.‬‬
‫״למה לי למימר חצון אדום ופנימי לבן״? לפי דעתי צריך לקרא תחת המלה‬
‫״לי״‪ ,‬״ליה״‪ .‬כלומר‪ ,‬לא רבה בעצמו אמר זה‪ ,‬אלא אחד מן התלמידים מפרש‬
‫כך את דברי רבה‪ .‬הנני תומך את יתדותי בסברות אלו‪ :‬א( אין מן הסגנון‬
‫שיאמר אדם על דברי עצמו בדרך שאלה ״למה לי למימר״‪ .‬ב( ההלכה של רבה‬
‫נאמרה בלשון המשנה‪ ,‬והפירוש למה לי למימר נאמר בלשון ארמית‪ .‬ג( השאלה‬
‫אינה שאלה כלל‪ :‬הלא צריך היה רבה לאמר כי החיצון אדום והפנימי לבן‪ ,‬כדי‬
‫לתת טעם לההלכה שלו ״וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים״‪ ,‬מפני שבחוץ‬
‫הוא אדום ואין קורט של דם ניכר בו ורק על העור הפנימי הלבן יש להכיר נקב‬
‫על ידי קורט של דם‪ .‬ד( התשובה ״דאי חליק טרפה״ הוא דבר תמוה מאד‪ :‬הלא‬
‫זהו דבר שלא יוכל להיות במציאות‪ ,‬שיהא עור השרירים מבפנים וקרום הריר‬
‫מבחוץ‪ .‬וכבר עמד על קושיה זו רבינו ניסים בפירושו על האלפסי‪ .‬והוא מביא בשם‬
‫רש״י‪ :‬״דאי חליק הפנימי באדמימות טרפה דאמרינן דרוסה היא״‪ .‬פירוש זה אינו‬
‫ברש״י שלפנינו‪ ,‬אבל הפירוש הזה הוא דחוק מאד‪ .‬בדרוסה נמצאת רק נקודה‬
‫אחת אדומה‪ ,‬או כתם קטן אדום בגודל הצפורן‪ ,‬בשעה שמהבטוי ״חלין!" משמע‬
‫שהקרום הפנימי הוא כלו אדום וגם העור החיצון הוא כלו לבן‪ .‬אבל אין מחלה‬
‫בעולם שתוכל לגרום דבר נפלא כזה‪ .‬ונפלא הדבר‪ ,‬שהרמב״ם )הלכות שחיטה‪ ,‬פ״ג‬
‫הלכה כ׳־כ״ב( אינו מביא כלל דין זה ״דאי חלין‪ 6‬טרפה" )הגירסא בהרמב״ם‬
‫שמביא בעל שלטי הגבורים אינה לפנינו‪ ,‬ויש ידים לחשוב‪ ,‬שכל‪.‬המאמר הזה ״למה‬
‫לי למימר וב׳״ לא היה לפניו‪ ,‬או שחשב הרמב״ם‪ ,‬כי תלמיד טועה הוסיק אותו‬
‫׳‬ ‫מעצמ^(‪.‬‬

‫‪ 0‬פח אני מוצא מקום להעיר‪ ,‬עד כמה נחוצח לחרבניט לכל הפחות יריעת מעטח בחכמת‬
‫הרפואה‪ .‬ידיעה בזו חיחח מצלת אותם מסברות פורחות באויר ומשגיאות גסות מאד‪ .‬הפוסקים‬
‫מביאים דין ״אט היו שניהם אדומים או שניהם לבנים טרפה"‪ ,‬והנה שניהם אדומים הוא דבר‬
‫שיוכל לחיות! החצון הוא אדום ע״פ טבעו מפני שהוא בנוי משרירים אדומים‪ ,‬והפנימי יוכל‬

‫‪121‬‬
 ‫ר ש״ י‬
‫׳ ׳׳‪.‬יי*‘‪■,‬‬ ‫זה שלא כלגד זה—כגון זח למעלה וזה‬
‫‪V‬‬
‫למטה‪ .‬בקורקבן פסול— הכי ם״ל משוט‬
‫שהמאכל מתאסק שם ומחלחלו ולכנס בלקב‪,‬‬
‫עד שיוצא דרך נקב השלי‪ .‬ופעיא ביה—‬
‫צועקת‪ ,‬שאעפ״י שהקנה מוציא קול אי‬
‫אפשר שלא יהא הושט מתפשט עמו‪ .‬ואני‬
‫שמעתי! פעיא מנשמת‪ .‬גמדא— כווצת‬
‫רטיי׳׳ר בלעז‪ ^ .‬מיהלדזין — מיתרמין‬
‫דמיכוולי אהדדי‪ .‬י‬
‫גכורא‬
‫איבעיא להר! ניקבו מהיהם זה טולא‬
‫כנגד זה מהד? אמר מר זוטרא נמזכליה דרב‬
‫פפא‪ :‬בוומט כטר‪ ,‬בקורקבן פסול‪ .‬מתקיק‬
‫לה רב אפוי! אדרבה ווטט דאכלה ביה‬
‫ופ׳ניא ביה רווח גמדא ליה ופשטא ליה‬
‫זמלין דמיההדזין בהדי הדדי‪ ,‬קורקבן‬
‫דמילח נייח כדקאי קאי! א״ל רב אחא‬
‫בריה דרב יוסק לרב אשי! הכי אמרינן‬
‫משמיה דמר זוטרא דאמר משמיה דרב‬
‫פפא כוותל‪.‬‬

‫באור‬
‫מקומות רבים בהתלמוד יעידו‪ ,‬כי היה רב פפא בקי בחכמת הנתוח ובעלילי‬
‫רפואה‪ ,‬כפי מצב החכמה בזמנו‪ ,‬וגם בשאלות הטרפות הראה ר״פ‪ ,‬כי יודע הוא‬
‫להבחין בין שני דברים הדומים זה לזה למראית עין ולהבדיל ביניהם‪ .‬כשנתעוררה‬
‫השאלה‪ ,‬אם באיזה אבר לקבו שלי עורות זה שלא כנגד זה‪ ,‬החליט רב פפא כי בושט‬
‫פסול ובקורקבן כשר‪ .‬בהושט שני העורות מחוברים זה לזה ברקמת חבור תוחחה‪,‬‬
‫ולפיכד בשעת תנועותיו‪ ,‬למשל בשעת האכילה‪ ,‬יוכלו שלי הנקבים להזדמן זה כנגד‬
‫זה‪ .‬מה שאין כן בהקורקבן‪ ,‬שקרום הריר מחובר אל קרום השרירים בחבור חזק‬
‫באופן שלא יוכל האחד לזוז מן השלי‪ ,‬ולפיכך אי אפשר שיזדמן לקב לגד לקב‪ .‬רב‬
‫אשי צדק בקושיתו‪ ,‬אבל דבריו אינם מדוייקים‪ .‬אי אפשר לאמר קורקבן דמילח נייח‪,‬‬
‫כדקאי קאי; הקורקבן עם שריריו העבים והחזקים לא ינוח בשעת עיכול המזון‪ ,‬אלא‬
‫מתנעלע ברחיים של בית טחנה ‪.‬‬

‫ר סו״ י‬ ‫גמרא‬
‫אינו קרום—ואם ליקב ולסתם‪ ,‬אפילו‬ ‫ואמר רבה! קרום שעלה מחמת מכה‬
‫עלתה בו סתימה עבה‪ ,‬אילה מתקיימת‪,‬‬ ‫בוושט אילו קרום‪ .‬יאמר רבה! וושט אין‬
‫כדאמרילן ביבמות בכרות שפרה ליקב‬ ‫לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים‪ .‬למאי‬
‫פסול‪ ,‬לסתם כשר‪ ,‬וזהר פסול שחוזר‬ ‫ל״מ? לספק דרוסה‪.‬‬
‫להכשרו‪ .‬זהו למעוטי קרום שעלה מחמת‬
‫לד‪.‬ירת אדרם אם תקרד! בר דלקת‪ ,‬למשל אם ד‪.‬בדומזת טתתד‪ .‬מים דוחחיים אד אבלד‪ .‬איזד! דבר‬
‫חרי!‪ !:‬כמו חרדל‪ ,‬הלתית וכיוצא בהט‪ .‬אבל שיהיו שני העורות לבנים זהר דבר נגד המציאות‪.‬‬
‫והדין חזה כמו הרבה דינים אחרים לא בא אלא משוט דרוש וקבל שלר‪ .‬והנה הט״ו מקשה! ״למה‬
‫אמרינן כאן דאין האחד מגין על השני‪ ,‬מאי שנא מריאה‪) .‬סימן ל״ו( דאמרינן אפילו נגלד הקרום‬
‫העליון כלו כשר?" והט״ז מתרץ ״דטפי עדיק כשאין הקרום השני כלל מהך דהכא‪ ,‬שישנו לפנינו‬
‫והוא לקוי ‪ . . .‬״ וזהו דבר מסתבר‪ .‬ולפי זה אם היה ניטל עור אחד מן הושט לולו היה מתכשר על‬
‫ידי השני‪ ,‬כן נראה לי בתירוץ קושיה זאת‪ ,‬אבל למעשה לא נסמוך על זה להקל‪ .‬לפי דבריו אילו‬
‫ניטל עדר החיצון כלו — חיתה כשרה‪ .‬אבל בלי שרירים הן לא תוכל הבהמה לבלע גם קומץ קטן‬
‫של חציר‪ ,‬ותמות ברעב אחרי ימים מועטים‪ ,‬ואם תנסה לבלע תחנק מיד‪ .‬אמנם למעשה‪ .‬לא יסמוך‬
‫הט״ז על סברתו לה״קל‪ .‬אבל מעטה בזה לא יבא לשאלה לעולם‪ ,‬מפני שדבר כזה הוא נגד המציאות‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫דכל הקרבי דטרפרת לא מההיא להר סתיטא דסלקא‬ ‫מכה בריאה טואיהר קררם‪,‬‬
‫לריאה פוהיקבה רדרפן סרתמהר רלסתיטת כבד במרה‬ ‫בהר לאחר זמן‪ ,‬רלא דמי‬
‫דלקמן‪ ,‬דההיא סתימה מעיקרא היא‪ .‬אין לר בדיקה‬ ‫רלסתימת דירכים בחלחרלת‬
‫אדרם ראין מפת דם הכרת בר‪.‬‬ ‫מבחרץ— לפי עהערר החיצרן‬
‫בארד‬
‫קררם פועלה מחמת מכה איהר קררם‪ .‬הראה היה לי לפרטו‪ ,‬טומיירי בבהמה טזהיקב‬
‫רטונזה על ידי חץ מבחרץ אר על ידי קרץ מבפהים רבמטיד ימים אחדים לא התהר‬
‫להבהמה כלרם לאכל‪ ,‬עד שעלה קררם דק ררך על המכה‪ ,‬שאילר היר הרתהים לה לאכרל‪,‬‬
‫היה המזרן מסתהן דרך ההקב רמביא לידי דלקת מרגלית ברקמת החברר שבין עררגרת‬
‫הריאה‪ ,‬רתהרעת הררשט בשעת האכילה היתה מעכבת להעלרת קררם‪ .‬רבא רבה להשמיעהר‪,‬‬
‫כי קררם כזה איהר קררם‪ ,‬ראם היר הרתהים להבהמה לאכרל היה הקרע הקררם• כד היה‬
‫הראה לי לפרסו• אד רש״י ארמר‪ .‬״אפילר עלתה בר סתימה עבה איהה מתקיימת"‪ ,‬אבל‬
‫מדרע לא תתקיים? הלא ירם ירם אהר רראים‪ ,‬כי בכל שאר המקרמרת שבגרק מכה‬
‫שהעלתה קררם רהעשה צלקת‪ ,‬הצלקת מתקיימת אק על פי שהרא מתהרעע תהרעה מררבה‪.‬‬
‫כהראה הטעם הרא לא מדעי אלא דתי‪ ,‬רביסרדר מרהח הכלל‪ ,‬כי דבר שהאסר פעם אחת‬
‫אין להתירר לערלם‪ ,‬רדרמה לדין הכלירת שהקטיהר על ידי מחלה ראחר כד היטלר‬
‫לגמרי בידי אדם שלדעת ררב הפרסקים היא טרפה‪ ,‬אעפ״י שהיטלר הכלירת כשרה)עיין‬
‫שר״ע יר״ד סימן מ״ד(‪ .‬אבל אם כן הדבר‪ ,‬למה מרסין‪ 5‬רש׳׳י ״אפילר עלתה בר סתימה‬
‫עבה איהה מתקימת"? הן לא בקירם הקררם הדבר תלרי‪ ,‬כי אם במה שהאסרה‪ .‬רעיין‬
‫להלן בדבר ״כלירת שהקטיהר"‪.‬‬
‫ר ש״ י‬ ‫גמ ד א‬
‫תררבץ הררשט — מקרם דברקר בלחי‪.‬‬ ‫איתמר! תררבץ הררשט‪ ,‬רב אמר! במשהר‬
‫במשהר— אם היקב שם• מקרם השחיטה‬ ‫מקרם שחיטה הרא‪ ,‬רשמראל אמר‪ 5‬בררבר‬
‫הרא— ראם שחט שם כשרה‪ ,‬הילכד דיהר‬ ‫לאר מקרם שחיטה הרא‪ .‬הי היהר תררבץ‬
‫כררשט‪ ,‬רכי גמירי הגרמה בקהה הרא‬ ‫הררשט? אמר רכר׳ רב ביבי בר׳ אביי! כל‬
‫דגמירי‪ ,‬אבל בררשט לא שייכא הגרמה‪.‬‬ ‫שחרתכר רערמד במקרמר זהר תררבץ הררשט‪.‬‬
‫חרתכר רערמד במקרמר—שהררשט רד הרא‪,‬‬ ‫אלא איזהר רשט עצמר? כל שחרתכר רכריץ‪.‬‬
‫רכשחרתכיןארתר איהר מרחיב‪ .‬רכר*ץ—רהכפל‬ ‫ירהה אמר זירא‪ :‬מבלעתה‪ ,‬אמר רב אריא!‬
‫פי ההקב בצד חללר רהסתם ערגל פי החלל‪.‬‬ ‫פחרת משערתא רעדיק מחיטתא‪.‬‬
‫מבלעתה—מקרם בית הבליעה קררי תררבץ‬
‫סמרד לראש ההקב מאד‪ .‬פחרת משערתא"‬
‫מאררד שעררה‪.‬‬
‫בארר‬
‫הערר החיצרן של הררשט בהרי משהי שטיחים של שרירים‪ :‬השטיח האחד משתרע‬
‫לארכר של הררשט‪ ,‬רמתחיל מתחתית הגלגרלת משהי צדי פי הקדרה‪ ,‬השטיח השהי‬
‫הרא של חרמי שרירים ההרלכים עקלתרן רסרבבים את הררשט בעגרלים שבלרלירם; הם‬
‫מתחילים מסחרסי הגררן למטה מעט מן הראשרהים‪ ,‬רלפיכד כשהחתרד את הררשט למטה‪,‬‬
‫אז השרירים העגרלים מכררצים את הררשט‪.‬‬
‫‪123‬‬
 ‫ר ע ״י‬ ‫גבורא‬
‫להגר ברשערר—עד כמה הרא כשר לשחיטה‪.‬‬ ‫כי אתא רמי ב״ר יחזקאל אמר‪ :‬לא‬
‫לאר מקרם שחיטה הרא—אפילר הכי אמר‬ ‫תציחר להר להגי כללי דכייל יהרדח אחי‬
‫רב במשהר‪ ,‬מידי דהרי אגרגרה דבין במקרם‬ ‫משמיה דרב‪ ,‬הכי אמר רב‪ :‬ררפוט נחגר בר‬
‫שחיטה בין שלא במקרם שחיטה שרה‬ ‫חכמים שיערר‪ ,‬מכלל דתררבץ הררשט לאר‬
‫‪.‬‬ ‫שיערריה‪i. .‬‬ ‫מקרם שחיטה הרא רקאמר במשהר ‪.‬‬

‫בארר‬
‫לא חציחר להגי כללי רכר‪ /‬כלרמר מה שנאמר למעלה בשם רב כי תררבץ הררשט‬
‫כקיבתר במשהר—לא משרם שחרא סרבר כי הררבץ הררשט הרא מקרם שחיטה‪ ,‬אלא משום‬
‫שהנקב בר יכרל לגררם סכנה‪ ,‬ראין הדבר הלרי בזה אם רארי הרא לשחיטה אר לא‪.‬‬

‫ר ש״ י‬ ‫גמרא‬
‫עד מקרם שישעיר—שיש שם שער שגרררין‬ ‫למעלה עד כמה? אמר רב לחמן‪ :‬עד כדי‬
‫תפיסת יד‪ .‬למטה עד כמה? אמר רב בסכין מכרס הפנימי‪ .‬טפח בררשט—מיקרי‬
‫נחמן אמר רבה בר אברה‪ :‬עד כדי כרס‪ ,‬רקא סלקא דעתך דלא אזיל שער בתרך‬
‫שישעיר‪ .‬איני! רהאמר רבילא אמר גניבא הררשט רלא מידי ראת אמרת עד מקרם‬
‫משמיה דרב‪ :‬טפח בררשט סמיד לכרם זה שישעיר‪ ,‬דהא עד םרן‪ 5‬הררשט כלר מצי‬
‫כרס הפנימי‪ . .‬אמאי כי קא שחט בכרס שחיט‪ ,‬רכירן דלאר ררשט הרא היכי מצי‬
‫קא שחיט? אימא טפח בכרס סמרד לררשט שחיט ביה? אימא טפח בכרם סמרך לררשט—‬
‫זהר כרס הפנימי‪..‬איבעית אימא‪ :‬כי קאמר דהיינר טפח ראשרן של כרם הרי כרם‬
‫הפנימי רנקרבתר במשהר‪ ,‬רלפי שהרא‬ ‫רב בתררא דמשעיר טפי‪.‬‬
‫נחבא במקרם המיצר בין צלערת החזה‬
‫קרי ליה פנימי רכל שאר הכרס קררי במתליתין החיצרנה רלדרלה בקריעת ררבר‪ .‬כי‬
‫קאמר רב — טפח בררשט מיקרי כרס‪ -‬בתררא דמשעיר טפי — שהשער נכנס בתרד‬
‫הררשט טפח‪ ,‬רלערלם מקרם שחיטה הרי הררשט עד מקרם השער‪.‬‬

‫בארר‬
‫עד כדי שישעיר‪ .‬קררם הריר של בני המעים כרלם איננר חלק‪ ,‬אלא מלא ציצין‬ ‫^‬
‫ציצין הנקראים בשם ״מילת"' רהמתנשאים על שטחר כשעררת קצרצרת; רלפיכך מישרשר‬
‫דרמה ‪,‬למישרש הברחט‪ .‬רגם קררם הריר של הררשט הרא משעיר‪ ,‬אעפ״י‬
‫שציצירתיר אילן גברהרת כל כך כמר בשאר חלקי בני המעים‪ .‬אבל אם נשרה את קררם‬
‫הררשט זמן הרבה במים‪ ,‬עד שתקלק האפיטליה של הציצין‪ ,‬אז יראר גם עליר כשעררת‬
‫קצרצרת ממש‪ .‬טפח בררשט סמרד לכרס זה הרא כרס הפנימית‪ .‬כלרמר אין גברל ניכר‬
‫בין הררשט רבין הכרס הפנימית‪ ,‬אלא הררשט מתרחב מעט מעט רלא פתאם‪ .‬רלא לדינא‬
‫אמר זאת רב אלא בתרר לימרד מדע‪ ,‬מפני שלדינא אין לפקא מיניה כלל‪ ,‬כירן שזה‬
‫רזה נקיבתר במשהר‪ .‬רקא סלקא אדעתיה דהמקשן שהציצין נמצאים רק בהכרם עצמה‬
‫רלא בהררשט ראילד? כל הרשט עד הכרם הרא מקרם שחיטה‪ ,‬רמפני זה הרא שראל‪ :‬אמאי‬
‫■‬ ‫כי קא שחיט בכרם קא שחיט?‬
‫‪124‬‬
‫אבל קושיה זו גם מצד עצטה היא חשרהד! בואד‪ ,‬רכנראד! לא באד! אלא לשם פלפול‬
‫בעלמא‪ .‬הן הוושט‪ ,‬שארכו אצל השור הוא בערך מאה סהטימטר‪ ,‬המצא מגולה רק‬
‫בחציו העליון על הצואר ורק שם נוכל לכדוה אוהו בשעה שחיטה‪ .‬חציו ההחתון‪,‬‬
‫שארכו כמה וכמה טפחים‪ ,‬כמום כלו בביה החזה בין ערוגוה הריאה מאחורי הלב‪,‬‬
‫ואיך השהטהו שם? אבל גם ההירוץ הראשון המוה עוד יוהר מן הקושיה עצמה‪,‬‬
‫הוא מםרם דברי רב ואומר! טפח בכרם םטיד לוושט‪ ,‬זהר כרם הפנימי‪ .‬וא״כ רב‬
‫לדינא אמר זאה! כלומר רק טפח אחד כקרא בשם כרם הפהימיה והקיבהה במשהו‪,‬‬
‫ושאר כל הכרם נקראה כרם החיצונה ואין נקיבהה טרפה אלא קריעהה טרפה‪ .‬אבל‬
‫הלא על ידי הנקב יצא הפרש מן הכרם ויעורר דלקה קרום הבטן‪ ,‬ואין כמוה חיה‪,‬‬
‫ומפני מה היא כשרה?‬
‫רש״י‬ ‫גמרא‬
‫הורבץ הושט שהיטל כולו— לקמיה פריד‪,‬‬ ‫אמר רב נחמן אמר שמואל! הורבץ הוושט‬
‫והא איכא עיקור םימנים* והנא הונא —‬ ‫שניטל כולו מלחי כשר‪ .‬והכאהונא‪ :‬ניטל‬
‫הנא דמהניהין דפרקין מםייעא ליה‪,‬‬ ‫לחי התחהון כשר‪ .‬מהקיק לה רב פפא!‬
‫הונא כמו הנא דידן‪ .‬ניטל לחי ההחהון‬ ‫והאיכא עיקור םמנים? ולרב פפא קשיא‬
‫כשר—וכיוון שניטל הלחי נהלשו הםימנים‬ ‫מהני׳ ״ניטל לחי ההחהון כשרי'‪ .‬בשלמא‬
‫שבלחי ההחהון הם מחוברים‪ .‬קשיא‬ ‫מהלי׳ לרב פפא לא קשיא! הא דאיעקור‬
‫טהני׳ — דקהכי כשר‪ .‬הא דאיעקור‬ ‫איעקורי הא ראיגום איגומי מעילוי םימכים‪,‬‬
‫עקורי— עיקור םימנים כשנעקד הוושט מן‬ ‫אלא לשמואל קשיא‪ .‬לא הימא כולו אלא‬
‫הלחי ומן הבשר ‪ .‬הא דאיגום אגומי מעילוי‬ ‫אימא רובו• והאמר רבה בר חנה אמר‬
‫םמנים — שנגמם הלחי מן הבשר שמוטל‬ ‫שמואל! םימנים שנדלדלו ברובן טרפה?‬
‫על הםימנים בין הלחי והםימן דלאו‬ ‫אמר רב שישא בדיה דרב אידי! הא דאקפיל‬
‫עיקור הוא שהםימנים מעורין בבשר‪.‬‬ ‫איקפולי‪ ,‬והא דאפרוק אפרוקי‪.‬‬
‫אלא לשמואל קשיא— ה א דר״פ‪ ,‬דלדידיה‬
‫איכא עיקור םימנים‪ ,‬דקאמר הורבץ הוושט‬
‫שניטל‪ ,‬דמשמע שהוושט לבדו ניחק ונחלש‬
‫מן הבשר‪ .‬דאקפל אקפולי‪-‬שנקלן‪ 5‬מעל‬
‫הבשר‪ :‬אקפל כמו ונקלק ודומה לו‬
‫וקפלו אח האבנים דמםכח םוטה)דק ל״ה(‪.‬‬
‫דאפריק אפרוקי^‪-‬כדבר הנעקר בכח‬
‫שנעקר כאן מעט וכאן מעט עד רובו ראוהו‬
‫מיעוט המחובר אינו מחובר ביחד‪ ,‬הלכך‬
‫לאו חיבור הוא‪ ,‬דלא הדר בריא‪.‬‬

‫באדר‬
‫םוגיה זו‪ ,‬שנתחבטו בהבנחה חכמי הפוםקים‪ ,‬נהקשהה גט לי בשני דברים שלא‬
‫עמדו עליהם המפרשים‪ ,‬הכה שמואל אומר! הורבץ הוושט שניטל כולו מן הלחי כשר‪,‬‬
‫ורב פפא בא ומקשה עליו טעיקיר םימנים‪ .‬אבל םיטנים מאן דכר שטם? חורבץ‬
‫הוושט גם ־לרב אינו מקום שחיטה‪ ,‬ולשמואל אינו נטרק בנקב‪ ,‬אלא אם כן כחהך או‬
‫‪125‬‬
 ‫נקרע רובו ‪ .‬ואין עליו תורת סימנים כלל‪ ,‬הרי זה דומה לטעכו בחיטים והודה לר בטועררים ‪.‬‬
‫הרמב״ם )הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ט׳ הלכה כ״א( כנראה הרגיש בזה והוא פוסק להלכה‪:‬‬
‫״סימנים שנדלדלו רובן טרפה וכו׳‪ ,‬וכן אם נתקפלו ‪ . . .‬אבל אם נתפרק רוב תורבץ הוושט‬
‫מן הלחי‪ ,‬הרי זו מותרת‪ ,‬שאין ה תורב ץ ר אוי ל ש חי ט ה'‪ /‬אבל אם כן מה לי נתקפל'‬
‫מה לי נתפרק‪ ,‬מה לי כולו‪ ,‬מה לי רובו? כיוון שאינו ראוי לשחיטה אין תורת‬
‫סימנים עליו!‬
‫אבל גם לשונו של שמואל אינה מדויקת כל צרכו• מדבריו היינו יכולים להחליט‬
‫שתורבץ הוושט מחובר על ידי קישורים או שרירים אל הלחי התחתונה עצמה‪ ,‬אבל‬
‫באמת אין הדבר כד* תורבץ הוושט או בית הבליעה בנוי גם הוא משני קרומים‪:‬‬
‫מקרום הריר‪ ,‬שהוא ההמשד של קרום הריר של חלל הפה‪ ,‬ומהעור החיצון של‬
‫מרירים המחוברים למעלה אל תחתית הגלגלת‪ ,‬אבל אין לו שום שייכות אל הלחי‬
‫התחתונה ל( ורק למטה במקום שמתחיל הוושט‪ ,‬השרירים המקיפים אותו‪ .‬בתהלוכות‬
‫שבלוליות יוצאים מן הסחוסים של הגרון‪ .‬אבל גם הגרון אינו מחובר ישר אל‬
‫הלחי התחתונה‪ ,‬אלא הוא מחובר על ידי קשור של רקמת הגידים אל עצם הלשון‬
‫המונחת בין שתי זרועות הלחי התחתונה‪ .‬עצם הלשון‪ , hyoideum 08 ,‬הדומה‬
‫בתמונתה להאות ״ רומאית‪ ,‬היא העצם היחידה בהגו‪.‬ן‪ 5‬התלויה ועומדת באויר‬
‫ומחוברת אל שאר עצמות השלד לא על ידי פרקים או סחוסים‪ ,‬אלא על ידי שרירים‬
‫בלבד‪ .‬מצד האחד היא מחוברת על ידי שרירים אל עצמות הגלגלת‪ ,‬ומצד שני‬
‫אל הלחי התחתונה על ידי שרירים רחבים שמהם בנויה הקרקע של חלל הפה )טרפש‬
‫הפה‪ .(Diaphragma oris ,‬לפי זה מאמרו של שמואל‪ :‬״תורבץ הוושט שניטל מן הלחי‬
‫התחתונה"— הוא לאו דוקא‪ ..‬אבל אפשר מאד‪ ,‬כי חוסר הדיוק בדברי שמואל הוא‬
‫אשר נתן תואנה לרב פפא להקשות את קושיתו‪ .‬כבר הזכרנו‪ ,‬כי את רב פפא נוכל‬
‫לחשב למומחה בעניני נתוח האברים‪ ,‬אין אנו יודעים איה וממי למד את הענינים האלה‪,‬‬
‫אבל אין כל ספק אצלנו שהיה בקי בהם‪ (*.‬ורב פפא בשמעו את דברי שמואל ״תורבץ‬
‫הוושט שניטל כולו מהלחי"‪ ,‬ומדעתו כי התורבץ כשהוא לעצמו אינו מחובר עם הלחי‪ ,‬אלא‬
‫שהוושט הוא מחובר עם הגרון‪ ,‬וזה האחרון מחובר עם עצם הלשון ועם הלחי‪ ,‬החליט‬
‫כי דברי שמואל הם על דיד ההפלגה‪ .‬ובאמת ד‪5‬תו הוא‪ ,‬כי הוושט יחד עם הגרון‬
‫שניטלו מן הלחי אינם עושים טרפה‪ .‬ולפיכך הקשה‪ :‬והא איכא עיקור סימנים? על‬
‫המשנה ניטל לחי התחתון לא קשה מידי‪ ,‬מפני שאם נגמום באיזמל את עצם הלחי‪,‬‬
‫הסימנים ישארו על מקוטם מפני שהם אינם מחוברים בלי ישר אל הלחי‪ ,‬ומלבד זה‬
‫הם מחוברים זה אל זה ואל עמוד השדרה על ידי רקמת החבור‪ ,‬אבל אם הסמנים יהיו‬
‫ניטלים‪ ,‬הלא זהו עיקור סימנים )ועיקור סימנים לרש׳׳י הוא טרפה כשהוא לעצמו‪,‬‬
‫ולבעל הלכות גדולות רהרמב״ם‪ ,‬אעפ״י כשהוא לעצמו אינו עושה טרפה‪ ,‬הסימנים‬
‫נעשים בלתי ראויים לשחיטה(‪ .‬התשובה‪ :‬״לא תימא כולו—אלא אימא רובו״ לא היתה‬
‫מספקת‪ .‬אבל גם התשובה האחרונה‪ :‬״ד‪.‬א דאקפל איקפולי‪ ,‬הא דאפרק איפרוקי" היא‬

‫*( ההבדל שבין התורלץ והוושט הוא בדה‪ ,‬שבהוושט קרום חריר מחובר אל רןרום השרירים‬
‫וזה האחרון־ אל עמוד חשדרח על ידי רקמה חבור רבה וחוחהה‪ ,‬ובהתורבץ החבור הוא על ירי‬
‫רקמה חבור קשה‪ ,‬ולפיכך הנקב אינו מםובן כל בך‪.‬‬
‫*( עיין ספרנו ״רמ״ח אברים" על אודות חערת רב פפא בנידון עצם האיסטוורא‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫גם כן לא ברורה‪ .‬ראהו רואים כי רסף^ רהרנוב״ם נוחולקים בפיררסו הדברים! לרפו״י‬
‫דאיפרוקי היא טרפה ולהרמב״ם דאיפרוקי היא כסורה‪ .‬וכנראה היתה לפני הרכוב״ם‬
‫גירסא אחרה מאטר היא לפנינו בגמרא‪ .‬ועל פי הגירסא ההיא תורבץ הוומט לחוד‬
‫ועיקור סימנים לחוד‪.‬‬

‫’®״ר‬ ‫גמרא‬
‫רוב עו בי ה—כליביר‪ ,‬כי טסוערינן רובה‬ ‫ופסוקת הגרגרת‪ .‬תנא! כמה פסוקה‬
‫ברוב עוביה מעערינן‪ ,‬ועובי הקנה היינו‬ ‫הגרגרת? ברובה‪ .‬וכמה רובה? רב אמר!‬
‫מן העור ולצואר וכו׳ ולעובי הצואר קרי‬ ‫רוב עוביה‪ .‬ואמרי לה! רוב חללה‪.‬‬
‫נמי עובי הקנה‪ ,‬בשיעור זה נמדד עובי‬
‫התבוד‪ ,‬וקודם שיגיע לחצי חלל הוי רוב‬
‫עוביה עם הדפנות והחלל מפני שדופן‬
‫הקנה עב מלמעלה‪ ,‬ולצד הצואר אינו אלא קרום דק‪ ,‬וסתמא כשנפסק הקנה מלמעלה‬
‫למטה הוא נפסק‪ ,‬ומהני עובי התהידלאשלומי לרובא‪ ,‬ובמיעוט התחתון הוי חצי החלל‬
‫או רובו‪.‬‬

‫באור‬
‫דברי רש׳׳י מדוייקים מאד‪ .‬אבל צריך לדעת‪ ,‬כי מה שאצל רש״י נקרא ״מלמעלה״‬
‫הוא כלפי הפנים‪ ,‬ומה שנקרא אצלו ״מלמטה" הוא כלפי העורק‪ .‬הסחוסים או התנוכים‬
‫אינם טבעות שלמות‪ ,‬אלא דומים לחרמש או לירח בן יוטו‪ ,‬עבים כלפי הפנים והולכים‬
‫ומתדקקים כלפי העורק‪ ,‬ומה שחסר לטבעת משלים הקרום שבין חוליה לחוליה‪.‬‬

‫רש״י‬ ‫גמרא‬
‫מטבעת הגדולה—כר׳ יוסי בר׳ יהודה‬ ‫תני ר׳ חייא בר יוסק קטיה דר׳ יוחנן! כל‬
‫הצואר כולו כשר לשחיטה‪ ,‬מטבעת הגדולה ומחלוקתו בפ״ק )דק י״ח( נקט לה מיהו‬
‫עד כנפי ריאה התחתונה‪ .‬אמר רבא! אנן קיימא לן כר׳ חנינא בן אנטיגנוס‪,‬‬
‫תחתונה שהיא עליונה‪ ,‬שאני אומר כל דמשיפוי כובע ולמטה כשרה‪ .‬כנפיריאה—‬
‫שפושטת צוארה ורועה ובלבד שלא תאנס‪ .‬אוני ריאה‪ .‬התחתונה—כדמפרש רבא‬
‫יתיב ר׳ יוחנן ור״ש בן לקיש‪ ,‬נפיק טלתא תחתונה כשהבהמה תלויה דהיינו אונות‬
‫מבינייהו! אנס בסימנים ושחט פסולה‪ ,‬קטנות‪ ,‬שהיא עליונה‪ ,‬כשאוחזין בקנה‬
‫היקב הקנה למטה מן החזה נידון כריאה‪ .‬והריאה תלויה למטה‪ .‬כנפי— כמות שהן‬
‫נטתחין ופורשין כנפים למעלה‪ ,‬אעפ״י‬
‫שהקנה יורד ביניהם עד מקום חיבורן‪.‬‬
‫שאני אומר כל שפושטת צוארה ורועה—ולא‬
‫יותר‪ ,‬לכד אני מפרש תחתונה שהיא עליונה‪ ,‬שלא תאמר תחתונה כשאוחזין הקנה‬
‫דהיינו כנגד כל הריאה‪ .‬שלא תאנס—למשוך הסימנים חוץ לחזה בידי אדם‪ .‬למטה מן‬
‫החזה— למקום שאין ראוי לשחיטה‪ .‬נידון כריאה— בנקב משהו ולא ברוב כגרגרת‪.‬‬

‫‪127‬‬
 ‫בארד־‬
‫טבעת הגדולה — זה סחוס הטבעת‪ ,Cortilago cricoidea ,‬שבין הכובע דבין‬
‫הגדגרת‪ .‬ניקב הקנה למטה מן החזה נידון כריאה‪ ,‬כי דרך הנקב שבהגרגרת יכגם האויר‬
‫בשעת הנשימה אל רקמת החבור שבין הערוגות ויתקבץ שם במדה מרובה וילחץ את‬
‫שתי הריאות יחד‪ .‬ומשם יתפשט האויר למעלה אל הצואר ויכנס אל רקמת החבור‬
‫שתחת העור‪ ,‬ומשם יתפשט הלאה אל תחת העור של כל הגוק‪ .‬זהו מה שנקרא‬
‫״הצביה האוירית של העור״‪ , Emphysema subcutaneum ,‬מחלה קשה מאד׳‬
‫רשן״ י‬ ‫גמרא‬
‫איזהו חזה— לגבי חזה ושוק של שלמים‬ ‫תנו רבנן! איזהו חזה? זה הרואה את‬
‫הניתן לכהנים‪ .‬הרואה את הקרקע— אינו‬ ‫הקרקע למטה עד הצואר למעלה עד‬
‫משבר מן הצלעות בגובה הצדדין כלום‪,‬‬ ‫הכרס‪ .‬חוחד שתי צלעות משתי דפנות‬
‫אלא השומן התחתון כמות שהוא בהסחוס‬ ‫אילד ראילה וזהו חזה הניתן לכהנים‪.‬‬
‫שבראשי הצלעות‪ .‬למעלה עד הכרם —‬
‫ושיעור ארכו למעלה עד הכרס‪ ,‬כשהבהמה‬
‫תלויה להפשיט היו נוטלים אותו וחותר‬
‫ב׳ צלעות הקטנות העליונות עמו משתי‬
‫דפנות‪ ,‬אחד מכאן ואחד מכאן והן שסביב‬
‫הקנה ונקראין פורציל׳׳א‪.‬‬
‫באור‬
‫מספר הצלעות אצל האדם הם שנים עשר זוגות‪ ,‬ואצל מעלי הגרה שלשה עטר‬
‫זוגות‪ .‬כבר בארתי בספרי ״רט״ח אברים"‪ ,‬כי אצל האדם זוג הצלעות העליונות אינו‬
‫עולה במנין‪ ,‬כי הן נחשבות כדבר אחד עם החזה׳ רלפיכל החזה עם הזוג העליון‬
‫נקראים בשם מפתח של לב‪ ,‬מפני שהן דומות למפתח! טבעת עם קנה‪ .‬אולם גם את‬
‫הזוג התחתון שהוא ג״כ קטן לא חשבו חז״ל למנין הצלעות‪ ,‬ולפיכך מספר הצלעות‬
‫אצל חז״ל אחד עשר זוגות גם אצל מעלי הגרה‪.‬‬
‫רש״י‬ ‫גמרא‬
‫קרמא עילאה ~ המחובר לגולגולת‬ ‫ניקב קרום של מוח‪ .‬רב ושמואל דאמרי‬
‫מבפנים‪ .‬ואע״ג דלא אינקיב תתאה—הקרום‬ ‫תרווייהו! קרמא עילאה אע״ג דלא אינקב‬
‫הרד שהמוח מונח בתוכו‪ .‬חייתא—שק‪.‬‬ ‫תתאה‪ .‬ואמרי לה עד דאינקב תתאה‪.‬‬
‫דמתנח ביה מוחא — שהמוח מונח בתוכו‪.‬‬ ‫וסימליד! חייתא דמתנח ביה מוחא‪.‬‬
‫כנגדו בביצים ניכר — בביצי זכר אתה‬ ‫ארבב״ח אמר ריב״ל! כלגדרבביצים ניכר‪.‬‬
‫יכול להכיר רביצת המוח‪ ,‬שגם להם יש‬
‫שני קרומים לבד הכיס והאחד חיצוך‬
‫ואחד שהביצים מוכחים בו ‪.‬‬
‫באור‬
‫הלכה זו נתפרשה בפירוש המשנה‪ ,‬ושם הוכחנו כי לא הקרום הוא העיקר במוח‬
‫הגלגלת אלא המוח עצמו‪ .‬הקרום אם ינקב יכול להביא לידי סכנה‪ ,‬רק משום‬
‫‪128‬‬
‫טדלקה הקררכורם‪ ,‬ההיה כסירבית אר בורגליה‪ ,‬הפעל לרעה על הבורח עצבור‪ .‬כורבן‬
‫הדבר כי הסכבה ירתי קירבה כפוהקררם הרד )תהאה( יסברל אי^זה קלקול‪.‬‬
‫רטו״י‬ ‫גמרא‬
‫כל מה שבקדרה — בגרלגרלה עד שלא‬ ‫אטר ר׳ יהרשע בן לרי משרם בר קפרא !‬
‫טרח כל טה שבקדרה נדרן כטרח‪ ,‬התחיל התחיל לצאה טן־ הקדרה ליעשרת חרט‪,‬‬
‫ליטשרד נדרן כחרט השררה‪ ,‬רמהיכן טתחיל שהרי חרט השדרה טן הטרח הרא בא‪.‬‬
‫ליטשרד? אטר ר׳ יצחק בר גחטכי‪ :‬לדידי נידרן כטרח— בנקב טשהר• ליטשרד—לצאת‬
‫מיפרשא לי טיניה דר׳ יהרשע ב״ל! כטין שני טן־ הקדרה לצד החרט‪ .‬כידרן כחרט —‬
‫פרלין יש טרבחין על פי הקדרה‪ ,‬טן הפרלין בפסיקת הררב‪ .‬פרלין —גלנ״ץ‪ .‬על פי‬
‫רלפכים כלפנים‪ ,‬טן הפרלין רלחרץ כלחרץ‪ .‬הקדרה— לטקרם חברר הצראר רהגרלגרלת‪.‬‬
‫ר׳ ירמיה בדק בערפא ראשכח כטין שני‬ ‫'‪' •V .‬־; ■ ׳ ■‬

‫פרלין טרנחין על פי הקדרה‪.‬‬

‫בארד‬
‫נידון כחרם השדרה רטרפתר בפסיקת הררב‪ .‬כד היא דעתם של ררב החכמים‪,‬‬
‫אבל יותר מתאימה לידיעתנו הירם בחכטת הרפואה היא דעת ר׳ יעקב שנקיבת חרט‬
‫השדרה היא בטשהר‪ ,‬כטרח הגלגרלת‪ .‬רטכל שכן טרח הטטרשד‪ ,‬שכל נקודה בר היא‬
‫מרכז רטקרר לתפקידים שונים ונכבדים‪ ,‬עד שיש בר נפרדה אחת )צררר החיים( שאם‬
‫נגע בה חרדה של מחט‪ ,‬באותו רגע ימרת הברק בלי כל תנועה רפרכרם‪ .‬רלפלא‬
‫בעינינו‪ ,‬כי דעת ר׳ יעקב הנכונה לא נתקבלה להלכה‪ ,‬אעפ״י שרבי)מסדר המשנה(‬
‫הורה כטרתר‪ .‬הכל תלוי במזל‪ ,‬ואפילו הלכה הטירסדת על בסים המרע‪ — .‬שבי הפרלין‬
‫הם שבי שטחי הפרקים שהחוליה העליונה מתחברת על ידם עם עצם העררק של‬
‫הגלגולת• הפרקים האלה נמצאים משני צדי החור הגדול של הגלגולת ודומים‬
‫באמת לשני פולין‪ ,‬טה שבראה יפה בהגלגולת של האדם ושל שאר היונקים‪ .‬לפלא‬
‫בעינינו שר׳ ירמיה מצא את שבי הפולץ האלה גם בעוק‪ .‬מתורת הבתוח של העופות‬
‫ידענו‘( כי הפרק שבין עצם העורק ובין החוליה הראשונה אצל הערק הוא משטח‬
‫אחד‪ ,‬הנמצא באמצע תחת החור הגדול‪ ,‬ורק חריץ דק מאד עובר עליו באמצע ומזכיר‬
‫את שבי שטחי הפרקים של החיות היונקית‪.‬‬
‫ר ש״ י‬ ‫גמרא‬
‫חלל גדול — חלל האמצעי‪ .‬חלל קטן —‬ ‫ניקב הלב לבית חללו‪ ,‬בעי רבי זירא‪:‬‬
‫לבית חלל קטן או לבית הלל גדול? א״ל הרבה חדרים קטנים יש לו סביב‪ .‬סמפון‬
‫אביי‪ 5‬מאי תיבעי לד? מי לא תבן‪ :‬ר׳׳שאומר גדול — אמצעי שבאומה‪ .‬התם לבית‬
‫עד שתינקב לבית הסמפונות‪ ,‬ואמר רבה הסמפונות קתני— ולא תנא לבית הסמפון‪,‬‬
‫בר תחליפא אמר רבי ירמיה בר אבא אבל הכא 'לא תני לבית החללים אלא‬
‫אמר רב עד שתינקב לסטפון גדול‪ ,‬הכי לבית חללו‪.‬‬
‫השתא? התם לבית הסמפונות קתבי‪,‬‬
‫להיכא דשפכי סמפונות כולהו‪ ,‬והכא‬
‫’‪:;':‬׳־ג•‬
‫‪.‬לבית חללו קתני‪ ,‬מה לי חלל גדול מה לי‬
‫חלל קטן?‬
‫‪.3 . K. BpaHAT, AHaT0nH4 AOManiHEz UTaq. C. ller-6ypr, 1875 cip, S‬‬
‫‪129‬‬
‫■‪A‬‬

‫באור‬
‫כבר בארנו‪ ,‬כי חלב יכיל בקרבו ארבלה חללים! פרוזרור וחדר מימין רפררזדור‬
‫וחדר משמאל‪ .‬המכולים של החדרים הם שוים זה לזה‪ ,‬אעפ״י שלמראית עין החדר‬
‫הימני קטן מן החדר השמאלי‪ .‬ולפיכך מפרש הרמב״ם)הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ששי הלכה ב׳(!‬
‫חלל גדול זה החדר השמאלי‪ ,‬חלל קטן זה החדר הימני‪ .‬הרמב״ם שהלך בעקבות‬
‫גלינום חשב‪ ,‬כי בהחדר הימני נמצא רק דם‪ ,‬ובהחדר השמאלי דם מעורב באויר‪.‬‬
‫יותר קרוב להשמע‪ ,‬כי בשם חלל קטן נקרא כל אחד מהפרוזדורים ובשם חלל גדול‬
‫כל אחד מהחדרים‪ ,‬ולפיכך אומר ר׳ זירא ״לבית חלל קטן״ בלי ה׳ הידיעה‪ .‬השו״ע‬
‫מונה רק שלשה חללים בהלב‪ .‬כנראה הוא אינו חושב את הפרוזדור הימני לחלל‬
‫בפני עצמו‪ ,‬מפני שהוא רק כעין התרחבות של הוורידים הנבובים‪ .‬בכל אופן צדק‬
‫התלמוד באמרו! מה לי חלל גדול מה לי חלל קטן‪ ,‬הסכנה היא שוה בנקיבת כלם‪.‬‬
‫‪; S ,‬־‪I ,‬‬

‫׳׳'־׳‬
‫רש״י‬ ‫גמרא‬
‫במשהו—אם ניקב‪ .‬כל חלב מיקרי חלב‬ ‫קנה הלב‪ ,‬רב אמר! במשהו‪ ,‬ושמואל‬
‫בין טמא בין טהור‪ ,‬ושומן אינו אלא לשון‬ ‫אמר! ברובו‪ .‬הי ניהו קנה הלב? אמר‬
‫חכמים‪ ,‬כגון גבי שתי חתיכות אחת של‬ ‫רבה בר יצחק אמר רב! חלב שעל גבי‬
‫חלב ואחת של שומן וכד משום דגבי חלב‬ ‫דפנות‪ .‬דפנות ס״ד? אלא שעל גבי דופני‬
‫תנייה‪ .‬על גבי דפנות— היורד על הצלעות‬ ‫ריאה ‪ . . . . .‬אזל ר׳ חייא בר יוסק אמרה‬
‫מן השדרה‪ .‬על גבי דפנות ס״ד? ומאי‬ ‫לשמעתא דרב קמיה דשמואל‪ ,‬א״ל! אי‬
‫חיותא תליא ביה ‪ .‬שעל גבי דופני ריאה—‬ ‫הכי אמר אבא‪ ,‬לא ידע בטרפות ולא כלום‪.‬‬
‫קנה שומן שיורד בין שתי ערוגות הריאה‬
‫ודבוק בשדרה ומחובר לחלל הלב‪. .‬‬
‫ב או ר‬
‫קנה הלב‪ ,‬הוא מה שנקרא בשם המזרק הגדול‪ , Aorta ,‬שממנו יוצאים כל‬
‫העורקים שבגוק‪ .‬הוא ‪,‬נקרא בשם ״חלב" בשביל צבעו הלבן בלבד‪ ,‬אבל אין כל‬
‫שמנונית בו‪ ,‬אלא הוא מרוקם מגידים ושרירים חלקים‪ ,‬וכחומר אלאסטיי הוא עלול‬
‫להתרחב תחת הלחץ טל גלי הדם‪ ',‬הנכנסים לתוכו בכל דפיקה ודפיקה של הלב‪,‬‬
‫•‪/‬׳׳■;•‪v‬׳‪•:‬‬
‫ולהתכווץ ברגע המנוחה של הלב‪ .‬הקדמונים האמינו‪ ,‬כי רק הלב הימני מכיל‬
‫בקרבו דם הבא אל הלב דרך הווריד הנבוב מן הכבד‪ ,‬והלב השמאלי מקבל אויר מן‬
‫הריאה‪ ,‬כדי לצנן את הדם‪ ,‬והלב שולח את האויר דרך המזרק הגדול לכל חלקי‬
‫הגוק‪ .‬שמואל‪ ,‬שהיה רופא‪ ,‬קלט אל מוחו את טעותם של רופאי זמנו‪ .‬אמת הדבר‪,‬‬
‫כי גלינוס שכתב את ספריו בימי ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬כבר הוכיח כי קנה הלב אוצר‬
‫בתוכו גם דם; הוא חשב‪ ,‬כי הדם מסתנן אל הלב השמאלי דרך נקבים בלתי נראים‬
‫•י ‪':•’v‬‬ ‫לעין מן החדר הימני‪ .‬והראיה! כי אם ניקב איזה עורק הוא מזנק דם במדה יותר‬
‫מרובה מאשר יזנק הדם מן הוורידים ‪ .‬אבל‪ ,‬כנראה לא הגיע הדבר הזה לשמואל‪,‬‬
‫ולפיכך חשב שקנה הלב אין בו דם אלא אויר בלבד‪ ,‬וכיון שהאויר נכנם לתוכו לא‬
‫בלי אמצעי‪ ,‬כי אם על ידי ורידי הריאה‪ ,‬לא יוכל להתקבץ במדה מרובה בין‬
‫ערוגות הריאה‪ .‬ולפיכך רק אם יפסק ברובו קנה הלב‪ ,‬עושה טרפה‪ ,‬אבל לא בנקב של‬
‫משהו‪ .‬רב לא היה רופא‪ ,‬בכל אופן לא למד את חכמת הרפואה מספדי היונים‪ .‬ובכל‬
‫‪130‬‬
‫זאת‪ ,‬או יותר נכון לומר דרקא בשביל זאח‪ ,‬צדק בדבר הזה‪ ,‬שנקב בקנה הלב ערטודו‬
‫טרפה‪ .‬יכול להיות שרב למד זאת מן הנסיון באותן השנים שששש את אהד הרועים‬
‫כדי ללמוד ולהבחין בין מין קבוע למין עובר‪ .‬ואק על פי שיאמר עליו שמואל‪ :‬״אי‬
‫הכי אמר אבא לא ידע בטרפות ולא כלום"‪ ,‬דבריו נאמנים וקיימים‪.‬‬

‫רש״י‬
‫תלתא קני הוו—לאחר שהקנה נכנם לחזה‬
‫מתפצל לשלשה• חד פריש לריאה —‬
‫ומתחלק בתוכה והן הן סמפונות‪.‬‬
‫דריאה כריאה — בנקב במשהו‪ .‬דכבדא‬
‫ככבדא—עד שינטל כולו‪ ,‬כדתנן צבי כבד!‬
‫ולא נשתייר ממנו כלום• דליבא פליגי—‬
‫רב ושמואל לעיל‪.‬‬
‫גמרא‬
‫אמר אמימר משמיה דרב נחמן! תלתא‬
‫קני הוו‪ :‬חד פריש לליבא וחד פריש‬
‫לריאה וחד פריש לכבדא‪ .‬דריאה כריאה‪,‬‬
‫דכבדא ככבדא‪ ,‬דליבא פליגי‪ .‬מר בר חייא‬
‫מתני איפכא! דריאה ככבדא‪ ,‬דכבדא‬
‫‪,‬‬ ‫כריאה ‪ ,‬דליבא פליגי ‪.‬‬

‫באור‬
‫דברי רב ‪.‬נחמן כשהם לעצמם הם נכונים ופשוטים מאד‪ .‬תלתא קני הוו—שלשה‬
‫מיני קנים ישנם בגוק‪ .‬חד פריש לליבא— המין האחד הוא אשר יכנס אל הלב‪ .‬זהו‬
‫המזרק הגדול ועורקי הריאה‪ ,‬הנושאים אל הלב את הדם שנזדכד בהריאה‪ .‬וחד פריש‬
‫לריאה— הגרגרת המתפצלת לסמפונות של הריאה‪ .‬וחד פריש לכבדא— צנורי הכבד‬
‫והמררה‪ .‬אין אנו נכנסים בזה לבקר‪ ,‬אם הלכה זו מתאימה לידיעתנו בחכמת‬
‫הרפואה‪ .‬על אודות הכבד כבר דברנו בפרושנו להמשנה‪ .‬בכל אופן אין בזה שגיאה‬
‫גסה נגד תורת הנתוח‪ .‬אבל פרוש רש״י למימרא של רב נחמן הוא תמוה מאד‪ .‬ואנו‬
‫עומדים משתאים‪ ,‬איד יכול הפרשן הגדול הזה להוציא דברים זרים כאלה מעטו!‬
‫״לאחר שנכנס הקנה לחזה מתפצל לשלשה"— כאלו המזרק הגדול הנושא את הדם מן‬
‫הלב אל כל האברים הוא ענן‪ 5‬של הגרגרת‪ ,‬או שהקנה של הכבד )צנור המררה או‬
‫ווריד השער( הוא ענק של הגרגרת‪ .‬די לו לאדם להסתכל בסקירה קלה אל הגרגרת‪,‬‬
‫כדי שיוכח שממנה אינם יוצאים שום ענפים אחרים חוץ מן הסמפונות‪ .‬ומאשר אנו‬
‫יודעים את דייקנותו של רש׳׳י בכל דבר הנוגע לעניני נתוח‪ ,‬נוטים אנחנו לשער כי לא‬
‫מפיו יצאו הדברים האלה‪ ,‬כי אם איזה תלמיד טועה הכניס את הדברים הזרים‬
‫האלה בפרושו של אביר־ המפרשים‪ .‬הרמב״ם אינו מביא את המימרא של רב נחמן‬
‫כלל‪ .‬ולחנם הביאו ה״שלחן ערוד" בסגנונו של רש״י‪.‬‬

‫ר ש״ י‬
‫הורה רבי— שבא מעשה לידו והורה‬
‫להחמיר ולא ספיד על דבריו‪ .‬רוב עורו—‬
‫אם נחהד רוב היקק עורו סביב‪ ,‬אעפ״י‬
‫שהמוה לא נפרד כלום‪ ,‬טריפה■ ואמרי‬
‫לה רוב מוחו^דכיון שנפסק ונפרד המוח‬
‫מבפנים‪ ,‬אק על גב שהעור כולו קיים‪,‬‬
‫‪131‬‬
‫גמרא׳‬ ‫‪.‬‬
‫נשברה השדרה‪ .‬תנו רבנן! חוט השדרה‬
‫שנפסק ברובו‪ ,‬דברי רבי; ר׳ יעקב אומר!‬
‫אפילו ניקב‪ .‬הורה רבי כר׳ יעקב‪ .‬אמר‬
‫רב הונא! אין הלכה כר׳ יעקב‪ .‬וכמה‬
‫רובו? רב אמר! רוב עורו‪ .‬ואמרי לה!‬
‫רוב מוחו‪ .‬מאן דאמר רוב מוחו כ״ש רוב‬
‫•‪9‬‬
 ‫טרפה‪ .‬כ״מ רוב עורו— מהרי רוב העור‬
‫מחזיקו וכיון מהפסק העור סוק‪ .‬המוח‬
‫לפרד ולצאת‪ .‬היולי— מם חכם‪ .‬בדק ברוב‬
‫עורו— ואמכח דלא איפסיק רוביה והדר‬
‫בעי למיבדק ברוב מוחו דניהוי המי קיים‪.‬‬
‫כתמיד פסול‪ ,‬התמסמס פסול גרסיכן‪,‬‬
‫ואחוט דמדרה קאי‪ ,‬אע״ג דהמסמסה קילא‬
‫מהמרכה‪ ,‬כדמפרמ ואזיל‪ ,‬אפילו הכי‬
‫תנא תרווייהו‪ ,‬דאי תהא המסמסה לחודה‬
‫הוה מפרטיהן דהיינו נסיפד כקיתון‪.‬‬
‫הטרכה מכתרככה והעמית המוח בתוך‬
‫הקרום כמים ונמפד מראמו לסופו ומסופר‬
‫לראטו‪ ,‬ואם היו כוקבין אותו היה יוצא דרך‬
‫הנקב‪ .‬ואינו יכול לעמוד— מפני מנעמה‬
‫צלול‪ ,‬אבל לא כל כד טיהיה הטפך כקיתון‬
‫טל מים‪ ,‬אבל כמאוחזין אותו ומניח קצתו‬
‫למעלה מידו הוא נכפק וכופל‪ .‬אע״ג דאמרן‪,‬‬
‫מוח לא מעלה ולא מוריד‪ ,‬ה״ט בהפרדה‬
‫אבל בהמרכה לא‪ .‬התמסמס פסול‪ ,‬נתמזמז‬
‫כמר—ולהכי הדר הקט התמסמס פסול‪ ,‬דלא‬
‫תימא התמזמז והתמסמס חדא הוא‬
‫ולאיפלוגי עליה אתא‪.‬‬
‫עררו‪ ,‬לבו״ד רוב עררו — רוב מרחו‬
‫כואי? ת״ש דאנלר כיולי‪,‬איור רב הרכאן‬
‫רובו מאמרו רוב עורר; מרח זה לא מעלה‬
‫ולא מוריד‪ .‬רב כתן בר אבין הרה יתיב‬
‫קטיה דרב‪ ,‬בדק ברוב עורר‪ ,‬רקא בדיק‬
‫ברוב מרחו‪ ,‬א״ל! אם רוב עררו קיים‪ ,‬מרח‬
‫זה איכר מעלה ראיכר מוריד‪ .‬אמר רבב״ח‬
‫אמר ריב״ל! כתטרך פסול‪ ,‬נתמסמס פסול‪.‬‬
‫איזוהי המרכה ואיזוהי המםמםה?הטרכה‬
‫כל שנמפד כקיתון‪ ,‬מסמסה כל הואיהו‬
‫יכול לעמוד‪ .‬בי רב אמרי! התמסמס פסול‪,‬‬
‫נתמזמז כמר‪ .‬טיתיבי! רמב״א אומר! בהמה‬
‫מהתמזמז מוחה טרפה? ההיא התמסמס‬
‫איתמר‪.‬‬

‫באור‬
‫כבר הזכרנו למעלה‪ ,‬מאין כל טעם מספיק להקל בנקיבת מוח הטדרה יותר‬
‫מבכקיבת מוח הגלגולת‪ .‬ואם אמת הדבר מתפקידו מל מוח הגלגרלת הוא יותר הכבד‬
‫ויותר המגב מפני מהוא מרכז הטחמבה והרצון‪ ,‬ביחס ידוע יט חומר בטוח‬
‫הטדרה ממוח הגלגולת‪ .‬הנה ידעהו‪ ,‬כי חכמי הפיזיאולוגיה מרחיקים באיזמל חלקים‬
‫גדולים טל מוח הגלגולת טל יונה או כלב והם כמארים בחיים‪ ,‬אעפ״י מהם אינם‬
‫מבינים ואינם מרגימים כלום וחייהם הם רק חיי צמחים‪ ,‬אבל על ידי הלעטה‬
‫והמראה יוכלו לחיות ימים רבים‪ ,‬במעה מהפסק כל מהוא במוח המדרה מביא לידי‬
‫מיתה‪ .‬אם יהיה ההפסק בגובה המפרקת או הגב‪ ,‬אז ימות פתאם מפני טבץ טל‬
‫מרירי ההמימה‪ .‬ואם יהיה ההפסק בגובה המתנים‪ ,‬אז ימות לאחר זמן על ידי עצירת‬
‫המתן ודלקת טלחופית המתן והכליות‪ .‬ולפיכד על פי המקפת חכמי הרופאים בימינו‬
‫יותר נכון היה לפסק הלכה כרבי יעקב‪ ,‬מאם נטברה הטדרה וניקב הקרום— טריפה‬
‫מפני מאין כמוה חיה‪) .‬ולפיכד גם הורה רבי כרבי יעקב(‪ .‬כי אפילו אם נסכים למאן‬
‫דאמר יט טריפה חיה‪ ,‬הלא אין מאן דאמר יט איכה חיה כטרה‪ .‬אמת הדבר‪ ,‬כי נקיבת‬
‫מוח המדרה אינה גוררת אחריה מיתה בהחלט‪ ,‬ורק נקיבת מוח הממרמד גוררת‬
‫אחריה מיתה בהחלט‪ ,‬ואפטר הדבר כי החכמים החולקים על רבי יעקב ואמרו! חוט‬
‫‪132‬‬
‫הטודרה טוכפסק ברדבר טרפה‪,‬יסבוכר ענבום על כועשים טוהיר‪ .‬אבל הלא גם נקיבת כורח‬
‫הגלגלת אינה גוררת אחריה מיתה בהחלט‪ ,‬כמר למטול ‪.‬ניקב הלב לבית חללו‪.‬‬
‫והמשנה‪-‬דאלו טריפות נתיסדה על הנסיון של הרוב‪ ,‬ולא של המיעוט‪ .‬אבל עוד־ יותר‬
‫מזה נתפלא על דברי רב הוכא שאמר! ״רובו שאמרו רוב עורר‪ ,‬מוח זה לא מעלה ולא‬
‫מוריד"‪ ,‬ואם רוב עורו קיים‪ ,‬אז אין מן‪ .‬הצויד לברק את הטרח כאילו היו ההרגשה‬
‫והתעוררות התנועה באה מעור המוח ולא מהמוח עצמו‪ .‬קשה לשער‪ ,‬שרב חשב בי‬
‫לא המוח הוא העיקר‪ ,‬כי אם רק הקרום‪ ,‬המשמש רק כשוטר להמוח להגן על החוטר‬
‫הרד והעדין־ הזה שכל פעולות הגוק תלויות בו‪.‬‬
‫אבל בסוגיא זו יש גם סתירה ״מיניה וביה" ‪ .‬אם מרח זה אינו מעלה ואינו מוריד‪,‬‬
‫מבאר‬ ‫מדוע אם נתטרך או נתמסמס פסול? אין אנו יודעים מה זה מזמוז‪.‬‬
‫נתמזמז— ״נתרוקן מהמוח מקצתו מאיליו"‪ ,‬כלומר מה שנקרא אצל הרופאים בשם‬
‫סירינגומיעליה‪ , Syringomielia ,‬כלומר פחתת בחומר המוח‪ ,‬והמקומות הריקנים‬
‫מלאים מים‪ ,‬מחלה שאין לה סימנים ברורים שנוכל על פיהם להכיר אותה בל זמן‬
‫שהגוק חי‪ .‬אבל במה מזמוז טוב מטסמוס? אדרבה במסמוס )כלומר בהמרכת המוח(‬
‫יש איזה חיבור בין חלקי המוח הנפסק על ידי המוח הרך‪ ,‬ובטזמוז לא נשאר כלום‬
‫במקומות הריקנים‪ ,‬וההפסק הוא הפסק גמור‪ .‬רש׳׳י מרגיש בקושיה זו‪ ,‬ואומר! ״אע״ג‬
‫דאמרינן! מוח זה לא מעלה ולא מוריד‪ ,‬הני מילי בהפרדה אבל בהמרכה לא״‪ ,‬אבל‬
‫רש׳׳י אינו נותן טעם במה עדיפה הפרדה מהמרכה‪ ,‬אדרבה!‬
‫לפי שטתי‪ ,‬אני מבאר סוגיא זו באופן אחר‪ ,‬המתאים לידיעותינו בחכמת‬
‫הרפואה‪ .‬״וכמה רובו? רב אמר! רוב עורו‪ ,‬ואמרי לה רוב מוחו"‪ ,‬באשר אמרתי‬
‫למעלה‪ ,‬נוסדה הלכה זו על מעשים שהיו‪ ,‬שראו שהפסק מועט של מוח השדרה לא‬
‫הביא לידי מיתה‪ ,‬אעפ״י שנשברה השדרה‪ ,‬וא״כ בא קלקול זה על ידי כח פועל מבחוץ‪.‬‬
‫אבל הפסק בחוט השדרה הלא יכל להיות גם בלי כח פועל מבחוץ‪ ,‬למשל מזמוז‬
‫המוח )או סירינגוטיעליה( שהיא מחלה פנימית‪ ,‬וחסרון מבפנים לא שמו חסרון‪.‬‬
‫לפיכד אומרת הגמרא! ״מאן דאמר רוב מוחו"— כלומר! ובפחות מזה אין הבהמה‬
‫טריפה—״כ׳׳ש רוב עורו" — כל שכן שאינו טריפה אלא בשנפסק רוב עורר‪ .‬״ומאן‬
‫דאמר! רוב עררו‪ ,‬רוב מוחו מאי?"— בלומר אם העור כולו קיים ורק המוח כפסק‪,‬‬
‫טריפה היא או לא? על זה משיב רב הונא! ״רובו שאמרו רוב עורו‪ .‬מוח זה לא מעלה‬
‫ולא מוריד"‪ .‬כי אם היה העור קיים‪ ,‬אז אין הבהמה מרפה‪ ,‬אעפ׳׳י שנפסק המוחי‬
‫מפני שאם העור קיים‪ ,‬אז בודאי נפסק הטרח ממחלה פנימית‪ .‬״רב נתן בר אבין הוה‬
‫יתיב קמיה דרב‪ ,‬בדק )רב נתן( ברוב עורו רקא בדיק ברוב מוחו‪ .‬אמר לו! אם‬
‫עורו קיים מוח זה אינו מעלה ואינו מוריד"— בנוגע לטרפה ‪ .‬אני מוחק את המלה‬
‫״רוב" שבאה רק על ידי שיגרא דלישנא‪ .‬הטעם של רב הוא‪ ,‬אם אנו רואים שהעור‬
‫כולו קיים‪ ,‬אז הוא סימן שהפסק החוט בא לא על ידי כח פועל מבחוץ‪ ,‬אלא על ידי‬
‫מחלה פנימית ‪ ,‬שלדעת האמוראים הראשונים איכה טרפה מפני שחסרון מבפנים לא‬
‫שטו חסרון‪ .‬אולם מוצא׳ אני לנכון למחוק את המלה ״רוב"‪ ,‬מפני שאם יהיה גם‬
‫הפסק מועט בהעור‪ ,‬אז רגלים לדבר כי הפסק המוח הוא מסבה חיצונית‪.‬‬
‫‪ .‬״בי רב אמרי! כתמסטס פסול‪ ,‬נתמזמז כשר"‪ .‬מסמוס‪ ,‬בלומר המרבה‪ ,‬באה תמיד‬
‫על ידי סבה חצונית‪ .‬מזמוז‪ ,‬כלומר סיריכגוטיעליה‪ ,‬על ידי סבה פנימית‪ ,‬ודוק‪.‬‬
‫‪135‬‬
 ‫רש״י‬ ‫‪.‬‬ ‫גמ רא‬ ‫»‬
‫עד היכן חוט השדרה? — עד היכן כחו‬ ‫עד היכן חוט הפודרה? אמר רב יהודה‬ ‫‪ii‬‬
‫אמר שמואל! עד בין הפרשוה‪ .‬רב דימי של חוט להיות בהמה טרפה בפסיקתו?‬
‫בר יצחק הוה קא בעי למיזל לבי חוזאי‪ ,‬החוט יוצא מן המוח וחילד על פני כל‬
‫אהא לקמיה דר׳ יהודה‪ ,‬א״ל! ליחוי לר מר השדרה והאליה עד םו!‪ 5‬הזנב‪ .‬עד בין‬
‫בין הפרשות היכא? א״ל! זיל אייתי לי הפרשות— עד מקום שהוא מתפרש ומתפצל‬
‫גדי ואחוי לך‪ .‬אייתיה ליה גדי שמינה‪ .‬פצולין‪ .‬כנגד הירכים הוא מתחיל ליפצל‪,‬‬
‫א״ל! בליעה טפי ולא ידיע‪ .‬אייתי ליה ויוצא ראש אחדי לירך זו ואחד לזד‪,‬‬
‫כחוש‪ .‬א״ל!בליטןטפי ולא ידיע‪ .‬א״ל! תא והאמצעי יורד לזנב‪,‬ולמטה מאותןפצולין‬
‫אגמיד גמרא! הכי אמר שמואל! עד אחת כנגד שתי אצבעות הוא חוזר ומתפצל‬
‫טרפה‪ ,‬שלישית כשרה‪ ,‬שניה איני יודע ‪ .‬בעי עוד לג׳‪ ,‬ולמטה מהם עוד מתפצל וכן‬
‫רב הונא בדיה דרב יהושע! עד ועד בכלל‪ ,‬בהרבה מקומות עד סופו‪ .‬ואם נפסק מן‬
‫או דילמא עד ולא עד בכלל? בעי רב פפא! המוח ועד בין הפרשות הללו‪ ,‬כל מקום‬
‫את״ל עד ולא עד בכלל‪ ,‬פי פרשה מהו? שנפסק שם רובו טרפה‪ ,‬ואם למטה מבין‬
‫בעי ר׳ ירמיה! את״ל עד ועד בכלל‪ ,‬פרשה הפרשות נפסק‪ ,‬כבר תשש כח והירכים‬
‫עצמה מהו? ת״ש! הפרשה תידון כבשר‪ ,‬מעמידין את שדרתו ואינה מתה בכך‪.‬‬
‫מאי לאו פרשה ראשונה ושניה‪ ,‬לא אייתי ליה גדי שמן — שחוט ומופשט‪,‬‬
‫ולא היה לו שהות לעכב עד שיקרענו‬ ‫שלישית ‪.‬‬
‫ויראה לו הפצולין מבפנים‪ ,‬והיה מראה‬
‫לו מבחוץ‪ ,‬שהחוט לבן הוא ונפרד מבחוץ‬
‫כשנכנס בבשר האליה לכאן ולכאן מתחת‬
‫לעצם‪ .‬ולא ידיע— ה חו ט מבחוץ‪ ,‬והוא‬
‫צייד לכוון עד מלא חוט השערה‪ ,‬שאם‬
‫נפסק לכאן טרפה ואם נפסק לכאן כשרה‪.‬‬
‫בליטן טפי—והעצם שלבוקא דאטמא דוחק‬
‫הבשר ומדובק ודוחק בו את מוח החוט‬
‫הנפצל עליו עד שנעשה דק ואינו ניכר‪ .‬עד אחת — כל מקום שיפסק מן הצואר עד‬
‫בין הפרשה ראשונה טרפה‪ ,‬נפסק בין הפרשה שלישית כשרה שניה איני יודע‪.‬‬
‫את״ל עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו? — נפסק הפיצול עצמו מן החוט מהו?‬
‫ובפרשה ראשונה קאי‪ .‬תידון כבשר—שאם נפסק הפיצול כשרה וכו׳‪ .‬לשון אחר!‬
‫בין הפרשות׳ — הן צלעות קטנות של אליה• פרשות הוא בשר המפריש בין צלע‬
‫לצלע‪ ,‬פי הפרשות צלעות שבין פרשה לפרשה‪ .‬גדי שמן— חי‪ .‬בליעה טפי— הצלעות‬
‫נבלעין ואין ניכרין כשהוא חי‪ .‬בליטי טפי— ונפשט הבשר והכל דומה לצלעות‪ ,‬וכל‬
‫לשון זה אינו נראה לי וטפי גאון שמעתיו‪ .‬פרשה עצמה— נפסק החוט כנגד פרשה‬
‫שניה‪ ,‬בשר שבין צלע ראשון לשני מהו? ומפי גאון אחר שמעתי! פרשה עצמה—נשבר‬
‫הצלע עצמו‪.‬‬
‫באור‬
‫למען הבין את הפרושים השונים שרש׳׳י מפרש בהם את הטרמין ״בין הפרשות''‪,‬‬
‫אנו צריכים להזכיר דברים אחדים מתורת הנתוח‪ .‬מוח השדרה מגיע עד החוליה‬
‫הראשונה של המתנים ולפעמים עד השניה‪ ,‬ושם הוא מתפצל לציצית של חוטים‬
‫‪134‬‬

‫‘■ליזיזמי•״־■'’■‬
‫מנכומכים והולכים בתבוולת ״זלב הסום"‪ , Cauda equina ,‬בהצכור מל חוליות הבוהכים‬
‫ובהצהור של עצם העצה )ואצל הבהמות גם בחוליות האליה או הזנב(‪ .‬טבווח‬
‫השדרה יוצאים עצבים לכל ארכו פופלוח הפלפלוטוד עד האליה‪ ,‬אבל שרשי העצבים של‬
‫הגב ושל המתלים אילם לראים לעין‪ ,‬מסלי שהם מכוסים בשרירים‪ ,‬ורק העצב האחרון‬
‫של המתלים משלשת העצבים הראשולים של היוצאים מחורי עצם העצה גלויים ולראים‬
‫משהי צדי העצה‪ ,‬והם מתחברים יחד למקלעת העצה‪ , PiexuB sacraiis ,‬שממלהיוצא‬
‫העצב היותר גדול שבגוק ההקרא בשם גיד הלשה‪ .Nervus ischiadicus ,‬מובן הדבר כי‬
‫הפסק החוטים של ״זלב הסוס"' כייסיד אחריו שבץ כל האברים המקבלים ממהו את‬
‫עצביהם; והוא הדין כשהפסק איזה עצב אחרי צאתו ממוח השדרה‪ ,‬כי העצבים הם‬
‫המביאים את ההרגשה מן האברים אל מוח השדרה‪ ,‬והם הם המוליכים את התעוררות‬
‫התלועה מן המוח אל שרירי האברים ‪.‬‬
‫והלה להפרוש הראשון ששמע רש״י מרבותיו‪ ,‬בשם ״פרשה" יקרא שורש העצב‬
‫היוצא מחור העצה מבפהים )כלפי הבטן(; בשם ״פי הפרשה" יקרא פתח ההור‪ ,‬ו״בין‬
‫הפרשות" — המקום בעצם העצה' לגד החורים ובין שהיהם‪ .‬השאלה היתה! עד היכן‬
‫חוט השדרה? כלומר אם לשברה אחת מחוליות השדרה ולתחיבלו לבדק את החוט‪,‬‬
‫ואם מצאלו שלפסק ברובו או לתמסמם — עד כמה אלו תולים את הקלקול הזה בשבירת‬
‫השדרה‪) .‬אגב אורחא לעיר‪ ,‬כי בדיקה זו היא אחת מן הבדיקות היותר קשות‪ .‬מוח‬
‫זה סגור ביזיד צלור‪ ,‬בלוי מקשתות של עצם מחורזות זו על גב זו; וכדי להסתכל‬
‫בהחוט אלו צריכים לכרות במגרה את הקשתות מזה ומזה בזהירות יתירה‪ ,‬כדי שלא‬
‫לקלקל את החוט‪ .‬בלי צויד גדול אין עושין בדיקה זו(‪ .‬התשובה על השאלה היתה‪ :‬״עד‬
‫בין הפרשות"‪ ,‬כלומר עד המקום שהפצולים לראים לעין‪ .‬רב דימי שלא ראה מעודו‬
‫את הפצולים האלה‪ ,‬חפץ כי יראה לו ר׳ יהודה את מקוטם מבחוץ על המתלים‪.‬‬
‫רש״י אומר‪ ,‬כי היו הגדיים שהביא לו רב דימי שחוטים ולפשטים‪ ,‬רק לא היה לו‬
‫פנאי לקרע אותם ולהראות לו את הפצולים מבפלים‪ .‬אילי יודע טפלי מה לדחק‬
‫רש׳״י לזה‪ ,‬הלא אפשר שהביא לו גדיים חיים‪ .‬ועל פי רוב אי אפשר לסמן‬
‫מבחוץ את הגבול בין חוליות המתלים ועצם העצה• ״א״ל*‪ .‬תא אגמרך גמרא‪,‬‬
‫הכי אמר שמואל עד אחת טרפה‪ ,‬שלישית כשרה‪ ,‬שליה אילי יודע"‪ .‬כלומר אם‬
‫לשבדה אחת מחוליות השדרה ואלו לזקקים לפתח את הצלור ולהסתכל בהחוט אם‬
‫לפסק או לתמסמם‪ ,‬אלו יכולים להטריק רק עד הפצול הראשון )ועד בכלל(‪ ,‬מפגי‬
‫שהעצה שחוליותיה מדובקות זו לזו ומלבד זה היא מהודקת בין שתי עצמות‬
‫הירכיים )הקטליות(‪ ,‬אילה עלולה כלל להשבר‪ .‬להשבר תוכל דק החוליה האחרולה‬
‫של המתלים‪ .‬ואם מצאלו הפסק או מסמוס לגד הפצול השלישי ומכל שכן לגד הפצול‬
‫הרביעי‪ ,‬אז הבהמה כשרה‪ .‬רש״י מפרש ״מפני שאם מלמטה מבין הפרשות לפסק‪ ,‬כבר‬
‫תשש כח )החוט( והירכיים טעטידין את שדרתו ואינה מתה בכד"‪ .‬בדבר הזה לא‬
‫תוכל חכמת הרפואה להסכים עם רש״י‪ ,‬ומה בכד שהידכים מעמידות את השדרה‪,‬‬
‫אבל אם נפסקו החוטים בחיד הצלור‪ ,‬העצבים היוצאים ממלו )גידי הלשה( הם‬
‫כפגרים מתים ואילם מוכשרים לא להרגשה ולא לעורר תנועה בהשרירים‪ .‬הטעם לפי‬
‫דעתי הוא‪ ,‬מפני שעצם העצה המחוברת מחוליות עבות ומהודקת בין שתי עצמות‬
‫הירכים )הקטליות(‪ ,‬אילה עלולה להשבר כלל‪ ,‬ואם בכל זאת מצאנו הפסק בהחוט‬
‫הסגור בהעצה‪ ,‬לא נוכל לתלות את הסלסול בשבירת החוליה האחרונה של המתלים‪,‬‬
‫‪185‬‬
‫ואפטר טאנחנו בכצטכו קלקלנו את החרט בטגרה בסוכת הסירת העצבורת‪ ,‬ולפיכך‬
‫הבהמה כטרה‪ .‬אבל אם נמצא ההפסק או הטסמוס נגד הפצול הטני‪ ,‬כלומר נגד‬
‫החורים הראסונים טל העצה‪ ,‬אז אפטר הדבר‪ ,‬טהבהמה כפפה את טדרתה בטעת‬
‫טבירת החוליה‪ ,‬והחוט כלו כמתח וכמטך כלפי מעלה‪ ,‬והפצול הטני בא נגד החוליה‬
‫האחרונה טל המתנים‪ ,‬כמו טהוכיח זאת המנתח הירטל בכסיונותיו בגוק טל אדם‬
‫מת"(‪ ,‬ולפיכך קלקול נגד הפצול הטני הוא ספק טרפה‪ .‬והדבר הזה מעיד על‬
‫עומק טכלו טל טמואל‪ ,‬טבא על ידי טיקול הדעת למה טמצא הירטל על ידי הנסיון‪.‬‬
‫הראיה על זה‪ ,‬טהטעם הוא מפני טעצם העצה טחוליותיה מדובקות זו לזו אינה‬
‫עלולה לטבירה‪ ,‬אנו רואים ממה טבסמוך הגמרא טואלת! האיך הוא הדין בעוק?‬
‫״ר׳ ינאי אומר‪ :‬למטה מן האגפים‪ ,‬ור״ט בן לקיט אומר‪ :‬עד בין אגפים" )כלומר‬
‫עד בין הככפים(‪ .‬אבל כל קורא יוכל להוכח גם בתרנגולת מבוטלת‪ ,‬טחוט הטדרה‬
‫מטתרע אצלה עד הזנב‪ ,‬ומדוע אומר ר״ט בן לקיט‪ :‬עד בין הכנפים? הטעם לזה‬
‫הוא‪ ,‬מפני טאצל התרנגולת ואצל היונה חוליות הגב הן רק טבע במספר )אצל‬
‫אוז ובר אוזה — תטע(״ וחוליות המתנים וחוליות העצה כלן מדובקות זו לזו‬
‫ועוטות עצם טלמה אחת טאינה עלולה להטבר‪ ,‬ולפיכך דין טל חוט הטדרה נוהג‬
‫אצלן רק עד בין הככפים‪.‬‬
‫לפי הפרוט טטמע רט״י מפי גאון אחד‪ ,‬בטם ״פרטות" יקראו המקומות הפנויים‬
‫טבין זיזי הצדדים טל חוליות המתנים‪ .‬חוליות המתנים טאינן מחוברות לצלעות>‬
‫זיזי הצדדים טלהן הם ארוכים מאד‪ ,‬ורט׳׳י קורא להן ״צלעות קטנות טל אליה"‪,‬‬
‫והזיזים בעצמם נקראים בטם ״פי הפרסות"‪ .‬מן הפרוט הזה‪ ,‬טאיכו מתייטב היטב‬
‫על הלטון טל הגמרא‪ ,‬וטאינו מוצא חן בעיני רט׳׳י‪ ,‬גם דעת הרופאים אינו נוחה‬
‫הימנו‪ .‬לפי הפרוט הזה—״עד אחת" פרוטו עד הריוח הראטון טבין זיזי הצדדים טל‬
‫חוליות המתלים‪ ,‬״טניה" היא הריוח הטניטבין זיזי הצדדים‪ ,‬אבל את הזיזים האלה‬
‫קל מאד למטש אצל בהמה כחוטה‪ .‬אמת הדבר כי גם הפרוט הזה נוסד על איזה‬
‫בסיס מדעי‪ .‬הלא יודעים אנו כי מוח השדרה משתרע עד החוליה הראשונה של‬
‫המתנים‪ ,‬ורק לפעמים היא משתרע עד החוליה השניה‪ ,‬ומשם ואילך הוא מתפצל‬
‫לחוטי ״זלב הסוס"‪ ,‬ולפיכך הוא אומר‪ :‬עד אחת טרפה‪ ,‬שניה איני יודע‪ .‬אבל הלא‬
‫גם זנב הסוס מתפצל לעצבים ומהם יבנה גם גיד הנשה‪ ,‬ואיך נוכל לאמר עליו כי‬
‫פסיקתו אינה מעלה ולא מורידה‪ .‬גם הבטוי ״הפרשה תידון כבשר" הוא תמוה‪ ,‬הרי‬
‫זה כמי שאומר ״הבשר נידון כבשר"‪ .‬בשם גאון אחר אמנם מביא רט׳׳י‪ ,‬כי בשם ״פרשה"‬
‫לקראת הצלע עצמה ו״בין הפרטות" יהיה פרוטו בין הצלעות‪ ,‬אבל גם פרוט זה‬
‫הוא דחוק מאד‪ .‬עוד פרוש אחר מביא הכסן‪ 5‬משנה בשם ר׳ ירוחם‪ ,‬העומד בשיטתו‬
‫של רט״י שבטם ״פרשות" נקראים הפצולים היוצאים מחורי העצה ו״בין הפרטות"‬
‫‪.‬‬ ‫כקרא החוט הישר בשדרה שבין פיצול לפיצול‪.‬‬
‫טונה מכל אלה הפרוטים הוא פרוטו של הרמב״ם‪ ,‬אעפ״י שלדינא אין חלוק‬
‫בינו ובין רש״י‪ .‬בשם ״פרשה" מכנה הרמב״ם את כל אחת מחוליות העצה וזה לטולו‪:‬‬
‫)הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ט׳ הלכה ג׳ וד׳(‪ :‬״עד סו‪ 51‬פרטה שניה‪ ,‬שלא יטאר אחריה אלא פרשה‬
‫שלישית הסמוכה לתחילת האליה‪ .‬וג׳ פרטיות הן ואלו הן‪ :‬שלטה עצמות דבופין זה‬

‫‪ 0‬עין ספרי ימ״ח אברים ‪.‬‬

‫‪136‬‬
‫בזה למטה טחרלירה טל מדרה" )כלומר טהרלירת המתייים(‪ .‬רפה הראה הרבוב״ם כי‬
‫הילד הוא בעיבים עצומוח אחר גליכוס‪ ,‬גם במקום מטערהר כראיה לעיהים‪ .‬באמה‬
‫אצל האדם ואצל השור העצה היא מחמש חוליות‪ ,‬אצל העז והכבש מארבד חוליות‪.‬‬
‫אבל גליכרם מכה ארבע חוליות אצל האדם ושלש אצל הבהמה ‪ ,‬וכן מכו גם הרופאים‬
‫הערבים‪ ,‬ואחריהם כממד גם הרמב״ם‪.‬‬
‫רש״י‬ ‫גמרא‬
‫עד למטה מכבפיר הרי כה חוט השדרה‬ ‫בערפא? רבי יכאי אומר! למטה מן‬
‫דיליה‪ ,‬ולריש לקיש עד ככגד בין אגפים‪.‬‬ ‫האגפים‪ ,‬ור״ל אמר! עד בין אגפים‪ .‬אמר‬
‫עולא! הוה קאיטכא קמיה דבן פזי‪ ,‬ואייתו‬
‫לקמיה עופא ובדק עד בין אגפים‪.‬‬

‫ב או ר‬
‫מספר חוליות השדרה אצל העופות שוכה הוא ממספרן אצל בעלי חיים יובקים‪.‬‬
‫חוליות הצואר אצל חיוכים ‪,12‬אצלהתרכגולת—‪,13‬אצלהבר־אוזה—‪15‬ואצלהאוז—‪.18‬‬
‫חוליות הגב אצל היובה והתרכגולת— ‪ ,7‬אצל האוז והבר־ארזה— ‪ ,9‬ומספר הצלעות‬
‫כמספר חוליות הגב‪ .‬מספר חוליות המתכים‪ ,‬העצה והזכב ביחד הוא ‪ , 14‬אבל כולן‬
‫מהותכרת יחד ואי אפשר להבדיל חוליה מחוליה והן דרמות כולן לעצם אחת‪ .‬וכיון‬
‫שהפסק בחוט השדרה יכול להיות רק על ידי שבירת אחת החוליות או על ידי עיקור‬
‫חוליה‪ ,‬לפיכד אי אפשר שתהיה זאת למטה מחוליות הגב‪ ,‬ולפיכד גם הדין של הפסק‬
‫חוט השדרה יכול להיות רק או בחוליות הצואר או בחוליות הגב שהן רק עד האגפים‪.‬‬

‫דטו״ר‬
‫זריק לה— לבהמה שלא כשתייר בה כזית‬
‫מן הכבד דקסבר טרפה ‪ .‬מטביל לה—אוכלה‬
‫וכל מאכלם ע״י טיבול חומץ או חרוסת‪,‬‬
‫כך שמעתי‪ .‬אבל כראה בעיכי דבאיסור‬
‫והיתר טריק ומכשר הוה מייד למיתכי‪,‬‬
‫וזריק ומטביל לא מייד ביה‪ ,‬ומסתברא‬
‫דהכי קאמר! ר׳ חייא זריק לה לכבד של‬
‫כל בהמה ולא היה אוכלו דלא הוה חשיב‬
‫ליה‪ ,‬ור״ש מטביל ליה דאע״ג דלאו בשר‬
‫הוא קאכיל ליה משוםבריאותא וכד‪ ,‬הלכד‬
‫אם לא השתייר כזית להעלות ארוכה וכד‬
‫טרפה‪ ,‬ור׳ חייא לא בעי כדי להעלות‬
‫ארוכה אלא שיורא פורתא וכד ‪.‬‬
‫גמרא‬
‫כיטלה הכבד וכד‪ .‬הא כשתייר הימכה‬
‫כלום כשרה אע״ג דלא הוי כזית‪ ,‬והתכן‬
‫כיטל הכבד וכשתייר היטכה כזית כשרה?‬
‫אמר רב יוםן‪ !5‬לא קשיא! הא ‪ n‬חייא‪ ,‬הא‬
‫ר״ש בר רבי‪ .‬כי הא דרבי חייא זריק לה‬
‫ור״ש בר רבי מטביל לה וסימכיך עשירין‬
‫מקמציןוכו׳‪ .‬ר׳ זיראאמר וכד!כזיתשאמרו‬
‫במקום מרה‪ .‬רב אדא בר אהבה אמר!‬
‫במקום שהיא חיה‪ .‬אמר רב פפא! הילכד‬
‫בעיכן כזית במקום מרה רבעיכן כזית‬
‫במקום שהיא חיה‪.‬‬

‫ב או ר‬ ‫‪,‬‬
‫הקושיה מן הסיפא לרישא איכה חזקה מאד‪: .‬כזית הוא השיעור היותר קטן‬
‫בכל האיסורים‪ ,‬ופחות מכזית הוא שוה ללא כלום‪ .‬ואם כן אין כל סתירה בין הרישא‬
‫‪137‬‬
‫והסיפא‪ .‬אבל התירוע הוא עוד יותר דחוק‪ .‬על פי הפרוטו עעמע רמ״י‘ זרק ר׳ חיייא‬
‫את בשר הבהמה שניטל הכבד שלה ונשאר ממנו יותר כוכזית‪ ,‬ור״טו ברבי אכל מבפור‬
‫זה‪ .‬אבל מסופקים אנו אם אירע מעשה כזה בעולם‪ .‬כבר בארנו בפרושנו להמשנה‪,‬‬
‫כי לכל הענין של ניטלה הכבד יש רק ערל עיוני ולא ערך מעשי! בהמה שניטלה אצלה‬
‫הכבד לא בידי חירורג אמן וחרוץ במלאכתו‪ ,‬לא תוכל לחיות גם רגעים אחדים ‪ .‬אי‬
‫אפשר ליטול את הכבד‪ ,‬מבלי שיזוב דם הבהמה מהעורק של הכבד ומווריד הכבד‬
‫ומווריד השער‪ .‬כדי לעשות את החתיד הקשה הזה צייד הרופא החרוץ לפתוח את‬
‫הבטן של הבהמה‪ ,‬למצוא את העורק ואת הווריד הנמצאים מאחורי הכבד ולקשור‬
‫אותם בחוט של משי‪ ,‬ולקשור גם כן בחוט של משי את ווריד השער‪ ,‬ורק אחרי כן‬
‫יוכל לחיזיד בזהירות יתירה את הכבד‪ .‬מסופקני מאד‪ ,‬אם נמצא אז חירורג אמן‬
‫וחרוץ כזה לעשות את החחיד בבטן הבהמה שר׳ חייא לא אכל מבשרה‪ .‬ור״ש בר‬
‫רבי טבל אתי בשרה בחרוסת ואכל לתיאבון־״על פי דברי הפרוש ששמע רש״י‪ ,‬אבל‬
‫גם פרושו של רש״י הוא דחוק מאוד‪ .‬אם ר׳ חייא מנע את עצמו לאכול"כבד בכלל‪,‬‬
‫מפני שלא אהב תבשיל זה‪ ,‬האם מפני זה צייד הוא להכשיר בהמה שניטלה כבד שלה‬
‫ולא נשתייר בה כלום? ענין הטרפה תלוי בהכלל כל שאין כמוה חיה טרפה‪ ,‬ולא במה‬
‫שהחיד אוכל יטעם לו‪ .‬סוק דבר‪ ,‬סוגיה זה עוד לא מצאה פתרון נכון והיא עוד מחכה‬
‫לנגר ולבר נגר דיפרקינה‪.‬‬

‫רש׳׳י‬
‫כיתונא דורדא—מלבוש אדום שהריאה‬
‫מונחת בו‪ .‬ורדא על■ שם שטרום תחתון‬
‫אדום הוא‪ ,‬כדאמרלנן לקמן כאהינא סומקא ‪.‬‬
‫דאגליד‪-‬שניטל טרום העליון והופשט כמו‬
‫גלודה דמתני׳)דק נ״ד( ‪ .‬כאהינא סרמקא—‬
‫שנשארת בקרום התחתון והיא כתמרה‬
‫אדומה ‪ .‬דאוושא—כשנופחין אותה משמעת‬
‫קול כאילו רוח יוצאממנה‪ .‬ה״ג! אי ידעינן‬
‫מהיכא אוושא מותבינן עלה גדפא או גילא‬
‫או רוקא — מושיבין‪.‬על אותו מקוס כנק‬
‫פלומה בלע״ז‪ .‬גילא—קש‪ .‬אי מבצבצא״־‬
‫ההיא רוקא מחמת הנפיחה בידוע שיש שם‬
‫נקב‪ ,‬שהרוח יוצא משם‪ .‬טריפה— משום‬
‫ריאה שניקבה‪ .‬ואי לא — ידעינן מהיכא‬
‫אוושא‪ ,‬פעמים שאין יכול להבחין לשמיעת‬
‫האוזן מהיכן קול זה נשמע‪ .‬מייתינן‬
‫משיכלתא— קוניי״א בלע״ז‪ .‬דמיא פשורי‬
‫ומותבינן— לכולה ריאה לתוכה שכל מקום‬
‫שיש בה נקב יבצבצו המים‪ .‬דכווצן לה—‬
‫והנקב נסתם ואין זו בדיקה יפה‪ .‬דמטרשי‬
‫לה—מקשין אותה כאבן• ואם אין שם נטב‬
‫גמרא‬
‫‪ -‬הריאה שניקבה ‪ .‬רב ושמואל ורב אסי‬
‫דאמרי! סרמא עילאה‪ .‬ואמרי לה! קרמא‬
‫תתאה‪ .‬אמר רב יוסק בר מניומי א״ר‬
‫נחמן! וסימניו כיתונא דורדא דמנחא‬
‫פשיטא! אי אינקיב‬ ‫ביה ריאה‪.‬‬
‫עילאה ולא אינקיב תתאה‪ ,‬תתאה‬
‫מגין— כדרבה‪ ,‬דאמר רבד‪ !.‬האי ריאה‬
‫דאגליד כאהינא סומקא כשרה‪ .‬אנקיב‬
‫תתאה ולא אינקיב עילאה‪ ,‬מגין או לא‬
‫מגין? פליגי בה רב אחא ורבינא‪ ,‬חד‬
‫אמר! לא מגין‪ ,‬וחד אמר! מגין‪ .‬והלכתא‬
‫מגין‪ .‬כדרב יוסן!‪ ,‬דאמר רב יוסק! האי‬
‫ריאה דאוושא‪ ,‬אי ידעינן היכא אוושא‬
‫מותבינן עלה גדפא או רוקא או גילא‪,‬‬
‫אי מבצבצא טריפה‪ ,‬ואי לא כשרה‪.‬‬
‫ואי לא ידעינן היכא אוושא‪ ,‬מייתיהן‬
‫מתיכלתא • דמיא פשורי ומותבינן לה‬
‫בגווה‪ .‬בחמימי לא‪ ,‬דכווצי‪ .‬בקרירי‬
‫לא‪ ,‬דמטרשי‪ .‬אלא מותבינן בפשורי‬
‫ונפחינא לה! אי מבצבצא טרפה‪ ,‬ואי‬
‫תתאה אינקיב עילאה‬ ‫לא כשרה ‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫לא איכקיב‪ ,‬והאי דאררמא זיקא דביני בקרום העליון ריש נקב בתחחדן‪ ,‬טתקר>נ‬
‫העליון מחמה שהוא קלוש‪ ,‬ומים הקרים‬ ‫ביני הוא‪.‬‬
‫מרהחין אותה כשמחקשה‪ .‬חתאה אינקיב‬
‫— והרוח יוצא מבפנים דרד הנקב ואינו‬
‫יכול לצאת חוץ מפני קרום העליון‬
‫שמגין ונכנס הרוח לבין ב׳ הקרומים‪,‬‬
‫לפיכך היא משמעת קול‪.‬‬

‫ב או ר‬
‫כבר בארנו שכל אחת משתי הריאות מעוטפה בקרום מיוחד המרצק את כל‬
‫שטחה העליון ונכנס אל הסדהים שבין האונות ומרצק גם אותם‪ ,‬ובהגיעו אל שער‬
‫הריאה‪ ,‬כלומר אל המקום שהסמפונות והעורקים והוורידים הכנסים אל תוך הריאה‪,‬‬
‫הקרום מתקפל ומרצק את המחיצה‪ , Mediastinum ,‬שבין ערוגות הריאה ואת דופני‬
‫החזה מבפנים וגם את שטחו העליון של חצר הכבד )טרפש — ‪ .(Diaphragma‬לפי זה‬
‫קרום הריאה מציג לפנינו שק סגור מכל רוחותיו‪ ,‬בצדו האחד הוא עוטק את הריאה‬
‫ובצד השני הוא מרצק את דפני החזה‪ .‬שק סגור כזה יש להריאה הימינית ושק‬
‫סגור כזה יש להריאה השמאלית‪ ,‬ואין כל חבור! ביניהם‪ .‬הקרום הזה בנוי מרקמת‬
‫החבור של חוטים שזורים‪ ,‬שחוטים אלאסטיים רבים מעורבים ב ה‪ ,‬ולפיכך עלול‬
‫הקרום להמתח ולהתכווץ‪ .‬בשעה שאנו שואפים אויר בקרבנו‪ ,‬הריאה מתרחבת והקרום‬
‫מתרחב עמה ; ובשעה שאנו נושבים את האויר מקרבנו החוצה‪ ,‬הריאה מתכווצת וגם‬
‫הקרום מתכווץ עמה‪ .‬שטחו העליון של הקרום מרופד באנדוטליה‪ ,‬כלומר בלשכות‬
‫שטחיות דקות וחלקות מאד‪ ,‬עד שהוא נוצץ כראי מלוטש‪ .‬מלבד זה הקרום מזיע‬
‫מקרבו תמיד נוזל נסיובי במדה מצומצמת‪ ,‬מפני שבתוך הקרום נמצאים צנורי לימפה‬
‫במדה מרובה‪ ,‬והפיות הדקים מאד של צנורי הלימפה פתוחים אל חלל בית החזה‬
‫ושופכים את נוזל הלימפה לתוכו‪ ,‬ומצד שני הם בולעים את הנוזל הנמצא בבית‬
‫החזה‪ ,‬אם הוא נקבץ שם יותר מן חמדה הנחוצה‪ .‬נוזל זה מרטיב את שני שטחי‬
‫הקרום הנוגעים זה בזה )קרום הריאה וקרום הדופן( ומגין עליהם מן החכוך הבא‬
‫על ידי פעולת הנשימה‪.‬‬
‫המנתחים בזמן הזה מבחינים רק קרום אחד של הריאה‪ ,‬הם אינם חושבים ואינם‬ ‫״‬
‫יכולים לחשב את השטיח הדק של האנדוטליה לקרום בפני עצמו‪ .‬לא כן חכמי‬
‫התלמוד‪ ,‬הם מדברים מקרמא עילאה וקרמא תתאה‪ .‬כנראה חשבו את השטיח של‬
‫האנדוטליה לקרום בפני עצמו‪ ,‬וחשבו כי יוכל הקרום העליון להנקב בשעה שהקרום‬
‫התחתון נשאר שלם )וזהו אמנם אמת ונכון(‪ ,‬אבל הם חשבו שיוכל גם כן הקרום‬
‫התחתון להנקב‪ ,‬והאויר יוכל לצאת מן הריאה ולהתקבץ בין שני הקרומים‪ ,‬אבל‬
‫זהו דבר שאי אפשר‪ .‬הגלד של האנדוטליה הוא דק ורפה כל כך‪ ,‬עד שלא יוכל‬
‫לעצור בעד האויר טבלי להקרע‪ ,‬ואם אנו רואים לפעמים אויר תחת הקרום‪ ,‬אין זה‬
‫תחת הקרום העליון‪ ,‬אלא תחת הקרום היחידי‪ ,‬בינו ובין רקמת החבור של קשר‬
‫^ אול( ^ _ ה אי ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה‪ .‬אי אפשר לתת תמונה יותר‬
‫‪ C‬הד״ר ראבינאוויץ בתרגומו הצרפתי טל מם׳ הוליך‪ ,‬בהפצו להתאים את דעת חממו התלמוד‬
‫עט רעת המהתחים‪ ,‬אומר בי קרמא עילאה הוא הקרום חמרצ‪ t 1‬את דופן החזה מבפהים‪plenia ,‬‬
‫‪139‬‬
‫כאמכה‪ ,‬יותר בולטת מהמדרגה הראמרכה מל דלקת קרום הריאה‪ ,‬מאמר עטוה זאת רבא‬
‫בטלמ מלים ״אגליד כאהיהא סומקא"‪ .‬פרי התמר כמהוא בריא ורעלו הוא חלק ומזהיר‬
‫כזכוכית מלוטמה‪ .‬אבל כמיכממ‪ ,‬צורו החיצון יתקלק ממלו והוא לעמה מחוספס‬
‫וצבלו יהפד לאדמדם כהה‪ .‬זאת היא תמולת הקרום בראמית הדלקת‪ :‬הוא מתאדם‬
‫יותר‪ ,‬מפלי מזרם הדם מתגבר ובמקום הדלקת הוא נעמה עכור ומחוספס‪ ,‬מפלי‬
‫מהאנדוטליה מתקפלת ממלו‪ .‬אלמלא לא מחטו את הבהמה‪ ,‬אפמר מחיה בא לידי‬
‫סרכא או לידי מפך מל נסיוב בבית החזה‪ ,‬אבל עכמו אין סבה להטריק את הבהמה‪.‬‬
‫המאלה‪ :‬אילקוב תתאה ולא אילקוב עילאה‪ ,‬אם מגין או לא מגין— יכלה היתה‬
‫להרלד רק אצל האמוראים האחרונים מבית מדרמו מל רבא‪ ,‬מכאמר נראה להלן היה‬
‫הוא הראמרן להמוות קלקול הבא על ידי חולי לקלקול הבא על ידי טראומה‪ .‬לקב‬
‫פנימי בלי לקב חיצוני יוכל להעמות רק על ידי איזו מחלה‪ ,‬דלא על ידי כח פועל‬
‫מבחוץ‪ .‬והלה תחבולת הבדיקה ממציע ר׳ יוסק מעידה על יומר טכלו וראויה למי‬
‫מאמרה‪ .‬ובכל זאת אין ממנה ראיה ממני קרומים להריאה‪ .‬אם הריאה המונחת במים‬
‫פוטרים אילה מבצבצת ואילה מוציאה בעבועות מל אויר על ידי נפיחה‪ ,‬ואק על פי כן‬
‫היא מוציאה מאון—אז אין זה אות כי לכיס האויר בין טלי הקרומים‪ ,‬אלא מהוא מתקבץ‬
‫בין רקמת החבור טל הריאה ובין הקרום היחידי מעליה‪ .‬אצל אלמים זקנים לימים‬
‫החולים במחלת ״צבית הריאה"‪ , Emphysema pulm. ,‬הוא דבר מצוי מענבי הריאה‬
‫לקרעים והאויר יוצא מהם ומתקבץ בין במר הריאה ובין הקרום‪.‬‬

‫רטו״י‬
‫אלא לא מלא— דבין כולה ובין מקצתה‬
‫כטירה‪ ,‬כדאמר לקמן‪ :‬אדומה כטירה‬
‫מדרבי לתן‪.‬‬
‫גמרא‬
‫ואמר רבא‪ :‬ריאה טהאדימה מקצתה‬
‫כמרה‪ ,‬כולה טרפה‪ .‬א״ל רבילא לרבא‪:‬‬
‫מקצתה מ״ט דהדרא בריא‪ ,‬כולה למי‬
‫הדרא בריא? וכו׳‪ .‬אלא לא מלא‪.‬‬

‫ב או ר‬
‫הצבע הרגיל מל הריאה הבריאה הוא צבע הורד או טל מומנה לבלה אדמדמת‪.‬‬
‫ריאה טהאדימה יותר מדי— זהו סימן טל מפעת״דם‪.(IIpHjnaB KpoBH) Hyperaemia ,‬‬
‫טפעת דם תוכל להיות על טלי פנים‪ .‬או טיתגבר זרם הדם אל איזה אבר‪ ,‬העורקים‬
‫ולימי הדם מתרחבים ויכילו בקרבם דם יותר מן הרגיל‪ ,‬זהו מה טלקרא ״טפעת־דם‬
‫פועלת"‪ , Hyperaemia activa ,‬או מיתקבץ באיזה אבר דם יותר מן הרגיל מחמת מזרם‬
‫הדם בהוורידים פוגט איזה מעצור ומטן‪ ,‬עד מלא יוכל לזרם כדרכו אל הלב הימני‪,‬‬
‫וזהו מה טלקרא אצל הרופאים במם ״טפעת דם לפעלת"‪.Hyperaemia passiva ,‬‬
‫התגברות טל זרם הדם תמצא מקום לפני כל דלקת‪ ,‬ובנידון מלנו לפני דלקת הריאה‬
‫או לפני דלקת טל קרום הריאה‪ .‬אע״פ ממפעת דם תוכל לעבור מאליה מבלי לגמר■‬

‫‪ , costalis‬יקרנוא תתאה הוא הקרדט ד‪.‬עוטק את דוילאה‪ . plema viBceralis ,‬אבל ר׳ יוםןש מדבר על‬
‫אודות ריאה שניטלד‪ .‬מתרףחהזה ימונהת בקערה של מים‪ .‬ב היר ת הר״רר‪ .‬אצלי בפטלוגראד‪:‬חראיתי‬
‫לו זאת‪ ,‬והודה לי בי שגה בדבר‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫בדלקת‪ ,‬אבל גט דלקה הריאה ״הדרא בריא"‪ ,‬דכאמר הראה להלן אינה עוסוה ’אר‪1‬‬
‫הבהטה טרפה‪ .‬פחות מזה תביא לידי הקב בריאה ״פופעת דם הנפעלת" על ידי עירוב‬
‫וטעצור בפויטת הוורידים‪ .‬לכל היותר היא יכלה להביא לידי הררוקן בבית החזה‪,‬‬
‫‪ , Hydrothorax‬כלוטר לידי הסתננות של נסיוב הדם טן הורידים הטלאים יותר‬
‫טדי‪ .‬וגם הטניב הזה ״הדר בריא" על ידי רפואות ידועות‪ ,‬ולפיכד בדקו רטו״י‬
‫ושאר הפוסקים )הרי״ה והרטב״ם( נגד דעת ר״ח ור״ת‪ ,‬כי בין האדיטה טקצתה וביו‬
‫האד״־טה כולה כשרה )עיין תוספות ט׳׳ו‪ ,‬ע״ב ר״ה אלא ל״ש(‪.‬‬

‫רש״י‬ ‫גטרא‬
‫איזו היא יבשה )האוזן(—לגבי מוטי‬ ‫ואטר רבא‪ :‬ריאה שיבשה טקניתה‬
‫בכור קאי‪ .‬ר׳ יוסי בן המשולם אומר—‬ ‫םרפה‪,‬וכטה? אטר רב פפיטשטיד‪.‬דרבא‪:‬‬
‫ואע״פ שאין מוציאה דם אין זו יבשה‬ ‫כדי שתיפרך בצפורן‪ .‬כטאן? כרבי יוסי‬
‫עד שרניבש כל כד שתהא הפרכת בצפורן‪.‬‬ ‫בן הטשולם‪ .‬דתנף(‪ :‬איזו היא יבשה?‬
‫רוח ואויר מבאיש ומקלקל את המכה‪.‬‬
‫ה״ג‪ :‬הבא כיון דלא שליט בה אוירא‬
‫־‬ ‫הדרא יבריא‪.‬‬
‫שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת‬
‫יוסי בן המשולם אומר‪ :‬יבשה‬ ‫דם‪.‬‬
‫כדי שתהא כפרכת בצפורן‪ .‬אפילו תיטא‬
‫ר'‬
‫רבנן‪ ,‬גבי אוזן־ בכור דקא שליט ביה‬
‫זיקא לא הדרא בריא‪ ,‬אבל ריאה דלא קא‬
‫שלים בה אוירא הדרא בריא‪.‬‬

‫ב אור‬
‫‪ .‬בין כל הטחלות ‪ .‬השונות של הריאה‪ ,‬יודעים אנו רק טחלה אחת שבה מקצתה‬
‫של רקטת הריאה הפרכת בצפורן— זאת היא מחלת השחפת או הגבננת של הריאה‪,‬‬
‫‪ .Tuberkulosis‬כבר הזכרתי כי גבנוני השחפת הדומים לזרעיני הדוחן‪ ,‬יש אשר‬
‫יתחברו יחד לקבוצה אחת גדולד‪ .‬כאגוז או יותר מזה‪ .‬וכיון שגבנוני השחפת‬
‫אין בהם ציורי דם לפרנס אותם‪ ,‬לפיכד לא יוכלו להתקיים יטים רבים‪ ,‬וגורלם הוא‬
‫אחת משתי אלה‪ :‬או שהם נמקים רנטפים ונדחים ע״י שיעיל החוצה וטקוטם יהפך‬
‫לבוערה — ‪ , cavema‬או שהם מתייבשים ומתגבנים‪ ,‬כלומר חטרם משתנה לחוטר‬
‫הגביהה‪ ,‬שלפעמים ישתקעו בהם גרגירי סיד מן הדם והם משתנים לאבנים‪ .‬גבינה‬
‫יבשה זו אם תנקב אינה מוציאה דם וגם הפרכת בצפורן‪.‬‬
‫דברי רבא ‪,,‬יבשה כדי שתפרך בצפירן״ הזכירו את המחלוקת שבין ר' יוסי‬
‫בן המשולם והחכמים על דבר אוזן הבכור שיבשד‪ ..‬לדעת החכמים הרי זה מום‬
‫אם אינה מוציאה‪ .‬דם כשהקבה‪ ,‬אבל לדעת ר׳ יוסי בן המשולם רק אז הוא מום‬
‫פשאוזן המת הפרכת בצפורן‪ .‬ואם כן רבא סובר כדעת היחיד הגד הרבים‪ .‬הגמרא‬
‫‪.‬דוחה קושיה זו‪ :‬״אפילו תימא רבנן‪ :‬גבי אוזן בכור דקא שליט ביה זיקא לא‬
‫הדרא בריא‪ ,‬אבל ריאה דלא קא שליט ביה אוירא הדרא בריא״)ובאמת גם הריאה שליט‬
‫בה אוירא(‪ .‬אבל מלבד זה הקושיא מעיקרה לאו קושיא היא‪ ,‬מפני שאין לדמות‬

‫*( בהגטרא הנירסא ״דתניא"‪ ,‬אבל הלא זאת היא טמונה ספורסת בבכורות ולא ברייתא‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫זה לזה אה שני הדברים השונים זה מזה לגמרי‪ .‬שם מיידי ב״כרנלי יבטוה'‪/‬‬
‫‪ ,Oagraena sicca‬של שבלול האוזן אצל בהמה שעדיין היא חיה‪ ,‬ויש בידינו לעשרת‬
‫נסיון‪ ,‬אם האוזן מוציאה דם כשהנקב או לא‪ .‬ואם היא אינה מוציאה דם חושבים‬
‫החכמים שמת האבר‪ ,‬ואחרי יום או יומים יפרד ויפול; ולפיכד הרי זה מרם‪ ,‬אעפ״י‬
‫שאינה נפרכת בצפורן‪ .‬אבל פה בריאה של בהמה שחרטה מצאנו מקום ייש‪ ,‬על‬
‫ידי נקיבה המקום היבש לא נדע כלום‪ .‬אבר מה אינו מוציא דם אפילו אם ננקב‬
‫אוהו כל היום ‪ ,‬רלפיכד אנו צריכים להשתמש בסימן אחר‪ .‬כדאי להוכח שמקצה‬
‫הריאה כאלו אינה‪ ,‬ולפנינו ריאה שחסרה והיא טרפה‪.‬‬
‫אם נכונה השערתי‪ ,‬כי בריאה ״שיבשה מקצתה" ונפרכה בצפורן‪ ,‬התכוון‬
‫רבא לקבוצת גבנוני שחפת שנשתנו לחומר הגבינה )ומחלה אחרת שתתאים לתמונה‬
‫זו איני יודע(— אז צריכים אנו לאמר‪ ,‬כי רבא בניגוד לכל האמוראים שקדמוהו‪,‬‬
‫סובר שחסרון מבפנים שטו חסרון‪ ,‬ושקלקול האברים על ידי מחלה ערשה טרפה‬
‫כקלקול האברים על ידי טראומה‪ .‬ובדבר הזה נטה רבא מכל החכמים שהיו עד‬
‫ימיו‪ ,‬כמו שנראה זאת להלן‪ .‬מובן הדבר כי לשמונה מיני טרפות שמנה עולא‬
‫הוסי^ רבא‪ :‬גם לקרתא‪ .‬השתנות רקמת הגבנונים לחומר הגבינה אין לך לקותא‬
‫גדולה מזר‪ .‬וכרכיש סבירא ליה‪.‬‬

‫רש״י‬
‫גילדי גילדי— קליפות קליפות קרושט״ת‬
‫בלע״ז כעין מכות מלנ״ש‪ .‬אוכמי אוכמי—‬
‫שחורות‪ .‬חזרתא חזרתא— גוונים גוונים‬
‫ודוקא הנד גוונים דלא מטרפא בהו‪ ,‬כגון‬
‫אדומה ירוקה‪ ,‬והכד דלקמן בהלכות‪.‬‬
‫גמר א‬
‫ואמר רבא‪ :‬האי ריאה דקיימא גילדי‬
‫גילדי‪ ,‬אוכמי אוכמי‪ ,‬חזרתא חזרתא —‬
‫כשרה‪.‬‬

‫באור‬
‫רק ריאה בריאה של בעלי חיים צעירים לימים‪ ,‬דומה לכיתונא דוורדא‪ .‬אצל‬
‫בני אדם באים ביטים ואצל שאר בעלי חיים זקנים‪ ,‬הריאה היא על פי רוב מנומרת‬
‫בכתמים אפורים ושאר גוונים‪ .‬העשן‪ ,‬שהריאה בולעת לתוכה יחד עם אויר‬
‫הנשימה‪ ,‬יכיל בקרבו אבק של פחם שמוליד על השטח החיצון של הריאה כתמים‬
‫שחורים‪ ,‬עד שהריאה׳ כולה תתראה כשיש מנומר‪ .‬ואין זה דרמה לצבע הדיו‬
‫הנראה על שטח גדול של הריאה‪ ,‬כמו שהעירו בצדק התוספות )מ״ו‪ ,‬ד״ה אוכמי‬
‫‪.‬‬ ‫אוכמי( ושנבאר להלן‪.‬‬
‫אבל מה הן ״גילדי גילדי״ שאומר רבא? מה טיבם ומה מקורם?‬
‫למעלה תארנו את המדרגה הראשונה של דלקת הקרום‪ .‬במקומות שונים‬
‫מתאדם הקרום על ידי שפעת הדם הזורם אליו‪ ,‬הוא נעשה עכור ומחוספס‪ ,‬מפני‬
‫שנתקלק ממנו השטיח העליון של האנדוטליה‪ ,‬וזהו ריאה דאגליד כאהינא סומקא‪.‬‬
‫לפעמים לא תתפתח הדלקת יותר‪ :‬לאט לאט תשכך התגבורת של זרמת הדם‪ ,‬תחת‬
‫האנדוטליה שנתקלפה תולד אנדוטליה חדשה והקרום ישוב לאיתנו‪ .‬אבל אם‬
‫הסבה שגרמה לדלקת היתה יותר חזקה‪ ,‬הדלקת תתפתח הלאה‪ .‬מפיות של‬
‫צנררי הלימפה ‪.‬יתחיל לנבוע נסיוב במדה מרובה או מועטת‪ .‬הנסיוב הוא מים‬
‫‪142‬‬
‫טוחרמר הפיברין מעורב בהם‪ .‬לפעמים מזיע דזקררם רק פיברין בלבד‪ ,‬ורק כדורי‬
‫דם לבנים ואדומים מעורבים בו‪ .‬על פי תכונתו החימיה הפיברין דומה לחלבון‬
‫הביצה‪ ,‬המכסה בתמונת שטיח עב את מקום הדלקת; חכמי הפאטולוגיה קוראים‬
‫לשטיחים כאלה בשם גלדי־שוא‪ ,‬חכמי הפוסקים קוראים לו ״בשר בלוי"‪ ,‬שבסכין‬
‫קהה נוכל לגרדו מן הקרום‪ .‬אם תתפשט הדלקת על שני הקרומים )קרום הריאה‬
‫וקדום הדופן( במקום שהם נוגעים בזה‪ ,‬אז ידובקו יחד‪ ,‬וזהו הנקרא ״סרכא רכה״‪.‬‬
‫אבל על אודות הסרכות השונות עוד נדבר להלן‪ .‬ה״בשר הבלוי״ יש שהוא נימק‬
‫ונימס בחוד הנסיוב ונבלע בחוד צנורי הלימפה‪ ,‬והכל ישוב לאיתנו‪ .‬אבל על פי‬
‫רוב יתארגן הבשר הבלוי ויתהפך לרקמת החבור‪ .‬הדבר הזה נעשה כד‪ .‬צנודי‬
‫הדם שבחוד הקרום שולחים ענפים אל חיד ה״בשר הבלוי״‪ ,‬הכדורים הלבנים יתהפכו‬
‫ללשכות של רקמת החבור‪ ,‬והן מוציאות מקרבן חוטים שזורים‪ ,‬לפעמים נמצא‬
‫גלד הדומה לקליפה עבה )עד כד' סינטימטר( וקשה‪ ,‬ולפעמים ישתקעו בו גרגירי סיד‬
‫עד שהוא נעשה קשה כעצם‪ .‬קליפות כאלה‪ ,‬אם הן נמצאות רק על הקרום של‬
‫הריאה ואינן מסורבות לקרום הדופן‪ ,‬אינן עושות לדעת רבא את הבהמה טרפה‪.‬‬

‫ר ש״ י‬ ‫גמרא‬
‫אין מקיפין בבועי — בועה שניקבה‬ ‫אמר אמימר משמיה דרבא‪ :‬אין מקיפין‬
‫בריאה וכו׳‪,‬ואין ידוע אם קודם שחיטה אם‬ ‫בבועי‪ .‬ואמר רבא‪ :‬הני תרתי אוני דסריכן‬
‫לאחר שחיטה‪ ,‬אין מביאין בועה אחרת‬
‫להקיק ולקרב אצלה ולנוקבה ולראות‬
‫אם מראה הנקבים שוים וכו׳‪ .‬לית להו‬
‫בדיקותא — שסירכא זו מחמת נקב היא‬
‫באה‪ ,‬שמהוד שהריאה שואבת כל מיני‬
‫משקה‪ ,‬והמשקה נעשה עב בתוכה כמין‬
‫גלייר״א‪ ,‬ויוצא מעט מעט דיד הנקב‪,‬‬
‫נקפה ונעשה קרום‪ .‬כד מצאתי בתשובת‬
‫הגאונים‪ .‬ואע״פ שהוא סותם הנקב‬
‫ואין מוציא רוח‪ ,‬הא אמרן‪ :‬קרום שעלה‬
‫מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו‬
‫ליסתר‪ .‬שלא כסדרן— כגון שתים החיצונות‬
‫נדבקו בסירכא ממעל לאמצעית או‬
‫מתחתיה‪ .‬היינו רביתייהו — זו מגינה‬
‫על זו והדרא בריא‪ ,‬שמתוד ששוכבות‬
‫זו על זו אינו מתפרקת והקרום הולד‬
‫וחזק‪ ,‬אבל כשהן שלא כסדרן‪ ,‬זו הולכת‬
‫לכאן וזו הולכת לכאן‪ ,‬והקרום מתפרק‬
‫ונסתר‪ ,‬וכן הלכה דליכא מאן דפליג‬
‫עליה וכו'‪ ,‬ואע״ג דאי הוי סריכי איני‬
‫בדופן הוי ‪.‬כשרה‪ ,‬כדאטרינן לקטן‪,‬‬
‫אשמועינן רבא דהתם היינו טעמא דכיון‬
‫‪143‬‬
 ‫ר סן״ י‬ ‫■‬ ‫גמרא‬
‫מהחלל צר הן מרכברה המיד אצל הדופן‬ ‫להדדי ליה להר בדיקא‪ ,‬ולא אמרן אלא‬
‫ראינן מהפרקרח ממכר זר מזר‪ ,‬אבל דעלא‬ ‫מולא כסדרן‪ ,‬אבל כסדרן הייכר רביתייהר‪.‬‬
‫כסדרן מת‪£‬רקרת הן מהרי אמצעית‬
‫מפרקהן רכר‪/‬‬

‫בארר‬
‫להסרכרת מקרר אחד עם הגלדים‪ ,‬בכל מקרם טותקרה דלקת סול סוגי קרומים‬
‫נרגעים זה לזה פום ירכלו להתדבק יחד‪ ,‬ראם יתארגן הדבק סוביניהם‪ ,‬אז יהיה‬
‫דבק של קיימא ולא יפרדו זה מזה לעולם‪ .‬על פי רוב ידרבקר קרום הריאה עם‬
‫קרום הדופן בהאונות העליונות הנמצאות במיצר החזה‪ ,‬מפני שתנועת הארכות‬
‫שם בשעת הנשימה היא מעטה‪ ,‬ואין דבר אשר יהרוס את הדבק‪ .‬לא כן הוא‬
‫בהאוכית התחתונות שתנועתן בשעת הנשימה היא גדולה‪ ,‬ולפיכך על פי רוב‬
‫הדבק של פיברין כמתח בתמונת רצועה או חוט ארוך‪ .‬ולפעמים הוא נמתח‬
‫בחזקה ונקרע ואז תהיה לפנינו ״סרכא תלויה״ בתחילה‪ ,‬הסרכרת הן של פיברין‬
‫ודומות לחוטים של ייר‪ ,‬אבל כשהן מתארגנות הן מתהפכות לרצועות קשות‪ .‬וכשם‬
‫שיוכלו קרום הריאה עם קרום הדופן להתדבק זה בזה‪ ,‬כן תוכלנה גם שתי אונות‬
‫להתיבק על ידי סרכות זו לזו‪ .‬לפעמים יכסה הפיברין)הבשר הבלוי( את הריאה‬
‫כלה‪ ,‬וכאשר יתארגן יהפך לקרום חדש המשתרע על כל האונות‪ ,‬ויש אשר יקלק על‬
‫‪.‬‬ ‫נקלה מן הריאה*(‪.‬‬
‫זה הכלל‪ :‬אין סרכא ואין בשר בלוי בלי דלקת‪ .‬רש״י העמיד כלל אחר‪ :‬אין‬
‫סרכא בלי נקב‪ .‬ורק שתי אונות הסי־וכות זו לזו כסדרן‪ ,‬כיון שהן נשארות תמיד‬
‫יחד זו אצל זו הן מגינות זו על זו‪ ,‬אבל שלא כסדרן יש לחוש שמא תמתח הסירכא‬
‫יותר מדאי ותתפרק על הנקב‪ ,‬ולפיכד היא טרפה‪ .‬רש״י מוכיח שאין סירכא בלי‬
‫כקב ממה שאיו רואים שמן הריאה יוצא משקה שנעשה עב כגליירא‪ ,‬כלומר‬
‫כמקפא‪ .‬אבל משקה טיפח יוצא לא מן הריאה אלא מצנורי הלימפה הנמצאים‬
‫בתוד הקרום עצמי‪ ,‬וגם קרום של ריאה בריאה מזיע מקרבו את הנוזל הזה‪ ,‬אלא‬
‫שהוא חוזר ובולע אותו‪ ,‬פולט ובולע‪ ,‬פולט ובולע‪ ,‬ואם כחשוב זאת לנקב‪ ,‬אז לא‬
‫שבקיח חיי לכל בריה‪ .‬והשכל מחייב שאין פה כקב‪ ,‬כי אלמלי היה נקבבהקרום‬
‫כי עתה לא היה מסתכן המשקה אלא האויר‪ ,‬והיה מתקבץ בתוך חלל בית החזה‪.‬‬
‫יכיליס היינו לפרש את דברי רבא‪ ,‬כי סרכא מאוני לאוני שלא כסדרה היא טרפה‪.‬‬
‫לא משום נקב‪ ,‬אלא משום חסרון בריאה‪ .‬למשל אם האונה העליונה סרוכה עם‬
‫האונה השלישית למעלה מן האונה השניה‪ ,‬זאת האחרונה לא תוכל להתרחב‬
‫ולהתפשט בשעת הנשימה‪ ,‬והרי היא כאלו איכה‪ .‬אבל מה כעשה‪ ,‬ורב אשי‬
‫)דק מ׳ח( מפרש דברי רבא אלו‪ :‬״אי האי נקיב טרפה ואי האי נקיב טרפה״‪.‬‬
‫‪ C‬חפוסקים מביאים מעשח ‪,‬שהיח כרינום ששחטו שם פרד‪ .‬יכטובדקודז לא מצאו בדיאה לא‬
‫אומת ולא אונת‪ ,‬ולא שום סדק‪ ,‬רק חיח ח בולח חלקח בחתיכת בשר א ח ת‪ .‬וחיח שם בודק אחד‬
‫מארץ אויסטרייף‪ ,‬ולקח םהין חד ו ח תך בקרום חעליון שנתקרם עלית וחיה קולק אוחו ומפשיטו‬
‫בנחה ומפריד כולו מעליד‪ ,.‬אז ראה אותה הריאה כשאר חריאות וחכשירוח‪ — .‬לדעתי אין לךסרב א‬
‫שלא כסדרה גדולה מזו‪ .‬ובכל זאת היא בשרה‪ ,‬מפני שסירכא כזאת אינה עלילח להתפרק‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫תוספות )ד״ה אבל כסדרן( כופרמים; י® סירכא בלי כקב אבל הסירכא חרכל להביא‬
‫לידי כקב‪ ,‬זהו יותר קרוב להשמ ‪ ;7‬אבל אין הדברים מתיישבים היטב בלשון הגטרא‪.‬‬
‫לי היה בראה לפרש את הדבר כך‪ .‬אמת הדבר כי יש סירכא בלי כקב אבל אין‬
‫כקב בלי סירכא‪ ,‬ולפיכד כל סירכא היא ספק כקב‪ .‬וראוי היה לאסור כל סירכא משום‬
‫ספק כקב‪ .‬אבל אם יש מכה בדופן‪ ,‬אז הודאי מוציא מידי ספק ומכשריכן לה‪ .‬כמו‬
‫כן אם יש מקום לחשוב כי הכקב לא יתגלה שכית על ידי תכועות הריאה‪ ,‬אז גם כן‬
‫כשרה‪ ,‬אבל במקום שיש לפחד פן כשתרחב הריאה על ידי פעולת הגשימה יסתר‬
‫הקרום שעליה מחמת המכה‪ ,‬אז אבו אומרים גם על הסירכא ״קרום שעלה מחמת מכה‬
‫איכו קרום"'‪.‬‬
‫רטי״ר‬ ‫‪.‬‬ ‫גמרא‬
‫תרתי בועי דסמיכי להדדי— קים ליה‬ ‫מ״ז ע״א‬
‫לרבא דאיכן סמוכות ‪ ,‬אלא מחמת כקב שהיה‬ ‫ואמר רבא‪ :‬הכי תרתי בועי דסמיכי‬
‫בריאה והעלה הבקב את הבועות הללו‬ ‫להדדי לית להו בדיקותא חדא ומתחזיא‬
‫סביביו‪ .‬חדא ומתחזיא כתרתי — וכראה‬ ‫כתרתי‪ ,‬מייתיכן סילוא )קוץ( ובזעיבן לה‪,‬‬
‫כמין סדק באמצעיתה ודומה לב׳‪ .‬בזעיכן‬ ‫אי שפכן להדדי חדא היא וכשרה‪ ,‬ואי לא‬
‫לה — באחת מצדיה‪.‬‬ ‫תרתי ביבהו וטרפה‪.‬‬
‫באור‬
‫פה אבו מודים‪ ,‬כי אין בידבו למצוא יסוד להלכה זו בחכמת הרפואה‪.‬‬
‫רש״י‬ ‫גמרא‬
‫תלתא מימיבא — דבהמה והיא לימין‬ ‫מ״ז ע״א‬
‫הטבח‪ ,‬כשהיא תלויה ברגליה ובכי מעיה‬ ‫ואמר רבא‪ :‬ה׳ אוכי אית לה לריאד‪/.‬‬
‫כלפי הטבח‪ .‬יתיר — סבירא ליה לרבא‬ ‫אפה כלפי גברא‪ ,‬תלתא מימיבא ותרתי‬
‫ולית הלכתא כוותיה‪,‬‬ ‫דככטול דמי‪.‬‬ ‫משמאלא‪ ,‬חסיר או יתיר או חליק טרפה‪.‬‬
‫כדאמריבן בסטרד•‬
‫ב או ר‬
‫למעלה בדין הריאה‪1‬שיבשה מקצתה ראיכו‪ ,‬כי רבא סובר‪ ,‬שחסרון בריאה אעפ״י‬
‫שבעשה בידי שמים הוא בכלל ריאה שחסרה שבמבתה בהמשכה דאלו טרפות‪ .‬עכשיו‬
‫הוא בא ומוסיק‪ ,‬שלא לבד ריאה שחסרה על ידי מחלה פבימית‪ ,‬אלא אפילו כולדה‬
‫חסרה היא גם כן טרפה‪ .‬והרי בהמה שכמצאו אצלה למשל שתי אובות בהריאה‬
‫הימבית תחת שלש‪ ,‬הלא יש כמוה חיה‪ ,‬הלא היא עצמה היתה חיה בשיבוי זה חמש‬
‫או שש שבים‪ ,‬ולולא בשחטה הלא היתה חיה עוד כמה שבים‪ ,‬ואיך בוכל לקרוא בהמה‬
‫כזו בשם טרפה?‬
‫יותר מזה‪ .‬אם במצאה אובה יתירה בהריאד‪ .‬של הבהמה היא ג״כ טרפה‪,‬‬
‫ומדוע? הלא במשכה דאלו מרפות אין זכר להשם יתירה‪ .‬ואין מחלה בעולם‪ ,‬ביו‬
‫בידי שטים ובין בידי אדם שתוכל לעשות משלש אובות ארבע אובות‪ .‬ורק אכחכו‬
‫העמדכו! כלל חדש ״כל יתר ככטול דמי"‪ ,‬אבל הבוכל לקרוא בהמה כזו בשם טרפה?‬
‫״טרפה‪ ,‬יאמר הרמב״ם‪ ,‬זו היא בהמה הבוטה למות מחמת מכותיה ואע״פי שעדיין לא‬
‫‪145‬‬ ‫‪10‬‬
 ‫מתה" )מאכלות אסורות‪ ,‬פרק ד׳ הלכה ח׳(‪ .‬אבל בהפלה פוהיר לה ארבע אוהדת בהריאה‬
‫הימנית אד של® אוהות בהריאה השמאלית‪ ,‬לא הוכתה כלל ואיהה הומה למדת ואינה‬
‫דומה בשום פנים לאחת הטרפות השנויות במשנה‪.‬‬
‫לא רבא העמיד את הכלל ״כל יתר כנטול דמי"‪ ,‬אלא רב הונא הרבה שנים לפני‬
‫רבא‪ .‬על דברי המשנה ״בהמה בעלת חמש רגלים‪ ,‬או שאץ לה אלא שלש הרי זה‬
‫מום" ואינה ראויה לקרבן‪ ,‬אמר רב הונא‪ :‬״לא שנו‪ ,‬אלא שחסר ויתר ביד‪ ,‬אבל חסר‬
‫ויתר ברגל טריפה המי הויא‪ ,‬מאי טעמא כל יתר כנטול דמי" )חולין נ״ח ע״ב(‪ .‬אולם‬
‫כנראה‪ ,‬עוד לפני רב הונא היו מי שרצו להשוות טרפות של חולין לבעלי מומים של‬
‫קרבנות‪ ,‬ולאפוקי מהם נמצאה ברייתא מפורשת בתוספתא נגד ההלכה של רב הונא‪.‬‬
‫בתוספתא חולין פרק ג׳ אנו קוראים־ ״יש מן עוברין שהן פסולים! בן ארבעה בדקה‬
‫ובן שמונה בגסה‪ .‬יצא‪ ,‬ולו שני גבין ולו שתי שדראות‪ ,‬הואיל ואין כיוצא בו להתקיים‬
‫פסול" )כן צריד להיות(‪ .‬ואח״כ עוד ברייתא! ״יש מן עוברין שהן כשרין‪ ,‬בן חמש בדקה‬
‫ובן ט׳ בגסה; יצא‪ ,‬ולו חמש עינים ולו שלש רגלים‪ ,‬הואיל וכיוצא בו ראוי להתקיים‬
‫כשר"‪ .‬הננו רואים כי עובר שנולד בשלש רגלים הוא כשר‪ ,‬הואיל ויש כיוצא בו‬
‫להתקיים‪ ,‬ואין אנו אומרים ״כל יתר כנטול דמי"‪ .‬אבל במפיד הזמן נצחו בעלי כלל‬
‫זה‪ ,‬והגמרא מביאה עדותו של ר׳ נתן בר שילא‪ ,‬רב טבחיא דציפורי‪ ,‬לפני רבי ״על‬
‫ב׳ מעים היוצאים מן הבהמה כאחד שהיא טרפה" )חולין מ׳׳ח ע״ב(‪ ,‬אעפ״י שכיוצא‬
‫בו ראוי להתקיים‪ ,‬והא ראיה שבהמה זו הלא היתה חיה וקיימה עד שנשחטה‪ .‬על‬
‫דבר שני גבין ושתי שדראות עוד נדבר להלן‪.‬‬
‫לדעתי השם טרפה שניתן לבעלי חיים שנשתנו סדרי מעשה בראשית באבריהם‪,‬‬
‫הוא רק‪ :‬על דרך ההשאלה ואיסורם אינו מיוסד על הפסוק! ״ובשר בשדה טרפה לא‬
‫תאכלו"‪ ,‬כי לא מן השם הוא זה— אלא מיוסד על הפסוק ״לא תאכל כל תעבה"‬
‫)דברים י״ד ג׳(‪ .‬לא תאכל דבר היוצא מגדר הרגיל‪ ,‬מה שנפש האדם היפה קצה‬
‫ובוחלת בו‪ .‬״כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית" קרא אביי על האיש‪,‬‬
‫שמתה אשתו ונעשה לו נם ונפתחו לו דדין כדדי אשה והיניק'את בנו )שבת נ״ג ע״ב(‪.‬‬
‫אבל לא כל שינוי מן הרגיל נחשב לתועבה‪ .‬יש אברים בגוק בעלי החיים שהטבע‬
‫מקפיד בהם על שינוי קל שבקלים‪ ,‬ויש אברים שאין הטבע מקפיד בהם כלל‪ .‬איזו‬
‫יבלת על העור או באברים הפנימיים‪ ,‬אע״פישהיא מיותרת אינה מעלה ואינה מורידה‪.‬‬
‫כדי להגביל איזו יתירה תחשב לתועבה ואיזו לא‪ ,‬העמידו את הכלל ״כל יתר כנטול‬
‫דמי"— כלומר כל אבר‪ ,‬שאם ינטל יעשה את הבהמה טרפה‪ ,‬גם יתירה בו תעשה את‬
‫הבהמה תועבה‪ .‬הידים‪ ,‬כלומר הרגלים הקדומות‪ ,‬נטילתן אינה עושה את הבהמה‬
‫טרפה‪ ,‬ולפיכד גם יתירה אינה עושה תועבה‪ ,‬מה שאין כן בהרגלים האחרונות‪.‬‬

‫רטו״ר‬ ‫גמרא‬
‫א״ל— רב אחא לטבח וכו׳‪ .‬הדר עיילא‬ ‫מ״ז ע״א‬
‫קמיה — דילמא לא עיין בה שפיר‪ ,‬דס״ל‬ ‫ההוא יתירתא דאתאי! לקמיה דמרימר‪.‬‬
‫לרב אחא הא דרבא‪ .‬והני מילי — דיתרת‬ ‫הוה יתיב רב אחא אבבא‪ .‬א״ל! מאי‬
‫כשרה‪ ,‬דקיימא בדרא דאוני‪ .‬אבל ביני ביני—‬ ‫אמר לד ? אכשרה ניהלה‪ .‬א״ל! הדר עיילא‬
‫כגון מלמטה לערוגה כעינוניתא דודרדא‬ ‫קמיה‪ .‬א״ל! זיל אימא ליה למאן דיתיב‬
‫שהיא בין שתי הערוגות מלמטה או שיש‬ ‫אבבא‪ .‬לית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת‪.‬‬
‫‪146‬‬
‫אחת באטצע הארטה על גבה שלא כסדר‬ ‫דהגי טילי דקיימא בדרא דארכי‪ ,‬אבל ביני‬
‫חיתוכה דאוני טרפה ‪ .‬ברייתא — רועות‬ ‫ביני טרפה‪ .‬ההוא ביהי ביהי דאתא לקטיף!‬
‫באפר‪ ,‬ואטרי לה ברייתא בריאות ושטנות‪.‬‬ ‫דרב אשי‪ ,‬סבר רב אשי למיטרפה‪ .‬א׳׳ל‬
‫עיכוכיתא — כטו אינוניתא‪ ,‬אונא קטנה‬ ‫רב הרכא טר בר אריא‪ :‬כל הכי הירי‬
‫דוורדא על שם קלישתא ואדוטה‪ .‬כטרפא‬ ‫ברייחא הכי אית להר דקרו לה טבחי‬
‫דאסא— קטנה כעלה של הדס‪ ,‬וטדסבר רב‬ ‫דיהרכיהא דרררדא• והכי טילי‪ .‬טגראי‪ ,‬אבל‬
‫אשי לטטרפה ש׳׳ט לאו אורחא ‪.‬‬ ‫אגבא‪ ,‬אפילו כטרפא דאסא טרפה‪.‬‬

‫ב או ר‬
‫אע״פי שאטר טריטר ״דלית הלכתא כוותיה דרבא"‪ ,‬ט״ט ביסודו של הכלל ״כל‬
‫יתר כנטול דטי" אינו טחולק עטו‪ ,‬ויתרת דביכי ביני טרפה לכולי עלטא‪ .‬טובן הדבר‪,‬‬
‫שטצד חכטת הרפואה אין כל חלוק בין יתרת דדרא דאוני ובין יתרת דביכי ביני‪,‬‬
‫בין יתרת טקטיה ובין יתרת טגבה ‪.‬‬

‫רש״י‬
‫דדטיא לאופתא— בקעת עצים וכדטפרש‪.‬‬
‫בגישתא—שקשה טשושה כעץ‪ .‬דפחיזא—‬
‫קשה והיינו נטי כגישתא‪ .‬דנפיחא— נעשית‬
‫לבנה כבקעת והיינו נטי בחזותא‪ .‬והיכא‬
‫דלא טחתכא ’בחייזרד גמור ובסדק‪ ,‬אלא‬
‫כטין טראה הפרש כיכר בו‪ ,‬כשרה‪ ,‬דלאר‬
‫שיעא כי אופתא היא‪.‬‬
‫גטרא‬
‫ט״ז ע״ב‬
‫אטר רפרם)נ׳׳א רבא(‪ :‬האי ריאה דדטיא‬
‫לאופתאטרפה‪ .‬איכאדאטרי בחזותא וא״ד‬
‫בגישתא‪ ,‬איכא דאטרי דנפיחה וא״ד‬
‫דפחיזא וא״ד דשיעא‪ ,‬דלית לה חיתוכה‬
‫דאוני‪.‬‬

‫ב או ר‬
‫קשה להגביל בדיוק אל איזו טחלה או אל איזה קלקול טכוון רפרם )או רבא(‬
‫בדבריו ״ריאה דדטיא לאופתא"‪ .‬אם תלמידיו או בכי זטנו פרשו את הדברים בחטשה‬
‫פכים שונים‪ ,‬אז זהו באמת מה שניקרא ״וויו דכתיב אאופתא"‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אק על פי‬
‫שגם הפרוטים אינם ברורים כל צרכם‪ ,‬טכל מקום יעלה בידינו לטצא מחלה אחת‬
‫המתאימה אם לא לכל הפירושים הרי לכל הפחות למקצתם‪ .‬הטחלה הנודעת בשם‬
‫״הצביה האוירית של הריאה״‪ ,‬אמפיזאטה‪ ,‬דומה לבקעת עצים בתכורא בפחיזא ובנפיחה‪,‬‬
‫ולכן הפרושים האלה לא פליגי בעקרו של דבר‪ .‬אולם! מאן דאטר ״בגישתא" ודאי‬
‫פליג‪ .‬הצביה האוירית‪ , Emphysema ,‬היא מחלה מצויה אצל בכי האדם וביחוד אצל‬
‫אנשים זקנים לימים‪ ,‬וביחוד אצל המנגנים בחלילים ובחצוצרות‪ ,‬אבל לפעמים‬
‫נפגוש אותה גם אצל הבהמות‪ .‬ביסוד מחלה זו מונח הרזון‪ , Atrophia ,‬או ההרס‬
‫של רקמת החבור שבין אשכלות הריאה ולפיכד גם כליון החוטים האלאסטיים‬
‫שבה‪ .‬ולכן יאבד להריאה כשרון ההתכווצות והשאיפה להצטמצם ולהצטמק‪.‬‬
‫למען הבין את הנעשה ברקטת הריאה הטכוגעת במחלה זו‪ ,‬נזכיר בדברים מעטים‬
‫את בנין הריאה‪ .‬הגרגרת מסתעפת לשני סמפונות גדולים בשביל הריאה הימנית‬
‫והשמאלית■ כל אחד טהסטפוכות חוזר וטסתעק לסטפוכות ממדרגה שכיה לפי‬
‫‪147‬‬ ‫י‪10‬‬
 ‫מספר האונות של הריאה ‪ .‬הסמפרנרה מהמדרגה השנייה בוסתדפים לסכופרהות טונודרגה‬
‫שלישית וכן הלאה והלאה‪ ,‬עד שהם מסתעפים לקנוקנות דקות כחוט הסתרה‪ .‬כל‬
‫קנוקנת וקנוקנה משמשת כעין גבעול לאשכול הריאה‪ ,‬כלומר לעונונית קטנה‬
‫המוקפת בנרתיק של רקמת החבור‪ .‬ענבי האשכולות אינם גדולים‪ ,‬אינם כדוריים‬
‫כענבי הגפן‪ ,‬אלא דומים לשקים מאורכים‪ ,‬שמבחוץ נראות עליהם בליטות בליטות‬
‫כדוריות וגומות שקערוריות מבפנים‪ .‬הגומות האלה נקראות בשם אלוויאלות‪ .‬יחד‬
‫עם הקנוקנה שעל ידה אויר הנשימה נכנס לחיד האשכול‪ ,‬נכנס אליו גם כן עורק דק‬
‫שמתפעל לרשת של נימי דם העוטפת את כל ענבי האשכול מסביב‪) ,‬הם אינם נראים‬
‫על העיור(‪ .‬העורקים מביאים דם עכור מן הלב הימני‪ ,‬וכיון שכתלי הענבים הם דקים‬
‫מאד‪ ,‬הדם עושה חלופין עם האויר שבחוד הענבים‪ :‬נותן להאויר את חמוץ הפחם‬
‫ולוקח ממנו את יסוד החמען‪ ,‬והדם שנטהר מתקבץ בחיד הוורידים שמוליכים אותו‬
‫אל הלב השמאלי‪ .‬הבליטות והגומות של ענבי הריאה‪ ,‬מטרתן היא להגדיל את השטח‬
‫החועץ בין האויר ובין הדם‪ .‬במדה שיגדל השטח הזה כן יוסיק יסוד החמען לטהר‬
‫את הדם העכור ‪ .‬כן הוא בריאה בריאה ‪.‬‬
‫אעל החולים במחלת העביה האוירית‪ ,‬יתפשטו הבליטות והגומות של הענב על‬
‫ידי הלחץ של האויר בפנים הענב‪ .‬לחץ זה יתפתח או על ידי שעול חזק או על ידי‬
‫התקיעה בחעוערות‪ .‬מתחילה הולכות וכלות המחיעות שבין הבליטות מבפנים‪ ,‬הענב‬
‫מתכדר ומתנפח‪ .‬אחרי כן תלך ותכלה רקמת החבור שבין האשכולות ובין העינוניות‪.‬‬
‫ויחד עם רקמת החבור תכלה גם הרשת של נימי הדם שבה‪ .‬הדם לא יזדכד כל ערכו‪,‬‬
‫ולפיכך עבע העוד של בעלי העביה האוירית הוא כחול או מעבע התכלת‪ ,‬כעבע הדם‬
‫שבחוד הורידים‪ .‬יחד עם הרזון של רקמת החבור ירזו ויכלו גם החוטים האלאסטיים‬
‫שבה‪ ,‬ולפיכך יאבד להריאה ‪:‬כשרון ההתכוועות‪ ,‬והיא תראה כאילו היא ״נפרחה׳^‬
‫גם כשתנטל מבית החזה‪ .‬״בחזותא"‪ ,‬כלומר בעבעה הלבן היא גם כן דומה לעבע‬
‫העץ‪ ,‬מפני שנתרוקנה כולה מן הדם‪ :‬וגם ״בפחיזא"‪ ,‬כלומר במשקלה היא קלה כעץ‪.‬‬
‫משקל ריאה בעלת עביה אוירית הוא שליש של המשקל הרגיל‪ ,‬מפני שנתרוקנה מך‬
‫הדם ומרקמת החבור שבין האשכולות‪.‬‬
‫מי שמפרש ״דדמיא לאופתא״ שמישושה קשה כ ע ץ‪-‬ל א יחשוב כי רפרם מדבר‬
‫על אודת ״עביה אוירית׳'‪ .‬ריאה כזו אינה קשה כעץ‪ ,‬אלא רכה כמוך ויותר רכה‬
‫מספוג‪ .‬ריאה קשה כעץ היא ריאה שעמקה או ריאה במעב הדלקת הפיברינית‪,‬‬
‫שעל אודותיה נדבר להלן‪ ,‬שלפי דעתנו היא נקראת אעל חכמי התלמוד בשם‬
‫״ריאה ככבדא‪.‬״‬

‫רש׳ י‬
‫ככוחלא— עבע כחול שהוא כמראה‬
‫לזר״ר לא ירוק ולא שחרר‪ .‬כדיותא— קורט‬
‫דיר יבש והוא שחרר‪ .‬דר׳ חכיכא— לעניו‬
‫דם כדה‪ .‬אלא שלקה — אלמא לקרתא‬
‫הוא וסופר לירקב רליכקב‪ .‬ירוקה— כמין‬
‫עשבים כדלקמן‪ .‬כשרה— דהדרא בריאה‬
‫מדר׳ נתן‪ .‬המתיני לו — דאין לד דבר‬
‫גמרא‬
‫מ״ז ע״ב‬
‫אמר רבא‪ :‬ככוחלא כשרה‪ ,‬כדיותא‬
‫טרפה‪ ,‬דאמר ר׳ חנינא‪ :‬שחוד אדום‬
‫הוא אלא שלקה‪ .‬ירוקה כשרה מדר׳‬
‫כתן‪ ,‬אדומה כשרה מדר' נתן‪ .‬דתכיא ר׳‬
‫כתן אומר‪ :‬פעם אחת הלכתי לכרכי הים—‬
‫באתה אשה אחת לפני שמלה בנה‬
‫‪148‬‬
 ‫רש״י‬ ‫גכורא‬
‫העומד בפני פיקוח נפש וכו'‪ .‬שיבלע בו‬ ‫ראשון דשת‪ ,‬שני רמת‪ ,‬שלימי הביאתו‬
‫דשו — שיהא דמו נבלע בבשרו‪ ,‬שהיה‬ ‫לפני‪ ,‬ראיתיו שהיה אדום‪ ,‬אטרתי לה‪:‬‬
‫דשו הילד בין עור לבשר והוי כשי‬ ‫בתי‪ ,‬השתיני לו עד שיבלע בו דשו‪.‬‬
‫שאין לו דם‪ ,‬והדם הוא הנפש‪ ,‬ומתוך‬ ‫השתינה לו‪ ,‬ושלה אותו‪ ,‬וחיה‪ ,‬והיו קורין‬
‫שאין בו חיות הוא שת במכה קלה‪.‬‬ ‫אותו נתן הבבלי על ששי‪ .‬ושוב פעם‬
‫אחת הלכתי למדינת קפוטקיא‪ ,‬באתה‬
‫אשה לפני שמלה בנה ראשון ושת‪ ,‬שני‬
‫ומת‪ ,‬שלישי הביאתו לפני‪ ,‬ראיתיו שהיה‬
‫ירוק‪ ,‬הצצתי בו ולא היה בו דם ברית‪.‬‬
‫אשרתי לה‪ :‬בתי‪ ,‬המתיני לו עד שיפול‬
‫בו דמו‪ .‬המתינה לו‪ ,‬וטלה אותו‪ ,‬וחיה‪,‬‬
‫והיו קורין אותו נתן הבבלי על ששי‪.‬‬

‫באור‬
‫דם שלקה משתנה לא רק לשחור אלא גם לגוונים רבים ושונים‪ .‬את הדבר‬
‫הזה יוכל כל אחד מאתנו לחזות מבשרו‪ .‬אם על ידי איזה נגיפה או הכאה תולד‬
‫חבורה על עורו‪ ,‬כלומר אם יהרס אחד טצנורי הדם שתחת העור והדם יפופ^ד אל‬
‫רקמת החבור שמתחת העור‪ ,‬אז אחרי ישים שועטים החבורה האדומה או הכחולה‬
‫תשתנה לגוונים שונים‪ ,‬לצבע הירוק‪ ,‬הצהוב‪ ,‬הסיגלי וכו'‪ ,‬ורק לאט לאט תכהה‬
‫ותחור החבורה ותעלם‪ .‬את החזיון הזה נוכל לראות גם על קרום הריאה‪ .‬ולפי‬
‫זה כל המראות הללו אינם צריכים לעשות את הבהמה טרפה מפני שהן ״הדרן‬
‫בריין''‪ ,‬לא כן הדבר אם ימפד הדם על שטח קרום הריאה או קרום הבטן‪ .‬חוטר‬
‫ההאטוגל׳ובין הנמצא בהכדורים האדומים של הדם מתפרד אז לשני חשרים‪:‬‬
‫לגל׳וברלין ולהאמאטין‪ .‬ההאמאטין הוא חומר הצבע של הדם וכשהוא משתחרר‬
‫מן הגלובולין הוא שחור כדיו‪ ,‬וכל חקרום דומה אז באלו נמשח בפיח הכבשן‬
‫נפלא הדבר כי הברייתה בנדה )דק י״ט‪ ,‬ע״א( מתאימה לזה‪ :‬״ושחור זה לא‬
‫מתחילתו הוא משחיר‪ ,‬אלא כשנעקר )מן הגוק( הוא משחיר‪ ,‬משל לדם מכה‬
‫לכשנעקר הוא משחיר"‪ .‬אמנם גם במצב כזה אין כל סכנה לחיי הבהמה; כאשר כבר‬
‫בארנו‪ ,‬צנורי הלימפה של הקרום שפיותיהם פתוחים אל בית החזה בולעים בקרבם‬
‫את כל הנמצא בבית החזה‪ ,‬וכל ביוצא בזה הדרא בריא‪ ,‬ומדוע יאמר רבא כדיותא‬
‫טרפה? רש״י אומר‪ :‬שמפני שהצבע השחור הוא לקותא וסופו לינקב‪ .‬אבל גם שאר‬
‫הגוונים הם לקותא‪ ,‬ועוד הלא הנסיון יורה שבני אדם ובהמות שנשפך דמם אל תוד‬
‫בית החזה חיים וקיימים?‬
‫איני יודע אם כוונתי לדעתו של רבא בדבר הזה‪ ,‬אבל זה ברור לי כי רבא‬
‫לשיטתו צריך היה להטריק בהמה שריאתה דומה לדיו‪ ,‬אעפ״י שיש כמוה חיה‪.‬‬
‫מן השורה הארוכה של טרפות‪ ,‬שהכניס רבא לבית המדרש‪ ,‬אנו רואים‪ ,‬כי הוא‬

‫‪IIpo$. PaeBCKHH, PysoBojCTBO B asy^eHHD naioiorHHecBoS aHaTOMHH a rHCioioraH ro-‬‬

‫‪.ManiHHx KHBOTHBx, 1879, crp. 15‬‬
‫‪149‬‬
 ‫•‪:‬׳‪sV‬‬
‫סובר ככואן דאטר ‪,,‬מרפה חי ה'‪ /‬הרא איכר דור® טעם הטרפדת‪ .‬אם הבוסררה‬
‫העתיקה אומרת ״ניקבה הריאה מרפה״‪ ,‬אזי בל נקב בריאה עוטה טרפה‪ ,‬אם יכנם‬
‫אריר בבית החזה אר לא יכנס‪ .‬רכירן טראינר כי טחרר כדיר רמצא מקרם כטנטפד‬
‫הדם אל בית החזה‪ ,‬וא״כ ניקב הקרום ראק על פי טלא ניקב אל צינורי האריר‪,‬‬
‫רא׳׳ב היא טרפה‪.‬‬
‫את הספורים טל ר׳ נתן אבאר בסרק הספר במאמר על דבר ההאמרפרליה‬
‫ראטתדל להראות טם באיזה מחלה חלו הילדים‪ .‬אם לאם אחת חלו ילדים במחלות‬
‫דומות‪ ,‬אז אין כל ספק כי לפנינו מחלות מתנחלות‪ .‬פה כעיר רק על קוטיה טאין‬
‫אנו יכולים לייטב אותה‪ ,‬הנה אצל הילד טהיה ירוק ר׳ נתן אומר‪ :‬״טהציץ בו‬
‫ולא היה בו דם ביית״‪ ,‬אם כן היה הילד חולה בחרסר־דם והיה ירוק כטעוה‬
‫או כחלמון הביצה‪ ,‬אבל לא ירוק כעטב הטדה‪ .‬ואם כן גם ריאה ירוקה טמכטיר‬
‫רבא היא גם כן ירוקה כטעוה או כחלמון הביצה‪ .‬והכה רב סמא בריה דרבא‬
‫אומר‪ :‬״האי ראיה דדטי ככטותא)‪ B«Cuscuta‬ג‪ (XMe‬ו כ מו ריקא )‪Crocus‬־=‪(n1a(|)paH‬‬
‫ועגון ביעתא טרפה‪ ,‬אלא ירוקה דכטרה היכי דמיא? ככרתי״ )‪Porree‬־*־‪.(IIopefi‬‬
‫קטה לסער טהילד טל ר' נתן היה ירוק ככרתי‪ ,‬יותר היה נראה ההיפד‪.‬‬

‫ר סו״ ר‬ ‫גמרא‬
‫ככבדא כטרה— ריאה טמראה טלה‬ ‫מ״ז ע״ב‬
‫דומה לכבד כטרה‪ .‬כבטרא טרפה— והכי‬ ‫אמר רב כהנא‪ :‬ככבדא כטרה‪ ,‬כבטרא‬
‫קים להו דבהכי הויא לקרתא ובהכי‬ ‫מרפה‪.‬‬
‫לא הויא לקותא‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫באור‬
‫סתי הלכות נכבדות בארבע מלים‪ .‬הלכות אלו מצאו להן מקרם בין ההלכות‬
‫העוסקות במראות הריאה‪ .‬אבל ההבדל בין צבע הכבד וצבע הבטר הוא קטן כל‬
‫כד‪ ,‬עד טאי אפטר לסמרד על מראית עין ב‪^5‬בד ולחרוץ מטפט אם בטרה או טרפה ‪.‬‬
‫ואנו הלא ראינו כי בכידון ריאה דדמיא לאופתא היה מי טאמר כי הדמיון הוא‬
‫בגיטתא‪ ,‬וההבדל במיטוט בין כבד ובין בטר הוא גדול מאד עד טאי אפטר לטעות‬
‫ולהחליפם זה בזה‪ .‬ונפלא הדבר‪ ,‬גם חכמת הרפואה מבדלת בין ריאה דדמיא‬
‫לכבדא ובין ריאה דדמיא לביטרא‪ .‬הראטונה תקרא — ‪ ,(^Hepatisatio‬ותחטב‬
‫למחלה טתוכל להרפא‪ ,‬טיט כמוה חיה‪ ,‬והטניה ‪ —(®Camificatio‬מחלה טלא תרכל‬
‫להרפא‪ .‬בטם ‪) Hepatisatio pulmoaum‬התכבדות הריאה( יכנו הרופאים טינוי‬
‫ידוע בבטר הריאה טיתהפד מחומר יד וספוגי המלא אויר לחומר עב ובלתי‬
‫ספוגי המלא דם ומוגלא‪ ,‬עד טהוא דרמה במראה ובמיטוט לחומר הכבד‪ .‬אם‬
‫נלחץ באצבע על פכי ריאה בריאה וטלמה‪ ,‬אז יתכווץ בטר הריאה במקום ההוא‬
‫ותחת האצבע תעטה מעין גומא עמוקה‪ ,‬יען כי הלחץ יגרט את האויר הכנוס בתוך‬

‫נגזר מן השם ‪ - Hepar‬כבר‪ ,‬ויהיה פירושו ״התהבדות" הריאה‪ ,‬בלומר השתנות הרייאה‬
‫לטבע הכבד‪.‬‬
‫י( נגזר מן השם ‪ —Caro‬בשר‪ —Aecro ,‬עשה‪ .‬כלומר הריאה נעשתה לבשר‪.‬‬
‫‪150‬‬

‫‪1‬י>־׳‪—— ........... .‬‬ ‫■ ‪■V‬‬

‫הריאה במקום ההיא; אבל כמעט כסלק את אצבעכו מן הריאה‪ ,‬אז תשוב טהר‬
‫לאיתכה רהגומא כליל תחלוק‪ .‬לא כן הוא בהכבד‪ .‬בשר האבר הזה עלול להצטמצם‬
‫ולהתכווץ רק במדה מועטה מאד‪,‬ואם הלחץ עליו בחזקה‪ ,‬אז אטכם העשה עליו‬
‫גומא עמוקה‪ ,‬אבל רק אחרי אשר יהרס בשר הכבד תחת האצבע וכאשר יסור‬
‫הלחץ‪,‬־אז לא ישוב עוד לאיתכו‪ .‬אם כחתוד חתיכה קטכה מבשר ריאה בריאה‬
‫ונשליכה בקערה של מים‪ ,‬אז הראה את החתיכה צפה על פכי המים יען כי על‬
‫ידי האויר הכנוס בתיד אשכולות הריאה יקל כבדה מכובד המים‪ ,‬אולם אם כשליד‬
‫חתיכה של כבד המיטה‪ ,‬אז תצלול כעופרת אל שולי הקערה‪.‬‬
‫ריאה שנהפכה למראה הכבד‪ ,‬דומה להכבד בכל סגולותיו‪ :‬היא איככה‬
‫מתכווצת ואיננה צפה על פכי המים‪ .‬מישושה קשה כמישוש הכבד‪ ,‬יען כי אויר אין‬
‫בתוכה וצנוריה מלאים דם‪ .‬על כן תדמה להכבד גם במראה אדמימותה‪ .‬להלן‬
‫נראה‪ ,‬כי יש אשר תהפך הריאה למראה הכבד רק בטישושה ולא בצבעה‪ .‬יען‬
‫כי יש מראה כבד אדמדם‪ , Hepatisatio rubra ,‬ויש מראה כבד מעין האפר‪,‬‬
‫‪ , Hepatisatio grisa‬אולם אנחנו לפי עכיננו כדבר פה רק על המראה הראשון‪.‬‬
‫באיזה מחלה תהפד הריאה למראה הכבד? המחלה הזאת היא מצויה מאד‪ ,‬וכל‬
‫אחד מקוראיכו חלה בעצמו במחלה זו או ראה אותה באחד מקרוביו ושארי‬
‫בשרו‪ .‬די לנו לקרא אותה בשמה— הלא היא ״דלקת הריאה"‪ ,‬או כמו שיקראו אותה‬
‫הרופאים היום ״דלקת הריאה הפיבריבית"‪ , Pneumonia fibrinosa ,‬או גם דלקת‬
‫הריאה הקרופית‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬בשם פיברין יקרא חומר נוזלי אחד הנמצא מעורב ביזרד כסיובו של‬
‫הדם והדומה בטבעו לחלבון של ביצה‪ ,‬וכמו שהחלבון יקשה ויקפא במדרגת חום‬
‫ידועה‪ ,‬כן עלול הפיברין לקרוש בצאת הדם לאויר העולם‪ .‬אם נדקר במחט את‬
‫אצבענו וכמוץ ממנה טפה אחת קטנה של דם ונשים אותה בין שתי טבלאות‬
‫דקות של זכוכית למען תשתטח הטפה ביניהן למשטח דק ושקוק מאד‪ ,‬ונתבונן‬
‫עליה בעד שפופרת מגדלת — אז נראה כי במי הדם )הכסיוב( הזכים והצלולים‬
‫שטים כדורים קטנים ואדומים לאלפים ולרבבות‪ ,‬והם הם שיתנו להדם את צבעו‬
‫האדום; אמכם כי זעיר שם זעיר שם שטים ביניהם גם כדורים לבנים‪ ,‬אבל מספרם‬
‫הוא רק מעט מאד‪ .‬אם נוסיק להתבונן אל טפת הדם שבין שתי הטבלאות אחר‬
‫רביעית השעה או מחציתה‪ ,‬אז נראה כי המקומות הפנויים מכדורי דם שהיו‬
‫מקודם זכים וצלולים התחילו מעט מעט להתעכר ‪ ,‬יען נגלתה בהם רשת של חוטים‬
‫דקים כקורי עכביש‪ .‬החוטים הדקים האלה הם חוטי פיברץ שנקשו בתרד מי‬
‫הדם‪ .‬מה שראינו פה בזעיר אנפץ‪ ,‬נראה גם במדה יותר גדולה בכמות דם‬
‫מרובה‪ .‬אם את הדם היוצא טצואר בהמה שחוטה כאסוק אל תוד הקערה‪ ,‬אז‬
‫אחרי זמן ידוע יקרש הדם בחוד הקערה ויהפד לעוגה אדומה‪ ,‬שטי הדם צפים‬
‫עליה מלמעלה‪ .‬העוגה הזאת כארגה כולה מרשת של חוטי פיברין סרוכים זה בזה‪,‬‬
‫ובין קשרי הרשת נמצאים כדורי דם לאלפים ולרבבות‪.‬‬
‫״דלקת הריאה הפיברינית" או דלקת הריאה הקרופית‪ ,‬היא מחלה שבה‬
‫אשכולות האויר של הריאה יתמלאו בפיברין קפוא וקרוש‪ ,‬עד שלא יוכל האויר‬
‫הבא דרך הסמפונות בשעת הנשימה להכנס אל תוד האשכולות‪ .‬על פי רוב‬
‫תלקה במחלה זו רק אונה אחת )כולה ולא מקצתה(‪ ,‬אבל יש‪ ,‬שתלקינה שתי‬
‫‪151‬‬
 ‫אונות או יותר‪ ,‬ולפעמים שתי אונות אחת מימין ואחת משמאל‪ .‬מרבן מאליו כי‬
‫לפי רוב המחלה כן תרבה הסכנה‪ .‬אולם בדיד כלל תחשב דלקת הריאה אמנם‬
‫למחלה קשה מאד‪ ,‬אבל למחלה שאין סככה כרוכה בעקבותיה‪ ,‬ורק אצל אנשים‬
‫באים בימים ואצל שכורים יש בה משום סכנת נפשות‪ .‬ואם ממאה חולים שחלו‬
‫במחלה זו ימותו רק מעשר עד עשרים נפש‪ ,‬אז לא יתכן לאמר עליה ״שאין כמוה‬
‫חיה מרפה'׳‪.‬‬
‫המחלה תמפוד על פי רוב כשבעה ימים; וחכמי הפאטולוגיה יבדילו בה‬
‫שלש תקופות‪ :‬א(‪ .‬תקופת שפעת הדם‪ ,‬שחכמי התלמוד יקראו לה ״ריאה שהאדימה"‪.‬‬
‫הקדמונים היו אומרים ״בריש כל מרעין אנא דם" )בבא בתרא כ״ח ע״ב(‪ .‬דומה‬
‫לזה יאמרו גם חכמי הדור הזה‪ :‬״בראשית כל דלקת — רבוי הדם"‪ ,‬והכלל הזה‬
‫יתאמת ביהוד בדלקת הריאה‪ .‬הרשת של צנורי הדם הדקים‪ ,‬אשר תכסה כל‬
‫עכב ועכב מענבי האשכולות‪ ,‬תתמלא דם במדה מרובה מאד‪ .‬צנורי הדס הדקים‬
‫מתנפחים ונעשים עבים‪ ,‬עד שהם בולטים אל תרד חלל האשכולות פנימה‪ .‬באותה‬
‫שעה עצמה יתחילו כתלי האשכולות להזיע מתוכם מוהל רירי‪ ,‬שחומר הפיברין‬
‫מהול בו במדה מרובה מאד; צנורי הדם גם הם יזיעו מקרבם מיץ דם‪ ,‬שיתערב‬
‫אל הריר‪ ,‬ועל כן נראה כי צבע הליחה שיפליטו מקרבם חולים כאלה יש בה‬
‫מעין החלודה של הברזל‪ ,‬מפני הדם שנתערב בה‪ .‬משעה לשעה תגדל כמות המוהל‬
‫הרירי עד שימלא את כל חללם של האשכולות‪ ,‬מבלתי תת מקום לאויר הנשימה‬
‫להכנם לתוכם‪ ,‬והחולה ירגיש על ידי זה לחץ בחזהו — מכובד הנשימה‪.‬‬
‫ב( ‪ .‬תקופת ההתבבדות האדומה )‪ ,(Hepatisatio rubra‬או ״ריאה ככבדא"‬
‫בלשון חכמי התלמוד‪ .‬המוהל הרירי שבתיד אשכולות הריאה יקפא ויקרש על‬
‫ידי חומר הפיברין הנמצא בתוכו‪ ,‬עד שכל חללו של האשכול הוא מלא‪ .‬חומר‬
‫עב וגם‪ ,‬כחומר הדונג שקפא מקור‪ .‬האונה או הריאה כולה שלקתה במחלה זו‬
‫דומה אז ממש למראה הכבד‪ ,‬כמו שבארנו למעלה‪ .‬האונה או האומא במצב‬
‫הדלקת גדולה היא כמעט פי שנים מאשר היא בהיותה בקו הבריאות‪ ,‬וכמעט‬
‫שלא תעלה על ידי נפיחה מלאכותית כלל‪ ,‬עד שנוכל בצדק לקרא לה בשם ״ריאה‬
‫אטומה"‪ .‬ובכל זאת גדול ההבדל מאד בין ריאה אטומה ובין ״אטום הריאה״‪,‬‬
‫שענינו נבאר באחד הפרקים הבאים‪ :‬ריאה אטומה או ריאה ככבדא תשוב‬
‫תמיד לאיתנה ‪,‬וא״כ יש כמוה חיה‪ ,‬ואטום בריאה לא ישוב לאיתנו לעולם‪.‬‬
‫ג(‪ ,‬תקופת ההתכבדות מעין האפר )‪ .(Hepatisatio grisa‬מצב הריאה בתקופה‬
‫זו לא ישתנה בכל סגולותיו ממצבה בתקופה הקודמת; ורק בזאת‪ ,‬תשתנה‪ ,‬כי אם‬
‫נחתוך כזו בסכין‪ ,‬אז יהיה צבע החתיד מעין האפר תחת הצבע האדום שהיה לו‬
‫בתקופה הקודמת‪ .‬סבות המחזה הזה שתים הן‪ .‬הראשונה‪ :‬מפני שאל חומר‬
‫הפיברין שבהיד האשכולות יתערבו במספר רב הכדורים הלבנים של הדם שזכרנו‬
‫אותם למעלה‪ .‬והשניה‪ :‬מפני שהפיברין הנקרש בתרד האשכולות ילחץ את צנורי‬
‫הדם הסבוכים בכתליהם והדם ידחק לצאת מהם‪ ,‬ועל כן תמעט אז כמות הדם‬
‫בהריאה‪ ,‬ועל כן יכהה צבעה האדום‪.‬‬
‫כאשר תגיע המחלה למרום פסגתה‪ ,‬אז תחל על פי רוב ללכת אחורנית‪.‬‬
‫חומר הפיברין שבתוך האשכולות יחל להתרכך ולהמוג‪ ,‬כהמוג דונג מפני אש‪.‬‬
‫הוא יתערב עם המוהל אשר יוסיפו כתלי האשכולות להזיע ‪.‬מתוכם ויתהפך‬
‫‪152‬‬
 ‫למוגלא בוזלה שנבלעה בצהורי הדם של הריאה‪ ,‬או ®החולד! ירחיקה על ידי‬
‫השעול‪ .‬ובמדה שיהרוקנו האשכולוה טמוגלא זו‪ ,‬כן יהחיל האויר לחזור אליהם‬
‫בשעת הכשיטה‪ ,‬והחולה ישוב לאיתנו ויתרפא טטחלתו‪.‬‬
‫נקוה כי בדבדינו הטעמים האלה די יחיה להבין על ידם את דברי ההלכה‬
‫״ככבדא כשרה'‪ /‬אולם זאת נטצא לנכון להוסיןז‪ ,‬כי בזטן הזה שנתפשט המנהג‬
‫בכל תפוצות ישראל להטרין‪ 5‬בהטה שנטצאו סרכות על ריאתה‪ ,‬״ריאה ככבדא"‬
‫לא תבא לידי שאלת חכם‪ .‬כי באמת אי אפשר כמעט לדלקת הריאה שלא תמשוד‬
‫אחריה גם דלקת קרום הריאה‪) .‬הכאב החזק כעין דקירה שיחוש חולה כזה‬
‫בצלעותיו‪ ,‬יבא לא מדלקת הריאה עצמה כי אם מדלקת הקרום‪ .(Pleuritis ,‬ודלקת‬
‫קרום הריאה הלא היא הסבה היחידה להסרכות הנמצאות עליה‪ .‬הסרכות אינן‬
‫אלא חוטים וקרומים של פיברין שהזיע קרום הריאה מקרבו במצב הדלקת‪,‬שמתחלה‬
‫הם דומים לחוטים של ריר ואחר כך יתקשו ויתרקמו לחוטים ולקרומים חזקים‬
‫כעור וכגידים‪.‬‬
‫כבשרא ט ר פה ‪ .‬מראה הבשר בהריאה‪ , Camificatio pulmonis ,‬היא אחת מן‬
‫התמונות של ריאה שצמקה‪ .‬למעלה תארנו תמונות אחדות של צימוק הריאה‪.‬‬
‫פה נוסיק עוד תמונה אחת‪ :‬אם אחד הסמפונות יסכר על ידי פקק של לשלשת או‬
‫על ידי גרם זר שנפל בשעת האכילה אל הגרגרת‪ ,‬אז יחדל האויר להתחדש בתוד‬
‫כל האשכולות‪ ,‬גם הוא יתרוקן מהם מעט מעט‪ ,‬מפני שהוא נבלע בבשר הריאה‪.‬‬
‫כתלי הענבים נקמטים וטתדבקים זה לזה‪ .‬ומפני שחסר הלחץ של האויר בתוד‬
‫הענבים‪ ,‬לפיכד התרחבו נימי הדם של הרשת הסובבת את הענבים‪ ,‬וכל המקום‬
‫האטום מתאדם עד שהוא דומה בצבעו ובמישושו למראה הבשר‪ .‬את צבעו נוכל‬
‫לראות גם מחוץ בעד הקרום השקוק‪ .‬הוא אדמדם כהה נוטה מעט לצבע הקנטון‪.‬‬
‫אבל גם למשש אותו נוכל בידינו‪ .‬הוא אינו אלאסטיי כספוג‪ ,‬אלא דומה לבשר‪.‬‬
‫נקל להבין כי המקום האטום דומה בתמונתו לתמונת הקנוס‪ ,‬שהושבתו פונה‬
‫כלפי השטח החיצון של הריאה‪ ,‬וראשו החד הוא במקום הסתימה של הסיטפון‪.‬‬
‫הדבר הזה תלוי באופן ההסתעפות של הסמפונות‪ ,‬וכיון שהגיע הדבר לידי כד‪,‬‬
‫כלומר כיון שנעשה המקום האטום דומה לבשר וכל כתלי הענבים נדבקו יחד‪ ,‬שוב‬
‫אינו חוזר לבריאותו‪ ,‬וכל המקום הזה אינו נושם אויר והרי הוא כמו שאינו‪ ,‬וא״כ‬
‫הרי זו ריאה שחסרה‪ .‬ואעפ״י שאין בזה סכנה לחיי הגוה‪ ,‬אבל כבר ראינו שרבא‬
‫ובית מדרשו סוברים כי טרפה חיה‪ .‬ולהלן נראה גם כן‪ ,‬כי רבא סובר שחסרון‬
‫מבפנים שטו חסרון‪ ,‬ורב כהנא שבלי ספק הוא הוא רב כהנא השלישי )עיין סדר‬
‫הדודות בשם ר״כ(‪ ,‬היה מתלמידי רבא וסובר כמוהו‪.‬‬

‫רש׳׳י‬
‫אטום בריאה— דוכתא דטטטטם ולא‬
‫עייל זיקא בגויה‪ .‬טוגלא— קרויטררא‪.‬‬
‫מניחים עלה—על אותו אטום לאחר שנקרע‪.‬‬
‫אי מבצבצא— דנייד רוקא‪ ,‬כשרה דהא‬
‫עייל ביה זיקא‪ .‬ואי לא— לקותא היא‬
‫וטרפה‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫גמרא‬
‫מ״ז ע״ב‬
‫אמר רבינא‪ :‬אטום בריאה טייתינן‬
‫סכינא וקרעינןלה‪ .‬אי אית בה טוגלא וודאי‬
‫מחמת מוגלא הוא וכשרה; ואי לא‪,‬‬
‫מותבינן עלה גדפא או רוקא—אי טבצבצא‬
‫כשרה‪ ,‬ואי לא טרפה‪.‬‬
 ‫באור‬
‫מובן מאליו‪ ,‬בי רביכא שיירי באטום שאינו דרמה לבשר‪ ,‬כי אם הוא דרכוח‬
‫לבשר‪ ,‬הלא כבר פסק רב כהכא ואמר שהוא טרפה וליה ליה בדיקוהא‪ .‬אבל צריכים‬
‫אנו לדעת כי יש שלשה מינים של אטום בריאה‪ .‬האחד הוא אשר בארנו למעלה‬
‫והתלוי בסתימת הסמפון‪ ,‬השני הוא אטום התלוי בסתימת אחד מענפי העורקים‬
‫המובילים את הדם מן הלב הימני אל הריאה‪ ,‬והשלישי הוא אטום או כמו‬
‫׳‬ ‫שקוראים אותו הרופאים ״מוקד''‪ , focus ,‬של דלקת קאטאראהלית‪.‬‬
‫סתימת צנורי הדם תוכל להיות על שני פנים‪ :‬״סכר קרוש"‪ ,Trombosis ,‬ו״סכר‬
‫אתא מרחוק"‪ .Embolia ,‬הדם בל זמן שהוא זורם בצנוריו הנורמליים לא יקרש‪.‬‬
‫האנדוטליה החלקה המרצפת את העורקים והוורידים מבפנים לא תתן להדם‬
‫להקרש‪ .‬ורק כשיחלה העורק במחלת הזגגת )‪ (Sclerosis‬אז יובל להולד סכר‬
‫במקום המנוגע‪ ,‬כן יקרה גם אחרי מחלה ממושכת המתשת את הלב )למשל‬
‫אצל בני אדם אחרי מחלת הטיפוס( שהדם הזורם בהוד ווריד הירך מפכה לאמו‬
‫ובמתינות גדולה‪ ,‬ויש אשר יעמד מלכת ואז יש אשר יקרש הדם בתרד הווריד‪.‬‬
‫יש עוד סבות אחרות לתולדות הסכר הקרוש‪ ,‬אבל לא פה המקו^ להאריך בזה‪.‬‬
‫הסכר הקרוש בנוי מנימי פיברין שנבדלו מנסיוב הדם ומכדוריו שנשתקעו בהפיברין‪.‬‬
‫אצל בני אדם נוכל למשש את הסכר הקרוש בתמונת חבל עב וכואב הנמשך על‬
‫פני הירך לצד פנים עד הברכים‪ ,‬וכיון שהדם של וריד הרגל לא יוכל לשוב אל‬
‫הלב בשעה שמן הלב אל הרגל לא יחדל הדם לפכות דרך עורק הירך‪ ,‬לפיכך‬
‫יתמלאו ורידי הרגל יותר מאשר יוכלו להכיל בקרבם )שפעת דם נפעלת(‪ ,‬ואז יחל‬
‫נסיוב הדם להסתנן‪ ,‬מן הוורידים החוצה‪ ,‬מה שמביא לידי הדרוקן )צבית הרגל(‪.‬‬
‫מעט מעט יתארגן הסכר‪ ,‬כלומר ישתנה לרקמת החבור‪ ,‬והווריד יהפך לפתיל‬
‫קשה בלתי נבוב‪ ,‬בין כה וכה ימצא לו הדם נתיבות צדדיות לשוב אל הלב ואז‬
‫תשוב גם צבית הרגל לאיתנה‪ .‬זהו בדברים קצרים ענין הסכר הקרוש‪ ,‬שהיא אחת‬
‫מן ההלכות הנכבדות שבתורת הפאטולוגיה‪.‬‬
‫״סכר אתא מרחוק"‪ .‬נשער עתה בנפשנו )מה שבאמת הוא מן המעשים בכל‬
‫יום( כי גוש מצער של הדם הקרוש נקרע מאת הסכר שבווריד הירך‪ ,‬וזרם הדם‬
‫נשא אותו הלאה מן הירך דרך הווריד הנבוב אל הלב הימני‪ .‬מן הלב הימני‬
‫יעבור הגוש דרך עורקי הריאה‪ ,‬עד אשר יגיע לעורק דק שרוחב חללו הוא שוה‬
‫לרוחב הגוש‪ ,‬אז יסתום הגוש את החלל והדם יעמד מלכת‪ .‬זהו מה שנקרא ״סכר‬
‫אתא מרחוק"‪ . Embolia ,‬הנה ידענו כי העורקים מסתעפים בהריאה יחד עם‬
‫הסמפונות‪ ,‬ולפיכך יהיה אז לפנינו קנוס של רקמת הריאה שלא יקבל דם למזונו‪.‬‬
‫מתחילה יחור הקנוס הזה מחוסר דם וצבעו יהיה נוטה ללבן — אפור‪ .‬אולם‬
‫אחרי ימים אחדים יתחיל הדם לזרום מן המקומות הסמוכים אל הקנוס ויען כי‬
‫זה האחרון לא התפרנס כהוגן ורקמתו נחלשה ונתרככה‪ ,‬לכן יקרע על נקלה‪,‬‬
‫והדם יתפרץ עם השיעול החוצה‪ .‬זהו מה שנקרא בשם ‪ ,Infarctus pulmonis‬כלומר‬
‫סכר הריאה‪ .‬סופו של הסכר הוא הרס ואבדון של מקום האטום‪ .‬וביחוד אם הסכר‬
‫שאתא מרחוק עוצר בקרבו מתגים מעוררי רקבון‪ ,‬אז יעוררו רקבון גם בהריאה‪.‬‬
‫הסבה היותר מצויה לאטום בריאה היא דלקת הריאה הקאטאראהלית‪,‬‬
‫‪154‬‬
‫‪ ,Pneumonia catarrhalis‬והנקראת גם כן דלקת הריאד! הסמפוכית‪,Bronchopneumonia ,‬‬
‫או דלקת הריאה העינרנות‪ ,Pneumonia Jobularia ,‬אד דלקת הריאה הנקלפת‪,‬‬
‫‪ .Pneumonia desquamativa‬כל השטות הללו שמחברים שונים נתנו למחלה זו‬
‫אמנם ראויים לה‪ ,‬ומסמנים סגולות שונות המבדילות אותה מדלקת הריאה הפיברינית‬
‫או הקרופית‪ .‬על פי רוב יחשבו את הדלקת הקאטאראהלית למחלה יותר קלה מן‬
‫הדלקת הקרופית‪ .‬אבל באמת אין הדבר כד‪ .‬בשעה שהדלקת הקרופית נמשכת‬
‫שבעה או תשעה ימים ואז יבא המשבר‪ , Crysis ,‬והחולה ישוב מהר לאיתנו‪ ,‬ובל‬
‫עקבות המחלה לא יודעו— הדלקת הקאטאראהלית אין לה זמן קצוב‪ ,‬היא תתארך‬
‫שלשה ימים או שלשה חדשים‪ ,‬סכנת המיתה היא יותר קרובה וביחוד אצל אנשים‬
‫זקנים לימים ואצל ילדים או בהמות צעירים‪ .‬על פי רוב תשאיר המחלה אחריה‬
‫חולשת הריאה והנטיה לחלות עוד הפעם במחלה זו‪ .‬הסבות למחלה זו הן‬
‫רבות ושונות מאד‪ .‬על פי רוב תלוה ממחלות מזהיטות‪ .‬בשורה הראשונה עומדות‬
‫האינפלואנציה‪ ,‬מחלת הכתמים‪) , Morbille ,‬מאזערן( וטיפוס הבטן‪ ,‬אבל היא‬
‫תוכל להספח גם אל מחלות אחרות‪ .‬היא תולד גם כן על ידי נשימה של אדים‬
‫חריפים או אויר המלא אבק חריק ומגרה‪ ,‬או על ידי נשימה של אויר קר יותר‬
‫מדאי‪ .‬המחלה נקראת דלקת הריאה הסמפונית‪ ,‬מפני שעל פי רוב תבא בעקבות‬
‫הקאטאר של הסמפונות שקדם לה‪ .‬אבל אם גם תתחיל מענבי הריאה עצמה‪ ,‬היא‬
‫מושכת את הקאטאר של הסמפונות אחריה‪ ,‬וביחוד את הקאטאר של הקנוקנות‬
‫הדקות בחוט השערה‪ .Bronchitis capillaris ,‬המחלה תתחיל בשפעת דם אל‬
‫האשכול החולה‪ .‬אחרי כן יתחילו ענבי הריאה להזיע ריר‪ ,‬וביחד עם זה תתקלק‬
‫האפיטליה המרצפת את ענבי הריאה מבפנים‪ ,‬ואל הריר והאפיטליה יספחו הכדורים‬
‫הלבנים‪ ,‬הנודדים מצנורי הדם‪ ,‬וכולם יחד ימלאו את האשכולות עד אפס מקום‬
‫להאויר‪ ,‬ולפנינו ״אטום בריאה״ כלומר מקום שאינו עולה בנפיחה‪ .‬החומר הממלא‬
‫את ענבי הריאה במחלה זו יבאר לנו משום מה היא נקראת בשם ״קאטאראהלית''‬
‫ובשם ״נקלפת״ בהבדל מן הדלקת הקרופית או הפיברינית‪ ,‬שבה תחלה תמיד אונה‬
‫שלמה בבת אחת ולפעמים גם שתי אונות או יותר בבת אחת‪ ,‬והנקראת לפי זה‬
‫״דלקת אונית״‪ .Pneumonia lobaris ,‬בהדלקת הקאטאראהלית יחלו אשכולות‬
‫בודדים‪ , lobularis ,‬ולפיכד היא נקראת עינונית‪ .‬על פי רוב יחלו אשכולות רבים‬
‫בבת אחת‪ ,‬אבל תמיד ימצאו בין האשכולות האטומים אשכולות בריאים טלאים‬
‫אויר רעולים בנפיחה‪ .‬הריאה תשוב במחלה זו לאיתנה על ידי השתנות החוטר‬
‫הממלא את האשכולות לטוגלא נוזלת‪ ,‬שידחה מהן או על ידי שעול או הוא נבלע‬
‫בצנורי הדם והלימפה‪ .‬ועל פי זה תובן עצתו של רבינא ואופן בדיקתו לראות‬
‫אם יוכל האויר לחזור אל ענבי הריאה אר שכבר נסתם הדרך ושוב אין לה תקנה‪.‬‬

‫רש ׳י‬ ‫גמרא‬

‫אינו קרום — שסופו לסתור רכל סירבי‬ ‫מ״ז ע״ב‬
‫דריאה קרום העולה מחמת מכה הן‪,‬‬ ‫אמר רב יוס^; קרום שעלה מחטת מכה‬
‫הלכך אע״ג דלא נפיק זיקא טרפה‪ .‬האי‬ ‫בריאה אינו קרום‪ ,‬ואמר רב יוסק‪ :‬האי‬
‫ריאה דאוושא— הא פרישית לעיל‪.‬‬ ‫ריאה דאוושא וכו׳‪.‬‬

‫‪155‬‬
 ‫ב או ר‬
‫כבר פרשתי‪ ,‬כי הואיל‪ ,‬והריאה מתרחבת על ידי פעולה הכמימה‪ ,‬הקרום ®עלה‬
‫על המכה יוכל להסתר‪ ,‬מה ®אין כן במיגר החזה—פופהי ®אוהות העליוכות תכועתן־‬
‫מצערה‪ ,‬ולא תזיק להקרום‪ .‬מה שכתב רש׳׳י ״כל סירכי דריאה קרום העולה מחמת‬
‫מכה הן"‪ .‬לדעתי צריך לתקן‪ :‬״כל סירכי דריאה הן ספק קרום העולה מחמת מכה‪".‬‬
‫ההלכה השניה של רב יוסה כבר נתבארה‪,‬למעלה ‪.‬‬

‫ר סו״ר‬
‫שנשפכה כקיתון— בשר הריאה נימוח‬
‫בתוך קרומים שלה ונטיפד מראשה לסופה‬
‫ומסופה לראשה בתוך הקרומים וחסרון‬
‫הוא שמתחילה כולה מלאה ועכשיו חציה‬
‫ריקנית‪ .‬היינו ניקבה—שאי אפשר לחסרה‬
‫שלא ינקב הקרום‪ .‬לא צריכא לר׳ שמעון—‬
‫הא דאיצטריכא לאשמועינןולמיתני חסרה‪,‬‬
‫לר׳ שמעון איצטריך לאשמועינן תנא‬
‫דמתניתין‪ ,‬דפליג ר״ש אניקבה לא‬
‫אחסרה‪ ,‬דבנקב שיש בו חסרון מודי‪ .‬דקיימי‬
‫סימפונא—שלא נימוקו הקנוקנות‪ .‬מנא‬
‫ידעינן—שמא נימוקה אחת מהן‪ .‬מייתינן‬
‫צעא דקוניא— קערה של חרם המחופה‬
‫באבר שקורין פלומיא״ה בלע״ז דשיעא היא‬
‫ונראה יפה‪ .‬ושפכינן לה בגווה—קורעין‬
‫הקרום והכל נשפך‪ .‬שורייקי חיורי—טק״ש‬
‫בלע״ז‪ .‬טרפה— ד אז ודאי נראה שמיחוי‬
‫הסימפונות הוא‪ .‬נימוקה — נתרוקנה‬
‫מאיליה מקצתה ואינה נשפכה כקיתון‪ ,‬אך‬
‫במקצתה לא נשאר כלום‪ .‬אפילו מחזקת‬
‫רביעית—חלל חסרון שמחזיק רביעית הלוג‪.‬‬
‫שלפוחית— קרום שהולד מונח בה‪,‬ובלע״ז‬
‫מרי״ץ לקמן בפירקין)דן‪ 5‬נ״ה( תניא היא‬
‫האם היא טרפחת היא שלפוחית‪ .‬ובשני‬
‫הרגלים לא אמרו להם בלום‪ ,‬ובשלישי‬
‫עמדו למנין ורבו המתירין והתירוהו‪.‬‬
‫גמרא‬
‫ט״ז ע״ב‬
‫אמר עולא אמר רבי יוחנן‪ :‬ריאה‬
‫שנשפכה כקיתון כשרה‪ .‬אלמא קסבר‬
‫חסרון מבפנים לא שמיה חסרון‪ .‬איתיביה‬
‫רבי אבא לעולא‪ :‬״הריאה שניקבה או‬
‫שחסרה"‪ .‬מאי חסרה? אילימא מבחוץ?‬
‫היינו ניקבה! אלא לאו מבפנים‪ ,‬ושמע‬
‫מינה חסרון מבפנים שמיה חסרון? לא!‬
‫לעולם מבחוץ‪ ,‬ודקא אמרת‪ :‬היינו ניקבה‪,‬‬
‫לא צריכא לר׳ שמעון דאמר‪ :‬״עד שתפקב‬
‫לבית הסמפונות"‪ .‬הני מילי נקב דלית‬
‫ביה חסרון‪ .,‬אבל נקב דאית ביה חסרון‬
‫אפילו ‪ n‬שמעון מודה ‪.‬‬
‫רבי חנניה חלש‪ .‬על לגביה רבי נתן וכל‬
‫גדולי הדור‪ .‬אייתו קמיה ריאה שנשפכה‬
‫כקיתון ואכשרה‪ .‬אמר רבא‪ :‬והוא דקיימי‬
‫סמפונות‪ .‬א״ל רב אחא בריה דרבא לרב‬
‫אשי‪ :‬מנא ידעינן? א״ל‪ :‬מייתינן צעא דקוניא‬
‫ושפכינן לה בגויה‪ ,‬אי אית בה שורייקי‬
‫חיורי טרפה‪ ,‬ואי לא כשרה‪ .‬אמר ר׳‬
‫נחמן‪ :‬ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים‬
‫כשרה‪ .‬תניא נמי הכי‪ :‬ריאה שנימוקה‬
‫וקרום שלה קיים אפילו מחזקת רביעית‬
‫כשרה‪ ,‬ניטלה שלפוחית שלה כשרה‪ ,‬התליע‬
‫כבד שלה— ז ה היה מעשה ועלו עליה בני‬
‫עסיא שלש רגלים ליבנה‪ ,‬לרגל שלישי‬
‫התירוה להם‪.‬‬

‫ב או ר‬
‫אמר עולא אמר ר׳ יוחנן ‪ .‬אחרי שהביא מסדר הגמרא את כל ההלכות שהכניס‬
‫רבא ותלמידיו לבית המדרש‪ ,‬חזר המסדר אל האמוראים הקדמונים‪ .‬על פי הטעם‬
‫השורר כיום‪ ,‬יותר נאה היה להביא מתחילה את השמעתות של האמוראים הראשונים‪,‬‬
‫‪156‬‬
 ‫על רבי יוחנן ושל ר׳ נחמן‪ ,‬ואחר כך את השמעתרת סול רבא רתכימידיר רחלטידי‬
‫תלמידיו‪ ,‬אבל אין מוקדם ומאוחר בגמרא‪ .‬וגם אנחנו לא הפסדנו כלום‪ ,‬הואיל ויודעים‬
‫אנו מי קדם למי‪.‬‬
‫הרמב״ם‪ ,‬בהביאו את השמעתא של ר׳ יוחנן‪ .‬ואת הערתו טל רבא עליה ואת‬
‫אופן הבדיקה של רב אשי‪ ,‬הוא אומר! ״אם נראה חוטין לבנים בידוע שנימוקו‬
‫הסימפונות וטרפה‪ ,‬ואם לאו בשר הריאה בלבד הוא שנימוק וכשרה'' )הלכות‬
‫שחיטה‪ ,‬פרק ד הלכה ט׳(‪ .‬מן הדברים האחרונים שהוסיק הרמב״ם על דברי הגמרא‬
‫נראה‪ ,‬כי לדעתו רבא בא לא לחלוק על דברי ר׳ יוחנן‪ ,‬כי אם לפרש את דבריו‪ ,‬ורבא‬
‫סבירא ליה כר״י שחסרון מבפנים לא שמו חסרון‪ ,‬ולפיכד אם נימוק הבשר ונתרכך‬
‫כל כד עד שהוא גפינ^ד כקיתון כשרה‪ ,‬״אם רק הסימפונות עומדים במקומם ולא‬
‫נמוחו"‪ .‬אבל אתפלא אנכי‪ :‬אם חסרון מבפנים לא שמו חסרון‪ ,‬מה לי קיימי סימפונות‪,‬‬
‫מה לי לא קיימי? הלא הסמפונות מבפנים הם! דומה לזה היא ההלכה השניה‪ :‬״אמר‬
‫ר׳ נחמן‪ :‬ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה‪ .‬תנ״ה; ריאה שנימוקה וקרום שלה‬
‫קיים כשרה ואפילו מחזקת רביעית"‪ .‬בעל ה״לחם משנה" מתפלא‪ ,‬מדוע לא הביא הרמב״ם‬
‫הלכה זו? כאשר אחשוב אנכי‪ ,‬טעם הדבר הוא כי לדעת הרמב״ם‪ :‬ריאה שנימוקה וריאה‬
‫שנשפכה כקיתון‪ ,‬דבר אחד הוא‪ .‬כמו שנראה מלשונו‪ ,‬שהוא משתמש לפעמים בלשון‬
‫״נימוק" להוראת ״כמפד" )ולא כרש׳׳י שמפרש נמוקה—נתרוקנה(‪ .‬ובכל זאת לא היה יכול‬
‫הרמב״ם להביא את דברי הברייתא ״ואפילו מחזקת רביעית"‪ ,‬ומטעם פשוט מאד‪ :‬כיון‬
‫דנקטינן כרבא שננריכים הסמפונות להיות קיימים‪ ,‬אז אי אפשר שיהא הבשר נמוח‬
‫בגודל רביעית‪ ,‬שהוא ביצה וחצי ביצה; כי אם יהיה החלל בהריאה גדול כל כד‪,‬‬
‫אז אי אפשר שלא יתקלקלו הרבה סמפונות‪ ,‬העוברים כנודע בהריאה קרובים זה‬
‫לזה‪ ,‬עד שכמעט אין מקום פנוי מהם‪ .‬לפי זה פליג רבא על הברייתא‪ ,‬וא׳׳ב קשה‪:‬‬
‫מדוע לא העירה הגמרא על זה?‬
‫אבל‪ ,‬אם כד ואם כד‪ ,‬קושיתי הראשונה במקומה עומדת‪ :‬ממה נפשד? אי סבירא‬
‫ליה לרבא חסרון מבפנים שמיה חסרון‪ ,‬א״כ בנימוק הבשר לבד נמי ליהוי טרפה‪ ,‬ואי‬
‫סבירא ליה חסרון מבפנים לאו שמיה חסרון‪ ,‬בדלא קיימי סמפונות נמי ליכשר?‬
‫אבל עוד יותר יגדל הפלא‪ ,‬אם נתבונן על יסוד ההלכה בחכמת הרפואה‪ .‬לפי‬
‫פרושו של הרמב״ם‪ ,‬אם נימוק הבשר לבד‪ ,‬אז אין בזה כלום‪ ,‬כאלו היה הבשר של‬
‫הריאה דבר שאין חיותה של הבהמה תלויה בה; ורק אם נשחתו הסמפונות‪ ,‬אז‬
‫״אין כמוה חיה" ומרפה היא‪ .‬אבל בכל יראת הכבוד‪ ,‬אשר ירחש לבבי אל זכר האדם‬
‫הגדול בענקים הזה‪ ,‬לא אוכל לכחד תחת לשוני‪ ,‬כי הדעה הזאת מתנגדת לא לבד אל‬
‫ידיעותינו היום‪ ,‬כי אם גם אל ידיעות חכמי התלמוד בחכמת הרפואה‪ ,‬כפי אשר‬
‫נראה אותן ברור בכל הלכה והלכה מהלכות טרפות הריאה‪.‬‬
‫נשאל נא אפוא את פי חכמת הנתוח למען דעת מה הוא ״בשר הריאה"‪ ,‬או כפי‬
‫אשר יקראו לו הרופאים היום‪ . Parenchyma pulmonis ,‬כבר בארנו במה שקדם‪ ,‬כי‬
‫הגרגרת או הסמפון הגדול של הריאה‪ ,‬בנויה מקרום עב וחזק‪ ,‬שטבעות של‬
‫סחוס מהודקות ומחורזות בו זו למטה מזו‪ .‬הטבעות האלה‪ ,‬שאינן שלמות‪ ,‬כי אם‬
‫פתוחות לעומת העורק‪ ,‬מטרתן היא לתת להסמפון תמונת שפופרת מפולשת‪ ,‬כדי‬
‫להקל על תנועת האויר בעת הנשימה‪ .‬לולי הטבעות האלה‪ ,‬כי עתה היו כתלי‬
‫הסמפון נוגעים זה בזה‪ ,‬ולהאויר היה צר הדרד לבוא אל הריאה ולצאת ממנה י‬
‫‪157‬‬
‫בהגיע הגרגרת אל ערוגות הריאה‪ ,‬היא מתחלקת לעני ענפים או סבלפרכרת‪ ,‬אחד‬
‫להריאה הימנית ואחד להריאה השמאלית‪ .‬כל אחד מץ הענפים יתחלק עוד הפעם‬
‫לענפים‪ ,‬כמספר האונות אשר בכל ריאה; כל אחד מענפי האונה חוזר ומתחלק לשני‬
‫ענפים שניים‪ ,‬השניים יתחלקו לשני ענפים שלישיים‪ ,‬השלישיים לרביעיים וכד וכד‪.‬‬
‫ובמדה שיתחלק הסמפון לענפיו‪ ,‬כן ילכו הסמפונות הלוך ודק‪ ,‬חלוד וצר‪ ,‬עד אשר‬
‫לא תוכל כמעט העין לראותן‪ .‬בראשונה הסמפונות בנויים הם בתבנית הגרגרת‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬בתמונת שפופרת של קרום‪ ,‬שטבעות של סחוס מחורזות בה‪ .‬אבל במדה‬
‫שיקטן חלל הסמפונות‪ ,‬כן יתרחקו הסחוסים זה מזה וכן יקטן ארכם‪ ,‬עד כי לא‬
‫נראה אותם עוד בתמונת טבעות‪ ,‬כי אם בתמונת חוטים לבנים של סחוס )שורייקי‬
‫חיורי(‪ .‬ולאחרונה‪ ,‬בהגיע רוחב הסמפון לגודל מילימטר וחצי‪ ,‬אז יאבד כל זכר‬
‫להסחוסים‪ ,‬וכתלי הסמפון הם רק מקרום דק מאד‪ ,‬אבל גם אז לא יחדלו הסמפונות‬
‫להתחלק לענפים דקים מן הדקים עד אשר יגיעו לרוחב של חמישית מילימטר‪.‬‬
‫קצה הסמפון בנוי בתמונה נפלאה מאד‪ .‬הצנור הדק יתרחב מעט מעט עד כי‬
‫יהיה לשלפוחית‪ .‬השלפוחית איננה פשוטה ומכודרת‪ ,‬כי אם עשויה קנים קנים )‪al-‬‬
‫‪ (veoia‬עד שהיא דומה בתבניתה לאשכול ענבים‪ ,‬שכל ענב וענב פתוח אל הצבור‬
‫העובר בתוך האשכולות האלה‪ ,‬אשר יקראו גם אצל המנתחים בשם ״אשכולות האויר"‬
‫והתלויים בראש כל ענ^ וענן‪ 5‬מענפי הסמפונות הדקים‪ ,‬העומדים לאלפים ולרבבות‬
‫צפופים זה אצל זה‪ ,‬ומחוברים זה אל זה רק על ידי שטיח דק של רקמת החבור‪.‬‬
‫בסתר האשכולות האלה יעשה הטבע את מעשיו הנפלאים‪ ,‬הנקראים בשם ״נשימה"‪.‬‬
‫מטרת הנשימה‪ ,‬כנודע‪ ,‬היא להביא את אויר יסוד החמצן אל הדם ולהרחיק ממנו‬
‫את אויר הפחמי‪ .‬כיצד יעשה הדבר הזה? כתלי האשכולות העשויים מקרום דק מן‬
‫הדק מכוסים ברשת של צנורר דם דקים מאד‪ ,‬שדם מלא מאויר המשחת של חימוץ‬
‫הפחם עובר בתוכם‪ .‬כאשר ישאק האדם אויר חדש אל קרבו‪ ,‬האויר נכנס דרך‬
‫הסמפונות הדקים אל תוד האשכול‪ ,‬שעל ידי זה יתרחב ויגדל בכמותו‪ .‬ויען כי רק‬
‫מחיצה דקה מאד מפסקת בין האויר ובין הדם‪ ,‬על כן יוכלו לעשות חלופין זה עם‬
‫זה! האויר יתן להדם את יסוד החמצן‪ ,‬הנחוץ לחיי האדם‪ ,‬והדם ישיב לו את‬
‫פסלתו‪ ,‬את חימוץ הפחם המזיק לחייו‪ ,‬ואשר ידחה החוצה בשעה שהאדם מוציא‬
‫‪,‬‬ ‫את האויר מקרבו‪.‬‬
‫עתה נוכל להבין מה יקרא בפי חז״ל בשם ״סמפונות הריאה" ומה יקרא בשם‬
‫״בשר הריאה"‪ .‬סמן לסמפונות לדעת חז״ל הם ״שורייקי חיורי"‪ ,‬כלומר חוטים‬
‫דקים ולבנים של סחוס ‪ .‬חוטים כאלה מחורזים רק בצנורי האויר השניים‪ ,‬השלישיים‬
‫והרביעיים; בהצינורים היותר דקים האלה‪ ,‬ובראשי הענפים לא ימצאו שורייקי‬
‫חיורי כלל‪ .‬הצנורים היותר דקים האלה‪ ,‬והאשכולות התלויים בהם והרשת של צנורי‬
‫הדם הקלועה עליהם — כל זה יחד הוא ״בשר הריאה"‪, Parenchyma puimonum ,‬‬
‫לדעת חז״ל‪ .‬מכל האמור למעלה יוכל הקורא לשפוט‪ ,‬מה נחוץ יותר לחיי האדם או‬
‫הבהמה! אם בשר הריאה‪ ,‬כלומר האשכולות והרשת של צנורי הדם הסבוכה בהם‪ ,‬או‬
‫הסמפונות הגסים‪ ,‬המשמשים רק כאמצעי או כצנור שעל ידו יבוא האויר אל המכונה‬
‫הדקה והנכבדה הנקראת בשם ״אשכול האויר"?‬
‫על פי פירושו של הרמב״ם‪ ,‬אם נימוק ונשחת בשר הריאה‪ ,‬הבהמה איננה‬
‫טרפה‪ ,‬אם רק נשארו הסמפונות עומדים במקומם‪ ,‬כענפי עץ ערומים בימי החורק‪,‬‬
‫‪168‬‬
‫אחרי אקזר הסורר העלים טעליד‪.‬ם‪ .‬אבל סטפוכרח כאלה לא יצלחו לטלאכחם ערד‪ .‬הם‬
‫יביאו אריר אל הטקרם הכיטרק‪ ,‬אבל האריר לא יעסוה חליפין עם הדם• דבר זה‬
‫לא יחכן‪.‬‬
‫אטהם יטו אנפוים אשר יאמרו‪ :‬אבל כל זה הלא רק טפי חכמי הרופאים בזמן‬
‫הזה נודע לכו‪ .‬וחכמי ההלטוד לפי מצב החכמה בימיהם‪ ,‬אולי חטזבו באמת כי‬
‫עיקר פעולת הנשימה חלוי לא בבשר הריאה‪ ,‬כי אם בסטפונותיה‪ ,‬וא״כ צדק הרמב״ם‬
‫בפרושו לדברי חז״ל‪ ,‬כי בשר הריאה איננו מעלה ואיננו מוריד אם רק הסמפונות‬
‫קיימים ‪.‬‬
‫אבל נם הדבר הזח לא יתכן‪ ,‬בספרי ״די נארמאלע ארנד פאטאלן!ןגישע אנאטאמיע‬
‫דעס תלמוד"‪ ,‬הוכחתי למדי את גודל כשרונם של חד׳ל להתבונן אל מעשה הטבע‬
‫ונפלאותיו בחיי האדם והבהמה‪ .‬דאק כי רבים מהם לא היה להם כל שיח וכל שיג‬
‫עם חכמת הרפואה‪ ,‬בכל זאת הודות לשכלם הישר ולטביעת עינם‪ ,‬התכוונו בהלכותיהם‬
‫להאמת הרבה יותר מחכמי היונים‪ ,‬שהיו מומחים לדבר הזה‪ .‬ובאמת‪ ,‬למען דעת למי‬
‫משפט הבכורה בפעולת הנשימה! להסטפונות או לבשר הריאה‪ ,‬אין כל צורך לדעת‬
‫את כל הפרטים הדקים של רקמות הריאה לאשכלותיה‪ ,‬השכל הישר בלבד יוכל‬
‫להוציא לאור משפט בדבר הזה‪.‬‬
‫ממי למדו חכמי התלמוד לבדוק את הריאה על פי נפיחה? הלא מאת המבע‬
‫בעצמו‪ .‬המה ראו‪ ,‬כי כאשר ישאק איש אויר אל קרבו יתרחב חזהו‪ ,‬רא״כ תתרחב גם‬
‫הריאה האצורה בו‪ — .‬טוב הדבר! אמרו חז״ל! ננסה נא גם אנחנו לעשות כמעשה‬
‫הטבע‪ ,‬למען דעת התצלח הריאה אשר לפנינו למלאכתה אם לא? נפח נא רוח בקרבה‬
‫ונראה‪ ,‬אם תעלה הריאה ותגדל בכמותה על ידי נפיחה‪ ,‬אז אות הוא כי בריאה היא‪,‬‬
‫וכי היתה מוכשרת למלאות את תפקידה בהיותה בקרב הבהמה השחוטה‪ ,‬ואם נמצא‬
‫בלקום בהריאה שאיננו עילה בנפיחה )אטום בריאה(‪ ,‬אז אות הוא כי המקום הזה‬
‫משחתו בו ולא יצלח למלאכתו‪ .‬אבל השכל הישר הלא יגיד לנו‪ ,‬כי לא הסמפונות‬
‫הקשים הם אשר בגללם תתרחב הריאה ותגדל בכמותה על ידי נפיחה‪ ,‬כי אם הבשר‬
‫היד והספוגי‪ ,‬העלול להתרחב ולהתכווץ‪ ,‬רק הוא יעלה על ידי נפיחה‪ .‬וא״כ הדבר‪,‬‬
‫איד יאמרו חז״ל כי הבשר איננו מעלה ואיננו מוריד?‬
‫אבל לא חכמי התלמוד אמרו‪ ,‬כי אם נימוק הבשר לבד הבהמה כשרה‪ .‬את‬
‫הדברים האלה הוסיק הרמב״ם משלו‪ ,‬וחכמי התלמוד אינם אחראים בעד דבריו‪ .‬ואיד‬
‫יצאה שגגה כזאת מלפני השליט הזה! אנחנו נשער‪ ,‬כי היתה כזאת רק מאשר לא חפץ‬
‫הרמב״ם כי יחלוק רבא על ר׳ יוחנן‪ ,‬שהלכה כמותו בכל מקום‪ .‬אולם אם נאמר‪ ,‬כי‬
‫רבא פליג על ר״י וסובר שחסרון מבפנים שמו חסרון‪ ,‬וגם ‪1‬אם נימוק הבשר לבד‬
‫הבהמה טרפה )אעפ״י שבאמת דבר כזה הוא רחוק במציאות וכמעט אי אפשר להיות‬
‫לעולם(‪ ,‬אז תתבאר ההלכה הזאת באופן פשוט ומתאים אל חכמת הרפואה כמו שהיא‬
‫בזמננו היופי‬
‫ריאה שנשפכה כ קי תון היא מחלה מצויה מאד‪ ,‬ומעשים בכל יום הם אצל‬
‫הרופאים לראות כזאת בבני אדם חולים במחלת השחפת‪ .‬בשם ״ריאה שנשפכה‬
‫כקיתון" יכנו חכמי התלמוד ריאה שבהוד אחת מאונותיה נמצא חלל המלא מוגלא‬
‫או ליחה הנשפכת כמים‪ .‬גודל החלל שונה הוא מאד— מגודל זרע הקיטנית עד כביצה‬
‫‪159‬‬
 ‫או יוהר‪ .‬רופאי הזמן יקראו לחלל כזה בשם מערה )‪ ,(Cavema‬ועל פי כללי הדיאגנוסטיקה‬
‫יש בידם להכיר מציאות המערה עוד בהיות החולה בחיים חיהו‪.‬‬
‫כאשר יתופק הרופא בפטישו או באצבעו על דופן החזה‪ ,‬אז יוכל להבחין מקום‬
‫חלול בריאה על ידי שינוי ידוע בקול ההכאה‪ ,‬שמשתנה אז לקול התוק^ שלפעמים יש‬
‫בו מעין צלצול של מתכת‪ .‬כמו כן יוכל הקורא לנסות בעצמו‪ ,‬אם יטה את עצמו אל‬
‫דופן אדם בשעה שהוא שואק רוח אל קרבו ישמע קול דממה דקה בתוך הריאה‬
‫פנימה‪ .‬הקול הזה הוא שאון האויר בעברו רצוא ושוב דרך סמפונות הריאה אל תוד‬
‫האשכולות• נקל להבין‪ ,‬כי כאשר יעבר‪,‬הרוח דרד סמפון צר אל מקום חלול וריקן‪,‬‬
‫תשתנה סגולת הקול הזה‪ ,‬וידמה לקול השאון הידוע אשר נשמע אם נפח מפינו רוח‬
‫נגד פי בקבוק של זכוכית הרחב בתחתיתו וצר בצוארו‪ .‬על פי שינוי קול הנשימה‬
‫בהיד הריאה פנימה‪ ,‬יוכל הרופא להבחין ולהכיר בין נשימת ריאה בריאה ובין קול‬
‫השאון אשר ישמע נגד המקום החלול או המערה‪.‬‬
‫אולם שני מיני מערות הם‪ .‬יש מערות שסיבתן היא המקת בשר הריאה‪ ,‬כלומר!‬
‫במקום ידוע בתיד הריאה פנימה יהרס וישחת הבשר! ויתהפד לליחה‪ ,‬אשר על ידי‬
‫השיעול תדחה דרך הסמפונות החוצה; המקום הנהרס ישאר פנוי וריקן ויהיה למערה‬
‫שכתליה מוציאים מוגלא‪ ,‬כמו שנראה זאת במכה טריה הבאה לפעמים על ידי איזה‬
‫נגע בעור האדם‪ .‬מערה כזאת תקרא בשם ״מערה של מכה טריה" )‪.(Cayerna ulcerosa‬‬
‫אבל יש מערה שתבוא בלי הריסת בשר הריאה כלל‪ ,‬כי אם על פי סבות ידועות‬
‫שנבאר אותן להלן! אחד מסמפונות הריאה יתחיל מעט מעט להתרחב ולהתנפח מכל‬
‫עבריו עד שנראה באמצע ארכו מקום חלול וריקן כמערה‪ ,‬מובן מאליו בשר הריאה‬
‫מסביב להמערה יתכווץ על ידי זה ויצטמק אבל לא יהרס ולא ישחת• מערה כזאת‬
‫תקרא בפי הרופאים בשם ״מערה של הרחבת הסמפון" )‪.(Cayerna bronchoectasica‬‬
‫הסבה היותר מצויה להמערות ממין הראשון חיא מחלת השחפת השכיחה מאד‬
‫לא רק אצל בני האדם‪ ,‬כי אם גם אצל הבהמות הביתיות וביחוד אצל הפרדת החולבות‪.‬‬
‫כי השחפת היא מחלה מזהמת ועוברת מאיש לאיש — זאת ידענו מכבר‪ .‬עתה‬
‫יודעים אנו שסבת מחלה זו הם יצורים קטנים‪ ,‬שכל אחד מהם דומה לתמונת מתג‬
‫ונמצאים לאלפים ולרבבות בכיחם וניעם של חולי השחפת‪ .‬אם■יפוליד חולה‬
‫כזה את הליחה אשר יעלה על ידי השיעול ארצה‪ ,‬והליחה הזאת תיבש ותהפד לאבק‪,‬‬
‫והאבק ינשא ברוח‪ ,‬ואדם בריא העלול למחלת השחפת ישאן‪ 5‬רוח כזה אל קרבו—אז‬
‫יש אשר יכנסו מתגים כאלה עם האויר יחד אל תלד סמפונות הריאה ואל תוך‬
‫אשכלותיה‪ ,‬וישתקעו בעובי האשכולות ויחלו לעשות שם את מלאכתם הארורה‪.‬‬
‫המתגים 'האלה פרים ורבים ככמהין ופטריות ומוציאים ארם מגופם שסגולתו הוא‬
‫לעורר את בשר בעלי החיים שבאו אל תוכו המתגים האלה‪ ,‬לגדל צמחי בשר הנקראים‬
‫בשם גבנונים )‪ ,( tubercuii‬ועל כן תקרא גם המחלה הזאת בשם גבננת )‪.(tuberculosis‬‬
‫תחלוכת מחלה זאת בהריאה כך היא! חכמי הנתוח בדקו ומצאו כי מכתלי‬
‫צנורי האויר הדקים מכתלי הענבים ששם מצאו מתגי השחפת קן למר‪ ,‬יצמחו חרצנים‬
‫או גבנונים קטנים כזרעוני דוחן‪ ,‬עד אשר ימלאו את כל חלל האשכול מבלי אשר יוכל‬
‫האויר להכנס לתוכו‪ .‬המתגים לא יחדלו לפרות ולרבות ולהתפשט על כל סביבותם‪,‬‬
‫רחרצנים כאלו יחלו לצמוח גם באשכולות הסמוכים‪ ,‬עד כי אחרי זמן ידוע נראה‬
‫מקום אטום בריאה )קבוצת גבנונים( בגודל האגוז אד יותר‪ .‬רקמת הגבנונים היא‬
‫‪160‬‬
‫רכה טאד ועלולה להתקלקל טהר‪ .‬ר‪7‬ל כן יתרככד הגבגרנים ויטקר‪ ,‬דאתם יחד יטקר‬
‫ויהרסו עכבי האטכולות וסטפוני הריאה העוברים דיד המקום האטום‪ ,‬והמקום‬
‫האטום כלו יתהפך מהרה לטוגלא לחה ונוזלת אטר תדחה על ידי הטיעול החוצה‬
‫דרך הסמפונות הפתוחים ותטאיר אחריה מקום חלול או מערה‪ ,‬טלפעמים היא ריקה‬
‫ולפעמים תתמלא בליחה חדטה היוצאת טכתלי המערה‪ .‬בסביבות המערה יתגלו‬
‫גבנונים חדטים טיתרככו וימקו גם הם והמערה תלך הלוך וגדול‪ ,‬ובטר הריאה‬
‫והסטפונות ילך הליד והטחת‪ .‬אם חרצנים כאלה יצמחו בתוך כתלי צנורי הדם‬
‫העוברים דרך הריאה‪ ,‬אם יהרסו גם הם והדם יטפך אל תוך המערה וידחה החוצה‬
‫על ידי הטיעול— ז ה הוא טיעול טל דם אטר נראה כמעט תמיד אצל חולי הטחפת‪.‬‬
‫המערה‪ ,‬כאשר אמרנו‪ ,‬תלך הלוך וגדול ויט אטר בטכונת המערה הראטונה תגלינה‬
‫מערות חדטות‪ ,‬פתוחות ומפולטות זו לזו• מעט מעט תחדל הריאה למלאות את‬
‫תפקידה‪ ,‬והמחלה הארוכה תקריב את בעליה לבאר טחת‪.‬‬
‫תולדות המערות מהמין השני שונות הן‪ ,‬וסבות רבות יט להתפתחותן‪ .‬הרחבת‬
‫הסמפונות הוא דבר מצוי מאד ב״ריאה טצטקה"'‪ ,‬טטם יתרחבו הסמפונות בהצטמק‬
‫בשר הריאה‪ ,‬כדי למלאות את המקום הריק בהחזה)עיין למעלה צד ‪ .(50‬אולם הצטמקות‬
‫הריאה היא מחלה אטר בבשר הריאה עצמו; אבל יט אשר יתרחבו הסמפונות‬
‫למערות גדולות מאד גם בהיות בשר הריאה בריא ושלם‪ ,‬דבר זה יקרה לפעמים‬
‫במחלה מצויה מאד הנקראת בשם ״קאטארהוס‘( המורדי" של סמפונות הריאה‬
‫)‪ ,(bronchitis chronica‬כלומר‪ :‬דלקת הסמפונות הנמשכת לימים רבים‪ .‬הסמן המובהק‬
‫של דלקת הסמפונות‪ ,‬כנודע‪ ,‬הוא השיעול שמטרתו להרחיק מכתלי הסמפון את הריר‬
‫ואת הליחה המכסים אותם ולהוציאם החוצה‪ .‬כשתתקבץ הליחה במדה ידועה על‬
‫כתלי הסמפונות‪ ,‬האדם מרגיש נידוי והתעוררות להרחיקה משם‪ ,‬וברצונו או שלא‬
‫ברצונו הוא עושה כך‪ .‬מתחילה הוא שואק בחזקה רוח אל קרבו‪ ,‬עד אשר תמלא‬
‫הריאה אויר על כל גדותיה‪ ,‬ואחר כך הוא סוגר במשך רגע אחד מבוא הגרון‪ ,‬רצוני‬
‫לאמר‪ :‬הוא מקרב את מיתרי הקול אשר בגרון זה לזה‪ ,‬עד אשר ישאר רק סדק צר‬
‫ביניהם כדי לחסום את הדרך בפני האויר‪ .‬באותו רגע עצמו האדם לוחץ בחזקה את‬
‫דפני חזהו‪ ,‬כדי להכריח את הריאה להוציא את האויר מקרבה החוצה‪ .‬האויר ידחק‬
‫על ידי זה לשוב מן הריאה אל הגרגרת במהירות גדולה כרוח טועה וסער‪ ,‬ויטאטא את‬
‫הליחה אשר יפגוש על דרכו כאשר יטאטא הרוח הנושב בחזקה את החול ואת אבק‪-‬‬
‫הדרכים אשר ימצא על דרכו• ורק כאשר תגיע הליחה עד הגרגרת‪ ,‬אז יפתח האדם‬
‫את סגור גרונו והליחה תדחה החוצה‪.‬‬
‫כקל להבין‪ ,‬כי מן האויר הנלחץ בתוך הסמפונות הרכים מבלתי יכולת לצאת‬
‫החוצה דרך הגרון הסגור‪ ,‬לוחץ מצדו גם הוא על כתלי הסמפונות וישתדל להרחיבם‬
‫ככל אשר יוכל‪ .‬יזכור נא הקורא כי הסמפונות מטבעם עלולים הם‪1‬טעט להתרחב‪ ,‬יען‬
‫כי הטבעות של סחוס המחורזות בהם אינן שלמות‪ ,‬כי אם פתוחות מצדן האחד‪.‬‬
‫‪ C‬בשם ״קאטארהום" רכנו הרופאים דלקת קרום העור‪ ,‬שהוא הקרום הפנלמי המרפד את‬
‫האברים החלולים שבגוק‪ .‬כאשר יחלה הקרום הזה‪ ,‬הוא מוציא מקרבו מיץ דירי ונוזלי במדה מרובה‬
‫מאד‪ .‬והנני מציע לתרגם את השם ״קאטארהום" עברית בשם נזלת ונאמר! נזלת החוטם‪ ,‬נזלת הגרון‪,‬‬
‫נזלת הקיבה ‪ ,‬נזלת שלפוחית השתן וכו׳ וכו׳ ‪ .‬נזלת מורדת תורד‪ .‬א״כ קאטארהום הנמשך ימים‬
‫רבים‪.‬‬
‫‪161‬‬ ‫‪11‬‬
 ‫אולם סמפרנרח בריאים רטלמים א^ על פי טיהרחבו מעט מלחיצה האריר עליהם‪ ,‬אבל‬
‫כמעט תחדל הלחיצה ומהרו להתכווץ ולטוב לתמיכתם הראטיכה על פי בח הספוגי‬
‫)האלאסטיות( אטר בהם‪ .‬לא כן הוא בסמפונות חולים הנמצאים במצב דלקת מורדת•‬
‫כח הספוגי אטר להם הוא קטן מאד‪ ,‬או אפס כולו‪ .‬ואם יתרחבו סמפונות כאלו‪ ,‬לא‬
‫יטובו עוד לתמוכתם הראטונה‪ .‬ויען כי הטיעול הוא תדיר וחזק מאד אצל אכטים‬
‫כאלה‪ ,‬על כן ילד הטמפון החולה הלוך והתרחב מיום ליום עד אטר יהפך מצנור דק‬
‫למערה גדולה כגודל ביצת התרנגולת או התפוח‪ .‬הקרום הפנימי או הקרום הרירי טל‬
‫סמפון כזה הוא תמיד במצב הנזלת‪ ,‬ומוציא מקרבו ריר במדה מרובה מאד‪ ,‬אטר ימלא‬
‫את כל חללה טל המערה‪ .‬ועל כן'נראה כי חולים כאלה יפליטו ליחה מרובה‪ ,‬וביחוד‬
‫בקומם בבקר מטנתם‪ .‬אבל יט אטר לא יעצור החולה כח להרחיק על ידי הטיעול‬
‫את כל הליחה אטר במערה‪ ,‬והיא נטארת טם ימים על ימים עד אטר תרקב ותעלה‬
‫באטה‪.‬‬
‫אולם אם גם הרחבת הסמפונות מחלה אכוטה היא‪ ,‬בכל זאת רב ההבדל מאד‬
‫טבין מערה כזאת ובין מערה טל מכח טריה אטר במחלת הטחפת‪ .‬טם גם בטר‬
‫הריאה גם הסמפונות יהרסו וימקו ויהיו לרקבון— פה אין כל הריסה כלל‪ .‬מחלת‬
‫הטחפת מסוככת היא לחיי הנפגעים בה ו״אין כמוהם חיים"‪ ,‬אבל בעלי סטפוכות‬
‫רחבים יוכלו לחיות ״חיים ארוכים" אק כי ״לא טובים"‪.‬‬
‫כאטר אמרנו למעלה‪ ,‬יט בידי הרופאים להכיר מקום חלול בריאה גם בהיות‬
‫החולה בחיים‪ ,‬אבל לא תמיד יט לאל ידם להכיר ולהבחין בין מערה טל הרחבת‬
‫הסמפון ובין מערה טל מכה טריה‪ .‬והדבר הזה הוא כחוץ מאד‪ .‬אמכם כי מאז‬
‫למד הפרופיסר קאד אותנו בטנת ‪ 1882‬לבקט ולמצא בהליחה אטר יפליט החולה את‬
‫מתגי הטחפת‪ ,‬כקל מאד לפתר טאלה כזו‪ .‬אבל מה עטו הרופאים עד טנת ‪?1882‬‬
‫הם עטו אותה הבדיקה בעצמה טהציע רב אטי לפני אלק וחמט מאות טכה‪ ,‬רק באופן‬
‫יותר דק ויותר מדויק‪ .‬רב אטי יעץ לבדוק את הליחה ב״צעא דקוכיא" ולחפט בה‬
‫טורייקי חיורי‪ ,‬והם לקחו טפה טל ליחה והתבוננו עליה תחת המיקרוסקופ‪ .‬אם‬
‫נמצאו החוטים הקטים והאלאסטיים טמהם נארגו ונרקמו עכבי האטכולות‪ ,‬אז ידעו‬
‫כי נטחתו ונהרסו גם הסמפונות וגם בטר הריאה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬אז ידעו כי המערה כעטתה‬
‫רק מאטר התרחב הסמפון; הרעיון טל טתי הבדיקות האלה אחד הוא‪ .‬ובטעה טחכמי‬
‫אומ׳׳ה לא ראו גם בחלומם ריאה טנטפכה כקיתון‪ ,‬ולא עלה במחטבתם טיט דבר כזה‬
‫בעולם‪ ,‬כבר ידעו ראטי היטיבות במחוזא ובמתא מחסיא‪ ,‬ערים רחוקות בארם כהרים‪,‬‬
‫להבחין במערה דקיימי בה סמפונות טיט כמוה חיה וכטרה‪.‬‬
‫עתה כבין דברי ר׳ יוחנן! ״ריאה טכטפכה כקיתון כטרה"‪ ,‬כלומר ריאה טכמצא בה‬
‫מקום חלול המלא ליחה נוזלת כטרה‪ n .‬יוחנן אינו מבדיל אם הסמפונות קיימים‬
‫והמקום החלול בא רק מאטר התרחב אחד מהם‪ ,‬או לא קיימי סמפונות והמערה באה‬
‫מאטר ״בטר הריאה נימוק בתוך קרומים טלה" )לטון רט״י(‪ ,‬מפני טר׳ יוחנן סובר!‬
‫חסרון מבפנים לא טמו חסרון‪ .‬אבל רבא סובר! חסרון מבפנים טמו חסרון‪ ,‬ולפיכך‬
‫רק אז ריאה כזו כטרה‪ ,‬אם קיימי בה סמפונות‪ ,‬אם לא נהרסו הסמפונות ובטר הריאה‬
‫כלל‪ ,‬והמערה באה רק על ידי טהתרחב אחד הסמפונות‪ .‬ואם כן אין כאן חסרוו בבטר‬
‫הריאה כלל‪ .‬כי רבא בא לא לפרט את דברי ר׳ יוחנן כי אם לחלוק עליו‪ ,‬זאת נוכל‬
‫להוכיח גם מזה! הכה ר׳ אבא מקטה לפני עולא על דברי ר׳ יוחנן מן המטכה! ״הריאה‬
‫‪162‬‬
‫פוניקבה או טוחסרה‪ ,‬כואי חסרה? אילימא טבחוץ? היינו ניקבה‪ .‬אלא לאר בובפני־ם‪,‬‬

‫יוחנן סובר‬ ‫‪n‬‬

‫וש״ט חסרון מבפנים שטיה חסרון"‪ .‬לתרץ קושיה זו נדחק עולא לאמרג ״לעולם כובחדץ‪,‬‬
‫ודקא אמרת היינו ניקבה? לא צריכא לר׳ שמעון" וכד‪ .‬לו היה‬
‫כרבא כי בדלא קיימי סמפונות טרפה‪ ,‬אז לא היה כל מקום לקושית ר׳ אבא‪ .‬הלא‬
‫ר׳ יוחנן מכשיר רק בדקיימי סמפונות‪ ,‬ומתניתין בדלא קיימי סמפונות מיירי*(‪.‬‬
‫אבל מדוע חסרון מבפנים לא שמו חסרון? מדוע אם נימוקה הריאה או שנשפכה‬
‫כקיתון אינה טרפה‪ ,‬ורק נקב קטן בקרום עושה טרפה? האם סוברים ר׳ יוחנן‪ ,‬ר׳ נתן‬
‫ושאר גדולי הדור‪ ,‬כי עקר חיות הבהמה הוא בהקרום של הריאה והריאה עצמה‬
‫איכה מעלה ואינה מורידה‪ ,‬היא תוכל להיות הימהה ונימוקה ובלבד שהקרום יהא‬
‫שלם? חלילה! הם הבדילו רק בין חסרה בידי שמים על ידי איזו מחלה ובין חסרה‬
‫על ידי כח פועל מבחוץ על ידי הכאה‪ ,‬נגיפה וכיוצא בזה‪ .‬אם הקרום שלם‪ ,‬אז אות‬
‫הוא כי קלקול הריאה בא על ידי סבה פנימית‪ ,‬ואן‪ 5‬על פי שאין כמוה חיה היא‬
‫כשרה‪ ,‬מפני שהשם טרפה לא יוכח על מחלה פנימית‪ .‬ורק רבא הכניס תחת השם‬
‫טרפה גם קלקולים שבאו מסבות פנימיות‪ ,‬ולדעת רבא ריאה שנימוקה והסמפונות‬
‫יחד עם הבשר נימוקו‪ ,‬טרפה היא‪ .‬אבל הקדמונים לא הבדילו בין קיימי סטפנות‬
‫ללא קיימי‪.‬‬
‫לאחרונה יש? להעיר עוד על דבר אחדי לכאורה יש לחשוב‪ ,‬שיש נפקא מיניה‬
‫לדיכא בין פירוש הרמב״ם וביו הפירוש שמציע אנכי‪ .‬אם נימוק הבשר לבד והסטפונות‬
‫קיימים— לפרוש הרמב״ם הריאה כשרה ולפרושי אני הי<^‪-‬צריכה להיות טרפה‪ ,‬אבל‬
‫דבר כזה הוא רחוק במציאות מאד• ואם תקרה מערה כזו אז לא יגדל חללה יותר‬
‫מגודל הקטנית‪ .‬ריאה כזו לא תבא לשאלת חכם לעולם‪.‬‬
‫מ״ח‪ ,‬ע׳׳א‪.‬‬
‫כ ב ד ש ה ת לי ע ה‪ .‬תולעת הכבד היא מאכולת ‪ ,Parasitus,‬הבוחרת לה משכן‬
‫בהכבד של מעלי הגרה וביחוד של הכבשים‪ ,‬ולפעמים גם בהכבד של שאר אוכלי עשב‬
‫וגם אצל האדם‪ .‬מאכולת זו הורסת את הכבד ועל ידי זה מקלקלת את עיכול המזון‬
‫ומביאה לידי דזון וחולנות כל הגוק‪ .‬מאכולת זו היא מחלה מתדבקת ולפעמים תשים‬
‫שמות בכל העדר‪ ,‬ויש אשר תתפשט מעדר לעדר להשחית את כל מעלי הגרה של‬
‫מדינה שלמה‪ .‬תולעת הכבד על משפחת העלוקות תחשב‪ .‬בתמונתה היא דומה לעלה‬
‫של עץ ונקראת בשם פיפית הכבד‪) , Distomum hepatreum ,‬כלומר תולעת בעלת‬

‫*(ב״חמליץ" כתבתי מאמרים אחדים בשם ״צרורות ריסייסיס" בעניני* חכמת הרפראח של‬
‫התלמוד‪ .‬באחד ממאמרי הוכחתי כי רבא חולק על ר׳ יוחנן‪ ,‬אד יצאו; רבנים אחדים לבקרני‬
‫ותוכיחו‪ ,‬כי בבל מקום שנאמר בתלמוד ״והוא" או ״במח דברים אמורים" לא לחלק באים אלא‬
‫לפרש‪ .‬כנגדם באו רבנים אחרים ואמרו כי הצדק אתי‪ ,1‬ובי״וחוא" יבול לחיות גם לחלוק על הראשון ‪.‬‬
‫לדעתי הדבר חוח גם אינו מוטל בספק‪ .‬בתוספות )חולין מ״ח ע״א ד״ה אמר רבינא( הובא מתשובת‬
‫רב שר שלום גאון על דברי רבינא האומר על דברי ר׳ נחמן ״ריאת שניקבה ודופן סותמתה כשרת"‬
‫״והוא דסביך בבישרא"‪ ,‬כירבינא חולק על ר׳ נחמן‪ .‬כן מפרש הגאון בעל כריתי ופליתי‪ ,‬בי בדק‬
‫נ״ח על דברי רכיש בר פפא ״לקתה בכוליא אחת טרפח‪ ,‬אמרי במערבא! וחוא דמטאי לקותא‬
‫למקום חריץ"— כי במערבא פליגי על רכיש )כריתי ופליתי לסימן כ״ט(‪ .‬אחד ח״לומדים" העירני‪ ,‬בי‬
‫הכריתי ופליתי כבר הקשה את הקושיה מפני מה לא משנה הגמרא כי מחניתין בדלא קיימי‬
‫סמפונות ור׳ יוחנן מיירי בדקיימי סמפונות‪ ,‬אבל תירוצו הוא דחוק מאד‪ .‬עתה מונח ה״ספר כריתי‬
‫ופליתי לפני‪ ,‬והנני רואה כי תירוצו אינו דחוק אלא נוסד על ״סבית הבטן" ואין לו אחידה במציאות‪.‬‬
‫‪163‬‬ ‫*‪11‬‬
‫טכי פיית(‪ ,‬ארכה מסנטימטר אחד עד ארבעה סכטיממרים ורחבה מחצי הסככויטטר עד‬
‫סנטימטר רחצי•‬
‫תולדות המאכולת• לא תמיד היא דומה לעלה ולא תמיד תטכרן בהכבד•‬
‫היא תחלין‪ :‬בממד ימי חייה גט את תמונתה גם את מעונה‪ .‬ביצי המאכולת‬
‫שיצאו יחד עם הרעי מבטן הבהמה החולה‪ ,‬אם כפלו על שדה רטוב‪ ,‬הן מתפתחות‬
‫תחת השפעת חום השמש ואחרי ששה שבועות יגטל השפיר ויצא בתמונת שלפוחית‬
‫דקה עם עוקץ חד מאד• השפיר יבקש לו‪.‬שבלול הנמצא על פי רוב בשדות רטובים‬
‫והוא ככנס לתוכו‪ .‬השבלול הוא ״בעל הבית" הראשון של המאכולת• בהיד השבלול‬
‫השפיר מתחיל להתפתח‪ ,‬השלפוחית הולכת ומתרחבת ועל כתליה מבפנים תצמחנה‬
‫שלפוחיות קטנות מאד‪ ,‬בנות השלפוחית הראשונה והנקראות בשם זנבינית‪■Celoriae ,‬‬
‫מביצה אחת יוצאות עד אלק זנבונות שמתפזרות על העשב‪ ,‬והבהמה האוכלת את‬
‫העשב בולעת אותן והן מתפתחות בקרבה לפיפיות הכבד‪ .‬מחלת התולעת תנגע על‬
‫פי רוב את הבהמות הרועות על אדמת בצה‪ ,‬וביחוד אם השנה גשומה ושחונה‪.‬‬
‫הכבד החולה היא גדולה פי שתים או פי שלש ממדתה הבינונית‪ ,‬מראה הכבד‬
‫מנומר‪ .‬על שטחה הצהוב נראים חברבורות ושריגים אדומים־כהים‪ ,‬כמעט שחורים‪.‬‬
‫כשנחתוד כבד כזו‪ ,‬אנו רואים בבשרה את סילוני המררה מררחבים וכולה מלאה מערות‪,‬‬
‫ובתוכן המון תולעים וביציהן‪ .‬הסילונים נמצאים במצב הדלקת ומלאים ריר מעורב‬
‫בדם‪ ,‬ולפעמים גם במוגלא• בתוד כיס המרה אנו רואים מררה עכורה מלאה ביצי‬
‫המאכולת ‪.‬‬
‫״זה היה מעשה ועלו עליה בני עסיא שלש רגלים ליבנה‪ .‬לרגל שלישי התירוה‬
‫להם"‪ .‬מדוע התקשו חכמי יבנה בשאלה זו‪ ,‬ושני רגלים לא יכלו לפתור אותה? מעיקרא‬
‫מאי קסברי ולבסוק מאי קסברי? אין כל ספק שחכמי יבכה ראו וידעו‪ ,‬כי בהמה עם‬
‫כבד כזו אין כמוה חיה‪ ,‬והרי היא כמו שניטלה כבד שלה ולא נשתייר הימנה כדי‬
‫להעלות ארוכה‪ .‬השאלה היתהי אם יש לחשב את התולעת כמחלה בידי שמים וכשרה‬
‫או כדבר הבא מן החוץ וטרפה? הם היו מסופקים בדבר‪ .‬אבל כשעמדו למנין‪ ,‬החליטו‬
‫שהתולעים נולדו בחיד הכבד ולא באו מן החוץ‪ ,‬אם כן היא מחלה פנימית‪.‬‬
‫הקדמונים עד העת האחרונה ־האמינו‪ ,‬כי כל התולעים נוצרות מעצמן בכל מקום‬
‫שיש רקבון‪ ,‬עד שבא _פםטר והורה כי אין ״יצירה מעצמה"‪,Generatio spontanea ,‬‬
‫בעולם‪ ,‬כי כל בעל־חיים' יולד מבעל־חיים שקדם לו‪ .‬יכול להיות‪ ,‬שחכמי יבכה מצאו‬
‫לנכון להקל בזה משום הפסד מרובה ומשום שהתורה חסה על ממונם של‬
‫ישראל‪ .‬כנראה היתה מאכולת זו מכת מדינה בעסיא‪ ,‬ולפירד שקדו לעלות שלש‬
‫פעמים ליבנה‪.‬‬

‫תורת הסירכרת‪.‬‬
‫מ״ח ע״א‪.‬‬
‫״אמר רב כחמןן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה‪ ,‬העלתה צמחים חוששין לה‪.‬‬
‫מר יהודה משמיה דאבימי אמר‪ :‬אחד זה ואחד זה חוששין לה‪ .‬היכי עבדינן? אמר‬
‫רבא‪ :‬רבין בר שבא אסברה לי! מייתינן סכינא דחליש פומיה רמפרקינן ל ה ~ אי‬
‫איכא ריעותא בדופן תלינן בתר דופן‪ ,‬ואי לא מחמת ריאה הוא וטרפה‪ ,‬ואע״ג דלא‬
‫קא מפקא זיקא"‪.‬‬
‫‪164‬‬
 ‫ר ש״י‪.‬‬
‫״הסמוכה לדופן־״דבוקה בצלעות ‪ .‬אין חרממין לה—®בוא ניקבה‪ ,‬אלא תלינן רערתא‬
‫בדופן‪ ,‬ואמרינן‪ :‬דופן זה מכה היתה בו וכמהיתה קלטה הריאה אצלה‪ .‬העלתה —‬
‫הריאה ‪ .‬צמחין — סביבות סמיכתה לדופן‪ ,‬הואיל וחזינן בה ריעותא תלינן למכה‬
‫בדירה‪ .‬דחלי® פומיה — פיו הדוד ודק וחותך יפה ®לא יקרע קרום הריאה במוטכו‬
‫אותו מן הדופן"‪.‬‬
‫באדר‪.‬‬
‫בסוגיה שלפנינו נמצאים ®למה מרטגים ®צריכים אנו להבחין ביניהם‪ :‬סמוך‪,‬‬
‫סבוך וסריך‪ .‬ריאה ס מ ו כ ה לדופן הוא כמו ®פיר® רש׳׳י ״דבוקה"‪ ,‬כלומר על‬
‫ידי פיברין רך כדבק‪ .‬בעצם הדבר‪ ,‬על פי פשוטה של מלה זאת‪ ,‬כל ריאה היא סמוכה‬
‫לדופן‪ ,‬מפני שאין כל ריוח פנוי בין קרום הריאה ובין קרום הדופן‪ .‬אלא שריאה‬
‫בריאה מתנועעת ממקום למקום בשעת הנשימה‪ ,‬אבל ר׳ נחמן מיירי בריאה סמוכה‬
‫ודבוקה‪ .‬אולם דבוק זה אינו קשה והריאה תוכל להתפרק מן הדופן‪ .‬ס בו ך הוא‬
‫דבוק קשה על ידי ששני הקרומים נתרקמו יחד‪ ,‬מה שאנו רואים על פי רוב בדבוק‬
‫ישן‪ ,‬היינו שהפיברין כבר התארגן ונשתנה לרקמת החבור שצנורי דם עוברים בו‬
‫מקרום לקרום‪ .‬ו פ ר י ך הוא הבור הריאה אל הדופן)או חבור אונה לאונה( על ידי‬
‫חוטים ארוכים וקרומים של פיברין‪ ,‬שאינם מעכבים את תנועת הריאה בשעת הנשימה ‪.‬‬
‫כל שלשה דברים אלו— כלומר‪ :‬סמיכה‪ ,‬סביכה וסירכא— הם תולדות דלקת של קרום‬
‫הריאה או קרום הדופן‪ .‬כי‪ ,‬כאשר כבר בארנו למעלה‪ ,‬קרום הדופן הוא המשך של‬
‫קרום הריאה שמתקפל ומרצם את דופן החזה מבפנים‪ ,‬וככל שאר קרומי הנסיוב‬
‫‪. .‬‬ ‫שניהם עלולים לדלקת של דבוק‪.‬‬
‫והנה ידענו‪ ,‬כי סבת הדלקת של הקרומים תוכל להיות או פנימית או חיצונית‪:‬‬
‫פנימית‪ ,‬על ידי התקררות‪ ,‬או בעקבות מחלת השחפת או דלקת הריאה‪ ,‬וכיוצא בזה;‬
‫חיצונית‪ ,‬על ידי הכאה או דקירה וכיוצא בזה‪ .‬והנה ראינו‪ ,‬כי רב נחמן אוחז עוד‬
‫בדרכי הקדמונים‪ ,‬שרק דקירה מבחוץ תעשה את הריאה טרפה‪ .‬הלא הוא הוא שאמר‪:‬‬
‫״ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה"‪ ,‬אם הקרום קיים‪ ,‬אז הוא סימן מובהק‬
‫שלא היתה פה דקירה מבחוץ‪ .‬אבל הוא הרחיק עוד ללכת בהקלתו‪ :‬״ריאה הסמוכה‬
‫לדופן אין חוששין לה"‪ .‬פה בלי ספק יש דלקת הקרומים‪ .‬אבל הרבה ספקות בדבר‪:‬‬
‫ספק על ידי סבה פנימית‪ ,‬ספק על ידי סבה חיצונית‪ .‬ואם תמצא לומר חיצונית‪:‬‬
‫ספק הכאה גרידה‪ ,‬ספק ניקבה הדופן על ידי דקירה‪ .‬ואם תמצא לומר ניקבה הדופן‪:‬‬
‫ספק ניקבה רק הדופן בלבד או ניקב גם קרום הריאה‪ .‬על יסוד כל הספקות האלה‬
‫החליט ר׳ נחמן להעמיד את הבהמה על חזקתה ולהכשירה‪ .‬אולם אם העלתה הריאה‬
‫צמחים‪ ,‬מיני גידולים של בשר שענינם נבאר להלן‪ ,‬כיון שאנו רואים ריעותא בהריאה—‬
‫אפשר שניקבה הריאה‪ ,‬ולפיכך צריך לבדוק‪ .‬לדעת אבימי בין שיש צמחים בין שאין‬
‫צמחים‪ ,‬כיון שיש בזה דלקת הקרומים‪ ,‬וכיון שדלקת הקרומים תהיה לפעמים‬
‫בעקבות נקיבת הריאה'‪ ,‬לפיכך חוששין לה‪ ,‬וצריכה בדיקה‪.‬‬
‫״סכינא דחליש פומיה" רסד׳י מפרש‪ :‬״פיו חדוד ודק"‪ .‬ולי היה נראה להיפך‪ :‬סכין‬
‫שפיו קהה ועב‪ .‬החירורגים כיום כשהם רוצים להפריד קרום מקרום הם משתמשים‬
‫ביד הסכין ולא בהסכין עצמו‪ .‬בסכין חד‪ ,‬הבודה יכול לעשות נקב במקום שאין‬
‫כל נקב ‪.‬‬
‫‪165‬‬
 ‫מ״ח ד״א‪.‬‬
‫״רב להטיה בדיה דרב ירסה בדיק כה בפעררי‪ .‬א״ל מר זרטרא בריה דרב הרכא‬
‫בריה דרב פפי‪.‬לרבי‪:‬א‪ 5‬הא דרב לחמיה בריה דרב ירם‪ , 51‬אחון אהא מחכיתר לה‪ ,‬אלן‬
‫אדרבא מתלילן לה‪ ,‬דאמר רבא‪ :‬הלי תרתי אולי דריאה דסריכןי להדדי לית להר‬
‫בדיקרתא לאכפוררי‪ .‬רב לחמיה בריה דרב יוסק בדיק לה בפשררי‪ .‬מתקין? לה רב‬
‫אשי! האי מאי? בטלמא הכא תליכן בדרפן רכסורה‪ ,‬אבל התם אי האי לקיב מרפה ראי‬
‫האי לקיב מרפה"‪.‬‬
‫ר ש״ י‪.‬‬
‫״בדיק לה בפשררי— לאחר שפירקרה רמצאר מכה ‪,‬בדרפן מלפח בה‪ ,‬אי מבצבבי‬
‫מיא טרפה שהרי ליקבה‪ .‬בשלמא הכא בדיק לה דאי לא מבצבצי לא אמרילד‬
‫ליקבה דלסתמה‪ ,‬דכירן דאיכא למיתלייה בדרפן תליכן בה רכשרה‪ .‬אלא הכא~גבי תרתי‬
‫ארלי מכדי סרכא זר מחמת מכה היתה‪ ,‬הי מנייהר דאינקיב טרפה‪ ,‬רהאי דלא מפקא‬
‫זיקא קררם ‪7‬לה בה רסתמה"‪.‬‬
‫ב ארר‪.‬‬

‫היינר רברתייהד( כבר הקשר על רפר׳י מה שיש‬ ‫ר״\ז‬

‫קרשית רב אשי הרכחה ביסרדה של דעת רש״י‪ ,‬כי אין סירכא בלי‬
‫לקב‪ .‬חכמי התרספרת )חרלין מ״ר‪,‬‬
‫בר די‪ .‬מצד חכמת הרפראה לרכל להרסיק‪ ,‬כי דעת רש׳׳י מתלגדת אל כל ידיערתילר‬
‫על ארדדת הסירכרת‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬כי כל סירכא היא סימן של דלקת קררם הריאה אר‬
‫קררם הדופן‪ .‬אבל דלקת זר תרכל להירת‪ ,‬רעל פי ררב היא גם תברא‪ ,‬בלי לקב• הטעם‬
‫מפלי שהריאה שראבת בל מילי משקין‪ ,‬מירסד על מאמר אגדי‪ ,‬ראין למדין מן האגדה‪.‬‬
‫היפרקראטס לימד‪ ,‬כי כשהאדם שרתה מים‪ ,‬המים לכלסים גם על ידי הגרגרת אל‬
‫הריאה‪ .‬רעל זה לוסד גם המאמר האגדיי הלזכר‪ .‬אבל עתה אנו יודעים‪ ,‬בי כשאנו‬
‫שותים‪ ,‬המים הולכים דרך הורשט אל הקיבה ראל הדקים‪ ,‬וכבר ידער זאת גם חכמי‬
‫התלמוד‪ ,‬ואמרו! אין משיחין בסעודה שמא יקדים קלה לוושט‪ .‬ויותר ראוי לאמר על‬
‫אודות הקיבה רהדקין שהם שואבים כל מילי משקין‪, .‬‬
‫וכדי לקיים דברי רש״י‪ ,‬הללי מציע לתקן מעט את דבריו! ״כל סירכא היא ספק‬
‫נקב"‪ ,‬מפלי שכל נקב יכול למשרד אחריו סירכא‪ ,‬אעפ״י שיש סירכא גם בלי לקב•‬
‫מ״ח ע״א‪.‬‬
‫״רמי אמר רב לחמן הכי? והא אמר רב יוסק בר מניומי א״ר■ לחמן! ■ריאה שנקבה‬
‫ודופן סותמתה כשרה? לא קשיא! התם במקום רביתא‪ ,‬הכא שלא במקום רביתא‪.‬‬
‫רהיכא מקום רביתא? חיתוכי דאוני"‪.‬‬
‫ר ש״ י‪.‬‬
‫״רמי אמר רב נחמן הכי— דהעלתה צמחין חרששין לה‪ ,‬מכלל דאי פשיטא לו‬
‫דניקבה הריאה לא מהלי לה סתימת הדופן? התם במקום רביתא— במקום שהריאה‬
‫והדופן גדלין כאחד וסמוכין תמיד‪ ,‬דלא מיפרק ההיא סרכא הלכך כשרה‪ ,‬וכי אמר‬
‫רב נחמן חרששין לה למעלה ברוחב החללג כנגד האומה !הגדולה‪ ,‬דכירן דרחוקה‬
‫הריאה מן הדופן מיפרקא ההיא סתימה‪ .‬ואפילו הכי בי לא העלתה צמחיו אמר‬
‫אין חוששין^לה דתלי לה בדופן; ובהא כאבימי סבירא לן דחוששין לה ולחומרא‬
‫אזלינן בדאורייתא"‪) .‬צריד להעיר כי דברי רש״י! ״ל מ על ה ברוחב החלל כנגד האומה"‬
‫‪166‬‬
‫יפו להבין בבהמה התלויה בצומת הגידין פולה רראשה לממד! כבוד סורגילים‬
‫המבחים לעמות( ‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫רב נחמן אוחז עוד בהפוקפת התנאים והאמוראים הראפוונים‪ ,‬בי מ׳נם טרפת‬
‫הנקב בריאה הוא מפני טאין כמוה חיה‪ .‬מפני טבפועת הנטימה‪ ,‬בפויתרחב בית‬
‫החזה‪ ,‬האויר יוכל לצאת מן הריאה ולהתקבץ בבית החזה‪ ,Pneumotorax ,‬עד‬
‫טתפסק הנטיטה‪ ,‬והבהמה תמות בחניקה‪ .‬אבל במקום טאין לחוט לזה‪ ,‬אעפ״י‬
‫טברי לנו טיט נקב בהקרום — הבהמה כטרה‪ .‬ולפיכד הוא אומר‪ :‬ניקבה הריאה‬
‫ודופן סותמתה כטרה‪ ,‬כיון טנצלה הבהמה מאויר בחזה בטעת הנקב הריאה טוב אין‬
‫טעם להטריק אותה‪ .‬ובזה נבדל רב נחמן מן האמוראים האחרונים האומרים‪,‬‬
‫כיון טנאטר בטטנה ניקבה הריאה טרפה‪ ,‬אז היא טרפה מכל מקום‪ ,‬אעפ״י טנקב‬
‫זה לא יסבב לה מיתה‪ .‬אולם גם רב נחמן מודה‪ ,‬טאם יט לחוט טסתימת הנקב‬
‫תהרס לאחר זמן‪ ,‬אז היא טרפה מפני טאז יתחיל האויר לצאת מן הריאה‪ ,‬ולפיכד‬
‫הוא מחלק בין נקב בהאונות העליונות‪ ,‬המונחות במיצר החזה‪ ,‬ובין נקב בהאוטה‬
‫בתחתית החזה‪ .‬רט״י הבין היטב את טעם החילוק הזה‪ ,‬אעפ״י טדבריו אינם‬
‫מדויקים כל צרכם‪ .‬הוא אומר‪ :‬כי נקב כנגד האומה הגדולה‪ ,‬״דכיון דר חו ק ה‬
‫ה רי א ה מן ה דו פן מיפרקא ההיא סתימה׳׳‪ .‬הריאה לא תוכל בטום אופן להיות‬
‫רחוקה מן הדופן )כבר בארנו דבר זה הרבה פעמים(‪ ,‬תמיד קרום הריאה וקרום‬

‫בטעה טאנו טואפים אויר‬ ‫כך‪:‬‬

‫הדופן נרגעים זה בזה בלי כל הפסק בינתיים‪ ,‬ורק כטיט מים או אויר בבית החזה‬
‫אז תתרחק הריאה מן הדופן‪ .‬טעם הדבר הוא‬
‫אל קרבנו‪ ,‬אני מגדילים את המכול טל בית החזה; בית החזה מתארך מלמעלה‬
‫למטה מפני טהטרפטת )חצר הכבד( יורדת כלפי‪ .‬מטה; וכטמתארך בית החזה‬
‫מתארכת גם הריאה‪ ,‬כדי טלא יהיה מקום ריק בהחזה‪ .‬נקל להבין‪ ,‬כי חלקי‬
‫הריאה העליונים הקרובים אל הצואר‪ ,‬מתרחקים רק מעט מאד ממקומם ובמדה‬
‫טהריאה מתקרבת אל הטרפטת תנועתה נעטית יותר גדולה‪ .‬למטל‪ ,‬אם התארכה‬
‫הריאה ברגע טל סוןפ הטאיפה עד כדי עטרה סנטימטר‪ ,‬אז בל נקודה טל טיפולי‬
‫הריאה התנועעה ממקומה עטרה סנטימטר‪ ,‬בטעה טהנקודה העליונה טל הריאה‬
‫לא זזה ממקומה כלל‪ .‬ולפיכך נקרא מיצר החזה‪ ,‬כלומר החלק העליון אצל‬
‫הצואר‪ ,‬מקום רביתא או רביעתא‪ ,‬כלומר מקום כביצא )כמו טפירט הערוך(‪,‬‬
‫כלומר מקום טהריאה מונחת טם במנוחה בלי תנועה‪ .‬ובכל זאת גם נגד האומה‪,‬‬
‫אם הריאה לא העלתה צמחים אין חוטטין לה‪ ,‬מפני סתלינן בדופן‪ .‬אבל אם‬
‫העלתה צמחים‪ ,‬אז יט רגלים לחטוב כי איזה נקב קרה להריאה עצמה ולפיכך‬
‫היא צריכה בדיקה‪ ,‬מפני טאם יט טם נקב אז על ידי התנועה מתפרק הדבק‬
‫‪.‬‬ ‫טבין הריאה והדופן‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬יטאל הקורא‪ ,‬אם התנועה בטיפולי הריאה היא גדולה מאד‪ ,‬איך‬
‫נתדבקו הקרומים זה לזה? איך יוכלו טני דברים‪ ,‬המתנועעים זה אצל זה להתדבק‬
‫יחד‪ ,‬הלא בכל רגע ורגע טל הנטימה צריך היה הדבק להסתר?‬
‫אולם הרי אנו עסוקים בדלקת הקרומים‪ .‬והנה ידענו‪ ,‬כי במחלה זו תתקלק‬
‫האנדוטליה טל הקרומים והם נעטים מחוספסים‪ ,‬לא־חלקים‪ ,‬והחיכוך טחם מתחככים‬
‫זה בזה בטעת הנטימה מסבב כאב גדול להחולה‪ ,‬ולפיכך הוא מטתדל לנטום רק‬
‫‪167‬‬
‫בהצד הבריא‪ .‬כמהרופא מסתכל באדם ערום החולה במחלה זו‪ ,‬הוא יוכל לסמן‬
‫את הדיאגנוזה במראית עין בלבד‪ .‬הוא רואה כי בהצד הבריא הוא הושם כשימות‬
‫עמוקות‪ ,‬ובצד החולה הוא אינו נושם כמעט כלל‪ .‬על פי רוב חולה כזה שוכב‬
‫על צדו החולה‪ ,‬ונושם רק בצדו הבריא‪ ,‬כדי להמעיט את הכאב‪ ,‬כך עושה גם‬
‫הבהמה החולה בדלקת הקרומים בתחילת המחלה‪ .‬ורק כשהשיד הדלקת ויחדל‬
‫הכאב‪ ,‬הוא מתחיל לנשום גם בהדופן החולה‪ .‬אבל אז כבר נדבקו הקרומים זה‬
‫לזה‪ .‬ועל ידי נשימה עמוקה יש אשר יהרס הדבק‪ ,‬ואם היה נקב בקרום הריאה‬
‫אז יפתח‪ ,‬ויוכל לבוא לידי אויר בחזה‪ .‬הכנו רואים על פי זה‪ .,‬כי השקפת רב‬
‫נחמן מתאמת בכל פרטיה עם השקפת הרופאים בזמננו היום‪.‬‬
‫ג מ ר א מ״ח ע״א‪.‬‬
‫״גופא וכו׳ אמר ר׳ נחמן‪ :‬ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה‪ .‬אמר רביכא‪ :‬והוא‬
‫דסביד בבשרא‪ .‬אמר ליה רב יוסק לרבינא‪ :‬ואי לא סביד מאי‪ ,‬טרפה? אלמא‬
‫אמרינן נקובה היא‪ .‬אי הכי כי סביד כמי‪ ,‬דהא תניא‪ :‬ניקב פסול מפני שהוא שותת‪,‬‬
‫כםתם כשר מפני שהוא מוליד‪ ,‬וזהו פסול שחוזר להכשרו‪ .‬״וזהו״ למעוטי‬
‫מאי? לאו למעוטי כהאי גונא? לא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה‬
‫דאינו קרום״‪.‬‬
‫רש״ י‪.‬‬
‫י ״דסביד בבשרא‪-‬שנסבכה ונאחזה הריאה בבשר שבין ב׳ הצלעות‪ ,‬דהוי סתימה‬
‫שרירא דלא מיפרקא‪ ,‬אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת‪ .‬אלמא נקב הוא —‬
‫ואפילו הכי כי סביך מכשרת לה‪ ,‬אלמא דמהניא סתימה לריאה שניקבה‪ .‬ניקב—‬
‫הגיד של אדם‪ .‬פסול—משום כרות שפכה‪ .‬מפני שהוא שותת—ואינו יורה כחץ‪ .‬כסתם—‬
‫הנקב אחרי כן‪ .‬כשר— לבוא בקהל‪ ,‬מפני שהוא מוליד‪ .‬דאינו קרום— אבל סתימת‬
‫דופן סתימה מעלייתא היא״‪.‬‬
‫'‬ ‫ב או ר‪.‬‬
‫רש׳׳י מחלק בין סביר בבשרא לסביר בצלעות‪ .‬אבל לפירושו בקושית רב יוסק‬
‫לרביכא ״ואי לא סביך מאי״ העיקר חסר מן הספר‪ ,‬והיה לו לשאול‪ :‬ואי סביר‬
‫בצלעות מאי‪ ,‬טרפה? כי סביר בבשר מאי? לפיכד נראה יותר פירוש התוספות‬
‫שמחלקים בין סייר לסביר‪ .‬וכן נראה גם כן מתשובת שר שלום גאון‪ .‬ורבינא‬
‫לא בא לפרש דברי ר' נחמן כי אם פליג עליה‪ ,‬כמו שהוכיחו זאת התוספות‪,‬‬
‫עיי״ש‪ .‬ובאמת לר׳ נחמן דיה בסמיכה גרידא‪ ,‬כמו שנראה זאת גם מדבריו ״האי‬
‫הדורא דכנתא דאינקיב להדיה‪ ,‬חבריה מגין עליה״‪ ,‬אע״ג שניקבו הדקין בשרה‪.‬‬
‫ג מ ר א מ״ח ע״א‪.‬‬
‫״מתקיק לה רב עוקבא בר חמא‪ :‬אילו אכקיב בדופן להדה מאי‪ ,‬טרפה?‬
‫ליתכי נקובת הדופן? ולטעמיר‪ ,‬הא דאמר רב יצחק בר יוסק אמר ר׳ יוחנן‪ :‬״מרה‬
‫שניקבה וכבד סותמתה כשרה״— אילו אנקיב כבד להדה מאי‪ ,‬טרפה? ליתכי‬
‫נקובת הכבד‪ ,‬אלא כי ניקבה דלאו מיניה מיטרפה לא קתכי‪ ,‬הכא נמי ביון דלאו‬
‫מיניה מיטרפה לא קתני״‪.‬‬
‫רש ״ י‪.‬‬
‫״מתקיק וכו׳—השתא דאמרת כקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו‪ ,‬אילו אינקיב‬
‫דופן להדה ריאה כנגד דופן הריאה לאחר זמן מאי‪ ,‬טרפה? דאזלא לה סתימת‬
‫‪168‬‬
 ‫ליחרדים רליחודיות• לקנות בשר כשר בכל עת שירצו ובטח שירצו״‪ .‬ועוד חרק‬
‫שלישי מהעת ההיא‪ :‬״אסור למכור הבשר השחוט על פי דיני היחודים בבית‬
‫המטבחים פנימה‪ ,‬כנהוג עד עתה‪ ,‬כי אם מחוצה לו"— לדעת הד״ר דעמבא לבלר‬
‫תת יד לקונה כוצדי לטעות ולהחליק בשר בהמה שחוטה בבשר בהמה טבוחה‪,‬‬
‫יען כי הנוצרים חיו אז באמונתם כי יתרון לבשר טבוחה מן־ השחוטה‪ .‬אבל אם‬
‫כן הדבר‪ ,‬מדוע התירו לקנות בשר של יהודים מחוץ לבית המטבחים? לדעתי טעם‬
‫אחר בזה‪ ,‬כי לכאורה נפלאים הם שני החוקים הראשונים שמותר ליהודים לקנות‬
‫בשר כשר‪ ,‬מאי קא משמע לן? טעם הדבר‪ ,‬כי ליהודים לא נאסר מנזעם הדת‬
‫לאכול מבשר בהמה שעל הריאה נמצאו צמחי צמתי וטינרי טינרי‪ .‬רלפיכד באו‬
‫החוקים ‪,‬מטעם מועצות העיר‪ ,‬שגם הממשלה אינה אוסרת זאת עליהם‪ .‬אולם‬
‫להנוצרים נאסר לקנות בשר משחיטת היהודים בבית המטבחים פנימה‪ ,‬פן יקנו‬
‫בשר של טינרי טינרי ורק מחוץ לבית המטבחים ששם עין השוטרים משגחת‪ ,‬שם‬
‫לא יקנו הנוצרים בשר של טינרי טינרי‪ ,‬שבלי ספק היה מחירם זול מבשר‬
‫בהמה בריאה‪ ,‬מפני שהנוצרים היו משליכים את בשר המרגלית לכלבים‪,‬‬
‫בראשית המאה התשע־עשרה שמו הוועטערינארים בצרפת לב להריאות המנוגעות‬
‫במרגלית ונוכחו‪ ,‬כי לפעמים תכופות מאד יחד עם הצמחים על הריאה מבחוץ ועל‬
‫דופן החזה נמצאים סמנים ברורים של שחפת בפנים הריאה‪ ,‬סמנים שכבר תארנו‬
‫אותם למעלה )צד ‪ : ( 160‬גבנוני דוחן וגבנונים )‪ (Tubereuli‬שנתגבנו למערות‬
‫של שחפת‪ .‬בהתקופות המאוחרות של המחלה מצאו גבנוני דוחן )‪Tuberculosis‬‬
‫‪ (milliaris‬על קרום המוח ובשאר אברי הגוק‪ .‬אז עשו נסיונות והאכילו בעלי־‬
‫חיים שונים בצמחי המרגלית; ועל פי רוב נחלו בעלי־החיים המנוסים במחלת‬
‫השחפת‪ .‬כן מתו בשחפת בעלי החיים שהלעיטו אותם מן החלב שנחלב משדים‬
‫של פרה שנמצאו עליהן צמחי המרגלית‪ ,‬כל זה הוכיח למדי כי מחלת המרגלית‬
‫והגבננת‪ ,‬כלומר השחפת )‪ ,(Tuberculosis‬היא מחלה אחת שתמונות שונות לה‪ .‬מופת‬
‫חותך שאין להכחישו קבלה דעה זו בנסיונותיו של הפרופיסור המפורסם אלבערט‬
‫קאד‪ ,‬שמצא בשנת ‪ 1882‬את המתג )‪ (Baccilus‬של שחפת בכיחו וניעו של האדם‬
‫החולה במחלת השחפת‪ .‬את המתג הזה עצמו מצא גם בצמחי המרגלית וגם‬
‫בחלב של פרה החולה במחלה זו‪ .‬השויון של מחלת המרגלית עם מחלת השחפת‬
‫העיר שאון גדול בעולם המדזנים‪ .‬וכמעט בכל בתי המדרש הגבוהים לחכמת‬
‫הרפואה העמידו נסיונות רבים לברר שאלה זו‪ .‬היו חכמים שהיו נוטים להציע‬
‫לפני הממשלות לאסור בשר הבהמות החולות במחלה זו; אולם רוב החכמים‬
‫התנגדו לזה‪ ,‬מפני שזאת היא גזרה שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה מפני‬
‫הפסד מרובה‪ .‬ובשומם אל לבם כי מחלת הטובערקולוזיס היא מתחילה מחלה‬
‫מקומית ורק במשך הזמן היא נעשית מחלה כללית‪ ,‬לפיכך נוטים כמעט כל חכמי‬
‫הרופאים להתיר את בשר‪ .‬הפרות שנמצאו צמחים על ריאתם‪ ,‬ורק את האברים‬
‫החולים צריכים לפירוק‪ ,‬אם הפרות נמצאות בתקופה הראשונה של המחלה‪ ,‬היינו‬
‫אם הן טובות מראה ובריאות בשר‪ .‬אולם אם כבר רזה משמן בשרם עד שיש ידים‬
‫לחשוב כי התפשטה המחלה הזאת בכל אברי הגוק‪ ,‬אז ראוי להחמיר‪ .‬כן הציעו‬
‫הרופאים לבלי אכול בשר חי או נא‪ ,‬כי אם בשל ומבושל כל צרכו‪ .‬כן יעצו גם כן‬
‫לבלתי שתות חלב חי‪ ,‬לעולם‪,,‬כי אם חלב שנרתח לא פחות מחמשה מינוטים‪ ,‬מפני‬
‫‪171‬‬
 ‫מאז יהרסו המתגים מל המחפת מבתרך החלב‪ .‬המנהג הימן למתות לרפדאה‬
‫חלב חי וחם מיד אחרי מכחלב‪ ,‬הוא מנהג מל מטות‪ .‬״חלב מן הפרה'‪ /‬אין לו כל‬
‫יתרון על חלב סתם‪.‬‬
‫מה מנוגע לנו היהודים‪ ,‬מהתלמוד והפוסקים התירו לכו במר בהמה מהמצאו‬
‫צמחים צל ריאתה‪ ,‬יכולים אנו להיות בטוחים מכל פחד‪ ,‬אחרי אמר אנו רואים‬
‫כי גם המממלות מל עמי הנוצרים‪ ,‬מלהם אסרה מלפנים הדת לאכול מבמר כזח‪,‬‬
‫איכן חומבות לנחוץ לאסור אותו היום‪ .‬אבל ימ עוד סבה אחרת המומרת עלינו‬
‫מן התדבקות המחפת‪ .‬במדה מתתפתח מחלה זו ומספר הצמחים יתרבה וסבבו‬
‫דלקת קרום הריאה‪ ,‬על הריאה יתראו סירכות וסביכות רבות וקמות‪ ,‬והסירכות‬
‫האלו הלא אסרו לנו כבר הפוסקים‪ .‬אמת הדבר מהפוסקים לא התכוונו לכד‬
‫ואסרו את הסירכות מחממ נקב בריאה ולא ממום ממירת הבריאות‪ ,‬אבל סוק כל‬
‫סוק הביאו לכו תועלת גדולה‪ .‬אמת הדבר‪ ,‬כי להלכה חסרון מבפנים לא ממו‬
‫חסרון‪ ,‬ולפיכד המוחט והבודק אינו מחוייב לחחרד את הריאה בסכין ולראות אם‬
‫אין מם מערה של מחפת‪ .‬אבל על פי רוב אצל בהמה החולה במחלת המחפת נראות‬
‫סירכות על ריאתה‪ ,‬אן‪ 5‬על פי מימ סירכות בלי טחפת‪.‬‬
‫רוצה אני להעיר עוד על דבר אחד‪ .‬כפלא הדבר‪ ,‬בכלל אנו רואים נטיח מל‬
‫כל הפוסקים להחמיר בעכין הטרפות‪ ,‬ואם נעריד את דברי הגמרא לעומת ה״מלחן‪.‬‬
‫ערוד״‪ ,‬נראה עד כמה הרחיק זה האחרון ללכת‪ ,‬אבל את כל החומרות האלה לא‬
‫ה״מלחן ערוך' המציא אותן‪ .‬כבר אנו מוצאים טרפות חדטות בהלכות גדולות מאין‬
‫להן כל זכר בתלמוד )לממל בועות במיפולי אונה(‪ ,‬וכמה החמירו בפירומם לדברים‬
‫הנמצאים בתלמוד‪ ,‬לממל בסירכות מלא כסדרן ועוד חומרות רבות כאלו וכאלו‪.‬‬
‫ובמאלת הצמחים פסקו להיתר‪ ,‬אק על פי מבזמן התלמוד כבר היו התלמידים‬
‫מזדנזין בדבר‪ .‬רב נחמן חמב אותם לרעותא ור׳ יוחנן חטב אותם לאסורים‪ .‬ומי‬
‫לנו גדול כר׳ יוחנן מהלכה כמותו בכל מקום? ופה אין אנו מטגיחים בו‪ ,‬הלא‬
‫דבר הוא!‬
‫במנת תרנ״ד הוציא הסופר בן־ציון כץ לאור את ספרו‪ :‬״מזקנים אתבונן״‪,‬‬
‫מבו הוכיח באותות ובמופתים מאי אפטר להכחיטם‪ .‬כי כל החומרות המוכות‬
‫בהלכות טרפות מאין להן מורט בהתלמוד‪ ,‬נולדו במקומות טלא היו להיהודים‬
‫מקולין מטל עצמם‪ ,‬אלא מהיו הטוחטים היהודים טוחטים במקולין טל הנוצרים‬
‫או המוטלמים והיו קונים מאת הנכרים רק אותה הבהמה מלא נמצא בריאתה‬
‫מום פקפוק מל טרפה‪ .‬ואם נמצאה בה;איזה מאלה‪ ,‬היו מניחים אותה להנכרים‪.‬‬
‫באופן מלא הנכרים ולא היהודים לא היו מפסידים בזה כלום! ורק באותן הערים‬
‫טידטביה הנכרים לא חפצו לאכל מטחיטת היהודים‪ ,‬כמו טהיתה זאת בארץ‬
‫קאמטיליה בטנים האחרונות לפני גירוס ספרד וכמו מהיתה זאת בעיר סאלוניקי גם‬
‫ימים רבים אחרי כן— מם העמידו הרבנים את ההלכה על יסוד התלמוד‪ ,‬והסירו‬
‫את כל החומרות המוכות מנהגו בהן בארץ צרפת ואמככז‪ .‬את כל זה הוכיח‬
‫ה' כץ על יסוד דברים מפורטים מאסק מתרד מאלות ותטובות עתיקות ומתוך‬
‫הספרות הרבנית בכלל‪.‬‬
‫על פי הדברים האלה נוכל להבין‪ ,‬מדוע לא החמירו בצמחי צמחי וטינרי‬
‫מיכרי‪ .‬להכוצרים נאסרה מחלת המרגלית מטעם הככסיה הדתית‪ ,‬ולהיהודים‬
‫‪172‬‬
‫הותרה‪ .‬ההוצרים ראו תועלה לעצטם שחיחרדים שוחטים בהטקוכין שלהם‪ ,‬נופכי‬
‫שהיהודים היו קונים מהם את הבהמות עם צמחים על הריאה‪ ,‬ולא היו הנוצרים‬
‫זקוקים להאכילן לכלבים‪ .‬להיהודים היתה גם כן תועלת מזח‪ ,‬מפני שיכלו לקנות‬
‫בשר כזה בזול‪ .‬ורק כשנמצאו על הצמחים סרכות‪ ,‬סלקו היהודים את ידם ממנו‪.‬‬
‫בקאשמיליה לפני הגלות נאסר להנוצרים כל משא ומתן עם היהודים‪ ,‬ומשום‬
‫הפסד מרובה התירו הרבנים לחיות על פי התלמוד‪ .‬כמו כן בסאלוניקי‪ ,‬שהמושלמים‬
‫שם לא רצו לאכול משחיטת היהודים‪ ,‬מפני שדתם דורשת מנהגים ידועים בשעת‬
‫השחיטה‪ ,‬שהיהודים לא רצו או לא יכלו למלאות אותם— שם גם כן העמידו את‬
‫דיני הטרפות על התלמוד‪ ,‬והצמחים כיון שהותרו הותרו‪ .‬עוד דבר אחד יתברר לנו‬
‫על ידי זה‪ .‬בקראנו את ה״שלחן ערוד״ יפליא אותנו מאד מאמר אחד שאנו פוגעים‬
‫אותו כמעט בכל סימן וסימן‪ :‬״ואנן אין בקיאין בבדיקת הטרפות״ או ״ואכן דלא‬
‫בקיאינן כוהגין להחמיר״— מה זה? רבנים מורי הוראה אינם בקיאים בדבר המוטל‬
‫עליהם‪ ,‬הלא האנשים האלה קראו ושנו ושמשו תלמידי חכמים ראיד אינם יודעים‬
‫דבר שלמדו מרבותיהם? אבל הדבר הוא פשוט מאד‪ .‬הם באמת לא ראו בדיקה‬
‫מימיהם‪ ,‬מפני שהיו שוחטים במקולין של ככרים ולא בדקו מעולם דבר שצריד‬
‫בדיקה‪ ,‬והטריפו את הבשר— כיון שאין מזה כל הפסד לא ליהודים ולא לנכרים‪.‬‬
‫את האטת אגיד‪ ,‬כי בכל פעם שאני קורא מאמר כזה ‪,,‬ואנן דלא בקיאינן‬
‫וכו״ הנני מרגיש רגש של בושה עמוקה‪ ,‬ואני חש בפני‪ ,‬כי אזל סוטקא ואתא‬
‫חיורא‪ .‬אם מצא למשל השוחט בהריאה איזה רעותא שצריכה בדיקה‪ ,‬והוא אינו‬
‫עושה אותה מפני שנאמר שאין אנו בקיאים בבדיקה‪ ,‬ולפיכן הבהמה נחשבת‬
‫לטרפה‪ ,‬אק על פי שהבדיקה יכולה היתה להראות שהיא כשרה — זהו לדעתי‬
‫עלבון התורה! הכה הרב הזה למד את התלמוד כמה שנים‪ ,‬ואת דרכי הבדיקה‬
‫של התלמוד שהם כל כד פשוטים וכל כד קלים לא למד‪ ,‬והוא מודה שאינו בקי‬
‫בבדיקה‪ ,‬בזמן הזה כשדרכי הבדיקה של המדעים העוסקים באנטומיה ובפטלוגיה‬
‫עלו למדרגה גבוהה מאד‪ .‬השומר בלשכת הבדיקה )לברטריום( של בית החולים‬
‫שאינו יודע קרא‪ ,‬יוכל עתה להציג דיאגנוזה מדוייקת שלא בפני החולה אם חולה‬
‫הוא במחלת השחפת‪ ,‬אם לא‪ ,‬רק אם יבדוק טפה אחת קטנה של כיחו וניעו‬
‫וימצא בה את מתגי השחפת‪ .‬והרב מורה־ההוראה לא יוכל לבדוק ריאה שנשפכה‬
‫כקיתון בצעא דקוניא ולראות אם יש בה שורייקי חיורי‪ ,‬אם לא? איזו בקיאות‬
‫מעונה בדיקה זו להבחין בין לבן לשחור? אין זאת כי אם דרכי הלמוד הזרים ששררו‬
‫אצלנו ימים רבים הביאו לידי כן‪ :‬לומדים את הספרים ולא את חתכן הממשי והראלי‬
‫שעל אודותיו ידובר בספרים‪ .‬הם לא יוכלו גם להתפאר במאמר הפילוסוק‪ :‬״תכלית‬
‫הידיעה היא שנדע‪ ,‬שאין אנו יודעים״‪ .‬כי גם זאת אינם יודעים‪ .‬על פי רוב הם‬
‫מתפלפלים ומתוכחים‪ ,‬אם בקיאים אנו באיזה בדיקה אם לא‪ .‬״יש מי שאומר שאנו‬
‫בקיאים בבדיקה פלונית ונוכל להכשיר‪ ,‬ויש מי שאומר שאין אנו בקיאים בה —‬
‫וטרפה‪.‬״ כמדומה לי שאם אני בעצמי חושב שבקי אני באיזו בדיקה ויבא איזה‬
‫״טי שאומר״ ויגיד לי שאני איני בקי בה‪ ,‬לא אשמע לו— כי מי יחוש חוץ ממני‪.‬‬
‫ורק אם יראה לי באותות ובמופתים את טעותי‪ ,‬אז אשיב תודה אל חיקו ואתקן‬
‫את טעותי מכאן ולהבא‪ .‬לפי דעתי‪ ,‬כל שוחט וכל רב צייד לדעת את כל אופני‬
‫הבדיקה שבתלמוד‪ ,‬שרובם הם פשוטים וקלים מאד‪ .‬הם יוכלו לסלק את ידם מן‬
‫‪173‬‬
 ‫הבדיקה‪ ,‬אם הם עוחטין במקרלין על לכדים‪ ,‬רלרמר עאין לאכול מבער בדוק‪ ,‬כמר‬
‫עיע עאילם אוכלים מבער עהררה בר חכם— אבל לא לאמר ״איני בקי בבדיקה״‪ ,‬זה‬
‫הוא ממע עלבון ההורה‪.‬‬
‫גמרא מ״ה ע״ב‪.‬‬
‫״איהמר‪ :‬מחט ענמצאה בריאה — ר׳ ירחנן רר׳ אלעזר ור׳ חהיכא מכערי‪ .‬ר׳ עטעון‬
‫בן לקיע רר' מהי בר פטיע ור' עמעון בן אליקים טרפי‪ .‬לימא בהא קמיפלגי‪,‬‬
‫דטר סבר חסרון מבפנים עמיה הסרון ומר סבר לא עטיה הסרון? לא! דכרלי‬
‫עלמא חסרון מבפנים לא עמיה חסרון‪ ,‬והכא בהא קמיפלגי‪ :‬מר סבר סטפוכא בקט‬
‫ואתאי‪ ,‬ומר סבר נקובי נקיב ואתאי"‪.‬‬
‫רע״י‪.‬‬
‫״מחט ענטצאת בריאה— ואין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה‪.‬‬
‫חסרון מבפנים‪-‬עהברזל אוכל הבער סביבוהיו כעעוהה עם ומחסרו‪) .‬ה״ג‪ :‬לא‪ 1‬דכולי‬
‫עלמא לא עמיה חסרון‪ ,‬דהא הכי אוקימנא לעיל דאכערי ריאה ענעפכה כקיחון(‪.‬‬
‫סמפונא נקט ואתאי— דרד הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן הסמפונוח לבער‪ ,‬ומכל‬
‫מקום קרום החיצון לא ניקב‪ .‬ואעפ״י עאין דרך הקנה לבלוע‪ ,‬אפילו הכי הואיל‬
‫דאיתא לריאה קמן ולא חזינן דאינקבה על כרחד סמפונא נקט ועל‪ ,‬ריערתא דלא‬
‫חזינן לא מחזקינן‪ .‬נקובי נקיב— דרד הוועט בא ונכנס עאין דרד הקנה לבלוע ונקבה‬
‫את הדקין ויצאה ונקבה את קרום הריאה ונכנס לתוכה‪ .‬והלכתא כהכד רבנן‬
‫דמכערי‪ ,‬דהא ר' יוחנן וריע לקיע הלכה כר' יוחנן‪ ,‬ועוד דקם ליה בעיטתייהו‬
‫ר״א ורב אעי דאמר לקטן אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתא‪ ,‬אלמא עבידא קנה‬
‫עיכנס לתוכו מחט ולא מחזקינן איסורא הואיל ואין נקב ניכר בו‪ .‬ודוקא כי‬
‫אתא כולה ריאה לקמן‪ ,‬אבל נחתכה קודם עבאה לפנינו חייעינן דילטא אי הוה‬
‫ריאה קטן הוה נקובה‪ .‬והכי פסק ר׳ אמי לקמן בעטעתין"‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫דעת המטריפים ״טחט ענמצאת בריאה" תוכל להיות מיוסדת על אחד מעני‬
‫הטעמים‪ :‬או מעוט חסרון בריאה או מעום נקב בוועט ובדקין ובריאה‪ .‬רע״י‬
‫מפרטו איד תעעה המחט חסרון בריאה‪ .‬״הברזל אוכל הבער סביבותיו כעעוהה‬
‫עם"‪ .‬בדברים אחרים‪ :‬הברזל בתור גרם זר מגרה את בער הריאה ומעורר בו‬
‫דלקת ומוגלא ועועה בו מערה קטנה‪ .‬זאת היא אמת מדעית גמורה‪ .‬אמנם לפי‬
‫העקפתנו בזמן הזה אין דלקת ואין מוגלא בלי מיקרובים‪ .‬אבל מיקרובי הדלקת‬
‫הממלאים את האויר הסובב אותנו‪ ,‬מכסים גם כן את בגדינו ואת כל הכלים עאנו‬
‫מעתמעים בהם לצרכינו‪ .‬ולפיכד המחט עבלעה הבהמה מעוררת בה דלקת; ורק‬
‫כלים עהרתיחום רגעים אחדים במים רותחים אינם מעוררים דלקת‪ ,‬מפני עהרתיחה‬
‫מהרסת את המיקרובים וממיתה אותם‪ .‬רואים אנו כי המענה תחעוב את הבהמה‬
‫עניקב אצלה קרום הריאה נקב כל עהוא טרפה‪ ,‬מפני עאין כמוה חיה— בעעה‬
‫עמעעים בכל יום הם‪ ,‬מהרופאים נוקבים במזרקתיהבחינה את דופן החולים במחלת‬
‫דלקת הקרומים כדי לעאוב מעם מעט מן הנסיוב הנקבץ עם‪ ,‬ולראות אם אין‬
‫עם מוגלא‪ .‬ולפעמים תכופות יע אער ינקוב הרופא במחט על המזרקת את הריאה‬
‫עצמה ומוציא טמנה דם מעט‪ ,‬ובכל זאת לא תארע מזה עום סכנה להחולה‪.‬‬
‫הטעם הוא שמלבד שמחט המזרקת היא דקה מאד‪ ,‬הרופא מרתיח אותה לפני זה‬
‫‪174‬‬
‫בטיס רותחים דנועביר ממכה את כל הגויקרובים שדבקו בה‪ .‬בספרי החירררגיה‬
‫יסופר מעשה שהיה באשה אחת שיבאה מדעתה ובלעה עשרת אלפים מחמים דקות ‪.‬‬
‫המחטים האלה כעו ונדו בגופה מאבר לאבר‪ ,‬ולבסוק יצאו כלן דרך העור‪ .‬לאשרה‬
‫של האשה ההיא היו כנראה כל המחטים שבלעה‪ ,‬חדשות וטהורות וגט דקות‬
‫מאד‪ .‬מחט יותר עבה תוכל על הקלה לנקב את אחד העורקים ולהביא לידי זיבת‬
‫דם מסוכנה‪ .‬מעשים כאלה נקרו ויאתיו ונזכרו בספרי החירורגיה‪.‬‬
‫והנה שתי ההשערות של בעלי המחלוקת שלפנינו )סמפונא נקט ואתאי‬
‫ונקובי נקיב ואתאי( — מצד טבע הדברים הן שתיהן נכונות‪ ,‬מפני ששתיהן הן‬
‫אפשריות‪ ,‬אעפ״י שדרך הסמפון אין הדבר מצוי כל כד‪ .‬אבל מה שראוי להעיר‪,‬‬
‫הוא כי הגמרא משתדלת לאוקטי כי ‪,,‬כולי עלמא״ סברי‪ ,‬דחסרון מבפנים לא‬
‫שטיה חסרון; את המלות‪,,‬כולי עלמא" אנו צריכים להבין‪ :‬כל האמוראים הראשונים‬
‫בעלי המחלוקת‪ .‬כי כאשר ראינו למעלה‪ ,‬רבא ובית מדרשו סברי‪ ,‬כי חסרון מבפנים‬
‫שמיה חסרון‪.‬‬
‫גמרא ט״ח ע״ב‪.‬‬
‫״ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא דריאה‪ .‬אייתוה לקטיה דר' אמי‪ .‬סבר‬
‫לאכשורה‪ .‬איתיביה ר׳ ירמיה וכו'; ״הריאה שניקבה או שחסרה"‪ ,‬מאי חסרה? אילימא‬
‫מבחוץ? היינו ניקבה‪ .‬אלא לאו מבפנים? ושמע מינה חסרון מבפנים שטיה חסרון‪.‬‬
‫הדר שדרוה לקמיה דר' יצחק נפחא‪ ,‬סבר לאכשורה‪ .‬איתיביה ר׳ ירמיה וכו'‪ :‬הריאה‬
‫שניקבה או שחסרה וכו׳‪ .‬הדר שדרוה לקטיה דר׳ אמי וטרפה‪ .‬אמרי ליה‪ :‬והא‬
‫רבנן טכשרי‪ .‬אמר להן‪ :‬הן הכשירו‪ ,‬שיודעים מאיזה טעם הכשירו‪ ,‬אנן מאיזה‬
‫טעם נכשיר? דילמא אי הוה ריאה קמן טינקבה״‪.‬‬
‫רש״י‪.‬‬
‫״בחיתוכא— לאחר שנחתכה נמצאת באחד החתיכות‪ .‬סבר לאכשורה— דקסבר‬
‫סמפונא נקט וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון‪ .‬שדרוה לקמיה דר׳ יצחק— ולא משום הך‬
‫קושיא דהא איכא לשנויה כדשנינן לעיל; לעולם מבחוץ ולר׳ שמעון איצטריד‪ ,‬אלא‬
‫משום דנחתכה הריאה לא סמיד אגמריה לטימר סמפונא נקט ועל דדילמא אי הוה‬
‫־‬ ‫ריאה לקמן הואי נקובה"‪.‬‬
‫גמרא‪.‬‬
‫״טעמא דליתא‪ ,‬הא איתא ולא טינקבה כשרה? והא ‪.‬אמר רב נחמן‪ :‬האי‬
‫סמפונא דריאה דאינקיב טרפה? ההוא לחברו איתמר! והא אמר רב נחמן‪ :‬האי‬
‫הדורא דכנתא דאינקיב להדיה חבריה מגין עליה? אמר רב אשי‪ :‬טרפות קא מדמי‬
‫להדדי? אין אוטרין בטרפות זו דומה לזו‪ ,‬שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה‬
‫מכאן וחיה״‪.‬‬
‫רש׳׳י‪.‬‬
‫״הא איתא—לריאה ולא ניקבה‪ .‬כשרה—ומשום טעמא דבסמפונא נקם ועל ונהי‬
‫נטי דדרך הסמפון בא‪ ,‬הרי לא בסמפונות נמצאת ועל כרחך ניקבה הסמפון ויצאה‬
‫לבשר הריאה‪ ,‬ואמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה‪ .‬לחבירו איתמר— אצל‬
‫פיצול כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו‪ ,‬דכיון דדופן חבירו קשה הוא‬
‫)דיירש בלע״ז( עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליה‪ ,‬אבל ניקב לאחר‬
‫פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב וטגין עליו‪ .‬והא לא אמרינן‪:‬‬
‫‪175‬‬
 ‫דילמא איכקיב לחבריה‪ ,‬דאחזרק ריערתא לא כוחזיקנן‪ ,‬אי לא איתחזרק‪ ,‬כגון ד!יכא‬
‫דליתא לריאה קבון‪ ,‬דעל בדחד חזקה היא זו ®רוב הכבלעין אין כבלעין אלא‬
‫דרד הוו®® וכומם לא יצתה בתיד הריאה בלא נקיבת דקין וריאה‪ .‬כנתא—אנטל״ר‬
‫בלע״ז‪ ,‬חלב טהור‪ .‬הדורא דכנתא — דקין הסובבין אותו סביב כעגולה‪ .‬דאיכקיב‬
‫לחבריה—®ניקב באותו צד ®ביכו לחברו ®לא ניקב חיצון ®בכולן'׳‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫כל מקום ®אתה מוצא דברי רב נחמן בטרפות עטה אזנך כאפרכסת‪ ,‬מפני‬
‫טכל דבריו מיוסדים בההגיון היטר ובידיעה עמוקה טל טבע הדברים‪ .‬הטאלות‬
‫הנצבות בסוגיה זו לפנינו הן‪ :‬מדוע נקב בסמפון טרפה כנקב בקרום הריאה?‬
‫)למעלה הובא מאמר רב נחמן‪ :‬תלתא קני הוי‪ ,‬דריאה כריאה(‪ .‬מדוע אם ניקב‬
‫הסמפון לחברו הסטיד אצלו טרפה‪ ,‬ואם ניקב להבשר כשרה? ומדוע אם ניקבו‬
‫הדקין טרפה?‬
‫אן‪ 5‬על פי ®כבר בארתי‪ ,‬מדוע כקב קטן בקרום הריאה מסוכן כל כך לחיי‬
‫הבהמה‪ ,‬ומדוע מצריד ר׳ ®מעון ®יהא הנקב מקרום הריאה עד הסמפונות‬
‫הגדולים‪ ,‬הנני מוצא לנכון לחזור על דברי במלים קצרות‪ .‬פעולת הנטימה כמו‬
‫®כבר התבאר‪ ,‬היא בזח‪ ,‬כטהאדם או הבהמה ®ואפים רוח אל קרבם הם מרחיבים‬
‫ומגדילים את המכול טל חזיהם וע״י כן תתרחב גם הריאה האצורה בהחלל הזה‪.‬‬
‫כי אם לא תתפשט הריאה ותטאר כמו שהיא‪ ,‬אז ישאר מקום פנוי מאויר בין הריאה‬
‫ובין דופני החזה‪ ,‬וזהו דבר שאי אפטר בטבע; ועל כן יכנס האויר בחזקה דרד‬
‫הגרון והסטפונות אל בשר הריאה שתגדל על ידי זה בכמותה כדי למלאות‪ ,‬את‬
‫המקום הפנוי‪ .‬כשער נא עתה‪ ,‬כי הכה האדם את הבהמה בחנית או בחץ בין‬
‫צלעותיה עד שניקב קרום הריאה‪ .‬כשתשאק בהמה כזו רוח אל קרבה יסתנן‬
‫האויר דיד הבשר )אשכולות האויר( וריד הנקב ויתכנס בין הריאה ובין דופכי‬
‫החזה‪ ,‬והריאה תחדל להתפשט בעת הנשימה‪ ,‬אבל במדה ®תוסיק הבהמה לשאוק‬
‫רוח כן ירבה האויר להתכנס שם מעט מעט במדה מרובה מאד‪ ,‬עד שילחץ את‬
‫הריאה הדומה בטבעה לספוג‪ .‬והריאה יזלד חלוד והתכווץ הליד והצטמק‪ ,‬עד‬
‫שתגיע לגודל אגרוק קטן והבהמה תמות בקרב יום או יומים במיתת חנק‪ .‬מצב‬
‫כזה יקרא אצל הרופאים בשם "‪Pneumothorax‬״ וריאה כזו תקרא אצל הרופאים‬
‫בשם ״ריאה ®צמקה"‪ .‬והכה יש אשר לפעמים יקרה שיסתם הנקב בקרום הריאה‬
‫על ידי לחה או דם קרוש שנקבץ כחרד המכה‪ ,‬עד שלא יוכל האויר להסתנן דרד‬
‫הנקב אל תוד חללי החזה‪ .‬בהמה כזו תוכל להרפא ממכתה האנושה‪ ,‬ועל כן‬
‫מצייד ר׳ שמעון שיהא הנקב מפולש בין חלל החזה ובין בית הסמפונות )כלומר‬
‫הסמפונות הגדולים(‪ ,‬מפני שאז יש להאויר דיד ישרה מן הסמפונות אל חלל‬
‫החזה‪ ,‬ולא יצטרד להסתנן דרד הבשר ועל כן תהיה בסופה ובסערה דרכו‪ ,‬עד‬
‫שישחית בנקל את סתימת הנקב בהקרום ובזמן קצר יתכנס האויר בהיד חלל‬
‫החזה )בין הריאה ובין הדפנות( במדה מרובה מאד‪ .‬הפלוגתא בין הת״ק ובין‬
‫ר״ש היא בזה‪ :‬לדעת הת״ק‪ ,‬אם המכה היא אנושה כל כד עד שרוב הבהמות‬
‫מתות ממנה‪ ,‬אז היא בכלל כל שאין כמוה חיה וטרפה‪ ,‬ולדעת ר״ש‪ :‬כל שאין‬
‫כמוה חיה בשום אופן‪ ,‬כלומר אם המכה היא אנושה כל כד‪ ,‬עד שלא יקרה בעולם‬
‫שתחיה הבהמה ממנה— רק אז היא טרפה‪.‬‬
‫‪176‬‬
‫מרבן מאליו‪ ,‬כי נקב טפרלטו להת״ק מכל מכן טערשה טרפה‪ ,‬רעל אחת כמה‬
‫וכמה מעושה טרפה נקב באחד הסמפונות מבחוץ‪ ,‬במקום ״מאין עליהם‬
‫במר כלל רק עור הריאה פרוש עליהם בלי סתימה" )לשון הט״ז מצדק בזה מאד(‪.‬‬
‫על ידי נקב כזה האויר יוצא בשעת הנשימה באורח ישר מן הסמפון אל חלכ‬
‫החזה‪ ,‬ובזמן מועט יוכל להתכנס שם במדה מרובה‪ ,‬והבהמה תמחר למות במצב‬
‫הנקרא ‪. Pneumothorax‬‬
‫עד הנה דברנו בנקב הבא מבחוץ על ידי הכאה בחנית או בחץ‪ ,‬לא כן הוא‬
‫הדבר בנקב הסמפון הבא מבפנים על ידי מחט שנמצא בריאה‪ .‬לדעת האומרים‬
‫״סמפרנא נקט ראתאי״‪ ,‬מחט הנמצא בבשר הריאה בודאי נקב מתחילה את הסמפון‬
‫בטרם שנכנס אל תוך הבשר‪ .‬אבל מה בכד? איזה סכנה נשקפת מזה לחיי הבהמה?‬
‫האויר יסתנן דרד הנקב מן הסמפון אל היד הבשר? יסתנן ויסתנן! הלא גם בריאה‬
‫שלמה האויר מסתנן מן הסמפון אל תוך הבשר‪ .‬הלא זאת היא מטרת הנשימה‪.‬‬
‫אמנם לפעמים יוכל האויר על ידי נקב כזה להכנס אל רקמת ‪ .‬החבור שבין‬
‫האשכולות ולהתפשט משם בתמונת אבעבועות מתחת לקרום הריאה‪ — ,‬מחלה‬
‫הנקראת אצל הרופאים בשם ‪) Emphysema-interstitiale‬זיקא דביני ביני של‬
‫חכמי התלמוד(‪ ,‬אבל המחלה הזאת אינה אנושה כלל ובלבד שיהא הקרום קיים‪.‬‬
‫נגד הדברים האלה הקשה אחד מחכמי התלמוד )חולין מ״ז( מדברי רב נחמן‪.‬‬
‫המקשן שמע את דברי ר׳ נ ח ^ שלא במלואם‪ ,‬הוא שמע רק כי ר׳ נחמן אמר‪:‬‬
‫‪,,‬האי סמפונא דאינקוב טרפה״ וחשב למשפט שרב נ ח ^ מדבר בסמפון המובלע‬
‫בתיד בשר הריאה ולא מחוץ להריאה‪ ,‬דאי לא תיטא הכי )כד סלקא אדעתיה‬
‫דמקשן( מאי אתא רב נחמן לאשמועינן‪ ,‬הלא זה מוכח להדיא מן המשנה )כמו‬
‫שבארתי למעלה(‪ ,‬א״כ ע״כ רב נחמן מיירי בסמפון המלבלע בתרד הבשר‪.‬‬
‫על זה השיבו להטקשן‪ :‬ההוא לחברו איתמר‪ :‬כלומר מאמר רב נחמן במלואו‬
‫היה כד‪ :‬״האי סמפונא דאינקב לחבירו טרפה"‪ ,‬ורבותא אתא ר״נ לאשמועינן‪ :‬לא‬
‫מבעיא כשניקב ל ח ^ אל חלל החזה שאז בודאי טרפה‪ ,‬אלא אפילו ניקב לחברו‬
‫הספייד ודבוק אליו על ידי דבק יד של פיברין וא״כ האויר יוצא מסמפון זה‬
‫לסטפון אחר‪ ,‬ואינו מתכנס בתרד חלל החזה כלל— גם כן טרפה‪ ,‬והלכה זו של רב‬
‫נחמן תראה לנו את גודל שכלו הישר ואת כשרונו להתבונן אל טבע הדברים‪.‬‬
‫ובאמת‪ :‬שני סמפונות ההולכים אחר פיצולם ביחד זה אצל זה נכנסים אל שתי‬
‫אונות הקרובות זו לזו‪ .‬כל־ זמן שהבהמה שואפת רוח אל קרבה בנחת יוכלו‬
‫הסמפונות להשאר זה אצל זה‪ ,‬אבל כמעט תתחיל הבהמה לשאוןנ רוח אל קרבה‬
‫בחזקה והאונות יתפשטו ויתרחבו מאד‪ ,‬אז אי אפשר שלא יתרחקו הסמפונות זה‬
‫מזה‪ ,‬על ידי שתגדל הזוית ביניהם‪ ,‬וא״כ יהיו לנו שני סמפונות נקובים לחוץ אל‬
‫חלל החזה והסכנה קרובה לבוא‪.‬‬
‫בדבר החילוק שבין ניקב הסמפון לסמפון אחר ובין ניקב לבשר הריאה‪.,‬נטיתי‬
‫מעט מפירושו של רש״י‪ .‬לדעתי החילוק הוא לא משום שהסמפון הוא קשה ואינו‬
‫סותם והבשר הוא יד וסותם יפה‪ ,‬אלא מפני שנקב הסמפון להבשר אינו מביא‬
‫לידי אויר בחלל החזה‪ .‬בשעה שהסמפונות הנמצאים מבחוץ להריאה‪ ,‬אן‪ :‬על פי‬
‫שהם סמוכים זה לזה ומדובקים יחד‪ ,‬אי אפשר שלא יתפרדו זה מזה בשעת נשימה‬
‫עמוקה ויוכלו להביא לידי אויר בחלל החזה‪.‬‬
‫‪177‬‬ ‫‪12‬‬
‫אולם ערד הלכה אחה יש לר לר׳ נחבו;־ מרתאםתה גם היא בחבבות חרפראה‪:‬‬
‫״האי הדודא דכנהא דאיכקיב חד לחבריה— חבריה כוגין עליה״ וכשרה‪ .‬הנושנה‬
‫אוטרת ״ניקבו הדקין טרפה״‪ .‬הטעם לזה כאשר בארנו בפוקושו הוא‪ ,‬מפני שעל‬
‫ידי הנקב הפרש והרעי שבבני הטעים יוצאים מהם החוויה אל חוך חלל הבטן‪,‬‬
‫ודבר זה יעורר תמיד את הטחלה הנוראה הנקראת בשם ״דלקת קרום הבטן״‬
‫)‪ .(Bocnajteme 6ps)n1H]EtH, peritonitis‬אולם אס גם שתי הדורות של בני הטעים‬
‫הטדובקות זו לזו ינקבו האחת לחברתה‪ ,‬אין בזה כל סכנה‪ ,‬טפני שהפרש רהרעי‬
‫יוצאים טטעי זה אל הטעי השני ובכל אופן ישארו בבני הטעים‪ ,‬ולא יביאו לידי דלקת‬
‫של קרום הבטן לעולם‪ .‬דבר זה הואי טטעשים בכל יום אצל הרופאים‪ ,‬מפני שאין‬
‫כל סבה שיתרחקו ההדורות של בני הטעים זו טזר‪ .‬ויפה אטר רב אשי‪ :‬״טרפות‬
‫אתה טדטי להדדי? אין אוטרים בטרפות זו דוטה לזו״‪.‬‬
‫על■ פי זה יבין הקורא את דברי הרמב״ם ״אם ניקב סמפון אחד אפילו לחברו‬
‫מרפה״‪ .‬הטלה ״אפילו״ נתנה ענין רב להמפרשים לענות בה‪ .‬ומחמלתם על‬
‫הרמב״ם השתדלו לתרץ את דבריו בדוחק‪ ,‬בשעה שדברי הרטב״ם בזה הם כנים‬
‫וברורים כשמש בצהרים‪ .‬אם יעיין הקורא בהט״ז לדין זה‪ ,‬אז יראה כי בעיקר‬
‫הדברים פירוש לסוגיא זו בהגמרא בארתי אנכי על פי הבסיון המדעי‪ .‬אולם יחד‬
‫עם זה יראה הקורא כי לכל קושיותיו של הט״ז אין מקום כלל על פי באורי‬
‫לסוגיא‪ .‬למשל קושיותיו‪ :‬מנליה לתלמידא למוקמי מלתא דר״כ בניקב לחברו‪ ,‬לטה‬
‫לא מוקי ליה בהיקב שאין מגין לגמרי? על פי באורי אי אפשר לוטר כך‪ ,‬מפני‬
‫שאז היה קשה‪ :‬טאי אתא ר' נחמן לאשטועינן‪ ,‬הלא דבר זה מוכח להדיא מן הטשנה‪:‬‬
‫אם נקב מפולש דרד הבשר לבית הסמפונות טרפה גם לר״ש‪ ,‬נקב מפולשי להסמפון‬
‫■‬ ‫עצמו על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫כך פירשתי סוגיא זו בספרי‪Die nonnale nnd pathologisclie Anatomie :‬‬
‫‪ , des Talmud‬בטרם עיינתי עוד בספרי המפרשים והפוסקים; אולם בספרי ההוא‬
‫שנועד לרופאים יודעי דבר די היה לי לבאר את ההלכות האלה ברמזים קלים‪,‬‬
‫כדי להראות לחכמי אומות העולם את ידיעתם של חז״ל בעניני פאטאלוגיה‪ .‬ומה‬
‫נהניתי אחר יד בקראי את דברי המפרשים ובראותי את הלחץ והדחק שנסתבכו‬
‫בביאור הדברים האלה‪ ,‬ונוכחתי כי כוונתי בתומי אז אל האמת‪.‬‬
‫כאשר אמרתי‪ ,‬את ספרי על הפאטאלוגיה של התלמוד כתבתי עוד בטרם‬
‫עלתה בידי לעיין בספרי המפרשים והפוסקים‪ .‬דבעברי אח״כ' על פני הספר‬
‫״תורת הבית״‪ ,‬שמחתי מאד לראות כי בפירושי על דברי רב נחמן בדבר ״כקב‬
‫בסמפון״ כוונתי לדעת הרמב״ם כמו שפירשו דבריו ר' אהרן הלוי בספרו ״בדק‬
‫הבית״‪ ,‬והט״ז; ורק מה שהעלו הם על פי ההגיון התלמודי‪ ,‬העלרתי אני על פי‬
‫הנסיון המדעי‪.‬‬
‫המאמר של רב נחמן ״האי סמפונא דריאה דאינקב לחבריה טרפה״ הוא‬ ‫א(‬
‫מאמר בפני עצמו‪ ,‬ואין לו ענין כלל אל מאמרו‪ :‬״תלתא קני הוי‪ ,‬חד פריט‬
‫לריאה וחד ללבא וחד לכבדא״‪ .‬קנה הריאה לחוד וסמפונות הריאה לחוד‪ .‬בשם קנה‬
‫)‪ (trachea‬יקרא המשך הגרגרת ההולך מן הצואר ונכנס אל תוך חלל החזה והולד‬
‫בין שתי ערוגות הדיאה‪ ,‬עד אשר יתפצל לענפיו הגדולים ההולכים להריאה‬
‫הימנית רלהריאה השמאלית; אולם בשם סמפונות )‪ (bronchi‬יקראו הענפים האלה‬
‫‪178‬‬
‫טיד אחרי ®כתפצלר מן הקנה בטרם ®נבלעו בבפור הריאה‪ ,‬רגם אחרי מלבלער בר‪.‬‬
‫קנה אחד יש לה להריאה‪ ,‬רסטפרהרת רבים לה גם טבחרץ‪ ,‬על דבר הקנה כבר‬
‫הורו ר׳ יוחנן ורי® לקי® ערד כפני רב נחמן‪ :‬״ניקב הקנה לטטה מן^החזה נידון‬
‫כריאה'^ )חולין מ״ה(‪ .‬מפני ®נקב הקנה למטה מן החזה יוכל גם כן להביא לידי‬
‫אויר בחלל החזה )‪ .(Pneumothorax‬לדעתי ר׳ נחמן אמר ®תי הלכותיו בבת אחה‪:‬‬
‫״האי סמפונא דריאה דאינקיב לחבריה טרפה" ״והאי הדודא דכנתא דאינקיב חד‬
‫לחבריה חבריה מגין עליה״ — וכונתו היתה להראות על ההבדל ®בין ®כי מיני‬
‫האברים האלה‪.‬‬
‫ב( הסמפונות‪ ,‬בשעה ®הם מתפלצים וחוזרים ומתפלצים בתיד הריאה הם‬
‫מתרחקים תמיד זה מזה ועושים זוית ביניהם‪ ,‬והמקום הפנוי שביניהם הוא מלא בשר‬
‫הריאה‪ ,‬וא״כ אי אפשר בשום אופן שיכקב סמפון אחד לחברו בתיד הריאה‪ ,‬מפני שלעולם‬
‫לא יקרה שילכו שם שני סמפונות זה אצל זה‪ ,‬ושיהיה האחד דבוק לחברו‪.‬‬
‫ג( אמנם כי בשר הריאה הוא רד דספוגי‪ ,‬אבל להגין על נקב הסמפון לא יוכל‬
‫לדעתי‪ ,‬מפני שהוא כולו מנוקב כספוג ואיך יגין מפני האריר? לדעתי כן חשבו גם‬
‫חכמי התלמוד והמשנה‪ .‬לו חשבו חז״ל כי בשר הריאה מגין מפני האויר‪ ,‬כי עתה לא‬
‫היו חוששין לנקב בקרום הריאה‪ ,‬אחרי שהבשר מגין על האויר הבא דיד הסמפון‬
‫שלא יצא דיד הנקב‪ ,‬וגם הבדיקה בכלל על ידי בצבוץ במים פושרין הלא תראה‬
‫בעליל שהאויר מסתכן דיד הבשר‪ .‬אולם כאשר בארתי למעלה‪ ,‬נקב הסמפון בתוד‬
‫הריאה אינו מעלה ואינו מוריד אם קרום הריאה קיים‪ ,‬אחרי שםון‪ 5‬סוק האויר שיצא‬
‫מן הסמפון הלא ישאר בתוךהריאה‪ ,‬שהיא בלאו הכי מלאה תמיד אויר‪ .‬ועל כן‬
‫צדק הרא״ה באמרו‪ :‬שכל מה שבתרד הריאה איו בו טרפות בנקב כלל"(‪.‬‬
‫גמרא מ״ח ע״ב‪.‬‬
‫‪ .‬״ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה‪ ,‬אתיוה לקמיה דרבנן טרופאי‪ ,‬לא‬
‫אמרו בה לא איסור ולא היתר• היתר לא אמרו בה כשמעתייהו‪ ,‬איסור נמי לא אמרו‬
‫בה כיון דבסמפונא רבה אישתכח‪ ,‬אימא סמפונא נקט ואתאי''"‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫רש׳י‪.‬‬
‫״רבנן טרופאי— הנד רבנן דלעיל ר׳ מני וריש לקיש ור״ש‪ ,‬דטרפי למחט שנמצאת‬
‫בריאה‪ .‬כשמעתייהו— דמחזקי ריעותא מספיקא‪ ,‬דחיישינן שמא דרד הוושט נכנסה‬
‫תחילה וניקבה כרס אי דקין ויצתה‪ .‬כיון דבסמפונא רבה אישתכח — מי מכוונה‬
‫לאותו סמפון‪ ,‬אם דיד וושט נכנסה הלכד דברים ניכרים על כרחנו דבסמפונא נקט‬
‫לעל דיד הקנה ובא לסמפונות הריאה"‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫כנראה‪ ,‬בהאי עובדא היה הוושט לפנינו ובדקו אותו ולא נמצא בו נקב‪ ,‬ורק‬
‫חיישינן שמא׳ דיד הוושט נכנסה ונקבה כרס או דקין ויצתה אל הריאה ונקבה קרום‬
‫הריאה ונכנסה דיד בשר הריאה לצד מעלה אל הסמפון הגדול‪ .‬כל זה הוא דרד‬
‫רחוקה מאד )לבדוק את הכרס והדקין הוא דבר שאי אפשרי(‪ ,‬ואעפ׳׳י דרבנן מרופאי‬
‫‪ 0‬הפתגם הזה נמצא שלש פעמים אצל הרא״ה‪ ,‬ובפעם הראשונה והשניה נטמטח תמלח‬
‫״ ב ‪ p i‬בי "‪.‬‬
‫והדבר הזה נתן תואנה להרשב׳א לר‪.‬תגולל ולהתנפל עליו ולאמר עליו‪ :‬״איך אהב סברות זרות‪ ,‬ולא‬
‫מצאתי בכל מה שכתוב כאן רק שגיאות ולו׳‪ .‬והנה בין עיבין‪ ,‬ותרשב״א לא שם אל לבו כי בפעם‬
‫השלישית תקן הרא״ה את לשונו ואמר בפירוש ״אין בו טרפות כלל בנקב"‪.‬‬
‫‪179‬‬ ‫*‪12‬‬
 ‫סרברים שבליעת המחט דרך הגרגרת הרא דבר שאיכר שכיח רלפיכד לא אמרר בד היתר‪.‬‬
‫אבל ירתר מזה הרא רחדק לאמר‪ ,‬כי‪ .‬התכשאה המחט מן הבשר אל הסמפרן הגדרל;‬
‫רלפיכד לא אמרר בר איסדר‪ .‬ארלם רבנן כשרראי סרברים שבליעת המחט דיד הגרגרת‬
‫הרא דבר אפשרי‪ .‬רמעשים בכל ירם הם שנמצאים קרצים אר קש בתרך הסמפרכרת של הריאה ‪.‬‬
‫ראן‪ 5‬עלפישאפשרגםכןשתנקב המחט את הררשט רהגרגרת להכנס לתרכר‪ ,‬מפני שהררשט‬
‫דהגרגרת הרלכים צמדים זה אצל זה במיטד כל הבראר‪ ,‬אבל כירן שהררשט לפכינר‬
‫רבדקכר ארתר רלא מצאכר בר כקב‪ ,‬על כרחכר אכר צריכים לתלרת את מציאת המחט‬
‫‪-‬‬ ‫בהסמפדן הגדרל‪ ,‬על ידי שנבלע דרד הגררן‪.‬‬
‫גמרא מ״ח‪.‬‬
‫״ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא‪ ,‬סבר מר בריח דרב ירסק למיטרפה‪,‬‬
‫א״ל רב אשי‪ :‬אילר אישתכח בבישרא כהאי גרנא הרה טריק מר? אלא אמר רב אשי‪:‬‬
‫חזיכא אי קרפא לבר כקרבי כקיב ראתאי‪ ,‬אי קרפא לגיר סמפרכא נקט ראתאי‪ .‬רהכי מילר‬
‫באלימתא‪ ,‬אבל קטינתא לא שנא קדפא לגיד‪ ,‬לא שנא קדפא לבר‪ ,‬כקרבי כקיב ראתאי‪.‬‬
‫רמאי שנא ממחט שנמצאת בערבי בית הכרסרת‪ :‬מצד אחד כשרה משכי צדדין טרפה‪.‬‬
‫רלא אמריכן ליחזי אי קרפא לבר אי קרפא לגיר? אמדי‪ :‬התם כירן דאיכא ארכלים‬
‫רמשקין אימא ארכלים רמשקים דחקרה• ההיא מחטא דאישתכח בסמפרכא רבה דכבדא‪.‬‬
‫חרנא מר בריח דרב אידי טריק‪ .‬רב אדא בר מנירמי מכשר‪ .‬אתר שיילרה לרביכא‪ ,‬אמר‬
‫להר‪ :‬שקילר גלימא דטרדפאי"‪.‬‬
‫רש״י‪.‬‬
‫״הרה טריהמר?־‪-‬בתטיה—כלרמר‪ :‬רכי נקרבת הכבד טריפה היא? אי קופא לגיד—‬
‫אם ראשה העב שהיא כקרבה בר נוזבא בתיד הכבד רחרדה רכר׳ ירצא לחרד חלל הבהמה‪,‬‬
‫רדאי סמפרנא נקט‪ ,‬ראח״ב ניקב חרדה את הסמפרן ריצא לכבד רממכר‬
‫לחרץ; ראי קרפא לבר ~ לחלל הבהמה רפיה לחיד הכבד‪ ,‬רדאי דרך הררשט נכנסה‬
‫תחילה רכיקבה הדקין ריצתה רנככס פיה לכבד‪ .‬באלימתא — מחט עבה שאיכה יכרלה‬
‫לנקרב דרד קדפא שלה‪. .‬אבל בקטינתא — כגרן מחטין שלנר שמנקבין בשר אפילר דרד‬
‫קרפא שלהן ‪ .‬ערבי בית הכרסרת— בסרק הכרס שקררין פנ״צא יש בר שעשרי ככרבע‬
‫רשפת דרפנר כפדלה שתי דפנרת אדרקין זר בזר רשרמן‪ ,‬מחברן ]ביארר‪ :‬קררם הריר‬
‫רקררם השרירים הם עבים מאד בבית הכרסרת רלפיכד רש׳׳י חרשב ארתם לשתי דפכרת[‪.‬‬
‫מצד אחד — שניקבה את דרפן הפנימית רלא ניקבה את השנית‪ .‬כשרה— שחברתה‬
‫מגינה עליה‪ .‬משני צדדין—שניקבה השנית ריצאח לחלל הגדק‪ .‬טרפה—רלא אמריכן‬
‫היכא דלא נקבה אלא את האחת‪ ,‬אי קרפא לבר שנמצאת קרפא שלה תחרבה בדרפן‪,‬‬
‫רפיה כרלה בתיד הכרס‪ ,‬רדאי מבחרץ נכנסה‪ ,‬שנקבה את הררשט אר כרם אר‬
‫דקין רבאת לחלל הגרק רמשם חזרה רנכנסה לערבי בית הכרסרת רעברה כבר כדלה‬
‫את הדרפן החיצרן רלא הספיקה קרפא שלה לעברר את דרפן הפנימי‪ .‬דאי מבפנים‬
‫באתה‪ ,‬רעכשיר היא מתחלת לצאת דרד ערבי בית הכדסרת‪ ,‬אין דרד הקדפא לנקב‬
‫רכימא טרפה‪ ,‬אלא מדקתכי כשרה‪ ,‬שמעינן מיכה‪ ,‬כל היכא דמצינר למימר סמפרנא‬
‫נקט רעל כגרן הכא דיש לרמר דרד הררשט באת עד הלרם רעכשיר‪.‬היא מתחלת לנקב‬
‫ראפילר קרפא לבר‪ ,‬לא טרפינן‪ .‬ארכלין רמשקין דחקרה — רמתיד הדחק נכנסה קרפא‬
‫שלה בבשר‪ ,‬הילכד אק על גב דקרפא לבר‪ ,‬הראיל רלא חזינן כקב ירצא לחרץ כשרה‪.‬‬
‫הרנא מר טריק — דקסבר כקרבי כקיב‪,‬שלא נכנסה אלא דרד 'הררשט רנפבה כרס אר‬
‫‪180‬‬
‫ררטוט אר דקין ריצר‪1‬ד‪ ..‬טכפור — כירן דבסטפרבא איעתכח; אמרינן מי טיכררנה להככס‬
‫בסטפרן זה אלא דיד הקנה הכנסה‪ ,‬והקנה וקפה כבד סטרכין זה לזה‬
‫בההחלקן סטרד לדיאה‪ ,‬רגם קנה הלב וקנה הכבד טהחלקין לסטפרנרת בראטן‬
‫האחד‪ ,‬רי״ל שנכנסה טסטפרני הכבד לסמפרני קנה[ הכבד רטטום עלתה לכבד דרד‬
‫הסטפרנר^‪/‬‬
‫בארד‪.‬‬
‫ררב המפרשים רהפרסקים‪ ,‬חרץ טהרמב״ם'הסתבכו בביאור סרגיה זר‪ ,‬טפני דבריהם‬
‫על הפירוש המוטעה שנתנו לדברי ‪ n‬נחמן שאמר! ״תלתא קני הרו‪ ,‬חד פריש לליבא‬
‫חד פריש לריאה וחד פריש לכבדא י‪ ,‬וחשבו שהקנה של הריאה או הגרגרת‪ ,‬משנכנסה‬
‫לבית החזה‪ ,‬היא מתפצלת לשלשה ענפים‪ ,‬ולדברי רש׳׳י מה שבלעה הבהמה דרך‬
‫הגרון יכול להשתרבב ולהכנס אל סמפון הכבד‪ ,‬מבלי לנקב איזה דבר‪ .‬אבל כל זה‬
‫הוא נגד המציאות‪ ,‬ובאמת שלשת הקנים הללו כל אחד מהם הוא דבר בפני עצמו‪,‬‬
‫ואין כל יחם וקשר ביניהם‪ .‬בכלל צריכים אנו להודות‪ ,‬כי קשה מאד לעמוד על‬
‫הפירוש האמיתי של סוגיה זו‪ ,‬אין כל ספק כי המאמר ״סמפונא נקט ואתאי" קראו על‬
‫סמפון הכבד ולא על סמפון הריאה‪ ,‬כמו שחושב רש׳׳י‪ .‬אבל להכבד יש סמפונות‬
‫שונים‪ ,‬רלפיכד אנו צריכין לברר לנו באיזה סמפון הכתוב מדבר‪.‬‬
‫מתורת הניתוח ידענו כי שני סמפונות או קנים נכנסים אל הכבד ושהי סמפונות‬
‫או קהים יוצאים טמנה‪ ,‬על השטח השקערורי של הכבד)השטח התחתון אצל האדם או‬
‫האחורי אצל הבהמה( נמצאת גומה הנקראת בשם ״שער הכבד"‪ .Porta hepatis ,‬אל‬
‫השער הזה נכנסים שני צנורות ויוצא צינור אחד‪ .‬א( ווריד השער‪;Vena portae ,‬‬
‫שרשי הווריד הזה הם בהקיבה ובני הטעים‪ .‬הוא מאםן‪ 5‬אל קרבו את כל הדם שבאברי‬
‫הבטן ומכיל בקרבו גם את כל חלקי המזון שנתעכל בתוד בני המעים ומוביל אותם‬
‫אל הכבד‪ ,‬ששם הדם משתנה למררה ירוקה‪ .‬ב( עורק הכבד‪^Arteria hepatica ,‬‬
‫יוצא מעורק הבטן‪) , Aortae abdominalis ,‬מזרק בלשון הרמב״ם( ונכנס לשער הכבד‬
‫ומתפצל לענפים דקים‪ ,‬המפוזרים בהכבד‪ ,‬ומטרתם הוא לכלכל ולפרנס את רקמת‬
‫הכבד‪ .‬ג( סמפון הכבד‪ , Ductus hepaticus ,‬מאםן‪ 5‬לתוכו את הטררה מכל הצנורים‬
‫הדקים שבין לשכות הכבד‪ .‬ומצדו הוא מתפצל לשני סמפונות‪ .‬הסמפון האחד הולד‬
‫אל כיס־המרה ונקרא בשם ״סמפון־הכיס''‪ ;Ductus cysticus ,‬והשני הולד באורח‬
‫ישר אל המעי השנים עשר ונפתח לתוכו‪ .‬זה האחרון נקרא בשם ״סמפון הטררה"‪,‬‬
‫‪ .Ductus choledochus‬בשעת עיכול המזון‪ ,‬הטררה נשפכת דרך סמפון הכבד וסמפון‬
‫המררה באורח ישר אל בני הטעים; שלא בשעת העיכול המרדה נוזלת מן הכבד לתוד‬
‫כיס המרה ומשתמרת שם עד שעת הצורך לעיכול המזון‪ .‬ד( כל הדם‪ ,‬הנשאר בהכבד‬
‫אחרי כלכלת רקמתו ואחרי הכנת המררה מתאסק יחד בשיטה של וורידים‪ ,‬המתחברים‬
‫יחד בווריד הכבד‪ ,Vena hepatica ,‬השופד את דמו אל ווריד הנקוב של הבטן —‬
‫‪ ,Vena cava inferior‬המשתרע לארכו של חוט השדרה מאחורי הכבד‪.‬‬
‫חכמי הפיזיולוגיה בזמננו קוראים כנודע להכבד בשם בית־חרושת המעשה‬
‫לחמדים כימיים‪ ,‬מפני שהכבד מכינה מרדה‪ ,‬גליקוגין ועוד דברים אחרים הנחוצים‬
‫לחיי הגוק‪ .‬הרופאים הקדמונים‪ ,‬גלינוס ואחריו גם הרמב״ם‪ ,‬חשבו כי עיקר מטרת‬
‫הכבד היא להכין את הדם של הגוק‪ .‬הכילוס‪ ,‬כלומר‪ ,‬תמיסת המזון המסתנן מבני‬
‫‪181‬‬
‫המדים אל שרשי ווריד השער‪ ,‬משתהה לדם רק בהכבד• רלפיכד הכבד הדא לפי‬
‫דעתם האבר המרכזי של תקופת הדם בהגון‪‘5‬‬
‫‪ .‬כשוב עתה אל ביאור ההלכה! ״ההיא מחטא דאישתכח בחתוכא דכבדא‪.,‬סבר‬
‫מר בדיה דרב יוסק למיטרפיה" דבר מבוי הוא מאד‪ ,‬כי מסמרים או שאר דברים‬
‫חדים שבלעה הבהמה נוקבים את בית הכוסות הסמוך אל הכבד‪ ,‬וכוקרים אחר כך‬
‫את הכבד או את טרפש הכבד‪ ,‬ולפעמים גם נכנסים אל בית החזה ונוקבים גם את‬
‫הריאה ומביאים אותה לידי מורסא; כל ספרי הוועטעריכארים מלאים מעשים כאלו •‬
‫אמנם במעשה שלפנינו אין יכולים למצוא נקב בבית הכוסות‪ ,‬או בההמסס‪ ,‬אין זאת‬
‫אומרים אנו‪ ,‬אלא שנסתם הנקב‪ ,‬כי אי זה הדרך באה המחט אל הכבד‪ ,‬אם‪.‬לא דרך‬
‫הוושט ובני המעיט? אמר לו רב אשי! הגע בעצמך‪ ,‬אלו נמצאה המחט בבשר הבטן‬
‫או הרגל‪ ,‬האם היית גם כן מטריק? בוודאי לא‪ ,‬אק על פי שהמחט דרכה להיות נעה‬
‫ונדה בהגוק‪ ,‬ואם כן אפשר שבלעה הבהמה את המחט‪ ,‬והיא נקבה את בני המעים‬
‫ונעה ונדה בהגוק עד שבאה אל הבשר‪ .‬ובכל זאת לא היית מטריק את הבהמה‪,‬‬
‫והיית תולה‪ ,‬כי התחככה הבהמה במקום שנמצאה מחט‪ ,‬והמחט נכנסה דרך העור אל‬
‫הבשר‪ ,‬אק כאן אתה צריך לתלות בדבר אחר‪ ,‬כל זמן שיש ידים לתלות‪' .‬‬
‫אלא אמר רב אשי! ״חזינא אי קופא לבר‪ ,‬נקובי כקיב ואתאי"‪) .‬כמו‪1‬שפירש רש״י(‪.‬‬
‫תמיד אנו צריכים לתלות בדבר היותר מצוי והיותר קרוב‪ ,‬וכיון שהמחט נעוצה בהכבד‬
‫דרך הילוכה! מההמסס אל הכבד‪ ,‬הלא יש רגלים לדבר שניקבה את ההמסם )או את‬
‫בית הכוסות( ונכנסה אל הכבד ולפיכך היא טרפה‪ ,‬אבל אם קופא לגיו‪ ,‬וחודה פונה‬
‫אל בני המעים אז אי אפשר לאמר‪ ,‬כי יצתה מבית הכוסות או ההמסס אל הכבד; הן‬
‫מעצמה לא תתהפך בבשר הכבד‪ ,‬אז על כרחנו אנו צריכים לאמר‪ ,‬כי המחט שבלעה‬
‫הבהמה הלכה בדרך שהמזון הולך! מן הוושט אל הכרס‪ ,‬ומן הכרס אל בית הכוסות‪,‬‬
‫מבית הכוסות אל הקיבה‪ ,‬מן הקיבה אל המעי השנים עשר‪ ,‬ומשם אל סמפון המרדה‪,‬‬
‫‪ ,Ductus choledodius‬ונכנסה אל הכבד מבלי לנקב מאומה‪ .‬אמת הדבר‪ ,‬כי אז אנו‬
‫צריכים לשער‪ ,‬כי הלכה המחט נגד זרם המררה‪ ,‬הזורמת מן הכבד אל המעי השנים‬
‫עשר‪ .‬אבל דבר זה אינו נגד טבע הדברים‪ ,‬כי זרם המררה הוא רק‪ 1‬בשעת עיכול‬
‫המזון‪ ,‬ובשעה פנויה מעיכול המזון אין כל זרם בסטפון המררה‪ .‬וראיה לדבר הוא‪,‬‬
‫שלפעמים נמצאות בסמפון הכבד חתיכות של קש ותבן או זרעוני שבולת־שועל‪ ,‬מה‬
‫שמביא לידי יצירת אבנים בהכבד כמו שנדבר מזה להלן‪.‬‬
‫״ומאי שנא ממחט שנמצאת בבית הכוסות מצד אחד כשרה? ולא אמרינן ליחזי‬
‫אי קופא לבר אי קופא לגיו?" למשל‪ ,‬אם ניקב רק הקרום הפנימי‪ ,‬באופן שהקופא‬
‫פונה כלפי חוץ‪ ,‬וחחוד כלפי פנים— מדוע לא נאמר‪ ,‬כי נתחככה הבהמה במקום‬
‫שנמצאת מחט‪ ,‬והמחט עברה דרך העור ודרב הקרום החיצון של בית הכוסות‪,‬‬
‫ונתחבאה בהקרום הפנימי‪ ,‬אלא שאין הנקב של הקרום החיצוני ניכר‪ ,‬וליהוי טרפה‬
‫מפני שניקב משני צדדין?‘( ״אימא אוכלין ומשקין דחקוה"‪ .‬אבל אם נמצאת המחט‬

‫‪ C‬חמטל‪ ,‬טונותן• רט״י‪ ,‬חרא דחוק מאד‪ .‬לפי דעתו* צריך לטוער‪ ,‬בי ניקבה המחט את דוווטוט‬
‫אד את חרקין ויצאה לחלל חבטו וטם נתחפבח וחזרה וניקבח את בית‪-‬חכיםות‪ ,‬אבל מאיזו טבח‬
‫נתחפבח טם? אמת הוא כי בחמטל טלי יקטה מפני מד‪ .‬איו חנקב ניבר‪ ,‬אבל זח יקטח גם לרט״י‪.‬‬
‫ובכלל דרך המחט הוא כדרך האניה בלב ים‪ ,‬טלא תטאיר סימן אחריה‪.‬‬
‫‪182‬‬
 ‫בהכבד‪ ,‬אין לומר אוכלין ומשקין של בית הכרסות דחקרה כל כד עד סוערה דרד‬
‫הדופן וכתחבאה בתוך הכבד‪ ,‬כח התגועה של האוכלין ‪ .‬ומשקין אינו מתפשט מ ח ח‬
‫לדפבי בית הכוסות‪.‬‬
‫‪ .‬״ההיא מחטא דאישתכח בסטפוגא רבה דכבדא" מכל הסטפוהות ההככסים אל‬
‫הכבד והיוצאים ממכר— היותר גדול הוא ווריד השער‪ ;Vena portae ,‬סמפון המררה‪.,‬‬
‫‪ ,Ductus chpledochus‬הוא קטן מטלו‪ .‬ועוד‪ ,‬מחט בסמפון המררה לא היה מטריה‬
‫הוכא‪ ,‬כי מאיזה מעם כמריה אותה אם לא ניקבה כלום‪ .‬אבל באיזה דרד באה המחט‬
‫אל הווריד?‬
‫יזכור נא הקורא‪ ,‬כי כתלי הקיבה ובני הטעים כלם בנוים משלשה ‪.‬קרומים‪:‬‬
‫קרום הריר‪ ,Membrana mucosa ,‬מחוצה לו קרום השרירים—‪,Membrana muscularis‬‬
‫ומחוצה לו קרום הבטן — ‪ . Peritoneum‬צנורי הדם והליטפה נמצאים בין קרום‬
‫השרירים ובין קרום הבטן‪ .‬כדי שתכנס המחט לאחד משרשי ווריד השער‪ ,‬היא צריכה‬
‫לנקב את קרום הריר ואת קרום השרירים ואת כותל הווריד‪ ,‬וזרם הדם ישא אותה‬
‫אל ווריד השער‪ .‬הונא מר בדיה דרב אידי סבר‪ ,‬הואיל וניקבה המחט את שני הקרומים‬
‫הפנימיים הרי זה נחשב לניקבו הדקין וטרפה‪ .‬אבל רבינא חשב בצדק‪ ,‬כי כיון שקרום‬
‫הבטן לא ניקב‪ ,‬הוא טגין‪ ,‬מפני שהרעי והפרש לא יוכלו לצאת אל חלל הבטן ולהביא‬
‫לידי דלקת של קרום הבטן‪ ,‬ולפיכד היא‪.‬כשרה‪.‬‬
‫כד נראה לי פירוש סוגיא זו‪ ,‬פירוש המתאים עם משמעות הלשון של הגמרא‬
‫ועם ידיעתנו בזמן הזה‪ .‬כל הדרכים האלה הם פשוטים מאד‪ ,‬וחכמי התלמוד יכלו‬
‫לדעת אותם גם על ידי הסתכלות שטחית באברי חבטו‪ .‬וחושב אני‪ ,‬שלא שמתי בפי‬
‫חכמי התלמוד דברים שלא עלו על לבם ‪.‬‬
‫ג מ ר א מ״ט ע״א‪.‬‬
‫‪,‬״ד‪.‬היא קשיתא דאישתכח במרה‪ .‬אמר רב אשי‪ :‬כי הוינן בי רב כהנא אמר‪ ,‬הא‬
‫ודאי סמפונא נקט ואתאי אק ע״ג דלא קא כפקא מירבל הוא דרביל ליה‪ .‬והכי מילי‬
‫דדיקלא‪ ,‬אבל דזיתא מיבזע בזע"‪.‬‬
‫רש״ י ‪.‬‬
‫״קשיתא — גרעינן של תמרה; סמפונא— דכבד נקט ועל דרד הקנה נכנס‪ ,‬דאי‬
‫דרד הוושט נכנסה‪ ,‬איכה ראויה לנקב כלום ולצאת משם ולחזור וליככס כאן דרד נקב;‬
‫ואע״ג דלא כפקא — שאיכה יכולה לצאת דרד הסטפון כשרוצין להוציאה‪ ,‬לפי‬
‫שהסמפון דחוק; מירבל הוא דרביל — ע״י נענוע שכענעה הבהמה בהליכתה ימים‬
‫רבים נכנסה תמיד מעט מעט במקום דחוק‪ ,‬שאיכה יכולה עכשיו לצאת; מבזע בזע —‬
‫כמחט‪ ,‬ומאן דטריק במחט טריק נמי בהא"‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫אין כל עורד להוכיח‪ ,‬עד כמה זר הוא הפירוש של רש׳׳י‪ ,‬שהבהמה בלעה גרעין‬
‫של תמרה לא דרד הוושט‪ ,‬אלא דרד הגרגרת‪ ,‬ומבלי לנקב כלום נשתרבב הגרעין עד‬
‫שבא לתלד כיס המרה‪ .‬מי שיש לו גם ידיעה מעטה בתורת הניתוח לא יאמר דבר‬
‫מוזר כזה‪ .‬אבל קשיתא איכה גרעין של תמרה‪ ,‬אלא אבן מאבני המרה‪ .‬מחלת אבני‬
‫הכבד‪ , Cbolelytbiasis ,‬היא מחלה מצויה מאד אצל בני האדם‪ ,‬אבל לפעמים תקרה‬
‫גם אצל הבהמות‪ .‬כשאנו אוכלים כבד צלויה יגרסו בחצץ שניכו‪ .‬וגם בעינינו נראה‬
‫גרגירי חול יבתרד צכורי הכבד‪ .‬החול ’ הזה אינו אלא גרגירי שומן קשה הנקרא בשם‬
‫‪183‬‬
 ‫חאליקטיאריו טעררב באבק טל סיד‪ .‬ויטו שהגרגירים חאלה מחדבקים יחד על ידי‬
‫רויח וטתקטים לאבנים‪ ,‬טתמונות טונות להן‪ .‬יט טחן קטנות בואד‪ ,‬ריט טמגיערת עד‬
‫גודל הביצה‪ ,‬על פי רוב הם יבגודל האגוז‪ ,‬אם הן נוברו בסמפון הכבד אז הן דומות‬
‫לגרעיני התמרים מאורכות ומעוגלות‪ .‬סימני מחלה זו — כאב חזק ונורא בצלע‬
‫■הימנית‪ .‬אם האבן נמצאת בסמפון המרדה ומהודקת בו אז תעצור בעד המרדה‪,‬‬
‫והמרדה נבלעת אז בכל אברי הגוק ומביאה לידי ירקון‪ .‬מחלה זו‪ ,‬טהתגלתה לרופאי‬
‫אירופה רק בטנת ‪ , 1565‬היתה ידועה כבר לחכמי התלמוד‪ ,‬כמו טפירט את דבריהם‬
‫הרמב״ם‪ .‬זה האחרון מדבר באבני המרה‪ ,‬טהוא קורא ללהן בטם ״נזירת"'‪ ,‬כמו בדבר‬
‫ידוע‪ .‬וכנראה היתה הגירסא בהגמרא לפנינו כד ״והכי מילי כדיקלא‪ ,‬אבל כדזיתא‬
‫מיבזע בזע"‪ .‬ואלו הן דברי הרמב״ם)הלכות טחיטה‪ ,‬פרק ו׳ הלכה ג׳(‪ :‬״נזיה טנמצאת‬
‫במרה‪ ,‬אם היתה כמו גרעינה טל תמרה טאין ראטה חד מותרת‪ ,‬ואם ראטה חד‬
‫כגרעיכת הזית אסורה‪ ,‬טהרי ניקבה אותה כטנכנסה‪ ,‬וזה טלא נראה הנקב‪ ,‬מפני‬
‫טהוגלד פי המכה"‪.‬‬
‫גמרא‪.‬‬
‫״מורנא‪-‬פליגי בה רב יוסק בר דוסאי ורבנן! חד אמר קודם טחיטה פריט‪ ,‬וחד אמר‬
‫■‬ ‫לאחר טחיטה פריט‪ ,‬והלכתא לאחר טחיטה פריט"‪.‬‬
‫•‬ ‫ר ט״ י‪.‬‬
‫״מורכא ~ תולעת היוצאה מן הריאה וניקבה ‪ .‬קודם טחיטה פריט— מן הריאה‬
‫ונקבה ונטרפה"‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫מורנא — היא התולעת הנודעת בטם ‪ , Strongylus filaria‬מאכולת דקה כטערה‬
‫הטוכנת בסמפונות הריאה טול הכטבים והעזים‪ ,‬ולפעמים גם בריאה טל הפרות‪,‬‬
‫ומעוררת דלקת טל סמפונות הריאה ולפעמים גם דלקת טל אטכלות הריאה‪ .‬ביחוד‬
‫תגבר מחלה זו בטנות גטומות‪.‬‬
‫גמרא‪.‬‬
‫״אמר רב! חלב טהור סותם‪ ,‬טמא אינו סותם‪ .‬ורב טטת אומר! אחד זה ואחד‬
‫זה סותם"‪.‬‬
‫'־‬ ‫ר ט ״ י‪.‬‬
‫״חלב טהור סותם— כגון דקין טכיקבו וחלב הככתא סותם את הנקב כטרה‪ ,‬דחלב‬
‫טהור אדוק הוא מאד והוי סתימה מעלייתא; טמא אינו סותם — כגון כרס‬
‫או המסס טכיקב וחלב המכסה את הקרב סותמן‪ ,‬אינו סתימה‪ ,‬לפי טאינו חבור‬
‫‪.‬‬ ‫אלא תותב"‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫פתגמו טל רב מוכיח כי הלכה יטכה היתה בידו וכך קבל מרבותיו‪ .‬בימי רב לא‬
‫היה כבר חלב טהור וחלב טמא‪ ,‬כי אם חלב מותר וחלב אסור‪ .‬בימים הקדמונים לא‬
‫היו מטתמטים בהביטויים אסור ומותר‪ .‬מפני טכל מה טהיה אסור היה נקרא או‬
‫קודט או טמא‪ ,‬וכל מה טהיה מותר היה נקרא טהור‪ .‬מלבד חמץ בפסח טהיה אסור‬
‫אעפ״י טלא היה טמא‪ ,‬אבל איסורו היה בדבר טהזמן גרמא‪ .‬בתורת מטה הטם‬
‫אסור הוא מונח על דבר טהאדם אוסר על עצמו בנדר‪ ,‬אבל מה טאסור בעצמו‬
‫נקרא תמיד בטם טמא‪.‬‬
‫‪184‬‬
 ‫‪-‬‬ ‫גמיראכ׳ד״א•‬
‫‪ .‬״אכור זעירי‪ :‬הלהולר! שניקבה כשרה‪ ,‬חואיל דירכים כודבוידדת אותה‪ .‬וככוח? אכור‬
‫רבי אילעי אמר ר׳ יוחנו! מקום הדבק ברובו‪ ,‬שלא במקום הדבק במשהו‪ .‬אמרוה‬
‫רבנן קמיה דרבא משמיה דרב החמן‪ ,‬אמר‪ :‬לאו מי אמיהא לכו לא תתלו ביה בוקי‬
‫פריקי‪ .‬הכי אמר רב נחמן‪ :‬מקום הדבק אפילו ניטל כולו כשד‪ ,‬והוא שנשתייר בו כדי‬
‫תפיסה‪ .‬וכמה? אמר אביי כמלוא בטדא ב תור א‪/‬‬
‫'‬ ‫ר ש״ י‪.‬‬
‫״חלחולת״‪-‬היא כרכשא טבחייא‪ .‬מעמידות— סותמות אותה שהרי אדוקה בהן‪.‬‬
‫מקום הדבק ״* שהיא דבוקה בירכים‪ .‬ברובו — אפילו נקדר וניטל דופנה עליון או‬
‫תחתון עד רובו כשרה‪ ,‬שאין דרך הרעי היוצא דיד הנקב לחזור לאחוריו וליפול‬
‫להוד חלל הגוה‪ ,‬מפני שמקום דחוק הוא‪ ,‬השדרה מלמעלה‪ ,‬ועממות האליה שקוררן‬
‫ההקא״ש‪ ,‬ומכאן ולמטה הן מחוברין בסחוס‪ .‬בוקי סריקי — כדים רקים‪ ,‬כלומר‬
‫דברים שאינן‪ .‬תפיסה — אחיזת יד‪ .‬בתורא — אפילו בשור גדול די בכי"‪.‬‬
‫־‬ ‫באור‪.‬‬
‫החלחולת או המעי הישר‪ , Intestinum rectum ,‬הוא סוק בני המעים ולמעלה‬
‫מפי הטבעת‪ .‬החלחולת מונחת בין עצם העצה ועצם האליה שמאחוריה ובין כים‬
‫השתן שמלפניה )אצל הנקבה בין עצם האליה והאם(‪ .‬היא מכוסה בקרום הבטן רק‬
‫בצדה הפונה אל הפנים; צדה הפונה אל השדרה מחובר אל עצם העצה והאליה על‬
‫ידי רקמת החבור בלבד• בחלקה התחתון איננה מכוסה בקרום הבטן כלל‪ .‬וכיון‬
‫שסכנת נקיבת הדקין היא בדלקת קרום הבטן‪ ,‬לפיכך אם ניקבו הדק‪-‬ן במקום שאין‬
‫קרום הבטן מכסה אותן היא כשרה‪.‬‬
‫ג מ ר א נ' ע״ב‪.‬‬
‫״הכרם הפנימית‪ .‬א״ר יהודה אמר רב‪ :‬העיד נתן בר שילא ריש טבחיא‬
‫דציפורי לפני רבי משום רבי נתן‪ :‬איזו היא כרם הפנימי? סניא דיבי‪ .‬וכן אמר‬
‫ר׳ יד‪.‬ושע בן קרחה‪ :‬סניא דיבי‪ .‬רבי ישמעאל אמר איסתומכא דכרסא‪ .‬רב אסי אמר‬
‫רבי יוחנן‪ :‬מקום צר יש בכרס ואיני יודע איזהו‪ .‬אמר ‪ n‬נחמן בר יצחק‪ :‬נפל כרסא‬
‫בבירא‪ .‬אמר רב אחא בר רב עוא אמר רב אפי‪ :‬מן המיצר ולמטה‪ .‬ר׳ יעקב! בר‬
‫נחמני אמר שמואל‪ :‬מקום שאין בו מילת‪ .‬רבי אביהא אמר גניבא משמיה דרב‪ :‬טפח‬
‫בוושט סמוך לכרם זו היא! כרס! הפנימית‪ .‬אמרו במערבא משמיה דרבי יוסי בר‬
‫חנינא‪ :‬כל הכרס כולו זו היא כרס הפנימית‪ .‬ואיזהו כרם החיצון? בשר החופה‬
‫את רוב הכרם‪ .‬רבה בר רב הוהא אמר‪ :‬מפרעתה‪ .‬מאי מפרעתה? אמר רב אויא‪:‬‬
‫היכא דפרעי טבחי‪ .‬בנהרדעא עבדי כרבה בר רב הונא‪ .‬אמד ליה רב אשי לאמימר‪:‬‬
‫כל הני שמעתתא מאי? א״ל‪ :‬כולהו שייכן בדרבה בר רב הונא‪ .‬ודרב אסי אמר רבי‬
‫יוחנן מאי? א״ל כבר פירשה רב אחא בר עוא‪ .‬ודרבי אבינא ודבני מערבא מאי? א״ל‪:‬‬
‫הני ודאי פליגי"‪.‬‬
‫■‬ ‫‪■ .‬‬ ‫'‬ ‫‪. ■.‬‬ ‫דש״י‪.‬‬
‫״םניא דיבי‪-‬קראשטי״א בודי״ל לשון מורי והוא עשוי ככיס וסתום בראשו‪ ,‬וכד‬
‫מצאתי באלק בי״ת של רבי מכיר ״בודי״ל שאצלי׳׳ר"‪ .‬ולשון ״סניא דיבי״ לפי שהוא‬
‫מקום מאוס וכחוש ואפילו לזאבים‪ ,‬וכל שאר הכרס קרוי חיצון ושיעוריה ברוב‪ .‬לשנא‬
‫אחרינא שמעתי‪ :‬מן הפנצא עצמה הוא מפום שטנקבים שם הטבחים הכרס ומוציאים‬
‫‪185‬‬
 ‫הפרפו נוקרם סוהשכאדי זב רהראערן נראה‪ .‬איסתרכוכא דכרסא ״‪ -‬אני סזבלעחי‪:‬‬
‫איםחרמכא בלע״ז‪.‬ראיני ירדע מהר‪ .‬מקרם צר יט בכרם —טהרא קרוי כרם הפנימי רכל‬
‫טאר הברם‪-‬קררי חיצרנה‪;.‬נפל;כרםא כבירא— הראיל ראינד ירדע היכן הרא לא פירטת‬
‫לנר כלרם‪ .‬אמר רב■ אחא — א נ י אפרט■ ארתר מקרם צר‪ .‬מן המיצר רלמטה —‬
‫ממקרם טהכרם‪.‬הולד רמיצר לצד הררטט‪,‬חרא קררי פנימי‪ ,‬מפני טנחבא בדרפני החזה‪.‬‬
‫רלמטה — כטהבהמה תלריה‪ .‬מקרם טאין בר מילת‪ —,‬מקרם‪:‬יט בכרם חלק טאין טם‬
‫ארתר צמר‪ ,‬טגרררין בררתחים מן הכרם‪ .‬בטר החרפה — פירטתיר רזהר קררם עב‬
‫הערבר על כל החלל רקררין לר‪ ,‬טינפ״א'(‪-‬ריטנר מן החזה רעד היריבים‪ .‬רהכרם הקררי‬
‫פנצ״א‪.‬מיערטר נחבא בצלערת החזה רררבר תחת ארתר קררם‪ ,‬רררב החיצרנה דקאמר‬
‫מתניתין; רראין כמה יט מן‪.‬הקררם כנגד ארתר ררב הכרס‪ ,‬ראם נקרע טם ררב מה טיט‬
‫מן הקררם כנגד הכרס טרפה ‪,‬ראם ממקרם טהכרם כלה רלמטה נקרע ארתר‬
‫קררם*■ כטרה! רהיינר דאמרינן לקמן ררבא רלא הרי טפח זר היא טטנינר רכד‪ ,‬ראי‬
‫בכרליה קררם מטערינן אין לד‪,‬בהמה קטנה טאין בררב טלה ירתר מטפח‪ .‬רכל אמרראי‬
‫דלעיל קרר פנימית רחיצרנה בכרס עצמה‪ .‬מפרעתה — צד הכרס הרראה את‬
‫הקרקע הנראה מיד כטפרתחין הבהמה להרציא את המעים‪ ,‬רהיינר דמפרט‪ :‬היכא‬
‫דפרעי טבחי‪ .‬כרלהר טייכן בדרבה — סניא■ דיבי ראיסתרמכא רמקרם טאין בר מילת‬
‫כרלן בארתר צד ערמדים אר למעלה‪.‬אר למטה‪ ,‬רכי טרפת לה לכל ארתר צד בנקב במטהר‬
‫הנמצא בר מקיימת להר לכרלהר‪ .‬דרב אסי אמר רבי ירחנן — ‪,‬דאמר לעיל‪ :‬ראינר ירדע‬
‫איזהר‪, .‬מאי?—אמריתר עלה הא איכא לספרקי בכל הכרס כרלר‪ .‬רדרבי אבינא— דאמר‬
‫כרס הפנימי בררטט הרא‪ .‬רדבכי מערבא—דאמרי כל הכרס כרלר קררי‪ .‬פנימי רנידרן‬
‫בנקב מטהר‪ .‬מאי — רכירן דלא אפסיק הלכתא עבדינן לחרמרא רטרפינן בכל הכרס‬
‫בנקב במטהר כבני מערבא‪ .‬רמיהר כל הנך טריפרת אנן לא טרחינן למיבדקיה בתרייהר‪,‬‬
‫דכל כמה דלא מטתכחן אזלינן בתר ררבא‪ ,‬כדנפקא לן בפ״ק‪),‬דק י״א( רכד רבסירכי‬
‫■‬ ‫^‬ ‫‪',‬‬ ‫דריאה מטרם דטכיחן בדקינן בתרייהר"‪.‬‬
‫' ■‬ ‫‪ . ,:‬׳ ■ ‪.‬‬ ‫בארר‪, ' . ■.‬‬
‫סרגיא זר היא הירתר ■קטה טבפרק ״אלר טרפרת'‪ /‬לכל הפחרת כך היא בעיני‪,‬‬
‫מפני טהדברים כרלם הם‪.‬כמלתא בלי טעמא‪ .‬הנה רט״י מטעים כמה פעמים‪ ,‬כי‬
‫לפי דעת כל האמרראים חרץ מר׳‪,‬ירסי בר חנינא‪ ,,‬רק איזה חלק קטן טל הכרם‬
‫נקרא ״פאנצה" רנקרא בטם ‪>,‬כרם הפנימית"‪ .‬למר כדאית ליה רלמר כדאית ליה‪,‬‬
‫רכל טאר הכרס נקרא חיצרנה‪ .‬אבל מדרע היא חיצרנה? הא תינח אליבא דר׳‬
‫אחא בר ערא טאצלר פנימי נקרא )לפי פיררט רט׳׳י( מה טנמצא לצד הררטט‪ ,‬מפני‬
‫טנחבא בדרפני החזה‪ ,‬רחיצרן הרא כל טאר הכרם‪ .‬אבל‪ ,‬למטל‪ ,‬לדברי רבא בר‬
‫רב הרנא טכרס הפנימית המקרם דפרעי טבחי‪ ,‬מאיזה■ טעם היא נקראת פנימית‪ ,‬הלא‬
‫הרא גלרי רנראה מיד לעין‪ .‬כטפרתחין‪.‬את הבטן? רמדרע‪ ,‬הצד המכרסה הפרנה אל‬
‫חרט הטדרה נקרא ״היצרן"? ראיה איפה הגברל טבין הפנימי לחיצרן? רהדבר‬
‫הזה הלא נרגע לדינא‪ ,‬מפני טהפנימי הרא טרפה בנקב טל מטהר‪ ,‬רהחיצרן הרא‬
‫טרפה רק כטנקרע ררבר‪ ,‬בטעה‪ ,‬טאצל הטרר הגדרל הקרע ירכל ■להגיע עד בדי‬
‫אטה טלמה‪ ,‬מפני טהכרם )פנצא( היא ממלאת כמעט את פל חלל הבטן עד הירכים‬

‫*( טינפ״א — ‪ , ryrpainiT‬כלומר תוןש — ‪ — Bapafisua‬טראממעל‪.‬‬

‫‪186‬‬
‫ומכסה את כל בגי הטעים הנראים גלרים רק לבד הימיןי מל המור‪ .‬אבל לא המם‬
‫הוא העיקר‪ .‬הקומיה היותר גדולה היא‪ ,‬מפני מה הפנצא אינה נטרפת בממהו‬
‫ככל מאד בני הטעים? הנה כבר בארנו כמה פעמים‪ ,‬כי טעם הטרפה מל נקיבת‬
‫הטעים‪ ,‬הוא מפני מדרך הנקב תוכל טפה אחת מל פרמ להסתנן לתיד חלל הבטן‬
‫ולעורר בה דלקת מל קרום הבטן מהיא מחלה מסוכנת מאד‪ ,‬כמו מיקרה לפעמים‬
‫לראות זאת אצל בני האדם החולים במכה טריה מל הטעי־העור‪Appendy- ,‬‬
‫‪ , eitis ulcerosa‬ולדעת כל האמוראים )חוץ מרבי יוסי בר חנינא( אם נקרעה‬
‫ה״פאנצה" קרע אריד עד כדי ארבעה טפחים לדברי התנא קמא דמתניתין אם אין‬
‫הקרע מגיע לרובי טל ה״פאנצה״‪ ,‬הבהמה כמרה‪ ,‬אק על פי מאז בודאי יצא כל‬
‫הפרט כולו אל חלל הבטן‪ .‬כי לא אנכי בדיתי את הטעם הזה מלבי ולא אנכי‬
‫הכנסתי אותו בדברי חכמי התלמוד‪ ,‬כי אם הם בעצמם ידעו את הטעם הזה ויסדו‬
‫עליו הלכותיהם— הלא נראה מזה לדברי רב נחמן‪ :‬חלחולת מנקבה מלא כנגד קרום‬
‫הבטן אינה עוטה את הבהמה טרפה‪ ,‬והדורא דכנתא דאינקיב להדיה חברו מגין‬
‫עליה )דק מ״ח(‪ .‬אם כן לא הנקב כמהוא לעצמו עוטה טרפה‪ ,‬אלא ממום טבנקב‬
‫כרוכה הסכנה מל דלקת קרום הבטן^(‪ ,‬אמת הדבר‪ ,‬כי לדברי רמ׳׳י ״עבדינן‬
‫לחומרא וטרפינן בכל הכרס בנקב במטהו כבני מערבא"‪ .‬אבל כל האמוראים‬
‫הגדולים; רב‪ ,‬ממואל ור׳ יוחנן— כלום נעלם מהם הטעם הפמוט הזה? וכלום לא‬
‫ידע ממואל הרופא‪ ,‬מה מידע תלמידו דב נחמן‪ ,‬מלא היה רופא?‬
‫עוד יקטה לדברי רמ״י‪ .‬הנה הוא אומר כי לדברי ר׳ יוסי בר חנינא אט‬
‫נקרעה דופן הבטן )בשר החופה את רוב הכרם( רק אז היא טרפה‪ ,‬אם נעמה הקרע‬
‫נגד הכדם‪ ,‬אבל אם נעמה הקרע נגד שאר בני הטעים אז הבהמה כשרה‪ ,‬מדוע?‬
‫אדרבה! הכרם לא תוכל לצאת דרך הקרע בשעה שבני המעי׳ם יוכלו לצאת ולהת—‬
‫הפך מה שעושה את הבהמה בודאי טרפה‪.‬‬
‫עוד יותר קומים דברי רפר׳י אליבא דרב‪ ,‬שאמר כי כרס הפנימית הוא מפח‬
‫בוושט סמוך לכרם‪ ,‬לאיזה צורך בכלל נשנתה במשנה כרם ה פ נ י מ י ת ? הלא כבר נאמר‪:‬‬
‫כקב הוושט טרפה‪ ,‬וטי סלקא אדעתיה כי נקב בוושט סטוך לכרס אינו עושה‬
‫טרפה? והוה ליה לתנא למיתני בקצרה‪ :‬הכרם הפנימי שנקרע ברובו טרפה! ועוד‬
‫יש להתפלא‪ ,‬כי המאמר טל רב בכלל הוא דבר המוטל בספק; כי למעלה )דק מ״ד(‬
‫מביאה הגמרא גירסא אחרת בדברי רב‪ :‬טפח בכרם סמוך לוושט זהו כרס הפנימי‪.‬‬
‫הרבה עמלתי להבין סוגיא זו ולא אוכל לעשות בנפשי שקר לאמר כי עלתה‬
‫זאת בידי‪ ,‬אבל משער אני כי כל דברי התנאים והאמוראים שמביא התלמוד‬
‫בביאור בשם ״הכרס הפנימית" כנים ואמתים הם כשהם לעצמם ואינם מתנגדים כלל‬
‫לחכמת הרפואה‪ ,‬אלא מהם נאמרו בעצם וראשונה לא לביאור השם ״כרם הפנימי"‬
‫כי אם לצורך דברים אחרים‪ .‬ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪ ,‬וכמעט‬
‫כולם אמרו דבר אחד ורק בטלים מונות‪.‬‬
‫השאלה הראשונה היא‪ ,‬מדוע נסתפק מסדר המשנה בביאור המם ״כרם‬
‫הפנימית" עד שנצטרך להאקספארמיזה מל ראש טבחיא דציפורי? אם יעיין הקורא‬
‫בפרק ״אברי העיכול של מעלה הגרה" )‪ (§ 68‬אז יראה‪ ,‬שיש מקום אחד בכרס‬

‫‪ C‬ולך מפרש זאת בחריא רבינו חם בתוספות דן‪ 5‬נ׳ ע׳׳ב‪ ,‬ד״ה! מחט שנמצאת‪.‬‬
‫‪187‬‬
 ‫הפנימית שהנקב בה אינו ערשה טרפה כלל‪ ,‬מפני שהנקב לא יוכל לגררם דלקת‬
‫קרום הבטן‪ .‬רלפיכד אפשר הדבר כי מסדר המשנה ידע זאת‪ ,‬אבל לא ידע‬
‫היכן הרא מקרם זה‪ .‬ררינ^ טבחיא העיד לפניו כי ״כרס הפנימית'' הנאמרת במשנה‬
‫הוא סניא דיבי‪ ,‬כלומר המקום שהפרש יוכל לצאת רזה הצד הפרנה כלפי שמאל‬
‫וכלפי חוליות השדרה‪ ,‬ולא מפני שהוא חיצון‪ ,‬אלא מפני שהוא אינו מכוסה‬
‫בקרום הכסיוב‪.‬‬
‫עוד טעם אחר היה להסתפק בבאור השם ״כרס הפנימית"‪ ,‬מפני שבלשון העם‬
‫נשתכר השמות של כל ארבעת השקים של מעלי הגרה‪ .‬בשבת ד!‪ 5‬ל״ו אומר אביי‬
‫כי מה שהיה נקרא לפנים ״הבלילה" )כלומר המסס( כקרא עתה ״בי כסא״‪ ,‬ומה‬
‫שהיה כקרא לפנים בי־כסא כקרא עתה הבלילה‪ .‬ובמדרש ויקרא רבה פרשה ג׳ הולד‬
‫ומונה ר׳ תכחומא• את כל האברים שהמזון עיבר בגוק הבהמה מן הפה עד פי‬
‫י‬

‫הטבעת‪ :‬מפומא לוושטא‪ ,‬מוושטא לאיסטומכא‪ ,‬מאיסטומכא להמסיסא‪ ,‬מהמסימא‬

‫לבית־כסיא‪ ,‬מבית־כסיא לכרסא‪ ,‬מכרסא לבי מעיא‪ ,‬מבי מעיא לכרוכת קטניא‪,‬‬
‫מכרוכת קטכיא לכרוכת עוביא‪ ,‬מכרוכת עוביא לסניא דיבי‪ ,‬ממניא דיבי לפסטרכא‪,‬‬
‫מפסטרכא לברא‪ .‬פה אנו רואים כי השק הראשון )כרם הפנימית( נקרא בשם‬
‫איסטומכא והקיבה )השק הרביעי( נקראת בשם כרס‪ ,‬והשם סכיא דיבי איננו הכרס‬
‫הפנימית כמר שהעיד ראש הטבחים בציפורי כי אס ההדורא דככתא הבא אחרי‬
‫המעי העב‪ .‬וכדי שלא יטעו‪ ,‬מצא ר' ישמעאל לנכון לברר‪ ,‬כי הכרס הפנימית הוא‬
‫‪■ .‬‬ ‫מה שנקרא עכשו בשם איסטומכא‪.‬‬
‫והנה השם איסתומכא‪ ,‬שהוא השם היוני ‪ , Stomachos‬היה מסמן אצל הרופאים‬
‫הקדמונים כל פתח צר מאבר לאבר‪ .‬כן קורא היפוקראטס בשם איסטומכא את‬
‫הפתח טל שלפוחית השתן‪ ,‬אריטאוס מקפודקיא קורא בשם איסתומכום את הוושט‬
‫עם חלק הקיבה של האדם הקרוב לוושט‪ .‬ור׳ יוחנן בא רק לפרש מפני מה נקראת‬
‫הכרם הפנימית בשם איסטומכא — מקום צר יש בכרם ואיני יודע איזהו‪ .‬אבל הוא‬
‫לא כלל לאמר‪ ,‬כי המקום הצר בלבד נקרא כרם הפנימית‪ ,‬והשאר נקרא חיצון‪.‬‬
‫ורב אחא בר רב עוא פירש מה הוא המקום הצר‪ :,‬״מן המיצר ולמטה" כלומר‬
‫מן החריץ המפריד בין החלק השמאלי )שפוכה כלפי מעלה אל חוליות השדרה(‬
‫ולמטה לצד ימין ולצד הבטן‪ .‬כי דין כרס הפנימי שכקיבתו עושה טרפה הוא‬
‫למטה מן החריץ‪ ,‬אבל למעלה אין הנקב מטריק בר‪ ,‬מפני שאין שם קרום הנסיוב‪,‬‬
‫)בביאור השם למטה אני נוטה מפרוש רש׳׳י שהוא מפרש שהבהמה תלויה‪ ,‬זנבה‬
‫■‬ ‫למעלה וראשה למטה(‪.‬‬
‫משער אני כי רב ושמואל אמרו את דבריהם לא במשמעות ״לא זו אלא זו״‬
‫אלא במשמעות ״זר אק זו"‪ .‬רצוני לאמר‪ ::‬רב שאמר ״טפח בוושט םמוך לכרם )או‬
‫טפח בכרס םמרד לוושט( הוא כרם הפנימית" לא אמר כלל שרק טפח זה הוא כרם‬
‫הפנימית וכל שאר הכרם היא חיצונה ואיכה נטרפת בנקב אלא בקריעת רובה‪,‬‬
‫אלא רב חפץ רק לאמר כי גם טפח זה דין כרס פנימית לו‪ ,‬ולא לעכין טריפת נקב‬
‫במשהו — שבזה כולי עלמא מודי‪ ,‬כיון שגם הוושט מטריק בנקב של משהו‪ ,‬אלא‬
‫לעכין בדיקה בספק דרוסה‪ .‬דופן הוושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים‪,‬‬
‫מפני שעורו החיצון הנבנה משרירים משורטטים הוא אדום ואין אדמימות של קורט‬
‫דם נכרת בו ועורו הפנימי הוא לבן והאדמימות נכרת בר‪ .‬אבל בהכרם הפנימית‬
‫‪188‬‬
‫הוא ממש להיפד‪ ,‬הערר הפ‪:‬יטי הוא אדרם כהה ומלבד זה הוא מלא ציציו של‬
‫מילה ואין קודש של דם ליכד בו בשעה שהעור החיצון הוא לבן‪ ,‬מפכר שהוא‬
‫כבנה משרירים חלקים‪ ,‬רלפיכד צריכה הבדיקה להיוה דוקא מבחוץ ולא מבפנים‪.‬‬
‫ובא רב להשמיענו כי הטפח העליון שעל הגבול בין הוושט וכרם הפנימית‪ ,‬שאק‬
‫על פי שאין בו ערד מילת‪ ,‬מכל מקום הוא נידון ככרם הפנימית יבריקתו‬
‫מבחוץ‪ ,‬והלכה זו בעצמה אמר גם שמואל שאן‪ 5‬המקום שאין בו מילת נידון‬
‫גם בן ככרם הפנימית‪ .‬ורבא בר רב הונא אומר‪ ,‬כי כרם הפנימית היא ״מפרעתה‪,‬‬
‫כלומר שרק היכא דפרעי טבחי נידון ככרם הפנימית וטרפה בנקב משהד׳— לאפוקי‬
‫הצד השמאלי הסמיד להשדרה וקרום הבטן אילו עובר עליו‪ ,‬שהנקב כשר בו‪ ,‬ולא‬
‫משום שהוא לקרא כרם החיצונה אלא משום שאין עליו קרום הבטן‪ .‬אבל בני‬
‫מערבא משמיה דר' יוםי בר חנינא פליגי עליהם ואומרים‪ ,‬כל הכרם היא הכרס‬
‫הפנימית ואין מחלקין בין הצד השמאלי ובין הצד הימני‪ ,‬אבל במה שנוגע‬
‫לכרם החיצונה הכל מודים שהוא בשר החופה את רוב הכרם‪ ,‬ואין מי שחולק על‬
‫זה‪ .‬כך אני משער בהבנתי םוגיא זו‪ .‬ולא אכחד שאין דעתי נוחה לגמרי‬
‫מהשערתי‪ ,‬מפני שריח של פלפול נודק מעט ממנה‪ ,‬ומלבד זאת מדברי הגמרא דה‬
‫נ״ב ע״ב נראה כי מםדר הש׳׳ם חשב כשמואל שאמר‪ :‬מקום שאין בו מילת הוא‬
‫דוקא‪ ,‬וכל שאר הכרם נקרא חיצון‪ .‬אעפ״י שמצד שני יש לומר‪ ,‬ששם נאמרו‬
‫הדברים לא בהחלט אלא בבחינת ״םלקא אדעתד״‪ ,‬כדי לתרץ מרוע לא פשט רב‬
‫אשי את הבעיא שלו ממתניתין‪ .‬עי״סן‪.‬‬
‫גמרא‪ .‬נ'— ע״ב— נ״א‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫״תנו רבנן‪ :‬מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה משני צדדים טרפה‪.‬‬
‫נמצא עליה קורט דם בידוע שלפני שחיטה‪ ,‬לא נמצא עליה קורט דם בידוע שלאחר‬
‫שחיטה; הגליד פי המכה‪ ,‬בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה‪ ,‬לא הגליד פי המכה‬
‫המוציא מחברו עליו דזראיה״‪.‬‬
‫רש״י )בשבח דה ל״ו(‪.‬‬
‫״עובי בית הכוסות— דופן כפולה ודבוקין הכתלים זה בזה בשומן‪ .‬מצד אחד—‬
‫שלא ניקב אלא אחד מן הכתלים‪ ,‬כשרה שחברו סותמו‪ .‬משני צדדין — שנקבו‬
‫שניהם טרפה‪ .,‬ובבית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי בין צד אחד לשני צדדיו‪ ,‬אבל‬
‫ההמסס אפי' מצד אחד שלא נראה הנקב לחוץ אין זו סתימה לפי שהדופן דק מאד‬
‫בידוע שלפני שחיטה— וטרפה‪ .‬הוגלד—קרושט״א‪ .‬בידוע שהוא ג׳ ימים קודםשחיטה—‬
‫ואי לקחה בחיד ג' ימים הוי מקח מעות וצייד המוכר להחזיר לו מעותיו״‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫דופן כפולה שאומר רש״י הוא קרום הריר העבה מאד בבית הכוסות מפני‬
‫הקורות המנושאות עליו בתמונת רשת‪ ,‬וקרום השרירים שהוא גם כן עבה מאד‪.‬‬
‫שרירי בית הכוסות מצטיינים משרירי כל שאר בני המעיים שהם שרירים משורטטים‬
‫לרחבם ועבודתם תלויה ברצון הבהמה‪ .‬בשעה שהיא‪ .‬רוצה להעלות גרה‪,‬‬
‫ולפיכד השרירים הם עבים וחזקים מאד‪ .‬יש אמנם עוד קרום שלישי לבית הכוסות—‬
‫קרום הבטן‪ ,‬אבל קרום זה הוא דק מאד‪ ,‬ורש׳׳י אינו מעלה אותו במנין בנוגע‬
‫‪189‬‬
‫למחט‪ .‬על דבר המחלוקת מבין רטי׳׳י ררביהר תם בדבר המחט הנכרצאת בערבי‬
‫ההמסס )עיין תוספות ד״ה מחט( הככי מוצא נכון להעיר על דברי ר״ת‪ :‬״דאגב‬
‫דנקט מצד אחד כשרה נקט כמי משגי צדדין טרפה אע״ג דמילתא דפשיטא היא‪.‬‬
‫ועוד אומר ר״ת‪ :‬דהאי כמי חידוש[ הוא דס״ד אמיכא‪ ,‬אפילו משכי צדדין כגון‬
‫שכיקב שכי העורות כשרה לפי ששוכב על גב הממם ומדובק שם בשומן והוא‬
‫אמינא דאותו דבקות מגין שלא יצא הריעי‪ ...‬קמ׳׳ל הכא דטרפה״‪ .‬לדעתי אין‬
‫דה חידוש כלל‪ ,‬כיון שהחלב שעל בית הכוסות הוא אסור באכילה רעכוש כרת‪,‬‬
‫פשיטא איכו יכול להגין ״מפכי שחלב טמא איכו סותם״‪ ,‬אבל לדעתי יש בזה חידוש‬
‫אחר ורבותא גדולה שלא המצא מי שהעיר עליהם‪ .‬למעלה )חולין דן‪ 5‬מ׳׳ג ע״א(‬
‫אמר רב פפא‪ :‬״נקבו שניהם זה שלא כנגד זה בוושט פסול‪ ,‬בקורקבן כשר״;‬
‫מזה נראה כי דוקא בקורקבן כשר‪,‬מפני שבקורקבן השרירים מדובקים אל קרום‬
‫הריר בדבוק חזק‪ ,‬בדבוק של קיימא‪ .‬אבל בבית הכוסות שכי העורות מדובקים‬
‫זה לזה על ידי רקמה תוחחה טל שומן)כמו שהעיר על זה רש׳׳י בשבת דק ל״ו(‪.‬‬
‫והכה במחט שנמצאה בעובי בית־הכוסות ונקבו שני הצדדין‪ ,‬לא יצויר שיהיו‬
‫הנקבים זה כנגד זה— אלא הנקב החיצון הוא רחוק מן הנקב הפנימי כמעט בכל‬
‫ארבה של המחט‪ ,‬ולפיכל טובא אתא לאשמעיכן שאם נקבו שניהם טרפה‪ ,‬אפילו‬
‫'‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫בזה שלא כנגד זה‪.‬‬
‫גמרא נ״א ע״א‪.‬‬
‫״ההוא אימרתא דהוה בי רב חביבא דהוה שדרן כרעיה בתרייתא‪ .‬אמר רב‬
‫יימר‪ :‬האי שיגרוכא נקטיה‪ .‬מתקיק לה רבינא‪ :‬ודילמא חוט השדרה איפסיק?‬
‫בדקוה‪ ,‬אשכחוה כרבינא‪ .‬ואפילו הכי הלכתא כרב יימר‪ :‬שגרונא שכיח‪ ,‬חוט‬
‫השדרה לא שכיח״‪.‬‬
‫רש״י‪.‬‬
‫״דהוה שדרן כרעיה בתרייתא— רגליה האחרונים היו נגררים אחריה‪ .‬שיגרונא״‪-‬‬
‫קרנפא )כלומר קראמק(‪ .‬הלכתא כרב יימר — דלא מיזדקקינן למבדק שאר בהמות‬
‫דשגרן כרעייהו״‪,‬‬
‫באור‪.‬‬
‫מעשה שהיה זה הוא אחד מן הדברים הנפלאים שבספרות התלמודית‪ .‬רבינא‬
‫שלא היה רופא העמיד דיאגנוזה של מחלה עצבית בקבלה‪ ,‬והדיאגכוזה התאמתה‬
‫על ידי נתוח הכבשה לאחר מותה‪ .‬אם בזמננו היום יעמיד רופא דיאגנוזה כזאת‪,‬‬
‫אז לא נתפלא כלל‪ .‬דבר זה הוא עכשו מן המעשים שבבל יום‪ .‬לא בן היה לפני‬
‫אלק ושש מאות שנה‪ .‬הרופא המהולל גליכוס שחי במאה השניה לתאריך הנוצרים‪,‬‬
‫העמיד פעם אחת דיאגנוזה דומה לזו אצל אדם חי )הוא הוכיח כי כאב הזרוע‬
‫של החולה תלוי בקלקול חוט השדרה של הגב(‪ ,‬והדבר הזה מלא את לבב גליכום‬
‫גאה וגאון ובלשון מדברת גדולות התפאר כאלו־ גלה אחד מסתרי הטבע היותר‬
‫צפונים והיותר נעלמים‪ .‬ועוד יש להטיל ספק אם כיון גלינוס אל האטת‪ ,‬הואיל‬
‫והחולה שלו נשאר חי‪ .‬וקיים‪ ,‬ואת מוח שדרתו לא בדקו‪ ,‬כמו שבדקו את מוח‬
‫השדרה של הכבשה‪ .‬ובכל זאת פסק התלמוד להלכה נגד דעת רבינא‪ .‬ובצדק‪,‬‬
‫‪190‬‬
‫טפכי ששיגרוהא שכיח‪ ,‬הפסק חוט השדרה לא שכיח‪ .‬ובלכ הוא בחנטה הרפואה‪,‬‬
‫שחטיד אהד גריכים להעמיד דיאגנוזה של מחלה שכיחה‪.‬‬
‫ובנוגע להשם ״שיגרונא" )ולא שיגדונא כגירסת הערוד( אהד צריכים לקרא אותו‬
‫קוי^רונא‪ ,‬שהיא התמוהה הארמית של השם היוני שיאגרא — ‪.Ischiagra — Schiagra‬‬
‫והוא מורכב מן השם — ‪ , Schia‬כלומר גיד הנשה‪ —agra ,‬כאב• והיא המחלה הנקראת‬
‫עכשיו בשם ‪ ^^scliias‬כלומר ״כאב הירד"‪ .‬הפסק חוט השדרה ודלקת גיד הנשה‪,‬‬
‫שניהם ירכלו לגררם שבץ של הרגלים האחרונות‪ ,‬באופן• הראשון הוא נקרא ״שבץ‬
‫;‬ ‫‪..........‬‬ ‫מרכזי"‪ ,‬ובאופן השני — ״שבץ חיצוני"‪.‬‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫י ‪ .‬גמרא נ״א ע״ב‪.‬‬
‫״)נפלה מן הגג(—אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬עמדה אינה צריכה מעת לעת‪ ,‬בדירה‬
‫ודאי בעיא‪ ,‬הלכה אינה צריכה בדיקה"‪.‬‬
‫■‬ ‫‪. , ; - ^ ,‬‬ ‫'‬ ‫ר‪o‬ך‪.v‬‬
‫״שנפלה מן הגג ועמדה רלא הלכה אינה צריכה שהייר מעת לעת‪ .‬אבל בדיקה‬
‫בעיא — בחרט השדרה רבשבירת רוב צלעות ובעקירת חיליא‪ .‬והיכא דלא עמדה‪,‬‬
‫אפילו בדקנרה ונמצאת שלמה טרפה‪ ,‬משום החבם שנתפרקר פרקיה וחולירתיה‪ ,‬ראם‬
‫■‬ ‫הלכה אפילו בדיקה לא בעיא"‪.‬‬
‫באור‪.‬‬
‫׳ '‬ ‫ההלכות של ריסוק אברים כבר נתבארו למעלה‪.‬־‬
‫רש׳׳י)דק נ״ב(‪.‬‬
‫״כתרב בהלכות גדולות‪ :‬כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה רדרוסה‬
‫דמתכשרי בבדיקת‪ ,‬ה״מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאין ולא‬
‫סטכינין אנפשין‪ .‬ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה טועיניו רואות ומותר לסטוד עליו‪,‬‬
‫דכתיב )דברים י״ז( אל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ .‬אבל הוא יזהר יפה להביא‬
‫לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייא שיבא מכשורא"‪.‬‬
‫״‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫־ גמרא נ״ב‪.‬‬
‫״נשתברו רוב צלעותיה‪ .‬ת״ר‪ :‬אלו הן רוב צלעות‪ ,‬שש מכאן ושש מכאן או אחת‬
‫עשרה מכאן ואחת מכאן‪ .‬אמר זעירי‪ :‬ומחציין כלפי שדרה‪ .‬אמר רבה בר בר חנה‬
‫אמר ר׳ יוחנן‪ :‬ובצלעות גדולות שיש בהן מוח• אמר עולא‪ :‬בן זכאי אמר‪ ,‬נעקרו ברוב‬
‫צד אחד‪ ,‬נשתברו ברוב שני צדדין‪ .‬ר׳ יוחנן אמר‪ :‬בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני‬
‫צדדין‪ .‬אמר רב‪ :‬נעקרה צלע וחוליא עטה טרפה‪ .‬אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב‪:‬‬
‫נעסרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוליא קיימת מהו? אמר להו‪ :‬גיסטרא קאטריתו"?‬
‫רפר׳י‪.‬‬
‫״כ״ב צלעות גדולים שיש בהן מוח יש לה ‪ .‬לבהמה‪ , ,‬י״א מכאן וי״א מכאן‬
‫ורוב שלהן הוי י״ב‪ .‬ומחציין כלפי שדרה—ובעינן שיהו נשברות אותןי״ב צלעות טחציין‬
‫כלפי שדרה לפי ששם חיותה ולא מחציה ולצד החזה‪ .‬נעקרו ברוב צד אחד — כיון‬
‫שנעקרו שש מהם דהיילו רוב צד אחד טרפה‪ ,‬אבל בנשתברו לא מיטרפה אלא בי״ב‪,‬‬
‫דהיינו רוב שני צדדין‪ .‬וחוליא עמה—ואפילו החוט קיים‪ .‬אמרי ליה— בעו מיניה!‬
‫‪191‬‬
‫נעקרה צלע מכאן ובלע כנגדה רחרליא קיימת מהר? גיסטרא קאמריהר—בהמיה? בהמה‬
‫שנפסקה באמצעיתה אתם שואלים? הא נבלה נמי היא כדאמר בפ״ק )דה כ״א("‪.‬‬
‫באדר‪.‬‬
‫אצל מעלי־ הגרה יש באמת שלשה עשר זוגות של צלעות כמנין חוליות הגב י אלא‬
‫שהעליונות הן קטנות מאד! והיו ככרתות תמיד יחד עם עצם החזה‪ ,‬ולפיכד לא היו‬
‫נחשבות במספר הצלעות‪ .‬ולמעלה דק מ״ה ע״א נאמר בפירוש‪ :‬״תנו רבנן; איזהו חזה?‬
‫זה הרואה את הקרקע )אצל הבהמה החזה הוא למטה( למטה )כשהבהמה תלויה על‬
‫רגליה( עד הצואר‪ ,‬למעלה עד הכרס חותד שתי צלעות משתי דפנוי* אילד ראילד וזהו‬
‫חזה הניתן לכהנים''‪ .‬וכן בנתחי התמיד )תמיד פרק ד׳( נאמר שיהיה מניח שתי צלעות‬
‫■‬ ‫דקות מימין ושתי צלעות דקות משמאל‪.‬‬
‫גמרא נ״ג ע״א‪.‬‬
‫״אמר אביי‪ :‬נקטינן אין דרוסה אלא ביד‪ ,‬לאפוקי רגל דלא‪ ,‬אין דרוסה אלא בצפורן‪,‬‬
‫לאפוקי שן דלא‪ ,‬אין דרוסה אלא מדעת‪ ,‬לאפוקי שלא מדעת דלא‪ .‬אין דריסה אלא‬
‫מחיים‪ ,‬לאפוקי לאחר מיתה דלא‪ .‬השתא שלא מדעת אמרת לא‪ ,‬לאחר מיתה‬
‫*מיבעיא? לא צריכה דדריס ופסקוה לידיה‪ ,‬מהו‪ ,‬דתיטא בהדי דדריס שדי זיהריה‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קמ׳׳ל בהדי דשליק שדי זיהריה"‪.‬‬
‫רסף ‪.v‬‬
‫״דדריס מחיים — ולא הספיק לשלוק צפורנו ממיפעד שפסקו את ידו‪ ,‬ומיתה‬
‫דקאמר מיתת האבר שנחתך‪ .‬דשליק—כשחולץ ומוציא צפורנו מגבה"‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫באור‪.‬‬
‫מן הבטוי ״שדי זיהריה" הוציאו המפרשים‪ ,‬כי החיה הדורסת משליכה איזה‬
‫ארם בבהמה הנדרסת וארם זה נמצא בצפורן הערק או החיה הדורסת‪ .‬אבל זהו דבר‬
‫שבדמיון יסודו‪ ,‬השם זיהריה פירושו אדמימות‪ ,‬ואדמימות זו תלויה בהריסת נימי‬
‫הדם תחת הלחץ של הצפררן‪ ,‬הריסה שמביאה לידי נומי‪ , Gagraena ,‬של הרקמה‬
‫הנחלצת‪ .‬תדע לך שאין פה ארם כלל‪ ,‬כי דריסת הזאב בדקה ודריסת הארי בגסה‪.‬‬
‫אם היה ארס תחת הצפררן מה לי דקה מה לי גסה? אצל הרמב״ם אין כל זכר‬
‫לאיזה ארם‪.‬‬
‫גמרא‪ .‬נ״ד ע״א‪.‬‬
‫״זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה‪ .‬לאתויי מאי? לאתויי שב שמעתתא‪ .‬דבי‬
‫יוסק רישבא מחו בגידא נשיא וקטלי‪ ,‬אתו לקמיה דר׳ יהודה בן בתירא‪ .‬אמר להו‪:‬‬
‫וכי להרסיק על הטרפות יש? אין לך אלא מה שמנו חכמים‪ .‬רב פפא בר אבא‪ ,‬רישבא‬
‫מחר בכוליא וקטלי‪ ,‬אתר לקמיה דר׳ אבא‪ ,‬אמר להר‪ :‬וכי להוסיק על הטרפות יש?‬
‫אין לך אלא מה שמנו חכמים‪ .‬והא קא חזינן דקא מתה? גמירי‪ :‬דאי בדרי לה סמא‬
‫חייא" )בערוך ררשב״ם ב״ב ע״ד הגירסא ״כדרי לה סמתר״(‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫רש׳׳י‪.‬‬
‫״שב שמעתתא—בריש פירקין‪ .‬רישבא— ציד‪ .‬מחו— לחיותא בחיצים או במקל‪.‬‬
‫רקטלי— שחיתה מתה בכך‪ .‬אתר לקמיה דר׳ יהודה— לשאלו על כך שאם לקתה בגיד‬
‫‪192‬‬
 ‫הכשה שלה ההא שרפה‪ ,‬אחרי שאכרירראין שהיא כלתה בנלכה זר‪ .‬אכא מה שכלנו‬
‫חכמים—ולקמיה פריך‪ :‬הא קא חזילןדמחה‪ .‬מחו בכדלייתא—מכין בחץ החיה בכולייהא‬
‫מלמעלה‪ ,‬ומכוונים שאין החץ הכנס ויורד למטה מן הכליות לחלל‪ .‬וקטלי— מתה מאליה•‬
‫אתו לקמיה—לשאל אם ישחטוה אחר המכה מהו? דאי בדרי לה סמא— אם מפזרין‬
‫‪.‬‬ ‫עליה סם'''‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ביאור‪.‬‬
‫בעבם הדבר‪ ,‬הכלל ‪/‬׳אין לד אלא מה שמנו חכמים" אין לו על מה לסמוד• כיון‬
‫שנאמר במשנה ״זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה" יש לכו הצדקה להוםין‪ 5‬ולהוםין‪5‬‬
‫כל קלקול באברים הבא על ידי איזה כח פועל מבחוץ‪ ,‬אם הקלקול מביא בהחלט‬
‫לידי מיתה‪ .‬ועל סמד זה הוסיק גם הרמב״ם ״ניטל לחי העליון" אבל בשני המעשים‬
‫שהביאה הגמרא‪ ,‬אין אנו יכולים לאמר בהחלט ״שאין כמוה חיה"‪ .‬ההפסק של גיד‬
‫הנשה )‪ (Nervus-ischiadicus‬גורם רק שבץ )‪ (Paralysis‬של הרגל‪ ,‬והבהמה תגרור רק‬
‫את הרגל החולה‪ ,‬ואם מתה הבהמה זה אינו אלא מקרה בעלמא‪ .‬כמו כן‪ ,‬אם מחו‬
‫בכוליא אחת בחץ‪ ,‬גם כן לא תמות בהחלט‪ ,‬מפני שאם יהיה החץ נקי בהחלט יוכל‬
‫הפצע להרפא‪.‬‬
‫גמרא כ״ה ע״א‪.‬‬
‫״אמר רכיש בר פפא משמיה דרב‪ :‬לקתה בכוליא אחת טרפה• אמרי במערבאן‬
‫והוא דמטאי לקותא למקום חריץ‪ .‬והיכי מקום חריץ? לחיורא דתותי מתני"‪.‬‬
‫■‬ ‫רטו״ר‪.‬‬
‫״לקתה בכוליא— כגון ״מליא מוגלא"‪ .‬בכוליא אחת— וכל שכן בשתיהן‪ .‬למקום‬
‫חר^‪ .‬שהגידיו מעורין שם והוא אמצעית הכוליא"‪.‬‬
‫ביאור‪.‬‬
‫כבר בארנו כי ״לקותא" נקראה מחלה פנימית‪ ,‬שהאמוראים הראשונים מלבד רב‪.‬‬
‫לא חשבו אותה לטרפה‪ .‬רש״י מפרש ״מליא מוגלא"‪ .‬מחלה זו תבא על'פי רוב על ידי‬
‫אבני השתן שמתהוות באגן הכליה מחימוץ השתן המתקבץ שם אצל החולים במחלת‬
‫הפודגרה‪ ,‬האבנים החדות בגירוין מעוררות דלקת מוגלית של האגן‪ .‬לפעמים הן‬
‫סותמות את סילון השתן והאגן ימלא בשתן מעורב במוגלה‪ .‬והם ״מים עכורים"‬
‫שנמצאים בהכוליה‪ .‬״מים זכים" בהכוליא יהיו לפעמים באמצע הכוליא בלי דלקת‪.‬‬
‫אם יסתם אחד מן הצכורים הדקים שהכליות בנויות מהם ושבהם מסתנן השתן מצכורי‬
‫הדם‪ ,‬אז יתקבץ שם השתן כמו בשלפוחית‪ .‬כיסים‪ , Cistae ,‬כאלה ימצאו אצל אנשים‬
‫החולים בדלקת ממושכה של הכליות ‪ .‬כשהם לעצמם אינם גורמים מיתה לחולה ‪.‬‬
‫גמרא כ״ה ע״ב‪.‬‬
‫״הכוליא שהקטינה בדקה עד כפול‪ ,‬בגסה עד כענבה בינונית"‪.‬‬
‫רש״י‪.‬‬
‫״הכוליא שהקטינה — מאליה מחטת חולי"‪.‬‬
‫ביאור ‪.‬‬
‫צמיקת הכליות היא טין לקותא מיוחדת הבאה על ידי דלקת ממושכה‪ ,‬ונקראת‬
‫בשם ״מחלת ברייט"‪) , Morbus Bright ,‬על שם הרופא האנגלי שתאר אותה לראשונה(‪■.‬‬
‫ביסודה של מחלה זו מונח אבדן האפיטליה של צנורי השתן הדקים ורבוי של רקמת‬
‫‪193‬‬ ‫‪13‬‬
‫החבור‪ .‬רקמת החבור כנודע יט לה נטיה להחכורץ ולפיכך תקטן הכרליה כולה‪.‬‬
‫וביחד עם זה היא נעטית קמה כרקמת הגידים‪ ,‬מחלה ז־ו היא ממוטכת לימים רבים‬
‫אבל םון‪ 5‬סוק תביא לידי מיתה‪ .‬על פי רוב מכוגעים בה אכטים באים בימים‪.‬‬
‫מזה אנו רואים כי הכוליה תקטן לא מפני טהיא נימקת או נימחת‪ ,‬אלא מפני‬
‫טהיא מתכווצת ודומה ממט לריאה טצמקה‪ ,‬אבלנלא יקרה לעולם טתהא כלה לגמרי‪.‬‬
‫אם תימוק הכוליה אז אי אפטר טלא תמצא מוגלא באגן)כלומר במקום החריץ( ומלא‬
‫מוגלא היא בלאו הכי טרפה‪ .‬ובזה סרה המחלוקת טבין הרט״ל וטאר הפוסקים‪,‬‬
‫הטואלים איך אפטר הדבר! הכוליה טהקטינה טרפה‪ ,‬וכאטר תימה כולה תחזור‬
‫להכטירה מפני טניטלה הכוליה כטרה? אבל באמת הכוליה לא תוכל להקטין עד‬
‫טלא יטאר ממנה כלום‪ ,‬זהו נגד המציאות‪ .‬וא״כ אין מקום למחלוקת כלל‪ .‬עיין טו״ע‬
‫יו״ד סימן בד׳ד ובט׳׳ך ובט״ז טם‪.‬‬
‫מטנה נ״ו‪.‬‬
‫״ואלו טרפות בעוק! נקובת הווטט ופסוקת הגרגרת‪ ,‬הכתה חולדה על ראטה מקום‬
‫טעוטה אותה טרפה‪ ,‬כיקב הקורקבן‪ ,‬ניקבו הדקין‪ ,‬נפלה לאור ונחמרו בני מעיה‪,‬אם‬
‫ירוקים— פסולים‪ ,‬אם אדומים~כטרים‪ ,‬דרסה וטרפה בכותל או טריצצתה בהמה‬
‫■‬ ‫ומפרכסת וטהתה מעת לעת וטחטה כטרה''‪.‬‬
‫רט״י‪.‬‬
‫״ואלו טרפות בעוק— אע״ג דכל טרפות דבהמה כנגדן בעוק‪ ,‬הכא איצטריכא ליה‬
‫למיתני נקובת הווטט מטום פסוקת הגרגרת‪ .‬וההיא איצטריךדלא תימא‪ ,‬הואיל וחיותו טל‬
‫עוק לא נפיט‪ ,‬דהא כטר בסימן אחד‪ ,‬אימא גרגרת נמי תטרן‪ 5‬במטהו‪ .‬והכתה חולדה‬
‫מטום דקתני מקום טעוטה אותה טרפה דהיינו נקובת הקרום‪ ,‬דלא תימא תטרק‬
‫בנטבר העצם בלא נקיבת הקרום כדאמרינן לקמן בעוק טל מים‪ .‬וניקבו הדקין מטום‬
‫דקבעי למיתני סיפא גבי אלו כטרות‪ ,‬יצאו בני מעיה ולא ניקבו ולא תימא עוק טחיותו‬
‫מועט תטרן‪ 5‬ביציאה לחודא‪ .‬הכתה חולדה על ראטה— חייטינן לנקיבת קרום"‪.‬‬
‫ביאור‪.‬‬
‫הגולגלת טל בני העון! בנויה מהרבה עצמות רק אצל האפרוחים מיד אחרי‬
‫צאתם מביציהם‪ .‬אצל העופות טבגרו‪ ,‬כל העצמות נתכות לעצם אחת עד טאץ‬
‫להכיר עוד את מקום חבורן זו לזו ‪ .‬אולם אצל האוז ובר־האוזנראים בעצם העורק‬
‫מימין ומטמאל לקו התיכון מקומות רכים טהמוח רופס טם‪ .‬לדעתי לזה מכוונת‬
‫הלטון ״הכתה חולדה על ראטה מקום טעוטה אותה טרפה"‪ .‬פירוט‪ :‬רט״י! ״מקום‬
‫טעוטה אותה טרפה— היינו ניקב הקרום" אינו מתיטב על חלטון‪ ,‬כי לפי פירוטו לא‬
‫‪,‬‬ ‫המקום גורם אלא הנקב גורם‪.‬‬
‫גמרא נ״ו ע״א‪;.‬‬
‫״תניא ר׳ טמעון בן אלעזר אומר מטום ר׳ יהודה ! בודקין לחולדה ביד אבל לא‬
‫במסמר‪ .‬נטבר העצם אעפ״י טלא ניקב קרום טל מוח וכד‪ .‬סיפא אתאן לעוק טל מים‬
‫וכד‪ ,‬הואיל וקרומו רך"‪.‬‬
‫ביאור‪.‬‬ ‫_‬
‫בספרי נתוח העופות טתחת ידי לא מצאתי‪ ,‬טאצל עופות המים הקרום טל‬
‫המוח הוא רך מאד‪ .‬אבל בוודאי קים להו לרבנן דהכי הווה‪.‬‬
‫‪194‬‬
 ‫גבורא ל״ז ד״ב‪.‬‬
‫״אטר ר׳ חכיכא אמר רבי! שמוטת ירד בעוה כשרה ותרנגולת‪ .‬היתה לר לד׳ חנינא‬
‫שנשטטה ירד שלה והביאה לפני רבי והתירה לו‪ ,‬וטלחה ר׳ חניהא‪ ,‬והוה טורי בה‬
‫הלכה לתלטידים‪ :‬זה התיר לי רבי‪ ,‬זה התיר לי רבי‪ .‬ולית הלכתא ככל הכי שטעתתא‪,‬‬
‫אלא כי הא דשאל ר׳ יוסי בן נהוראי את ר׳ יהושע בן לוי! קדירת קנה בכטה? אטר‬
‫לו‪ :‬טשנה שלטה שניכו! עד כאיסר האיטלקי‪ .‬אטר לו! והלא רחל אחת היתה בשכונתנו‬
‫שנקדר קנה שלה ועשו לה קרוטין של קנה וחיתה! אטר! ועל דא את סטיד? והלא הלכה‬
‫רווחת בישראל! ״שמוטת ירד בעוק טרפה"‪ ,‬ותרנגולת היתה לו לר׳ שמעון בן חלפתא‬
‫שנשמטה ירד שלה ועשה לה שפופרת של קנה וחיתה; אלא טאי אית לן למיטר! תוד‬
‫י״ב חדש הוה‪ ,‬ה״נ הוד י״ב חודש הוה‪ .‬אמרו עליו על ר׳ שטעון בן חלפתא שעסקן‬
‫בדבדים היה והיה עושה דבר להוציא מלבו של ר׳ יהודה‪ ,‬שהיה ר׳ יהודה אומר! אם‬
‫ניטלה הנוצה פסולה‪ ,‬ותרנגולת היתה לו לר״ש ב״ח שניטלה נוצה שלה והניחה‬
‫בתנור וטלה עליה במטלית של טרסיים וגידלה ככפים האחרונים יותר טן הראשונים"‪.‬‬
‫רש״ד‪.‬‬
‫‪,,‬וטלחה ר׳ חניכא — כדי להתקיים ויוכל להראות ימים רבים‪ .‬ולית הלכתא ככל‬
‫הני—דשרו שמיטת ירד בעוק‪ .‬אלא כי הא— דקתני והלא הלכה רווחת היא שמוטת‬
‫ירד בעוק טרפה• קדירת קנה — קנה שכקדר טמנה חתיכה כמין ארובה‪ .‬קרומית —‬
‫רחבה וסתמוהו בה‪ .‬ועל דא את סמיד? — טפני שראית שחיתה המכה אתה סוטד‬
‫להתיר והלא הלכה וכד‪ .‬רווחת — כבר כתפשטה וכתרווחה לנהוג"‪.‬‬
‫ביאור‪.‬‬
‫הבאתי את הטאטרים האלה לא טשום שהם צריכים ביאור‪ ,‬הם יפים וברורים‬
‫בלי כל ביאור‪ .‬רוצה אני רק להראות עליהם באצבע ולהדים על נם את דרכי הלימוד‬
‫של^חכטי התלמוד! דיד ההסתכלות‪ , demonstratio ,‬ודרד הכסיון‪ ,Experiment ,‬דרד‬
‫סלולה של חכמי הטבע ביטים האלה‪ .‬ר׳ חכיכא לא הסתפק בדברים בעלמא‪ ,‬לאמר‬
‫לתלמידיו ״שטוטת הירד כשרה"— אלא הראה להם ירד שמוטה כדי שידעו תלמידיו‬
‫להבחין בין שמוטה לאיכה שמוטה‪ .‬כזאת יעשו גם טורי האוניוורסיטטים ביטים‬
‫האלה‪ .‬אלא שהם שוטרים את הכיוכות האנטומיות)את הדברים המשמשים להסתכלות(‬
‫בהוד אלקוהול‪ ,‬שלא היה נודע לחכמי התלמוד‪ ,‬ור׳ חנינא צריד היה למלוח את‬
‫הכיונה שלו כדי שלא תסרח ותתקלקל‪ .‬בדיד הנסיון השתמש העסקן בדברים‪ ,‬ר׳‬
‫שמעון בן חלפתא‪ .‬הנסיון עלה יפה והתרנגולת שניטלה נוצתה נשארה בחיים‪ ,‬ובכל‬
‫זאת לא פסקו החכמים להלכה שתרכגולת בלי נוצה כשרה‪ .‬ההוראה והכסיון המדעי‬
‫הם שני דברים שונים‪ .‬ההוראה נסמכת על מעשים בכל יום‪ ,‬ובנוהג שבעולם אינם‬
‫מניחים את התרנגולת הטרוטה להוד התנור ואינם כורכים אותה במטלית של‬
‫טרסיים‪ ,‬והיא מתה בלי נוצה‪ .‬כמו כן אין ראיה ממה שעושים הרופאים חתרד באברי‬
‫הבטן או בהריאה ולהתיר על סטד זה בהמה שניקבו הדקין או שניקב קרום הריאה ‪.‬‬
‫החיהוד המדעי לחוד והחהוד הנעשה על פי מקרה בכלי מזוהם לחוד‪ .‬ואעפ״י שלא‬
‫פסקו להלכה על סטד נסיוכותיו של רבי שמעון בן חלפתא‪ ,‬בכל ז‪5‬לת נתנו כבוד‬
‫לשמו וקראו לו בשם התואר הנכבד ״עסקן בדברים"‪.‬‬
‫‪195‬‬ ‫* ‪13‬‬
 ‫גמרא כ״ז ע״ב‪.‬‬
‫״אמר רב הרנא סימן לטריפה י״ב חדמ• טיתיבי! סימן לטריפה כל מאיכה ירלדחי‬
‫רשב״ג אוטר ‪ :‬ממבחת והולכת בידוע מהיא כטרה‪ ,‬טתכווכה והולכת בידוע מהיא‬
‫טריפה‪ .‬רבי אוטר! סיטן לטריפה מלמים יום• אטרו לו! והלא הרבה טתקיימות‬
‫שתים שלש שכיס‪ .‬תכאי היא דתכיא! ובגלגלת מיש בה כקב אחד ארוך אפילו כקבים‬
‫הרבה מצטרפים למלא מקדח• אמר ר׳ יוסי בן המשולם‪ :‬טעשה בעכבול באחד‬
‫שכפחתה גולגלתו ועשו לו חידוק של קרויה וחיה‪ .‬אמר לו ‪ n‬שמעון בן אלעזר! משם‬
‫ראיה? ימות החמה היה‪ ,‬וכיון שעברו עליו ימות הציכה מיד מת‪ .‬אמר ר׳ אחא בר‬
‫יעקב! הלכה טריפה יולדת ומשבחת״‪.‬‬
‫רש״י‪,‬‬
‫״סימן לטריפה י״ב חודש‪ —,‬אם כך חיה בידוע שלא כטרפה‪ .‬שתים שלש שכים—‬
‫וקשיא לרב הוכא די״ב חודש ליכא למ״ד‪ .‬תכאי היא — דאיכא דסבירא ליה כרב‬
‫הוכא דקתכי לקמן! ימות החמה היו‪ .‬וכיון שעברו עליו ימות הציכה מיד מת‪ .‬ויש‬
‫מכה שהיא כבערה ומת מהיד חום‪ ,‬הלכד בעיכן ימות החמה וימות הציכה‪ .‬כקב אחד‬
‫אריד — וכקדרה בחסרון‪ .‬חידוק של קרויה — חתיכה של דלעת יבשה״‪.‬‬
‫ביאור ‪.‬‬
‫כבר בארכו כי בהכלל ״כל שאין כמוה חיה טריפה" אחזו רק התכאים והאמוראים‬
‫הראשוכים‪ ,‬האמוראים האחרוכים מבית מדרשו של רבא כטו מן הכלל הזה‪ ,‬וגם בין‬
‫האמוראים הראשוכים היו כאלה שחשבו ״שטריפה חיה״‪ ,‬כי רב הוכא שהעמיד בשם‬
‫רב את הכלל כל יתר כבטול דמי‪ ,‬כבר כטה מן הכלל כל שאין כמוה חיה‪ .‬כי בהמה‬
‫שהיו לה שלש רגלים אחרוכות הלא כד כולדה מבטן וחיתה שבע שכים ותוכל לחיות עוד‬
‫כמה שכים‪ ,‬וזהו מום ולא מחלה‪ .‬אבל גם מחלות רבות יש שכחשבות לטריפות‬
‫ויש כמוהן חיה‪ .‬כמו למשל סרכא מאוכא לאוכא שלא כסדרן או תרתי ביעי דסמיכי‬
‫להדדי דלית להו גם בדיקותא‪ .‬וכל עמל הפוסקים להוכיח‪ ,‬כי בהמה כזו איכה חיה‬
‫לא יצלח‪ .‬ואין כל צורך להוכיח זאת‪ ,‬מפכי שהאמוראים האחרוכים סבירא להו‬
‫טריפה חיה‪ .‬והרמב״ם שפסק לדיכא כרבא‪ ,‬לחכם הביא את דברי המשכה ״כל שאין‬
‫כמוה חיה טריפה״‪ ,‬אלא מפכי שהוא חפץ לבאר את סדר ההתפתחות של דיכי טריפה‪.‬‬
‫פה מקום אתכו להזכיר עוד פעם כי עיקר הכלל ״כל יתר ככטול דמי״ לא היה‬
‫ידוע לחכמי המשכה• בתוספתא )שחיטת חולין פרק ג׳ משכה ט׳( אכו קוראים! יש מן‬
‫עוברין שהן פסולין‪ ,‬בן ארבעה בדקה ובן שמוכה בגסה‪ ,‬יצא ולו שכי גבין ולו שתי‬
‫שדראות הואיל ואין כיוצא בו להתקיים‪-‬פסול‪) .‬שםמשכהי״ד(‪ .‬ישמןעובריןשהןכשרין‪,‬‬
‫בן חמש בדקה ובן ט׳ בגסה‪ ,‬יצא ולו חמש עיכים ושלש רגלים הואיל וכיוצא בו ראוי‬
‫להתקיים כשר‪ .‬חככו רואים בפירוש כי כל מום שראוי להתקיים בו הוא כשר‪ .‬שכי‬
‫גבין ושתי שדראות זהו מה שבקרא אצל הרופאים בשם ‪ , Spina bifida‬מה שיקרה‬
‫לפעמים אצל ילדי בכי האדם* סבת מחלה זו היא שהקשתות היוצאות מחוליות‬
‫המתכים איכן מתדבקות זו לזו לטבעת אלא בשארות פתוחות והן כראות כשתי‬
‫שדראות‪ ,‬והמוח של השדרה יוצא לחוץ‪ .‬ילדים כאלה על פי רוב מתים מיד אחרי‬
‫לדתם‪ .‬התלמוד קורא לבריה עם שדראות בשם ״השסועה״‪ .‬מה שהגמרא איבה מקשה‬
‫על רב מן התוספתא אין להתפלא‪ ,‬הלא כבר בודע המאמר! רב תכא הוא ופליג‪.‬‬
‫‪196‬‬
 ‫גו טול ה נ״ח ע״ב‪.‬‬
‫״אחוזת הדם רהפלערטוכה! רהבלצרהנת רטואכלה הרדרפכי רפואכלה צואת תרהגרלים אר‬
‫ששתת מים הרעים כשרה‪ ,‬אכלה סם המות או שהכיפוה כחסז מותרת טטרם טרפה‬
‫ואסורה משום סכלת לפשות"‬
‫ר ש״י‪.‬‬
‫״אחוזת הדם— שאחזה דם וחלתה‪ .‬והמעושנת — לכלס עשן בגופה‪ .‬והמצוללת —‬
‫חולי מחמת צילה• הרדופני — סם המות לבהמה‪ .‬מים הרעים — מים מגולים‪ .‬אכלה‬
‫סם המות — שהוא סם המות לאדם"‪.‬‬
‫ג מ ר א ל״ח ע״ב‪.‬‬
‫״אמר שמואל‪ :‬הלעיטה חלתית טרפה‪ .‬ט״ט? דמילקבה להו למעייה‪ .‬מתיב רב‬
‫שיזבי‪ :‬״אחוזת הדם והמעושנת ושאכלה הרדופני ושאכלה' צואת תרנגולים ושתת‬
‫מים הרעים‪ ,‬הלעיטה תיעה חלתית ופלפלין אכלה סם המות‪ ,‬בשרה‪ .‬הכישה נחש‬
‫או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת לפשות"‪ .‬קשיא חלתית‬
‫אחלתית‪ ,‬קשיא סם המות אסם המות! חלתית אחלתית לא קשיא‪ ,‬כאן בעלין כאן‬
‫בקרטין‪ .‬סם המות אסם המות לא קשיא‪ ,‬הא דידה הא דאדם‪ .‬סם המות דבהמה‬
‫היינו הרדופלי? תרי גווני סם המות‪ .‬מאי תיעה? א״ר יהודה‪ :‬עיקרא דמרידתא"‪.‬‬
‫ר‪ tE5‬״ י ‪.‬‬
‫״קורט של חלתית — חד הוא ונוקב את בני המעים‪ .‬חלתית — לזר״א‪ .‬תיעה —‬
‫תור״א בלע״ז ועשב מר הוא מאד‪ ,‬וכל אלו קשין לה‪ .‬כלב שוטה — אמרינן בסדר יומא‬
‫)דק פ״ג( רוח רעה שורה עליו וכשנישך אדם שורה עליו והורגתו ‪ .‬קשיא חלתית —‬
‫דהבא‪ ,‬אחלתית דשמואל‪ .‬הא דידה ברייתא בסם המות דבהמה שאינו סם המות לאדם‪.‬‬
‫בתרי גווני סם המות — דבהמה מיידי תנא דברייתא"‪.‬‬
‫ביאור‪.‬‬
‫לפי השקפותינו בזמן הזה אין לנו מחלה מסוימת בסימניה שנקרא אותה‬
‫בשם ״אחוזת הדם''• ולפיכך אין אנו יכלים לסמן לנו בדיוק מה קראו הקדמונים בשם‬
‫‪ , Plethora‬בלומר שפעת דם כללית‪ .‬מדברים אנו כיום על אודות שפעת דם אל אבר‬
‫זה או אחר‪ ,‬למשל שפעת דם אל המוח‪ , Hyperaemia cerebri ,‬מה שמתגלה כעין הכנה‬
‫אל מחלת השיתוק‪ ,Apoplexia ,‬או שפעת דם אל הריאה‪,Hyperaemia pulmoiiis ,‬‬
‫שהיא כעין הכנה אל דלקת הריאה^ אבל אין לנו שפעת דם סתם‪ .‬שפעת דם אל המוח‬
‫תתגלה על ידי אדמימות של קרום הריר )הלובן( בעינים‪ ,‬אבל הסימן הזה בלבדו אינו‬
‫די לסיים על פיו את המחלה מפני שהוא נראה בהרבה מחלות אחרות‪ .‬כפי הנראה‬
‫קראו הקדמונים בשם ״אחוזת דם" כל מחלה של קדחת או מחלה מזהמת בראשית‬
‫התגלותה‪ ,‬בטרם נראה בה קלקול אחד האברים שיעשה אותה טרפה‪ .‬מובן הדבר כי‬
‫המשנה מיירי במצב מסוכן של אחוזת הדם עד שנובל עליה לאמר שאין כמוה חיה‪,‬‬
‫כי לולא זאת‪ ,‬מאי אתא לאשמעינן‪.‬‬
‫יותר מסוים הוא מצב ״המעושנת"‪ .‬העשן כשהוא לעצמו‪ ,‬אק על פי שהוא קשה‬
‫לעינים‪ ,‬אין בו משום סכנה לחיי הבהמה‪ .‬אבל יש עשן מזיק מאד והוא הקיטור‬
‫הנקרא בשם מחמצת הפחם‪ , Carbonyl ,‬כלומר הפחם שלא נתחמץ כל צרכו)חימוץ‬
‫הפחם הוא = ‪ , COg‬כלומר אטום אחד פחם ושני אטומים יסוד החמצן‪ ,‬מחמצת‬
‫‪197‬‬ ‫■‬
 ‫הפחם ‪ , 00‬כלומר אטום אחד פחם ®נזדווג ׳עם אטום אחד יסוד החמצן(‪ .‬האדיר הזה‬
‫‪.‬‬ ‫מרעיל את הדם אבל לא יביא כל קלקול באברים‪.‬‬
‫״המצולכת״ היא מחלה הבאה על ידי קור או על ידי התקררות ואיכה צריכה‬
‫ביאור‪ .‬ושאכלה ״הרדופני"' או הרדפכי זהו הצמח הנודע במם ‪, Rododaplme‬‬
‫‪ . Oleander‬אצל הבהמות הוא מעורר דלקת בכי המעים ושלשול של דם• המשכה איכה‬
‫אוסרת את בשר הבהמה שאכלה הרדפני גם משום סכנת נפשות‪ ,‬אבל בימים האחרונים‬
‫נודע לרופאים כי בני אדם שאכלו מבשר בהמה כזו חלו גם כן‪ .‬הרעל של הרדפני‬
‫דומה בפעולתו על הגוק כרעל שבעשב הנקרא העצבוכי — ‪ . Digitalis‬״תיעה" או‬
‫תיאה הוא העשב הנקרא ברומית ‪ , Ranunculus‬בשפת רוסיה ‪ JIkthk‬או ‪, StaSHHK‬‬
‫ובשפת אשכנז — האהכענפוס; הוא צמח מר וחד מאד וגורם לאוכלו דלקת בכי‬
‫המעים ‪.‬‬
‫על דבר ״צואת תרנגולים" לא מצאתי כלום בספרי הרפואה החדשים‪ .‬אפשר‬
‫הדבר‪ ,‬כי נוכחו הקדמונים שצואת תרנגולים תכיל בקרבה איזה חומר ארסיי‪ .‬כידוע‬
‫אין לעופות דרך מיוחדת ליציאת הרעי ודרך מיוחדת ליציאת השתן‪ ,‬אלא שניהם‬
‫מעורבים יחד‪ ,‬יוצאים בדרד אחת‪ .‬צואת העופות מחזקת לפי זה בקרבה חימוץ‬
‫השתן במדה מרובה‪ ,‬ואולי זאת היא סבת התרעלה‪.‬‬
‫חלתית‪) , Asa foetida ,‬טייפעלסקרויט ביהודית( הוא השרב הכוטק מעשב הגדל‬
‫בארצות הקדם וביחוד בארץ פרס‪ ,‬ריחו חד ורע מאד ובכל זאת משתמשים בו כתבלין‬
‫בכל מיני מאכל ותבשילים‪ ,‬עד שאצל הפרסים אין תבשיל בלי חלתית‪ .‬שמואל החושב‬
‫פה את קורט החלתית‪ ,Asa foetida Resina ,‬לארס חד מאד עד שיוכל להביא לידי‬
‫נקב בבכי המעים‪ ,‬אומר במקום אחר ״חלתית מאכל אדם הוא" )ירושלמי‪ ,‬שבת‪ ,‬פרק‬
‫כ' הלכה ג׳(‪ .‬ובאמת אוכלות הבהמות בארץ פרס את העשב בלי כל נזק לגופן‪ .‬אבל‬
‫השרן‪ 5‬הכוטק מהעשב הכרות הוא מזיק מאד לבכי המעיים‪.‬‬
‫״אכלה סם המות" שהוא סם גם לאדם‪ ,‬״או שהכישה נחש או שכשכה כלב שוטה"‪,‬‬
‫הואיל ואין בבהמה קלקול הנראה לעין באבריה‪ ,‬שחיי הבהמה תלוים בהם‪ ,‬אעפ״י‬
‫שאין כמוה חיה — היא מותרת משום טרפה אלא שהיא אסורה משום סככת נפשות‪,‬‬
‫מפני שבשר בהמה כזו פועל כארס על גוק האדם‪ .‬המשנה לפי זה מבחינה שני‬
‫מיני איסורים‪ ,‬איסור דתי ואיסור סככה ‪ .‬כל הטרפות כלן הם איסורים דתיים‪ ,‬ואין‬
‫לנו לבקש בהן טעם של שמירת הבריאות‪ 0 .‬נשיכת כלב שוטה או נשיכת כחש מותרות‬
‫הן מצד הדת אלא שהן אסורות מטעם שמירת הבריאות; והתורה הזהירה מאד על‬
‫שמירת הבריאות׳ וחכמי התלמוד הוסיפו ואמרו! חמירא סכנתא מאיסורא‪.‬‬
‫לכאורה יתנגד לכלל הזה מה שחכמי התלמוד התירו את המסוככת ״בהמה‬
‫שהיא חולה מחמת שתשש כחה ונטתה למות‪ ,‬הואיל ולא אירעה מכה באבר מאבריה‬
‫הממיתים אותה‪ ,‬הרי זו מותרת‪ ,‬שלא אסרה תורה אלא כעין טריפת חית היער‪ ,‬שהרי‬

‫הנני מרגיש את החילוק שבין איסורים דתיים ובין איסורי סכנח‪ ,‬מפני שבשנים חאחרונות‬
‫השתדלו מחברים שונים לבאר את דיני הטרפות על יסוד שמירת הבריאות במו ‪Guecau de Massy,‬‬
‫‪Etude sur Thygien de Mois et des anoiens Israelites. Paris 1886. — Dr. Alfred Nossig,‬‬
‫‪ . Die Socialhygiene der Juden. Wien 1894‬ואצלנו הד״ר יננחק דעמבא בספרו! הטחיטד‪.‬‬
‫והבדיקה‪ .‬ראה להלן את המאמר‪ ,‬שבו העברתי השקפה זו תחת שבט הבקורת והשתדלתי להראות‬
‫שאין לה על מד‪ .‬לסמוך‪.‬‬
‫‪198‬‬
‫דמה בה מכה הממיתה אותה^^ )יד החזקת מאכלות אסורות פ״ד הלכח י״א(‪ .‬אבל‬
‫בהמה זו אפשר ®היא חולה במחלת הדבר או בהככע הסיבירי‪ ,‬שהיא מחלה מתדבקת‬
‫מן הבהמה אל האדם לא לבד דל ידי אכילת בשרה‪ ,‬אלא גם דל ידי הגידה בבשרה‬
‫בלבד• אמת הדבר כי בבשר מבושל כל צרכו אין כמעט סכהה מהתדבקות המחלה‪ ,‬מסכי‬
‫שהחרם ממית את המיקרובים של המחלה המזהמת‪ ,‬ובכל זאת קצת סכנה יש בדבר‬
‫וביחיד‪.‬למטפלים בבישול הבשר‪ .‬בספרי הרפואות הובא מעשה שהיה‪ ,‬שמשתי מאות‬
‫אנשים שאכלו מבשר בהמות שחלו בנגע הסיבירי לא חלה גם אחד‪ ,‬אבל חמשה אנשים‬
‫שנגעו בבשר החי של בהמות אלו חלו כולם ושלשה מהם מתו‪.‬‬
‫כותב הטררים האלה איכר בקי בספרות הרחבה של שאלות ותשובות ‪ .‬אבל כמה‬
‫שהרביתי לדרוש אחרי הענין הזה נודע לי רק מעשה שהיה אחד‪ ,‬וכנראה הוא‬
‫היחידי‪ ,‬שעשרה אנשים שאכלו בשר ‪.‬בהמה שחלתה במחלת שלשול הדם‪ ,‬חלו גם כן‬
‫במחלה זו‪ .‬ובכל אופן טוב יותר לבלתי אכל בשר בהמה מסוכנת‪ ,‬אלא אם כן העיד‬
‫עליה הוועטעריכאר כי היא איכה חולה במחלה מתדבקת אל האדם‪ .‬וכנראה כן היא‬
‫גם דעת הרמב״ם‪ .‬הוא אומר! בהמה שכשכה נחש וכיוצא בו‪ .‬״וכיוצא בו'' לאתויי‬
‫בהמה החולה במחלה מתדבקת‪ ,‬ושומר נפשו ירחק מכל דבר המוטל בספק‪.‬‬

‫‪199‬‬
 ‫חקי הדת רפזמירת הבריאותי(‬
‫בקורת על הספר ‪ ,,‬ה שחי טה ו ה ב די ק ה' להד״ר י‪ .‬דדבובא‪ ,‬ררארפןא תרכ״ר‪.‬‬
‫‪I.‬‬
‫ב״הצפירה" גליון ‪ 45‬באה בקורת על הספר ״הפוחיטה והבדיקה" סול הד״ר‬
‫דעמבא‪ ,‬בה יתן המבקר כבוד ועוז לשם המחבר ויקראהו בשם ״קרופ שכנו"‪.‬‬
‫אמכם כי השם הזה לו יאתה‪ ,‬בי כמוהו כקרוס‪ ,‬ידעו להכין בלי נשק להלחם‬
‫בם נגד אויב ומתנקם‪ .‬אבל השם ״קרופ" לבדו איננו די לבאר בו את תמונת ד״ר‬
‫דעמבא ואת פעולותיו במלחמתו נגד צוררי השחיטה‪ .‬קרופ רק יכין כלי תותח‬
‫בבתי חרושת המעשה אשר לו‪ ,‬אבל לא יצא המערכה לקראת האויב‪ .‬לא כן הוא‬
‫ד״ר דעמבא‪ ,‬הוא גם אי ש צ ב א היודע להשליך את נפשו מנגד ולעמוד בקשרי‬
‫המלחמה‪ .‬ובאיש צבא יקח את כלי נשקו מכל הבא בידו‪ ,‬ואיש לא יבא בדין עמו‪,‬‬
‫כי — ״בשעת חירום שאני"‪.‬‬
‫כי הכה כחרב ביד איש צ^א‪ ,‬אשר בשובו ממלחמתו יקחה אל ביתו‪ ,‬למען‬
‫הראות אותה לאמר‪ :‬בזאת נלחמתי גם נצחתי‪ ,‬בזאת תלחמו גם אתם‪ ,‬בשוב‬
‫האויב להתנפל עליכם — כן הוא הספר אשר כתב ד״ר דעמבא‪ ,‬חרב פיפיות היא‪,‬‬
‫חרב חדה גם מורטה‪ .‬אל תגעו בה בימי שלום ומכוחה‪ ,‬אכ תשתמשו בה לצרכי‬
‫ביתכם; היא תצלח רק למלחמה!‬
‫איש צבא מלומד מלחמה הוא המחבר‪ ,‬ובדבר הזה לא נוכל להחליק ולהמיר‬
‫אותו באחר‪ ,‬ובדבר הזה כבודו גדול בעינינו עד מאד‪ .‬אבל הד״ר דעמבא לא חפץ‬
‫להסתפק בעטרת גבורים אשר ענדו לראשו‪ ,‬ויתאו גם לכבוד סופרים‪ ,‬לכבוד דורש‬
‫וחוקר בעכיכי דת ואמונה‪ .‬יסד לו שטה חדשה במחקר דתנו ובטעמי המצוות‪ ,‬ואת‬
‫תמציתה נתן בחלק הראשון מספרו אשר יצא לאור— ״בתקותו כי מובכים יהיו לכל‪,‬‬
‫גם לאיש שאין לו עסק בהפיזיולוגיא וחכמת הכתוח" )ע' ‪.(238‬‬
‫לאיש שאין לו עסק בהפיזיולוגיא וחכמת הנתוח אולי יהיו הדברים מובכים‪ ,‬אבל‬
‫לאיש שיש לו רק ידיעה מעטה בהתלמוד לא יהיו דבריו מרבנים בלל‪.‬‬
‫תמצית שטתו של ד״ר דעמבא כך היא‪ .‬הוא הקר ומצא כי ההבדל בין בשר‬
‫שחרטה )על פי דת היהודים( ובין בשר כחררה )ר״ל על ידי שאר מיני טביחה(‬
‫הוא‪ ,‬שבשר כחורה אחר שלשת ימים ימהר להתקלקל ולהעלות רקבון יותר הרבה‬
‫מבשר שחוטה‪ ,‬שבשעת שחיטה הורק ממנו כמעט כל דמו‪ .‬הדבר הזה מפאת עצמו‬
‫הוא עכין נכבד מאד בנוגע לשאלת הכלכלה ובריאות העם‪ ,‬מפני שמזה נראה‬
‫כי שחיטת היהודים תרשה להחזיק בבתי המקולין את הבשר אחר שלשה‬

‫‪ 0‬מאמר זה נדפס ב ״המליץ"‪ ,‬י״ב בלרץ‪. 1896 ,‬‬

‫‪200‬‬
‫ימים‪ ,‬מבלי אמור ימהר להחקלקל כל כך כפור בטור בחורה‪ .‬אולם ד״ר דלטבא הולד‬
‫הלאה‪ :‬הוא מחליט מזה‪ ,‬כי כל עיקרה של מצדה טוחיטה לא באה אלא כדי‬
‫להריק את הדם מן האברים‪ ,‬ומטרתה — שמירת הבריאות‪ ,‬כלומר סירכלו בבי‬
‫ישראל לאכול בשר ארבעה וחמשה ימים אחר השחיטה‪ ,‬מבלי לקלקל את קיבתם‪.‬‬
‫ועל היסוד הזה נוסדו לפי שטתו כל פרטי הלכות דיני שחיטה שקבעו חז״ל‬
‫להלכה‪ ,‬למשל הסכין צריכה שתהיה בלא פגימות לא כדי למעט צער בעלי חיים‪ ,‬כי‬
‫אם כדי להרבות גם את הרקת הדם וכר' ובו׳‪ .‬לחזק את שטתו הוא מביא שלש‬
‫ראיות מדברי חז״ל‪.‬‬
‫‪n.‬‬
‫נתבונן נא עתה אל היסודות שעליהם כונן המחבר את שיטתו‪.‬‬
‫א( ה ר א י ה ה ר א ש ו נ ה ‪ :‬״ר׳ יהודה בן אילעאי אומר )בעופות( עד‬
‫שישחט הורידין )חולין כ״ז ע״א(‪ ,‬ו מ ד ו ע לא י ד ר ו ש כ ז ה גם ב ח י ו ת‬
‫ובהמות?״‬
‫״ ש א ל ת י א ת פ י ר ב נ י ם ש ו נ י ם ל פ ת ו ר לי ה ח י ד ה ה ז א ת ו ב פ י‬
‫■‬ ‫בלם לא מ צ א ת י ת ש ו ב ה נ כ ו נ ה ״ ‪.‬‬
‫נפלא הדבר‪ ,‬המחבר בעצמו מציין את המקור )חולין כ״ז ע״א(‪ .‬אבל היתכן‬
‫כי מכל הרבנים לא ידע איש? למותר היה לו להטריח בשאלתו את הרבנים השונים‪,‬‬
‫די היה לו להפרד שני דפים והיה רואה כי הגמרא בעצמה נותנת פתרון מספיק‬
‫להחידה הזאת‪ .‬אך על זאת אתפלא‪ ,‬״לתת לו תשובה נכונה״? האמנם נעלמה מהם‬
‫גמרא ערוכה ומפורשת )חולין כ״ח ע״ב(? ״א״ר חסדא‪ ,‬לא אמר ר׳ יהודה אלא‬
‫בעוק הואיל וצלהו כלו כאחד‪ ,‬אבל בהמה כיון דמנתחה אבר אבר לא צריד״‪.‬‬
‫על פי דברי הגמרא )שם( שחיטת הורידין‪,‬או יותר נכון חתוך הורידץ‪ ,‬אין לה כל‬
‫יחס למצות שחיטה; דברים הפוסלים בשחיטה‪ ,‬כמו שהיה‪ ,‬דריסה וסכין פגומה אינם‬
‫פוסלים בחתיכת הורידין‪ :‬״הכי אמר רבי יוחנן‪ ,‬מנקבן בקוץ והן כשרין״; ועל‬
‫הדבר הזה לית מאן דפליג‪ ,‬והדבר הזה נקבע להלכה בשו״ע יורה דעה סימן כ״ב‪:‬‬
‫״בעוק צריד לשחוט הורידין‪ ,‬או לנקבם בשעה שהוא מפרכס שעדיין הדם חם כדי‬
‫שיצא ולא יתקרר בתוכו‪ ,‬ואם לא עשה בן לא יצלנו שלם‪ ,‬ואם צלאו שלם ישליד‬
‫הורידין וכו׳ וכו׳‪ .‬ה ב ה מ ה אין צריד לנקוב הורידין בשעת שחיטה מ פ נ י ש א י ן‬
‫ד ר ך ל צ ל ו ת ה ש ל מ ה ‪ ,‬אבל אם רוצה לצלותה שלמה צריד לנקוב ורידיה בשעת‬
‫שחיטה‪ ,‬ואם לא נקבם אסור לצלותה או לבשלה שלטה )הגה‪ :‬ואם צלאה או בשלה‬
‫שלמה דינה במו בעו^‪ ,‬וסתם עוק נשחטו הורידין ו ס ת ם ב ה מ ה ל א נ ש ח ט ו ‪.‬‬
‫ובל זה בשיצא דם בשעת שחיטה א ב ל אם ל א י צ א דם אי ן ח ו ש ש י ן‬
‫ל ש ח י ט ת ה ו ר י ד י ן דהא לא נתעורר הדם לצאת(״‪.‬‬
‫מדוע זה נסתתמו טענותיהם של הרבנים ולא ענו להמחבר תשובה כהלכה‬
‫על החידה אשר חד להם? היאומן כי רבנים שונים מוסמכים להוראה שכחו כלם‬
‫דין מפורש בשלחן ערוך וגמרא ערוכה בחולין? אין זאת כי אם הם השיבו לו כהלכה‪,‬‬
‫אבל המחבר מצא את ״תשובתם לא נכונה״‪.‬‬
‫אמנם כן‪ ,‬להטחבר דרך אחרת בביאור המאמר של ר׳ יהודה‪ .‬לפי דעת‬
‫המחבר‪ ,‬שמצות שחיטה לא באה אלא להרקת הדם בלבד‪ ,‬אי אפשר לשחיטה‬
‫‪201‬‬
‫כשרה בלי כריתת הררידין‪ ,‬מידי דהרה פסיק ריעויה ולא ימרת‪ ,‬בבהמות ובחירח‬
‫אין יוצא מן הכלל הזה‪ ,‬כירן שנשחטו הקנה והושט ברובם הרי כחתכר הורידין‬
‫בעל כרחם‪ ,‬ועל כן לא היה לו לר׳ יהודה לדאוג להם כלל‪ .‬אולם לא כזה מבנה‬
‫צואר העוק )כמר התרנגולת(‪ .‬בהעוק יקרה )אק כי לעתים רחוקות( כי נחתוך כלי‬
‫הנשימה והושט כפי הדין והורידין לא יפגמו‪ ,‬יען כי לפעמים מונחים אצלם‬
‫הורידין עמוק עמוק בהצואר‪ .‬ור׳ יהודה בן אילעאי ידע את הסוד הזה‪ .‬״רעל‬
‫כן עשה לחק לשחוט את הורידים‪ ,‬יען ידע כי המיתה תבוא לא על ידי שחיטת‬
‫הסמנים כי אם הורידים‪ ,‬ר״ל על ידי הרקת הדם‪ ,‬הלכה המאושרת מתורת‬
‫הפיזיולוגיא״‪ .‬המחבר מביא ראיה לדבריו ממעשה שהיה‪ .‬אחד השוחטים בפעטערבורג‬
‫חפץ להראות לו שחיטה כשרה בלי פגימת הררידין‪ ,‬אבל לא עלתה בידר‪ ,‬רמזה‬
‫יוכיח ״כי מעשה כזה לא יצלח בידי שרם שו״ב‪ ,‬אם רק לא יקרה לפניו ערק כזה‬
‫אשר כיוצא מן הכלל מונחים אצלו הורידין עמוק עמוק"‪.‬‬
‫אנכי אינני בעל מלאכה זו‪ ,‬ולא אוכל לשפוט על פי הנסירן עד כמה צדק‬
‫המחבר במשפטו‪ .‬אולם שאלתי את פי שוחטים בקיאים ומרטחים על אדרת הדבר‬
‫הזה‪ ,‬והם הגידו לי כי ״שחיטה יבשה׳^ הוא' דבר מצוי מאד אצל המתלמדים‬
‫שעוד לא הרגילו את ידם להוליך ולהביא את הסכין בתגבורת מספקת‪ ,‬לחמוד גם‬
‫את הורידין‪ .‬אל נא נשכח גם זאת‪ ,‬כי בזמן הזה שוחטין בסכינים חדות וממורטות‬
‫כל כך‪ ,‬עד שקשה מאד לעצור את מרוצתם‪ .‬סכינים כאלה לא היו לאבותינו‪ ,‬ואז‬
‫היתה שחיטה יבשה דבר עוד יותר מצוי מאשר בזמן הזה‪.‬‬
‫אבל נייתי ספר ונחזי‪ .‬הרמ״א אומר‪ ,‬כי ״סתם עוק נשחטו הורידין וסתם בהמה לא‬
‫נשחטו'‪ /‬ביאור הדין הזה הוא פשוט מאד‪ :‬רוב מצויין אצל שחיטה בקיאין הן‪ ,‬וחזקה‬
‫על שוחטי ישראל שלא יוציאו מתחת ידם דבר שאינו מתוקן; לפיכך בעון‪ , 5‬שצריך‬
‫השוחט לנקוב את הורידין מיד אחר השחיטה‪ ,‬בודאי עשה כדין ונקבם‪ ,‬אבל בבהמה‪,‬‬
‫שאין השוחט מחויב לנקב את הורידין — סתמן שלא נשחטו‪ .‬ולפיכך אם צלאה שלימה‬
‫עליו להשליך את הורידין ולחתוך מן הבשר סביבם כדי עובי אצבע וכו׳‪ ,‬ואי איתא‬
‫להא דאמר ד׳׳ר דעמבא‪ ,‬מאי איריא עוק‪ ,‬בהמה נמי סתמן נשחטו מבעיא ליה? הלא‬
‫פסיק רישיה ולא ימות הוא! אטו לא ידע רמ״א מילתא דזיל קרי בי רב הוא? האמנם‬
‫נאמר‪ ,‬כי גדולי הפוסקים‪ ,‬שעסקו כל ימיהם בעניני שחיטה וטריפות‪ ,‬לא ידעו דבר‬
‫פשוט כזה‪ ,‬או ידעו אותם וקבעו הלכות לדבר שאינו אפשר במציאות‪ ,‬ויתפלפלו על‬
‫דבר בהמה שפרחה על הגג והטילה ביצה?‬
‫‪m.‬‬
‫הראיה השניה‪ ,‬שהשחיטה באה רק להרקת הדם‪ ,‬רואה המחבר בידיעת חד׳ל‬
‫את סוד הבלעת הדם באברים על ידי פסיקת חוט השדרה‪.‬‬
‫אחרי אשר יזכיר המחבר את דבריו אשר דבר בשנת ‪ 1893‬בדרשתו נגד טביחת‬
‫הבהמה על ידי דקירה בעורם )האופן הרוססי( יוסיק לאמר‪:‬‬
‫״אולם בעת ההיא התעסקתי בשאלה זו רק מצד הרחמנות ושמירת הבריאות‪,‬‬
‫ולצד הדתי שבה לא שטתי לבי‪ ,‬וכמו כן טרם עוד החלותי אז ללמוד חולין‪ ,‬ומה גדל‬
‫אחרי כן בעיני הפלא בהחלי לשקוד על מסכת חולין ובמצאי שם מאמר כזה‪ :‬אמר‬
‫שמואל משום ר׳ חייא השובר מפרקתה של בהמה הודם שתצא נפשה הרי זה מכביד‬
‫‪202‬‬
 ‫את הבפור וגוזל את הבריות‪ ,‬ומבליע דם באברים )חולין קי״ג ע׳׳א(‪ .‬האבונם איו‬
‫להתפלא על גודל ידיעת התנא הזה? והתנא הזה‪ ,‬רבי חייא לא שאב ידיעותיו‬
‫בלהדאקלאד שלי בחברת הרופאים בפטרבורג ‪. .‬‬
‫הקורא התמים יוכל להאמין על פי הדברים האלה‪ ,‬בי היה ה״דאקלאד ׳ של המחבר‬
‫כעין התגלות תורה חדשה בעולם הרופאים‪ .‬אבל באמת לא מפי המחבר איו חיים‬
‫בשאלה זו‪ .‬עוד לפני די‪,/‬דאקלאד'' הזה ידעו הרופאים כי כל נזק בחוט־ השדרה לעומת‬
‫המפרקת מביא לידי הבלעת דם באברים והבלעת דם באברים מביאה לידי מהירות‬
‫קלקול הבשר‪ .‬אבל לא על זה אנכי דן בעת‪ .‬בכל אופן צדק המחבר כי יש להתפלא‬
‫מאד על ר׳ חייא‪ .‬ובדבר הזה אינני חולק על המחבר כלל‪ ,‬ונהפוך הוא כי משנת ‪1882‬‬
‫ועד היום הזה‪ ,‬לא חדלתי להוכיח בספרי‪ ,‬כי חכמינו בעלי התלמוד ז״ל הקדימו‬
‫בחכמת הרפואה את חכמי אירופה עד כדי אלק וחמש מאות שנה‪ .‬ידיעת חז״ל‬
‫בחכמת הרפואה היא היא שעמדה לי להוכיח כי דיני טרפות לא נתנו לשם שמירת‬
‫הבריאות‪ ,‬בי אלמלא כן אז עלינו להחליט‪ ,‬כי חז״ל לא ידעו בחכמה זו ולא כלום‪.‬‬
‫הנה כי כן תמים' דעות אנכי עם המחבר הזה‪ ,‬כי המאמר של שמואל בשם ר׳‬
‫חייא הוא כפלא מאד‪ ,‬ויעיד על טביעת עינם הנשגבה של חז״ל‪ ,‬שידעו להשגיח‬
‫ולהתבונן אל מראות הטבע היותר דקים ולהוציא על פיהם משפט אמת לדין ולהלכה‪.‬‬
‫אבל היכול נובל להוכיח ממאמר זה‪ ,‬כי מצות שחיטה ניתנה רק להרקת הדם? שבירת‬
‫המפרקת מביאה לידי הבלעת דם באברים ולידי גזל הבריות‪ ,‬אבל איננה פוסלת את‬
‫השחיטה כלל ואיננה עושה את הבהמה נבלה כשחיטה בסכין פגומה או כשהיה‪ ,‬דריסה‬
‫וכו׳‪ .‬ודין מפורש הוא ביו״ד )סימן ס״ז(‪ :‬״השובר טפרסתה של בהמה אסור לאכול‬
‫מבשרה חי וכו׳ וע״י מליחה מותר אפילו לקדרה ולצלי מותר אפילו בלא מליחה )הגה‪:‬‬
‫ונהגו להחמיר לחתכו ולמולחו אן‪ 5‬בצלי("'‪ .‬ואי איתא להא דאטר המחבר‪ ,‬דסכין פגומה‬
‫כמי משום הבלעת הדם נגעו בה‪ ,‬סכין פגומה כמי לא הוה משוי לה לבהמה כבלה'‬
‫מאי שנא קודם שחיטה‪ ,‬מאי שנא אחר שחיטה‪ ,‬הלא הא והא משום שמירת‬
‫הבריאות הוא?‬
‫״האם ידע ר׳ חייא — ישאל המחבר — כי מרכזי צנורי הדם הנמצאים במוח‬
‫המשוך נמשכים ומונחים בחוט השדרה?"‬
‫המחבר ישער כי ר׳ חייא שלא היה רופא‪ .‬לא היה יכול לדעת את דבר הבלעת‬
‫הדם על ידי העיון)טהעאריע(‪ .‬ובדבר הזה כובל להסכים עם המחבר‪ .‬בימי ר׳ חייא‬
‫וגם ימים רבים אחריו לא היה גם להדופאים כל מושג מעצבים הממונים על התכווצות‬
‫של צנודי הדם בכל הגון‪ , 5‬וא״כ לא יכלו לדעת את המרכזים של עצבים כאלה‪ .‬אבל‬
‫מזה אין עוד להוכיח ״כי דבר זה ידע ר׳ חייא מן המסורה" )הלכה למטה מסיני?(‬
‫כמו שנוטה המחבר לשער‪ *.‬איש שעיניו בראשו‪ ,‬איש שיש לו טביעת עין וכשרון‬
‫להתבונן אל המעשים אשר יעשו לעיניו‪ ,‬יכול היה לבוא לידי ידיעה זו על ידי נסיון‬
‫פשוט מאד‪ .‬הנה הוא רואה שור טבוח לעיניו‪ ,‬הדם מזנק בחזקה מבית השחיטה‪,‬‬
‫והנה בא הטבח ושבר את מפרקת השור‪ ,‬והדם יחדל לזנק בחזקה‪ ,‬כי אם מקלח בנחת‪.‬‬
‫ואם יראה מעשה כזה אחת‪ ,‬שתים ושלש‪ ,‬האם לא יבוא לשפוט כי שבירת המפרקת‬
‫היא הסבה כי חדל הדם לזנק‪ .‬אם כן איפה כשאר הדם שלא יצא?‪ -‬מובן מאליו‬
‫שנבלע באברי השור‪.‬‬
‫איך באר ר׳ חייא לעצמו את המחזה הזה‪ — ,‬לא נוכל לדעת היום; יען כי ר׳‬
‫‪203‬‬
‫חייא יציע לפגינר רק את המעמת כמר פותרא‪ ,‬מבלי לבאר את סבתו‪ .‬אבל קרוב לאמת‬
‫כי הוא באר לעצמו את סבת המחזה כמו ®מבאר את דבריו הפרטון הגדול ר׳ מלמה‬
‫יצחקי‪® ,‬דבריו מתאימים גם כן לתורת הפיזיולוגיה•‬

‫‪IV.‬‬
‫הראיה השלישית!‬
‫‪,,‬שאלו את פי מאה רבגים — יאמר המחבר — מדוע תקהו חד׳ל כי השחיטה‬
‫תעשה בסכין בלי פגימות? ואז תשמעו כמעט מפי כלם כי! ״הטעם בזה הוא רק צער‬
‫‪.‬בעלי חיים״"‪.‬‬
‫לוא הייתי רב בישראל‪ ,‬כי עתה חשבתי לי לכבוד גדול להיות המאה ואחד בדבר‬
‫זה‪ .‬ועכשו שאינני‪ ,‬רב‪ ,‬רק רופא פשוט‪ ,‬שאין תורתה אומנתו‪ ,‬אחשוב לי בכל זאת‬
‫לכבוד גדול כי בן אנכי לעם שיש לו חקים צדיקים ומשפטים ישרים כאלה; כי בן‬
‫אנכי לעם‪ ,‬שיסרדי תורתו הם האהבה והרחמים שמהם תוצאות גם לפרטי הדת ודיניה‪,‬‬
‫כמו למשל הדין של סכין בלי פגימות‪.‬‬
‫אולם המחבר יחשוב כי הטעם הזה איננו מספיק‪ ,‬ועל בן עלתה בידר להכניס‬
‫בשאלה הפשוטה הזאת מבוכה גדולה מאד‪ ,‬עד כי ממאה רבנים לא ימצא גם אחד‪,‬‬
‫שיסכים לו מצד תורת הדת‪ ,‬וממאה רופאים לא ימצא גם אחד‪ ,‬שיסכים לו מצד חכמת‬
‫הרפואה‪.‬‬
‫וכל זה הוא רק פרי החפץ לעייל פילא בקופא דמחטא‪ .‬הד״ר דעמבא! שהוא‬
‫רופא מוסבלד וא״כ יודע פרק בפיזיולוגיה‪ ,‬נשאו לבו לברוא גם שיטה חדשה בחקר‬
‫דת ישראל‪ .‬להמחט הדקה והקלושה שברא לנו קרא בשם ״שמירת הבריאות"‪ .‬רעתוז‬
‫יחפוץ לדחוק ולהכניס את השנהב הגדול‪ ,‬את התלמוד עם נושאי כליו‪ ,‬בהרד אוזן‬
‫המחט ‪. . .‬‬
‫״ואולם— יאמר המחבר — בידענו היטב כי כח ההרגשה של בעה״ח אוכלי עשב‬
‫קטן הוא מאד‪ ,‬וביחוד קטן הוא בעור ובשרירי בעה״ח האלה‪ ,‬נתפלא על הדקדוקים‬
‫היתרים האלה שנזהרו חז״ל לשחוט בסכין בלי פגימות ‪ . . .‬ועוד יותר נשוב ונתפלא‬
‫בראותנו כי חז״ל אלה‪ ,‬אשר עינם חסה על השור — הם תקנו לפרוע בשעת מילה את‬
‫בשר הילד הרל‪ ,‬האמנם לא יכלו גם הם לתקן בילד הנמול להשתמש בסכין במקום‬
‫הצפרנים?"‬
‫״וראו מצאתי ) !‪ (Heurecka‬על השאלה הזאת תשובה נכונה המספקת לבטל כל‬
‫הקושיות‪ ,‬וכל רופא יסכים לה )?(! כל מכה הבאה על ידי סכין חדה ומורטה תפליט‬
‫דם רב וכל מכה הבאה על ידי סכין כהה תפליט דם מעט ‪ . . .‬פצעים הבאים על ידי‬
‫פריעה יפליטו רק דם מעט ‪ . . .‬ולכן תקנו חז״ל לשחוט את הבהמה בסכין חדה‬
‫ולפרוע בשעת מילה‪ ,‬יען כי אם השחיטה תעשה בסכין עם פגימות אז לא יצא הדם‬
‫כראוי‪ ,‬ואז מלבד כי יגדל צער בעה״ח‪ ,‬עוד יפחת ערך הבשר שהוא מוכשר ביותר‬
‫להתקלקל במהרה ע״י הדם העצור בו וביחוד במקומות החמים ‪ . . .‬לא כן במילה שאז‬
‫נשתדל בכל מאי דאפשר לעצור בעד יציאת דם הילד‪ ,‬ועל כן תעשה בו הפריעה"‪.‬‬
‫ראשית כל דבר עלי להודות להמחבר הנכבד על אשר הוציא את ספרו בלשון‬
‫עברית ולא בלשון רוסיה‪ .‬לוא היה ספרו נדפס באחת מלשונות אירופה‪ ,‬כי עתה היו‬
‫דבריו‪ ,‬שהבאתי למעלה‪ ,‬מביאים חו״ש לידי חילול דתנו‪ .‬המחבר מזכיר רק את‬
‫‪204‬‬
‫הפעולה המלית ממצות בלילה — את הפריעה‪ ,‬רעל דבר החתיד לא ידבר דבר‪ .‬הקורא‬
‫אטר לא מבלי יטראל‪ ,‬ואטד לא דאה את מעפוה המילה מעודו‪ ,‬יוכל על פי דברי‬
‫המחבר להאמין‪ ,‬כי היהודים האכזרים אילם חותכים את ערלת ילדיהם במאכלת חדה‬
‫ומורטת‪ ,‬כי אם קורעים או מדלקים אותה בצפרליהם‪ ,‬כמד טעוטים זאת באמת עמים‬
‫פראים אחדים בארץ אפריקא ועל איי ים האוקיולום‪ .‬אך זאת היא תורה אכזרית!‬
‫יאמרו מטלאיכד — אולם אלחלד היהודים הלא ידעלו כי בעטיית החתוך אלחלד‬
‫מטתמטים בסכין ולא בצפרלים‪ ,‬וביחס לסכין אין כל הבדל אצל חז״ל בין טחיטה‬
‫ובין מילה‪ .‬הא לכם טלי סמנים מן היורה דעה‪ :‬סימן ד׳‪ :‬״בכל דבר התלוט טוחטיןז‬
‫בין בסכין בין בצור בין בקרומית טל קנה האגם וכיוצא בהם מדברים החותכים‬
‫והוא טיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם"‪ .‬סימן רס״ד‪ :‬״בכל מלין‪ ,‬ואפילו בצור‬
‫ובזכוכית ובכל דבר הכורת חוץ מבקרומית טל קלה לפי טקסמים נתזים ממנה וכד‪,‬‬
‫ומצדה מן המובחר למול בברזל בין בסכין בין במספרים‪ ,‬ונהגו למול בסכין" הננו רואים‬
‫כי ה ד י ן מחמיר בטילה יותר מבטחיטה‪ ,‬אבל טוחטי יטראל ומוהלי יטראל זריזים‬
‫הם‪ ,‬רחמנים בלי רחמנים הם‪ ,‬ועוטים ל פ נ י ם מ ט י ר ת ה ד י ן ובוחרים בין לטחיטה‬
‫בין למילה במאכלת חדה ומורטת מאד‪ .‬ואם בטילה אין פגימה פוסלת‪ ,‬הוא רק‬
‫מאטר טהמילה בכלל לא תפסל מטום דבר‪ .‬בהמה טנטחטה בסכין פגומה היא פסולה‬
‫ואיננה נאכלת ליטראל אלא נמכרת לנכרים‪ .‬ואם נימול ילד בסכין פגומה‪ ,‬האם נאמר‬
‫עליו טהוא איננו יהודי‪ ,‬וכטיגדל לא יהיה מצטרך לטנין עטרה?‬
‫הנה כי כן המילה תעטה אצל היהודים לא בצפרנים‪ ,‬כי אם בסכין חדה מאד‪,‬‬
‫ומה תרעיל אחרי כן הפריעה? ואם כל מטרת חז״ל בפריעה היתה כדי לעצור את‬
‫הדם‪ ,‬מדוע לא תקנו חז״ל טתעטה גם המילה בצפרנים‪ ,‬כמו אצל העמים הפראים‪,‬‬
‫או לכל הפחות בסכין כהה ופגומה דוקא?‬
‫‪T.‬‬
‫המחבר אומר‪ :‬פצעים הבאים על ידי פריעה יפליטו רק דם מעט‪ ,‬כמדומה לי‬
‫טהמחבר במחילת כבודו לא הבין את פירוט המלה ״פריעה"‪ .‬לדעתו פריעה = קריעה ‪.‬‬
‫אבל באמת הלא ידוע הוא כי ״פריעה" הוראתה ״גלוי" )מלטון ״ופרע את ראט האטה"(‬
‫כלומר גילוי העטרה ע״י החזרת ״העור הרך"‪ ,‬טנטאר עליה אחרי כריתת הערלה‬
‫כלפי מעלה לעומת הבטן‪.‬‬
‫כמומחה לאותו דבר הכני לבאר פה את ענין הפריעה‪ ,‬הערלה היא המטך העור‬
‫המכסה את הגיד‪ ,‬טהולכת ונמטכת כלפי מטה‪ ,‬ואחרי אטר תכסה את העטרה‘( תלד‬
‫הלוך וצר כעין מטפך ותכלה למטה מראט הגויה בפה צר מאד• עור הגיד כנודע‬
‫מסוגל להטטך ולהתכווץ במדה מרובה מאד‪ ,‬ועל כן מיד אחר כריתת הערלה‪ ,‬עור‬
‫הגיד מתכווץ והולך כלפי מעלה‪ ,‬ואז הננו רואים‪ ,‬כי על ראט הגויה נטאר ״עור רך"‬

‫‪ C‬ככורע יש מחלוקת בין־ חפוסקים טח נקרא בטם עטרח! אם רק חצבגון הגבוד‪ .‬חמ?י‪,‬ז את‬
‫אחורי הראש)מה שקורין המנתחים בשם ‪ (Corona glandis‬או כל הבשר חנמםא מחגבנון הזח ולמעלה‬
‫)מה שקורין המנתחים בשם ‪ .(glane‬מבלי להכריע בין שתי דעות אלו הסכמתי לקרוא בשם עטרה‬
‫להגבנון )‪ (Corona glandis‬ובשם ראש הגויה לראש הגיר )‪ ,(glans‬אעפ״י שידעתי כי גם השט ״ראש‬
‫הגויה" עוד לא הוברר אצל המפרשים )עיין יו״ד סימן רם״ד סי׳ ב׳ וש״ך וט״ד שם‪ ,‬ועיין תוספות‬
‫יום טוב למסכת נגעים פ״ו(‪.‬‬
‫‪205‬‬
 ‫דדק כקליפת הטרם‪ ,‬הנקרא א‪1‬ל הפרכתחים בטיס ״קרום הריר טול העילה'" )‪Lamina‬‬
‫‪ .( mucosa praeputii‬״הערר היד" אר הקרום הפניטי טל הערלה אין בר עדרקי דם‬
‫כלל‪ ,‬רלר הייכר יכרלים לחתרך ארחר• בסכין לא היה טרציא דם כלל‪ ,‬רמכל טכן טלא‬
‫היה ״טרציא דם רב טאד" כברו* טטפחד הטחבר‪ .‬הערר היד מדרבק כטר בדבק אל‬
‫העטרה ראל ראט הגויה‪ ,‬רטעצטר לא יתפרד טמנו)אצל הבלתי נטולים יטאר ההררם‬
‫הפניטי טדובק אל ראט הגויה על פי רוב במוטיד כל הטנה הראטרנה ליטי חייהם*(‪.‬‬
‫אצל הטוטלטנים ואצל הקראים טאין להם טצות פריעה‪ ,‬יטאר ״העור היד" טדובק‬
‫אל ראט הגויה כטו טהיה קודם הטילה‪ ,‬ורק במטך יטים אחדים יתכווץ ויפרד טן‬
‫העטרה ויתחבר עם טפת הפצע טל עור הגיד‪ .‬טובן טאליר טפצע הטילה לא יוכל‬
‫אצלם להרפא בזטן קצר כטו אצלנו היהודים‪ .‬אבל יט טהקררם הרך טאיננו טכוסה‬
‫אצלם בעור‪ ,‬יעלה טחית בטר חי טיתהפך אחר כן לצלקת‪ ,‬ויתקרם בגליד טל עור‬
‫טיקבל תטונת ערלה טלידה וטבטן; או יקרה טעור הגיד יצבה בטטך יום או ירטים‬
‫אחר הטילה‪ ,‬ועל כן יתארך עד טיכסה את כל הקרום הרך‪ ,‬רטפת הפצע טל ערר‬
‫הגיד תתחבר עם טפת הפצע טל העור הרך‪ ,‬עד טיהא נראה כאלו לא ניטול ■הילד‬
‫כלל‪ .‬אם כה ואם כה טצות טילה לא תטיג את טטרתה‪ ,‬ולפיכד גזרו חז״ל! ״טל ולא‬
‫פרע כאלו לא טל"‪ .‬כדי לקיים טצוה זו‪ ,‬הטוהל תופס את טפת הקרום בצפרני טתי‬
‫ידיו ו ק ו ל פ ו טראט הגויה‪ ,‬לפעטים גם ט ב ל י ל ק ר ו ע א ו ת ו כלל ‪ ,‬רטפטילו‬
‫לאחוריו לטען יתחבר טיד עם טפת הפצע טל ערר הגיד‪ .‬ורק על פי רוב יקרה טפי‬
‫הקרום הוא קטן וצר טאד‪ ,‬ולא נוכל להחזירו לאחוריו מבלי אטר יקרע מעט אצל‬
‫טפתו‪ ,‬אבל הדבר הזה לא יסבב כל כאב להיד הנטול‪.‬‬
‫הננו רואים אם כן טאק על פי טהפריעה עצמה לא באה אלא לטטרה דתית‪,‬‬
‫כדי טלא יתרבו ״מטובי ערלה" ביטראל‪ ,‬אבל יט בה גם תועלת גדולה ונכבדה מצד‬
‫חכמת הרפואה‪ ,‬כי על ידה ימהר פצע הטילה להעלות ארוכה‪ .‬ולו לעצתי טמעו‬
‫הקראים‪ ,‬כי עתה יעצתי להם להנהיג אצלם את הפריעה‪ ,‬אם לא לטם טצוה‪ ,‬על כל‬
‫פנים מצד תועלתה הגדולה‪.‬‬
‫נטובה עתה לבקרתנו‪ .‬חד׳ל לא תקנו טעולם כי הפריעה תעטה דוקא בצפרנים‬
‫כמו טיחטוב הד׳׳ר דעמבא‪ ,‬אבל תקנה זר אך למותר הוא‪ ,‬מפני טאי אפטר לעטותה‬
‫באופן אחר! באצבעותיו לא יוכל הטוהל לתפוס את הקרום הדק הדבוק אל ראט‬
‫הגויה‪ ,‬ועל כן הוא תופס אותו בצפרניו‪ .‬הנני טונה עוד הפעם את דברי‪ ,‬הפריעה‬
‫אילנה קריעה‪ ,‬כי אם גלוי העטרה בלבד• הטוהל מתכוון לקלוק את העור הרד מעל‬
‫העטרה ולא לקרוע אותו‪ ,‬ורק אם אי אפטר לקלוק בלי קריעה אז יקרע אותו‪ .‬יעטה‬
‫זאת המוהל בכל אופן טירצה ובכל אופן טיוכל ו ב ל ב ד ט ל א י ט ת מ ט ב ס כ י ן ‪ ,‬כטו‬
‫טיעץ המחבר לחז״ל‪ .‬הבין לא אוכל‪ ,‬איד יחתרד הטוהל בסכין חדה את הקרום הדק‬
‫הדבוק אל ראט הגויה‪ ,‬הלא יפצע את הראט פצע אטר לא יוכל להרפא*(‪.‬‬
‫‪ 0‬את קוראיהו הרופאים נבקש לעיין על אדוח הדבוק הזה הנקרא בשם ״עפיטעליאלע‬
‫פערקלעבוגג" ‪Geihardts HdB. der KinderkraDkheitea, Bd. IV, 6. Teil. Bokai, Urogenital-‬‬
‫‪. organe, S. 120‬‬
‫‪ C‬הרב הגאון ר׳ אליהו פוסק בספרו ״כורת הכרית" )לעמבערג תרנ״ג( מביא לד‪.‬לכה בפירוש!‬
‫״בגדול מותר לחתוך עור הפריעה בסכין או במספרים ובקטן אסור"‪ .‬פה אעיר הי אני‪ ,‬אם יקרר‪ .‬לי‬
‫שהפה של עור הפריעה הוא צר מאד‪ ,‬עד שלא אוכל לתופסו בצפרני‪ ,‬הנני משתמש במספרים שהענק‬
‫‪206‬‬
 ‫מדות גדולה טדה המחבר באטרר! ״רדוד יותר תתקפל תקנת הפרידה דל ד״לב‪,‬‬
‫אם נגיד ונוסיק כי דל הגיד מצד הבטן נמצא דורק גדול לפי ארבו‪ ,‬אטר דל ידי‬
‫החחוד בסכין יוכל להפצד ולהוציא דם רב מאד‪ ,‬לא כן בפרידה‪ ,‬אז לא יצא דם לו‬
‫גם יפצד"‬
‫״דורק גב הגיד' ) ‪ (Arteria dorsalis pen.‬מונח לא בהקרום הדק הניתן לפרידה‬
‫במו טויחטוב המחבר‪ ,‬כי אם בדור הגיד לכל ארכו‪ ,‬ודל כן כבר נחתד הדורק הזה‬
‫בשדת כריתת הדרלה‪ ,‬ודל כן אין לנו לפחוד דוד פן הפגד בד — כי א י נ נ ו ! דם רב‬
‫לא יצא ממנו אחרי כריתתו לא לבד אצל הילדים שהוא דק כחוט הטדרה‪ ,‬כי אם דל‬
‫פי רוב גם אצל הגדולים‪ .‬נזילת דם מפצד המילה אצל הגדולים היא דל פי רוב‬
‫מדורק אחר‪ ,‬המונח דל הדבר השני של הגיד לדומת כים הביצים‪ ,‬והנקרא בשם ״דורק‬
‫הרסן" )‪ .(Arteria frennli‬אצל ■מרבית הילדים יחתד דורק הרסן בשדת המילה‪ ,‬ובכל‬
‫זאת חיים וקימים אנחנו ת״ל מימי אברהם אבינו ודד היום הזה"( י ובבל זאת נזהרים‬
‫מוהלים מומחים להחזיק את חסכין בשדת כריתת הדרלה לא בזוית נצבת‬
‫)פדרפדנדיקוליאר( אל אויד חגיד כי אם מדט באלכסון! מלטדלה למטח ומאחור‬
‫לפנים‪ ,‬לבלי נגוד בדורק הרסן המונח בתחתיתה של הדטרה*(‪.‬‬
‫אבל כל האמור למדלה יש לו דנין רק אל החיתוך ולא אל הפרידה‪ ,‬ובל חקירת‬
‫המחבר דל דבר הפרידה אין לה דנין כלל אל שאלת השחיטה‪ ,‬ולא נוצרה אלא כי אם‬
‫למדן יאמינו לו הנוצרים התמימים כי לא ניתנה שחיטה לישראל אלא בשביל הרקת‬
‫הדם בלבד‪ ,‬וכי מטרתה היא שמירת הבריאות‪.‬‬
‫סכין פגומה פוסלת בשחיטה‪ ,‬לדדת המחבר‪ ,‬מקל וחומר‪ .‬הלא כה דבריו! ״כל מכה‬
‫הבאה דל ידי סכין חדה ומורטה תפליט דם רב וכל מכה הבאה דל ידי סכין כהה‬
‫תפליט דם מדט ‪ . . .‬ו א ם ב ה א צ ב ד ו ת ששם ק ט נ י ם ה ם כ ל י ה ד ם כך‪,‬‬
‫ב ה צ ו א ר על א ח ת כ מ ה ו כ מ ה ‪ .‬לא כאלה פצע שנעשה ד״י סכין שאיננה חדה‬
‫ובפרט שאיננה חלקה‪ ,‬דל ידי פצע כזה לא יאבד דם רב‪ .‬עתה הנקל להבין מדוד‬
‫אמרו חז״ל! סכין שפיה חלק ולא חד אפילו מוליך ומביא כל חיום שחיטתו כשרה"‪.‬‬
‫המאמר הזה נאמר כנודע על דרך ההפלגה ובכלל הוא קשה ההבנה; אבל כנראה‬
‫דעת חז״ל היא כי צער בעלי חיים הבא על ידי פגימה גדול הרבה מאד מהצער שבא‬
‫על ידי סכין כהה‪ ,‬אם רק הוא חלק‪ .‬אבל מדוד נ ק ל להבין את המאמר הזה על פי‬

‫תאחד מחם הוא דק מאד אבל יש בראשו כפתור כגול וקטן‪ ,‬ואותו אני מבנים בין ראש חבויה וביו‬
‫העור הרך וחותך מעט את שפחו‪ ,‬כדי להקל לי את הפריעה ; ומנהגי זה איננו מתנגד אל הדיו כלל‪,‬‬
‫אבל הדבר הזה דורש זהירות יתירה‪ ,‬ומותר רק לרופאים ולא למוהלים בלתי רופאים‪ ,‬כי יש לפחד‪,‬‬
‫פן יכנים המוהל במשגה את ראש הענק אל פי צנור השתן‪ ,‬תחת להכניסו בין ראש הגויה ובין העור‬
‫הרך‪ ,‬והדבר הזה יוכל להביא את הילד לידי סכנה גדולה ‪.‬‬
‫סכנה מנזילת דם תבוא )ות״ל רק לעתים רחוקות( על שני פנים ! או שהמוהל לא נזהר ונגע‬
‫בסכינו בשעת חתוך הערלה בראש הגויה‪ ,‬או שהיה הילד נצר ממשפחה של העמאפיליים )שמתו‬
‫קרוביו מחמת מילה(‪ ,‬עיין ספרי “‪ r.‬־‪ CseMeEBJi 0 rcMo^HjiBH b laaMy^e. 0. H, E. 1884‬״‪.‬‬
‫*( זה מכבר הוריתי למוהלים אחריט ממכירי לעשות כן‪ ,‬וכן יורה גם הפרופיסור האנגלי עריקסען‬
‫בספרו שנעתק גם ללשון רוסית “‪?. xHpyprM, Tom H. C. B. 1881‬׳‪Teopenraecsaa h npaEra‬״ ‪.‬‬
‫רמה מאד נהניתי לראות כזאת גם בספרו של הרה״ב ר׳ אליהו פוסק שמביא בשם ספר מנורת‬
‫המאור לדינא‪ ,‬וז״ל‪ :‬כן יראה לחתוך לצד הבטן יותר מעט מאשר לצד הרגלים‪ ,‬ולא הרבה יותר‪ ,‬וכל‬
‫מה שהערלה יותר קטנה‪ ,‬יותר יפחות בחתוך לצד הרגלים‪ ,‬ויחתוך באלכסון וכו׳‪.‬‬
‫‪207‬‬
 ‫טוטתר טול המחבר — פליאה דעת ממני‪ .‬כנראה יחטורב המחבר כי אחר אשור ״כח‬
‫ההרגט טל בעה״ח אוכלי עטב קטן הוא מאד" אין לכר לחרטו‪ ,‬אם ידלין* ריביא כל‬
‫היום‪ ,‬אבל הפגימה תעטה קריעה או פריעה בצכורי הדם והפצעים הבאים על ידי‬
‫פריעה יפליטו רק דם מעט‪ ,‬לפיכך פוסלת הפגימה בטחיטה‪ ,‬יען כי מטרת הטחיטה‬
‫היא להוציא כל הדם מן האברים כדי טלא יתקלקל הבטר‪ ,‬רביחוד במקומות החמים ‪. . .‬‬
‫אבל בכל אופן הקל־וחומר טהביא המחבר צולע מעט על ירכו‪ .‬האמנם יחטוב המחבר‬
‫באמת ובתמים טאם לחתוד את מזרקי הדם הגדולים הנקראים בטם עורקי הטינה‬
‫)‪ (Carotides‬בסכין פגומה‪ ,‬אז יצא מהם רק דם מעט? האמנם יאמין כי על ידי הטריטה‬
‫הקטנה טתטרוט הפגימה בכתלי העורקים הגדולים האלה יקרט הדם הדופק בהם‬
‫בחזקה‪ ,‬ויחדל לזנק כמו טיקרט בתרד לימי הדם הדקות אטר בבטר האצבע?‬
‫והקל וחומר‪ ,‬טדן המחבר מה תהא עליו? איכא למיפרד! מה לכלי הדם טבאצבע‬
‫טכן הם קטנים ומתמזמזים על ידי פגימה ולפיכד הדם לקרט בתוכם’(‪ ,‬תאמר בעורקי‬
‫הצואר טהם גדולים וחזקים ואין הפגימה פועלת עליהם כלל?‬
‫אבל כל הפלפולים האלה אד למותר הם‪ ,‬אחר אטר לפי דעת חכמי התלמוד‬
‫א ח ת הי א ל נ ו ‪ ,‬אם ב ט ע ת ט ח י ט ה יצא מן ה ע ו ר ק י ם דם רב‪ ,‬או מעט ‪,‬‬
‫או לא תצא מ ה ם א פ י ל ו ט פ ה א ח ת ‪ .‬הלא מטנה מפורטת היא בחולין ״ ה ט ו ח ט‬
‫ב ה מ ה ח י ה ו ע ו ק ולא יצא מ ה ן ד ם כ ט ר י ם "’(‪ .‬והדין הזה לית מאן דפליג עליה‬
‫והרקבע להלכה ביורה דעה )סימן כ״ח סעיק כ״ב(‪ .‬מפני טעל פי הדין דם טלא פירט‬
‫מן האברים הוא מותר‪ ,‬אעפ״י טלדעת המחבר הוא מקלקל את הבטר‪ .‬ורבותא יטמיענו‬
‫הרטב״א‪ ,‬טאם לא יצא דם בטעת טחיטה אין חוטטין לטחיטת הורידין לא לבד בבהמה‬
‫כי אם גם בעוק‪ ,‬דהא ״לא נתעורר הדם לצאת" ומותר לצלותם טלמים‪ ,‬והדבר הזה‬
‫‪.‬‬ ‫הוקבע להלכה בהגהת הרמ״א )יו״ד סימן כ״ב סעיןז ב׳(‪.‬‬

‫‪YI.‬‬
‫יטמחו הקראים ויגילו ההולכים בעצת ענן‪ ,‬כי קם להם באחרית הימים גואל‬
‫מקרב הרבנים טנואי לפטם‪ .‬ואנחנו — אנחנו לא נטמח ולא נתעצב‪ ,‬רק נתמה תמוה‪.‬‬
‫אם נתבונן אל חלוקי הדילים בהלכות טחיטה טבין תורת הקראים ובין קבלת‬
‫חכמי התלמוד‪ ,‬אז נראה כי מתאימים הם עם הבדל הטקפתם על היחס טבין הטחיטה‬
‫והוצאת הדם‪ .‬לפי דעת בעלי הקבלה הטחיטה היא מצוה בפני עצמה ואין לה כל‬

‫‪ 0‬כידוע בההמת הרפואה‪ ,‬הדם העצור בתוך צנודיו לא יקרש לעולם כל זכלך טוהתלי* הצנור‬
‫מבפנים הם הריאים ושלמים‪ ,‬ורח כאשר ישתנה טבע הכתלים על ידי מחלה או על ידי־ מכה הזקה‬
‫מבחוץ או י^רש הדם בתוך הצנור ‪.‬‬
‫‪ 0‬לפי דעת המפרשים חיה ועו!ש איצטריכא ליה‪ :‬דאן‪ £‬על גב דטעונין כסוי הדם‪ ,‬הני מילי‬
‫שיצא הדם בשעת שחיטה ‪ ,‬אבל לא יצא דם ‪ ,‬לא חייביה רחמנא להוציא דם ולכסות ‪ .‬לדעתי עיקר‬
‫החילוק בזה שבין חכמי התלמוד וחכמי הקראים הוא בהבנת הכתוב)ויקרא י״ו י״ג( אשר יצוד ציד‬
‫חיה או עוק אשר יאכל‪ ,‬ושפך את דמו וכסהו בעפר‪ .‬לדעת הקראים הפעל ״ושפך" הוא על דרך‬
‫הצווי‪ ,‬ושיעור הכתוב הוא כך‪ :‬אם'יצוד ציד חיה ועוק הוא מחויב לשפוך את דמו ולכסות אתו‬
‫בעפר; ולדעת חכמי התלמוד הפעל ״ושפך" הוא על דרך התנאי‪ ,‬כלומר אם ישפוך את דמו אז הוא‬
‫מחויב לכסותו בעפר‪ ,‬אבל הדשות בידו לשחוט אותם מבלי לשפוך את דמם ‪ ,‬ואז הוא פטור ממצות‬
‫^‬ ‫כסוי הדם ‪.‬‬
‫‪208‬‬
‫עסק עם הוצאת הדם פון האברים‪ ,‬והכפוי הקראים סוברים בי כל עיקרה טול מצרת‬
‫פוחיטה הוא להוצאת הדם‘ (‪ ,‬ולפיכך!‬
‫‪ (1‬בעלי הקבלה מסתפקים בטני סימלים! קבה ווטט‪ ,‬והקראים דורטוים ארבעה‬
‫סימלים דוקא! קלה‪ ,‬ושט ושלי ורידים‪.‬‬
‫‪ (2‬לדעת בעלי הקבלה העובר ליתר בשחיטת אטו‪ ,‬בין שלא כלו חדשיו ובין שכלו‬
‫חדשיו; ואעפ״י שדמו אסור‪ ,‬אילו טעון שחיטה‪ .‬והקראים סוברים‪ ,‬עובר אילו ליתד‬
‫בשחיטת אמו‪ ,‬ואם לא כלו חדשיו הוא לבלה‪ ,‬ואם כלו חדשיו‪ ,‬אפילו לא הפריס על‬
‫גבי הקרקע טעון שחיטה בפלי עצמו‪!(*.‬‬
‫‪ (3‬לדעת בעלי הקבלה הבהמה ליתרת בכריתת הסמלים‪ ,‬ואם הוסיק לשחוט עד‬
‫שהתיז את הראש הרי הוא כחותך בשר בעלמא‪ ,‬והבהמה לא תתלבל על ידי זה )חולין‬
‫ל׳ ע״ב‪ ,‬ועיין ביו״ד ס׳ כ״ד סעיק ה׳‪ ,‬ובש״ך ובט״ז שם(‪ .‬ולדעת הקראים‪ ,‬אם הוסיק‬
‫לשחוט^עד שלגע בסכילו במוח השדרה פסולה‪ .‬ר׳ אהרן בן אליהו ליקומודיאו בספרו‬
‫״גן עדן" אילו לותן טעם לזה כלל‪ ,‬אבל לראין הדברים שהקראים לשעלו בזה על המאמד‬
‫של שמואל בשם ר׳ חייא! ״השובד מפדקתה של בהמה קודם שתצא לפשה — מבליע‬
‫דם באברים"‪(’ .‬‬
‫בספרי התלמוד לא לשאר כל זכד לחלוקי הדעות שהיו בין הצדוקים והפרושים‬
‫בהלכות שחיטה‪ .‬אולם אם ללך בעקבות הד׳׳ר הרכבי)ובעקבות החוקר הלכבד הזה‬
‫הלא לוכל ללכת בטח( כי הקראים אילם כתה חדשה שקמה בישראל‪ ,‬כי אם הם יתר‬
‫הפלטה הלשארה מכת הצדוקים‪ ,‬שלא יכלה להתקיים בגלוי אחר חרבן הבית‪ ,‬אז יש‬
‫לשער כי דעת הקראים בזמן הזה היא היא דעת הצדוקים בימים ההם‪ .‬אדמה־ כי יש‬
‫ללו רשות עוד ללכת הלאה ולשער‪ ,‬כי הלבות שולות כמר דילי ״שחיטה יבשתא" ודילי‬
‫״בן פקועה" לא לקבעו מאת הפרושים אלא כדי להוציא מלבן של הצדוקים‪ ,‬כי‬
‫השחיטה מצוה בפלי עצמה היא ואין מטרתה להוציא את הדם מן הגוק‪ .‬וביחוד‬
‫קרובה ההשערה׳ הזאת ביחס אל ההלפך! ה'לפלאה‪,‬של ר׳ שמעון שזורי‪ :‬״)בן פקועה(‬
‫אפילו בן ה׳ שלי^ו וחורש בשדה טךגיטת אמו מטהרתו )ודילי ט ר י פ ו ת אין ל והג ים\‬
‫בו( וכן היה ר״ש שזורי מתיר ע לו ובן בלו עד סוק כל הדורות" )חולין ע״ה ע״ב‪,‬‬
‫יו״ד סי׳ י״ג(‪ .‬לקבוע־ הלכה כזו לדבר שלא יקדה כלל‪ ,‬או לדבר שיקרה רק לעתים‬
‫'‬ ‫רחוקות מאד צריכה להיות סבה לכבדה^(‬

‫‪ c‬וז״לר׳ אליהו בטייצי בספדר אדרת אליהו)עניך שחיטה פ״‪ : 0 .‬״הברנה בטהיטה היא הרצאת‬
‫הדם מכל אברי‪ 1‬החי בפעולה היותר קלח ‪ ,‬ולכן אמרו החכמים טצריך בטחיטה לברות ארבעה‬
‫סמנים ‪ . . .‬לא בפי מד‪ .‬שפסקו בעלי הקבלה שאין צורך בשחיטת הורידין ״ ‪.‬‬
‫*( אעפ״י טעיקר טענותיהם טל חכמי הקראים הוא נגד הכלל טל חו״ל‪ :‬״ עובר ירך אמר הוא ״‪,‬‬
‫אבל מובן מאליו שגם משום הוצאת דם'נגעו בו‪ .‬בי היא הנותנת! מפני שיטילו שטה טל מרוצת‬
‫הדם בפני עצמו שאיננה מתרוקנת בטיחיטת אמו‪ ,‬לפיכך סוברים עובר לאו ירך אניי הוא‪ .‬בבל אופן‬
‫׳ ‪■-‬‬ ‫הרבנים שמתירים אותו בשחיטת אמו‪ ,‬אינם חוששים להוצאת דמו‪.‬‬
‫*( בעל אדרת אליהו)ענין שחיטה פ״ה( מביא בשם ר׳ שלמה הנשיא עור טעם אחד! ״התירה‬
‫התירד‪ .‬כאב השחיטה ומה טהוסיק עליו לא יכשר‪ ,‬ועל זד‪ .‬יתחייב השוחט בעת שיתחזק רעיונו ‪,‬יי‬
‫נטלם פועל השחיטה שלא יוסיק לכרות מאומה"‪ .‬בכל אופן גם הטעם טד‪.‬באתי אמת היאי‪^ .‬‬
‫‪.‬‬ ‫*( עיין; דור דור ודורשיו חלק א׳‪ ,‬צד ‪ 112‬ואילך‪.‬‬
‫‪209‬‬
 ‫האם בצדיה יצא המחבר ללחום אה טלהטת הקראים נגד הרבנים? אין כל ספק‬
‫כי לא בצדיה‪ ,‬כי אם ~ בבלי דעת‪ .‬כלכו יודעים את אהבת הד״ר דעטבא לתורת‬
‫הרבנים‪ ,‬אשר חרק את נפשו ללחום נגד צורריה‪.‬‬
‫בצאת הד׳׳ר דעמבא המערכה ללחום נגד האכטיסטיטים ראינו ושמחנו‪ ,‬כי‬
‫כמלומד מלחמה יודע הוא לשוק את אויביו עקב ״בנקודת רפיונם"; הוא ידע כי‬
‫אירופה אוהבת לאכול בשר בריא וטוב‪ ,‬הוא ידע כי אירופה של קץ המאה התשע‬
‫עשרה דואגת יותר לכיסה מאשר תדאג לנפשה‪ ,‬ויזכיר לה כי בשר שחיטת היהודים‬
‫טוב ובריא‪ ,‬גם יוכל להתקיים זמן מה מבלי אשר ירקב‪ ,‬ועל כן אין בו משום דררא‬
‫דטטונא‪ .‬ובדבר הזה אמנם היתה הצדקה אתו‪ ,‬כי השוחטים בזמן הזה הלא ישחטו‬
‫גם את הורידים‪ ,‬ועל כן באמת טוב הוא בשר השחוטה מבשר הנחורה‪ .‬אז יחשוב‬
‫הד״ר דעמבא בלבו לאטר‪ :‬אם כן הדבר‪ ,‬מדוע זה לא נאמר‪ ,‬כי זאת היתה גם כ ו נ ת‬
‫נותן התורה‪ .‬וכי מאי איכפת ליה להקב״ה למי ששוחט מן הצואר או לטי ששוחט‬
‫מן העורק‪ ,‬אלא לא נתנה מצות שחיטה לישראל כי אם לשמירת הבריאות‪ .‬ואם‬
‫מצות שחיטה היא לשמירת הבריאות‪ ,‬מדוע לא תהיינה גם הלכות טרפות לשמירת‬
‫הבריאות‪ ,‬ומדוע לא יהיה גם איסור שעטנז לשמירת הבריאות? בידי איש חרוץ‬
‫במלאכתו תוכל חכמת הרפואה לבאר את כל אשר תתאו נפשל‪ .‬והנה לפנינו שטה‬
‫שלמה בחקר הדת‪ ,‬שטה ערוכה לפי טעם אירופה של סוק המאה התשע עשרה‪.‬‬
‫איך'היתה דעת התלמוד בזה נראה מן הספור הזה‪.‬‬
‫״שאל גוי אחד את ר׳ יוחנן בן זכאי‪ :‬אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין‬
‫כשפים! אתם מציאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם‬
‫מטמא למת‪ ,‬מזין עליו ב׳\ג׳ טיפין ואתם אומרים לו! טהרת‪ .‬א״ל; ראית אדם שנכנסה‬
‫בו רוח תזזית? א״ל!^דןן! א׳־ל! ומה אתם עושין לו? א״ל! מביאין עקרין‪ ,‬מעשנין תחתיו‬
‫וכד‪ .‬א׳׳ל! ישמעו אזני' ‪ 4‬מה שאתה מוציא מפיך! כך הרוח הזה רוח טומאה וכד מזין‬
‫עליו מי נדה והוא בורח^ לאחר שיצא‪ ,‬אדיו לו תלמידיו! רבנו‪ ,‬לזה)שאינו יודע אלא‬
‫תורה שבכתב לבד( דחית^״בקנה‪ ,‬לגו)בעלי •ההלכה( מה אתה אומר? א״ל! חייכם‪ ,‬לא‬
‫המת מטמא ולא המים מטהרין‪ ,‬אלא אמר הקב׳^הדחקה חקקתי‪ ,‬גזרת גזרתי‪ ,‬אי אתה‬
‫‪-‬‬ ‫רשאי לעבור על גזרתי!" )במדבר רבה פרשה י׳׳ט^‬

‫‪{vn.‬‬
‫אם היסודות שבנה עליהם המחבר את שרצותו ההיגיענית של שחיטה רעועים הם‬
‫מאד ואינם יכולים לעמוד גם בפני בקורת מצויה‪ ,‬הנה ינעם לי מאד להודות‪ ,‬כי‬
‫טובות ונכוחות מאד וזן הראיות‪ ,‬שעל פיהן יוכיח המחבר את קדמות השחיטה‬
‫בתמונתה אשר לה היום‪ ,‬ובכל לבי הנני נותן לפעלו צדק בדבר הזה‪.‬‬
‫הראיה שן תקראים‪ ,‬שהם לפי עדות הד״ר הרכבי שרידי פליטי הצדוקים‪ ,‬תוכיח‬
‫לכי כי היתה לשחיטה ורובי הלכותיה )חלידה‪ ,‬דייסה‪ ,‬הגרמה וכד( נהוגה אצל‬
‫היהודים עוד לפני הפרד הצדוקים מעל הפרושים"(‪ ,‬והראיה מן הכותים תוכיח לנו‬

‫‪ Q‬חדמב׳^ם )ד‪.‬״ש פ״ד הלבה ט״ז( פוסק לד‪.‬להה! ״ אלו הצדוקין ובו׳ ותלמיידייהו ו כ ל ה ט ו ע יי ם‬ ‫‪-‬‬
‫א ח ר י ח ן ‪ -‬שאיג)י פואמייניט ב ח ו ל ח ש ב ע ל פ ח שחיטווך אסורה‪ .‬ואט טחטו בלפני־הו‪ ,‬הרי* וו‬
‫מותרת‪ .‬שאיך איסור שחיטחן אלא שמא יעלקלו‪ ,‬וחם אינן מאמתי־ן בתורת השחיטח‪ ,‬לפיבך אתך‬
‫‪210‬‬
‫‪, .V‬‬
‫כי ערד הרבה מארת טכים לפני זה קבלר הכרתים אה דהי הטחיטוה כון היהודים‪ .‬ראם‬
‫גם נרדה לדברי קירכהיים'( כי עד ימי אלכסנדר מרקדרן חיר היהודים עם הכרתים‬
‫באחרה וריעות‪ ,‬ררק מימי אלכסנדר ראילד חדל להירת כל טיח רטיג ביניהם‪ ,‬בכל זאת‬
‫יותר תתקבל על הלב הטערת המחבר‪ ,‬כי מנטה הכהן‪ ,‬אטד יסד את ההיכל על הר‬
‫גריזים‪ ,‬הוא אטר הנהיג את טחיטת היהודים בין הכרתים‪ ,‬בראטרנה אולי רק לצרכי‬
‫המזבח‪ ,‬אבל אחרי כן התפטטה גם לטחיטת חולין‪.‬‬
‫ראית המחבר מן המאמר הידוע ״יוחנן כהן גדול בטל את הנוקפים" כלומר את‬
‫המכים*( על ראט הטור לפני הטחיטה‪ ,‬והתקין להם טבעות להכניס את צוארי‬
‫הטורים לתוכן — הראיה הזאת תוכל להוכיח לכו רק כי היתה הטחיטה בבית‬
‫המקדט מן הצואר ולא מן העורק‪ ,‬מה טלדעתי איננו צריד לראיה כלל‪ ,‬כי בכל פעם‬
‫טנזכרה טחיטה בתורת כהנים נמצאה תקרובת הדם בצדה‪ ,‬ובטחיטה מן העורק אין‬
‫מקום לקבלת דם‪ .‬אולם המחבר אומר! ״אי אפטר לטער כי נהגו בבית המקדט בדקירה‬
‫בעורק‪ ,‬יען כי הטביחה הזאת אס ורה לעטותה גם יחד עם הטחיטה*(‪ ,‬באטר מסבבת‬
‫נאמניןלומי לא קלקלנו"‪ .‬ביוד חדבר בי במלות ״והל הטועיס אחריחןי" בונחו על תקראים שבימיו‬
‫שהוא חושב אותם לתלמידי הננדוקים )בדעת הד״ל הלבבי(‪ .‬אולם מדבליו ״ותט אינן מאמינים‬
‫כתולת השחיטה" אין להקשות על המחבל המוכיח ב‪ 1‬נדק‪ ,‬בי היתה השחיטה עוד בימים הקדמונים‬
‫מקובלת אצל כל מפלגות ישלאל וא״ב בם אצל הצדוקים‪ .‬לדעתי‪ ,‬בונת הלמב״ם היא‪ ,‬שהננדוקים‬
‫וחקלאים הטועים אחליהם אינם מאמינים ב ת ו ל ת השחיטה טל הפלושים ‪ ,‬כי אם מהמילים בה‬
‫הלבה יותל מן הפלושים )במו למשל בשחיטת הולידים ובבל הדבלים השייכים לחלקת הדם(‪.‬‬
‫ואע״ג דליכא מידי דלדידהו הוי טלי ולדידן הוי אסול‪ ,‬בבל ואח אינם נאמנים לאמל לא קלקלנו ‪,‬‬
‫משום דבבי האי גוונא חשידי ״ אלפני עול לא תתן מכשול"‪ ,‬אחלי אשל בעיניהם טל הקלאים ב ו י ם‬
‫ב ל ם ב ח ז ק ת א ו כ ל י נ ב ל ו ת ה ם ‪ ,‬ולמה וה ידקדקו לשחוט בעדם בלאוי‪ .‬תדע לך שבן היא‬
‫בונת הלמב״ם‪ ,‬שהלי מקות ההלכה הזאת היא הבלייתא )חולין ג׳ ע״ב( ״שחיטת כותי מוחלת‪,‬‬
‫בד״א בטישלאל עומד על גביו"‪ ,‬ובמו דאוקמה אביי‪ ,‬ואע׳״ג דנמנו אח״ב על שחיטת כותים ואסלוה‬
‫מ״מ ״צדוקים ובייסותין לדידן‪ ,‬בכותים קודם שעטאום בנבלים דמי" )מלשון הבסק משנה(‪ .‬ובנוגע‬
‫אל הכותים הלא לית מאן דפליג שהיו מודים בשחיטד‪ ,.‬ואע״ג דלא בתיבא אחזיקו ב ה‪ ,‬ובל מצוד‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫שדיחזיקו בה מ ד ק ד ק י ן ב ה ה ל ב ה י ו ח ל מ י ש ד א ל ‪.‬‬
‫אולם ד׳ בצלאל בתשובותיו)דיובא בהש״ך לם׳ ב׳ סעיק ט׳( מחלק בין הצדוקים שבזמן הקדום‬
‫ובין חקלאים שבזמן הזה ‪ .‬לדעתו ביון שד‪.‬קלאים אינם איבלים משחיטת ישלאל‪ ,‬שחיטתן אסולה‬
‫אפילו ישדאל עומד על גביו‪ .‬אבל בנלאה חחמיל ל׳ בצלאל לא מפני שהוא חולק ב ד י נ א על הלמב״ם‪,‬‬
‫כי אם למגדל מלתא ‪ ,‬בי לא לכבוד הוא לנו בעלי הקבלה ‪ ,‬לדידאות בי דתנו עומדת בשפל המדלגת‬
‫׳מדתם‪ ,‬ולאכול משחיטת הקלאים בשעה שהם אינם אוכלים מטחיטחנו‪.‬‬
‫} ( עייף דוד דוד ודודשיו חלק דאשון‪ ,‬צד ‪.83‬‬
‫*( המחבל שבאל את המלח ״נוקפים" = ״מכים"‪ ,‬צדק לק על פי הילושלמי)סוטה(‪ ,‬אולם‬
‫מתנגד אל המסול לנו בשם שמואל! ״חיו מסלטין לעגל בין קלניו‪ ,‬בדי טיפול דם בעיניו‪ ,‬אתא‬
‫איד‪.‬ו ובטיל משום למחזי בי מומא"‪) .‬סוטה מ״ח ע״א(‪ .‬והביאול חזה נתקבל מהל״ם וחל״ש‬
‫בפילושיהם למשנה דמעשל שני‪ .‬אבל חגמלא מביאה שט ״במחניתא תנא שהיו חובטין אותו‬
‫קמקלות בדלך טעושין אותו לפני עבודה זדה‪ ,‬אמד להם)יוחנן בה״ג(! עד מחי אתם מאכילים טלפוח‬
‫למזבח‪ ,‬שמא נקבה קלוט של מוח )ובקלבניוח הלא אי אפשל לטבול את עצם הגלגולח ולבדוק!( עמד‬
‫והתקין לד‪.‬ם טבעות בקלקע"‪ .‬הבלייתא הזאת תובל להתפלש על פי ידעת המתבל שלפי דעתי היא‬
‫הנבונה‪ ,‬אגב אולחא אעיל בזה‪ ,‬כי מחדבול ״עד מתי אתם מאכילים טלפות למזבח" )שנזבל גם‬
‫בהילושלמי מע״ש ובתוספתא סוטה( יש מקום להביא לאיה לקדמות המשנה ד״אלו טלפות ״‪ ,‬מה‬
‫שהוכחתי בבל במקום אחל בלאיות שונות וחזקות‪.‬‬
‫*( פח אוסל המחבל דקילה בעולקאחל השחיטה‪ ,‬ולמעלה צד ‪ 66‬בהעלה הוא אוסל הבאה על‬
‫הלאש אחל ד״שחיטה מבלי להלאות אח המקול‪ .‬גם בזה טעד‪ .‬בדבל ד‪.‬לכד‪,.‬‬
‫‪211‬‬ ‫=*= ‪1 4‬‬
‫היא הבלעת דם באיברים)חולין קי״ג(״‪ .‬זהר באמת מה עכקרא ״תלי תהי־א בדלא תני א‪/‬‬
‫הדקירה בעורק אסורה רק משום גזל הבריות‪ ,‬אם עזוחט הוא על מלת למכור את‬
‫הבשר לאחרים; אבל איזה גזל יש בדבר הקרב למזבח? אבל כי לא היתה העריסה‬
‫נוהגת בבית המקדש‪ ,‬זהו דבר שהוא למעלה מכל ספק‪ ,‬העריפה היתה משמשת‬
‫רק לעגלה ערופה ולפטר חמור שלא נפדה בשה‪ ,‬אבל לא למה שקרב לגבוה או למה‬
‫שעולה על השלחן‪ .‬בכל ספרותנו העתיקה אין זכר לזה‪.‬‬
‫לו היה צייד להוכיח כי הטבעות שהתקין יוחנן גכהן גדול‪ ,‬היו משמשות‬
‫לשחיטה מן הצואר ולא לדקירה מן העורק‪ ,‬כי עתה היינו יכולים להביא על זה ראיה‬
‫שאין עליה תשובה מהתלמוד הירושלמי )מע״ש פ״ה וסוטה פ״ה(‪ .‬שם נאמר‪ ,‬כי‬
‫״הטבעות היו רחבות מלמטן וצרות מלמעלן" אם כן היה עורק השור )שהוא יותר‬
‫רחב( פונה כלפי הקרקע‪ ,‬והצואר כלפי מעלה‪ .‬לו היתה שם דקירה בעורק‪ ,‬כי עתה‬
‫היו הטבעות צריכות להיות קצרות מלמטן ורחבות מלמעלן‪.‬‬
‫בכל אופן תמים דעים אני עם המחבר‪ ,‬כי לא לבד השחיטה מן הצואר‪ ,‬אבל גם‬
‫עקרי ההלכות של שחיטה )שהייה‪ ,‬דריסה‪ ,‬הלידה וכו׳( היו מקובלים באומתנו מימות‬
‫עולם ומשנים קדמוניות‪ .‬ובכל זאת אומר‪ ,‬כי לא טוב עשה המחבר‪ ,‬בהעבלידו בראש‬
‫הפרק הראשון של החלק השלישי מספרו את השאלה! ״מנין לשחיטה מן התורה?'‪/‬‬
‫‪ .‬כמדומה לי שהמחבר היה יכול להעמיד גם בסוק הפרק את השאלה! ״מנין‬
‫לשחיטה מן התורה?"‬
‫לו שאלני אמש! ״מנין לשחיטה מן התורה?" הייתי אומר לו! בני הלא זיל קרי‬
‫בי רב הוא! הלא מקרא מפורש הוא בספר דברים יפרק י״ז! ״על פי התורה אשר‬
‫יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה‪ ,‬לא תסור מן הדבר אשר יגידר לד ימין‬
‫ושמאל" האין די לך בזה? ואיד אוכל להוכיח לך על פי כללי הדקדוק‪ ,‬כי אם שהה‬
‫או דרס או שחט בסכין פגומה שחיטתו נבלה‪ ,‬אם חכמי התלמוד בעצמם אומרים‪ ,‬כי‬
‫כל זה איננו מפורש בתורה כי אם קבלה בידם‘(‪ .‬אם מאמין אתה לחז״ל — טוב‪ ,‬ואם‬
‫לא — קצר כה אני להומיעד במעט הדקדוק אשר בידי‪, .‬‬

‫‪VIII.‬‬
‫המחבר הוביש אותי משברי!‬
‫בההקדמה לספרו יבטיח המחבר לקוראיו לתת בהכרד הראשון שיצא לאור פרק‬
‫)ד( בשם ״מנין לבדיקה שהיא לשמירת הבריאות"‪ .‬אעפ״י שהמחבר אומר‪ ,‬כי נגע‬
‫בהעכין הזה אך בקצרה‪ ,‬בכל זאת מסיד הפרק הזה את לבי אליו בחזקה‪ .‬הבה נא‬
‫ואראה‪ ,‬אמרתי בלבי׳ את היסודות שעליהם כונן המחבר את שיטתו!‬
‫מרבית הקוראים יודעים‪ ,‬כי אני כותב הטורים האלה‪ ,‬הנני מתנגד מוחלט‬
‫לההשערה ההיגיענית של הלכות טרפות‪ ,‬שאני חושב אותה לדעה נפסדה וכוזבה‪,‬‬
‫שתוכל להביא לדתנו נזק ותקלה יותר הרבה מכל לגלוגי הד״ר וויענער וכל כת דיליה‪.‬‬
‫אני אין לי אלא דברי רב האומר )בראשית רבה פ׳ מ״ד(‪ :‬״לא נתנו המצות אלא לצרק‬
‫בהן את הבריות" )כלומר לצרק את הכסק מן הסיגים ולהבדיל את ישראל מן העמים(‘‬
‫״וכי מה איכפת ליה להקב״ה — מוסיק רב לשאול — למי ששוחט מן הצואר או מי‬
‫‘( גם בדיני שחיטה אצל הכותים נאמר בפירוש! ״אחויקו אע״ג דלא כתיבא" )חולין(‪.‬‬
‫‪212‬‬
‫עערחט בון העררן‪ ?5‬אלא לא כתכר הנוצרת אלא לצדן? בהן את הברירח" אל הבואטר‬
‫הזה לא תתנגד כלל דדת רבנו מטה בן מייטון‪ ,‬כי נוטופטי המאכלות האסורות בכלל‬
‫יט להם מטרה רמה ונטגבה — לחנו את בני יטראל על סי דרכי המוסר‪ ,‬ולהרגיל את‬
‫נסטם מנוער במדת ההסתסקות והרחקת המותרות‪(‘.‬‬
‫אמנם כי סבעים פנים לתורה‪ ,‬ואחד מטבעים פנים אלה תוכל להיות גם ההטערה‬
‫ההיגיענית‪ ,‬רכן היתה באמת‪ .‬אחדים מחוקרי דתנו בימי הבינים הטתעטעו בהטערה‬
‫הזאת ויבארו על פיה את כל המצות טבתררה‪ .‬לפי מצב חכמת הרפואה בימי הבינים‬
‫לא היה הדבר הזה כבד לעטרתו‪ .‬כל המחלות ותרופותיהן התבארו אז על ידי ארבעה‬
‫הנוזלים טבגוק טבדו חכמי יון מלבם )מרה אדומה‪ ,‬טרה לבנה‪ ,‬מרה ירוקה ומרה‬
‫טחורה( ועל ידי ארבע הסגולות אטר בטבע כל הנמצאים )קור‪ ,‬חום‪ ,‬יובט ולח(‪ .‬מפני‬
‫מה דבר פלוני מזיק לגוק? פטוט מאד! מפני טדבר פלוני יט בו מסגולות החום‬
‫רהיובט‪ ,‬ועל כן בבואו אל הגוק פנימה יגביר את המרה האדומה ואת המרה הטחורה‪.‬‬
‫ובהפגט טתי המרות האלה בהגוק תולד מחלה פלונית‪ .‬אבל מבין לנו טדבר פלוני יט‬
‫בו מסגולת החום והיובט‪ ,‬ומנין לנר טהסגולות האלה תגברנה את המרה האדומה‬
‫ואת המרה הטחורה‪ ,‬ומנין לבו טטתיהן יחד תולדנה מחלה פלונית? את כל אלה לא‬
‫נועז אז איט לטאול‪ .‬כן הוא על פי דרך החקירה‪ ,‬והס כל בטר!‬
‫לא כן הוא בימינו היום‪ .‬הפתולוגיא עלתה למדרגת חכמה מדויקת‪ ,‬טאיננה‬
‫נופלת כמעט בדיוקה מחכמת החטבון‪ .‬עתה לא נוכל עוד להטתעטע בהטערות פורחות‬
‫באויר‪ .‬תן לנו — תאמר הבק‪1‬רת היום — דברים מדויקים ומסוימים‪ ,‬טאוכל להבחין‬
‫את אמתתן בפלס הידיעות טרכטנו לנו‪ ,‬ואם אין‪ ,‬גט הלאה עם כל הטערותיד!‬
‫אם נטים לב אל הלכות טרפות המבוארות במטנה ובגמרא חולין‪ ,‬ונתבונן אליהן‬
‫מבחינת ההטערה טל ״טמירת הבריאות"‪ ,‬אז על כרחנו צריכים אנחנו להניח אחת‬
‫מטתי אלה! או טההלכות האלה אין להן כל ענין עם טמירת הבריאות וכלן בתנו רק‬
‫לתועלת הנפט ולא לתועלת הגוה‪ ,‬או — טיוצרי ההלכות האלה‪ ,‬יהיו מי טיהיו‪,‬‬
‫טחיו בזמן קדמון מאד‪ ,‬היו להם ידיעות כוזבות בחכמת הרפואה המתנגדות לידיעותינו‬
‫היום‪ ,‬וא״כ כל ההלכות האלה עומדות על יסוד רעוע מאד‪ .‬אולם ההנחה הטניה‬
‫הזאת בלי כל ספק לא נכונה היא‪ .‬מורי דתנו הקדמונים הניחו ליסוד תורת הטרפות‬
‫כלל גדול לאמר! ז ה הכלל כל טאין כמ ו ה ח י ה — טרפה ‪ .‬ואם נתבונן אל פרטי‬
‫ההלכות לבחון אם מתאימות הן אל הכלל הזה‪ ,‬אז בטתומם לראות‪ ,‬כי חכמינו ז״ל‬
‫כבר ידעו‪ ,‬כי המחלות בכלל תעוללנה טנויים נראים לעין בהאברים הפנימיים ®ל‬
‫החולה‪ ,‬מה טלא ידעו חכמי יון הקדמונים‪ ,‬ועל פי הטנויים האלה הבינו חז״ל להבדיל‬
‫בין מחלות עוברות הנוחות להתרפא למחלות קבועות טמביאות את בעל החי החולה‬
‫במטך זמן ידוע לידי מיתח‪ .‬בדברים אחרים! חכמינו מורי דתנו יסדו לעצמם‪ ,‬לצורך‬
‫הדת‪ ,‬חכמת הפאתולוגיה כאלפים טנה לפני הוסד החכמה הזאת באירופה‪ .‬אנטים‬
‫כאלה לא יכלו לדבר דברים אטר אין להם טחר‪ .‬הנני טואל איפוא‪ ,‬היט לנו הצדקה‬

‫״מכלל כונת התורה תטלמח בם כן לתרחלק ד!תאוות ולכלרטם בכל יכולת ‪ . . .‬ובבר ידעת שרוב‬
‫תאות ההמון ושלותם אמנם בהרבות במאכל ובמשתה‪ ,‬וזהו המבטל לשלמות האדם ‪ . . .‬ולזה עשה‬
‫השט יתעלה־ תחבולה בתתו לנו מננות שיבטלו זה התכלית ‪ . , .‬ומנע מכל מד‪ .‬שמביא לרוב תאוה‬
‫ולהנאה לבד" )מורה נבוכים‪ ,‬חלק ג׳ פרק ל״נ(‪■.‬‬
‫‪213‬‬
‫להחליק את הכלל מלתנו לנו חכמינו באחר‪ :‬״זה הכלל‪ ,‬כל מבשרה מזיק לבריאות ~‬
‫טריפה" ולדרוש מהאחרים ‪:‬דין וחמבון־‪ ,‬עכ אמר אסרו דברים רבים מאינם מזיקים‬
‫לבריאות כלל?‬
‫הנני לבאר את דברי במשלים שולים‪ ,‬אמר יבינם גם איש אמר חכמת חפאתולוגיה‬
‫מוזרה לוי המשנה אומרת! בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה‪ ,‬מן‬
‫הארכובה ולמעלה טרפה‪ .‬כל איש יבין‪ ,‬כי ביחס אל חיי הבהמה עצמה יש הבדל‬
‫גדול בין שני האופנים האלה! במדה שיתרחק חהרד האבר מגוק הבהמה‪ ,‬כן תמעט‬
‫הסכנה הבאה על ידי החהרד הזה‪ ,‬אבל הבין לא אוכל‪ ,‬איד יתחכם המחבר לבאר‬
‫לנו‪ ,‬מדוע בהמה שנחתכו רגליה בזדון או בשגגה‪ ,‬ומיד נשחטה‪ ,‬מדוע בשרה מזיק‬
‫לבריאות האדם האוכל אותו‪ ,‬אם נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה‪ ,‬ואיננו מזיק‬
‫לבריאותו‪ ,‬אם נחתכו מן הארכובה ולמטה?"(‬
‫מטל אחר! איש הכה בחנית חדה את בהמתו בין צלעותיה‪ ,‬הבהמה נשחטה מיד‬
‫והשוחט בא לבדוק את ריאתה‪ ,‬אם נגעה החנית בה אם לא‪ .‬אם הריאה היא שלמה‪,‬‬
‫אז יאמר השוחט‪ ,‬כי הבהמה היא כשרה‪ ,‬בהמה כזאת לולא נשחטה היתה יכולה‬
‫לחיות ימים רבים‪ ,‬המכה בין צלעותיה היתה יכולה בנקל להרפא‪ ,‬אולם אם נ ק ב ה‬
‫ה ר י א ה ‪ ,‬אז יאמר השוחט‪ ,‬כי הבהמה היא טרפה ‪ ,‬יען! אין כמ ו ה חיה ‪ .‬לולא‬
‫נשחטה הבהמה מיד‪ ,‬כי עתה היתה מתה מעצמה אחר שנים שלטה ימים‪ .‬הבהמה‬
‫שואפת רוח אל קרבה‪ ,‬והרוח נכנס דיד הסמפונות ודרך הנקב אל בית החזה‪ ,‬ומעט‬
‫מעט הוא מתכנס שם במדה גדולה מאד‪ ,‬ולוחץ את הריאה ומצמק אותה‪ ,‬והבהמה‬
‫תחדל לשאוק רוח‪ .‬מצב כזה יקרא בפי הרופאים בשם "‪ pneumothorax‬״‪ ,‬כלומר רוח‬
‫בבית החזה‪ .‬אבל מי יבינני בינה‪ ,‬מדוע בשר בהמה שניקב דופנה לבד איננו מזיק‬
‫לגוק האדם האוכל אותו‪ ,‬ואם ניקבה ריאתה ומיד נשחטה‪ ,‬אז בשרה מזיק להאדם‬
‫ומביא אותו לידי חלאים רעים ונאמנים?‬
‫שאלות כאלה נוכל לשאול עד כדי מאתים וחמשים ושש‪ ,‬כמנין הסעיפים אשר‬
‫כשלשים ושנים הסמנים של הלכות טרפה בשולחן הערוד‪ .‬כל הסעיפים האלה בכל‬
‫פרטיהם ודקדוקיהם מתבארים בנקל על ידי הכללים שהניחו חז״ל בעצמם ליסודי‬
‫הטרפות)כמו! כל שאין כמוה חיה טרפה‪ ,‬כל יתר כנטול דמי‪ ,‬אין מוסיפין על הטרפות(‪,‬‬
‫אבל לא‪ ,‬יתבארו על ■פי הכלל ״כל שמזיק לבריאות הוא טרפה" שהניחו הד׳׳ר‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫דעמבא וחבריו‪.‬‬
‫בראותי את הד׳׳ר נאססיג יושב ודורש בספרו ״סאציאלהיגיעניע דער יודען" על‬
‫הלכות טרפות‪ ,‬וקורא לחד׳ל בשם הכבוד ״דיע היגיעניקער דעם תלמוד׳ס" אמרתי‬
‫בלבי! מה אוכל לדרוש מאיש שאיננו‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬לא רופא ולא תלמודי‪ ,‬כי אם פילוסוק‬
‫בעלמא? אבל אם אייש כהד׳׳ר דעמבא שהוא רופא מוסמד‪ ,‬וגם למד מסכת חולין‪ ,‬מבטיה‬
‫בהקדמתו את קוראיו להראות להם ״מנין לבדיקה שהיא לשמירת הבריאות" — מיד‬
‫עשיתי את אזני כאפרכסת‪ ,‬ובכליון עינים החלותי לחפש אחרי המאמר ההוא‪ ,‬אבל‬
‫אהה! תקותי היתה למפח נפש!‬

‫*( על ■כיוצא בזח כבר לתחבט בעל ספר החנוך‪.‬‬

‫‪214‬‬
 ‫‪IX.‬‬
‫את המאמר‪ :‬״מנין לבדיקה שהיא לשמירת הבריאות" לא מצאתי לדאבון לבבי‬
‫בגוק הספר; «ט‪:‬ל במקומו מצאתי מאמר אחר הנקוב בשם‪ :‬״האם בחוץ לבטל את‬
‫הבדיקה?"‬
‫כרצם בגלגל הלמה ומחצה את ראשי השאלה הזאת‪ ,‬כחוץ! אבל‪ ,‬אל אלקים‬
‫משגבי‪ ,‬לנחיצות מה זו עושה? האם אי אפשר להמתין כלל* אמנם אין בל ספק‪ ,‬כי‬
‫השאלה היא ״אם יש צורך לבטל את הבדיקה?" אבל מי ידרוש לבטל את הבדיקה?‬
‫האמנם קבל המחבר אלפי מכתבים‪ ,‬חתומים ברבוא רבבות חותמים‪ ,‬הדורשים ממכר‬
‫לבטל את הבדיקה בטהרה בקרוב? או אולי כבר התאספו מאה ואחד רבנים( לעיין‬
‫בשאלה זו‪ ,‬ואנכי לא ידעתי?‬
‫אספה של מאה ואחד רבנים — למנוחת לבבי — עוד לא התאספה‪ .‬גם האכטי־‬
‫סמיטים צוררי השחיטה לא יערכו גם הם מלחמה נגד הבדיקה‪ ,‬אולם תחת זה נמצאו‬
‫אנשים בקרבנו האומרים ״כי מטרת החקים והמשפטים בתורת משה וחז״ל — היא‬
‫רק מטרה דתית ולא יותר‪ ,‬ואם יקרה לפעמים כי איזה חק ומשפט יתאים לשמירת‬
‫הבריאות הנה הוא רק במקרה" )צד ‪.(249‬‬
‫אמנם אהה! יש ויש אנשים כאלה בקרבנו‪ .‬והם כל שלומי אמוני ישראל‪ ,‬אהה!‬
‫הלא כזאת חשבו וכזאת יחשבו מימות עולם ועד היום הזה; ומן המחשבה הזאת הלא‬
‫רק צעד אחד אל הכפירה הכללית בתורת — נאססיג ודעטבא‪ ,‬חלילה‪ ,‬צא וראה עד‬
‫כמה פשטה כפירה בישראל‪ ,‬עד כי גם ראש החרדים באשכנז הרב הגאון ר׳ שמשון‬
‫הירש ז׳׳ל טפראכקפורט לא נקה ממכה! הלא כה דבריו‪ :‬״אמנם הביטה וראה‪ ,‬הן‬
‫האיסור הזה )איסור טרפות( איננו בגלל ״מחלת הגוק"‪ ,‬רק עליך לחדול מהם מפני‬
‫דברים נשגבים מאלה‪ ,‬ואשר ביחוד בגללם עליך למנוע עצמך ממאכל טומאה ותועבה‪,‬‬
‫הלא היא מפני מחלת הקדושה של ״הנפש והרוח"‪ ,‬אן‪ 5‬בגלל אשר יסבבו חלישות ואי־‬
‫בשרון עוד לתעודת איש ישראל*(; ואק כי לא עמדה המחשבה הזאת לשטן לעמנו‬
‫לעמוד ולהתקיים זה יותר משלשת אלפים שכה‪ ,‬בבל זאת לא יכול המחבר ל״הבליג‬
‫ולהתאפק" בתוכחתו עד צאת החלקים הבאים מספרו לאור* זריזין מקדיטין למצות*‬
‫אמת הדבר‪ ,‬כי לא נגד ה^׳ר ר׳ שמשון הירש ז״ל מפראנקפורט יצא המחבר‬
‫להלחם בעד שמתו‪ ,‬כי אם נגד הד״ר ווינער‪ ,‬הרב טאפעלן‪ ,‬הדורש בספרו הנ״ל לקרוא‬
‫אספה כללית מרבני זמננו‪ ,‬לבטל את כל דיני המאכלות האסורות* בשביל ה ^ר‬
‫ווינער‪ ,‬שכבר הלד לעולמו‪ ,‬גם כתב המחבר את החלק השלישי מספרו‪ ,‬ויקרא אותו‬
‫בשם ״ודע מה שתשיב"* נראה נא איפא‪ ,‬מה היא התשובה אשר יתן המחבר בפינו‪,‬‬
‫להשיב לדורשי תקונים בדת? הכה יש אנשים )והם הרוב הגדול מבכי עמנו( אשר‬
‫יאמרו‪ :‬״אנחנו לא נדע ולא נחפוץ לדעת מאומה; את הדת הזאת‪ ,‬כ מו שהיא‪ ,‬נחלנו‬
‫מאבותינו ואבות אבותינו‪ ,‬ואת הדת כמו שהיא נחפוץ להכחיל לבנינו אחרינו‪ ,‬ועל‬
‫כן אין צורך לנו בתקונים"‪ .‬תשובה פשוטה כזאת נוכל להבין ולכבד אותה בלבנו‪.‬‬
‫אבל יש גם אנשים אשר יאמרו‪ :‬״אם נדע את מטרתן של ״המאכלות האסורות" או לא‬

‫‪ C‬ספר ״חדרב" נלתורגם עברית על ידי מ״ז אחרנואהן‪ ,‬ווילבא חרנ״ת‪ ,‬צד ‪ .116‬ועיין דברים‬
‫נחמדים על אדות זח בד‪.‬מאמר ״שמירת איסורי אכילח" לחרב סשח יצחק אשכנזי ס״ט מטריעסט‬
‫‪,‬‬ ‫בחאסיק‪-‬לח׳ נ‪ .‬סאקאלאוו‪ ,‬שנת תימ״ו צד ‪. 238‬‬
‫‪215‬‬
 ‫בדע אותן‪ ,‬אבל זאת ידעכו כי ההלכות האלה הן מעמדו לאברחינר בפושד אלפים ‪.‬מכה‬
‫להתקיים בין אומות העולם ולבלתי התבולל בהמי סככת ההתבוללות עוד לא עברה‬
‫מעל ראמכו; וכדיפיד הוא‪ ,‬הסככה‪ .‬הזאת גדולה היא עתה מאמר לפכים‪ ,‬ועל‪.‬כן‪ ,‬אם‬
‫לא תחפצו כי יכחד ימראל מגוי‪ ,‬אל כא תעירו ואל כא תעוררו את המאלה הזאת ‪. .‬‬
‫התמובה הזאת‪ ,‬אק כי לא ברגמ האמוכה התמה יסודה‪ ,‬כי אם ברגמ האהבה לעמבו —‬
‫אבל גם היא‪ ,‬אדמה‪ ,‬תוכל להתקבל‪.‬על הלב‪.‬‬
‫ומה יעמה המחבר מלכו? המחבר בגמ גם הוא אל המאלה הזאת רוכב על סוסו‬
‫״ממירת הבריאות"‪ .‬ובראותו בדמיוכו את המרפה אמר הצית הד׳ר וויכער בבית‬
‫ימראל‪ ,‬ויאמר להציל מפגי הדליקה ״מזון מתי סעודות"‪ :‬קחו לכם את גיד הכמה‪,‬‬
‫את החלב ואת הבמר והחלב‪ ,‬קחו לכם את כל המאכלות האסורות ועמו אתם כטוב‬
‫בעיכיכם‪ ,‬אבל אל תגעו במחיטה ובבדיקה אל תרעו! מתיהן יחד ״ממרה קדומה‬
‫וכעלה" להן לממור את בריאותכם היקרה מאד‪.‬‬
‫האומכם כבצרה מאת המחבר להוכיח‪ ,‬כי גם דיבי גיד הבמה‪ ,‬דיכי במר וחלב‬
‫ודיכי פת ומלקות כלם‪ ,‬יחד מטרתם לממור על בריאותבו?‬
‫האומכם לא עלה על לב המחבר כי במטתו זאת הוא כותן חרב בידי מתבגדיו‪,‬‬
‫בתתו פתחון פה לדורמי תקובים בדת לאמר‪. :‬אם חקי הטרפות מטרתם להגין על‬
‫בריאותכו‪ ,‬מדוע זה לא כעמה לבו מלחן ערוד חדמ‪ ,‬המתאים עם תורת ההיגיעבע‬
‫החדמה יותר מהמלחן עריד מל רבכו יוסק קארו?‬
‫אולם ה זה ר ה ז ה י ר ו את ה מ ח ב ר מלכת ב ד י ד זו ה מ ל א ה ח ת חת י ם ‪ ,‬ועל‬
‫כן יתחכם בהקדמתו להעמיד מאלה כזו‪ :‬״הימ לדיבי הטרפות מבתלמוד בולבד ערכם‬
‫הדתי גם תעודה רמה לממור על בריאות העם?" את המלים ״מלבד ערכם הדתי"‬
‫הדפים באותיות גדולות‪ ,‬למען תהייבה לו כתריס בפכי הבקורת‪ — .‬אבל אדובי‪ ,‬יעכוהו‬
‫המתקכים‪ ,‬הלא ״ערכם הדתי" לדבייד הוא ״ממירת הבריאות" ומכי הדברים האלה‬
‫למטתך דבר אחד הם‪ .‬ומדוע זה איפא לא כגביל את ״ערכם הדתי" בבואכו לחדמ‬
‫את פכיהם על פי תורת‪ ,‬ההיגיעכע חחדמה? הן לא אל החרדים ידבר המחבר את‬
‫דבריו אלה‪ ,‬כי אם אל הדורמים תקובים‪ ,‬האומבם יאמין בתומו כי ירתעו לאחוריהם‬
‫‪.‬‬ ‫מפכי מלמ המלים האלה?‬
‫ומה כל החרדה הזאת אמר חרד המחבר? הן עוד לא כממע‪ ,‬כי ממהרים המה‬
‫דבבי הדת בארצבו להתאסק לאספה כללית כדי לבטל דיבי טרפות‪ ,‬וימ לקוות כי לא‬
‫יתאספו הרבבים למטרה זו בטרם יצא הכרך המבי מל ספרו לאור‪ .‬ומדוע זה ימהר‬
‫ויכפה עליכו הר כגיגית לקבל את תורתו מבלי כל כתיבת טעם לדבריו? מדוע לא‬
‫הביא לכל הפחות ראיה אחת למיטתו מן הראיות׳הרבות‪ ,‬הכמצאות בלי ספק בילקוטו‪,‬‬
‫כעין הראיות מהביא להלכות מחיטה? תחת זה הוא מעמיד על הפרק מאלה הדמה‬
‫בימראל‪ :‬״האם כחוץ לבטל‪ ,‬את הבדיקה?"‬
‫תמובת המחבר היא כמובן‪ ,‬מלא בוכל לבטל את הבדיקה‪ ,‬וטעמו וכמוקו עמו‪.‬‬
‫הוא בקר בתי מטבחים רבים בארצות אירופה וברוסיה‪ ,‬ובוכח כי הוועטעריבארים‬
‫והפעלדמערים הממובים על ההמגהה הוועטעריכארית‪ ,‬עומים את מלאכתם רמיה ולא‬
‫ימלאו את תפקידם‪ .‬הסבה לזה היא‪ ,‬כפי הבראה‪ ,‬כי הוועטעריכארים והפעלדמערים‬
‫מותים מעט מכר בחו״ל ומעט יי״מ ברוסיה‪ ,‬במעה מהמוחטים עומים את מלאכתם‬
‫מלאכת הקדמ באמוכה‪ ,‬ויין ומכר לא יבואו אל פיהם‪ .‬לפי זה ראוי כי כמתין מעט‬
‫‪216‬‬
 ‫בביטול הבדיקה‪ ,‬עד א‪«5‬ר יחדלו הפעלדמערים לעותוח יין ר‪6‬זכר‪ ,‬ואז גטורב לעריו‬
‫'‬ ‫בשאלה זו שהיה‪.‬‬
‫אבל אל נא יפול לב אדם החרד על דהו עליו! בין כה וכה והד׳׳ר דעטבא‬
‫״יוציא בקרוב ספר קצר כזה המכיל בקרבו הידיעות הנחוצות להשו״ב טזנד הטעדיצין —‬
‫ללמוד גם פרק בחכמת הוועטערינאריא"‪ ,‬והשו״בים ״אשר כלם בני תורה״ בקראם את‬
‫הספר הקצר הזה יהיו בין לילה לוועטערינארים גמורים‪ ,‬ואולי״ גם תמסר ההשגחה‬
‫הוועטערינארית על ידם — ושלום על ישראל‪.‬‬
‫אבל אי שמים! מה ענין שמיטה אצל הר סיני? מה ענין השגחה וועטערינארית‬
‫אצל בדיקה? איזה קנאה ותחרות יש בין שני הדברים השונים האלה‪ ,‬הרחוקים איש‬
‫מאחיו כרחוק מזרח ממערב? היעלה על לב איש אשר לא הוכה בשגעון‪ ,‬להעמיד על‬
‫הפרק את השאלה‪ :‬״האם נחוץ לבטל את הרבנות בישראל"‪ ,‬אחרי אשר יש לנו בכל‬
‫עיר ועיר ווראטשעבנוי אינספעקט^ר? רופא העיר וההשגחה הוועטערינארית מטרתם‬
‫שמירת הבריאות של העם‪ ,‬והרב דמתא והבדיקה — מטרתם הדת ומצותיה; ואין‬
‫שתי רשויות אלו נוגעות זו בזו כמלא נימא‪ .‬לבטל את הבדיקה לא יהיה נחוץ גם‬
‫אחרי אשר יחדלו כל הפעלדשערים שבעולם לשתות יין ושכר‪ ,‬כל עוד לא יחדלו יהודים‬
‫שומרי דתם מקרב הארץ!‬
‫אבל כשם שלא יוכלו הוועטערינארים למלא את מקום השו״בים לעולם‪ ,‬כן לא‬
‫יוכלו השו״בים למלא ‪.‬את מקום הוועטערינארים‪ ,‬גם אחרי אשר ידעו בעל פה את‬
‫הספר הקצר אשר יאמר הד״ר דעמבא לעשות להם‪ .‬וד״ר מוסשד לחכמת הרפואה‪,‬‬
‫שלמד את חכמתו בטמד חמש או שש שנים רצופות‪ ,‬יאמר כדברים האלה! האמנם‬
‫מאשר למדו השוחטים הלכות טרפות בהשלחן ערוד‪ ,‬די להם בספר קצר אשר יעשה‬
‫להם‪ ,‬לדעת על פיו את כל חכמת הוועטערינאריא?‬
‫המחבר לא ירגיש ולא יבין‪ ,‬כי הצורך לעשות ספר קצר בעד השו״בים הוא הוא‬
‫אשר יכה על קדקוד שטתו וידכאנה לעפר‪ .‬אם במאתים וחמשים וששה סעיפים של‬
‫הלכות טרפות אין די להגן על בריאותנו‪ ,‬עד כי נצרד עוד כמלואים להם לספר קצר‬
‫של המחבר‪ ,‬א״כ מה הועילו חכמים בתקנתם?‬
‫במקום אחר הראיתי‪ ,‬כי המחלות היותר מסוכנות אשר תוכלנה להתדבק מן‬
‫הבהמה אל האדם‪ ,‬על פי רוב אינן עושות את הבהמה טרפה‪ ,‬וביחוד בראשית הגלות‬
‫המחלה‪ ,‬בטרם הספיקה עוד הריאה להשתנות על ידה‪ .‬רוב המחלות האלה מתדבקות‬
‫מן הבהמה אל האדם על ידי נגיעה בלבד‪ ,‬גם אם לא יאכל את בשרה‪ ,‬כמו הנגע‬
‫הסיבירי)מילצבראנד(‪ ,‬עפוש הדם )סעפטיקעמיע( ורקבון הדם )פיעמיע(‪ ,‬נשיכת כלב‬
‫שוטה וכיוצא בהן‪ .‬את כל המחלות האלה צריכים אנו להכיר עוד בטרם נשחטה‬
‫הבהמה‪ .‬כי בטרם יבוא השוחט לבדוק את הריאה‪ ,‬אם כשרה היא על פי הדת אם‬
‫לא‪ ,‬וכבר תוכל המחלה להתדבק בו על ידי טפת דם שנפלה על שרטת קטנה בעור‬
‫בשרו‪ , .‬להכיר מחלות כאלה על פי סטניהן עוד לפני השחיטה יוכל רק איש שקרא‬
‫ושנה ושמש תלמידי חכמים במקצוע זה‪ ,‬ולא ״מספר קצר" ילמד זאת איש בעמדו על‬
‫רגל אחת‪ .‬הכני חוזר על דברי‪ .‬ההשגחה הוועטערינארית והבדיקה הן שני דברים‬
‫שאינם נוגעים זה בזה גם בזמן‪ .‬הראשונה היא ביחוד לפני השחיטה והאחרונה אחר‬
‫השחיטה‪ .‬והנה‪.‬בראותנו כי חז״ל התירו לאכול את בשר המסוכנת‪ ,‬הנוכל להוציא‬
‫מזה משפט‪ ,‬כי ההיתר הזה מתפשט גם על הנגע הסיבירי‪ ,‬ורקבון הדם‪ ,‬אסכרה‬
‫‪217‬‬
‫של העגלים ודובויהן? חלילה! יודעים אנחנו עד כנוה הוקירו חז״ל אה חיי האדם‪,‬‬
‫עד שאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש אלא שלשה דברים בלבד‪ ’,‬יודעים אנחנו ג״ב‬
‫כי חד׳ל אסרו הרבה דברים המותרים מעד הדת‪ ,‬ואסורים משום שטירה הבריאות‪.‬‬
‫ומשנה מפורשת היא בחולין)נ״ח ע׳׳ב(? ״אכלה סם המות‪ ,‬הכישה נחש )או שנשכה‬
‫כלב שוטה( מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות"‪) .‬גם בזה הד׳ר דעמבא‬
‫״פליג"‪ .‬כי לדעתו מה שמזיק לבריאות הוא אסור משום טרפה‪ ,‬ומה שמותר משום‬
‫טרפה אינו מזיק לבריאות(‪ .‬מדוע לא נזכרו במשנה זו הנגע הסיבירי‪ ,‬עפוש הדם ״ונגע‬
‫השפה והטלפים"? אבל אטו תנא כי רוכלא לחשוב וליזל? הלא כמה וכמה דברים‬
‫יש בעולם שאכילתם או נגיעתם מזקת לגון‪ 5‬האדם‪ ,‬ומה שחשבה המשנה הוא בנין‬
‫אב לכלם‘ (‪.‬‬
‫אבל מי ישפוט בכל מקרה ומקרה שיבא לידינו‪ ,‬היש בו משום סכנת נפשות אם‬
‫לא? ישפוט מי שיודע לשפוט‪ ,‬על פי רוב יודע העם בעצמו מה שיוכל להביא לידי‬
‫סכנה‪ ,‬אבל מתדד שהאדם בהול על ממונו‪ ,‬ויכול הוא לפעמים להביא את עצמו וגם‬
‫אחרים לידי חלאים רעים ונאמנים על כן דואגות הממשלות המתוקנות להשגחה‬
‫וועטערינארית‪ ,‬שתוכל לאסור עלינו דברים הרבה‪ ,‬אעפ״י שהם מותרים מצד הדת‪.‬‬
‫כן למשל‪ ,‬מחלת המרגלית או צמחי השחפת‪ ,‬שהותרו לנו מצד הדת; אם תמצא‬
‫ההשגחה הוועטערינארית בזמן מן הזמנים‪ ,‬שהם יכולים להביא את האדם האוכל‬
‫מבשר הבהמה המנוגעת בהם לידי סכנה‪ ,‬אז יהיה הבשר ההוא אסור לנו משום‬
‫סכנת נפשות‪ .‬ואם באחרית הימים תקום קאמיסיה 'ותתיר אותם‪ ,‬אז נאכל בשר כזה‬
‫ולא נחוש‪ ,‬יען כי מותר הוא גם מצד הדת‪ .‬לו היו צמחי השחפת אסורים משום‬
‫מרפה‪ ,‬כי עתה היה איסורם איסור עולם‪ ,‬ולא הועילה כל קאמיסיה שבעולם להתירם‪.‬‬

‫‪X.‬‬
‫מחלת המרגלית או צמחי השחפת הם הסוס‪ ,‬אשר עליו ירכב המחבר בכל עת‬
‫אשר יחפוץ להראות לנו את שטתו בחקר הדת בכל הודה והדרה‪ .‬אבל נתבונן נא‬
‫מעט ונראה כי — שקר גם הסוס הזה לתשועה‪.‬‬
‫רוב חכמי התלמוד מתירים את צמחי השחפת ואת הטינרות משום טרפה‪ .‬אולם‬
‫חכמי אירופה שגו ימים רבים לחשוב‪ ,‬כי על ידי אכילת בשר בהמה מנוגעת בצמחי‬
‫שחפת‪ ,‬תוכל המחלה לדבוק גם בהאדם‪ ,‬והמיניסטריום בפרוסיה הוציא בשנת ‪1882‬‬
‫פקודה לאסור מכירת בשר בהמה שנמצאו על ריאתה צמחי המרגלית‪ .‬א״כ קשיא‬
‫מהמיניסטריום אדרבנן!‬
‫אבל‪ ,‬האח! בשנת ‪ 1892‬נוסד ועד חדש של וועטערינארים‪ ,‬שנמנו וגמרו להתיר‬
‫את צמחי השחפת‪ ,‬ועל פיו הוציא המיניסטריום בפרוסיה פקודה חדשה לבטל את‬
‫האסור ההוא‪ ,‬וא״כ לא קשיא מידי‪.‬‬
‫אין כל ספק שחכמי התלמוד כלם )ובכלל זה גם ר׳ יוחנן שהיה נוטה לאסור‬
‫ריאה שהעלתה צמחים( לא ראו כל סכנה באכילת בשר של בהמה כזאת‪ .‬הם התירו‬
‫לא רק את הבשר‪ ,‬כי אם גם את הריאה עצמה‪) ,‬חזי הכד דקיימין כנדי כנדי ו ל א‬

‫‪ C‬הרמב״ם )הלכות שחיטה פ״י ה״ח( מדייק בלישניה‪ 1‬או שנשלה נתש וכיוצא בו‪ .‬במלת‬
‫״וביוצא בוי'לא ישתמש בשום אופן בדברים האסורים מצד הדח‪.‬‬

‫‪218‬‬
 ‫א מ ר ל ה ר ר ל א מ ר ד י ( ט ה שטתהגד גם לדעת הקאטיסיה האחררכה ב&ררסיד!‪ .‬והם לא‬
‫שגר בדבר הזה‪ .‬רבאטת יגזיטר טעם חכנד ההיגיעכע את המכהה פותרכל לברא להאדם‬
‫טאכילת בשר בהטה‪ ,‬החרלה גם בשחםת הריאה עבטה‪ ,‬ירדעים אנחהר הירם‪ ,‬כי טתגי‬
‫השחפת כלים רהשחתים בטדרגת חרם של ‪ 60‬טעלרת‪ ,‬רא״כ בשר שנתבשל בטדרגת חרם‬
‫של ‪ 100‬טעלרת אין בר טתגים חיים כלל‪ ,‬רבשעה שיש לכר הרבה ראירת מרכיחרת‬
‫הטרארת בעליל‪ ,‬שמחלת השחפת תרכל להתדבק באדם על ידי שתית חלב חי טבהטה‬
‫טכרגעת בטחלת הבטחים‪ ,‬אין לנר גם ראיה אחת‪ ,‬שתרכיח לכר בעליל שהאדם יחלה‬
‫על ידי אכילת בשר טברשל אר צלרי*(‪ .‬גדרלה טזה ידעכר‪ ,‬טתגי הנגע הסיבירי כלים‬
‫רכשחתים רק בטדרגת חרם של ‪ 97‬טעלרת; רבכל זאת אכילת בשר טברשל של בהטרת‬
‫חרלרת בנגע הסיבירי לא תביא כל נזק להאדם‪ .‬הד״ר טאיר^( יספר טעשה שהיה‪ ,‬כי‬
‫מאתים אנשים אכלר טבשר בהטרת‪ .‬שטתר במחלה הכרראה הזאת‪ ,‬ראיש לא חלה טהם‪.‬‬
‫ררק חמשה אנשים שהתעסקר בהכנת הבשר לבישרל‪ ,‬רא״כ נגער בר ערד בהירתר חי‪ ,‬חלר‬
‫במחלה זר ושלשה מהם מתר ‪.‬‬
‫אבל טדרע זה היר ״התלמידים טזדנזנץ בדבר" ההיתר של ריאה שהעלתה צמחים‪,‬‬
‫כמר שתספר לנר הגמרא? ענין הדבר כך הרא‪ .‬יש כלל גדרל בטרפרת! ״רכי להרסי^ על‬
‫הטרפרת יטו? איו לד אלא מה שמנר חכמים"*(; אר כאשר יאמר רבי ירחנן! ״אלר טרפרת—‬
‫דרקא"‪ ,‬רעל כן אם יבא אחד מן החכמים לעיין באחת מטחלרת הריאה‪ ,‬למשל‪ ,‬אם‬
‫ערשה היא את הבהמה טרפה אר לא‪ ,‬עליר להתברנן בשני דברים‪ :‬א( אם מחלה זר‬
‫היא בכלל ״כל שאין כטרה חיה"; ב( אם נרכל על ידי שיקרל הדעת להכניסה תחת‬
‫הסרג של ״ריאה שנקבה אר שחסרה" ששכינר במשנתנר‪ .‬ראם אין במחלה זר אחד משכי‬
‫התכאים האלה‪ ,‬לא נרכל להטריק ארתה מצד הדת‪ .:‬החכמים)כמר ר׳ ירחנן רר׳ ירמיה(‪,‬‬
‫שהיר נרטים לאסרר את מחלת הצמחים‪ ,‬השבר כי יש בה שני תנאים אלר‪ ,‬רשאר‬
‫החכמים שהחליטר להתירה‪ ,‬חשבר את ההיפך‪ .‬אין ספק בלבי‪ ,‬שכך יבינר סרגיא זר‬
‫בחרלין מ״ח כל לרמדי התלמרד רירדעיר‪ ,‬ארלם את יסרדי הפתרלרגיה של סרגיא זר כבר‬
‫‪.‬‬ ‫בארתי בטקרם אחר‪.‬‬
‫ארלם הד״ר דעטבא על פי דרכר יבאר סרגיא זר בארפן אחר‪ .‬לדעתר ר׳ ירחכן‬
‫סבירא ליה כמשנה ראשרנה של המיכיסטרירם בפררסיה‪ ,‬רשאר החכמים סבירי להר‬
‫כמשנה אחררנה‪ ,‬רבהא פליגי‪ :‬מר סבר יש בצמחי צמחי משרם סכנת נפשרת‪ ,‬רמר סבר‬
‫אין בהם משרם סככת כפשרת‪.‬‬
‫יעיין נא המחבר במסכת חולין ריראה‪ ,‬כי בביאררר זה הרא מרציא לעז על מדת‬
‫הטרסר של ר׳ ירחכן‪ ,‬הכרדע לכר לבעל מדרת רמרת רנשגברת מאד‪.‬‬
‫ר׳ ירמיה מספר לנר שם‪ ,‬דכי אתר לקמיה דר׳ ירחנן )לשארל ארתר על ריאה‬
‫שהעלתה צמחים( הרה משדר להר לקנייה‪ .‬דר׳ יהרדה בר׳׳ש‪ ,‬דטררי בה משמיה דר׳‬
‫אליעזר בר״ש להיתרא‪ ,‬רל יה לא ס ב י ר א ל י ה ‪.‬‬
‫האם היתה הצדקה לר׳ ירחנן לעשרת ככה? האם לא הכה ארתר לבבר כי גררם‬
‫הרא להאכיל טרפרת לישראל?‬

‫‪.ZiemssenB, HdB. der speziellen Pathologie u. Therapie, Bd. HI, S. 480—481 C‬‬
‫‪ 0‬אס הטרפות תן לשמירת הכריארת‪ ,‬יקשה על הכלל גרפו! מללע לא נוםיןש על ד‪.‬טרםות אס‬
‫•‬ ‫נמצא לבר שהוא מזיק לבריאות?‬
‫‪219‬‬
‫חלילה! בעניני אמרנה רדת ״האמת על פי הידיעה הפנימית'׳ יש לה כח דערז שיל‬
‫האמת המרחלטת‪ .‬רב מרפכיד מבית דין גברה‪ ,‬אר נבחר מעדת ישדאל למרדה הדת‪,‬‬
‫יט לר כח רהרטאה להרררת על פי ידיעתר הפנימית‪ ,‬רכל הירצא מפיר בעניני הרראה‪,‬‬
‫אפילר טעה בטיקרל הדעת‪ ,‬הרא כירצא מפי הגבררה‪ .‬רבפיררט אמרר רז״ל )ספרי פ׳‬
‫מטפטים(‪ :‬״לא תסרר מן הדבר אטד יגידר לד ימין רטמאל—אפילר מראים בעיניד על‬
‫טמאל טהוא ימין רעל ימין טהרא טמאל טמע להם"‪ .‬לפיכך היה יכרל ר׳ יוחנן‪ ,‬מבלי‬
‫אטד ייסרוהו כליותיו‪ ,‬לטלרח את האנטים טפנר אליר בטאלרתיהם על דבר הצמחים‬
‫לד׳ יהודה ב״ר טמערן דמררי בהם להיתרא‪ .‬הם לא יאכלו טרפה גם לפי דעת ר׳ יוחנן‪,‬‬
‫אחרי אטד יאכלו על פי הוראת רב מוםמך‪ ,‬טיורה להם על פי ידיעתו הפנימית ‪.‬‬
‫לא כן הוא אם נאמר‪ ,‬כי ר׳ יוחנן חטב את הצמחים לדבר טיכול להביא לידי‬
‫סכנה‪ ,‬כלומר‪ ,‬טעל ידי אכילת בטר כזה תוכל להתדבק באוכלו מחלת הטחפתי האם‬
‫ינעם לו כי ימותו הטראלים על פי הוראת ר׳ יהודה‪ ,‬מאטד יחיו על פי הוראת‬
‫עצמו?*( הנה אנכי למטל חוטב‪ ,‬טאסור לחולה במחלת הלב לטתות יין‪ ,‬ואם יטתה‬
‫יין הרי הוא מתחייב בנפטר‪ .‬אולם יודע אני טאחד מחברי הרופאים יחטוב‪ ,‬כי‬
‫מותר לחולה כזה לטתות יין‪ .‬והנה בא אלי חולה כזה וטואל אותי‪ ,‬אם מותר לו‬
‫לטתרת יין; היט לי הצדקה לאמר לו? אדוני הנכבד‪ ,‬אל נא תטאל את פי בדבר הזה‪,‬‬
‫כלד לך אל חברי פלוני והוא יתיר לד לטתות ככל אות נפטד?‬

‫‪XI.‬‬
‫טנים טלטה גרגרים נתן לנו המחבר מטיטתו בחקר דתנו‪ ,‬ומי ימנה מספר‬
‫הטגגות התלויות בהם? טגגה גוררת טגגה‪.‬‬
‫המחבר כנראה יבין מעצמו את האחריות הגדולה אטד עמס על טכמר‪ .‬והנה‬
‫הוא מוסר לנו מודעה למפרע! ״בחקיררתי על אדרת הטרפות בחרתי ל י ד ר ך ח ד ט ה ן‬
‫בנטאי דע על ״ ר אט י ע ק ר י ה ם " ובעזבי את הפרטים הקטנים" )צד ‪. a x‬‬
‫אמנם דרך חדטה היא‪ ,‬ואיט לא קדמו בזה‪ .‬עד הנה חטבנו כי אין בכלל אלא‬
‫מה טבפרט‪ ,‬כי ״ראט העיקר" טל איזה רעיון רק אז הוא אמת‪ ,‬אם על ידו יתבארו‬
‫כל פרטי הענין טנחפוץ לבאר‪ .‬קופערניקוס למטל לא מצא קורת רוח בטיטת הגלגלים‬
‫טל בטלמיי‪ ,‬מפני טעפ״י הטיטה ההיא לא התבארו ״הפרטים הקטנים" בתהלוכת‬
‫כוכבי הלכת; ועל כן הקדיט כל ימי חייו למצוא טיטה חדטה בבנין העולם‪ ,‬טעל פיה‬
‫יתבארו גם ״הפרטים הקטנים" ההם‪ ,‬ולבל יהיה מספר היוצאים מן הכלל גדול בכמותו‬
‫מן הכלל עצמו ‪ .‬אולם על פי הדרך החרטה טמצא המחבר‪ ,‬יקל מאד הדבר לבנות‬
‫טיטות חדטות בכל ענפי החכמה והמדע‪ .‬די לו להחוקר לטאת דע על ״ראט העיקר"‬
‫ולעזוב את הפרטים הקטנים טאינם כדאים להטפל בהם‪ ,‬וביחוד אם יתנגדו אל הרעיון‬
‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫החדט טל ראט העיקר ‪. .‬‬
‫יטאל נא המחבר את פי מאה לבנים‪ ,‬ויראה כי גם אחד מהם לא יותר לו אפילו‬
‫סעיק אחד מכל ״הפרטים הקטנים" טבהלכות טרפות‪.‬‬

‫‪ 0‬רש״י גופרש! ״ומטרןש כמי לא חוה טרין‪ 5‬ליה נהלייהו דלא טומיעא ליה מיביה"‪ .‬וזהו נבון‬
‫מאד‪ ,‬בעניני אמונה ודת העיקר הוא הקבלה ולא שיקול הדעת‪ .‬אבל אם השב ר׳ יוחנן‪ ,‬לי הצמחים‬
‫יובלו להביא לירי מחלת השחפת‪ ,‬האומנם יביא אנשים לידי סכנה רק מאשר לא שמע זאת מרבו?‬
‫‪220‬‬
‫״כל זה‪ ,‬יאמר המחבר לפני זה‪ ,‬ערררהי לבלחי השאר גחצי הדרך ולטודם בועיכי‬
‫גם בשאלת הבדיקה והטרפות‪ ,‬לבחנה ולחקרה מניד תורת שמירת הבריאדה בימים‬
‫האלה ובזמן הזה‪ .‬אמכם רחוק מלבי הרעיון להעביר תחת שבט הבקורת את כל דיני‬
‫התלמוד בדבר הטרפות‪ ,‬ולו רק מסבה האחת כי העבודה הזאת כה גדולה ורבה‪ ,‬עד‬
‫כי אולי לא יספיקו ימי שני חיי גבר אחד לבקר ולבחון בכור המדע וכו׳ ‪ . . .‬ואולם‬
‫אם לא עלי המלאכה לגמור‪ ,‬אין אני בן חורין להבטל ממכה" י • ‪.‬‬
‫להעביר תחת שבט הבקורת את כל דיני התלמוד בדבר הטרפות ו ל ב א ר ם‬
‫מצד תורת ש מ י ר ת ה ב ר י א ו ת ‪ ,‬אולי באמת לא יספיקו ימי שני חיי גבר‪ .‬כי אם‬
‫אלק שכה יחיה גבר על פני האדמה גם אז‪ ,‬לדעתי‪ ,‬לא תהיה לאל ידו לעשות כזאת‪.‬‬
‫לבאר אותם על פי הכללים שנתנו חז״ל בעצמם )״כל שאין כמוה חי ה׳‪ /‬״כל יתר‬
‫כנטול דמי" וכו'( יכול איש‪ ,‬שיש לו ידיעה מעטה בחכמת הרפואה‪ ,‬לעשות במשך‬
‫שכה או שכתים; וכבר נסה כותב המורים האלה את כחותיו המעטים בדבר זה‪,‬‬
‫ונוכח כי הדבר הזה לא יכבד מאד לעשותו‪ .‬אבל לבאר את כל דיני המרפות על‬
‫פי שיטתו של המחבר הוא באמת דבר קשה מאד‪ ,‬וצריכא למיכול עליה כורא‬
‫דמלחא ‪ . . .‬אבל הבקורת תוכל להוזיל לו מעט מן המקח‪ .‬משלשים ושנים סטנים‬
‫של הלכות טרפות בשלחן הערוך יבאר לנו המחבר רק חמשה‪ ,‬ולו גם יהיו כלם‬
‫מדיני טריפות הריאה שמצאו ביחוד חן בעיניו‪ ,‬אבל יבאר אותם לנו עם כל ״פרטיהם‬
‫הקטנים״‪ .‬הבקורת תסתפק בזה ולא תבא בטרוניא עליו‪ :‬כאשר יבאר לכו המחבר‪,‬‬
‫מדוע בהמה שנמצאה על ריאתה אוכא יתירא כטרפא דאסא מזיק לבריאות‪ ,‬אז אולי‬
‫כבין מעצמנו‪ ,‬מדוע בהמה בעלת חמש רגלים בשרה מזיק לבריאות האדם‪.‬‬
‫אבל מדוע יחשוב המחבר כי איננו בן חורין להבטל ממלאכה זו? מי העמיס‬
‫על שכמו את העבודה הזאת? אם כדר נדר המחבר‪ ,‬ילך אצל חכם ויתירנו‪ .‬ועוד‬
‫הלא דין מפורש הוא‪ ,‬שאין הנדרים חלים על ״דבר שאין בו ממש״‪.‬‬
‫לא רב אנכי בישראל ולא אפטרופוס להדת‪ .‬אבל כבוד עמי וכבוד דתי נוגעים‬
‫אל לבי כמו אל לב הרבנים ותופשי התורה‪ .‬ואם הטק יטיפו את השיטה ההיגיענית‬
‫בקהל רב‪ ,‬אם הודע תודע השיטה הזאת בגוים‪ ,‬והיינו לשחוק ולקלס אנחנו רדתנו‬
‫גם יחד!‬
‫חנה לפני על השלחן ספר קטן בשחיטה ובדיקה — ״אגרת מרדכי״ כתוב‬
‫אשכנזית‪ .‬ספרים כאלה רבים הם בשפת אשכנז‪ ,‬וכועדים הם לבעלי מלאכה זו‪,‬‬
‫לשוחטים ובודקים בגרמניה‪ ,‬אשר לא ידעו קרוא עברית‪ .‬מעודי לא שמעתי כי‬
‫ירימו ספרים כאלה על כס ללעג ולשחוק‪ .‬גם אין איש מבלעדי השוחטים‪ ,‬אשר‬
‫ישים עליהם לב‪ .‬ומדוע ילעגו להם? איש שאיננו כופר בכל‪ ,‬ר״ל איש שבכלל איננו‬
‫מכחיש שיש צורך לבני אדם באמונה ודת‪ ,‬לא ירשה לנפשו להתל בנימוסים‬
‫ומנהגים של דת נכריה לו‪ ,‬אחרי אשר אין דת בתבל‪ ,‬אשר לא יהיו לה מנהגים‬
‫ונימוסים‪ ,‬דינים ודקדוקים היקרים ללב בעלי הדת ההיא והמובנים רק להם לבדם‬
‫ולא לזולתם‪.‬‬
‫עתה החלו ‪ .‬הד״ר כאססיג והד״ר דעמבא לקרוא בראש כל חוצות‪ ,‬כי חקי‬
‫המרפות — מטרתם לשמור את בריאות עם ישראל‪ ,‬ולהגין עליו מכל חלאים רעים‬
‫ונאמנים‪ .‬מספר המתים במחלת השחפת מעט הוא בין בני ישראל מאשר אצל שאר‬
‫העטים‪ ,‬לא מאשר תחנך אותם דתם להסתפק במועט ולהכזר מתאות בשרים‪ ,‬לא‬
‫‪221‬‬
‫מאסור תע‪5‬רר ארהם דהם מכררע ביד לפני האלילים ררעכום רבאכדס‪ ,‬כי אם טאער‬
‫יאכלו בשר טוב מאד‪ ,‬מתוקן עפ״י כללי ההיגיענע אשר במלחן ערוך‪ .‬אירופה‬
‫דואגת גם היא לבריאותה‪ .‬והנה יבואו רופאיה וחכמיה לעיין‪ ,‬במה כחה של‬
‫״ההיגיענע התלמודית״ גדול לשמור על בריאות בני ישראל‪ .‬והלה ימצאו בספר‬
‫״אגרת מרדכי" או בספרים כיוצא בו‪ ,‬דינים ודקדוקים רבים על דבר תמונת האונות‬
‫בכלל ותמונת הורדא בפרט‪ .‬עד הנה חשבו את הדינים האלה לעניני אמונה ודת‪,‬‬
‫שאין לבעל דת נכריה עסק בהם; עתה יחלו ללמוד אותם הלכה למעשה‪ :‬הורדא‬
‫צריד שיהיה לה חריץ מלמטה‪ ,‬ואם נמצא עליה חריץ מלמעלה אז הבהמה טרפה‪,‬‬
‫כלומר בשרה מזיק להאדם האוכל אותו ומביא אותו לידי מחלות קשות; אם שתי‬
‫ורדות להריאה‪ ,‬אז בשר הבהמה מזיק לבריאות; ואם האחת מהן גדולה והשניה‬
‫קטנה‪ ,‬אז אין בשרה מזיק לבריאות וכו׳ וכו׳ וכו'‪ — .‬אד זאת היא היגיענע נפלאה!‬
‫יקראו חכמי אומות העולם בשחיק ותמהון‪ :‬ואנחנו חשבנו את היהודים לעם חכם‬
‫ונבון!‪...‬‬
‫אדוני! אם יכנה איש את רעהו בשם ״רע לבב" ״אכזרי" לא יזמינו לבית‬
‫דין‪ ,‬ואם יכנה אותו בשם ״שוטה"‪ ,‬אז יחשוב לו זאת לעלבון לא יוכל כפרו!‬
‫אבל היש לנו צדקה להעמיס על הדת אחריות בעד הדברים‪ ,‬שבדא הד״ר‬
‫דעמבא מלבו?‬
‫*‬ ‫*‬
‫*‬
‫)ספ״ב‪ ,‬כ״ז מרחשון תרל׳׳ז(‪ .‬לכבוד הרב הגאון המורה צדק לעדת אודיסה‬
‫כש‪-‬ת הד׳ א ב ר ה ם יי א ל א ב ע ל ס א ן שלרטדברלה‪.‬‬

‫את מכתבו היקר‪ ,‬אשר כבדני בו אדוני הרב ואת הקונטרס כת״י קבלתי‬
‫במועדם‪ ,‬והנני משיב עתה לאדוני מפני הכבוד ומחזיק לו טובה גם בעד המכתב‬
‫גם בעד החוברת‪ .‬אולם על דברים אחדים יואל נא כבוד תורתו לתת לי רשות‬
‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫לדון לפניו‪.‬‬
‫נעימה ונמלצה דרשת כבוד תורתו על שני מאמרי חז״ל בסי׳ קס״ט‪ , .‬אולם‬
‫יתבונן נא אדוני כי המחלוקת שלי על הד׳׳ר דעמבא אין לה כל שייכות לדבריו‬
‫היקרים ולמשפטו הצודק‪ .‬אנכי לא באתי כלל להוכיח כי א ס ו ר לנו לפרש את‬
‫מצות התורה על פי יסודי ה ת ו ע ל ת בכלל ועל פי יסודי שמירת הבריאות בפרט‪.‬‬
‫חלילה לי מזאת‪ .‬הן שבעים פנים לתורה‪ ,‬ומדוע לא תהיה שמירת הבריאות אחד‬
‫משבעים הפנים האלה? ובאמת בדרשתי שדרשתי בשנה העברה לפני חברי ״מרבי‬
‫השכלה״ נשאתי על זה משל אחד )הד׳׳ר דעמבא שמע זאת באזניו( שבו בארתי את‬
‫השאלה הזאת‪ .‬ירשני נא כבוד תורתו להביא פה את דברי ההם בקצור נמרץ‪.‬‬
‫הלא כה דברי אז‪ :‬״באמרי שחוקי התורה יש להם תועלת גופני‪ ,‬אין מזה עוד‬
‫להוכיח כי רק תועלת גופני להם ואין להם טעמים יותר נשגבים‪ ,‬טעמים רוחנים‪,‬‬
‫טעמים הנכנסים תחת הסוג של סימבאלים ורמזים; דמה נא בנפשך‪ ,‬כי לאחד‬
‫מאבות אבותיך בעת צרה ומצוקה לו‪ ,‬נמצא אוהב כביר כח ורב חסד אשר פדה‬
‫אותו מכל צרותיו ויהי למגן לו ולכל צאצאיו‪: ,‬המה אבותיך‪ ,‬מאז ועד היום‬
‫הזה‪ .‬האוהב הזה נתן לאבי אבותיך גביע זהב מעשה חרשים למנחה מזכרת אהבה‪,‬‬
‫‪222‬‬
‫והגביע הזה התנחל בקרב נומפחתך כח־־רר לדור כסגולה יקרה‪ .‬עתה הכד! מזאלד‬
‫אימ לאטר‪ :‬״טה טטרת הגביע הזה״?— ״למתות טטכו יין!״— תהיה תמובתד לו‪.‬‬
‫התמובה הזאת היא ככוכה אבל בלתי מספקת‪ .‬אטכם כן‪ ,‬התועלת הפמוטה מל‬
‫הגביע היא למתות ממנו יין‪ ,‬אבל התועלת היא רק א ח ת מן הטטרות סל הגביע‬
‫הזה — והיא המטרה היותר נמוכה והיותר טפלה ‪ .‬ומלבד התועלת יט עוד טטרות‬
‫ה ר ב ה לו‪ ,‬יותר כעלות ויותר נמגבות‪ .‬״הנה אנכי נוחן לךחלן‪ 5‬הגביע הימן והכומן‬
‫הזה‪ ,‬ממפני כבדו קמה‪ :‬מאד למתות טמנו יין‪ ,‬וגם עטוי הוא על פי תבנית מדה‬
‫ימנה טאד‪ ,‬לא לרוח הזמן הזה‪ ,‬הכה אנכי נותן לד חלק הגביע הזה‪ ,‬גביע זהב‬
‫חדט‪ ,‬קל ויפה‪ ,‬ועטוי על פי חוקי הטדה החדסה‪ .‬התעטה עטי חליפין?״ הלא‬
‫ירוק תירק בפני! הלא בטאט בנפט תסב את פניד ממני‪ ,‬על אמר נועזתי להציע‬
‫לפניך כדבר הזה!‬
‫הנה על הגביע הזה מפותחים ציורים רבים טעמה חוטב וגם צעצועים ופטורי‬
‫ציצים‪ .‬רעיון הציורים גלוי לעין‪ .‬לטטל‪ ,‬על אחד מצדי הגביע נמצאה תמונת איס‬
‫נדכא ונענה‪ ,‬טידיו ורגליו מרותקות בטלטלאות טל ברזל‪ ,‬והנה יד מלוחה אליו‬
‫לכתוץ את הטלטלאות ולהוציא אותו לחפטי‪ —...‬ציורים כאלה וכאלה יזכירו לד את‬
‫דברי ימי אבותיך‪ ,‬את צרותיהם ואת מצוקותיהם‪ ,‬וגם את החסדים הגדולים אטר‬
‫גמל לבני מטפחתד האוהב הגדול ההוא‪ .‬הזכרונית האלה יקרים אל לבד מאד‪,‬‬
‫בדעתך כי יד האוהב ההוא נטויה עוד לעטות גם אתד וגם את ילדיך חסד ואמת‪.‬‬
‫אולם מלבר הציורים‪ ,‬על הגביע מפותחים עוד מקלעות צעצועים ופטורי ציצים‬
‫טונים‪ ,‬מרעיונם כמוס הוא מאתך‪ .‬ייט אטר תביט טעות אחדות רצופות על הגביע‬
‫אטר לפניך‪ ,‬בחפצך להעמיק חקר ולהבין את הרעיון הכמוס בהצעצועים האלה‪,‬‬
‫אבל לטוא‪ ’.‬״אמרתי אחכמה והכה היא רחוקה ממני״‪ .‬ובבל זאת‪ ,‬לא תסכים לי במום‬
‫אופן‪ ,‬אם אומר לך‪ ,‬למחוק את הצעצועים הבלתי מובכים האלה‪ ,‬ולפתה עליהם‬
‫ציורים חדטים לפי דרכי הזמן הזה‪.‬‬
‫יט הלכה ויט אגדה — אמרתי אז ‪ -‬ההלכה תמנה מספר לכל הציורים ולכל‬
‫הציצים והפרחים אמר על הגביע‪ ,‬ותטמור עליהם למען לא ימחו ברבות הימים‪.‬‬
‫האגדה — היא תטתדל לחקור ולדרוט אחר פתרון הציורים והצעצועים אמר על‬
‫הגביע‪ ,‬להבין את טעמם ואת סודם‪ ,‬את הסימבאלים ואת הרמזים הכמוסים בהם‪.‬‬
‫יט להצטער כי רבנינו המרבים מאד להתעסק ב מ כ י ן הצעצועים‪ ,‬אך לעתים‬
‫רחוקות מאד יפכו את לבם לחקור אחרי פתרונם‪.‬״‬
‫מן הדברים המעטים האלה יכול כבוד תורתו לראות‪ ,‬כי אינני מתנגד כלל‬
‫להדעה כי‪ .‬חוקיי תורתנו יט להם גם תועלת גופני‪ .‬ובכל אופן‪.‬לא אחטוב זאת‬
‫לחמאת לאיט המטתדל לבאר מצוה זו או אחרת באופן זה‪ .‬יסלח לי כבוד תורתו‬
‫אם אעיז לאמר לו יותר‪ .‬מזה‪ .‬אל נא יטכח אדוני‪ ,‬כי אנכי אינני לא רב ולא מו״צ‪,‬‬
‫כי אם חוקר חפטי‪ ,‬מחכמתו קדמה לתורתו )אנכי למדתי את התלמוד אחרי אטר‬
‫כבר טלאתי את כרסי בחכמות חיצוניות ואחרי אמר הייתי כבר לרופא(‪ ,‬ולו גם היה‬
‫דין מפורט בהטו״ע מאסור לבאר את הלכות מרפות למטל על פי חוקי ההיגיענע‪,‬‬
‫גם אז לא הייתי מתנפל על איט טבא לעבור על הדין הזה‪ .‬מה לי ולו? אנכי‬
‫אינני אפטרופוס להטלחן ערוך‪ .‬אבל דין כזה הלא לא נמצא בהטו׳׳ע‪■ ,‬ולדעתי‬
‫‪223‬‬
 ‫אני הרשות לבל אי® לבאר אח התורד על פי דרכו ובלבד שיהא באורו אנו ת או‬
‫קרוב ל א מ ת ‪.‬‬
‫הכני ואגלה עוד טפח‪ .‬לדעתי יש הפרש גדול בין תורה שבכתב לבין תורה‬
‫שבע״פ בענין זה‪ .‬התורה הכתובה תוכל להיות מבוארת בנקל על פי יסודי שמירת‬
‫הבריאות וכיוניא בזה‪ ,‬לא כן היא התורה שבע״פ‪ .‬כאשר בארתי במקום אחר‬
‫השתדלו אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬הפרושים הקדמונים וחכמי המשכה שבאו אחריהם‪,‬‬
‫לבאר את פרטי מצות התורה באופן כזה‪ ,‬אשר לא ישאר בהן מקום לתועלת חמרית‪,‬‬
‫למען תהיה המצוה כלה קדש למטרות רמות ונשגבות‪ .‬בדברים אחרים‪ :‬הם השתדלו‬
‫להפשיט מן התורה תמונת דת ארצית וכתת לה תמונת דת שמימית בלבד‪ .‬הדבר‬
‫הזה היה כחוץ מאד לקיום האומה ולקיום התורה גם יחד‪ .‬על פי דרכי זאת הוכחתי‬
‫אז בדרשתי שגם הלכות טרפות אין להם כל ענין עם שטירת הבריאות‪ .‬אטכם‬
‫ת ו ע ל ת פ ש ו ט ה נראית לעין יש בהם‪ ,‬אבל התועלת הזאת היא לא תועלת איש‬
‫פרטי )שמירת בריאותו(‪ ,‬כי אם תועלת האומה בכללה — שלא יתבוללו בכי ישראל‬
‫בעמים‪ .‬נפלא הדבר כי אחרי כן ראיתי אנשים )בהטליץ( שהתאוננו עלי לאמר‪ :‬״כי‬
‫מפשיט אנכי את קדושת הדת מעליה‪ ,‬באמרי‪ ,‬כי מצותיה נתנו בדי לשמור על עם‬
‫ישראל לבל יתבולל באומות העולם ויאבד מן הארץ״‪ .‬אבל מארי׳ דאברהם! אטו‬
‫מלתא זוטרתא היא גבי שמיא‪ ,‬כי יתקים גוי אחד בארץ המאמין באלהים אחד‬
‫בשמים ובארץ? האין זו מטרה קדושה ונכבדה מאד? האם לא נאמר גם בנדון זה‬
‫כי ״אורייתא וישראל חד הוא"? כדמה נא בנפשנו‪ ,‬כי אבד ישראל מגוי‪ ,‬הלא אז‬
‫תאבד עמו'יחד גם התורה עם כל מטרותיה הנשגבות‪ .‬הלא דומה זה לטי שאמר‪:‬‬
‫שבור את החבית ושמור את יינה‪ .‬אם יש להתורה איזו מטרה שתהיה‪ ,‬הלא רק כל‬
‫זמן שבכי ישראל הם ישראלים‪ ,‬אבל כיון שיחדלו ישראל חלילה להאמין באל אחד‪,‬‬
‫והתורה תהיה רק ספר עתיק יומין המונח באוצר הספרים באקספארד או באוצר‬
‫הספרים בפטרסבורג‪ ,‬אז איני יודע איזו מטרה כשגבה תוכל להיות למצותיה? יזכור‬
‫נא אדוני כי גם הרמב״ם בספרו מו״נ מבאר את כל המצות המעשיות על דרך זו■‬
‫למשל‪ ,‬בשר בחלב נאסר לנו לדעתו מפני שהיה בישולו אחת מדירכי העבודה‬
‫לעובדי האלילים בימים הקדמונים‪ .‬ומצוה זו לא באה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬אלא כדי להרחיק‬
‫את ב״י מעבודת בו״ם ומהאמונה ברשויות הרבה‪.‬‬
‫אולם מה שאמרתי בדיד אגב שהלכות טרפות אין מטרתן לשמור על‬
‫הבריאות — דבר זה לא מצא חן בעיני הד״ר דעמבא‪ ,‬שהבטיח בשנה העברה‬
‫במכתבו בהמליץ ובהצפירה לכתוב ספר שבו יוכיח כי הלכות טרפות מטרתן לשמור‬
‫את בריאות העם‪ .‬והנה הוציא לאור את החלק הראשון מספרו‪ ,‬ותחת להוכיח את‬
‫הדבר הזה בראיות ובמופתים‪ ,‬הסתפק בהתכפלו עלי האומלל‪ ,‬ולאמר שם בי מי שאינו‬
‫מאמין בדבריו הוא מהרס את יסודי הדת וקרא עלי את הפסוק ״מהרסיד ומחריביד‬
‫ממד יצאו"‪ .‬אז יצאתי כנגדו בבקרתי להראות לו‪ ,‬כי העבודה שקבל על עצמו לא‬
‫תצלח‪ ,‬ואם יכתוב את ספרו בשפת רוסיה אז יביא בע״כ לידי חלול דתנו‪ ,‬לא מפני‬
‫ש א ס ו ר לעשות בזאת‪ ,‬כי אם מפני ש אי אפש ר לעשות זאת‪ ,‬כי אין חכמת‬
‫הרפואה בעולם שתוכל לבאר לנו למשל־ מפני מה בשר בהמה בעלת ה׳ רגלים‬
‫מזיק לבריאות‪.‬‬
‫ומה עשו טגיכיו של הד״ר דעטבא? המה יצאו בהמליץ ובהצפירה להתפלפל‬
‫‪224‬‬
‫אם מותר לבאר את מצות התורה על פי ההיגיענע אם כא‪ .‬מריה דאברהסן גם‬
‫אנכי מודה ש מ ו ת ר לעשות זאת‪ ,‬מותר לכל הדעות! אבל נוה ירשיענו זה?‬
‫מדוע לא יצאו להוכיח כי א פ ש ר לעשות זאת? מדוע לא עכו לי גם על אחת‬
‫משאלותי הרבות?‬
‫אם כן‪ ,‬לא נכונה‪ ,‬יאמר כבוד תורתו‪ ,‬כי הד״ר דעמבא חבר ספר ״על השחיטה‬
‫ועל הבדיקה״ אשר בו יבאר בטו״ט כל יסודי הטרפות והשחיטה שהיו גם יסודות‬
‫בחוקי שמירת הבריאות וכו׳ וכו׳ והילד ומראה בכסיונות הן על השחיטה והן על‬
‫הבדיקה שכלם טובים ונכוחים גם לפי חוקי ההיגיעכע״‪ ,‬עכ״ל כבוד תורתו‪ .‬יתבונן‬
‫נא אדוני אל ספרו של הד״ר ד'‪ ,‬ויראה כי בחלק הראשון מספרו שיצא לאור עוד‬
‫לא באר המחבר את כל הדברים האלה וכמעט לא נגע בהם‪ ,‬הוא רק מבטיח‬
‫לעשות זאת בחלק השני שעדיין לא יצא לאור‪ .‬אם יחייכו ה׳ אז הראה מה‬
‫יהיו דבריו‪.‬‬
‫לאחרונה אעיר עוד על דבר קטן אחד‪ :‬כבוד תורתו כותב במאמרו‪ :‬״כמר‬
‫שידוע מכח השעטנז שמפסיק כח ה]א[לעקטרי והמגניטיזמוס‪ ,‬שהיו הרופאים מקשרים‬
‫עצמם עם החולים ‪ . . .‬כדי שיוכל הרופא על ידי הקשר לדבק רוחו עם רוחו של‬
‫החולה שיגיד החולה הרפואה שלו״‪.‬‬
‫לי הדבר הזה איננו ידוע כלל‪ ,‬ואדמה כי גם לשאר הרופאים הדבר הזה איננו‬
‫ידוע‪ .‬אני לכל הפחות לא אמתין עד שיגיד לי החולה את רפואתו‪ ,‬כי אם אני‬
‫נותן לו את הרפואה‪ ,‬כפי אשר יורכי רוח מבינתי‪ ,‬כפי אשר למדתי ממורי הרופאים‬
‫או מפי הנסיון‪ ,‬רק בעלי הספיריטיזטום יאמינו בדברים כאלה‪ .‬וע״כ טוב יעשה‬
‫כבוד תורתו אם יתיאש מן הבאור הזה לאיסור שעטנז‪.‬‬
‫אם כה ואם כה הכני מחזיק טובה לאדוני הרב על אשר צדד מעט גם בזכותי‪,‬‬
‫והנני דורש בשלומו ובשלום כל הכלוים אליו ובשלום עדתו הנכבדה‪ .‬המכבדו‬
‫כערכו הרם‬
‫ד״ר י ״ ל ק א צ ע נ ע ל ס א ן ‪.‬‬

‫‪225‬‬ ‫‪15‬‬
 ‫■‬ ‫‪ .‬דבת דם בותנחלת‬
‫) ‪(H a e m 0 p h i l i e‬‬
‫על פי התלמוד ‪0‬‬ ‫‪.‬‬

‫אומרים אמרר בי התלמוד הוא אנציקלרפאדיה של העברים והקדנורכיפ בר‪1‬קרפח‬

‫יצירתו‪ .‬הפתגם הזה לא מדויק הוא‪ .‬בשם אלציקלופאדיה רגילים אלו לכלות את‬
‫אוצר הדעות והלסיולות בדעת העולם ומלואו‪ ,‬שרכש לו איזה עם בתקופה ידועה‪,‬‬
‫ובמובן זה לא יוכל התלמוד להקרא בשם אגציקלופאדיה‪ .‬בעקרו הוא רק ספר דתי‬
‫ולפיכד יכיל בקרבו את למוסי הדת‪ ,‬את חוקי המוסר ואת תורת המשפטים בבל‬
‫הקיפם‪ ,‬אולם ‪ .‬מידיעת העולם והטבע‪ ,‬כמו למשל מידיעת לתוח האברים של בעלי‬
‫החיים ותחלואיהם ‪ ,‬אלו מוצאים בהתלמוד רק מה שהיה צורך בידיעתו כדי לפתור‬
‫שאלות שולות בעלילי הדת‪ .‬ובשעה שבלוגע להירלים הקדמולים אלו יודעים על פי‬
‫ספריהם שהשאירו אחריהם גם את גבולי ידיעותיהם בחכמת הרפואה‪ ,‬מה שידעו‬
‫ומה שלא ידעו‪ ,‬הלה בלוגע להעברים הקדמולים אלו יודעים רק מה שהכליסו במקרה‬
‫בהתלמוד‪ .‬ואפשר שידעו הרבה יותר ממה שלמצא בו‪ .‬מפגי ■שמסדרי התלמוד לא‬
‫דאגו להוריש ללו את כל מה שידעו בחכמת הרפואה בדברים שאין להם עלין עם‬
‫הדת‪ .‬תחת זה בדברים הגוגעים אל הדת יפליאו אותלו בכשרון ההסתכלות‪ ,‬עד‬
‫שהקדימו לפעמים לראות לפלי אלפי שלים ימה שלגלה לחכמי אירופה רק במאה‬
‫האחרולה לתאריך הלוצרים‪.‬‬
‫אל הסוג האחרון הזה יתיחסו הידיעות שבאו בהתלמוד על דבר המהלה‬
‫הלקראת כיום בשם ״האמופיליה"‪ .‬בשם הזה יכלו את הלטיה לזיבת דם בלי מעצור‪,‬‬
‫שתתגלה אצל צאצאי משפחות ידועות‪ .‬לטיה זו תתגלה אצלם מיום הולדם‪ ,‬עד יום‬
‫מותם‪ ,‬אשר על פי רוב לא יאחר לבוא‪ .‬כי אלשים כאלה לא יאריכו ימים‪ .‬כל פצע‬
‫קטן אשר יקרה בגופם! עקירת שן‪ ,‬לשיכת עלוקה‪ ,‬הפסת מורסה וכל כיוצא בזה‪,‬‬
‫דיו לגרום להם זיבת דם בשפע ובלי מעצור‪ .‬כל עמל הרופאים לעצור את הדם מן‬
‫הפצע הקטן לא יועיל‪ ,‬הדם שותת לאט לאט ובלי הרק עד אשר יחד עם דמם תצא גם‬
‫לפשט‪ ,‬ורק לעתים רחוקות יש אשר יתעלק הלב ויחדל לדפוק בחזקה‪ ,‬ואז יחדל גם‬
‫הדם לפכות‪ ,‬והחולה' ילצל מן הסכלה‪ ,‬עד אשר יבוא מקרה דומה לזה וישים קץ‬
‫לחיי האומלל‪.‬‬
‫מלבד מקרי פציעה של העור החיצון‪ ,‬לחולי האמופיליה לשקפת סכלה גם מזיבת‬
‫דם של האברים הפלימיים‪ ,‬שתתגלה לפעמים במקומות שולים בבת אחת‪ ,‬כלראה‬
‫בלי כל סבה לכרת‪ .‬לזילת דם מן החוטם הוא החזיון היותר לפרץ ״‪ -‬אחריה תלד‬
‫‪.‬‬ ‫לזילת דם מן השלים‪ ,‬מן הגרון‪ ,‬מן הקיבה )הקאה של דם( ומאברי השתן‪.‬‬
‫*( תמצית מאמיי ‪ CEejenna 0 reM0$Mra b TaanyAe‬טנרפם בה״יעוורייסקאיע אבאודעניע"‬
‫בטנת ‪. 1883‬‬
‫‪226‬‬
 ‫מלבד נזילת הדם על שטח העיר רעל שטח קרומי הריר של האברים הפכימרים‪,‬‬
‫יש אשר יצא הדם מננכוריו ייסיפד בתיד רקמת האברים מתחת להעדר‪ ,‬בתמונת‬
‫כתמים גדולים הנקראים בשם חבורות‪ .‬הכתמים האלה מתחילה הם כחולים־‬
‫אדמדמים‪ ,‬אבל מעט ישנו את צבעם לירוק‪ ,‬לצהוב ולאט לאט יחודו וצבע העור ישוב‬
‫לקדמותו‪ .‬כזאת אמנם אנו רואים גם אצל אנשים בריאים‪ ,‬שהוכו ביד או באבן‪,‬‬
‫אולם אצל בעלי ההאמופיליה יקרה זאת תדיר וכלי כל הכאה נכרת מבחוץ‪ ,‬לפעמים‬
‫יתגלו על עורם כתמי־ארגמן קטנים בזרעוני עדשים‪ ,‬מפוזרים או צפופים זה אצל זה‪.‬‬
‫נימי הדם של העור שנקרעו ודמן נשפד החוצה תחת השטיח‬ ‫סבת הכתמים האלה‬
‫העליון של הערר‪ , Epidermis ,‬כמות הדם הנשפך תלויה בתכונת הרקמה‪ ,‬שנקרעו בה‬
‫צנורי הדם‪ .‬אם נקרעו צנורי הדם בעובי העור עצמו‪ ,‬אז לא תגדל כמות הדם מאד‪,‬‬
‫מפני שהעור בנוי מרקמת חבור קשה שחוטים אלאסטיים רבים מעורבים בה ‪ .‬רקמה‬
‫זו עלולה להתכווץ ולעצור בעד הדם‪ .‬אולם אם נקרעו הצנורים ברקמת החבור‬
‫התחוחה ובהשומן שבין העור ובין השרירים שמתחתיו‪ ,‬אז יקוה שם הדם בכמות‬
‫עצומה‪ ,‬עד כדי גודל של ראש ילד‪ .‬כמות גדולה כזאת לא תוכל להיות נבלעת על ידי‬
‫צינורי הלימפה‪ ,‬והדם כגוק זר יעורר שם דלקת מרגלית‪ ,‬והמורסה או תפתח‬
‫מעצמה או תפתח על ידי איזמל של רופא‪ ,‬והפצע יתן מקום לזיבת דם חדשה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1784‬פרסם הרופא ‪ Fordyce‬את הידיעות הראשונות על אודות משפחות‬

‫האמופיליות באמריקה‪ .‬מיד אחר זה בשנת ‪ 1798‬פרסם הרופא ‪ Rave‬ידיעות‬
‫ממשפחות כאלה בארץ אשכנז‪ .‬למן העת ההיא החלו הרופאים לשים לב למחלה זו‪,‬‬
‫ובזמן קצר נתקבצה רשימה ארוכה של משפחות האמרפיליות באמריקה ואירופה‪.‬‬
‫רבים מן הרופאים חשבו אז‪ ,‬כי מחלה זר לא רק לא היתה נודעה‪ ,‬כי אם גם לא‬
‫נמצאה עד אז בעולם והתגלתה מחדש תחת השפעת התנאים הקשים של מלחמת‬
‫החיים‪ .‬ובאמת‪ ,‬כאשר החלו לחקור אחרי דברי ימי מחלה זו‪ ,‬לא מצאו כל זכר לה‬
‫לא בספרי היפוקראטס וגלינרס‪ ,‬וגם לא בספרי הרופאים של ימי הבינים‪ .‬אולם אחרי‬
‫הפושים ארוכים מצאו אצל הרופא הערבי‪ ,‬אבול קאזים אלזאהראוני )מת בשנת‬
‫‪ 1107‬בארץ ספרד( המספר על אודות אנשים שמתו מזיבת דם‪ ,‬אק על פי שהוא‬
‫בעצמו לא ראה אותם‪ ,‬אבל שמע על אודותם‪ .‬עוד מצאו אצל הפרופיסור בענעדיקטוס‬
‫מפאדובא )‪ (1525‬ספור על אודות ספר אחד שגזז במספרים שערות שצמחו על חוטמו‪,‬‬
‫ופצע מעט את עור החוטם ומת מזיבת דם‪ .‬מכל זה נראה‪ ,‬כי לא נוצרה מחלה זו‬
‫כחדשה‪ ,‬אלא שנעלמה מן הרופאים‪ .‬להלן נראה‪ ,‬כי חכמי התלמוד לא רק ידעו‬
‫ממחלה זו‪ ,‬אלא ידעו גם את סדר התנחלותה המסובך מאד‪ ,‬והשתמשו בידיעתם זו‬
‫לצורך חוקי הדת ‪.‬‬
‫הסתכלות הרופאים על בני משפחות האמופיליות במשך מאה שנה הוכיחה את‬
‫הדברים האלה‪:‬‬
‫‪ (1‬המחלה היא מתנחלת‪ :‬עוד לא נראה ולא נשמע כי יחלה במחלה זו איש‪,‬‬
‫שלא חלה בה אחד מאבותיו‪ .‬מצד השני לא כל צאצאי משפחה כזאת חולים בה‪ ,‬על‬
‫פי רוב יחלו בה‪ .‬רק הזכרים לבד ורק לעתים רחוקות יחלו בה גם הנקבות‪ .‬וגם אז‬
‫מחלתן איננה במדרגה קשה מאד‪.‬‬
‫‪227‬‬ ‫•‪15‬‬

‫‪•:‬׳‪^0‬‬
‫‪ (2‬רק הנקבות בונחילרת את הכלחלה לילדיהן הזכרים‪ ,‬הזכרים אינם בונחילים‬
‫מחלה זו כלל‪ .‬איש חולה בהאמופיליה שעל פי מקרה טוב לא מת בילדותו‪ ,‬ונמא‬
‫אשה ממשפחה בריאה‪ ,‬אז יוליד בנים ובנות חפשים ממחלה זו‪ .‬ולהיפד‪ ,‬אשת‬
‫שנולדה ממשפחה האמופילית‪ ,‬אן‪ 5‬על פי שבעצמה היתה חפשית ממחלה זו‪,‬‬
‫כשתנשא לאיש ותלד בנים ובנות‪ — ,‬יהיו כל ילדיה הזכרים האמופיליים‪ ,‬ובנותיה‬
‫כמעט רובן תהיינה חפשיות ממחלה זו‪.‬‬
‫‪ (3‬לפי האמור‪ ,‬התנחלות ההאמופיליה איננה ישרה‪ ,‬כי אם התנחלות לסירוגין‪.‬‬
‫היא מתנחלת לא מאב לבן כי אם מאם לבן‪ .‬ולפיכד אינה שומרת את שם המשפחה‪.‬‬
‫למשל‪ :‬אשה ממשפחה האמופילית נשאת לאיש ששם משפחתו לוריא‪ .‬היא ילדה‬
‫שלשה בנים ושלש בנות‪ ,‬שני בניה מתו מזיבת דם‪ ,‬השלישי נשאר על פי מקרה בחיים‬
‫והוליד בנים ובנות בריאים‪ .‬ובכן במשפחת לוריא תחדל המחלה‪ .‬שלש בנותיה‬
‫נשאו למשל לראפופורט לבערגער ולכץ‪ .‬והמחלה תעבור ממשפחת לוריא לשלש‬
‫המשפחות האלה• זאת היא אולי הסבה‪ ,‬מדוע לא הכירו הרופאים את המחלה‬
‫המתנחלת הזאת — מפני שהתנחלות המחלה אינה מקבילה להתנחלות שם המשפחה‪.‬‬
‫‪ (4‬הנקבות של המשפחות ההאמופיליות נקראות בשם ״מובילות ׳— קונדוקטורים—‬
‫מפני שהן מוסרות את המחלה מן האב הזקן אל הנכדים‪ ,‬אולם אק על פי שרק‬
‫לעתים מאד רחוקות הן חולות בעצמן בה‪ ,‬אבל במדה מצערה תתגלה בהן תמיד‬
‫הנטיה להיות שופעות דם בשעת נדתן‪ .‬עוד זאת הורה הנסיון כי הנשים ממשפחות‬
‫כאלו יולדות בנים ובנות הרבה‪ .‬ואולי על זה נוסד המאמר התלמודי! ״אשה שדמיה‬
‫מרובים בניה מרובים"‪.‬‬
‫‪ (5‬מובן חדבר‪ ,‬שאם משלש אחיות‪ ,‬האחת הולידה בן שמת מזיבת דם‪ ,‬אז יש‬
‫לחוש שמא היא ממשפחה האמופילית‪ .‬אק על פי שאין 'הדבר ברי‪ ,‬שמא רק‬
‫מקרה הוא‪ .‬ואם שתים מהן הולידו בנים כאלה‪ ,‬אז גם השלישית היא בחזקת‬
‫האמופילית‪ .‬והדבר הוא כמעט וודאי‪ ,‬שגם השלישית כשתלד בן ימות מזיבת דם‪.‬‬

‫נתבונן עתה אל דברי התלמוד על אודות מחלה זו‪ .‬כאשר אמרנו‪ ,‬התלמוד עוסק‬
‫בחכמת הרפואה רק עד'כמה שיש צויד בדבר לעניני דת‪ .‬אבל מן השקלא וטריא‬
‫שהוא מביא אגב אורחא נראה‪ ,‬כי כבר היה ידוע לחכמי התלמוד הסדר המסובד‬
‫של התנחלות מחלה זו‪ .‬התלמוד )יבמות‪ ,‬דק ס״ד ע״ב( עוסק בפתרון שאלה כללית!‬
‫אם תתגלה אצל אדם אחד איזו סגולה‪ ,‬אז הן לא נוכל לאמר בהחלט‪ ,‬כי סגולה זו‬
‫מונחת בטבעו של אדם זה‪ ,‬מפני שאפשר לאמר כי רק מקרה הוא‪ .‬אבל אם סגולה זו‬
‫תתגלה בו פעמים אחדות‪ ,‬אז אנו אומרים כי סגולה זו היא בבחינת ״חזקה" אצלו‪,‬‬
‫והיא מונחת בטבעו‪ .‬למשל‪ ,‬אם איזה אשה נשאת לראובן ושהתה אצלו עשר שנים‬
‫ולא ילדה — לא נוכל לאמר כי היא עקרה מטבעה‪ ,‬מפני שאפשר הדבר כי לא היא‬
‫אשמה בזה כי אם הוא הבעל‪ .‬אולם אם נתגרשה מראובן ונשאת לשמעון וגם אז לא‬
‫ילדה‪ ,‬או אם נתגרשה משמעון ונשאת ללוי וגם אז לא ילדה — אז היא בחזקת‬
‫עקרה‪ ,‬ואין לה רשות להנשא לאחר שאין לו ילדים‪ ,‬מפני שמטרת הנשואין היא‬
‫מצות פריה ורביה‪ ,‬ואם ישא אותה אז יבטל ממצוה זו‪ .‬והנה תתעורר השאלה! כמה‬
‫‪228‬‬
‫&עכוים צריכה היא לההשא בלי ילדים עד שתהיה בחזקה עקרה‪ ,‬אם די לה במתי‬
‫פעמים‪ ,‬אר צריכה לההשא שלש פעמים עד שכאטר עליה בהחלט שהיא עקרה‪ .‬או‬
‫בלשון התלמוד השאלה היא! ״אם בתרי זימני הרי חזקה אר בתלתא זימני?''' המשהה‬
‫ביבמות שם אומרת‪ ,‬כי אין לה רשות לההשא בפעם השלישית‪ ,‬טפכי שבתרי זיטני הוי‬
‫חזקה‪ .‬אולם בשאלה זו הפלה מחלוקת בין רבי‪ ,‬מסדר המשהה‪ ,‬ובין אביו ר׳ שטעון‬
‫בן גמליאל‪ .‬האחד אומר כי בתרי זימהי הוי חזקה‪ ,‬והשני אומר כי רק בתלתא זיטהי‪.‬‬
‫על דברי המשהה שהבאהו מעירה הגמרא!‬
‫״שגי אין‪ ,‬שלישי לא — מ ת ג י ת י ן מגי? רב י ה י א ‪ ,‬דתהיא! ט ל ה‬
‫ה ר א ש ו ן ו מ ת ‪ ,‬שגי ו מ ת ‪ ,‬שלישי לא ת מ ו ל ‪ ,‬ד ב ר י רבי‪ .‬ר״ש בן ג מ ל י א ל‬
‫א ומר ! שלישי ת מ ו ל ‪ ,‬ר ב י ע י לא תמול"‪.‬‬
‫לדברי רבי אשה שמתו לה שגי בגים טזיבת דם בשעת הטילה‪ ,‬היא בחזקת‬
‫האטופילית‪ ,‬ואסור לה לטול את בנה השלישי‪ ,‬מפני שסכנת נפשות דוחה גם מצרה‬
‫חמורה כברית המילה‪ .‬אבל לפי דעתו של רשב״ג היא צריכה לטול גם את השלישי‪,‬‬
‫מפני שבשתי פעמים עוד לא הוברר הדבר‪ ,‬כי היא ממשפחה האטופילית‪.‬‬
‫והנה המחלוקת שבין רבי ורשב״ג נמסרה בבית המדרש בשתי נוסחאות שונות‪.‬‬
‫לפי הנוסחה השניה‪ ,‬רשב״ג מסתפק בשתי פעמים‪ ,‬ורבי הוא שדורש שלש פעמים‪.‬‬
‫וא״כ השאלה היא‪ ,‬איזו משתי הנוסחאות היא האחרונה והנכונה? והדבר הזה יש בו‬
‫כפקא מיניה לדינא‪ ,‬מפני שכבר היה אצלם כלל קבוע‪ ,‬כי במחלוקת שבין רבי ובין‬
‫אכיו ההלכה היא כרשב׳׳ג‪ .‬כדי להתיר שאלה זו! איזו מן הנוסחאות היא האחרונה‪.‬‬
‫התלמוד אומר!‬
‫״תא שמע‪ .‬ד א ט ר ר׳ ח י י א בר אבא אמ ר ר׳ י ו ח נ ן ! מעשה ב א ר ב ע‬
‫א ח י ו ת ב צ פ ו ר י ‪ ,‬שמלת ר א ש ו נ ה ו מ ת ‪ ,‬שהיה ו מ ת ‪ ,‬של יש י ת ו מ ת ‪ ,‬ר ב י ע י ת‬
‫ב א ת ל פ נ י ר״ש ב ן ג מ ל י א ל ‪ ,‬אמר לה! אל תטולי‪ ".‬מזה נראה כי רשב״ג הוא‬
‫שחושב כי בתלתא זימהי הוי חזקה‪.‬‬
‫אבל ראיה זו מפרק התלמוד!‬
‫״ודילמא אי אתא שלישית נמי הוה אמר לה?"‬
‫על שאלה זו משיבה הגמרא!‬
‫״א״כ מ אי א ס ה ד ו ת י ה דר׳ ח י י א בר אבא?" בבית המדרש לא היו‬
‫עוסקין בספורי מעשיות בעלמא‪ .‬ואם מצא ר׳ חייא בר אבא לנכון לספר בבית המדרש‬
‫מעשה זה‪ ,‬אין זאת אלא להשמיענו את דעתו של ר׳ שטעון בן גמליאל‪ ,‬כדי שנדע‬
‫אי‪ 1‬לפסוק את ההלכה‪.‬‬
‫על זה משיבה הגמרא!‬
‫״ ו ד י ל ט א הא קא משמע לן! ד א ח י ו ת מ ח ז ק ו ת ? " ר׳ חייא בר אבא ספר‬
‫מעשה זה‪ ,‬לא כדי שנדע את דעתו של ר׳ שטעון בן גמליאל‪ ,‬שבשלש פעמים הוי‬
‫חזקה‪ ,‬אבל הוא בא להשמיענו דבר חדש ונכבד מאד‪ ,‬שלא לבד אשה 'אחת שמתו לה‬
‫שני בנים מחטת מילה לא תמול את השלישי‪ ,‬אלא גם אם לשתי אחיות מת לכל אחת‬
‫מהן רק ילד אחד‪ ,‬אז הוברר הדבר כי שתי האחיות הן ממשפחה האמופילית‪ ,‬מפני‬
‫שהמחלה מתנחלת לכל הנקבות של משפחה זו‪ ,‬ולפיכד לא תוכל גם האחות השלישית‬
‫לטול את בנה‪ .‬על זה מעיר רבא!‬
‫‪229‬‬
 ‫״ ה ט ת א ד א מ ר ת א ח י ו ת מ ח ז ק ו ת ‪ ,‬לא י מ א א ד ם אפוה לא מ כ וע פח ת‬
‫נ כ פ י ן ו ל א מ מ ש פ ח ת מ צ ו ד ד י ם ‪ ,‬ו ה ו א ד א ת ח ז ק ת ל ת א זימהי‪ ".‬כלומר אם‬
‫אנו רואין שאשה תוכל להוריש לבכיה מחלה שבדצמה היא אילה חולה בה‪ ,‬אלא‬
‫שנמצאת במשפחתה‪ ,‬מפלי שיש התנחלות לסירוגין — לא ישא אדם אשה‪ ,‬שאק על פי‬
‫שבעצמה אינה חולה במחלת הככפא‪ ,‬אבל כיון שהנכפא )חולי נופלים( היא מחלת‬
‫עצבים‪ ,‬היא מתנחלת לבניה‪ .‬כמו כן לא ישא אדם אשה ממשפחת מצורעין‪ ,‬מפני‬
‫שיש מיני צרעת המתנחלים‪ ,‬כמו הספחת )‪) (Psoriasis‬עיין להלן(‪.‬‬
‫״ מ א י ה ו ה עלה?" מה היא סוק כל סוק דעתו של רשב״ג?‬
‫״כי את א רב י צ ח ק בר י ו ס ק אמר! ע ו ב ד א ה ו י ק מ י ד ר ב י י ו ח נ ן‬
‫ב כ נ י ש ת א ד מ ע ו ן ב י ו ם ה כ פ ו ר י ם שחל ל ה י ו ת בש ב ת ו מ ל ה ר א ש ו נ ה ו מ ת‬
‫שנ יה ו מ ת ‪ ,‬של ישית ב א ה ל פ נ י ו ‪ ,‬אמ ר לה! ל כ י ומולי‪".‬‬
‫והנה אק על פי שנתברר הדבר‪ ,‬שרשב״ג סובר שבתלתא זימני הוי חזקה‪ ,‬ור׳‬
‫יוחנן התיר בפירוש למול את הילד של האחות השלישית ביום הכפורים שחל להיות‬
‫בשבת‪ ,‬מכל‪ .‬מקום פסקו חכמי התלמוד להלכה שבנוגע למילה בתרי זימכי הוה חזקה‪,‬‬
‫לאסור למול את הילד השלישי ששני אחיו בני אמר או בני דודותיו מתו מחמת‬
‫מילה‪ ,‬מפני שספק לפשות להקל‪.‬‬
‫הגמרא שם מביאה ערד משל אחד של חזקה! ״ ת נ י א נ י ס ת לראשו ן ו מ ת ‪,‬‬
‫לשני רמת‪ ,‬לשלישי לא תכשא — ד ב ר י רבי ‪ .‬רשב״ג ארמר! לשליש י תכשא‪,‬‬
‫ל ר ב י ע י לא תנשא"‪ .‬רעל זה שראלת הגמרא בצדק! ״ ב ש ל מ א גב י מ י ל ה א י כ א‬
‫מ ש פ ח ה ד ר פ י ד מ ה ראיכא מ ש פ ח ה ד ק מ י ט ד מ א ‪ ,‬אלא כישראין מא י‬
‫טעמא?" והכה הגמרא מביאה שם שני תיררצים לקרשיא זר‪ ,‬האחד! מ ע י י ן גררם‬
‫למיתת בעליה‪ ,‬רהשני! מזל גורם‪ .‬אבל שני התירוצים יחד לא בחכמת הרפואה יסודם‪.‬‬
‫בכל אופן מן השקלא והטריא שהבאנו‪ ,‬אלו יכולים להוציא את הדברים האלה!‬
‫א( חכמי התלמוד בטאה השניה לתאריך הנוצרים בלי כל ספק ידעו‪ ,‬כי יש‬
‫משפחות העלולות לזיבת דם‪ .‬ראם יקרה כי שני ילדים ממשפחה אחת מתו מחמת‬
‫מילה‪ ,‬אז הילד השלישי אילו נימול — אע״פ שמצות מילה כחשבת להמצרה היותר‬
‫קדושה בעיני העם‪ .‬כי סבת המיתה היא זיבת דם ולא איזו דלקת במקום הפצע‪,‬‬
‫זה נראה מן הטעם שהתלמוד נותן לזה! איכא משפחה דרפי דמא ואיכא משפחה‬
‫דקמיט דמא‪.‬‬
‫ב( בכל הברייתות ומעשים שהיו שהובאו פה נזכרה רק האם ולא האב‪ ,‬בשעה‬
‫שחובת המילה מוטלת על פי דין התלמוד על האב ולא על האם‪ .‬הרמב״ם מדייק‬
‫מזה ואומר! ״אם לאם אחת מתו מחמת מילה שני בנים‪ ,‬בין שהם מאב אחד בין שהם‬
‫משכי אבות‪ ,‬השלישי אינו נימול; ולהיפך אם לאב אחד מתו מחמת מילה שני בכים‪ ,‬את‬
‫הבן השלישי שנולד מאשה אחרת אינו פטור ממילה"‪) .‬יד החזקה‪ ,‬הלכות מילה‪ ,‬פרק‬
‫חמישי(‪ .‬הדין הזה‪ ,‬הכוסד על דיוק הלשון של הגמרא‪ ,‬יש לו כאשר ראינו למעלה‪,‬‬
‫יסוד גם בסדר ההתנחלות של ההאמופיליה‪ ,‬שעל פיה רק האם מורישה לילדיה‬
‫הזכרים את הלטיה לזיבת דם‪ ,‬ולא האב‪(‘.‬‬

‫שלאו אחרי■ חרמב״ם‪ ,‬בהשענם‬ ‫‪ C‬עיין לסןל משנה להרמל״ם‪ ,‬הלכה זו‪ .‬פה נעיר לי‬
‫על הכלל ספק נפשות לה^ל‪ ,‬אוסריט את המילה של הילד השלישי מאב אחד אפילו מאשה אחרת•‬
‫‪230‬‬
 ‫''ל<‪.‬‬
‫ג( מן המעשר! סול ארבע האחיוח בציפורי מוציא החלטרד בצדק כי צם‬
‫האחיות מחזקות‪ .‬דבר זה מתאים בדיוק להשקפת הרופאים בזמן הזה‪ ,‬כי הכקבוח‬
‫אעפ״י שבעצמן אינן חולות בזיבת דם‪ ,‬הן מוסרות את המחלה לילדיהן הזכרים‪ .‬לוא‬
‫היו חולות בעצמן אז היו מתות בודאי בילדותן ולא היו מגיעות לנשואין‪.‬‬
‫ד( עצתו של רבא‪ ,‬שלא ישא אדם ממשפת ככפין ומצורעין‪ ,‬מיוסדת בההגיון‬
‫הישר‪ ,‬כמו שבארנו למעלה‪ .‬מלבד זה כבר נאמר בתלמוד‪ :‬״ ר ו ב ב ל י ם ה ו ל כ י ם‬
‫אח ר א ח י האם"‪.‬‬
‫ה( כי הצרעת יש שהיא מחלה מתנחלת‪ ,‬כבר יש לזה רמז במקרא‪ .‬גחזי נער‬
‫אלישע חלה בצרעת ומסר את נחלתו גם לזרעו אחריו‪ .‬אולם התלמוד ידע‪ ,‬כי גם‬
‫מחלת הנכפה היא מחלה מתנחלת‪ ,‬ולא שנכנס שד בגוק החולה כמר שהאמין אז‬
‫^‬ ‫ההמון‪.‬‬
‫ו( התלמוד משתדל גם לבאר את סבת המחלה ‪ .‬איכא משפחה דרפי דמא ואיכא‬
‫משפחה דקמים דמא‪ .‬כלומר‪ ,‬יש משפחות שדמן הוא נוזל ואילו עלול להתקרש‬
‫ולסתום את הקרעים שנעשו על פי מקרה בצינורי הדם‪ ,‬רלפיכד קשה לעצור את‬
‫הדם‪ .‬השערה זו שררה ימים רבים גם בין חכמי הפאטולוגיה בזמננו‪ .‬אבל החקירה‬
‫הטדרייקת הראתה כי השערה זו איננה נכונה ‪ .‬כל הבדיקות שבדקו את הדם של‬
‫ההאמופיליים הראו כי דמם אינו נבדל במאומה מדם אנשים בריאים‪ ,‬לא בהרכבתו‬
‫החימית ולא בתמונת ותכונת הכדורים הצפים בו‪ .‬ועד היום הזה עוד לא עלתה‬
‫בידי החוקרים למצוא את הסבה הפנימית של מחלה זו‪ .‬השערות שונות נאמרו בזה‪,‬‬
‫אבל גם אחת מהן לא זכתה להתקבל בעולם המדעים‪.‬‬

‫עוד שני מעשים שהיו מספר התלמוד‪ ,‬וכנראה יתיחסו גם הם אל מחלת‬

‫■‬ ‫ההאמופיליה‪.‬‬
‫״תניא‪ :‬ר׳ נתן אומר‪ ,‬פעם אחת הלכתי לכרכי הים‪ ,‬ובאת אשה אחת לפני‪ ,‬שמלה‬
‫בנה ראשון ומת‪ ,‬שני ומת‪ ,‬שלישי הביאתו לפני‪ ,‬ראיתיו שהוא אדום‪ ,‬אמרתי לה‪:‬‬
‫המתיני לו עד שיבלע בו דמו‪ ,.‬המתינה לו עד שנבלע בו דמו‪ ,‬וטלה אותו וחיה‬
‫והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי‪ .‬שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא‬
‫ובאת אשה אחת לפני שטלה בנה ראשון ומת‪ ,‬שני ומת‪ ,‬שלישי הביאתו לפני‪ ,‬ראיתיו‬
‫שהוא ירוק‪ ,‬הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית‪ ,‬אמרתי לה‪ :‬המתיני לו עד שיפיל‬
‫בו דמו‪ ,‬והמתינה לו ומלה אותו וחיה‪ ,‬והיו קוראין שמו נתן הבבלי על שמי"‪.‬‬
‫כשאני לעצמי אין כל ספק בלבי‪ ,‬כי ר׳ נתן‪ ,‬שהיה אב־בית־דין בהסנהדרין של‬
‫הנשיא רבן שמעון בן גמליאל‪ ,‬סבר כמותו שרק בתלתא זימני הוי חזקה‪ ,‬ולפיכך‬
‫התיר לטול את השלישי‪ .‬אלא שבהטעשה הראשון צוה להמתין עד שיבלע בו דמו‬
‫ובהטעשה השני עד שיפול בו דמו‪ .‬אין כל ספק בלבי גם כן‪ ,‬ששני המעשים היו ‪.‬‬
‫בילדים‪ ,‬שאמותיהם היו ממשפחת האמופילים‪ ,‬ואם בכל זאת לא מתו הילדים בפעם‬

‫)סוו״ע‪ ,‬יו״ד סימן רס״ג(‪ .‬אחד חרכנים אומר‪ ,‬לי אם אצל חאב ואצל הבן מתו להל אחד ילד אחד‬
‫מחטת מילח‪ ,‬אז פטורים כל חנכדים ממילד‪ ..‬יט לשער‪ ,‬כי לדין זד‪ .‬גרם מעטה שהיח‪ ,‬מח טאינו‬
‫'‬ ‫יוצא מגדר חאפשרות‪ .‬אעפ״י טדבר כזה יקרד‪ .‬רק לעתים רחוקות מאד‪.‬‬
‫‪231‬‬
‫‘‪•’M‬‬
‫•‪)■yx‬־‬
‫הסיליטיית אין זה מוכיח כלום‪ ,‬אמר כל ההאמופיליים מחים מזיבת דודם הראסודכד‪?.‬‬
‫הלא הרבה מהם נצלים אחרי זיבוח רבוח‪ ,‬וסו^ כל סו^ אמנם הרוב מהם מחים‬
‫בילדוחם‪ ,‬אבל לא כלם‪ .‬ויש האמופיליים שמגיעים למנוח ‪.‬בגרוח‪ ,‬נוטאים נטים‬
‫ומולידים זכרים והקבוח בריאים ושלמים‪ ,‬מפני שהם אינם מנחילים אח מהלחם‬
‫לצאצאיהם‪ .‬ולאשרו של ר׳ נחן לא מחו גם הילדים שצוה למול אוחם• ואפשר הדבר‬
‫שמעשים שהיו אלו גרמו לזה שרשב״ג פסק להלכה‪ ,‬כי בחלחא זימני הוי חזקה‪.‬‬
‫אולם בשני המעשים שמספר ר׳ נחן צבע עור הילדים לא היה צבע נורמאלי‪,‬‬
‫הראשון היה אדום והשני היה ירוק‪ .‬נחבונן עחה מה טיבם של הצבעים האלה? הנה‬
‫כל הילדים בימים הראשונים אחרי הולדם הם אדומים‪ .‬אדמימוח זו נקראח אצל‬
‫הרופאים ״אודם של קטן שנולד"‪ .Erythema neonatorum ,‬דבר זה ידוע לכל‪ ,‬ואין‬
‫כל ספק שגם ר׳ נחן ידע זאח‪ .‬ואם הוא שם לב לאודם העור‪ ,‬אין זאח אלא שהיחה‬
‫אדמימוח הילד חזקה ומובהקח מאד‪ .‬חושב אני שילד זה שהיה ממשפחה‬
‫האמופיליח )כי שני אחיו שקדמו לו מחו מהמח טילה(‪ ,‬בשעה שהקשחה אמו ללדח‬
‫נלחץ גופו בין כחלי הרחם‪ ,‬ומן החיכוך נעשו חבורוח אדוטוח )®פך דם בהעור(‬
‫על כל בשרו‪ .‬ולפיכך צוה ר׳ נחן להמחין עד ש יבל ע בו דמו‪ .‬בהמעשה השני הילד‬
‫היה ירוק‪ .‬והנה הצבע הזה יוכל להיוח על שני פנים‪ .‬או שהיה הילד חולה‬
‫במהלח הירקון‪ ,‬שהוא דבר מצוי מאד אצל הילדים בימים הראשונים אחרי הולדם‪.‬‬
‫מחלה זו נקראח אצל הרופאים בשם ״הירקון של הנולדים"‪.Icterus neonatorum ,‬‬
‫אבל יש ירקון של הוסר דם‪ .‬צבע העור אצל אדם שאבד לו דם הרבה‪ ,‬הוא חור‬
‫ונוטה לצבע השעוה‪ .‬אולם מדברי ר׳ נחן שאמרו הצצחי בו ולא היה בו דם בריח —‬
‫נראה ברור‪ ,‬כי הילד היה ירוק מחוסר־דם‪ .‬ובאמח לפעמים יאבד לילדים ממשפחה‬
‫האמופילים דם רב בשעח כריחח הטבור‪ .‬ולפיכך יעץ ר׳ נחן להטחין עד שיפול בד‬
‫דמו‪ .‬הנסיון הדרה לדעה כי צאצאי ההאמופילים יעלו מהר ארוכה‪ ,‬והדם שאבד להם‬
‫ימלא בזמן קצר‪.‬‬
‫והנה לפי פירושי‪ ,‬שר׳ נחן סובר שרק בחלחא זימני הוי הזקה ולפיכך לא פטר‬
‫ממילה אח הילד‪ ,‬שטחו שני אחיד מחמה מילה‪ ,‬אילו באה לפניו אשה ששלשח ילדיה‬
‫מחו מחמה טילה‪ ,‬כי אז היה פוטר אח הרביעי לגמרי‪ ,‬וכנראה כן היא גם דעח‬
‫רשב״ג שאמר רביעי לא תמול‪ ,‬ולא אמר שצריכה להמחין עד שיחזק כחו• והילכך‬
‫לדידן דסבירא לן דבתרי זימני הוי חזקה‪ ,‬השלישי פטור לגמרי ממילה‪ .‬גם מדברי‬
‫המשנה )יבמות פ״ח( מוכח כן! ״הערל )כהן שמחו אחיו מהמת מילה( וכל הטמאים‬
‫לא יאכלו בתרומה‪ ,‬נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה"‪ .‬א״כ המשנה מיירי באדם שבגר‬
‫ונשא אשה‪ ,‬ובכל זאת הוא ערל‪ .‬אבל לא כן היא דעת הרמב״ם וכל הפוסקים שבאו‬
‫אחריו‪ .‬הרמב״ם כותב! ״אשה שמלה בנה ראשון ומח מחמת מילה שהכשילה אח כחד‪,‬‬
‫וכן מלה אח השני ומת מחמת מילה‪ ,‬בין מבעלה הראשון בין מבעלה השני‪ ,‬הרי זה‬
‫לא ימול את השלישי ב ז מ נ ו ‪ ,‬אלא ממחינין לו עד שיגדל ויתחזק כחו‪ .‬אין מלין‬
‫אלא ולד שאין בו שום חולי‪ ,‬שסכנת נפשות דוחה אח הכל‪ ,‬ואפשר למול לאחר זמן‬
‫ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם"‪ .‬הרמב״ם כנראה הוציא את הדין‬
‫להמתין עד שיתחזק כחו ממעשה דר׳ נתן‪ ,‬מפני שהוא חושב כי ר׳ נתן סובר כי‬
‫בתרי זימני הוי חזקה‪ .‬ואעפ״י שהיו הילדים חולים באדמימות וירקון‪ ,‬התיר למול‬
‫אותם עוד בילדותם מיד אחרי שנתרפאו‪ ,‬כמו שנראה זאת מכלח שקראו להם שם‬
‫‪232‬‬
‫״נהו" במעת המילה• והגה בזטכו על הרטב״ם לא ידעו ערד הרופאים טטחלת‬
‫ההאטופיליה‪ ,‬ובכל זאח צדק הרמב״ם גם לפי ידיעתכו היום‪ .‬אלא עיט לדקדק‬
‫ולהגביל אח הזמן‪ ,‬מהי יט לחטוב כי הגדיל וההחזק כהו‪ .‬הכסיון הורה‪ ,‬בי טחלת‬
‫ההאטופיליה תוכל להתגלות עד ענת העטרים ועתים‪ .‬ואם עברה עליו טנה זו ולא‬
‫התגלתה בו הטחלה‪ ,‬אז אכו בטוחים כי חפטי הוא טטכה‪.‬‬
‫בטביל הקוראים היראים ורכי הלבב‪ ,‬טלבם נוקפם טפחד ההאטופיליה בגוגע‬
‫לברית המילה‪ ,‬צריד אני להוסיק‪ ,‬כי מחלה זו היא בכלל דבר טאיהו מצוי כלל‪.‬‬
‫בכל עטל הרופאים לאסוק סטאטיסטיקה טל מחלה זו‪ ,‬עלתה בידם רק לאסוק רטיטה‬
‫טל ‪ 220‬מטפחות בכל העולם‪ .‬רוב המטפחות ההאמופיליות הן בארץ אטכנז ובאנגליה‪.‬‬
‫אצל היהודים מספר המטפחות האלו הוא מעט מאד‪ ,‬אעפ״י טעל ידי המילה תתגלה‬
‫מחלה זו על נקלה‪ .‬כותב המאמר הזה‪ ,‬טבטטד אדבעים טנה הכניס בפטרוגרד‬
‫ילדים רבים בבריתו טל אברהם אבינו‪ ,‬ופעמים רבות נקרא בתור מומחה לעצור את‬
‫הדם אחרי מוהלים אחרים‪ ,‬לא ראה גם פעם אחת מחלה זו‪ .‬וכיון טהמילה‪,‬‬
‫מלבד ערכה הדתי‪ ,‬יט בה גם תועלת רבה מצד טטידת הבריאותי(‪ ,‬על כן טוב לנו‬
‫טנחזיק בה ולא נרפה ממנה עד עולם ‪.‬‬

‫‪ C‬עיין מאמרי ‪ 06pe3aaHe‬בהאנציקלופדיה היהודיה ב«פת רוסיה‪.‬‬

‫‪233‬‬
 ‫רמ״ח אברים‪.‬‬ ‫;‬
‫■‬ ‫פרקים אחדים בובומוכת יצירה‪.‬‬
‫‪I.‬‬
‫מאז הוציא הד״ר מרטווסקי טירומלים לאור את ממכתו ״מסכת כתרח'‪ /‬חחחדמוה‬
‫בבתי מדרשם של מכתבי העתים העברים השאלה הישנה על דבר מהין האברים‬
‫לחז״ל‪ .‬הרב ההכם רי״מ פינעס‪ ,‬שהיה גם מסייע לדבר מצוה בתיקון הלשון של‬
‫המהברת הנ״ל‪ ,‬הדפים בראשיתה‪ ,‬כעין הקדמה‪ ,‬מכתב להד״ר שרשווסקי ומעריך‬
‫בו את משנת חז״ל הידועה באהלות פ״ב לעמת משכתו של הד״ר שרשווסקי שעל‬
‫פיה מכין האברים בגוןה הוא לכל ה י ות ר מאתים ושבים עשר^(‪ .‬ה׳ פיכעס הותר‬
‫חתירות ומתייגע לתרץ הדברים ולפשר את המחלוקת שבין חז״ל ובין הכמי‬
‫הכתוח שבימינו‪ .‬אבל הפשרה הזאת לא עלתה בידו‪ .‬החכם הנכבד הזה מתנצל‬
‫כי לא יוכל לרדת לעומקה של השאלה הזאת‪ ,‬מפני שהוא איננו ״בעל מלאכה״ זו‬
‫וגם מערכת עצמות האדם לא ראה מעודו; ולבו אומר לו כי אם תבוא מערכת‬
‫עצמות לידו‪ ,‬אז ימצא את החידה ויבין מדוע מנו חז״ל שתי עצמות במקום‬
‫שהמנתחים מונים רק אחת ולהיפך‪ .‬אולם אם אמת נכון הדבר כי מי שלא ראה‬
‫מערכת עצמות מימיו לא יוכל לעשות קטנה או גדולה■ בדבר הזה‪ ,‬אבל גם זאת‬
‫אוכל אני להבטיחהו‪ ,‬כי השקפת המערכת בלבדה איננה דיה עוד לשפוט על פיה‬
‫מישרים בשאלות כאלה‪ .‬פה נחוץ עוד דבר אחד‪ ,‬והדבר הזה — תורה היא‬
‫■‬ ‫וללמוד אותה אנו צריכים‪.‬‬
‫אולם לא אפקוד על החכם הנכבד ה׳ פיכעם על אשר לא מצא את ידיו‬
‫בפתרון השאלה הזאת‪ :‬הוא איננו בעל מלאכה זו ולא עליו הדבר מוטל‪ .‬אבל‬
‫על חברי הנכבד ד״ר שרשווסקי אתפלא‪ :‬מדוע נסתתמו טענותיו ולא מצא מעכה על‬
‫מכתב ה׳ פיכעם אליו‪ .‬האם לא היה תהיה שתיקתו בעיני קוראי ספרו כהודאה‬
‫‪ 0‬טעות נפלה בחשבון של הרי״מ פינעם‪ .‬הוא מונה שם רי״א אברים בגו!פ מפני שהוא מונה‬
‫עשרים ואחד בראש‪ ,‬אבל צריף להיות עשרים ושנים בראש‪ .‬אולם המספד רי״ב הוא לבל היו ת ר‪,‬‬
‫בי המנתחים לא יחשבו היום את עצם הקטלית לשלש‪ ,‬גם לא יצרפו למנין את עצמות השומשמיו‬
‫)‪ (ossa sesamoidea‬או עצמות העדשים )באשר יבנה אותן ד״ר שרשווסקי( אשר על בהונות הידים‬
‫והרגלים‪ ,‬מפני שהן קטנות בשעורה ואינן נמצאות אצל בל אדם ואדם‪ ,‬ועל בן נמנו המנחחים היום‬
‫וגמרו שמספר העצמות בגוק האדם הוא מאתים‪ .‬אגב אעיר פה בי השם הרומי ‪ Sesamoidea‬נגזר‬
‫מן המלה העברית או הערבית שומשמי‪ ,‬מפני שהעצם הקטנה הזאת רומח בתמונתה לזרע חשומשמין‪,‬‬
‫במו שהוביח זה המנתח הנודע ה' הירטל בספרו ! ‪Das Arabische niid das HebrEische in der‬‬
‫‪ . Anatomie, p. 172‬יבול להיות שמפני שהעצם הקטנה שבגוק האדם דומה ג״ב בגדלה ותמונתה‬
‫לגרגיר של שעורים‪ ,‬לפיכך נתנו חבמים שיעור לעצם בשעורה לטמא במגע ובמשא‪.‬‬
‫‪234‬‬
‫טחז״ל טעו בדבר הנראה לעין‪ ,‬אר מפכי טלא דקדקו בבדיקתם רעסור את מלאכתם‬
‫מלאכת הבדיקה כלאהר יד‪ ,‬או מבעלי המפונה באהלות מעולם לא ראו גוית אדם‬
‫מת בעיניהם וכל הטספרים טמנו טם בדויים הם מראטם ועד סופם‪ ,‬כדי טיעלה‬
‫סכום כל האברים לרמ״ח כנגד הרמ״ח מעות עטה טבתורה? ידעתי‪ ,‬כי הד״ר‬
‫טרסווםקי רחוק מאד ממחטבות פגול כאלה‪ ,‬אבל מהטבות כאלה עלו על לב ד״ר‬
‫אחד בארץ אטככז‪ ,‬דיוסן! בערגעל טמו‪ .‬בספרו ‪Studien iiber die naturwissen-‬״‬
‫)‪ , scliaffcliclien Kenatnisse der Talmudisten" (Leipzig 1880‬אסק הד״ר הזה על‬
‫יד את כל המאמרים בתלמוד המתנגדים לידיעותינו היום בחכמת הטבע‪ ,‬ואת‬
‫המטנה דאהלות הציג בראט ספרו לדראון לעיני כל קלי־דעת טכל חכמתם היא‬
‫ללגלג על דברי הקדמונים‪ .‬לא ידעתי אם ה׳ בערגעל הוא ד״ר לחכמת הרפואה‬
‫או ד״ר לחכמת הפילוסופיא‪ ,‬אבל יסלח נא לי‪ ,‬אם אומר כי בספרו זה לא אל‬
‫תורת הרפואה גם לא אל הפילוסופיא עיניו נטואות‪ ,‬כי אם אל התקונים בדת‬
‫אטד הוא רודק אחריהם‪ ,‬ועל כן יטתדל בכל עז להעביר את כל דברי הקדמונים‬
‫תחת טבט הבקרת הקטה העזה‪ .‬הד״ר בערגעל נאחז גם הוא בטעות אטר טעו‬
‫רבים לפניו בהאמינם כי מספר רמ״ח לקחו חז״ל רק להטלים טספר תרי״ג‪ ,‬ולא‬
‫טמו על לב‪ ,‬כי חז״ל פרטו את מספר האברים בחלקי גון‪ 5‬האדם במטנה מפורטת‪,‬‬
‫מה טלא עטו בנוגע לטס״ה גידים‪ .‬אולם המבקרים האלה הפכו את הסדר‪ .‬באמת‬
‫הקדימו חז״ל למצוא על פי אופני בדיקתם אטר נבאר להלן רמ״ח עצמות באדם‪,‬‬
‫ואחרי כן בקטו ומצאו גם רמ״ח מ״ע כנגדן‪ .‬אולם גם בחטבונות הנתוח טבימינו‬
‫טעה ה׳ בערגעל מאד‪ .‬ברטימת המספרים לעצמות גוק האדם טהוא מונה לפי‬
‫דעת המנתחים‪ ,‬אין גם טספר אחד מכוון להאטת; ומראטה ועד סופה נלקתה‬
‫הרטימח הזאת בחסר ויתיר‪ .‬למטל הוא מונה ‪ 12‬בראט תחת ‪ , 52‬כן הוא מונה‬
‫‪ 5‬בצואר תחת עצם הלטון היחידה טבצואר חוץ מטבע חוליות המפרקת‪ ,‬בחזה‬
‫והאגן מצא בערגעל רק ‪ 4‬עצמות‪ ,‬ועצם האליה מה תהא עליה? אבל אם כה ואם‬
‫כה‪ ,‬הנה כבר מודעת היא כי בדברים הנוגעים להלכה בדקו חכמינו בעיון רב‬
‫בעצמם‪ ,‬ורק לעתים רחוקות סמכו בזה גם על סופרי הרומאים והיונים טביטיהם‪,‬‬
‫כאטר נוכח במקומות רבים בתלמוד‪ .‬כמעט בכל מקום טדברי הלכה נוגעים‬
‫לידיעות טל חז״ל‪ ,‬ובפרט בנוגע אל הטאלה טל מנין האברים‪ ,‬נמצא מפורט )בכורות‬
‫מ״ה( טהם בדקו בעצמם על ידי טליקת גוק טל זונה אחת טנתחייבה טריפה‬
‫למלד‪ ,‬וכמו טהעיר על זה בצדק הסופר הנכבד המסתתר תחת הטם מ״י בהמליץ‬
‫נו׳ ‪ 30‬לטנת ‪. 1886‬‬

‫‪n.‬‬
‫בטאלה הזאת נגע גם הד״ר הנכבד ה' פאריעס בספרו ״תורת הבריאות" טבאה‬ ‫‪.‬‬
‫ראטיתו בהאסיק לטנת תרמ״ה‪ .‬טם בהערה הוא אומר; ״חז״ל מנו רמ׳׳ח אברים‬
‫בגוק‪ ,‬אם כונתם אל ה ע צ מ ו ת קלעו אל הסערה ולא החטיאו‪ ,‬כי עצם החלצים‬
‫האחרון)קרייץ־ביין( הוא מורכב מחמס עצמות הסדרה טנתקטרו לעצם אחת הדי‬
‫)עם הטנים( רמ״ו‪ ,‬ואם נחטוב עוד‪,‬לזה סתי טנים עודפות הנקראות טני החכמה‬
‫הרי רמ״ח"‪ .‬אולם על דבריו אלה בצדק העיר מ״י בהמליץ טם‪ ,‬כי כפי הנראה‬
‫זכר ד״ר פאריעס את מספר רמ״ח אברים סמנו חז״ל באדם אך מן המפורסם‬
‫‪235‬‬
 ‫במקומות רבים בתלמוד דכא פוברקררר נון הטשכה שבאהלות‪ ,‬כי חז״ל לא הכניסו‬
‫שם במספר רמ״ח אברים את השנים כל עיקר‪ ,‬לא את שני החכמה ולא את‬
‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫הנשארות‪.‬‬
‫ובאמת אין כל מקום לשאלת חד״ר פאריעס ״מה ה י ת ה כ ו ו נתם של חכמינו‬
‫במנין האברים אם עצמות או דבר אחר?׳׳ המשנה באהלות מדברת באבר מן החי‬
‫ובאבר מן ״המת שמטמא כמת עצמו במגע ובמשא ובאוהל״‪ .‬דמסיימת״שם‪ :‬״אימתי?‬
‫בזמן שיש עליהם בשר כראוי‪ ,‬אבל אם אין עליהם בשר כראוי מטמאין במגע‬
‫ובמשא אבל לא באוהל״‪ .‬ובתוספתא )מ׳ אהילות פ״א( נאמר בפירוש‪ :‬״כל שיש בו‬
‫גידים ועצמות הרי זה אבר ושאין בו גידים ועצמות אינו אבר״‪ .‬א״כ אנחכו רואים‬
‫כי המשנה מכנה בשם אבר לענין טומאת אוהל רק עצם שיש עליה בשר וגידים‪,‬‬
‫ולפי זה לא נוכל לחשוב את השנים לאברים לעכין טומאת אוהל‪ ,‬מפני שארן‬
‫עליהן לא בשר ולא גידים‪ ,‬מלבד הטעם שנותן הרמב״ם )הלכות טומאה פ״ב(‬
‫שלפעמים גזען מחליק כמו השערות והצפרכים‪ .‬כמו כן לא תוכלנה להצטרק‬
‫למנין הרמ״ח אברים העצמות הקטנות שבתוך האזן המשמשות לצורך חוש‬
‫השמיעה‪ ,‬מפני שגט עליהן אין כמעט בשר וגידים‪ .‬ובזה סרה גם כן השערת‬
‫הקאנדידאט לחכמת הטבע ה׳ איינעס בהמליץ נו׳ ‪ ; 30‬מלבד מה שכבד להאמין‪,‬‬
‫כי ידעו חז״ל את העצמות האלה‪ ,‬שלא ידעו אותן לא הרופאים הקדמונים ולא‬
‫רופאי ימי הבינים עד המאה השמונה עשרה‪ .‬״כל מה שנמצא בחלל האזן לפנים‬
‫מן עור התוק— יאמר המנתח הירטל— היה טמיר ונעלם מעיני הרופאים הקדמונים‬
‫כארץ אשר לא דרכה בה רגל אנוש״‪.‬‬
‫אבל מה יתן ומה יוסיק לנו‪ ,‬אם גם נצבור עשרה קבין עצמות‪ ,‬למען ישא‬
‫מספרן בד בבד עם המספר רמ״ח‪ ,‬הבזה ירפא לנו? ״הן לא לבד — יאמר בצדק‬
‫ה״ר מ״י בהמליץ שם — בסכום הכולל נמצאת סתירה בין דברי חז״ל וחכמי‬
‫הנתוח‪ ,‬אך ממש בכל אבר ואבר יש ביניהם שנויים במספר החוליות‪ ,‬שמהן נקשר‬
‫האבר ההוא‪ ,‬כאשר יראה המעיין שם במשנה״‪ .‬ובאמת אם נקח למשל את‬
‫הארכובה‪ ,‬היינו הפרק המחבר את שתי עצמות השוק אל הירך )קניעגלענק‪,‬‬
‫‪ ,( Articulatio genu‬על מערכת העצמות בהשלד‪ ,‬לא נראה שם כי אם עצם אחת‬
‫עגולה ושקערורית בקערה קטנה המונחת בתוך בין עצמות השוק והירך‪ .‬אם‬
‫נחתוך בסכין רגל אדם מת במקום הארכובה לא נמצא בה רק עצם אחת עגולה‪,‬‬
‫ששפתה העליונה מחוברת אל שרירי בשר הירך‪ ,‬ושפתה התחתונה מחוברת על ידי‬
‫גיד קשה אל עצם השוק‪ .‬אם נמשש רגל אדם חי‪ ,‬שאינו בריא ושמן יותר מדי‪,‬‬
‫גס אז בנקל נוכח כי במקום הזה נמצאת רק עצם אחת ולא יותר; ובכל זאת‬
‫ימנו בה חז״ל חמשה אברים‪ ,‬וכיון שאין אבר בלא עצם א״כ יש בהארכובה חמש‬
‫עצמות‪ .‬כיוצא בדבר אנחנו רואים בהמרפק )עללענבאגען‪:(Articulatio cubiti ,‬‬
‫על השלד ועל יד גוק אדם כחוש חי לא נמצא בין עצמות הקנה והזרוע אפילו‬
‫עצם קטנה אחת‪ ,‬ומדוע מנו שם חז״ל שתים? העיני האנשים ההם נקרו ולא ראו‬
‫מה שיראח ילד בן שלש שנים? או הם בקלות דעת כתבו את משנתם רק על פי‬
‫השמועה מספורי הנשיט המזרות בלבנה? הן לא יפלא בעינינו אם נעלמו מהם‬
‫דברים שנגלו לנו כיום על ידי השפופרת המגדלת או על ידי הרכבת והפרדת‬
‫היסודות על פי כללי חכמת החימיה‪ ,‬שבאה לעולם רק במאה שאנו חיים בה —‬
‫‪236‬‬
‫דברים כאלה לא ידעו הדורות החם ולא יכלו לדעח ארחם‪ .‬אגל איככה מער‬
‫חז״ל בדברים הנראים לעין בלי כל שפופרת מגדלת ובלי כל הרכבה והפרדה?‬
‫האומנם נאמר‪ ,‬כי בממד פחות מאלפים שנה נשתנו סדרי מעשה בראשית‪ ,‬וגם‬
‫האדם נשתנה עטהם ותחת חמש עצמות בארכובה שהיו לבני האדם בדורות‬
‫הקדמונים נמצא אצלם כיום רק עצם אחת?^( אבל עדים שרידי ימי הקדם‪ ,‬אשר‬
‫יוציאו יום יום דורשי קדמוניות מקברים עתיקים‪ ,‬שגוק האדם לא נשתנה במשך‬
‫הרבה אלפים שנה עד כמלוא ניטא‪ .‬רק אולת האדם ומשוגותיו נשתנו בטשד הימים‪,‬‬
‫פשטו צורה ולבשו צורה‪ ,‬אבל גופו ועצמותיו כמו שהם היום כן היו גם מלפנים‪.‬‬

‫‪ni.‬‬
‫זה ימים רבים הקדשתי את עתרתי הפנויות לי מעבודתי לדרישת דברי הימים‬
‫כחכמת הרפואה אצל העברים הקדמונים‪ .‬לרגלי מלאכתי זאת לא יכולתי להעלים‬
‫עין גם מהמשנה שבאהלות‪ .‬והנה ככל אשר הוספתי לחקור בהענין הזה‪ ,‬כן‬
‫הוספתי להוכח כי רבים מרבותינו בעלי המשנה לא לבד שלא נעלם מהם מה‬
‫שכתבו בחכמת הרפואה חכמי היונים שבזמנם‪ ,‬כי אם בדברים רבים הנוגעים‬
‫בדת לא סמכו עליהם ובדקו בעצמם עד שידם היתה מגעת‪ ,‬ובעת שהרופא היוני‬
‫המפואר גאלינוס‪ ,‬בן דורו של ר׳ יהודה הנשיא‪ ,‬שספריו הרבים היו לעינים‬
‫להרופאים הבאים אחריו בבישד אלק ושלש מאות שנה וכל דבריו היו בעיניהם‬
‫כאשר ישאל איש באורים‪ ,‬בעת שגאלינוס זה לא נתח גוית אדם מת מעודו*(‬
‫וכל ידיעותיו בבנין העצמות שאב רק מנתוח גופות הקופים או מהעצמות היבשות‬
‫שמצא על שפת נהר טיבער®( — היו תלמידי רבי ישמעאל הראשונים להחזיר את‬
‫העטרה ליושנה‪ ,‬כי כהיראפיליוס האלכסדרוני בשעתו הרהיבו גם החכמים האלה‬
‫בנפשם עז לנתח בסכין ולבשל בקדירה גוית אדם מת‪ ,‬בדעתם כי גם מטות תצא‬
‫תורה ודבר ה׳ מכליון‪ .‬יזכור נא הקורא את אשר יספר לנו שמואל על תלמידי‬
‫ר׳ ישמעאל ששלקו זוכה שנתחייבה שריפה למלד ומצאו בה רנ״ב עצמות תחת‬
‫רמ״ח השנויות במשנה )בכורות מ״ה(‪ .‬גם הבקורת היותר עזה לא תוכל להטיל‬
‫ספק באמתת הספור הזה‪ .‬הן לוא ספר לכו איש היום כי עשו כדבר הזה תלמידי‬
‫הישיבה בערי ליטא‪ ,‬כי אז אמרתי שהמספר בדעתו שנתוח המתים הוא ממעשים‬
‫בכל יום בבתי מדרש הרפואה‪ ,‬הפריז על המדה לאמר כי כזאת עשו גם בכי‬

‫‪ C‬את ההשעיה הזאת שמעתי בשם דב אחד‪ ,‬אבל גם היא לא חדשה היא ‪ :‬כאשד ‪ np‬אבי‬
‫המנתחים החדשים וועזאליום במאה השבע עשרה ויראה לעין בל בי טעה הרופא הקדמון גאלינום‬
‫בדברים הנראים לעין‪ ,‬ויוביח מזה‪ ,‬בי גאלינום כתב מה שבתב רק על פי נתוח גופות ‘ הקופים ושאר‬
‫בעלי חיים‪ ,‬אבל לא נתח גוק אדם מעודו — לא אבו חכמי זמנו להסכים עמו‪ ,‬ויהי להם הנקל לאמר‬
‫הי נשתנו סדרי מעשה בראשית מלהודות כי איש בגאליהום ישגה או כי נעלם ממנו דבר‪ .‬עד כה גדלה‬
‫■‬ ‫האמונה בכל מה שיגנא מפי היוני הזה !‬
‫‪ C‬רק פעם אחת בימי חייו ראה שלד שלם של עצמות אדם באלכסנדריה של מצרים‪ ,‬כמו‬
‫שיספר בעצמו ; וגאלינום יעץ לתלמידיו שיחפרו את מחי הגרמנים מקבריהם למען ראות את‬
‫עצמותיהם ‪,‬‬
‫•( היונים היו קוברים את מתיד״ם‪ ,‬וד‪,‬רומים היו שורפים אותם; רק עצמות המאבדים את עצמם‬
‫כדעת בזדון ד!שליכו בלי קבורה על שפת הנהר‪ ,‬ובכל זאת לא נחנו אותם לד‪,‬רופאים לנתחם‪.‬‬
‫‪237‬‬
 ‫ישיבה פלרניח; אבל אז בימי ר׳ ישמעאל ובימי שכוראל לא עלד! ‪7‬ל לב איטו לעערת‬
‫‪•\yy.‬‬
‫כזאת‪ ,‬ומימות היראפיליוסג( ועראזסמרטוס תלמידו ראילד לא נועז איש לגשת אל‬
‫גון‪ 5‬אדם מת וסכין בידו‪ ,‬ואיזה דרך עבר הרוח על שמואל לבדות מלבו דבר‬
‫כפלא כזה? אין זה כי אט דבר אמת יצוק בו‪.‬‬
‫‪‘A‬‬ ‫והמשכה באהלות‪ ,‬המשנה ההיא שבתחבטו בה רופאי זמננו‪ .‬העברים‪ ,‬היא‬
‫שתוכיח לכו כי בידיעת העצמות לא סמכו בעלי המשכה על עדות חכמי יון כי אם‬

‫׳‪w‬‬ ‫שאבו ידיעותיהם ממקור יותר כאמן — מגוק אדם מת‪ .‬הן לוא התאימו כל‬
‫המספרים של המשנה בד בבד עם המספרים של גאליכום והיפוקרטם‪■ ,‬אז אמרנו‬
‫כי מפי השמועה למדו מה שלמדו ואחריות הדברים לא עליהם‪ .‬אבל כאשר נראה‬
‫להלן‪ ,‬לא כל מספריהם מתאימים עם מספרי גאליכוס‪ ,‬ששאב את ידיעותיו מכל‬
‫ספרי הרופאים שהיו לפניו‪ ,‬ובמקום שהם חולקים על גאליכוס הצדקה תמיד עס‬
‫חז״ל‪ .‬האומנם נאמר כי עשו חכמים דבריהם דברי כביאות?‬
‫אבל — ישאלני הקורא — האם באמת צדקו חז״ל כי בהמרפק נמצאות‬
‫שתי עצמות‪ ,‬בעת שהמכתחים לא ימצאו בה גם אחת?‬
‫גם בזאת צדקו! אמד אדוני — הם כתבו‪ ,‬מה שראו בעיניהם‪ .‬ואם נבדוק‬
‫גם אנחנו בדרכים שהשתמשו בהט חז״ל בבדיקותיהם אז נמצא גם אנחנו שתי‬
‫עצמות בהמרפק‪ .‬אינני אומר‪ ,‬כי הדרך אשר הלכו בה חז״ל בבדיקתם היתה הנכונה‬
‫ודרכנו אנחנו לא טובה היא; אבל אני אומר‪ ,‬ואקוה להוכיח זאת במופתים‬
‫הותכים‪ ,‬כי המספרים שנתנו לנו חז״ל אינם בדוים מלבם‪ ,‬כי אם מיוסדים בכסיון‪.‬‬
‫להבין את ביאור המשנה באהלות צריכים אנחנו לשלשה דברים‪ :‬א( לדעת‬
‫את שמוש הלשון טל בעלי המשכה וחכמי'הכתוח הקדמונים וביאור השמות שנתנו‬
‫לכל עצם ועצם‪ .‬ב( ידיעת העצמות של גוק האדם‪ ,‬תבניתן‪ ,‬תמוכתן ויחוסן זו‬
‫מתחלת‬ ‫ג( וביחוד נהוץ לדעת סדר ההתפתחות ואופן גידולן של העצמות‬ ‫לזו‪.‬‬
‫ברייתן באברי העובר שבמעי אמו עד אשר יגדל ויהיה לאיש‪ .‬בפרקים הבאים‬
‫אשתדל לבאר את ההקדמות האלה בדיד היותר קצרה גם לפני הקורא‪,‬אשר לא‬
‫את חכמת הכתוח עד הכה‪ .‬ויען כי הדברים האלה נכבדים הם מאד גם‬ ‫למד‬
‫מפאת עצמם‪ ,‬על כן נקוה כי הקורא המשכיל‪ ,‬אשר לא תקוץ נפשו בדברי מדע‪,‬‬
‫יסלח לנו אם מעכין לענין נצא לדבר על בכין גו!ז האדם ויצירתו בדיד כלל‪ .‬״מכל‬
‫ידיעותיד דע את עצכיד״ אמרו החכמים הקדמונים‪.‬‬

‫‪IV.‬‬
‫העצמות הן החלקים היותר קשים והיותר מוצקים שבגו!&‪ ,‬הן הנה העמודים‪,‬‬
‫אשר כל הגוק עם כל אבריו הרכים נשען עליהם והמחזיקים אותו בקומה זקופה‪,‬‬
‫וכולי הן כי עתה היה האדם הילד על גחונו כתולעת זוחלת ארץ‪ .‬אבל מלבד זה‬
‫משמשות העצמות עוד לשני דברים גדולים‪ :‬א( להגן על האברים הרכים והנכבדים‬
‫מאד‪ ,‬אשר בהם כל חיי הגוק תלוים ואשר כל נזק קטן יביא להם הפסד מרובה;‬
‫לעצמות ממין הזה יחשבו‪ :‬הגלגלת וחוליות השדרה‪ ,‬המגינות על המוח הטמון‬

‫‪ C‬גאלינום יספר הי תלמי חמלך נתן רשות לחיראפיליום ולתלמידיו לנחח גוןש אדם חי טוגתחייל‬ ‫‪.‬‬
‫מיתה למלך‪ .‬לזאת יספרו גם פליניום‪ ,‬צעלזוס וסעיאהום‪.‬‬
‫‪238‬‬
 ‫בהן‪ ,‬כו&תח על ^לב והצלעות המגינות על הריאה והלב ופו׳‪ .‬ב( העצמות הארוכות‬
‫‪N v‬׳‪'•:‬‬
‫שבירים ורגלים ובלחי התחתונה מטומעות ג"כ כמוטות־הממא )העבעל‪(pmar ,‬‬ ‫‪1‬‬
‫להגדיל את מדת התהועה של שרירי הבשר שעליהן ולשהות את המיתה לפי צוידהפעולה‪.‬‬
‫‪.‬מוט המשא ענינו ידוע בתורת המנוחה והתנועה )מעכאניק( כמכונה היותר‬
‫פשוטה לשנות על ידה את היחס שבין הכח ובין המשא אשר נחפוץ להגביה‪.‬‬
‫המוט הוא על הרוב בעל שתי זרועות‪ ,‬האחת ארוכה והאחת קצרת‪ ,‬והן סובבות‬
‫על נקודה אחת אשר לפי האמור רחוקה היא מקצה הזרוע האחת וקרובה יותר‬
‫אל קצה הזרוע השנית‪ .‬משא קטן הנתן על קצה הזרוע הארוכה יוכל לגבר על‬
‫משא גדול ממנו הנתן על קצה הזרוע הקצרה‪ ,‬אם יהיה ביניהם ערך ידוע כערך‬
‫שבין‪ .‬אורך שתי‪ .‬הזרועות‪ .‬אולם בשעה שהמשא הקטן על המוט האריד עושה‬
‫דיד ארוכה‪ ,‬בשעה ההיא בעצמה עושה המשא הגדול ממנו על הזרוע הקצרה‬
‫דרך קצרה כמובן; נמצא שהרוחנו בכח )נצחנו בכח קטן כח גדול ממנו( והפסדנו‬
‫בזמן‪ ,‬ר״ל שעשה המשא הכבד רק דיד קצרה; וכן להיפד‪ :‬כל מה שאנו מפסידים‬
‫‪,‬‬ ‫בכח אנו מרויחים בזמן‪.‬‬
‫על התמונה שלפנינו^( אנחנו רואים ג״כ שריר של בשר המונח על עצם הזרוע‬
‫לצד הפנים והנקרא בשם שריר הקיבורת )ז(‪ .‬מלאכתו של השריר הזה הוא לכפוק‬
‫את היד כלפי מעלה נגד פניו של אדם‪ .‬השריר במצב המנוחה דומה ללשון של‬
‫בשר שסופה מתקשה לגיד ומחובר לעצם הקנה מיד תחת המרפק )ח(‪ .‬כאשר‬
‫יחפוץ האדם לכפוק את ידו הוא מכווץ את שריר הקבורת וע״י התכווצות השריר‬
‫מתעבה )ט( אבל גם מתקצר‪ ,‬וגיד השריר מושך’ את הקנה כלפי מעלה‪ .‬אבל‬
‫באותה שעה עצמה שראש העצם התקרב רק מעט מזער אל הגוק מנקודת )ח( עד‬
‫נקודת )ל(‪ ,‬הנה עלתה פיסת היד עם המשא מנקודת )מ( עד נקודת )נ(‪ .‬הוא אשר‬
‫דברתי‪ :‬מה שהפסדתי בכח הרוחתי בזמן‪.‬‬
‫כיוצא בזה בשאר פרקי אברים שבגוק‪ ,‬מפני שבדיד כלל כלם בנוים בתבנית‬
‫אחת‪ .‬בכולם אנחנו רואים שתי עצמות או שלש נוגעות בראשיהן זו בזו‪ ,‬בכולם‬
‫ראשי העצמות מכוסים בסחוס להגן על העצם‪ ,‬לכולם יש שק של רקמת גידים‬
‫המקיק את הפרק מכל צד והרצוק מבפנים בקרום שמוציא ריר חלמות שתועלתו‬
‫להקל על התנועה‪ .‬והפרקים אינם נבדלים זה מזה אלא בתמונת ראשי העצמות‪,‬‬
‫ועל פי התמונה הזאת תשתנה גם כן התנועה המיוחדת לכל אבר ואבר‪ .‬הנה נא‬
‫ראינו שהמרפק מסוגל רק לכפיפה לפנים ולא לאחור ; כיוצא בזה אנחנו רואים‬
‫בהאברים הקטנים שבאצבעות היד‪ ,‬מה שאין כן בהפרק שבין כל אצבע ואצבע‬
‫ובין כק היד‪ .‬פה נמצא כפיפה לפנים וכפיפה לצדדים‪ ,‬אבל לא לאחור‪ .‬מרובה‬
‫מטנו מדת התנועה בהפרק שבין פיסת היד ובין הקנה; פה אנחנו רואים כפיפה‬
‫לפנים ולאחור וכפיפה מועטה גם לצדדים — לימין ולשמאל‪ .‬מרובה מכולם מדת‬
‫התנועה בהפרק שבין הזרוע ובין הכתק‪ .‬מאחר שראש הזרוע )ד בציור ‪ (25‬הוא‬
‫עגול ככדור המתנועע על פי קערה שקערורית קטנה הנמצאת בראש עצם הכת^‪,‬‬
‫על כן אין כל מעצור להזרוע להתנועע לפנים ולאחור‪ ,‬למעלה ולמטה‪ ,‬וגם להסתובב‬
‫כגלגל‪ .‬מגד שני יש עצמות שטהודקות זו לזו כל כד עד שכמעט אינן זזות‬
‫זו מזו עד כמלוא ניטא‪ .‬כזה אנחנו רואים בפרקי העצמות הקטנות של כ כ ה ‪T‬‬
‫ראה צי־ור ‪. 25‬‬
‫‪239‬‬
‫רפיסת הרגל‪ ,‬אבל ימ שתחדזברנה דזעגנורח זר לזר גם בלי כל׳־^גפרק כלל‪ .‬כפור‬
‫בעצמרח ■הגלגרלת‪ ,‬מפכי ®העבמרה הדקרה רהרחברח כרקרעי פחים ®מהן נבכחה‬
‫הגלגרלח מחרבררת זר לזר על ידי חפירה אר גם על ידי נגיעה בלבד‪ .‬ב®® ״חפירה״‬
‫יככר המכחחים אם למתי העצמרח המחרבררח יחדיר י® להן על כל אריד ®פחן‬
‫®כים כשני המגירה‪® ,‬לפעמים הן גם אררכרח רטערקלרח‪ ,‬אבל מחאימרח זר לזר כל‬
‫כך עד ®כל ®ן רמן ®ל עצם זר נכנסת לחרד פגימתה ®ל חברתה‪ ,‬רעל ידי זה הן‬
‫לסבכרת רנאחזרת זר עם זר בחברר קיים רחזק‪.‬‬

‫‪V.‬‬
‫מכל אשר דברתי בפרק הקרדם הנה נא ראיכר כי תנרעת האברים החיצרכים‬
‫®בגר^ תלריה בארבעה דברים‪® ,‬הם ארבעת היסרדרת‪® ,‬מהם נבנתה המכרנה‬
‫הפשרטה הנקראת בשם אבר ®ל בעל־חיים‪.‬‬
‫א‪ .‬שרירי הבשר שהם מקרר הכח לתנרעה רלשאת כל משא על ידי סגרלרתיהם‬
‫להתכררץ ולהתפשט לפי רצרן האדם‪ .‬השרירים מוכחים על פי ררב לא על עצם‬
‫האבר המתנועע‪ ,‬כי אם על העצם שלמעלה ממנה‪.‬‬
‫ב‪ .‬גידי השרירים אר כאשר יכנו אותם המנתחים ״המיתרים״ )זעהכע(‪ ,‬שאן‪ 5‬על‬
‫פי שכשהם לעצמם אינם עלולים לתנועה‪ ,‬אלא שהם באי כח הבשר ועושים את‬
‫משלחתו גם בריחוק מקרם‪ .‬למשל על פרקי אצבעות היד אין כל בשר כלל כי‬
‫אם גידים הנמתחים והולכים אליהם מן השרירים המונחים על הקנה רעל פיסת‬
‫היד‪ ,‬ומבשרו יחזה זאת הקורא אם יביט על ידו החשופה למעלה מפיסת היד‬
‫בשעה שהוא כופק את אצבעותיו או קומץ את ידו לאגרון?‪ .‬כי יראה אז את‬
‫תנועת השרירים למטה מן הערר‪.‬‬
‫ג‪ .‬גופה של העצם הארוכה שפעולתו דרמה לפעולת מו ט המשא להגדיל את‬
‫מדת התנועה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ראש העצם או נק ודת ה מ ס י ב ה של מוט המשא‪.‬‬
‫והכה בל אשר דברנו עד הכה כבר היה ידוע גם לחכמי יון הקדמונים; לכל‬
‫הפחות ידע זאת גאליכוס שטמנו לא כעלם גם החוק שבפעולת שרירי הבשר יש‬
‫הפסד בכח והרוחה בזמן‪ .‬ואם כן לא רחוקה היא ההשערה שגם חז״ל ידעו‬
‫מפעולת הבשר והגידים שבאברים‪ .‬וזה יפיץ לכו אור על מחלוקת חז״ל בעכין‬
‫האברים‪ ,‬מדוע יש מהם אומרים כי האבר הוא עצם בשר וגידים‪ ,‬ויש שאמרו כי‬
‫האבר הוא רק עצם וגידים‪ .‬אבל כאשר נראה להלן‪ ,‬חז״ל חשבו את גוק העצם‬
‫הארוכה לאבר בפני עצמו ואת ראש העצם לאבר בפני עצמו‪ .‬הבה נא ונראה‪,‬‬
‫היתככו גם בזה דבריהם?‬
‫בנין גוק העצם ובנין ראשה )רצוני לאמר קצה העליון או התחתון( שונים‬
‫זה מזה מאד‪ .‬גון‪ 5‬העצם )דיאפיזיס( דומה לשפופפרת חלולה מבפנים כקנה של‬
‫סו^!‪ ,‬ועל כן תקרא עצם היד בפי חז״ל בשם קנה‪ .‬אבל השם הזה ראוי הוא גם‬
‫לשאר העצמות הארוכות שבגוק‪ .‬החלל של הקנה מלא מוח של עצמות שהוא‬
‫תערובת של שומן ודם‪ .‬חומר הקנה למראה העין יתראה לנו מוצק כאבן שיש‪,‬‬
‫מבלי כל הפסק בין חלקיו‪ .‬אבל אם נביט על לוח דק של עצם בעד שפופרת‬
‫‪240‬‬
 ‫בוגדלת‪ ,‬אז נראה בו צכדרים דקים‪ ,‬פובהם צכורי הדם עוברים‪ ,‬הטפרנסים אח העצם‬
‫והנקראים במם צינורי גאווערם‪ ,‬ומסביב לכל צכור שטיחות דקות מל חומר‬
‫העצם המקיפות אותו כגלדי בצלים‪ ,‬ובין גלדי הבצלים האלה מונחות לשכות‬
‫קטנות בעלות זיזין הדומות ליתושים‪ ,‬כמו שנראה על התמונה אשר לפנינו‪*.‬‬
‫לא כן הוא בנין הקצוות או ראשי־ העצמות )עפיפיזים( — גם למראה עין‬
‫בלתי מזוינת בזכוכית מגדלת יתראה לנו ראש העצם כחומר ספוגי‪ ,‬מפני שכלו‬
‫נבנה מלוחות דקים של עצם‪ ,‬סבוכים זה בזח וביניהם נקבים נקבים חלולים חלולים‬
‫טלאים ג"כ מוח של עצמות‪. .‬אולם את ההבדל הזח בין בנין הקנה ובין בנין‬
‫הראש נראה דק מבפנים‪ ,‬ר״ל אם נגזור את העצם במגרה לחצאים לכל ארכה‪,‬‬
‫אבל מבחוץ תתראה לנו העצם כאלו כלה מחוטר אחד קורצה ■טבלי כל הפסק בין‬
‫הקנה ובין הראש‪.‬‬
‫במה דברים אמורים? בעצם של אדם בימי העמידה‪ ,‬ר״ל‪ .‬למעלה מעשרים שנה‪,‬‬
‫לאחר שכבר פסק גידולו‪ ,‬אבל בעצם של נער פחות מעשרים שנה‪ ,‬הראש מחובר‬
‫אל הקנה על ידי שטיח עב של סחוס רך‪ ,‬עד כי בנקל נוכל להפרידו מעליו על ידי‬
‫סכין‪ ,‬ואם נבשל את העצם זמן הרבה במים אז יפרד ויפול מאליו‪ ,‬מפני שהם חוס‬
‫דרכו להיות נמס על ידי בישול במים וביחוד על ידי שילוק )בלומר בישול מרובה(‬
‫ומשתנה לדבק )ליים‪ (KJiefi ,‬שחוזר ומשתנה בהתקררו לקפאון)געלאטינא‪.(cTy^eHL ,‬‬
‫כיוצא בדבר אנחנו רואים יום יום בעצמות של שאר בעלי חיים‪ .‬ראש העצם‬
‫ברגל השוד לא יפרד טגוק העצם או הקנה גם בכשיל וכילפות‪ ,‬מפני שהסחום‬
‫המבדיל בין הראש והקנה כבר נתגרם כראוי ונתקשה לעצם‪ ,‬מה שאין כן בכק‬
‫רגל עגל‪ ,‬שבה יפול הראש מן הקנה על ידי בישול בלבד; כאשר תדענה זאת גם‬
‫המבשלות המכינות את תבשיל הקפאון הידוע‪ ,‬וכאשר יוכל גם הקורא לראות זאת‬
‫בעיניו באשר יערכו לו את המטעמים האלה על שלחנו‪.‬‬
‫אולם לא כל בעלי החיים שוים זה לזה ביחוס הזמן הנצרד להם להתגרטות‬
‫שלמה של כל הסחוטים המבדילים בין קנה העצמות וראשם‪ .‬בקשו חכמים‬
‫ומצאו‪ ,‬שזמן ההתגרטות השלטה של כל הסחוסים לכל בעל חי למינהו‪ ,‬הוא אחד‬
‫מחמשה או אחד מששה במספר כל ימי חייו עלי ארץ‪ .‬״לפי החשבון הזה״ —‬
‫יאמר המנתח הירטל — ״ראוי היה לו להאדם לחיות מאה וארבעים או מאה‬
‫ועשרים שנה‪ ,‬מפני שחיבור כל ראשי העצמות לגופן לא יאוחר אצל האדם משנת‘‬
‫העשרים וארבע לימי חייו״ — רעיון אשר בו ימצאו נוחם כל האוהבים את החיים!‬
‫ואם אין ראיה לדבר‪ ,‬יש זכר לדבר כמו שנאמר‪ :‬והיו ימיו מאה ועשרים שכה‬
‫)בראשית ו' ג׳(‪ .‬אם כן לא הטבע גרם לו לאדם לקצר ימיו ושנותיו‪ ,‬כי אם‬
‫עונותיו וטשוגותיו^(‪ .‬נזכור נא בזה את מספר שנות אבותינו הקדושים‪ ,‬את־ מספר‬
‫ימי חיי הלל הזקן‪ ,‬יוחנן בן זכאי‪ ,‬ר״ע בן יוסק ומשה מונטיפיורי ורבים כמוהם*(‬
‫אשר ידעו לכלכל את גופם כראוי ולהשטר לנפשותיהם‪.‬‬

‫‪.Hirtl, Handbuch der Anatomie dee menschliclien KOrperg 0‬‬

‫‪ C‬עיין הוספח למ״ע ״חיום"‪ ,‬נו׳ ‪.89‬‬
‫* ראח ציור ‪.37‬‬
‫‪241‬‬ ‫‪16‬‬
 ‫אם בעצם הרגל סול איזה בעל חי אמר כא כגמר ערד גדרלר כדסוה בפלקדח‬
‫שני נקבים במרחק ידרע זה מזה רנחחרב בחרבם טכי מסמרים פול כסן& טהור ואחרי‬
‫ימים רבים כשרב לבדוק אח העצם‪ ,‬אז כמצא שאק על פי שמדת אררך כל העצם‬
‫גדולה עחה מאשר לפנים‪ ,‬בכל זאח המרחק שבץ שכי המסמרים כשאר כמר שהיה‪.‬‬
‫אבל אם כחחרב מסמר אחד בגרק העצם ומסמר שכי בראש העצם‪ ,‬אז אחרי ימים‬
‫יגדל המרחק ביניהם‪.‬‬
‫מה יורנו הכסיץ הזה? הנסיץ הזה יורנו לדעח‪ ,‬כי גידול העצמרח לארכן‬
‫איננו בכל חלקיהן כי אם בקצוחיהן בלבד‪ ,‬במקום שגוק העצם מחחבר אל ראשו;‬
‫כאלו היתה העצם באמצעיתה כעץ שנכרת גזעו שאינו ראוי עוד לגידול‪ ,‬בעת‬
‫ששאר אברי הגוה גידולם שוה בכל חלקיהם‪ ,‬מבפנים כמו מבחוץ‪ ,‬באמצעיתםי כמו‬
‫■‬ ‫בקצותיהם‪.‬‬
‫הנה נא ידעכו‪ ,‬כי אברי הגוק בלם מרוקמים הם מלשכות לשכות קטנות מאד‪,‬‬
‫הנראות רק לעין מזוינת בשפופרת מגדלת‪ .‬הלשכות האלה שונות הן זו מזו בתמונתן‬
‫וסגולותיהן‪ ,‬לפי י השתנות האברים שנרקמו מהן‪ .‬כל לשכה ולשכה היא כבריה‬
‫בפני עצמה‪ :‬חיה ומתה‪ ,‬אוכלת ושותה‪ ,‬ומולידה בדומה לה; את פרנסתה היא‬
‫מקבלת מן הדם הסובב אותה בצנוריו‪ ,‬וכאשר יבוא זמנה היא מתחלקת לחצאין‪,‬‬
‫ומאם אחת תולדכה שתי בכות שהולכות וגדלות גם הן‪ ,‬עד אשר יגיע תור כל‬
‫אחת מהן להתחלק גם הן לחצאים וללדת בדומה להן‪ .‬ככה ירב מספר הלשכות‬
‫י‬ ‫מיום ליום וככה תגדל מדת כל האבר כלו‪.‬‬
‫לא בן הוא משפט הלשכות הדומות ליתושים והמוכחות בחומד העצם הקשה‬
‫ומוצק כאבן; כפגרים מתים הן שאין בהם עוד כל רוח חיים‪ ,‬וידמו לגרמי בעלי־‬
‫חיים שרידי ימי קדם אשר ימצאו לפעמים חוצבי הרים במעבה האדמה — באבן‬
‫מצאו את קבריהם ויהיו לאבן‪ .‬כשרידי ימי קדם אילה כן גם לשכות חומר העצם‬
‫לא תוכלנה ללדת בדומה להן ועל כן תגדל מדת העצם רק מחוצה לה‪ .‬הקרום‬
‫העב המקיק את העצם מחוצה והדומה ברקמתו לרקמת הגידים‪ ,‬רצוק מבפנים‬
‫בשטיח של לשכות גדולות הנקראות בפי החכמים בשם ‪,,‬יוצרי העצם״‬
‫)אסטאבלאסטען(‪ .‬יוצרי העצם יפרו וירבו מיום ליום‪ ,‬ובאשר ירבו כן יתגרמו וכן‬
‫ישתנו לעצם‪ ,‬מפני שהם מוכשרים לבלוע מן הדם אשר מסביב להם חלקי סיד‬
‫הפאספאר הנמצא בו תמיד‪ ,‬וע״י זה יתקשו ויתחברו אל העצם‪ ,‬ויוצרי עצם אחרים‬
‫יבואו לרשת את מקומם‪ ,‬אבל אל העצם יבואו ושם תהי קבורתם — ככה תגדל‬
‫מדת העצם בעוביה‪.‬‬
‫מקור אחר יש לגדולה של העצם לארכה‪ .‬יזכור נא הקורא כי על הגבולים‬
‫בין הקנה ובין שני ראשיה ראינו שטיח עב של סחוס המבדיל ביניהם‪ .‬לשכות‬
‫הסחוס פרות ורבות במדה נפרזה מאד‪ ,‬אבל גורלן לא טוב הוא מגורל יוצרי העצם‪.‬‬
‫המות אורב להן ■בחדר בין גלדי הבצלים אשר בחומר העצם‪ ,‬כי מדי יתקרבו אליו‬
‫כן יפרוש המות את'כנפיו עליהם ויהפוך גם אותם לעצם; ובמדה אשר יתגרם‬
‫הסחוס‪ ,‬כן תלך העצם הלוך וגדול בארכה‪.‬‬
‫אבל מה טיבה של ההתגרמות הזאת? מאין ואיך נוצר הסחוס ואיככה ישתנה‬
‫‪242‬‬
‫ויתקשה לעצם? השאל הא את פי השפופרת המגדלת‪ ,‬אולי תגלה היא לנר גם‪.‬את‬
‫הסוד הזה הכמוס בסתרי מפלאות הבריאה‪ .‬אבל פה אנחנו באים לדון בדבר חדש‬
‫— בהלכות היצירה לסדר התפתחות העצמות מתחילת ברייתו של האדם במעי‬
‫אמו עד אשר יגדל ויהיה לאיש‪ .‬החכמים‪ ,‬אשר לא געלה נפשם ללכלד את ידיהם‬
‫בשפיר ושליא‪ ,‬גלו לכו בימים האהרוהים עמוקות מכי הוטיד במקצוע הזה‪ ,‬גדולות‬
‫וכצורות אשר לא שערו הקדטוכים — אבל אכהכו לרגל המלאכה אשר לפכיכו‪ ,‬כקח‬
‫מדבריהם בפרק הבא רק את ההצרד לנו להענין אשר אנהכו דנים בו‪.‬‬

‫‪vn.‬‬
‫“‪Omne vivum ex ovo‬״‪ ,‬״כל ההי מביצה יולד״ — זהו כלל גדול בטבע; את‬
‫החק הגדול הזה מצא גאון הרופאים בתחלת המאה השבע עשרה‪ ,‬ה א ר ו ו י י האנגלי‪,‬‬
‫הוא הארוויי אשר מצא גם את חקי מרוצת הדם בהגוק מן הלב אל העורקים‪ ,‬מן‬
‫העורקים אל הורידים ומן הורידים אל הלב וחוזר חלילה‪ .‬״‪Omne viyum ex ovo‬״‪.‬‬
‫על פי החק הזה כל בעלי האברים למיניהם‪ ,‬אחד בעלי־ חיים ואחד צמחים‪,‬‬
‫מקרני ראמים ועד ביצי כנים ועד החיות הקטנות למאוד הנראות רק על ידי‬
‫זכוכית מגדלת‪ ,‬מהארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר בקיר ועד הבקטרים הדקים‬
‫אשר לכל נגע וכל מחלה — כלם יחד‪ ,‬למגדול ועד קטן‪ ,‬יולדו רק מבעלי אברים‬
‫שקדמו להם והדומים להם‪ .‬את הכלל הזה הכיח הארוויי להוציא מלבם של‬
‫האימרים‪ ,‬כי בעלי־ האברים העומדים על המדרגות הנמוכות בסולם הטבע יולדו‬
‫מפסולתם של העומדים למעלה מהם; אולם על פי החק הזה לא תולד הרמה‬
‫בבשר המת מן הרקב‪ ,‬כאשר חשבו הקדמונים‪ ,‬כי אם מביצי הרמה הפורחות‬
‫תמיד באויר והנמצאות למאות ולאלפים בהאבק‪ ,‬אשר ישא הרוח בכנפיו; וכמעט‬
‫תפולנה הביצים האלה אל מקום רקבון‪ ,‬ששם ימצאו ^נת המזון הנצרך למחיתן‬
‫ואת התנאים הנצרכים לגידולן‪ ,‬מיד הן מתחילות להתפתח וירימו תולעים‪ .‬על‬
‫החק הזה נמצאו עוררים רבים בין חוקרי המבע מימות הארוויי ואילך‪ ,‬עד שקם‬
‫החוקר הנודע פאסטער הצרפתי בימינו‪ ,‬ויוכיח אותו למתנגדיו באותות ובמופתים‬
‫שאין עליהם תשובה‪ ,‬ויעמידהו לחק לעולם‪.‬‬
‫אבל כשם שנאמן החוק הזה בדרך כלל כן נאמן‪ .‬הוא גם בפשוטו כמשמעו‪.‬‬
‫״כל החי מביצה יולד״‪ ,‬ובעלי־חיים יונקי שדים בכלל זה‪ ,‬וגם האדם לא יצא מן‬
‫הכלל‪ .‬התרנגולת מטלת ביצים שהולכות ומתפתחות לאפרוחים רק אחרי צאתן‬
‫לאויר העולם‪ ,‬והאשה גם היא מטלת‪ .‬ביצים אחת לשלשים יום בימי נדת ‪.‬דותה‪,‬‬
‫אבל הן לא תצאנה מיד לאויר העולם‪ ,‬כי אם נכנסות משלל הביצים )אייערשטאק(‬
‫אל הרחם‪ ,‬ושם הן הולכות ומתפתחות עד אשר יצא האדם שלם בדמותו וצביונו‬
‫הנועדים לו מן המבע‪ .‬ביצת התרנגולת גדולה היא בערך האפרוח היוצא ממכה‪,‬‬
‫והשפיר )עמבריאן( שהוא ראשית יצירתו של האפרוח ‪-‬ימצא בחלמונה די חומר‬
‫לרקום ממנו עצמות‪ ,‬בשר וגידים‪ ,‬נוצות וצפרנים‪ ,‬ועל כן יוכל להתפתח גם מחוץ‬
‫לרחם אמו‪ .‬לא כן היא ביצת האשה; בראשית יצירתה היא קטנה מאד‪ ,‬עד כי‬
‫לא בנקל נוכל לראות אותה בעין בלתי מזוינת בשפופרת מגדלת‪ ,‬והחלמון המעט‬
‫שבה לא יספיק לפרנסת השפיר ולגדולו‪ ,‬ועל כן ישאר ברחם אמו והוא ניזון‬
‫‪.‬‬ ‫ממה שהיא אוכלת ושותה בכל ימי הריונה‪.‬‬
‫‪243‬‬ ‫"‪16‬‬
‫‪ .‬למען יוכל הקורא‪ ,‬אשר לא נסה להעמיק חקר בדברים כאלה‪ ,‬ללכח אחרינו‬
‫במחקר יצירת האדם והתפתחות אבריו‪ ,‬נבקשהו לשום עץ ולב אל שתי הקדמות‬
‫אשר אנחנו מציעים לפניו בזה על דבר בנין הגוק בכלל‪ .‬בנוהג שבעולם‪ ,‬כשיעלה‬
‫על דעת אדם לבנות לו טרקלין‪ ,‬הנה הוא רושם ראשונה על הלוח את תבנית‬
‫הבית בכללו ומסדר את אולמיו וחדריו לפי התכלית הנרצה לו בבנין זה‪ ,‬ואח״כ‬
‫ישים לב אל החומר אשר ממנו יבנה את הבית‪ :‬כמו אבני גזית‪ ,‬חמר ולבנים‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫עץ וברזל‪ ,‬הכל לפי צורך המלאכה‪ .‬ככה נעשה גם אנחנו‪.‬‬

‫‪T ill.‬‬
‫הבנין הנפלא הנקרא בשם ״אדם" תבניתו ב ד י ד כלל פשוטה מאד‪ .‬הנני‬
‫מתכוון לאמר ״בדרד כלל״‪ ,‬מפני שבפרטי הבנין הדברים מסובכים מאד‪ ,‬ולא על‬
‫נקלה נמצא את ידינו ורגלינו בחדריו ואולמיו‪ ,‬במוצאיו ומבואיו הרבים לאין קץ‪.‬‬
‫נדמה נא בנפשנו שתי שפופרות מדובקות זו לזו לארכן שמשמשות כנרתקים לשתי‬
‫שפופרות אחרות הנתונות בתוכן‪ .‬זוהי תבנית גוק האדם כלו חוץ מידיו ורגליו‪.‬‬
‫השפופרת האחת כלה של עצם‪ ,‬סתומה מכל צד ורק בראשה היא מתרחבת‬
‫כקדרה )עצמות השדרה והגלגולת(‪ ,‬ובתוכה נתון מוח השדרה והגלגולת שדומה‬
‫גם הוא לשפופרת‪ ,‬מפני שצנור דק הנקרא צנור התיכון עובר בו לכל ארכו‪.‬‬
‫השפופרת השניה רחבה מן הראשונה ובנויה מעצמות‪ ,‬בשר וגידים ‪)L‬חלל החזה‬
‫והבטן( ובתוכה מוכחת שפופרת אחרת ארוכה מאד ומפולשת משתי קצותיה‪,‬‬
‫מתחלת בפה וגומרת בפי הטבעת )הושט‪ ,‬הקיבה ובכי המעים(‪ .‬מן השפופרת‬
‫‪ .‬הפנימית הזאת‪ ,,‬כמעט בתחילתה‪ ,‬יוצא עכן& שהוא הגרון שחוזר ומסתעק לשפופרות‬
‫רבות שהן סמפוני הריאה‪.‬‬
‫השפופרת הכפולה הראשונה תקרא בפי חכמי היצירה בשם ״שפופרת החיים"‪,‬‬
‫מפני שהמוח הוא מכוכת ההרגשה והאצלת התנועה‪ ,‬ושני דברים אלה הם מותר‬
‫בעלי החיים מן הצמחים‪ ,‬והשפופרת הכפולה השנית תקרא בשם ״שפופרת‬
‫הצמחים״‪ ,‬מפני שכלי העכול והנשימה כל תכליתם הוא למזון הגוק וגדולו‪ ,‬שבהם‬
‫בעלי החיים שוים לצמחים‪ .‬זוהי תכנית הבכין‪.‬‬
‫איזהו חומר הבנין? — עוד מכבר למדו בני האדם את לשונם לכנות את‬
‫חומר הגוק בשם רקמה‪ ,‬עד כי נמצא את הכנוי הזה גם בספרי קדשינו העתיקים‪,‬‬
‫כמו ״אשר רוקמתי בתחתיות הארץ" )תהלים קל״ט(‪ .‬ובאמת נאה השם הזה מאד‬
‫בעינינו‪ .‬כי כאשר נתבונן בבשר וגידים‪ ,‬אז יתראו לנו ‪,‬כמו נארגים ונרקמים‬
‫מחוטים ופתילים דקים סבוכים ומשוזרים יחד‪ .‬אבל אם נביט בהם על ידי זכוכית‬
‫מגדלת‪ ,‬אז נראה‪ ,‬כי מלבד החוטים הדקים יש בהם עוד דבר אחד והן הלשכות‬
‫הקטנות הנמצאות בהם לאלפים ולרבבות‪ ,‬שכל אחת ואחת מהן היא כבריה בפני‬
‫עצמה‪ .‬הלשכות האלה אינן שוות זו לזו בתמונתן וסגולתן בכל האברים שבגוק;‬
‫יש שהן עגולות ככדור או מרבות הקצוות ככוכב זה ★ שקרנים יוצאות ממנו לכל‬
‫צד‪ ,‬ויש שהן ארוכות כפלד של נשים‪ ,‬עבות באמצעיתן והדודות בקצותיהן‪ .‬כמר‬
‫כן יש לשכות שהן קבועות ועומדות במקומן כצמח זה שאק על פי שהוא חי אינו‬
‫יכול לשנות את מקומו‪ ,‬ויש שמוכשרות גם לתנועה מפני שהן מוציאות מגופן‬
‫‪244‬‬
 ‫היד זיזין דקים שממתמפוות בהן כמו בידים ורגלים לחטרן‪ 5‬את מזוהם ולהתנועע‬
‫ממקום למקום‪.‬‬
‫הכה כי כן מני דברים ימנם בכל רקטה ורקמה‪ :‬א( למכות‪ .‬ב( חוטר הבינים‪,‬‬
‫כלומר החוטר מבין הלמכות והמחבר אותן זו לזו; ולפי המתנות מני דברים אלו‬
‫כן תבדלנה הרקמות למיניהן‪ .‬וחממה אבות הרקמות הם‪ ,‬מטהם כל אברי הגוק‬
‫נארגים‪ ,‬ואלו הן‪:‬‬
‫‪ .‬רקמת החבור )ביכדגעוועבע( מפוזרת בכל הגוק ומחברת אבר לאבר‬ ‫א(‬
‫ורקמה לרקמה‪ ,‬וממכה כל הגידים והקרומים מבגוק נארגים‪ .‬חוטר הביכים כלו‬
‫כשבכה טעמה רמת‪ ,‬נארגת מחוטים דקים ופתילים מזורים וסבוכים זה בזה‬
‫הדומים לספוגים מל צמר או לנעורת מל פשתן סרוקה‪ .‬בין קשרי החוטים‬
‫והפתילים מונחות למכות עגולות ארוכות כפלך או מרבות הקצוות‪ .‬בסגולותיהן‬
‫הן נחלקות למתי מינים‪ :‬ללשכות קבועות ועומדות וללמכות תועות שנעות והולכות‬
‫ממקום למקום דרך החורים והסדקים שבין פתילות הרקטה‪ .‬בדרן כלל מרובה‬
‫מאד מדת חוטר הביכים שברקמת החבור על מספר הלשכות מבה‪ .‬במה דברים‬
‫אמורים? ברקמה שנתבשלה כל צרכה‪,‬־ אבל בראשית יצירתה‪ ,‬כמו ברקמת השפיר‪,‬‬
‫חומר הבינים לא הספיק עוד להתפתח בה‪ ,‬והלשכות מכולן עגולות עומדות‬
‫צפופות זו אצל זו‪ .‬לתולדות רקמת החבור תחשבנה‪ :‬רקטת השומן‪ ,‬רקטת הסחוס‬
‫ורקמת העצמות‪ .‬על השתים האחרונות עוד כדבר להלן‪.‬‬
‫‪ .‬רקמת המכסה )עפיטעליען( המרצפת את מכסה העור מבחוץ ואת‬ ‫ב(‬
‫קרום הריר שבפה ובני טעים מבפנים‪ .‬חומר הבינים שבה מעט מאד ולשכותיה‬
‫נראות צפופות וטדובקות זו לזר‪ .‬לשכות הרצפה בשטיח העליון של מכסה הערר‪,‬‬
‫מתוד שהאויר שולט בהן תמיד‪ ,‬הן מתייבשות‪ ,‬וחומרן הרך שבכלל הוא דומה‬
‫לחלמון של ביצה משתנה לחומר הקרן)הארן שטא‪ (q‬והן נעשות דומות לקשקשים‬
‫דקות מדובקרת זו לזו‪ ,‬והן הן שמגינות על הגרק מכל נזק ותקלה‪ .‬לתולדות‬
‫רקמת המכסה תחשב ״רקטת השקדים״‪ .‬השקרים או המעיינות בדברי חז״ל)דריזען(‬
‫הם אברים בנויים טצכורים דקים ששק‪ .‬קטן בסופם‪ .‬השק והצנור מרוצפים‬
‫מבפנים בלשכות המכסה שסגולתן להוציא רירים ונוזלים שונים לצרכי החיים‪.‬‬
‫הקטנים שבהם אין להם אלא צנור אחד ושק אחד כמר שקדי הזיעה שבעור הגוק‪,‬‬
‫שקדי הריר שבכתלי הקיבה ובכי מעים שמשמשים לעכרל המזון‪ .‬הגדולים שבהם‬
‫מורכבים מצנורים רבים מחוברים יחד ודומים לאשכיל של‪ ..‬ענבים — כמו שקדי‬
‫הרוק שבפה שמשמשים ג״כ לעכול המזון‪ .‬הכבד שמוציאה טרה‪ ,‬השדים שמוציאים‬
‫חלב והכליות שמוציאות שתן‪ ,‬המדיח את הפסולת מן הגוק‪ ,‬ג'׳כ אל השקדים‬
‫יחשבו ונרקמו מרקטת המכסה‪.‬‬
‫‪ .‬רקמת העצבים )נערווען געוועבע(* — לשכותיה גדולות ובעלות זיזים‪,‬‬ ‫ג(‬
‫וחומר הביכים דומה לשבכה מעשה רשת נארגת מזיזי הלשכות‪.‬‬
‫‪ .‬רקמת השרירים)מוסקעל געוועבע( נחלקת לשני מינים‪ :‬לשרירים משורטטים‬ ‫ד(‬
‫לרחבם והמשמשים לתנועות‪ ..‬התלויות ברצון ולשרירים חלקים‪ ,‬לתנועות שאינן‬
‫תלויות ברצון‪**.‬‬

‫ראח ציור ‪. 17‬‬ ‫♦ ראח ציור ‪. 18‬‬

‫‪245‬‬
‫ה(‪ .‬רקמת ‪ .‬הדם‪ .‬חומר הכינים נוזל כמים ולמכות הדרמות לעדסוים או‬
‫לכדורים קטנים מצפים דל פני המים‪ .‬ומכי מיני דם הם בגוק‪ :‬א( דם אדום‪,‬‬
‫מרוב כדוריד אדומים ורק מעט מזער כדורים לבנים בר‪ ,‬המוכמרים לתנודה דצמית‬
‫כלמכדת התועות מברקמת החבור‪ .‬ב( דם לבן או לימפה מכל כדוריו הם לבנים‪,‬‬
‫ונוזל בצנורים מיוחדים מבגוק האדם‪.‬‬
‫הכדורים האדומים ממספרם עולה עד חממה מיליונים בטפה אחת‪ ,‬עלולים‬
‫לבלוע בקרבם‪ ,‬בעברם דרך כלי הנמימה בהריאה‪ ,‬את יסוד החמצי מבהאויר‬
‫אמר יספיקו בו את צרכי כל אבר ואבר מדי בואם אליו‪ .‬בחומר הביכים או כאמר‬
‫יקראו אותו החכמים ״נסיוב הדם״‪ ,‬מלבד מיני מלח מוכים‪ ,‬ימ בו גם כן חומר‬
‫אחד הדומה בתכונתו לחלבון הביצה ויקרא בפי החכמים במם ״פיברין״‪ ,‬והוא‬
‫הוא ממתקרמ כאמר יעמוד הדם בהאויר זמן מה בלי תנועה‪ ,‬והוא הוא מהגוק‬
‫‪.‬‬ ‫ממתממ בו למזון האברים‪.‬‬
‫כיצד? העורקים הגדולים והקכזכים המובילים את הדם מן הלב אל האברים‪,‬‬
‫כמיגיעו אל האבר הניזון מהם‪ ,‬יתחלקו לענפים מכיים‪ ,‬המכיים יתחלקו לענפים‬
‫מלימיים וכו'‪ ,‬עד כי לאחרונה יתענפו לצינורים דקים מאד כחוט המערה הקרואים‬
‫בפי חכמי הנתוח במם ״כימי הדם״ )קאפילארען(‪' .‬הנימין האלה מפוזרות בכל‬
‫חלקי האבר כמבכה מעמה רמת‪ ,‬עד מאין מקום פנוי מהן; ואח״כ יקבצו ויתאחדו‬
‫יחד לצנורים הנקראים במם וורידים‪ ,‬הוורידים הדקים יתאחדו לוורידים יותר‬
‫גסים‪ ,‬מבהם הדם חוזר מן האברים אל הלב‪ .‬נסיוב הדם מסתנן דרך כתלי‬
‫הנימים הדקות אל הרקמה ממחוצה להן ומחלק לכל למכה ולמכה את החמרים‬
‫הנחוצים להן לצרכי חייהן‪ ,‬ורק רקמת הסחוס לבדה יוצאת מן הכלל הזה‪,‬‬
‫מנימי הדם לא יעברו אל תוכה כלל כאמר כדאה להלן‪.‬‬

‫‪IX.‬‬
‫ביצת האדם בראמית יצירתה היא כלמכה לכל דבר‪ .‬מלחופית דקה ומקופה‬
‫מלאה חלמון וחרצן קטן בתוכה‪ ,‬מדת קוטרה אחד מעמרה בקו‪ .‬אבל כיון‬
‫מהוכמרה הביצה על ידי מפת זרע^( לבוא לידי התפתחות‪ ,‬מיד היא מתחלת‬
‫למכות את צורתה ואת מדתה‪ .‬החלמון מבה מתחלק בתוך המלחופית לחצאים‪,‬‬
‫כל פלח ופלח חוזר ומתחלק לחצאים*‪ ,‬עד כי לאחר זמן קצר נראה את כל‬
‫המלחדפית‪ ,‬מכבר גדלה ונתרחבה מאד מרוצפת מבפנים בלמכות רבות וקטנות‬
‫בגרגרים מהן בכות הלמכה הראמרנה*(‪.‬‬

‫* ראה ציור ‪.88‬‬

‫‪ 0‬טפת הזרע כשנביט עלית על ידי ובוביה מגדלה‪ ,‬התראה לנו כנוזל דך וטהור שבר ירמטוו‬
‫יצורים קטנים רבים מאד‪ ,‬הנקראים בשם חיות הזרע )ספערמאטאזאע(‪ .‬היצורים האלה רומים‬
‫לתולעים קטנות עבות בקצן האחד )הראש( ודקות ‪.‬בקצן השני )הזנב( ויתנועעו במהירות נפלאה‬
‫מאד כיצורים חיים בעלי רצון‪ .‬וכשיפגעו‪.‬היצורים האלה בביצת הנקבה אז יחדרו אל תוף שלחופית‬
‫הביצה ויכשירו אותה להתפתחות‪ ,‬א!ש על פי שעד היום לא נדע עוד אל נכון את תכונת פעולתם על‬
‫הביצה ובמה כחם גדול להפיח בה רוח חיים‪.‬‬
‫*( את סרטי היצירה למדו החכמים מבדיקות רבות שבדקו את ביצי התרנגולת או ביצי‬
‫השפנים והכלבים‪ .‬ועד היום הזה לא עלתה ערד בידי חכמי היצירה לראות שפיר של‪.‬אדם פחות‬
‫‪246‬‬
 ‫הטילחרפית הרלכה הלוך רגדרל רטתטלאה מים זכים רעל כן היא טוקרפה‬
‫כזכוכית‪ ,‬אבל אחרי פוערת טרעטרת יגלה לכו על אחד מעדיה כתם דגול‪ ,‬לבן‬
‫ועכור‪ .‬הכתם הזה כקרא בפי חכטי היצירה בפום פודה המפיר‪ .‬אחרי פועה או‬
‫טותים כראה באטצע הסדה כגבבון קטן ואריד )ארכו פי פולסה טרחבו(‪ ,‬גבוה טעם‬
‫באטצעיתו ושופע ויורד לשבי צדדיו וטעוגל טטבי קצותיו‪ .‬אם כתבוכן אליו על‬
‫ידי שפופרת טגדלת‪ ,‬אז כוכח כי הגבכון הזה ‪-‬הוא קבוצת לשכות קטכות‪ ,‬צבורות‬
‫יחד‪ ,‬שמהן השפיר עתיד להברא‪ ,‬ולפיכד הוא כקרא בפי החכטים בשם ‪,,‬יסוד‬
‫השפיר"‪ .‬עוד יעבור יום ועל יסוד השפיר מלמעלה יתראה כחריץ אריד באמצעיתו‬
‫שכטשך והולך על גבו טן הקצה אל הקצה; החריץ הזה יקרא בשם ‪,,‬מרזב המוח"‬
‫באותה שעה עצמה אכחכו רואים כי יסוד השפיר שכל לשכותיו היו עד הכה כלן‬
‫דומות זו לזו‪ ,‬מתחיל להתפרד לשלשה שטיחים של לשכות שוכרת זו טזו בתטובתן‪.‬‬
‫יד על יד יתפצלו השטיחים זה מזה‪ ,‬עד שהם דומים לעלים של ספר התפורים‬
‫יחד באמצעיתם ומוכחים זה על גב זה‪ ,‬עלה אחד למעלה כלפי חוץ‪ ,‬עלה אחד‬
‫‪,‬‬ ‫למטה כלפי חלל השלחופית והשלישי ביכתים‪*.‬‬
‫אלה הטה ״שלשת עלי השפיר" שמהם כל הגון‪ 5‬כרקם‪ .‬העלה ה״חיצון" או‪,‬‬
‫העליון הוא החומר אשר מטכו יבכה מוח השדרה והגלגולת‪ ,‬והוא מכסה עור הקרן‬
‫אשר על כל הגון‪ , 5‬ועל כן כקרא העלה הזה בשם ״יסוד ההרגשה"‪ .‬העלה ה״פכימי״‬
‫יתן חוטר לבנין כלי הנשימה והעיכול עם כל כושאי כליהם‪ ,‬השקדים או המעייכות‬
‫הקטנים והגדולים‪ ,‬המוציאים ריר לעכול המזון‪ ,‬ועל כן יקרא העלה הזה גם בשם‬
‫״יסוד רקמת המעיינות"‪ .‬העלה ה״אטצעי" יקרא בשם ״יסוד התנועה"‪ ,‬מפני שהוא‬
‫נותן חומר אשר מטנו ירוקמו העצמות‪ ,‬הבשר והגידים ורקמת החבור שבכל הגו‪.q‬‬
‫כיצד? שני קמטים מתנשאים על העלה העליון לכל ארכו ■משכי צדי המרזב‪,‬‬
‫והקמטים בקפלים לאחוריהם כלפי מעלה ונמשכים והולכים עד שהם פוגעים‬
‫בשפחותיהם זה בזה והמרזב מתהפך לשפופרת‪ ,‬שהיא מחודדת כלפי הזכב‬
‫ומתרחבת ככדור‪.‬כלפי הראש‪ .‬זוהי ״שפופרת החיים הפנימית״‪ .‬כתלי השפופרת‬
‫הם הם שמתפתחים לחוטר הלבן והאפור של מוח השדרה והגלגולת‪ ,‬וחללה — זהו‬
‫הצבור התיכון שאנחנו רואים גם בטוח האדם שכבר נגמרה יצירתו‪.‬‬
‫מה שכשאר מהעלה העליון לשני צדי המרזב‪,‬מכאן ומכאן‪ ,‬טתרקע על העלה‬
‫האמצעי; ושניהם יחד מתקפלים כלפי מטה משכי צדי היסוד וכטתחים והולכים עד‬
‫שפוגעת שפה אחת בחברתה‪ ,‬ומתהפכים לשפופרת שבתחלה היא מפולשת אל‬
‫שלחופית החלמון‪ ,‬אבל מעט מעט יסתם הפתח שביניהם ורק נקב קטן בשאר בה‬
‫שדרך בו הטבור הולך מן השפיר אל השליא הדבוקה אל כתלי הרחם‪ ,‬ועל ידה‬
‫השפיר מקבל את מזונו מדם אמו‪ .‬השפופרת הזאת היא הנרתיק החיצון של‬

‫מטניט עטר ירם‪ ,‬אבל איו ספק לדבר טגם ראשית יצירת תאדם רונלת ליצירת עואר בעלי חיזים‪.‬‬
‫תרע לך‪ ,‬טתרי מטהים עטר ירם ומעלת סדר תהתפתחות טל טפיר תאדם דוכלת בדרך הלל לטארי בעלי‬
‫חייט‪ .‬אנחנו תארנו פח את תהלוכת התחלקות תלטכה לטתים רק בדרך כלל; באמת פעולה זו איהח‬
‫פטוטה כל כף‪ .‬הסתכלות חכמי היצירה גלתה בטנים חאחרונות בפעולה זו סודות נפלאים‪ ,‬טלא‬
‫פה המקום לבאר אותם ‪.‬‬
‫* ראה ציור ‪ 39‬וציור ‪. 40‬‬
‫‪247‬‬
‫״שפופרת הצמחים״ )החזה והבטן(; העצמוה‪ ,‬הבסור והגידים באים טהעלה האמצעי‪,‬‬
‫ורקמת המכסה של העור ושל שקדי הזיעה והמשחה שבעור באה מהעלה העליון‪.‬‬
‫באותה שעה עצמה העלה הפנימי מתקפל גם הוא כלפי פנים ושתי שפתותיו‬
‫מימינו ומשמאלו הולכות זו כנגד זו עד שהן נוגעות אחת בחברתה ונעשית גם כן‬
‫שפופרת‪ ,‬שמתחלה היא סתומה מכל צד ואח״כ שני נקבים נפתחים בה‪ ,‬אחד בפה‬
‫ואחד אצל הזנב — זאת היא שפופרת בני המעים בתמונתה היותר פשוטה‪.‬‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫זהו סדר היצירה בדרך כלל‪.‬‬

‫‪X.‬‬
‫אולם לרגל המלאכה אשר לפניגו‪ ,‬אין לנו עסק כיום עם שתי השפופרות‬
‫הפנימיות ואפני התפתחותן לאברי ההרגשה והעיכול‪ ,‬ועל כן נשים את כל‬
‫מעינינו רק אל השלד של עצמות‪ ,‬שהוא הנרתיק החיצון לשתיהן‪ ,‬ואל ארבע‬
‫הגפיים )הידים והרגלים( היוצאות ממנו‪.‬‬
‫עוד בטרם תשלם מלאכת ההתקפלות של העלה העליון והתחתון לשפופרות‪,‬‬
‫וכבר אנחנו רואים שנויים גדולים ברקמתו של העלה האמצעי‪ .‬אם נתבונן אל‬
‫גזרת השפיר לרחבו ע״י זכוכית מגדלת אז נראה‪ ,‬כי מתחת למרזב המוח נפרדה‬
‫משאר חלקי העלה התיכון תמונה עגולה מעשה משבצת‪ *.‬העגול הזה הוא‬
‫גזרת חוט עב המתוח לכל ארכו של השפיר מראשו עד זנבו‪ ,‬ויקרא בפי חכמי‬
‫היצירה בשם ״מיתר השדרה" )‪ ,( chorda dorsaiia‬כי ממנו תוצאות לבנין חוליות‬
‫השדרה ועצמות הגלגולת‪ .‬גם יש בעלי חיים מן העומדים על מדרגה נמוכה‬
‫בשלשלת הבריאה‪ ,‬כמו הדג הקטן הנקרא בשם־ ״מינאגא״ — שאעפ״י שיחיחסו אל‬
‫משפחת בעלי השדרה‪ ,‬בכל זאת ישאר אצלם המיתר היד הזה כמו שהוא בכל‬
‫ימי חייהם ולא יתפתח לעולם לשדרה של עצמות‪.‬‬
‫על דבר חמרו של מיתר־יהשדרה יש מחלוקת בין החכמים; יש אומרים שהוא‬
‫מרקמת החבור‪ ,‬ויש אומרים שהוא מרקמת הסחוס‪ .‬אבל אלו ואלו מודים שחומר‬
‫הבינים שבו לא נתבשל עוד כל צרכו רק מעט מאד‪ ,‬ולשכותיו עומדות צפופות‬
‫זו אצל זו‪.‬‬
‫אחר יום או יומים נראה כי משני צדי מיתר השדרה נתפרדו משאר חלקי‬
‫העלה האמצעי שני עמודים לכל ארכו של המיתר‪ ,‬עמוד מזה ועמוד מזה; העמודים‬
‫יתרחבו אחרי כן ויקיפו את מיתר השדרה לכל ארכו בנרתיק של רקמת החבור‪,‬‬
‫ואח״כ יתפרק הנרתיק הזח לחוליות־ חוליות שמספרן עולה־ לשלשים ושש כמנין‬
‫חוליות השדרה שבאדם‪) .‬ארבע שהן אחת בזנב‪ ,‬חמש שהן אחת בחולית העצה‪,‬‬
‫חמש במתנים‪ ,‬שתים עשרה בגב‪ ,‬שבע בצואר ושלש חוליות שהן יסוד עצמות‬
‫הגלגולת(‪.‬‬
‫אחרי ימים מועטים אנחנו רואים כי כל חוליה וחוליה מוציאה מתוכה שתי‬
‫קשתות לאחוריה‪ ,‬לעומת ערפו של השפיר‪ ,‬מקבילות זו כנגד זו משני צדי שפופרת‬
‫המוח‪ .‬הקשתות הולכות ומתקרבות זו לזו בראשיהן עד שהן מצטרפות לטבעת‬
‫שמקפת את המוח מכל צד‪ ,‬וגוק החוליה דומה לחותמה של טבעת זו‪ .‬הטבעות‬
‫* ראה ציור ‪. 40‬‬
‫‪248‬‬
 ‫הללו הטחררזרת■ זר ‪7‬ל גב זו לכל ארכו של חרט השדרה הן תן עעומות את‬
‫הנרתיק החיצון של הטרח‪ .‬מן הכלל הזה ירצארת חרליות הזנב שאינן מרציארת‬
‫קשתות כלל‪ ,‬רעל כן תשארנה סתומות בלי כל חלל‪ ,‬טפני שטרח השדרה כלה למעלה‬
‫ראינו מגיע אליהן‪.‬‬
‫לעומת זה שלש החוליות העליונות מוציאות מתוכן קשתות גדולות ורחבות‬
‫מאד שמצטרפות כולן יחד לשק של קרום‪ ,‬הדומה לנאד והטקיק את מוח הראש‬
‫מכל צד‪ ,‬מן הנאד הזה עתידה הגלגולת להיות הבראת‪ .‬מלבד הקשתות האמורות‬
‫למעלה‪ ,‬שכמעט כל החוליות כולן מוציאות לאחוריהן‪ ,‬יש חוליות שכל אחת‬
‫ואחת מהן מוציאה שחי קשתות גם לפניהן כלפי הבטן‪ ,‬שתים עשר מימין ושתים‬
‫עשר משמאל‪ .‬ובאיזה חוליות אמרו? באותן שכנגד החזה והנקראות בשם ״חוליות‬
‫הגב״; הקשתות האלה גדולות הן מן הראשונות ומהן הצלעות עתידות להיות‬
‫נבראות‪.‬‬
‫קשתות כאלה כלפי הפנים יוצאות ג״כ משלש חוליות הראש )חמשה עשר‬
‫יום ליצירה(‪ ,‬והן נקראות בפי חכמי היצירה בשם ״קשתות של בית הבליעה"‪.‬‬
‫פרטי התפתחותן של הקשתות האלה רבים ומסובכים מאד‪ .‬אבל לרגל מלאכתנו‬
‫די לנו לדעת כי הן תתפתחנה לעצמות הפנים; הצדעים‪ ,‬החוטם והלחיים‪.‬‬
‫בשבוע הרביעי ליצירה אנחנו רואים כארבע יבלות יוצאות משדרת הקרום‬
‫ובולטות משני צדי השפיר‪ ,‬שתים מלמעלה ושתים מלמטה‪ .‬היבלות הולכות‬
‫ומתארכות מעט מעט‪ ,‬ואחרי ימים מועטים הן נעשות דומות למקלות עבים וקצרים‬
‫הבולטים משני צדי השפיר עם כפות רחבות בקציהן‪ .‬ורק בסוןש החדש השני‬
‫ליצירה יתפרקו המקלות הפשוטים האלה לאברים אברים )כתן&‪ ,‬זרוע וקנה‪ ,‬ירך‬
‫ושוק וכו׳(‪ ,‬והכפות אשר בראשיהן תתחלקנה כמזלגות‪ ,‬כל אחת ואחת בעלת חמש‬
‫שנים )אצבעות הידים והרגלים( — וזהו שנקרא בפי חז״ל בשם ״חיייזיד אברים״‪..‬‬
‫זהו סדר יצירת הולד‪ .‬בשפיר בן שלושים יום ליצירתו כל חלקי השלד‪ ,‬ר״ל‬
‫נאד הגלגלת עם הפנים‪ ,‬עמוד השדרה עם הצלעות וארבעת הקצוות היוצאים טמנו‬
‫— כבר מוכנים עומדים בתמונתם היותר פשוטה; אבל חומר השלד איננו עוד‬
‫לא של עצם ולא של סחוס‪ ,‬כי אם כלו מקרום יד של רקמת החבור ועל כן לא‬
‫יבדל במראה עינים ובטישוש ידים משאר חלקי הבשר‪ ,‬ורק בעזרת זכוכית מגדלת‬
‫נכירהו ע״י לשכותיו העגולות והארוכות כפלד והאחוזות בסבך של חומים שזורים‬
‫כרשת הנמצאים בין הלשכות‪.‬‬
‫אבל מן היום הזה ומעלה יחל‪ .‬חוטר השלד להשתנות שנוי נכבד מאד‪ .‬חומר‬
‫הבינים שבו יתקשה יד על יד ויזדכך כזכוכית‪ ,‬הלשכות בעצמן פרות ורבות‬
‫מאד‪ ,‬וכל אחת ואחת מהן מתעטפת בשלפוחית דקה והיא מונחת בה‪ ,‬כאגוז בתוך‬
‫קליפתו‪ .‬סוק דבר‪ ,‬רקטת החבור תשנה את צורתה וסגולותיה ותתהפך לרקמת‬
‫הסחוס‪ ,‬עד כי ביום הארבעים לתחלת יצירה כל חלקי השלד כבר נתקשו ונשתנו‬
‫לסחוס מלבד הגלגולת שבה יש הבדל בין תחתית הקדרה ובין כפתה‪ .‬תחתית‬
‫הקדרה‪ ,‬בלומר המחיצה שבין חלל הגלגולת ובין חלל החוטם ובית הבליעה‪,‬‬
‫תשתנה כשאר האברים לסחוס‪ ,‬אבל כפת הגלגולת לעומת הקדקוד תשאר ימים‬
‫רבים כמו שהיא רכה כקרום‪ ,‬ורק אחרי כן תתהפך מעט מרקמת החבור לחוטר‬
‫העצם בלי מדרגה אמצעית ביניהם‪.‬‬
‫‪249‬‬
 ‫‪XI.‬‬
‫הכה נא ראינו בפרק הקודם כי ביום הארבעים ליצירת הולד כל שלדו של‬
‫השפיר‪ ,‬חוץ מן הגלגולת‪ ,‬נשתנה כבר מרקמת החבור הרכה לרקמת הסחוס הקשה‬
‫כמעט כעצם‪ .‬אולם גם מלבד זה ככבד יום הארבעים מאד בחיי השפיר‪ ,‬ובצדק‬
‫אמרו חז״ל כי יום הארבעים הוא גמר יצירת הולד‪ .‬כאשר יורונו חכמי היצירה‬
‫גם היום‪ ,‬סוק השבוע הששי הוא גמר יצירתן של קשתות בית הבליעה לפרצוק פני‬
‫אדם‪ ,‬ואק על פי שקלסתר הפכים המיוחד לאדם זה איננו כגמר כי אם בםון‪5‬‬
‫החדש השלישי‪ ,‬על כל פנים כבר הגיע למדרגה כזו שנוכל להכיר ולהבדיל שפיר‬
‫של אדם משפיר של שאר בעלי חיים‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬חלל הפה והחוטם‪ ,‬שנראו עד היום הארבעים כגומא אחת גדולה‬
‫באמצע הפנים‪ ,‬נחלקים על ידי מחיצת הדייד לשני חללים‪ ,‬ופיו נעשה דק ״ומתוח‬
‫כחוט השערה״‪ ,‬שתי עיניו נראות עתה ״כשתי טיפין של זבוב'׳ מרוחקים זה מזה‪,‬‬
‫שני נחיריו כשתי טיפין של זבוב ומקורבים זה לזה‪ .‬סון‪ 5‬דבר‪ ,‬״שפיר מרוקם״‬
‫של ארבעים יום יתראה לעינינו כמו שיצייר אותו לפנינו בכל פרטיו ודקדוקיו‬
‫אחד מחכמי היצירה הקדמונים‪ ,‬התנא אבא שאול^(‪.‬‬
‫אבל גם בזה צדק אבא שאול כי ״שפיר מרוקם" כזה ״חתיד ידים ורגלים‬
‫עוד אין לו״‪ .‬יזכור נא הקורא את ארבע היבלות היוצאות משני צדי השפיר ואשר‬
‫מהן הידים והרגלים נוצרות; היבלות האלה‪ ,‬אעפ״י שכבר גדלו והתארכו כל צרכן‪,‬‬
‫אבל לא נחתכו עוד ולא נתפרקו לאברים אברים‪ ,‬צי אם מתראות כמקלות‪ .‬ארוכים‬
‫■‬ ‫ופשוטים בלי כל פרק באמצעיתן‪.‬‬
‫תחלת השבוע השביעי ליצירת השפיר הוא זמן ״חתיד אבריו"‪ .‬המקלות של‬
‫סחוס מימינו ומשמאלו של השפיר‪ ,‬שעד היום הארבעים היו דומים לפשוטי כלי‬
‫עץ‪ ,‬נחתכים לחוליות חוליות על ידי סדקים דקים שנבראים במקומות ידועים‬
‫הנקראים בשם ״פרקים״‪ .‬היד תתפרק לכתן‪ , 5‬זרוע‪ ,‬קנה ופיסת היד‪ ,‬והרגל תתפרק‬
‫לקטלית‪ ,‬ייד‪ ,‬שוק ופיסת הרגל‪ .‬פיסת היד ופיסת הרגל חוזרות ומתחלקות‬
‫לחוליות יותר קטנות שתמוכתן ויחוסן של זו לזו יתבאר בפרוטרוט להלן‪.‬‬
‫זו היא תחלת ברייתן של האברים‪ .‬אולם אבר של סחוס כזה‪ ■,‬אע״פ שהוא‬
‫דומה בתבניתו לאבר של עצם שעתיד להיות נברא ממנו‪ ,‬בכל זאת בפרטי בנינם‬
‫הם שונים זה מזה מאד‪ .‬העצמות הארוכות שבגוק‪ ,‬כאשר ידע הקורא מן הפרקים‬
‫הקודמים‪ ,‬כל אחת ואחת מהן דומה לקנה או לשפופרת ארוכה‪ ,‬סתומה משני‬
‫קצותיה וחלולה באמצעיתה לכל ארכה‪ ,‬ובהחלל התיכון הזה מונח ״מוח של‬
‫עצמות״‪ .‬המוח הזה הוא תערובת לשכות שונות‪ :‬מלבד כדורי דם אדומים ולבנים‬
‫ולשכות של שומן‪ ,‬נמצאות בו ג״כ לשכות מיוחדות גדולות הנקראות בשם ״בנות־‬
‫הענק״ )ריעזענצעללען( שתועלתן גדולה מאד בחיי הגוק בכלל‪ .‬כאשר נוכחו‬
‫לדעת חכמי הפיזיולגיה היום‪ ,‬החלל התיכון של העצמות הארוכות יוכל להחשב‬
‫לבית חרושת המעשה של יצירת‪-‬הדם‪ ,‬ולשכות־הענק הן הן שמהפכות תמיד את‬
‫הכדורים הלבנים שבדם לכדורים אדומים‪ .‬תדע לד‪ ,‬שהרי מספר הכדורים האדומים‬
‫בהדם היוצא מן העצם מרובה ממספר הכדורים האלה בהדם הנכנס לתוכה‪.‬‬

‫‪ 0‬נדה ‪ p!n‬ה״ה ע״א ‪ .‬ועיין לחל)־‪.‬‬

‫‪250‬‬
‫ד!טפרנםים‬ ‫מבחוץ העצם מכוסה בקרום על רקמה החבור עבד עוברים צבדרי הדם‬
‫על לעבות‬ ‫אה העצם; הקרום הזה מרוצק מבפנים‪ ,‬כלומר לצד העצם בעמיה‬
‫תמיד‪ ,‬והן‬ ‫גדולות הנקראות בעם ״יוצרי העצם" )אסטאובלאסטען( עפרות ורבות‬
‫בין גלדי‬ ‫הן עטתהפכות תמיד ללעכות העצם הדומות ליתומים והמונחות‬
‫הבצלים‪ ,‬ועל ידיהן תגדל העצם בעוביה‪.‬‬
‫לא כן הוא סחוס הירך עממנו עתידה להתפתח עצם הירך‪ .‬הוא איננו‬
‫חלול באמצעיתו‪ ,‬כי אם כולו מקמה ועוה בכל חלקיו‪ .‬ולפיכד כענבוא לחקור‬
‫בדבר המתנות הסחוס לעצם‪ ,‬עלינו להסתכל בעני דברים‪ :‬א• איד יעתנה חומר‬
‫הסחוס לחומר העצם? ב• איד יברא החלל בתודה עצמות ואיך יתמלא במוח טל‬
‫עצמות ?‬
‫אם ‪ .‬יואיל הקורא ללכת אחרינו בחקר עתי הטאלות האלה ‪ ,‬אז עכרו נכון‬
‫לפניו לראות בזה אחד מאלפי הדרכים הנפלאים טהטבע מטתטט בהן להוציא‬
‫את סתרי מפעליו למיניהם‪ .‬״איו לד עטב מלמטה" — אמרו חכמינו ברוח המליצה‬
‫הטובח עליהם— ״טאין לר טלאד מלמעלה טמכהו ואומר לו גדל!" מלאכים כאלה‬
‫יענם גם לכל בעלי החיים למיניהם‪ ,‬והם כהות היצירה הפועלים בהגוק‪ .‬אולם‬
‫לא מלאכים גדולים הם עמדת ארכם מחלד ת״ק ענה‪ ,‬כי אם מלאכים קטנים מאד‬
‫העוטים במחטיד מעטיהם בתוך הלעכות הקטנות‪ ,‬טלא נתנה רעות לעין לראות‬
‫אותן בלתי אם על ידי זכוכית'^הטגדלת כמה מאות טונים‪ .‬קטנה ודלה היא‬
‫פעולת כל לעכה ולטכה כטהיא לעצמה‪ ,‬אבל גדולה ונטגבה היא פעולתן‪ ,‬כאסר‬
‫תאחדנה רבוא רבבות לטכות כאלה את כחותיהן יחד ותצטרפנה למטרה אחת‪.‬‬
‫ועל כן נאמר בצדק‪ ,‬כי הטבע עוטה גדולות עד אין חקר על ידי נפלאות קטנות‬
‫ורבות עד אין מספר‪.‬‬

‫‪xn.‬‬
‫מה הוא מטפט הסחוס ומה טיבה טל הרקמה הזאת?‬
‫סחוס חי קטה כעצם‪ ,‬אבל נוח להתכפק ובנקל יחהד בסכין‪ .‬מראהו עז‬
‫כלבנת הטלג‪ ,‬אלא עהוא נוטה מעט לעין התכלת‪ .‬אם בעל יבוטל זמן חרבה‬
‫במים‪ ,‬אז ילד כולו תמס ומאומה לא יותר ממנו בקדרה‪ ,‬כי יהפד לדבק הנימוס‬
‫בהמרק‪ ,‬אטר בהתקררו יטוב ויטתנה לקפאון‪ .‬את כל זה ידענו מכבר‪ .‬אולם למען‬
‫נוכל להבין איככה יתגרם הסחוס‪ ,‬כלומר איד יהיה לגרם ויטתנה לעצם‪ ,‬נקח‬
‫גזרה דקה טמנו ונטיטה תחת הטפופרת המגדלת‪ .‬מה אנחנו רואי׳ם בו?*‬
‫בתיד חוטר זד וטקוק כזכוכית טהורה )חומר ‪ .‬הבינים( נרא )א( לטכות‬
‫עגולות או עגולות וארוכות כתמונת הביצה‪) .‬ב( כל לטכה‪.‬ולטכה מוקפת בקליפה‬
‫זכה וטהורה כחומר הבינים וחרצן גדול באמצעיתה‪ .‬אבל יט לטכות בעלות עני‬
‫חרצנים‪) .‬ג( אות הוא כי בגרה לטכה כזאת והגיע זמנה להתחלק לחצאים ולהוליד‬
‫עתי בנות בדומה לה‪ .‬לפעמים נרא ג"כ טתי לעכות עם קליפותיהן מונחות‬
‫בקליפה אחת גדולה הטקפת אותן טתיהן יחד‪) .‬ד( הקליפה החיצונה היא ״קליפת‬
‫האם" והפנימיות )ה( ״קליפות הבנות" עירטו את מקום אמן‪ .‬ככה תפרינה‬
‫ותרבינה לטכות הסחוס‪ ,‬וככח ילד הסחוס הליד וגדול במדתו‪.‬‬
‫‪ •.‬ראהו ציור ‪.41‬‬
‫‪251‬‬
 ‫בסחוס יד‪ ,‬כסחרם הטפיר בראטית יצירחר‪ ,‬חוטר הביבים בלעט רהלמכרת‬
‫עומדות כטצט צפופות זו אצל זו; ורק במדה טיזקין הסחוס כן תרב טדה חוטר‬
‫הביבים ®ביכיהם‪ .‬מן הדבר הזה כוציא לצדק טפופט‪ ,‬כי חומר הביבים הוא תולדות‬
‫הלשכה עצמה‪ ,‬כלומר ®הלשכה מזיעה תמיד מגופה ליחה טהורה‪® ,‬בקרמת אחרי‬
‫'‬ ‫כן ומתקשה לחומר זך ושקוק‪.‬‬
‫כיוצא בזה היא קליפת הלשכה‪ .‬גם הקליפה איבבה מולדת חוץ כי אם‬
‫תולדת הלשכה בעצמה‪ ,‬כלומר שהיא מזיעה מגופה ליחה שכקרשת ובגלדת לקליפה‪.‬‬
‫תדע לה שהרי לשכת האם כשהיא מתחלקת לשתי בבותיה‪ ,‬קליפתה איבבה מתחלקת‬
‫עמה כי אם נשארת בעינה‪ ,‬והבנות שבה תרלדבה ערומות‪ ,‬ורק אחרי כן כל אחת‬
‫ואחת מהן מתעטפת בקליפתה המיוחדת לה‪.‬‬
‫מה בין רקמת הסחוס לשאר הרקמות שבגוק? ששאר הרקמות נזונות‬
‫מן הדם העובר בתוכן בצנורים דקים כחוט השערה‪ ,‬המפוזרים בכל חלקי הרקמה‬
‫כשבכה מעשה רשת )על צנורי הדם האלה כבר דברנו באחד מן הפרקים הקודמים‬
‫וקראנו אותם בשם ״נימי הדם״(; משא״כ בסחוס‪ :‬כי אל היד הרקמה הזאת לא‬
‫יכנסו נימי הדם כלל‪ .‬ומהיכן הסחוס מקבל את מזונו לגידולו ולמלאכתו? מן הדם‬
‫העובר בצנוריו בתוד הקרום המקיק אותו מבחוץ והנקרא בשם ״עור הסחוס״ )ז(‪.‬‬
‫כיצד? מי הדם )או נסיוב הדם( מסתננים דרך כתלי הנימים שבהקרום‬
‫ונכנסים אל תרד הסחוס ומפעפעים ועוברים דיד החורים והסדקים שבחומר‬
‫הבינים‪ ,‬אבל החורים והסדקים האלה דקים כל כד‪ ,‬שעד היום לא עלתה עוד‬
‫בידי החכמים לראותם גם על ידי זכוכית מגדלת אלק מונים‪ .‬ומי־הדם האלה הם‬
‫הם שלשכות הסחוס מתפרנסות מהם‪.‬‬
‫אם נקח סחוס אררד )למשל של הירד( משפיר של בן ארבעים יום ומעלה‬
‫ונחתרד אותו לגזרים לארכו‪ ,‬אז נרא באמצעיתו כתם קטן ועכור מעין הירקרק‬
‫)געלב( אשר יבדל מלבנת השלג של כל הסחוס‪ .‬הכתם הקטן הזה נקרא בפי חכמי‬
‫היצירה בשם ״נקודת ההתגרמות״ )פערקנאכערונגס־פונקט(‪ ,‬כי ממנה תוצאות‬
‫להשתנות חומר הסחוס לחוטר הגרם או העצם‪ .‬אם נבדוק עצמות ירד כאלה‬
‫של נפלים רבים מיום הארבעים ומעלה עד סון‪ 5‬ימי ההריון‪ ,‬אז נוכח כי הכתם‬
‫הקטן הזח יתפשט מעט מעט על כל סביביו‪ ,‬עד כי בסוק ימי ההריון כמעט כל‬
‫הירד בלה כבר נעשתה עכורה ואבדה את צבעה הלבן‪ ,‬ורק שני קצותיה‪ ,‬כלומר‬
‫ראש הירד העליון המחובר אל הקטלית )בוקי דאטטא בלשון חז״ל( וראש הירד‬
‫התחתון המונח על הארכובה‪ ,‬נשארו לבנים וטהורים כמו שהיו‪ ,‬מפני שחומר‬
‫הסחוס לא נשתנה בהם כלל‪ .‬אולם בחדש התשיעי ליצירה נקודה עכורה כזאת‬
‫תתגלה גם בראש הירד התחתון‪ ,‬ורק בסו!‪ 5‬השנה הראשונה אחרי צאת הילד לאויר‬
‫העולם תתראה נקודה כזאת גם בראש הירד העליון‪ .‬ושתי הנקודות האלה הולכות‬
‫גם הן ומתפשטות לכל צד‪ ,‬עד כי לאחרי ירחים מועטים יאבדו גם שני הקצות‬
‫את צבע הסחוס וסגולתו‪.‬‬
‫אולם גם אחרי כל זה עוד נשארו בהירד שני ״שטיחים״ של סחוס זכים‬
‫וטהורים‪ ,‬שטיח אחד שמבריל בין גוק הירך ובין ראשה העליון‪ ,‬והשני שמבדיל‬
‫בין גופה וראשה התחתון‪ .‬הראש העליון יתחבר אל הגוק בחבור של קימא רק‬
‫‪252‬‬
 ‫בטנה התטע עטרה ליפוי חייו טול אדם‪ ,‬דהתחתרן יתחבר אליו בסונת העסורים‬
‫‪.‬‬ ‫רטתים‪.‬‬
‫מה טיבן טל ״נקודות ההתגרמרת״ האלה? רמה המה המעטים הנסתרים‬
‫אטר יעטו בהסחום לרגלי הכתם הקטן והעכור אטר יולד בר? נטאל נא את סי‬
‫הטפופרת המגדלת‪ ,‬אולי נציל טפיה פטר דבר‪.‬‬
‫אם נביט על ידה בגזרת סחוס דקה‪ ,‬טנגזרה ממקום נקודת ההתגרמות‪ ,‬אז‬
‫נרא כי חוטר הבינים טבין הלטכות נעכר על ידי גרגירי אבק דק מאד )ח( המקיפים‬
‫את הלטכה מכל צד כטבעת‪ .‬אולם אם נטים את הגזרה הזאת במים חמוצים )ר״ל‬
‫מים מהולים בחומץ הנקרא אצל בעלי החיטיה בטם חיטוץ המלח או הכלור(‪,‬‬
‫ואחרי כן נטים אותה תחת הטפופרת‪ ,‬אז נראה כי גרגירי האבק הלכו תמס וחוטר‬
‫הבינים נעטה טקרק וזך כטאר סחוס‪ .‬הבחינה הזאת תורנו לדעת כי האבק הזה‬
‫הוא אבק טל סיד )קאלק( טדרכו להיות נימוס בחיטוץ הכלורי‪.‬‬
‫בין מיני המלח הטונים הנמצאים בדם טל בעלי החיים יס גם טני מינים‬
‫טל חוטר הסיד‪ :‬סיד הפאספארי וסיד הפחמי או הנתר )קריידע(‪ .‬הסיד הזה‬
‫מסתנן מן הדם ונכנס אל הסחוס ומטתקע טם בחומר הבינים ונראה לעין כגרגירי‬
‫חול דקים מסביב להלטכות‪ .‬הסיד הזה הוא הוא טמהפד את הסחוס לעצם‪.‬‬
‫בטדה טיזקין האדם כן יתרבה ״מטקע הסיד״ בעצמותיו וכן יתקטר העצמות‪.‬‬
‫בקטו חכמים ומצאו טמטקל הסיד בעיד אל מטקל העצם כלו עולה טחמטים‬
‫למאה — בעצמות טל נערים רכים‪ ,‬עד טבעים למאה — בעצמות טל זקנים באים‬
‫בימים‪.‬‬
‫כיצד? אם נטרה עצם טל בעל חי ימים רבים במים חמוצים‪ ,‬ר״ל במים‬
‫מהולים בחומץ הכלורי‪ ,‬אז הסיד טבדי ילד תמס והעצם נעטית רכה עד טנוכל‬
‫לחתדד אותה בסכין‪ ,‬ואם נטקול אותה במאזנים‪ ,‬אז נראה כי אבדה מחצית מטקלה‬
‫או יותר ממחציתו‪ ,‬ואם בטל נבסלנה זמן רב במים‪ ,‬אז המוס תמוס כסחוס‬
‫ותטתנה לדבק אטר בהתקררו יתהפך לקפאון‪.‬‬
‫בראטונה היו אומרים‪ ,‬טדי להם לגרגירי הסיד להטתקע בחומר הבינים טל‬
‫הסחוס להפרד אותו לעצם גמורה‪ .‬ולפיכד קראו החכמים הראטוכים את הכתמים‬
‫העכורים אטר דברנו עליהם למעלה בטם ״נקודות ההתגרטות״‪ .‬הם דמו בלפטם‪,‬‬
‫כי ״טקיעת הסיד״ בחומר הבינים זר היא תחילת מיתתן טל לטכות הסחוס‪,‬‬
‫טמאותה טעי* יאילד אינן ראויות עוד להיות פרות ורבות‪ ,‬כי אם מסוגרות‬
‫כפגרים מתים בחומר הסיד הלוחצן מכל צד ומהפך את תמונתן לתמונת היתוטים‬
‫אטר ראינו בין גלדי הבצלים טל חומר העצם‪.‬‬
‫אולם באמת הדבר חזה איננו פטום כל כך כמו טדמו לפנים ; כי לפי ההטערה‬
‫הזאת לא נוכל לבאר לנו באיזה אופן יבראו הצנורים הדקים המוקפים בגלדי‬
‫הבצלים והנקראים בטם ״צינורי האווערס"‪ ,‬טבהם צנורי הדם עוברים בתוך העצם‬
‫פנימה‪ ,‬ובאתה אופן יברא החלל הגדול טבתוך העצמות הארוכות והמלא מוח‬
‫טל עצמות‪.‬‬
‫הרבה חלוקי דעות נפלו בטאלה זו בין החכמים‪ ,‬זה אומר בכה וזה אומר‬
‫בכה‪ .‬אבל אלו ואלו מודים כי הכתם העכור אטר ראינו בסחוס הטפיר ואטר‬
‫קראו אותו הראטונים בטם ״נקודת ההתגרמות״ איננו עוד התגרמות גמורה‪ ,‬כי‬
‫‪253‬‬
‫אם רק הכנה להתגרמות; ממקע ‪ Ton‬בחומר הביכים לא ימנה את הסחוס לעצם‬
‫מיד‪ ,‬כי אם רק יכשיר אותו להפוהוי הזה‪.‬‬
‫החכם הצרפתי‪ .‬ראנוויע‪ ,‬אחד מחכמי היצירה המפורסמים שבזמננו‪ ,‬יפתור‬
‫את השאלה הזאת לאמר‪ :‬משקע ‪ Ton‬בחומר הכינים של סחוס‪ ,‬לא לבד שאיננו ממית‬
‫את הלשכות המונחות בתוכו‪ ,‬כי אם מעורר אותן לחיים חדשים‪ .‬כל אחת ואחת‬
‫מהן מתחלקת לשתים‪ ,‬והבנות חוזרות ומתחלקות גם הן לשתים‪ ,‬וכן הן פרות ורבות‬
‫במדה נפרזה מאד‪ ,‬עד שאינן מספיקות להתעמק בקליפה ולהזיע מגופן את הליחה‬
‫הנקרשת לחומר הבינים‪ ,‬ול׳ב יתרכד הסחוס במקום הזה וימוס כמעט כדונג‪.‬‬
‫באותה שעה עצמה אנחנו רואים‪ ,‬כי מגידי הדם העוברים בהקרום המכסה את‬
‫הסחוס מבחוץ יציצו ענפים שמתחלה הם דקים כחוט השערה ואח״ב ילכו‬
‫חלרך וגדול ומתפצלים לענפים רבים שנוקבים ויורדים אל הסחוס הי ד פנימה‪.‬‬
‫לשכות הסחוס מתקבצות מסביב לכל ענק וענק בשורות עגולות כגלדי בצלים‬
‫ומשתנות מעט מעט לתמונת היתושים‪ .‬הענפים האלה יפרנסו בדמם את הלשכות‬
‫בריוח ולא בצמצום‪ ,‬ויביאו להן את חומר הסיד במדה מרובה‪ ,‬והסיד משתקע‬
‫בחומר הבינים שהלשכות מתחילות להזיע מגופן ומגדל בפעם הזאת עצם של‬
‫קיי מ א‪ ,‬והצנורות שגידי הדם עוברים בתוכם הם הם שנקראים בשם צנורי‬
‫האווערס והנראים במרכזם של גלדי הבצלים‪.‬‬
‫כיוצא בדבר הוא בתוכו של הסחוס‪ .‬צנורי הדם שהגיעו עד אמצעותו‬
‫יוסיפו לרכך אותו; לשכות הסחוס‪ ,‬שכבר אבדו קליפותיהן וחומר הבינים המדבק‬
‫אותן זו לזו‪ ,‬מתערבות עם הדם שבא אליהן ומתהפכות למוח של עצמות ‪.‬‬
‫זה הוא משפט ההתגרמות בדרך כלל‪.‬‬

‫‪XIII.‬‬
‫הקורא הנכבד‪ ,‬אשר האריך אפו אתי לעבור בשום לבב על הפרקים האחדים‬
‫ממשנת יצירה‪ ,‬אשר הצעתי לפניו‪ ,‬יואיל נא לגשת אתי יחד אל עיקר מטרתנו —‬
‫‪.‬‬ ‫אל באור מנין האברים במשנת חז״ל‪■ .‬‬
‫למען נבין מדוע לא ישא מנין חז״ל בד בבד עם מנין העצמות שקבעו‬
‫המנתחים בימינו היום‪ ,‬צריכים אנחנו לדעת פרטי ההתפתחות של כל עצם ועצם‬
‫מהכתמים העכורים )ר״ל נקודות ההתגרמות( אשר יתגלו בזמנים ידועים בהסחוס‬
‫שממנו נוצרה העצם‪.‬‬
‫הידיעה הזאת תכיל בקרבה שלשה דברים; א( ידיעת מספר הנקודות שמהן‬
‫תתגרם העצם שאנחנו דנים עליה‪ .‬ב( זמן ה תג לו ת ה של כל נקודה ונקודה‬
‫בסחוס הולד‪ .‬ג( ז מן ה ת ח ב רו ת ם של חלקי העצם זה לזה על ידי כליון ״סחוס‬
‫המבדיל״ שביניהב‪.‬‬
‫בפרק הקודם ראינו כי עצם הירך תתפתח משלש נקודות ההתגרמות; הנקודה‬
‫הראשונה שממנה יתגרם גוק העצם )או הקנה( יתגלה בה ארבעים יום ליצירת‬
‫הולד; הנקודה השניה‪ ,‬שממנה יתגרם ראש העצם העליון )בוקי דאטמא(‪ ,‬תתגלה‬
‫בה בסוק ימי ההריון; הנקודה השלישית‪ ,‬שממנה יתגרם הראש התחתון הסמוך‬
‫‪254‬‬
 ‫לארכובה‪ ,‬תתגלה בה רק בסרן‪ 5‬המנה הראטרכה להיי האדם‪ .‬זנון הכלירן מל‬
‫הסהוס המבדיל בין קנה העצם וראטו העליון הדא בטגה התטע עטרה לימי חיי‬
‫האדם‪ ,‬וזמן הכליון טל הסחוס התחתון הוא לא מהות טטכת העטרים וטתים‪.‬‬
‫לפיכך אם יעלה על לבנו לבדוק את עצם הילד על ידי סליקה‪ ,‬כלומר ע״י‬
‫בטול מרובה במים‪ ,‬אז נמצא כי העצם הזאת תוכל לפעמים להתפרד לטתים או‬
‫לטלט חוליות‪ ,‬הכל לפי מספר הטכים טחי האדם הזה עלי ארץ‪ .‬ירך טל עובר‬
‫מיום הארבעים ליצירה ואילך תתן לכו רק עצם אחת‪ ,‬מפני טבימי ההריון יתגרם‬
‫רק קנה העצם‪ ,‬אבל טכי ראטיה הם לעת עתה סחוס גמור‪ ,‬ועל כן ימסו במים‬ ‫‪l!ii‬‬
‫ומאומה לא יותר מהם בקדרה‪ .‬במטך הטנה הראטוכה תתפרד הירך על ידי‬ ‫■‪:;>'y'i-i‬‬
‫טליקה לטתי חוליות; האחת היא קכה העצם והטכיה היא ראטה העליון אטר‬
‫יפרד מקהה העצם על ידי המסת הסחוס המבדיל ביהיהם‪ .‬מן הטכה חטכיה עד‬
‫‪f|j|i‬‬
‫הטכה חתטע עטרה תתפרד הירך לטלס עצמות על ידי הטסת טני הסחוסים‬
‫המבדילים בין קנה העצם וטני קצותיה; ומטנת התטע עטרה עד העטרים וטתים‬
‫תתפרד עצם הירך עוד הפעם רק לטתי חוליות‪ ,‬מפני טראטה העליון כבר נתחבר‬
‫אליה על ידי חבור טל קיימא )כליון סחוס המבדיל( אטר לא ימס על ידי סליקה‪.‬‬
‫אולם מטכת העטרים וסתים ואילך טוב לא תתחלק עצם הירך כלל‪ ,‬מפני טכבר‬
‫‪-‬‬ ‫התחברו טלסת חלקיו והיה לעצם אחת‪.‬‬ ‫• ’‪ y>v,‬׳ ‪v f -‬‬

‫כיוצא בזה אנחנו רואים בסארי העצמות הארוכות טבידים ורגלים‪ ,‬טכולן‬
‫מתגרמות על פי רוב מטלט נקודות‪ ,‬אלא טכל עצם ועצם יט לה זמנים קבועים‪,‬‬
‫מאימתי נקודותיה מתגלות בראטונה בכל חוליה וחוליה‪ ,‬ואימתי סלט חוליותיה‬
‫מתאחדות לעצם אחת על ידי התגרמות גמורה טל הסחוסים המבדילים בין חוליה‬
‫אחת לחברתה‪ .‬אולם העצמות הקטנות והקצרות■ טבפיסות הידים וקרסולי הרגלים‬
‫כל אחת ואחת מהן טתגרטת על פי רוב רק מנקודה אחת‪ ,‬טאיננה מתגלה בה‬
‫בראטית יצירתה כי אם טניס רבות אחרי צאת האדם לאויר העולם‪ .‬יס עצם‬
‫טכקודת ההתגרמות תתגלה בה טלט או ארבע טנים לחיי האדם‪ ,‬ויט טתתגלה‬
‫רק אחרי טתים עטרה או גם טמונה עטרה טנה‪ .‬לימי חייו‪ .‬כמו כן אעפ״י טרוב‬
‫הסחוסים המבדילים בין החוליות באים לידי התגרמות גמורה בימי בגרותו טל‬
‫האדם‪ ,‬כלומר מטנת הטבע עטרה עד העטרים וסתים‪ ,‬יט יוצאים מן‬
‫הכלל טמתגרמים הרבה סכים קודם לזה או הרבה טנים אחרי ז ה‪ ,‬למטל עצם‬
‫הקטלית או ״עצם החלצים״ בכריה מטלט חוליות‪ ,‬טתים מהן מתאחדות זו לזו‬
‫בטנה הטמיכית לחיי האדם והטליטית תתחבר להן בחיבור טל קיימא רק בטנת‬
‫‪'K‬‬
‫\‬
‫‪;a v ,‬‬

‫הטמונה עטרה או העטרים‪ .‬כמו כן עצם החזה מתגרמת מטט נקודות‪ ,‬טחמסו‬
‫מהן מתגלות בה עוד בימי הילדות והטטית רק בטנת הטמונה עטרה לחיי האדם‪,‬‬
‫וחוליותיה יט טמתחברות זו לזו בטנת החמס עטרה והעטרים‪ .‬לימי חייו‪ ,‬ויט‬
‫טמתחברות זו לזו רק בטנת הארבעים ובימי זקנה וטיבה‪ ,‬ויט טאינן מתחברות‬
‫זו לזו לעולם‪.‬‬
‫מכל זה אנחנו רואים‪ ,‬כי מספר העצמות טבגוק האדם איננו קבוע ועומד‬
‫מיום הולדו עד יום מותו‪ ,‬כי אם טטתנה והולך לפי רבות מספר ימי חייו על‬
‫הארץ‪ .‬מעט ודל מספר העצמות בגוק ילד בן יומו‪ ,‬מפני סרבים מאבריו הם‬
‫טל סחוס גמור טלא הספיקו עוד להתגרם‪ .‬במדה סיגדל הנער כן ילך מספר‬
‫‪255‬‬
 ‫עצמותיו הליד וגדול על ידי נקודות חדשות המתגלות בסחוסיו‪ ,‬והמספר היותר‬
‫גדול ימצא בו בשנות העלומים‪ ,‬כלומר בשנת השש עשרה והשבע עשרה לימי‬
‫חייו‪ .‬מכאן ואילך מספר עצמותיו ילך הלוך וחסור‪ ,‬על ידי התגדמות של‬
‫הסחוסים המבדילים בין החוליות‪ ,‬עד שהוא מגיע לימי העמידה‪ ,‬כלומר לשנת‬
‫העשרים וחמש‪ .‬מכאן ואילך מספר עצמותיו הוא קבוע ועומד‪ ,‬ואינו משתנה כמעט‬
‫עד יום מותו‪.‬‬
‫ועל כן לא נתפלא איפוא אם נראה שמספר העצמות גם בספרי חכמי הנתוח‬
‫שבזמננו אינם מתאימים זה לזה‪ .‬האחד מונה מספרם מאתים‪ ,‬השני מונה מאתים‬
‫ועשרים ושש‪ ,‬והשלישי מאתים ושתים עשרה וכו'‪ .‬שינוי המספרים בספרי‬
‫המחברים תלוי בשני דברים‪ :‬א( בהגידים המתוחים על פרקי האצבעות נמצאות‬
‫עצמות הנקראות בשם ״עצמות השומשמין״ הדומות במדתן ותטונתן לגרגיר שעורים‬
‫או לגרגיר קטניות שנחתך לחצאים‪ ,‬אבל יש *שהן קטנות מאד ודומות לגרגיר של‬
‫חרדל — ועל כן יש מנתחים שמונים חמש עצמות השומשמין בכל יד‪ ,‬ויש‬
‫שמונים אותן שתים או רק אחת בכל יד‪ ,‬ויש שאינם מצרפים אותן לחשבון כל עיקר‪.‬‬
‫ב( בדבר העצמות המורכבות מחוליות‪ ,‬המנתחים סותרים זה את זה במספרן‪.‬‬
‫בן אנו רואים בעצם הקטלית‪ ,‬שיש שמונים אותה לשלש על שם תחילת יצירתה‬
‫ויש שמונים אותה לאחת על שם סופה‪ .‬כיוצא בזה הוא בעצם החזה‪ :‬יש‬
‫‪M‬׳‪-‬‬
‫■'‪vV‬‬ ‫שמונים אותה לעצם אחת ויש שמונים אותה לשלש עצמות‪ ,‬אע״פ שעד ארבעים‬
‫שנה היא מורכבת מארבע חוליות‪ ,‬ורק בימי הזקנה היא מורכבת משתי חוליות‪,‬‬
‫ולעצם אחת לא תתאחד לעולם‪.‬‬
‫לפיכך עד שאנחנו שואלים‪ ,‬מדוע לא יתאים מספר חז׳׳ל אל מספר העצמות‬
‫שמונים חכמי הנתוח היום‪ ,‬נשאל איפוא‪ :‬מדוע לא יתאימו המספרים בספריהם‬
‫של מחברים שונים החיים וקיימים עמנו עד היום? את חז״ל נוכל לכל הפחות‬
‫‪■/sy/>vv‬‬ ‫להצדיק בזה‪ ,‬כי ביחוס אל מספר העצמות אחזו בשטה אחת ולא סרו משטתם‬
‫זאת לא לימין ולא לשמאל‪ ,‬בעת שרבים מן המנתחים היום שמונים את הקטלית‬
‫לשלש עצמות‪ ,‬מונים בהזרוע בכל זאת רק עצם אחת‪.‬‬
‫'‪v‬‬ ‫הסבה שהניעה את חז״ל לצרן‪ 5‬כל חוליה וחוליה להשבון הוא אופן ב די ק ת ם‬
‫את גוית המת השונה מאופן הבדיקה הנהוג אצל רוב חכמי הנתוח בימינו‪ .‬למען‬
‫‪•y‬׳‪.v/‬‬ ‫נוכל להתבונן היטב אל תמונת כל עצם ועצם ויהוסה אל הברתה‪ ,‬עלינו לנקותה‬
‫‪av‬‬ ‫‪;:‬‬ ‫היטב מהבשר והגידים הנטפלים אליה והמחברים עצם‪ ,‬לחברתה‪ ,‬והנקיון הזה‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא הוא שנקרא בפי חכמים בשם ״בדיקה"‪.‬‬
‫בשתי דרכים בודקים את‪ ,‬העצמות‪ :‬בשרייה ובשילוק‪ ,‬בשרייה כיצד? חותכין‬
‫את הגויה לבתרים‪ ,‬ומסירין מהם את הבשר עד מקרם שהיד מגעת‪ ,‬ושורץ את‬
‫הבתרים במים שלשה או ארבעה ירחים‪ ,‬עד שמתמסמס הבשר שעליהם והגידים‬
‫מתרככים ונימוקים‪ ,‬ואח״כ מוציאים את העצמות מן היורה‪ .‬וחופפים אותן‬
‫במנקירת של שער‪ ,‬כדי להסיר לכלוכית של בשר שעליהן‪ ,‬ומייבשין אותן בחמה עד‬
‫שהן מתלבנות כל צרכן‪.‬‬
‫בשילוק כיצד? מניחים את הבתרים ביררה ומבשלים אותם משש עד עשר‬
‫שעות‪ ,‬עד שכל הסחוסים נימוקים ונימסים והעצמות מתפרדות לחוליות חוליות‪,‬‬
‫ומוציאים אותן מיד ומיבשים אותן בחמה כדי שתתלבנה‪.‬‬
‫‪256‬‬
‫ההבדל שבין שני הדרכים האלה כראה לעין‪ :‬השרייה מטסמסת רק את הבטיר‬
‫והגידים‪ ,‬אבל לא תזיק את הסחוסים והם נשארים בעינם‪ ,‬ומתייבשים אח"כ עם‬
‫העצם יחד‪ ,‬ולמראית עין לא נוכל להבדיל בין עצם של אדם בימי גידולו לעעם‬
‫של אדם בימי העמידה; משא״כ בשליקה‪ ,‬שעל ידה הסחוסים נמסים ומשתכים‬
‫לדבק‪ .‬והעצמות המרכבות מתפרדות לחוליותיהן לפי מספר השנים שחי האדם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬על פני הארץ‪.‬‬

‫‪XIV.‬‬
‫רבים מקוראי יזכרו בלי ספק את פרשת המשפט שהרעיש בשנות השמונים‬
‫למאה התשע עשרה את הארץ‪ ,‬את המשפט על דבר עלילת הדם אשר התגוללו בה‬
‫אויבינו על אחינו בטיסא עסלאר‪ .‬בית המשפט הגבוה הציע אז לפני הפרופיסורים‬
‫המומחים לאותו דבר‪ ,‬כי יואילו לתת את חות דעתם על דבר שהות ימי חיי‬
‫הנערה‪ ,‬אשר הוציאו את גויתה מן הנהר‪ ,‬ולראות אם יתאימו עם מספר ימי חיי‬
‫אסתר סלימאסי‪ ,‬שהאשימו במיתתה את שווארץ וחביריו‪ — .‬גוית הנערה היתה‬
‫מונחת כשנה תמימה בקברה; בשרה וכל אבריה הרכים כבר נרקבו ונתמסמסו‬
‫כולם ולא היו ראוים עוד לבדיקה‪ ,‬ורק העצמות לבדן נצלו משיני הרקבון ונשארו‬
‫כמות שהן‪ .‬האם לא הקשה בית המשפט לשאול מאת החכמים יודעי דבר? כי‬
‫מי שם פה לעצמות יבשות להגיד קבל עם את מספר השנים אשר התהלכו על‬
‫אדמות? אמנם בעיני קוראי לא יפלא הדבר הזה כלל‪ .‬מספר נקודות ההתגרמות‬
‫באברי הנערה ביום מיתתה ומצב הסחוסים המבדילים בין קני העצמות וקצותיהן‪,‬‬
‫הם המה הסימנים המובהקים למספר השנים שרשומן לא יעבור עד עולם‪ .‬ואעפ״י‬
‫שיתיבשו הסחוסים ולא נוכל להבדילם מחומר העצם למראה עין‪ ,‬הזכוכית‬
‫המגדלת תכיר תמיד ותבדיל בין לשכות הסחוס ללשכות העצם‪.‬‬
‫אבל כשם שעלתה בידי הפרופיסורים ההם למצוא בדיוק נכון את מספר שני‬
‫ימי חיי אסתר סאלימסי‪ ,‬שמתה שנה או שנתים לפני זה‪ ,‬כן נוכל גם אנחנו‪ ,‬אם‬
‫נתבונן בשום לב אל פרטי מספר האברים שנתנו חז׳׳ל במשנת אהלות הידועה‪,‬‬
‫למצוא בדיוק את מספר השנים שמנין האברים בגו!ש האדם מגיע בו עד מאתים‬
‫וארבעים ושמונה‪ .‬מנין הז״ל ב כ ל לו ו ב פ ר טיו מ ת אי ם עם מ ספר ה א ב רי ם‬
‫בגון‪ 5‬אדם בן שבע עשרה שנה; ולא זו בלבד‪ ,‬אלא לו הזכירו חז״ל רק‬
‫שב מרפק נ מ צ או ת שתי ע צ מו ת ותו לא מידי‪ ,‬כי עתה די לנו בטלים המעטות‬
‫האלה להוציא על פיהן משפט צדק כי בבן שבע עשרה שנה הכתוב מדבר‪.‬‬
‫שמואל מספר לנו^( כי פעם אחת שלקו תלמידי רבי ישמעאל גוק אשה זונה‬
‫שנתחייבה שריפה למלכות ומצאו בה מאתים חמשים ושנים אברים‪ .‬גם ביחס‬
‫אל הזונה הזאת‪ ,‬שמתה לפני אלק ושמונה מאות שנה‪ ,‬נוכל לאמר כיום בדיוק‬
‫נכון‪ ,‬כי היא היתה בת שבע עשרה או בת שש עשרה שנה‪.‬‬
‫הננו מבקשים פה את קוראינו הנכבדים שלא יביטו על דברינו אלה כעל‬
‫דברי היתול וליצנות‪ .‬לא אגדות של דופי אנהנו דורשים בזה לפני הקוראים‪,‬‬
‫שאוהבים המתלוצצים לקפח בהם את החוקרים בקדמוניות; לא דברי היתול וליצנות‬

‫‘( בהורות‪ ,‬פרק אלו מומיו‪.‬‬

‫‪257‬‬ ‫‪17‬‬
 ‫כי אם דברים טיוסדיס על חכטת הכתרה ויצירת האדם; כל בוטרהכו היא להרכלח‬
‫כי הטספר רמ״ח אברים או יותר נכון רכ״ב אברים הוא לא לבד דבר אפמרןי‪ .,‬כי‬
‫אם גם מו כ ד ח אצל אדם בן שבע עטרה שכה; רטעולם לא עלתה בידי חוקרי‬
‫קדמוניות למצוא בדיוק יותר נכון באיזה ‪ .‬יובל ובאיזה‪ :‬שכה חבר מחבר פלוני‬
‫ספר פלוני‪ ,‬ממה שעשינו זאת אנחנו ביחוס אל מספר שני חיי האדם‪ ,‬שגויתו‬
‫‪.‬‬ ‫היתה לעינים לחז״ל בקביעת מספרם לאברי הגוק‪.‬‬
‫אולם פה ימצא השואל מקום לשאול‪ :‬אבל מדוע זה יסדו חז״ל את דבריהם‬
‫על‪ ,‬בדיקת גוק אדם בימי גידולו‪ ,‬בשעה שמספר אבריו משתנה והולד‪ ,‬ולא‬
‫בדקו גון‪ 5‬אדם בימי העמידה‪ ,‬כלומר אחרי עשרים וחמש שכה‪ ,‬שמכאן ואילך מספר‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫אבריו קבוע ועומד כמעט עד יום מותו?‪■:‬‬
‫■‬ ‫■‬
‫‪-‬‬ ‫שתי תשובות בדבר!‬
‫אי בעית איביא‪ :‬א ך מקרה■ הוא‪ .‬כתוח המתים ביטים הקדמונים לא היה‬
‫חזון כפרץ כבימינו אלה‪ .‬כשאר העמים כן חשבו גם היהודים את בדיקת הגויה‬
‫לנוול המת ולא התירו אותה כי אם בדברי יריב ומשפט‪ ,‬אבל לא ■להתלמד‬
‫בעלמא^(‪ ,‬ורק בזונה שהיא בעצמה לא חששה בחייה על כוול צופה‪ ,‬לא חששו לה‬
‫גס החכמים והתירו לנתחה ולבדוק אותה להתלמד‪ .‬וכיון שלא בכל יום מתרחש‬
‫נס למצוא צוק דאוי לבדיקה‪ ,‬על כן הסתפקו החכמים במה שאכה המקרה לידם‬
‫‪.‬‬ ‫לקבוע על פיהו הלכה לדורות‪.‬‬
‫‪ :‬אבל אי בעית אימא‪ :‬חז״ל קבעו את מנין האברים המכוון לשבע עשרה שכה‪,‬‬
‫מפני שבשנה הזאת מספר האברים הוא היותר צדול בחיי האדם‪ ,‬ומכאן ואילך‬
‫מספרם הולך ומתמעט על ידי התצרמות של הסחוסים המבדילים בין החוליות‪.‬‬
‫יזכור נא הקורא ־כי המשנה ‪:‬באהלות שנויה לענין טומאה וטהרה‪ .‬אצל החכמים‬
‫היתה הלכה קדומה‪ ,‬שאע״פ שהעצם איכה מטמאה באוהל אלא א״כ היה עליה‬
‫בשר כראוי וא״כ עצמות יבשות אינן מטמאות באהל כלל‪ ,‬אבל אם היה בהן‬
‫רובע הקב או רוב בכין הצוק או רוב מכין אז הן מטמאות באהל כאבר שלם או‬
‫כזית בשר‪ .‬והנה כאשר אקוה להוכיח זה במקום אחר‪ ,‬השתדלו תמיד התנאים‬
‫האחרונים ל ה ק ל בעכיני טומאה וטהרה מן החומרות הרבות והכבדות שנספחו‬
‫במקצוע של תורה זה מימי קדם‪ ,‬עד שהרשו לעצמם לבקש אמתלאות ולהקל לא‬
‫לבד בטומאות סופרים כי אם צם בטומאות דאורייתא‪ ,‬ולפיכך קבעו למנין האברים‬
‫רמ״ח‪ ,‬שהוא המספר היותר גדול שעלתה בידם למצוא בהצוק על ידי שליקה‪,‬‬
‫ואמרו שרוב מכין המטמא באוהל כאבר עם בשר הוא לא פחות ממאה ועשרים‬
‫וחמש עצמות‪ ,‬אבל פחות מזה איכן מטמאות באוהל‪ ,‬ולו קבעו לטכין את מספר‬
‫העצמות הנמצאות באדם שהגיע לימי העמידה‪ ,‬כלו מר מ אתים‪ ,‬כי עתה די‬
‫היה למאה ואחת עצמות לטמא באוהל‪. .‬ובאמת כאשר נראה מהתוספתא שנביא‬
‫בפרק הבא‪ ,‬כבר ידעו חז״ל שמספר העצמות יכול להיות לפעמים רק מאתים‪.‬‬
‫אחרי כל הדברים האלה נוכל לגשת אל ביאור המשנה באהלות על ידי‬
‫ציורים כאטכים שנתן להקורא מתמונת העצמות והסחוסים המבדילים בין החוליות‪.‬‬

‫עיין ‪Brealenzyklopadiedes Jndentiims von Dr. Hamburger, sub. voceLeichensektion !0‬‬

‫‪.‬כתרח המתים‬
‫‪258‬‬
‫אגב אורחא כחשוב לא למרחר לחקור עד פוקדם סוידהר כוגעח בעיפורנז הלטורן‬
‫והשמות הנרדפים שחז״ל טשתטשים בחם לסטן את העצטוח וחפרקים שביניהן‪.‬‬
‫אקוה כי הדבר הזה יביא איזו תועלת להשפה העברית‪ ,‬מפני שספרותנו החדשה‬
‫עניה מאד במלים למודיות )טרמינולוגיה(‪ ,‬וכל אחד מן המחברים החדשים הולד‬
‫ובונה במה לעצמו ובורה מלים חדשות מלבו‪ ,‬וערבוביא באה לעולם‪.‬‬

‫‪XT.‬‬
‫למ״ח אבלים באדים! טולטויט בפיסת היגל‪ ,‬טוטוה בכל אצבע‪ ,‬עטויד‪ .‬ב^וריסל‪ ,‬טונים‬ ‫■‬
‫בשוק‪ ,‬חמשה בארכובה‪ ,‬אחד בירך‪ ,‬שלושח בקטלית‪ ,‬אחד עשר צלעות‪ .,‬שלשים‬
‫בפיסת היד‪ ,‬ששח בכל אצבע‪ ,‬שנים בקנה ושנים במרפק‪ ,‬אחד בזרוע וארבע בכתק;‬
‫מאה ואחר מזה ומאה ואחר מזח‪ ,‬ושמונה עשר חוליות בשדרה‪ ,‬תשעה בראש‪ ,‬שמונח‬
‫בצואד‪ ,‬ששה במפתח של לב‪ ,‬חמשה בנקביו‪ .‬כל אחד ואחר מטמא במגע ובמשא‬
‫ובאוהל‪ .‬אימתי? בזמן שיש עליהם בשר כראוי‪ ,‬אבל אם אין עליהם בשר כראוי מטמאיו‬
‫)אהלות פ״א מ׳ ה׳(‪.‬‬ ‫במגע ובמשא ואינך מטמאין באוהל‪.‬‬
‫תשעה בראש והלחיין עמהן‪ .‬חמשה בארכובה‪ :‬שנים מכאן■ ושנים מכאן והפיקה‬
‫־ באמצע‪ .‬והיתר עולה מן המנין‪ ,‬חסר‪.‬שאין בו אלא מאתים ויתיר שיש בו מאתים‬
‫‪.‬‬ ‫)תוספתא אהלות פ׳ ה׳(‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ושמונים כלן מצטרפין לקפ״ה‪.‬‬
‫מדוע לא מנו חכמים בין אברי הגוק את הגרון ואת הריאה‪ ,‬את הלב ואת‬
‫הככד‪ ,‬את הטחול ואת מוח הגלגולת וכיוצא בהן? האומנם כל אלה‪ ,‬מפני מאין‬
‫בהן עצמות אינם אברים ואינם מטמאים באוהל? ובמה יפה כחו מל ראמ אצבע‬
‫קטנה מן הכבד או הלב?‬
‫הטמנה הזאת איננה פרק בחכמת הכתוח‪ ,‬כי אם הלכה טל טומאה וטהרה‪.‬‬
‫כל האברים הפנימיים מפני מהם רכים דינם כדין במר בכלל ומטמאים טומאת‬
‫אוהל כזית‪ ,‬אע״פ מאין בהם אבר טלם‪ ,‬ולפיכך לא נצרכה הממנה למנותם‬
‫בזה‪ .‬אולם אבר מלם מטמא באוהל אפילו כטהוא פחות מכזית )אהלות א' ז'(‪,‬‬
‫ובלבד שיהא כדרך ברייתו מכוסה בבמר או‪ ,‬בגידים‪ ,‬אבל עצמות יבמות איכן‬
‫מטמאות באוהל כלל אלא א"כ יהיה בהן או רובע הקב או רוב בכין הגוק )רוב‬
‫קומתו( או רוב מכין האברים‪ ,‬כלומר מאה ועמרים וחממה )אהלות ב' א'(‪ .‬אולם‬
‫אע״פ מהאברים אין להם טיעור ומטמאים‪ ,‬באוהל אפילו בפחות מכזית‪ ,‬בכל זאת‬
‫עצם טהיא פחותה מכשעורה איככה עצם כלל ‪:‬ורק ‪.‬במרץ אמרו )מם( ממטמא‪.,‬גם‬
‫בפחות טכעדמה‪ .‬והדין נותן‪. :‬ומה בטומאת מגע וטמא הקלה‪ ,‬העצם איכה‬
‫מטמאה ‪.‬אלא עד טיהא בה כמעורה‪ ,‬בטומאת אוהל החמורה אינו דין מלא‬
‫תטמא בפחות מכטעורה^(‪.‬‬
‫לא נמנו בטטכה זו כל האברים הסחוסיים‪ ,‬כמו הגרון וסטפונות הריאה‪,‬‬
‫תנוכי האזנים‪ ,‬שמורות העינים‪ ,‬סחוסי‪ .‬החוטם וראש הסיק מל עצם החזה )מפתח‬
‫של לב(‪ .‬הואיל והסחוס נוח להכפק ונח תך בסכין ונימוס ברותחין על ידי בישול‬
‫מרובה‪ ,‬הרי הוא כבשר לכל דבר ואינו מטמא אלא בכזית‪. .‬‬

‫‪ 0‬חרמב״ם ב״יד החזקה" הלכות מיפואדח מח אדבלר כי האברים אץ להם שלעלר וכזטמאין ב כ ל‬
‫ש ה ן ‪ .‬לדעתי ״כל שהן" לאו דוקא ור״ל אפילו פחות‪.‬םכזית‪ ,‬אבל לא פחות סכשעורה‪ .‬כי אם נבוא‬
‫‪.‬‬ ‫לצרק למנין האברים העצמות הקטנות מבשעורה‪ ,‬אז יעלה מספרם הרבה יותר מרמ״ח‪.‬‬
‫‪259‬‬ ‫*‪17‬‬
‫לא נמנו במשנה זו ג"כ השנים והעצטות הקטנות הגנוזות בחוד האוזן‪.‬‬
‫השנים‪ ,‬מפני שאין עליהן בשר‪ ,‬ועוד מפני שגזען מחליק והרי הן דומות לשערות‬
‫וצפרנים שאינן מטמאות באוהל; ועצמות האוזן‪ ,‬מפני שרבותינו בעלי המשנה‬
‫לא ידעו את מציאותן במו שלא ידעו אותן גם המנתחים עד המאה הנוכחית‪.‬‬
‫אבל לו גם ידעו אותן החכמים‪ ,‬גם אז לא היו מצרפים אותן למנין‪ ,‬מפני שהן‬
‫דקות כחוט השערה ופחותות מכשעורה‪.‬‬
‫במשנה זו נמנו רק העצמות המחוברות זו לזו או על ידי פרק )געלענק(‪,‬‬
‫כלומר על ידי שק מפולש של גידים שמחבר עצם לחברתה או על ידי סחוס‬
‫המבדיל בין העצמות‪ ,‬או על ידי תפירה הראויה להתפרד‪ .‬ומספר עצמות כאלה‬
‫בגוק בן שבע עשרה שנה עולה לרמ״ח‪ ,‬או כאשר מצאו תלמידי רבי ישמעאל‪,‬‬
‫למאתים וחמשים ושתים‪.‬‬

‫יסודר של הגוק היא השדרה עם הגלגולת שעליה ועם הצלעות היוצאות‬

‫ממנה מכאן ומכאן רהמחרברות כלפי הפכים על ידי מפתח של הלב‪ .‬הצלעות‬
‫יוצאות רק משתים עשרה חוליות הגב; שבע חוליות הצואר וחמש חוליות המתנים‬
‫אין להן צלעות כלל‪ .‬אולם מתחת להמתכים נמצאת עוד חוליה אחת גדולה‬
‫ורחבה מאד הנקראת בשם העצה )קרויץ־ביין(; משכי צדי העצה יוצאות שתי‬
‫עצמות גדולות ורחבות שמתעקמות בלפי הפנים והולכות ומתקרבות זר לזו‬
‫ומתחברות יחד בשיפולי הבטן‪ ,‬עד שהן כראות כאגן‪ ,‬רחב מלמעלה וצר מלמטה‪.‬‬
‫האגן הזה יקרא בשם אגן החלצים‪ ,‬או אגן הירכים )בעקען‪ .(pelvis ,‬עוד ארבע‬
‫עצמות מוכחות על הגוק בקצהו העליון‪ ,‬והן עצמות הכתפים )שולטערן( שמקיפות‬
‫את הגוק כטבעת‪ .‬טבעת הכתפים ואגן החלצים משמשות לחבר את הגוק עם‬
‫ארבע הגפיים^( היוצאות ממנו‪ :‬גפיים מלמעלה )הידים( וגפיים מלמטה )הרגלים(‪.‬‬
‫הגק התחתונה או הרגל תתחלק אצל האדם לשלשה חלקים גדולים המחוברים‬
‫זה לזה על ידי פרקים )געלענקע(‪ ,‬שבהם חלקי הרגל מתנועעים על צירם בתנועה‬
‫המיוחדת לכל אחד ואחד מהם פעם בכפיפה ופעם בפישוט‪ .‬א( פי ס ת הרגל או‬
‫כ ק הרגל‪ (pes) :‬מה שכפוק*( כלפי הפכים ומוכח על הארץ כשהאדם עומד על‬
‫רגליו‪ .‬ב( ה שוק )‪ ( crus‬מה שנמשך למעלה עד הברכים‪ .‬ג( ה י י ל )‪ (femur‬מה‬
‫שנמשך מן הברכים עד מקום חבורה של הרגל אל הגוק‪ — .‬שלשת חחלקים‬
‫האלה יתחברו זה לזה על ידי שלשה פרקים‪ :‬ד( ה קור סל‪ :‬שהוא חיבור פיסת‬
‫הרגל אל השוק )ועצמות העקב בכלל זה(‪ .‬ה( ה א ר כו ב ה או הבר כ ים )‪(genu‬‬

‫‪ e‬הטם ״גק" לררק עם הטום ״אבר" והוראתם בעברית — כנק‪ ,‬וכמו שהטם ״אבר" לעואל לכל‬
‫חלקי ההוק הראויים להתפרק לחוליות‪ ,‬בן נטאל השם ״גןש" להאברים המחוברים אל חגוק מחוצה לו‪.‬‬
‫וא״ב יהיה השם ״גק" שם משותק לידים ורגלים כהשם הרומי “‪extremitaB‬״ ‪ ,‬ובהוראה זו נמצא‬
‫במשנה אהלות )ז‪ ,‬ד( האשה המקשה לילד בזמן שהיא נטלת בגפיים‪ ,‬ובן פירט שם הברטנורא‪.‬‬
‫*( הטם ״בק" בהל מקום יורה על דבר הכפוק באגמון או בצורת אות ך‪ .‬ומזה בק היד‪ ,‬בק הירך‬
‫)שהיא ג״ב כפיפה‪ ,‬בנראה על ציור ‪ 42‬להלן( וכן בשאר אברים או עצמות הנקראים בטם בק; ולא‬
‫מפני שהם דומים בתמונתם לכק שמשתמשים בה לאכילה‪ ,‬ונהפוך הוא‪ ,‬הכלי הזה נקרא כק על טט‬
‫שהוא דומה לכק היד ‪.‬‬
‫‪260‬‬
‫שהוא חבור המרק אל הירד‪ .‬ר( הקטליר! מהוא חבור מל ד!ייד אל ד!גר‪ ?1‬על‬
‫ידי אגן החלצים‪.‬‬
‫כל אחד טמלמת הסרקים הללו מסוגל לתנועה ידועה‪ ,‬התלויה בהמונת‬
‫הקצוות של העצמות הנוגעות זו בזו‪ .‬הקורסל יש לו כפיפה רק לפנים )כלומר‬
‫פיסת הרגל נכפפת כלפי מעלה(‪ ,‬הארכובה יש לה כפיפה רק לאחור ולא לפנים‪,‬‬
‫ורק הקטלית יש לה כפיפה מרובה לפנים ולאחור וסיבוב לצדדין‪.‬‬
‫במה דברים אמורים? בבני אדם שדשים על הארץ בעקביהם‪ ,‬אבל הבהמות‬
‫והעופות שמהלכין על כפותיהן או פרסותיהן‪ ,‬עצמות העקב מתארכות אצלןכקנים‬
‫הדומים לשוקים ארוכות‪ ,‬הנקראות בלשון המקרא בשם כרעים )שתרגומו קרסולים(‪,‬‬
‫והתלמוד יסמן אותן בשם ״ארכובה הנמכרת עם הראש״ )חולין ע״ז(‪ ,‬יען כי‬
‫הטבחים כשמפשיטים את עור הבהמה מניחים את הראש והכרעים כמו שהן‪,‬‬
‫מפני שעורן נאכל כבשרן ונמכרים להכין מהן את תבשיל המקפא‪ .‬לפי זה א"כ‬
‫יש לבהמה שתי ארכובות‪ :‬א( ה א ר כו ב ה ה ע ליונ ה )חולין שם( או קו פ ץ העליון‪,‬‬
‫שרק אצל הגמל היא נכרת לעין כמו אצל האדם‪ .‬ב( ה א ר כו ב ה ה ת ח תונ ה או‬
‫קופץ ה ת ח תון )שם( שבין השוק והכרעים והוא מקביל להקורסל של האדם‪.‬‬
‫מאחורי שתי הארכובות האלה נראות על רגל האדם והבהמה גומות עמוקות‬
‫שבין גידי השרירים המונחים שמה‪ ,‬הגומות האלה נקראת כל אחת מהן בשם‬
‫ערקוב או ערקום‪) .‬הוראת השם הזה בערבית ובסורית היא חריץ או תעלה של‬
‫מים‪ ,‬ומזה ערקומא דמיא‪ ,‬יומא ע״ח‪ ,‬קדושין ע״א(‪ .‬הערקוב העליון היא הגומא‬
‫שמאחורי הברכים )‪ (fossa popiitea‬ועליו נאמר בתלמוד ״וכנגדו בגמל נכר״‪.‬‬
‫והערקוב או הערקום התחתון הוא החריץ שאצל צו מ ת הגי די ם )‪(tendo AchiUi‬‬
‫המחוברים אל עצם העקב באדם ואל עצם הכרעים בבהמה^( )תמיד ל״א(‪.‬‬
‫נשובה עתה אל ביאור משנתנו‪.‬‬
‫‪ ,‬א( פיסת הרגל‪ ,‬כנראה מציור אשר לפנינו*‪ ,‬תתחלק לשני חלקים‪ :‬א( פרקי‬
‫האצבעות )‪ ,(phalanges‬ב( עצמות הפרסה או גלילי הפיסה )שרשווסקי( )‪ossa‬‬
‫‪ .(metatarsi‬בכל אצבע ואצבע שלש חוליות‪ ,‬חוץ מהאגודל שאין בו אלא שתי‬
‫חוליות— גלילי הפיסה הם חמשה במספר )על הציור סומנו הגלילים א‪ ,‬ב ג‪ ,‬ד‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫לפי זה סכום כל העצמות שבפיסת הרגל עולה רק לתשע עשרה‪ ,‬מדוע זה תמנה‬
‫בה משנתנו שלשים?‬

‫‪ P‬ראיתי להעיר על כל זה מפני שרוב מבארי המקרא רדיחלמוד והמחברים החדטים סלערבין‬
‫דבר בדבר וטועים ומטעים את קוראיהם‪ .‬למשל הרנה״ו בביאורו לתורת כהנים מרבה להתפלפל‬
‫מה הוא ״כרעים"‪ ,‬ומתוך פלפולו הארוך נראה כי לא ידע בנתוח ולא בלום‪ ,‬ער שבא לבקש סודות‬
‫ורמזים במה שהבריך הכתוב בקרבן עולה לרחוץ את הקרב והכרעים במים‪ .‬כך יתרגם הד״ר‬
‫פאריום בספרו ״תורת הבריאות" השט ״כרעים" ״קניעגעלענק" מפני שאגב שטפא נתחלפו לו ״כרעים"‬
‫עם ״ברכים"‪ .‬בדרך כלל לא נזהר הד״ר הנכבד הזה בלשונו ויברא שמוח חדשים לבטלה בלי כל צורך‬
‫כלל‪ .‬למשל את עצם הירך יכנה בשם ״עצם השוק העליון" בשעה שיש לנו שלשה שמות לעצם זו‪.‬‬
‫אחד במקרא ״ירך"‪ ,‬השני במשנה—״קולית" והשלישי בתלמוד—״אטמא"‪ .‬אולם גם הד״ר שרשווסקי‬
‫לא נקה משגיאות רבות בהנחת השמות לחלקי הרגל; למשל‪ ,‬לפי דעתו צומת הגידים היאבהערקוב‬
‫העליון נגד הארכובה‪ ,‬ועוד רבות כאלה‪.‬‬
‫♦ עין ציור ‪.42‬‬
‫‪261‬‬
 ‫ההטדבה על הטאלה הזאה יתנו'־לכו הרלדוח ההתגרמרת טל העצכורח האלה‪.‬‬
‫הנה נא ידענו כי כל אחת ואחת מהעצמות הקטנרה האלה מחפהחה מטהי‬
‫נקודות ההתגרמות הבלתי טוות זו לזו במדתן־‪ .‬בגלילי כ!ז הרגל תתגלה הנקודה‬
‫הראטונה ארבעים יום ליצירה באמצע העצם‪ ,‬ומעט מעט תתפטט ההתגרמות על‬
‫פני כולה‪ ,‬מלבד ראט העצם הפונה אל פרקי האצבעות‪ .‬בהולד האדם ראטי‬
‫גליליו הם טל סחוס‪ ,‬ורק בטנה הטליסית לימי חייו תתגלה בהם נקודה טניה‪.‬‬
‫וטטיח טל סחוס דק חוצץ בין גוק הגליל וביך ראטו עד טנת העטרים לימי חייו‪,‬‬
‫טאז ראט הגליל יתחבר אל גופו בחבור טל קימא‪ .‬כיוצא בזה אנחנו רואים‬
‫בפרקי האצבעות‪ :‬כל חוליה וחוליה מתפתחת מטתי נקודות‪ ,‬האחת תתגלה בה‬
‫ארבעים יום ליצירה ומתפטטת על פני כולה‪ ,‬מלבד ראטה הפונה אל העקב‪,‬‬
‫והטניה טממנה מתפתח ראט החוליה תתגלה בה ארבע‪ ,‬חמט או טט טנים‬
‫אחרי הולד האדם‪ ,‬וסחוס המבדיל חוצץ ביניהם עד הטנה העטרים לימי חייו‪.‬‬
‫נמצא לפי זה כי בטנת הטט עטרה או הטבע עטרה לימי חיי האדם כל‬
‫עצם ועצם מהעצמות הקטנות טבפיסת הרגל תוכל על ידי טליקה להתחלק לטתי‬
‫חוליות בלתי טוות במדתן‪ :‬האחת טמדתה כמעט כגודל כל העצם טאנחנו דנין‬
‫עליה; והטניה‪ ,‬היא ראט העצם‪ ,‬דקה וקצרה עד טלפעמים היא פחותה מכטעורה‪.‬‬
‫ולפיכך בגלילי הפיסה ובמערכה הראטונה טל פרקי האצבעות הסמוכה אליהם‪,‬‬
‫מאחר טהעצמות עצמן עבות וגדולות‪ ,‬ראטיהם מצטרפים למכיו‪ ,‬אבל במערכה‬
‫האמצעית ובמערכה הקיצונה )טל הצפרנים( טהן עצמן דומות לפולים דקים מאד‬
‫ראטיהן אינם מצטרפים למנין‪ ,‬ועל כיוצא בהן נאמר בענין דומה לזה בתלמוד‬
‫)בכורות מ״ה(‪ :‬איידי דזוטרא איתמוחי מתמח )בטעת טליקה(‪.‬‬
‫מעתה צא וחטוב‪ :‬עטר עצמות בגלילי הכק‪ ,‬עטר בהמערכה הראטונה טל‬
‫פרקי האצבעות‪ ,‬ארבע בהמערכה האמצעית )חסרה בהאגודל( וחמט במערכת‬
‫הצפרנים‪ ,‬הרי כאן טלוטים חסר אחת‪ .‬ועוד אחת היכן היא?‬
‫בגידי המיתרים טעל גב האגודל נמצאות טלס עצמות קטנות הנקראות בטם‬
‫״עצמות־הטומטמין״ )‪ (ossa sesamoidea‬או כאטר יקראן הד״ר טערטעווסקי ״עצמות‬
‫העדטים״‪ .‬האחת לצד פנים תדירה וגדולה כטעורה ולפיכך מצטרפת למכין‪ ,‬וטתים‬
‫קטנות ממנה ‪.‬ואינן תדירות )כלומר יט בכי אדם טהעצמות האלה אינן נמצאות‬
‫אצלם כלל( ולפיכך לא תצטרפכה למנין‪.‬‬
‫כל האמור בפיסת הרגל אתה מוצא כמותו בפיסת היד‪ ,‬אלא טעצמרת היד‬
‫דקות מטל עצמות הרגל‪ ,‬ולפיכך לא יצטרפו ראטי העצמות למנין כלל; לא ראטי‬
‫פרקי האצבעות ולא ראטי הגלילים טבכק היד‪ .‬במה דברים אמורים? באדם בינוני‪,‬‬
‫אבל באדם גבה הקומה ובעל אברים גסים— ראטי הגלילים וראטי פרקי האצבעות‬
‫גדולים כל כך עד טמגיעים לכטעורה‪ ,‬ואם כוסיק עליהם עוד טמונה עצמות‪-‬‬
‫הטומטמין הבלתי תדירות )טתים בכל אגודל סביד וטברגל( נמצא טמספר העצמות‬
‫בגוק האדם יכול להגיע לפעמים עד מאתים וטמונים‪ :‬רנ״ב כפי טמצאו תלמידי ר׳‬
‫יטמעאל‪ ,‬עטרים נוספות בפיסות הידים‪ ,‬טמונה עצמות הטומטמין ‪ -‬הרי כאן‬

‫‪ C‬זרע השומשמין איננו כמו שרגילים להעתיק אותו בשם ״מאן" )בל׳׳ר ‪ ,(MaK‬כי אם דרע‬
‫סעסאמיניע הדומה בגדלו ותמונתו לזרע קיטנית חתוכה לחצאים‪.‬‬
‫‪262‬‬
‫מאתים ושטוכים‪ .‬יכול להיות שזה כרבוז בדברי התוספתא )אהכרת פ' מ׳( ״חסר‬
‫שאין בו אלא מאתים )אצל אדם בן עשרים ומעלה שרוב הסחוסיםהמבדילים‬
‫נתגרמו אצלו( או יתר שיש בו מאתים ושמונים״)באדם פחות מעשרים שהה‬
‫אלא שהוא בעל אברים גסים(‪ .‬ולפי ההשערה הזאת צריכים אנחנו לומר כי חז״ל‬
‫קבעו את מספרם רמ״ח אברים בגון‪ 5‬לא על פי שליקת גוק אדם אחד‪ ,‬כי אם שלקו‬
‫‪.‬‬ ‫וחזרו* ושלקו וידעו שלא כל הגופים שוים בדבר זה‪.‬‬
‫לא אעשה בנפטי שקר לאמר‪ ,‬כי לשיטתי מספר העצמות בפיסת היד והרגל‬
‫עולה יפה בלי כל פקפוק ונדנוד כלל‪ .‬ידעתיכי יש בזה מקום לבעל דין לחלוק‬
‫ולבוא עלי בעקיפין‪ ,‬כי לפי שטתי מספר העצמות לחז״ל איננו מוחלט ושוה אצל‬
‫כל אדם כי אם משתנה לפי גודל גופו‪ ,‬ועוד בשעה שאנחנו מונים את המערכה‬
‫הראשונה של פרקי האצבעות כל אחת ואחת לשתים אנחנו מונים את עצמות‬
‫המערכה השניה ומערכת הצפרנים רק לאחת אחת‪ ,‬א"כ אתה נותן את דבריך‬
‫לשיעורין‪.‬‬
‫אבל אל נא יוכיח מזה הקורא כי שטתי כולה פורחת באויר ואין לה על‬
‫מה שתסטוד‪ .‬אנכי לא ■עשיתי כדרך שעושין התגרנים שמראים מתחילה לקוניהם‬
‫סחורה משובחת כדי למשוך את לבם ולעור את עיניהם לבל יראו אח״כ את‬
‫הסחורה הגרועה המעורבת עמה‪ .‬יזכור נא הקורא‪ ,‬כי חכמינו לא בדקו את‬
‫נקודות ההתגרמות על ידי זכוכית מגדלת‪ ,‬כמו שעושים אנחנו היום‪ ,‬כי אם על‬
‫ידי שליקה ביורה‪ ,‬ורק מה שיוכל להאחז בכק או להמשש בידים זאת מנו לעצם‬
‫בפני עצמה‪ ,‬אבל העצמות הקטנות הודו חז״ל בעצמם כי ״איידי דזוטרי איתמוחי‬
‫אתמחי״ — לא כן הוא בהעצמות הגדולות שבגוק‪ ,‬ששם הבדיקה על ידי שילוק‬
‫לא תוכל להביא לידי ספק‪ ,‬ואם יואיל הקורא ללכת אחרינו הלאה‪ ,‬אז יוכח מיד‬
‫כי בכולם המספרים שקבעו חז״ל מכוונים עם תולדות התגרמותם בדיוק נכון עד‬
‫‪.‬‬ ‫כמלוא השערה ‪.‬‬

‫‪XVI.‬‬
‫פשרה בקורסל‪ ,‬שנים בשוק‪ ,‬חמשה בארכבח‪.‬‬
‫בשם קורסל תכנה המשנה חבור עצמות פיסת הרגל אל שתי עצמות השוק‪,‬‬
‫וכולל בתוכו חמש עצמות קטנות הנקראות בשם שרשי כק הרגל ושתי עצמות‬
‫שבעקב‪ .‬יתבונן נא הקורא אל הציורי( המתאר לפנינו מערכת עצמות הרגל כמו‬
‫שהיא נראית מלמעלה‪ .‬מאחורי גלילי הכק לעומת האגודל‪ ,‬האצבע והאמה נמצאות‬
‫שלש עצמות קטנות ח‪ ,‬ז‪ ,‬ו‪ ,‬הנקראות בשם ״יתדות״ )‪ ,( ossa cuneiformia‬על שם‬
‫שהן עבות מלמעלה וקצרות מלמטה בצדן‪ .‬הפונה אל הארץ‪ .‬ומאחורי גלילי‬
‫הקמיצה והזרת נמצאת עצם אחת )ה( הנקראת בשם ״המעוקב״ )‪,( cuboideum 08‬‬
‫שלש היתדות מחוברות אל עצם אחת )ד( הנקראת בשם ״הספינה״ )‪.(navicalare 08‬‬
‫מאחורי עצם ״המעוקב״ נמצאת עצם אחת )ב( ארוכה כבול עץ הנקראת בשם‬
‫‪,,‬העקב״ )פערזען־ביין‪ :(calcaneus 08 ,‬העקב יש לו גבשושית )‪ ,(tuberositas‬הבולטת‬
‫מאחורי כק הרגל והנראית גם ברגל של אדם חי )ג(; אל הבליטה הזאת יתחבר‬

‫‪ C‬עין ציור ‪.42‬‬

‫‪263‬‬
‫גיד עב וקשה מאד היוצא משרירי קיבולה הרגל )רראדען מרסקעלן( הנמצאים‬
‫מאחורי השוק; כאשר יתכווצו שרירי הקיבורת‪ ,‬הגיד הזה מוטיד את עצם העקב‬
‫כלפי מעלה וכן‪ 5‬הרגל מתפשטת )כן יעשה ‪,‬האדם בשעה שהוא חפץ לעמוד על‬
‫בהונות רגליו(; הגיד הקשה הזה נקרא בפי חז״ל בשם ״צומת הגידים״ והמנתחים‬
‫יקראו לו היום בשם ״גיד של אחילוס״ )‪ ,( tendo AcHUi‬הערבים יקראו לו בשם‬
‫״אל ערקוב״; בין צומת הגידים ותחתיתו של השוק נראית כעין גומא ‪.‬או חריץ‬
‫הנקרא בפי חז״ל בשם ערקוב או ערקום^(‪.‬‬
‫על עצם העקב מלמעלה מונחת עצם ״האסתורא״®(‪ .‬בלשון יון היא נקראת‬
‫כלומר העצם שמשחקים בה בשחוק הקוביא‪ ,‬והמנתחים הקדמונים‬
‫היו קוראים לה ״‪ CaviUa‬״‪ .‬שמותיה הנרדפים אצל המבארים והמחברים העברים‬
‫הם‪ :‬״עצם העקב העליונה״‪) ,‬שערשעווסקי(‪ ,‬״כבלא״®( )בוקסטדארק( ״ערקום״‬
‫)רש״י והפוסקים ההולכים אחריו(^(‪ .‬האסתורה מונחת על עצם העקב ורק בצדה‬
‫‪ 0‬השטערקוב או ערקום הוראתו בערבית וסורית חריץ או תעלה של מים‪ ,‬כמו ערקומא דמיא‬
‫)יומא ע״ו( ומזח נמצא ב^רבן תמיד )תמיד ל״א( ״לוקבו מתוף ערקובו ותולה בו"‪ ,‬כמו שנוהגין‬
‫הטבחים לעשות גם היום‪ ,‬ולא כמו שפירש רש״י ערקובו כמו ארכובו באלן? וכן‪ , 5‬כי ארכובה הוא‬
‫ש״נ ולא ש״ז ; ויכול להיות שזה הוא גם פירוש המלות ״דעילוי ערקומא" הנמצא )חולין ע״ו( אצל‬
‫צומת הגידים‪ ,‬כלומר‪ ,‬מה שלמעלה מחריץ שבתחתית השוק‪ .‬וכן פירש הפרופיסור לעווי ״םפר‬
‫המילים לתלמוד ומדרשים"‪ .‬אולם רש״י מבאר ערקומא עצם קטנה המחברת את הפרקים ור״ל עצם‬
‫האסתורה שמפלנה נדבר פסמוך ; וגם הפרוש הזה קרוב לאמתו‪ ,‬בי גם אצל הרופאים הערבים נמצא‬
‫לפעמים מסמנים אח עצם חאסתורא בשם ״אל ערקוב"‪ .‬אולם לפעמים יכנו בשם הזה 'גם הורידים‬
‫שאצל צומת הגידים ולפעמים גט את הקרסולים ; בדרך כלל לא נזהרו גם רופאי ימי הבינים בלשונם‬
‫וסמנו בשם אהד דברים הרבה הקרובים זה לזה בקירוב מקום ‪ .‬ומזה באה ערבוביא רבה בעולם ‪ ,‬ורק‬
‫המנתחים החדשים קבעו לכל דבר שם בפני עצמו למען יבין איש את שפת רעהו )עיין הירטל!‬
‫“‪Das ArabiBChe nnd Hebraische in der Anatomie, sub voce alarcub‬״(‪.‬‬
‫אסתורא‪ .‬ביבמות ק״ג נמצא שמי שנקטעה רגלו מן הארכובה ולמטה ראוי לחליצה‪ ,‬וע״ז‬
‫אמר רב פפאו ״ש״מ האי אסתוירא עד ארעא נחית‪ ,‬דאי ס״ד מיפסק פסיק‪ ,‬הוה ליה איהו מעל‬
‫ושוקא מעל‪ .‬אמר רב אשי! אפילו תימא מיפסק פסיק‪ ,‬כלדבהדי כרעא ככרעא דמי"‪ .‬פירש״ר!‬
‫״אסתוירא — קבילא )ר״ל ‪ (cavilla‬המפסקת בין שוק לרגל ‪ .‬עד ארעא נחית — ואין עוד פרק אחר‬
‫למטה הימנה בעקב"‪ .‬בעיני נעלה מעל כל ספק‪ ,‬כי רב פפא בדברו כזאת היה לנגד עיניו שלד‬
‫עצמות הרגל של אדם וביחום אל העצם הנקראת ״אסתראגאלום" או ״קאבילא"‪ ,‬שמצד אחד היא‬
‫מונחת על העקב ומצד שני נוטה אל הארץ היה יכול לספוק אם עד ארעא נחית או לא ‪ .‬מי שלא‬
‫ראה מערכת עצמות של רגל אדם לא יעלה על דעתו לשאול שאלה כזו ‪ .‬רכל המבארים שנטו מפירוש‬
‫רש״י כמו לעורי ואבראמאוויץ שפירשו אסתורא ״עצם השוק"‪ ,‬וחתכם פינעם שפירש ״עצם העקב‬
‫הבולטת לאחוריו"‪ ,‬פירשו כן מפני שלא ראו את העצם הזאת מימיהם‪ .‬ובנוגע למקור השם אסתררא‬
‫אדמה כי הוא קיצור מן השם היוני אסתראגאלוס ולא מן השם העברי אשור‪ ,‬כאשר ידמה לעווי‪.‬‬
‫*( בשבת נ״ז מפרש הג׳ מאי ארץ כבול )מלכים א׳ ט׳ י״ג( ארץ חומטין דמשתרגא בה ברעא‬
‫עד כ ב ל א ‪ .‬ופירש רש״י! פרק התחתון שקורין קוילא )כלומר ‪ .( cavilla‬וכבר הוכיח המנתח הירטל‬
‫בספרו הנ״ל כי השם ‪ cavilla‬תוצאותיו מלשונות בני שם‪ .‬אולם זאת לדעת כי השם ‪ cavilla‬אצל‬
‫המנתחים בימי הבינים היה שם משותק לשני דברים! א׳ לעצם האסתורה‪ ,‬ב׳ לשני הגבנוניט הבולטים‬
‫בתחתית השוק משני צדי האסתורה והנקראים בלשון עברית בשם קרסולים )קנאכל( וא״כ יכול‬
‫להיות כי ״עד כבלא" פירושו עד הקרסול‪ .‬לדעתי בשם ״כבלי ברזל" יקראו טבעות או שלשלות של‬
‫ברזל שמשימין על האסורים בתחתית השוק אצל הקרסולים‪ ,‬ויהיה א״כ מקור השם ״בבל" שהוראתו‬
‫גבנון‪ ,‬וארץ כבול הוראתה ארץ גבנונים‪ .‬ועל יודעי לשון לשפוט אם נכונה השערתי‪.‬‬
‫*( ערקום‪ .‬כבר הבאתי פירושי לדברי הגמרא ״דעילוי ערקומא"; ר׳ יוסק קארו בש״ע יור״ד‬
‫סי׳ נ״ו אומר שהערקום הוא עצם קטנה שמחברת חשוק לארכובה הנמכרת עט הראש )שאצל האדם‬
‫‪264‬‬
‫הפנימי היא נוטה אל הארץ‪ ,‬וראשה הפונה קדימה מתחבר אל עצם הספינה‬
‫המונחת ג״כ על הארץ‪ .‬בשטחה העליון היא מחוברת אל שתי עצמות השוק‬
‫ומהודקת בין שני קצוות הבולטים משני צדיה כגבנונים והנקראים בשם ״קרסולים״‬
‫או ״פעמים״ )קנאכעל‪. C(ma1eoli ,‬‬
‫בהשוק* נמצאות שתי עצמות ארוכות וחלולות בקנים; האחת היא גדולה‬
‫ועבה ונקראת בשם ״הקנה הגדול״ )בהעתקה העברית לאבן סני( או ״עצם‬
‫הארכובה״ )שערשעווסקי( וברומית תקרא ‪ tibia‬או ‪ . canna maior‬השנית דקה‬
‫וקטנה ממנה ונקראת בשם ״הקנה הקטן״ )אבן סני העברי( או ״המקל"‬
‫)שרשעווסקי( וברומית תקרא ‪ fibula‬או ף ‪ . canna minor‬שתי עצמות השוק‬
‫דקות באמצעיתן ועבות בקצותיהן‪ .‬ראשי הקנים העליונים מתחברים בפרק‬
‫הארכובה אל הירד‪ ,‬וראשיהם התחתונים מתחברים אל כן‪ 5‬הרגל על ידי האסתורא‬
‫המהודקת בין שני הקצוות הבולטים משני צדיה כגבנונים הנראים גם על רגל‬
‫אדם חי בתחתית השוק והנקראים בשם ״קרסולים״ כאשר הזכרנו למעלה‪.‬‬
‫הרי זה מצינו שבע עצמות בקורסל ושתים ב שוק;'ועוד שלש בקורסל‬
‫היכן הן?‬
‫אם נשים לב אל תולדות ההתגרמות®( של עצמות הקורסל והשוק‪ ,‬אז נראה‬
‫כי עצמות הקורסל כל אחת ואחת מהן מתגדמת מנקודה אחת‪ ,‬חוץ מעצם‬
‫העקב המתגרמת משתי נקודות‪ .‬בהולד האדם כל עצמות הקודסל הן של מחום‬
‫גמור חוץ מהעקב והאסתורא‪ ,‬שבהן תתגלה נקודת ההתגרמות בסון‪ 5‬ימי ההריון‪,‬‬

‫הוא עצם העקב( ועצם וי היא שמשחקים בה התינוקות שקורין ״קוני" ; שחוק הקרני הוא שחיה‬
‫הקוביא הנזכר בתלמוד‪ ,‬שהיה רגיל מאד אצל היונים והרומים הקדמונים‪ .‬קוביא הוראתו מעוקב‪,‬‬
‫כלומר עצם בעלת ששה פנים או ששה שטחים כעצם האסתורא ; והיו זורקים ארבע עצמות כאלה‬
‫בפעם אחת ואם נפלו כולן בשטחים ידועים כלפי מעלה אז הפסיד המשחק‪ ,‬וזה היה נקרא אצלם‬
‫“‪Kyon‬״ שהוראתו כלב‪.‬‬
‫*(ברוב הלשונות שט הקרסול הוראתו‪ ,‬פטיש או פעם‪ maleolus .‬מקורו ‪ maleus‬פטיש‪,‬‬
‫ביונית ‪ p v q 6v )0‬מן חשם«‪59‬ו)‪ «9‬פטיש‪ ,‬בלשון איטליה נקרא הקרסול ‪ Martellino‬מן השם ‪, Martello‬‬
‫פטיש‪ .‬בימים הקדמונים היו הפטישים עשוים ככדור ) ‪ { e< p a iQ u‬התחוב על מקל ארוך והיה דומה‬
‫לעצם השוק עם הגבנון שבתחתיתו‪ .‬יכול להיות כי השם פעם )כמו רשת חכינו לפעמי( הוא נרדן‪6‬‬
‫עם השם קרסול והוראתו פטיש )כמו הולם פעם‪ ,‬או פעמון ורמון( והמליצה ״בל נמוטו פעמי"‬
‫תתאים עם המליצה ״ולא מעדו קרסולי ״‪.‬‬
‫*( השמות ‪ canna maior, canna minor‬הנמצאים־ עוד ער היום בספרי הנתוח חט משמות‬
‫עבריים שנשתלשלו אל ספרי המנתחים האירופאים על 'ידי הרופאים העברים בימי הבינים ‪ .‬הכמת‬
‫הנתוח תשתמש בשמות עברים רבים שנעתקו על ידי אבי המנתחים וועזאליום מההעתקה העברית‬
‫של אבן‪,‬סיני‪ .‬השם ״עצם הארכובה" שהניח הר״ר שערשעווסקי להקנה הגדול של השוק‪ ,‬לדעתי‬
‫איננו עולה יפה‪ .‬השם ארכובה מונח במשנה לסמן את הפרק )ברכים( ולא את העצם ויכול להביא‬
‫את הקורא לידי טעות‪.‬‬
‫׳( על דבר פרטי חהתגרמות של עצמות האדם היו לי לעיניט ספרו של הפרופיסור הנכבד ה׳‬
‫לאנדצערט )‪ (n . laaitepT, ICypc BopuaiLHOi aBaxoMBH BeioseKa C. E .6. 1880‬המרבה לדבר‬
‫בהענין הזה בטוב טעם ודעת יותר מכל המנתחים אשר לפניו‪ .‬מלבד זה היו לי לעינים ג״כ הספרים‬
‫האלו! — ‪OBepsE cpaBHHTejLEOH aHaxoMHH npo4>eccopa 9, K. Epaa^Ta h Kypc HciopHH pa3BHT0a‬‬
‫‪. H&10Be9eCE0ro aspoAHma Tana‬‬
‫* עין ציור ‪.43‬‬
‫‪265‬‬
 ‫ב‪ 7‬ת ששלש היתדות‪ ,‬המעוקב והספינה‪ ,‬מתחילות לההגרם רק בשנה הסוכישית‬
‫והרביעית ‪ .‬לחיי האדם‪ .‬הנקודה הראשונה של עצם העקב תתפשט על פ‪:‬י כלה‬
‫חוץ מהגבשושית שבה הבולטת מאחורי הרגל ושאליה תתחבר צומת הגידים;‬
‫הגבשושית היא של סחוס עד עשר שנים לחיי האדם‪ ,‬ואז תתגלה בה נקודה‬
‫חדשה )ג( שממנה תתגרם הגבשושית‪ ,‬ורק במלאת להאדם שבע עשרה שנה‬
‫יתחברו שני חלקי העקב זה לזה בחיבור של קימא‪.‬‬
‫הקנה הגדול של השוק מתגרם משלש נקודות; האחת בגוק העצם תתגלה בה‬
‫ארבעים יום ליצירת הולד‪ .‬הראש העליון הסמירד להארכובה יחל להתגרם מיד‬
‫אחרי הולד האדם ויתחבר אל גוק הקנה רק בשנה החמש ועשרים לימי חייו‪.‬‬
‫בראשו התחתון שהוא הקרסול הפנימי תתגלה נקודת ההתגרמות רק שתי שנים‬
‫לימי חיי האדם ותתחבר אל גוק הקנה בשנה העשרים לימי חייו‪ .‬הקנה הקטן‬
‫או המקל יתגרם ג״ב משלש נקודות‪ :‬הראשונה בגוק המקל תתגלה ארבעים יום‬
‫ליצירה‪ ,‬ראשו העליון יחל להתגרם רק בשנה הרביעית לחיי האדם ויתחבר אל‬
‫גוק המקל ג״כ בשנה העשרים וחמש‪ ,‬בראשו התחתון או בהקרסול החיצון תתגלה‬
‫נקודת ההתגרמות בשנה השנית לימי חייו והקרסול יתחבר אל גון‪ 5‬המקל ג״כ‬
‫בשנה העשרים‪ .‬ומזה אנחנו רואים שאעפ״י ששני הקרסולים שמצדי ‪-‬האסתורא‬
‫הם חלקי עצמות השוק‪ ,‬אבל עד השנה העשרים הם מחוברים להן רק על ידי‬
‫סחוס המבדיל ויוכלו להפרד מהן בנקל על‪.‬ידי סכין או על ידי שליקה‪■ .‬‬
‫ולפיכך אם נשלוק רגל של אדם בן שש עשרה או שבע עשרה שנה‪ ,‬עצם‬
‫העקב תפרד לשתי עצמות על ידי המסת הסחוס שבין גוק העקב והגבשושית‪,‬‬
‫כמו כן יבדלו הקרסולים מעצמות השוק; ואם נשוב למנות אח"כ את מספר‬
‫העצמות בהקורסל אז נמצא בהן עשר במספר‪ ,‬ואלו הן‪ ( 1 :‬היתד הראשונה‪.‬‬
‫‪ (2‬השניה‪ (3 .‬השלישית‪ (4 .‬עצם המעוקב‪ (5 .‬הספינה‪( 6 .‬האסתורא‪ (7 .‬עצם העקב‪.‬‬
‫‪ (8‬גבשושית העקב‪ (9 .‬הקרסול החיצון )הקצה התחתון של הקנה הקטן(‪.‬‬
‫‪ (10‬הקרסול הפנימי )הקצה התחתון של הקנה הגדול(‪.‬‬
‫דברי המשנה ״שנים בשוק" אינם צריכים ביאור‪.‬‬

‫‪xvn.‬‬
‫בנין הארכובה כיצד?‬
‫ראש הקנה הגדול של השוק )ו( רחב מאד ועל שטחו העליון נראית שקערורית‬
‫בלתי עמוקה המתחלקת על ידי בליטה הנמצאת באמצעיתה לשני בתי קבול‪,‬‬
‫לעומתם הראש התחתון של עצם הקולית )א( הוא ג״כ עב מאד ומתחלק על ידי‬
‫חריץ עמוק הנמצא באמצעיתו של הראש לשני ״גלילים״ קצרים )ד‪ ,‬ד(‪ ,‬הגלילים‬
‫האלה נכנסים בתוך השקערוריות של הקנה הגדול כעלי בתוך המכתשת‪ ,‬וזהו‬
‫ציר של הארכובה שהשוק סובב עליו בשעה שהאדם כופק או פושט את רגלו‪.‬‬
‫מלבד זה על צד הארכובה הפונה כלפי הפנים נמצאת עצם קטנה )ה( עגולה‬
‫ושקערורית כקערה קטנה והיא שנקראת בפי חכמי המשנה בשם ״פיקה״‪( 1‬‬

‫‪ 0‬פיקה היא שם לכל דבר עגול ובולט כמו פיקת של גרגרת ‪ ,‬פיקח של צואד‪ ,‬ורכות כאלה ‪,‬‬
‫והד״ר שערשעווסקי במשנתו קורא לעצם זו ״ערקום׳'‪ .‬אבל מלבר שהשם חזה‪.‬הוא למותר‪ ,‬אחרי‬
‫‪266‬‬
 ‫"‪patella‬״ רבתעתקה ת ע רי ת לאבן סיני היא נקראת בשם ‪,,‬עין חארכדבח״ שבומכר‬
‫תוצאות לשם הרומי "‪Oculus genu‬״‪ .‬הפיקה היא מעורה בג ‪T‬ים חזקים היוצאים‬
‫משרירי הירד שמשמשים לפישוט הרגל ומגינה על הארכובה מחבוך ושיפוק בשעת‬
‫התנועה‪ ,‬ולפיכך היתה נקראת גם כן אצל הרופאים העברים בימי הבינים בשם‬
‫״מגן הארכובה"^(‪ .‬ביחוס אל תולדות התפתחותה של הפיקה נודע לנו‪ ,‬כי עד‬
‫שלש שנים לחיי האדם היא של סחוס גמור‪ ,‬ורק אז תולד בה נקודה אחת שממנה‬
‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫תתגרם‪.‬‬
‫הפיקה היא העצם האחת והיחידה בהארכובה ‪ ,‬ומדוע זה תמנה בה‬
‫המשנה חטש?‬
‫' מפני שבהארכובה ראשי עצמות השוק והראש התחתון של הירך נוגעים זה‬
‫בזה ועל ידי שליקה יתפרדו מגופי העצמות לאברים בפני עצמם‪ .‬על דבר ראש‬
‫הקנה הגדול ראינו למעלה‪ .‬כי יתחבר אל גו!‪ 5‬העצם רק בשנה העשרים וחמש‬
‫לחיי האדם‪ ,‬וראש הקנה הקטן יתחבר אל גופו ג״כ בשנה העשרים וחמש לימי‬
‫חייו‪ .‬על דבר תמונתה והתפתחותה של עצם הקולית נדבר בפרוטרוט בפרק‬
‫הבא‪ .‬לעת עתה די לנו לדעת כי ראשה התחתון יתגרם מנקודה בפני עצמה‬
‫שתתראה בו בסוק ימי ההריון ויתחבר אל גוק הקולית ‪.‬בחבור של קימא רק‬
‫בשנה העשרים ושתים‪ .‬ואק על פי ששני הגלילים שבו טתגרמים רק מנקודה אחת‪,‬‬
‫אבל מתיד שחריץ עמוק ורחב עובר ביניהם יתפרדו על ידי שליקה בנקל לשתי‬
‫עצמות‪ .‬הרי זה מצינו שתי עצמות מלמעלה ושתי עצמות מלמטה והפיקה‬
‫‪.‬‬ ‫באמצע‪ ,‬הרי כאן חמש‪.‬‬
‫התוספתא )אהלות פ״ב( השאירה לנו לברכה ביאור על דברי המשנה ביחוס‬
‫אל הארכובה ; ‪,,‬שנים מכאן ושנים מכאן והפיקה באמצע" שמתאים עם הביאור‬
‫שנתתי לפני הקורא‪ .‬בלי ספק היה נמצא בידי חכמי המשכה ביאור לכל פרטי‬
‫הרמ״ח אברים ואבד מאתנו ברבות הזמן‪ ,‬וחבל על דאבדין ולא משתכחין‪ .‬אבל‬
‫מן המעט הנשאר לנו לפליטה נראה כי שיטתי מכוונת אל דעת החכמים וקולעת‬
‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫אל האמת מבלי לחטוא‪.‬‬

‫אשר יש לנו כבר לעצם זו שם בתוספתא אהלות‪ ,‬הנה יש באן טעות בעיהי הדבר‪ .‬וממה נפשך‪ ,‬אם‬
‫יסד הד״ר שערשעווסקי את הנחתו על המשנה בבכורות שמונה בין המומיך ‪ t‬״זנב העגל שאינה מגעת‬
‫לערקוב‪ .‬ר״חבןאנטיגנוסאומר! באיזהערקוב אמרו? בערקוב שבאמצע הירך"‪ .‬ותנא עלה בגמרא!‬
‫״קופץ העליון ולא קופץ התחתון וכנגדו בגמל נבר"‪ ,‬שמזה נראה שהמשנה מדברת בפרכן הארכובה‬
‫שבין הירך והשוק‪ ,‬אבל העיקוב )אי הערקום לפי הגירסא ברש״י( הזה איננו שם לעצם‪ ,‬כי אם‬
‫פירושו הגומא או החריץ שמאחורי הארכובה ‪ ,‬וכדי להבדילו מן החריץ הנמצא בתחתית השוק אצל‬
‫צומת הגידים‪ ,‬נותנת הברייתא סימן לדבר ״וכנגדו בגמל נכר"‪ ,‬מפני שאצל שאר חולכי על ארבע‬
‫פרק הארכובה איננו נבר יפה כל זמן שהם בחיים ורק אצל הגמל הוא נכר כמו אצל האדם‪ .‬ודבר‬
‫זר הוא שאין הדעת סובלתו לומר‪ ,‬כי המשנה נותנת שיעור לאורך הזנב התלוי מאחורי הרגלים ע״י‬
‫עצם הנמצאת על הרגלים בלפי הפנים‪ ,‬גם לשון הברייתא ״ ו כ נ ג ד ו בגמל ניכר" מוכיחה שכן הוא‪,‬‬
‫מפני שהערקוב הוא באחורי הרגל ו כ נ ג ד ו מצד שני כלפי הפנים בגמל ניכר‪ .‬ואם לקח הד״ר‬
‫שערשעווסקי אח השם ערקום לעצם הארכובה מדברי הש״ע יו״ד שהבאתי לעיל והנוסדים על‬
‫פרש״י בחולין ״דעילוי ערקומא"‪ ,‬אז ג״כ משגה‪:‬אתו‪ ,‬כי שם בעצם האסתורא הכתוב מדבר כאשר‬
‫הוכחתי למעלה‪.‬‬
‫} ( ‪• Hirtl 1. C. sub voce Rasga‬‬
‫‪267‬‬

‫‪i‬‬
 ‫‪XTin.‬‬
‫אחר ביירך‪ ,‬עולעוה בקטלית ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הטם ״ירך' במקרא ובדברי חז״ל הוא עם‪ ,‬כוטורתן? לכל חחהקים הרכים)ירד־רד(‬
‫שבחחתית הגוק‪ ,‬מן החלצים עד הברכים‪ ,‬או לדבר בלשון חז״ל‪ ,‬מן הקליברסת‬
‫עד הארכובה; ואצל הולכי על ארבע‪ ,‬עהארכובה איבנה בכרת אצלם כל עודם‪.‬‬
‫בחיים‪ ,‬השם ״ירד" משותק לפעמים גם להשוק עד הערקוב התחתוך(‪ .‬כיוצא בזה‬
‫היא הוראת השם ״אטמא" שהוא תרגומו של ירך בשפה הסורית‪ .‬אולם זאת‬
‫לדעת‪ ,‬כי בעצם וראשונה הונח השם ״ירך" לחלק הגוק הנקרא היום •אצל‬
‫המנתחים בשם ״אגן" )בעקקען‪ ,( pelvis ,‬ובהוראה זו הוא נרדק עם השם‬
‫״חלצים"®(‪ ,‬אבל אח״כ נעתק השם ירן לסמן בו את החלק העליון של ‪,‬הרגל‬
‫שבין האגן ובין הארכובה‪ .‬בהוראה זו נמצא במקרא‪ :‬״את גיד הנשה אשר על‬
‫כק הירד"‪ ,‬ובהוראה זו ישתמשו בו על הרוב גם חז״ל במשנה ותלמוד®(‪ .‬ולפי זה‬
‫‪■>v‬‬
‫״אחד בירך" שנמנה ברמ׳׳ח אברים היא עצם הקולית )‪ (os fcmoris‬חוץ מראשה‬
‫התחתון שנמנה עם החמשה שבארכובה‪ ,‬וחוץ מראשה העליון שנמנה עם השלשה‬
‫‪.‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫שבקטלית‪.‬‬
‫האגן הנקרא אצל בעלי התלמוד בשם ״כפלא"^(‪ ,‬כנראה מציור אשר‬
‫לפנינו*‪ ,‬הוא'מורכב מארבע עצמות ואלו הן‪ :‬שתי עצמות החלצים )היפט‪-‬ביינע(‪,‬‬
‫אחת מימין ואחת משמאל‪ ,‬שהולכות ומתעקמות זו כנגד זו‪ ,‬ומתחברות יחד‬
‫בשיפולי הבטן; השלישית היא העצה )קרייץ־ביין( שטהודקת ביניהן מאחוריהן‬
‫תחת חוליות המתנים; שלשתן עושות כמין טבעת גדולה‪ ,‬שהיא רחבה מלמעלה‬

‫‪ C‬בהוראה זו נמצא השם חדה ברעורוח)ו׳ י־״א(‪ :‬״ונב העגל טואינח מגעח לערהןרב‪ .‬אחחו ערקוב‬
‫שאמרו? ר״ח בן אנטיגנום אומר! בערקוב שבאמצע הי ר ך "‪ .‬ר״ל להגומא שבאחורי הכרכים )‪foBsa‬‬
‫‪ (poplitea‬שהוא בתחתית הקולית‪ ,‬במכןום חבורה אל השורן‪ ,‬כמו שבארהי למעלה‪.‬‬
‫*( האגן הוא מושב אברי ההולדה ועל כן נאמר על דרך ההשאלה ! יוצאי ילך יעקב )שמות ג׳‬
‫ח׳(‪ .‬ובמקום אחר! בנך היוצא מחלציך )מ״א ח׳ י״ט(‪ ,‬כמו בן הרבורים דרכם לחיות איש חרבו‬
‫על ירכו)שה״ש ג׳ ח׳(‪ .‬ולעומת זה נאמר ג״כ! אזר נא כגבר חלציך )איוב ל״ה ג׳(‪ .‬ומזה נמשך השם‬
‫״חלוצי צבא"‪ .‬לדעתי גם השם מחלצה לכתונת נגזל מן השם הלצים‪ ,‬מפני שבני האדם הקדמונים‬
‫הקפידו לכסות רק את החלצים‪.‬‬
‫•( כמו ! ״איזהו שחול?— שנשמטה ירכו" )בכורות ו׳ ז׳(‪ ,‬שפירושו עצםהקולית‪ .‬וכך שמוטת הירך‬
‫טריפה )חולין נ׳( פירושו ג״כ עצם הקולית היינו! בוקי דאטמא רשק מדוכתיה‪ .‬כך רעת כל מפרשי‬
‫התלמוד וחפוסקים ולא כמו שפירש הראב״ד בהשגות )רמב״ם יד החזקה ה״ש י׳ ג׳( שקאי על עצם‬
‫החלצים שנשמטה מן השדרה‪ ,‬מה שלא יקרה בטבע לעולם‪ .‬ולפי זה הד״ר שערשווסקי שקורא‬
‫לעצם החלצים בשם ״ירך" סבירא ליה כחראב״ר שהוא דעת היחיד במקום הרבים ולית הלכתא‬
‫כוותיח‪ .‬אגב אזכיר בזה כי אצל וועזאליום הקולית נקראת בשם פחי הירך ולא ידעתי פירושו‪.‬‬
‫‪ (* .‬פימה עלי בסל )איוב ט״ו‪ ,‬כ״ז( תרגומו! תרבא עלוי כפלא‪ .‬אולם בתלמוד נמצא השם כפלא‬
‫בלשון יחיד משותק לשתי הכסלים יחד שהוא הוא האגן ! ״חמשא חוטי אית ביה בכפלא ! תלתא‬
‫מימינא ותרתי משמאלא" )חולין צ״ג(‪ .‬והרב ש״י אבראמאוויץ בספרו ״תולדות הטבע" אומר‪ ,‬כי האגן‬
‫נקרא בלשון המשנה בשם קטלית; ומה שנאמר במשנתנו ״שלשה בקטלית" פירושו שתי עצמות החלצים‬
‫עם עצם העצה‪ .‬אבל האל הטוב יכפר לו את שגגתו זו! הלא במשנה נמנתה הקטלית בין האברים‬
‫הזוגיים‪ ,‬כמו שנאמר אח״ה! ק״א מזה וק״א מזה‪ ,‬א״כ בגוק אדם אחד נמצאים שני אגנים או‬
‫ארבע עצמות החלצים ושתי עצמות העצה‪.‬‬
‫* עין ציור ‪.24‬‬
‫‪268‬‬
‫וצרה מלמטה‪ ,‬ומרפלשת כלפי הפנים וכלפי מטה ודרמה לאגן בלי שוליים‪.‬‬
‫הרביעית היא עצם קטנה מאד התלויה בסופה של העצה כלפי מטה ונקראה‬
‫בשם עצם האליה או עצם הזנב )הז(‪ .‬והנה על המתים האחרונות נדבר להלן‬
‫בבואנו לדבר על מנין החוליות שבשדרה‪ ,‬ולעת עתה נדבר רק בעצם החלצים‬
‫שביחד עם ראש הייד היא מצטרפת לשלשה שבקטלית‪.‬‬
‫שמרת נרדפים רבים יש לה לעצם זר בלשון רומית‪ ,‬עד כי מרוב שמותיה‬
‫תקרא גם בשם ‪ , innominatum 08‬כלומר עצם בלי שם‪ .‬לפנים היתה נקראת ‪03‬‬
‫‪ coxae‬או ‪ femoris 03‬וכר' שפתרונן עצם הירך; אבל יעך כי השמות האלה היו‬
‫משותפים גם לעצם הקולית והיו מביאים לידי בלבול המושגים‪ ,‬לפיכד חדלו‬
‫המנתחים להשתמש בהם‪ .‬מן השטות שהשתמשו בהם המנתחים בימי הבינים ראוי‬
‫לנו לשום ביהוד לב אל השם ‪ , r^ancha‬שהוא הוא השם הנקא או אנקא הנזכר‬
‫הרבה פעמים בפירושו של אבי המבארים ר׳ שלמה יצחקי ואצל שאר מפרשי‬
‫התלמוד‪ .‬אבל יען כי השם ‪ ancha‬היה משותק לכל אחת מעצמות החלצים‬
‫ולשתיהן יחד על כן עזבוהו המנתחים גם אותר‪.‬‬
‫השטות הנרדפים לעצם זר בעברית הן; א( עצם הקטלית )כן קראתיה אנכי‬
‫על שם הגומא שנמצא עליה מבחוץ ואשר תשמש לפרק הקטלית(; ב( הקליברסת*(;‬

‫‘( למשל אצל קונסטנטיינרם אפריקנוס נמצא בזה רלטזון ; ‪ancha vocatnr quae ligatur cum‬‬
‫‪ . ossibus ani‬ר״ל בשם הנקא יכןרא מה שמתחבר אל עצמות פי הטבעת ‪ .‬בלומר‪ ,‬אל חוליות העצה‬
‫הנקראת אצל הכימוניט תמיר ״עצם פי הטבעת"‪ ,‬וא״ב הנקא הן־ עצמות החלצים‪.‬‬
‫*( ״וינאץ השקד זו קליבוסת"‪ ,‬פירש״י! ״עצם של הנק״א שהירך תקוע בו בולט ויוצא)אצל ארם‬
‫זקן( מרוב תשות בהו" )שבת קנ״ב( ‪ .‬ובחולין צ״ג נאמר ! ״אמר שמואל האי תרבא רקליבוסתא אסור‬
‫וענוש ברת וזהו חלב שעל חכסלים"‪ .‬קליבוסתא פירש הרי״ק ובה״ג! היבי רלייפי אטמהתא‪ .‬ובן‬
‫פירש גם הרמב״ם‪ ,‬״חלב שעל ע ק ר י ה י ר כ ו ת מבפנים" )יה״ת הל׳ מאכלות אסורות ז׳ ו׳(‪ .‬אולם‬
‫רש״י שם פירש‪ ,‬קליבוסתא ‪ :‬״עצם קטן הוא ומונח על עצם שקורין הנק״א ומחובר לחולית האליה‬
‫מלמעלה ועליו יש חלב תחת הראש חמתן שקורין לונבי״ל"‪ .‬ומיר אח״ב נאמר שם ‪ t‬״חוטין שבעוקץ‬
‫אסורין"‪ ,‬ומתרגם רש״י! ״עוקץ— הנק״א"‪ .‬מרברי רש״י הברורים מאר נראה בי לרעתו הקליבוסת הוא‬
‫העצה )קרייצביין( מפני שהוא עצם ק ט נ ה בערך אל עצם החלצים הגרולה שקורין ה נ ק א ‪ ,‬ו מ ו נ ח‬
‫ע ל י ה ן ‪ ,‬כי מה שהוא אצל הארם מאחוריו הוא אצל הבהמה מלמעלה ו מ ח ו ב ר ל ח ו ל י ת ה א ל י ה‬
‫) ‪ (coccygis 0 8‬מלמעלה ועליו נמצא גם ה מ ת ן שהיה נקרא לפנים ל ו נ ב י ל‪ ,‬ר״ל ‪ , m.lumbalis‬והנקרא‬
‫היום ‪ ; m. psoas‬ועוקץ לפי דעת רש״י הוא ההנקא בעצמה‪ ,‬כלומר עצם החלצים‪ .‬אבל כל זה הוא‬
‫תמוה 'מאד מפני כמה טעמים ! א( רש״י סותר בזה דברי עצמו בשבח ; ב< איך יתכן לקרוא בשם‬
‫עוקץ את עצם החלצים הגדולה והרחבה בכל עצמות הגוק? ג( בספרא פ׳ ויקרא ! נאמר‪ 1‬את החלב‬
‫אשר על הכסלים להביא את החלב שעל העוקץ‪ ,‬ד״ר עקיבא‪ .‬והנח הדבור ״להביא" ישמש בכל‬
‫מקום לא על דבר הנראה מפשוטו של מקרא ‪ ,‬כי אם על הנלמד על פי תורת הרבוי ‪ ,‬וא״כ העוקץ‬
‫איננו הכסלים ממש‪ ,‬כי אם מה שעל חכסלים‪ ,‬כלומר למעלה מהן שהוא עצם העצה‪ .‬ד( במסכת תמיד‬
‫מונה המשנה את העוקץ בין הנתחים של קרבן תמיד ושם נראה ברור‪ ,‬כי העוקץ יכלול בתוכו את‬
‫חוליות המתנים עם העצה )קרייץ־ביין( ועם האליה המחוברת אליה‪ ,‬אבל ב ל א עצמית החלצים‬
‫הנחחכות ביחד עט הרגלים‪ .‬וראיה לדברושהרי רגל ימנית נחתכת ושתי ביצים עמה‪ ,‬וזהו דבר בלתי‬
‫אפשרי אט היה חותך את הרגל לא במקום חבור החלציט אל העצה כי אם במקום חבור הירך‪,‬‬
‫כלומר בוקי דאטמא‪ ,‬אל החלציט‪ .‬ובאמת‪ ,‬באשר אבאר בפרקים הבאים‪ ■,‬בשם עוקץ יכנו החכמים‬
‫את הזויח החדה והבולטת שבין חוליות המתנים והעצה )‪ ,(promontorium‬ורק על דרך ההשאלה‬
‫נקראו חוליות המתנים עם העצה ביחד ולפעמים גם העצה לבדה ג״ב בשם עוקץ‪ .‬אבל יהיה איך‬
‫שיהיה‪ ,‬הנה בל הפוסקים הראשונים והאחרונים סוברים‪ ,‬כי הקליבוסת היא מנם החלצים ולא‬
‫‪269‬‬
 ‫ג( עיקר הירך )רכוב״ם(‪ ,‬ד( עצם הירך )ראב״ד רסוערטיררסקי(‪ .‬ה( עצש החלצים ‪.‬‬
‫את המם האחררן הזה מצאתי לראמרנה אצל הד״ר פאריעס‪ ,‬ראע״ם ®יי® להר ®מרת‬
‫רבים לעצם זר גם בלעדיר‪ ,‬אבל הטם הזה הארת מאד רלא יביא לידי ערברב מרמגים‪,‬‬
‫רעל כן מכאן ראילך אטתמ® במאמרי זה אר בהטם עצם החלצים אר בהמם‬
‫קליברסת‪ ,‬כי טכיהם כאחד טרבים‪ .‬הטם ״ערקץ׳' ®רט״י מלעז ג״כ בטם הכק״א‬
‫הרא דבר הטרטל בספק )כמר טבארתי בהערה צד ‪ (269‬רעל כן אין לכר רטרת‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫להטתמט בר‪, .‬‬
‫הקליברסת )‪ (innominatum 08‬היא הגדרלה רהרחבה בכל עצמרת הגרק‪,‬־‬
‫בתמרכתה היא דרמה לרחת טל החתרטים מערקלת‪ ,‬טבית קברלה הרחב כרמה כלפי‬
‫המתכים רמתחברת בטפתה לעצם העצה טמאחרריה‪ ,‬ראזהה טל הרחת הכפרפה‬
‫כטבעת פרכה כלפי הבטןרמתחברת אל בת זרגה‪ .‬על צדה החיצרן טל הקליברסת‬

‫אצל היפרקרטם( רבתיד הגרמא הזר הרא® העלירן‬ ‫)]‪xotiXr‬‬

‫המצאת גרמה עגרלה רעמרקה )‪ ,fossa acetabulum‬פפאהכע( ההקראת אצל חכמי‬
‫המטכה בטם קטלית‬
‫טל הקרלית )ברקי דאטמא( תקוע כעלי זה בתוך המכתטת )על צד הימין טל‬
‫צירר ‪ 24‬הראה ליתר ביארר ברקי דאטמא דטן! מדרכתיה(‪ .‬על טם הגרמא הזאת‬
‫הקרא גם הפרק טבין הקרלית רעצם החלצים בטם קטלית‪ .‬לפי זה הטם ״קטלית"‬
‫איכהר טם לעצם זר‪ ,‬כי אם לפרק טבין הירך ״רהחלצים )היפטגעלעהק(‪ ,‬כמר‬
‫טהטם ארכרבה הרא טם הפרק טבין הטרק רהירך‪ ,‬ררק על דרך ההטאלה נרכל‬
‫לכנרת את עצם החלצים בטם ‪.‬קטלית‪ .‬־■ ■‬
‫הקדמרהים‪ ,‬ר״ל חכמי המטכה רגלינרס הירהי‪ ,‬היר חרלקים את עצם החלצים‬
‫לטתי עצמרת‪ :‬א( עצם הכסל^( )‪ (ilei 08‬טהיא בית קיברלה טל הרחת הנמצאת‬

‫עצם העצה‪ .‬לייטב דברי רט״י נראה לי כי ע״פ טעות סופר נתחלפו הדברים ברש״י כמחיס הנ״ל‬
‫וביאורו טל קליבוסתא נכתב אצל עוקץ ולהיפך‪ ,‬וצ״ל! קליבוסתא — חנק״א‪ .‬עוקץ — עצםקטן‬
‫הוא ומונח על עצם שקורין הנק״א ובו׳‪ .‬רממח שנאמר ברש״י שם ״וחוטי!“ טבעוקץ חיינו ה׳ חוטי‬
‫דכפלי" אין כל פרכא להשערתי‪ ,‬כי רש״י כנודע סובר שחוטי העוקץ אסורין מטום חלב ולאי משום‬
‫דם‪ ,‬כמו טסוברים חרמב״ם ושאר הפוסקים‪ ,‬ולפיכך הוא מבאר את רעתו שהחוטין טבעוקץ חם‬
‫חם שיורדים ממנו אל הכסלים ומתפצלים שט לענפיהם‪ .‬נקל לחבין‪ ,‬כי מחלוק הגרסאות לדינא אין‬
‫כל נפקא מיניה כלל; כיון שחלב הקליבוסת וחלב העוקץ שניהם אסורים‪ ,‬מה‪,‬לי אם העצה נקרא ‪.‬‬
‫בשם קליבוסת והחלצים בשם עוקץ או לחיפך? פה אמצא מקום להעיר בדרך כלל‪ ,‬כי בכל מקום‬
‫שאתה מוצא דברי רש״י בנתוח עשה אזניך כאפרכסת‪ ,‬מפני שכל דבריו הברורים מאד מוכיחים‪,‬‬
‫כי ידע המבאר הגדול הזח את חכמת הנתוח על בוריה לא מפי סרפריט וספרים כי אם למראה‪.‬עיניט ‪.‬‬
‫ומה שנוגע להוראת השם קליבוסת יראה לי‪ ,‬שהוא מן השם ״כולבוס" הנזכר במנחות )ם״ג(! ״וב״ה‬
‫אומרים כלי חיה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין‪.‬כלבום עמוק"‪ ,‬שתרגומו ״פפאננע"‪ .‬והנה כנודע‬
‫שתרגומו ג״כ פפאננע‪ ,‬ע״ש הגומא‬ ‫השם ‪ os ischii‬שנתן‪ -‬גלינום לעצם זו נגזר ג״כ מן המלה‬
‫של קטלית הנמצאת על עצם זו והנקראת גם היום בכל הלשונות בשם מרחשת‪ ,‬כמו ‪Pfanne‬‬
‫באשכנזית‪ ,‬וכן יכול להיות כי הקליבוסת או הכולבום;‪:‬הוא הכלי הידוע אצל היונים והרומים בשם‬
‫‪ clibauus‬שתשמישו היה ג״כ לאפיית פח‪,‬משובחת‪ ,‬ומזח ‪ panis clibaims‬שפירושו מאפה מרחשת‪.‬‬
‫‪ P‬עצם הכסל‪ .‬השט הזה מביא חירטל בשם וועזאליום‪ ,‬וכן נקראת העצם גם אצל חכמי‬ ‫־‬
‫המשנה! ״כםול? שרגלו אחד בתוך חכסל ורגלו אחד־ ע״ג הכסל" )בכורות מ׳(‪ .‬אולם הד״ר‬
‫שערטווסקי קורא לעצם זו ״כק הירך" ע״ש שהיא דומה לכק של אוכלים‪ .‬אבל לרעתי‪ ,‬הטם הזה‬
‫איננו עולה יפה‪ ,‬מפני שנותן להקורא מקום לטעות ולחשוב‪ ,‬שזהו כק הירך הנזכר במקרא‪ ,‬מה‬
‫שאי אפשר לומר בשום אופן‪ ,‬הכתוב אומר!‪ .‬״ותקע כק ירך יעקב"‪ ,‬ועצם הכסל לא תוכל בשוט אופן‬
‫‪270‬‬
‫למעלה ומאחורי הגומא; ב( עצם הכן‪® (»5‬היא אוזן הרחת הכפרפת כטבעת רהבוצאת‬
‫למטה רלפהים מן הגומא‪ .‬עצם הכן‪ 5‬היתה הקראת ג"כ בטס עצם החלון )‪08‬‬
‫‪ (fenestratum‬ע״® החלל ®בתוכו הדומה לחלון‪ .‬אולם החלון הזה אינכו פתוח‪,‬‬
‫כי אם פקוק בקרום עב ההמתה עליו כעור התוק וההקרא לדעתי אצל חז״ל בטם‬
‫פקוקלת*( )‪.(memtrana obturatoria‬‬
‫אולם המנתחים מימות הביכים יאילד חוזרים וחולקים את עצם הכק לשתי‬
‫עצמות‪ :‬א( עצם החיק )‪ (pubis 08‬או גב הערוה )‪® (®(Gaf Haerwa‬הוא החלק‬
‫העליון של עצם הכק; ב( עצם השת )‪ (iscbii 08‬המונחת מתחת להחלון‪ .‬להלן‬
‫אבאר במאי פליגי החכמים הקדמונים והאחרונים‪.‬‬
‫על ‪,‬עצם השת מלמטה נמצאת גבשושית עבה מאד הנקראת בשם גבשושית‬
‫השת )‪ .(tuber iscbii‬על שתי הגבשושיות האלה‪ ,‬של ימין ושל שמאל‪ ,‬הנמצאות‬
‫בחמוקי הירבים משני צדי בית הנקובה‪ ,‬נדבר עוד להלן כאשר נבוא לחקור על‬
‫ההבדל שבין רמ״ח אברים במשנה ורנ״ב אברים שמצאו תלמידי ר' ישמעאל‪.‬‬
‫ראש הקולית )בוקי דאממא‪ ,( caput femoris ,‬כנראה מן הציור שלפנינו‪ ,‬הוא‬
‫עגול ככדור ומחובר אל גרק הקולית על ידי צואר )‪ (coUum femoris‬הכפוק‬
‫כאגמון כלפי פנים‪ ,‬וזוהי כק הירך הנזכרה במקרא שעליה מונח גיד הנשה‬
‫)‪ (nervus iscbiadicue‬שהוא העצב היותר עב בבל עצבי הגוק*(‪.‬‬
‫תולדות ההתפתחות של עצם החלציט והקולית יורונו לדעת מרוע מנו חכמים‬
‫שלשה בקטלית‪ .‬נקודת ההתגרמות בבוקי דאטמא תתגלה בהי בסוק השנה‬
‫הראשונה לחיי האדם ורק בשנה ‪.‬התשע עשרה לעיד תתחבר בחבור של קימא‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫להקנה של הקולית‪.‬‬
‫הקליבוסת תתגרם משלש נקודות‪ :‬האחת‪ ,‬שממנה תתגרם עצם הכסל‪ ,‬תתגלה‬
‫בה בחדש השלישי ליצירה‪ ,‬השנית שממנה תתגרם עצם השת בחדש החמישי;‬
‫והשלישית‪ ,‬שממנה תתגרם עצם החיק בחדש השביעי ליצירה‪ .‬עד השנה הששית‬

‫להלות נשמטת ממקומה ‪ ,‬ועוד הלא נאמר ‪ :‬״את גלד ההשה אשר על בןש הליך"‪ ,‬רהגלד חוה שחרא העצב‬
‫הנקרא ‪ nerv. iBchiadioua‬איננו מונח על עצם הבסל ואיננו עובר עליה‪ ,‬בל אם לוצא מ; האגן למטה‬
‫הרבה מעצם הבטל ולורד אל הירך כלאחורל צואר הקולית‪.‬‬
‫‪ C‬רטב״ם לה׳׳ח‪ ,‬הלכות שחיטה ל׳ ג׳‪.‬‬
‫*( בספרא ובילקוט )ולקרא ג׳( הובא! ״את החלב אשר על הבםלים‪ ,‬זהו חלב שעל הפקוקלת‪,‬‬
‫דרלה״ג"‪ .‬ולהלן נאמר‪ :‬״חלב האליה‪ ,‬זהו חלב הסמוך לאליה‪ ,‬זהו חלב שבין הפקוקלת דר״ע"‪ .‬והנה‬
‫אצל הולכי על ארבע עצם הכק הלא באמת סמוכה לאליה מפני שהלא יפונה אצלם כלפי אחוריהן‪.‬‬
‫י‬ ‫■‬ ‫‪, .‬‬ ‫כן נראה לי אעפ״ל שאלן זו אלא השערה‪.‬‬
‫*( השם ‪ Gaf Haerwa‬נמצא עוד אצל המנתחים בימי חבלנים‪ ,‬וועזאליום‪ ,‬מביא אותו ומעתיקו‬
‫״גב הערוה"‪ .‬מלבד שם זה הוא קורא לעצם זו גם בשם ‪ , helhona‬ר״ל העליונה ‪ .‬כנודע לא ידע‬
‫וועזאליום בעצמו לשון עבר ואת השמות העברים העתיק לו לכתב עברית אוהבו היהודי אלעזר רע‬
‫פריגיים מווענעדיג)הירטלבספרו הנ״ל(‪,‬אבל לרעתי לא יפה העתיק את השם הזה‪ ,‬וצ״ל כק־הערוה‪,‬‬
‫בחילוק האותיות ‪ C. G.‬כי השם כק לעצם החיק כבר נמצא בתלמוד! ״שתי שערות שאמרו אפילו‬
‫אחת על חכק ואחת על הביצים" )נדה נ״ב(‪ ,‬וכן נקרא גם מקום התפוח שעל עצם החיק‪ .‬־ועל‪ ,‬כן‬
‫קראו הרופאים העברים אותו בשם כק הערות או העליונה כרי להבדילו מכק הירך שהוא צואר‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הקולית‪.‬‬
‫*( שגיר הנשח הוא עצב הירך‪ ,‬נראה ברור מדברי רש״י חולין מ״ה בד״ח שאינו מוליד‪ ,‬וכן‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫משמע מדברי יוסק פלאוריום בקדמוניות היהודים‪.‬‬
‫‪271‬‬
 ‫לחיי האדם רוב בכיכו טל האגן הוא מחומר הסחוס; אולם מעט כודט החפטוט‬
‫ההחגרמות על פגי כל חלקי העצמוח‪ ,‬עד כי בשנה הישמיהיח יחם הסחוס‬
‫המבדיל בין עצם החיק לעצם השת‪ ,‬ושתיהן יחדיו תתחברנה לטבעת אחת )עצם‬
‫החלון( המובדלת מעצם הכסל על ידי שטיח עב של סחוס לעומת הגומא של‬
‫הקטלית‪.‬‬
‫מכל זה אנחנו רואים שרק עד שמונה שנים עצם החלצים מורכבת באמת‬
‫משלש עצמות‪ ,‬ומכאן ואילך עד השנה השמונה עשרה אין בה אלא שתי עצמות‬
‫ואח״כ אין בה אלא אחת‪ .‬אבל יזכור נא הקורא‪ ,‬כי חז״ל קבעו את מנינם על‬
‫ידי שליקת גוה אדם בן שש או שבע עשרה שנה‪ ,‬ובזמן הזה כבר נתחברו עצם‬
‫החיק ועצם השת לעצם אחת‪ ,‬אבל שתיהן יחד לא נתחברו עוד לעצם הכסל‪ ,‬ועל‬
‫כן תתפרד עצם החלצים על ידי שליקה רק לשתי עצמות‪ ,‬ועם ראש עצם הקולית‬
‫הנפרדת על ידי שליקה מן הצואר הרי לנו שלש עצמות בקטלית‪ ,‬כלומר בפרק‬
‫שבין הירך והחלצים‪ ,‬וכן פירש גם הרמב״ם‪ :‬״הקטלית הוא ראש הי ר ך ומה‬
‫שלמעלה ממנו״‪.‬‬
‫גבשושית השת תתגרם מנקודה מיוחדת אשר תתגלה בסחוסה רק בשנה‬
‫הארבע עשרה ותתחבר אל עצם השת בשנה העשרים וחמש‪ .‬את שתי הגבשושיות‬
‫)מימין ומשמאל( לא מנו החכמים מפני שבשנה השבע עשרה הן קטנות עוד מאד‪,‬‬
‫״ואיידי דזוטרא אתמוחי מתמח" בשעת שליקה‪ .‬אולם תלמידי ר׳ ישמעאל^י( שהרבו‬
‫לבדוק בשימת עין יתירה מצאו גם את שתי העצמות הקטנות האלה‪ .‬לדעתי‪,‬‬
‫הגבשושיות האלה הן הן שנקראו בפי ר׳ יהושע )בכורות מ״ה( בשם דלתות הבטן‪,‬‬
‫יען דמו הקדמונים‪ ,‬שהגבשושיות המחוברות בחמוקי הירכים משני צדי בית‬
‫הנקובה תוכלנה אצל הנשים ׳להתנועע כדלתות על צירן ולהרחיב את הפתח‬
‫בשעת לידתן‪ ,‬כאשר דמו כזאת גם ביחוס אל שתי עצמות החלצים במקום חבורן‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זו לזו‪.‬‬
‫‪XIX.‬‬
‫טלטים בפיסת היד‪ ,‬טניס לקנה‪ ,‬טניס במרפק‪.‬‬
‫כשם שהרגל יש בה שלשה חלקים‪ :‬פיסת הרגל‪ ,‬השוק והירך‪ ,‬שמתחברים‬
‫זה לזה ואל הגו!ש על ידי שלשה פרקים‪ :‬הקורסל‪ ,‬הארכובה והקטלית‪ ,‬כך גם היד‬
‫יש בה שלשה חלקים ושלשה פרקים‪ ,‬ואלו הן‪ :‬א( פי ס ת הי ד )‪ ,(manus‬הכוללת‬
‫בתוכה את פרקי האצבעות ואת כק היד‪ .‬ב( ה קנ ה )‪ ,(antebrachium‬או חלק‬
‫היד הנמשך למעלה מן הכק עד המרפק ומקביל אל השוק שברגל‪ .‬ג( הז רו ע‬
‫‪ ,((bumems‬מן המרפק עד בית השחי‪ ,‬ומקבילה אל הירך שברגל‪ .‬שלשת החלקים‬
‫הללו יתחברו זה לזה ואל הגוק על ידי שלשה פרקים‪ .‬ד( שורש הי ד )‪carpus),‬‬
‫המחבר את כק היד אל הקנה‪ ,‬ומקביל אל הקורסל שברגל‪ .‬ה( ה מ ר פ ק )‪articuiatio‬‬
‫‪ , cubiti‬עללענבאגען־געלענק( המחבר את הקנה אל הזרוע ומקביל אל הארכובה‬
‫שכרגל‪ .‬ו( הכ ת ק )‪ ,bomos‬שולטער( המחבר את הזרוע אל הגוק ומקביל אל‬
‫‪ C‬״מעטה בתלמידיו טל ר׳ יטמעאל טטלקו זונה אחת טלתחייבה טריפת למלך‪ ,‬בדקו ימצאו‬
‫בה רנ״ב‪ .‬אמר להם! טמא באטה בדקתם טהוסיק לה הכתוב טני צירים וטני דלתות" )בבורות מ״ה(‪.‬‬
‫על דבר הצירים נדבר להלן ‪.‬‬
‫‪272‬‬
 ‫הקטלית‪ ,‬או עתי הכתמים מקבילות אל אגן הירכים‪ .‬אולם יען כי העצמות‬
‫בעורע; היד קטנות מאד ועומדות בעורה אחת עם כק היד‪ ,‬עד טבגון‪ 5‬אדם‬ ‫י‬
‫חי אינן ■נכרות לעין‪ ,‬על כן לא מנו חכמים את עורע היד לדבר בפני עצמו‪,‬‬
‫וכללו את עצמות העורע ביזיד פיסת היד‪.‬‬
‫אם נמנה מספר לכל העצמות הנראות על הציור ‪ 23‬על פיסת היד‪ ,‬אז‬
‫נמצא אותן עטרים וטבע במספר‪ .‬כיצד? עלע עלע חוליות )‪ (phalangi‬בכל‬
‫אצבע ואצבע‪ ,‬חוץ מן האגודל עאין בו אלא עתי חוליות‪ ,‬הרי כאן ארבע עערה;‬
‫‪:,‬גחכועה גלילים בכן‪ 5‬היד‪ ,‬גליל לכל אצבע ואצבע‪ ,‬הרי כאן תעע עערה עצמות;‬
‫י״■' עתי עורות על עצמות קטנות וצפופות זו אצל זו בעורע היד‪ ,‬ארבע בכל עורה‪,‬‬
‫הרי כאן עערים ועבע‪ ,‬ואס עוד גם נוסיק עליהן עצם כעעורה )‪(0S sessamoideum‬‬
‫אחת הנמצאת על הפרק עבין האגודל ובין גלילו‪ ,‬הרי כאן עערים וטמונה; ועוד‬
‫‪.‬‬ ‫עתים היכן הן?‬
‫גם תולדות ההתגרמות טל עצמות היד לא יתנו ולא יוסיפו לנו מאומה‪.‬‬
‫אמת כי פרקי האצבעות וגלילי הכק מתגרמים כל אחד ואחד מעתי נקודות‪:‬‬
‫האחת עממנה מתגרמת כל העצם כולה‪ ,‬תתגלה בחם בטנה הראעונה לחיי‬
‫האדם‪ ,‬והענית עממנה מתגרם ראע העצם הפונה אל הצפורן תתגלה בהם רק‬
‫בטנה הטעית או העביעית‪ .‬אולם כאער בארנו בפרק החמעה עטר‪ ,‬מתוד‬
‫עעצמות היד קטנות ודקות מאד‪ ,‬לפיכד ראעי פרקיהן אינם עולים למנין‪.‬‬
‫העצמות הקטנות עבטורע היד עונות זו מזו במדותיהן ותטונותיהן‪ ,‬והמנתחים‬
‫קראו לכל אחת מהן בעם בפני עצמה‪ .‬אלו הן‪ :‬א( הספינה‪ ,‬ב( הירח‪ ,‬ג( המעולע‪,‬‬
‫ד( הקטנית‪ ,‬ה( מרובת הקצוות הגדולה‪ ,‬ו( מרובת הקצוות הקטנה‪ ,‬ז( הפיקן‪,‬‬
‫ח( האונקלי‪ .‬והנה בהולד האדם‪ ,‬העצמות האלה הן כולן על סחוס גמור ורק‬
‫אחר כך תתגרם כל אחת מהן מנקודה בפני עצמה עתתגלה בהן בזמנים עונים‪.‬‬
‫כמעל‪ ,‬בהפיקן והאונקלי תתגלה בטנה הראעונה לחיי האדם‪ ,‬בהמעולע תתגלה‬
‫בטנה העליעית‪ ,‬בהירח בטנה החמיטית וכו׳ ועצם הקטנית תתגרם רק בטנה‬
‫העתים עטרה לחיי האדם‪.‬‬
‫אם כן עוד עתי עצמות היכן הן?‬
‫חלק היד למעלה מפיסת היד ועד המרפק )עללעכבאגען( נקרא אצל חז״ל‬
‫בטם קנה )פארדערארם(‪ ,‬ע״ע טחלק היד הזה היה מעמט בימי קדם לקנה‬
‫חמדה‪ ,‬או מפני עאצל רוב הולכי על ארבע בחלק הגון‪ 5‬הזה נמצאת רק עצם אחת‬
‫חלולה כקבה^(‪ .‬ועתי עצמות בקנה‪ :‬האחת עבה מלמעלה במקום חבורה עם‬
‫הזרוע ודקה מלמטה במקום חבורה אל פיסת היד; העצם הזאת תקרא בלטון‬
‫רומי בטם ‪ fodle maius‬או ‪ ,ulna‬עמותיה הנרדפים בעברית הם‪ :‬העמוד הגדול‬

‫‪ C‬גם בלשון נירבי)בא״ט( נקרא חלק היד הזה בשם סאיר שסיירוטר קנה וסרק‪ ,‬וחטום הזח‬
‫הרא כולל לשתי ■העצמות יחד‪ .‬כבר הערנו כי בענהט ובראשונה הרנה השט הזה לבל הטנמות‬
‫החלולות וגם לשאר האברים החלולים שבגוק כמו קנח של הגרגרת‪ ,‬קנה של לב וכו׳‪ ,‬וגם אצל‬
‫היונים נקראו העצמות החלולות בשם שהוראתו קנה וםוןש ‪ , a U o i‬כמו ‪ w b i o i n o S & v‬לעצמות חשוק‪,‬‬
‫וגם קנח הריאה נקרא אצל הרופאים הרומים בשם “‪carma‬״ שלדעת המנתח הירטל היא מלה‬
‫עברית שכבר בימי קרם נשתרבבה לבין אומות העולם‪ ,‬וממנה תוצאות גם להשם קאנאנען שנקראו‬
‫בו כלי״התותח‪.‬‬
‫‪273‬‬ ‫‪18‬‬
 ‫)א״ם העברי( או המרפק )אבראמאוריץ רשערסועררסקי^(‪ .‬העצם הפוכית נורכחת‬
‫אצלה לכל ארפה‪ ,‬אעפ״י שהיא קצרה מעט ממכה‪ ,‬דקה מלמעלה והולכת רנעמית‬
‫עבה מלמטה במקום חבורה אל פיסת היד‪ ,‬ומשמשת לסבב את כק היד ‪8‬לפי'‬
‫מעלה וכלפי מטה‪ ,‬ולפיכך קראתי אנכי אותה בשם ״הסובב״‪ .‬שמותיה הנרדפים‬
‫ברומית ‪ radius‬או ‪ , focile minus‬ובעברית‪ :‬העמוד הקטן )א״ס העברי( החישור‬
‫)אבראמאוויץ( או הקנה )שערשווסקי(‪.‬‬
‫על דבר פרטי בכין שתי העצמות האלה וחבורם אל עצם הזרוע כבר דברנו‬
‫למעלה בפרק השלישי של מאמרנו זה‪.‬‬
‫עצם המרפק‪ , ulna ,‬והסובב‪ ,radius ,‬ככל שאר העצמות הארוכות שבגוק‪,‬‬
‫תתגרמכה משלש נקודות‪ .‬נקודת ההתגרמות הראשונה תתגלה בכל אחת מהן‬
‫ארבעים יום ליצירה‪ ,‬ובהולד האדם קצותיהן העליונים והתחתונים הם של סחוס‬
‫גמור‪ .‬בראש המרפק הסמוך אל פיסת היד תתגלה נקודת ההתגרמות בשנה‬
‫הרביעית לחיי האדם‪ ,‬ויתחבר בחבור של קימא אל גון‪ 5‬העצם על ידי כליון של‬
‫סחוס המבדיל שביניהם רק בשנת העשרים לימי חייו‪ .‬אולם ראשה העליון‪,‬‬
‫הנקרא בשם ‪,,‬קרן המרפק״ והמתחבר אל הזרוע‪ ,‬יתחיל להתגרם רק בשנה‬
‫העשירית ובסוק השנה השבע עשרה יתחבר אל גוק המרפק והיו לעצם אחת‪.‬‬

‫‪ 0‬השם בלרפק לעצם שקורץ אולנא יבול להתקבל על הלב‪ ,‬יכן אטותמט בו גם אנכי‪ ,‬כלפנ'■‬
‫שכן מצאנו גם בשאר הלשונות ששם העצם הזאת הוא השם הפרק שבין הקנה וחורוע‪ ,‬לפלשל בלשו!‘‬
‫רוסיא קורץ אותה ‪ , wEreBaa koctl‬וגם בלשון אשכנז ישי״עללענבאגען־געלענק"‪ ,‬גם ‪,,‬עללענבאגען‪-‬‬
‫ביין"‪ .‬אולם השם‪.‬מרפק שבמשנה הוראתו רק הפרק שבץ עצמות הקנה והזרוע ולא אתת מעצמות‬
‫הקנה‪ .‬והנה ח׳ פינעם בהקדמתו למסכת נתוח של הר״ר שערשעווםקי משיג על החכם ה׳ ש״י‬
‫אבראמארויץ שאמר בצדק‪ ,‬כי הקנה שבמשנה הוא שם כולל לשתי העצמות ירוד‪ ,‬ואומר שם! ״הן‬
‫ביד שלשח פרקים)ר״ל שלשה חלקים(; הפרק העליון הסמוך להכתק שצם אחת והוא האזרוע‪ ,‬והפרק‬
‫השני בו שתי עצמות המרפק והקנה‪ ,‬כן מבואר באהלות והנה בא חרשי״א וכו׳"‪ .‬אבל‪',‬מריה‬
‫דאברהם‪ ,‬איפוא מצא ה׳ פינעם מ ב ו א ר באהלות כי שתי העצמות נקראות בשם המרפק והקנה?‬
‫הלא במשנה נאמר! שנים בקנה ושנים במרפק‪ ,‬א״כ הרי כאן ארבעח‪ .‬האם והו מ ב ו א ר לפי דעתו?‬
‫ונפלאתי על החכם התורני הזה מדוע לא עיין בדברי המפרשים? בפירוש חרמב״ם למשנה זו‬
‫נאמר! והמרפק הוא הקובדי ר״ל ‪ , cubitas‬שהוא שם לחיבור של הקנה ור‪,‬זרוע‪ .‬ואם גם נאמר‬
‫שמדברי הרמב׳׳ם אין עוד ראיה ‪ ,‬יען כי בימי הבינים קראו לעצם שקורץ חיום אולנא ג״כ בשם‬
‫קוביטום‪ ,‬אבל פירושו של הרב רבינר שמשון והרא״ש לא ישאירו עוד כל ספק בדבין‪ ,‬מחו מרפק‬
‫שבמשנה‪ .‬הרא״ש מפרש מרפק ״מקום כ פ י פ ת הזרוע"‪ ,‬וחר״ש‪.‬מפרש! ״מרפק קודא בלע״ז‪ ,‬כדתנן‬
‫בערכין)דק י״ט(! ״האומר משקל ידי עלי ‪ -‬ממלא חבית מים'ומכניסה עד מרפקו)יאמר נא ה״פ איך‬
‫יכניס אדם את ידו עד עצם המרפק?(‪ ,‬ובגמרא תניא! משקל ידי ומשקל רגלי עלי— מביא חבית וממלא‬
‫מים ומכנים ביד עד האציל וברגל עד הארכובה"‪ .‬פירוש מרפק ואציל הכל אחד כדכתיב ״על כל אצילי‬
‫ידי" תרגום על כל מרפקי ידי‪ ,‬משמע ד מ ר פ ק ב י ד כנגד א ר כ ו ב ה ב ר ג ל וכו׳ וכו׳ וצא ולמד‬
‫מ מני ן סדר משנתינו"‪ ,‬עב״ל‪ .‬וכל דבריו נבונים וברורים מאד; וכן הוכיח גם כן ר״ת במנחות‬
‫ל״ז‪ ,‬תום׳ ד״ח קיבורת‪ ,‬עיין שם‪ .‬ובאמת השרשים רפק ואצל הוראתם גם בערבית‪ .‬סמיכה וחבור‪,‬‬
‫כמו שהוכיח ד״ר פירסט בקונקורדנציא שלו‪ .‬והשמות ״מרפק" ״ואציל" הונחו בעצם וראשונה על‬
‫‪) articulatio‬געלענק( בכלל‪ ,‬וביחוד על עללענבאגען‪ ,‬אפל לפעמים יבא השם אציל גם על חבור הזרוע‬
‫אל הכתק ובהוראה זו נמצא במקרא! שים בלויי‪ ,‬סחבות תחת אצילי ידיך)ירמיהו ל״ח(‪ .‬ובהוראה זו‬
‫נשתרבב )כפי שישער המנתח חירטל בספר הנ״ ‪ 6‬השם אציל ללשון רומית ‪ , axUla‬ואולי אח״כ גם‬
‫ללשון אשכנז ‪ . Achseln‬ועיין מה שכתבתי במאמרי ״תשובה כהלכה" במכ״ע ״היום" שנת ‪1887‬‬
‫גליון ‪ 183‬גם ‪. 136‬‬

‫‪274‬‬
‫ראעו התחתון על הסובב יחל לההגרם במנה הטוניה לחיי האדם‪ ,‬ויר‪ 1‬חבר‬ ‫‪.‬‬
‫בדבק על קימא אל גון‪ 5‬הסובב גם כן בענת העערים; אולם ראעו העליון הסמוך‬
‫אל הזרוע יתחיל להתגרם בענה החמיעית‪ ,‬ובעכה הארבע עערה או החטע‬
‫עערה אנחנו רואים אותו מחובר כבר בחיבור על קימא אל גו!‪ 5‬הסובב‪.‬‬
‫מכל זה נראה‪ ,‬כי צדקו חז״ל מאד בטכיכם עטצאו על ידי עליקת גון‪ 5‬אדם‬
‫בן עע או עבע עערה ענה‪ .‬בגון‪ 5‬כזה הקצוות‪ , epiphisis ,‬התחתונים על עתי‬
‫עצמות הקנה נבדלים טגוסי העצמות על ידי עמיחות דקות‪ ,‬על סחוס‪ ,‬אער בנקל‬
‫ימסו במים על ידי עליקה וי&רדו מהם‪ ,‬ועל כן יטנו בנקל עם פיסת היד‬
‫הסמוכה להם; ולפיכד מנו חכמים בפיסת היד~עלעים‪ ,‬היינו עערים ועטונה‬
‫עזכרנו למעלה ועוד עתים עהן הקצוות התחתונים על עצם המרפק והסובב‬
‫בקנה‪ .‬ר״ל‪ ,‬בחלק היד הנמעך מן פיסת היד ועד המרפק מנו עתים‪ ,‬היינו עתי‬
‫עצמות הקנה‪ .‬אולם במרפק עצמו‪ ,‬ר״ל בהפרק )עללענבאגען( עבין עצמות הקנה‬
‫ועצם הזרוע‪ ,‬אעפ״י עעם עלע עצמות פוגעות זו בזו‪ ,‬בכל זאת לא נמצא בענת‬
‫העע עערה או העבע עערה יותר מעתי עצמות קטנות‪ ,‬והן; קרן המרפק והראע‬
‫התחתון על עצם הזרוע אער יתחבר אל גוק הזרוע רק בענה העמונח עערה‬
‫לחיי האדם‪ ,‬בעת אער הקצה העליון על הסובב לא יוכל להטנות לאבר בפני‬
‫עצמו‪ ,‬יען כי כבר נתחבר אל גוק העצם עוד בענת הארבע עערה או החטע‬
‫עערה‪ ,‬ולא יפרד טמנו על ידי עליקה‪.‬‬
‫על הקורא הנבון אער יקרא את דברינו אלה בעים לבב להודות‪ ,‬כי לא‬
‫נתחלל במתת עקר אם נאמר‪ ,‬כי הרעיון אער עמנו ליסוד באורנו על המענה‬
‫קולע אל העערה ולא יחטא‪ ,‬והאות היותר נאמן על אטתתו הוא ביאור הפרק‬
‫הזה‪ .‬ובאמת די לנו לבדוק על ידי עליקה רק את פרק המרפק לבדו לחרוץ‬
‫על ידו טעפט בדיוק נכון כמה היו עני חיי ימי העלם או העלטה עטגופו נטל‬
‫הפרק הזה; ואם נראה‪ ,‬כי מצב הסחוסים גט בעאר הפרקים מתאים אל מספר‬
‫הענים עמצאנו בו‪ ,‬אז נוכח כי חז״ל לא עעו דבריהם דברי נביאות‪ ,‬כי אם יסדו‬
‫את כל דבריהם במענה זו על אדני הנסיון והבדיקה‪.‬‬

‫‪XX.‬‬
‫אחד בזרוע וארבע בכהק‪, ' .‬‬
‫עצם הזרוע תתחבר אל הגוק על ידי הכתק‪ .‬הכתק בנויה מעתי עצמות‪:‬‬
‫האחת דקה וארוכה כקנה מעוקל לארכו ומונחת כלפי הפנים‪ ,‬למטה מן הצואר‬
‫ולמעלה מן הצלעות; בראעה הפנימי תתחבר אל עצם החזה ובראעה החיצון היא‬
‫פונה אל העכם; זוהי עצם המפתח )‪ (davicuk‬או הבריח )עערעעווסקי(‪) .‬ציור ‪.(44‬‬
‫הענית גדולה ורחבה‪ ,‬בעלת תמונה מעולעת ותלויה על הצלעות כלפי‬
‫העורק‪ ,‬זוהי עצם העכם )‪ (scapxda‬או כק על יד )רע״י(^(‪ .‬עפת העכם החיצונה‬

‫‪ C‬בחולין פרק חזרוע‪ ,‬סל״ד‪ 1‬״איזהו חורוע? מן חפרס שלארכובח עד הק של יד"‪ ,‬פדטז״י! ״עצם‬
‫רחב של בחק שקורין אשפלדו״ן"‪) .‬בש״ע יור״ד הגירסא אשפלאדא(‪ .‬ר״ל ‪ , plata 0 8‬מפני שעצם זו‬
‫כלומר רחבה‪ .‬לדעהי יכול להיוה כי השם כק של יד הוא כינוי‬ ‫נקראה אצל היפוקרטם בשם‬
‫לראש עצם הזרוע המתחבר אל הכתק‪ ,‬מפני שהוא עגול וכפוק מעט כבוקי דאטמא‪ ,‬והשם כק של יד‬
‫מתאים להשם כק הירך שבמקרא‪ .‬אגב אורחא אעיר פה‪ ,‬כי לפירוט רש״י שם על דברי ר׳׳י ״שוק‬
‫‪275‬‬ ‫•‪18‬‬
‫עבה מן הפנימית ובקצה העליון נטצאת גוטא קטנה ועגולה הנקראת בסוס‬
‫עין הכתק )א״ס העברי( ובגומא זו נכנם ראט עצם הזרוע העגול ככדור‪ .‬וכמין‬
‫דיוסטרא יוצאת מעצם המכס‪ ,‬מעוברת על פני כל רחבה והולכת ומתארכת כלפי‬
‫חוץ כמין זיז המוסד על ראמ הזרוע‪ ,‬ומבליטתו נראית גם אצל אדם חי בגובה‬
‫הכתן‪ — 5‬זהו זיז הכתק )‪ ,( acromion‬ועוד זיז אחר יוצא מטפתה העליונה טל‬
‫השכם ‪ ,‬טמתעקם בחרטום טל עורב והנקרא בטביל זה בשם זיז החרטום‬
‫)‪ .(processus coracoideus‬הזיז הזה שאינו נראה על ציורנו‪ ,‬מחובר על ידי פרק‬
‫עם הראש החיצון של עצם הבריח ומעורה אליו על ידי גידים חזקים שבהם‬
‫השכם תלויה בגוק‪.‬‬
‫הנה כי כן שלש עצמות פוגעות זו בזו בפרק הכתק‪ :‬ראש עצם הזרוע‪,‬‬
‫הבריח והשכם; מדוע זה מנו חכמים ארבע בכתק?‬
‫ראש עצם הזרוע‪ ,‬אשר יחל להתגרם רק בשנה הראשונה לחיי האדם‪,‬‬
‫יתחבר אל גוק הזרוע רק בשנה העשרים לימי חייו‪ ,‬וא״כ בשנה השש או השבע‬
‫עשרה יתפרד על ידי שליקה לעצם בפני עצמה‪ .‬הבריח‪ ,‬אע״פ שהוא מתגרם‬
‫משתי נקודות‪ :‬האחת שממנה מתגרמת העצם כולה )ארבעים יום ליצירה(‪,‬‬
‫והשנית בקצה העצם המחובר על ידי סחוס אל החזה; אבל הנקודה השנית‬
‫הזאת איננה מתגלח בה אלא בשנה העשרים לחיי האדם‪ ,‬ולפיכך איננה עולה‬
‫למנין‪ .‬השכם‪ ,‬אן‪ 5‬על פי שהיא מתגרמת משבע נקודות מיוחדות‪ ,‬בהולד‬
‫האדם כבר נתגרמה השכם כלה ורק הזוית התחתונה ושני הזיזים הם עודם של‬
‫סחוס‪ .‬אולם בשעה שזיז החרטום יחל להתגרם עוד בשנה השניה לחיי האדם‪,‬‬
‫זיז הכתק וחזוית התחתונה לא יתגרמו אלא אחרי שבע עשרה שנה‪ ,‬ולפיכד על‬
‫ידי שליקה תתפרד השכם רק לשתי עצמות‪ ,‬גוק העצם וזיז החרטום‪ .‬לפי זה‬
‫הארבע שבכתק שמנו חז״ל הן ראש הזרוע‪ ,‬הבריח‪ ,‬השכם וזיז החרטום‪.‬‬

‫מך הפרק טל ארכובה עד סובך טל רגל'‪ /‬טחאדהוכח היא הנמערת עם הראט רםובף טל רגל הוא‬
‫הפרק טבין הקולית;יהעצם!‪1‬האמצעית‪ ,‬א״כ הוראת הטם סובך הוא ברכים נקניעגעלעגק[‪ .‬ולפל זה דברי*‬
‫ר״י האומר! ״טוק מן הפרק טל ארכובה עד סובך טל רגל" יהיה מטמעו מן הארכובה ולמעלה‪ ,‬אבל‬
‫בל זה איננו מתאים עם דברי התוספתא למטהה זו טטם נאמר! ״טוק מארכובה ולמטה‪ ,‬דר׳י‪ .‬והכ׳א!‬
‫מן הארכובה ולמעלה"‪ .‬וצריך עיון‪ .‬ולפיכך נראה לי יותר הפירוט טהובא בתוספות מנחות ל׳ז ד״ה‬
‫קיבורת! ״דסובך טל רגל דקאמר ר׳ יהודה היינו פרק הסמוך לרגל‪ ,‬דהיינו איסתוירא קבי״ליא ]‪[cavila‬‬
‫בלע״ז"‪ .‬ויהיה א״כ ״סובך טל רגל" טם נרדק עם קופץ התחתון אצל הבהמה‪ ,‬או עם ״קרסולים"‬
‫אצל האדם‪ ,‬ונקרא בטם סובך אולי על טם צומת הגידים הנמצאת אצל הפרק חזה‪ .‬והארכובה לפי‬
‫הפירוט הזה לא תהיה הארכובה הנמלרת עם הראט‪ ,‬ל׳א הארכובה העלרונה הנקראת אצל האדם‬
‫בטם ברך )קניעגעלענק(‪ ,‬וטיעור המטנה לפי הפירוט הזה יהיה כך! איזהו הזרוע? מן הפרק טל‬
‫ארכובה )העליונה טאצל האדם הוא המרפק( עד כק טל יד )כפירט״י וא״כ הזרוע היא רק עצם אחת‬
‫והיא העצם טקורין גם אצל האדם בטם זרוע )‪ ,(humerus‬לא טתי עצמות כדעת רט׳׳י והרמב׳ם(‬
‫וכנגדו ברגל טוק )ר׳ל עצם הקולית טחיא ג״כ מה א ר‪:‬כ ובה; ולמ עלה וטוק דבהמה לא הוי כטוק‬
‫דאדם(‪ .‬ר׳י אומר! טוק מן הפרק טל ארכובה )העליונה( עד סובך טל רגל)טהוא הארכובה הנמכרת‬
‫עם הראט וטוק הוא לפי זח מ ן ה א ר כ ו ב ה ו ל מ ט ה מפני טטוק דבחמה הוי בטוק דארם(‪ .‬וכל זה‬
‫הוא מתאים לדברי התוספתא בחולין פ׳ט! ״איזהו זרוע? נוטלו)י׳ל את עצם הזרוע( מבית הפרק )ר׳ל‬
‫פרק הכתק( וכל הפרק עמו‪ .‬טוק מארכובה ולמטה )כמו אצל האדם( דר״י‪ .‬וחכ״א! מארכובה ולמעלה‬
‫)כמו הזרוע ולא כמו אצל האדם(‪ .‬וכן מטמע ג״כ מתוספתא דמם׳ ידים לענין קדוט ידים ורגלים‪.‬‬
‫ועיין מאמרי ״תטובה כהלכה" ״היום" טנת ‪ , 1887‬גליון ‪ 133‬גם ‪. 136‬‬
‫‪276‬‬
 ‫‪XXI.‬‬
‫'‬ ‫אחד עטור צלעות ‪ . . . .‬טשח במפתח טול לב‪.‬‬ ‫י‬
‫אם נתבונן אל הציור ‪ 22a‬אשר לפנינו‪ ,‬אז נראה כי משחים עשרה חרלירר!‬
‫השדרה הנמצאות בגב האדם‪ ,‬ר״ל לעמת החזה‪ ,‬יוצאים שנים עשר זוגות של‬
‫צלעות‪ ,‬שהולכות ומתעקמרת כלפי הפנים‪ ,‬ומתקרבות אלו לאלו‪ ,‬ומתחברות‬
‫בפחוסיהן הארוכים אל עצם החזה‪ ,‬היורדת מםוק הצואר עד הבטן‪ .‬אבל לא כל‬
‫הצלעות דומות זו לזו‪ .‬הזוג הראשון‪ ,‬שמיד תחת הצואר‪ ,‬הוא הקטן מכולם‪,‬‬
‫רדומה לטבעת שחללה הוא הפתח אל בית החזה ; ושאר הצלעות רחבות וגדולות‬
‫הרבה ממנה‪ ,‬מפני שבית החזה צר מלמעלה והולד ומתרחב כלפי מטה‪ .‬הסחוסים‬
‫של שבעת הזוגות העליונים מתחברים בעצמם אל צדי עצם החזה‪ ,‬ושל שלשה‬
‫התחחונים מתחברים כל אחד אל זה שלמעלה מהם‪ .‬אולם שני הזוגות האחרונים‪,‬‬
‫ר״ל העשתי עשר והשנים עשר תלויים ועומדים באויר‪ ,‬ואינם מחוברים אל עצם‬
‫החזה כלל‪.‬‬
‫מדוע זה מנו חז״ל רק אחת עשרה צלעות מכל צד ולא שתים עשרה?‬
‫את עצם החזה‪ , stemum 08 ,‬הדומה מעט בתמונתה לחנית‪ ,‬יחלקו המנתחים‬
‫לשלשה חלקים‪ :‬החלק העליון‪ ,‬שאליו מחובר הזוג הראשון של הצלעות‪ ,‬נקרא‬
‫בשם ה״נצב״ או ״יד החנית״ )‪ ,(manubrium stemi‬החלק השני שאליו מחוברים‬
‫ששת זוגות האחרים נקרא בשם ה״גוק" או ה״להב״ )‪ (corpus‬והחלק התחתון‬
‫)ר( הדומה לחודו של חנית איננו של עצם כי אם של סחוס‪ ,‬ובמצב כזה ישאר‬
‫על פי רוב גם עד זקנה ושיבה ונקרא בשם ״תניד החזה״ או ״ראש הסיין‪pro-) "5‬‬
‫‪.( cessus xypboideuB‬‬
‫מה הוא ״מפתח של לב" שנזכר במשנה? הרמב״ם מפרש שהוא עצם החזה‪,‬‬
‫ומבאר שלפיכך נקראת העצם הזאת בשם מפתח‪ ,‬״לפי שבתנועת החזה ינשב הריאה‬
‫על הלב והנה הוא לו כמו מפתח‪ ,‬שיפתח דרך יכנס ממנו האויר ויוצא העשן"‪.‬‬
‫אבל לעניות דעתי הביאור הזה איננו מספיק‪ ,‬כי סון‪ 5‬םון‪ 5‬המפתח הזה איננו פותח‬
‫כלום‪ ,‬ומדוע נקרא החזה בשם מפתח בשעה שאין לו דמות ודמיון לכלי זה כלל?‬
‫אולי יעלה על דעת הקורא‪ ,‬שבשביל כד 'נקראת עצם החזה בשם מפתח‪ ,‬יען‬
‫כי דומה היא בתמונתה למפתח של מסגד כפי שהיה נעשה בי מי ם ה ק ד מוני ם;‬
‫אבל גם ההשערה הזאת לא תתכן‪ .‬למן היום אשר החלה העיר פומפייה שברומא‬
‫להתנער מערמת עפרה אשר היתה קבורה תחתיה כאלפים בשנה‪ .‬מצאו בתובה חופשי‬
‫קדמוניות הרבה מיני מפתחות‪ :‬מן המפתחות הגדולים אשר לדלתות הארמונות‬
‫ושערי החצרות עד המפתחות הקטנים אשר להארגזים שמצניעים בהם אבנים טובות‬
‫ומרגליות‪ ,‬והנה כולם דומים בתמונתם להמפתחות אשר לנו היום‪ :‬קנה וטבעת‬
‫בראשו ‘ (‪.‬‬
‫אבל מלבד זה לא נבין‪ ,‬מדוע ימנו חז״ל בעצם החזה ששה אברים בעת‬
‫שהמנתחים היום אינם מונים בה אלא שלשה? הן אמנם כי יצירת עצם זו היא‬
‫באמת משש טבלאות קטנות של סחוס‪ ,‬שכל אחת מתגרמת מנקודה בפני עצמה;‬
‫אבל בכל זאת אין גם יו ם אחד בחיי האדם שנוכל למצוא בה שש עצמות בב ת אחת‪.‬‬
‫‪ 0‬הובא בספרו של הלרטל הנ״ל‪. Antony Bicli, BSmische Altertiimer p. 161 ,‬‬
‫‪277‬‬
‫תולדות ההתפתחות טל עצם החזה ידרדכד לדעת‪ ,‬כי בההצב רבטתי הטבלאות‬
‫העליונות טל הלהב )הטסוטנות על הציור באותיות ה‪ ,‬ל( תתגלינה טלט כקודות‬
‫ההתגרטות עוד בטרם יולד האדם; טתי הטבלאות התחתונות טל הלהב )הטסוטנות‬
‫ה‪ ,‬ב(‪ ,‬טתחילות להתגרם רק בטנה הראטוהה לחיי האדם‪ ,‬אולם בראט הסיי‪) 51‬ר(‬
‫לא תתגלה נקודת ההתגרטות לפני טנת הטמונה עטרה‪ ,‬אבל על פי רוב לא‬
‫תתגלה אלא חרבה טנים אחרי זה‪ ,‬וכולו לא יתגרם לעולם‪ .‬נתבונן נא עתה אל זמן‬
‫הכליון טל הסחוסים המבדילים בין הטבלאות טל עצם החזה‪ .‬טתי הטבלאות‬
‫חתחתונות טל הלחב )ה‪ ,‬ב( תתאחדנה לעצם אחת עוד בטנה החמט עטרה‪ ,‬טתים‬
‫אלו תתחברנה אל זו טלמעלה מהן )טבלא ‪ 6‬בטנה העטרים וחטט לחיי האדם‪,‬‬
‫וכולן מתחברות אל הטבלא הראטונה טל הלהב )טבלא ה( בטנת הארבעים לחיי‬
‫האדם‪ ,‬ורק כטיגיע האדם לימי הזקנה יתאחד הנצב עם הלהב‪ .‬נמצא לפי זה כי‬
‫בטנה הראטונה לחיי האדם נוכל למצוא על ידי טליקה רק טלט עצמות )הנצב וטתי‬
‫הטבלאות העליונות(; מן הטנה הטניה עד הטנה החמט עטרה — חטט עצמות‬
‫)אחת בנצב וארבע בלהב(; מן הטנה החמט עטרה עד הטמונה עטרה — רק ארבע‬
‫עצמות )טתי הטבלאות התחתונות כבר נתחברו לאחת(; מן הטנה הטמונה עטרה‬
‫עד העטרים וחטט נמצא לפ ע מים עוד הפעם חטט‪ ,‬מפני טלפעמים תתגלה נקודה‬
‫חדטה טל התגרמות בסחוסו טל ראט הסייןנ ; מן הטנה העטרים וחמט עד הארבעים‬
‫נמצא בה עוד הפעם רק ארבע עצמות )טלט הטבלאות התחתונות טל הלהב נתחברו‬
‫לאחת(; ורק אחרי ארבעים טנה ימצאו■ באדם טלט עצמות בהחזה )כמו טמונים‬
‫המנתחים היום( ר״ל הנצב‪ ,‬הלהב וראט הסייק‪ ,‬טבגוק אדם זקן הן נעטות רק טתיט‬
‫על ידי כליון הסחוס המבדיל טבין הנצב והלהב‪ .‬הנה כי כן טט עצמות לא‬
‫תמצאנה בהחזה לעולם‪.‬‬
‫אבל נתורה נא ונראה מה קראו חז״ל בטם הזה‪ .‬בתוספתא חולין פ״ט נאמר‬
‫בפירוט‪ :‬״איזהו חזה? ]לענין מתנת כהנים[‪ .‬כל הרואה את הקרקע‪ ,‬למעלה עד‬
‫הצואר‪ ,‬למטה עד הכרס‪ ,‬וחוהד עמי! ב׳ צלערה אילד ואילד"‪ .‬מזה נראה טהיה‬
‫המנהג אצלם לחטוב את החזה עם הזוג הראטון טל הצלעות לדבר אחד‪ ,‬אבל את‬
‫המנהג הזה נפגוט גם טנות מאות רבות אחרי בעלי המטנה והתלמוד‪ .‬בט״ע יר׳ד‬
‫)הלכות טרפות סימן נ״ד( נאמר ! ״הבהמה יט לה כ״ב צלעות גדולות'"‪ .‬ועל זה מעיר‬
‫הט׳׳ך בטם הראב״ן! ״לבד מאותן ב׳ צלעות קטנות הנחתכות עם החזה טנקראות חזה‬
‫ולא צלעות ״^(‪.‬‬
‫הננו רואים בעליל‪ ,‬כי בטם חזה כנו חז״ל את עצם החזה עם הזוג הראטון טל‬
‫הצלעות הנבדלות מטאר צלעות הדפנות בטלטה דברים‪ :‬א( טהן קטנות מכולן‪,‬‬
‫ב( טהן מעוקלות יותר מהן ודומות טתיהן יחד לטבעת עגולה‪ ,‬ג( טאינן נוגעות בעצם‬
‫החזה בזוית נצבה כטאר הצלעות כי אם עומדות אתה כמעט בטטח אחד‪ .‬ומפני‬
‫כל זה הזוג הראטון טל הצלעות עם עצם החזה ביחד יט להן ת מונ ת ה מ פ ת ח‬
‫ממט‪ ,‬כמו טנראה זאת על הציור אטר לפנינו וכאטר נוכל לראות זאת עוד ביתר‬
‫‪ C‬למען לא ימצא פח הקורא מקום לטואול במוגגח‪ ,‬אוליי טותי חצלעות דוללו אי*גן צלעות ממטו‪,‬‬
‫כי אם שתי עצמות חבריח המחוברות אצל חארם ג״ל אל ראט חחזה— אזליר פח‪ ,‬לי אצל הלהמות‬
‫הביתיות לא יראה ולא ימצא הבריח כלל‪ ,‬ורק אצל איזד‪ .‬מחיות השדה תמצא עצם הבריח‪ ,‬אבל‬
‫היא קטנה מאד ואיננה מחוברת אל עצם החזה‪ ,‬כי אם תלויה בשרירי הכתק‪.‬‬
‫‪278‬‬
 ‫טאת על טלד טל גרק אדם‪ ,‬פודי לכר להביט בר בסקירה אחת על עצם החזה רד!מם‬
‫״טפתח טל לב״ יעלה טיד על לבכר‪.‬‬
‫אחרי כל זאת לא יפלא איפרא ערד‪ ,‬טדרע טכר חז״ל רק אחד עטר זרגרת טל‬
‫צלערת רלא טהים עטר? יען כי הזרג הראטרן כמכה עם החזה‪ .‬מצד הטני נבין ג״כ‬
‫טדרע מנר החכמים טטה במפתח טל לב? טפכי טבטכת הטט עטרה אר הטבע עטרה‬
‫עצם החזה מררכבת מארבע טבלארת‪ ,‬טעם טתי הצלערת העלירנרת הן ביחד טט‪■ .‬‬
‫הנה נא הארכתי מעט בביארר הטם ״מפתח טל ל ב‪ /‬מפני טהדבר הזה נרתן‬
‫לדעתי כביד רערז לתררת חז״ל‪ ,‬רמרכיח בעליל כי חכמי המטנה טאבר את ידיערתיהם‬
‫בנתרח ממקרר נאמן‪ ,‬רצרני לרטר מבדיקת גרק אדם‪ ,‬רלא סמכר בזה על תררת חכמי‬
‫הירנים‪ .‬כידרע בתרלדרת חכמת הרפראה היתה עצם החזה לסלע הטחלרקת במאה‬
‫הטבע עטרה לספירתם בין אביר המנתחים ררעזאלירם רבץ מתכגדיר הרבים‪ ,‬טהלכר‬
‫אחרי גלינרס הידני בעיכים עצרמרת‪ ,‬לאטר‪ ,‬כי כל אטר הררה רלימד הירני הזה‬
‫בחכמת הנתרח אין עליר להרסיק רממנר אין לגררע‪ .‬על ידי העצם הזאת הרכיח ררעזאלירם‪,‬‬
‫כי גלינדס טאב את ידיערתיר מכתרח גדפרת הקרפים רחירת הטדה‪ ,‬אבל לא מנתרח‬
‫טל גרן‪ 5‬אדם‪ ,‬רלפיכד הררה בספריר טעצם החזה לבדה פוררכבת מ טבע טבלארת‪,‬‬
‫כמר טהיא באמת אצל הקרפים‪ .‬ראם כן חז״ל טטנר טטה במפתח טל לב‪ ,‬לא תררת‬
‫הירכים היתה בפיהם כי אם תררת הנסידן רהבדיקה‪‘ .‬‬

‫‪XXTL‬‬
‫שמונה עשר הוליות בשדרה‪ ,‬שממה בצואר ‪ , . ,‬רחמטח בהקבי־ר‪.‬‬
‫עמוד הסדרה מורכב מטלטים רטתים חרלירת‪ , verterbrae ,‬דרמרח לטבערת‬
‫חררזרת זר על גב זר‪ ,‬טכרלן מצטרפרת לטפרפרת אחת אררכה‪ ,‬טבח מרצח חרט‬
‫הטדרה אר טרח הטדרה היוצא מן הגלגרלת‪ ,‬ריירלד ריררד עד סרק הגרק‪ ,‬רמרציא‬
‫מתרכר חרטי עצבים‪ ,‬טהדלכים ממכר לימין רלטמאל ומתפרדים בכל חלקי הגרק‬
‫רטטתמטים כטלרחי הובאה רהרלכה‪ ,‬ד״ל להביא את ההרגטה מעור הגרק אל המוח‪,‬‬
‫ולהוליד את התעוררות התנועה מן הטרח אל הטרירים טבגרק‪.‬‬
‫אלר דברים נמצאים בכל חוליה וחוליה! א( גרק ה חו לי ה )‪ (corpus‬הדרמה‬
‫לסדן טל עצם עגול וקצר‪ .‬ב( ק ט ת ה חו לי ה )‪ (arcus‬המחוברת אל הסדן מאחוריו‪.‬‬
‫ג( טל ט ה זיזי ם המחוברים אל הקטת‪ ,‬טבהם מעורים טרירי הבטר ההולכים לכל‬
‫ארכה טל הטדרה! זיז אחד מאחורי הקטת‪ ,‬הנקרא בטם זיז ה עוק ץ )‪processus‬‬
‫‪ (spinosus‬ו טני ם מן ה צדדי ם )‪ .( proc. trausversi‬תמונת החוליה בפרטי בנינה‬
‫תטתנה לפי מקומה בגוק האדם רעל פי זה תתחלק הטדרה בכלל לחטט מחלקות!‬
‫א( חו ליו ת ה צו אר )‪ (vertebrae colli‬טהן ת מי ד טבע במספר‪ ,‬אחד בבעלי‬
‫חיים ארוכי הצראר ואחד בבעלי חיים קצרי הצואר‪ — .‬אולם הממנה באהלות טונה‬
‫ט מונ ה ב צו אר‪ ,‬מפני טיט בצואר עוד עצם אחת כלפי הפנים תחת הלחי התחתונה‬
‫ולמעלה מפיקה טל הגרגרת; העצם הזאת טאליה מחוברת הלטון תמונת קרנים לה‬
‫ונקראת בטם עצם הלטון )‪.(0 S hyoideum‬‬
‫ב( חו ליו ת הגב )‪ (vertebrae dorsi‬טאצל האדם ורוב בעלי החיים‪ ,‬הן טתים‬
‫עטרה במספר; מן החוליות האלה יוצאות הצלעות המקיפות את בית החזה ‪) .‬ציור ‪.(22a‬‬
‫‪279‬‬
‫ג( חו ליו ת ה מ תני ם )‪ (vert, lumbales‬גדולות ועברת מאד וזיזי הצדדין‬
‫היוצאים מהן דומות לצלעות סולא נתפתחו כל צרכן‪ ,‬והנקראות אצל חכמי היצירה‬
‫במם צלעות הבטן^( מספר החוליות האלה ג״כ אינו קבוע ועומד אצל כל בעלי‬
‫החיים‪ ,‬כי אם לפי אורך גוק בעל־החי כן ירב מספרן‪ .‬אצל רוב הבהמות הביתיות‬
‫מספרן שש‪ ,‬אצל האדם מספרן על פי רוב חמש‪ ,‬ויש בני אדם שיש להם שסו חוליות‬
‫המתנים‪ ,‬אבל אז יגרע על פי רוב מספר החוליות בהמחלקה שלמטה ממנה‪.‬‬
‫ד( חו ליו ת האגן‪ ,‬שנתחברו והרתכו לעצם אחת הנקראת בשם העצה )‪os‬‬
‫‪ ((®sacrum‬והמהרדקת בין שתי עצמות החלצים‪ .‬ומפני שהרתכו כלן לחוליה אחת‪,‬‬
‫לפיכך אבדה כל אחת מהן את תמונתה הראשונה‪ .‬מספר חוליות העצה אצל האדם‬
‫הן על פי רוב חמש‪ ,‬ונכרות על ידי ארבעה זוגות של נקבים הנמצאים בין חוליה‬

‫*( זיזי הצדדים של חוליות המתנים נקדאים אצל רש׳י בשם ״צלעות קטנות של אליה" ‪ ,‬רד!ן•‬
‫הן הנקראות בשם ״בין־ הפרשות" ללשון■ שניה שמביא רש״י בשם גאון־ אחד בפירושו לדברי שמואל !‬
‫״עד היהן חוט השדרה? עד בין הפרשות" )חולין מ״ה‪ ,‬ב׳(‪ .‬את פרטי הדברים הנבבדים האלה‬
‫שיסודם בחכמת הנתוח אקוד‪ .‬לבאר בארוכה במקום אחר‪ ,‬ופח אעיר רק‪ ,‬כי פירוש הגאון שאינו‬
‫מתקבל על לב רש״י‪ ,‬וגם דעת הרופאים לא תוכל לד״יות נוחה ממנו‪ ,‬נוסד בכל זאת על יסוד נאמן‬
‫בעיקרו‪ .‬כידוע לחכמי הלתוח‪ ,‬מוח השדרה איננו מגיע עד סוק עמוד השדרה‪ ,‬ר״ל עד סוק העצה‪,‬‬
‫כי אם כלה בגובה החוליה ה ר א ש ו נ ה או ה ש נ י ה של חוליות המתנים‪ ,‬ומשם ואילך נמצאו רק‬
‫ציציות המוח‪ ,‬או חוטי הפיצול‪,‬שמתפצלים ויוצאים מצינור השדרה לכאן ולכאן‪ ,‬והם העצבים‬
‫שמתפרדים בחלק התחתון של הגוק; והנה לדעת הגאון חזה הבהמה טרפה רק אם נפסק המרה‬
‫בעצמו‪ ,‬אבל אם נפסק החוט אחר שכלה המוח לא חיישילך‪ ,‬ולפיכך אמר שמואל )שם(! ״עד אחת‬
‫טרפה‪ ,‬שלישית כשרה‪ ,‬שניה איני יודע"‪ .‬מפלי שלפעמים המוח כלה בגובה החוליד‪ .‬הראשונה של‬
‫המתנים ולפעמים בגובה החוליה השניה‪ .‬אולם מלבד שהביאור הזה אילנו מתיישב על לשון‬
‫הגמרא)עיי״ש ברש״י(‪ ,‬חנה הוא נגד דעת הרופאים ‪ ,‬מפני שפסיקת חוט השדרה למטה ממקום שפלה‬
‫המוח הוא ג'כ סכנה לחיי הבהמה ‪ ,‬ולפיכך הוא טרפה על פי הכלל ״כל שאין כמוה חיה טריפה"‪,‬‬
‫י‬ ‫ויפה עשו כל הפוסקים שד‪.‬כריעו כלשון ששמע רש׳י מרבותיו‪.‬‬
‫*( שהעצה הוא העצם שקורין קרייץ־־ביין נראה ברור מדברי התוספתא )חולין פ״ט( ! ״איזהו‬
‫אליה? חותך ויורד עד שמגיע לעצה‪ .‬נכנם לפנים מן העצה )בלומר אל חלל חבטן( עד שמגיע לפרק‬
‫)ר״ל שבין העצה והחוליה האחרונה של המחנים( חותך ונוטל את כולה"‪ .‬ובספרא נאמר )ויקרא ג׳(!‬
‫״האליה‪ ,‬יכול יקיים בה מצות אליה? )כלומר! כל שהוא( תלמוד לומר! תמימה‪ ,‬יכול יטלנה מן‬
‫השדרד‪) ?,‬כלומר בגובה חוליות המתנים( ת״ל! לעומת ד‪.‬עצה‪ ,‬יכול עם העצה? )כלומר שיחתוך את‬
‫האליה עם עצם העצה ביחד( ת׳ל יסירנה‪ ,‬יכנס לפנים מן העצה"‪ .‬ואונקלם שתרגם העצה שדרתא‬
‫לא כיון אל הברייתא שהבאתי‪ ,‬שהרי שם נאמר ״יכול מן השדרה? ת״ל לעומת העצה" א״כ היטנח‬
‫איננה השדרה ‪ .‬כמו כן לא יכוונו אל ברייתא זו דברי ר׳ נחמן בר׳ יצחק )חולין י״א( שהעצה הוא‬
‫מקום שהכליות יועצות‪ ,‬בלומר אצל החוליות הראשונות של המתנים‪ .‬אולם דברי ר״נ ב׳י שנאמרו‬
‫רק בדרך אגב ושקלא וטריא גם מלבד זר‪ .‬מופרכים מעיקרם ואין להם על מר‪ .‬שיסמכו‪ .‬כי מלבד‬
‫הפירכא שהביאה הגמרא שם נוכל להותיב עליו מברייתא דתורת כהנים‪ ,‬כי הנה ר״נ ב״י חפץ‬
‫להוכיח שהולכיןאחר הרוב ומעמידין כל בחמר‪ .‬בחזקת אינה טרפה‪ ,‬מזה שהאליה נקרבת ת מ י מ ה‬
‫ואינה נחתכת לנתחים‪ ,‬ודלמא נפסק חוט ר‪.‬שדרהז? אבל זו היתה באמת ראיה‪ ,‬לו היתה האליה‬
‫קרבה עם העצה יחד‪ ,‬אבל בתורת בחנים נאמר! ״יכול עם העצה? ת׳ל יסירנו"‪ ,‬א'כ מי מעכב להכהן‬
‫לחתוך את עצמות השדרה או גם לשברן ולבדוק את החוט אם נפסק או לא‪ ,‬ובכל זאת האליה‬
‫תשאר תמימה‪ .‬ולחנם נמשכו אחריו רש׳י שפירש לעומת העצר‪ .‬״למ׳עלה ממקום שהכליות יועצות"‬
‫והרמבמ׳ן שהעתיק ״געגען ריקגראט"; וטוב מזח העתיק את חמלה הזאת החכסהר״י מטר־חשקדים‬
‫לשפת רוסית “‪specTen‬״ וגם החכם ש״י אבראמאוויץ מכנה בספרו ״תולדות הטבע" את העצם שקוריו‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫קרייץ־־ביין בשם עצה‪.‬‬
‫‪280‬‬
 ‫לחוליה‪) ,‬ציור ‪ (24‬ואצל רוב חבהבורת הביתיות הן ארבע )עם ]עלשה זרגרת פול‬
‫כקבים(‪ ,‬אבל לפעמים רחוקות יקרה שגם אצל האדם העצה מורכב רק כוארבע‬
‫חוליות'(‪.‬‬
‫חו ליו ת הזנ ב שאצל האדם הן רק שלש במספר‪ ,‬אבל לפעמים יעלה‬ ‫ה(‬
‫מספרן עד ארבע ודומות לגרגירי עצם קמנים שאבדה להם תמונת החוליות לגמרי‪,‬‬
‫מפני שאין להן לא קשתות ולא זיזים ויתקשו על פי רוב לעצם קטנה אחת הדומה‬
‫בתמונתה לגרעין של לוז או של שקדים‪ ,‬ונקראת בשם ״עצם האליה" )‪(coccygis 08‬‬
‫או ״לוז של שדרה" )העוקץ אצל שערעשווסקי?®((; אולם אצל הנשים שלש חוליות‬
‫האליה על פי רוב אינן מצטרפות לאחתי )ציור ‪.(22a , 24‬‬
‫עצם העצה או החומש )שערעשווסקי( דומה בתמונתה לכה של סידים שקערורית‪,‬‬
‫שבולטת לחוץ כלפי אחוריו של אדם ושקועה לפנים כלפי חלל האגן ; העצה הוא עב‬
‫ורחב מלמעלה במקום חבורו אל חולית המתנים‪ ,‬דק וצר מלמטה במקום חבורו אל‬
‫עצם האליה ושפועו הולך ויורד כלפי אחור‪ ,‬נמצא ראשו של העצה בולט כשן סלע‬

‫*( גלינום מונד‪ .‬רק ארבע חיליווז בד‪.‬עצד‪ .‬אצל ד‪.‬ארם; ר‪,‬רדפאיט ר‪.‬ערבים לא ד‪.‬יר מונים בד‪ .‬אלא‬
‫שלש )הירטל בספרו חנ׳ל(; חרמב״ם מונה אצל חבר‪.‬מה שלש חוליות בחעצוז שקורא אררזך בשם‬
‫פרשיות‪ .‬וז״ל )הלכות שחיטה פ׳ט ג׳ ד׳(! ״עד היבו חוט השדרה? עד סוק פרשה שניה שלא ישאר‬
‫אחריה אלא פרשה שלישית ד ‪.‬ס מו כה ל ת ח ל ת ה א ל י ה )ר״ל ‪ ,( coccygis 0 8‬ושלש פרשיות חן‬
‫ואלו הן! שלשה ע צ מות ד ב ו ק י ן זה ב ז ה ל מ ט ה מ ח ו ל י ו ת השדרה"‪ .‬דבריו ברורים מאד עד‬
‫שאי אפשר להסתפק במובנם שהוא מדבר בעצם העצה‪ ,‬וא״כ לדינא הרמב׳ם סובר כלשון ששמע‬
‫רש׳י מרבותיו‪ ,‬אלא שהוא קורא ״פרשה" לא לחוטי הפיצול‪ ,‬כי אם להעצם בעצמה‪ ,‬וחוטי הפיצול‬
‫נקראים אצלו בין הפרשיות‪ ,‬מפני שהם יוצאים מן הנקבים שבין פרשד‪ .‬לפרשה‪ .‬וה׳ פינעס שאומר‬
‫שרעת ד‪,‬רמב'ם ד‪.‬יא כלשון ששמע רש׳י בשם הגאון שהבאתי‪ .‬למעלה בהערה )צד ‪ (280‬טעה בדבר‪,‬‬
‫כי הלא ללשון הגאון בשם פרשות נקרא הבשר המפריש בין צלע לצלע‪ ,‬ואיזה בשר יפריש בין חוליד‪.‬‬
‫לחוליה בעצם העצה? וכבר הוכיח גט בעל חלהם משנה שהרמב״ם אינו סובר כלשון הגאון‪ .‬ומד‪.‬‬
‫שאומר הרמב׳־־ם שאצל הבהמה שלש עצמות דבוקות זו בוו ולא ארבע ‪ ,‬נראה לי שנמשך בזה כדרכו‬
‫תמיר אחרי גלינוס‪ ,‬שמונה את החוליה הראשונה של העצה לחוליות השדרה וא'כ יהיה מספרן‬
‫‪..‬‬ ‫אצל האדם ארבע ואצל הבהמה שלש‪ ,‬וכאשר נראה להלן כן היא גם דעת חז׳ל‪.‬‬
‫־ *( בקהלת רבתי)פ׳ י״ב( נמצא! ״וינאץ השקד— ר׳ לוי אמר זח לוז של שדרה; ארריאנום שחיק‬
‫עצמות שאל את ר׳ יהושע בן חנניה‪ ,‬א״ל! מהיכן אדם מציץ לע״ה? א״ל! מלוז של שדרה‪ .‬א״ל‪:‬‬
‫הראיני‪ .‬מה עשה? הביא לוז אחד של שדרה‪ ,‬נחנו במים ולא נמחה‪ ,‬באור ולא נשרק‪ ,‬ברחיים ולא‬
‫נטחן‪ ,‬נתנו על הסדן והכה עליו בפטיש‪ ,‬נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל כלום"‪ .‬אין כל ספק כי‬
‫האגרה הנפלאה הזאת כולד‪ .‬איננה אלא דרך משל‪) .‬אולי רמז ר״י בהקטנה והשפלה שבעצמות אשר‬
‫לא תמחה במים ולא תשרק באש והנקראת בשם ״לוז" שהוא סמל דמות האלמות‪,‬־ כי כל עמלו של‬
‫אדרינום להאביד כל זכר לישראל לא יועיל כלום?(; אבל האגדה הזאת‪ ,‬שנעתקה על ידי אחד מן‬
‫הרופאים העברים ללשון רומי‪ ,‬נתנה ענין להמנתחים הקדמונים לענות בו‪ ,‬כי הם בתומת לבם‬
‫ד‪.‬אמינו כי הדברים הם כהויתם‪ ,‬והמנתחים ההם שהיו גט דרשנים מופלגים‪ ,‬מצאו לזה גם סמך‬
‫בכתוב! שומר כל עצמותיו א ח ת מ ה נ ה לא נ ש ב ר ה‪ .‬וכאשר נלאו למצוא עצם נפלאה כזאת‬
‫בהשדרה‪ ,‬וכאשר יראו לנפשם פן באבוד להט הלוז לא יזכו לתחיית המתים‪ ,‬החלו לחפש אותה‬
‫בשאר חלקי הגוק! זח מצא אותה בהראש וזה בהצואר‪ ,‬זה בכה וזה בכה‪ ,‬עד כי לאחרונה נמנו‬
‫וגמרו לכנות בשם ״לוז" או ״עצם ד״יהודים" )יודענ‪-‬קנאכען( את ה׳טנם כשעורה אשר על כוהן היד‬
‫והנקראת בשם עצם השומשמין ‪ .‬ורק מעטים מן המנתחים השכילו להבין‪ ,‬כי בשם זה יבנה המדרש‬
‫את עצם ד‪.‬אליד‪ .‬הדומה באמת לפרי השקד‪ .‬והמנתח חירטל בספרו ■״איבער דאם אראבישע אונד‬
‫העברעאישע אין דער אנאטאמיע" הרבה לחקור אחר השם לוז והעלה חרס בידו‪.‬‬
‫‪281‬‬
 ‫אל חיק חלל הבטן‪ .‬ויען כי חוליות המחכים ג״כ מרפערה ריררדדח כלפי הפכים‪,‬‬
‫לפיכד במקום שהעצה כוצע בחוליה האחרוכה מל המחכים כדאית בחלל הבטן זוית‬
‫חדה ובולטת‪ ,‬והבליטה הזאת היא הכקראת במם העוקץ )‪ (pomontorium‬או הכרמל‬
‫)שרעשווסקי(‪ ,‬ועל פיה כקרא גם העצה כולו בשם עוקץ‘ (‪ ,‬ולפעמים יככו חז״ל בשם‬
‫זח את שתי הצלעות של זוית העוקץ‪ ,‬ר״ל את חוליות המתכים עם עצם העצה‬
‫גם יחד*(‪.‬‬
‫לכל ארכו של העצה מלמעלה למטה עובר ציכור אחד‪ ,‬שהוא סופו של ציכור‬
‫השדרה‪ ,‬ובו מוח השדרה‪ ,‬או יותר ככון‪ ,‬ציציותיו של מוח השדרה יורדות וכלות‬
‫עד האליה‪ ,‬לרחבו של העצה אכחכו רואים עליו ארבעה קוים בולטים‪ ,‬שהם סמכי‬
‫החבור של חוליה אחת לחברתה; ועל הקוים האלה כמצאים ארבעה זוגות של כקבים‪,‬‬
‫שכל אחד מחם כקרא )לדעתי( בפי חז״ל בשם ״פי הפרשה" )‪,(foramina sacralia‬‬
‫מפכי שדיד הכקבים האלה יוצאים ארבעה זוגות של חוטי פיצול או ‪,,‬הפרשות"‬
‫)לפירוש ששמע רש״י מרבותיו‪ ,‬חולין מ״ה(״(‪ 5‬ארבעה לימין וארבעה לשמאל‪,‬‬

‫‪ 0‬״חוטין טבעוקץ אסורים" )חולין ס״ז(‪ ,‬פלרש הערוך! עוקץ הוא חנקיא בלטון חמקלא עצד!‬
‫והוא קצה השדרה )שו״ע יור׳׳ר(‪ .‬והד״ר טערעשווסקי שקורא לעצם האליה בשם עוקץ גהטל ברבר‬
‫הלכה‪ .‬בעצם האליה אינם נמצאים חוטים כלל שיהיו אסורים‪ ,‬ועור הלא בספרא נאמר! ״את החלב‬
‫אשר על הכסלים‪ ,‬לרבות את החלב אשר על העוקץ"‪ ,‬וחלב האליה כנודע מותר באכילה אעפ״י שהוא‬
‫קרב לגבי גבוה‪ .‬ומכאן אוהרה למחברים שכותבים ספרים בנתוח שידקדקו בלשונם ולא ישנו‬
‫ממטבע שטבעו חכמינו ז״ל בשימוש הלשון של חכמה זו ‪.‬‬
‫מסכת תמיד‪ ,‬פרק ד׳‪.‬‬
‫•( בחולין מ״ה נאמר! ״עד היכן חוט השדרה?)שתהא הבהמה טרפה בפסיקתו( אמר שמואל! עד‬
‫בין הפרשות"‪ .‬כלומר עד הנקבים של עצם העצה שחוטי הפיצול או הפרשיות היוצאים מהם נראים‬
‫לעין ואינם מכוסים בבשר של שרירי חמתן )לונבליש( כחוטי הפיצול היוצאים מחוליות המתנים‪.‬‬
‫והטעם שלמטה מבין הפרשות פסיקת החוט אינה עושה את הבהמה טריפה הוא לרש״י‪ ,‬מפני‬
‫שכבר תשש כהו‪,‬י והירכים מעמידות את שדרתו‪ .‬ולי נראה לבאר דברי שמואל כך‪ ,‬כי פסיקת‬
‫החוט בכלל תוכל להיות אצל בחמה חיה על ידי אחת משלש סבות הללו! א( על ידי שנפצע החוט‬
‫בסכין שנגעה בו בין ' חוליה לחולה ; ב( על ידי שבירת עצם החוליה עצמה ; ג( על ידי מתיחה‬
‫יתירה של‪.‬החוט בשעה שהבהמה כופפת את גבה יותר מדאי‪ .‬והנה לעומת העצה שחוליותיה‬
‫דבוקות זו לוו אין כל מקום לשלש הסבות הללו‪ .‬מתיחת החוט תוכל להיות רק נגד חוליות הצואר‪,‬‬
‫הגב או המתנים‪ ,‬מפני שהחוליות שם תוכלנה להתנועע ולהכפק‪ ,‬אבל בחוליות העצה המחוברות‬
‫זו לזו אין בל כפיפה כלל‪ ,‬גם לשבירה אינן עלולות מפני שהעצה מהודק היטב בין עצמות החלצים‬
‫המגינות עליו מכל נזק ותקלה‪ .‬וחנה אם נשבור עצם העצה כדי לבדוק את חוט המוח המונח‬
‫בצינורו ונראה שנפסק החוט‪ ,‬אז בודאיצאירע זח רק אחרי מות הבהמה בשעת שבירת העצם אבל‬
‫לא בחייה‪ .‬אולם בשעה שהבהמה כופפת את גבה יותר מדאי‪ ,‬חוט השדרה נמתח ונמשך כלפי‬
‫מעלה לכל ארכו‪ ,‬והחלק התחתון של החוט יוצא מצינור העצה ונכנס לעומת המתנים ויכול להיות‬
‫נפסק שם‪ ,‬כמו שהוכיח זח המנתח הירטל ע״י נסיון פשוט וגלוי לעין‪ .‬אם נכפוק בכה את השדרה‬
‫של אדם מת ונחדור באיזמל בין החוליה האחרונה של חגב ובין החוליה הראשונה של המתנים ‪ ,‬אז‬
‫לא יפגוש האיזמל את המוח כי אם את חוטי הפיצול‪ ,‬אע״פ שבשדרה ישרה המוח כלה בגובה‬
‫החוליה הראשונה או השניה של המתנים ‪ . (Handbuch der Anatomie § 350) .‬לפיכך בצדק אמר‬
‫שמואל שם עד אחת ‪ ,‬כלומר עד הפרשה הראשונה טריפה ‪ ,‬עד שלישית כשרה ‪ ,‬מפני שכל כך לא‬
‫יוכל החוט להמשף כלפי מעלה‪ .‬״שניה איני יודע"‪! ,‬כלומר לא נוכל לאמר בודאי‪ ,‬אם ימשך החוט‬
‫כלפי מעלה או לא‪ .‬ונפלאים הדברים איך כיון הרופא‪.‬הקדמון שמואל בשקול דעתו הישרה לדבר‬
‫שהירטל הוכיח זה על ידי נסיון פשוט מאד‪ .‬והחכם פינעם כתב בזה מה שכתב ‪.‬‬
‫‪282‬‬
‫אר עצם הביצים‪ .‬וכן ביאר גם הרמב״ם בפיררטור למשוכה‪ :‬״רהכקבים הם כהרי לאמה‬
‫וביצי הזכרות"‪.‬‬
‫כטוובה נא עתה אל ביאור מטוכתכו‪ .‬חז״ל מנו ממולה עטורה חוליות במדרה‬
‫)חוץ מחוליות הצואר( וחמש בנקבים‪ ,‬טוחן ביחד עטורים ומלם; והכה אם לצרן‪ 5‬את‬
‫כל החוליות למנין‪ ,‬אז ישא המספר בכללו בד בבד עם מספר חז״ל ‪ :‬טותים עמרה‬
‫חוליות בגב‪ ,‬חמש במתנים‪ ,‬חמש בעצה ואחת באליה‪ ,‬הרי כאן עשרים ושלש‪ .‬רק‬
‫זאת תכבד עלינו להבין מדוע יצרפו חז״ל את החוליה הראשונה של העצה לחוליות‬
‫השדרה ולא מכו שבע עשרה בשדרה ושש בנקבים ?‬
‫הסבה לזה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬תוכל להיות אחד משכי הטעמים האלו‪ :‬א( יען כי אצל‬
‫הבהמות הביתיות חוליות המתנים הן שש במספר‪ ,‬וחוליות העצה רק ארבע; על‬
‫כן חז״ל שבדקו על ידי שליקה‪ ,‬שעל ידה חוליות העצה כבר נתפרדו זו מזו‪ ,‬חשבו‬
‫למשפט כי גם אצל האדם החוליה הראשונה של העצה לחוליות השדרה תתחשב;‬
‫וביחוד אחרי אשר בתמונתה היא דומה במקצת לחוליות המתנים‪ ,‬מפני שגם‬
‫אצלה יש זיזין למעלה כאותן של חוליות המתנים‪ .‬ב( או כלך לדרך זו‪ ,‬כיון‬
‫שלפעמים יקרה שגם אצל האדם מספר חוליות המתנים הוא שש וחוליות העצה הוא‬
‫ארבע‪ ,‬הנה יכול להיות שכן היה גם באותו גוק שבדקו חז׳׳ל בבואם לקבוע את‬
‫מספרם ‪.‬‬
‫כן גם כבין מדוע מנו חד׳ל רק עצם אחת בהאליה ולא שלש; מפני שהשתים‬
‫האחרונות הן באמת קטנות מאד ״ואיידי דזוטרא אתמוחי מתמח" בשעת שליקה‪,‬‬
‫ורק תלמידי ר׳ ישמעאל שבדקו בשימת עין יתירה מצאו גם אותן‪ ,‬והן הן שני‬
‫הצירים שאצל חאשה לא יתחברו אל גוה העצם לעולם ויוכלו להתנועע אצלן בשעת‬
‫לידתן‪ ,‬ולפיכך אמר להם ר׳ ישמעאל‪ :‬״שמא באשה בדקתם" וכו׳? אבל באמת אינו‬
‫כן‪ ,‬כי את העצמות האלו נוכל למצוא על ידי שליקה גם אצל הגברים אם נרבה‬
‫לבדוק אותם בשימת עין יתירה ‪.‬‬

‫‪xxni.‬‬
‫תטעה בלאט עם הלחי התחתון)תוספחא אחלות פ״ב(‪.‬‬

‫בגשתנו לבאר את מספר העצמות שמנו חד׳ל בראש האדם‪ ,‬תתיצב לפנינו‬
‫שאלה אחרת מאשר היתה לפנינו עד עתה בביאור מספר העצמות שבכל אברי הגוה•‬
‫שבכל אברי הגיה מספר העצמות אצל חז״ל מרובה ממספר העצמות שמונים‬
‫המנתחים היום‪ ,‬מה שאין כן בהראש‪ ,‬שהמנתחים מונים בו עשרים ושתים וחז״ל‬
‫אינם מוכים בו אלא תשע‪ .‬הנה כי כן שאלה חדשה לפנינו‪ :‬והכא במאי פליגי?‬
‫ראה ראינו כי רבוי מספר האברים או העצמות אצל חז״ל תלוי באופן בדיקתם‪,‬‬
‫יען כי הקדמונים בדקו על ידי שליקה‪ ,‬שהיא תמסמס את הסחוסים המבדילים בין‬
‫גופי העצמות ובין ראשיהן‪ ,‬עד שתתפרד עצם אחת לשתים או לשלש‪ ,‬על כן גם מכו‬
‫חז״ל שתים או שלש עצמות במקום שהמנתחים מוכים היום רק אחת‪ ,‬אבל מדוע זה‬
‫יגרע מספר העצמות בהגלגולת אצל חז״ל ממספרן אצל המנתחים? האם טעם אחר‬
‫יש בדבר מלבד אופן הבדיקה?‬
‫‪284‬‬
 ‫פומתחברים מיד לפוני עצבים גדולים הנקראים במם ״גלדי הלמה" )‪(nervi iBcluadici‬‬
‫היורדים אל פותי הירבים‪.‬‬
‫עוד נפואר לי לדבר דברים אחדים על דבר הפומות הנרדפים פול עצם זו ברומית‬
‫ובעברית‪ .‬את הפומות ״עצח'" י״עיקץ'׳ כבר הזכרתי למעלה‪ .‬הד׳ר פוערעפוווסקי יכנה‬
‫אותה בפום ״החומפו"' על פום פוהיא מורכבת מחמפו חוליות‪ .‬אבל איד תקרא עצם זו‬
‫אצל הבהמה פואין בה אצלה אלא ארבע חוליות‘(? אצל המנתחים תקרא העצם‬
‫הזאת בשם ‪ sacrum 08‬שתרגומו ״העצם הקדושה" יען כי אצל עובדי האלילים‬
‫הקדמונים היתה עצם זו נקרבת על גבי המזבח עם האליה יחדי(‪ .‬השמות הנרדפים‬
‫של עצם זו הםז ‪ coccygis perforatus 08‬שתרגומו ז ״עצם האליה בעלת הנקבים"‬
‫‪ ani, 08 vetuia 08‬שהוראת שניהם היא ״עצם פי הטבעת" ושני השמות האחרונים‬
‫האלה היו משותפים לעצם העצה ולעצם האליה ביחד‪ .‬אצל הרופאים העברים‬
‫בימי הבינים נקראו שתי העצמות האלו ג״כ בשם כללי ״עצם פי הטבעת" על שם‬
‫החלחולת המחוברת אליהן‪ .‬והשם הזח ״‪ ,,Ezem pi hatabaat‬נשתלשל גם לבין‬
‫המנתחים של חכמי אומות העולם‪ ,‬ולפי דעת הירטל השמות ״‪ ,,ossa ani‬או‬
‫״‪ vetuia 03‬״ הם רק העתקות של השם העברי; מלבד השמות האלו תקרא עצם‬
‫האליה‪ ,‬ולפעמים גם העצה‪ ,‬בשם ״‪Uropygion‬״ ‪ ,‬כלומר עצם השתן)אריטאוס(‪ ,‬גם‬
‫״‪Orchopygion‬״ כלומר ״עצם הביצים"‪ ,‬מכל זה נראה כי המנתחים הקדמונים‬
‫חשבו את שתי העצמות האלו לאברי הנקבים‪ ,‬ר״ל לעצמות שאליהן מחוברים אברי‬
‫היציאה וההולדה״(‪ .‬ואם כן אין כל ספק שגם השם ״נקבים" הנזכר במשנה‬
‫דאהלות הוא ג״כ כינוי לעצמות העצה והאליה שאליהן מחוברים האברים הנקראים‬
‫תמיד אצל חז״ל בשם ״נקבים" והנקראות גם אצל המנתחים בשם עצמות פי הטבעת‬

‫ועוד חרי חטם חומש נזכר תרבח פעמים במקרא‪ ,‬ויסמן מקרם בגוןש אטזד מכת חחרב בו‬
‫תסבב מיתת פתאומית לתארם‪ ,‬אבל חמכח בחעצח תחזק וחקטח מאד אינח מסוכנת כללן‬
‫ועוד חלא נאמרן ״ויכחו אבנר בחנית אל חחומש וי‪1‬נא מאחריו״‪ ,‬וא"כ תחומש תוא כלפי תפנים‬
‫ואיננו חעצח שהוא מאחורי חאדם; יותר נכון לפי זח הוא חפירוש חמורגל אצל מפרשי חמקרא‪,‬‬
‫שהיא הצלע החמישית אצל חחזח שמקבילה נגר חלב‪ ,‬וחמכח בחנית תחת הצלע החמישית קורעת‬
‫את הלב והאדם מת פתאום‪ ,‬אבל גם לפירוש זה לא יתכן מה שנאמר אצל יואב ועמשה‪ :‬״ויכהו‬
‫בה אל החומש וישפוך מעיו ארצה"; כי ממכה תחת הצלע החמשית המעיים אינם נשפכים; ועל‬
‫כן טוב יותר שלא נשתמש כלל במלה זו שאין אנו יודעים את פתרונה כראוי‪ .‬ועיין ספר המילין‬
‫לבן יהודה‪.‬‬
‫*( ‪Ima spina pars, quia primum in infante nascitur; ideaque et hostia a gentUibns‬‬
‫‪ : diis snia dabatur‬החלק האחרון של השדרה‪ ,‬היוצא לראשונה מן הרחם בהולד הילד ואשר‬
‫עובדי האלילים יקריבו לאלחיחם )הירטל בספרו חנ״ל בשם איזידאריזם(‪ .‬מדברי הספרא שהבאנו‬
‫למעלה ראינו‪ ,‬כי היהודים היו נמנעים להקריב את העצם עם האליה יחד‪ ,‬ויכול להיות מפני‬
‫שהוא מדרכי האמורי‪.‬‬
‫*( וכן נמצא ברש״י )חולין מ״ח( בפירושו לדברי‪ ,‬אביי שאמר כי מי שנתמסמם מוח השדרה‬
‫שלו אינו מוליד‪ ,‬וז״ל! ״תולדות האיש מן המוח היא באה‪ ,‬שגיר חנשה של ירך וגיד הגויה כולן‬
‫מחוברים לחוט השדרה שחוא מתפצל ויוצא מתחת השדרה ונעשה גיד אצל הירכים ונכנס‬
‫לתוכו׳‪ /‬ובאמת חוטי הפיצול האחרונים שיוצאים בין עצם העצה והאליה הוא הגיר הנודע בשם‬
‫עצב הערוח שהולך אל אברי החולדה‪ ,‬ולפיכך דמו הקדמונים שאברי החולדה יוצאים מחוט‬
‫השררה ‪.‬‬
‫‪283‬‬
‫לטעם אחר איו אנו צריכים‪ ,‬יען כי חד׳ל בדקר על ידי מליקה‪ ,‬ויען כי‬
‫הטליקה לא תפריד בררב עצטרת הראט בין אחת לחברתה‪ ,‬על כן הסובר בה חז״ל‬
‫לפעמים שתים אר שלמו עצמרת לאחת‪ ,‬רעל כן יגרע מספרן אצל חז״ל‪.‬‬
‫חכה הא ראיכר שעצמרת חגרק תתחברהה זר לזר באחד משהי הארפהים הללר‪:‬‬
‫א ( ע ל י ד י פ ר ק‪ ,‬כלרמר שעצם אחת מעררה אל חברתה על ידי קררם חזק של רקמת‬
‫הגידים הדרמה לשק מפרלש שבשפתר האחת חרא מהרדק לעצם זר רבשפתר השהית אל‬
‫חברתה‪ .‬השק הזה חרא הכקרא אצל המכתחים בשם כיס הפרק ראצל חד׳ל נקרא‬
‫בשם בי ת הפרק"(‪ .‬ב( אצל אדם שלא נגמר ערד גידרלר חלקי עצם אחת מתחברים‬
‫זה לזה על י די סחרסים מ ב די לי ם שמהם תרצארת לגידרל העצם לארכה‪.‬‬
‫לא כן הרא בעצמרת הראש‪ .‬מלבד הלחי התחתרנה המתחברת בשתי ענפיה‬
‫)מימין רמשמא ‪ 6‬אל‪.‬הגלגרלת מתחת להררי האזנים על י די פ ר קי ם‪ ,‬רמלבד עצם‬
‫העררק שמאחררי הראש הפותחברת אל עצם הככפים שבתחתית הגלגרלת ראל שתי‬
‫עצמרת הצדעים )שלאפ״ביינע( על י די סחרסים מ ב די לי ם‪ ,‬כל שאר עצמרת‬
‫הראש תתחברנה זר לזר על ידי חברר שאין אנר מרצאים דרגמתר בכל הגרן‪ 5‬רהנקרא‬
‫בשם תברר של ת פי ר ה‪ ,‬שהשליקה איננה שרלטת עליר כלל‪.‬‬
‫רשלשה מיהי תפיררת הן! א( ת פי ר ת השיכים )‪ ;(satura dentata‬עצמרת‬

‫;‬
‫הגלגרלת הרחברת רהדקרת כטסין יש שתתחברכה זר לזר על ידי שיכים גדרלרת רחדרת‬
‫כשיני המגרה שיש' להן על שפתיהן רמתרך ששיני עצם זר כככסרת לתרד הפגימרת‬
‫שבין שיני בת גילח‪ ,‬העצמרת נסבכרת רנאחזרת זר בזר עד שרק בררב עמל נרכל‬
‫להפריד ארתן זר מזר‪ .‬ב( ת פי ר ת הקשקשת )‪ ,( eutura squamosa‬היינר שהעצמרת‬
‫במקרם חבררן זר לזר שפתיהן שרפערת ריררדרת רמתחדדרת זר כנגד זר‪ ,‬רחרדה של זר‬
‫חרפה על גבי חרדה של בת גילה כקשקשת זר של דגים שכל אחת מהן מקצתה חרפה‬
‫את זר שלמטה ממנה‪ .‬ג( תפירת הדבק )‪ ,( hannonia‬הירני שהעצמרת נדבקרת‬
‫רמהרדקרת זר לזר בשפתיהן בלי כל הפסק בינתיים עד שהן כרארת כעצם אחת‪.‬‬
‫שתי התפיררת האחררנרת‪ ,‬ר״ל תפירת הקשקשת רתפירת הדבק כקרארת ג״כ‬
‫אצל המנתחים בשם תפירה‪ :‬מדרמה )‪ (sutura spuria‬להבדיל מן תפירת השינים‬
‫שנקראת בשם תפירה אמיתית )‪ .(sutura vera‬השמרת הללר נשתלשלר אלינר מספרי‬
‫המנתחים הקדמרנים‪ .‬חכמי המשנה‪ ,‬ככל שאר המנתחים הקדמרכים*( עד אבן סיני‬
‫רעד בכלל‪ ,‬השבר כי רק תפירת השיכים תאחד שתי עצמרת שרכרת זר לזר‪ ,‬אבל‬
‫שתים שלש עצמרת המחרבררת יחד ע״י תפירה מדרמה היר נחשברת בעיניהם לעצם‬
‫אחת‪ ,‬רהסדקים הדקים הנראים על הגלגרלת במקרם שהעצמרת מחרבררת זר לזר על‬
‫ידי תפירת קשקשת — את הסדקים האלה השבר לשריטרת בעלמא שאינן נרקברת‬
‫ריררדרת דיד כל ערבים של כתלי הגלגרלת‪ ,‬כי אם כרארת על פניהם מלמעלה‪ ,‬רעל‬
‫כן לא האמינר כי במקרם זה כרכל על ידי תחברלרת ידרערת להפריד בין הדבקים‪.‬‬
‫רבאמת חייבים אכחנר לסלרח להמנתחים הקדמרנים רלחד׳ל את המשגה הזה‪,‬‬
‫רביחרד אם נתברכן אל אפכי הבדיקה אשר נשתמש בהם הירם כדי להפריד בין‬
‫‪ 0‬חוספתא חולין פ׳נז‪.‬‬
‫*( מלבד דיחהם הרומי הקדמון צעלזום )במאח חראשונה לספח״ב( שמדבריו חמובאים בספרו‬
‫של הירטל הנ״ל נראה כי ידע אה החפירה שבין עצם הצידעא ועצם הקדקוד‪ ,‬אעפ״י שלא קרא‬
‫‪.‬‬ ‫לה שם‪.‬‬
‫‪285‬‬
‫עצמות הגלגולת‪ .‬לתכלית זד בוררים ראם אדם צעיר לינוים טוהפיררתיר לא כחקטור‬
‫עוד כל צרכן‪ ,‬ושורין אותו ימים רבים במים כדי לרכד את תעצמרת שלא תתפוצצנה‬
‫תחת תכשיל והכלפות והמסמרים שמשתמשים בתם למלאכת זו‪ ,‬ובכלל האמר כי‬
‫תמלאכת תזאת אילהת מן תמלאכות תכקיות ותקלות כי אם דורשת ידים חרוצות‬
‫ויגיעה רבת‪ ,‬ועל כן לא התפלא איפוא על תחכמים תקדמולים שחשבו את תדבר תזת‬
‫לדבר בלתי אפשרי כלל ‪.‬‬
‫עצמות הראש תתחלקנה לשתי מחלקות! א( עצמות הגלגולת או עצמות‬
‫הקדרה שבה מולח המוח‪ .‬ב( עצמות הפכים המקיפות את חורי־ העיהים‪ ,‬חלל‬
‫החוטם וחלל הפה‪ .‬הקדרה דומה מעט לתמונת הביצה‪ ,‬שקוטרה האייד מבריח מן‬
‫המצח אל העורק וקוטרה הקצר דירלד מימין לשמאל בין הרקתים )הצדעים(;‬
‫קרקעיתו של חלל המוח היא התקרה לחלל החוטם ולחללו של בית הבליעה )בית‬
‫הבליעה הוא החלל הגדול הנמצא מאחורי וילון החיד ולפנים מחוליות המפרקת‬
‫וכמטיד למטה אל הושט ואל קנה הגרגרת ומלמעלה שלשה פתחים כפתחים אליו‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫שנים משתי הנחירים ואחד מחלל הפה(‪.‬‬
‫שמונה עצמות מצטרפות זו לזו בכתלי הגלגולת ואלו הן בשמותיהן! א( עצם‬
‫־הכלפים או החגב; ב( עצם העורק או העצם שמאחורי הראש )שערעשעווסקי(;‬
‫ג( עצם המכבר; ד( עצם המצח או הפדחת; ה(‪ ,‬ו( שתי עצמות הצדעים )רקה‬
‫במקרא‪ ,‬צידעא אכדיפי אצל חז״ל( ; ז(‪ ,‬ח( שתי עצמות הקדקוד‪' .‬‬
‫עצם הכנפים מוכחת בתחתית הקדרה )מושב המוח באבן סיני העברי(;‬
‫בתמונתה היא דומה לציפורת כרמים או חגב בעל ארבע ככפים ושתי רגלים‪ .‬גוק‬
‫החגב מוכח באמצעיתה של קרקע הקדירה וחוצץ בין חלל החוטם וחלל המוח‪.‬‬
‫מלמעלה לצד המוח נראה עליו כעין אוכק של חמור )‪ ,( sella turcica‬ומאחורי‬
‫האוכק הוא ד!רלד ושופע כלפי מטה כזנב ומתחבר על ידי שטיח של סחוס אל עצם‬
‫העורק‪ .‬שתי ככפים קטנות יוצאות מגוק החגב פרושות כלפי הפנים ומתחברות‬
‫על ידי תפירה אמיתית אל עצם המצח‪ ,‬ומצטרפות אתה לכתלי חורי העינים‪,‬‬
‫ושתי ככפים גדולות יוצאות מצידי הגוק‪ ,‬פרושות למעלה אל הרקתים ומתחברות‬
‫בראשיהן אל עצמות הקדקוד ומאחוריהן אל עצמות הצדעים על ידי תפירות של‬
‫קשקשת‪ .‬רגלי החגב יורדות למטה אל עצמות החיך והן במזוזות להפתח שבין‬
‫חלל החוטם וחללו של בית הבליעה‪ .‬ראש החגב הפוכה כלפי פכים מהודק בתוד‬
‫פגימה גדולה הנמצאת בעצם המצח בין חורי העיכים; ראש החגב הוא כלי מחזיק‬
‫את חוש הריח ובנוי כולו מלשכות של עצמות דקות מאד‪ ,‬מכסה את החוטם‬
‫מלמעלה ומכוקב ככברה בנקבים קטנים שבהם חוטי עצבי הריח יורדים מן המוח‬
‫ומתפצלים בתוך הנחירים ‪ .‬המנתחים היום יחשבו את ראש החגב לעצם בפני עצמה‬
‫הנקראת בשם עצם המכבד‪ ,‬אבל הקדמונים חשבו אותו לחלק מעצם הכנפים שהיתה‬
‫נקראת אצלם בשם כללי ״עצם הנחירים" )‪ .( narium 08‬כן חשבו גם חד׳ל‪ ,‬ולפי‬
‫שטתם היתה להם הצדקה לחשוב כזאת‪ ,‬יען כי התפירה שבין עצם הכנפים ועצם‬
‫המכבר נכרת רק עד השנה השלש עשרה לחיי האדם‪ ,‬ובגלגולת אדם בן שש או‬
‫‪,‬‬ ‫שבע עשרה שנה אין כל שריד וזכר לתפירה זו‪.‬‬
‫אל שתי הכנפים הגדולות מאחוריהן תתחברנה שתי עצמות הצדעים )‪03‬‬
‫‪ (temporale‬שבהן האזנים קבועות‪ .‬עצם הצדעה תתחלק לשלשה חלקים; החלק‬
‫‪286‬‬
‫הראמון הוא ה מג דל בעל תמונת פירמידה כוטרלשת פונה לבוטה רלפהים אל תחתית‬
‫הגלגולת ומהודק בהזוית שבין הכהפים וגון‪ 5‬החגב‪ .‬וחוד גדול נמצא על הגדעא‬
‫מבחוץ הנוקב ויורד אל הרד המגדל ומוליד את הקול מן האוזן החיצונה אל כלי‬
‫השמע הפנימיים הנמצאים בתוכו‪ .‬החלק השני הוא מה שנמצא לפני החור ונקרא‬
‫בשם ״קשקשת הצדעים''‪ ,‬ודומה בתמונתו לקשקשת של דגים גדולה מאד‪ ,‬שקערורית‬
‫מבפנים וגבנונה מבחוץ‪ .‬וזיז יוצא מן הקשקשת שנמשד והילד כלפי העינים ופוגע‬
‫בזיז היוצא מעצם הלסת ומתחבר אליו על ידי תפירת ■שינים; שני הזיזים האלה‬
‫מצטרפים יחד ״לקשת הלסתות" הנקראת אצל חז״ל בשם ״גב הזקן""(‪ .‬למטה משורש‬
‫הזיז נמצאת גומא שראש הלחי התחתונה נכנס לתוכה כעלי בתיד המכתשת ומתנועע‬
‫בה כדלת על צירה; זהו פרק הלחיים‪ .‬החלק השלישי הוא הגבנון הנמצא מאחורי‬
‫האוזן ונקרא בשם ״פ ט מ ת הצדעים" ומתחבר על ידי תפירת שינים אל עצם‬
‫העורק ‪.‬‬
‫אל השפות העליונות של שתי העצמות האלו‪ ,‬ר״ל! אל כנק החגב ואל קשקשת‬
‫הצדעים מחוברת ג״כ על ידי תפירה מדומה עצם הקדקוד )‪ ,( parietale 08‬אחת‬
‫מימין ואחת משמאל‪ .‬כל אחת מעצמות הקדקוד דומה לטבלא מרובעת שבשפתה‬
‫הפונה כלפי הפנים תתחבר על ידי תפירה אמתית אל עצם המצח‪ ,‬והתפירה הזאת‬
‫היא הנקראת בשם ״תפירת העטרה"‪ ,‬ובשפתה הפונה כלפי מעלה תתחבר אל בת‬
‫גילה ג״כ על ידי תפירת שינים ונמשכת והולכת באמצע הראש מן הקדקוד אל‬
‫העורק‪ ,‬זו היא ״תפירת החץ"‪ ,‬ובשפתה הפונה כלפי אחור תתחבר אל עצם העורק‬
‫ג״כ על ידי תפירה אמתית הנקראת בשם ״תפירת הלמדא"‪ ,‬ע׳׳ש שהיא דומה‬
‫כמין למד יונית‪ .‬שש העצמות הנזכרות‪ ,‬ר״ל עצם החגב עם שתי כנפיה הגדולות‪,‬‬
‫עצם המכבר‪ ,‬שתי עצמות הצדעים ושתי עצמות הקדקוד שכולן מחוברות זו לזו על‬
‫ידי תפירות מדומות‪ ,‬היו נחשבות בעיני הרופאים הקדמונים ובעיני חז״ל בעלי‬
‫המשנה לעצם אחת הדומה לטבעת גדולה ורחבה המפולשת טלפנים ומאחור‪.‬‬
‫חותמה של הטבעת‪ ,‬שהוא גוק החגב מונח בתחתית הגלגולת‪ ,‬ומשני צדי החותם‬
‫יוצאות שתי קשתות רחבות‪ ,‬שמתקפלות ומתנשאות כלפי מעלה אל הקדקוד‬
‫ומתחברות זו לזו על ידי תפירה אמתית הנקראת בשם תפירת החץ‪ .‬הטבעת‬
‫הזאת ראויה היא להקרא בשם החוליה הגדולה של הראש‪ .‬ובאמת לפי תולדות‬
‫התפתחותה וחוקי חכמת היצירה‪ ,‬הטבעת הזאת תתאים בבנינה אל כל אחת‬
‫מחוליות השדרה — חותם ושתי קשתות ‪.‬‬
‫הטבעת הזאת תכלל בקרבה את רוב תחתיתה של הגלגולת ואת רוב כיפתה‪,‬‬
‫אלא ששני חלונות מפולשים בה מפנים ומאחור‪ .‬החלון שמלפנים יפגר על ידי עצם‬
‫המצח )‪ (frontis 08‬הדומה לקערה‪ ,‬שקערורית מבפנים וגבנונה מבחוץ‪ ,‬ומתחברת‬
‫למטה מאחורי העינים ומן הצדדים אל כנפי החגב‪ ,‬ומלמעלה אל עצמות הקדקוד‬
‫על ידי תפירת העטרה; והחלון שמאחור יסגר על ידי עצם העורק‪, occipitis 08 ,‬‬
‫הדומה מעט בתמונתה לרחת של נחתומים שבית קבולה פונה כלפי מעלה ומתחבר‬
‫בשפתיו על ידי תפירת הלמדא אל שתי עצמות הקדקוד; וידה של הרחת כפופה‬
‫למטה אל תחתית הגלגולת ומתחברת שם על ידי ס חו ס אל גוק החגב ואל המגדלים‬

‫‪ C‬נדח כ״ג ‪.‬‬

‫‪287‬‬
 ‫בידה של הרחה נכוצא חרר גדול הכקרא בשם ״פי הקדרה‪/‬‬ ‫של עצפורה הצדעים‪.‬‬
‫השדרה ירצא ממרח הראש‪ .‬משהי צידי החור נמצאים על עצם‬ ‫רדיד החרד הזה מרח‬
‫חלקים הדרמים ממש לפרלים‪ ,‬שעליהן הגרלגרלת נסמכת על‬ ‫העררה שני גבנרנים‬
‫השדרה — הם הם הפרלים שחד׳ל קבער ארתם לסימני הגברל‬ ‫העלירנה של חרלירת‬
‫השדרה ‘ (‪.‬‬ ‫בין מרח הראש למרה‬

‫‪XXIT.‬‬
‫מכל אשד דברנר עד הנה אנחנר רראים שחז״ל מנר רק שלש עצמרת בהגלגרלת!‬
‫החרליה הגדרלה שבראש‪ ,‬עצם העררק רעצם המצח‪ .‬ירדעים אהחלר הירם שהחרליה‬
‫הגדרלה בעצמה מררכבת משש עצמרת שרהרת‪ ,‬גם יש בידנר להפריד ארתן לפעמים זר‬
‫מזר על ידי תחברלרת ידרערת; ארלם חז״ל שבדקר על ידי שליקה לא יכלר לדעת זאת‪,‬‬
‫מפני שעל ידי שליקה לרכל להפריד רק את עצם העררק מעצמרת החגב רהצדעים‪,‬‬
‫ררק העצמרת המחרבררת זר לזר על ידי תפירה אמתית הנכרת לעין חשבר חז״ל‬
‫לעצמרת בפני עצמן‪ ,‬אעפ״י שהשליקח לא תפריד ביניהן‪ .‬ארלם מלבד זה יש ערד‬
‫טעם אחר שהניע את חז״ל לחשרב את עצם העררק רעצם המצח לעצמרת בפני‬
‫עצמן‪ ,‬אע״פ שלא יתפרדר על ידי שליקה ‪.‬‬
‫אם לתברנן בראשר של ילד קטן שלא כלתה לר ערנתר‪ ,‬אז נמצא על קדקדר שני‬
‫מקרמרת רכים שבהם מרחר של תינרק ררפס‪ .‬המקרמרת האלה הקראים בשם‬
‫״מעינרת"‪ ,‬רעל ראש ילד חי נראה שם לפעמים תנרעה כתנרעת הדרפק שבעררקי הדם ‪.‬‬
‫המעין האחד )הגדרל( נמצא במקרם ששתי עצמרת הקדקרד נרגערת בעצם המצח‪,‬‬
‫רהמעין השני)הקטן( במקרם שעצמרת הקדקרד נרגערת בראש עצם העררק ‪ .‬למען יבין‬
‫הקררא תרצארת הטעינרת האלה נזכיר לר בזה אחת מן ההלכרת ששנינר לר‬
‫במשנת יצירה ‪.‬‬
‫יזכרר נא הקררא‪ ,‬כי שלדר של השפיר בראשית יצירתר הרא כרלר מרקמת‬
‫החברר הרכה‪ ,‬ררק ארבעים ירם ליצירה השלד משתנה מרקמת החברר לרקמת‬
‫הסחרס‪ ,‬שחרזר רמשתנה אח״כ על ידי נקרדרת ההתגרמרת לחרטר העצם‪ .‬בד״א?‬
‫בעצמרת כל הגרק‪ ,‬אבל כפת הגלגרלת‪ ,‬ר״ל השק היד שמרחר של השפיר מרנח בר‪,‬‬
‫איננה משתנית לסחרס כלל אלא רקמת החברר מתגרמת בה לחרמר העצם בלי כל‬
‫מדרגה אמצעית בינתים‪ .‬רהנה בכל אחת ראחת מעצמרת הגלגרלת תתגלה‬
‫באמצעיתה נקרדת ההתגרמרת‪ ,‬כארתן הנקרדרת שראינר בסחרסי השלד‪ ,‬רמהנקרדה‬
‫הזאת ההתגרמרת תתפשט לכל צד מן המרכז אל הקצררת‪ .‬רהמעינרת שהזכרנר‬
‫למעלה הם שרידי הקררם הרך שלא הספיק ערד להתגרם כל צרכר‪.‬‬
‫רהנה אם נמשש בידים ראש של קטן בן ירמר‪ ,‬אז הראה כי מן המעיינרת הרלכרת‬
‫תעלרת על פני הגלגרלת לכל ארכן של התפיררת האמתירת‪ ,‬מפני שאצל ילד כזה‬
‫שפתי העצמרת לא הספיקר ערד להתלכד רלהסתבך בשיניהן זר בזר‪ .‬רדברים כאלה‬
‫הם מעשים בכל ירם‪ ,‬רעל כן מן הנמנע שלא ידער מזה גם חז״ל בעלי המשנה‪ ,‬רעל‬
‫כן לא חשבר את כל הגלגרלת לעצם אחת‪ ,‬אעפ״י שלא תתפרד על ידי שליקה‪.‬‬

‫‪ C‬הולין־ מ״ד‪.‬‬
‫‪288‬‬
 ‫עצמרח הפהים ארבע עשרה בבוספר‪ ,‬דאלר הן !‬
‫א(‪ ,‬ב( שתי הלחיים העליונות )‪ (maadUae 00‬שהשינים העליונות תקרערה בהן‬
‫וטוהחות טשכי צידי חלל החוטם טתחת לחורי העיהים וטלבועלה לחלל הפה ;‬
‫בראשיהן הפליטיים הן טתחברות על ידי תפירה אטתית אל עצם הטצח‪ ,‬טאחוריהן‬
‫הן כסמכות אל רגלי החגב‪ ,‬ובתחתיתן הן מתחברות כל אחת אל בת גילה‬
‫ועושות רצפה לחלל החוטם ותקרה לחלל הפה‪.‬‬
‫ג(‪ ,‬ד( שתי הלסתות )‪ ,(zygomaticum 08‬עצמות העול )שערעשעווסקי(‪ ,‬בעלות‬
‫תמונה משולשת‪ ,‬מצטרפות בבנין כתלי חורי העינים לצד האזנים ומתחברות על‬
‫ידי ת פי ר ת שיכים אל הלחיים העליונות ואל עצם המצח ואל זיזי הלסתות של‬
‫'‬ ‫עצמות הצדעים‪.‬‬
‫ה(‪ ,‬ו( שתי עצמות החיך )‪ (palatinum 00‬מצטרפות בבנין תקרת הפה‬
‫מאחורה ומחוברות אל עצמות הלחיים העליונות על ידי ת פי ר ה של דבק שלא‬
‫תאריך ימים‪ ,‬מפני שעוד בשנות הילדות תתחברכה עם הלחיים לעצם אחת עד‬
‫שאין רשומה של תפירה זו נכר לעין‪.‬‬
‫ז(‪ ,‬ח( שתי עצמות החוטם )‪ (nasi 08‬קטנות מאד ומחוברות לעצמות הלחיים‬
‫בגב החוטם בין העינים‪.‬‬
‫ט(‪ ,‬י( שתי שבלולים )‪ (concha‬בתוך חלל החוטם מדובקות אל עצמות הלחיים‬
‫■‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫מבפנים‪ ,‬־‬
‫י״א(‪ ,‬י״ב( שתי עצמות הדמעות )‪ (lacrymale 08‬קטנות ודקות מאד ונמצאות‬
‫בתוך חורי העיכים מבפנים מדובקות ג״כ אל ראש הלחיים‪.‬‬
‫י״ג( עצם המחרשה או מחיצת הנחירים )‪ (vomer‬מחוברת על ידי ס חו ס אל‬
‫עצם המכבר ותלויה בתוך חלל החוטם באמצעיתו‪.‬‬
‫י״ד( הלחי התחתונה )‪ (mandibula‬הדומה לקשת עבה וגדולה שהשיכים‬
‫התחתונות תקועות בה‪ ,‬ומחוברת על ידי פרק אל עצם הצדעים‪.‬‬
‫הננו רואים‪ ,‬כי מכל העצמות הנזכרות רק הלחי התחתונה‪ ,‬עצם המחרשה‬
‫דשתי עצמות הצדעים תוכלנה על פי אופן חבורן להיות כחשבות לעצמות בפני‬
‫עצמן — כל שאר עצמות הפנים מחוברות אל הלחיים העליונות על ידי תפירה של‬
‫דבק שאין רשומה ככר‪ ,‬ואינה נפרדת על ידי שליקה‪ ,‬ולפיכך לא חשבו אותן חז״ל‬
‫לעצמות בפני עצמן ‪.‬‬
‫הרי לכו תשעה בראש‪ :‬א( החוליה הגדולה שבראש; ב( עצם העורק; ג( עצם‬
‫המצח; ד(‪ ,‬ה( שתי הלחיים העליונות; ו(‪ ,‬ז( שתי הלסתות; ח( עצם המחרשה;‬
‫ט( הלחי התחתונה‪.‬‬

‫אחרי כלותי את מלאכתי בביאור המשנה דאהלות‪ ,‬מצאתי לנכון לחזור בדרך‬
‫קצרה על תמצית הדברים היוצאים ממאמרי זה !‬
‫א( מנין ‪ ,‬העצמות בגוק האדם איננו קבוע ועומד מראשית יצירתו עד יום‬
‫מותו‪ ,‬כי אם משתנה והולך תמיד‪ ,‬לפי מספר שניו שחי על הארץ•‬
‫ב( מעט הוא מספר העצמות בשלד של קטן בן יוטו‪ ,‬מפני שרבים מאבריו‬
‫עדיין הם של סחוס גמור‪ .‬במדה שיגדל הילד מתרבה מספר אבריו על ידי נקודות‬
‫‪289‬‬ ‫‪19‬‬
‫ההגרמרת חדטרת הכותגלרת בעגמרתיר‪; . .‬ממכה החפוט־ ‪7‬שרה לערך ראילד מספר‬
‫העצמות הולך רמתמועט על ידי׳ כלירךסול‪ ,‬הסחרסים הבובדילים ביו יילקי‪.‬עצם אחח‪.‬‬
‫ג( חז״ל קבעו את מנינם לא על ׳ פי אומדבא‪ ,‬כי אם על ידי; בדיקת גרן‪ £‬אדם‬
‫מת — בדיקות כאלה‪.‬נעשו על •ידם לא פחות ממתי‪-‬פעמים; אבל• ימ דגלים לדבר‬
‫‪■, : :‬‬ ‫‪■.‬‬ ‫• ■ ‪V :‬‬ ‫שבדקו יותר משתי‪.‬פעמים‪.‬‬
‫ד( בדיקתם היתה לא על ידי שריה במים קרים> כמו■ שבודקים היום‪ ,‬כי אם‬
‫על ידי שליקה‪ ,‬כלומר על ידי בשול מרובה ברותחים שממסס את הסחוסים ומהפכם‬
‫לדבק ומפריד בין חלקי עצם אחת המחוברים זה א ה על ידי סחוס ‪, .‬‬
‫ה( ממספר העצמות שפרטו חז״ל בכל אבר ואבר• הראה ברור‪ ,‬כי בדיקותיהם‬
‫נעשו בגוק בן שש עשרה או שבע עשרה שנה‪ ,‬מפני שרק בגוק כזה מספר העצמות‬
‫שקבעו חז״ל מתאים בד בבד עם תורת‪.:‬חכמת‪ :‬הנתוח והיצירה לפי מצב החכמות‬
‫‪:,‬־ ‪ :■ , ,‬־ ‪•:,: , -,^v .‬״ ‪• ,‬‬ ‫האלה בזמן הזה‬
‫ו( ביחוס אל עצמות הראש שאינן נפרדות^ זו מזו‪ .‬על ידי שליקה‪ ..‬חז״ל־ חשבו‬
‫לעצמות בפני עצמן רק את החלקים המחוברים זה לזה על ידי תפירה אמתית‪ ,‬מפני‬
‫שהם ככל המנתחים הקדמונים לא ידעו כי העצמות המחוברות על ידי‪ .‬תפירה‬
‫מדומה תוכלנה ג״כ להפרד זו מזו‪ ,‬ולפיכך מספרם בהראש איננו מתאים עם‬
‫‪. ..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. . . . . . . . . .‬‬ ‫‪■ _.‬‬ ‫ידיעתנו היום‪.‬‬
‫אבל אנחנו לא חפצנו במאמרנו זה לעשות בנפשנו שקר ולאמר‪ ,‬כי חז״ל ידעו‬
‫כל מה‪-‬שעתיד תלמיד ותיק־ לחדש‪:‬בחכמת ■הטבע אחרי אלפים בשנה ‪ .‬כל‪ .‬מגמתנו‬
‫היתה להוכיח‪ ,‬כי בדברים הנוגעים לדין והלכה לא עשו ‪ ,‬חז״ל דבריהם דברר‬
‫נביאות‪ ,‬כי‪-‬אם יסדו אותם על אדני‪ .‬הנסיון‪.‬והבדיקה ‪ ,‬ועשו‪-‬את מלאכתם באמונה‬
‫ובדקו עד היכן שידם היתה מגעת‪ ,‬ולפיכך ‪..‬לא נתפלא; שלפעמים נגלו לפניהם‬
‫דברים שנעלמו מחכמי; היונים והרומים שבימיהם או גם דורות‪ ,‬הרבה אחריהם‪.‬‬

‫‪290‬‬
 ‫מלראים ל״רמ״ח אברים״‪.‬‬ ‫י‬
‫‪ . ,‬בעת כתבי את מאמרי ״רט״ח אברים" טצאחי ב״הטליץ" )סוכת תר‪tt‬׳‪ Y‬גלירן ‪(35‬‬
‫הערה אחת קטנה להרב הד׳׳ד י״ט ראבינארריץ‪ ,‬שבה יודיע ‪.‬כי כבר עלתה בידר‬
‫לבאר• את המשנה הידועה באהלות באופן שדעת חז״ל בטנין האברים לא תתנגד אל‬
‫תורת‪ .‬המנתחים בימינו היום‪ . .‬מהרד‪ .‬דעריו המעטים נוכחתי לשמחת‪ ,‬לבבי כי‬
‫בעיקרו של הרעיון ע״ד נקודת ההתגרטרת ■נתכוונו שנינו לדבר אחד‪ ,‬ובכל זאת לא‬
‫יכולתי להסכים אל חברי הנכבד הזה אפילו בדבר אחד מכל ד ב ריו בההערה‬
‫ההיא; אבל גם לבחון ולבקר ‪.‬את דבריו לא יכולתי עד היום הז ה‪ ,‬יען כי כאשר‬
‫יודה ד״ר ראבינאוו^ בעצמו‪ ,‬הוא כתם הערתו בשעה שלא היה בביתו ולא היו‬
‫לו ספרים לעיין בהם‪ ,‬ועל כן לא יכול לברר את דבריו במראה;מקומות‪ ,‬והסתפק‬
‫לשים לפני הקורא רק את אשר זכר בעל‪,‬פה ויבקש מאת הקוראים לעדין את‪ .‬פרטי‬
‫הדברים בספרו "‪ ,,La medecine du Talmud‬כי שם העתיק את המשנה דאהלות‬
‫ללשון צרפת‪ .‬ויען כי הספד הזה לא בא לידי בלתי אם היום‪ ,‬על כן לא היתה‬
‫לי כל צדקה לבוא בדברים עם איש‪ ,‬אשר לא יכולתי לרדת לםון& דעתו‪ ,‬א)‪ 5‬כי‬
‫•‬ ‫זאת ראיתי כי מתנגד הוא אל דעתי אני מן הקצה אל הקצה‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ואלו הם דבריו ב״המליץ"‪:‬‬
‫ידוע כי החכמים חקדמונים לא תתעסקו כלל בנתוח ‪.‬תאדם וכר‪ /‬׳בתלמוד מצאנו נרוח חאדם‬
‫במם׳ בכורות )תלמידי ר׳ ישמעאל( ובמס' נדה וכר‪ .,‬אולם זאת היחח רק לעתים רחוקות‪ ,‬אבל‬
‫לא התעסקו בנתוח כאשר יעשו בימינו כל הרופאים; בכל זאת אם לא נתחו חז״ל המתים הגדולים‬
‫התעסקו הרבה בנתוח חינוברים עד אשר חשבו בי גם דוד המלך עסק ג״כ בזה‪ ,‬והיה יושב וידיו‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫מלוכלכות בדם'ובשפיר ובשליא‪.‬‬
‫■ על זה ■ישאל השואל; וסח בכך אם בדקו ‪-‬חכמי התלמוד את השליא■ אם לא? על ז את‬
‫‪:‬אשיב‪ ,‬כי לפי דעת הרמב״ם וכל הרופאים אשר‪ .‬באו אחריו עד המאה הנוכחית לא היה ממש‬
‫בז ה‪ ,‬ועל כך לא הבינו את המשנה הנ״ל‪ .,‬אבל כשהחלו חכמי הנתוח אשר בזמננו ללכלך ידיהם‬
‫בשפיר ובשליא ■וללמוד הדמבריאולוגיה בדקו ומצאו כי מ ס פ ר ה ע צ מו ת רב יו ת ר אצל ה עו ב רי ם‬
‫מא שר אצל אנ שי ם ג דו לי ם‪ ,‬אשר אצלם הרבה עצמות מתחברות והיו לאוזת‪.‬‬
‫לפי זה נבין "דברי המשנה שלשה בקטליח‪ .‬ובאמת אצל הילדים ישנם שלשה ואצל‬
‫חגדולים יתחברו והיו לאחד‪ ,‬ולפי זה יתורצו המספרים שלשים בפיסת היד ושלשים בפיסת הרגל‪,‬‬
‫■חמשה בארכובה גם חמשה בנקביו‪ ,‬כי פירושו לא כאשר חשבו הרמב״ם וכל המפרשים ״אברי‬
‫המשגל״ כי אט זה פירושו; אחד בנקבים גדולים‪ ,‬שנים המה ה אז ני ם אשר בתוכם הנקב הנראה‪,‬‬
‫■‬ ‫ושנים המה חסחוסיט'הסובבים נקבי האק‪ ,‬בס״ח־ חמשהיוכו׳ וכר‪ ■ .‬־■ ‪.‬־‬
‫כאמר אמדתי‪; ,‬בעיקר חרעיון נתכוונו מנינו לדבר אחד‪ ,‬כי כמוני כן יחטורב‬
‫גם ד״ר ראבינארויץ את המקור לדברי העצמות אצל חז״ל מאמר יטנו המנתחים חיום‬
‫‪291‬‬ ‫*‪19‬‬
 ‫בהרלדוה הההפתחות סול טולד ד‪.‬אדם מראמויח יצירהר עד אמר יגדל ויהיה לאיטו‪.‬‬
‫אבל בפועה פולפי דעתי אני מבעו חד׳ל את בוכין עצכוות האדם על ידי בדיקת גין‪ 5‬גך‬
‫שש עשרה או שבע עשרה סוכה‪ ,‬ועל ידי טוליקה דרקא — הנה לפי דעת הד׳׳ר‬
‫ראביכאוויץ קבעו חז״ל את מנינם על ידי בדיקת )כיצד?( גוק העובר או גון‪5‬‬
‫השפיר שרוב שלדו לא הספיק עוד להתגרם כל צרכו ורוב עצמותיו תן עוד של‬
‫‪-‬‬ ‫סחוס גמור‪.‬‬
‫אבל הלא תלמידי ר׳ ישמעאל שלקו גון‪ 5‬של זוכה‪ ,‬שלכל הפחות היתה יותר‬
‫מבת שלש שנים ויום אחד‪ ,‬ובכל זאת מצאו אצלה מאתים וחמשים ושתים עצמות?‬
‫זאת ועוד אחרת ו בטתה שלפי דעתי אני יחשב הסחוס אצל חז״ל כבשר לכל‬
‫דבר‪ ,‬יען כי יחרזד בנקל בסכין ויתמסמם על ידי שליקה‪ ,‬רעל כן גם יממא הסחוס‬
‫טומאת אוהלים רק בכזית ואין לו תורת אבר לטמא במשהו ״־ הכה לפי דעת‬
‫ד״ר ראבינאוויץ יחשב הסחוס אצל חז״ל כעצם גמורה ועולה למנין האברים‪.‬‬
‫אבל אם גם נניח כי הסחוס נחשב לחז״ל כעצם ולא כבשר‪ ,‬מה שבאמת לא‬
‫יתכן הדבר הזה*(‪ ,‬הנה בשרם אופן לא נוכל לאמר כי מספר עצמות הגוק אצל‬
‫העוברים רב הוא מאשר אצל אנשים גדולים‪ ,‬וכהפוד הואז מספר ה ס חו סי ם‬
‫מלבד הראש אצל העובר הוא שוה ממש אל מ ספ ר ה ע צ מו ת אצל האדם‬
‫אחר גמר גי דו לו‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ ,‬ואם המצא ימצאו לפעמים בסחוס אחד‬
‫שתים או שלש נקודות ההתגרמות—מאין יכלו חז״ל להבחין ולדעת זאת? ולוא גם‬
‫נאמר כי חז״ל כבר ידעו לגזור את סחוס השפיר לארכו ולראות את נקודות‬
‫ההתגרמות אשר בתוכו‪ ,‬בכל זאת לא היתה להם הצדקה לחשוב כל נקודה ונקודה‬
‫לעצם בפני עצמה‪ ,‬אחרי אשר הן מחוברות זו לזו לא על ידי בשר וגידים כי‬
‫אם מוצקות יחד על ידי סחוס שהיה נחשב בעיניהם‪ ,‬לדעת הד״ר ראבינאוויץ‪ ,‬גם‬
‫■‬ ‫‪■,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪: .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כן לעצם‪.‬‬
‫אחרי אשר בא לידי ספרו של הד״ר ראכיכאוויץ ״‪^,La medecine du Talmud‬‬
‫שבו נמצאת העתקת המשנה דאהלות וביאורה בשפת צרפת‪ ,‬ראיתי כי בכל הכבוד‬
‫אשר ירחש לבבי אל חברי הנכבד בגלל עבודתו הרבה בשדה ‪ .‬חכמת ישראל —‬
‫לא אוכל להעלים עין משגגותיו בביאור משנה זו‪ .‬רעיון טוב‪ ,‬רעיון אמת התנוצץ‬
‫במוחו‪ ,‬אבל הרעיון הזה לא האיר את מחשכי השאלה‪ ,‬אשר נטפל החכם הזה‬
‫לפותרה‪ ,‬יען כי לא התבונן בו כל צרכו‪ ,‬ועל כן החטיא את המטרה• ובקראי־‬
‫את ביאורו למשנה זו בספרו הנ״ל כמעט אאמין בלבבי ‪ ,‬כי גם את הדברים‬
‫ההם כתב בשעה שלא היה■ בביתו ולא‪-‬היו לו ספרים לעיין בהם‪ ,‬כי לולא זאת‬
‫איד היה גבר חכם כמוהו יכול לכתוב שם דברים הרבה שמצד אחד אין להם‬
‫כל יסוד ושורש בתורת האימבריאולוגיה‪ ,‬ומצד שני הם סותרים דברי חז״ל?■‬
‫‪ C . .‬אעפ״י שאין ראיה לדבר והר לדבר יש‪ ,‬הי הסחוס דינו בבשר לבל דבר‪ .‬בפר^ כיצד צולי־ך‬
‫)פסחים פ״ד( נאמר לענין קרבן פסח‪ :‬״בל הנאהל בשור הגדול יאהל בגדי הרך וראשי חהנפים‬
‫והסחוסיס"‪ .‬ובגמרא מפרש שם בי הסחוסים אעפ״י שהם נאהלים בשור ךוגדול רק על ידי שליקה‪,‬‬
‫נאבלים בגדי הרך גם על ידי צליח ונמנים עליהם לאהילד‪ .‬בקרבן פסח‪ .‬ואנחנו הלא ידענו‪ ,‬בי בל■‬
‫דבר הנאכל דינו כבשר גם לענין טומאה‪ ,‬המו שנראה ממשנה מפורשת בפרק העור והרוטב )חולין‬
‫קה״ב( אלו שעורותיהן בבשרן‪ ,‬וחושס שם עור של ראש העגל הרך ועור הפרסות‪ .‬ולפי דעת רבי חנינא■‬
‫)שם קכ״ב( בכלל ־עור ׳הפרסות הוא גט עור הארכובה־ הנמהרת עם הראש מפני שהיא נחרבה על האש‬
‫■■ ■■‬ ‫■‬ ‫־ י‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫ועורה נאהליבבשר‪.‬‬
‫‪292‬‬
 ‫הההי טעתיק בזה את דבריו בספרו הכ״ל ואעיר על כל דבר ודבר בפרוטרוט ‪.‬‬
‫מאחים ראלבעים דחמטר‪ .‬אבלים חצדהים הם לאדם טלל אחד מד‪.‬ם דינד כמת טלם לעניו‬
‫מונואח‪ ,‬דאלו הן‪.‬‬
‫ועל זה יעיר בהערה שם לאטד !‬
‫המטנה מדללת פה לה! מאבלים הנראים מבחוץ‪ ,‬אטד בתמונה קטנח יטימר לפנינו את בעל‬
‫ה הי כלו ועל לן גם דינם לריך המת ללו לענין טומאה‪ ’. .‬האבלימו ה פ נ י מ י י ם )למו הבני מעיים‪,‬‬
‫הליאה‪ ,‬הלב ולו׳( יוצאים א״ל מן הכלל; יאבל גם האבלים החצוניים לה! אז יטימו לפנינו‪ ,‬לדעת‬
‫המטנה‪ ,‬את תמונת בעל ההי כלו‪ ,‬אם הם מוללבים מעצם או מ חו ם ובטל! אבל עצם או סחום‬
‫בלי ב טל‪ ,‬או בטל בלי עצם או סחוס איננו למת עצמו‪.‬‬
‫ההבדל שהניח הטחבר בין אברים חצוהיים לאברים פכיטיים אין בו כל צורד‬
‫כלל וגם אין לו על מה שיסכלרד‪ .‬אין בו כל צורד! מפני שהאברים הפנימיים גם‬
‫מבלעדי זה כלם מטמאים באוהל בכזית כשאר בשר‪ ,‬ולפיכו לא נצטרכו חכמים‬
‫לחשוב אותם‪ ,‬לא מאשר הם פנימיים‪ ,‬כי אם מאשר הם כלם גדולים א צל‪ -‬ה אד ם‬
‫משיעור הזית ; אבל לוא נמצא אצל האדם אבר פנימי קטן משיעור הזית‪ ,‬אזי לא‬
‫היה ג"כ מטמא באוהל‪ ,‬ולא משום שהוא פנימי כ״א מפני שאין בו עצם ואין אבר‬
‫בלי עצם מטמא במשהו‪ .‬אבל ההבדל הזה אין לו על מה שיסמוך‪ .‬בפרק העור‬
‫והרוטב )חולין קכ״ח( נמצאת מחלוקת התנאים על דבר ענין האבר לענין טומאת‬
‫אבר מן החי‪ .‬החכמים נסמכו על הכתוב ״וכי‪ :‬ימות לכם מן הבהמה' ודרשו!‬
‫״מה מיתה שאינה עושה חליפין אק כל שאינו עושה חליפין‪ ,‬דברי ר׳ יוסי‪ .‬ר׳ עקיבא‬
‫אומר! בהמה‪ ,‬מה בהמה גידים ועצמות אק כל גידים ועצמות‪ .‬רבי אומר! בהמה‪ ,‬מה‬
‫בהמה בשר גידין ועצמות אן‪ 5‬כל בשר גידין ועצמות* מה בין ר׳ יוסי ור׳ עקיבא?‬
‫אמר רב פפא! כוליא וניב שפתים איכא בינייהו"‪. .‬מזה אנחנו רואים כי אין כל‬
‫הבדל בין אברים חצוניים לאברים פנימיים ; •תדע לך שהרי הכוליא אעפ׳׳י שהיא אבר‬
‫פנימי‪ ,‬בכל זאת היא נחשבת לאבר לדעת ר״י מפני‪.‬שאינה עושה חליפין‪ ,‬וניב‬
‫שפתים אעפ״י שהוא אבר חיצון לא יחשוב אותה ר׳ עקיבא לאבר‪ ,‬מפני שאין‬
‫בה עצם‪.‬‬
‫נבלטך בלוח כי לפי בלטנתנר בלטפל האבלים חנחטביט כבלת עצמי חרא חרא בלטפל כל ח ע צ מו ת‬
‫טבגוןש האדם ובל הטחוטייס החצרנים טבר )הרץ בלן הטחוטיט הפניבליים כטהוטי הגלגלת‪-,‬טאינם‬
‫‪. .‬‬ ‫ערלים לבלנין(‪. . .‬‬
‫אבל מדוע זה‪ .‬תחשב הגרגרת לאבר פנימי‪ ,‬ועצם הלשון המונחת למעלה ממנה‬
‫תחשב לאבר חצוני ועולה למנין? כל אדם שיש לו עינים לראות‪.‬וידים למשש‪ ,‬אעפ״י‬
‫שלא למד את חכמת הנתוח מעודו‪ ,‬יודע שיט לו פיקה של גרגרת בצוארו‪ ,‬ואצל‬
‫אנשים כחושים היא בולטת כהר תלול לעין כל רואה—בשעה שעצם הלשון המונחת‬
‫עמוק עמוק תחת הלחי התחתונה ומכוסה בשטיח של שומן_ נודעת רק לאנשים‬
‫שלמדו את חכמת הנתוח; ובכל זאת תחשב הגרגרת לאבר פנימי ועצם הלשון‬
‫כאבר חצוני! היתכן הדבר הזה? האם לא יותר נכון לאמר‪ ,‬כי אין אבר בלי עצם‪,‬‬
‫ולפיכך עצם הלשון עולה למנין מפני שהיא עצם‪ ,‬והגרגרת איננה עולה למנין מפני‬
‫שהיא כולה של סחוס ונחשבת כבשר ?‬
‫מלבד זה צריכים אנחנר להניח כי המאמר ‪ :‬״ימ״ח אבירם הם באדם" היה אצלם בקבלד‪ .‬מן‬
‫הראטרנים‪ ,‬רכל אחר מן החכמים האחררנים באר לר אח הקבלה הזאת בפנים טרנים‪ .‬לדעת מטנתנר‬
‫טכל אחד‪-‬מרמ״ח האברים דינר כמת עצמר לענין טרמאה‪ ,‬אם כן גם רמ״ח עצמות הן באדם )רבכללן‬
‫‪293‬‬
‫גם מחוטי החוטם והיחוסי* האזהי־ם(‪ .‬אבל לרעת ר׳ יטומינאל‪),‬לכודות מ׳׳ד( מספר כל ד!אכרי*ם נצבגון?‬
‫האדם הוא דק רמ״ח‪ .‬ובכלל המספר הזה יחשבו גם האבדים שאיו בחם־עצמות כלל כמו בני*‬
‫המעיים‪ ,‬ולפיכך אמד ד׳ ישמעאל שאצל האשת נמצאים ארבעה אברים יוחד מאצל האיש‪ , .‬ולפי דת‪.‬‬
‫מספד העצמות לדעת ר׳ ישמעאל הוא פחות מדמ״ח וכו׳ ‪.‬‬
‫‪. ,‬הבין לא אוכל לאיזו מטרה נדחק‪.‬המחבר להרבות דברים ולהוכיח טינוחכיתיך‬
‫היא אליבא דתכאי ופליגי אדרבי ישמעאל? האם מפהי שר׳ ישמעאל אמר לתלמידיו‬
‫כי אצל האשה נמצאים ארבעה אברים יתירים )שתי דלתות ושהי צירים( יחשב הד״ר‬
‫ראביהאוויץ כי האברים האלה אין בהם עצמות? אבל המעיין שם בגמרא יראה‬
‫ברור‪ ,‬כי באברים שיש בהם עצם הברייתא מדברת‪ ,‬תדע לד שהרי שם הובאח גם‬
‫דעת ר׳ עקיבא שאצל האשה יש עוד אבר אחד הנקרא בשם מפתח‪ ,‬ואנחנו הלא‬
‫ידענו כי לדעת ר׳ עקיבא אין אבר בלי עצם; תדע לד עוד‪ ,‬כי כאשר חפץ אחד‬
‫האמוראים להוכיח שם על פי דרכם מן הכתוב כי יש צירים גם אצל ■הגברים‪,‬‬
‫ענה לו רבא כי אצל הגברים הצירים הם של בשר לבד ואין בהם עצם‪ ,‬א"כ הצירים‬
‫של הנשים יש בהם עצם‪ .‬והד״ר ראביהאווח עוד יאמר שם כי‪:‬‬
‫ברוד הדבר לי רעת ד׳ ישמעאל החולק על משנתנו ואומד הי מספד העצמות הוא פחות מדמ״ח‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫היא יותר קרובה אל האמת וכו׳ ‪.‬‬
‫אבל הלא גם ר׳ ישמעאל הורה לתלמידיו כי מספר האברים הם רמ״ח או רנ״ב‪,‬‬
‫ואת המספרים האלה מצאו גם תלמידיו על ידי בדיקה של גוה אדם מת‪ .‬ואם נאמר‬
‫כי המספר■ הזה יכלול בתוכו גם י את האברים הפנימיים או את האברים שאין בהם‬
‫עצמות‪ ,‬הזה יהיה קרוב אל האמת! מדוע מצאו רק רנ״ב ולא שנ״ב ולא תנ״ב?‬
‫מדוע לא אלק או אלפים? היש קצב וגבול לאברים שאין בהם עצם? כמה שקדים יש‬
‫באדם‪ ,‬כמה עורקים'וכמה ורידים גדולים וקטנים ישנם'בו באדם? ואיה המדה‬
‫אשר נמוד על פיה לאמר ‪ :‬זה ראוי להקרא בשם אבר וזה איננו ראוי לשם זה?‬
‫אשובה עתה אל העתקת משנתנו ואל ביאורו של הד״ר ראבינאוויץ‪.‬‬
‫י א ר ב עי ם ב פי ם ת ה רג ל "ובקודסל — כלומד! שבעה בקודסל‪ ,‬חמשה גלילי הפייסה‪,‬‬
‫ארבעה עשר פרקי האצבעות שבכל‪.‬אחד מהם יש שתי נקודות ההתגרמות‪ ,‬הרי עשרים ושמונה‪,‬‬
‫א״כ ‪28 + 6 + 7‬־־= ‪. 4 0‬‬
‫ההעתקה איננה עולה יפה‪ .‬במשנתנו נאמר שלשים בפיסת הרגל ועשרה‬
‫בקורסל‪ ,‬והד״ר ראבינאוויץ שונה בחדא מחתא! ארבעים בפיסת הרגל ובקורסל‪,‬‬
‫ומונה שלשים ושלשה בפיסת הרגל ושבעה בקורסל‪ .‬אבל גם בזה לא יושע הד״ר‬
‫ראבינאוויץ אחרי אשר כל פירושו הוא נגד תורת האמבריאולוגיה שהמציאו‬
‫״חכמי הנתוח במאה הנוכחית"‪ ,‬ולוא גם ישבו חכמינו הקדמונים מן הבקר עד הערב‬
‫ולכלכו את ידיהם בשפיר ושליא לא היו מוצאים בהעצמות הקטנות של פרקי‬
‫האצבעות יותר מנקודה אחת של התגרמות‪ ,‬כי הנקודה השניה תתגלה בכל אחת‬
‫‪:,‬‬ ‫מהן רק ארבע‪ ,‬חמש או שש שנים אחרי הולד האדם‪.‬‬
‫ח מ ש ה ב א ר כו ב ה‪ .‬כלומר! ‪ (1‬הפיקה )או מגן הארכובה(‪ (2 .‬הראש התחתון של הקולית‪,‬‬
‫‪ (3‬נקודת ההתגרמות של הקולית )אינני יודע מה טיבה של נקודה זו(‪ (4 .‬ראש הקנה הגדול של‬
‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫השוק‪ (5 .‬ראש הקנה הקטן של השוק‪.‬‬
‫גם זה הוא נגד תורת האמבריאלוגיה ‪ .‬אמת היא כי את הפיקה יוכל הד׳׳ר‬
‫ראבינאוויץ לחשוב לעצם אעפ״י שעד השנה השלישית היא כולה של סחוס גמור‪,‬‬
‫אבל לשטחו הלא הסחוס הוא כעצם‪ .‬גם הראש התחתון של הקולית יוכל־ להחשב‬
‫‪294‬‬
‫לעצם בפלי עצטר‪ ,‬כי בר גם תתגלה לקרדה הההגרטרה בסרן& ימי ההדירו; אבל‬
‫בראטו הקנה הגדרל תתגלה הקרדת ההתגרמרת רק אחר צאת הרלד לאריר הערלם‪,‬‬
‫רבראפו הקנה הקטן רק בסונה הדביעית לחיי האדם רא"כ לא היה לר להד״ר‬
‫ראבינארריץ כל צדקה לחטורב את טוני הראמים לעצמרת בפני עצמן‪ ,‬אם לא נאמר כי‬
‫חז׳׳ל צפר בררת הקדטו רידער טבסחרם פלרני אר פלרני פול המפיר עתידה נקרדת‬
‫ההתגרמרת להתגלרת אחרי ימים רבים ‪.‬‬
‫א ח ד בי ר ך‪ ,‬טלטזה ב ק ט ל י ת‪ ,‬ללומל עצם הכסל‪ ,‬עצם המזח ועצס ה ח י ק‪.‬‬
‫‪ .‬לפוטתר צדק הד״ר ראבינארריץ בביארר הקטלית‪ ,‬אעפ״י פואני למטתי פרטתיה‬
‫בארפן אחר ‪.‬‬
‫״ א ח ד עשר צלערת'^; אולם הצלע השתים עטזרח מאטר היא קטנח‪,‬כ‪7‬אד ואין בה חלימנים‬
‫המובהקים טל שאר הצלעות לא תחשב לצלע‪ ,‬כי אם לזיז היוצא מחולית השררה הנמצאת‬
‫■‬ ‫לעומתה ‪ .‬י‬
‫הטעם הזה איננר מתקבל על הלב‪ .‬הגע בעצמך! הנה העצמרת הקטנרת‬
‫מבראמי האצבערת מכל עצמן אינן טגיערת לגרדל גרעין פול מעררים — את העצטרת‬
‫הקטנרת ^האלה חמבר ההכמים כל אהת מהן למתי עצמרת‪ ,‬רהצלע המתים עמדה‬
‫הגדרלה מהן לא מבעתים כי אם מבעים רמבעה טרנים ראמר גם כבר התגרמה‬
‫כמעט כל צרכה‪ ,‬נגרע בכל זאת ערכה בעיני חז״ל כל כך עד כי לא טצאר לנכרן‬
‫לחמרב ארתה לעצם בפני עצמה‪ .‬רמדרע?‬
‫״שלשים בפיסת היד״; כלומר‪ :‬שמונה בשורש היד‪ ,‬המשה גלילי הפיסה‪ ,‬ארבעה עשר בפרקי‬
‫האצבעות ושלט עצמות הטומטמין‪ .‬ויפן כי פרקי האצבעות שביד ימהרו להתפתח לפני התפתחות‬
‫פרקי האצבעות שברגל‪ ,‬לפיבך לא נמנו שתי נקודות ההתגרמוח שבכל פרק ופרק‪.‬‬
‫רמה בכך אם ימהרר להתפתח ? האם ידמה הד״ר ראבינארריץ כי כבר‬
‫תתחברנה אצל הערבר מתי הנקרדרת רהיר לאחת? אבל האטבריאלרגיה תלטדנר‬
‫כי הדבר הזה היה לא יהיה לפני מנת העמרים לחיי האדם‪ .‬ארלם גם זה הרא כבד‬
‫מאד להאמין כי עלתה בידי חז״ל למצרא מלמ עצטרת המרמממין אצל הערבר‪,‬‬
‫במעה מגם אצל אנמים גדרלים הן על פי ררב קטנרת כגרגיר מל חרדל‪ .‬רמדרע לא‬
‫■‬ ‫מצאר ארתן גם באצבערת הרגל?"(‬
‫■״שנים ב מ ר פ ק "; כלומר‪ ,‬קרן המרפק וראש עצם הסובב‪ ,‬המתגרמים מנקודות בפני עצמן‪.‬‬
‫• גם הביארר הזה דעת האמבריארלרגים לא תהיה נרהה היטנר‪ .‬אצל הערבר לא‬
‫נפגרמ את הנקרדרת האלה כלל! בקרן המרפק תתגלה כקרדת ההתגדמרת דק במנה‬
‫המניה אחר צאת ‪.‬הרלד לאריר הערלם ‪ ,‬רבראמ עצם הסרבב רק במנה הרביעית‬
‫‪,‬‬ ‫לימי חייר‪.‬‬

‫אודה ולא אבוש‪ ,‬כי לבי נוקפני‪ .‬בבואי לבקד את דברי הברי בביאור פיסת היד ופיסת‬
‫הרגל‪ ,‬אחרי אשר‪ ,‬גם פירושי אני לדבר הזה דחוק קצה‪ ,‬־כאשר כבר הודיתי על זה במאמרי‬
‫רמ״ח אברים‪ .‬יבול להיות כי הנוסחא הקדמונה במשנה היתח ״עשרים וחמשה בפיסת הרגל‬
‫ושלשים וחמשה בפיסת היד"‪ ,‬וחשבו רק את גלילי חפיסות לשתי עצמות כל אחת ולא את‬
‫פיקי האצבעות‪ ,‬ותלמיד בלתי מבין בחפצו להשוות את היד להרגל שנה את הנוסחא וכתב‬
‫שלשים ושלטים‪ .‬כי חלו ידי אחרונים בנוסחת המשנה‪ ,‬נראה ג"כ מן המאמר ״ששה בכל אצבע״‬
‫שאיננו בכל הספרים וגם איננו עולה יפה‪.‬‬
‫‪295‬‬
‫״ א ר ב ע ח ב כ ח!‪ ;"r‬בלומר‪ ,‬הבריח ‪ ,‬הטוכם ‪ ,‬זלז חכחןם וזיז החרטום ‪ ,‬טולל אחד טתגרם מנקודח‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬‬ ‫‪....‬‬ ‫בפהי עצמה‪.‬‬
‫אבל אבל העובר מכי הזיזים גם יחד לא הספיקו ?נרד להתגרם‪ .‬בזיז החרטום‬
‫נקודת ההחגרמות ההראה רק במנה המכיה להיי האדם ובזיז הכתק רק אחרי המכה‬
‫■‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫המבע עמרה ‪.‬‬
‫יפה ביאר המחבר את הטספר‬
‫״שמונח עשרה חוליות בשדרה"‪ ,‬שחם י״ב חוליות הגב‪ ,‬המט במתנים ואחד בעצם העצה‪.‬‬
‫אבל מדוע ימנה העצה רק לאחת במעה מהוא מורכב מחממ‪.‬חוליות מנקודות‬
‫ההתגרמות מלהן תתגלינה עוד בראמית ימי ההריון‪ ,‬וסימני חבוריהן זו לזו לא‬
‫יכחדו גם עד זקנה ומיבה ?‬
‫״ששה במפתח של לב"; עצם החזה נקראת בשם מפתח של לב מפני שבמקום חחזח נראח דפיקת‬
‫חלב ‪ ,‬ולא במו שפירשו הרמב״ם וחברטנורא ולו׳ עצם החזה מתגרמת משש נקודות ולו׳ ‪.‬‬
‫‪,. .‬גם זה איננו נכון‪ .‬אצל העובר רק מלמ נקודות ההתגרמות בעצם החזה;‬
‫חצי העצם התחתונה הוא כולו מל סחוס כל ימי ההריון‪ ,‬ובראמ הסייק לא תתגלה‬
‫נקודת ההתגרמות טרם תעבור המנה הממונה עמרה‪ ,‬אבל ימ אמר לא תתגרם‬
‫'‬ ‫י‬ ‫לעולם גם עד זקנה ומיבה‪, , .‬‬
‫״וחמשה בנקבים"; ללומר חמש עצמות או סחוסים נמצאים מסביב לנקבי חגוק; ואלו הם! שני‬
‫סחוסים אצל נחירי חחוטם‪ ,‬שני סחוסים אצל נקבי האדנים‪ ,‬ואחד בעצם האליה‪.‬‬
‫כבר הוכחתי כי הסחוסים אינם בכלל ■עצמות‪ .‬אבל אם נניח כי הסחוס הוא‬
‫כעצם‪ ,‬א"כ לא נבין מדוע לא נמנו גם‪ ,‬הסחוסים הדקים אמר‪.‬בממורות ‪.‬העינים‬
‫)‪ ?(Cartilagines palpebrarum‬הלא גם הם אברים חצוכיים הם!‬
‫הרמב״ם מפרש‪ ,‬כי הנקבים הם בנוי לתאמה וביצי הזכרות‪ ,‬אבל אנכי לא אולל להסלים‬
‫^‬ ‫לפירוש זד‪ .‬מפני הטעמים האלה‪ (1 1‬הביצים והאמת אין להם עצמות ‪.‬‬
‫כבר בארתי במאמרי ״רמ״ח אברים"‪ ,‬כי הרמב״ם יחמוב את העצה ואת‪ ,‬עצם‬
‫האליה לעצמות אברי הממגל; מפני מהעצמות האלה היו נקראות אצל‪.,‬המנתחים‬
‫בימי הבינים במם ’״‪,Uropygion‬״ גם במם ׳'‪Orchopygion‬״‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ (2‬הביצים והאמה אין בהם חמשה אברים לי אם שלשה‪.‬‬
‫אבל כאמר הוכחתי במאמרי הנ״ל‪ ,‬בהעצה ועצם האליה ימנן חממ עצמות‪.‬‬
‫‪ (3‬האמד‪ .‬והביצים אין עליהם בשר‪ .‬וכל שאין עליו בשר‪ ,‬וגידים איננו אבר לענין טומאה‪.‬‬
‫אבל הלא הם בעצמם הם במר‪ .‬ומלבד זאת לפלא בעיהי איד מכח הד״ר‬
‫ראביכאוויץ‪ ,‬כי האברים האלה מכוסים הם בעור‪ .‬וממנה מפורמת היא בחולין!‬
‫ואילו מעורותיהן הם כבמרן! עור האדם וכד‪.‬‬
‫אקוה כי חברי הנכבד לא יתלונן עלי בגלל הערותי אלה‪ ,‬כי תורה היא וללמוד‬
‫אותה אנו צריכים‪ ,‬ואם לפי דעתי לא כון הוא■ יפה אל האמת‪ ,‬לא היתה לי כל‬
‫צדקה לחמות מזה במביל כבוד חברי‪ ,‬כי כלנו חייבים בכבוד האמת‪ ,‬ויודע אני‬
‫בחברי הנכבד ההוא‪ ,‬כי רק למענה עמל ויגע יכל ימי חייו‪ ,‬והיו גם דברי המעטים‬
‫‪.‬‬ ‫האלה כקרבן על מזבח האמת אמר אהב‪.‬‬

‫‪296‬‬
 ‫תמורבה כהלכה‪.‬‬
‫‪ .‬״בהצפירה" גליץ שנת רמ״ח במאמר ״יעיר ארזף׳ מצאתי שתי הערות ®כוהן‬
‫נגדי 'ה׳ אקסילראד בעל המאמר הנ״ל‪ .‬בראשונה ישים המבקר לנגד עיניו את‬
‫הערותי ‪ 2 , 8‬למאמרי ״רמ״ח אברים״‪).‬היום גליון ‪ 88‬ש״ז( וימצא חובה או טצוה‬
‫לנפשו להעיר את אזני ״שאמחול לעיין במס׳ מנחות תום׳ ד״ה קיבורת״‪ ,‬ומן‬
‫״הבקיאות ההיא״ אראה נפלאות ״כי כל הערותי יהלכו תמס"; ובשנית ישים לו‬
‫למטרה את דברי כי ״צומת הגידים הוא אצל הקרסולים״ אשר לפי דעתו של ה'‬
‫אקסילראד לא יתכן‪ ,‬ועל כן ייעצני שאמחול לעייך בשו״ת חתם סופר סי׳ נ׳ ומשם‬
‫אראה ״עד כמה רחוקים דברי"‪ .‬״לפענ״ד )של ה׳ א׳׳ר( היה נחוץ גם להעתיק‬
‫דברי קודש החת׳׳ס הנ׳׳ל‪ ,‬כי חוצבים להבות אש ומודיעים כי שכל אדם נתעה‬
‫לחדש חדושים וכל דברי חכמים קיימים"‪ .‬אך לא העתיק אותם מיראת האריכות‪— .‬‬
‫והנה ההערות האלה מפאת עצמן לא היו בדאות כי אשים אליהן לב‪ ,‬כאשר יראה‬
‫הקורא להלן‪ .‬אבל ה׳ אקסילראד לא הסתפק בזה שהראה את ״בקיאותו"‪ ,‬כי אם‬
‫עוד ידרש ללא שואליו ונותן את עצתו אמונה ״לסופרי זמננו לבלי למהר ולהדפיס‬
‫דברים הנוגעים לתלמוד טרם יתיישבו בזה עם אחד מגדולי בעלי התלמוד‪,‬‬
‫ולקיים בזה חכמים הזהרו בדבריכם"‪ .‬מצדי הנני לתת את עצתי גם אני לתורני‬
‫זמננו לבלי למהר להדפיס דברים הנוגעים לחכמות ולידיעות כחכמת חנתוח‬
‫וכיוצא בה בטרם יתיישבו בזה עם אחד מקטני‪ .‬הרופאים ולקיים בזה‪ :‬הבינו‬
‫ואחר תדברו!‬
‫הנני מכיר טובה לה׳ אקסילראד על אשר הזכירני את דברי התוס' דטנחות שנעלמו‬
‫ממני בשעה שכתבתי את הערותי הנ״ל‪ .‬כי לולא זאת כי אז בלתי ספק השתמשתי‬
‫בחם כראיה יתירה נגד הרב התורני ה׳ פינעס שעליו היה הדבר מוטל לזכור את‬
‫כל דברי בעלי‪,‬התוספות‪ .‬ה' אקסילראד נתן שמחה בלבי בהראותו כי כוונתי‬
‫לדעת הגדולים; אבל מדוע זה יעציבני לאמר כי כל הערותי יהלכו תמס? האומנם‬
‫הורע כחן של הערותי‪ ,‬רק מפני שדעת רבינו תם מסייעתן?‬
‫ישימו נא ה' אקסילראד וכל חבריו אל לב כי לא להראות את בקיאותי בש״ס‬
‫ונושאי כליו היתה מטרתי בביאורי למשנה דאהלות‪ ,‬גם לא לחדש חדושים על פי‬
‫דרך הפלפול היה את לבבי‪ .‬ידעתי כי לא תהיה תפארתי על הדיד הזה‪ ,‬ות״ל‬
‫כבר קדמוני בו רבים וכן שלמים‪ .‬המשנה באהלות נוגעת באחד מסעיפי חכמת‬
‫הטבע שרק מומחה לאותו דבר יוכל למצוא בו את ידיו ואת רגליו‪ ,‬ויען כי היתה‬
‫המשנה ההיא לשחוק ולקלס בעיני רבים מן המנתחים החדשים‪ ,‬על כן חשבתי לי‬
‫לחובה ולמצוה להשתמש בידיעה בית רבי בתלמוד ובידיעת בית מדרשי בחכמת‬
‫הרפואה לפרש את המשנה כפי רוח מבינתי‪ .‬ויען כי בכדי להבין את דברי‬
‫הקדמונים על■ בורים נחוץ גם לדעת את הלשון שהשתמשו בה הקדמונים‪ ,‬על כן‬
‫השתדלתי לערוך‪ .‬את כל המקומות בתלמוד שנזכר בו אבר פלוני ופלוני ולהעמידם‬
‫זה מול זה כדי לדעת את שימוש הלשון של חז״ל‪ .‬אבל באמת לא עלתה על דעתי‬
‫לרגל מלאכתי זאת לשום על לב את דברי כל מפרשי התלמוד האחרונים עם כל‬
‫המון שאלותיהם ותשובותיהם‪ .‬אנכי אינני נזקק אלא לדברי רבותינו בעלי המשנה‬
‫והתלמוד‪ ,‬ומאמין‪ .‬אני באמונה שלמה שהחכמים ההם בבואם להורות הלכה בדברים‬
‫‪297‬‬
 ‫הנרגעים בידיעת הנחדח עסקו במלאכה זר ■ךי• צרכם‪ ,‬רבהטיפס לקח לחלמידיהם‬
‫לא הסתפקו בהשמעת אזנים לבד‪ ,‬כי אם גם במראה עינים‪ . .‬רכאשר חפץ למשל‬
‫רב דימי ברי יצחק ללמוד מרבי יהודה היכן הוא המקום הנקרא ״בין הפרשות"‪,‬‬
‫א״ל רבו‪ :‬״זיל אייתי לי גדי ואחרי לד״■ )חולין ט״ה(‪ /‬כזאת עשו גם מפרשי‬
‫התלמוד הקדמירלייט כרש״י‪',‬רמב״ם ובזנלי התוספות בכלל‪ ,‬כי למען’ הבין את דברי‬
‫חז״ל הלכו בדרד שהלכו חז׳׳ל' ולמדו את חכמת הנתוח כפי מצב הידיעה הזאת‬
‫בימיהם; אבל מה לי ולהרבהים האחרונים ששאבו את ידיעותיהם בהתוח מן’ הפלפול‬
‫והשקלא וטריא? האנשים‪.‬האלה לאו בעלי דברים דידי הם‪ ,‬ואינני נזקק להם כלל‪,‬‬
‫ובכל הכבוד הגדול אשר ירחש ‪ .‬לבבי לידיעתם הרבה ולשכלם החד בדברים‬
‫התלויים בסברא כהלכות עגונות ודיני ממונות‪ ,‬לא אוכל לשום‪.‬דבריהם לי לקו‬
‫בדברים הנלמדים מן ההשקפד! והנסיון שאינם עוסקים בהם בכלל‪■ .‬‬
‫אבל מדוע זה יהלכו כל הערותי תמס? בהערה ־ ‪ 2‬יצאתי לחלוק על החכם‬
‫הנכבד ה׳ פינעם שאמר כי המרפק שבמשנה דאהלות הוא אחת משתי העצמות ־‬
‫שבקנה‪ ,‬הנקראת בשם ״אולנא"‪. ,‬והוכחתי לו‪ ,‬כי גם הרמב״ם‪ ,‬הר״ש והרא״ש‬
‫סוברים‪ ,‬כי המרפק איננו שם לעצם כי אם לפרק שבין הקנה והזרוע‪ ,‬מה שנקרא‬
‫אצל המפרשים בשמי ״קודא" ובל׳׳א בשם ״עללענבאגען געלענק"‪ .‬והנה בתוס׳‬
‫דמנחות משתדל רבינו תם להוכיח בצדק‪ ,‬כי הזרוע )לענין תפילין( היא העצם‬
‫הסמוכה לבתק‪ ,‬ומביא ראיה ממשנה דאהלות ומענין לענין יבוא להוכיח וג״כ‬
‫בצדק כי המרפק'הוא הקודא‪ ,‬כמו שפרשתי גם אני‪ .‬וא״כ דברי התוספות אינם‬
‫סותרים את דברי אני כלל‪ .‬אולם ר״ת ישתדל שם להוכיח שגם השם ״אציל" הוא‬
‫בכל מקום שם נרד־ק למרפק‪ ,‬ולא כמו שפירש הקונטרס )לא ידעתי היכן?( שהאציל‬
‫מורה לפעמים על ‪:‬הפרק שבין הזרוע והכתק )אכסעלן בל״א(‪ .‬כדברי הקונטרס‬
‫היתה דעתי גם אני בהערה הנ״ל‪ ,‬והבאתי'על זה ראיה מן הפסוק בירמיהו ל״ח‪:‬‬
‫״שים‪.‬נא בלואי הסחבות וכו׳ תחת אצילות ידיך מתחת לחבלים״‪ .‬ועל זה יעיר‬
‫ה׳ אקסילראד כי מדברי התוס׳ הנ״ל נראה‪ ,‬כי גם בזה לא קלעתי למטרת האמת‪.‬‬
‫הנני מרהיב בנפשי עז לאמר‪ ,‬כי'גם היום אחרי רואי את התוספות■ הנ״ל‪ ,‬אינני‪.‬‬
‫חוזר מדברי‪ ,‬ופירושו של ר״ת ״שידמיהו הנביא היה אוחז את החבלים בידר‬
‫ומשים תחת הקודא בלויי הסחבות שלא יזיקו לו" הוא דבר שקשה להולמו‪ ,‬אם‬
‫לא נאמר כי היה ירמיהו הנביא בקי בחילוץ העצמות‪ ,‬ובשעה שהוציאוהו מן‬
‫הבור מצא לנכון לו להראות בלי כל צרך את חריצות ידיו ואת כח שריריו‪ ,‬בשעה‬
‫שהיה יכל לעשות כמו שמפרש הקונטרס וכמו •שנוהגים לעשות כל האנשים אשר‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫יושיטו להם חבלי להוציאם מן‪ :‬הבור‪.‬‬
‫ביחוס לפירושי החדש על המשנה בחולין‪ .‬פ״י‪ :‬״איזהו הזרוע? מן הפרק של‬
‫ארכובדן עד כה מל יד וכו״׳‪ :,‬עשה ה׳ אקסילראד דבר שלא כהוגן‪ .‬אנכי הקשיתי‬
‫על פירוש רש״י מן התוספתא דחולין‪:‬פרק הזרוע ולקושיתי זאת אין כל זכד בדברי‬
‫התום׳‪ .‬וכאשר יאמר ה' אקסילראד שפירושי נמצא מפורש יוצא מרבותינו הראשונים‬
‫וכי כן הוא ג״כ דעת התוספתא‪ ,‬יתן מקום להקורא לחשוב שזו היא התוספתא‬
‫שהבאתי אנכי‪ ,‬מה שאין כן באמת‪ ,‬כי דברי התוספות שם קאים דק על תוספתא‬
‫דמם׳‪:‬ידים‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ובכלל אומד כי נחה דעתי‪.‬מאד שכוונתי לדברי היש מפרשים‬
‫שבהתוס׳‪ ,‬מפני שקשה היה לי‪ :‬מאד לנטות מפירוש רש״י ז״ל‪ ,‬שגם הרמב״ם סובה‬
‫‪298‬‬
‫כמותו‪ ,‬כדבר מיפו כ״ט גדולה לדיכא‪ ,‬כי לרטו״י ורמב״ם הזרוע ‪:‬והמרק הם לענין‬
‫מתנת כהונה טובי אברים מעורים זה בזה‪ ,‬ולדברי התום׳ רק אבר אחד‪ .‬ומטזם‬
‫הכי אמר רבנו תם מם‪ :‬״מאין ראיה טזדרע דאדם‪ :‬לזרוע דבהמה כמו מאין ראיה‬
‫ממוק דאדם למרק דבהמה׳‪ /‬כלומר אצל האדם הזרוע הוא אבר אחד‪ ,‬היינו העצם‬
‫הסמוכה לכתק והמוק הוא ג"כ אבר‪ ,‬היינו העצם מבין הברכים לבין הקרסולים‪,‬‬
‫במעה מאצל הבהמה )לענין מתנות כהונה ורק לענין זה( זה וזה מני אברים הם‬
‫)לפי׳ רמ״י(‪ .‬כאמר נראה להלן המתממ הרב בעל חתם סופר בדברי ר״ת האלו‪,‬‬
‫כדי לצאת מן המבוכה הגדולה מנפל בה בימי נערותו‪ .‬אבל כבוד תורתו במקומו‬
‫מונח‪ ,‬והוא לא ירד לסוק דעת התום' כראוי‪.‬‬
‫בהערה ‪ 3‬אמרתי אגב אורחא‪,, :‬מהמם סובד מל רגל הרדק עם המם צומת‬
‫הגידים מהוא אצל הקרסולים"^(‪ .‬הדברים האלה נאמרו ונמנו הרבה פעמים‬
‫במאמרי ^‪,‬רמ״ח אברים״‪ ,‬ומם בארתי בפרוטרוט באיזה מקום נמצאו צומת הגידים‬
‫והקרסולים על רגל אדם ובאיזה מקום הם נמצאים על רגל הבהמות והעופות‪.‬‬
‫אולם ה' אקסילראד כנראה לא קרא את מאמרי ההוא‪ ,‬או קרא ולא מם את לבר‬
‫להבין את הדברים הפמוטים ההם‪ ,‬ופתאום ראה את המציאה ונפל עליה‪ ,‬ולמען‬
‫לא יכמל בנפילתו המכיל להמען על עמוד חזק‪ ,‬על הגאון בעל החתם סופר ז״ל‪.‬‬
‫ימחול לי‪ ,‬יאמר ה׳ אקסילראד‪ ,‬לעיין דברי קדט וכו׳ החוצבים להבות אמ״‪.‬‬
‫מחלתי ועיינתי‪ ,‬והנה לא להבה ולא אור כי אם ‪II. . .‬‬
‫ה׳ אקסילראד לא הבין לא את דברי אני ולא את דברי החתם סופר‪ .‬הגאון‬
‫בעל החתם סופר לא ירד לסוק דעת הר״ת והטור יור״ד‪ ,‬וכל זה למה? האם‬
‫אעיז לאמר‪ ,‬כי בעל החתם סופר‪ ,‬אחד מגאוני התלמוד המפורסמים בדורנו‪ ,‬לא‬
‫היה בעל מכל חד והגיון ימר? י זאת לא אומר; אבל‪ ,‬אדוני התורנים‪ ,‬יט דברים‬
‫בתלמוד סאיכם הלמדים ‪.‬מן העיון והסברא לבד‪ ,‬כי אם דורסים‪ .‬להבנתם לכה״פ‬
‫ידיעה מרעמת בחכמת הנתוח ומבלעדיה גם איט מלבו רחב‪ .‬כפתחו מל אולם לא‬
‫יוכל לרדת לסוקידעתם סל חז״ל‪ .‬האם מטתם אדוני את לבכם לדבר הזה?‬
‫האנסים הטובים ההם יודעים היטב באיזה מקום נמצאת למטל צומת הגידים‪,‬‬
‫רצוני לומר‪ ,‬הם יודעים היטב באיזה מסכת‪ ,‬על איזה דן‪ 5‬ובאיזה טורה נמצאת‬
‫ה״מלה״ הזאת‪ .‬אבל על הרוב לא ידעו ולא ימיטו את לבם לדעת‪ .‬באיזה מקום‬
‫נמצאת צומת הגידים על רגל בהמה חיה או טחוטה‪ .‬ועל כן ירבו לפעמים‬
‫להתפלפל‪ ,‬יטחנו הרים זה בזה‪ ,‬יצללו במים אדירים‪ ,‬ויעלו וגו׳‪.‬בידם‪.‬‬
‫אדוני‪ ,‬עד מאתם מתפלפלים ומביאים ראיות מקצות ים התלמוד מאבר פלוני‬
‫נמצא במקום פלוני — לכו נא איפוא לבית המטבחים‪ ,‬בקמו את אחד הטבחים‬
‫כי יניח לפניכם רגל בהמה לנתחה‪ ,‬מאלו את פי אחד הרופאים‪ ,‬כי ילמדכם לדעת‬
‫איזה מקום ברגל הבהמה נקרא אצל האדם ‪ .‬במם ‪,,‬טוק״‪ ,‬איזה מקום נקרא אצל‬
‫האדם במם ירך‪ ,‬ואיזה מקום נקרא קרסול‪ .‬עטו זאת איפרא — ועיניכם תפקחנה‬
‫לראות נפלאות בתורת הז״ל מיסדו את כל דבריהם יעל אדני הנסיון והבדיקה עד‬
‫היכן מידם היתה מגעת‪ ,‬ואז רק אז תבינו את אמר תדברו‪.‬‬
‫ולך הוא גם דעת היש מפרשים שהביא התוספות במנהרת! הייני פרק הסמדף לרגל דהיינו‬
‫אטתורא‪ ,‬קבילא בלע״ז‪ .‬ולבר הולחתי במקום אחר‪ ,‬לי הקבילא ‪ Cavila‬הוא הוא חערקים הנזלר‬
‫בפוסקים צומת הגידים‪ ,‬והוא הוא חע!נם שקורין חיום אסתראגאלום המהודקת בין שני הקרסולים‪.‬‬
‫‪299‬‬
 ‫לרגל טלאכהר בביאור רט״ח אברים‪ ,‬קרה לי הרבה פעכויס לעיין בדברי‬
‫המפרשים האחרונים; בשרי סמר מפחד לראות אנשים בעלי שכל חד ויסור יסכסכר‬
‫אבר באבר‪ ,‬יסיעו עצמות ממקומן ויסגרו בשר תחתיהן‪ ,‬יבלבלו הכל בגון‪ 5‬הבהמה‬
‫ויעשו בה כאדם העושה בתרך שלו‪ .‬נפשי דאבה בקרבי על כבוד תורתנו כי גלה‬
‫אבל מעולם לא עלה על לבי לכתוב השגות על רב פלוני‬ ‫ממנה באשמת הפלפול‬
‫או על גאון פלוני‪ .‬והנה זה בא ה׳ אקסילראד ויכריחני לצאת מגדרי‪ . .‬טוב‬
‫איפוא‪ ,‬אמרתי בלבי‪ ,‬אדברה‪ ,‬אולי אמצא שומע לי בין התורנים אוהבי האמת‪,‬‬
‫אולי באה העת להחזיר את עטרת תורתנו ליושנה‪.‬‬
‫הקוראים הנכבדים ירשוני להעתיק בזהי את דברי הטור יור״ד על דבר חלקי‬
‫הרגל של בהמה ולהעריד אותן מול חלקי הרגל של האדם כמו שהם שנויים במשנה‬
‫דאהלות‪ ,‬ואחרי הקדמה אחת קטנה מחכמת הנתוה נרא בעליל שהם מתאימים‬
‫אלה לאלה בכל פרטיהם‪ ,‬עד שאין כל מקום לטעות בדברי הפוסקים הראשונים‬
‫המזוקקים שבעתים‪ .‬אבל ההקדמה הקטנה הזאת לא היתה נודעת להרב בעל‬
‫החתם סופר ועל כן נפל בימי חרפו במבוכה אשר לא ידע להחלץ ממנה‪.‬‬
‫שלשה פרקים יש ברגל‪ :‬התחתון‪ ,‬והוא מה שחותכים עם הפרסות כשמפשיטים‬
‫הבהמה ונקראת ארכובה הנמכרת עם הראש; ולמעלה ממנו פרק שני והוא הנקרא‬

‫‪'0‬‬
‫שוק וצומת הגידים בתחתיתן סמיד לארכובה הנמכרת עם הראש; ולמעלה טמנו‬
‫כ״ה(‪.‬‬ ‫פרק שלישי והוא מחובר לגוק ונקרא קולית )שו׳׳ע יור״ד‬
‫אצל הבהמה נמצאים שלשת חלקים ברגל‪ .‬כמה הם אצל האדם? המשנה‬
‫באהלות מונה אצל האדם‪ ,‬מלבד ״פיסת הרגל'׳ המונחת על הארץ‪ ,‬רק שני חלקים‬
‫ארוכים‪ ,‬את השוק ואת הירך‪ ,‬אולי‪ .‬יש ‪.‬הבדל בזה בין‪:‬אדם לבהמה?‬
‫לא‪ 1‬חכמת הנתוח תורנו לדעת‪ ,‬כי רגלי כל בעלי החיים היונקים והעופות‬
‫בדפוס אחד ובצביון אחד ‪.‬נבראו‪ ,‬אלא שנשתנו מעט בתמונתן החיצונה‪ .‬בפיסת‬
‫הרגל של האדם נמצאות מלבד שבע עצמות העקב חמש עצמות דקות וארוכות‬
‫המונחות לאורך‪.‬הפיסה זו אצל זו והנקראות־ בשם גלילי הפיסה‪ .‬אצל‪-‬הבהמות‬
‫ואצל העופות חמשה הגלילים‪ ,‬נתכים ומוצקים לעצם אחת גדולה וארוכה‪ :‬שאיננה‬
‫מונחת אצלם על הארץ כמו פיסת הרגל אצל האדם‪ ,‬כי אם עומדת נצבה‪ ,‬וזו היא‬
‫הארכובה הנמכרת עם הראש‪ ,‬מפני שעורה איננו נפשט ממנה‪ ,‬כי ‪-‬אם מוחרך‬
‫להכין ממנו את תבשיל המקפא )סטודין בלע״ז(‪ .‬אצל העופות חלק הרגל הזה‬
‫מכוסה בקשקשים‪ ,‬ויש עופות שיתארך ‪.‬אצלם מאד עד אמה או יותר‪ ,‬כמו אצל‬
‫החסידה‪ .‬בלשון המקרא נקראת הארכובה הנמכרת עם הראש בשם כרעים‪ .,‬א״כ‬
‫לפי זה הכרעים מקבילות לפיסת הרגל של האדם‪ ,‬והפרסות של הבהמה מקבילות‬
‫להאצבעות‪.‬של האדם‪) .‬נקל להבין כי כל מה שאמרנו פה ביחוס אל הרגלים‬
‫האחרונות של הבהמה הוא הדין גם בהרגלים הקודמות‪ :‬מקבילות לאצבעות האדם‬
‫•‬ ‫והעצם התחתונה לפיסת ידו(‪. .‬‬
‫העצם האמצעית ‪,‬נקראת י בשם ‪,‬שוק אצל האדם ואצל הבהמה‪ ,‬אלא ‪.‬שאצל‬
‫האדם היא מורכבת משתי עצמות ארוכות‪■:‬המונחות זו אצל זו לכל ארכן‪ .‬החבור‬
‫שבין הכרעים או פיסת הרגל אל השוק נקרא אצל הבהמה בשם קופץ התחתון‬
‫ואצל האדם בשם קרסול; לפירוש התוספות במנחות יקרא ג״כ בשם סובך של רגל‪.‬‬
‫במקום זה נמצאת עצם קטנה הנקראת בשם ערקום או אסתורא )קביליא בלע״ז(‪.‬‬
‫‪300‬‬
 ‫לעמת העצם הזאת בהחחיח השוק טאחריר נמצא גיד ?נב וקשה כלאד הנקרא בטום‬
‫צומת הגידים )אצל״ המנתחים יקרא בשם גיד של אכילרם(‪. .‬לפי זה אצל האדם‬
‫נוכל למשש את צומת הגידים באחורי הרגל למעלה מן העקב לעמת הקרסרלים‬
‫ואצל הבהמה הוא נראה למעלה מהארכובח הנמכרת עם הראש‪ ,‬והשבחים ישתמשו‬
‫בה לתלות עליה את הירך על האוכקלי‪.‬‬
‫החבור שבין השוק )העצם האמצעית( והירך או הקולית נקרא בשם ברכים‬
‫בלשון המקרא או ארכובא בלשון חכמים‪ ,‬ואצל הבהמה נקרא ג״כ בשם קופץ‬
‫העליון‪ .‬אולם הארכובה הזאת הנכרת היטב אצל האדם איננה נראית יפה אצל‬
‫רוב מיני הבהמות מפני שהיא אצלם בגובה הבטן ורק אצל הגמל היא נכרת‬
‫יפה‪ ,‬ולפיכך יקראו אותה חז״ל גם בשם ״ארכובה שכנגדו בגמל נכר״‪.‬‬
‫מכל זה אנחנו רואים‪ ,‬כי הכרעים או הארכובות הנמכרות עם הראש אינן‬
‫מקבילות אל שוקי האדם כי אם לפיסות הרגלים‪ ,‬ופרסות הבהמה אינן מקבילות‬
‫לפיסות הרגלים כי אם להאצבעות‪ .‬ומה שנראה בגובה רגל הבהמה כמין ברכים‬
‫בין העצם התחתונה להשוק אינן ברכים ממט כי‪,‬אם הקרסולים של האדם‪ .‬תדע‬
‫לך שהרי בברכי האדם הרגל נכפפת ‪ .‬לאחוריה ולא כלפי הפנים ובקופץ התחתון‬
‫‪.‬‬ ‫של הבהמה הרגל נכפפת רק לצד הפנים ולא לאחור‪.‬‬
‫את כל זה ידעו היטב רבותינו חכמי המשנה והתלמוד‪ ,‬ועל כן גם קראו לכל‬
‫חלק וחלק של הרגל בשם נאה לו השוה אצל האדם ואצל הבהמה‪ ,‬את בל זה‬
‫ידעו גם הפוסקים הראשונים שקבלו את תורתם איש מפי איש לא בעל פה ולא‬
‫מפי ספרים לבד כי אם במראה עינים ובהוראת אצבע על רגל של בהמה חיה או‬
‫שחוטה‪ .‬ועל כן צדקו מאד דברי בעל הטורים ביורה דעה שהעצם האמצעית‬
‫נקראת שוק‪ ,‬ובתחתיתה נמצאת צומת הגידים למעלה מהארכובה הנמכרת ‪.‬עם‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הראש‪.‬‬
‫אבל בעוה׳׳ר התקלקל במאוהג השנים האחרונות דרך הלמוד בבתי הישיבות‬
‫לתלמוד ופוסקים ומבשרי חזיתי זאת‪ .‬זכורני כי בהיותי נער לומד בבית הישיבה‬
‫מסכת חולין השתדלתי לדעת את כל חדושי המהרש״א ודקדוקיו‪ .‬אבל האם היה‬
‫לי גם מושג קל מעניני הדברים שלמדתי? מה הן אונות הריאה? העגולות הן‬
‫או מרובעות? וצומת הגידים מה היא‪,,‬הירוקה היא׳או שחורה? האדומה היא‬
‫או לבנה? וכמה מחברי בימים ההם ‪?3‬י‪ *1‬למורי הוראה בישראל! אמת הוא‪ ,‬כי‬
‫טריפות אינםי מאכילים לישראל ח״ו‪ ,‬כי^‪-‬ית״ל יש לנו כלל גדול בתורה ״ואנן דלא‬
‫בקיאינן בבדיקה טרפינן"‪ ,‬אבל אם כה ואם כה את הפירוש האמתי של‪ :‬הגמרא‬
‫לא ידעתי ולא יכולתי לדעת אז‪.‬‬
‫דרך הלמוד המקולקל היה ג"כ סבה למבוכת הרב הגאון בעל חתם סופר‪,‬‬
‫הנני להעתיק פה את דבריו השייכים להענין שאנחנו דנין בו‪.‬‬
‫״אמת הוא בדידי הוה עובדא‪ ,‬כד הוינא טליא למדתי הלכות טריפות‪ ,‬ובהגיעי‬
‫להלכות צומת הגידין וראיתי‪:‬כי כל הנביאים מתנבאים בסגנון א׳ שהצומות הן‬
‫במקום חבור השוק עם הרגל‪ ,‬אמרתי ■זה אי אפשר להיות)!( כ׳׳א מקום חבור הרגל‬
‫עם הפרסות‪ ,‬והארכובה היא הקרסולים שקורין קנעכעל‪ ,‬ובעוק'הוא מקום חבור‬
‫הרגל אל מקום האצבעות‪ .‬וסדרתי לי ראיות ברורות‪ .‬א' ממקום‪:‬חליצה‪ ,‬שצריך‬
‫לחיות נקשר אל השוק‪ ,‬ש"מ שזה נקרא שוק‪ ,‬ופרסה התחתונה נקרא רגל וכו׳ וכו׳‬
‫‪301‬‬
 ‫וידוע בלה"ק‪,‬כקראר בתי שרקייס ‪ .‬ארחן קהכלס שלרבמים על‪ ,‬הרגלים ‪:‬הרזחתרכים‬
‫ואלו שלובשין על מקום המושב כיקראו מכנסים לכסות את העמגה״ ‪ .‬א״כ מוכח שזה‬
‫הרגל כקרא שוק‪ ,‬מכל הלין ראיוה היה‪ :‬בראה ‪,‬בפשיטות כי;כאן‪ :‬הוא מקום צומת‬
‫הגידין וילדות היתה בי והעזתי‪:-‬פני להציע כן לפני רגי‪ ,‬וגער בי להוציאני חלק‬
‫מבלי משים לדחות ראיותי כלל כי היה נראה לו אפקרותא להרהר ח״ו‪.‬על דבר‬
‫מקובל‪ ,‬ועל ידי כד לא ‪,‬חש להשיבני על ‪.‬קושייתי ולתרצה‪ ,‬עד שהאיר ה׳ עיני■‬
‫בתוס׳ מגחות ל״ז ע״א ד״ה קבורת שהעלו‪ .‬דשוק ‪.‬של אדם איננו שוק של בהמה‬
‫\ ‪. . .‬‬ ‫ואמרתי בררך שבחר בהם ובדבריהם"‪ .‬ע״כ‪. .‬‬
‫הקורא הנכבד בשומו׳ אל לבו את הדברים אשר בארנו ■למעלה יבין בנקל את‬
‫מקור טעותו של הגאון חתם' סופר‪ .‬הוא חשב את הפרסות של‪ .‬הבהמה לפיסת‬
‫הרגל של האדם‪ ,‬ואת העצם התחתונה כלומר הכרעים לשוק של האדם ודמה‬
‫בנפשו שהקרסולים של הבהמה הן קרובות ’לארץ כמו א^ל האדם ויען כי■ מקום‬
‫צומת הגידים •הוא בתחתית השוק ‪',‬על כן י'לא■ מצאו חן בעיניו'דברי הטור יו״ד‬
‫שצומת הגידים היא למעלה מן ■הארכובה'•הנמכרת עם הדאש י ויאמר כי' זה אי‬
‫אפשר להיות‪ .‬ובכח הסברא חפץ; לשנות סדר מעשה בראשית ולהעתיק את צומת‬
‫הגידים ממקומה וימצא לה מנוחה' נכונה אצל•'הפרסות‪ .‬ממילא מובן כי כל‬
‫הראיות שסדר •לו למטרה זו אינן מוכיחות ולא כלום‪ .‬ובאמת מה עניךהשם ״בתי‬
‫שוקיים" שנקראו בו הפהמקאות בלח״ק אצל צומת הגידים? אמת הוא כי השם‬
‫״בתי שוקים" איננו נמצא לא בהקוכקורדנציא ולא בהערוד‪ ,‬כי אם החנונים קוראים‬
‫להפוזמקאות כך‪ -.‬אבל השם הזה ■עולה יפה מאוד‪ ,‬שהפוזמקאות אמנם מכסות את‬
‫השוקיים‪ .‬אולם הבהמות הלא אינן לובשות לא פוזמקאות ולא מכנסים‪ ,‬ומדוע זה‬
‫״‬ ‫•‬ ‫יעקרו גידיהן על לא דבר? • ■•‬
‫לוא הואיל הרב‪ .‬הזה בילדותו‪ ,‬תחת לסדר לו ראיות ברורות מספרי הקדמונים‬
‫והאחרונים‪. ,‬לוא הואיל ללכת אל בית‪ ,‬המטבחים ולראות רק פעם אחת‪ .‬את צומת‬
‫הגידים‪ ,‬כי אזי לא ״העיז פניו" להציע דבר זר כזה לפגי רבו ולטשיד על עצמו‬
‫קו של חשד באפקרותא‪;,‬ר"ל‪ .‬אבל‪.‬הוא לא עשה זאת'‪ ,‬כמו‪ ;.‬שלא עשו כן כל שאר‬
‫לומדי‪ ,‬התלמוד בימים הה‪,‬ם וגם‪,‬בזמן הזה‪; .‬מדוע גער בו רבו ודחה אותו מבלי‬
‫משים לתרץ את קושיתו? ''יוכל היו‪.‬ח‪ .1‬כי הרב לא יידע יותר מן התלמוד והסתיר‬
‫בגערתו את חסרון ידיעתו‪ .‬אבל‪ .‬יכל להירת כי לא הבין; הרב בכלל את שאלת‬
‫תלמידו‪ ,‬מפני שנראה לו כדבר זר שיאמר‪ .‬איש על דבר הנמצא ; בטבע שזה אי‬
‫‪ .‬י ■'‬ ‫‪ ..... . . . . .‬י‪.‬‬ ‫■■‬ ‫■‬ ‫אפשר להיות‪,‬‬
‫‪ .‬אבל גם זאת פליאה‪:‬דעת ממני‪ ,‬איך נחה דעתו מדברי התוספות במנחות ל׳׳ז?‬
‫הלא אין הנידון דומה לראיה‪ . .‬שם נאמר רק‪ ,‬כי לענין מתנות כהונה שצריכה‬
‫להיות בעין‪ :‬יפה השוק היא לדעת חכמים )ולפירוש הקונטרס והרמב״ם( שני‬
‫אברים מעורין‪,‬זה בזה‪ :‬העצם האמצעית;והקולית; אבל בכל שאר המקומות שוק‬
‫של בהמה הוא לדברי‪ .‬הכל שוה לשוק של אדם‪, .‬תדע לך שהרי הטור )יור״ד סל נ״ה(‬
‫קורא בשם שוק את העצם‪ .‬האמצעית עם הקולית ביחד‪ .‬ועוד‪.‬הלא לדעת ר' יהודה‬
‫השוק גם לפירש׳׳י הוא רק העצם‪:‬האמצעית■ לבד‪ ,‬ובכל זאת ‪.‬נאמר‪ .‬שם בתוספות‬
‫כי לדעת ר׳ יהודה שוק של בהמה• שוה לשוק של אדם‪ ,‬א"כ קושיה החתם סופר‬
‫‪302‬‬
‫במקומה עומדת‪ ,‬הלא זה א״א )כדעתי( שתהיה העצם האמצעית נקראת בסוס‬
‫שוק מכל הלין הראיות שסדר לו מחליצה ומבתי שוקים וכר׳‪.‬‬
‫אשובה נא עתה אל מבקרי‪ ,‬אל ה׳ אקסילראד‪ .‬הוא מצא בהערתי את המלים‬
‫האלה‪ :‬״סובד של רגל נרדק עם השם צומת הגידים שהוא אצל הקרסולים" ודמה‬
‫בנפשו שדעתי היא כסלקא־דעתו של החתם סופר‪ ,‬ועל כן יעצני למחול ולעיין‬
‫בשו״ת החתם סופר למען אראה עד כמה רחוקים דברי‪ .‬שמעתי לעצתו ונוכחתי‬
‫‪J‬‬
‫‪■ li:‬‬
‫באמת‪ ,‬כי דברי רחוקים מאד‪ ,‬אבל לא מן האמת‪ ,‬כי אם מבינת מתפלפלים בנתוח‪.‬‬
‫צומת הגידים היא אצל הקרסולים ומבשרו יחזה ‪,‬זאת ה׳ אקסילראד אם ״ימחול‬
‫לעיין" ברגלו בתחתית השוק מאחורי הקרסולים‪ ,‬ורק אצל הבהמה שקרסוליה‬
‫)קופץ התחתון( גבוהות מן הארץ‪ ,‬גם צומת הגידים גבוהה מן הארץ‪ .‬וכל דברי‬
‫־־ י‬ ‫^ ‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫חכמים קיימים‪.‬‬ ‫‪:JK;;;i:‬‬
‫■ן‪:‬ל ;;‪::f‬‬
‫• יסלח נא לי המבקר הנכבד ה׳ אקסילראד על אשר הטחתי מעט דברים כנגדו‪.‬‬
‫לא לקנתד באתי ולא לפגוע בכבודו־ חלילה ־וביחוד אחרי אשר 'הראיתי לדעת‪ ,‬כי‬ ‫‪■ iii‬‬
‫‪ ■ . «-,‬׳‪•V‬‬

‫חטאתו‪-‬חטאת‪-‬הקהל היא וחטאת דרך הלמוד בבתי ספרי התלמוד בכלל‪ .‬הנה‬
‫הוא נותן אתי עצתו לי לבלי למהר להדפיס דברים בענינים הנוגעים לתלמוד בטרם‬
‫אתישב היטב בזה‪ .‬עם אחד מגדולי בעלי התלמוד‪ .‬כזאת‪-‬עשיתי'לא אחת ולא‬
‫שתים‪ ,‬ולא אחת ולא שתים נקרה לי לשמוע מפי תורנים גדולים תודה מקרב לב‬
‫עמוק‪ ,‬כי במעט חכמת הנתוח אשר בידי הארתי את עיניהם בתורתנו‪ .‬יש דברים‬
‫וידיעות שקטני הרבנים עבה בהם ממתני הרופאים‪ ,‬אבל יש בתורתנו דברים‬
‫שידרעת‪ .‬הקטן שברופאים היתה יכולה להביא תועלת גדולה להרבנים בהבנתם‪.‬‬
‫'‬ ‫ע מ ך ישראל צריכים פרנסה רוחנית ־— ל כ ו והתפרנסו זה טזהז‬
‫‪ill‬‬
‫‪M‬״‬
‫‪W‬‬
‫!'*'*’־'‪■Xv‬‬
‫יא־‪:;/.;.;:‬‬

‫‪ '.‬־;׳ א‬

‫‪■f‬‬
‫‪y,‬׳‪i‬‬

‫‪303‬‬ ‫’׳‪IKi‬‬

‫‪'X‬‬
‫‪f‬‬‫■‪4‬‬
‫■;•;׳;׳‪'i‬‬
 ‫‪ ,‬טמרת הנגעים בכתבי הקדש‪.‬‬
‫א•‬
‫פרטות נגעים כתהה מאז ונוערלם‪ ,‬ותתן עוד עד היום הזה לחוקרי כתבי הקרדטו‬
‫ענץ קשה לענות בו‪ .‬אם נאמר לאסון‪ 5‬יחד את כל הפירושים מנכתבר עליה בידי‬
‫חכמי היהודים מימי חכמי המשנה ועד היום‪ ,‬ואת כל הביאורים שנכתבו עליה‬
‫בידי חכמי אומות העולם ללשונותם לגוייהם — אז יהיה לנו אוצר ספרים‪.‬גדול מאד‪,‬‬
‫אשר לא יספיקו‪ .‬חיי איש אחד לעבוד על פני כלם‪ .‬בלי ספק עוד ימים דבים יעבודו‪,‬‬
‫והפרשה הסתומה הזאת תשאר חתומה לפנינו בשבעה חותמות כמו שהיא היום‪ ,‬ומדי‬
‫נקרא בה בשום לבב לא נוכל להתאפק מקרוא עם קהלת יחד‪ :‬״אמרתי אחכמה והיא‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רחוקה טטני"!‬
‫הננו רואים כי המחוקק האלקי יבדיל בין נגעים לנגעים‪ .‬יש נגעים מטאים ויש‬
‫נגעים טהורים‪ .‬כפי הנראה מפשט הכתוב‪ ,‬נגעים טהורים הם מחלות בלתי מתדבקות‬
‫מאיש לאיש‪ ,‬ונגעים טמאים הם‪.‬מחלות מתדבקות‪ ,‬שמזהיטות את כל הקרב להמנוגע‬
‫וגם את כל הדברים אשר נגע בהם החולה‪ ,‬ועל כן צוה המחוקק האלקי להרחיק‬
‫מנוגעים כאלה מיתר בני האדם‪ ,‬ולהושיבם בדד מחוץ למחנה‪ (‘.‬להכהנים בני אהרן‪,‬‬
‫•'־*איז‪/‬יני’׳‬
‫שבימים הקדמונים היו הם לבדם תופשי התורה והחכמה‪ ,‬להם מסרה התורה סמנים‬
‫קבועים למען ידעו להבדיל בין נגע לנגע‪ .‬והסמנים האלה מבוארים למראית עין‬
‫בשפה ברורה ובסגנון טהור וקל להבין מאד‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אנחנו הרופאים‪ ,‬היודעים על‬
‫פי הלמוד והנסיון את כל מיני המחלות שבעולם‪ ,‬את כל מראות הנגעים שבכל הארצות‬
‫והמדינות‪ ,‬אנחנו הרופאים‪ ,‬בקראנו את הפרשה השלש! עשרה בספר ויקרא‪ ,‬נעמוד‬
‫ונשתומם מבלי לדעת עד מה באיזה מחלה הכתוב מדבר‪ .‬יען כי מכל מיני הצדעת‪,‬‬
‫אשר ידענו ואשר ראינו‪ ,‬אין גם אחד אשר יתאים אל כל הסמנים אשר מעריד לפנינו‬
‫המחוקק האלקי‪.‬‬
‫‪ 0‬במדרש רבח )ויקרא פ׳ ט״ז(‪ :‬״ריש לקיש כר חרד‪ .‬חמי חד מנחון במדינתא מרגט להון‬
‫באבנייא‪ ,‬א״ל‪ :‬פרק לאתרך לא תזחם ברייתא'' עיין שם‪ .‬דחאלןעזרא אימר! ״אדם ו ב׳ול א אמר איש‬
‫איש מבית ישראל לד‪.‬כנים ה ג רי ם‪ ...‬אחר כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מחתולה אל השלם"‪.‬‬
‫‪8 lf‬‬ ‫בדרך זו הלכו רוב המפרשים‪ ,‬עד האחרון הרב ר׳ מ׳ ד״ר ראבינאוריץ ז״ל בהערותיו לתרגומו‬
‫הצרפתי של מסכת נגעים ‪ .‬אולם הוא היה גם הראשון לראות כי הלכות נגעים כמו שהן מבוארות‬
‫במשנה לא יתאימו עם הרעיון שהצרעת היא מחלה מתדבקת ‪ .‬בשנת ‪ 1890‬הוציא לאור חפרופיסור‬
‫■מינך מקיוב ספר בשם ״‪ IIpoKasa h necB‬״ שבו יתאמץ לבאר כי הצרעת שבתורה איננה מחלה‬
‫מתדבקת‪ ,‬כי אם המחלה הנקראת אצל הרופאים היום בשם ויטיליגה‪ ,‬אבל יען כי פשט הכתוב‬
‫ועדות דברי הימים מתנגדים להשערתו ‪ ,‬על כן יסמוך א״ע על המשנה ; ובדבר הזה היה לו לעזר‬
‫זקן חכמינו הרב הד״ר ראובן קולישער‪ .‬במקום אחר נעביר את דבריו תחת שבט הבקורת ‪.‬‬
‫‪/.‬י•’׳‬
‫‪304‬‬
 ‫אטהם נוה סקרה לכחבי הקרדסו קרה גם לבחבי החולי הספרים הטיוחסים‬
‫לאבי הרופאים‪ ,‬להיפוקרט היוניס‪ ,‬נכתבו רק טחטש עד שלש טאדת שנה לפני סה״כ‪,‬‬
‫ואם כן בזטן יותר קרוב אלינו טכתבי הקודש; ספרי היפוקרם בכל אופן כתובים‬
‫הם בידי רופאים‪ ,‬בידי אנשים טוטחים לאותו דבר‪ ,‬והאטת נתנה להאטר‪ ,‬כי כתובים‬
‫הם כמעט כלם ביתרון הכשר ודעת‪ ,‬ובכל זאת בקראנו את סטני הטחלות אשר יתאר‬
‫לפנינו היפוקרט‪ ,‬נוכל רק לעתים רחוקות להבין באיזה טהלה הוא טדבר•‬
‫בנוגע לספרי היפוקרט הנה נוכל לאטר‪ ,‬כי הרופאים הקדמונים‪ ,‬עד אריטעאוס*(‪,‬‬
‫לא הששו בכלל להבחין בין מחלה למחלה על פי סגולותיהן המיוחדות להן‪ .‬הם‬
‫השתדלו רק לטצוא סטנים כוללים לכל המחלות‪ ,‬להבחין על פיהם‪ ,‬אם מסוכן הוא‬
‫מצב החולה או לא• בדברים אחרים‪ :‬בבית ספרו של היפוקרט לא שטו לב אל‬
‫הדיאגנוזה‪ ,‬כי אם אל הפרוגנוזה‪ .‬אבל בנוגע אל הפרשה השלש עשרת מתורת‬
‫כחנים לא נוכל לאמר כזאת‪ ,‬הלא כל עיקרה של הפרשה הזאת לא בא אלא ללמד‬
‫אותנו דיאגנוזה‪ .,‬כי נדע להבחין בין נגע טמא לנגע טהור‪ .‬ועל פי התורה הזאת‬
‫הלא הורו הכהנים ימים רבים כל ימי עמוד המקדש על מכונו‪ ,‬ולכל הפחות כהמשים‬
‫שנח אחרי חורבן הבית*( — האומנם נשתנה כל כך טבע בני האדם‪ ,‬ואתו יחד גם‬
‫הנגעים אשר יחלה בהם‪ ,‬עד כי לא נוכל עוד להכירם?‬
‫בין הסבות הרבות העומדות לשטן לנו להבין את מפרי הרופאים הקדמונים‪,‬‬
‫הסבה היותר חזקה היא — חסרון ידיעת הלשון שהשתמשו בה הקדמונים‪ .‬מתפארים‬
‫הפילולוגים היום כי ידעו את הלשון היונית על בוריה; אבל שוא יתהללו‪ .‬ידיעתם‬
‫תספיק להם להבין דברי שיר ומליצה‪ ,‬אבל לא דברי חכמה ומדע‪ .‬בדברי שיר‬
‫ומליצה לא תזיק ״דיד ההשאלה" )ר״ל הפקעת המובן של טלה אחת מענין זה לענין‬
‫אחר(» אבל בדברי חכמה ומדע תזיק מאד‪ ,‬אם לא נסיים בדברים ברורים ומדויקים‬
‫את המובן החדש אשר נתן לטלה השאולה‪ .‬ולדאבון לבנו היום לא חששו הקדמונים‬
‫לדבר הזה‪ .‬בימיהם הבינו אותם הקוראים כל צרכם‪ ,‬יען כי הם השתמשו במלים‬
‫שהיו שגורות על שפתי קוראלהם‪ ,‬ולנו החיים כאלפים או כשלשת אלפים שנה אחריהם‬
‫לא דאגו כלל‪.‬‬
‫ואם בשפת יון כך‪ ,‬שהניחה אחריה ספרות גדולה ורחבה מאד בכל מקצעות ידיעת‬
‫בני האדם ביטים הקדמונים‪ ,‬על אחת כמה וכמה בשפת עבר‪ ,‬שאין לנו טמנה רק‬
‫השיור הזה — מעט המלים שבאו במקרה בכתבי הקודש‪ .‬הנה שתי דרכים לפנינו‬

‫‪ C‬היפיקרט חי כחמט מאות טנה לפני םח'נ ‪ .‬אילם הבקדרח כבר חוכיחח במיפתים חדהלים‪,‬‬
‫כי לא כלחספרים חמיוחסים לו נכתבו בידיו‪ ,‬ויט ספרים חנקראים על מומו‪ ,‬אטד נכתבו בידי‬
‫תלמידי תלמידיו כמאתים טנח אחדי מותו ‪.‬‬
‫*( חרופא חיוני אריטעאום ח^פודקאי חי כחמטים טנח לספח״ג‪ ,‬או כעטדים טנח לפני חודרב‪.‬‬
‫בספרו ״על סבות המחלות וסמניחן“ )‪ (De causis et eignis morbomm‬יתאר לפנינו את תמונות‬
‫המחלות למיניה)־ בצבעים מזהירים ומדויקים כל כך‪ ,‬עד טירמח לנו כי נראה את החולים כמו‬
‫‪.‬‬ ‫חיים לפניני‪.‬‬
‫*( א׳ר יהודה טבת חיה והלכתי אחרי רבי טרפון לביתו‪ ,‬אמר לי‪ :‬יהודה בני‪ ,‬תן לי סנדלי‪,‬‬
‫ונתתי לו; ופטט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל‪ ,‬אמר לי‪ :‬יחודה בני בזח טהרתי ג׳ מצורעים‪,‬‬
‫ולמדתי ממנו טבע הלכות ‪ :‬טהוא טל ברוט )מין ארז ‪ . . . (Cocna ,‬ומטהרין בפני הבית וטלא בפני‬
‫חבית ימטחרין בגברלין)תוספתא נגעים ח׳ ג׳ — והובא ג׳ב בספרא פרטה מצורע ובירוטלמי סרטח‬
‫פ״ב הלבה ב׳( ‪,‬‬
‫‪305‬‬ ‫‪20‬‬
 ‫למען הגיע אל הבנת הממית הכולאכדתיים‪ ,‬כמניות תכוחלרת דסמכיהן‪ ,‬שובאר בכתבי‬
‫הקודמ; ומתי הדרכים האלה גם יחד יוכלו להוביל אותנוי למעמים תדהר לא דרד•‬
‫הדרך האחת היא ~ חקירת המרמים ממהם נבנו המלים האלה‪ ,‬אבל החקירה הזאת‬
‫תהיה לפעמים רק לממענת קנה רצוץ לנו‪ .‬נזכור נא כי ״דיד ההמאלה" מממתטמים‬
‫בה כל עמי הארץ מימי קדם עד היום הזה להרבות את אוער מפתם‪ ,‬יסודה לא במכל‬
‫האדם כי אם ברוח דמיונו‪ ,‬אמר ימתנה ויתחלן‪ 5‬מדור לדור‪ .‬״דרד ההמאלה״ לא תדע‬
‫כל מעגור וכל גבול‪ ,‬היא תקרב רחוקים ותרחק קרובים לא על פי ממפטי ההגיון‬
‫העומדים לעולם‪ ,‬כי ׳אם על פי רוח בני הדור החי‪ ,‬והדור הבא אחריו ימתומם וימאל‪,‬‬
‫מדוע נקרא דבר פלוני במם פלוני‪ ,‬טבלי לדעת איזה יחס ימ בין מורמ המם ובין‬
‫הדבר מנקרא המם הזה עליו‪.‬‬
‫הדיד המנית היא — העיון בתרגומי כתבי הקודמ הקדמונים‪ ,‬מנכתבו בעת‬
‫טהיתה עוד מפת עבר כ מ ע ט מפה מדוברת‪ .‬ובאמת מאוטרים אנחנו מאד טימ לנו‬
‫תרגומים ימנים רבים לכתבי הקודט מה מאין כמוהם לטאר הספרים העתיקים‪ .‬יט‬
‫לנו תרגום יוני סל מבעים הזקנים טנכתב יותר ממלט מאות מנה לפני חורבן‬
‫הבית; יס לנו סלטה תרגומים עתיקים בלמון ארמית? תרגום אונקלם ותרגום ירוטלמי‬
‫ותרגום הסורי הנקרא במם ״פסיטא"‪ ,‬ויס לנו גם תרגום בלסון רומי הנקרא במם‬
‫‪ Vulgata‬סנגטר כסלט מאות מנה אחר החורבן ‪ . . .‬אבל בבואנו להטתטט בתרגומים‬
‫האלה‪ ,‬והנה מכטולים חדטים עומדים למטן! לנו‪ .‬ר א ט ו נ ה ‪ :‬לפעמים לא רחוקות‬
‫נראה כי מתנגדים המה התרגומים זה לזה בהעתקת הטמות והוראתם‪ ,‬וזה לנו‬
‫האות‪ ,‬כי בזמן מנכתבו התרגומים כבר נעלמה ההוראה העתיקה מל הטמרת‪ ,‬או‬
‫מחדלו הטמות להיות מגורים בפי עם הארץ‪ .‬מ נ י ת י א^ כי היו‪ ,‬לפי הנראה‪,‬‬
‫המתרגמים אנסים גדולים מאד‪ ,‬אבל אין מן הנמנע סיהיה מתרגם זה או אחר בלתי‬
‫בקי לממל בעניני רפואה‪ ,‬ועל כן לא יכל לדקדק בלמונו כראוי‪ .‬ו ע ו ד ט ל י ס י ת י‬
‫בבואנו להמתמט באחד התרגומים להביא ממנו ראיה על הוראת הטם הנדון‪ ,‬הנה‬
‫בצדק יוכלו לאמד לנו‪ :‬אבל ערבך ערבא עריד! כי מנין אתה יודע את ההוראה‬
‫הנכונה סהיתה בימי המתרגם לסם הזה בלסון יון או בלטון רומי‪ ,‬מממנו אתה מביא‬
‫ראיה לדברידי למען הסיר את המכמול הטליסי הזה‪ ,‬עלינו להביא עצות מרחוק‬
‫ולהעמיק חקר בדברי חכמי הרופאים מחיו בזמן המתרגם‪ ,‬למען מצוא את ההוראה‬
‫מהיתה אז להמם הזה‪ .‬אבל‪ ,‬כאטר אמרתי למעלה‪ ,‬לפעמים גם הערב הזה לערב הוא‬
‫צריך‪ ,‬ואין לדבר סויק‪.‬‬
‫אחרי אמר ערכנו לפנינו את כל המכטולים‪ ,‬אמר נוכל לפגוט על דרכנו‪ ,‬נחטוב‬
‫למספט כי בכל זאת אין אנו בני חורין להבטל מן המלאכה הזאת‪ .‬לא נרגיע את‬
‫רוחנו בתקות סוא כי נכוון בחקירותינו אל האמת עצמה‪ ,‬אבל אם יצלח בידינו רק‬
‫להתקרב מעט אל האטת‪ ,‬הנה לא לטוא יהיה עמלנו‪.‬‬

‫■‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬

‫עוד ממכבר הימים נהגו חכמי הרפואה להמתמט בתמונות קבועות ומסוימות‪,‬‬
‫לציין בהן את ממות המחלות למיניהן‪ .‬על פי רוב יבנו המטות האלה בלמון יונית‬
‫)ובעקבותיה גם בלמון רומית טממתמסים בה הרופאים( על מני פנים‪:‬‬
‫‪306‬‬
‫א( אל שורש השם בלשון יון)או רומית( יוסיסו בסיסו את הסיום ‪ .itis‬לכומל‪,‬‬
‫השם ‪ Pleura‬הוראתו‪ :‬בלד‪ ,‬דופן החזה‪ ,‬והוסב אח״כ גם להקרים המתוח דל הבלדות‬
‫מבפנים וגם דל הקרום המכסה את הריאה‪ .‬אם כוסי‪ 51‬אל שורש השם את ההברה ‪, itis‬‬
‫והיתה ‪ — Pleuritis‬כאב הדופן או דלקת קרום הריאה‪ .‬הגרון יכונה בשם ‪, Larynx‬‬
‫ומזה ‪ — Laryngitis‬דלקת הגרון‪ .‬הכבד תכונה בשם ‪ , Hepar‬ומזה ‪— Hepatitis‬‬
‫דלקת הכבד‪ Nephras .‬הוראתו — הכליה‪ ,‬ומזה ‪ — Nephritis‬דלקת הכליות‪.‬‬
‫אל שורש הצזם יוסיפו את הסיום ‪ osis‬או ‪ . asis‬למשל השנהב או הפיל יקרא‬ ‫ב(‬
‫בלשון יון — ‪ ;Eiephans‬ומן השם הזה נגזר השם ‪ , Elephantiasis‬שבו קראו היונים‬
‫הקדמונים לנגד הברדת‪ ,‬הנקרא היום בשם ‪ , lepra‬מפני שיש במחלה זו דברים דומים‬
‫לסגולות השנהב‪ .‬השם ‪ Helmins‬הוראתו בלשון יונית תולדה‪ ,‬וממנו נגזר השם‬
‫‪ Helmintiasis‬למהלת התולדים בבני מדיים‪ ,‬או בהאברים הפנימיים בכלל‪ .‬השם‬
‫‪ Tnberculum‬בלשון רומי — הוראתו גבנון קטן או יבלת קטנה‪ ,‬הצומחת דל הדור‬
‫או בהאברים הפנימיים של האדם‪ ,‬ומזה נהגו הרופאים )בהוסיפם אל המלה הרומית‬
‫את הסיום היוני ‪ (osis‬לסמן בשם ‪ Tuberculosis‬את מחלת השחפת‪ ,‬שמקורה‬
‫ביבלות קטנות מאד‪ ,‬אשר תצמחנה במחלה זו לאלפים ולרבבות בהריאה או בשאר‬
‫האברים‪.‬‬
‫מן המלים המדטות האלו אנחנו רואים כי בהסיום ‪ itis‬משתמשים אנהנו לציין‬
‫דלקת אבר ידוד דל ידי שנוסין? אל שם האבר את הסיום הזה‪ ,‬בדת אשר בהסיום ‪osis‬‬
‫נשתמש בחפצנו לסמן מחלה בלתי תלויה באבר ידוד‪ ,‬כי אם מהלת הגיח בכלל‪,‬‬
‫בקחתנו לשורש השם סבה קרובה או רחוקה של המחלה הזאת‪ ,‬או שם בדל חי או‬
‫צמח הדומה בסגולותיו לסמני מחלה זו‪.‬‬
‫את שתי התמונות האלה נחלו להם רופאי הזמן דוד מרופאי יון הקדמונים ;‬
‫אבל בדת שהרופאים היום ישתמשו בבושקלי השמות האלה תדיר — לסמן בהם‬
‫כמדט את כל המחלות הנודדות לנו היום‪ ,‬השתמשו בהם הרופאים הקדמונים רק‬
‫לדתים רתוקות‪ .‬סבת הדבר הוא כי הקדמונים לא ידדו את נתוח האברים הפנימיים‬
‫בכלל‪ ,‬ודל כן לא יכלו גם להכיר ולהבדיל את המחלות למיניהן דל פי מושבן‬
‫באבר זה או באבר אחר‪ .‬וגם את סבות המחלות ואת סגולותיהן ידדו רק מדט‬
‫מאד‪ ,‬ודל כן נמצא למשל בכל שמונת ספרי צדלזוס הרומי הקורא בשמות יונים‬
‫לכל המהלות הנודדות בימיו‪ ,‬רק כדשרה שמות הבנויים במשקל אחת משתי התמונות‬
‫אשר זכרנו‪.‬‬
‫ודל כן מה נתפלא מאד לראות כי הדברים הקדמונים‪ ,‬דוד בראשית ימי היותם‬
‫לדם‪ ,‬כבר ידדו להשתמש בתמונה ידודה ובמשקל קבוד לציין בו את שמות רוב‬
‫המחלות הנודדות להם‪ .‬בשימנו לב אל שמות המחלות שבא זכרן בכתבי הקודש‪,‬‬
‫אז נראה כי רובם בנויים דל משקל פ?לת‪ ,‬כמו* בהרת‪ ,‬דלקח‪^ ,‬וסקת וכד‪ .‬נקל‬
‫להבין כי לפי הקי ההברה הדברית ישתנה המשקל הזה דל' ’ שני פנים‪ :‬אם תהיה‬
‫האות השניה של השורש )ד׳ הפדל( ר׳ שאיננה מקבלת דגש‪ ,‬אז יבוא תחת האות‬
‫הראשונה של השורט )פ׳ הפדל( קמץ תחת פתח‪ ,‬כמו‪ :‬ןךבת‪ ,‬טרטת‪ ,‬ואם תהיה‬
‫האות האחרונה של השורש )ל׳ הפדל( ד׳ או ח׳‪ ,‬אז יבאו' שני פתחים תחת שני‬
‫סגולים‪ ,‬כמו‪ :‬ספמת‪ ,‬קדחת וכד‪.‬‬
‫‪307‬‬ ‫•‪20‬‬
‫אם כספר אחד לאחד את כל השמות הבכרים על משקל פעלת שבא זכרם בכתבי‬
‫י'‬ ‫הקודש‪ ,‬אז נמצא אותם עשרים ושמונה במספר ואלד חן‪:‬‬
‫‪^ (15‬וחפת )טם ב״ז ט״ז(‬ ‫‪ (1‬בהרת )ויקרא י״ג ב׳(‬
‫‪ (16‬שרטת )ויקרא ה״א ד!׳(‬ ‫‪ 3 (2‬בחת )טם שם מ״ב(‬
‫‪ ( 17‬שלכת )יטעיד! ו׳ י״ג(‬ ‫‪ (3‬דבשת )יטעיה ל׳ ו׳(‬
‫‪ (18‬אדרת )בראשית ב״ת כ״ה(‬ ‫‪ (4‬דלקה )דברים ה״ח כ״ב(‬
‫‪ (19‬אילת )ירמיח י״ד ח׳(‬ ‫‪ (5‬יבלת )ויקרא ב״ב ל״ב(‬
‫‪ (2 0 .‬ב ל ק ה )שמות ב״ח י״ז(‬ ‫‪ (6‬ילפת )טם ב״א ב׳(‬
‫‪ 3 (21‬חלת )יטעית מ״ד י״ד(‬ ‫‪ (7‬ס פ ח ת )טם י״ג ב׳(‬
‫‪ (22‬טבעת )טמות כ״ד ב״ז(‬ ‫‪ (8‬עור ת )שם ב״ב כ״ב(‬
‫‪ (23‬יבשת )תתלים צ״ת ה׳(‬ ‫‪ (9‬עצבת )מטולי י׳ ר׳(‬
‫‪ (24‬להבת־שלהבת )יחזקאל כ״א ג׳(‬ ‫‪ ( 10‬פחתת‪ ,‬וזחת פחתת )ויקרא י״ג נ״ה(‬
‫‪ (25‬צלחת )מ״ב ב״א י״ג‪ ,‬מטלי י״ט כ״ד<‬ ‫‪ ( 11‬צרבת )טם י״ג ה״ד‪ ,‬מטלי ט״ז כ״ז(‬
‫‪ (26‬צמרת )יחזקאל י״ז ג׳(‬ ‫‪ (12‬צרעת )ויקרא י״ג ב׳(‬
‫‪ (27‬צפחת )ט״א כ״ו י״א(‬ ‫‪ (13‬ק ד ח ת )טם כ״ו ט״ז(‬
‫‪ (28‬קלחת )ט״א ב׳ י״ד( ‪.‬‬ ‫‪ (14‬קרדזת )טט י״ג מ״ב(‬

‫אם נוסיק אל הרשימה הזאת גם את השם צלקת‘( )שפירושו — מכה שכגלדה‬

‫זה מעט‪ ,‬אבל לא כל צרכה(‪ ,‬הנזכר רק בדברי בעלי המשכה )ספרא תזריע ה׳ ד(‪,‬‬
‫אז נראה כי מן העשרים ותשעה שמות הבנויים על משקל פעלת‪ ,‬שמונה עשר‬
‫מהם הם שטות מחלות שונות שרובן בגוק האדם בכלל או בעור בשרו• על דבר‬
‫ביאור השטות האלה לפרטיהם עוד נדבד להלן‪ .‬אולם על שלשה שמות יוכל להיות‬
‫כי ימצאו עוררים על אשר העמדנו אותם במערכת שמות המחלות‪ ,‬ועל כן עלינו‬
‫להצטדק‪.‬‬
‫בשם דבשת תקרא חטוטרת הגמלים; לא מפני שהיא בעצמה תחשב למום‬
‫ומחלה‪ ,‬כי אם מפני שדרכה להיות תמיד ככתשת ונפצעת מהמשא שנותנים עליה‪,‬‬
‫ומפני שהיה מנהגם לרפא את פצעי החטוטרה בדבש שהדביש*(‪ ,‬ולפי זה יסמן השם‬
‫דבשת לא את החטוטרה הבריאה‪ ,‬כי אם את החטוטרה הכפצעה•‬
‫השם עצבת הוא לדעתי גם שם מכה כואבת‪ .‬השרש עצב ענינו לא רק תוגה‬
‫ואבל‪ ,‬כי אם גם כאב בבשר הגוק‪ ,‬כמו*‪ .‬בעצב תלדי בנים )בראשית ג׳ ט״ז(‪ ,‬שברור‬
‫הדבר שהאשח תרגיש בלדתה כאב בגופה א^ על פי ששמחה היא בלבה• ומזח השם‬
‫עצבת — לא רק יגון ודאבון לבב‪ ,‬כי אם גם פצע וחבורה בבשר האדם‪ .‬והעד על זה‬
‫היא המליצהי ומחבש לעצבותם )תהלים קמ״ז ג׳(‪ ,‬מפני שיש חבוש לפצע ומכה טריה‪,‬‬
‫ואין חבוש ליגון ודאבון נפש‪.‬‬
‫‪ C‬כ־ לפי דעתי חקריאח חנכונח‪ ,‬ולא צלקת כמד טמנקד חרב חד׳׳ר לעורי בספר חמלי־ו‬
‫לתלמודים ומדרטים ‪ ,‬גם בדבר טורט חמלח נראח לי טאינו מן חטרט צלק = בקוע ‪ ,‬כי אם נגזר מך‬
‫טלק טפירושד בשל יותר מדאי‪.‬‬
‫*( טבת קנ״ד ע״ב ‪ :‬הדביש למאי חזיא ? לכתיחא דגמלא ‪.‬‬
‫‪308‬‬
‫שלכת אנוכם איכהד סום נוחלת אדם‪ ,‬אבל נמירת עלי העצים בינוי התורה חולמר*‬
‫האילנות היא דשחלתם‪ ,‬רעל כן יסשו העברי אותה בבושקל פעלת כבוד שיספון את‬
‫מחלות בכי האדם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫אם נתבונו אל השרשים‪ ,‬שהשתמש בהם העברי הקדמוני לבנות מהם שטות כל‬
‫המחלות למיניהן‪ ,‬אז נראה‪ ,‬כי כמעט כלם שאולים המה משני עולמות של מושגים‪J‬‬
‫ממושגי האש והחום וטמושגי עולם הצמחים‪ .‬א( עוד בטרם למד האדם להבדיל בין‬
‫מחלה למחלה על פי מושבה בגוק האדם פנימה‪ ,‬עוד בטרם ידע להכיר את כל הסמנים‬
‫השונים אשר בהם תגלינה המחלות הפנימיות לעינים‪ ,‬כבר ידע את הסמן היותר‬
‫מובהק לכל המחלות‪ ,‬שאינן נמשכות לימים רבים‪ .‬רגש החום אשר ירגיש החולה‪,‬‬
‫במו היתה אש יוקדת בקרבו‪ ,‬רגש החום אשר ירגיש כל איש בתתו את ידו על ראש‬
‫החולה‪ ,‬וביחוד בתתו את ידו על שחין קודח אשר יצמה בבשרו — הבריח כבר את‬
‫האדם לקרוא למחלות כאלה בשם חרחור‪ ,‬קדחת‪ ,‬דלקת‘ (‪ , febris, iDflamatio ,‬כן‬
‫קראו היונים לשחין הרע הבוער כגחלי אש^ בשם ‪ carbuucul, antrax‬בלשון רומית‪,‬‬
‫‪ yraesHK‬בלשון רוסיא‪ ,‬והראוי להקרא בשפת עבר בשם גחלת‪ (*.‬כמו כן נראה בי‬
‫אתי הקליפה השחורה כפחם*(‪ , eecbara ,‬המכסה לפעמים מכה טריה או מכות אש‪,‬‬
‫קרא העברי בשם צרבת‪ ,‬שם שנגזר מן השרש צרב הדומה בהוראתו אל השרשים‬
‫הקרובים אליו במבטא — זרב‪ ,‬צרק‪ ,‬שרק‪ .‬וכן נקרא בלשון המשכה הגלד הרד‬
‫והאדום‪ ,‬אשר נראה על פכי בל מכה שנרפאה זה מעט בשם צלקת‪ ,‬שלדעתי הוא מן‬
‫השרש שלק‪ ,‬כלומר עור מבושל ושלוק ולהבדילה מן המכה שלא נגלדה עוד הנקראת‬
‫בשם ״בשר חי"‪.‬‬

‫*( בלטון■ ארמית תקרא הקדחת במם צמירתא )פסחים כ״ח ובשאר מקומות( מן הפעל‬
‫צמר = המם‪ ,‬התחמם‪ .‬אל הטם הזה תקביל התמונה העברית צמרת‪ ,‬טאולי היתה לפנים כנוי‬
‫למחלת הקדחת ‪ ,‬ואח״ב הוסב השם לגזע עץ הארז )יחזקאל י״ו ג׳( ‪ .‬מה עהין קרחת או מחלה‬
‫בכלל אצל עץ ארז — זאת לא נוכל עתה לדעת‪ ,‬מפני שקטה עתה להבין את היחס ואח‬
‫קרבת־הרעיון שהיה אצל הקדמונים בין שני המושגים האלה‪ .‬כי דרך ההשאלה היא כדרך‬
‫האניח בלב י ם‪ .‬אולי נקרא הארז בשם צמרת‪ ,‬על שם שראוי הוא להסקה ולחמם‪ ,‬כמו שנקרא‬
‫שעד הרחלים בשם צמר‪ ,‬על שם שהוא מחמם את חנוק‪ .‬פה נעיר עוד כי הפשיטא מתרגם דלקת‬
‫)דברים ב״ה ב״ב( בשם שלחביתא ‪ ,‬שהוא מקביל אל השם העברי שלהבת ‪ .‬גם השם העברי בדקת‬
‫יש לו בלשון סורי שם מקביל לו לסמן מחלת עינים ידועה ‪ t‬ברקת = קטרקטח ‪.‬‬
‫*( יש לשער‪ ,‬כי כן היה באמת שם הנגע הזה בעברית‪ ,‬ורק אח״ב הוסב השם הזה בדרך‬
‫מליצה לגחלי אט ממט‪ ,‬ואולי גם הטם להבת היה נרדק לקדחת או לדלקת‪ ,‬ואה״כ הוסב גם ללהב אש‬
‫ממט ולראש החנית‪ .‬יש להעיר נ״כ‪ ,‬כי בשמות! צמרת‪ ,‬גחלת להבת ושלדיבת ישתמשו רק‬
‫הנביאים האחרונים ‪.‬‬
‫•( השם ‪) Eechara‬עשער‪ ,‬בראנדשארק‪ (crpyn ,‬לרעתי הוא שם עברי במקורו‪ ,‬ושרטו סכר‪,‬‬
‫ומזה השם אסכרה )ע״מ אזכרה( להמחלה הממארת ‪ , diphtheritiB‬על שם הקרומים והקליפות ‪,‬‬
‫הסוכרות במחלה זו את בית הבליעה ואת הגרון(‪ ,‬ועד נאמן לי על זה ! אריטאום הקפודקאי בספרו‬
‫הנזכר למעלה‪ ,‬בדברו על הדיפטריטיס יאמר ! כי המחלה הזאת אשר תקרא בשם אסכרה )‪(eschara‬‬
‫נמצאת רק בארץ מצרים ובארץ סוריא‪ ,‬ועל כן תקרא בשם מכת סוריא )‪De eauB. et sign, morb.‬‬
‫‪ .(acut. Cap. IX‬מזה נראה ברור כי ידיעת המחלה הזאת עם שמה יחד באה להיונים מארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ורק ברבות הימים הוסב השם אסכרה )‪ (eschara‬נם לקליפות שעל המכות בכלל‪ ,‬אק‬
‫‪.‬‬ ‫שאינן נמצאות בחוף הגרון ‪.‬‬
‫‪• j( v V / X‬‬
‫‪309‬‬
‫‪’-'/‬׳‪j'X‬׳'‬
‫מצד שני‪ ,‬נגעי הערר השיוכים הגדלים לפעמים ככטהץ רכפטריארת על גרן!‬ ‫ב(‬
‫האדם‪ ,‬הזכירו להאדם הקדמוני מחזרת שרכים מחיי הצמחים‪ ,‬רעל כן גם לקח‬
‫מהם שרשים לשמות אשר יסמן בהם את הנגעים‪ .‬את הגבכרכים הגדולים אר‬
‫הקטנים‪ ,‬אשר יצמחו ויתנשאו לפעמים על ®טח הערר‪ ,‬קרא בשם יבלת )‪tumor‬‬
‫■'‬
‫‪M‬‬‫‘‪J‬‬ ‫או בלשון רוסיא — ‪ (napocr‬על שם שדומה ל י ב ו ל וצמח השדה‪ .‬לנגעים רבים‬

‫'‬ ‫אחרים‪ ,‬אשר יתנשאו על העור בתמוכות קליפות ‪ .‬עבות או דקות כקשקשת של‬
‫דגים )‪ (crusta, lepas‬אשר בהקלפן מן העור ישובו לצמוח עליו שנית‪ ,‬קרא העברי‬
‫בשם ספחת או מספחת‪ ,‬מפני שהם דומים ל ס פי ח השדה הצומח מבלי אשר יזרע‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מתחלחל(‬
‫»׳׳‬
‫רוב הנגעים לא יבואו בתמונת מכה יחידה‪ ,‬בי אם במספר רב‪ ,‬ודומים‬
‫ל ז ר ע ו נ י ם ז ר ו ע י ם ומפוזרים על פני כל הגון! או חלק ממנו‪ .‬לנגעים כאלה‬
‫קרא העברי בשם צרעת‪ ,‬שם כגזר מן השרש ״זרע''*(‪ ,‬ולפי זה יהיה השם צרעת‬
‫לא ״שם המין" מיוחד למחלה ידועה‪ ,‬בי אם ״שם הסוג"‪ ,‬ר״ל שם כולל לכל הנגעים‬
‫המפוזרים בזרעונים זרועים על פני עור הגון!‪ .‬אמכם אע״פ שהשם צרעת היה בעצם‬
‫וראשונה ״שם הסוג"‪ ,‬אין מן הנמנע שיתהפך אחרי כן בפי העם גם לשם המין‬
‫לסמן נגע עור מיוחד‪ ,‬כמו שנראה למשל בהשם קדחת‪ ,‬שהמון העם משתמש בו‬
‫לקדחת הבאה בסירוגין‪ ,‬בעת שבעצם וראשונה הוא שם כולל‪ ,‬או יותר נכון סמן כולל‬
‫לכל המחלות שבהן חום הגון! עולה על חום הגון! הבריא‪ ,‬והתורה הלא דברה בלשון‬
‫‪. .‬‬ ‫בני האדם‪.‬‬
‫גם להתגלות הנגעים על עור האדם ישתמש העברי במלה שאולה מחיי הצמחים‪,‬‬
‫ויאמר ״אם פר ו ח ת פ ר ח הצרעת בעור" )ויקרא י״ג י״ב(‪ ,‬או ״נגע צרעת היא בשחין‬
‫פרחה" )שם שם כ׳(‪ ,‬או ״שחין אבעבועות פ ו ר ח באדם" וכד )שמות ט׳ י׳( — דבר‬

‫‪ 0‬חמוד® ספח — חולאתו בידול‪ ,‬צמיחת והוספת )י— ם!‪ = !:‬סט— ח (‪ ,‬יממנו יצא גם ד!שם‬
‫מטפחת‪ .‬פרופיסול קפאוי בהערח לספרו טל חעברא ״על מחלות חעור" ‪ ,§ 325‬ישער כי הטם‬
‫העבלי ספחת חולאתו כטם תעלבי סחפאתי ‪) Sahaphiti‬בסילום האותיות( תנמצא אצל אבן סיני‪.‬‬
‫בטם תזה יבנח אבן סיני נגע הלאט חנקלא אצלנו בטם ‪ eczema capitis‬או ‪ , crasta laotea‬טבו‬
‫יכוסה עול חלאט בקליפות וקטקטים‪ —.‬אנכי‪,‬לא לחלוק על קאפאזי באחי כי אםלהוםי‪ ! 1‬עלרבליו‪.‬‬
‫אמת הדבל בי הטם ספחת‪) ,‬כאטל אוכיח להלן( תולאתו קליפות וק טקטים‪ ,‬אבל טולט הטם‬
‫חוא עבלי‪ ,‬ויוחל קלוב לטעל כי התגלגל הטם ובא בטינוי מעט לאבן סיני‪ ,‬מאטל נאמל חחפך‪,‬‬
‫כי אין לטם חזה טולט בלטון עבלית ולקוח חוא בסילום האותיות מלטון עלבית‪ .‬וטפח ח׳ את‬
‫קדקוד בנות ציון פילוטו ח׳ יכסח את קדקדן בקליפות וקטקטים‪ ,‬ולא כמו טיפלט הפלופיסול מינך‬
‫)ספל חנ״ל צד ‪ (98‬בטם געועניום ^ויטיל ח׳ אח טעלותיהן ‪.‬‬
‫*( כל מי טיט לו לק ידיעח מעטח בטפח עבל‪ ,‬יודע הוא כי י ט טלטים לביס טבהם ז‪ ,‬צ‬
‫מתחלפות זו בזו‪ ,‬כצזו זדח־־צדח; זעק =״ צעק; יזחילו = יצחילו; מזעל=מצעל; זלב־־־צלב; עלז =‬
‫עלץ; נתז = נתץ ; פלז־=פלץ)עיין טני חטלטים חאחלונים חאלח בספלו טל בן־זאב(‪ ,‬ועל כן הביו‬
‫לא אוכל מח זח הניע את חוקלי‪-‬חלטון לגזול אומל כי‪1‬אין לטס צלעת טולט בטפח חעבלית ‪ ,‬ועל‬
‫כן יאלצו לנוע אל הטפות המצרית והערבית למצוא לו טס טולט‪ .‬געזעניום ופילטט וההולכים‬
‫בעקבותם יאמלו כי טורט הטם הוא בערבית ‪3‬ל? טהולאתו — הפיל לאלץ‪ ,‬דכא לאלץ‪, .‬ומדד‪.‬‬
‫הטם צליע בערבית — טבט וטוט לסוס‪ ,‬מן המקור חזה יצא גם הטם למחלתי הנכפה ומן המקור‬
‫הזה יצא בם הטם צרעת לנגע ידוע‪ ,‬כלומד טח׳ חפץ דכאו וטלה עליו את הנגע הזח‪ .‬יאמלו נא‬
‫מביני דבל איזה מטני הביאורים יותר מתקבל על הלב‪.‬‬
‫‪310‬‬
‫שכיוצא בו אנחנו מוצאים גם אצל היונים והרומים‪ ,‬סוגם הם קראו להתגלות הנגעים‬
‫בסם פריחה‪ exanthesis :‬או ‪.efEoratio‬‬

‫‪.‬‬ ‫די‬
‫ננסה נא עתה לבאר לנו את שמות המחלות וסמניהןשבאו בפרשת נגעים‪.‬‬
‫״אדם כי יהיה בעור בשרו שאת ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת‪,‬‬
‫והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים"‪.‬‬
‫אם יצוה המחוקק האלהי להביא אל הכהן* את כל איש‪ ,‬אשר ימצא בו אחד‬
‫משלשת הדברים האלה‪ ,‬אז אי אפשר לאטר שיהיו שאת ס פ ח ת ו ב ה ר ת שמות‬
‫מחלות ידועות הנבדלות אשה מרעותה ומכל שאר הנגעים שבעולם על ידי סמנים‬
‫מיוחדים לכל אחת מהן‪ .‬הן מספר הנגעים שיוכלו לבוא על האדם רב הוא מאד‪,‬‬
‫ומאין ידע המון העם‪ ,‬שאותו יצוה המחוקק להביא את המנוגע אל הכהן‪ ,‬כי הנגע‬
‫הזה הוא שאת או ספחת‪ ,‬או גרב או ילפת או כל צרה שלא תבואי הרי הדבר‬
‫הזה דומה לטי שאומר לחברו‪ :‬אם יחלה בנך בטיפוס הבטן או בטיפוס החוזר‪ ,‬או‬
‫בטיפוס הכתמים‪ ,‬וקראת לרופא למען יגיד לד באיזה טיפוס חלה בנדי היתכן לאטר‬
‫כדבר הזה?‘(‬
‫כמו כן לו היו שאת ס פ ח ת ו ב ח ר ת שלשתן סמני מחלה‪.‬קרובים זה לזה‬
‫בסגולותיהם‪ ,‬ונבדלים זה מזה רק בהבדלים דקים מאד‪ ,‬עד שרק טביעת עין של‬
‫איש מומחה ובעל נסיון תוכל להבחין ביניהם; לו היו‪ .‬שאת‪ ,‬ספחת ובהרת‪) ,‬כמו‬
‫שידמו רבים( שטות מיוחדים וקבועים בלשון הרופאים הקדמונים למדרגות שונות‬
‫של צבע הלבן — איד ימסור המחוקק את הדבר הזה להמון העם‪ ,‬אשר לא למד‬
‫חכמת הרפואה‪ ,‬ואיננו יודע להבחין בין הסטנים הדקים האלה? אם הצבע הלבן‬
‫הוא הסימן היחידי של הצרעת הטמאה‪ ,‬מה לו להמון העם לדעת את שמות‬
‫המדרגות השונות של הצבע הזה‪ ,‬אשר לא ידע להבדיל ביניהן? די לו לדעת כי עליו‬
‫להביא אל הכהן את כל איש שתהיה בהרת לבנה בעור בשרו‪ ,‬ועל הכהן לשפוט אם‬
‫שאת הוא או ספחת או נגע אחר‪ ,‬שאינו מטמא את המנוגעי‬
‫‪ c‬רט״י מפרט‪ :‬מאת וםפתת וגו׳ — ממות נגעים חן ולבנות זו מזו‪ .‬ונם מת מכתוב לחלו‬
‫״ומראח תנגע עמוק מעור בטרו" מפרט רט״י — ״כל מראת לבן עמוק חוא המראת חמת עמוכןה ביו‬
‫הצל‪ ".‬בדבריו אלה נטען רט״י וטאר חמסרטים טחלכו בעקבותיו על רברי הספרא‪ :‬״מח לטון טאת?‬
‫מוגבהת‪) ,‬מובהקת( כמראה הצל טהם גבוהים ממראה החמה‪ .‬מה לטון עמוק? עמוקה כמראה‬
‫חמה טהם עמוקים מן הצל"‪ .‬אולם המאמר‪ .‬הזה אם נבין אותו כמו טהבינוהו‪ .‬המפרטים ‪ ,‬מלבד‬
‫טחוא ‪,‬חתום וסחוט‪ .‬מפאת עצמו ומתנגד לטבע המציאות‪ ,‬חבה הוא מתנגד נם כן למה טכתוב‬
‫בספרא לפני זה‪ :‬״טאת זו ט א ת‪ ,‬בהרת‪,‬זו בחרת; ספחת טני‪.‬לבהרת ומראהו עמוק טני לטאת״ן־כי‬
‫אם נבאר את הדברים האלה לא כפטוטם כי‪:‬אםעכרק הוא מה טלבן ביותר‪ ,‬א״כ תחיה התולדה טל‬
‫טאת לבנה מן חטאת‪ ,‬מה טיתנגד בכל אופן אל ההלכה טבמטנה‪ .‬במקום אתר נטוב אל המאמרים‬
‫האלה‪ ,‬ונבאר אותם לפי פטוטם‪ ,‬ואז נוכיח כי דברי הספרא אינם דברי דרוט בעלמא‪ ,‬כי אם‬
‫דברים עתיקים מיוסדים בחכמת הרפואה ‪ .‬אולם רט״י האומר כי בל מראה לבן עמוק הוא )וכן‬
‫היא גט דעת הרמב״סביד חזקה‪ ,‬הלכות טומאת צרעת פ״א ו׳( בהגיעו אל הפסוק‪ ,‬ואם ב ח ר ת לבנה‬
‫היא ועמוק אין מראה מן העור‪ ,‬נאלץ להודות על האמת ולאמר; ״לא ידעתי פירוטו‪ .‬כי אם לבנה‬
‫היא מדוע‪ .‬אין מראה עמוק? ואם חטאת הוא ג״ב לבנה מדוע היא גבוה כמראה הצל?" — וכל עמל‬
‫הרמב״ן)בפירוטו על חתורד‪ 0‬וחכסק מטנח וטאר המפדטים לצאת מן הםבך הזה נטאר מעל‪.‬‬
‫‪311‬‬
 ‫אם כן ברור הדבר‪ ,‬כי שאת ספחת ובהרת הם שלטה סטהיס כוללים לנגעים‬
‫שונים‪ ,‬עד שאין נגע בעולם שלא יהיח בו אחד משלשת הסמנים האלה‪ ,‬והסבונים‬
‫האלה פשוטים מאד‪ ,‬ונראים לעין כל‪ ,‬עד שיוכל להכירם גם איש מהמון העם‪.‬‬
‫כל נגעי העור למיניהם‪ ,‬הטמאים והטהורים‪ ,‬שיש בהם סכנה ושאין בהם‬
‫סכנה‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה בהם אחד משלשה דברים אלהז או שיראה ח ס ר ו ן‬
‫בעור הבשר‪ ,‬או שיהיה במקום הנגע איזה דבר עודן‪ 5‬על עור הבשר שמסביב‪ ,‬או‬
‫שלא יהיה לא חסרון ולא עודק‪ ,‬כי אם שנוי הצבע בלבד‪ .‬הש את הוא ה ח ס ר ו ן‬
‫בעור הבשר‪ ,‬ה ס פ ח ת הוא מה שנספח ו ע ו ד!‪ 5‬עליו ו ה ב ה ר ת הוא שינוי‬
‫הצבע בלבד‪.‬‬
‫אולם לא את כל מי שיראה בעורו חסרון‪ ,‬עודן‪ 5‬או שנוי הצבע יצוה המחוקק‬
‫האלהי להביא אל הכהן‪ .‬התורה דורשת להביא אל הכהן את האדם שנמצא בו‬
‫אחד משלשה דברים אלה רק אם יהיו ל נ ג ע צ ר עת ‪ .‬בשם ״נגע" תקרא כל מחלה‬
‫הבאה על האדם ב י ד י שמ ים ‪ ,‬אבל לא בידי אדם ולא על ידי סבות נראות‬
‫לעין‪ (‘.‬אם יהיה בעור איש פצע‪ (Vuinus) ,‬על ידי חתוך בסכין או דקירה בחנית‪,‬‬
‫אם תעלה בעורו אבעבועה )‪ (Pastula‬מפני שנכוה באש או במים רותחים‪ ,‬או אם‬
‫תעלה ‘על בשרו חבורה )‪ (Ecchimosis‬אדמדמת‪ ,‬או מעין תכלת מפני הכאה באבן‬
‫או באגרוק‪ ,‬כל הדברים האלה וכיוצא בהם אינם לא נג ע ולא צר ע ת ‪ ,‬הדברים‬
‫האלה לא יתדבקו מעולם מאדם לאדם‪ ,‬ועל כן לא נחשב ל ט מ א גם האדם אשר‬
‫ימצאו בגופו‪.‬‬
‫הנה כי כן אל סוג ה ח ס ר ו ן יחשבו‪ :‬א( מכה טריה*( )‪ (ulcus‬שהיא הריסה‬
‫והשחתה ברקמת העור‪ ,‬עד שנראה בחוד המכה פנימה בשר ח י“( הפולט נסיוב‬
‫)‪ (serum‬או מוגלה )‪ •(pus‬ב( מכה שנרפאה והגלידה‪ ,‬אבל המגירה אחריה חסרון‬
‫ברקמת העור‪ ,‬ומראה הגלד או הצלקת )‪ (cicatrix‬הוא עמוק מעור הבשר שמסביב‪.‬‬
‫שני דברים אלו נסראים בשם שאת שענינו — שריפה והריסה ^( אולם שבעים‬

‫*( מן הפםרה!ים! וינגע ת׳ את פרעת נגעים גדולים דאת ביתר )בר׳ י״ב י״ז(‪ ,‬רעם ארם‪ '.‬לא‬
‫י נ וגעו )תת׳ ע״ג ת׳(‪ ,‬יפול מצדך אל!ש והו׳ — ונגע לא יערב באתלף >שם צ״א(‪ ,‬אנחנו למדים צי‬
‫הטם נגע הונח על מחלה מתר‪.‬לכת ומדבקת מאדם לארם‪ .‬ובזכרנו כי על פי חתולה האיש ד‪.‬חולד‪.‬‬
‫במחלת הזוב )‪ (gonoirhoae‬אם יגע בו איש בריא יטמא‪ ,‬תעלת על לבנו ההשערה‪ ,‬שאולי על כך‬
‫הונח השם נגע על מחלות מתדבקות מפני שהם באים על יד י ‪ .‬נ ג י עת )‪ .(contagio‬ואם כן יהיה‬
‫פירוש חשם נגע ‪ . morboB contagiosus‬כן ישער ג״כ הד״ר גרוזענבערג במאמרו ) ‪H8 mecK0 M$ 0‬‬
‫‪........‬‬ ‫‪.(cocTOflHHH eapeeB. Esp. 060sp. 3a Anpeat 1894‬‬
‫*( לדעתי השם מכה טליה הוראתו מכה לחח‪ ,‬ומזלת מים או מרגלא‪ .‬וגם לחי תמרר טלית‬
‫)שופטים ט״ו ט״ו( הוראתה — לחה ומזלת מים‪ ,‬כנראח מן הספור שם‪ ,‬תפפנית השורש טור‪ ,‬וממנו‬
‫אולי גם הטם ״מטר" לגשם‪ ,‬כלומר הזלה וזדלוק של מים‪ .‬ומן‪ .‬השורש הזה אולי‪.‬גם הפעל טרא‪.‬‬
‫' '‬ ‫‪:‬‬ ‫בסורית‪ .‬כמי ״שקל מחנהו מיא טרא באפיה" )תמיד ל״ב(‪,‬‬
‫* (בשר ח י ^‪-‬הוראתו בשר אדום בלתי מבושל‪,‬והעד! ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם‬
‫חי)שמואל א׳ ב׳ ט״ו(‪ ,‬ומחית בשר חי בשאת יהיה ענינה גידול וננמיחת בשר אדום )‪(graimlatio‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. ■.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בתוך הצלקת‪.‬‬
‫*( אבן עזרא יבאר שאת מלטדן טריפה! והמשאת החלה )שופטים כ׳ מ׳(‪ ,‬וישאם דור ואנשיו‬
‫)ש״ב ה׳ כ״א(‪ .‬ומזה בלשון המשנה! בראשונה היו מטיאין משואות )רח‪.‬״ט כ״ב(‪, .‬במקרא יש לנו‬
‫ג״כ שאת בשין ימנית בהוראת פצע או מכה טליה! השאת והשבר )איכה ג׳ מ״ז(‪ ,‬שחברו מוכיח‬
‫עליו שהוא מכה והריסה בגוק‪ .‬אבל אפטר הדבר‪ ,‬כי שאת היא מלה מצרית והוראתה ״מכה טליה";‬
‫‪312‬‬
‫מעכינר מכה טגלדת או צלקת‪ .‬התרגום‬ ‫‪O‬‬
‫‪oki‬‬
‫הזקכים יתרגטו את הטלה הזאת‬
‫הסורי הלקרא במם פשיטא יתרגם מ א ת — מדטתא‪ ,‬שפידדטר טכה אי גלד מעל‬
‫הטכה‪ ,‬כי גם את המם צרבת 'תרגם הפמיטא במם מוטתא‪ .‬ואונקלוס יתרגם‬
‫את המם פעם עטהא ופעם עטיקתא ופעם דוטק"(‪ .‬ורק יונתן בן עוזיאל מתרגם מאת—‬
‫שומא זקיפא‪ ,‬ר״ל יבלת לטאה‪ ,‬כהראה דרד אחרת לו בביאור הטם הזה‪.‬‬
‫לעודק על רקטת העור יחשבו! א( יבלת על העור )‪ ;(tumor‬ב( אבעבועה טלאה‬
‫טים או טוגלא )‪ ;(pustula‬ג( צרבת )‪ (crusta‬על טכה שעוד לא הגלידה והיא‬
‫מכוסה בקליפה עבה כהה או לבלה‪ ,‬שסופה לפול בהגלד הטבה; ד( קליפות לבלות‬
‫כשלג הנוצצות לפעמים כעין השבלול והצוטחות בנגעים ידועים על העור ולקלפות‬
‫מטנו על לקלה בסובין או כקשקשת של דגים דקה )‪ lepis‬בלשון יון‪squamma ,‬‬
‫בלשון רומית‪ Sclmppen ,‬בל׳׳א‪ ^emyH ,‬בלשון רוסית( כטו שנראה זאת ביהוד‬
‫במחלת העור הנקראת היום אצל הרופאים בשם ‪ — ,peoriasis‬כל זה יכול להיות‬
‫נכלל בשם ספחת; אולם כאשר נראה להלן‪ ,‬בשטוש הלשון הונח השם הזה רק על‬
‫הקליפות והקשקשים לבד‪ .‬הפשיטא יתרגם את השם ספחת ק ל פי תא ויונתן בן‬
‫עוזיאל יתרגמו קילופא — שהוראתם טה שיקלן‪ 5‬מן העור כקשקשים של דגים‪(*.‬‬
‫אונקלס יתרגם ספחת עדיא‪ ,‬שפירושו דבר שמתנשא על העור ונספח אליו‪ .‬ורק‬
‫שפירושו סמן‬ ‫הוולגטא יתרגם ספחת — ‪ ,pustula‬וע׳ הזקנים יתרגמוהו‬
‫של איזה נגע‪ .‬והתרגום האחרון הזה אם אין להביא ראית טמנו על פירושנו‪ ,‬הנה‬
‫גם לא יתנגד לו‪.‬‬
‫בפירוש השם בחרת לא נחלקו התרגומים‪ ,‬כי הוא יורה על כתמים לבנים‪,‬‬
‫בהירים או אדמדמיםי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ה•‬
‫במאמר הכתוב ״והיה בעור בשרו לנגע צרעת״ נוכל להבין את השם צרעת‬
‫על שני פנים‪ ,‬או במובנו הכולל — נגעים זרועים על פני עור האדם‪ ,‬או במובנו‬
‫המסוים למחלה ונגע ידוע‪ ,‬או יותר נכון לסוג של מחלות ידועות שהיו נקראות‬
‫מפני טבחפפיירם המעדיציהי של עבערם בהעתקתו תאפובנזית מצאתי כמד! פעמים את חגולד! ‪Saat‬‬
‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫בהוראת מכה טריה‪ ,‬כמו שנראה ברור מד!םשך הענין‪.‬‬
‫הוראת השמות עמקא‪ ,‬עומק— ברורה מאד עד שאין כל ספק שדעת אונקלום מתננדת‬
‫למאמר הספרא! ״מה לשון שאת? מוגבהת‪ ,‬במראה הצל שהם גבוהים ממראה המה‪ ,‬מה לשון‬
‫עמוק? עמוקה‪ ,‬כמראה המד‪ .‬שהם עמוקים מך הצל"‪ .‬ולהנסינע הרב נתן אדלער בפירוש לאונקלום‬
‫להתאים את דבריו עם מאמר הספרא‪ ,‬כי אם גם נאמר שעמקא של אונקלום איננו כמשמעו‪ ,‬כי אם‬
‫הוראתו ל ב נ ו נ י ת י ת י ר ה ‪ ,‬הלא סוק סוק יהיו פה שני הפכים בנושא אחד! השאת הוא גבוה‬
‫ועמוק כתמה וצל בבת אחת‪ .‬גם ממה שנמצא בגמרא )חולין ם״ג(ו ״ת״ר עורב‪ ,‬זה עורב; כל העורב‬
‫להביא עורב חעמקי"‪ ,‬ומפרש שם הגמרא ״עמקי— חיוורא כמראה חמה עמוקה מן הצל"‪ ,‬אין מזד‪.‬‬
‫ראיה כי המלד‪.‬י״חעמקי" הוראתה לבן יותר מדאי‪ ,‬אמת הוא כי עורב העמקי)כלומר ד‪,‬עורב הדר‬
‫בעמקים ובנחלים( הוא לבן‪ ,‬אבל דברי הגמרא אינם אלא לסימן וחידוד בעלמא‪ .‬כי מן שם התואר‬
‫עמוק לא יתכן לעשות שם היחס ״עמקי"; שם היחס בלשון המשנה יבנה על פי רוב רק משם עצם‬
‫המסמן שם איזה מקום כמו ביתי מן בית‪ ,‬מדברי מן מדבר‪ ,‬ועל כן נם עמקי מן עמק‪ ,‬אבל לא יתכן‬
‫לבנות למשל משם התואר ארוך שם היחס ארוכי או משם התאר קצר‪--‬קצרי‪.‬‬
‫*( סנפיר וקשקשת )ויקרא י״א י׳( מתרגם אונקלום ציצין וקלפין‪ ,‬יב״ע מתרגם ציצין וקילופין‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫הפשיטא מתרגם גפא וקלפא וע׳ הזקנים מתרגמים ‪. n t n e v y i u % a l U n l S r i s‬‬

‫‪313‬‬
‫במם כולל ״גרעתי‪ /‬להבדילם ממאר מחלות מהיר לקראות במם גרב‬ ‫בפי המון העם‬
‫מן הכתובים‪ :‬והלה‪ .‬ידו מגרעת כמלג )ממות ד׳ ד(‪ ,‬והכה מרים‬ ‫או ילפת וכו׳‪.‬‬
‫)במדבר‪..‬י׳׳ב י׳(‪ ,‬ויצא מלפליו מגדע כמלג )מלכים ב׳ ה׳ כ״ז( —‬ ‫מגרעת כמלג‬
‫כי הולח המם גרעת בלמון העברים על לגע לבן הדומה במראהו‬ ‫אלחלו למדים‪,‬‬
‫ללבלת המלג^(‬
‫מבעים הזקכים והוולגטא דקדקו לתרגם את המם גרעת לא במובלו הכולל‬
‫כי אם במובלו המסוים‪ .‬במקום הזה כמו בכל הכתובים מבאר אחריו בפרמה זר‪,‬‬
‫ובכל מאר המקומות מלזכר מם זה בכתבי הקודמי(‪ ,‬יתרגמו תמ ‪ T‬את המם גרעת‬
‫לא במם כולל לכל הלגעים ‪ , exanthema‬או במאר מטות מל לגעים מלמגאים‬
‫לרוב בלמון יון‪ ,‬כי אם במם ‪ lepra‬מהוא מם למין או לסרג ידוע מל לגעים‪.‬‬
‫ובזכרלו כי התרגום היולי על התורה לעמה בזמן מבית המקדמ היה קים — יותר‬
‫ממלט מאות טלה לפלי החורבן — בזמן טדילי הגרעת היו עוד לטטרים ולעמים יום‬
‫יום על פי מגרת התורה‪ ,‬והמגורעים הטמאים יטבו מחוץ לעיר‪ ,‬הכל היו רואים‬
‫אותם; בזכרלו כי בימים ההם ימבו היולים והיהודים בערבוביה בארץ יטראל‪,‬‬
‫ואי אפטר חיה מלא ידעו היולים איזה מין לגע קראו היהודים במם גרעת‪ ,‬ואיזה‬
‫מצורעים הרחיקו מן המחלה — בזכרלו את כל אלה‪ ,‬על כרחלו אלו גריכים‬
‫להודות‪ ,‬כי ידעו הטתרגטים ליולית איזה מחלה או איזה סוג מ ח ל ו ת יקרא‬
‫בפי היהודים במם גרעה‪ ,‬ואיד תקרא המחלה הזאת בפי היולים‪ .‬אם גם לאמר‬
‫ממתרגמי התורה ליולית יטבו לא בארץ יטראל‪ ,‬כי אם באלכסלדריא מל מגרים‪,‬‬
‫אם גם לאמר מלא היו המתרגמים בקיאים בחכמת הרפואה ולא היו יכולים להבדיל‬
‫בין מחלה למחלה‪ ,‬גם אז יכולים אכחלו להטיל ספק באמיתת תרגומם רק בלוגע‬
‫לדברים פרטיים ולאמר מטעו ותרגמו למטל את המם ילפת במם הלאה לגרב‪ ,‬או‬
‫להיפך; אבל בלוגע לגרעת‪ ,‬דבר סהיה לראה וגלוי לעין כל‪ ,‬דבר טהיה לוגע לא רק‬
‫לאלמים פרטיים כי אם לחיי החברה כלה‪ ,‬דבר כזה אי אפטר טיעלם גם מאדם פמוט‬
‫ואין גריך לאמר מאלמים גדולים‪ ,‬טתרגומם מעיד רוב חכמתם‪.‬‬
‫יוסק פלאויוס בספרו ״קדטוליות היהודים״*( בדברו על דתי בלי■ יטראל על‬

‫לא היה כל שיח ומיג עם יתר‬ ‫)‪(irngolg‬‬

‫פי תורת מטה יאמר‪ ,‬כי המחוקק גו ה להרחיק מן הערים את כל האלטים מתחיה‬
‫בבמרם ‪ . . .‬כי להמגורעים‬
‫בלי האדם‪ ,‬כי הם לחשבו כמתים ‪ . . .‬בכל פעם ופעם ישתמט בהשם לעפרא‪ .‬והלה‬
‫)‪(XsTtga‬‬
‫גרעה‬

‫זה האיש יוסק בן מתתיהו הלא חי בזמן מבית המקדש היה קים והוא היה כהן‬
‫ובקי מאד בתורת הפרומים‪ ,‬ויטב בארץ ישראל‪ ,‬ועל כן אי אפשר שלא ידע איזה‬
‫׳מחלה או איזה מין מחלות היה לקרא אצל העברים בשם צרעת ואגל היולים‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫במם לעפרא‪,.‬‬
‫חלה כי כן למען דעת איזה מחלה‪ ,‬או איזה טין מחלות היה לקרא בפי‬
‫היהודים בשם צרעת‪ ,‬עלילו לחקור איזה מחלה או איזה טין מחלות היה לקרא בפי‬
‫י‬ ‫היולים במם ‪. lepra‬‬
‫‪ 0‬הדעייו הזה לא חרטו הוא‪ ,‬ובבר הביאו החכם האנגלי ‪ ;Balmano Squiro‬חפרופיסור מינך‬
‫‪,‬‬ ‫)בספרו הנ״ל ‪ (68‬דחה את הרעייו חזה י ק בק®‪.‬‬
‫‪ C‬במדבר י״ב‪ ,‬מלכים ב׳ ה׳ כ״ד‪ ,‬מלכים ט״ו ה׳‪ ,‬יברי הימים ב׳ כ״ו י״ט כ״א‪.‬‬
‫י( ‪Antiqn. m , II, 2 . . .‬‬
‫‪314‬‬
‫שפירומר קליפד! רקמקעות בכלל )‪TOmya‬‬ ‫‪iM‬‬
‫‪sgag‬‬
‫פלוצאר מן‬ ‫השם‬
‫‪ (squamma Eeaiile, Schuppen‬והרנה על הקשקשים שיצמחו בנגעים רבים על ערר‬
‫‪Xstcga‬‬
‫האדם‪ ,‬ובמובן זה ישתמש בהשם הזה בכל פוקום אבי הרופאים היפרקראט^( רכל‬
‫הרופאים שבאו אחריו‪ ,‬ובמובן זה השתמשו בו גם שבעים הזקנים‪ ,‬כמו שיבאר‬
‫דבריהם המפרש איסידוד הספרדי )‪lepro yero cutis (llpoaasa h necB 84‬‬
‫‪ . asperitas squamosa lepidae Wbae similis, unde et nomen snmpsit‬כאשר‬
‫אמרנו למעלה צמיחת קליפות וקשקשים כאלה היא היא הנקראת ספחת בלשון‬
‫הכתוב )לפי תרגום יב״ע והפשימא(‪ ,‬עתה נשאל את עצמנו באיזה מחלה תעלה‬
‫ספחת כזאת על העור?‬

‫ו‪.‬‬ ‫;‬
‫ידיעת הנגעים תלמדנו כי מחלות העור‪ ,‬שבהן יתכסה הנגע בספחת של‬
‫קשקשים‪ ,‬רבות‪ .‬מאד ושונות זו מזו תכלית שינוי‪ ,‬יש מהן מסוכנות ויש שאינן‬
‫מסוכנות‪ ,‬יש מהן מתדבקות ויש שהן בלתי מתדבקות; ועל כן לא למותר נחשוב‬
‫להביא פה משלים אחדים לתועלת הקוראים שאין להם ידיעה במקצוע של חכמה‬
‫זו®(‪ ,‬ועל ידי זה יתברר להם גם כן מה הוא עמוק מן העור? מה הוא פשיון‬
‫הנגע? ושאר מושגי הנגעים‪.‬‬

‫*( חפרופיםור מינך‪ ,‬בסרק חראטוון סספרו חנ״ל‪ ,‬אסק אחד לאחד את כל חמקומות‬
‫בספרי חיפוקראם טזחכר בחם חמום לעסרא ומסייס‪ ,‬כי לא נוכל לרדת לםון‪ 6‬דעתו טול‬
‫חיפוקרטן איזח ס ח ל ח יכנח בפום לעסרא‪ .‬לא ידענו אם באמת לא ידע זאח ח׳ מינד אי‬
‫ב צ ד י ח עטוח א ח ע צ מ ו כ א י נ ו י ו ד ע סוחיפוקרט לא כיון• לטוום מ ח ל ח ‪ ,‬כי אם‬
‫ל ס מ ן טל מ ח ל ו ת ר ב ו ת ‪ .‬חקדמונים עד אריטעאום לא ידעו בכלל לתאר מחלח טולמח‬
‫מסוימת בכל סמניח‪ .‬ובכל חמקומות בחיפוקרט טזחביא ח׳ מינך‪ ,‬חמם לעפרא ביאורו תמיד‬
‫קטקטים על חעור או גם בכים חטתן‪.‬‬
‫‪ C‬למען חקל על חקורא את חבנת חדברים אטר יבואו חלאח‪ ,‬חנני לבאר בדרך‬
‫קצרח את בנין חעור בכלל ואת תבנית חלטכות טמחן חוא נרקם‪ .‬חעור חוא חקרום חמכסח‬
‫את כל חגוק ומטמט לטני דברים‪ :‬א( לחגין על חעצמוח ועל טרירי חבטר טחוא ‪.‬מחובר‬
‫אליחמן ב( על ידי עצבי חחרגטח חמסתעפים בו חיח יחיח גם כן לאבר טל חוט המיטוט‪ .‬על‬
‫טטח חעור מלמעלה יראו בו קמטים וטרטוטים דקים‪ ,‬ביחוד על כפות הידים וחרגלים‪ ,‬וגם‬
‫ג ו מ ו ת ק ט נ ו ת מאד טחן פתחי חצינורים טל מעינוח חויעח וטל נרתיקי חטערות הצומחות‬
‫על פני כל חגוק‪ ,‬עבות על חראט וחזקן ודקות כמוך )‪ (lanugo‬על טאר חלקי העור‪ ,‬מלבד‬
‫כסות חידיט וחרגלים‪ .‬אם נמור בסכין את העור מלמעלה למטח ונביט על חגזרח חדקח‬
‫בעד זכוכית מגדלת‪ ,‬אז נ ר א ה כי העור בכלל חוא בנוי מטלטח טטיחים טונים זח מזח‪,‬‬
‫חטטיח האמצעי יקרא בטם ע צ ם ה ע ו ר )‪ (corium‬והעליון יקרא בטם מ כ ס ח ה ע ו ר‬
‫)‪ (epidermis‬והתחתון יקרא בטם ת ח ת י ת ה ע ו ר )‪.( hypodennii‬‬
‫א( עצם חעור מרוקם מרקמת החבור‪ .‬עיין לעיל ״רם"ח אברים" טטם בארתי את עניני‬
‫הרקמות חמטחרות מחוטים דקים מאד המהודקים זח עם זח‪ .‬על טטחו העליון יתנטאו עליו‬
‫גבנונים קטנים כעין פ י ט ו מו ת ט ל ד ד י ם ‪ .‬חפיטומות חן טני מינים‪ :‬יט טיכנסו בחן ראטי‬
‫פצולי העצבים‪ ,‬ויטמטו לחרנטח‪ ,‬ויט טיכנסו בחן צינורי ;הדם חדקים ויטמטו ^חספיק‬
‫מזון למכסה העור מלמעלה‪ ,‬הנבנה מרקמה חרצפח )‪ (epithelium‬טאין צנורי הדם מתפצלין‬
‫בתוכה‪ .‬מלמטה למעלה יעברו בטטיח טל עצם העור צ נ ו ר ו ת טל מ ע י נ י ח ז י ע ח ו ט ר ט י‬
‫חטערות‪.‬‬
‫ב( הטטיח התחתון‪ ,‬הנקרא ג"כ ח מ ט ב צ ת ט ת ח ת חעור‪ ,‬מרוקם מרקמח־חבור רכח‬
‫‪316‬‬
‫מחלה הגרב )‪ (eczema‬השכיחה מאד ביהוד בעדר הילדים‪ ,‬חתגלר! לפכיכר‬ ‫א(‬
‫בתמוכות שוהות‪ .‬ההכוונה הראשרכה היא ג רב של אבעברערה )־‪eczema yesi‬‬
‫‪ .( culosum‬על ידי פעולת הדלקת יזיעו ביכורי הדם שבהעדר מתוכם מים‪ ,‬שמתכלסים‬
‫בין עור הקרן ובין רשת של מלפיגי‪ ,‬ועל כן יתכשא עור הקרך כאבעבועה‪ .‬אם יגדל‬
‫שמק המים מביכורי הדם ועור הקרן הרך יקרע‪ ,‬אז כראה לפכיכו את התמוכה השכיה‪:‬‬
‫ה ג ר ב ה ל ח או הילפת"( )‪ ,( eczema madidane‬שבו עור הכגע מתאדם מאד ומזיע‬
‫מתוכו זוב של מים זכים או עכורים במדח מרובה מאד‪ .‬הזוב הזה יתיבש מפעולת‬
‫האדיר עליו ויתהפך לקליפה בהובה עבה ומכוערת מאד‪ .‬התמוכה הזאת היא‬
‫הנקראת בלשון המקרא בשם החרם )‪ ,( eczema crustosum‬מפכי שדומה הקליפה‬
‫לכבלי חרם‪ .‬אבל יש אשר שלא תגיע הדלקת לידי זיבה‪ ,‬ורק עור הקרן יתרכך‬
‫ויתחיל להתפבל ולהתקלק‪ ,‬ואז כראה לפכינו את ה ג ר ב ה י בש או גרב ה ק ש ק ש ת‬
‫)‪ (eczema squamosum‬יבש ומכוסה בקליפות וקשקשים לבנים‪ .‬מלבד החכוך‬
‫הנורא שתעורר המחלה הזאת‪ ,‬אין בה כל סככה לא להחולה ולא להאכשים הסובבים‬
‫אותו‪ .‬הגרב שנתרפא לא ישאיר אחריו כל רושם ובלקת בהעדר‪ .‬אולם יש שיבוא‬
‫הגרב בתמונת מחלה מורדת )‪ (e. chrouicum‬אשר לא תרפא לימים רבים;‬
‫נוחה להתפשט ועשויה מעשה רשת‪ ,‬בתוף עניבות חרטת מונחים אטכלות של ר ק מ ת ה ט ו מ ן‬
‫)לשכות גרולות מלאות חלב(‪ .‬בתוך השטיח הזה נמצאים ג״ב מ ע י נ י ה ז י ע ה ‪ .‬מעין הזיעה‬
‫דומה לכדור קטן צנוק מצינור דק מקופל הרבה פעמים‪ ,‬והצינור הולך ומתארך למעלה מעוקל‬
‫עקלתון כתמונת השלשלת ופתוח על שטח העור החי^צון‪ .‬השטיח הזה שבין עצם העור ובין‬
‫בשר השרירים הוא עב אצל אנשים בריאים ושמנים ודק אצל אנשים כחושים ועל מקומות הגוק‬
‫י‬ ‫ששם אין שומן מצוי כמו על עפעפי העינים‪.‬‬
‫השטיח העליון או מ כ ס ח ה ע ו ר יחלק גם הוא לשני שטיחים‪ ,‬התחתון יקרא‬ ‫ג(‬
‫בשם ר ש ת ט ל מ ל פ י ג י )על שם י המנתח הגדול ־מלפיגי שחקר‪-‬על חדות אדבר הזה( והוא‬
‫מרוקם מרקמת הרצפה‪ ,‬מלשכות עגולות העומדות צפופות זו אצל זו‪ .‬הרקמה הזאת תכסה‬
‫את הפיטומות של עצם העור ותמלא את המקום הפנוי בין הפיטומות‪ .‬השטיח העליון יקרא‬
‫בשם עו ר ה ק ר ן ‪ ,‬מפני שדיוא מרוקם מלשכות הרצפה שנתיבטו מפעולת האויר עליהן ונתהפכו‬
‫לחומר הקרן ‪ .‬הלשכות האלה הן עגולות ודקות כקטקטים של דג קטנות מאד ומונחות זו על‬
‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫גב זו כאריה על גבי לבנה‪.‬‬
‫מכסה העור יורד ומתקפל גם אל הגומרת שבהעור ומרצק את נ ר ח י ק השערות‪ ,‬ולפיכך‬
‫אק על פי שטרשי י השערות נעוצים בתוך השטיח האמצעי‪ ,‬בכל זאת השערות מקבלות את‬
‫מזונן ואח גידולן מלשכות הרצפה שנתקפלו למטה ‪ ,‬ועל כן השער כלו בנוי גם הוא מלשכות‬
‫הרצפה• ■שנתהפכו לחומר הקרן‪ .‬השער הוא בנוי כשפופרת חלולד■ ומלאה חומר רף כמוה‪.‬‬
‫בשרשו יתעבה השער כמין בצל‪ ,‬מנוקב בתחתיתו ומהודק על פיטומה ‪,‬היוצאת מתחתיתו של‬
‫הנרתק‪ .‬הבצל הוא כלו מרוקם מלשכות עגולות של רקמת הרצפה‪ ,‬ובמדד‪ ,‬שהלשכות האלה הן‬
‫פרות ורבות ידחק גזע השער למעלד‪ ,,‬וזהו גידולו של השער‪. .‬‬
‫מזה נראה שגידולו של השער הוא משרשו ולא מצמרתו‪ ,‬מה שכבר ידעו‪ ,‬גם חז״ל )עקרו‬
‫מלבין וראשו משחיר טמא‪ ,‬עקרו משחיר‪ ,‬וראשו מלבין‪ .‬טמא‪--‬נגעים־ פ״ד ד׳(‪ .‬מצדי‪ ,‬השער נמצאים‬
‫מ ע י נ י ה ש ו מ ן ‪ ,‬שצינוריהם נפתחים אל נרתיק השער‪ .‬מן המעינות האלד‪ .‬יוצא שומן למשוח את‬
‫השער לבל יתקלקל מחום האויר‪ .‬עוד עלינו לד‪.‬זכיר כי בלשכות הרצפה של רשת מלפיגי ובלשכות‬
‫השער נמצאים גרגירים של ח ו מ ר ה צ ב ע )‪ ,(pigment‬הגרעינים דקים כאבק ולפי רבות חומר הצבע‬
‫או מיעוטו ישתנה צבע העור והשערות אצל בני האדם‪ .‬לעת הזקנה יכלה ויאבד אבק הצבע מגזע‬
‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫השער‪ ,‬ועל כן ילבין‪.‬‬
‫לפי ביאור התלמוד )בבורות מ״א( ומסכים עם כל התרגומים‪ ,‬ילפת זו חזזית שפירושה‬
‫׳‬ ‫אבעבועות‪ .‬וד‪,‬גמרא מוסיק שם שהוא יבש מבפנים ולה מבחוץ‪.‬‬
‫‪316‬‬
 ‫ואל גרב מורד כזה כיון הכתוב^(« ובגרב ובחרם אמר לא תרכל לחרפא )רבדים‬
‫כ״ח כ״ז(‪.‬‬
‫ב( מהפת העור או הנגע הנורא הנקרא אצל הרופאים במם זאבת‪,lupus) ,‬‬
‫או ‪ BOjraaHica‬בלמון רוסיא( ואמר ימים לפעמים ממות בפני האדם ויאכל נועור ועד‬
‫במר וגם עד העצמות יגיע*(‪ ,‬כאמר ידענו היום סבת הנגע הזה הם הם המתגים‬
‫‪■ ((bacillae‬ממצא החוקר הגדול קאך בכיחם וניעם מל החולים במחפת הריאה‪,‬‬ ‫‪::;:;xxj;::‬‬
‫ועל כן תחמב בצדק למחלה מתדבקת‪ .‬תחת מכסה העור יגלו גבנונים ))‪tuberculi‬‬
‫קטנים מאד‪ ,‬מגודל גרעוני דוחן עד גודל עדמים‪ ,‬במספר רב צפופים זה אצל זה‪,‬‬
‫עד מיהיו יחד לנגע אדמדם אחד‪ .‬אחרי כן יקבל הנגע הזה אחת ממתי התמונות!‬
‫א( הגבנרנים יתרככו וימקו והנגע יהפך למכה טריה )‪ ,( lup. exuicerans‬ויען כי על‬
‫גבול המכה בעור הבמר הבריא יולדו יום יום גבנונים חדמים אמר ימקו גם הם‪ ,‬על‬
‫כן תאכל המכה על כל סביביה; או אם פמה תפמה המכה רק אל עבר אחד‪ ,‬אז‬
‫תהיה למכה זוחלת )‪ .(lupus serpiginosus‬ב( ימ אמר יתרככו הגבנונים וימקו‪,‬‬
‫אבל לא יפתחו החוצה‪ ,‬כי אם יבלעו בתוך הבמר‪ .‬ומקום הנגע מבלי אמר יהפד‬
‫מתחלה למכה טריה‪ ,‬יעמה צלקת מכוסה בקמקמים מנקלפות ונופלות מעליה‪ ,‬עד‬
‫מתהפך הצלקת ל ב ה ר ת ל ב נ ה מ מ ר א ה ט פ ל מן העור ‪ ,‬אפם כי על גבול הצלקת‬
‫מסביב יולדו בתוך העור חרצנים חדטים‪ ,‬מימקו ויהפכו גם הם לצלקת לבנה המכוסה‬
‫בקטקטים‪ .‬וכן תלך הבהרת הלבנה הלוך ופטה‪ ,‬הלוך וגדול‪ .‬התמונה הזאת היא‬
‫אמר תקרא במם זאבת נקלפת )‪.(lupus exfoUiativus‬‬
‫ג( יט מחלת’ העור מכל עיקרה הוא רק בהקמקמים האלה מזכרנו‪ ,‬ואמר לה‬
‫יאות באמת הטם ‪ lepra‬טל היונים‪ ,‬המחלה הזאת תקרא אצל הרופאים היום במם‬
‫‪ psoriasis‬או ‪ ,lepra graecorum‬ואנחנו נקראנה במם מפחת״(‪ .‬על עור הבמר וביחור‬
‫על המרפק ועל חברכים יגלו חרצנים אדמדמים וקטנים מאד כזרעוני דוחן‪ ,‬טיתרחבו‬
‫מהרה עד גודל עדמה או עד גודל אגורת כס!‪ . 5‬מיד אחרי הגלותם יתכסו החרצנים‬
‫בקליפה עבה טל קמקטים לבנות ונוצצות ככסק או כטבלולי פנינים‪ .‬הקטקטים‬
‫מרוקמות מלטכות טל עור הקרן טתפרינה ותרבינה במחלה זו למאד מאד‪ .‬מספר‬ ‫‪III‬‬
‫‪ *J V ,‬׳ ' ‪; / ,‬‬

‫הנגעים יגדל טהרה ואחרי ימים אחדים מראה עור הבמר טל החולה דומה כמו‬
‫זרקו על כל גופו מי־סיד ונקלטו עליו מפות ‪.‬מל סיד רבות )‪ .(p. guttata‬בראטית‬
‫המחלה הקמקטת מחוברת אל העור היטב ולא בנקל תקלק מטנו‪ ,‬אך אחרי עבור‬
‫;*^יי!ן‘'‬
‫‪ C‬הטם גרב מוצאו מן הפעל גרןש‪ ,‬טענינר גריפה דהכוך באצבעות היד חנכפפיה כעין מגרפה‪,‬‬
‫ועל כן גם תקרא היד הכפופה בטם אגרו!ש‪ ,‬ע׳ הזקנים יתרגמו את הטם גרב — ‪ psora‬טפירוטו ג״כ‬
‫גריפה והכוך‪ ,‬הוולגאטה מתרגמת גרב—‪ scabies‬מן הפעל ‪ scabere‬טענינו ג״כ גרק' וחכך‪ .‬כנודע‬ ‫‪^ill‬‬
‫‘ ‘‪I , ' ■• I «'V‬‬
‫יקרא היום בטם ‪) scabies‬בל״ר ‪ (TOcoraa‬נגע הדומה במראהו לגרב‪ ,‬רק טסבתו הוא מין כנה או‬
‫טממית ידועה הנכנסת תהת עור הקרן‪ ,‬ואטר תעורר גרוי וחכוך נורא מאד בעור הבטר‪ .‬למען‬
‫הבדיל בין המחלה הזאת ובין הגרב הפטוט‪ ,‬הנני מציע לקרוא את המחלה הנקראה היום אצל‬ ‫‪i;l‬‬
‫הרופאים בטם ‪ ,scabies‬גרבת‪ .‬פח אמצא מקום להעיר‪ ,‬כי חכמי התלמוד כבר ידעו בי הגרב‬
‫‪,‬היבט והגרב חלת הן רק תמונות טונות טל מחלה אחת )עיין מסכת בכורות מ״א(‪.‬‬
‫‪ .C‬רופאי העור הגדולים העברא וקאפאזי מצאו עקבות המחלה הזאת גם בספרי חיפוקרט ובספרי‬
‫צעלזוס ויטערו כי היתה המחלה הזאת מצויה מאד אצל המצרים הקדמונים ‪.‬‬
‫י( יותר מכל נגעי העור ראויה היא הפסוריאזום להקרא בטם ספחת‪ ,‬אבל למען הבדילה מך‬
‫הספחת הכתובה בתורה‪ ,‬קראנו לה ״טפחת" בטין טמאלית‪.‬‬
‫‪317‬‬

‫׳“יי‬
 ‫■י ‪J‬‬
‫יכוים אחדים יכהה הגגע‪ ,‬והקשקסזים תתררפפנה‪ ,‬רעל י־די חכיד קל תחקלפכה‬
‫?‪!ii‬‬
‫נון הערר‪ .‬הנגע הזה עלול חרא גם ל פ מ י י ן ן חטפרת יש אשר הלכנח הלרד‬
‫רהחרחב על סביברתיהן‪ ,‬בשעה שבמרכזן י־שרב^הערר לאיתהר‪ ,‬ראז יקבל כל נגע‬
‫רלגע המרלה טבעת ) ‪ ;(p. a n i m l a r i B‬ראם תפגרשכה טבערודשתים אר שלש בסביבירהיהן‬
‫זר את זר‪ ,‬אז ילרמר הגרק בציררים רתטרלרת שרלרת‪ ,‬כנ^ראה הארפן בתרך הארפן‪.‬‬
‫אבל יש אשר תתרחב המחלה על פני הגרק לא על ‪T‬י פשירן של כל נגע רכגע‪,‬‬
‫כי אם על ידי שיפרחר נגעים חדשים על המקרמרת הבריאים רלפעמים פררח תפרח‬
‫הצרעת רכסתה את כל ערר חמנרגע מראשר רעד רגליר לכל מראה עיני הרראים‪,‬‬
‫עד שיהיה כרלר הפד לבן‪ .‬ראז תקרא המחלה בשם שפחת כללית )‪pBoriasis uni-‬‬
‫‪.(v e rs a lis‬‬
‫המחלה הזאת לא תסבב כל מכארב רכל צער להחרלה מלבד מה שתקרץ נפשר‬
‫בה מאד‪ ,‬ריש אשר תרפא המחלה ‪.‬מבלי להשאיר אחריה כל ררשם על גרן? החרלה‪,‬‬
‫אבל אחרי ימים רבים אר מעטים תשרב שנית רכלה לא תרפא לערלם‪.‬‬
‫‪lip‬‬ ‫אחרי הגרב — השפחת היא מחלת הערר הירתר מצריה‪ .‬המחלה הזאת‬
‫איננה מתדבקת מאדם לאדם‪ .‬אמנם כי בשנת ‪ 1880‬הרדיע הררפא לאנג מעיר רריען‬
‫כי צלחה בידר למצרא בקשקשי הפסרריאזיס את המתג המעררר מחלה זר; אבל‬
‫קרל לאנג היה כקרל קררא במדבר‪ ,‬כי לא הסכימר ררפאי הדרר לדעתר‪ .‬אבל לזאת‬
‫הסכימר כל הררפאים‪ ,‬כי המחלה הזאת מתנחלת מאברת לבנים‪ ,‬רבדבר ההתנחלרת‬
‫׳‬ ‫י'‬ ‫היא כמעט היחידה בכל נגעי הערר‪ .‬ראם נמצא את חכמי התלמרד*( מיעצים‬
‫״לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין רלא ממשפחת מצררעין"‪ ,‬אז קררב הדבר‬
‫לשער כי רק אל מחלה זר כרכר בעצתם‪ .‬אמת הדבר כי גם מחלת העגבת ) ‪( s y p h i l i s‬‬

‫'(‘);‪1*'I‬‬ ‫מחלה מתנחלת היא‪ ,‬אבל את העגבת ירכל להנחיל לבניר רק איש שנפגע בעצמר‬
‫' ’"''*‪w‬‬ ‫במחלה זר‪ ,‬רלא אשה שקררביה מכרגעים בה‪ .‬את מחלת השנהבת הירכית ) ‪e l e -‬‬
‫‪ (p h a n t i a s i s g r a e c o r u m‬אר הלעפרא של ררפאי זמכנר חשבר לפנים גם כן למחלה‬
‫מתנחלת‪ ,‬רלא למחלה הבאה על ידי נגיעה ) ‪ ( c o n t a g i o‬כמר שנחשבת הירם‪ .‬רעל‬
‫■‪ili‬‬ ‫כן יכרל להירת שכררכר בעלי התלמרד למחלה זר‪ ,‬רבאמת כאשר נרכיח להלן נגרעי‬
‫השכהבת הירנית היר נקראים בפי חכמי התלמרד פעם בשם מרכי־שחין רפעם בשם‬
‫מצררעין רארלי גם בשם ״בעלי ראתן" בכל ארפן הדבר מרטל בספק אם כררנר‬
‫‪III‬‬ ‫להפסרריאזיס לבדה אר לשתי המחלרת גם יחד‪.‬‬
‫ערד סגרלה אחת יש למחלה זר‪ ,‬אשר כחשרב לנחרץ למערד לב הקרראים אליה‪.‬‬
‫איש כי ינגע פעם אחת בימי חייר בנגע הפטרריאזיס‪ ,‬אר אם גם לא התכגע מערדר‬
‫ררק שהרא ממשפחה שהנגע הזה מצרי בה‪ ,‬אז אם יהיה שחין אר מכרת אש בעררר‪,‬‬
‫אר כי יעשה בר פצע רחבררה בידי אדם — מיד יתכסה מקרם הגיררי בערר בשדר‬
‫בקשקשים לבנרת של מהלה זר‪ .‬ראם יעמיד לר למשל הארמן קרכי־דט‪ ',‬אז יתגלה‬
‫‪.‬‬ ‫הנגע במקרם ההרא בתמרנת טבעת עגרלה‪.‬‬
‫ערד עלינר להרסיק כי המחלה אשר תארכר עד הכה‪ ,‬תקרא בסי הררפאים בשם‬
‫שפחת פשרטה ) ‪ ,( p s . v u l g a r i s‬להבדילה משפחת העגבת ) ‪ (p s . B y p h i l i t i c a‬הדרמה‬
‫אליה לפעמים בכל פרטיה‪ ,‬עד כי נחרצה טביעת עין של ררפא מרמחה להבדיל בין‬
‫שתי המחלרת האלה‪.‬‬
‫‪ 0‬יבמות יו* ם״ד ע״ב‪ .‬עיין־ מאמרנו דיבת דם מתנחלס‪.‬‬
‫‪318‬‬
‫ד( הגזזת או האבערעה הגרזזת )‪ .( herpes tonsurans‬סבת המחלה הזאת‬
‫הוא צמח דק ממפלגת הפטריארת )‪ (trichophiton‬הנראה רק על ידי מפרפרת‬
‫מגדלת )עד כדי מלט מאות פעמים( בתמונת חוטים דקים מאד‪ .‬הצמה הזה יכה‬
‫שרשיו בעור הקרן‪ ,‬וישתרג בין לשכות ‪,‬הרצפה שמהן נרקם הקרום הזה‪ ,‬וישלח‬
‫שרשיו גם בנרתיקי השערות ויפרה וירבה שם מאד‪ ,‬ומשם יעלה ויצמח גם בהוד‬
‫גזעי השער למעלה מן העור‪ ,‬וישחית וידכד אותן עד אשר ישברו בנקל כחציר‬
‫‪.‬‬ ‫יבש ויגזזו‪. .‬‬
‫על הערר יגלו כתמים קטנים עגולים ואדמדמים‪ ,‬אשר יתנשאו רק מעט מאד‬
‫על שטח העור הבריא‪ ,‬וביטים אחדים יגיעו עד גודל אגורת כםן‪ ;5‬ואז נראה כי‬
‫מרכז הנגע יתעמק מעט ״כמו נלחץ באצבע״ ויתכסה בקשקשים דקות כטובין‪ ,‬וזר‬
‫אדום מסביב לו כטבעת‪ .‬בעור רד וענוג הטבעת האדומה משובצת לפעמים‬
‫באבעבועות קטנות כזרעוני הדוחן‪ .‬בטדה שילד הנגע הליד רפשה מסביב‪ ,‬יכלו‬
‫הקשקשים ויאבדו במרכזו והעור ישוב שם לאיתנו‪ ,‬הזר האדום יהפד גם הוא לבן‬
‫ויתכסה בקשקשים המוקפות מסביב בטבעת אדומה של אבעבועות כאופן בתוד‬
‫האופן‪ .‬לפעמים יגדל מספר הנגעים האלה מאד לכסות בטבעותיהם את כל עור‬
‫החולה‪ ,‬אשר מלבד רגש החיכוד לא ירגיש כל כאב בבשרו‪ .‬זאת היא תמונת הנגע‬
‫על עור הבשר^‬
‫אולם אם יהיה' נגע הגזזת על הראש או על הזקן או בכל‪ .‬מקום מכוסה‬
‫בשער‪ ,‬אז העגולים המכוסים בקשקשים יעשו קרחה‪ .‬אולם‪ ,‬השערות לא ינתקו‬
‫משרשם‪ ,‬כי אם יגזזו למעלה משטח העור‪ ,‬עד כי היה למשל בפי הרופאים‪ ,‬כי דומה‬
‫מקום הנתק לשדמת בר אחרי הקציר‪ .‬אולם גם השערות‪ ,‬שנשארו בתיד הנגע ואשר‬
‫מסביב להנגע‪ ,‬ישתנו במראיהן ו י ה פ כ ו לב ן כ אל ו ש י ב ה ז ר ק ה ב ה ם ‪ ,‬או‬
‫כאלו כסה אותם איש באבק־עמילן‪ ,‬כמו כן ישתנו גם גזעי השערות הנגזזות אשר‬
‫בהוד הנגע‪ .‬ואם פשה תפשה הגזזת מסביב‪ ,‬לא ישוב מרכזה לאיתנו‪ ,‬כאשר ראינו‬
‫זאת בעור הבשר שאין בו שער‪ ,‬ויש אשר ילך הנגע הלוד ופשה עד אשר יעשה כל‬
‫‪,‬‬ ‫הראש קרחה‪.‬‬
‫הגזזת היא מחלה טתדבקת מאדם לאדם ומאדם לבהמה ומבהמה לאדם‪ .‬ועל‬
‫כן תהיה לפעמים למחלה מהלכת )‪ ,( epidemia‬וביחוד תתפשט בבתי הספר ובבתי‬
‫המקלט לאנשי חיל‪ .‬החום והליחות הן הסבות היותר מצויות להתפשטות המחלה‬
‫הזאת‪ ,‬ועל כן נמצא תמיד כי ק י ר ו ת ה ב ת י ם ששם נמצאו חולים כאלה מ כ ו ס י ם‬
‫ת מ י ד ב כ ת מ י ם י ר ק ר ק י ם של קומנית )‪ .( Schimmel‬כתמים כאלה נראים אז גם‬
‫כן על הבגדים ועל נעלי העור"( )צרעת הבתים וצרעת הבגדים(‪ .‬המחלה הזאת‬
‫תרפא בנקל‪ ,‬ולפעמים תרפא גם בלי עזרת רופאים‪.‬‬
‫הננו מבקשים את קוראינו לשום עין ולב אל תמונת המחלה הזאת‪ ,‬כי עוד‬
‫נדבר על אודותיה הלאה בבואנו לדבר על הצרעת האמורה בתורה‪.‬‬
‫ה( המחלה הממארת הנקראת היום בשם לעפרא או שנהבת של היונים‪Anssatz) ,‬‬
‫‪ npoKasa, (elephantiasis graeoorum‬ובלשון ערבי לדאם או אלבארס ואשר נקראנה‬
‫אנחנו בשם ״שנהבת" סתם‪ ,‬נחשבה בימי הבינים ועד הימים האחרונים אצל מפרשי‬

‫*( ‪T. HamanB, Lehrb. der Hantkrankheiten 1873, 8. 636.‬‬

‫‪319‬‬
‫התורה ואצל הרדפאיס בכלל‪®,‬זר היא הערעת האמורה בתררה^(‪ ,‬עד טקנלר ה ע ר א‬
‫וקפאזי והכניסו מעם אור בחמכת הטאלה הזאת‪(*.‬‬
‫המנהבת איהנה מחלת העור בלבה כי אם מחלת כל חגו!‪ . 5‬עיקר מוטבה הוא‬
‫בהעצבים‪ ,‬אבל תתגלה על העור בנגעים ®ונים‪.,‬ותמחית מעור ועד במה מן האברים‬
‫החיצוניים ועד האברים הפנימיים גם יחד• עוד מכבר חשבו רבים את המנהבת‬
‫למחלה מתדבקת‪ ,‬אך זה כחמש עשרה שנה עלתה בידי הרופא אדמונד האנזען לגלות‬
‫את המתג של מחלה זו המתקרב מעט בסגולותיו אל המתג שמצא החוקר קאד‬

‫*( וזו לטון■ חרב עובדיה םפודנו תרופא בפירוטר על התורח! ״®את או ספחת אד כהרת כלם‬
‫מיני צרעת חן‪ ,‬ומראיחן לבן כמו «בא בקבלד‪ ,.‬ואין בהן• ממיני הצרעת מספרו הרופאים‪ ,‬זולתי‬
‫המרפיא ואלבארם והנתק‪ .‬אמנם שאר מיני הצרעת החזקים טספרו ■טחם סרטן לבל הגוןפ‪ ,‬בכלל‬
‫חם נוטים אל האולם והשחרות‪ ,‬לא תטמאם התורה כלל"‪ .‬בשם מרפיא‪ ,‬כאשר נראה להלן‪ ,‬היתד‪.‬‬
‫נקראת אצל הרופאים הקדמונים וגם אצל העברא וקאפאזי אתת מתמונות השנהבת‪.‬‬
‫*( בספרי היפוקראט לא נמצאו עקבות המחלה הזאת כלל‪ .‬צעלזום )‪ 68‬לפני םה״נ( היה הראשון‬
‫שהזכיר את המחלה הזאת בקיצור נמרץ וקרא אותה בשמה ‪ . elephantiasis‬אבל צעלזוס כנראה‬
‫מדבריו‪ ,‬לא ראד‪ .‬את המחלר‪ .‬הזאת בעיניו‪ ,‬ויתאר אותד‪ .‬רק על פי השמועה‪ .‬אריטעאום הקפודקאי‬
‫)שמונים שנה לםח״נ( כיד ההגיון וכשרון ההתבוננות הטובים עליו‪ ,‬יתאר אח המחלה הזאת כמעט‬
‫בכל סמניה המובהקים‪ ,‬ויקרא אותה ג״כ בשם שנהבת וגם בשם ‪ , satyriasis‬שפירושו ״רוח‬
‫הזנות"‪ ,‬מפני שהרופאים הקדמונים חשבו כי אצל החולים בשנהבת תגבר תאוח המשגל מאל‪.‬‬
‫אולם בראשית ימי חבינים‪ ,‬כאשר נשכחה החכמה חיונית‪ ,‬והרופאים החלו לתרגם לשפת רומא את‬
‫ספרי חכמי הערבים‪ ,‬יצאה שגגה מאתם לתרגם אח השמות גראם או אלבארם לא בשם שנהבת‬
‫הנאה להם כי אם בשם לעפרא‪ ,‬ואת השם שנחבת נתנו למחלה אחרת שכל עיקרה היאו התעבות‬
‫העור )‪ (pachidermia‬וביחוד עור השוקים‪ ,‬עד שבאמת דומות רגלי תולה כזה לרגלי השנהב‪ ,‬והשם‬
‫הזה נשאר להתעבות העור על היום הזח‪ .‬אולם השגגה הקטנה הזאת משכה אחריה שגגות אחרות‬
‫רבות וגדולות‪ ,‬כי בראות רופאי ימי הבינים כי שבעים הזקנים יתרגמו את השם צרעת שבכתבי‬
‫הקודש בשם ‪ , lepra‬חשבו לתומם כי הצרעת היא היא הגדאם או הלעפרא כאשר כנו אותה בשגגה‪,‬‬
‫ויען כי בימים ההם היה כבוד התורה גדול מאד בעיני כ‪ $‬הרופאים‪ ,‬ויען כי הרופאים בימים ההם‬
‫למדו לדעת את חמתלרת ואת סימניהן לא על פי הנסירן ומראה העינים‪ ,‬כי אם מפי ספרים ‪,‬ועל פי‬
‫דרכי הפלפול ושקול הדעת‪ ,‬על כן הוסיפו אל סמני השנהבת )‪ aepra‬הידועים לחם גם את כל‬
‫הסמנים שנחנד‪ .‬התורה‪,‬לצרעת‪ ,‬ומזה יצאה מבוכה גדולה‪ ,‬כי הדלה השנהבת להיות מחלה מסוימת‬
‫בסמנים קבועים‪ ,‬והרופאים נאלצו לחשוב לשנהבת מחלות אחרות שאין להן כל עניןוכל יחס אליה‪,‬‬
‫ובלבד שתתאים השנהבת בכלל אל סמני‪,‬הצרעת האמורים בתורה‪ .‬ובראותם כי התורהי תחשוב את‬
‫הצרעת למחלה שתויכל להרפא ‪ ,‬ויתרצו משפט מעוקל שגם הלעפרא או חשנהבת היונית היא מחלה‬
‫שתוכל להרפא‪ ,‬אעפ׳׳י שאיש לא ראה זאת מעולם‪ .‬מזה יצא ג״כ כי מתרגמי התורה האחרונים‪,‬‬
‫)למשל לוטהער( מתרגמים את השם צרעת ‪ Anssatz‬והתרגום הסלאווי ‪. npoEiasa‬‬
‫אולם מימות העברא ואילך הסכימו הרובאים לקרוא להתעבות העור בשם ״ שנהבת הערבים ״‬
‫‪ , elephantiasis Arabnm‬ולהמחלח הממארת ^ראם ואל בארם )‪ (npoma‬בשם ל ע פ ר א או‬
‫״ ש נ ה ב ת י ו נ י ת " ‪ ,‬ויען כי השם לעפרא הוראתו הנכונה הוא קליפות וקשקשים‪ ,‬על כן קראו‬
‫להמחלח אשר קראנו אנחנו בשם שפחת — ‪ psoriasis‬או הלעפרא טל היונים‪ ,‬אעפ״י שבאמת הטם‬
‫לעפרא אצל היונים‪ ,‬כמו שנראה זאת משימוש השם הזה בספרי היפוקראטם‪ ,‬לא היה מיוחד למחלה‬
‫ידועה‪ ,‬כי אם■ חיה שט כולל למחלות רבות שסימנן הכולל הוא ספחת של קליפות וקשקשים‪ .‬ועל‬
‫כן יכול להיות שבימי שבעים הזקנים‪ ,‬שאז לא נודעה עוד השנחבת כמחלה בפני עצמה‪ ,‬נכללה גם‬
‫היא בחמושג לעפרא‪ ,‬לכל הפחות אותם החולים שנראו קשקשים בנגעיחם‪ .‬אבל קשה עלינו להסכים‬
‫להעברא וקאפאזי ‪(PyKOBowTBo K H3y?eHHK) 6 0 1 e3 HeH KosH. PyccKHH ncp. 1883. T. n BHnycK n‬‬
‫‪ (crp. 2‬האומרים כי השבעים השתמשו בתרגומם בהשם לעפרא במובן שנותנים לו רופאי‬
‫הזמן הזה‪ .‬להשערה הזאת אין ידים לא מן התורה עצמת ולא מתרגום ע׳ הזקנים‪,‬‬
‫‪320‬‬
‫בשחפת הריאה ובטחפת הערר‪ .‬בטרם החגלה המחלה בכל סמכיה המובהקים יחרטו‬
‫החולה לפעמים רגש הליאות בכל אבריו‪ .‬מעת לעת חפרחכה בעור בשרו אבעברערח‬
‫שחין גדולות‪ ,‬שהן כרפאות אבל חוזרות‪,‬ושבות אליו כמה פעמים‪ .‬ויש אשר תפרחהה‬
‫על הערר בהרות אמוצות כהות‪ ,‬ולפעמים גם לבהות‪ ,‬שעוברות ושבות גם הן‪ ,‬ורק‬
‫אחרי ימים רבים תתגלה המחלה באחת משלוש תמונותיה‪ :‬א( שכהבת הגבכוכים;‬
‫ב( שההבת הכתמים; ג( שההבת של חסרון ההרגשה — שעל פי רוב מעורבות הן זו‬
‫בזו בחולה אחד‪.‬‬
‫בשנהבת־הגבנרנים )‪ (tuberosa .1‬יצמחו על עור הפנים ועל הידים והרגלים‬
‫יבלות עגולות‪ ,‬כחצי פלח האגוז; צבע ‪.‬הגבנונים צהוב או אדמדם כהה או כעין‬
‫נחושת־קלל‪ ,‬ביחרד יתנשאו גבנונים כאלה על המצח ועל גבות העינים ששערותיהן‬
‫נושרות והן נעשות תלולות‪ ,‬עד שפני החולה דומים למראה פני האריה‪ .‬ומזה יצא השם‬
‫‪ leontiasis‬למחלה זו‪ .‬הגבנרנים יש אשר ישארר שנים רבות בלי כל שנוי‪ ,‬ויש אשר‬
‫יתרככו הגבנונים ויאבדו וישאירו אחריהם רק ספחת דקה של קשקשים שנקלפרת מעט‬
‫מעט מן הערר‪ ,‬ועל מקומם תשאר בהרת כהה ועגולה שמראה שפל מן הערר‪ ,‬במרכזה‬
‫היא לבנה‪ ,‬ועל סביבה היא אדמדמת כהה )העברא(‪ .‬אבל יש אשר יתהפכו‬
‫הגבנונים למכות טריות ולשחין מורד — ובמצב כזה החולים נקראים בדברי חז״ל‬
‫בשם מ ו כ י שחין‪- .‬‬
‫שנהבת־הכתמים )‪ maculosa .1‬אלבארס‪ ,‬מורפיא בפי הרופאים העתיקים(‪:‬‬
‫הכתמים‪ ,‬מגודל השקל עד גודל פיסת היד‪ ,‬יש שהם חלקלקים ונוצצים כמו משוחים‬
‫הם בשומן‪ ,‬ויש שהם מכוסים בקשקשים דקות כסובין‪ ,‬מראיהם איננו שפל מן העור‪,‬‬
‫ולפעמים גם יתנשאו מעט על העור‪ .‬צבע הכתמים הוא שונה מאד‪ :‬מעין הגפרית‬
‫ואדמדם כהה ועד הצבע השחור‪ ,‬אבל יש שהם לבנים‪ ,‬יען כי יחסר ויאבד במקום‬
‫■הנגע אבק חומר הצבע )‪ (pigment‬הנמצא אצל אנשים בריאים בלשכות הרצפה של‬
‫מכסה העור־(‪ ,‬ואם יחסר חומר הצבע במכסה־העוד‪ ,‬אז יחסר גם בהשענות שחן‬
‫‪-‬‬ ‫מקבלות מזונן ממכסה העור‪ ,‬ועל כן ילבינו כשער איש שיבה‪(*.‬‬
‫שנהבת של חסרון ההרגשה )‪ : (anaestbetica .1‬במקום האבעבועות או על‬
‫הכהטים הלבנים או הכהים שזכרנו למעלה יאבד חוש ההרגשה עד שנוכל לדקור‬
‫את המקום המנוגע במחט או לכרות באש והחולה לא ירגיש כל כאב‪ ,‬כמו כן תאבד‬

‫‪ 0‬כן יעידו חעברא רקאפאזי בספרם שזכרנו למעלת צר ‪. 42‬‬

‫*( כן יעיד תרופא תאמיריקני ‪ Hillia‬שעם>? ימים רבים במחלת זו‪) .‬דבריו מובאים במאמרו‬
‫של לאססער על דבר חצרעת ‪.(Ziemeaens Hdb. der apeciellen Fatbologie u. Tbeiapie T.XVI‬‬
‫אולם תפרופיסור מינך מקיוב בספרו ‪ IIpoKasa h necB‬שחזכרנו למעלת יעיד כי תרבת לחקור את‬
‫חמחלח תזאת בקאוקז ובמדינת טורקיסטאן‪ ,‬ורק לעתים רחוקות ראת כתמים לבנים או שער לבן‬
‫במחלת דישנהבת‪ .‬ועל כן יגזור אומר כי כל תרדפאים שראו כתמים לבנים כאלת טעו בדבר‪,‬‬
‫שנתחלפד‪ .‬לחם תמתלח חנקראת ‪ neca‬או ‪ vitiligo‬בשנחבת‪ .‬גם אני חכיתב שלא חנחתי כמעט נם‬
‫מקרח אחד של שנחבת בפטרבורג שלא חתבוננתי בו‪ ,‬לא עלתח בידי לראות'אצל מוכי חשנחבת‬
‫כתמים לבנים עם שער לבן‪ ,‬אבל ״ לא ראינו איננו ראית " ויכול לחיות בי מח שיקרת בימים אלח‬
‫רק לעתים רחוקות קרח יום יום בימים חראשונים‪ .‬ואנחנו רואים כי אריטאום חיוני שלא נוכל‬
‫לחשוד אותו כי כתב את ספרו ברוח כתבי חקודש‪ ,‬אחרי אשר חוא קורא למחלת זו בשם שנחבת‬
‫ולא בשם לעפרא‪ ,‬גם תוא יזכיר‪ ,‬כי בכל מקום אשר יתפשט חנגע בעור חבשר ימותו חשעדדת‪,‬‬
‫חן נעשות דקות ולבנות לפני בוא זקנח ואחר כף חן נושרות )‪.(De Cana. ect. lib. n, Cap. XTTT‬‬
‫‪321‬‬ ‫‪21‬‬
‫ץ״‪:‬‬ ‫ההרגשח גם על מקרם הגבנרנים‪ .‬טעט טעט יתפמט אבדך דזדזרגמה נוסביב גם על‬
‫‪''i V‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬י‬ ‫המקומרת ®לא‪,‬כמר‪1‬הר כלל‪: ■ .‬‬
‫אל אבדן ההרגטה ילרה מעט מעט־ גם קלקרל פרכסת האברים‪ ,‬צכמת )‪.(atrophia‬‬
‫העור במקום הנגעים‪ .‬יתדקק ויתיב® ויתכסה בקמטים כעור ®ל זקנים באים בימים‪.‬‬
‫אחרי כן יתדקקר ויתקשר‪-‬גם ®רדרי הבשר ®מתחת להערר‪ ,‬ואם יהיה זאת על הפנים‬
‫אז ־תמונה חזרת פני החולה מאד לעורר ®מה^ וזרעה בעיני כל רואיו‪ .‬״מאמר יאבדו‬
‫ויכלו ®רירי העפעפים‪ ,‬העפעק העליון תלוי למטה ויכסה את העין‪ ,‬העפעק התחתון‬
‫ירד״ מטה גם הוא ויתרחק מגלגל העין‪ ,‬והעיהים■ הגלריות תמיד נעמות טרוטות‬
‫וזולגות דמעה‪ . ,‬בחוך החוטם■ תגלינה גם כן מכות טריות ®מביאות לידי הריסת‬
‫סחוס החוטם והוא נעמה הרום‪ .‬על ידי כליון‪®:‬רירי המפתים המקיפים‪ .‬את הפה‪,‬‬
‫המפה ‪.‬התחתונה מתרחקת מן המנים ונופלת■ למטה‪. .‬הריר יורד ונוזל מן הפה‪,‬‬
‫■‬ ‫והדבר הזה יתן להחולה חזות פניטמל‪,‬חסר־דעה‪.‬״‘(‬
‫מרירי הידים יהרסו גם הם‪ ,‬פיסת היד תתדקק‪ ,‬והאצבעות המכוסות בגלד‬
‫'‪,‬ץ‬ ‫דק ונוצץ מעין האפר תכפפצה כאגמון עד כי לא יוכל החולה להמתמ® בהם‪ .‬ויען‬
‫‪J‬‬
‫כי יחסר חר® ההרגמה בהאביים‪ ,‬על כן יפצע על כל אמר'יפנה מבלי ממים ומבלי‬
‫להרגי® זאת‪ ,‬ועור במרו יכוסה במכות טריות )במר חי( אמר תמאנה להרפא‪ .‬מעט‬
‫מעט חלד המכה ד!לרד והתעמק‪ ,‬וביחוד בפרקי האברים‪ ,‬ומבלי אמר ירגי® החולה‬
‫כל כאב‪ ,‬ימותו ויפלו ממנו אברים אברים '®למים‪ .‬זאת היא התמונה האיומה מל‬
‫ה מ נ ה ב ת ה ג ו ד מ ת )גדאם■‪ !Cepra'mutilans‬חולים'כאלה היו נקראים בפי חכמי‬
‫׳‬ ‫התלמוד במם הכללי ״מוכי מחין״ דכאמר נמער גם במם ״בעלי ראתן״‪(*.‬‬

‫■‬ ‫■‪ ■:‬־ ■ ’( הדברים חאלח‪ .‬לסדחים נ‪5‬םפרם‪® .‬ל חעבראיוקאפאזי* שזכרגי לסעלח צד ‪-.58‬‬
‫‪ P ..‬בתוספתא אהלוח פדס מ״ז! ״חהלילירת )חגב‪5‬ו‪.‬ח( חסדדבות בי)־ לעיר‪.‬בין לדרך‪ ,‬אחד חדטוות‬
‫ואחד ישנות טסאץ‪ ,‬מפגי ®הנשים קוברות שם א ח'יפלי חך‪,‬י מדכי ® ח י ן א ת א ב רי הו׳'־) בג מ ד א‬
‫התובות הובא הטעם‪,‬הדה בטם‪.‬רבי‪,‬חנינא(‪ ■,.‬בדוד הדבר הי במובי ®נהבת התוספתא מדברת; אבל‬
‫מזה אייך עוד ראיה‪ ',‬כי בכל מקום ®נזכר בתלמוד‪,‬מוכי טחו‪,‬־ תכונה רק על מתלת השנהבת‪ .‬כתלמוד‬
‫)כתובות ע״ז( נמצא מפורש! ״תניא א״ר‪.‬יוםי! שח לי וקן אחד מאנשי ירושלים! ״עשרים וארבעה‬
‫מוכי ■שחין הך^יוכלו'אמרו׳חכמים תשמיש קשה להן ובעלי דאת)־ קשה מכלם"‪ .‬במדרש רבה )ויקרא‬
‫פ׳ט״ז( הובא מאמר דומה לזה! ״אדשב״ג! פעם אחת היי תי מ הלךבדרך מ טברי אל ציפורי‪ .,‬מ צ אניז קן‬
‫אחד ואמר ליו כ״ד מיני שחיו הן‪ ,‬ואין לך קשה לתשמיש‪:‬המטח חוץ מבעלי ראתן■ בלבד"‪ , .,‬נתבונו‬
‫נא עתה איזה מחלה יכנו‪ ,‬חכמי התלמוד בשם ראתן? ר״ר ראבינאוויץ בתרגומו הצרפתי לתלמוד‬
‫יאמר )‪ (T. I. p . 209‬כי‪ ,‬השם ראתן הוא מן ראה ויסמן מחלת חעינים‪ .‬אבל זח יתנגד למה שנאמר‬
‫בתלמוד בכ תובות )שט<! ״■ומאי סימנא?‪,‬דלפן עיניה‪ ,,‬ודייבי נחיריה דאייתי ליה רירא‪.,‬מפומיה‬
‫ירמי‪ -‬דידבי עליה"‪ .‬לפי זה צדק ר״ר לעווי בםח״מ לתל׳‪.,‬ומד׳ באמרו כי השם ראתן היא מלה יונית‬
‫‪ Ehuton‬שהוראתה זיבת ריר‪ .‬ר״ר בערגעל בספרו )‪ (Die Medicin der Talmudisten, S. 50‬יאמר‬
‫כי ראתן היא המחלה המסוכנת והנוראה ‪ ,( Can) maleus‬שמתדבקח מן הסוסים החולים ב ה אל‬
‫האדם‪ .‬אבל מה ענין תשמיש אצל בעלי• ‪ maletts‬החדלים ב קר ח ת של דקבון■ מסוכנת מאד? אולם‬
‫אם נעריך אלה מול■אלה! את ■סמני‪..‬בעלי ראתן; שנותן ■התלמוד עם ם‪.‬מני בעלי השנהבת שהבאנו‬
‫למעלה בשם העברא וקפאזי■ המשיחים לפי תומם‪ ,■,‬אז קרובה‪ .‬ההשערה ■מאד■ שבעלי חראחן הם הם‬
‫בעלי השנהבת הנושנח‪ .‬כאשר‪ ,.‬אמרנו למעלה‪ ,.‬חשבו■ הרופאים הקדמונים את‪ .‬בעלי השנהבת לשטופי‬
‫זר‪.‬מה‪,.-,‬ועל‪.‬יכן גם קראו למחלה זו בשם סאטיריאזים• עתה אמנם ידענו כי הפריזו הקזימונים בדבר■‬
‫הזח‪ ,‬על המדה‪ ,‬אבל אם נזכור כי לחולים כאלה יחסר באברי המשגל חוש המישוש וההרגשה‪ ,‬או‬
‫‪322‬‬
‫ו( עוד נגע אחד נתאר לפני הקורא‪,,‬נגע טוי® לו יחס אל דנץ חקירתנו אן;‬
‫על פי ®לא אל מפלגת נגעי הספחת !יחמב‪ .‬הנגע הזה נקרא במם בהקת‪,‬‬
‫‪ leuce, vitiligo‬בפי הקדמונים‪ , necB ,‬בספרו ®ל הפרופיסור מינך‪ (*.‬על ‪.‬עור‬
‫הבמר יולדו כתמים לבנים ועגולים מהולבים ומתרחבים מסביב‪ .‬וכאמר יפגמו‬
‫הכתמים זה בזה יתאחדו יחד‪ ,‬וכן יכסו חלק גדול מהגוק ולפעמים יכסו כמעט את כלו‪.‬‬
‫אם יגיע הכתם אל מקום מכוסה בטער‪ ,‬על הרא® או על הזקן או בבית( הטחי‪ ,‬אז‬
‫יהפך המער לבן כמער אי® זקן‪ .‬המחלה הזאת‪® ,‬יקרה לרופאים ■לראות אותה רק‬
‫לעתים רחוקות מאד‪ ,‬אין בה לא כאב ולא סכנה‪ ,‬איהנה מתנחלת מאבות לבנים‬
‫ואיהנה מתדבקת מאדם לאדם‪ ,‬עד מיותר נאה לה המם ״מוס" מהמם מחלה‪ .‬העור‬
‫בטקום הבהרות איננו ממתהה בסגולותיו כלל‪ ,‬איננו מפל מן העור ולא גבוה ממנו‪,‬‬
‫לא רך ולא קמה ממנו‪ ,‬לא לח ולא יב® ממנו ואין עליו לא קליפות ולא קמקמים‪.‬‬
‫כל עקרה מל מחלה זו הוא‪ ,‬כי על פי סבות בלתי ידועות לנו יכלה ויאבד אבק‬
‫הצבע המחור‪ ,‬הנמצא בלמכות המער ובלמכות מכסה העור מל אדם בריא‪ ,‬ועל כן‬
‫ילבין העור במקום הנגע וגם המערות המחורות יהפכו על פי רוב 'לבנות‪ .‬ובדבר‬
‫הזה לבד דומה הנגע הזה אל הכתמים מנגלו לפעמים במחלת המנהבת‪ .‬זולת זאת‬
‫אין כל יחם ביניהן‪ .‬הבהקת לא תרפא לעולם והבהרות הלבנות תמארנה כמו מהן‬
‫עד ימי זקנה ומיבה‪.‬‬
‫כבין מדוע אמיד הכמים שקשה התשמיש מאד לבעל ייאתן ‪ .‬אם התאוח עירפת על היכולת —‬
‫‪.‬‬ ‫‪,, ,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫איו לך דבר קשד‪ .‬מזה‪.‬‬
‫תכמי התלמיד השבו את מתלת הראתן גם למהלה מחדבקת מאד‪ ,‬ובכתובות )שם( נאמר!‬
‫״מכריז ר׳ יוחלו! חזהרו מזבובי בעלי ראתן! )ובדבר הזה כיון ר׳ יוחהן שחי במאה השלישית‬
‫לםח׳׳נ לרעת רופאי חדור הזה‪ ,‬שנמנו ובמרי שהזבובים ר‪.‬שוכנים על איש חולה במחלה מתדבקת‬
‫יוכלו להביא את המחלה הזאת על איש אחר(‪ .‬ר׳‪,‬זירא לא הוי י תיבבזי קי ח )במקום שרוכל‪ :‬לד‪.‬גיע‬
‫הרוח המנשב מן המקום שיושב בעל הראתן(‪ ,‬ר׳ אליעזר‪ .‬לא עייל באהליה‪ ,‬ר׳ אמי ור׳ אםי לא הוו‬
‫אכלי ‪,‬מביעי דההיא מבואה"‪ .‬עד כה גדל פחדם מפני המחלה המסוכנת הזאת‪ ,‬וער כה גם‪.‬גדלה‬
‫'‬ ‫ידיעתם מהדרכים שתתפשט מחלה מתדבקת בכלל‪.‬‬
‫פה עלינ להעיר ערד דבר אחד‪ .‬למעלה ראינו בי חז״ל כנו בשם צרעת את הפסאריאזים‬
‫שהיא מחלה מתנחלת‪ ,‬עתה אוכיח כי בם הראתו חיתה נקראת בשם צרעת‪ .‬במדרש רבה )בראשית‬
‫מ״א( נאמר! ״וינגע ה׳ את ■פרעה נבעים גררליט‪ ,‬ר״ל ־בשם בר קפרא־‪).‬בר קפרא כנודע היה רופא(‬
‫אמר! פרעה בראתן לקה‪ .‬אמר רשב״ג! מצאני זקן אחד מוכה שחין בצפורן ואמר לי! כ״ד מיני שחיו‬
‫הם‪ ,‬ואין לך קשה מכלם שהאשה רעה לו אלא ראתן בלבד‪ ,‬ובו לקה פרעה‪ .‬ר״א תני לה בשם ר״א‬
‫בן יעקב! שמענו בפרעה שלקד‪ .‬בצ ר ע ת" ‪ .‬ובויקרא רבה )פט״ז( הובאו הדברים שנאמרו בגמרא על‬
‫בעלי ראתן— ונקראים שם בשם מצורעים! ״ר׳ יוחנן אסר! אסור לילך במזרחו טל מצורע ד׳ ■אמרת ‪,‬‬
‫ור״ש אמר! אפילו מאה אמה )בשעה שהרוח יוצא מן המקום ההוא(‪ .‬ר״מ לא אכיל ביעי מן מביאה‬
‫דמצורע‪ ,‬ר׳ אמי ור׳ אסי לא הוו עיילי למבואתו של מצורע‪ ,‬ריש לקיש כד חוה חמי חד מנחון‬
‫ב מ ד י נ ת א מרגם להון באבנייא‪ ,‬א״ל! פוק לאתרך לא תזהם ברייתא‪ ,‬דתנא ר׳ חייא ״בדד ישב"‪,‬‬
‫״לבדו ישב" וכו׳‪ .‬הננו‪ .‬רואים פת בפירוש שבעלי ראתן הם‪.‬הם המצורעים‪ ,‬והם‪ .‬הם‪,‬שישבו חרץ‬
‫למדינתא‪ ,‬ועליתם קראו את הכתוב בתורה ״ברד יושב״ וחשבו את הראתו למחלה מתדבקת‪ .‬י‬
‫את החלק השני מספרו ‪ nposasa h nect‬שהזכרנו כמה פעמים‪ ,‬הקדיש חפרופיסור הנכבד‬
‫לשאלת הצרעת האמורה בתורד‪ ,.‬ואחרי הביאו בכור חבקורת את כל דברי חחכטים'שקדמוחו‬
‫בשאלה זו ‪ ,‬חרץ משפט כי הצרעת היא הויטיליגה‪ :‬לבדה שאיננה לא מחלה מתנחלת ולא מחלה‬
‫מתדבקת‪ ,‬ובדבר חזה ישען על דברי חכמי המשנה שלפי דעתם הצרעת היא רק כתמים לבנים‪.‬‬
‫האמת נתנה לחאמר כי ראיות חזקות מצא לו הפרופיסור בדברי בעלי המשנה‪ .‬ובדבר הזד‪ ,‬היה לו‬
‫לעזר זקן חכמינו‪ ,‬הרופא והסופר הנעלד‪ .‬ד״ר ראובן קולישער‪ .‬אל ההשערה הזאת עוד נשוב לד‪.‬לו‪.‬‬
‫‪323‬‬ ‫•‪21‬‬
 ‫ו‪.‬‬
‫אחרי אמר נבק® מאת קוראנו סליחה על אמר הלאיכר ארחר גפרקים הקדדכלים‬
‫בדברי חלאים ונגעים‪ ,‬כמוב אל מאלתכו‪.‬‬
‫בספרי היפוקראט ובספרי מאר הרופאים הקדמונים נפגומ מלמה מיני נגעי‬
‫העור ככהנט תמיד ביחד‪) , leuce .‬בהרת לבנה( ‪) ,lichen‬אבעבועה(‪) lepra ,‬קמקמת(‪.‬‬
‫מדוע זה בחרו מבעים הזקנים ויוסק פלאויוס ממלטת הממות האלה רק בלעפרא‬
‫לבדה לתרגם בו תמיד את המם ‪.‬צרעת בכל מקום מיזכר בכתבי הקודט? או‬
‫נהפרד את המאלה הזאת ונמאלנה באופן אחר« מבעים הזקנים ויוסק פלאויום‬
‫אמנם תרגמו את הטם צרעת בהמם לעפרא‪ ,‬יען ראו‪.‬יום יום כי מצורעים כאלה‬
‫יגורמו מחוץ לטחנה‪ .‬אבל מה היה לו אבדו לנו תרגום מל ע׳‪.‬הזקנים וספרי‬
‫יוסק פלאויוס‪ ,‬כמו מאבדו או נגנזו ספרים רבים אחרים‪ ,‬פרי עבודת פופרינו‬
‫בימים מקדם — הנה נטאל‪ ,‬האם תהיה לנו הצדקה‪ ,‬בקראנו במים לב את כתבי‬
‫הקודט לאמר‪ :‬כי הצרעת הוא נגע מכוסה בקמקטים‪ ,‬כי צרעת ולעפרא שניהם דבר‬
‫אחד הם? התורה אומרת כי הצרעת היא נגע‪.‬לבן‪ ,‬אבל הלא גם הויטיליגה )‪(leuce‬‬
‫היא לבנה‪.‬‬
‫יט לובן ויט לובן; פצע כי יהיה בעור אדם או מכה טריה מהטחיתה לא‬
‫לבד את מכסה העור הטרוקם מלסכות הרצפה‪ ,‬כי אם גם את רסת־מלפיגי עם‬
‫פיממותיה‪ ,‬אם תעלה ארוכה למכה כזאת‪ ,‬אז העור החדט אמר ימלא את חסרון‬
‫העור הנטחת לא ירוקם עוד מלמכות הרצפה )אפטליה(‪ ,‬כי אם מרקמת החבור‬
‫טל מטיח עצם העור‪ .‬כאטר תגליד הצלקת אז בראטונה תהיה לבנה אדמדמת‪,‬‬
‫מפני טצינורים סל דם רבים עוברים בתוכה‪ ,‬אבל מטבע רקמת החבור הוא להתכווץ‬
‫ולהצטמצם‪ ,‬ובמדה מתתכווץ הצלקת יתכוצו וילחצו גם צינורי הדם העוברים בה‪,‬‬
‫ועל כן תתהפך הצלקת מעט מעט ללובן החלב‪ ,‬אלא מהוא נוצץ מעט‪ .‬נקל להבין‬
‫כי על הצלקת הנרקמה כלה מרקמת החבור לא יוכלו המערות לטוב ולצמוח‪ ,‬כי‬
‫גזעי המערות הלא ירוקמו גם כן מלטכות הרצפה המתהפכות לחומר הקרן‪ ,‬ובאמר‬
‫אין למכות הרצפה מם לא יצמח גם המער‪ .‬נקל להבין גם כן כי הצלקת צבעה לבן‬
‫מצבע העור הבריא‪ ,‬יען כי יחסר לה אבק חומר הצבע המפוזר בלטכות הרצפה טל‬
‫מכסה העור‪.‬‬
‫הנה כי כן מלטה מיני לבנונית הם; לבנונית הויטיליגה‪ ,‬לבנונית הצלקת‬
‫ולבנונית מל בהרת מכוסה בקמקמים‪ .‬והנה רואים אנחנו כמה פעמים בכתבי‬
‫הקודט את הגיון הלמון ״מצורעת כמלג"‪ (".‬עתה נטאל איפוא‪ :‬איזה ממלטת‬
‫המינים האלה דומה יותר אל לובן המלג? מי מראה רק פעם אחת בימי חייו את‬
‫מחלת הפסאריאזיס‪ ,‬לא יפסח גם רגע אחד על מתי הסעיפים‪ .‬הנוכל לאמר על‬
‫כתם הויטיליגה כי הוא לבן כמלג? לא ולא‪ ,‬על כתם כזה נוכל לאמר כי הוא לבן‬
‫כקרום הביצה‪ ,‬כי הוא לבן כצמר‪ ,‬אבל לא כטלג‪ .‬הויטיליגה היא חלקלקת‪ ,‬והטלג‬
‫הוא מחוספס*( )‪ .(mepoxosaT ,rauh, asper‬הויטיליגה לא תמנה את טבע העור‪,‬‬

‫‘( שמות ד׳ ד׳> במדבר י״ב י׳‪ ,‬מלכים ב׳ ה׳ כ״ז‪.‬‬

‫*( ימים רבים נצטפרתי כי לא מצאתי מלח עברית לחמושג ‪ asper‬שמתנגד לחמוטג חלק‪ ,‬עד‬
‫שבא אוחבי חנכבד חבלשן חגדול ר׳ יעקב בן ישראל איזראילסאן וחראח לי כי שם חתואר מחוספס‬
‫‪324‬‬
 ‫אבל‪ ,‬מאמר יחסר בטקרם הכתם חומר הגבע‪ ,‬על כן יהיה מכסה העדר מם ירחר‬
‫שקרן‪ 5‬מאשר הרא בערר ברלא‪ ,‬רעל כן יזרח שם ארדם הדם מבעדי מכסה העור‬
‫בכל תקפו ותלדה לו לבנונית הנוטה בצבעה לעין השושן‪ ,‬שאיננה דרמה כלל‬
‫ללבנת השלג‪(‘ .‬‬
‫למעלה בארנו כי שאת‪ ,‬ספחת ובהרת הם שמות של סמנים כוללים ולא שמרת‬
‫של מחלות מיוחדות‪ ,‬גם אמרנו כי השמות האלה לא יוכלו לסמן סמנים דקים‬
‫הטעונים טביעת עין יתירה של מומחה ובעל נסירן להבחין ביניהם‪ ,‬כי אם סטנים‬
‫פשוטים ונכרים גם להמון העם‪ .‬בעזר התרגומים העתיקים התבאר לנר כי השאת‬
‫היא צלקת שהיא עמוקה מעור הבשר )ע׳ זקנים ראונקלרס(‪ ,‬כי הספחת היא קליפה‬
‫של קשקשים שהיא טפילה ונספחה אל העור )יב״ע רהפשיטא( והבהרת היא נגע‬
‫הדומה לכתם בהיר‪ .‬והנה באה הקבלה העתיקה‪ ,‬שהיתה מסורה בידי החכמים‬
‫כנראה עוד מימי הסופרים הראשונים‪ ,‬כי באמת אין פה שלשה מראות נגעים כי‬
‫אם שנים בלבד‪ (*.‬או בדברים אחרים! הספחת איננה מראה בפני עצמה‪ ,‬כי אם‬
‫טפילה להשאת ולבהרת‪ ,‬יען כי השאת והבהרת רק אז תהיינה לנגע צרעת‪ ,‬אם‬
‫תהיינה מכוסות בספחת של קשקשים לבנות‪" .‬במתניתא תנא — יאמר התלמוד‬
‫)שבועות ד׳( הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת‪ ,‬לומר לך‪ :‬כשם שטפילה לשאת‬
‫כד טפילה לבהרת‪ ".‬אולם יען יקרה כי השאת‪ ,‬ר״ל הצלקת העמוקה‪ ,‬תהיה‬
‫לפעמים חלקה בלי ספחת ולפעמים יהיו גם כתמים בלי ספחת של קשקשים‪ ,‬על כן‬
‫יהיו מראות הנגעים שנים שהן ארבעה"! שני מראות מחוספסים ומכוסים בקשקשים‪,‬‬
‫האחת עזה כשלג )למשל הפסאריאזיס(‪ ,‬שניה לה כסיד ההיכל )שאר הנגעים‬
‫המתקלפים( ושני מראות חלקים ובלתי מחוספסים — כקרום הביצה שהוא חלק‬
‫ראינו מבריק )למשל הויטיליגה( והשנית כצמר לבן שהוא חלק ומבריק )למשל צלקת‬
‫הושנת של מכה(‪(*.‬‬

‫חוראחו — ‪ . aeper ,ranh‬שורש השם חם^‪ ,‬שחוראחו בסורית חרם ימוד‪ .‬מחוספס דןיות דומח‬
‫לחרם‪ ,‬בלומר בלתי חל‪ . p‬ומזח גט חשם חספניתא דנונא ‪p -‬ש ‪ p‬שח של דגים‪ ,‬שהושאל גם על‬
‫‪ p‬ליפית ח ‪p‬ש‪ p‬שים שעל עור האדם המנוגע‪ .‬בשבת ) ‪p‬ל״ג ‪p -‬ל״ד( נמצא‪ :‬״אמר שמואל‪ :‬האי מאן‬
‫רמשי אפיח ולא נגיב טובא נ ‪ p‬טא ליה חספניתא"‪ ,‬ר״ל הגרב היבש או ה חר ם‪ .‬אגב אורחא נעיר בי‬
‫‪,‬‬ ‫מאמר שמואל דה לא אבד את ערכו עד היו ם‪.‬‬
‫‪ P‬אחותו בת אמו של לותב המאמר הדה חלתה במחלת‪ ,‬חויטיליגה בשנת השלש עשרה לימי‬
‫חייה אחרי מחלה אנושה מאד‪ .‬ר ‪ p‬בעשר שנים אחרי חלותד‪ .‬ראיתי אותה בפעם ד‪,‬ראשונה‪ ,‬ואז‬
‫בבר נתפשטה הבד‪ p ,‬ת במעט בבל עור בשרה‪ .‬לאשרה בסתה הבח‪ p‬ת את בל ראשה ואת פניה וגם‬
‫את חל‪ p‬ת צוארה‪ .‬ועל בן א^ בי היתה שחרחורת )ברוניטד‪ (,‬מיום הולדה‪ ,‬נשתנה מראה פניה‬
‫ותהי לבנבונת )בלאנדינד!(‪ ,‬בל שער ראשה מלבד כווצות אחדות שנשארו שחורות בעורב הפכו לבן‬
‫בבסכ טהור‪ ,‬איש לא יאמר עליה בי היא מצורעת בשלג‪ .‬ולוא חיינו בדמו שבית המכדש חיה כי ם‪,‬‬
‫מסופכ אני מאד‪ ,‬אם היה נמצא בחן אחד בעולם שהיד‪ .‬גוזר עליה לשבת בדד מחוץ למחנה‪.‬‬
‫‪ C‬פה נזביר לכיראינו בי ע׳ חוכניט יתרגמו שאח או ספחת או בהרת כך‪o i h j ts r \n a e U tB :‬‬
‫באלו היחה חסרה אצלם חמלד! ״או" בין שאת ובין ספחת )בס״א חסרה גם מלת‬ ‫‪TTjlavyijs‬‬
‫החבור ויהיה לסי תרגומם שיעור הבתוב כך‪ :‬שאת של ספחת או בהרת‪ ,‬מה שמתאים עם הכבלד‪:,‬‬
‫‪.‬‬ ‫מראות נגעים שנים ובו׳‪.‬‬
‫*( כאשר נתבונן בשום לב בדברי רז״ל בעניני הנגעים אז נובח כי התמונה הלימודית ״מראות‬
‫נגעים שנים שהם ארבעד‪ ".‬היא עתיכה לימים מאד )הדמיון ״בסיד ההיכל" בה׳ הידיעה שפירושו‬
‫בית חמכדש‪ ,‬כבר יוביה על זח(‪ .‬אולם בימי חבור המשנה בבר נסתפכו החכמים בפירושה‪,‬‬
 ‫אולם זו היא טמנה ראמרנה‪ .‬הטמנה האחררלה נטתה טן הדרד הזאת כלה‪,‬‬
‫טטעטים ו׳כל פי אופנים מנבאים להלן‪.‬‬
‫יפירטוו אותת דת בכת וזת בכת‪ .‬גם בחמעונת עצמת כבר נמצאת מחלוקת בין החכמים ובי■)■ רבי•‬
‫מאיר אם תשאת היא כצמר לכן או כקרום תביצת‪ .‬אולם בתספרא לפרשח זו נמצא פירוש אחר‬
‫לתמונת הלימודית ;״מראות נגעים שנים שתם ארבעת" תמשרנת מאר מפירוש תמשנת‪ .‬בפירוש‬
‫חספרא אין גם זכר לכל הדמיונות שחביאח תמשנת‪ .‬וז״ל! ״שאת זר שאת‪ ,‬בחרת זו בתרח‪ ,‬מפחת‬
‫זו שני לבהרת‪ ,‬ומראהו עמוק‪.‬שני לשאת‪ .‬מת לשון שאת מוגבהת כמראה הצל שהוא גבות )כצ״ל(‬
‫ממראה חתמת‪ ,‬מת לשון עמוק עמוקת כמראה חמת שהיא עמוקת )כצ״ל( מן הצל‪ ,‬מת לשון‬
‫ספחת טפילה‪ ,‬שנאמי םפחני נא אל אחת הכהונות"‪ .‬בעל המאמר הדח כנראה יפרש את השם‬
‫״שאת" כי׳ב״ע)^מא זקיפא(‪ ,‬גבנון המתנשא על שטח העור‪ .‬פירוש המאמר ״מראות נגעים ב׳ שחם‬
‫ד׳" לפי חפיפרא יהיה כך! השאת היא אבעבועה או גבנון המתנשא על העור יהיה מאיזה צבע‬
‫שיהיה‪ ,‬שניה להשאת‪:‬היא מה שנמוך ושפל מן העור כמו חצלקתהעמוקה והלבנה‪ .‬הבהרת הוא‬
‫כחם■חלק‪ ,‬שניה לו היא הםפחת המחוספסת והמכוסה בקשקשים שהן טפלות ונספתות להעדר‪.‬‬
‫)והגאון מלבי״ם ואחרים שמפרשים‪ ,‬טפלה בלשון‪ ,‬רבוי‪ ,‬כלומר שצריך לרבות דבר מה ומתפלפלים‬
‫מה צריך לרבות אם קרום ביצה או צמר לבן‪ ,‬מרוב פילפולם לא שמו לב אל פירוש המלות(‪.‬‬
‫■ אבל יש עוד פירוש קדמון אחד לארבעת המראות השונה מאד מפירוש בעלי המשנה והתוספתא‪,‬‬
‫המשנה אומרת כי ארבעת חמראות שאמרו חכמים' חם'מראות של ־הנגע עצמו‪ ,‬אבל שער לביו‬
‫מטמא בכל המראות‪,‬״ואפילו ■של שיבות‪),‬כלומר זקן המתחיל להלבין‪ ,‬שלבן ושחור מעורבים בו‬
‫יחד(‪ ,‬והתרגום הירושלמי המיוחם ליונתן בן עוזיאל יפרש את הכתובים באופן כזה שארבעת‬
‫י‬

‫המראות!‪ ,‬עז כשלג‪ ,‬כסיד ההיכל‪ ,‬כקרו‪,‬ם הביצה‪,‬וכצמח נאמרו על השער הלבן‪.,‬וכן הוא מעתיק‬
‫את הכתובים ״ושער בנגע הפך לבן"! ושערא אתהפיך למיחור כתלגא‪ ,‬או איתהפיך למיחור כעמיא‬
‫או כקרומא דביצה וכו׳‪ .‬מכל זה נראה כי הפירוש תאמתי של המאמר הלימודי ״מראות נגעים‬
‫;‬ ‫שנים שהם ארבעה"׳כבר נשכח מלב תופשי■התורה‪ ,‬י •‬
‫אולם דברי‪ ,‬הספרא טיאת מוגבהת ‪ .‬כמראה‪ ,‬הצל שהוא גבוה ממראה החמה וכו׳ קשה מאד‬
‫י‬

‫לפרשם‪ ,‬אם גקת אח הדברים‪ ,‬כמו שהם )כמו שעשו מפרשי התורה ואתם יחד הפרופיסור מינך(‪,‬‬
‫כלומר השאת איננה גבוהה מן העור‪ ,‬והעמוק איננו עמוק מן העור‪ ,‬ורק הם נראים כך כמו שחחמד‪.‬‬
‫נראית עמוקה מן הצל‪ ,‬והשאת שהיא צל )מדוע היא צל אם לשטתם היא לבנה?( נראית מוגבה״ת' מעל‬
‫העור— אז נסתבך בסבך של תהפוכות וחפכים שלא נוכל להחלץ מהם‪ ,‬כמו‪ 1‬שבארתי למעלה‪,‬‬ ‫י‬

‫נפלא הדבר‪ ,‬התורה אומרת! ״ואם בחרת לבנה היא ‪ . . .‬ו ע מ ו ק אין מראה מן העור"‪ ,‬והם‬
‫המפרשים אומרים‪ ,‬כי הבהרת חיא עזה כשלג‪,‬־וא״כ הלא היא צריכה להראות עמוקה מאד‪ .‬התורה‬
‫כורכת אח השאת' ואת הבהרת יחד ואומרת! והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה —‬
‫שפעם ״מראה שפל מן'העיור"‪ ,‬ופעם ״‘שפלח איננה מן הערר'"' וחם אומרים כי השאת היא דומה‬
‫לצל‪ ,‬וא״כ איננה לבנה‪ ,‬והיא צריכה להראות תמיד רק ■גבוהה מן העור‪ .‬אחדים מן המפרשים נסו‬
‫לרפא את השבר הוח לאמר‪ ,‬כי השאת בעצמה היא עמוקה )כלומר נראית עמוקה( מן העור מפני‬
‫שהיא לבנה‪ .‬אבל היא נראית גבוהה בערך אל הבהרת שהיא עוד לבנה ממנה‪ .‬אמנם ריח של פלפול‬
‫הזק נודק מן התירוץ חזה‪ ,‬עד שאין אדם של טעם'יכול לעמוד מפני ריחו‪ .‬הגע בעצמך! העם שדבר‬
‫׳עברית׳ )והתורה חלא דברח בלשון בני אדם( קרא לכתם לבן ממדרגה ידועה בשם שאת‪ ,‬כלומר‬
‫׳מוגבהת )לשיטתם( יאק על פי שהוא נראה עמוק מן העור שמסביב‪ ,‬אלא שאם נעריך אותו מול כתם‬
‫אחר שהוא לבן‪-‬יותיר ממנו‪ ,‬וא״כ יעוד עמוק ממנו‪ ,‬אז יתראה הכתם הזה גבוה ונשא מאד‪ ,‬ועל כן'‬
‫יקרא בפי העם שאינו מעריך כלל את הנגע חזה אל אחר — שאת‪ ,‬כלומר מוגבהת‪.‬‬
‫אבל מלבד'זאת‪ ,‬הרעיון הזה בכלל )ר״ל כי החמה היא נראית עמוקה מן הצל והלבן הוא‬
‫י‬

‫נראח עמוק מן השחור( אע״פ שהפרופיסור’ מינך מעיד על אמיתתו — אין לו כל יסוד וכל שורש‬
‫בחוקי היאות )‪ (optica‬ובטבע העצבים שמסתעפים בתוך העין‪ .‬כנודע יש מחזה אחד בטבע הראות‬
‫נפלא מאד‪ .‬אם נקח שני מרובעים ברוחב אצבע שוים בצמצום זה לזה‪ ,‬אחד ימנית לבן ואחד מניר‬
‫שתור‪ ,‬ונדבק את המרובע השחור על גליון של ניר לבן ואת המרובע הלבן על גליון של־ ניר שתור‪,‬‬
‫אז המרובע הלבן יגדל בעינינו מךחמרובע השחור‪ ,‬אעפ״יישאם נמדוד■ אותם‪-‬במחוגה נוכח כי שוים‬
‫המה זה לזה בדיוק‪ .‬החכם אלבערט שחרבח לחקור על דבר המחזה הזה‪ ,‬והוכיח בי סבתו הוא‬
‫‪326‬‬
 ‫'■ "‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫ח‪.‬‬ ‫‪'-‬‬ ‫■‬ ‫■‬
‫נטאל עהה איפוא אל איזה מן הנגעים המכוסים בקטיקטוים‪ ,‬עתארלר אחדיס‬
‫מהם למעלה‪ ,‬קראה התורה בטם צרעת וצותה לטלה את החולים בה לטבת בדד‬
‫•‬ ‫י‬ ‫מחוץ למחנה?‬
‫הצרעת טבתורה לדעתי איבנה מחלה מיוחדת‪ ,‬כי אם קבוץ טל מחלות טונות‬
‫זו מזו‪ ,‬טהצד הטוה טבהן הוא כי תוכלנה ל פ ע מ י ם להתדבק מאדם לאדם‪.‬‬
‫אבל מכל המחלות האלה‪ ,‬כנראה מקריאת הכתובים‪ ,‬מחלה אחת היתה ביחוד‬
‫לנגד עיני המחוקק ואליה כיון את רוב דבריו‪ ,‬והמחלה הזאת היא — ה א ב ע ב ו ע ה‬
‫ה גו ז ז ת ‪ ,‬מפני טבה נמצאים כל טלטת סימני הטומאה טטסר המחוקק' להכהנים‪:‬‬
‫מ ר א ה ה נ ג ע ע מ ו ק מן העור ‪ ,‬ה ט ע ר י ה פ ך ללב ן ‪ ,‬ו ע ל ו ל ה ה י א גם ל פ ט י ו ן‬
‫טיתגלה על פי רוב בטיטל טבוע אחד או טבועים‪ .‬המחלה הזאת תוכל לבוא גם‬
‫ב ע ו ר הבטר וגם על ה ר אט והזקן"( ועלולה היא גם להרפא‪ .‬ויען כי המחלה‬
‫הזאת תטלוט תמיד בבתים טהחום והלחות מצויים טם במדה מרובה‪ ,‬על כן‬
‫נראה תמיד על קירות בתים כאלה קומנית טל פטריאות — טהם בלי ספק צרעת‬
‫הבתים האמורה בתורה‪ .‬קומכית כזאת תצמח גם על הבגדים ונעלי העור המונחים‬
‫בבתים לחים ‪,‬כאלה )עיין מה טהבאנו למעלה בטם‪ .(HeumanI1‬יט לטער כי‬
‫המחלה הזאת היתה מצויה מאד אצל יוצאי מצרים‪ ,‬טיטבו ימים רבים בארץ‬
‫גוטן באקלים חם ובין יאורים ואגמי מים‪ ,‬ואפטר טהיה הנגע הזה טתגלה; אצלם‬
‫בתמונה יותר חזקה ואכזריה מאטר אצלנו‪ .‬אולם גם ההגיון‪ ,‬גם המעטים יוכיחו‬
‫לנו כי לא האבעבועה הגוזזת לבדה היא הצרעת טבתורה; כי הצרעת תכלול עוד‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫מחלות מתדבקות רבות‪.‬‬
‫מדוע לא תארה התורה לנו את כל המחלות האלה בסימניהן המובהקים למען‬
‫נוכל להכירן? אבל המחוקק האלהי לא חפץ לתת לנו פרק בדערמאטולוגיא‪ ,‬לא זאת‬
‫היא מטרה התורה ללמד את העם דעת בסדרי הטבע ובחזיונותיה‪ ,‬הטטים טמים‬

‫בחד^י חאירידאגיא‪ ,‬טלא פח חמקדם לבארם‪ ,‬לא ראח מעולם טחמררבע הלבן יהיח ניא ה לד עמוק‬
‫מן חגליון חטחור‪ ,‬ולדייפך‪ .‬ובאמת אם נטאל טלטח אנטיט מך ד‪.‬טום) מח־חוא גבדח ד!חמת אד‬
‫הצל? אז יאמר האחד בי החמד‪ .‬היא גבוהה מן הצל‪ ,‬והטני• — בי הצל הוא בבוד‪ .‬מן חתמת‪,‬‬
‫וחטליטי — כי יראה את טניהם על טטח אחד‪ ,‬לא נמוך ולא גבוה זה מזד‪ ..‬הנני אומר זה על‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫פי ד‪.‬נםיון‪.‬‬
‫בטאני לעצמי הנני מבאר לי את מאמר הספרא על דרך זו‪ .‬הנני משער בי אצל הרופאים‬
‫העברים הכןדמונים היו השמות חמה וצל שמות מלאכותיים לסמן‪ .‬בהראשון את המקום הלבן‬
‫)!‪.-‬צלקת המרכזית( טבנגעי העור‪ ,‬ובטני— א ח המקום הכהה וחאדמדם טבהם‪ ,‬במר ד‪.‬טבעת האדומה‬
‫והזר של אבעבועות בנגעים העלולים לפטיון‪ ,‬כמו בנגע הזאבת ובנגע הגזזת‪ .‬נזכור נא כי הזד‬
‫האדום המקיק את הנגע הוא באמת גבוה מן העור‪ .‬ויבול להיות כי אל הזר הזה כיון בעל המאמר‬
‫בתוספתא וקרא אוחו בשם טאת‪ ,‬ואומרו מה לשון שאח? מוגבהת כפטוטה‪ ,‬כמראה הצל)אדמדם‬
‫כהה או אמוץ כהד‪ (.‬שבנגע‪ ,‬שדיוא גבוה ממראה החמה )כלומר מן הצלקת הלבנה שבמרכז הנגע(‪,‬‬
‫מד‪ .‬לטון עמוק? עמוקה בפשוטד‪ ..‬כמראה ד‪.‬חמה‪ ,‬כלומר הצלקת שד‪.‬יא עמוקה מן הצל‪ .‬מאמר‬
‫התוספתא ״מראה הנגע עמוק ולא ממשו עמוק" יתכן רק בהגזזת טבה המקום חלבן שבמרכז הנגע‬
‫איננו‪,‬עמוק מן העור‪ ,‬רק‪.‬עמוק מן הזר האדום שמסביב‪ ,‬אבל הוא נראה עמוק מן העור‪.‬‬
‫^( גם הפרופיסור מינד‪ ,‬שלפי‪ :‬דעתו צרעת העור היא הויטיליגה‪ ,‬מודח בי צרעת חראט‬
‫י‬ ‫והזקן היא האבעבועה הגוזזת ‪.‬‬
‫‪327‬‬
 ‫לה׳ והארץ נהן לבני האדם לחקור רלדררפו בה עד מקרם מכח עוכלר יגיע‪ .‬המחוקק‬
‫האלהי נתן לנו רק חרקים וטשפטים ״אשר יעטוה אותם האדם וחי בהם" ואמר יממרו‬
‫על האדם למען לא תדבק בו הרעה‪ ,‬ועל כן נתנה התורה סמנים כוללים לכל המחלות‬
‫המתדבקות ובארה לנו את ה ת נ א י ם שעל פ י ה ם י ו כ ל ו ב ע ל י מ ח ל ו ת כ א ל ה‬
‫להזיק לאחרים‪.‬‬
‫לא כל חולה במחלה מתדבקת יזיק לאחרים‪ ,‬למשל החולה במחלת העגבת‬
‫)‪ (Syphilis‬לא יזיק לאחרים בהבל פיר‪ ,‬ואם ישב אתו איש ימים רבים בחדר אחד לא‬
‫יחלה‪ .‬אולם אם תהיינה על גופו מכות טריות שמוביאות מתוכן לחה האוננרת‬
‫בתוכה את ארס המחלה‪ ,‬אז אם תפול מפה קטנה מלחה זו על ערר אדם בריא‪,‬‬
‫ותדבקתהר הרעה‪ .‬ממעשים בכל יום ידענו כי הילד החולה במחלת הסקרלטיכה‬
‫יוכל להזיק לילדים‪ .‬אחרים בסוק מחלתו הרבה יותר מאשר בתחלתה‪ .‬כי בסרק‬
‫המחלה יתקלק עור החולה וקשקשים לבכות כסובין או כקשקשת של דגים נושרות‬
‫ממנו‪ ,‬והקשקשים האלה הן הן שנושאות את ארם המחלה מן החולה אל הבריא‪ .‬אם‬
‫נתבונן בקשקשי נגע הגזזת על ידי שפופרת מגדלת‪ ,‬אז נראה כי הן מלאות כלן‬
‫בצמחי הפמריאות הדקות שהן ורק הן‪,‬לבדן הן סבת המחלה‪.‬‬
‫הספחת )ר׳׳ל הקשקשים(י והבשר החי )ר״ל מכה טריה(‪ ,‬הם לפי זה הסמנים‬
‫היותר נכבדים בין סמני הצרעת‪ .‬או בדברים אחרים! הספחת ובשר החי הם‬
‫התנאים היותר נחוצים שעל פיהם יוכל המצורע להחשב לאיש שיוכל להזיק לאחרים‪.‬‬
‫אם אין אחת משתי אלה — לא יוכל המצורע להזיק לאחרים‪ ,‬ואז מדת הרחמים‬
‫דורשת לבלי הרהיק את‪ .‬החולה מקרוביו ושארי בשרו‪.‬‬
‫אבל יען כי נגעי ספחת ונגעי בשר חי יוכלו להיות גם במחלות בלתי מתדבקות‪,‬‬
‫על כן מסר‪.‬המחוקק להכהנים עוד שלשה סמכי ט ו מ א ה ! שער לבן‪ ,‬מראה עמוק‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫ופשיון‪.‬‬
‫‪ , 1‬שער ל בן הוא סטן בלתי תמידי בנגעי עור הבשר‪ .‬לא כל בכי האדם‬
‫שוים בדבר הזה; יש אנשים בעלי שער ויש אנשים שעורם חלק ושער עור בשרם‬
‫דומה למרד דק‪ ,‬עד שקשה להבחין אם שחור הוא או לבן‪ .‬על עור הנשים לא‬
‫יראה כמעט כל שער‪ ,‬ויש מקומות בגוק האדם שלא יצמח בהן שער לעולם כמו‬
‫העפעפים וכפות הידים והרגלים‪ .‬מכל נגעי עור הבשר ידענו היום רק שלשה‬
‫שיהפכו שער שחור ללבן‪ .‬האבעבועה הגוזזת‪ ,‬מחלת השנהבת והבהקת )‪.(Vitiligo‬‬
‫אבל הבהקת לא תבוא עם ספהת של קסוקשים ועל כן לא על נגעי הצרעת תחשב‪(".‬‬
‫‪ .2‬מ ר א ה ע מ ו ק הוא‪ .‬סמן מובהק למחלת השנהבת ולמחלת הזאבת‬
‫ולהאבעבועה הגוזזת‪ ,‬אעפ״י שלפעמים יחסר בהן הסטן הזה‪ .‬אבל הוא לא יראה‬
‫לעולם לא בהגרב ולא בהספחת הפשוטה ולא בה^הקת‪.‬‬
‫‪ (* ,.‬אי;־ כל ספק בעינינר כי לא בכל העתים רהזמנים מלא העם אחרי מצרת חתררח‪ ,‬הי גדר ט‬
‫ה מ צ ו ר ע י ם יהיה רק על פי כהרים מרמחים לדבר — ברבות הימים גרש העם מעצמר את האנשים‬
‫שנראו בעיניו כמצררעים‪ ,‬או חמצדרעים בעצמם התרחקו מן החברה‪ ,‬כמר שנראה זאת גם היום‬
‫במדינת טורקיםטאן)כמו שמספר לנר הפרופיסור מינך( ובכל שאר מדינות המזרח‪ .‬לכל הפחות לא‬
‫נשאר לנו גם ספור אחד בכתבי הקודש ובתלמודים‪ ■,‬שיהא איש מובא אל הכהן למען יגזור עליו‬
‫לשבט או לחסד‪ .‬במצב כזה נתערבה עם הצרעת האמחית גם צרעת מדומה‪ ,‬והבהקת )ויטיליגה(‬
‫שהיא לבנה ויש בה שער לבן נחשבה גם היא ברבות הימים בעיני העם לצרעת‪.‬‬
‫‪328‬‬
 ‫ה פ ע י ר ן אד התרחברח הכגע מן הטרכז אל הסובב — ד!רא סמן נורבהק‬ ‫‪.3‬‬
‫להאבעבועה הגוזזת‪ ,‬ולהספחת הפשוטדן ולהזאבת אבפ״י שיוכל לבוא גם בהבהקת•‬
‫אבל לעולם לא יבוא לא בהגרב ולא בנגעי העגבת השונים בטראיחם מאד‪.‬‬
‫על דבר מחלת העגבת )‪ ,( Syphilis‬שכסו אחדים מהרופאים למצוא את עקבותיה‬
‫בפרשת צרעת לא נוכל להגיד מאומה‪ ,‬כי כשם שלא נוכל להוכיח מן הכתוב‬
‫במופתים נאמנים את מציאותה בימי מתן התורה‪ ,‬כן לא נוכל גם להכחישה•‬
‫המחלה הזאת תגלה במראות רבים שונים מאד‪ ,‬ועל כן יוכלו גם דברי הכתוב לכוון‬
‫אליה‪ ,‬אם אך יודע לנו מן הצד כי היתה המחלה הזאת מצויה גם אצל המצרים‬
‫והיונים הקדמונים‪.‬‬
‫^‬ ‫ט‪.‬‬
‫נכסה נא עתה לעבור על פני הכתובים ולראות אם טתישבים הם על פי‬
‫השערתנו‪.‬‬
‫ב( ״אדם״‪ .‬יהי מי שיהיה ואפילו אשה וקטן ואפילו גר תושב )הראב״ע( שכיון‬
‫שחלה במחלה טתדבקת יוכל להזיק לאחרים‪ .‬״כי י ה י ה ב ע ו ר בשרו״ גם באיש‬
‫ובמקום שלא יצמחו שערות)ספרא( ״שאת״‪ ,‬ר״ל הריסה וחסרון בעור הבשר‪ ,‬כמו מכה‬
‫וצלקת עמוקה‪ ,‬״או ספחת״‪ ,‬ר״ל קליפה של קשקשים הנספחות אל העור‪ ,‬״או ב ה ר ת ‪,‬‬
‫ו ה י ה זה בעור בשרו ל נ ג ע צרעת"‪ ,‬ר״ל למחלה טתדבקת על ידי נגיעה ונקראת‬
‫בפי כל בשם צרעת מפני שהיא לבנה ומחוספסת כשלג; ״ ו ה ו ב א )בעל כרחו( אל ‪. . .‬‬
‫הכהן‪ ...‬״‬
‫‪-‬‬ ‫ע״ד הבהרת האדומה או הלבנה‪.‬‬
‫ג( ״ ו ר א ה ה כ ה ן את ה נ ג ע ‪ . . .‬ושער בנגע הפך״ לבן כמו שיהיה זה בנגע‬
‫הגזזת‪ ,‬ולפעמים בכתמי השנהבת‪ ,‬או שיהיה ״ מ ר א ה ה נ ג ע ע מ ו ק מ ע ו ר בשרו״‪,‬‬
‫כמו שיהיה זה בנגעי הגזזת והזאבת‪ ,‬״נגע צר עת היא״‪ ,‬שבאה על ידי נ ג י ע ה‬
‫ותוכל להזיק לאחרים‪ ,‬״ ו ר א ה ו ה כ ה ן ו ט מ א אותו״‪.‬‬
‫ד( ״ואם ב ה ר ת ל ב נ ה ה י א — מכוסה בקשקשים — ב עו ר בשרו ו ע מ ו ק אין‬
‫מראה מן העור״‪ ,‬כמו שתהיה זאת לפעפוים בנגעים האמורים למעלה‪ ,‬ואשר תהיה‬
‫תמיד בהגרב ובהספחת המצויה )‪ ,(psoriasis‬וגם הסטן הטני שער לבן יחסר‪,‬‬
‫״ ו ה ס ג י ר ה כ ה ן את ה נ ג ע שבעת ימים״‪.‬‬
‫ה( ״ ו ר א ה ו ה כ ה ן ב י ו ם ה ש ב י ע י ו ה נ ה ה נ ג ע עמ ד ב ע י נ י ו ״ ונשאר כמות‬
‫שהוא‪ ,‬״לא פ שה בע ור״ מ ס ב י ב ‪ ,‬כי אם פשה‪ ,‬אז ידע שהיא גזזת או ספחת‬
‫מצויה"(‪ .‬ואולי גם זאבת‪ ,‬״ ו ה ס ג י ר ו ה כ ה ן שבעת י מ י ם שנית״‪.‬‬
‫ו( ״ ו ר א ה ה כ ה ן א ו ת ו ב י ו ם ה ש ב י ע י ש נ י ת והנה כהה הנגע״‪ ,‬שנקלפו‬
‫מטנו הקשקשים הלבנות והעור שב לאיתנו‪ ,‬וג ם ״לא פשה ה נ ג ע בעור״‪ ,‬אות‬
‫הוא כי נרפאה הטחלד‪ .‬כלה‪ ,‬ולא תוסיק תת כחה בעור הבריא‪ ,‬כמו שנראה כזאת‬
‫’ ‪ C‬ראעפ״י טתספחת המאייח חיא מחלח בלתי מתרבקוז‪ ,‬אכל לפעמיים תדמה דוגזזית להספחח‬
‫המצויה כל כף‪ ,‬עד טאי אפטר למראית 'עין להבדיל ביניהן ורק בעזר הטפדפית המגדלת נוכל‬
‫להבדיל ביניהן‪ .‬כי בקטק טי חגזות ימצאו חחרטים הדסים טל חפטריאות טהן סבת המחלה‪ ,‬מה‬
‫טאין כמוהן בהטפחת‪ .‬אולם בידי הכחנים הקדמונים לא היתח ערד טפופרת מגדלת‪ ,‬ועל כן היתה‬
‫‪,‬‬ ‫נחטבת בעיניהם לנגע צרעת ‪.‬‬
‫‪329‬‬
 ‫לפעמים במחלת הגזזת ובמחלת הספחת המצויה‪ ,‬דמה מכראה כ‪3‬ד‪5‬ט תמיד בקליפות‬
‫סל הגרב היבט טאין בו טומאה כלל‪ .‬״ ו מ ה י ו ה כ ה ן ‪ ,‬מ ס פ ח ת היא" ר״ל קליפה‬
‫פשוטה )‪ ( Crusta‬״ ו כ ב ס בגדיו"‪ ,‬מיראה מדבר פן דבקו בבגדיו קליפות וקטקסים של‬
‫האבעבועה הגוזזת שהיתח בגופו או של שאר מחלות‪ ,‬אם היו כל ההולים הטעונים‬
‫‪■i‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בדיקה נסגרים בבית אחד שנקבע לדבר זה‪ ,‬״וטהר"‪.‬‬
‫״ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל הכהן"‪ .‬מה שיקרה בכל‬ ‫ז(‬
‫המחלות שהזכרנו למעלה‪■ ' .‬‬
‫‪ .‬ח( ״‪. . .‬וטמאו הכהן צרעת היא"‪.‬‬

‫ע״ד השאת‪.‬‬
‫■‬ ‫ט( ״נגע צרעת‪ :‬כי תהיה באדם והובא אל הכהן"‪.‬‬
‫י( ״וראה ה כ ה ן ו ה נ ה שאת )צלקת( ל ב נ ה ב ע ו ר ו ה י א ה פ כ ה שער לבן"‪,‬‬
‫באיזה מקום בעור בשרו כמו שיהיה זה בנגעי השנהבת‪ ,‬אי‪.‬שלא נראה שער לבן רק‬
‫״ ו מ ח י ת בשר חי"‪ ,‬כלומר מ כ ה ט ר י ה ״בשאת"‪ ,‬כמו שיהיה זה בשנהבת נושנת או‬
‫בנגע הזאבת‪ .‬בשאת לא זכרה התורה את‪ .‬הסימן של מראה ‪,‬עמוק מפני שזה מובן‬
‫מעצמו‪ ,‬כי הוראת המלה שאת היא עמיקתא כתרגומו של אונקלס‪ ,‬וכמר שנזכר‬
‫למעלה‪ .‬רק בבהרת יש שהנגע הוא עמוק מן העור‪ ,‬ויש שאיננו עמוק‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יא( ״צרעת נושנת היא בעור בשרו" וכד‪.‬‬

‫ע״ך הספחת הכללית ‪.‬‬

‫יב( ״ואם פ ר ו ח ת פ ר ה "‘( בימים מעטים‪ ,‬״ ה צ ר ע ת ב ע ו ר ו כ ס ת ה ה צ ר ע ת‬
‫את כל עוד ה נ ג ע מדאשו ועד ר ג ל י ו ל כ ל מ ר א ה ע י נ י ה כ ה ן " ‪ ,‬מה‬
‫שיקרה לראית רק או בהשפחת הכללית )‪ (Psoriasis universalis‬או בהגרב‪, ,‬הכללי‬
‫)‪. (Eczema universalis‬‬
‫יג( ״ ו ר א ה ה כ ה ן ו ה נ ה כ פ ת ה ה צ ר ע ת ‪) ,‬כלומר הקשקשים(‪ ,‬את כל ב שר ו‬
‫ו ט ה ר את ה נ ג ע ‪ ,‬כל ו ה מ ך לב ן ט ה ו ר הוא"‪ .‬מפני שבכל המחלות הידועות‬
‫לנר אין גם אחת שיתכסה בה כל הגוק בקשקשים לבנות ובזמן קצר מלבד הגרב‬
‫והשפחת המצויה שהן בלתי מתדבקות כמו שהורה הנסיון‪.‬‬

‫ע״ד הבשר החי‪.‬‬

‫יד( ״ ו ב י ו ם ה ר א ו ת בו" כלומר בהאדם המנוגע באיזה נגע שיהיה ״בשר‬
‫י‬ ‫חי וטמא"‪.‬‬
‫טו( ״וראה הכהן את הבשר החי וטמאו‪ .‬הבשר ה ח י ט מ א הוא" מפאת‬
‫עצמו‪ ,‬מפני שהלחה הארסית הנוזלת ממכה טריה תוכל להדביק את המחלה לבני‬
‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫אדם אחרים‪.‬‬
‫טז( ״או כי יש וב ה ב ש ר ה ח י ו נ ה פ ך ללבך"‪ ,‬מפני שהתכסה בצלקת ‪. . .‬‬

‫‪ C‬חפעל פרדת בחמאלח‪ .‬לחתגלרת הנגעים הונח רק על דבר אטד יתגלח בזמן קצר‪ ,‬החמלה‬
‫הרומית ‪ Efloratio‬טמטמשת לענין‪ .‬זה‪ ,‬ולא יתה)■ להשתמט במלח זו לנגע המתגלח על העור מעט‬
‫‪.............,‬‬ ‫■‬ ‫מעט במשך ימים רבים כמו הוויטיליגה‪.‬‬
‫‪330‬‬
 ‫יז( ״ ו ר א ה ו ה כ ה ן ו ה ל ה הד!פד ה נ ג ע )האדום( ל ל ב ן ‪ ,‬ו ט ה ר ה כ ה ן את‬
‫י‬ ‫הנגע" אחרי שאין מקום לפחד פן יזיק לאחרים‪.‬‬
‫ל׳ד השחין‪.‬‬
‫יח( ״ ו בש ר כי י ה י ה ב ו ב ע ו ר ו שחי ן ונרפא" ‪ ,‬מה שיקרה בהרבה מחלות‬
‫מתדבקות‪ ,‬למשל‪ ,‬בראשית התגלות השנהבת תראינה על העור אבעבועות גדולות‬
‫שלרפאות מהר‪ ,‬ומשאירות אחריהן כתמים בעלי צבע שונים‪: .‬כמו כן בהזאבת יש‬
‫שיתהפכו החרצנים שיולדו בהנגע מהר למכות טריות‪ ,‬שתוכלנה להרפא גם הן‪ .‬וגם‬
‫האבעבועה הגוזזת אם תבוא במקום שיצמח שער עב תתהפך לפעמים גם לשחין אנוש‬
‫מאד‪ .‬אבל גם שחין שבא אחרי מכה בידי אדם יוכל למשוך אחריו התפתחות של‬
‫‪,‬‬ ‫שפחת מצויה ‪.‬‬
‫■ י יט( ״ ו ה י ה ב מ ק ו ם ה ש ח י ן שאת לבנה"‪ ,‬מה שאין דרכה בכך‪ .‬כי השאת‪,‬‬
‫‪-‬ר״ל הגלד החדש והרך בטרם יתהפך לצלקת ג מ ו ר ה ‪ ,‬הוא תמיד אדום‪ ,‬ופה השאת‬
‫לבנה מפני שהיא מכוסה בקשקשי הגלד הנקלפות מעל העור‪ .‬״או ב ה ר ת ל ב נ ה‬
‫א דמדמת" ‪ ,‬מפני שמספר הקליפות והקשקשים הלבנות הוא מעט‪ ,‬ועל כן נשקק‬
‫מביניהן הגלד הרך והאדום‪.‬‬
‫כ( ״ ו ר א ה ה כ ה ן ו ה נ ה מ ר א ה )של השאת( שפל מן ה ע ו ר )כמו שיהיה‬
‫בכגע הגזזת והזאבת( ״ או שערה ה פ ך לבן" כמו שיהיה בכתמי השנהבת הבאים‬
‫אחרי שחין האבעבועות או בנגע הגזזת ״ ו ט מ א ו ה כ ה ן ‪ ,‬נגע צ ר ע ת ה י א‬
‫ב ש חי ן פרחה" ‪.‬‬
‫כא( ״ ו א ם י ר א כ ה ה כ ה ן ו ה נ ה אין ב ה שער לב ן ‪ ,‬ו ש פ ל ה א י נ נ ה מן‬
‫ה ע ו ר ו ה י א כהה"‪ .‬ואם כן אין לחשוב את הבהרת גם לשפחת מצויה שדרכה‬
‫להיות לבנה כשלג — ״ ו ה ס ג י ר ו ה כ ה ן שבעת ימים"‪.‬‬
‫כב( ״ואם פשה ת פ ש ה ב ע ו ר ו ט מ א ה כ ה ן א ו ת ו ‪ ,‬נ ג ע היא"‪ ,‬כי הפשיון‬
‫היה כחשב תמיד לסימן של נגע או מחלה מתדבקת‪.‬‬
‫כנ( ״ואם ת ח ת י ה ת ע מ ו ד ה ב ה ר ת לא פ ש ת ה ‪ ,‬צ ר ב ת )קליפת( ה ש ח י ן‬
‫היא"‪ .‬כי בכל שחין‪ ,‬יהיה מאיזה סבה שתהיה‪ ,‬בטרם תתבשל הצלקת כל צרכה‪,‬‬
‫אפשר שיתקל!‪ 5‬הגלד החדש והרך פעמים רבות מבלי אשר יורה הדבר הזה על‬
‫מחלה מתדבקת‪.‬‬
‫פרשת המכוה )מפסוק ‪ Y0‬עד פסוק כ״ח( מפורשת כפרשת^השחין בלי כל שנוי‪,‬‬
‫ורק שם אחד חדש עלינו לפרש בו‪ ,‬והוא השם מח יה* השם מ ח י ה הולאתו גדול‬
‫הבשר שבא למלא את החסרון בהעור‪ .‬כנודע יבדילו הרופאים היום שלש מ ד ר ג ו ת‬
‫במכות האש‪ .‬המדרגה הראשונה‪.‬היא מכוה קלה שתעורר רק דלקת קלה בהעור‬
‫שיתאדם‪ ,‬ואחרי יום או יומים ישוב לאיתנו‪ .‬המדרגה השניה היא אם החום יפעל‬
‫על השטיח העליון של העור‪ ,‬והקרום העליון או קרום הקרן יתנשא מעל העור בתמונת‬
‫אבעבועות גדולות או קטנות מלאות נסיוב או מוגלה‪ ,‬רק השטיח השני הנקרא בשם‬
‫רשת של מלפיגי לא ישחת ולא יהרס‪ .‬במדרגה זו‪ ,‬אחרי אשר תקרע האבעבועה‬
‫ותתקלן‪ , 5‬תתגלד המכוה בקרום חדש שלפעמים יתקל^ גם הוא‪ ,‬אבל סוק סון! ישוב‬
‫■‬ ‫העור לאיתנו טבלי אשר ישאר עליו כל רושם וכל צלקת‪.‬‬
‫‪331‬‬
‫אולם בטם נודרגה סוליטית יכבו הרופאים כל מכרה חזקה‪ ,‬אם על ידי פעולת‬
‫החום כטחתו ונהרסו לא לבד קרום הקרן והרטת טל טלפיגי‪ ,‬כי אם גם הפיטטות‬
‫טל עצם■ העור הטרוקם לא מלטכות הרצפה כי אם טרקמת החבור‪ .‬כאטר תרפא‬
‫טכוה כזאת‪ ,‬אז על פי רוב יצטח הבטר הבא לטלא את חסרון העור בטדה נפרזה‬
‫מאד‪ ,‬ועל המכה יראו גבנונים טל בטר בתמונת הרים ועמקים• וגם הצלקת החדטה‬
‫תהיה לפי זה לא חלקה כטיטור‪ ,‬כי אם מלאה גבנונים‪ .‬נקל להבין גם זה‪ ,‬כי‬
‫בצלקת טל מכוה ממדרגה טליטית לא יצמחו טערות לעולם‪ ,‬כי הטערות יצמחו רק‬
‫במקום טעוד לא נהרס מכסה העור המרוקם מלטכות הרצפה ועוד לא נהרסו גם כן‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫נרתיקי הטערות‪.‬‬
‫לפי זה מאמר הכתוב? ״ ו ה נ ה ה ה פ ו טער לב ן ב ב ה ר ת ו מ ר א ה ע מ ו ק‬
‫מן הע ו ר" לא יתכן במכוה ממדרגה הטליטית‪ ,‬כי אם במכוה ממדרגה הטניה‪.‬‬
‫אבל המדרגה הטניה לא תטאיר אחריה צלקת לבנה לעולם — ואיד יאמר הכתוב‬
‫״ ו ה י ת ה מ ח י ת ה מ כ ו ה ב ה ר ת לבנה"? אין זאת כי אם מאטד היא מכוסה‬
‫על פי רוב בקטקטים לבנות טל הגלד הנקלק תמיד‪ .‬ואת הקליפות האלה יקרא‬
‫‪,‬‬ ‫המחוקק בטם צרבת המכוה‪.‬‬

‫ע״ד הנתק וגזזת הראט‪.‬‬

‫הנתק היא מחלה ידועה לנו‪ ,‬כי היא היא הגזזת אטר תהיה בעור הבטר‪,‬‬
‫והנקראת בטם ‪ ,('Herpes tonsurans‬כי תגוז ותנתק את הטער במקום המנוגע‪.‬‬
‫אולם לפי הנראה מן הסטנים טנותן לנו המחוקק האלהי מ ר א ה ע מ ו ק ו ט ע ר‬
‫צ ה ו ב דק ‪ ,‬יכולל הטם נתק טתי מחלות טונות? את האבעבועה הגוזזת ואת צרעת‬
‫הראט הנקראת בטם ‪.Farus‬‬
‫בנגע הגזזת מראה הנגע איננו עמוק מן העור‪ ,‬כי אם בטטח אחד עם העור‬
‫או גבוה מעט ממנו‪ .‬הטער איננו צהוב כי אם לבן כמו מכוסה באבק עמילן‪ .‬וגם‬
‫איננו דק‪ ,‬ונהפרך הוא‪ ,‬הוא יראה עב מעט מטער בריא‪ ,‬מפני טחלל הטער הוא מלא‬
‫בחוטי הפטריאות‪.‬‬
‫צר עת הד אט )‪ (Favus‬היא ג״כ מחלה מתדבקת מאד ותלויה גם היא בצמחי‬
‫פטריאות‪ ,‬הדומות לחוטים דקים ומעוקלים הנמצאים במספר עצום מאד בקטקטי‬
‫הנגע הזה• קטקטי הנגע הן ממראה צהוב כגפרית‪ ,‬ודומות בתבניתן לקערות קטנות‬
‫טפווליהן מוגבהים מעט למעלה‪ ,‬ומקיפים כל טערה וטערה‪ ,‬עד טידמה כאלו הטער‬
‫יוצא ממרכז הקערה‪ .‬הטערות יתדקקו ויטתנו במראיהן ולפעמים למראה אדמדם‬
‫צהוב‪ .‬גם ינתקו ויגזזו כאטר יגזזו הטערות בנגע האבעבועה הגוזזת*(‪ ,‬וכאטר‬
‫יתקלפו )על ידי חכיד בידים( הקטקטים הטקערורות ממקומן‪ ,‬יפול אתן יחד גם‬
‫הטער הדק והגזוז‪ ,‬ובמקומו תעטה צלקת טמראה טפל מן העור‪ ,‬ואטר תטאר קרחה‬
‫‪ C‬כן היא גם‪.‬דעת הפרופיסור מינך‪ ,‬אולם הוא יחשוב כי י ס בהגזזת לבדה הכתוב מדבר מה‬
‫שלא יתכן לדעתנו‪ ,‬וגם הימב״ן מפרש שצרעת הראש היא טילא בלעז‪ Tineu ,‬שהיא ‪ . Favus‬בביאור‬
‫השם נתק לא נחלקו המבארים‪ ,‬כי הפעל נתק הוראתו קריעה ותלישה‪ ,‬כמו ״כאשר ינתק פתיל‬
‫הנעורת" )שופטים ט״ז ט׳<‪.‬‬
‫*( דק לקוי קצי דברי רבי עקיבא‪ ,‬ר״י בך נורי אומר אפילו ארוך )מסכת נגעים פרק‬
‫*י‬ ‫י׳ מ׳ א׳(‪.‬‬
‫‪332‬‬
‫לעולם‪ ,‬געת אשר על הקרחה ההשארה אחרי הגזזח יוכל שער מחור לטווב ולגבורח‪,‬‬
‫אחרי אשר מקוטר לא יעשה עלקת‪.‬‬
‫עתה אבאר את הדברים על סדר הכתובים‪.‬‬
‫כט( ״ואיש או אשה כי י ה י ה בו הגע בראש או בזקן"‪ .‬דקדק הכתוב‬
‫להזכיר פה את האשה‪ .‬יען כי‪.‬הסמן של שער לבן בהגעי עור הבשר יוכל להיות‬
‫הראה רק על עור האיש‪ ,‬ששערות העור הדקות כמרד הכרות בו‪ ,‬בשעה שבעור האשה‬
‫אין השער הזה הכר כלל‪ ,‬ורק בהגעי הראש האיש והאשה שוים זה לזו‪.‬‬
‫ל( ״ ו ר א ה ה כ ה ן את ההגע ו ה ג ה מ ר א ה ו )במקום שהקלפו הקשקשים(‬
‫ע מ ו ק מן ה ע ו ר ו ב ו שער צ ה ו ב דק )במקום שלא הקלפו עוד הקשקשים( ו ט מ א‬
‫א ו ת ו הכהן" ‪ ,‬טפהי שמחלה טתדבקת היא מאד; ״בתק ה ו א ‪ ,‬צ ר ע ת ה ר אש או‬
‫ה ז ק ן ה וא" ר״ל ‪.napmH, Favus‬‬
‫לא( ״ ו כ י י ר א ה ה כ ה ן את הגע ההתק"‪ ,‬את ההגע שהתקו וכגזזו השערות‬
‫בו ״ ו ה ה ה אין מ ר א ה ו ע מ ו ק מן העור"‪ ,‬כמו שיהיה זה במחלת הגזזת‪,‬‬
‫ובתחלת המחלה גם בצרעת הראש‪ ,‬אבל גם ״שער ש חו ר אין בו"‪ ,‬ועל כן לא‬
‫גוכל לדעת אם גרפאה המחלה כבר או לא‪ ,‬״ ו ה ס ג י ר ה כ ה ן א ת ה נ ג ע‬
‫ש ב ע ת י מ י ם" ‪.‬‬
‫לב( ״ ו ר א ה ה כ ה ן את ההגע ב י ו ם ה ש ב י ע י ו ה כ ה לא פשה ה ו ת ק )כי‬
‫הפשיון הוא סמן לשתי המחלות שזכרגו גם יחד( ו ל א ה י ה ב ו ש ע ר צ ה ו ב ו מ ר א ה‬
‫ה נ ת ק אין ע מ ו ק מן העור"‪.‬‬
‫לג( ״ ו ה ת ג ל ח ‪ ,‬ו א ת ה ב ת ק לא יגלח^(‪ ,‬ו ה ס ג י ר ה כ ה ן את ה נ ת ק שבעת‬
‫י מ י ם שהית"‪ ,‬יען כי המחלות האלה יש אשר תתרחבהה אך לאט לאט‪ ,‬וביחוד‬
‫תתרחב כד צרעת הראש‪.‬‬
‫לד( ״ ו ר א ה ה כ ה ן את ה ב ת ק ב י ו ם ה ש ב י ע י והבה לא פטה הגתק בעור‬
‫ו מ ר א ה ו איהבו ע מ ו ק מן העור"‪ ,‬ואם כן אין כאן גם צלקת‪ ,‬ולכן ברור הדבר‬
‫שהיתה פה האבעבועה הגוזזת שהרפאה כלה ״ ו ט ה ר א ו ת ו ה כ ה ן ‪ ,‬ו כ ב ס ב ג ד י ו‬
‫)פן דבקו בהם הקשקשים עם חוטי הפטריאות שבהן שיוכלו להזיק גם לאהשים‬
‫אחרים( וטהר"‪.‬‬
‫לה( ״ וא ם פשה י פ ש ה ה ה ג ע ן ב ע ו ר א ח ר י טהרת ו" ‪ ,‬מפהישזרע הפטריאות‬
‫השאר כמוס באחת הגומות של השער‪ ,‬ואחרי כן שב לתחיה ויצץ ציץ‪ .‬ויגמול‬
‫פטריאות חדשות‪.‬‬
‫לו( ״ ו ר א ה ו ה כ ה ן ו ה ג ה פשה הכגע בעור‪ ,‬לא י ב ק ר ה כ ה ן לשער‬
‫הצהוב" ‪ ,‬מפהי שהשער הצהוב איבבו סטן מובהק‪ ,‬ולפעביים יחסר הסטן הזה לגמרי‪,‬‬
‫ומלבד זה אין הסמן הזה מצוי בהאבעבועה הגוזזת בשעה שהפשיון הוא סטן כולל‬
‫‪.‬‬ ‫לשתי המחלות ולא יכזב לעולם‪ ,‬ועל כן ״ ט מ א הוא"‪.‬‬
‫לז( ״ואם בעיגיו עמד הבתק ושעד שחור צ מ ח ב ו ברפא ההתק‪...‬מהור הוא"‪.‬‬
‫לח( ״ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות בהרות לבבות" )שאין מראה‬
‫י‬ ‫הכגע עמוק מעור הבשר(‪.‬‬

‫*( ״כיצד מגלחין את הנתק? מגלח תוצת לו דנוהיח ב׳ מערות סמיד לר‪ ,‬כדי טידנא ניהר אם‬
‫פטה" )כלמנה נגעים פ״י מ׳ ה׳(‪.‬‬
‫‪333‬‬
‫לט( ״וראה הכהן ו ה כ ה בערר ב ע ד ם ב ה ר ו ת כה ר ת ' ‪ /‬טאץ בה קפוקעים‬
‫לבכות‪ ,‬אע״פ מהן לבנ!ות‪ ,‬״ ב ו ה ק ה ו א פ ר ח בעור"‪ .‬זאת היא הויטיליגה שהיתה‬
‫נקראת אצל היונים הקדמונים בשם ‪ ,Alphas‬כמו מתרגמו מבעים הזקכימ^״טהור‬
‫‪ . .‬״■‬ ‫‪:‬‬ ‫הוא" מפני שהויטיליגה איהנה מחלה מתדבקת‪.‬‬
‫מה( ״והצרוע אשר בו הנגע בג‪1‬יו יהיה פרומים וראשו יהיה פרוע‪^ ,‬ועל שפם‬
‫יעטה )שלא יזיק בהבל פיו —הראב״ע( וטמא טמא יקרא"‪ ,‬כדי להזהיר את העם לבל‬
‫‪■; . .‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫יקרבו אליו לנגוע בף‪.‬‬
‫מו( ״כל י מ י אשר ה נ ג ע בו יטמא"‪ ,‬ולא מאשר גזר עליו הכהן יטמא כי‬
‫אם ״ ט מ א ה וא" מפאת עצמו‪ .‬״בדד ישב )ולא עם אשתו’( מ ח ו ץ ל מ ח נ ה‬
‫'‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫■‬ ‫מושבו"‪.‬‬

‫‪ .‬אחרי אשר ערכנו‪,‬את פירושכו על הפרשה השלשי עשרה מתורת כהנים‪ ,‬כחשוב‬
‫לא למותר להביא בזה דעת שני רופאים שכתבו בשנים האחרונות את פירושם לפרשה‬
‫' ' \‬ ‫י‬ ‫זו‪ ,‬ואשר דעותיהם שוהות‪,‬מדעתנו מאד‪, .‬‬
‫הראשון 'הוא החכם המנוח הה׳ר י״מ ראביהאוויץ ז״ל בתרגומו הצרפתי של‬
‫התלמוד מסכת נגעים‪ .‬כמונו יחשוב גם הוא‪ ,‬כי הצרעת היא נגע של קשקשים על‬
‫העור‪ ,‬אק על פי שלא‪ .‬יבאר את היסודות אשר הוא נשען עליהם‪ .‬בלתי ספק נשען‬
‫הד׳ר ראבינאוויץ על הוראת השם ‪ Lepra‬שבו יתרגמו שבעים הזקנים את השם‬
‫צרעת‪ .‬כמוני יחשוב גם הוא כי ״בשר חי" הוראתו מכה טריה וזאת יוכיח בראיות‬
‫נכוחות שאין עליהם לפי דעתי כל תשובה‪ ,‬וכמוני יחטוב גם הוא כי הספחת היא‬
‫קליפה של קשקשים‪ .‬אולם רק עד פה אנחנו הולכים שלובי יד‪ ,‬מכאן ראילד דרכינו‬
‫מתחלקות‪ .‬ראבינא‪.‬וויץ יחשוב כי הצרעת היא מחלה אחת ולא סוג של מחלות‪..‬‬
‫והמחלה הזאת היא ה ש נ ה ב ת של ה י ו נ י ם שחשבה המחוקק האלהי למחלה‬
‫מתדבקת‪ ,‬ומדוע ריק‪ ,‬המחלה הזאת? יען כי השנהבת של היונים תקרא היום בפי‬
‫הרופאים גםי כן בשם לזנפרא‪ .‬בדבר הזה הראה ראבינאוויץ לעין כל‪ ,‬כי נעלמו ממנו‬
‫תולדות השם הזה ומוצאו‪ .‬אולם החכם הזה ברוב ידיעותיו המצוינות בכל ענפי‬
‫הדעת נכשל בפעם הזאת‪ .‬בכל שנות עבודתו בשדה הספרות ישב האיש בפאריז‪ ,‬וכפי‬
‫הנריאה לא ראה חולה במחלת השנהבת מעודו‪ ,‬ועל כןיבבואו לישב אה שיטתו על‬
‫סדר הפסוקים‪ ,‬יכשל על כל שעל ושעל וגם לא■ ידע במה יכשל‪ .‬בבואו לבאר פסוק‬
‫זה או אחר‪ ,‬יביא לו לראיה מאמרים מקבילים מדברי הרופאים היונים הקדמונים על‬
‫*( בתוספתא נגעים )ס״ח‪ ...‬מ׳ ד( נמצא! ״מצורע פלוחר בחח״מ בימי גמיו ואסור בימי‪.‬ספדו‬
‫)דבתיב וישב מחוץ לאחלו‪,‬ז׳ ימים ודרשינן אהלד זד א«תו<‪ ,‬רבי יוסי ב״ר יתודה אומר! א!?{ בימי‬
‫ספרו אסור‪ ,‬קל וחומר בימי גמרו‪ .‬אמר ר׳ חייא אמיתי לפני רבי! למדתנו רבינו שלא חית׳ יותם‬
‫לעוזיהו אלא בימי הלוטו‪ ,‬אמר לי! אןזז אני בך אמרתי"‪ .‬ובחולין קמ״א נאמר סתם! ״מצורע אסור‬
‫בתשמיש חמטח"‪ .‬ובירושלמי טבת)פ״א ח׳ ג׳(! ״תני‪',‬ר״ש ב״ר אליעזר אומר! עד היכן פרצה‪ ,‬טהרה‬
‫שנא׳ הי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב‪ ,‬שלא גזרו לאמר שלא יאבל טהור עם תטמא‪ ,‬אלא‬
‫אמרו לא יאכל הזב עם הזבה‪ ,‬הזב עם קצורעת מותר‪ !,‬״וישב מחוץ לאחלו" ולא מחוץ לאהלה‪,‬‬
‫מצורע עם זבח אסור מצורע עם מצורעת אסור"‪ .‬המאמר הזד‪ ,‬ראוי לשים אליו לב‪ .‬הכתוב השדה‬
‫בענין הצרעת תמיד את האטה לאיש‪ ,‬ורבותינו דרשו וישב מחוץ לאהלו כדי להתיר תשמיש‬
‫למצורעת‪ .‬אעפ״י שכלי הפרשה כלה נכתבה בלשון זכר‪ .‬במקום אחר אבאר מה ראו חכמינו להוציא‬
‫‪.‬‬ ‫■■■ ‪■ ,.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בדרושם את הכתוב מידי פשוטו‪.‬‬
‫‪334‬‬
 ‫דבר הלעפרא )ובדבר הזה הראה בפיאות הפלאה בראד(‪ ,‬ולא ידע ולא יבין כי הלעפרא‬
‫טל הרופאים ההם איהנה הטנהבת כלל‪ ,‬כי אב כוחלות אחרות הרחוקות נוהטכהבת‬
‫י‬ ‫‪...................‬‬ ‫כרהוק טזרח ממערב•‬
‫אבל ראביכאוויץ יחטוב‪ ,‬כי גם הצרעת'טבמטכה היא מחלת הטכהבת ולא אחרת‪,‬‬
‫כי היוכל לעלות על דעת איט טבעלי המטהה ידברו במחלה אטר לא כתובה בתורה?‬
‫ובבואו לפרט את דברי המטכה והנה נגלה לפניו‪.‬ידבר נפלא מאד• בעלי המטכה‬
‫יחטבו את הצרעת למחלה בלתי מתדבקת‪ ,‬בטעה טהתורה תחטוב אותה למחלה‬
‫מתדבקת‪ ,‬כמו טנראה ברור מכל החוקים והמטפטים ע״ד הצרעת‪.‬‬
‫ראיותיו טל הד״ר ראביכאוויץ חזקות‪,‬ונכוחות מאד‪ ,‬ואלו הן‪:‬‬
‫‪ . 1‬המטהה )נגעים פ״ג מ״א( אומרת‪ :‬״הכל מטמאין בנגעים חוץ מן העכו״ם וגר‬
‫תוטל'‪ .‬ואם מחלה מתדבקת היא‪ ,‬מה ליי עכו״ם ימה ׳ לי יטראל? 'אין זאת כי אם‬
‫■‬ ‫חטבו את חוקי הצרעת רק לענין דתי בלבד•*(‬
‫‪ . 2‬״חתן טכראה בו נגע כותהים לו טבעת ימי המטתה" )נגעים פ״ג מ׳׳ל‪ ,‬ואם‬
‫מחלה מתדבקת היא ■איד יתנו לו לזהם את אטתו החדטה‪.‬‬
‫‪ .3‬הטטנה )טם פ״ה מ״א( אומרת‪ :‬״כל ספק נגעים טהור"‪ ,‬ואם מתדבקת היא‬
‫‪.‬‬ ‫הלא ספק נפטות הוא‪ ,‬כי יוכל לזהם אחרים‪.‬‬
‫‪ .4‬״התולט סמני טומאה עד טלא בא אצל כהן טהור" )טם פ״ז מ׳ יד׳(‪ ,‬אבל‬
‫על ידי תליטה הן לא הכחיד המנוגע את המחלה ׳המתדבקת מתוד גופו‪ ,‬ומדוע זה‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫יהיה טהור? ■‬
‫‪ ,‬אל■ ארבע הראיות האלה נוכל להוסיק עוד כהנה וכהנה‪ ,‬אבל גם׳ הראיות האלה‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫מספיקות מאד‪ .‬ומה עטה ראבינאוויץ?‬
‫בימי‪ .‬ראבינאוויץ חטבו רוב הרופאים כי הטנהבת היונית היא מחלה בלתי‬
‫מתדבקת‪ ,‬ועל כן יטמח החכם הזה לראות כי כיונו חכמי המטנה לדעת רופאי■ זמנו‪,‬‬
‫ועל פי‪:‬זה הוציאו את הכתוב מידי פטוטו על פי דרך הדרוט‪ ,‬למען יתאימו חוקי‬
‫■‬ ‫‪■.‬‬ ‫■־‬ ‫התורה עם הרעיון כי הצרעת היא מחלה בלתי מתדבקת‪.‬‬
‫כותב‪ .‬המאמר הזה ידע את האיט היקר הזה זכרונו לברכה‪ ,‬וידע כי האמין‬
‫המנוח בכל לבו בקדוטת התורה הכתובה והמסורה‪ ,‬ועל;‪:‬כן■ יתפלא מאד איד יכול‬
‫להוציא דבר זר כזה מעטו• חכמינו בעלי המטנה כיונו לדעת רופאי זמננו‪ ,‬והמחוקק‬
‫האלהי לא‪ ,‬כיון לדעתם?!‪ :‬אם הטנהבת איננה טתדבקת והמצורעים לא יוכלו הזיכן‬
‫לאיט‪ ,‬מדוע צוה המחוקק האלקי להרחיקם מביתם וטצאצאיהם ולהנחילם גורל מר‬
‫‪:‬‬ ‫'־ ‪,‬‬ ‫‪ :‬י■‬ ‫;‬ ‫כזה על לא חמס עטו?‬
‫עוד לא הספיק הד״ר ראבינאוויץ לפרסם את דבריו‪ .‬בדפוס )‪ ,(1880‬וכבר‬
‫בא הרופא נייסער )‪ ( 18T9‬והוכיח לעין; כל כי סבת מחלת הטנהבת הוא המתג‬
‫)‪ (BaciUus leprae‬טמצא כבר לפני זה הרופא האנסען‪ .‬למן היום ההוא קימו וקבלו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הרופאים לחטוב את הטנהבת למחלה מתדבקת‪ .‬׳‬
‫‪ ,‬לו היה הד״ר ראבינאוויץ‪,‬חי אתנו היום‪ ,‬כי עתה סאלנו אותו‪ :‬מי איפוא כיון‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫לדעת רופאי זמננו‪ ,‬התורה הכתובה או המסורה?‬
‫‪Lee docteurs de la miscbna pensaient done qu’^ lenr dpoqae, les 101b bibliques‬‬
‫‪concetnant la Ibpre ne devaient gtre consid^^es quo comme loie c^z^monielleB (LSgis-‬‬
‫‪lation d« Thalmud etc. T. V. p, 403).‬‬

‫‪335‬‬
‫לדלנחנו אנחנו‪ ,‬כיונו גם סוהיהן ההורה הכחובה והמסורה גם יחד לדעה רופאי‬
‫זמננו‪ .‬המחוקק האלהי בוה להרחיק מן החברה את החולים עיוכלו להזיק לה‪,‬‬
‫וחכמינו בעלי התלמוד צוו להכריז ולהודיע כי כל איש פ ר ט י יזהר מזבובי בעלי־‬
‫ראתן )שהם לדעתנו בעלי השנהבת( ושלא ישב איש במקום שינשב הרוח העובר‬
‫עליהם‪ ,‬ושלא לאכול דברים הבאים מן המבואות שישבו שם בעלי הראתן‪.‬‬
‫כאשר בארנו‪ ,‬הצרעת שבתורה כוללת מחלות רבות ושונות וחכמינו בעלי‬
‫המשנה‪ ,‬מטעמים שנבאר להלן‪ ,‬בררו מכלן רק מחלה אחת וקראו לה בשם צר עת ‪,‬‬
‫^‬ ‫או יותר נכון בשם בהרת‪.‬‬
‫יא‪.‬‬
‫מחורבתו של הד״ר ראבינאוויץ ז״ל לקח רופא אחר אבנים לבנות את שטתו‬
‫בבאור הפרשה השלש עשרה‪ ,‬שטה השונה משטת ראבינאוויץ מן הקצה אל הקצה‪.‬‬
‫הפרופיסור מינד בספרו שהזכרנו פעמים רבות‪ ,‬יאמר גם הוא כי הצרעת שבתורה‬
‫היא רק מ ח ל ה א ח ת ‪ ,‬ולא ס ו ג של מ ח ל ו ת ‪ ,‬אבל היא איננה השנהבת )וזה‬
‫אמת ונכון* אם הצרעת היא מחלה אחת אז לא תוכל להיות השנהבת( כי אם‬
‫הויטיליגה‪ ,‬אשר קראנו אנחנו בשם בהקת‪ ,‬יען כי לפי דעתנו היא היא הבהק‬
‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫האמור בתורה‪.‬‬
‫לדעת ה׳ מינך הצרעת שבתורה איננה מחלה מתדבקת; את בעלי[ הויטיליגה‬
‫צוה המחוקק חאלחי לגרש מהסתפח בנחלת החברה‪ ,‬לא מאשר יזיקו לאחרים‪ ,‬כי‬
‫אם מאשר הכתמים הלבנים על עור בשרם נחשבים לאות עונש מאת האלהים‪ .‬השער‬
‫הלבן אשר יראה לפעמים בכתמי הויטיליגה הוא הסימן המובהק והיחידי לנגע זה‪.‬‬
‫השאת והבהרת הם שמות נרדפים לכתמים לבנים‪ .‬והספחת? הלא בכל אופן יורה‬
‫השם הזה על דבר נוסק ונספח אל הנגע‪ ,‬והויטיליגה הלא נקיה היא כעצם השמים‬
‫לטוהר‪ .‬על זה יענה ה׳ מינך בשם הד׳ר ה׳ קולישער‪ ,‬כי הספחת לא נזכרה גם‬
‫פעם אחת בכל מסכת נגעים‪ .‬אבל התורה הלא תזכיר שני סמנים שיבואו תמיד‬
‫תכופים זה אצל זה* שער בנגע הפד ‪.‬לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו‪ ,‬ואם‬
‫הצרעת היא רק מחלה אחת‪ ,‬אז על כרחנו אנו צריכים לאמר‪ ,‬כי הסמנים האלה‬
‫יוכלו לבוא בה או שניהם יחד או לכל הפחות כל'אחד ואחד בפני עצמו‪.‬‬
‫ובהויטיליגה הכתם הוא בשטח העור לא גבוה ולא נמוך ממנה למען צאת מן‬
‫המבוכה הזאת יפנה ה׳ מינך לעזרת המבארים הקדמונים‪ .‬״מראה הנגע יראה‬
‫עמוק מעור הבשר‪ ,‬מפני שהוא לבן כמראה חמה העמוקה מן הצל''‪ .‬וישען על‬
‫מאמר התלמוד )כמו שהבאנו לעיל‪ ,‬עיין לעיל( שהעורב הלבן יקרא בשם עורב‬
‫העמקי‪ .‬אבל כבר הוכחנו כי דרך הביאור הזה מלאה חתחתים ופחים אין ספורות‪.‬‬
‫אבל יש עוד ביאור אחד להמאמר ו מ ר א ה ה נ ג ע ע מ ו ק ‪ ,‬כי הרואה את הנגע ידמה‬
‫לו כי הנגע יוצא מעומקו של העור‪ ,‬יען כי השער הלבן יצמח מעומק העור‪ ,‬ויהיה‬
‫פירושו של נגע עמוק כמו ים עמוק שאין־ מובנו כי שטח הים הוא שפל מן החוץ‪ ,‬כי‬
‫אם שהמים הם עמוקים‪ .‬אבל מה יעשה ה׳ מינך עם המאמר ו מ ר א ה שפל ־מן‬
‫ה ע ו ר )פסוק כ׳ כ״א כ״ו(‪ ,‬האם יאמר כי שפל הוא כמו שהים הוא שפל? כן לא‬
‫‪,‬‬ ‫יאמר איש בשפת עבר‪.‬‬
‫את חשם ״בשר חי" יבאר ה׳ מינך לא כדעת כל המפרשים — מכה מריה‪ ,‬כי אם‬
‫‪336‬‬
‫במר־חי — לרר בריא‪ .‬מדרל יהיה לדר בריא סמן מל טומאה‪ ,‬מדרל יהיה לרד בריא‬
‫סטן מל צרלת כרמכת‪ ,‬זאת לא נוכל להבין‪ .‬גם אין מן הצדרך להבין זאת‪ ,‬אחרי כי‬
‫הצרלת מבתורה איננו דבר מיסודתו בחכמת הרפואה ‪.‬וידילת המחלות רסגרלרתיהן‪,‬‬
‫כי אם גזירת המחוקק‪ ,‬גזירה‪.‬היא ואין אתה רמאי להרהר אחריה‪.‬‬
‫אבל אנחנו נרהיב בנפמנו לוז להרהר אחריה‪ ,‬ולל כן נמאל את ה׳ מינך את‬
‫חמאלות האלה‪:‬‬
‫‪ . 1‬מדול בחר המחוקק מכל נגלי הלור בהויטיליגה לבדה‪ ,‬מהיא מחלה בלתי‬
‫מצויה ורק ללתים רחוקות יקרה לרופאים לראות אותה‪ .‬מדול תהיה הויטיליגה‬
‫מהיא גם איננה מחלה‪ ,‬כי אם מום בלבד — לאות לונמ מאת האלהים‪ .‬מינך‬
‫אומר‪ :‬ילן כי היא תמחית את תואר פני האדם‪ .‬אבל הזאבת והמנהבת מל‬
‫היונים‪ ,‬וגם הגרב הפמוט הלא ימיטו את המנוגל לממה ולזולה אלן‪ 5‬פלמים‬
‫יותר מן הויטיליגה‪ ,‬והמתים הראמוהות‪ ,‬הן גם מחלות מתדבקות ומסוכנות לכל‬
‫הנוגל בהן‪.‬‬
‫‪ .2‬מדול מכל נגלי לור הבמר בחר המחוקק רק בהויטיליגה הבלתי מתדבקת‬
‫ומנגלי הראמ והזקן בחר המחוקק בהאבלבולה הגוזזת מהיא מתדבקת? האם‬
‫הגרב והספחת מל הראמ )‪ (crusta lactea‬יפים טמנה? אם היתה האבלבולה‬
‫הגוזזת מצויה אצל הלברים הקדמונים — )וזהו לדלתי דבר מאיננר מוטל בספק(‬
‫הלא היתה נראית לפלמים גם לל לור הבשר‪ .‬ובנגל הזה הלא נמצאים כל מלמת‬
‫הסמנים האמורים בתורה‪ :‬מלר לבן‪ ,‬מראה למוק ופמיון דגם במר חי נמצא בו‪,‬‬
‫במובן של כל המפרשים וגם במובן טל הפרופיסדר מינך )לור הבריא במרכז הנגל(‪,‬‬
‫ובמה נופלת היא הגזזת מן הויטיליגה?‬
‫‪ .3‬התורה אומרת )ויקרא י״ד ג׳(‪ :‬״ ו ר א ה ה כ ה ן ו ה נ ה נ ר פ א נ ג ל ה צ ר ל ת‬
‫מן ה צ רול"‪ .‬והויטיליגה הלא לא תרפא ללולם‪ .‬האומנם יצוה המחוקק דבר שאי‬
‫אפשר שיבוא ללולם‪ ,‬דבר שאיננו בטבל המציאות כי אם יוכל לבוא לל ידי מלמה‬
‫נסים? ואם יאמר כן הפרופיסור מינד‪ ,‬אז נוכיח לו כי היה הדבר הזה במציאות‬
‫ומלמים בכל יום‪.‬‬
‫אחד התנאים‪ ,‬רבי טרפון‪ ,‬הנודל לנו במדותיו הנללות ובאהבתו להאטת‪ ,‬הליד‬
‫בלצטו כי טהר מלמה מצורלים במקל ברוש אחד‪ ,‬ואת המקל הזה הראה לתלמידו‪,‬‬
‫למלן ילמד מטנו הלכה בדבר מכבר חדל להיות לו אודח בחיים‪ .‬ולדות איש כרבי‬

‫נאמנה ללינו גם לדות חכמי התלמוד )ליין לליל( כי בללי הראתן היו‬
‫נקראים מצורלים והיו יושבים מ ח ח לליר ובני האדם היו בורחים מהם למלן לא‬
‫‪A‬‬
‫טרפון נאמנה ללינו מאד‪.‬‬

‫תגל בהם המחלה ‪.‬‬

‫אנחנו נחשוב את הראתן למחלת השנהבת; אבל יהיה הראתן מה שיהיה‪ ,‬בכל‬
‫אופן בללי ראתן אינם בללי ויטיליגה‪ .‬בללי הראתן הם מוכי שחין והויטיליגה אין‬
‫בה שחין‪ ,‬בללי הראתן ליניהם זולגות דמלה‪ ,‬מנחיריהם תזל לחה‪ ,‬וריר יורד‬
‫מפיהם‪ .‬רבללי הויטיליגה הם אנשים בריאים ושלטים בכל אבריהם‪.‬‬
‫‪ .5 .‬בראות אהרן את מרים אחותו מ צ ו ר ל ת כשלג אמר אל משה‪ :‬״אל נא‬
‫ת ה י כ מ ת ‪ ,‬אשר ב צ א ת ו מ ר ח ם אמ ו ו י א כ ל ח צ י בשרו"‪ .‬מדבריו אלה אנחנו‬
‫‪337‬‬ ‫‪22‬‬
‫רואים כי פחד פחד פן תביא הצרעת את מרים לידי מכות טריות ולידי המקת‬
‫הבטר‪ .‬האם לא ידע אהרן כי הויטיליגה לא תביא בעקבותיה דברים כאלה?‬
‫‪ . 6‬הפרופיסור מינך לא ישים לב לזה‪ ,‬כי ע׳ הזקנים יתרגמו את השם צרעת‬
‫תמיד בשם לעפרא‪ .‬אל ע׳ הזקנים הוספנו אנחנו עוד עד נאמן אחד‪ ,‬את יוסק‬
‫פלאויום הכהן‪ .‬ה׳ מילד יאמר כי לא נדע היום א י ז ה מ ח ל ה היתה נקראת אצל‬
‫היפוקראט והרופאים הקדמונים בשם לעפרא‪ ,‬וע״כ לא נוכל גם לדעת אל איזה מחלה‬
‫כיונו ע׳ הזקנים‪ .‬לא פה המקום להרחיב את הדברים בביאור המקומות בספרי‬
‫היפוקראט ששם נזכר השם הזה‪ .‬אין כל ספק כי ביאורו תמיד פשוטו כמשמעו‪,‬‬
‫‪ ,lepra‬הוראתו ‪ squama‬או קשקשים על העור• אם קשה לנו למצוא מ ח ל ה‬
‫א ח ת שיכונו אליה כל המקומות‪ ,‬אשר יזכור בו היפוקראט את השם הזה‪ ,‬הוא‬
‫מאשר היפוקראט לא כיון בשם לעפרא אל שום מ ח ל ה בעולם‪ ,‬כי אם אל ס י מ ן‬
‫כולל למחלות רבות ושונות‪ ,‬ובכלל עד אריטאוס הקפודקאי לא היו מחלות בעולם‪,‬‬
‫כי אם סמני מחלות‪ .‬אחד מן הסמנים האלה היתה הלעפרא של היונים והצרעת‬
‫של העברים‪.‬‬
‫יב‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬ישאל הקורא‪ ,‬סוק סון‪ 5‬מה נעשה להמשנה אשר לא תזכיר לא את הספחת‬
‫ולא את הסמן של מראה עמוק‪ ,‬ותבדיל בין ארבעה המראות של נגעים לא מחלות‬
‫שונות מסוימות בסמניהן‪ ,‬כי אם ארבע מדרגות של צבע הלבן‪ .‬מת נעשה להמשנה‬
‫שתחשוב את הצרעת למחלה בלתי מתדבקת ותתיר להחתן ללכת אל חופתו בטרם‬
‫ילך אל הכהן להראות לו את נגעו?‬
‫אבל האם זו בלבד עשו החכמים בעלי המשנה? הנה לפניכם משל אחד‪ .‬לאיש‬
‫אחד נגלה כתם לבן של וויטיליגה על המצח‪ ,‬סמוך אל הראש ושער לבן אין בו‪,‬‬
‫מפני שבכלל לא היו שערות על מצחו‪ .‬לו שאל הכהן עצה מהפרופיסור מינד‪ ,‬כי‬
‫עתה הגיד לו בלתי ספק לסגור את המנוגע שבעת ימים‪ ,‬ואם יפשה הנגע למעלה‬
‫לפאת הקדקוד‪ ,‬אז יהיו לו שני סמני טומאה כאחד‪ ,‬פשיון ושער לבן‪ ,‬וההלכה‬
‫מטהרת אותו מיד מפני ״שנאמר ו ר א ה ה כ ה ן את ה נ ג ע ב ע ו ר הבשר‪ ,‬שיהא כל‬
‫החוצה לו סמוד לעור הבשר וראוי לפשיון‪ ,‬שאם היה סמוך לראש ולזקן ולמכוה‬
‫ולקדח המורד אינו טמא"')ספרא פ״ב(‪.‬‬
‫אם נעריד את חוקי הנגעים שבתורה עם דיני הנגעים שבמשנה אלה מול אלה‪,‬‬
‫עוד כוםין‪ 5‬להתפלא‪ .‬התורה מבדלת בין בהרת וביו שאת‪ .‬בפסקא הראשונה היא‬
‫נותנת לנו סימני טומאה של בהרת )שער לבן‪ ,‬מראה עמוק ופשיון( ובהפסקא השניה‬
‫היא נותנת סימני טומאה של שאת )שער לבן ומחית בשר חי( וא״כ חושבת אותן לסוג‬
‫מחלות שונות עם סימנים שונים‪ ,‬אין בשר חי בבהרת ואין פשיון בשאת‪ ,‬והמשנה רק‬
‫בתחלת המסכת מזכרת בהרת ושאת‪ ,‬ובכל המסכת כולה אין גם זכר לשאת‪ ,‬כמו‬
‫שאין זכר לספחת ולמראה עמוק‪ .‬וכל הקאזואיסטיקה המסובכה שבמסכת נגעים‬
‫סובבת רק מסביב לבהרת כאלו אין שאת בעולם‪ .‬ואם נתבונן בשום לב אל‬
‫קאזואיסטיקה זו‪ ,‬אז נוכח כי כלה רק מטרה אחת לה — להקל ולהקל‪ .‬די לנו‬
‫להזכיר רק דברים אחדים בכל מילי דאורייתא ספיקא לחומרא‪ ,‬וספק נגעים טהור‪,‬‬
‫כ״ד ראשי אברין אינם מטמאין משום מחיה‪ .‬ערום ונתגייר ונראה בו בהרת טהור‪,‬‬
‫היתה בקמט ונגלה על ידי פשיון טהור וכו׳ וכה ‪. . .‬‬
‫‪338‬‬
 ‫בטקרם אחר עטרפואה רטתרה בדת פוטה ריטראל"^ עברתי־ בטרם לב על כל חוקי‬
‫טומאה וטהרה‪ ,‬והראיתי כי בדברים רבים הוציאו חכמי התלמוד את הכתובים טידי*‬
‫סטוטם — ובכל פירוטיהם הם כוטים להקל‪ ,‬טם גם בארתי את הסבות הגדולות‬
‫והגכבדות שהביאו את הראטוכים לבאר את החוקים האלה לא לפי פטוטו טל מקרא‪,‬‬
‫פה נסתפק לתת רק רמז קל מטטתי בעכין ההכבד הזה‪.‬‬
‫המחוקק האלהי בצווחו עלינו חוקי טומאה וטהרה בכלל וחוקי נגעים בפרט ~‬
‫רק מטרה אחת היתה לפניו! לטמור את טלום כל איט ואיט בפרט ואת טלום העם‬
‫הנבחר בכלל‪ ,‬למען לא יעטו החלאים הרעים והנוראים טמות בהם‪ ,‬כמו טהיה זה‬
‫דבר רגיל מאד בימים הקדמונים‪ .‬״וטמרתם את מצותי ואת חוקותי‪ ,‬אטר יעטה‬
‫אותם האדם ו ח י בהם"‪.‬‬
‫החוקים הטובים האלה‪ ,‬שנתנו מאת האלהים לטובת האומה ולאשרה‪ ,‬נהפכו‬
‫ברבות הימים לרועץ לה‪ .‬בסוק ימי הבית השני יחם הכתות והמפלגות בתוך העם‬
‫פנימה ויחס העם אל עמי הארץ אשר מסביב‪ ,‬היו נסיבה כי מחוקי טומאה ומהרה‬
‫ששלטונם בחיי העם היה חזק מאד‪ ,‬היתה נשקפת סכנה גדולה ועצומה לקיום העם‬
‫ולקיום דתו‪ .‬לולא בטלו בעוד מועד דיני טומאה וטהרה‪ ,‬טי יודע אם היה נשאר‬
‫משונאיהם של ישראל שריד ופליט‪.‬‬
‫זאת ראו גדולי האומה ומנהיגיה‪ .‬אבל לעטות ת קו ני ם ב ד ת חטבו לדבר‬
‫שאין להאדם הזכות והמשפט על זה‪ .‬הדת היא מאת האלהים ומי הוא תאדם אשר‬
‫יבוא אחריו לתקן את אשר עשה‪ .‬אולם התורה בעצמה נתנה לראשי האומה את‬
‫המשפט ואת הזכות לב א ר את ה ד ת ‪ ,‬ובמצות המאמר‪ :‬״לא תסור מן הדבר אשר‬
‫יגידו לך ימין ושמאל"‪ ,‬שטה לחובה על העם לשמוע בקול ראשיה‪ ,‬כאלו היו דבריהם‬
‫דברי הדת בעצמה; וראשי האומה לכבודם ולתפארתם גם ידעו להשתמש בזכות■‬
‫שנתנה להם הדת לאושר העם ולקיומו‪.‬‬
‫כי קיום העם היה יקר בעיני האנשיים הגדולים ההם יותר מכל כללי הדקדוק‪.‬‬
‫המה ראו כי חוקי טומאה וטהרה‪ ,‬הטובים לאנשים פרטיים לשמור את שלוטם ואת‬
‫בריאותם‪ ,‬יזיקו להעם כולו — ועל כן דרשו את הכתובים והוציאו אותם לפעמים‬
‫מידי פשוטם‪ ,‬ויוסיפו הלכות על הלכות שמטרתם היתה ל ה ק ט י ן ו ל ה מ ע י ט את‬
‫פעולת החוקים האלה בתוך העם‪ ,‬עד שברבות הימים נתבטלו החוקים האלה‬
‫מעצמם‪ ,‬מבלי אשר נשא איש אחד או הסנהדרין כולו את ידו עליהם לבטלם בפירוש‬
‫וביד רמה•‬
‫ובדבר חוקי הנגעים בפרט‪ ,‬מלבד הסכנה שהיתה נשקפה מהם להעם כלו )את‬
‫כל זה הוכחתי במקום אחר בראיות(‪ ,‬חדלו להביא תועלת גם לאנשים פרטיים‪ .‬מצב‬
‫השכלת העם כבר הגיע ביטים ההם למדרגה גבוהה‪ ,‬עד שלא היה עוד צורך לו‬
‫באפוטרופסים מיוחדים )הכהנים( לשמור על בריאותו‪ .‬כל איש פרטי הבין אז לשמור‬
‫את עצמו מכל נגע ומחלה — עד שלא היה עוד כל צורך לגרש את המצורעים‬
‫האומללים מקרב בני משפחתם‪ ,‬בשעה שמדת הרחמים דורשת כי צאצאיהם וקרוביהם‬
‫ידאגו לשלומם‪.‬‬
‫אז החלו חכמינו בכח המשפט שנתן להם ״הלאו דלא תסור" לדרוש את‬
‫המקראות‪ ,‬ויוסיפו הלכות על הלכות ויצברו הלכות רבות מאד‪ ,‬שכולן באו רק‬
‫‪339‬‬ ‫*‪22‬‬
‫ל ה ק ל ‪ ,‬ל ה ק ל ו ל ה ק ל‪ C.‬החה כל מייני הנגעים הרבים סוהיר כקר^גלם ל&כים בפום‬
‫״צרעת" העמידו את הצרעת על הויטויליגה לבדה‪ ,‬שתקרה רק לעתים רחרקוה‬
‫מאד‪ ,‬וגם את הויטיליגה הגבילו בהלכות רבות אין מספר עד שלא נשאר ממנה‬
‫כל מאומה•‬
‫מובן מאליו כי הצדוקים שלמראית עין אחזו בתורת משה והתנגדו לדעות‬
‫הפרושים בכלל‪ ,‬התנגדו להם גם בביאור חוקי הנגעים‪ .‬ויען רוב הצדוקים היו בלן‬
‫הכהנים שלהם נתנה התורה את הזכות לחרוץ משפט ולטהר ולטמא את !המנוגעים‪,‬‬
‫לפיכד כשגברה יד הפרושים‪ ,‬עשו לחוק! הכל כשרים לראות את הנגעים‪ ,‬אלא‬
‫שהטומאה והטהרה בידי כהן; אומרים לו! אמור ״טמא" והוא אומר ״טמא"‪ ,‬אמור‬
‫״טהור" והוא אומר טהור‪ .‬והתוספתא מוספת! ״ועל דבר זה עלה הלל מבבל"‬
‫)סוק פרק א‪. 0‬‬
‫גרוש המצורעים מחוץ למחנה היה דבר נהוג בהאומה מימים קדמונים‪ ,‬ולא‬
‫בפעם אחת נצחה ההלכה החדשה את המנהג הנושן‪ .‬ועל כן נפגוש עוד בימי‬
‫האמוראים‪ .‬הראשונים את בעלי הראתן מחוץ לערי ארץ ישראל‪ ,‬כאשר יספרו זאת לנו‬
‫חכמי האגדה‪ .‬אמנם כי אין כל התנגדות בין דברי המשנה ובין דברי האגדה‪.‬‬
‫ח כ מ י ה א ג ד ה י ס פ ר ו ל נ ו את ה ד ב ר י ם כמ ו ש ה י ו ‪ ,‬ו ח כ מ י ה ה ל כ ה י צ י ע ו‬
‫ל פ נ י נ ו את ה ד ב ר י ם כ מ ו שהם צ ר י כ י ם ל ה י ו ת ‪ ,‬אבל סוק סון‪ 5‬נצחה ההלכה‬
‫את המנהג ודיני נגעים שעל פי הדין הם נוהגים גם בזמן הזה וגם בחוץ לארץ וגם‬
‫בטמאי מתים*(‪ ,‬חדלו להיות אורח להם בחיים‪ ,‬מבלי אשר יבטל אותם סנהדרין‬
‫או חכם גדול אחד‪ .‬ורק כשמונה או כתשע מאות שנה אחר החורבן נשמע את‬
‫אחד הגאונים בבבל משיח לפי תומו לאמר! ״כי אצל אנשי המזרח ר״ל בבבל בזמן‬
‫הזה אם ח״ו יהיה ת״ח מצורע אין דוחין אותו לא מביהכ״נ ולא מביה״מ דליכא‬
‫השתא והיה מחנך קדוש"‪(®.‬‬
‫עכשיו שכבר אין אנו מגרשים את המצורעים אל מחוץ לעיר‪ ,‬כי אם שולחים‬
‫אותם אל בתי החולים‪ ,‬עכשיו אין אנו מתיראים עוד פן בבואנו לבאר את דברי‬
‫הכתוב נגלה פנים בתורה שלא כהלכה‪' .‬כי ה ה ל כ ה כב ר עשתה את שלה‬
‫ו א י נ נ ה ‪ .‬עכשיו נוכל לבאר את הכתוב על פי פשוטו‪ ,‬וזאת עשיתי במאמרי זה ככל‬
‫י‬ ‫אשר השיגה ידי‪.‬‬
‫‪ 0‬״ ו ד א ח ו « כולו באמת‪ ,‬שאם ד‪,‬יד‪ .‬בראש חוטמי שיפע חולךדד‪.‬ילךבראש אצבעו טדפע הולך‬
‫וחולך‪ ,‬איגו טמא‪ ,‬מכאןאמרו! כ״דראשי אברים שבאדם שאיכם מטמאים משוט מחיח והד‪ .‬ו ט מ א‬
‫א ו ת ו ! אותו הוא מטמא ואינו מטמא את התולש סמני טומאד‪ .‬מתוך נגעו עד שלא בא לכחן והון‪ .‬יהל‬
‫)ספרא לפרשה תזריע(‪.‬‬ ‫יהא הפשייו מטמא בתחלה? ת״ל אחרי'הראתו אל הההן" והר‪.‬‬
‫■‬ ‫*( תוספתא נגעים‪ ,‬פ׳ ח׳ ג׳‪.‬‬
‫*( תשובת הגאונים‪ ,‬שערי תשובה קע״ו‪.‬‬

‫‪340‬‬
 ‫צרורות ררםיהים‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א‪ .‬טובואת צרעת רטדזרת בלצררעים‪.‬‬
‫בגטרא ברכות ד׳׳ה ע״ב גרסינן‪ :‬״א״ר יוחנן‪ :‬נגעים דבהים אינם יסררץ של‬
‫אהבה‪ .‬ונגעים לא? והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים חללו אינן‬
‫אלא מזבח כפרה? מזבח כפרה הוו‪ ,‬יסורין של אהבה לא הוו• ואי בעית אימא‪ :‬הא‬
‫לן והא להו"'‪ .‬פירש רש״י‪,, :‬לבני ארץ ישראל שננריכין שלוח חוץ לשלש מחנות לא הוו‬
‫יסורין של אהבה"'‪ .‬ומקשין התוספות‪ :‬״ותימה דשילוח מחנות לא היה נוהג אלא‬
‫בזמן שהיובל נוהג ובתי ערי חומה‪ ,‬ובימי האמוראים לא היה היובל נוהג וכו׳‪ ,‬והאיד‬
‫היה מדבר ר׳ יוחנן מדבר שלא היה נוהג בימיו? וי״מ‪ :‬הא לן והא להו לענין טומאה‬
‫שנזהרין בארץ ישראל ולא בבבל"‪.‬‬
‫לדעתי בדק רש׳׳י בפירושו‪ ,‬הנני מודה כי נעלם ממני המקור לדברי התוספות‬
‫ששילוח מחנות לא היה נוהג אלא בזמן שהיובל היה נוהג‪ .‬ממשנה ד פ׳׳א דמסכת‬
‫כלים למדנו רק ששילוח מחנות נוהג רק בעיירות המוקפות חומה‪ ,‬ואם דין מכירת‬
‫בתי חומה נוהג רק בזמן שהיובל נוהג‪ ,‬הלא זה הוא רק מפני שנאמר שם ״לא יבא‬
‫ביובל" )ויקרא כ״ה ל'(‪ ,‬ואם גם נאמר )כדעת הר״ש שם( שילפינן מניורע מבתי ערי‬
‫חומה דבעינן מוקפות חומה‪ ,‬גם אז אין ראיה שאחר ביטול דיני יובל יבוטל ג״כ דין‬
‫שילוח מצורע מחוץ למחנה‪ ,‬אחרי אשר דיני מצורע בכלל לא בטלו אחר חורבן‬
‫הבית‪ ,‬והלכה מפורשת היא )בתוספתא נגעים פ״ח והובאה לדינא בהרמב״ם ה׳‬
‫טומאת צרעת פ׳ י״א(‪ :‬״טהרת מצורע נוהגת בארץ ובחוץ לארץ‪ ,‬בפני הבית ושלא‬
‫בפני הבית"‪ .‬וגם אחרי שפסק אפר פרה לא פסקה טהרת מצודעין‪ ,‬כמו שנאמר )שם(‪:‬‬
‫״והכל כשרין לטהר את המצורע אפילו זב ואפילו טמא מת"‪.‬‬
‫אבל תהיה ההלכה כמו שתהיה — על שאלת בעלי התוספות ״האיל היה מדבר‬
‫‪ n‬יוחנן מדבר שלא היה נוהג בימיו?" נוכל להשיב בהחלט ששילוח מצורעין היה‬
‫נוהג בימיו בארץ ישראל ואולי גם בערים שלא היו מוקפות חומה‪ .‬בויקרא רבה‬
‫)פ׳ ט״ז( נאמר‪ :‬״ר׳ יוחנן אמר‪ :‬אסור לילל במזרחו של מצורע ד׳ אמות‪ .‬ור״ש אמר‪:‬‬
‫אפילו מאה אמה )בשעה שהרוח נושב מן המקום ההוא(‪ .‬ר׳ מאיר לא אכיל ביעי מן‬
‫מבואה דמצורע‪ ,‬ר׳ אמי ור׳ אסי לא הוו עיילי למבואתו של מצורע‪ .‬ריש לקיש כד‬
‫הוה חמי חד מ נ ה ו ן ב מ ד י נ ת א מרגם להון באבניה‪ .‬א״ל‪ :‬פ ו ק ל א ת ר ל לא ת ז ה ם‬
‫ב ר י י ת א ‪ ,‬דתני ר׳ חייא בדד ישב לבדו ישב" וכד‪.‬‬
‫לדעתי ראוי לדקדק בדברי הרמב״ם שהבאתי למעלה ״ מ ה ר ת מצורע נוהגת‬
‫בארץ ובחו״ל"; ולא כתב ״טומאת צרעת נוהגת וכד"‪ .‬כמו כן דקדק הגר׳׳א בביאורו‬
‫לתוספתא‪ :‬״בארץ ובחו״ל‪ ,‬פי' שנוהג בארץ ובחו״ל ט ה ר ת מצורע" מה שהוא נגד‬
‫הגירסא שהביא הר״ש בפירושו)נגעים פי״ד מ״א( ״לטהרו ולטמאו — בארץ ובחו׳׳ל"‪,‬‬
‫‪341‬‬
 ‫טמזה נראה טמצוה גם לטמא בחר׳ל‪ .‬והנה לכאורה דעת הרכוב״ם רדוגר״א בפלאה‬
‫מאד‪ .‬אם אין מצוה לטמא מצורעים בחו״ל או מלא בפני הבית‪ ,‬מאיו ימצאו‬
‫מצורעים לטהר אותם? ובאמת אם נתבונן בהתנאים שנתנו חז״ל בטומאת מצורע‪,‬‬
‫היינו שאין המצורע נטמא אלא על פי כהן כשר שלא נמצא כל פסול ביחוסו‪ ,‬ושיהא‬
‫בקי בע״ב מראות נגעין בהם ובשמותיהם וכד ו כו‪ /‬אז נמצא כי טומאת מצורע על פי‬
‫כהן הוא דבר רחוק במציאות‪ .‬אל נא נשכח‪ ,‬כי לטמא איש שנמצאה איזו מחלת עור‬
‫בבשרו ולאמר עליו שהוא מצורע‪ ,‬הוא דבר קשה מאד ודומה ממש לדיני נפשות‪ .‬הן‬
‫לא לחנם אמרו חז״ל ״מצורע חשוב כמת"‪ ,‬כי באמת גורל המצורע גרוע הרבה‬
‫מגורל המת‪ ,‬המת אינו מרגיש כל צער וחמצורע גם בשרו עליו יכאב וגם נפשו עליו‬
‫תאבל‪ ,‬כי יגורש מגו ההברה לשבת בדד הרחק מילדיו ואנשי ביתו ולבלי בוא בכל‬
‫מגע ומשא עם בני אדם וחברת רעים‪ ,‬ולהיות עיניו נשואות למתנת ידם של בני אדם‬
‫הבוזים את צלמו וסור טמא יקראו לו‪ ,‬פורה אל תגע בנו‪ ,‬פן נרגם אוחד באבנים‬
‫׳‬ ‫אם תקרב אלינו !‬
‫אין כל ספק‪ ,‬כי לו היתה טומאת מצורעים תלויה רק בדברי הכחן או בדברי‬
‫החכם שהוא דן על פיו — כי עתה לא היה נמצא כהן או חכם בעולם שיערב את‬
‫לבבו להוציא משפט אכזרי כזה על איש שנמצא נגע קטן בבשרו‪ .‬הלא על כיוצא בזה‬
‫אמרה התורה! ״ושפטו העדה והצילו העדה"‪ .‬אבל ישאל הקוראן ופרשת נגעים מה‬
‫תהא עליה? אמנם פרשת נגעים במקומה עומדת‪ ,‬אבל אם נתבונן אל ההלכות הרבות‬
‫שקבעו חז״ל במסכת נגעים‪ ,‬אז נראה כי חז״ל קימו את מצות התורה ״ושפטו‬
‫והצילו" באופן היותר נעלה‪ .‬במאמרי ״שמות הנגעים בכתבי הקדש" הראיתי כי‬
‫כל ההלכות הרבות לא באו אלא להקטין את מספר המצורעים ולעשות את נגע‬
‫הצרעת לדבר שאיננו מצוי מאד ואולי גם לדבר שאיננו במציאות‪ .‬הלכה אחת‬
‫אזכיר בזה‪ .‬הנה יש כלל'גדול בתורה! ״ספיקא דאורייתא לחומרא"‪ ,‬וחז״ל קבעו‬
‫להלכה ״ספק נגעים להקל" — האין בזה סתירה? לדעתי שני הכללים האלה לא‬
‫יתנגדו זה לזה כלל‪ ,‬יען כי יש עוד כלל שלישי לחז״ל ״ספק נפשות להקל" וספק‬
‫נגעים הוא ספק נפשות ממש‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬ישאל הקורא! האם לא באה ההלכה הזאת לעקור דבר מן התורה? אמנם‬
‫כי לו גם היתה כזאת‪ ,‬גם אז לא היינו קוראים תגר על ההלכה‪ .‬הגר״א בפירושו‬
‫לתורה )פ׳ משפטים( אומר בפירוש! ״או אל המזוזה‪ ,‬פשטיה דקרא גם המזוזה‬
‫כשרה‪ ,‬אבל ההלכה עוקרת את המקרא וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות‬
‫שבתורה ו ה ן מ ג ד ו ל ת ת ו ר ה שבע״פ ש ה י א ה ל ״ מ ו ה י א מ ת ה פ כ ת כ ח ו מ ר‬
‫חותם ‪ ".‬מליצת הגר״א נשגבה מאד ובוקעת ועולה עד לרומו של עולם‪ .‬רעיון‬
‫הציור שעל החומר הוא אותו הרעיון ממש של הציור המפותח על החותם‪ ,‬אעפ״י‬
‫שהציור בעצמו הוא ההיפך מן הקצה אל הקצה מן הציור שעל החותם‪ .‬רעיון‬
‫המצוה שבתורה הוא קיום האומה ואשרה ורעיון המצוה שבההלכה הוא ג״כ אושר‬
‫העם וקיומו‪ ,‬אעפ״י שתמונת המצוה היא אחרת‪ ,‬וד״ל‪.‬‬
‫אבל באמת לא באה ההלכה במסכת נגעים לעקור דבר מן התורה‪ ,‬וכמו שהעיר‬
‫בצדק בעל ״זר זהב ומנחת בכורים" שעיקר המצוה היא לטהר ולא לטמא את‬
‫המצורע‪ .‬והדבר הזה יובן רק על פי דברי הרמב״ם במרדה נבוכים )חלק ג' פ' מ״ז(‬
‫וז״ל! ״זאת תורת השם אשר נצטוה בה משה רבינו והתיחסה אליו לא באה רק‬
‫;‬ ‫‪342‬‬
‫להקל העברדרח רחטררחים‪ ,‬רכל מה טאפטר טחדטה בקצחם טיט בר צער או טורח‬
‫גדרל‪ ,‬איהר רק טפכי טאיכד ירדע הטההגים ההם רהדערה הכטצארה ביטים ההם"‬
‫)כלומר אנטי הצבא״ה עובדי האלילים טהם! היו מחזיקים בדיני טרטאה וטהרה‪,‬‬
‫בהוטרות גדולות ואכזריוה הרבה יוהר טהוטרוה ההורה(‪ .‬ובטעה טהמרן העם היו‬
‫טגרטים טן החברה כל איט טיט לו כתם על בטרו‪ ,‬מסרה התורה את הדבר הזה‬
‫להכהכים ולחכמי העם לפקה על הדבר ולקיים בו ״וטפטו העדה והצילו העדה"‪.‬‬
‫כי נטרט המנהג הזה אצל ב״י בימים הקדמונים‪ ,‬אנחנו רואים מזה טגם אצל עטרת‬
‫הטבטים בימי אחאב טהיו עובדי הבעל ולא ידעו את ד׳ ואת תורתו‪ ,‬בכל זאת נמצא‬
‫בכה״ק טהיו המצורעים יוטבים אצלם הוץ לעיר‪ .‬ויט ידים לטער כי גם בימי הבית‬
‫הטני טאז פקחו הכטי הפרוטים על הדבר וקבעו הלכות לתיקון המצורעים‪,‬‬
‫עולם כמנהגו היה נוהג והמון העם היה מגרט את האומללים גם טבלי טאול את פי‬
‫הכהנים והכמי התורה‪ .‬כמו טנראה זאת גם[ עתה בארצנו אצל היאקוטים בארץ‬
‫סיביר‪ ,‬טלפעטים המצורעים אנוסים הם על פי דעת הקהל לעזוב מרצון נפטם את‬
‫ביתם ואת נחלתם וללכת חוץ לטוטבות בני האדם‪ ,‬וכאטר ראינו נטאר המנהג הזה‬
‫בא״י עד ימי ריט לקיט‪ ,‬ובצדק אמר ר״י‪ :‬נגעים אינן יסורים טל אהבה‪ ,‬כי אדרבה‬
‫היסורים האלה הם יסורים טל טנאה וחרוק טינים‪ ,‬כי אי אפטר טלא יתמרמר לב‬
‫המצורע על חברת בני האדם טגרטתהו מקרבה ‪.‬‬
‫עתה נבין מדוע כתבו הרטב״ם והגר״א כי רק ט ה ר ת מצורע נוהגת בזמן הבית‬
‫וטלא בזמן הבית‪ .‬כי טומאת מצורע על פי כהן הוא דבר טאי אפטר להיות‪ .‬מלבד‬
‫ההלכות הרבות טעל פיהן כמעט אי אפטר לטמא איט‪ ,‬הנה אם יאמר הכהן להטנוגע‪:‬‬
‫מצורע אתה‪ ,‬טמא אתה‪ ,‬אז הלא יוכל להטיב לוז עד טאתה טטמאני‪ ,‬עד טאתה‬
‫מגרטני מחברת בני האדם‪ ,‬הראני נא את כתב יחוסל טכהן כטר אתה‪ ,‬הראני נא את‬
‫כתב סמיכתך טבי״ד הגדול טבירוטלים טבקי אתה בכל ע״ב מראות נגעים‬
‫ובטטותיהם ובכל הבדליהם הדקים מן‪.‬הדקים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כאטר אמרנו‪ ,‬המצורעים טהיו בימי ד‪ v/‬וריט לקיט‪ ,‬וטהיו גם ימים‬
‫רבים אהרי כן בימי הגאונים בארץ יטראל לא היו מצורעים טנבדלו טתול הקהל‬
‫על פי ראות עיני הכהן‪ ,‬כי אם על פי דעת הקהל‪ ,‬כלומר המון העם‪ ,‬טעל פי רוב‬
‫איננו יודע להבחין בין נגע טמא ובין נגע טהור‪ ,‬וכמו טנראה זאת גם היום אצל‬
‫היאקוטים בארץ סיביר‪ ,‬טלפעמים אם יתן טם איט עטיר את עיניו באטת חבלו‬
‫העני והוציא עליו לעז כי מצורע הוא ויגרטוהו מתוך הקהל‪ .‬ולתקנת מצורעים‬
‫כאלה טקדו הד׳ל לקבוע הלכה ט ט ה ר ת מצורעים נוהגת בין בפני הבית בין‬
‫טלא בפני הבית‪ ,‬בין בא׳׳י ובין בחו״ל‪ ,‬אעפ״י טעל פי דין התורה‪ ,‬גם טומאת‬
‫כגעים )הוץ מנגעי בתים( נוהגת בין בארץ ובין בהו״ל )תוספתא נגעים פ״ז הלכה‬
‫ט״ו( יען כי בראטית הפרטה לא נאמר ״כי תבואו אל הארץ" כמו טנאטר בפרטת‬
‫כגעי בתים‪.‬‬

‫‪343‬‬
 ‫ב‪ .‬חצי לרב ורביעית דם לטרבואת מ־ת‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫א•‬ ‫■‬
‫הר״® ברי® פרק ב׳ דאהלרת מביא ברייתא מהספרי זוטא! ״מפכי מה אמרר‬
‫כזית מן המת טמא? ®כן הוא תחילת יצירתו‪ ".‬ובתוספתא כלים גרסיהןן ״ורביעית‬
‫דם מן המת )מטמא(‪ .‬למה אמרו רביעית? — לפי ®כל עובר מתחילת ברייתו י® בר‬
‫רביעית דם"‘ (‪ .‬והכה הרה״ק ר׳ ח״ג מראדזין ז״ל בספרו סדרי טהרה )מסכת כלים(‬
‫דק ה׳ בהביאו את ®תי הברייתרת האלה מק®ה ®ם בד״ה ״®כל עובר" וז״ל! ״רהא‬
‫רביעית הוה טפי מכזית‪ ,‬דכ®יקרר® הוא דיעמרד על כזית‪ ,‬רא״כ איד אפ®ר דערבר‬
‫®איכר אלא כזית מחזיק בו רביעית דם"? ומתרץ כך‪ :‬״י״ל דתחילת התהוות העובר‬
‫אינו אלא מדם‪ ,‬ואז י® בר רביעית דם‪ ,‬אח״כ מזה הדם נתרקם ונתקשה עד שנעשה‬
‫ממנו העובר"‪) ,‬עד שיעמוד על כזית(‪.‬‬
‫והנה על פי חקירת חכמי היצירה שחקרר ודרשו ובדקו בעניני שפיר רשליא‬
‫ואופן התפתחותם‪ ,‬הדבר אינו כן ראי אפשר להיות כן‪ .‬כמו שבארתי במאמרי ״רמ״ח‬
‫אברים" תחילת יצירתו של אדם איננה מדם כלל‪ ,‬כי אם מביצת האשה שפגע בה‬
‫הזרע של האיש; והדם ®בעורקי השפיר והשלדא יברא אליהם מעורקי הדם של האם‬
‫רק אחרי כן‪ ,‬ולא בפעם אחת כי אם מעט מעט במדה שיתפתחו צכררי דם בתרד‬
‫השפיר; ואין לכר לצייר במחשבתנו את השפיר בתחילת יצירתו בתמונת שלחופית‬
‫גדולה שרביעית דם כנוסה בתוכה‪ .‬הכל יודעים עתה שביצת האשה הדבוקה בכתלי‬
‫ה״אם" בתחילת ההריון היא קטנה כל כד‪ ,‬עד שאי אפשר כמעט לראות אותה בלי‬
‫עזרת זכוכית מגדלת‪ ,‬ורק מעט מעט במדה שיתפתח השפיר בתוכה תתרחב הביצה‬
‫ותלך חלוד וגדול‪ ,‬עד שתשתנה לשלחופית גדולה מלאה מים שהעובר צק בתוכם‪,‬‬
‫והיא היא ה״כתונת" של קטן שנולד‪ .‬אולם התרחבות הביצה‪ ,‬כאשר אמרתי‪ ,‬תלד‬
‫רק מעט מעט‪ ,‬ובסרק החודש הראשון להריון יעלה גודל השלחופית כלה רק עד‬
‫כמות ביצהי של יוכה*(• ואיד תוכל להחזיק בתוכה בתחילתה רביעית דם‪ ,‬שהיא‬
‫כנודע כגודל ביצה ומחצה של תרנגולת? כל הדברים האלה נתבררו על פי הנסיון‬
‫ואין בהם כל ספק לחכמי הרופאים‪ .‬אבל הדבר הזה לא היה יכול להיות כעלם גם‬
‫מחז״ל שהרבו ללכלד את ידיהם בשפיר ושליא‪ ,‬ובדקו הרבה את הנפלים בזמנים‬
‫שונים להריון‪: ,‬כנודע מהרבה מקומות במס׳ נדה‪.‬‬
‫והנראה לדעתי בביאור הברייתות הסתומות האלה הוא כך‪ :‬יש לדקדק בדברי‬
‫חז״ל‪ ,‬שבענין כזית בשר נאמר; ״שכן הוא תחילת יצ ירת ו" ‪ ,‬ובענין רביעית דם‬
‫נאמר; ״לפי שכל עובר תחילת ב ר י י ת ו יש בו רביעית דם‪ ".‬מאי שנא הכא דתני‬
‫י צ י ר ה ומאי שנא התם דתני ב ר י ח ?‬
‫עכין הדבר הוא כד; בשם ״תחילת יצירה" יכנו חז״ל את הזמן משעה שתתחיל‬
‫ל ה צ ט י י ר בהעובר צורת אדם‪ ,‬וגמר יצירה שהוא כנודע ארבעים יום להריון —‬
‫הוא הזמן שנגמרה בהשפיר צורת אדם‪ ,‬כמו שנדע זאת מהברייתא דאבא שאול )כדה‬
‫המאמר הזה חסר בהתדספתא הרצאת צרעעלמאנדל‪, .‬‬
‫‪PysOBOjcTBo S (fHSHOjiorHH, 06pa60TaHH0e pasHHMH npoifeccopaMH h Hs^aHHoe npo$ec- P‬‬
‫‪copoMt repMEHOM, T. TV ^acTL I, $H3H010raa KpoBH np0(j). PojteTa, pyccKHH nepesos cip. 172.‬‬
‫'‬ ‫‪344‬‬
 ‫כ״ה(‪ .‬אולם בסוס ‪,,‬תחילת ברייתו" יקרא בפי חז״ל הזבון בלפועה סוהערבר יוכל‬
‫לחיות כבריה בפני עצמה‪ ,‬דהיינו בחודש השביעי להריון‪ ,‬שאם כולד אז יחשב לבו‬
‫קיימא; וקים להו לרבנן שעובר בן שבעה חדשים יש בכל גופו רביעית דם‪ .‬והדבר‬
‫הזה‪ ,‬כמו שנראה להלן‪ ,‬הוא מתאים בקירוב לחקירת חכמי הרפואה בזמן הזהל(‬
‫הנה אמרתי ״בקירוב"‪ ,‬מפני שבדברים כאלו לא נוכל לתת שיעור מצומצם‪ ,‬מפני‬
‫שלא כל העוברים שוים זה לזה‪ ,‬וחכמינו דברו בבינוני‪ .‬והכה דקדקו חד׳ל גם כן‬
‫לאמר‪ :‬״לפי שכל עובר תחילת ברייתו יש בו רביעית דם"‪ ,‬כלומר בהעובר שהוא כלו‬
‫של בשר וגידים יש בו רביעית דם‪ ,‬ולא שכל עצמו אינו אלא רביעית דם‪ ,‬כמו שפירש‬
‫הרב ח״ג מראדזין ז״ל‪.‬‬
‫לפי זה רביעית דם היא הכמות היותר קטנה שאדם )כלומר בן שבעה חדשים(‬
‫יוכל לחיות בה על פכי הארץ‪ ,‬וקורא אני בה ״טמא לנפש אדם" כמו שנאמר ‪,,‬כי‬
‫הדם הוא הכפש"‪ ,‬אבל בפחות מרביעית לא יצויר אדם חי בעולם ולא יתכן לאמר‬
‫על דמו ״טמא לנפש אדם"‪ .‬וזהו שאמרו רז״ל )שבת ל״א(‪ :‬״רביעית דם כתתי בכם‪,‬‬
‫על עסקי דם הזהרתי אתכם"‪ ,‬רביעית דם כתן הקב״ה בהאדם‪ ,‬כלומר הרביעית‬
‫הראשונה שהכשירתו לחיים בפני עצמו‪ ,‬מפני שכל זמן שלא הגיע דמו לכמות‬
‫רביעית הוא יכול לחיות רק במעי אמו‪ ,‬ואינו קרוי אדם‪ .‬וכך הוא מובנו של‬
‫פירש׳׳י שם! ״רביעית דם חיי אדם תלוין בה"‪.‬‬
‫ראיה גדולה לדברי יש להביא מדברי חתוספתא )אחלות פ״ג מ' ב׳( שם נאמר;‬
‫‪,,‬אבא שאול אומר; רביעית תחילת דמו של קטן"‪ ,‬כלומר של קטן שזה מעט נולד‪.‬‬
‫וא״כ גם דברי הברייתא ״תחילת ב ר י י ת ו של עובר יש בו רביעית דם"‪ ,‬גם כן בקטן‬
‫שנולד מיירי‪ .‬מובן מאליו כי בשם ״קטן" לא יכנה אבא שאול שפיר שאינו מרוקם‬
‫בתחילת ההריון‪ .‬את אבא שאול הלא ידענו‪ ,‬כי היה עסקן בדברים כאלה‪.‬‬
‫ב״רמ׳׳ח אברים" הראיתי כי הברייתא דאבא שאול בשפיר מרוקם תראנו נפלאות‬
‫עד כמה קלעו חד׳ל אל השערה בעניכי רפואה ולא חטאו‪ .‬ואק כי בידי חז״ל לא‬
‫היו עוד כל התחבולות וכל המכשירים לבדיקות דקות כאלו‪ ,‬ועל פי רוב באו‬
‫לירי ידיעתם רק על פי טביעת העין בלבד‪ .‬וגם המאמר ״רביעית תחילת דמו ש?ן קטן"‬
‫הוא ג״כ נפלא מאד‪ ,‬עד שישתומם עליו רופא היודע כמה יגעו חכמי הזמן הזה עד‬
‫שהצליח חפצם בידם למצא פלס ומשקל לכמות הדם שבגון‪ 5‬האדם וערכו למשקל‬
‫כל גופו‪.‬‬
‫עוד שאלה אחת יש בזה‪ ,‬שראויה היא כי ישים הקורא אליה את לבו‪ .‬רביעית‬
‫דם‪ ,‬אעפ״י שהיא תחילת ברייתו של אדם‪ ,‬בכל זאת איננה מטמאה מן התורה‪ ,‬כי‬
‫אם מדברי סופרים; הנזיר אינו מגלח עליה וטי שנטמא ברביעית דם עושה פסחו‬
‫לערב כאלו לא כטמא גם ברביעית‪ .‬אמנם כי היה הדבר הזה למחלוקת בין הזקנים‬
‫הראשונים‪ :‬״מקצתן היו אומריםוכו׳ חצי לוג דם לכל רובע עצמות ומקצתן היו אומרים‬
‫וכד‪ ,‬רביעית דם לכל"‪ ,‬ורק בית דין של אחריהם הכריעו ואמרו חצי לוג לנזיר ולפסח‪,‬‬
‫ורביעית לתרומה וקדשים )נזיר נ״ג ע״א(‪ .‬מדוע חצי לוג‪ ,‬ואיזה טעם יש בדבר? אמנם‬
‫ישיבו לי‪ :‬רק היא הלכה לטשה מסיני‪ ,‬אבל גם להלכה לטשה מסיני צריד להיות טעם‬

‫‪y?e6HEE aKyinepcTsa np0 ({1, K. HIpeAepa, pyccKst nepesoA ct npHMeiaHHanH npo({). C‬‬
‫‪PopsHi^a 1876 crp. 41 h npnue?. crp. 42.‬‬

‫‪345‬‬
‫בדבר‪ (‘.‬הננו רואים‪ ,‬כי לעכץ כזיח בסור אומר דזרמב״ם )דזלכרת טר״נו פרק סולר(‪5‬‬
‫״אעפ״י מהסויעורין כלם הלמ״מ הן‪ ,‬אמרו חכמים תחילת ברייתו מל אדם כזית"*( וכד‪.‬‬
‫וא״כ במאי פליגי הזקהים הראמוכים?‬
‫בטרם אבאר את טעמי מלי הפויעורים האלה‪ ,‬אקוה כי הקוראים לא יתאוללו‬
‫עלי‪ ,‬על אמר אבוא לבאר להם את התחבולות ואופלי הבדיקה מימתממו בהם חכמי‬
‫הפיזיולוגיה‪ ,‬כדי למעוא את כמות הדם בבעלי חיים מולים‪ .‬תורה היא וללמד אותה‬
‫אלו צריכים‪.‬‬
‫בראמולה חמבו חכמי הפיזיולוגיה‪ ,‬כי לקל מאד למצוא את כמות כל הדם‬
‫העצור בעורקי בעלי־חיים ובוורידיהם‪ ,‬די רק לפתוח את עורקי הדם ולקבץ את הדם‬
‫היוצא מהם עד הטפה האחרולה‪ .‬הראטולים לא ממו לב לזה‪ ,‬כי כמות גדולה‬
‫מן הדם מובלעת בהאברים‪ ,‬וגם על ידי ■לחיצה גדולה וחזקה לא תצא כולה‪.‬‬
‫את הדבר הזה כבר ידעו חכמי המטלה‪ .‬ר׳ עקיבא הציע את דעתו‪ ,‬כי דם קטן מיצא‬
‫כלו מטמא באוהל אעפ״י מאין בו רביעית והוסיק לאמר‪ 5‬אן‪ 5‬אלי לא אמרת‪ ,‬אלא בזמן‬
‫טיצא כולו‪ .‬אז הטיבו לו חבריו החכמים ואמרו‪ :‬אי אפטר לכן‪ ,‬אי אפטר מלא‬
‫לטתירה הימלו טפה כל טהיא )תוספתא אהלות פ״ג מ״ב(‪ .‬הפיזיאולוג וואלעלטין®(‬
‫בטלת ‪ 1838‬היה הראטון למצוא תחבולה מדעית‪ ,‬ותחבולה מחוכמה מאד למצוא על‬
‫ידה את ממקל הדם בגון‪ 5‬בעל־חיים‪ .‬אופן בדיקתו הוא כן‪ :‬הוא מקיז הוורידים ומקבל‬
‫את הדם בכלי‪ .‬לליח כי ממקל דם ההקזה הוא ‪ 100‬גראם‪ ,‬את הכלי עם הדם הוא‬
‫מליח במקום חם‪ ,‬כדי טיתלדפו ויתרוקלו כל חלקי המים טבו‪ ,‬ובטולי הכלי יטארו‬
‫רק החמרים המוצקים טבדם‪ ,‬יבמים כל צרכם‪ .‬לליח כי מטקלו טל הטיור היבט טל‬
‫‪ 100‬גראם ‘( הוא ‪ p‬גראם‪ .‬מיד אחרי ההקזה הראטולה מכלים וואלעלטין תוד‬
‫עורקי הדם טל הגוק הלבדק בעזרת מזרקת טיעור ידוע טל מים טהורים‪ ,‬למטל‬
‫■״י גראם‪ ,‬ואח״כ הוא ממתין זמן ידוע‪ ,‬עד טיתמזגו ויתערבו המים עם‪ ,‬הדם בכל‬
‫חלקי הגוק‪ ,‬ועוטה הקזה טליה גם כן מאה גראם‪ .‬לקל להבין כי הטיור היבט®( טל‬

‫‪ C‬אם נבין את ר‪.‬בפוי חלכת למ״מ כפשוטו‪ ,‬יאם נזכור את דברי ד״רמב״ם בי בשם ד‪.‬למ״מ‬
‫תקרא הלכה שלא נפלר‪ .‬בה מחלוסת בין חחכמיט‪ ,‬אז תקשח עלינו לחשוב את תתלכת של ח!ני לוג‬
‫לחלמ״ס‪ ,‬אחרי שנפלה עליה מחלוקת בבר בין הזקנים הראשונים‪ ,‬ולדברי ר״י בר אידי )נזיר נ״ג(‬
‫גם דעת הב״ד של אחריחן איננה ההרעה שלישית בי אם הלכה קדומה מפי זכריה הגי ומלאכי;‬
‫וא״כ שלש מחלוקת בדבר‪ .‬הרמב״ם כנראה לא יחשוב את הדברים כפשוטם‪ ,‬הוא אומר בפירוש‪,‬‬
‫כי רביעית דם לתרומה וקדשים היא מדברי סופרים ‪.‬‬
‫י( אמנם לא נעלם ממני שהגאון בעל תוי׳׳ט )אהלות פ״ב מ׳ ב׳( כתב שאין לדקדק בשינוי‬
‫הלשון‪ ,‬לא נעלם ממני ב״כ שהרמב״ם )ד‪.‬׳ טו״מ פ״ב הלכה ב׳( לא דקדק בלשונו וכתב ״תחילת‬
‫'‬ ‫ברייתו של אדם כזית"‪ .‬אבל כאשר אוכיח לא בכדי שינו חז״ל את לשונם‪.‬‬
‫•( וואלענטין ז״ל שהיה הראש והראשון לחכמי הפיזיולוגיה בדורו חיה בן עמנו‪ ,‬גם ידע‬
‫שפת עבר וכתב בה את מכתביו‪ .‬הוא היה טרופיסור בבערן‪ .‬אמנם הציעו לו גם את חקטדרה‬
‫היותר נכבדה בבערלין‪ .‬אבל הרבו מאד לבקש במחירה — כי ימיר את דתו— וזאת לא יעשה איש‬
‫כוואלענטין‪.‬‬
‫*( אמנם כי חגראם ח‪.‬וא סנטימטר מעוקב של מים שמדרגת חומם הוא ® ‪ , 4‬ואם יעלה חומם‬
‫לחמש עשרה או לעשרים מעלות‪ ,‬אז יהיה משקל הסנטימטר המעוקב של מים פחות מעט מגראם‪,‬‬
‫אבל לרגל המלאכה אשר לפנינו אין לנו לדייק בפורתא כזאת‪.‬‬
‫•( השיור היבש שונה הוא בדם אנשים שונים‪ ,‬של ילדים הוא פחות מאשר בדם גדולים‪ ,‬בדם‬
‫נשים פחות מאשר בדם גברים‪ .‬ואצל אנשים חולנים וחורי פנים־הוא פחות מאשר אצל אנשים בריאים‪.‬‬
‫‪346‬‬
‫ההקזה השניה הוא פחות מהשיור היבש של ההקזה הראשונה‪ ,‬בלפני טובההקזה‬
‫השניה הדם הוא מהול במים‪ .‬נניח כי משקל השיור היבש כלטאה גראם של ההקזה‬
‫השניה הוא ‪ q‬גראם‪.‬‬
‫נסמן עתה באות ‪ x‬את משקל בל הדם שנשאר בגוק אחרי ההקזה הראשונה‪,‬‬
‫והמשקל המבוקש של כל דם הגוק יהיה לפי זה! ‪ 100‬־‪ ;x 4‬ונאמר כך‪ :‬אם במאה‬
‫גראם דם של אדם זה נמצאים חמרים מוצקים ‪ p‬גראם‪ ,‬א״כ בגראם אחד של דם‬
‫יהיו המרים מוצקים ^| ך גראם‪ .‬ומטוקל החטרים המוצקים של כל הדם הנשאר‬
‫גראם‪ .‬מצד השני‪ ,‬אם משקל השיור היבש‬ ‫או‬ ‫בגוק יהיה לפי זה ‪ x‬פעם‬
‫של ההקזה השניה )דם מהול במים( הוא ‪ q‬גראם‪ ,‬אז בגראם אחד של המזג הזה‬
‫חטרים מוצקים‪ ,‬ומשקל החמרים המוצקים של כל הדם הנשאר בגוק‬ ‫יהיה‬
‫אבל משקל החמרים המוצקים של הדם‬ ‫׳‬ ‫‪100‬‬
‫והטהול במים יהיה לפי הב״ל ‪q‬‬
‫הנשאר בגוק אחרי ההקזה הראשונה הן לא השתנה על ידי שהכניסו מים לתוך הדם‪,‬‬
‫ואם כן באנו לידי משויה אלגברית כזאת!‬
‫‪(^ +‬‬
‫—‬

‫‪100‬‬ ‫‪100‬‬ ‫^‬

‫ואם נתיר את המשויה הזאת על פי כללי האלגבדה נמצא כי!‬

‫‪qW‬‬
‫— =‪X‬‬ ‫^‬
‫‪P —q‬‬
‫או בדברים אחרים! את משקל הדם שכשאר בגוק אחרי ההקזה הראשונה נמצא אם‬
‫נכפיל את משקל המים שהכנסנו אל תוך עורקי הדם על המספר של משקל השיור‬
‫היבש השני ואת המספר הזה נחלק על היתרון שבין שני השיורים היבשים‪ .‬נקל‬
‫להבין כי אם נוסיק אל המספר הזה עוד ‪ 100‬גראם‪ ,‬אז נמצא את כמות כל‬
‫הדם שבגוק‪.‬‬
‫אולם אק כי צדק וואלעכטין בחשבונות בדיקתו‪ ,‬בכל זאת דעת חכמי הפיזיולוגיה‬
‫איננה נוחה טתחבולתו‪ .‬המים הטהורים שהוא מכנים לתוך עורקי בעלי החיים‪,‬‬
‫יביאו שנויים גדולים ונכבדים בהרכבת הדם‪ ,‬חלק גדול מן המים ימהר להיות‬
‫כבלע באבדים‪ ,‬וחלק גדול טהחטרים המוצקים של בשר האברים נכנם ונבלע בדם‪,‬‬
‫ועל בן תשתנה גם מתכונת החטרים‪ .‬המוצקים של הדם‪ .‬מלבד זאת בבדיקה זו‬
‫שתעשה בבעלי חיים בעודם בחיים‪ ,‬אי אפשר כמובן להשתמטו כדי למצוא על ידה‬
‫את כמות הדם בגופו של אדם בתקופות שונות של ימי חייו‪.‬‬
‫הפיזיולוג וועלקער )בשנת ‪ (1855‬מצא תחבולה אחרת הנוסדה על שויון צבע‬
‫האודם במזגים שונים של דם מהול במים‪ .‬אופן בדיקתו הוא כך! מתחילה הוא‬
‫מקיז דם מאחד הוורידים ומוציא כמות ידועה של דם‪ ,‬למשל ‪ b‬גראם‪ ,‬ומניח אותו‬
‫בכלי מיוחד למשטרת‪ .‬אח״ב הוא מוציא טגוק בעל החי את כל יתר הדם כמה שיוכל‪,‬‬
‫ולמען הוציא את כל הדם הנבלע באברים הוא זונק בכח גדול טזדקת גדולה מים מהורים‬
‫במדה מרובה אל תוך אחד העורקים‪ .‬המים חוזרים במרוצתם בכל עורקי הגוק‬
‫ובכל ורידיו ויוצאים החוצה דרך הורידים הפתוחים וגורפים במרוצתם את כל הדם‬
‫‪347‬‬
‫הנשאר בהצכורים הדקים של האברים‪ .‬וכד הוא זורק מים וחוזר רזררק‪ ,‬עד אמר‬
‫יהיו המים היוצאים מן הגוק טהורים לגמרי בלי כל זיחצוח ואדמימות של דם‪ .‬את‬
‫כל הדם שהוציא מן הגון‪ ) 5‬חו ץ מן ההקזה הראשונה( עם המים המהולים בדם שיצאו‬
‫על ידי המזרקת הוא מערב יחד בכלי אחד )לתערובה זו נקרא בשם ^‪,‬מזג הז רי ק ה'‪/‬‬
‫ואל דם ההקזה הראשונה‪ b ,‬גראם‪ ,‬הוא הילד ומוסיף מים עד שיהיה המזג הזה‬
‫‪,‬‬ ‫דומה באדמימותו למי מזג הזריקה‪.‬‬
‫נניח עתה כי משקל המים שהכנסנו אל תוך עורקי הגוק בעזרת המזרקת היה‬
‫‪ m‬גראם‪ ,‬ומשקל המים שהצטרכנו להוסיק אל דם ההקזה הראשונה היה ‪ n‬גראם‪.‬‬
‫נסמן עתה באות ‪ x‬את המשקל המבוקש של כל הדם שנשאר בתוך הגון‪ 5‬אחרי‬
‫ההקזה הראשונה‪ ,‬נאמר כ ך כיון שמראה האדמימות בשני המזגים הוא שוה זה‬
‫לזה‪ ,‬א״כ ערד הדם אל המים שבמזג ההקזה הוא שוה לערד הדם אל המים שבמזג‬
‫‪b = 1 : n‬בנ ‪X :‬‬
‫הזריקה!‬

‫‪mb‬‬
‫=‪X‬‬ ‫יוצא מזה כי‬
‫‪mb‬‬
‫‪+ b‬‬ ‫וכמות כל דם הגון‪ 5‬תהיה‬
‫אולם הפיזיולוגים שבאו אחרי וועלקער מצאו כי גם בדיקה זו איננה מדויקת‬
‫כל צרכה‪ ,‬מפני ששטן‪ 5‬המים העובר דרד צינורי הדם איננו מספיק להרחיק כלה את‬
‫כל תמצית הדם הנבלע באברים; ולפיכד בא הפיזיולוג היידענהיים ותיקן מעט את‬
‫תחבולתו של וועלקער‪ .‬תחת לזרוק מים אל תרד עורקי הגוק הנבדק‪ ,‬הוא מרחיק‬
‫ממנו את כים המרה )למען לא תשחית המרה בצבעה את מראה הדם(‪ ,‬ואח״כ הוא‬
‫חותד את הגוק לנתחיו וכותת אותו במכתשת‪ ,‬ואת החומר המרוסק של הגוק הוא‬
‫שורה זמן ידוע במים כדי שיוציאו המים ממנו את כל חלקי הדם‪ ,‬ואח״כ הוא מסנן‬
‫אותם ומשרה אותם למי מזג ההקזה כמו שעושה וועלקער‪.‬‬
‫עוד עלינו להזכיר בזה‪ ,‬כי למען הבחין את אדמימות המזגים אם דומים הם זה‬
‫לזה‪ ,‬לא סמכו חכמי הפיזיולוגיה את עצמם על טביעת עינם בלבד‪ .‬בדבר כזה נקל‬
‫לשגות מאד‪ .‬ויש אשר יאמר האחד כי שוים הם המזגים זה לזה‪ ,‬והשני אומר כי‬
‫הם אינם שוים‪ ,‬ולפיכד בדיקה כזו לא תוכל להקרא בשם בדיקה מדויקת‪ .‬ועל‬
‫כן השתדלו חכמי הפיזיולוגיה והמציאו מכונות ותחבולות שונות‪ ,‬שעל פיהם יצלח‬
‫בידינו להבחין ולהשוות את מראה המזגים זה לזה באופן בלתי תלוי בטביעת עין‬
‫של איש פרטי‪ .‬מכונות כאלה נקראות בשם ״העמאטינאמעטר" כלומר ״כלי מודד‬
‫העמאטין"‪ .‬הבחינה היותר מדויקת לצויד זה היא על פי המכונה הנקראת בשם‬
‫״ספעקטראסקאפ"‪ .‬את תבנית המכונה הפשוטה והנפלאה הזאת יוכל להבין רק איש‬
‫שלמד לדעת את טבע קרני האור וסגולותיו‪ ,‬והדבר הזה הוא אחת מן ההלכות‬
‫העמוקות שבחכמת הטבע‪ .‬אולם לרגל המלאכה אשר לפנינו די לנו להזכיר בזה רק‬
‫ראשי פרקים מהענין הזה‪.‬‬
‫אם דרד חור קטן בקיר בית אפל תפול קרן אור שמש על פריזמא של זכוכית‬
‫)כלומר על גוש של זכוכית מלוטשה בתבנית משולש(‪ ,‬אז בעבור קרן האור הלבנה דרד‬
‫הפריזמא תתרחב ותתפרד לשבעה צבעים שהמה שבעה צבעי הקשת אשר בענן‪ .‬אם‬
‫‪348‬‬
‫נגד הפריזמא מעברה השני נציב למשל גלירן ניר לבן‪ ,‬אז נראה על הכיר לא נקודה‬
‫מאירה בתבנית החור אשר בקיר‪ ,‬כי אם רצועה מאירה ארוכה מחולקת לשבעה‬
‫צבעים‪ .‬והיא היא הנקראת בפי החכמים בשם‪ ,‬״ספעקטאר"‪ .‬החוקר פראועכה^פער‪,‬‬
‫בהתבוננו אל רצועת האור הזאת‪ ,‬מצא כי מאירה היא לא לכל ארכה‪ ,‬כי אם‬
‫משורטטת בקוים כהים או גם שחורים רבים לרחבה‪ .‬בין הקוים הרבים‪ ,‬עד כדי‬
‫שלשת אלפים במספר‪ ,‬נמצאים עשרה קוים שהם תדידים וקבועים בספעקטאר של‬
‫אור השמש‪ ,‬אבל אינם נמצאים בספעקטאר של אור מלאכותי; באור החשמל במקומם‬
‫של קוי פראועכהאפער )כן יקראו על שם מוצאם( הכהים נמצאים קוים מזהירים‬
‫בכגהם‪ .‬החוקרים שבאו אחריו‪ •.‬הכרשעל‪ ,‬בונזען וקירכהאק הוסיפו להתבונן אל‬
‫סגולות הספעקטאר ומצאו‪ ,‬כי לכל היסודות והחמרים שעל פכי האדמה יש קוים‬
‫מיוחדים ברצועת האור‪ ,‬ועל פי מספרם ומצבם של הקוים האלה בהספעקטאר נוכל‬
‫לדעת למשל איזה טין מתכת ובכלל איזה חוטר כשרק בשלהבת האור שבא אל‬
‫השפופרת של הספעסטראסקאפ‪ .‬ההתפעלות של הספעקטאר גדולה היא כל כד עד‬
‫כי אם לטליד לתיד השלהבת למשל גרעין קטן של המתכת הנקרא בשם ״תר" בגודל‬
‫‪ 3000000000‬של גראם‪ ,‬מבלי אשר ידע זאת המתבונן‪ ,‬אז יכיר זאת מיד על פי מצב‬
‫הקוים ברצועת האור‪.‬‬
‫החומר הנודע בשם ״העמאטין" יש לו ג״כ קוים מיוחדים בהספעקטאר‪ ,‬ואם‬
‫האור אשר יפול על הפריזטא יבקיע אליה דרך שטיח דק של דם מהול במים‬
‫הנמצא ביו שתי טבלאות דקות של זכוכית‪ ,‬אז יבלע הדם בקרבו קוים ידועים של‬
‫אור‪ ,‬ובתוך רצועת האור נראה אז קוים שחורים שמספרם ומצבם תלוי במזג הדם‬
‫‪.‬‬ ‫וערכו אל המים‪.‬‬
‫כקל להבין כי בעזרת הספעקטראסקאפ יש בידינו להבחין ולדמות את שני מזגי‬
‫הדם זה לזה בדיוק גדול שאין למעלה מטנו‪ :‬בבדיקתו של וועלקער — את טי מזג‬
‫ההקז ה עם טי מזג הזריקה‪ ,‬ובבדיקתו של היידעכהיים — את טי מזג ה ה סז ה עם מי‬
‫מזג המשרה‪ .‬הקוים השחורים שיראו ברצועות האור אינם תלויים בטביעת עינו של‬
‫החוקר‪ ,‬ולפיכך הם למעלה מכל ספק‪.‬‬
‫הכה הארכתי מעט בביאור אופני הבדיקה של חכמי הפיזיולוגי ה‪ ,‬למען הראות‬
‫את הקורא אשר לא נסה בכמו אלה‪ ,‬עד כמה ידקדקו חכמי הזמן הזה בבדיקותיהם‬
‫ועד כמה ישתדלו להשתלם ולהוסיק בדיקות מדויקות חדשות על הראשונות‪ .‬מעולם‬
‫לא שמענו מחכמי הטבע שיאמדח הדאשונים היו בקיאים בבדיקה ואכן לא בקיאיכן‪.‬‬
‫ומעולם לא שמענו כי יאמרו; אם הראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים‪ .‬לא‪ ,‬הם‬
‫יאמרו; נכיר טובה להראשוכים שהכחיצוכו את ידיעותיהם‪ ,‬למען אשר נוכל אנחנו‬
‫לרכוש לכו ידיעות חדשות‪ .‬ואם יאטד להם איש ״אנן לא בקיאיכן בבדיקה" אז‬
‫יאמרו לו; לא אדוני‪ ,‬אנחנו בקיאים בבדיקה‪ ,‬ואם אתה אינך בקי — זיל וגמור‪.‬‬
‫הפיזיולוג בישוק השתמש לכסיונותיו בתחבולתו של וועלקער למצא על ידה‬
‫את מתכונת הדם בגופו של אדם בינוני‪ .‬הוא עשה את כסיונותיו באנשים שכתחייבו‬
‫היא בעד פשעם מיתה למלכות‪ ,‬וימצא כי הערך הזה איננו תדיר; פעם מתכונת הדם‬
‫אחת משמונה עשרה במשקל כל הגוק‪ ,‬ופעם שהיא אחת משלש עשרה במשקל כל הגומל(‬
‫‪yieOHHE aEyioepcTBa Hlpesepa, pyccEaS nepesox 1876 cip. 39.‬‬
‫‪349‬‬
 ‫וועלקער בעצמו עמה כסיונותיד בקטן בן יומו‪ ,‬וימצא כי מתכונת הדם בערכה‬
‫אל ממקל כל הגוק היא אחת מתמע עמדה‪ .‬והנה ידענו כי הממקל הבינוני מל‬
‫קטן מכלו לו חדמיו הוא ‪ 3275‬גראם‪ ,‬א״כ אם נחלק את המספר הזה על ‪ 19‬ומצאנו‬
‫כי על פי חמבונו מל וועלקער ממקל הדם בקטן בן ירמו מכלו לו חדמיו יהיה‬
‫‪,‬‬ ‫‪ 172‬גראם בקירוב‪.‬‬
‫כאמר אמרנו למעלה‪ ,‬מצאו הפיזיולוגים מבאו אחרי וועלקער מאופן בדיקתו‬
‫איננו מדויק כל צרכו‪ .‬מיקינג‪ ,‬מבדק על ידי מרית במר הגון‪ 5‬במים‪ ,‬מצא כי‬
‫מתכונת הדם בערכה אל ממקל כל הגוק אצל קטן בן ירמו הוא יותר מאמר מצא‬
‫וועלקער — ארזת מחמט עמדה בממקל הגוק‪ .‬לפי זה אם נחלק את המספר ‪3275‬‬
‫על ‪ , 15‬נמצא כי ממקל הדם בגון? קטן בן יומו יהיה ‪ 218‬גראם‪ .‬מלבד זה מצא‬
‫מיקינג‪ ,‬מכמות הדם בקטן מנולד תלויה בזמן קמירת טבורו‪ .‬אם נקמור את הטבור‬
‫מיד בצאתו מבטן אמו‪ ,‬אז תהיה מתכונת הדם אחת מחממ עמרה בממקל גופר;‬
‫אולם אם ימתינו לקטור את טבורו רגעים אחדים אחרי צאתו ■מבטן אמו‪ ,‬אז תגדל‬
‫כמות הדם בגוק הילד‪ ,‬והכמות היותר גדולה ממצא מיקינג עלתה עד אחת מתמע‬
‫במטקל גופו‪.‬‬
‫אנכי כותב הטורים האלה אינני יודע‪ ,‬אם נעמו נסיונות כאלה בקטנים מלא‬
‫כלו להם חדטיהם בכלל‪ ,‬ובבני מבעה ירחים בפרט‪ ,‬אולם על אדות עובר בן עמרים‬
‫וטמנה טבועות ידענו מבדיקותיו טל הד׳׳ר אהלפעלדט טמטקלו הוא כמעט בדיוק‬
‫מחציתו מל ממקל עובר טכלר לו חדמיר — ‪ 1635‬גראם‪ .‬על פי אומדנא נוכל לטעד‪,‬‬
‫כי גם ממקל דמו יהיה מחציתו טל דם קטן מכלו לו חדמיו — ‪ 86‬גראם על פי‬
‫חמבונו מל וועלקער או ‪ 109‬גראם על פי חמבונו טל טיקינג‪ .‬י יואל נא הקורא‬
‫'‬ ‫לטמרר את המספרים האחרונים האלה בזכררנו‪.‬‬
‫במה היא הרביעית טנזכרה במטנה ובתלמוד? הרביעית‪ ,‬נאמר במקומות רבים‪,‬‬
‫היא בגדל ביצה ומחצה‪ ,‬אבל המיעור הזה איננו טיעור קבוע ועומד‪ ,‬מנוכל לחטוב‬
‫על פיו כמה גראם יט ברביעית או בחצי לוג‪ .‬לא כל הביצים מרות‪ ,‬יט ביצה‬
‫גדולה ויט ביצה קטנה"(‪ .‬מלבד זה ידענו כי המדות בכלל אצל העברלם הקדמונים‬
‫לא היו בכל הזמנים מוות‪ .‬הלוג האמור בתורה או הלוג המדברי מחזיק בתוכו‬
‫‪ 6‬ביצים‪ 5‬אולם בימי הבית הטני הוסיפו חמיטית על בל המדות והלוג הירומלמי‬
‫החזיק בתוכו ‪ 7,2‬ביצים; בצפורי הגדילו עוד הפעם את המדות והוסיפו על המדה‬
‫*( אנבי מדדתי את גודל חביצת ומצאתי את במדתח ‪ 58‬סנטימטר מעיסביס‪ ,‬אבל הנראד! גזידמהר‬
‫לי ביצים כ!טנוח מאד‪ .‬חרב הד״ר חערצפעלד מביא בספרד שנזכר לעיל‪ ,‬טד!דא מצא את גודל‬
‫הביצח ‪ 3‬פאריזער סובירןצאלל‪ ,‬וחנה צאללפארידי ארבו חוא ‪ 27‬מילימטר‪ ,‬ולפיכך!‬
‫‪59049 = 3 X 27 X 27 X 27‬‬
‫מילימטר מעוקבים או ‪ 69‬סנטימטר מעוקבים‪ .‬אולם יש להוכיח כי גודל הביצים שמדדו בחו חו״ל‬
‫את מדותיחם חיו כל אחת ‪ 61‬סנטי׳ מעוקבים‪ .‬החשבון הוא כך! שיעור חמקוח הוא שלש אמית‬
‫מעוקבות; כאשר נראח לחלן‪ .‬אמח זד ארכה היתח ‪ 620‬מילימטר‪ .‬וא״כ יחיח גדל חמקוח ‪. , ,‬‬
‫‪421824 = 3 X 520 X 520 X 620‬‬
‫סנטימטר מעוקבים‪ .‬אולם המקוח יש בת מ׳ סאח‪ ,‬ולפיכך אם נחלק את ■המספר חאחרון על ‪, 40‬‬
‫ומצאנו כי חסאח תכיל ‪ 10645‬סנטימ׳ מעוק׳‪ .‬אולם הסאה הירושלמית תכיל בקרבת ‪ 173‬ביצים‪.‬‬
‫ולפיכך אם נחלק ‪ 10545‬ם״מ על ‪ 173‬ומצאנו בקירוב ‪ 61‬סנטימטר לכל ביצת‪.‬‬
‫‪350‬‬
‫היררפולמית את חטיסויחה עד טועלה הלוג לגדל ‪ — 8,64‬והרביעית לגדל ‪ 2,16‬ביצים‬
‫בקרוב )עירובין כ״ג(‪ .‬המאלה היא אפואי באיזה רביעית עליכר לחמדב את ההלכה‬
‫מל רביעית דם לטוטאה‪.‬‬
‫והבה ר׳ חסדא )בפסחים ק״ט( כתן לכו כלל טדויק טאה איד לטצא את כטות‬
‫הרביעית של חכטי הטשכה בטדה טעוקבת‪ .‬לפי דבריו הרביעית היא אצבעים על‬
‫אצבעים ברום אצבעים ושבע עשיריות האצבע‪ (".‬או בדברים אחרים‪ ,‬הרביעית היא‬
‫‪ 10,8‬אצבעות טעוקבות‪ .‬לפי זה אם יצלח בידיכו לטצא את רוחב האצבע בטדה‬
‫אירופאית‪ ,‬לטשל כטה טיליטטר רוהב האצבע‪ ,‬אז בוכל גם כן לטצוא כטה סכטיטמר‬
‫טעוקבים תחזיק בתוכה האצבע הטעוקבת‪ .‬והבה האצבע היא אחת טעשרים וארבעה‬
‫באטה; אבל באיזה אמה דברו חכטים? יודעים אבחבו כי אטות שובות היו אצל‬
‫העברים הקדטוכים‪ ,‬כי מלבד שתי האמות שהיו משומרות בבהט׳׳ק בלשכת שושן‬
‫הבירה )כלים פי״ז(‪ ,‬שהאחת היתה יתירה על של טשה חצי אצבע והאחת היתה‬
‫יתרה עליה אצבע שלטה‪ ,‬אבל שלשתן היו בכות ששה טפחים*( — טלבד שלש אלה‬
‫היתה אצלם לתשמישי קודש עוד אמה אחת בת שבעה טפחים‪ ,‬והיא האמה הבבלית‬
‫או הפרסית שלדעת הד״ר הערצפעלד הבהיגה אצל העברים יחזקאל הבביא )״ואלה‬
‫מדות הטזבה באמה — אטה אטה וטפח"‪ ,‬יחזקאל ט״ג( ועוד אטה קטכה בת חמשה‬
‫טפחים או בת עשרים אצבעות ביבוביות‪ ,‬וא״כ באיזו אטה עליכו' לחשוב את האצבע‬
‫לחשבון הרביעית?‬
‫אולם הכלל שכתן לכו ר׳ חסדא לחשבון הרביעית‪ :‬יצא לו מחשבון הארבעים‬
‫סאה למקוה ששערו חז״לן בגודל אמה על אטה ברום שלש אמות‪ .‬וכבר הוכיח‬
‫הרב הד׳׳ר הערצפעלד כי אטה זו היא האטה הבבלית בת שבעה טפחים שמתחלקת‬
‫גם היא לעשרים וארבע אצבעות‪ ,‬שכל אחת ואחת מהן הוא כרוחב האגודל )בשעה‬
‫שהאמה העברית הקדטוכה היתה בת ‪ 24‬אצבעות ביכוכיות(‪ ,‬וכמו שגורס שם‬
‫)בפסחים ק״ט( רש׳׳י ״ברברבתא" וכמו שאמר ר׳ פפא במקום אחר )טכחות ט׳׳א(‬
‫בפירוש כי האצבע מדאורייתא )כלומר בדברים הכוגעים לעכיכי תורה והלכה(‬
‫הוא אגודל‪ .‬הרב הערצפעלד הוכיח בראיות כמרצות שאין עליהן תשובה‪ ,‬כי ט׳ סאה‬
‫ששיערו חד׳ל בטקוה היא הסאה הירושלמית )שמחזקת ‪ 173‬ביצים( והאמה ששיערו‬
‫בה חז״ל היא האטה הבבלית‪ ,‬וכי רק באופן זה כוכל להתאים ולכוון את חשבון‬
‫האצבעות עם חשבון הביצים טצד האחד‪ ,‬ועם המדות היוכיות שהזכירו הד׳ל )קסטא‬
‫י‬ ‫ותתרן( מצד השכי*(‪.‬‬
‫‪ P‬בד‪,‬לררשלמ’‘ ) שבח פ״ח ד‪.‬״א ובשאר מהןומוח( נמצא כללאחדלרביעלת! ״אצבעי־ם על אצבעים‬
‫ברום אצבע ומחצר‪ .‬ושליש אצבע"‪ ,‬אבל הכלל הזח אינו מדולק‪ ,‬וכבר נדחקו בעלל חתוספות )פסחיים‬
‫ק״מ ‪n‬׳‪ n‬רביעית( ליישב את דברי הירושלמי ולא עלחה בידם‪.‬‬
‫*( חד׳׳ר חערצפעלד מתפלא על דברי רב פפא שאמר טפח דאורייתא ד׳ בגורל וב׳ ומבין שהטפח‬
‫המדברי חיח לדעת רבי פפא ד׳ בגודל‪ ,‬מח שבאמת אינו כן‪ .‬אבל לפי פירושי‪ ,‬ר׳ פפא לא נתכוון כלל‬
‫לאמר כי חטפה המדברי היה ד׳ בגודל‪ ,‬ולא כחוקר קדמוניות אמר את דבריו כי אט הלכה למעשה‪.‬‬
‫•( הרב הד״ר ל‪ ,‬הערצפעלד בספרו ״מעטר^נלאגישע פאראונטערזוכונגען צו איינער געשיכטע‬
‫דעם אלטיודישען האנרעלם‪ H ,‬ליעפערונג" מוכיח בראיות נמרצות כי האמה הירושלמית היחה‬
‫שוה לחאמח הרומית בת ‪ a s‬מילימטר‪ ,‬האמה הבינונית שהיהח יתרה עליה חצי אצבע היתח‬
‫האמה המצרית בת ‪ 463‬ם״מ‪ ,‬והגדולד‪ .‬שחיתח יתרה על הירושלמית אצבע היא האמה היונית בת‬
‫‪ 462‬מילימטר‪ .‬אולי יתפלא הקורא איך יוכלו חוקרי קדמוניות למצא היום בדיוק את חמדות‬
‫‪351‬‬
 ‫‪^,‬־י■‬

‫רההה ידעהו עתה כי האכוה הבבלית חיה ארכה ‪ 520‬בוילינוטיר‪ ,‬ראם החלק אה‬
‫המספר הזה על ‪ 24‬ומצאהו כי רוחב האצבע או האגודל טל חז״ל היה ‪ 21,7‬מילימטר‬
‫בקירוב‪ ,‬המדרגה המעוקבת ממספר זה ‪= x 21,7 x 21,7 21,7‬־ ‪ , 10001‬כלומר‬
‫האצבע המעוקבת תכיל בקרבה ‪ 10001‬מילימטר מעוקבים או ‪ 10‬סהטימטר מעוקבים‪.‬‬
‫ואם הכפיל את המספר הזה על מספרו של ר׳ חסדא — ‪ , 10,8‬ומצאהו כי הרביעית‬
‫תכיל בקרבה ‪ 108‬סהטימטר מעוקבים‪ ,‬וחצי לוג יכיל בקרבו ‪ 216‬סהטימטר‬
‫מעוקבים‪ .‬אולם סהטימטר מעוקב של מים טהורים הלא הוא הוא משקלו של גראם‬
‫אחד‪ .‬וע״כ יוצא להו שהרביעית של מים בדברי חז״ל הוא ‪ 108‬גראם‪ .‬והמשקל‬
‫של חצי לוג מים הוא ‪ 216‬גראם‪ ,‬אולם משקל דביעית דם הוא גדול מעט‬
‫ממשקל רביעית מים‪ ,‬מפהי שחדם חוא הוזל יותר עב ויותר יכבד מן המים‪.‬‬
‫״המשקל המיוחד״"( של דם הוא ‪ 1,055‬ולפיכד אם הכפיל את המספר ‪ 108‬על‬
‫המספר המיוחד של דם‪ ,‬ומצאהו כי משקל רביעית דם הוא ‪ 114‬גראם ומשקל חצי‬
‫לוג דם הוא ‪ 228‬גראם‪.‬‬
‫הההו רואים איפא כי חצי לוג דם הוא בקירוב כמות הדם שהמצא בגון^ קטן בן‬
‫יומו שכלו לו חדשיו‪ .‬משקלו של חצי לוג — ‪ 228‬גראם‪ ,‬על פי חשבון חז״ל קרוב‬
‫מאד אל המשקל היותר מדויק היוצא מבדיקתו של שיקיהג — ‪ 218‬ג׳‪ .‬כמו כן‬
‫משקלה של רביעית דם — ‪ 114‬גראם‪ ,‬הוא בקירוב משקל הדם של עובר בן שבעה‬
‫חדשים‪ .‬ההה ראיהו כי לדעת אבא שאול ״רביעית היא ת חי ל ת דמו של קטן"‪^ ,‬האין‬
‫לגו איפא הצדקה לשעד כי לדעת חז״ל ״חצי לוג חוא ם ו!‪ 5‬דמו של קטן"‪ ,‬כלומר של‬
‫קטן שכלו לו חדשיו; וכי העהין הזה הוא שהיה היסוד להמחלוקת של הזקהים‬
‫הראשוהים‪ .‬מקצתם היו אומרים‪ :‬חצי לוג דם מטמא לכל דבר‪ .‬מפהי שהאמר ״טמא‬
‫להפש אדם" והדם הוא ההפש‪ ,‬א׳׳כ איהו מטמא אלא בשיעור היותר קטן שההפש תוכל‬
‫להתקיים בו‪ ,‬וכיון שרוב ההולדים יש בהם חצי לוג דם‪ ,‬לפיכך חצי לוג דם מטמא‪,‬‬
‫ופחות מזה איגו מטמא‪ .‬ומקצתם היו אומרים‪ :‬כיון שלפעמים )ואעפ״י שרק לפעמים‬
‫רחוקות( גם קטן בן שבעה ירחים הוא בן קימא‪ ,‬וקטן כזה הלא אין בו אלא רביעית‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫דם‪ ,‬לפיכך קורא אהי בה ״טמא להפש אדם"‪.‬‬
‫אם הכוהה השערתי זו ששערתי‪ ,‬אז צריכים אהחהו לאמר‪ ,‬כי השיעור שגתהו חז״ל‬
‫— חצי לוג — לדם קטן שכלו לו חדשיו הוא יותר מדויק ויותר קרוב אל האמת‬
‫מן השיעוד שמצא וועלקער על פי בדיקתו‪ .‬וגם השיהוי הקטן שבין מספר חז״ל‬
‫ומספר שיקיהג‪ ,‬הלא הרכל לבאר להו כי בגסיוהותיהם של חז״ל המתיהה המילדת‬
‫רגעים אחדים אחרי הלידה לקשור את טבורו של הילד‪ ,‬ולפיכך יצא מספרם גדול‬

‫תעתיסות‪ ,‬שכבר אבד מני ארץ זכרם‪ .‬אבל תדבר ר‪.‬וא פשוט מאד‪ :‬יש שרידי מצבות ובנינים‬
‫שעליתם נשארו כתובות מפותחות שבוני המצבות כתבו לזכרון את מרת ארכם ורחבם בחשבון‘‬
‫חמדות חעתירןות‪ ,‬עד שדיינו למד את רוחב חמצבות במדותינו חיום כרי למצוא את גודל חמדות‬
‫של חעמים חקדמונים‪.‬‬
‫‪ 0‬בשם ״משקל מיוחד" י^רא חערך שבין מט‪5‬ןל כמות ידוע טל איוח חומר למשכןל טל חכמות‬
‫ההיא בעצמת של מים‪ .‬למשל סנמימטר מעוקב טל כםןע חי משקלו ‪ 18,6‬פעמים במשקל סנטימטר‬
‫מעוקב של מים‪ ,‬ויד‪.‬יח לפי זה חמספר ‪ 13,6‬המשקל המיוחד של בסק חי; חמספר ‪ 1,655‬יורת שאם‬
‫מדה מעוקבת ידיעה של מים משקלה ‪ 1000‬גראם או יד‪.‬יה המשקל טל חמדה ההיא בעצמה מלאת‬
‫דם ‪ 1656‬ג ר א ם ‪.‬‬
‫‪352‬‬
 ‫טעט טטספרו טל פויקיהג‪ .‬אבל איד כובאר חז״ל את הסזיערר הזה? האם היו דבריהם‬
‫דברי כביאות?‬
‫אין כל ספק בי חז״ל לא השתטשו בבדיקתם בתחבולתו של וועלקער כטות‬
‫שהיא‪ ,‬כלומר — לזרוק מים לתוד צינורי הדם של הילד הטת ולהשוות את צבע מזג‬
‫ההקזה עם צבע מזג הזריקה‪ .‬אבל יש ידים לחשוב כי אופן בדיקתם היה דומה‬
‫טעט לאופן בדיקתו של הפרופיסור היידעכהיים‪ ,‬ר״ל על ידי שרית גון? קטן בן יוטו‬
‫שמת במים‪ .‬הרעיון של השוואת מראות המזגים זה לזה כבר עלה על לבם‪ ,‬גם יעצו‬
‫להשתמש בו לצורך בדיקה אחרת‪ ,‬וא״כ לא רחוק הדבר כי השתמשו בו גם לענין זה‪.‬‬
‫הנה לפניהו הלכה כזאת;‬
‫״רביעית דם שנבלעה בכסות‪ ,‬אם מתכבסת ויצאה ממכה רביעית דם‪ ,‬הרי זו‬
‫הכסות מטמאה במגע ובמשא ובאוהל‪ ,‬ואם לאו איכה מטמאה באוהל‪ .‬כיצד משערין‬
‫אותה? מכבסין אותה במים וטביאין מים כטדתן ונותנין לתוכך רביעית דם‪ ,‬אם‬
‫היה מראיהן שוה או שהיו מי הכבוס אדומים יותר ממי המזג‪ ,‬בידוע שיצאה טמנה‬
‫■‬ ‫רביעית‪.‬‬
‫האין רעיון הבד^ה הזאת דומה ממש לרעיון הבדיקה של וועלקער ושל‬
‫היידענהיים? כלום היה לחז״ל חסר דבר חוץ מן הספעקטראסקאפ ׳בלבד?‬
‫אמנם ישיבו לי; כל הדברים האלה שכתבתי אין בהם בל צורד כלל‪ ,‬חז״ל לא‬
‫עשו כל בדיקה‪ ,‬וגם לא היה להם כל צורך בה‪ .‬השיעורים כלם היו בידם קבלה‬
‫כהלכה למשה מסיני‪ .‬ומה להם לבדוק אחריהם? הם היו רק כבור סוד שאינו‬
‫מאבד טפה‪ ,‬אבל לא כמעין המתגבר המוציא מקרבו מה שלא נתנו לתוכו‪............. .‬‬
‫יבול להיות שכן הוא‪ ,‬אבל כשאני לעצמי אינני יודע‪ ,‬מה משובח יותר; אם בור‬
‫סוד או מעין המתגבר? ובכל אופן לא נובל לאטר על הזקנים הראשונים‪ ,‬אשר את‬
‫דבריהם בארתי במאמרי זה‪ ,‬כי נדמו לבוד סוד שאינו מאבד טפה‪ .‬׳ מקצתם אומרים‬
‫כך ומקצת אומרים כך‪ ,‬וב״ד של אחריהם באו ואמרו כי אלו ואלו לא כונו אל‬
‫האמת‪ ,‬ומפה זו שמסרו לידם מה תהא עליה? מדוע לא שמרו את הטפה היקרה‬
‫ההיא? האם לא לכבוד ולתפארת לחכמינו הקדמונים יהיה אם נאמר‪ ,‬כי לא בכח‬
‫זכרונם לבד הצטיינו האנשים ההם‪ ,‬כי אם גם בכח שכלם‪ ,‬ובבואם לבאר את חקי‬
‫•‬ ‫הדת היה ההגיון להם לקו והבדיהה לטשסולת?‬

‫‪353‬‬ ‫‪23‬‬
 ‫‪• '....‬‬ ‫‪■.‬‬ ‫יסודי טרמאה רטהרה‬
‫‪,‬‬ ‫אצל ה ע רי‪"b‬הנ‪f‬דמ‪i‬רכים‪.‬‬ ‫"" י‬ ‫־׳ י‬
‫;;■‬ ‫‪■■■.‬‬ ‫‪: ...‬סתח״דבי‪..‬‬ ‫‪. .. ..........; . ,...‬‬ ‫■‬
‫י אץ ‪:‬עם; בעולם‪ :;,‬שהרבה‪ -‬כל יכך להתעסק ‪ :‬בחקירת מפופטיר העתיקים‪ ,‬כעט‬
‫היהודים• ■למוד התורה לא ■היה אצלו• עסק■ של‪,‬מפלגה מיוחדת‪ ,‬׳כי אם עסקה של‬
‫האומה כלה»; במשד שלשת אלפים‪ :‬שנה היה למוד התורה מקור השכלה וחכוד לבכי‬
‫הנעורים‪ ,‬מקור עונג ושעשועים לבאים בימים ומקור אמונה ודת לכל העם כלו• אץ‬
‫להתפלא אפוא‪; ,‬אם הספרות האוצרת פרי עבודתו זו של העם במשך; דורות רבים —‬
‫נתרחבה במדה מרובה ■כל‪ :‬כך‪ :::,‬עד שלא יספיקו לאדם כל ימי■ חייו כדי לסגל לעצמו‬
‫גם חלק קשן‪,,‬ממנה‪ .‬גל‪ ..‬מה שאפשר‪:‬היה ‪-‬להעיר בנוגע לשאלה זו‪ -‬יאו אחרת‪ ,‬כבר‬
‫נמצא מי שהעיר; כל‪ :‬תולדה‪.‬שאפשר היה■י להוציא‪ :‬מיסוד זה או אחר‪ ,‬כבר נמצא מי‬
‫שהוציא‪, ,‬עד שדומה הוא ;למראית‪:‬עץ ‪:.‬כי‪.‬י בחקירת החקים לא כשאר כל■ מקום‬
‫להתגדר בו לדור‪ :‬הולד ולדוריבוא‪/‬יכי העי ץ‪-‬וחהסתכלות׳בענ ץזהלא יוכלו לחדש‬
‫מאומה‪ ,‬כי אם ישנו וישלשו את הדברים‪ .‬שכבר‪;.‬נאמרו מאה‪ :‬פעמים ואחת• ■ ‪:‬‬
‫ובכל‪,‬זאת הספר ״דור דור ודורשיו"‪ ,‬שהוציא לאור בשנים האחרונות הרב י״א‬
‫ווייס‪ ,‬הראה■ לעץ‪ ,‬כל ■כי‪.‬בחקירת החקים והתפתחותם יש עוד הרבה והרבה לעשות•‬
‫עד הנה הקרו ודרשו; את התורה; שבעל; פה; רק•;על■ פי השטה הדוגמטית• ׳ החוקרים‬
‫הביטו על‪ ,‬כל החומר‪.‬הרב ;שנאסק ונצבר עד ימיהם‪ ,‬כעל דבר קבוע ועומד מימות‬
‫עולם‪: ,‬ומבחינח זו חשבו■ ■לחובה‪ :‬לעצמם רק להכניס‪ ■:.‬סדרים בחומר זה‪ ,‬לתרץ את‬
‫ההפכים ■ואת הסחירות ‪ :‬שנתגלו‪:‬בו‪ ,.‬לפניהם‪ ,‬ולהוציא ממנו את כל התולדות‬
‫המחויבות על פי כללי ההגיון שאחזו בהם‪ :‬בעלי מלאכה זו• והאמת נתנה להאמר‪,‬‬
‫כי בבחינה זו עשו החוקרים הרבה מאד• ואולי גם יותר מעט מן הצורד‪ ,‬בשעה‬
‫שלא שמו לב כלל להבחין את החומר אשר לפניהם על פי השטה ההיסטורית‪,‬‬
‫כלומר לבקש ולמצוא את היחס שבין התפתחות החקים ובין מסיבות הזמן ופעולותיו‬
‫בדור אחר דור• אל הדבר הזה לא שמו החוקרים לב‪ ,‬אןש על פי שידעו היטב כי‬
‫הרבה מן התקנות והגזרות לא מימות עולם מוצאן‪ ,‬כי אם נתחדשו בזמנים ידועים‬
‫על פי אנשים שנקבו בשמותם• השטה ההיסטורית היא עדיין כמעט קרקע בתולה‬
‫בספרתנו• וספרו של ווייס שנזכר לבועלה‪ ,‬יוכל להחשב רק כעין פרוזדור לטרקלין‬
‫של שטה זו‪ ,‬לטרקלין ששם ימצא די עבודה לפועלים רבים והרוצים‪ ,‬אם רק יבואו‬
‫פועלים כאלה•‬
‫כי אק על פי שהשתדל ווייס לבאר את השפעתם של תנאי הזמן על התפתחותה‬
‫של תורתנו שבעל פה‪ ,‬כיון שמטרת ספרו הגדול היתה לסקור בסקירה אהת את‬
‫כל החומר■ הרב הצבור לפנינו בכל מקצעות התורה ולסדרו על פי סדר הדורות‬
‫‪354‬‬
‫והאכמים מעמדו בראט כל דור ודור‪ ,‬הכה מחייב טבע הדברים כי תהיה עבודתו‬
‫יותר ביאוגרפית מאמר תהיה היסטורית‪ .‬העובד עבודתו‪.‬על פי מטה זו אכום הוא‬
‫נגד רצונו לשים לב יותר לנטית רוחם המיוחדת של ראשי הדור ומנהיגיו‪ ,‬מאשר‬
‫ישים לב אל רוח הזמן ומסיבותיו‪ .‬השפעתם של הגורמים האחרונים האלה תתגלם‬
‫לעינינו בתמונה יותר בהירה ויותר בולטת‪ ,‬אם מכל־ החומר הרב המוכח לפנינו‬
‫נבור לכו רק ימין אחד או סוג אחד של חקים ‪.‬ונתבונן אל סדר ■השתלשלותם מדור‬
‫לדור ואל השנויים שנתגלו בהם במשך‪.‬הזמנים‪ . .‬בשטה זו אחשוב גם אני ללכת‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בחקירותי הבאות‪.‬‬
‫לנושא של ‪-‬חקירתי הראשונה ‪.‬בחרתי לי את סוג החקים הנכללים בשם ״דיני‬
‫טומאה‪ .‬וטהרה" או‪ ,‬כמו שנקראו בפי החוקרים ‪.‬האשכנזים‪■ ,‬״חקי טהרת‪ .‬הלוים"‬
‫)‪ .(LeTitische Reiolieitsgesetze‬מלבד היחס שיש להם אל הכמת הרפואה הקרובה‬
‫ללבי‪ ,‬הכה החקים האלה כשהם לעצמם נותנים עכין רב להחוקר המתבונן בהם‪.‬‬
‫החקים‪.‬האלה‪ ,‬שבימי קדם הסתדרו על פיהם כל חיי העם העברי — חיי הפרט והיי‬
‫הכלל גם יחד; החקים האלה‪ ,‬שעל פיהם נבחנו כל‪ :‬צרכי חייו של העברי הקדמוני‪:‬‬
‫מאכלו ומשתהו‪ ,‬בגדיו ומעונו‪ ,‬אדמתו‪ .‬ואוירו — החקים‪.‬האלה‪ .‬בכר חדל להיות‬
‫אורח‪ .‬להם בחיי‪.‬העם‪ .‬הם■ יציגו‪ .‬לפנינו חזיון‪ .‬היסטורי שכבר נגמר כלו ושכבר עבר‬
‫ובטל מן העולם‪ ,‬ועל כן יותר נקל להחוקר להבחין ולבקר אותם מלהבחין ומלבקר‬
‫חקים‪ ,‬שהעם חי בהם עד היום‪ .‬ואם אחרי העיון וההסתכלות בחקים האלה יעלה‬
‫בידינו למצוא יסודות וכללים שעל ידם תתבאר לכו השתלשלותה של תורתנו שבעל‬
‫׳‬ ‫‪:............‬‬ ‫פה בכלל‪ ,‬אז לא יהיה עמלנו לריק‪.‬‬
‫עוד לפני ימים רבים‪ ,‬בהקדישי את רגעי מנוחתי לחקר מצב חכמת הרפואה‬
‫אצל העברים הקדמונים‪ ,‬כפי שנתגלה לפנינו בספרתכו העתיקה‪ ,‬נפגשתי לרגל‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫מלאכתי בשתי שאלות‪ ,‬שהיו לי במשל ימים רבים עכין ■לענות בו‪.‬‬
‫השאלה הראשונה‪ :‬האיש הבקי בחכמת הרפואה‪ ,‬בקראו לתומו את דיני ״טומאה‬
‫וטהרה" מעל ספר‪ :‬תורת משה‪ ,‬לא יוכל למלט נפשו מן המחשבה כי‪.:‬ביסוד החקים‬
‫האלה מונח הרעיון של שמירת הבריאות‪ .‬אולם בבואו אחר כך להתבונן אל החקים‬
‫האלה כמו שנתבארו■ בהמשכה‪ ,‬בהתוספתא ‪:‬ובשאר■ ספרי התורה ‪..‬שבעל‪ .‬פה‪ ,‬אז‬
‫ישתומם לראות כי נסתלק‪ :‬מהם הרעיון של שמירת הבריאות> עד שלא כשאר‪.‬לו כל‬
‫זכר בהם‪ .‬ולא זו‪-‬בלבד‪.,‬אלא ‪,‬שלפעמים‪ .‬יוציאו שם את המקרא מידי‪ .‬פשוטו‪ ,‬ויבארו‬
‫אותו באופן שאי אפשר להצדיקו לא על פי‪:‬דקדוק‪ .‬השפה‪ .‬ולא על ‪,‬פי התביעות של‬
‫חכמת הרפואה‪■ .‬השאלה היא ׳אפוא‪ ■■:‬מה המה הטעמים והנימוקים‪ ,‬שבשבילם‬
‫הוציאו יוצרי התורה שבעל פה את המקרא מידי פשוטו* יודעים אנחנו את האנשים‬
‫הגדולים האלה‪ ,‬שרבים מהם עמדו בראש‪-‬העם‪ ,‬ובידם‪ .‬התרכזו כל עניניו המדיניים‬
‫והרוחניים‪ .‬יודעים אנחנו אותם בתור‪ :‬אנשים• בעלי שכל חד ובעלר השקפה רהבה על‬
‫החיים‪ ,‬בתור אנשים שכל‪ .‬ישעם וכל‪.‬חפצם היה כי יחיה העם העברי ויתקיים על פכי‬
‫האדמה — הנוכל אפוא לשער בנפשנו כי ״קלקלו" האנשים האלה את התורה בזדון‬
‫‪.‬‬ ‫■■‪• :‬‬ ‫בלי כל צורד ותכלית‪ ,‬בלי כל רעיון ומחשבה? ‪: ■ • . : :‬‬
‫השאלה השניה‪ :‬החקים האלה‪ ,‬שבמטיד דורות‪ ,‬רבים היה נזהר העם לשמור‬
‫אוהם בדיוק נפרז מאד‪., ,‬עד כי היתה שמירתם לטבע שהי לי‪ /‬איד נהיה הדבר כי‬
‫פתאום במלו כלם כמו מעצמם‪ ,‬מבלי אשר יקום איזה מחוקק או איזה סנהדרין‬
‫‪355‬‬ ‫*‪23‬‬
 ‫להכריז על בטולם? והדבר הזה נעמה בקרב עם ממיטות עולם הצטיין באהבתו‬
‫לימכות‪ ,‬בקרב עם מבחרק ׳כפמ התרפק תמיד על סבל ירומתו ועל מסורת אבותיו!‬
‫התמובה על מתי המאלות האלה היא היא תכהה ותכליתה מל חקירתי‪ ,‬מאני‬
‫בא עתה להציע לפני הקוראים בפרקים הבאים‪ .‬כאמר יראה הקורא להלן‪ ,‬תהיה כל‬
‫אחת ממתי המאלות במדה ידועה תמובה על האחרת‪.‬‬
‫חומב אני לנכון למסור בפתח דברי עוד מודעה אחת קטנה‪ ,‬אבל כחוצה מאד‪.‬‬
‫ביסוד חפירותי תהיה מוכחת תמיד ההמקפה המקובלת בעמנו‪ ,‬מעל פיה יחמבו‬
‫חממה חוממי תורתנו לתורה אלוהית אחת‪ ,‬תמימה ויחידה — בנגוד לדעת‬
‫המבקרים החדמים‪ ,‬הנוטים להאמין כי תורת ממה היא חבור תורות רבות ומוכות‪,‬‬
‫מבזמן בלתי נודע לכו בדיוק נקבצו יחד ונתחברו לתורה מלמה אחת‪ .‬ובכל זאת‬
‫אחמוב כי על פי המטרה מממתי לי בחקירותי‪ ,‬אין אחריות המסורה עלי‪ ,‬ואין‬
‫החובה מוטלת עלי להגין עליה תמיד בפני המבקרים‪ .‬המאלה על דבר קדמות כתבי‬
‫הקודמ איכה ככנסת כלל בחוג עבודתי‪ .‬הן תכלית חקירותי היא לבאר ולגלות את‬
‫היחס מבין התורה מבעל פה ובין התורה מבכתב‪ ,‬והדבר הזה כבר יחייבני להביט‬
‫על תורת ממה‪ ,‬כמו מהביטו עליה יוצרי התורה מבעל פה‪ .‬מובן הדבר‪ ,‬מאם יזדמן‬
‫לי לרגל המלאכה אמר לפני‪ ,‬להוכיח במופתים מדעיים את קדמות חקי תורתנו אז לא‬
‫אמנע מעמות זאת‪.‬‬
‫פרק ראמון‪.‬‬
‫מקררי הטובואה‪.‬‬
‫י‬ ‫•‪, 1‬‬ ‫‪■.‬‬ ‫■‬
‫בספר ״תורת כהכים״ מן הפרמה העמתי עמרת ואילך מונחת לפנינו רמימה‬
‫ארוכה■ מל תנאים ט ב עיי ם מונים‪ ,‬מבמבילם בני אד ם וגם ד ב רי ם מאין בהם רוח‬
‫חיים יוכלו לברא למצב מיוחד‪ ,‬מהמחוקק מכנה אותו במם ״טומאה"‪ .‬אם ביתר עיון‬
‫נוסיק להתבונן; אל התנאים האלה‪ ,‬אז נראה מיד כי מקורי מצב הטומאה הם ברובם‬
‫)אק כי לא בכלם( או מ ח ל ה או מי ת ה‪ .‬לטמל‪ ,‬למקורי הטומאה יחמבו‪ :‬א( פגר‬
‫בהמה‪ ,‬ממתה על ידי איזו‪ :‬מחלה או מכטרפה מחיה טורפת‪ .‬ב( פגרי בהמות‪ ,‬חיות‪,‬‬
‫עופות ומרצים מהאדם )כלומר העברי( אינו טמתממ בהם למזונו‪ ,‬וביחוד ג( פגר אדם‬
‫מהמחוקק יחמוב אותו למקור טומאה במדרגה גבוהה מאין למעלה ממכה‪ .‬למקורי‬
‫הטומאה תחמבכה גם כן ד( מחלות ידועות מל אברי ההולדה‪ ,‬אצל הזכרים‬
‫והנקבות‪■ ,‬מחלות מדרכן להתדבק מאדם לאדם‪ ,‬ה( הנמים מיד אחרי לדתן‪ ,‬העלולות‬
‫אז להחלות במחלה מתדבקת; ולאחרונה‪ ,‬בתור מקורי הטומאה יתאר לפנינו‬
‫המחוקק נגעי עור אחדים בפרטי סיטכיהם‪ ,‬מאק על פי מהם אינם מבוררים לנו עתה‬
‫כל צרכם‪ ,‬בכל זאת הסימנים המעטים והכוללים ממצייר לפנינו המחוקק‪ ,‬דים‬
‫להוכיח לכל רופא הקורא;אותם לתומו בלי מחמבה מוקדמת‪ ,‬כי מחלות העור האלה‬
‫הן מסוג הנגעים המתדבקים מאדם לאדם‪.‬‬
‫המצב הזה‪ ,‬הנקרא במם ״טומאה"‪ ,‬ימ לו סגולה מיוחדת כי האנמים‬
‫והדברים מהוא חל עליהם‪ ,‬יוכלו על פי תנאים ידועים להאציל מטומאתם על אנמים‬
‫ועל דברים אחרים הנוגעים בהם‪ .‬הם יטמאו‪ ,‬יזהמו אותם‪ ,‬כמו מיזהם הילד החולה‬
‫‪356‬‬
‫במיחלה הסקרלטינה אה הכרים ואת הכסהרת שהוא שרכב עליהם‪ ,‬רכנוו שימרבו‬
‫הכרים והכסתות גם הט לזהשאת הילדים האחרים הלרגעים בהם‪ .‬לפעבוים תעבור‬
‫הטוטאה לאדם וכלים טהודים גם בלי כגיעה כלל כי אם דרך האויר‪ .‬לכושל גון& אדם‬
‫מת או חלק מגופו‪ ,‬ימסור את זוהמתו לאדם וכלים הנמצאים אתו באוהל אחד‪ ,‬אעפ״י‬
‫שאינם נוגעים בו; כן ימסור את זוהמתו לאוכלין ומשקיו שונים‪ ,‬אם הם נמצאים בכלי‬
‫שאיננו מכוסה כל צרכו‪ ,‬״ שאיו ע ליו צ מי ד פ תי ל ״‪ ,‬והאויר המזוהם שבאוהל‬
‫‪.‬‬ ‫יוכל להכנס לתוכו‪.‬‬
‫הננו רואים גם כן‪ ,‬כי האדם והכלים שהטומאה שורה עליהם יוכלו לפעמים‬
‫להחלץ ממנה‪ ,‬ל ה ט ה ר על ידי פעולות ואמצעים שונים‪ .‬האמצעים‪ ,‬שהמחוקק‬
‫משתמש בהם ל ט הד דברים טמאים מטומאתם — הם כלם טבעיים ולא רוחניים!‬
‫המים‪ ,‬האש‪ ,‬והאפר^( פעולת הטהרה תעשה בלי כל תפלות ולחשים על ידי אנשים‬
‫פשוטים ולא על ידי כהני הדת — כמר שנראה זאת בתורתו של זראתוסתרא נביא‬
‫הפרסים הקדמונים‪ .‬אמנם כי דת זראתוסתרא תפנה גם היא מקום נכבד מאד לדיני‬
‫טומאה וטהרה‪ ,‬אבל ״הטומאה הדתית'' של זראתוסתרא יש לה תכונה אחרת לגמרי‪.‬‬
‫היא איננה טבעית כי אם רוחנית‪ ,‬וביסודה מונח הרעיון כי על הדברים הטמאים‬
‫שורים רוחות רעות או ״‪.‬לוים"‪ ,‬ודק כהן הדת לבדו יוכל לגרש או להפריח את הדרים‬
‫מעל פני הדברים הטמאים על ידי השבעות ולחשים ידועים שיאמר אותם שלש או‬
‫תשע פעמים‪ .‬מכל הדברים האלה אין גם אחד שנמצא דוגמתו בחקי הטהרה של‬
‫תורת משה‪(*.‬‬
‫‪n.‬‬
‫האין לנו אחרי כל זה הרשות לחשוב‪ ,‬כי ‪,,‬הטומאה הדתית" של תורת משה‬
‫מתאימה בכללה להטושג ״אינפיקציה" או זוהמה של רופאי זמננו‪ ,‬כי חקי הבדידות‬
‫וההסגר‪ ,‬שצותה תורת משה על האנשים הטנוגעים במחלות מתדבקות‪ ,‬הם הם חקי‬
‫האיזולציה של הרופאים היום‪ ,‬כדי לעצור בעד משלחת חלאים רעים בקרב העם‪ ,‬וכי‬
‫כללי הטהרה שנזכרו בתורת משה מתאימים לכללי הדיזינפקציה הנהוגים עתה‬
‫בתוכנו? בטלים אחרות! האין לנו הצדקה לחשוב‪ ,‬כמו שבאמת חשבו רבים מחכמינו‬
‫בימי הבינים*(‪ ,‬כי המוסד של ״הטהדה הדתית" בתורת משה כלו איננו אלא מוסד‬
‫של שטירת הבריאות‪ ,‬שיסודתו בחכמת הרפואה‪.‬‬
‫השערה זו‪ ,‬שהתעוררה בנו כמעט בלי משים בסקירה הראשונה על החקים‬
‫האלה‪ ,‬תתחזק בנו ותתקרב בעינינו עוד יותר אל האטת‪ ,‬בשימנו לב אל כל פרטיהם‪,‬‬
‫‪ C‬אמנם בי■ מטימאת הצדעת יימהד האדם חסנוגע על ידי דם צפור‪ ,‬אבל גם בזח אייו לנו‬
‫לראות איזה דבר טהוא למעלה מן הטבע‪ .‬בלמי* קדם חטבו את דם הצפוד לתדופה מועילה מאד‬
‫למחלות העור‪ .‬לבל הפחות כך חשבו המצרים הקדמוניים‪ ,‬במו שאנו רואי־ם זאת בחרבה תרופות‬
‫וריצפטים המובאים בהפאפיררם טל עבערם ‪, .‬‬
‫*( אמת חדבר‪ ,‬בי במקרים ידועים חד‪v‬־וש תורת מטח‪ ,‬בי יביא האיש הטמא אחר שנטהר גם‬
‫ק ר ב ן ‪ .‬אולם‪ ,‬בשנתבונן אל המקרים האלה‪ ,‬אז נבוא לירי הברה בי הקרבן יבוא רק אחרי‬
‫שנתרפא האיש הטמא מאיזה מחלה )במו! הזב‪ ,‬הזבה‪ ,‬המצורע והיולדת( וחקרבן חזה הוא רק‬
‫כעין תודה לה׳ בעד תשועתו)עיין פירוט הרמב״ן ויקרא ב״ה י״א(‪.‬‬
‫*(‪.‬עיין פירוש רטב״ם ויקרא י״א ג׳‪ ,‬רמב״ן ויקרא י״ב ב׳ גם ויקרא ט״ו‪ ,‬י״א; אבן עזרא‬
‫ויקרא י״ג‪ ,‬ב׳‪ ,‬מ״ה‪ ,‬וגם ויקרא ט״ו ז׳‪ .‬ועיין ג״ב ספר החינוך לר׳ אהרן מברצלוני ם׳ ע״ג‪.‬‬
‫‪357‬‬ ‫•‬
‫רבהעריכהד אותם עם הקים דומים להם בדתי פואר העמים הקדמרכים‪ .‬אולם בטרם‬
‫אגש אל‪ :‬ביאור החוקים על; פי יסודי חכמת הרפואה‪ ,‬חרמב אני לחרבה לי להקדים‬
‫להקורא‪ ,‬כי אין בלבי כלל להחליט ולאמד כי כל החקים מסוג‪,‬זה מתחילתם ועד‬
‫סופם יוכלו להתבאר על פי‪,‬־יסודי שמירת הבריאות‪ .‬אין‪.‬כל ספק‪ ,,‬שיש כמה פרטים‬
‫ביניהם‪■ ,‬שלא יתבארו כלי‪:‬צרכם על פי השערה זו‪ ,‬למשל טומאת הנוזלים הבאים‬
‫מאברי ההולדה יאצל ‪.‬הגברים ואצל הנשים‪ ,‬שאק על פי שיש להם יחס ידוע אל‬
‫שמירת הבריאות‪ ,‬לא יוכלו לזהם ולהדביק איזו מחלה מאיש לאיש;‪ ,‬אבל יש‬
‫ביניהם גם חקים כאלה שאין להם ענין כלל אל שמירת‪ ,‬הבריאות‪ .‬ועל ברחנו צריכים‬
‫אנחנו‪ ,‬להודות‪ ,‬כי‪,‬מלבד ■הטעם ההיגיעני‪:,‬׳ היו לחקים אלו עוד טעמים אחרים‪ ,‬את‬
‫שגלוים ואת שאינם‪.‬גלוים‪.:‬לנו‪ .‬ובאמת‪ ,‬כאשר‪ .‬נראה להלן‪ ,‬גם ביחוס‪ ,‬אל החקי‪.‬ם‬
‫שטעמם ההיגיעני בולט ונראה לעין )והם הרוב ‪,‬הגדול של סוג זה(‪ ,‬לא הסתפק‬
‫המחוקק בתועלתם החמרית והשתדל לחתלהסלוית־חןשל קדושה לרומם גם את הנפש‪.‬‬
‫על פי האמור למעלה יתחלקו מקורי הטומאה בכלל לארבעה סוגים; לטומאה הבאה‬
‫מחמת מיתה‪ ,‬לטומאה הבאה‪ ,‬מחמת חולי‪. ,‬לטומאה הבאה בואברי ההולדה‪ ,‬ולטומאה‬
‫דתית במובן המוגבל של מושג זה‪ .‬לפרטיהם‪ :‬הם תשעה במספר ואלו‪::;:‬הם;‬
‫‪ .1‬נבלת כליחי‪ .‬ובכלל זה‪ :‬א( נבלת בהמה‪ ,‬חיה ועוק‪,‬המותרים באכילה‪ ,‬אלא‬ ‫‪,‬‬
‫שמתר בלי שחיטה‪ .‬ב('‪-‬נבלת בהמה‪ ,‬חיה ועוק האסורים באכילה‪ .‬ג( נבלת שרצים‬
‫■‬ ‫■‬ ‫או חיות קטנות וזוחלות חמצויות בארצות הקדם‪.‬‬
‫■‬ ‫‪ II.‬גוק אדם מת או חלק מגופו‪.‬‬
‫‪ III.‬צרעת‪ :‬ובכלל זה‪ :‬א( צרעת אדם — שם כולל לנגעי עור רבים‪ ,‬העלולים‬
‫להתדבק בואדם לאדם‪,,,..‬ב(‪.‬״צרעת‪.‬בתים ובגדים‪,—,‬או כתמים‪ .‬ירקרקים‪.‬או אדמדמים‬
‫שיתראו על‪ ,‬קירות הבתים או יעל'כלי עור במקומות רטובים וחמים‪.‬‬
‫‪ IV.‬זוב של גברים או המחלה הנקראת אצל הרופאים בשם ‪. donorrlioe‬־‬
‫י‬ ‫י‬ ‫י ‪,‬‬ ‫■■‬ ‫‪■,‬‬ ‫‪ V .‬זוב של‪:‬נשים‪:.‬׳ ‪. , ,:‬‬
‫‪ VI. :‬שכבת זרע‪. , .‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪ "VII.‬טומאת הנדה;■‬ ‫י‬
‫‪ VIII.‬טומאת היולדת‪.‬‬
‫‪ IX.‬טומאת שעיר המשתלח וטומאת הפרה האדומה‪(‘.‬‬

‫‪in.‬‬ ‫‪............‬‬
‫‪.‬‬ ‫חוק הובלאה‪ ,‬כבלה‪.‬‬
‫כדי להבחין ולברר כמה יש בחוק זה מן היסוד הדתי במובנו הרוחני‪ ,‬וכמה‬
‫יש בו מן היסוד הטבעי במובן של שמירת הבריאות‪ ,‬נתבונן נא אל כל המקראות‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫שבאו בענין זה בתורת משה‪ .‬י‪,‬‬

‫‪ 0‬חטימאה שמקבל ד‪.‬משלח אח דושעיר לעזאזל רהטרמאח שמקבלים‪ ,‬כל חאנשים חעוסקלם‬
‫בהכנת‪:‬אפד הפרה והנוגעים בו—יתיהסד אל הסוג הרביעי של טימאה‪ ,‬כלומד אל הטומאה הדתית‬
‫במיב‪,‬־ המוגבל של מושג זה‪ .‬ולרגל‪,‬המלאכה אשר לפנינו לא יהיה לנו‪,‬פסק בטומאה זו‪.‬‬
‫‪358‬‬
‫ב״ספר ד!ברית" כתוב לאטד; ״ראכשי‪:‬קדש ר‪ 1‬ד!ירן לי ובשר ב ע ד ה ט ר פ ה‬
‫• ‪:‬־‬ ‫לא חאכלר ‪ ,‬לכלב השליכרן אותר" )שטרת כ״ב ל׳‪(‘.‬‬
‫רבטשהה‪:‬הורה אנחנו קוראים; ״לא ח א כל ר כל הבלה‪ ,‬לגד אשר ב ש ע ר י ד‬
‫ת ת נ נ ה ו א כ ל ה או‪ .‬ט כ ו ר ל נ כ ר י ‪ ,‬כי עם קד וש א ה ה ל ה ׳ אלהיד"" )דברים‬
‫‪:‬‬ ‫^ ^ ;‪. : ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י״ד‪ ,‬כ״א(‪.‬‬
‫בשני הכהובים האלה נוסד איסור אכילה נבלה וטרפה‪ .‬על רעיון ה ק ד ו ש ה ‪,‬‬
‫ואולם רעיון הקדושה‪ .‬הוא טושג רוחני‪ ,‬ואינו ענין לאזהרה — להשטר טזוהטה‬
‫חוטריה‪ ,‬הפועלה לרעה על גון! האדם ולא על נפשו‪ .‬אזהרה‪..‬בטובן ;זה אנחנו‬
‫רואים בכהובים אחרים הבאים בענין זה בספר חורה כהנים ‪.‬‬
‫״ ט ב ש ר ם לא ח א כ ל ו ו ב נ ב ל ח ם לא ח ג ע ו ט ט א י ם ח ם ל כ ם "‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫)ויקרא י׳׳א‪ ,‬ו׳(‪.‬‬
‫‪ .‬״ וכ י י ט ו ח טן ה ב ה ט ה ‪ ,‬אשר ה י א ל כ ם ל א כ ל ה ‪ ,‬ה נ ו ג ע ב נ ב ל ה ה‬
‫י ט מ א עד ה ע ר ב ו ה א ו כ ל ט נ ב ל ת ה י כ ב ס ב ג ד י ר ו ט ט א עד ה ע ר ב ‪,‬‬
‫ו ה נ ו ש א אח נ ב ל ה ה י כ ב ס ב ג ד י ו ו ט ט א עד‪ ,‬ה ער ב" )ויקרא ■י׳׳א‪ ,‬ל״ט‪ ,‬ט׳(‪.‬‬
‫״וכל ‪-‬נפש אשר ה א כ ל נ ב ל ה ו ט ר פ ה ב א ז ר ח ו ב ג ר י כ ב ס בגדיו‪ ,‬ו ר ח ץ‬
‫ב מ י ם ו ט מ א עד ה ע ר ב ו ט ה ר ‪ ,‬ואם לא י כ ב ס ו‪:‬בשרו לא ירח*ץ ונשא עונו"‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫)ויקרא י׳׳ז‪ ,‬ט״ו‪ ,‬ט׳׳ז( ‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫^ י‬ ‫■‬ ‫ובפרשה של טהרה הכהנים נאמר‪:‬‬
‫‪ :‬״ נ ב ל ה ו ט ר פ ה לא י א כ ל ל ט מ א ה בה" )ויקרא כ״ב ח׳(‪.‬‬
‫ברור הדבר‪ ,‬כי הרחיצה במים וכבוס ■הבגדים יוכלו לטהר אח האיש שאכל‬
‫נבלה או שנגע בה רק מזוהמה חטריח בלבד‪ ,‬אבל קשה לנר לשער בנפשנו שהמעשים‬
‫הטבעיים האלה יטהרו גם אח נשמחו מטומאה ררחניח שדבקה בה ‪ .‬וטה גם כי החוק‬
‫איננו דורש טאח האיש‪ ,‬שאכל נבלה או שנגע בה‪ ■,‬איזה מעשה רוחני‪ ,‬כמו להחודוח‬
‫־‬ ‫על חטאחו או להחפלל לפני האלהים כי יכופר לו עונו‪.‬‬
‫■ אולם בטרם נל ך הלאה בביאור ענין זה‪ ,‬עלינו המחזיקים בשטח אחדוח‬
‫החורהיליישב סחירה אחח‪ ,‬שבסקירח'הראשונה■ חתגלה בין הכחובים שהבאנו‬
‫■ ■ "■'‬ ‫'‬ ‫■ ■ י ■■‬ ‫למעלה‪..'.:‬׳■ ■ ■‪.. :‬‬
‫' מן הכחובים של ״םפר הבריח" ושל ״משנה חורה" נראה ברור כי איסור‬
‫אכילת נבלה וטרפה חל על כל העם ולא על הכהנים בלבד‪ :‬בשעה שהכתובים‬
‫בחורח כהנים יתנו מקום לחשוב כי רק הכהנים לבדם מוזהרים על אכילת נבלה‬
‫וטרפה בין של בהמה טמאה ובין של בהמה טהורה‪ ,‬אבל הישראלים מוזהרים רק‬
‫על אכילת בשר של‪ .‬בהמה טמאה בלבד‪1 ,‬אבל מותרים באכילת נבלה וטרפה של‬
‫בהמה טהורה‪ ,‬אלא שהם מחוייבים אחרי אכילת נבלה )וגם אחרי מגעה ומשאה‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫בלבד( לטהר אח גופם ואח בגדיהם במים‪.‬‬
‫אולם סתירה זו תוכל להתיישב■ על דרך הפשט כך; בתורת כהנים ישים‬
‫המחוקק את פניו רק אל'חקי‪ .‬טומאה וטהרה בלבד‪ ,‬ובחשבו אכילת נבלה וטרפה‬
‫כדבר שאיסורו כבר ידוע להעם‪ ,‬הוא טוסיק ואומר‪ ,‬כי מלבד האשמה הדתית‬

‫*( בטם ״ספר הברית" יקראו ריפרטיות ל״א‪ ,‬כ״ב דכ״ג טספד טסות; לפי עדות חחורח כתב‬
‫סטה את ספר הברית מיד אחרי מתן התורה לרגלי הר סיני)טנלות כ״ר‪ ,‬ד׳‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫‪359‬‬
 ‫רהרדהכיה העמוסה על האדם סואכל לבלה לטרפה‪ ,‬בגלל עברי על אחח טומצוח‬
‫המחוקק‪ ,‬האדם הזה נפגע גם מטומאה או זוהמה המריח‪ ,‬ומזוהמה זר יכול הוא‬
‫אמנם להחלץ על ידי רחיצת גופו ובבוס בגדיו במים! והדבר הזה גם חובה עליו‬
‫לעטות‪ !,‬כדי טלא יזהם ולא יטמא אחרים‪ .‬ומי טלא עסוה כך הוא מוסיק חטאת על‬
‫חטאתו ״ויטא את עונו"‪ .‬ובנוגע לכהנים חפץ המחוקק להטעים‪ ,‬כי מלבד האיסור‬
‫לאכול נבלה וטרפה טהם טווים בו עם היטראלים‪ ,‬הם מוזהרים על אכילה זו גס‬
‫בטביל טהם מחויבים בכלל להזהר מכל דבר המביא לידי טומאה‪ ,‬וטיכול למנוע‬
‫אותם מעבודתם‪.‬בתור מטרתי המזבח‘(‪.‬‬

‫‪IT.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬אם נבדיל מן הכתובים האלה את החלק הדתי טבהם )כלומר רגט‬
‫האטמה העמוסה על האדם בגלל עברו על מצות המחוקק(‪ ,‬אז נראה‪ ,‬כי החוק‬
‫כטהוא לעצמו נוסד כלו על תביעת הטכל היטר‪ ,‬ותועלתו היתה נראית לעין גם אם‬
‫היה נתן לא מאת אלהים‪ ,‬כי אם מידי פילד בטר ודם‪ .‬ובאמת נדמה נא בנפטנר‬
‫מחוקק קדמוני‪ ,‬טהיה חכם גדול ובעל נסיון‪ .‬הוא אמנם לא ידע דבר מכל אטר אנו‬
‫יודעים עתה ע> דבר הפטרמאינים או ארסי הרקברן‪ ,‬טיתהור בבסר ההולך ונרקב‪,‬‬
‫ובכל זאת היה יכול לדעת על פי הנסיון טבטר כזה הוא כסם־המות לאוכלו‪ .‬כמו‬
‫כן יכול היה לדעת מן הנסיון כי בטר בהמה‪ ,‬טמתה ממחלת הדבר או מנגע‬
‫הסיבירי או מעפוט הדם )‪ ,(septicaemia‬יזהם במחלה מסוכנת לא לבד את האוכל‬
‫אותו כי אם גם את הנוגע בו; ‪ :‬כמו כן יכול היה לדעת‪ ,‬כי בטר בהמה‪ ,‬טנטרפה‬
‫בטדה מזאב טוטה‪ ,‬יוכל להדביק את מחלתו האיומה לכל הנוגע בו; ומטעמים אלו‬
‫יכול היה מחוקק כזה להזהיר את עמו מאכול כל נבלה‪ ,‬או בטר בטדה טרפה‪ ,‬מפני‬
‫טלא כל אדם מומחה להכיר את סבת מיתתה טל הבהמה ולא תמיד אפטר לדעת אם‬
‫נטרפה מזאב בריא או מזאב טוטה‪.‬‬
‫על פי הטערה זו נבין גם כן‪ ,‬מפני מה הנבלה ‪,‬מטמאה את הנוגע בה בטומאת‬
‫הגוק בלבד‪ ,‬ואת נוטאה או את‪ ,‬אוכלה היא מטמאה גם בטומאת בגדים‪ .‬מפני‬
‫טכטהאדם כוטא את הנבלה על טכמו‪ ,‬אי אפטר טלא יתלכלכו בגדיו בדמה טל‬
‫הנבלה וברוטב היוצא מבטרה; כיוצא בזה יקרה להאיט האוכל מבטר הנבלה‪.‬‬
‫ועל כן ידרוט ‪ .‬המחוקק מנוטא הנבלה ומאוכלה מלבד רחיצת גופם גם כבוס‬
‫בגדיהם‪(*.‬‬

‫‪ 0‬דומה לזה יפרש גם הרמב״ן בפירושו על התורה )ויקרא ה״ב ה׳(‪ .‬קשה מזה היא לד!חאים‬
‫עם דברי התורה את דבריי יחזקאל! כל הבלה וכל טרסה מןי־ העוק ומן■ הבהמה לא יאכלו הכהכים‬
‫)יחזקאל‪ ,‬מ״ד‪ ,‬ל״א(‪ ,‬שמשמע ממנו ״כהנים הוא דלא יאכלו‪ ,‬הא ישראל יאכלו?״‪ ,‬עד שקרא‬
‫ר׳ יוהנן על הכתוב הזה ״פרשה זו אליהו עתיד לדורשה" )מנחות מ׳׳ח ע״א(‪ .‬תירוצו של רבינא‬
‫שם! ״כהנים אצטריך ליה; ס״ד אמינא הואיל ואשתרי מליקא לגבייהו‪ ,‬תשתרי נמי נבלה וטרפה‪,‬‬
‫קמ״ל״— אינו מתקבל על הלב‪ ,‬מפני שבכל אופןי ההמירה התורה אצל הכחנים יותר מאצל ישראל‪.‬‬
‫ונפלא הדבר כי הפשטן הגדול הרשב״ם ‪ ,‬משתמש בסברתו של רביהא גם לתרץ את הפסוק‬
‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫בויקרא כ״ב ח׳‪.‬‬
‫*( כן הוא טעם החוק על פי פשוטו של מקרא ‪ ,‬אולם הטעם הזה לא ‪:‬יספיק לבאר את פרטי‬
‫החוק‪ ,‬כמו שבאו בתורה שבעל פ ה‪ .‬ההלכה כנודע תצרק אל המושג ״משא" גם את המושג‬
‫״היסט" כלומר! משא על ידי אמצעי‪ .‬״טומאת משא האמורה בכל מקום הוא שישא האדם הטומאה‬
‫‪360‬‬
‫; כל הדברים האלה חם בטבע העכיהים רטירסדים במכל הימר‪ .‬רבאפלת איו כר‬
‫למער בנפטכר מחוקק קדטרן בדטרח פילל במר רדם‪ ,‬פקח ובעל כסירן‪ .‬הטחרקק‬
‫הקדמון הזח היה העם בעצמו‪ ,‬העם במכלי הממוחק מכסירכרת כל אימיר הפרטיים‬
‫בטמך הרבה מאוח מהים‪ .‬כאמר כמחדל להוכיח בפרקים הבאים‪ ,‬רובי החפים מבאו‬
‫בתורת מטה‪ ,‬היו כהוגים כבר אצל האומה הימראלית )ואולי גם אצל מאר האומות(‬
‫עוד לפכי מתן תורה‪ .‬התורה לא הדמה אותם‪ ,‬כי אם בררה את הבר מן התבן ואת‬
‫היפה מן הפסולת‪ .‬את המבהגים הטובים והמועילים אמרה וממה אותם לחוק‪ ,‬ואת‬
‫המכהגים הרעים והמזיקים לחיי העם ולטלומו תעבה התורה וצותה על העם מלא‬
‫לעטות אותם‪ .‬וכטאכחבו באים לחקור ולדרוט אחרי טעמי החקים‪ ,‬אכו עוטים לפי‬
‫זה מכי‪:‬דברים בבת אחת‪ .‬מצד האחד מטתדלים אכחכו למצוא את הסבה הראטוכה‬
‫ואת המקור;‪.‬טממכו כובעים מההגי העם‪ ,‬טהיו אחרי כן להקי דת‪ ,‬ומצד הטכי‬
‫מבקטים אכחכו את הטעם טבטבילו אטר המחוקק את המכהגים האלה וקבלם‬
‫בתורתו‪.‬‬
‫מכל פרטי החוק אכחכו רואים‪ ,‬כי המחוקק יחטוב את יסוד הטומאה ואת‬
‫סבתה הראטונה לא לדבר רוחכי‪ ,‬לא לדבר מפטט‪ ,‬כי אם להיפד‪ ,‬לדבר גטמי‪ ,‬לדבר‬
‫המרי‪ /‬לדבר העלול להדבק אל טטח הכלים הטטומאים ולהככם בתוך הכקבים‬
‫הדקים מן הדקים טבכתלי הכלים‪ .‬בכוגע לבהמות וחיות טמאות החוק גוזר ואומר*‬
‫״מבטרם לא תאכלו ובכבלתם לא תגעו״ )ויקרא י״א ח׳(‪ ,‬ואם כן לא היה כל צורך לדבר‬
‫על אודות הכלים והאוכלים טיבואו במגע אתם‪ .‬אולם המרצים או החיות הקטכות‬
‫והזוחלות המצויות בארצות המזרח‪ ,‬כהעכבר והצב למיכיהם‪ ,‬הם יוכלו לפול‬
‫במותם על כלי תטמיטו טל האדם גם מלא מדעתו וטלא ברצוכו^( החוק גוזר על‬
‫אן& על פי שלא נגע ב ה‪ ,‬אפילי חיה בינו לביינח אבן‪ ,‬חדאי*ל ונשא נטמא • ‪ ..‬מסיט בכלל נושא חו א‪,‬‬
‫כיצד? סירה שהיא מונחת על הכותל ועל צדה מת או נבלה‪ ,‬ובא הטהור לקבה הכןורה השני‬
‫והנידו‪ ,‬כיון שהניד את הטומאה שבכןצה השני טמא משום נושא" )מלשון הרמב״ם הלכות ט״מ‬
‫פ״א(‪ ,.‬מובן הדבר‪ ,‬כי על ידי נדנוד חכןורה לא נתלכלכו הבגדים — ובכל זאת הם טמאים וצריכים‬
‫כבום‪ .‬במקומו נשתדל להוכיח‪ ,‬כי טומאת ד‪.‬היםט לא היתד‪ .‬נר‪.‬וגה אצל כל היהודים‪ ,‬כי אם אצל‬
‫כת האסיים בלבד‪ ,‬ורק אחרי חורבן הבית כשנתחברו פליטי האסיים עם הפרושים נכנסו מנהגיהם‬
‫אל משנת הפרושים ואחרי כן נקבעו גם במשנתנו‪.‬‬
‫‪ 0‬על פי הצעתי ואת ש מ ו נ ה שרצים האמורים בתורה — לאו דוקא‪ ,‬ולא דבר הכתוב אלא‬
‫בהוח‪, .‬וכן פירש גם דילמאן בפירושו לתורה‪ .‬אולם מלשון המקרא! ״ ו ז ה לכם הטמא מ כ ל‬
‫השרץ" משמע שדוקא אלו שמונה שרצים מטמאים במותם‪ ,‬אבל נבלת שאר השרצים‪ ,‬למשל נבלת‬
‫הצפרדע‪ ,‬אינה מטמאה כלל‪ .‬טעם מספיק לזר‪ .‬אין בידינו‪ ,‬אחרי שאין אנו יודעים בבירור את‬
‫הסוגים של מערכת בעלי החיים‪ ,‬שאליהם מתייחסים כ ל אלו שמונח השרצים שנמנו בתורה;‬
‫יודעים אנחנו רק שהעכבר הוא ממפלגת היונקים וחהלטאה ממפלגת הזוחלים‪ .‬יש מן המבארים‬
‫שיאמרו‪ ,‬כי ד‪.‬תורה אסרה וטמאה רק את השרצים שהשתמשו בד‪.‬ם לאכילה שאר ד‪.‬עמים מסביב‪.‬‬
‫ובאמת על פי עדות הנוסעים בארץ הקדם יאכלו הבידואינים עוד היום מינים רבים מן הזוחלים‬
‫וביחוד את הצבים למיניהם המצויים בקרבת ארץ ישראל‪ .‬אבל הטעם הזה לא יוכל לעמוד בפני‬
‫הבקורת‪ .‬כי מדוע זח ד״בדילח התורה בשרצים בין הנאכלים משאר העמים ושאינם נאכלים‪ ,‬ולא‬
‫הבדילה ב״כל החיה ההולכת על ארבע" וגזרה טומאה על נבלת החתול הזאב והנמר‪ ,‬אק על פי‬
‫שאינם נאכלים לאומות העולם? אמנם נוכל לחח טעם אחר לטומאת שמונה השרצים‪ ,‬שיסודו‬
‫בשמירת הבריאות‪ ,‬ולאמר כי'לפיכך גזרה התורה טומאה על שרצים ידועים‪ ,‬מפני שהם עלולים‬
‫להזרהם במחלות מתדבקות ולד‪.‬פיץ מחלות אלו בין בני האדם‪ .‬ובאמת יודעים אנחנו היום כי‬
‫העכבר עלול הוא מאד לד‪.‬זדד‪.‬ם במחלת הדבר‪ ,‬ובכל פעם שתפרוץ מנפח הדבר באיזה מקום יהיו‬
‫‪361‬‬
‫כלים כאלה‪ ,‬כי הם טמאים‪ ,‬כלומר? פסולים׳ להפוחט־סו בהם‪ ,‬וכדי■ לנזהר רכהכעיר‬
‫אוחם צריך לרחוץ אוחם במים‪ ,‬מפני מהרחיצה מדחת ומסירה מהם ■אח■ הזוהמה‬
‫הלחה ‪ ,‬או היבטה‪ ,‬טלכלכה אותם; אולם ״כל כלי חרט‪: ,.‬אסור יפול מהמ יאל חוכו‬
‫יטמא ואתו תטברו" ‪ . .‬״תנור וכירים יחץ‪ ,‬וטמאים הם וטמאים ־יהיו לכם" )ויקרא‬
‫י״א‪ ,‬ל״‪ , 3‬אה(‪ : .:‬רואים אנחנו כי כלי עץ‪ ,‬כלי עור וכלי מתכת יוכלר להטהר‬
‫מטומאתם על ידי■ רחיצה במים; אבל‪ .‬כלי חרט‪ ,‬טבימים הקדמונים ‪,‬עוד ■לא' ידעו‬
‫לכסות את כתליהם בטיח דק‪.‬וחלק טל זכוכית‪ ,‬ואם כן יכלה הזוהמח הלחה‬
‫לחדור‪ .‬בכתליהם דרד הנקבים הדקים טבהם ולהיות נבלעת בהם‪ — ,‬כלי חרט‪ :‬אינם‬
‫יוצאים מידי‪,‬טומאתם לעולם ואין להם תקנה אלא טבירה‪ ,.‬כיוצא בזה אנחנו‪:‬רואים‬
‫בהחו‪,‬ק על דבר הכלים טבטלו בהם בטר‪:‬קודט )קרבן חטאת(‪ :‬״כלי חרט אטד תבטל‬
‫בו‪. .‬יטבר‪ ,‬ואם בכלי נחוטת ׳בטלה ומרק וטטק במים״ )ויקרא ו׳ ם׳א(‪ .‬י לו■ חטב‬
‫המחוקק את יסוד הטומאה לדבר רוחני‪ ,‬כי עתה לא היינו יכולים להבין‪ ,‬מפני‬
‫מה יבדיל החוק בין החמרים טמהם נעטו הכלים‪ ,‬מה לי כלי חרט ■מה לי‬
‫‪'.::‬‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫כלי■ נחוטת?‪ ■:‬י ‪,‬‬
‫הרעיון הזח בעצמו מונח גם ביסוד התנאים טעל פיהם יקבלו טומאה הזרעים‬
‫וטאר מיני האוכלים‪ .‬יודעים אנחנו היום כי המתגים )באציללען( טל מחלות סוינות‬
‫יותר נקל להם להדבק ■לדברים לחים‪ ,‬מאטד לדברים יבטים‪ .‬אולם גט בטרם ידעו‬
‫עור בני האדם דבר ממציאות המתגים‪ ,‬כבר ידעו כי החלקים הדקים■ טל חומר‬
‫המזיק )יהיה החומר‪ .‬הזה מה טיהיה( ידבקו בנקל למאכלים לחים‪ ,‬אבל לא ליבטים;‬
‫והדבר'הזה המיוסד בטכל היטר‪ ,‬הואיפטוט כל כן עד טהיה״יכול להיותי ידוע‬
‫להעברים הקדמונים‪ ,‬ולהמחוקק לא היה כל צורד ־לתת טעם לדבריו‪■ :‬״מכל■ האכל‬
‫אטר יאכל‪ ,‬אטר יבוא עליו מים יטמא‪ ,‬וכל מטקה אטר יטתה בכל‪.‬כלי יטמא‪. . .‬‬
‫)טם לד(; וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אטר יזרע‪ ,‬טהור הוא‪ ;. .‬וכי יותן מים‬
‫על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם )טם ל״ז‪ ,‬ל״ח(‪ ,‬אק מעיין ובור מקוה מים‬
‫יהיה טהור״ )טם ל״ו(» המצוה האחרונה מובנת מעצמה‪ :‬חלק קטן מן החומר‬
‫המזיק מעורב בכמות גדולה • טל מים כבר י אבד את כהו‪ ,‬וביחוה אם המים הם‬
‫‪;,. X ........ ' ,‬‬ ‫י ■ ‪' .‬‬ ‫טוטפים והולכים‪ .‬י ■‬
‫בין החוק טבתורת כהנים ובין החוק טבמטנה תורה נמצאה עוד'סתירה אחת‪,‬‬
‫טכבר עמדו‪ ,‬עליה חכמינו הקדמונים ואנחנו ננסה לייטב אותה על פי הטטה‬
‫ההיגיינית‪ .‬החוק בתורת כהנים מטוה את הגר להאזרה בעניני טומאה וטהרה‪,‬‬

‫תמיד ■העפםרים )רגם חתתוליס(‪:‬־קרכהותיה הראטוניט ויטומטגו כהרסרים להפיץ אוז חמיחלה הנוייאה‬
‫הזאת בין בני ■האדם‪ ,‬את‪,‬זה בבר ידע המטורר בוקציח )‪ .( 1313—1375‬אבל יט רגלים להחטערת‬
‫כי ■סגרלה זר טל העכברים‪ .‬בבר ידער בני האדם ערד בימי קדט בראטית ימי טבת העברים על‬
‫אדמתם‪ .‬ראם איך ראיה לדבר‪. ,‬יט זכר‪,‬לדבר‪ .‬כאטר לקהר הפלטתים אררן אלהי יטראל יאטדרדה‬
‫רטם פרננח מגפת הדבר )כי‪ .‬המגפח היתה טל־דבר— ‪ —pestis‬נראה מן־ הכתרב! ״והאנטים אטר לא‬
‫מתר הרכר בעפרליט"‪ ,‬ריררע הרא‪,‬־כי העפרליט— ‪—bubones‬יתגלד רק אצל חחרלים הנטארים בחיים(‬
‫אז עטר הפלטתים ״ צ ל מ י דיעפרלים ר צ ל מ י ה ע כ ב ר י ם ‪ .‬ה מ ט ח י ת י ם את הארץ״‪-‬רנתנד‬
‫ארתם על פי מנהג עמי הקדם במתנה לאלהי יטראל כדי לפייט־ארתר ‪ . . .‬ארלםאם גט תקרבל הטערתי‬
‫זד‪ ,‬אז תרכל לבאר לנד רק את טרמאת העכברים‪ ,‬רלא טרמאת טאר הטרצים‪ ,‬בי טרק טרק אין לנר‬
‫' י‬ ‫י‬ ‫ידיעה‪..‬ברדרה רמזיחלטת על ארדדת טמרתיהט רטגרלרתיהם ‪.‬‬
‫‪362‬‬
‫כזה הוא גט החוק בחומט הפקודים; )במדבר ^׳ט י׳(; והחרק בנמ‪8‬ונת תורה מתיר‬
‫בפירוט לתת את הגבלה להגר לאבלה‪ .‬סתירה זו אפטר לתרץ כך•• המחוקק מתיר‬
‫לגר עלי )ובארץ והודה העתיקה‪ ,‬טפרבסה את עצמה רק מעבודת האדמה‪ ,‬היו כל‬
‫הגרים טלא היתה להם אחיזה בארץ בחזקת עליים( להטתמט למזונו בבטר הבלה‪,‬‬
‫טהוא מקבל ההם‪ ,‬אם רק הוא עצמו לא ירגיט גועל נפט לבטר כזה‪ .‬אולם בכל אופן‬
‫יט לנו הצדקה לדרוט ממנו‪ ,‬כי יזהר טלא תבוא תקלה על ידו לאחרים — טלא‬
‫יזהם אותם במחלה מסוכנת‪ .‬ולכן יזהיר‪,‬המחוקק כי הגר טאכל נבלה או‬
‫טהטא אותה על טכמו ולכלך בה‪ .‬את בגדיו‪,‬חייב לרחוץ את בטרו ולכבס את‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫בגדיו במים‪.,‬‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪V.:‬׳■‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪V:.‬‬ ‫‪,‬‬
‫באותה פרטה עצמה בתורת כההים‪ ,‬טבה נמצא החוק על טומאת הנבלה עם כל‬
‫פרטיה ודקדוקיה‪ ,‬נמצא גם כן החוק על דבר בעלי החיים הטהורים או המותרים‬
‫לאכילה והטמאים או האסורים לאכילה‪ .‬ממפלגת היונקים יחטבו רק מפריסי‬
‫הפרסה ומעלי הגרה‪ ,‬ממפלגת העופות לטהורים יחטבו רק אלה הידועים כי לא‬
‫עופות טורפים הם‪ ,‬ממפלגת הדגים רק אלה טיט להם סנפיר וקטקטת‪ ,‬ומטרץ העוק‬
‫רק ארבעה מיהי חגבים יחטבו לטהורים ‪ . . .‬כל יתר בעלי החיים הם טמאים‬
‫ואסורים באכילה‪ .‬ארבעה מינים ממפלגת היונקים הוזכרו בפירוט בטמותם; מפני‬
‫טיט להם אחד מטני סמני הטהרה‪ :‬הגמל‪ ,‬הטפן והארנבת‪ ,‬טהם מעלי גרה אבל‬
‫אינם מפריסי פרסה‪ ,‬והחזיר טהוא מפריס פרסה אבל איננומעלה גרה — והחוק‬
‫גוזר עליהם טהם טמאים‪ ,‬ועל כן אסורים לא לבד לאכילה כי אם גם לנגיעה ״מבטרם‬
‫לא תאכלו ובנבלתם[ לא תגעו‪ ,‬טטאים הם לכם" )ויקרא י״א ח׳(‪ .‬ובזה הם הבדלים‬
‫מנבלת בהמה טהורה‪ ,‬טההגיעה מותרת בה‪ ,‬כמו טהאמר בפירוט ״וחלב הבלה וחלב‬
‫מרפה יעטה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו" )ויקרא ז׳ כ״ד(‪ ,‬והמלאכה הן לא תוכל‬
‫להעטות בלי הגיעה‪ .‬החוק דורט רק‪ ,‬כי האדם טנטמא בנבלת בהמה טהורה על‬
‫ידי מגע ומטא> ייטהר על ידי רחיצה‪ ,‬אבל בבהמות טמאות יאסור את הנגיעה גם‬
‫‪■.‬‬ ‫;‬ ‫לכתחילה‬
‫י הטאלה היא אפוא‪ ,‬איד לנו להבין את סם התואר ״טמא" טמטתמט בו המחוקק‬
‫לסמן את הבהמות והחיות האסורות באכילה? הנבין גם פה את הטם ״טמא" במובן‬
‫טל זוהמה או מחלה מתדבקת‪ ,‬או יסמן הטם‪.,‬טמא" במקום זה איזה מוטג אחר טאין‬
‫■‬ ‫׳‬ ‫לו כל ענין אל טמירת הבריאות?‬
‫“ יט להעיר כי בהדזוק על דבר בעלי החיים הטמאים‪ ,‬מלבד הטם ״טמא" יטתמט‬
‫המחוקק לפעמים תדירות גם בהטם ״טקץ" טהוראתו‪ :‬דבר המביא לידי רגט טל‬
‫״גועל נפט"‪ ,‬טל ״תיעוב"; ואם כן יסמן לא דבר טיוכל להזיק להאדם‪ ,‬כי אם מה‬
‫טתבחל בו נפטו‪ ,‬רגט טיסודו לא במוח האדם כי אם בלבו‪.‬‬
‫יט לטים לב■ גם כן‪ ,‬כי הרעיון להבדיל בין בהמות טהורות ובין בהמות טמאות‬
‫איננו מיוחד לתורת מטה ולא היא המציאה אותו לראטונה‪ .‬על פי עדותה טל‬
‫‪ 0 . .‬כף הוא פשט הכחובים‪ ,‬וגם אבן־עזרא בפירושו‪.‬אומר! ״וחנה הנוגע בזדון יש עליו מלקות‬
‫כי הוא עבר על לא תעשה"‪ .‬אדלם לחכמי התלמוד דרך אחרת בזה! ״יבול יהא ישראל מוזהר על‬
‫מגע‪ .‬נבלות? ת״ל וב׳ ‪ . . .‬הא מת אני מקיים ובנבלתם לא תגעו — ברגל" )ספרא לפסזיק זר‪ . 0‬הם‬
‫שוברים אם כן את הפסוק לשנים! מבשרם לא תאכלו כל השנה‪ .‬כלח‪ ,‬ובנבלתם לא תגעו — ברגל‪.‬‬
‫‪363‬‬
 ‫חררח משה בעצכוה הי־ה כרדע ההבדל הזה כבר לפני כלתן חררה על הר סיכי וערד‬
‫לפני המבול‪ .‬התורה מספרת כי נח הביא אתו אל החבה טובעה טובעה זוגות טן‬
‫הבהמות הטהורות וטונים טונים מן הבהמות הטמאות‪ .‬והתורה תחטווב גם למותר‬
‫לסמן במקום זה בסמנים מיוחדים איזה הן טהורות ואיזה הן טמאות‪.‬‬
‫אל ספור התורה‪ ,‬כי נח ובניו כבר ידעו להבדיל בין בהמות טהורות ובין‬
‫בהמות ממאות‪ ,‬יתאים מה טונודע לנו על דבר ההבדל הזה בדתי טואר העטים‬
‫הקדמונים‪ .‬המחוקק ההודי מנו יאסור על הברמינים את בטור כל בעלי החיים‬
‫היונקים חוץ ממפריסי הפרסה מימ להם רק‪ :‬מורה אחת מל מנים‪) :‬והם הם מעלי‬

‫ויתן מקום לטעות‪ .‬מלבד זה יצטיין בזה‪ ,‬מיתיר אכילת‬ ‫כך‬

‫הגרה(‪ .‬בכלל דומה מאד חוק מנר אל חוק ממה בדבר הזה‪ ,‬ויצטיין ממנו רק בזה‪,‬‬
‫כי הוא איננו ברור כל‬
‫הצב והתנין ויאסור את העופות מרגליהם רחבות )המטים על פני המים("(; אולם מנר‬
‫איננו מטיל את חקותיו אלה לחרבה על כל העם‪ ,‬רק הברמינים לבדם‪ ,‬וגם לא כלם‪,‬‬
‫כי אם הצנועים מבהם מוזהרים עליהם‪ .‬לבני־מבא נאסרו כל החיות מימ להן מתי‬
‫מורות מל מנים‪ ,‬ובין יתר העופות נאסרו להם היונים‪ (*.‬המצרים הקדמונים נזהרו‬
‫מלאכול במר מל כל הולכי על ארבע מלבד בעלי הקרנים ומפריסי הפרסה‪ ,‬כן נזהרו‬
‫מאכול במר דגים‪ .‬אולם הדבר הזה היה לחוק רק לכהנים ולבני טרום עם הארץ‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא להעם כלו‪,‬״( ‪,‬‬
‫מצד מני אנו רואים כי לעמי אירופה‪-‬היום אין הקים מל מאכלות אסורות‬
‫כלל‪ ,‬בכל זאת עמים מונים יזהרו מהמתממ למזונם במינים מונים מל בעלי‪ .‬חיים‪,‬‬
‫לא על פי תביעת הדת‪ ,‬כי אם מרגט טל גועל נפמ ממקורו בההרגל ובתנאי‬
‫החיים טל עם ועם‪ .‬רגט מל גועל נפט כזה הלא יכול היה להתפתח גם ■אצל‬
‫העמים הקדמונים תחת הטפעתן מל סבות קולטוריות טונות‪ ,‬מלא פה המקום‬
‫‪. ...‬‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫לבארן‪(*.‬‬
‫המאלה תמנה אפוא את תמונתה הראמונה‪ ,‬וצריכה להיות כך! מה הטה‬
‫הטעמים והנימוקים‪ ,‬מעל פיהם מצא המחוקק‪ ,;.‬לנכון לאטר ולקיים את המנהגים‬
‫ואת ההרגלים‪ ,‬ממיטות עולם התייחס בהם העם אל בעלי חיים טונים‪ ,‬ולתת‬
‫להמנהגים וההרגלים האלה יפוי כח טל חוק דתי‪ ,‬תחת להניח לכל איט ואיט‬
‫להתנהג בעניני מזונותיו לפי טעמו‪ ,‬לקרב מה טימצא חן בעיניו‪ ,‬רלרחק מה מיעורר‬
‫■‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫בו גועל נפט?‬
‫כיון טרואים אנחנו‪ ,‬כי החוק טל בעלי חיים טמאים מעורב ומסובד יחד עם‬
‫החוק מל נבלה‪ ,‬הנה תעלה על לבנו המחמבה כי טעם אחד לטכי החקים יחד‪ ,‬כי‬
‫‪L6B lois de Manou, traduites dn Sanskrit par G. Strehlg. Paris 1893. Livxe V. 11—19. 0‬‬
‫‪Ch-wolSon, Die Ssabier nhd der Ssabismus II 5. 9. 10; 102. P‬‬
‫*( ‪Dillmann, Die Bncber Eiodns nnd Leviticus. 2. Anfl. 482.‬‬
‫*( בפי הנראה הרעיון להבדיל כין היות טהורות לטמאות איננו חולדה של חאמדנה בטחי‬
‫רשויות )בפועל טוב ובפועל רע(‪ .‬דת‪ ,‬זרטוטטרא‪ ,‬שבד‪ ..‬התפתהה האמונה בשתי רשויות לטטה‬
‫שלמה ומשוכללה‪ ,‬תבדיל גם כן בין היות טהורות שנבראו על ידי אלהי האור‪:‬אהורמודה‪ ,‬ובין חיות‬
‫טמאות שנבראו על ידי אלהי חהושך אגרימנום‪ ,‬אבל ההבדל הזה לא השפיע כלל על איסור אכילתן‬
‫או על התירן! מלבד הכלב‪ ,‬שנחשב לחיצור ד‪.‬יותר נבחר ביצורי אהודמזדה‪ ,‬ושההודגו חיב מיתה‬
‫בהורג את האדם‪) .‬אוועסטא‪ ,‬ווענדידד ‪ (.x m‬ורק כשטת המקובלים יש רמז לשטח הדואליסטית‪:‬‬
‫בגין דאית בעירן דאתיין מסטרא דא‪ ,‬ואית דאתיין מסטרא אחרא מסאבא דכו׳)זוהר ויקרא י״א(‪.‬‬
‫‪364‬‬
 ‫מניהם מיוסדים ברעיון מל מטירת הבריאות‪ .‬ובאמת מיטות עולם רעד עחד‪.‬‬
‫המתדלו החוקרים גם מקרב היהודים גם מקרב ההוצרים לטצוא!יחס מל ״סבה ומסובב"‬
‫בין אכילת במרם מל בעלי חיים ידועים למחלות ידועות‪ .‬לממל ימים רבים חמבו‪ ,‬כי‬
‫אכילת במר החזיר או גם מתיית חלב מל חזירה קמה לצרעת ^( המקפח זו‪ ,‬מאין‬
‫לה על מה מתסמוד‪ ,‬לא נתקבלה כמובן מאת חכמי הרפואה בזמן הזה‪ .‬ההסיון‬
‫הראה כי בדמיון יסודה‪ .‬מאז הגלה להררפאים כי בבמר החזיר ימצאו לפעמים‬
‫תולעים דק מאד הנקראים במם טריכיכים ואמר יוכלו להסב להאדם האוכל את‬
‫הבמר מחלה אנומה ומסוכנת מאד )טריכינוזיס(‪ ,‬החלו החוקרים לבקמ ולמצוא את‬
‫הטעם מל איסור חזיר בחפץ המחוקק להרחיק מן העם את מחלת הטריכינוזיס‪(*.‬‬
‫אבל איזה טעם ימצאו החוקרים האלה לאיסור הגמל‪ ,‬המפן והארנבת‪ ,‬ממיטות עולם‬
‫ועד עתה המתמטו הערבים בבטרם למזונותם? ומלבד זאת הלא גם הטור והאיל‬
‫עלולים הם למחלות טונות הטתדבקות מן הבהמה אל האדם‪ ,‬והמחלות ההן גם כן‬
‫אנוטות מאד‪ ,‬כמו נגע הסיבירי ומחלת המרגלית‪ ,‬ומדוע לא אסר החוק גם את במד‬
‫‪.‬‬ ‫הטור והכבט?‬
‫אם אמנם אפטר הדבר‪ ,‬כי יט להאיסוד טל חיות ידועות איזה סוד נסתר מלא‬
‫נוכל עתה להגיע אליו‪ ,‬הכה נוכל על כל פנים לקבל בקורת רוח מני טעמים פמוטים‬
‫לאיסור זה‪ ,‬מנתנו לו מני חוקרים גדולים‪ ,‬האחד הוא מבני עמנו — רבנו סעדיה‬
‫גאון‪ ,‬והמכי החוקר הנוצרי י‪] .‬ד‪ .‬מיכאיליס‪ .‬מני הטעמים האלה טבאטת אינם‬
‫סותרים זה את זה‪ ,‬כי אם יטלימו זה את זה‪ ,‬עד מכוכל לחטוב את טניהם לטעם‬
‫אחד‪ ,‬מתאימים בכל לרוחה מל תורת ממה‪ .‬לדעתו מל רבנו סעדיה גאון‪ ,‬תכלית‬
‫החוק הזה היתה להרחיק את העם מעבודת הגילולים‪ ,‬כמו מהיתה נהוגה אצל‬
‫העטים הקדמונים וביחוד אצל המצרים‪ ,‬טהאליהו בעלי חיים רבים ונתנו לד‪.‬ם כבוד‬
‫אלהים‪ .‬תכלית זו תוטג אם יתרגלו בכי אדם לאכול מקצת בעלי חיים ולחטוב את‬
‫האחרים לטמאים^ כי‪ :‬לא יתכן טיהיה מותר לאכול מה מדומה להבורא ומה טנחטב‬
‫לאלהות‪ ,‬כמו כן אי אפטר מיטמא את האדם דבר הנחטב לאלהות‪ .‬כמו כן לא■ יתכן‬
‫כי יתן האדם כבוד;אלהים לדבר מהוא טטתמט בו למזונו‪ ,‬וגם אי אפטר יהיה לו‬
‫לתת כבוד אלהים לדבר מהוא טמא ונבזה בעיניו‪ (*.‬לפי דעתו טל טיכאיליס‪,‬‬

‫הרמכ״ן בפירדטד לפסיק י״ג‪ :‬״וד‪.‬נת טעם אסור תעופית מפני אכזריות חולררתם‪ ,‬יחבהמות■‬
‫יתכן וכו‪ /‬מלבד שיש במותרים טיבה ידועה בדרך ד‪.‬יפואות‪ ,‬וראיתי בקצת ספרי הנסיונרת שחלב‬
‫החזיר‪ ,‬אם ינק היונק ממנו יהיה מצורע‪ ,‬וזה לאות שיש בכלם סנולות רעות מאד‪ ".‬ועיין ג״כ‬
‫‪ . Michaelis, MoBaischeB Recht G. IT § 203‬מ ‪. J.‬‬
‫*( ביאור ״אור תורה" לר׳ יהושע שטיינברג‪ :‬״והחזיר איננו באבל נם לבני חודו ומצרים וערב‬
‫וישמעאל‪ ,‬בי בפרט בארץ תלאובות בשרו מעלה תולעי מות וקטב )טריכינין( העוברים אל בוק■‬
‫אובליו"‪ .‬ועיין גם בן ‪. Richni. Hd. Wl. des biblischeu AltertumB S. V. Sob-wein‬‬
‫•( ספר האמונות והדעות לחגאון רבנו סעדיה חפיתומי העתקת ר׳ יהודה אבן תבון‪ ,‬הוצאת‬
‫קראקא תר״ם צד ‪ . 81,80‬העתקת תבון איננה מדויקת במקום זה וקשת ההבנה‪ .‬וז״ל! ״ומתועלת‬
‫אסור קצת לעלי חייט שלא ידמוחו לבורא‪ .‬בי לא יתכן שיחייב לאבול מח שהוא דומה לו‪ ,‬ולא‬
‫לטמאו ושלא יעבוד האדם מאומה מהם‪ ,‬בי לא יתכן לעבור מה שד‪.‬ושם לו למאכל‪ ,‬ולא מה שהושם‬
‫אצל טמא"‪ ,‬חמי״ל שנתקשה בביאור הדברים האלה מביא בהערתו את המאמר חזה בתרגומו‬
‫האשכנזי של פירסט‪ .‬אבל פירטט לא הבין כלל את דברי ר׳ סעדיה גאון‪.‬‬
‫‪365‬‬
‫םפ‪1‬רת החוק הזה היתה להבדיל את העםי העברי ולהזהירו לכוען לא יחברלל עם‬
‫יתר העמים עובדי האלילים‪■ .‬ועל‪ -‬הטעש הזה יש רמז ברור בתורת ‪:‬טועוה עצמה‪:‬‬
‫״והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה' ובין העוק הטמא לטהור ‪ . . .‬והייתם‬
‫לי קדושים כי קדוש אדי ה׳ ואבדיל אתכם מן העמים׳ להיות לי"" )ויקרא פ״ו‬
‫'‪’ .‬‬ ‫^ ‪. . .‬‬ ‫‪-‬־■ ’‬ ‫■י'‬ ‫' ■■ ■‬ ‫כ״ח‪,‬־כו׳(‪■■■ ■.‬׳ '‬

‫■‪. :‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■ פרק שדי‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫■‬

‫‪' .‬‬ ‫’ ‪... .,‬‬ ‫יטומאת בות‪.‬‬ ‫■‬ ‫י■‬

‫נבלת האדם היתה כחשבת למקור טומאה אצל כל העמים הקדמוהים‪ ,‬וכן תחשב‬
‫גם עתה אצל גויים רבים‪ ,‬העומדים׳■יעוד׳ על מדרגת ־נמוכה‪ .‬של ־קולטורה‪ .‬לרגל‬
‫המלאכה אשר לפנינו 'אץ לנו עסק הפעם בחקירות הסבות‪ ,‬שהביאו את העמים‬
‫הקדמונים לידי הטקפה זו‪ .‬אבל תהיינה הסבות מה שתהיינה‪ ,‬אין כל ספק‬
‫שהמושג ״טומאת מת"" בתורת משה כולד בעצם ובראשונה ■מן ■הרעיון> שהמת‪ :‬יפיץ‬
‫על כל סביביו איזה ח ו מ ר מ ז י ק‪: ,‬שיוכל להתדבק אל האדם הבריא‪ ,‬ל ז ה ם אותו‬
‫ולהסב מחלה מסוככת‪ .‬הרעיון הזה מבצבץ כ מ ע ט מכל פרטי החוק של טומאת מת‪.‬‬
‫מדגישים אנחנו את המלה ״כמעט"" בכונה‪ .‬מפני שלא כל פרטי החוק יוכלו להתבאר‬
‫כל־ צרכם על ידי הטעם של זוהמה‪ ,‬אק על פי שגם להפרטים האלה אפשר למצוא‬
‫■'‬ ‫•־‪ .‬־‬
‫‪ ,‬״ ■ י ‪. ,‬‬ ‫‪...‬־•‪,‬‬ ‫־‬ ‫‪■:‬‬ ‫■־‬ ‫טעם של שטירת־ הבריאות‪■.‬‬ ‫‪.‬‬

‫יפה שער רופא אחד‪ ,‬כי החוק של טומאת מת כל עצמו לא בא לעולם‪ ,‬אלא‬
‫מפני שחפץ המחוקק להקטין ולהגביל עד כמה שאפשר את‪ .‬מספר חללי ‪:‬הדבר‪,‬‬
‫שהוא המחלה הנוראה הנקראת' היום בשם דזומה )‪ (^ peBtis‬ושעל פי הרשימות‬
‫ההיסטוריות שיש בידינו שדרה עוד בימי קדם בארצות מצרים‪::‬וסוריה‪ ,‬ועל‪ ,‬כן יש‬
‫רגלים ■לדבר‪ ,‬כי הדזומה היא היא המחלה של המגפות הרבות שנזכרו בכתבי‬
‫הקודש•*( ‪-‬ואמנם‪ .‬כנודע ימנה דידבר אל סוג מחלות'הנגעים""‪: :,‬־כלומרז מחלות‬
‫י ״‬

‫המתדבקות מאדם לאדם על ידי נגיעה‪ -.‬ואולם הנגיעה איננה צריכה להיות דוקא‬
‫ממשית‪ ,‬כלומר! שיגע האדם הבריא ממש בגוק החולה או בגון‪ 5‬האדם שמת במחלה‬
‫זו‪ ,‬בלי כל אמצעי ביניהם‪.‬־ האדם הבריא יוכל להזדהם‪: ,‬גם‪:‬אם יגע רק בבגדים‬
‫וכלים; שבאו במגע עם גוק החולה או עם המת במחלת הדבר; ‪.‬ולא‪ .‬זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫יודעים אנחנו על פי הכסיון‪ ,‬שבני אדם יוכלו לפעמים להזדהם במחלת׳ הדבר אפילו‬
‫בלי נגיעה כלל‪ ,‬ורק אם יכנסו אל הבית ששם 'נמצא מקור הזוהמה; ואק על פי‬
‫שבכלל 'לא יחשב הדבר ל‪ ,,‬זוהמה ‪.‬פורחת"'‪ ,‬אבל 'בקירוב מקום יוכלו המתגים‬
‫)‪ (bacciilae‬של הדבר לעבור מן‪ ,‬החולה לאיש הבריא גם דרך האדיר‪ .‬מפני שהמתגים‪,‬‬
‫הנמצאים‪ .‬ברוקו ובכיחו וניעו של החולה או בהמוגלה היוצאה מן השחין שבגופו‪,‬‬

‫‪ (v .‬ר״ר ל‪ .‬איינים‪..,‬״פלח אדומח" בהוואסחאד לטג‪.‬י‪ , 1895 1‬החערות למאמר הד‪.‬דא בשם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,......‬‬ ‫‪............ ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חמערהת נלתבו בידי‪.‬הותב חמורים חאלה‪.‬‬
‫*( ‪be1meiBteT, ZiemsBens Hdb. der Bpeziellen Pathologie tind Therapie. 1874.‬־‪Dr. Lie‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪Bd. II• S, 451,‬‬

‫‪366‬‬
‫כטוהם‪ :‬טתייבפוים יטתהפכים לאבק‪ ,‬הם פורחים בהאדיר הטקיה את החולד! אר את‬
‫המת‪ ,‬וביחרד אם האויר איננו נקי כל צרכו ■ואיננו טתחדטו ■תמיד על ידי אויר צה‬
‫‪• .‬‬ ‫■ ‪:‬‬ ‫דרך הפתחים והחלונות‪.‬‬
‫הנסיון־ הורנו גט זאת‪ ,‬כי יותר ממה פויפיץ החולה את זוהמתו על כל סביביו‪,‬‬
‫יפיץ אותה גרק האדם שמת במחלה זו‪ ,‬או גם חלק מגופו‪ ,‬למשל! עצם טעצטיו או‬
‫■ רקב מן הקבר‪ ,‬שנטמן בו איש כזהי כנראה יצטיין הדבר מכל שאר‬ ‫מלוא כק'‬
‫המחלות המזהימות בסגולת מתגיו להתקיים ימים רבים‪ ,‬טבלי אשר יבטל במשך‬
‫^^^ן כח ארסם‪ .‬הדבר הזה צייד מעט'ביאור‪ .‬יודעים ׳אנחנו למשל היום‪ ,‬כי‬
‫כשימות איש במחלה מזהמת כמו במחלת השחפת )‪ ,(tuberculosis‬במחלת האסכרה‬
‫)‪ ,( dypbtberia‬או במחלת החלירע‪ ,‬אז יוכל לזהם במחלתו את הנוגע בו רק ימים‬
‫מספר; אולם במדה שיתפשט ■הרקבון ’בגוק המת‪ ,‬כן ילד ויבטל גם כח זוהמתו‪ .‬סבת‬
‫הדכר׳ היא‪ ,‬כי גם הרקבון יתעורר על ידי מתגים ידועים‪ ,‬ובגון‪ 5‬המת תתלקח תמיד‬
‫מלחמת הקיום ■בין מתגי הרקבון ובין מתגי המחלה‪ ,‬ומעט מעט ינצחו הראשונים‬
‫את האחרונים‪ ,‬עד אשר יכחידו אותם כלה‪ .‬מלבד הרקבון יש עוד תנאים רבים‬
‫)למשל'השפעתי אור השמש וכדומה(‪ ,‬שבכחם לבטל את רעל׳ הזוהמה של מתגי‬
‫המחלות‪ .‬לא כד ה^א במתגי הדבר‪ .‬ממעשים רבים‪ ,‬שבא זכרונם'בדברי ימי מחלה‬
‫זו‪ ,‬׳ ■נוכל לשפוט כי המתגים האלה יש להם כח חיוני ע‪!8‬ום מאד ויוכלו להתקיים‬
‫ימים רבים‪ ,‬מבלי אשר יאבד ארסם‪ ,‬וגם במלחמתם עם מתגי הרקבון יוכלו עמוד‬
‫מבלי להכחד‪■ .‬מדברי י ימי המחלה הזאת ■נודעו לנו‪ ,‬למשל‪ ,‬מעשים כאלה! בבית‬
‫מקלט לנזירים פרצה מגפת ^הדבי‪ ,‬הנזירים הטמינו את ספריהם ואת כתביהם בארגז‬
‫אהד■ וינוסו לנפשם‪' .‬כעבור ארבע שנים אחרי אשר כבר תטה המגפה שב ראש‬
‫הנזירים אל בית מקלטו ויפתח את הארגז'ההוא‪ ■,‬ויחל בדבר וימת‪ ,‬ואחריו מתו עוד‬
‫נזירים אחדים‪ •.‬איש צעיר■ לימים בעיר אזטיר‪ ,‬במות עליו אביו בדבר‪ ,‬מטן את בגדיו‬
‫וילך ארצה אירופה‪ .‬כעבור שלשים שנה שב האיש אזטירה'ויוציא את בגדי אביו‬
‫ממצפוהם ויחלה בדבר'וימת‪ .‬כמו כן קרה פעמים רבות‪' ,‬כי פרצה מגפת הדבר‪,‬‬
‫אחרי אשר חפרו קברים'ישנים‪ ,‬שנקברו בהם'לפני שנים רבות 'מתי דבר‪ .‬לפנים היו‬
‫מקיפים קברים כאלה בחומות אבמם והיו חוקקים עליהם ציונים! כי‪,,‬כל אשר יפתח‬
‫’‬ ‫י‬ ‫‪ :‬׳■‬ ‫‪' V‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫קבר זה מות יומת״‪(‘.‬‬
‫‪ ■ .‬המחלה הנוראה הזאת‪ ,‬שעד היום הזה עוד לא ספה תמה מן ’הארץ‪ ,‬כאשר‬
‫האמינו רבים עוד לפני עשר שנים‪ ,‬ורק הודות לעמל חכמי הזמן הזה ולחקירותיהם‬
‫העמוקות בטבע המחלה‪ ,‬כמעט שחדלה לעורר זועה בנפשנו; המחלה ההוראה הזאת‪,‬‬
‫שבימים‪:‬־מקדם הפכה בהפרצה ארצות נושבות למדבר שממה — היא היא כנראה‬
‫אותה ■המחלה של המגפות הרבות הנזכרות בכתבי הקדש ‪.‬קשם‪,,.‬דבר"י(‪. .‬החוק של‬

‫‪;........‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Liebermeister a. a. 0. 9.-457. C. ....‬‬

‫‪ (* . ,‬באתת פותערדתי לפרק תראשרן הבר תוהרתי‪ ,‬הי הפיגפת שפרצת בארץ פלשתים‪ ,‬אחדו־‬
‫^קתק‪..‬בעובר‪.‬את‪,.‬ארדן אלתי ישראל‪ ,‬וחמגפר‪ .‬שתיחדי אחרי‪ .‬הן בעיר בית־שמש‪,‬־אחר שרב ■אלית‬
‫ד‪.‬ארין‪..,.^.,‬חיתח ‪.‬הנראח מחלת דבר ת ע פ ל י ט )‪ ,(Pestis bubomca‬שחתפשטח בארץ פלשתים על‬
‫ירי‪,,.‬העהברים הטשחיתיט‪ .‬את ייאיץ"‪ .‬השם עפלים עניני ״גבנינים"‪ ,‬הי ״■ערפל" הדראתר גבעה‪,‬‬
‫הר או מגדל‪ ,‬בראש ההר‪ ,‬והחבורות המתגלות במחלות ■חדבר בבית השמי מתנשאות הגבעה על‬
‫שטת העור‪ .‬לא נהרנה ב אי שטיינבערג באוצר המלים שלו‪ :‬״אבעבועות בפר‪ .‬התחתון ‪(Mariscae‬‬
‫‪367‬‬
 ‫מרטאת־טת עם כל פרטיו כרעד כנראה רק כדי לעבור בעד מגפת הדבר לבל תתפמט‬
‫בתוך העם‪ ,‬אק כי מצד אחר אין כל ספק‪ ,‬כי תועלת רבה בחוק זה לעצור גם בעד‬
‫פוארי המחלות הטתדבקות‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪n.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫■‬ ‫■ ■ ' ' ‪-‬‬
‫״זאת התורה» אדם כי ימרת באהל‪ ,‬כל הבא אל האהל ■וכל אמר באהל יטמא‬
‫מבעת ימים‪ .‬וכל כלי פתוח‪ ,‬אמר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא‪ ,‬וכל אמר יגע על‪:‬‬
‫פני חמדה ב ח ל ל ח ר ב או במת או בעצם אדם או בקבר יטמא מבעת ימים"‬
‫‪.............‬‬ ‫)במדבר י״ט(‪.‬‬
‫בימינו'אלה‪ ,‬מרעיון הזוהמה בכלל היה לקנין כל העמים הנאורים‪ ,‬בימינו אלה‬
‫גם אימ אמר מעודו לא למד חכמת הרפואה‪ ,‬יבין בסקירה הראמרכה את טעמו מל‬
‫חרס זה‪ .‬כל אימ הנזהר לנפמו לא יבוא אל בית‪ ,‬ממם מת אימ במחלת הדבר‪,‬‬
‫במחלת הסקרלטיכה או בטיפוס הבהרות‪ .‬ראם באונס או ברצון בא‪,‬אל בית כזה‪ ,‬אז‬
‫לא ימנע מלמאל ברופאים‪ ,‬מה לעמות לו למען הטהר מטומאתו‪ .‬מאימ מנככס‬
‫לבית מזוהם בסקרלטינה או בטיפוס הבהרות ידרמו הרופאים רק שירחץ את במרד‬
‫במים ויכבס את בגדיו‪ .‬או יזה עליהם מי קרברל או מי סובלימט‪ ,‬רדי לן‪ .‬אולם‬
‫באימ שנכנס אל‪ .‬בית מזוהם בדבר לא יסתפקו בזה; אימ כזה טעון‪ :‬הסגר או קרנטין;‬
‫הוא צריך להיות נבדל מכל בני אדם במשד מבוע או מבועים ימים למען נוכל‬
‫להוכח‪ ,‬אם לא נזדהם כבר במחלת הדבר‪ ,‬מלא הספיקה עוד להתגלות בו; בסימנית‬
‫הנוראים‪ .‬כנודע‪,,‬אימ מבא במגע עם מקור זוהמה מתדבקת' לא יחלה מיד באותו‬
‫רגע עצמו‪ ,‬כי אם אחרי עבור ימים מספר‪ ,‬אחרי מתתבשל זוהמת המחלה בקרבו;‬
‫הזמן מרגע הרגיעה עד התגלות המחלה יקרא בפי הרופאים בשם ״תקופת‪,‬הדגירה"‬
‫)‪ ,( stadium iucubationis‬וארכה מל תקופה זו מונה הוא אצל מחלות‪,‬שוכרת‪ .‬אחרי‬
‫ספירות רבות ומדויקות מצאו חכמי הרופאים‪ ,‬כי במחלת הדבר תמשך תקופת‬
‫הדגירה לא יותר משבעת ימים‪ ,‬אולם בימי תגבורת המגפה תמשך רק יום או יומים‪.‬‬
‫עתה כבין‪ ,‬מדוע ידרומ המחוקק כי כל הבא אל אוהל מנמצא בו מת אד‬
‫אמר נגע בעצם מת או בקבר‪ ,‬יטמא מבעת ימים‪ ,‬כלומר‪ :‬י ישב בדד ויהי נבדל‬
‫ממאר בכי אדם בפישד מבעת ימים‪ ,‬עד אמר נוכח כי לא דבקה בו המחלה‪.‬‬
‫כדי לתת יתר תרקק ועוז לחוק זה‪ ,‬גזר המחוקק טומאת יום אחד על כל הנוגע‬
‫בו‪ ,‬כדי מיבדלו ממנו מאר בכי אדם‪ .‬אולם אם רואים אנחנו‪ ,‬כי יגזור המחוקק‬

‫)‪ Haemorrhoidalis‬חלי הלררקים )? צ״ל חוורידים( הנקראים )לפי דעתו( ג״כ בשם עכברים •כמר‬
‫בלשון רומי ‪ Mnscul‬חרא מן חשם ‪ Mna‬שחדראהו עכבר" ‪ .‬ח׳ שטיינבערג‪ ,‬באיש שאינו בקי בחכמה‬
‫הרפואה‪ ,‬ערבב פח דברים שאינם ענין‪ .‬זח לזה בלל‪ .‬חאבעבועוח שבפי חטבעת )‪(Haemoirhoides‬‬
‫חם צינורי דם )רורידים־‪ ,Venae‬ולא עורקים“‪ ,(arteriae‬שנתרחבו ונתמלאו בדם עכור‪ .‬כנודע‪,‬‬
‫יחשבו חחימוררהידים למחלה בלתי מסוכנת בלל‪ ,‬ובודאי לא למחלה זו התכוון הנביא בתוכחתו‬
‫״יכבה‪,‬ה׳ בשחין‪,‬מצרים ובעפלים ‪ . . .‬אשר לא תוכל לחרפא"‪) ‘ .‬דבריק כ״תיכ׳׳ז‪ (.‬מצד שני‪ ,‬חשם‬
‫‪ Muscul‬הוראתו ■לא וורידים ולא עורקים כי אם ש ר י ר י הבשר שלכל ■אברי הגוק; וכשדים‬
‫מתכווצים■ חם מביאים את האברים לידי תנועה‪ .‬שרירי הבשר בהתכווצם חם דומים באמת‬
‫לעכברים‪ ,‬ועל כן הושאל לחם השם הזח ברומית וגם ברוסית‪.‬׳ ‪ , Mmima‬אבל איזד^ דמיון יש‬
‫להאבעבועות שבפי הטבעח לעכברים? בכל אופן מחלת חהימוררחידים לא יכלד‪ .‬לסבב ״מהומת‬
‫י‬ ‫מוח" בכל העיר‪.‬‬
‫‪368‬‬
‫טומאת שבעה גם על דברים שאין בהם רוח חיים‪ ,‬שבהם לא תתבשל זוהמת‬
‫המחלה לעולם‪ ,‬אלא שהם משמשים כשליחי‪-‬הולכה למסור את הזוהמה מן המת‬
‫אל האדם הבריא — אזי נוכל להבין זאת רק בדרך זו‪ :‬כל מחוקק חכם־לב‪ ,‬אשר‬
‫יחפוץ כי ימלא ההמון הגדול אחרי חוקיו‪ ,‬רק אז יתקרב אל מטרתו‪ ,‬אם ישתדל‬
‫להשוות את מדותיו ולהמעיט עד כמה שאפשר את ״היוצאים מן הכלל״; ובדברים‬
‫הנוגעים לפקוח נפש ולשמירת הבריאות טוב אשר יחמיר יותר מדאי‪ ,‬מאשר יקל‬
‫יותר מדאי^(‪ .‬באופן זה נוכל להבין גם כן‪ ,‬מה שמשוה המחוקק לענין טומאה‬
‫ח ל ל ח ר ב לאדם שמת באוהל‪ ,‬אק על פי שחלל חרב יוכל לכל היותר לזהם את‬
‫הנוגע בו רק בארסי הרקבון‪ ,( ptomaini) ,‬אבל לא ידביק בו מחלה כללית‪ .‬כי‬
‫מלבד מה שחלל־חרב הוא תמיד חשוד על מחלה של זוהמה‪ ,‬מפני שהמגפות‬
‫מלוות תמיד את המלחמות גם בזמן הזה‪ ,‬ואק כי בימים הקדמונים כאשר לא‬
‫ידעי עוד בני האדם להזהר ממחלות מתדבקות‪ ,‬עד שהיו השמות ״דבר וחרב״‬
‫כתאומים בלתי נפרדים בכתבי הקדש‪ — ,‬הנה יש לחוק זה עוד ענין אחד‬
‫לשמירת הבריאות‪ ,‬וענין נכבד מאד‪ .‬כנודע‪ ,‬היה מנהג עמי ארץ הקדם לבלתי‬
‫תת קבורה לאויביהם שנפלו במלחמה‪ ,‬כי אם לתת אותם למאכל לעוק השמים‬
‫ולחית הארץ‪ .‬את המנהג האכזרי הזה הפגוש על כל צעד וצעד גם בכתבי‬
‫הקדש גם בשירי הומירוס היוני‪ .‬להפרסים הקדמונים היו חוקי טומאה וטהרה‬
‫דומים כמעט לחוקי העברים‪ ,‬ובכל זאת החזיקו במנהג המכוער הזה‪ ,‬עד שהיה‬
‫להם לחוק דתי‪ ,‬והיו מוסרים למאכל לעוק השמים לא לבד את פגרי אויביהם‪,‬‬
‫כי אם גם את פגרי בני‪ ,‬עמם ההולכים בתורת זארתוסתרא‪ .‬הסכנה הגדולה‬
‫הכרוכה בעקבות המנהג הרע הזה נראית לעין‪ ,‬ואין כל צויד לבאר אותה‪.‬‬
‫מלבד גועל הנפש והזועה‪ ,‬אשר יעוררו פגרי בני אדם מתגוללים על פני השדה‪,‬‬
‫הנה ירעילו הפגרים האלה את האויר וימלאו אותו סרחון ואדים רעים‪ ,‬ומהם‬
‫תהיה לפעמים נסיבה להפצת מגפת הדבר ושאר חלאים רעים ונאמנים בקרב‬
‫הארץ‪ .‬החוק של טומאת קבר ושל טומאת חלל חרב‪ ,‬שעל פיהו כל הנוגע בקבר‬
‫או בחלל טעון הסגר והזאה — כלומר‪ :‬הוא צייד להתבודד ולהתרחק מאנשי‬
‫ביתו ומכל אוהביו בממד שבעת ימים ולהטהר במי חטאת עם כל הטרחות‬
‫הלא‪-‬נעימות הכרוכות בזה — החוק הזה צייד היה להרגיל את העברים‬
‫הקדמונים למהר בקבורת החללים בימי המלחמה‪ ,‬ולהרחיק בימי שלום את‬
‫קבריהם מגבול הערים והכפרים עד כמה שאפשר‪ ,‬מה שגם כן נכבד מאד לשמירת‬
‫הבריאות של העם‪.‬‬
‫‪m.‬‬
‫קשה מזה הוא לבאר באופן מדעי את מעשה הטהרה מטומאת מת על ידי‬
‫הזאה במים מעורבים במעט אפר של פרה אדומה‪ .‬הכנת האפר קשורה במנהגים‬
‫ונמוסים דתיים‪ ,‬שעל פי הסקירה הראשונה אינם מתאימים כלל אל הרעיון‬
‫העקרי המונח ביסודי טומאה וטהרה בדת משה‪ .‬בכל פרמי החק של פרה אדומה‬

‫’( ‪ L D. Michaelia‬בספרו ‪ Mosaiscbes Recht IV § 216‬אומר! ‪Der Gesetzgeber erhalt‬‬

‫‪aeinen Endzweck am gewiasesten, der mehr verbietet and mcht viel Auanahmen macht.‬‬
‫‪369‬‬ ‫_‬ ‫‪24‬‬
‫ראו מאז ומעולם עכין דומה לניחוש וכישר!‪ ,:‬שהדרת משה כלתנגדת להם בכל‬
‫י‬ ‫ה ‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ת‬

‫המדרש מספר; ״גוי אחד שאל את רבי יוחנן בן זכאי‪ :‬אילץ ערבדייא דאתון‬
‫עבדין נראין כמין כשפים‪ ,‬אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה רנוטלין‬
‫את אפרה ואחד מכם מטמא למת‪ ,‬מזין עליו שתים ושלש טיפין ואתם אומרים‬
‫לו‪ :‬טהרת! אמר לו‪ :‬לא נכנסה בך רוח תזזית מימיד? א״ל‪ :‬לאו! א״ל‪ :‬ראית‬
‫אדם שנכנסה בו רוח תזזית? א״ל‪ :‬הן‪ .‬א״ל‪ :‬רמה אתם ערשין לו? אמר לו‪:‬‬
‫מביאין עקרין‪ ,‬דמעשנין תחתיו רמרביצין עליו מים והיא בורחת‪ .‬אמר לר‪ :‬ישמעו‬
‫אזכיד מה שאתה מוציא כלפיד‪ ,‬כד הרוח הזו‪ ,‬רוח טומאה וכו׳ מזין עליו מי כדה‬
‫והוא בורח‪ .‬לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו‪ :‬רביכו‪ ,‬לזה דחית בקנה‪ ,‬לכו מה‬
‫אתה אומר? אמר להם‪ :‬חייכם! לא המת מטמא ולא המים מטהרין‪ ,‬אלא אמר‬
‫הקב״ה‪ :‬חקה חקקתי‪ ,‬גזירה גזרתי‪ ,‬אי אתה רשאי לעבור על גזירתי״!(‪.‬‬
‫אין אנו יודעים עתה בבירור‪ ,‬מה היא רוח תזזית זו‪ ,‬שעליה מדבר ר׳ יוחנן‬
‫זכאי‪ ,‬אבל יודעים אנחנו כי היה המנהג אצל עמי הקדם )ולפני שנים לא רבות בן‬
‫היה המנהג הזה גם אצלנו( לגרש את הזוהמה של מחלה מתדבקת על ידי עישון‬
‫בעשבים ושרשים שונים‪ ,‬כמו שאנחנו מגרשים אותה היום על ידי הזאת חומץ‬
‫הקרבולי או על ידי אדי פורמלין‪ .‬הסופר היוני פלוטיד‪ ,‬בן ‪T‬ורו של ר׳ יוחנן‬
‫בן זכאי‪ ,‬מספר באחד מספריו‪ ,‬כי על פי דברת הכהכים במצרים‪ ,‬הקטורת שהיו‬
‫מקטירים בעבודת אליליהם היתה מטרתה לגרש מחלות רעות ומתדבקות מקרב‬
‫העם‪ .‬בכל אופן רואים אנחנו‪ ,‬כי כבר בימים הקדמונים השתדלו חכמי ישראל‬
‫להסיר מעל החוק של פרה אדומה את תלונת הגוים‪ ,‬כי מעשה כשפים הוא כלו‪,‬‬
‫ולהראות כי יסודתו בחכמת הרפואה‪ .‬ואם לא מצאו תלמידי ר׳ יוחנן קורת‬
‫רוח בתשובתו‪ ,‬הוא רק מפני שעל פי תורת הפרושים אין לחוקי טומאה וטהרה‬
‫עכין לשמירת הבריאות כלל‪ ,‬ועל כן אמרו לו‪ :‬לזה דחית בקש‪ ,‬לנו — הפרושים —‬
‫‘‬ ‫מה אתה משיב?‬
‫ד״ר אייכיס‪ ,‬שדעתו הבאתי למעלה‪ ,‬משער כי כח הטהרה של‪ .‬מי הנדה היה‬
‫תלוי בחומר הכתר הנמצא באפר‪ ,‬ואשר באמת אחת מסגולותיו היא להכחיד את‬
‫הזוהמה של מחלות מתדבקות‪ .‬מצדי אוכל להוסיק על דברי הד׳׳ר אייכיס‪ ,‬כי‬
‫חומרי הזפת והשרק השונים הנמצאים בעץ הארז‪ ,‬שלא הספיקו להשרק כל צרכם‪,‬‬
‫וגם חומר הקריאזוט‪ ,‬הנמצא תמיד בהפיח של שרפת הפרה‪ ,‬יוכלו גם כן להראות‬
‫את פעולתם על טהרת הזוהמה‪.‬‬
‫מובן הדבר‪ ,‬כי כל אשר אמרנו נוגע רק אל עיקרו ויסודו של הרעיון‪ ,‬אולם‬
‫לשוא נעמול לבאר על היסוד הזה את כל פרטי החוק שבתורת משה כבר קבל‬
‫תכונה דתית‪ ,‬אם נוכל לבאר לנו מדוע יטמא מזה טי הנדה‪ ,‬מפני שהוא בא‬
‫במגע עם איש טמא‪ ,‬הן אי אפשר כלל להבין מדוע יטמא האיש הנוגע במי הנדה‬
‫עצמם? מדוע צריכה הפרה להיות אדומה ואשר לא עלה עליה ערל? וגם מצד זה‬
‫צדקו תלמידי ר׳ יוחנן באמרם לרבם‪ :‬״אותו דחית בקנה‪ ,‬לנו מה אתה משיב?״‪.‬‬

‫*( במדבר רבח פרטוח י״ט‪ .‬עריו־ לעיל‪.‬‬

‫‪370‬‬
 ‫‪IV.‬‬
‫טרבראת הצרעת‪.‬‬
‫צרעת אדם‪ ,‬צרעת בתים וצרעת בגדים‪.‬‬
‫בפרעה העלס עערה מתורת כהכים יציין המחוקק בעם ״צרעת" כגע־ערר‬
‫אחד‪ ,‬או יותר לבון לגעי־עור אחדים ויתאר לפכיגו בדיוק את הסמנים‪ ,‬עעל פיהם‬
‫נוכל להבדיל בין נגע לנגע‪ ,‬ולדעת אם האיע המנוגע הוא טמא וצריך להתבודד‬
‫ולהתרחק מחברת בני האדם‪ ,‬או מחלתו תחעב לטהורה‪ ,‬והמנוגע יוכל להעאר‬
‫בקרב בני ביתו ובחברת בכי עירו‪.‬‬
‫ונפלא הרבר‪ :‬שפתו של המחוקק היא ברורה וצחה כל כך‪ ,‬והסמלים עהוא‬
‫נותן הם מובהקים ומדויקים כל כך‪ ,‬עד שידמה לנו‪ ,‬כי כל רופא המומחה‬
‫למחלות־העור יוכל בסקירה ראשונה להבחין ולדעת על פיהם באיזו מחלה הכתוב‬
‫מדבר‪ ,‬ואיזו מחלה קורא המחוקק בשם צרעת; ובכל זאת היתה הפרשה השלש‬
‫עשרה מתורת כהנים מאז ומעולם ועד היום הזה כחידה סתומה בעיני חכמי‬
‫הרופאים; יען כי מכל מחלות־העור הרבות הידועות לנו כיום‪ ,‬לא מצאו הרופאים‬
‫גם מחלה אחת שתכלול את כל הסמנים יחד שהמחוקק מציין בהם את ה צ ר ע ת ‪.‬‬
‫כל סימן וסימן בפני עצמו הוא דבר מצוי מאד‪ ,‬וכל רופא־עור יפגוש אותם מדי‬
‫יום ביומו אצל חולים שונים‪ ,‬אבל עוד לא ראה איש גם חולה אחד שיתגלו בו‬
‫יחד כל אותם הסמנים שהמחוקק הולך ומוכה בצרעת‪ .‬החידה הסתומה הזאת‬
‫הביאה אחדים ממבארי התורה אל הרעיון המוזר‪ ,‬כי ה צ ר ע ת האמורה בתורה‬
‫אין לה כל חלק בפטולוגיה ולא נחלה בחכמת הרפואה‪ ,‬כי היא מחלה דתית‬
‫מיוחדת במינה‪ ,‬ולא נבראה אלא לשעתה‪ ,‬כדי לענוש הולכי רכיל ומדברי לסוון־‬
‫הרע; ומיום שחרב בית המקדש ספה תמה מחלה זו ועקבותיה לא נודעו; כאלו‬
‫אפסו הולכי רכיל ומדברי לשון־הרע מן הארץ‪.‬‬
‫כל מתרגמי התורה מימות עולם יחרגמו את השם צרעת‪ Aussatz :‬בלשון‬
‫אשכנז‪ np0Ka3a ,‬בלשון רוסיה‪ lepre ,‬בלשון צרפת או ‪ leprosy‬בלשון אנגליה‪.‬‬
‫בכל אלו השמות לגוייהם נוהגים עתה לציין אותה המחלה הנוראה והממושכה‬
‫אשר לא תוכל להרפא‪ ,‬והנקראת היום בלשון רומי בשם ‪ , lepra‬ואשר אצל‬
‫היונים הקדמונים היתה נקראת בשם ‪ - Elephantiasis‬לאמר ‪ :‬מחלת הפילים או‬
‫השנהבים‪ .‬ואולם התרגום הזה לא נכון ובמשגה יסודו‪ .‬מקור הטעות הוא‪ ,‬כי‬
‫ראו המתרגמים ששבעים הזקנים תרגמו את השם צרעת — ‪ , Lepra‬וחשבו כי‬
‫המחלה הנקראת אצל שבעים הזקנים בשם ‪ Lepra‬היא היא המחלה הנוראה‬
‫הנקראת היום — ‪ Leprosy, Aussatz, npoKasa‬וכו׳‪ .‬ולא שמו אל לב ולא ידעו‪,‬‬
‫כי מחלה זו היתה נקראת בימי שבעים הזקנים וגם הרבה מאות שנים אחרי כן‬
‫בשם ‪ ,Elephantiasis‬ובשם ‪ Lepra‬היתה נקראת בימים ההם מחלה בלתי מסוכנת‬
‫כלל ובלתי מתדבקת‪ ,‬הנקראת היום בשם ‪ , Psoriasis‬שתתגלה בתמונת כתמים‬
‫לבנים כשלג המתנשאים דל העור וביחוד על המרפקים ועל הברכים‪ ,‬והמתהוים‬
‫מקשקשים דקות כסובין המונחות זו על גב זו והנוחות להפצל מן העור‪ .‬ואם‬
‫כן הדבר‪ ,‬הלא היא הנותנת! אם שבעים הזקנים יתרגמו את השם צרעת בשם‬
‫‪ , Lepra‬אז אות הוא כי הצרעת איננה דוקא לפרה )‪ (npoKasa‬במובן שיש לשם‬
‫״‬ ‫זה אצלנו היום‪.‬‬
‫‪a71‬‬ ‫•‪24‬‬
‫אבל מלבד זה יטו לנר ערד הוכחדה רברח‪ ,‬כי הצרעה סובתררה איננה דרקא‬
‫מה טוקרראים עהה בטום לפרה‪ .‬הצרעה סובהררה יטו לה לפעמים טוער לבן בהוך‬
‫הנגע‪ :‬בהלפרה אין טוער לבן מצרי; הצרעה טובהורה הרכל לפעמים להרפא‪ ,‬כמו‬
‫טונאמר בפיררטו‪ :‬״וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעה מן הצררע״ )ויקרא י״ד ג׳(‬
‫והלפרה לא הרפא לעולם‪ ,‬כי אם מלפפה אה האדם עד אמר הורידהו טוארלה‪.‬‬
‫ואם יבואו מבקרים חפטים להטיל ספק בדבר ולאמר‪ ,‬כי החוק טול ט ה ר ה מצורעים‬
‫מעולם לא ההגכם במציאוה‪ ,‬מפני ®מעולם לא נרפא אי® מן הצרעה‪ ,‬והחוק לא‬
‫ככהב אלא משום דרו® וקבל ®כר‪ ,‬אז לא נוכל אנחנו ללכה בעקבוהיהם‪ .‬אחד‬
‫מחכמי המשנה היוהר גדולים‪ ,‬רבי טרפון‪® ,‬חי בסוק הביה השני‪ ,‬והנודע ביטרהו‬
‫ובאמון רוחו הנפרזים‪ ,‬בהראותו מקל של ברר® להלמידו לרבי יהודה‪ ,‬העיד‬
‫לפניו לאמר‪ :‬בזה טהרתי שלשה מצרעים^(‪ .‬ועדותו נאמנה עלינו מאד‪ .‬אם כן‬
‫הלא היו מצורעים שנתרפאו ושנטהרו‪ ,‬ואם כן הלא היו חולים לא במחלת הלפרה‪,‬‬
‫ואם כן הצרעה לא לפרה דוקא היא‪,‬‬
‫■‬ ‫‪V.‬‬
‫בחרק הצרעת יזכיר המחוקק הרבה פעמים אח הסיבו! ‪,,‬רמער בנגע הפד לב‬
‫והנה בין אלפי נגעי העור הידועים לנו יש מחלה אחה בלתי מסוכנת כלל ובלתי‬
‫מתדבקה )עד שגם השם מחלה איננו ראוי לה(‪ ,‬הנקראת עהה בשם ‪ Yitiligo‬ושבא‬
‫זכרה לפי דעתי גם בחוק הצרעת בשם ״בהק״‪ .‬ענין המחלה הוא‪ ,‬כי אצל אדם‬
‫שבכלל יכול להיות ולהשאר בריא ושלם בכל גופו‪ ,‬יתגלו )על פי רוב אחרי‬
‫התעוררות עצומה של העצבים( כתמים לבנים או בהרות לביות ועגולות על העור‪,‬‬
‫ההולכות ומתרחבות עד שלפעמים הן מתפשטות על פני שטה של רוב הגוק‪ .‬ואם‬
‫יפלו הכתמים האלה על מקום של שער‪ ,‬אז יוזפד במקום ההוא השער ללבן‪ ,‬כמו‬
‫אצל אנשים זקנים ובאים בימים‪ .‬על יסוד הסימן הזה חשבו חכמים רבים מחכמי‬
‫המשנה האחרונים ועד היום הזה®(‪ ,‬כי הצרעת שבתורה היא היא הויטיליגה ורק‬
‫הויטיליגה לבדה‪ .‬מדוע יענוש המחוקק בעונש אכזרי את האדם‪ ,‬שהתגלתה אצלו‬
‫מחלה קלה כזו‪ ,‬שלא תוכל להביא נזק‪,‬לשום אדם אחר בעולם‪ ,‬ויגרש אותו מהברת‬
‫ספרי פ׳ מצורע וירוטלמי סרטה פ״ב הלבה ב׳ ‪.‬‬
‫*( בין החכמים האחרונים טהחזיקו בדעה זו והגינו עליה — הראטון הוא הפרדפיסוד מינך‬
‫מ^יוב בספרו ‪ , HpoEasa h llect. Tom II, 1890‬והטני הוא בן־בריתנו המנוח החכם המצויו ד״ר‬
‫ראובן סוליטער בספרו‪.‬״ מחלות העור בכתבי הקודט"‪ ,‬טר^ ראטיתו נדפסה בהמאמה ״ממזרח‬
‫וממערב" טל ר׳ בריינין‪ ,‬טנה חמיטיה‪ .‬הפרופיסור מינך‪ ,‬טבעצמו איננו יורע אה הטפה העבריה‪,‬‬
‫סמך אה עצמו על הד״ר קוליטער טהיה לו לעזר בחיבור ספרו‪ .‬בקורה פרטית על הספר הדה‬
‫תמצאו במאמרי ״טמות הנגעים בכתבי הקורט" )עיין לעיל(‪ .‬רק זאה אזכיר פה‪ ,‬כי קוליטער‬
‫ומינך סמכו עצמם על המטנה ולא טמו אל לבם‪ ,‬כי המטנה מדברת תמיד רק מן הבהרה לבר‪ ,‬ולא‬
‫הזכיר כלל לא את הטאת ולא אח חספחח‪ ,‬ועל בן טונים המח חוקי המטנה מחוקי ההורה‪ .‬מה‬
‫הביא אה חכמי המטנה לצמצם אה הצרעת בהבהרת לבד — זאת אבאר אחרי בן‪ ,‬כאטר אדבר‬
‫מתקופת המטנה‪ .‬אולם אעפ״י טבעיני דברי מינך בטלים ומבוטלים‪ ,‬דבר טוב אחד ודבר‬
‫גדול מאד נמצא בספרו‪ .‬כי הוא אסק בטקידה ויגיעה רבה את כל הספרות טל הצרעת והביא‬
‫בספרו את דעות רוב החכמים טהתעםקו בענין זה‪ .‬מן המחברים טעסקו במקצוע זה אחרי מינך יט‬
‫להזכיר את הד״ר פוגורעלסקי טבספרו ‪ ™ ce no 6h6jhh‬׳ ‪ c0 4 0‬או ‪ Zar^ath‬חפץ להעמיד את הצרעת‬
‫על מחלת העגבת בלבד‪ .‬אבל גם הוא יגע בדי ריק‪ ,‬בי לצמצם את הצרעת במחלה אחת לא יצלח‪.‬‬
‫‪372‬‬
‫האדם ומחברת אשהו וילדיו? — על שאלה זר לא כקבל כל תסורבה מספקח‪ .‬אבל‬
‫אין כל ספק בעיני‪ ,‬כי הצרעת שבתורה תרכל להיות מה שחהיה‪ ,‬אבל היא איננה‬
‫ויטיליגה‪ .‬הצרעת תהיה לפעמים בתמונת ס פ ח ת ‪ ,‬שבכל אופן הוא דבר הנספח‬
‫ומחובר אל המקום המהוגע ומתנשא על שטח העור הבריא‪ ,‬והויטיליגה )או הבהק‬
‫שבמקרא( היא רק בהרת לבנה‪ ,‬שאיננה גבוהה משטח העור אשר מסביב‪ .‬בהצרעת‬
‫יהיה לפעמים ״מראה הנגע עמוק מן העור"‪ ,‬או ״מראה שפל מן העור'׳‪ ,‬וכתמי‬
‫ויטיליגה הם בשטח אחד עם העור‪ .‬הצרעת‪ ,‬כאשר הזכרנו למעלה‪ ,‬תוכל‬
‫לפעמים להרפא‪ ,‬דהויטיליגה אן‪ 5‬על פי שהיא מחלה קלה מאד‪ ,‬לא תרפא לעולם‪.‬‬
‫בכל המבוכות והסתירות האלה נסתבכו החוקרים‪ ,‬רק מפני שהסכימו בדעתם‬
‫כי הצרעת היא מחלה יחידה ומסוימת בסימניה‪ .‬וגם אלה מן החוקרים שהבינו‪,‬‬
‫כי הצרעת איננה מחלה יחידה ומסוימת‪ ,‬כי אם קבוץ של מחלות רנבעים שונים‪,‬‬
‫ראו בסימני הצדעת דק סימני מחלה בכלל‪ ,‬ולא סימנים מיוחדים מכוונים למטרה‬
‫מיוחדת‪ ,‬שאליה התכוון המחוקק; ועל כן לא יכלו להבין‪ ,‬מדוע מכל המון‬
‫הסימנים שיש לנגעי עור שונים בחר המחוקק דק בסימנים ידועים לציין בהם את‬
‫״הצרעת הדתית״‪.‬‬
‫ענין יותר קשה מזה היתה להחוקרים צרעת הגופים שאין בהם רוח חיים‪:‬‬
‫צרעת הבתים וצרעת הבגדים‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬כי בצרעת זו יכוון המחוקק לאותם‬
‫הכתמים הירקרקים או האדמדמים של קומגית‪ ,‬המתגלים על כתלי הבתים או על‬
‫נעלי העור והבגדים במקומות לחים ורטובים‪ ,‬ושכל עצמם אינם אלא סובד של‬
‫כמהין ופטריאות ממין ידוע‪ ,‬הצומחים ומשגשגים בתמונת הוטים דקים מאד‬
‫הסבוכים יחד‪ .‬אבל קשה היה להבין איזה יחס יש להם לכתמי הקומנית האלה‪,‬‬
‫הצומחים על דברים שאין בהם רוח חיים‪ ,‬אל נגעי עור האדם‪ .‬כי יש יחס בין‬
‫הכתמים האלה ובין נגעי האדם — זאת יוכיח לא רק השם ״צרעת" הכולל את‬
‫שניהם יחד‪ ,‬כי אם גם אופן הטהרה על ידי דם צפור השוה לשניהם‪.‬‬

‫‪TI.‬‬
‫בחקירה מפורטת‪ ,‬שהקדשתי לפני שנים אחדות לשאלה ז^( השתדלתי להפיץ‬
‫אור על הענין המסובד הזה‪ ,‬ואת תוצאות חקירותי הנני מרשה לעצמי לתת בזה‬
‫לפני הקוראים בתמונת הלכות פסוקות‪.‬‬
‫אולם בטרם אגש אל מלאכתי זו‪ ,‬אמצא לנכון להביא בזה בקיצור נמרץ את‬
‫תוצאות חקירותי על דבר הוראת השמות שהמחוקק משתמש בהם בפרשת צרעת‪.‬‬
‫כמו שיש בחכמת הרפואה החדשה תמונות מסוימות ומשקלים קבועים בבנין‬ ‫‪.1‬‬
‫השמות של כל המחלות למיניהן)התוספת ‪ itis‬בסוק השם שלא יזה אבר תורה חמיד‬
‫על דלקת של אותו האבר‪ ,‬למשל מן ‪ — pletira‬קרום הריאה — ‪ - pleuritis‬דלקת קרום‬
‫הריאה; מן ‪ — meninx‬קרום המוח — ‪ - mennigitis‬דלקת קרום המוח; התוספת‬
‫‪ osis‬או ‪ asis‬אל איזה שם תורה תמיד על מחלה כללית של הגוק‪ ,‬כמו ‪, tuberculosis‬‬

‫״טמרת הננעים בכתבי■ המידט"‪ ,‬נדפס בהמאם!? ״היקב"‪ ,‬היססה להמליץ טהת ‪ .1894‬תוצאה‬
‫להבה ומפולטת ממנה בטפת אטכנו הדפים הד״ר א׳ דאק מהיירעלבדג בהארכיר טל ווירכארר מטנת‬
‫‪ 1896‬כלך ‪ . 144‬עיין לעיל‪.‬‬
‫‪373‬‬
 ‫כוחלח המחפה‪ helmintiasis ,‬מחלה ההרלעים(‪ ,‬כך היר‪ 1‬ה כבר אגל ה ערי ם‬
‫הקדמוכים תנודכה ידרדה דבוטקל קבוע לטבורה רוב הנוחלות הכודערת להם‪ .‬רובם‬
‫טל טמרת המחלות בכרים כל מטקל פעכ^ת כטר ב ה ר ת ‪ ,‬ד ל ק ה ‪ ,‬ט ח פ ה ‪ ,‬ג ר ב ה ‪,‬‬
‫ג ר ע ה ‪ ,‬ק ד ח ה רכר'‪. .(1‬‬
‫‪ .2‬הטרטים‪ ,‬טהטתמט בהם העברי הקדמוני לבנות מהם טמות כל המחלות‬
‫למיניהן‪ ,‬כמעט כלם טאולים או ממוטגי האט והחום‪ ,‬או ממוטגי הגמחים‪ .‬רגס‬
‫החום אטר ירגיט החולה כאט יוקדת בקרבו‪ ,‬ורגט החום אטר ירגיט כל איט‬
‫בתתו את ידו על ראט החולה או על טחין קודח אטר יגמח בבטרו‪ ,‬הכריח כבר‬
‫את האדם הקדמוני‪ ,‬טלא ידע עוד להכיר את טאר סמני המחלות‪ ,‬לקרוא למחלות‬
‫ידועות בטם‪ :‬חרחור‪ ,‬קדחת‪ ,‬דלקת‪ ,‬גרבתי( גלקת»( וכו׳‪ .‬מגד טני נגעי העור‬
‫יגדלו לפעמים כגמחים ‪.‬על גו!‪ 5‬האדם‪ ,‬ועל כן קרא העברי הקדמוני להגבכון‬
‫אטר יגמח על טטח העור בטם יבלת‪ ,‬על טם טהוא דומה ליברל וגמח הטדה;‬
‫לנגעים אחרים המתבטאים על העור בתמונת קליפות עבות או דקות כקטקטת‬
‫טל דגים‪ ,‬ואטר בהקלפן מן העור יטובו לגמוח עליו טכית‪ ,‬קרא העברי בטם‬
‫ספחת או מספחת‪ ,‬מפני טהן דומות לס פי ח הטדה‪ ,‬הגומח מבלי אטר יזרע‬
‫מתחילה‪ .‬גם להתגלות הנגעים הטתמט העברי הקדמוני במלה ט^נרלה מחיי‬
‫הגמחים‪ ,‬ויאמר‪ :‬״אם פרוח תפרח הגרעת בעור" )ויקרא י״ג י״ב(‪ ,‬או‪ :‬״טחין‬
‫אבעבועות פורח באדם'׳ )טמות ט׳ י׳(‪.‬‬
‫‪ .3‬גם הטם ״גרעת״ טאול הוא מחיי הגמחים‪) ,‬נגזר מן הפעל גרע־זרע‪,‬‬
‫הקרוב בהוראתו להפעל זרה( ויורה בכלל על נגעים ה ז ר ו ע י ם ומפוזרים בזרעונים‬
‫על טטח העור‪ .‬ולפי זה יהיה הטם ״גרעת״ בעגם ובראטונה לא ״טם המין״‬
‫המיוחד לנגע ידוע‪ ,‬כי אם ״טם הסוג״ — טם כולל לכל הנגעים הבאים לא בתמונת‬
‫מכה יחידה כי אם במספר רב‪ ,‬ומפוזרים בזרעונים על פני הגוק‪ .‬אולם במטך‬
‫הזמן הוגבל הטם גרעת בטימוט הלטון והתחיל לגיין גם מין ידוע‪ ,‬או יותר נכון‬
‫סוג ידוע טל נגעים טמראיהם ל בן כטלג ‪ .‬לבנת הטלג נבדלת מלבנת הכסק או‬
‫גם מלבנת קרום הביגה‪ .‬הטלג איננו טיע וחלק‪ ,‬כי אם מחוספס )בלטון רומי‬
‫‪ , asper‬בל״ר ‪ .(niopoxoBaTHft‬ועל כן יפה דקדקו טבעים הזקנים ויוסק בן מתתיהו‬
‫פלאויוס‪ ,‬טבזמנם היו עוד דיני הגרעת כטמרים ונעטים בכל יום ויום‪ ,‬לתרגם את‬

‫‪kiang‬‬
‫הטם ״גרעת״ בטם ״לפרה" טבלטון יון היתה הוראתו‪ :‬נגע מכוסת בקליפות או‬
‫טהוראתו‬ ‫נגזר מן הטם‬ ‫בקטקטים לבכות ומחוספסות כטלג‪) .‬הטם‬
‫קליפה או קטקטת(*(‪.‬‬
‫עיין ‪. B. Stade, Lehrbtich der hebraischen Sprache. S. 165‬‬
‫‪ P‬צרבת חרא טס הקליפח חטחררר הפחם‪ ,Eschara ,‬המהםח לפעמים מכח טריח אי מעווז אעו‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫דנגזר מן צרב אחי זרב‪ ,‬צרן‪ , 5‬שרן‪.:‬‬
‫*( צלקח הוא הגלד הרף והאדום על מהח שנרפאח זח מעט; צלק אחי שלק‪ ,‬כלומד עדר מבושל‪.‬‬
‫*( כאשר הזכרנו למעלה‪ ,‬הבינו הרופאים‪.‬היונים תחת השם לפרה נגעים טונים המבוטים‬
‫בקשקשים וקליפות ‪ ,‬לבנות ‪ ,‬ולא אותה המחלה הנוראה הנקראת אצלנו היום בשם ‪Lepra‬‬
‫)‪ .(Auasatz-npoKasa‬מחלה זו היתד‪ .‬נקראת אצלם בשם שנחבת־‪ , ElephantiaBiB‬ואם כן לא אל‬
‫מחלה זו כוונו שבעים הזקנים ויוסק פלאויום‪ .‬המשגה של המתרגמים האחרונים לד‪.‬חלית את‬
‫הצרעת בלפרה יצא מזח‪ .,‬כי בימי הבינים נשכחה חכמת הרפואה של היונים הקדמונים לגקרי‪,‬‬
‫והרופאים היהודים חדרו ויסדו אותה על ידי ההעתקות שעשו מספרי הרופאים הערבים‪ .‬ובמצאם‬
‫‪374‬‬
‫המחוקק מתחיל פרשת נגעים בדברים אלו‪ :‬״אדם כי יהיה בערר בשרו‬ ‫‪.4‬‬
‫שאת‪ ,‬ס פ ח ת או ב ה ר ת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן‬
‫או אל אחד מבניו הכהכים״■‪.‬‬
‫אי אפשר לאמר‪ ,‬כי שלשת הדברים האלו‪ :‬שאת‪ ,‬ספחת ובהרת הם שמות‬
‫מחלות ידועות‪ ,‬הנבדלות אשה מרעותה ומכל שאר הנגעים על ידי סימנים מיוחדים‬
‫לכל אחת מהן‪ .‬המון העם‪ ,‬שאותו יצוה המחוקק להביא את המנוגע אל הכהן‪,‬‬
‫לא יוכל לדעת אם הנגע הזה הוא שאת או ספחת‪ ,‬או גרב או ילפת; הלא על‬
‫הכהן להחלים דבר זה ולהבדיל בין נגע לנגע‪ ,‬ולא על העם‪ .‬כן אי אפשר לאטר‪,‬‬
‫כי שאת‪ ,‬ספחת ובהרת שלשתן סימני מחלה הם‪ ,‬הדומים זה לזה בכלל‪ ,‬ונבדלים‬
‫זה מזה רק בהבדלים דקים מאד‪ ,‬עד שרק טביעת עין של איש מומחה ובעל‬
‫נסיון תוכל להבחין ביניהם‪ .‬אי אפשר גס כן לאמר‪ ,‬כי שאת‪ ,‬ספחת ובהרת הם‬
‫שמות של מדרגות שונות בצבע הלבן כמו שנתבארו השמות הללו בההלכה המאוחרת‬
‫אצל חכמי המשנה והגמרא‪ .‬דבר כזה לא ימסור המחוקק להמון העם; להמון‬
‫העם אין גם כל צורך לדעת את שטות המדרגות השונות של הצבע הלבן‪ .‬די לו‬
‫לדעת כי צריך הוא להביא אל הכהן את כל איש‪ ,‬שתהיה בהרת לבנה בעור‬
‫בשרו‪ .‬על כרחנו אנו צריכים לאטר‪ ,‬כי שאת ספחת ובהרת הם סטנים כוללים‬
‫לנגעים שונים‪ .‬והסימנים האלה הם פשוטים מאד‪ ,‬עד שיכירם גם איש מהטון העם‪.‬‬
‫כל נגעי העור למיניהם‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה בהם אחד משלשה דברים אלו‪,‬‬
‫שיוכל להכירם גם איש פשוט מן ההמון‪ :‬א( או שיהיה במקום הנגע ח ס ר ו ן בעור‬
‫הבשר )למשל מכה טריה‪ ,‬או צלקת עמוקה(‪ ,‬ב( או שיהיה במקום הנגע איזה דבר‬
‫עודן; על עור הבשר )כמו יבלת‪ ,‬צרבת יבשה או ספיח של קליפות(‪ ,‬ג( או שלא‬
‫יהיה לא חסרון ולא עודק כי אם שנוי הצבע בלבד‪ .‬ה ש א ת הוא ה ח ס ר ו ן בעור‬
‫הבשר^(‪ ,‬ה ס פ ח ת הוא מה ש נ ס פ ח ו ע ו ד ם עליו ו ה ב ה ר ת הוא ש נ ו י ה צ ב ע‬
‫בלבד‪.‬‬

‫במסדי חערבים את השמות גידיאם או בים של המחלת חנוראח‪ ,‬תרגמו אורזם בשם ‪ Lepra‬חחת‬
‫לתרגם אייתם בשם ‪ Elephantiasis‬המתאים לחם באמת‪ .‬אולם הטעות הזאת היתד‪ .‬מוכרחת להט‬
‫מפני שאצל הרופאים הערבים חיתה ידועה כבר בעת ההיא מחלה אחרת בשם שנהבת‪ ,‬שכל עיקרה‬
‫היא התעבות העור‪ ,‬וביחוד עור השוקיים‪ ,‬עד שרגלי החולה הן דומות באמת לרגלי הפיל‪.‬‬
‫והרופאים שאחריהם במצאם ששבעים חוקנים יתרגמו את השם צרעת— ‪ , Lepra‬החלו לחשוב בטעות‬
‫כי הצרעת היא היא המתלה גידיאם או ברם של הערבים‪ .‬ויען כי בעת ההיא היה עוד כבוד התורה‬
‫גדול מאד בעיני הרופאים‪ ,‬ויען כי בכלל למדו אז אח חכמת הרפואה לא מפי חנםיון וההסתכלות‪,‬‬
‫בי אם מפי ספרים ועל פי דרכי הפלפול‪ ,‬על כן הכניסו אל ספריהם את כל סמני הצרעת שבחורה‬
‫והוסיפו אותם אל סמני הלפרה שידעו מכבר‪ .‬ומזה יצאו שבושים ומבוכות רבות בידיעת מחלה זו‪,‬‬
‫שרק בקושי גדול עלה בידי הרופא הגדול העברא להשתחרר מחם ‪.‬‬
‫‪ C‬ביאורי לחשם ״שאת" מתאים לתרגומו של אונקלום שמתרגם אוחו תמיד "עמקא" או‬
‫בנגוד אל הברייתא בספרא ״אין שאת אלא גובה “ ‪.‬‬ ‫״עמיקתא"‪ .‬וגם שבעים הזקנים מתרגמים‬
‫מן הפסוקים )ויקרא י״ג‪ ,‬י״ט'כ׳< נראה ברור‪ ,‬כי בהשאת יוכל לפעמים לחיות ״מראה שפל מן‬
‫העור"‪ ,‬ואם השאת הוא יבלת או עופל הגבוה מן העור‪ ,‬איך יוכל להיות ״מראה שפל מן העור"?‬
‫אבן עזרא כבר הרגיש בזה‪ ,‬ועל כן יאמר‪ ,‬כי השם ״שאת" הוא מלשון שרפה כמי ״וישאם דוד"‪.‬‬
‫יש להעיר‪ ,‬כי השם ״שאת" מזכיר לנו את השם הגפתי ״‪ "Saat‬הנמצא פעמים רבות בהפפירום של‬
‫עבערם‪ ,‬המכיל את חכמת הרפואה של המצרים הקדמונים‪ ,‬ואשר על פי ענינו יורה השם על מכה‬
‫טריה‪ .‬על חוקרי הלשונות להכריע‪ ,‬אם השם ‪ Saat‬הוא מלה מצרית ומן המצרים באה אל‬
‫‪375‬‬
 ‫‪yn.‬‬
‫אחרי אפור בארתי בקערה את הסוכורת העקריים סבאו בפרמת נגעים‪ ,‬אעבור‬
‫אל ביאור הצרעת בכלל‪ ,‬ואביא בזה ראפוי פרקים מחקיררתי בעכין זה‪.‬‬
‫א( הצרעת איננה בלחלה יחידה ובלסויכות בסכלניה דתהלוכתה; הצרעת היא‬
‫טם כללי לכל מחלות העור המפוזרות על פוטח הגוק‪ ,‬ובפרט היא מום לכל נגעי‬
‫העור המכוסים בקליפות דקות וקטקטים וחלבנים כטלג‪.‬‬
‫ב( הצרעת הדתית או ״נגע הצרעת״ תסמן בכלל נגעי עור העלולים להתדבק‬
‫מאדם לאדם על ידי נ ג י ע ה )‪ ,(contagio‬אולם מסמנים שונים שנותן המחוקק‬
‫במקומות שונים נראה כי ביחוד היה לפני עיני המחוקק הנגע הנודע אצל‬
‫הרופאים היום בשם ״האבעברעה הגוזזת" )‪ — (herpes tonsurans‬מחלה מתדבקת‬
‫המצויה במקומות חמים ולחים‪ ,‬ויסודתה בכמהין ופטריאות הצומחים בתמונת‬
‫חומים דקים מאד בעור הבשר ונכנסים גם אל חרד שרשי חשער וגזעו‪ ,‬ומשחיתים‬
‫אותו ע ד שיהפך לבן כשער שזרקה בו שיבה‪ ,‬ויגזז כמו במספרים‪ .‬במחלה זו‬
‫נפגוש גם שאר סימני הצרעת שנותן המחוקק‪ ,‬כמו קשקשי הספחת‪ ,‬מראה עמוק‪,‬‬
‫פשיון ולפעמים גם מחית בשר חי‪ .‬אעפ״י שכל הסימנים הללו לא תמיד יבואו‬
‫בה בבת אחת^( — אולם‪ ,‬אם הגזזת תתאים אל הצרעת האמורה בתורה‪ ,‬אין עוד‬
‫מזה ראיה כי היא לבדה היא הצרעת‪ .‬אחרי אשר אחרים מסימני הצרעת‬
‫שבתורה נפגוש גם במחלות רבות אחרות‪ :‬כמו בנגע הזאב )‪ ,(lupus‬בנגע העגבת‬
‫)‪ (syphilis‬ובנגע השנהבת‪ ,‬או הלפרה וכו׳‪.‬‬
‫ג( הכשרון של איזה נגע לעבור מאדם לאדם תלוי באחד משני התנאים‬
‫האלה‪ :‬או שיהיה הנגע מכוסה בקליפות דקות וקשקשים‪ ,‬שבהקלפן מן העור הן‬
‫פשאות באויר ונופלות על עור האדם הבריא ומזהמות אותו®(‪ ,‬או שתהיה במקום‬
‫הנגע מכה טריה‪ ,‬שנראה בה ״בשר חי״ בלתי מכוסה בעור‪ ,‬והיא מוציאה לחה‬
‫או מוגלה שבהן מעורב ארם המחלה‪ .‬שני תנאים אלו‪ :‬ה ס פ ח ת ובשר ה ח י‬
‫הם גם הסימנים היותר מובהקים‪ ,‬שעל פיהם נכיר את ה מנוגע לאיש שיוכל להזיק‬
‫לאחרים‪ .‬אם אין בו אחד משני אלה — מדת הרחמים דורשת לבל נרחיק האיש‬
‫מקרב משפחתו ואנשי ביתו‪.‬‬
‫ד( ישנם עוד שלשה סמנים‪ ,‬המתגלים ברובן של המחלות המתדבקות הידועות‬
‫לנו‪ ,‬אבל אינם מובהקים כל כך ואינם תדירים כל כך כשני התנאים שהזכרנו‪ :‬ואלו‬
‫הם‪ :‬א(‪ ,‬ה פ ש י ו ן ‪ ,‬או סגולת הנגע להתרחב ולהתפשט על שטח העור מן המרכז‬

‫העברים‪ ,‬או הי א מלה עברית או שמית ובאה מן העברים אל הנלצרים‪ ,‬א ח רי אשר באותו הפפויררם‬
‫עצמו אנחנו פוגשים הרב ה פעמים את השם ‪ Sechen‬שהוא בלי ס פ ק השם העברי שחין‪ ,‬שיש לו‬
‫מקור ב כל השפות ה שמיות‪ .‬אולם בנוגע לחשם ספ ח ת חנה כל התרגומים הקד מונים מסכי מים יחד‬
‫כי הוראתו ״ק שק שיס" הנקלפייח מן העור‪ ,‬כמו שהוכחתי בספרי הנ״ל‪.‬‬
‫*( יש לשער‪ ,‬כי מחלה זו הי ת ה מצויה‪ .‬מאד אצל יוצאי מצרים‪ ,‬שישבו בארץ גושן באקלים‬
‫חם ובין יאורים ואגמי מי ם‪ ,‬ואפשר שחיה הנגע הזה מתגלה אצלם ב ת מונה יותר חזקה ואכזריה‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫מאשר אצלנו‪.‬‬
‫*( אם נסתכל בק שק שי הגזזת על ידי שפופרת מגדלת‪ ,‬אז נראה כי הן מלאות בלן חוטים‬
‫דקים של הפ טרי או ת‪ ,‬שהן ודק הן לבדן הן סבת ה מ חל ה‪.‬‬
‫‪376‬‬
‫אל הסובב‪ .‬סגולה זי‪ ,‬התלויה במבעם של הנגעים המתדבקים^( תמצא באמת‬
‫כמעט בכלן‪ ,‬אעפ״י שגם הבהרות של בוהק יש להן סגולה זו‪ ,‬אלא שהבוהק שאין‬
‫בו ספחת של קשקשים לא על נגעי הצרעת יחשב‪ .‬ב( מ ר א ה ע מ ו ק ‪ .‬אק על‬
‫פי שהסימן הזה איננו תלוי במבע של׳ המחלות המתדבקות‪ ,‬אבל הוא יתגלה בכלן‪.‬‬
‫ג( שער לב ן ‪ .‬הסיטן הזה יתגלה רק בהאבעבועה הגוזזת‪ ,‬ורק אז‪ ,‬בשתחול‬
‫על מקום של שער‪ .‬לדעת אחדים מן הרופאים יתראה הסימן הזה לפעמים גם‬
‫במחלה הנוראה — בהשנהבת®(‪ ,‬אבל רוב הרופאים ממילים ספק בדבר‪ .‬אמנם כי‬
‫שער לבן נמצא גם בבהרות טל הבוהק )‪ ,( vitiligo‬אבל כאשר אמרנו הבוהק אינו‬
‫’‬ ‫מן המנין‪.‬‬
‫ה( אולם אם פ ר ו ח ת פ ר ח ביטים מעטים ה צ ר ע ת ‪ ,‬המכוסה בקשקשים‬
‫לבנות‪ ,‬ב ע ו ר ו כ ס ת ה ה צ ר ע ת את כל עור ה נ ג ע מ ר א ש ו ועד ר ג ל י ו ‪. . .‬‬
‫כלו ה פ ד ל ב ן ט ה ו ר ה ו א )ויקרא י״ג י״ב(‪ .‬מפני שבכל המחלות הנודעות‬
‫לנו‪ ,‬אין גם אחת שיתכסה בה כל הגוק בקליפות לבנות ובזמן קצר‪ ,‬מלבד הספחת‬
‫המצויה הכללית )‪ (psoriasis universalis‬והגרב הכללי )‪ ,(eczema unirersale‬ושתי‬
‫מחלות אלו אינן מתדבקות כלל‪.‬‬
‫ו( הציור הברור‪ ,‬שיתן לנו המחוקק מנגעי הראש והזקן‪ ,‬לא ישאיר כל ספק‬
‫אחריו‪ ,‬כי במחלת הגזזת הכתוב מדבר‪ .‬וגם אותם המבארים )כהפרופיסור מינך‬
‫בקיוב והד״ר המנוח ראובן קולישער החושבים כי הצרעת שבתורה היא היא‬
‫הויטיליגה )בהרות הבוהק( צריכים בעל כרחם להודות‪ ,‬כי הנתק של הראש‬
‫והזקן היא האבעבועה הגוזזת במקומות המכוסים בשער במדה מרובה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫כאשר הוכחתי במאמרי הנזכר‪ ,‬בשם נתק תקרא התורה גם להטחלה הנודעת בשם‬
‫‪ ,favus‬שהיא מחלה גם כן מתדבקת ויסודתה גם כן בכמהין ופטריאות בתמונת‬
‫חוטים דקים ומסובכים‪ .‬כזאת אמנם חשבו גם רבים ממבארי התורה הקדמונים®(‪.‬‬
‫ז( כל חכמי הרופאים הנודעים לתהלה כמומחים למחלות־העור‪ ,‬יעידו פה‬
‫אחד‪ ,‬כי החום והלחות ישפיעו במדה גדולה על התפתחותה של האבעבועה‬
‫הגוזזת ועל התפשטותה בקרב העם‪ .‬חכמי הרופאים האלה יעידו גם כן‪ ,‬כי‬
‫כאשר תפרץ באיזה מקום מחלה זו‪ ,‬אז בכל הבתים שנמצאים חולים כאלה נוכל‬
‫לראות כ ת מ י ם של ק ו מ נ י ת ירקרקים או אדמדמים על כתלי הבתים‪ ,‬על נעלי‬
‫העור ועל הבגדים‪ .‬אין להתפלא אפוא‪ ,‬אם כבר בימי קדם ידעו‪ ,‬כי יש יחס‬
‫ידוע בין נגעי העור ובין כתמי הקומנית שצל כתלי הבתים ושעל הבגדים; ואין‬
‫לנו להתפלא גם כן בראותנו‪ ,‬כי תורת משה תצוה לעם ישראל להזהר מן‬
‫הכתמים האלה ולטהר מהם את הבתים ואת הבגדים‪.‬‬
‫אבל תהי הצרעת מה שתהיה‪ ,‬כל רופא‪ ,‬שיש לו בקיאות מעטה במחלות‬
‫העור‪ ,‬בקראו לתומו את הפרשה השלש עשרה מתורת כהנים‪ ,‬יבוא בעל כרחו אל‬
‫הרעיון‪ ,‬כי מטרת המחוקק היתה בחרק זה להסיר מן העם מחלה אנושה ומתדבקת‬

‫והדין נותן אם ה מתגים או חפטריאווז יוכלו לעבור מאדם לאדם‪ ,‬לא כל טכן‪ .‬שיעברו ממקים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫למקום באותו אד ם‪.‬‬
‫‪ P‬הרופא היוני אריטיאום שהי כמאה וחמשים ט‪ :‬ה לפני חרבן ה בי ת יעיד ב מסי ת לפי תו מו‪,‬‬
‫כי במהלת ה שנהבת )הלפרה שלנו( י ה פ ך השער לבן‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫•( הרמב״ן בפירושו ל תו ר ה‪ ,‬ויקרא י״ג‪ ,‬ל׳‪.‬‬

‫‪377‬‬
 ‫אחח‪ ,‬או מהלוח אנרפורח ונותדבקרת רבות‪ .‬רק באופן זה נוכל לבאר לבר אח‬
‫הזהירוח הגדולה עדור® המחוקק— להסגיר אח המנוגעים במחלה המוטלח בספק‬
‫ולהרחיק מחברח האדם אח המכוגעים במחלה עחוכל בודאי להזיק לאחרים‪ .‬חררח‬
‫מעה‪ ,‬עכל ״דרכיה דרכי לועם וכל נחיבוחיה עלום׳‪ /‬לא היחה מחבהגח באכזריוח‬
‫כזו נגד אנעים חפים מפעע ואער לא יזיקו כלל לאחרים‪ ,‬רק מאער עוכחה מעט‬
‫חזוח פניהם‪ .‬כן הבינו אח החוק הזה הטובים בחוקרי חורח מעה^(‪ ,‬ועל כן לא‬
‫נוכל להסכים להעערחם על הפרופיסור טינך ועל הד״ר ראובן קוליעער‪ ,‬אער לא‬
‫יעגיחו כלל על פעוטו על מקרא‪ ,‬ובהעענם רק על הלכוח מאוחרות‪ ,‬יחאמצו‬
‫להוכיח‪ ,‬כי הצרעת עבחורה איננה מחלה מתדבקת כלל‪ ,‬כי אם היא הויטיליגה‬
‫עהיא מחלה קלה ובלתי מזקת לאחרים‪ ,‬אק על פי עהיא א י נ נ ה ע ל ו ל ה ל ה ר פ א ‪,‬‬
‫והיא חיתה בעיני העברים הקדמונים סמל קללת אלהים הרובצת על ראע המנוגע‬
‫בה‪ ,‬ועל כן צותה התורה להרחיקו באכזריות חמה מחברת האדם ומחברת אנטי‬
‫ביתו‪ .‬אכזריות כזו‪ ,‬עיסודה באמונה תפלה ובהזיה — איננה ברוחה על תורת מעה‪.‬‬

‫־‬ ‫טובואת הזב‪.‬‬

‫‪,,‬איע איע כי יהיה זב מבערו — זובו טמא הוא‪ .‬וזאת תהיה טמאתו‬
‫בזובו‪ :‬רר בערו את זובו‪ ,‬או החתים ‪ .‬בערו ‪,‬מזובו — טמאתו היא״‪) .‬ויקרא‬
‫טו‪ ,‬ב׳‪ ,‬ג׳(®(• ‪/‬‬
‫אין כל צורך להביא ראיות ומופתים להוכיח‪ ,‬כי במחלה מתדבקת ידועה‬
‫הכתוב מדבר‪ ,‬במחלה הנקראת אצלנו היום בעם ‪ . Gonorrhoe‬מכל חוקי הטומאה‬
‫הדתית עבאו בתורה‪ ,‬אין גם אחד עיתגלה בו הרעיון ההיגייני בתמונה בהירה‬
‫כל כך כמו בחוק הזב‪ .‬הרעיון‪ ,‬כי הריר‪ ,‬והמוגלה היוצאים מן החולה נוטאים‬
‫בקרבם חומר מזיק עיכול לזהם אחרים — הרעיון הזה ‪.‬יתגלה בכל פרטי החוק‬
‫מתחילתם ועד סופם‪ .‬״כל המעכב אער יעכב עליו הזב יטמא‪ ,‬וכל הכלי ;אער‬
‫יעב עליו יטמא‪ ,‬וכל המרכב אער ירכב עליו הזב יטמא‪.,‬והיועב על‪.‬הכלי אעד‬
‫יעב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב״ )ויקרא ט״ו ד׳ ו׳ ט'(‪.‬‬
‫כל הפרטים האלה וכיוצא בהם מתאימים לטבע הדברים‪ :‬אל המעכב‪.‬ואל המועב‬
‫טל הזב יוכלו להדבק חמרים מזהימים‪ ,‬טיעובו וידבקו אחרי כן אל האדם הבריא‪.‬‬

‫‪ C‬פרטי תספרו ת לשאלת ור תובאו בספרי ®ל תפרופ׳ מינך ®תזכרנו למעלת‪ .‬פת נביא ד ק א ת‬
‫מראי תמקימית אשר בספרו ת חכ מי תי תו די ם‪ ,‬שלא תביאם תפרופ׳ מינך‪ :‬תרמב״ם מורת נבובים חל ק‬
‫ג׳ פר ק מ״ז‪ ,‬אבן עזרא לויקרא י״ג״״ב׳‪ ,‬מ״ ת‪ ,‬י״ד‪ ,‬ז׳‪ .‬תרמב״ן ויקרא י ״ ב‪ ,‬ד‪ .‬י״ג‪ ,‬ג ‪ /‬ל״א‪.‬‬
‫‪ P‬תתרגום תרומי תנקרא בשם ״ורלגטת" מתרגם את תפסוק תזת שלא כגו ר חו כך‪ Vir, :‬״‬
‫״‪ , qni patitur fluxuin s e m in is — imniTuidaserit‬בשעת שבפסוק אין כל זכר לזרע‪ .‬כן טעת‬
‫ג״כ ת׳ שטיינבערג בפירושו ״אור תורת" באמרו‪ :‬״זב מבשרו — נטפי זרע נוזלים מבשר עררתו"‪.‬‬
‫ולדעתו ה הבדל בין זב‪.‬ובעל קרי תוא ר ק בז ח‪ ,‬כי אצל תזב תזרע יוצא ת ר ב ה פעמים‪ ,‬ואצל בעל‬
‫תקרי ר ק פעם א ח ת‪ .‬אבן עזרא )פסוק ח׳( והרמב״ן )פסוק י״א< תבינו את הדבר על בוריו וכ תבו‬
‫שניהם‪ ,‬כי הזוב תוא מן ה מחלו ת הק שו ת‪:‬ו ה מ תדבקו ת; גם חכמינו הקדמונים כבר ידעו כי יש‬
‫הבדל בין זוב לשכבת זרע‪ :‬״זוב דיהא ודומה למי ב צ ק של שעורין או ללובן ביצ ת תמוזר ת‪ ,‬שכבת‬
‫זרע קשורה כלוצן ביצת שאינה מוזרת" )נידה ל״ת(‪.‬‬
‫‪378‬‬
 ‫בהספדות מל תחללאי‪-‬העגבים נצבר עתה חרפור רב טל נוקדים רבועמים‪ ,‬הכרעידים‬
‫כי הקל מאד לאדם להזדהם במחלת הזיבה לא דרך המסגל‪ ,‬בי אם על ידי אמצעים‬
‫טונים; כן למסל הוא דבר מצוי מאד לראות ילדה קטכה חולה בזיבה רק במביל‬
‫מימנה במטה אחת עם אבותיה החולים‪ .‬אל הא כמכה גם זאת‪ ,‬בי העברים‬
‫הקדמונים‪ ,‬לכל הפחות בתקופת מתן־תורה‪ ,‬לא חמבו עוד את המכנסים לחלק‬
‫נחוץ מן הטואליטה טל הגברים‪ ,‬כמו טנראה ברור מן הטעם‪ ,‬מנתן המחוקק‬
‫להמצוה‪ :‬ולא תעלה במעלות על מזבחי אמר לא תגלה ערוחד עליו )ממות כ׳ ב״ו(‪.‬‬
‫טובן גם כן‪ ,‬מפני מה יטמא הזב אדם כלים ואוכלים אמר יגע בהם‪ ,‬אם לא מטק‬
‫הזב מתחילה את ידיו במים )ויקרא ט״ו י״א(‪ ,‬מפני מאפטר טהיו ידי הזב‬
‫מלוכלכות בריר זובו‪ .‬אולם אחרי טטפו את ידיו במים יוכל לנגוע בכל אמר‬
‫יחפוץ‪ ,‬ואין בל סכנה טיזהם את הדבר אמר יגע בוג(‪ .‬על פי אמר בארנו בפרק‬
‫הראמון טל חקירתנו זו‪ ,‬נבין גם כן מדוע ״כלי חרט אמר יגע בו הזב ימבר‪,‬‬
‫וכל כלי עץ יטטן‪ 5‬במים״ )מם י״ב(‪ ,‬ודי להם‪ .‬כל הדברים האלה מתאימים לתורת‬
‫חכמי הרפואה מבזמננו היום‪.‬‬
‫אמנם בדבר אחד יט הבדל גדול מאד בין החוק טל תורת מטה בענין הזב‬
‫ובין הטקפת הרופאים בזמן הזה‪ .‬רופאי הזמן הזה יחטבו‪.‬את הזיבה או את‬
‫הגונורוה ל מ ח ל ה מ ק ו מ י ת ‪ ,‬כלומר למחלה טל האבר הנפגע בלבד‪ ,‬במעה טתורת‬
‫מטה תחטוב את הזיבה למחלה כללית‪ ,‬למחלת כל הגוןן‪ ,‬כמחלת העגבת )‪,( syphilis‬‬
‫וכיוצא בה‪ .‬זוהמה טל הזיבה נמצאת לפי זה בכל נוזלי הגוק‪ ,‬בדמו‪ ,‬ברוקו וכו׳‪,‬‬
‫ועל כן צוה המחוקק‪ :‬״וכי י ר ק הזב בטהור‪ ,‬וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד‬
‫'‬ ‫הערב״ )טם ח׳(‪.‬‬
‫כנודע גם חכמי הרופאים האירופאים עד סוק מחציתה טל המאה התטע‬
‫עטרה חטבו את הגונורוה ואת הסיפיליס לטתי תמונות טל מחלה אחת בעיקרה‪.‬‬
‫הם חטבו בי כל זיבה מן האבר הידוע תובל להתייפד לנגעי הסיפיליס טל כל‬
‫הגוק; ולהיפך כל סיפיליס יוכל לפעמים להתגלות בתמונת זיבה‪ ,‬ועל כן היו‬
‫מטתמטים גם לרפואת הזיבה בכסק־חי‪ ,‬כמו טמטתטטים בו לרפואת מחלת‬
‫העגבת בכלל‪ .‬הטקפה זו‪ ,‬טטררה בחכמת הרפואה עד לפני חמטים טנה‪ ,‬נקראת‬
‫עתה בטפ״הטקפת האחדות״ בניגוד להטקפתנו היום הנקראת בטמ״הטקפת הטניות״‪,‬‬
‫טעל פיה הזיבה והעגבת הן טתי מחלות מיוחדות וטונות זו מזו ולא תתהפכנה‬
‫זו לזו לעולם‪ .‬הרופא הנודע ריקורד היה הראטון להוכיח את ה טנ יו ת בנסיונותיו‬
‫המדויקים וחקירותיו הטנונות‪ ,‬ועמל בל הרופאים אחריו הועיל רק לחזק את‬
‫טיטתו‪ ,‬עד טעתה אין איט טיטיל ספק באמיתתה‪.‬‬
‫הסתירה 'הגלויה טבין חוק טומאת הזב בתורת מטה ובין הטקפת הרופאים‬
‫היום‪ ,‬המיוסדת על יסודות מדעיים בל ימוטו — הסתירה הגלויה הזאת אין עוד‬
‫בכחה להביא מבוכה בלב המאמינים בתורה ‪ p‬הטמים‪ ,‬טאין בה כמובן מקום‬
‫למטגה מדעי‪ .‬ובאמת נתבונן נא רגע אל המעטים והנסיונות סהביאו את הרופאים‬
‫בן הוא פטומי טל מקר א‪ ,‬ועמל רב עמלו ה מפר טים להת אים את המקרא עם ההלכר‪ ..‬בם‬
‫אבן־עזרא לפסוק י״א אומר! ״ הי ה נראה לנו‪ ,‬בי הל מאהל והדו מה לו טיבע בו הז ב‪ ,‬והנגיעה היא‬
‫בי די ם‪ ,‬וידיו ט טו פו ת‪ ,‬איננו ט מא‪ ,‬בעבור טלא נגע ב מקום הזוב — ר ק‪ -‬כ א ט ר ראינו כל אבותינו‬
‫פיר טו‪ ,‬וידיו בגופו קבלנו דבריהם" ‪. . .‬‬
‫‪379‬‬
‫הקדמונים לידי הרעיון של ״אחדות״ מחלת הזיבה ומחלת העגבה‪ .‬ההא פרעשים‬
‫בכל יום גם עתה‪ ,‬שאצל איש החולה במחלת הזיבה‪ ,‬יתגלו לפנינו אחרי איזה‬
‫שבועות נגעי הסיפילים בכל הגוק‪ .‬סבת החזיון הזה היא ה ז ו ה מ ה ה מ ע ו ר ב ת ‪,‬‬
‫רצוני לאמר‪ ,‬כי הריר או המוגלה שהזדהם בה החולה‪ ,‬אצרה בקרבה שני ארסים‬
‫מעורבים זה בזה‪ :‬ארס הזוב וארס העגבת‪ .‬הרופא המומחה למחלות אלו‪ ,‬יש‬
‫לו אמכם היום סמנים ותחבולות ידועות להבחין ולהבדיל על פיהן בין זיבה פשוטה‬
‫לזיבה מורכבת; אבל התורה הן לא נתנה לרופאים מומחים של המאה העשרים‬
‫בלבד‪ ,‬היא נתנה לכל העם‪ .‬בהבדל מן הצרעת לא צותה התורה‪ ,‬בי כל איש זב‬
‫יובא אל הכהן; הצרעת תנגע את האדם במקומות הגלויים שבגופו‪ ,‬והזיבה היא מן‬
‫המחלות הנסתרות‪ ,‬ואין מדרכם של המנוגעים בה להכריז עליה לפני קהל ועדה‪,‬‬
‫ועל כן צריד היה המחוקק למסור את הדבר להרגש הדתי של האיש הפרטי‪ .‬מובן‬
‫הדבר כי בחוק הכתוב בשביל ההמון אין מקום לסמנים דקים ובחינות מדעיות‬
‫הצריכים למוד וטביעת עין מיוחדת‪ .‬חוק כזה צייד להיות פשוט בתכלית‬
‫הפשטות‪ ,‬וכמה שאפשר בלי יוצאים מן הכלל‪.‬‬

‫‪IX.‬‬
‫פואר מקורי הטומאה‪.‬‬
‫עתה נעבור אל המחלקה השלישית של מקורי הטומאה‪ ,‬שיסודתם לא בזוהמה‬
‫המביאה לידי מחלה מיוחדת‪ ,‬אן‪ 5‬על פי שיש להם איזה יחס אל שמירת‬
‫הבריאות‪.‬‬
‫ט ו מ א ת ה י ו ל ד ת ‪ .‬טומאה זו תוכל להתחשב בעומדת בתוד בין טומאות‬
‫הזוהמה ובין הטומאות הדתיות‪ .‬לא כל היולדות הן בחזקת חולות‪ ,‬הרוב הגדול‬
‫מהן הן בריאות ושלמות; אולם כיון שהאשה בימים הראשונים אחרי לדתה‪ ,‬כל‬
‫זמן שלא נסתמו עוד בהרחם הוורידים הרבים הנפתחים בשעת הלדה‪ ,‬עלולה‬
‫להחלות במחלת רקבון הדם או עפוש הדם‪ ,‬על כן יחשוב אותה המחוקק בצדק‬
‫למקור טומאה‪ .‬בנוגע לאורד הזמן של טומאת היולדת יבדיל החוק בין יולדת‬
‫זכר ובין יולדת נקבה‪ .‬חכמת הרפואה‪ ,‬לפי מצבה בימינו היום‪ ,‬לא תתן לנו בל‬
‫טעם לההבדל הזה‪ ,‬ועל ברחנו אנו צריכים להניח כי מקורו ברעיון דתי הנעלם‬
‫מאתנו‪ .‬אבל ראוי לשים לב‪ ,‬כי אבי הרופאים היפוקרט היוני גם כן הבדיל בנוגע‬
‫לימי הטוהר בין יולדת זכר ליולדת נקבה‪ ,‬וקבע תקופת ימי הטוהר לנקבה פי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שנים מאשר לזכר^‪.‬‬
‫ט ו מ א ת ה נ ד ה ‪ .‬הדם אשר יתגלה אצל הנשים מן המקור לפרקים ידועים‪,‬‬
‫הוא דבר הנוסד בטבע חמין‪ ,‬ובכל זאת תחשבהו הדת לאחד ממקורי הטומאה‬
‫היותר נכבדים‪ .‬על פי ספורי התורה נחשבה הנדה למקור טומאה עוד דורות‬
‫הרבה לפני מתן תורה‪ ,‬וכן תחשב אצל עמי הקדם מימות עולם ועד היום הזה‪.‬‬
‫אמנם כי נוכל להבין אתי גודל התועלת לשמירת הבריאות במצות התורה להזיר‬

‫*( ‪ .Hippocratis, De nafcura pueri‬ב ר ח ב ת דבר תי על אדרת שאלד‪ .‬זר ב ספרי ‪Die noimale‬‬
‫‪ ,nnd patliologische Anatomie des Talmud‬שנדפס ב תו ך ‪Historificlie Stndien von Prof. Eobeit.‬‬
‫‪.Halle 1896. Bd. V. S. 287‬‬
‫‪380‬‬
‫את האשה בימי כדת דרתה מב׳כלה ; כי מלבד עהכוטגל בתקופה זר לגרדם חלאים‬
‫רבים להאשה‪ ,‬הכה יש שגם האיש יחלה במחלת הזוב‪ ,‬אעפ״י שזיבה זר היא‬
‫פשוטה ובלתי מתדבקת‪ .‬אבל לשוא כבקש בחכמת הרפואה טעם מספיק לטומאת‬
‫משכבה ומושבה‪ ,‬לטומאת מגעה ומשאה‪ .‬על כרחבו צריכים אכחכו למ‪:‬וה את‬
‫טומאת הכדה אל מספר הטומאות הדתיות‪ .‬אולי היתה מטרת החוק הזה להזיר‬
‫את בכי ישראל מכשים ככריות‪ ,‬שאיכן־ כזהרות בטומאת הכדה ככשים הישראליות‬
‫ולכל הפחות אינן מטהרות עצמן כמוהן‪.‬‬
‫ט ו מ א ת ה ז ב ה ‪ .‬זיבת דם ממושכה אצל הכשים אן‪ 5‬כי אל סוג התחלואים‬
‫תחשב‪ ,‬בכל זאת לפי מצב ידיעותינו היום לא כוכל ליחס לה זוהמה מיוחדת‪,‬‬
‫העלולה לעבור מן האשה החולה אל האדם והכלים אשר' תגע בהם‪ .‬כל אשר‬
‫אמרנו בנוגע לטומאת הנדה יש לו ענין גם אל טומאת הזבה‪.‬‬
‫ט ו מ א ת קר י ‪ .‬אק כי ימנה החוק את שכבת הזרע למקורי הטומאה‪ ,‬בכל‬
‫זאת תצטיין טומאה זו מכל שאר הטומאות‪ ,‬במה שאיכה עוברת מאדם לאדם ולא‬
‫מאדם לכלים ולאוכלין על ידי נגיעה בלבד‪ .‬טומאה זו היא טומאה עומדת ולא‬
‫טומאה יוצאת‪ .‬האיש שקרה לו מקרה לא טהור‪ ,‬הוא בעצמו טמא וצריך להתרחק‬
‫מחברת בני גילו במשך יום אחד )דברים כ״ג‪ ,‬י״א; שמואל א׳ כ׳ כ״א(‪ .‬ואם הוא‬
‫כהן לא יוכל לאכול מן הקדשים ״כי אם רחץ בשרו במים‪ ,‬ובא השמש וטהר"‬
‫)ויקרא כ״ב י'‪ ,‬ז׳(‪ .‬אבל אין כל זכר במקרא‪ ,‬כי יוכל האיש הזה לטמא דבר אחר‬
‫זולתו‪ ,‬והדין נותן‪ .‬מפני שנוזל הזרע הוא אחד מחזיונות הטבע בגוק בריא ושלם‬
‫ואין בו כל זוהמה‪.‬‬
‫חושב אנכי‪ ,‬כי מטרת החוק הזה בעיקרה היתה להרגיל את העם העברי במדת‬
‫הצניעות ולקבוע בלבו רגש של תיעוב וגועל נפש לאותה התמוכה של עבודת‬
‫האלילים‪ ,‬שהיתה מצויה בימים ההם אצל כל שאר עטי הקדם‪ .‬טומאת קרי היתה‬
‫רק אצל העברים לבדם‪ ,‬אצל שאר עטי בני־שם לא היתה טומאה זו‪.,‬ולא יכלה‬
‫להיות‪ ,‬מפני שדבר זה שנחשב למקור טומאה בתורת משה‪ ,‬נחשב אצל העטים‬
‫האחרים לדבר שבקדושה‪ ,‬לענין של עבודת אלהים‪ .‬הכנענים ושאר עטיישם‬
‫האליהו כנודע את כחות הבריאה בתמונת שתי רשויות‪ ,‬בבחינת דוכרא וכוקבא‪:‬‬
‫בעל ועשתרות‪ .‬הבעל היה אצלם סמל של כח הפועל בבריאה‪ ,‬של כח המשפיע‬
‫והמפרה; והעשתרות היתה אצלם סמל •הבריאה הנפעלת‪ ,‬המקבלת והנושאת פרי‪.‬‬
‫עבודת העשתרות או העבודה המשותפת לשני האלילים היתה כנודע באופן זה‪.‬‬
‫כהני האלילה או הקדשים מלובשים שמלת אשה‪ ,‬והקדשות מלובשות שמלת גבר‪,‬‬
‫היו סובבים במחול מסביב להאשרה )צלם העשתרות( שעמדה אצל מזבח הבעל‪.‬‬
‫תנועותיהם‪ ,‬שהיו מתחילה מתונות ומדודות‪ ,‬היו נעשות מעט מעט מהירות‬
‫וסוערות; התעוררות עצביהם הלכה הלוך וגבור‪ ,‬עד שכמעט הסתתרה בינתם;‬
‫והתעוררות זו השפיעה גם על העם העומד מסביב ורבים מן המתבוננים אל‬
‫המחול היו נספחים אל המחוללים; ובהגיע התלהבותם עד טרום קצה היו מתחילים‬
‫להתגודד בחרבות וברמחים והיו שורטים שרטת בבשרם עד שפד דם‪ ,‬ולמראה‬
‫הדם היתה מתגברת התעוררותם עוד יותר ולא היתה דעתם מתקררת‪ ,‬עד עשותם‬
‫הטזיטתה ‪ . . .‬מובן מאליו עד כמה פעלה עבודה מכוערת כזו לרעה על המשתתפים‬
‫בה להשחית את גופם ואת נפשם יחד‪ ,‬ובכל זאת ההתעוררות העצומה הקשורה‬
‫‪381‬‬
 ‫בדברדה זר הי תה כאבן חן גם בדיני הדברים הקדטרכים לנומיד את לבם לדבקה‬
‫בה^(‪ .‬רלטררת נביאי ה' אשר ברדם מדבררתיהם המוטידר ירם ירם את תוכחתם‬
‫נגדח‪ ,‬לא חדלו ימים רבים מלכי ישראל רשריהם מהתגדגד אליה ‪.‬‬
‫למדן מדת בלב הדם רגש של גרדל נפש לדבודה מברדרת זר מצא המחרקק‬
‫לנכון לחנכו במפיד מארת שנים רבות ולהרגילו בהמח שבה‪ ,‬כי מ ד שי ם ט־ ב דיי ם‬
‫ידודים מקורי טומאה הם; וכיון שכל דבר הנושא דליו שם ״ טו מ א ה״ הי ה מדררר‬
‫בלב הדברי הקדמוני רגש של תידרב ושל שיקוץ‪ ,‬אם כך מרבן מאליו‪ ,‬שדבר ז ה‬
‫לא יוכל להתת^ד ולהיות אצלו לדבר שבקדושה ולדכין של דבודת אלהים‪ .‬בטדה‬
‫זר שהיתה נטרדה בסגולות הנפש של האומה הדברית‪ ,‬השתמש גם כן המלד‬
‫יאשיהר‪ .‬למדן הכחיד כלה את דבודת האלילים מן הארץ‪ ,‬ולמדן הסר את לב‬
‫הדם מן הבמה אשר בבית אל‪ ,‬מה שלא דלתה בידי המלכים שהיו לפניו‪ ,‬לא מצא‬
‫תחבולה יותר מודילה‪ ,‬כי אם לשרוק דצמרת אדם דל ה מזב חו ת ולטמא אותם בדיני‬
‫הדם®(‪ ,‬ובאמת הודילה תחבולה זו יותר מן הנבואות של כל הנביאים שדמדו‬
‫לישראל דד ימיר‪ .‬ואמנם אין כל ספק‪ ,‬שבין נביאי הבדל ונביאי האשרה היו גם‬
‫כן בדלי לשון מדברת גדולות אשר ידדו להוכיח להדם‪ ,‬כי דבודת הבדל והדשתררת‬
‫לא תתנגד כלל אל האמונה הלאומית באחדרת־האל‪ .‬ובכלל אין לכר להוציא משפט‬
‫קשה יותר מדאי דל אבותינו הקדמונים בגלל נטיתם הנפרזה לדבורה זרה‪ .‬הנ טי ה‬
‫לדבודה זרה בכל תמונותיה הרבות והשונות כמודה היא דטוק דמרק בלב האדם‪,‬‬
‫ולא בלב הקדמוני בלבד‪ .‬ולו קם דתה בתוכנו נביא כבן אמוץ או כבן חלקי הו‪,‬‬
‫כי דתה מצא גם בחיי דמנו היום די חומר לנבואותיו הקשות‪.‬‬
‫מלבד המטרה הדתית והכללית שבארנו דד הנ ה‪ ,‬הנ ה הי ת ה לחרק ז ה גם‬
‫מטרה אחרת‪ ,‬מוסרית והיגיינית יחד‪ .‬התנאים הלא־נדימים שהדמידה בהם‬
‫הדת את האיש ואת האשה‪ ,‬אחרי הזקקם זה לזה‪ ,‬צריכים היו לחכד את הדם‬
‫במדת ההסתפקות ולהרגילו להתגבר בדת הצורד דל יצרו ודל תאותיו®(‪.‬‬

‫איסן העבודה טל עשתרות יבאל לנו מצרות ״לא־תעשה" רבות הבאות בתורד‪ !.‬לא וזחגודדר‬
‫)דברים י״ד א׳(‪ ,‬לא תטע לך אשרה אצל מובה ה׳ )שם ט״ז כ׳׳א(‪ ,‬לא יהיה בלי גבר על אטה וכו׳‬
‫)שם כ״ב ה׳(‪ ,‬לא יבוא פצוע דכא וכו׳)שם ב״ג ב(‪ ,‬לא תהיה קדשה מבנות ישראל)שם י״ה(‪.‬‬
‫“‪ 0‬מלכים ב׳ ב״ג‪ ,‬ט״ו‪ ,‬ט״ז‪.‬‬
‫*( בירושלמי ברכות פ״ג הלכה ד׳! ״ביומוי ר׳ יהושע בן לוי ביקשו לעקור את הטבילה הזאת‬
‫ובו׳‪ ,‬אסר להן! דבר שהוא גודר את ישראל מן העבירה אתם מבקשים לעקור אותו?"‬

‫‪382‬‬
 ‫לוח השמות‪.‬‬
‫לעיון עבר דניה בטלים ופומות שטטותטטוים בהם החכנוים להוראות ידועות‬
‫אער בטק^נוע הטדע אער לפנינו; ולא רק טפני עחסרו ב ה הטלים ו ה ע טו ת האלה‬
‫בעצם‪ ,‬כי אם גם טפני ערוב הסופרים אינם יודעים את אוצר ה ע טו ת וההוראות‬
‫הכטצא בספרי קדמוכינו‪ .‬ואם גם יבא אחד הסופרים לחפע ולחקור אחרי הטלים‬ ‫‪.‬ז‬
‫ההן ויטצא אותן ברב עטל ויגיעה‪ ,‬אז על הרוב יגיעו יעלה ב ת הו‪ ,‬יען הסופר הבא‬
‫אחריו להתעסק בטקצוע זה לא ידע את הראעון ולא יעים לב אל עבודתו‪ ,‬ועל‬
‫כן יעים הוא מחדע את העבודה הק ע ה על צוארו לחפע ולחקור‪ .‬כן הולכים‬
‫הסופרים האלה איע אחרי רעהו וכל אחד טהם יגלה עולם חדע אער כבר נגלה זה‬
‫פעטים רבו ת‪ .‬כקל להבין‪ ,‬כי באופן כזה לא יטלט‪ ,‬אער יגלה האחד את העולם‬
‫החד ע במערב וה עני בטזרח• איד עי הי ה‪ ,‬כל המתחיל טראע הוא טתחיל‪ ,‬כאלו‬
‫היה ‪.‬המקצוע אער לפניו אי עטם‪ ,‬אער לא דרכה עליו רגל אנוע מעולם‪ .‬כזאת‬
‫רואים אנחנו גם בידיעות הרפואה‪ .‬גם פה כל אחד בונה ב מ ה לעצמו ומתחיל‬
‫לבנותה מן המסד‪ ,‬עד כי בכל הספרים אער נכתבו במקצוע זה בספרתכו בכל‬
‫הימים וגם בעת ה ח ד ע ה‪ ,‬טרם נקבעו עוד גם ה ע מו ת העקרים; האחד יקרא את‬
‫חוטי ההרגעה והתנועה )נערווען( בעם עורקים‪ ,‬והעני בעם ורידים ו ה עליעי‬
‫בעם מיתרים והרביעי בעם עצבים וכן במפלי הבער )טוסקעלן(‪ ,‬האחד קורא להם‬
‫בעם עורקים‪ ,‬העני בעם מיתרים העליעי — ערירים‪ ,‬וכן ביתר כלי הגוק‪ .‬ואם‬
‫בעקרי ה ע טו ת כך‪ ,‬בפרטיהם על אחת כמה וכמה‪ .‬כן הננו רואים באמת‪ ,‬כי לאבר‬
‫אחד י ע ע מו ת עונים אצל מחברים עונים‪ ,‬ולהיפך — לעם אחד יתנו הוראות‬
‫עונות‪ .‬לדעתי כבר בא המועד להרים את הטכעול הז ה מדרך ספרתכו המדעית‪,‬‬
‫ולמטרה הזאת הדפסתי פה את אוצר ה ע טו ת הבאים במאמרי ז ה‪ .‬מובן מאליו‪,‬‬
‫כי לא ארהיב בנפעי לאמר‪ :‬קבלו דעתי‪ ,‬אבל זאת י ע לי הצדקה להגיד‪ :‬כי עמלתי‬
‫ויגעתי וחקרתי בכל אחת הטלות עד מקום עידי מגעת‪ ,‬גם הבאתי אצל כל עם‬
‫ועם את ה ע טו ת הנרדפים עי ע לו והנמצאים בספרתכו העתיקה או בספרי המחברים‬
‫החדעים ט היו תחת ידי‪ .‬ורק במקום טלפי דעתי ע טו ע הלעון על המחברים‬
‫טקדמוכי איננו עולה יפ ה‪ ,‬הצבתי סימן העאלה‪ .‬ואם יואילו הסופרים הבאים אחרי‬
‫לטום לב לפעולתי ול ה ע ת מ ע בההוראות אטד מצאתי בכל מקום טהם מסכימים‬
‫עטי‪ ,‬אז לאט לאט יקבעו ה ט מו ת בספרתנו ולא יוסיפו עוד הסופרים לנוע טעם‬
‫לעם וטהוראה להוראה‪ ,‬וגם הקוראים יבינו את לטון הספרות וידעו את אטר‬
‫‪383‬‬
‫הסופרים ‪,‬מדברים אליהם‪ .‬כו ידעתי כי סופרים אחרים במקצעות המדע יבפור‬
‫כמוני איטי בספרו אז יממה לבי כי עלתה בגורלי להיות המתחיל בדבר כזה‬ ‫‪,‬‬
‫טברכה רבה צפונה בו לטפתכו ולספרתהו‪.‬‬

‫‪ocna‬‬ ‫‪Variola,‬‬ ‫אבעבועות‪ ,‬פאקקען ‪..............................‬‬

‫‪(corporis), ^ 6 h h Organa‬‬ ‫אברים ‪ ,‬ארגאנע‬
‫‪Ta3‬‬ ‫אגן )קליבוסת(‪ ,‬בעקקען ‪Pelvis,........................................................................‬‬
‫אגן הכ לי ה )לובן הכוליא(‪ ,‬ניערען־בעקקען‪Pelvis renaiis, no^e^naa loxanita . .‬‬
‫אויר בבי ת ה חז ה ‪ ,‬לופטברוסט ‪Pneumotliorax, CKonxeime Bos^yxa b rpyflz . . .‬‬
‫אויר ו מוגלה בבית ה חז ה‪ ,‬לופט אונד אייטער אין דער ב רו ס ט ה א הל ע‪Pyo-pn0umothorax,‬‬
‫‪aTMoc^epa‬‬ ‫אויר הנ טי מ ה‪ ,‬אטמאספערע ‪Atmospliaera,..........................................‬‬
‫‪? ;o za‬‬ ‫אונה‪ ,‬לאפפען ‪Lobus,............................................................................ ............‬‬
‫אונת ה מו ח‪ ,‬געהירנלאפפען ‪cerebri, MosroBaa a o j t a Lobus....................................‬‬
‫אונת המצח‪ ,‬טטירנלאפפען ‪frontalis, xofeas j o j i a Lobus......................................‬‬
‫אונת הצדע )הרקה(‪ ,‬טלאפענלאפפען ‪Lobus temporalis, BHeoanaa ?!;ojia . . .‬‬
‫‪parietalis, TeManaa s o a a‬‬ ‫אונת הקדקוד‪ ,‬טייטעללאפפען ‪Lobus.............................‬‬
‫אחוזת דם‪ ,‬פאללבלוטיגקייט ‪Pletkora (byperaemia universalis), nojHOispOBHe .‬‬
‫‪aTO M‬‬ ‫אטום‪ ,‬אטאם ‪Atom,............................................................................................‬‬
‫איסטומכא‪ ,‬מאגען ‪aceaysoa Stomachus,.................................................................‬‬
‫איסתוורא‪ ,‬טפרונגביין )קנאכילביין( )כבילא בלע״ז(‪Talus, Tapannaa koctb . .. .‬‬
‫אוכק עצם הכנפים‪ ,‬טורקענזאטטעל ‪Sella turcica, aype11;K0e cesxo . . , . .‬‬
‫‪(Escbura), naenaaTaa a t a 6 a‬‬ ‫אסכרה‪ ,‬ברוינע ‪Dypbtheritis..........................‬‬
‫אספקלריה‪ ,‬טפיעגעל ‪sepicaao Speculum,.................................................................‬‬
‫אפיטליה גלילית ‪Epithelium cylindricum, B;HJ1HH^pHaecKHfi onHTejmfi . . . .‬‬
‫אפיטליה מרצפת‪ ,‬פפלאסטערעפיטהעל ‪Epithelium, MocmiLHHfi onBrejmS. . .‬‬
‫‪Epithelium, pecHHansfi onHreMft .‬‬ ‫אפיטליה מעפעפת‪ ,‬פלימערעפיטהעל ‪.‬‬
‫‪Epithelium, oporoBerafi oiraTezafi .‬‬ ‫אפיטליה קרנית‪ ,‬פערהארנטעס עפיטעהל‬
‫‪Pancreas, n0A®ej1ysoaHaa ateaesa .‬‬ ‫אצבע הכבד‪ ,‬בויד־טפייכעלדריזע ‪. . .‬‬
‫‪Articulatio humeri, naeaeBOft cycxaB‬‬ ‫אציל )פרק הכתן!(‪ ,‬טולטערגעלענק ‪. .‬‬
‫‪Articulatio genu, KoieHHHfi cycxaB‬‬ ‫ארכובה )העליונה(‪ ,‬ברך‪ ,‬קופץ העליון‪.‬‬
‫קניעגעכענק‬
‫‪Acini, rpo.3;1;H (khcxb) . . . . . . . . . . .‬‬ ‫אטכול )ענבים(‪ ,‬טרויבען‬

‫בהקת‪ ,‬ווייססע פלעקקע‪Leuce (Vitiligo), 6ejme naxna ......................................‬‬

‫בועה‪ ,‬בלאזכען ‪Vesicula, nysHpea .............................................................. .‬‬
‫בוקי דאטמא‪ ,‬טענקעל־קאפק ‪Caput femoris, 60Jtb1n0]l Bepxra: .... ......................‬‬
‫‪((Trochanter major, roaoBKa deapennofi kocxh‬‬
‫בחינה אפרונית‪ ,‬אלקאליטע רעאקציאן ‪mejioiHaa peaKipa.............................‬‬
‫בחינה חמצונית‪ ,‬זויערע רעאקציאן ‪Kncjraa peaKnjaa............................................‬‬
‫‪Cpeaaaa peaKnpa. ....................... .‬‬ ‫בחינה בינונית‪ ,‬נייטראלע רעאקציאן‬
‫‪384‬‬
Ventricnli cerebri, MOsrosHe atejiyAO^KH . . . . ‫ ד»ירנקאטבוערן‬,‫בטכי הטרח‬
Ventriculus quartus, 4fi atejryaoTCK ‫ דעי פיערטע געהירלררענטריקעל‬,‫בטן־ רביעית‬
Ventr. tertius, 3S atejy^o^eK . ‫ דער דריטטע געהירכררעלטריקעל‬,‫בטן שליטית‬
Aquaeductus Silvii, CHJn,BHeB npoTOK. ‫ רראססערלייטרנג סילרריס‬,‫ביב טל סילררי‬
Ureter, Mo^eroBHHit......................................................................‫ חארללייטער ביב‬,‫הטתן‬
Mediastinum, cpesocTCHHe.....................................................‫ טיטטעלפעללבין‬,‫הערוגות‬
Pharynx, ooTKa................................. ....................... ^£)‫ טלולדקא‬,‫בית הבליעה‬
Thorax, rpy;1;Haj1 KierKa............................................................‫ ברוסטקארב בית‬,‫החזה‬
Cavum pharyngo-nasale, HOCOMOTOTOoe npocTpancTBO . . ‫בית־לוע־הלחירים‬
Anus, sawHHfi npoxoj;............................................................. ‫בית‬ ‫ א&טער‬,‫הלקובה‬
Cavum laryngo-pharyngeum, oor. ropx npoc........................ ‫בית לוע הגרון‬
Reticulum, c e r K a .................................................................. ‫ לעטץ בית‬,‫הכרסות‬
Chymus, immeBaa Kanm1] ; a ....................................................‫ מאגעלברייבליל‬,‫הטזון‬
Organismus, opramsM ..................................................,‫אורגאליזטום בעלאברים‬
Basis, ocHOBaHHe . . . (‫ באזע )טה טטזדווג עם חי ט ^ כדי לעטות טלה‬,‫בסיס‬
Scrophulosis, 30J10TymHHe................................................,‫טקראפולאזע בעלי־־גרדת‬
Bulbus pili, BOJiocaHaa jryKOBHita............................................. ‫ האארצוויעבעל בצל‬,‫הטער‬
Ferrum, »6 630‫ג‬................................................................................ ,‫אייזען ברזל‬
Articulatio genu, Koxeno.................................... ‫ קליע ברך‬,(‫)הארכובה העליונה‬
Parenchyma pulmonis...........................................................................‫הריאה בטר‬

Dorsum, cm m a ................................. ......................................!‫ ריקקל‬,‫גב‬

Dorsum maaus, thji pyK H .........................................................‫ האנלריקקען גב‬,‫כן!“ היד‬
Gladitas, naj1;j[06Ha.a jiHCHHa........................................................... ,‫גבחת‬ ‫פארדערגלאטצע‬
Spina scapulae, jionaTOBHaa koctb..........................................‫ טולטערגראטע גבנון‬,‫הטכם‬
Discus proliferus, sapoanmeBoe BosBinneHne . . • ‫ קייטטייבע‬,‫גבנון הטפיר‬
Tuberculosis, Ty6epKyje3 ..........................................................,‫גבללת‬ ‫טובערקולאזע‬
Cristalum, spncTaji........................................................................... ,‫קריסטאלל גביט‬
Crystaloides, 1q)HCTaj1H^ecKHe.............................................. ,‫גביטיים‬ ‫קריסמאלאידע‬
Corpora quadrigemina, ^enipexojDane . . . ‫ פיערהיגעלקארפער‬,‫גבעת־ארבע‬
Thalamus opticus, spHrejiLHiiS 6yrop . . . . ‫ זעההיגעל‬,‫גבטוטית הראות‬
Tuber ischii, cesaaHmpiifi 6yrop . . . . ‫ זיטצביין־האקקער‬,‫גבטוטית הטת‬
Alveolae p u im on u m .............................................................‫עלבי הריאה גומות‬
Alveolae dentium, 3y6nHa jiynoTCH................................ ‫גוטות‬ ‫ צאהלהעלען‬,‫הטילים‬
Corpora organica, opraHH^ecKHe TCJia. . ‫ ארגאליטע קארפער‬,‫גופים בעלי־אברים‬
Diaphysis, 1610 ‫ ג‬kocth . . . . . . . ‫ קלאכענטאפט‬,(‫ העצם )קנה העצם‬5‫גון‬
Herpes tonsurans, cTpnrymHfi jmmaft. . . . ‫ טערעלדע פלעכטע‬, (‫גזזת )צרעת‬
Nervus, Tendo, amjra.......................... ‫גיד‬ ‫ זעהלע‬,‫ לערוו‬,‫ בלוטאדער‬,(^‫)טם טטות‬
Nervus ischiadicus, ceaa1 Hm;HHfi neps . . ‫ גראססעד טענקעללעדוו‬,‫גיד הלטה‬
Ligamentum nuchae, Bufinaa CB«3Ka........................‫ לאקקעלבאלד‬,C|‫גיד העוד‬
385 25
Tendo, cyxoajHjme................................... ‫ מרסקעלזעהנע‬,‫גיד הטוריר‬
Irritamentum, paBspaatenne ..............................................................‫ רירץ‬,‫גירוי‬
Trochlea, aoKreBoft 6jioic............................ .... ‫ עכלעכבאגעהראללע‬,‫גלגל המרפק‬
Atmosphaera, a1M0c(|)epa . ....................... (‫גלגל הנסוימה )אדיר הכסויטה‬
Membrana spuria, jtoaiHHa nepenOHKH.......................................... ‫גלרי״גלדי‬
Lamellae ossium, kocthha MacTHHKH ‫ קהאכעכסרבסטאכץ לאמעללן‬,‫גלדי חומר העצם‬
Cyliudrus axialis, oceBoft hmhhap ‫ אכסעכצילינדער‬,(‫גליל התיכון )של העצבים‬
Condyli femoris, Mmn;ejacH 6espa ‫ געלענקהיגעל רעם שעהקעלקכאכענם‬,‫גלילי הקולית‬
Cyliudrus, u,HjraH;1;p ...................................... ,‫ציליכדער גליל‬
Ganglion, y s e j i ............................... (‫ קכאטען )חרצובה‬,‫גנגליון‬
Extremitates, KonemocTH . . (‫ ענדטיילע רעם קארפערם )הידים והרגלים‬,‫גטיים‬
Sulfur, c e p a ............................................................................... ,‫גפרית‬ ‫שוועפעל‬
Eczema, MOKnymafi jram afi..................................... ,‫פלעכטע גרב‬
Eczema chronicum.............................................................. ‫מורד גרב‬
Eczema squamosum, aemyfiaaTaa BKseiaa ‫ שופפעכדעס‬,(‫גרב יבש )גרב הקשקשת‬
‫ עקצעם‬.
Trachea, ;!!;HxaTejEBHoe ropjio............................................... ‫גרגרת‬ ‫ לופטראהרע‬,(‫)קנה‬
Larynx, ropiaHB............................................................................... ,‫קעהלקאפק גרון‬

Gelatina, mreft, cTy;n;eHL........................................................ ‫דבק‬ ‫ גאללערטע‬,(‫)מקפא‬

Colloides, K1eeBH?1;HHe BeigecTsa........................................... ,‫דבקיים‬ ‫קאללאיד‬
Pestis, ^ a ....................................................................................... ,‫פעסט דבר‬
Impulsus, TOjraoK..................................................................... ,‫דחיפה‬ ‫אכשטאסס‬
Diabetes mellitus, caxapnoe MoieasHypeHae . . . (‫דיאבעטעס )דבשת השתן‬
‫צוקקערהארנראהר‬ •
Diastole, pimaraecKoe pasnmpenHe cep^iiga . . . (‫דיאסטולה )התרחבות הלב‬
Laryngitis, Bocnaxeniie ropTamt. . . . ‫ קעהלקאפק עכטציכדוכג‬,‫דלקת הגרון‬
Pneumonia interstitiaUs, HHrepCTHUjaaxLH. b. xerx. ‫דלקת חומר־הבינים של הריאה‬
Inflamatio adhaesiva, cxniraHBoe Bocnaierae ‫ צוזאממעלוואכסעכדע‬,‫דלקת מדבקת‬
‫ענטצינדוכג‬ ■
Otitis media puralenta, rnota. Bocn. cpe;1nero yxa ‫דלקת מוגלית של האוזן‬
‫ אייטריגע עכטציהדונג ■דעם מיטטעלאהרם‬,‫האמצעית‬
Meningitis purulenta, raotH. bocb. M03r. 060x0tkh ,‫דלקת טוגלית של קרום המוח‬
‫אייטריגע עכטצינדונג דער הירכהויט‬
Encephalitis, Bocnaxenne M03ra . . . . ‫ געהירנענטצילדוכג‬,‫דלקת מוח הראש‬
Cystitis, Bocnax. motcb. ny3Hpa . . ‫ הארלבלאזען־עלטצילדולג‬,‫דלקת מקוה השתן‬
Meningitis serosa, cHBopoT. bocii. M03r0B. 060xobkh ‫דלקת לסיובית של קרום‬
‫המוח‬
Peritonitis, Bocnaxenae 6p10n1HHH . . ‫ בויכפעללעלטצילדולג‬,‫דלקת קרום הבטן‬
Pleuritis, bocii. xeroTOofi nxesH. . ‫ ברוסטפעלל־עכטצילדולג‬,‫דלקת קרום הריאה‬
386
Pneumonia cruposa, KpynosH. Bocn. JierKHX ‫ קרופאזל‬,!‫דלקה הריאה הפיבריניר‬
‫לרנגענענמצינדרהג‬
Pneumon. catarrhalis, naTap. BOCn. Jtencnx . . . ‫דלקה הריאה הקאטארהאלית‬
Prognosis, npe^cKasaHHe............................ ‫ פראגכאזע‬,‫דעה כוראט׳ סרק הפלחלה‬
Intestinum tenuum, TOmcne KmnKH................................................,‫דיכנדארם דקין‬
Intestinum i l e i ................................................................... ‫דקין‬ ‫ קרדמפודארם‬,‫מלופפים‬
Intestinum jejunum, T0m,aa KunEsa........................ ‫ לעערדארם‬,‫דקין^ריקבים‬

Hydrothorax, rpyjpcaa B0?1;aHKa................... ‫ בררסטרראססערזרכט‬,‫הדרוקן בחזה‬

Diagnosis, pascnosHaBanne 60xe3H H ........................‫ דיאגנאזע‬,‫הכרה המחלה‬
Omasos (Psalterium), ]ttHHauca . . . . . . . . . . . ‫ ביד‬,‫המסס‬
Hesistutio ad integrum, noJiHOe BoscTaHOBienne........................‫העלאה‬ ‫ארוכה‬
Incisio abscessus, BCKpHTne napHBa ‫ אפפכוהג איילעס אייםערגעשדדירם‬,‫הפסה מורסה‬
HefiTpaxnsHpoBaHHe................................................................... ,‫הפטרה‬ ‫נייטראליזאציאן‬
Horodaphne, ojmaH^ip...............................................................,‫הרדפכי‬ ‫אליאכדער‬
Ossificatio, oKocTeHenne ..................................................... ,‫פערקנאכערולג ההגרמוה‬.
Oxygenatio, oKHCJtenHe.......................................................,‫פערזויערונג ההחמצוה‬
Circulatio sanguinis, Kp0B006pan1;eHHe . ‫ קרייזלוין! דעס בלוטעס‬,‫הקפה הדם‬
Excitatio, BosdyaweHne.................................. ,‫עררעגולג ההעוררוה‬

Velum palatinum, sanaBecKa He6a ......................................... ‫וילון‬ ‫ גריטענזעגעל‬,(‫)היייד‬

Vena hepatica, neTCHOHHaa B e n a .......................................................‫הכבד וריד‬
Vena cava, nojiaa Bena . . . . ‫ האהלוועכע‬,(‫וריד הנבוב )העליון וההחהון‬
Vena pulmonalis, xeroraaa B en a ............................................. ‫הריאה וריד‬
Vena portae, BopoiHaa Bena..................................................... ‫ פפארטאדער וריד‬,‫השער‬
Oesophagus, , ‫זזסזזז‬0‫זז‬0,7‫ז‬........................................................................ ,‫שפייזעראהרע ושט‬

Lupus, BojraasKa.............................................. ,‫לופוס זאבה‬

Lupus serpiginosus, noxsy^aa BOjraanKa . . . ‫ קריעכעכדער לופום‬,‫זאבה זוחלה‬
Arteriosclerosis, oicocTeHCHHe apiepEfi . ‫ ארטעריען־פערקאלקוכג‬,‫זגגה העורקים‬
Haemophilia, Hacje^cTBeHnaa kpobotovhboctb . ‫ האטאפיליע‬,‫זיבה דם מהנחלה‬
Processxis, orpocTOK ..................................................................................,‫פארטזאטץ זיז‬
Proc. coracoideus, maoBOBHSHHfi oTpocTOK ‫ ראבענשכאבעל פארטזאטץ‬, ‫זיז החרטום‬
Proc. falciformis, cepnoBH^Hufi oipocToic . . ‫ זיכעל פארטזאטץ‬,‫זיז החרמש‬
Acromion, nxeTOBofi oipocTOB....................................................... ‫ שולטערהאהע זיז‬,‫הכהק‬
Proc. zygomaticus, cKyxoBoh oTpocros . . . . ‫ יאך־פארטזאטץ‬,‫זיז הלסה‬
Proc. condyloidei occipitis, cycraBH. orpociEH saTtuom kocth . . . ‫זיזי הפולים‬
Proc.odontoideus,3y60BsmHHft 0Tp0cT01£‫צאהנפארמזאטץ‬,(‫זיז השן)של החוליה השניה‬
Appendix, ^epBOBHjcHHfi orpocTOK............................................. ‫ וואורמפארטזאטץ זיז‬,‫ההולעה‬
387 26*
Olirae, obu.
jo .......................................... ‫ אליררען‬,(‫זיתים )סול המרה המאריד‬
Cauda equina, KOHCKHft xboct ................................. ‫ פפערדעשררייה‬,‫זכב הסום‬
Humerus, raeTO............................................................. .... . ‫רארם‬7‫ אב‬,‫לרול‬

Ecchymosis, Ha;^^K0acH0e KpoBOHajHaHue (‫ בלוטפלעקק )בלדטארכטערלריפרנג‬,‫חבורה‬

Ventriculus (cordis), acejysoTOK............................ ‫ רדללטריקלל‬,(‫חדר )הלב‬
Camera obscura.................................................... ‫ דרכקללקאממלר‬,‫חדר אופל‬
Medulla spinalis, cnmiHoa M03r . ‫ ריקקללמארק‬,(‫חרט השדרה )טרח השדרה‬
Vertebrae dorsi, cnHHHHe hosboekh................... ‫ ריקקללררירבלל‬,‫חרלירת הגב‬
Vertebrae lumborum, nojicHUTOHe hosboekh . ‫ לללדללדרררבלל‬,‫חרלירת המתלים‬
Vertebrae sacrales, KpecTu;0BHe noBBOHKH . ‫ קרייצביילררירבלל‬,‫חוליות הלצה‬
Vertebrae cervicales, raefimie hosbobkh . . . . ‫ האללרוירבלל‬,‫חוליות הצואר‬
Vertebrae, nosBOHKH............................................... ‫ וריר בלל‬,‫חוליות השדרה‬
Substantia grisea, cepoe BemecTBo. . ‫ גרויל סובסטאלץ‬,(‫חומר אפור )של המוח‬
Substantia alba, 6eJtoe Bem;ecTB0 . ‫ ווייססל סובסטאלץ‬,(‫חומר לבן )של המוח‬
Substantia corticalis, KopEOBoe BemecTBo ‫ רילדלל־‬,(‫חומר הקליפה )של הכליה‬
‫סובסטאלץ‬
Substantia meduUaris, MosroBoe BemecTBo ‫ מארק*־‬,(‫חומר התוד )של הכליה‬
‫סובסטאלץ‬
Substantia spongiosa, ry6?a‫׳‬roe BeigecTBo ‫ שוואמטיגל סובסטאלץ‬,‫חומר ספוציי‬
Substantia cornea, poroBoe Ben1;ec‫׳‬rB0 ................... ‫ הארלסובסטאלץ‬,‫חומר הקרן‬
Urea, MOEesmia...................................................................... ‫ הארלשטאפק חוטר‬,‫השין‬
Foramen occipitis magnum, sauiJOTOaE ^iipa ‫ צראטסלס הילטלר־‬,‫חור הלורק‬
‫)הויפטסלאך )פי הקדרה‬
Orbita, rjiasHaa sna;1j0H a .......................................... ‫ אויצללהאהלל‬,‫חור הלין‬
Foramen obturatorium, sarmpaTejtBHaa AHpa . ‫ פלרשטאפטלס לאך‬,‫חור הפקוק‬
Foramen rertebrale, nosBOHOTOaa sapa ‫ ווירב^ללאד‬,(‫חור התיכון )של החוליה‬
Pectus, rpy?1;B........................‫ ־‬................................................... ‫ ברוסט‬,‫חזה‬
Kyphosis, cnHHHoft rop6 ....................................................... ,‫חטוטרה‬ ‫ריקקצראטסבוקקלל‬
Scoliosis, doKOBoa r o p d ............................................ ‫ לייטללריקקצראטסבוקלל חטוטרה‬,‫צדדית‬
Gingiva, ^;ecHH . ...................................... ‫ צאהלפלייש‬,(?‫חטים )חליכיים‬
Spermatozoon, ceMHHe h h t e ........................................ ,‫לאמלכטילרכלן חית־הלרל‬
Corpuscula triticea, mnenn^e leza . ‫ ווייצללקגארפלל‬,(‫חיטים )של הגרון‬
Palatum, Hedo • . . . . .......................................... .... ‫ צאוימלן‬,‫חיך‬
Palatum durum, TBep^oe n edo........................ ‫ הארטלר צוימלן‬,‫החיך הקשה‬
Palatum molle, narKoe nedo. . . ‫ ווייכלר צוימלן‬,(‫החיך הרך )ווילון החיל‬
Acidum sulfuricum, cepnaa KHCJOTa . . . . ‫ שוולפללזוילרל‬,‫חימוץ הצפרית‬
Acidum hydrochloricum, coJEanaJi KHcaoTa . . . ‫ זאלצזוילרל‬,‫חיטוץ הכלורי‬
Acidum phosphoric., $ 0c<|)0pH. KHCJtoTa . . ‫ פאספארזוילרל‬,‫חימוץ הפוספורי‬
Acidum carbonic., yroaBHaa KHCJoia................... ‫ קאהללנזוילרל‬,‫חימוץ הפחם‬
388
uricum, MOTCBaa KHCJioTa Acidum................................ ‫ הארכזריערע‬,‫חימרץ הטותן‬
6ejf0K Albumen,.............................................................. ‫ אייררייסס‬,‫חלגיו‬
Intestinum rectum, npaMaa KHmica . . . ‫ מיאסנזדארם‬,(‫יר‬1‫חלחולת )הפלעי היט‬
06m6h ................................................................................. ‫ מריטוהאהדעל‬,‫חליפין‬
BemecTB OdMeH....................................................... ‫ םוטאפפרועכסעל‬,‫חליפת החבורים‬
oris, nojiocTB pra Cavum............................................. ‫ פורכדהאחלע‬,‫חלל חפה‬
cycTOBHaa BJiara Synovia,.............................................. ‫קשנויערע‬:;^‫ געל‬,‫חלפלדת‬
foetida, BOHioaaa CMOia Asa ........................................... ‫ טייפעלסקרריט‬,‫חלתית‬
in pulm one Defectus............................................................. ‫חסרון בריאה‬
Diapbragma, rpyA0-6p10111Haa nperpasa . . ‫ צווערכפללל‬,(‫חצר הכבד )טרפמת‬
Incisura, BiipesKa (BHesaca) ..................................... ............... ‫ איינמביטט‬,‫חריץ‬
yrjiydJieHHa Incisurae,...........................................................‫ איינגראבוכגען‬,‫חריצים‬
spycTem e Crepitatio,................................................................ ‫ קניסטערן‬,‫חריקה‬
crustosum, cTpyn0BH?1;Haa aiEneMa Eczema............................... ‫ טארפעקצעם‬,‫חרם‬
Nucleus, ajpo (KieTKa) .................. ‫ דצר קצרן‬,(‫חרצן )הלטכה‬
opranoB Pasc^jeneHne............................................................... ‫חתוך אברים‬

Cartilage cricoidea, K0jn>11;eBHaHHft xpam; ‫ רילג־‬,(‫טבעת גדולה )טל הגרון‬

‫קהארפעל‬
cexesenKa Lien,.......................................................................................... ‫ טילץ‬,‫טחול‬
Haemorrhoides, rcMoppon . . . . ...................... ‫ העמאררהאידען‬,‫טחורים‬
Febris recurrens, BosBpaTHaa ropOTKa . . ‫ ריקקפאלל פיעבער‬,‫טיפוס החוזר‬
MOKpaa Maceratio,.............................................................. ‫ פויכטיגקייט‬,‫טריה‬
cep^eTOaa cyjiKa Pericardium, ..................... ‫ הערצבייטעל‬,‫טרפש הלב‬
Diapbragma, rpysoSpBniHaa nperpa^a . . ‫ צווערכפעלל‬,(‫טרפשת )חצר הכבד‬

onyxoiB, napocx Tumor,.......................................................... ‫ געשוואולסט‬,‫יבלת‬

(stemi), pyicoaTKa Manubrium.............................................. 5!‫ גריפ‬,(‫יד )החזה‬
K0cTe06pa30BaTej1BHHe laeritH . . . . ‫ אסטעאבלאסטען‬,(‫יוצרי העצם )לשכות‬
Eczema madidans, MOBHymafi mmaft . . ‫ כאססעכדע פלעכטע‬,(‫ילפת )גרב לח‬
KHcxopox Oxygenium,.............................................. 5‫ זויערשטאן‬,‫יסוד החמצון‬
BOAopoA Hydrogenium,.................................. &‫ וואססערשטאן‬,‫יסוד המימון‬
y rjep o A Carboneum,........................................... ‫ קאהלעכשטאק‬,‫יסוד הפחמון‬
noxocsa llepBHTOaa..................................... ‫ פרימיטיוו שטרייפען‬,‫יסוד השפיר‬
Greneratio spontanea, caMOnponsBOJiBHoe sopoffiACHHe ‫ אורצויגולג‬,‫יצירה מעצמה‬
(femur), b e ^ p o Coxa........................... ‫ היפטע‬,‫ אבערשעלקעל‬,(‫ קולית‬,‫ירך )איטמא‬
Curvatura minor, Maxaa KpHBHSHa. . ‫ דער קליילע מאגעלבאגען‬,(‫יתר )הקיבה‬

neTOHB Hepar,...................................................................................... ‫ לעבער‬,‫כבד‬

xaAEUKKo Malleolus,.......................................................... ‫ קלאכעל‬,(‫כבילה )רש״י‬
389
Erythrocyt, jEtpacHoe Tejttno . . . , . ‫ ראטעם בלרטקאדפערכען ׳‬,‫כדרר אדרם‬
Leucoeyt, 6e3n:BeTH0e Tejn.no . . . . . ‫ ררייסעס בלרטקארפערכען‬,‫כדרר לבן‬
Cartilago thyreoidea, n1;HT0BH?1;HHt xpam . ‫ שילדקנארפעל‬,(^‫כרב^ )אי ייטי‬
Capsula articularis, cycTaBHaa cyMKa................... ‫ געלעהקקאפסעל‬,‫כים הפרק‬
Vesica urinaria, ]yioaeBoa nysHpL ^‫ הארנבלאם‬.‫ מקרה השתן‬,(‫כיס השתן)שלפרחית‬
Folliculi (gianduL), 4>0JtHEyjrH atejtesH . . . ‫ דריזעכפאלליקעל‬,‫כיסי הגרדים‬
Fornix, cBon................................................................................... ,‫כיפה‬ ‫גערראלבע‬
Kenes, Nephres, n o a tt n .......................................... ,‫כלירת‬ ‫כיערען‬
Colon, odosonmaa, xojicTaa Knimca ‫ דיקקדארם‬,(‫כנתה )כררכית עבה — המעי העב‬

:,.
Colon descendens, HHcxosjnn,aa KHimta ‫ העראבשטייגעכדער דיקקדארם‬,‫ככתה יררדת‬
Colon ascendens, Bocxonamaa 060 0 KHnnc. ‫ דער אריפשטייגעכדע‬,‫כנתה ערלה‬
‫דיקקדארם‬
Colon transversum, nonepeanaa 060^‫ן‬. khiuk. ‫ דער האריננאלטאלע‬,‫כנתה שרכבת‬
‫דיקקדארם‬
08 ilei, no?1;B3;1,on1Haakoctb................................................................. ,‫דארם־ביין כסל‬
Luxatio femor. retrocotyloidea ‫ פעררעלקרלג דעס היפטביילס כאד היכטען‬,‫כסרל‬
Hydrargyrum, pxyTB ................................................................. ‫כסק‬ ‫ קררעקקזילבער‬,‫חי‬
Flexio, crndanne b cycxauax . . . ‫ בריגרלג דער געלעלקע‬,‫כפיפה‬
Fornix cranii, CBOn aepena . . . .‫ שאדעלדאך‬,‫כפת הגרלגרלת‬
Intestinum crassum, TOJiCTaa KHmita . ‫ דיקקדארם‬,‫כררכית עבה‬
lutestinum tenuum, Tomcaa KHmKa . ‫ דילנדארם‬,‫כררכית קטינא‬
Venter inferior, dpioniHOft npec . . ‫ ארלטערלייב‬,‫כרס החיצרכה‬
Rumen, pyden: xpedyxa . . . . ‫ פאנזען‬,(‫כרס הפנימית )אצל מעלי גרה‬
Pedunculi cerebri, HoatKH dojrBm. M03ra ‫ גראססהירן־‬,‫כרעי המרה הגדרל‬
‫שענקעל‬
Porrum, n o p e fi........................................................................ ‫ לאריך‬,‫כרתי‬
Cuscata (humulus), xMejo. .................................................... ‫ האפפען‬,‫כשרתה‬
Tunica renis, odojioaEca hoteh ............................ .... ‫כתרלת הכליה‬
Articulatio humeri, nj1eaeB06 cyCTSB . . . . . . . . ‫ שרלטער‬,(‫כתק )אציל‬

Cor, c e p w e .............................................. .■ ............................ . • ‫ הערץ‬,‫לב‬

Corpus stemi, jiesBHe rpy;1HHH........................... ‫ קלינגע‬,(‫ החזה‬5‫להב החזה )גרן‬
faucium, Bxon b 8 e B Isthmus................................................ ‫ ראכענעלגע‬,‫לרע‬
Bepxnaa aejaocT B MaxiUa,..............................................‫ אבערקיעפער‬,‫לחי עלירלה‬
HHatnaa qejnocTB Mandibula,............................... ‫ ארנטערקיעפער‬,‫לחי תחתרלה‬
MOBpoTa Sputum,........................................................... ‫ אריסרראררק‬,‫ שליים‬,‫ליחה‬
jcHM^a Lympha,.......................................................................... ‫ לימפע‬,‫לימפה‬
C onjm ......................................................... ‫ נאזענשליים‬,‫לישלשת‬
CeUula, KjieTKa................................................ ‫ י‬......................... ‫ צעללע‬,‫לשכה‬
390
Lingua, asutt ................................................................................., “‫צרלגע לטור‬
L;ejryj03a ....................................................................................... ,‫לפוכרן‬ ‫צעללרלאזע‬
Cellulae gigantes, rnranrcKHe KJEentn . . . . ‫ ריעזעכצעללען‬,‫לפוכרוז ענקירה‬
Heno^sHKHHe KJieTKH................................. ‫ פיקסיערטע לסוכרת‬,‫צעללעןקבועררו‬
Cellulae migrantes, 6jrya£?;aK)111pe Kiencu . . ‫ רראנדערצעללפן‬,‫לסוכרת תרערת‬
Degeneratio, nepepoag1,eHHe........................................................ ,‫לקרתה‬ ‫ענטארטרהג‬

Parasitus, napasHT, ^yasea^Hafi................... .... • • ‫ שטאראטצ׳כר‬,‫טאכרלת‬

Valvula, KTrauan............................................................. ‫ קלאפפע‬, ‫טגרפה‬
Yalvula bicuspidalis, aBycTBopnaTHfi Kaanan ‫ צרריי־‬,‫טגרפה בעלת טתי דלתרת‬
‫ציפפעליגע קלאפפע‬
Valvula tricuspidalis, ‫)^!׳‬excTBapwHfi Kjanan ‫ דריי־‬,‫מגרפה בעלת טלט דלתרת‬
‫ציפפעליגע קלאפפע‬ ■
Valvula semilunaris, nojryjryHuHfi .‫ האלבמאנדפערטיגע קל‬,‫מגרפה טל חצי הירח‬
Kianan
Pus, mofi ..................................................................................... ,‫מרגלה‬ ‫אייטער‬
BapoMerp...................................................................... ‫ באראמעטר מרדד‬,‫כרבד האריר‬
MeduUa oblongata, npojiOJiroBaTHfi M03r. ‫ פערלאנגערטעם מארק‬,‫טרח המאררד‬
Encephalon, cerebrum, dojitmoft M 0 3 r ................................... ‫ גראססהירן מרח‬,‫הגדרל‬
Cerebellum, MosatexoK................................................................ ‫ קליינהירן מרח‬,‫הקטן‬
Medulla spinalis, cmnmnft M 0 3 r .......................................... ‫מרח‬ ‫ ריקקענמארק‬,‫הטדרה‬
Molecul, MoxeKyj.................................................................. ,‫מרליקרל‬ ‫מאלעקרל‬
Vitium cordis, nop0]K c e p jm a ................................................... ‫ הערצפעהלער טרם‬,‫הלב‬
TsepAHe Teia............................................... ‫ סאלידע קארפער מרצקים‬,(‫)גרפים‬
Focus, o B a r ......................................... ,‫הערד מרקד‬
Crocus, ma^pan............................................................... ,‫מרריקה‬ ‫דער סאפראן‬
Aorta, aop ra................................................................................... ,‫אארטא מזרק‬
Aorta abdominaUs, dpionmaa aopia . . . . ‫ אבדאטינאלאארטא‬,‫מזרק הבטן‬
Aorta descendens, Hncx0Afl1u;aa aopTa . . . ‫ אבטטייגענדע אארטא‬,‫מזרק היררד‬
Aorta ascendens, B0cx0^;jn1];aa aopia . . ‫ אריפטטייגענדע אארטא‬,‫מזרק הערלה‬
Asper, niopoxoBaTHft ............................................................. ,‫מחרספס‬ ‫ראריה‬
Morbus Brigbtii, sepHncraa no^Ka . . . (‫מחלת ברייט )הכליה הזרערכית‬
Apoplexia cerebri, MosroBoft y;tap ‫ דער טלאגאנפאלל‬,(‫מחלת הטיתרק )אר הטבץ‬
Oxydum, oKHct....................................................................................... ‫מחמצת‬
Carbonyl, yrap, okhcb yrjiepoina. ........................ ‫ דרנסט‬CO. , ‫מחמצת הפחם‬
Hydrocephalus, roxosnaa BoxaHica . . . . . ‫ דער רראססערקאפק‬,‫מים בראט‬
C hylus.................................... ‫ חילרס מיץ‬,‫חלב‬
Succus gastricus, »exyx0TO11fi c o k ....................................... ^ ‫ מאגעכזאפט ט‬,‫הקיבה‬
Stenosis, c y a e m e ........................................................................... ,‫פערעכגעררנג מיצר‬
Tendo, cyxoasnxHe................................................... ‫מיתר‬ ‫ע‬:‫ זעה‬,(‫)גיד הטרירים‬
391
 Chorda dorsalis, cnHHHaa capyna....................... ‫ ריקקעהזאיטע‬,!‫פויוזר הטדרד‬
Ulcus, flS B a .........................................................‫ געשרריר‬,(‫בוכה מריה )טואח‬
Ulcus rotundum. Tentr., Kpyoaa assa ateayj1;Ka ‫ ררכדעס‬,(‫ל הקיבה‬1‫מכה עגולה )ם‬
‫מאגעלגעשוויר‬
Conrexus, ............................................................. ‫ קאכררעקס‬,‫מכודר‬
Volumen, 06’eM .................................................................. ‫ ררימאיגהאלט‬,‫מכול‬
Telodendron, KOHneBofi annapaT ‫ ענדארגאן דער כערווען‬,(‫מכונת הקצוות)טל העצבים‬
Fermenta, ^epMenrH......................................... ‫ פערמענטע‬,‫מכשירים‬
S01, C0J B .................................................................................. ‫ זאלץ‬,‫מלח‬
Boatmoft itpyr KpoBoodpamenna . . . ‫ דער גראססע קרייזלאויק‬,‫המעגל הגדול‬
Mamt Kpyr Kp0B006pan1;eHHa . . . . ‫ דער קלייכע קרייזלאויק‬,‫המעגל הקטן‬
Intestinum rectum, npaMaa KmnKa. . . . ‫ מאסטדארם‬,(‫המעי הישר )חלחולת‬
Intestinum crassum (Colon), 060?1;0mHaa KHimca ,(‫ כרוכית עבה‬,‫המעי העב )כנתה‬
‫דיקקדארם‬
Intestinum caecum, caeiiaa KHm]Eca.....................................‫ בליבדדארם המעי‬,‫העור‬
Flexura sigmoidea, S. romanum . ‫־פארמיגע קריממונג דעס‬8 ,‫המעי העקלתון‬
‫דיקקדארמם‬
Duodenum, 12 nepcTHaa KHnnca ‫ צוועלפפינגערדארם‬,(‫המעי השנים עשר )ריש מעיא‬
Glanduiae acinosae, rp03;1;eBH.fl1me ateaesH ‫ טרויבענארטיגע‬,‫מעיינות אשכוליים‬
‫דריזען‬
Grlandulae tubuiaxes, Tpy6aa™e ateaesH ‫ ראהרעלארטיגע דריזען‬,‫מעיינות שפופריים‬
Griandulae suderiferae, noTOsne aceaesH . . . .
Fonticulus, po;cHHa0K . . . . . .
,
‫מעייני זיעה שווייסדריזען‬
‫ פאנטאכעללע‬,(‫מעייני הבלוח )מעין רופס‬
Glandulae salivales, caiOHHHe aceaesH . . . ‫ שפייכעלדריזען‬,‫מעייני הרוק‬
Giandulaeparotis, saymnne aieaesH ‫ אהרשפייכעלדריזען‬,‫מעייני הרוק שאחורי האוזן‬
Glandulae sublinguales, ^0.^^‫׳‬a3OTH. ateae3H ‫ אונטער־‬,‫מעייני הרוק שתחת הלשון‬
‫צונגענדריזען‬ ,
Glandulae submaxillar., nojaeaiocTHHe aceaesH ‫ אוכטער־‬,‫מעייני הרוק שתחת הלחי‬
‫קיעפערדריזען‬
Glandulae sebaceae, caaLHHe aieaesH ‫ טאלגדריזען‬,(‫מעייני השומן )של השער‬
Cavema, Eemepa................................. ,‫מערה‬ ‫האהלע‬
Cavema broncbiectatica.............................................. ‫של הרחבת הסמפון מערה‬
Cayerna ulcerosa, asBCHHaa ne1u;epa ‫ אייטערנדע האהלע‬,‫מערה של מכה טריה‬
Ruminaria, atBaanae atHBOTHHa.................................................‫ וויעלערקייער מעלי‬,‫גרה‬
Os sternum, c. para prim, costorum....................... ‫ ברוסטביין‬,‫מפתח של לב‬
Decussatio nervorum opticorum, nepeKpecT spHreaLHEix nepBOB. ‫מצלבת עצבי‬
‫חראות‬
Decussatio pyramidum, nepeKpecT impaMna.(‫מצלבת הפיראמידות)במוח המאורל‬
Plexus brachialis, naeveBoe cnaeTCHHc . . ‫ ארמגעפלעכט‬,‫מקלעת עצבי הזרוע‬
Plexus lumbalis, noacmBHoe cnacTCHHe ‫ לענדענגעפלעכט‬,‫מקלעת עצבי המתנים‬
392
Gelatina, (sr^&
Bh
Plexus sacralis, specTD,0B0e cnieTenne ‫ קרייצביין געפלעכט‬,‫צה‬7‫טקכעת עצבי ה‬
.................................................................. ‫ גאלכערטע‬,‫כלקפא‬
Sulcus anterior, nepesH^a dopossa cnHHHOro Mosra , ‫מרזב )הטורח( שלפהים‬
‫פארדערע פררכע‬
Sulcus posterior, 3a3;Haa 60p. ciihh. M03ra ‫ היכטערע‬,‫מרזב הבורח טלאחרר‬
‫פררכע‬
ncHxoMOTopHHe njeHTpH............................................................ ‫מרכזים‬ ‫פסיחרמרטרריים‬
IIcjHxoceHsopHHe nenipH ............................................................. ‫מרכזים‬ ‫פסיחרסיבזרריים‬
Articulatio cubiti, aoKreBot cycTOB.............................................,‫מרפק‬ ‫עללעכבאגעכגעלעכק‬
Antlia, nacoc............................................................................ ,‫מטאבה‬ ‫פרמפע‬
Cartilagines arythaenoideae, aepnaaOBH^ijEtHe xpamH . . . (‫טטאבים )בהגררן‬
Crisis, KpHSHc................................................................................‫המחלה משבר‬
Infundibulum, BopoHKa............................................................... ,‫מטופד‬ ‫טריכטער‬
OcesaBHe n sB ecra................................................................‫ קאלקאבלאגעררנג משקע‬,‫הסיד‬
Sedimentum, oca^ oK .......................................................... ‫ באדעכזאטץ משקע‬,‫השהן‬
Bacillus, n a io a K a ............................................................................. ,‫באציללע מתג‬
Lumbi, noacHHn;a.......................................................................,‫מתנים‬ ‫לעגדען‬

Morbus contagiosus (infectiosus), 3apa3a . . ‫ אלשטעקקעכדע קראכקהייט‬,‫נגע‬

nepBOTHHfi nepenoHaaTHfi aepen ‫ הריטיגעם פרימארדיאל קראנירם‬,‫כרד הגלגרלת‬
Gangraena, OMepTBenne ............................................................. ,‫גאנגרען כרמי‬
Gangraena sicca, cyxaa ranrpeHa.......................... ‫כרמי‬ ‫ טראקקעבע גאלגראן‬,‫יבשה‬
Gaugraena pulmonum, OMepTBeme aencHX......................................... ‫בריאה כרמי‬
Vasa capiUaria, BoaocamcH....................................................... ‫ קאפיללארגעפעסע כימי‬,‫הדם‬
Bronchioli capillar., bojocsh. B03;1yx0H0CHHe Tpybicn ‫ האארדיכנע‬,‫לימי האריר‬
‫לרפטראהרכן‬
Serum, Bposana^ cHBopoTKa . . ‫ רראססעריגער בעשטאכדטייל דעס בלרטעס‬,‫כסירב‬
Plasma sanguinis . .................................................... (‫לסירב הדם )מי הדם‬
Perforatio meningis, npobo^eHne MOsroBOfi 060jiotoh . . . ‫כקב בקררם המרח‬
Perforatio pleurae, npofioineme xero^ofi naeBH . . . . ‫כקב בקררם הריאה‬
Perforatio oesophagi, npQ60;1;eHHe iiHmeBOAa.......................................‫הררשט לקב‬
Perforatio cordis, npodo?1.eHHe c e p a n a ................................................ ‫הלב לקב‬
Punctum ossificationis, TOHKa oKocTeneHnn ‫ פערקכאכעררכגם־‬,‫כקרדת ההתגרמרת‬
‫פרנקט‬
Capsula, Kancyjia, oboxo^tica......................................................... ,‫נרתיק‬ ‫קאפסרל‬
Respiratio, s iix a H n e ................................................................. ,‫נשימה‬ ‫אטמרלג‬
Expiratio, BHAHxaHHe..................................................................,‫נשיבה‬ ‫אריסאטמרלג‬
Favus, napma . '...........................................‫־‬...................... ‫ קאפפגרינד‬,‫נתק‬

393
Natrium carbonicum, 2 yrj1e1cHCJ1E[& n a i p ................................. ‫ סאדא‬,‫סאדה‬
Sphincter vesicae, sannpaTejiE mo?, nysiipa ‫ סוליעסמרסקעל דער‬,‫סוגר השלפוחית‬
‫הארכבלאזע‬
Sphincter ani ext., HapyaiHHfi sanHpaTexB , ‫הסוגר החיצון של פי הטבעת‬
‫אויסערער ספינקטער‬ , ■
Sphincter ani intern., BHyrp. 3a1mpaTe1 L ‫ איכנערער‬, ‫הסוגר הפנימי של פי הטבעת‬
‫י‬ ‫ספיהקטער‬
Calcium, nsseCTt........................................................ . . . . !‫ קאלג‬,‫סיד‬
Urethra, M0?eHcnycKaTejtt.HHfi: Kanaji....................... ‫ הארנראהרע‬,‫סילון השתן‬
Systole, cHCToxa ....................... ....................... (‫סיסטולה )התכווצות הלב‬
Thrombus (ap0M603), KpoBanaji npo^Ka . . . . . ‫ בלוטקלומפען‬,‫סכר קרוש‬
Embolus, sanecenHaji npodK a................................. .... . ‫סכר אתא מרחוק‬
Infarctus pulm onum ........................................................ ‫סכר לם של הריאה‬
Bronchus, serBL BosayxonocHHx 5py60K . . . ‫ לופטראהרעכאסט‬,‫סמפון הריאה‬
Ductus hepaticus, ne?eH0?HHft npoTOK . . . . ‫ לעבערקאנאל‬,‫סמפון הכבד‬
Ductus cysticus, nysHpo-atejraHjifi npoioK ........................!‫סמפון כיס המרד‬
Ductus oholedochus, 061n?at ®emHHfi npoTOK....................... . ‫סמפון המררה‬
Mandibula, n0;1;60p0A0K ................................................................ ,‫סנטר‬ ‫אוכטערקיעפער‬
Hypophysis cerebri, M03r0B0fi npiwaTOK . . . . ‫ געהירנאכהאנג‬,‫סני^ המוח‬
Psoriasis, ?emyS?aTE1ft jinm afi................................. ‫ שופפען פלעכטע‬,‫ספחת‬

Syphilis, CH(J1MHC ......................................................................... ,‫עגבת‬ ‫לועס‬

Lens, ?e?eBHn;a........................................ ,‫עדשה‬ ‫לינזע‬
Corium, Koaa........................................................ ............................(‫עור )הגוק‬
Epidermis, BepxHjia K0atH11;a . . . . ‫ עפידערמיס‬,(‫עור העליון )מכסה העור‬
Membrana mucosa et muscularis ‫עור הושט הפנימי או הרירי ועור הוושט‬
‫החיצון או השרירי‬
Perichondrium, Ha^xpampan n a e s a .................... ‫ קלארפעלהויט‬,‫עור הסחוס‬
Periostum, HawcocTHHua............................................................ ‫ קנאכענהויט עור‬,‫העצם‬
Retina, ceT^aiaa 060a o ? K a ........................‫ העטצהויט‬,‫עור הרשת של העיהים‬
Membrana tympani, 6apa6aHHaH nepenomta . . . ‫ טראממעלפעלל‬,?!‫עור התו‬
Anopsia, caen oT a............................................................... ‫עורת‬ ‫ בליכדהייט‬,(‫)עורון‬
Arteria anonyma, desHManaa aprepna . ‫ אונבענאהטע ארטעריע‬,‫עורק״בלי״שם‬
Art. hepatica, ne?eH0?naa ap............................ . ‫ לעבערארטעריע‬,‫עורק הכבד‬
Art. iliaca, no.p3?;011raafl ap......................................................‫ היפטארטעריע עורק‬,‫הכסל‬
Art. coronaria, BeHeTOaa ap...................................................‫עורק‬ ‫ הערצקראנצ־ארטעריע‬,‫העטרת‬
Arteriae puhnonales, jrero?HHe ap. . . . . ‫ לונגענארטעריען‬,‫עורקי הריאה‬
Corona dentis, BeH?HK sy6a ............................................... ‫ צאהנקראנע עטרת‬,‫השן‬
Stemutatio, ra x a n n e..................................................................,‫עיטוש‬ ‫ניעסען‬
Lobulus, AOJiBita.................................................................... ,‫לאפפען עיכוניתא‬
394
Cavitas gleaoidalis scapulae, cycTaBHaa ana . . . ‫ געלעכקפפאככע‬, 5‫ן‬1‫עין הכר‬
SapoannieB H e j e h c h c h ................................. , . ‫ קייטבלאטטער‬,‫עלי השפיר‬
Ectodem is, sepxHHfi jihctok . . . (‫עלה החיצון )או יסוד ההרגשה‬
Mesodermis, cpejCHaft mcTOK . . . . . (‫עלה האמצעי )יסרד התנועה‬
Entodermis, BayT. (ateaesHCTHfi) jehctok . . (‫עלה הפנימי )יסוד הגרדים‬
Colunma vertebralis, nosBOHO^H. croad . . ‫ ווירבעלזוילע‬,‫עמוד השדרה‬
Amylum, K pasM aa............................... . . . . ‫ שטערקעמעהל‬,‫עמילון‬
Uvula, a s E ra o K .................................... ........................ ‫ צאפבען‬,‫ענב הלוע‬
Arbor vitae, ;!;peBO « h3h h .......................... . ‫ בוים דעס לעבענס‬,‫עץ החיי ם‬
Nervus, nepB ......................................... ......................................‫ נערוו‬,‫עצב‬
Nervi eensitivi, ayBCTBHreabHHe aepBEi . ‫ סענזיבלע נערווען‬,‫עצבי הרגשה‬
Nervi motorii, ^;BHraTeaBHHe nepBLi . ‫ מאטארישע נערווען‬,‫עצבי תנועה‬
Nervi centrifugales, n;eHTp06ea1HE1e nepsH , . . . ‫עצבים בורחי המרכז‬
Nervi centripetales, !!;eHTpocTpeMHTeaBHHe nepsH . . ‫עצבים שואפי המרכז‬
Nervi vasomotorii, cocy^osBaraxeaLHiie nepsH ,‫עצבים מניעי צנורי הדם‬
‫געפאססנערווען‬
Nervi sympatici, cmaiaTH^. nepBH . ‫ סימפאטישלנ נערווען‬,‫עצבים משתתפים‬
Nervi aecessorii, npHdaaovHHe n e p B H ...................................... ‫עצבים נספחים‬
trigemini Nervi......................................................................... ‫עצבי שלושת הראשים‬
Nervi vagi, djryat^aioinHe aepsH . ‫ אומהערשווייפענדע נערווען‬,‫עצבים תועים‬
Nervi olfactorii, nepsH odoHanaa............................ ‫ גערוכסנערווען‬,‫עצבי הריח‬
Nervi optici, spHreaBHHe n ep B H ........................ ‫ זעהכערווען‬,‫עצבי הראית‬
Nervi faciales, ‫טג‬1‫ו‬,68‫ ט‬nepBH 6.............................. ‫ געזיכטסנערווען‬,‫עצבי הפנים‬
Nervi oculomotorii, raa30;13HraTejtBHHe nepBH . . . . ‫עצבים מניעי העין‬
Nervi bypoglossi, no^asHvicHe nepsH . ‫ אונטערצונגעכנערווען‬,‫עצבי תחת הלשון‬
Dolor, neaaaB, dojB................................................... . . ‫ שמערץ‬,‫ טרויער‬,‫עצבת‬
Os sacrum, Kpecxen; ............................................. ‫ קרייצביין‬,‫עצה‬
hamatum, KproKOBaiaa koctb 08 . . . . . . ‫ האקענביין‬,‫עצם האונקלי‬
claviculae, KjnovHga Os............................................................‫ שליעססעלביין‬,‫ הבריח‬.‫ע‬
Os nasalis, Hocosaa k o c t b ................................................‫ נאזענביין‬,‫ החוטם‬.‫ע‬
Os lacrimalis, caesnaa koctb...........................................‫ טראנענביין‬,‫ הדמעות‬.‫ע‬
Os stemi, rpysnaa .............................................................. ‫ ברוסטביין‬,‫ החזה‬.‫ע‬
Os palatiuum, Hedaaa koctb................................................ ‫ גוימענביין‬,‫ החיל‬.‫ע‬
p u b is , aoH H aa k o c t b 0 8 ...................................................................................... ‫ש א מ ב י י ן‬ ,‫ה חי ק‬ .‫ע‬
Os coxae (innommatum), desBiMaHHaa k. . . ‫ היפטביין‬,(‫ החלצים )קטלית‬.‫ע‬
Os lunatum, aynnaa k. .... .................................................. ‫ מאנדביין‬,‫ הירח‬.‫ע‬
Os femoris, 6e^^peHHaa k. . . . . . . ‫ אבערשעכקעלקנאכען‬,(‫ הירל )קולית‬.‫ע‬
Ossa cuneiformia, KaHHOBHSHHe kocth . . . . ‫ קיילביינע‬,‫עצמות היתדות‬
Os etbmoideum, pemeraaTaa koctb .... ..............................‫ זיעבביין‬,‫ הכברה‬.‫ע‬
Os spbenoidalis, KpHaoBH^naa k. . . . ‫ פליעגעלקכאכען‬,(‫ הכנפים )הבסיס‬.‫ע‬
395
 ileum, nosBsaoniHaa icOs.......................................................... ‫ דארבוביין‬,‫ ד!כסל‬.‫ע‬
zygomaticum, CKyiOBaa kOs...................................................... ‫ י א כ ביין‬, 1‫ הלםר‬.‫ע‬
hyoideum, nosasH^aa kOs. ............................................ ‫ צרכגעכביין‬,‫כ הלטורן‬
vomeris, coniHHK Os.............................................................. ‫ פפלרגמואארביין‬,‫ המחרפוה‬.‫ע‬
cuboideum, Ky60Bu;1;Hafl k o ctb Os......................................... ‫ ררירפעלביץ‬,‫כ הבלפרקבה‬
frontis, (aeao.) jr06Haa kOs......................... • . . . . ‫ סוטירלביין‬,‫ הבמנת‬.‫ע‬
multangulum, MH0r0yr0Jn>Haa kOs.................... ‫ פיעלעקקביין‬,‫ מרובת הקצרות‬.‫פ‬
naTiculare, la^BeodpasHaa kOs............................................ ‫ קאהלביין‬,‫ ה ס פינ ה‬.‫פ‬
occipitis, saTMoanaa kOs......................................... ‫ הינ ט פ ר הוי פ ט ביין‬,‫ הפורק‬.‫ע‬
calcaneum, naroanaa kOs..................................................... ‫ פפרזפנביין‬,‫ הפ קב‬.‫פ‬
capitatum, ro:10BaaTaTaa kOs................................................‫ קאפק־ביין‬,‫ ה פי קן‬.‫פ‬
iimommatum, 6e3HMaHHaa kOs........................................ ‫ הי פ ט־ ביין‬,‫ ה ק ט לי ת‬.‫פ‬
triquetrum, TpHyroatHaa kOs........................................ ‫ ד ריי פ ק קביין‬,‫ מ שולטת‬.‫פ‬
Os patietale, TeMemaa k. • . ; ......................... ‫ שייטפלביין‬,‫ ה ק ד קו ד‬.‫פ‬
Os temporale, BHcoanaa k......................................‫ שלפפפכביין‬,(‫ הר קה )הצדפים‬.‫ע‬
Concba narium, hocobh6 paKOBHHH.............................. ‫ נאזפנמו שפל‬,‫ ה שבלול‬.‫פ‬
Scapula, jio n a T K a ............................................................ ‫ שולטפרבלאטט‬,‫ השכם‬.‫פ‬
Os ischii, ce^ajnapHaa k. ............................................................. ‫ זי ט צ ביין‬,‫ ה שת‬.‫פ‬
Fossa poplitea, noxKOjrcHHaa a im . . . ‫ קניפקפהלפ‬,‫פרקום )פרקרב( הפלירן‬
Sulcus tibialis posticus, Ha?1;naT0TOaa aMKa., . . . ‫פרקרם )פרכרב( ה ת ח תון‬
digitalis, HanepcTamca Herb,................................................................. . ‫פשב האצבפרני‬

majus, c a jtH H K Omentum........................... ‫ גראספס לפטץ‬,(‫פדר )פריסה‬

y ra e B o s H ..................................................................... ‫ ק א הלפנ היד ר א ט פ‬,‫פ ח מי־ מי ם‬
BHe;n;eHHaa a M K a Defectus,.......................................................... ‫ דפפפ ק ט‬,‫פ ח ת ת‬
r p u f i n Mycetbae,......................................................................... ‫ פילצפ‬,‫פ ט רי או ת‬
p ty a lin ............................................... ‫פ טי אלין‬
Fibrin .................................................. ‫פיברין‬
Ha^to-iemaa aaim ca Patella,........................‫ קליפשייבפ‬,‫פי ק ה של ה א רכו ב ה‬
3a;1;HHfi iip o x o x Anus,................................................... ‫ אפטפר‬,(‫פי ה ט ב פ ת )כריכשתא‬
khctb pyK 0 Manus,................................................................ ‫ די פ האלד‬,‫פיסת היד‬
cTona Pes,................................................................................... ‫ דפר פוסס‬,‫פיסת הרגל‬
Pomum Adami, AjaMOBo aSaoKo . . . ‫ דפר אדאמסאפפפל‬,‫פי ק ה של גרגרת‬
Distomum bepaticum, ;!;ByycTKH neaenoaHaa . . . ‫ לפבפרפגפל‬,‫פי פי ת ה כ ב ד‬
0TBej1;eHHesacrale, KpecTgOBoe Foramen .................................................... ‫פי הפר שה‬
passiva, seftcTBHe uaccH BH oe Actio ‫פפולה כפפלת‬
activa, ;!;eftcTBHe aKTHBHoe Actio....................................................... ‫פפולה פופלת‬
Glomeruli Malpigii, MaxBimrieBH KiydoaKH . ‫ ליפרפן־קאכאילפ‬,‫פקפות ב הכולי א‬
P e p s i n ................................................................................... (‫פאפסין )מכשיר ה ק ב ה‬
P e p t o n ................................................................................... (‫פאפטון )חלבון מבושל‬
396
Vulnus, pana................................................................................ ‫ ררארכד׳ג‬,yss
Trombus bronchialisj saKynopKa dpoHxoB............................ ‫פקיקת הסמפרכרת‬
Atrium, npe?1;cepAHe. ............................. ‫ פארהא^ דעם הערצעכם‬,‫פרוזדור הלב‬
Proventriculus......................................................................... ‫פרוזדור‬ ‫הקורקבן‬
]Effloratio, exanthema, BHcanaHHe...................................... ,‫דער אויססולאג פריחה‬
Omentum majus................................................................... ‫ פדר‬, ‫פריסה‬
Articulatio............................................................................................,‫געלעכק פרק‬
Ostium venosum cordis, BenosHoe OTsepeTne............... ‫פחח‬ ‫הלב הוורידי‬
Ostium arteriosum cordis.......................... ‫ פחח‬,‫ארטעריעללע אפפנוכג הלב העורקי‬

Emphysema pulmonum, paenmpeHHe jiencHx . . ‫ לוכגען־בלעהונג‬,‫צביח הריאה‬

Haemangioma, pacnTHperae sen . . . ‫ בלוטאדערגעשוולסנז‬,‫צביח הוורידים‬
Hydrops, BOAHHica................................. ‫ וואססערזוכט‬,(‫צביח העור )הדרוקן‬
Tendo Achillis, AxHxoBa aiHJia.................................................... ‫צומח הגידין‬
Canalis, vas sanguinis, KpoBenocHHe cocy^H, KanaxH ‫ בלוט־‬,‫ קאלאל‬,‫צינור‬
‫געפאסס‬ •
Ductus thoracicus, rpy.!^H0fi npoTOK . ‫ ברוסטקאלאל‬,(‫צינור החזה )טל הלימפה‬
Vas efferens............................................... (‫צינור הלכלס )טל הכליה‬
Vas deferens......................................................................................‫היוצא צינור‬
Vasa lactifera, jue^HHe cocyAH ‫ טילכגעפאססע‬,(‫צינורי החלב )טל בני הטעום‬
‫)) חילוס געפאססע‬
Canalis vertebraiis, nosBOHOTOHfi ]sanaa . . . . ‫ ווירבעלקאנאל‬,‫צינור הטדרה‬
Canalis dentis, sydnofi K an ajt................................. ‫ צאהן קאנאל‬,‫צינור הטן‬
Canalis centralis, nenrpajiBHHfl Kanaa ‫ צעלטראל‬,(‫צינור החיכון)טל מוח הטדרה‬
‫קאנאל‬
Vili intestinales, BOpCHHKH............................................... ‫ציצים‬ ‫ צאטטען‬,(‫)מילת‬
Costa, pe6p o ....................................................................................... ,‫ריפפע צלע‬
Costae verae, hcthhhh6 pe6p a ................... ‫ וואהרע ריפפען‬,‫צלעוח אטיחיוח‬
Costae spuriae, xoamne pe6p a ........................ ‫ פאלטע ריפפען‬,‫צלעות כוזבות‬
Processus lumborum transversum.................. (‫צלעות הבטן )רט״י‬
Cicatrix recens, cBeaimfi py6e11; .......................................‫ פריטע נארבע‬,‫צלקת‬
Trichophyton......................... ‫מאכולת טל הטער צמח‬
Atelectasis pulmonum, cMopmusaHHe x . . . . ‫ טרומפלונגע‬,‫צמיקת הריאה‬
Atrophia pulmonum, aTp0(|)H«.......................................................,‫אטראפיע צנטת‬
Crusta, capyn........................................................................... . ‫ טארק‬,‫צרבת‬
Exanthema, c h i i b ....................................................... ,‫ אויסזאטץ צרעת‬,‫אויסטלאג‬
Nodus vitalis, asHSHenHiift ysea:..............................................‫ לעבענסקנאטען צרור‬,‫החיים‬

Caster, Tentriculus, stomachus, jsejyAOK . . ‫ מאגען‬,(‫קיבה )איסטומכא‬

Abomasus, CHiyr . .......................... ‫ לאבמאגען‬,‫קיבה סל מעלי גרה‬,
397
 Cranium, ^epen.......................................... .... . ‫ הירנטואדעל‬,(‫קדרה )גולגולת‬
Febris, jEEKopajKa..................................................................,‫פיעבער קדחת‬
Febris intermittens, nepeMeataroj^asca jraxopajcsa ‫ וועכסעלפיעבער‬,‫קדחת לסררוגץ‬
Mucor, naeccHB........................................................................ ,‫קופלכית‬ ‫סיבומעל‬
Tunica arachnoidea, nayiEKHaa ofioaoTOa .. ‫ טופרככוועבסהויט‬,‫קור העכביסו‬
Resina asae fo etid a e..................................... ‫קורט‬ ,‫טייפעלסקרויטעול חלתית‬
Ventricuius muscularis (nynoK) . . . (^‫קורקבן )הקיבה השרירית של העו‬
Articulatio tibio-calcanea, roaenocTOnHHfi cycTas . . . (‫קורסל )קופץ התחתון‬
Axticulatio coxae, Ta306eApeHHHfi cycxas . . . . . . ‫ היפטגעלעכק‬,‫קטלית‬
Ligamenta, cbsskh .................... ‫ באבדער‬,‫קישורים‬
Ligamenta glottidis, roaocoB. csasKn . . ‫ שטימטבאנדער‬,‫קישורי הקול‬
Kancyjia xpameBofi oeTBEH. . ‫ קאפסעל דער קנארפעלצעללע‬,‫קליפת לשכת הסחוס‬
niBaHOBa odoaoaKa KaexKH . . . (‫קליפת הלשכה )השוואכית‬
Os innominatum, 6e3HMHHHaa koctb . (‫קליבוסת )עצם החלצים‬
Arcuatus, CBOa^arafi . . . . . . . . . ‫ געוועלבט‬,‫קטור‬
Plica, CKJra^ ‫ פאלטע‬,‫קמט‬
Aorta, aopra.......................................... . ‫ אארטא‬,(‫קנה הלב )המזרק הגדול‬
Bronchiolus, Maaaa BOSsysoHocnaa TpydKa . . . ‫ דיהע לופטראהרע‬,‫וקכה‬:‫ק‬
Cinamomus, Kopnpa..................................... .... .................... ‫ ציטמט‬,‫קנטון‬
Membrana synovialis, cycTaBHaa odojoaKa . . ‫ געלענקהויט‬,‫קרום ההלמות‬
Membrana serosa, cuBOpOToanaa 060J[0aKa . . ‫ סעראזע הויט‬,‫קרום הכסיוב‬
Membrana mucosa, canSHCTaa odojoaKa . . . . : ‫ שליימהויט‬,‫קרום הריר‬
Tunica intima, BHyapen. 060J10a1ca cocy:a;0 B . . (‫קרום הפנימי )צינורי הדם‬
Tunica media, cpe?1;Haa odojoaKa cocysOB . (‫קרום האמצעי )של צינורי הדם‬
Adventitia . . ‫ אויפערע שיכט דער בלוטגעפאססע‬,(‫קרום החיצון )של צינורי הדם‬
Endocardium, BHyrp. ofioJioaKa cepspa . . . ... . ‫קרום הפנימי של הלב‬
Pleura, jeroanaa mreBa ............................. . ‫ ריפפען־פעלל‬,‫קרום הריאה‬
Pia mater, Marsaa MosroBaa odoioaica . (‫קרום הרך של המוה )קרמא תתאה‬
Dura mater, TBepjaa MosroBaa 060j10aKa. (‫קרום הקשה של המוח )קרמא עלאה‬
Olobritas, sasnaa ancHHa............................................... ,‫גלאטצעהינטערע קרחת‬
Olecranon, aoKreBoft oTpocxoK.......................................... ‫ עללענפארטזאמץ קרן‬,‫המרפק‬
Cornua medullae spinalis anteriora et posteriora ‫קרני מוח השדרה שלפנים‬
‫ושלאחור‬
Articulatio tibio-calcanea............................................... ‫קרסול‬
Squama, aenrya ......................................................................... ,‫קשקשת‬ ‫שופפע‬
Curvatura major, boaBmaa KpnBH3Ha ®eaysKa ‫ דער גראססע‬,‫קשת הקיבה‬
‫מאגענבאגען‬ '
Arcus faucium, ;nyra He^Hoft sanaBecKH . . . . ‫ גוימענבאגען‬,‫קשתות הווילון‬
Arcus vertebrarum, ,niyra nosBOHKOB . . . . ‫ ווירבעלבאגען‬,‫קשתות החוליות‬

398
]Epiphysis, roJioBKa k o c t h ................................. ‫ראש העצם הארוכה‬

Atrophia ............................................................................................,‫אטראפיע רזון‬

Pulmo, jierKoe .............................................. ,‫ריאה‬ ‫לרכגע‬
Syringom yelia............................................ . . . . ‫ריקנות במוח השדרה‬
Synovia, cycTasHaa Bjiara . ............................. ‫ געלעכקשמיערע‬,‫ריר הלמות‬
Duodenum......................................................... ‫ צוועלפפיכגער דארם‬,‫ריש מעיא‬
Septicaemia, rHMOKpoBHe..................................................................‫הדם רקבון‬

BojoKHHCTaa coe^ Tsash.

Textura, histos, t k o e b .......................................
. . ‫ פאזעריגעס גיהדעגדוועבע‬,‫רקמת חוטים שזורים‬
Tela conjunctiva compacta, nioTHaa coe^. ‫׳‬ncaHL . . . ‫רקמת החבור הקשה‬
,‫רקמה‬ ‫געוועבע‬

PHxiaa coe^ TKam.. . . . ‫ לאקקערעס ביכדעגעוועבע‬,‫רקטת החבור התיחוחה‬

E p ith eliu m .................................................................................... ‫המכסה רקמת‬
HepBHaa TKauT................................................................................ ‫העצבים רקטת‬

Inspiratio, B^BixaHHe ...................................... !‫ ראם אייכאממע‬,‫שאיפת האויר‬

n a y s a ....................................................................................... ,‫שביתה‬ ‫פאוזע‬
Concha, yjDaxKa . . . . ‫ ־‬............................ .... ‫ שנעקקע‬,‫שבלול‬
Paralysis, napajiH^ .................................................................‫שבץ‬ ‫ לאהמונג‬,(‫)שיתוק‬
Fractura, nepejOM . . . . . . . * ........................................,‫בליד שבר‬
Practura vertebrarum, nepejroMnoEBOHovHHica ‫ ברוד דער ווירבעלזוילע‬,‫שבר השדרה‬
Area germinativa, Eapo^nnesoe nojie.....................................‫ פרוכטהאק שדה‬,‫השפיר‬
Adeps, a m p ............................ ‫ טאלג שומן‬,‫ פעטט‬,(‫)חלב‬
Pylorus, npHBpaTHHjt .............................................................. ,‫דער פפארטנער שוער‬
Carpus, KHcreBoS cycTaB..........................................................‫ האבדוואררצעל שורש‬,‫היד‬
Radix palmonum, KopeHB lencHx.......................................‫שורש‬ ‫ לוכגענוואורצעל‬,‫הריאה‬
Radix dentis, Kopem 3y6a ......................................... ‫ צאהנוואורצעל שורש‬,‫השן‬
Luxatio obturatoria, b h b h x 6ejtp. t o i o b k h Ksa^n..................................... . ‫שחול‬
Stratum, cjiofi. ..............................................................................,‫שטיח‬ ‫שיכש‬
Stratum submucosum ‫ סובטוקאזעס‬,‫שטיח רקטת החבור מתחת קרום הריר‬
‫בינדעגעוועבע‬ ■
Phtisis, aaxoTKa.............................................................................,‫שחפת‬ ‫שווינדזוכט‬
Phtisis pulmonum, vasoiKa xentax . . . . ‫ לוכגענשוויכדזוכט‬,‫שחפת הריאה‬
Uraemia, Mo^eKpoBne...............................................................‫ אוראמיע שינת‬,‫הדם‬
Tussis, icamejiB .............................................................................,‫שיעול‬ ‫הוסטען‬
Liquor cerebrospinalis, B;epe6poc11HHaj[£Haa amsKOCTt ‫שיקוי מוח הראש והשדרה‬
Skeleton, k o c t h k ................................ ,‫שלד‬ ‫ געריפפע‬,‫שקעכעט‬
Caetio, sapKa ,‫ראם קאכען שליקה‬
Ovarium., amHHK....................................... ‫ אייערשטאק שלל‬,‫הביצים‬
Vesica, ampuUa, nysiipB......................................................,‫בלאזע שלפוחית‬
Zona peUucida, npoaparaufi nysiipeic ‫ דאטטערהויט‬,(‫שלפוחית שקופה )של הביצה‬
399
Palpebra, b c k o ........................................................ .... ‫ אויגענכיד‬,‫סזפלררת עין‬
Luxatio femoris, b h b h x 6ej1;p a ................... ‫ טועכקעלפעררעכקרנג‬,‫מובויטה הירד‬
Elephantiasis graecorum. Lepra,. lapoKosa ‫ ראתן טרכי‬,(?‫שנהבת הירהים )צרעת‬
‫ אריסזאטץ‬,‫שחין‬
Lepra maculosa, npoKasa itaTHHCTaa . . . . . . . . . ‫שלהבת הכתטים‬
Elephantiasis arahum, cjoHOBaa 60jesHB. . . (‫שלהבת הערבים )צבית הרגלים‬
Dentes sapientiae, 3y6H My^pocxH................... ‫ דרייזהייטסצאהכע‬,‫שלי החכמה‬
Dentes lactei, MOJioTOHe 3y6H ......................................‫ מילכצאהלע‬,‫שלי החלב‬
Dentes incism, pe3u;H................................. • . ‫ שכיידעצאהלע‬,‫שלים חותכות‬
Dentes molares, Kopenmie 3 y 6 H ....................... ‫ באקקצאהלע‬,‫שלים טוחנות‬
Dentes canini, KrasH................................. ‫ עקקצאהלע‬,‫ מלתעות‬,‫שלים טורפות‬
Pilus, BOJroc...................................................................................... ,‫האאר שער‬
Lanugo, nynioK . . . .................................................... ‫ פלאום‬,‫שער דק‬
Porta hepatis, BopoTa n eq en n ............................ ‫ לעבערפפארטע‬,‫שער הכבד‬
Porta renis, BopoTa n o ^ ................................. ‫ ליערעלפפארטע‬,‫שער הכוליח‬
Hilus pulmonum, BopoTa jtencHx....................... ‫ כוכגעלפפארטע‬,‫שער הריאה‬
Tubus, Tpy6a . ...................................................................... ,‫שפופרת‬ ‫ראהר‬
Tubus alimentarius, nHmeBapHTemHHft Kanaj[ . ‫ שפייזעראהרע‬,‫שפופרת העיכול‬
Tubuli contorti, cBepHyrne Tpydiaa ‫ געוואולדעלע‬,‫שפופרות מעוקלות של הכליה‬
‫ראהרען‬
Embrio, 3apo?1iH1n ........................................................... ,‫שפיר‬ ‫עמבריא‬
Hyperaemia, npams spoBH . • ............................ ‫ בלוטצופלוסס‬,‫שפעת דם‬
Hyperaemia actiya.................................................................... ‫דם פועלת שפעת‬
Hyperaemia p a s s iv a ................................................................‫דם נפעלת שפעת‬
Labia oris, ry^H p i a ................................................................ ,‫שפתים‬ ‫ליפפען‬
TonsiUae glandes, MHHinajieBHSH. a tejiesH ..................... (‫שקדים )גדרים‬
Concavus, BorHynift................................................................,‫האהל שקערורי‬
Luxatio femoris ischiotuberosa . . ‫ אבערשעלקעלפעררעלקולג כאל אולטען‬,‫שרוע‬
Kima, cca^HHa, napaimna . . . . . . . . . . . . . ‫ ריטצע‬,‫שרטת‬
Musculi, MEann;H ................................................................... ,‫שרירים‬ ‫מוסקעלן‬
Pja/iiKHe ‫ גלאטטע מוסקעלן שרירים‬,‫חלקים‬
Musculi papillares, cocneBHjtHHe MHiinpi ‫ ווארצעלפארמיגע‬,‫שרירים פיטומיים‬
‫מוסקעלו‬
Muse, buccinatores, irarainH TpySayefi . . . ‫ באקקעלמוסקעלן‬,‫שרירי הלסתות‬
Mnni. nonepeynonoJiocaTHe ‫ קווערגעשטרייפטע מוסקעלן‬,‫שרירים משורטטים לרחבם‬
Muse, biceps brachii, SByoasaJi MHinna m e g a ..............................‫הקיבורת שריר‬

Vermis cerebelli super, et infer., gepBH Moategsa ‫תולעת המוח הקטן העליונה‬
‫והתחתונה‬
Helmintiasis, ozcTHaa 60jre3HB. . . . . ‫ וואורמקראלקהייט‬,‫תולעי בני־מעים‬
400
Complicatio, ocJioffiHeHHe . . ......................... ‫ קאטפליקאציאן‬,‫תוספת‬
Biologia, dHOJOraa . . . . ...................... ‫ ביארלאגיה‬,‫תורת החיים‬
Histologia, y^enne 0 TKOEax. ‫ לעהרע פדן דען גערועבזנן‬,‫תורת הרקבורת‬
Cytologia, y^enne 0 oierKax ‫ לעהרע פרן דען צעללען‬,‫תורת הלטוכרת‬
Basis cerebri, ocHOBame M03ra , . . ‫ שאדעלבאזים‬,‫תחתית הגולגולת‬
Ranxmculas, jqotzk ( ^ 6hhe) .................................‫ האהנעכפוס‬,‫תיעה‬
Cartilage fibrosa, BOXOEJaBCTnfi xpaii]; .......................... ‫ פאזער קכארפצל‬,‫תנוד‬
Cartilagines intervertebrales, MeasnoSBOHOEHHe xpamn ‫ צווישענ־‬,‫תנוכי הביהים‬
‫קנארפעל דער ווירבעל‬
yniHaa paKOBHua Auricula,............................................... ‫ אהרכווטעל‬,‫תנוד האוזן‬
Hafl,ropTaHHH1£ Epiglottis,..........................................‫ קעהלדעקקעל‬,‫תנוד סוכד הגרון‬
Motus peristalticus, ^eB006pa3H0e ABHaienne ‫ וואורטפארמיגע‬,‫תנועת הזחילה‬
‫בערועגונג‬
Motus antiperistalticus ‫ אוטגעקעהרסע פעריסנזאלטיק‬,‫תנועת הזחילה המהופכת‬
Motus reflectivus, pe4>J1eKT0pH0e s^Hasenne ‫ רעפלעקטאריפוע‬,‫תנועה טזדקרת‬
‫בעוועגונג‬
6poateHHe Permentatio,...........................................................‫ געהרונג‬,‫תסיסה‬
nioB Sutura,................................................................................ ‫ נאהט‬,‫תפירה‬
v e r a Sutura............................................................................... ‫תפירה אמיתית‬
spuriaSutura.................................................................................. ‫תפירה כוזבת‬
A ppositio ..................................................... ‫ אנלאגערונג‬,‫תפירת הדיבוק‬
sagitalis, cTpej10BH;1;HHfi m oB Sutura..........................‫ פפיילנאהט‬,‫תפירת החץ‬
lambdoidea, zaMdxoBHAHHfl moBSutura . . . .‫ לאטבדאנאהט‬,‫תפירת הלטדא‬
coronaria, BeHc?HHfi m oB Sutura......................... ‫ קראנצנאהט‬,‫תפירת העטרה‬
Sutura squamosa, TOn1yfi’1aTH& moB . . . . ‫ טופפעננאהט‬,‫תפירת הקטקשת‬

401 26
 ‫‪'AVA‬‬
‫‪(v^f:‬‬

‫‪W‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪AVf.‬‬

‫‪A‬‬
‫‪:‘)•:‬׳‪-:‬־‪;;/I‬‬
‫ציורים‬
‫ל״תלמוד וחכמת ה ר פ ו א ה '‬

‫)רוב הגיורים לסוחים טתוד הסטר ״היסטוליגיה״ סל פרו‪£.‬׳‬

‫שטיהר‪ ,‬הרגאוז פיגפיר ביכא(‪.‬‬

‫‪V.‬‬
 ‫־׳כלח־חנב״טה החי צו‪“':‬‬
‫ד!צ‪:‬רר הטלבדי‬
‫הטפ־פ‪^,‬ה ה‪:‬לוח'ה‬

‫הכר ה‪:‬דט‬
‫ןהח־צי׳י‬
‫עלה־הנבלטד! ‪I‬‬
‫י־חי=יגי ^הפכלטל‬

‫חלל ד‪.‬ט*צי‬

‫עלד‪:‬־‪ 1‬־!;ביטה חפניטי*‬

‫כטבות‬
‫כטפדח‬ ‫■‬
‫החך סבנ‪-‬טי דדך גיןט העובד טל חיח בעלח טדרח‪.‬‬

‫צ י ' ־ ‪.2‬‬

‫‪h‬‬
‫‪n‬‬

‫‪:1‬‬

‫‪?5‬‬
 ‫■וד ‪.3‬‬

‫‪ ,‬ד‪-‬געים ח‪:‬צדו‪:‬וי=‬

‫׳ ‪\ \ y /‬‬

‫‪f!iJ\\(j\A‬‬
‫‪/‬‬
‫‪I‬‬
‫‪^%'k‬‬
‫‪ >--•V•.‬ע ‪\'.‬ן!‬
‫‪ft/‬״‪ *-‬׳‬
‫הזידים ד!בידוכלים‬

‫אפלי־בד!‬

‫ציור ‪.4‬‬
‫פקצה ספילכה‬ ‫פ ‪p‬עת תחוהה‬ ‫‪:‬ובבי^־א^גלחית‬
‫)בי‪,‬־ הצד(‬ ‫)צך הצד(‬

‫‪1‬‬

‫‪ .‬חריץ‬
‫טבחרצ•‬
‫*‪jS‬‬

‫כוכב־אניהוה‬ ‫כוכבי־ם־הדפדרה‬

‫‪.6-‬‬ ‫‪6‬‬ ‫צי‪-‬‬

‫!■נפים‬
‫';‘י’!|י;!‬

‫חרצנים טל לטבית גליליות‬

‫לטבית בצורת פעיך ■ ‪.......‬‬

‫ע ג י ל ו ת ־ מ א ר כ ו ת ‪ :‬״ ® י‪ r‬־‬

‫אפים־ליה פירובח־הטורות טל כלי הנטיביה טל האדם‪.‬‬

‫‪II‬‬
 ‫ציור ‪. 7‬‬

‫דושכבת חקרנית ״‬
‫דוטרבת ‪,, nt'pun‬‬
‫דושכבד! דוגרגיליח‬
‫‪t‬׳'‪/v‬‬

‫‪t‬‬
‫>‬
‫־‪:‬‬
‫‪■A\-■.‬‬
‫דוטכרח ד!״טתית>‬

‫דובלוצא שב‬
‫נועין־־פקעי‬

‫■‪‘i.-‬‬ ‫■‬

‫דושכרה שתחת חפור‬

‫' אר טריה‬

‫־רהמד! שומנית‬

‫תתך דרך עור חסוליה של אדם מבוגר‪.‬‬

‫ציו ר ‪.8‬‬
‫לשכות אנדוטליה‬ ‫שרטוטי חתחומים של חוטי תטורירים חחלקים‬

‫אפיטליח טול ארטרית־חסדב של שפו‪.‬‬

‫‪III‬‬
 ‫ציור ‪.9‬‬

‫כטדוח ‪:‬ביע עם מעם ט‪ -‬ף‬

‫לטכות־גביע עם דורהד! טרף‬

‫טרף‬
‫ציםופלזמח עם הה־צנים‬

‫פי ד!מעיך‬

‫מעיך טל ד!בועי חעב‪.‬‬

‫לטבה גביעיה טר המע״ הדה טל עכבר‪.‬‬

‫‪IV‬‬
 ‫צי‪,‬־*' ‪.10‬‬

‫מצי!־ טכ ‪r a‬־ ‪ r‬פטוט‬

‫טעי!־‘ טל ברעות כ־םתען‪;:‬‬

‫צי— ‪.11‬‬
‫לטעות טל רקטת תחביר‬

‫הוטים טווריס‬

‫רקטת חבור קטת טל עור פם‪,‬ת ת־ד‪.‬‬

‫‪V‬‬
 ‫צי ו ־ ‪, 12‬‬

‫פיבדוב;םצ‪':‬צ‬

‫כ בו בו ח חו ־ ר ת ‪ :‬ה ר ח‬
‫— ההו‪3‬ול פריך הלצ‪1‬־ביח‬

‫הרעי ם א כ ס טיי ר‬

‫ל פ כ ו ת אררם־ה‬

‫חרצנים טל לפכות‬
‫רקנית החבור‬

‫רקמת הבור ההדחה‪.‬‬

‫הרום טל הררןניה טרי־ הטרידים‪.‬‬
‫)הגל(‬

‫‪VI‬‬
 ‫‪c c 5‬־‪5 c r ,‬‬ ‫■נלדק ד ם‬
‫ד ק בי ת ה ה ל ר ד‬ ‫ו‪ 5‬םי ם ד ח ־ ד ם‬

‫ל ט כ ר! טו בי ־ ר ח ד צ נ ה‬
‫כ ט ה ־ א נ ר א י ח פין־ ד ו צ ד‬

‫צ י ו ד ‪.1 4‬‬

‫‪{:■:•:‬‬
‫• ״ ‪.* •-‬־‪ -.‬׳ ‪ r‬־־ ‪I . . ' -‬‬
‫*• ז‬ ‫־ ־ ־ ‪ • ,‬־ ־ * • ־ ‪ . :‬־ •*‬
‫‪ ;: 1‬־ ‪:'*. >.‬״ ‘י■ י ז‬

‫‪VII‬‬
 ‫ציו‪.15 -‬‬

‫צ‪:‬ודר הרדע‪-‬ם‬

‫פדלארסצ‬

‫ט‪ 3‬ח ט־נין‬

‫גו ל ת ט ה י ט ל עצם )ל אר צ ה(‪.‬‬

‫ציו ר ‪. 16‬‬

‫פריאוסט ‪,‬‬

‫הגה‬
‫צול הווע‪:‬־ס‬

‫טוח ה‪-‬צם‬
‫ההך ע^ב בעצם האצם־‪ :‬צול אדם טביג^‪.‬‬
‫‪VIII‬‬
 ‫צי‪.‬־ר ז ‪. 1‬‬

‫‪ ra‬מדידים חזקים ‪j‬‬

‫חוטים ‪:‬‬

‫חחוב‪-‬ד‬
‫סדקופהזםה חדצן־‬ ‫הםמודטט‬

‫ציוד מה‬
‫חוטי מדידיב‬
‫מטודטטיש‬
‫לדחבם‬
‫)לב חארם(‬

‫מדטיטים כדחב‬ ‫הדם‬

‫‪IX‬‬
 ‫צ — ‪. 18‬‬

‫הוטי עצבים עול צפרדע‪.‬‬

‫ה ח‪ -‬צדו‬

‫עביוד החיכוד‬

‫‪X‬‬
 ‫חרט הכצביס‬

‫;‪■:‬־־ חחלבר־‬

‫חב־־‬
‫לחיע‪-‬עצב‬

‫‪XI‬‬
 ‫ציו ד ‪. 19‬‬

‫ציו ד ‪,20‬‬

‫‪ i ;1‬ד‪ . 1‬־ ג כ צחודדות ע׳ייפדה‬

‫ציו ד ‪,21‬‬
‫צי ו ־ ‪.22‬‬

‫צ־רל ‪,23‬‬
 ‫צי•‪,24 -‬‬

‫ציו ר ‪. 26‬‬ ‫ציו ר ‪,28‬‬

‫‪XIV‬‬
 ‫צ ‪ -‬ר ‪. 27 — 29‬‬

‫א צ ט ר בי ה א‬

‫דקים‬

‫הכרעי העב‬
‫היורד ■‬
‫ביעי העך‬
‫ה עול ה‬

‫עוכפוהיה‬
‫הנבהך‬

‫הלל הכ “ ם בל האדם‬

‫‪XV‬‬
 ‫‪.30‬‬

‫ציר־ ‪.31‬‬
‫עבער^ אכסצירה‬ ‫הוטים ביפרה‪:‬־=‬

‫גדרת ‪-‬יאדו טל טפך‪.‬‬

‫‪XVI‬‬
 ‫ציור ‪.34‬‬ ‫ציור ‪.33-32‬‬

‫ציור ‪.36‬‬

‫‪.38‬‬

‫ציו־ ‪.39‬‬

‫‪XVII‬‬
 ‫צי־ו־ ‪.4-2‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪ ,M b * 3‬הני־^ל ■ זזי‬

‫‪ r‬ג‬

‫)‪T‬‬ ‫ע ר‬

‫צי‪,‬־ר ‪,43‬‬

‫ד‪.‬ז»דבוב־ה‬

‫הקולית‬

‫[‪XVII‬‬