‫‪^S^SSSSS& i‬‬ ‫^‬ ‫‪sssss‬‬

‫‪ * :5‬הנ שי; ט ך ^!‬ ‫׳;ני ^ שו‬ ‫ספר‬ ‫‪T?3nT11‬׳‪t‬־‪ fcnn‬גאנא‬

‫או צ ר ה מ כ ת בי ב‬
‫‪/k‬‬ ‫‪teUita‬‬
‫וזי ק י‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״יחייפתשס"״‬
‫‪HI‬‬
‫‪Si‬‬
‫‪ 1949‬מכתבים שנשלחו לכל דורש‬
‫ובהם מבחר רב של נושאים;‬
‫הלכה‪ ,‬דרש‪ ,‬פרשנות המקרא והמדרשים‪,‬‬
‫־ ‪>1‬‬
‫תולדות ישראל‪ ,‬שירה‪ ,‬דקדוק ועוד ועוד‬ ‫‪W /»;:‬‬
‫‪y.‬‬

‫הרב הגאון רבי יוסף משאש זצוק״ל‬

‫מאת‬

‫ששירת א ת עמו במשך ‪ 40‬שנה‬

‫בתל מס אן) אלגירי ה(‪ ,‬מ כנ א ס )מרוקח‬
‫ני!‬
‫‪I -‬‬
 •< a • • • •< 5 “ ® • • * • • • ® ‫® * • • • • י‬ • • • • • • ® • • * • • • ® • ‫* י‬

‫בס ד‬

‫ס פ ר ז ה נסר ק ונעבד ע״י‬

."‫"יודאיקה אימג' אוצרות ה תור ה בע"מ‬ 4

I I
"‫ני תנ ת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬
.‫להכניסו ל א ת ר ולהפיצו לצורך שימוש אישי ב ל ב ד‬
‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף א הד להדפיסו או להעתיקו‬
‫ס‬
‫בכל אופן שהוא או ב כ ל אמצעי שהוא‬
‫ס‬
o ‫בין ב חינ ם בין ב שכר בין ליהיד בין לרבים‬ 0

I ‫ה מ שולב ת‬ 1) 1 1‫ ם‬10
( □ ■ ‫)ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬
:‫ו‬
‫ניתן לה שיג עותק מ ס פ ר ז ה ועוד ספרי ם‬

‫וכן ה תוכנ ה‬ &

I I
:‫אצל‬
‫בי ת ספריי ת מורגנשטרן‬
‫ א שדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬

(>
08-866-5059 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬ m
a
‫ם‬
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN EIBRARY
■
14 RAVAH STREET
«
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE ‫ס‬
Email- kidosheypolin@bezeqint.net

4
a
#
This sefer has been provided by ‫ס‬
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH.
‫ס‬

I
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books) 0
to anyone else even if they don’t sell them.
o

•0
* •© •® ‫* יי‬ ®
 ‫ז הספר־‬
‫או צ ר ה מ כ ה ד ם‬
‫חלק שלישי‬
‫שמחו ד‪ 1‬חכ מים ויגילו ה נ‪1‬׳י־־דם בהגלות‬
‫זה ספר הנותן אמרי שפר‪ ,‬אמרות ה׳‬
‫אמרות טהורות‪ ,‬אור יקרות; ליהודים היתה‬
‫אורה זו תורה מפוארה‪ ,‬יראת ה׳ טהורה‪,‬‬
‫פעולת צדיק יסוד עולם‪ ,‬אור לעינים שכך‬
‫רואות‪ ,‬אור נוצץ האירו פסקיו‪ ,‬נאה ר רש‬
‫כתרי אותיות‪ ,‬תפוחי זהב במ שכיות פה‬
‫מפיק מרגליות‪ ,‬בחכמה ב תבונ ה ובדעת‪,‬‬
‫האשל אשר ברמה‪ ,‬מלא רוח הכמה‪ ,‬ומוציא‬
‫לאור תעלומה‪ ,‬ע טר ת החכמים‪ ,‬אוצר בלי‬
‫חמדה‪ ,‬זה סיני ועוקר הרים‪ ,‬שמו נ־דעי‬
‫בשערים‪ ,‬גבור העצה‪ ,‬אבי־ המליצה‪ ,‬הרב‬
‫המובהק‪ ,‬שמן תורק כק ש״ת כמוה״ר רב הוד‬

‫יוסף משאש‬
‫זצ״ל וזיע״א‪.‬‬
‫הרב הראשי לחיפה והמחוז‬

‫חלק מהספר הוגה ע״י בעזרת אל נשא ורם‬

‫ע״ה שמואל כן־עמרם הי״ו‬

‫זה השער לד׳ צדיקים יבואו בו‬

‫מעשה ידיו של המחבר זצ״ל‬
‫‪-- f‬‬ ‫־> ‪f‬‬ ‫‪-- f - f‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪f-f‬‬

‫לידידי ותומכי‬
‫אוצרות המגרב ־ קרן חכמי מרוקו‬
‫על תמיכתם הקבועה למפעל החשוב‪,‬‬
‫לגילוי אוצרות יהדות מרוקו‬
‫תבא עליהם הברכה ויתברכו בכל מילי דמיטב אמן‬
‫חיים אוזן‬ ‫אילוז מאיר‬ ‫גד אדרי‬
‫ויצמן דוד ואליז‬ ‫אביטן דוד וקלרה‬ ‫ג׳ק אדרי‬
‫מגן מלכה‬ ‫אלקיים שלמה‬ ‫שלמה דיין‬
‫אכרהם ישראל‬ ‫שמואל לסרי‬ ‫ג׳ק אסויאד‬
‫מישו יצחק‬ ‫מור יוסף גבריאל‬ ‫רב מאיר אבוחצירא‬
‫דוד אוזן‬ ‫שמעון דהן‬ ‫מאיר עיאש‬
‫אליהו פינטו‬ ‫יגאל ברון‬ ‫יצחק דלריה‬
‫שמעון טנג׳י‬ ‫שאול פחימה‬ ‫דניאל אברזגלו‬
‫מיכאל שושן‬ ‫שושן ארמונד‬ ‫נסים אפללו‬
‫יוסף בוזגלו‬ ‫שושן יצחק‬ ‫שלמה מגרה‬
‫יורם חסין‬ ‫פרץ שמעון‬ ‫יצחק בן שמעון‬
‫שלמה אוחנה‬ ‫הדד יהודה‬ ‫גבריאל רנרנר‬
‫מאיר אפללו‬ ‫משה מורסיאנו‬ ‫עטיאס דוד‬
‫אבנר שמחי‬ ‫כהן מאיר‬ ‫זיקרי יצחק‬
‫מאיר ואנונו‬ ‫יעקב לוי‬ ‫רפאל מימרן‬
‫שמעון בן דוד‬ ‫מרדכי אוזן‬ ‫משה צרפתי‬
‫רחל דיין‬ ‫שלמה מורסיאנו‬ ‫משה רואש‬
‫דוד סינקלר‬ ‫שלמה אלמקייס‬ ‫שמעון בן שושן‬
‫אבי שמחי‬ ‫הסין גמליאל‬ ‫רחל רנרנר‬
‫בת שבע אזולאי‬ ‫טויטו גיל‬ ‫דרור רקרן רנרנר‬
‫דניאלה ארמה‬ ‫שטרית מימון‬ ‫מרים ונונו‬
‫שמואל שמהי‬ ‫קבלה מרדכי‬ ‫יחיאל אטיאס‬
‫טובול אורי‬ ‫שושן מומי‬ ‫יצחק וקנין‬
‫פחימה שדין‬ ‫שאול אברהם‬ ‫יעקב אלון‬
‫פהימה דוד‬ ‫גדעון חנינה‬ ‫שאול ואורית אסרף‬
‫מלבי שמואל‬ ‫נסים כהן‬ ‫בן עטר סלומון‬
‫רחל אטיאס‬ ‫חסאן ישראל‬ ‫משה שרקרון‬
‫אדיב רוני‬ ‫משה עמר‬ ‫הנרי אסרף‬
‫יהודית אוחיון‬
 ‫ן^וצר דהמכרתביס‬
‫חלה שלישי‬

‫עוד ראית מ״ש כבודו‪ ,‬על מ״ש בסנדודרין ס״ה‪ ,‬כי‬ ‫אלף שט‬
‫רבא ברא גברא‪ ,‬ור״ח ור׳ אושעייא ברו עגלא‬
‫תשרי שת״ה חדתא לפ״ג‪ ,‬לפארי״ז יע״א‬
‫תילתא בכל ערב שבת‪ ,‬ואכלי ליד‪ .‬בשבת‪ ,‬וד‪.‬כל ע״י■‬
‫ספד יצירה‪ ,‬כמ״ש רש״י שם‪ ,‬ושאל השואל אם מותר‬
‫למעלת הרה״ג מעו״מ‪ .‬בשמים ראש לכל רבני צרפת‪,‬‬
‫לעשות כן בשבת‪ ,‬מאחר שאין כאן מעשה‪ ,‬רק צרופי‬
‫כקש״ ת כמוהר״ר ישי שווארטש‪ ,‬נסאו לעד‬
‫שמות‪ ,‬וכבודו חשב שיש בזד‪ .‬אסור גמור‪ ,‬ואך לא מצא‬
‫יכון בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫שום ראיד‪ ,.‬ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪,‬‬
‫תשובד‪ ,.‬דבר זה כבר עלה על שלחן מלכי רבנן בספר‬
‫העי״א‪.‬‬
‫גזע ישי אות א׳ אדם הראשון‪ ,‬ושם פלפל‬
‫הרבד‪ ,.‬והעלה לאסור משום בונה‪ ,‬ומשום לש‪ ,‬יעד׳ש‪,‬‬ ‫רב גדול ; הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני‪ ,‬אודות‬
‫וכל מבין עם תלמיד תמוד‪ .‬יתמה‪ ,‬היכן מצינו אסור‬ ‫ת״ה אהד‪ ,‬זה שמו כהה״ר דוד מרצייאנו‪ ,‬ישצ״ו‪,‬‬
‫מלאכה בדבר שפתים‪ ,‬ורק האסור הנראד‪ .‬בזד‪ .‬הוא‬ ‫ממחזק׳ תלמסאן יע״א‪ ,‬שהוא תלמידי החביב עלי‪ ,‬כי‬
‫שמא יכתוב להקל עליו צרוף האותיות‪ ,‬ואין להאריך‬ ‫הוא ת״ח הגון‪ ,‬מלא יראת ה׳‪ ,‬ויושר‪ ,‬וכושר‪ ,‬והוא עתה‬
‫בדבר שאזן שומעת ועין לא ראתד‪ ,.‬וכאשר ימצא היודע‬ ‫בחיל הצבא הצרפתי‪ ,‬בעיר ליאו״ן יע״א‪ ,‬ואבקשה‬
‫וישאל‪ ,‬אז נובין ונדון‪.‬‬ ‫מאדוני להעמידו בקרן אורה‪ ,‬להקימו ״אומוניי״ ולמצוה‬
‫אני היו׳׳ם ס״ט‪.‬‬ ‫רבה וחסד גדול יחשב‪ ,‬ובטחוני חזק בלב קדשו הטהור‪,‬‬
‫למשיד חסדו אליו‪ ,‬לתת מהודו עליו‪ ,‬והאל ברוב חסדו‪,‬‬
‫אלף שיא‬ ‫יתן מהודו‪ ,‬על כבודו‪ ,‬להשביעו מטובו‪ ,‬כחפץ לבו‪,‬‬
‫לעמוד על משמרתו הקדושה‪ ,‬אבן הראשה‪ ,‬כטוב וכישר‬
‫תשרי‪ ,‬לעיר גיליז?*ן יע״א‪.‬‬
‫בעיני אלהים ואדם‪ ,‬ודגל צרפת ירום ונשא וגבה מאד‪,‬‬
‫על אויביו יתגבר‪ ,‬במהרה ובעגלא אמן‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫למעלת הנגיד המפואר‪ ,‬הר' שלמה ן׳ שאול ישצ״ו‪,‬‬
‫אני היו׳׳ם ס״ט‪.‬‬
‫שלום‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬
‫זאת להודיע• לכבודו‪ ,‬כי אתמול בא לפני היקר אברהם‬
‫אלמדיוני ואשתו‪ ,‬וד‪.‬פצירו בי לכתוב למעלתך‪,‬‬
‫אלף שי‬
‫אודות יצחק בנם שהוא משודך עם בתך היקרד‪ ,.‬שד‪.‬עת עת‬ ‫תשרי‪ ,‬לוגדא ייע״ז‪4‬‬
‫מלחמה‪ ,‬ואינו יודע אם היום או מחר יבוא יומו ליכנס‬
‫לחיל הצבא‪ ,‬ובכן אין עתד‪ .‬דעתם לא בשדוכין ולא‬ ‫למעלת הרה״ג וכד‪ ,‬כמוהר״ר רפאל הצרפתי ישצ״ו‪.‬‬
‫בנשואין‪ ,‬ולכן מבקשים מכבודו להחזיר להם כל החפצים‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫שנתן הבן הנז׳ לבתך‪ ,‬וגם הוא יחזיר מה שקבל‬
‫מכתבו הבד‪,‬יר על קבלת ספרי הקטן ״נר מצור‪.‬״ הגיעני‪,‬‬
‫מכבודך‪ ,‬ויען קים לי במעלתך‪ ,‬כי לב טהור ברא לד‬
‫ותודה רבה על אמריו כי נעמו‪ .‬עתה באתי‬
‫ה׳‪ ,‬לכן אל תעכב ואל תמשיך הדבר‪ ,‬רק שלח מד‪.‬ר‪,‬‬
‫להודיע לרו״מ‪ ,‬אודות איש אחד ממחזק׳‪ ,‬זה שמו‪ ,‬דוד‬
‫וקבל‪ ,‬ור‪.‬אל ימציא לה בן זוג ממקום אחר טוב ויפה‪,‬‬
‫שורקי‪ ,‬בן יצחק נ״ע‪ ,‬שהוא עתה דר במחנכם קדוש‪,‬‬
‫וסו״ד הודיעני רצונך במכתב ברור‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫מלאכתו‪ ,‬עושה כסאות‪ ,‬שגרש‪ ,‬את אשתו עיישא בת‬
‫קודם סגירת המכתב‪ ,‬קבלתי מכתב כבודו‪ ,‬בו בקש‬ ‫מכלוף שקרון נ״ע‪ ,‬בי דינא דמלכותא‪ ,‬וחפשד‪ .‬לא נתן‬
‫להודיעו בכתב‪ ,‬הרמזים שרמזתי בשם חדש‬ ‫לה בגט כריתות כדמוי׳‪ ,‬וקפצי עליה זביני‪ ,‬והדור פרוץ‬
‫מרחשון‪ ,‬בדרושי בשבת החולף בס״ד‪ ,‬חדש השון נקרא‬ ‫וכד‪ ,‬ובכן יעשד‪ .‬כבודו חסד ומצוד‪ .‬רבדו‪ ,‬לשלוח אחריו‬
‫בשלוש שמות‪ ,‬בתורה‪ ,‬חדש השמיני‪ ,‬כי הוא שמיני‬ ‫לדבר על לבו‪ ,‬לפטרד‪ .‬בג״כ‪_,‬ע״י שליח‪ ,‬זה שמו משד‪.‬‬
‫לחדשים‪ ,‬בנביאים‪ ,‬ירח בול )מ״א סוף סי׳ ו׳( דכתיב‪,‬‬ ‫בן נסים‪ ,‬למשפחת ״נושי״ מפה מחוק׳‪ ,‬יפשא״ק‪ ,‬ושכמ״ה‬
‫ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני וכו׳‪,‬‬ ‫ושלום‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫תנופת העט כעת‪ ,‬יען! בא לפני‪ ,‬איש אחד ממחזק׳‬ ‫■ובפי העם נקרא מר חשון‪ ,‬והדוב מקצרין אותו רק‬
‫זה שמו הר׳ מימון אמסלם הי״ו‪ ,‬ההוא אמר‬ ‫בשם‪ ,‬חשון‪ ,‬והוא שם בבלי‪ ,‬שכל שמות החדשים עלו‬
‫כי יש לו במחנכם קדוש‪ ,‬חלק בחצר אחת‪ ,‬שכור ביד‬ ‫עמהם מבלל‪) ,‬ר״ה ירושלמי פ״א( והשם שמיני‪ ,‬יש בו‬
‫איש אחד‪ ,‬זה שמו‪ ,‬הי׳ יעקב ן׳ סמחון הקצב‪ ,‬ואשתו‬ ‫פרד״ס החכמה‪ ,‬פשט‪ ,‬כי הוא ח׳ לחדשים‪ ,‬רמז‪ ,‬נוטריקון‬
‫שמחה‪ ,‬וזה שלש שנים שלא פרעו לו מאומה‪ ,‬והוא‬ ‫ש׳בו מ׳בול י׳רד נ׳מלטו י׳וד‪ ,‬שהם נח ובניו ונשיהם‬
‫איש עני‪ ,‬ושלח להם מכתב בלשון צרפת‪ ,‬להתרות בהם‬ ‫הוו שמונה‪ ,‬ועוג וסיחון אחיו‪ ,‬כמ״ש בנדה ל״א ע״א‬
‫שישלחו לו מד‪ .‬שנושא בהם‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬ישלחו לו בסוף‬ ‫ובתוספות שם‪ ,‬הרי עשרה‪ ,‬דרש‪ ,‬כשם דכתיב וביום‬
‫חדש זווא״ן את המפתח‪ ,‬ולא השיבו אותו דבר‪ ,‬ובכן‪,‬‬ ‫השמיני ימול בשר ערלתו‪ ,‬כך בחדש השמיני כרת ה׳‬
‫הפציר בי מאד מאד‪ ,‬לכתוב למעכ״ת לשלוח אחריד‪.‬ם‪,‬‬ ‫ערלת העולם שהיא דור המבול‪ ,‬שהשחית כל בשר‬
‫לדבר עמהם לשלוח לו לצד הפחות שכירות שנד‪,,‬‬ ‫את דרכו על הארץ‪ ,‬בכל מין תועבה כרת אותם מן‬
‫ואם לאו‪ ,‬ישלחו לו המפתח בסוף זווא״ן‪ ,‬ואח״כ לישתעי‬ ‫העולם‪ ,‬לטהר את העולם‪ .‬סוד‪ ,‬נוטריקון ש׳ליטין מ׳מונים‬
‫דינא בד‪,‬דייד‪,‬ו בשביל השכירות‪ ,‬ומעכ״ת יאיים עליהם‪,‬‬ ‫י׳קד נ׳ורא י׳תהון‪ ,‬כמ״ש בס׳ הזוהר בפ׳ נח דף ס׳׳ט‬
‫כי הוא מתרה בד‪.‬ם על יד כבודו‪ ,‬אולי יועיל להציל‬ ‫ע״א על פסוק וימה את כל היקום וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫דבר‪ ,‬ושכמ״ה‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫ועל השם בו״ל‪ ,‬אמרו בירושלמי ר״ה פ״א‪ ,‬ג׳ טעמים‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫א׳‪ ,‬על שם שבו האילנות נובלים עליהן‪ ,‬ב׳‪ ,‬על‬
‫שם חרישת האדמה שהארץ נעשית בולות בולות‪ ,‬דהיינו‬
‫אלף שיד‬ ‫חתיכות חתיכות‪ ,‬כמו לבול עץ יסגוד‪ ,‬ג׳‪ ,‬על שם שכלו‬
‫העשבים מן השדה ובוללין לבהמה בבית לאכול‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫מרחשון‪ ,‬לעוכ״י והראן יע״א‪.‬‬
‫ועוד על דרך הרמז‪ ,‬כי בו נגמר הבית בימי שלמה‬
‫כמ״ש במ״א סוף סי׳ ו׳‪ ,‬ועיקר הבית הוא ארון התורה‪,‬‬
‫למעלת החה״ש וכו׳‪ ,‬כמה״ר אברהם אדהאן הי״ו‪,‬‬
‫והתורה מתחלת בבי״ת בראשית ומסיימת בלמ״ד לעיני‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫כל ישראל‪ ,‬הרי בו״ל ב׳ ול׳‪ ,‬ועוד לקח מחומש‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬ושמחתי‪ ,‬כי מצאת מכירים בוהראן‪,‬‬
‫בראשית‪ ,‬אות ב׳‪ ,‬ומחומש דברים אות אחרונה ל׳‪,‬‬
‫וד‪,‬עניקוך מפרי צדקתם‪ ,‬ישלם ה׳ פעלם‪ .‬כן‬
‫ומשאר חומשים אות ראשונה ר‪ ,‬ואלה שמות‪ ,‬ויקרא‪,‬‬
‫תצליח בכל אשר תלך‪.‬‬
‫וידבר‪ ,‬ואו׳ בו״ל משמשת לשלשתן‪ ,‬לכך נקרא בול‪.‬‬
‫ראיתי מאי דבעי מר מנאי‪ ,‬על מ״ש מרן ביו״ד סי׳‬
‫ע״ד הרמז‪ .‬והשם חשון‪ ,‬הוא בבלי כמש״ל‪ .‬ועוד יש‬
‫ס׳‪ ,‬סעי׳ א׳‪ ,‬אחוזת הדם וכו׳ או שאכלה סם‬
‫בו רמז מרחשון נוטריקון מ׳בול ר׳ב ח׳ם ש׳ם ריפת‬
‫המות שהורג הבד‪,‬מות‪ ,‬הרי זו מותרת‪ .‬וקשיא לך‪ ,‬איד‬
‫נ׳ח נצולו‪ ,‬זהו מה שדרשנו ברמז על שם החדש‪,‬‬
‫תד‪,‬יד‪ ,‬מותרת‪ ,‬וד‪,‬לא הסרוכה‪ ,‬טריפד״ משום חששא‬
‫ועוד דרוש יפה על פרשת נח‪.‬‬
‫שמא תתפרק הסירכא‪ ,‬ותנקב הריאד‪ ,,‬ותמות הבהמה‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫וזו שאכלה סם המות‪ ,‬שודאי הורג הבד‪,‬מות‪ ,‬תדויה‬
‫מותרת ?‬
‫תשובה‪ .‬אין הדבר כן כמו שחשבת‪ ,‬שודאי הורג‬
‫אלף שיב‬
‫הבהמות‪ ,‬רק יש שמתים בו‪ ,‬ויש שאינם מתים‬ ‫מרחשון‪ ,‬לעיר תמושנת‪ ,‬יע״א‪.‬‬
‫והוייא כמסוכנת שאפשר שלא תמות‪ ,‬ולכן מותרת‪,‬‬
‫וכ״כ רבי׳ בשם הרשב״א ז״ל‪ ,‬וכ״כ שם הפרישה‬ ‫למעלת הרה״ג וכו׳‪ ,‬כמוהר״ר מסעוד הכהן ישצ״ו‪.‬‬
‫בפירוש‪ ,‬ע״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫מכ תבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אודות החכם כהה״ר יצחק‬
‫אלמאליח יש״ץ‪ ,‬התחלתי לפלס לו נתיב‬
‫אלף שטו‬ ‫אורה‪ ,‬ואך בא שטן וערבב את העולם‪ ,‬ההוא אמר כי‬
‫בני הכפר לא דחפוהו‪ ,‬ואודות שכרו‪ ,‬איש אחד אמיד‪,‬‬
‫מרחשון‪ ,‬לעוב״י ונדא יע״א‪. .‬‬
‫הבטיח לו שכרו משלם על ידו‪ ,‬והוא לא רצה‪ ,‬ומאחר‬
‫שכן‪ ,‬למה יטיל עצמו על צבור אחר יחזור למקומו‬
‫שלום‪.‬‬ ‫למעלת החכם ונבון‪ ,‬כה״ר יצחק עובדיה‪ ,‬הי״ו‪,‬‬
‫כמאז‪ ,‬ואני דברתי עם הנשיא‪ ,‬שכל זה שקר וכזב‪,‬‬
‫נעמו‪,‬‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ותודה רבה על אמריו כי‬
‫והוא אמר‪ ,‬כי בשבוע הבא יסע לשם אודות עסקיו‪,‬‬
‫מבני‬ ‫וראיתי מ״ש כבודו‪ ,‬כי נשאל מאחד‬
‫ויחקור על זה‪ ,‬ובין כה וכה הנה הוא עתה תלוי ועומד‪,‬‬
‫צועק‪,‬‬ ‫העיר‪ ,‬שיש לו כלב קשה‪ ,‬כל היום וכל הלילה רק‬
‫ה׳ ירחם‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫המות‬ ‫ויש לו צער הרבר‪ ,‬ממנו‪ ,‬אם מותר לתת לו סם‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫להמיתו‪ ,‬ואין בזה משום צער ב״ח‪.‬‬ ‫י‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הביאו הט״ז סו״ס קט״ז וז״ל‪ ,‬וכתב‬
‫רש״ל‪ ,‬מי שיש לו כלב רע שמזיקו‪ ,‬ומפסיד‬
‫אלף שיג‬
‫המאכל‪ ,‬אפי׳ אינו נושך‪ ,‬יכול ליתן לו סם המות‪ ,‬ואינו‬ ‫מרחשון‪ ,‬לעיר אונדא יע״א‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫עובר משום צער ב״ח‪ ,‬דד‪,‬א לא אסרו התוספות אלא‬
‫משום בל תשחית‪ ,‬והכא ליכא‪ ,‬ומ״מ שמעתי למחות‬ ‫למעלת הרה״ג וכו׳‪ ,‬כמוהר״ר רפאל הצרפתי ישצ״ו‪,‬‬
‫שלא יתן להם מחט בתוך הלחם‪ ,‬דאיכא למיחש שמא‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י‬
‫האי ג״ש משם הפסיקתא‪ ,‬וע״ש ובמחב״ר שם‪ ,‬מ״ש‬ ‫ישתגע‪ ,‬ואיכא סכנת נפשות טובא׳ עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואף‬
‫בזה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שכתב שמזיקו ומפסיד המאכל‪ ,‬גם בנדר׳ מזיק יקרא‪,‬‬
‫ב׳‪ ,‬בדף ג׳ ע״ב‪ ,‬בסי׳ ר׳׳ח‪ ,‬כתב וז״ל‪ ,‬נסתפקתי באותן‬ ‫מאחר שיש לו מצעקותיו צער הרבה‪ ,‬וגם מפסיד‬
‫זיתים שאינם •עושים שמן‪ ,‬שקורין מסלאלא‪ ,‬מה‬ ‫מזונותיו נוסף על צערו‪ ,‬ומ״מ‪ ,‬מאחר שבזה״ז המלכות‬
‫הברפד‪ ,‬האחרונד‪ ,‬שלהם‪ ,‬מי נימא כיון שנשתבחד‪ ,‬ארץ■‬ ‫מטפלת בדברים אלו‪ ,‬כידוע‪ ,‬א״כ ימסור אותו למלכות‪,‬‬
‫ישראל בזית שמן‪ ,‬וד‪,‬ני לאו זית שמן‪ ,‬ברכה האחרונה‬ ‫והם יעשו את שלהם‪.‬‬
‫שלדום בורא נפשות‪ ,‬וקרוב אצלי שכן הוא‪ ,‬אך לא‬ ‫ועל הספרים שאמר למכור‪ ,‬יעשה כבודו רשימה‪,‬‬
‫ראיתי מי שחשש לזה‪ ,‬וכלן מברכין עליד‪,‬ם על העץ‪,‬‬ ‫וישלחנה‪ ,‬ונראה‪.‬‬
‫וצ״ע‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫והנה תמיהה לי טובא על זה‪ ,‬שכתב שאין אותם‬
‫הזיתים עושים שמן‪ ,‬לפי שאין שום זיתים‬ ‫אלף שטז‬
‫בעולם שאין עושים שמן‪ ,‬וגם פה שכיחי טובא מאותם‬
‫כסליו‪ ,‬לעובי׳ מכנאל יע״א‪.‬‬
‫הזיתים‪ ,‬ועוצרים אותם‪ ,‬ומוציאין מד‪,‬ם שמן‪ ,‬אבל לא‬
‫הרבד‪ ,‬כד‪,‬זיתים השחורים שנתבשלו כראוי‪ ,‬ובזאת השנה‬
‫למעלת אח׳י נוע׳ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬שכל זך ובהיר‪,‬‬
‫ששאר השמנים אינם מצויים מפני המלחמד‪ ,,‬כבר‬
‫סופר מהיר‪ ,‬הרב הכולל‪ ,‬בישראל להלל‪ ,‬וכו׳‪,‬‬
‫התחילו לעצור אותם הזיתים‪ ,‬ומוציאין מדום שמן לרוב‪.‬‬
‫וכו׳‪ ,‬כמוהר״ר שלום משאש‪ ,‬יחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובים‬
‫הן אמת‪ ,‬שרש״י ז״ל כתב בפ׳ עקב‪ ,‬ע״פ זית שמן‪,‬‬
‫ומבורכים‪.‬‬
‫זתים העושים שמן‪ ,‬וכתב עליו הרא״ם ז״ל‪ ,‬כי יש‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולזרעו זר״ק הסובבים‬
‫זתים שאינם עושים שמן‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והוא קשה נגד המציאות‪,‬‬
‫הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫ואחר ד‪,‬ד‪,‬תבונ׳ נר׳‪ ,‬דמ״ש שאינם עושים שמן‪ ,‬לא‬
‫לגמרי קאמר‪ ,‬רק ר״ל שאינם עושים הרבה‪ ,‬וכ״כ‬ ‫אילת השחר ! זה ירח ימים‪ ,‬מאשר נגה עלי אור גדול‪,‬‬
‫הרא״ם ז״ל בעצמו‪ ,‬בפ׳ תבא‪ ,‬ד״ה זית שמן‪ ,‬זית אגורי‬ ‫מנגה ברק פניני תשורתו היקרה‪ ,‬מנחה‬
‫ששמנו אגור בתוכו‪ ,‬לא זית שעושה שמן‪ ,‬כי כל זית‬ ‫חדשה‪ ,‬ראשית בכורי המוסד הקדוש‪ .‬דובב שפתי‬
‫עושה שמן הוא‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬והנה א״כ‪ ,‬יצא לנו‬ ‫ישנים‪ .‬אשר ידי קדשו ירו אבן פנתה על אדמת הקדש‪,‬‬
‫מדברי הרא״ם ז״ל‪ ,‬שאותם הזיתים‪ ,‬אף שעושים שמן‪,‬‬ ‫מכנאס יע״א‪ ,‬הוא הספר הקדוש‪ .‬תורות אמת‪ .‬לרבי׳‬
‫מאחר שאין עושים הרבד‪ ,,‬יצאו מכלל זית שמן שאמרה‬ ‫האי גאון‪ ,‬ר״ב תנא הוא ופליג נהרי נחלי דבש וחמאה‪,‬‬
‫תורה בשבח הארץ‪ ,‬ואין לברך עליהם מעין ג׳ לבסוף‪.‬‬ ‫בחכמתו הנוראה וד‪.‬נפלאד‪ ,.‬אשר היתד‪ .‬נעלמה מעיני‬
‫אמנם מצינו משנד‪ ,‬ערוכה כהלכד״ במס׳ בכורים פ״א‪,‬‬ ‫כל חי‪ ,‬זה רבות בשנים‪ ,‬ורק באזננו שמענו שמעה‪,‬‬
‫מ״ג‪ ,‬שממנד‪ ,‬יתברר הדבר היטב בס״ד‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אין‬ ‫וזכותיד‪ .‬דר״ב נפישא טובא‪ ,‬ומן שמייא קא זכו ליד‪,‬‬
‫מביאין בכורים חוץ משבעת המינים‪ ,‬לא מתמרים‬ ‫למר‪ ,‬להוציא ממסגר אסיר וכו׳‪ ,‬להאיר עיני חכמים‬
‫שבהרים‪ ,‬וכו׳‪ ,‬ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר‪,‬‬ ‫בהלכד״ ועוד הוסיף כבודו‪ ,‬איזה פרחים משלו‪ ,‬הארות‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬משמע‪ ,‬שכל הזיתים‪ ,‬בין עושים שמן הרבד‪,,‬‬ ‫והערות‪ ,‬ואת הכל עשה יפד‪ ,‬בעט״ו ע״ט דודים‪ ,‬שלם‬
‫בין עושים מעט‪ ,‬הם בכלל זית שאמרה תורה בשבח‬ ‫הוא ושלמד‪ ,‬משנתו‪ ,‬ואתו עמו‪ ,‬חיי רוחי‪ ,‬חכם בחכמתו‪,‬‬
‫הארץ‪ ,‬רק לענין בכורים‪ ,‬אין מביאין אלא מן המובחר‪,‬‬ ‫צדיק באמונתו‪ ,‬הרב הכולל‪ ,‬בישראל להלל‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪,‬‬
‫דד‪,‬יינו זית אגורי ששמנו אגור בתוכו‪ ,‬כמ״ש הר״ש ז״ל‬ ‫כמוד‪,‬רי״ע בירדוגו ישצ״ו‪ ,‬בעל אחותי‪ ,‬זוד‪.‬ר הרקיע‪,‬‬
‫שם משם הירושלמי‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן משמע מפי׳ הרמב״ם‬ ‫יזיי״א‪ ,‬אשר גם הוא היד‪ ,‬לכבודו להד״ר עז״ר‪ ,‬וכל‬
‫ז״ל שם‪ ,‬שכתב וז״ל‪ ,‬ואינו מביא מן הזיתים אלא מן‬ ‫הרואה‪ ,‬ישתאה‪ ,‬ולבבו יבין‪ ,‬קושי העבודד‪ ,‬אשר‬
‫הטוב וד‪,‬משובח‪ ,‬לאמרו זית שמן‪ ,‬ולא אמר ארץ זית‬ ‫העמסתם על שכם שניכם‪ ,‬וקדושתיד‪ ,‬דר״ב היתד‪ ,‬חופפת‬
‫ודבש‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬משמע‪ ,‬שכל מין זית הוא משבת‬ ‫עליכם‪ ,‬עד אשר סיימתם בכי טוב‪ ,‬וקיימתם את התורה‬
‫הארץ‪ ,‬ותוספת שמן באד‪ ,‬רק לענין בכורים‪ ,‬ללמד‬ ‫מעוני ומשני ע״ש כסי״ל‪ ,‬אשר כבר טעם מפריו‪,‬‬
‫שיביא מן המובחר‪ ,‬דאי לא תימא הכי‪ ,‬אלא כל מין‬ ‫חע״ד‪ ,‬וד‪,‬ודות לאל על הנשאר לפלטדו‪ ,‬יעזרכם‬
‫זית חוץ מהאגורי‪ ,‬אינו בכלל שבח הארץ‪ ,‬א״כ מאי‬ ‫ה׳ ויפלטכם מכל רע‪ ,‬וירים קרנכם בכבוד‪ ,‬ומפעלכם‬
‫מן המובחר איכא הכא‪ ,‬הלא האגורי הוא שבח הארץ‪,‬‬ ‫הקדוש ישגשג וישלח פארות ודויד‪ ,‬פריו למאכל לכל‬
‫הוא ולא אחר ? אלא ודאי‪ ,‬כל מין זית הוא משבח‬ ‫תופשי התורה‪ ,‬אשר מעמקי לבם ירעיפו עליכם ברכות‬
‫הארץ ושמן לענין בכורים הוא דאתא‪ ,‬שיד‪,‬יד‪ ,‬זית‬ ‫עד בלי די‪ ,‬וכלם יעלו לרצון לפני אלד‪,‬ים חיים הבוחר‬
‫אגורי‪ ,‬וא״כ נוכל לומר פשוט‪ ,‬שגם הרא״ם ז״ל לענין‬ ‫בתורה‪ ,‬ויד‪,‬יד‪ ,‬עליכם סתרה‪ ,‬צנד‪ ,‬וסוחרד‪ ,,‬ובקרן אורה‬
‫בכורים הוא דאמר‪ ,‬דשמן בא לאפוקי שאינו אגורי‪,‬‬ ‫אתכם יעמיד‪ ,‬תמיד ‪,‬אמן‪.‬‬
‫אבל לענין שבח הארץ‪ ,‬כל מין זית הוא משבח הארץ‪,‬‬ ‫והנה אודיעך אחי‪ ,‬כי בעברי בין ערוגות בשמיו‪,‬‬
‫וכן נראה פשוט‪ ,‬מסתמיות הש״ס‪ ,‬והפוסקים ז״ל בש״ע‬ ‫ראיתי ד‪,‬רבד‪ ,‬דברים‪ ,‬אשר נר׳ לדעתי המעט‪,‬‬
‫סי׳ ר״ח‪ ,‬שכלם כאחד נקטו רק ״וזית״ סתם‪ ,‬משמע‬ ‫מד‪ ,‬להעיר עליד‪,‬ם‪ ,‬וקצתם אערוך לפניו עתד‪ ,‬בקצ״ר‬
‫כל מין זית‪ ,‬ברכתו מעין ג׳ לבסוף ואיך נחלק חלוקי׳‬ ‫אמת‪ ,‬מקוצר הפנאי‪ ,‬וד‪,‬ם !‬
‫חדשים מדעתי׳ לפטור עצמנו מברכה מעין ג‪ /‬שהיא‬ ‫א׳ בדף א׳ ע״ב‪ ,‬ויברך מעומד וכו׳‪ ,‬וטעמא משום‬
‫דאורייתא לדעת הטור ובעה״ג וד‪,‬רשב״א ודורא״ש‬ ‫דגמר לכם לכם מספירת העומר‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וצ״ע אם‬
‫‪■,‬‬ ‫זיע״א‪ ,‬כמ״ש בטור וב״י בסי׳ ר״ט‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫ג״ש זו הובאה בגמרא‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ .‬עיי׳ ברכי׳ שם שהביא‬
 ‫וצר המכתבי‬
‫את שמו גד‪ ,‬תרגם וז״ל‪ ,‬ואמרת לאה אתא מזלא טבא‪,‬‬
‫ברם בנוי עתידין למירת אחסנתיהון בקדמיתא מעבר‬
‫לירדנא‪ ,‬וקרת שמיה גד‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫ומ״ש עוד‪ ,‬גם צ״ע‪ ,‬למה יענשו בני ראובן בשביל‬
‫שאמם החליפה עצמה ברחל‪. ,‬לא ידעתי כוונת‬
‫קדשו‪ ,‬אם ר״ל דזה עון קטן‪ ,‬אינו כן‪ ,‬כי הרמאות‬
‫עון גדול הוא‪ ,‬עד שמרוב צערו כעם וא״ל רמאה בת‬
‫■רמאי‪ ,‬כמ״ש שם במדרש‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ואם ר״ל למה יענשו‬
‫בעון אמם‪ ,‬הלא כך היא המדה‪ ,‬שזרע האב וזרע האם‬
‫שוים לסבול מעט צער לכפר על הוריהם‪ .‬והרבה מזה‬
‫באגדה‪ ,‬בשביל משקל ב׳ סלעים מילת שהוסיף יעקב‬
‫וכו׳ נתגלגל הדבר וירדו אבותי' למצרים‪ ,‬כמ״ש במגילה‬
‫ט״ז‪ ,‬וכן מפני מה נענש אברהם שנשתעבדו בניו‬
‫במצרים מפני שעשה אנגרייא בת״ח‪ ,‬ושמואל אמר‬
‫בשביל מה אדע‪ ,‬ור׳ יוחנן אמר בשביל שהפריש‬
‫בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה וכו׳‪ ,‬כמ״ש‬
‫בנדרים ל״ב‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכאלה רבות באגדה‪.‬‬
‫ומ׳׳ש עוד גם דברי הגמרא בזה צ״ע‪ ,‬למה יקראו‬
‫פושעים ומורדים‪ ,‬אלה הצאן מה עשו‪ ,‬לא‬
‫ידעתי מאי מקשה‪ ,‬דא״כ‪ ,‬גם על הממזרים והפגומים‪,‬‬
‫נקשה ‪,‬אלה הצאן מה עשו‪ ,‬וזו אינה קושיא‪ ,‬כי יש‬
‫בהם ארס רוחני‪ ,‬ומה גם‪ ,‬דלדעת הראב״ד ז״ל‪ ,‬הפושעי׳‬
‫והמורדים הם ההורים‪ ,‬לא הבנים‪ ,‬כמ״ש רבי׳ שם‬
‫בא״ח סי׳ ר״מ‪ ,‬ע״ש‪ .‬ומ״ש עוד אבל נר׳ כל זה‬
‫אסמכתא ורמז‪ ,‬אף שהוא ■הבל‪ ,‬בזה‪ ,‬רחוק מאד להאמין‪,‬‬
‫שמפי קדשו יצאו הדברים‪ ,‬כי הוא ז״ל‪ ,‬שם בדף כ״א‬
‫בחיו״ד סי׳ ק״ב‪ ,‬כתב על הפר״ח‪ ,‬ותמיהה עליו איך‬
‫לא חזר אחוריו מלדבר עם הר״ן כאשר ידבר איש‬
‫אל רעהו‪ ,‬כאלו בשוין דבר הכתוב‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכאן יאמר‬
‫על ש״ס ערוך בנדרים דף ך׳ ע״ב‪ ,‬ומוסכם אצל כל‬
‫הפוסקי׳ כמ״ש רבי'הטור ורבי׳ בא״ח סי׳ ר״מ ובאה״ע‬
‫סי׳ כ״ה‪ ,‬ובכל נושאי כליהם זיע״א‪ ,‬שהוא הבל ח״ו?‬
‫וראוי היה לכבודו להשמיטם‪ ,‬ועיי׳ רבי׳ בסי׳ ר״מ‬
‫ד״ה וכל אלו וכו׳‪.‬‬
‫ד‪ ,‬בדף ה׳ ע״ג‪ ,‬בסי׳ של״ד ס״א‪ ,‬הראוי לבהמה‬
‫לבהמה‪ ,‬כתב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אף דלא שייכי ג׳ סעודות‬
‫בבהמה‪ ,‬מ״מ כיון דאמרינן במס׳ ברכות אסור לאדם‬
‫שיאכל עד שיתן לבהמתו וכו' להכי מצי מציל‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫והנה לשון הש״ע הוא לשון המשנה בשבת קי״ז ע״ב‪,‬‬
‫מצילין מזון ג׳ סעודות‪ ,‬הראוי לאדם לאדם‪,‬‬
‫הראוי לבהמה לבהמה‪ ,‬ולא יעלה על הדעת לומר‬
‫דג׳ סעודות דנקט קאי גם אבהמה‪ ,‬רק על האדם‪,‬‬
‫ופי׳ הראוי לבהמה‪ ,‬דהיינו שמציל גם לבהמה הראוי לה‬
‫לאכול לבו ביום משום צב״ע‪ ,‬ומ״ש אסור לאדם לאכול‬
‫עד שיתן לבהמתו‪ ,‬הוא בברכות דף מ׳ ע״א‪ ,‬ולדעת‬
‫הרמב״ם ז״ל בהלכות עבדים פ״ט‪ ,‬ה״ח‪ ,‬אינו אלא‬
‫מדת חסידות‪ ,‬שכתב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬חכמים הראשוני׳ היו נותני׳‬
‫לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין‪ ,‬ומקדימין‬
‫מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫ולא מצינו מאן דפליג עליה‪ ,‬ואל תתמה שבש״ס נקט‬
‫אסור‪ ,‬דהרבה דברים נאמרו בש״ס בלשון אסור‪ ,‬ואינם‬
‫אלא מדת חסידות‪ ,‬כמ״ש הגאון חיד״א ז״ל‪ ,‬בספרו‬
‫עין זוכר‪ ,‬אות א'‪ ,‬סי׳ קי״ג‪ ,‬ובלקוטי׳ שבסופו דף ע״ט‬
‫ע״ב‪ ,‬משם הריטב״א ז״ל‪ ,‬ע׳׳ש‪ ,‬ואף ממדת חסידות‪,‬‬
‫ואף אם נכסה עין השמש בכברה‪ ,‬ונאמר שיש להסתפק‬
‫בהם‪ ,‬מ״מ‪ ,‬איך נברך עליהם בורא נפשות‪,‬‬
‫דשמא הם ממין ה׳‪ ,‬ולא מצינו בורא נפשות פוטרת‬
‫‪ ,‬מין ה‪ /‬וא״ב הוייא לה ברכה לבטלה‪ ,‬והו״ל לרבינו‬
‫ז״ל לפסוק‪ ,‬שלא לברך אחריהם כלל‪ ,‬או יאכלם רק‬
‫בתוך הסעודה‪.‬‬
‫ומ״ש כמוהרי״ע בירדוגו נר״ו‪ ,‬אכן נתפשט המנהג‬
‫לברך בורא נפשות‪ ,‬לא ידעתי באיזה זמן‬
‫נתפשט מנהג זה‪ ,‬כי גם אני מילדי העיר‪ ,‬ותמיד הייתי‬
‫מברך רק מעין ג'‪ ,‬וכן נוהג עד עתה‪ ,‬וכמדומה שכן‬
‫ראיתי לאדמו״ר כמוהרח״ב ישצ״ו‪ ,‬לא פעם ולא שתים‬
‫שבירך מעין ג׳‪ ,‬ויהיה מה‪ ,‬לדעתי המעט מול דעת‬
‫‪ .‬אדוננו הר״ב זיע״א‪ ,‬ראוי לברך רק מעין ג׳‪.‬‬
‫ג׳‪ ,‬בדף ד׳ בסי׳ ר״מ‪ ,‬כתב משם המ״א סק״ט‪ ,‬ובס׳‬
‫מ׳ כתב‪ ,‬שמשום זה לא נטלו שבט ראובן חלק‬
‫בארץ‪ ,‬רק בעבר הירדן‪ ,‬וכתב עליו הר״ב המחבר ז״ל‪,‬‬
‫תרוץ זה משובש מאד‪ ,‬שהרי שבט גד וחצי שבט‬
‫מנשה‪ ,‬גם הם לא נטלו חלק בארץ‪ ,‬ועוד‪ ,‬בני ראובן‬
‫הם ששאלו וכו׳‪.‬‬
‫והנה הס' י״מ‪ ,‬הוא ספר עשרה מאמרות להגאון הקדוש‬
‫המפורסם הרמ״ע מפאנו זיע״א‪ ,‬שהיה בימי‬
‫מרן ז״ל‪ ,‬עיי׳ מ״ש עליו הגאון חיד״א ז״ל בשה״ג‬
‫ח״א אות מ׳‪ ,‬סי׳ מ״ז‪ ,‬ובח״ב בית ועד לחכמים אות‬
‫מ׳ סי׳ נ״ב‪ ,‬וא״כ גברא רבה אשר כגובה ארזים גבהו‪,‬‬
‫אמר מילתא‪ ,‬צריכים לתת לה לב ליישרה ולאשרה‪,‬‬
‫כי לכאורה קושיות הר״ב הקדוש המחבר זיע״א‪ ,‬נראים‬
‫שהם חזקות‪.‬‬
‫ואחר ההתבוננות נר'‪ ,‬דאין כאן שום שבוש חלילה‪,‬‬
‫דשאני ראובן‪ ,‬מפני שהוא הבכור‪ ,‬שראוי‬
‫ליטול פי שנים בארץ‪ ,‬ולא נטל כלום‪ ,‬שפיר יקרא עונש‬
‫לגביה בעון אמו‪ ,‬לא כן גד שאינו בכור ואינו בנה‪,‬‬
‫רק בן זלפה שפחתה‪ ,‬וכן חצי שבט מנשה‪ ,‬חצים מיהת‬
‫לקח חלק בארץ‪ ,‬ומ״ש בני ראובן הם ששאלו וכו'‪,‬‬
‫גם זו אינה קושיא‪ ,‬הן מצד‪ ,‬שבני גד‪ ,‬הם שהיו בעלי‬
‫עצה תחלה‪ ,‬והם שפתו בני ראובן‪ ,‬כמ״ש בילקוט שם‪,‬‬
‫וברבי' בחיי שם‪ ,‬וברמב״ן שם‪ ,‬ע״ש‪ ,‬הן מצד שמה׳‬
‫יצא הדבר‪ ,‬שאדמת הקדש לא יטלו בה בני ראובן‬
‫בעון פגם חלוף משכב אמם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שבני גד‪ ,‬לא בחרו עבר הירדן רק בשביל המקנה‬
‫הרב שהיה להם‪ ,‬אלא היה להם טעם אחר‬
‫כמוס‪ ,‬והוא‪ ,‬שידעו ברוה״ק‪ ,‬כי שם בחלק שבחרו להם‬
‫בעבר הירדן‪ ,‬יקבר משה איש האלהים‪ ,‬ודבר זה היה‬
‫מאד גדול אצלם‪ ,‬כמ״ש במטי' פ׳ מטות‪ ,‬וכן הוא‬
‫מפורש ברש״י ז״ל פ' ברכה‪ ,‬ע״פ וירא ראשית לו‪,‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫ועוד זכורני שראיתי כתוב על ספר‪ ,‬שגם גד היה בן‬
‫תמורה‪ ,‬כי הכניסה לאה את שפחתה במקומה‬
‫בלתי ידיעת אבינו יעקב‪ ,‬וכן דקדק מהכתובי׳‪ ,‬שרחל‬
‫הכניסה לו שפחתה ברשותו וידיעתו‪ ,‬כמ״ש ותאמר‬
‫הנה אמתי בלהה וכו'‪ ,‬ותתן לו וכו'‪ ,‬אבל בלאה כתיב‪,‬‬
‫רק ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה‪,‬‬
‫ותלד זלפח וכו׳‪ ,‬שהכל היה בהסתר מיעקב‪ .‬ועונש בני‬
‫ראובן שכתב הגאון בעל י״מ‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬נמצא מפורש גם‬
‫על גד בתרגום יב״ע‪ ,‬שעל פ׳ ותאמר לאה בגד ותקרא‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫כהה״ר מסעוד זצ״ל‪ ,‬ובלב אחיו ואחיותיו וכל בית אביו‬ ‫נר׳ פשוט‪ ,‬דהיינו דוקא‪ ,‬בעת הראוי למאכל בהמה‪,‬‬
‫ז״ל‪ ,‬נחמה כטל תזל‪.‬‬ ‫דהיינו בבקר ובערב‪ ,‬אבל בשאר היום‪ ,‬אוכל ואינו‬
‫אחי ורעי! יגעתי באנחתי‪ ,‬עת שמועה שמעתי׳ כי‬ ‫נותן לה כלום‪ ,‬דמאהר שהאכילה והשביעה למה יוסיף‬
‫‪ - ,‬אביכם^^אב רחמן‪ ,‬ישר ונאמן‪ ,‬קרא אותו אלהים‪,‬‬ ‫לה עוהזהו מה שיכולתי להקריב לפניך אחי‪ ,‬עתה‪; ,‬‬
‫■‬ ‫שוכן גבוהים‪ ,‬לגן עדנו‪ ,‬עם צדיקים עושי‬ ‫מקוצר הפנאי‪ ,‬ואם תרצה‪ ,‬אגזול עוד מעתותי‪ ,‬ואוסיפה‬
‫לך כהנה וכהנה‪ ,‬בחא״ח‪ ,‬ובשאר החלקים‪ ,‬בעה״ו‪,‬‬
‫ועוד זה מדבר וזה בא ויאמר‪ ,‬בלב חמרמר‪ ,‬כי עוד‬
‫ושלום‪.‬‬
‫קרה‪ ,‬אסון נורא‪ ,‬ביום עברה‪ ,‬לאח טוב‪ ,‬כגן‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫רטוב‪ ,‬כי נקטב קטוב‪ ,‬בין אופני העגלה‪ ,‬ויצאה נפשו‬
‫בעגלא‪ ,‬משמוע נבהלתי‪ ,‬וי! וי! זעקתי‪ .‬אך אחי!‬
‫כך גזר אל חי‪ ,‬אשר ב ‪T‬ו נפש כל חי‪ ,‬ואין לנו‪ ,‬אלא‬
‫אלף שיז‬
‫להצדיק דינו‪ ,‬כמאמר נעים זמירות‪ ,‬באמרות טהורות‪,‬‬ ‫כסלו‪ ,‬לעוכ״י מכנס יע״א‪.‬‬
‫חסד ומשפט אשירה‪ ,‬אם חסד אשירה‪ ,‬אם משפט‬
‫אשירה‪ ,‬הוא ינחם אתכם‪ ,‬ויגן בעדכם‪ ,‬ולא תוסיפו עוד‬ ‫עליון‪ ,‬מנחם ציון‪ ,‬המטר גשם נחמות‪ ,‬על נפשות‬
‫לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפשותיהם היקרות‪,‬‬ ‫עגומות‪ ,‬שני התאומים הנעימים‪ ,‬ישרים ותמימים‪,‬‬
‫בצרור החיים יהיו צרורות׳‪,‬וישאו תפלה עליכם׳ למען‬ ‫‪.‬חכמים ונבונים‪ ,‬יקרים מפנינים‪ ,‬מלאים נועם‪ ,‬וטוב דעת‬
‫ירבו ימיכם‪ ,‬וימי בניכם‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬אנכי‬ ‫וטעם‪ ,‬כהה״ר רפאל‪ ,‬וכהה״ר דוד‪ ,‬למשפחת אבן צור‪,‬‬
‫מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בכסלו דהאי שת״ה לפ״ג‪,‬‬ ‫ישמרם הצור‪ ,‬העטופים שחורים‪ ,‬ובוכים תמרורים‪ ,‬כי‬
‫עבד אל נורא ואיום‪.‬‬ ‫ציר מות אפו חרה‪ ,‬ויקה מעל ראשם הנזר והעטרה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫אביהם אב רחמן ישר ונאמן צדיק הולך בתומו וישכב‬
‫שלמה זצ״ל‪ .‬ובלב כל אחיהם ואחיותם‪ ,‬ואמם וזקנתם‪,‬‬
‫‪.....‬‬ ‫אלף שיט‬ ‫אשר עליו מתאבלים‪ ,‬ומור ‪T‬ים דמע חם כאשד הנחלים‪,‬‬
‫ובלב בני דודתם‪ ,‬כהה״ר יעקב אוחנא ישצ״ו‪ ,‬ואחותו‬
‫כסלו‪ ,‬לעוכ״י מכנאם יע״א‪.‬‬
‫הכבודה‪ ,‬מרת סול מב״ת‪ ,‬ובלב כל הקרובי׳ אליו‪,‬‬
‫המתאבלים עליו‪ ,‬ינוחו נחמות‪ ,‬מלפני יודע תעלומות‪.‬‬
‫אשר בידו נפש כל חי‪ ,‬נחם נא רעי ואחי‪ ,‬ה״ה אבן‬
‫אמן• ‪.‬‬
‫ספיר ויהלום‪ ,‬כהה״ר שלום‪ ,‬ואחיו עבד האל‪,‬‬
‫כה״ר רפאל‪ ,‬למשפחת אלפאסי‪ ,‬ישמרם ה׳ נסי‪ ,‬העטופים‬ ‫^גחי ור עי! עיני נגרה מאין הפוגות‪ ,‬ורבת שבעה ■לה‬
‫שחורים באבלם‪ ,‬כי סר צלם‪ ,‬ובוכים במר נפשם׳ כי‬ ‫נפשי אנחות ותוגות‪ ,‬ורוחי רוח נכאה‪,‬‬
‫נפלה עטרת ראשם‪ ,‬אביהם ואמם היקרים‪ ,‬צדיקים‬ ‫אל שמועה כי באה‪ ,‬כי דאה כנשר‪ ,‬אביכם הצדיק מלא‬
‫תמימים וישרים‪ ,‬ז״ל‪ ,‬ובלב אחותם הכבודה מיר״א‪,‬‬ ‫^ושר ואושר‪ ,‬וכל מדה יקרה‪ ,‬ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬רחים‬
‫הבוכה בנפש מרה‪ ,‬ובלב ‪,‬הרחוקים דהקרובים‪ : ,‬אשר‪,‬‬ ‫‪,‬ומוקיר רבנן‪ ,‬ואיהו גופיה צורבא מרבנן‪ ,‬וי י וי! צעקתי‪,‬‬
‫עליהם כואבים‪ ,‬ינוחו נחמות רבות‪, ,‬כזרם מים עבות‪.‬‬ ‫יגעתי‪.‬באנחתי‪ ,‬על‪ .‬איש חמודות‪ ,‬כלול בטוב חמדות‪,‬‬
‫‪.,.‬ל‪,,‬‬‫■■;‪:;:■;.•.‬י'‪:‬‬ ‫■ ‪■■: V‬‬
‫עגומללבן■■‪■ ■'-‬‬ ‫רוח חכמה ובינה‪ ,‬ואמת ואמונה‪ ,‬וענוה ותומה ויראה‪,‬‬
‫יחד כל אברי זעזעה‪ ,‬השמועה הרעה‪ ,‬ועיני מקור דמעה‪,‬‬ ‫ולתורה היתה נפשו צמאה‪ ,‬וי! כי נחטף‪ ,‬נקטף‪ ,‬צעיר‬
‫על מות אביכם הצדיק בעל דעה‪ ,‬הייתי נדהם‪,‬‬ ‫לימים‪ ,‬מלא כח עלומים‪ ,‬ביוקר הצער״ים‪ ,‬חבלים‬
‫ולבי ינחם‪ ,‬על תרשיש ושהם‪ ,‬אחד היה אברהם‪.‬‬ ‫וצירים‪ ,‬ציר הצירים אשר לשלמה‪.‬‬
‫וי! וי! צעקתי‪ ,‬שועתי וזעקתי‪ ,‬משמוע נבהלתי‪ ,‬יגעתי‬
‫;אך אחי! כך גזר אל חי‪ ,‬קץ וזמן לכל חי‪ ,‬ואין לנו‬
‫באנחתי‪ ,‬ורעיוני הומים‪ ,‬על חסרון ישר נאמן תמים‪,‬‬
‫אלא להצדיק דינו יתברך‪ ,‬על טוב ועל רע יהי שמו‬
‫מר דרור בשמים‪ ,‬מלא רחמים‪ ,‬וי! וימת אברהם‪.‬‬
‫מבורך ‪,‬הוא ינחם אתכם‪ ,‬ויגן עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו עוד‬
‫סגלה יקרה‪ ,‬ארץ מולדתי חסרה‪ ,‬נפש טהורה‪ ,‬זכה‬ ‫לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפשו בטוב תלין‪ ,‬וזרעו‬
‫וברה׳ כל העם אשר בשער עליו מעידים‪ ,‬וצדקתו‬ ‫■יירש ארץ‪ ,‬אמן‪ ,‬אנכי אנכי הוא מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪,‬‬
‫הם מגידים ‪,‬כי כלו מחמדים׳ מלא חסדים‪ ,‬חסד לאברהם‪.‬‬ ‫חחו״פ בכסלו ש׳ ואיננו כי לקח אותו אלחים‪ ,‬לפ״ג‪.‬‬
‫פקודי ה׳ נפשו שמרה‪ ,‬במדה נבחרה‪ ,‬קבע עתים‬ ‫)תש״ה(‪ .‬נאם אחיכם‪ ,‬עבד נורא ואיום‪.‬‬
‫לתורה‪ ,‬כחשכה כאורה‪ ,‬ובכל מועדי ה׳‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ושבתותיו‪ ,‬חפץ מאד במצותיו‪ ,‬קטרת תפלותיו‪ ,‬ויום‬
‫ולילה לשקוד על דלתותיו‪ ,‬וישכם אברהם‪.‬‬ ‫אלף שיח‬
‫מאד נפשי מרה‪ ,‬על אשתו הכשרה כשרה‪ ,‬וי על‪ ...‬האי‬ ‫כסלו‪ ,‬לעיר מוסתנאנם מן״א‪.‬‬
‫שופרא‪ ,‬דבלי בעפרא׳ בלי אבר פרחה‪ ,‬נסעה‬
‫למנוחה‪ ,‬עזבה לאנחה‪ ,‬אם הבנים שמח״ה‪.‬‬ ‫מנחם אבלים‪ ,‬כאשד הנחלים‪ ,‬נחמות רוה‪ ,‬בלבב דוה‪,‬‬
‫שלח האל משרתיך‪ ,‬לקראת עבדך ואמתך‪ ,‬להביאם‬ ‫ה״ה אהוב טהור לב‪ ,‬החכם המפואר‪ ,‬כלו‬
‫תחת כס תפארתך‪ ,‬ושם כבוד מלכותך‪ ,‬יהי‬ ‫■מחמדים‪ ,‬כה״ר שמעון בועזיז‪ ,‬ישצ״ו‪ ,‬הבוכה במר‬
‫עליהם סתרה‪ ,‬צנה וסוחרה‪ ,‬ויזריח עליהם אורה‪,‬‬ ‫נפשו‪ ,‬כי הורם מעל ראשו‪ ,‬הנזר והעטרה‪ ,‬צפירת‬
‫ובצרור החיים תהיה נשמתם צרורה‪.‬‬ ‫‪.‬תפארה‪ ,‬אביו הזקן‪ ,‬חכם בחכמתו‪ ,‬צדיק באמונתו‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫ר‬
‫ולעמך צאן מרעיתך‪ ,‬שלח בן ישי עבדך בן אמתך‪.‬‬ ‫אל נא נחם בניהם‪ ,‬ותן מהודך עליהם‪ ,‬למען ירבו‬
‫חלב כוס נחמותיך‪ ,‬זרוק בלב זרעו המקבלים בדומיה‬ ‫ימיהם‪ ,‬וימי בניהם‪ ,‬ברון וצהלה‪ ,‬ויהיו לתפארת‬
‫גזרתך‪ ,‬קרנם תרום בכבוד ברוב טובותיך‪ ,‬אורך‬ ‫ותהלה; ויעלו מעלה מעלה‪ ,‬בכל טוב סלה‪.‬‬
‫ימים ושנות חיים השביעם בירתך‪ ,‬מלא משאלותם‬ ‫ששון ושמחה השמיע לעמך‪ ,‬קדש שמך בעולמך‪ ,‬זבנה‬
‫לטובה לעבודתך‪ ,‬נחה עליהם זכות אביהם הצדיק‪,‬‬ ‫מהר אולמך‪ ,‬וקיים מהר נאמך‪ ,‬על ידי נביאיך‬
‫כמאמר החכם בנועם אמריו‪ ,‬מתהלך בתמו צדיק אשרי■‬ ‫הקדושים הישרים‪ ,‬לזרוק מים טהורים‪ ,‬על שוכני‬
‫בניו אחריו )שם כ׳(‪..‬‬ ‫עפרים‪ ,‬להחזיר נשמות לפגרים‪ .‬אנכי אנכי הוא‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בכסלו דהאי‬ ‫מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בירח כסלו דהאי שת״ה‬
‫שת״ה‪ ,‬ברכות לראש צדיק לפ״ג‪ .‬אחיכם‬ ‫לפ״ג‪ ,‬עבד אל נורא ואיום‪.‬‬
‫הצעיר‪ ,‬עבד נורא ואיום‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫אלף כש‬
‫אלף שכא‬ ‫כפלו‪ ,‬לעוכ״י מכנאם יע״א‪.‬‬
‫כסלו‪ ,‬לעוכ״י מכנאם יע״א‪.‬‬
‫אלהים חי‪ ,‬נחם נא רעי ואחי‪ ,‬טובים השנים‪ ,‬מזהב‬
‫חי העולמים‪ ,‬נחם נא צדיק תמים‪ ,‬רב גדול‪ ,‬מעו״מ‪,‬‬ ‫פרוים‪ ,‬ראשון בקדש‪ ,‬אחי נועם ואחי טוב‪,‬‬
‫העטוף ביגונו‪ ,‬כמוהר״ר ברוך טולידאנו‪ ,‬ועזר‬ ‫כגן רטוב איש חיל רב פעלים‪ ,‬קדש הלולים‪ ,‬החכם‬
‫כנגדו‪ ,‬ובניו ובנותיו הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪ ,‬אשר נפשם‬ ‫המפואר‪ ,‬ישראל בו יתפאר‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬כהה״ר‬
‫מאד מרה‪ ,‬כי בא המות החדרה‪ ,‬ויקח איל תמים מן‬ ‫שמואל טולידאנו‪ ,‬ישצ״ו וקונו‪ ,‬ואשר על ידו הש״ני‪,‬‬
‫הצאן‪ ,‬ויעלהו לפניך לרצון‪ ,‬אבן ספיר ויהלום‪ ,‬שלום‪,‬‬ ‫כלי חמדה‪ ,‬אדם פטדה‪ ,‬כה״ר אליעזר‪ ,‬האל יהיה לו‬
‫שלום‪ ,‬תנצב״ה‪.‬‬ ‫עזר‪ ,‬ואחיותם היקרות‪ ,‬תמימות וישרות‪ ,‬רחל ורבקה‪,‬‬
‫אחי נועם ! למשמע אזן נפשי דאבה‪ ,‬וכל שמחה ערבה‪,‬‬ ‫ישמרם האל מכל צרה וצוקה‪ ,‬אשר נפשם מאד מרה‪,‬‬
‫ותוגה בלבי קמה וגם נצבה‪ ,‬אל שמועה קרובה‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כי נפלה העטרה‪ ,‬עטרת תפארת שיבה‪ ,‬זקן ויושב‬
‫כי ציר מות ידו הדה‪ ,‬על אדם פטדה‪ ,‬כלי חמדה‪,‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬קדוש שקדשוהו שמים מבטן ומלידה‪ ,‬לתורה‬
‫כלילא דורדא‪ ,‬עלם יקר מפנינים‪ ,‬נטע געמנים‪ ,‬מלא‬ ‫ולתעודה‪ ,‬אביהם הזקן שקנה חכמה וענוה ותומה‪,‬‬
‫רוח נבונים‪• ,‬כבן עשר שנים‪ ,‬ויקרא לו ה׳‪ .‬שלום‪.‬‬ ‫וכל מדה נבחרה‪ ,‬ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬הרב הכולל‪ ,‬בישראל‬
‫אד אחי‪ 1‬נפשי ורוחי‪ ,‬דעת קדשו השלמה‪ ,‬היא תשקה‬ ‫להלל‪ ,‬כקש״ת כמוהר״ר יהושע זיע״א‪ ,‬ובלב זרעו‬
‫לך כוס נחמה‪ ,‬כי הישרים בלבותם‪ ,‬יחוסו מאד‬ ‫וזרע זרעו ישמרם האל‪ ,‬ובלב כל ישראל‪ ,‬אשר על‬
‫על בריאותם‪ ,‬להזיר עצמם ולפרוש‪ ,‬משורש פורה ראש‪,‬‬ ‫סלוקו של צדיק נפשם עגומה‪ ,‬ישקה ה׳ כוס נחמה‪.‬‬
‫פרי רעל היגונים‪ ,‬אשר הוא כשכים וכצנינים‪ ,‬בידעם!‬ ‫אחי ורעי‪ 1‬״בלבב דוי‪ ,‬צעקתי ויי וי‪1‬״‬
‫כי כן גזר האדון‪ ,‬בעל הפקדון‪ ,‬ואם ברצונו‪ ,‬לקח‬ ‫ירדו עיני פלגי מים‪ ,‬ואחזני פיק ברכים‪ ,‬וחלחלה בכל‬
‫פקדונו‪ ,‬קודם זמנו‪ ,‬אין לנו‪ ,‬אלא להצדיק דינו‪ ,‬והוא‬ ‫מתנים‪ ,‬נפלתי על אפים‪ ,‬עת שמעתי באזנים‪,‬‬
‫ינחם אתכם‪ ,‬ויגן בעדכם‪ ,‬ולא תוסיפו עוד לדאבה‪,‬‬ ‫כי אחד מן הרמתים‪ ,‬צדיק תמים בר לבב ונקי כפים‪,‬‬
‫גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפש היפה מפשע חפה‪ ,‬תבא‬ ‫אפוד בעדי עדים‪ ,‬ציץ נזר הקדש תורות שתים‪ ,‬לקח‬
‫תחת כס שוכן עד‪ ,‬ומזיו אורו לבבה יסעד‪ ,‬ובעדכם‬ ‫משמים‪ ,‬ה׳ נפש צדיק )משלי יו״ד(‪.‬‬
‫תשא תחנה‪ ,‬לפני שוכן מעונה‪ ,‬להשביעכם ימים ושנים‪,‬‬
‫וי ! כי נפלה עטרת‪ ,‬צפירת תפארת‪ ,‬גלת הכותרת‪ ,‬נפש‬
‫דשנים ורעננים‪ ,‬בכל טוב סלה‪. ,‬אמן‪ ,‬אנכי מנחמכם‪,‬‬
‫צדיק נהדרת‪ ,‬באש דת נאדרת‪ ,‬פקודיה שומרת‪,‬‬
‫הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ עוב״י תלמסאן יע״א‪ ,‬בירח כסלו‬
‫וחקתיה נוצרת‪ ,‬ובקדושת מימיה נטהרת‪ ,‬אף כי היתה‬
‫דהאי שת״ה לפ״ג‪.‬‬
‫מיוסרת‪ ,‬ובמעונה נעצרת‪ ,‬רבות רעות צדיק )תה׳ ל״ד(‪.‬‬
‫אחיכם אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ספדו נא זקנים ונערים‪ ,‬נשים וגברים‪ ,‬בכו נא בכי‬
‫תמרורים‪ ,‬כי מגיני ארץ הישרים‪ ,‬כמגדלים‬
‫אלף שכב‬ ‫ומבצרים‪ ,‬אשר בצדקם כל רע עוצרים‪ ,‬מהדור אחד‬
‫כסלו‪ ,‬לעוב״י מכנאס יע״א‪.‬‬ ‫אחד נעדרים‪ ,‬ומה גם בעת הזאת אשר מלכים אדירים‪,‬‬
‫מלחמות מתגרים‪ ,‬מחוץ תשכל חרב ואימה מחדרים‪,‬‬
‫למעלת רב אחאי משבחא‪ ,‬הרב הכולל‪ ,‬בישראל לחלל‪.,‬‬ ‫ויצא מצרה צדיק )משלי י״ב(‪.‬‬
‫כמוהר״ר יעקב בירדוגו ישצ״ו‪ .‬שלום רב‪,‬‬ ‫פרצה גדולה פרץ חי העלמים‪ ,‬בדור הזה המלא אשמים‪,‬‬
‫וישע יקרב‪ ,‬לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬אחותי רעיתי מב״ת‪,‬‬ ‫גלוים ונעלמים‪ ,‬כי במצודות וחרמים‪ ,‬פשעינו‬
‫ולכל הסובבים חודו‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫העצומים‪ ,‬נלכד צדיק תמים‪ ,‬משים לילות כימים‪,‬‬
‫אחי נועם! בשבוע החולף‪ ,‬האיר אל עבר פני מכתב‬ ‫ונשארנו שוממים‪ ,‬מצוף דבש אמריו הנעימים‪ ,‬ולשונו‬
‫כבודו הבהיר‪ ,‬ויען״ זה ירח ימים‪ ,‬שאני יוצא‬ ‫הנוזלת תרשישים ושוהמים‪ ,‬כסף נבחר לשון צדיק‬
‫יצוא ושוב לערים וכפרים הסמוכים לאסוף נדבות לגמר‬ ‫)שם יו״ד(‪.‬‬
‫בנין ביהכ״נ של אדוננו הרב כמוהרר״א אלנקאווה‬ ‫מ׳לכי פרש עליו מזיו שכינתך‪ ,‬שים כבוד מנוחתו‬
‫זיע״א‪ ,‬לכן אחרד‪ .‬תשובתי עד כה‪.‬‬ ‫תחת כס תפארתך‪ ,‬את זכותו לזרעו תזכור‬
‫ז‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ולדידך לא שייך כל זה באלו הזיתים‪ ,‬ומי ישמע ויקבל‬
‫את התורה החדשה הזאת‪ ,‬ואם תאמר דלענין ברכה‪,‬‬
‫יברך עליו בפה״ע‪ ,‬וכן לענין שאר דברים חשוב שמן‪,‬‬
‫א״כ שמן גמור יקרא‪ ,‬ואמו אשר חלה גם ילדה אותו‪,‬‬
‫זית שמן תקרא‪ ,‬ומה גם‪ ,‬כי מצינו סתם זית בכל מקום‬
‫שהיא עושה שמן‪ ,‬כמ״ש‪ ,‬כן תעשה לכרמך לזיתיך‬
‫)שמות כ״ג(‪ ,‬כי תחבוט זיתיך )דברים כ״ד(‪ ,‬כרמים‬
‫וזיתים )שם י״א(‪ ,‬הגפן והרמון והתאנה ועץ הזית‬
‫)חגי ב׳(‪ ,‬ועוד הרבה‪ ,‬וא״כ מוכרחי׳ לומר‪ ,‬דשמן קאי‬
‫רק לענין בכורים‪ ,‬דבעינן זית אגורי‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ם‬
‫ז״ל במס׳ בכורים‪ ,‬כי היא יתירה בקרא‪ ,‬דכל זית‬
‫עושה שמן‪ ,‬ומאי דקשיא ליה למר‪ ,‬דשמן אמור בפ׳‬
‫עקב בשבח הארץ‪ ,‬ומצות בכורים דרשינן בג״ש דארץ‬
‫ארץ‪ ,‬ואיך יהיה הבן גדול מהאב ? אין זו קושיא כלל‪,‬‬
‫דיפה כח הבן מכח האב‪ ,‬שהרי תמרים שבהרים גם‬
‫הם משבח הארץ‪ ,‬ופסולים לבכורים‪ ,‬מפני שהבכורים‬
‫בעינן מן המובחר‪.‬‬
‫הן אמת‪ ,‬דמצוה מן המובחר שבשבעת המינים גופייהו‪,‬‬
‫נפקא לן‪ ,‬מארצך‪ ,‬ולא כל ארצך‪ ,‬כמ״ש במנחות‬
‫דף פ״ד ע״ב‪ ,‬וכמ״ש רש״י שם‪ ,‬ע״ש לא מראשית‪,‬‬
‫כאשר כתב כבודו‪ ,‬ומשם הר״ש ז״ל‪ ,‬דלא כתב כן כלל‪,‬‬
‫רק הביא לשון הירושלמי‪ ,‬דראשית‪ ,‬היינו משבעת‬
‫המינים וכו׳‪ ,‬ע״ש(‪ ,‬מ״מ לענין הזיתים נוכל לומר‪,‬‬
‫דמאחר שאין מביאין בכורים מן המשקה‪ ,‬אלא מן הפרי‪,‬‬
‫תסק אדעתין לומר‪ ,‬שהמובחר שבהן הם הגדולים‬
‫והגסים‪ ,‬לכן באה מלת שמן לומר‪ ,‬שהמובחר שבהן‪,‬‬
‫הוא זית אגורי‪ ,‬אף אם לא יהיה גדול‪.‬‬
‫ועוד שהרי גם התמרים נקראים רק בשם דבש‪ ,‬ויש‬
‫הרבה מיני תמרים‪ ,‬מהם לבנים׳ ומהם מעט‬
‫אדומים‪ ,‬שהם יבשים ואין בהם שום לחלוחית של דבש‬
‫כלל‪ ,‬ונמצאים בכל מקום‪ ,‬האם גם בהם נאמר שאינם‬
‫משבח הארץ‪ ,‬ואין טעונים מעין ג׳? וזה לא נזכר‬
‫בשום מקום‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬שעל כלם מברכין‬
‫מעין ג׳‪ ,‬כי השם דבש שנתנה להם תורה‪ ,‬לא בא‬
‫לאפוקי שאר תמרים שאין בהם דבש‪ ,‬אלא בא להודיע‪,‬‬
‫שהתמרים של א״י‪ ,‬יש בהם דבש יותר משל שאר‬
‫■ארצות‪ ,‬הכא נמי זית שמן‪ ,‬כפי הפשט הברור‪ ,‬בא‬
‫להודיע‪ ,‬שהזיתים של א״י‪ ,‬עושים שמן יותר משל שאר‬
‫ארצות‪ ,‬ולא בא לאפוקי שום זית‪ ,‬כי הכל עושה שמן‪.‬‬
‫ובכל התנ׳׳ך נזכרו רק זיתים סתם כמש׳׳ל‪ ,‬והאם נאמר‬
‫שכל הכתובים הנ״ל ‪:‬ודכותייהו איירי רק בזיתים‬
‫מסלא״לא‪ ,‬זה לא יתכן‪ ,‬כי עניינם מכחיש הכחשה‬
‫מעלייא‪’ .‬‬
‫ומ״ש כבודו מדברי הש׳׳ח וכו׳‪T ,‬עתי אחי ידעתי‪,‬‬
‫כי הם סמוכים ונראים לעין כל פותח ספר‬ ‫היוצא מהעשבים וכו׳‪ ,‬א״כ יצא לך מזה דין‬
‫פי׳ ■רש״י ז׳׳ל‪ ,‬ורק לא ישרו בעיני להביא מהם ראיה‬
‫לדינא‪ ,‬כי הם סותרים כל הדברים הנאמרים באמת‬
‫כנ״ל‪ ,‬ומה גם‪ ,‬כי לא נטפלו לענין דינא‪ ,‬רק לפרש‬
‫דברי רש״י ז״ל‪ ,‬ואין מביאין ראיה לדינא מפי׳‬
‫המפרשי׳‪ ,‬שאף על רש״י קדוש ישראל זיע׳׳א‪ ,‬אמרו‪,‬‬
‫שהוא פרשן‪ ,‬ולא פסקן‪ ,‬כמ״ש בם׳ שם הגדולים‪ ,‬בח׳‬
‫בית ועד לחכמים‪ ,‬אות ש׳‪ ,‬רש״י‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ומה גם דדברי‬
‫רש״י ז״ל‪ ,‬פשוטים המה‪ ,‬אין בהם שום סתירה׳ דבפ׳‬
‫עקב‪ ,‬פי׳ פשט הכתוב‪ ,‬זית שמן‪ ,‬זיתים העושים שמן‪,‬‬
‫ראיתי מ״ש כבודו‪ ,‬כי לא הוא המעיד על המנהג‬
‫לברך על הזיתים מסלאל״א )הם הזיתים‬
‫הירוקים( בנ״ר לבסוף׳ כאשר חשבתי‪ ,‬רק הרה״ג‬
‫כמוהרי״ע בירדוגו בכמוהר״מ זיע״א‪ ,‬וכר‪ ,‬וכר׳ הבה‬
‫א״כ כבודכם נתן מקום לטעות‪ ,‬שהעליתם שם כבודו‬
‫עם תיבת נר״ו‪ ,‬כאשר מצאתם‪ ,‬ולא העירותם מאומה‪.‬‬
‫ועכ״ז אני אומר‪ ,‬מאחר שאדוננו הר״ב המחבר זיע״א‪,‬‬
‫הביע אומר‪ ,‬שלא ראה מי שחשש לספקו‪ ,‬והכל מברכין‬
‫עליהם רק מעין ג׳‪ ,‬ורק לדידיה צ״ע‪ ,‬והבאים אחריו‬
‫אשר לא ידענו מי הם‪ ,‬בטלו ודאי דרבים בשביל‬
‫•ספק יחיד‪ ,‬ונהגו לברך בנ״ר בלי שום טעם המכריע‬
‫כלל‪ ,‬ומה גם‪ ,‬שהמנהג הזה לא נשמע לאזנבו רק עד‬
‫היום‪ ,‬וראינו הפכו אצל אחרים‪ ,‬וגם אנן נהגנו ומורים‬
‫הפכו‪ ,‬בכן אמרתי לעמוד על זה‪ ,‬והראיה הפשוטה‬
‫אשר באה לידי תחלה‪ ,‬שאין עליה תשובה‪ ,‬היא סתמיות‬
‫הש״ס והטור והש״ע בסי׳ ר״ח‪ ,‬שכתבו וזיתים סתם‪,‬‬
‫ושום אחד מנושאי כליהם‪ ,‬לא עלה על דעת קדשו‬
‫לחלק בין זית לזית‪ ,‬משמע פשוט לכל מבין עם תלמיד‪,‬‬
‫שאין שום חלוק כלל‪ ,‬ובפרט שברכת מעין ג׳‪ ,‬לדעת‬
‫כמה פוסקים היא דאורייתא‪ ,‬ואיך נעקור אותה בלי‬
‫שום הכרע והכרח מפורש ‪.‬בדברי הפוסקים‪ ,‬ואף אם‬
‫נרמה דעתי׳ ונעמיד הדבר בערך ספק‪ ,‬איך נעמיד תחת‬
‫ג׳‪ ,‬בנ״ר‪ ,‬אשר לא מצינו לה מקום שתועיל מספק‪,‬‬
‫וא״כ הוייא לה ברכה לבטלה‪ ,‬ועברינן אדאורייתא של‬
‫מעין ג׳‪ ,‬כל זה דברתי וביארתי באר היטב‪ ,‬לרב אהאי‬
‫השמ״ן הטוב‪ ,‬וכבודך העלים עין מכל זה‪.‬‬
‫׳ועוד בהיותי בשבוע החולף בעיר תמושנת י״א באהל‬
‫רב אחאי כמוהרמ״ס הכהן ישצ״ו‪ ,‬שאלתי את‬
‫■פיו‪ ,‬ואמר‪ ,‬שהוא ראה ושמע ונוהג רק מעין ג׳‪ ,‬ועוד‬
‫שאלתי את פי רבינו האי גאון‪ ,‬כמוהרי״ע הלוי ישצ״ו‪,‬‬
‫מארץ רוסיי״א החונה כעת בעיר מגניי״א יע״א‪ ,‬ואמר‬
‫מעין ג׳‪ ,‬מזה משמע‪ ,‬שהדבר פשוט בכל המקומות‬
‫רק מעין ג‪/‬‬
‫ועוד מצינו בש״ס דברכות דף ל״ו ע״ב‪ ,‬דגמר גמר‬
‫הפרי משביעית‪ ,‬ותנן התם הזיתים משיניצו‪,‬‬
‫דהיינו משיגדל הנץ סביבם נקראים פרי ונפקי מכלל‬
‫בוסר‪ ,‬כמ״ש רש״י שם‪ ,‬ואז מברכין עליהם בפה״ע‪,‬‬
‫וכתב בס׳ מאמ״ר על הש״ע א״ח סי׳ ר״ב סק״ד‪,‬‬
‫דכל היכא שיצא מכלל בוסר בה׳ המינים שמברכין‬
‫•עליו בפה״ע‪ ,‬מברכין מעין ג׳ לבסוף‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וא״כ מאחר‬
‫שהזיתים הללו מברכין עליהם בפה״ע‪ ,‬כי יצאו מכלל‬
‫בוסר‪ ,‬א״כ טעונים מעין ג׳ לאחריהם‪ ,‬כי כלם זית‬
‫שמן מיקרו‪.‬‬
‫זמ״ש כבודך‪ ,‬שהיוצא מהם‪ ,‬אינו שמן‪ ,‬רק כמו שמן‬
‫חדש‪ ,‬שאם ערב השמן היוצא מהן עם אניגרו״ן )כמ״ש‬
‫בסי׳ ר״ב סק״ד(‪ ,‬אינו מברך עליו בפה״ע‪ ,‬רק שהכל‬
‫כי אינו שמן‪ ,‬רק ליחה בעלמא‪ ,‬גם‪ ,‬אינו נחשב מכלל‬
‫ז׳ משקין‪ ,‬כמ״ש במס׳ מכשירין פ״ו‪ ,‬משנה ד׳‪ ,‬כי‬
‫לדידך אינו שמן‪ ,‬רק ליחה של פירות שאינה חשובה‬
‫משקה‪ ,‬גם אמרו במס׳ תרומות פי״א מ״ג‪ ,‬ושאר כל‬
‫הפירות אין משנין אותם מברייתן בתרומה ובמעשר‬
‫שני אלא זיתים וענבים‪ ,‬ואין סופגין ארבעים משום‬
‫■ערלה אלא על היוצא מן הזיתים וענבים‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪,‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫סחרו ומעשיהו באמונה‪ ,‬רוחו יקרה ועדינה‪ ,‬דעתו זכה‬ ‫וכוונתו פשוטה‪ ,‬שבא לפרש הסמיכות של זית שמן‪,‬‬
‫ונכונה‪ ,‬ספדו עדה נאמנה‪ ,‬על יראי ה׳ כי‬ ‫שהמקרא קצר וחסר תיבת עושה‪ ,‬דהיינו זית עושה‬
‫מעטו‪ ,‬בדור הזה אשר נטו‪ ,‬מנתיבות הדת ושטו‪ ,‬ורגל‬ ‫שמן‪ ,‬ולכן כתב זית סמוכה‪ ,‬וכן אמרו המדקדקים‪,‬‬
‫לה פשטו‪.‬‬ ‫כל סמוך חסר‪ ,‬ובפ׳ תבוא הביא דרשת רז״ל בענין‬
‫פלגי מים תרד עינן‪ ,‬על רחים ומוקיר רבנן׳ ואיהו‬ ‫הבכורים‪ ,‬שהיא לשון הירושלמי כמ׳׳ש הר״ש ז״ל‪,‬‬
‫גופיה צורבא מרבנן‪ ,‬קרא ושנן‪ ,‬תורה ומצות‬ ‫ואין שום סתירה בדברי רש״י ז״ל כלל‪ .‬וגם דברי‬
‫היה מלא‪ ,‬כקטרת פלל פלילי‪ ,‬יומי ולילי‪ ,‬וי כי ליומו‬ ‫הרא״ם ז״ל‪ ,‬נוכל לפרש בפשיטות‪ ,‬דמ״ש בפ׳ עקב‪,‬‬
‫נטו צללי‪.‬‬ ‫כי יש זיתים שאינם עושין שמן‪ ,‬לא לגמרי קאמר‪,‬‬
‫מלך עולם אשר אין בלתו‪ ,‬ישלח מלאכי קדשו לקראתו‪,‬‬ ‫רק אין עושין הרבה‪ ,‬ושל א״י עושין הרבה‪ ,‬וכמש״ל‬
‫שכינת עזו יפרוש על נשמתו‪ ,‬וישים כבוד‬ ‫בפשט הכתוב‪ ,‬וזה שוה למ״ש בפ׳ תבוא‪ ,‬כי אין זית‬
‫מנוחתו‪ ,‬בתוך קהל ועדה‪ ,‬אשר שמרו התורה והעבודה‪,‬‬ ‫שאין עושה שמן‪ ,‬ור״ל‪ ,‬וא״כ מלת שמן יתירה‪ ,‬אלא‬
‫שם ישבע עונג וכל מין המדה‪ ,‬עמהם כחדא‪.‬‬ ‫שבאה לענין בכורים‪ ,‬דבעינן זית אגורי‪ ,‬וזה כמ״ש‬
‫את בניו ומשפחתו האל נחס‪ ,‬ואותם תרחם‪ ,‬שלום טובה‬ ‫הרמב׳׳ם ז״ל במסכת בכורים‪ ,‬וכ״כ עוד בפ״ב דתרומות‬
‫וברכה עליהם תניחם‪ ,‬ותמיד תשמחם‪ ,‬וקרב קץ‬ ‫משנה ו׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬זיתי שמן הם זיתים המוכנים להוציא‬
‫משיחינו‪ ,‬אשר אליו תלויות עינינו‪ ,‬מאפלה לאור גדול‬ ‫שמנן‪ ,‬כי שמנן הרבה וטוב משמן הזיתים שאינן ראויים‬
‫יוציאנו‪ ,‬וחיש אמור לשוכני עמר הקיצו ורננו‪.‬‬ ‫אלא לכבישה למעוט שמנן‪ ,‬וה׳ יתברך אמר‪ ,‬בהרימכם‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בטבת דהאי שת״ה‪,‬‬ ‫את חלבו ממנו‪ ,‬וחלב והוא הטוב והיפה שבו‪ ,‬כמ״ש‬
‫אחיכם הצעיר‪.‬‬ ‫ואכלו את חלב הארץ‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬הרי לך מפורש‪,‬‬
‫אני היר׳ם ס״ט‪.‬‬ ‫שאף זיתי כבש יש בהן שמן‪ ,‬והם בכלל זית שמן‬
‫שאמרה תורה ורק משום דכתיב את חלבו‪ ,‬לכן מביא‬
‫אלף שכד‬ ‫מזיתים שיש בהן שמן הרבה‪ ,‬וגם דברי הש׳׳ח יתפרשו‬
‫עה״ד הנד‪ ,‬דהיינו בשאר ארצות יש זיתים שאין עושין‬
‫טבת‪ ,‬לכפר ליאמורישייאל‪.‬‬
‫שמן הרבה‪ ,‬ובא״י כל הזיתים עושין שמן הרבה וכד‪,‬‬
‫זהו הנ״ל בזה‪.‬‬
‫ל מעלת הנגיד הנכבד‪ ,‬כה״ר מכלוף ילוז‪ ,‬הי׳׳ו‪ .‬שלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫הגיעני מכתב כבודו‪ ,‬אודות שוחט השור‪ ,‬שאחר שחיטה‬
‫קודם בדיקת הריאה‪ ,‬מצא בו שבר רגל‬ ‫אלף שכג‬
‫במקום שאינו עושה אותה טריפה‪ ,‬והוא טעה והטריף‪,‬‬ ‫טבת‪ ,‬לעוכ״י מכנאס‬
‫ואחר לכתו לביתו‪ ,‬ונזכר מלמודו וידע שטעה‪ ,‬חזר‬
‫והכשיר‪ ,‬בלי בדיקת הריאה‪ ,‬ונאכל הבשר‪ ,‬והקצב אמר‬ ‫אשר בידו נפש כל חי‪ ,‬נחם נא רעי ואחי‪ ,‬שני התאומים‬
‫שהיתר• הריאה שלמה‪ ,‬ונפשכם לשאול הגיעה‪ ,‬מה‬ ‫הנעימיםם‪ ,‬ישרים ותמימים‪ ,‬הל״ה א׳ בקדש‪ ,‬איש‬
‫משפט הכלים‪ ,‬ור!שוחט והטבח‪.‬‬ ‫חיל רב פעלים‪ ,‬קדש הלולים‪ ,‬החכם המפואר‪ ,‬ישראל‬
‫בו יתפאר‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬כהה׳׳ר חביב טולידאנו‪ ,‬ישצ״ו‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬הכלים מותרים‪ ,‬דנשחטה הותרה‪ ,‬ואזלינן בתר‬
‫ואשר על ידו השני‪ ,‬כלי חמדה‪ ,‬אדם פטדה‪ ,‬ברוך הוא‬
‫רובה דכשרות‪ ,‬והשוחט ק ים לי בגוויה כי‬
‫וברו״ך שמו‪ ,‬יהי אלהיו עמו‪ ,‬ואחות העדינה‪ ,‬מרת‬
‫ירא אלהים הוא‪ ,‬כאשר ידעתם גם אתם‪ ,‬ורק שגגה‬
‫יאמנה‪ ,‬הבוכים במר נפשם‪ ,‬כי נפלה מעל ראשם‪,‬‬
‫יצאד• מתחת ידו‪ ,‬ובכן תקנסו אותו בממון כפי ראות‬
‫עטרת תפארת‪ ,‬גלת הכותרת‪ ,‬אביהם הזקן‪ ,‬אהל שכן‬
‫עיניכם ולפי מצבו‪ ,‬ותעשו בו התראד•‪ ,‬שאם ישנד• עוד‬
‫רקן‪ ,‬צדיק תמים‪ ,‬מר דרור בשמים‪ ,‬כהה״ר מאיר זצ״ל‪,‬‬
‫באולתו‪ ,‬יסולק ממלאכתו‪ ,‬והקצב‪ ,‬ראוי לדחותו לגמרי‪,‬‬
‫ובלב אשתו המלאה יגון ואנחה‪ ,‬מרת פריחא‪ ,‬ובלב‬
‫ואך‪ ,‬מאחר שאין לכם אחר בלעדו‪ ,‬תשימו עליו קנס‬
‫כל בני המשפחה‪ ,‬אשר נפשותם עגומות‪ ,‬ינוחו רוב‬
‫גדול כפי ראות עינים‪ ,‬ותאיימו עליו‪ ,‬ותפקהו עין עליו‪,‬‬
‫נחמות‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫וד‪.‬זהרו וד‪.‬זד‪,‬ירו מאד על זה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ב ל ב חמרמר‪ ,‬צעקתי בקול מר‪ ,‬וי! וי!‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אחי היקרים!‬
‫נערתי משמוע‪ ,‬ועיני תדמע דמוע‪ ,‬כמי מבוע‪ ,‬בזה‬
‫אלף שכה‬ ‫השבוע‪ ,‬כי עלה שמים‪ ,‬בר לבב ונקי כפים‪,‬‬
‫טבת‪ ,‬לעיר פור אליו״ט‪.‬‬ ‫שח עינים‪ ,‬ארך אפימ‪.‬‬
‫יגון מלא לבבי‪ ,‬ורוחי הומה בתוך קרבי‪ ,‬והגה וקינים‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬וכר‪ ,‬וכר‪ ,‬כהה״ר שלום‬ ‫בניבי‪ ,‬על חסרון צדיק רץ כצבי‪ ,‬לעבודת יוצרו‬
‫אלבאז ישצ״ו‪ ,‬שלום ‪,‬שלום‪.‬‬ ‫באהבה‪ ,‬מעודו עד זקנה ושיבה‪ ,‬ועתה אורו כבה‪,‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬וצר לי מאד על מצבו הקשה‪,‬‬ ‫ושמשו בא‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫והוכפל צערי על כי אין מקום אתי להעמיד‬ ‫וי! וי! צעקתי‪ ,‬נפוגותי‪ ,‬ונדכיתי‪ ,‬יגעתי באנחתי‪ ,‬כי‬
‫כבודו בקרן אורד•‪ ,‬כי פר• ובערים הסמוכים‪ ,‬יש די‬ ‫חסרה ארץ מולדתי‪ ,‬אור בהיר‪ ,‬כוכב מזהיר‪,‬‬
‫והותר משרתים בקדש‪ ,‬ומה גם עתה שרוב בני הקד‪.‬לות‬ ‫מתון ולא מהיר‪ ,‬עניו ולא יהיר‪ ,‬במצותיו חפץ מאד‬
‫הלכו לצבא‪ ,‬ור^כנסותיהם נתמעטו‪ ,‬פטרו הרבד• ממשרתם‪,‬‬ ‫וזהיר‪.‬‬
‫ט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ואודות המלחמה‪ ,‬אין אנחנו יודעים מה שיש‪ ,‬ורק‬ ‫ה׳ ירחם על עולמו בכלל‪ ,‬ועל עמו בפרט‪ ,‬ועל תופשי‬
‫אומרים‪ ,‬כי לא תמשך‪ ,‬ולתשועת ה׳ אנחנו‬ ‫התורה בפרט מן הפרט‪ ,‬במהרה‪ ,‬אמן‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫מחכים‪ ,‬לרח םעל הארץ ועל הבריות‪ ,‬חיש מהר‪ ,‬אמן‪,‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫אלף שכר‬
‫שבגז‪ ,‬לעיר בארגא פרונד‪ ,‬במלכות רומאניא‪.‬‬

‫שבט‪ ,‬לעיר הגדולה פיטטסבורג יע״א‪ ,‬באמיריקא‪.‬‬ ‫למעלת רבי׳ האי גאון וכר‪ ,‬וכר‪ ,‬כקש״ת‪ ,‬כמוהר״ר‬
‫אלימלך פרידלאנדער‪ ,‬נרו יאיר לעד‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫למעלת רבינו האי גאון האדיר המפורסם‪ ,‬כקש״ת‬ ‫שלום רב לכבודו‪,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו‪,‬‬
‫כמוד‪.‬ר״ר זאב וואלף לייטער ישצ״ו‪.‬‬ ‫ולנו גדול יהיה אמן‪. .‬‬
‫שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪,‬‬ ‫ושלום וברכה רבה‪ ,‬להחתן השלם ביראה וחכמה‪ ,‬וענוה‬
‫העי״א‪.‬‬ ‫ותדמה‪ ,‬וכושר ויושר‪ ,‬מוהר״ר מרדכי אשר‪,‬‬
‫אדוני ! יען! תלאות הזמן לא נתנוני השב רוחי‪ ,‬לכן‬ ‫נ״י‪ ,‬בן מעלת הגאון הגדול וכר‪ ,‬כמוהר״ר משה דוד‬
‫לא הניפותי את עטי עד עתד‪ ,.‬לשאול ולדרוש‬ ‫ווינטערניץ נ״י‪ ,‬עם כלתו הבתולה‪ ,‬המהללה‪ ,‬מרת‬
‫מרו״מ להודיעני משלום מר אביו הגאון הצדיק ישצ״ו‪,‬‬ ‫מלכה‪ ,‬היא יסכה‪ ,‬שהכל סכין ביפיה הרוחני והגשמי‪,‬‬
‫אם יצא יצא מווארשא‪ ,‬או עדין שם‪ ,‬כי למשמע אזן‬ ‫‪ - .‬נ״י‪.‬‬
‫דאבה נפשנו‪ ,‬ממרורת פתנים אשר שתו ועדין שותים‬ ‫קדוש ה׳! בעצם היום הזה‪ ,‬נגה עלי אור גדול‪ ,‬מנגה‬
‫יהודי פולין‪ ,‬ה׳ ינקום נקמתם‪ ,‬ויקרב חיש מהר ישועתם‪,‬‬ ‫ברק פניני מכתבו‪ ,‬מקרא קדש׳ לחופת בתו‬
‫אמן‪.‬‬ ‫היקרה‪ ,‬עם בן זוגה הנ״ל‪ ,‬שיחיה חן חן אדוני ותודה‬
‫גם הודיעני אם הגיעהתשובתי לכבודו ע״ד החניטה‪,‬‬ ‫רבה‪ ,‬שהעלה זכרוני ממרחק עם אוהבי שמו‪ ,‬ואומר!‬
‫אשר שלחתי טרם תרועת המלחמד‪ ,.‬ה׳ ירחם על‬ ‫מי יתן לי אבר כיונה‪ ,‬אעופה ואשכונה‪ ,‬במעון קדשו‬
‫הארץ ועל הבריות‪ ,‬חיש קל מהרה‪ ,‬אמן‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫ימים שבעה‪ ,‬לאכול לשבעה‪ ,‬לחם אבירים לחמה של‬
‫אני היו״ ם ס״ ט‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬היוצא מפי קדשו‪ ,‬ומפי רבנן ותלמידיהם‪,‬‬
‫הסובבים את שלחנו הטד‪.‬ור‪ ,‬ונר נוסף‪ ,‬שמחה של מצוד‪.‬‬
‫אלף שכט‬ ‫בזווג נאה‪ ,‬ענבי הגפן בענבי הגפן‪ ,‬אמנם! אף אם‬
‫שבט‪ ,‬לעוב״י אלג׳יר יע׳׳א‪.‬‬ ‫הגויות רחוקות‪ ,‬הנפשות קרובות‪ ,‬וביום השבת‪ ,‬כוס‬
‫ישועות אשא‪ ,‬לחיי הדר״ג‪ ,‬ולחיי מרנן ורבנן‪ ,‬ולחיי‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כהד‪.‬״ר יעקב ייפרגאן ישצ״ו‪.‬‬ ‫חתן עם כלתו‪ ,‬ומלב עמוק אברכם‪ ,‬ברכת הדיוט אל תהי‬
‫שלום‪ .‬שלום‪.‬‬ ‫קלה‪ ,‬לפני אל נורא עלילה‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו הוא שואל לד‪.‬ודיעו כיצד‬ ‫מ׳לד ד ם דגל כ׳כבודם יי׳רומם‪ ,‬א׳הלם ש׳קמ ר׳ענן‪,‬‬
‫עושים הדיו לסת״ם‪.‬‬ ‫מ׳לא ל׳עד כ׳בוד דתורה‪ ,‬מ׳לא ל׳עולם פ׳ל דון‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬הרבה אופנים יש בעשיית הדיו‪ ,‬הרמב״ם ז״ל‬ ‫מ׳לא ל׳עולם כ׳ל דדר‪ ,‬וכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בפ״א מהלכו׳ תפליןכתב וז״ל‪ ,‬כיצד מעשה‬ ‫נאם אחיכם‪ ,‬אשר בשמחתכם‪ ,‬שמח ושש‪,‬‬
‫הדיו‪ ,‬מקבצין העשן‪.‬של שמנים או של זפת ושל שעוד‪,.‬‬ ‫הצעיר‪ ,‬ע״ה‪ ,‬יוסף משאש‪ ,‬ס״ט‪.‬‬
‫וכיוצא בהן‪ ,‬וגובלין אותן בשרף האילן ובמעט דבש‪,‬‬
‫ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין‪,‬‬ ‫אלף שכז‬
‫ומיבשין אותן ומצניעין אותן‪ ,‬ובשעת כתיבה שורהו‬ ‫•‬ ‫שבט‪ ,‬לעיר הגדולה‪ ,‬באלטימור‪ ,‬באמיריקא‪.‬‬
‫במי עפצים וכיוצא בו‪ ,‬וכותב בו‪ ,‬וזהו הדיו שמצוה‬
‫מן המובחר לכתוב בו סת״ם‪ ,‬ואם כתב במי עפצא‬ ‫למעלת רבי׳ האי גאון‪ ,‬עיר וקדיש‪ ,‬כמוהר״ר יצחק‬
‫וקנקנתום כשרים‪ ,‬ע״ש‪ .‬ופי׳ קנקנתום‪ ,‬הוא מד‪ .‬שקורין‬ ‫הלוי קליין‪ ,‬ישצ״ו‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫בלשון ערב תאקאוות‪ ,‬והוא מין ידוע אצל העבדנים‪,‬‬ ‫מכתב ידי קדשו הגיעני‪ ,‬ומאד שמחתי בהיות כבודו‬
‫וכתבו שם הגהות מימוניות‪ ,‬בשם התוס׳ ובשם רבי׳‬ ‫נמצא בארץ רחוקה מהמלחמה‪ ,‬ואף כי צר לי‬
‫שמחה‪ ,‬שבכל ענין שיעש האדם דיו ויד‪.‬יר‪.‬מתקיים‬ ‫מאד‪ ,‬על היותו נפרד מביתו ומשפחתו העי״א‪ ,‬מ״מ‬
‫וניכר על הקלף‪ ,‬דיו הוא‪ ,‬וכותבין בו סת״ם‪ ,‬ע״ש‪,‬‬ ‫חצי נחמה‪ ,‬ה׳ ישפות שלום‪ ,‬וישיב לב אבות על בנים‬
‫וכ״כ רבי ׳בא״ח סי׳ ל״ב‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫ולב בנים על אבותם‪ ,‬ואמונד‪ .‬אומן אדוני‪ ,‬כי זכרך‬
‫ועוד שמעתי‪ ,‬שישסופרים שעושין אותו עזה״ד‪ ,‬לוקחין‬ ‫הטוב‪ ,‬ותורת פיך‪ ,‬במתק שפתיך‪ ,‬לא ימושו מפינו‬
‫חתיכות ברזל מלאים חלודר‪ ,.‬ושורין אותם בחומץ‬ ‫לעד‪ ,‬יה״ר שנתראה עוד פנים על אדמת הקדש ירושלים‬
‫חזק‪ ,‬או ביין שרף‪ ,‬או באלכול‪ ,‬מ׳ יום‪ ,‬ואח״כ מסירין‬ ‫תובב״א‪ ,‬ואודות ר׳ דוד מרצייאנו הי״ו‪ ,‬הלך למלחמד‪.‬‬
‫הברזל‪ ,‬ונותנין עפצים כתושים וגומא‪ ,‬ואחר ג׳ ימים‪,‬‬ ‫מיום התרועה‪ ,‬ודונה הוא בצרפת בקצה הגבול‪ ,‬וגם‬
‫נעשח דיו שחור ומבהיק‪.‬‬ ‫י ר׳ נתן אצאייג‪ ,‬הי״ו‪,‬הלך למלחמה‪ ,‬הנד‪ .‬הוא במארוקו‬
‫ויש עוד שמבשלים קליפי רמונים‪ ,‬ואחר הבשול הרבה‬ ‫בעיר רבאט יע״א‪ ,‬ה׳ יחזירם לביתם היים וקיימים‪,‬‬
‫מסננים אותם ונותנים לתוךהמים עפצים וגומא‪,‬‬ ‫ששים ושמחים‪ ,‬ועמהם כל בני ישראל יוצאי הצבא‪,‬‬
‫והוי דיו יפה‪ .‬ועוד הרבה מינים שמעתי‪.‬‬ ‫במהרה ובעגלא ‪,‬אמן‪.‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫ברכת התורה וק״ש וברכותיה‪ ,‬והביננו כמש״ל‪ ,‬ותול״מ‪.‬‬ ‫ואך אנן עושים אותו כה לוקחים חמשים גראם קומום‪,‬‬
‫ואודות הנוסח‪ ,‬יש איזה שנויים קטנים בין נוסח הגמרא‬ ‫הנקרא בערבי גאג‪ ,‬ויש קורין לו בארודייא‪ ,‬ומאה‬
‫שם‪ ,‬ובין נוסחת הרי״פ והרא״ש והרמב״ם‪ ,‬ורבי׳ ישעיה‬ ‫גראם עפצית׳ ומאה גראם גומא׳וכותשיז אותם הדק‬
‫אחרון‪ ,‬ורב עמרם גאון‪ ,‬זיע״א‪ ,‬כמ״ש הגאון חיד״א‬ ‫היטב‪ ,‬ונותנים את הכל בליטרו וחצי של מים‪ ,‬ומערבין‬
‫ז״ל בברכ״י ובשיורי ברכה בסי׳ ק״י ע״ש‪ ,‬ונקוט‬ ‫אותם יפה יפה ע״י כף‪ ,‬ואח״ב מרתיחין אותם הרבה‪,‬‬
‫נוסח הרמב״ם ז״ל בידך‪ ,‬כמ״ש בהלכו׳ תפלה פ״ב‬ ‫וכל זמן שהם על האש‪ ,‬בוחש בהם בכף ומערב אותם‬
‫ה״ג‪ ,‬וז״ן‪.‬‬ ‫יפה יפה‪ ,‬ואח״כ מניחים יום או יומים‪ ,‬והוי דיו טוב‬
‫ומבהיק‪ ,‬ואם ראה שאינו מבהיק‪ ,‬מוסיף בו מעט גומא‪,‬‬
‫ה ביננו ה׳ אלהינו )במוצאי שבת ויו״ט‪ ,‬מוסיף‪,‬‬
‫ויהיה מבהיק‪ ,‬ושלום‪:‬‬
‫המבדיל בין קדש לחול(‪ ,‬לדעת את דרכיך‪,‬‬
‫אני היו׳׳ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ומול את לבבנו ליראתך‪ ,‬לסלוח היה לנו‪ ,‬להיות גאולים‪,‬‬
‫רחקנו ממכאוב‪ ,‬ודשננו ושכננו בנאות ארצך‪) ,‬בימות‬
‫הגשמים מוסיף‪ ,‬ותן טל ומטר(‪ ,‬ונפוצים מארבע תקבץ‪,‬‬
‫אלף של‬
‫והתועים בדעתך ישפטו‪ ,‬ועל הרשעים תניף ידך‪ ,‬וישמחו‬ ‫אדר א‪/‬לעוב״י והראן יע״ז^‬
‫צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד‬
‫עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך‪ ,‬טרם נקרא אתה‬ ‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כהה״ר יחייא אמסלם ישצ״ו‪,‬‬
‫תענה‪ ,‬כדבר שנאמר‪ ,‬והיה טרם יקראו ואני אענה‬ ‫שלום‪ .‬שלום‪.‬‬
‫עוד הם מדברים אתה תשמע‪ ,‬כי אתה הוא עונה בכל‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו הוא שואל‪ ,‬יען הוא נמצא‬
‫עת פודה ומציל מכל צוקה‪ ,‬ברוך אתה ה׳ שומע תפלה‪,‬‬ ‫בחיל הצבא הצרפתי‪ ,‬אם יוכל להתפלל הביננו‪,‬‬
‫עכ״ל ע״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫או לא ?‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬לדעתי המעט נר׳ פשוט שיוכל‪ ,‬כמ״ש מרן‬
‫בא״ח סי׳ ק״י ס״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬בשעת הדחק כגון‬
‫אלף שלא‬ ‫שהוא בדרך‪ ,‬או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא‬
‫אדר א‪ /‬לעוב״י רבאט יע״א‪.‬‬ ‫שיפסיקוהו‪ ,‬או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה‪,‬‬
‫מתפלל אחר ג׳ ראשונות הביננו וכו׳‪ ,‬ואומר אחריה‬
‫חיי רוחי‪ ,‬אור הבהיר‪ ,‬כוכב המזהיר‪ ,‬חכם שלם ומוכלל‪,‬‬ ‫ג׳ אחרונות וצריך לאמרם מעומד‪ ,‬וכשיגיע לביתו‬
‫בפי כל מהלל‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬כמוהר״ר‬ ‫אין צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬ואינו מתפלל הביננו בימות‬
‫יוסף אלמאליח‪ ,‬יחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪,‬‬ ‫הגשמים‪ ,‬ולא במוצאי שבת זיו״ט‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והטעם‪ ,‬לפי‬
‫בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שבימות הגשמים צריך לומר ותן טל ומטר‪ ,‬ובמוצאי‬
‫שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לכבודו‪ ,‬ולחוט המשלש‪ ,‬רבותי׳‬ ‫שבת ויו״ט צריך לומר הבדלה‪ ,‬ובהביננו לא נזכר‬
‫ג׳ עמודי הוראה‪ ,‬יר״ם ה׳ דגלם‪ ,‬וינטלם וינשאם‬ ‫לא מטר ולא הבדלה‪ ,‬ובמס׳ ברכות דף כ״ט ע״א‪ ,‬מתקיף‬
‫עד העולם‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫לה מר זוטרא ונכללה מכלל הביננו ה׳ אלהינו המבדיל‬
‫בין קדש לחול ? קשיא‪ .‬ועל ימות הגשמים‪ ,‬מתקיף לה‬
‫אחי נועם! קושי הנסיעה בלחץ הרוכבים‪ ,‬מולים‬
‫ג״כ‪ ,‬ונכללה מכלל‪ ,‬ודשננו בנאות ארצך ותן טל‬
‫וערלים ושתויי יין‪ ,‬ותמרות עשן הסיגא״ר והכי״ף‪,‬‬
‫ומטר? ומשנין אתי לאטרודי‪ ,‬דהיינו‪ ,‬אתי לטעות‬
‫עם מבול של דברים‪ ,‬והעדר שינה אף כשינת הסוס‪,‬‬
‫ולהתבלבל‪ ,‬ועל זה קשה‪ ,‬אי הכי‪ ,‬הבדלה בחונן הדעת‬
‫החילשו את גופי‪ ,‬והודות לה׳ כי היום מצאתי און לי‪,‬‬
‫נמי אתי לאטרודי? אמרי! התם! כיון דאתיא בתחלת‬
‫ובכורי תנופת עטי עט דודים‪ ,‬הוא כתבא דנא למעלתו‪,‬‬
‫צלותא לא מטריד‪ ,‬הכא! כיון דאתיא באמצע צלותא‪,‬‬
‫תודה רבה אדוני‪ ,‬ולרבותי׳ בי דינא רבה‪ ,‬על הכבוד‬
‫מטריד עכל״ה ע״ש‪.‬‬
‫הלבבי אשר עטרתם אותי‪ ,‬ואנכי מה‪ ,‬יגמלכם ה׳ כל‬
‫והנה מרן הכ״מ על הרמב״ם ז״ל בהלכות תפלה פ״ב‬
‫טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫הלבהד‪ /‬כתב‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬כתב הר״ר מנוח ז״ל‪ ,‬שאם‬
‫עתה באתי לשמור מוצא שפתי לעשות רצון צדיק‪,‬‬ ‫מובטח לו דלא אתי לאטרודי‪ ,‬רשאי‪ ,‬כדאמרי׳ גבי‬
‫להודיעו מה שעלה במצודתי לפרש דברי הראב״ע‬ ‫גשיז^ות כפים‪ ,‬ובקשתי לו חבר ולא מצאתי‪ ,‬עכל״ה‪,‬‬
‫ז״ל בפ׳ יתרו סי׳ י״ח פסוק י״ז‪ ,‬ומלת גם כמוה‪ ,‬גם‬ ‫ע״ש‪ ,‬ולדעתי המעט נר׳ שאם יכתוב אותה על ספר‬
‫כי כבד ממך הדבר‪ .‬ור״ל לדעתי‪ ,‬כי בראש אמי״יר‬ ‫ויאמרנה מתוכו דלא אתי לאטרודי‪ ,‬יוכל להתפלל אותה‬
‫כתב‪ ,‬נבל תבל מגזרת ועלהו לא יבול‪ ,‬כאלה נובלת‬ ‫אפי׳ בימות הגשמים ובמוצאי שבת ויו״ט‪ ,‬וכ״ז הוא‬
‫עליה‪ ,‬כי הטעם שיפול מעצמו כנבול עלה דרך משל‪,‬‬ ‫רק בחיל הצבא שהוא שעת הדחק וכו׳ כמ״ש מרן ז״ל‪.‬‬
‫ומלת גם כמוה‪ ,‬דהיינו כמוה של האלה הנובלת עליה‪,‬‬ ‫ואשר שאלת עוד‪ ,‬בענין פסוקי דזמרה‪ ,‬אם יכולים‬
‫יפול גם הוא‪ ,‬אף אם היה כחו חזק מאד‪ ,‬גם כי כבד‬ ‫לדגל יותר ממ״ש מרן במי שאחר לבוא לבית‬
‫ממך הדבר‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ועוד כי כבד ממך הדבר‪ ,‬שאין‬ ‫הכנסת‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫כחו חזק לעשות דבר זה לבדו‪ ,‬וכוונת הראב״ע ז״ל‬ ‫תשובה‪ ,‬אותם הדלוגיט שכתב מרן בסי׳ נ״ב‪ ,‬הם רק‬
‫לפרש מלת גם כפי הפשט‪ ,‬כי רש״י ז״ל פי׳ אותה‬ ‫כדי להתפלל עם הצבור‪ ,‬כמבואר שם‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫‪. .‬‬ ‫ע״פ הדרש‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫אבל כשלא יוכל להתפלל עם הצבור‪ ,‬לא ידלג מאומה‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫זולת בשעת הדחק‪ ,‬ובפרט בשביל הצבא‪ ,‬יקרא רק‬
‫יא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫דבאותו אופן הוא שיצא‪ ,‬ולא באופן אחר‪ ,‬ומדוע הוצרך‬ ‫אלף שלב‬
‫מרן ז״ל להודיענו עוד ב' האופני׳ דלא יצא ?‬
‫אדר א׳‪ ,‬לעיר כלעבאש יע״א‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דע ידידי‪ ,‬כי יסוד דבר זה הוא בש״ס דברכות‬
‫דף י״ב‪ ,‬ויש בו פירושי׳ שונים‪ .‬כמ״ש רבי׳‬
‫ידידי החכם הותיק‪ ,‬כהה״ר ישועה ן׳ חמו‪ ,‬ישצ״ו‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ולאפוקי מאותם פירושי׳ האריך בלשונו כדי לקיים‬
‫'‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫פי׳ הרא״ש ז״ל בזה‪ ,‬כמ״ש שם‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ובלאו הכי נמי‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות שאלתו‪ ,‬אם מותר לכהן להיות‬
‫אין כאן קושיא‪ ,‬דרבר בהפכו קתני‪.‬‬
‫שמש בביהכ״נ‪.‬‬
‫ב׳‪ ,‬שאל כבודו לפרש לו מ״ש הרא״ם ז״ל בפ׳ יתרו‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬נראה פשוט דשרי‪ ,‬הן מצד דמצוה קעביד‪,‬‬
‫ד״ה כשהוא אומר איש לרעהו וכו׳‪ ,‬וכו׳‪,‬‬ ‫הן מצד דברצון נפשו הוא‪ ,‬דשרי אף שלא‬
‫הילכך עכ״ל דמאיש הוא דקדייק לה‪.‬‬ ‫במקום מצוה אם מוחל על כך‪ ,‬כמ״ש מורם בא״ח‬
‫סוס״י קכ״ח‪ ,‬ע״ש‪ ,‬הן מצד‪ ,‬כי שכיר הוא בא בשכרו‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬ר״ל דאף בלא תיבת איש‪ ,‬מסתמא משה רבי׳‬
‫דזה שרי אף בתשמיש של הדיוט אליבא דכ׳׳ע‪ ,‬כמ״ש‬
‫ע״ה‪ ,‬העניו מכל אדם׳ הוא שעשה הכל‪,‬‬
‫הגאון ח ‪T‬״א זיע״א בשיוב״ר שם בסוף •הסי'‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫ומעוצם ענותנותו עשה לפני ולפנים משורת הדין‪ ,‬ולא‬
‫אני היו׳׳ם‬
‫גמרין מיניה לכל אדם להיות חייב בכבוד חמיו‪ ,‬לכן‬
‫באה יתורא דאיש למידק מינה‪ ,‬דמדינא הוא דעביד‬
‫ולא לפנים משורת הדין דוקא‪ ,‬ע׳׳ש‪.‬‬
‫אלף שלג‬
‫אדר ב‪ /‬לעוכ״י והראן יע״א‪ .‬ש׳ ת״ש‪.‬‬
‫ג׳‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬לפרש לו עוד מ״ש הרא״ם ז״ל‪ ,‬על‬
‫דברי רש״י ז״ל שם‪ ,‬שכתב‪ ,‬התלאה‪ ,‬למ״ד‬
‫למעלת החכם השלם וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמה״ ר שמואל ן׳ לחסן‬
‫אל״פ מן היסוד של התיבה וכו׳‪ ,‬וכתב עליו הרא״ם‬
‫ישצ״ו‪ ..‬שלום‪ ,‬שלום^‬
‫ז״ל‪ ,‬כדעת חכמי צרפת‪ ,‬אבל חכמי ספרד חולקי׳ עליהם‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬חן חן ידידי ותודה רבה על‬
‫ואומרים‪ .‬אל׳׳ף ה״א הן יסוד התיבה‪ ,‬כי אין שורש‬
‫אמריו כי נעמו‪ ,‬אודות ספרי הקטן ״נר מצוה״‪.‬‬
‫פחות מג׳ אותיות‪ ,‬ולפי שהרב הוא מאנשי צרפת‬
‫עוד ראיתי שאלתו שאלת חכם בענין קדיש שנהגו‬
‫אמר כן‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫לאמרו ב׳ או ג׳ ויותר ביחד‪ ,‬ולפעמים אין ט׳‬
‫תשובה‪ .‬טעות הנכר נפל בדברי הרא״ם ז״ל‬ ‫עונים‪ ,‬אם נאמר שדין קדיש כדין התפלה שצריך שיהיו‬
‫מהמדפיסי׳ שהשמיטו תיבת למ״ד‪ ,‬וצ״ל‬ ‫ט׳ עונים‪ ,‬או כדין נשיאות כפים שאם כלם כהנים יעלו‪,‬‬
‫למ״ד אל״ף ה״א‪ ,‬הן יסוד התיבה‪ ,‬והדברים פשוטי׳‪,‬‬ ‫יען הכל דבר שבקדושה‪.‬‬
‫כי חכמי צרפת ס״ל דשורש כל תיבה הוא רק ב׳‬
‫תשובה‪ ,‬אין זה דומה לש״צ החוזר התפלה דבעינן‬
‫אותיות‪ ,‬ולכן רש״י ז״ל שהוא מרבני צרפת‪ ,‬כתב‪,‬‬
‫ט׳ מכוונים ‪,‬כמ״ש בסי׳ קכ״ד ס״ד‪ ,‬דהתם‬
‫דרק למ״ד אל״ף הן יסוד התיבה‪ ,‬ואך חכמי ספרד‬
‫אי אפשר להיות שני שלוחי צבור חוזרים התפלה בבת‬
‫ס״ל ‪,‬דאין שורש פחות מג׳ אותיות‪ ,‬וא״כ שורש תלאה‪,‬‬
‫אחת‪ ,‬רק שליח צבור אחד‪ ,‬ולא שנים‪ ,‬ולכן בעינן‬
‫הוא למ״ד אל״ף ה״א‪ ,‬לאה‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ט׳ מכוונים‪ ,‬אבל בקדיש כבר אפסיקא הלכתא דאפי׳‬
‫ד׳‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬לפרש עוד מ״ש הרא״ם עוד שם‪,‬‬ ‫ב׳ או ג׳ ויותר‪ ,‬אומרים קדיש בבת אחת‪ ,‬כמ״ש בם׳‬
‫על דברי רש״י ז״ל הנ״ל‪ ,‬וז״ל הרא׳׳ם ז״ל‪,‬‬ ‫חיי אדם כלל ל׳ סעי ז׳ ע״ש‪ ,‬וכ״כ בם׳ פקדת אלעזר‬
‫וכן תרומה תנופה‪ ,‬כי לדעת חכמי צרפת‪ ,‬כלם בעלי‬ ‫בסי' נ״ח‪ ,‬שמנהג ירושלים תובב״א‪ ,‬שאפי׳ במנין‬
‫ב׳ אותיות הן‪ ,‬אבל לדעת חכמי ספרד‪ ,‬אין אלו דומין‬ ‫מצומצם אומרים קדיש כמה בני אדם ביחד‪ ,‬וכ״כ משם‬
‫לתלאה‪ ,‬כי תלאה מנחי הה״א‪ ,‬ותרומה ותנופה מנחי‬ ‫החת״ס בשם הגאון יעבץ ז״ל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ובכן מדמינן ליה‬
‫העי״ן‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫לנשיאו׳ כפים כמ״ש בריש סי׳ קכ״ח‪ ,‬ושם בסעי׳ כ״ה‬
‫ובט״ז שם‪ ,‬ויש לי אריכות דברים הרבה בזה‪ ,‬ואין‬
‫תשובה‪ ,‬דע ידידי‪ ,‬כי חכמי ספרד המדקדקי׳ אמרו‪,‬‬
‫הפנאי מסכים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫שאין שורש פחות מג׳ אותיות‪ ,‬ועשו סימן‬
‫אני היו״ם ס׳׳ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬
‫לכל שורש אותיות ״פעל״ למשל‪ ,‬מלך‪ ,‬קוראים לאות‬
‫מ״ם‪ ,‬פ׳ הפעל‪ ,‬ל׳ עי״ן הפעל‪ ,‬ך׳ למ״ד הפעל‪ ,‬וכן‬
‫לכל שורש‪ ,‬והנה חכמי צרפת ס״ל‪ ,‬דשורש תרומה‬
‫אלף שלד‬
‫הוא‪ ,‬רם‪ ,‬ב׳ אותיות‪ ,‬תנופה‪ ,‬נף‪ ,‬תנואה‪ ,‬נא‪ ,‬ב׳ אותיות‪,‬‬ ‫אדר ב׳‪ .‬לעיר תאוורירת יע״א‪.‬‬
‫ולכן רש״י ז״ל השוה להם תלאה‪ ,‬אבל חכמי ספרד‬
‫ס׳׳ל‪ ,‬שורש תרומה‪ ,‬רום‪ ,‬תנופה‪ ,‬נוף‪ ,‬תנואה‪ ,‬נוא‪,‬‬ ‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כהה״ר משה מרצייאנו ישצ״ו‪.‬‬
‫וחם נקראים נחי עי״ן הפעל ‪,‬דהיינו אות וא״ו שהיא‬ ‫שלום‪ .‬שלום‪.‬‬
‫עי״ן הפעל היא נחה‪ ,‬ואינה נרגשת במבטא‪ ,‬אבל תלאה‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬עומד על ארבע שאלות‪ ,‬ועל‬
‫שרש הלאה‪ ,‬מנחי הה׳׳א‪ ,‬דהיינו הה״א נחה שאינה‬ ‫ארבעה לו אשיבנו‪.‬‬
‫נרגשת במבטא‪ ,‬וא״כ אין תרומה תנופה תנואה‪ ,‬דומים‬ ‫א׳‪ ,‬שאל כבודו על מ״ש מרן בא״ח סי׳ נ״ט ס״ב‪,‬‬
‫לתלאה‪ ,‬והבן‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫וכו׳‪ ,‬אבל אם אמר וכו׳‪ ,‬וקשה לכבודו‪ ,‬דמרישא שמעינן‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף שלו‬
‫אייר‪ ,‬להנ״ל‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬תשואות חן על דבריו כי נעמו‪ ,‬ועוד‬
‫ועוד אמרת‪ ,‬כי הרב דמתא‪ ,‬קלס הדברים‬
‫ושבחן הרבד‪ ,,‬כן ידידי‪ ,‬כתב לי מכתב על זד‪.,‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬לפרש לו מ״ש המשורר כמוד‪,‬ר״ר‬
‫יעב״ץ זיע״א בס׳ עת לכל חפץ דף ל״ה בשירי‬
‫פסח‪ ,‬בשיר יום זה עמוסי מעים‪ ,‬מד‪ ,‬ר״ל עמוסי מעים‪.‬‬
‫תשובד‪ ,,‬לשון זד‪ ,‬הוא בישעיה‪ .‬מ״ו‪ .‬פסוק ג‪ ,/‬שמעו‬
‫אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל‪,‬‬
‫העמסים מני בטן הנשאים מני רחם‪ .‬ור״ל עמוסים‬
‫ונשואים עלי מבטן ומרחם אמכם‪ ,‬כלומר כל ימיכם‬
‫לא אטוש אתכם‪ ,‬כמ״ש רד״ק ז״ל יעו״ש‪ ,‬וכן כתיב‬
‫ברוך ה׳ יום יום יעמוס לנו‪ ,‬וכן אומרים בברכת הלבנה‪,‬‬
‫ללבנד‪ ,‬אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן‪,‬‬
‫כלומר ללבנה אמר שתתחדש בכל חדש שהוא סימן‬
‫לישראל שיתחדשו גם הם‪ ,‬כמ״ש חדש ימינו כקדם‪,‬‬
‫והרב המשורר מפני החרוז הסוגר את הבית‪ ,‬שהוא‬
‫אל מוציאם ממצרים‪ ,‬לכן עשה מהבטן מעים‪ ,‬כמש״ה‬
‫וצאצאי מעיך כמעותיו )ישעיר‪ ,‬מ״ח י״ט( ופירשו‬
‫המצודות מעיך בטנך‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ופי׳ כמעותיו של הים‬
‫שהם דגי הים‪ ,‬והוא מליצה כאלו הים ילדם‪ ,‬והוא‬
‫ע״ד ו ‪T‬גו לרוב‪ ,‬וכן כתיב ושני לאמים ממעיד יפרדו‪,‬‬
‫שפירושו מבטנך‪ ,‬וכן בסנהדרין י״ב ע״א‪ ,‬ועמוסי‬
‫יריכי נהשון וכו׳ יעו״ש‪ ,‬ושלום‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף שלז‬
‫פיון ש״ת‪ .‬לבלעסאס‪ ,‬לרי״ע אלמסעאלי יש״ץ‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬על הנדבר‪ ,,‬שלחההגזבר לבעל אכסנייא‬
‫עם ילקוטך וצרור הבגדים והספרים‪ ,‬אפשר‬
‫‪ .‬שעדין לא הגיעו‪ ,‬חכה עליהם יום או יומיים‪.‬‬
‫עוד שאלת‪ ,‬אם אמת הפלא הגדול אשר שמעת‪ ,‬כי‬
‫כותל מערבי בנוי מאבנים גדולות של עשרה‬
‫מיטרים על עשרה‪ ,‬ובקשתני להודיעד האמת‪ ,‬כי נחוצה‬
‫לך ידיעה זו‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬בס׳ משפט הכותל דף ‪ 25‬כתב שם בשם נוסע‬
‫אחד‪.‬מש׳ ‪ 1836‬שד‪,‬וא בנוי מאבנים גדולות‪,‬‬
‫ארכן כמו עשר זרתות‪ ,‬ורחבן כמו ח׳ זרתות‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫והזרת הוא קרוב ל“‪ 25‬סנטים מיטר‪ ,‬א״כ יו״ד זרתות‬
‫הוו שני מיטרים ומחצה על ב׳ מיטרים‪ ,‬ועביין לא‬
‫קאמר‪ .‬ובאוצי״ש אות ב׳ בית המקדש כתב שיש בו‬
‫אבני׳ גדולות בארכן מעשרה עד עשרים ושבעה רגל‪,‬‬
‫וזה קרוב לח׳ מיטרים‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וא״כ הוי מחלוקת‬
‫במציאות‪ ,‬ואני לא ראיתיו עדין לדקדק את שיעורו‪,‬‬
‫ולהודיעך‪ ,‬ושלום‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫י ב‬
‫אלף שלה ‪i .....‬‬
‫ניסן ת״ש‪ .‬לרי״ץ הכהן הי״ו‪ ,‬לוגדא‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל על מ״ש בש״ם דברכות‬
‫דף ז‪ /‬אמ״ר חלבו לעולם יזהר אדם בתפלת‬
‫מנחה‪ ,‬שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה‪,‬‬
‫שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וכד‪,‬‬
‫וקשה לכבודו והלא מעשה שהיה כך היה‪ ,‬ואם היה‬
‫מתפלל בשחרית או בערבית היה נענה ג״כי ואמרת‪,‬‬
‫כי‪,‬שאלת הרבה‪, ,‬ואין משיב‪,‬׳ ובקשתני להודיעך דעתי‪.‬‬
‫תש‪ 1‬בה‪ ,‬כבר קדמוך'רבנן בקושייא זד 'עיי׳ הרי״ף‪,‬‬
‫ועץ יוסף‪ ;,‬וענף‪ :‬יוסף‪. ,‬ואהבת איתן‪ ,‬שסביב‬ ‫■ ‪-‬‬
‫העין יעקב הגדול‪ ,‬שכלם נתעוררו בזה ויישבו באופנים‬
‫שונים בדרך דרוש‪ ,‬ע״ש‪ .‬ובס׳ זבח פסח למוהרר״ח‬
‫אבולעפייא זיע״א‪ ,‬בסופו‪ ,‬מאמרים על המסכתות‪,‬‬
‫בברכות^ תרץ‪ ,‬דקשיא ליה לר׳ חלבו יתור תיבות‬
‫ויהי בעלות המנחה‪ ,‬דכבר נאמר ויתנבאו עד לעלות‬
‫המנחה ואין קול וכו׳‪ ,‬ומדוע חזר עוד הכתוב לומר‪,‬‬
‫ויהי בעלות המנחה? די היה לו לומר ויגש אליהו‬
‫וכד ? ומדחזר הכתוב לומר ויהי בעלות המנחה‪ ,‬להודיע‬
‫שיש בה מעלה גדולה‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫ולדעתי נראה‪ ,‬במה שנקדים מאי דקשה טובא בההוא‬
‫עניינא‪ ,‬שהרי כתיב שם‪ ,‬ויתנבאו עד לעלות‬
‫המנחה‪ ,‬ואחריו כתיב‪ ,‬ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי‬
‫ויגשו אליו וירפא את מזבח ה׳ ההרוס‪ ,‬ויקה י״ב אבני׳‬
‫ויבנה מזבח‪ ,‬ויעש ‪ ,‬תעלה ‪,‬סביב למזבח כבית סאתיים‬
‫‪,‬‬
‫זרע‪ ,‬שהיא כחצר המשכן כמ״ש רלב״ג ז״ל שם‪ ,‬וחצר‬
‫המשכן היתה מאה אמה על חמשים‪ ,‬כמ״ש בפ׳ תרומה‪,‬‬
‫ואח״כ ויערוך את העצים וכו׳‪ ,‬וינתח את הפר וישם‬
‫על העצים‪ ,‬ויאמר מלאו ד׳ כדים מים ויצקו על העולה‬
‫ויאמר שנו וכד‪ ,‬וילכו המים סביב למזבח‪ ,‬וכתיב וגם‬
‫את התעלה מלא מים‪ ,‬ואחר כל אלה המעשים כתיב‪,‬‬
‫ויהי בעלות המנחה ויגש וכד‪ ,‬וכל הרואה ישתאה‪,‬‬
‫איך מלאכות גדולות שצריכים לצד הפחות יום שלם‬
‫ע״י כמה וכמה פועלים נעשו ברגע קטון של עצם‬
‫עלות המנחד״ הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו?‬
‫ועוד ״תימה‪ ,‬מש״ד‪ ,‬ויהי בעלות המנחה‪ ,‬שמשמעה פשוט‬
‫^המעש‪-#‬הללו‪7‬־ נשאר עוד זמן‬ ‫לבל‬
‫^ד^^^^וממתין‪ ,‬עד עלות המנחה‪ ,‬שאז ויגש‬ ‫חלק‬
‫אליהו וכו׳‪ ,‬וזה קשה עוד מאד‪ ,‬שהרי הכל נעשה‬
‫ברגע של עלות המנחה? באופן שהדברים מפליאים‬
‫מאד‪ ,‬ולומר שארך היום או שנעשה הכל בדרך נס‪,‬‬
‫קשה מאד לומר כן‪ ,‬דלמעוטי בנסים עדיף‪ ,‬שאין‬
‫הקב״ה ותרן בנסים‪ ,‬ולכן אני אומר שלא ביום אחד‬
‫בעשה הכל‪ ,‬רק ביום ראשון נתנבאו עד עלות המנחח‬
‫ועמדו‪ ,‬ואז נגשו לפני אליהו‪ ,‬והתחיל לעסוק בבנין‬
‫המזבח וכו׳ וכו׳ כל אותו היום ואותו הלילה עד למחר‬
‫בבקר או עד חצות‪ ,‬ונגמרה כל העבודה וישב בטל‬
‫עד עלות המנחה‪ ,‬שלבד‪ .‬כתיב‪ ,‬ויהי בעלות המנחה‪,‬‬
‫שאז ויגש אליד‪,‬ו וכד‪ ,‬ובזה הכל עולה יפה‪ ,‬ד‪,‬כתובי׳‬
‫‪ .......‬ומאמר הגמרא‪ ,‬והבן‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫יג‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף שם‬ ‫אלף שלח‬
‫תמוז ת״ש‪ ,‬לרי״ע סוסי י״ץ‪ ,‬אלגיר‪.‬‬ ‫סיון להנ״ז‪.‬‬

‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו שאלה שלא‬ ‫מכתבו הגיעגי‪ ,‬בו עוד שאל‪ ,‬על מ״ש בנוסח ברכת‬
‫כענין‪ ,‬יען מנקרת במוחו מח׳ ניסן שעבר‪ ,‬ולא‬ ‫חתנים שמח תשמח רעים אחובים כשמחך‬
‫מצא תשובה‪ ,‬ויען בא לידו ספרי מים חיים‪ ,‬בכן הניף‬ ‫יצירך בגן עדן מקדם‪ ,‬חיכן מצינו שחקב״ה שמח את‬
‫את עטו לשאול‪ ,‬אולי נמצא לו תשובה‪ ,‬והיא מדוע‬ ‫יצירו שהוא אדם הראשון יציר כפו‪ ,‬ומי תלה שמחת‬
‫הטריחו רז״ל על העם לבדוק את החמץ‪ ,‬הלא בבטול‬ ‫אדם‪ ,‬בשמחת חתן וכלה‪ ,‬כיצד הוא הדמוי הזה ?‬
‫בלב סגי‪?|^,‬אחר שאינו יודע בברור שי״ל חמץ‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬כבר קדמוך רבנן בקושיא זו והרבה תרוצים‬ ‫תשובה‪ ,‬ברכה זו נתקנה ע״פ מ״ש בש״ם דברכות‬
‫נאמרו בזה‪ ,‬יש שתרצו‪ ,‬שהבטול מהני ללאו‬ ‫דף ס״א ע״א׳ שהקב״ה כביכול נעשה שושבין‬
‫דלא יראה‪ ,‬והבדיקה למצות עשה דתשביתו‪ ,‬שצריך‬ ‫לאדם הראשון יעו״ש‪ ,‬ודרך השושבין לשמח החתן‬
‫מעשה‪ .‬ויש שתרצו‪ ,‬דרז״ל הרבו בהרחקה כדרכם בקדש‬ ‫והכלה כידוע‪ ,‬עוד אמרו בבתרא דף ע״ה ע״א‪ ,‬עשר‬
‫לעשות גדר וסייגלתורה‪ ,‬ויש שתרצו דלא כ״ע ידעי‬ ‫חופות עשה הקב״ה לאדם הראשון בגן עדן מאבנים‬
‫לבטל‪ ,‬ותקנו הבדיקה‪ ,‬והניחו הבטול במקומו‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫טובות ומרגליות יעו״ש‪ ,‬וכן הוא בב״ר פי״ח‪ ,‬ואמרו‬
‫ועוד‪ ,‬ואיני זוכר‪ ,‬ואין והפנאי מסכים לחפש‪ ,‬ועיי׳‬ ‫עוד שם שהקב״ה קשט את חוה בכ״ד קשוטין והביאה‬
‫בס׳ ידי משה שטה על פסחים הנדמ״ח בגרבה זכורני‬ ‫לאדם יעו״ש‪ ,‬ויש עוד אגדות כאלה בש״ם ובמדרש‪,‬‬
‫שהאריך הרבה בענין זה בריש הספר‪ ,‬בו תרוה צמאונך‬ ‫ולכן מבקשים ממנו יתברך כשם ששמח החתן הראשון‬
‫בזה‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫שהיה בעולם שהוא אבינו אדם כשנכנס לחופח עם חוה‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫בגן עדן כן ישמח ■רעים אהובים אלו שהם חתן עם‬
‫כלתו‪.‬‬
‫אלף שמא‬
‫ו ע״ ע בתוספת לשיחת חולין בפ״ד‪ ,‬כי שר אחד שאל‬
‫להנ״ל‪.‬‬
‫לגדול הדור אחד כשאלת כבודך מי תלה וכו׳‪,‬‬
‫והשיבו‪ ,‬שעיקר הזווג שלא תהיה דעת החתן על אשה‬
‫שאלת ידידי במכתבך‪ ,‬במעשה שהיה‪ ,‬שאתה ורעך‬
‫אחרת‪ ,‬ובזה יהיו רעים אהובים ושמחים תמיד‪ ,‬וזה‬
‫הוזמנתם על סעודה באחד הגנים בשביל אורח‬
‫שאומרים שמח וכו׳ שיהיו רעים אהובי׳ בלי לחשוב‬
‫נכבד‪ ,‬ורעך אחזתו קדחת באותו חיום מחצות עד‬
‫בזולתן כשמחך יצירך בג״ע שלא היתה דעתו רק עליה‪,‬‬
‫הערב‪ ,‬ולא בא לאותה סעודה‪ ,‬ואתה הלכת ואכלת‬
‫כי לא היתה זולתה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והוא דרך מליצח‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ושבעת‪ ,‬ואחר גמר הסעודה בערב כשנכנסת לעיר‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫נודע לכם הדבר׳ כי כל מה שאכלתם כבד צלוי ומוח‬
‫צמוק ובשר כתוש וכו׳‪ ,‬הכל מבשר טריפה‪ ,‬ונצטערת‬
‫הרבה‪ ,‬מדוע לרעך נעשה נס שלא נכשל באסור טריפה‪,‬‬
‫אלף שלט‬
‫ולך לא נעשה נס‪ ,‬הלא יודע בעצמך שאתה זהיר‬ ‫לתונם‪,‬לרי״ע חאדידא י״ץ‪ .‬פיו הנ״ל‪.‬‬
‫במצות יותר ממנו‪ ,‬ועוד דברת הרבה‪ ,‬ובקשתני להודיעך‬
‫טעמא דמילתא‪.‬‬ ‫‪ 0‬כ ת ב מעלתו הגיעני‪ ,‬שאל כבודו אם אוכל להודיעו‬
‫תשוכה‪ ,‬לא נביא ולא בן נביא אנכי לדעת הנסתרות‬ ‫אימתי באו היהודים לארץ ספרד׳ ולתונס‬
‫שהם לה׳ אלהינו‪ ,‬ומה שאוכל לומר לך הוא‪,‬‬ ‫ולאגיריין‪.‬‬
‫שמא זלזלת בטרפיות ולכן הנס נמנע ממך‪ ,‬וכמעשה‬
‫שהובא בם׳ מאמר אסתר דרוש י״ב דף ע״ט‪ ,‬וז״ל‪,‬‬ ‫ח שובה‪ ,‬היהודים באו לספרד מחורבן בית ראשון ע״י‬
‫מעשה בראובן ושמעון שירדו באניה לבא לארץ‬ ‫שד גדוד מארץ יון שמלך בספרד שמו אישפן‬
‫משפחתם‪ ,‬ויהי סער גדול בים‪ ,‬ויחתרו המלחים לבא‬ ‫שעל שמו נקראת כל הארץ בשם איספנייא‪ ,‬והוא הביא‬
‫אל חוף הים ארץ ספאניה בעת הסערה וכאשר כלה‬ ‫יהודים מיהודה ובנימין ומשמעון ומהלוים והכהנים‪,‬‬
‫שבר ב׳ האחים זה כמה ימים אחזם בולמוס בבואם‬ ‫והושיבם בשני מחוזות‪ ,‬מחוז אנדאלוזייא‪ ,‬בעיר אחת‬
‫אל ארץ גזרה ויפגע ראובן בבית מחוץ לחומת העיר‬ ‫ששמה לוזינא שקראו לה כן היהודים ע״ש לוז שבארץ‬
‫ויחמלו עליו ויתנו לו בשר לאכול‪ ,‬ושמעון גם הוא הלך‬ ‫ישראל‪ ,‬המחוז הב׳ הוא מחוז טוליטולא שחדשו לו‬
‫אל בית אשר בעיר ויושם לפניו לאכול‪ ,‬ובהיותם עיפים‬ ‫היהודים שם זה על שם טלטולם ממקום למקום ולא‬
‫וחלשים ישבו שם ימים אחדים בלי הגיד כי יהודים‬ ‫שבו לירושלים בבית ב׳‪ ,‬כמ״ש כל זה באורך בס׳‬
‫הם מפני הגזרה‪ ,‬ויהי כי שב רוחם וידעו כי הם בכחם‬ ‫גלילות הארץ דף ‪ 225‬בהערה ‪ 4‬שהעתיק כן מדברי‬
‫ללכת ברכו את בעלי הבתים אשר עשו עמהם חסד‪,‬‬ ‫מוחרי׳׳ץ אברבנאל זיע״א מהקדמתו לס׳ מלכים‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫וטרם התפרדו התודע אל ראובן בעה״ב‪ ,‬ויאמר לו‬ ‫גם היהודים באו לתו‪1‬ס ולאלגיריין מחורבן בית א׳‪,‬‬
‫הכרת פניך ענתה בך כי אתה יהודי‪ ,‬דע אחי כי אני‬ ‫כן כתוב אצלי ממקותת נאמנים‪ ,‬ויש מה להאריך‬
‫כמוך ומן היהודים האנוסים אני‪ ,‬ואני וכל בני ביתי‬ ‫‪:‬ואין הפנאי מסכים‪ ,‬ואין להאריך כ״א בשלום כבודו‪.‬‬
‫שומרים מצות ה׳ בסתר‪ ,‬ובמרתף מתחת לארץ אני‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫למלוי תאותו‪ ,‬ואנחנו עם הבורא ב״ה בסוג אשה עם‬ ‫שוחט ובודק ונזהר מבשר בחלב‪ ,‬ובכן דע כי בשר‬
‫בעלה שעל זה נתחבר המשל של שיר השירים‪ ,‬והנמשל‬ ‫פגול לא בא לפיך‪ ,‬אך שמעון ידע כי בבית נכרי ישב‬
‫הוא על כנסת ישראל עם בוראה‪ ,‬ואיד יהיה הדבר‬ ‫ונבלות אכל מפני פקוח נפש‪ ,‬ויהי בבואם אל עירם‬
‫חלילה כלפי מעלה ? ובקשתני להודיעך דעתי בזה‪.‬‬ ‫וילך שמעון אל חכם עירו‪ ,‬וישאלהו מה זאת עשה‬
‫אלהים לו להביאו לבית נכרי לאכול בשר טמא‪ ,‬ולחברו‬
‫תשובה‪ ,‬חקירה של הבל היא זו‪ ,‬איך תסק אדעתין‬ ‫הפליא ה׳ חסדו‪ ,‬וישיבהו‪ ,‬הגד ואל תכחד אם מימיו‬
‫שהבעל גרוע מאשתו בשביל שאוהב אותה‪,‬‬ ‫אכלת בשר אסור בלי אונס‪ ,‬ויאמר אמת נכון כי פעם‬
‫שעל זה שייך המשל בשביל שאני זכר הפסדתי י זה‬ ‫אחת הלך עם נערים וראה שם בשר צלי של אסור‬
‫לא יתכן ומעולם לא תמצא אוהב גרוע מהנאהב‪ ,‬וענין‬ ‫ונתאוה ואכל‪ ,‬ויאמר‪ ,‬לכן לא עשה ה׳ לו נס‪ ,‬עכ״ל‬
‫שיה״ש המשל והנמשל שניהם משל‪ ,‬הלא את מוצא־‬ ‫הצריך‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬בכך יזכור נא כבודו‪ ,‬אם ח׳׳ו נכשל‬
‫וירח ה ׳את ריח הניחח‪ ,‬אשר‪ ,‬ריח ניחח‪ ,‬וירד ה׳‬ ‫בזה בלי אונם‪ ,‬והוא רחום יכפר עון‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫על הר סיני‪ ,‬ועמדו רגליו וכו׳‪ ,‬עיני ה׳ אל צדיקים‪,‬‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫והרבה בכל מקרא ומקרא מר‪,‬תנ״ך תוארים גשמיים‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬והטעם פשוט לכל מבין‪ ,‬דברה תורה כלשון‬ ‫אלף שמב‬
‫בני אדם‪ ,‬והכל הוא בדרך מליצה ממטה למעלה‪ ,‬וגם‬
‫לר׳ אברהם הלוי הי״ו‪ ,‬לבלידא יע״א‪.‬‬
‫כל הפילוסופים אחד ישראל ואחד גוי יודעים את זה‪,‬‬
‫וגם ענין האד‪,‬בה כאחד מד‪,‬ם הכל דרך מליצה‪ ,‬ואם‬
‫קבלתי מכתב מעלתו‪ ,‬ההוא אמר‪ ,‬כי הוא גר בארץ‪,‬‬
‫תרצה לעמוד על ענין אד‪,‬בת הבורא לישראל בדרך‬
‫ונשאל מלמדן ויר״ש אחד‪ ,‬בענין הנודר שלא לאכול‬
‫פילוסופי עמוק ויפה‪ ,‬עיי׳ היטב בספר ויכוח על האר‪,‬בה‬
‫מסעודה שאינה של מצוה‪ ,‬ואינו רוצה להתיר נדרו‪,‬‬
‫להשר דון יד‪,‬ודה בן מוהרי״ץ אברבנאל זיע״א‪ ,‬העמק‬
‫אם מותר לאכול על סעודת חנוך הבית‪ ,‬אם יש בה‬
‫עיונך ורעיונך בו ותראד‪ ,‬פלאות‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫צד סעודת מצוה או לא‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה כבר עלה על שלחן מלכים‪ ,‬עיי׳‬
‫אלף שמה‬ ‫יד‪.‬אפרים בא״ח סי׳ תקס״ח שלמד מירושלמי‬
‫דסוטה דסעודת חנוך ■הבית לאו מצוה היא‪ ,‬ואסור‬
‫לרי״ע שושנה הי״ו לענאבא‪.,‬‬
‫לנודר לאכול בה יעו״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בק שתני להודיעך מה שדרשתי יום אחד בהיות כבודך‬
‫פה זה קרוב לשנד״ שמלך אחד‪ ,‬בעת הכתירוהו‬
‫בכתר מלכות לקח את הכתר והיד‪ ,‬כמדבר עמו דברים‬
‫אלף שמג‬ ‫‪:‬‬
‫יקרים‪ ,‬ושכחת שם המלך והדברים‪.‬‬ ‫לחנ״ל‪ ,‬אב ת״ש‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הביאו דון רי״ץ אברבנאל זיע״א‬
‫בספרו נחלת אבות על משנת מאד מאד הוי‬ ‫שאלת ידידי במכתבך‪ ,‬על קבר שנחרב מתחת וכדי‬
‫שפל רוח‪ ,‬שכתב וז״ל‪ ,‬וכבר כתוב בספרי הרומיים‪,‬‬ ‫לתקנו הסירו המצבה מעליו והניחוה בחדר‬
‫שאוקטאבינוס צעזאר קיסר‪ ,‬כשבאו כל ‪ .‬השרים וד‪,‬עם‬ ‫אחד בין כה וכה שיתקנו את הקבר ויחזירוה עליו‪,‬‬
‫להמליכו‪ ,‬ולתת את כתר הקסריות על ראשו לקח הוא‬ ‫אם מותר לכהן ליכנס לאותה בית שהמצבה בתוכו‪,‬‬
‫הכתר בשתי‪.‬ידיו‪ ,‬וכה דבר‪ ,‬כתר! כתר! אלו היד‪ ,‬נודע‬ ‫או לא‪.‬‬
‫לכל אדם הצרות והתוגות החרדות וד‪,‬מקרים אשר‬ ‫תשובה׳ דבר זה כבר; עלה ונסתפק בו בעל ם׳ חכמת‬
‫תחתיך אעפ״י שימצאוך בשוק מושלכת בין האבנים‬ ‫אדם בסופו שאלה י״א‪ ,‬והעלה להתיר לכתחלה‬
‫לא יקחו אותך ולא ירימוך מעל הארץ ואני לעבד‬ ‫לכהן ליכנס לאותו בית שיש בו מצבה שלקחו מקבר‬
‫נמכרתי לעם ד‪,‬זה לעבוד אותם ולעשות מלאכתם והכתר‬ ‫לתקנו‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ומה גם במצבות שעושים האידנא‪,‬‬
‫הזה אות מלכות מוכתר בחבלי דאגרי‪ ,‬כמה נאים‬ ‫שאין להם לא דין דופק ולא דין גולל‪ ,‬שאחר שבונים‬
‫הדברים למי שאמרן עכל״ד‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וד‪,‬קיסר הזד‪ ,‬נתקסר‬ ‫הקבר כתקנו נותנים עליו אותה מצבה לכבוד‪ ,‬וזה‬
‫בן י״ט שנה בש׳ תשי״ח לאלף הרביעי כמ״ש בס׳‬ ‫פשוט לכו״ע יעו״ש‪ ,‬ושלו^(‬
‫צמח דוד שם‪ ,‬וגם שם הביא דברי האברבנאל זיע״א‪-‬‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫הנ״ל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אלף שדמ‬
‫לרי״ע בר ששת י״ץ‪ ,‬לתונס‬
‫אלף שמו‬
‫לרי״ץ פפורנוא‪ ,‬אלג׳יר‪ ,‬יאלול ת״ש‪.‬‬ ‫מכתב מעלתוהגיעני‪ ,‬בו חקר כבודו כפי מה שנשאל‬
‫מאיש למדן ושומר תורה‪ ,‬והיא אנחנו אומרים‪,‬‬
‫שאלת ידידי במכתבך להודיעד אשר שמעת מהשד״ר‬ ‫אהבת עולם אהבתנו וכו׳‪ ,‬והנה דבר ‪T‬וע שהאוהב‬
‫ר׳ מנחם הי״ו בדרושו‪ ,‬כי עיני החתול מתגדלים‬ ‫הוא גרוע מהנאהב עד שהוא אוהבו מפני מה שצריך‬
‫ומתחסדים עם הלבנה‪ ,‬וכאשר שאלתו מנין לו‪ ,‬אמר‬ ‫בו‪ ,‬לדוגמא בעל אוהב את אשתו מפני הצורך בה‬
‫טו‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ונחת‪ ,‬לא באש מתלקחת‪ ,‬עם פרא אדם‪ ,‬ועכ״ז כאן‬ ‫בך דאה על ספר‪ ,‬ובקש תני להודיעך אם יש לי ידיעה‬
‫נמצא ראש הקהל‪ ,‬ודברתי עמו על זה‪ ,‬והבטיח שיכניע‬ ‫מזה‪.‬‬
‫אותו עד שיבקש מכבודך סליחה‪ ,‬עם מתן דמים‪,‬‬ ‫■תשובה‪ ,‬כן הוא ידידי׳ דבר זה כתוב על ספר הברית‬
‫וכבודך יהיה מוחל וסולח‪.‬‬ ‫דף ע״ז ע׳׳א‪ ,‬במאמר י״ז נפש החי שבמדבר‪,‬‬
‫וסיימת בכי טוב שאלה בדברי תורה‪ ,‬כי למדת מעל‬ ‫שדבר שם על מראה עינים‪ ,‬־וכתב וז׳׳ל‪ ,‬ותשוב תתפלא‬
‫ספר‪ ,‬מעשה באדם אחד שאמר לר״ג באיזה‬ ‫כי בבת עין החתול מתגדל ומתחסר עם הלבנה כמובא‬
‫מקום ה׳ נתון‪ ,‬א״ל איני יודע‪ ,‬א״ל וזו היא תפלתכם‬ ‫בשבט מוסר פרק י״א‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ ,‬ובכן אל תהי‬
‫וחכמתכם שאתם מתפללים לפניו בכל יום ואין אתם‬ ‫מפליג לכל דבר‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫יודעים מקומו‪ ,‬א״ל שאלת ממני‪ ,‬ע״כ מצאת וחסר‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫דף אחד מן הספר‪ ,‬ומשתוקק לדעת גמר המעשה‪,‬‬
‫ובקשת ממני להודיעך‪.‬‬ ‫אלף שמז‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא במדרש תהל ים הנקרא בשם‬ ‫להנ״ל‪' ,‬אלול‪.‬‬
‫מדרש שוח״ט‪ ,‬במזמור ק״ג לדוד ברכי נפשי‪,‬‬
‫וגמר המעשה הוא‪ .‬א״ל שאלת ממני דבר שהוא רחוק‬
‫תכף לשליחות מכתב תשובתי לשאלת כבודך על עין‬
‫ממני מהלך ת״ק שנה‪ ,‬הרגי שואל אותך דבר אחד‬
‫החתול‪ ,‬קבלתי מכתבך השני‪ ,‬בו שאלת‪ ,‬כי שמעת‬
‫שהוא נתון אצלך יומם ולילה‪ ,‬ואמור לי באיזה מקום‬
‫•מנוסע צרפתי‪ ,‬כי יש בעולם מין אילן אשר יסתופפו‬
‫הוא נתון‪ ,‬א״ל מי הוא זה‪ ,‬א״ל זו הנפש הנתונה‬
‫בצלו קרוב לשמונת אלפים איש‪ ,‬ואמר לך כי גם‬
‫אצלך‪ ,‬אמור לי באיזה מקום היא נתונה‪ ,‬א״ל איני‬
‫בספרות היהודים התלמודית ספרו עליו‪ ,‬והדבר בעיניכם‬
‫יודע‪ ,‬א״ל תיפח רוחיה דההוא גברא‪ ,‬מה! זאת שהיא‬
‫לפלא‪ ,‬ובקשתני להודיעך אם נמצא זכר לזה בתלמוד‪.‬‬
‫נתונה אצלך אין אתה יודע מקומה‪ ,‬ואתה אומר לי‬
‫תשובה‪ ,‬לא נמצא זכר לזה בש״ם כלל‪ ,‬אך במס׳‬
‫דבר שהוא רחוק ממני מהלך ת״ק שנה ? א״ל א״ כ‬
‫בתרא דף ע״ג ע״ב דברו על אילן אחד‬
‫יפה הם עושים שמשתחוים למעשה ידיהם שהם מביטים‬
‫■שישב עליו עורב שבלע לתנין והתנין בלע לצפרדע‬
‫בכל שעה‪ ,‬א״ל מעשה ידיכם אתם רואים אותם‪ ,‬והם‬
‫גדולה כשיעור שתין בתים‪ ,‬ואמר התם תא חזי כמה‬
‫אינם רואים אתכם‪ ,‬והקב״ה רואה למעשה ידיו‪ ,‬ומעשה‬
‫נפיש חיליה דאילנא‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואמנם התם הדבר פשוט‬
‫ידיו אינם רואים אותו‪ ,‬שנאמר כי לא יראני האדם וחי‪,‬‬
‫שאינו אלא משל על איזה דבר נסתר שלא נתאמת לנו‬
‫תדע לך שכן יחזקאל כשראה דמותו נשמטה נפשו ממנו‬
‫מה הוא‪.‬‬
‫הה״ד ואראה ואפול על פני‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ ,‬ועיי' בס׳‬
‫ואך הרמב״ם ז״ל בס' המורה ח״ג פרק כ״ט‪ ,‬כתב‬
‫בינה לעתים דרוש ה' עת משפט דף י״ג ע״א הביא‬
‫על בעלי הצאבה ועל שקריהם שהגידו על אילן‬
‫קצת ממנו‪ ,‬ופי׳ על ידו איזה כתובים‪ ,‬יעו״ש ושלום‪.‬‬
‫‪.‬אחד שמסך על עשרת אלפים אישארכו כקומת אדם‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫והוא שחק עליהם על כזבים אלו וכיוצ״ב שזכר שם‬
‫יעו״ש‪.‬‬
‫אלף שמט‬ ‫ואמנם ראיתי בס׳ שבילי עולם ח״ ב בדברו על אפריקא‬
‫דף ג׳ ע״ב‪ ,‬בהערה שכתב וזל״ה‪ ,‬נר׳ כי שכח‬
‫‪-‬‬ ‫לחנ״ל‪.‬‬
‫מהעץ באניננאס הגדל בהודו מזרחי׳ אשר בצל דליותיו‬
‫■עשרת אלפים בני אדם מחוש השמש יחסיון‪ ,‬ובשגגה‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬שמחתי כי נכנע אותו האיש ועמך‬
‫יצא מלפני השליט רבינו הרמב״ם ז״ל‪ ,‬אשר התל‬
‫הסליחה‪ .‬ולא רצית לקבל ממנו מאומה‪ ,‬רק‬
‫בהמגיד כי ימצא במחוז סמוך להודו אילן המסך על‬
‫קנסוהו הקהל בסך הגון לקופה של צדקה‪ ,‬יפה מאד‬
‫עשרת אלפים איש‪ ,‬ארכו כקומת איש‪ ,‬ואולי לא נודע‬
‫עשית‪ ,‬שלא יאמרו הבריות בשביל בצע כסף הקפדת‪,‬‬
‫עוד בימיו מפלאי היצורים אשר בהודו‪■ ,‬או רבינו‬
‫יהי שלום בחילך וכו'‪.‬‬
‫לא שחק רק על אמרם כי ארכו כקומת איש‪ ,‬ולא‬
‫עוד שאלת כי שמעת מאותו שד״ר‪ ,‬שגם בתפלין כתיב‬
‫על כי מסך על יו״ד אלפים ■איש‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ ,‬זהו‬
‫לכם‪ ,‬וגמרינן מהעומר וכו' וכו׳‪ ,‬וחפשת הרבה‬
‫מה שיש להודיע לכבודו בזה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ולא מצאת לכם בתפלין‪ ,‬וכתבת לו ולא השיב‪ ,‬ובקשתני‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫להודיעך אם אמת הדבר‪.‬׳‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הובא בשו״ת מוהר״י וייל זיע״א‪,‬‬
‫סו״ס קצ״א וז״ל ויעמוד בשעת נטילת לולב‪,‬‬
‫אלף שמח‬
‫שנאמר ולקחתם לכם‪ ,‬וילפינן לכם מספירת העומר‪,‬‬ ‫לר׳ יעים כלפוזהי״ו‪ ,‬לבלעכאס‪.‬‬
‫דכתיב וספרתם לכם‪ ,‬וכתיב מהחל חרמש בקמה‪ ,‬א״ת‬
‫בקמה אלא בקומה‪ ,‬וכן גבי תפלין שמעתי ממורי ז״ל‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא‪ ,‬בעל העברה‪,‬‬
‫ששמע מברמ״ן במגאנ״ץ שאמר משם מוהר״ר יעקב‬ ‫אשר הוכחתו במקל ובגערה‪ ,‬ורץ אחריך‬
‫נירטהיויזן הי״ד דכתיב ביה נמי לכם‪ ,‬שנאמר על‬ ‫להכותד באגרוף וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬שמעתי ידידי‪ ,‬וכל המגידים‬
‫האדמה אשר ה׳ נותן לכם‪ ,‬ושמתם את דברי אלה על‬ ‫אמרו שכבודך אשם בדבר‪ ,‬מאחר שאינך שופט ושוטר‬
‫לבבכם‪ ,‬ודרשי' בפ' הקורא בברכות‪ ,‬מלמד‪ ,‬שצריך‬ ‫דק שליח עובר‪ ,‬מדוע על ריב לא לך תתעבר‪ ,‬ואם‬
‫שימה נגד הלב‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪',‬וכל זה הוא רק אסמכתות‬ ‫!רצית לקיים מצות תוכחת‪ ,‬היה לך להוכיח בשובה‬
 ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬ ‫טז‬
‫וצדיק ורע לו אם יונוהו בני אדם ואינו מוחל אינו‬ ‫בעלמא‪ ,‬והעיקר הוא שמצוה לשרת את המקום ב״ה‬
‫צדיק גמור‪ ,‬כמ״ש בם׳ נאה דורש דף מ׳ ע״ב‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫מעומד‪ ,‬יותר מיושב‪ ,‬ובירושלמי דהגיגה פ״ג משתבה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫ר׳ יוחנן הסנדלר ששימש ר׳ עקיבא מעומד יותר ממה‬
‫ששמשו מיושב‪ :,‬יעו״ש‪ ,‬וקו״ה למלך הכבוד ב״ה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אלף שנב‬ ‫אני היום ס״ט‪.‬‬
‫לרי״ץ עטאר היו״‪ ,‬לוהראן‪ .‬כסלו‪ ,‬תש״א‪.‬‬
‫אלף שב‬
‫שאלת ידידי במכתבך‪ ,‬כי שמעת מצומ״ר בדרושו‬ ‫לרי״ע חזיזא הי״ו בתונס יע״א‪ .‬תשרי תש״א‪.‬‬
‫בשבת על הצדקה‪ ,‬שהביא מאמר א׳ וזה נוסחו‪,‬‬
‫הזהר בעני שהפסדו כ״ד קללות ושכרו כ״ד ברכות‪,‬‬ ‫מכתבו הניעני‪ ,‬בו הזיל עלי כבודו מטר ברכותיו‬
‫ולא פירש מאי כ״ד כ״ד‪ ,‬רק בלעו בנעימה‪ ,‬וכאשר‬ ‫בשתא חדתא‪ ,‬כן יבורך כבודו וביתו בכל‬
‫שאלתו‪ ,‬אמר כך שמע‪ ,‬ואינו יודע לפרש‪ ,‬ובקשתני‬ ‫טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫לחוות דעתי‪.‬‬
‫אודות הספרים אשר בקש כבודו‪ ,‬אינם מצויים פה‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬מאמר זה הוא‪ .‬במדרש ויקר׳ פרשה ל״ד‪,‬‬
‫לא למכירה ולא לשאלה‪ ,‬ואף אם היו מצויים‬
‫סי׳ י״א‪ ,‬וז״ל ר׳ סימון אמר בשם ריב״ל‬
‫א״א להשאילם לארץ רחוקה‪.‬‬
‫לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך‪ ,‬שהפסדה כ״ד‬
‫עוד שאלת‪ ,‬כי שמעת‪ ,‬שעפר ארץ ישראל ואבניה‪,‬‬
‫קללות‪ ,‬ומתן שכרה כ״ד ברכות‪ ,‬הפסדה כ״ד קללות‪,‬‬
‫הם כבדים מעפר ואבני חוצה לארץ‪ ,‬אם אמת‬
‫הפקד עליו רשע‪ ,‬וכוליה מזמורא‪ ,‬וכל כך למה ? יען‬
‫הדבר‪.‬‬
‫אשר לא זכר עשות חסד‪ ,‬מתן שכרן כ״ד ברכות‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬כן ראיתי בס׳ תפארת יהונתן בפ ׳ויצא ע״פ‬
‫דכתיב הלא פרוס לרעב וכו׳ עכל״ה יעו״ש‪ ,‬ובנושאי‬
‫ויקה מאבני המקום‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואפשר שלכד‬
‫כליו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫כתיב ארץ אשר אבניה ברזל דהיינו חזקים וכבדים‬
‫היו״ם‬
‫כברזל‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני הי״ום ס״ט‪.‬‬
‫אלף שנג‬
‫לרי״ע אנהורי הי״ו‪ ,‬לקאזא כלאנקא‪ ,‬טכת‪.‬‬
‫אלף שנא‬
‫מכתבו הניעני‪ ,‬אמר כבודו‪ ,‬כי שמעה אזנו שאני‬
‫לר׳ משה הלוי הי״י‪ ,‬למונטגאנס*! מרחשון‪.‬‬
‫אמרתי כי יש סימנים הרבה להכיר המעוברת‬
‫אם תלד זכר או נקבה‪ ,‬ובקשתני להודיעך אם אמת‬
‫שלשם הניעני מכתבו הארוך‪ ,‬בו ספר כל הנעשה עמו‬
‫הדבר‪ ,‬כי שאלת לרופא אחד ואמר שאין שום סימן לזה‪.‬‬
‫עם הוא נברא‪ ,‬וכבר ידעתי ע״י אחד מרעיד‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬כן הוא ידידי אני אמרתי שכך אמרו הראשוני׳‪,‬‬ ‫ואמר כי לא טוב עשית‪ ,‬שאף כי נכנע ע״י אח‪ ,‬אב‪,‬‬
‫שכן כתוב בס׳ שבילי אמונה בנתיב חמישי‬ ‫אתה נתאכזרת ביותר עליו ועליהם‪ ,‬ופיך שלחת ברעה‪,‬‬
‫דף ‪ 112‬ע״ב‪ ,‬וז״ל להכיר בשתן ההרה‪ ,‬קח ההשתנה‬ ‫והם שמו מחסום לפה והלכו להם‪ ,‬ומה לך כי נזעקת‬
‫ושים אותה בקערה מעץ ותקע בה מחט‪ ,‬וישהה שם‬ ‫עוד לקבול לפני‪ ,‬לא זו הדרך אחי‪ ,‬הוי קבל וקיים‪.‬‬
‫מעט‪ ,‬אם השמרים יעלו סביב המחט כעמוד ענן‪ ,‬היא‬ ‫והוי מן הנעלבים ולא מן העולבים‪.‬‬
‫הרה מזכר‪ ,‬ואם השמרים לא יעלו רק יעמדו בתחתית‬ ‫עוד שאלת‪ ,‬להודיעך ענין צדיק וטוב לו‪ ,‬צדיק ורע‬
‫הכלי סביב המחט היא הרה מנקבה‪ ,‬ואם השמרים לכל‬ ‫לו‪ ,‬רשע וטוב לו‪ ,‬רשע ורע לו‪.‬‬
‫צד אינה הרה אלא חולה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬אף שמדבריך משמע דלא נעלם ממך מ״ש‬
‫כתב אריסטו‪ ,‬כי כשכובד העובר או תנועתו הוא‬
‫רז״ל בברכות ח׳ בזה‪ ,‬נם מ״ש מפרשי הש״ס‪,‬‬
‫בצד ימין‪ ,‬הוא זכר להיות הצד ההוא חם‪,‬‬
‫עכ״ז בקשת לחוות לך דעתי‪.‬‬
‫ולשמאל היא נקבה‪ ,‬או תשרה חתיכת לחם בדם נדתה‬
‫ותתננו לכלב אם יאכלנו תלד זכר‪.‬‬ ‫דע אחי‪ ,‬לדעתי לא קשה מדי‪ ,‬דמאחר ששכר מצוות‬
‫בהאי עלמא ליכא‪ ,‬והעושר והעוני‪ ,‬וכל מין הצלחה‬
‫כתב אבוקראט‪ ,‬המעוברת מנקבה‪ ,‬דדה של שמאל עבה‬
‫והפכה‪ ,‬הכל תלוי במזל‪ ,‬א״כ אתי ■שפיר‪ ,‬צדיק וטוב לו‬
‫משל ימין‪ ,‬ואם מזכר הוא להפך‪ .‬גט כשהיא‬
‫בעל מזל‪ ,‬צדיק ורע לו חסר מזל‪ ,‬וכן ברשע‪ ,‬ואין לה׳‬
‫מעוברת מזכר פניה צהובים‪ ,‬ומנקבה זעופים‪ ,‬גם אם‬
‫חפץ להפוך סדרו של עולם המזלות‪ ,‬כי חיי האדם‬
‫תשים מחלבה בכלי של מים וישקע‪ ,‬הוא זכר ואם‬
‫בהאי עלמא חשובים אצלו יתברך לרנע קטון‪ ,‬ורנע‬
‫יצוף למעלה הוא נקבה‪ .‬גם הזכר יחליש האשה יותר‬
‫באפו חיים ברצונו בעולם הנצחי‪.‬‬
‫כי הוא ימשך מדמה‪ ,‬ועוד כי טבע הזכר הוא חוץ‬
‫מטבעה‪ ,‬עכל״ה‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬גם שאלתי כמה רופאים ואמרו‬ ‫ולפי עניינך‪ ,‬הליץ אחד מהנאוני׳ זיע״א‪ ,‬על מאי דמסיק‬
‫שיש עוד סימנים אחרים בדוקי׳‪ ,‬והרופא ששאל כבודו‬ ‫שם הש״ס בברכות‪ ,‬צדיק וטוב לו‪ ,‬צדיק נמור‪,‬‬
‫'‬ ‫והכחיש את הכל‪ ,‬רופא אליל הוא‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫וכו‪ /‬וכו׳‪ ,‬דהיינו צדיק שטוב לו שעל כל דבר אומר‬
‫אני היר׳ם ס״ט‪.‬‬ ‫גם זו לטוב ומוחל על עלבונו‪ ,‬הרי זה צדיק נמוד‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫לאחר מותו יהיה נבדל במילי דעלמא? ובקשתני‬
‫להודיעך דעתי בזה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬כבר קדמוך רבנן בחקירה זו‪ ,‬עיי׳ בס׳ וידבר‬
‫דוד להרה״ג כמוהרר״ד וועאקנין זצ״ל בהקדמת‬
‫בנו כמוהרר״מ בנו זצ״ל‪ ,‬שנתעורר בזה ותרץ שלאחר‬
‫מותו גם הגוף מרגיש בתורה שאומרים משמו‪ ,‬כמ״ש‬
‫רז״ל ע״פ דובב שפתי ישנים‪ ,‬אבל במלי דעלמא אין‬
‫הגוף מרגיש בהם ואינו חייב לכבדו בדבר שאינו מרגיש‪,‬‬
‫ואך בחייו שהגוף מרגיש אף במלי דעלמא‪ ,‬חייב לכבדו‬
‫אף במלי דעלמא‪ ,‬זהו תוכן דבריו הארוכים שם‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫ולדעתי המעט ערבך ערבה צריך‪ ,‬כי המאמר דובב שפתי‬
‫ישני׳ וכו׳ )יבמו׳ צ״ו‪ ,‬ובבכורו׳ ל״א‪ ,‬ובסנהד׳ צ׳( הוא‬
‫קשה על השכל מאד לקבלו כפשטו‪ ,‬והרבה פירו׳ נאמרו‬
‫בו‪ ,‬מהם כמשי דקים‪ ,‬ומהם עבים‪.‬כשקים‪ ,‬וכלם דחוקים‬
‫ורחוקים‪ ,‬ואין להוסיף לפרש בו עוד מאמרים אחרים‪,‬‬
‫דיו לעמוד בשלו‪.‬‬
‫ואד לדעתי התשובה פשוטה‪ .‬כי הכבוד שמחיים הוא‬
‫דאורייתא‪ ,‬ולכן החמירו בו אף במילי דעלמא‪,‬‬
‫ואד הכבוד שלאחר מיתה הוא רק מדרבנן שלא נמצא‬
‫לו שום רמז בתורה כלל‪ ,‬ולא חייבו אף לאחר מיתה‬
‫רק במקלל‪ ,‬כמ״ש בסנהדרין פ״ה ע״ב במשנה חומר‬
‫במקלל וכו׳‪ ,‬ולכן לא החמירו רבנן רק בדברי תורה‬
‫ולא במלי דעלמא‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אלף שנז‬
‫להנ״ל‪ ,‬ניסן תש״א לפ״ק‪.‬‬
‫מכתב יד״ק הגיעני‪ ,‬כלו אומר כבוד על תשובתי אליו‪,‬‬
‫והנאהו הדבר מאד‪ ,‬וכו׳ וכו׳‪ ,‬תודה רבה על‬
‫דבריו כי נעמו‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬על מ״ש יועצי המן יעשו עץ גבוה‬
‫המשים אמה‪ .‬מדוע מספר חמשים לא פחות ולא‬
‫יותר ? גם מאין ימצא בעולם עץ גבוה כל כד ? ואמר‬
‫כבודו כי נשאל מהרבה בני אדם על זה ולא הוה‬
‫בידייהו‪ ,‬ובכן מבקש להודיעו‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬פשוט שכך שיערו להתראות העץ מרחוק‪,‬‬
‫ממקום הצליבה שקבעו בעצתם עד קצה העיר‪,‬‬
‫שכל יושבי העיר וסביבותיה יראו את התלוי מרחוק‪.‬‬
‫וכן מ״ש כבודו‪ ,‬מאין ימצא עץ גבוה כל כך‪ ,‬גם זו‬
‫אינה קושיא‪ ,‬כי יוכלו לחבר עץ עם עץ במסמרים‬
‫עד גובה חמשים אמה‪ ,‬ומה גם ביער נמצאים עצים‬
‫גבוהים יותר מזה‪ ,‬ומה גם כפי המסופר מהנוסעי׳‬
‫שביעיות של פרס נמצאים עצים ארוכי׳ לעב יגיעו‪,‬‬
‫כל זה פשוט וברור‪.‬‬
‫ואד בס׳ תלפיות אות א׳ אחשורוש‪ ,‬כתב הרבה דברים‬
‫בזה‪ ,‬וכתב עוד שעשאה ע״י כשפים כנגד ך‬
‫שערי טומאה‪ ,‬ושלא תקבל שום אדם ליתלות עליה‬
‫אלא מרדכי דוקא ולא אחר ‪,‬והקב״ה בטל כשפיו ונתלה‬
‫הוא עליה‪ ,‬וזה מש״ה ויתלו את המן על העץ אשר‬
‫הכין למרדכי‪ ,‬דהיינו אף שהכינו למרדכי דוקא שיתלה‬
‫בו‪ ,‬הוא ולא אחר‪ ,‬עכ״ז ויתלו את המן עליו‪ ,‬ונכון‬
‫אם אמת הדבר ‪,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף שנד‬
‫להנ״ל‪ ,‬שבט‪.‬‬
‫'‬
‫קבל תי מכתבו הבהיר‪ ,‬ההו״א כי קראהו על ההוא‬
‫אסייא מתורגם צרפתית צחה‪ ,‬והודה לרוב‬
‫הדברים ‪,‬וכר‪ ,‬וכר‪ ,‬תודה רבה על אמריו כי נעמו‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬כי מצא כתוב בם׳ כת״י חדושי׳ ישן‬
‫נושן שכתב וז״ל‪ ,‬ומפני הצרות הגדולות‬
‫והנוראות שעברו עלינו בש' השס״ה והשס״ו ללא יכולתי‬
‫להשלים ההעתק וכו'‪ ,‬ושאל כבודו אם אוכל להודיעו‬
‫מה הם הצרות שהיו באותם השנים‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬עיי׳ בס׳ נר המערב למוהרי״ע טול ‪T‬אנו‬
‫ישצ״ו‪ ,‬צד ‪ ,95‬ושם מבואר הכל‪ ,‬צרות רבות‬
‫ורעות שאין למעלה מהם רח״ל‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אלוי שנה‬
‫לר׳ אברהם פליפא הי״ו‪ ,‬אדר תעד׳א‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬וראיתי את הפלא הנעשה‪,‬‬
‫כי בא עד פה לחפש בנו שברח‪ ,‬ויען הפצרתי‬
‫בו שבשובו לוהראן יעשה עמי חסד לדבר עם ההוא‬
‫גברא בכפר העבדים אשר בתוך העיר‪ ,‬וכבודו מרוב‬
‫חסדו‪ ,‬קודם בואו לביתו הלך לקיים צוואתי‪ ,‬ומצא שם‬
‫את בנו נחבא באותה חצר‪ ,‬וכבודו הטיף עלי ברכות‬
‫והודאות וכו‪ /‬תודה רבה‪ ,‬ושמחתי מאד מזה‪ ,‬ואספר‬
‫לכבודו כיוצא בזה מעשה נורא בגאון אחד קדוש‬
‫כמדומה לי בעל התניא זיע״א‪ ,‬שפעם אחת באה אליו‬
‫עגונה מכמה שנים‪ ,‬וא״ל שתסע דרך עיר אחת‪ ,‬וכשתבא‬
‫העיר ותהיה צמאה למים‪ ,‬לא תשתה רק שכר דוקא‪,‬‬
‫וכן היה‪ ,‬ולא השיגה בעיר שכר והיתה מצטערת מאד‪,‬‬
‫ואמר לה אחד כי רחוק מהעיר כשיעור פרסה יש שם‬
‫חצר גדולה שמוכרין בה שכר‪ ,‬והלכה לשם ומצאה‬
‫את בעלה‪ ,‬כן ראיתי בס׳ קהל חסידים החדש‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף שנו‬
‫לד׳ אליעזר שניאור הי״ו‪ ,‬לטאנכיר‪ ,‬ניסן תש״א‪.‬‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬שאל כבודו על מאי דפסק מרן‬
‫ביו״ד סי׳ ר״מ שמצות כבוד או״א בין בחיים‬
‫בין לאחר מיתה‪ ,‬כיצד לאחר מיתה? אם היה אומר‬
‫שמועה מפיו‪ ,‬יאמר כד אמר אבא מארי הריני כפרת‬
‫משכבו‪ ,‬ולאחר יב״ח יאמר ז״ל‪ .‬וראה כבודו בם׳ י״ד‬
‫שכתב‪ ,‬דדוקא כשאומר משמו דבר הלכה הוא שחייב‬
‫לומר הריני כפרת משכבו‪ ,‬וז״ל אחר יב״ח‪ ,‬אבל אם‬
‫אומר בשמו מלי דעלמא אינו צריד לומר לשונות הנ״ל‪,‬‬
‫הרכ״ס וז״ל‪ .‬ועל זה הקשה כבודו‪ .‬מדוע יהיה הבדל‬
‫ממות לחיים שבחייו גם במילי דעלמא חייב לכבדו‪,‬‬
‫כמ״ש שם סעי׳ ר‪ ,‬שלא יאמר עשו לי דבר פ׳ בשבילי‬
‫אלא בשביל אבא‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וזה הוא מלי דעלמא‪ ,‬ומדוע‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫יח‬
‫לדעת הרי״פ והרא״ש ז״ל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכמ״ש אנן בעניותי׳‬ ‫אלף שנח‬ ‫‪.‬‬
‫לדעת מרן ז״ל‪ ,‬אמנם דעת הרמב״ם ז״ל‪ ,‬מאחר שמותר‬
‫אייר תש״א‪ .‬לע״ית מדגאדור ‪W T‬‬ ‫‪■,‬‬
‫למחקו מותר להזכירו בביהמ״ר כשאר כבויים‪ ,‬שאין‬
‫שום סברה לחלק בינו ובין שאר כבויים‪ ,‬והמקרא‪,‬‬
‫למעלת חכם שלם ומוכלל‪ ,‬וכף‪ ,‬כמוהר״ר אברהם‬
‫ויקרא לו ה׳ שלום )שופטי׳ ו׳‪ ,‬כ״ד( יתפרש כפשטיה‪,‬‬
‫עטאר ישצ״ו‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שה׳ הוא שקרא למזבח‪ ,‬שלום‪ ,‬וכן דעת בעל הטעמים‪,‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעגי במועדו‪ ,‬תודה רבה על אמריו‬
‫ששם טרחא על שם ה׳‪ ,‬וכמ״ש הגאון מלבי״ם ז״ל‬
‫כי נעמו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫שם ‪,‬ע״ש‪ .‬ועל תמיהתו‪ ,‬על בעל עין משפט‪ ,‬שלא רשם‬
‫ראיתי מ״ש‪ ,‬כבודו על אותה סוגייא של מס׳ שבת דף‬
‫על מאמר רב המנונא‪ ,‬א״ח סי׳ פ״ד‪ ,‬אין זו תמיהה‬
‫יר׳ד ע׳׳ב‪ ,‬אין שם שאלת שלום‪ ,‬מסייע ליה‬
‫לדעתי המעט‪ ,‬כי אין זה אלא לקט‪ ,‬ואין לקט בלא‬
‫לרב המנונא וכף וכר‪ ,‬שהביא כבודו דעת הרמב״ם ז״ל‬
‫שכחה‪ ,‬שהרי מחברו הראשון הוא הגאון מוהר״ר יהושע‬
‫בפ״ו מהל׳ יסוה״ת הל׳ ה‪ /‬שהתיר מחיקת הכבויים‪,‬‬
‫בועז זצ״ל‪ ,‬ושכח להזכיר הרבה מקומות‪ ,‬ובא רעהו‬
‫ומשמע דגם שלום בכלל‪ ,‬ועוד מ״ש בהל׳ ק״ש פ״ג‬
‫הגאון מוהר״ר יוסף שמואל זצ״ל‪ ,‬ומלא חסרונו‪ ,‬כמ״ש‬
‫הל׳ ה׳‪ ,‬דש״מ במי שגם שלום בכלל הכבויים׳ ותמה‬
‫בהקדמות הש״ס‪ ,‬ואם גם הוא בהעלם דבר מאיזה מקום‪,‬‬
‫עליו כבודו מהאי מימרא דרב המנונא משמיה דעולא‪,‬‬
‫אין ■דבר‪ ,‬כי יש שכחה אחר שכחה‪ ,‬כאשר קרה לראשון‪,‬‬
‫דאסור ליתן שלום בביהמ״ר וכו׳‪ ,‬משמע דשלום עדיף‬
‫קרה לשני‪ ,‬ומה גם‪ ,‬דאפשר שהיה רשום בכתב ידי‬
‫מנאמן‪ ,‬ומדאסור להזכירו בביהמ״ר‪ ,‬אסור במי למוחקו‪,‬‬
‫קדשם‪ ,‬ונשמט מהמעתיקי׳ או המדפיסי׳‪ ,‬כאשר יקרה‬
‫וכמ״ש התום׳ בסוטה יו״ד ע״א‪ ,‬ד״ה אלא מעתה וכף‪,‬‬
‫תמיד‪ ,‬לא נעלם‪ ,‬זהו מה שיש להשיב למעלתו‪.‬‬
‫ועוד דק ואשכח תמיהה זו בכ״מ שם בהל׳ ק״ש‪,‬‬
‫■ היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫וכבודו תמה על הכ״מ למה הניח תמיהתו רק עד‬
‫הל׳ ק״ש‪ ,‬ולא תמה בהלכות יסוה״ת ■שקדמו‪ ,‬ועוד תמה‬
‫אלף שנט‬ ‫כבודו על המציין עין משפט למה לא רשם שם בשבת‪,‬‬
‫>םיון‪ ,‬לעוב״יי ר ‪3‬אט ייע״א‪.‬‬ ‫א״ח סי׳ פ״ד ס״ג כמנהגו‪ ,‬וכתב כבודו דלא מצא‬
‫פטרוני׳ לחידה זו‪ ,‬ושואל מעני הדעת כמוני‪ ,‬להשיבו‬
‫צפירת תפארה‪ ,‬הנזר והעטרה‪ ,‬זרע ר״ב‪ ,‬עצום ורב‪,‬‬ ‫דבר על בוריו‪,‬‬
‫ראב״ד הגדול‪ ,‬אדמו״ר כקש״ ת כמוהר״ר יהושע‬
‫דע אחי‪ ,‬כי דבר זה כבר ענו עליו דברים‪ .‬הראשוני׳‬
‫בירדוגו‪ ,‬כסלי״א‪.‬‬
‫ז״ל‪ ,‬כמ״ש הלח׳׳מ שם בהל׳ ק״ש‪ ,‬ה״ג‪ ,‬ד״ה חצר‬
‫שלום רב‪ ,‬לאדוני הרב‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬הרבנית‪ ,‬רבת‬
‫המרחץ וכו׳‪ ,‬וע״ע להברכ״י א״ח סי׳ פ״ד וסי׳ פ״ה‬
‫המעלות בגשם ורוח‪ ,‬מב״ת‪ .‬ורוש״ל‪ ,‬לשני‪:‬‬
‫סעי׳ ח׳‪ •,‬ועוד הראה שם כמה ספרים לעיין בהם‪,‬‬
‫המאורות הגדולים הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫וע״ע למהר״י עייאש ז״ל בס׳ לחם יהודה הל׳ ק״ש‬
‫ראש הגולה! לא אוכל תאר‪ ,‬לא אובל באר‪ ,‬עוצם‬ ‫פ״ג ה״ג‪ ,‬ד״ה ומ״ש חצר המרחץ וכו‪ /‬ע״ש‪ ,‬ועוד‬
‫קושי סלוק שכינת עזו מעלינו‪ ,‬אשר!‬ ‫'‬ ‫תמצא יד הבודק מקומות ■אחרים‪.‬‬
‫אף כי גדלה מעלתו‪ ,‬ונגה אורו כשמש בצהרים‪ ,‬להאיר‬
‫ועגי ‪-‬אני‪ ,‬בקצר אמיץ מקוצר הפנאי‪ ,‬אשיב למעלתו‬
‫לארץ ולדרים‪ ,‬ונצוצי אורו יאירו גם לנו ממרחק נתיב‬
‫על תמיהותיו‪ ,‬בס״ד‪ ,‬הבה מצינו למרן ז״ל ביו״ד‬
‫ושביל‪ ,‬אף גם זאת! לבנו הומה על עצם אורו‪ ,‬כי‬
‫סי׳ רע״ו פסיק ותנר כהרמב״ם בדין אסור מחיקת שבע‬
‫רחק מנגד עינינו‪ ,‬אשר היה לנו כעמוד האש לילה ויום‪,‬‬
‫שמות‪ .,‬ולא זכר עמהם שם שלום‪ ,‬משמע דס״ל דשלום‬
‫ליהנות מזיו חכמתו ותבונתו ודעתו הצלולים והזכים‪,‬‬
‫הוא כנוי‪ ,‬ואין בר אסור מחיקה‪ ,‬ובא״ח סי׳ פ״ד בדין‬
‫פנים בפנים‪ ,‬ועתה! אור מערכת עיה״ק רבאט גבר‬
‫ק״ש‪ ,‬פסק‪ ,‬שאסור‪, ,‬בשאלת‪,‬שלום בבית המרחץ‪ ,‬ע״ש‪.,‬‬
‫עלינו‪ ,‬ולקח ממנו אישון עינינו‪ ,‬וקבע אותו בגלגל‬
‫משמע דלא חשיב ‪,‬ליה כנוי ? ומוכרחים לומר‪ ,,‬דדע״ק‪,‬‬
‫שמשו‪ ,‬וידוע נדע‪ ,‬כי הצער כפול להדר׳׳ג‪ ,‬כאשר הפליגו‬
‫היא׳ דאף דשם שלום‪ ,‬נמחק‪ ,‬מ״מ יש‪ ,‬בו מעלה על'‬
‫חכמינו זיע״א‪ ,‬בקושי נסיון ראשון לידיד ה׳‪ ,‬לד לך‬
‫שאר כבויים‪ , ,‬כדעת רב המבובא בשבח‪ ,‬כנ״ל״ ולכן‬
‫מארצך וכו׳‪ ,‬שאף טבולו בחרוסת של ואברכך וכף‪,‬‬
‫לא תמה על הרמב״ם בהל׳ יסוה״ת בדין המחק‪ ,‬אלא‬
‫ואגדלה וכו׳‪ ,‬לא הפיג חוזק מרירותו׳ ונחשב לאב ■המון‪,‬‬
‫בהל׳ ק״ש‪ ,‬דחשיב לשלום כשאר כבויים אפי׳ לגבי‬
‫נסיון קשה וחזק‪ ,‬וכן השיב חב״ר לדבר חתנו איש‬
‫בית המרחץ‪ ,‬והניח בצ״ע‪.‬‬
‫האלהים‪ ,‬לכה אתנו והטבנו לך‪ .‬לא אלד ! כי אל ארצי‬
‫ואל מולדתי אלך‪ .‬כל אלה ! נצבים כמו נד‪ ,‬נגד עינינו‪,‬‬ ‫אמנם הגאון בעל לחם יהודה שם‪ ,‬תרץ‪ ,‬דמאחר שבמס׳‬
‫וכופלים חוט יגוננו‪ ,‬אשר על עצמנו‪ ,‬ומה גם! אנכי‬ ‫שבועות דף ל״ה ע״א בברייתא לא מנו שלום‬
‫האביון‪ ,‬בעל הנסיון !‬ ‫בכלל השמות שאינם נמחקי׳‪ ,‬א״כ ודאי דחשבי ליה‬
‫אמנם ! בידענו‪ ,‬כי מה׳ יצא הדבר‪ ,‬להרים דגל משפחתו■‬ ‫כנוי‪ ,‬ולא ס״ל להרמב״ם פמ״ש התום׳ בסוטה‪ ,‬דתנא‬
‫הקדושה‪ ,‬ודגל העיר עז לנו‪ ,‬אשר ילדה וגדלה‬ ‫ושייר‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והסברה נותנת כן‪ ,‬דמאחר שיש מלקות‬
‫ענק הרוח כמוהו‪ .‬ודגל בי״ד הגדול‪ ,‬אשר אין בדור‬ ‫במחיקתו‪ ,‬לא הו״ל להבליעו בנעימה ’ בתנא ושייר‪,‬‬
‫הזה ראוי עטרה לראש בלעדו‪ ,‬חוט המשלש הזה‪ ,‬הוא‬ ‫אלא היה כתבו בפי׳‪ .‬ואין להקשו׳ מברייתא דשבועות‬
‫המבליג על עוצם תוגתנו‪ ,‬ומהאל אשר על כל יכול‪,‬‬ ‫על רב המנונא‪ ,‬דיש לו׳ דס״ל שאף שמותר למחקר‬
‫נבקש מעמקי לבנו‪ ,‬לפוצץ אבן מעמסה הזאת מקרבנו‪,‬‬ ‫אסור להזכירו בבית המרחץ‪ ,‬כמ״ש שם הלחם יהודה‬
‫יט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫רבותי ! הנה על יום טוב באנו פה‪ ,‬אל המקום הקדוש‬ ‫ומה גם ! לחדר״ג‪ ,‬להרחיב לבו׳ ולהשביעו שמחות‬
‫הזה‪ ,‬בסעודת ״מלוה מלכא״ כמנהג כל ישראל‬ ‫וגילות‪ ,‬שתהיה ידם תקיפה לגרש מכל תאי לבו בל‬
‫ללוות שבת מלכא בצאתו‪ ,‬כי חכמי ישראל‪ ,‬ומה גם‬ ‫צרה ויגון‪ ,‬ויקחו הם את עמדתם‪ ,‬ויהיה לב קדשו תמיד‬
‫רבניהם‪ ,‬הם בבחינת שבת קדש‪ ,‬אשר כמוהו‪ ,‬הם נשמת‬ ‫מלא רק ששונים וגילות‪ .‬ועינינו צופיות‪ ,‬לשוכן עליות‪,‬‬
‫האומה הישראלית‪ ,‬כמ״ש רז״ל ע״פ ויכל אלהים ביום‬ ‫לרחם על הארץ ועל הבריות‪ ,‬לשפות שלום במלכיות‪,‬‬
‫השביעי וכד‪ ,‬וכי ביום הז׳ כלה ? והלא מיום הששי‬ ‫ואז העגלות הקטוריות‪ ,‬היחידות והצבוריות‪ ,‬יהיו כשנים‬
‫כלתה המלאכה ? אלא ללמד‪ ,‬שכל מעשה בראשית היו‬ ‫קדמוניות‪ ,‬כברקים ירוצצו בלי שעות זמניות‪ ,‬ונגילה‬
‫מתרופפים‪ ,‬וגם האדם בהבראו‪ ,‬היה נפעם ונדהם‪ ,‬כי‬ ‫'‬ ‫ונשמחה בך תמיד‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫נשמת העולם שהיא הקדושה‪ ,‬עדין לא היתה‪ ,‬עד‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫שקדש הבורא ב״ה את יום השבת‪ ,‬והקיפה קדושתו‬
‫את כל הבריאה‪ ,‬ואז נתחזק ונתאמץ הכל‪ ,‬העליונים‬ ‫אלה שם‬
‫והתחתונים‪ ,‬וזהו לדעתי כוונת רז״ל במאמרם‪ ,‬מה היה‬
‫;‬ ‫סיון‪ .‬פה מכנאס יע״א‪.‬‬
‫חעולם חסר‪ ,‬מנוחה‪ ,‬באה שבת׳ באה מנוחה‪ ,‬כלתה‬
‫ונגמרה המלאכה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬קודם קדושת שבת‪ ,‬היה‬
‫ביום א׳^ בשבת‪ ,‬ז״ד סיון דהאי שת״א לפ״ק מתאים‬
‫העולם מתרופף‪ ,‬וזהו חסר מנוחה‪ ,‬וכאשר באה שבת‪,‬‬
‫‪ 22‬ג׳וואן ‪ ,1941‬עשו בני קהלנו ק״ק מכנאם‬
‫ונאצלה קדושתה על כל הבריאה‪ ,‬אז נתחזק ונתאמץ‬
‫יע״א‪ ,‬סעודת ״מלוהד מלכא״ בטי ומרקחת וממתקים‪,‬‬
‫הכל‪ ,‬וזהו באה מנוחה‪ ,‬ואז כלתה ונגמרה המלאכה‪,‬‬
‫בביהכ״נ הנקראת בשם ״החדשה״ שברחוב היהודים‬
‫כי זהו עיקר גמר המלאכה‪ ,‬ולכן שפיר אמר קרא‪ ,‬ויכל‬
‫החדש‪ ,‬להצלחת דרכו ומשרדו של ‪ .‬אדמו״ר הרה״ג‬
‫אלהים ביום■ השביעי‪.‬‬
‫המפורסם כמוהר״ר יהושע בירדוגו ישצ״ו‪ ,‬שנבחר‬
‫ובזה נבוא להתכת הכתובי׳‪ ,‬ויכלו השמים והארץ וכל‬
‫מהממשלה הערבית והצרפתית יר״ה‪ ,‬לישב ראש בבי״ד‬
‫צבאם מיום הששי‪ ,‬אמנם היו צריכים לדבר‬
‫הגדול של‪ .‬כל ערי המערב‪ .‬בעוב״י רבאט יע״א‪ ,‬מיום‬
‫המעמיד והמקיים אותם‪ ,‬ודבר זה נעשה בשבת׳ שעל זה‬
‫ב׳ בשבת ח׳ אייר‪ :‬הוא זיו‪ ,‬ש׳ הנז׳‪ ,‬ויען היה נחוץ‬
‫כתיב‪ ,‬ויכל אלהים ביום הד מלאכתו אשר עשה כבר‬
‫לדרכו לחטו״ל בזמן הנז׳ לכן אחרו הדבר ע ך יום א׳‬
‫בששת ימים‪ ,‬ואל תחשוב שדבר המעמיד הזה‪ ,‬הוא‬
‫הנז׳‪ ,‬שנגה עלינו עוד אורו במח״ק על ימיט ח׳‪,‬‬
‫מלאכה גמורה שעשה אותה הבורא ביום השבת‪ ,‬דזה‬
‫ומעוצם •אהבת בני קהלנו ישצ״ו ברבינו הגלול יחש״ל‪,‬‬
‫אינו ! כי וישבות אלהים ביום הד ל!!כל מלאכתו אשר‬
‫עשו אסיפה גדולה מנכבדי ויקירי ושועי וחשובי קריה‪,‬‬
‫עשה‪ ,‬דהיינו שלא עשה שום מלאכה כלל‪ ,‬רק ויברר‬
‫בביה^^נ הנז׳‪ ,‬ועל צבאם ז׳ _טובי העיר‪ ,‬אנשי הועד‬
‫אלהים את יום הד ויקדש אותה והוא ' דבר המעמיד‬
‫את כל הבריאה‪ ,‬כנשמה המעמדת את הגוף‪ ,‬ואמר!‬ ‫ישצ״ו‪ ,‬ובראשם פאר‪ ,‬הנשיא‪ ,‬גבר חכם בעז‪ ,‬גמו״ן‪,‬‬
‫נדיב נדיבות‪ ,‬איש החסד‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬כהה״ר יוסף‬
‫הטעם שבחר ביום הד‪ ,‬משום שבו ־שבת מכל"מלאכתו‬
‫אשר ברא אלהים לעשות‪ ,‬והוא חביבי עליו מאד‪ ,‬לכן‬ ‫בירדוגו ־ישצ״ו‪ ,‬בן אחותו של רבינו הנז׳ ישצ״ו!‬
‫והיה הכל בסדר נכון‪ ,‬עם שלחנות ערוכות במפות‬
‫עשה אותו נשמה לעולם‪ ,‬ותוספת מלת לעשות‪ ,‬בלשון‬
‫לבנות מפוארות‪ ,‬מלאות פה לפה בקערות יקרות מלאות‬
‫הוד! ועתיד‪ ,‬להודיע שהוא העיקר לעשות בכל יום‬
‫ממתקים ומגדנות‪ ,‬עם אגדות פרחים ושושנים‪.‬‬
‫תמיד על ידו כל הבריאה׳ כי קדושת השבת הוא החוט‬
‫הקושר והמחבר ההשגחה העליונה עם כל הבריאה‪,‬‬ ‫ועמד על הבימה ופתח בדרשה‪ ,‬סגן נשיא הקהל‪,‬‬
‫להתקיים תמיד‪.‬‬ ‫■‬ ‫הל״ה‪ ,‬איש נבון וחכם‪ ,‬איש חמודות‪ ,‬מדובר בו‬
‫והנת! ענין הקדושה‪ ,‬אף שהוא נעלם מעיני כל חי‪,‬‬ ‫נכבדות‪ ,‬כה״ר דוד ן׳ הרוש‪ ,‬הי״ו‪ ,‬בכה״ר רפאל ז״ל‪,‬‬
‫מפני שהוא ידבר רוחני דק מאד‪ ,‬מ״מ הנפש‬ ‫ויען! אינו יודע לדבר צחות בעדבית‪ ,‬לכן נאם נאמו‬
‫מרגשת שיש יתרון בשבתות ובמועדים על שאר הימים‬ ‫בצרפתית‪ ,‬ולמען הבין את העם‪ ,‬עמד על הבימה ותדגם‬
‫אף אם יעשה אותם האדם כחגים במאכל ומשתה וכסות‬ ‫נאמו בערבית‪ ,‬חיי רוחי‪ ,‬חכם שלם ומוכלל‪ ,‬יפה אף‬
‫נקיה‪ ,‬וכן מרגשת הנפש שיש יתרון בספרי הקדש‬ ‫נעים‪ ,‬וכד‪ ,‬וכד‪ ,‬וכד‪ ,‬כמוהר״ר שלם משאש יש״ץ‪,‬‬
‫על שאר ספרים‪ ,‬וכן התפלין והמזוזות‪ ,‬והציציות‪ ,‬ובתי‬ ‫בן אחות אשתו של רבינו ישצ״ו‪ ,‬והנאם‪ ,‬כלו אומר‬
‫כנסיות ‪,‬ובתי מדרשות‪ ,‬וכיוצא בהן‪ ,‬וכן ראיתי בשם‬ ‫כבוד‪ ,‬דברים היוצאים מן הלב‪ ,‬על הנהגת רבינו את‬
‫אחד הפילוסופי׳ הנוראי׳ הרמבמ״ן ז״ל‪ ,‬שכתב‪ ,‬ענין‬ ‫הקהלה והסביבות בכל מין הוראה‪ ,‬משד ל״ז שנה‪,‬‬
‫הקדושה‪ ,‬הוא מוסכם גם אצל כל הפלוסופי׳‪ ,‬כי השכל‬ ‫ועוד דברים רבים‪ ,‬ואחר גמר תרגומו‪ ,‬הוסיף עוד משלו‬
‫ירגישנו‪ ,‬ולכן לא יכחישנו‪, .‬‬ ‫תוספת מרובה‪ ,‬דברים יקרים מתובלים במקראי קדש‬
‫והנה■! כשם שקדושת השבת מקפת ומקיימת הבריאה‬ ‫ומאמרי רז״ל‪ ,‬ואחריו‪ ,‬נאם הרב כמוהר״ר ברוד‬
‫כלה‪ ,‬כן קדושת התורה ומצותיה‪ ,‬השכליות‪,‬‬ ‫טולידאנו ישצ״ו‪ ,‬בכמוה״ר אברהם זצ״ל‪ ,‬ואחריו‪ ,‬החה״ש‬
‫והשמעיות‪ ,‬והחקיות‪ ,‬מקיפים את עם ישראל‪ ,‬להיות‬ ‫והכולל‪ ,‬וכד‪ ,‬וכד‪ ,‬כמוהרי״ע ברדוגו ישצ״ו‪ ,‬בעל‬
‫סגלה וקדש ישראל לה׳‪ ,‬לבלתי התערב והטמע בין‬ ‫אחותי ת״מ‪ ,‬ואחריו עמד רבינו ישצ״ו‪ ,‬ונאם נאמו‪,‬‬
‫האומות כגוי בגוי אשר בקל יתערב ויטמע זה בזה‪,‬‬ ‫והביע צערו לכל הקהל‪. ,‬על קושי פרידתו מהם‪ ,‬וזלגו‬
‫ומי נושא דגל התורה? הלא המה חכמי ישראל בכל‬ ‫מעיניו דמעות חמות‪ ,‬ואחריו‪ ,‬קמתי אני הצעיר‪ ,‬ונשאתי‬
‫דור ודור‪ ,‬שוחטים‪ ,‬מוהלים‪ ,‬ש״צ‪ ,‬דרשנים‪ ,‬וכף‪ ,‬וכר‪,‬‬ ‫את המשא הזה‪ .‬ברשות מו״ר‪.‬‬
‫וכר‪ ,‬ועל צבאם הרבנים המשגיחים עליהם‪ ,‬ועל כל‬
 ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬
‫את השמים ואת הארץ‪ ,‬כי האדם בנוי משניהם‪ ,‬גופו‬ ‫העם‪ ,‬בהוראותיהם‪ ,‬ותקנותיהם‪ ,‬ובלי חכמים ורבנים‪,‬‬
‫מהארץ ונשמתו משמים‪ ,‬ובכל הששה הנ׳׳ל לא מצא‬ ‫אין תורה ואין עם ישראל‪ ,‬ולכן הם בבהינת השבת‬
‫נחת‪ ,‬רק עד היום‪ .‬הז׳ שהוא שת‪ ,‬שאז ה׳ שבת וינפש‬ ‫שהוא נשמת העולם‪ ,‬כך הם נשמת האומה הישראלית‪,‬‬
‫ממה שהכעיסוהו ששת הברואים הנ״ל‪.‬‬ ‫וכשם שחייבים לשמור ולכבד את השבת‪ ,‬כך חייבים‬
‫עתה רבותי! הנה הראיתי בעליל כפי קט שכלי‪,‬‬ ‫לשמור ולכבד את חכמי ישראל ורבניהם‪ ,‬וכן מצינו‬
‫שתופשי התורה הם בבחינת יום השבת‪ ,‬ובצאת‬ ‫לרז״ל בש״ס דפסחים דף כ״ב ע״ב‪ ,‬שאמרו‪ ,‬שמעון‬
‫אחד מהם מהמקום‪ ,‬עושה רושם ועגמת נפש‪ ,‬כמוצאי‬ ‫העמסוני‪ ,‬ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל‬
‫שבת‪ ,‬ולכן קבעו לחובה לעשות סעודת מלוה מלכא‪,‬‬ ‫אתים שבתורה‪ ,‬כיון שהגיע לאת ה׳ אלהיך תירא‪,‬‬
‫להשיב הנפש מעט‪ ,‬כן גם אנחנו מרגישים עצם ועגמת‬ ‫פירש‪ ,‬א״ל תלמידיו‪ ,‬רבי‪ ,‬כל אתים שבתורה שדרשת‪,‬‬
‫נפש במוצאי שבת הגדול מאת פנינו‪ ,‬הוא אבינו רועינו‬ ‫מה תהא עליהן‪ ,‬א״ל כשם שקבלתי שכר על הדרישה‪,‬‬
‫רבינו הגדול‪ ,‬אשר הנהיג את בני העיר והסביבות‬ ‫כך אני מקבל שכר על הפרישה‪ ,‬עד שבא ר׳ עקיבא‬
‫בחכמתו ותבונתו ודעתו הגדולים‪ ,‬זה ל״ז שגה‪ ,‬ולהשיב‬ ‫ודרש‪ ,‬את ה׳ אלהיך תירא‪ ,‬לרבות ת״ח‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫נפשנו מעט‪ ,‬הננו עושים סעודת ״מלוה מלכא״‪,‬‬ ‫והנה כוונת רז״ל במ״ש ״את לרבות״ אינו ענין דרשה‪,‬‬
‫הן אמת‪ 1‬הננו מרגישים‪ ,‬כי גדל הכאב מאד‪ ,‬וזאת‬ ‫רק פשטיה דקרא‪ ,‬כי הפי׳ הפשוט במלה ״את״‬
‫האסיפה‪ ,‬עוד הוסיפה‪ ,‬לעורר רגשות לבנו‪ ,‬לאהבת‬ ‫הוא‪ ,‬עם‪ ,‬כמו‪ ,‬ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה‬
‫רבינו ישצ״ו‪ ,‬ומה גם בראותנו דמעות חמות הנוטפות‬ ‫את יעקב‪ ,‬שפי׳ עם יעקב‪ ,‬וכן לדוגמא‪ ,‬בראשית ברא‬
‫מעיני קדשו בהביעו את רוב צערו ורגשות נפשו‬ ‫אלהים את השמים‪ ,‬דהיינו השמים ומה שעמהם‪ ,‬שהם‬
‫הטהורה והיקרה על קושי פרידתו ממנו‪ ,‬אשר באמת‬ ‫המלאכים והגלגלים וכו׳‪ ,‬ואת הארץ‪ ,‬ומה שעמה‪ ,‬שהם‬
‫כל בעל שכל‪ ,‬ומה גם בעל נסיון כמוני‪ ,‬העני‪ ,‬העומד‬ ‫כל הברואים‪ ,‬אדם ובהמה וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכן מפורש בב״ר‬
‫לפניכם‪ ,‬קשה מאד לתאר עוצם ותוקף פרידת האדם‬ ‫פרשה א׳‪ ,‬את השמים לרבות חמה ולבנה ומזלות וכו׳‪,‬‬
‫מארץ מולדתו‪ ,‬אשר על כן הפליגו רז״ל בנסיון ראשון‬ ‫את הארץ‪ ,‬לרבות אילנין ודשאין וכו׳‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן הדבר‬
‫של אב המון אבינו אברהם לך לך מארצך וכו׳‪ ,‬שאף‬ ‫בכל את שבתורה‪ ,‬שחקר ודרש שמעון או נחמיה‬
‫טבולו בחרוסת של ואברכך וכו׳‪ ,‬ואגדלה שמך וכו׳‪,‬‬ ‫העמסוני עד שמצא דבר המחובר ומתאים לדבר המפורש‬
‫לא הפיג ממנו מרירות נסיונו‪ ,‬ונחשב לו לנסין קשח‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬וכאשר הגיע לאת ה׳ אלהיך תירא‪ ,‬פירש‪ ,‬כי‬
‫ועוד מצינו שעל דברת משה איש האלהים לחתנו‬ ‫ירא לאמר‪ ,‬ואף לחשוב‪ ,‬שיש דבר מחובר ומתאים‬
‫חובב בן רעואל‪ ,‬נוסעים אנחנו‪ ,‬וכר‪ ,‬והיה הטוב‬ ‫עם ה׳ חלילה‪ ,‬כי הוא אחד בתכלית האחדות‪ ,‬עד שבא‬
‫וכו׳‪ ,‬והטבנו לך‪ ,‬השיב‪ ,‬לא אלך‪ ,‬כי אל ארצי ואל‬ ‫ר׳ עקיבא ומצא לו חבר‪ ,‬והוא ת״ח‪ ,‬כי הודעת ה׳‬
‫מולדתי אלך‪ ,‬להודיע כמה קשה על האדם‪ .‬פרידתו‪,‬‬ ‫שהוא אחד‪ ,‬והוא שברא הכל‪ ,‬והוא המצוי והמשגיח‬
‫מארץ מולדתו‪•.‬‬ ‫וכו׳‪ ,‬הכל הוא מידיעת התורה‪ ,‬ובלי תורה אי אפשר‬
‫א מנ ם! זאת נחמתנו! וגם רבינו ימצא מרגוע לנפשו‪,‬‬ ‫לידע דבר‪ ,‬ואף ידיעת האומות את ה׳‪ ,‬באה להם‬
‫בג׳ דברים אשר נזכיר‪ ,‬ונקדים תחלה מאמר‬ ‫מישראל כידוע‪ ,‬וזכורני‪ ,‬שראיתי כתוב‪ ,‬דכשגלו ישראל‬
‫רז״ל‪ ,‬שני רועים נאמנים עמדו לחם לישראל‪ ,‬שמסרו‬ ‫לבבל‪ ,‬והודיעו שם את ה׳‪ ,‬והכריתו משם האלילים‪,‬‬
‫נפשם עליהם‪ ,‬משה‪ ,‬ודוד‪ ,‬משה‪ ,‬בג׳ מקומות‪ ,‬ועתה‬ ‫אמרו עליהם הכשדים‪ ,‬המנוצחים בחומר‪ ,‬נעשו נוצחים‬
‫אם תשא חטאתם ואם אין וכר‪ ,‬ועוד כתיב‪ ,‬נקם‬ ‫ברוח‪ ,‬וכן אמרו עליהם הרומיים‪ ,‬וידיעת ישראל את ה׳‪,‬‬
‫נקמת בני ישראל מאת המדינים‪ ,‬אחר תאסף אל עמך‪,‬‬ ‫באה להם מן התורה‪ ,‬ומי מודיע את התורה? חכמי‬
‫וכתיב בתריה‪ ,‬ו ‪ T‬בר משה אל העם לאמר החלצו‬ ‫ישראל ורבניהם‪ ,‬ומאחר שכן‪ ,‬השוה אותם התנא הקדוש‬
‫מאתכם וכו׳‪ ,‬ואמרו שם בספרי‪ ,‬מגיד‪ ,‬שמיתתו של‬ ‫ר׳ עקיבא עם ה׳ נותן התורה‪ ,‬כי על ‪T‬ם נודע ביהודה‬
‫משה מתעכבת למלחמת מדין‪ ,‬ואעפ״כ הלך ועשה‬ ‫אלהים‪ ,‬ואף בגויים גדול שמו‪.‬‬
‫בשמחה‪ ,‬והטעם‪ ,‬מפני שהיה עת רצון לפני המקום‬ ‫ובזה נוכל להליץ מקראי קדש‪ ,‬ושמרו בני ישראל‬
‫ב״ה לראות ישראל במפלת המדינים אויביהם‪ ,‬ולא‬ ‫‪,‬את השבת‪ ,‬דהיינו השבת ושאתו עמו במדרגתו‪,‬‬
‫רצה להעביר המועד בשביל אהבת עצמו‪ .‬ועוד כתיב‬ ‫שהם חכמי ישראל ורבניהם‪ ,‬שצריכים שמירה וכבוד‪,‬‬
‫בפ׳ דברים‪ ,‬ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלהה אנשים‬ ‫כדי לעמוד על משמרתם משמרת הקדעז‪ ,‬ואין להשתפק‬
‫לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו •אותנו דבר את‬ ‫בהעומדים לפנינו היום‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו‪ ,‬אלא צריכים‬
‫הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן‪,‬‬ ‫לעשות את השבת לדורותם‪ ,‬דהיינו השבת וההכמים‬
‫וכתיב וייטב הדבר וכר‪ ,‬והכתוב מגיד קשיותן של‬ ‫שעמו‪ ,‬כדי שישארו שניהם עומדים לדורותם‪ ,‬כי שניהם‬
‫יעזראל‪ ,‬ותקרבון אלי כלכם בערבובייא‪ ,‬ותאמרו נשלחה‬ ‫כאחד ברית עולם ביני ובין בני ישראל‪ ,‬אות היא‬
‫אנשים‪ ,‬שחם ישלחו‪ ,‬ולא הוא‪ ,‬וכן וישיבו אותנו דבר‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬כי הם המודיעים לכל באי עולם‪ ,‬כי ששת‬
‫שהתשובה תהיה להם ולא לו‪ ,‬את הדרך אשר נעלה‪,‬‬ ‫ימים וכו׳‪ ,‬ועוד יש לרמוז בזה מ״ש רז״ל‪ ,‬כי ששה‬
‫שהם יעלו ולא הוא‪ ,‬כי כבר ‪T‬עו שנגזרה עליו גזרה‬ ‫בגי אדם שנבראו תחלה‪ ,‬אדם‪ ,‬ואשתו‪ ,‬קין‪ ,‬ותאומתו‪,‬‬
‫שלא יכנס לארץ‪ ,‬וכ״ז מורה שהם חפצים ליכנס‬ ‫הבל‪ ,‬ותאומתו‪ ,‬לא מצא הקב״ה מהם נחת‪ ,‬רק עד‬
‫לארץ‪ ,‬ולא חששו למיתתו התלויה בזה‪ ,‬והוא! מפני‬ ‫שבא שת‪ ,‬שהיה רועה ומנהיג הדור בחכמתו באלהיות‪,‬‬
‫הנאתן שיכנסו לארץ‪ ,‬שמח ונזדרז בדבר‪ ,‬דכתיב‪,‬‬ ‫כמ׳׳ש בסוכה נ״ב ע״ב‪ ,‬וממנו נתייחסו כל הדורות‬
‫וייטב בעיני הדבר‪ ,‬ואקח מכם שבים עשר אנשים‬ ‫של" הצדיקים‪ ,‬כמ״ש בילקוט שמעוני סי׳ מ״ב ע״פ‬
‫וכו׳‪ ,‬וכו׳‪.‬‬ ‫’‬ ‫זכר ובקבה‪ ,‬וזה שרמז הכתוב‪ .‬כי ששת ימים עשה ה׳‬
 ‫כא‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ויד‪,‬ס כלב‪ ,‬וכמ״ש הראב״ע ז״ל שם וכן מצינו בפ׳‬ ‫ו ב דו ד הוא אומר׳ שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלד‪,‬‬
‫דברים א׳ פ׳ ל״ו שהזכיר שניהם והקדים כלב‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬ ‫ואמרו במם׳ מכות דף יו״ד ע״ב‪ ,‬אמר ריב״ל‬
‫ולכן הקדימו גם כן אף שיהושע תלמידו׳ והבן‬ ‫אמר דוד‪ ,‬שמעתי בני אדם שהיו אומרים׳ מתי ימות‬
‫ופשוט‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה‪ ,‬ונעלה‬
‫אני היו״ם ‪.‬ס״ט‪.‬‬ ‫לרגל‪ ,‬ושמחתי‪ ,‬ועיי׳ עוד בילקוט תחלים קכ״ב‪ ,‬הרי‬
‫שהרועים הנאמנים‪ ,‬צריכים למסור עצמן על טובתן‬
‫אלף שסב‬ ‫של צבור‪.‬‬
‫וכן רבינו הגדול‪ ,‬אף שצערו באמת גדול מאד מאד‪,‬‬
‫אגג‪ ,‬להנר‪.‬‬
‫כי מאד נעלה לישב ראש בבי״ד הגדול לכל‬
‫זגרי המערב‪ ,‬אשר בזה מגדל ומרומם ומפאר שם כבוד‬
‫מכתבך היקר קבלתי‪ ,‬וראיתי את הצער‪ ,‬אשר הגיעך‬
‫משפחתו‪ ,‬משפחת מצוקי ארץ‪ ,‬המפורסמת לשם ולתהלה‬
‫בפתח השער‪ ,‬ממגלח השער‪ ,‬הנער‪ ,‬הבער‪,‬‬
‫בכל אפסי ארץ בחכמתם וקדושתם‪ ,‬ועוד שנית‪ ,‬מרומם‬
‫מדעת מנוער‪ ,‬אשר עליך פיו פער‪ ,‬כחזיר היער‪ ,‬על‬
‫בזה דגל העיר עז לגו מכנאם יע״א‪ ,‬אשר ילדה וגדלה‬
‫תוכהתד אותו שלא לחתוך בשבת ורד מד‪,‬ערוגה‪ ,‬והוא‬
‫זגנק הרוח כמוהו‪ .‬והשלישית יותר גדולה אשר אין‬
‫בד געור גער׳ וקללד קללות לא מזער‪ ,‬והרים יד‬
‫בדור הזה ראוי לישב דאש בבי״ד הגדול בלעדו‪,‬‬
‫להכותך עד אשר בשרד מפחדו סמר וסער‪ ,‬וקבלת‬
‫וא״כ‪ ,‬מאחר‪ ,‬שיש הנאה גדולה‪ ,‬לשם ולתפארת‬
‫עליו לפני הדיינים‪ ,‬וד‪,‬יו לו מימינים‪ ,‬וסערת עלידום‬
‫זלתהלה‪ ,‬לבני משפחתו‪ ,‬ולארץ מולדתו‪ ,‬ובפרט לכל‬
‫פיך במכתבך בדברים מגונים‪ ,‬וחשדתני כי איישר‬
‫יהודי המערב‪ ,‬במשרתו הגדולה הזאת‪ ,‬אף אם לעצמו‬
‫חילד בברוך מבנים‪ ,‬ולא כן אנכי עמדי כאשר ידעתני‬
‫הדבר מאד קשה‪ ,‬ראוי לסבול‪ ,‬ולא יבול׳ ולא לבד‬
‫הרבה זמנים‪ ,‬כי לא אקבל לשון הרע אף על שאר‬
‫שיבליג על יגונו וצערו אלא לקבל את חדבר בשמחה‬
‫המונים‪• ,‬אף מפי חכמים ונבונים‪ ,‬וקו״ח מפיד איש‬
‫רבח‪ ,‬וגם אנחנו צאן מרעיתו נתנחם בזח‪ ,‬אף אשר‬
‫צעיר אשר דמך רותח ועולה בשאונים‪ ,‬ומה גם על‬
‫קשה מאד עלינו פרידתו‪ ,‬טובת הצבור קודמת‪.‬‬
‫שלשד‪ ,‬רבנים שחזקתם שלא יוציאו מתחת ידם דברים‬
‫ומעתה! פינו יביע תשואות חן ותודה רבה וברכות‬
‫שאינם מתוקנים‪ ,‬ואד מכה מהלכת בעולם מימים רבים‪,‬‬
‫גדולות ועצומות‪ ,‬לשתי הממלכות האדירות‪,‬‬
‫שכל היוצאים מב״ד חייבים‪ .‬אומרים שהדיינים אינם‬
‫הערבית והצרפתית יר״ה ותנשא מלכותן‪ ,‬אשר בחרו‬
‫טובים‪ ,‬ונעשים להם אויבים‪ ,‬וכמה מומין עליהם‬
‫ברבינו לישב ראש‪ ,‬ועטרו כל ערי המערב בעטרת‬
‫מרכיבים‪ ,‬והם מכת אשר העולם מחריבים‪ ,‬אשר עליהם‬
‫תפארת בתי דיני ישראל העי״א‪ ,‬ובמועל כפים נברך‬
‫נאמר ויהיו במלאכי אלהים מלעיבים‪ ,‬ואתה בני‬
‫את רבינו‪ ,‬שתהיה מעלתו הרמה מוצלחת ומבורכת‬
‫מאהבתי אותך תזל עליך תוכחתי כטל וכרביבים‪ ,‬ואזנד‬
‫באורד ימים ושנות חיים‪ ,‬ועושר וכבוד וחוזק ואומץ‬
‫לקולי יהיו מקשיבים‪ ,‬ויהיו דברים אלה עליך ערבים‪,‬‬
‫ואילות וכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬כל זה דרשתי ביום הנז׳‪,‬‬
‫מנע עצמך מכת השובבים‪ ,‬אשר אותך סובבים‪ ,‬כאשר‬
‫ונדרשתי מרבי׳ הנ״ל ישצ״ו‪ ,‬לכתבו ולשלחו אליו‬
‫שמעתי מפי מגידים אותך אוהבים‪ ,‬ודי לך בזה להיות‬
‫לעוב״י רבאט יע״א‪ ,‬ועשיתי רצונו‪.‬‬
‫הכל אותך מקרבים‪ ,‬ולד יהיו מטיבים‪ ,‬ואם תוסיף‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫להיות מן הנעלבים ולא עולבים‪ ,‬עליד יריק ברפות‬
‫בזה ובבא יוצרי שוכן כרובים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫הייו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף סשא‬
‫תמוז‪ ,‬תש״א‪ ,‬לפ״ק‪ ,‬למראבש יע״א‪.‬‬
‫אלף שסג‬
‫למעלת החכם הותיק וכו׳‪ ,‬כהה״ר אברהם אצבאז היו‪.‬״‬
‫»לול‪ ,‬לווהראו יע״יו‪.‬‬
‫מכתב בכודו הגיעני׳ ראיתי את שאלותיו השתים‪,‬‬
‫א׳‪ ,‬לפרש לו מ״ש הראב״ע ז״ל _בפ׳ פינחס‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כהה״ר יצהק הלוי ישצ״ו‪.‬‬
‫■סי׳ כ״ו‪ ,‬פסוק ס״ד‪ ,‬וז״ל ובאלה לא היה איש‪ ,‬זה‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬אשר בקש ממני‪ ,‬לקשרו‬ ‫הפסוק שב אל פקודי ישראל‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫בעבותות המסחר עם איזה סופר סת״ם ממחז״ק‬
‫ת שובה‪ ,‬פירושו פשוט הוא‪ ,‬כי קודם לו בסמוד היה‬
‫לזכות את הרבים בתשמישי קדושה מובחרים‪ ,‬דע‬
‫מדבר בפקודי חלוים‪ ,‬ושמא נטעה לחשוב‬
‫ידידי‪ ,‬כי אין לנו עתה בעיר רק סופר אהד בסת״ם‪,‬‬
‫שעל פקודי הלוים קאי הכתוב הזה ובאלה לא היה‬
‫והלואי יספיק לבני העיר‪ ,‬ובפאס לא יש אף אחד‪,‬‬
‫איש וכו׳‪ ,‬ויקשה טובא שהרי כל שבט נשאר חי‪,‬‬
‫והכל מסתפקי׳ מערי תונס ששם סוחרים הרבה‬
‫ראה בכתובי׳ ותבין‪ ,‬לכן הודיענו שהוא שב על פקודי‬
‫בתשמישי קדש‪.‬‬
‫ישראל‪ .‬ב׳‪ ,‬לפרש לד עוד מ״ש הראב״ע ז״ל שם פסוק‬
‫עוד ראיתי מ״ש כבודו בשאלתו‪ ,‬לפרש לו מ״ש‬ ‫ס״ה וז״ל‪ ,‬כי אם כלב בן יפונה קודם יהושע כאשר‬
‫הראב״ע ז״ל בסו״פ ברכה וז״ל‪ ,‬ויקבור אותו‬ ‫אמר ה‪ /‬עכ״ל‪ ,‬גם זד‪ ,‬פשוט כי בן אמר ה׳ אל משה‬
‫הוא קבר את עצמו שנכנס במערה בגיא‪ ,‬וכן וירעו‬ ‫‪1‬ם׳ שלח סי׳ י״ד פ׳ כ״ד‪ ,‬ועבדי כלב עקב היתה‪,‬‬
‫הרועים אותם‪ ,‬ויראו שוטרי בני ישראל עכ״ל‪ ,‬ולא‬ ‫ואף שלא הזכיר שם יד‪,‬ושע‪ ,‬מ״מ הדבר פשוט כי‬
‫ידעת מה ר״ל‪.‬‬ ‫‪.‬בענין זה כלב חשוב שהוא הוא ששתק אותם‪ ,‬כמ״ש‬
 ‫תשובה‪ ,‬כתב מרן בא״ח סי ׳ש״א סעי׳ י״א‪ ,‬וז״ל‪.‬‬ ‫'תשובה‪ ,‬הדבר פשוט‪ ,‬שב^ להיכיח‪,‬‬
‫דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו‪ ,‬כגון‬ ‫את עצמו‪ ,‬שהן כתיב ג״כ ביחזקאל ל״ד‬
‫מפתהו׳ נאות של כסף כע!ן תכשיט אסור‪ ,‬שהרואה'‬ ‫פסוק ח׳ וירעו הרועים אותם ואת צאני לא רעו׳ שפי׳‬
‫אומר שלצורך תשמיש מוציא‪ ,‬ויש מתירין אם הואי‬ ‫אצל כל המפרשי׳ וירעו הרועי׳ את עצמם‪ ,‬ואת צאני‬
‫של כסף‪ ,‬והוסיף מורם ומ״מ אסור לצאת בתיק של‬ ‫לא רעו‪ ,‬וכ״פ בפסו׳ יו״ד שאחריו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן הכתוב‬
‫בתי עינים‪ ,‬אע״פ שהתיק הוא של כסף דהבתי עיניט‬ ‫ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר וכו׳ )שמות‬
‫בעצמם הם משוי‪ ,‬ואך המפתח של נחשת וברזל אפי׳‬ ‫ה׳ י״ט( פי׳ שט הראב״ע ז״ל ויראו שוטרי בני ישראל‬
‫מחובר וקבוע בחגורה אסור ויש שכתבו שנוהגים בזה‬ ‫את עצמם ברע וכו׳ יעו״ש‪ ,‬וע״ע רש״ י ז״ל שם‬
‫להתיר עכ״ל יעו״ש‪ .‬והנה מ״ש מורם שהבתי עינים‬ ‫בפ׳ וזאת הברכה ויערב לך עוד‪.‬‬
‫בעצמם הם משוי‪ ,‬היינו כשהם בתוך התיק‪ ,‬כמד‬ ‫היו״ט מ״ט‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שמפורש היטב בב״י שם יעו״ש‪ ,‬ואך בהיותם על‬
‫העינים‪ ,‬הדבר פשוט רמיקרו ‪,‬תכשיט‪ ,‬כי פי׳ תכשיט‬
‫הוא ‪ .‬דבר שמתיפה בו האדם‪ ,‬והמשקפיים מתיפים‬
‫' תשרי ש׳ תש״ ‪ 5‬לפ״ק‪ .‬לונד^‪.‬‬ ‫■■‬
‫ומתהדרים בהט בני אדם‪ .‬ואף שהוא ג״כ לתכשיט׳‬
‫של ראיה‪ ,‬אין דומים למפתחות‪ ,‬לפי שהמפתחות‪,‬‬
‫למעלת החכם כהה״ר מימון אדהאן ישצ״ו‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫הרואה אומר לצורך תשמיש הוא מוציאן ואפי׳ יהיו‬
‫שאל ׳כבודו ’ במכתבו‪ ,‬אודות גט נחוץ שאחר עמל רב‬
‫של כסף לסתמא דדינא‪ ,‬לפי שאין ררד לעשות תכשיטי‬
‫’ י השיגה האשה מבעלה לתת לה גט כריתות‪ ,‬אט‬
‫בתמונת מפתה‪ ,‬אבל המשקפיים ידועי׳ הם שהם תכשיט‪:,‬‬
‫מסדרין אותו בע״ש‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫י'‬
‫וא״כ מאחר שנותן כפליהם על האזנים שאי אפשר‬
‫תשובה‪ ,‬מרן ז״ל בש״ע אה״ע בטה״ג שבסי׳ קנ״ד‬
‫להם ליפול שרי‪ ,‬ולשמא שליף ומחוי לא חיישי׳‪ ,‬ובפרט‬
‫ס״א‪-‬כתב וז״ל‪ ,‬יש נזהרין מלסדר הגט‬
‫האידנא דליכא רשות הרבים אלא כרמלית ‪,‬דרבנן‪,‬‬
‫בע״ש׳ משמע שאינו דין רק אזהרה בעלמא‪ ,‬ויש נזהרין‬
‫וכמ״ש מרן בסי׳ ש״ג סי״ח‪ ,‬ובמורם שם יעו״ש‪ ,‬ויש‬
‫ויש שאינם נזהרין‪ ,‬וטעם הנזהרין‪ ,‬משום דטרידי‬
‫עוד מה להארייה ואין צריד‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫בצרכי שבת ואפשר שלא יזהרו בכל הצריך לרעי‬
‫אח״ כ ראיתי בס׳ קרבן אליצרר תשו׳ א׳‪ ,‬שנשאל בזה‬
‫הגט‪ ,‬ואף שבפ״ת על סדה״ג של מהר״ם ז״ל מק״ג‬
‫והעלה גם הוא להתיר׳ יעוש״‪.‬‬
‫כוזב בשם תשו׳ ה״צ שהיא חששא גדולה וכו׳ ע״ש‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫לדעתי המעט נד׳ אחר הסד׳ מקדושת עצמותיו‪ ,‬שאינה‬
‫חששא‪ ,‬וכ״ש שאינה גדולה‪ ,‬כי הגט זה דרכו בכל‬
‫אלף שסו‬ ‫־מקום לינתן בד׳‪ ,‬מסדר‪ ,‬וסופר‪ ,‬וב׳ עדים‪ .‬דקביעי‬
‫כסלו שכ״ת לפ״ק‪ ,‬לתונס‬ ‫‪.‬‬ ‫להכי'ומכירים ורגילים בעבודה‪ ,‬ואי אפשר למיטעי‬
‫כלם 'אף' בדקדוק קל‪ ,‬שמטעם זה אמרו דז״ל כהנים‬
‫ל מעל ת החכם הותיק‪ ,‬כה״ר שמעון כליפא הי״ו‪.‬‬ ‫זריזים הם‪ ,‬מפני שמכירים ורגילים בעבודה‪ ,‬וכל עניניה‬
‫ודקדוקי׳ עוברים לפניהם כבני מרון יום יום‪ ,‬ומה גם‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ההוא אמר‪ ,‬כי ראה בס׳‬
‫האידנא שלוב צרכי שבת נקנים בכל מקום ביום‬
‫דרושי׳ וז״ל‪ ,‬ואמרו רז״ל זכות המלאכה עומדת‬
‫חמישי‪ , ,‬גם הכל מוכן ומצוי הרבה ואין כאן טירדא‪,‬‬
‫במקום שאין זכות אבות יכולה לעמוד עכ״ל‪ ,‬ואמר‬
‫ויכולים לסדר הגט בע״ש בשוטי אף בלי שום דוחק‬
‫כבודו כי חפש ולא מצא היכא אמרו רז״ל כן‪ ,‬ושאל‬
‫כלל‪ ,‬וכ״ש אם יש דוחק ‪,‬שהדבר פשוט אליבא דכ״ע‬
‫הרבה ואין מענה‪ ,‬ובקש ממני* להודיעו מקומו איו‪,‬‬
‫שמסדרין וכמ״ש הפ״ת שם בשם גט מקושר דהיכא‬
‫ומה ר״ל‪ .‬־‬
‫דאיכא קצת שעת הדחק אין לחוש׳‪.‬יעו״ש‪ ,‬וכ״ש כפי‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא במדרש תנחומא סו״פ ויצא‪,‬‬
‫מ״ש כבודו שהיה הדבר נחוץ הרבה‪ ,‬ודאי שאסור‬
‫וז״ל׳ השמד לד מדבר עם יעקב מטוב עד‬
‫בשחיח‪ ,‬וכ״ז פשוט וברור‪ ,‬ואף שאין מן החק וחנמום‬
‫רע מכאן אנו למדין‪ ,‬שזכות;מלאכה עומדת במקום‬
‫להשיב כבודו בזח‪ ,‬כי יש לכם רב בעיר הי״ו‪ ,‬וכאשר‬
‫שאין יכולה זכות אבות לעמוד‪ ,‬שנאמד לולי אלד‪,‬י‬
‫יגזור כן יקום‪ ,‬מ״ מ מאחר שהיא מילתא דפשיטא‪,‬‬
‫אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם‬
‫^ י השבתי מפני הכבוד‪ ,‬ושלוט‪,‬‬
‫שלחתנו‪ ,‬א״כ לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫ממונו‪ ,‬את עניי ואת יגיע כפי ראה אלחים ויוכח אמש‪,‬‬
‫שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו‪ ,‬למד שלא יאמר׳‬
‫אדם אוכל ואשתה ואהיה בטוב ולא אטריח את עצמי‬
‫אלף שסה‬
‫ומן השמים ירחמו‪ ,‬לכך נאמר ומעשה ידיו ברכת‪,‬‬ ‫השוו לוהר^!!ו ‪,W T‬‬
‫צריד לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב״ד‪ .‬שולח‬
‫את ברכתו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬והמאמר פשוט‪ ,‬כי זכות‬ ‫החבם השלם וכו׳ כהח״ר מסעוד הלוי ישצ״ו‪.‬‬
‫אבותיו עמדה לו לשמירת ממונו בבית לבן‪ ,‬והוכחת‬ ‫'‬ ‫ד י שלום‪.‬‬ ‫‪■:‬‬
‫ה׳ את לבן שלא יזיק ליעקב שהיא עדיפא משמירת‬ ‫ידידי 'במכתבך אם מותר לצאת בשבת בעיר‬
‫ממונו‪ ,‬היתה בזכות יגיע כפיו‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫שאין בה ערוב במשקפים על עיניו ואחוזי׳‬
‫היו״ם‬ ‫‪.‬‬ ‫באזנו שאי אפשר להם ליפול‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ובמחב״ר שם‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ויש מה להאריך‪ ,‬ואין הפנאי‬ ‫אלף שסז‬
‫■‬ ‫מסכים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫טכת‪ .‬שב״ת לפ״ק׳ לוהראן‪ ,‬לרנל״ס הלרי הנז׳‪.‬‬
‫‪ ....‬׳ אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫'‬
‫במכתבו‪ ,‬על מ״ש במס׳ ברכות ‪1‬ף מ״ח‬ ‫^זאל כבודו‬
‫אלף שסט‬ ‫הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כבגד הרוגי‬ ‫ע״ב‪,‬‬
‫אדר שג״ת לפ״ק‪ ,‬לקאזא גל^ונקו^‪ ,‬לחנז׳‪.‬‬ ‫שלא הסריחו‪ ,‬והמטיב שבתנו לקבורה‪,‬‬ ‫‪1‬יתר‪ ,‬הטוב‬
‫מי הם החכמים שתקנוה‪ ,‬ובעי להודיעו‬ ‫‪,‬נשאל כבודו‬
‫שאל כבודו במכתבו‪ ,‬מי ששכח יעלה ויבא בר״ח‬ ‫להשיב שואלו דבר‪.‬‬
‫ורצה לכוון דעת ולשמוע חזרת התפלה מהש״צ‬
‫‪ n‬שובה‪ ,‬בפי׳ הגדה ש״ם מ״כ משם האבודרהם‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫מלה במלה לצאת ידי חובתו‪ ,‬אם יאמר מודים דרבנן '‬
‫ביתר היתה עיר גדולה לאלהים והיו בה‬
‫כמו הצבור‪ ,‬או מודים דיחיד כמו הש״צ‪.‬‬
‫•אלפים ורבבות מישראל‪ ,‬וגברה מלכות רומי עליהם‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה בא כתוב באשל אברהם בא״ח סי׳‬
‫‪:‬ולכדום ונהרגו כלם‪ ,‬ואז נגדעה קרן ישראל לגמרי‬
‫קכ״ד‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ולענין אי רשאי לענות מודים‪:‬‬
‫־כי נשארה בה מלכות ישראל נו״ן שנה אחר חרבן‬
‫דרבנן נסתפק ליה בתשובות בית דוד סי׳ ל״ג ע״ש‪,‬‬
‫■ירושלים‪ ,‬ונשארו נבלותיחם ע״פ חוצות זמן רב‪ ,‬והיה‬
‫ותשו׳ ב״ד אינם מצויים אצלי לעמוד על מקורן של‬
‫■הדבר חרפה גדולה לישראל‪ ,‬עד שישבו ר״ג ובית דינו‬
‫דברים‪ ,‬והדעת נוטה מאחר שהוא מתפלל עם הש״צ‬
‫‪.‬בתענית ובזבז אוצרותיו עד שנתן לו רשות לקברם‪,‬‬
‫להוציא עצמו‪ ,‬ודאי שיאמר כמו הש״צ‪ ,‬ומה גם שהחזרה'‬
‫ואז תקן הוא ובית דינו חטוב והמטיב בברכת המזון‬
‫נתקנה להוציא •אחרים יד׳׳ח‪ ,‬ולכן הש״צ אינו אומר‬
‫ועל היין על הטובה הזאת שעשה עמהם הקב״ה שלא‬
‫מודים דרבנן‪ ,‬וא״כ כל הסומכי׳ עליו לצאת י״ח הרי‬
‫■הסריחו ונתנו לקבורה‪ ,‬ע״כ מ״כ‪ ,‬וספר אבודרהם אינו‬
‫הם כמוהו‪ ,‬ולא יאמרו מודים דרבח‪ ,‬כן נ״ל פשוט‪,‬‬
‫■מצוי אצלי לראות אם המעתיק קצר או האריך‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אניהיו״פם״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫היו״ם‬

‫אלף שע‬ ‫אלף שסח‬

‫ניסן‪ ,‬לתונם לר׳ יעקב טליפא ישצ״ו‪.‬‬ ‫שגט‪ ,‬לקאזא טלאנקא‪ ,‬לר׳ יעקב פרץ יש״ץ‪.‬‬

‫מ כ ת ב מעלתו הגיעני‪ ,‬שאול שאל כבודו להודיעו סימן‬ ‫־מכתבו הבהיר הגיעני ‪,‬שאל כבודו על מ״ש במס׳‬
‫העו״פ אשר ראה; בספר עבור השנים של אלג׳יר‬ ‫ברכות דף כ׳ ע״ב וז״ל‪ ,‬אמר ליה רבינא‬
‫יע״א‪ ,‬מה הוא‪.‬‬ ‫זירבא‪ ,‬נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן ? למאי‬
‫נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן‪ ,‬אי אמרת‬
‫ת שובה‪ ,‬דע ידידי כי הפרשיות מטות ומסעי‪ ,‬אצלנו‬
‫■דאורייתא‪ ,‬אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא‪ ,‬אי אמרת‬
‫הם ‪.‬תמיד מחוברות בכל השנים הפשוטות‪,‬‬
‫דרבנן‪ ,‬הוי שאינו מחוייב בדבר ואינו מוציא את הרבים‬
‫וכן בשנים המעוברות‪ ,‬חוץ משתי שנים מעוברות‬
‫■ידי חובתן‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והקשה כבודו ונימא למאי נפקא‬
‫שסימנם הש״ג‪ ,‬הח״א‪ ,‬שאז הם נפרדות‪ ,‬ואך בעיר‬
‫מינה להיכא שהאשה נפל לה ספק אם בירכה אם לאו‪,‬‬
‫אליג׳יר מנהגם משנים קדמוניות להבר מטות ומסעי‬
‫אם נאמר שהיא חייבת מדאורייתא ספיקה לחומרא‪,‬‬
‫תמיד אף בשנים מעוברות הנז׳‪ ,‬ומפני הי תחסר לחם‬
‫‪:‬ואם נאמר שהיא מדרבנן לקולא ן ואמרת‪ ,‬כי חפשת‬
‫פרשה למלוי השבתות לכן נהגו לחלק פרשת ואלה‬
‫ולא מצאת מי שנתעורר בזה‪.‬‬
‫המשפטים לשתים‪ ,‬ובחרו בה מפני שיש בה הפסקות‬
‫הרבה‪ ,‬וזהו סי׳ העו״פ‪ ,‬דהיינו‪ ,‬בשנה שחל ר״ה‬ ‫■תשובה‪ ,‬לדעתי אין כאן קושיא‪ ,‬דמאחר שבכל אופן‬
‫ביום ה׳ והשנה יש בה ע׳בור ו׳אלה פ׳לג‪ ,‬ולכן תמצא‬ ‫שתתפשת זו תתפשט חברתה‪ ,‬אמרינן חדא‬
‫באותו סימן פ׳ כפופה תמיד ונקודה עליה‪ ,‬הרומזת‬ ‫מנייהו נקט‪ ,‬ולתני זו ולא לתני זו‪ ,‬אין להקשות ג״כ‪,‬‬
‫״‬ ‫לדגש‪ ,‬ושלום‪■ ,‬‬ ‫מאחר דשניהם שוים‪ ,‬וז״כורני שכן ראיתי בכללי הגמ׳‪,‬‬
‫ד!י‪1‬״בו‬ ‫דכשיהיו הנפקותות שוות‪ ,‬אין דרך לנקוט כלם‪ ,‬רק‬
‫חדא מנייהו‪.‬‬
‫אלף שעא‬ ‫שוב בא לידי ם׳ בני לוי דרושי׳ ןבסופו קצת מערכות‬
‫אייר‪ ,‬לוגדא‪ ,‬לד׳ מרדכי ל'למי 'ש!נ׳׳ו‪.‬‬ ‫ובמערכת בי״ת הביא קושיא זו משם הגאון בעל■‬
‫‪1,‬‬ ‫■‬
‫שע״א זיע״א‪ ,‬והוא בעל בני לוי האריך לישב ולא‬
‫שאלת ידידי במכתבך על ענבים ועל ח״ב למלוד‪,‬‬ ‫•עלתה בידו‪ ,‬וס׳ שע״א אינו מצוי אצלי לעמוד על‬
‫)בצרפתית נקראים ליסורי״ז( שכובשים ‪-‬אותם ‪.‬‬ ‫דבריו ‪,‬ואך הגאון חיד״א ז״ל בס׳ ברכ״י א״ח סי׳‬
‫ביין שרף ונשתנה טעמם לגמרי עד קרוב לטעם יי״ש‬ ‫יקפ״ו הביא דברי השער אפרים הנז׳‪ ,‬ומשמע פשוט‬
‫מה מברכין עליהם ?‬ ‫דלא מקשה על הש״ס כלל ■רק אדרבה הוא נשאל‬
‫תשובה‪ ,‬אחר החפוש מצאתי שהגאון בעל טהרות‬ ‫באשה שנסתפק לה אם ברכה אם לאו והעלה דחייבת‬
‫השלחן בסי׳ ר״ב נסתפק בזה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ולהסיר‬ ‫■לברך‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ועיי׳ מה שהקשה עליו המחבר שם‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫כד‬
‫תשובה‪ ,‬זה ודאי כלל מוסכם הוא ‪,‬ומסתבר‪ ,‬שכל‪.‬‬ ‫הספק יאכל תחלה דבר שברכתו פרי העץ‪ ,‬ויכוון‬
‫המוסיף באסורים עליו להביא ראיה‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫לפטרם׳ ואם אין לו דבר אחר שברכתו פה״ע‪ ,‬יברך‬
‫במם׳ ידים פ״ד משנה ג׳‪ ,‬א״ר ישמעאל לר״א בן‬ ‫עליהם שהכל‪ ',‬כמ״ש בסו״ס ר״ד‪ ,‬כל דבר שהוא מסופק‬
‫עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר‪ ,‬שכל המחמיר‬ ‫בברכתו יברך שהכל עכ״ל יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫עליו ראיה ללמד‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכתב שם הגאון בעל תפארת‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬וז״ל‪ ,‬שכל המחמיר וכו׳‪ ,‬שכל דבר שלא נדע‬
‫טעם לאסרו‪ ,‬מותר הוא בלי טעם‪ ,‬דלא הזכירה התורה‬ ‫אלף שעב‬
‫דברים המותרים כלם‪ ,‬רק דברים האסורים עכ״ל יעו״ש‪,‬‬
‫פיון שכ״ת לתוניס‪ ,‬לר׳ אברהם »רובא‪1‬ש הי״ו‪.‬‬
‫משמע מזה דאפי׳ בד״ת על המחמיר להביא ראיה‪,‬‬
‫ויש לי אריכות בזה במקום אחר‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫מכתבו היקר הגיעני‪ ,‬תודה רבה על דבריו כי נעמו‪,‬‬
‫היו״ם‬
‫אודות הספרים שבקש כבודו לקנות מפה‪,‬‬
‫אינם בנמצא כלל‪.‬‬
‫אלף שעה‬
‫עוד בקש ממני כבודו‪ ,‬להודיעו אם יש בנמצא פה‬
‫אלול‪ ,‬לר׳ יצחק דוראן הי״ו‪ .‬לאלג׳יר‪.‬‬
‫ממשפחת ״ארובאש״ או במקום אחר׳ או איזה‬
‫חכם רחוק או קרוב‪,.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬הפציר בי כבודו להודיעו מה שהגיד‬
‫לו צומ״ר אחד כי שמע ממני‪ ,‬שהרשב״ץ‬ ‫דע‪ ,‬כי פה אין זכר למשפחה זו כלל עתה‪ ,‬ואולם‬
‫זיע״א‪ ,‬זקנו‪ ,‬הוא מזרע הרמב״ן זיע״א‪ ,‬אם אמת הדבר‪,‬‬ ‫בספרי אוצר המכתבים ח״א סי׳ קנ״ט‪ ,‬זכרתי‬
‫ומאין שאבתי זה‪.‬‬ ‫מה שמצאתי בטופס מטופס שטרות מש׳ ת״ל לפ״ק‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬אמת הדבר‪ ,‬כמ״ש בתשו׳ הרשב״ש זיע״א‪,‬‬ ‫החה״ש כמה״ר יצחק ארובאש זלה״ה‪ ,‬ועוד בספרי‬
‫סי׳ רצ״א יעו״ש‪ ,‬וכן מפורש בהקדמת הרב‬ ‫הנז׳ ח״ב סי׳ תתפ״א‪ ,‬כתבתי כי בעיר תלמסאן יש‬
‫כממוה״ר חיים יונה דוראן זצ״ל שבם׳ מגן אבות על‬ ‫מהמשפחה הזאת עדין‪ ,‬ואומרים שאבותיהם באו‬
‫פרקי אבות‪ ,‬שכתב בסופה‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬אשתו של אדוני‬ ‫‪,‬מאיטלייא‪ ,‬וכן מצינו ר׳ יעקב ארובאש היה מדפים‬
‫זקני הרב המחבר )הרשב״ץ בעל התשב״ץ זיע״א(‪,‬‬ ‫בעיר לוורנו באיטלייא ‪,‬ואתי ם׳ חק לישראל שהדפים‬
‫בתו של הרב רבינו יונה ז״ל דיסמאשרי‪ ,‬בן הרב‬ ‫בש׳ תק״ע לפק‪ ,‬זהו מה שיש לי עתה להודיע לכבודו‬
‫רבינו שלמה‪ ,‬בן ‘הרב רבינו יונה׳ בן הרב רבינו שלמה‬ ‫בזה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫בן הרמב״ן ז״ל‪ ,‬עכל״ה יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫אלף שעג‬
‫אלף שעו‬ ‫תמוז‪ ,‬להנז׳‪.‬‬
‫תשרי גש״ת לפ״ק‪ ,‬לאי גרסא יע״א^‬
‫לר׳ אליעזר כמוץ ישצ״ו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מכתב מעלתו הניעני‪ ,‬כלו רצוף אהבה ותשואות חן‪,‬‬
‫ועתה שאול שאל‪ ,‬כי שמע שדוד מלו ישראל‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬ותוכו רצוף אהבה ורוב ברכות‬ ‫התענה כ״ב שנים על עון בת שבע‪ ,‬ובקש ממני להודיעו‬
‫לשנה טובה‪ ,‬הנה כי כן יבורך כבודו‪ ,‬וכל‬ ‫מקורן של דברים‪ ,‬כי כבודו דק ולא אשכח‪.‬‬
‫הסובבים הודו‪ .‬אודות הספרים למכור ולקנות‪ ,‬הרי לד‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה בא לידי בם׳ עץ הדעת טוב פשטי‬
‫משכן סוחרי ספרים‪ ,‬בצרפתית‪ ,‬בשולי המכתב‪ ,‬כתוב‬
‫מאמרים להקדוש מוהרח״ו זיע״א‪ ,‬דף ג׳ סוף‬
‫להם והתקשר עמהם בעבותות המסחר‪ ,‬ואך חשוב‬
‫ע״ב‪ ,‬שכתב וז״ל ועל אותו החטא הנקל של בת שבע‬
‫היטב כי העת עת מלחמה‪ ,‬ואין הב״י דואר מכוון בטוב‬
‫התענה שנים ועשרים שנה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וציין לתדב״א‪ ,‬א״ר‬
‫לשמור על החבילות ומה גם ענין בקורת ספרים ע״י‬
‫פ״ב‪ ,‬וראיתי שם‪ ,‬ולא נזכר שהתענה‪ ,‬רק כתוב שם‪,‬‬
‫הממשלה‪ ,‬ובכן לדעתי קיים מאמר הנביא‪ ,‬הבי כמעט‬
‫שבכל יום היה מוריד דמעות ואוכל פתו באפר‪ ,‬שנא׳‬
‫רגע עד יעבור זעם‪ ,‬ואתה תבחר‪.‬‬
‫כי אפר כלחם אכלתי ע״ש‪ ,‬וביומא כ״ב ע״ב‪ ,‬איתא‬
‫עוד שאלת‪ ,‬כי שמעת‪ ,‬כי בזמן אחד קם ברוסייא‬
‫ששה חודשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה‪,‬‬
‫נביא אחד שמו זכריה‪ ,‬שגייר כמה אלפי נוצרים‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬ושלום‪,‬‬
‫ולא נודעה אחריתו‪ ,‬ובקש תני להודיעך אם אמת הדבר‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫וכיצד היה המעשה‪.‬‬
‫תשובה מה שידעתי עתה מזה‪ ,‬הוא‪ ,‬הנמצא כתוב‬
‫בס׳ דברי הימים לכמה״ר זאב יעב״ץ ז״ל‬
‫אלף שעד‬
‫דף ‪ ,55‬שכתב על שנת ‪ 5230‬למספר בני ישראל‪ ,‬שהיא‬ ‫אנ״ר לעיר צ׳אר אלניצ׳א ל ד יוסף סבקוני הי״ו‪.‬‬
‫ש׳ ‪ 1470‬למסה״נ‪ ,‬וז״ל בימים ההם הטה זכריה היהודי‬
‫לב רבים מן הרוסים ומראשי השרים והכהנים לדבקה‬ ‫שאל כבודו במכתבו‪ ,‬על מאי דקי״ל' בדברי סופרים‬
‫בתורת ישראל‪ ,‬ויתיהדו עם רב‪ ,‬ויהי מקץ ארבע‬ ‫כל המחמיר עליו להביא ראיה‪ ,‬אם זה כלל‬
‫ושלשים שנה ויתאספו הכהנים ויעשו בהם שפטים‬ ‫מוסכם או לא‪.‬‬
‫כה‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫המלחמה‪ ,‬הכל שקר‪ ,‬לא נביא ולא בן נביא אנכי‪ ,‬ולא‬ ‫ויכרתו את לשונותיהם וישרפום באש היים ויהי הדבר‬
‫חולם חלום‪ ,‬רק בכל שבת שאני דורש בקהל רב‪,‬‬ ‫למוקש לישראל‪ ,‬כי למן היום ההוא מצאו צורריהם‬
‫אני מבטיח עצמי והקהל לחזק לבנו בפסוקי דנחמתא‬ ‫פתהון פה לסגור מפניהם את הארץ‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪,‬‬
‫מהתנ״ד‪ ,‬כי לא יטוש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫וכד׳ ותול״מ‪.‬׳‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫עוד שאלת בדרד אגב‪ ,‬כי שמעת שהשם מוסיק״א‬
‫לחכמת הנגון‪ ,‬הוא שם עברי או תרגומי‪ ,‬ולא‬ ‫אלף שעז‬
‫ידעת גזרתו‪ ,‬ובקשתני להודיעד אם ידעתי‪.‬‬ ‫חשון‪ ,‬לפאם‪ ,‬לר׳ כליפא דרעי הי״ו‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא בם׳ נפוצות יהודה דרושי׳‬
‫להפילוסוף מוהרר״י מוסקאטו זצ״ל‪ ,‬בדרוש‬ ‫שאל כבודו במכתבו‪ ,‬על מ״ש מרן בא״ה סי׳ ע״ד‬
‫א׳‪ ,‬דף א‪ /‬שכתב וזל״ה‪ ,‬העולה על רוחי היה תהיה‪,‬‬ ‫ס״ה‪ ,‬שאם איזה מאבריו נוגע בין בערותו בין‬
‫שנקראת החכמה הזאת בשם מוסיק״א‪ ,‬נגזר מלשון‬ ‫בערות חברו אסור לקרות ק״ש או להתפלל וכד‪ ,‬ועל‬
‫אל יחסר המזג‪ ,‬בחלוף אותיות המוצא׳ כמנהג חלופן‬ ‫זה הקשה כבודו מאברהם‪ ,‬שאמר לאליעזר שים נא‬
‫במלת מסכה יינה‪ ,‬שהוא כמו מזגה‪ ,‬על שם התמזגות‬ ‫ידך תחת ירכי ואשביעך וכד‪ ,‬וכתיב וישם העבד ■את‬
‫הקולות וערובם בהסכמה נערכת‪ ,‬עכל״ה יעו״ש‪ ,‬ושלום‪,‬‬ ‫ידיו תחת ירך אברהם אדוניו וישבע וכד‪ ,‬וכתב רש״י‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫ז״ל שם לפי שהנשבע צייד שיטול חפץ של מצוה‬
‫כגון ס״ת וכד והמילה היתה מצוה א׳ ונטלה ונשבע‬
‫אלף שף‬ ‫יעד׳ש‪ ,‬ואיד אחז בערוה ונשבע בשם ה׳? וכתבת‬
‫שנט גש״ת לפ״לן‪ ,‬להנ״ל‪.‬‬ ‫כי חפשת ולא מצאת תשובה על זה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬לדעתי לא קשה מדי‪ ,‬כי השכל מחייב שלא‬
‫שאל כבודו‪ ,‬במכתבו‪ ,‬כי שמע מאשכנזי אחד חכם‪,‬‬ ‫אחז במילה כלל‪ ,‬כי זה דבר מגונה מאד‪,‬‬
‫כי רש״י ז״ל התענה תרי״ג תעניות רצופים‪,‬‬ ‫וח״ו לאותו צדיק לעשות כזאת; רק שם ידו תחת ירך‬
‫כדי לפרש התנ״ד והש״ם והמדרשי׳‪ ,‬וכאשר שאלתו‪,‬‬ ‫אברהם אדוניו‪ ,‬כפשטיה דקרא ונתכוון לישבע במצות‬
‫זו מנין לו׳ השיב שכד ראה כתוב על ספר‪ ,‬ואינו זוכר‪,‬‬ ‫מילה הסמוכה לירד‪ ,‬דכיון דאחז בירד שבו המילה‬
‫ובקשתני להודיעד אם יש לי ידיעה מזה‪,‬‬ ‫דבוקה הוי כאלו אחז במילה‪ ,‬כמו השם ידו על היכל‬
‫ת שובה‪ ,‬דבר זה כתוב אצלי בשם ם׳ צרור המור‬ ‫הקדש ונשבע בס״ת‪ ,‬ועיי׳ הראב״ע ז״ל מ״ש בזה‪,‬‬
‫למוהרר״א סבע זיע״א‪ ,‬בסוף ס׳ בראשית‬ ‫ועוד אף העולה לפי דעתד שאחז במילה עצמה‪ ,‬אין‬
‫בדף האחרון כתוב לאמר‪ ,‬זו העתקה מס׳ ישן נושן‪,‬‬ ‫כאן קושיא כי היה לבוש מכנסים ולא נגע בבשרו‬
‫אשר נמצאת באמתחת מקובל גדול המכונה בשם ר׳‬ ‫כלל‪ ,‬ופשוט‪ ,‬ושלום‪..‬‬
‫נחמן בן שמואל זיע״א‪ ,‬והם דברים עמוקי׳ מאד מאד‪,‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ושם נאמר וזל״ה לענינינו‪ ,‬ראיתי נצוצי אש יוצאים‬ ‫שו״ר שכן הקשה בם׳ אהב משפט סי׳ ג׳‪ ,‬ותרץ ע״י‬
‫מקברו של רש״י ע״ה‪ ,‬ונפק כרוז ואומר‪ ,‬תשמע דברי‬ ‫מכנסים כמ״ש אנן בעניותין‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫רש״י בעצמו פה אל פה‪ ,‬וז״ל אני שלמה בר יצחק‬
‫התעניתי כמנין תרי״ג תעניות רצופים חוץ משבתות‬ ‫אלף שעדו‬
‫וימים טובים עד שהוצאתי הדבר לאור‪ ,‬והוצאתי מכה‬ ‫כסלו גש״ת לפ״ק‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫אל הפועל‪ ,‬וחברתי פירושי על התורה וכד‪ ,‬עכל״ה‪,‬‬
‫ותודה רבה ידידי על דבריד כי נעמו מרוב אהבה‬ ‫שאל כבודו במכתבו‪ ,‬מי שלא התפלל מנחה ביום ח׳‬
‫עד שעברת הרבה את הגבול‪ ..‬וכמ״ש רז״ל אהבה‬ ‫של חנוכה‪ ,‬אם כשמתפלל ערבית שתים‪ ,‬אומר‬
‫מבטלת את השורה )סנהדרי׳ ק״ה‪ (.‬ואבקשה מכבודד‬ ‫בשניה שהיא תשלומין דמנחה על הנסים‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫שאל תרבה מזה המין‪ ,‬כי אין לי חפץ בו‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה זכורני שלמדו אותו הפוסקי׳ מדין‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫ר״ח‪ ,‬שיש פלוגתא בטור א״ח סי׳ תכ״ב‪,‬‬
‫שי״א שאין מתפלל תשלומי׳ במוצאי ר״ח‪ ,‬מאחר שאינו‬
‫אלף שפא‬ ‫מזכיר‪ ,‬וי״א שמתפלל ואינו מזכיר‪ ,‬והכי הלכתא‪,‬‬
‫אדר ^ למכנאס‪ ,‬לכמה״ר אהרן אפודרי ישצ״ו‪.‬‬ ‫והה״ד לעל הנסים בחנוכה שמתפלל ואינו מזכיר‪,‬‬
‫ויש מה להאריד‪ ,‬ואין צריד׳ מקוצר הפנאי‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫מכתב כבודו הבהיר הגיעני‪ ,‬וראיתי את השאלה ואשר‬ ‫אני היום ס״ט‪.‬‬
‫נגזר עליה מפי כבודו‪ ,‬שהמלוה שהוציא‬
‫הוצאות על הקרקע הממושכן ב ‪T‬ו‪ ,‬בזמן הזול‪ ,‬ולעת‬ ‫אלף שעט‬
‫פדות עלו הוצאות הבנין בשער הגבוה‪ ..‬דשמין לו‬ ‫שנת‪ ,‬לר׳ ישועה מתונס יע״א‪,‬‬
‫ביוקר‪ ,‬והאייד כבודו לקיים דבריו‪ ,‬ואף כי נגלה לעין‬ ‫ג»צא נעיד י!אזא נלאנקא‪.‬‬
‫כבודו מאמר הנפ״ץ סי׳ רי״ג דשמין לו כשעת הבנין‪,‬‬
‫עכ״ז עמד בדבריו וחלק בין ההיא לממשכן‪ ,‬דהוי‬ ‫כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬אודות הנבואות‬ ‫מכתב‬
‫כאילו אצר עצים ואבנים בקרקע חברו‪ ,‬ולכן שמין לו‬ ‫והחלומות שהג ‪T‬ו לד משמי על ענייני‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫כו‬
‫הצבעים‪ ,‬כמו מים צלולים‪ .‬המרהיבים עין כל היקום‪,‬‬ ‫כעת פדות‪ .‬וסלח נא ידידי‪ ,‬דחלוק ‪ m‬לא מסתבר כלל‪,‬‬
‫ומענגים כל נפש‪ ,‬ומחיים כל נשמה‪ ,‬בריה קטורה‬ ‫כי ההוצאות הוסיפו לממשכן שכר חדשי כימ״ה‪,‬‬
‫באפם‪ ,‬נוסף עוד עליהם כהנה וכהנד‪ ,‬״השתא הכא״‬ ‫ואיד יעלה על לב איש דהוי כאלו אוצר עצים ואבנים‬
‫בהגלות עלינו אור גדול‪ ,‬רב ועצום‪ ,‬בקי בחכמה‬ ‫בקרקע חברו? הנמצא כזה שבמקום שבעל הקרקע‬
‫ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬אהד מבני עליה המעטים מעבר לים‬ ‫יקה שכירות מהאוצר אצלו‪ ,‬יתן הוא שכירו׳ חדשי?‬
‫מארץ פולונייא מפליטי חרב האויב הגרמני‪ ,‬הוא ניהו‬ ‫אלא ודאי שאין זה אלא הלואה גביה‪ ,‬ודמים הוא‬
‫כמוה״ר יששכר זאב בכמוה״ר צבי ויספעלד ישצ״ו‪,‬‬ ‫שחייב לו‪ ,‬וא״ב בשעת פדיון‪ ,‬אין עליו לשלם אלא‬
‫אשר הרעיף עלינו טללי אמרותיו בהדושי תורה‬ ‫יציאותיו‪ ,‬וכן הדבר מפורש בס׳ משי״ש ח״ב סי׳ ש״ו‪,‬‬
‫נהמדים מזהב ומפז רב‪ ,‬ועוד הראנו את ידו החזקה‬ ‫ע״ש‪ ,‬וכן הוא סוגיין דעלמא‪ ,‬ואין לשנות‪ ,‬ודברים‬
‫בספרו הבהיר בכתב ידי קדשו אשר ילדו עשתונותיו‬ ‫פשוטי׳ הם‪ ,‬ובטה! שאם היה כבודו נשאל מאחרים‪,‬‬
‫הכי קרא שמו ״יש שכר״ כי שמו בקרבו‪ ,‬כלו אומר‬ ‫כך היה משיב‪ ,‬ורק משום דעובדא בדידיה הוי‪ ,‬כתב‬
‫כבוד אמרי נועם מדבש מתוקים‪ ,‬ארוגים מהוטי החכמה‬ ‫ההפך‪ ,‬דכך היא המדה‪ ,‬אין אדם רואה הובה לעצמו‪,‬‬
‫ומפתילי הדעת‪ ,‬כלם ערבים ומועילים‪ ,‬פשטים וחורפות‬ ‫זהו הנר׳ לדעתי פשוט להשיב לכבודו בקצור דברים‬
‫ופלפולים‪ ,‬ראויים מאד להתכבד להיות במעלות עולים‬ ‫מרוב הטרדות‪ ,‬וה׳ ישלח דברו וירפאהו׳ ואורך ימים‬
‫על מזבה הדפום‪ ,‬והננו מחלים פני אחינו בית ישראל‬ ‫ישביעהו‪ ,‬מלאים כל‪ .‬טוב סלה‪ ,‬אמן‪ ,‬נאם עבד אל‬
‫להיות לו להד״ר עז״ר במתת כסף מנה יפה והגונה‪,‬‬ ‫איום‪.‬‬
‫להוציאו לאור להגדיל תורה ולד‪,‬אדירה‪ ,‬ויש שכר‬ ‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫לפעולתכם נאם ה׳ ושבו בנים לגבולם‪ ,‬בב״א‪ ,‬נאם‬
‫צצ״ק ההו״פ עוב״י מכנאס יע״א בניסן המלובן דר‪,‬אי‬ ‫אלף שפב‬
‫שתא גש״ת בני ישראל אל הקדש‪.‬‬
‫אדר ב‪ /‬לקאזא כלאנקא‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אסם בושם‪ ,‬אהל מה שבו ולשם‪ ,‬נקי כפים ובר‪ ,‬משכיל‬
‫אלף שפד‬ ‫על דבר‪ ,‬אוהבי ואהובי‪ ,‬בתוך מורשי לבבי‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫אייר גש״ת לפ״ק‪.‬‬ ‫כהה״ר מאיר הלוי‪ ,‬טובך האל אותו תרוי‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪,‬‬
‫ביום שבת קדש כ״ד אייר הנז׳ בא פה העירה מכנאס‬ ‫העי״א‪.‬‬
‫אדוננו המלך סידי מוחמד יר״ה‪ ,‬בן המלך‬ ‫אחי מן! אל תחשוב עלי מחשבת פגול חלילה על‬
‫מולאי יוסף נ״ע‪ ,‬וד‪,‬קבלנו פניו בשער העיר כנד׳וג‬ ‫עברי בדומיה מהשיב על מכתבו ע ך עתה‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בכל פעם ברוב הוד ור‪,‬דר וברוב עם האנשים ור‪,‬גשים‬ ‫כי רוב הטרדות גדרו בעדי‪ ,‬ולבו ■הטהור עד נאמן‪,‬‬
‫וד‪,‬טף ‪,‬וביום שני בשבת בקשו ממני יחידי הקהל לארוג‬ ‫כי גדלה מאד אהבתי למעלתו‪ ,‬הן מצד סגנונו היפה‬
‫מכתב יפדו בערבית צחה לקראו לפני המלך ביום‬ ‫וענותו וחנו הגדולים‪ ,‬ומה גם‪ ,‬היותו אחד מבני עליה‬
‫אשר יודיעונו השרים ודוסגני׳ להקביל פניו בבית‬ ‫המעטים בבני גילו אשר לבבו נאמן לספןחתנו הקדושה‪,‬‬
‫מלכותו‪ ,‬בו נבקש מאת הדר מלכותו על ענין אחד‬ ‫‪V‬הדת וההשכלה התאחדו בלבו הטהור והי בהם ‪-‬ברגש‬
‫ככתוב להלן בנוסח המכתב‪ ,‬וכן היה‪ ,‬ארגתי המכתב‬ ‫לאמי ודתי‪ ,‬ומאד שבעתי עלז כליות באותם הרגעים‬
‫הזה׳ וכתבתיד׳ו כתיבה יפה וקראתיו אני בעצמי לפני‬ ‫האחדים‪ ,‬אשר נגה אורו בביתי ובחומותי‪ ,‬וארשת‬
‫המלך ביום ד׳ בשבת כ״ח אייר בעלות המנחה בבית‬ ‫שפתיו המדודה ביושר ואושר הודיעה על לבו הטהור‬
‫מלכותו׳ והוא יושב על כסא מלכותו והשרים יושבים‬ ‫כי הוא מלא חכמה ודעת ונועם המדות‪ ,‬ושמח תשמח‬
‫על הארץ מימינו ומשמאלו‪ ,‬ואנחנו יחידי הקהל‬ ‫רעים אהובים אשר ילוו אליך‪ ,‬מקירות לב אברך‬
‫והרבנים יושבי׳ ג״כ על הארץ על מרבדים יפים של‬ ‫את כבודו כזנות טהורי לב גבורי אמתנו להשביעו‬
‫צמר‪ ,‬נוכח פני המלך‪ ,‬אחר שמסרו הקהל את מנחתם‬ ‫חאל כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫צמיד של זהב משבץ באבנים יקרות שקנו אותו‬ ‫אחיך אני היו״ם‬
‫במאד‪ ,‬אלף פראנק מ״מ‪ ,‬וזה נוסח המכתב‪.‬‬
‫מן לד‪,‬יבא לקווייא די סידנא‪ ,‬די נאזלא עלינא‪ ,‬מא‬
‫אלף שפג‬
‫נקדרושי נתכללמו בלסאננא׳ ביחא האד לחרוף‬ ‫‪ m‬חי״ו‪.‬‬ ‫גיסן‪ .‬ל»וו<ו‪ ;8‬לד׳‬
‫כתבנא‪ ,‬נטלבו לאדן מן סידנא ועזזנא‪ ,‬באש נקולהום‬
‫בפמנא‪ ,‬וסידנא בפדלו לכביר יצוף מן חאלנא׳ לאיין‬ ‫‪,‬מכתב כבודו חגיעני‪ ,‬נו חפציי בי מעלתו לארוג לו‬
‫אחנא אדמייא‪ ,‬לישראלייא‪ ,‬מא עגמא‪ ,‬לאיין נדוזזו‬ ‫חספמח על ספרו‪ ,‬לחתום עליה עם הבדי״ץ‬
‫עינינא‪ ,‬גיר ללאה יתאעאלא‪ ,‬ולוזח סידנא‪ ,‬דאוו עינינא‪.‬‬ ‫ופו׳ וכו׳‪ ,‬חגח עשיתי רצון צדיק‪ ,‬והדי שלך לפניך‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫יי א סי ת או‬ ‫בימי העליח של חשגח‪ ,‬אשד האביב‪,‬הפיץ חשכת‬
‫אגמאעא דליחוד פאמלא סרחאנא‪ ,‬בל?ןזייא די סידנא‪,‬‬ ‫ענגי חסתיו‪ ,‬וטחר תכלת חשמים מכל כתמיו‪,‬‬
‫תאג׳ רוסגא‪ ,‬די דוווא עליגא‪ ,‬דאוו כביר‬ ‫והגיח אורו על כל חיקוס בנצניו ופרחיו ושושניו‪,‬‬
‫ועצ׳יס‪ ,‬בגור אלאה סבהאנאהו די נאז^‪ ,,‬זגלא ‪,‬אוזהו‬ ‫וברקמת מרבדיו עלי אדמות‪ ,‬החרים והגבעות‪ ,‬ארוגים‬
‫לעזיז‪ ,‬ופא ניפתתרו פיר סידנא עלא‪,‬אלפיהייאת לקבאר‬ ‫מציצים ופרחים ודשאים בצלל צבעים‪ ,‬בזכות וטוהר‬
‫כז‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫דעתנים ומבינים ובעלי דרך ארץ‪ ,‬והיום שהמדינות‬ ‫ולכתאר די עאמל מעאנא פי כול ווקת‪ ,‬נטלבו ללאה‬
‫נתמלאו בערביים החיצוניים‪ ,‬שיש היום ב^כנאס קרוב‬ ‫יתאעאלא‪ ,‬יכוון אסאראף די סידגא‪ ,‬דאיים עאלי ודאווי‪,‬‬
‫לשבעים למאה ערביים חיצוניים‪ ,‬חשבו עלינו מהשבח‬ ‫בטולאן לעומור‪ ,‬וסחחא‪ .‬וג׳מיע אלכיר‪ .‬אמן‪.‬‬
‫רעה‪ ,‬אשר מעולם לא היתד‪ ,‬ומעולם לא תהיה׳ שהיא‪S‬‬
‫ל א כין ו'אסקוו א'לל אה ולילד ייא סימא‪ ,‬דאוויגא מן‬
‫כאשר יה‪,‬יד‪ ,‬איזה ערבי מדבר עם איזה יד‪,‬ודי בעסק‬
‫וואח‪ / 1‬ל מ ר ד וואער די האלכנא‪ ,‬דיי מגהאר‬
‫מקח וממכר ויתעצמו ביניה םבדברים‪ ,‬אומר הערבי‬
‫פאש ג׳אוו ליהוד זלודנא אלמוגרב‪ ,‬והלמאן לחנא‬
‫ליד‪,‬ודי שקלל אותו ואת דתו‪ ,‬וכאשר יצא ‪ ,‬מפי הערבי‬
‫עאייסין מעא למוסלמין‪ ,‬בלכאווא‪ ,‬ולהגא‪ ,‬וראחא‪,‬‬
‫זה הדבר‪ ,‬תכף נאספים הערביים וצועקים ואומרים‪,‬‬
‫’ ולכאתיר מעא למםלמין׳סככאן למדון׳ די הומא ;נאקלין‪,‬‬
‫היהודי קלל את הדת‪ ,‬אף ששום אחד מהם לא היה‬
‫ופאהמין‪ ,‬ומוואלין סוואב‪ ,‬וליום די לבלדאן תעממרו‬
‫שם ולא ראד‪ ,‬ולא שמע‪ ,‬ועושים מהומות גדולות בעיר‪,‬‬
‫בלמסלמין לבראביין‪ ,‬די ליום כאייבין פי מכגאס קריב‬
‫‪.‬ואם נמצא איזה ערבי דעתן מבני העיר״ הוא ‪ ,‬מוחה‬
‫'סבעין פלמייא בראניין‪ ,‬כממו עלינו וואהד אתבמימא‬
‫בהם ומפרידם ומשכך הרוגז‪ ,‬ואם לא נמצא ערבי‪ ,‬דעתן‬
‫דונייא‪ ,‬די עמרהא מא כאגת‪ .‬ועמרהא מא תקדר תכון‪,‬‬
‫תופשים את היהודי‪ , ,‬ומוליכים אותו להאדון' הפחה‪,‬‬
‫די נהייא‪ ,‬חין כא יכון סי מסלם‪ ,‬כא ״יהדר מעא‬
‫ומעידים עליו שקלל את הדת‪ ,‬וכאשר אירע כאלו‬
‫סי יהודי פסגל לביע וסרא‪ ’ ,‬וייתחאככו ביגאתהום‬
‫‪:‬הימים לאחד ‪ :‬יהודי י יש לד עשרה׳ ילדים‪■ ,‬שהגוי׳^שעמו‪,‬‬
‫פלהדרא׳‪ ,‬כא יקוללו למסלם אליהודי ראה כטא ;פיה‬
‫■נתעצם בדברים אומר' בפירושי שהיד‪,‬ודי לא קלל את‬
‫^^^^^^^‪;;.^,‬ודי;'‪,‬כיף_^^כא יכרז מן פם למסלם ‪,‬האד‬
‫הדוגל ואך הערביים ההיצוגיימ ■שלא‪ :‬ראו׳ ולאי שמעו‬
‫;'לכלאם‪ ,.,‬דגייא כא ינג׳מעו למסלמין ויעייטו ןיקולו‪,‬‬
‫■ יותר מהדש; והיהודי‬ ‫העידיו בו שקלל את■ הדת‪■ ,‬וזה '‬
‫ליהודי כטא פדין‪ ,‬ליהודי כטא סדין‪ ,‬בעדן חתא חד‬
‫יאסור; ודברנו עם האדוד׳הפחה ׳־ועד •׳עתה‪ -‬והדבר ז^ומד‪,‬‬
‫'מא ; חדל‪ ,‬פיהופ׳לוכא יעמלו'ל;סראת' ' כבאר פלמדינה‪,‬‬
‫■ לכן באנו להתחנן לפני■ כסא האמת ׳של'אדתנ‪ ,1‬אתזז‬
‫לאידא‪ , ,‬ס א ‪ ,‬יחדל סי ״מסלם‪ ,‬עאקל^מן״‪ ,‬אולאד ;לבלאד‪,‬‬
‫הוא ■׳מלכנו‪ ,‬אוזר‪■ ,‬הוא •׳■מושיענו‪,‬־ בעזדי‪-‬אדון העולמים‪,‬‬
‫ויפלקהו‪.‬ם ‪ ,‬ויהלדן;‪ ,‬לגאדאב‪ ,‬ואידא ; מא‬ ‫כא ירד‬
‫'הושיענו ■והצילנו ורפאגו'מזה החולי׳'הככד׳שכר^רוו‪,‬‬
‫חדרס ״ םי‪ .‬מסלם‪ ,‬עאקל‪,,‬״ כא ‪,‬לקבדו ‪ .‬ליהודי ויעביוויה‬
‫וד‪,‬אל'יתעלה ירים קרן אדוננו בהשקט״ומנוחר‪,‬׳ ובריאות‬
‫לסייאדאח';לבאסא‪ ,‬ויסחדו פיהל;באיין כטא פדין‪ ,‬כיף‬
‫־י ' ' ■ושמחה‪1 ,‬ירצון האל המשובח‪ ,‬אמן‪: .‬ע״כל ־■‪: :‬‬
‫אדי‪ ,‬אוקע‪ ,‬האד ‪^^^ ,‬ם;‪,‬לוואחד ;ליהודי;׳ ענדו; עסרא‬
‫■רז‪,‬שו^ת המלך■ היתה‪ -,‬כל הדברים־׳'אשר אמרתם‪■ ,‬אמת‬
‫ל;מעאמן‪;,‬חחאכד‪ ,‬פלהללא‪ ,‬קאל‬ ‫דלולאד‪ ;,‬ד?;‬
‫‪,. .. . .‬וצדק‪..,.,‬ומה ‪::‬שעבר‪-‬אין‪ .,,‬ומהיום ־‪.‬הזה ‪::‬הנני‬
‫‪,‬בלבאיין‪ ,‬באיין ליהודי מא כטאסי סדין‪ ,‬לאכין למסלמין‬
‫‪.,.‬גותן צו שלא יאומן דבר זה‪-‬עוד אפי; בעדים‪-.,‬וכן עשה‪,‬‬
‫לבראגיין‪ ,‬די מא ראוו מא עלמו‪ ,‬סהדו סליהודי באיין‬
‫‪.‬צוד‪-,‬לך‪,‬פהה ‪.‬ומשנד‪,‬ו שהיו לפנ״יו על‪ ,,‬הדבר הוה‪...,‬וצוה‬
‫כטא פדין‪ ,‬והאדא כתר מן סהר וליהודי מסזרן‪ ,‬והדרגא‬
‫;‪.‬עוד״ להוציא‪■. .‬את ‪ ,‬האסיר‪ -‬חפשי‪ ■.,‬ועוד‪ ,.‬דבר‪,..‬על‪..,‬כללוה‬
‫מעא סייאדאת לבאסא‪ ,‬והתא להאד שעה מאזאל סגל‬
‫היהודיס; טוב״‪.‬ושהוא אוהב ‪.‬אותם תמיד‪ ..‬אהבה‪ .‬לבבית׳‬
‫וואקפ‪ .‬ביהא ג׳ינא נסקיוו קודדאם כורסי אלחק דייאל‬
‫‪:‬דנפרדנד‪.‬מאצלד•‪ :‬בשמחה בבה‪ ,‬וגרוב ברכו‪,‬ת‪:.‬והודאות‪,‬‬
‫סימא‪ ,‬אנתא הווא צולטאנא‪ ,‬אנתא הווא מוגיתנא‪,‬‬
‫ברוד המקום‪.,‬ב״ד‪ ,‬שנתנגו‪-‬לחן‪ .‬ולהסד בעיניו‪ ,‬ומאותו‬
‫ביקדראת רב לעאלאמין‪ ,‬גיתנא‪ ,‬ופכנא‪ ,‬ודאווינא מן‬
‫ב‪,‬יום■‪ .‬היתד‪ ,‬הרוחה‪ ,‬הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו‪.‬‬
‫האד למרד לקווי פאש הנא‪ ,‬וללאה יתאעלא יעללי‬
‫יה״ר שבימיו ובימינו תושע יד‪,‬ודד‪ ,‬וישראל ישכון‬
‫סאן סידנא ‪ ,‬בלהבא וראחא‪ ,‬וסחחא‪ ,‬ולפרחא‪ ,‬וגאראד‬
‫לבטח‪.‬‬
‫אלאה סבחאנאהו‪ ,‬טולאן לעומור‪ ,‬אמן‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫אלף שפה ״‬
‫‪::‬מן■ האימה ^העצומה ‪:‬של‪ -‬אדוננו‪ ,‬שנופלת עלינה לא‬
‫היון‪ ,‬גש״ת לוגדא‪ ,‬לד׳‪.‬מימון‪,,‬אףהאן;‪:‬וצ״ו‪.:::;::■::.‬‬ ‫י‬ ‫־‪,: :‬‬
‫י; נוכל^ לדבמ בלשוננו‪;,‬׳ לכן אלו האותיות‪::‬כתבנו‪,‬‬
‫ומבקשים רשות מן אדוננו‪:‬ועוונו‪, ,‬למען; •גדבמ^אותט‬
‫־שאל כבודו‪,,‬במכתבו על למוד תשב״ר שקבעו לו;‪,‬בני‬
‫‪; ,‬בפינו‪ ,‬י;ואדוננו; ‪:‬בהסדו ‪ :‬הגדול‪,:‬יראה‪: :‬במצבנו‪ ,‬׳ כל אנחנו‬
‫‪:‬י‪, ;,‬׳‪ ,‬׳קהלו מקום‪ .‬בעזרת■ גשים;‪-..‬שבבוהכ״נ‪ :‬הגדולה‪,‬‬
‫‪;:‬הכפופים הישראלים‪ ,‬אין‪ :‬לנו ללמי נרים ‪.‬עינינו‪ :‬רק‬
‫וחכם‪.‬אחד קרא ערער על זה‪ ,‬שדבר זה אפור‪:,‬מן;הדין^‬
‫לאלהיםי ותעלה;;‪ :‬ולפני ‪ :‬אדוננו‪ .;,‬אור עינינו‪.‬‬
‫‪ :‬ועל; זה קם שאון בעיי‪ ,‬ובקשתני‪ ,‬להוות לך רעתי‪;;.‬‬
‫! קהלת היהודים ; כלה שמהה בביאת אדוננו‪,‬‬
‫־תשובה‪ ,‬טעמו של המערער נר‪ ,‬מפני קזהתנוקות‬ ‫;; ‪:‬כתר;ראשנו; שהאיר ‪:‬לנו אור‪,‬גדול ועצום‪,‬‬
‫רגילים לד‪,‬שתין מים בבית‪ .‬הספר וישימטילים‬ ‫באור‪ :‬האל‪-:‬המשוד על פניו ‪:‬היקרים; והננו ‪:‬מגדילים‬
‫גם רעי‪ ,‬כאשר דאיתי אצלכם בבתי הספר ד׳מזוהמי׳‬ ‫לטובת ‪:‬אדוננו; על ‪,‬הטובות הגדולודנ והמרובות;שעושה‬
‫שברחוב היד‪,‬ודים הישן‪ ,‬וזה ודאי בזוי גדול״לביהכ״נ‪,‬‬ ‫^״עמנו־בכל עח;;;‪»:‬בקשים ׳מהאל יתעלה‪ :‬שיהיה־ הוד; והדר‬
‫‪ :‬אולם; אם התלמידים גדולים שלא ילכלכו; את;‪-‬המקום‪,‬‬ ‫‪-‬אדוננמ‪^-‬תמיד■‪:‬גבוה‪ :‬ומאיר‪ ,‬באויד‪-:‬ימים‪ , .‬ובריאות‬
‫הדבר;; פשוט■ שאיף;‪::‬בזה שוט;‪ ::.‬אסור ואדרבה מעלין‬ ‫^‬ ‫‪:‬וכל‪;:‬טוב‪ ,‬׳אמן‪;:■ .‬י‪::■ :a :‬‬
‫■בקדש;‪; :‬שקדושת בית המדרש';עדיפא מקרושת ביהכ^נ‬ ‫אך ! תהנתו לאלהים ולף אדוננו‪: ,‬רפאנו מהולי קשה‬
‫כידוע‪, ,‬ואם‪ :‬אין בעיר מקום;אחר ללמד שם‪;:?,‬בכיל‪:‬אופן‬ ‫המחלישנו‪ :,‬כי מהיום אשר ;באו היהודים‪ :‬אבותינו‬
‫שיהיה ‪ :‬מותר‪ ;;,‬כי גדול‪ :‬ת׳׳ת‪ :‬יותר; מן;;‪-‬הכל‪- ,‬כריהוא‬ ‫ם>עם־ הערבים ‪ :‬באהבה והשקט‬ ‫למערב והם‬
‫נשמתם‪ :‬וקיומם של ישראל בעוד‪,‬״ז ובעוד‪,‬״ב‪ ,‬ואך‬ ‫ומנוחה‪ ,‬ויוחל עם הערביים שובני המדינות‪ ,‬שהם‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫כח‬
‫עכ״ל‪ ,‬והוא מתשו׳ הרשב״א ז״ל‪ ,‬הביאה רבי׳ הטור‬ ‫חובה רבה על המורים לשמור על הטהרה והנקיון‬
‫שם‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫בכל יכלתם‪ ,‬כי הנקיון הוא עזר גדול להכניס דברי‬
‫והנה לכאורה היה נר׳‪ ,‬דזה הפך מ״ש מרן שם בסער׳‬ ‫תורה בלב התלמידים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫י״ד‪ ,‬בדין שמרי יין של עכו״ם‪ ,‬שאם לא‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫תמדם‪ ,‬אסורים לעולם‪ ,‬אפי׳ ייבשם בתנור‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וד‪,‬יא‬
‫סברת ר״ת‪ ,‬הביאוה התוס׳ בע״ז דף ל״ד‪ ,‬ע״א‪ ,‬ד״ה‬ ‫אלף שפו‬ ‫‪,‬‬
‫דורדייא דעכו״ם‪ ,‬דלא כרבי׳ אפרים‪ .‬ע״ש‪ .‬ואמנם‬ ‫תמוז‪ ,‬לקאזא כלאנקא‪ /‬לר׳ יצחל! שושנה י־שצ״ו‪.‬‬
‫מעצם תשו׳ הרשב״א ז״ל‪ ,‬שהביא רבי׳ שם‪ ,‬הדברים‬
‫מכוונים אהדדי‪ ,‬שכ״כ שם רבי׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬וד‪,‬רשב״א בתשר‬ ‫מכתב בכודו הגיעני‪ ,‬שאול שאל‪ ,‬על מאי דקי״ל‬
‫כתב‪ ,‬דכדברי ר״ת עיקר‪ ,‬וגם בת״ה כתב דברי ר״ת‪,‬‬ ‫מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין‪ ,‬אם שייכה‬
‫ואח״כ כתב‪ ,‬ולפ״ז צריך לעיין בתמצית היין הנדבק‬ ‫בכל זמן‪ .‬או יש הלוק בין הזמנים כאשר שמע כבודו‬
‫בדופני הקנקני׳‪ ,‬שקורין רוש״א‪ ,‬אם יש לו היתר‬ ‫מסי חכם אחד‪ ,‬ששמע‪ ,‬או קרא ושכה‪ ,‬ובקש להודיעו‬
‫לעולם‪ ,‬ואפי ׳לאחר יב״ח‪ ,‬ואפשר שהוא מתייבש‬ ‫מה הוא החלוק ומה טעמו‪.‬‬
‫ביותר‪ ,‬וכלה כל לחלוחית שבו‪ ,‬ואפי׳ שורין אותו‬
‫במים‪ ,‬אינו חוזר ללחותו‪ ,‬משא״כ בשמרים‪ ,‬ומעשי׳‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה הובא ביד מלאכי בכללי הדינים‬
‫בכל יום‪ ,‬שמשתמשי׳ בקנקנים של נכרים לאחר יב״ה‪,‬‬ ‫אות מ׳ סי׳ תל״ד וז״ל‪ ,‬מוטב שיהיו שוגגין‬
‫ואין מקלפי׳‪ ,‬והנח להם לישראל‪ ,‬אע״פ שאינם נביאים‪,‬‬ ‫ואל יהיו מזידין‪ ,‬לא נאמר כן אלא בדורות שבזמן‬
‫בני נביאים הם‪ ,‬עכ״ל בארור‪ ,‬ובקצר כתב׳ שמשתמשי׳‬ ‫חתלמוה אבל בדורות הללו שמקילין בכמה דברים‬
‫בקנקני׳ של נכרים לאחר מלוי ועדוי‪ ,‬ואין מקלפין‬ ‫וראוי לעשות סייג לתורה אפי׳ בדרבנן מהינן וקנסינן‬
‫התמצית הנקרש עליד״ם‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬הרי לך שחלק‬ ‫ליהו עד דלא ליעבדו לא בשוגג ולא במזיד‪ ,‬שטה‬
‫בין דין לדין‪ ,‬דבשמרים‪ ,‬אפי׳ יבשם בתנור‪ ,‬עדין בהם‬ ‫מקובצת על ביצה דף ל״ח ע״ב בשם הריטב״א ז״ל‬
‫קצת לחות‪ .‬ותוכל לצאת ע״י שריה בחמין‪ ,‬או בצונן‬ ‫שהעיד כן בשם רב גדול מאשכנז‪ ,‬שהעיד בשם רבותיו‬
‫זמן מה‪ ,‬אבל היין הנקרש ונדבק על דופני החביות‪,‬‬ ‫הצרפתי' ובכללם ר״י והר״ב מרוטנבורק‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫הוא יבש כאבן‪ ,‬ולא נשאר בו שום לחלוחית כלל וכלל‪,‬‬ ‫ודברים אלו הם הפד כל הפוסקים ז״ל שלא חלקו בזה‬
‫והרי הוא כעפרא דארעא‪ ,‬ומאחר שכן‪ ,‬הרי הם כאבן‪,‬‬ ‫שום חלוק‪ ,‬עיי׳ ספרי מים חיים סי׳ קנ״ה‪ ,‬מ״ש בזה‪.‬‬
‫ומותרי׳ אחר יב״ח‪ ,‬או אחר ערוי ג׳ ימים‪.‬‬ ‫עוד שאל כבודו‪ ,‬להודיעו מקום אמרם‪ ,‬דרשע בן צדיק‬
‫וא״כ דעת היש מי שאומר‪ ,‬הלכתא פסיקתא היא גם‬ ‫מותד לקרותו רשע בן רשע‪ .‬דבר זה הוא‬
‫לדעת מרן‪ ,‬ונקטה בשם יש משא׳‪ ,‬מפני שהיא‬ ‫בסנהדרין נ״ב ע״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אמר ■רב אשי כמאן קרינן‬
‫סברח יחידאה‪ ,‬הרשב״א ז״ל לחוד הוא שאמרה‪ ,‬וכתוב‬ ‫רשיעא בר רשיעא ואפי׳ לרשיעא בר צדיקא‪ ,‬כמאן?‬
‫אצלי בשם הרב מפי אהרן‪ ,‬דף נ״ח‪ ,‬שכל הנמצא בש״ע‬ ‫כהאי תנא‪ ,‬והוא ר״מ דמפרש את אביה היא מחללת‪,‬‬
‫בשם יש מש״א‪ ,‬או בשם י״א בלי חולק‪ ,‬הלכתא‬ ‫שאם היו נוהגי׳ בו קדש נוהגי׳ בו חול כבוד נוהגים‬
‫פסיקתא היא‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואף שכתב חט״ז שם סק״ט‪ ,‬וז״ל‪,‬‬ ‫בו בזיון וכו׳ וכו׳ ע״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫ואין מקלפין התמצית הנקרש‪ ,‬פי׳ אפי׳ מבפנים‪ ,‬ומ״מ‬ ‫אני היו״ם‬
‫‪,‬אין להקל לכתחלח‪ ,‬אלא רוחצים היטב מבפנים‪ ,‬ומקלפי׳‬
‫הנקרש יפה יפה‪ ,‬כ״כ רש״ל ז״ל‪ ,‬עכ״ל ע״ש‪ ,‬מ״מ‪,‬‬ ‫אלף שפז‬
‫אנו אין לנו אלא דברי מרן ז״ל הנ״ל ‪,‬שאין מקלפין‪,‬‬
‫אכ״ר לפאס‪ ,‬לחכם אוחד החפץ כעלום שמו‪.‬‬
‫ומהני ההכשר לכתחלה‪ ,‬ע״י עדוי‪ ,‬בלי שום קליפה‬
‫כלל‪ ,‬וכן המנהג פשוט בכל מקום‪ ,‬להכשיר הבורות‬
‫שאלת אודות החוח ורגיל בבורות של יין‪ ,‬שהיין‬
‫ע״י עדוי‪ ,‬בלי שום קליפה‪ ,‬וכ״כ התשב״ץ ח״ג סי׳‬
‫נקרש בדופני הבורות‪ ,‬ונעשה בו טיח עב‬
‫רצ״א‪ ,‬שהגרתקון‪ ,‬הנקרא אל טרטר‪ ,‬שהוא שמרי יין‬
‫וקשוז׳ ממש כמו אבן‪ ,‬שאי אפשר להסירו רק ע״י‬
‫נסד להדייא‪ ,‬פשט המנהג להתיר כדעת הרשב״א ז״ל‪,‬‬
‫קרדום‪ ,‬או לפיד אש בוער‪ ,‬אשר יבקענו‪ ,‬ונופל תילחי‬
‫ואף שיש מה לפקפק בו‪ ,‬אין בנו כח לאסור מה‬
‫תילחי כאבנים‪ ,‬וחכמי הנוצרים‪ ,‬מצאו בו סגלה‪ ,‬ע״י‬
‫שנתפשט המנהג להתיר‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫עבודה רבה במכונות אש חשמליות‪ ,‬עד שמוציאים‬
‫והנה כל זה הוא אף בהיותו בעין ‪,‬נקרא עפרא‬
‫ממנו מעט מהרבה‪ .‬כמין סיד‪ ,‬ונותנים ממנו ביין‪,‬‬
‫בעלמא‪ ,‬וכ״ש בנד״ד‪ ,‬ששורפין אותו במכונות‬
‫לרפאת אותו מחולאים חידועי׳ אצלם ליין‪ ,‬גם על ידו‬
‫חשמליות‪ ,‬עד שמוציאין ממנו כעין סיד‪ ,‬ונקרא בלשונם‬
‫אין היין מחמיץ‪ ,‬ושאל השואל‪ ,‬אם סיד זה העשוי‬
‫קרימוטארטאר‪ ,‬ודאי שהוא התר גמור בלי פקפוק כלל‪,‬‬
‫‪ .‬מסתם יינם‪ ,‬מורור ליתן אותו ביין כשף‪ ,‬או לא‪,‬‬
‫כי הוא נשרף וגעשה אפר׳ והדבר פשוט‪ ,‬שאף שמרי‬
‫יין‪ ,‬שכתב מרן אפי׳ יבשם בתנור‪ ,‬היינו דוקא יבשם‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬כתב מר‪:‬ן ביו״ד‪ ,‬סי׳ קכ״ג‪ ,‬סעי׳ ט״ז‪ ,‬וז״ל‬
‫אבל שרפם‪ ,‬ודאי שרי להשתמש באפרם לכל אשר‬ ‫יש מי‪ .‬שאומר‪ ,‬שתמצית יין הנקרש על‬
‫יחפוץ‪ ,‬וכן נמצא הדבר מפורש בגליון רש״א שם‪,‬‬ ‫דופני החבית והקנקני׳‪ ,‬נהגו בו היתר‪ ,‬שמשתמשי׳‬
‫וז״ל׳ שכיון שנתיבש כ״כ‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכ״ש דשרי הקרימד‬ ‫בכלי עכו״ם‪ ,‬לאחר יב״ח‪ ,‬או לאחר מלוי וערוי‪ ,‬ואין‬
‫טארטאר‪ ,‬תשו׳ דבר שמואל אבוחב סי׳ ס״א‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬ ‫מקלפין התמצית הנקרש עליו‪ ,‬שכיון שנתיבש כל כך‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬הרי דנקיט לה במכ״ש‪.‬‬ ‫כבר כלה כל לחלוחית שבו‪ ,‬וכעפרא בעלמא הוא‪,‬‬
‫כט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫גבוהה‪ ,‬ולהבטל‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬ובכן כופה החתן כאגמון‬
‫ראשו בלי שום רצון כלל׳ ומחייב עצמו בחוב גדול‬ ‫החמיץ‪ ,‬הנקרא בערבית אלחאמ״ד ארומ״י‪.‬‬
‫ועצום‪.‬‬
‫ויש שרצו להתחכם‪ ,‬להתפשר קודם השדוכין‪ ,‬וגם זו‬
‫לא עלתה בידם‪ ,‬כי אשה רעותה קנאה‪ ,‬ואף אשר‬
‫נמצאו איזה יחידים‪ ,‬שעלה בידם להתפשר קודם‬
‫השדוכי׳‪ ,‬עכ״ז היה הפשר גדול יותר על אחד עשר‪,‬‬
‫מאם היו שמין עם תוס׳ שליש‪ ,‬גם אשר קבלו הפשר‪,‬‬
‫היה מפני מגרעת הכלה‪ ,‬או עדיפות החתן עליה‪,‬‬
‫ויש שנתפשרו בשדוכי׳‪ ,‬והוכרחו מפני המסיתי׳‪ ,‬להוסיף‬
‫בשעת כניסה לחופה‪ ,‬ובכן לא הועילו כלום‪.‬‬
‫ומה גם ! כי מצב הזמן‪ ,‬הפך הענין מאיש לאשה‪,‬‬
‫שבמקום שיהיה הוא המתנה עליה‪ ,‬להקל מעליו‬
‫חומר הכתו׳‪ ,‬ונהפוך הוא‪ ,‬שהיא היא המתנה עליו‪,‬‬
‫להעמיס עול כתו׳ מרובה‪ ,‬תשלומי כפל ד׳ וה׳‪ ,‬כי‬
‫עתה אינם מגיעי׳ לשדוכי׳‪ ,‬רק עד אשר מתועדי׳‬
‫שניהם יחדו‪ ,‬ומרבים הבל הבלים מבול של דברים‪,‬‬
‫ונשיקי דרחימו‪ ,‬ומעוכין ומשמושי׳ וכו׳‪ ,‬וכאשר רואה‬
‫הבתו׳ כי נפשו נקשרה באהבתה‪ ,‬מעלה עצמה בדמים‪,‬‬
‫להרבות לה מוהר ומתן‪ ,‬והוא יצריה אניס ליה‪ ,‬וכל‬
‫היוצא מפיה יעשה‪ ,‬והדבר הולך ומתרחב מיום ליום‪,‬‬
‫וגורם צרות רבתו ורעות‪ ,‬והם !‬
‫א׳‪ ,‬כל עוד שהזוג קשור בעבותות אהבה‪ ,‬הנה הנם‬
‫חיי השקט ושלוה‪ ,‬וכמ״ש‪ ,‬ראה חיים עם אשה‬
‫אשר אהבת‪ ,‬אולם אם יבא ביניהם איזה דבר ממקרי‬
‫הזמן‪ ,‬אשר יחליש עבותות אהבתם‪ ,‬או ינתקם לגמרי‪,‬‬
‫אזי אור חייהם הולך ואפל מיום ליום‪ ,‬ויום ולילה לא‬
‫ישבותו מריב ומצה‪ .‬פעם בלחש‪ ,‬פעם בקול רם‪ ,‬גם‬
‫שבתותיהם ומועדיהם‪ ,‬נהפכים להם ליגון ואנחה‪ ,‬ותחת‬
‫אשר ביתו של אדם היא לו מקום מנוחה משאון תבל‬ ‫•המשים למאה בנדו׳ שהוא שליש מלבר‪ ,‬דהיינו אשה‬
‫והמייתו׳ נהפכת לו למאסר מר וקשה‪ ,‬ואף שהתורה‬
‫מצאה לו דרך ישר להתיר מאסרו‪ ,‬כמש״ה‪ ,‬והיה‬
‫אם לא תמצא חן בעיניו וכו׳‪ ,‬וכתב לה וכו׳‪ ,‬הנה הם‬
‫שמו חומת ברזל על מצות ה׳ ברה‪- ,‬לבל תצא לאור‪,‬‬
‫ע״י סכי הכתו׳ הרבים והעצומי׳‪ ,‬ויתנו בברותם ראש‬
‫ולענה כל ימי חייהם‪ .‬ואף כי איזה יחידים מדלת‬
‫עם הארץ‪ ,‬מצאו תרופה לזה‪ ,‬כי הקשיחו את לבם‪,‬‬
‫ונתאכזרו על חייהם‪ ,‬וחיי נשיהם‪ ,‬למררם בריב ומצה‪,‬‬
‫בחרפות וקללות ובאגרוף רשע‪ ,‬עד אשר נשיהם‪ ,‬קצו‬
‫בחייהם‪ ,‬ומחלו להם בכל סכי כתובתם‪ ,‬ולא נטלו כ״א‬
‫בלאותיה׳ הקיימים‪ ,‬ופטרום בגט‪ ,‬ואז מצאו שניהם‬
‫מנוח‪ ,‬עכ״ז‪ ,‬תרופה זו‪ ,‬היא תרופה של כסילות ורוע‬
‫לב‪ ,‬ולאו כל אדם הגיע למדרגה רעה כזו‪ ,‬וכל ישר‬
‫נאחז בסבך של מצ״ה ומרור כל הימים‪.‬‬
‫ב'‪ ,‬אם היתה אשה עקרה או משכלת רח״ל‪ ,‬הנה‪J‬‬
‫אף כי פה מחז״ק‪ ,‬יש לנו תקנה קבועה‪,‬‬
‫שאחר יו״ד שנים לנשואיהן‪ ,‬אם ירצה לגרש ינכה‬
‫התוס׳‪ ,‬ולא יפרע רק הנדו׳ האמתית‪ ,‬וכן כל המגרש‬
‫לסבה‪) ,‬סודי״ע סי׳ ס״ז(‪ ,‬מ״מ תקנה זו לא תגהה‬
‫מזור להגזרה החדשה הנ״ל‪ ,‬כי בזמן מתקני התקנה‬
‫זיע״א‪ ,‬היה העלוי שהיו מוסיפי׳ על שומת הנדו׳‬
‫האמתית‪ ,‬קבוע‪ ,‬שליש‪ ,‬או שתות‪ ,‬וכל שהוא מגרש‬
‫לסבה‪ ,‬היו פוחתין לו העלוי‪ ,‬ופורע רק הנדר האמתית‪,‬‬
‫וכן אח״כ כשהסירו העלוי לגמרי‪ ,‬וקבעו שומת‪.‬הנדר׳‬
‫ועוד הלכה רווחת אצל כל העולם מאז וע״ע‪ ,‬לאכול‬
‫ובלשונם נקרא‪ .‬אסי״ד טארטריך‪ .‬שהוא עשוי מיין‬
‫הנקרש הנד‪ ,‬כאשר שמעתי מפי כמה רוקחים‪ ..‬ושמו‬
‫־מוכיח עליו‪ ,‬ואין פוצה פה ומצפצף‪ ,‬ובכן אין שום‬
‫׳פקפוק בהתירו כלל‪ ,‬זהו הנר׳ לע״ד פשוט וברור‪,‬‬
‫‪1‬אם החו״פ בחדש אב״ר‪ ,‬שנת‪ ,‬אמר ה׳ ורפאת״יו‪ ,‬לפ״ק‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫אלף שפח‬
‫אלול גש״ת לפ״ק‪ .‬להממשלה יר״ה‪.‬‬
‫■איש אחד מפה מחז״ק‪ ,‬זה שמו ״אלישע עדי״ כתב‬
‫מכתב קובלנא אל הממשלה יר״ה‪ ,‬על ע נין רבוי‬
‫•סכי הכתובות‪ .‬אשר נתפשט במחז״ק‪ ,‬והממשלה שלחה‬
‫לנו לחוות דעתי׳ אנן בי דינא‪ ,‬בענין זה‪ ,‬ולא נשתוינו‬
‫בדעותי׳ בענין‪ ,‬וזה מה שכתבתי ושלחתי אני הצעיר‪.‬‬
‫יזה רבות בשנים‪ ,‬היה המנהג פשוט בכל העיר בענין‬
‫כתובת חתנים‪ ,‬לשום הנדר ע״פ ג׳ בקיאין‪ ,‬כל בגד‬
‫וכל חפץ לבדו‪ ,‬מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬בלי שום ■עלוי‬
‫כלל‪ ,‬ומעלין על ספר כל שמות הבגדים והחפצים‪,‬‬
‫ומחיריהם‪ ,‬בפרט וכלל‪ .‬וחותמי׳ עליו השמאי׳‪ ,‬ונקרא‬
‫בשם ״פנקס הנדונייא״ והחתן‪ ,‬היה מוסיף משלו על‬
‫סכי הנדר‪ ,‬כ״ה צ׳ורוס לבתו׳‪ ,‬וי״ב ומחצה לאלמנה‬
‫וגרושה‪ ,‬וזה למעלה מל׳ שנה‪ ,‬ראו ראשי הקהל והרבני׳‪,‬‬
‫כי התוספת הנד היא דבר קל לגבי הזמן׳ עמדו וכפלו‬
‫השער‪ ,‬נו״ן צ׳ורוס לבתו׳‪ ,‬וכ״ה לאלמנה וגרו׳‪ ,‬ואחר‬
‫זמן מועט ברבות הטובה‪ ,.‬עמדו עוד וקבעו התוס׳‬
‫המוציאה אלף בנדו׳‪ ,‬החתן מוסיף ת״ק׳ ושומת הנדו׳‬
‫נשארה כמאז ובחיים ובמות‪ ,‬היתה משתלמת עספ״א‪,‬‬
‫בעתו״ן‪ ,‬והיה הדבר הולך ביושר שנים רבות‪.‬‬
‫■אמנם זה כשבע שנים‪ ,‬קבעו איזה יחידים תקנה חדשה‬
‫לעצמם‪ ,‬להתנות עם החתן לקבל עליו הנדו׳‬
‫בעלוי גדול‪ ,‬יותר משוויה כפלי כפלים‪ ,‬ולהוסיף עוד‬
‫השליש אחר העלוי‪ ,‬ובטלו את השומא לגמרי‪ ,‬ונעשה‬
‫הדבר כחולי המתדבק בקנאת איש מרעהו‪ ,‬ובאו עוד‬
‫אחרים‪ ,‬והוסיפו על הראשונים מדה מרובה‪ ,‬לעלות‬
‫■הנדו׳ שוה מאה באלף‪ ,‬ועוד תוס׳ שליש‪ ,‬עד אשר‬
‫הגיעו הכתובו׳ למדרגה גבוהה של חצי מליון ויותר‪,‬‬
‫■עד מליון‪ ,‬ובשעת חיוב החתן‪ ,‬אנחנו רואים שערוריה‪,‬‬
‫•שהחתן והוריו‪ ,‬ממאנים לקבל עליהם החוב הגדול‬
‫אשר שמו עליהם הורי הכלה‪ ,‬וסובבים אותם קרובי‬
‫ומיודעי הוריה‪ ,‬לאמר לחתן הוריו‪ ,‬אין דבר‪ ,‬אין דבר‪,‬‬
‫וכי אתה פורע כלום? הלא רק לכבוד בעלמא‪ ,‬ולשמא‬
‫תגרשנה אל תחוש‪ ,‬כי אל תצר צרת מחר‪ ,‬ואל תחרוש‬
‫רעה‪ ,‬יהא רעוא דלא ליתי האי שטרא לידי פרעון‪,‬‬
‫וכהנה דברים הדברים אלה הדברים‪ ,‬יוצאים מכמה‬
‫פיות‪ ,‬עד אשר מבלבלים ‪.‬דעת החתן והוריו‪ ,‬ולא ידעו‬
‫מה לעשות‪ ,‬להפריד הזוג‪ ,‬אי אפשר‪ ,‬כי עזה כמות‬
‫אהבה׳ ומה גם‪ ,‬כי כבר הוציאו הוצאות רבות‪ ,‬וקשה‬
‫מאד להפם ‪ ,T‬ומה גם עוד‪ ,‬כי אין דרך לנטות ימין‬
‫ולשמאל‪ ,‬כי כל מקום אשר יפנה‪ ,‬ימצא רק ‪ ,‬חומה‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫גדול מנשוא‪ ,‬המביא בכנפיו רק צרות רבות ורעות‪,‬‬
‫הן בעודנו חי‪ ,‬ואף‪ 1‬כי אחרי מותו‪.‬‬
‫ר‪ ,‬כי דבר זה‪ ,‬עקר משורש תקנת רבי׳ הגדול כמוהר׳׳ר‬
‫ר׳׳ב זיע׳׳א‪ ,‬מש׳ חפצ׳׳ת לפ״ק‪ ,‬שהבהי׳ ביד‬
‫היורשי׳‪ ,‬לסלק האלמנה בכתו׳‪ ,‬כשהיא פחותה מחצי‬
‫העזבון‪ ,‬או בחצי העזבו׳‪ ,‬אם הוא פחות מסכי כתו׳‪,‬‬
‫והסכימו ע״י בי״ד הצדק‪ ,‬וכל חכמי העיר‪ ,‬וראשי‬
‫הקהל‪ ,‬נ׳׳ז‪ ,‬והנה התקנה הזאת יש בה מועי׳‪ ,‬ורק בהיות‬
‫התוס׳ ממוצעת‪ ,‬והנדו׳ נשומת בלי עלוי‪ ,‬שאז בהיות‬
‫הנכסי׳ מרובי׳‪ ,‬תטול כל הכתוב בכתו׳ בלי להפסיד‬
‫כלום‪ ,‬ולא תחלוק עמהם‪ ,‬כדי שלא תאכל ולא תאכיל‬
‫יגיע בעלה לאחרים‪ ,‬ויתמעט חלק יורשיו‪ ,‬אשר זכתה‬
‫להם תורה‪ ,‬ובהיות הנכסי׳ מוטעי׳‪ ,‬אם תטול כתו׳‬
‫מושלם‪ ,‬לפעמי׳ תטול כל נכסי בעלה‪ ,‬ובניו יצאו‬
‫נקיים‪ ,‬לכן עשאוה כשותף ותחלוק עם יורשיו חכ״ח‪.‬‬
‫ואולם עתה‪ ,‬בכל אופן שיהיה‪ ,‬היא תאכל ותאכיל יגיע‬
‫בעלה לאחרים‪ ,‬כי אף מי שהניח בעזבונו מליון ומחצה‪,‬‬
‫והיא בכתו׳ מליון‪ ,‬יקראו נכסיו מועטין‪ ,‬ותטול היא‬
‫לבדה מליון פחות רביע‪ ,‬וכל יורשיו בכלל‪ ,‬יטלו כנגדה‬
‫מליון פחות רביע‪ ,‬וא׳׳כ אזדא לה לגמרי תקנת חכמים‪,‬‬
‫אשר סבלו כמה טורח עם בני קהלם‪ ,‬עד שקבעוה‬
‫עליהם חובה‪ ,‬וכמה‪ ,‬טובות ותועליות יצאו ממנה‪ ,‬ועתה‬
‫באו ■הדיוטות וחללוה‪.‬‬
‫ומפני כל הקלקלות הללו‪ ,‬קם תמיד שאון בעיר‪ ,‬וכל‬
‫הקהל תולים הסרחון ברבנים ובטובי העיר‪,‬‬
‫אשר עליהם החובה לגדור את הפרצה הזאת‪ ,‬והן אמת‬
‫שפעמים הרבה חשבו בזה‪ ,‬ודברו בפה מלא לתקן‪,‬‬
‫אך עד עתה לא הוציאו שום דבר לפועל‪ ,‬והכל גלוי‬
‫וידוע לרבי׳ הגדול‪ ,‬כמוהר׳׳ר יהושע בירדוגו ישצ׳׳ו‪,‬‬
‫כי בהיותו עטרה לראש בעיר‪ ,‬דבר הרבה גם הוא בזה‪,‬‬
‫ולא בא לתקן‪ ,‬עד שנקרא מהממשלה יר׳׳ה‪ ,‬לישב ראש‬
‫בבי״ד הגדול‪ ,‬ונשאר הדבר בלי תקון ע״ע היום הזה‪.‬‬
‫ואמנם עתה שנדרשנו מהממשלה יר׳׳ה‪ ,‬לחוות דעתי׳‬
‫בענין זה‪ ,‬איך יתוקן הדבר‪ ,‬לכן אני אומר‬
‫לגלות דעתי המעט בזה‪ ,‬אף שמקודם עברתי בדומיה‪,‬‬
‫והנה! אף כי נוכל למצא הרבה אופנים לתקן את‬
‫הדבר‪ ,‬מ״מ מכלם יצאו ענפים וסעיפים רבים‪ ,‬אשר‬
‫יביאו בכנפיהם דו׳׳ד‪ ,‬אשר יארכו עדן ועדנין‪ ,‬כאשר‬
‫התבוננתי במה שהחליטו חברי ישצ׳׳ו‪ ,‬ומה גם‪ ,‬כי‬
‫כלם נוגעי׳ בתקנות רבותי׳ הראשוני׳ זיע׳׳א‪ ,‬בחליף‬
‫וחסיר ויתיר‪ ,‬אשר חובה רבה עלינו‪ ,‬שלא לנגוע בהם‬
‫אפי׳ כמלא נימא‪ ,‬למען ישאר רק שמם עליהם לזכרון‪,‬‬
‫לדור אחרון‪.‬‬
‫והתקון הפשוט הנר׳ לקוצ׳׳ד בזה‪ ,‬הוא‪ ,‬שנחזור לדרכנו‬
‫הישרה כמאז‪ ,‬לשום כל חפצי הנדו׳ כל דבר‬
‫ודבר‪ ,‬מחוט וכו׳‪ ,‬ע״פ ג׳ בקיאי׳ נאמני׳‪ ,‬ולהוסיף‬
‫החתן שליש מלבר‪ ,‬ותהיה ג״ש לעשיר ורש‪ ,‬שלא תצא‬
‫שום נדר בלי שומת הבקיאים‪ ,‬וכל תחבולה שתהיה‬
‫בדבר‪ ,‬באיזה חיוב‪ ,‬באיזה מתנה‪ ,‬בכל אופן שיהיה‪,‬‬
‫בין החתן והכלה‪ ,‬או בין ההורים‪ ,‬הכל יהיה בטל‬
‫ומבוטל אפי׳ ע״פ אומדנא דמוכח‪ ,‬ואם ירצו עוד‬
‫לתקן‪ ,‬לתועלת העניים והבינוניים‪ ,‬שיש להם בנות‪,‬‬
‫יעשו קצב ומדה לנדר‪ ,‬עד‪,‬פה תבא ולא תוסיף‪ ,‬דהיינו‬
‫עיניהם תחזינה ב׳ ג׳ פנקסי כתו׳‪ ,‬ויגוזו מהם תוספות‬
‫בלי עלוי‪ ,‬אז שייך שפיר לדעת הנדר האמתית‪ ,‬ואולם‬
‫עתה‪ .‬אין האסור קבוע‪ ,‬רק כ״א מגזים ככל העולה‬
‫על רוחו‪ ,‬ומי יוכל לדעת שומתה האמתית אפי׳ אחר‬
‫זמן מועט‪ ,‬וכ״ש אחר שנים רבות? ורק זה יהיה‬
‫אומר בכה‪ ,‬וזה בכה‪ ,‬וריב ומצה לא ישבות‪ ,‬ומה גם‬
‫עוד! שהאידנא‪ ,‬שהרבה נושאי׳ נשים עד בבי כ״ז‬
‫וכ״ח שנה‪ ,‬או בני ל׳ ויותר‪ ,‬ועברו עליו ארבע או‬
‫חמש שנים‪ ,‬ולא נבנה מאשתו‪ ,‬וקשה עליו מאד לישב‬
‫לחכות עד משלם שנייא אלין‪ ,‬כיצד יעשה? הלא רק‬
‫מצ״ות ומרורים יאכל‪.‬‬
‫ג׳‪ ,‬דבר זה גורם הרבה למעוט פו״ר‪ ,‬כי שמענו‬
‫וראינו‪ ,‬כמה בחורי׳‪ ,‬ממנעי ולא נסבי‪ ,‬בשביל‬
‫רבוי סכי הכתובה‪ ,‬כדי שלא למכור חייהם ביד אשה‪,‬‬
‫וגדול עונש המבטל את ישראל מפו״ר‪) ,‬ערובין ס״ג‬
‫ע״ב(‪.‬‬
‫ד'‪ ,‬יצר לב האדם הוא רע‪ ,‬ואי אפשר לו לעמוד בלא‬
‫אשה‪ ,‬וכאשר ההיתר נאסר עליו ברבוי הכתו׳‪,‬‬
‫עביד נחר׳ ליצריה באסורא‪ ,‬והדור פרוץ‪ ,‬ומוסיף פרץ‬
‫על פני פרץ‪.‬‬
‫ה׳‪ ,‬בהגיע הבעל לפרק מי שמת‪ ,‬והניח ד׳ או ה׳‬
‫בנים‪ ,‬או יותר‪ ,‬והניח בעזבונו חצי מליון‬
‫ויש עליו כתו׳ אשה רביע מליון או יותר‪ ,‬שדינה לחלוק‪,‬‬
‫הנה בניי בכללותם‪ ,‬יטלו רבע מליון‪ ,‬והיא לבדה תטול‬
‫כנגד כולם‪ ,‬ואם תהיה צעירה לימים‪ ,‬תהיה לאיש אחר‪,‬‬
‫ותתענג על רוב שלום עם האחרון‪ ,‬בממון אשר הראשון‬
‫יגע בו‪ ,‬ואחרים אוכלים יגיעו‪ ,‬האין זה עול מבהיל ?‬
‫וכן באופן אם תמות היא תחלה‪ ,‬ובפרט אם לא נבנה‬
‫ממנה‪ ,‬שאביה או אחיה או אחיותיה יאכלו יגיעו‪,‬‬
‫ויחלקו עמו כל נכסיו הרבים והעצומי׳‪ ,‬אם מחוט‬
‫ויוסיפו עוד להשביעו‪ ,‬או יעלו לו השבועה‬ ‫וכו׳‪,‬‬
‫בדמים‪ .‬ומפני כל זה צוחו הראשני׳ זיע״א‪ ,‬על רבוי‬
‫סכי הכתובו׳‪ ,‬עיי׳בס׳ מוצ״ב‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ל׳‪ ,‬ובס׳ שודי״ע‬
‫ס״ז‪,‬ובס׳ תור״א חאה״ע סי׳ ס״ו ס״ו‪ ,‬שסיים וז״ל‪,‬‬
‫וכבר נהגו כמה מקומות‪ ,‬והפריזו על המדה‪ ,‬לעשות‬
‫מרובה מאד‪ ,‬שאין רו״ח נוחה הימנו כלל‪,‬‬ ‫תוס׳‬
‫ה׳ יכפר בעד‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫והן אמת‪ ,‬דשנינו במשנה כתובו׳ נ״ד ע״ב‪ ,‬בריש‬
‫פרקין‪ ,‬אע״פ שאמרו בתו׳ גובה מאתיים‪ ,‬ואלמנה‬
‫מנה‪ ,‬אם רצה להוסיף אפי׳ מאה מנה‪ ,‬יוסיף‪ ,‬וא״כ‬
‫איך נאמר אין ■רו״ח וכו׳? ואמנם‪ ,‬התשו׳ פשוטה‬
‫לכל מבין‪ ,‬בשני פנים‪ ,‬הא׳‪ ,‬שהם אמרו ״אם רצה״‬
‫הא אם לא רצה אין מוסיף‪ ,‬ואין מכריחו על זה‪,‬‬
‫ואמנם עתה‪ ,‬אי אפשר לומר ונקה‪ ,‬רק בעל כרחו‬
‫■מוסיף‪ ,‬ודלא מוסיף יסיף ממצא אשה‪ ,‬ב׳‪ ,‬כי בזמניהם‪,‬‬
‫היו מנדנים קרקעות‪ ,‬בתים ושדות וכרמים‪ ,‬ועבדים‬
‫ושפחות‪ ,‬וכספים וזהבים‪ ,‬כאשר יש הוכחות הרבה‬
‫‪,‬מהש״ס והמדרש‪ ,‬והיה הבעל נושא ונותן בהם‪ ,‬ואוכל‬
‫פירותיה׳‪ ,‬ומסגל מהם עושר גדול‪ ,‬ולכן היה מרבה‬
‫להוסיף‪ ,‬כי במשך שנים אחדות‪ ,‬הוא מרויח הרבה‬
‫יותר ממה שהוסיף‪ ,‬ואך עתה‪ ,‬כל הנדוניות הם רק‬
‫בגדים ומצעות‪ ,‬ומטפחות‪ ,‬ופרוכיות וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬אשר‬
‫הם תמיד מונחות בקופסא‪ ,‬וכלים מאליהן‪ ,‬ואחד ממאה‪,‬‬
‫הוא שמוציא לבתו‪ ,‬בית או חצר‪ ,‬אשר פירותיה‪,‬‬
‫לא יספיקו לתמרוקיה‪ ,‬וא״כ למה נעמיס עליו חוב‬
‫לא‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫רק של חמה ולבנה‪ ,‬בפירות ובימים ובנהרות וכד‪,‬‬ ‫הרשי׳ גם ישנים‪ ,‬והעשיר ל״ו ירבה כסף וזהב תחת‬
‫ע״ש‪ .‬ועיי׳ ברש״י ברכות דף נ״ט ע״ב‪ ,‬שפי׳ סדר‬ ‫הבגדים‪ .‬גם לענין כתו׳ הקורמות‪ ,‬נלע״ר לתקן‪ ,‬שכל‬
‫הלוכם בשעות היום והלילה‪ ,‬ועי׳ בשבת קנ״ וע״א‪,‬‬ ‫המגרש בלא סבה‪ ,‬יפחות שליש‪ ,‬והמגרש לסבה‪ ,‬יוסיף‬
‫וברש״י שם‪.‬‬ ‫עוד לפחות שתות‪ ,‬ולאלמנה יפחתו שליש‪ ,‬ואז יעשו‬
‫עוד שאלת‪ ,‬כי שמעת איזה נוטריקון בשמות ענ״ר‬ ‫הבחי׳ כפי התקנה׳ ובדבר הזה‪ ,‬כל העם על מקומו‬
‫אשכו״ל ממר״א‪ ,‬בענין כשבא אברהם אבינו ע״ה‬ ‫יבא בשלום‪ ,‬זהו הנר׳ לדעתי המעט‪ ,‬לרפאת שבר עמי‬
‫להתיעץ עמהם על המילה‪ ,‬ותשובת כל אחד נרמזה‬ ‫על נקלה‪ ,‬בדבר פשוט‪ ,‬ואיני אומר קבלו דעתי ח״ו‪,‬‬
‫בשמו‪ ,‬ושכחת‪ ,‬ובקשתני להודיעך‪.‬‬ ‫כי מה מני יהלוך לפני רבני וחכמי ונבוני העיר‪,‬‬
‫ומה גם! לפני רבותי׳ ב״ד הגדול‪ ,‬אשר קטנם עבה‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה בא לידי זה שנים רבות באיזה ספר‬
‫ממתני‪ ,‬כסלי״א נאם החו״פ מכנאס יע״א‪ ,‬בר״ח אלול‬
‫אשר נעלם שמו ממני כעת‪ ,‬וזה מה שנשאד‬
‫המרוצה‪ ,‬ש׳ ורפאת״יו‪ ,‬לפ״ק‪.‬‬
‫בזכרוני‪ .‬ענ״ר‪ ,‬ע׳נוי נ׳פש ר׳ע‪ ,‬אשכו״ל‪ ,‬א׳חר ש׳כלה‬
‫אני היו״ם‬
‫כ׳חו ו׳רוצה ל׳מול? ממר״א‪ ,‬מ׳ול מ׳הר ר׳פאך א׳ל‪.‬‬
‫ע״כ‪ .‬זהו מה שהשיגה ידי להשיב לכבודו דבר בקצר‬
‫אמיץ‪ ,‬מרוב הטירדות‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אלף שפט‬
‫אני היום ס״ט‪.‬‬ ‫תשרי תש״ד לפ״ק‪ .‬לעי״ת מת>כש יע״א‪.‬‬

‫אלף שצ‬ ‫למעלת החכם הנכבד‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כהה״ר שאול עקניז‬

‫ישצ״ו‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חשון תש״ד לפ״ק‪ ,‬לעוב״י פא״ם יע״א‬
‫מכ תב ממעלתו הגיעני ערב חג הסוכות‪ ,‬מתחיל‬
‫ומסיים בברכת לשנים רבות‪ ,‬נעימות וטובות‪,‬‬
‫מנחם ציון השקה כוס נחמות‪ ,‬בלב נפשות עגומות‪,‬‬
‫תודה רבה ידידי‪ ,‬הנה כי כן יבורך גבר‪ ,‬כבודו‪ ,‬וכל‬
‫ה״ה איש חמודות‪ ,‬חכם שלם בדעות ובמדות‪,‬‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬בכל טוב סלה‪.‬‬
‫עושה צדקות וגומל חסדים‪ ,‬שר וגדול ליהודים‪ ,‬זרע‬
‫ראיתי מאי דשאיל מר מנאי‪ ,‬להודיעו שמות המזלות‬
‫האיתני׳‪ ,‬חיות הקדש ואופינם‪ ,‬מוכתר באות מלכות‪,‬‬
‫של החדשים‪ ,‬וז׳ כוכבי לכת‪ ,‬וטעם שמותם‪,‬‬
‫כמוהר״ר מימון ן׳ דנאן ישצ״ו‪ ,‬העטוף שחורים‪ ,‬על‬
‫ותוארם‪ ,‬ופעולתם בעולם מה היא‪.‬‬
‫אשת נעורים‪ ,‬אשה גדולה בדעת ותבונה‪ ,‬ובכל מדה‬
‫תשובה‪ ,‬שמות המזלות הם‪ .‬טלה לניסן‪ ,‬שור לאייר‪,‬‬
‫טובה והגונה‪ ,‬גברת עדינה‪ ,‬עלתה השמים תנצב״ה‪,‬‬
‫תאומים לסירן‪ ,‬סרטן לתמוז‪ ,‬אריה לאב‪,‬‬
‫ובלב בניה בני מלכים‪ ,‬שרים ונסיכים‪ ,‬ובראשם פאר‪,‬‬
‫בתולה לאלול‪ ,‬מאזנים לתשרי‪ ,‬עקרב לחשון‪ ,‬גדי‬
‫אור גדול יאר‪ ,‬גן רטוב‪ ,‬כהה״ר אליהו זכור לטוב‪,‬‬
‫לטבת‪ ,‬דלי לשבט‪ ,‬דגים לאדר‪ .‬וטעם שמותם הוא‬
‫ישצ״ו‪ ,‬אשר נפשם במר צועקת‪ ,‬על מות אמם הצדקת‪,‬‬
‫ע״פ תוארם הנז'‪ ,‬וטעם תוארם‪ ,‬ומה היא פעולת׳‬
‫ינוחו נחמות בתעצומות‪ ,‬אמן‪ .‬בלבב דוי‪ ,‬צעקתי וי י וי!‬
‫בעולם‪ .‬לא נזכר בשום ספר‪ ,‬רק כך נראים בגלגל‬
‫ע״י כלי ההבטה הגדולים של מצפה כוכבים שיש‬
‫עגרמי לב‬
‫במדינות הגדולות‪ ,‬כידוע‪ ,‬וכל הספרים שדברו בזה‪,‬‬
‫יגעתי באנחתי במדה גדושה‪ ,‬עת הוגד לי החזות‬ ‫בברכות ל״ב ע״ב‪ ,‬ובערוך הגדול אות מ' מזל‪ ,‬ובס׳‬
‫הקשה‪ ,‬כי מתוך עדה קדושה‪ ,‬נתגרשה האשה‪,‬‬ ‫מוסדות תבל‪ ,‬וראשית למודים‪ ,‬ובס׳ הברית‪ ,‬ובאוצי״ש‪,‬‬
‫אשר יראת אלהים היתה בלבה חרושה‪ ,‬כפה לעני‬ ‫ערך מזל‪ ,‬חדש‪ ,‬לא אמרו שום טעם לתוארם‪ ,‬ולא‬
‫פרשה‪ ,‬מעיל הדעת והתבונה לבשה‪ ,‬והצניעות והענוה‬ ‫הודיעו פעולתם מה היא‪ ,‬ובאמת‪ ,‬מי יבוא בסוד ה׳‪,‬‬
‫והיושר והכושר והבושה‪ ,‬לקיים מצות ה׳ תמיד נזדרזה‬ ‫שאף בדברים הגשמיים‪ ,‬הרואים אותם ואוכלים מהם‬
‫ומהרה והחישה‪ ,‬כאחת האמהות ששה‪ ,‬וי וי! כי עתה‬ ‫בכל יום‪ ,‬כגון תבואה ופירות‪ ,‬אין אנו יודעים לשנוי‬
‫חשך זהר״א דשמשא‪.‬‬ ‫מראיהם וכמותם ותמונתם ועליהם וטעמם‪ ,‬כן כל‬
‫עצי עשבי ומיני בשמים‪ ,‬וכן כל עופות ודגים וחיות‬
‫אחי ורעי! נפשי יודעת‪ ,‬כי סלוק הצדקת הגועת‪,‬‬
‫ובהמות‪ ,‬ואיך נדע טעם וסבה לדברים רוחניים אשר‬
‫קשה מאד עליכם‪ ,‬ואבל כבד הוא לכם‪ ,‬אמנם‬
‫בשמים ממעל‪ ,‬וכל הרוצה להעמיק חקר בזה‪ ,‬בטח‪,‬‬
‫ידידי! כך גזר אל שדי‪ ,‬והוא באחד ומי ישיבנו‪ ,‬ואין‬
‫כי יצלול במים אדירים כל ימיו‪ ,‬ויעלה בידו חרס‪.‬‬
‫לנו אלא להצדיק דינו‪ ,‬על טוב ועל רע יהי שמו‬
‫מבורך‪ ,‬הוא ינחם אתכם‪ ,‬ויגן עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו עוד‬ ‫ו שמות ז׳ כוכבי לכת‪ ,‬הם‪ ,‬שבתי‪ ,‬צדק‪ ,‬מאדים‪ ,‬חמה‪,‬‬
‫לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפש הצדקת הנפטרת‪,‬‬ ‫נגה‪ ,‬כוכב‪ ,‬לבנה‪ ,‬וטעם שמותם‪ ,‬כתב בעל‬
‫בנזר הקדש תהיה מוכתרת‪ ,‬בעדן גן אלהים תסתופף‪,‬‬ ‫ם׳ הברית‪ ,‬במאמר ז׳ כוכבי לכת‪ ,‬וז״ל‪ ,‬שבתי‪ ,‬לשון‬
‫וכבוד ה׳ עליה יהיח חופף‪ ,‬ותשא תפלה בעדכם‪ ,‬למען‬ ‫שביתה והנחה‪ ,‬כי תנועתו יותר כבדה מכלם‪ ,‬ונראה‬
‫ירבו ימיכם‪ ,‬וימי בניכם‪ ,‬מלאים כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫כאלו הוא נח‪ ,‬צדק‪ ,‬מורה על הצדק והצדקות‪ ,‬מאדים‪,‬‬
‫אנכי אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ מכנאס יע״א‪,‬‬ ‫מראהו אדום‪ ,‬חמה‪ ,‬מהוה חמימות‪ ,‬נגה‪ ,‬מזהיר יותר‪,‬‬
‫יום ששי בשבת‪ ,‬סדר‪ ,‬ותמת שרה‪ ,‬כ״א מרחשון‪,‬‬ ‫כוכב‪ ,‬שם הפרט ע״ש המין‪ ,‬ויש קוראי׳ אותו כותב‪,‬‬
‫ש׳ לספ״ד לשר״ה ולבכתה‪ ,‬לפ״ג‪ ,‬אחיכם הצעיר‪.‬‬ ‫שכל הנולד בשעתו הוא בן מבין וסופר‪ ,‬לבנה‪ ,‬מראיה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫לבן‪ .‬עוד כתב‪ ,‬שפעולתם אינה ניכרת ונודעת בעולם‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫לב‬
‫לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפ׳ פרה תחלה‪ ,‬ר׳ אליעזר‬ ‫אלף שצא‬
‫אומר פרה בת שתים ועגלה בת שנתה‪ ,‬אמר לפניו‬
‫כסלו תש״ד לפ״ק‪ ,‬לעיר קאזא בלאנקא‪.‬‬
‫רבש״ע יה״ר שיצא מחלצי‪ ,‬א״ל הקב״ה חייך שיצא‬
‫מחלציך‪ ,‬הה״ד ושם האחד אליעזר‪ ,‬ושם אותו המיוחד‬
‫למעלת חכם לבב‪ ,‬וכו‪ /‬וכו‪ /‬כהה״ר יצחק עטאר‬
‫אליעזר‪ ,‬עכ״ל‪ .‬מכאן למדנו שהיה לוי‪ ,‬מזרעו של‬
‫ישצ״ו‪ ,‬שלום‪•.‬‬
‫משה‪ ,‬ופשוט‪ ,‬שהוא היה כהן‪ ,‬אמו לויה מזרעו של‬
‫מכתב כבודו חגיעני‪ ,‬כלו אומר כבוד‪ ,‬שאלות שונות‪.‬‬
‫משה‪ ,‬ויתקיימו שניהם‪ ,‬וכן אמרו במגילה דף י״ב ע״ב‪,‬‬
‫א׳‪ ,‬שאלת‪ ,‬כי שמעת‪ ,‬כי הגאון‪ ,‬בעל חמרדכי‬
‫ע״פ איש יהודי וכר‪ ,‬שאמרו קרי ליה יהודי‪ ,‬אלמא‘‬
‫על הש׳׳ם‪ ,‬מת הרוג‪ ,‬ובקשתני להודיעו אם אמת‬
‫מיהודה קאתי‪ ,‬וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי ל‬
‫הדבר‪.‬‬
‫אמר ריב״ל‪ ,‬אביו מבנימין‪ ,‬ואמו מיהודה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכך‬
‫תשובה‪ ,‬כן הוא‪ ,‬כמ״ש בם׳ צמח דוד בה״ א באלף‬
‫בילקוט מלכים רמז ר״ח אמרו שרז״ל נחלקו על אליהו‬
‫חששי‪ ,‬סי׳ ע‪ /‬שכתב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬מרדכי בן הלל‪,‬‬
‫ז״ל מאיזה שבט הוא‪ ,‬ובא ועמד לפניהם ואמר להם‬
‫תלמידו של רבי משה בעל הסמ״ג‪ ,‬אשר חבר ספר‬
‫שהוא מבני בניה של רחל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ור״ל או אביו מבנימין‬
‫המרדכי‪ ,‬הוא נהרג על קדוש ה׳ בעיר נירנבורק בשנת‬
‫ואמו מיוסף‪ ,‬או להפך‪.‬‬
‫ע׳ לאלף הששי‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ובס׳ אוצי״ש אות מ׳׳ מרדכי‬
‫ג'‪ ,‬שאלת‪ ,‬מה פי׳ לווקן‪.,‬‬
‫בן הלל‪ ,‬כתב שנהרג על ק״ה עם אשתו וחמשת בניו‬
‫תשובה‪ ,‬לבן ביותר‪ ,‬כמ״ש בבכורות מ״ה‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫בעש״ק כ״ב מנחם אב‪ ,‬ש׳ צ״ח לאלף הששי׳ והיה‬
‫ד'‪ ,‬שאלת להודיעך‪ ,‬איה מקום אמרם‪ ,‬שש אשות הן‪,‬‬
‫אשכנזי מחכמי אוסטריי״א‪ ,‬ע״ש מ״ש עוד עליו‪,‬‬
‫יש אוכלת ואינה שותה וכו׳‪.‬‬
‫ב׳‪ ,‬שאלת כי ראית בס׳ אוצי״ש בה׳ א׳‪ ,‬שבא לידך‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬ביומא כ״א ע״ב‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫כי ר׳ אליעזר בן הורקנוס‪ ,‬היה כהן‪ ,‬או לוי‪,‬‬
‫ה׳‪ ,‬שאלת להודיעך‪ ,‬איה מקום אמרם תלגא לפוורי‪,‬‬
‫ולא גלה באיזה ספר מצא כתוב זה‪ ,‬ובקשת להודיעך‪.‬‬
‫מטרא רזייא לאילני וכר‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬בתענית ג׳‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו על‬ ‫תשובה‪ ,‬כן ראיתי בס׳ הנז׳‪ ,‬ולא גלה מקורו‪ ,‬ואמנם‬
‫שאלותיו‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫דבר זה הוא נזכר במדרש פ׳ נשא פ״ט סי׳‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫מ״ח‪ ,‬וז״ל מטרונה‪ ,‬שאלה את רבי אליעזר‪ ,‬מפני מה‬
‫חטא אחד בעגל והם מתו בה ג׳ מיתות ? )חרב‪ ,‬והשקאה‬
‫אלף שצב‬ ‫כסוטה‪ ,‬ומגפה‪ ,‬עיי׳ ביומא דף ס״ו ע״ב וברש״י שם(‬
‫א״ל אין חכמה לאשה אלא בפלך‪ ,‬דכתיב וכל אשה‬
‫טסת תש״ד לפ״ק‪ ,‬לווהראן‪.‬‬
‫חכמת לב בידיה טוו‪ ,‬א״ל הורק נוס בנו‪ ,‬בשביל שלא‬
‫להשיבה דבר אחד מן התורה אבדה ממנו ש׳ מאות‬
‫למעלת החכם השלם וכר‪ ,‬כמה״ר שמואל ן׳ לחסין‬
‫כור מעשר בכל שנה‪ ,‬א״ל בני ישרפו דברי תורה‬
‫ישצ״ו‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫ואל ימסרו לנשים‪ .‬ופי׳ ביד משה‪ ,‬לפי שהיה ר׳ אליעזר‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו שאיל מר מנאי׳ אודות‬
‫בן הורקנום כהן‪ ,‬ובשביל שלא רצה להשיבה‪ ,‬לא נתנה‬
‫אבקת חלב‪ ,‬ואבקת ביצים‪ ,‬הבאים מערי‬
‫לו מעשר‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ובסה״ד תמה‪ ,‬וכי מטרונה בת‪.‬מעשר‬
‫אמריק״א‪ ,‬אם יש בהם חשש אסור‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫היא ? ע״ש‪ ,‬ולא ידעתי מאי קשיא יליד״ וכי פי׳ מטרונה‬
‫תשובה‪ ,‬אני חקרתי על זה ‪,‬ושאלתי את פי בני תורה‬
‫היא משאר אומות דוקא ? הלא היא תרגום של שרות‪,‬‬
‫אשר באו משם‪ ,‬אשר הם עדי ראיה‪ ,‬וספרו‬ ‫‪,‬‬
‫כמ״ש בערוך הגדול‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ור״ל אשה נכבדת ובעלת‬
‫לנו אופן עשייתם‪ ,‬כי דבר ידוע הוא׳ שהחלב יש בו‬
‫נכסים‪ ,‬וכן משמע במס׳ נדרים דף ן׳ ע״א בההיא‬
‫חלק מימי‪ ,‬ויש בו חלק שמנוני‪ ,‬וחכמי לב האמיריקאנים‬
‫מטרונא שלותה כסף לר׳ עקיבא לצורך ישיבות‪ ,‬משמע‬
‫המציאו מכונות גדולות‪ ,‬שמכניסים לתוכם מיליוני‬
‫שהיתה ישראלי׳ שהאמינה בהקב״ה וברע״ק‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫ליטראות חלב‪ ,‬וע״י חום האליקטריסיטי במדה ידועה‬
‫וכן שמעתי מחכם אחד חוקר קדמוניות‪ ,‬שנמצאת סמוך‬
‫מסירין מהחלב הלק המיימי‪ ,‬וחלק השמנוני מתייבש‬
‫לעיר תלמסאן במקום אחד הנקרא ״עין פז״א״ בחיק‬
‫ונעשה אבק‪ ,‬וכשמערבין אותו אח״כ עם מים במדה‬
‫האדמה‪ ,‬מצבת אבן על קבר אחד‪ ,‬וכתוב עליה בעברית‬
‫הראויה‪ ,‬מתעורר כהו ומתפשט בכל המים וחוזר‬
‫ויונית מטרונה בת ר׳ יהודה‪ ,‬זמנה מ׳ שנה קודם‬
‫לאיתני הראשון ונעשה חלב‪ ,‬זהו אופן עשייתו‪ ,‬ותול״מ‪.‬‬
‫מםה״נ‪ ,‬הרי שהשתמשו בתואר מטרונא לאשה נכבדת‬
‫ובכן הדבר פשוט שהוא היתר גמור׳ אין בו שום ריח‬ ‫יהודית‪ .‬מכאן למדנו שהיה כהן‪ .‬וממקום אחר למדנו‬
‫ספק כלל‪ ,‬כי אסור חלב גויים‪ ,‬הוא רק מחשש‬ ‫שהיה לוי‪ ,‬והוא‪.‬‬
‫תערובת חלב של בהמה טמאה‪ ,‬כמ״ש במס׳ ע״ז דף‬ ‫איתא בתנחומא פ׳ הקת‪ ,‬ובילקוט שם‪ ,‬ובמדרש רבה‬
‫ל״ה ע״ב‪ ,‬וכ״פ הרמב״ם ז״ל בהלכו׳ מאכלות אסורד‬ ‫שם‪ ,‬ובפסיקתא פ׳ פרה‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ר׳ אחא בשם‬
‫פ״ג הי״ג‪ ,‬וכ״כ הטור וב״י והש״ע ביו״ד סי׳ קט״ו‪,‬‬ ‫ר׳ יוסי בר חנינא‪ ,‬בשעה שעלה משה למרום שמע‬
‫ע״ש‪ .‬ואמנם האידנא נתפשט התירו בכל העולם‪ ,‬מכמה‬ ‫קולו של הקב״ה שיושב ועוסק בפ׳ פרה‪ ,‬ואומר הלכה‬
‫טעמים הכתובי׳ על ספרי הפוסקי׳‪ ,‬כמ״ש ‪ .‬בח״ד‬ ‫בשם אמרה‪ ,‬אליער בני אומר‪ ,‬פרה בת שתים ועגלה‬
‫מהתשב״ץ הנקרא בשם חוט המשלש בטור הראשון‬ ‫בת שנתה‪ ,‬אמר משה לפני הקב״ה רבון העולמי׳‬
‫ענין ל״ב‪ ,‬שהאריך הרחיב בענין‪ ,‬ואחריו נמשכו כל‬ ‫העליונים והתחתוני' שלך ואתה יושב ואומר הלכה‬
‫ישרי לב בכל המקומו׳‪ ,‬וגם פה מחז״ק מאז ומקדם‬ ‫משמו של בשר ודם? א״ל‪ ,‬משה‪ ,‬צדיק אחד עת ‪T‬‬
‫לג‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ע״ש‪ ,‬ובנד״ד ליכא למיחש לזה כלל‪ ,‬מפני שהם‬ ‫נהגו בו היתר‪ ,‬זולת שנים שלשה גרגירים הם שהחמירו‬
‫סוחרים גדולים‪ ,‬בעלי מכונות גדולות‪ ,‬לא תסק אדעתין‬ ‫על עצמם בזה‪ ,‬ועתה אין גם אחד‪ ,‬מפני שעיניהם ראו‬
‫שישראל שנטרפה לו ביצה או שנים יוליך אותם‬ ‫שהממשלה מקפדת הרבה‪ ,‬אף על תערובת מים בחלב״‬
‫טרופות בקערה‪ ,‬ע״י אצל סוחר גדול למכרם לו בשני‬ ‫וכמה פתיים עברו ונענשו‪ ,‬וכ״ש על תערובת חלב‬
‫סולדי‪ ,‬זה סכלות גדולה לחשוב כן בזה״ז בכל מקום‪,‬‬ ‫בהמה דמאים‪ ,‬ולפי הרופאי׳ מזיק הרבה לאדם‪ ,‬ודאי‬
‫וכ״ש י באמיריקא‪ ,‬ומה גם‪ ,‬דמאחר שהם טורפים‬ ‫שכל אשר יתפש יענש קשה‪ ,‬ובכן כ״ע מירתתי מלערב‪,‬‬
‫למליונים‪ ,‬ודאי שכל אסור נתבטל באלף אלפים‪,‬‬ ‫ומה גם ומה גם! באמיריקא שאין נמצא שם בהמות‬
‫והעיקר הוא דלא מחזיקי׳ שום ריעותא‪ ,‬וחזקת אומן‬ ‫טמאות‪ ,‬רק מיעוטא דמיעוטא של סוסים אצל הציידים‬
‫לא מרע אמנותיה‪ ,‬שאף הגויים אינם אוכלים ביצי‬ ‫ביעדים‪ ,‬כאשר ספרו לנו כל הבאים משם‪ ,‬כי עגלות‬
‫עופות טמאים משום דמאיסי‪ ,‬וכל זה פשוט וברור‬ ‫הקיטור והחשמל נמצאים שם כארבה לרוב‪ ,‬ומה עוד‬
‫לדעתי המעט‪ ,‬והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו ולא‬ ‫צורך להם בבהמה טמאה‪ .‬ומה גם עוד‪ ,‬שחלב בהמה‬
‫לאחרים‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫טמאה אינו נקפא‪ ,‬כמ״ש שם בגמרא‪ ,‬והטעם‪ ,‬מפני‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫שכלו מוהל‪ ,‬אין בו שמנונית עבה‪ ,‬וא״כ בכניסתו‬
‫למכונה‪ ,‬לא ישאר בו חלק שמנוני להתיבש‪ ,‬רק כלו‬
‫אלף שצג‬ ‫יעוף ביעף‪ ,‬ולמה יערבו אותו ?‬
‫שבט‪ ,‬תש״ד לפ״ק‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי החלב הלז הוא בא מבעלי אומניו׳ גדולים‪,‬‬
‫וחזקת אומן לא מרע אומנותיה‪ ,‬ובפרט כי הכל‬
‫נוסח מכתב שארגתי וחתמנו בו בתלתא כחדא בד״ץ‪,‬‬ ‫נעשה בהשגחת הממשלה‪ ,‬וא״כ הדבר פשוט וברור‬
‫ושלחנו אותו לב״ד הגדול שבעוב״י רבאט יע״א‪.‬‬ ‫לכל בעל שכל‪ ,‬דליכא למיחש ביה למדי‪ ,‬וגם פה‬
‫שרי צבאות ישראל‪ ,‬ראשי גולת אריאל‪ ,‬בי דינא רבה‪,‬‬ ‫אוכלים אותו הקטנים עם הגדולים‪.‬‬
‫דכל בני מערבא‪ ,‬ועטרת תפארת‪ ,‬גלת הכותרת‪,‬‬ ‫וכן לענין הביצים‪ ,‬כך עושי׳ כאשר ספרו‪ ,‬טורפים‬
‫כקש״ת כמוהר״ר יהושע בירדוגו‪ ,‬שנים רבות יחיו‪,‬‬ ‫מליוני ביצים במכונה‪■ ,‬ומיבשים אותם ועושים‬
‫ולגוי גדול יהיו‪ ,‬אמן‪ .‬שלמא עלייכו מלכי‪ ,‬שלמא‬ ‫אותם אבק‪ ,‬ולענין דינא‪ ,‬הדבר מפורש בב״י יו״ד סי׳‬
‫עלייכו מלכי‪) .‬גיטין ס״ב ע״א(‪.‬‬ ‫פ״ו‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כתב רבי׳ ירוחם‪ ,‬יש מפרשים‪ ,‬דאפי׳ בזה״ז‬
‫ראשי סנהדראות!‬ ‫שאנו לוקחים ביצים מן הנכרים‪ ,‬דאין ביצי עוף טמא‬
‫קול רעש גדול‪ ,‬יוצא מעורקי דמינו‪ ,‬ומרעיש ומחריד‬ ‫מצויין בינינו‪ ,‬אין לוקחין מהם ביצים טרופות‪ ,‬ויש‬
‫כל אברינו מבית ומחוץ‪ ,‬על עם ה׳ ועל אש דתו‬ ‫מי שכתב‪ ,‬שכיון שאין ביצי עוף טמא מצויין אצלנו‪,‬‬
‫דת הקדש‪ ,‬אשר רבבות שלומי אמוני ישראל‪ ,‬אנשי‬ ‫לוקחין מהם אפי׳ ביצים טרופות‪ ,‬וזה המחלוקת תלוי‬
‫שם בכל חכמה ובכל מדע‪ ,‬מסרו עצמם בכל מין ענוי‬ ‫בגירסת הגמרא‪ ,‬ונכון להחמיר עכ״ל רבי׳ ירוחם‪,‬‬
‫ומות ואבדון‪ ,‬ביד החיה הנוראה ״האינקוויזיציא״‬ ‫ורבי׳ ב״י לא העיר עליו כלום‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואמנם שם בש״ע‬
‫הארורה‪ ,‬לבל יפילו מתורת האלהים אף צרור ארץ‪,‬‬ ‫סעי׳ ב׳‪ ,‬פסק בסתם‪ ,‬וז״ל‪ ,‬עכשיו נוהגים ליקה ביצים‬
‫ועתה! מה עין רואה ואזן שומעת? בלי לחץ‪ ,‬ובלי‬ ‫בסתם מכל אדם‪ ,‬לפי שאין ביצי עוף טמא מצויים‬
‫דחק‪ ,‬בלי הגה‪ ,‬בלי צפצוף‪ ,‬משום אומה ולשון‪ ,‬זנח‬ ‫בינינו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ופי׳ שם בב״י וז״ל‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאין רגילות‬
‫ישראל טוב בשאט בנפש! אוי מה היה לנו! בחורי‬ ‫לשום אדם למכרם‪ ,‬והוסיף בעל הלבושי׳ שגם העכו״ם‬
‫ישראל ובתולותיו אשר מקוים כי הם ימשיכו לעתיד‬ ‫אינם אוכלים אותם‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬משמע מכל זה‪ ,‬דבכל אופן‬
‫את שרשרת הזהב מסורת קדומים‪ ,‬נהפכו לה לאויב‬ ‫מיירי בש״ע ואפי' טרופות‪■ ,‬ואף שהוסיף שם מורם‬
‫למלאת תאותם הבהמית‪ ,‬ועוברים בכל יום על כריתות‬ ‫ודוקא בביצים השכחים‪ ,‬דהיינו ביצת תרנגולת וכו׳‪,‬‬
‫ומיתות ב״ד בכל מין חלול קדש‪ ,‬ומה גם ומה גם!‬ ‫רק היא סברת האו״ה כפי טעם שנתן ה״ה משום‬
‫כי פרצו גדרן של עריות ביד רמה לעיני השמש‪,‬‬ ‫שהם ניכרים בטביעות עין כמ״ש רבי׳ שם‪ ,‬אבל ■מרן‬
‫ועוברים ברחובות קריה זוגות זוגות שלובי זרוע אף‬ ‫ז״ל לא ס״ל הכי‪ ,‬רק כטעם הרא״ש והרשב״א והר״ן‬
‫קדקד‪ ,‬שורות שורות משולבת אשה אל אחתה כשלשלת‬ ‫ז״ל‪ ,‬לפי שאין ביצי עוף טמא מצויין וכו׳‪ ,‬וכ״פ שם‬
‫עבותה ועקומה בעלת ענפים מקיפים כל רחובות העיר‬ ‫בסעי׳ יו״ד וז״ל‪ ,‬אין מוכרין ביצת נבילה וטרפה לגוי‬
‫ובל מבואותיה הצרים והנפתלים‪ ,‬וחוסמים את העוברים‬ ‫שמא יחזור וימכרנה לישראל‪ ,‬כיצד יעשה יטרפנה‬
‫עד אפס מקום‪ ,‬ובכל פנה ובכל קרן נדבקים זוגות‬ ‫בקערה וימכרנה לגוי‪ ,‬שאז ודאי לא יקנה אותה ישראל‬
‫זוגות ולא יתבוששו‪ ,‬ושריקות‪ ,‬ונשיקות‪ ,‬ושחוק והתול‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬בד״א שרואין אותה טרופה בידו‪ ,‬שיש לחוש‬
‫ורמיזות ועקיצות‪ ,‬נשמעים מכל עבר‪ ..‬וכל פה דבר‬ ‫שישראלי מכרה לו מפני שהיא טרופה‪ ,‬אבל מותר‬
‫נבלה‪ ,‬ויראה ורעד יבא בנו בזכרנו דברי בן אמוץ )ט׳(‬ ‫לקנות מהם פת שנלוש בביצים במקום שנוהגים לקנות‬
‫על כן על בחוריו וכו'‪ ,‬וכל פה דובר נבלה‪ ,‬וכו׳‪.‬‬ ‫פת של עכו״ם‪ ,‬כיון שאין רואין אותה טרופה בידו‪,‬‬
‫ועוד גדל הכאב מאד על חלול כבוד ה׳ וכבוד ישראל‬ ‫עכ״ל‪ ,‬ור״ל דמאחר שאין רואין אותה טרופה בידו‬
‫בעמים האומרים בפה מלא‪ ,‬כי בנות ישראל‬ ‫לא מחזיקינן ריעותא שקנאה מיד ישראל טרופה‪,‬‬
‫פושקות רגליהם לכל עובר‪ ,‬ויש מוסיפים ״בני״ לב מי‬ ‫אלא אזלינן בתר רוב ביצים שאינן טרופות‪ ,‬כמ״ש‬
‫לא יקרע לגזרים בשמעו חרפת עמו מפי בני הנכר‪,‬‬ ‫התוס׳ בחולין דף ס״ד ע״א ד״ה סימני וכו׳‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫ולפי הנשמע והנודע‪ ,‬מכה זו מהלכת בכל ערי ישראל‪,‬‬ ‫וכ״כ הפר״ח סו״ס פ״ו סקכ״ט‪ ,‬שהטעם שאסרו ליקה‬
‫ואנחנו נלאינו נשוא‪ ,‬ועשינו את כל המוטל‪ ,‬ועלה‬ ‫מהגוי ביצים טרופות הוא מחשש שמא מכרם לו ישראל‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫עד עשרים הוא דיצא‪ ,‬הא למעלה מעשרים לא יצא?‬
‫זו אינה קושיא‪ ,‬מפני שעיקר דין זה‪ ,‬נזכר בש״ס‬
‫בלמעלה מעשרים‪ ,‬כמ״ש בשבת כ״ב סוף ע״ב‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫אמר רב כהנא‪ ,‬דרש רב נתן בר מניומי משמיה דר׳‬
‫תנחום‪ ,‬נר של חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה‬
‫פסולה‪ ,‬וכן שגינו בריש ערובין‪ ,‬מבוי שהוא גבוה‬
‫למעלה מעשרים אמה‪ ,‬ימעט‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ולכן גם מרן מלכא‬
‫נקט בש״ע עיקר הדין מפורש בלמעלה מעשרים‪ ,‬כמו‬
‫דת״ר בגמרא‪ ,‬ולא הניחו לצאת מאליו מדיוקא‪ ,‬עד‬
‫עשרים הוא דיצא‪ ,‬הא למעלה מך' לא יצא‪ ,‬ולכן שנה‬
‫בו ג״כ מטפחי׳ לאמה ותני למעלה מך׳ אמה‪ ,‬מפני‬
‫שכך שנוי בש״ס בג׳ מקומות כנז׳‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬אם התפללו יחידים בלא מנין יו״ד‪,‬‬
‫וכאשר הגיעו לעלינו לשבח‪ ,‬באו עוד אחדים‬
‫והיו עשרה‪ ,‬אם מותר להם לומר קדיש וברכו אחר‬
‫עלינו לשבח‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר פשוט דשרי‪ ,‬כמ״ש בא״ח סי׳ ס״ט‬
‫בדין פורס על שמע‪ ,‬ע״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אחותי‪ ,‬מירא מב״ת‪ ,‬וכמה״ר אליהו נסים נחמני‪ ,‬ס״ט‪.‬‬
‫אלף שצה‬
‫ניסן תש״ד לפ״ק‪.‬‬
‫לד‬
‫בידינו חרס‪ ,‬ונשאר לנו חק לשפוך שיחנו לפני כס‬
‫מעלתכם‪ ,‬אשר כה בהם לעמוד בהיכל אדוננו המלך‬
‫יר״ה ובאולמי השרים והפרתמים‪ ,‬הערביים והצרפתים‬
‫יר״ה‪ ,‬להודיעם כי מצבינו הרוחני ברע הוא‪ ,‬ולבקש‬
‫מלפניהם כי יהיו להד״ר עז״ר‪ ,‬עד כי יצא דבר מלכות‬
‫על כל איש ואשה לשמור ולנצור את הדת שלא לחללה‬
‫בגלוי‪ ,‬וכל העובר ענוש יענש בהונו ואונו‪ ,‬כאשר‬
‫יגזור רום מעלת כבודכם‪ ,‬ובזאת‪ ,‬יכופר העבר‪ ,‬ויתוקן‬
‫העתיד‪ ,‬ומה גם‪ ,‬אם יהיה הדבר ע״י אסיפת רבנים‪,‬‬
‫וראשי הקהלות‪ ,‬בטח‪ 1‬כי יהל אור גדול על כל‬
‫המעשים‪ .‬ומעתה‪ ,‬בטחוננו חזק ברו׳׳מ כת״ר‪ ,‬אשר‬
‫הם עיני כל ישראל‪ ,‬כי יעוררו לבם הטהור להתעניין‬
‫בדבר הזה אשר הוא עמוד ישראל ודתו‪ ,‬ועינינו תלויות‬
‫לאל עליון‪ ,‬כי ישלח עזרכם מקדש להוציא הדבר לאור‬
‫בעגלא ובזמן קריב‪ ,‬וחלף עבודתכם ישלם ה' בכל טוב‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪ ,‬נאם צעירי צ״ק החו״פ מכנאס יע״א בירח‬
‫שבט‪ ,‬ש׳ לעטר״ת צבי‪ ,‬לפ״ג‪ .‬וחתמו הבדי״ץ‪ ,‬וחכמי‬
‫רשומי העיר‪ ,‬כמה״ר מימון משאש ס״ט בן דודי‬
‫כמוהרר״ש זיע״א‪ ,‬וכמה״ר מכלוף טולידאנו ס״ט‪ ,‬בעל‬
‫וכמה״ר יצחק אסבאג ס״ט‪ ,‬וכמה״ר מרדכי עמאר ס״ט‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬העי״א‪.‬‬

‫מנחם אבלים‪ ,‬השקה כוס נחמות‪ ,‬בלב נפשות עגומות‪,‬‬

‫אלף שצד‬
‫ה״ה האחים היקרים‪ ,‬מאירים כספירים‪ ,‬כה״ר‬ ‫אדר תש״ד לפ״ק‪ .‬לכוזעד‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬וכה״ר יוסף‪ ,‬וכה״ר יהושע‪ ,‬העי״א‪ ,‬למשפחת‬
‫אצאראף‪ ,‬אשר נפשם מאד מרה‪ ,‬כי מעל ראשם נפלה‬ ‫למעלת החכם המפואר וכר‪ ,‬כמה״ר יוסף גבאי‪ ,‬יש״ץ‪,‬‬
‫עטרה‪ ,‬ויעל אליהו השמים בסערה‪ ,‬הוא אביהם הרחמן‪,‬‬ ‫שלום‪.‬‬
‫צנצנת המן‪ ,‬ובלב אשתו מרת דונא‪ ,‬אשר פיה יהגה‬ ‫חכם לבב ! מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב הטרדות‬
‫נהי וקינה‪ ,‬ובלב חתניו ובנותיו‪ ,‬ואחיו ואחיותיו‪ ,‬וכל‬ ‫גדרו בעדי מהשיב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬ועתה גזלתי‬
‫בני משפחתו היקרה‪ ,‬יחולו נחמות רבות‪ ,‬כגשם נדבות‪,‬‬ ‫מעתותי להשיב מפני הכבוד‪.‬‬
‫אמן‪.‬‬ ‫ראיתי מאי דשאיל מר מנאי בהלכות חנוכה בסי׳‬
‫בלבב דוי‪ ,‬זעקתי וי‪ I‬וי ‪I‬‬ ‫תרע״א ס״ו‪ ,‬שכתב מרן וז״ל‪ ,‬מניחו למעלה‬
‫אחי ורעי! חרדנו חרדה גדולה ונוראה‪ ,‬ורוחנו רוח‬ ‫מג׳ טפחים‪ ,‬ומצוה להניחו למטה מעשרה טפחים‪ ,‬ואם‬
‫נכאה‪ ,‬אל שמועה כי באה‪ ,‬כי המות גאה‬ ‫‪.‬‬ ‫מניחו למעלח מי״ט יצא‪ ,‬אבל אם מניחו למעלה מעשרים‬
‫גאה‪ ,‬וכנשר דאה‪ ,‬ולקח מעל ראשכם העטרה הנאה‪,‬‬ ‫אמה לא יצא‪ .‬עכ״ל‪ ,‬וכבודו קשיא ליה דיוקא אדיוקא‪,‬‬
‫אף בפז וכתם אופיר לא מסלאה‪ ,‬אהה! אהה! אחר‬ ‫דבסיפא קאמר‪ ,‬אבל למעלה מעשרים לא יצא‪ ,‬משמע‬
‫כל התלאה‪ .‬ושבט מוסר אשר כמוהו לא נראה‪ ,‬נגנז‬ ‫■חא בעשרים או פחות‪ ,‬יצא‪ ,‬ומרישא משמע דוקא‬
‫ממנו ספר רפואה‪ ,‬וטרם עתו נפשו מתבל יצאה‪ ,‬אוי‬ ‫למעלה מי״ט‪ ,‬אבל בעשרים אמה לא יצא? וכר‪ ,‬וכר‪,‬‬
‫על העדר נפש טהורה מכל זוהמה והלאה‪ ,‬נפש יקרה‬ ‫ועוד הקשה למה חתחיל בטפח וסיים באמה ?‬
‫המלח וחנינה וכל מדה טובה מלאה‪ ,‬אהב את התורה‬
‫ת שובה‪ ,‬דברים פשוטי׳ חם‪ ,‬שמתחלה הודיענו מקום‬
‫ולומדיה ודרש להם הנאה‪ ,‬וי! וי! על גויה יקרר‪,‬‬
‫הנחתו כפי הדין‪ ,‬ואמר‪ ,‬מניחו למעלה מג״ט‪,‬‬
‫וחדורה בחיק האדמח נחבאה‪ ,‬ונפשה אל על נשאה‪,‬‬
‫דלמטה מג״ט הוי כמניחו על חארץ‪ ,‬ולא שלטא ביה‬
‫עינינו מדמעה נדכאה‪ ,‬ולשוננו הגה וקינה קוראה‪,‬‬
‫עינא‪ ,‬וליכא פרסומי ניסא‪ ,‬ושוב הודיענו מצוה מן‬
‫ונפשנו שמחה וגיל שנאה‪ ,‬על רע ואהוב טהור לב‬
‫המובחר‪ ,‬ואמר‪ ,‬ומצוה להניחו למטה מי״ט‪ ,‬שאז‬
‫כי שמשו באה‪ ,‬ויעל אליחו בסערח השמימה‪ ,‬למשפחת‬
‫שלטא ביה עינא יותר מלמעלה מג״ט‪ .‬ואמר עוד דין‬
‫אצאראף הרוממה‪ ,‬תנצב״ה‪.‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬אם הניחה למעלה מי״ט יצא‪ ,‬דסו״ס שלטא‬
‫אחים יקרים ! אין לכם אלא להצדיק דינו יתברך‪,‬‬ ‫ביה עינא‪ ,‬ואף דלא שלטא ביה כל כך‪ ,‬אין דבר‪,‬‬
‫על טוב ועל רע‪ ,‬יהי שמו מבורך‪ ,‬הוא ינחם‬ ‫וכדי שלא נפרש למעלה מי״ט אין לה שיעור‪ ,‬לכן‬
‫אתכם‪ ,‬ויגן עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו עוד לדאבה‪ ,‬גם עד‬ ‫הודיענו‪ ,‬אבל אם מניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא‪,‬‬
‫זקנה ושיבה‪ ,‬ונפש היפה‪ ,‬עליה שכינת אל תהי חופה‪,‬‬ ‫א״כ הקצבה היא רק עד עשרים‪,‬‬
‫ובאה להתפלל בעדכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪ ,‬בכל טוב‬ ‫ימה שהקשה כבודו על זה‪ ,‬דא״כ הו״ל למיתני‪ ,‬ואם‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מניחו למעלה מי״ט אפי׳ עד עשרים יצא‪ ,‬משמע‬
‫לה‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫בריותיו‪ ,‬שהרי לא יעלה על הדעת שמעשה ישמעאל‬ ‫אנכי מנחמכם‪ ,‬אחיכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬דזחו״פ בכ״ח‬
‫ועשו יזיקו את אברהם ויצחק אבותי׳ הקדושי׳ זיע״א‪,‬‬ ‫ניסן‪ ,‬ש׳ ואיננ״ו כ״י לק״ח אות״ו אלהים‪ ,‬לפ״ק‪.‬‬
‫כי השתדלו עמהם ולא הועילו‪ ,‬וכן כל כיוצא בהם‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫הצדיקי׳ אשר השתדלו‪ ,‬ולא הועילו‪ ,‬שודאי לא יגיע‬
‫להם שום צער ונזק ממעשה הרע של בניהם‪.‬‬ ‫אלף שצו‬
‫וכן אמרו בברכות דף יו״ד ע״א ששלח הקב״ה ישעיה‬
‫אייר תש״ד לפ״ל!‪ .‬למוגאדור יע״א‪.‬‬
‫לחזקיה ואמר לו‪ ,‬יצו לביתו כי מת הוא ולא‬
‫יחיה‪ ,‬ופי׳‪ ,‬מת בעוה״ז‪ ,‬ולא יהיה לעוה״ב‪ ,‬וא״ל מאי‬
‫למעלת ידיד מלא חכמה ודעת ותבונה‪ ,‬ויראת ד׳‬
‫כוליה האי ? וא״ל משום שלא עסק בפו״ר‪ ,‬וא״ל משום‬
‫טהורה ורעננה כמה״ר פינחס הכהן‪ ,‬יחיה‬
‫דחזה ברוה״ק דנפקי מניה בני דלא מעלו‪ ,‬וא״ל בהדי‬
‫חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪ ,‬אמן‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫כבשי דרחמנא למה לך‪ ,‬מאי דמפקדת איבעי לך‬
‫חכם לבב ! מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬וטרדות הזמן‬
‫למיעבד‪ ,‬ומאי דניחא קמי קב״ה ליעביד‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫מעול הצבור והיחיד עם הכנת צרכי חג האביב‬
‫וגם מצוד‪ ,‬זו היא הנאה לכללות העולם להךבות הישוב‪,‬‬
‫הקדוש גדרו בעדי מהשיב דבר בעתו‪ ,‬ועתה הנני‬
‫כמ״ש לשבת יצרה‪ ,‬ואל יאמר האדם תתקיים‬
‫משיב מפני הכבוד‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫העולם בשאר‪ ,‬הן מצד‪ ,‬שאם כל אחד יאמר כן‪ ,‬הישוב‬
‫מ״ש כבודו במכתבו אודות ספרי מים חיים‪ ,‬תודה‬
‫יד‪,‬יד‪ ,‬הולך ומתמעט‪ ,‬הן מצד‪ ,‬שבכלל הצווי כתיב‪,‬‬
‫רבה על אמריו כי נעמו‪.‬‬
‫ומלאו את הארץ‪ ,‬וכל יחיד מוסיף מלוי וישוב‪ ,‬ובפרט‬
‫ועל מאי דשאיל מר מנאי בענין מצות פריה ורביה‪,‬‬
‫אם זכד‪ ,‬ונפקו מניד‪ ,‬בני דמעלו לד‪,‬נד‪,‬יג את הצבור‪,‬‬
‫וקצבת העשר שנים שקצבו רז״ל‪ ,‬וכר‪ ,‬בדבר‬
‫באיזד‪ ,‬מין הנד‪,‬גד‪ ,‬שתד‪,‬יד״ הוי אחד שקול כד‪,‬רבה‪,‬‬
‫הנוגע לכבודו‪ ,‬ובעי מר מנאי אני בריה קלה להודיעו‬
‫וכן אם היו בעלי נכסים ובנו בתים וכו׳‪ ,‬ונזונו כמה‬
‫כל האמור בענין בכלל ופרט‪ ,‬וכו׳ וכו׳‪.‬‬
‫משפחות על ידם‪ ,‬בין בתורת חסד‪ ,‬בין בשכר עבודה‬
‫דע ידידי‪ ,‬כי מצוה זו‪ ,‬היא מצות עשה דאורייתא‪,‬‬
‫אשר יעבדו עמהם‪ ,‬הרי הנאה להם והנאה לעולם‪.‬‬
‫דכתיב‪ ,‬ויברך אותם אלהים‪ ,‬ויאמר להם אלהים‬
‫ולכן הפליגו רז״ל בעונש המבטל מצוד‪ ,‬זו‪ ,‬כי מזיק‬
‫פרו ורבו ומלאו את הארץ )בראשית א׳ כ״ח(‪ ,‬כמ״ש‬
‫עצמו ואת העולם‪ ,‬ולא הקילו רק למי שנפשו‬
‫ביבמות ס״ה ע״ב במשנה‪ ,‬דמהאי קרא נפקא ליהו‬
‫חשקה בתורה הרבד‪ ,‬כבן עזאי‪ ,‬דבזה מועיל ג״כ לעולם‬
‫מצות עשה דפו״ר‪ .‬ואף דפשטיה דקרא משמע‪ ,‬שאינו‬
‫ברבוי תורתו‪ ,‬להניק את אחרים מחלבה של תורה‪,‬‬
‫אלא ברכה‪ ,‬ולא מצוה‪ ,‬וכמ״ש הרמב״ן ז״ל‪ ,‬בפי׳‬
‫וגם מועיל לעצמו‪ ,‬שבזה יתרבה שכרו בעוד‪,‬״ז ובעוה״ב‪.‬‬
‫עה״ת שם‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן אמרו בכתובות דף ה' ע״א‪,‬‬
‫וענין קצבת העשר שנים‪ ,‬מקורו הוא ביבמות ס״ד‬
‫וז״ל‪ ,‬אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי‪ ,‬הואיל‬
‫ע״א‪ ,‬במשנד‪ ,,‬וז״ל‪ ,‬נשא אשד‪ ,‬ושהה עמה‬
‫ונאמרה בו ברכה לאדם‪ .‬ופרש״י ז״ל׳ ברכה לאדם‪,‬‬
‫יו״ד שנים ולא ילדה‪ ,‬אינו רשאי לבטל‪ ,‬גירשה‪ ,‬מותרת‬
‫פרו ורבו ומלאו את הארץ‪ ,‬ע״ש‪ ,‬מ״מ קבלו רז״ל‪,‬‬
‫לינשא לאחר‪ ,‬ורשאי השני לשהות עמה יו״ד שנים‪.‬‬
‫שהיא כוללת ברכה ומצוה לאדם ולזרעו‪ ,‬וכמ״ש שם‬
‫ופירש״י ז״ל‪ ,‬אינו רשאי לבטל‪ ,‬אלא או יגרשנה‪,‬‬
‫הראב״ע ז״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬ונשנית עוד לנח ולבניו‪ ,‬ברכה‬
‫או ישא אחרת עמה‪ .‬מותרת לינשא לאחר‪ ,‬ולא אמרינן‬
‫בפני עצמה‪ ,‬ומצוה בפני עצמה‪ ,‬ברכה בפני עצמה‪,‬‬
‫עקרד‪ ,‬היא‪ ,‬דשמא הראשון לא זכד‪ ,‬ליבנות ממנדו‪,‬‬
‫דכתיב ויברך אלהים את נח ואת בניו‪ ,‬ויאמר להם‬
‫עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫פרו ורבו ומלאו את הארץ )שם ט׳‪ ,‬א׳(‪ ,‬ומצוה בפני‬
‫וד‪,‬וסיפר עוד שם בגמרא‪ ,‬ת״ר נשא אשד‪ ,‬ושהה עמה‬
‫עצמה‪ ,‬ואתם פו״ר שרצו בארץ ורבו בה )שם פ׳ ד(‪.‬‬
‫עשר שנים ולא ילדד‪ ,,‬יוציא ויתן כתובד״‬
‫שמא לא זכה להבנות ממנד‪ ,,‬אע״פ שאין ראיה לדבר‬ ‫והא דלא חשיב לה בהדי ז׳ מצות בני נח? משום‬
‫דלא חשיב אלא שב וא״ת‪ ,‬קום עשה לא קא‬
‫זכר לדבר‪ ,‬מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען‪,‬‬
‫חשיב‪ ,‬כמ״ש בסנהדרין נ״ח סוף ע״ב‪ ,‬וכמ״ש שם‬
‫ללמדך שאין ישיבת חו״ל עולה לו מן המנין‪ ,‬לפיכך‬
‫התוס' דף נ״ט ריש ע״ב ד״ה והא פו״ר וכו׳‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫חלד‪ ,‬הוא או שחלתד‪ ,‬היא‪ ,‬או שניך‪,‬ם חבושים בבית‬
‫האסורים‪ ,‬אין עולה לו מן המנין‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ופרש״י ז״ל‪,‬‬ ‫ימצוה זו היא שכלית לטובת האדם בעוה״ז ובעוה״ב‪,‬‬
‫מקץ עשר שנים בא על הגר‪ ,‬והא דלא נסיב לה בד‪,‬נך‬ ‫בעוה״ז‪ ,‬למצוא עזר מבניו לעת זקנה‪ ,‬כאשר‬
‫שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען‪ ,‬שהיו שנים מרובות‬ ‫שמענו ונדעם בכל דור ודור‪ ,‬גם שלא ימחה שמו מן‬
‫בפדן ארם‪ ,‬ללמדך שאין ישיבת חו״ל עולה לו‪ ,‬דדילמא‬ ‫העולם‪ ,‬ואם הדריכם בעבודת ה׳‪ ,‬כאשר צוהו ה׳‪,‬‬
‫משום עון ישיבת חו״ל הם עקורים‪ .‬לפיכך‪ ,‬הואיל‬ ‫ושננתם לבניך וכו׳‪ ,‬ולמדתם אותם את בניכם וכו׳‪,‬‬
‫וקא חזינן שאין ישיבת חו״ל מן המנין‪ ,‬דתלינן בכל‬ ‫יתכבד בהם וישמח בהם‪ ,‬כמ״ש בן חכם ישמח אב‪.‬‬
‫דבר המונע מן ההריון‪ ,‬חלה הוא או חלתה היא וכו׳‪,‬‬ ‫ועוד יגיע לו נחת בעולם הנשמות‪ ,‬אם אינו הגון‪,‬‬
‫עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫ברא מזכה אבא‪ ,‬ואם הוא הגון‪ ,‬נוסף לו עוד‬
‫וד‪,‬נד‪ ,‬הטעם לעשר שנים הוא‪ ,‬כאשר זכורני‪ ,‬שראיתי‬ ‫עלוי אחר עלוי‪ ,‬כידוע בדברי חכמינו ז״ל‪ ,‬אשר כל‬
‫על ספר‪ ,‬איני זוכר שמו כעת‪ ,‬כי מכלל הדברים‬ ‫דבריהם אמת‪.‬‬
‫המונעים את הלידד‪ ,‬באשה‪ ,‬יש אשר כלי ההולדד‪,‬‬ ‫ואם השתדל האדם עם בניו לגדלם ביושר ולא הועיל‪,‬‬
‫שלה אינם ספוגיים לקלוט את הזרע‪ ,‬ורק ע״י ד‪,‬ד‪,‬תמדה‬ ‫ויצאו לחוץ‪ ,‬רח״ל‪ ,‬ודאי שאין עליו שום אשמה‪,‬‬
‫של זמן ארוך‪ ,‬מתרככים בזרע הבעל‪ ,‬ונעשים ספוגיים‬ ‫דמה שמוטל עליו עשה‪ ,‬ואין הקב״ה בא בטרונייא עם‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫הגהמ״יי הנז׳‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ודברי אביאסף הנז׳ הביאם ג״כ‬
‫המרדכי בפ׳ העי׳ ביבמות‪ ..‬ע״ש‪.‬‬
‫ואך דעת הרא״ש ז״ל אינה כן‪ ,‬דאין הבדל בין א״י‬
‫לחו״ל בזה‪ ,‬דבכל מקום דין יו״ד שנים נוהג‪,‬‬
‫ודחה דברי החולקי׳ בזה‪ ,‬כמ״ש המרדכי שם משמו‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬וכן מפורש בהרא״ש ביבמות שם‪ ,‬ועיי׳ בקרבן‬
‫נתנאל‪ ,‬שם‪ ,‬וגם רבי׳ הטור באהע״ז סי' קנ״ד הביא‬
‫דברי הרא״ש והרמב״ן ז״ל הנ״ל ע״ש‪ .‬וגם מרן ז״ל‬
‫בש״ע שם סיו״ד‪ ,‬לא חלק בין א״י לחו״ל‪ ,‬וכן היא‬
‫דעת כל האחרוני׳ ז״ל‪ ,‬זולת הנך רבוותא שזכרננו לעיל‬
‫אמנם מ״ש בש״ע ובכל הפוסקי׳ כופין אותו עד שיוצא‪,‬‬
‫לא פסקינן הכי‪ ,‬רק כדעת מורם שם בסי׳ קנ״ד‪,‬‬
‫ומפורשי׳ הדברים יותר בסי׳ א׳ ס״ג בהגה‪ ,‬דבזה״ז‬
‫לא נהגו לכוף ולא למחות בענין זה כלל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והיא‬
‫סברת רב במם׳ כתובו׳ דף ע״ז ע״א‪ ,‬דלא כפינן אפו״ר‪,‬‬
‫עיי׳ בהגהות הגר״א שם‪.‬‬
‫אין מטמא‪ ,‬ג׳ על ג׳ מטמא מדרס‪ ,‬חסר נימא אחת‬
‫ומה גם בזה״ז‪ ,‬שההפרדה וההרכבה בענין זה‪ ,‬קשה‬
‫מאד מאד לאדם‪ ,‬ובפרט לצנועים‪ .‬הן מצד עצמם‪,‬‬
‫כי עזה כמות אהבה‪ ,‬וההפרד מר ממות‪ ,‬כי המות כורת‬
‫בפעם אחת‪ .‬רח״ל‪ ,‬וזה‪ ,‬כל יום! יראו עיניו כידו‪,‬‬
‫אשת חיקו בחיק זר‪ ,‬ומה גם אם היה משונאי נפשו‪,‬‬
‫עיניו רואות וכלות‪ ,‬הן מצד פרוד הרבה משפחות‪,‬‬
‫כי כל זווג קשורים בו הרבה משפחות בעבותות אהבה‪,‬‬
‫כגון בעלי אחיותיהם ואחיות הוריהם וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬ובהשבר‬
‫הזוג‪ ,‬לא לבד כריתת עבותות אהבה‪ ,‬אלא עוד אריגת‬
‫עבותות שנאה ואיבה לכמה שנים‪ ,‬ומה גם בזמן‬
‫ההפרד‪ ,‬כמה ירחי עמל ונדידת שינה להזוג והוריו‪,‬‬
‫וכמה מריבות ושאונות‪ ,‬וכל מין חרוף וגדוף‪ ,‬את אשר‬
‫ישנו ואת אשר איננו‪ ,‬וכל מיני קללות וזלזולים‬
‫ובזיונים‪ ,‬וכזבים ושקרים‪ ,‬ועלילו׳ דברים‪ ,‬ויש מוסיפי׳‬
‫לזלזל גם בשבועו׳ ונדויים וחרמים‪ ,‬ומה גם בענין‬
‫פרעון הכתובה והנדו׳ והמתנות וכו׳‪ ,‬וכמה עליות‬
‫וירידות לב״ד‪ ,‬וכל העם רואים את הקולות ואת‬
‫הלפידים‪ ,‬ובוזים להם‪ ,‬ולועגים להם‪ ,‬ונוסף עוד האידנא‬
‫חקור דין בב״ד הגבוה‪ ,‬וכמה הוצאות‪ ,‬וכמה מרמות‬
‫ותחבולות של עורכי הדין לסכסך איש באחיו משפחה‬
‫במשפחה‪ ,‬ואחר העליה מנהר דינור הלזה‪ ,‬קשה מאד‬
‫למצוא עוד עזר הגון כנגדו‪ ,‬וקשה עוד להוציא הוצאות‬
‫אף ההכרחיים כמנהג המדינה‪ ,‬שאי אפשר לומר בהם‬
‫ונקה‪ ,‬ואף אם ימצא עזר הגון‪ ,‬כבר מלתייהו אמורה‪,‬‬
‫אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו הראשונה‪,‬‬
‫כמ״ש ביבמות ס״ג ע״ב‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ודבריהם אמת‪ ,‬ובפרט‬
‫אם החליף פרה בחמורה‪ ,‬ולישא א״א‪ ,‬אלה קשה מאל‪,‬‬
‫כי צריך להפקיר חייו ונכסיו‪ ,‬כי שתים‪ ,‬רעות‪ ,‬אף‬
‫אם הם צדקניות‪ ,‬ושאלו להרמבמ״ן ז״ל‪ ,‬טעם קחתו‬
‫אשה ננסת‪ ,‬והשיב‪ ,‬בחר מן הרע מעוטו‪ .‬וכ״ש שתים‪,‬‬
‫דמצ״ות ומרורים אלו‪ ,‬על שום מה? על שום לקיים‬
‫מצות עשה של פו״ר‪.‬‬
‫והנה בדין מצות עשה‪ ,‬מצינו לרז״ל שאמרו‪ ,‬מצטער‬
‫ופסקה מרן בש״ע סי׳ תרם ס״ד‪ ,‬וכן אמרו בירושלמי‬
‫ונשבה ארון הקדש אחיו הבכור האיש משה גדול מאד‬
‫הביאו רבי׳ בא״ח סי׳ כ״ז‪ ,‬דר׳ יוחנן לא הוה מנח‬
‫תפלין בסיתוא מפני הקרירות ע״ש‪ .‬הרי לך‪ ,‬שאף‬
‫מצות תפלין שנשנית ד׳ פעמים בתורה‪ ,‬בפ׳ קדש‪,‬‬
‫לו‬
‫ומקבלים את הזרע )עיי׳ פירוש המשניות להרמב״ם‬
‫ז״ל(‪ ,‬ושיערו רז״ל בחכמתם האלהית‪ ,‬או ע״פ נסיונות‪,‬‬
‫ששיעור הזמן הוא עשר שנים‪ ,‬למתאחרת‪ ,‬ולא יותר‪,‬‬
‫ואם עברו יו״ד שנים ולא הרתה‪ ,‬אחר שיתברר שהבעל‬
‫הוא מוליד‪ ,‬אזי נכנסה לכלל עקרות עם בעלה הראשון‪,‬‬
‫ואך יוכל איש אחר ליקה אותה לאשה‪ ,‬כי אולי זרעו‬
‫חזק וחם מהראשון‪ ,‬ויוכל להפוך לה כלי ההולדה להיות‬
‫ספוגיים לקלוט את הזרע להתעבר ולילד‪ ,‬כאשר שמענו‬
‫ונדעם לכמה אנשים שהיו נשותיהם בחזקת עקרות‪,‬‬
‫וגרשום‪ ,‬והיו לאנשים אחרים לנשים‪ ,‬והמגרשים לקחו‬
‫נשים אחרות‪ ,‬וכלם ילדו בנים‪ ,‬האנשים׳ והנשים׳‪.‬‬
‫ודע ידידי‪ ,‬כי כל מדות חכמים הם בדיוק‪ ,‬כמ״ש‬
‫במנחות דף ק״ג ע״ב‪ ,‬בששים נבללין‪ ,‬בס״א‬
‫אין נבללין‪ ,‬במ׳ סאה הוא טובל‪ ,‬חסר קרטוב אינו‬
‫יכול לטבול‪ ,‬כביצה מטמא טומאת אוכלין‪ ,‬חסר שומשום‬
‫אינו מטמא מדרס‪ ,‬ועיי׳ עוד מזה בכתובות ק״ד ע״א‪,‬‬
‫ובר״ה י״ג ע״א‪ ,‬הכא נמי‪ ,‬שיעור יו״ד שנים הוא‬
‫שיעור מדוייק בכלל ימי טומאה‪ ,‬לבד חלה וכו׳‪ ,‬וכיוצא‬
‫בהם‪ ,‬ורז״ל אסמכו שיעורייהו אקרא מקץ יו״ד שנים‬
‫לשבת אברם וכו׳‪.‬‬
‫ואמנם נחלקו רז״ל בענין חו״ל‪ ,‬מדברי הגמרא ופרש״י‬
‫ז״ל הנ״ל משמע‪ ,‬דוקא בארץ הוא דשייד‬
‫האי דינא דשהה עם אשתו יו״ד שנים וכו׳‪ ,‬אבל בחו״ל‬
‫תלינן בעון דירת חו״ל‪ ,‬וילפינן מאברהם לשאר כל‬
‫אדם‪ ,‬שאין חייב לגרש ולא לישא אשה אחרת‪ .‬ואך‬
‫מלשון רש״י ז״ל עה״ת בפרשת לך לך סי׳ ט״ז‪ ,‬פ' ג'‪,‬‬
‫שכתב וז״ל‪ ,‬לשבת אברם‪ ,‬מגיד שאין ישיבת חו״ל‬
‫עולה לו מן המנין‪ ,‬לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי‬
‫גדול עד שיבא לארץ ישראל‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬משמע דזה דוק א‬
‫באברהם מפני ההבטחה‪ ,‬אבל באדם אחר‪ ,‬אפי׳ דירת‬
‫חו״ל עולה לו מן המנין‪.‬‬
‫וכ׳׳ב הרמב״ן ז״ל שם‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬לשבת אברם‪ ,‬וכבר‬
‫טעו בה מן המפרשי׳ שאמרו שאין דין היושב‬
‫בחו״ להוציא האשה ששהתה עמו יו״ד שנים ולא‬
‫ילדה‪ ,‬ולא שישא אחרת‪,‬ואין הענין כן‪ ,‬אלא הכוונה‬
‫לומר‪ ,‬שאם היה אדם עם אשתו בחו״ל חמש או יו״ד‬
‫שנים‪ ,‬ובאו לארץ ישראל‪ ,‬שנותני׳ להם זמן יו״ד שנים‬
‫מעת ביאתם לארץ‪ ,‬אולי בזכות הארץ יבנו‪ ,‬וכן עשו‬
‫אברהם ושרה מעת בואם שם‪ ,‬עכל״ה‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫והגהות מיימוניות על הרמב״ם ז״ל בהלכות אישות‬
‫פט״ו הלכה ח׳‪ ,‬ציון ד׳‪ ,‬כתב על דברי‬
‫הרמב״ם ז״ל‪ ,‬וז״ל‪ ,‬והנה לא חלק בין א״י לחו״ל‪,‬‬
‫וכן דעת רש״י בפי׳ החומש‪ ,‬מקץ עשר שנים לשבת‬
‫אברם בארץ‪ ,‬ללמדך שאין ישיבת חו״ל עולה מן המנין‪,‬‬
‫וזהו דוק א באברהם‪ ,‬אבל התוס׳ פי׳ דק אי אכל אדם‪,‬‬
‫וכן דעת ס״ה‪ ,‬וכן ראב״ן‪ ,‬וכן ראבי״ה‪ ,‬וכתב עוד‬
‫דאין כופין להוציא אפילו בארץ ישראל‪ ,‬מהא דגרסי׳‬
‫סו״פ חזקת הבתים‪ ,‬מיום שחרב ביהמ״ק‪ ,‬דין הוא‬
‫שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ושלא להוליד‬
‫בנים‪ ,‬אלא שאין גוזרין גזרה על הציבור אלא א״כ‬
‫רוב הצבור יכולים לעמוד בה‪ ,‬הילכך לכל הפחות‬
‫אין כופין להוציא אפי׳ בא״י‪ ,‬ע״כ באביאסף‪ ,‬עכ״ל‬
‫לז‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ועני אני‪ ,‬עת הגיעה השמועה לאזני‪ ,‬הייתי בתוך‬ ‫והיה כי יביאך‪ ,‬שמע‪ ,‬והיה אם שמוע‪ ,‬עכ״ז מפני הצער‬
‫הגולה‪ ,‬בקאזא בלאנקא העיר הגדולה? ונבהלתי‬ ‫■של קרירות היה מבטל אותה בסיתוא‪ ,‬קו״ח למצות‬
‫משמוע‪ ,‬ועיני תדמע דמוע׳ ואומר מי יתן לי אבר‬ ‫־פו״ר שנאמרה רק לאדם בלשון ברבה‪ ,‬ועוד רק לבני‬
‫כיונה‪ ,‬אעופה ואשכונה‪ ,‬במחנה כבודכם‪ ,‬להשתתף‬ ‫נח‪ ,‬ולא נשנית בסיני‪.‬‬
‫עמכם‪ ,‬בהספדיה דמר משה עבד ה'‪ ,‬ואף כי‪.‬לא זכיתי‪,‬‬ ‫דעכ״ז‪ ,‬כמה טורח האדם והוריו עד שמוצא בת זוג‪,‬‬
‫קולי בבכי הרימותי‪ ,‬בתיד אסיפה נכבדת‪ ,‬אשר רגלי‬ ‫וכמה הכנות וכמה הוצאות וכמה יגיעות יגיע‬
‫היתה בה עומדת‪ ,‬והגדתי להם את ערד האבדה אשר‬ ‫הוא והוריו וקרוביו ויודעיו בשדוכיו ונשואיו‪ ,‬הכל הוא‬
‫יהודי מארוקו אבדו‪ ,‬עד אשר משתוממים עמדו‪ ,‬וענו‪,‬‬ ‫כדי לקיים מצות עשה דפו״ר‪ ,‬וא״כ את המוטל עליו‬
‫אוי מה היה לנו!‬ ‫•עשה‪ ,‬ואם אח״כ לא נבנה‪ ,‬קשה מאד לומר לו לירד‬
‫אחי ורעי! אף כי גדל הכאב מאד‪ ,‬בעל דעה‪ ,‬יתן‬ ‫■לים הדאגות והצערים לסתור ולבנות‪ ,‬אשר הדבר‬
‫לנפשו מרגעה‪ ,‬מאבל ויגון ודמעה‪ ,‬כי אם כד‬ ‫‪.‬ברור כשמש‪ ,‬כי בזמן הקודם לא היה‪ ,‬קשה החבור‬
‫גזר הצור‪ ,‬מי גזרתו יעצור‪ ,‬ורק תמיד ינצור‪ ,‬הגיון‬ ‫והפרוד אף אחד מני אלף מקשיותו האידנא‪ ,‬וכל בעל‬
‫המשורר‪ ,‬חסד ומשפט אשירה‪ ,‬ומהאל נבקש‪ ,‬להצילכם‬ ‫•שכל יבין את זאת‪ ,‬ובפרט עם הכתובות הגסות של‬
‫מכל מוקש‪ ,‬ולא תוסיפו עוד לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה‬ ‫זה הזמן‪ .‬ובכן כל הדברים הללו בצרוף סברות הפוסקי׳‬
‫ושיבה‪ ,‬ונפשו ב״ת וזרעו יירש ארץ‪ ,‬אמן‪ .‬אנכי‬ ‫‪.‬גאוני עולם שזכרנו‪ ,‬זיע״א‪ ,‬דס״ל שאין דין היו״ד‬
‫מנחמכם הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ עוב״י מכנאס יע״א‪,‬‬ ‫■שנים בחו״ל‪ ,‬יכולים לפטור את האדם שלא לגרש‪,‬‬
‫בשילהי פיון ש׳ ואיננ״ו כ״י לק״ח אות״ו אלחים‪ ,‬לפ״ק‪.‬‬ ‫‪,‬ושלא לישא א״א‪ ,‬ומה גם אחר תוספת השתדלות‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫ברופאי׳‪ ,‬ובבקור קברי הצדיקי׳ זיע״א )אף שאין דעתי‬
‫‪.‬נוחה מזה(‪ ,‬להסיר הדמיוני׳‪ ,‬ולהוסיף טורח המורה‬
‫אלף שצח‬ ‫על רצונו בקיום מצות ה׳ ברה‪ ,‬ואם כל זה לא הועיל‪,‬‬
‫פיון תש׳׳ד לפ״ק‪ ,‬לעוכ״י פאס יע״א‪.‬‬ ‫־פטור מכלום‪ ,‬זוהי דעתי ההדיוטית בענין זה להלכה‬
‫‪:‬ולא למעשה‪ ,‬והמקום ברחמיו יפקדכם עם כל חשוכי‬
‫אל עליון! מנחם ציוץ! המטר גשם נחמות‪ ,‬על נפשות‬ ‫‪.‬בנים בזרע של קיימא‪ ,‬מלא יראה וחכמה‪ ,‬במהרה‬
‫עגומות‪ ,‬ידידים יקרים‪ ,‬מאירים כספירים‪ ,‬הל״ח‪,‬‬ ‫ובעגלא‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫א׳ בקדש‪ ,‬אדם פטדה‪ ,‬כלילא דורדא‪ ,‬החכם חמפואר‪,‬‬ ‫אני היו׳׳ם ס״ט‪.‬‬
‫כהה״ר ציון מרצייאנו‪ ,‬יזיי׳‪ ,‬ואשר על ידו השני‪,‬‬
‫החכם השלם וכו׳‪ ,‬כמה״ר פינחס אחיו ישצ״ו‪ ,‬העטופים‬ ‫אלף שצז‬
‫שחורים‪ ,‬ופיהם ידוגה קינים מרים‪ ,‬על אביהם הזקן‪,‬‬
‫פיון תש״ד לפ״ר!‪ .‬לעוכ״י פאס יע״א‪,‬‬
‫אשר אהל שכן ■רקן‪ ,‬איש צדיק תמים‪ ,‬מר דרור בשמים‪,‬‬
‫הלד לבית עולמו‪ ,‬שמואל בקראי שמו‪ ,‬זצ״ל‪ ,‬ובלב‬
‫■אל עליון ן נחומים עצומים ממרומים לעגומים‪ ,‬לקחם‬
‫כל אחיהם ואחיותם‪ ,‬ובני משפחתם‪ ,‬יחולו נחומים‬
‫שלחם המרחם לנחם‪ ,‬רב ועצום בישראל‪ ,‬מראשי‬
‫עצומים ממרומים‪ .‬אמן‪.‬‬
‫גולת אריאל‪ ,‬בן מלכי רבנן כמוהר״ר שאול ן׳ דנאן‪,‬‬
‫בל ב נדכא ונשבר‪ ,‬צעקתי וי! וי! כיענים במדבר‪,‬‬
‫■ישצ״ו‪ ,‬אשר עיניו יורדות פלגי מים‪ ,‬־והגה וקינים‬
‫אחי ורעי!‬
‫יביע בלב ובשפתים‪ ,‬כי נצחו אראלים את המצוקים‬
‫יגע תי באנחתי‪ ,‬עת שמועה שמעתי‪ ,‬כי אביכם הצדיק‬
‫■ונשבה ארון הקדש אחיו הבכור האיש משה גדול מאד‬
‫‪ .‬אשר תמיד דולד בתומו‪ ,‬גוע ויאסף אל עמו‪,‬‬
‫בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מדה יקרה‪ ,‬זצ״ל‪ .‬בעל‬
‫וי! וי! על חסרון צדיק מיוחד במינו‪ ,‬כעין הבדולח‬
‫הנחמות! אנא! נחם נא! בניו היקרים‪ ,‬מאירים‬
‫עינו‪ ,‬היה קשור בפתיל צמיד‪ ,‬בכל יום תמיד‪ ,‬עס‬
‫■כספירים‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו‪ ,‬ולגוי גדול יהיו‪ ,‬ואשתו‬
‫מקדש מעט ערבים ושחרים‪ ,‬ותסלותיו קטדת אות באות‬
‫הרבנית‪ ,‬אשר הונף ואשר הורם‪ ,‬הודם והדרם‪ ,‬אביהם‬
‫מנוים וסדורים‪ ,‬וכל מעשהו באמונה‪ ,‬מנעוריו גם עד‬
‫הרב‪ ,‬אור נערב‪ ,‬עצום ורב‪ ,‬זלה״ה‪ ,‬ובלב כל הקרב‬
‫זקנה‪ ,‬ביתו חיה פתוח לחחה‪ ,‬כל קשה יום מצא בו‬
‫הקרב‪ ,‬לאחוז בכנף מעיל האבל הצורב‪ ,‬נחמה תרב‪.‬‬
‫מנוחה‪ ,‬מדת השתיקה היתה לו מורשה‪ ,‬מזומן היה תמיד‬
‫לכל דבר שבקדושה‪ ,‬קבע עתים לתורה‪ ,‬כחשכה כאורה‪,‬‬ ‫בלבב דוי‪ ,‬זעקתי וי! וי!‬
‫ורוב שניו האחרונות לא פסיק מפומיה גירסא‪ ,‬מצפרא‬ ‫■עגומי לב ! אחזני השבץ‪ ,‬ויגון נורא בלבי רבץ‪ ,‬ורוחי‬
‫ועד רמשא‪ ,‬אשריו כי זכה לזקנה מופלגת‪,‬יותר ממאה‪,‬‬ ‫רוח נכאה‪ ,‬אל שמועה כי באה‪ ,‬כי כרוב‬
‫בלי עמל ותלאה‪ ,‬בעבודת האל בלח ימיו‪ ,‬עד אשר‬ ‫*ממשה הסופד על עמו בכנפיו‪ ,‬וכבוד עליון חפף עליו‬
‫גוע ויאסף אל עמיו‪ ,‬זצ״ל‪.‬‬ ‫^ושכן בין כתפיו‪ ,‬בפשעי הדוד הגבוהים‪ ,‬ומשה עלה‬
‫אחים יקרים! אף כי זקנת המת‪ ,‬לאבליו מנחמת‪ ,‬אד‬ ‫אל האלהים‪ .‬וי! וי! כי חסרה ארץ‪ ,‬צדיק עומד בפרץ‪,‬‬
‫הישרים בלבותם‪ ,‬בני דורם עליהם ירבו עצבותם‪,‬‬ ‫אשיות נפלאה במינה‪ ,‬טהורה וזכה כעין הבדולח עינה‪,‬‬
‫כמאמר הנביא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם‪,‬‬ ‫‪-‬מלאה מאד יושר ואושר וטוב המדות ואהבת אדם‪,‬‬
‫כי הם מגיני העם‪ ,‬מעברה וזעם‪ ,‬ועל כן כל בעל רגש‬ ‫■והאיש משה עניו מאד מכל האדם‪ .‬בכן! כל בעל רגש‬
‫דתי ולאמי‪ ,‬על סלוקו של צדיק תגדל אנחתו‪ ,‬וחרב‬ ‫דתי ולאמי ירבו בלבו תוגות‪ ,‬ויבכה באין הפוגות‪,‬‬
‫תוגתו‪ .‬ואד! סוף דבר‪ ,‬אחר העגמה‪ ,‬נחמה‪ ,‬כי כן‬ ‫■על סלוקו של צדיק אחד מבני עליה המעטים‪ ,‬אשר‬
‫גזרה חכמתו יתברך‪ ,‬על טוב ועל ■רע יחי שמו מבורך‪,‬‬ ‫רק לדרד האמת היו רעיוניו נוטים‪.‬‬
 ‫או צר ה מכ ת בי ם‬
‫בעיניו‪ ,‬זה כמה שנים‪ .‬ב׳‪ ,‬כי מקום קבורת אביו הקדוש‬
‫הנז׳ זצ״ל היה של שני שותפי׳ אחד הקדיש חלקו‬
‫לקהל הנז׳‪ ,‬ושותפו נתן חלקו להרב התובע הנז׳‬
‫לקבור בו את גוף אביו הקדוש הנז׳‪ ,‬ובכן הוא שלו‪,‬‬
‫שאף שעדין לא קבל קנין על המתנה שכל העומד‬
‫לבילה‪ ,‬אין בילה מעכבתו‪ ,‬והרי הוא עושה בתוך שלו‪,‬‬
‫ואין לצבור עליו כלום‪.‬‬
‫ועל זה השיב מורשה זט״ה הנז׳‪ ,‬הל״ה כמוהר״ר‬
‫אברהם אביטבול ישצ״ו מעוב״י מראכש יע״א‪,‬‬
‫כי כיוצא בזה כבר אירע בעי״ת קאזא בלאנקא יע״א‪,‬‬
‫בין זט״ה‪ ,‬ובין יורשי הרה״ג כמוהרר״ה פינטו זצ״ל‪,‬‬
‫ועמדו לדין לפני הבדי״ץ הנז׳‪.‬עצמם‪ ,‬ודנו את הדין‬
‫לזכות זט״ה וגם זה יהיה נדון כמוהו‪ .‬ועל הטענה‬
‫שטען הרב התובע הנז׳‪ ,‬שמקום קבורת אביו הקדוש‬
‫זצ״ל‪ ,‬אינה של צבור‪ ,‬לא כן הוא‪ ,‬רק של צבור‪,‬‬
‫כי זה שנים רבות‪ ,‬והם מחזיקים בו‪ ,‬וגדרו ונעלו‪,‬‬
‫ולא ערער עליהם אדם‪ ,‬ואם יבא אדם לערער ליסתעי‬
‫דינא עם הצבור והם יסלקוהו‪ ,‬או בדינא או בזוזי‪,‬‬
‫וא״כ של צבור הוא‪ ,‬אלה הם עיקר טענותיהם‪ ,‬והשאר‬
‫לבטיל מאליו בדינא דפסקינן ליהו‪.‬‬
‫פסק!‬
‫אחר ההתבוננות בענין‪ ,‬נומינו להם‪ ,‬דצדקו הקהל‬
‫בטענותיהם‪ ,‬הן בעיקר המקום‪ ,‬שאף לפי טענת‬
‫הרב‪ ,‬חציו קדש‪ ,‬וא״כ לאו בשלו הוא עושה‪ ,‬וגם חציו‬
‫הב׳ של הקהל יקרא‪ ,‬שכל עוד שלא בא המערער‬
‫לערער בטענות חזקות שיועיל ובדין‪ ,‬גם בי דינא‬
‫דמלכותא‪ ,‬הרי המקום בחזקת הקהל‪ ,‬וגם אחר שיעלה‬
‫ויבא יגיע יראה וירצה ערעורו וטענותיו‪ ,‬יאמרו לו‬
‫קח כמדתו של קבר הרב סמוך לו מלפניו או מלאחריו‪,‬‬
‫וא״כ לעולם מקום הקבר הוא של הקהל‪ ,‬וא״כ בשל‬
‫הקהל הוא עושה‪.‬‬
‫ולענין טענת חזקה שטען שכבר החזיק בגבאות הנז'‬
‫וכו׳‪ ,‬כבר תרי מינן דחתימי‪ ,‬לתתא כתבנו‬
‫בפס״ד של ק״ק קאזא בלאנקא יע״א עם בני משפחת‬
‫פינטו יש״ץ‪ ,‬שאין להם זכות אלא בנדרים ונדבות‬
‫הבאים לידם בביתם‪ ,‬אבל הבאים לידם ע״י ישיבה‬
‫בבית הקברות לפני מצבת אביהם‪ ,‬הכל של הקהל‪,‬‬
‫ולא תועיל להם בזה שום חזקה‪ -,‬דהוי כמחזיק בשל‬
‫הקהל שאין חזקתו חזקה‪ ,‬כמו שכתבנו שם באותו‬
‫פסק‪ ,‬יעו׳׳ש‪.‬‬
‫ועוד כתבנו שם‪ ,‬דזט״ה הרי הם כב״ד הגדול‪ ,‬לענוש‬
‫וכו׳ וכו׳‪ ,‬כמ״ש בחו״מ סי׳ ב׳‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ומה גם‬
‫עתה ששתי הממלכות הגדולות‪ ,‬הערבית והצרפתית‬
‫יר״ה‪ ,‬אשר בצלם אנחנו חוסים‪ ,‬מאמצים כח כל זט״ה‬
‫בכל מקום‪ ,‬א״כ הרי נכנס הדבר בטרקלין של דינא‬
‫דמלכותא דינא‪ ,‬וא״כ יד זט״ה תקיפא להפקיע כל‬
‫חזקה שתעמוד נגד רצונם‪ ,‬ואין לדחות ולומר דשאני‬
‫טובי העיר של מאז‪ ,‬לשל עתה‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬דכבר‬
‫מילתייהו אמורה‪ ,‬יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬ומה גם‬
‫ע׳׳פ דינא דמלכותא‪.‬‬
‫ועוד מצינו הדבר מפורש ביו״ד סי׳ רנ״ז ס״ב‪ ,‬שיכולים‬
‫הצבור לשנות הגבאים וכו׳ ולמנות אחרים‬
‫תחתיהם‪ ,‬ואין בזה משום חשד‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ואף שכתב הש״ד‬
‫שם דהיינו דוקא במקום שמנהגם כך וכו׳‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫לח‬
‫הוא ינחם אתכם‪ ,‬ויגן עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו עוד לדאבה‪,‬‬
‫גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפשו ב״ת וזרעו יירש ארץ‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ מכנאס יע״א‪,‬‬
‫בסיון ש׳‪ ,,‬ואיננ״ו כ״י לק׳׳ח אות״ו אלהים לפ״ק‪.‬‬
‫אחיכם עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬
‫הצעיר אני היו׳׳ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף שצט‬
‫פיון הנז׳‪.‬‬
‫בירח סיון זה שעלינו‪ ,‬נדרשתי מהממשלה יר״ה‪ .‬ומב״ד‬
‫הגבוה שבעוב״י רבאט יע״א‪ ,‬לנסוע לשם‪ ,‬למלא‬
‫מקום אחד מהב״ד של השררה יש״ץ‪) ,‬אם לא יבוא‬
‫ליום הנועד( שקבעה חמלסות לדון‪ ,‬בין הרב במוחר״ר‬
‫מיכאל אנקאווה ישצ״ו‪ ,‬ובין ז׳ טובי העיר של ק״ק‬
‫סאלי יע״א‪ ,‬ונסעתי לשם ביום י״ד לסיון‪ ,‬והוקבע‬
‫מושב ב״ד ■ביום ד' בשבת ט׳׳ז לסיון בשעה רביעית‬
‫אחר הצהרים‪ ,‬באולם הגדול של ב״ד הגבוה‪ ,‬ואני‬
‫הייתי ■רק סניף בעלמא‪ ,‬כי באו שלשת הבדי״ץ‪ ,‬הל״ה‬
‫כמוהר״ר משמ״ח אליקים ישצ״ו‪ ,‬ראב״ד קאזא בלאנקא‪,‬‬
‫וכמוה׳׳ר משה זריהן ישצ״ו‪ ,‬ראב״ד מראכש יע״א‪,‬‬
‫וכמוהר״ר שלמה כהן ישצ״ו‪ ,‬דיין של עיר מאזאגאן‬
‫יע״א‪ ,‬וטען הרב הנז׳ טענותיו‪ ,‬והשיב מורשה הקהל‬
‫תשובותיו‪ ,‬ויצאו להם‪ ,‬ונשארנו אני והרבנים הנז׳‪,‬‬
‫נושאים ונותנים בענין‪ ,‬עד הלילה‪ ,‬והפצירו בי הרבני׳‬
‫הנז׳ לסדר להם הפס״ד ולהעלותו על ספר באותו‬
‫הלילה ‪,‬כי הממשלה לחצה אותם לגמור את הדין עם‬
‫כתיבת הפס״ד וחתימתו למחר ביום חמישי‪ ,‬י״ז סיון‬
‫בשעה ט׳ ומחצה‪ ,‬ועשיתי רצונם‪ ,‬וזה העתק מה‬
‫שכתבתי בפס״ד הנז׳‪.‬‬
‫אגן בי דינא דחתימי לתתא‪ ,‬נקרוא נקראינו מהממשלה‬
‫יר״ה‪ .,‬ל‪,‬ךון בין הרה״ג כמוהר״ר מיכאל יששכר‬
‫אנקאווה ישצ״ו‪ ,‬בן הרה״ג המפורסם כמוהר״ר רפאל‬
‫זיע״א‪ ,‬ובין טובי העיר סאלי יע״א‪ ,‬הרב הנז׳ תובע‪,‬‬
‫וזט״ה נתבעי׳‪ ,‬ועמדו לפני׳ לדין באולם המשפט של‬
‫ב״ד הגבוה ישצ״ו‪ ,‬ביום ד׳ בשבת ט״ז סיון המוב״ת‬
‫ש‪ .‬התש״ד ליצירה‪ ,‬וטען הרב הנז׳‪ ,‬כי אחר שנתבש״מ‬
‫מו״א הרב הקדוש הנז'‪ ,‬באים בכל יום תמיד מכמה‬
‫מקומות‪ ,‬אנשים ונשים וטף להשתטח על מצבת קבורתו‪,‬‬
‫ועושי׳ סעודות קטנות לפני המצבה‪ ,‬ונותני׳ צדקות‬
‫לזכותו ‪ ,‬לעניים‪ ,‬וזה זמן רב עמד הוא ומנה אחד‬
‫מקרוביו‪ ,‬הל״ה כמוה״ר עמרם אנקאווה ישצ״ו‪ ,‬בכמוה״ר‬
‫מסעוד זצ״ל‪ ,‬לישב לפני קבורת הצדיק מו״א זצ״ל‬
‫)הרב כמוהרר״פ הנז׳(מצפרא ועד רמשא בכל יום‬
‫תמיד‪ ,‬לקבוץ על ידו מתנת כל איש אשר ידבנו לבו‪,‬‬
‫ומביא הכל לידו של הרב הנז׳‪ ,‬והוא מחלק אותם‬
‫כפי רצונו לעניים אשר יוכשרו בעיניו‪ ,‬ונמשך הדבר‬
‫עד יום ר״ח אדר שעבר משנתי׳ זאת‪ ,‬שקם עליו ערער‬
‫מזט״ה סאלי הנז׳‪ ,‬להכניס כל הכסף המובא‪ ,‬לכיס‬
‫הקהל‪ ,‬ונתעקלו כל ההכנסות הנז׳ ע״פ ‪,‬המשגיח הראשי‬
‫על כל ענייני קהלות המערב ישצ״ו‪ ,‬עד שיתברר מי‬
‫יזכה בדין‪ ,‬ועתה דינא קא בעי‪ ,‬ע״פ כמה וכמה‬
‫טענות‪ ,‬אשר ראינו‪ ,‬כי העיקר בהם שתים‪ ,‬והם!‬
‫א׳‪ ,‬כי הוא כבר החזיק בגבאות זו וחלוקה לכל הישר‬
 ‫לט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫את הדבר‪ ,‬גם כל הנמצא אצלו אם מעט ואם הרבה‪,‬‬ ‫הנה עתה המנהג פשוט בכל ערי המערב לשנות כל‬
‫יהיה קשה עליו להביא מאזנים לשקול כמה ליטראות‬ ‫הממונים על הצבור מזמן לזמן ע״פ הממשלה ע״פ‬
‫יש לו‪ ,‬לכן אמרתי להם למכור על זה הדרד‪ ,‬דהיינו‬ ‫הגורל‪ ,‬כידוע‪ ,‬והעומדים לנהל הצבור הם הם הצבור‪,‬‬
‫לומר לגוי הנני מוכר לד כל קילו קמח‪ ,‬או סלת או‬ ‫ויכולים לשנות כל גבאי וגזבר‪ ,‬ולהעמיד אחרים‬
‫חטים וכו׳‪ ,‬בסד כו״כ כל אשר ימצא ברשותי עת‬ ‫תחתיהם‪ ,‬ואין בזה שום טענת חשד מהגבאים המשתני׳‬
‫תבא לשקול‪ ,‬שכן מנהג הסוחרים למכור מכר כזה‪,‬‬ ‫לומר שגורמים להם הזק לחשדם‪ ,‬שמפני פגם סלקום‪,‬‬
‫שאומרים בלשון ערבית‪ ,‬לעדאד עלא מא יצדק‪ .‬בטח‬ ‫דמאחר שכן הוא המנהג‪ ,‬אין כאן חשד‪ ,‬ומה גם בנד״ד‬
‫לא נעלם‪ .‬ג׳‪ ,‬להשכיר לו החדר שבו מונח החמץ בסד‬ ‫בהרב הנז׳ ישצ״ו‪ ,‬שאי אפשר לחשדו בשום דבר ח״ו‪.‬‬
‫קצוב על משד ט״ו ימים‪ ,‬או יותר‪ .‬ד׳‪ ,‬לתת לו דריסת‬ ‫וא״כ מעתה קם דינא‪ ,‬שעל מה שעבר שנגבה ונתחלק‬
‫הרגל בחצרו שיוכל לצאת ולבא אל החדר כל משד‬ ‫ע״י הרב הנד‪ ,‬עד עצם היום הזה‪ ,‬אין עליו שום חיוב‬
‫‪,‬זמן השכירות‪ .‬ה׳‪ ,‬אחר המכירה הגמורה‪ ,‬צריד למסור‬ ‫לתת דו״ח לשו״א כלל‪ ,‬כמ״ש ולא יחשבו את האנשים‬
‫לו המפתח‪.‬‬ ‫זכר‪ ,‬וכמ״ש ביו״ד שם‪ ,‬ואך מעתה רשאים בני העיר‬
‫להעמיד גבאי על ידם לעמוד על המשמר לפני מצבת‬
‫ולפישיש בעיר קהל גדול בפי׳ העי״א‪ ,‬ואין לכ״א ואחד‬
‫קבורת הרב הנ״ל זלה״ה‪ ,‬ולהכניס כל הנכנס‪ ,‬לכיס‬
‫גויים מכירים‪ ,‬לכן נמצאו אגשים בעלי ג״ח‬
‫הקהל‪ ,‬אמנם הנכנס ע״י הרב התובע הנד ישצ״ו בין‬
‫שכל אחד מהם קנה הרבה חמץ מכמה בעלי בתים‬
‫הנדר ונדב בביהכ״נ‪ ,‬בין הנתן בקופות הקבועי׳ בה‪,‬‬
‫עה״ד הנז׳‪ ,‬בכתב ‪ t‬כו״ח מהמוכרים‪ ,‬ולקח המפתחו׳‬
‫או בבית הרב הנד י־שצ״ו‪ ,‬אין לקהל עליו שום שליטא‬
‫של כל החדרים מכלם‪ ,‬והוא מכר לגוי המכירו מכירה‬
‫כלל‪ ,‬רק הכ״ל יעשה בו הרב הגד כחו״ר‪ ,‬ואין מוחה‬
‫גמורה עה״ד שבה קנה‪ ,‬ומסר לגוי כל המפתחות‪,‬‬
‫בידו כלל‪.‬‬
‫גם שמות החצרות שיש בהם חמץ‪ ,‬דהיינו שאמר לגוי‪,‬‬
‫ואמנם חובה רבה רמייא על זט״ה הגד‪ ,‬לעשות הטוב‬
‫הנני מוכר לד כל חמץ שיש לי בחצר פ׳‪ ,‬ובחצר פ׳‪,‬‬
‫והישר עם הדחוקי׳ לפרנסה במשפחת הרב‬
‫וכו׳‪ ,‬כו״כ לכל קילו‪ ,‬כל הקילוייאת אשר ימצאו שם‪,‬‬
‫הקדוש זיע״א‪ ,‬ולקבל ברצון דברי הרב בנו הנד ישצ״ו‪,‬‬
‫עם שכירות כל החדרים‪ ,‬עם דריסת הרגל לכל המקומות‬
‫בכל עת אשר יודיעם כי אחד ממשפחתו הוא צריך‬
‫הנז׳‪ .‬גם בכלל המכר‪ ,‬צריד למכור לו כל השקים‬
‫לעזר וכו׳‪ ,‬לתת לו ע״י מנה הראויה‪ ,‬ולא ישיבו פניו‬
‫שיש בהם חמץ‪ ,‬בסד קצוב לכל שק‪ ,‬וכן אם יש לו‬
‫ריקם חלילה‪ ,‬כי ידוע ומפורסם שכבוד העיר פאלי‬
‫בחדר נפות וכברות וכלי חמץ‪ ,‬צריד למכרם ג״כ בסד‬
‫יע״א ופרסומה הוא בהוד והדר הרב הקדוש זיע״א‪,‬‬
‫קצוב‪ ,‬ולפרט את שמותם‪,‬ומפני דלאו כ״ע דינא גמירי‪,‬‬
‫הן בעודנו חי‪ ,‬הן אחרי עלותו אל האלהים‪ ,‬ובכן‬
‫לכן העמדנו איזה ת״ח להתעסק בענין זה‪ ,‬וקבעו‬
‫שום ישימו הדבר הזה בין עיניהם תמיד‪ ,‬ויכבדו את‬
‫מקום בביהכ״ג אחת‪ ,‬והודענו הקהל‪ ,‬שכל מי שיש לו‬
‫כל הקרוב אליו‪ ,‬ומה גם לבנו הרב ישצ״ו‪ ,‬ועליהם‬
‫חמץ בביתו‪ ,‬ילד אצל החכמים פ׳‪ ,‬ופ׳‪ ,‬במקום פ׳‪,‬‬
‫תב״ט‪ ,‬זהו מה שפסקנו ודברנו עם ב׳ הצדדים ביום‬
‫והם יודיעוהו כיצד יעשה‪ ,‬וכן עשו הקהל ישצ״ו‪,‬‬
‫ה׳ בשבת י״ז סיון המוב״ת ש׳ התש״ד לב״ע‪ ,‬וקיים‪,‬‬
‫וזולת זה לא ידענו שום היתר אחר‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫וחתמו הרבנים הנ״ל ישצ״ו‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ואני היו״ם‬

‫אלף תא‬ ‫אלף ת‬

‫תמוז תש״ד לפ״ק‪ .‬לעיר תמוסנ״ת )אלגיריין(‬
‫אכ״ר תש״ד לפ״ק‪ .‬ל^לג׳יד‪.‬‬
‫למעלת החכם השלם וכו׳‪,‬כמה״ר שלמה עמאר ישצ״ו‪.‬‬
‫למעלת החכם השלם וכו‪ /‬וכו׳‪ ,‬כמה״ר יחייא כליפא‬
‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל המסתופפי׳ בצל‬
‫ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים‬
‫קורתו העי״א‪.‬‬
‫הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫תכם לב! מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ואד הטירדות‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬וראיתי את השאלה ואשר‬ ‫הצבוריות והיחידות‪ ,‬עם נסיעה ארוכה שנסעתי‬
‫נגזר עליה‪ ,‬והיא‪ ,‬פרה אחת חולבת‪ ,‬שמנה‬ ‫בעסק צבורי‪ ,‬הם גדרו בעדי מהשיב מעלתו‪ ,‬בעתו‪,‬‬
‫וגדולה עד מאד‪ ,‬מהפרות הגדולות שהיו באות‬ ‫ועתה גזלתי מעתותי רגעים אחדים להשיב מפגי‬
‫מהולאנד״א קודם המלחמה‪ ,‬שאחזה כאב גדול‪ ,‬ובא‬ ‫הכבוד‪ .‬והיא‪1‬‬
‫הרופא ובקרה‪ ,‬ואמר שיש לה מעי יתר כהנמצא בכמה‬ ‫ר אי תי מ״ש כבודו בענין מכר חמץ שנעשה במח״ק‪,‬‬
‫בני אדם שקורין ״לאפאנדיסי״ת״ והוליכוה לבית‬ ‫עם הרמזים שרמז כבודו וכו׳‪ ,‬וכו׳‪.‬‬
‫החולים ועשו לה נתוח ונתרפאת וחזרה לאיתנה‪,‬‬ ‫דע יד ‪T‬י‪ ,‬כי גם פה היה הדבר נחוץ לעשות הפד‬
‫ואחר כמשלש חדשים נקרא בעליה למלחמה‪ ,‬ואז‬ ‫השני׳ הטובו׳‪ ,‬שהיו מוציאים אותו מן הבתים‬
‫הוכרח למכרה‪ ,‬ומכרה לקצב ישראל‪ ,‬ושחט אותה‬ ‫מן החצרות‪ ,‬ואד בשנה זו הודענו את כל הקהל במכתב‬
‫ונמצאת כשרה‪ ,‬ואכלו ישראל את בשרה‪ ,‬ושוב נודע‬ ‫גלוי שרשאים להניחו בביתם‪ .‬ע״פ התנאים הללו‪.‬‬
‫מכל הנעשה לה בנתוח‪ ,‬וחכם אחד מפליטי חרב‬ ‫שהם‪ ,‬א'‪ ,‬לסגור בעדו בחדר מיוחד במפתח‪ .‬ב׳‪ ,‬למכור‬
‫פולוניי״א‪ ,‬הנמצא במח״ק‪ ,‬בשמעו‪ ,‬פקפק הרבה בדבר‪,‬‬ ‫אותו לגוי מכירה גמורה‪ ,‬ולפי שחששגו פן יהיה נמצא‬
‫כי קי״ל בכל נקב המטריף שנתרפא‪ ,‬קרום שעלה‬ ‫^^לאיזה יחידים הרבה חמץ‪ ,‬ויהיה קשה עליהם לפרסם‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫מ‬
‫ואמנם נר׳‪ ,‬דנוכל למצא לנד״ד תרופה ממקום אחר‪.,‬‬ ‫מחמת מכה לאו קרום הוא‪ ,‬והאי נמי כאשר הסיר לה‬
‫והוא דאיתא בש״ס דחולין דף נ״ז ע״ב‪ ,‬וז״ל‪,‬‬ ‫הרופא המעי היתר חתך בגי מעיה‪ ,‬וכאשר חזר ותפרם‬
‫ולית הלכתא ככל הני שמעתתא‪ ,‬אלא כי הא דש אל‬ ‫ועלה עליהם קרום ונתחברו‪ ,‬הו״ל קרום שעלה מחמת‬
‫ר׳ יוסי בן נהוראי את ריב״ל קדירת קנה בכמה ?‬ ‫מכה‪ ,‬וטרפה‪ ,‬והכלים אסורים‪ ,‬ולא ידעתם מה להשיב׳‬
‫א״ל משנה שלימה שנינו עד כאיסר האיטלקי‪ ,‬א״ל‬ ‫ובקשתם ממני לחוות לכם דעתי‪.‬‬
‫והלא רחל אחת היתה בשכונתי׳ שנקדר קנה שלה‬
‫תשובה‪ ,‬לכאורה היה נראה‪ ,‬דלא נאמר כלל זה‪,‬‬
‫ועשו לה קרומין של קנה וחיתה ? א״ל ועל דא את‬
‫אלא בריאה דוקא‪ ,‬כמ״ש בחולין דף מ״ז‬
‫סמיך )להתיר( ? והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת‬
‫ע״ב‪ ,‬אמר רב ‪.‬יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה‬
‫ירך בעוף טריפה‪ ,‬ותרנגולת היתה לו לר ׳שמעון בן‬
‫אינו קרום‪ ,‬ופי׳ רש״י ז׳׳ל‪ ,‬דסופו ליסתר‪ ,‬וכל סירכי‬
‫חלפתא שנשמט ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה‬
‫דריאה קרום העולה מחמת מכה הן וכו׳ ע״ש‪ ,‬וכן‬
‫)והכניסו בה את הירך כדי שלא יתנועע ותשאר‬
‫הוא שם בדף מ״ח ע״א‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והוא מיבמות דף ע״ו‬
‫עומדת כדי שתתרפא(‪ ,‬וחיתה‪ ,‬אלא מאי אית לך‬
‫ע״א‪ ,‬ופרש״י ז״ל שם‪ ,‬וז״ל‪ ,‬למעוטי קרום שעלה‬
‫למימר )על זה הפלא דאיך היא טרפה גמורה וחיתה ?(‬
‫מחמת מכה בריאה דאינו קרום‪ ,‬משום דהדר מיפחת‬
‫תוך יב״ח הוה )דהיינו לא השלימה יב״ח׳ רק תוך‬
‫והיינו הנך סירכי דריאה דמיטרפא ביהו חיותא‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫יב״ח מתה‪ ,‬כי טרפה אינה חיה רק עד יב״ח ולא‬
‫ע״ש‪ ,‬הרי לד דלא נאמר דבר זה אלא בריאה‪ ,‬והם‬
‫יותר(‪ ,‬הכא נמי )בעובדא של קנה(‪ ,‬תוך יב״ח הוה‪,‬‬
‫הסירכות המעידות על הנקב‪ ,‬אבל באבר אחר אם‬
‫)דהיינו לסוף יב״ח מתה(‪ ,‬עכ״ל‪ .‬משמע פשוט מזה‪,‬‬
‫נקב ונסתם כשר‪ ,‬כ״ז היה נר׳ לכאורה‪ ,‬אמנם אחר‬
‫שאם שהתה יב״ח היו מכשירין ע״י תרופות אלו‪,‬‬
‫ההתבוננות נר׳‪ ,‬דרש״י ז״ל דנקט בריאה‪ ,‬לאו דוקא‪,‬‬
‫אף לרוצה לשחוט בתוך יב״ח‪ ,‬דמאחר שנעשה נסיון‬
‫אלא הה״ד לכל אבר הנטרף מחמת נקב דינו הכי‪,‬‬
‫באחת ושהתה יותר מיב״ח‪ .‬הוברר הדבר שהיא רפואה‬
‫דאמרי׳ ביה קרום שעלה מחמ׳ לאו כלום הוא‪ ,‬דמאי‬
‫מועלת‪ ,‬וא״כ יוכל לשחוט אחרים כמוה ע״י רפואות‬
‫שנא הם מריאה? והא דנקט בריאה‪ ,‬משום שדבר‬
‫אלו אף בתוך יב״ח‪ ,‬ואף אם נסו רפואה זו רק באדם‬
‫בהוה‪ ,‬כי היא עלולה לזה מכל שאר אברים‪ ,‬ולכן‬
‫וחיה יותר מיב״ח‪ ,‬ולא נסו בבהמה‪ ,‬גמרינן בהמה‬
‫קי״ל שאין לבדוק אחר שום טרפות מן הסתם חוץ‬
‫מאדם‪ ,‬ולא אמרי׳ שאני אדם דאית ליה מזלא‪ ,‬לכך‬
‫מן הריאה‪ ,‬מפני שהיא עלולה ליטרף מפני חסירכות‬
‫אהנייא ליה רפואה זו‪ ,‬אבל בהמה דלית לה מזלא‬
‫וכו׳‪ ,‬כמ״ש מרן ביו״ד סי׳ ט״ל ובאה״ט שם‪ ,‬סק״א‬
‫לא מהנייא לה‪ ,‬כמ״ש בשבת דף נ״ג ע״ב לענין קמיע‪,‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫ופרש״י ז״ל‪ ,‬מזלא‪ ,‬מלאך שלו ומליץ עליו‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫וכן בב״ק דף ב׳ ע״ב בענין נגיחה ונגיפה של שור‪,‬‬ ‫ומה גם דמצינו הדבר מפורש שם בחולין דף מ״ג‬
‫אמרו שאני אדם דאית ליח מזלא‪ ,‬ופי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬מזלא‪,‬‬ ‫ע״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אמר רבא קרום שעלה מחמ׳ בושט‬
‫שיש לו דעת לשמור את גופו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והטעם דלא אמרי׳‬ ‫אינו קרום‪ ,‬ופרש״י ז״ל שם‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אינו קרום‪ ,‬ואם‬
‫בנד״ד שאני אדם וכו׳‪ ,‬משום דנוכל לחלק ולומר‪,‬‬ ‫נקב ונסתם‪ ,‬אפי׳ עלתה בו סתימה עבה אינה מתקיימת‪,‬‬
‫דלא חלקו רז״ל בין אדם לבהמה‪ ,‬אלא בקמיע שהוא‬ ‫כדאמרי׳ ביבמות ע״ו בכרות שפכה‪ ,‬נקב פסול‪ ,‬נסתם‬
‫האדם יכול‬ ‫דבר סגוליי‪ ,‬וכן בנגיחת ונגיפת שור‪,‬‬ ‫כשר‪ ,‬וזהו פסול שחוזר להכשרו‪ ,‬זהו למעוטי קרום‬
‫לשמור עצמו‪ ,‬ולא כן הבהמה‪ ,‬אבל ברפואה טבעית‪,‬‬ ‫שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום׳ דכל נקובי‬
‫האדם והבהמה שוין‪ ,‬דכשם שרפואה זו מועלת לאדם‪,‬‬ ‫דטרפות לא מהנייא ליהו סתימה דסלקא ביהו לאחר‬
‫הכי נמי מועלת לבהמה‪ ,‬וראיה לדבר‪ ,‬שחרי שם בחולין‬ ‫זמן‪ ,‬ולא דמי לריאה שנקבה ודופן סותמתה ולסתימ׳‬
‫דף נ״ ז ע״ב איתא‪ ,‬וז׳׳ל‪ ,‬אר״ש בן המשולם מעשה‬ ‫כבד במרה‪ ,‬ולס תימה דירכים בחלוחלת וכו׳ דההיא‬
‫בעינבול )שם מקום( באחד שנפחתה גולגלתו ועשו לו‬ ‫סתימה מעיקרא היא‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ולשון זה של רש״י‬
‫חדוק של קרויח )חתיכה של דלעת יבשה( וחיח ?‬ ‫ז״ל‪ ,‬איפסק להלכתא בב״י סי׳ ל״ו‪ ,‬ובב״ח שם‪ ,‬ובט״ז‬
‫חיה‪ ,‬וכיון‬ ‫א״ל רשב״א משם ראיה ? ימות חחמה‬ ‫__‬ ‫שם סק״ד‪ ,‬ובש״ד שם סק״ו‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫שעברו עליו ימות הצנה מיד מת‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ואם איתא‬ ‫ולכאורה היה נראה עוד לחלק בין קרום שעלה‬
‫שיש חלוק בין אדם לבהמה בזה‪ ,‬ר׳ שמעון בן המשולם‬ ‫מחמ׳‪ ,‬לגד״ד‪ ,‬דה תם רק עלה קרום‪ ,‬אבל‬
‫לא הוה מקשה מאדם לבהמה‪ ,‬והדוחה לא היה דוחה‬ ‫כאן נתחברו החתכים זה עם זח ואין סופן ליפרד‪,‬‬
‫ימות החמה היו‪ ,‬אלא אף אם חיה כל ימות הגשמים‬ ‫דהוי כמו עצם הקולית שנשבר ונתחבר שאשיי׳ דכשר‪,‬‬
‫ואפי׳ כמה שנים‪ ,‬שאני התם שהוא אדם בר מזלאד‬ ‫ואך אחר ההתבוננות נר׳‪ ,‬דגם זה אינו‪ ,‬דשאני התם‪,‬‬
‫אלא ודאי שאין הבדל בדבר‪ ,‬בין אדם לבהמה‪.‬‬ ‫משום דאסור השבר‪ ,‬לאו מחמת שנשבר העצם הוא‪,‬‬
‫אלא חיישי׳ שמא יצא העצם לחוץ ושליט ביין אוירא‬
‫ואך גם על זח יש להקשות׳ שהרי שם בדף מ״ג ע״א‬ ‫ונרקב‪ ,‬ולכן כשנקשר בידוע שלא יצא העצם לחוץ‪,‬‬
‫איתא בענין נקיבת המרה‪ ,‬דאמר מאי אהדרו ליה‬ ‫שאם יצא‪ ,‬לא היה נרפא ונקשר‪ ,‬כמ״ש הב״י בסי׳‬
‫חבריה לר׳ יוסי בר יהודה )שהוא מטריף והם‬ ‫ם״ה‪ ,‬בשם הגאונים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ואך בנד״ד הטרפות היא‬
‫מכשירים(‪ ,‬ישפוך לארץ מררתי‪ ,‬ועדין איוב קיים?‬ ‫מחמת הנקב‪ ,‬ובמה אתה רוצה להכשירו‪ ,‬מחמת קרום‪,‬‬
‫א״ל אין מזכירין מעשה נסים‪ ,‬דאי לא תימא הכי‪,‬‬ ‫הרי קי״ל דלאו קרום הוא‪ ,‬ועיי׳ מ״ש הבאה״ט בסי׳‬
‫יפלח כליותי ולא יחמול‪ ,‬מי קא חיי ? אלא ניסא שאני‪,‬‬ ‫ל״ז סק״ז ובפ״ת שם סק״ג דהחבור והרפוי לא מה ני‬
‫דכתיב אך את נפשו שמור‪ ,‬הכא נמי ניסא שאני‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
 ‫מא‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אבל האמת הוא‪ ,‬דלא הקפידו רז״ל אלא על טרפה‬
‫שנתרפאת מאליה בלי רופא ורפואות‪ ,‬כי היא‬
‫מגן שוייא וסופה ליסתר‪ ,‬אבל דבר הנעשה ע״י רופא‬
‫ורפואות והשגחה ובקור יום יום כל משך ימי הרפואה‪,‬‬
‫ודאי דמהני להכשירו מטרפותו‪ ,‬כי לא ים תר ולא יפרד‪,‬‬
‫וכן אמרו בש״ס דחולין דף נ״ד ע״א וז״ל‪ ,‬רב פפא‬
‫בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלו‪ ,‬אתו לקמיה‬
‫דר׳ אבא‪ ,‬אמר ליהו וכי להוסיף על הטרפיות יש?‬
‫אין לך אלא מה שמנו חכמים‪ ,‬והא קא חזינא דק א‬
‫מתה? גמירי אי בדרי לה סמא חיה‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ופרש״י‬
‫ז״ל‪ ,‬מחו בכוליתא‪ ,‬מכין בחץ החיה בכוליתא מלמעלה‬
‫ומכוונים י שאין החץ נכנס ויורדת למטה מן הכליות‬
‫לחלל‪ .‬וקטלו‪ ,‬מתה מאליה אתו לקמיה‪ ,‬לשאול‪ ,‬אם‬
‫ישחטום אחר המכה‪ ,‬מהו? אם בדרי לה סמא‪ ,‬אם‬
‫מפזרין עליה סם‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫והנה דבר זה נוכל לפרשו בב׳ אופנים‪ ,‬הא׳‪ ,‬דהיינו‬
‫בדבר שלא נזכר בדברי רז״ל להטריף‪ ,‬כנד״ ז‬
‫של נקיבת הכוליא בחץ‪ ,‬וכמ״ש וכי להוסיף על הטרפיות‬
‫וכו׳‪ ,‬הרי זה כשר לשחיטה קודם שתמות מאליה‪,‬‬
‫מאחר דאי בדרי לה סמא חיה‪ ,‬ואפי׳ עתה לא בדרי‬
‫כשר‪ ,‬אבל בדבר שהוזכר בדברי הז״ל להטריף‪ ,‬אפי׳‬
‫אי בדרי ליה סמא עתה‪ ,‬וחיה‪ ,‬אינו מועיל‪ ,‬דסו״ם‬
‫ימות הוא מאותו חולי‪ ,‬והוי כמת מעתה‪ .‬האופן הב׳‬
‫דהיינו בדבר שלא נזכר בדברי רז״ל להטריף הרי זה‬
‫כשר מאחר דאי בדרי ליה סמא חיה‪ ,‬ואפי׳ עתה‬
‫לא בדרי כשר‪ ,‬אבל בדבר' שהוזכר בדברי רז״ל‬
‫להטריף‪ ,‬אי בדרי ליה סמא כשר‪ ,‬ואי לא בדרי ליה‬
‫סמא‪ ,‬טריפה‪.‬‬
‫לספק טריפה‪ ,‬יב״ח‪ ,‬אם כך חיתה בידוע שלא נטרפה‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬הדעת מכרעת ומכרחת כפי׳ בתרא‪ ,‬דמאחר‬
‫דדבר זה הוה ורגיל יום יום בכמה בני אדם‪,‬‬
‫שעושי׳ להם הרופאי׳ נתוח כזה‪ ,‬ומתרפאים רפואה‬
‫שלמה ע״י רפואות שהטביע בהם הבורא ב״ה לרפאת׳‬
‫א״כ פשיטא דגמרי׳ בהמה מאדם‪ ,‬ומותר לכתחלה‬
‫לשחטה אחר שתתרפא רפואה שלימה‪ ,‬ומה גם! דאף‬
‫לפי׳ קמא אתי שפיר‪ ,‬דטעמא מאי אמרי׳ אפי׳ בדרי‬
‫לה סמא עתה וחיתה אינו מועיל‪ ,‬לא גזרה בלא טעמא‬
‫היא‪ ,‬רק הטעם פשוט‪ ,‬דאמרי׳ סו״ס ימות החי מאותו‬
‫חולי‪ ,‬והוי כמת מעתה‪ ,‬וכמש״ל‪ ,‬ופשוט לכל מבין‪,‬‬
‫דלא שייך לומר כן‪ ,‬אלא בדבר שלא נעשה בו שום‬
‫נסיון כלל‪ ,‬לא באדם ולא בבהמה‪ ,‬אבל בדבר שנעשה‬
‫בו יום יום נסיון גדול באדם‪ ,‬וכפי הנשמע גם בבהמה‬
‫בסוסים ובפרדים‪ ,‬וכלם מתרפאים רפואה שלימה‪,‬‬
‫וחיים שנים רבות חזקי׳ ובריאים‪ ,‬א״כ הדבר פשוט‬
‫דרפואתה מכשירתה‪ ,‬והדעת הנכונה בין תבין דלא‬
‫אמרו קרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא דסופו‬
‫ליסתר‪ ,‬רק בעולה מאיליו דוקא‪ ,‬אבל העולה ע״י‬
‫תפירה מעולה ע״י רופא ורפואות‪ ,‬לא יסתר ולא יפרד‬
‫לעולם‪ ,‬ודבר זה פשוט וברור לדעתי המעט‪ ,‬ואי הוינא‬
‫התם הוה אכילנא משופרי שופרי‪ ,‬זהו הנר׳ לקוצ״ד‬
‫בזה‪ ,‬וצוי״מ‪ ,‬וימ״ן‪ ,‬ויק״ק פלאות‪ ,‬לעמוסי התלאות‪,‬‬
‫בב״א‪ ,‬נאם החו״פ עוב״י מכנאס‪ ,‬יע׳׳א‪ ,‬בירח אב״ר‬
‫‪,‬‬ ‫ש׳ ואמר״ת אוכל״ה בשר וכו׳‪ ,‬לפ״ג‪.‬‬
‫אני היו׳^ם ס״ט‪.‬‬
‫עכ״ל ע״ש‪ ,‬והנה קשה למה הוצרך לומר גיסא שאבין‬
‫הול״ל אדם שאני‪ ,‬דאית ליה מזלא‪ ,‬ואין מביאין ראיה‬
‫מאדם לבהמה‪ ,‬ומדלא משני הכי משמע דבכל אופן‬
‫גמרינן בהמה מאדם‪ ,‬וזה הפך ש״ם ערוך במס׳ שבת‬
‫ובמס׳ בב״ק כמש״ל ?‬
‫ואמנם אחר ההתבוננות נר׳ לתרץ על זה בשני פנים‪,‬‬
‫האחד‪ ,‬דבאיוב לא שייך לומר שאני אדם‬
‫דאית ליה מזל‪ ,‬כי אתרע מזליה לגמרי שאבדו בניו‬
‫וכל נכסיו בענין רע‪ ,‬ובאו עליו יסורים מכוערים‪,‬‬
‫רח״ל‪ ,‬ומה מזל בשאר לו? וא״כ רוח קימעא עוכרתו‪.‬‬
‫ולכן הוכרח לתרץ רק דהתם מעשה נסים הרה‪ .‬שנית‪,‬‬
‫והוא העיקר‪ ,‬דלא שייך לומר אדם שאני‪ ,‬אלא בדבר‬
‫שהוא סגוליי כמו קמיע‪ ,‬או כמו נגיחה דשור‪ ,‬דהאדם‬
‫יכול לשמור את עצמו‪ ,‬אבל במכה דאית בה סכנה‪,‬‬
‫כמו נקיבת המרה ופלוח כליות‪ ,‬האדם והבהמה שוין‪,‬‬
‫דדבר שדרכו להמית לא שנא אדם ולא שנא בהמה‪,‬‬
‫והוי כמו דשנינן לעיל ברפואה טבעית דלא שבא‬
‫‪.‬‬ ‫בהמה מאדם‪.‬‬
‫והנה א״כ‪ ,‬מאחר דמעשים בכל יום עינינו הרואות‬
‫באדם שהרופא חותך לו המעי היתר‪ ,‬ותופר‬
‫החתכים זה עם זה‪ ,‬ועבדי ליה סמא וחיי שנים רבות‪,‬‬
‫א״כ הוה״ד לבהמה דמהני לה‪ ,‬ואחר שעברו עליה‬
‫ימי הרפואה ששה או שבעה ימים כמו באדם‪ ,‬וכ״ש‬
‫חדש או חדשים‪ ,‬ודאי דמותר לשחטה ואין צריך‬
‫להמתין לה יב״ח‪ .‬ואך לכאורה ‪.‬נר׳‪ ,‬דכל זה לא יגהה‬
‫מזור‪ ,‬דלא הקילו רז״ל בשהיית יב״ח אלא לספק‬
‫טריפה‪ ,‬כמ״ש רש״י ז״ל שם דף נ״ז ע״ב‪ ,‬על מ״ש‬
‫אמר רב הונא סימן לטריפה יב״ח‪ ,‬כתב וז״ל סי׳‬
‫עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן משמע פשוט מהברייתא שהביא שם‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬והנך עובדות שהביא שם ה״שס בקנה ושמוטת‬
‫ירך וגלגלת שנפחתה‪ ,‬הכל רק נסיון עשו אם יחיו‬
‫יב״ח ולא חיו‪ ,‬כדי להודיע ע״פ הנסיון שדברי חכמים‬
‫אמת דטריפה אינה חיה‪ .‬ואף אם תחיה ותשהה שנים‬
‫רבות‪ ,‬אין בה מועיל ללמוד ממנה לחברותי׳‪ ,‬דאמרי׳‬
‫זו היה בה כח גדול יותר מאחרים‪ ,‬ואף היא עצמה‬
‫מטריפין אותה‪ ,‬ולא משגיחינן במה שחייתה יותר מיב״ח‪,‬‬
‫דודאי טריפה לא מהני ליה אורך ימים‪ ,‬וכ״כ רבי׳‬
‫בסי׳ נ״ז בשם הרשב״א ז״ל‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כתב הרשב״א‬
‫בסי׳ צ״ח בתשובה‪,‬שנשאל על בהמה שנמצאת יתרת‬
‫אבר מאותם אברים שהיא נטרפת בהם ועברו עליה‬
‫יב״ח‪ ,‬אם נכשיר אותה‪ ,‬ואע״פ שראיתי מי שמכשיר‬
‫אני רוצה לעמוד על דעתם‪ ,‬והשיב‪ ,‬אם ראית מי‬
‫שמכשיר לא תשמע לו ולא תאבה אליו‪ ,‬ולא תהי‬
‫כזאת בישראל‪ ,‬וכל מי שמכשיר זה נראה בעיני‬
‫כמוציא לעז על דברי חכמים והאריך הרבה בדבר‪,‬‬
‫עכ״ל רבי׳‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן ראיתי אני הצעיר שם בתשו׳‬
‫הרשב״א זיע״א‪ ,‬הנז׳‪ ,‬שהאריך הרבה בדברים יקרים‬
‫ואמתיים‪ ,‬זיע״א‪ ,‬וסיים בפי׳ דלא אמרו יב״ח אלא‬
‫לספק טריפה‪ ,‬ע״ש‪ .‬וא״כ כ״ש וקו״ח בנד״ד שהיא‬
‫ודאי טריפה מתרי טעמי הן מצד שקרע הרופא בשר‬
‫החופה את הכרם‪ ,‬ועוד חתך את המעים לשנים‪ ,‬א״כ‬
‫לא יועיל ולא יציל מה שנתרפאת אח״ב ואפי׳ תשהה‬
‫כמה שנים‪ .‬כל זה היה נראה לכאורה‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫מב‬
‫המשלש עולה ״‪1680‬״ שהוא כמספר הכתוב ״רננו‬ ‫אלף תב‬
‫צדיקים בה׳ לישרים נאוה תהלה״ צא וחשוב‪.‬‬ ‫ר״ח אלול המרוצה ב׳ת׳ש׳וכ׳ה׳ לפ״ג‪.‬‬
‫ומעתה ‪.‬אביע תודה רבה‪ ,‬באהבה וחבה‪ ,‬למעלתו‪ ,‬על‬
‫יקר מתנתו‪ ,‬מלב עמוק אבקשה‪ ,‬מאל נערץ‬ ‫לקדוש ה׳ מכבד‪ ,‬כמה״ר אהרן אסודרי ישצ״ו‪,‬‬
‫בקדושה‪ ,‬שזכות אדוננו הר״ב תגן בעד כבודו‪ ,‬ובעד‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫עזר כנגדו‪ ,‬ובעד בניו‪ ,‬ובנותיו וחתניו‪ ,‬ה׳ עליהם יהיו‪,‬‬ ‫חכם ל ב! תנופת העט כעת‪ ,‬להודיע לרו״מ‪ ,‬כי בא‬
‫ולגוי גדול יהיו‪ ,‬מלאים תמיד כל טוב‪ ,‬כגן רטוב‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫לפני כההר״א יתאח ישצ״ו‪ ,‬בערב שבת‬
‫ברכת אחיך הצעיר החו״פ מכנאס יע״א‪ ,‬קרית מלך‬ ‫החולף‪ ,‬ועוד היום‪ ,‬מתהרט על מה שעשה‪ ,‬ובקש ממני‬
‫ר״ב זיע״א‪ ,‬באלול המרוצה ב׳ת׳ש׳וב׳ה׳ לפ״ק‪ ,‬עוד‬ ‫לילד עמו אצל רו״מ לבקש ממנו מהי׳‪ ,‬ולהיות כי‬
‫בא סי׳ על מ׳י׳ מ׳נ׳ו׳ח׳ת׳ י׳נ׳ה׳ל׳נ׳י׳ לפ״ג‪ ,‬עבד אל‬ ‫היום אין עתותי בידי מפני ארחי ופרהי אשר בצל‬
‫דוק וחוג אשש‪.‬‬ ‫קורתי‪ ,‬בכן כתבי יהיה עתה במקומי‪ ,‬הנני מחלה בו‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫את פני מעכ״ת להיות מוחל על עלבונו‪ ,‬בטחו לא‬
‫נעלם מכבודו שטף הכתובי׳ ומאמרי רז״ל המזהירים‬
‫אלף תד‬ ‫על מחילת העלבון‪ ,‬ומתן שכר המוהלי׳‪ ,‬ומה גם בימים‬
‫אלול ‪,‬הנז‪ ,‬לעיר מוסתגאנם כאלג׳יריין‪.‬‬ ‫‪,‬האלה ובזה״ז שהם ימי מהי׳ וסליהה וכפרה‪ ,‬וכאשר‬
‫נעשה‪ ,‬כן יעשה עמנו המקום ב״ה‪ ,‬וכן כתיב הראי״ת‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כהה״ר סעדיה שרביט הי״ו‪,‬‬ ‫כי נכנע אחאב‪ ,‬ודרשו‪ ,‬מאהר שנכנע ראוי לקרבו‬
‫שלום‪.‬‬ ‫כאח‪ ,‬ואב‪ ,‬ומאחר כי בא שמו בראש‪ ,‬אף אם הוא‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬שאול שאל‪ ,‬על חצר שהיו בה זונות‬ ‫פורה ראש‪ ,‬רו״מ‪ ,‬ימתקהו במחילתו‪ ,‬ומלד מוחל וסולח‬
‫זה כשלש שנים‪ ,‬ועתה‪ ,‬יצאו ממנה‪ ,‬ושכרוה‬ ‫ימתק הדינים על עמו בכלל‪ ,‬ועל כבודו בפרט‪ ,‬לחזקו‬
‫הקהל מאת בעליה‪ ,‬וסתרו כותלי הבתים וחדשו אותם‪,‬‬ ‫ולהחלימו‪ ,‬ולהעמידו על קו הבריאות‪ ,‬ולהאריך ימיו‬
‫ועשו בה בית גדולה‪ ,‬וסיידו אותה ומשחו אותה בששר‪,‬‬ ‫בכל טוב סלה‪ ,‬בברכת אחיך‪.‬‬
‫‪ ,‬אם יכולים לקבוע אותה בית הכנסת‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר פשוט‪ ,‬שאף אם לא סתרו ולא חדשו‬ ‫)הראי״ת נוטריקון ה׳חכם ר׳ א׳ברהם י׳ת׳אח(‪.‬‬
‫הכותלים׳ רק רחצוה ונקוה‪ .‬מותר לעשותה‬
‫ביהכ״נ‪ ,‬שאף בית שהכניסו לתוכה ע״ז‪ ,‬אחר שיוציאוה‬ ‫אלף תג‬
‫מותרת הבית בהנאה‪ ,‬כמ״ש ביו״ד סי׳ קמ״ה ס״ג‪,‬‬ ‫אלול תש״ד לפ״ל‪.8‬‬
‫ומשמע פשוט כל הנאה שתהיה‪ ,‬אף לעשותה ביהכ״נ‪,‬‬
‫וכן מצינו בהר המוריה שעליו נבנה המקדש‪ ,‬שהיה‬ ‫א׳חי נועם‪ ,‬ל׳כל הך נותן טעם‪ ,‬י׳חד נקבצו בו לאגדה‪,‬‬
‫של ארונה היבוסי שהיה עע״ז‪ ,‬ובודאי שהיתה לו‬ ‫ע׳ושר ודעת ותבונה וטוב כל מדה‪ ,‬ז׳ורע‬
‫ולאבותיו שם ע״ז‪ ..‬כי עע״ז היו מעמידים אותה על‬ ‫צדקות‪ ,‬ר׳ב חסד לכל שעריו דופקות‪ ,‬ב׳ביתו י׳מצא‬
‫ההרים ועל הגבעות‪ ,‬כמ״ש בפ׳ ראה אבד תאבדון וכו׳‬ ‫ר׳וחה ד׳ל ו׳אביון ג׳דול ו׳קטון‪ ,‬הל״ה כהה״ר אליעזר‬
‫על ההרים הרמים ועל הגבעות וכו׳‪ ,‬ואמרו שם בספרי‪,‬‬ ‫בירדוגו‪ ,‬יחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אמר ר׳ עקיבא כל מקום שאתה מוצא הר וגבעה‬ ‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולבניו ובנותיו‬
‫ועץ רענן דע שיש שם ע״ז‪ ,‬לכף נאמר על ההרים‬ ‫הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫הגבוהי׳ וכו׳ ע״ש‪ ,‬ופשוט וברור שגם הר המוריד‪.‬‬ ‫חכם ל בי זכרון לדור אחרון‪ ,‬גיל ורון‪ ,‬של אור‬
‫בכלל‪ ,‬שגם עליו היתד‪ .‬עומדת ע״ז‪ ,‬ועכ״ז‪.‬נבנה עליו‬ ‫לארבעה עשר לירח אב שעבר משנתי׳‬
‫המקדש‪ ,‬כי הקרקע אינד‪ .‬נאסרת‪ ,‬ואינד‪ .‬מקבלת שום‬ ‫זאת‪ ,‬נועם ה׳ לחזות‪ ,‬כי בו היה עומד מקרא קדש‬
‫טטומאה‪ ,‬וכן אחר שנבנד‪ .‬העמידו בתוכו אחז‪ ,‬ומנשה‪,‬‬ ‫במשכן כבודו‪ ,‬בהדרו והודו‪ ,‬גם יחד שבת אחים‪,‬‬
‫ואמון‪ ,‬כמד‪ .‬עבודות זרות‪ ,‬כמה שנים‪ ,‬וכאשר קמו‬ ‫ששים ושמחים‪ ,‬עט רבני וחכמי וגבירי קהלתנו‬
‫המלכי׳ הצדיקי׳ שהיו אחרידום‪ ,‬הוציאו הע״ז משם‪,‬‬ ‫הנכבדים‪ ,‬ושלחן ערוך וארוך מלא מגדים‪ ,‬קדש הלולים‪,‬‬
‫ונשאר המקום בקדושתו‪ ,‬וכן כשחרב המקדש הראשון‬ ‫ואודים גדולים‪ ,‬והוסיף עוד כבודו להאיר עינינו‬
‫העמידו עליו הכשדים ע״ז שלהם‪ ,‬וחזרו ובנו שם‬ ‫כהמאור הגדול ספר הבהיר‪ ,‬המצהיר והמזהיר‪ ,‬הנקרא‬
‫עזרא וחבריו הצדיקי׳‪ ,‬את הבית השני‪ ,‬וכן בימי‬ ‫בשם‪ ,‬מי מנוחות‪ .‬מהלל בתשבחות‪ ,‬לאדוננו הרב‬
‫החשמונאים‪ ,‬שהכניסו היונים הצלם בדויכל ושחטו‬ ‫זיע״א‪ .‬אשר ברוח כבודו הנדיבה‪ ,‬כמה וכמה טובה‪,‬‬
‫החזיר במקדש‪ ,‬ובני מתתיה טהרוהו והחזירוד‪.‬ו על כנו‪,‬‬ ‫נתן לכסף מוצא‪ ,‬והספר מאפלה לאורה יצא‪ .‬ובליל‬
‫וכן בחרבן הבית השני העמידו שם הרומיים ע״ז שלהם‬ ‫התקדש חג חנוכתו‪ ,‬בארמון מעלתו‪ ,‬הוא הלילה הזה‪,‬‬
‫כמה שנים‪ ,‬ונעשד‪ .‬המקום אשפד‪ ,.‬ומקום הזמד‪ ,.‬כמד‪.‬‬ ‫הוית חזה‪ ,‬חוט המשלש במספר שמות‪ ,‬כלם מתאימות‪,‬‬
‫מאות שנים‪ ,‬ובנו עליו הגויים בית תפלד‪ .‬שלהם‪ ,‬ואנחנו‬ ‫שם הספר‪ ,‬מי מנוחות‪ .‬ושם מחברו הקדוש‪ ,‬גדול מרבן‬
‫מקוים לביאת הגואל ונשוב ונבנד‪ .‬שם‪ .‬בית קדשנו‬ ‫שמו‪ .‬רפאל בירדוגו חי‪ .‬ושם כבודו המוציא לאור‪.‬‬
‫ותפארתנו‪ ,‬וא״כ כ״ש וקו״ח לבית שהיו בד‪ .‬רק זונות‪,‬‬ ‫אליעזר בירדוגו א״י‪) .‬א׳ל י׳שמרהו( כלם שוים לטובה‪,‬‬
‫שבצאתם משם‪ ,‬נסתלקה טומאתם‪ ,‬כי הקרקע •אינד‪.‬‬ ‫בסוד ישרי״ם ועדה‪ ,‬אשר בה נרמז בהפוך אתוון שם‬
‫מקבלת שום טומא׳‪ ,‬וכל המחובר לקרקע כקרקע‪,‬‬ ‫חיי רוחי הרב המשתדל והמגיה ״ר׳ ש׳לום מ׳שאש‬
‫שאינו מקבל שום טומאד‪ ,.‬וכ״ש וקדח עתה שחדעזתם‬ ‫י׳אריך י׳מים״ ועוד דבר יקר מצאתי‪ ,‬כי בצרוף חוט‬
‫מג‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫וי! וי! זעקתי‪ ,‬עת שמועה שמעתי‪.‬‬ ‫אותה פשוט וברור שמותר לעשותה ביהכ״ב‪ ,‬ומשל‬
‫עגומי ל ב! מא ‪.‬חקדרוסי תקייצו קדאס‪..‬נגבן קלבבא‪,‬‬ ‫עתיק ושגור בפי הכל‪ ,‬בלשון ערבית ״אז׳באלא כ׳א‬
‫ודמוע די הבטו מן עינינא‪ ,‬לווקת דישמעו‬ ‫תרג׳ע צלא״ דהיינו ״האשפה הוזרת ביהכ״ב״ ופי׳‬
‫אודנינא‪ ,‬האד למשמע לקביח די כוואנא‪ ,‬די מלך‬ ‫אשפה‪ ,‬כל מין טומאה וזוהמה‪ ,‬דמאתר שנסתלקה ממנו‬
‫אלמות תשללט עלא כאכום אלעזיז לחביב דייאלנא‪,‬‬ ‫הזוהמא‪ ,‬נטהר‪ ,‬ומותר ' לעשותו ביהכ״נ‪ ,‬שאף הזונה‬
‫די כאן מכמול מן מלאחתו‪ ,‬מן ספוואתו‪ ,‬מן דראפתו‪,‬‬ ‫עצמה‪ ,‬כשתעשה תשובה‪ ,‬מותרת לינשא למלך ישראל‪,‬‬
‫מן כייאסתו‪ ,‬מן חסומתו‪ ,‬מן מחבבתו‪ ,‬אה! עלא למות‬ ‫שהרי רהב הזונה‪ ,‬זנתה מ׳ שנה‪ ,‬ולבסוף נתגיירה‬
‫לוואערא‪ ,‬למררא‪ ,‬לחררא‪ ,‬די גצבת האד לוורדא‬ ‫ונשאת ליהושע בן נון‪ ,‬נביא ה׳‪ ,‬ומלך ישראל‪ ,‬וכן‬
‫לחוררא‪ ,‬נתפככר סוואבו‪ ,‬ומנטקו לעזיז‪ ,‬אלדיד‪ ,‬אלבנין‪,‬‬ ‫הרבה‪ ,‬ועיי׳ להבאה״ט בא״ח סי 'קנ״א סק״א‪ ,‬שכתב‬
‫ויוג׳עני קלבי‪ ,‬אה! ייא רבי! וואס האד אסכט! לאכין‪,‬‬ ‫משם תשו׳ הרא״ם‪ ,‬זצ״ל‪ ,‬דאפי׳ נעשה בביהכ״נ עבירה‬
‫ייא חבאבי‪ ,‬לוואלא קאלו‪ ,‬לבבייא‪. ,‬ונוחא‪ ,‬תקאדי‬ ‫שמצאו לשמש מתעולל עם נערה אחת‪ ,‬שמותר להתפלל‬
‫אסחחא‪ ,‬בלא חתא פאיידא מרבוחא‪ ,‬ביהא י‪:‬לאג׳ם עלא‬ ‫שם וכל קדושת ביהכ״נ עליו‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואין שום סברה‬
‫בנאדם‪ ,‬באם יקבל עטיית אלאה בלפרחא‪ ,‬נטלבו לרבי‪,‬‬ ‫לחלק בין קודם שנעשה ביהכ״נ‪ ,‬לאחר שנעשה‪ ,‬ובין‬
‫יעטיכום אסבר‪ ,‬ומא יגבנכומש כתר‪ ,‬ונשמת חיים‬ ‫נעשה בו אסור הרבה או מעט‪ ,‬דמאחר שנסתלק‪ ,‬נטהר‪,‬‬
‫הטהורה‪ ,‬בצרור החיים תהיה צרורה‪ ,‬באברתו יסך לה‪,‬‬ ‫וכל זה פשוט וברור‪ ,‬ויהיה לכם בסט״ו בכל טוב סלה‪.‬‬
‫ותחת כנפיו תחסה‪ ,‬שם יתפלל בעדכם‪ .‬למען ירבו‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ימיכם‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬נאם אחיכם‪ ,‬הדואג עמכם‪,‬‬
‫החו״פ מכנאס יע״א‪ ,‬בשני בשב״ת לפ״ק‪ ,‬כ״ג אלול‬
‫המרוצה‪.‬‬
‫אלף תה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫■‬ ‫אלול התש״ד ליצירה‪ ,‬לעי״ת ״מוגאדור״ יע״א‪.‬‬

‫׳‬ ‫אלף תז‬ ‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמוהר״ר חיים‬
‫דוד סירירו‪ ,‬ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר‬
‫תשרי שת״ח טכתא לפ״ק‪ .‬לאלג׳יר יע״א‪.‬‬
‫כנגדו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪.‬‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳‪ ,‬כה״ר שמעון הלוי ישצ״ו‪.‬‬ ‫רב גדול ! מכתב מקרא קדש‪ ,‬לחופת בנו הנעים‪ ,‬חמד‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪.‬‬ ‫בחורים‪ ,‬חכם לבב‪ ,‬כה״ר רפאל ישצ״ו‪ ,‬עם‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני ע״י ציר אמונים‪ ,‬ותוכו רצוף‬ ‫בת זוגו בחירה מעלות‪ ,‬לילי זעפראני‪ ,‬מב״ת‪ ,‬הגיעני‪,‬‬
‫שאלת חכם‪ ,‬שראית חכם אחד פולוני‪ ,‬מפליטי‬ ‫וכל תאי לבי מלאו גיל וחדוה‪ ,‬ואומר‪ ,‬מי יתן לי אבר‬
‫המלחמה‪ ,‬שבשעת נטילת לולב היה מהפך השדרה‬ ‫כיונה‪ ,‬אעופה ואשכונה‪ ,‬בהיכל קדשו‪ ,‬לקחת חלק‬
‫לחוץ‪ ,‬הפך מנהג העולם‪ ,‬ואמר שכן הוא הדין‪ ,‬ובקשתני‬ ‫בשמחת מעלתו וביתו‪ ,‬ואך הזמן וטרדותיו בעבודת‬
‫להודיעך עם מי חותמת‪ ,‬האמת‪.‬‬ ‫קדש וחול‪ ,‬גדרו בעדי מחפיק זממי‪ ,‬ובכן אחי‪ ,‬קח נא‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הביאו הד״מ בא״ח סי׳ תרנ״א סעי׳‬ ‫ממרחק את ברכתי‪ ,‬היוצאת מעמקי לבי‪ ,‬לחתן עם‬
‫ד׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כתב האבודרהם בשם רב סעדיה‬ ‫כלתו‪.‬‬
‫שצריך בשעת נטילה שיהיה פני הלולב שהוא האדום‬
‫ר׳פו פ׳רו א׳רזי לתכנון ס׳גלות י׳שרים ר׳אשי י׳שראל‬
‫נגד פני המתפלל‪ ,‬וצד הירוק שבו השדרה כלפי חוץ‪,‬‬
‫ר׳כים ו׳נכבדים‪ .‬ל׳עולם י׳גל לבכם י׳שמח‪ ,‬ז׳והר ע׳ז‬
‫ויש שאוחזין אותו להפך‪ ,‬וכדי הוא הגאון לסמוך עליו‪,‬‬
‫פ׳ניכם ר׳ב א׳וד נ׳גה י^אייר‪ .‬עיני כבודו יראו בני בנים‬
‫עכ״ל‪ ,‬וכ״כ המג״א שם סק״ח משמו ומשם הש״ג‬
‫לבניהם‪ ,‬מלאים כל טוב‪ ,‬אמן‪ .‬נאם נאה׳‪ ,‬השמח‬
‫בשם כמה גדולים‪ ,‬ואך השל״ה הכריע להפוך השדרה‬
‫בשמחת כבודכם הרם‪..‬‬
‫אליו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכ״כ הבאה״ט שם בשם ה‪.‬אר׳׳י ז״ל ע״ש‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫סק״ז‪ ,‬והמ״מ בדיני נטילת לולב סי׳ תתקל״ה הביא‬
‫משם אבן סועיב בדרשותיו כדעת רבי׳ סעדיה‪ ,‬וסיים‬
‫דלא כיש מהפכים ואומרים כי יש סוד וראית את‬
‫אלף תו‬
‫אחורי ע״ש‪ ,‬ובכן‪ ,‬מאחר שדבר זה לא נזכר בש״ס‪,‬‬ ‫אלול הנד‪ ,‬לעיר ןקאזא פלאנק^^‪.‬‬
‫לכן מי שרוצה לעשות כהכרעת הד״מ בשם רבי׳‬
‫סעדיה גאון יעשה‪ ,‬והרוצה לעשות להפך יעשה‪ ,‬וכן‬ ‫אל עליון! מנחם ציון! נחם נא‪ ,‬אחי ורעי‪ ,‬האחים‬
‫אנן נוהגים‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בקצרה‬ ‫המבורכים‪ ,‬ה״ה הגבירים היקרים‪ ,‬מאירים כספירים‪,‬‬
‫מחוסר הפנאי‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫כה״ר אליהו‪ ,‬וכה״ר שלום‪ ,‬וכה״ר שמואל‪ ,‬למשפחת‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫אוחיון‪ ,‬הי״ו‪ ,‬העטופים שחורים‪ ,‬ובוכים תמרורים‪,‬‬
‫על מות אחיהם היקר ונכבד‪ ,‬אוהב התורה ולומדיה‪,‬‬
‫אלף תח‬ ‫חמד בחורים‪ ,‬הלך במשרים‪ ,‬כה״ר חיים ז״ל‪ ,‬ונחמות‬
‫חשון‪ ,‬לווחדאן יע״א‪.‬‬ ‫רבות‪ ,‬יחולו בלב אמם מרת שמחה‪ ,‬מב״ת‪ ,‬ובלב אחותם‬
‫היקרה‪ ,‬איסטרילייא מב״ת‪ ,‬ובלב כל בני משפחתם‬
‫למעלת החכם הותיק‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כהה״ר עמרם עייאש‬ ‫היקרה‪ ,‬ובלב כל יודעיו ומכיריו‪ ,‬הדואגים עליו‪ ,‬ינוחו‬
‫ישצ״ו‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫נחמות‪ ,‬עצומות‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫מד‬
‫אמרו לו תנוק אחד יש בבית האסורים וכו׳ וכו׳‪,‬‬ ‫מכתב כבודו ד‪,‬גיעני‪ ,‬ותוכו רצוף אד‪,‬בתד‪ ,‬של תורד‪,‬‬
‫ומנו ר׳ ישמעאל בן אלישע כהן גדול‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וכתבו‬ ‫שגי תאומי צביר״ שתי שאלות יקרות בדברי‬
‫התוס׳ שם דף מ״ה ד״ה דלאו וכו׳‪ ,‬כי זה המעשה‬ ‫תורה‪ ,‬אשר הם אות לטובה כי לא אלמן ישראל מדורשי‬
‫היד‪ ,‬בזמן החרבן‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ועל זד‪ ,,‬קשה טובא‪ ,‬איד‬ ‫מצות ה‪ /‬בכל מדינה ומדינד‪ ,,‬והם!‬
‫ר׳ ישמעאל היד‪ ,‬תגוק בזמן החרבן‪ ,‬והיה כד‪,‬ן גדול‬ ‫א׳‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬אודות איש ישר‪ ,‬שמשאו ומתנו הוא‬
‫בזמן הבית ?‬ ‫להלוות לגויים ברבית מועטת כבעלי הבאנק‪ ,‬ועתר‪,,‬‬
‫תשובה‪ ,‬כל המוסיף גורע אמרו רז״ל‪ ,‬וכבודד הוסיף‬ ‫נזדמן לידו‪ ,‬גוי שנולד לאביו מישראלית מומרת‪,‬‬
‫תיבות ״כהן גדול״ והם גדרו בעדד את‬ ‫ואינו מכיר דת ישראל כלל‪ ,‬רק גוי גמור לכל משפטיו‪,‬‬
‫הדרד וד‪,‬קשית לשאול‪ ,‬כי שתי תיבות לא נזכרו בש״ס‪,‬‬ ‫והלוה לו פעם א׳ ופעם ב׳‪ ,‬ולקה ממנו רבי ת ככל‬
‫רק ר׳ ישמעאל בן אלישע דוקא‪ ,‬ושנים היו‪ ,‬אחד היד‪,‬‬ ‫הגויים ועתה שמע שולד ישראלית כמוה‪ ,‬אע״פ‬
‫כהן גדול בזמן המקדש‪ ,‬ואחד בן בנו שהיה תנוק‬ ‫שהמירה‪ ,‬כדקי״ל‪ ,‬אע״פ שהטא ישראל הוא‪ ,‬ובכן עלד‪,‬‬
‫בזמן החרבן‪ ,‬כנז׳‪ ,‬וכ״כ התום׳ ביבמות דף ק״ד ע״א‬ ‫ונסתפק‪ ,‬אי שרי ליד‪ ,‬להלוות את בנד‪ ,‬הנז׳ ברבית‪,‬‬
‫ד״ה אמר ר׳ ישמעאל‪ ,‬וכו׳‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן מצאתי קושיא‬ ‫ואם אסור‪ ,‬מה יד‪,‬יה ברבית שכבר לקח‪ ,‬אם יחזיר‪,‬‬
‫זו ופרוקה הנז׳‪ ,‬בעץ יוסף על העין יעקב ע״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫או לא‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא מפורש בש״ע יו״ד סי׳ קנ״ט‬
‫ס״ג בהגה‪ ,‬וז״ל‪ ,‬תנוק שנשבה לבין הגויים‪,‬‬
‫אלף תי‬ ‫ואינו יודע מתורת ישראל כלל‪ ,‬דינו כקראים‪ ,‬ואסור‬
‫טבת‪ .‬לתונס‪.‬‬ ‫להלוות לו ברבית‪ ,‬ולכן מומרת שיש לה בן מהגוי‪,‬‬
‫שהבן הרי הוא כמוד‪ ,,‬ונקרא מומר‪ ,‬אסור להלוות לו‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמה״ר כלפון חדאד‬ ‫ברבית‪ ,‬דהוי כתגוק שנשבה לבין הגויים‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ואף‬
‫ישצ״ו‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל המסתופפים‬ ‫שהבאה״ט שם סק״ז‪ ,‬כתב בשם נ״י‪ ,‬שכתב בשם ר״ת‪,‬‬
‫בצל קורתו‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שמותר לד‪,‬לוות לו‪ ,‬אנו אין לנו אלא דברי מורם הנז׳‪,‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬בו שפד שיחו‪ ,‬וניעו‬ ‫ואד גוי שיש לו אשד‪ ,‬מומרת‪ ,‬ונשוי עוד נכרית‪ ,‬ואין‬
‫וכיחו‪ ,‬על ההוא גברא‪ ,‬דנער נערה‪ ,‬מדמי‬ ‫ידוע אם בנו הוא מהנכרית או מהמומרת‪ ,‬ואי אפשר‬
‫בתולידו‪ ,‬וד‪,‬וציא שם רע עליד‪ ,,‬כי בן נכר נתעלל בד‪,,‬‬ ‫לעמוד על האמת‪ ,‬אף שהוא ספק רבית דאורייתא‪,‬‬
‫מקמד‪ ,‬ומגבד‪ ,,‬ושוב חזר וד‪,‬ודד״ כי על מקור״ת שפעונ״י‬ ‫וראוי להחמיר בו‪ ,‬מ״מ מאחר שר״ת מתיר בבן המומרת‬
‫ידו הדד‪ ,,‬וטבע ביון‪ ,‬שלח אצבע ודבר און‪ ,‬ונשאר‬ ‫כנד‪ ,‬מותר להלוות לספק‪ ,‬אף לדידן דאזלי׳ בתר מורם‪,‬‬
‫כרוד אחריד‪ ,,‬ודבר על לבה ולב הוריה‪ ,‬לקחתד‪ ,‬לו‬ ‫כמ״ש בפ״ת שם סק״ז‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ועל הרבית שכבר לקח‪,‬‬
‫לאשה‪ ,‬ונתרצו מפני הבושה‪ ,‬ובד‪,‬יותו נתין צרפת ובא‬ ‫אינו חייב להחזיר‪ ,‬וכמ״ש הפ״ת שם סק״ג‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫עתו לצאת לצבא‪ ,‬פה מחז״ק מכנאם בא‪ ,‬וד‪,‬יד‪ ,‬כותב‬ ‫ב'‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬בדג טהור שנתבשל‪ ,‬והמבשלת מפני‬
‫לה פעמים בשבוע‪ ,‬מכתב כפול ורבוע‪ ,‬בחותם אהבד‪,‬‬ ‫הטירדא וד‪,‬מהירות‪ ,‬לא בדקה ולא נקתד‪ ,‬היטב‬
‫טבוע‪ ,‬וזה כמה אחז במדת השתיקה‪ ,‬ואף כי היא‬ ‫בגי מעיו‪ ,‬ואחר הבשול כאשר פתחו חתיכה אחת‪,‬‬
‫הרבית לעורר בלבו התשוקה‪ ,‬נפשו בחלה בד‪ ,,‬ולא חש‬ ‫מצאו בה דג טמא קטן‪ ,‬ממין הטמאים הנקרא בלשון‬
‫להשיבד״ ודרשה וחקרה‪ ,‬ונודע לה כי מצא אחרת‬ ‫צרפת קרוויט‪ ,‬מהו הדין לתבשיל ולקדירה ‪.‬‬
‫פד‪ ,‬העירה‪ ,‬ובכן כבודו בנועם שיח אמריו‪ ,‬הפציר בי‬ ‫תשובה‪ ,‬אם הדג הטמא הוא מרוסק הרבד‪ ,,‬הכל מותר‪,‬‬
‫לשלוח אחריו‪ ,‬להטיף עליו מוסר‪ ,‬למען יד‪,‬יד‪ ,‬סר‪,‬‬ ‫משום דד‪,‬וי עפרא בעלמא‪ ,‬ואם הוא שלם‬
‫ממחשבתו הרעד‪ ,,‬על משודכתו הקבועד‪ ,,‬וד‪,‬אחרת‪,‬‬ ‫הכל אסור‪ ,‬כמ״ש בש״ע יו״ד סו״ס פ״ג ובנושאי כליו‬
‫תד‪,‬יד‪ ,‬כצואד‪ ,‬עוברת‪ ,‬זהו תוכן מכתב כבודו הארוד‪,‬‬ ‫ע״ש‪ ,‬ואד אם יש ס׳ בתבשיל כנגדו‪ ,‬שרי‪ ,‬כמ״ש בסי׳‬
‫ברוב דברים וד‪,‬פצרות הוא ערוד‪.‬‬ ‫א״ח‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואם אין ס׳‪ ,‬הכל אסור גם הקדרה‪ ,‬ואם‬
‫דע לד אחי! הרבד‪ ,‬בקשתיד‪,‬ו‪ ,‬עד שמצאתיד‪,‬ו‪ ,‬ובא‬ ‫היא של מתכת‪ ,‬אף המצופין הנקראי׳ ״למבדאע״ בלשו׳‬
‫ועמד לפני‪ ,‬ושמתי בו רעיוני‪ ,‬וקראתי עליו את‬ ‫ערב‪ ,‬ובלעז ״אימאיי״ מגעילין ושרו‪ ,‬כמ״ש בספרי‬
‫המגלה‪ ,‬וצעק ביללה‪ ,‬כי לבו טד‪,‬ור עם משודכתו‪,‬‬ ‫מים היים תשו׳ קס״ג‪ ,‬יעו״ש ושלום‪.‬‬
‫וסבת שתיקתו‪ ,‬כי היד‪ ,‬מוטל על ערש דוי בבית‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ד‪,‬חולים‪ ,‬בחליים רבים וגדולים‪ ,‬וזד‪ ,‬עשרד‪ ,‬ימים מאשר‬
‫יצא‪ ,‬על משענתו החוצדו‪ ,‬וד‪,‬יום שלח לה מכתב ארוד‪,‬‬ ‫אלף תט‬
‫מה׳ דפים כרוד‪ ,‬ובו הכל ערוד‪.‬‬ ‫פסלו‪ ,‬לאלג׳יי‪.‬‬
‫ובכן אסיים בכי טוב‪ ,‬להשיב מעלתו‪ ,‬על שאלתו שאלת‬
‫חכם‪ ,‬על הנוסח שקבעו רז״ל לומר בהבדלת‬ ‫■‬ ‫למעלת ההכם הנכבד ובו׳‪ ,‬כהה״ר יעקב שבתי‪ ,‬ישצ״ו‪,‬‬
‫מוצאי שבת שחל בו יו״ט‪ ,‬המבדיל בין קדש לחול‬ ‫שלום‪.‬‬
‫וכו׳‪ ,‬ובין יום הז׳ לששת וכו׳‪ ,‬בין קדושת שבת ובו׳‪,‬‬ ‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬בו הניף ידו‪ ,‬על איש‬
‫ואת יום הז׳ מששת וכו׳‪ ,‬וקשה לד ולחברד ולחברורד‪,‬‬ ‫סודו‪ ,‬על הבליו בסודו‪ ,‬לתרץ דבר העומד‬
‫מדוע כפלו‪ ,‬ואת יום הז׳ וכו׳‪ ,‬אחר שכבר תנו ליד‪,‬‬ ‫נגדו‪ ,‬באגדה בלמדו‪ ,‬ובעי מר מנאי להגיד לו קושט‬
‫ברישא ובין יום הז׳ וכו׳ ו ובעי מר מנאי לחוות‬ ‫אמרי אמת‪ ,‬וחענין הוא‪ ,‬בגטין דף נ״ה ע״א איתא‪,‬‬
‫דעתי בזה‪.‬‬ ‫מעשה בר׳ יד‪,‬ושע בן הנניד‪ ,‬שהלך לכרד גדול שבחמי‪,‬‬
‫מה‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫מעשה לידי והתרתי‪ ,‬וגם פה הוריתי להתיר פעמים‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה נתעוררו בו התוס׳ בפסחים דף ק״ד‬
‫זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪,‬‬ ‫ע״א‪ ,‬ד״ד‪ ,‬בעי למימר וכו‪ /‬ופי׳ ר״ת ואת‬
‫קוינו לו ויושיענו‪ ,‬בב״א‪.‬‬ ‫יום הד מששת ימי המעשה הקדשת‪ ,‬היינו חולו של‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫מועד דשרי דבר האבד‪ ,‬ובשבת אסור‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והוא דחוק‬
‫לדעתי‪ ,‬דלא מצינו חוה״ט בששת ימים אלא של סוכות‬
‫אלף תיב‬ ‫ובא״י‪ ,‬אבל בחו״ל שעושי׳ יו״ט ב׳ של גליות לא הוי‬
‫אדר תש״ה לפ״ק‪ .‬למוסטנגאנס יע״‪49‬‬ ‫^לא ה׳ ימים‪ ,‬ובחג הפסח אפי׳ בא״י לא הוו אלא‬
‫ה׳ ימים‪ ,‬וא״כ למהי^־תקנו נוסח דלא שייך אלא בחוה״מ‬
‫למעלת החכם הנעלה וכו׳‪ ,‬וכד‪ ,‬כהה״ר יוסף שושנה‬ ‫של סוכות ובא״י ? הול״ל ויום הז׳ משאר ימי המעשה ?‬
‫יש״ץ‪.‬‬ ‫ובזה יהיה כלול הכל ?‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו על איש אחד‬ ‫עו ד ראיתי בפי׳ נתינה לגר‪ ,‬בם׳ אמור סי' כ״ג פ׳ ד׳‪,‬‬
‫עושה מרקחת מפירות‪ ,‬ויום אחד נכנסה חולדה‬ ‫שזכר ענין זה‪ ,‬ופי׳ ואת יום הז׳‪ ,‬ר״ל יום‬
‫אחת קטנה לחנותו‪ ,‬ורצו אחריה פועליו להוציאה‪,‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬מששת ימי המעשה‪ ,‬ר״ל‪ ,‬ששת ימי המועדים‪,‬‬
‫ונפלה לתוך יורה גדולה של מרקחת רותחת‪ ,‬ותכף‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬שהם ב׳ ימים ש״פ‪ ,‬א׳ ושביעי‪ ,‬יום א׳‬
‫הוציאה בעוד נשמת חיים באפה‪ ,‬ואחר שעות אחדות‬ ‫של שבועות‪ ,‬יום א׳ ר״ה‪ ,‬א׳ וח׳ של סוכות‪ ,‬שכלם‬
‫מתה‪ ,‬מה יהיה משפט המרקחת‪.‬‬ ‫מותרים במלאכת אוכל נפש‪ ,‬ויום הכפורים אסור‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר פשוט שהיא מותרת‪ ,‬הן מצד שהוציאוה‬ ‫והוא ע״פ מה שהביא שם מפי׳ הגאונים‪ ,‬מהרש״א‬
‫חיה‪ ,‬ואין החי אוסר ולא מטמא‪ ,‬דכתיב אלה‬ ‫והגר״א זיע״א‪ ,‬ע״פ ששת ימים תעשה מלאכה וכו׳‪,‬‬
‫הטמאים וכו׳ כל הנוגע בהם במותם‪ ,‬יטמא )ויקרא י״א(‬ ‫וכתב על זה‪ ,‬כי נכון מאד‪ ,‬ע״ש‪ ,‬זהו מה שהשיגה ידי‬
‫וכמ״ש במס׳ פסחים דף פ״ח ע״ב‪ ,‬פעם אחת נמצאת‬ ‫עתה להודיע לכבודו בזה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫לטאה בבית המטבחיים‪ ,‬והטילו עליה כוס של צונן‬ ‫אני היו״ם ס־״ט‪.‬‬
‫ורחשה‪ ,‬דהיינו פרכסה‪ ,‬והתיר ר״ג‪ ,‬ע״ש וברש״י שם‪.‬‬
‫ועוד שאף אם הוציאוה מהיורה מתה‪ ,‬פשוט שיש ביורה‬
‫אלף תיא‬
‫שכת תש״ה לפ״ק‪ .‬לווהראן‪.‬‬
‫כפלים של ששים מהחולדה‪ ,‬אף אם היתה גדולה‪,‬‬
‫כי מכיר אני את היורות של בעלי מרקחות‪ ,‬שהם‬ ‫ל מעלת החכם המפואר‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כהה״ר יהושע כליפא‬
‫גדולות הרבה הרבה‪ ,‬ומרן ביו״ד סי׳ ק״ד פסק דעכבר‬ ‫יש״ץ‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולבנו יחידו‪ ,‬יזיי״א‪.‬‬
‫מתבטל בששים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ובנד״ד פסק בית יהודה במנהגי‬ ‫■מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב הטירדות גדרו‬
‫ארג׳יל דף קט״ו סעי׳ ס״ו‪ ,‬וז״ל‪ ,‬וכן עכבר או חתול‬ ‫בעדי לבל אשיב את כבודו עליו מהר‪ ,‬ועתה‬
‫שנפלו לתוך תבשיל רותח‪ ,‬דינן כחתיכת נבלה‪ ,‬דצריכין‬ ‫הנה גזלתי מעתותי להשיב על ראשון וכו׳‪ ,‬אודות‬
‫ששים לבטל פליטתן‪ ,‬כך שמעתי מפי מורי ז״ל‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫ההוא צומ״ר‪ ,‬בא הנה‪ ,‬ועמדתי עמו‪ ,‬ונסע מלא רצון‪.‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬ועיי׳ עוד מזה בס׳ ויאמר יצחק חיו״ד‪ ,‬סי׳ נו״ן‪,‬‬ ‫ואודות הספרים שאמרת‪ ,‬אין מצוי מהם למכירה כלום‪.‬‬
‫שפסק הכי בחתול שנפל לבור ונכבש יום שלם דבעי‬ ‫וא שר שאלת‪ ,‬על כבד שנקרע ונמלח ונתבשל עם‬
‫ס׳‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫בשר‪ ,‬אם יש צד היתר להתיר בדיעבד‪ ,‬כי‬
‫ועוד בנד״ד‪ ,‬אפי׳ ס׳ לא בעינן‪ ,‬כמ״ש מרן שם‪ ,‬בעכבר‬ ‫כבודך רק גר ולא תושב‪ ,‬ואמן בלא ספרים‪ ,‬ושאלת‬
‫שנפל ליין ושמן או לשאר משקין‪ ,‬פוגם בודאי‪,‬‬
‫המורים וכו׳‪ ,‬ואין מענה‪ ,‬ונזכרת מאהבתי׳ הקדומה‬
‫ואין צריך ס׳ לבטל פליטתו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והדבש הוא בכלל‬
‫בהיותי׳ בתלמסאן וכו׳‪ ,‬וכד‪ ,‬ובכן בקשתני לחוות לד‬
‫משקין וכמ״ש הבאה״ט שם‪ ,‬ואף רש״ל ז״ל דמחמיר‪,‬‬ ‫דעתי‪.‬‬
‫היינו דוקא בשאר משקין‪ ,‬חוץ מיין ושמן ודבש‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬מדברי מרן ז״ל בש״ע יו״ד סי׳ ע״ג‪ ,‬אין‬
‫ויש עוד מה להאריך‪ ,‬ואין צריך‪ ,‬מקוצר הפנאי‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫שום היתר לכבד שנתבשל עם בשר בקריעה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫שו״ע ומליחה‪ ,‬אפי׳ בדיעבד‪ ,‬ואדרבה האסור מפורש‬
‫שם בב״י‪ ,‬שאחר דשקיל וטרי בדברי הגמרא והפוסקי׳‪,‬‬
‫אלף תיג‬ ‫כיים וז״ל‪ ,‬הלכך נקטינן דכבד לקדרה אסור ואם בשלו‬
‫ניסו תש״ה לפ״ק‪.‬‬ ‫עם בשר אחר אוסר אא״כ חלטו‪ ,‬אבל מליחה לא‬
‫מהנייא ביה מדי‪ ,‬עכל״ה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ופי׳ מליחה‪ ,‬היינו‬
‫יום חמישי בשבת ר״ח ניסן הנז׳‪ ,‬כבדה המלכות‬ ‫‪.‬שיש עמה קריעה שו״ע‪ ,‬ועיי׳ עוד שם‪ ,‬אמנם ר״ת‬
‫באות כבוד הנקרא לאלזו״ן דונו״ר‪ ,‬להראב״ד‬ ‫מתיר אפי׳ לכתחי׳ לבשל כבד עם בשר ע״י קריעה‬
‫כמוהר״ר יהושע בירדוגו י״ץ‪ ,‬ולסגנו כמוהר״ר שאול‬ ‫ומליחה‪ ,‬כמ״ש שם רבי׳ הטור בשמו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכ״כ רבי׳‬
‫אבן דנאן י״ץ‪ ,‬היושבי׳ כסאות למשפט בבי״ד הגדול‬ ‫ב״י שם בשם הרמב״ן והרשב״א שהורו רבותיו להתיר‬
‫של ערי המערב בעוב״י רבאט יע״א‪ ,‬וכתבתי להם‬ ‫בדיעבד כדעת ר״ת‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והרה״ג כמוהרר״ח בלייח‬
‫ב׳ מכתבים הללו‪.‬‬ ‫זלה״ה כתב בתשר כ״י‪ ,‬משם רבותיו כמוהרי״ע‬
‫ר נישן ש׳ ורג ש׳ל׳ו׳ם׳ ע׳ד׳ כ׳ל׳י י׳ר׳ח׳ לפ״ג‪.‬‬ ‫■אלמדיוני וכמוהר״ח קצבי זלה״ה‪ ,‬שבמקום הפסד או‬
‫בשיא ישראל‪ ,‬ראש גולת אריאל‪ ,‬עצו״ר‪ ,‬נר המערב‪,‬‬ ‫שעת הדחק‪ ,‬סומכי׳ ע״ד ר״ת ודעמיה להתיר‪ ,‬וכן נהג‬
‫מוכתר באות מלכות‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כקש״ת כמוהר״ר‬ ‫‪.‬גם הוא ז״ל אחריהם להתיר‪ ,‬ובהיותי בתלמסאן בא‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אייר‪ ,‬בשעה שנית אחר הצהרים‪ ,‬נשמעו חצוצרות‬
‫תרועת גמר המלחמה עם גרמנייא הארורה‪ ,‬כי נכבשה‪,‬‬
‫כלה ביד המלכיות הנ״ל‪ ,‬ופרקה את זיינה‪ ,‬ודבקה‬
‫לעפר נפשה‪ ,‬כן יהיה לה תמיד‪ ,‬המלחמה הזאת נמשכה‬
‫ע״א חדשים‪ ,‬כי התחילה ביום ששי בשבת בשעה אחת‬
‫ביום י״ז אלול תרצ״ט לפ״ק‪ .‬מתאים למסה״נ‬
‫‪ 1‬סימפטאמב ‪ 1939‬ואני הייתי בתלמסאן‪ ,‬והיתד‪ ,‬מהומה‬
‫גדולה אשר כמוה לא נהייתד‪ ,,‬בבכי ויללה בכל רחובו׳‬
‫העיר‪ ,‬ונגמרד‪ ,‬בכ״ד אייר כנז׳‪ ,‬משנתי( זאת שת״ה‬
‫לפ״ק‪ ,‬ובכלל ב׳ חדשי העבורין של ת״ש ותש״ג עלו‬
‫ע״א חדשים‪ ,‬צא וחשוב‪ ,‬בא סימן‪ ,‬צר לי לא״ם‬
‫תבכד״ וסי׳ ליום גמרה תשב אנוש עד דכ״א ״ד״ד‬
‫אייר״ ועשינו אותו היום יו״ט בר‪,‬לל וד‪,‬ודאה בכל‬
‫רחובות העיר‪ ,‬עד אחר חצות לילה‪ ,‬וגם למחר ביום‬
‫ג׳ בשבת התפללנו בשיר וזמר ואמירת נשמת כל חי‬
‫כמו יו״ט‪ ,‬ועוד הלל הגדול אחר תפלת י״ח‪ ,‬וכל היום‬
‫וכל הלילה לא פסקו שירות וזמירות ורקודין ומחולו׳‬
‫מרחובות קריד‪ ,,‬וביום ד׳ בשבת בשעה שמינית ומחצה‬
‫בבקר ■באו אלופי אדום הצרפתים‪ ,‬לביהכ״נ של הראב״ד‬
‫כמוהר״ר ברוך טולידאנו ישצ״ו‪ ,‬אשר קשטוה הקהל‬
‫בפרחים ושושנים ודגלים ואורים גדולים‪ ,‬ועשינו חגיגה‬
‫בסדר ומשטר הגון‪.‬‬
‫תחלה שרו להקת המשוררים‪ ,‬מזמור ארוממך ה׳ כי‬
‫דליתני וכו׳‪ ,‬אח״כ עמידת דום שני רגעים‪,‬‬
‫כבוד לזכר הדורוגים במלחמד״ כמנד‪,‬ג האומות‪ ,‬אח״כ‬
‫בקשת רחמים על המתים חללי המלחמד‪ ,,‬מבני ישראל‬
‫ומבני הנכר‪ ,‬אשר ארגתי אני הצעיר‪ ,‬ואך כאשר‬
‫הדפיסור‪ ,‬קלקלוה בחסיר ויתיר‪ ,‬וזה הנוסח אשר‬
‫ארגתי‪.‬‬
‫אנא ה׳ אב הרחמים‪ ,‬שוכן מרומים‪ ,‬יודע כל נעלמים‪,‬‬
‫ברחמיך הרבים והעצומים‪ ,‬רחם נא על רוחות‬
‫ונפשות ונשמות הישרים והתמימים‪ ,‬הנאהבים והנעימים‪,‬‬
‫של כמה מיליונים יהודים‪ ,‬אנשים ונשים וטף ילדות‬
‫וילדים‪ ,‬שנהרגו‪ ,‬ונשחטו‪ ,‬ונשרפו‪ ,‬ונטבעו‪ ,‬ונחנקו‪,‬‬
‫ונקברו חיים‪ ,‬ושנדונו בכל מין מיתה משונה‪ ,‬בכל‬
‫מקום אשר נגעה יד הצר הצורר האכזר‪ ,‬ממח״מ‬
‫ברחמיך רחם עליהם‪ ,‬וחוס וחמול עליהם‪ ,‬וצרור נשמתם‬
‫לפני ולפנים אל מקום הקדש‪ ,‬עם נר״ן עמך בית ישראל‬
‫הקדושי׳ והטהורים אשר מסרו נפשם על קדושת‬
‫שמך הגדול‪ ,‬בימי השמדות ובימי הבינים‪ ,‬ותשביע‬
‫בצחצחות נפשותם‪ ,‬ירויון מדשן ביתך ומנחל עדנך‬
‫תשקם‪ ,‬ותלוה אליהם השלום‪ ,‬ועל משכבם יהיה שלום‪,‬‬
‫ותעמידם לקץ הימין‪ ,‬וכוס נחמות השקה בלב אבליהם‬
‫והדואגים ומצטערים עמהם‪ ,‬ונקום נקמתם ונקמת כל‬
‫דם עבדיך השפוך ככתוב בתורתך הקדושה ע״י איש‬
‫האלהים נאמן ביתך‪ ,‬כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב‬
‫לצריו וכפר אדמתו עמו‪ ,‬וע״י עבדיך הנביאים כתוב‬
‫לאמר ונקיתי דמם לא נקיתי וה׳ שוכן בציון )יואל ד׳(‬
‫ונאמר יודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך‪,‬‬
‫ונאמר כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים‪,‬‬
‫ואומר ידין בגוים‪ ,‬מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה‪,‬‬
‫ומכאן ולהבא חושבנא טבא‪ ,‬תן שלום בארץ‪ ,‬תן שלום‬
‫במלכיות‪ ,‬ונהיה שקטים ושאננים לעבוד׳ וליראתו‪,‬‬
‫ומלאה הארץ דעה את ה׳‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫מו‬
‫יהושע בירדוגו‪ ,‬כסלי״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫תפארת ישראל !‬
‫קח נא את ברכתי‪ ,‬היוצאת ממעקי לבי‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫יהי אות מלכות הנתז על חזהת‬
‫הצלחות וטובות וברכות יעטרהו‪.‬‬
‫ואורך ימים ושנים ישביעהו‪.‬‬
‫שלום מכל עבר יסובבהו‪.‬‬
‫עליון תמיד יעזרהו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫לאמ״ן! )לאל מלך נאמן(‪ ,‬ברכתי ברכת זמן‪ ,‬על שנוי‬
‫•העתים וחלוף הזמנים‪ ,‬מאויבים לאוהבים‬
‫נאמנים‪ ,‬אשר הכירו את עם עולם‪ ,‬להכניסו בגבולם‪,‬‬
‫ואותו טוב לזבוד‪ ,‬לכבד את ראשיו באות כבוד‪ ,‬ירום‬
‫ונשא כוכב מערכתם‪ ,‬יהי שלום בחילם שלוה בארמנותם‪,‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫ואסיים עוד בברכה למעלתו‪ .‬י׳הי ה׳ולך ו׳אור ש׳מו‬
‫ע׳ד ב׳יאת י׳נון ר׳אש דייני ו׳רבני ג׳ולה‬
‫ו׳אורח‪ ,‬אמן‪ .‬נאם חצעיר אשר בכבודו שמח ושש‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫אלף תיד‬
‫ניסן נד‪.‬‬
‫רב ועצום וכר‪ ,‬וכר‪ ,‬מוכתר באות מלכות‪ ,‬כקש״ת‬
‫כמוהר״ר שאול אבן דנאן ישצ״ו‪ .‬שלום רב למעלתו‪,‬‬
‫ולכל אשר בצל קורתו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫נזר הקדש !‬
‫קח נא את ברכתי הלבבית‪.‬‬
‫ש׳לום יעטרהו וברכות‪ ,‬א׳ות מלכות‪ ,‬רימים ושנים‬
‫טובות וארוכות‪ .‬ל׳ששון יהיו לו כל יגוניס‬
‫הפוכות‪ .‬א׳ב׳ן׳ ישראל עיניו יחזו על במותי ארץ‪.‬‬
‫דג ל ם ירום במלכות בן פרץ‪ .‬נ׳פש קדשו תשמח‬
‫במרץ‪ .‬א׳זנו ב׳בל לויים תשמע בשיר לשוכן ערץ‪,‬‬
‫בב״א‪.‬‬
‫ברוך המקום שהגיעני לזמן הזה‪ ,‬לחזות בנועם המחזה‪,‬‬
‫מלכי עמים הכירו לטובה עם דל ורזה‪ ,‬לתלות‬
‫לרבניו אות כבוד על החזה‪ ,‬אל עולם‪ ,‬ישלם פעולם‪,‬‬
‫וירחיב גבולם‪ ,‬ויחי שלום בחילם‪ ,‬אמן‪,,‬‬
‫אחיד אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תטו‬
‫אייר תש״ה לס״ק‪.‬‬
‫ביום חמישי בשבת עשרים יום לחדש זיו חוא אייר‬
‫הנד‪ ,‬הודיעה הממשלה כי נלכדה עיר הדמים‬
‫ברלי״ן בירת הגוי הגרמני האכזר‪ ,‬ימח שמו ויאבד‬
‫זכרו‪ ,‬ונפלה ביד ארבע מלכיות הללו‪ ,‬רוסייא‪ ,‬אמיריקא‪,‬‬
‫אנגלייא‪ ,‬צרפת‪ ,‬ועשינו אותו יו״ט‪ ,‬בהלל והודאה‬
‫ברחובה של עיר‪ ,‬למלך הכבוד ב״ה‪ ,‬שהרס מבצרי‬
‫גאים‪ ,‬ובשבת שאחריו שהוא כ״ב לאייר‪ ,‬התפללו כל‬
‫בתי כנסיות שבעיה בשיר ורון‪ ,‬ויצאו לרחובה של‬
‫עיר‪ ,‬ואמרו עוד הלל והודאה‪ ,‬וביום שני בשבת כ״ד‬
 ‫מז‬ ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬
‫עד אשמורת הבקר‪ ,‬והאל אשר כל לב חוקר‪ ,‬עדר‬ ‫מלא רחמים‪ ,‬נא ! ברחמיך הרבים‪ ,‬רחם על כל‬
‫צאנו יבקר‪ ,‬ואותו יכבד ויוקר‪ ,‬להנעים גורלו׳ וחלקו‬ ‫נפשות מתי מלחמה מאחינו הערביים‪ ,‬והצרפתים‪,‬‬
‫וחבלו‪ ,‬בשלוח לו משיחו וגואלו‪ ,‬ואז יאמרו בגוים‬ ‫והרוסיים‪ ,‬והאמיריקנים‪ ,‬והאנגלים‪ ,‬וכל אשר עזרו על‬
‫אשרי העם שככה לו‪ ,‬בב״א‪.‬‬ ‫ידם‪ ,‬תן להם חלק בגן עדנך‪ ,‬ודשנם מטובך‪ ,‬יקחו‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬ ‫שכר טוב ויפה על חסדם הגדול אשר הגדילו לעשות‬
‫עם כל יושבי תבל‪ ,‬ובפרט עמנו עם ישראל‪ ,‬בעזרת‬
‫אלף תטז‬ ‫האלהים ברוך הוא‪ ,‬בעבודתם הנמרצה‪ ,‬עד שפוך דמם‬
‫מיון תש״ה לפ״ק‪ .‬לעיר וג׳דא מן״^‬ ‫ארצה‪ ,‬להשבית חיה רעה מן הארץ היטל ר וכל הנוהים‬
‫אחריו‪ ,‬לא יקומו רשעים במשפט‪ ,‬כי יהיו אפר תחת‬
‫ל מ על ת החכם המפואר וכו'‪ ,‬כהה״ר משה מרצייאנו‬ ‫כפות רגלי נפשות צבאות הממלכות הנזכרות‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪.‬‬ ‫‪.‬אל מלא רחמים‪ ,‬שוכן במרומים‪ ,‬שים נא תחת כסא‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ותוכו רצוף חמש שאלות בדברי‬ ‫כבודך‪ ,‬נשמת טהור לב‪ ,‬איש המופת אוהב צדק‬
‫תורה‪ .‬והם‪:‬‬ ‫ומגיד משרים‪ ,‬פרש כנפי חסדו על תבל ומלואה‪ ,‬אהב‬
‫א׳ לפרש לו מ״ש רמב״ן ז״ל בפ׳ מצורע סי׳ י״ד‬ ‫אהבה לבבית כל מין האנושי בלי הבדל דת‪ ,‬צדקות‬
‫פסוק נ״ו‪ ,‬ולשאת ולספחת ולבהרת‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ה״א‬ ‫פרזונו עם כל עם ולשון‪ ,‬מושיע ורב נאמן‪ ,‬הל״ה‬
‫אחה״ע גורמת להפוך את התיבה באתנחתא וסוף פסוק‪,‬‬ ‫נשיא ארצות הברית של אמיריקא ״פרנקלין דילאנו‬
‫מן בהרת‪ ,‬בהרת‪ ,‬השעיר החי‪ ,‬באתנחתא השעיר‬ ‫רוזוולט״ לב כל אדם ישר יכאב עליו בזכרו כי גוע‬
‫החי‪ ,‬כזה וכזה תאכל החרב‪ ,‬וכבסו בגדיהם והטהרו‪,‬‬ ‫ויאסף אל עמיו‪ ,‬ועיני בשרו לא ראו את המראה הגדול‬
‫והטהרו בלא אתנחתא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫אשר אוה וקוה ומסר את נפשו הטהורה עליו של‬
‫הרי לך ידידי לשונו ז״ל בהפסק ובנקודות‪ ,‬אשר‬ ‫הימים הטובים הללו‪ ,‬כנביאנו איש האלהים‪ ,‬אשר טרח‬
‫חסרונם הוסיף להחמיר לך פירושו‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫‪.‬‬ ‫עמנו ולא ראה כניסתנו לארץ‪ ,‬שם בעולם הנצחי‬
‫המנהג בלשון הקדש להשתנות נקוד התיבה כשתהיה‬ ‫והקיים יקצור פרי חסדיו אשר זרע בשכר טוב אשר‬
‫באתנח או בסוף פסוק‪ ,‬בשביל אות גרונית‪ ,‬דהיינו‬ ‫עין לא ראתה‪ ,‬וזכרו הטוב לא יסוף מלב כל יושבי‬
‫מאותיות אחה״ע שהם בגרון‪ ,‬מן בהרת‪ ,‬בהרת שהיא‬ ‫תבל עד עולם על כל הטובה אשר עשה׳ אמן‪.‬‬
‫בסוף פסוק‪ ,‬וכן החי‪ ,‬החי‪) ,‬בפ׳ אחרי מות(‪ ,‬בשביל‬ ‫^ח״כ אמר הראב״ד קדיש יתום‪ ,‬ותרגם המתרגם‪,‬‬
‫אתנח‪ ,‬וכן החרב‪ ,‬החרב )בש״א סי׳ י״א פ׳ כ״ה(‬ ‫האזכרות הנז׳ בצרפתית‪ .‬אח״כ ברכנו את‬
‫מפני האתנח‪ ,‬וכן והטהרו בשביל סו״פ או אתנח‬ ‫המלך ״סידי מוחמד״ יר״ה‪ .‬והג׳ילינאר דוגול יר״ה‪,‬‬
‫כמ״ש בדה״ב ל׳ פ׳ י״ח לא הטהרו‪ ,‬ואך בלי שום‬ ‫‪.‬ושרו להקת המנגנים שיר התקוה‪ ,‬ואז הלכו אלופי‬
‫הפסק‪ ,‬והטהרו‪ ,‬וטעם לשנוי הנקוד הוא‪ ,‬כדי להטעים‬ ‫אדום כי היו נחוצים לדרכם‪ ,‬ואחרי לכתם‪ ,‬שרו להקת‬
‫המלה היטב ולתת סימן ההפסק של אתנח וסו״פ‪.‬‬ ‫המשוררים מזמור יאמרו גאולי ה׳ וכו׳‪ ,‬והלל המצרי‪,‬‬
‫ב'‪ ,‬שאלת לפרש לך מ׳׳ש הראב׳׳ע ז״ל בפ' אמור‬ ‫ועמדו כל הקהל ואמרו ביחד הלל הגדול‪ ,‬ועוד שירות‬
‫פסוק ז׳‪ ,‬אשד‪ ,‬זונה וכו׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬לא מצאנו‬ ‫ותשבחות‪ ,‬והתנדבו סכים הגונים לצדקה לשתי חברות‬
‫ע״ד הפשט בכל המקרא ״זונה״ כי אם כמשמעה‪ ,‬ג״כ‬ ‫וזקדושות שבעיר‪ ,‬חברת ״ביקור חולים״ וחברת ״פרנסת‬
‫ויתנו את הילד בזונה‪ ,‬כאשר פירשתי עכ״ל‪ .‬ופי'‬ ‫הילדים״ והלכו לבתיחם לשלום שמחים וטובי לב‪,‬‬
‫דבריו פשוט הוא‪ ,‬כי הנד‪ ,‬מצינו למפרשי'‪ ,‬שפי׳ זונד‪,‬‬ ‫ובשעה ד׳ ביום הוזמנו יחידי הקהל עם הרבנים לארמון‬
‫במקרא באיזה מקומות‪ ,‬דדרינו‪ ,‬מוכרת מזון‪ ,‬כמ״ש‬ ‫הג׳ילינאר‪ ,‬אשר שם היו כל השרים של הצרפתים‬
‫רש״י ז״ל והמצודות ביד‪,‬ושע ב׳‪ ,‬פ' א׳‪ ,‬ויבואו בית‬ ‫והערביים‪ ,‬וקבלונו בכבוד גדול והשביעונו עונג בדבר‬
‫אשד‪ ,‬זונה ושמה רחב‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכ״פ רלב״ג ז״ל ע״פ‬ ‫ידידות וחבה‪ ,‬וט״יי וממתקים‪ ,‬וחזרנו לבתינו לשלום‬
‫שתים נשים זונות‪ ,‬מ״א‪ ,‬ג׳‪ ,‬פ׳ ט״ז‪ ,‬דד‪,‬יינו מוכרות‬ ‫ועוד לא חדלו בלילה רקודין ומחולות‪ ,‬ושירות‬
‫מזון‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ועל זה בא הראב״ע ז״ל פה לאפוקי‬ ‫ותשבחות והודאות למקום ב״ה‪ .‬וביום חמישי שהוא‬
‫מאותם פירושי‪ /‬ועשה המקרא הזה של אשד‪ ,‬זונה כמו‬ ‫יום האחרון לחג‪ ,‬קשטו כל רחובות העיר והחנויות‬
‫בנין אב לכל מקום שנזכר בתנ״ך שם זונד״ היא זונד‪,‬‬ ‫■של הערביים והיהודים‪ ,‬בדגלים ופרחים ושושנים וקנים‬
‫כמשמעה‪ ,‬דהיינו זונד‪ ,‬ממש‪ ,‬וכן הכתוב ביואל ד'‬ ‫העננים וענפי דקלים ומרבדים וכרים וכסתות ופרוכיות‪,‬‬
‫פ׳ ג'‪ ,‬ויתנו את הילד בזונד‪ ,,‬דהיינו בזונד‪ ,‬ממש‪,‬‬ ‫ושלחנות מלאים ט״יי ומרקחות וממתקים‪ ,‬והיתה כל‬
‫וכן פי׳ הראב״ע ז״ל‪ ,‬שם‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫העיר מאירה ומזהירה בצבע רקמתים‪ ,‬והכינו הקהל‬
‫ג׳‪ ,‬שאל ת עוד‪ ,‬לפרש לך מ״ש הראב״ע ז״ל‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫■מקום מושב ומעמד לשרי העיר נהדר בכל פאר בבית‬
‫וז״ל‪ ,‬וחללה‪ ,‬שאינד‪ ,‬מפורסמת כזונד״ ולפי‬ ‫הגביר כה״ר חיים לכרייף הי״ו׳ ברחוב היהודים החדש‪,‬‬
‫הפשט היה נראה מדברי יחזקאל כי אלמנות כד‪,‬ן‬ ‫עם כמה מיני משקים וממתקים ולהקת משוררים‬
‫מותרות לכד‪,‬נים‪ ,‬לכן דברי הקבלה הוא הנכון‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ומשוררות עלי עשר ועלי נבל‪ ,‬ובשעה ששית בערב‬
‫ופי׳ דבריו פשוט הוא‪ ,‬וחללד״ אפי׳ שאינד‪ ,‬מפורסמת‬ ‫באו כל השרים והפרתמים מהצרפתי׳ והערביים‪ ,‬וקדמו‬
‫כזונד״ אסורד‪ ,‬לכד‪,‬ן‪ ,‬ואמר עוד שלפי הפשט היד‪ ,‬נר׳‬ ‫פניהם בקול רנה ותודה‪ ,‬ושבעו רצון ועונג רב במאכל‬
‫מדברי יחזקאל וכו׳‪ ,‬שכן כתוב ביחזקאל מ״ד פ׳ כ״ב‪,‬‬ ‫;ומשתה וכבוד ודברי חבה‪ ,‬בהכנעה רבה‪ ,‬וסבבו כל‬
‫וד‪,‬אלמנד‪ ,‬אשר תד‪,‬יד‪ ,‬אלמנה מכהן יקהו‪ ,‬דמשמע פשוט‪,‬‬ ‫רחובות העיר והלכו להם לשלום‪ ,‬וכל הקהל עשו‬
‫־שאלמנת כד‪,‬ן מותרת לכד‪,‬נים‪ ,‬ואך רז״ל קבלו בפי'‬ ‫‪,‬משתה ושמחה בשוקים וברחובות ורקודים ומחולות‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת גי ם‬ ‫מח‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולשני מלאכי רום הסובבים הודו‪,‬‬ ‫הכתוב‪ ,‬מכהן‪ ,‬דהיינו מקצת מכהן שהוא כהן הדיוט‬
‫הרבני׳ העצומי׳ העוזרים על ידו‪ ,‬כסלי״א‪.‬‬ ‫מותר באלמנה‪ ,‬כמ״ש רש״י ז״ל שם‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וזה שהוסיף‬
‫רב ועצום ! תנופת העט כעת‪ ,‬אודות הפס״ד של ר׳‬ ‫הראב״ע ז״ל‪ ,‬לכן דברי הקבלה‪ ,‬דהיינו מה שקבלו‬
‫אהרן אסודרי ישצ״ו‪,‬עם יוסף בן אחיו‬ ‫רז״ל בפי׳ הכתוב‪ ,‬הוא הנכון‪.‬־‬
‫הי׳׳ו‪ ,‬הנשלח למעכ״ת לחקרו ולדרשו‪ ,‬זאת להודיע‪,‬‬ ‫ד‪ ,‬שאלת עוד‪ ,‬על מ״ש הראב״ע שם‪ ,‬וקדשתו‬
‫כי ביום ששי החולף י״א לחדשנו‪ ,‬בהיות אח״י נוע״ם‬ ‫במחשבה ובדבור‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ופירשת בו‪ ,‬ר״ל‬
‫כמוהר״ש משאש ישצ״ו מדפדף בס׳ שו״ת כת״י למור‬ ‫במחשבה‪ ,‬שיהיה בעיניו מקודש‪ ,‬כי בו בחר ה'‪ ,‬ובדבור‪,‬‬
‫אביך הקדוש זיע׳׳א‪ ,‬מצא שאלה כנדו״ד ממש‪ ,‬והכריעה‬ ‫לפתוח א׳ וכר‪ ,‬וקשיא לך‪ ,‬הא אם לא קדשו במחשבה‬
‫דעת קדשו כדעת מוהרשד׳׳ם זיע״א‪ ,‬דיפה כח הבן‬ ‫יהיה עובר על מצות עשה וקדשתו? והא אפי׳ על‬
‫מכח האב‪ ,‬שהאב אינו יכול למכור מכח התנאי שלא‬ ‫מחשבת עברה‪ ,‬אין הקב״ה מצרפה למעשה? ובקשתני‬
‫ימכור וכו׳‪ ,‬והבן יכול למכור‪ ,‬מאחר שלא נכלל עם‬ ‫להודיעך‪.‬‬
‫אביו בתנאי שלא ימכור הוא וזרעו וכו׳‪ ,‬וא״כ הרי‬ ‫תשובה‪ ,‬דע ידידי‪ ,‬כי פי׳ ובדבור שכתב הראב״ע ז״ל‪,‬‬
‫עוד דעת גדולה מכרעת כמהרשד״ם ז׳׳ל‪ ,‬וכמ׳׳ש אנן‬ ‫לא על הדבור של הכהן לפתוח א׳ וכו׳‪,‬‬
‫בעניותין‪ .‬וגדולה מכלם בנדו״ד‪ ,‬ברוך המפענח נעלמים‪,‬‬ ‫דזה דרך דרש מרז״ל בגטין נ״ט ע״ב‪ ,‬אלא פי׳ ובדבור‪,‬‬
‫כי זה שבועיים הייתי מחפש בחוברות סובדי׳׳ץ‪ ,‬אודות‬ ‫של המצווה לדבר עם הכהן בכבוד ובענוה‪ ,‬ותהיה‬
‫שטר סלוק‪ ,‬וה׳ אנה לידי‪ ,‬בחוברת ממונות י׳׳ג שטר‬ ‫גם מחשבתו שוה לדבורו‪ ,‬שלא ידבר עמו אחת בפה‪,‬‬
‫‪ ,117‬שטר חלוקת קרקעות שעשו האחים בני ה׳׳ר‬ ‫ואחת בלב שיהיה בזוי בעיניו‪ ,‬ולא יקרא עובר על‬
‫ישועה אסודרי ז׳׳ל‪ ,‬ע׳׳פ הגורל‪ ,‬שהם ר׳ אהרן הנז׳‪,‬‬ ‫מצות עשה רק עד שיעבור על שניהם יחדו‪ ,‬לבזותו‬
‫ור׳ מכלוף ז׳׳ל‪ ,‬ומרדכי‪ ,‬וראובן‪ ,‬ובני יעקב ז״ל‪,‬‬ ‫גם בדבור‪ ,‬כי שניהם מצוה אחת‪ ,‬ועל המחשבה לחוד‬
‫ושם נאמר ומעתה יזכה כ׳׳א מהם בקרקעו׳ שעלו לו‬ ‫ודאי לא יתפש‪.‬‬
‫ע׳׳פ הגורל לדור ולהשכיר ולמכור ולמשכן וכו׳‪ ,‬ולעשות‬ ‫ה׳‪ ,‬שאלת על מ״ש שם הראב״ע ז״ל פסוק י״א‪ ,‬ועל‬
‫בקרקעו׳ הנז׳ כחו׳׳ר ואין מוח״ב וכו׳‪ ,‬והי״ז באדר‬ ‫כל נפשות מת לא יבא‪ ,‬גוף מת‪ ,‬והגוף‬
‫תר׳׳ץ לפ״ק‪ ,‬הרי מפורש שאותו סעיף של צוואת‬ ‫הוא חסר‪ ,‬כי מת שם התואר‪ ,‬וכן‪ ,‬ועשיר יענה עזות‪,‬‬
‫מורישם שלא ימכור וכו׳‪ ,‬ואם מכר יזכה בו ר׳ אהרן‪,‬‬ ‫ומאכלו בריאה‪ ,‬תחסר שה‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ואתה פירשת בו‪,‬‬
‫ור׳ מכלוף‪ ,‬הרי בטלוהו בקש״מ בדל״ב‪ ,‬ונתנו רשות‬ ‫כי קשיא ליה להראב״ע ז״ל‪ ,‬כי הגוף הוא מת ולא‬
‫זל׳׳ז וזל״ז למכור וכו׳‪ ,‬ומעתה קם דינא בנד׳׳ד לדעת‬ ‫הנפש‪ ,‬וא״כ כך צ״ל במקרא‪ ,‬ועל כל גוף מת לא יבוא ?‬
‫כל הפוסקים שהמכר קיים ואין לר׳ אהרן ור׳ מכלוף‬ ‫ולכן פי׳ דגוף חסר וכו׳‪.‬‬
‫חלק ונחלה בו כלל‪ ,‬כי כבר רקן ובטל כל זכותו‬ ‫והנה לפי דבריך‪ ,‬לא תרץ מאומה‪ ,‬שמאחר שאין הנפש‬
‫מאותו סעיף‪ ,‬כן נר׳ לע׳׳ד‪ ,‬והדבר מסור ביד מעכ׳׳ת‬ ‫מתה‪ ,‬למה זכרה הכתוב‪ ,‬הול״ל ועל מת לא‬
‫כאשר יגזרו כן יקום‪ ,‬ושלום מעכ׳׳ת יסגא לעד‪ ,‬נאם‬ ‫יבא‪ ,‬ויחסר גוף ? גם מצינו לו ז״ל שפי׳ בריש הפרשה‪,‬‬
‫החו״פ בטו״ו לירח תמוז‪ ,‬ש׳ והכל שרי״ ר ובריר‬ ‫לנפש לא יטמא‪ ,‬לנפש הוא המת‪ ,‬ע״ש? הן אמת‪,‬‬
‫וקיים לפ״ג‪.‬‬ ‫דבכל אופן שנפרש דבריו‪ ,‬יקשה יתור מלת נפשות‪,‬‬
‫היו״ם‬ ‫ולכן אני אומר שהראב״ע ז״ל‪ ,‬מפרש הכא‪ ,‬נפשות‪,‬‬
‫היינו דם‪ ,‬כמ״ש כי הדם הוא הנפש‪ ,‬וכמ״ש רז״ל‬
‫אלף תיח‬ ‫בנזיר ל״ח‪ ,‬ובסנהדרין ד׳‪ ,‬ובספרי שם‪ ,‬שרביעית דם‬
‫אט תש״ה לפ״ק‪ ,‬לעיר דאר לביצ׳א יע״א‪.‬‬ ‫מטמא באהל‪ ,‬וכמ״ש רש״י ז״ל שם‪ ,‬ונקט הכתוב‬
‫נפשות‪ ,‬דהיינו כל דמי המת‪ ,‬ור״ל מאיזה אבר שיהיה‬
‫למעלת החכם השלם וכו׳‪ ,‬כמה״ר יצחק עולייל ישצ״ו‪.‬‬ ‫רביעית דם‪ ,‬מטמא באהל‪ ,‬וא״כ צ״ל נפשות גוף מת‪,‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אשר בו שפך שיחו לפני‪ ,‬אודות‬ ‫דהיינו דמי גוף מת‪ ,‬כי מת הוא שם התואר לגוף‪,‬‬
‫ההוא צומ״ר אשר הוציא על כבודו דבה‬ ‫והמתואר שהוא הגוף‪ ,‬חסר‪ ,‬ואמר‪ ,‬אין דבר בזה‪ ,‬כי‬
‫והבאיש את ריחו וכו׳ וכו׳‪ ,‬דע ידידי‪ ,‬כי בא הנה‬ ‫כן דרך הכתובי׳‪ ,‬כמו ועשיר יענה עזות )משלי י״ח‬
‫והוכחתיו על פניו‪ ,‬והשיב אדרבה‪ ,‬כבודך הוא שהוציא‬ ‫פ׳ כ״ג(‪ ,‬שהוא חסר תיבת ״אמרות״ דהיינו ועשיר‬
‫עליו דבה וכו׳‪ ,‬ולא יכולתי לעמוד על האמת מאחר‬ ‫יענה אמרות עזות‪ ,‬כמ״ש הראב׳׳ע ז׳׳ל שם במשלי‪,‬‬
‫שאין שניכם לפני ביחד‪ ,‬להכיר מתנועותיכם יד האמת‪,‬‬ ‫ע״ש‪ ,‬וכן ומאכלו בריאה‪) ,‬חבקוק א׳ פ׳ ט׳׳ז( שהוא‬
‫עם מי חותמת‪ ,‬שעל זה אמרה תורה‪ ,‬שמוע בין אחיכם‪,‬‬ ‫חסר שה או אכילה‪ ,‬או בהמה‪ ,‬כמ׳׳ש הראב״ע ז״ל‬
‫שאז ושפטתם צדק‪ .‬עם כל וח‪ ,‬לעשות רצונך‪ ,‬חעתרתי‬ ‫שם‪ ,‬זהו הנר׳ לקוצ״ד להשיב כבודו על שאלותיו‬
‫עליו דברים‪ ,‬עד שקבל להתראות עם כבודך ולבקש‬ ‫בעזר האל הוא יעשה עמנו ככל נפלאותיו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ממך מחילה‪ ,‬אף אשר לא חטא לך כפי דעתו‪ ,‬ואדרבה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫■‬
‫כבודך הוא שחטא נגדו‪ ,‬והפציר בי לכתוב לכבודך‬ ‫אלף תיז‬
‫לקבלהו ברצון‪ ,‬בכן אני אומר‪ ,‬נא ידידי‪ ,‬אל תדקדק‬ ‫תמוז תש״ו; לעוכ״י רבאט יע״א‪.‬‬
‫עמו‪ ,‬לומר‪ ,‬הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי‪,‬‬
‫רק קבלהו באהבה וברצון באין אומר ואין דברים של‬ ‫צפירת תפארה‪ ,‬הנזר והעטרה‪ ,‬נר המערב‪ ,‬עצו״ר‪,‬‬
‫וכוחים‪ ,‬רק שלום לבבי פשוט וברור‪ ,‬וה׳ הטוב יכפר‬ ‫מוכתר באות מלכות‪ ,‬כמוהר״ר יהושע בירדוגו‪,‬‬
‫על מה שעבר‪ ,‬ומכאן ולהבא שימו לבבכם על דרככם‬ ‫כסלי׳׳א‪.‬‬
‫מט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ראשי כל החדשי׳ מדבר לא על ניסן לבד‪ ,‬ואם נפרש‬ ‫להתנהג באהבה רבה איש את רעהו‪ ,‬שאם אין שלום‬
‫ונאמר שיו״ד הרבים באה להורות על חדשי ניסן של‬ ‫אין כלום‪.‬‬
‫כל שנה ושנה‪ ,‬א״כ היכא רמיזא בכתוב שהקרבנות‬ ‫עוד ראיתי שאלתך אשר שאלת‪ ,‬לפרש לד מ״ש‬
‫הללו יהיו רק בראש חדש דוקא‪ ,‬הלא אין זכר בכתוב‬ ‫הראב״ע ז״ל בפ׳ פינחס סי׳ כ״ז פסוק נ״ח‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫לראש חדש? ואמר‪ ,‬בעבור שמצאנו בכתוב הנה הדש‬ ‫הקרחי‪ ,‬הם בני קרח‪ ,‬והזכיר שם יוכבד בעבור כבוד‬
‫מחר )ש״א ך׳‪ ,‬פ׳ ה׳‪ ,‬ויאמר דוד אל יהונתן הנה‬ ‫בניה ולא הזכיר שם יולדתה דרך קצרה‪ ,‬וכן אשריאל‬
‫חדש מחר(‪ ,‬ופי׳ חדש‪ ,‬הוא ר״ח ע״ש הדוש הלבנה‪,‬‬ ‫אשר ילדה‪ ..‬עכ״ל‪ ,‬והוא סתום וחתום לדעתך‪.‬‬
‫כמפורש שם מהכתובי׳‪ ,‬א״כ גם פירוש חדשיכם האמור‬ ‫תשובה‪ ,‬הדברים פשוטים‪ ,‬כי הוא ז״ל‪ ,‬דבר על ב'‬
‫כאן הוא ראשי חדשים‪ ,‬ופי׳ ובראשי‪ ,‬על ניסן ראש‬ ‫כתובים הבאים כאחד‪ ,‬בדבור אחד‪ ,‬על פ׳ נ״ח דכתיב‬
‫חדשים של כל שנה ושנה‪ ,‬ולכן כתיב ובראשי ביו״ד‬ ‫ביה משפחת הקרחי‪ ,‬פי׳ שהם בני קרח‪ ,‬ועל פ׳ נ״ט‬
‫הרבים‪ ,‬וא״כ ישר דבורו של מהר״מ הכהן ז״ל‪ ,‬זהו‬ ‫דכתיב ביה ושם אשת עמרם יוכבד בת‪.‬לוי אשר ילדה‬
‫הנר׳ לע״ד בפי ׳דבריו ז״ל‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫אותה ללוי‪ ,‬כתב‪ ,‬הטעם שהזכיר שם יוכבד בעבור‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫כבוד בניה משה ואהרן ‪,‬ומ״ש אשר ילדה אותה ללוי‪,‬‬
‫אף שלדעת זקני׳ מבעלי התוס' אשתו של לוי אותה‬
‫אלף תב‬ ‫שמה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬הראב״ע ז״ל לא ישר בעיניו לומר כן‪,‬‬
‫אלול‪ ,‬לעי״ת צפרו יע״א‪.‬‬ ‫רק אותה כמשמעה‪ ,‬ושמה נעלם‪ ,‬כי אין לנו בו חפץ‪,‬‬
‫ואף שעל כל פנים־ היה לו לומר אשר ילדה אותה‬
‫למעלת אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬הרה״ג וכו‪/‬‬ ‫אשתו? אין דבר! כי הכתוב נקט דרך קצרה‪ ,‬וכן‬
‫בנש״ק‪ ,‬כקש״ת כמוהר״ר דוד עובדיה ישצ״ו‪.‬‬ ‫כתיב בדה״א סי' ז׳ פ׳ י״ד‪ ,‬בני מנשה אשריאל אשר‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי׳׳א‪.‬‬ ‫ילדה‪ ,‬ופי׳ שם רש״י ז״ל אשר ילדה לו אשתו‪ ,‬דוגמת‬
‫רב נ ב ח ר! מכתב מקרא קדש לחגיגת סיום חגיגה‬ ‫ילדה אותה ללוי במצרים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכ״כ רד״ק ז״ל שם‪,‬‬
‫בישיבתו היקרה תכב״ץ‪ ..‬הגיעני במועדו‪,‬‬ ‫ע״ש‪ ,‬ופשוט‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה בהיכל‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫קדשו‪ ,‬להתעלס אתו באהבים ולשתות מיין הרקה יינה‬
‫של תורה אשר היא חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ואך רוב‬ ‫אלף תיט‬
‫הטירדות‪ ,‬הצבוריות והיחידות‪ ,‬גדרו בעדי מהפיק זממי‪,‬‬ ‫אלול תש׳׳ה לפ״ק‪ ,‬להנ״ז‪.‬‬
‫ובכן ! ממרחק הנני שולח את ברכתי הלבבית המשולבת‬
‫בברכת לשנה מבורכת בכל טוב תחתמו לאלתר בספרן‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ושמחתי בשלומו ושלום רעהו‪,‬‬
‫של צדיקים‪ ,‬והישיבה תשגשג ותשלח פארות אשר‬ ‫שלום לבבי ופשוט‪ ,‬כאשר אמרתי‪ ,‬יהי שלום‬
‫ישימו קטורה באף כל איש ישראל מעז ריח תורתם‬ ‫בחילכם‪ ,‬שלוה בארמנותיכם‪.‬‬
‫ויראתם‪ ,‬ואורה יהיה הולך ואור עד כי יבא שילה‬ ‫עוד ראיתי מ״ש כבודו בשאלתו‪ ,‬לפרש לו מ״ש‬
‫בב״א‪ ,‬אחיכם הצעיר עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬ ‫הראב״ע ז״ל שם בפ׳ פינחס ע״פ ובראשי חדשיכם‬
‫יו״ם‬ ‫שכתב וז״ל‪ ,‬אמר ר' משה הכהן הספרדי נ״ע‪ ,‬שפירושו‬
‫חדש ניסן‪ ,‬כי כן כתוב ראשון הוא לכם‪ ,‬ואחר כן אמר‬
‫אלף תכא‬ ‫זאת עולת חדש בחדשו שיעשו כן בכל חדש על כן‬
‫תשרי תש״ו לפ״ק‪ .‬לעיר מסילז*^ מחוז קוצצזאנטין‪.‬‬ ‫הוסיף לחדשי השנה‪ ,‬ופירושו נכון הוא‪ ,‬ואע״פ שיש‬
‫לטעון על יו״ד ובראשי חדשיכם‪ ,‬רק בבעור שמצאנו‬
‫למעלת החכם המפותר‪ ,‬וכו‪ /‬כהה״ר ציון דוראן ישצ״ו‪.‬‬ ‫הנה חדש מחר ישר דבורו‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫חכם ל ב ב! מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬וראיתי את‬ ‫תשובה‪ ,‬פירושו לדעתי הוא‪ ,‬כי הוקשה להם הכפל‪,‬‬
‫שאלתו שאלת חכם‪ ,‬אודות המנהג שנהגו‬ ‫שיש בכתובי׳‪ ,‬דמאחר שאמר ובראשי חדשיכם‬
‫בעירו וסביבותיה‪ ,‬לסדר המסדר בקול רם תפלות ימים‬ ‫למה אמר עוד זאת עולת חדש בחדשו וכו׳ ? לכן אמר‬
‫נוראים שמ״ע‪ ,‬ואח״ב חוזר הש״צ התפלה‪ ,‬אם מנהג‬ ‫ר״מ הכהן ז״ל‪ ,‬דפירוש ובראשי חדשיכם הוא חדש‬
‫יפה הוא‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫ניסן‪ ,‬דכתיב ביה ראשון הוא לכם‪ ,‬דהיינו שהוא ראשון‬
‫תשובח‪ ,‬דע אחי‪ ,‬כי המנהג הזה‪ ,‬הוא פשוט ג״כ בכל‬ ‫לחדשים ומיוחם לישראל דכתיב ביה לכם‪ ,‬ולכן כתיב‬
‫ערי אלג׳יר‪ ,‬וכשהייתי משרת בקדש‪ ,‬בעוב״י‬ ‫גם פה‪ ,‬חדשיכם‪ ,‬ופרט אותו הכתוב לעצמו מפני כבודו‬
‫תלמסאן יע״א‪ ,‬ראיתי את המנהג הזה בשנה ראשונה‪,‬‬ ‫וחביבותו‪ ,‬ואח״ב דבר על שאר חדשי׳ ואמר זאת עולת‬
‫ולא ישר• בעיני‪ ,‬כאשר שלטו מאורי אור עיני קדשך‬ ‫חדש בחדשו שיעשו כן בכל חדש‪ ,‬וכדי שלא נטעה‬
‫במ״ש בספרי מים חיים בענין חזרת התפלה וכל‬ ‫לפרש זאת עולת חב״ח על כל הדש ניסן של כל שנה‬
‫הקלקלות היוצאות ממנה‪ ,‬וזה‪ ,‬אף בשאר ימות השנה‬ ‫ושנה דוקא ולא על שאר חדשים‪ ,‬לכן הוסיף הכתוב‬
‫שמתפללים הצבור בלחש‪ ,‬שאז שייכא בה תקנתא‬ ‫לחדשי השנה ללמד גם על שאר חדשי׳ של כל השנה‪,‬‬
‫דרבנן קמאי‪ ,‬לחזור הש״צ התפלה כדי להוציא את‬ ‫ואמר הראב״ע ז״ל ופי׳ נכון הוא‪ ,‬כי ע״י כן הוסרו‬
‫מי שאינו בקי‪ ,‬וכ״ש וקו״ח כפי המנהג לסדר בקול רם‬ ‫הכפלים‪ ,‬ואמר עוד‪ ,‬ואע׳׳פ שיש לטעון על יו״ד ובראשי‬
‫התפלה‪ ,‬שאז כל מי שאינו בקי כבר יצא מפי המסדר‪,‬‬ ‫חדשיכם‪ ,‬דהול״ל ובראש חדשיכם שהוא ניסן ראש‬
‫וא״כ הוו ברכות החזרה לבטלה לגמרי ואסורם חמור‬ ‫חדשים‪ ,‬ומדאמר ובראשי ביו״ד הרבים‪ ,‬משמע שעל‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫נ‬
‫אזדא לה תקנתא דרבנן לגמרי שהם תקנו החזרות‬ ‫מאה ובפרט בימים הנוראי׳ שצריכים לשקול בפלס‬
‫כדי להוציא מי שאינו בקי‪ ,‬ומי שאין לו ספר‪ ,‬ועכשיו‬ ‫מעשינו‪ ,‬ובכן נצטערתי הרבה מהמנהג׳ ושאלתי את‬
‫שיש מסדר‪ ,‬הרי כלם יצאו בסדורו והוו ברכות החזרות‬ ‫פי זקני העיר‪ ,‬אם מנהג זה עתיק יומין אצלם‪ ,‬או חדש‪,‬‬
‫לבטלה לגמרי‪.‬‬ ‫ואמרו לי שאינם יודעי׳‪ ,‬ואך זוכרים הם‪ ,‬כי הרב‬
‫ג׳‪ ,‬שכבר יצאו עוררין על פסק מרן הנז׳‪ ,‬הראשונים‬ ‫שהיה להם לפני‪ ,‬הוא הרה״ג המפורסם כמוהר״ר חיים‬
‫והאחרוני׳‪ ,‬כמ״ש הפר״ח‪ ,‬ושם בשערי תשו׳‪,‬‬ ‫בלייח זצ״ל‪ ,‬צעק הרבה על המנהג הזה‪ ,‬ורצה לבטל‬
‫משם כמד‪ .‬פוסקי׳‪ ,‬ובם׳ כף החיים‪ ,‬משם כמה גאוני‬ ‫סדור התפלה בקול רם‪ ,‬ושתהיה בלחש כבשאר ימים‪,‬‬
‫עולם‪ ,‬שד‪.‬ירא לדבר ה׳ יזהר מאד שיתפלל רק בלחש‬ ‫וכמו שנהגו פה בכל ערי המערב להתפלל בלחש גם‬
‫כמו בשאר ימים יעו״ש‪ ,‬ואבא מארי זיע״א‪ ,‬כתב עוד‬ ‫בימים הנוראים‪ ,‬ולא עלה בידו‪ ,‬כי רבו עניי הדעת‪,‬‬
‫על זה‪ ,‬וז״ל‪ ,‬הרב בעל ס׳ יאיר נתיב תמה טובא‬ ‫שאינם מכירים בין מצוה לעברה בעניינים אלו‪ ,‬וגם‬
‫על האי דינא‪ ,‬שאינו אלא מנד‪.‬ג באיזה מקומות‪,‬‬ ‫אני חשבתי לבטל‪ ,‬או הסדור בקול רם‪ ,‬או החזרות‪,‬‬
‫וד‪.‬ראשוני׳ מפני שלא יכלו לבטלו‪ ,‬עשו לו סמוכות‬ ‫ודברתי תחלה עם המתעקשי׳‪ ,‬בנחת ובמתק שפתים‪,‬‬
‫רעועות וטעמים דחוקי׳ ^מפני ד‪.‬שלום‪ ,‬ואיך מרן מלכא‬ ‫והסברתי להם הענין בטוב טעם ודעת‪ ,‬ולא הטו את‬
‫ז״ל העלהו על ספר חקה? ובכן דינא יתיב‪ ,‬שאין‬ ‫אזנם‪.‬‬
‫לד‪.‬תפלל בימים נוראים רק בלחש‪ ,‬כמו בשאר ימים‪,‬‬ ‫והתודיתי על כי עברתי על דברי החכם מכל אדם‪,‬‬
‫וראוי לבטל המנד‪.‬ג של קול רם‪ ,‬אם אין מחלוקת‬ ‫באזני כסיל אל תדבר פן יבוז לשכל מליך‬
‫בדבר‪ ,‬וכ״כ מט״א‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ויש עוד מד‪ .‬להאריך בזה‪,‬‬ ‫)משלי כ״ג( ואף כי איזה אנשים פתוני לתקן הדבר‬
‫ואין הפנאי מסכים‪ ,‬וד‪.‬אל יתקננו בעצה טובה מלפניו‪,‬‬ ‫בזרוע‪ ,‬לא שמעתי להם‪ ,‬כי התבוננתי בענין וראיתי‬
‫אמן‪.‬‬ ‫שהדבר יביאני ליד מחלוקת ללא הועיל‪ ,‬כי עושה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫חדשות בעל מלחמות‪ ,‬ובכן אמרתי טובה מנוחת שלום‬
‫מבטול הקולות או החזרות‪ ,‬ואת המוטל עלי עשיתי‪,‬‬
‫אלף תכב‬ ‫וכאשר לא שמעו‪ ,‬הנחתי אותם כמות שהם‪ ,‬ובכן אם‬
‫חשון תש״ו לפ״ק ״לפו״ר ליוט״ר‪^,‬‬ ‫גם כבודו‪ ,‬יוכל לתקן הדבר בתוכחת‪ ,‬בנחת‪ ,‬לבטל‬
‫רק הסדור בקול רם‪ ,‬עליו תבוא ברכת טוב‪ ,‬ואך אם‬
‫למעלת אח״י נוע״ם‪ ,‬הרב המפואר‪ ,‬ישראל בו יתפאר‪,‬‬ ‫יביאנו הדבר לידי מחלוקת כל שהיא עם מאן דהו‪,‬‬
‫וכו׳‪ ,‬כמה״ר יחייא ן׳ הרוש‪ ,‬יחיד‪ .‬חיים ארוכים‪,‬‬ ‫יפד‪ .‬השתיקה שכשם שמצור‪ .‬לומר דבר הנשמע כך‬
‫טובים ומבורכים‪.‬‬ ‫מצוד‪ .‬שלא לומר דבר שאינו נשמע )יבמות ס״ה(‪.‬‬
‫רב נבחר ‪ I‬מכתבו הבד‪.‬יר הגיעני במועדו‪ ,‬ואך‬ ‫עוד ראיתי להוסיף תוספת מרובד‪ .‬בענין זה‪ ,‬כדי‬
‫הטרדות‪ ,‬הצבוריות והיחידות‪ ,‬לא נתנוני‬ ‫להוציא מלבן של המתעקשי׳‪ ,‬אשר לכאורה יש‬
‫לד‪.‬שיב למעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬ועתה הנני משיב מפני‬ ‫להם קרדום לחפור בו ראשי ד‪.‬ד‪.‬דיוטים‪ ,‬וד‪.‬ואן מ״ש‬
‫הכבוד‪ ,‬ראיתי שאלת חכם‪ ,‬אודות יבמד‪ .‬זקוקד‪ .‬ליבם‪,‬‬ ‫מרן בא״ח סי׳ תקפ״ב ס״ט‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אע״פ שכל ימות‬
‫והוא נתין צרפתי‪ ,‬דר בצרפת‪ ,‬והוא עוזב דת‪ ,‬ולא רצה‬ ‫השנד‪ ,‬מתפללים בלחש‪ ,‬׳בר״ה ויוה״כ נוהגים לומר‬
‫לבוא להתירה מכבלי חעגון‪ ,‬ליבם או לחלוץ‪ ,‬וכבודו‬ ‫בקול רם‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ואמנם‪ ,‬הרואה ומתבונן בענין היטב‪,‬‬
‫טרח הרבה במצוד‪ .‬רבה כזאת אצל הממשלה‪ ,‬אולי‬ ‫לבבו יבין‪ ,‬שאין להביא' משם שום ראיה למנהג הנז׳‬
‫יכריחוהו על זה‪ ,‬וד‪.‬ממשלד‪ .‬השיבה‪ ,‬שאי אפשר לד‪.‬כריחו‬ ‫כלל‪ ,‬מכמה אנפי‪ ,‬והם!‬
‫וכו׳‪ ,‬ובכן כבודו שאל‪ ,‬אט נוכל למצוא לה איזה‬ ‫א'‪ ,‬דפי׳ קול רם שכתב מרן‪ ,‬לאו קול רם ממש שיוכל‬
‫פתח תקוה להתירה מכבלי העגון‪.‬‬ ‫לד‪.‬שמיע לכל הקהל‪ ,‬רק לאפוקי בלחש‪ ,‬וכ׳׳כ‬
‫תשובה‪ ,‬דע אחי‪ ,‬כי י״ז שנד‪ .‬ששמשתי בעוב״י‬ ‫הבאה״ט שם‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אבל לא יגביד‪ .‬קולו מאד‪ ,‬ופי׳‬
‫תלמסאן יע״א‪ ,‬באו לפני מזה המין מעשים‬ ‫מאד‪ ,‬לא כדרך הצועקים‪ ,‬דלאו בשופטני עסיקינן‪ ,‬אלא‬
‫בכל יום מהעיר ומהסביבה‪ ,‬והרבה טרחתי למצוא צד‬ ‫ר״ל‪ ,‬לא יגביד‪ .‬קולו במו ש״צ‪ ,‬רק כאחד המסדר דבר‬
‫היתר לסמוך עליו ולא מצאתי כלל‪ ,‬כי דבר זה הוא‬ ‫לעצמו‪ ,‬שד‪.‬קרובי׳ אצלו שומעי׳ קולו‪ ,‬וכ״כ הגאון‬
‫אסור תורד‪ ,.‬ואף שד‪.‬וא רק אסור לאו דלא תהיה אשת‬ ‫מוד‪.‬ר״ר ברוך פרענקיל זצ״ל בהגד‪.‬ותיו שם‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫המת וכו׳‪ ,‬חמור הוא‪ ,‬וכמ״ש במס׳ יבמות דף קי״ט‬ ‫וכן משמע מדברי רבי׳ בסי׳ ק״א‪ ,‬שהביא מקור להאי‬
‫סוף ע״א‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא‬ ‫דינא מפסקי תום׳‪ ,‬שכתבו הטעם‪ ,‬מתוך שאינם רגילים‬
‫מד‪ .‬לי אסור כרת מה לי אסור לאו ? ע״ש‪ .‬ובכן אף‬ ‫בהם משמיעים קולם‪ ,‬וגם יש בד‪.‬ם ברכות ארוכות‬
‫שהייתי מצטער טובא בצערן של בנות ישראל העגונות‪,‬‬ ‫ומטעה אחד את חבירו‪ ,‬לפיכך ש״צ מוציא את הרבים‬
‫מ״מ הייתי אומר חק נתן ה׳ אלהי ישראל בתורתו‪,‬‬ ‫‪T‬י חובתם‪ ,‬ואפשר עוד לפי שהם ימי תשובד‪ .‬משמיעים‬
‫ולא יעבור בשום זמן‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫קולם כדי לכוין יותר וכו׳‪ ,‬ע״ש‪ ,‬הרי לך מפורש‬
‫וגדולה מזו מצינו למורם ז״ל באה״ע סי׳ קנ״ז בסוף‬ ‫שרק מעט הרמת קול‪ ,‬מפני שאינם רגילים בהם‪ ,‬וכדי‬
‫ההגה‪ ,‬שכתב וז״ל‪ ,‬וד‪.‬מקדש אשד‪ .‬ויש לו‬ ‫לכוין‪ ,‬אבל לא בקול גדול כמו ש״צ‪ ,‬ועיי׳ עוד מזה‬
‫אח מתנכר‪ ,‬יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם‬ ‫בס׳ שלחן גבוה סי׳ תקפ״ב‪.‬‬
‫תפול לפני המתנכר ליבום שלא תד‪.‬יד‪ .‬מקודשת‪ ,‬ע״ש‪,‬‬ ‫ב׳‪ ,‬דלכל הסברות‪ ,‬היינו דוקא‪ ,‬שרק כל אחד מתפלל‬
‫הרי לך שאף במי שיש לו אח מומר‪ ,‬אינה נתרת רק‬ ‫בספרו ומגביה קולו‪ ,‬אבל לסדרם אחד בקול רם‬
‫אם קדשה על תנאי ויד‪.‬יד‪ .‬התנאי‪ ,‬ככל משפטי התנאים‪,‬‬ ‫כמו ש״צ‪ ,‬זד‪ .‬לא עלה על שום דעת בעולם‪ ,‬דא״כ‬
‫נא‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫סתומד‪ ,‬בשש מאות‪ ,‬ונו״ן פשוטר‪ ,‬בשבע מאות‪ ,‬ופ״א‬ ‫כמ״ש באה״ע סי׳ ל״ח‪ ,‬אבל בלא זה‪ ,‬אין לה שום‬
‫פשוטה בשמונה מאות‪ ,‬וצד״י פשוטד‪ ,‬בתשע מאות‪,‬‬ ‫היתר עולמית‪.‬‬
‫עיי׳ חדושי אגדות מר‪,‬רש״א זיע׳׳א( נשארו הנ״ך‪,‬‬ ‫ואף באה מומר וקידושי׳ על תנאי‪ ,‬היא רק סברא‬
‫שלא היה לה״א בן זוג בעשריות‪ ,‬ולא לנו״ן כפופה‬ ‫יחידאה‪ ,‬וכבר מחו לה כמה עוכלי בעוכלא‪,‬‬
‫בן זוג במאות‪ ,‬ולא לכ״ף פשוטה בן זוג באלפים‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫כמ״ש רבי׳ שם‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וא״כ איך יעלה על דעתי׳‬
‫ועיי׳ רש״ל שם שהיא נוסחא אחרת ברש״י ז״ל‪.‬‬ ‫להתיר באח ישראל גמור שאינו מתנכר‪ ,‬רק אינו דתי‬
‫ב׳‪ ,‬שאלת‪ ,‬באיזד‪ ,‬מקום אמרו למוד עתיק קשה מחדש‪,‬‬ ‫מחסרון ידיעה ולמוד כיהודי צרפת וכיוצא בהם‪ ,‬ואין‬
‫ומה פירושו‪.‬‬ ‫שום קידושין ע״ת‪ ,‬בכן עליה לקבל דין שמים‪ ,‬ותשב‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זד‪ ,‬נזכר ביומא דף כ׳׳ט ע״א‪ ,‬מיגמר‬ ‫עד שתלבין ראשה‪ ,‬ואך אם ירצה כבודו לגמול ולגמור‬
‫בעתיקא קשיא מחדתא‪ ,‬וסימניך טינא ובר‬ ‫חסד עמה‪ ,‬יכתוב לראש הרבנים שבצרפת על זה‪,‬‬
‫טינא‪ ,‬ועיי׳ פי׳ רש״י ז״ל‪.‬‬ ‫וגם היא תכתוב להם מכתב לשפוך בו שיחה‪ ,‬ועוד‬
‫ג׳‪ ,‬שאלת‪ ,‬באיזה מקום אמרו‪ ,‬תמרים אחר שביעה‬ ‫תכתוב מכתב אחר לנשיא הקונססטווא״ר צאנטרא״ל‬
‫מחזקות את הלב‪.‬‬ ‫של פאריז על זה‪ ,‬והם יהיו לה לעזר ולהועיל‪ ,‬לשלחו‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה נזכר בכתובות יו״ד ע״ב‪ ,‬אמר אביי‬ ‫לחלוץ לה דוקא‪ ,‬כי היבום אי אפשר‪ ,‬מאחר שהם‬
‫אמרה לי אם‪ ,‬תמרי מקמי נהמא כי נרגא‬ ‫נשואים כבר בי דינא דמלכותא‪ ,‬א״א עוד בשו״א לישא‬
‫לדיקולא‪ ,‬בתר נהמא כי עברא לדשא‪ ,‬ופי׳ רש״י‬ ‫א״א על אשתו‪ ,‬כי לא שמיע להו ולא סבירא ליהו‬
‫מחזקות את הגוף כבריח את הדלת‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫אשד‪ ,‬הקנו לו מן השמים‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‬
‫אני היו״ם‬ ‫על זה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬יושיענו ויגאלנו גאולת‬
‫עולם‪ ,‬בב״א‪.‬‬
‫אלף תכה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫שבט‪ ,‬לאלנ׳יר יע״א‪.‬‬
‫אלף תכג‬
‫למעלת ד‪,‬רד‪,‬״ג וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמודור״ר אברהם משה‬ ‫כסלו‪ ,‬תעד׳ו לפ״ק‪ .‬לווהראן‪.‬‬
‫הלוי פינגרר‪,‬נט ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪,‬‬
‫ולכל הסובבים הודו‪ ,‬ולכל רבני מתא‪ ,‬ובראשם פאר‬ ‫ידידי החכם היקר‪ ,‬כהה״ר משה עסור ישצ״ו‪ .‬שלום‪.‬‬
‫דודי לי‪ ,‬כמור‪,‬ר״ר יצחק מרעלי‪ ,‬יחשל״א‪.‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אודות מצבו‪ ,‬ומחשבתו לחזור‬
‫רב נבחר י‬ ‫למקומו למערב‪ ,‬ראיתי‪ ,‬וגדל צערי אודות‬
‫מכתבו הבד‪,‬יר וד‪,‬מזהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ואף כי אין‬ ‫טלטולו באין מנוחד‪ ,,‬ה׳ ירחם‪.‬‬
‫עתותי בידי‪ ,‬מעול הצבור וד‪,‬יח ‪ ,T‬לאהבת‬ ‫עוד ראיתי שאלתו‪ ,‬להודיעו מקור אמרם ז״ל‪ ,‬כלהו‬
‫התורה‪ ,‬גזלתי מהם זמן מה לד‪,‬שיב מפני הכבוד במילתא‬ ‫בחדא מהתא מחתינד‪,‬ו‪ ,‬ופירושה‪ ,‬כי נתעצם עם‬
‫דצבורא‪ ,‬ראיתי את השאלה ואשר נגזר עליד‪ ,‬מפי‬ ‫צומ״ר אחד בזה‪ ,‬שאמר שהיא כתובד‪ ,‬בטי״ת‪ ,‬מענין‬
‫מעכ״ת בסמיכת ידי כל החברים‪ ,‬ישצ״ו‪ ,‬בענין האיש‬ ‫מחט‪ ,‬דהיינו בתפירד‪ ,‬אחת תפרינהו‪ ,‬ולדעת כבודו‬
‫העומד בפ׳ הערל‪ ,‬אותו ואת בנו‪ ,‬אשר רצה להכניס‬ ‫היא בת״ף‪ ,‬ולא ידע פירושה‪ ,‬ושאל חכמי העיר ואין‬
‫עצמו בעובי הקורד״ להיות לראש ולקצין לקהל רב‬ ‫בפיד‪,‬ם מענה‪ ,‬ובכן בקשתני להעמידכם על האמת‪.‬‬
‫בעיר גדולה לאלהים עוב״י אלג׳יר 'יע״א ואגפיה‪,‬‬ ‫תשובד‪ ,,‬לשון זה נזכר בש״ס בכמה מקומות‪ ,‬בברכות‬
‫ומעכ״ת פסקו את דינו להרחיקו מזה‪ ,‬ושלחו לצעיר‬ ‫דף כ״ד ע״א‪ ,‬ושם במסורת הש״ם הראה‬
‫כמוני‪ ,‬עש וסס‪ ,‬לחוות דעתי דעת הדיוט‪ ,‬ויען אין‬ ‫עוד כמה מקומו׳‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ופי׳ מבואר היטב בחולין נ״ח‬
‫מסרבין לגדול אמרו רז״ל‪ ,‬לכן אמרתי כטל תזל‪,‬‬ ‫ע״ב בפי׳ רש״י ז׳׳ל‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אטו כלהו בחדא מחיתא‬
‫בדברים קצרים ונמרצים‪ ,‬שאף כי הענין הזד‪ ,,‬הוא‬ ‫מחתינד‪,‬ו‪ ,‬פי׳ וכי באריגה אחת ארגתם לכלם )תרגום‬
‫כר נרחב לפלפל ולבלבל‪ ,‬לא באלד‪ ,‬חפצתי‪ ,‬רק ביושר‬ ‫מעשה אורג שמות ט״ל פסוק כ׳׳ב( עובד מחי‪ ,‬דתקון‬
‫וקוצר‪ ,‬בעזרת היוצר‪ ,‬הנוצר‪.‬‬ ‫הדבור קרו ליד‪ ,‬אינשי אריגה שמסדר את דבריו‪,‬‬
‫הנה! מבין ריסי קולמוס מעכ״ת נכר‪ ,‬כי טענת האיש‬ ‫עכ״ל ע״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫הלזד‪ ,,‬כי סבת היותו‪ ,‬מוש״ד בערלתו‪ ,‬היא‬ ‫אני ד‪,‬יו״ם ס״ט‪.‬‬
‫מיתת אחיו מחמת מילה‪ ,‬אינד‪ ,‬ברורה למעכ״ת רק‬
‫ע״פ דבורו‪ ,‬ואפשר שד‪,‬יא טענה מלומדת מאחרים‬ ‫אלף תכד‬
‫שלמדוד‪,‬ו לטעון כן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נזכת‪ ,‬להנז‪ /‬לעיר וג׳דא‪.‬‬
‫ואמנם אם הדבר אמת כמו שאמר שמתו אחיו מחמת‬
‫מילה‪ ,‬דעתי נוטה דלא מיקרי מומר לערלות‪,‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬מכיל ג׳ שאלות בד״ת‪ ,‬והם‪,‬‬
‫שהרי פסק מרן ביו׳׳ד ריש סי׳ רס״ד וז״ל הכל כשרים‬ ‫א'‪ ,‬לד‪,‬ודיעו סדר‪ ,‬אטב״ח‪ ,‬כי הרבד‪ ,‬פעמים ראו עיניו‬
‫למול‪ ,‬אפי׳ עבד‪ ,‬אשה‪ ,‬וקטן‪ ,‬וערל ישראל שמתו אחיו‬ ‫בספרים בחלוף אטב״ח‪ ,‬ולא ידע מאי היא‪.‬‬
‫מחמת מילה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והוא תלמוד ערוך בע״ז דף ז״ד‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה נזכר בסוכה נ״ב ע״ב‪ ,‬אטב״ח של‬
‫ע״א‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואף שהט״ז שם סק״א כתב‪ ,‬וז׳׳ל‪ ,‬וערל‬ ‫ר׳ חייא‪ ,‬ופי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬א״ט‪ ,‬ב״ח‪ ,‬ג״ז‪,‬‬
‫ישראל‪ ,‬פירוש‪ ,‬וד‪,‬וא קטן שאי אפשר לו לד‪,‬יות נמול‪,‬‬ ‫ד״ו‪ ,‬הרי עשריות‪ ,‬י״צ‪ ,‬כ״פ‪ ,‬ל״ע‪ ,‬מ״ס‪ ,‬הרי מאות‪,‬‬
‫אבל אם אפשר לו להיות נמול עכשו‪ ,‬אע״פ שבקטנותו‬ ‫ק׳׳ץ‪ ,‬ר״ף‪ ,‬ש״ן‪ ,‬ת״ם‪ ,‬הרי אלפים )פי׳ שחושבים מ״ם‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫הדמיון קשה מאד‪ ,‬ולא ירפאנה שום רופא בלתי ה׳‬
‫לבדו‪ ,‬ודוגמא לזה פסק הש״ע בא״ח סי׳ תרי״ח ס״א‬
‫בדיני יוהכ״פ‪ ,‬שאם החולה אומר צריך אני‪ ,‬אפי׳‬
‫מאה רופאים אומרים אין צריך שומעין לחולה‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫והיא מימרא דרב אשי ביומא פ״ג ע״א‪ ,‬וטעמא טעים‪,‬‬
‫לב יודע מרת נפשו‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬הכא נמי לא שנא‪ ,‬ונד״ד‬
‫עדיף שכבר נעשה מעשה ומתו‪ ,‬וכמ״ש רש״י ז״ל‬
‫בריש פרשת אחרי מות‪ ,‬שהרופא שאמר לאחד‬
‫לא יעשה כן ולא ימות כדרך שמת פלוני‪ ,‬זה הפחידו‬
‫וזרזו יותר‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וא״כ לדעתי המעט‪ ,‬הרי אזדא לה‬
‫בבא קמא שממנה יצא האיש חייב בבית דינו של‬
‫מעב״ ת‪.‬‬
‫וגם בבא מציעא על שלא מל את בנו‪ ,‬אין בה כדי‬
‫אחיזה להרחיקו בשבילה‪ ,‬שאין כאן אלא בטול‬
‫מצות עשה‪ ,‬כמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ ר״ס‪ ,‬מצות עשח‬
‫על האב למול את בנו‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ועל בטול מצות עשה‬
‫אין מרחיקין האידנא‪ ,‬שא נא עיניך ידידי רוב ראשי‬
‫הקהל של הזמן הזה‪ ,‬כמה מצות עשה מבטלין‪ ,‬לא‬
‫תפלין‪ ,‬לא ק״ש‪ ,‬לא תפלה‪ ,‬לא ברכת מזון‪ ,‬לא סוכה‬
‫ולא ארבעה מינים‪ ,‬ועוד‪ ,‬ועוד‪ ,‬ויותר מהמה מצות‬
‫לא תעשה‪ ,‬בעילת נדות‪ ,‬שהן בכרת‪ ,‬מאכלות אסורות‪,‬‬
‫ודם וחלב שהם בכרת‪ .‬ועל כלם חלול שבת בפרהסייא‪,‬‬
‫בדברים של סקילה‪ ,‬רח״ל‪ .‬ומאי שנא האי עשה מכלחו‪,‬‬
‫ואדרבה יש בה אורויי התירא‪ ,‬כי היא בכלל מורא‬
‫ימות גםהוא כאחיו‪,‬‬ ‫פן‬ ‫מלא שמתיירא למול אותו‬
‫ואף שחששא זו לא נזכרה בשום ספר‪ ,‬מ״מ אימת מות‬
‫נופלת על ההמון גם על כל חולי וכל מכה אשר‬
‫לא כתוב בספר התורה הזאת‪ ,‬ויראתם הגדולה‬
‫מהמנהגים תוכיח‪ ,‬וא״כ יש לדונו לזכות שלא נתכוון‬
‫למרוד ולהכעיס בזה‪ ,‬רק הדמיון קשה עליו‪ ,‬ואין‬
‫להרחיקו בשביל זה‪.‬‬
‫וכן בבא בתרא שהיא חששא שמא ילמדו ממנו אחרים‬
‫וכו׳‪ ,‬וכו‪ /‬גם היא לדעתי אינה שוה כלום‪ ,‬כי‬
‫כולי עלמא ידעי שאין ראש הקהל שר התורה והמצוה‬
‫שילמדו ממנו לעשות אחת ממצות ה׳ אשר לא תעשינה‪,‬‬
‫רק הכל יודעים שאינו אלא שר האוצרות של עניים‪,‬‬
‫ולא ילמדו ממנו לקח לעשות כמעשהו‪ ,‬ומה גם בענין‬
‫זח שחוא מילתא דלא שכיחא‪ ,‬וקי״ל כל מילתא דלא‬
‫שכיחא לא גזרו בה רבנן‪ ,‬ומה גם שיש תשובח נצחת‬
‫לכל שואל‪ ,‬כי זה מפני שמתו אחיו מח״מ הוא‪ ,‬ולא‬
‫עביד במרד ובמעל חלילה‪.‬‬
‫והראיה שהביאו מתשו׳ מים רבים נ״א נ״ב נ״ג‪ ,‬אינח‬
‫ראיה כלל‪ ,‬דלית הלכתא כאותה שטה‪ ,‬רק‬
‫הדין פשוט וברור‪ ,‬שכל הטמאי׳ אפי׳ נדות מותתת‬
‫לאחוז הס״ ת ולקרות בו‪ ,‬כמ״ש מרן ביו״ד סי׳ רפ״ב‬
‫ס״ט יעו״ש‪ ,‬ופוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬שכל ישראל‬
‫טמאי מתים הם‪ ,‬ובפרט המתעסקי׳ במתים‪ ,‬והמת הוא‬
‫אבי אבות הטומאה‪ ,‬ובכמה מקומות נמצאים כמה‬
‫שלוחי צבור מהמתעסקי׳ במתי׳ וגוללין ס״ ת וקורין‬
‫כל הפרשיות לצבור בשבתות ובמועדים‪ ,‬וגם הרבה‬
‫סופרי סת״מ ידענו שהיו מתעסקי׳ במתי׳ והיו כותבי׳‬
‫םת״מ‪ ,‬ואף השאינם מתעסקי׳ כמתעסקי׳ דמו‪ ,‬כי כלנו‬
‫טמאי מתים‪ ,‬והערל לא מצינו בשום מקום שהוא טמא‬
‫ומטמא‪ ,‬ובכן תמיהא לן טובא על כל אותם הרבני׳‬
‫נב‬
‫■לא היה אפשר‪ ,‬ודאי אין לו למול אחדים‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫ודבריו ז״ל דחיקי טובא‪ ,‬כי הוא ארכביה למרן הש״ע‬
‫אתרי ריכשי‪ ,‬תרי גווני קטן‪ ,‬קטן מהול‪ ,‬וקטן ערל‪,‬‬
‫תה דחיק ואתי מרחיק‪ ,‬דפשט הש״ע הוא‪ ,‬וערל‪ ,‬אפי׳‬
‫הוא גדול שמתו אחיו מח״מ‪ ,‬קרינן ביה שומר הברית‬
‫כמ״ש שם בש״ס‪ ,‬ומצי למול‪ ,‬ולא מיקרי מומר לערלות‬
‫דאסור למול‪ ,‬כמ״ש שם מורם בהגה‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וכבר‬
‫הושג הט״ז מנקודת הכסף שם‪ ,‬שכתב עליו‪ ,‬דלחנם‬
‫נדחק לפרש כן‪ ,‬והעיקר הוא כמ״ש בש״ך סי׳ ב׳‬
‫סקכ״א בשם רבי׳ ירוחם‪ ,‬וכו׳ יעו״ש‪.‬‬
‫והנה מקור לדברי הש״ך הוא מהב״י שם‪ ,‬וז״ל בסי׳‬
‫ב׳‪ ,‬בפ״ק דחולין משמע‪ ,‬דמומר לערלות‪ ,‬דינו‬
‫כמומר לעבירה אחת‪ ,‬ואם הוא ערל שמתו אחיו מה״מ‪,‬‬
‫דינו כישראל גמור‪ ,‬וכתבו רבי׳ ירוחם והיינו בשגם‬
‫עכשו שהוא גדול‪ ,‬מניח מלמול מיראתו פן ימות גם‬
‫הוא כאחיו‪ ,‬אבל אם אין שם יראה‪ ,‬ואפי״ה אינו מל‪,‬‬
‫הו״ל מומר לערלות‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ופירוש דבריו ז״ל‬
‫שאמר‪ ,‬אבל אם אין שם יראה‪ ,‬דהיינו שאומר בפה‬
‫מלא‪ .‬שאינו ירא למול‪ ,‬כי בריא וחזק הוא‪ ,‬ואין לו‬
‫שום דמיון ושום פחד מזה‪ ,‬ועכ״ז לא ימול‪ ,‬אזי הוא‬
‫מומר לערלות‪ ,‬וכן משמע פשוט מדברי בעל הלבושי׳‬
‫ז״ל‪ ,‬שכתב שם ביו״ד סי׳ ב׳ ס״ז‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ואם מתו‬
‫אחיו מח״מ‪ ,‬ומיראה לא מלו אותו ג״כ‪ ,‬וגם הוא עצמו‬
‫נותן טעם שמתיירא מן המיתה‪ ,‬הרי הוא כשאר ישראל‬
‫כשר‪ ,‬עכ״ל‪ .‬משמע‪ ,‬דהיינו דוקא באומר בפהעצמו‪,‬‬
‫שמתיירא‪ ,‬אבל אם הוא אומר להפך‪ ,‬שאינו מתיירא‪,‬‬
‫ועכ״ז‪ ,‬לא ימול‪ ,‬הוא דהוי מומר לערלות‪ ,‬ואין לדייק‬
‫הא אם שתיק‪ ,‬דזה אי אפשר להיות‪ ,‬דמוכרח להשיב‪,‬‬
‫או למול‪ ,‬או שלא למול‪ ,‬וא״כ לא מיקרי מומר לערלות‪,‬‬
‫רק באומר שאינו ירא‪ ,‬ועכ״ז לא ימול‪ ,‬אבל באומר‬
‫שהוא ירא ומתפחד פן ימות‪ ,‬אין נקרא מומר לערלות‪,‬‬
‫אלא הרי הוא כישראל גמור לכל דבריו‪.‬‬
‫ואף שראיתי להתוס׳ שם בחולין דף ד׳ ע״ב‪ ,‬ד״ה‬
‫שמתו אחיו מח״מ שפירשו‪ ,‬שנמולו כשהם‬
‫גדולים ומתו וכו׳‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬משמע‪ ,‬הא אם נמולו קטנים‬
‫אין כאן יראה‪ ,‬ואם לא מל הוי מומר לערלות‪ ,‬וזה‬
‫דוחק גדול להעמיד הדבר באופן רחוק‪ ,‬שגדלו אחיו‬
‫ולא מלו וכשמלו מתו‪.‬‬
‫ועוד דחלוק כי האי לא הוה מנח ליה הש״ס בסתמא‪,‬‬
‫וגם מדברי רבי׳ הנ״ל שכתב והיינו בשגם עכשו‬
‫שהוא גדול וכו׳‪ ,‬משמע פשוט דמפרש ליה להש״ס‬
‫כפשטיה‪ ,‬דהיינו שמתו אחיו קטנים מחמת מילה‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫אף שהוא גדול אינו רוצה למול מיראה פן ימות וכו׳‪,‬‬
‫וכ״כ הפר״ת שם יעו״ש‪ ,‬וכ״כ בס׳ זב״ש סי׳ ב׳ סי״ט‪,‬‬
‫וז״ל‪ ,‬ערל שמתו אחיו מח״מ‪ ,‬ואפי׳ הוא גדול הרי הוא‬
‫כישראל גמור לכל דבר‪ ,‬וכתב הריטב״א בחדושיו‬
‫דכל שמתו אחיו מח״מ אפי׳ מקטנים לגדולים‪ ,‬יראה‬
‫ופחד איכא‪ ,‬ודלא כמ״ש התוס׳‪ ,‬וכן הסכים הע״ה‪,‬‬
‫הרב זבחי רצון‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫ה ר א ת לדעת ‪TT‬י הרב‪ ,‬שאם הוא מברר שמתו אחיו‬
‫מח״מ‪ ,‬ולכן הוא ירא למול‪ ,‬אף שהוא גדול‬
‫ובריא וחזק‪ ,‬הרי הוא כישראל גמור‪ ,‬ואף אם יאמרו לו‬
‫מאה רופאים שיוכל למול ולא יוזק‪ ,‬והוא ירא לנפשו‪,‬‬
‫אין עליו שום אשמה כלל‪ ,‬כי רוח היא באנוש‪ ,‬ומחלת‬
‫נג‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫עם תפלה למשה וברכתו לחופת אליהו בני‬
‫ישצ״ו‪ ,‬תודה רבה‪ ,‬כן יבורך כבודו מפי עליון בברכה‬
‫המשולשת בתורה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ראיתי תאומי צביה שתי שאלותיו‪ ,‬אשר דרש דרש‬
‫משה להשיבו עליהן‪ ,‬והם‪ ,‬א׳ על מ״ש בכתובר‬
‫דף מ״ב ע״ב‪ ,‬א״ל יכולני לשנויי לד רישא בשעמד‬
‫בדין‪ ,‬וסיפא כשלא עמד בדין וכולה ר׳ שמעון היא‪,‬‬
‫ושנויי דחיקי לא משנינא לך‪ ,‬דא״כ אמרת לי ליתבי‬
‫רישא ר׳ שמעון אומר‪ ,‬או ליתני סיפא דברי ר׳ שמעון‪,‬‬
‫אלא כלה כשעמד בדין‪ ,‬ורישא רבנן וסיפא ר׳ שמעון‪,‬‬
‫וקשיא לד למה האריך לשון כל כד‪ ,‬הול״ל מעיקרא‪,‬‬
‫אלא כולה כשעמד בדין‪ ,‬ורישא רבנן וסיפא רבי‬
‫שמעון‪ ,‬בלי צורך כל אותם הדברים?‬
‫תשובה‪ ,‬דע לד ידידי‪ ,‬דדרד הש״ס בכל מקום לחפש‬
‫תחילה למצוא איזה אופן להעמיד המשנה‬
‫או הברייתא אליבא דחד תנא‪ ,‬כי כן מסתבר טסי שלא‬
‫להרבות במחלוקת׳ ואד כשאי אפשר לאוקמה לחד תנא‬
‫מכה איזה קושיא‪ ,‬אזי הוא מוכרח לחלקה לתרי תנאי‪,‬‬
‫ולכן כאן הודיע תחלה שיש לו אופן להעמידה כלה‬
‫ר׳ שמעון׳ ואד הוא שנוי דחוק וכו׳‪ ,‬ולכן הוכרח‬
‫לחלקה‪ ,‬רישא רבנן וסיפא ר׳ שמעון‪.‬‬
‫ב׳‪ ,‬שאלת על מ״ש שם עוד בגמרא‪ ,‬אמר רבא האי‬
‫מילתא קשאי בה רבה ורב יוסף כ״ב שנין‪/‬‬
‫ולא איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא וכו׳‪ ,‬וקשיא לד‬
‫חיכי דמי כ״ב שנה נתקשו בה בשניהם יחד וכו׳?‪,‬‬
‫ת שובה‪ ,‬אל תחשוב ידידי שבכל יום מאותם כ״ב‬
‫שגה היו עוסקים בה ומתקשי׳ בה‪ ,‬דזה ודאי‬
‫דבר שאין השכל סובלו‪ ,‬אלא ר״ל בכל אותם כ״ב שנה‬
‫כאשר היה בא לפרקים ענין זה לידם היו מתקשי׳ בו‪,‬‬
‫ולא איפרק וכו׳‪ ,‬וכיוצא בזה אמרו בערובין י״ג ע״ב‪,‬‬
‫ב׳ שנים ומחצה נחלקו ב״ש וב״ה‪ ,‬הללו אומרים נוח‬
‫לו לאדם שלא נברא וכו׳‪ ,‬דר״ל כאשר חיה בא לידם‬
‫ענין זה היו מתווכחים בו‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‬
‫בס״ד‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ואפי״ה לא ימול‪ ,‬אבל באומר שהוא ירא למול‪ ,‬אין לו‬
‫אלף תכח‬
‫נייסן תש״ו לפ״ק‪ ,‬לוג׳דא‪ ,‬לד׳ ימץ שנזרית חי״ו‪.‬‬
‫בתשובתי‪ ,‬ואין שום סתירה לזה מכל הספרים והענינים‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא‪ ,‬דברתי עמו׳ ואמר‬
‫ששלח לד מתנת ידו‪ ,‬ועוד ישלח‪ ,‬ורק תודיעו‬
‫להיכן ישלח‪ ,‬כי אין ל ך מקום קבוע‪.‬‬
‫עוד שאלת בד״ת לפרש לך הכתוב ויושיעם מיד שונא‪,‬‬
‫ויגאלם מיד אויב‪ ,‬מדוע הכפל ?‬
‫תשובה‪ ,‬אם באנו לדקדק דקדוקי׳ כאלה בתהלים‪,‬‬
‫יכלה הזמן והמה לא יכלו‪ ,‬ולא יתורצו לעולם‪,‬‬
‫והעיקר הוא‪ ,‬כי כן דרך התשבחות וההוראות לכפול‬
‫הדברים במלות שונות‪ ,‬כי כן הוא יוסי המליצה‪ .‬ואד‬
‫בזה לא אוציא כבודד חלק‪ ,‬כי סי ׳שונא הוא מי‬
‫ששנאתו כבושה וטמונה בלבו‪ ,‬ואויב הוא מי ששנאתו‬
‫גלויה‪ ,‬והתשועה היא עריסא מהגאולה‪ ,‬ולכן אמרה‬
‫על השונא‪ ,‬כי הוא עדיף מהאויב‪ ,‬כי אי אפשר לחשמד‬
‫ממנו‪ ,‬מאחר שאין שנאתו גלויה‪ ,‬עיי׳ מזה לחגאון‬
‫מלבי״ם ז״ל‪ ,‬ובם׳ משכיל לאיתן פי׳ על תחלים‪ ,‬פי׳‬
‫זיע״א שלא נרגשו בזה‪ ,‬ואף המחמירי׳ שם מטעם שלא‬
‫יתעצלו אותם האנוסי׳ למול‪ ,‬לדעתי המעט היא חומרא‬
‫‪.‬גסה אהר הס״ר מקדוש׳ עצמותם‪ ,‬זיע״א ואפשר שתביא‬
‫לידי קולא שימנעו לגמרי‪ ,‬וכמ״ש רז״ל בענין גר הבא‬
‫להתגייר‪ ,‬שאין מרבין עליו‪ ,‬ואין מדקדקי׳ עליו‪ ,‬כמ״ש‬
‫גיו״ד סי׳ רס״ח‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וסי׳ לדבר אמרתי‪ ,‬וינהגהו‬
‫בכבדות ויאמר מצרים אנוסה מפגי ישראל‪ ,‬ומה גם‬
‫אין הנדון דומה לראיה‪ ,‬שנדו״ד הוא‪ ,‬ערל שמתו אהיו‬
‫מה״מ הוא‪ ,‬וירא לנפשו‪ ,‬וכמש״ל‪.‬‬
‫וסיפ א טובא ואהרית טוב‪ .‬שאף שלדעתי המעט אין‬
‫לאיש הזה דין מומר לערלות כלל‪ ,‬עכ״ז יפה‬
‫עשו מעכ״ת‪ ,‬דכל היכא שיש בידינו להעמיד פרנס‬
‫התום באות ברית קדש‪ ,‬עדיף טפי‪ ,‬וטוב ויפה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫מרן בסימן רס״ד ביו״ד ס״א‪ ,‬הכל כשרים למול וכו׳‪,‬‬
‫•ואט יש ישראל גדול שיודע למול‪ ,‬הוא קודם לכלם‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וכתב הפ״ת שם‪ .‬שאפי׳ אם התהילו אותם‬
‫הנשרים‪ ,‬ובא הגדול באמצע מפסיקין‪ ,‬וגומר הוא‪,‬‬
‫■ע״ש‪ ,‬הכא נמי‪ ,‬אף שהאינו חתום כשר ג״כ‪ ,‬מ״מ‬
‫החתום קודם‪ ,‬ואל אמת‪ ,‬שחותמו אמת‪ ,‬ינחנו בדרד‬
‫אמת‪ ,‬תמיד‪ .‬אמן‪ .‬נאום החו״פ עוב״י מכנאס יע״א‪,‬‬
‫ביום ד׳ בשבת אך טוב לירח שבט‪ ,‬ש׳ על פ״י התור״ה‬
‫לפ״ק‪ ,‬עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬
‫יו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תכו‬
‫אדר «‪ /‬לה;ז׳‪.‬‬
‫ב?כתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬והטרדות גדרו בעדי‪,‬‬
‫מהשיב לידידי‪ ,‬תכף לנטילה‪ ,‬על המילה‪ ,‬תשובה‪,‬‬
‫מאהבה‪.‬‬
‫•ראיתי כל הערות כת״ר על דברי‪ ,‬והם מופת חותד‬
‫שכבודו קרא והטה תשובתי במרוצה גדולה‪,‬‬ ‫“‬
‫ולכן כתב מה שכתב‪ ,‬כי הדבר פשוט וברור‪ ,‬שאין דין‬
‫מומר לערלות במתו אחיו מחמת מילה‪ ,‬אלא באומר‬
‫בפירוש שהוא חזק ובריא‪ ,‬ואינו ירא למול עצמו‪,‬‬
‫דין מומר לערלות כלל‪ ,‬וכמ״ש הב״י בסי׳ ב׳‪ ,‬ובעל‬
‫־הלבושי׳ שם‪ ,‬ובפרט מדברי הריטב״א ז״ל‪ ,‬שהבאתי‬
‫והדברים שהביא כבודו‪ ,‬ועל מילת בנו ג״כ פשיטא‬
‫■שלא יקרא מומר‪ ,‬שאין נקרא מומר בכל מקום אלא‬
‫בעובר על אסורי לאוין‪ ,‬ולא בעובר על אסורי עשין‪,‬‬
‫ואין שום חלוק בזה בין עשה לעשה‪ ,‬וכל זה פשוט‬
‫וברור‪ ,‬והאריכות היא רק טירחא בכדי‪ ,‬וחזור ידידי‬
‫על דברי בשו״ם שכל‪ ,‬ותראה שהם משפטים צדיקים‬
‫ככל התורה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם‬
‫אלף תכז‬
‫אדר פ׳‪ ,‬לווג׳ת‪4‬‬
‫ל מ על ת החכם המפואר‪ ,‬כהה״ר משה מרצייאנו ישצ״ו‪,‬‬
‫שלום‪.‬‬
‫‪ t‬זכ ‪ n‬לב ! מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ראיתי את כל הכתוב‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫והיה מוחזק בכשרות‪ ,‬ועתה איתרע חזקתיה‪ ,‬שנתפש‬ ‫■בדיד דרוש׳ ויושיעם מיד שונא זה יצה״ר‪ ,‬ואז ויגאלם‬
‫ברמאות שמכר נבלות וטריפות‪ ,‬אם אוסרים הכלים‬ ‫מ ‪ T‬אויב‪ ,‬כי כשינצל האדם מיצה״ר ינצל מכל אויב‪,‬‬
‫שנתבשל בהם מה שקנו ממנו קודם שנתגלה שברונו‪,‬‬ ‫ע״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫או רק כלים שנתבשל בהם מה שקנו ממנו אותו היום‪,‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה יש בו פלוגתא דרבוותא‪ ,‬עיי׳ בס׳‬
‫אוהב משפט חיו״ד סי׳ א׳ שאסף איש טהור‬ ‫אלף תכט‬
‫דברי הפוסקי׳ בזה ופלפל הרבה בחכמתו׳ יעו״ש‪,‬‬ ‫אייר להנז׳ לפאס יע״א‪.‬‬
‫ובהיותי משרת בקדש בעוב״י תלמסאן יע״א‪ ,‬בא לידי‬
‫פס״ד מהרה״ג כמוהרר״ח בלייח זצ״ל‪ ,‬שנשאל על זה‪,‬‬ ‫מכתבך הגיעני‪ ,‬שאלת להודיעך מקום אמרם‪ ,‬רבים‬
‫והשיב שדבר זה הוא פלוגתא דרבוותא‪ ,‬ואך מנהגם‬ ‫גמלים זקנים‪ ,‬נושאים עורות של קטנים‪.‬‬
‫מימי הראשוני׳ שאין אוסרים הכלים למפרע אלא מיום‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא בסנהדרין נ״ב סוף ע״א‪ ,‬וזה‬
‫דאיתרע חזקתיה‪ .‬וכן עשו מעשה‪ ,‬וגם אנן בא מעשת‬ ‫נסחו‪ ,‬וכבר היו משה ואהרן מהלכי׳ בדרך‪,‬‬
‫לידינו‪ ,‬ופסקנו כן שאין לאסור למפרע‪ ,‬ויש הרבה‬ ‫ונדב ואביהו מהלכי׳ אחריהם וכל ישראל אחריהם‪ ,‬א״ל‬
‫מה להאריך‪ ,‬ואין צריך‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫נדב לאביהו אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה‬
‫אני היו״ם‬ ‫ננהיג את הדור‪ ,‬א״ל הקב״ה הנראה מי קובר את מי‪,‬‬
‫אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי‪ ,‬נפישי גמלי סבי‬
‫אלף תלב‬ ‫דטעיני משכי דהוגני‪ .‬ופרש״י יונקים‪ ,‬תרגום בכרה‬
‫אם תש״ו לפ״ק‪ ,‬אלג׳יר‪ ,‬לר׳ יעים אסולין הי״ו‪.‬‬ ‫קלה הוגנינ‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫מכתב כבודו הבהיר הגיעני‪ ,‬אודות הספרים שבקש‬ ‫אלף תל‬
‫רו״מ לקנות מפה‪ ,‬אינם נמצאים למכירה‪,‬‬ ‫פיון תש׳׳ו להנז׳ לעיר רכאפז‬
‫והספרים שבקש למכור‪ ,‬אין קונה‪ ,‬כי אצל הלומדים‬
‫יש הרבה ספרים‪.‬‬ ‫שאלת ידידי במכתבך אודות האורז שנמצאו בו‬
‫עוד שאל בד״ת‪ ,‬ההוא אמר‪ ,‬כי שמע מחכם אחד דבר‬ ‫תולעי׳‪ ,‬אם יש היתר לאכלו ע״י בדיקה‪ ,‬או‬
‫חדש על המאמר באבות‪ ,‬בעשרה מאמרות נברא‬ ‫לא‪ .‬כי שמעת אוסרים אותו אפי׳ ע״י בדיקה‪.‬‬
‫העולם וכו׳‪ ,‬כדי ליפרע וכו׳‪ ,‬שהקושי מבואר‪ ,‬איד‬ ‫ת שובה הדבר פשוט וברור שאחר הבדיקה יפה מותר‬
‫המקום ב״ה בעל הרחמים יברא עולמו ביו״ד מאמרות‬ ‫באכילה‪ ,‬וכן מפורש הדבר בס׳ זל״א חיו״ד‬
‫כדי ליפרע וכו׳? ואמר אותו חכם שראה כתוב שפי׳•‬ ‫אות ת׳ תולעים‪ ,‬וז״ל׳ האורז‪ ,‬ידוע שאין דרכו להתליע‬
‫ליפרע‪ ,‬היינו עונש קל‪ ,‬ושכח המקום שראה פי׳ זה‪,‬‬ ‫כי אם בתלוש‪ ,‬ונמצא בו ב׳ מיני תולעים‪ ,‬המין הא׳‬
‫ושכח גם פירושו‪ ,‬ובקשתני להודיעך אם שמעתי או‬ ‫הוא תולעים גדולים נראים מיד‪ ,‬ואלו משליכין ואינו‬
‫ראיתי מזה‪ ,‬ומה ר״ל‪.‬‬ ‫מזיק לפרי כלל‪ ,‬ובודאי מותר לאכלו אחר הבדיקה‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה ראיתי בהקדמת ם׳ מלאכת מחשבת‬ ‫וגם מייא בדקי ליה‪ ,‬שהמתולעים עולים וצפים למעלה‪,‬‬
‫פי׳ פילוסופי על התורה‪ ,‬ופי׳ בו‪ ,‬למשל‬ ‫ומהני אפי׳ למתולעים בודאי וכ״ש בספק‪ ,‬מה גם‬
‫כלי יקר מאד שבקל ישבר או ישחת‪ ,‬וצריך לו שמירה‬ ‫לאחר יב״ח כסתם כל אורז הבא ממדינת הים‪ ,‬והמין‬
‫מרובה מאד‪ ,‬שבהעלמת עין ממנו אף רגע יפסד‪,‬‬ ‫הב׳ הכנימה )הנקראת בערבית סוסא( וזה ג״כ ישנו‬
‫וימסרנו בעליו ביד עבדו לשמרו‪ ,‬הנה אם לא שמר‬ ‫בבדיקה ע״י חמין ועין יפה ומבדקי בשמשא או ע״י‬
‫כראוי ונתקלקל‪ ,‬יקל עונש העבד‪ ,‬מאחר שכבדה מאד‬ ‫כלי זכוכית מגדיל הבריות הקטנות‪ ,‬ואם נמצאו בו‬
‫שמירתו של הכלי‪ ,‬ואם ישמרנו ירבה שכרו‪ ,‬כי נזהר‬ ‫ודאי נאסר כלו ואין תקון לאכלו‪ ,‬אכן כל שנבדק‬
‫מאד מאד בשמירתו‪ ,‬כן המקום ב״ה ברא את העולם‬ ‫ולא נמצא בו שום דבר אין לחוש‪ ,‬והכי חזינן לרבנן‬
‫ביו״ד מאמרות‪ ,‬להודיע שהיא חפץ יקר מאד‪ ,‬וצריכה‬ ‫קשישאי‪ ,‬והמחמיר יחמיר לעצמו‪ ,‬אך להכביד בחומרא‬
‫שמירה מעולה הרבה‪ ,‬והמקלקל יקל ענשו‪ ,‬והשומר‬ ‫יתירא על הצבור אינו נכון‪ ,‬וכי יש איזה פרי ומאכל‬
‫ירבה שכרו‪ ,‬זהו תוכן הענין שזכרתי‪ ,‬והוא פי׳ של‬ ‫בעולם חוץ מפול המצרי )לובייא( לבדו שלא נמצא בו‬
‫חורפה ללמד זכות‪ ,‬ודברי המפרשי׳ לא נעלם‪ ,‬וגם‬ ‫תולעים‪ ,‬ותאסור כל המאכלי׳ וחפירות ולא נתנה תורה‬
‫אני הצעיר דברתי בזה בפירושי על אבות‪ ,‬בס״ד‪.‬‬ ‫למלאכי השרת‪ ,‬הרב שאלת יעב״ץ‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫הראת לדעת שאחר הבדיקה מותר‪ ,‬וגם מ״ש הרב‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫או ע״י כלי זכוכית וכו‪ /‬חומרת גסה היא זו׳ רק‬
‫‪ ,‬בעינים יפות די‪ ,‬וכבר כתבתי מזה במקום ‪.‬אחר‪,‬‬
‫אלף תלג‬ ‫ושלום‪.‬‬ ‫י‬
‫אלול לפאס יע׳׳א‪ ,‬לר׳ יחייא הלוי הו״ו‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תלא‬ ‫‪,‬‬
‫מ כ ת בו הגיעני‪ ,‬בו בקש כבודו ליעצו אם יוכל לבוא‬ ‫תמוז לאלג׳יר‪ ,‬לרי״ע צוואדא ישצ״ו‪.‬‬
‫הנה לאסוף איזה נדבה וכו׳‪ ,‬לשוב לעירו‬
‫לחוג עם בניו וכו׳‪ ,‬כי בפאס לא לקח דבר הגון וכו׳‪,‬‬ ‫‪ .‬אתמול הגיעני מכתבו הבהיר‪ ,‬שאול שאל כבודו‬
‫דע יד ‪T‬י‪ ,‬כי אני אין לי עסק בעניינים אלו‪ ,‬ורק‬ ‫אודות קצב אחד שהיה מוכר קרבי בהמות‪,‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫נה‬ ‫אוצר ה מכ תבי ם‬
‫ההין בפרטיו תמנה‪ ,‬דהיינו מלוי ההי״ן יהיה דוקא‬ ‫הדבר מסור ביד טובי העיר‪ ,‬והכל תלוי במזל בהשגחת‬
‫בפרטים‪ ,‬כי מלוי ה׳ הוא על ג׳ אופנים‪ ,‬ה״א‪ ,‬ה״ה‪ ,‬ה״י‪,‬‬ ‫הבורא ב״ה‪ ,‬ומוכרח שאם תבוא לא תלך ריקם‪.‬‬
‫והפרטים הם רק אלפי״ן וההי״ן‪ .‬אבל היודי״ן אינם‬ ‫‪ TO‬שאלת בדברי תורה‪ .‬כי שמעת הטעם שאומרים‬
‫פרטים‪ ,‬רק כלל כל האחדים‪ ,‬וא״כ יעל ביו״ד מלאה‬ ‫סברי מרנן בברכת היין כדי שיפנו בית הבליעה‬
‫‪ ,20‬ה״א באל״ף ‪ ,6‬הרי ‪ ,26‬עוד ה״ה במלוי ה׳ ‪, ,10‬‬ ‫זישמעו הברכה‪ ,‬כי סכנה לאוכל ומדבר‪ ,‬ועל זה קשיא‬
‫הרי ‪ ,36‬ו״ו מלאה ‪ 12‬הרי ‪ ,48‬עוד ה״א ‪ ,6‬הרי ‪,54‬‬ ‫׳לו‪ ,‬והלא ברכת הקדוש וההבדלה וכיוצא בהם בית‬
‫עוד ה״ה ‪ 10‬הרי ‪ 64‬ועם ארבע אותיות השם‪ ,‬כמ״ש‬ ‫הבליעה פנוי‪ ,‬ולמה אומרים סברי מרנן?‬
‫בראש הבית שם בן ארבע דהיינו גם ד׳ אותיות יהיו‬ ‫‪-‬תשובה‪ ,‬הטעם ששמעת מובא בברכות דף מ״ג ע״א‪,‬‬
‫מן המנץ‪ ,‬הרי ‪ ,68‬לולב בגימטרייא ‪ ,68‬זהו הנראה‬ ‫ובתוספות שם‪ ,‬ובטור א״ח סי׳ קע״ד‪ ,‬ובמורם‬
‫לע״ד לפרש בזה‪ ,‬ונכון‪.‬‬ ‫■שם בש״ע בסוף הסי׳ יעו״ש‪ ,‬וקושית כבודו הובאה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬בס׳ לקוטי פרדס לרש״י ז״ל‪ ,‬דף ה׳ ע״ד‪ ,‬שכתב‬
‫שעיקר סברי מרנן נתקנה בברכת היין שבתוך הסעודה‬
‫אלף תלז‬ ‫ונשתרבבה לכל ברכת היין‪ ,‬כדי שלא לחלק בין ברכת‬
‫כסלו לקאזא פלאנקז^‪ ,‬לר׳ יצחק שושנה הי״ו‪.‬‬ ‫היין לברכת היין ע״ש‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫מ כ ת ב מעלתו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא שלחתי‬
‫אחריו‪ ,‬ובמתק שפתים הוצאתי בלעו מפיו‪,‬‬ ‫אלף תלד‬
‫ומסרתי הכל ביד שותפך כאשר אמרת‪.‬‬ ‫תשרי תש״׳ז לפ״ק‪ ,‬לפאס‪ ,‬נחמה‪.‬‬
‫עוד בקשתני להודיעך מקום אמרם בש״ס הקשה חכם‬
‫קשה כברזל‪ ,‬ומה‪.‬פירושה‪ ,‬כי בריא לך שראית‬ ‫׳חכמים ורוזנים‪ ,‬בניו של הצדיק‪ ,‬הרה״ג כמוהר״ר‬
‫דבר זה בש״ס וחבריך מכחישי׳ אותך‪.‬‬ ‫אהרן קדוש ה׳‪ ,‬למשפחת בוטבול זצ״ל‪,‬‬
‫תשובה דבר זה הוא במנחות דף צ׳׳ה ע״ב‪ ,‬אמר‬ ‫■י׳ללה ו׳קינים ס׳פוד פ׳שיתי מ׳רעה ש׳מועה א׳שר‬
‫רבא הקשה אדם קשה כברזל )שהוא קשה(‪,‬‬ ‫ש׳מעתי‪ ,‬כי אב זקן‪ ,‬אהל שכן‪ ,‬רקן‪ ,‬וי! כי‬
‫ומנו רב ששת‪ ,‬ופרש״י ז״ל חכם ומחודד לחתך ההלכה‬ ‫מתבל נעדר‪ ,‬רב גדול מלא הוד והדר‪ ,‬המקום ינחמכם‪,‬‬
‫כברזל‪ ,‬ע״ש ובתוס׳ שם‪.‬‬ ‫ה׳ צבאות יגן עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה‬
‫עוד בקשת להודיעך מקום אמרם‪ ,‬ינקותא כלילא דורדא‪.‬‬ ‫ושיבה‪ .‬אמן‪ ,‬אחיכם‪ ,‬הדואג עמכם‪,‬‬
‫תשובה דבר זה הוא בשבת קנ״ב‪ ,‬ינקותא וכו׳‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫סיבותא כלילא דחלפי‪ ,‬ע״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫אלף תלה‬
‫' '‬ ‫^!|לף תלה‬ ‫‪:‬‬ ‫יעוד לכמה״ר יוסף אלמאליח ישצ״ו מזכיר ב״ד הגדול‬
‫בעיר רבאט‪ ,‬על מות לבן רח״ל‪.‬‬
‫מכת הש׳^זי‪-‬לפ״ק‪ .‬לעוכ״י פאס יע״א‪.‬‬ ‫■י׳ראה ו׳רעד ס׳תמו פ׳י מ׳רוע ש׳מועה א׳שר ש׳מעתי‪,‬‬
‫‪..‬‬ ‫לצומ״ר■"־‪ ^.‬יעים מלכא ישצ״ו‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫על מות לבן‪ ,‬חי הי מדבר נהפך לאבן‪ ,‬חכם לב‬
‫י‬ ‫׳־ן׳ י■‘י‬
‫מפואר‪ ,‬יפה פרי תואר‪ ,‬גדל מאד צערי‪ ,‬בזכרי׳ ים^‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא‪ ,‬דברתי עמו‪,‬‬ ‫היגונים‪ ,‬והגה וקינים‪ ,‬אשר הנחיל להוריו‪ ,‬אחריו‪,‬‬
‫ובשבת הבאה הבטיח שיגמור עמך העסק‪.‬‬ ‫אך אחי! דעת כבודכם‪ ,‬תנחמכם‪ ,‬כי בעל דעה‪ ,‬יתן‬
‫עוד שאלת בד״ת‪ .‬כי זכור אתה שראית כתוב ■למה‬ ‫לנפשו מרגעה‪ ,‬יוקצב‪ ,‬לעצב‪ ,‬ופוגה‪ ,‬לתוגה‪ ,‬המקום‬
‫נקרא שמה חזרת‪ ,‬לומר שצריך לחזור בתשובה‪,‬‬
‫^יגחמכם‪ ,‬ולא תוסיפו לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪,‬‬
‫והוא תמוה‪ ,‬ובקשתנץ להודיעך‪ ,‬אם יש לי ידיעה מזה‪.‬‬ ‫דבפש הנער‪ ,‬יציל אל מכל צער‪ ,‬ולה יפתח שער‪ ,‬גן‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה‪ ,‬ראיתי בפי׳ הגדה ש״פ‪ ,‬כמדומני‬ ‫עדנו‪ ,‬עם עושי רצונו‪ ,‬אמן‪ .‬אחיכם הדואג עמכם‪.‬‬
‫בם׳ רקיק אחד‪ ,‬שהטעם שאמרו רז״ל בדין‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫מרור‪ ,‬מצוה בחזרף‪ ,‬לרמוז חזרה בתשובה‪ ,‬כי בפסח‬
‫נדונים על התבואה‪ ,‬ועוד רמזים אחרים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ואך‬
‫אלף תלו‬
‫חשוך‪ ,‬לר׳ יחייא הלוי הנ״ל‪ ,‬לעיר רבאט יע״א‪.‬‬
‫בפסחים ט״ל ע״א אמרו‪ ,‬כי חזרת היא חסא‪ ,‬לרמוז‬
‫דחס רחמנא עלוון יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫■מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬שמחתי מאד מטוב מצבו‪ ,‬כי‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫הזמין לו ה' מחזיק‪ ,‬חכם נדיב לב‪ ,‬ועשה‬
‫והצליח‪ ,‬ה׳ יצליחכם לעד‪!.‬‬
‫אלף תלט‬ ‫יעוד שאל כבודו בד״ת‪ ,‬לפרש לו מ״ש המשורר בשיר‬
‫שכט תש״ז לפ״ק‪ .‬לקאזא כלאנל‪ill‬‬ ‫לחג הסוכות‪ ,‬סוכה ולולב וכו׳‪ ,‬שאמר‪ ,‬שם בן‬
‫לדכי יחייא ■אסולץ ישצ״ו‪.‬‬ ‫ארבע בלולב חונה‪ ,‬במלוי ההין בפרטיו תמנה‪ .‬כיצד‬
‫הוא מספר זה‪ ,‬ואמרת‪ ,‬כי שאלת‪ ,‬ואין מענה‪.‬‬
‫מכ תבו הבהיר הגיעני‪ ,‬במועדו‪ ,‬אודות הזוג הרבה‬ ‫‪.‬תשובה‪ ,‬המספר הזה נבוכו בו רבים‪ ,‬מפני שלא דקדקו‬
‫טרחתי עד שעלה בידי בס״ד לשפות להם•‬ ‫לשון המשורר היטב‪ ,‬כי הוא אמר במלוי‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫נו‬
‫דחוקה איני מעתיק מה שדורש‪ ,‬רק מביט בספרים‬ ‫שלום‪ ,‬ושבו למקומם לשלום‪ .‬וספרי נר מצוה יגיעד‬
‫וקולט בע״פ ודורש‪ ,‬וכן היה לאותו דרוש‪ ,‬ואם ירצה‬ ‫עם ציר אמונים‪.‬‬
‫כבודו ללקט אורות‪ ,‬יראה כבודו בפי׳ הרמב״ן ז״ל‬ ‫עוד ראיתי מאי דשאיל מר מנאי‪ ,‬בענין קשור חתנים‬
‫עה״ת בפ׳ אחרי מות ע״פ ואל אשד‪ ,‬בנדת טומאתה‬ ‫ע״י כשפים שלא יוכלו לבוא על בלותי׳ כדרך‬
‫וכו׳‪ ,‬שכתב דברים יקרים שם בזה‪ ,‬וע״ע הראב״ע ז״ל‬ ‫כל חארץ‪ ,‬אם אמת חדבר‪ ,‬או רק שיחת נשים זקנות‪.‬‬
‫בפ׳ קדושי׳ ע״פ את מקודד‪ ,‬הערה‪ ,‬וע״ע שם בזודו״ק‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה חוא אמת וצדק‪ ,‬ומעשים בכל יום‪,‬‬
‫וכל ד‪,‬ספרים מלאים מזה‪ ,‬וחכמים אסרו אפי׳ להרבות‬ ‫ונזכר דבר זח בתרגום יב״ע‪ ,‬על פסוק לא‬
‫עמד‪ ,‬דברים‪ ,‬ואיתנה סימנא נ׳אלמתי ד׳ומיה ה׳חשתי‬ ‫יחבול רחיים ורכב )דברים כ״ד( שאחר שתרגם קרא‬
‫מטוב‪ ,‬ר״ת נדה‪ ,‬וע״ע בספר דת יהודית הנדפס‬ ‫כפשטיה‪ ,‬הוסיף עוד‪ ,‬וז״ל ולא יהוי גבר אסר חתנים‬
‫באלג׳יר בלשון ערבית‪ ,‬שם תמצא ידך ללמוד וללמד‬ ‫וכלין בחרשין‪ ,‬ארום נפשא דעתיד למיפק מנהון הוא‬
‫דברים מסודרים בטוב טעם ודעת‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫מחבל )דהיינו משחית( ‪ .‬וע״ש בפי׳ יחונתן מה שחאריד‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬וכן תרגם הירושלמי שם ע״ען ועיי׳ עוד מזה‬
‫בם׳ נשמת חיים מאמר ג׳ פי״ח‪ ,‬שהאריך גם הוא בזה‪,‬‬
‫אלף תמב‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫אייר תש״ז‪ .‬לדכי דוד הכהן ישצ״ו‪ ,‬לתאוורירת‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל מעלתו להודיעו מעניו‬
‫האלכו״ל‪ ,‬מד‪,‬ו לענין פסח‪ ,‬כי יש אומרים שיש‬
‫בו תערובת שכר שעורים‪ ,‬וי״א מסתם יינם‪ ,‬ובעי מר‬
‫מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬שאלתי זה כמה עליו להרבה רוקחים היודעים‬
‫מד‪,‬ותו‪ ,‬וגם בשנה שעברד‪ ,‬הוספתי עוד‬
‫לחקור עליו‪ ,‬וכל יודעיו‪ ,‬פה אחת ושפה אחת לכלם‬
‫שאין בו שום חשש חמץ כלל‪ ,‬ורק נחלקו בסתם יינם‪,‬‬
‫י״א שיש בו איזד‪ ,‬תערובת וי״א שאינו אלא משמרי‬
‫סוקא״ד ומיני פירות מתוקים‪ ,‬וא״כ הו״ל ספק בדרבנן‬
‫ושרי‪ ,‬ומי שרוצד‪ ,‬להחמיר תע״ב‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫אלף תמג‬
‫פיון לרפי דוד חגיי ישצ״ו‪ ,‬לווהראן יע״א‪.‬‬
‫לאן קאזיל מר‪ ,‬א״ל לכפר חטייא למספדיה לחד צומ״ר‬
‫מכתבו הבד‪,‬יר הגיעני‪ ,‬אודות בנך היקר בא הנה‬
‫וחפש ולא מצא בת זוג‪ ,‬כי בנות העיר קשה‬
‫עליהם מאד לצאת החוצה‪ ,‬ובפרט למקום רחוק‪ ,‬ובכן‬
‫נסע לקאזא בלאנקא לראות שם בבנות הארץ‪ ,‬ה׳ יצליח‬
‫דרכו‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו בד״ת לפרש לו מאמר אחד ששמע‬
‫מפי דרשן אחד‪ ,‬ונסתפק מעלתו בגוף המאמר אם‬
‫ישנו בעולם‪ ,‬וד‪,‬וא‪ ,‬כי הנה יוצר הרים ובורא רוח‬
‫ומגיד לאדם מד‪ ,‬שיחו‪ ,‬מד‪ ,‬מגיד לאדם מה שיחוד‬
‫יוצר הרים ובורא רוח‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וד‪,‬וא סתום וחתום‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬מאמר זד‪ ,‬הוא במדרש ויקר׳ פרשת אמור‬
‫פרשה כ״ו סי׳ ז׳‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬כי הנד‪ ,‬יוצר הרים‬
‫ובורא רוח מגיד לאדם מה שחו‪ ,‬מדוו מגיד לאדם‬
‫מה שחו? רב הונא בשם ר׳ יעבץ אומר יוצר הרים‬
‫ובורא רוח עכ״ל‪ ,‬ופי׳ ד‪,‬מת״כ וז״ל‪ ,‬וזהו המגיד לאדם‬
‫כוח שחו ועניינו שאין כל דבר נעלם ממנו עכ״ל‪,‬‬
‫ומהרז״ו ז״ל פי׳ שבשעת הדין מגידים לאדם גדולתו‬
‫של הקב״ה וזד‪ ,‬מד‪ ,‬שחו ודברו של הקב״ה שהוא‬
‫יוצר הרים וכו׳ וכדומד‪ ,,‬כלומר דע מה הכעסת עכ״ל‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וע״ע בס׳ חמדות למוהרי״ע מדובנא זיע״א‬
‫בסופו דף צ״ח ע״א בשיורי חמדות שפי׳ בו עוד‬
‫מה שפי׳‪ ,‬וד‪,‬כל דחוק מאד לדעתי המעט‪.‬‬
‫אלף תמ‬
‫אדר תש״ז לפ״ין‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ותודה רבה על אמריו כי נעמו‪,‬‬
‫אודות ספרי נר מצוה‪ ,‬ואודות ההוא צומ״ר‬
‫וספרו‪ ,‬לא טוב עשית בדברך עליו אותם הדברים‪,‬‬
‫כי ראיתי שיש בו חדושי תורה טובים ויפים‪ ,‬ובכן‬
‫שים מחסום לפיך ואל תגרה בך אותו האיש‪ ,‬כי קשה‬
‫הוא מאד‪ ,‬ואני טרחתי מאד ליפרד ממנו בשלום‪.‬‬
‫ואשר שאלת להודיעך מקום אמרם ז״ל‪ ,‬גנבא אפום‬
‫מחתרתא רחמנא קרי‪ ,‬דבר זה הוא במם׳‬
‫ברכות דף ס״ג ע״א ע״פ גירסת העין יעקב‪ ,‬אבל‬
‫בגמרא ליתא‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫עוד בעי מר להודיעו מקום המאמר‪ ,‬אבא נהוראי הוה‬
‫קאזיל לבי חמוי‪ ,‬פגע ביה בר׳ מרינום‪ ,‬א״ל‬
‫סיב דשכיב תמן א״ל לבעי מר דאיזיל בהדיה‪ ,‬א״ל‬
‫טבות‪ ,‬אזלון‪ ,‬כד מתון התם‪ ,‬פתר עליה ר׳ מרינוס‬
‫ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬מהו בא בימים‪ ,‬ביומין‬
‫דאורייתא‪ ,‬דמאן דעסיק באורייתא‪ ,‬אף לילוותיה יומין‬
‫איקרון‪ ,‬ומאן דלא עסיק באורייתא אף יומוי לילוותן‬
‫מיקרון‪ ,‬משל לאדם דארחיק מביתיה יומין סגיאין‪,‬‬
‫וכד אתא‪ ,‬אתא ברקניו‪ ,‬אוף אתתיה ובנוי ספדין עלוי‪,‬‬
‫וכן אמר שלמה בחכמתו‪ ,‬כי בהבל בא ובחשך ילך‬
‫ובחשך שמו יכסה‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬אמרת כי אותו מצאת בספר‬
‫דרושים כת״י ישן‪ ,‬ואת מקורו לא הערה‪.‬‬
‫דבר זה לא ידעתי מקומו׳ והוא מדרש יפה אף נעים‪,‬‬
‫קל ופשוט‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תמא‬
‫ניסן‪ .‬לווהראן‪ ,‬לרי״ע קארסינטי ישצ״ו‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו בקש ממני לשלוח לו העתק ממה‬
‫שדרשתי באלול התרצ״ט בענין אסור נדה‪,‬‬
‫בהיותי בתלמסאן‪ ,‬כי שם היה כבודו באותו שבת ושמע‬
‫כל מה שדרשתי בזה‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫דע ‪T‬ידי‪ ,‬כי לא יש לי טופס מזה‪ ,‬כי בהיות השעה‬
 ‫נז‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫לברך מפעלכם הקדוש לשגשג ולשלח פארות ולעשות‬ ‫ואשר אני אהזה לי בזה בס״ד הוא״ שבעל המדרש‬
‫פרי קדש הלולים‪ ,‬וגדול יהיה כבודו‪ ,‬והדרו והודו‪,‬‬ ‫מפרש שחו ענין שפלות‪ ,‬כמו כי שחה לעפר‬
‫עד כי יבא גואל‪ ,‬לבני ישראל‪ ,‬ומיסדיו ומנהליו‬ ‫נפשנו‪ ,‬והרבה‪ ,‬והנה המקום ב״ה ברא בעולמו הרים‬
‫ודורשי טובתו‪ ,‬יבורכו מפי עליון בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫גבוהים ורמים וחזקים ומצוקים מאך מאד‪ ,‬כאשר עינינו‬
‫אחיכם הצעיר אני היר׳ם ס״ט‪.‬‬ ‫הרואות‪ ,‬וברא הרוח שהוא דבר רוחני שאין בו ממש‪,‬‬
‫ועל ידו הופך משורש הרים‪ ,‬וכמש״ה ורוח גדולה‬
‫אלף תמו‬ ‫וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים )מ״ י״ט(‪ ,‬והנה‬
‫אב‪ ,‬השמטה »ח׳ אב תש״ו לפ״ק‪ ,‬לעיר צפרו יע״א‪.‬‬ ‫דבר זה יש בו די והותר להשפיל גאות האדם‪ ,‬שאף‬
‫רוח קימעא עוכרתו‪ ,‬והרוח מצוי בכל עת‪ ,‬וכן אמרו‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬ישראל בו יתפאר‪ ,‬וכו׳ כהה״ר‬ ‫הכל ברוח‪ ,‬וזהו מ״ש‪ ,‬מהו מגיד לאדם מה שחו‪ ,‬כלו׳‬
‫שלמה צאייג ישצ״ו‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫מהו הדבר שיגיד לאדם בכל עת כמה הוא שפל‬
‫ראיתי את השאלה ואשר נגזר עליה מפי כבודו׳ בענין‬ ‫ומעותר לכל מקרה‪ ,‬ואמר יוצר הרים ובורא רוח שהיא‬
‫בשר שהודח ולא נמלח ונתבשל בשוגג‪ ,‬ולא‬ ‫מצויה בכל עת‪ ,‬זה חזק וזה רד‪ ,‬והרך משבר את‬
‫נודע אם היו המים רותחין או לא‪ ,‬וכבודו שקל וטרי׳‬ ‫החזק ומפוצצו‪ ,‬וכ״ש האדם שאין בו ממש‪ ,‬זהו הנר׳‬
‫בדברי הפוסקי׳ ז״ל‪ ,‬וזו הלכה העלה להתיר מטעם‪.‬‬ ‫לקוצ״ד בזה‪.‬‬
‫דם שנתבשל שהוא מדרבנן‪ ,‬ומטעם דברי הראב״ד ז״ל‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דס״ל דלא משערינן בכל חתיכה אלא במאי דנפיק‬
‫מניה‪ ,‬וא״כ הו״ל ס״ס ומתירין וכו׳ וכו׳‪ ,‬ובעי מר מנאי׳‬ ‫אלף תמד‬
‫לחוות דעתי‪.‬‬ ‫תמוז תש״ז‪ ,‬לרבי יצחק ף חיים ישצ״ו‪ ,‬לוג׳דא‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה נשאלתי בו פעמים הרבה בכתב‬
‫ובע״פ ותשובתי היתה קצרה‪ ,‬ע״פ מ״ש אבא‬ ‫מכתבו היקר הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו על מ״ש בברכת‬
‫מרי זיע״א בלקוטיו כת״י וז״ל‪ ,‬בשר שנתבשל בלאי‬ ‫יוצר אור‪ ,‬רצון קוניהם‪ ,‬שיש אומרים רצון‬
‫מליחה‪ ,‬נתפשט המנהג כדעת מוהר״ש עמאר זיע״א‪,‬‬ ‫קונם‪ ,‬כי קוניהם לשון רבים חלילה‪ ,‬ואך בכל הספרים‬
‫אחד מרבני מראכש הראשוני׳ זצ״ל שאם היו המים׳‬ ‫כתוב קוניהם‪ ,‬וקשה להטעות את כלם‪ ,‬ובעי מר מנאי‬
‫רותחים תחלה מתירים מטעם חליטה‪ ,‬ומנהגנו לחקור‬ ‫לחוות דעתי‪.‬‬
‫השואל היטב על רתיחת המים תחלה‪ ,‬ואז מתירין‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬נוסח הספרים הוא האמת׳ וקוניהם הוא לשון‬
‫ואם יש ספק בדבר אוסרין‪ ,‬משום דדבר זה מסור הוא‬ ‫יחיד‪ ,‬דהיינו קונה שלהם‪ ,‬כמ״ש בספר מורה‬ ‫^‬
‫ביד הנשים ודי לסמוך עליהם רק באמירה ודאית‪,‬‬ ‫הלשון דף ‪ 69‬ע״א בהערה ! וז״ל‪ ,‬יש לפעמים מלות‬
‫ולא בספק‪ ,‬דכשהם מסופקי׳ בדבר בטלה עדותן לגמרי‪,‬‬ ‫הנראים כרבים והם רק לשון יח ‪ ,T‬כמו ומראיהן רע‬
‫ואין כאן אפי׳ ספק‪ ,‬רק הוי כנתנה הבשר במים צוננים״‬ ‫)מראה שלהן( מראיהם טוב‪ ,‬והיה מחניר קדוש )אף‬
‫ואחר כך הרתיחו דאסור אליבא דכ״ע‪ ,‬עכ״ל ז״ל‪,‬‬ ‫שיש יו״ד במחניך(‪ ,‬ולא יכנף' עוד מוריד )ישעיה‬
‫ובדבר הזה יתיישב הכל‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫ל׳‪ ,‬ד׳(‪ ,‬ישמח ישראל בעושיו )דהיינו בעושה אותו(‪,‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫ומזה בתפלה רצון קוניהם‪ ,‬עכ״ל ע״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תמז‬
‫אלול תעד׳ז לפ״ק‪ .‬לאלג׳יר יע״ו‪4‬‬
‫לחמשכיל כח״ר יעקם חכחו חי״ו שלום‪.‬‬
‫אלף תמה‬
‫‪H‬כ‪ ,‬למנהלי כית הספד מגן דוד בעיר קאזא םלאנק<^‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬כלו רצוף אהבה‪ ,‬תודה רבה על‬
‫אמריו כי נעמו‪ ,‬אודות השני חילים באו אצלי‬ ‫אדונים יקרים! הגיעני מכתב מקרא קדש לחגיגת‬
‫ושפתתי להם שלום הנאות לשניהם‪ .‬ואודות ספרי נרי‬ ‫בחינת תלמידיכם היקרים וחלוק פרסים‬
‫מצוד! מסרתיהו לבנך הנחמד‪.‬‬ ‫למבינים‪ ,‬תשואות חן ותודה רבה‪ ,‬מה מאד שמחתי‬
‫אודות הרמזים שאמרתי בדרושי באלול שנה שעברה‬ ‫לקול הקריאה‪ ,‬כי היא אות לטובה להתעוררות של‬
‫בהיות כבודו פה‪ ,‬על חדש אלול‪ ,‬שאמר כבודו כי‬ ‫קדושה לאהבת הדת והאמונה לנטוע אותם בלב ילדי‬
‫כתבם אצלו‪ ,‬ונאבד ממנו הכתב ובקשני להודיעו מהם‪,‬‬ ‫ישראל למשוך את המסורת דור אחר דור‪ ,‬כי לא תשכח‬
‫מה שנשאר רשום אצלי הוא‪ ,‬א׳זנים ל׳הם ו׳ל׳א׳‬ ‫מפי זרעו של ישראל סבא‪ ,‬ואומר מי יתן לי אבר‬
‫ישמעו‪ ,‬ע״ד מ״ש רז״ל שהשכינה מייללת על הרשעים‬ ‫כיונה אעופה ואשכונה יום גילה באולם הבחינה‪ ,‬לחזות‬
‫השומעים הכרזת התשובה באלול ועושים עצמם כאלו׳‬ ‫בנועם ה׳ היוצא מפי ילדי קדש‪ ,‬ואד הרבה דברים‬
‫אינם שומעים ואינם שבים‪ .‬והשיבותים א׳יש ל׳נחלתר‬ ‫גדרו בעדי מהפיק את זממי‪ ,‬ובכן אמרי והגיון לבי‬
‫ו׳איש ל׳ארצו )ירמיה י״ב ט״ז(‪ ,‬ע״ד מ״ש רז״יל‬ ‫יעמדו במקומי לפני הוד מעלתכם‪ ,‬הנני מלב עמוק‬
‫גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה‪ .‬אתן א׳אכם‬ ‫מביע תודה רבה למעלת כבודכם‪ ,‬על הכבוד הגדול‬
‫ל׳שם ו׳ל׳תהלה הוא ע״ד מ״ש רז״ל כנז׳‪ .‬א׳מור‬ ‫הזה אשר עטרתם אותי להיות מקריאי מועד אנשי שם‬
‫ל׳מלך ו׳ל׳גבירה השפילו שבו )שם י״ג י״ח(‪ ,‬ע״ד‬ ‫ליו״ט א׳ דאורייתא‪ ,‬אשר מפעלכם הקדוש מלא כל‬
‫מ״ש דז״ל כי המשפט לאלהים בלי משוא פנים כמלך‬ ‫תאי לבי ועורקי דמי רגשות גדולות של גיל ושמחה‬
‫כחלד‪ ,‬שכלם אינם נצולים אלא ע״י ההכנעה והתשובה‪.‬‬ ‫וחדוה‪ ,‬ובמועל ‪T‬ים נשאתי תפלה לפני המקום ב״ה‬
 ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬ ‫נח‬
‫בשעת ברכת מזון ע״ש לא תניף עליהם ברזל‪,‬‬ ‫והו מה שאמרתי משלי לצורך דרושי שדרשתי‪ ,‬ועוד‬
‫ובמכילתא אמרו אינו דין שיניף המקצר על המאריך‪,‬‬ ‫יש הרבה בספרי המוסר‪ ,‬אין לי פנאי לאספם כעמיר‪,‬‬
‫ושלחן כמזבח‪ ,‬וכ״כ הרד״א וכ״כ בשבולי הלקט מפי‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫החבר רבי׳ שמחה שמעתי טעם אחר‪ ,‬פעם אחת היה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אחד מברך ברכת המזון‪ ,‬וכשהגיע לברכת בונה ירושלים‬
‫ונזכר מחרבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו‪ ,‬ועל כן‬ ‫אלף תמח‬
‫נהגו לסלקו בשעת ברכה‪ ,‬וב׳ טעמים אלו כתובים‬ ‫השמטה מאייר‬ ‫‪,‬‬
‫בארחות חיים‪ ,‬ונוהגים בשבתות וימים טובים שלא‬
‫לכסות הסכין‪ ,‬ולפי טעם רבי׳ שמחה אין לחלק בין‬ ‫מנ ח ם ציון! גשם נהמות המטר‪ ,‬בלב מושל ושוטר‪,‬‬
‫שבת לחול‪ ,‬מ״מ מנהגן של ישראל תורה הוא‪ ,‬עכ״ל‬ ‫הל״ה הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬כמוהר״ר אהרן למשפחת‬
‫רבי׳ ע״ש‪ ,‬וכ״ה שם בש״ע ובבאה״ט שם יעו״ש‪.‬‬ ‫בוטבול החממה‪ ,‬בדעת וחכמה‪ ,‬כסלי׳׳א‪ ,‬ואתו עמו‬
‫ובס׳ אוצה״ד אות ב׳ ברה״מ‪ ,‬כתב‪ ,‬לפי שהחרב‬ ‫הרבנית העדינה‪ ,‬מלאה דעת ותבונה‪ ,‬והבנים בניו אחי‬
‫מחריב‪ ,‬והוא הפך השלום‪ ,‬ואין לו מעמד במקום‬ ‫ורעי‪ ,‬כה״ר מרדכי בן יאי״ר‪ ,‬וכהה״ר אברהם לגוי‬
‫ברכה‪ ,‬ובתולעת יעקב כתב הטעם‪ ,‬מפני שהברזל הוא‬ ‫גדול יהיה‪ ,‬העטופים שחורים‪ ,‬ובוכים תמרורים‪ ,‬כי‬
‫כחו של עשו‪ ,‬ובשבת מורה על השלום והכהות שובתות‬ ‫ציר מות האכזר‪ ,‬עז התאזר‪ ,‬ופרץ גדרם‪ ,‬וחטף מעדרם‪,‬‬
‫אין שטן ואין פגע רע‪ ,‬לכן אין לסלקו‪ ,‬ע״ש‪ .‬ובס׳‬ ‫שה תמים‪ ,‬מר דרור בשמים‪ ,‬ז״ל‪ ,‬ונחמות עצומות‬
‫שבט יהודה לרש״ל בן וירגא ז״ל‪ ,‬בדף ‪ ,82‬כתב כי‬ ‫ינוחו בלב כל הקרב הקרב‪ ,‬לאחוז בכנפ מעיל האבל‬
‫מלך אחד שאל לחכם א׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬שמעתי שהיהודים‬ ‫הצורב‪.‬‬
‫משליכין הסכין מעל השלחן לפי שהוא ברכת עשו‪,‬‬ ‫עגומי לבו רוחי רוח נכאה‪ ,‬אל שמועה כי באה‪,‬‬
‫ולא רצו לחברו בברכת המזון‪ ,‬השיב אותו חכם‬ ‫מה מאד גדל עצבי‪ ,‬ויגוני וכאבי‪ ,‬ואומר!‬
‫כשהלכתי שליח למלכות ארגון מצאתי איש חכם ומבין‬ ‫אהה ציר מות‪ ,‬איך פרשת חרם ומצודה‪ ,‬על פטדה‬
‫חידות נקרא בן דינא ואמר לי כי הטעם הוא לקיים‬ ‫חמודה‪ ,‬איך השקית קובעת‪ ,‬לאיש מלא חכמה ודעת‪,‬‬
‫מאמר עשו‪ .‬כי אמר יהיה לך אשר לך ר״לדגן ותירוש‪,‬‬ ‫מאיר כספירים‪ .‬כל יודעיו תהלתו מספרים‪ ,‬איך על‬
‫ותניח לי ברכתי‪ ,‬והוא החרב‪ ,‬ולכן בברכתם על המזון‬ ‫ימי עלומיו לא חמלת‪ ,‬ואותו חטפת וקטפת‪ ,‬והנחלת‬
‫מודים לו על חרבו‪ ,‬ונותנים אותו לכל אחד‪) ,‬ר״ל‬ ‫אחריו‪ ,‬לאחיו והוריו‪ ,‬נאד דמעות‪ ,‬ממקור היגונות‬
‫מהמסובין‪ ,‬להורות שכלם מודים לו על זה(‪ ,‬עכ״ל ע״ש‪.‬‬ ‫נובעות‪ ,‬ויהי כמשיב! לא מידי היתה זאת‪ ,‬אשר בידו‬
‫הרי לך ידידי כל האמור בענין‪ ,‬והמדקדק ידקדק‪,‬‬ ‫נפש כל נברא‪ ,‬הוא אשר דבר ‪ .‬ויקרא‪ ,‬נשמה טהורה‪,‬‬
‫ומי שאינו מדקדק בזה‪ ,‬אין תופשין אותו על כך‪,‬‬ ‫להאציל עליה מהודו‪ ,‬תחת כסא כבודו‪ ,‬ומי יאמר לו‬
‫כי אין זה רק זהירות בעלמא מהאחרוני׳ כנז׳‪ ,‬וכל‬ ‫מה תעשה‪ ,‬והנה א״כ‪ ,‬אין לנו אלא להצדיק דינו‬
‫הטעמים הנז׳‪ ,‬אין בהם ממש‪ ,‬ושלום על ישראל‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬כמאמר נעים זמירות‪ ,‬במלות קצרות‪ ,‬והמה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫ברורות‪ ,‬חסד ומשפט אשירה‪ ,‬אם חסד אשירה‪ ,‬אם‬
‫משפט אשירה‪ ,‬בעל הנחמות ינחם אתכם‪ ,‬ה׳ צבאות‬
‫אלף תן‬ ‫יגן עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו עוד לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪,‬‬
‫חשון תח״ש‪ .‬לדוהראן‪ .‬לרבי דוד גיגי ישצ״ו‪.‬‬ ‫ונפש היקרה‪ ,‬בצרור החיים‪. ,‬תהיה צרורה‪ ,‬ובעדכם תשא‬
‫תפלה‪ ,‬לפני נורא עלילה‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪ ,‬וימי בניכם‪,‬‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬והטירדות גדרו בעדי‬ ‫בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫מהשיב עד עתה‪ ,‬אודות בקשתו למצוא לו‬ ‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬הצעיר החו״פ מכנאס‬
‫מקום עבודה פה‪ ,‬לא גלה כבודו‪ ,‬מה מלאכתו‪ ,‬אם קדש‬ ‫' יע״א‪ ,‬שילהי אייר דהאי שתא אור ש־שב״ת‬
‫או חול‪ ,‬ועל כלם אני אומר‪ ,‬יבא כבודו בעצמו ויראה‪.‬‬ ‫לפ״ק‪.‬‬
‫ואשר שאלת‪ ,‬כי שמעת מדרש אחד דבר פלאי כי‬ ‫אחיכם היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בתיה בת פרעה היתה ■אחותו של משה רבינו‬
‫ע״ה ולקחה פרעה לבת מפני יפיה‪ ,‬וכאשר שאלת אותו‬ ‫אלף תמט‬
‫זו מנין לו‪ ,‬השיב שכן ראה על ספר כתוב‪ ,‬והאיש‬ ‫תשרי תה״ש לפ״ק‪ .‬לאלליר‪ ,‬להרי״ע הכהן הנ״ל‬
‫הוא מוחזק לנאמן‪ ,‬ובקשתני להודיעך אם ידעתי מזה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הובא בס׳ מדרש תלפיות אות ב׳‬ ‫מכ תב כבודו וברכתו לשנה טובה וכו׳ הגיעוני‪ ,‬הנה‬
‫ענף בתיה וצפורה‪ ,‬וז״ל בתיה בת פרעה‬ ‫כי כן יבורך כבודו‪ ,‬וכל הסובבים הודו‪ ,‬מפי‬
‫וצפורה בת יתרו היו שתי אחיות תאומות ונולדו עם‬ ‫עליון‪ ,‬ועיניכם תחזינה בשוב ה׳ שיבת ציון‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫משה ולקחום פרעה ויתרו כאסופי מן השוק מחמת‬ ‫שאל מעלתו‪ ,‬כי ראה הרבה מדקדקי׳ שמסירין הסכינים‬
‫יפיין‪ ,‬ויהיו להם לבת‪ ,‬ומדין תורה גוי נושא אחותו‬ ‫מעל השלחן בשעת ברכת מזון‪ ,‬ואמרו הטעם‬
‫והיה משה מותר ליקח בתיה‪ ,‬אבל אחרי אשר הוטמאה‬ ‫משום עשו דכתיב ביה ועל חרבך תחיה‪ ,‬ודברים אלו‬
‫בגלולי ע״ז אעפ״י שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה‪,‬‬ ‫רחוקים משכלו‪ ,‬ובעי מנאי להודיעו אם נזכר דבר זה‬
‫מ״מ נשאר בה קצת לכך לא נשאה ונכנסה חיים בגן‬ ‫בדברי רז״ל‪.‬‬
‫עדן‪ ,‬ולקח לצפורה נקיה כצפור טהורה‪ ,‬ועוד שלא רצה‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה הביאו רבינו ב״י בא״ח סי׳ ק״ם‬
‫ליקח ב׳ אחיות )כי הוא קדם ונשא צפורה‪ ,‬ואח״כ‬ ‫בשם בעל ס׳ הרוקח‪ ,‬וז״ל‪ ,‬מכסין הסכין‬
‫נט‬ ‫אוצר ה מ כ ת ני ם‬
‫ג׳‪ ,‬שאלת‪ ,‬כי שמעת משמי טעם לשם משפחת כבודך‬ ‫נגלה אליו ה' בסנה‪ ,‬ונתנבא על קבלת התורה ועל מה‬
‫״מרצייאנו״ ושכח המגיד‪ .‬הטעם אמרתי בדרך‬ ‫שכתוב בה‪ ,‬ואח״ב חשב ליקה עוד את בתיה‪ ,‬ונסוג‬
‫השערה ע״ש עיר מורצייאן‪ ,‬נזכר׳ בם׳ שבט יהודה‬ ‫אחור מפני( שהוא בעצמו יקבל התורה הכתוב בה‬
‫דף ‪ 10‬סוף הדף‪ ,‬בספרד‪ ,‬והגולים ממנה נקראו על שמה‪,‬‬ ‫אשה אל אחותה לא תקח‪ ,‬עכ״ל משם ילקוט דוד‪ ,‬משם‬
‫כטעם כמה משפחות‪ ,‬כידוע‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫■‬ ‫הזוהר כת״י‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬

‫אלף תנג‬ ‫אלף תנא‬

‫כסלו תח״ש לפ״ק‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫שפט״ תח״ש לפ״ק‪ .‬לעיר הגדולה סרוקלין אמיריקז^‪,‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות מלאכתו מלאכת סופרים‬
‫ל מעלת רבינו הא״י גאון‪ ,‬כמוהר״ר משה לייטר ישצ״ו‪..‬‬
‫סת״ם‪ ,‬ישיג ממנה פרנסה בריוח‪ ,‬אם‪ .‬ימצא‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫בית דירה וחנות‪ ,‬שאי אפשר למצוא‪ ,‬ואם ימצא אחר‬
‫עצום ורב!‬
‫חפוש והמתנה של ירחים אחדים‪ ,‬צריך לו כסף קדימה‬
‫מיום צלצלי תרועת המלחמה שבת עטנו ע״ט דודים‪,‬‬
‫לפחות על שכירות שנה‪ ,‬ושכירות כל חדש עד שלשת‬
‫כי בא שטן וערבב את העולם‪ ,‬ולא ידעתי‬
‫אלפים פראנק ויותר‪ ,‬ובכןהנני מודיעו שלא יתרעם‬
‫איה מקום כבודו בתוך הגולה‪ ,‬ואד בזה השבוע באו‬
‫למחר‪.‬‬
‫לידי איזה גליונים מעתון ההד‪ ,‬וראיתי את שם כבודו‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ואשר שאל כבודו‪ ,‬לפרש לו זה השיר‪,‬‬
‫בא כה ההד בארצות הברית‪ ,‬מה מאד שמח לבי‪ ,‬ומה‬
‫מתת נדיכ לכב כטל יזל ולא‪,‬‬
‫גם> כי שם הודיע מעלתו מחבורו הנכבד מוסר אבות‪,‬‬
‫ידע אנוש מתי ולא מאין‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫על אבות‪ ,‬ויען כי אתמיחי גברא בחבורו הנפלא ״זוטר‬
‫אכן דכר נכל כקול רעש וקול‪,‬‬
‫של ים״ לכן גדלה מאד תשוקתי לראות חבורו הנכחי‪,‬‬
‫רעם וקול רוח וגשם און‪.‬‬
‫בכן נא אדני כבדני נא בתשורה היקרה הזאת‪ ,‬וכל‬
‫ידידי‪ ,‬השיר הזה‪ ,‬הוא נמצא בס׳ בן המלד והנזיר‬
‫אשר תאמר אלי אתן‪ ,‬גם יואל נא אדוני להודיעני‬
‫דף ט״ו ע״ב‪ ,‬ופי׳ בצדו‪ ,‬דהיינו מתנת נדיב‬
‫מבני משפחתו היקרה‪ ,‬ומה גם מהגאון המפורסם‪,‬‬
‫היא בסתר כטל אשר יזל בלילה ‪.‬בסתד‪ ,‬אשר לא ידע‬
‫מוהר״ר נתן ראב״ד דלבוב המחבר הס׳ הנפלא מאורות‬
‫אנוש מתי התחיל לירד ומאין מוצאו‪ ,‬אכן הנבל אינו‬
‫נתן‪ ,‬כי לבי הומה עליו מאד‪ ,‬יה״ר שנתבשר מטוב‬
‫נותן‪ ,‬רק מדבר ומבטיח בקול רם ואינו עושה‪ ,‬כמו‬
‫שלומכם תמיד‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫שיהיה רעם ורוח וגשם אין‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והוא ע״ד מ״ש‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪..‬‬
‫בש״ס ג״כ‪ ,‬אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי‬
‫צדקה ברבים ואין נותנים‪ ,‬שנא׳ נשיאים ורוח וגשם‬
‫אלף תנד‬ ‫אין איש מתהלל במתת שקר )תענית ח׳ ע״ב(‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אדר א׳‪ ,‬לעיר קאזא פלאגקא יע״א‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬

‫נחומים‪ ,‬עצומים‪ ,‬ממרומים‪ .‬ישלחם‪ ,‬המרחם‪ ,‬לנחם‪,‬‬ ‫אלף תנב‬

‫אח״י נוע״ם ואחי טוב‪ ,‬גן רטוב‪ ,‬בעל חן ושכל‬ ‫טכת‪ .‬לקאזא כלאנקא‪ ,‬לר׳ יעקב מרצייאנו חי״ו‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬חכם ירא וסר מרע‪ ,‬יאריד ימים יראה זרע‪ ,‬לא•‬
‫יאנה אליו כל רע‪ ,‬כמה״ר יוסף אביחצירא‪ ,‬ואתו עמו‬ ‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו ג׳ שאלות והם‪:‬‬
‫חונים במר״ה‪ ,‬ברוח נשברה‪ ,‬אלמנתו של מלד ובנותיו‬ ‫א'‪ ,‬מ״ש בסדר הקטרת‪ ,‬ת״ר פטום הקטרת וכו׳‪ ,‬לא‬
‫וחתניו היקרים‪ ,‬עטופים שחורים‪ ,‬ובוכים תמרורים‪,‬‬ ‫ידעת מקום ברייתא זו בגמרא‪ ,‬ובקשת ולא מצאת‪.‬‬
‫כי נפלה מעל ראשם עטרה‪ ,‬עטרת זהב גדולה שאין לה‬
‫ידידי‪ ,‬לא ידעת לבקש‪ ,‬כי מקומה הוא במס׳ כריתות‬
‫תמורה‪ ,‬אב בחכמה ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬זיע״א‪ ,‬וכל‬
‫דף ו׳ ע״א‪ .‬וכן מאמר אביי הוה מסדר וכר‪,‬‬
‫הקרב הקרב‪ ,‬לאחוז בכנפי מעיל האבל הצורב‪ ,‬נחמה‬
‫שאמרת שלא מצאת‪ ,‬הוא במס׳ יומא דף ל״ג ע״ב‪.‬‬
‫בלבו תרב‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫וכן ברייתא דר׳ ישמעאל וכר שאמרת לא מצאת ג״כ‪,‬‬
‫וי! וי! זעקתי‪ ,‬עת שמועה עזמעתי‪.‬‬ ‫אינה מן הש״ס רק בספרא ויקרא‪ ,‬כמ״ש בס׳ יבין‬
‫שמועה להגאון הגדול הרשב״ץ זיע״א במאמר הנקרא‬
‫עגומי לב! מי ישקול‪ ,‬מי ימדוד‪ ,‬מי יתאר‪ ,‬מי יבאר״‬
‫איזהו מקומן ע״ש‪ ,‬וע״ע בסוף מס׳ ברכות בכללי הגמ׳‬
‫עוצם תוגתי‪ ,‬כאבי ואנחתי‪ ,‬ורוחי רוח נכאה‪,‬‬
‫הנדפסים שם בכל הדפוסים במאמר קצור כללי י״ג‬
‫אל שמועה כי באה‪.‬‬
‫מדות וכר‪.‬‬
‫י׳ללה כקול שחל לבי נהם‪ ,‬ואהי כאיש נדהם‪ ,‬ונפשי‬
‫עלי תהם‪ ,‬כי אבד אבן השהם‪ ,‬אחד היה‬ ‫ב'‪ ,‬באיזה מקום אמרו בגמרא תלמידו של אדם נקרא‬
‫אברהם‪.‬‬ ‫בנו‪ .‬דבר זה אינו בגמרא‪ ,‬רק במדרש ויק״ר פ׳‬
‫ו׳י כי עלה שמימה‪ ,‬חותם תכנית מלא חכמה‪ ,‬וחורש‬ ‫י״א סי׳ ז׳‪ ,‬ומייתי ראיה הנה אנכי והילדים אשר נתן‬
‫מצל וגבה קומה‪ ,‬וי כי בחיק האדמה‪ ,‬שמה קבר‬ ‫לי ה׳ )ישעיה ח׳(‪ ,‬וכי ילדיו היו? אלא מכאן לתלמידו‬
‫אברהם‪.‬‬ ‫של אדם שנקרא בנו‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫שכלו חרוז של פנינים מרהיבים עין ושכל כל בעל‬ ‫ס׳פדי עמי כי מתוכך עף כרוח ממשה הסוכר‪ ,‬על‬
‫שכל‪ ,‬יהי ה׳ אלהינו ברוך אשר לא עזב חסדו׳ מעם‬ ‫דל ואיש תוכך כי בעונך ופרכך‪ ,‬ויגוע וימת‬
‫מרעיתו וצאן ידו‪ ,‬להעמיד להם בכל דור חכמי לב‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫ומביני מדע‪ ,‬להאיר להם חשכת גלותם‪ ,‬באור תורתם‪,‬‬ ‫פ׳אר היה בעדתו‪ ,‬בחכמתו ותבונתו‪ ,‬ובין עבותים‬
‫אשר הדר״ג אחד מהם האיר עינינו בשני המאורות‬ ‫היתד! צמרתו‪ ,‬וי כי בא קץ מדתו‪ ,‬ויקרא מלאך‬
‫הגדולים‪ ,‬המקום אשר אין בלעדו‪ ,‬יתן על כבודו‪ ,‬מהודו‪,‬‬ ‫ה׳ אל אברהם‪.‬‬
‫ואורך ימיט ישביעהו‪ ,‬וכבוד והדר יעטרהו‪ ,‬ובישועתו‬ ‫מ׳לך עולם בנו אנף‪ ,‬ומורה גדול כנף‪ ,‬כארז בלבנון‬
‫יראהו‪ ,‬בב״א‪.‬‬ ‫יפה ענף‪ ,‬וי כי מתבל הורם והונף‪ ,‬ויסע משם‬
‫גם הגיעני מכתב ידי קדשו כלו רצוף אהבה וחן‪ ,‬תודה‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫רבה על אמריו כי נעמו‪ ,‬ואשר בקש כבודו להודיעו‬ ‫ש׳בת אור בהיר‪ ,‬כוכב מזהיר‪ ,‬בחן שפתיו כל לב‬
‫מהעובר עלי בשנות המבול‪ ,‬דע ידידי‪ ,‬כי תרועת‬ ‫הצהיר‪ ,‬בעבודת האל מאד היה זהיר‪ ,‬ימי שני‬
‫המלחמה נשמעה ביום ששי בשבת י״ז אלול תרצ״ט‪,‬‬ ‫חיי אברהם‪.‬‬
‫בד‪.‬יותי בתלמסאן )אלג׳יריין( והיתד‪ .‬מהומה גדולה‬ ‫א׳לי סמוך את ידך‪ ,‬ותן מהודר‪ ,‬על איש חסידיך‪,‬‬
‫בעיר שאי ■אפשר לתאר‪ ,‬רץ אחר רץ ירוץ לבית אוסף‬ ‫ורחמיך וחסדיך‪ ,‬הביא ה׳ על אברהם‪.‬‬
‫אנשי הצבא להתלבש ולהזדיין‪ ,‬וכל עין במר בוכד‪,.‬‬ ‫ש׳ועתי לך שוכן רומה‪ ,‬יהיה סלוקו של צדיק כמזבח‬
‫וכל פה דובר יללה והגד‪ .‬וקינים‪ ,‬וכן עברו ג׳ ימים‬ ‫אדמה‪ ,‬וברך ברכת נחמה‪ ,‬לבניו ואשתו‬
‫רצופים לילה ויום‪ ,‬ואנחנו היינו כחולמים‪ ,‬ומה גם‬ ‫השוממה‪ ,‬אחרי מות אברהם‪.‬‬
‫אני הגבר אשר מעולם לא ראיתי ולא שמעתי כזאת‬ ‫אחי נועם! אף כי עלי יותר היתה החובה‪ ,‬לנסוע‬
‫וביום ג׳ בשבת חתחיל העסק לפוג מעט מרתיחתו‪,‬‬ ‫למח״ק בעת שמשו בא‪ ,‬כי הוא מבחירי תלמידיו‬
‫ואך לא נמצא אוכל נפש כלל‪ ,‬כי כל המוכרים הטמינו‬ ‫של אבא‪ ,‬ומה גם‪ ,‬כי הוא הנשאר בהם אחרון‪ ,‬ועלי‬
‫הכל‪ ,‬ועלה השער על אחת עשרים‪ ,‬וקממשלה התחילה‬ ‫חיה רמי לקרוא בגרון‪ ,‬בתוך עדת ישורון‪ ,‬בהגה‬
‫לעשות סדרים לזה‪ ,‬ולא עלו יפד‪ ,.‬וסבלנו הרבד‪ .‬מאד‬ ‫‪,‬וקינים‪ .‬וזרם בכי כמעינים‪ ,‬כי התלמידים כבנים‪ ,‬וא״כ‬
‫מזד‪ ,.‬ומד‪ .‬גם אני הגבר‪ ,‬ששכר חדשי שהייתי מקבל‬ ‫כאח הוא לי‪ ,‬ומה גם כי עומד למולי‪ ,‬יום הששי אשר‬
‫מכים הקהל היד‪ .‬פחות על פי רוב טובה שהיה בעיר‪,‬‬ ‫בביתו עמדה רגלי‪ ,‬לבקרו במחלתו‪ ,‬ובערה הרבה בלבי‬
‫ולד‪.‬וםיף כפי העת‪ ,‬לא נמצא בכיס הקהל‪ ,‬ובכן סבלתי‬ ‫אש אהבתו‪ ,‬מהחן אשר הוצק בשפתו‪ ,‬ואיך אתעצל‬
‫צער מזד‪ ,.‬עד יום י״ג אדר ת״ש‪ ,‬שאז קבלתי מכתב‬ ‫חלילה מלנסוע להספידו בפטירתו ? אמנם לדאבוני הרבה‬
‫מהממשלה המארוקאי״ת מעיר רבאט‪ ,‬לשוב לארץ‬ ‫מעצורים עמדו לנגדי‪ ,‬וגדרו בעדי׳ מהכין את צעדי‪,‬‬
‫מולדתי מכנאס לשרת שם בקדש‪ ,‬סגן הרבנות‪ ,‬כי‬ ‫ומה גם אי קו הבריאות‪ ,‬ובכן לא יכולתי להראות‪,‬‬
‫המקום פנוי ובני העיר בקשוני למלאתו‪ ,‬ואז גדלד‪ .‬מאד‬ ‫ורק עיני דמעה מלאות‪ ,‬ולמעלה נשואות‪ ,‬לשוכן שמי‬
‫שמחתי‪ ,‬ואחר כמד‪ .‬צערים חזרתי לארץ מולדתי הנז׳‬ ‫ערץ‪ ,‬לגדור כל פרץ‪ ,‬ונפשו בטוב תלין וזרעו יירש‬
‫ומצאתי נחת עם אחי ובני משפחתי העי״א‪ ,‬גם‬ ‫ארץ‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫המשכורת היא מכיס הממשלה‪ ,‬לא מכיס הקהל כאשר‬ ‫אנכי אנכי הוא מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬ומצטער‬
‫בתלמסאן‪ ,‬ואך סבלנו הרבד‪ .‬מחסרון אוכל נפש בכל‬ ‫בצערכם‪ ,‬אחיכם‪ ,‬עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דבר‪ ,‬ומד‪ .‬גם! ומד‪ .‬גם! מקול פחדים אשר עלד‪ .‬יום‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫יום באזננו‪ ,‬מד‪.‬ערביים שכננו שד‪.‬יו אומרים לשלול‬ ‫חחו״ם מכנאס בי״ג אדר א׳ ש׳ ויגוע‬
‫אותנו' ולחשמיד וכו׳ וכד‪ ,‬ובפרט גדל חכאב מאד מיום‬ ‫ו׳י׳מ׳ת׳ א׳ב׳ר׳ח׳ם׳ לפ״ג )עם חאותיות(‬ ‫‪,‬‬
‫תפישת הגרמנים את צרפת‪ ,‬ובאו ראשיחם לפד‪ ,.‬כי‬
‫תכף גזרו אומר שכל היהודים יפנקסו את נכסיהם‬ ‫אלף תנה‬
‫קרקע וטלטל מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬וכל אחד ימסור‬ ‫אדר פ׳ תח״ש לפ״ק‪ .‬לבדוקלין הנ״ל‪.‬‬
‫פנקסו בידם‪ ,‬וכן עשינו‪ ,‬ובכל יום היו נמצאים כתבים‬
‫תלויים על הכותלים והחומות מלאים חרפות וגדופים‬ ‫למעלת חגאון חגדול חמפורסם‪ ,‬כקש״ת כמוחר״ר משח‬
‫לישראל‪ ,‬וכמד‪ .‬מיני הסתות לההמון הפרוע לקום עלינו‬ ‫לייטר‪ ,‬יחיח חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪,‬‬
‫לד‪.‬שמיד וכו׳‪ ,‬ואנחנו עינינו היו תלויות למקום ב״ה‬ ‫אמן‪.‬‬
‫בצום וצדקה וצעקה בימים ובלילות‪ ,‬ובפרט בשמענו‬ ‫שלשם יום שבת ס׳ ויקרא שבת זכור‪ ^ ,‬נ י ספרו‬
‫על אחינו בית ישראל בארצות איירופ״א כי נפלו ביד‬ ‫חבחיך וחמזהיר‪ ,‬וחמצהיר‪ ,‬מוסר אבות‪ ,‬ובליל‬
‫זרים בענויים וכל מיני יסורים וכל מיני מיתות‬ ‫מוצאי שבת בפתחי‪ ,‬עמדתי משמים‪ ,‬וכל עצמותי מלאו‬
‫המחתכים בני מעים של כל שמעם‪ ,‬אז לא קמד‪ .‬עוד‬ ‫רעד‪ ,‬ופלגי מים ירדו עיני‪ ,‬על חקרבנות קדשי קדשים‬
‫כל רוח בנו‪ ,‬ועל כל שמועה הרבינו מספד והגה‬ ‫אשר חוקרבו ממשפחתו חקדושח בזדון נין עמלק‬
‫וקינים‪ ,‬וד‪.‬צרד‪ .‬חאחרונד‪ .‬היתד‪ .‬כי יום אחד בשבת‬ ‫חיטלר חארור‪ ,‬אוי מח חיח לנו‪ ,‬ומח גם אדוני! כי‬
‫כ״א חשץ תש״ג לס״ק מתאים ‪ 1‬נוואמבר ‪ ,1942‬נמצאו‬ ‫גקרע לבבי על גאון ישראל‪ ,‬מוחר״ר נתן זיע״א‪ ,‬אשר‬
‫ניירות דבוקים בכותלים כתובים באותיות גדולות‬ ‫חכרתיו ממכתביו ומספרו חקדוש אשר שלח אלי‪ ,‬אשר‬
‫בהם מכריזים שכל שונאי ישראל יהיו מזויינים לד‪.‬יות‬ ‫לא ידעתי מח חיח לו עד עתח‪ ,‬וכל חלילח עגמח עלי‬
‫עתידים ליום ‪ 15‬לחדש חנז׳ לד‪.‬שמיד וכו׳ לשונא ‪.T‬ם‬ ‫נפשי ולא טעמתי מאומח‪ ,‬וגם חספר סגרתי על מסגר‪,‬‬
‫של ישראל ושללם לבוז‪ ,‬בכל ערי מארוקו‪ ,‬כגזרת‬ ‫ורק אתמול בערב למדתי בו מח שלמדתי‪ ,‬וראיתי‬
‫סא‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף תנח‬ ‫המן ממש‪ ,‬והממשלה ראתה ושתקה ולא חקרה על‬
‫אייר תח״ש לפ״ק‪ ,‬לעי״ת פאס יע״«^‬ ‫זאת‪ ,‬שזה אות שגם ידה היה במעל‪ ,‬מה מאד גדל‬
‫הפחד והרתת והחלחלה‪ ,‬ונתבלבלו המוחות ולא ידענו‬
‫למעלת רב אחא״י‪ ,‬הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬כמוהר״ר ידידיה‬ ‫מה לעשות‪ ,‬רק צום ובכי וצעקה וצדקה‪ ,‬והמקום ב״ה‬
‫מונסונייגו‪ ,‬ישצ״ו‪ .‬שלום‪.‬‬ ‫‪-‬שמע צעקתנו‪ ,‬וביום א' כ״ח חשון הנז׳‪ ,‬מתאים ‪8‬‬
‫רב מופלא ! יום ששי החולף‪ ,‬נתמלא עלי הבית אורה‪,‬‬ ‫נוואמבר הנז׳ שלח לנו פתאם מושיע ורב ונאמן הגוי‬
‫מנגה פנימי מכתב יד״ק‪ ,‬בו בקש מעלתו‬ ‫הגדול האמיריקאני‪ ,‬ויבואו בחיל כבד ואוניות מלחמה‬
‫מצעיר כמוני לצייר לו תמונת ב' העמודים יכין ובועז‪,‬‬ ‫ורכב ברזל כארבה לרוב‪ ,‬ותהי השמחה גדולה בישראל‬
‫הנה לא נעלם מכבודו הרם‪ ,‬כי כל פירושי המפרשים‬ ‫עד מאה ומהיום ההוא התחילה הרוחה בכל דבר‪,‬‬
‫את המקראות המדברים בשני העמודים הנז׳ במ״ב‬ ‫המקום ברחמיו יגאלנו גאולת עולם‪ ,‬על ארצנו ועל‬
‫סי׳ ז'‪ ,‬מפ׳ ט״ו ועד פ׳ כ״ג‪ ,‬לא עלו דבריהם יפה‬ ‫נחלת אבותינו ירושלים הבנויה בב״א‪ ,‬זהו מה שיכולתי‬
‫על לשון הכתובי׳ הנ׳׳ל‪ ,‬עיי׳ רש״י ראב״ע רלב״ג‪,‬‬ ‫זגתה להגיד לכבודו בקצ״ד אמיץ‪ ,‬מרוב הטרדות‪,‬‬
‫רד׳׳ק‪ ,‬מלבי״ם‪ ,‬זיע״א‪ .‬וגם בעל המצודות שלקט מהם‬ ‫' הצבוריות והיחרךות‪,‬‬
‫את פירושו‪ ,‬והוסיף נופך משלו‪ ,‬נדחק והדחיק עלינו‬ ‫אחיד‪ ,‬אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫את הכתובי׳ הנ״ל‪ ,‬וע״פ פירושו ז׳׳ל עשיתי הציור‬
‫הנמצא עם כתבא דנא‪ ,‬אשר יגיע ליד כת׳׳ר‪ ,‬וזכורני‬ ‫אלף תנו‬
‫שזה כמה שנים פירשתי וציירתי אותם באופן אחר‬
‫ע׳׳פ דקדוק הכתובים‪ ,‬ואין לי פנאי עתה לחפש עליו‬ ‫ניסן המלוב״ן ש׳ תח״ש לפ״ק‪.‬‬
‫בין כתבי המרובי׳‪ ,‬וכשאפנה אחפש‪ ,‬ואם אמצא‪ ,‬אודיע‬
‫עוד לכבודו‪ ,‬בס״ד‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫׳למעלת הגאון האדיר המפורסם‪ ,‬כקש״ת כמוהר״ר‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫זאב וואלף לייטער‪ ,‬יחש״ל‪ .‬שלום לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫הסובבים הודו‪.‬‬
‫תפ אר ת ישראל ! בירח החולף נתכבדתי מידידי הגאון‬
‫אלף תנט‬ ‫וכו׳ כמוהר״ם לייטר ישצ״ו בס׳ הבהיר‬
‫‪,‬‬ ‫פיון‪ .‬תח״ש לפ״ק‪ .‬לאלגג׳יר‪.‬‬ ‫‪.‬״מוסר אבות״ ובבואי בבית שער נזדעזעו כל אברי‬
‫ונפעמתי ונבהלתי‪ ,‬ורעדה אהזתני ועיני מקור דמעה‬
‫למעלת החה׳׳ש וכו׳ כהה׳׳ר יצחק שרגא ישצ׳׳ו‪.‬‬ ‫זנל הקרבנות ק״ק שנקרבו ממשפחתו הקדושה‪ ,‬ומה‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬אודות הנהו גברי‪ ,‬חצבי‬ ‫גםו ומה גם! נקרע לבי על גאון ישראל רבה דעמיה‪,‬‬
‫דפחרי‪ ,‬באו הנה‪ ,‬ואין בידינו שום יכולת‬ ‫מדברנא דאומתיה ר׳ אבה״ו זיע״א‪ ,‬אוי מה היה לנו‪,‬‬
‫לעשות עמהם מאומה רע‪ ,‬רק הטפתי עליהם דברים‬ ‫■כי עד עתה לא ידעתי מה היה לו‪ ,‬ועוצם הטרדות‬
‫טובים‪ ,‬והבטיחוני כי יעשו רצונך במקצת‪ ,‬כפי השג‬ ‫׳מעבודת הקדש‪ ,‬וקושי המצב הכלכלי‪ ,‬גדרו בעדי‬
‫יד‪ ,‬גם הכחש הכחישו את כבודך בחלק גדול‪ ,‬בכן‬ ‫מהניף את עטי לשאול על זה‪ ,‬ועתה לדאבוני תנופת‬
‫הלואי שישמרו הבטחתם‪ ,‬ועל השאר‪ ,‬אמור מעתה‬ ‫עטי בדמע הם הנובע מקירות לבי‪ ,‬ובמועל ידים עיני‬
‫וי לחסרון כים‪ .‬וה׳ ימלא חםרונך‪.‬‬ ‫לשמייא נטלית‪ ,‬שיהיו כל אותם הקרבנות מזבח כפרה‬
‫עוד ראיתי מאי דבעי מר מנאי לפרש לו את אשר‬ ‫על עם ה׳ הנשאר לפליטה לקבץ נדחיו על אדמת‬
‫מצא כתוב על ספר דרושים‪ ,‬וז׳׳ל דע כי יראה‬ ‫הקדש ירושלים הבנויה‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫היא חצי אהבה‪ ,‬ואהבה היא חצי יראה‪ ,‬להורות שהם‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫משולבות כאחד‪ ,‬אי אפשר זה בלא זה‪ .‬עכ״ל‪ .‬ואמרת‬ ‫)המכתב הנ״ל לפיטטסבורג‪ ,‬באמיריקא(‬
‫כי הדברים סתומים‪ ,‬ושאלת לחכמי לב‪ ,‬ואין מבין‪,‬‬
‫ובקשתני לחוות לך דעתי‪.‬‬ ‫אלף תנז‬
‫תשובה‪ ,‬דברים פשוטים הם‪ ,‬כי כאשר תכתוב יר אה‬ ‫ניסן הנ״ל‪ ,‬לעיר מאזאגאן‬
‫אה בה‬
‫הרי יראה יש בה חצי אהבה‪ ,‬שהם א״ה‪,‬‬ ‫ל מ על ת רב אחא״י משבח״א‪ ,‬הרה׳׳ג כמוהר״ר רפאל‬
‫ואהבה יש בה חצי יראה שהם א״ה ג״כ‪ ,‬וזה להורות‪,‬‬ ‫הצרפתי ישצ״ו‪ .‬שלום‪.‬‬
‫שאי אפשר להשיג אהבת ה׳ רק עד שתהיה בו תחלה‬ ‫■מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬וראיתי כי התום‬
‫יראת ה׳ וממנה יעלה מעלה מעלה עד המדרגה העליונה ‪,‬‬ ‫והזקנה חופפים עליו‪ ,‬ומפני שאנחנו עומדים‬
‫שהיא האהבה‪ ,‬וכן לא יוכל להיות ירא שמים‪ ,‬רק‬ ‫על הפרק ערבי פסחים‪ ,‬לכן אמרתי מצוד! לקצר‪ ,‬מ״ש‬
‫עד שיטעום תחלה חלק מהאהבה‪ ,‬דהיינו להתבונן‬ ‫מספרי הקטן מים חיים בענין החזרות‪ ,‬הוא לדינא‪,‬‬
‫תחלה במעשה ה׳ הגדולים והנפלאים שאז תכנם בלבו‬ ‫וע״ע בם' השמים החדשים‪ ,‬שיצא לאור אהר ספרי הק׳‬
‫אהבתו‪ ,‬להבדיל אלפי הבדלות כאשר תכנם אהבת‬ ‫■מ״ש בהא״ח סי ׳ט׳‪ .‬והרוצה לקיים יקיים‪ ,‬והרוצה‬
‫האומן הגדול בכל הרואה מעשה ידיו‪ ,‬ואז מזה יתחיל‬ ‫לחלוק יחלוק‪ ,‬ואיני אומר קבלו דעתי וכך היא המדה‬
‫להשיג יראת ה׳‪ ,‬וכמ״ש המלך החכם והאלהים עשה‬ ‫בכל מחבר ספר‪ ,‬ואת חג המצות‪ ,‬תחוגו בשמחות‬
‫שייראו מלפניו )קהלת ג׳ י״ד( ואמרו רז״ל‪ ,‬שהאלהים‬ ‫ודיצוו‪4‬‬
‫עשה בריות נפלאות בעולם בדומם‪ .,‬ובצומח‪ ,‬ובחי‪,‬‬ ‫י היו״ם ס״ט‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫סב‬
‫ופו׳ והיה בך חטא‪ ,‬והקשה כבודו‪ ,‬הלא דבר פשוט הוא‬ ‫■ובמדבר‪ ,‬כדי שיתבוננו בהם בני האדם וייראו מלפניו‪,‬‬
‫כאשר יעבור על מצות ה׳ ויאחר נדרו יהיה בו חטא ?‬ ‫ומהיראה יפלשו נתיב לאהבה את ה׳ עד מסירת נפש‪.‬‬
‫ומדוע הוצרך הכתוב להודיע את זה מה שלא הודיע‬ ‫ועיי׳ מזה בקשל״ה דפוא ווארש׳׳א תרל״ד בתחלת‬
‫בשום לאו משאר ל אוין ך‬ ‫שער האהבה יעו״ש‪ .‬עוד יש לומר‪ ,‬כי לגבי מצות עשה‬
‫תשובה‪ ,‬רז״ל בספרי נתעוררו בזה‪ ,‬שאמרו שם וז״ל‪,‬‬ ‫שייכה האהבה לעשותם ומן המובחר‪ ,‬ולגבי מצות‬
‫והיה בך חטא‪ ,‬ולא בקרבנך חטא‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫לא תעשה‪ ,‬שייכה היראה‪ ,‬שתמיד ירא פן יכשל אף‬
‫ור״ל שלא תחשוב שאם אחרת נדרך ושוב הבאת אותו‬ ‫באחת מהם ח׳׳ו ועושה משמרת למשמרת‪ ,‬זהו מה‬
‫שהקרבן פסול או פגום‪ ,‬מפני שנתאחר‪ ,‬ת״ל בך חטא‪,‬‬ ‫שי;& להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו‬
‫אבל הקרבן כשר‪ ,‬וא״כ בא הכתוב לאפוקי הקרבן‬ ‫ויושיענו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫שהוא כשר‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫גם ע״פ פשוטו של מקרא צריך לומר כן‪ ,‬כדי שלא‬
‫נחשוב דמאחר שפרע אף אם אחר לא יחשוב ה׳ לו עון‪,‬‬ ‫אלף תם‬
‫דהוי כמו נותר דכתיב ביה לא תותירו‪ ,‬ואו הותיר‬ ‫תמוז‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫ישרוף באש‪ ,‬גם הכא לא יאחר‪ ,‬ואם אחר יפרע וכאשר‬
‫יפרע אזדא לאו דלא יאחר‪ ,‬לכן בא הכתוב להודיע‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬כלו רצוף אהבה וענות צדק‪,‬‬
‫דלא כן הוא אלא יש בו חטא‪ ,‬וע״ע בס׳ מי מנוחות‬ ‫תודה רבה על אמריו כי נעמו‪.‬‬
‫ריש פ׳ מטות שנתעורר גם הוא בזה‪ ,‬ותרץ באופן‬ ‫עוד שאל כבודו על מ״ש רש״י ז״ל בפ׳ תולדות על‬
‫אחר דרך דרוש יעו״ש‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‪,,‬‬ ‫פ׳ ויגדל האיש וכדי‪ ,‬כי גדל מאד‪ ,‬וז״ל שהיו‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬ ‫אבימלך‪ ,‬עכ״ל‪_,‬והקשה כבודו‪ ,‬והלא לא היו פרדות‬
‫בימי יצחק‪ ,‬רק ענה הוא שחמציאם‪ ,‬שחרביע חמור על‬
‫אלף תסב‬ ‫סוס נקבה וילדה פרד‪ ,‬כמ״ש רש״י ז׳׳ל בסו״פ וישלח‬
‫אלול תח״ש‪ ,‬לחנ״ל‪.‬‬ ‫ע״פ‪ ,‬הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר וכד‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וקודם לו לא היו פרדות‪ ,‬ואיך כתב רש״י ז״ל‬
‫מ כ ת ב מעלתו הגיעני‪ ,‬ראיתי את השאלה ואשר נגזר‬ ‫פרדותיו של יצחק ?‬
‫עליה מפי כבודך והעולים עמך בהסכמה‪ ,‬על‬ ‫תשובה‪ ,‬דברי רש״י ז״ל הם בב״ר פ׳ ס״ד סי׳ ז׳‬
‫שוחט ששחט ובדק כמה שנים‪ ,‬בסמיכת חכמים‬ ‫בשם רבי חנין יעו״ש‪ ,‬ופי׳ פרדותיו לאו‬
‫מפורסמים‪ ,‬ושבת ממלאכתו איזה שנים‪ ,‬ועתה רוצה‬ ‫דוקא‪ ,‬אלא ר״ל בהמותיו‪ ,‬ורק מפני שבימי ר׳ חנין‬
‫לחזור למלאכתו והוא חכם רשום וירא שמים‪ ,‬ובקשר‬ ‫היו פרדות מרובות בעירו‪ ,‬נקט פרדות‪ ,‬וכן ראיתי‬
‫ממנו לחזור עוד לבדקו פעם אחרת בהלכות ובסכין‪.,‬‬ ‫להקדוש בעל חפץ חיים בפ׳ תולדות שנתעורר בזה‪.‬‬
‫ולא רצה‪ ,‬כי חרפה היא לו‪ ,‬ופסקתם שאין צריך לבדקו‪,‬‬ ‫ותרץ כן‪ ,‬והביא דוגמה לזה ממ״ש רש״י ז״ל בעצמו‬
‫רק אוקמיה אחזקתיה‪ ,‬וכו׳ וכו׳‪ ,‬ובקשתם ממני לחוות‬ ‫בריש פ׳ וירא שהמלאכים נדמו לא״א ע״ה כערביים‪,‬‬
‫דעתי‪.‬‬ ‫והערביים עדין לא היו בעולם‪ ,‬אלא שנשתמש בדבר‬
‫תשובה‪ ,‬אין הפנאי מסכים לשאת ולתת עמכם בכל‬ ‫המצוי ביניהם‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואף שיש לדחות את זה‪ ,‬כי‬
‫מה שכתבתם‪ ,‬והעיקר הוא שצריך לחזור‬ ‫פירוש ערביים הם יושבי ארץ ערב‪ ,‬וערב היתה מששת‬
‫וליבדק עוד פעם אחרת‪ ,‬וכמ״ש בם׳ ישיב משה ח״ב‬ ‫■ימי בראשית‪ ,‬ופי׳ ערב‪ ,‬מדבר‪ ,‬כמו ערבות מואב שפי׳‬
‫סי׳ רל״ט‪ ,‬שנשאל על נדון כזה ממש‪ ,‬והשיב בקצרה‬ ‫מדבר מואב‪ ,‬מ״מ תרוצו נכון הוא‪ ,‬ועוד הביא ממציעא‬
‫הלכתא פסיקתא‪ ,‬שאין מניחים אותו לשחוט עד שיבדק‬ ‫דף ס״ח בתוס׳ דגרסי בהמותיו‪ ,‬וזכרוניה אטעייה‪,‬‬
‫בכל דבר הצריך יעו״ש‪ ,‬ומ״ש השו״ב כי חרפה היא׳‬ ‫כי דבר זה הוא בדף פ״ה‪ ,‬ע״א‪ ,‬יעו״ש‪ .‬עוד כתב‬
‫לו‪ ,‬לא ראינו לו בזה שום חרפה‪ ,‬רק זהו כבודו והדרו‪,‬‬ ‫דיש דס״ל שהפרד נולד ביה״ש וי״א אדם הראשון‬
‫וכן מעשים בכל יום‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫המציאו‪ ,‬ע״ש‪ .‬ודבר זה הוא בפסחים דף נ״ד יעו״ש‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪..‬‬ ‫זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תסג‬
‫תשרי תש״נז לפ״ק‪.‬‬ ‫אלף תסא‬
‫אב תח״ש לפ״ק‪ .‬לוויהראן יע״א‪.‬‬
‫חיי רוחי! אוסם בושם‪ ,‬שבו ואחלמה ולשם‪ ,‬מלא‬
‫חכמה ובינה‪ ,‬נגיד מפואר בקריה נאמנה‪ ,‬כהה״ר‬ ‫למעלת החה״ש וכו׳ כהה״ר יהודה ן׳ עבו‪ ,‬ישצ״ו‪,‬‬
‫חיים עד העולם‪ ,‬כהן לאל עליון‪ ,‬זך השכל והרעיון‪,‬׳‬ ‫שלום‪.‬‬
‫עיניו תחזינה נוח אפריון‪ ,‬בבוא גואל לציון‪ ,‬בב״א‪.‬‬ ‫מכ תב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות אותו הזוג באו לפגי‪ ,‬ואחר‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬רעיו אהובים‬ ‫עמל רב שפתנו להם שלום‪ ,‬ועשו הוזה ביניהם‬
‫לשמים !ולבריות‪ ,‬תפוחי זהב במשכיות‪ ,‬ומה‬ ‫על כמה תנאים משניהם‪ ,‬והלכו להם‪.‬‬
‫גם לאח׳י נוע׳ם‪,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬הלל בן שחר‪ ,‬סגד‬ ‫עוד ראיתי שאלת כבודו על מש״ה בם׳ כי תצא‪ ,‬כי‬
‫נבחר כהה״ר משה חטאן‪ ,‬לבלם האל ירים נסן‪ ,‬בכל‬ ‫תדור נדר לה׳' אלהיך לא תאחר לשלמו כי דרש‬
‫סג‬ ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף תסה‬ ‫■טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬ואחרון ראשון עטרת תפארת‪ ,‬הרה״ג‪,‬‬
‫חשוןנד‪ ,‬לעיר הנד‪.‬‬ ‫■מעו״מ‪ ,‬כמוהר״ר גור אריה יהודה ליאון כלפון שלום‬
‫רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬וכסלי״א‪.‬‬
‫למעלת אח״י נועמ״ואח״י טו״ב‪ ,‬גן רטוב‪ ,‬הרב הכולל‪,‬‬ ‫‪:‬אדון יקרונכבד! הטרדות‪ ,‬הצבוריות והיחידות‪ ,‬גדרו‬
‫בישראל להלל‪ ,‬כלו ק״ק וכד‪ ,‬כקש״ת כמוהר״ר‬ ‫בעדי מהשיב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬גם תשובה‬
‫דוד למסרי‪ ,‬יחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובי' ומבורכים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫■לשאלתו‪ ,‬המשיכה זמן מה לדבר עם מי שהוא חכם‬
‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל המסתופפים בצל קורתו‪,‬‬ ‫‪.‬בחכמתו‪ ,‬ויראה מלבשתו‪ ,‬להיות מורה גפ״ ת בישיבת‬
‫העי״א‪.‬‬ ‫■מדינתו‪ ,‬וצר לי מאד כי לא יכולתי למלאת בקשתו‪,‬‬
‫אח״י מ״ן ! מכתב תשובה על מכתבי ממעלת ידידינו‬ ‫כי חכמי לב הראויים להיות מורים‪ ,‬זה ימים אחדים‬
‫כמוהדר״פ עבו ישצ״ו‪ ,‬אשר צוה את כבודו‬ ‫•יצאו מהם מה שיצאו‪ ,‬יש לארץ הקדש‪ ,‬ויש לאמיריק״א‬
‫לחתום‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬וראיתי כי בו שנה איזה‬ ‫להשתלם בלמודים ע״י מיסדי ״אוצר התורה״ והנשארים‬
‫משניות ממסכת עוקצין‪ ,‬דעלייהו מתנינן אנן בעוקצין‬ ‫‪,‬בהם הנם מורים בתלמוד תורה הגדול שבעיר‪ ,‬ומה‬
‫תליסר מתיבת״א‪ ,‬אין למיתב אוף חדא‪ ,‬כי לב טהור‬ ‫גם! כי עשינו חשבון מדוייק מערך הכספי שבין‬
‫ברא לי אלהים‪ ,‬והוא אשר צוה שליח שלוחו עט סופר‬ ‫המטבעות הספרדי והצרפתי‪ ,‬עם ערך המזונות ;והכסות‬
‫מהיר למירמי מרמה‪ ,‬כי קשה עליו ריח הטמנת מכתב‬ ‫■שבין המקומות‪ ,‬עם ערף שכירות המדור שבו דרים פה‬
‫קרוב לב׳ חדשים וכד‪ ,‬דזה אות על — וזהו שקשה‪,‬‬ ‫זה רבות בשנים בשכר מועט שאין להוסיף עליו מטעם‬
‫ולא נמצא עליו תשובה‪ ,‬ואם בעל הכח הגדול שאמר‬ ‫הממשלה יר״ה‪ ,‬ומצאנו ששכרם פה הוא עדיף טפי טפי‬
‫וכד‪ ,‬הוא המטמין כאשר יראה ממרוצת מכתבו‪ ,‬א״כ‬ ‫ממה שקצב מעלתו במכתבו‪ ,‬ומדוע ילכו מארצם‬
‫לירמי מרמ״ה עליה‪ ,‬והוא נקי‪ ,‬ואין כאן מקום לתלונה‪,‬‬ ‫;וממולדתם ומבית אביהם‪ ,‬שהוא הנסיון הראשון שביוד‬
‫ומ״ש ולא משוא פנים‪ ,‬זו תוספתא קשה‪ ,‬כי אין במכתבי‬ ‫נסיונות של אב המון‪ ,‬שאף שהיה מטבל בחרוסת של‬
‫שום רמז למשוא פנים חלילה‪ ,‬ואשר עשאני שליח‬ ‫ואעשך וכו׳‪ ,‬לא פג ממנו טעםמרור שבו‪.‬‬
‫לדבר מצוד‪ ,‬להביע תודתו לבעל המכתב המנומס‪ ,‬הוא‬ ‫בכן העצה היעוצה היא‪ ,‬לקרוא לעזרה למנהלי אוצר‬
‫בהעלם דבר מהמנמס‪ ,‬ולא עשיתי שליחותו בזה‪ ,‬כי‬ ‫התורה‪ ,‬כאשר עשו כמה מדינות וערים גדולות׳‬
‫יראתי לאמר הראיני את המכתב‪ ..‬וכאשר ימצא את‬ ‫■וישתוו מעלתכם עמהם‪ ,‬ומבין שניכם יגיה אור גדול‬
‫בעל הכח ובעל המי שברך וכד‪ ,‬ירעיש עליו בקולו‪,‬‬ ‫על התורה גם במח״ק כמאז‪ ,‬זהו מה שיש להשיב‬
‫או — ויתגלגלו הדברים ויריב עם הכותב‪ ,‬בכן אמרתי‬ ‫למעלתו‪ ,‬ולא אשכח לנצח אותם שעות הזהב אשר‬
‫יפה שתיקה‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫נתראינו פנים בפנים‪ ,‬ודברנו פהאל פה תורה ומוסר‬
‫היום‬ ‫וד״א באהלי שם‪ ,‬אחי ורעי‪ ,‬חכמי לב ומביני מדע‪,‬‬
‫כהה״ר שמואל גאבישון ישצ״ו‪ ,‬וכהה״ר דוד סאנאניץ‬
‫אלף תסו‬ ‫ישצ״ו‪ ,‬נא אדוני ! סלח נא! לדרוש בשלומם משמי‪,‬‬
‫ה׳ ישמרם מכל רע‪ ,‬ויצליחכם בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫כסלו תש״ט להנ״ל‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫למעלת חיי רוחי‪ ,‬עצום ורב‪ ,‬המלמד ידיו לקרב‪,‬‬
‫במלחמתד‪ ,‬של תורד‪ ,,‬כחשכד‪ ,‬כאורה‪ ,‬כמור‪,‬״ר‬
‫אלף תסד‬
‫חשון תש״ט לקאזא כלאנק»‬
‫דוד למסרי ישצ״ו‪.‬‬
‫שלמא רבה‪ ,‬לשר הצבא‪ ,‬הדגול מרבבה‪ ,‬ולמחנד‪,‬‬ ‫למעלת הרבהכולל וכו׳ כמהר״ר רפאל עבו‪ ,‬יחשל״א‪.‬‬
‫אלהים תלמידיו היקרים‪ ,‬העי״א‪.‬‬ ‫שלום‪,‬‬
‫רעיא מהימנא ! מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬ויען !‬ ‫‪.‬חכם עדיף! בשעה זו‪ ,‬בא לפני הבחור החכם וכד‬
‫תכף לקבלד‪,‬נסעתי לעיר רבא״ט‪ ,‬ובבואי קדמוני‬ ‫מזר״ק טהור כהה״ר יהושע בירדוגו ישצ״ו‬
‫עבודות נחוצות‪ ,‬לכן אחרו פעמי תשובתי עד כה‪,‬‬ ‫ושפך שיחו לפני‪ ,‬כי באה אליו תעודת מסע מאמיריק״א‬
‫ראיתי מה שעלה על מחשבת קדשו‪ ,‬כי שמתי דברי‬ ‫‪-‬לנסוע לשם עם התלמידים שכבר נסעו בשבוע החולף‪,‬‬
‫נגדו‪ ,‬חלילד‪ ,,‬חלילה‪ ,‬לחשוב עלי כן‪ ,‬כי סהדי במרומים‪,‬‬ ‫ואך תעודתו נשארה צפונה וטמונה זה קרוב לשני‬
‫מיום דעתי אותו‪ ,‬נתערבה בדמי אהבתו‪ ,‬בל תפרד‬ ‫חדשים עד יום חמישי החולף שאז מסרה לידו ידידינו‬
‫לנצח‪ ,‬וזכורני ! כי הקדמתי רפואה לזד״ שכתבתי‬ ‫הראב״ד כמוהר״ר ברוך טולידאנו ישצ״ו‪ ,‬ואם כדבריו‬
‫במכתבי‪ ,‬אשר צוד‪ ,‬את כבודו לחתום‪ ,‬מובן ! כי ידעתי‪,‬‬ ‫כן הוא נראה שיש מרמה בדבר חלילה‪ ,‬וכן לא יעשה‬
‫כי הוא רק בעל החות״ם‪ ,‬ולא בעל החות״ם מתבקש‬ ‫במפעל קדוש כזה‪ ,‬ובפרט שכבודו בראשו‪ ,‬ואף שמתוך‬
‫חלילה‪ ,‬ולא לבעל החות״ם אני מתפל״א‪ ,‬ואף דקי״ל‬ ‫־דבריו נכר שהוא שאב מן המעין בלי צורך כלי שרת‬
‫הכל הולד אחר החתום‪ ,‬אב״א חתום ולא חותם‪ ,‬ואי‬ ‫של כבודו‪ ,‬אין דבר‪ ,‬והנה הוא וכל בני משפחתו בטח !‬
‫בעית אימא ברכות שני‪ ,‬יחולו ברכות וטובות על ראש‬ ‫כי תדעם‪ ,‬מתמרמרים על זה‪ ,‬בכן יעשה כבודו חסד‬
‫כבודו‪ ,‬ועל ראש בעל המכתב המלאך רפאל ישצ״ו‪,‬‬ ‫׳לתקן את הדבר לשלחו עם הנוסעים בחודש הזה‪,‬‬
‫בכל מקום שהוא‪ ,‬הנד‪ ,‬שכרו אתו ופזנלתו‪ ,‬לפניו בזד‪,‬‬ ‫ושכמ״ה‪ ,‬ושלום‪. .‬‬
‫ובבא‪ ,‬הוא ועוזריו ותומכיו‪ ,‬כי עשה טובה גדולה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬
 ‫א ו צ ר ה מ כ ת בי ם‬ ‫סד‬
‫סבא דמשפטים‪ ,‬מבני עליה המעטים‪ ,‬בישראל גדולי‬ ‫בישראל‪ ,‬ואם חלילה לפי דעתנו‪ ,‬חטא נגדנו‪ ,‬מה אבו?‬
‫שמו‪ ,‬ביראתו ונמוקו וטעמו‪ ,‬וה׳ נתן חכמה לשלמה‪,‬‬ ‫קש וחשש‪.‬‬
‫זיע״א‪ ,‬ובלב כל הקרב‪ ,‬הקרב‪ ,‬לאחוז בכנף מעיל האבל‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫הצורב‪ ,‬נחמה תרב‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אחי נועם!‬ ‫אלף תסז‬
‫אם נחמתי עד כה נתאחרה‪.‬‬ ‫טפת תש״ט לפ״ק‪ ,‬לעוב״י מראפי״ש יע״א‪.‬‬
‫אות היא כי נפשי בנפשך קשורה‪.‬‬
‫כי זכרון אש תוגתכם הכבירה‪.‬‬ ‫למעלת החה׳׳ש וכר כמה״ר מאיר ואעקנין ישצ״ו‪.‬‬
‫על הנפש מאד מאד יקרה‪.‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪,‬בו שאל כבודו לחפים דעתו‬
‫אשר בעון הדור מתבל נעדרה‪.‬‬ ‫על מאי דקשיא ליה על מ״ש במס׳ מגלה‬
‫מלבי עד כה לא נעקרה‪.‬‬ ‫דף י״ד ע״ב‪ ,‬בענין דוד עם אביגיל‪ ,‬שא״ל ברוך טעמך‬
‫וכו׳ אשר כליתני מבוא בדמים‪ ,‬דמים‪ ,‬תרתי משמע‪,‬‬
‫אמרר במרץ‪ ,‬אי לך ארץ‪ ,‬בא בך קרץ‪ ,‬אף ירד עליד‬ ‫אלא מלמד שגלתה את שוקה והלך לאורה שלש‬
‫מערץ‪ ,‬ופרץ בך פרץ‪ ,‬כי עול פשעך נשקד‪,‬‬ ‫פרסאות‪ ,‬א״ל השמעי לי‪ ,‬אמרה לו לא תהיה זאת לך‬
‫ועונך נפקד‪ ,‬ואיש מגן מתוכך נפקד‪ ,‬למעלותיו אין‬ ‫לפוקה וכו'‪ ,‬ופי׳ רש״י ז״ל בדמים‪ ,‬דם נדה ושפיכות‬
‫מספר ומפקד‪ ,‬אש היגון בקרבך תוקד‪ ,‬כי האל חסד‬ ‫דמים וקשיא לך מנא ליה לרש״י ז״ל לפרש דם נדה‪,‬‬
‫מעולמו‪ ,‬רב מאד בתעצומו‪ ,‬אור גדול היה בעמו‪,‬‬ ‫מאן דכר שמיה דם נדה י הלא אין כאן אלא שפיכות‬
‫בחכמתו ויראתו ונועמו‪ ,‬וישכב שלמה‪,.‬‬ ‫דמים על עון אשת איש ושפיכות דמים של נבל‪,‬‬
‫י׳חד כל מדות טובוט לו היו קנויות‪ ,‬ו׳נופת צופים‬ ‫וכמ״ש שם בגמרא‪ ,‬ועוד דלדבריו ז״ל‪ ,‬עון אשת איש‬
‫היו אמריו לכל פיות‪ ,‬ס׳לה נאזר בגבורה בפלפול‬ ‫להיכן אזל ? כי אשת איש היתה ? זהו תוכן שאלת‬
‫והויות‪ ,‬פ׳ענח נעלמים והגביר חילים ותושיות‪ ,‬מ׳לאים׳‬ ‫כבודו הארוכה‪.‬‬
‫נגה וחמדה ושכיות‪ ,‬ש׳פט צדק עשיר ורש בהשויות‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬לשון רש״י ז״ל הנ״ל‪ ,‬הוא ממש לשון הירו׳‬
‫א׳ויב בצע בר לבב וכפיו נקיות‪ ,‬ש׳ואליו השיב‬ ‫בסנהדרין פ״ב סוף הלכה ג׳ וז״ל‪ ,‬מבוא‬
‫תשובות באמת וישר עשויות‪ ,‬ח׳רותות ז׳קוקות‬ ‫בדמים‪ ,‬דם נדה ושפיכות דמים‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬והוא‬
‫ק׳׳וויות‪ ,‬בשני תאומי צביות‪ ,‬להתכבד ראויות‪ ,‬ויאסוף‬ ‫כדאיתא התם מלמד שתבעה לתשמיש‪ ,‬מיד הוציאה‬
‫שלמה׳ לד שלמה‪ ,‬ועוד לו בכתובים כריכות חבויות‪.,‬‬ ‫כתמה והראתה לו‪ ,‬ע״ש‪ .‬וגם בבלי נזכר דם נדה קודם‬
‫‪....‬‬ ‫ותרב חכמת שלמה‪.‬‬ ‫לזה‪ ,‬כמ״ש שם דף י״ד סוף ע״א‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואף שאינו‬
‫לב מי לא יקרע לגזרים‪ ,‬ועין מי לא תזל דמע כנהרים‪,‬‬ ‫כסדר הירושלמי כנז׳‪ ,‬מ״מ שמע מינה שהיתה נדה‪,‬‬
‫ומי לא ילבש אדרת אבל‪ ,‬על סלוקו של צדיק■‬ ‫ונמנע מפני דם נדה‪ ,‬ודקשיא לך ואסור אשת איש‬
‫מתבל‪ ,‬אמנם אחי‪ ,‬אין מועיל בכל זה‪ ,‬רק הגו ירזה‪,‬‬ ‫להיכן אזל ? ע״ש בירושלמי במראה פנים שנתעורר‬
‫ואותו עוד לא נחזה‪ ,‬לכן כל בעל דעה‪ ,‬יתן לנפשו‬ ‫בזה‪ ,‬ותרץ דדוד טעה וחשב שמאחר שנגמר דינו של‬
‫מרגעה‪ ,‬ופוגה‪ ,‬לתוגה‪ ,‬וקצב‪ ,‬לעצב‪ ,‬שאם האדון‪ ,‬בעל■‬ ‫נבל למיתה‪ ,‬כאלו מת‪ ,‬ואשתו פנויה היא‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכן‬
‫הפקדון‪ ,‬לקח פקדונו‪ ,‬קודם זמנו‪ ,‬אין לנו אלא להצדיק‬ ‫ראיתי להרדב״ז ז״ל בחדשות סי׳ כ״ט שנשאל בזה‪,‬‬
‫דינו‪ ,‬הוא ינחם אתכם‪ ,‬ויגן עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו עודי‬ ‫ותרץ בג׳* אופנים‪ .‬א׳‪ ,‬תרץ הנז׳‪ .‬ב׳‪ ,‬דאביגיל לא היתה‬
‫לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬והיתה נפש אדוני צרורה־‬ ‫אשת נבל‪ ,‬אלא פילגשו בלי קדושי׳ ובלי כתובה‪ ,‬ואף‬
‫בצרור החיים‪ ,‬הקיימים והנצחיים‪ ,‬תחת כסא כבודו‪,‬‬ ‫שהכתוב קורא אותה אשת נבל‪ ,‬אין דבר שגם פילגש‬
‫ויתן עליה מהודו‪ ,‬ויפרוש עליה סוכת שלומו‪ ,‬כיריעות‬ ‫בגבעה כתיב בה ויקם אישה וילך אחריה‪ .‬ג׳ דדוד‬
‫שלמה‪ ,‬ומלאכיו יצוה‪ ,‬לעדנה להיות כגן רוה‪ ,‬ושרים‬ ‫לנסותה עשה לראות אם היא פרוצה‪ ,‬וכאשר הראתה‬
‫אחר נוגנים ינאמו‪ ,‬שיר השירים אשר לשלמה‪ ,‬וישא‪:‬‬ ‫לו דם‪ ,‬ידע שהיא צדקת ונמנע‪ ,‬וחשבה שנמנע מפני‬
‫תפלה בעדכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪ ,‬וימי בניכם‪ ,‬בכל טוב‬ ‫מאוס נדה‪ ,‬והוא על מחשבתה אמר אשר כליתני מבוא‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪ .‬אנכי אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ‬ ‫בדמים‪ ,‬ע״ש שהאריך בענין זה‪ .‬זהו מה שיש להשיב‬
‫מכנאם יע״א בירח שבט‪ ,‬ש׳ ישאהו ע״ל אברת״ו־‬ ‫לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו‪,‬‬
‫לפ״ק‪ ,‬עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬ ‫בב״א‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬

‫אלף תסט‬ ‫אלף תסח‬

‫אדרש תש״ט לפ״ק‪ .‬לאלג׳יר יע״א‪.‬‬ ‫שפט‪ .‬לוג׳ד» יע״א‪.‬‬

‫להחכם כהה״ר יעקב כאבישא ישצ״ו‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות ספרי נר מצוה יגיעך עם כתבא■‬
‫דנא‪ .‬ואשר שאלת להודיעך מה פירוש תרדא״‬
‫והיכן נזכרה מלה זו‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה נמצא במס׳ מציעא דף ד ע״בי׳‬
‫ופירש רש״י ז״ל‪ ,‬תרדא‪ ,‬משועמם‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫מנחם ציון‪ 1‬נחם נא‪ ,‬נפש עדינה יקרה מפנינים‪ ,‬מגזע‬
‫האיתנים‪ ,‬כהן לאל עליון‪ ,‬זך השכל והרעיון‪,‬‬
‫חכם בחכמתו‪ ,‬צדיק באמונתו‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ .‬כמוהר״ר‬
‫אהרן‪ ,‬רון ירון‪ ,‬ויחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪,‬‬
‫העטוף עתה שחורים‪ ,‬ובוכה תמרורים‪ ,‬כי חשך שמשו‪,‬‬
‫בהלקח מעל ראשו‪ ,‬עטרת‪ ,‬תפארת‪ ,‬א״ב נ״ר‪ ,‬בן נ״ר‪,‬‬
 ‫או צ ר ה מכ תב‬
‫כליפא ישצ״ו‪ ,‬ובלב כל הקרב הקרב‪ ,‬לאחוז בכנף מעיל‬
‫‪,‬‬ ‫אבל הצורב‪ ,‬נחמה תרב‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ארץ רעשה‪ ,‬לקול החזות הקשה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ילאה לספר תהלתו כל פה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫מאיר היה כמו ישפה‪.‬‬
‫ועל סלוקו יבכיון‪.‬‬
‫יחד עשיר ואביון‪.‬‬
‫סך על תבל בצדקתו‪.‬‬
‫והאיר עיני חכמים בתורתו‪.‬‬
‫פיו הפיק מרגליות‪.‬‬
‫בפשט וסוד והויות‪.‬‬
‫מראהו כמלאך אלהים‪.‬‬
‫לראותו היו הכל כמהים‪.‬‬
‫שמו הלך למרחקים‪.‬‬
‫ודלתי תורתו חכמי לב דופקים‪.‬‬
‫אף בחלום אשרי רואה פניו‪.‬‬
‫יאורו עיניו ויארכו שניו‪.‬‬
‫שים נא אל מזבח כפרה סלוקו‪.‬‬
‫והגן על עמך למען צדקו‪.‬‬
‫על דוד עבדך‪.‬‬
‫חי זך קיים תן מהודך‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אחי ורעי ‪I‬‬
‫דעתכם תנחמכם‪ ,‬וזכותו תגן בעדכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪,‬‬
‫וימי בניכם‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬אנכי‬
‫מנחמכם‪ ,‬אחיכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ מכנא״ס יע״א‪.‬‬
‫ערב חג חשבועות‪ ,‬שנת ישכו״ן חצרי״ד לפ״ג‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בני יומן‪ ,‬משום נ״ט לפגם דשרי בפסח‪ ,‬ואף שדוקא‬
‫אלף תעג‬
‫תמוז תש״ט לפ״ק‪^ .‬‬
‫פוסקי׳ דסוברים כן בכלי חרס להגעילו ג״פ ולהשתמש‬
‫לרבי יצחק טייב הי״ו‪ .‬לתונ״ס יע״א‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא בא הנח‪,‬‬
‫ודברתי אתו קשות׳ וסדר מכתב ארוך למעלתך‬
‫על כל פרט‪ ,‬תראה ותשוב מחרון אפך עליו‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו בד״ת שאלה שלא בזמנה‪ ,‬והיא נ‬
‫כבודו אמר‪ ,‬כי בשבוע החולף בא לידו ספר שמו‬
‫יוסף‪ ,‬וכפתחו בא לקראתו מעשה בר׳ אליעזר וכר‬
‫האמור בהגדת פסח‪ ,‬והביא משם הגאון חיד״א זיע״א‬
‫בס' שמחת הרגל‪ ,‬משם מוהרי״ץ אברבנאל זיע״א‪,‬‬
‫שפירש בני ברק הוא כלי מילת מבהיקים‪ ,‬והשיגו עליו‬
‫שהוא שם מקום נזכר בס׳ יהושע‪ ,‬ובסנהדרין ל״ב‪,‬‬
‫הלך אחר ר׳ עקיבא לבני ברק יעו״ש‪ ,‬וכבודו תמה‬
‫מאד מאד על מוהרי״א‪ ,‬איך נעלם ממנו דבר פשוט‬
‫כזה‪ ,‬ובקשתני להשקיט המיית לבבך אף בפרפרת‬
‫כל שהיא‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬גם הגאון בעל מעשה ה׳ הביא דברי מהרי״ א‬
‫הנז׳ ותמה עליהם‪ ,‬ואני לא ידעתי אנה מצאו‬
‫בדברי קדשו דבר זה‪ ,‬כי בפי׳ ההגדה ש״פ להאברבנאל‬
‫שיש תחת ידי כתוב לאמר וז״ל‪ ,‬בני ברק שם מקום‬
‫שהיו ממשפחת המן ונתגיירו )גטין נ״ז ע״ב(‪ .‬ועוד‬
‫וע״ע מס׳ קמא דף ק״ה ע״ב‪ ,‬נש״ס וברש״י ובגליון‪.‬‬
‫עוד ראיתי בשם החכם הגדול שד׳׳ל ז״ל שפירש‪ ,‬מלשון‬
‫תרדץ‪ ,‬שהוא עשב תפל מבלי טעם‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תע‬
‫ניסן‪ .‬להג״ל‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬תודה רבה על אמריו כי נעמו‬
‫אודות ספרי נר מצוה‪ ,‬ואשר שאלת אודות‬
‫המצות של קאז״א בלאנק״א‪ ,‬כי שמעת שקם עליהם‬
‫ערער‪ ,‬שקר שמעת‪ ,‬כי מהם אוכלים כל יהודי המערב‬
‫אף המהדרין‪ ,‬כי נעשים בהשגחה והשקפה יפה מהבדי״ץ‬
‫החרדים אשר שם‪ ,‬וגם ת״ח חרדי׳ שומרי' שם כל היום‬
‫וכל הלילה‪ .‬ואודות טעם אסור האפונים בפסח בעיר‬
‫אלג׳יר‪ ,‬בהיותי שם שמעתי‪ ,‬ושאלתי הטעם׳ ואמרו‪,‬‬
‫מפני שבלשון ערבית נקראים חמץ אותיות חמץ‪ ,‬וזה‬
‫טעם פגום‪ ,‬ובתלמסאן וסביבותיה אוכלים אותם‪ ,‬כי‬
‫אנן חספרדים אוכלי' כל מין קטנית בפסח‪ ,‬דלא כמנהג‬
‫האשכנזים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תעא‬
‫אייר שנה הנז'‪ ,‬לווהרא״ן יע״א‪.‬‬
‫להחכם ר׳ יצחק הכהן הי״ו‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אשר שמעת כי אנו מתירים‬
‫כלי חרם הנקראים לפורסליי״ן‪ ,‬של חמץ‬
‫להשתמש בהם בפסח‪ ,‬רק בימי המלחמה דוקא התרנו‬
‫אותם שלא נמצאו כלים חדשי׳ כלל‪ ,‬והתרנו רק שאינם‬
‫בדיעבד‪ ,‬והכא לכתחלה ? קי״ל שעת הדחק בדיעבד‬
‫דמי‪ ,‬גם החמרנו עליהם להגעילם ג׳ פעמים‪ ,‬כי יש‬
‫בו‪ ,‬ואף שאין הלכה כסברא זו ונדחה קראו לה ? מ״מ‬
‫בשעה הדחק הוספנוה חומרא בעלמא‪ ,‬וכאשר נגמרה‬
‫המלחמה‪ ,‬ובאו כלים חדשים‪ ,‬הכרזנו על אסור הישני'‪,‬‬
‫דלא מהני ליהו שום תקון‪ ,‬וסברו וקבלו׳ וכל הקהל‬
‫קנו דק חדשים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ מס״ט‪.‬‬
‫אלף תעב‬
‫סיון תתש״ט לפ״ק‪ .‬לווהרא״ן‪.‬‬
‫מנחם ציון! המטר גשם נדבות‪ ,‬תוך לבבות‪ ,‬אהובים‬
‫רעים‪ ,‬כלולים מחכמות ומדעים‪ ,‬הע״י ולגוי גדול‬
‫יהיו‪ ,‬בניו של צדיק יסוד עולם‪ ,‬עבד אל חי נעלם‪,‬‬
‫בלב והגיון‪ ,‬המלך דוד כהן לאל עליון‪ ,‬זיע״א‪ ,‬אשר‬
‫הם עטופים שחורים‪ ,‬ובוכים תמרורים‪ ,‬על סלוקו של‬
‫צדיק אביהם הזקן‪ ,‬אהל שכן רקן‪ ,‬ובלב אחיותיהם‬
‫העדינות‪ ,‬המלאות יגונות‪ ,‬הן‪ ,‬ובעליהן‪ ,‬אחי ורעי‪,‬‬
‫אהובי ומיודעי‪ ,‬הל״ה‪ ,‬א׳י בקדש‪ ,‬עצום ורב‪ ,‬ובו׳‪,‬‬
‫כקש״ת המלך דוד כהנא רבה ויקירא‪ ,‬מנורה טהורה‪,‬‬
‫יחשל״א‪ ,‬ואשר על ‪T‬ו השני‪ ,‬החכם כהה״ר דוד ן׳‬
 ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬ ‫סו‬
‫תשובה‪ ,‬כבודו בהעלם דבר מהמקור‪ ,‬כי זה הדבר הוא‬ ‫מפרשים בבני ברק שהיו מסבין על כלים יפים מבריקים‬
‫פלוגתא דתנאי כמ״ש בר״ה דף יו״ד סוף‬ ‫עכ״ל‪ ,‬וכ״ב ג״כ משמו בעל שב״ר בפ׳ צו בהערה‬
‫ע״ב‪ ,‬ר׳ אליעזר אומר בתשרי נברא העולם‪ ,‬ור׳ יהושע‬ ‫המתחלת שרבי עקיבא היה בן גרים‪ ,‬וז״ל‪ ,‬וכ״ב‬
‫אומר בניסן‪ ,‬והכריעו כדעת ר׳ אליעזר‪ ,‬וכמ״ש שם‬ ‫האברבנאל בפירושו להגדת פסח‪ ,‬כי בני ברק הוא‬
‫דף כ״ז‪ ,‬וז״ל‪,‬אמר ר׳ שמואל בר יצחק‪ ,‬כמאן מצלינן‬ ‫שם מקום והיה ממשפחת המן שנתגיירו‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪,‬‬
‫האידנא זה היום תחלת מעשיך וכו׳‪ ,‬כמאן כר׳ אליעזר‪,‬‬ ‫הרי לך כי מהרי״א ז״ל ידע כי בני ברק הוא שם מקום‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וכך היא המדה בכמה דברים שהם פלוגתא‬ ‫ורק לפרפרת בעלמא בדרך הלצה כתב עוד כלים‬
‫והכריעו חכמים כאחד מהם‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫מבריקים ע״פ המצוי בעולם בליל פסח בכל בתי בני‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכן אנו מפרשים בלשון ערבית כאשר קבלנו‬
‫מפי המורים שהודיעונו שבני ברק הוא שם מקום‪,‬‬
‫אלף תעו‬ ‫ופירשו לנו בדרך הלצה ד״י כאנ״ו מתקיי״ן על״א‬
‫)השמטה(‬ ‫למכאד״ד דל חדי״ ר )שהיו מסובין על כרים של משי(‪.‬‬
‫ודוגמא לזה מצינו שם חכם יוחנן חקוקא‪ ,‬במס׳ פסחים‬
‫אסרו חג השבועות ש׳ א״ז תקר״א וה׳ יענה )תש״ט(‬ ‫דף ג׳ סוף ע״ב‪ ,‬ופי׳ התום׳ שם בשם ר״ח סופר )מלשון‬
‫מחוקק(‪ ,‬ור״י פירש מעיר חקוקה‪ ,‬נזכרה בם׳ יהושע‬
‫למעלת אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬הרה״ג מעו״מ‪,‬‬ ‫י״ט )בנפתלי( יעו״ש‪ ,‬ונוכל לומר דגם ר״ח ידע מהעיר‬
‫כמה״ר משה עטייא ישצ״ו‪ ,‬נבחר לרב בעיר‬ ‫חקוקה‪ ,‬ורק מפני שהיתה קבלה בידו שהיה סופר‪,‬‬
‫דבד״ו יע״א‪.‬‬ ‫פי^ מלשון מחוקק בדרך מליצה‪ ,‬ובכן תמיהה לן על‬
‫המשיגים‪ ,‬שבמקום לומר בקצרה על מהרי״א ז״ל שזו‬
‫רב נבחר ! קח נא את ברכתי‪,‬‬ ‫רק דרך מליצה‪ ,‬קבעו אותה חובה‪ ,‬ובנו עליה דיק‬
‫וסוללה לעשות גדולי עולם מחוסרי ידיעה פשוטה‬
‫יתן האל משרתו החדשה‪ ,‬מכל טוב גדושה‪.‬‬
‫וקלה כזו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫שלם וגבור כארי‪.‬‬ ‫וגוף אמיץ חזק ובריא‪,‬‬
‫אחיך היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫סתר ומחסה מרע יסובבהו אורך ימים ישביעהו‪,‬‬
‫שלום יפרוש עליו‬ ‫פניו תמיד יאר אליו‬
‫אלף תעד‬
‫‪ m‬תש״ט‪ .‬להנ״ל‪■ .‬‬
‫חי זך קיים הצילהו משגיאות‪.‬‬
‫והראהו מתורתך נפלאות‪ .‬אמן‪.‬‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬כלו רצוף אהבה וכו׳‪ ,‬תודה‬
‫רבה על אמריו כי נעמו‪ ,‬זולת אותם התוארים‪,‬‬
‫אחיך הצעיר אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אצלי זרים‪ ,‬עד כי מרים‪.‬‬
‫ראיתי מאי דשאיל מר מנאי‪ ,‬על מה ששמע מדרשן‬
‫אלף תעז‬ ‫אחד‪ ,‬מאמר זה‪ ,‬שור או כשב או עז כי יולד‪,‬‬
‫מכאן סמך לתחית המתים מן התורה‪ ,‬ע״כ‪ ,‬וחתר בחשך‬
‫הבל הבלים לפרשו‪ ,‬ולא עלה בידו‪ ,‬ובקשתני להודיעך‬
‫תשרי תש״י לפ״ק‪ .‬לר״מ סורקי הנ״ל‪.‬‬
‫מקור להאי מאמר ופירושו‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬מאמר זה בא לידי זה מקרוב בס׳ עטרת צבי‬
‫מכתבו הגיעני‪ .‬שאל עוד כבודו‪ ,‬לדעת ר״א שאמר‬
‫דף ח׳ ע״ב‪ ,‬וכתב שהוא ממדרש רבה‪ ,‬ולא‬
‫בתשרי נברא העולם דהיינו אדם‪ ,‬א״כ תחלת‪,‬‬
‫גלה מקומו‪ ,‬ופי׳ בו כי שור בן יומו קרוי שור‪ ,‬כי‬
‫הבריאה היתה חמשה ימים קודם דהיינו בכ״ה באלול‪,‬‬
‫השכל שיש לו ביום הולדו‪ ,‬הוא שיש לו בזקנתו‪,‬‬
‫ואיך אומרים זה היום תחלת מעשיך‪ ,‬גם היום הרת‬
‫ולא יתוסף בו דעת‪ ,‬כי אין בו נשמת שדי‪ ,‬לא כן‬
‫עולם?‬
‫האדם‪ ,‬וזח אות כי נשמתו עצם רוחני מובדל מהגוף‪,‬‬
‫תשובה כבר קדמוך רבנן בחקירה זו‪! ,‬ותרצו‪ ,‬מאחר‬
‫ולא תמות ותחיה‪ ,‬יעו״ש‪ .‬והמאמר חפשנוהו ולא נמצא‪.‬‬
‫שעיקר הבריאה הוא אדם והכל נברא לצרכו‪,‬‬
‫שפיר קריין זה היום וכו׳ והיום הרת וכת‪ ,‬שהוא האדם‪,‬‬ ‫ושלוט‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תעה‬
‫אלף תעח‬ ‫אלול תש״ט‪ .‬לאלג׳יר‪.‬‬

‫לר׳ ישועה מיסו הי״ו‪ ,‬לקאז״א כלאנק״א‪ .‬תשרי‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו שאל לפרש לו מה שראה כתוב‬
‫על ספר יש״ע וז״ל׳ מתהלת האזינו עד פסוק‬
‫הלה׳ תגמלו זאת‪ ,‬בגימטרייא משה‪ ,‬שכתב שמו בסוה‬
‫התורה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והדברים סתומים‪ ,‬ושאלת ואין פותה‬
‫למעלת החה״ש וכו׳ כהה״ר משה סורקי ישצ״ו‪.‬‬
‫שלום‪.‬‬
‫מ כ ת בו הבהירהגיעני‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬כי קי״ל שהעולם‬
‫נברא בניסן‪ ,‬ואיך אומרים בר״ה היום הרת‬
‫עולם?‬
 ‫סז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫זצ״ל‪ ,‬ובין בניה וחרגה הי״ו‪ ,‬בזה הלשון‪ ,‬כאשר‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא במדרש תנחומא פ׳ האזינו‪ ,‬ופי׳‬
‫הודיענו הראב״ד חיים עד העולם‪ ,‬שהוא שאל את‬ ‫שם‪ ,‬דהיינו אות ראשונה של כל פסוק ע״ש‪.‬‬
‫הסופר מה נשתנה ? והשיב‪ ,‬עבדים היינו להרב המזכה‬ ‫ור״ל‪ ,‬ה׳ ׳האזינו‪ ,‬י׳ י׳ערף כמטר‪ ,‬כ׳ כ׳י שם ה׳ אקרא‪,‬‬
‫זצ״ל שכן צוה עליהם לכתוב‪ ,‬ע״כ‪ ,‬ועל זה כבודו דורש‬ ‫ה׳ ה׳צור תמים פעלו‪ ,‬ש׳ ש׳חת לו‪ ,‬ה׳ ה׳לה׳ תגמלו‬
‫להודיעו‪ ,‬אימתי הודיענו דבר זה ? והנה שאלת כבודו‬ ‫זאת‪ ,‬הם אותיות היכהש״ה גימטריא משה‪ ,‬והוא רק‬
‫באה סתומה‪ ,‬כי לא ידעתי תנא אהיכא קאי‪ ,‬ועכ״ן‬ ‫רמז בעלמא‪ ,‬וע׳ גמר הדברים שם‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫הנני מודיע גלוי כאשר הבינותי מהשאלה כפשטה״‬ ‫היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫כי בהיותי מטייל עם כבודו חוץ לגיט״ו‪ ,‬ונתגלגלו‬
‫הדברים על זה‪ ,‬ספר לי כבודו שהוא שאל את הסופר‬ ‫אלף תעט‬
‫וכו׳ כנ״ל‪ ,‬ואני לא כתבתיה באותו פסק לאיזה הכרח‪,‬‬ ‫לרי״ע חה«ד הי״ו‪ .‬לתונ״ס‪ .‬חשון תש״י לפ״ק‪.‬‬
‫כי אין ממנה לא ראיה ולא חזוק ראיה ולא סמך‬
‫ולא סעד כלל‪ ,‬שאם היינו צריכים לדעת הסופר‪ ,‬היינו‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו‪ , ,‬כי בא שד״ר אחד‬
‫שולחים עליו‪■ ,‬ורק עט סופר מהיר עשה את זאת‪:‬‬ ‫מאה״ק לעירו‪ ,‬וביום ר״ח כאשר קרא ש״ץ‬
‫מהרגלו בתשמיש מליצות‪ ,‬ומה גם במיל י דהגדה‪,‬‬ ‫ההלל ואמר מאת ה' היתה זאת‪ ,‬נתן עליו בקולו לומר‬
‫מה נשתנה ועבדים‪ ,‬איידי דהביבי עליה משום דאית‪,‬‬ ‫מעם ה׳‘ היתה זאת‪ ,‬ואמר בתוך הקהל שכן חייבים‬
‫ביהו זכר ליציאת מצרים‪.‬‬ ‫לקרות‪ ,‬כי כן כתבו רז״ל ולא הודיע היכן כתבו כן‪,‬‬
‫ודוגמא לזה מספרים‪ ,‬שאהד הגאונים כתב לרעהו‬ ‫ושאלתם אחרים ותמהו על המראה‪ ,‬ובקשתני להודיעך‬
‫פלפול גדול על ענין אהד‪ ,‬וסיים ועתה לכו‬ ‫דעתי‪.‬‬
‫לחמו בלחמי‪ ,‬וכו‪ ,‬והשיבו רעהו‪ ,‬יען חביב עלי זכר‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה הביאו הגאון בעל מטה משה בדיני‬
‫ליציאת מצרים‪ ,‬בכן אמינא‪ ,‬הא לחמא עניא‪ ,‬זהו מה‬ ‫ברכת מזון סעיף של״ט וזה לשונו‪ ,‬יש שאין‬
‫שיש להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו‬ ‫אומרים מאת ה׳‪ ,‬לפי שיש לחוש שמא יבליע האל״ף‬
‫ויושיענו‪ ,‬ויעשה עמנו לטובה אות‪ ,‬ונסים ונפלאות‪,‬‬ ‫של מאת ונמצא מחרף ומגדף ח״ו‪ ,‬אלא אומרים‬
‫כמו שעשה לאבותינו בימים הדום בזמן הזה דחנוכה‬ ‫מעם ה׳ במקום מאת ה׳‪ ,‬וי״א מה׳‪ ,‬והנכון שלא לשנות‬
‫יום ד׳‪ ,‬ש׳ יקר״ת בעיני נכבדת לפ״ק‪ .‬אחיך הצעיר‬ ‫לשון הפסוק‪ ,‬ולומר מאת ה׳ וידקדק בדבורו שלא‬
‫■‬ ‫עבד אל נורא ואיום‪.‬‬ ‫להבליע‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ ,‬ואמת ויציב ונכון‪ ,‬כהנכון‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫שכתב‪ ,‬ואין לשנות כלל‪ .‬ואך מי שהוא עלג לשון‬
‫שאי אפשר לו לבטא האל״ף יפה‪ ,‬כאשר ראיתי‪ ,‬ראוי‬
‫אלף תפב‬ ‫לו לומר רק מעם או מה׳‪ ,‬ואפשר שכן ראה גם אותו‬
‫לרי״ע אדרעי הי״ו‪ .‬לוהרא״ן‪ .‬טבת תש״י לפ״ק‪,‬‬ ‫שד״ר‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו ליישב לו מאי‬
‫דקשייא ליה בכתוב )ש״ב כ״ד פ׳ ר( ויבואר‬ ‫אלף תף‬
‫הגלעדה ואל ארץ תחתים חדשי‪ ,‬מה ר״ל תחתים חדשי‪,‬‬ ‫לרי״ץ ן׳ נפתלי• י״׳ץ‪ .‬וג׳ד«‪ .‬כסלו‪.‬‬
‫ומ״ש רש״י ז״ל דהיינו יישוב חדש הוא דחוק לדעתך‬
‫ז״ל‪ ,‬וכמעט שאין לו מובן‪ ,‬ומה גם מ״ש המתרגם‬ ‫שאלת ידידי במכתבך‪ ,‬אם מותר לנשים נדות לתפור‬
‫ולארעא דרומא לחדשי‪ ,‬מדוע יתרגם תחתים דרומא‪,‬‬ ‫תכריכי המת‪ ,‬כי ראית מי שמוחה בזה‪.‬‬
‫■ובקשתני לחוות לך דעתי‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬ראיתי בספר החיים והברכה דף ט׳ ע״א וז״ל‬
‫תשובה‪ ,‬על התרגום כבר קדמך רד״ק ז״ל בקושייא זר‬ ‫כתוב בהגהות השל״ה‪ ,‬בעודו בריא יכין‬
‫ולא תרץ מאומה‪ ,‬וחדשי פי׳ מקום ישוב‬ ‫תכריכין שלו‪ ,‬מכמה טעמים‪ ,‬חדא‪ ,‬שאז יכול לעשות‬
‫חדש כמ׳׳ש רש״י ז״ל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ופי׳ תחתים נראה‬ ‫אותם בקדושה ובטהרה ובנקיות ע״י נשים שאינן נדות‪,‬‬
‫דחוזר אדלעיל הגלעדה ור״ל ויבואו הגלעדה ואל ארץ•‬ ‫ועוד אולי ימות ויקבר ביו״ט ע״י גויים ואז הם יתעסקו‬
‫תחתית הר הגלעד החדשה‪ ,‬דהיינו שהיתה שממה‬ ‫בתכריכיו‪ ,‬ועוד שלא ‪ .‬תגרום עשיית התכריכין שהייה‬
‫ונתחדש בה ישוב‪ ,‬ולפי שהמתרגם ידע שהיתה לדרום‬ ‫בקבורתו‪ ,‬ואין למת מנוחה עד שישוב לעפרו‪ ,‬עכ״ל‬
‫גלעד לכן תרגם לדרום לציין המקום‪ ,‬זהו מה שיש‬ ‫יעו״ש‪ .‬הרי לך אזהרה‪ ,‬שלא יתעסקו בתכריכין נשים‬
‫להשיב‪ ,‬לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לד‬ ‫׳נדות‪ ,‬ואך ‪.‬אין זה אלא זהירות של חסידות גסה ונגד‬
‫ויושיענו מכל צרותינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫השכל‪ ,‬כי הם הולכים להתלבש בהם המת שהוא אבי‬
‫אני היו״ם ס״ט‪..‬‬ ‫אבות הטומאה‪ ,‬ואך אין להתנגד לזהירין‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תפג‬
‫■‬ ‫לחנ״ל‪ .‬שבת תש״י לפ״ק‪.‬‬ ‫אלף תפא‬
‫לחראס״ד פא׳׳ס פמוהר״ר חד״ס ישצ״ו שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו‪ ,‬על השיר הקטן‬
‫המובא בס׳ אהבת ציון‪ ,‬וז״ל‪ ,‬מה יפה פה‬ ‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬על מ״ש צעיר אני בההוא פסקא‬
‫הר הזתים‪ ,‬עצי רענן דליות פוריות‪ ,‬מים נשקפה עיר‬ ‫דדינא שבין אלמנת הרה״ג כמוהרר״א בוטבול‬
 ‫וצר ה מכ תבי ם‬
‫במשלחת ספרים ובגדים וכו׳ וכו׳ בעצמי‪ ,‬ומסרתי הדבר‬
‫ביד ציר אמוני׳ אשר שלחת‪ ,‬הראיתי לו מקום והוא‬
‫יעשה את שלו‪.‬‬
‫עוד אמר כבודו‪ ,‬כי מצא בס׳ דרושי׳ מאמר א׳ וז״ל‪,‬‬
‫תני ר׳ חנינא בר פפא‪ ,‬פנים בפנים דבר ה׳‪,‬‬
‫פנים תרי‪ ,‬בפנים תרי‪ ,‬הא ארבעה אפין‪ ,‬וכו׳‪ ,‬ולא‬
‫ידעת גמר המאמר‪ ,‬והמקור שממנו חצב‪ ,‬ופירושו‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬מאמר זה נזכר במס׳ סופרים פט״ז ה״ג‪ ,‬וגמר‬
‫המאמר הוא פנים של אימה למקרא‪ ,‬פנים‬
‫בינוניות למשנה‪ ,‬פנים שוחקות לתלמוד‪ ,‬פנים מסבירות‬
‫לאגדה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ופירושו הוא‪ ,‬בפירוש המקרא צריך‬
‫להתנהג באימה‪ ,‬שהם דברי אלהים חיים ומלך עולם‪,‬‬
‫והם למעלה משכל האדם‪ ,‬העמק בהם כל מה שתוכל‪,‬‬
‫ואם לא מצאת פשר דבר מתאים לשכלך באיזה ענין‪,‬‬
‫ומה גם באיזה ימצוה‪ ,‬דע כי האשם תלוי בשכלך שאין‬
‫בו כה להבין דברי האלהים‪ ,‬שעל הרבה דברים של‬
‫תורה אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‬
‫)קהלת ז׳ כ״ג‪ ,‬ועיי׳ ספורנו(‪ .‬ועל זה אמרו רז״ל‬
‫ע״פ כי לא דבר רק הוא מכם )דברים ל״ב מ״ז( דהיינו‬
‫כי לא דבר רק בתורה‪ ,‬שאינו מסתבר יפה‪ ,‬ואם רק‬
‫הוא‪ ,‬מכם‪ ,‬שאין בכם כח להבין דברי אל חי‪.‬‬
‫פני ם בינוניים במשנה‪ ,‬כי היא פי׳ תורה שבכתב‪,‬‬
‫ויש בה תערובת של סברות התנאים משכלם‬
‫ותבונתם‪ ,‬ויען שגם הם קרוצי חומר כמונו‪ ,‬יש לך‬
‫רשות לישא וליתן בדבריהם להעמידם על הסברה‪,‬‬
‫ותוכל להוסיף ולגרוע ולהגיה‪ ,‬כמ״ש האמוראים בתלמו׳‬
‫על הרבה משניות‪ ,‬חסורי מחסרא וכו׳‪ ,‬משנה יחידאה‬
‫היא‪ ,‬שבשתא היא‪ ,‬וכיוצא הרבה מאלה הדברים‪ ,‬וזוהי‬
‫מדה בינונית‪ ,‬לא ביראת הרוממות ולא בזלזול ח״ו‪.‬‬
‫פנים שוחקות לתלמוד‪ ,‬שנוכל לקרב ממנו רק הדברים‬
‫הנוגעים לדינא‪ ,‬וכל השקלא וטרייא שבהם‬
‫נרחיק אותה‪ ,‬שעל זה אמר ר״ת בספר הישר מה לנו‬
‫ולשקלא וטרייא של הגמרא‪ ,‬וכן עשה הרי״פ זיע״א‬
‫בהלכותיו שאסף ההלכות ועזב השקלא וטרייא‪ ,‬וגם‬
‫הרא״ש זיע״א הלך בעקבותיו‪.‬‬
‫פנים מסבירות לאגדה‪ ,‬מפני שנתפשטה בין ההמון‬
‫ראוי להסבירה להם ע״פ שכלם‪ ,‬זהו הנר׳ לקוצ״ד‬
‫בפי׳׳ המאמר‪ ,‬וע״ע בהאסיף תרמ״ו‪ ,‬בהשקפה על דבר‬
‫ס׳ איוב‪ ,‬דף !■‪ ,24‬שהביא מאמר זה עוד משם הפסיקתא‬
‫רבתי פיסקא יו״ד הדברות סי׳ ו׳‪ ,‬והביא הנוסח פנים‬
‫מסבירות לתלמוד‪ ,‬פנים משחקות לאגדה‪ ,‬ע״ש מה‬
‫שפירש בכל המאמר באורך דברים יקרים‪ ,‬זהו מה‬
‫שיש להשיב לכבודו‪ ,‬בעזרת עושה נפלאות לבדו‪ ,‬הוא‬
‫יעשה עמנו ככל נפלאותיו‪ ,‬אמן‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫חברת הקאדימיי״א‪ ,‬שתגדל ותתרומם ותמשך לדורות‬
‫אלף תפו‬
‫אייר תש״י לפ״ק‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬תודה רבה על דבריו ותודותיו‪,‬‬
‫אמנם ידידי כך חובתנו‪ ,‬אל תמנע טוב כתיב‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו להודיעו מה הבדל יש בין סוחר‪,‬‬
‫לתגר‪ ,‬כי שמע שיש הבדל‪ ,‬ושכח‪ ,‬ושאל למי‬
‫שגדול ושחק עליו וסד‪.‬‬
‫ומתים‪ ,‬שאון ^קריה וראשי הומיות‪ .‬ואמרת מה פירוש‬
‫עיר ומתים‪ ,‬אם על הקברו׳ שבהר הזתים‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬פי׳ ומתים הם אנשים‪ ,‬כמו מתי מספר במתי‬
‫מעט‪ ,‬והרבה‪ ,‬כי היא נקודה שם בשבא מתים‪,‬‬
‫ויש חידה על זה‪ ,‬מתים שוכבים מתים‪ ,‬מתים עומדים‬
‫חיים‪ .‬ור״ל‪ ,‬מתים בנקודות שוכבים דהיינו צירי‪ ,‬הם‬
‫מתים ממש‪ ,‬מתים עומדים דהיינו נקודות עומדות שבא‪,‬‬
‫חיים‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תפד‬
‫יום ג׳ בשבת י׳׳א אדר תש״י לפ״ק‬
‫הנאם הקטן הזה הכנתי לאמרו ביום הנ״ל שבו‬
‫נתכבדתי קבל עם בעיר רבא׳׳ט יע״א׳ באות‬
‫הכבוד אופיסיי״ל דלאקאדימ״י‪ ,‬ע״י האדון תאב״ו‪,‬‬
‫בא כח החברה במארוק״ו‪ .‬ולמען לא נפגום נאם אחרים‪,‬‬
‫שלחתיהו לו ע״י הפוסט לשמו‪ ,‬כתוב עברית ומתורגם‬
‫צרפתית‪ ,‬כן יעצני חכם לבב גדול מידידי‪ ,‬ושמעתי‬
‫עצתו‪.‬‬
‫גבירות ! אדונים י תודה לבבית פי יביע למעלת‬
‫כבודכם‪ ,‬על הכבוד הגדול שחלקתם‬
‫לנו היום‪ ,‬בבואכם לקחת חלק בשמחתנו‪ ,‬הנה כי כן‬
‫נגילה ונשמחה עם מעלתכם בעלותכם מעלות טובות‬
‫וגדולות‪.‬‬
‫אדוני השר תאבו‪ 1‬תבוא עליו ברכה‪ ,‬ברגשי כבוד‬
‫היוצאים מעמק‪/‬לבי הנני מגיש למעלתו תודה‬
‫רבה על עוצם אהבתו את החכמה‪ ,‬אשר חשב להעלות‬
‫מתהום הנשיה יצור קטן כמוני‪ ,‬לעטרהו כבוד קבל‬
‫עם‪ ,‬באות הכבוד אופיסיי״ל דלאקאדימ״י‪ ,‬אשר אף אם‬
‫האות הכבוד ■הזה‪ ,‬הוא קטן בחומה הנה הוא גדול‬
‫מאד ברוח‪ ,‬אשר כלמה תכסני להביט בו‪ ,‬בידעי המקור‬
‫הגדול שממנו חצב‪ ,‬מאנשי שם חכמי לב ומביני מדע‪,‬‬
‫אשר שמעם הולך מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬בעוצם‬
‫חכמתם ותבונתם ומדעם‪ ,‬ואיך זבוב קצוץ כנפים כמוני‪,‬‬
‫ישא על חזהו האות הגדול הזה ? מה שמץ דבר חכמה‬
‫נמצא בי? ורעיוני השיבוני הכל תלוי במזל! עוד !‬
‫אם לא זכיתו לקבלו אודות החכמה שאני חסר ממנה‪,‬‬
‫זכיתי ללמוד ממנו דבר חכמה‪ ,‬והוא שאף אם גופו‬
‫כחוש וקל המחיר‪ ,‬הנה עקרו היא נשמתו היקרה‪,‬‬
‫כן האדם‪ ,‬אף שחמרו פחות‪ ,‬עצמות וגידים ובשר ודם‪,‬‬
‫אשר פנימיותם מטונפת‪ ,‬עיקרו היא נשמתו הנצחית‪,‬‬
‫אותה ראוי לשמור שלא תטנף במעשים רעים המצויים‬
‫על פני תבל על כל מדרך כף רגל‪ ,‬מעתה אסיים‬
‫בברכה מקירות לבי על החברה הנכבדת והרוממה‬
‫עולם בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אלף תפה‬
‫ניסן תש״י‪ .‬לאלג׳יר‪.‬‬
‫למעלת החכם כמה״ר יהודה לעסרי הי״ו‪ .‬שלום‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו ולהיות כי עומדים‬
‫בערבי פסחים לכן לא אוכל למלא שאלותיך‬
 ‫סט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫טשא‪ ,‬ואך הזהר נא ידידי מדקדוקי עניות עם אחרים‪,‬‬ ‫משובה‪ ,‬ע״פ הפשט׳ אין ביניהם הבדל‪ ,‬רק סוחר‬
‫בעצמך •רשאי לחבול בדקדוקי׳ וחומרות גסות‪ ,‬ועם‬ ‫לשון תורה׳ כמש״ה‪ ,‬עובר לסוחר‪ ,‬והרבה‪,‬‬
‫אחרים טובה תוכחת׳ בנחת׳ כמרקחת‪ ,‬באסורי תורה‬ ‫‪:‬ותגר‪ ,‬הוא לשון תרגום׳ סחריה שרים )ישעיה כ״ג(‬
‫ודרבנן המוסכמים‪ ,‬אשר פרצו בהם גדר בני הדור‬ ‫תרגם הירושלמי‪ ,‬תגרהא רברבין‪ ,‬כמ״ש בערוד ערך‬
‫החדש‪ ,‬המקום ב״ה יקיים בנו הבטחתו היסודית‪,‬‬ ‫תגר‪ .‬וכן הוא לשון הגמרא בכל מקום׳ כידוע‪ .‬וכן קורין‬
‫והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו׳ בב״א‪.‬‬ ‫■ בלשון ערב לסוחר תג׳ר‪ ,‬במבטא ז׳י כמו ג עם נקודה‬
‫ע״ה היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫תחתיה‪.‬‬
‫;אמנם חכמי הגמרא קבעו הבדל ביניהם׳ באיזה זמן‪,‬‬
‫אלף תפט‬ ‫כנראה ממאמר אחד בערובין דף נ״ה ע״א‪,‬‬
‫‪,‬אב תש״י‪.‬‬ ‫•?}‪ ix‬בשמים היא׳ לא בגסי הרוח׳ ולא מעבר לים‪ ,‬לא‬
‫!סוחרים ולא בתגרים‪ ,‬ופי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬סוחרים מחזרין‬
‫למעלת אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬הרה״ג מעו״מ‪,‬‬ ‫בעיירות׳ תגרין בעירן במקומן‪ ,‬יעו״ש ושלום‪.‬‬
‫כמוהרי״ע בירדוגו יראה זרע יאריך ימים‪ ,‬אמן‪,‬‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫שלום׳ שלום‪.‬‬
‫רב מופלא ן יען עלה במחשבה‪ ,‬כי כבודו יבא על עב‬ ‫אלף תפז‬
‫קל לשמע פטירת רחל אחותו הצדקת ז״ל‪ ,‬ואכן נודע‬ ‫סיון‪ .‬למוגאדו״ר יע״א‪.‬‬
‫הדבר‪ ,‬כי בני המשפחה‪ ,‬בני סמיכ״י ניגהו דסמכו‬
‫זה על זה לשלח ברקי״ם וילכו להודיע לרו״ם‪ ,‬וסתם‬ ‫למעלת אסם בושם‪ ,‬אנשי שם׳ שומרי משמרת הקדש‪,‬‬
‫אסמכתא לא קניא עד יום ג׳ שאז הגיעה השמועה‬ ‫יום יום ושבת וחדש׳ הל״ה ועד קהל עדת‬
‫ישראל ומנהלי ת״ת בעיר המהללה והיקרה׳ מוגאדו״ר‪,‬‬
‫לאזנו מפי עובר אורח‪ ,‬ובכל יום היו אומרים כי בא‬
‫יבא ולא יאחר‪ ,‬לכן אחרו פעמי נהמותי עד כה‪ ,‬על‬ ‫פרצותיה האל יגדור‪ ,‬ויכונניה עליון‪ ,‬עד ובא גואל‬
‫מות אחותו המלאה לה כעמיר גרנה׳ דעת ותבונה‪,‬‬ ‫לציון‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫‪,‬וכל מדד‪ .‬יקרה והגונה‪ ,‬כיאות לבתו של שם המלך‬ ‫אנשי קדש! אתמול נתמלא עלי הבית אורה׳ מנגה‬
‫שלמה זיע״א‪ ,‬ואד‪.‬ד‪ 1,‬כי יסורי הזמן מכל עבר הקיפוה‬ ‫ברק מקרא קדש לחנוד ת״ת במח״ק‪,‬‬
‫כל ימי חייד‪ .‬הקצרים‪ ,‬וצרות אחרונות שכחו הראשונות‪,‬‬ ‫מה מאד נתמלאו חדרי לבי גיל וחדוה לקול הבשורה׳‬
‫כי היו מרים כלענות‪ ,‬ואחריתם דרכי מות׳ ותמת רחל‪,‬‬ ‫באמת אמר החכם מכל‪ ,‬שמועה טובה תדשן עצם‪,‬‬
‫■כי התורה מחזרת על אכסניא שלה במח״ק׳ עיר של‬
‫כל זד‪ ,‬עורר עלידו׳ אבל ומספד ונהי וקינד‪ .‬אצל כל‬
‫חכמים ושל סופרים מדור לדור מיום הוסדה ועד עתה‪,‬‬
‫י‪:‬ודע ‪,T‬׳ ומד‪ ,‬גם קרוביה‪ ,‬ומה גם אחיה‪ ,‬ומה גם כבודו‪,‬‬
‫ויאד‪,‬ב יעקב את רחל‪ ,‬ואמנם כל בעל דעה‪ ,‬יתן לנפשו‬ ‫ואומר מי יתן לי אבר כיונה‪ ,‬אעופה ואשכונה׳ בצל‪.‬‬
‫מרגעד״ וקצב‪ ,‬לעצב‪ ,‬ופוגד‪ ,,‬לתוגד‪ ,,‬כי כן גזר הצור‪,‬‬ ‫קורתכם ביום חג הקדוש יום שמחת תורה‪ ,‬יום חמישי‬
‫ומי בעד גזרתו יעצור׳ הוא ינחם אתכם‪ ,‬ויגן עליכם‪,‬‬ ‫הב״ע לשלום׳ לקחת חלק בשמחתכם שמחה של מצוה‪,‬‬
‫^על מוסד דתי ולאמי׳ תורת ה׳ תמימה‪ ,‬כי היא חיינו‬
‫ולא תוסיפו לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפש היפה‪,‬‬
‫ואורך ימינו בעובר ובנצחי‪ ,‬ואך‪ ,‬הטרדות‪ ,‬הצבוריות‬
‫עין ה׳ תהיה עליה צופה‪ ,‬להביאד‪ ,‬תוך עדנו׳ עם נשי‬
‫והיחידות‪ ,‬גדרו בעדי מהפיק זממי׳ ובכן מארץ מרחקים‬
‫חיל עושד‪ ,‬רצונו‪ ,‬ובאד‪ ,‬להתפלל בעדכם‪ ,‬למען ירבו‬
‫זגביעה לכם תודות‪ ,‬על כי זכרוני בא לפניכם לכבדני‬
‫ימיכם‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪,‬‬
‫!מקרא קדש‪ ,‬קחו נא את ברכתי הלבבית׳ ברכת הדיוט‬
‫החו״פ ביום אבל לאמי‪ ,‬ט״ב בעלות המנחה‪ ,‬ש׳ לא‬
‫אל תהי קלה‪ ,‬יה״ר שלא ישלוט שטן במעשה ידכם‬
‫תוסיפו לדאבה עוד ״תש״י״ לפ״ג‪.‬‬
‫ופעלכם ישגשג וכארז בלבנון ישגא‪ ,‬ופריו יהיה קדש‬
‫■אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫■הלולים לה׳ כל הימים׳ חכמה ויראה עבותים יחד‪,‬‬
‫ושלום רב יהיה במעונכם תמיד‪ ,‬כי הוא העמוד האחד‬
‫אלף תצ‬ ‫לקיום הכל‪ ,‬שאם אין שלום אין כלום‪ ,‬חזקו ויאמץ‬
‫אלול לרי״ץ חאזיזא י״ץ‪ .‬לאורא״ן‪.‬‬
‫לבבכם לאחוז בעמוד השלום בל ימוט עולם ועד‪,‬‬
‫והכל ילך בטח בעזר האלהים בה׳‪ ,‬אחיכם הצעיר החו״פ‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו הודיע באורך התסבוכת הגדולה‬
‫אשר בינו ובין הד‪,‬וא גברא‪ ,‬בא הנד‪ ,‬שלשם‪,‬‬ ‫א״ך טוב לירח סיון המוב״ת שנה טוב‪ .‬ה׳ עו״ז‬
‫וקראתי עליו את המגלד‪ ,,‬וד‪,‬פך את הקערד‪ ,‬על פיד‪,‬׳‬ ‫לעמ״ו ית״ן‪ ,‬ה׳ יברך את עמו בשלום לפ״ג‪ ,‬אשר‬
‫!מפעלכם ושלומכם שמח ושש׳ עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬
‫כי כבודו הוא שהעביר עליו את הדרך בהרבה דברים‪,‬‬
‫יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫ובראותו כי לא יוכל לדון עם מי שתקיף‪ ,‬עשה דין‬
‫לעצמו‪ ,‬וקיים עם עקש וכו׳‪ ,‬וסו״ד אחר כמה וכמה‬
‫כרכורי דברים פשרתי ביניכם פשר הגון‪ ,‬שכבודד‬ ‫אלף תפח‬
‫תמוז‪ ,‬לפוא׳׳ס‪.‬‬
‫יקח הכסף המופקד ביד האיש לעסרי‪ ,‬עם כתבא דנא‬
‫תמצא כתב לשמו למסרו לידך‪ ,‬וחפצי זד‪,‬ב שקנה בעיר‬ ‫למעלת הרה״ג וכו׳‪ ,‬כמוהר״ר רפאל הצרפתי ישצ״ו׳‬
‫קאז״א בלאנק״א יקחם לעצמו‪ ,‬ובזה תבואו■ שניכם‬ ‫שלום‪,‬‬
‫אל עמק שוד‪ ,‬הוא עמק המלך מלכו של עולם‪ ,‬כי ה׳‬ ‫מכ תבו הגיעני‪ ,‬על מה שעבר בינינו מאורייתן‬
‫אור‪,‬ב שלום‪ ,‬ומה שעבר׳ והוא רחום יכפר עון‪ ,‬והננו‬ ‫דמרתחא‪ ,‬ד הטוב יכפה ומכאן ולהבא חושבנא‬
 ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬
‫וכד‪ ,‬אין דבר ידידי‪ ,‬אל תמנע טוב כתיב וכך היא‬ ‫עומדים בחדש התשובה והרחמים‪ ,‬טהרו לבכם זה על‬
‫חובתנו וכד‪.‬‬ ‫זה‪! ,‬והמקום ב״ה יטהר אתכם מכל חטאתכים‪ ,‬ותכתבו‬
‫עוד שאל כבודו על מ״ש בסוכר‪ ,‬דף כ״ח ע״א‪ ,‬על‬ ‫ותחתמו לחטו״ל ותזכו לשנים רבות‪ ,‬נעימות וטובות‪,‬‬
‫יב״ע‪ ,‬שכל עוף שהיד‪ ,‬פורח עליו בשעה שהיה‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫‪:‬‬
‫יושב ועוסק בתורה היד‪ ,‬נשרף‪ ,‬וקשה בעיביד הדבד‬ ‫אחיכם היו״ם ם״ט‪.‬‬
‫הזה מאד‪ ,‬ופרש״י והתוס׳ לא השקיטו המיית לבבך‪.,‬‬
‫ובקשתני לחוות לד דעתי‪.‬‬ ‫אלף תצא‬
‫תשובה‪ ,‬עיי׳ ביד יוסף שסביב העי׳ הגדול‪ ,‬שם בסוכה‪.‬‬ ‫תשרי תשי״‪ .«:‬לתוני״ס‬
‫שכתב וזל״ה‪ ,‬וזה שאמרו כי בשעת תלמודו‬
‫היה עיונו הכי נכבד בהיר ומזהיר‪ ,‬שכל מה שד‪,‬יה־‪:‬‬ ‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כמה״ר אליעזר חדאד‪ ,‬ישצ״ו‪,‬‬
‫מעלה הדמיון אצל השכל מהספקות מיד היה גובר עליו‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫שכלו ומבטלו לגמרי ויפץ ענן אורו )בעל נפוצות‬ ‫ברכתו הלבבית לשנה טובה קבלתי‪ ,‬הנה כי כן יבורך‬
‫יהודה בשם בעל דרך אמונד‪ (,‬עכ״ל יעו״ש‪.‬‬ ‫כבודו בכל טוב סלה‪.‬‬
‫ובס׳ בית הבחירד‪ ,‬פי׳ על אבות להרב המאירי זיע״א‪,‬‬ ‫ועל דבר האשד‪ ,‬ומים הזדונים אשר עברו עליה וכד‪,‬‬
‫וזל״ה‪ ,‬והוא ע נין עוף שהיד‪ ,‬פורח עליו מיד‬ ‫וכד‪ ,‬ע״פ כל אותם הדברים‪ ,‬הדבר פשוט כמ״ש‬
‫נשרף‪ ,‬כלומר שאף קלי ד‪,‬ד‪,‬בנד‪ ,‬ומהירי הלמוד לא היו‬ ‫כבודו שאין לה שום היתר לחזור לבעלה‪ ,‬והמתירה‬
‫עומדים לפניו וד‪,‬יד‪ ,‬מעמידם לשעתם בחזקת משובשים?‬ ‫לאחר קבלת הגט אין בדבריו כלום‪ ,‬דאסורה אטור‬
‫עכ״ל ע״ש בפתיחה שבראש הס׳; וב׳ הפירושים נכונים‬ ‫עולם בין לבעל בין לבועל‪ ,‬והמתירה עוד אחר מלקות‬
‫ע״פ השכל הישר‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫וטבילה וצום וצדקה וצעקה בתפלה‪ ,‬הרי זה בור‪,‬‬
‫אני היום ס״ט‪...‬‬ ‫ודבריו מהבל ימעטו‪ ,‬באופן כל מ״ש כבודו בזה‬
‫אמת וצדק‪ ,‬וידי תכון עמו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אלף תצד‬ ‫אני דדו״ם ס״ט‪.‬‬
‫טבת לד׳ חיים ששפודטאס חי״ו‪ ,‬לאלג׳יר‪.‬‬
‫אלף תצב‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו לפרש לו מ״ש‬ ‫חטון‪ .‬לחנ״ל‪.‬‬
‫בסוף האדרא זוטא‪ ,‬וז״ל ור״א נפל תלת זמנין‬
‫ולא יכיל למפתח פומיה‪ ,‬לבתר פתח ואמר‪ ,‬אבא אבא‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות בעל האשה‪ ,‬שיפיה וכספה‬
‫תלת הוו חד אתחזרו‪ ,‬השתא תנוד חיוותא וצפראן■‬ ‫עורו עיניו‪ ,‬ולא רצה לגרש‪ ,‬ואין יכולת לכופו‪,‬‬
‫טאסין מש תקע אן בימא רבא‪ ,‬וחברייא כלד‪,‬ו שתיין׳‬ ‫אין להמטיר עליו אותם הקללות חלילה כי אנוס הוא‪,‬‬
‫דמא‪ ,‬עכל״ה וכתבת כי חפשת הרבה בפי׳ הזוד‪,‬ר ולא■‬ ‫כי יצר לב האדם רע‪ ,‬ובפרט בדבר הגדול הזה‪ ,‬המקום‬
‫מצאת מאומד״ ושאלת הרבה ואין מענד‪ .,‬ובקשתני■‬ ‫יאיר עיניו במאור התשובה ורפה לו‪.‬‬
‫לחוות דעתי‪.‬‬ ‫עוד שאל כבודו לפרש לו פתגם אחד אשר שמע על‬
‫תשובה‪ ,‬הנר׳ לע״ד בזה הוא כי ר״א מרוב הצער‬ ‫האתרוג‪ ,‬וזה נסחו‪.‬‬
‫על אביו הצדיק שנסתלק מעלמא נפל‬ ‫פרי יקר דומה להיקר‪ ,‬ביפיו ושבחו העיקר‬
‫כמתעלף וד‪,‬קימו אותו וחזר ונפל פעמים שלש ונטל'‬ ‫היה כמוהו ומהפכו עקר‪ ,‬נפשך בעבר וד‪,‬וה תיקר‪.‬‬
‫ממנו כח הדבור‪ ,‬ואח״כ פתח פיו ואמר‪ ,‬אבא אבא‪,‬‬ ‫ואמרת כי משנה שעברה שאלת הרבה מחכמי לב‪,‬‬
‫תלת הוו‪ ,‬דחיינו יוחאי זקני‪ ,‬ואתד‪ ,‬אבא‪ ,‬ואני‪ ,‬כלנר‬ ‫ואין מענה‪.‬‬
‫בתלתא כחדא היינו מגינים על הדור‪ ,‬ועתד‪ ,‬חוט המשלש‬ ‫תשובה‪ ,‬אחר העיון נראה פירושו‪ ,‬דומה להיקר זה‬
‫נתקו ממנו שנים ונשאר הוא לבדו‪ ,‬והוא ירא פן‬ ‫משה‪ ,‬שהוא בגימטרייא להיק״ר‪ ,‬ביפיו ושבחו‬
‫תתעורר החיה רעה שהיא מלכות רומא עם המלכיות‪.‬‬ ‫העיקר שהוא מדת הענוד‪ ,‬שנשתבח בה‪ ,‬כמ״ש והאיש‬
‫הקטנות שתחת דגלה שדומין לגבי גבורתד‪ ,‬כצפורים‪.,‬‬ ‫משח ענו מאד וכד‪ ,‬וכן האתרוג עניו מאד‪ ,‬כי כשהוא‬
‫שהיו שריד‪,‬ם כאלו משוקעים בתד‪,‬ומא רבא בזכות חוטי‬ ‫גדל הוא תלוי בעוקץ וראשו כפוף למטה‪ ,‬היד‪ ,‬כמוד‪,‬ו‬
‫המשלש‪ ,‬ופן יתעוררו במעוט הזכות שיצאו ממנה שנים‪,‬‬ ‫עניו‪ ,‬ומהפכו שהיא הגאוה היה עקר ממנד‪ ,‬לא ממנה‬
‫וחברייא בשמעם את דבריו זכרו את מלכות רומא■‬ ‫ולא ■מקצתה‪ ,‬ואז נפשך בעוה״ז העובר ובעוה״ב ההוד‪,‬‬
‫הרשעה ומה שעשתר‪ ,‬לישראל ובכו בכי גדול עדי‬ ‫וד‪,‬נצחי תיקר בעיני ה׳‪ .‬זהו הנר׳ לע״ד בפירושו בס״ד‬
‫שנתאדמו עיניהם והיו נראים כשותתים דם‪ ,‬וד‪,‬נוסחי‬ ‫ונכון‪.‬‬
‫שתיין דמא שכתב כבודו‪ ,‬הוא ודאי נוסח מוטעד‪ .‬וצ״ל'‬ ‫עד‪,‬״ה אני היו״ם ם״ט‪.‬‬
‫שתתן דמא‪.‬‬
‫עוד במכתבך הב׳ אמרת‪ ,‬כי שכחת להוסיף לבקש־‬ ‫אלף תצג‬
‫לפרש לך מ״ש עוד שם‪ ,‬קם ר״א ור״א נטלו ליה‪.‬‬ ‫כפלו‪ ,‬להנ״ל‪.‬‬
‫בטיקלא דסיקלא‪ ,‬מאן חמא ערבוביא דחברייא‪ ,‬אתי‬
‫טריקין ומארי תריסין דכפר צפרי‪ ,‬וד‪,‬וו בני ‪1‬מרונייא‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬כלו אומר כבוד ותודות וחנות‪,‬‬
‫צווחין בקטירין‪ ,‬כמה פטירין ברקיעא משתככין ביומזג‬ ‫על טרחתי ׳ עמו בתשובותי ומה גם י בפי׳‬
‫‪,‬‬ ‫דין‪,‬‬ ‫הפתגם על פרי עץ הדר אשר ישר 'בעיניו מאד‪ ,‬וכד‪,‬‬
‫עא‬ ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬
‫ועל שאלתך לפרש לד מ״ש רז״ל )קמא פ״ג ע״א(‪,‬‬ ‫יתשובה‪ ,‬בטיקלא דסיקלא‪ ,‬עניינו ארון חדש ויפה‪,‬‬
‫מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר מארי נכסי‪,‬‬ ‫מאן חמא ערבובייא דחברייא‪ ,‬פי׳ מי דאה‬
‫ציבי משך‪ ,‬דכתיב‪ ,‬וגם ללוט ההולד את אבדם היה‬ ‫כזאת שהחברים הצדיקים והחסידים המתוני׳ תמיד‬
‫צאן וכו׳‪ ,‬ואמרת כי לא הבנת המשל‪ ,‬ורש״י ז״ל‬ ‫‪.‬במעשיהם ומכבדים זה את זה כ״א כפי כבודו׳ יהיו‬
‫לא פי׳ בו מאומה‪ ,‬ושאלת ופירשו לד ציבי עצים‪,‬‬ ‫■עתה בערבובייא בלי סדר ומשטר מרוב הצער שהיו‬
‫ולא ישר בעיניך‪ ,‬דא״כ אין ראיה מהכתוב‪.‬‬ ‫■שרויים בו‪ .‬אתו טריקין ומארי תריסין דכפר צפרי‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר קרוב אליד מאר שם במסורת הש״ס‪,‬‬ ‫יפי׳ באו השוערים והמושלים הגדולים של כפר צפרי‬
‫וז״ל ציבי‪ ,‬שומן‪ ,‬כמו הנוגע בציב היוצא‬ ‫להתעסק בו ולהוליכו לקברו בצפרי‪ ,‬והוו בני מרונייא‬
‫ממנו בחולין קכ״ד‪ ,‬וע״ד שאמרו בשבועות מ״ז קרב‬ ‫■צועקי׳ עליהם בשופרות ובחצוצרות ובכל דבר המשמיע‬
‫לגבי דהינא ואדהן‪ ,‬מהרש״א ז״ל בח״א׳ עכ״ל יעוש״‪.‬‬ ‫■קול לייראם ולבהלם וטרדן ביהו‪ ,‬דחשיבו דלא יתקבר‬
‫י ושלום‪.‬‬ ‫תמן בצפרי‪ .‬ופי׳ כמה פטירין משתככין‪ ,‬דהיינו כמה‬
‫אני היו״ט ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬גזרות קשות ורעות מתבטלין ביומא דין בזכותך‪ ,‬זהו‬
‫ידידי הנ״ל לפרש בזה בקצ״ר אמיץ מרוב הטרדות‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אלף תצז‬ ‫היר׳ם ס״ט‪.‬‬
‫אדר כ׳ תשי״»‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫אלף תצה‬
‫ק בל תי תשובתד ותשובתד בחרטה גדולה על ההוא‬ ‫שבט תשי״א‪ ,‬להנ״ל‪.‬‬
‫עובדא על אשד האמנת לאותו האיש‪ ,‬והעזת‬
‫פניד בו ודברת אתו קשות‪ ,‬וכו׳‪ ,‬יפה עשית‪ ,‬כי לא‬ ‫־מכתבו הגיעני‪ ,‬וכלו אומר כבוד וכד וכו׳‪ ,‬תודה רבה‬
‫בדיד ישר הולד‪.‬‬ ‫על אמריו כי נעמו‪ ,‬ראיתי מ״ש כבודו‪ ,‬כי‬
‫שאלת לפרש לד חידה אשר מצאת על לוח ספר פרשה‬ ‫ראה בס׳ תפלה‪ ,‬קודם שיה״ש כתוב לאמר‪ ,‬וז״ל תקנו‬
‫ישן בכ״י‪ ,‬וז״ל‪ ,‬שמנים שבעים ושלשים‪ ,‬הם‬ ‫־לומר שיה״ש בע״ש אחר מנחה במקום מלקות‪ ,‬שלבד‬
‫ג׳ ראשים‪ ,‬להשריש בהם שרשים‪ ,‬ביער המקדש קדש‬ ‫תקנה המלך שלמה ע״ה‪ ,‬כידוע‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ודברים אלו‬
‫קדשים‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫סתומים וחתומים אצלך‪ ,‬ושאלת‪ ,‬ואין מבין‪ ,‬ובקשתני‬
‫להודיעו‪.‬‬
‫ת שובה‪ ,‬פירושה פשוט לדעתי‪ ,‬כי שורש כל תיבה‬ ‫תשוב״‪ ,‬אמת רז״ל‪ ,‬כי שלמה עבר על ג׳ לאוין‪,‬‬
‫בלשון הקדש הוא ג׳ אותיות‪ ,‬ונחנו שורש‬ ‫לא ירבה לו נשים‪ ,‬לא ירבה לו סוסים‪,‬‬
‫פ ע״ל לסימן‪ ,‬קראו לאות א׳ בכל שורש פ״א הפעל‪,‬‬ ‫וכסף וזהב לא ירבה לו‪ ,‬ונתחייב עליהם ג׳ מלקיות‪,‬‬
‫לאות ב׳ עי״ן הפעל‪ ,‬לאות ג׳ למ״ד הפעל‪ ,‬ומזח נבנו‬ ‫ט״ל בכל מלקות‪ ,‬עולה בהם קי״ז מכות‪ ,‬וכשנתחרט‬
‫כל הפעלים‪ ,‬ופשוט‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫עליהם חבר שיה״ש קדש קדשים על אהבת ישראל‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫את המקום ב״ה ואהבת הקב״ה את ישראל‪ ,‬כחשוק‬
‫עם חשוקתו השלמים בכל‪ ,‬בגשמיות וברוחניות‪ ,‬וחבר‬
‫אלף תצח‬ ‫‪.‬בה קי״ז פסוקים‪ ,‬לכפר על קי״ז מכות‪ ,‬ובזמן הקודם‬
‫ניסן‪ .‬ל ח יעקב חזאן‪ ,‬תונ״ס יע״«‪4‬‬ ‫היה מנהג כל ישראל ללקות כל אחד בכל ערב לכפר‬
‫•על מעשה היום‪ ,‬ואומר לו המלקה והוא רחום יכפר‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬אורות האורז‪ ,‬אשר שמע‬ ‫■עון וכו׳‪ ,‬ולכן תקנו אח״כ לומר והוא רחום קודם‬
‫כבודו‪ ,‬שאנחנו פה מאדוק״ו אסרנו אותו אסור‬ ‫ערבית‪ ,‬כמ״ש רבי׳ הטור בא״ח סי׳ רל״ז יעו״ש‪ ,‬ובשבת‬
‫גמור‪ ,‬ותמה כבודו‪ ,‬מדוע ? וכו׳‪.‬‬ ‫שאין לוקין ואין אומרים והוא רחום‪ ,‬תקנו לומר‬
‫שיה״ש שנתקנה לכפר על ג׳ מלקיות‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬שמועה כוזבת שמע כבודו‪ ,‬כי האורז התירו‬ ‫ע״ה היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫פשוט כאשר כתבת‪ ,‬ורק בזמן הקודם נהגו‬
‫בו חשש אסור מפני שהיה בא מעבד לים בספינות‬ ‫אלף תצו‬
‫עם שקי קמח וחששו פן יצא קמח מנקבי ארג השקים‪,‬‬ ‫אדר‪ ,‬תמושנ״ת‪ ,‬יע״א‪ ,‬לרי״ץ סמעוני הי״ו‪.‬‬
‫ויכנס לשקי האורז‪ ,‬כאשר ראו עיניהם פעמים חרבה‬
‫שקי אורז עליהם אבק קמח חטים‪ ,‬גם חששו עוד פן‬ ‫כזכתבו הגיעני‪ ,‬בו הרבה כבודו אומר ודברים על‬
‫מסירים קליפתו ברחיים של קמח‪ ,‬אבל האורז שהיה‬ ‫ההוא עובדא של טרפיות שצלצל באזניו‪,‬‬
‫גדל במארוק״ו ומביאין אותו בקליפתו ומסירין אותה‬ ‫והכל הוא‪ ,‬כמו המשל שאומרים ההמון‪ ,‬על בן שיצא‬
‫במדוכות פסח חיו אוכלים אותו בשופי‪ ,‬זולת איזה‬ ‫בליל סוכות לרחובה של עיר‪ ,‬וחזר במרוצה אצל אביו‪,‬‬
‫מתחסדים שאסרו זח אטו הבא ממדינת הים‪ ,‬אבל עתה‬ ‫ואמר‪ ,‬אבא‪ 1‬שור שהוד וביומי ניסן‪ ,‬נפק אביו ואשכח‬
‫שבטלו חששות אלו מתירין או^זו בשופי‪ ,‬זולת איזה‬ ‫פרה אדומה‪ ,‬כעס עליו ואמר‪ ,‬סכל!‪,‬הכל הפד‪ ,‬שוד‪,‬‬
‫מחמירין שלא רצו לבטל מנהגם מפני מחלת הדמיון‪,‬‬ ‫יפרה‪ ,‬שחור אדומה‪ ,‬וביומי‪ ,‬לילי‪ ,‬ניסן‪ ,‬תשרי‪ ,‬כן‬
‫זהו מה שיש‪ ,‬ותול״ע‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫‪T‬בריד בזה‪ ,‬כלם הפוכים מן הקצה עד הקצה‪ ,‬ואין‬
‫׳אני לויו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫מקום לשום דבר מהם כלל‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫עב‬
‫כאשר מפורש היטב בב׳ מכתבים ששלחתי לך חזור‬ ‫אלף תצט‬
‫עליהם בהתבוננות ותדע ותשכיל‪ ,‬ואכן בד״ת שאל בני‬ ‫♦‪4‬ייד‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫שאל‪ ,‬הנני מוכן להשיב בס״ד‪ ,‬אל תמנע טוב כתיב‪,‬‬
‫ואך אל תמהר עלי להשיב תכף‪ ,‬כי עבודות רבות‬ ‫שאלת בענין בלבול התפלות שראית באיזה מקומות‬
‫מוטלות עלי‪ ,‬ובס״ד לאט לאט אגמור את כלם‪.‬‬ ‫להתפלל בביהכ״נ אהת ב׳ מניינים או יותר‪,‬‬
‫שאלת איפה נמצא המאמר‪ ,‬בכל יום מלאך יוצא‬ ‫אלו בזוית זו ואלו בזוית זו׳ אם יש סמך לדבר‪.‬‬
‫מלפני הקב״ה לחבל את העולם ולהפכו לכמות‬ ‫תשובה עיי׳ בס׳ אוהב משפט ה״א בתקנות שבסופו‬
‫שהיה‪ ,‬אלא כיון שהקב״ה מסתכל בתנוקות של בית‪.‬‬ ‫מה שכתב בזה והעלה לאסור‪ ,‬ועשו תקנה‬
‫רבן ובת״ח שיושבים בבתי מדרשות מיד נהפך כעסו‬ ‫על זה בעיר גאב״ס לבטל המנהג‪ ,‬ובהערות כתב בשם‬
‫לרחמים עכ״ל‪.‬‬ ‫רז״ל דאליהו ז״ל גלה להסיד אהד דאין ישראל נגאלין‬
‫תשובה‪ ,‬מאמר זה נמצא במם׳ כלה פ״ב‪ ,‬ע״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫עד שיתבטלו התפלות שאומרי׳ בבלבול ונו‪ /‬יעו״ש‪,‬‬
‫אני היו״פס״ ט‪.‬‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תקג‬
‫אלף תק‬
‫מנחם ציון !‬ ‫פיון תשי״א‪ ,‬לרי״ץ אדרעי יש״ץ‪ ,‬לוהרא״ן יע״א‪.‬‬
‫נחם נא אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬מר דרור בשמים‪,‬‬
‫ביתו בית ועד לחכמים‪ ,‬כה״ר יעקב חיון> עיניו‬ ‫מכתבו הגיע ני‪ ,‬אודוא ההוא עובדא דההיא את תא‬
‫תחזינה בשוב ה׳ את שיבת ציון‪ ,‬אשר הוא אבל אם‬ ‫שעלה על דעתך שהיא אסורה לבעלה וכו‪/‬‬
‫קודר‪ ,‬צדקת ישרה בעלת סדר‪ ,‬ובלב אחי ורעי אחיו‬ ‫ותמהת הרבה על המתיר וכו׳‪ ,‬לא כן הוא‪ ,‬שהאמת עם‬
‫ואחיותיו היקרות‪ ,‬הלובשות קדרות‪ ,‬כי אמם התמימה‬ ‫המתיר‪ ,‬שאין אוסרין אשה על בעלה אלא בעדי ביאה‬
‫והישרה‪ ,‬מתבל נעדרה‪ ,‬ובלב כל הקרב הקרב‪ ,‬לאהוד‬ ‫כשרים אחר החקירה והבדיקה היטב‪ ,‬לא ע״פ השערות‬
‫בכנף מעיל האבל הצורב‪ ,‬ינוחו נחמות‪ ,‬גדולות‬ ‫ואומדנות‪ ,‬ומה גם שם בערי אלג׳יריין שנשואיהן בי‬
‫ועצומות‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫דינא דמלכותא‪ ,‬ואי אפשר לגרש‪ ,‬צריכים לצדד אצדודי‬
‫עגומי לב ‪I‬‬ ‫בכחא דהתירא‪ ,‬ובכן! טוב וחסד תגמול לנפשך שלא‬
‫מ׳ה מאד גדול הצער‪ ,‬עת שמעתי מפי הנער‪ ,‬כי ציר‬ ‫תכנס בעסק שאינו שלך ואינך אחראי לו‪ ,‬ובזה תשב‬
‫פיו פער‪ ,‬ועל אם רחמניה קפץ ברוח סעה מסער‪,‬‬ ‫בטח שלאנן ושלו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫והשבית אותה משער‪ .‬ס׳גלה היתה לבריות ולשמים‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בטוב מעשיה ובמתק שפתים‪ ,‬לקבל אורחים ולשרתם‬
‫חגרה בעז מתנים‪ ,‬לא יערכנה זהב פרוים‪ ,‬עליה יזלר‬ ‫אלף תלוא‬
‫דמע כמים כל עינים‪ .‬ע׳מדה בתום ויושר כאבן מוצקת‪,‬‬ ‫תמוז‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫על כל עשה רשעה חיתה שן חורקת‪ ,‬ובהם מרה זורקת‪,‬‬
‫וכל עשה טוב אוהבת וחושקת‪ .‬ו׳כמה מדות טובות‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ושמחתי כי שמע לעצה וחדל‬
‫בה נטעו‪ ,‬מריב ומצה שפתיה נמנעו‪ ,‬גם לעולביה‬ ‫מעשות הפ״ה ש״ח בדבר שאין לו בו עסק‪,‬‬
‫לא נדו ולא נעו‪ ,‬כל דבריה על האמת הטבעו‪ .‬ד׳לתי‬ ‫ועכ״ז תקע עצמו להודיעו דעתי‪ ,‬במעשה שהיה שם‬
‫גנו יפתח לה אל עלום‪ ,‬ויענדיה ספיר ויהלום‪ ,‬ופדו‬ ‫בבת קטנה בגיל ח׳ שנים שנשאת ע״י צומ׳׳ר אחד‬
‫כל משטין עליה יבלום‪ ,‬ועל משכבה יבא שלום‪.‬‬ ‫שהיה הוא הסרסור הוא העד הוא המסדר כתו׳ וקדושי׳‪,‬‬
‫א׳ת צאצאיה ברך אל ברוב טובה‪ ,‬ולא יוסיפו עודי‬ ‫עם איש אחד בגיל תשעה וארבעים שנה‪ ,‬הנהיה כדבר‬
‫לדאבח‪ ,‬גם עד זק נח ושיבח‪ ,‬ועיניחם ועינינו תחזינה‪.‬‬ ‫הזה בת ח׳ תקח בן מ״ט ? והכל בלי רשות הוריה‪,‬‬
‫בבא לציון גואל למען שמו באחבת‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫•ובקשתני להודיעך אם זווג זה קיים ע״פ הדין‪ ,‬ומה‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬אחיכם חצעיר החו״פ־‬ ‫יהיה משפט הצומ״ר וכו׳*‪ .‬תמהני עליך‪ ,‬איד עלה‬
‫מכנאס יע״א‪ ,‬באלול המרוצה בתשובה‪ ,‬שנרד‬ ‫על דעתך להשיבד דבר בזה‪ ,‬והלא כבר נאמר‪ ,‬שמוע‬
‫למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ )תשי״א(‬ ‫בין אחיכם וכו׳ ? חק נתן הדין והשכל והנמוס הממשלתי‬
‫לפ״ק‪ .‬עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬ ‫שאין להשיב צד אחד בדבר שיש בו תובע ונתבע‪ ,‬בכן‬
‫יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫כלך מדרך זו‪ ,‬אל תטרידני מעבודתי בדברים כאלה‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אלף תקד‬ ‫אני היו״ם‬
‫תשרי תשי״ג לפ״ק‪ ,‬לד׳ מאיד זכרי הי״ו‪ ,‬וחרא״ן יע״א‪.‬‬
‫אלף תקב‬
‫ברכתו הלבבית קבלתי‪ ,‬חנח כי כן יבורך כבודו וביתר‬ ‫להנ״ל‪.‬‬
‫לשנה מלאה כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ראיתי מאי דשאיל מר מנאי על המנהג שנתסשם‬ ‫קבלתי מכתבך בו אמרת כי חסמתיך כשור מלדבר‬
‫האידנא אצל המחברים‪ ,‬להעמיד תמונתם בראש‬ ‫כל העולה על רוחך בד״ ת וכו׳‪ ,‬לא! לא!‬
‫ספריהם אם יש אסור בזה כאשר שמעת‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫בני! לא מד״ת חלילה‪ ,‬רק מדברים שהם נגד התורה‪,‬‬
‫עג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫עולם התחיל מזמן הגאונים‪ ,‬וקשייא לך טובא על זה‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬בזמן הקודם שלא היה אדם צריך למסור‬
‫שהרי אמרו במם׳ ע״ז ט׳ ע״ב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬במתניתא תנא‪,‬‬ ‫תמונתו לאחרים׳ כי לא היו תעודות מסע‬
‫אחר ד׳ אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת‬ ‫ולא כיוצא בהם‪ ,‬היו חושבי׳ איזה מתחסדים שיש אסור‬
‫עולם‪ ,‬אם יאמר לך אדם קח לך שדה שוה אלף דינרים‬ ‫בדבר‪ ,‬ואמנם עתה שאי אפשר בשום אופן שבעולם‬
‫בדינר אחד‪ ,‬אל תקח‪ ,‬עכ״ל ופרש״י ז״ל הטעם שהיא‬ ‫לשום אדם שלא למסור תמונתו בתעודת מסע וכיוצא‬
‫קץ הגאולה‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬הרי לך שבימי התנאים היו מונים‬ ‫בזה‪ ,‬בטלה דעה זו מן העולם‪ ,‬ואין שום ריח אסור‬
‫לבריאת עולם ?‬ ‫בזה אפי׳ ממדת חסידות‪ ,‬וכבר עשו מעשה כמה גאוני‬
‫תשובה‪ ,‬אין זו קושיא כלל‪ ,‬כי מה שאמרו שהתחילו‬ ‫עולם בזה׳ עיי׳ בס׳* קריה נאמנה‪ ,‬קורות עיר וילנ״א‪,‬‬
‫המנין לב״ע מזמן הגאוני׳‪ ,‬היינו בשטרות‪,‬‬ ‫דף ‪ 315‬שהאריך בזה‪ ,‬והביא‪ ,‬שכן נדפסה תמונת הגאון‬
‫אבל ודאי שהיו יודעים מנין בריאת העולם משנים‬ ‫ישר׳ מקנדייא בס׳ אלים‪ ,‬של הגאון‪,‬מוהרי״ץ אבוהב‬
‫קדמוניות‪ ,‬ואותה ברייתא שהבאת‪ ,‬אינה שטר‪ ,‬להביא‬ ‫הב׳ בפי׳ עה״ת‪ ,‬של ר׳ טוביה‪ ,‬בספרו מעשה טוביה‪,‬‬
‫ממנה ראיה לסתור‪ ,‬רק היא ראיה שהיו יודעים מקדם‬ ‫של ר״מ חפץ בם׳ מלאכת מחשבת‪ ,‬של ר״א הכהן‬
‫מנין בריאת העולם‪ ,‬אבל לא היו מונים אותו בשטרות‪,‬‬ ‫בס׳ כהונת אברהם‪ ,‬ועוד ועוד יעו״ש‪ ,‬ומש״ שם‬
‫■וזה פשוט‪.‬‬ ‫שהגאון יעב״ץ נצטער על מה שעשו תמונה ר״א רוקח‬
‫וכן נמצא הדבר מפורש בהקדמת ם׳ צמח דוד ח״א‪,‬‬ ‫על מטבע זהב וכו׳‪ ,‬זכורני שראיתי בם׳ האסיף דשאני‬
‫בעניו מנין השטרות׳ והביא הוכחות מרבינו‬ ‫התם משום צורה בולטת וכו׳ יעו״ש‪ ,‬ויש מה להאריך‪,‬‬
‫שרירא גאון ומהרמב״ם ז״ל‪ ,‬מכמה מקומות בדבריהם‬ ‫ואין צריך‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫שעד זמניהם היו מונים לשטרות יעו״ש‪ .‬ומנין השטרות‬ ‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫הוא מלכות אלכסנדרוס מוקדון מלך יון‪ ,‬והתחילו‬
‫משנת ג׳ אלפים תמה לב״ע‪ ,‬שהיא שנת אלף ליציאת‬ ‫אלף תקה‬
‫מצרים‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בס״ד‪.‬‬ ‫חשון תשי״ג‪ .‬להנ״ל‪.‬‬ ‫י‬
‫היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות עובדא דההיא ריביתא שנתעברה‬
‫אלף תקח‬ ‫ואמרה מפלוני‪ ,‬והגישו עצומותיהם בי דינא‬
‫שפט‪ ,‬לרי״ע ולאלו הכהן ישצ״ו‪ ,‬לתונ״ס יע״א‪.‬‬ ‫דמלכות׳ והכחיש‪ ,‬ופטרוהו‪ ,‬ועשתה חקו״ד בב״ד הגבוה‪,‬‬
‫ושאלו לרב העיר מה הוא דין ישראל בזה‪ ,‬והשיב‬
‫בריש ירחא‪ ,‬שמש מכתבו עלי זרחה‪ ,‬בו שאל כבודו‬ ‫שהוא פטור ג״כ‪ ,‬ו תמה ת עליו‪ ,‬ובעי מר לחוות דעתי‪.‬‬
‫על הא דקי״ל ליזהר לכתוב לכתחלה בגטין‬
‫שמנה‪ ,‬שלשה‪ ,‬שלש‪ ,‬חסרים וא״ו‪ ,‬ככתוב בתורה‪,‬‬ ‫תשובה דעת מרן בש״ע מפורשת שהוא פטור אפי׳‬
‫!וקשיא לך מדוע כותבין לכתחלה העומד בוא״ו‪ ,‬הלא‬ ‫משבועה‪ ,‬וכן היו דנין פה‪ ,‬וזה כשבע שנים‬
‫בתורה כתיב חסר‪ ,‬יהושע בן נון העמד לפניך )דברים‬ ‫שהוקבעה הלכה ע״ס מועצת הרבני׳ בעוב״י רבא״ט‬
‫א׳ ל״ח(‪ ,‬לבלתי שמוע אל הכהן העמד לשרתם )שם‬ ‫יע״א שמטילין עליו שבועה שאין ברור לו שזה בנו‪,‬‬
‫י״ז י״ב(‪ ,‬וכן כלם ?‬ ‫אחר שתקבל האשה חרם שאינה טוענת עליו שקר‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר פשוט דשאני העומד‪ ,‬אם נכתוב חסד‬ ‫ותול״מ‪.‬‬
‫משתמע עמד לשעבר‪ ,‬ואנן בעינן אותו היום‪,‬‬ ‫היו״ם‬
‫לא כן מספר שלש וכו׳‪ ,‬אינם מתהפכים למובן אחרי‬
‫וכן נמצא הדבר מפורש בסדר הגט שבסוף תשר‬ ‫אלף תקו‬
‫מוהרר״י מינץ זיע״א בדיני זמנים יעו״ש‪.‬‬ ‫כפלו‪ .‬לרי״ץ מוטול‪ ,‬פור ליו״ט‪.‬‬
‫אחיך היום ס״ט‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני׳ שאל כבודו על קדושה דמיושב אם‬
‫אלף תקט‬ ‫טוב לאמרה מעומד‪ ,‬כי ראה עומדים בה‪ ,‬ובא‬
‫אדר‪ .‬לחנ״ל‪.‬‬ ‫להוכיחם‪ ,‬ושתקוהו‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה מפורש בבאה״ט א״ח סי׳ נ״ט סק״ג‪,‬‬
‫יערת הדבש שבמכתבו טעמתי‪ ,‬תודה רבה על אמריו‬ ‫וז״ל כתב הרמ״ע סי׳ ק״ב‪ ,‬קדושה זו‪ ,‬אם‬
‫כי נעמו‪.‬‬ ‫'‬ ‫היה יושב ועמד הרי זה טועה‪ ,‬אבל אם היה עומד‬
‫שאלת‪ ,‬יען שמעת מדרשן אחד שמעיר טריפול״י‬ ‫וישב‪ ,‬ניכר שאינו חכם‪ ,‬והמג״א כתב בשם הקנה דוקא‬
‫שדרש במחנכם קדוש בשבת שקלים‪ ,‬מאמר‬ ‫מיושב‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ ,‬הרי לך שאין לעמוד בה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אחד שהביא בכלל מאמריו שהרבה להביא‪ ,‬כי משה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫רבינו ע״ה תקע ק׳ קולות בר״ה‪ ,‬ונענע הלולב ככל‬
‫הנענועים שאנחנו עושים‪ ,‬ושתה ד׳ כוסות בלילי‬ ‫אלף תקז‬
‫פסחים‪ .‬ודבר זה היה קשה בעיניך ובעיני כל חכמי לב‬ ‫טפת‪ ,‬לרי״ע סכעוני הי״ו כוהרא״ן יע״א‪.‬‬
‫ומביני מדע‪ ,‬כי דבר מפורסם הוא שהכל נתקן אח״כ‬
‫בזמנים שונים‪ ,‬וכאשר גמד את דרושו‪ ,‬שאלתם אותו‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו‪ ,‬כי מצא בס׳‬
‫באיזה ספר מצא דבר זה כתוב‪ ,‬והשיב שגם הוא שמע‬ ‫אהל יצחק‪ ,‬כי הענין שמונים האידנא לבריאת‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫עד‬
‫אל הדבר וכלי המבטא סבה שניה לו‪ ,‬הרוח הוא בעל‬ ‫מאחרים‪ ,‬ובקשתגי להודיעך אם יש לי ידיעה מזה‪.‬‬
‫הדבור בעצם והשפתים הנה רק כלי התשמיש המשרת‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה ראיתי בס׳ בחינת הדת בהערות‬
‫את הרוח ועושה את שליחותו‪ ,‬אולם בהיות הרוח דבר‬ ‫שבסופו סוף הערה י״ג משם ספר מטפחת‬ ‫‪.‬‬
‫בלתי מוחש על כן מיחסים אנחנו את כה הדבור אל‬ ‫ספרים להגאון יעב״ץ ז״ל דף ט״ל ע״א‪ ,‬והמעיר לעג‬
‫שלוחיו הראשונים‪ ,‬אל השפתים‪ ,‬כי שלוחו של אדם‬ ‫לדברים אלו‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫כמותו‪ ,‬מעתה הקורא בספר את הדברים אשר יצק‬ ‫ולדעתי הדברים אמת וצדק‪ ,‬שהרי אמרו רז״ל במגלה‬
‫אחד החכמים מרוחו עליהם‪ ,‬יקרא הקורא בשם שפתי‬ ‫י״ט ע״ב‪ ,‬מלמד שהראהו הקב״ה למשה‬
‫הסופר‪ ,‬כי הסופר הוא הסבה המניעה את שפתי הקורא‬ ‫דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים‪ ,‬ומה שהסופרים עתידים‬
‫את דבריו מעל הספר‪ ,‬זמה לי אם רוח הסופר מניע‬ ‫לחדש‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן אמרו בברכות ה׳ ע״א‪ ,‬ע״פ ואתנה‬
‫את שפתי עצמו או שפתי זולתו‪ ,‬שניהם שליחו׳ הרוח‬ ‫לך לוחות האבן והתורה והמצוה וכו׳‪ ,‬וכדי‪ ,‬וכן אמרו‬
‫המה עושים‪ ,‬והיא המליצה הנעימה אשר אצרו לנו‬ ‫בירושלמי דפאה פ״ב‪ ,‬ה״ד‪ ,‬אפי׳ מה שתלמיד ותיק‬
‫חכמינו בבמאמרם כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה‬ ‫עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני ע״ש‪,‬‬
‫מפיו‪ ,‬שפתותיו דובבות בקבר‪ .‬עכ״ל ■ור״ל שפתותיו‬ ‫וכך הוא במדרש ויקרא רבה ס׳ כ״ב סי׳ א׳‪ ,‬ובשמו״ר‬
‫דובבות בעוה״ז אף שהוא בקבר‪ ,‬וכמש״ל‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫פ׳ מ״ז סי׳ ז׳ יעו״ש‪ ,‬וא״כ מאחר שאיש האלהים ידע‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫בכל מצות דרבנן שיחדשו ובכל תקנותיהם‪ ,‬שכלם הם‬
‫ענפים היוצאים מן התורה הקדושה שנתנה על ידו‬
‫אלף תקיא‬ ‫ונקראת על שמו‪ ,‬כמש״ה תורה צוה לנו משה וכו׳‪,‬‬
‫להנ״ל‪ .‬אייר‪.‬‬ ‫וכתיב זכרו תורת משה עבדי וכו׳‪ ,‬מוכרח שיהיו חביבין‬
‫עליו מאד לקיימם‪ ,‬ואין ספק שקיים אותם‪ ,‬וכן אמרו‬
‫צנא דדובשא‪ ,‬שירה חדשה‪ ,‬במגלת ספרו‪ ,‬קבלתי‬ ‫על א״א ע״ה שקיים את התורה כלה עד שלא נתנה‬
‫בהלו נרו של אסרו חג‪ ,‬מלאה ברכות והודאות‪,‬‬ ‫ואפי׳ ערובי תבשילין )יומא כ״ח( וכן עשו בניו אחריו‪,‬‬
‫וכו׳ וכו׳‪ ,‬תודה רבה ידידי‪ ,‬אלהים ירחמך בכל טוב‪.‬‬ ‫מפני שידעו ממנה זמעתידותיה‪ ,‬קיימו אותה מחביבותה‬
‫אצלם‪ ,‬וכל זה פשוט וברור‪ ,‬ושלום‪,.‬‬
‫חקר כבודו חקירת חכם‪ ,‬בתרגום ירושלמי‪ ,‬על פסוק‬ ‫היו״מם ס״ט‪.‬‬
‫ותאמר שרה אל אברם חמסי עליך‪ ,‬שתרגם וז״ל‪,‬‬
‫ואמרת שרה לאבדם דיני ועולבני מסרין בידך‪ ,‬שבקית‬ ‫אלף תקי‬
‫ארעי ובית תולדתי וביתיה דאבא ואתית לי עמד‬ ‫גיסן‪ ,‬להנ״ל‪ .‬תשי״ג‪.‬‬
‫בהמנות שמייא‪ ,‬עיילית עמך קדם פרעה מלכא דמצרים‬
‫וקדם אבימלך מלכא דפלישתאי וכו‪.‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ויען הננו עומדים בערבי פסחי׳‬
‫ועל זה תמה כבודו מאד‪ ,‬כי ענין אבימלד היה אחר זה‬ ‫לא אוכל להתעסק בטהרת החשבון של ההוא‬
‫זמן רב בשנה שנולד יצחק‪ ,‬שהיה ישמעאל בן‬ ‫גברא עם איש ריבו ולשפוט ביניהם‪ ,‬ורק נתן לו סך‬
‫י״ד שנה‪ ,‬ופסוק זה של חמסי וכו׳‪ ,‬היה בעת הריון‬ ‫מה לצרכי פסח‪ ,‬ונסעו לדרכם עד פרוש הפסח שיבואו‬
‫הגר בישמעאל כמ״ש ותרא כי הרתה ותקל גבירתה‬ ‫עוד ונגמור עסקם בשלום‪.‬‬
‫בעיניה‪ ,‬ותאמר שרה וכו׳ חמסי וכו׳‪ ,‬ואיך יקדים הירו׳‬ ‫עוד ראיתי מאי דשאיל מר מנאי‪ ,‬אם יש אתי איזה‬
‫לתרגם דבר שעדיין לא היה ?‬ ‫פי׳ על המאמר המוזר‪ ,‬כל ת״ח שאומרים דבר‬
‫תשובה‪ ,‬כבר קדמוך החוקרים בחקירה זו‪ ,‬עיי׳ בס׳‬ ‫הלכה מפיו‪ ,‬שפתיו דובבות בקבר‪.‬‬
‫אור חדש לר׳ יוסף כהן צדק ז״ל דף ה׳‬ ‫תשובה‪ ,‬מאמר זה הובא בסנהדרין צ׳ ע״ב‪ ,‬וביבמות‬
‫ע״א בהערה‪ ,‬שכתב שבעתון כוכבי יצחק מחברת כ״ג‬ ‫צ״ז ריש ע״א‪ ,‬ובבכורות ל״א ע״ב‪ ,‬וכל‬
‫צד ע״ח‪ ,‬השיב משכיל אחד‪ ,‬תשובה של סכלות‪ ,‬כי‬ ‫המפרשים קבלוהו כפשוטו‪ ,‬ובאמת פשטיה מוזר מאד‪,‬‬
‫ב׳ פעמים היתד! שרה אצל אבימלד‪ ,‬והוא לא רצה‬ ‫כי לא לבד הקושי הגדול‪ ,‬כי א״א לשפתי המת להתנועע‬
‫לענות כסיל כאולתו‪ ,‬וכתב ע״ס הרבה מקורות כי‬ ‫בלי חיות‪ ,‬עוד זאת גם השפתים נתעכלו ונעשו עפר‪,‬‬
‫טעיות גדולות נפלו בתרגומים‪ ,‬מחסרון הבנת המעתי׳‪,‬‬ ‫ומה יתנועע בהם? והנראה לדעתי בפירושו‪ ,‬הוא רק‬
‫וגם זו כאחת מהן שהמעתיק טעה והוסיף מדעתו‬ ‫משל בעלמא‪ ,‬דהיינו מגיע לו הגאה אפי׳ אחרי מותו‪,‬‬
‫בתרגום ענין אבימלך‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫כחי שיש לו הנאה בשמעו שאחרים אומרים דבר משמו‪.‬‬
‫ולדעתי נראה‪ ,‬כי שרה ברוח נבואה הודיעה את‬ ‫ועוד נד‪ ,‬ע״פ מה שאנו רואים בפוגוגרא״ם שאומר‬
‫העתיד‪ ,‬ותרגום ירושלמי כך מקובל בידו‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫שירים בקולות משוררים אף אשר כבר מתו‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫וא״כ שפתותיו של המשורר דובבות בעוה״ז אף שגופו‬
‫בקבר‪ ,‬וזהו שפי׳ רש״י ד ל בבכורות‪ ,‬דובבות‪ ,‬נעות‬
‫אלף תקיב‬ ‫והנאה הוא לו שדומה כחי‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ור״ל שדומה כאלו‬
‫לדזנ״ל‪ ,‬פיון תשי״ב‪.‬‬ ‫הוא חי עמנו‪ ,‬ואומר מה שחדש‪.‬‬
‫ודומה לזה ראיתי בם׳ קטן בשם ״המוריד!״ דף ‪53‬‬
‫ערוגת הבושם מגלת ספר קבלתי‪ ,‬בה שאל עוד כבודו‬ ‫ע״א בהערה‪ ,‬וז״ל‪ ,‬שמעתי מסי אוהבי הרב‬
‫ליישב דעתו על הפלא שראה בפתיחת הרב‬ ‫החוקר החכם מוח״ר אליעזר ראזענטהאל במאמר הזר‬
‫חמאירי לאבות‪ ,‬שאמר כי שמעון הצדיק הוא יהושע‬ ‫הזח רעיון מחוכם מאד‪ ,‬והוא‪ ,‬הרוח הוא הסבה הראשונה‬
 ‫א וצר‬
‫ועתה‪ ,‬אשיב כבודו דבר בענין דינא‪ ,‬מ״ש כבודו‬ ‫בן יהוצדק הכהן הגדול‪ ,‬וזה קשה מאד לשמוע‪ ,‬כי‬
‫מדברי מרן מקוד‪ .‬שיש בו מ׳ סאה וכו׳‪ ,‬אינו‬ ‫יהושע בן יהוצדק הידז בימי עזרא הסופר וקצת מבניו‬
‫נפסל בשאובין וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬ימחול נא כבודו הרם‪ ,‬לא‬ ‫נשאו נשים נכריות‪ ,‬כמ״ש בעזרא יו״ד‪ ,‬י״ח‪ ,‬ושמעון‬
‫דברנו בענין זה‪ ,‬ולא עלד‪ .‬על דע תינו שיש להסתפק‬ ‫הצדיק היה אחר ואתר?‬
‫בדבר פשוט וברור ומעשים בכל יום להחם מקוואות‬
‫תשובה‪ ,‬שמעון הצדיק היה בימי עזרא‪ ,‬כמ״ש בס׳‬
‫כשרים ביורות חמין שאובין‪ ,‬ותמיהה לן טובא איד‬
‫יוחסין‪ ,‬ואשר מצאת בפתי׳ הרב המאירי‪,‬‬
‫כבודו חשב את כל הרבנים למחוסרי ידיעח בדבר‬
‫כי הוא יהושע בן יהוצדק‪ ,‬נוסח מוטעה בא לידך‪,‬‬
‫פשוט כזה‪ ,‬אתמהד‪ .‬טובא! הספק היד‪ .‬אם כשר למלא‬
‫וצ״ל מיהושע בן יהוצדק‪ ,‬דהיינו מזרעו‪ ,‬וכן מפורש‬
‫מקוד‪ ,‬לכתחלד‪ .‬ע״י השו״פ בא״ן‪ ,‬ודבר זה באמת צריד‬
‫בתחלת דבריו שכתב כי‪,‬שמעון הצדיק היה כהן גדול‬
‫תלמוד‪ ,‬וזכורני שראיתי מבוכה בזה בדברי הפוסקי‪/‬‬
‫אחר עזרא‪ ,‬ועזרא ידוע שהיה אחר יהושע בן יהוצדק‪,‬‬
‫ואין הפנאי מסכים לחפש אחרידום ולשאת ולתת‬
‫ושלום‪.‬‬
‫בדבריהם‪ ,‬כי הטרדות‪ ,‬הצבוריות וד׳יחידות‪ ,‬גדרו בעדנו‪,‬‬
‫אני היו״ ם ס״ ט‪.‬‬
‫מהפיק זממנו‪ ,‬ה׳ ירחם‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬

‫להנ״ל‪ .‬תמוז‪.‬‬
‫אלך תקטר‬
‫אלול‪ .‬לרי״ץ מלול‪ ,‬ישצ״ו‪ .‬קאז״א כלאגרף׳א יע״א‪.‬‬
‫מגלת ספר‪ ,‬הנותן אמרי שפר‪ ,‬קבלתי שלשם‪ ,‬אודות‬
‫טהרת חשבון השותפי׳‪ ,‬מידם היתה זאת שלא‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬שאל כבודו להודיעו מקומי‬
‫באו אצלי בפרוס הפסח‪ ,‬כאשר עשו ביניהם קודם פסח‪,‬‬
‫אמרם‪ ,‬כל המזנד‪ ,‬אשתו מזנד‪ .‬עליו‪ ,‬כי כן בטוח‬
‫ולכן נשארו נאחזים בסבך ע״ע היום הזה‪ ,‬ואם יבואו‬
‫שלמדת את זה על ספר‪ ,‬וכאשר השמעת הדברים‬
‫אצלי בעזר האל‪ ,‬אשתדל עמהם עד שיגמר עסקם‬
‫לאחרים הכחישוך‪.‬‬
‫בשלום‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא מפורש במס׳׳ סוטה דף יו״ד ע״א‪,‬‬
‫ואשר שאלת‪ ,‬לפרש לך ב׳ חידות אשר שמעת‪ ,‬והם‪,‬‬
‫וד‪.‬ביאו אסמכתא מאיוב ל״א‪ ,‬אם נפתה לבי‬
‫אדם כי יקריב מכם‪ ,‬כמו וכל הארץ באו מצרימה‬
‫על אשה ועל פתח רעי ארבתי‪ ,‬תטחן לאחר אשתי‬
‫לשבור אל יוסף‪ .‬ועוד ב׳‪ ,‬כל תשא עון‪ ,‬כמו כל הרע‬
‫ועליה יכרעון אחרים‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן הוא בילקוט שמעוני‬
‫אויב בקדש‪.‬‬
‫רמז תתקי״ח‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫ועוד רמזו את זה הראשונים בכתוב‪ ,‬ואיש אשר ינאף‬ ‫תשובה‪ ,‬שניהם‪ ,‬אחד הם‪ ,‬שכל ארבעת הכתובי׳‬
‫את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו )ויקרא■‬ ‫הפוכים זה כמו זה‪ ,‬אדם כי יקריב מכם‪,‬‬
‫כ׳ יו״ד(‪ .‬וד‪,‬בן‪.‬‬ ‫פירושו אדם מכם כי יקריב‪ ,‬וכל הארץ באו מצרימה‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫לשבור אל יוסף‪ ,‬פי׳ באו מצרימה אל יוסף לשבור‪,‬‬
‫כל תשא עון‪ ,‬כל עון תשא‪ ,‬כל הרע אויב בקדש‪,‬‬
‫כל אויב הרע בקדש‪ .‬וכך היא תפארת הלשון‪ ,‬והרבה‬
‫כתובים יש כיוצא בזה‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫■‬ ‫להנ״ל‪ ,‬תשרי תשי״ג לפ״ק‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬

‫ברכתו הלבבית לשנה טובה קבלתי‪ ,‬הנד‪ ,‬כי כן יבורך‬

‫כבודו בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫שאל כבודו‪ ,‬כי שמע מצומ״ר כי מש״ה בתמר‪,‬‬
‫הוציאוד‪ .‬ותשרף‪ ,‬היינו מכוות אש בפניה‬
‫להשחית יפיד‪ ,‬ולהודיע לכל שהיא זונה‪ ,‬והכחשתם אותר‬
‫בפניו‪ ,‬כי להד״מ‪ ,‬ואם אמת יתן עדיו באיזה ספד‬
‫מצא את זה‪ ,‬ונשבע על זה שבועי שבועות‪ ,‬ובקשת‬
‫להודיעך אם אמת הדבר‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הביאו בעה״ט על הכתוב הוציאוה‬
‫ותשרף‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ור״י החסיד פירש‪ ,‬לא דך‬
‫אותה יד‪,‬ודה בשרפה‪ ,‬אלא שששרפו לה רושם בין פניה‬
‫לסי׳ שהיא זונד״ וכאשר ידע שהיא ממנו לא עשו לה‬
‫דבר‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ועיי׳ בס׳ קריה נאמנד‪ ,‬קורות עיר וילנ״א‪,‬‬
‫דף ‪ 294‬הערד‪ ,5 ,‬שכתב כן משם בעל מעשד‪ ,‬ה‪/‬‬
‫וספרים אחרים‪ ,‬ושכן היד‪ ,‬מנהג ארצות הקדם בזמן‬
‫‪,‬‬ ‫עתיק לעשות לזונות‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף‬
‫א‪3‬״ר תשי״‪.3‬‬
‫להרב הגדול‪ ,‬כמוהר״ר מכלוף אביחצירא יש״ץ‪,‬‬
‫למאראכ״ש‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ומבין ריסי קולמוסו נכר‪,‬‬
‫שכבודו לא ישרה בעיניו אותה הערה על‬
‫השר׳פ ב״אן של מקואות‪ ,‬שדברנו עליה במועצת‬
‫הרבנים‪ ,‬אף שהיתה בדרך כבוד ובצהלת פנים‪ ,‬לא‬
‫בשום עקיצה ולא בשום פניה חלילה‪ ,‬ולא מפי לבדי‬
‫יצאו הדברים‪ ,‬רק מפי כמה רבנים‪ ,‬שכלם אמרו שאין‬
‫הדבר מוסכם אצלם‪ ,‬ומפני שכבודו היה נוגע בדבר‬
‫שאמר שכן עושים במקומו‪ ,‬אמרנו שהוא יתעניין‬
‫בהלכה זו‪ ,‬ואמר אמן בפנים צוהלים‪ ,‬והכל היה באהבה‬
‫לבבית ובפנים יפוח‪ ,‬ועם כל זח‪ ,‬מפגי שכבודו חשב‬
‫בדבר איזה פגם חלילה‪ ,‬לכן אני אומר‪ ,‬סלח נא!‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫עו‬
‫בעדכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪ ,‬וימי בניכם‪ ,‬בכל טוב סלה‪,‬‬ ‫אלף תקיז‬
‫אמן‪.‬‬ ‫חשון‪ .‬לצפר״ו‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בכסלו‪ ,‬ש׳ וצדיקים‬
‫ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה‪,‬‬ ‫‪ .‬למעלת אח״י נוע״ט‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‬
‫)תשי״ג לפ״ג(‪.‬‬ ‫וכד‪ ,‬ופו‪ /‬כמוהר״ר דוד עובדיה יחשל״א‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫אח״י מ״ן! ימחול נא כבודו הרם‪ ,‬על אהור תודתי‬
‫לרו״מ‪ ,‬על תשורתו היקרה ספרא דמארי‬
‫אלף תקב‬ ‫טב‪ ,‬פעלת צדיק אב קדוש זצ״ל‪ ,‬כי עוצם הטרדות‪,‬‬
‫כסלו‪.‬‬
‫הצבוריות והיחידות‪ ,‬גדרו בעדי מהגות בו בשום שכל‪,‬‬
‫להודיע מה הוא עם קרבן תודה‪ ,‬ורק מתוך הדוחק‬
‫מנחם ציון ! השקה כוס נחמות‪ ,‬לנפשות עגומות‪ ,‬הל״ה‬
‫דפדפתי בו אחת הנה ואחת הנה‪ ,‬והחלק יעיד על הכל‪,‬‬
‫אהוב טהור לב‪ ,‬זקן ונשוא פנים‪ ,‬שומר אמונים‪,‬‬
‫כי הוא ענק של פנינים‪ ,‬זכותיה דר״ב תנן‪ ,‬על קהל‬
‫הנגיד המפואר לחברת גו״ח‪ ,‬כה״ר יעקב סקרון ישצ״ו‪,‬‬
‫ישראל בכלל‪ ,‬ועל זרעו בפרט‪ ,‬ועל כבודו היושב על‬
‫ואתו עמו בניו ובנותיו וחתניו העי״א‪.‬‬
‫כסאו בפרט מן הפרט‪ ,‬להיות מלא כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אח״י נוע״ם ! דוחי רוח נכאה‪ ,‬אל שמועה כי באה‪,‬‬
‫ע״ה אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫כי אשת נעוריך הצדקת הישרה‬
‫והתמימה‪ ,‬וקורין לה חכמה‪ ,‬מרת חנאני עלתה השמימה‪,‬‬
‫מה מאד נפשנו עגומה‪ ,‬על חסרון מרגניתא דלית לה‬ ‫אלף תקיח‬
‫טימא‪ ,‬אם אבא לספר מעלותיה ומדותיה הטובות‪,‬‬ ‫כסלו תשי״ג‪ .‬תווריר״ת יע״יא‪.‬‬
‫מאליפות מדובבות‪ ,‬צריך ספר שלם‪ ,‬ואף כי בטוחים‬
‫בטחון גמור‪ ,‬כי נסעה למנוחות להתענג ולהתעדן בגן‬ ‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעד׳מ‪ ,‬וכד‪ ,‬כקש״ת כמה״ר משה‬
‫אלהים עם נשמת צדיק יסוד עולם אביה הקדוש זיע״א‪,‬‬ ‫עטייא ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבי׳‬
‫עם כל זה גדל הכאב מאד‪ ,‬על חסרונה מתבל‪ ,‬והניחה‬ ‫הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫לבעלה ובניה אנחות‪ ,‬באמת אמרו אין אשה מתה אלא‬ ‫אח״י נוע״ם! בשבת החולף‪ ,‬שבת עמנו הר׳ משה‬
‫לבעלה‪ ,‬ומה גם לעת זקנה‪ ,‬המקום ב״ה ינחם אתכם‪,‬‬ ‫חלואה הי״ו שמעיר וג׳דא‪ ,‬ושאלתי‬
‫ה׳ צבאות יגן עליכם‪ ,‬ונשמתה הקדושה תשא תפלה‬ ‫אותו על שלום כבודך‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי כבודך הסיע דירתו‬
‫בעדכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם וימי בניכם‪ ,‬בכל טוב סלה‪,‬‬ ‫מוג׳דא‪ ,‬לתאווריר״ת‪ ,‬ובא אחר לוג׳דא שמו ר׳ משה‬
‫אמן‪ ,‬אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בכסלו תשי״ג‬ ‫מדצייאנו הי״ו‪ ,‬ותמהתי על המהפכה הזאת מדוע?‬
‫לפ״ק‪.‬‬ ‫ובכן‪ 1‬יודיעני כבודו סבת הדבר‪ ,‬ואם מצא נחת בשנוי‬
‫אחיכם היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫מקום‪ ,‬יה״ר שיהיה הדבר לטובה ולברכה‪ ,‬אמן‪,‬‬
‫חנוכה ועל הנסים והפורקן לפ״ג‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תקנא‬
‫טםת‪ ,‬תשי״ג ספקאס )תונ״ס(‪.‬‬
‫אלף תקיט‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמה״ר מרדכי חדאד‬ ‫טכת‪ .‬לתלמסא״ן יע״א‪,‬‬
‫ישצ״ו‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות האיש משה ן׳ מאיר‬ ‫מנחם ציון! נחם נא‪ ,‬אחי ורעי‪ ,‬ב׳ חתאומים חנעימים‪,‬‬
‫שברח על אשתו וכו׳‪ ,‬שאלתי על מקום עבודתו‬ ‫חכמי לב ומביני מדע‪ ,‬כהה״ר אברהם בלייח‪,‬‬
‫אשר התוה כבודו‪ ,‬ושלחתי אחריו‪ ,‬וקראתי עליו את‬ ‫וכחח״ר מנחם אחיו ישצ״ו‪ ,‬פרי צדיק עץ חיים בח״ר‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬וכסתה פניו כלמה‪ ,‬כי לא חשב כזאת‪,‬‬ ‫לו יח‪ ) ,‬ד ח׳יים ב׳לייח בחפוך אתוון( זיע״א; חעטופים‬
‫ותכף כתב מכתב לאשתו‪ ,‬עם מאנד״א פוס״ט מסך‬ ‫אבל על אחזתם הגדולה חנאנ״י הצדקת‪ ,‬א׳דם פטדח‬
‫ט״ו אלף פראנק‪ ,‬והבטיח כי קודם פורים הבע״ל לשלום‬ ‫וברקת‪ ,‬מתבל מסולקת‪ ,‬תנצב״ה‪ ,‬ובלב כל הקרב‪,‬‬
‫יחזור למקומות‪• .‬‬ ‫הקרב‪ ,‬לאחוז בכנף מעיל האבל הצורב‪ ,‬נחמה תרב‪,‬‬
‫עוד שאל כבודו בד״ת שאלת חכם‪ ,‬על מ״ש בצדוק‬ ‫אמן‪■ .‬‬
‫הדין‪ ,‬והוא באחד ומי ישיבנו וכו׳‪ ,‬מה ר״ל באחד‪.‬‬ ‫עגומי ל ב!‬
‫חזות קשה לי חוגה כי הזמן בגד‪ ,‬ובחבלי' המות אגד‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬מקרא הוא באיוב■ כ״ג‪ ,‬והמצודות פי׳ בדעה‬ ‫אשת חיל עטרת‪ ,‬גלת הכותרת‪ ,‬מעשיה כקטרת‪,‬‬
‫אחת‪ ,‬וכן פי׳ רלב״ג ז״ל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ור״ל לא‬ ‫דעותיה ומדותיה ואמרותיה המחוכמות רבו מספר‪ ,‬מאד‬
‫תשתנה דעתו מזמן לזמן חלילה‪ ,‬והראב״ע כתב שי״א‬ ‫מאד עגמה נפשנו‪ ,‬ורב יגוננו‪ ,‬ומעצמנו אנחנו דנים‬
‫שהבי״ת נוסף‪ ,‬ולדעתו אינו נוסף ולא יוכל לפרש‬ ‫קו״ח לעוצם יגונכם כי רב הוא‪ ,‬ואך אחי‪ ,‬כך גזרה‬
‫כי יש בו סוד גדול‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וסודו עזל הראב״ע ■אינו‬ ‫חכמתו יתגרך‪ ,‬יהי שמו מבורך‪ ,‬הוא ינחם אתכם‪ ,‬דגן‬
‫כסוד המקובלים‪ ,‬רק עומק מחשבה‪ .‬והגאון מלבי״ם ז״ל‬ ‫עליכם‪ ,‬ונפש הצדקת‪ ,‬בעדן גן אלהים תהיה נדבקת‪,‬‬
‫סי׳ באחדות‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובפי׳ אחד על איוב תחת ידי‬ ‫עם נשמת אביה הקדוש גאון ישראל ותפארתו‪ ,‬ויתפללו‬
‫עז‬ ‫או צר ה מ כ ת בי ם‬
‫קפסאלי זצ״ל‪ ,‬ורצה לבטלו‪ ,‬ומוהרמ״פ ז״ל כתב לו‬ ‫יחסר בראש׳ לא ‪T‬עתי למי אכנה‪ ,‬כתב ה״ל‪ ,‬באחד‬
‫שאין ראוי לבטל מנהג עתיק‪ ,‬והביא לו סמוכות‬ ‫הב׳ נוספת‪) ,‬ר״ש פרחון ז״ל(‪ ,‬ויותר נכון לומר‪ ,‬כי‬
‫דחוקות מלשון ירושלמי שפי׳ בדוחק‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ומשמע‬ ‫היא ב׳ הכמות‪ ,‬כמו שאומרים במוט בשנים )במדבר‬
‫פשוט דרק לקיים מנהג עתיק הוא שהסכים‪ ,‬מתרי‬ ‫י״ג כ״ג(‪ ,‬בשבעים נפש )דברים יו״ד כ״ב( כך אומרים‬
‫טעמי‪ ,‬משום שהבטול מביא לידי מחלוקת‪ ,‬ועוד שלא‬ ‫באחד כלומר אחד לבדו )נר׳ כוונתו דהיינו בתכלית‬
‫להוציא לעז על הראשוני׳‪ ,‬ואך לחדש מנהג זה ודאי‬ ‫האחדות‪ ,‬כמו במוט בשנים‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬בע׳ נפש ולא‬
‫שלא היה מסכים כלל‪ ,‬ומה גם בזה״ז‪ ,‬שכל בני הדור‬ ‫■יותר(‪ ,‬הצלעות מקבילות ומשלימות זה את זה‪ ,‬והוא‬
‫חדשים גם ישנים רוצים ריפור״ם בכל דבר‪ ,‬ומהקל‬ ‫)עשה( באחד ומי ישיבנו‪ ,‬ונפשו אותה ויעש ומי‬
‫נמשכים מעט מעט אל החמור‪ ,‬ולא נודע מה ילד יום‪,‬‬ ‫ישיבנו עכ״ל‪.‬‬
‫בכן שב ואל תעשה עדיף‪ ,‬ואם ירצה להטיב להבין‬ ‫ובס׳ הכתב והקבלה בפ׳ בראשית ע״פ גן בעדן‪ ,‬פי׳‬
‫את העם‪ ,‬אחר גמר כל ההפטרה וברכותיה‪ ,‬יעמוד אחד‬ ‫באחד בי״ת ההפלגה‪ ,‬אחד ומיוחד לבדו‪ ,‬כמו‬
‫ויתרגם‪ ,‬ובזה ירויח עוד למכור התרגומים להרבה‬ ‫ה׳ לי בעזרי‪ ,‬הגדול בכל העזרים‪ ,‬משה ואהרן בכהניו‬
‫הרוצים לתרגם‪ ,‬לקופה של צדקה‪ ,‬או לת״ת‪ ,‬ועליו‬ ‫הגדולים והיקרים שבהם‪ ,‬ושמואל בקראי שמו )הגדול‬
‫תבא ברכ״ט‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫בקראי שמו‪ ,‬בדורו(‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וזה שוה למש״ל‪ ,‬זהו מ״ש‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫המפרשים אשר לפני בזה‪ ,‬ושלום״‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אלף תקכד‬ ‫אלף תקכב‬

‫ניסן‪ .‬להנ״ל‪.‬‬
‫להנ״ל‪ .‬שבט‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬שמחתי מאד‪ ,‬כי אותו האיש‬
‫נועם שיה שפתיו‪ ,‬הגיעני שלשם‪ ,‬ותוכו רצוף אהבה‬
‫מנע עצמו מאותה תקנה של תרגום צרפתי‪,‬‬
‫רבה‪ ,‬ותודה רבה‪ ,‬על תשובתי בתשומת לב‪,‬‬
‫ועליו תב״ט‪.‬‬ ‫•‬
‫כך חובתנו ידידי‪ ,‬אל תמנע טוב כתיב‪ .‬שמחתי כי‬
‫עוד בקש כבודו להודיעו מה ‪ ,‬הם התבלים הכשרים‬
‫דברינו עשו פירות באותו הזוג כי השלימו ביניהם‬
‫לפסח‪ .‬דע ידידי‪ ,‬כי כל התבילם כשרים לפסח‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫בחליפת מכתבים‪.‬‬
‫כי כלם רק פירות אדמה ואילן ועשבי השדה‪ ,‬ואין‬
‫ראיתי עוד מאי דשאיל מר מנאי ליישב לו מאי‬
‫בהם שום חשש כלל‪ ,‬ושאל נא כל הרוקחים הבקיאים‬
‫דקשייא ליה טובא‪ ,‬על מ״ש במס׳ יומא־ דף ד׳‬
‫ויגידו לך קושט דברי אמת‪ ,‬וכן כל מיני סוקא״ר וכל‬
‫ע״ב‪ ,‬מאי קרא הגבר ? רבא אמר קרא גברא‪ ,‬ר׳ שילא‬
‫מיני ט״יי וקאפ״י‪ ,‬כי עתה נתגלית עשיית כל דבר‬
‫אמר קרא תרנגולא‪ ,‬וקשיא לך‪ ,‬והלא קי״ל אין מגדלין‬
‫והופשטו הספקות הישנים‪ ,‬וכבודו חכם ומבין מדעתו‪,‬‬
‫תרנגולין בירושלים מפני הקדשים‪ ,‬ולא כהנים בא״י‬
‫יחקור וידע האמת הברור בכל דבר‪ ,‬ודברי המתחסדים‬
‫מפני הטהרות )ב״ק דף ע״ט ע״ב( זפירש״י מפני‬
‫מטעם מנהג‪ ,‬במחילת כבודם׳ לאו בכל דבר ראוי לאחוז‬
‫שהתרנגולין מנקרין באשפה ושמא יביאו עצם כעדשה‬
‫במנהג‪ ,‬כי דבר ידוע שכל מנהג בטעות אפי׳ התרה‬
‫מן השרץ‪ ,‬ויטמאו הקדשים והטהרות‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וא״כ‬
‫אינו צריך‪ ,‬כי יסודו הוא טעות‪ ,‬ויען הננו עומדים‬
‫קשה טובא לר׳ שילא מאין ימצא תרנגול בירושלים?‬
‫בערבי פסחים‪ ,‬לא אוכל להאריך יותר‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬מפי׳ רש״י ז״ל שהבאת תתורץ קושייתו‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫שפי׳ מפני שמנקרין באשפה‪ ,‬משמע דוקא‬
‫אם יהיו משולהין הוא שאין מגדלין‪ ,‬אבל אם שמורין‬
‫בכלוב מגדלין‪ ,‬דאל״ב אין אנשי ירושלים ולא יושבי‬
‫אלף תקכה‬ ‫הארץ אוכלים תרנגולים מימיהם‪ ,‬וזה דבר שאי אפשר‪,‬‬
‫אייר להר׳ יהודה מלול הי״ו‪ ,‬לירושלים עה״ל■ תוכס״א‪.‬‬
‫וזכורני שכן ראיתי באיזה ספר‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫זאת להודיעך‪ ,‬כי בא לפני הר׳ אברהם בה״ר שלמה‬
‫נחמני הי״ו‪ ,‬קובל ומתרעם על כבודך‪ ,‬כי סמך‬
‫על אמונתך והלוה לך סך ‪ 25000‬פר׳'‪ ,‬והראני כתב ידך‬ ‫אלף תקכג‬
‫גם המכתב שכתבת לו על זה‪ ,‬ואמרת לו כי יש בזה‬ ‫אדר‪ ,‬להנ״ל‪.‬‬
‫פק‪-‬וח יו״ד נפשות‪ ,‬ומסרת בידו למזכרת שטר צואה‬
‫על הבית שיש לך‪ ,‬ועתה היית כפוי טובה חלילה‬ ‫שאל כבודו ׳ במכתבו הבהיר‪ ,‬כי אחד מיחידי סגלה‪,‬‬
‫ואינך רוצה לפרעו בחובו‪ ,‬וכתב לך פעמים שלש‬ ‫רצה להנהיג בביהכ״נ שלו ההפטרות בשבת‬
‫ולא קבל שום תשובה‪ ,‬ואני מאד נפלאתי‪ ,‬איך כבודך‬ ‫ויו״ט‪ ,‬רק בתרגום צרפתי שמבינים אותו כל הקהל‪,‬‬
‫יעשה הדבר הזה‪ ,‬כי מכיר בך מאז שאתה איש אמונים‪,‬‬ ‫וכדי שלא לברך תחלה וסוף על תרגום צרפתי‪ ,‬אמר‬
‫גם יודע ספר ויודע מקרא שכתוב‪ ,‬לוה רשע ולא ישלם‪,‬‬ ‫להנהיג לומר ג׳ פסוקי׳ תחלה‪ ,‬ולסיים בג׳ פסוקים‪,‬‬
‫למאן דסאני לך‪ ,‬גם יודע שיש שופטים בארץ‪ ,‬ואיך‬ ‫והפציר בך לכתוב לי להודיעך דעתי בזה‪.‬‬
‫תוכל להתעלם? בכן בני‪ ,‬עליך המצוה וחוב גדול‬ ‫תשובה‪ ,‬מנהג כזה נזכר בתשו׳ מוהר״מ פדאווה ז״ל‬
‫רמי לסלק את חובך יפה שעה אחת קודם‪ ,‬וה׳ יהיה‬ ‫בסי׳“ ע״ח‪ ,‬שכן היה מנהג בעיר מהר״ר אליה‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫וסוער‪ ,‬ואנשי לבב גלו את אזנו‪ ,‬שאם כבודו י תן דעתו‬
‫לשפות להם שלום‪ ,‬בקל יעשה זאת‪ ,‬כי הם כחומר‬
‫ביד כבודו לכל אשר יחפוץ יטם‪ ,‬ויען עוד שמע כי‬
‫אני והוא קשורים בעבותות אהבה לבבית‪ ,‬לכן הפציר‬
‫בי לכתוב לרו״מ להשכין ביניהם שלום כמאז‪ ,‬ובכן‬
‫אחי סלח נא לטרוח בטרחא של מצוה גדולה כזו‪.,‬‬
‫ולפום צערא אגרא‪ ,‬יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיד‬
‫תמיד כל הימים אמן‪.‬‬
‫אחיך היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫עח‬
‫בעזרך ושמר רגלך מלכד בעון זה שאין למעלה המינו‪,‬‬
‫הזהר מאד בני בזה‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬נעשה את המוטל‬
‫עלינו לעשות‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היום ם״ט‪.‬‬
‫נמצא שכבר פרע‪ ,‬והשליח נתעכב בדרך‪.‬‬
‫אלף תקכו‬
‫פיון‪ ,‬לרי״ע כושעארא הי״ו תונשטאנגד״ן יע״א‪.‬‬

‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות ספרי מים חיים אין נמצא‬

‫אלף תקכח‬ ‫אתי רק אחד שאני לומד בו‪ ,‬ונר מצוה יגיעך‬
‫אב‪ .‬לוחרא״ן‪ ,‬לר׳ דוד חדאד הי״ו‪.‬‬ ‫עם כתבא דנא‪.‬‬
‫ואשר שאלת על משקה הנקרא לביר׳׳א שהוא שכר‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות סת״ם וספרי הפוסקים שאמר׳‬ ‫שעורים אם נקרא חמר מדינא לקדש ולהבדיל‬
‫כבודו לקנות מפה מאיזה סוחר‪ ,‬לא יש סוחרי׳‬ ‫עליו‪ ,‬כי יש לועגים על זה‪ ,‬גם אומרים‪ ,‬כי שכר‬
‫פה בזה‪ ,‬הכל בא מן הארץ הקדושה‪ ,‬תובב״א‪.‬‬ ‫שעורים בעצמו‪ ,‬רק חדש מקרוב הוא‪ ,‬ואיך יקרא חמר‬
‫ואשר שאל כבודו לפרש לו מכתם אחד אשר מצא‬ ‫מדינא הנזכר בגמרא זה אלף שנים ?‬
‫כתוב על לוח ספר‪ ,‬וז״ל‪ ,‬דברי נביא בעבר‪,‬‬ ‫תשובה דברי הלועגים מהבל ימעטו‪ ,‬כי שכר שעורים‬
‫כי מפי ה׳׳ יצא הדבר‪ ,‬והעתיד נעשה ועבר‪ ,‬והוא סתום־‬ ‫עתיק יומין מאד‪ ,‬והוא נזכר במשנה פסחים‬
‫וחתום‪ ,‬ושאל ואין פותר‪.‬‬ ‫ריש פ״ג דף מ״ב‪ ,‬ואלו עוברין בפסח וכר ושכר המדי‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה פשוט ע״פ דקדוק הלשון דמצינר‬ ‫ופי׳ שם בגמרא‪ ,‬דרמו ביה מי שערי‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וע״ע‬
‫עבר במקום עתיד ועתיד במקום עבר‪ ,‬ובעל‬ ‫בס׳ צמח דוד‪ ,‬בתחלת אלף הג׳‪ ,‬שכתב וז״ל הצריך‪,‬‬
‫ספר תל״ע בחלק ה‪ /‬מאמר ב׳‪ ,‬פ״ב‪ ,‬סי׳ שלח‪ ,‬דברי‬ ‫בילאח״ו ראשון המלך העשירי לבבל‪ ,‬מלך בש׳ קע״ו‪,‬‬
‫בזה ובסוף דבריו כתב וז״ל‪ ,‬והנביא ידבר על חרוב־‬ ‫לאלף הג׳‪ ,‬היא ש׳ ס״ב ליעקב אע״ה‪ ,‬וכר‪ ,‬וכתב‬
‫בעבר במקום עתיד‪ ,‬כי פי ה׳ דבר בו ולפניו הכל צפוי‪,‬‬ ‫שפנ״ג )שם סופר נוצרי קדמון( שבימים ההם מלך‬
‫והעתיד להיות כאלו נעשה‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ ,‬והן הן■‬ ‫באשכנז מלך מארסא‪ ,‬חששי לאשכנז‪ ,‬והוא שהמציא‬
‫דברי המכתם‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫לבשל שכר שעורים‪ ,‬ומלך מ״ו שנה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬הרי לך‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫הזמן והממציא‪ ,‬והיא חמר מדינא‪ ,‬ומה גם עתה‪ ,‬ששתיית‬
‫היין ויין שרף‪ ,‬נתמעטה אצלנו בתשעים למאה‪ ,‬מפני‬
‫אלף תקכט‬ ‫רפיון הכהות‪ ,‬ועמד במקומם שכר שעורים הנז׳ כידוע‪,‬‬
‫אלול‪ .‬לחנ״ל‪.‬‬ ‫וא״כ אין לך חמר מדינה כמוהו‪ ,‬וכן המנהג פשוט‬
‫לקדש ולהבדיל עליו‪ ,‬אף המהדרין מן חמחדרין‪ ,‬ואין‬
‫שאל כבודו במכתבו‪ ,‬אם נוכל להודיעו על חכם יהודי■‬ ‫פוצה פה ומצפצף‪ ,‬ובפרט בימות הקיץ שכל שתיית‬
‫קדמון שמו פילון‪ ,‬על זמנו‪ ,‬ומה טעם לשמו‬ ‫העם בכל מקום היא האלביר״א‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫פילון‪ ,‬כי נשאל על זה מנוצרי אחד‪ ,‬וכאשר לא ידע־‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫להשיב‪ ,‬היה ללעג‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬חכם זה‪ ,‬ידוע בשם ישראל ידידיה אלכסנדרי‪,‬‬
‫ונקרא אצל היונים בשם פילון‪ ,‬שפירושה‬ ‫אלף תקכז‬
‫חוקר )עיי׳ ערוך החכם קאהוט ז״ל ערך פל‪ ,‬ז'(‪ ,‬כי■‬ ‫תמוז‪ ,‬תשי״ג‪ .‬לקאז״א בלאנק״א(‪.‬‬
‫הוא היה פילוסוף וחוקר גדול וחבר הרבה ספרים׳‬
‫בלשון יונית שהיתה לשון מדוברת ברוב עם‪ ,‬ונעתקו‬ ‫פה מפיק מרגליות‪ ,‬כבהר סיני עשיות‪ ,‬על כל בני גילו‬
‫לעברית‪ ,‬ויש תחת ידי ספר אחד נקרא בשם חיי משה״‬ ‫עולה‪ ,‬ברוח חכמה אשר מלא‪ ,‬נעים זמירות‪ ,‬ואמרות‬
‫מדבר על משח רבינו ע״ה‪ ,‬ועל קדושת התורח‪ ,‬ושם‬ ‫טהורות וכר‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬כמה״ר דוד בוזאגלו‪ ,‬עוטה‬
‫נאמר כי היה בימים הטובים של החשמונאים בימיי‬ ‫אור יאיר הלו‪ ,‬וינעים גורלו‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫הבית הב׳‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״נן‪,‬‬
‫אח״י נוע״ם! תנופת העת כעת‪ ,‬יען! בא לפני הי׳‬
‫אברהם פאריינטי בר משה הי״ו‪,‬‬
‫אלף תלול‬ ‫ממחז״ק״ דר במחנכם קדוש‪ ,‬בטח‪ ,‬כי תדעהו ואת‬
‫תשרי תשי״ד לפ״ק‪ .‬לדכד״ו‪.‬‬ ‫נוהו‪ ,‬ושפך לפני שיחו‪ ,‬כי זה ירחים והוא במצה ומרור‬
‫עם אשתו‪ ,‬בסבת חמותו‪ ,‬ונדון ביוצא חוץ וכר‪ ,‬ונלאו‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳‪ ,‬כהה״ר יוסף הכהן ישצ״ר‬ ‫כל רודפי שלום‪ ,‬תופשי תורה‪ ,‬בעלי כספים‪ ,‬בעלי‬
‫בכהה״ר רפאל יש״ץ‪ ,‬המכונה אצבאן‪ .‬שלום‪,‬‬ ‫שררה‪ ,‬להשביח שאון גלי קצף חמותו‪ ,‬והוא הולך‬
‫עט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫שניהם ידועים במח״ק‪ ,‬וזה י״ב שנה משנפרדה ממנו‬ ‫ימכתבו הארוך הגיעגי יום שבת החולף‪ ,‬והגיתי בכל‬
‫והלכה למח״ק שבה אל בית אביה כנעוריה‪ ,‬ואין לו‬ ‫פעלך‪ ,‬בענץ אשת איש שזנתה וכו׳ וכו‪/‬‬
‫ממנה שום מכתב ושום ידיעה‪ ,‬והוא גולה ונדה ממקום‬ ‫■וכבודו טרח טירחא רבה להראות מקור הדין בש״ע‬
‫למקום לא מצא מנוח‪ ,‬בכן יעשה כבודו חסד‬ ‫מפורש בתוספת העתק דברי הב״י וכו׳ ‪:‬וכו׳‪ .‬ודע אחי‬
‫ומצוה רבה להתחקות ע״י משרתיו עושה רצונו על‬ ‫•כי לא לבד שאין עתותי בידי לשאת ולתת בדבר הלכה‬
‫האשה הנז׳ מה היה לה‪ ,‬ויודיענו דבר‪ ,‬ושכמ״ה‪ ,‬רשלום‪.‬‬ ‫בענינים אלו המפורשים היטב בש״ע‪ ,‬עוד זאת‪ ,‬כי‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫מן הדין והשכל והנמוס של הממשלה‪ ,‬אין לנו להשיב‬
‫הרב הנז׳ השיב שהתחקה עליה‪ ,‬והנה נסעה לעיר‬ ‫שום תשובה לשום אדם בדבר שיש בו תובע ונתבע‪,‬‬
‫בלעבא״ס אצל בן אהיה‪ ,‬שמו יצחק ר שושן‪,‬‬ ‫ובכל דבר הנוגע לב״ד‪ ,‬או דליג״י‪ ,‬ובכן ימחול נא‬
‫ואז כתבתי לו כתבא דנא‪.‬‬ ‫כבודו הרם אם אשיב פניו ריקם בזה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫היו״ם‬
‫אלף תלולד‬
‫טבת תשי״ד‪ .‬להד׳ יצחק ן׳ שושן חי״ו‪ .‬שלום‪.‬‬ ‫אלף תקלא‬
‫חשון‪ ,‬להחבם הנכבד כה״ר יצחק עבו‪ ,‬ישצ״ו‬
‫זאת להודיע לכבודו‪ ,‬כי בחדש העבר בא לפני האיש‬ ‫לקאז״א בלאנק״א‪.‬‬
‫יהודא עטייאש בעל מאחא אחות אביך‪ ,‬ואמר‬
‫כי זה י״ב שנה משנפרדה ממנו ונסעה לוג׳דא ואין לו‬ ‫חכם לבב! ספרו הנהדר בחכמה בתבונה ובדעת‪,‬‬
‫ממנה שום ‪T‬יעה‪ ,‬וכתבנו לוג׳דא ואמרו שהיא אצלך‬ ‫הגיעני‪ ,‬מה מאד שמחתי בשמעי מפי התורגמן‬
‫בעיר בלעבא״ס‪ ,‬בכן עמוד במצוה רבה זו‪ ,‬לשלחה‬ ‫דוגמאות יקרות מהכתוב בו‪ ,‬תודה רבה לבבית יביעו‬
‫פה מחז״ק יפה שעה אחת קודם‪ ,‬או להשלים‪ ,‬או‬ ‫שפתי לכבודו על תשורתו היקרה‪ ,‬וחובה רבה על כל‬
‫להתגרש‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫יהודי מארוקו להגיש למעלתו תודות רבות על עוצם‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫טרחתו לפענח נעלמים‪ ,‬חושך ואור שעברו על אבותינו‬
‫כן עשה‪ ,‬ושלחה מביתו‪ ,‬ובאה ונתגרשה כדמו״י וחזרה‬ ‫בגלות ספרד ומארוקו בימים שעברו‪ ,‬מלב עמוק אבקש‬
‫למקומה‪.‬‬ ‫מה׳ להיות עוד בעזרך להוציא עשתונות לבך הטהור‬
‫לאור‪ ,‬ואחריתך ישגה מאד בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אלף תקלה‬ ‫היו״ם‬
‫שבט‪ ,‬לד׳ דוד בליפא חי״ו לעיר תמושנ״ת‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫אלף תקלב‬
‫תנופת העט‪ ,‬אודות האיש המוכ״ד לכבודו‪ ,‬זה שמו‬ ‫בסלו‪ ,‬להרה״ג במה״ר חיים לפרסי ישצ״ו‪ .‬למידל״ת‬
‫יוסף בר ששת הי״ו מעיר טאנכי״ר‪ ,‬ההוא‬
‫אמר שעשה חוזה עם מ״ר בן עטאר שבמח״ק למכור‬ ‫אודו ת אבי הבת‪ ,‬כל מ״ש כבודו‪ ,‬אינו שייך לענין‪,‬‬
‫לו יין כשר‪ ,‬ויען! כי אני מכירו שהוא איש חשוב‪,‬‬ ‫כי כן דרך כל מתגרשת עם גרושה לעבור‬
‫וחניכת הקדוש הריב״ש זיע״א עליו‪ ,‬בכן נעתרתי‬ ‫ביניהם מהומות ושאונות ועקיפין והתקפות והעלבות‪,‬‬
‫לבקשתו לכתוב למעכ״ת לדבר עליו עם האדון ן׳ עטאר‬ ‫פעם מב׳ הצדדים‪ ,‬פעם מצד אחד‪ ,‬ועכ״ז בהדינים‬
‫הי״ו‪ ,‬להוזיל מעט גביה‪ ,‬גם לתת לו יין טוב‪ ,‬והעיקר‬ ‫המסתעפים אח״כ ביניהם אין משגיחין בהעבר אלא‬
‫הוא ענין הכשרות אם הוא עשוי על טהרת הקדש‪,‬‬ ‫במאי דקמן‪ ,‬האב רוצה לראות את בתו‪ ,‬חייבת לתתה‬
‫ולענין הכסף‪ ,‬ההוא אמר שצרור כספו בידו‪ ,‬איני‬ ‫לו לראותה בלי שום עקיפין ועקמומיות‪ ,‬ואם לא תרצה‬
‫אחראי לזה כלל‪ ,‬ושכמ״ה ושלום‪.‬‬ ‫■עוד להחזירה אצלה אחרי ראותו את פניה‪ ,‬כופין אותה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫להחזירה מאחר שעדיין היא יונקת‪ ,‬ובכל פעם שירצה‬
‫לראותה רשאי לראותה‪ ,‬ואך השיעור הנהוג הוא פעמים‬
‫אלף תקלו‬ ‫בשבוע‪ ,‬זולת אם הבת חולה שהוא לא יוכל לבא אצל‬
‫אדר א׳ תשי״ד‪ .‬לעיר מיליליי״א יע״א‬ ‫גרושתו והיא לא תוכל להוציאה החוצה‪ ,‬אזי ימתין לה‬
‫עד שתבריא‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה ותול״מ‪.‬‬
‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמוהר״ר דוד הכהן‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫ישצ״ו‪ ,‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל המסתופפים‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בצל קורתו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫עצום ורב! תנופת העט כעת‪ ,‬יען בא לפני איש אחד‬ ‫אלף תקלג‬
‫זה שמו יחייא ן׳ עבו‪ ,‬בר יודא נ״ע‪ ,‬דר עתה‬ ‫מכת‪ ,‬לחרח״ג במה״ר אפרים אנקאווא ישצ״ו‪ ,‬לוג׳דא‪.‬‬
‫בעיר סאלי יע״א‪ ,‬והוא יליד וגדול מחז״ק‪ ,‬ההוא אמר‪,‬‬
‫כי אחותו מאביו שמה רבקה ושם אמה אסתר גיגי‬ ‫תנופ ת העט כעת‪ ,‬יען! בא לפני איש אחד זה שמו‬
‫מכפר תאזא‪ ,‬היתה דרה עם בעלה )שאינו זוכר שמו‬ ‫יהודא עטייאש בר מכלוף מעיר מ ‪T‬ל״ת‪,‬‬
‫בדיוק(‪ ,‬במח״ק‪ ,‬ונפטרד‪ ,‬לב״ע בלי זרע רח״ל‪ ,‬ויורשי‬ ‫ד״הוא אמר כי הוא ‪ .‬נשוי עם אשתו מאחא בת יצחק‬
‫כתובתה הוא יחייא הנז^ ואחיו שלמה שעלה אל הארץ‪.‬‬ ‫ח שושן‪ ,‬ממחנכם קדוש‪ ,‬ונתן בה עוד סימנים‪ ,‬כי‬
‫ויען! כי יחייא הנז׳ היה שכן טוב עמנו בחצר בשנים‬ ‫בן אחיה הוא שמואל ן׳ שושן שותף עם טיטנך ן׳ נתן‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫הרבה בד‪,‬לכה ובאגדה‪ ,‬כי בכל שבת אני דורש שעות‬ ‫שעברו‪ ,‬לכן בא הנה והפציר בי עד בוש לכתוב למעכ״ת‬
‫אחדות על צבור גדול‪ ,‬וכל מה שאני דורש אני כותב‪,‬‬ ‫‪,‬להודיענו פשר דבר זה‪ ,‬ועם כבודו הסליהה‪ ,‬ושכמ״ה‬
‫ולהוציא לאור הדפוס אין ביכלתי‪ ,‬כי פרנסתי‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫מצומצמת׳ ואחר עמל רב הדפסנו ספר קטן מאבא מארי■‬ ‫אחיד אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫זיע״א‪ ,‬יגיע לכבודו עם כתבא דנא‪ ,‬וגם ספרי גרש‬
‫ירחים על הלכות גטין ושמות הגטין עדין לא זכה‬ ‫אלף תקלז‬
‫לצאת לאור‪ ,‬הננו מקוים ישועת ה׳‪ ,‬ונא אדוני אם‬ ‫אדר כ‪ /‬לרבי חיים תוואתי היי״ו‪ .‬לתלמסא״ן יע״א‪.‬‬
‫כבודו הוציא לאור איזה ספר מחבוריו היקרים יאיר‬
‫עינינו בו‪ ,‬ושלום‪ .‬נאמן אד!בתו‪ ,‬המוכן לשרתו‪.‬‬ ‫בעצם היום הזה בבקר השכם בא לפני מר חמיך הי״ו‪,‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫ובידו מכתב מכבודך ותוכו רצוף שאלה‪ ,‬אם‬
‫כהן מותר לישא בתולה שאמה ישראלית שנתעברה‬
‫אלף תקלט‬ ‫וילדה מגזי‪ ,‬וכבודו דן תחלה להחמיר‪ ,‬ושוב כאשר ראה‬
‫אדר ב'‪ ,‬לעיר טיטווא״ן יע״א‬ ‫שהכהן חשקה בה נפשו‪ ,‬ואם לא ישא אותה בהיתר‬
‫ישא אותר• באסור ע״י האלמירי‪ ,‬ויש חלול ה' חלילה‬
‫ל מעלת אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬החכם המפואר‪,‬‬ ‫בדבר‪ ,‬לכן דעתו נוטר• להקל לדון הענין כדיעבד‪,‬‬
‫מזר״ק טד!ור‪ ,‬כהה״ר דוד סאנאניז‪ ,‬ישצ״ו‪,‬‬ ‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫שלום !‬ ‫תשובה‪ ,‬דע אחי‪ ,‬כי זה כמשלש חדשים נשאלתי על‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ראיתי מ״ש כבודו על איש תם‬ ‫זד• מהחכם כמהרי״ץ אלמאליח ישצ״ו‪,‬‬
‫וישר‪ ,‬שלם במדות וכר וכר‪ ,‬וסיים כבודו‬ ‫והשבתיו בארוכה‪ ,‬אף שמן הדין דוקא אם כנס ואפי'‬
‫בלשונו חטדוור‪ ,‬והנה יום בא קראו רבו להתענג בדשן‬ ‫ע״י נשואי האלמיר״י הוא דשרי‪ ,‬אבל לכתחלה לא‬
‫נפשו האם כמות כל האדם ימותון אלה ? )כי סבל‬ ‫יכנום‪ ,‬עכ״ז מפני המחלוקת ומשום איבה‪ ,‬ומצב המקום‬
‫יסורים הרבר•(‪ ,‬או אינו אלא שראוי לעשות לו גניזה‬ ‫והזמן‪ ,‬גם מחשש שמא יארע לו שום נזק אם יפרד‬
‫בקבורתו כדין ת״ח ? זהו תמצית שאלת כבודו‪.‬‬ ‫ממנח‪ ,‬וחלול ה׳ חלילד• דעדיף ראוי להתירד‪ .‬לו‪ ,‬מאחר‬
‫ועני‪ ,‬אני‪ ,‬חסר ידיעה בשאלה זו‪ ,‬שאם כבודו תמיה‪,‬‬ ‫שיש מתירים ובפרט הרמב״ם ז״ל שמתיר לכתחלה‪,‬‬
‫על איש שלם כזח‪ ,‬איך נתייסר ביסורים כל כך‬ ‫זהו תמצית תשובתי אליו‪ ,‬שאל אותו ויגדך‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫קשים ? אין זו תמיהה‪ ,‬כי מי לנו גדול מר׳ עקיבא‬ ‫‘ אחיכם הצעיר אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫זיע״א‪ ,‬עד שאמרו עליו רז״ל בדרך הלצה‪ ,‬כשהראה‬
‫הקב״ד• למשד‪ .‬את ר׳ עקיבא‪ ,‬א׳׳ל רבש״ע יש לך אדם‬ ‫אלף תקלח‬
‫כזה ואתר• נותן תורד• על ידי? )מנחות כ״ט ע״ב(‪.‬‬ ‫אדר ב׳‪ ,‬לפיטטסבור״ג‪ ,‬אמיריק״זו יע״א‪.‬‬
‫ועכ״ז מת מיתד• משונד• שאין כמוה‪ ,‬וכן עשרר• הרוגי‬
‫מלכות‪ ,‬ועוד‪ ,‬ועוד‪ ,‬בכל דור ודור‪ ,‬ומה גם ששת‬ ‫למעלת הגאון המפורסם; בנש׳׳ק‪ ,‬כמהר״ר זאב וואלף‬
‫חמיליונים שמתו במלחמת התבל שעברד• בכל מיני‬ ‫לייטר‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫ענוי ומיתות משונות‪ ,‬ואנו יודעים בד‪,‬ם כמד‪ .‬גאונים‬ ‫הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫אדירים וחסידים ואנשי מעשה יותר ויותר מאותו האיש‬ ‫תפארת ישראל! אורו עיני במכתבו הבהיר‪ ,‬אשר‬
‫שאמרת‪ ,‬ונתייסרו אלף פעמים יותר ממנו?‬ ‫מיום תנופת חרב חאויב נפסק חבל חכס״ף‬
‫וד׳תשובד‪ .‬הפשוטה על זה חיא‪ ,‬כי דברים אלו וכיוצא‬ ‫אשר לו נכספד‪ .‬וגם כלתד• נפשי תמיד‪ ,‬ואף כי הניפותי‬
‫בהם‪ ,‬הם מכלל אלפי דברים הנעלמים‬ ‫את עטי באגרות אוגרות נד<י על סלוקן של צדיקים‬
‫שבתבל‪ ,‬וד‪.‬אל יתברך לבדו הוא ד‪.‬יודע סבת כל דבר‬ ‫זיע״א כאשר ראיתי בספר מוסר אבות לבן דודו הי״ו‪,‬‬
‫ודבר‪ ,‬שאף בדברים הגשמיים שאנחנו משתמשים בד‪.‬ם‬ ‫לא זכיתי לתשובד• מהדר״ג‪ ,‬ואשר שאל כבודו להגיד‬
‫יום יום‪ ,‬נמצאים בהם הרבה דברים שלא נודע טבעם‪,‬‬ ‫לו על עצמי ועל ספרי‪ ,‬ובפרט על ספר הגטין וכר‪.‬‬
‫לדוגמא אבן השואבת‪ ,‬והחשמל‪ ,‬ומד‪ .‬גם הדבר הסגליי‬ ‫גם אני סבלתי מד^מלחמה הנוראה‪ ,‬משמועות •רעות‬
‫הפלאי שיש בחשמל‪ ,‬שהמשיג כף רגלו אף ב נעלו על‬ ‫תכופות יום אחר יום‪ ,‬גם ממראה עיני‪ ,‬כי העיר תלמסאן‬
‫עץ‪ ,‬לא יתפש בזרם החשמל‪ ,‬ובלי נגיעה בעץ תכף‬ ‫שהיתר• מקום מגורי‪ ,‬כל בחוריד‪ .‬הלכו לקרב‪ ,‬ונשארו‬
‫נתפש בזרם החשמל ובא לידי סכנה הוא וכל הנוגע בו׳‬ ‫בד• רק הזקנים ודבורי החיילים אשר הלכו לצבא‪ ,‬ואין‬
‫ונלאו כל חכמי לב בכל עם ועם לדעת טבע דברים‬ ‫יום שלא היתד• בו קללה משמועות מבד^ילות ונד!י‬
‫אלו‪ ,‬ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם‪ ,‬ועוד יש הרבה‬ ‫וקינד•‪ ,‬וקצרד• רוחי לסבול‪ ,‬והמקום ב״ה ברחמיו נתן‬
‫כיוצא בזה‪ ,‬ואם ככה בגשמיות‪ ,‬קו״ח ברוחניות הנעלמת‬ ‫בלב המלכות המרוקאי״ת לקרא לי להיות סגן הרבנות‬
‫מעיני כל חי‪ ,‬ובכן אין לתמוד‪ .‬על דברים אלו‪ ,‬ומה גם‪,‬‬ ‫בארץ מולדתי פד• מכנאס יע״א‪ ,‬ואז עזבתי את תלמסאן‬
‫כי יש יישובים קרובים אל השכל‪ ,‬וד‪,‬ם! מאד‪.‬בת ה׳‬ ‫וגם פד• לא מצאנו מנוח מאויב פנימי ואויב חיצון‪,‬‬
‫את חסידיו‪ ,‬מדקדק עמהם אף כחוט השערה׳ כמו‬ ‫כי גם פה הציגד• כף רגלם של הגרמנים‪ ,‬וד^תחילו‬
‫שמדקדקים על אומן גדול מפורסם במלאכתו אף על‬ ‫לזרוק חצי רעל בגזרות רעות מינים ממינים שונים‪,‬‬
‫דבר מועט‪ ,‬לא כן אומן בינוני‪ ,‬וכ״ש שאינו אומן‪,‬‬ ‫עד יום בוא הגוי חאמיריקאנ״י חמושיע בחשגחת חמקום‬
‫שאץ מדקדקי׳ עליהם כלום‪ ,‬ודקדוק ה' עם חסידיו הוא‪,‬‬ ‫ב״ה‪ ,‬ואז ראינו מנוחה כי טוב‪ ,‬ואף כי קדמוני עבודות‬
‫כדי להרבות שכרם בעולם הגמול הנצחי והקיים‪ ,‬כי‬ ‫קשות צבוריות ויחידות‪ ,‬עכ״ז בהשגחד• עליונה כתבתי‬
‫פא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תקמב‬ ‫האי עלמא דשקרא עובר הוא עם טובותיו ‪ ,‬ורעותיו‪,‬‬
‫להדכ כמה״ר משה מלכא ישצ״ו‪ ,‬כני מלא״ל‪ ,‬אייר‪.‬‬ ‫־ ועל כן אמרו רז״ל‪ ,‬אין לך אדם שאין לו יסורים‪ ,‬אשרי‬
‫מי שיסורין באין עליו‪ ,‬כי מטהרין אותו מכל חטא‪,‬‬
‫תנופת העט כעת‪ ,‬יען בא לפני איש שיבה הר׳ מכלוף‬ ‫ומרבים שכרו בעולם הגמול‪ .‬ויש מי שנתפש בעון‬
‫הכהן הי׳׳ו‪ ,‬אשר בתו מסעודא אלמנת הר׳‬ ‫הדור‪ ,‬או בעון העיר‪ ,‬או בעון משפחה‪.,‬וגם זה מאהבת‬
‫מאיר שושן נ״ע היא דדה עתה במח״ק‪ ,‬בטח כי תדעהו‪,‬‬ ‫ה׳ אותו להרבות שכרו בעוה״ב‪ ,‬מפני שנצולה על ידו‬
‫והביא לפני שטר הדוש כתובה שעשתה האשה הנז׳‬ ‫משפחה ‪-‬או שבט‪ ,‬או עיר או דור שלם‪ ,‬ועוד יש הרבה‬
‫עם בעלה בעודנו חי‪ ,‬ושם נאמר שאם כת בחיי אשתו‬ ‫מה להאריד בזה‪ ,‬ואין הפנאי מסכים‪.‬‬
‫תטול כל אשר ימצא אתה בבית במצב פטירתו טלטל‬ ‫ומ״ש כבודו‪ ,‬או שראוי לעשות לו גניזה בקבורתו‬
‫וחפצים‪ ,‬וכו׳‪ ,‬ובו׳‪ ,‬גם גוף החצר שבו דרים‪ ,‬גם חנות‬ ‫כדין ת״ח‪ ,‬אם כוונתו בזה שקבורת ת״ח היא‬
‫אחת‪ ,‬ועוד ר״ן אלף פראנק‪ ,‬ועתה מת עליה בעלה הנז׳‪,‬‬ ‫‪,‬כמו ס״ת שבלה שגונזין אותו׳ או כוונתו אם ראוי לגנוז‬
‫ולא לקחה מה שכתב לה‪ ,‬גם היא זקוקה ליבם‪ ,‬ואמר‬ ‫בקבורתו ספרים שבלו כמו שגנוזי׳ אותן בקבר ת״ח‪,‬‬
‫לה שיקח את הכל ויעשה לה כתר קטנה‪ ,‬ובכן הפציר‬ ‫כמ״ש בא״ח סי׳ ’קנ״ד ס״ה וביו״ד סי׳ רפ״ב סעי׳ יו״ד‪.‬‬
‫בי עד בוש לכתוב למעכ״ת להודיע מה נעשה בדינה‪,‬‬ ‫שתי הכוונות הללו הם רצויות גם באותו האיש ירא ה׳‪,‬‬
‫ויען הוא כהן וזקן ומודע לנו מימי הורינו זיע״א‪ ,‬בכן‬ ‫דקבורתו היא כמו גניזה‪ .‬לס״ת שבלה‪ ,‬וגזנזי׳ בקבדו‬
‫נעתרתי לבקשתו‪ ,‬ומצדי קי״ל בגוויה דמר שלא יוציא‬ ‫ס״ת שבלה; שדינו■ כדין ת״ח׳ זהו מה שיש להשיב‬
‫מתחת ידו דבר שאינו מתוקן‪ ,‬וברור שהכל נעשה‬ ‫לכבודו‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ביושר‪ ,‬ורק להפיס דעתו של זקן יודיע כבודו את‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הנעשה במכתבו‪ ,‬וסלח נא‪ ,‬ושכמ״ה ושלום‪.‬‬
‫היו׳׳ם ס״ט‪,‬‬
‫אלף תל!מ‬
‫‪.‬‬ ‫אלף תקמג‬ ‫לעיר אספ״י‪ ..‬אדר כ׳ תשי״ד‪.‬‬
‫להדה׳׳נ כמוהד״ר דזד הכהן ישצ״ך‪ ,‬לעיר מילייליי״^^‬
‫■‬ ‫פיון תשי״ד לפ״ק‪.‬‬ ‫למעלת הרה״ג וכו׳ כמוה״ר רפאל בירדוגו ישצ״ו‪.‬‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולהבן ■יקיר יחיה‬
‫מכתבו מזמן כ״ד למ״ט מונים‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ולא‬ ‫ויגדל בהדרו ■והודו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בא לידי עד שלשם משגגת המשרתת שקבלתו‬ ‫אח״י נוע״ם! מקרא קדש לברית מילת בנך הנחמד‬
‫והניחתו במקום המשתמר עד שלשם שחרף ממנה שר‬ ‫קבלתי ביום משתה ושמחה‪ ,‬וערבנו שמחה‬
‫השכחה‪ .‬אודות האיש רפוע ן׳ נאיים נ״ע‪ ,‬יסלח כבודו‬ ‫בשמחה‪ ,‬ומלב עמוק הנני מברך מעלתו וזוגתו‪ ,‬בברכת‬
‫על טרחתו‪ ,‬ישלם ה׳ פעלו בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫בסימן טוב‪ ,‬בכל טוב‪ ,‬סלה‪ ,‬אמן‪ ,‬והילד הנולד יגדל‬
‫סוף דבר הקו״ל נשמע‪ ,‬ק‪1‬ל יחיל מדב״ד על סלוקו‬ ‫בטוב אופי‪ ,‬בלי שום‪ .‬דופי‪ ,‬לשנים רבות יחיה בשופי‪,‬‬
‫של צדיק כה״ר יעקב אחיך ז״ל ביום צום אסתר‬ ‫חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בעיר פאס‪ ,‬אשר לא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום‬ ‫אחיכם‪ ,‬השמח בשמחתכם‪ ,‬ע״ה יוסף ‪.‬משאש ס״ט‪.‬‬
‫ממכתב כבודו‪ ,‬אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש‪,‬‬
‫כי נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‪ ,‬ולא תוסיפו עוד‬
‫לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפש היפה‪ .‬תשא תפלה‬ ‫אלף תקמא‬
‫בעדכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם בכל טוב סלה‪ ,‬אחיכם הצעיר‬ ‫לד׳ יוסף נהורי הי״ו‪ ,‬להורא״ן‪ .‬ח׳ ניסן‬
‫החו״פ ר״ח סיון המוב״ת ש׳ את שאהבה נפשי לפ״ק‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‘•‬ ‫‪.‬‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא שהביא לפני בשבוע‬
‫החולף דוגמא ממצה עשירה ממחנכם קדוש‪,‬‬
‫אלף תקמד‬ ‫לתת לו תעודת כשרות ולא רציתי‪ ,‬אמת הדבר שלא‬
‫לקאז״א פלאנק״א‪ ,‬ר״ח פיון תשי״ד לפ״ק‪.‬‬ ‫רציתי‪ ,‬כי לא הכרתיו׳ ובפה מלא אמרתי לו‪ ,‬שאף‬
‫אם יביא לי תעודת כשרות מהרב שלכם לא אסמוך‬
‫ל מ על ת איש חיל ■רב פעלים‪ ,‬קדש הלולים׳ חכם מרומם‬ ‫עליו רק אם יודיע שעומדים שומרים יראים וחרדים‬
‫ונעלה‪ ,‬לשם ולתפארת ולתהלה‪ ,‬משמח אלהים‬ ‫על הכשרות‪ ,‬והכל בהשגחתם‪■ ,‬וזולת זה לא אתן תעודת‬
‫ואנשים‪ ,‬בזמירותיו■ הקדושים‪ ,‬ובקולו הערב‪ ,‬הדוקר‬ ‫■ כשרות‪.‬‬ ‫•‬
‫כל לב כבחרב‪ ,‬למלאו גיל וששון ושמחה‪ ,‬ולהניס ממנו‬ ‫ואשר שאלת בד״ת‪ ,‬אם אמת הדבר אשר שמעת מפי‬
‫יגון ואנחה‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬כמה״ר דוד בוזאגלו‪ ,‬המקום‬ ‫הדרשן עובר אורח בשבת החולף‪ ,‬על הכתוב‪,‬‬
‫ב״ה יהל הלו‪ ,‬ומכל צרה ונזק יצילהו‪ ,‬ואורך ימים‬ ‫וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‪ ,‬מאד‬
‫ישביעהו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫זה אדם‪.‬‬ ‫־‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬כן נמצא בבראשית רבה פרשה ה׳‪ ,‬סימן ו׳‬
‫־ולגוי גדול יהיו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫בשם ר׳ סימון זיע״א‪ ,‬יעו״ש ושלום‪ ,‬ואת חג‬ ‫־‬
‫אח״י נועם! מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב‬ ‫המצות‪ ,‬תחוגו בדיצות‪.‬‬
‫הטירדות‪ ,‬הציבוריות והיחידות‪ ,‬גדרו בעדי‪,‬‬ ‫ע״ה יו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫•‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫בבית ה׳ שתולים‪ ,‬שרים ומושלים‪ ,‬מלאים כל טוב סלא‪,‬‬ ‫מהניף את ידי‪ ,‬בקרבן תודה‪ ,‬על תודה‪ ,‬אשר הגיש לפני‬
‫אמן‪ ,‬אהיכם הצעיר אשר בשמחתכם שמח ושש‪ ,‬עבד‬ ‫מעלתו‪ ,‬באר״ש חמדה‪ ,‬על ספר״א דמארי טב‪ ,‬נשמת‬
‫אל דוק וחוג אשש‪.‬‬ ‫היים לאבא זיע״א‪ ,‬ועתה רעיוני זמן קט נקט‪ ,‬להשיב‬
‫יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫מעלתו‪ ,‬על נועם אמרתו‪ ,‬הנה ידידי ! במרומים סהדי‪,‬‬
‫תמוז ש׳ אהרן אשר בחר בו לפ״ג‬ ‫כי מעולם לא נשאתי עיני להביט בתוארי כבוד הבאים‬
‫אלי במכתבים‪ ,‬בידעי נאמנה כי כלם נאמרו בדרך‬
‫אלף תקמו‬ ‫גוזמא כערים גדולות ובצורות בשמים׳ ואמנם׳ מכתבו‬
‫לירושלים עיה״ק תוכב׳׳א‪ ,‬אלול תשי״ד‪.‬‬ ‫הבהיר‪ ,‬בידעי כי כבודו הרם שליט במכמני השפה‬
‫העבריה‪ ,‬אמרתי אל לבי אעברה נא ואראה את האר״ש‬
‫למעלת עצום ורב כמוהר״ר יצחק מאיר הלוי שליט״א‪.‬‬ ‫הטובה‪ ,‬אף של מסכת שבחי״ם‪ ,‬לא ליהנות משבחה‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬רק מלשונה הצח‪ ,‬וכן היה׳ כי מצאתי בה‬
‫הי״ו‪.‬‬ ‫בנופת צוף השפה‪ ,‬והתוכן היה לשחוק בעיני‪ ,‬כי ידעתי‬
‫אדון נכבד ! מקרא קדש לשמחת חתן וכלה הגיע ני‬ ‫נאמנה כי יצא מלב טהור אהוב אוהב שדרכו לקלקל‬
‫במועדו‪ ,‬תודה רבה לבבית לכם רבותי כי עלה‬ ‫את השורה‪ ,‬כידוע‪ ,‬ושוב ראיתי בפרטי מכתבו הנחמד‪,‬‬
‫זכרוני לפניכם לטוב להיות מקריאי מועד‪ ,‬ואומר מי‬ ‫כי מעלתו שם מעייניו בכל בתרי הספר והעמיק לתוך‬
‫יתן לי אבר כיונה אעופה לקחת חלק עמכם בשמחתכם‪,‬‬ ‫תוכו‪ ,‬והכיר את ערך יקרת פניני אמריו׳ ובזה היתה‬
‫ומארץ רחוקה אביעה לכם רוחי בברכה לבבית׳ ברכת‬ ‫השמחה רבה במעוני‪ ,‬כי חכם לב גדול כמוהו עם אחזת‬
‫הדיוט אל תהי קלה‪.‬‬ ‫מרעיו חכמי לב היקרים הנחמדים והנכבדים‪ ,‬באו‬
‫יגל יעקב ק׳ ישמח‪.‬‬ ‫חדריו‪ ,‬ומצאו בו טעם׳ אלהים יחנך ידידי בחנינתו‬
‫עם רעיתו מירל זרעם יצמח‪.‬‬ ‫הגדולה בכל טוב סלה אתה ורעיך היושבים לפניה‬
‫קרנם ירום בכבוד ושוטנם ימח‪.‬‬ ‫וזכותיה דאבא דנפישא טובא‪ ,‬תהיה לכבודכם מחסה‬
‫בכל טוב יחיו בזכות ויק ח רומח‪.‬‬ ‫ועז‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫׳מציון יסעדם רם לעד‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫עוד אביע אומר‪ ,‬לפני נעים זמר‪ ,‬כי אח״י נוע״ם‬
‫נאם החו״פ מכנא״ס יע״א‪ ,‬באלול התורה והעבודה‬ ‫כהה״ר סידי ישצ״ו‪ ,‬בבואו במח״ק יום ששי‬
‫לפ״ק‪ ,‬אשר בשמחתכם שמח ושש‪.‬‬ ‫החולף‪ ,‬הודיעני כי נתראה פנים עם מעלתו׳ והודיע‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫את כבודו מכתובת חג השבועות אשר ארגתי צעיר‬
‫אנכי בס״ד׳ וכבודו הרם הבטיח שאם תבא לידו‬
‫אלף תקמז ‪............‬‬ ‫יקראנה בצבור‪ ,‬הנה כי כן שלחתי לכבודו עם כתבא‬
‫תשרי תשט״ו‪ .‬לפ״ק‪.‬‬ ‫דנא העתק ממנה‪ ,‬ובכור בחינתו יבחננה‪ ,‬אם טובה‬
‫לר׳ יצחק שושנה הי״ו‪ ,‬אלג׳יר יע״א‬ ‫היא יקראנה‪ ,‬ולא לשם כבוד חלילה׳ כי לא אטרח‬
‫טרחא גשמית גדולה בשביל כבוד מדומה‪ ,‬רק לשמו‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא טבחא‪ ,‬לא אוכל להגיד‬ ‫ולזכרו תאות נפש׳י ואסיים בש״ש טו״ב לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫עליו רע או טוב‪ ,‬כי יש אלהים )דיינים(‬ ‫הסובבים הודו‪ ,‬מבית ומחוץ‪ ,‬כנה״ר וכננא״ה מלב‬
‫שופטים בארץ במחנכם קדוש‪ ,‬ואין שורת הדין ולא‬ ‫עמוק‪ ,‬אחיך הצעיר החו״פ ר״ח סיון את שאהבה‬
‫חק דרך ארץ ליכנס׳ בעסק שאינו שלי‪ ,‬ומה גם! כי‬ ‫נפשי לפ״ק‪.‬‬
‫דברי כבודו על דעת אחת לא יסמכו‪ ,‬רק התחיל תוארו‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בטבחא שו״ב‪ ,‬ובשולי מכתבו כתב עליו כי פרנסתו‬
‫משחיטת עופות׳ משמע שאינו אלא שוחט עופות‪,‬‬ ‫אלף תקמה‬
‫וגם תקלתו היא רק בהגרמה פעמים‪ ,‬ואם כך‪ ,‬אף שוחט‬ ‫לפא״ס‪ .‬תמוז תשי״ד לפ״ק‪,‬‬
‫מומחה שבעיר בצרוף עוד ב׳ דעות עמו‪ ,‬יוכלו לרחק‬
‫ולקרב כפי שקול דעתם במהות השוחט׳ ובמהות הענין‪,‬‬ ‫למעלת אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם׳ הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫וכד‪ ,‬בנש״ק׳ כקש״ת כמוהר״ר ידידיה‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫מונסנייאגו ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪,‬‬
‫ולבניו היקרים הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫אלף תקמח‬ ‫רב נבחר! אורו עיני במקרא קדש לחופת בנך הנחמד‪,‬‬
‫חשון‪ ,‬ל ח דוד מרצייאנו הי״ו‪ ,‬אלג׳יר‬ ‫לחכמה ויראה בפתיל צמיד נצמד‪ ,‬ובקרן אורה‬
‫עמד׳ בשרשרת הזהב הוסיף חולייא‪ ,‬בחכמה ותושיה׳‬
‫מכתב כבודו׳ הגיעני במועדו‪ ,‬וראיתי כי כבודו הרם‪,‬‬ ‫לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך לעלם‬
‫הוא השוחט החדש אשר הע ‪ T‬על ההוא טבחא‬ ‫ולעלמי עלמייא‪ ,‬אור בהיר בקהל עדת ישורון׳ כהה״ר‬
‫שבאה עליו שאלה מהרה״ג כמוהרר״א הלוי ישצ״ו‪.‬‬ ‫אהרן‪ ,‬תמיד רון ירון‪ ,‬בתורתו וכלתו העדינה‪ ,‬שושנה‬
‫שמחתי מאד כי מצא כבודו נחת שם בעיר הגדולה‪,‬‬ ‫רעננה‪ ,‬מרת שולטאנה‪ ,‬מלב עמוק אבקשה׳ לפני רם‬
‫ומה גם בחברת הרה״ג כמוהר״א הלוי ישצ״ו‪ .‬שהוא‬ ‫ונשא‪ ,‬אל נערץ בקדושה‪ ,‬שמח תשמח רעים אהובים‪,‬‬
‫מלא חכמה ויראה וטוב ומטיב‪ ,‬נהג בו כבוד׳ והוסיף‬ ‫כשמחך יצירך בגן עדן מקדם‪ ,‬שם קדשך תמיד יעודדם‪,‬‬
‫יושר על יושר ותעלה במעלות טובות בס״ד‪ .‬על ענין‬ ‫ובקרן אורה יעמידם‪ ,‬פריו יתן בעתו קדש הלולים‪,‬‬
‫פג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אחי ורעי! מאד הוכפל הצע״ר כפלים‪ ,‬ירדו עיני פלגי‬ ‫אותו שוהט ראיתי שכבודו האריך לספר על טעיותיו‬
‫מים‪ ,‬בין הערבים‪ ,‬אשר שמעו אזנים‪ ,‬ויעל אליהו‬ ‫ופשעיו‪ ,‬ורצה כבודו להוציא עצמו מכלל החשד של‬
‫בסערה השמים‪.‬‬ ‫בעל מלאכתו וכו׳ שדברו בו הפוסקים‪.‬‬
‫אהה על חסרון מלא מצות רבותים‪ ,‬וצדקות במלא‬ ‫דע בני שאף אשר ידעתיך והכרתיך היטב׳ כי אותו‬
‫חפנים‪ ,‬בר לבב נקי כפים‪ ,‬אהב התורה ולומדיה‬ ‫חשד ■רחוק ממך‪ ,‬ולא עליך ועל כיוצא בך דברו‬
‫כאור עינים‪ ,‬אהוב לבריות ולשמים‪ ,‬יום יום שקד על‬ ‫הפוסקי׳ שעדות בעל מלאכתו של אדם עליו במלאכתו‬
‫דלתים‪ ,‬של בית אל בלי עצלתים‪ ,‬עד זקנה ושיבה בא‬ ‫גרועה אצלם‪ ,‬עכ״ז מאחר שכבודך וכיוצא בך מבני‬
‫בעדי עדיים‪ ,‬של שמירת מצות חקים ושכליים‪ ,‬אשר‬ ‫עליה המעטים‪ ,‬ורוב השוחטי׳ בכל מקום אוהבי בצע‬
‫צוה יוצר הכל בדבר שפתים‪ ,‬הוא יאר אפלתו כצהרים‪,‬‬ ‫וכד‪ ,‬ויוכלו לבוא להקל בעדות בעלי מלאכתם‪ ,‬לכן‬
‫ויסתירהו‪ ,‬בסתר כנפים‪ ,‬ויצאו לקראתו מחנים‪ ,‬מלאכי‬ ‫לא הלקו הפוסקי׳ בין דין לדין שעל זה אמרו רז״ל‬
‫עליון בתוף ומצלתיו‪ ,‬ויצרור האל נשמתו בצרור החיים‪,‬‬ ‫בהדי הוצא לקי כרבא‪ ,‬זולת אם הם שנים אין לחשדם‬
‫ועל כל בני משפחתו יפרוש כפים אל אל בשמים‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬ומה גם! שאף אם יהיה האחד צדיק גמור‪,‬‬
‫להאיר כוכב מערכתם כאור החמה שבעתים‪ ,‬ועיניהם‬ ‫הלא אינו אלא אחד‪ ,‬ועד אחד בהכחשה לאו כלום חוא‪,‬‬
‫תחזינה בבא לציון גואל ובנין ירושלים‪ ,‬אמן‪ .‬אנכי‬ ‫יהיה מי שיהיד^ מעתה הדבר מסור בידך קרבהו‬
‫אנכי הוא מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בטבת‪ ,‬ש׳‬ ‫והבינהו והשפיע עליו יראה ומוסר והודיעהו חומר‬
‫תביאמו ותטעמו בהר נחלתך לפ״ק‪.‬‬ ‫הדברי׳ בענות חן ושכל טוב‪ ,‬ובטח ! כי בימים מועטים‬
‫אחיכם היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫יהפך לאיש אחר ירא וחרד לדבר ה׳‪ ,‬זהו מה שיש‬
‫להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו‬
‫אלף תקנא‬ ‫ויושיענו‪ ,‬בב״א‪ ,‬נאם החו״פ בחשון‪ ,‬ש׳ תביאמו ותטעמו‬
‫לעיר רבאט‪ ,‬שבט‪ ,‬תשט״ו‪.‬‬ ‫בהר נחלתך לפ״ק‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬חכם בחכמתו‪ ,‬צדיק‬
‫באמונתו‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬כהה״ ר ימין ן׳ לחסין‬ ‫אלף תקמט‬
‫ישצ״ו‪.‬‬ ‫כסלו‪ ,‬לפא״ס יע״א‪.‬‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫אחי מן! הרי לך קיום הבטחתי על הס׳ חידושי ריב״ל‬ ‫מנחם ציון‪ ,‬נחם נא אשתו ובניו של איש צדיק תמים‪,‬‬
‫ז״ל‪ ,‬המקום ישלח עזרך מקדש להוציאו לאור‬ ‫עבד באמונה שוכן מרומים‪ ,‬ובכור היםורים‬
‫בקרב ימים‪ ,‬לזכר עולם יהיה צדיק‪ ,‬ולכבוד המשפחה‬ ‫נצרף‪ ,‬כהה״ר יהודה אצאראף‪ ,‬זצ״ל‪.‬‬
‫היקרה‪.‬‬ ‫עגומי לב י‬
‫הקדמה לספר !‬ ‫עגמה עלי נפשי על אחד מאצילי‪ ,‬בני ישראל עם ה׳‬
‫זה הספר‪ ,‬הנותן אמרי שפר‪ ,‬חדושים והערות‪ ,‬על שש‬ ‫אלה‪ ,‬על כל גדותיו תורה ומצות מלא‪ ,‬כי ציר‬
‫גמרות‪ ,‬כתובות מגלה והוריות‪ ,‬סנהדרין תענית‬ ‫מות אגדו בחבלי‪ ,‬ויאמר ה׳ יהודה יעלה‪.‬‬
‫חולין עליהם היו ידיו נטויות‪ ,‬ועוד על מקראי קדש‪,‬‬ ‫אהה על תבל כי תצעק ברוב יגונים‪ ,‬כי נעדר ממנה‬
‫הרבה חדושים אשר חדש‪ ,‬זכורני כד הוינא טליא‪,‬‬ ‫זקן ונשוא פנים‪ ,‬שומר אמונים‪ ,‬יום יום שקד‬
‫לומד בישיבת אדמו״ר בעל חכמה ותושיה‪ ,‬אינו מאבד‬ ‫על דלתי בית שוכן מעונים‪ ,‬ראשון לראשונים‪ ,‬ואחרון‬
‫טפה כבור סיד‪ ,‬צדיק וחסיד‪ ,‬כמוהר״ר חיים בירדוגו‬ ‫לאחרונים‪ ,‬תפלותיו באמת וישר מכוונים‪ ,‬שפתותיו‬
‫זצ״ל‪ ,‬אשר מרוחו עלינו אצל‪ ,‬היה הספר הזה לפניו‪,‬‬ ‫שושנים‪ ,‬שפל רוח שפל ברך לאבות ובנים‪ ,‬כל העם‬
‫והיה משים בו עיניו‪ ,‬ומגיד לנו ממנו דברים אחדים‪,‬‬ ‫אחריו מקדש עונים‪ ,‬האל מלאכיו יצוה לצאת לקראתו‪,‬‬
‫מהם חלקים ומהם חדים‪ ,‬ומאותו זמן נעלם הספר‬ ‫ויסך עליו באבדתו‪ ,‬ויצרור בצרור חחיים נשמתו‪ ,‬וישא‬
‫מעיננו‪ ,‬׳ועקבותיו לא נודעו לנו‪ ,‬עד זמן מה אשר‬ ‫תפלה בעד בניו ובני משפחתו‪ ,‬לפני האל אשר אין‬
‫אזננו שמעו שמעו‪ ,‬והיום מצפוניו לעינינו נבעו‪ ,‬כי בא‬ ‫בלתו‪ ,‬לברכם מברכתו‪ ,‬ויגאל עמו וצאן מרעיתו‪ ,‬בב״א‪.‬‬
‫מבא‪ ,‬עודנו באבו‪ ,‬מעובי רבא״ט אשר שם היה נטמן‪,‬‬ ‫אנכי אנכי הוא מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ בכסלו‪,‬‬
‫בחומת צדיק תמים ונאמן‪ ,‬משאר בשר המחבר‬ ‫ש' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך לפ״ק‪.‬‬
‫וממשפחתו‪ ,‬הל״ה חכם בחכמתו‪ ,‬צדיק באמונתו‪ ,‬אחי‬ ‫אחיכם הצעיר‪ ,‬אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫נועם ואחי טוב‪ ,‬גן רטוב‪ ,‬מזרק טהור‪ ,‬כהה״ר ימין‬
‫ן׳ לחסין‪ ,‬ישמרהו אל יה חסין‪ ,‬אשר לקחו אתו‪ ,‬בצאתו‬
‫עם הוריו מארץ מולדתו‪ ,‬העיר עז לנו מכנאס‪ ,‬ולעוב״י‬ ‫אלף תקנ‬
‫רבא״ט נכנס‪ ,‬מפני חמת המציק מצב הכלכלי והמהומות‪,‬‬ ‫טכת‪ ,‬לטאנכי״ר‪ ,‬יע״א‪.‬‬
‫שהיו בשנות תרס״ג ותרס״ד ברוב המלחמות‪ ,‬ועתה‬
‫עלה על דעת קדשו‪ ,‬על מזבח הדפוס להגישו‪ ,‬להצילו‬ ‫מנחם ציון» נחם נא רעים אהובים‪ ,‬טובים ומטיבים‪,‬‬
‫בשטף הזמן‪ ,‬הבלתי נאמן‪ ,‬וישלחהו אלי ויבקשני‪ ,‬כי‬ ‫אחים יקרים‪ ,‬מאירים כספירים‪ ,‬בני איש צדיק‬
‫אשימה עליו עיני‪ ,‬גם לחקור על יחסו של הרב המחבר‬ ‫תמים‪ ,‬מר דרור בשמים‪ ,‬רץ למצות קונו כצבי וכאיל‪,‬‬
‫וזמנו ומפעליו‪ ,‬וקשר משפחתו עם הוריו הקרובים אליו‪,‬‬ ‫כה״ר אליהו מוייאל‪ ,‬ז״ל‪ ,‬ובלב אשתו בת מלכים‪,‬‬
‫ואם כי אין בידי עתותי מרוב טרדותי‪ ,‬בעסקי הצבור‬ ‫ובנותיו וחתניו הברוכים‪ ,‬ינוחו נחמות‪ ,‬עצומות‪ ,‬אמן‪.‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫‪SB‬מ‪I‬ך‬

‫בהעתקה‪ ,‬כי ארוכים הם(‪ .‬זה מה שהשיגה ידי להג ‪T‬‬
‫כי ישר המחבר ומשפחתו היקרה‪ ,‬תמשך עד דור אחרון‬
‫בכל טוב סלה‪ ,‬ואודות הספר‪ ,‬אף כי המחבר זיע״א‬
‫לא קרא לו שם‪ ,‬רק חדושי ריב״ל‪ ,‬לדעתי נראה לקרותו‬
‫בשם ״תולדות יצחק״ זכותו וזכות תורתו‪ ,‬תהיה לנו‬
‫‪ .‬מתסה ועוז תמיד כל הימים‪ .‬אמן‪ .‬נאם החו״פ בח׳ שבט‬
‫תביאמו ותטעמו בה״ר נחלת״ך לפ״ק‪ .‬עבד אל דוק‬
‫וחוג אשש‪.‬‬
‫יו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ויהנו מדבריו‪ ,‬כי כך היא דרכה של תורה תמימח‪,‬‬
‫אלף תקנג‬
‫שבט תשט״ו‪ ,‬לצפר״ו‬
‫פעמים רחוקה שבתות שלמות‪ ,‬ופעמים שנים תמימות‪,‬‬
‫למעלת אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬הרה״ג בנש״ק‬
‫כמוה״ר דוד עובדיה יחיה חיים ארוכים‪,‬‬
‫טובים ומבורכים‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אח״י מ״ן! יען בשני ימים טובים של מועצת הרבנים‬
‫לא ראיתי פנ״ק‪ ,‬ושאלתי מדוע ? וקבלתי‬
‫תשובה עגומה וזעומה‪ ,‬כי מעלתו‪ ,‬עטוף אבל בתו‪,‬‬
‫וגדל מאד צערי‪ ,‬לכן הנפותי את עטי בכתב גחמה‬
‫לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬אל נא אחי תרעו גוייתכם ביגון‬
‫ואנחה‪ ,‬כי כן גזר הצור‪ ,‬ומי גזרתו יעצור‪ ,‬ובכן כל‬
‫בעל דעה‪ ,‬יתן לנפשו מרגעה‪ ,‬וקצב‪ ,‬לעצב‪ ,‬מה׳‬
‫אבקשה מעומקא דלבא‪ ,‬כי מכאן ולהבא‪ ,‬חושבנא טבא‪,‬‬
‫ולא תוסיפו עוד לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ .‬רק שובע‬
‫שמחות וכל טוב סלה‪ .‬אמן‪ .‬אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג‬
‫עמכם‪ ,‬אחיכם הצעיר החו״פ בירח שבט‪ ,‬ש׳ ל״א‬
‫תוסיפ״ו‪.‬לדאב״ה עו״ד )תשט״ו(‪.‬‬
‫אני היום ס״ט‪.‬‬
‫אלף תל!נד‬
‫שבט תשט״ו‪ ,‬לעיר רכא״ט יע״א‬
‫למעלת הרה״ג מעו״מ‪ ,‬עטרת צבי‪ ,‬נר המערבי‪ ,‬כקש״ת‬
‫כמוהר״ר שאול אבן דנאן כסליא‪ .‬שלום רב‬
‫לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫עצום ורב ! שלשם נגה עלינו האור כי טוב‪ ,‬האיש‬
‫משה גדול‪ ,‬למשפחת בוטבול הרוממה‪,‬‬
‫ונתגלגלו הדברים על איזה מקומות הצריכים דיין יחידי‪,‬‬
‫ואני שאלתיו על אחד מהמועמדים‪ ,‬זה שמו ר׳ יוסף‬
‫בוסידאן ‪ ,r^n‬ואמר לי שבעברו בכור המבחן חסת לו‬
‫איזה נקודות‪ ,‬ואני אמרתי‪ ,‬לפי דעתי נראה‪ ,‬כי לפי‬
‫תכונתו הישרה‪ ,‬וענות נפשו וידיעתו • להשוות דעות‬
‫חלוקות יום יום‪ ,‬בין איש ובין אחיו ובין גרו ובין אשר‪,‬‬
‫לבעלה לשפות להם שלום‪ ,‬כי זה עסקו רוב הימים‬
‫והלילות‪ ,‬וכל מלאכתו באמונה‪ ,‬וברוב המתנה‪ ,‬ונר‬
‫נוסף דאית ליה זכות אבות‪ .‬ומה־ גם זקנו הצדיק‬
‫המפורסם המלך דוד זיע״א‪ .‬ועוד‪ ,‬ועוד‪ .‬כל אלה הדבריט‬
‫היקרים‪ ,‬יעמדו תחת הנקודות על משך זמן מה שיהיה‬
‫מכיר ורגיל בעבודת הקדש‪ ,‬והיתד! תשובת אדוני משה‪,‬‬
‫לשלוח אני הצעיר אחר הריבו׳ הנז׳ ולהודיעו אם ירצה‬
‫לנסוע לאחת הערים‪ ,‬דמנא״ת או בני מלא״ל‪ ,‬וכאשר•‬
‫יבחר באחת מהן‪ ,‬אודיע לרו״מ‪ .‬ועשיתי כאשר צויתי‪.‬‬
‫דברתי עם הריבו׳ יש״ץ ויבחר בעיר בני מלא״ל‪ ,‬ובכן‬
‫והיח ‪ T‬המרובים׳ הפשוטים והמעורבבים‪ ,‬למען הרב‬
‫הקדוש המחבר מלי דשמייא‪ ,‬אשר הוא כבירא רשתית‬
‫מיניה מייא‪ ,‬ולמען אהבת החכם הלז יבדל לחיים‪,‬‬
‫גזלתי מעתותי בעזרת שוכן שמים‪ ,‬עתים‪ ,‬עתים‪ ,‬מהם‬
‫תכופות יום אחר יום דבוקות‪ ,‬מהם זה מזה מרוחקות‪,‬‬
‫והגיתי בו אחת הנה ואחת הנה‪ ,‬וראיתי בו דברים‬
‫יקרים‪ ,‬גם פשוטי דברים‪ ,‬בכן הנני אומר בשפה ברורה‪,‬‬
‫כי טוב בעיני אלהים ואדם ״להוציאו לאורה‪ ,‬לזכות‬
‫בעלי חכמה‪ ,‬אף אם מעט המה‪ ,‬אשר יעברו בין בתריו‪,‬‬
‫ודרך כל חכמה‪ ,‬לא כל הספרים תמיד נדרשים‪ ,‬ולא‬
‫בכלם רוחשים‪ ,‬רק מפקידה לפקידה‪ ,‬בלי קצב ומדה‪,‬‬
‫ויש בעיר אחת תהייה הפקידה קרובה ודבוקה‪ ,‬ובעיר‬
‫אחרת רחוקה‪ ,‬הצד השוה שבהם כי לזכר עולם יהיה‬
‫•‬ ‫צדיק‪.‬‬
‫זמנו של הרב המחבר הנז׳ זצ״ל‪ ,‬לידתו וסלוקו מן‬
‫העולם לא נודע‪ ,‬ואך נזכר בספר הנד בדף קנ״ד‬
‫שכתב חדושי מקראות בטבת תקנ״ז יעו״ש‪ ,‬עוד כתב‬
‫שם דף קט״ו ע״א ד״ה וע״פ‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ואני הצעיר עוד‬
‫היום לא נזדמן אצלי )חדושי מהרש״א על הש״ס(‬
‫להציץ בו כי בעוה״ר מיום חרון אף ה׳ בנו ונשללה‬
‫העיר והיתר! למשסה‪ ,‬נשללו כל ספרי הקדש שלנו‬
‫ולא נשאר לנו מאומה בלתי אם גוייתנו ואדמתנו ואפס‬
‫כסף לפדות תורתנו הקדושה‪ ,‬ומן ההמון אשר מצאה‬
‫כביר ידם לקנות ספרי הקדש הנה הנם צרורים וחתומים‬
‫בחצריהם ובטירותם לשם ולתפארת לא ישאילום לת״ח‪,‬‬
‫האל ירים דגל התורה ולומדיה אשר שחה לעפר נפשם‬
‫על המחיה ועל הכלכלה‪ ,‬אמן‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ .‬והנה לא‬
‫הודיע זמן השלל הנד‪ ,‬ונר׳ שהוא השלל של שנת תק״ן‬
‫לתפ״ץ ונזכר בס׳ פתוחי חותם כת״י חדושי׳ על מס׳‪:‬‬
‫חולין להרה״ג כמוהרפ״ת ‪,‬בירדוגו זצ״ל המחבר סה״ב‬
‫נופת צופים שו״ת אשר תאר אותו השלל בצבע שחור‪,‬‬
‫ואמר‪ ,‬שעיניו ראו כמה נשים כסויי ערוד! ביריעות‬
‫ס״ת‪ .‬עוד כתוב בדף ק״ע ע״פ ידו פרש שאר על כל‬
‫מחמדיה‪ ,‬וז״ל‪ .‬כמו שאירע לנו בעוה״ר בזמן הבלשת‬
‫לתפ״ץ‪ ,‬שהיה בא גוי אחד קטן בזוי וחלש בלי חרב‬
‫ובלי חנית ויאמר לאיש יהודי גבור חיל אשר ירדוף‬
‫מאה‪ ,‬תתן כל אשר אתך וגם כל מלבושך ומיד הוא‬
‫פושט ונותן לו מפני מורך הלבב וחתת אלהים‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫עוד שם דף פ״ז כתב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬מכאן ואילך לא עצרתי‬
‫כח לכתוב מפני חמת המציקי וצוק העתים ובלבול‬
‫הדעת‪ ,‬כי יצא הקצף מלפני ה׳ החל הנגף רח״ל עד‬
‫ישקיף וירא ה׳• משמים השקפה לטובה ויאמר למלאך‬
‫המשחית בעם הרף ידיך‪ ,‬אמן‪ .‬עכ״ל‪ .‬ענין זה לא נודע‬
‫זמנו בייחוד כי המגפות היו מצויות תכופות בזמן‬
‫הקודם מחוסר הנקיון והעדר רופא ורפואות‪.‬‬
‫ממשפחת המחבר נודעו אלי מצוקי ארץ אלה בלי‬
‫קשר אבות ובנים‪ .‬והם ! בספרי הגדול ״אוצר‬
‫המכתבים״ ח״א‪ ,‬מכתב קס״ה‪ ,‬אשר שלחתי לר׳ שלום‬
‫הלוי‪ ,‬רב חוקר קדמוניות מארץ תורקיי״א‪ ,‬זמנו כסלו‬
‫תרע״ו‪ ,‬על איזה משפחות מיוחסות כתבתי לו בלשון‬
‫הזה על משפחת המחבר‪ ,‬משפחת ן׳ לחסין‪ ,‬וכו׳ וכו׳‬
‫)ככתוב שם ולא הוצרכתי לכפול הדברים כאן עוד‬
 ‫פה‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף תקנז‬ ‫‪:‬הגדתי היום לאדוני המלך שאול בחיר ה‪ /‬והוא יעשה‬
‫אייר‪ ,‬ל ח ישראל עיוש‪ ,‬אלג׳יר יע״א‬ ‫את שלו‪ ,‬ולכת״ר החיים והשלום‪. .‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא בעלה דההיא אתתא‪,‬‬
‫בקשתיהו ומצאתיהו‪ ,‬והוא עני• ורש‪ ,‬הפך‬ ‫אלף תקנה‬
‫מ״ש כבודך עליו שהוא בעל נכסים‪ ,‬וכן מ״ש כבודך‪,‬‬ ‫אדר תשט״ו‪ ,‬לעיר פארי״ז יע״א‬
‫כי עזב אשתו בחוסר כל‪ ,‬תמה מאד על ההפך‪ ,‬ועדיו‬
‫זכין לו שהם מכירים אותה‪ ,‬בעל׳ קרקע ובעלת כספים‪,‬‬ ‫למעלת החכם השלם‪ ,‬כהה״ר יוסף לוסקי הי״ו‪.‬‬
‫ושלחה לו ע״י אחד מהם שהיא לא תבא אחריו‬ ‫•מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬שאל כבודו שאלת חכם‪ ,‬כי זה‬
‫למרוק״ו‪ ,‬ואם ישלח לה גט כריתות תשלח לו עשרים‬ ‫ימים רבים קבע עתים ללמוד ג״כ עם פרש״י‬
‫אלף פראנק‪ ,‬והוא אמר עתה כי תשלח לו רק יו״ד‬ ‫במצודות‪ ,‬והוא עתה בצפניה‪ ,‬וראה בסי׳ א׳ פ׳ יו״ד‪,‬‬
‫אלפים פר׳ וישלח לה גט כריתות מהכא‪ .‬ובכן יאמת ‪,‬‬ ‫דבר פלא בפרש״י‪ ,‬דכתיב והיה ביום ההוא נאם ה׳‬
‫עליה כבודו הדברים‪ .‬ונראה‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה ושבר גדול‬
‫אני היו׳׳ם ס״ט‪.‬‬ ‫מהגבעות‪ .‬זפרש״י ז״ל מן המשנה משער העופות שהוא‬
‫■שני לו‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ותמיהה לך טובא‪ ,‬דבשלמא אם היה‬
‫אלף תקנח‬ ‫בירושלים איזה שער הנקרא בשם שער העופות אתי‬
‫סיון‪ ,‬לקאז״א כלאנק״א‬ ‫מירושו שפיר‪ ,‬אבל‪ -‬האמת דלא נזכר בשום מקום שער‬
‫העופות שהיה בירושלים? ובכן מנא ליה לרש״י הא?‬
‫ל מ על ת אח״י נוע״ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬אשכול החכמה‬ ‫ושאלת ואין מג ‪ .T‬ובקשתני לחוות דעתי ‪.‬‬
‫והדעת והתבונה‪ ,‬הר המר גבעת הלבונה‪,‬‬ ‫ת שובה רש״י ז״ל נמשך אחר תרגום יב״ע‪ .‬שתרגם‬
‫בנש״ק כמהר״ר שלמה אדהאן‪ ,‬בעל השם ״חכם״ שמו‬ ‫ויללה מן המשנה‪ ,‬זיללא מן עופא‪ .‬ע״ש‪ .‬ובא‬
‫נאה לו‪ ,‬ונאה הוא לשמו‪ ,‬יחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובים‬ ‫רש״י ז״ל לפרש מדוע נקרא שער המשנה‪ ,‬משום שהוא‬
‫ומבורכים‪ .‬אמן‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל המסתופפים‬ ‫־שני לו לשער הדגים‪ .‬ואך קושיית כבודו תקשה על‬
‫בצל קורתו‪ ,‬העי״א‪.‬‬ ‫יב״ע דלא מצינו בשום מקום שער העופות בירושלים ?‬
‫צוף ד ב ש! בשבת החולף היה בביתי ובחומותי בעל‬ ‫ואמנם כבר קדמוך בקושיא זו בעל תבואות הארץ‬
‫אחותי כמוהרי׳׳ע בירדוגו ישצ״ו‪ ,‬והודיעני‬ ‫•‬ ‫■פרק ז׳‪ ,‬בהערות‪ .‬ופי׳ עופא שכתב יב״ע‪ ,‬כפול‪ ,‬שכן‬
‫כי אמיה דמר עלתה למרום זה ירח ימים‪ ,‬וכבודו אבל‬ ‫תרגום‪ ,‬רבוע יהיה כפול‪ ,‬עיף‪ ,‬והוא תרגום משנה‪,‬‬
‫אם קודר‪ ,‬ויען אהבת האם תקועה בחדרי הזרע‪ ,‬ומה‬ ‫דהיינו כפול‪ ,‬ורש״י ז״ל לא דק בזה‪ .‬ועוד כתב שיותר‬
‫גם חכמי לב תופשי התורה המכירים ערכה‪ ,‬ומה גם‬ ‫נר׳ לו‪ ,‬שנשמט מהתרגום ע׳‪/‬י המעתיקי׳ או המדפיסים‬
‫בהיותה אם לבינה‪ ,‬סימא בביתא‪ ,‬כלי שנשתמש בו‬ ‫■ל׳ מן עופא וצ״ל עופלא‪ ,‬דהיינו‪ ,‬בעופל שהיה במשנה‬
‫קדש ר׳ אבה״ו זיע״א‪ ,‬בטח! כי לב כבודו מלא תוגה‬ ‫‪.‬בין החומותים‪ ,‬וכו׳ ע״ש‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‪.‬‬
‫נוראה‪ ,‬ויען אהבתי גדולה מאד לכבודו‪ ,‬בכן צר לי‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪/‬‬
‫בצר לו‪ ,‬ואך אמרתי בחפזי‪ ,‬בחרוזי‪ ,‬בעל דעה‪ ,‬יתן‬
‫לנפשו מרגעה‪ ,‬וקצב‪ ,‬לעצב‪ ,‬ופוגה‪ ,‬לתוגה‪ ,‬שכן גזר‬
‫הצור‪ ,‬ומי גזרתו יעצור‪ ,‬ממנו אבקשה‪ ,‬כי נפשה בטוב‬ ‫אלף תקנו‬
‫תלין וזרעה יירש ארץ‪ ,‬אמן‪ . .‬אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג‬ ‫ניסן תשט״ו‪ ,‬להנ״ל‬
‫עמכם‪ ,‬החו״פ ב׳ סיון המוב״ת ש׳ ל״א תוסיפ״ו‬
‫לדאב״ה עו״ד )תשט״ו(‪.‬‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬תודה רבה על דבריו כי נעמו‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר אני היו״ם‪.‬‬ ‫■עוד שאל כבודו על מ״ש עוד בצפניה ג׳‪ ,‬ז׳‪ .‬אמרתי‬
‫אך תיראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה‬
‫אלף תקנט‬ ‫■כל אשר פקדתי עליה וכו׳‪ ,‬ופרש״י ז״ל ולא יכרת‬
‫סיון‪ ,‬כ׳‪ ,‬ש׳ יזכה לתור״ה וחיי״ם )תשנד׳ו( לרכא״ט‬ ‫מעונה ולא יחרבון מדוריה‪ ,‬ע״כ‪ .‬וקשה לך‪ .‬והלא מעונה‬
‫■כתיב מפיק ה״א‪ ,‬והוא נקבה ואיך מפרש מדוריה זכר ?‬
‫מר דרור בשמים‪ ,‬אוהב התורה והחכמים‪ ,‬בהונו ואונו‬ ‫וכן יקשה על המצודות שמפרשים מדורו ?‬
‫ובדברים ערבים‪ ,‬גומל חסדים טובים‪ ,‬כה״ר נסים‬ ‫■תשובה נר׳ דטעות המעתיקי׳ או המדפיסים נפל בפי׳‬
‫צרפתי יחשל״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולכל‬ ‫שניהם‪ ,‬וצ״ל ברש״י מדורה וכן צ״ל במצודו׳‪,‬‬ ‫י‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬ובפרט להבן יקיר יחולו לו ברכות‬ ‫ופירוש מדורה של העיר שהיא ביהמ״ק שהיא עיקר‬
‫וטובות‪ ,‬מאליפות מדובבות‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫■מעונה‪ .‬וכ״פ רד״ק וז״ל‪ ,‬מעונה‪ ,‬הה״א מפיק‪ ,‬פי׳ מעון‬
‫אח״י נו ע״ם ! מה מאד שמח לבי על הבשורה הטובה‬ ‫העיר שזכר והיא ירושלים ע״ש‪ .‬ומה שחסר הוא‬
‫כי ילד ילד לך‪ ,‬זכ״ר בגימטרייא ברכ״ה‪,‬‬ ‫•השלימו המצודות‪ ,‬שכתבו‪ ,‬ואז לא יהיה נכרת מדורה‬
‫להניח ברכה אל ביתד בכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫זהו ביהמ״ק‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ופשוט‪ .‬וסלח נא ‪TT‬י אם אומר‬
‫קח נא ‪TT‬י ברכתי הלבבית‪ ,‬אשר שפתי יביעו בשמחה‬ ‫■כי שאלות של דקדוקים כאלה‪ ,‬אין לי פנאי להשיב‬
‫רבה ברמת עד בלי די‪ ,‬והננו ממרחק שותים עמכם‬ ‫•עליהם‪ ,‬במעט התבוננו׳ תיישב אותם בעצמך‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫לחיים‪ ,‬ועוד נשתה ביום הברית חג השבועות הקדוש‪,‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫פו‬
‫חכם ל ב! תודה רבה לבבית‪ ,‬על תשורת מעלתכם־‬ ‫בו יתקדש הילד בברית ותורה‪ ,‬בה יגדל ויהי מתופשיה‬
‫היקרה‪ ,‬בג׳ ספרים נפתחים‪ ,‬ספר ״התורה‬ ‫הגדולים‪ ,‬אמן‪ ,‬אחיכם‪ ,‬השמח עמכם‪.‬‬
‫והמדינה״ ח׳ פרקים להרמב״ם ״חוברת מקדשת לו‪,‬‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫לזכר עולם יהיה צדיק‪ ,‬ועני אני‪ ,‬עשיתי כאשר צויתי■‬
‫במכתב מעלתכם‪ ,‬נאמתי בשחרית שבת יתרו נאם קצר‬
‫על תפארת ישראל הרמב״ם זיע״א להכרזת השנזז‬
‫אלף תקס‬
‫תמוז‪ ,‬תשט״ו‪ ,‬לתלמסא״ן‬
‫על שמו‪ ,‬ובעלות המנחה בשרתי צדק בקהל רב באריכו׳‬
‫קרוב לב׳ שעות בסיום מוסר השכל היוצא מפרשת‬
‫תולדותיו וספריו אשר גדלו צדקתו וזכר חסדו ואמונתו‬ ‫מנחם אבלים‪ ,‬נחם נא ידיד טהור לב‪ ,‬חכם מפואר‪,‬‬
‫לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ‪ ,‬ממנו נלמד לעשות‬ ‫בנש״ק כהה״ר אברהם בלייח ישצ״ו‪ ,‬העטוף‬
‫כל אחד כפי השג יד‪ ,‬המקום ב״ה בחסדו‪ ,‬יתן עלינר‬ ‫אבל כבד‪ .‬כי רחק ממנו מנחם‪ ,‬מר אחיו‪ ,‬מרגלית שאין‬
‫מהודו‪ ,‬ויגאל עמו וצאתן ידו‪ ,‬גאלה שלמה‪ ,‬בב״א‪,‬‬ ‫לה ערך‪ ,‬ונחמה תרב בלב בניו ובנותיו וחתניו ואשתו‬
‫החו׳׳ם בשבט ש׳ רב״י מש״ה במיימו׳׳ן )תשט״ו(‪.‬‬ ‫האלמנה‪ ,‬אשר ישבה אצל פנה‪ ,‬בירכתי ביתה עגומה‪,‬‬
‫אחיכם אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫ושוממה‪.‬‬
‫אחי ורעי ! נפעמתי משמוע‪ ,‬ועיני תדמע דמוע‪ ,‬כי גוע‬
‫אלף תקסג‬ ‫גווע‪ ,‬אור זרוע‪ ,‬וי! וי! מה עצום החרון‪ ,‬על‬
‫חבצלת השדון‪ ,‬מנעים זמירות ותפלות בגרון‪ ,‬לפני‬
‫השמטה מהשון‬
‫הבימה והארון‪ ,‬לב כל שומעיו הרנין רון‪ .‬וי על שפל‬
‫ברך‪ ,‬מרגלית שאין לה ערך‪ ,‬הלך בישרת הדרך‪ ,‬יסוריו‬
‫נדרשתי מחיי רוחי‪ ,‬הרה׳׳ג כמוהר״ר שלום משאש‬
‫העבידוהו בפרך‪ ,‬בלי חנינה‪ ,‬מרים כלענה‪ ,‬לעת זקנה‪,‬‬
‫ישצ״ו‪ ,‬מעיר קאז׳׳א בלאנק״א לארוג לו‬
‫עד שנתנוהו לעפר מנה‪ .‬אך אחי! אף כי היגון מאד‬
‫נאם קטן שיאמר בחנוך ב׳׳ד החדש שבנו שם‪ ,‬ויהי כלו‬
‫גבר‪ ,‬והגבול עבר‪ ,‬אין לנו לדבר דבר‪ ,‬רק בלב נשבר‪,‬‬
‫מדבר בשבח פא׳׳ם‪ ,‬וראב׳׳ד הגבוה וב׳ המאורות‬
‫נצדיק דינו יתברך‪ ,‬על טוב ועל רע קשה ורך‪ ,‬יהי שמו‬
‫המפקחים‪ ,‬כי כן צוה‪ .‬ועשיתי רצונו‪.‬‬
‫מבורך‪ ,‬בכל מערך‪ ,‬ונפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‪,‬‬
‫זאת חנכת הבית הגדול והקדוש הזה‪ ,‬מקום השראת‬
‫אמן‪ ,‬אחיכם‪ ,‬הדואג עמכם‪ ,‬הוא מנחמכם‪ ,‬בתמוז ש׳‬
‫שכינת עזו יתברך בכל עתות המשפט‪ ,‬ככתוב‬
‫ל״א תוסיפ״ו לדאב״ה עו״ד‪.‬‬
‫בתורה‪ ,‬ועמדו שני אנשים אשר להם הריב לפני ה׳‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫)דברים י״ט‪ ,‬י״ז(‪ ,‬ושנוי בנביאים‪ ,‬במאמר יהושפט‬
‫מלך יהודה אל השופטים‪ ,‬ראו מה אתם עשים‪ ,‬כי לא‬
‫לאדם תשפוטו‪ ,‬כי לה׳‪ ,‬ועמכם בדבר המשפט )דהי׳׳ב‬ ‫אלף תקסא‬
‫י״ט‪ ,‬ו׳‪ ,‬ועיי׳ סנהדרין ו׳ ע״ב(‪ ,‬ומשלש בכתובים‪,‬‬ ‫תמוז תשפז״ו‪ .‬לידושלים עיה״ק‬
‫אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט )תהלים‬
‫פ׳׳ב(‪ .‬ויען! גם אני עבדכם הצעיר‪ ,‬מן שמייא קא זכו‬ ‫למעלת הרה״ג ופו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬דר׳ מוהר״ר חיים זאב‬
‫לי חלק בדבר המשפט‪ ,‬בעיר הגדולה הזאת‪ ,‬בבית‬ ‫הירשבורג שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫הגדול הזה‪ ,‬לכן ברשות קא נחיתנא לדבר דבר לפני‬ ‫הסובבים הודו‪ ,‬העי״א! כל בני המשפחה דוב״ש כבודו‪.‬‬
‫מעלת רבותי הגדולים‪ ,‬ובראשם פאר‪ ,‬עטרת צבי‪ ,‬נר‬ ‫ובקידה על אפים‪ ,‬וכריעה על ברכים‪ ,‬אני אומר שלום‪,‬‬
‫המערבי‪ ,‬ראב״ד הגבוה מקדש‪ ,‬כקש׳׳ת כמוהר״ר שאול‬ ‫לאדוני נשיא ישראל‪ ,‬צב״י ממלכות‪ ,‬יחשל״א‪.‬‬
‫בחיר ה׳ למשפחת אבן דנאן הרוממה‪ ,‬יחשל׳׳א‪ ,‬ועזר‬ ‫חכם עדיף! בהזדמנות נסיעת שאר בשרי לארץ‪,‬‬
‫כנגדו‪ ,‬בהדרו והודו‪ ,‬השר והטפסר‪ ,‬אדוני משה למשפחת‬ ‫הבחו״ן בנש״ק מ״ר מימון בירדוגו הי״ו‪,‬‬
‫בוטבול המפוארה‪ ,‬אשר הוא עינא פקיחא על כל קהלות‬ ‫שנשא והנהיג אותנו בעגלתו בחוה״מ פסח שעבר‬
‫ישראל במארוק״ו‪ ,‬יהי אלהיו עמו‪ ,‬יפרוש עליו סוכת‬ ‫לחרבות עיר הרומיים העתיקה‪ ,‬אמרתי לכתוב למעלתו‬
‫שלומו‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫דרישת שלום לבבית‪ ,‬ואגב אודיע לכבודו כי בזה‬
‫והנה רבותי ! דברי אלה אשר אני דובר באזניכם היום‪,‬‬ ‫השבוע בא לידי עתון הצפה לאלול תשי״ד וראיתי שם‪,‬‬
‫לא דברי תורה‪ ,‬ולא דברי חכמה‪ ,‬כי מה אני‬ ‫כי הספר חבור יפה מהישועה‪ ,‬לרבנו נסים בר יעקב‬
‫מול כבודכם •הרם‪ ,‬רבנן מצוקי ארץ‪ ,‬גבורים לעמוד‬ ‫ז״ל תרגמו כבודו מערבית לעברית מדוייקת‪ ,‬והוציאו‬
‫בפרץ‪ ,‬להוציא לפניכם הגה‪ ,‬דמה ידעתי ולא ידעתט‬ ‫לאור‪ ,‬ובכן יואל רו״ם לכבדנו בו ביד המוכ״ד‪ ,‬ליהנות‬
‫חלילה‪ ,‬אך! ורק! יען! היום הזה‪ ,‬הוא לנו יום חג‬ ‫בו ולחנות אחרים שומעי לקחי מדי שבת בשבתו‪,‬‬
‫ושכמ״ה ושלום‪.‬‬
‫גדול בחנכם הבית הגדול הזה‪ ,‬לכן עלינו לשבח לאדור‬
‫אחיך הצעיר היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫הכל‪ ,‬אשר האיר לארץ מארוקו ליהודים הדרים עליה‪,‬‬
‫ברחמים‪ ,‬בשני המאורות הגדולים‪ ,‬אדוני שאול בחיר ה׳■‬
‫ואדוני משה‪ ,‬ילידי וגדולי אדמת הקדש עוב׳׳י פא״ס‪,‬‬ ‫אלף תקסב‬
‫בירת מארוקו מלפנים‪ ,‬אשר הוצק יסודה מיום הוסדה‬ ‫השמטה מח׳ שכם‬
‫ועד עתה על אדני החכמה והמדע‪ ,‬אשר אם באנו לפרט‬
‫אחד לאחד כל גאוני עולם אשר ישבו בה מאז ועד‬ ‫למעלת רב ועצום‪ ,‬מהר״ר משה י׳ הלוי ישצ״ו‪ .‬שלום‬
‫עתה‪ ,‬עם תפארת רום מעשיהם יעלה הדבר לספר בעיו‬ ‫רב לכבודו‪ ,‬ולכל אנשי סודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫פז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫בעזר אלהי‪ ,‬הנני ברגש לבבי של שמחה מאחל להם‬ ‫ברכים רבים‪ ,‬ולעבור בדומיה אי אפשר‪ ,‬ואך בסקירה‬
‫טובה וברכה‪ ,‬וחיים ברוכים ומעלות טובות רמות‬ ‫־אחת נסקור שרשרות זהב אחדים‪ ,‬אשר האירו עולם‬
‫ונשגבות וחוזק ואומץ ואילות עד ועד כי יבא שילה‪,‬‬ ‫בחכמתם וצדקתם וקדושתם‪ ,‬והם!‬
‫אמן‪ .‬ולנו עבדי ה׳ המשרתים בקדש‪ ,‬יהי ה׳ אלהינו‬ ‫■כהן גדול עולה בראש‪ ,‬גאון הגאונים‪ ,‬אחד משרפי‬
‫עמנו לבל תצא מתחת ידינו שום תקלה‪ ,‬רק דצק‬ ‫קדש‪ ,‬אשר ביראה ופחד אשא את שם קדשו‬
‫ואמת‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫על דל שפתי כמוהר״ר יצחק אלפאסי בן רבינו יעקב‬
‫זזכהן זיע״א‪ .‬ועוד מזרע הכהונה‪ ,‬אחד קדוש‪ ,‬גאון‬
‫אלף תקסד‬ ‫מפורסם‪ ,‬רבינו יהודה הכהן אבן שושן זיע׳׳א‪ ,‬רבו‬
‫‪' ....‬‬ ‫השמטה מחשון תשי״ד‪ .‬לישדאל‬ ‫של הרמב״ם זיע״א בתלמוד )תולדות חכמי ישראל‬
‫ח״ב דף ‪ .(21‬ועוד שלשלת גדולה של כהנים אדירי‬
‫למעלת הרה״ג מע״ומ‪ ,‬וכר‪ ,‬כמהר״ר דוד שלוש ישצ״ו‬ ‫־התורה עד זה זמן לא כביר האיר לארץ גאון תלמודי‪,‬‬
‫רב העיר ״נתניה״ בארץ תובב״א‪.‬‬ ‫עיר וקדיש‪ ,‬פאר הדור‪ ,‬כמוהר״ר חיים הכהן זיע״א‪.‬‬
‫רב נבחר! מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ראיתי מ״ש‬ ‫ובמשפחת הלוי ידוע המדקדק והמשורר הגדול דונש‬
‫שידי בענין הרבנות מקום הרג עוזיאל זצ״ל‪ ,‬כי‬ ‫בן לברט הלוי זיע״א‪ ,‬אשר נולד בפאס‬
‫לא נמצא בארץ אדם ראוי לישב על כסאו וכבודו נזכר‬ ‫בשנת ‪ 920‬למסה״נ‪ ,‬ועוד שלשלת של לויים מלאה‬
‫ממני‪ ,‬ודבר עם הגאון הירצוג ישצ״ו על זה‪ ,‬ובקש ממנו‬ ‫תורה וחכמה ויראה‪.‬‬
‫לכתוב לי לשלוח לו תמונתי וסדר ימי‪ ,‬והחבורים‬ ‫ז עוד משפחת ״הצרפתי״ אשר גברה מאד בחכמה‬
‫שחברתי‪ ,‬ולהיות מהמועמדים למשרה זו‪ ,‬וסר‪ ,‬וכו׳‪,‬‬ ‫ובמדע עד אור ישראל רבינו יעקב תם זיע״א‪,‬‬
‫תודה לבבית לך שידי ולעטרת צבי הגאון ישצ״ו‪,‬‬ ‫בן בתו של בשמים ראש רישא דראשין‪ ,‬קדש הקדשים‪,‬‬
‫כי עלה זכרוני לטובה לפני רו״מ כבודכם‪ ,‬המקום‬ ‫רבינו שלמה‪ ,‬רש״י זיע״א‪.‬‬
‫בחסדו יזכרכם בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬ועל גוף הענין‪,‬‬ ‫זעוד נודע מרבני פא״ס‪ ,‬הגאון הנודע למשגב רבינו‬
‫רחוקה ממני העמדה והערכה בזה‪ ,‬כי הוא כתר שאינו‬ ‫יעקב בירב רבו של מרן הקדוש זיע״א‪ ,‬ועוד‬
‫הולם אותי כלל‪ ,‬ומסאנא דרב מאד מכרעאי‪ ,‬ומה גם !‬ ‫משפחת ״אבן צור״‪ ,‬״בן עטאר״‪ .‬״סירירו״‪ ,‬״עזיאל״‪,‬‬
‫כי לא נסיתי ללכת באלה לרדוף אחר השררה חלילה‪,‬‬ ‫״מונסונייאגו״ השועים והמפורסמי׳ בגאוניהם‪ ,‬ורבניהם‪,‬‬
‫כל ימי בורח מהשררה‪ ,‬רק הבאה אלי בהכרח בהשגחת‬ ‫וחכמיהם‪ ,‬וקדושיהם‪ ,‬ועוד כמה מאות משפחות אשר‬
‫הבורא‪ ,‬ושיש בה מזונותי ומזו׳ ביתי בדרך כבוד עם‬ ‫יצאו מהם גאונים וקדושים בעוב״י פא״ס יע״א‪.‬‬
‫למוד תורה לשמה‪ ,‬ובכן יסלחו הצדיקי׳ אם לא עשיתי‬ ‫ומה גם! ומה גם! שלשלת יוחסין הגדולה‪ ,‬מהנזר‬
‫רצונם בזה‪ .‬ותמונתי הנה היא בראש ספרי ״מים חיים״‬ ‫והצפת‪ ,‬האות והמופת‪ ,‬אור עולם ופלאו‪ ,‬ממזרח‬
‫ועוד אחרת קטנה תוך כתבא דנא‪.‬‬ ‫שמש ועד מבואו‪ ,‬רבינו משה בן רבינו מיימון זיע״א‪,‬‬
‫וסדר ימי הנה הנם לפניך בקצ״ר אמיץ‪.‬‬ ‫אשר הוכרז בארץ על שנה זו תשט״ו ליקרא על שמו‪,‬‬
‫נולדתי י״ב סיון תרנ״ב‪ .‬גדלני אבא מארי עיר וקדיש‬ ‫שנת הרמב״ם‪ ,‬ונמצא בה סימנא טבא‪ ,‬על מספרה‬
‫כמוהר״ר חיים זיע״א‪ ,‬על ברכי התורה‬ ‫כמספר חב״י מעד׳ה במיימו״ן זיע״א‪ ,‬אשר הוא אילן‬
‫עד היותי בן י״ד שנה שנתבש״מ ח׳ תמוז תרס״ד‪,‬‬ ‫־הקדוש‪ ,‬עפיה שפיר ואנביה שגיא‪ ,‬עד הדור הזה‪ ,‬אשר‬
‫ומשבעת ימי אבלו חשבתי דרכי במה ליזון ולהתפרנס‬ ‫ראו עינינו את האור כי טוב‪ ,‬אחד מזרעו אור עולם‪,‬‬
‫אני ואחי ב׳ יתומים קטנים ואחות לנו קטנה‪.‬עם‪,‬אחותו‬ ‫הגאון האמתי אדוננו המלד שלמה אבן דנאן‪ ,‬אשר יום‬
‫ואלמנתו‪ ,‬כי לא‪ .‬הניח אחריו מאומח‪ ,‬וגמרתי‪..‬בךעתי‬ ‫יום נהנים מאור תורתו הזורח עלינו מספריו המלאים‬
‫להפריש חלה מעתותי למשי שע)ת אחדות בכל■ יום י‬ ‫הכמה ודעת וחריפות גדולה ובינה יתירה‪ ,‬ויבדל לחיים‬
‫ללמוד מלאכת סופרים סת״ם ושטרות‪ .‬ובמשך י״ב‬ ‫טובים וארוכים מלאים כל טוב‪ ,‬פרי צדיק הנזר והעטרה‪,‬‬
‫חדשי אבלו שהיתה פרנסתנו מצוש‪ .‬מנדרים ונדבות‬ ‫שאול בחיר ה׳‪ ,‬היושב ראש על כסא המלך שלמה‪,‬‬
‫לעלוי נשמתו מבני העיר וחוצה לה למדתי בטוב‬ ‫כסל״יא‪.‬‬
‫ב׳ מיני ספרות הנ״ל בעבוד עורות קלף וגויל וכתיבה‬ ‫ועוד משפחת בוטבול הרוממה ונהדרת בקדש בצל‬
‫תמה עד מאד‪ ,‬ובשנה שניה קבעתי עתים למש תורה‬ ‫החכמה ובצל הכסף והדעת והתבונה מזמן עתיק‬
‫לשמה עם עתות עבודה בימים ובלילות‪ ,‬ונמשך הדבר‬ ‫ועד עתה‪ ,‬אשר מענפיה יצא פרי קדש הלולים‪ ,‬רב‬
‫שנים אחדות‪ ,‬שאז מלאכת סופרים נתדלדלה ולא‬ ‫פעלים‪ ,‬האיש הדגול מרבבה‪ ,‬אדוני משה יחשל״א‪,‬‬
‫הספיקה אף לחצי מזונות‪ ,‬אז דחקתי עצמי ולמדתי עוד‬ ‫אשר שניהם כאחד שמ״ש ומגן‪ ,‬עם כוכב צדק‪ ,‬כליל‬
‫מלאכת תקון שעונים‪ ,‬ועוד מעשה רוקם ומעשה מחט‪,‬‬ ‫המדעים‪ ,‬החכם המפואר‪ ,‬ישראל בו יתפאר‪ ,‬כה״ר יצחק‬
‫ופתותי ציצים ופרחים בחפצי זהב וכסף‪ ,‬ועוד כריכת‬ ‫אדהאן ישצ״ו‪ ,‬אשר בחסד עליון נתנם לחן ולחסד בעיני‬
‫ספרים‪ ,‬עד אשר הודות לאל נשאתי אשה והשגתי‬ ‫אדוננו המלך והשרים יר״ה‪ ,‬ומה גם בעיני מלכות‬
‫פרנסה בריוח לי ולאשתי ולאחי ולכל בית אבי‪ ,‬מיגיע‬ ‫צרפת הרוממה והנשאה‪ ,‬והם בחכמתם ותבונתם ודעתם‬
‫כפי בחסד אל ולא נצטרכתי לבריות‪ ,‬עד ח׳ אדר תרפ״ד‬ ‫הגדילו חסדם על כל קהלות ישראל שבמרוק״ו בכל‬
‫שבו נקראתי לשרת בקדש בעיר תלמסא״ן יע״א‪,‬‬ ‫הנוגע להם בכלל ובפרט‪ ,‬ומה גם בענין בתי המשפט‬
‫ונעתרתי להם ונהגתי אותם במקל נועם משך י״ז שנה‪,‬‬ ‫ורבניהם‪ ,‬ומזכיריהם‪ ,‬ושמשיהם ומשרתיהם‪ ,‬וכל הצרש‬
‫ותקנתי להם כמה תקנות רבות ומועילות‪ ,‬הן בענייני‬ ‫^ה‪ .‬והנה עינינו הרואות את אולם המשפט הזה וחדריו‬
‫שו״ב ובפרט מקוה טהרה‪ ,‬ובענייני חנוך ות״ת‪ ,‬והייתי‬ ‫ולשכיו ורהיטיו‪ ,‬אשר הכל נעשה בהשתדלותם הנמרצה‬
 ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫פח‬
‫אהבתו ויראתו‪ ,‬להרים קרן תורתו‪ ,‬אמן‪ .‬אחיך הצעיד‬ ‫מטיף להם מוסד מדי שבת ׳בשבחו בעלות המנחה‪,‬‬
‫החו״פ מכנאס יעע״א'בירח מרחשון‪• ,‬שנת וירם קר״ן‬ ‫בביה״ב הגדולה הנק׳ ע״ש הרה״ג כמוהר״ר אפרים‬
‫‪ ..‬י‬ ‫משיח״ו לפ״ק )תשי״ד(‬ ‫‪,‬‬ ‫אנקאווא זיע״א )נתבש״מ שנת ר״ב לאלף שעלנו(‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪..‬‬ ‫ובארבע שבתות שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬פרה‪ ,‬החדש‪ ,‬ובשבת‬
‫הגדול וכן בכל שבת שלפני כל מועד גם בחנוכה‪,‬‬
‫;‬ ‫אלף תקסה‬ ‫היתה הדרשה באסיפת כל הקהל אחר שחרית משך‬
‫•‬ ‫חשון תשי״ד‪ ,‬לישראל‬ ‫שתי שעות ויותר‪ .‬עד שנת ת״ש שנקראתי מהממשלה‬
‫המרוקאית לשוב לארץ מולדתי פה מכנאס יע״א‪.‬‬
‫‪■ .‬‬ ‫למעלת החפץ בעלום שמו‪ .‬שלום‪. .‬‬ ‫ובמשך הזמן חברתי כמה ספרים בחסד עליון ב״ה‪,‬‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬תודה לבבית חמה על■‬ ‫א׳‪ .‬שו״ת על א״ח קראתי בשם מים חיים‪,‬‬
‫דבריו הלבביים‪ ,‬ועל הצעתו לבא בסוד קדושים ‪,‬‬ ‫על כמה‬ ‫מכיל שד״י תשו׳‪ ,‬נדפסכבר‪ .‬ב׳‪ .‬נר מצוה‪,‬‬
‫העומדים לישב על' כסא הרבנות הראשית הספרדית‬ ‫דברים יקרים עם הרבה שירים‪,‬כבר נדפס‪ .‬ג׳‪ .‬ח״ב‬
‫בארץ‪ ,‬אשר שכן ורקן הרב עוזיאל זצ״ל‪.,‬ואך ידידיו‬ ‫מים חיים‪ ,‬מכיל מאות תשובות‪ ,‬עדיין בכתב ידי‪.‬‬
‫סלמי הוא רק בעל חווק אחד‪ ,‬לא יגיע אף לאבן היסוד‬ ‫ד׳‪ .‬מים קדושי׳ תשו׳ על חיו״ד‪ ,‬בכתב ידי‪ .‬ה׳‪ .‬מים‬
‫של הר גבוה ותלול זה‪ ,‬אשר כבודך חפץ לצנפני שם ‪,‬‬ ‫טהורים על אבן העזר‪ ,‬תשובו׳‪ ,‬בכתב ידי‪ .‬ו׳‪ .‬מים‬
‫כדור‪ ,‬ומה גם! כי מעודי לא‪,‬רדפתי אחר השררה; רק‬ ‫קרים‪ ,‬על חו״מ‪ ,‬עדין בכתב ידי‪ .‬ז׳‪ .‬זבח תורה‪ ,‬אזהרות‬
‫אשר רדפה אחדי בהשגחת האל‪ .‬קבלתי‪ ,‬ועל שמות‬ ‫בחרוזים ונעילת הבתים במקראי קדש‪ ,‬על דיני שו״ב‪,‬‬
‫הספרים אשר חברתי‪ ,‬והסכמותי על ספרי זולתי‪. ,‬הרי‬ ‫ועוד הרבה ענייני׳ יקרים הנוגעי׳ לדיני שו״ב‪ ,‬בכתב‬
‫לך סדרן )הכל כמ״ש במכתב שלפני זה( והאל ברוב‬ ‫ידי‪ .‬ח׳‪ .‬גרש ירחים‪ ,‬על ידי גטין לכל פרטיהן‪ ,‬עדין‬
‫חסדו‪ ,‬יתן עלינו מהודו‪ ,‬ויעזרנו תמת לעבדו‪ ,‬ויגאלגו‬ ‫בכתב ‪ .’T‬ט׳‪ .‬עט סופר‪ ,‬נוסח כל מיני שטרות וכתובו׳‬
‫אנחנו עם מרעיתו וצאן ידו‪ ,‬בב״א‪ .‬אחיך הצעיר החו״פ‬ ‫ופירושן עם מבוא יקר‪ ,‬בכתב ידי‪ .‬יו״ד‪ .‬ויזכור יוסף‬
‫מכנא״ס יע״א ! שילהי חשון ש׳ התור״ה והעבוד״ה‬ ‫פירוש יקר על הגדה של פסח וחד גדיא‪ ,‬בכתב ידי‪.‬‬
‫)היא ש׳ תשי״ד(‪.‬‬ ‫י״א‪ .‬בגדי ישע‪ ,‬פי׳ על ההושענות ותקון הטל והגשם‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫בכתב ידי‪ .‬י״ב‪ .‬מגן אברהם‪ ,‬להגן על הראב״ע ז״ל‬
‫כן היתה תשובתי לאחרים‪ ,‬חכמים וגדולים‪ ,‬אשר הציעו‬ ‫מהשגות הרמב״ן ז״ל עליו‪ .‬י״ג‪ .‬תפארת בנים אבותם‪,‬‬
‫לפני משרה זו‪.‬‬ ‫ספר שלשלת משפחת׳ ומעשיהם וחכמתם וצדקתם‪,.‬‬
‫י״ד‪ .‬״אוצר המכתבים״ ד׳ קובצים גדולים‪ ,‬מכילים‬
‫אלף תקסו‬ ‫קרוב לאלפים מכתבים על ענינים שונים בתנ״ך וש״ס‬
‫אם תשט״ו‪ .‬ל ד חיים הפדזן נר״ו לקאז״א כלאנק״א‬ ‫ומדרשים והיסטורייא וכו׳‪ .‬ט״ו‪ .‬י פלגי מים ״דרושים‬
‫לנפטרים״‪ .‬ט״ז‪ .‬ספר דרושים חלוק לכמה ספרים לשבתו׳‬
‫מכתבו הארוך הגיעני שלשם‪ ,‬וכלו סובב על חקירה‬ ‫ולמועדים מכיל קרוב לאלף ומאתים דרושים‪ .‬י״ז‪ .‬שירת‬
‫גדולה ונוראה‪ ,‬אם נשמת האדם היא חלק מעצמותו‬ ‫הי״ם‪ ,‬שירים ובקשות וסליחות ופזמונים לשבתות‬
‫יתברר‪ ,‬או רק היא מהעליונים אשר חלק ה׳ לגופות‪,‬‬ ‫ומועדים ועוד‪ .‬י״ח‪ .‬מ׳ר׳ו ו׳עצבו א׳ת ר׳וח ק׳דשו‪ ,‬דברי‬
‫וכבודו‪ ,‬בתשובותיו ההדיוטיות המלאים הבל‪ ,‬פעמים‬ ‫ימי מכנאס ועוד‪ .‬י״ט‪ .‬אבני זכרון‪ ,‬נוסח מצבות‬
‫נוטה לכאן‪ ,‬ופעמים נוטה לכאן‪ ,‬ובקש ממני להעמידו■‬ ‫לנפטרים‪ .‬ועוד הרבה כתבים על כמה עניינים‪.‬‬
‫על האמת‪.‬‬ ‫הסכמות על ספרים‪ ,‬במליצות ורעיונות‪ ,‬על הספד‬
‫דע! כי חקירה זו כבר נחקרה ונפתרה ■ע״י הראשונים‬ ‫דברי שלום שו״ת למוד׳ כמוהרר׳׳ש משאש‬
‫ז״ל‪ .‬עיי׳ בס׳ נשמת חי^ים‪ ,‬לר׳ מנשה בן ישראל‬ ‫•‬ ‫זלה״ה‪ .‬הקדמה ארוכה כוללת ענינים יקרים מקפת‬
‫ז״ל בפרק ט׳‪ ,‬ממאמר ב׳‪ ,‬והעלה בראיות מדעיות‪,‬‬ ‫חכמת עבור השנים לנו ולזולתנו‪ ,‬כבר נדפס‪ .‬ב׳‪ .‬לספר■‬
‫שאינה מעצמותו יתברך חלילה‪ ,‬רק היא כלולה‬ ‫פרחי כהונה למוהרמ״ס הכהן זצ״ל‪ ,‬כבר נדפס‪ .‬ג׳‪ .‬לספר‬
‫מהעליונים‪ ,‬וסיים כך הוא האמת ואין לי להאריך‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫קרן לדוד להרה״ק כמוהר״ר דוד הכהן זצ״ל מעוב״י‬
‫וכן‪.‬ראיתי עוד בספרים אחרים אשר דברו בזה‪ .‬והסר‬ ‫ווהרא׳׳ן יע׳׳א‪ ,‬נדפס‪ .‬ד׳‪ .‬לס׳ חיי עמרם למוהרע״ם‬
‫לבך מחקירות כאלה אשר הם למעלה משכלו מאד‬ ‫אלבאז‪ ,‬זצ״ל‪ .‬נדפס‪ .‬ה׳ לס׳ ״עת מלחמה ועת שלום״‬
‫מאד‪ ,‬וינעם לו שלא תערבב דעתו‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫להרב■ כמוהרי״ץ מרעלי ז״״ל‪ .‬עיי׳ ס׳ חמדת ישראל‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫למר אברהם אלמאליח הי״ו דף ‪ 44‬מ״ש על חרוזי‬
‫אותה הקדמה‪ .‬ו׳‪ ..‬על ספר לקוטי ברכות נדפס בתלמסאן‪.‬‬
‫אלף תקסז‬ ‫י ז׳‪ .‬לספר ‪ t‬רמ״ה לכמוהרר״פ מאמאן זצ״ל‪ ,‬דבר יפה‬
‫אלו תשט״ז‬ ‫• מאד‪ ,‬נדפס‪ ■.‬ח׳‪ .‬סדור והגהה וה?ןדמה כפולה לספר‬
‫עטרת צבי‪ ,‬נר המערבי‪ ,‬כמוהר״ר שאול ן׳ דנאד‬ ‫״נשמת חיים״ לאבא מארי‪ ,‬זיע״א‪ ,‬נדפס‪ .‬לס׳ די השב‬
‫יחשל״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪'.‬‬ ‫ואם למסורת להרה״ג כמוהרש״ל בירדוגו זצ״ל‪ ,‬דברים‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אדות התפלה והזעקה‬ ‫יקרים‪ .‬ועוד כמה הסכמות שאני חותם בהם ב׳‪ ,‬כלם‬
‫והתעוררות לתשובה וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ .‬הנה הישרים‬ ‫אני ארגתים‪ ,‬ועוד הרבה הסכמות לספרים שעדין לא‬
‫בלבותם‪ ,‬הם מתעוררים מער״ח אלול בצום וצדקה‬ ‫נדפסו‪ .‬זהו מה שיש להודיע למעלתו‪ ,‬מפני אהבתו‪,‬‬
‫וצעקה בסליחות ותחנונים בתקע שופר‪ ,‬ובשני ימים של‬ ‫המקום בחמלתו‪ ,‬יגאל עמו וצאן מרעיתו‪ ,‬ויטע בלבם‬
‫פט‬ ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬
‫למענך בעת כשרותך‪ ,‬האם לקחתי מאומה מאביך‬ ‫ר״ה כלם אהובים נקהלים בבתי כנסיות אחר סעולתם‬
‫ואחיך‪ ,‬או ממך‪ ,‬אף בעת שהיתר‪ .‬פרנסתי מצומצמת‪,‬‬ ‫בלמוד תהלים במתון רב בלי הפסק ועוד התעוררות‬
‫ואתה עתה שידעת כי פרנסתי בריוח גדול הודות לאל‬ ‫גדולה בסדר ותשליך‪ ,‬ואך שארית ישראל וכר וכד‪.‬‬
‫יתברך שמו‪ ,‬אומר לשלוח לי מנחה וכו׳‪ ,‬הוי סכל‬ ‫עליהם אמר אחד הקדושים בנק׳׳ח בפאותיו וזקנו‬
‫אף במילי דעלמא‪ ,‬אבקשד‪ .‬מה׳ למול את ערלת לבבך‪,‬‬ ‫הארוכים‪ ,‬שהיו ‪,‬חביביז עליו ביותר‪ ,‬בנשיאות כפים‬
‫ויטע אהבתו ויראתו בלבך‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫ועינים למרום‪ ,‬רבש״ע כלום מאריך גלות ישראל בין‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫האומות‪ ,‬אלא לעשות תשובה‪ ,‬נשבע אני בסאותי וזקני‬
‫שאין ישראל עושים תשובה‪ ,‬רק אם תגאל גאל‪ ,‬ואסיים‬
‫אלף תקע‬ ‫בברכה לבבית‪ ,‬כתיבה וחתימה לשנה טובה‪ ,‬מלאה‬
‫■‬ ‫כסלו תשי״ו‪ .‬לאלג׳יר‬ ‫כל טוב ושנים רבות‪ ,‬נעימות וטובות‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולכל‬
‫ביתו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫לר׳ יצחק שרביט הי״ו‪ .‬שלום‬ ‫הצעיר היו״ם ס״ט‪.‬‬

‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אותו האיש בעל האשה‪ ,‬שאלתי‬ ‫אלף תקסח‬
‫עליו הרבה‪ ,‬ונמצא עובד אדמה‪ ,‬ושלחתי אחריו‬ ‫תשרי תשי״ו‪ .‬לירושלים עה״ק תובב״א‬
‫ובא לפני‪ ,‬ואמר שמעולם לא עלה בדעתו לגרש את‬
‫אשתו‪ ,‬ולא לברוח מפניה‪ ,‬רק ברשותה ובעצת׳ עזב‬ ‫למעלת אהוב טהוך לב החכם הגדול‪ ,‬ד״ר חיים זאב‬
‫את מקומו זה י״ ג חדשים‪ ,‬מפני דוחק הפרנסה ובושת‬ ‫‪ .‬הירשבורג ישצ״ו‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל‬
‫פניו לפשוט יד לצדקה‪ ,‬ועתד‪ .‬הודות לה׳ כי יש אתו‬ ‫ביתו‪.‬‬ ‫'‬
‫צרור כספו שאסף בזעת אפו‪ ,‬בסוף החדש יגמור‬ ‫חכם עדיף! ב׳ הספרים הגיעוני ע״י ציר אמונים‪.‬‬
‫עבודתו‪ ,‬ויסע למקומו‪ ,‬והכרת פניו ענתה בו כי מוצא‬ ‫״חבור יפה מהישועה״ לר״ן זצ״ל‬
‫שפתיו לא ישנה‪.‬‬ ‫שהעתיק כבודו מערבית לעברית‪ .‬וס׳ שלוחי ארץ‬
‫ואשר שאלת לפרש לך מ״ש באלישע אשר יצק מים‬ ‫ישראל לר״א יערי‪ .‬שניהם כאחד טובים‪ .‬תודה רבה‬
‫ע״י אליהו‪ ,‬מה ר״ל‪ ,‬ושאלת ואין מבין‪,‬‬ ‫ידידי על תשורתו היקרה‪ ,‬ישלם ה׳ פעולך בכל טוב‬
‫ודימפרשי׳ פי׳ בו דרך דרש כמ״ש רש״י ז״ל‪ ,‬וחפשת‬ ‫סלה‪ ,‬אמן‪ .‬נא אחי אל תשכחני מתשורות כאלו כאשר‬
‫על אותו דרש ולא מצאת‪.‬‬ ‫הבטחתני בהיות שכינת כבודו שרויה בביתי ובחומותי‬
‫תשובה‪ .‬פשטיה דקרא הוא‪ ,‬שהיד‪ .‬משמש את אליהו‬ ‫בפסח החולף‪ ,‬חלף תשורתי בספרי ועוד ספרים אחרים‬
‫בכל תשמיש עד כדי שבכל עת‪,‬שד‪.‬יד‪ .‬צריך‬ ‫יקרים‪ ,‬ושכמ״ה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ליטול ‪ ,T’T‬היד‪ .‬אלישע מביא כלי הנטילה ויוצק מים‬ ‫אחיך אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫ע״י אליד‪.‬ו‪ ,‬כן פי׳ רז״ל בי־רושלמי דערובין פ״ה‪ ,‬ה״א‬
‫יעו״ש‪ .‬זד‪.‬דרש שהביא שם רש״י ז״ל‪ ,‬אשר יצק בהר‬ ‫אלף ת^סט‬
‫הכרמל ביציקתו נעשו אצבעותיו כמעיינות מים עד‬ ‫חשון‪ ,‬לפאריז‪ ,‬לה״ר מסעוד הי״ו‪ .‬מימון‬
‫שנתמלאת התעלה‪ ,‬וכו׳‪ ,‬הובא מדרש זה בילקוט שמעוני‬
‫מלכים י״ח רמז רי״ד יעו״ש‪ ,‬ומ״ש נעשו אצבעותיו‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות הסמיכה של שו״ב‪ ,‬שנאבדה‬
‫וכו׳‪ ,‬דהיינו שרתה ברכה במים שהיד‪ .‬יוצק על אצבעות‬ ‫ממך‪ ,‬ובקשת לשלוח לך העתק אחר וכר‪.‬‬
‫אליהו‪ ,‬כי התעלה היתד‪ .‬גדולה כבית סאתים זרע‪,‬‬ ‫דע! כי דבר זה נמנע מכמה סבות‪ ,‬א׳‪ .‬כי בראשונה‬
‫שהם מאה אמד‪ ,‬על חמשים כחצר המשכן כמ״ש רש״י‬ ‫כתיב‪ ,‬כי צריך לעמוד תמיד ביושר וכושר‪ ,‬ואתה‬
‫שם‪ ,‬ואף אם נפחית; העומק עד אמה‪ ,‬הוו ליד‪,‬ו חמשת‬ ‫לא כן עשית‪ ,‬כאשר שמעתי בהיותי עדיין בתלמסא״ן‪,‬‬
‫אלפים אמות מרובעות‪ ,‬וכל אמה בת ששד‪ .‬טפחים‬ ‫וגם אחרי כן בבואי הנה‪ ,‬שבא יום אחד משם איש‬
‫שהם ס׳ סאנטים מיטר שמכילה שש מאות ליטר‪ ,‬יעלו‬ ‫אמונים והגיד לי עליך דברים זרים מאד‪ ,‬וגדל צערי‬
‫בד‪,‬ם ג׳ מיליוני ליטר‪ ,‬ואיד י״ב כדים מלאוה‪ .‬ולכן‬ ‫עד כי זלגו מעיני דמעות‪ .‬ב׳‪ .‬אף הנשאר נאמן לדתו‬
‫הודיעו ששרתד‪ ,‬ברכד‪ ,‬במים‪ ,‬זד‪.‬ו מד‪ ,‬שיש להשיב‬ ‫ולכשרותו‪ ,‬אם עברו עליו בלי התמדה במלאכתו שלש‬
‫לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זד‪ ,.‬קוינו לו ויושיענו‪ ,‬מכל‬ ‫שנים‪ ,‬אי אפשר לחזור עוד אליה‪ ,‬אם לא בעמידה‬
‫צרותינו‪ ,‬אמן‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫עוד בכור המבחן בהלכות ואמון ידים‪ ,‬ואתה עזבת‬
‫אני ד‪,‬יו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫אותה יותר מעשרים שנה‪ ,‬וחושב לחזור אליה בלי למוד‬
‫ובלי בחינה ? אתמהה טובא ! ולבא לחזור עוד על‬
‫אלף תקעא‬ ‫למודך וליסמך מחדש‪ ,‬נמנע‪ ,‬שאין סומכיז ‪.‬עתה רק‬
‫טבת תשי״ו‪ ,‬לחנ״ל‬ ‫ל ת ל ^ י חכמי המערב שהם ידועים אצלנו ליראי ה׳‬
‫מרבים‪ ,‬דהיינו מימים רבים‪ .‬ג׳‪ .‬כי אתה עתה למעלה‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ושמחתי מאד שאותו האיש קיים‬ ‫מחמשים שנה‪ ,‬ומבן חמשים ישוב מצבא העבודה ולא‬
‫את הבטחתו‪ ,‬וחזר לביתו‪ ,‬זו אשתו‪ ,‬בשלום‪,‬‬ ‫יעבוד עוד‪ .‬ד׳‪ .‬אמרת כי תשלח לי מנחה וכד‪ ,‬דבר זה‬
‫וראיתי רוב התודות וד‪,‬חנות על תשובתי באשר יצק‬ ‫יספיק לדעת ממנו רוע לבך‪ ,‬האם דרכי בכך חלילה‬
‫מים וכו׳‪ ,‬אין דבר יד ‪T‬י‪ ,‬כך היא חובתנו וכך יפה לנו‪,‬‬ ‫לקחת מנחה משום אדם? זכור אל תשכח כמה וכמה‬
‫אל תמנע טוב כתיב‪.‬‬ ‫טובות עשיתי עמך‪ ,‬וכמה מחלוקות עשיתי עם אחרים‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫והלכתא אין חולקי׳‪ ,‬קשיא הלכתא אהלכתא ? לא קשיא‪,‬‬ ‫עוד שאל כבודו‪ ,‬כי ראה בכמה מקומות לרז״ל שעושי׳‬
‫הא דפליג ליד‪ ,‬רביד‪ ,‬יקרא‪ ,‬הא דלא פליג ליד‪ ,‬רביד‪,‬‬ ‫באות כ״ף מספר ת״ק‪ ,‬ונון ת״ש ולא הבין מספרים‬
‫יקרא‪ ,‬ע״ש וזד‪ .‬מש״ה מפני שיבה וכו׳ וא״ת איך■‬ ‫אלו ושאל להרבה‪ ,‬וגם הם תמהו על המראה‪.‬‬
‫נחלוק להם כבוד במקום הרב‪ ,‬הלא מלא כל הארץ‬ ‫תשובה דע אחי‪ ,‬כי המספר אצל האומות הוא עד ‪.9‬‬
‫כבודו ? לזה אני ה׳ שקיימתי מצוד‪ ,‬זו תחילה‪ ,‬דהיינו‬ ‫ועשרה ומאות ואלפים‪ ,‬משלימים באפסים‪,‬‬
‫חלקתי להם כבוד‪ ,‬וכל דפליג ליד‪ .‬רביד‪ ,‬יקרא חולקי׳‬ ‫ואנחנו עם ישר׳ יש לנו ז״ך אותיות בצרוף הכפולות‬
‫לו כבוד‪ ,‬ע״כ‪ .‬זד‪,‬ו מד‪ ,‬שיש להשיב לכבודו‪ ,‬בעזר״ת‬ ‫י שהםי■ ד‪ /‬ב׳‪ ' ,‬ף׳‪ ,‬ץ׳‪ ,‬חלקו‪,‬אותם בעלי הגימטרייאות‬
‫עושה נפלאות גדולות לבדו‪, .‬ושלום‪.‬‬ ‫לשלש תשיעיות‪ ,‬מא׳ ועד ט׳‪ ,‬אחדים‪ ,‬מיו״ד ועד צ׳‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫עשרות‪ ',‬מקדף ועד ץ׳ של כפולות למאות‪ ,‬ק׳ מאה‪,‬‬
‫ר׳ מאתים‪ ,‬ש׳ שלש מאות‪ ,‬ת׳ ארבע מאות‪ ,‬ך׳ חמש‬
‫אלף תקעג‬ ‫מאות‪ ,‬ם׳ שש מאות‪ ,‬ן׳ שבע מאות‪ ,‬ף׳ שמנה מאות‪,‬‬
‫שבט תשי״ו לוהרא״ן‪ .‬לר״א כלייח הי״ו‬ ‫ץ׳ תשע מאות‪ .‬עיי׳ מזה בס׳ כליל החשבון דף ‪, 12‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫תנופת העט כעת‪ ,‬לבקש מכבודו‪ ,‬לעמוד לימין אביון‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫צזמ״ר החונד‪ ,‬במחנכם קדוש‪ ,‬זד‪ ,‬שמו כד‪,‬ד‪,‬״ר‬
‫דוד אצבאן הי״ו‪ ,‬אשר ימסור ליד כבודך האי כתבא‪,‬‬
‫בטח‪ ,‬כי תדעהו‪ ,‬גם על תלמידי אביך הקדוש יחשב‪,‬‬ ‫אלף תקעב‬
‫כי הוא תלמ ‪T‬ו של מוהר״ר משה הכהן ז״ל שהיד‪,‬‬ ‫שבט תשי״ו‪ ,‬לוהרא״ן‪ .‬לח דוד אצכאן הי״ו‬
‫תלמ ‪ T‬מובהק למ״א זצ״ל‪ ,‬ומאוכלי שלחנו‪ ,‬וד‪,‬וא כתב‬
‫לי מכתב ארוך‪ ,‬בו ספר לי על עלבונו מד‪,‬ד‪,‬וא גברא‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו שופך שיחו על עלבונו מההוא‬
‫אלמא דהוה בשביבותיה‪ ,‬והעליל עליו עלילות ברשע‬ ‫גברא וכו׳‪ ,‬והפציר בי לכתוב להידיד כהה״ר‬
‫וגזל ממנו את כספו אשר לקט פרוט׳ פרוטה רבות‬ ‫אברהם בליית הי״ו‪ ,‬לעמוד עמך‪ ,‬נצטערתי מאד‪ ,‬ועם‬
‫בשנים‪ ,‬והפציר בי לכתוב לכבודך להליץ טוב בעדו‬ ‫כתבא דנא תמצא כתב להנז׳‪ ,‬ואל תצטער כי הכל‬
‫ולהודיעו את הדרך ילך בה להוציא בלעו מפיו‪ ,‬ובטחוני‬ ‫בהשגחת המקום בה׳‪ ,‬והכל יעבור בשלום‪.‬‬
‫חזק בטוהר לבך לעמוד עמו עמידה שיש בה סמיכה‬ ‫עוד אמרת‪ ,‬למען שמח את לבך‪ ,‬אשיבה ברחבה על‬
‫להציל עשוק מיד עשקו‪ ,‬ויכולה מצוד‪ ,‬זו להגן‪ ,‬אלף‬ ‫שאלתך הארוכה‪ ,‬אשר תכנה הוא‪ ,‬כי ראית כתוב‬
‫המגן‪ ,‬על מעלתו‪ ,‬וביתו‪,‬‬ ‫בס׳ לקוטי תורה‪ ,‬בפ׳ קדושי׳‪ ,‬ע״פ מפני שיבה תקום‬
‫נא״ה אחיך הצעיר אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫והדרת פגי זקן ויראת מאלהיך‪ ,‬אני ה׳‪ ,‬מאי אני ה׳‪,‬‬
‫אני הוא שקיימתי מצוה זו תחלה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וחפשת על‬
‫מאמר זה ולא מצאתו‪ .‬גם היכן מצינו שקיים הוא‬
‫אלף תקעד‬ ‫יתברך מציוד‪ ,‬זו תחלה‪ ,‬ועוד דעדיפא‪ ,‬ואם לא קיים‬
‫אדר תשי״ו לר״ד אצבאו הנ״ל‬ ‫■ הוא אנו לא נקיים ? ובקשתני ליישב לך הכל‪.‬‬
‫תשובה מאמר זה הוא בירושלמי דבכורים פ״ג‪ ,‬ה״ג‪,‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬ושמחתי מאד שנגמר הד‪,‬וא עסק בשלום‬ ‫וז״ל אמר ר׳ סימון‪ ,‬אמר הקב״ה מפני שיבה‬
‫ולקח מה שלקח‪ ,‬ומחל מה שמחל‪ ,‬ה׳ ימלא‬ ‫תקום וכו׳‪ ,‬אני ה׳ שקיימתי עמידת זקן תחלה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫חסרונך על אחת אלף‪ ,‬ועל תשובתי הרבה כבודו תודות‬ ‫ושם‪ :‬לא פי׳ כלום מפרשי הירושלמי‪ ,‬ואך נשנה מאמר‬
‫וכו׳‪ ,‬אין דבר‪ ,‬אל תמנע טוב כתיב‪.‬‬ ‫זה עוד בירושלמי דר״ה פ״א ה״ג‪ ,‬ופי׳ בו בעל קרבן‬
‫שאל כבודו‪ ,‬כי מצא בקונטריס דיני ס״ת ישן‪ ,‬וז״ל‪,‬‬ ‫העדה‪ ,‬וז״ל‪ .‬אני הוא שקיימתי וכו׳‪ ,‬שהיה אברהם‬
‫לוקחין עורות מכל מקום לספרים ולתפלין‬ ‫יושב ושכינה עומדת‪ ,‬ואברהם עודנו עומד לפני ה׳‪,‬‬
‫ולמזוזות‪ ,‬ואין חוששין שמא עורות לבובין הן‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫הוא תקון סופרים‪ ,‬ואם מצוה זו דאית בה ענוה גדולה‬
‫ולא ידעת מה ר״ל עורות לבובין‪ ,‬ושאלת ואין מבין‪.‬‬ ‫קיים‪ ,‬כ״ש שאר מצות‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ ,‬וכן פי׳ בעץ יוסף‬
‫על לקוטי הירושלמי שבעין יעקב‪ ,‬במס׳ בכורים פ״ג‬
‫תשובה‪ ,‬לשון זה הוא במס׳ סופרים פ״א ה״ב‪ ,‬וכן הוא‬ ‫יעו״ש‪ ,‬וכן פירש שם הכותב יעו״ש‪.‬‬
‫כמס׳ ס״ת פ״א ה״ג‪ ,‬ועורות לבובין הוא‬ ‫ומה שתמה ונר׳ לו שהיא תמיהה גדולה‪ ,‬שאם לא‬
‫לשון משנה במם׳ ע״ז דף כ״ט ע״ב‪ ,‬ואמרו שם בגמרא‬ ‫קיים הוא לא נקיים? אין זה תימא‪ .‬דזה הוי‬
‫דף ל״ב סוף ע״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ת״ר איזהו עור לבוב‪ ,‬כל‬ ‫כמ״ש רז״ל בסוטה י״ד ע״א‪ ,‬אחרי ה׳ אלהיכם תלכו‬
‫שקדוע כנגד הלב‪ ,‬וקדוד )נקוב( כעין ארובד‪ ,,‬וכו׳‪,‬‬ ‫ובו׳ וכו׳ דהיינו אחרי מדותיו ובו׳ מה הוא מלביש‬
‫ופרש״י ז״ל שקרע שלו כנגד הלב‪ ,‬שכן דרך עכו״ם‬ ‫ערומים וכו׳‪ ,‬מה הוא בקר חולים וכו׳‪ ,‬מה הוא נחם‬
‫להוציא דרך אותו קרע הלב של שור מחיים‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫אבלים וכו׳‪ ,‬מה הוא קבר מתים וכו׳‪ ,‬יעו״ש‪ .‬אף זה‬
‫ור״ל שמקריבי׳ הלב תחלה לע״ז‪ ,‬וא״כ אותו העור‬ ‫מה הוא כבד זקנים וכו׳‪ .‬ואמנם יש עוד בזה דבר יפה‬
‫אסור בהנאה‪ ,‬ודוקא ‪T‬וע‪ ,‬אבל בסתם אין חוששין‪,‬‬ ‫הביאו מר דודי הרה״ג כמוהר״ר דוד משאש זלה״ה‪,‬‬
‫וזהו מ״ש לוקחין עורות וכו׳‪ ,‬ואין חוששין שמא עורות‬ ‫בשם רבני אשכנז זיע״א‪ ,‬ע״פ מ״ש במס׳ בתרא דף‬
‫לבובין הן‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫קי״ט ע״ב‪ ,‬דיש סוברים חולקי׳ כבוד לתלמ ‪ T‬במקום‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫הרב‪ ,‬ויש סוברים אין חולקי׳‪ ,‬ואמרי׳ הלכתא חולקי׳‪.‬‬
‫צא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫דף צ״ח ע״א‪ ,‬איתא‪ ,‬שאלו תלמידיו את ר׳ יוסי בן‬ ‫אלף תקעה‬
‫קיסמא‪ ,‬אימתי בן דוד בא וכו׳ לכשיפול השער הזה‬ ‫אדר ■תשי״ו‪ ,‬לאלג׳יר‪ .‬לי׳ יחייא נזלורי ה״׳ז‬
‫וכר‪ ,‬ורש״י ז״ ל פי׳ שער של עיר‪ ,‬ולא ידע מה היא‬
‫העיר ומה הוא השער‪ ,‬ולא ידעת מה להשיב‪.‬‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות הספרים אשר אמד למכור פה‪,‬‬
‫תשובה ברש״י שעל העי׳ איתא‪ ,‬שער רומי‪ ,‬כי שם‬ ‫אין קונה‪ ,‬כי אינם ספרי בעלי בתים‪,‬‬
‫היה באותה שעה‪ ,‬ובם׳ דברי חפץ להחכם‬ ‫והחכמים שיקנו‪ ,‬די להם והותר בנמצא אצלם‪.‬‬
‫קלמאן שולמאן ז״ל דף ‪ 176‬בהערות‪. ,‬פירש שהוא‬ ‫ואשד שאלת‪ ,‬כי מצאת על ספר פי חכם שכתב ביסם‬
‫שער הנצחון שבנו ברומא לכניסת טיטום בשובו‬ ‫ספר שנאת עולם לעולם‪ ,‬כי השלום דומה לחצר‬
‫ממלחמת ישראל בחרבן הבית בזר הנצחון‪ ,‬כי אותו‬ ‫מות‪ ,‬ולא ידעת אם יש ספד זה בעולם‪ ,‬ומה ר״ל‪,‬‬
‫שער הוא סמל דמות גבורת רומי וגצחוגה ומפלת‬ ‫ושאלת להרבה חכמי לב‪ ,‬ואין מבין‪ ,‬ובקשתני לחוות‬
‫ירושלים וחרבנה‪ ,‬ע״ש דברים יפים בישוב דברי‬ ‫לד דעתי‪.‬‬
‫המהרש״א ז״ל על דברי רש״י ז״ל שם‪ .‬ובמ״א אני‬ ‫תשובה הס׳ ישנו בעולם‪ ,‬ולא שנאת עולם לעולם‬
‫כתבתי על זה כי תמונת אותו שער היתה תלויה‬ ‫שמו כאשר כתבת‪ ,‬אלא שנאת עולם לעם‬
‫בביתו של ריב״ק בירושלים‪ ,‬לזכר החרבן ועליה היה‬ ‫עולם‪ ,‬שהם ישראל הקיים לעולם‪ ,‬והמחברו הוא החכם‬
‫מורה באצבע לכשיפול השער הזה וכו׳ ובזה יתיישב‬ ‫הנודע למשגב בעוצם חכמתו נחום סוקולוו‪ ,‬זצ״ל‪,‬‬
‫הענין יפה‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫ספר יקר מאד‪ ,‬מלא חכמה ומדע‪ ,‬ובדף א׳ כתב שנמצא‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫בכתב חרטומי מצרים שהשלום דמוהו לחצר מות‪,‬‬
‫וכוונתם שכל יחיד וכל צבור וכל עם כל ימי חייהם‬
‫אלף תקעח‬ ‫מתלבטים במלחמות ושנאה וקנאה ותחרות זה עם זה‬
‫אייר תשי״ו‪ .‬ליכי ידייא נדודיי הנ״ל‪.‬‬ ‫ועם מקרי הזמן‪ ,‬ואינם משיגים שלום ושקט רק עד‬
‫יום המות‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכן אמר איוב )ג׳ י״ז( שם רשעים‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬בענין יעלה ויבא שמכריז‬ ‫חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח‪ .‬יחד אסירים שאננו‬
‫הש״ץ בלילי ד״ה קודם תפלת י״ח‪ ,‬אם אינה‬ ‫לא שמעו קול נוגש‪ ,‬קטן וגדל שם הוא ועבד חפשי‬
‫הפסק בין גאולה לתפלה‪.‬‬ ‫מאדניו‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫תשובה במטה משה סי׳ תקי״ט הביא משם מהרי״ ל‬ ‫אני היד״ם ס״ט‪.‬‬
‫ז״ל שהנערים הם שיכריזו יעלה ויבא כדי‬
‫שלא יפסיק השמש בין גאולה לתפלה‪ ,‬ועוד כתב משם‬ ‫אלף תקעו‬
‫הרשב״א ז״ל שאינה הפסק‪ ,‬שתפלת ערבית רשות‪,‬‬ ‫ניסן תשי״ו‪ ,‬לתונ״ס‪ .‬לדי׳׳ץ הדאד יש׳׳ץ‬
‫והוא המ״מ ז״ל כתב משם רבו ז״ל‪ ,‬שהשמש יתחיל‬
‫להתפלל י״ח קודם הצבור וכשיגיע ליעלה ויבא‪ ,‬אז‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות האשה‪ ,‬הקשה‪ ,‬בקשתיה‬
‫יאמר בקול רם תיבות יעלה ויבא‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכ״כ הבאה״ט‬ ‫ומצאתיה‪ ,‬ודברתי הרבה על לבה‪ ,‬לשוב לבעלה‬
‫בא״ח סי׳ תכ״ב סק״א יעו״ש‪ .‬ולדעתי הדבר קשה‬ ‫ולבניה‪ ,‬ונכנסו הדברים באזנה‪ ,‬ואמרה כי קודם חג‬
‫לבטל השמש עניית קדיש שקודם תפלת י״ח‪ ,‬והמנהג‬ ‫הפסח תחזור למקומה‪ ,‬ועוד אמרה שלא תוציאו שדם‬
‫פשוט להכריז הש״ץ יעלה ויבא‪ ,‬ואין בזה הפסק מפני‬ ‫הוצאה על המלבושי׳ לצויד המועד כי יש אתה הרבה‬
‫שהוא צורך תפלה‪ .‬וכן פסק מרן בסי׳ רל״ו סעי׳ א׳‬ ‫חדשי׳ גם ישנים להוליד בידה‪ ,‬גם צרור כסף סכום‬
‫בפירוש‪ .‬יעו״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫הגון‪ ,‬ועוד חפצי זהב וכו׳‪ .‬ואתמול בערב נסעה לוג׳דא‪.‬‬
‫אני היו״ ם ם״ ט‪.‬‬ ‫עוד שאלת בד״ ת בענין דוד שמנה את ישראל והיה‬
‫בהם נגף‪ ,‬מדוע?‬
‫אלף תקעט‬ ‫תשובה הטעם מפורש שם במצודות )ש״ב כ״ד( מפני‬
‫סיון‪ ,‬לרי״ע עטייא די״ו‪ ,‬דהרא״ן‬ ‫שמנאס בלא כופר‪ ,‬ועיי׳ הגאון מלבי״ם שם‬
‫מה שהאריד בענין‪ .‬ועיי׳ עוד בס׳ מי מנוחות להקדוש‬
‫מכתב כבודו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו‪ ,‬בי בירח‬ ‫כמוהרר״פ בירדוגו זצ״ל בם׳ משפטים‪ ,‬שהאריך עוד‬
‫החולף היה באלג׳יר‪ ,‬ושמע חכם אחד דורש‪,‬‬ ‫בזה ויישב בהרבה אופני׳‪ ,‬ועוד לאלוה מלין‪ ,‬ואין‬
‫ובכלל דרושו הביא מאמר א׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אמר משה לפני‬ ‫הפנאי מסכים‪ ,‬כי בם׳ ערבי פסחים אנו עומדים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫הקב״ה‪ ,‬רבש״ע‪ ,‬עשינו כל מלאכת המשכן והותרנו‪,‬‬ ‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫מה נעשה בנותר‪ ,‬א״ל לך ועשה בו משכן לעדות‪,‬‬
‫והיינו דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות‪ ,‬ופירש‬ ‫אלף תקעז‬
‫משכן העדות‪ ,‬הארון והכפורת‪ ,‬וכאשר גמר‪ ,‬שאלתם‬ ‫ני&ו להנ״ל‬
‫אותו והלא בכלל כלי המשכן הארון והכפורת‪ ,‬ואיד‬
‫אמר שעשה המשכן והותיר‪ ,‬והלא כל עוד שלא עשה‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו הודיע מביאת האשה מלאה כל‬
‫את כליו עדיין לא גמר המשכן ? ולא מצא מענה‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬גם הרבה תודות על תשו׳ בענין מנין‬
‫ובקשתני לחוות לד דעתי‪.‬‬ ‫דוד‪ ,‬כי חפש ומצא אותם הספרי׳ ורוה צמאונו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מדרש זה הוא בשמו״ר פרשה ב״א‪ ,‬ופי׳‬ ‫ועוד שאל‪ ,‬כי נשאל ממשכיל אחד על האגדה שנהגו‬
‫המתנות כהונה שהוא הארון והכפורת‪ ,‬והביא‬ ‫ללמוד בליל ז׳ ש״פ שבסנהדרין צ״ז‪ ,‬ובסוף‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫צב‬
‫אלף תקפא‬ ‫‪.‬‬ ‫ראיה מהילקוט שכתב משכן העדות‪ ,‬משכן לדברות‪,‬‬
‫אב תשי״ו‪.‬‬ ‫י‬ ‫כי הדבור היה יוצא למשה מעל הכפורת מבין ב׳‬
‫לח אפרהם חדאד הי״ו‪ ,‬קאז״א כלאנק״א‬ ‫הכרובים‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובם׳ מי מנוחות להרה״ג כמוהרר״ם‬
‫בירדוגו זצ״ל‪ ,‬בס׳ פקודי‪ ,‬הביא מדרש זה עם פי׳‬
‫מכתב כבודו הגיעני ע״י ציר נאמן‪ ,‬ומסרתי בידו‬ ‫המת״כ הנז׳‪ ,‬והקשה קושית כבודו‪ ,‬ופי׳ המאמר בשני‬
‫ספרי מים חיים‪ ,‬ולקחתי מ ‪T‬ו הכסף‪ ,‬תודה‬ ‫אופני ׳אחרים‪ ,‬והם‪ ,‬א׳‪ ,‬משכן העדות‪ ,‬בתי מדרשות‬
‫רבה‪ ,‬ושאר ספרים אינם מצויים למכור‪.‬‬ ‫שהם משכן התורה שנקראת י עדות‪ ,‬ב׳‪ ,‬ת״ח שהם‬
‫ראיתי שאלת כבודו שאלת חכם‪ ,‬על מ״ש במס׳ תענית‬ ‫משכן התורה‪ ,‬ע״ש‪ .‬ופי׳ ב׳ ליתיה כלל לדעתי המעט‪,‬‬
‫ז׳ גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה‪,‬‬ ‫כי לא היו ת״ח דחוקי׳ באותו זמן כי אוכלי המן היו‪,‬‬
‫שנאמר יערוף כמטר לקחי‪ ,‬ואין לקחי אלא תורה‪,‬‬ ‫וסי׳ א׳ הובא בחדושי רד״ל זצ״ל‪ ,‬׳ שהביא משם ילקוט‬
‫שנאמר כי לקח טוב‪ ,‬וכו׳‪ ,‬והקשה כבודו מה דמיון‬ ‫בהעלותך‪ ,‬כי חוץ מהמחנה היה אהל כמדת המשכן‬
‫ושויון יש לגשמים עם התורה ? ואמרת כי חפשת ולא‬ ‫ונקרא אהל הדברות‪ ,‬ע״ש‪ ,‬והוא אהל הדברות שכתב‬
‫מצאת מי שנתעורר בזה‪ ,‬ובקשתני לחוות דעתי בס״ד‪.‬‬ ‫הילקוט בס׳ פקודי‪ ,‬ונעלם מבעל מ״כ מ״ש הילקוט‬
‫תשובה‪ ,‬הגאון מהרש״א זיע״א נתעורר בזה‪ ,‬וכתב‪,‬‬ ‫בס׳ בהעלותך הנז׳‪ ,‬והבן‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫דלענין טובה לעולם קאמר‪ ,‬התורה טובה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫לנפשות‪ ,‬והמטר לגופות‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ובס׳ כור לזהב פי׳‬
‫על אגדות‪ ,‬בתעני׳ כתב‪ ,‬שכמו שהגשמים מוציאים‬
‫כחות הצמיחה הטמוני׳ בזרע ובאדמה‪ ,‬כן התורה‬ ‫אלר תקר‬
‫מביאה לידי מעשה‪ ,‬ומוציאה כחות הנפש לפועל‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫תמוז‪ ,‬תשי״ו‪ ,‬להנ״ל‬
‫ולכלם קשה דהו״ל גדולי׳ גשמי׳ כתורה‪ ,‬מהו יום דנקט‬
‫בתרווייהו? לכן נר׳ לומר גדול יום הגשמים שהוא‬
‫יום רצון לפני ה׳ על עולמו‪ ,‬כיום שנתנה בו תורה‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬כלו אומר כבוד וחנות ותודות על‬
‫שהיה יום רצון לה׳ שאין כמוהו‪ .‬ועוד יש לומר‪ ,‬כי‬ ‫תשובתי אליו‪ ,‬אין דבר אחי‪ ,‬כך חובתנו‪ ,‬אל‬
‫חכמי הישיבות וכל תלמידיהם וכל למדן ויודע ספר‬ ‫תמנע טוב כתיב זכו׳‪.‬‬
‫מרבים ללמוד תורה ביום הגשמים יותר מכל הימים‪,‬‬
‫באשר לא יוכלו לטייל ולצאת לחוץ‪ ,‬שאף עסקי׳‬ ‫עוד שאל כבודו‪ ,‬כי ראה חכם גדול עונה אמנים וי״ג‬
‫ההכריחיים הם עוזבים‪ ,‬וזהו דמיון והשויה ליום הגשמים‪,‬‬ ‫מדות בצעקה גדולה‪ ,‬וכן כל סדור תפלותיו בקול‬
‫זהו מה שיש להשיב לכבודו על זה‪ ,‬בעזרת אלהינו‬ ‫גדול‪ ,‬וכאשר שאלתם אותו מדוע? השיב כן צריך‪,‬‬
‫זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו‪.‬‬ ‫ובקשתני לחוות לך דעתי‪.‬‬
‫היו״ם‬ ‫‪.‬‬
‫ת שובה‪ ,‬על עניית אמנים לא ׳נעלם מ״ש רז״ל כל‬
‫אלף תקפב‬ ‫העונח אמן יש״ר בכל כחו וכו׳ )שבת קי״ט‬ ‫י‬
‫אלול תשי״ו‪ ,‬לתלמסא״ן‪ .‬לרי״ץ אלמאליח יש״ץ‬ ‫ע״ב(‪ ,‬ואף שפי׳ רש״י ז״ל בכל כחו‪ ,‬בכל כוונתו‪,‬‬
‫מדאפקוח רז״ל בלשון• בכל כחו‪ ,‬משמע דבעינן ג״כ‬
‫ב׳ תאומי צביה מכתביו היקרים‪.‬הגיעוני בעתם‪ ,‬הא׳‪,‬‬ ‫קול גדול‪ ,‬וכן בכל התנ״דמצינו תפלות ותחנות בלשון‬
‫כלו אומר כבוד‪ ,‬בישראל שנשא נכרית‬ ‫צעקה‪ ,‬וכמש״ה ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו‪,‬‬
‫בצרפת וילדה לו בן‪ ,‬ובהיותו בן חמש חדשי׳ באו‬ ‫וכתיב ונצעק אל ה׳ אלהי אבותינו וכו׳‪: ,‬ובמזמור ק״ז‬
‫לתלמסאן ורצו להתגייר האם עם בנה‪ ,‬והוכרח כבודו‬ ‫בתהלים כתיב הרבה צעקות וזעקות‪ ,‬ויצעקו אל ה׳‬
‫לגיירם‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬ואך טבילת הילד אחר שנתרפא‬ ‫וכו׳ ויזעקו וכו׳‪ ,‬וכל התנ״ך מלא מזה‪ ,‬ואף כי המקום‬
‫לא רצו הוריו להטבילו‪ ,‬מפני חולשתו ופחדו פן יקראהו‬ ‫ב״ה יודע מחשבות אדם‪ ,‬ואין דבר נעלם ממנו‪ ,‬מ״מ‬
‫אסון‪ ,‬ואמרו לשנה אחרת יביאוהו לפני כבודו להטבילו‪,‬‬ ‫לגבי האדם הקול מעורר הכוונה‪ ,‬והצעקה היא אסיפת‬
‫וכבודו אמר להם‪ ,‬לעקל תחת ידו הכתובה עד בואם‪,‬‬ ‫ההתעוררות‪ ,‬ועיי׳ מ״ש בזה בס׳ קול ששון מוסרים‬
‫והם לא רצו‪ ,‬ועל זה נכנסו אותם אנשים בתגר‪ ,‬ועשו‬ ‫ומשלים ושירים בדף ק״א ק״ב ק״ג‪ ,‬ואד עתה אצל‬
‫שאון וכו׳‪ ,‬ובקשתני לכתוב להוכיחם וכו׳‪ ,‬וכו׳‪,‬‬ ‫בני הדור החדש שאין להם רגש לבבי בעבודת ה׳‪,‬‬
‫על זאת אשיב‪ ,‬כי העדר דבר אחד קטן גרם כל הרעש‪,‬‬ ‫חוא יכפר‪ ,‬כי הגלות גורמת הכל‪ ,‬חושבי׳ הצעקות‬
‫שהיה לד להוסיף בתעודת הגרות שנתת ביד‬ ‫להעדר סדר‪ ,‬ומלעיגי׳ על חצועקי׳‪ ,‬ולכן כל ערום יעשה‬
‫האשה‪ ,‬שהיא נתגיירה כדת וכהלכה‪ ,‬והקטן נמול לשם‬ ‫בדעת לקיים צעק לבם אל ה׳‪ ,‬לבם דייקא‪ ,‬שתהיה‬
‫גרות ועדיין לא טבל מפני חולשתו ועד שיטבול אז‬ ‫הצעקה והרגש בלב‪ ,‬שיהיה האדם נקי מה׳ ומישראל‪,‬‬
‫תגמר גרותו‪ ,‬וכן היית כותב בשולי הכתובה‪ ,‬והיית‬ ‫ולא יתן מקום לבני אדם לחטוא ללעוג עליו‪ ,‬וכל‬
‫מוסר לידם הכל בשתיקה‪ ,‬ולא היה נודע הדבר לאותם‬ ‫לבבות דורש ה׳‪ ,‬וגם לא ישנה מהצבור‪ ,‬זהו מה שיש‬
‫אנשים‪ ,‬ולא היית בא לידי מחלוקת‪ .‬ועל מכתבו השני‬ ‫להשיב לכבודו בקצ״ר אמ^ מאד‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫שבו הודיע שעשה מריבה גדולה עם אותו האיש בחרפו׳‬
‫וכו‪ /‬וכו׳‪ ',‬לא טוב עשית‪ ,‬שתמ ‪ T‬ראוי לאחוזי בדרכי‬ ‫ע״ה היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫צג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫עמאר ישצ״ו‪ ,‬ואתו עמו אחי ורעי‪ ,‬חכמי לב‪ ,‬אחי‬
‫היקרים‪ ,‬ועמהם נשי חיל אחיותיהם היקרות‪ ,‬העי״א‪,‬‬
‫העטופים אבל‪ ,‬על בג ‪ T‬ת התבל‪ ,‬באחיהם כהה״ר שמואל‬
‫הרמת״י‪ ,‬אילן ששרשיו מרובים בדעת ותבונה ובמדות‬
‫נעלות בגש״ם ורו״ח יפה דודי אף נעים‪ ,‬זצ״ל‪ ,‬ובלב‬
‫אשתו ובניו ובנותיו וחתניו נטעי קדש מלאים נועם‬
‫חמדות‪ .‬העי״א‪ ,‬הטעופי׳ שחורים‪ ,‬ובוכים תמרורים‪,‬‬
‫כי כתרם ונזרם אב רחמן‪ ,‬מעיניהם נצפן ונטמן‪ ,‬ובלב‬
‫כל הקרב הקרב‪ ,‬לאחוז בכנף מעיל האבל הצורב‪,‬‬
‫נחמה תרב‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בלבב דוי‪ ,‬צעקתי וי! וי ‪I‬‬
‫עגומי לב ! אף אם יהיה סופר מהיר כבן קמצר‪ ,‬אשר‬
‫לכתוב בעטים ארבע לא יהיה נעצר‪,‬‬
‫לא יוכל לבאר ולתאר עוצם יגוני‪ ,‬עת צלצל באזני‪,‬‬
‫קול מבשר רע‪ ,‬כי ציר מות האכזר חק פרע‪ ,‬והניף‬
‫חרמשו על גן רטוב‪ ,‬עץ הדעת טוב‪ ,‬ויקטוב אותו קטוב‪,‬‬
‫אהה! ציר מות! איך היית במלאכתך מהיר‪ ,‬לכבות‬
‫אור בהיר‪ ,‬מכל עבר היה מזהיר‪ ,‬במדותיו הנעלות‬
‫היה מצהיר‪ ,‬לשקול כל הגה היה זהיר‪ ,‬מתון ולא מהיר‪,‬‬
‫ורחוק מאד מלב יהיר‪ ,‬איך ציר מות לב האבן! לא‬
‫זכרת ולא חרדת‪ ,‬כי על סלוקו של צדיק זה‪ ,‬ירד מבול‬
‫של דמעות רותחות‪ ,‬וקול מר הגה וקינים וייללות‬
‫וצוחות‪ ,‬ויגונות ותוגות ואנחות? ויהי כמשיב! לא‬
‫מידי היתה זאת‪ ,‬רק אלהים דבר‪ ,‬ויקרא ה׳ אל שמואל‬
‫ויאמר הנני‪ ,‬ואם כך גזר הצור‪ ,‬מי גזרתו יעצור‪,‬‬
‫אין לנו אלא להצדיק דינו יתברך‪ ,‬ה׳ נתן וה׳ לקח‬
‫יהי שמו מבורך‪ ,‬הוא ינחם אתכם‪ ,‬ויגן ■עליכם‪ ,‬ונפש‬
‫היפה תשא תפלה בעדכם‪ .‬למען ירבו ימיכם‪ ,‬וימי‬
‫בניכם‪ ,‬אין צוהח ואין פרץ‪ ,‬נפשו בטוב תלין וזרעו‬
‫יירש ארץ‪ ,‬ולא תוסיפו לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪,‬‬
‫אמן‪ .‬אנכי אנכי מנחמכם‪ ,‬אחיכם‪ .,‬הדואג עמכם‪ ,‬החו״פ‬
‫מכנאס יע״א‪ ,‬ביום ג׳ לניסן‪ ,‬שנת ושמוא״ל שוכ״ב‬
‫בהיכל ה׳ )ש״א ג׳ ג׳( )תשי״א־(‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫ומחול נא ‪ ’t t‬על אשר אומר אליך‪ ,‬כי‬
‫אלף תקפו‬ ‫שלומך וטובתך אני דורש‪ ,‬דע ! כי עברתי על כל הספר‪,‬‬
‫אייר תשי״א‪ .‬לטיטווא״ו‬
‫מזבח הדפוס‪ ,‬כי כלו רק גימטרייאות שאין בם לא‬
‫למעלת אסם בושם‪ ,‬שבו ואחלמה ולשם‪ ,‬החכם המפואר‬
‫ישראל בו יתפאר‪ ,‬כהה״ר שלמה ן׳ שבת‪ ,‬יזכה לחזות‬
‫בנועם ה׳ בארץ חלב ודבש זבת‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל המסתופפים בצל קורתו‪,‬‬
‫העי״א‪.‬‬
‫חכם לבב! מכתבו הבהיר עם תשורתו היקרה ספר‬ ‫אל תראהו עוד לאחרים‪ ,‬והנה חזקת ענותך ותמימותך‪,‬‬
‫עולת תמיד מתורגם ספרדית פרי עבודתו‪,‬‬
‫הגיעני בעתו‪ ,‬מאד שמחתי‪ ,‬כי הן בעון‪ ,‬ישראל בגלותו‪,‬‬
‫המונו עזב שפתו‪ ,‬אשר בה דבר אל בקדשו עם אבינו‬
‫אדם והבאים אחריו יחידי סגלה‪ ,‬ומה גם במעמד הנורא‬
‫ועם כל נביא וחוזה עד סתום כל חזון‪ ,‬וישראל לא ‪VT‬‬
‫עמי לא התבונן‪ ,‬ודחה שפתו מפני שפת כל עם אשר‬
‫הוא חונה שם בגלותו‪ ,‬ואז לא לבד שנשלל מספרותו‬
‫הקדושה ודברי ימיו במקורם בעבר ובעת ‪ T‬כחזון נביאי‬
‫קדש‪ ,‬עוד זאת גם תפלותיו ותחנותיו אשר רגל על‬
‫לשונו‪ ,‬לבבו לא יבין מוצא שפתיו‪ ,‬ומזה נקל לו לעזוב‬
‫שלום‪ ,‬שאם אין שלום‪ ,‬אין כלום‪ ,‬נצרהו כי הוא חייה‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ מ ס״ט‪.‬‬
‫השמטות משנים שעברו‪ ,‬שנאבדו ומצאתים‬
‫■ז״ד תשרי‪ ,‬ש׳ אתרו״ג טוב ויע״ה )תשי״א( לקאז״א‬
‫;אורים גדולים ! מנהלי הקק״ל בעוב״י קאז״א בלאנק״א‬
‫יע״א‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו‪ ,‬ולגוי גדול יהיו‪ .‬בכבוד‬
‫־רב אדברה נא שלם למעלתכם‪ ,‬ולכל המסתופפים בצל‬
‫קורת כבודכם‪.‬‬
‫אדונים יקרים ! ערב חג הסוכות הקדוש נגה עלי אור‬
‫גדול‪ ,‬משני צירי אמוני׳‪ ,‬יקרים מפנינים‪,‬‬
‫הל״ה‪ ,‬הר׳ אליהו בירדוגו הי״ו‪ ,‬והר״ר רחמים ן׳ עמארא‬
‫■הי״ו‪ ,‬ובידם מרגלית טובה‪ ,‬פרי עץ הדר‪ ,‬מפרי העץ‬
‫אשר בתוך הגן ארץ אבותי׳ אדמת הקדש ירושלים‪,‬‬
‫אשר שלחוהו אנשי שם ועד הקק״ל אשר שם‪ ,‬העי״א‪,‬‬
‫והם אמרו‪ ,‬כי כבודכם יבחר באחד העם שביהודי‬
‫מארוק״ו לתתה לו‪ ,‬והדר״ג בחרתם בי‪ ,‬תודה רבה‬
‫־לבבית על רוב אהבתכם אלי עד אשר האהבה קלקלה‬
‫את השורה לחשוב אותי אחד העם היהודי המארוק״אי‪,‬‬
‫יען ראיתם אותי במיקרוסקו״פ האהבה ונראית בעיניכם‬
‫׳לאדם גדול‪ ,‬ואך רבותי! בתוך עמי אנכי יושב כאחד‬
‫מהם בלי תוספת דבר כלל‪ ,‬המקום ב״ה יגדיל מעלתכם‬
‫כמה מעלות טובות ותזכו לשנים רבות‪ ,‬נעימות וטובות‪,‬‬
‫&־יחד כלנו נגילה ונשמחה בישועת ה׳ על אדמת הקדש‪,‬‬
‫בב״א‪ ,‬אחיכם הצעיר‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תקפד‬
‫כסלו שי״א‪ ,‬לונ׳דא‪ .‬לר׳ אלעזר אדהאן הי״ו‬
‫׳מכתבי כבודו הגיעוני‪ ,‬גם את הראשון גם את השני‪,‬‬
‫רלא מצאתי בו דבר קטון או גדול שראוי להקריב על‬
‫מועיל ולא ערב‪ ,‬גם בלשון ובחקיו ומשפטיו יש בכל‬
‫שטה טעיות גסות‪ ,‬ובכן יד ‪T‬י איך אעלה בהסכמה‬
‫־על דברים אלה ‪ 1‬ואשר אמרת כי אותו הרב ראהו‪,‬‬
‫והבטיחך להסכים עליו וכו׳‪ ,‬איני מאמין לזה‪ ,‬כי לא רק‬
‫־הוא שלא יבין את זאת‪ ,‬עתה שמע בקולי איעצך‪,‬‬
‫‪:‬אל תחליפם בגבהות ובערות‪ ,‬והתבונן בדברי ותברכני‬
‫נפשך‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תקפה‬
‫לעיר דכאט‬
‫‪ T‬יין אמת‪ ,‬גשם גחמות המטר‪ ,‬בלב חיי רוחי‪ ,‬המאור‬
‫הגדול‪ ,‬בתורתו‪ ,‬ויראתו‪ ,‬וענותו‪ ,‬ומדותיו‬
‫׳‪.‬התרומיות‪ ,‬בין מצוקי ארץ‪ ,‬כקש״ ת כמוה׳׳ר מרדכי‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫צד‬
‫אלף תקפח‬ ‫‪.‬‬ ‫גם אותם‪ ,‬וישאר ערום מכל‪ ,‬ובכן מחזיקבא טיבותא‬
‫חשון‪ ,‬להנ״ל‬ ‫לכל המתרגם דבר משלבו ללשון עם ועם להבין המוני‬
‫עם ונשיהם את אשר יהגה לשונם‪ ,‬אף אשר באמת נקל‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬כלו רצוף אהבה‪ ,‬ותודה רבה‪ ,‬אין דבד‬ ‫לכל לשון להעתק ללשון אחר‪ ,‬אף אם יפוג טעמו מעט‬
‫בני‪ ,‬כד חובתנו‪.‬‬ ‫קט לא יבחן בבור רק למלומדים שבמלומדים‪ ,‬לא כן‬
‫שאל כבודו‪ ,‬על מעשה ריב״ל המובא בס׳ הרוקח שנכנס‬ ‫שפת עבר‪ ,‬צוף דבשו ויפיו וחנו הוא נתון בעצמו‪,‬‬
‫לג״ע ומדד ארכה ורחבה וכו׳ והרבה כבודד‬ ‫ואם יורק ללשון אחר ילבש צורה אחרת לגמרי ללא‬
‫לתמוה וכו׳ וכו׳‪ ,‬ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬ ‫כל חן ויופי‪ ,‬כי שפתנו הקדושה עשירה בדברים‬
‫תשובה עיי׳ בס׳ נשמת חיים מאמר כ״א פיו״ד מ״ש‬ ‫רוחניים במליצות נשגבות‪ ,‬בניבים נעלים מאד‪ ,‬ומה‬
‫בזה בהשערות ואומדנות‪ ,‬שאין בהם כדי‬ ‫גם דברים היוצאים מהתרגשות הנפש בהשתפכה בלהב‬
‫אחיזה כלל‪ .‬ולדעתי נר׳ פשוט שאין זה אלא רעיון‬ ‫קדש עם בראה‪ ,‬קשה מאד מאד להוריקם ברוחניותם‬
‫נארג לנטוע בלב ההמון ענין השכר והעונש‪ ,‬וכן יש‬ ‫והתרגשותם ללשון אחרת‪ ,‬ואף גם זאת ! למען לא יכלה‬
‫הרבה אגדות כיוצא בזה‪ ,‬ואל תטרש רעיונד בדברים‬ ‫קרנא‪ ,‬מחזיקנא טובה כפולה ומכופלת לכל המעתיק‬
‫כאלה‪ ,‬כי לא תמצא להם פתרון המתאים לשכל‪ ,‬ובכן‬ ‫מספרותנו ללשון אחרת המדוברת לכל עם ועם‪ ,‬ואד‬
‫פרוש מהם ותקבל שכר על הפרישה יותר מהדרישה‪,‬‬ ‫לא כל אדם זוכה וראוי לכד‪ ,‬כי אחריות גדולה מוטלת‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫עליו שלא ישנה דבר‪ ,‬ולא יקצר במקום שראוי להאריד‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫ולא יאריד במקום שראוי לקצר‪ ,‬ואמנם כבודו הרם‬
‫קים לי בגוויה כי חכם לבב הוא‪ ,‬ובקי היטב לכוון‬
‫מלאכתו מלאכת שמים‪ ,‬וחזקת כבודו חזקת חבר שאינו‬
‫אלף תקפט‬ ‫מוציא מתחת ‪T‬ו דבר שאיני מתוקן‪ ,‬ותודה רבה חמה‬
‫לרי״ע שכח הי״ו‪ ,‬לאלג׳יד‪ ,‬כסלו תשי״ז‬ ‫לבבית יתנו לד כל בית ישראל המדברים בשפת ספרד‬
‫הם ובניהם ונשיהם יטפם‪ ,‬כי גלית לפניהם צפוני טמוני‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬קבלתי בעתו‪ ,‬אודות הזוג באו הנה‪,‬‬ ‫קדש‪ ,‬שאז יהיה פיהם ולבם שוים בתפלותם ותחנותם‬
‫וברוב עמל שפתנו להם שלום‪ ,‬ומפני שהדרכים‬ ‫וברכותם למלד הכבוד ב״ה‪ ,‬וחובה רבה עליהם להזיל‬
‫באלג׳יר מסוכנים כנודע מהעתוני׳‪ ,‬לכן נסעו לטאנכי״ר‬ ‫זהב מכים‪ ,‬להניח ברכה אל ביתם‪ ,‬זה הספר היקר‬
‫עד אשר תשקוט הארץ‪.‬‬ ‫והנכבד הזה‪ ,‬וצעיר אני החפץ מאד בתועלת אחי ועמי‬
‫עוד בדרד אגב שאל כבודו אם יש לי שום שיעה‬ ‫הנני מברד את כבודו הרם מלב עמוק‪ ,‬כי בכל אשר‬
‫על משפחת סמיט‪ .‬אין לי שום ידיעה ולא שמיעזז‬ ‫יפנה ישכיל ויצליח‪ ,‬וכל מעשהו יהיה ניחח לריח‪,‬‬
‫ממשפחה זו‪ ,‬ורק בס׳ מוסר אבות דף ‪ 40‬כתוב וז״ל‪,‬‬ ‫לפני אל ברא עולמו בנועם שיח‪ ,‬הוא יברד כבודו‬
‫אדם סמיט מחבר ספר עושר האומות וכו׳ וכו׳ יעו״ש‪.‬‬ ‫בכל טוב ויהיה תמיד שוקט ובוטח‪ ,‬עד ועד ישועה‬
‫ותול״מ‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫לעמו יצמיח‪ ,‬אמן‪ .‬אחיד הצעיר החו״פ מכנאם יע״א‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫ח״י אייר הוא זיו ש׳ הוד והדר תשו״ה עליו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫היר״ם‬

‫אלף תקץ‬ ‫אלף תקפז‬

‫לרי״ץ פצ׳יצ׳א הי״ו‪ ,‬לקא״א כלאנק״א‪ ,‬מפת תשי״ז‬ ‫לווודאז‪ ,‬תשרי תשי׳׳י לד׳ דוד נדצ‪1‬י ‪ n‬״‪v‬‬

‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות אחותו עם בעלה‪ ,‬באו לפני‪,‬‬
‫ושפתנו להם שלום ונסעו לוגד״א‪.‬‬
‫עוד בדרך אגב שאל כבודו‪ ,‬בענין אנשי׳ ונשים הנזהריי■‬
‫ומזהירים שלא להזכיר לפני אשה מעוברת פירות‬
‫שאינם מצויים‪ ,‬שמא תתאוה להם ולא תשיגם ותנזק‪,‬‬
‫ותוכל להפיל עוברה‪ ,‬אם יש ממש בדברים אלו‪ ,‬אך‬
‫רק שיחת נשים זקנות‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה מפורש בס׳ שבילי אמונה‪ ,‬נתיב‬
‫חמישי‪ ,‬בשם גלינוס היוני הקדמון‪ ,‬ושמעתי■‬
‫מרופא מומחה‪ ,‬שכן היא דעת איזה רופאי׳ גם מהאחדוני׳‬
‫ויש לא חשו לזה‪ ,‬ויש גם מלעיגים‪ ,‬וראוי לחוש‪ ,‬כי־‬
‫כח גדול יש במחשבה‪ ,‬וזה לענין אמירה‪ ,‬ובדין ריחא‬
‫מילתא היא‪ ,‬ומשנה שלימה שנינו‪ ,‬עוברה שהריחה•‬
‫מאכילין אותה עד שתתיישב נפשה )יומא פ׳׳ח מ״ה(‪.‬‬
‫זהו מה שיש להשיב לכבודו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬ותוכו רצוף מאנד״א פוס״ט‪ ,‬לאחותו‪,‬‬
‫לקחתיה ומסרתיה לשה‪ ,‬תמצא כתב קבלה‬
‫תוד כתבא דנא‪.‬‬
‫עוד שאל כבשו לפרש לו‪ ,‬מ״ש בפזמון ונתנה תוקף‬
‫וכו׳‪ ,‬ושופר גדול יתקע‪ ,‬וקול דממה דקה ישמע‪,‬‬
‫ותמהת‪ ,‬אם קול שופר יש‪ ,‬דממה לא יש‪ ,‬ואם דממה‪,‬‬
‫אין קול שופר ? ועוד‪ ,‬וקול דממה‪ ,‬סתרי אהדדי ?‬
‫ועוד ושופר גדול‪ ,‬מדוע גדול?‬
‫תשובה‪ ,‬הדברים פשוטים‪ ,‬מתחלה שופר גדול יתקע‪,‬‬
‫להשמיע במרום שהמלך ה׳ צבאות ב״ה יושב‬
‫על כסא הדין‪ ,‬וכל מלאכי רום מעריצים למלד הכבוד‬
‫בלחש‪ ,‬שהיא דממה וקול דק‪ ,‬ומ״ש שופר גדול‪ ,‬הוא‬
‫דרך מליצה‪ ,‬וכמ״ש בתפלת י״ח‪ ,‬תקע בשופר גדול‪,‬‬
‫כלישנא דקרא‪ ,‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול‬
‫)ישעיה כ״ז‪ ,‬י״ג(‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫־‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫צה‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫ובטח! כי יכנע לבבו‪ .‬ואודות המעשה של רחב״ד‪,‬‬
‫שמחת מאד וכו׳ וכו׳‪ ,‬אין דבר בני‪.‬‬ ‫‪ .‬שבנו‪ ,‬תשי״ז‪ ,‬לרי״ץ כהלול הי״ו‪,‬‬
‫עוד בקש כבודו‪ ,‬להודיעו מקום מעשה שקרא על ספר‬ ‫לקאז״א בלאנק״א יע״א‬ ‫■‬
‫אמרי יושר‪ ,‬באחד שהיה מאכיל נבלות ומת בליל‬
‫יוח״ב ברחוב והיו הכלבי׳ אוכלי׳ אותו‪ ,‬ושאלו לרב‬ ‫צ^כתבו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו‪7 ,‬נל אבני אלגביש‬
‫אם מותר לטלטלו להסתירו מהכלבי׳‪ ,‬ואמר להם הניחוהו‬ ‫הנזכרים ביהושע יו״ד‪ ,‬אם הם אבני ברד‪,‬‬
‫שלהם הם אוכלים‪ ,‬ובעי מנאי אם נזכר זה בש״ס או‬ ‫גמ״ש שם‪ ,‬רבים אשר מתו באבני הברד‪ ,‬או מין אחר‪.‬‬
‫במדרש‪.‬‬ ‫‪.‬ח‪,‬שובה‪ ,‬הנראה לדעתי הוא‪ ,‬שהיו אבני׳ מוצקי׳ וחזקי׳‬
‫תשובה‪ ,‬מעשה זה הובא במדרש ויקר׳ פ״ה סי׳ ו׳‪,‬‬ ‫ומראיהם כמראה הברד‪ ,‬כי לא מצינו תואר‬
‫יעו״ש‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫‪:‬אבנים על הברד‪ ,‬שאף במכת הברד של מצרים שכתוב‬
‫אני היר׳ם ס״ט‪.‬‬ ‫‪1‬ה ברד כבד מאד‪ ,‬לא נתאר בתואר אבנים‪ ,‬וא״כ‬
‫הכא דכתיב אבני הברד‪ ,‬משמע שהיו אבנים מוצקים‬
‫אלף תקצד‬ ‫רמראיהם כמראה הברד‪ ,‬וכן ראיתי בספר גלילות הארץ‬
‫לאלנ׳יר‪ ,‬אייר תשי״ז‪ ,‬לרי״ע ף סעדח הי״ו‬ ‫פרק ה׳ דף פ‪ ,13‬והביא ראיה אלימתא ממ״ש רז״ל‬
‫הרואה מעברות הירדן וכו׳‪ ,‬ואבני אלגביש במורד‬
‫רוחי רוח נכאה‪ ,‬אל שמועה כי באה‪ ,‬כי כבודד גאה‬ ‫בית חורון‪ ,‬וכו׳ )ברכות נ״ד( משמע שהיו קיימים עד‬
‫גאה‪ ,‬ואת הנולד לא ראה‪ ,‬ודבר ככל העולה על‬ ‫זמן התנאים‪ ,‬ואם היו רק ברד‪ ,‬הלא וחם השמש זנמס‪,‬‬
‫רוחו‪ ,‬והוציא ניעו וכיחו‪ ,‬בכל כחו‪ ,‬וזרק על רעהו‬ ‫ע״ש דברים יפים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אשר גדול שבחו‪ ,‬שהוא מאד טוב וישר‪ ,‬וסמך כבודו‬ ‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫על זרוע בשר‪ ,‬ושם זרועו בש״ר‪ ,‬ולכן עד עתה מרתיחתו‬
‫לא פשר‪ ,‬וחוששני לו מחטאת כתובה‪ ,‬ארור בזה ובבא‪,‬‬
‫והיא כאש להבה‪ ,‬למנוע ממנו כל טובה‪ ,‬ולא זו דרך‬ ‫לאלג׳יר‪ ,‬אדר תשי״ז‬
‫תורה שומר‪ ,‬כאשר הוא מתאמר‪ ,‬רק עז כנמר‪ ,‬בתגבורת‬ ‫לר׳ ישועה חקון חי״ו‪ ,‬שלוט‬ ‫•‬
‫החומר‪ ,‬ושכחת לחמי תורה אשר הטעימך‪ ,‬ואותך‬
‫בכסף תמך‪ ,‬ובשו״ב אותך סמך‪ ,‬ואתה בן רמך‪ ,‬היית‬ ‫ימכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אודות ההוא תלמ ‪T‬א‪ ,‬חבר‬
‫כפוי טובה‪ ,‬שנאה תחת אהבה‪ ,‬ותוציא עליו דבה‪,‬‬ ‫לאיש משחית שר צורר‪ ,‬שזלזל בכבודך וכו׳‪,‬‬
‫במדה מרובה‪ .‬ובכן שוב מחרון אפך‪ ,‬ומקשיות ערפך‪,‬‬ ‫אל תשים לו לב‪ ,‬כי בנפשו דבר‪ ,‬וכל באי שער העיר‬
‫ובא בגפך‪ ,‬ותקוד על אפך‪ ,‬לפני מי שממך גדול‪ ,‬כעמק‬ ‫■יודעים ומכירים מי אתה‪■ ,‬ומי הוא‪ ,‬ועם כל זה אני אומר‬
‫לפני מגדול‪ ,‬וקבל עליך לבדול‪ ,‬ולחדול‪ ,‬מלשנות עוד‬ ‫לכבודך התהלך עמו לאט‪ ,‬ואם קשה בעיניך לבקש‬
‫באולתדד‪ ,‬והוא רחום יכפר על חטאתך‪ ,‬וייטיב מראשיתך‬ ‫יעמו שלום בפומבי‪ ,‬ראה אהוב נאמן‪ ,‬ודבר עמו לתווך‬
‫אחריתך‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ביניכם שלום‪ ,‬ובטח כי תכף יכניע את עצמו‪ ,‬ואם‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫הקשה ערפו‪ ,‬הודיעני ואוכיחהו קשות‪.‬‬
‫אלף תקצה‬ ‫^עוד שאל מעלתו‪ ,‬כי שמע מדרשן אחד‪ ,‬כי רחב״ד‬
‫לחנ״ל‪ ,‬סיון‬ ‫נתאוה להביא דורון לבית המקדש‪ ,‬והלך למקום‬
‫■סלעים וסתת אבן‪ ,‬והזמין לו הקב״ה מלאכים והעלוה‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬ומאד שמחתי כי דברי עשו‬ ‫לירושלים‪ ,‬וכבודו מסופק בזה‪ ,‬כי לא נזכר דבר זה‬
‫פירות‪ ,‬ותכף לקבלה זריקה‪ ,‬זרק רוע לבו אחרי‬ ‫‪.‬בתענית בעובדות של רחב״ד‪ ,‬ושאלת לדרשן איה‬
‫גוו‪ ,‬ובקש שלום במשתה ושמחה‪ ,‬יערב לכם יבושם‬ ‫»קום כבודו של זה המעשה‪ ,‬ואמר כך שמע‪ ,‬ובעי מר‬
‫לכם‪ ,‬מעתה הזהרו לחזק קשר אהבתכם‪ ,‬וה׳ צבאות‬ ‫מנאי להודיעו אם אמת נכון הדבר‪.‬‬
‫יגן עליכם‪ .‬ואשר אמרת למתק לך עוד מרירות מכתבי‪,‬‬ ‫‪.‬תשובה‪ ,‬אמת נכון הדבר‪ ,‬והוא מפורש באורך במדרש‬
‫במה שאודיעך מקום אמרם ז״ל‪ ,‬כל הרואה דבר ערוד‪.‬‬ ‫שיר השירים‪ ,‬פרשה א׳ סי׳ ד׳‪ ,‬ד״א חזית‬
‫ואינו זן עיניו ממנה זוכד‪ .‬להקביל פני שכינד‪ .‬וכו׳‪ ,‬זכו׳‪.‬‬ ‫איש מהיר במלאכתו וכו׳‪ ,‬זה רבי חנינא וכו׳ וכו׳‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬מאמר זה הוא במס׳ כלה פ״ב‪ ,‬ובמדרש ויק״ר‬ ‫יעו״ש המעשה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫סו״פ אחרי מות‪ .‬יעו״ש‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫עוד בקשת להודיעך מקום אמרם כל אותם המאמרים‬
‫שעל ברכת כהנים וכו׳‪ ,‬כלם כאחד אמורים‬
‫במדבר רבה פרשה י״א‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫אלף תקצג‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫להנ״ל‪ ,‬ניסן תשי׳׳ז‬

‫אלף תקצו‬ ‫■מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא תלמידא‪ ,‬אמר‬

‫תמוז‪ ,‬ל ח ישועה הנ״ל‬ ‫כבודו‪ ,‬שאף שבקש ממנו בפומבי דרישת‬
‫■שלום‪ ,‬דחפהו בלעג‪ ,‬וצר לי מאד עליו‪ ,‬ובכן הנה‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו ספר כל סרטי הדברים‪ ,‬ועזמחתי‬ ‫״ערכתי לו מכתב קשה‪ ,‬ויען הוא אוהב מאוד את‬
‫בשלומכם כן יתמ ‪ ,T‬ועל ענין אותה יבמה‪,‬‬ ‫‪:‬החרוזים‪ ,‬לכן מתקתי לו מרורות המכתב בחרוזים‪,‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫צו‬
‫תשובה אחר העיון נר‪ /‬כי החידה היא על שם לולב;‬ ‫שיש למת בן מפנויה שנתעברה ממנו והכירו בבי״ד‬
‫כי ברכת כהנים יש בה ט״ו ברכות‪ ,‬כפולי‬ ‫הכרה מעלייא‪ ,‬ועב״ ז אמרו לה דצריכה חליצה‪ ,‬האמת‬
‫אותם ד׳ פעמים‪ ,‬יעלה ששים‪ ,‬חלקם לשנים ושים ביניהם־‬ ‫אתם‪ ,‬כמ״ש מרן באה״ע סי׳ קנ״ו סעי׳ ט׳ יעו״ש‪.‬‬
‫אות ו׳ שהיא שלישית בשם הוי״ה ב״ה‪ ,‬הו״ל לול‪,‬‬ ‫ועל הספרים שאמר למכור‪ ,‬ולקנות אחרים תחתיהם‬
‫ועוד שים אחריהם שנים כנגד הוי״ה ואדנות שהם קרי•‬ ‫מפה‪ ,‬אין מי לקנות פה‪ ,‬כי הרבני׳ יש להם די‬
‫וכתיב‪ ,‬הו״ל לולב‪ .‬זהו הנר׳ לי לפרש בזה‪ ,‬ושלום‪,‬‬ ‫והותר‪ ,‬ואין מי למכור‪ ,‬כי פה מקיימי׳ אמת קנה ואל‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫תמכור‪ ,‬וכל אחד צריך לספריו ואוהב אף הכפולים‬
‫לעשות בהם חסד‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אנמי היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תר‬
‫חשון תשי״ח‪ .‬לתלמסא״ז‬ ‫אלף תקצז‬
‫אכ״ד תשי״ז‪ .‬לד׳ יונתן חדאד הי״ו‪ .‬לתונ״ס‬
‫לד׳ יעים מלכא חי״ו‪ ,‬עובי אורח שם‬
‫מכתב מעלתו הניעני‪ ,‬בו הרבה כבודו אומר ודברים‪,‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ההוא אמר‪ ,‬כי בחג הסוכות‬ ‫על רבוע הבתים של תפלין‪ ,‬והעלה ברוח‬
‫העבר‪ ,‬ראה כל העם מברכין על אתרוג ככדור‬ ‫מבינתו שרבוע גוף הבתים הוא הלכה למשה מסיני‪,‬‬
‫וירוק ופסול‪ ,‬וכאשר שאל חכמיהם‪ ,‬השיבוהו‪ ,‬כי הנמצא■‬ ‫ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫אצלם כך הוא‪ ,‬ומברכין עליו‪ ,‬ושאל כבודו‪ ,‬אם יש להם‬ ‫תשובה ימחול נא כבודו הרם‪ ,‬לא דק כלל בזה‪,‬‬
‫על מי לסמוך‪.‬‬ ‫ובלבל הדברים ביותר‪ ,‬והעיקר הוא‪ ,‬הרבוע‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר פשוט שאין להם על מי לסמוך‪ ,‬וכמ״ש־‬ ‫המעכב הוא רבוע התפירות‪ ,‬שהוא הל״מ‪ ,‬ומצוה מן‬
‫בסי׳ תרמ״ט סעי׳ ר‪ ,‬וז״ל בשעת הדחק שאיו‬ ‫המובחר שגם התיתורא תהיה מרובעת‪ ,‬ויש להחמיר‬
‫מוצאין כשר‪ ,‬כל הפסולים נוטלין ואין מברכין‪ ,‬ע״ש‪,‬‬ ‫גם בבתים‪ ,‬ואם תרצה לעמוד על האמת הברור בזה‪,‬‬
‫ובהיותי משרת שם בקדש הוכחתים על זה פעמים‬ ‫ראה נא בספרי מים חיים סי׳ ט״ל ותרוה צמאונך‪,‬‬
‫הרבה‪ ,‬ולא קבלו‪ ,‬ולא במרד חלילה רק סרכייהו נקטי‬ ‫ויתפשטו לך כל ספקותיו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫כאשר לוקחי׳ ד׳ מינים הפה עושה את שלו מיד‪ ,‬ופותה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בברכה‪ ,‬ורחמנא לבא בעי‪ ,‬שכוונתם רק לברך‪ ,‬והוא‬
‫רחום יכפר עון‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫אלף תקצח‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫אלול‪ ,‬תשי״ז‪ ,‬לחנ״ל‬

‫אלף תרא‬ ‫מכתב כבודו הניעני כלו רצוף אהבה‪ ,‬ותודה רבה‪,‬‬
‫כסלו‪ ,‬לרי״ח חנ״ל כסי׳ תקצ״ז בעל חחידח‬ ‫על אשר הנחיתיהו בדרך אמת‪ ,‬מקום מוצאיה‬
‫ומובאיה של הלכה זו‪ ,‬אין דבר ‪TT‬י‪ ,‬כך חובתנו‪.‬‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬כלו אומר כבוד ותודות רבות‬ ‫עוד בדרך אגב שאל כבודו‪ ,‬על המנהג שראה באיזה‬
‫על פתרון החידה‪ .‬ועוד אמר‪ ,‬כי פתרונה‬ ‫מקומות שהש״צ מתעטף בטלית באמירת הסליחות‬
‫עורר אותו להבין‪ ,‬כי עוד ג׳ חידות שמצא באותו ספר‬ ‫ומברך עליו‪ ,‬אם יש לו איזה סמך‪.‬‬
‫אחריה‪ ,‬הם על ג׳ מינים האחרים‪ ,‬ואחת מהנה‪ ,‬היא‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬מנהג זה הביאו המטה משה בדיני ח׳ אלול‪,‬‬
‫אני חמושה‪ ,‬בראש וסוף קדושה‪ ,‬ואותי חצי חמור‬ ‫ם׳ תשפ״א‪ ,‬משם מהר״ר אייזק טירנא זצ״ל‪,‬‬
‫הפוך נשא‪ ,‬ועלי חצי גל כסה‪ .‬ואין מבין לא כבודך‬ ‫ודחה אותו משם כמה פוסקים‪ ,‬והעלה שאין לברך‬
‫ולא אחרים‪ ,‬ובקשתני להבינך‪.‬‬ ‫עד שיאור היום‪ ,‬ימשמש ויברך‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬ח ‪T‬ה זו על האתרוג בנויה‪ ,‬חמושה‪ ,‬בעלת‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫חמש אותיות‪ ,‬והראשוני׳ א״ת‪ ,‬ראש וסוך‬
‫של אלפא ביתא‪ ,‬ו״ר אותיות חצי חמור‪ ,‬הפוכים‬ ‫אלף תקצט‬
‫בהקדם ר׳ לוא״ו‪ ,‬וחצי ג״ל היא ג׳‪ ,‬הרי אתרוג‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫תשי״ח תשרי‪ ,‬להנ״ל‬
‫אני היו״ם ס״ט‪..‬‬
‫ברכתו הלבבית לשנה טובה קבלתי‪ ,‬הנה כי כן יבורך‬
‫כבודו וביתו בכל טוב סלה‪.‬‬
‫אלף תרב‬ ‫ועל אותם השאלות אשר שאלת בענין האתרוג‪ ,‬תמהתי‪,‬‬
‫טכת תשי״ח‪ .‬למוסטגאנ״ם‬ ‫כי הכל מפורש היטב בא״ח‪ ,‬סי׳ תרמ״ח ובבאה״ט‬
‫לד׳ יודאי סוסי חי׳׳ו‬ ‫שם‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫עוד אמרת כי מצאת בס׳ כתב ‪ t‬ישן לקוטים בענין‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות הזוג‪ ,‬באו לפני‪ ,‬ואחר מבול■‬ ‫שבתות ומועדים‪ ,‬חידה עמוקה‪ ,‬ועיינת וחקרת‬
‫של דברים שעברו ביניהם‪ ,‬מזוגים על חד‬ ‫ודרשת ואין מבין‪ ,‬והיא‪ ,‬בין ברכות כפולות ד׳ שים‬
‫תלת‪ ,‬בעקיצות חדות כמשוכת חדק‪ ,‬שפתנו להם שלום־‬ ‫את השלישית‪ ,‬ואחריהם שנים כנגד קרי וכתיב תשית‪,‬‬
‫בתנאים נוחים לשניהם‪.‬‬ ‫בהם שמי עשית‪ .‬ובקשתני לשים לבי אולי אפרשנה לך‪.‬‬
‫צז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י‬
‫אלף תרה‬ ‫עוד שאל כבודו‪ ,‬כי ראה איזה מקומות שעבר בהם‪,‬‬
‫גיסן תשי״ח‪ .‬לקושמטע״א‬ ‫שבכל יום מתחילין ומסיימין שחרית באמירת‬
‫לד׳ שלום הכהן ישצ״ו‬ ‫אדון עולם‪ ,‬ושאל אותם‪ ,‬ההתחלה ניחא‪ ,‬שכן הוא‬
‫מנהג העולם‪ ,‬אבל הסיום מדוע‪ ,‬ואמרו שכך נהגו‪,‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו הודיע כבודו‪ ,‬כי בשבוע‬ ‫ובקשתני להודיעך אם יש זכר למנהג זה באיזה ספר‪,‬‬
‫החולף שמע מעובר אורח ממחוזנו‪ ,‬כי פה‬ ‫ומהו טעמו‪.‬‬
‫מכנאם חקרנו על התבלין בשנה שעברה ואסרנום‪,‬‬
‫אף פלפל שחור עגול‪ ,‬ואף הארוך וכמון וכו׳‪ ,‬וכל מין‬ ‫תשובה‪ ,‬מנהג זה הביאו בעל מטה משה‪ ,‬בדיני קדיש‬
‫תבלין‪ ,‬כי בכלם נמצא חשש חמץ‪ ,‬ותמהת מאד‪ ,‬ושאלת‬ ‫יתום בסי׳ רי״ו‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ואחר הקדיש נוהגים‬
‫אם אמת הדבר‪.‬‬ ‫לומר אדון עולם‪ ,‬ושמעתי הטעם‪ ,‬דכיון דמתחילין אדון‬
‫תשובה‪ ,‬המגיד‪ ,‬ראוי להנג ‪ ,T‬אלף מלקיות‪ ,‬שכל‬ ‫עולם‪ ,‬אז אחר שמסיימין התפלה חוזרין ומתחילין שלא‬
‫התבלין מותרים‪ ,‬אין בהם שום השש כלל‪,‬‬ ‫יקטרג השטן‪ ,‬כמו שאחר שמסיימין התורה חוזרין‬
‫ואיזה מהם שנפל לאיזה מתחסדים בהם ספק‪ ,‬חקרו‬ ‫ומתחילין מ ‪ T‬בראשית מהאי טעמא‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫ודרשו היטב אצל הרוקחי׳ הבקיאים‪ ,‬ונודע להם כי‬ ‫והוא טעם חלוש וקלוש‪ ,‬והעיקר הוא‪ ,‬כי הוא שבח‬
‫אין שום ספק בשום תבל‪ ,‬כלם מותרים‪ ,‬כלם שרויים‪,‬‬ ‫יפה‪ ,‬מתחילין ומסיימין בו‪ ,‬וכן מנהג מזרח ומערב‬
‫כלם כאחד טובים‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫בשבת ויו״ט‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫אני היו״ מ ס״ט‪.‬‬ ‫־‬

‫אלף תרו‬
‫אייר תשי״ח‪ .‬ל‪.‬כעל החידות חנ״ל‬ ‫אלף תרג‬
‫להנ״ל‬
‫הגדשת הסאה בשבחות והודאות‪ ,‬על פירוש החידות‪,‬‬
‫אין דבר‪ ,‬חדרנו המוח רגעי אחדים‪ .‬עוד שאלת‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬כלו רצוף אהבה אודות שלום הזוג‬
‫אם מותר ליטול הידים מאשה נדה‪ ,‬או נכרית‪.‬‬ ‫כי כתבו לך שטרחתי הרבה עמהם‪ ,‬כן הוא‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה מפורש בש״ע א״ח סי׳ קנ״ט סעי׳‬ ‫כי שניהם קשים ברזל בברזל‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬בעזר ה׳‬
‫י״א דשרי‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובבאה״ט סקט״ו‪ ,‬ובס׳‬ ‫הטלנו ביניהם שלום‪ ,‬ש׳ דורס שלם אחיו‪ ,‬ל׳ מדות‬
‫מטה משה דיני נטי׳ סי׳ רס״ז האריך בזה‪ ,‬והעלה‬ ‫פשתן‪ ,‬נמצאו מופקדים ב ‪ T‬הזולת הביאם‪ ,‬ו׳ רבעי‬
‫דבאשתו נדה אסור‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ויש ליזהר‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫דינרים של הענק‪ ,‬היו ממושכנים פדה אותם והביאם‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬והיא נתנה לו מ׳ דורוס חאסאניין שהעלימה‬
‫והכחישה‪ ,‬הרי שלום שלים‪ ,‬והיום באו לפני וברכתים‬
‫אלף תרז‬ ‫ושלחתים ונסעו לדרכם‪.‬‬
‫פיון‪ ,‬לרש״ל חכחו חג״ל‬ ‫ואשר שאלת בענייני חלה הרבה שאלות‪ ,‬כולם מפורשי׳‬
‫היטב ביו״ד סי׳ שכ״ב שכ״ג וכו׳‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫שלשם הגיעני מכתבו‪ ,‬בו הודיע שגם הוא חקר אצל‬ ‫ותבין הדבר במקורו על נכון‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫הרוקחים‪ ,‬ונמצאו הדברים מכוונים היטב‪ ,‬שאין‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫בשום תבל שום חשש‪ ,‬ואמנם תמה כי מצא בספר‬
‫יפ״מ שהתבל הנקרא בשם ״עוד נוואר״ אסור שמזלפין‬
‫עליו שכר שעורים‪ ,‬והוא מכלל התבלין‪ ,‬אם אף גם‬ ‫אלף תרד‬
‫אותו מתירין‪.‬‬ ‫אדר לרי״ח בעל החידות הנ״ל‬
‫תשובה גם אותו מתירין ונותני׳ אותו בחרוס׳ ודברי‬
‫היפ״מ אשר לא ‪T‬עתי מי הוא‪ ,‬הם ודאי‬ ‫מכתבו המלא תודות וכיו׳ וכו׳‪ ,‬הגיעני‪ ,‬בו הודיע ב׳‬
‫רק משמועה‪ ,‬כאשר שמע כבודו‪ ,‬והכל שמועות כוזבות‪,‬‬ ‫חידות הנשארים‪ ,‬שהם‪ ,‬א׳ בי שלש תראה‪,‬‬
‫והרבה חומרות החמירו הראשוני׳ בכמה דברים ע״פ‬ ‫והרביעי רואה ואינו נראה‪ ,‬עלי כוס יין מונח‪ ,‬אוחזו‬
‫שמועות כאלו‪ ,‬אשר עיני השכל והבשר יכחישו אותם‪,‬‬ ‫רב ביד בל יהי נזנח‪ .‬ב׳‪ ,‬ראשי חי מאחוריו‪ ,‬ויט‬
‫ואמנם האהבה בחומרו׳ ובאסורים עשתה מסך מבדיל‬ ‫אחריו‪ ,‬ובני חת סוגרין שעריו‪ .‬ואמרת כי חקרת ודרשת‪,‬‬
‫בלי להביט ביושר‪ ,‬ולדון בכל דבר ביושר‪ ,‬וכבודו חכם‬ ‫ולא השגת פתרון‪.‬‬
‫ומבין‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬הראשונה היא ערבה‪ ,‬ג׳ אותיות ערב נרגשות‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬ ‫במבטא‪ ,‬ואות ה׳ אינה נרגשת‪ ,‬עליו יי״ן‬
‫בגימטרייא ע׳‪ ,‬אוחזו ר״ב בידו ה׳ אצבעותיו‪ .‬הח ‪T‬ה‬
‫אלף תרח‬ ‫הב ׳הד״ס‪ ,‬כאשר תחל לספור אותיו א״ב מאחור‬
‫תמוז‪■ ,‬לקאז״א וסו׳‪ .‬לרי׳׳ץ כוואגלר חי״ו‬ ‫דהיינו תשר״ק וכו׳ תמצא ה׳ מספר י״ח‪ ,‬ד׳ אחריה‬
‫מספר י״ט‪ ,‬ס׳ מספר ח׳‪ ,‬וס׳ סותמת השער דהיינו‬
‫ראי תי מכתבו הארוך‪ ,‬כלו ערוף‪ ,‬על ההוא עסק ביקז‪,‬‬ ‫סוף המלה‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫של פנויה שנתעברה‪ ,‬והבחור מכחיש‪ ,‬ימחול‬ ‫•אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫בלשון ערבית המדוברת‪ ,‬והודות לאל ב״ה גמרנו את‬
‫התורה‪ ,‬והננו עתה ‪.‬בסוף ש״ב‪ ,‬וזה לי עשרים שנה‬
‫מעת שובי מתלמסאן‪ ,‬דורש בכל שבת בקהל רב בעלות‬
‫המנחה בפרקי אבות ובהלכו׳ חג בחג'וענייניו ומוסריו‪,‬‬
‫וכל מה שדרשתי כתוב אצלי על כמה כרכים כתיבה‬
‫תמה‪ ,‬ועוד מוסיף והולך בלי די‪ ,‬בעזר משדי‪ ,‬וכח‬
‫המושך אצלי ההמון ובחורי הזמן‪ ,‬הוא חדושי תורה‬
‫ומאמרי הש״ס והמדרש בשלוב ספורי׳ ומעשיות ומשלי׳‪,‬‬
‫אשר מוליכים השומעים בידם להטעים לנשיהם‪,‬‬
‫כממתקים המחלקים בשמחת חתנים לקרואים להטעים‬
‫לבני ביתם‪ ,‬וכל ימי השבת הם מספרים דרשת השבת‪,‬‬
‫גם באוצר הסוחרים‪ ,‬ובכן צריך לזה ים גדול של ספורים‬
‫ומעשיות ומשלים‪ ,‬וברוך ה׳ אשר אני מלא וגדוש מזה‪,‬‬
‫מאשר למדתי‪ ,‬ומאשר שמעתי‪ ,‬ומאשר ראיתי‪ ,‬ואמנם‬
‫חסר עוד הרבה‪ ,‬ובכן אם יש לכבודו בעקד ספריו‪,‬‬
‫ספרים מזה המין‪ ,‬יהיה לנו בהם להד״ר עז״ר להיות‬
‫מסייע לעושה מצוה כעושה מצוה‪ ,‬גם שו״ת הכפולים‬
‫ללמוד ולהשאיל‪ ,‬וחלק כבודו בראש‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תריא‬
‫תשרי תשי״ט להנ״ל‬
‫מכתב ידי קדשו הגיעני‪ ,‬כלו רצוף אהבה‪ ,‬וברכה רבה‪,‬‬
‫על מפעלי להפצת תורה שבכתב‪ ,‬אשר כל‬
‫חכמי הזמן אין שמים לה לב‪ ,‬תודה רבה אדוני הנה‬
‫כן יבורך מעלתו וביתו בכל טוב סלה אמן‪.‬‬
‫ואשר שאל כבודו‪ ,‬להודיעו איך מתנהגים פה בענייני‬
‫הטרפיות‪ .‬מנהגנו בזה כתוב על ספר זבחים‬
‫שלמים לכמוהר״ר אברהם אלנקאווה ז״ל‪ ,‬שם מפורש‬
‫הכל באה״ט‪ ,‬בטח נמצא הספר הזה בספריית מעלתו‪,‬‬
‫ועוד ספר זבחי תרועה‪ ,‬וספר זבחי אלהים‪ ,‬ואם אין‬
‫נמצאים הודיעני ואשלחם לכבודו‪ ,‬וישלח תמורתם‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם‬
‫אלף תריב‬
‫חשון‪ .‬לרבי יצחק שושן אלג׳יר‬
‫בכתובים הרבה ספרים‪ ,‬ומה גם שו״ת‪ ,‬ואור הדפוס‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬אודות אותו האיש‪ ,‬בקשתיו‬
‫ולא מצאתיו‪ ,‬ובן לוייתו אמר‪ ,‬שהניחו‬
‫בתלמסאן‪ ,‬ודעתו לחזור לאשתו‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו בד״ת‪ ,‬מדוע תקנו לברך רק על נטילת‬
‫לולב‪ ,‬ולא על נטילת ארבעה מינים‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬במט״מ דיני נטילת לולב סי׳ תתקל״א כתב‬
‫וז״ל ויברך על הלולב ולא על שאר המינים‪,‬‬
‫לפי שהוא גבוה מכלם‪ ,‬והוא עיקר ושאר המינים‬
‫טפלים לו‪ ,‬ומברך על העיקר ופוטר את הטפלה‪ ,‬וי״א‪,‬‬
‫מאחר שהוא חשוב במינו מכלם כל האגדה נקראת‬
‫על שמו‪ ,‬והוי כמו שבירך בפי׳ על כל אחד בשמו עכ״ל‪.‬‬
‫ופי׳ דבריו‪ ,‬לטעם הראשון לפי שהוא גבוה מכלם‪,‬‬
‫דקי״ל שיעור הדס וערבה ג‪ .‬טפחים ולולב ד׳‬
‫טפחים‪ ,‬כדי שיהיה לולב יוצא למעלה טפח‪ ,‬כמ״ש‬
‫בש״ע סי׳ תר״ן‪ ,‬והוא מהש״ס דסוכה ל״ב ע״ב‪,‬‬
‫וטעמא דמילתא כתב רש״י ז״ל שם‪ ,‬מפני שהוא גבוה‬
‫במינו מכלם‪ ,‬ע״ש‪ .‬ור״ל שהדקל גבוה מאילן הדס‬
‫צח‬
‫בא כבודו‪ ,‬כי לא אוכל לחוות לך דעתי בזה‪ ,‬הן מצד‬
‫הדין‪ ,‬הן מצד הנמוס‪ ,‬שהדבר יש בו תובע ונתבע‪,‬‬
‫ויש אלה״ים שופטים בארץ‪ ,‬ב׳ בתי דינים‪ ,‬ועורכי דין‬
‫מלומדים‪ ,‬ויש חקו״ד‪ ,‬ולא יתערב זר בתוכם‪.‬‬
‫ואשר שאלת‪ ,‬להודיעך מה פי׳ תמוז‪ .‬דע בני‪ ,‬כי שמות‬
‫החדשי׳ לא לנו הם‪ ,‬רק של הכשדים‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רז״ל שמות החדשים עלו עמהם מגבל‪ ,‬והשמות שלנו‬
‫הם‪ ,‬ניסן‪ ,‬החדש הראשון‪ ,‬השני‪ ,‬השלישי‪ ,‬וכו׳‪ ,‬עד‬
‫חדש שנים עשר הוא חדש אדר‪ ,‬והרמב״ם ז״ל בס׳‬
‫המורה כתב שהוא שם ע״ז של הכשדים הקדומים‪,‬‬
‫זהו מה שיש להשיב לכבודו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תרט‬
‫אכ״ר תשי״ח‪ .‬להנ״ל‬
‫משא כבד היה מכתבו עלי ברוב הפצרות‪ ,‬להראותו‬
‫הדרך ילך בה‪ ,‬וזאת אודיעך‪ ,‬אמור לאותו בחור‬
‫שאתה מלמד עליו זכות‪ ,‬להודות על חטאו‪ ,‬ולא תגרום‬
‫לו לישבע על שקר‪ ,‬כי הדברים מוכיחין כי הוא בעל‬
‫המעשה‪ ,‬ולא אחר‪ ,‬ורק כדי שיפטר ממזו׳‪ ,‬הוא בא‬
‫בעקיפין‪ ,‬ואתה מחזיק בידו‪ ,‬כלך מדרך זו‪ ,‬ואחוז‬
‫בדרכי יושר‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו׳׳ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תרי‬
‫אלול תשי״ח‬
‫למעלת רבינו האי גאון האדיר המפורסם בנש״ק‬
‫כקש״ת כמוהר״ר זאב וואלף לייטר‪ ,‬יחשל״א‪.‬‬
‫שלום ! שלום!‬
‫תפארת ישראל •‬
‫בבואי ממסעי‪ ,‬נתמלא עלי הבית אורה‪ ,‬מנגה ברק‬
‫מעשה יד״ק‪ ,‬מכתבו הבהיר‪ ,‬בו כבודו‪ ,‬דורש‬
‫בשלום ידידו‪ ,‬תודה רבה אדוני‪ ,‬ברוך ה׳ על משמרתי‬
‫משמרת הקדש אני עומד‪ .‬אשר שאל כבו״ק אם הדפסתי‬
‫עוד איזה ספר‪ .‬לא אדוני ! הודות לאל ב״ה יש אתי‬
‫עדין לא ראו‪ ,‬מחסרון הכסף‪ ,‬גם ידים רפות מהעדר‬
‫הלומדים וקשה מאד לטרוח על אחד מאלף‪ ,‬אשר‬
‫מביאה ראשונה שיבא לידו ידפדף בו אחת הנה ואחת‬
‫הנה‪ ,‬פעם בצהלת פנים‪ ,‬פעם בעוות פנים‪ ,‬ושוב יסגרנו‬
‫על מסגר עד יהי לברות לעש וסם‪ ,‬כאשר עינינו‬
‫הרואות באלפי ספרים בכמה מדינות וערים‪ ,‬כי כל‬
‫תלמ ‪T‬י הישיבות כל למודם הוא רק ש״ס בבלי עם‬
‫נושאי כליו אשר בצדו‪ ,‬ויש מוסיפי׳ מעט הלכות בספרי‬
‫הש״ע בלי לראות פני הבית‪ ,‬והרבני׳ טרודים בעבודת‬
‫הקדש לפרק הרים ולשבר סלעים‪ ,‬בני אדם בעלי ריב‬
‫ומצה‪ ,‬העומדים עליהם יום יום מן בקר עד ערב‪ ,‬בלי‬
‫שום דין מחודש‪ ,‬רק הבא לפני׳ שנה שנה‪ ,‬ורובם ככלם‬
‫תלויים בתקנות רבני המגורשי׳‪ ,‬ורבני המערב האחרוני׳‬
‫עד ימינו אלה‪ ,‬ואני‪ ,‬העני‪ ,‬זה שתי שנים‪ ,‬אשר גזלתי‬
‫בחזק ‪ t‬מעתותי וקבעתי ישיבה לבעלי בתים קרוב‬
‫למאה‪ ,‬לומד עמהם שעה וחצי בכל ל ל ה ב ק ^ ובחורף‪,‬‬
‫אחר תפלת מעריב תנ׳׳ך עם פרש״י ז״ל בביאור רחב‬
‫צט‬ ‫אוצר ‪.‬המכתבים‬
‫תשובה‪ ,‬תמהתי על כבודו‪ ,‬כי הוא יל ‪ T‬אלג׳יר‪ ,‬והשיר‬ ‫והערבה‪ ,‬ולכן גם אנן צריכים להגביהו יותר מכולם‪,‬‬
‫נמצא בספר קרוב״ץ לאלג׳יר‪ ,‬אשר הוא מצוי‬ ‫וטעם חלוש הוא‪ ,‬ואפשר למתקו‪ ,‬מפני שהצדיק נמשל‬
‫בכל בית מבתי יהודי מכלל ספרי תפלות‪ ,‬ופירושו‬ ‫לתמר דכתיב צדיק כתמר יפרח‪ ,‬ואף שנמשל גם להדס‪,‬‬
‫פשוט‪ ,‬והוא מדובר על ק״פ אכלו פחוזים‪ ,‬כמש״ה‬ ‫דכתיב והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה )זכריה‬
‫ואכלתם אותו בחפזון‪ ,‬ופחוזים וחפוזים אחת היא כמו‬ ‫א׳ ח׳( כמ״ש במגילה י״ג ע״א )וכ״פ הגאון מלבי״ם‬
‫פחז כמים‪ ,‬והיא כמו כשב כבש והרבה‪ .‬והמשורר הפכה‬ ‫ז״ל‪ ,‬שם( מ״מ נוסף היתמר שהוא גבוה במינו יותר‬
‫לצורך החרוז‪ .‬נפלאות חוזים‪ .‬והבן‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫מכלם‪ ,‬וטובים השנים מן האחד‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬ ‫_‬ ‫י ולדעתי נראה עוד‪ ,‬מפני שהלולב הוא מהתמר שנותן‬
‫פירות משובחים שבהם נשתבחה הארץ שהוא‬
‫אלף תרטו‬ ‫דבש תמרים לכן ראוי להגביהו למעלה ראש‪.‬‬
‫שסט‪ .‬לר׳א ליהו פלפון י״ץ קאזא סלאנקא‬ ‫ועוד אמרו כי הלולב הוא לב הדקל‪ ,‬והוא למעלה‬
‫מכוון ישר לשמים‪ ,‬כן גם לבינו יהיה מכוון‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬ההוא אמר‪ ,‬כי נמצא אצלו ספר בשמים‬ ‫ביושר תמ ‪ T‬לשמים בכל מעשינו‪ ,‬לכן ראוי להגביהו‬
‫ראש‪ ,‬להרא״ש ז״ל שו״ת‪ ,‬ונכנס אצלו אשכנזי‬ ‫יותר להביט בו‪ ,‬לעורר את עצמנו לדבר הטוב הזה‪,‬‬
‫אחד‪ ,‬וזלזל את הספר הרבה ואמר שהוא מזוייף‪ ,‬ויש‬ ‫זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪,‬‬
‫בו דברים זרים‪ ,‬ובקש כבודו לחוות דעתי‪.‬‬ ‫קוינו לו להושיענו מכל צרותנו אמן‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬כן הוא ידידי‪ ,‬שקם ערער על הספר כשיצא‬ ‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬
‫לאור‪ ,‬כמ״ש הגאון חיד״א זיע״א‪ ,‬בס׳ בית‬ ‫אלף תריג‬
‫ועד לחכמים ח״א אות ב׳‪ ,‬ולכן צוה שהשואב ממנו‬ ‫כסלו תשי״צז‪ .‬להנ״ל‬
‫יעיין היטב בדבריו‪ ,‬ובח״ב כתב‪ ,‬שאחר זמן ראה עדות‬
‫של הגאון כמוהר״ר צבי הירש זצ״ל על הספר הנז׳‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬וכלו אומר כבוד ותשואות חן‬
‫שהיה בביתו עשר שנים בכת״י קודם שיצא לאור‪,‬‬ ‫על תשובתי‪ ,‬אין דבר אחי‪ ,‬כך היא חובתנו‪.‬‬
‫ואין בו שום זיוף ומלא תורה וחכמה‪ ,‬ואשר וחזק עדות‬ ‫על אותו צומ״ר לא בא עדין‪.‬‬
‫זו יעו״ש‪ .‬ועיי׳ מזה באורך בס׳ קריה נאמנה על העיר‬ ‫עוד שאל כבודו‪ ,‬כי שמע מאחד חכם שדרש בשבת‬
‫וילנא‪ ,‬דף מ״ב בהערה פ‪ ,‬וסוף דבר‪ ,‬הספר הוא יקר‬ ‫החולף‪ ,‬מאמר זר ותמוה‪ ,‬על זאת יתפלל כל‬
‫מאד כל תשובותיו חכמה ותבונה בהמה‪ .‬ויש לי הספר‬ ‫חסיד אליך לעת מצוא זו בית הכסא‪ ,‬ונלאה למתקו‬
‫בעקד ספרי והוגה בו ומוצא בו טעם מתוק‪ ,‬ובקדושתו‬ ‫ולא הומתק‪ ,‬ואמר שכן מצא בס׳ דרושים‪ ,‬ושואל כבודו‬
‫הוא עומד כשאר הספרים הקדושים‪ ,‬ואסור גמור לזלזל‬ ‫אם יש מאמר זה בעולם‪.‬‬
‫בו‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬מאמר זה הוא בברכות דף ח׳ ע״א‪ ,‬וקודם לו‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫כמה דרשות על הכתוב על זאת יתפלל‪,‬‬
‫וסיומו מר זוטרא אמר זו בית הכסא‪ ,‬ואמרי במערבא‪,‬‬
‫אלף תריו‬ ‫דמר זוטרא עדיפא מכלהו‪ ,‬שגם על דבר זה ראוי‬
‫אדי א׳ להנ״ל‬ ‫לבקש רחמים שתהא ביהכ״ס סמוכה לביתו‪ ,‬כי היו‬
‫מצטערים מזה שהיו להם בשדות‪ ,‬כמ״ש רש״י ז״ל‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו במעשה שהיה‪,‬‬ ‫וזה מורה על האמונה בהשגחת המקום ב״ה‪ ,‬שהכל‬
‫סופר סת״ם נפצע בידו השמאלית פציעה‬ ‫ב ‪T‬ו וצריך בקשה ממנו‪ ,‬ועיי׳ בהכותב בעי׳ דברים‬
‫גסה‪ ,‬וסו״ד קטעוה לו הרופאים‪ ,‬וכאשר נתרפא ורצה‬ ‫יקרים בזה‪ .‬ועוד מקשים שכל הדרשות הראשונות בזה‬
‫לחזור למלאכתו‪ ,‬מנע אותו רב אחד אשכנזי אשר גם‬ ‫הכתוב מביאים ראיה לתיבת מצוא כפי דרשתם‪ ,‬ומר‬
‫הוא נעשה סופר סת״ם‪ ,‬דבעינן שיהיה סופר סתם‬ ‫זוטרא לא הביא שום ראיה למצוא שהיא בהיכ״ס‪,‬‬
‫בשתי ידים‪ ,‬ולא הראה איה מקום כבודו דהאי דינא‪,‬‬ ‫מדוע ? ותרץ בכור לזהב דנשמט מהמעתיקים או‬
‫ושאלתם על זה ואין מענה‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬ ‫המדפיסים מקרא במלכים ב׳ י״א‪ ,‬וישימוה למוצאות‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה מפורש היטב במג״א א״ח סי׳ ט״ל‬ ‫כפי הקרי שהיא ביהכ״ס‪ ,‬יעו״ש ושלום‪.‬‬
‫סק׳׳ה וז״ל‪ ,‬כל שאינו בקשירה‪ ,‬נ״ל דמי‬ ‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫שנקטעה ידו השמאלית‪ ,‬אע״פ שאינו בקשירה כשר‬ ‫אלף תריד‬
‫לכתוב תפלין דגברא בר חיובא‪ ,‬אלא פומא הוא דכאיב‬ ‫טסת תשי״ט להנ״ל‬
‫ליה )לשון זה הוא ביבמות דף ס״ו ע״א‪ .‬ועיי׳ פרש״י(‬
‫ועיי׳ באה״ע בפי׳ סדר חליצה סעי׳ מ״ו עכ״ל‪ .‬יעו״ש‪■.‬‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬וראיתי מ״ש כבודו בשבח ההוא צומ״ר‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫ותמהתי מאד‪ ,‬כי בא לפני ברמות דוחא‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫וכבדתיו‪ ,‬ואמנם כאשר תהיתי אקנקניה‪ ,‬מצאתיו בור‪,‬‬
‫אלף תריז‬ ‫וכל מה שנאמר לפני‪ ,‬הראיתי לו טעותו‪ ,‬ואך בנחת‪,‬‬
‫אדר ס׳ לד׳ יחק זנסיס‪ ,‬לפארי״ז‬ ‫כמרקחת‪ ,‬ואז השפיל רוחו כי הכיר בערכו‪ ,‬וסוף דבר‬
‫יצא מאתי בשלום ובכבוד‪ .‬עוד שאל כבודו לפרש לו‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו על בתולה אחת‬ ‫שיר אחד מתחיל ליל שמורים אכלו פחוזים ופו׳ וכו׳‪,‬‬
‫שיודעת לכתוב כתב אשורית מאושר הרבה‪,‬‬ ‫שמצא בכת׳׳י ישן‪.‬‬
 ‫אוצר המכתבים‬
‫תשובה‪ ,‬המפרשים אשר לפני לא דברו בזה‪ ,‬ואני‬
‫בס״ד פירשתי בו זה זמן רב‪ ,‬ע״פ מ״ש‬
‫בילקוט פרשת בא‪ ,‬ע״פ ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב‬
‫לשונו‪ ,‬שזכו הכלבים לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן‬
‫ספרים תפלין ומזוזות‪ ,‬ולכן ת״ח היושב בתענית‬
‫ממעט מלאכת שמים‪ ,‬הכלב שמרבה מלאכת שמים‬
‫בצואתו יאכל סעודתו‪.‬‬
‫עוד אמרתי‪ ,‬ע״פ מאי דאמרי אינשי‪ ,‬צייאם כא יסבב‬
‫תקליקא‪ .‬ר״ל‪ ,‬התענית מביא לידי כעס והקפדה‪,‬‬
‫והטעם מפני שחום הטבעי גובר בו‪ ,‬דכתיב מזי רעב‬
‫)האזינו( כמו למזא לאתונא‪ ,‬כמ״ש הראב״ע ודעת‬
‫זקנים‪ ,‬והכעס והקפדנות באים מעזות הנפש‪ ,‬וסימן‬
‫לדבר אמרתי‪ ,‬והיה כי ירעף והתקצף )ישעיה ח׳ כ״ד(‬
‫וכתיב בכלבים‪ ,‬והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה )ישעי׳‬
‫נ״ו( שמפני שאינם שבעים‪ ,‬לכך הם עזי נפש‪ ,‬וכמ״ש‬
‫רז״ל לית דעני יותר מכלבא‪) ,‬שבת קנ״ה ע״ב( מפני‬
‫שמזונו בשר‪ ,‬ואינו מצוי לו‪.‬‬
‫עוד אמרתי‪ ,‬כלבא‪ ,‬הוא ישמעאל‪ ,‬כמ״ש רז״ל בבראשי׳‬
‫רבה פרשה מ״ה סי׳ ט׳‪T ,‬ו בכל ויד כל בו‪,‬‬
‫קרי ביה כלבו‪ ,‬הוא והכלב שוין‪ ,‬מה הכלב אוכל‬
‫נבלות‪ ,‬אף הוא אוכל נבלות‪ ,‬זה מה שיש להשיב‬
‫לכבודו בס״ד‪ ,‬ושלוט‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תרכא‬
‫סידן תשי״ט להנ״ל‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬הפציר בי כבודו להודיעו‪ ,‬איזהו מקומן‬
‫של איזה דברים‪ ,‬והם ? א׳‪ ,‬מנא הא מילתא‬
‫דאמרי אינשי‪ ,‬״פוזה לכתאב כא תנבאש לוחא״ דהיינו‬
‫בשביל הכתוב בספר אנו מנשקים את הלוח של הספר‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬שנינו בפ׳ כל כתבי שבת קט״ז ע״ב‪ ,‬מצילין‬
‫תיק הספר עם הספר‪ ,‬ותיק התפילין עם‬
‫התפילין‪ ,‬ואע״פ שיש בתוכן מעות‪ .‬ובילקוט משלי‬
‫תתק״ג‪ ,‬הוסיף לבאר‪ ,‬וכי דברי תורה כתובים בתיק ?‬
‫אלא בשביל שהוא דבוק לספר‪ ,‬זכה להנצל עמו‪ ,‬וכן‬
‫אמר שלמה הולך את חכמים יחכם עכ״ל‪.‬‬
‫ב׳‪ ,‬ראית כתוב על ספר כ״י לקוטים‪ ,‬כי דג קטן ממית‬
‫לשבעה וכו׳‪ ,‬ולא ידעת מה רוצה לומר‪ ,‬ושאלת‪,‬‬
‫ואין מבין‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬זה לשון גמרא במסכת ברכות דף מ״ד‬
‫סוף ע״ב‪ ,‬ת״ר דג קטן מליח פעמים שהוא ‪.‬‬
‫ממית לשבע )ימים למליחתו רש״י ז״ל!( בשבעה עשר‬
‫ובז״ך ואמרי לה בכ״ג‪ ,‬ולא אמרן אלא במטוי )צלוי(‬
‫ולא מטוי )כראוי( אבל מטוי שפיר לית לן בה‪ ,‬ודלא‬
‫מטוי שפיר לא אמרן אלא דלא שתה בתריה שכרא‪,‬‬
‫אבל שתה בתריה שיכרא ליתן לן בה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וזה אפשר‬
‫שהיה ע״פ חכמת הרפואה שהיתה להם באותו זמן‪,‬‬
‫או דבר סגוליי‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם‬
‫אלף תרכב‬
‫לח יהודה חלואה‪ ,‬כוג׳דא‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬להסביר לו מ״ש רז״ל‪ ,‬בתענית י״א‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות האיש משה שלחתי אחריו‪,‬‬
‫והבטיח שהיום ישלח הכסף לכבודו‪ ,‬ואודות‬
‫אם מותרת לכתוב מגילת אסתר ולקרות בה בצבור‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬בס׳ לשכת הסופר כלל א‪ /‬הביא דעת הפרמ״ג‬
‫שמותר לאשר‪ ,‬לכתוב מגלת אסתר מטעם‬
‫שהיא חייבת בשמיעה‪ ,‬והמחבר הקשה עליו‪ ,‬שהרי‬
‫האשה חייבת במזוזה ופסולה לכתוב אותה‪ .‬ועוד הרבה‬
‫להעיר עליו‪ ,‬יעו״ש‪ .‬והדעת היא נוטה לאסור‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תריח‬
‫ניסן המלוב״ן תשי״ט‬
‫לר׳ יהודה הכהן לווהרא״ן‬
‫מכתבו הגיעני‪ .‬אודות האשה וילדיה‪ ,‬באו הנה בשבת‬
‫החולף‪ ,‬ואחר עמל רב שפתנו לה שלום עם‬
‫בעלה ונסעו לטאנכ׳יר‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו להודיעו פי׳ מאמר אחד תמוה שדרש‬
‫חכם אחד בשבת החדש‪ ,‬מהיכן זכו ישראל לברכת‬
‫כהנים‪ ,‬מהאבות‪ ,‬והרבה להג הרבה לפרשו בדוחקי׳‬
‫כמעייל פילא בקופא דמחטא‪ ,‬ובעי מר מנאי להודיעו‬
‫אם יש מאמר זה בעולם‪ ,‬ומהו פירושו‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬המאמר נמצא באורך ‪,‬במדרש ב״ר פמ״ג סי׳‬
‫ח׳‪ ,‬ופירושו הוא פשוט יעו״ש ובמפרשים‪,‬‬
‫ובתפארת הגרשוני חדושי׳ על התורה בפ׳ פקודי‪ ,‬פי׳‬
‫בו איזה רמזים עוד‪ ,‬ומפני הלחץ זה הדחק של ערבי‬
‫פסחים לא יכולתי להרחיב הדברים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תריט‬
‫אייד‪ ,‬להנ״ל‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬אודות הזוג‪ ,‬לא מצאו מנוח רק מצות‬
‫ומרורים‪ .‬וחזרו הנה‪ .‬ועוד שפתנו להם שלום‬
‫ונסעו לווג׳דא‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬על מ״ש רז״ל חייב אדם לפקוד את‬
‫אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך‪ ,‬והרי קי״ל‬
‫שאסור לשמש בשעה שהוא יוצא לדרך‪ .‬וכתבת כי‬
‫שאלת ואין מענה‪ .‬ובעי מר לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה המאמר חייב אדם ופו׳‪ ,‬הוא ביבמות ס״ב ע״ב‪,‬‬
‫וכפי פי׳ ר״ ת שם בתום׳ לא קשה מדי‪ ,‬שפי׳ יפקוד‪,‬‬
‫רצוי ופיוס‪ ,‬לא תשמיש‪ ,‬יעו״ש‪ .‬והמאמר אסור לשמש‬
‫בשעת יציאה לדרך הוא מרמב״ם ז״ל בהל׳ דעות‪,‬‬
‫פ״ד הלכה י״ט יעו״ש‪ .‬ואפשר שלדעתו נשתנו הטבעי׳‬
‫וירדה חולשה לעולם‪ .‬ושוב ראיתי ששאלה זו נשאלה‬
‫לרבינו הרמ״א ז״ל בתשו׳ סי׳ קל״ב סעי׳ ב׳‪ ,‬ותרץ‬
‫בדוחק יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‪,‬‬
‫אלף כתר‬
‫פיון תשי״ט‬
‫לרפי יחייא ^פרגן הי״ו‪ ,‬לקאזא כלאנקא‬
‫מ כ ת בו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא‪ ,‬עלה אל הארץ‬
‫בחדש שעבר‪.‬‬
‫ע״ב‪ ,‬בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא‬
‫לשירותיה‪ ,‬מה טעם כלבא‪ ,‬ולא בריה אחרת ך‬
‫קא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫הרב נתקיימה‪ .‬ונסע המלד עם חילו הגדול לפאס‬
‫וצר על העיר ימים אחדים‪ ,‬והכה לודאייא ועוזריהם‬
‫שוק על ירך‪ ,‬וגרש אותם מן העיר‪ ,‬ופזרם •בכל כפרי‬
‫מרוקו‪ ,‬והביא במקומם משפחות פלשתים אשר עזרוהו‬
‫הנקראים בשם ״סראגא‪ ,‬ואולאד גאמאע״‪ ,‬וכל ימי‬
‫המרד והמצור והמלחמה‪ ,‬היו רעים לישראל מאד‪,‬‬
‫ונמשכו המהומות קרוב לשלש שנים‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫עבד נורא ואיום‪.‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‬
‫־השלום‪ ,‬ב״ה עשינו להם שלום‪ .‬ואודות היין‪ ,‬איני מכיר‬
‫אותו האיש‪ ,‬ואודות אותו בעל תשר‪ ,‬אל תדקדק עמו‬
‫‪T‬קדוקי עניות‪ ,‬ואודות הגיורת אל תכניס רגלך במסנא‬
‫‪T‬רב מכרעך‪ .‬ואודות הרבנות‪ ,‬רב לך אל תוסף עוד‬
‫בדבר הזה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫היו״ם ס״ט‪.‬‬
‫אלף תרכג‬
‫להנ״ל‬

‫אלף תרכה‬ ‫^^כתב כבודו הגיעני‪ ,‬שמחתי שהבין כי לטובתו‬

‫להנ״ל‪ ,‬כזמן הנ״ל‬ ‫נתכוונתי‪ ,‬והוי בטוח דאזלא לא חזייא‪ ,‬ודחזייא‬
‫׳לא אזלה‪ ,‬כי הכל בהשגחה‪ ,‬ואפי׳ ריש גרגותא מן‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬תודה רבה על אמריו כי נעמו‪,‬‬ ‫שמייא מוקמי ליה‪.‬‬
‫עוד בקשתני הרבה להודיעו מי הוא הצדיק‬ ‫זא שר שאלת על דבש הנוטף ממכבדות של תמרים‬
‫ר׳ דוד בוס ‪T‬אן זצ״ל‪ ,‬ומה רוצה לומר הכנוי בוסידאן‪.‬‬ ‫בעודן בדקל והוא עשוי טפות עבות עגולות‪,‬‬
‫■כמו שרף הנוטף מעצי הקטף‪ ,‬וקורין לו בשם ״אנם״‬
‫תשובה‪ ,‬הצדיק הזה בא למכנאס בש׳ תק״מ עם בני‬ ‫מה מברכין עליו‪ ,‬אם בורא פה״ע‪ ,‬או שהכל ?‬
‫קהלו קרוב לק״ן נפש‪ ,‬מכפר תימלילת במחוז‬ ‫•תשובה‪ ,‬דבר זה מפורש בש״ע א״ח סי׳ ר״ב סעי׳ ח׳‪,‬‬
‫מרכש‪ ,‬שנשלל ונחרב ע״י ברברים אכזרים‪ ,‬ועזרם‬ ‫וז״ל‪ ,‬דבש הזב מהתמרים מברך עליו שהכל‪,‬‬
‫בהונו ואונו‪ ,‬הרה״גא המפורסם כמוהר״ר רפאל בירדוגו‬ ‫•ע״ש‪ ,‬וכן הוא מפורש בגמרא ברכות ל״ח ע״א האי‬
‫זיע״א‪ ,‬וקבע ישיבה גדולה מבני קהלו‪ ,‬והיה מלמד‬ ‫■דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל נהיה בדברו‪ .‬מאי‬
‫אותם ומפרנסם עד אלול תקצ״ב שנתבקש בישיבה‬ ‫מעמא ? זיעה בעלמא הוא‪ .‬עכ״ל‪ .‬ופרש״י ז״ל‪ ,‬זיעה‬
‫של מעלה‪ ,‬וזקני הדור מספרים עליו הרבה משקידתו‬ ‫וכר‪ ,‬ואינו פרי לברך עליו בפה״ע‪ .‬ע״כ‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫בתורה דלא הוה פסיק גירסא מפומיה יומם ולילה‪ ,‬והיה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‬
‫חסיד קדוש‪ ,‬ובעל צדקה וחסד במדה נפרזת‪ ,‬ומספרים‬
‫עליו פלאות בענין הברכה שהיתה שורה בכספו‪ ,‬שהיה‬ ‫אלף תרכד‬
‫לו כלי של בדיל ישן מונח על זיז היוצא מכותל ביתו‬ ‫תמוז תשכ״ם‪' ,‬לרי׳׳ע חתוויל‪ ,‬למראכ״ש‬
‫מבפנים לעין כל‪ ,‬וכל מי שמתנדב דבר לישיבתו היד‪,‬‬
‫לוקח ומניח באותו כלי‪ ,‬ומאותו כלי היה מוציא כל‬ ‫'מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו בקש כבודו‪ ,‬להודיעו‪ ,‬מה‬
‫הוצאות הישיבה ופרנסת התלמידים ■בריוח גדול‪ ,‬בלי‬ ‫היה במרוקו בשנת תק״ץ‪ ,‬כי צריך הרבה‬
‫שום חשבון לא נכנס ולא יוצא‪ ,‬וד‪,‬כלי תמיד מלא‪.‬‬ ‫ל ‪T‬יעה זו‪.‬‬
‫ואין שום אדם אחר זולתו נוגע באותו כלי‪ ,‬פעם אחת‬ ‫תשובה‪ ,‬מה שזכורני שראיתי בזח‪ ,‬בס׳ יחם פאס‬
‫בא אדם לגנבו‪ ,‬ותיבש ידו‪ ,‬וד‪,‬יתה מהומה בעיר‪ ,‬כי‬ ‫כתב יד‪ ,‬ובכתבים אחרים‪ ,‬כי בשנת תק״ץ‪,‬‬
‫הגנב היה בן עשירים‪ ,‬וכאשר נתפרסם הדבר בכל‬ ‫■היה המלך מולאי עבד ארחמאן בפאס‪ ,‬והיתה גרה‬
‫העיר‪ ,‬אז חצדיק בקש עליו רחמים ונתרפא‪.‬‬ ‫בפאס אלבאלי )חעתיק( משפחה ערבית גדולה המונה‬
‫כמה וכמה אלפים נפשות נקראת בשם ״לודאיא״‬
‫עוד פעמים הרבה היו שנות רעב שאין נמצא לחם‬ ‫‪x‬בורים‪ ,‬ואכזרים‪ ,‬ועשירים‪ ,‬והיה להם ראש מופלג‬
‫בעיר‪ ,‬והוא בכל בקר כשהיה פותח ביהכ״ג‬ ‫בעושר‪ ,‬ולכל אשר היה פונח חיו כלם פונים אחריו‪,‬‬
‫להתפלל‪ ,‬היה מוצא שק של קמח‪ ,‬וממנו היתד‪ ,‬פרנסתו‬ ‫והוא נשא ידו במלד להרגו ולמלוך אחריו‪ ,‬ומרגלי חרש‬
‫ופרנסת תלמ ‪T‬יו‪ .‬ועוד הרבד‪ ,‬הרבד‪ ,‬ספורים מספרים‬ ‫־הודיעו למלך‪ ,‬ובפתע פתאום תפשוהו עבדי המלד‪,‬‬
‫עליו בעניינים אלו‪ ,‬זיע״א‪ .‬קבורתו וקבורת הרבה‬ ‫ועשו בו שפטים וכל רכושו הרב והעצום ונשיו ופלגשיו‬
‫מבני משפחתו‪ ,‬ידועה לכל‪ ,‬בבית הקברות הישן‬ ‫ושפחותיו הכל לוקח בית המלד‪ ,‬ואחר ירחים אחדים‬
‫במכנאס‪ ,‬ותמיד משתטחים עליה ומבקשים רחמים‬ ‫■מרדו כל לודאייא במלד בפעם אחת והרגו מעבדי חמלו‬
‫בזכותו‪ ,‬ורבים מעשה נסים מספרים הנשים‪ ,‬וכל מי‬ ‫׳רבים ונכבדים‪ ,‬והמלך נלחם בם בתוך העיר‪ ,‬וגברה‬
‫שנענה עושה סעודד‪ ,‬על יד קברו בערב ר״ח‪ ,‬בטי ומיני‬ ‫■ידם‪ ,‬והמלך ברח למכנאם‪ ,‬וכבדוהו כבוד עצום‪ ,‬ואסף‬
‫מזונות‪ ,‬וחלוק צדקה לעניים‪ ,‬וכן בביד‪,‬כ״נ הידועד‪,‬‬ ‫־חיל גדול ומצא בבית השר של מכנאס אשה עבריה‬
‫ונקראת על שמו‪ ,‬יש עששית דולקת תמיד יומם ולילה‬ ‫תופרת בגדי נשיו‪ ,‬והיתה תמימה‪ ,‬ואמרה לנשי השר‪,‬‬
‫לעלוי נשמתו‪ ,‬וזרעו נהנים הרבה בזכותו עד היום‬ ‫־שאם ירצה המלך להיות בטוח שינצח את אויביו‪ ,‬יבקש‬
‫מנדרים ונדבות שעושים לשמו‪.‬‬ ‫ברכה מהצדיק ר׳ דוד בוסידאן זצ״ל‪ ,‬שהיה עדיין חי‬
‫וטעם הכנוי ״בוס ‪T‬אן״ אומרים‪ ,‬שהראשון של המשפחה‬ ‫גמכנאס‪ ,‬ויג ‪T‬ו לשר‪ ,‬ויגד למלד‪ ,‬והמלך רצה בזה‪,‬‬
‫היה רגיל לנסוע לארץ הכושים השחורים‪,‬‬ ‫;והתחפש הוא והשר ובאו בלויית האשה בחצות לילה‪,‬‬
‫הנקראת בפי הכל במרוקו‪ ,‬בשם סודאן‪ ,‬אוהות מסחרו‪,‬‬ ‫‪-‬לבית הצדיק‪ ,‬ויברכהו הרב בהצלחה מרובה‪ ,‬ויתן לרב‬
‫ולכן קראוד‪,‬ו בשם בוס ‪T‬אן‪ ,‬דד‪,‬יינו בן סודאן‪ ,‬ונשתבשה‬ ‫מתנה כ ‪ T‬המלך‪ ,‬ולא רצה לקחת בשום אופן‪ ,‬וברכת‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫הב‬
‫על העם ולהפיצו בישראל‪ ,‬שנו את שמו לספר הזוהר‪,‬‬ ‫באורך הזמן מוא״ו‪ ,‬סו‪ ,‬ליו״ד סי‪ ,‬כאשר יקרה תמיד‪.‬‬
‫ע״ש הכתוב )דניאל י״ב( והמשכילים יזהירו כזוהר‬ ‫■‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫הרקיע וכו׳ ועוד באו אחרים והוסיפו לו תואר הקדוש‬ ‫אני היו״ם ס״ט‬
‫להוסיף לו חבה על חבה‪ ,‬כמו שמתארים ס׳ של״ה‬
‫הקדוש‪ ,‬ולאור החיים על התורה‪ ,‬הקדוש‪ ,‬ועוד הרבה‪,‬‬ ‫אלף תרכו‬
‫כדי להרים ערכם אצל העם‪ ,‬כדי לקרותם‪ ,‬או לקנותם‪,‬‬ ‫תמוז דזנ״ל‪ ,‬לר׳ יחיים «‪1‬דרעי‪^ ,‬לווגדא‬
‫או שניהם יחדו וכן מתארים חברה קדישא‪ ,‬לחבבה‪,‬‬
‫על כל מין חברה‪ ,‬מה שאין כן התנ״ד והש״ס והמדרש‪,‬‬ ‫מכתבו הגיעני‪ ,‬שאל כבודו על מאמר אחד ופירושו‪,‬‬
‫שהם תמיד מאז חביבין וקדושים בעיני העם‪.‬‬ ‫ששמע מפי דרשן אחה וז״ל‪ ,‬בשעה שהתנוקות‬
‫וחכמי הישיבות שהיו עוסקים רק בש״ס ובפוסקים‪,‬‬ ‫נפטרין בת קול יוצאת לך אכול בשמחה‪ ,‬כי הכל‬
‫היו לומדים בו שלש פעמים בשנה‪ ,‬שהם ליל‬ ‫ריח גיחה‪ ,‬ע״כ‪ .‬והוא‪ ,‬פירש בו דברים דחוקים‪ ,‬ובעי‬
‫ז׳ של פסח‪ ,‬ליל חג השבועות‪ ,‬ליל הושענא רבה‪,‬‬ ‫כבודו להודיעו‪ ,‬אם יש מאמר זה‪ ,‬ואיה מקומו‪ ,‬ופירושו‪.‬‬
‫כמ״ש בס׳ קריאי מועד‪ ,‬חידוע ללמוד זמנים אלו‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬מאמר זה הוא בקהלת רבה‪ ,‬ריש סידרא‬
‫ואמרתי בס״ד שבשבילם נאה לו השם זוה״ר שהוא‪,‬‬ ‫תליתאה‪ ,‬וז״ל לד אכול בשמחה לחמך וכר‪,‬‬
‫ז׳‪ ,‬שביעי ש״פ‪ ,‬ו׳‪ ,‬ששה בסיון חג השבועות‪ ,‬ה״ר‪,‬‬ ‫אמר רב הונא בריה דרבי אחא‪ ,‬בשעה שהתנוקות‬
‫הושענה רבה‪.‬‬ ‫נפטרין מבית רבן‪ ,‬בת קול יוצאת ואומרת להם‪ ,‬לד‬
‫ועוד מנהג פשוט היה בתלמסאן‪ ,‬ובכמה קהלו ת‬ ‫אכול בשמחה לחמך‪ ,‬נתקבל הבל פיכם לפני כריח‬
‫באלגריין שהיה להם קבע ללמוד בשבת אחר‬ ‫ניחח‪ ,‬ובשעה שישראל נפטרין מבתי כנסיות‪ ,‬ומבתי‬
‫שחרית משך שעה בס׳ הזוהר‪ ,‬ובכל ליל ששי אחר‬ ‫מדרשות‪ ,‬בת קול יוצאת ואומרת‪ ,‬לד אכול בשמחה‬
‫ערבית‪ ,‬משך ב׳ שעות‪ ‘ .‬וכן בכל לילי ראשי חדשים‪,‬‬ ‫לחמך‪ ,‬כבר נשמעו תפלותיכם לפני כריח ניחח‪.‬‬
‫וביום חמשה אייר בכל שנה‪ ,‬הי תה ועדה שהיו מחלקים‬ ‫דבר אחר לד אכול בשמחה לחמד זו פרשת חלה‪.‬‬
‫כל ספרי הזוהר ה׳ דפים‪ ,‬ה׳ דפים‪ ,‬לכל אחד מבני העיר‪,‬‬ ‫ושתה בלב טוב יינך‪ ,‬זו פרשת נסכים‪ ,‬כי כבר‬
‫פתקאות פתקאות מדף פ׳ עד דף פ׳ לכל אחד‪ ,‬ומי‬ ‫רצה האלהים את מעשיר‪ ,‬זו הכנסת ישראל לארץ‪,‬‬
‫שיודע ללמוד היה לומד בעצמו‪ ,‬ומי שאינו יודע‪ ,‬היה‬ ‫שנאמר כי תבואו אל הארץ‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ופי׳ פשוט‪ ,‬שבא‬
‫מוסר הפיתקא לאיזה ת״ ח שילמוד בשבילו‪ ,‬ונותן את‬ ‫להודיע‪ ,‬שהבל פיהם של תנוקות בתורה‪ ,‬ותפלתם‬
‫שכרו ע״פ נדבת לבו‪ ,‬וגומרין אותו ביום ל״ג בעומר‬ ‫ולמודם של ישראל‪ ,‬חביבין לפני הקב״ה‪ ,‬ומברכן‬
‫ועושים סעודה קטנה בביהכ״ג הנקראת ע״ש ״חברה‬ ‫בשמחה שמביאה לידי בריאות ואורך ימים‪.‬‬
‫קדישא״ שיש בכל‪.‬מקום‪ ,‬ואמרתי להם‪ ,‬שבשבילם נאה‬ ‫ואמר עוד ע״ד הרמז‪ ,‬שבזכות מתנות כהונה‪ ,‬ונקט‬
‫השם זוה״ר והבן‪.‬‬ ‫אחת מהן שהיא החלה הבאה מן הלחם‪ ,‬ובזכות‬
‫ועוד‪ ,‬אמרתי ע״פ דברי המקובלים‪ ,‬שקריאת הזוהר‬ ‫הקרבנות‪ ,‬ואחר מהם נקט‪ ,‬שהם הנסכים הבאים נ‪5‬ן‬
‫היא כלי זיין נגד יצה״ר‪ ,‬וגם מקרבת הגאולה‬ ‫היין‪ ,‬יזכו ישראל ליכנס לארץ‪ ,‬כדכתיב בעניין הקרבנות‬
‫לעלות אל הארץ‪ .‬וזה נרמז בפירוש אותיות זוה״ר‪.‬‬ ‫כי תבואו אל הארץ‪ .‬וכן נרמז הדבר בם׳ ומלכי צדק‬
‫זיי״ן‪ ,‬כלי זיין‪ ,‬וא״ו‪ ,‬ווי העמודים דהיינו וו לתלות בה‬ ‫מלד שלם הוציא לחם ויין‪ ,‬רמז לחלה ולנסכים‪ ,‬שבזכותם‬
‫דבר גדול‪ ,‬ה״י דבר גדול ? עלה ר״ש כאשר דבר ה׳‬ ‫יזכו לעיר שלם‪ ,‬שהיא ירושלים‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אלהי אבותיך לד אל תירא ואל תחת )דברים א׳ כ״א(‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‬
‫עוד ע״ פ דברי המקובלים‪ ,‬שלמוד הזוהר צריך שיהיה‬
‫לאט לאט ובכוונת הלב כמי שעולה בהר גבוה‬ ‫אלף תרכז‬
‫ותלול שצריך לשמור על כל צעד וצעד‪ ,‬וכן דרשו הם‬ ‫תמוז תשי״נז‪ ,‬להנ״ל‬
‫על הכתוב מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו‪,‬‬
‫זה ספר הזוהר הקדוש‪ .‬וזה זו — הר‪.‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו‪ ,‬מדוע קורץ‬
‫עוד זוה״ר בגימט׳ רי״ח שלמודו עולה ריח ניחח לפני‬ ‫לספר הזוהר‪ ,‬זוהר הקדש‪ ,‬מה שאין קורין אפי׳‬
‫ה׳‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו על שאלתו‬ ‫לספר התנ״ד ?‬
‫הארוכה‪ ,‬בדברים ורמזים שהוא אוהב‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬דע בני‪ ,‬כי ספר הזוהר קם עליו ערער בכמה‬
‫אני היו״ם‪,‬ס״ט־‬ ‫זמנים‪ ,‬מי מחברו‪ ,‬ורבו הדעות‪ ,‬עד כי הרבה‬
‫החליטו‪ ,‬שהמקובל מהר״מ קורדווירו זצ״ל הוא שחברו‪,‬‬
‫אלף תרכח‬ ‫ונתלה באילן גדול הרשב״י זיע״א‪ ,‬מפני שנחבא י״ג‬
‫אס זנשי׳ט‪ ,‬לד יוסף שושנה ׳לווחראן‬ ‫שנים במערה כידוע בש״ס‪ ,‬וזכורני שראיתי שנשאל‬
‫על זה הגאון יעב״ץ אשכנזי‪ ,‬זצ״ל‪ ,‬והשיב שלא יוכל‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬בו הפציר בי כבודר‬ ‫להכריע‪ ,‬ואך הוא ספר מלא דברים טובים יהיה מחברו‬
‫הרבה הרבה להסביר לו חני קראי‪ ,‬בפ׳ אמור‪.‬‬ ‫מי שיהיה‪ ,‬ואמנם ידי זרים שלטו בו‪ ,‬ולקה בחליף‪,‬‬
‫והם ‪:‬‬ ‫וחסר‪ ,‬ויתיר‪ .‬ע״כ‪.‬‬
‫וידבר ה׳ אל משה לאמר‪ .‬דבר אל בני ישראל ואמרת־‬ ‫ואמנם כל העוסקים בקבלה תלו כל חכמתם בו‪ ,‬וממנו‬
‫אליהם‪ ,‬מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי‬ ‫שואבים כל קבלותם‪ ,‬ומתחלה היה שמו אצלם‬
‫קדש‪ ,‬אלה הם מועדי‪ .‬ששת ימים תעשה מלאכה וביום־‬ ‫מדרש רשב״י זצ״ל‪ ,‬כמו פרקי ר״א‪ ,‬ושוב כדי לחבבו‬
 ‫קג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תרכט‬ ‫השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו‬
‫להנ״‪,‬ל‬ ‫שבת היא לה׳ בכל מושבותיכם‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫ו כ ת ב רש״י ז״ל מה ענין שבת אצל מועדות‪ ,‬ללמדך‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬כלו עמוס תוארים גסים‪ ,‬אשר‬
‫שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו‬
‫נפשי קצה מהם‪ ,‬ואך האהבה מקלקלת את‬
‫;מחלל את השבתות‪ ,‬וכל המקיים את המועדות מעליו‬
‫השורה‪ .‬תודה רבה על אהבתו‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עליו כאלו קיים את השבתות עכ״ל‪ .‬וכתב כבודו שדבריו‬
‫שאל כבודו‪ ,‬מדוע תקנו ג׳ סעודות בשבת כנגד האבות‪,‬‬
‫׳קשים מאד להבין‪ ,‬שאם האדם שומר את השבתות‪,‬‬
‫מה שייכות יש לאבות עם סעודות שבת‪ ,‬ועוד‬
‫מדוע בחללו את המועדים יחשב כאלו חלל גם את‬
‫מסורת בידך מההורים והמורים‪ ,‬שסעודת לילה היא‬
‫השבתות‪ ,‬מי תלה זה בזה ? ומה גם בבא ב׳‪ ,‬כל המקיים‬
‫כנגד יצחק‪ ,‬ושל שחרית כנגד אברהם‪ ,‬מדוע ההפך ?‬
‫וכו׳‪ ,‬אם הוא שומר את השבתות‪ ,‬מאי רבותיה בשמירתו‬
‫ושאלת ואין מענה‪ .‬ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫^ם המועדים‪ ,‬ואם הוא מחלל את השבתות מה תועיל‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה דסעודות שבת הם כנגד האבות‪,‬‬
‫לו שמירת המועדים ? ועוד הרבה להקשות על הכפלים‪,‬‬
‫לא נזכר לא בש״ס ולא במדרש‪ ,‬רק בזוה׳׳ק‬
‫לאמר‪ ,‬דבר‪ ,‬ואמרת‪ ,‬והרבה עוד הערות באורך וברוחב‬
‫ח״ב דף פ״ח ע״ב בשם ר׳ יוסי יעו״ש‪ .‬ולא ‪,‬נזכר שם‪,‬‬
‫וכתב שהמפרשים אשר לפניו לא דברו בזה‪ .‬ובעי מנאי‬
‫כי יצחק קודם‪ ,‬ואך בנוסח לשם יחוד שנהגו יחידי‬
‫להסביר לו הענין‪.‬‬
‫סגולה לומר קודם כל סעודה‪ ,‬כתוב על של לילה‪ ,‬והיא‬
‫כנגד יצחק אבא קדישא‪ ,‬כמ״ש בס׳ בית מנוחה‪.‬דף‬ ‫וזשובה‪ ,‬כך פירוש הכתובים‪ ,‬בקצרה‪ ,‬וידבר ה׳ אל‬
‫ע״ח ע״ב יעו״ש‪ .‬והכל בלי שום טעם דמסתבר והנראה‬ ‫משה בדבור קשה תחלה להטיל אימה‪ ,‬ושוב‬
‫פשוט הוא‪ ,‬דמאחר שחובת היום בשלש סעודות למי‬ ‫שנה לו הדברים באמירה רכה‪ ,‬וזהו לאמר‪ ,‬וצוהו‬
‫שיכול‪ ,‬כוונו שלש כנגד שלשה אבות לעורר את זכות^‬ ‫להתנהג ככה עם ישראל‪ ,‬דבר עמהם תחלה באימה‪,‬‬
‫וכן תקנו אנשי כנה״ג זיע״א בתפלת המנחה‪ ,‬אברהם‬ ‫ושוב תשנה להם הדברים באמירה רכה וזהו ואמרת‬
‫יגל‪ ,‬יצחק ירנן‪ ,‬יעקב ובניו ינוחו בו‪ ,‬דהיינו כל האבות‬ ‫‪.‬אליהם‪) ,‬ובמקום אחר הארכתי בזה להשוות כל הענינים‬
‫שמחים ביום שבת‪.‬‬ ‫שבתורה( והדברים הם‪ ,‬מועדי ה׳ אשר תקראו אתם‬
‫והטעם שהקדימו בסעודות של יצחק‪ ,‬אפשר ע״פ‬ ‫‪.‬אתם כתיב חסרה ו׳‪ ,‬שהמועדים תלויים ביד בית דין‪,‬‬
‫המדרש‪ ,‬במדבר רבה פרשה ב׳ סי׳ י״ד‪ ,‬שאברהם‬ ‫לא כמו השבת‪ ,‬שהיא מקדשא וקיימא מששת ימי‬
‫נמשל לחמה‪ ,‬ויצחק ללבנה‪ ,‬ויעקב לכוכבים‪ ,‬יעו׳׳ש‪.‬‬ ‫‪1‬ראשית בלי שנוי ותמורה‪ .‬אשר תקראו אתם תכריזו‬
‫והבן‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫עליהם ותודיעו לקהל שהם קדש‪ ,‬ועם שנמסרו בידכם‪,‬‬
‫ע״ה אני היו״ם ס״ט‬ ‫‪.‬אלה הם מועדי אני מחבב אותם ומקדש אותם כאילו‬
‫אני קבעתים — מועדי‪.‬‬
‫אלף תרל‬ ‫ששת ימים תעשה )מאיליה דהיינו תשרה ברכה‬
‫אב 'תשי״ט‪ ,‬לח 'יחייא עטייא יחי״ו‪ ,‬לפאס‬ ‫במעשה ידיך‪ ,‬אם( וביום השביעי שבת )מכל‬
‫‪-‬מלאכה כבדה( שבתון )מכל מלאכה קלה( מקרא קדש‬
‫שאל כבודו במכתבו‪ ,‬להודיע החדוש ששמע מפי בשבת‬ ‫)שתקדשהו בכניסתו וביציאתו( כל מלאכה )שום‬
‫החולף שנמצא פה בבהכ׳׳נ שבה אני דורש‬ ‫מלאכה‪ ,‬אף של אוכל נפש( לא תעשה‪ ,‬שבת הוא לה׳‬
‫ושמע את הדרשה‪ ,‬על הכתוב אז תתענג על ה׳ וכו׳‪,‬‬ ‫)כתיב הוא בוא״ו‪ ,‬וקרינן היא ביו״ד‪ ,‬זה נקרא קרי‬
‫ושכח‪ ,‬מרוב הטרדות‪.‬‬ ‫וכתיב‪ ,‬והוא הלכה למשה מסיני‪ ,‬כמ״ש בתוס׳ נדרים‬
‫תשובה‪ ,‬הדרשה היא ארוכה‪ ,‬ואי אפשר להעתיקה‪.‬‬ ‫‪:‬דף ל״ז ע״ב ואין יודעים טעמן( אין לחללה בשום דבר‪,‬‬
‫ואני חושב שמה ששכח הוא הפירוש ההלציי‪,‬‬ ‫‪.‬בכל מושבותיכם‪ ,‬בין בארץ בין בחו״ל‪ ,‬בין בהיותך‬
‫ע׳׳פ ד׳ סוגים שיש בטבעי בני אדם‪ ,‬א׳‪ ,‬יש שאינו‬ ‫גביתך בין בכל מקום שתהיה נמצא‪ ,‬זהו פשטן של‬
‫רוצה לילך לשום משתה מפני שהוא רגיל בעונג‪ ,‬ויודע‬ ‫כתובים‪.‬‬
‫שלא ישיג אותו רק בביתו‪ .‬ב׳‪ ,‬יש שהוא בעל רמות‬ ‫‪.‬ועתה נבא לפרש לכבודו דברי רש״י ז״ל‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬
‫רוחא‪ ,‬ורוצח לישב רק במקום חשוב ונכבד‪ .‬ג׳‪ ,‬יש‬ ‫שמירת השבתות שכרה גדול מאד משמירת‬
‫שאינו רוצה לאכול מאכל אחרים‪ .‬ד׳‪ ,‬ויש שאינו הולד‬ ‫;המועדים שיש בהם היתר לכל מלאכת אוכל נפש‪ ,‬ואם‬
‫מפני שבעל הבית לא הזמינו בעצמו רק ע״י שלוחו‪.‬‬ ‫שמר את המועדים מעלין עליו כאלו הם שבתות ושמר‬
‫וכדי לשלול ד׳ דברים הללו‪ ,‬בסעודות העתיד לבא‪,‬‬ ‫‪.‬אותם ומקבל שכר כמו ששמר שבתות‪ ,‬ואם חלל את‬
‫אמר אז תתענג וכו׳‪ ,‬והרכבתיך וכו׳‪ ,‬והאכלתיך נחלת‬ ‫המועדים נענש עליהם כאלו חלל את השבתות‪.‬‬
‫יעקב אביך‪ ,‬כי פי ה׳ דבר‪ .‬והבן‪.‬‬
‫ע״ה אני היו״ם ס״ט‬ ‫‪,‬ובזה נתרץ קושייא המנקרת במוח‪ ,‬מדוע כל הסדרים‬
‫נקראים בלשון רבים‪ ,‬זרעים‪ ,‬נזיקין‪ ,‬נשים‪,‬‬
‫אלף תרלא‬ ‫•קדשים‪ ,‬טהרות‪ ,‬וסדר מועד נקרא בלשון יח ‪ ,T‬מועד‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫תשי״ט‪' ,‬לחדל‬ ‫י‬ ‫‪1‬לא מועדים? וכפי מ״ש ניחא‪ ,‬שכלם מקשה אחת‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו מג ‪ T‬כי שמח מאד שנתכוונתי אל‬ ‫ישהמזלזל באחד כאלו זלזל בכלן‪ ,‬והבן‪ .‬זהו מה שיכולתי‬
‫נכון‪ ,‬שמה ששכח‪ ,‬הוא מה שכתבתי לו‪ ,‬ושמח‬ ‫לגזול מהזמן עתה להשיב לכבודו בס׳׳ד‪.‬‬
‫ושמח אחרים שדרשה בפניהם‪.‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫קד‬
‫הקב״ה יותר מכל הקרבנות שהקריבו ישראל לפני־‬ ‫עוד הפציר בי כבודו הרם‪ ,‬להעתיק לו המאמר אשר‬
‫הקב״ה‪ ,‬כמ״ש בפרקי ר״א י״ב‪ ,‬ומביא ראיה מהכתוב‪..,‬‬ ‫דרשתי בשבת שאחר הפסח בהיות כבודו בביתי‬
‫כי חסד חפצתי ולא זבח )מיכה ו׳( ולכן מקריבין מלח‪.‬‬ ‫ובחומותי‪.‬‬
‫על כל מין קרבן‪ ,‬לרמוז לנו להדבק בג״ח שהיא יותר‬ ‫תשובה‪ ,‬המאמר הזה מצאתיהו מלוקט בקונט׳ דרושי׳‬
‫מכלם‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫למר דודי הגאון כמוהר״ר דוד משאש זצ״ל‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‪.‬‬ ‫בלשון זה וז״ל מאמר טוב ויפה על המועדים‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קדש‪ ,‬אלה‬
‫אלף תרלג‬ ‫הם מועדי )ויקרא כ״ג ב׳( הה״ד וכל קרבן מנחתך‬
‫אלול תשי״ט‪ ,‬לרבי יעקב שושנה‪ ,‬קאזא בלאנקא‬ ‫במלח תמלח‪ ,‬לא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך‬
‫על כל קרבנך תקריב מלח )ויקרא ב׳ י״ג( נאמר ברית‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אודות האתרוגים‪ ,‬לא אוכל־‬ ‫במועדים‪ ,‬דכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות‬
‫להגיד לך למי תשלח‪ ,‬כי כל הכתוב ברשימה‪.‬‬ ‫את השבת לדרותם ברית עולם‪) .‬שמות ל״א י״ד(‬
‫אשר שלחת לא ישרו בעיני‪ ,‬ולא אהיה אחראי על שוח‬ ‫והשבת הוא בנין אב לכל המועדים שכלם נקראו בשם‬
‫אחד מהם‪ ,‬ורק אתה בעצמך תגזול מעתותיך‪ ,‬ותעמוד‬ ‫שבת‪ ,‬דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת )ויקרא כ״ג‬
‫על סחורתיך‪ ,‬ותצליח ותרויח‪.‬‬ ‫ט״!ו(‪ ,‬שהוא יו״ט א׳ של פסח‪ ,‬ונאמר ברית במלח‪,‬‬
‫ועל אותו רב‪ ,‬שמור פתחי פיך‪ ,‬כי צדיק וישר הוא‪,‬‬ ‫מה ברית האמור במלח‪ ,‬אינו בטל לעולם‪ ,‬שאינו‬
‫ועל החידות שעשיתי על שמות חג השבועות להפצרת‪.‬‬ ‫מתליע ואינו מסריח‪ ,‬אף ברית האמור במועדים‪ ,‬אינם‬
‫אותו רב צרפתי גדול‪ ,‬והעתקת אותם‪ ,‬אמרח‬ ‫בטלים לעולם‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫כי נאבדו ממך ובקשתני להעתיקם לך‪ .‬לרוב אהבתך‬ ‫עוד מאמר כיוצא בזה )בברכות ה׳( נאמר ברית במלח‪,‬‬
‫גזלתי מעתותי‪ ,‬והרי הם לפניך‪.‬‬ ‫ונאמר ברית ביסורין‪ ,‬דכתיב אלה דברי הברית‬
‫י׳חידי עומד על ארכע '‬ ‫)דברים כח( ^מה מלח ממתק את הבשר‪ ,‬אף היסורין‬
‫פעם אחת כתוב בתורה שבעת‬ ‫ממרקין עונותיו של אדם עכ״ל‪.‬‬
‫חסר ב׳ ווין‪ .‬ופעמים שבעות‬ ‫עוד מאמר אחר )במנחות כ׳( נאמר ברית במלח‪,‬‬
‫ו׳נם על חמש ושש נקבע‬ ‫ונאמר ברית כהונת‪ ,‬כשם שאי אפשר לקרבנות‬
‫ס׳ימן לדעת הארבע‬ ‫בלי כהונה כך אי אפשר לקרבנות בלי מלח‪ ,‬ע״כ‪ .‬ואמרנו‬
‫חסר וא״ו ראשונה‪ ,‬ופעמים מלא‬ ‫שחג הפסח כלול מכלם‪ ,‬הוא מועד‪ ,‬ויש בו קרבן פסח‪,‬‬
‫פ׳תח חורה חן על שבע‬ ‫ויש בו יסורין של טורח גדול שלשים יום‪ .‬ועוד הרחבנו‬
‫ב׳ ווין שבועות‪.‬‬ ‫הדברים הרבה בס״ד‪.‬‬
‫מ׳תחת לעין ׳אם חתן‪ .‬ששה‬ ‫אני היו״ם ס״ט‬
‫ש׳מו תמצא בן חמשה‪.‬‬
‫פתח תורה ת׳‪ ,‬על שבע שבעת‬ ‫אלף תרלב‬
‫שבעות‪.‬‬ ‫אלול'■תשי״ט‪ ,‬להנ״ל‬
‫א׳ם עוד מעל העין ששה‬
‫ש׳מו תמצא בן ששה‪.‬‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ותוכו רצוף שטר מתנה לעיין בו‬
‫שבועות‪.‬‬ ‫אם הוא נעשה ע״פ ההלכה‪ .‬עוד שאלת‪ ,‬אם אוכל‬
‫ח׳דד ז׳כרון ק׳דקדף ותמצא יום שבעה ששה‪.‬‬ ‫להסביר לך טעם המלח בקרבנות למה ?‬
‫בשבת נתנה תורה‪ .‬ששה בסיון‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬על ראשון ראשון‪ ,‬שטר המתנה אין בו‬
‫אחריות‪ ,‬והיא עיקר גדול בכל מתנה‪ ,‬ב׳‪ ,‬לא‬
‫’ ‪.‬‬ ‫יחד מספרו וזמנו שוה‬ ‫הודיעו אם הבית מתהומא דארעא‪ ,‬עד רום רקיעא‪,‬‬
‫בכורים ששה אותיות‪ ,‬ששה בסיון‬ ‫או עד רום תקרה‪ ,‬וגם זה עיקר‪ .‬ג׳‪ ,‬לא כתבו באיזה‬
‫■‬ ‫וראשו ראש תיבת עשר כפול ׳תשוה‬ ‫רחוב ובאיזה עיר‪ ,‬וצריכים לתקן הכל‪.‬‬
‫אנכי תיבה א׳ של יו״ד הדברות שהיא‪.‬‬ ‫ועל אחרון אחרון‪ ,‬טעם המלח בקרבנות‪ ,‬הוא חקת‬
‫א׳ כפול היא ב׳‪.‬‬ ‫התורה כמו עיקר הקרבנות ודיניהם שכלם חקת‬
‫פמוד לה שלישיה שניה‬ ‫התורה‪.‬‬
‫פי שש לראשונה כפול שלישיה‬ ‫ואד הרמב״ם ז״ל בס׳ המורה ח״ג פמ״ו כתב לפי‬
‫כ׳ אות ג׳‪ ,‬ב׳ בכורים‪.‬‬ ‫שהעמים הקדמונים עובדים אלילים‪ ,‬היו נזהרים‬
‫מוכפלת שניה ארבע‪ ,‬היא ארבע‬ ‫שלא להקריב מלח על מזבח אליליהם‪ ,‬לכן צוה ה׳‬
‫א כפולה שש‪ .‬ו׳ שלישיה לבכורים‬ ‫לילך להם מנגד להקריב מלח בכל קרבן‪ .‬יעו״ש‪.‬‬
‫חדד שכלך ותבין‪.‬‬ ‫עוד דרשתי במקהלות בדרך רמז‪ ,‬כי המלח אינו עשוי‬
‫שלמים המש‪ ,‬עם אות ארבע‬ ‫לאכילה‪ ,‬רק למתק כל דבר‪ ,‬והוא גומל חסד עם‬
‫את'הששית תכפול רביעית לארבע‬ ‫כל אדם וכל מין בשר בהמה ועוף ודגים‪ ,‬וכל מין‬
‫שמח אף תהיה‪ ,‬ולעד תחיה‪.‬‬ ‫ביצים וכל מין ירק וכל פרי האדמה וכל מין תבשיל‬
‫שאיי אפשר בלי מלח‪ .‬והרי המלח בעל ג״ח גדול‪ ,‬וכן‬
‫יושב על ממה בת ארבע מפוארת‬ ‫בר״ת מ׳רבה ל׳גמול ח׳סד‪ ,‬שהוא דבר חביב לפני‬
‫קה‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫ברחיצה יפה במים חמין וסודא ע״י מברשת חזקה‪,‬‬ ‫ולפניו צנצנת יין ומיים מזהרת‬
‫ושטיפה בצונן‪ ,‬וכן קבלנו מרבותינו‪ ,‬וכן נהגנו‪ ,‬וכן‬ ‫סביבו ראש רכנים וראש תלמידים עטרת‬
‫מורים‪ ,‬עכ״ל‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו על הכל‪,‬‬ ‫פי דד יקבנו עצרת‪ .‬והכן‪.‬‬
‫בעזרת תולה עולה כמו אשכול‪ ,‬ב״ה‪ ,‬ועל הספרים‬ ‫‪.‬‬ ‫עוד השם הרביעי ״חג הקציר״‪.‬‬
‫שאמרת‪ ,‬אין נמצאים למכור‪.‬‬
‫אחיכם היו״ם ס״ט‬ ‫אם תבקשהו תמצאהו‪ ,‬עם ויגר יצחק בגרר אחר‬
‫שתור ‪ T‬רירו‪ .‬אותיות רר מן בגרר‪ ,‬ואותיות וא״ו‪,‬‬
‫אלף תדלה‬ ‫יו״ד מן ויגר‪ ,‬ובשאר‪ ,‬תמצא‪ ,‬חג הקציר‪ ,‬והשתמשנו‬
‫תשרי־ תש״ך‪ ,‬להחבם פמהדי״ע זרביב שליט״א‬ ‫בדרך הלצה בפסוק ויורד רירו אל זקנו האמור בדוד‬
‫לקאזא כלאנקא‬ ‫)ש״א כ״א י״ד(‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‪ ,‬בעזרת‬
‫עושה נפלאות לבדו‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬כלו אומר כבוד ברכות לבביות‬ ‫אני היו״ם ם״ט‬
‫לשנה טובה‪ ,‬כי כן יבורך כבודו וביתו‪ ,‬בכל‬
‫טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אלף תרלד‬
‫שאל כבודו‪ ,‬כי ראה על ספר‪ ,‬כי קדושת הכהנים אף‬ ‫אלול תשי״ט‪ ,‬לח 'ראובן ^‪6‬וחנא הי״ו‪ ,‬למרב״ש‬
‫בזה״ ז היא היא אות על ביאת המשיח‪ .‬ולא‬
‫הבנת מה האות הזה‪.‬‬ ‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬אודות ההוא גברא‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר פשוט‪ ,‬שאם אין משיח‪ ,‬קדושת הכהנים‬ ‫שלחתי אחריו‪ ,‬והודה בכל החוב‪ ,‬ואמר שבשבת‬
‫למה‪ ,‬הלא הבית חרב ואין קרבן ואין קטרת‬ ‫הבאה יסע למחנכם קדוש‪ ,‬להביא אתרוגים לחג‪ ,‬וישלם‬
‫ואין שלחן ואין מנורה ? אלא מפני שעתיד הכל לחזור‪,‬‬ ‫במיטבא עספ״א‪ ,‬ובכן קרעתי את מכתב המרורות אשר‬
‫לכן צריכים לשמור על קדושת המשרתים‪ ,‬ומשלו משל‪,‬‬ ‫כתבת עליו‪ ,‬והודות לאל שלא הראיתיהו לו‪ ,‬רק אמרתי‬
‫למלך שגרש את אשתו‪ ,‬וצוה לכבד את קרוביה‪ ,‬שמעה‬ ‫לו שכבודך שלח לי מכתב שאלה בד״ת‪ ,‬ובדרך אגב‬
‫האשה היתה שמחה‪ ,‬דזה אות שעתיד להחזירה‪.‬‬ ‫הפציר בי לדרוש בשלומך‪ ,‬ולרמוז לך על דבר הכסף‪,‬‬
‫עוד שאל כבודו כי ראה באותו ספר‪ ,‬כי יציאת מצרים‬ ‫והוא תכף הודה מאהבה‪ ,‬ובכן קבלהו ברצון‪ ,‬ועזור לו‬
‫וקריעת ים סוף‪ ,‬ומתן תורה‪ ,‬כלם היו בזכות‬ ‫בקנין האתרוגים‪ ,‬ותזכה לשנים רבות‪ ,‬נעימות וטובות‪.‬‬
‫האחדות‪ ,‬ולא הביא שום ראיה‪ .‬וכבודו דק ולא אשכח‪.‬‬ ‫עוד שאל‪ .‬כבודו הרם‪ ,‬על בורות יין של גויים‪ ,‬שאין‬
‫•‬ ‫ובעי מנאי להודיעו‪.‬‬ ‫מים מצויים סמוך להם להכשירם בערוי ג׳ ימים‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬זכורני שראיתי על ספר‪ ,‬על יציאת מצרים‬ ‫אם מותר להכשירם בהגעלה באופן זה‪ ,‬שבעוד היורה‬
‫הביאו ראיה מהכתוב ויהי בעצם היום הזה‬ ‫רותחת ע״ג האש מכניסין לתוכה משאבת וזורק ממנה‬
‫יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים‪ ,‬דהיינו בזכות שהיו‬ ‫על כתלי הבורות והתקרות והקרקע‪ .‬ואמרת כי שאלת‬
‫כלם כאחד צבאות ה׳‪.‬‬ ‫ואין מענה‪ ,‬והדבר נחוץ ובקשתני לעשות חסד ומצוה‬
‫בקריעת י״ס כתיב ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל‬ ‫רבה להשיב מהר‪.‬‬
‫וכו׳‪ ,‬וירא ישראל וכו׳‪ ,‬הכל בלשון יחיד‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬דבר זה מפורש ביו״ד סי׳ קל״ה סט״ו וז״ל‪,‬‬
‫ומ״ש וייראו העם וכו׳ ויאמינו וכו׳‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬מפני‬ ‫כלי עץ וכלי עור וכלי חרם אפי׳ מזופתין‬
‫שהיראה והאמונה אינם שוים אצל כל אדם‪ ,‬רק זה מעט‬ ‫ואפי׳ מכניסן לקיום‪ ,‬נתרין בהגעלה בכלי ראשון‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וזה הרבה‪ .‬ובמתן תורה כתיב‪ ,‬ויחן שם ישראל נגד‬ ‫ופי׳ מזופתין שהיו טחין כלי יין מבפנים בזפת חם‪,‬‬
‫ההר‪ ,‬וכמ״ש רש״י ז״ל שם‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‬ ‫ובעודנו חם נותנים יין בכלי לקלוט מרירות הזפת‪.‬‬
‫בקצ״ר אמיץ מרוב הטרדות בצרכי הימים הקדושים‬ ‫כמ״ש רש״י ז״ל במס׳ ע״ז דף ל״ג ע״א‪ ,‬יעו״ש‪ .‬והיו‬
‫הללו‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫עושים כן כדי לחזק את היין‪ ,‬ולהטעימו‪ .‬והזפת בולע‬
‫אני היו״ם ס״ט‬ ‫הרבה מהיין‪ .‬וזהו מ״ש אפי׳ מזופתין דבלועים הרבה‬
‫מהיין‪ ,‬ואפי׳ מכניסן עוד לקיום היין בהם ימים רבים‪,‬‬
‫אלף תרלו‬ ‫דבלעי טובא‪ ,‬אפי״ה נתרים ע״י הגעלה בכלי ראשון‪,‬‬
‫'‬ ‫לד׳ ישראל «צבאן הי״ו‪ .‬לינימור ^אלניריין ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הרי לך מפורש דאפי׳ כלי חרס מזופת דאיכא תרתי‬
‫לריעותא‪ ,‬שהחרס והזפת תרוייהו בלעי טובא‪ ,‬עכ״ז‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו כבודו שאל על הנענועים בחג‪,‬‬ ‫נתרים ע״י הגעלה בענין יין• נסך‪ ,‬ואף שכתב בכלי‬
‫שבכל שנה קם שאון בביהכ״נ באיזה רוח‬ ‫ראשון‪ ,‬פשוט וברור שהמשאבת מיורה רותחת מונחת‬
‫מתחילין ובאיזה רוח מסיימין‪ ,‬וכן בכל בתי כנסיות‬ ‫על האש שדינה ודאי ככלי ראשון‪.‬‬
‫שבעיר‪ -,‬ובשנה זו רציתם לעמוד על האמת ע״פ ההלכה‪,‬‬ ‫ומה גם עוד שהבורות הללו הם ככלי אבן ויותר‪,‬‬
‫לא ע״פ סוד ולא קבלה שמבלבל מוחכם ר׳ חזיזא‬ ‫בחזקן והדוקן דלא בילעי‪ ,‬גם אינם מזופתים‪.‬‬
‫בכל פעם שמתהלל שהוא בעל סוד‪ ,‬והוא ע״ה גמור‪.‬‬ ‫ועוד מ״כ חשובה כ״י להרה״ג כמוהר״ר חיים בלייח‬
‫תשובה‪ ,‬בארץ מולדתי פה עיה״ק מכנאס הרבה בתי‬ ‫זצ״ל‪ ,‬שהשיב לתלמידו הרה״ג כמוהר״ר משה הכהן‬
‫כנסיות נהגו ע״פ שיטת האר״י ז״ל‪ ,‬דרום‬ ‫זצ״ל לעיר בלעבש‪ ,‬וז״ל‪ ,‬בענין הכשר בורות יין של‬
‫צפון מזרח מעלה ומטה מערב‪ .‬וכ״כ בספרי מים חיים‬ ‫גויים האידנא שאין ע״ז מצויה בעולם‪ ,‬ואין יינם אסור‬
‫סי׳ רס״ו‪ .‬והסברתי הענין ע״פ הפשט‪ ,‬וכ״כ באחד‬ ‫אלא משום חומרא דסתם יינם דרבנן‪ ,‬די להם הכשר‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫קו‬
‫ונגד משנה וגמרא כמש״ל מוליך ומביא ■למי שהרוחות‬ ‫‪ .‬מהשירים אשר שרתי להג הסופות‪ .‬ושוב הדרי בי ע״פ‬
‫שלו ומעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו‪ ,‬משמע‬ ‫מה שמצאתי אח״ב כתוב על לוח ספר מועדים למור‬
‫שהרוחות בבת אחת ומעלה ומטה לבסוף‪ .‬ובכן עלתה‬ ‫דודי הרה״ג דוד משאש זלה״ה‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כשבאנו להתפלל‬
‫הסכמתנו להודיע ע״פ הסינ?ן הנ״ל וכן נהגנו‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בביהכ״נ של בן סאעיטו‪ ,‬מצאנו אותם נוהגים בסדר‬
‫ואז חזרתי לנהוג כן‪ .‬ובכן קחו האי מימנא בידכם‬ ‫‪ .‬הרוחות לנענועים ע״ד האר״י החי זצ״ל‪ ,‬שהוא דרום‬
‫ולכו אחריו‪ ,‬ויהיה שלום בחלכם שלוה בארמנותיכם‬ ‫צפון מזרח מעלה ומטה ואח״כ מערב‪ .‬והנה שגו ברואה‪,‬‬
‫אמן‪ .‬אחיכם החו״פ עוב״י מכנאס בתשרי שכ״ת בעדו‪.‬‬ ‫כי הדרך הזו של הקבלה היא צריך לעמוד במקום אחד‬
‫אני היו״ם ס״ט‬ ‫פניו לצד מזרח‪ ,‬ולא יזוז משם עד שיגמור כל הנענועים‬
‫לצדדיו ולאחריו‪ ,‬כמ״ש בספרי המקובלים‪ ,‬וכמ״ש‬
‫אלף תרלז‬ ‫הבאה״ט ג״כ בא״ח סי׳ תרנ״א סק״ך‪,‬וכן ראינו‬
‫תשרי שכ״ת בעדו‪ ,‬רבא״ט יע״א‪.‬‬ ‫המקובלים הבאים מארץ הצב״י עושים‪ ,‬ואך הקהל הנז׳‪,‬‬
‫מעלת החכם כהה״ר רפאל הלוי ישצ״ו‪ .‬שלום‪.‬‬ ‫אין עושים כן רק הופכים את פניהם לכל רוח‪ ,‬וזה‬
‫מעכב לדעת המקובלים‪ .‬ואין נכון שבדבר אחד נשמור‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות ההוא גברא‪ ,‬בא לפני‪,‬‬ ‫חציו ולאבד חציו‪ ,‬ועוד כי כל הקהל הם פשוטים‬
‫ותמה על אותם הדברים שאמרת‪ .‬והנה בשבוע‬ ‫לגמרי לגמרי‪ ,‬ואיך בזה לחוד רצו להיות אשכנזים‬
‫הבא אמר לנסוע לשם ויוכח את האמת‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מקובלים‪ ,‬ואנחנו כשהיינו מתפללים בביהכ״נ של‬
‫■עוד שאלת בדברי תורה‪ ,‬מדוע תקנו רז״ל בחג הסוכות‬ ‫הרה״ק כמוהר״ר שמואל בן ואעיש זיע״א‪ ,‬אף שהיה‬
‫לברך בכל סעודה לישב בסוכה‪ ,‬ובחג הפסח‬ ‫מקובל עצום‪ ,‬היה נוהג רק ע״פ ההלכה כמ״ש מרן‬
‫לא תקנו לברך על אכילת מצה בכל סעודה‪ .‬ואמרת‪,‬‬ ‫בסי׳ תרנ״א סעי׳ יו״ד וז״ל‪ ,‬יקיף דרך ימין בנענעו‬
‫כי שאלת בכתב ובע״ם‪ ,‬ואין מענה‪.‬‬ ‫מזרח דרום מערב צפון‪ ,‬ושוב מעלה מטה‪ ,‬והענין‬
‫תשובה‪ ,‬יש הבדל גדול בין מצה לסוכה‪ .‬המצה‪ ,‬אינה‬ ‫מוסבר‪ ,‬כי צריכים תחלה לעמוד למזרח מקום שבו‬
‫דבר חדש נכר‪ ,‬שגם בשאר ימים אנחנו אוכלים‬ ‫מתפללים‪ ,‬ואח״כ פונים לצד ימין שהוא דרום‪ ,‬ונמשכים‬
‫מצה‪ ,‬וכמ״ש בהגדה‪ ,‬שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ‬ ‫למערב עד צפון‪ ,‬ושוב מעלה ומטה‪ ,‬על סדר הכתוב‬
‫או מצה‪ ,‬ומה גם בזמניהם‪ ,‬שלא היה להם שום הבדל‬ ‫בתנופת הקרבנות‪ ,‬כאשר הונף וכאשר הורם‪ ,‬התנופה‬
‫בין לחם חמץ לבין לחם מצה עד שאמרו במשנה וגמרא‬ ‫לצדדים‪ ,‬וההרמה למעלה‪ ,‬ומסיים למטה‪ ,‬להורות שארבע‬
‫)פסחים ט׳( תשעה צבורין של מצה‪ ,‬וא׳ של חמץ‬ ‫רוחות שלו‪ ,‬ומטה ומעלה‪ ,‬גם לעצור בעד רוחות רעות‬
‫שנטל עכבר ואין יודעים מה נטל וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪,‬‬ ‫ולתת טל ומטר לברכה מלמעלה‪ ,‬והארץ תתן יבולה‬
‫)וכן הוא בש״ע תל״ט( וגם בטעם אין הבדל‪ ,‬שאם יש‬ ‫מלמטה כמ״ש במס׳ מנחות ס״ב במשנה וגמרא‪ ,‬דלא‬
‫הבדל נטעום ונדע‪ ,‬ומאחר שכן‪ ,‬דיה ברכה פעם אחת‬ ‫כמנהג המקובלים שמסיימים במערב‪ ,‬וכן לא יעשה‬
‫בשעת חובתה בלילה הראשון‪ ,‬אמנם מצות סוכה‪ ,‬היא‬ ‫הפך התורה ח״ו‪ ,‬ושוב נשאנו ונתננו בענין זה עט‬
‫נכרת ובולטת לפניך בקומתה וצביונה‪ ,‬ולכן קובעת‬ ‫החברים בישיבה‪ ,‬וראינו שיש סוברים שהפניה לצד‬
‫ברכה בקכל כניסת קבע‪ .‬זהו הנ״ל בס״ד בטעמא‬ ‫ימין‪ ,‬לא ממזרח לדרום שהיא לאחור‪ ,‬רק לפנים ושיהיה‬
‫דמילתא ונכון‪.‬‬ ‫הולך ישר למראה עיניו ממזרח לצפון מערב דרום‪,‬‬
‫אני היו״ם ס״ט‬ ‫וכן היא דעת הלבוש‪ ,‬וכן היא דעת בעל מאורי אור‬
‫בפי׳‪ ,‬וכן העידו הזקנים שכן היה מנהג ביהכ״ג לעזימי‬
‫אלף תרלח‬ ‫שהיו בה רבנים גדולים מיום הוסדה זה מאות בשנים‬
‫חשון שכ״ת‪ ,‬לקאזא בלאנק״א‬ ‫וכן העידו על בתי כנסיות אחרים‪ .‬ובכן נראה לדעתינו‬
‫׳מעלת החכם והנכבד סר ויעקב צורי נר׳׳ו‪ ,‬שלום■‬ ‫שהוא סדר נכון‪ ,‬מאחר שנמצא מנהג בעיר‪ ,‬ויש לו‬
‫סמוכות מפוסקים‪ ,‬ובפרט שבגמרא לא נזכר שום סדר‪,‬‬
‫מכתבו קבלתי בעתו‪ ,‬ואחר עד עתה מרוב הטרדות‪,‬‬ ‫כמ״ש בסוכה ל״ז ובמנחות ס״ב שאמרו מוליך ומביא‬
‫שאל כבודו על איש יהודי יר״ש‪ ,‬שאשתו סובלת‬ ‫למי שהרוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ‬
‫רבים מכאובים בזמן עבורה‪ ,‬ודרשה הרבה ברופאים‬ ‫שלו‪ .‬משמע פשוט שכל אחד יתחיל במה שירצה ויסיים‬
‫ואין מועיל‪ ,‬ובכן נמנעת מתשמיש‪ .‬והרופאים אמרו לה‬ ‫במה שירצה‪ .‬ומ״ש רז״ל כל פונות וכו׳ לימין‪ ,‬כבר‬
‫שתכניס ברחמה דבר המונע קליטת הזרע‪ ,‬אם מותר‬ ‫אמרו ביומא י״ז ע״ב‪ ,‬דלא אמרינן כל פונות אלא‬
‫לשמש ככה או לא‪.‬‬ ‫בעבודת המקדש‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וזה פלא שהופיע לפנינו פתאם‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה שנוי בכתובות דף ט״ל ע״א‪ ,‬ג׳ נשים‬ ‫מר חיים אחי נר״ו )הוא אבא מארי ע״ה( ונתן סימן‬
‫משמשות במוך וכו׳‪ ,‬ואף שחכמים אוסרים‬ ‫יפה מה׳ מצעד׳י גכר ר״ת מזרח צפון ערב דרום יסדר‬
‫דשומר פתאים ה׳‪ ,‬יעו״ש‪ .‬פשוט וברור דהיינו דוקא‬ ‫גבר‪ ,‬והוא הראנו עוד במחצית השקל שכן כתב הרב‬
‫הנך שזכר שם‪ ,‬שכלם משום ספק שמא וכו׳ וכו׳‪ ,‬אבל‬ ‫ימין ה׳ רוממה מזרח צפון מערב דרום‪ .‬ועוד בשערי‬
‫אם יש סכנה ברורה בדבר פשוט דכ״ע יודו דשרי‪,‬‬ ‫תשובה בשם לקט הקמח בשם תולדות אדם למוהר״ם‬
‫שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש‪ .‬ובכן יתשאל‬ ‫אלגאזי בהסכמת רבני אטלייא דדרך ימין היא מזרח‬
‫לרופאים מומחים‪ ,‬ואם יאמרו לה שיש סכנה בדבר‬ ‫צפון מערב דרום‪ ,‬אבל מזרח דרום ועקרי דרך שמאל‪.‬‬
‫תשמש במוך‪ .‬וטוב לה לשתות עיקרים שלא תלד‪ ,‬כמ״ש‬ ‫ואף שהביא דעת האר״י ז״ל‪ .‬וסתב שאין לזוז ממנה‪,‬‬
‫באה״ע סי׳ ה׳ סי״ב‪ ,‬ואפי׳ בלא צער לשה‪ ,‬כמ״ש‬ ‫יעו׳׳ש‪ ,‬אין לנהוג כן שהיא נגד מקרא מלא וכמש״ל‬
‫קז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫בכמה זמנים‪ .‬וע״ע בס׳ דברי הימים לר׳ יוסף הכהן ז״ל‬ ‫הבאה״ט שם‪ ,‬ובזה יהיה הדבר אליבא דכ״ע‪ ,‬ואין כאז‬
‫ח״ב על שלל יהודי תונס באלול רצ״ד‪ ,‬ועוד בזמנים‬ ‫השחתת זרע‪ ,‬שהוא משמש כדרכו‪ .‬זהו מה שיש להשיב‬
‫אחרים‪ .‬ובכל פעם הקרבן הראשון הוא בתי כנסיות‬ ‫לכבודו בקצ״ר אמיץ מפני עוצם הטרדות בעבודות‬
‫וספרי הקודש לעקור כל זכר לדת ישראל‪ ,‬והנשאר‬ ‫הקדש‪ ,‬וכבודו חכם ומבין מדעתו ושלום‪.‬‬
‫לפלטה ונדפס ממנו חלק קטן מאד הוא מפוזר בכל‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫העולם ואי אפשר לעמוד עליו רק ע״י נסיעה ממקום‬
‫למקום וחפוש מחפוש בכל הספריות‪ .‬וצייד זמן גן‪ 1‬ל‬ ‫אלף תרלט‬
‫והוצאות מרובות‪ .‬זה מה שיש להודיע לכבודו בקצ״ר‬ ‫כסלו שכ״ת בעדו‪ ,‬לקאנאדא‬
‫אמיץ מרוב עבודת הקדש‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫מעלת הכם וחוקר‪ ,‬מר יעקב סאכישא נר״ו‪ ,‬שלוס‬
‫אני היו״ם ס״ט‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬והטרדות גדרו בעדי‬
‫אלף תרם‬ ‫ואחר עד עתה‪.‬‬
‫מבת שב״ת בעדו מעלת חרח״ג חחפץ בעלום שמו‬ ‫אמר כבודו‪ ,‬כי עלה ברעיונו לחבר ספר באנגלית‬
‫על רבני צפון אפריקא תונס אלגיריין מרוקו‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬קבלתי בעתו‪ ,‬והנני מבקש סליחתו‪,‬‬ ‫מהמאה הט״ו למסה״נ‪ ,‬ובקש כבודו לעזור לו בחומר‬
‫על עברי גזרתו‪ ,‬שלא נסעתי לאסיפתו‪ ,‬כי ב״ה‬ ‫מהספרים שחברו‪ ,‬כי מהספר יודע המחבר‪.‬‬
‫ידעתי אותו דבר אחריתו מראשיתו‪ ,‬וסופו היה נעוץ‬ ‫דע בני‪ ,‬כי אלפי ספרי רבני מרוקו הראשונים זיע״א‬
‫בתחילתו‪ ,‬בהזמין כבוד תורתו‪ ,‬אותו רב עם השונא‬ ‫על כל חכמה ומדע עלו על המוקד‪ ,‬בעת נכנסו‬
‫אותו‪ ,‬שלא יוכל אף לראותו‪ ,‬וכ״ש לשמוע אמרתו‪,‬‬ ‫האויבים לכמה מדינות וערים וכפרים כמ״ש בס׳ מלבי‬
‫והוא אינו יודע ליזהר בדבריו‪ ,‬ומרבה עליו צריו‪,‬‬ ‫רבנן‪ ,‬בהקדמתו ובתוכו בכמה מקומות‪ .‬ובס׳ נר המערב‬
‫ובשמעי תוצאות הכנס ועכריו‪ ,‬כי נכרים באו שעריו‪,‬‬ ‫בכמה מקומות‪ ,‬ובס׳ אבני שיש שו״ת ח״א סי׳ ס״ט‬
‫ובאו תוך חדריו‪ ,‬שר המשטרה ושוטריו‪ ,‬אף שגדל צערי‬ ‫על שלל של מכנאס שנמשך עשרים יום‪ ,‬ואף שלא‬
‫ונזדעזע גופי וכל אבריו‪ .‬זאת נחמתי ! כי מכאן‬ ‫הודיע שם זמנו‪ ,‬ידוע שהיה באייר ש׳ תק״ן‪ ,‬ועוד‬
‫ולהבא‪ ,‬לא תדונו אותי לכף חובה‪ ,‬כי בידי להפוך‬ ‫בזמנים אחרים כתובים אצלי ומהם מובן כמה אלפי‬
‫לבם לאהבה‪ ,‬ואני מתעלם ומוסיף שמן להגדיל הלהבה‪.‬‬ ‫ספרים חברו חכמי המערב על כל חכמה ומדע‪ .‬ועיני‬
‫ועתה עיניכם ראו ולא זר‪ ,‬כי שנאתם עניז מאד מוזר‪,‬‬ ‫ראו ולא זר עקד הספרים של הרה״ג כמוהר״ ר מתתיה‬
‫וכל אחד נפתל ונעקם בחוט‪ .‬שם משזר‪ ,‬ובפה מלא‬ ‫סירירו זצ״ל רב בפאס‪ ,‬שהניחו לו אבותיו מצוקי ארץ‪,‬‬
‫לטובה דנתם אותי‪ ,‬וזאת נחמתי‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫שהיו בו שלשת אלפים וארבע מאות ספרים קובצים‬
‫אחיכם היו״ ם‬ ‫גדולים וקטנים כתבי יד על כל מקצועות התורה‬
‫והפלוסופייא והרפואה וכל חכמה זכל מדע‪ ,‬מרבני מערב‬
‫אלף תרמא‬ ‫הראשונים לבד מאלפי ספרי דפוס‪ .‬וכל אלה הספרים‬
‫טבת שכ״ת בעדו‪ ,‬להנ״ל‬ ‫עברו על ידי כל הימים שהייתי נוסע לפאס והייתי‬
‫יושב שם ירחים שלמים ומתענג תענוג גשמי ורוחני‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ושמחתי שכבודו וחבריו‪ ,‬עמדו‬ ‫בעברי מספר לספר מבחינת התוכן ומבחינת יופי הכתב‬
‫על האמת‪ ,‬שאי אפשר בשום אופן לשכן בין‬ ‫ודקותו והשויית השיטות בלי שום שרטוט‪ ,‬והכל עלה‬
‫שניהם שלום‪.‬‬ ‫בלבת אש‪ ,‬בערב ר״ח אייר תבערה )עיי׳ בספר אוצה״מ‬
‫בענין אותו הזוג‪ ,‬לא טוב להשלים ביניהם‪ ,‬כי האשה‬ ‫ח״א סי׳ רי״ג( ועוד נמצאים עד עתה מאות ספרים‬
‫פרוצה ביותר‪ ,‬ואי אפשר לשמור עליה‪.‬‬ ‫כת״י בעקד הספרים של משפחת דנאן ושל משפחת‬
‫ועל אותו יין אין לי שום ידיעה‪ ,‬ולא שמיעה‪.‬‬ ‫צרפתי ואצל חכם וסופר כמה״ר יוסף בנאיים ישצ״ו‪.‬‬
‫ועל אותה ריבה‪ ,‬המקום ב״ה המציא לה בן זוג נאה‬ ‫ועוד ועוד‪ .‬וכן פה מכנאם‪ ,‬ולא אוכל לחפש בבתיהם‪.‬‬
‫ויאה‪ ,‬והמציא לה גומלי חסדים שספקו לה נדונייא‬ ‫ובן תלמסאן שהיתה עיר של חכמים ושל סופרים במחוז‬
‫וכל מחסורה‪ ,‬וכבר נכנסה לחופה‪.‬‬ ‫אלגיריין נשללה ונחרבה כמה פעמים‪ .‬ואבדו ספרי‬
‫ועל אותו הגט שכתוב בו‪ ,‬ולאהבתי במקום ולאבהתי‪,‬‬ ‫רבניה הראשונים‪ .‬עיי׳ ספר עומר השכחה‪ ,‬על פסוק‬
‫דבר זה זכורני שראיתי בשד״ח ובחגוה״א שהכשירו‬ ‫ברכת ה׳ היא תעשיר‪ .‬שכתב שנלכדה תלמסאן ביד‬
‫בשעת הדחק וכ״ש אם ישי חשש עגון‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫גויים בש׳ ותפל שב״ה ותקחם‪ ,‬ונשפטו בכל מיני‬
‫אני היו״ם ס״ט‬ ‫שפטים‪ ,‬ונהרגו ונשבו אלף ות״ק נפשות‪ ,‬וכן בס׳ הליכות‬
‫עולם כללי התלמוד להגאון כמוהר״ר ישועה הלוי זצ״ל‪,‬‬
‫אלף תרמב‬ ‫שכתב בהקדמה שהוא נולד ונתגדל בתלמסאן‪ ,‬ובשנת‬
‫שבט שכ״ת ;בעדו‪ ,‬לתלמסאן‬ ‫הרכ״ז שלח ה׳ בעיר משלחת מלאכי רעים עברה וזעם‬
‫מעלת החכם וכף‪ ,‬כהח״ר חיים תוואתי הי״ו‬ ‫וכו׳‪ ,‬והוא ברח לקאשטילייא יעו״ש‪ .‬וע״ע בתשב״ץ‬
‫ח״ד סי׳ י״ו‪ .‬ושם עוד בה״ד ממוהר״ש צרור ז״ל סי׳‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬בו כבודו שואל‪ ,‬על אשד‪ .‬שברח‬ ‫ט״ו ובתשו׳ הרשב״ש סי׳ ש״ץ‪,‬׳ ובתשו׳ בית יהודה‬
‫עליה בעלה לארץ רחוקד‪ ,.‬קרוב לשבע שנים‪,‬‬ ‫ח״ב על שלל תלמסאן בזמנים שונים‪ .‬ועוד יש אתי‬
‫ואחר כמה טרחות וד׳וצאות מרובות קבלה גטה כדמו״י‪.‬‬ ‫בכתובים מה שהעתקתי מכ״י ישנים‪ .‬על שלל תלמסאן‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫ע״י שישבע המשודך שלא יכנס בבית המשודכת עד‬
‫סוף הזמן‪ ,‬כדי שלא יבואו לידי תקלה עכל״ה‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫והנה פשוט וברור‪ ,‬שגם רבי׳ מסכים הולך לדבריהם‪,‬‬
‫כי הם דברים מוסברים ושכליים ומנומקים‪ ,‬ורק‬
‫נשמטו מהש״ע לפום ריהטא‪ ,‬כמו הרבה הלכות שלא‬
‫עלו על השלחן‪ ,‬וראו פני הבית‪ ,‬והלכתא נינהו‪ ,‬כידוע‬
‫בדברי הפוסקים‪.‬‬
‫והנה מדבריהם למדנו‪ ,‬דבזמניהם ז״ל‪ ,‬היו כל השדוכים‬
‫נעשים ברשות בית הדין‪ ,‬ולכך באו להזהירם‬
‫שלא יתנו להם רשות עד שישבע המשודך וכד‪ ,‬אבל‬
‫בזמן הזה‪ ,‬כל השדוכין נעשים שלא ברשות ב״ד‪,‬‬
‫ובלתי ידיעתם כלל‪ ,‬וגם בלי ידיעת ההורים של שניהם‪,‬‬
‫והם מסתתרים בכל מקום סתר‪ ,‬ועושים במחשך מעשיהם‪,‬‬
‫ואחר כמה חדשים‪ ,‬אז מודיעים את ההורים‪ ,‬ועושים‬
‫חגיגת שדוכין‪ ,‬ויוצא ונכנס בימים ובלילות‪ ,‬ומתייחד‬
‫עמה וכו׳ וכו׳‪ ,‬כאיש עם אשתו‪ .‬והמונע עצמו מזה‬
‫נקרא עבריין על מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ומזה נמשך‬
‫דבר המצוי וההוה‪ ,‬שרוב הנשים והבתולות נבעלות‬
‫קודם כניסתן לחופה‪ ,‬ואף שאח״כ נודע הדבר ע״י‬
‫הריון או הסרת בתולים‪ ,‬אינם מתביישים מזה‪ ,‬כי כל‬
‫פה דובר‪ ,‬בעלה חוא‪ ,‬ואין מוקדם ומאוחר‪ ,‬ולא הועילו‬
‫שום תוכחות מוסר לא בפה רך‪ ,‬ולא בפרך‪ ,‬ואין ביד‬
‫שום רב ודיין‪ ,‬לעצור בעד שטף המים הזדונים הללו‪,‬‬
‫ותקנת חכמים בזה נשארה מעל‪ ,‬וא״כ למה זה הבל‬
‫איגע לעכב עליהם חופה וקדושין כדמו״י‪ .‬אחר שנדע‬
‫ברור שאין כאן חשש ריח הריון‪ ,‬הלא כל יום שנאחר‬
‫מלזווגם הוא נכשל בה בנדתה ומתחייב כרת על כל‬
‫ביאה וביאה‪ .‬רח״ל‪.‬‬
‫והנה מצינו לרז״ל‪ ,‬בדין מינקת חברו‪ ,‬שהיא גזירה‬
‫שוה לזו ממש‪ ,‬כמ״ש רש״י ז״ל שם בכתובות‪,‬‬
‫שהקילו בה מחשש המכשולים‪ ,‬כמ״ש הפוסקים המדברי׳‬
‫בזה ע״ע‪ .‬ובם׳ רחמים פשוטים בסופו בח׳ אבה״ע‪,‬‬
‫הביא משם הריטב״א‪ ,‬שהורה הלכה למעשה להתיר‬
‫לכתחלה מינקת חברו דלאו מזנה ע״י הבחנה לילד‬
‫ג׳ ימים‪ ,‬אם יסבול מעט אכילה ושתיה‪ ,‬מחשש‬
‫המכשולים‪ ,‬וקו״ח בנד״ד דלאו חששא לבד איכא‪ ,‬רק‬
‫ברור הדבר שיבעול וישנה פעמים בכל יום תמ ‪ ,T‬וא״כ‬
‫דיינו להעמיד הדבר‪ ,‬אם נוכל‪. ,‬בספק מעוברת‪ ,‬אבל‬
‫בודאי וודאי שאינה מעוברת‪ ,‬כנד״ד‪ ,‬הן מצד שכמה‬
‫שנים לא ראו איש את אחיו‪ ,‬האיש והאשה‪ ,‬וגם בידם‬
‫תעודת רופא מובהק שאין לה שום הריון‪ ,‬וגם עדות‬
‫השכנות‪ ,‬שיש לה אורח כנשים‪ ,‬שמטעם זה לחוד‪,‬‬
‫שהוא רק דעת מהריק״ש ז״ל עם חשש המכשולים‪,‬‬
‫הורו כמה בתי דינים גדולים ועצומים להקל בדיני‬
‫הבחנה‪ ,‬כמ״ש בספר אבני האפוד הנדפס מחדש בסי׳‬
‫י״ג ע״א ע״ש‪ .‬ועוד כבר מלתייהו אמורה כדי הוא‬
‫ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק‪ ,‬כמ״ש בנדה ט׳‪.‬‬
‫ועוד אמרו‪ ,‬כדאי הוא ר׳ שמעון לסמוך עליו בשעת‬
‫הדחק )ברכות ט׳‪ ,‬גטין י״ט(‪ ,‬וכאן הרי ר׳ יוסי לפניך‪.‬‬
‫ועוד אמרו‪ ,‬כל היכא שאין ב ‪T‬ינו להעמיד משפטי‬
‫הדת על תלם ראוי להקל בדבר‪ ,‬כמ״ש הט״ז‬
‫ביו״ד סי׳ קי״ט ס״ק ט״ז בשם רש״ל ובשם מהר״מ‬ ‫רק שלא יכנס עמה בבית‪ ,‬היא ממרן הב״י בשם‬
‫וירזבורק ז״ל‪ ,‬בדין מוכר דברים האסורים וכו׳‪ ,‬שראוי‬
‫להקל בעניינים אלו הפך הש״ס והפוסקים‪ ,‬מפני שהדור‬
‫קח‬
‫ואחר שבוע ימים נמצא לה זווג יפה מאד‪ ,‬מכל הבחינות‪,‬‬
‫ונכנס ויוצא אצלה‪ ,‬ויוצאים שניהם יחדו בימים ובלילות‪,‬‬
‫ורצו להתחתן‪ ,‬והרה״ג כמוהר״ר דוד הכהן אסר עליהם‬
‫עד שיעברו צ״א יום מיום קבלת הגט‪ .‬ור״א בלייח הי״ו‬
‫א״ל שאגי התרתי פעם אחת‪ ,‬והראיתי לו פסק אחד‬
‫שכתבתי על זה‪ .‬ובכן מבקשים ומפצירים להושיעם פן‬
‫יתחתנו ע״י גויים ויהיה חלול ה׳ ח״ו ועוד האריך‬
‫כבודו בזה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הרי הפס״ד לפני כבודו‪ ,‬והודיעני התוצאות‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫שאלה‪ ,‬ראובן גרש את אשתו בדינא דמלכותא‪ ,‬זה‬
‫כשתי שנים‪ ,‬ונסע לערי המערב‪ ,‬ואחר עמל רב‬
‫השיגה ממנו גט כריתות כדת משה וישראל ע״י שליח‬
‫מהתם להכא‪ ,‬והודענוה שצריכה להמתין צ״א יום וכר‪,‬‬
‫ועברו כט״ו ימים‪ ,‬ונשתדכה לבחור אחד‪ ,‬ונכנס ויוצא‬
‫אצלה‪ ,‬ומתייחד עמה בכל יום פעמים שלש‪ ,‬ובכל ערב‬
‫יוצאות שניהם יחדו‪ ,‬ואינה חוזרת לביתה עד שעה‬
‫מאוחרת בלילה‪ ,‬ועתה רוצה הבחור להתחתן עמה‪,‬‬
‫ועכבנו על ידו רק עד אחר צ״א יום‪ ,‬והבחור לא רצה‬
‫להמתין כלל‪ ,‬וגם האשד! ויולדיה הסכימו על ידו למהר‬
‫להתחתן‪ ,‬וכלם פה אחד אמרו שאם נעכב על ידם‪,‬‬
‫יתחתנו חתון אזרחי ע״י הממשלה‪ ,‬בלי צורך חופה‬
‫וקדושין‪ ,‬שאינם שוים אצלם כלום רק מנהג בעלמא‪,‬‬
‫ואבי הנערה ואמה באו לפני בבכי ובתחנונים למצוא‬
‫איזה פתח תקוה להתחתן ע״פ התורה‪ .‬כי הם אנשים‬
‫חרדים לדבר ה׳‪ ,‬ובכן נאלצתי לשנות פרק זה בס״ד‪,‬‬
‫אחר שהמציאו לפני תעודת רופא מובהק שאין לאשה‬
‫שום ריח הריון כלל‪ .‬וגם עדות נשים כשרות‪ ,‬שבא לה‬
‫אורח כנשים‪ ,‬שזה אות שאינה מעוברת לדעת מוהריק״ש‬
‫ז״ל‪ ,‬וכמ״ש לקמן‪ ,‬וזה החילי‪ ,‬וה׳ יעזור לי‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬כתב מרן באהע״ז סי׳ י״ג‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כל אשה‬
‫שנתגרשה‪ ,‬או שנתאלמנה‪ ,‬הרי זו לא תנשא‪,‬‬
‫ולא תתארש לאחר עד שתמתין תשעים יום וכף‪ ,‬כדי‬
‫שיוודע וכד‪ ,‬להבחין בין זרעו של ראשון וכד‪ ,‬וסיים‬
‫רבי׳ הרמ״א‪ ,‬אבל מותרת לעשות שדוכין בלא ארוסין‪,‬‬
‫רק שלא יכנס עמה בבית‪ .‬עוד הוסיף המחבר וז״ל‪,‬‬
‫וגזירת חכמים‪ ,‬שאפי׳ אשה שאינה ראויה לילד‪ ,‬ואפי׳‬
‫בתגרשה או נתאלמנה מן הארוסין‪ ,‬ואפי׳ קטנה‪ ,‬או‬
‫זקנה‪ ,‬או עקרה וכו׳ וכו׳‪ ,‬צריכות להמתין תשעים יום‪,‬‬
‫עכ״ל ע״ש‪.‬‬
‫ודבר זה‪ ,‬פלוגתא דתנאי ביבמות מ״א ע״א‪ ,‬ובכתובות‬
‫ס״א ע״א‪ ,‬לר׳ מאיר בעינן תשעים יום לכל הנך‪,‬‬
‫ור׳ יוסי ס״ל‪ ,‬דכל דלית ביהו חשש עבור מותרות ליארס‬
‫ולינשא מיד‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואך מפני דקיי״ל הלכה כר״מ‬
‫בגזרותיו‪ ,‬לכן פסקו הפוסקים כוותיה‪ .‬והנה הסכמת‬
‫כל הפוסקים היא‪ ,‬דדבר זה הוא רק מילתא דרבנן‪,‬‬
‫כמ״ש הפ״ת שם סק״א ע״ש‪ .‬וכן הרבה להוכיח בראיות‬
‫ברורות הרה״ה הגדול כמוהרר״מ בן נאיים זלה״ה‪,‬‬
‫בספרו רחמים פשוטים ח׳ אבה״ע ע״ש‪.‬‬
‫ומ״ש רבי׳ הרמ״א‪ ,‬אבל מותרות לעשות שדוכין וכו׳‪,‬‬
‫י‬
‫תשו׳ הרא״ש ותה״ד ז״ל‪ .‬כמ״ש שם רבי׳ בשמם‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫ומ״מ צריך ליזהר שלא לתת רשות על זה‪ ,‬אם לא‬
 ‫קט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫תשובה‪ ,‬פירוש מילה‪ ,‬חתך )שנידום בסגול( כמו בשם‬ ‫&רוץ‪ ,‬ואין כח להעמיד על דין התלמוה ע״ש‪ .‬וא״כ‬
‫ה׳ כי אמילם‪ ,‬וכן פירוש מל ולא פרע‪ ,‬דהיינו‬ ‫כ״ש וקו״ח בנד״ד‪ ,‬שלא באנו לעבור על תלמוד מוסכם‪,‬‬
‫חתך‪ ,‬ולא עשה פריעה‪ ,‬ויש בגימטרייא שלה רמזים‬ ‫רק על גזרה לגזרה דר״מ‪.‬‬
‫יפים‪ ,‬מיל״ה‪ ,‬פ״ה‪ ,‬שצריך מציצה בפד‪ ,,‬ושירד‪ ,‬בפה‪,‬‬ ‫‪.‬וגדולה מזו פסק הרמב״ם ז״ל‪ ,‬בפ׳ כ״א מהלכות‬
‫וסעודה בפה‪ ,‬ועוד הרבה רמזים‪.‬‬ ‫סנהדרין הלכה ב׳‪ ,‬שמן התורה‪ ,‬בעלי דינים‬
‫אני היו״ם ס״ט‬ ‫בשעת גמר דין בעמידה‪ ,‬שנאמר ויעמוד העם על משה‪,‬‬
‫והעדים לעולם בעמידה‪ ,‬שנאמר ועמדו שני האנשים‪,‬‬
‫יען ■אין המכתבים מסודרים אצלי כסדר זמנם‪ ,‬רק‬ ‫ע״ש‪ .‬ושם בהלכה ה׳‪ ,‬כתב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כבר נהגו כל בתי‬
‫כריכות‪ ,‬כריכות‪' ,‬ואין חזמן פנוי 'לחפש ולסדר‪,‬‬ ‫דיני ישראל שאחר הגמרא‪ ,‬בכל הישיבות‪ ,‬שמושיבין‬
‫כי עמוס 'מאד!עבודת הקדש‪1‬הנני‪ ,‬ובכן‪ ,‬כל הבא לידי‬ ‫בעלי דינים ומושיבין העדים‪ ,‬כדי לסלק המחלוקת‪,‬‬
‫אני'מוסר לדפום בלא סדר זמנים‪ ,‬ואין מוקדם ומאוחר‬ ‫שאין בנו כה להעמיד משפטי הדת על תלם‪ .‬עכ״ל ע״ש‪.‬‬
‫בתורה‪' .‬‬ ‫ודון מינה קו״ח לנד״ד שאין בזה רק גזרה לגזרה‬
‫לר״מ‪ ,‬אטו אשד‪ ,‬שיש בה ספק עבור‪ ,‬ואין בנו כח‬
‫אלףתרמד‬ ‫למחות‪ ,‬והכה שבידינו הוא‪ ,‬לעכב שלא לתת רשיון‪,‬‬
‫כסלו תש״ד‬ ‫וגם זה הכח קשה עלינו להשתמש בו‪ ,‬כי הם ב ‪T‬ם‬
‫טובם ילכו במועצותיהם להתחתן בי דינא דמלכותא‪,‬‬
‫קל חמיר״א בחמי״ע )בענין חיים מימון עמאר( דאיכא‬ ‫ואותנו ישליכו אחרי ־גיוום‪ ,‬וישפכו עלינו ועל הוראותינו‬
‫ברשותינו די חזינוהו ודי ידענא ביד‪ ,,‬ראיתי כל‬ ‫‪1‬וז וקלון‪ ,‬ונגרום חלול ה׳ גדול ח״ו‪ .‬ועוד שנאה‬
‫הכתוב לחיים דינא קשיא מבי דינה דפד‪ ,‬מחז״ק‪ ,‬והגם‬ ‫ואייבות ממשפחותיהם וכל הנלוים אליהם ומכל ד;קהל‬
‫דאנא נפשאי כתבית יהבית חתי׳ ידי על פיסקא דדינא‬ ‫דלאו דינא גמירי‪.‬‬
‫לחובת חיים הנ״ל‪ ,‬לא חתמי רק מפני שכבר חתמו‬ ‫ועוד דדבר זה חדוש הוא‪ ,‬ואין לך בו אלא חדושו‪,‬‬
‫חברי ומוכרח הייתי לחתום עמהם מפני הנמוס‪ ,‬ואולם‬ ‫שאין להחמיר אלא במה שנזכר שם בש״ע דוקא‪,‬‬
‫במקומי אני עומד כאשר גליתי דעתי כמה פעמים בכתב‬ ‫ועדות רופאים לא נזכרה שם כלל‪ .‬וא״כ היכא שיש‬
‫ובמכתב שאין דעתי מסכמת לכל מילי דכתבו חברי‬ ‫תעודת רופאים מומחים ונאמנים נסמוך עליה‪ ,‬שד‪,‬רי‬
‫בזה‪ ,‬והם עשו כרצונם וכתבו וחתמו ככל העולה על‬ ‫סומכים ת ^ על הרופאים‪ ,‬אפי׳ בדברים שיש בהם‬
‫רוחם‪ ,‬ושמו לאל מלתי‪ ,‬לא לקיים ולא להביא ולסתור‪,‬‬ ‫‪.‬אטור כרת‪ ,‬כמו בענין נדה )נדה כ״ב( ובצום כפור‪,‬‬
‫ואך‪ ,‬יען לא בידם טובם‪ ,‬כי גבוה מעל גבוה וגבוהים‬ ‫ובענייני שבת כידוע‪ .‬וכ״ש וקו״ח בדבר קל כזה‪.‬‬
‫עליד‪,‬ם‪ ,‬ב״ד הגדול כסלי״א‪ ,‬וחיים שאל חקור דין לפני‬ ‫ואל תשיבני ממ״ש במס׳ יבמות מ״א ע״ב‪ ,‬שאם יבוא‬
‫כסא כבודם ושמע מאחורי הפרגוד כי דעתי נוטה‬ ‫אליהו ויאמר דלא מיעברא‪ ,‬מי משגיחינן ביה י‬
‫לזכותו לכן הרבה עלי רעים לכתוב ולתת בידו מה‬ ‫ע״ש! וא״כ הוה״ד לרופאים דלא משגיחינן ביתו‪ .‬ויש‬
‫שהורוני מן השמים ולהשיב פניהם ריקם לא יכולתי‪.‬‬ ‫דתני לה בקו״ח מאליהו לרופאים‪ ,‬שאם לא נשגיח‬
‫ואף כי תחלה עלה ברעיוני כי יש בזה איסור גמור‬ ‫באליהו כ״ש וקו״ח לרופאים‪ .‬ואין כל זה נכון‪ .‬דד‪,‬רופאי׳‬
‫מדינא‪ ,‬כמ״ש מרן בחו״מ סי׳ י״ט ס״א ‪ :‬ואסור‬ ‫עדיפי מאליהו‪ ,‬דלא בשמים היא‪ .‬רק על פי שנים עדים‬
‫לדיין לומר כשיצא מב״ד אני הייתי מזכה אבל חברי‬ ‫יקום דבר‪ .‬ועוד עמד לנגדי‪ ,‬מה שאירע לי בש׳ תר״ף‬
‫רבו עלי‪ ,‬והעושה כן הרי הוא בכלל הולך רכיל מגלה‬ ‫בהיותי בעיר לעראייס‪ ,‬שבא מעשה כזה לידי‪ ,‬ועכבתי‬
‫סוד‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬ונשבר הזוג‪ ,‬והאשה יצאה לתרבות רעה רח״ל‪.‬‬
‫ומ״מ אחר התבוננות נר׳ שאין זה אלא בב״ד שהדבר‬ ‫ושבענו מרורות‪ ,‬וכשבאתי לפאס וספרתי הדברים‪ ,‬הגידו‬
‫נחתך על פיהם‪ ,‬שאז מאחר שנגמר הדבר האומר‬ ‫לי שגם שם אירע כן באותה שנה‪ ,‬והלכד‪ ,‬האשד‪ ,‬עם‬
‫כן אינו אלא מטיל איבד‪ ,‬בין המחוייב לב״ד שחייבוד‪,‬ו‪,‬‬ ‫ערבי אחד‪ .‬והיה חלול ה׳ גדול ח״ו‪ .‬ושנאה גדולה‬
‫אבל בב״ד שאין הדבר נחתך על פיד‪,‬ם רק ע״פ ב״ד‬ ‫?'רבנים‪ .‬ה׳ הטוב יכפר‪ .‬כל זה עמד לנגדי‪ .‬ונתתי להם‬
‫הגדול וכנ״ד אין בזד‪ ,‬שום' חשש אסור‪ ,‬כי גם הבעלי‬ ‫רשיון וד‪,‬תחתנו והצליחו‪ .‬והיה זה באדר התרפ״ז‪.‬‬
‫דינים לא סמכה דעתייהו עלווייד‪,‬ו‪ ,‬ומה גם דאף בב״ד‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫שעל פיהם נפסק ונחתך הדבר היינו אם הדיין עצמו‬ ‫‪.‬הרי לך מה שכתבתי וד‪,‬וריתי בזה בס״ד‪ ,‬ונגמר הכל‬
‫אמר כן למחוייב בלי שישאלוד‪,‬ו‪ ,‬אמנם אם‪ ,‬שאלד‪,‬ו‬ ‫בשקט ובכבוד ה׳ והתורה וד‪,‬רבנות וגם כבודו ילך‬
‫המחוייב וד‪,‬ג ‪ T‬לו אין אסור בדבר‪ ,‬כי הוא מוכרח‬ ‫;בדרך זו‪ ,‬וישב בטח‪ ,‬וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים‪,‬‬
‫להגיד האמת ומדבר שקר ירחק‪ ,‬ואם ישתוק יבין‬ ‫‪.‬וינחנו בדרך אמת תמ ‪ T‬כל הימים אמן‪ .‬החו״פ מכנאס‬
‫המחוייב בעצמו ולא תועיל שתיקתו‪ ,‬ואדרבה ישטמהו‬ ‫יע״א באדר שכ״ת בעדו‪.‬‬
‫על בלי ד‪,‬ג ‪ T‬לו ולא חש להשיבו‪ ,‬וכן מדוקדק מלשון‬ ‫אני היו״ם ס״ט‬ ‫‪.‬‬
‫המשנד‪ ,‬ודוברייתא בסנד‪,‬דרין כ״ט‪ ,‬ל״א‪ :‬ומנין כשיצא‬
‫לא יאמר אני מזכה ופו׳ משמע שלא יאמר מעצמו‪,‬‬ ‫אלף תרמג‬
‫אבל ע״י שאלה שרי‪ ,‬וכן משמע מהש״ס דקמא צ״ט‬ ‫אדר שכ״ת ‪:‬כעדו‪■ ,‬לקאזא‬
‫ע״ב בההוא מגרומתא דאתאי לקמיה דרב‪ ,‬טרפיה‬ ‫מעלת הבחור כוז״ר עסעוד דרעי‬
‫יפטריד‪ ,‬לירזבח מלשלימי דמי‪ .‬סבעו ביה רי כהנא ורב‬
 ‫צר ה מ כ ת ב י‬
‫שיבא אצלו ויתן עליו בקולו הנה לא עשית כאשר‬
‫צויתיך ובכן החזיר לי את מתנתי‪ ,‬אלא ודאי דמרן ז״ל■‬
‫מיירי בעדיין לא החזיק‪ .‬וכן משמע ‪.‬ג״כ מדברי הב״ש‬
‫באה״ע סי׳ ל״ח סוסק״ט דמרן ז״ל מיירי בעדיין לא‬
‫החזיק הכא בסי׳ רמ״א ע״ש‪ ,‬וכ״כ הרב המבי״ן זצ״ל‬
‫בס׳ פני מבין חו״מ סי׳ פ״ב סי״ב ע״ש‪ .‬וכ״כ הרה״ג‬
‫בעל המחבר כתונ״י אות מ׳ מתנה ענף צ״ב שהמקבל‬
‫הוא המוחזק והמע״ה‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכן נראה שכן דעת הש״ך‬
‫בסי׳ מ״ו סקק״ז שכתב או תנאי היה בדבר וכו׳ משמע‬
‫דר״ל שאומרים תנאי היה בדבר שבעל השטר יעשה‬
‫כו״כ ולא ראינו שעשה כו״כ‪ ,‬והלוה או המוכר אומר‬
‫לא עשה כו״כ בעל השטר‪ ,‬כל זמן שאין בעל השטר‬
‫מברר שעשה כו״כ וכו׳‪ ,‬ופי׳ הדברים לדעתי שבעל‬
‫השטר שהוא המלוה או הלוקח יעשו כו״כ והלוה אומר‬
‫שלא קיים המלוה התנאי ורק המוכר אומר שלא קיים‬
‫הלוקח התנאי‪.‬‬
‫והנה צריכים לחקור כיצד יהיה דבר זה בעולם שהמלוה‬
‫מעות לחברו יתנה עליו הלוה לעשות לו איזה‬
‫דבר ואז יפרע לו הלואתו‪ ,‬ואם לאו לא יפרע לו‬
‫הלואתו‪ ,‬הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו ? וא״כ‬
‫מוכרחים לומר דשם מלוה ולוה כאן הוא רק שם‬
‫מושאל מעלמא‪ ,‬ואין כאן הלואת כסף או שוה כסף‬
‫מיד ליד‪ ,‬רק ראובן חייב עצמו לפרוע לשמעון סך מה‬
‫אם יעשה לו דבר פ׳‪ ,‬וא״כ ראובן לא החזיק משל‬
‫שמעון כלום‪ ,‬ורק קנין בעלמא קבל על עצמו לפרוע‬
‫וכו׳‪ ,‬דזה הוי ממש כאומר לחברו הריני נותן לך‬
‫כו״כ ע״מ שתעשה דבר פ׳ שעל המקבל להביא ראיה‪,‬‬
‫הכא נמי על המלוה להביא ראיה‪ ,‬ואז יקבל מהלוה‬
‫מה שחייב עצמו לתת לו‪ ,‬ושייך שפיר לחלק בין תנאי‬
‫של קום עשה לשוא״ת‪ ,‬כמ״ש בסי׳ רמ״א סעי׳ יו״ד‬
‫הנ״ל‪ ,‬אבל אם יהיה האופן שהמלוה תפס מהלוח מכח‬
‫שטרו ובא הלוה להוציא ממנו בטענה שלא קיים תנאו‬
‫אזי הדבר פשוט שעל הלוה להביא ראיה שלא קיים‬
‫המלוה תנאו‪ ,‬כדין כל מוציא דעלמא‪ ,‬וכן ענין המוכר‬
‫והלוקח שכתב היינו דבוותה נמי‪ ,‬דמיירי שלא החזיק‬
‫הלוקח עדיין במקחו ובא להוציא מיד המוכר‪ ,‬והמוכר‬
‫אומר׳ ע״ת היה המכר וכו׳ שאז יש לחלק ג״כ בין‬
‫תנאי של קום עשה לשוא״ת‪ ,‬כדי‪.‬ן האומר שבסי׳ רמ״א‬
‫הנ״ל‪ ,‬אבל אם כבר החזיק הלוקח בקרקע ובא המוכר‬
‫לבטל המכר להוציא מידו‪ ,‬ודאי דעליו רמי לברר כדי‬
‫להוציא מידו כדין שאר מוציא דעלמא‪ ,‬וכמו שסיים‬
‫הש״כ שם‪ ,‬וכ״כ הר״ן והמחבר לקמן סי׳ רמ״א סעי׳‬
‫יו״ד ע״ש וכמש״ל‪.‬‬
‫ועוד מצינו למרן ז״ל בתשו׳ בס׳ אבק״ר סי׳ קנ״ד‬
‫שנשאל באחד שחיי״ע בכת״י לפרוע לחברו‬
‫סך מה בתנאי שיעשח לו חברו איזו הנאה וכו׳‪ ,‬וכתב‬
‫וזל״ה‪ ,‬ואחר ששמענו כל הטענות עייננו ונשאנו‬
‫ונתנגו בדבר ונר׳ לנו שטענות החכם הר׳ מנחם )הוא‬
‫שחי״ע לפרוע לרעהו לדוד( הם טענות צודקות‪ ,‬הטענה‬
‫הראשונה היא טענה אמתית שאפי׳ אם היה ביד הר״ד‬
‫שטר מקויים‪ ,‬אט הוא ע״ת צריך המוציא להביא ראיה‬
‫בעדים שקיים התנאי‪ ,‬וכל שלא הביא עדים אינו גובה‬
‫כלום‪ ,‬והדבר פשוט‪ ,‬שמאחר שהחיוב אינו אלא ע״ת‬
‫היאך יכול לחייבו אם לא הביא הלה עדים שקיים‬
‫קי‬
‫רב תרתי וכו׳ יעו״ש‪ ,‬וכן הוא ל׳ הש״ע ‪ :‬אסור לומר‬
‫וכו׳ דהיינו מעצמו‪ ,‬ועי׳ מזה שם בפ״ת‪ ,‬ויש לי אריכות‬
‫דברים בזה ואין הפנאי מסכים‪ ,‬כי כבר תורה יוצאה‬
‫בהינומא אצל כל בעלי הוראה כנד״ד לחתום אהד עם‬
‫‪.‬השנים ולב׳ ולתת חוות דעתו ביד הצריך לה‪ ,‬וכן עשו‬
‫מעשה כאשר שמענו ונדעם‪■ ,‬וב״ד הגדול קבלום ברצון‬
‫ולא אמרו להם דבר‪ ,‬וגם אנן בעקבותיהם נלד וליכא‬
‫למיחש למדי ובכן בהורמנותייהו דרבנן נחיתנא לחוות‬
‫דעתי המעט בזה בדברים פשוטים וקלים‪ ,‬ואף שהארכתי‬
‫בענין הרבה‪ ,‬אמרתי לבוא עתה בקצרה מקוצר הפנאי‪,‬‬
‫ובפרט כי רק להפצרת השואל עשיתי זאת‪ ,‬כי מה מני‬
‫יהלוך לסלסל ולפלפל לפני מרנן ורבנן בי דינא רבא‬
‫דמערבה‪ ,‬העי״א‪ ,‬כי מה נדע ולא ידעו הם חלילה‪,‬‬
‫כי קטנם עבה ממתני‪ ,‬ובכן דלו עיני למדום‪ ,‬ה׳ שפתי‬
‫תפתח ופי יגיד קשט אמרי אמת‪ ,‬וזה החלי וה׳ יעזור לי‪.‬‬
‫הבה בענין עיקר צוואת הר׳ מכלוף עמאר נ״ע במתנתו‬
‫שנתן לחיים בנו ע״ת וכו׳ זכו׳ חקרנוה כי כן היה‬
‫אליבא דהלכתא‪ ,‬וכבר כתבתי מעט אריכות בזה‪ ,‬אמנם‬
‫דעתי׳ לא הושוו בפי׳ דברי מרן מלכא בחו״מ סי׳ רמ״א‬
‫ם׳ יו״ד שכתב וז״ל‪ ,‬האומר לחברו הריני נותן לך‬
‫כו״כ ע״מ שתעשה דבר פ׳ על המקבל להביא ראיה‬
‫שקיים תנאו‪ ,‬אבל אם אמר לו ע״מ שלא תעשה על‬
‫הנותן להביא ראיה שבטל תנאו‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וחברי יש״צ‬
‫כתבו בפשיטות על זה שאפי׳ אם כבר החזיק המקבל‬
‫במתנה עליו להביא ראיה שקיים תנאו‪ ,‬דקי״ל קרקע‬
‫״בחזקת בעליה הראשונים עומדת‪ ,‬אמנם לדעתי המעט‬
‫דבר זה א״א לשמוע‪ ,‬ואין סופו להשמע‪ ,‬כי פשטא‬
‫דליש׳ האומר לחברו קרי בחיל שעדיין לא נתז רק‬
‫אמר‪ ,‬ועל זה קשה להו לרבוותא דבשלמא רישא שבא‬
‫המקבל להוציא שפיר אמרינן על המקבל להביא ראיה‪,‬‬
‫כי הוא המוציא‪ ,‬וכלל גדול כיילי רבנן המע״ה‪ ,‬אלא‬
‫סיפא דקתני על הנותן להביא ראיה קשיא ? יען הוא‬
‫מוחזק בשלו‪ ,‬והמקבל שבא להוציא ממנו הוא שעליו‬
‫להביא ראיה כדין כל מוציא דעלמא‪ ,‬ועל זה תירץ‬
‫בעל הסמ״ע סקכ״ג וז״ל‪ ,‬אבל אם אמר ע״מ שלא‬
‫תעשה וכו׳ דלעולם מוקמינן מסתמא שנשאר הדבר כמו‬
‫שהיה מעיק׳ משו״ה צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר‬
‫ולא קיים התנאי‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬יעו״ש‪ .‬אבל היכא שהמקבל‬
‫מוחזק במתנתו אין שום חילוק כלל בין שו״ת לקום‬
‫עשה‪ ,‬דלעולם המע״ה‪ ,‬כמ״ש בסי׳ שפ״ח ושפ״ט‪,‬‬
‫וכ״ש במחזיקו הנותן בעצמו‪ ,‬דודאי לא יצדק כלל‬
‫לחלק בין קום עשה לשו״ת‪ ,‬דבכל אופן המע״ה‪,‬‬
‫וא״כ הדבר פשוט דמרן ז״ל מיירי רק באומר ועדיין‬
‫לא החזיק המקבל כלל‪ ,‬וכאשר פשטט ל׳ האומר‬
‫צווח ככרוכיא‪.‬‬
‫וכ״מ מדברי הלבוש שהרחיב הדברים‪ ,‬שכ׳ וז״ל‪ ,‬האומר‬
‫לחברו הריני נותן לך כו״כ ע״מ שתעשה דבר פ׳‬
‫ובא ואמר עשיתי כאשרצויתני על המקיים להביא‬
‫ראיה שקיים‪ ,‬ע״ש‪ .‬הרי מפורש ממ״ש ובא ואמר‬
‫עשיתי כאשר צויתני דמיירי באופן שעדיין המקבל‬
‫לא החזיק במתנה‪ ,‬ובא ואמר לנותן עשיתי כאשר‬
‫צויתני דהיינו ובכן גם אתה עשה מה שהבטחתני ליתן‪.‬‬
‫לי‪ ,‬שאם כבר החזיק מדוע יטריח עצמו לבוא ולומר‬
‫עשיתי וכו׳ הלא רק יתכבד וישב בביתו והנותן‪,‬הוא‪.‬‬
‫קיא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫ע״ש‪ .‬וכן היא דעת הרשב״א ז״ל בתשו׳ שהביא הב״י‬
‫בסי׳ כ״ט ובסי׳ מ״ו בענין הכרם‪ ,‬שהדגיש בה הרשב׳׳א‬
‫ז״ ל בפי׳ שהלוקח מקרי מוחזק מאחר שירד לתוכה‬
‫ברשות הבעלים‪ ,‬והמוכר שבא להוציא מידו הוא שעליו‬
‫להביא ראיה‪ ,‬כי חזקת ממון עדיפא מחזקתי מ״ק‪,‬‬
‫וכמש׳׳ל‪ ,‬והחילוק שחילקו חברי יש״ץ דשאני התם‬
‫שלדברי שניהם המכירה מוחלטת‪ ,‬אלא שאומר שיש‬
‫להסתלק ממנה לסוף ג״ש וכו׳‪ ,‬אבל בנד״ד שכולם‬
‫מודים שע״ת היתד‪ .‬המתנה וכ״ע שלא קיים התנאי‬
‫אין כאן מתנד‪ .‬וכו׳‪ ,‬לדעתי המעט חילוק זה לא מסתבר‬
‫כלל‪ ,‬דנוכל לומר בפשיטות דמעשה שהיה כך היה‬
‫לפני הרשב׳׳א ז״ל‪ ,‬והה׳׳ד אם הי תה מכירה ע״ ת‬
‫מפורטת בשטר ונחלקו בקיום התנאי‪ ,‬והלוקח מוחזק‪,‬‬
‫והמוכר בא להוציא עליו הראיד‪ ,.‬שהעיקר הוא חזקת‬
‫הלוקח‪ ,‬וכמו שפי׳ שם הרשב״א באותד‪ .‬תשובה שדחה‬
‫ההיא דפ׳ השואל‪ ,‬שכ׳ דהתם במוכר שפחה וילדה‪,‬‬
‫שהוחזק המוכר בשפחה מעוברת‪ ,‬וד‪.‬לוקח לא הוברר‬
‫שד‪.‬וחזק בה בעודד‪ .‬מעוברת‪ ,‬ובלוד שנחלקו לא הוחזק‪,‬‬
‫אבל הכא ירד לתוכד‪ .‬ברשות הבעלים‪ ,‬ע״ש‪ .‬הרי לך‬
‫מפורש דמשום דה תם לא הוחזק הלוקח בולד כלל‪,‬‬
‫לכן אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא‪ ,‬אבל הכא‬
‫בכרם ירד הלוקח ברשות הבעלים‪ ,‬ומוחזק בו יקרא‪,‬‬
‫והמוכר שבא להוציא ממנו עליו הראיה‪ ,‬דחזקת ממון‬
‫עדיפא מחזקת מ״ק‪ ,‬ומה גם דכבר הוכחנו בראיות‬
‫דעת מרן בשם הר״ן ז״ל היא דדוקא באומר ולא נתן‬
‫ולא החזיק המקבל‪ ,‬וכמ׳׳ש בתשו׳ מרן הנ׳׳ל‪ ,‬ושם‬
‫מפורש שאפילו היד‪ ,‬שם שטר מקויים ע״ת‪ ,‬ואם כבר‬
‫החזיר המע׳׳ה‪ .‬וא׳׳כ אי עבדינן להאי חילוקא דסברי‬
‫מרנן‪ ,‬הו״ל הרשב׳׳א ז״ ל פליג אדברי מרן ז״ל‪ ,‬וא״כ‬
‫הו״ל למרן ז״ל בש׳׳ע בסי׳ רמ״א ס״י לכתוב וי׳׳א‬
‫שאפי׳ המקבל מוחזק עליו להביא ראיה מאחד שד‪,‬תנאי‬
‫כתוב בשטר‪ ,‬ומדלא כתב כן משמע פשוט דליכא מאן‬
‫דפליג אדברי הר״ן הנ׳׳ל‪ ,‬דדוקא בשאין המקבל מוחזק‪,‬‬
‫אבל מוחזק על הנותן להביא ראיד‪ ,,‬כדין כל מוציא‬
‫דעלמא‪.‬‬
‫ז ע״ע להרב ערך חשלחן בסי׳ פ״ב סעי׳ ס״ה דמחלק‬
‫שפיר בין מוחזק לשאינו מוחזק‪ ,‬וסיים דהמע״ה‪,‬‬
‫וד‪,‬ביא ראיה מתשו׳ הרשב׳׳א ז״ל‪ ,‬אלו נמסר שטר זה‪,‬‬
‫ופו׳‪ ,‬ודבריו מבוארים לפי שהלוה מוחזק‪ ,‬לפיכך אין‬
‫ראובן שנמסר לו השטר שהוא המלוד‪ ,‬נאמן‪ ,‬ועוד סיים‬
‫שם‪ ,‬והכא נמי במתנדו‪ ,‬אם לא הביא ראיד‪ ,‬המקבל‬
‫שקיים תנאו‪ ,‬אין מוציאין מהנותן מספק‪ .‬ע״ש‪ .‬הרי‬
‫מפורש דדוקא שלא החזיק המקבל ובא להוציא הוא‬
‫דבעי להביא ראיה‪ ,‬אבל אם כבר החזיק על הנותן שבא‬
‫להוציא ממנו להביא ראיד‪ ,,‬ועוד הביא לנו הרב ער״ה‬
‫תשו׳ מרן ז״ל הנ׳׳ל אשר כבר שאבנוה מן המקור‬
‫ודברנו בה מה שצריך‪ ,‬וכל הסברות שהביא שם הרב‬
‫ערה״ש לדעתי המעט כולם מפורשים בשאין המקבל‬
‫מוחזק יעו׳׳ש‪ .‬וע״ע הרבה מזה בס׳ רחמים פשוטים‬
‫דף ו׳ ע״א מ״ש משם להקת הפוסקים בזה‪ ,‬דבכל אופן‬
‫שיהיה אם המקבל מוחזק על הנותן להביא ראיד‪ ,,‬ע׳׳ש‪.‬‬
‫ועוד יש למלוה מלין לסלסל ולפלפל בדברי הפוסקים‬
‫הנראים כחולקים על זה‪ ,‬אמנם‪ ,‬אין עתותי בידי‬
‫וד‪,‬נוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם‪ ,‬לכן אמרתי די‬
‫התנאי‪ ,‬הא איכא למיחש שמא לא קיימו‪ ,‬ומספיקא‬
‫לא נחייב את זה לא ממון ולא שבועה‪ ,‬וכ״ב הר״ן‬
‫האומר לחברו הרי אני נותן לך כו״ב שתעשה דבר פ׳‬
‫■על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫הרי לך מפורש שהשוה דברי הר״ן לנדון שנשאל בו‬
‫■שהוא רק באומר דוקא ולא נתן‪ ,‬שהרי הר׳ מנחם חיי״ע‬
‫לתת להר״ד סך מה בתנאי שיעשה עמו טובה‪ ,‬ובבוא‬
‫הר״ד לתבוע חובו להוציא מהר׳ מנחם טען עליו שלא‬
‫קיים תנאו‪ ,‬והביא ראיה בדומה מדברי הר״ן ז״ל‬
‫האומר שבא המקבל להוציא מהנותן‪ ,‬שעל המקבל‬
‫להביא ראיה‪ ,‬ואם איתא דאיירי הר״ן ז׳׳ל אפי׳ אם‬
‫המקבל מוחזק במתנה צריך הוא להביא ראיה‪ ,‬ואם‬
‫לא הביא מפקינן מיניה‪ ,‬מה זה שאמר וכל שלא הביא‬
‫עדים אינו גובה כלום‪ ,‬משמע דאינו דוקא‪ ,‬הא אם הוה‬
‫מוחזק לא מפקינו מניה‪ ,‬ולמה לא ? והלא מדברי הר״ן‬
‫ז״ל משמע שאפי׳ היה מוחזק מפקינן מניה כל שלא‬
‫הביא עדים י ועוד מאחר שעיקר המעשה היה בכת׳׳י‬
‫ומרן מלכא זיע״א בא עליו ברבותא שאפי׳ אם היה‬
‫‪.‬בידו שטר מקויים‪ ,‬הו״ל להוסיף עוד רבותא אחרת‬
‫דעדיפא שאפי׳ אם כבר החזיקו הר׳ מנחם להר׳׳ד במה‬
‫שנתחייב מפקינן מניה עד שיביא עדים שקיים תנאו‪,‬‬
‫והיה מביא דאיה מדברי הר״ן ז״ל‪ ,‬אלא ודאי דמשמע‬
‫■ליה בדברי הר״ן ז״ל דברים ככתבם וכלשונם וכפשוטם‪,‬‬
‫דדוקא באומר ועדיין לא נתן שאז המקבל בא להוציא‬
‫הוא שחייב להביא ראיה שקיים תנאו אבל דבר בהפוכו‬
‫שהיה המקבל מוחזק והנותן הוא שבא להוציא על‬
‫הנותן להביא ראיה כמו כל מוציא דעלמא‪ ,‬והוי ראיה‬
‫גמורה דדמיא לאותו מעשה דדוד שבא להוציא מהר׳‬
‫מנחם‪.‬‬
‫והנה שמעתי לאחד מחברי יש׳׳ץ שאמר דמ״ש מרן‬
‫בשם הר״ן בסי׳ הנ״ל האומר וכו׳ איירי רק‬
‫במטלטלי אבל במתנת קרקע אף אם המקבל מוחזק‬
‫אין חזקתו חזקה‪ ,‬דקרקע ברשות בעליה עומדת‪ ,‬ואחר‬
‫מחילת כבודו דברים אלו בטלים הם‪ ,‬דא״כ הו״ל לפרש‬
‫ולומר בד״א במטלטלים אבל בקרקע אפי׳ נתן והחזיק‬
‫המקבל ארעא ברשות מרה קמא קיימא‪ ,‬ועל המקבל‬
‫להביא ראיה‪ ,‬ומדסתם ולא פירש כן הדבר פשוט דבכל‬
‫ענין מיירי‪ ,‬וזה ברור לכל מבין‪ ,‬ושום פוסק לא עלה‬
‫■על דעתו לחלק בזה‪ ,‬כי הא דקיי׳׳ל ארעא בחזקת‬
‫מרה קמא קיימא הוא דוקא בכתב לו שטר המוכר או‬
‫הנותן ועדיין לא החזיק לא הלוקח ולא המקבל‪ ,‬בזה‬
‫■אמרינן שאף שמוכר או הנותן הקנו זכותם עדיין היא‬
‫ברשותם‪ ,‬כ׳׳ע שלא החזיק בה הלוקח או המקבל‪ ,‬אבל‬
‫אם החזיקו בה ברשותם קיימא‪ ,‬והמוכר או הנותן באים‬
‫להוציא ^ ם מיקרו ועליהם להביא ראיה‪.‬‬
‫וראיה לדבר‪ ,‬שהרי בפ׳ השואל במציעא דף ק׳ ע״א‬
‫דמקשינן ולוקמה ברשות מרה קמא וליהוי‬
‫■אידך המע׳׳ה ? היינו דוקא בעומדת הבהמה באגם‬
‫והשפחה בסימטא‪ ,‬ע״ש‪ .‬אבל אם היה הלוקח מוחזק בה‬
‫הוי המוכר מוציא ועליו להביא ראיה‪ ,‬וכמ׳׳ש הטור‬
‫יוהמחבר בסי׳ רכ׳׳ג סוס״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ואט הלוקח מוחזק‬
‫על המוכר להביא ראיה‪ ,‬וכתב שם הסמ״ע סק׳׳ה וז״ל‪,‬‬
‫•ואם הלוקח מוחזק וכו׳ דחזקתו עדיפא מחזקת מרה‬
‫■קמא‪ ,‬ע׳׳ש‪ ,‬ושם איירי בבהמות ובעבדים ובקרקעות‪,‬‬
 ‫צר המכתב‬
‫פשוט וברור אליבא דכ״ע שחיים המקבל מוחזק גמור‬
‫יקרא‪ ,‬ועל הבא להוציא מידו להביא ראיה‪ ,‬ומ״ש חברי‬
‫יש״ץ לסתור את זה מסי׳ קי״א ס״ד‪ ,‬מי שנתן קרקע‬
‫לבנו ע׳׳ת שלא יחול עליו שום שעבוד ואין בן אחר‬
‫ומת האב בע״ח של הבן גובה ממנו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬לדעתי‬
‫המעט אין משם ראיה כלל‪ ,‬דשאני התם שהאב שייר‬
‫כל הזכות לעצמו‪ ,‬שאמר שלא יחול שום שעבוד‪,‬‬
‫דמשמע פשוט שאם חל שום שעבוד נתבטלה המתנה‬
‫וחזרה לבעלים שהוא האב‪ ,‬וכשמת ירשו בנו‪ ,‬וגובה‬
‫ב״ח ממנו‪ ,‬וכמ״ש הבאה״ג שם ציון ל׳ והא מהטור‬
‫בשם הרא׳׳ש ז״ל ע׳׳ש‪ .‬וכן ההיא דסי׳ רמ״א ס׳ י״א‬
‫ראובן נתן ממונו לשני בניו וכו׳‪ ,‬שכאשר מכר חזרה‬
‫המתנה לאביו‪ ,‬אבל בנד׳׳ד רקן האב כל זכות שיש לד‬
‫בנכסיו‪ ,‬ונתן הכל לבניו‪ ,‬שאם חיים הנז׳ עבר תנאי‬
‫יהיה הכל לאחיו‪ ,‬וא״כ חזר הדין רק בין חיים ואחיו‪,‬‬
‫וחילוק פשוט וברור הוא‪ ,‬ועי׳ הגהת אמ״ב וט״ז על‬
‫חו״מ סי׳ קי״א שם ע׳׳ש‪ .‬ודכוותה ומטעמה כתב מור״מ‪.‬‬
‫באה׳׳ע סי׳ פ״ה ס׳ י״א בהגה נתן לה אביה וכו׳ יעו״ש‪.‬‬
‫ומה גם עוד שאף אם נכסה עין השמש בכברה שנעלים‬
‫עין מכל מאי דכתיבנא ונסכים ונאמר שעל חיים‬
‫המקבל רמי להביא ראיה‪ ,‬על זה צריכים לשאול תחלה‪,‬‬
‫כיצד היא הראיה שיביא י וזאת נשיב שיביא עדים‬
‫שהוא היה המוציא והמביא מכיסו וממונו ולא סייעוהו‬
‫לא אמו ולא אחיו‪ ,‬ועל זה כל מבין עם תלמיד תמוה‬
‫יתמה איך יוכל למצוא בעולם עדות כזו‪ ,‬הלא אף אם‬
‫היה עושה דבר שא׳׳א לעשות להיות ממנה שני אפוט׳‬
‫על ביתו להוציא כל הוצאותי׳ על משך העשרים שנה‬
‫א״א לומר ונקה‪ ,‬כי היו טוענים עליו שהיו נותנים לו‬
‫בינם לבינו‪ ,‬והיה צריך להזמין שני מלאכי השרת‪.‬‬
‫המלווים אותו להעיד לו עדות כזו‪ ,‬וזה א״א‪ ,‬ובכן‬
‫מן הדין ומן השכל די לו בעדות שהיה הוא בע״ה מכנים‬
‫ומוציא‪ ,‬ואף שהעדים לא ידעו את אשר אתם בבית‪.‬‬
‫אם היה מימון נותן חלקו או לא‪ ,‬אין■ זו עדות פגומה‪,‬‬
‫רק שלמה ושלמה‪ ,‬ודבר זה גלוי וידוע לכל באי שער‬
‫העיר כי חיים הנז׳ היה בעה״ב מכניס ומוציא ואחיו‬
‫תחת רשותו עד שגדלו והיו לאנשים‪ ,‬גם נמצאת עדות‬
‫כזו במס׳ עדויות שהביא מימון לזכותו‪ ,‬והוא לא ידע‪.‬‬
‫כאשר נבאר בס״ד‪.‬‬
‫ואחר כל אלה הדברים הבה נא אבות לטענות מימון‬
‫הנז׳ עם עדיו בחתומיו אם זכין לו או לא‪ ,‬והנה‬
‫לא לבד שנר׳ לקוצ״ד קיוהא ותיוהא בדברי כולם שהם‬
‫אנשים הדיוטים ואיך מעידים על דברים שעברו עליהם‬
‫קרוב לשלשים שנה‪ ,‬שאפי׳ ת״ח ובעל זכרון ונתיחד‬
‫לעדות‪ ,‬לא‪ .‬ירהיב עז בנפשו להעיד על דבר רחוק‪,‬‬
‫שנים רבות‪ ,‬וכ״ש אנשים הדיוטים‪ ,‬ומה גם שנסתפקו‬
‫רק ספק קל של שנה אחת בשנות מימון בין ט״ז לי״ז‬
‫או בן י״ג לי״ד‪ ,‬שאפי׳ פקח גדול יטעה בהשערתו‬
‫בשתים ושלש שנים מלעיל או מלרע‪ ,‬ואיך אלו׳‬
‫ההדיוטות נכנסו לבית הספק רק בשנה אחת זה דבר‬
‫שאין השכל סובלו‪ ,‬ועי׳ בם׳ שופ״ד חחו״ט סי׳ ג׳‬
‫שהתפלא ותמה על איש המוני איך זכר דבר שנעשה‬
‫קודם שנה וכו׳ ע״ש‪ .‬ויהיה מה אנחנו נפרט כל העדויות‪.,‬‬
‫וננתח כל אחת לאבריה ונראה מה אחריתם‪ ,‬והם‪:‬‬
‫לויב‬
‫במאי דכתיבנא‪ ,‬כי יוכל חיים הנז׳ לזמר קי״ ל כרבוותא‬
‫דס״ל שאם המקבל מוחזק על הנותן להביא ראיה‪,‬‬
‫ונר׳ פשוט לדעתי המעט‪ ,‬דאפי׳ אי איהו לא טעין אנן‬
‫טענינן ליה שאין להוציא מיד המוחזק אלא בראיה‬
‫ברורה‪ ,‬ומספיקא לא מפקינן ממונא‪ ,‬ומה גם בנד״ד‬
‫שהוא הדיוט גמור וחסר שפמ״ה‪ ,‬ואינו יודע כלל על‬
‫מה אדני משפטו הוטבעו‪ ,‬הוי בכלל פתח פיד לאלם‪,‬‬
‫כמ׳׳ש בחו״מ סי׳ י׳׳ז סעי׳ ט׳‪ .‬ומה גם דכבר הוכחנו‬
‫דדעת מרן מלכא מבוררת דמיירי רק כשאין המקבל‬
‫מוחזק‪ ,‬אבל כשהוא מוחזק על הנותן להביא ראיה‪.‬‬
‫ומה גם עוד דמצינו פלוגתא דרשב״ם ור״י בעל התו׳‬
‫בבתרא ל״ב ע׳׳ב‪ ,‬גבי ההוא דאמר ליה לחבריה מאי‬
‫בעית בהאי ארעא וכו׳ דאמרי׳ התם הלכתא כוותיה‬
‫דרבה דהיכא דקיימא ארעא תיקום‪ ,‬והמע״ה‪ ,‬ופי׳‬
‫רשב״ם ז׳׳ל בד׳׳ה הל כ תא כוותיה דרבה וכו׳ משום‬
‫דלא איתבריר לן טעמא דרבה ורב יוסף לפיכך המע״ה‪,‬‬
‫ע״ש‪ .‬ובתוס׳ שם ד״ה והלכתא וכו׳ הביאו פי׳ רשב׳׳ם‬
‫הנז׳ ונדחקו בו‪ ,‬ופי׳ ר״י באופן אחר‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫וא״ב לדעת רשב״ם כל היכא דאיכא פלוגתא בדבר‬
‫אמרי׳ היכא דקיימא ארעא תיקום‪ ,‬והמע״ה‪ ,‬ור׳׳י‬
‫פליג עליה‪ ,‬ומצינו בס׳ כתונת יוסף הנדמ״ח אות ח׳‬
‫חזקה ענף ס״א ס״ב שכ׳ וז״ל‪ ,‬כל היכא שאנו מסופקים‬
‫בעיקר הדין היכא דקיימא ארעא תיקום‪ ,‬עי׳ מהר״ י‬
‫כולי בס׳ עזרת נשים דף נ׳׳ט ע״א‪ ,‬וע״ש בדף ס״א‬
‫ע״א שב׳ דכל היכא שהמחזיק הוא בתוך הבית יודו‬
‫התו׳ לרשב׳׳ם דהיכא דקיימא ארעא תיקום עכ׳׳ל יעו׳׳ש‪.‬‬
‫וכן הורה זקן רב ועצום כמוהרר״ש בן דנן זלה״ה‬
‫בס׳ הבהיר בק׳׳ש סי׳ ד׳ דף ז׳׳ך ע״ג‪ ,‬והוכיח דדעת‬
‫כמה וכמה פוסקים ס׳׳ל כדעת רשב״ם זיע״א‪ ,‬דבכל‬
‫ספיקא דדינא בפלוגתא דרבוותא קרקע בחזקת מאן‬
‫דקאי עכשיו‪ ,‬והוכיח עוד דכן היא דעת מרן מלכא‬
‫זיע״א‪ ,‬דאתכא דידיה סמכינן‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫ובנד״ד חיים הנז׳ הוא דר בקרקע מורישו הנז׳ מיום‬
‫שנלב״ע ועד עצם היום הזה יתר מל׳׳ו שנים‪,‬‬
‫וא״כ לכו״ע ברשותיה קאי‪ ,‬ואחיו הבאים להוציא ממנו‬
‫בטענה שלא קיים תנאו עליהם להביא ראיה‪ .‬ומה גם‬
‫עוד שהסברא הישרה נותנת דאפילו לרבוותא דפליגי‬
‫וס׳׳ל קרקע בחזקת מ״ק ועל המקבל להביא ראיה‪,‬‬
‫היינו דוקא בתנאי שיכול לקיימו בפעם אחת אבל‬
‫בתנאי שזמנו ארוך ימים ושנים איך יעלה על ״הדעת‬
‫לחייבו להביא עדים בכל יום ויום על קיומו ? וא׳׳כ‬
‫הסברא נותנת שבעבור הזמן הארוך המקבל מהימן‬
‫שקיים ועל הנותן להביא ראיה‪ ,‬ואת זה אמרתי לחברי‬
‫פעמים הרבה מסברא דנפשאי‪ ,‬ועתה מצאתי און לי‬
‫בם׳ בני חיי חחו״מ בסי׳ רמ׳׳ו בהגהת ב׳׳י סי״ג שכתב‬
‫וז׳׳ל האומר לחברו הריני נותן לך כו״כ‪ ,‬נ״ב‪ ,‬נר״ל‬
‫דלא אמרינן דעל המקבל להביא ראיה אלא בתנאי‬
‫שקיומו תלוי בפעם אחת‪ ,‬אבל אם התנאי בדבר הנמקזך‬
‫כגון ע״מ שתתעסק בנכסי כל ימי חיי אין סברא דבכל‬
‫פעם ופעם יזמין עדים לברר איך קיים תנאו‪ ,‬עכ׳׳ל‪.‬‬
‫ע״ש‪ .‬ומה גם עוד‪ ,‬כי בנד״ד אין דין המקבל עם‬
‫הנותן שיעלה על הדעת לומר ארעא בחזקת מ׳׳ק‪,‬‬
‫רק הדבר בינו ובין אחיו‪ ,‬כי מורישם כבר ריקן כל‬
‫קיג‬ ‫‪in‬‬ ‫‪kA‬‬
‫וצר ה ‪ ja‬ת בי‬
‫‪Kill‬‬
‫טפלי‪ ,‬לכן הלכה אצל יוסף בנה‪ ,‬ובזה נפטר חיים‬
‫ממזונות כי רק על שולחנו דוקא נתחייב כמ׳׳ש בצוואת‬
‫מורישו‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫העד הח׳ חיים בוטבול בר אהרן‪ ,‬ההו׳׳א שבהיותו שכן‬
‫עמהם היה יודע שחיים הוא שהיה קונה הכל‪,‬‬
‫ומימון לא היה מביא שו״ד כלל‪ ,‬וא״כ עדות זו היא‬
‫לזכות חיים‪.‬‬
‫העד הט׳ הוא משה אבן צור‪ ,‬ההו׳׳א שבהיותו שותף‬
‫עם אב׳ אדרעי היה מימון בן י״ג או י״ד שנה‬
‫והיה עובד עמהם‪ ,‬והיה העד הנז׳ נותן לו שכרו מידו‬
‫לידו‪ ,‬ולפעמים ביד אמו‪ ,‬ועדותו מוכחשת עם עדות‬
‫שותפו אב׳ אדרעי הנז׳ שהעיד שהוא חיה משלם שכי׳‬
‫למימון הנז׳ בכל יום רק ביד אמו כמש׳׳ל‪ ,‬ועוד שבלא״ה‬
‫אין בה ממש‪.‬‬
‫ה ע ד היו״ד הוא דוד בן שרביט‪ ,‬שהעיד שיום שב׳׳ק‬
‫אחד ראה מטתה של אמו מושלכת‪ ,‬ואמרה לו‬
‫אשתו כי משה בן חיים דחה אותה וכו׳‪ ,‬וגם זו אין בה‬
‫ממש‪ ,‬שהוא לא ראה רק מפי אשה שמע‪ ,‬וגם חיים‬
‫לא חטא בזה רק בנו‪ ,‬ועון אבות על בנים כתיב ולא‬
‫עון בנים על אבותם‪.‬‬
‫העד הי׳׳א הוא ברוך טו׳ שהעיד כנז׳‪ ,‬ואך שמע בטעות‬
‫כי לא חיים הוא הדוחה רק בנו‪.‬‬
‫העד הי׳׳ב הוא מכלוף כלופן שהיה מימון קונה ממנו‬
‫קמח‪ ,‬ואפשר שבשליחות חיים היה עושה והיה‬
‫משתלם ממנו‪ ,‬וגם שכפי מספר השנים שאמר העד‬
‫כבר עברה קצבת כ׳ שנה של הצוואה‪.‬‬
‫העד הי׳׳ג הוא רפאל בוסידאן‪ ,‬שהעיד שבמשך חמש‬
‫השנים שהיה דר עמהם היה חיים קונה הכל‪,‬‬
‫אוכל נפש וכו׳‪ ,‬וגם זו היא לזכות חיים ונגד מימון‪.‬‬
‫העד הי׳׳ד‪ ,‬הוא פינחס הכהן‪ ,‬שהעיד שבזמן שהיה דר‬
‫עמהם היה רואה שחיים הוא שהיה קונה הכל‬
‫ומימון ואמו היו עובדים‪ ,‬והיה שומע כי יש למימון‬
‫מעט כסף‪ ,‬ואמו היתד‪ .‬מוציאה על יוסף רפואות‪ ,‬וגם זו‬
‫הדר׳ עזר לחיים שהוא שד‪.‬יד‪ .‬קונה הכל‪ ,‬וד‪.‬כסף שהיה‬
‫למימון הוא משכר עבודתו שהיה קובץ על יד‪ ,‬ומה‬
‫שהיתר‪ .‬אמו מוציאד‪ .‬על יוסף אפשר שהיתה משתלמת‬
‫מחיים או רפואות נוספות‪ ,‬כי בן זקונים הוא לה וחבה‬
‫יתרה נודעת לו‪.‬‬
‫העד הט״יו הוא אב׳ קוואשטרו‪ ,‬שהעיד שבזמן שהיה‬
‫שכן עמהם היה רואה את חיים קונה הכל וכו׳‪,‬‬
‫■וגם זו הדר׳ עזר לחיים‪.‬‬
‫העד הט׳׳ז הוא רפאל מנשה‪ ,‬שהעיד משם אשתו‬
‫שהיתד‪ .‬אומרת לו שחיים הוא שהיד‪ .‬קונד‪ ,‬הכל‪.‬‬
‫ואין בד‪ .‬ממש לא לזה ולא לזד‪..‬‬
‫עוד הלך מימון בעזרת מסיתיז ומדיחיו ואסף עוד‬
‫כמה עדויות בענין כסות אחיו שהיתר‪ .‬בזויה‪ ,‬ויש‬
‫שד‪.‬עידו שאמוי היא שד‪.‬יתד‪ .‬עובדת ומכסה אותם‪ .‬ואת‬
‫כולם ישא רוח‪ ,‬שאינם אלא השערות הדיוטות עם רחוק‬
‫הזמן‪ .‬ומה גם שאף לפי דבריד‪,‬ם שלא היד‪ .‬ביד חיים‬
‫לזון ולפרנס את אחיו ורק את אמו עזרה אותו מד‪.‬‬
‫חטאו בזה‪ ,‬האם אביו אסר עליו כל הנאה דמטיא ליה‬
‫מאמיד‪ ? .‬הלא לא ! וא״ב מה חטאו בזה‪ ,‬ומה גם עוד‬
‫שאביו‪ .‬לא פירש בתנאו איך יאכיל ויכסד‪ .‬את אחיו‬
‫רק בסתם‪ ,‬וא׳׳כ יהיה הכל כפי השגת ידו כעני‬
‫^ ‪ta a h h‬‬
‫עושה עמו במלאכתו‪ ,‬וירק שהיה לוקח היה מוליכז‬
‫לביתו שיאכלוהו‪ ,‬והנה הלא זה דברי‪ ,‬שהעיד רק‬
‫מאומד או מפי מימון הנד‪ ,‬דמי גילה לו רז זה שמימון‬
‫היה מוליך הירק לביתו כדי שיאכלוהו‪ ,‬האם לא זזה‬
‫ידו מתוך ידו עד שנכנס עמו לביתו וישב עמהם על‬
‫השלחן עד שאכלוהו ? ועוד ידע והכיר שהוא הוא‬
‫הירק שלקח ממנו‪ ,‬הוא ולא אחר ? ואף אם יהיה כן‬
‫י נוכל לומר שמימון היה משתלם מחיים אחיו בדמיו‪,‬‬
‫או שחיים כבר קנה ירק הצריך‪ ,‬ומימון בא להוסיף‬
‫לרוחא דביתא‪ ,‬ומה גם שכך היא חמדה שכל אחד מבני‬
‫הבית המתעסק במידי דמיכל מביא מה^ שמקבל מנה‬
‫ממלאכתו ירק או פירות וכיו״ב‪ ,‬ואין מקפיד לקחת‬
‫את דמיו‪ ,‬ולפעמים נותן גם לשכניו‪ .‬ומה שהוסיף בעדותו‬
‫שחיים היה דחוק הרבה באותם הימים ועל אמו היו‬
‫מוטלים כל צרכי הבית‪ ,‬אין זו אלא השערה הדיוטית‪,‬‬
‫דמאין ידע ? וכי היו נותנים לפניו דו״ ח ? ואות אמת‬
‫כי רק משער הוא‪ ,‬שהרי הביא ראיה מפרט קטן לכלל‬
‫גדול‪ ,‬שאמר כי לילה אחת מצאם בחשך‪ ,‬עד שבאה‬
‫האם וקנתה להם שמן להדליק‪ ,‬ומזה הוא דן על הכל‪,‬‬
‫ועוד סתר את הכל במה שהוסיף‪ ,‬וכלם מה שהיו‬
‫מרויחים היו מכניסים לאמצע‪ ,‬והרי עדיין לא נ תיבש‬
‫הרוק מפיו ולא כלתה נשימתו ממ״ש שעל יאקות אמם‬
‫היה מוטל הכל‪ ,‬ואיך כהרף עין שלח את האם ואת‬
‫הבנים לקח‪ ,‬שהכל היו מכניסים לאמצע ? אין זה כי‬
‫אם רחוק הזמן בצירוף דעת הדיוט גרמו לו לשער‬
‫השערות ככל העולה על רוחו‪ ,‬ויהי כמוצ״א מים אשר‬
‫יכזבו מימיו‪ ,‬ותחת בן יאיר מחשיך עצה במילין בלי‬
‫דעת‪.‬‬
‫העד השני הוא אב׳ דרעי‪ ,‬שאמר שבהיות למימון י״ג‬
‫או י״ד שנה הביאתו אמו לעבוד עמהם‪ ,‬ואמרה‬
‫לו שהם דחוקים לפרנסה‪ ,‬וקבלו אותו והיו משלמים‬
‫שכרו לאמו‪ ,‬ודברים אלה אין בם מועיל‪ ,‬שמ״ש שהם‬
‫דחוקים‪ ,‬או כדי לעורר רחמים לקבלו אמרה כן‪ ,‬או כדי‬
‫להוסיף בהוצאות יתר מהצריך‪ ,‬כי רוצה היא לחיות‬
‫בריוח גדול‪ ,‬כדרך הנשים האומרות הב הב‪ ,‬ואפשר‬
‫שלא עשתה רק קבצה לו שכרו על יד על יד עד שגדל‬
‫ונתנתם לו‪ ,‬ומ׳׳ש עוד שהיה יודע שחיים היה דחוק‪,‬‬
‫לא גלה מאין ידע‪ ,‬רק שכך גזרה דעתו ההדיוטית‪,‬‬
‫וכמ״ש יש מתעשר וכו׳ מתרושש וכו׳‪ ,‬וכמ״ש במנחות‬
‫פ׳׳ה ע״ב בעובדא דבעל השמן‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫העד הג׳ שהוא דאווד בוטבול והד׳ שהוא מאיר‬
‫וואקרט‪ ,‬והה׳ שהוא אליעזר אלקובי בתלתא‬
‫כחדא אין בעדותם ממש‪ ,‬כי כולם השערות ואומדנות‬
‫ולא ראו דבר‪.‬‬
‫העד הששי והשביעי הם יעקב מאמאן ומסעוד גבאי‪,‬‬
‫שהעידו שבזמן שהיתה אמם חולה‪ ,‬היה יוסף‬
‫בנה הקטן הולך אצל מימון אחיו מדש״ב לתת לו חלקו‬
‫בהוצאות אמו‪ ,‬כי היתה אצל יוסף בנה הנז׳‪ ,‬ואם היה‬
‫מימון מעכב היה אומר לו להשליכה‪ ,‬וגם עדות זו אין‬
‫בה ממש‪ ,‬שהזקנה מעצמה הלכה אצל בנה יוסף כי‬
‫בן זקונים הוא לה‪ ,‬וחבה יתרה לבן זקונים‪ ,‬ואבינו‬
‫יעקב יוכיח‪ ,‬או אפשר שיוסף הוא שתקע עצמו לקחתה‬
‫אצלו מאהבתו אותה‪ ,‬או מפני שהיתה חולה‪ ,‬והיה קשה‬
‫עליה לישב בבית חיים מקול התנוקות‪ ,‬כי תלו ביה‬

‫ע״ש‪ .‬הרי שאף שהבן נתן טעם מספיק שלא רצה‬
‫להכעיסה עכ״ז אין בדבריו כלום ושתיקתו קמה הויא‬
‫כהודאה‪ ,‬וא״כ כ״ש בנד״ד שכמה פעמים דברנו עם‬
‫אחי חיים הנז׳ מדוע ולמה עברו בדומיה כל 'אותן‬
‫חשנים ולא ענו דבר‪ ,‬וא״כ פשוט 'ששתיקתם חויא‬
‫■‬ ‫כהודאה שקיים תנאו‪.‬‬
‫ועוד שאף אם נהפוך על האמת פסכתר‪ ,‬נאמר עוד‬
‫בפשיטות‪ ,‬שהנה אף הם וכל המתעקש עמהם‬
‫מודים שזן אותם הרבה שנים ורק לא קיים תנאו בכל‬
‫השנים‪ ,‬ומאחר שעברו זמן זמנם זמניהם ולא דברו עמו‬
‫מאומה ודאי דמחלי ליה במה שלא גמריה לתנאיה‬
‫ומחילתם מחילה‪ .‬והו״ל כאלו קיים ל תנאו בכל פרטיו‪,‬‬
‫וכמ״ש בס׳ נופ״צ הנדמ״ח בחחו״מ סי׳ כ״ב שכתב‬
‫בד״ה ממוצא דבר וכו׳ ע׳׳ש‪ .‬ועוד חוסיף שם וז״ל‬
‫וגדולה מזו וכו׳ וכו׳ יעו״ש‪ .‬וכ׳ עוד שם בסי׳ קל״ב‬
‫יעו ״ש דש תיק תו אבדה זכותו אפי׳ בתנאי מפורש‪ .‬וכ״ה‬
‫בס׳ אבני שיש ח״ב סי׳ ס״ד יעו״ש‪ .‬וכ״ש וקו״ח בנד״ד‬
‫שעברו כמה שנים וראו חיים אחיהם סתר ובנה קרקע‬
‫מורישם ושתקו‪ ,‬ודאי מחלו לתנאיהו מחי״ג‪ ,‬ורק עתה‬
‫הסיתו אותם אחרים להפריד בין אחים ונפתו‪ .‬פש גבן‬
‫לברורי ענין חתנאי שהוטל על חיים הגז׳ אודות אמו‪,‬‬
‫וז״ן‪ ,‬וגם יזון לאמו כימ״ה והכל על שולחנו‪ ,‬ואם לא‬
‫איתדר לאמו לדור עם כלתה יפרע לה חיים הנז׳ סכי‬
‫כתובתה במושלם‪ ,‬ותלך למקום שתרצה‪ ,‬ותהיה נזונת‬
‫ומתפרנסת מנכסי כתובתה הנז׳ ולא שום חיוב מזו׳‬
‫האם הנז׳ על בנה הנז׳ משם ואילך‪.‬‬
‫והנה צריכים להודיע תחלה דמ״ש ותהיה נזונת‬
‫ומתפרנסת מנכסי כתו׳ הנז׳ פשוט וברור לכל‬
‫מבין עם תלמיד כי הם רק ריהטא דקולמוסא של הסופר‬
‫שהוסיף אותם מדעתו‪ ,‬כי כל סכי כתובתה אמר חיים‬
‫בנה הנז׳ כי שמע מאמו אז מאביו שהיו רק מאה‬
‫מתקאלים‪ ,‬ואף כי ודאי לא מפיו של חיים אנו חיים‬
‫מ״מ אומדן דמוכח טובא הוא‪ ,‬כי אביה לא היה בעל‬
‫נכסים כלל כאשר סיפר לי זקן אחד המכירו היטב‪,‬‬
‫ואנשים באותו זמן לא היה מגיע נדן בנותיהם רק‬
‫למספר אוקיות ש׳ או ת׳‪ ,‬ובעלי נכסים היו מנדנים‬
‫עד אלף אוקיות שהם מאה מתקאלים כאשר ראינו כמה‬
‫כתובות של זה כששים ושבעים שנה‪ ,‬וכפי שומת‬
‫המטבע של שנת תרס״ט שבה ציוה מורישם הנז׳‬
‫וקודם עוד איזה שנים‪ ,‬היה עולה במאה מתקאלים‬
‫כפי מטבע חאסאני סך שבעה דורוס פחות י״ד סולדי‪,‬‬
‫כי היו בכל צ׳ורו י״ד מתקאלים‪ ,‬וא״כ אף אם נכפול‬
‫השטר ונאמר שהיה לה בכתובתה )מאתים( מתקאלים‪,‬‬
‫יעלה בהם י״ד צ׳ורוס‪ ,‬ובש׳ התרס״ט הנז׳ יהיה בהם‬
‫לצד המרבה מזו׳ של שני חדשים או ג׳ חדשים בצמצום‬
‫גדול מאד‪ ,‬וא״כ איך אמר הסופר ותהיה נזונת‬
‫ומתפרנסת מנכסי כתובתה‪ ,‬מה ממון ופרנסה שייכי‬
‫בדבר מועט כזה אלא ודאי ריהטת הסופר והקולמוס‬
‫כתבו כן או אף על זמן מועט כתב כן‪.‬‬
‫ועתה אפרש עיקר התנאי הנז׳ הנוגע לאמו‪ ,‬ופירושו‬
‫פשוט לכל מבין עם תלמיד שלא נתחייב חיים‬
‫הנז׳ לאמו רק במזונותיה דוקא‪ ,‬ולא בכסות ולא ברופא‬
‫ולא ברפואות ולא בשום דבר אחר כלל‪ ,‬ואפי׳ המזונות‬
‫דוקא על שולחנו‪ ,‬ועוד הדבר פשוט שגם הדירה לא‬
‫ר ה‬ ‫קיד‬
‫שבישראל‪ ,‬ואם הם לא יכלו לסבול והוסיפו משלהם‬
‫או אמם נתנה להם אין דבר‪.‬‬
‫הראת לדעת שכל העדויות שביתין ושביקין לא שריריז‬
‫ולא קיימין‪ ,‬ומה גם עוד שכלם העידו שלא‬
‫בפני חיים הנז׳ ואין בעדותתם כלום‪ ,‬ואין דגים עליהם‪,‬‬
‫כמ״ש מרן בח״מ סי׳ כ״ ח סעי׳ ט״ ו יעו׳׳ש‪ .‬ומה גם‬
‫לפי מאי דכתיבנא שחיים הנז׳ הוא המוחזק והם באים‬
‫להוציא מידו‪ ,‬ואף לסב׳ החולקים שהם מוחזקים עכ״ז‬
‫אינם בכלל המביא עדים לפטור‪ ,‬שמקבלים עדותם אפי׳‬
‫שלא בפני בעל דין כמ״ש מרן סעי׳ י״ח‪ ,‬דשא״ה שאין‬
‫בהם שום צד הוצאה כלל‪ ,‬אבל הכא אף אם נחשוב‬
‫אותם מוחזקים מ״מ צריכים דינא ודיינין‪ ,‬עידן ועידניז‬
‫להוציא הקרקע מידו ועל זה קא טרחי כדי להוציא‪,‬‬
‫וכמ״ש בדומה לזה הבאה״ט שם סקכ״ח‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וא״כ‬
‫בכל אופן עדותן בטלה ויכולים לחזור ולהע ‪ T‬ולבטל‬
‫דבריהם הראשונים אף אם הגידו אותם בחרם ובשבועה‪,‬‬
‫כמ״ש מור״מ והסמ״ע שם‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫וכ״ש בנד״ד שלא היה לא חרם ולא שבועה‪ .‬וא״כ‬
‫לפי דרכנו הישרה שחיים הוא המוחזק והוא‬
‫שבא לפטור עצמו מתביעת אחיו הוא שיכול להביא‬
‫עדים ולקבל עדותם אף שלא בפני אחיו‪ ,‬וכן עשה‪,‬‬
‫והמציא לפנינו קב״ע מאיזה עדים מהנז׳ שהעידו לזכותו‬
‫כמשו״ח ומצאת וכו׳‪ .‬עוד זאת מפורש היטב בצוואת‬
‫מורישם הנז׳ ועד שיהיו הזכרים בגי עשרים‪ ,‬שאז יוכלו‬
‫לפרנס את עצמם משם ואילך‪ ,‬ולשון זה קרי בחיל‬
‫דטעם הקצבת עשרים שנה הוא רק בשביל שיוכלו‬
‫לפרנס עצמם‪ ,‬משם ואילך‪ ,‬שכן היה פרק בני העיר‬
‫באותו זמן‪ ,‬שאין ארם מתחיל להשתכר ולהרויח רק‬
‫למעלה מכ׳ שנה‪ ,‬כי הכסף היה יקר‪ ,‬והזמן חיה עקר‪,‬‬
‫וא״כ פשוט וברור שאם היה יודע שיוכל שו״א מהם‬
‫לפרנס עצמו קודם מלאת לו עשרים שנה ודאי שלא‬
‫היה מקציב לו קצבת העשרים‪ ,‬רק כל עוד שלא היה‬
‫משיג פרנסתו‪ ,‬וכאשר ישיג פרנסתו אפי׳ פחות הרבה‬
‫מבן עשרים היה פוטר חיים ממזונות‪ ,‬וקי״ל בכל מקום‬
‫אמרינן דעת הנותן כמ״ש ב ח״ מ סי׳ רמ״ו וכ״ש בנד״ד‬
‫שהיא אומדנה דמוכח טפי מכל הנהו אומדני הנז׳ שם‪,‬‬
‫דבפי׳ נתן טעם לקצבת העשרים בשביל השגת פרנסה‪,‬‬
‫וא״כ אף אם נהפוך על האמת פסכתר‪ ,‬ונדמה שמימון‬
‫היה נותן לחיים אחיו כדי פרנסתו איזה שנים מקצבת‬
‫העשרים‪ ,‬אין דבר‪ ,‬כי מעת התחיל להשיג פרנסה יצא‬
‫נקי מנכסי אביו‪ ,‬והה״ד שאר אחיו‪.‬‬
‫ובר מן דין דדבר זה עברו עליו עדן ועדנין מזמן‬
‫קצבת צוואת מורישם‪ ,‬וחיים הנז׳ סתר ובנה‬
‫בקרקע מורישם והם שתקו ולא דברו עמו מאומה וא״כ‬
‫שתיקתם הוייא הודאתם שקיים תנאו מושלם‪ ,‬שהרי‬
‫קיי״ל שתיקה כהודאה‪ ,‬כמ״ש בחו״מ סי׳ רמ״ה סעי׳‬
‫יו״ד יעו״ש‪.‬‬
‫וובמרדכי דסנהדרין פ׳ דיני ממונות תנין‪ ,‬כתב וז״ל‪,‬‬
‫נשאל לר׳ אבי העזרי על עסק אלמנה אחת‬
‫שציותה בשעת מיתה לתת מנכסיה לפ׳ קרובה ז׳ זקוקין‪,‬‬
‫והבן שתק‪ ,‬ועתה אחרי מותה אמר שאמו לא נשבעה‬
‫על כתובתה‪ ,‬ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה‪,‬‬
‫והשיב כיון שציותה בפניו ושתק הוי כאילו הודה‬
‫שיש לה ז׳ זקוקין ב ‪T‬ו שאין לו חלק בהם עכל״ה‪,‬‬
‫קטר‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫כולם אהת לאחת‪ ,‬ומצוה בחזר׳׳ת פרט אחת‪ ,‬האם אסר‬
‫עליו אביו כל הנאה דמטיא ליה מאמיה ? הלא ודאי‬
‫לא ! וא״כ אף אם יהיבנא ליה כל דיליה מה פשעו מה‬
‫חטאתו בזד‪ ,‬שאמו היתד‪ ,‬עובדת ונותנת לו‪ ,‬הגע עצמך‬
‫אם אחד נתן לו מתנד‪ ,‬ופרע בה את ‪ ,‬חובו האם לא‬
‫יקרא פרעון ? ומאי שנא אמו ? אתמהד‪ ,‬טובה י ב( הביא‬
‫לנו עדות דוד שרביט‪ ,‬שמצא מצעה של יאקות מושלך‬
‫ואמרה לו אשתו שחיים דחד‪ ,‬יאקות אמו‪ ,‬וכו׳‪ ,‬לישרי‬
‫ליה מריה‪ ,‬כי רק משה בנו הוא הדוחה לא חיים בעצמו‪,‬‬
‫כמ״ש בנו׳ הקב׳׳ע‪ ,‬וכמש׳׳ל‪ ,‬וכבר סתרנו עדות זר‬
‫סתירד‪ ,‬מעליא‪ ,‬ג( עדות ברוך טו׳‪ ,‬וגם היא סתורד׳ לעיל‪.‬‬
‫ד( עדות יעקב מאמאן ומסעוד גבאי‪ ,‬וגם הם סתורים‬
‫אצלנו וכמש׳׳ל‪ .‬ה( אשר עליד‪ ,‬תקע יתידותיו היא‬
‫עדות משד‪ ,‬סודרי ויעקב בן עזרא‪ ,‬ואין בם מועיל‪,‬‬
‫כי לא לבד שלא העידו בפני חיים הנז׳ כלל‪ ,‬אלא עוד‬
‫צוו על הראב׳׳ד ישצ׳׳ו שלא יגלה כלל לחיים הנד‬
‫שהם העידו בו‪ ,‬וכן היה שלא נודע לו הדבר עד שבא‬
‫המורשד‪ ,‬שלו שלו וראה את כל הנעשה‪ ,‬וצווח ככרוכיא‬
‫להד״מ‪ .‬ומה גם עוד כאשר נתבונן בהם נמצאים רק‬
‫השערות כי לא גלה בעדותו איך ידע שחיים לא רצה‬
‫לקבל את אמו אצלו‪ ,‬כי הוא אין לו שום שייכות עם‬
‫האחים הנד‪ ,‬ואינם שכנים עמו לא בחצר ולא במבוי‪,‬‬
‫רק יוסף אחיהם הוא שמשרת אצלו בבית המרחץ ויוצא‬
‫ונכנס לבית אביו של העד הנז׳‪ .‬גם מ״ש והלכד‪ ,‬אצל‬
‫יעקב איזה ימים מאין ידע ? האם היה נכנס ויוצא אצלו‬
‫בכל יום גם לרבות הלילות וד‪,‬יד‪ ,‬רואה אותה שם ? גם‬
‫מ״ש שהיד‪ ,‬מימון ויעקב נותנים ליוסף המוטל על יד‪,‬ם‬
‫בכל שבוע‪ ,‬איך ידע את זה‪ ,‬האם על ידו היו נותנים ?‬
‫גם מ״ש וחיים לא היד‪ ,‬נותן כלל‪ ,‬האם לא זזה ידו‬
‫מתוך ידו כל אותם הימים וגם לרבות הלילות‪ ,‬וראה‬
‫שלא היה נותן כלל ? גם מ״ש וכאשר התחיל יעקב‬
‫לעכב מאין ידע ? גם מ״ש ונשאר יוסף בדוחק מצד‬
‫אמו‪ ,‬מאין ידע שיוסף היד‪ ,‬בדוחק‪ ,‬והלא יש מתעשר‬
‫וכו׳ מתרושש וכו׳‪ ,‬גם מי גלה לו שרק מצד אמו היה‬
‫דחוק? גם‪ ,‬מאין ידע שנמשך הפרס שיעור ב׳ שנים‪,‬‬
‫האם על ידו היה גזבר הקהל שולח ? וכמוהו נמשך‬
‫העד האחר דאמחת הוא בהדיה בחדא מהתא שהוא‬
‫יעקב בן עזרא‪ ,‬שכל דבריו גם הוא תמוהים‪ ,‬מד‪,‬יכן‬
‫ידע ? וא׳׳כ כל דבריד‪,‬ם אינם אלא השערות ואומדנות‪,‬‬
‫ואולי שיוסף הוא שסיפר להם את הכל‪ ,‬והם חשבו‬
‫השמיעה לראיה‪ .‬ומה גם עוד‪ ,‬שאף אם נאמר שחיים‬
‫הנז׳ דחה את אמו פשוט וברור שד‪,‬יא הגורמת שקללה‬
‫אותו או את בניו או את אשתו או את כולם בכלל‬
‫ובפרט‪ ,‬כי לא איש שוטה וסכל ובער הוא לדחות את‬
‫אמו על מגן‪ ,‬וכמ״ש במדרש יכול על מגן ? ת״ל על‬
‫רוב פשעיה‪ ,‬ולכן חם לבו בקרבו בהגיגה תבער אש‪,‬‬
‫ולא נצטווה מאת מורישו שאף שהיא תגרום לו מצה‬
‫ומריבד‪ ,‬בתוף ביתו עם אשתו ובניו הוא יכוף כאגמון‬
‫ראשו וישב בדד וידום‪ ,‬שאף כלפי שמיא פטור‪ ,‬דלא‬
‫נתנה תורה למה׳׳ש‪ ,‬שאף בני תורה לפעמים חם לבם‬
‫בקרבם וכו׳ וכו׳ ה׳ הטוב יכפר‪ ,‬וכ״ש איש המוני‪ ,‬ועי׳ •‬
‫מזד‪ ,‬בס׳ ליצ׳׳ר ליקוטי חו׳׳מ אות ח׳ חרופין ס״ג יעו״ש‪.‬‬
‫ועוד כבר בררנו שאין מוטל על חיים חיוב דירתה‬
‫רק לזונד‪ ,‬על שולחנו דוקא‪ ,‬וא״כ כאשר לא‬
‫נתחייב לה לא לאחיו ולאחיותיו ולא לאמו‪ ,‬כי לא‬
‫נמצא לה שום זכר בצוואת מורישם כלל‪ ,‬רק באמו כתוב‬
‫לאמר ואי לא איתדר לה לדור עם כלתה‪ ,‬וזה אינו‬
‫לשון חיוב לחייבו ממנו בדירה‪ ,‬רק דירת כולם נשארה‬
‫תלויה ברצונו‪ ,‬ואף שלגבי אחיו כתוב מזונות ופרנסה‪,‬‬
‫אין הדירה בכלל פרנסה ואף שב׳ מרן באה״ע סי׳ ע״ג‬
‫ס״א ובכלל הכסות שהוא חייב ליתן לה כלי בית ומדור‬
‫וכו׳ שאני התם דכתיב בקרא שארה כסותה ועונתה‪,‬‬
‫ופי׳ רז״ל שארה מזו׳‪ ,‬כסותה כמשמעו‪ ,‬עונתה תשמיש‪,‬‬
‫וכמ״ש רש״י ז״ל שם‪ ,‬וא״כ מוכרחים להכניס המדור‬
‫וכליו בכלל כסותה‪ ,‬אבל בל׳ חכמים אין המדור בכלל‬
‫פרנסה‪ ,‬ולכן תקנו לכתוב כתובה ואיזון ואפרנס ואכסי‬
‫יתיכי שהוסיפו תיבת ואכסי על המדור וכליו כלישנא‬
‫דקרא ״כסותה״‪ ,‬וא״כ כ״ש וק״ו לסופרי שטרות‬
‫שצריכים לבאר דבריהם היטב הדק‪ ,‬פרנסה לחוד ומדור‬
‫לחוד וכל שלא באר חיוב המדור בפירוש לא נתחייב‬
‫במדור‪ ,‬וא״כ נשאר חיוב המדור תלוי ברצונו דוקא‪.‬‬
‫וכן לענין האם אנן פה מהז׳׳ק יש לנו תקנה קבועה‬
‫נקראת תקנת הבחירה הידועה‪ ,‬וא״כ היה יכול חיים‬
‫הנז׳ אחרי מות אביו בג״ ח לפרוע לאמו כתובתה ויקיים‬
‫בה מצות שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך‪,‬‬
‫ואך אהנייא לה צוואת בעלה לענין מזונות מיהא‪ ,‬ואך‬
‫לענין הדירה היה יכול לשלחה אצל קרוביה‪ ,‬או היתה‬
‫שוכרת חדר לעצמה והי תה באה אל ביתו בכל עת‬
‫האוכל לאכול על שולחנו באשר תמצא אם מעט ואם‬
‫הרבה‪ ,‬ותחזור למקומה‪ ,‬ואם הלכה בין בשלום בין‬
‫מחמת קטטה ולא חזרה אין עליו כלום‪ ,‬כי על שולחנו‬
‫דוקא חייב לזונה‪ .‬וכן ממ״ש ואי לא איתדר לה לאמו‬
‫לדור עם כלתה יפרע לה חיים הנז׳ סכי כתובתה‬
‫במושלם ותלך למקום שתרצה‪ ,‬פי׳ ג׳׳כ פשוט שאם‬
‫לא איתדר לה תודיע את חיים תחלה ותתבענו לפרוע‬
‫לה סכי כתובתה‪ .‬והנה יביא ■ב׳ סובדי״ץ וישום לה‬
‫בגדיה ומצעה‪ ,‬או יפרע לה מעו׳׳ב אם תרצה ותלך לה‪,‬‬
‫ואם היא הלכה ולא תבעה כתובתה אין עליו שום‬
‫אשמה‪ ,‬ואף כשתתבענו על כתוב׳ צריכה להוציאה‬
‫תחלה להראות כמה יש בסכומה‪ ,‬ואם לא הוציאה אותה‬
‫אין עליו חיוב לא מזונות ולא כתובה‪ ,‬ובכן אם הלכה‬
‫מביתו ולא תבעה כתובתה אזי אמרינן אחת משתים‪,‬‬
‫או ידעה בבירור שיש במצעה ובמלבושיה שלקחה עמה‬
‫יותר מכדי כתובתה‪ ,‬או שתקה ומחלה בתנאה‪ ,‬וכן‬
‫הדעת סובלת‪ ,‬שהרי מעולם לא תבעה אותו על זה‪,‬‬
‫ואף בעת באו אחיו לתבעו בחייה היא לא תבעה אותו‬
‫כלל‪ ,‬וכאשר אפסו כוחותיה היא רצתה למות בצל‬
‫קורתו‪ ,‬והוליכה לביתו ונהלה‪ ,‬ונהלה אותה אשתו עד‬
‫שעה אחרונה שיצאה נשמתה בטהרה‪.‬‬
‫ועתה הבה נא אבוא להעדאת העדים שהביא מימון על‬
‫הפרט הנז׳ של אמו‪ ,‬והנה לא לבד שאין ראוי‬
‫לדון עליהם כלל‪ ,‬כי לא העידו בפני חיים הנז׳ וכמ״ש‬
‫מרן בח״מ סי׳ כ״ ח ס׳ ט״ו יעו׳׳ש וכמש׳׳ל‪ ,‬אלא אפילו‬
‫אם נחשוב עדותן עדות אין בה ממש כלל‪ ,‬ונבאר‬
‫אותם אחת לאחת כפי השג יד הראב׳׳ד ישצ׳׳ו אשר‬
‫השיגם לפנינו‪ ,‬והם ‪ :‬א( הביא לנו עדות העדים שהעידו‬
‫שהיתה אמו עובדת ומסייעת בכל ההוצאות של הבית‪,‬‬
‫והוסיף עוד מדיליה וכל מחסורו עליה‪ ,‬והנה כבר סתרנו‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫דעיסקא‪ ,‬והביא פלוגתא דרבוותא בזה‪ .‬וזאת הלכה‬
‫העלה דהוי ממון המוטל בספק‪ ,‬וחולקין‪ ,‬ויטול הבכור‬
‫בפלגא מלוה דעיסקא חצי חלק בכורה‪ ,‬ובחלק הפקדון‬
‫יטול פ״ב אליבא דכ״ע‪ .‬ע״ש‪ .‬וכ״פ בספרו בק״ש סי׳‬
‫מ׳‪ ,‬וכתב שם שכן נפסק הלכה למעשה בימי הרה״ג‬
‫כמוהר״ר אי״ש הצרפתי זצ״ל‪ ,‬וכ״פ הרה״ג כמוהררי״ץ‬
‫ן׳ ואליד זצ״ל בס׳ הבהיר ויאי״ץ חחו״מ סי׳ ס״א‪.‬‬
‫יעו״ש‪ .‬וכ״פ הרה״ג כמוהרר״א אלנקווא זצ״ל בס׳‬
‫תור״א סי׳ ק״ג יעו״ש‪.‬‬
‫ועני אני‪ ,‬קשיא לי טובא על זה‪ ,‬דמאחר שמרן הקדוש‬
‫פסק בחו״מ סי׳ רע״ח ס״ג‪ ,‬וכן אם היתד‪ ,‬לאביו‬
‫מלוה יורשים אותה כאחד‪ ,‬ועוד שנה עליו שם ס״ז‪,‬‬
‫אין הבכור נוטל פ״ב במלוה אע״פ שהיא בשטר‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫ומסתמיות דבריו משמע פשוט דכל הנקרא עליה שם‬
‫מלוה‪ ,‬אין הבכור נוטל בה פ״ב‪ ,‬וגם פלגא מלוה‬
‫דעיסקא‪ ,‬שם מלוה נקרא עליה בכל מקום‪ ,‬וטעמא חד‬
‫אית לכלהו‪ ,‬מלוד‪ ,‬להוצאה נתנד‪ ,,‬ולא קרינן בה בכל‬
‫אשר ימצא לו‪ ,‬ואף שיש חלוק בין הוצאה להוצאה‪,‬‬
‫דסתם מלוה אף למשתי בה שיכרא‪ ,‬והוצאה דמלוד‪,‬‬
‫דעיסקא רק לצורך העיסקא‪ ,‬מ״מ טעמייחו חד הוא‪,‬‬
‫דכלהו מחוסרי גוביינא וצריכים דינא ודייני‪ ,‬וכל‬
‫המחוסר גוביינא לא מיקרי מוחזק כמ״ש שם הסמ״ע‬
‫סקי״ז‪ ,‬והבאה״ג שם ציון נו״ן יעו״ש‪ .‬וא״כ מאחר‬
‫דטעמייהו שוד‪ ,‬גם דינם יהיה שוה‪ ,‬שלא יטול הבכור‬
‫פ״ב בכלהו ?‬
‫ומה גם עוד‪ ,‬שהרי פסק מרן בסי׳ רע״ז סי״א‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫מי שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט‪ ,‬אינו‬
‫נוטל פי שנים‪ ,‬ע״ש‪ .‬משמע פשוט‪ ,‬שהפשוטים הם‬
‫המוחזקים בירושת אביד‪,‬ם‪ ,‬והבכור הבא להוציא מידם‬
‫חלק הבכורד‪ ,‬לגרוע נחלתם‪ ,‬עליו להביא ראיד‪ .,‬וא״כ‬
‫נלמוד מינה‪ ,‬שבכל אופן שהיד‪ ,‬סכסוך בין פשוט לבכור‪,‬‬
‫על הבכור להביא ראיה‪ ,‬שאין שום סברד‪ ,‬לחלק ביניהם‪,‬‬
‫ואף שכל הפוסקי׳ שזכרנו הביאו מערכת אלהים חיים‬
‫מערכה לקראת מערכד‪ ,‬דפליגי בזה‪ ,‬מ״מ‪ ,‬אנכי לא‬
‫ידעתי שום סברא לחלק‪.‬‬
‫וכן ראיתי להגאון בעל כתונת יוסף זצ״ל אות ב׳‬
‫שורש בכור ענף ט״ו‪ ,‬שהביא האי ספקא מי מיקרי‬
‫מוחזק‪ .‬והעלה‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬ומ״מ העיקר הוא‪ ,‬דפעמי׳ יוכל‬
‫הבכור המוחזק לומר קי״ל‪ ,‬ופעמים הפשוט יכול לומר‬
‫קי״ל‪ ,‬הא כיצד ? כשד‪,‬מחלוקת בין הפשוט וד‪,‬בכור‬
‫היא‪ ,‬אם הוא בכור או לא‪ ,‬ואפי׳ אם הוא מודה שהוא‬
‫בכור‪ ,‬ובנכסים הללו אין לו דין בכורד‪ ,,‬ביהא ודאי‬
‫הפשוט הוא המוחזק‪ ,‬והבכור הבא להוציא מידו ולומר‬
‫שד‪,‬וא בכור‪ ,‬או שיש לו בנכסי׳ הללו דין בכורה‪ ,‬עליו‬
‫להביא ראיה להוציא מן הפשוט‪ ,‬אבל כשהפשוט מודד‪,‬‬
‫שזה בכור ושיש לו בנכסים דין בכורה‪ ,‬אלא שנסתלק‬
‫מן הבכורה‪ ,‬או מחל‪ ,‬ביהא ודאי שהבכור הוא המוחזק‬
‫והפשוט עליו להביא ראיד‪ ,‬שנסתלק מן הבכורה‪ ,‬וההבדל‬
‫בזד‪ ,‬מבואר‪ ,‬דכשד‪,‬נכסים אעיקרא דדינא לא נכנסו‬
‫בחיוב הבכורה לפי דברי הפשוט‪ ,‬הבכור שטוען שנכסים‬
‫הללו נכנסו בדין בכורה עליו להביא ראיה‪ .‬כיון‬
‫דמעיקרא ביהא פליגי אם נכסים הללו נכנסו בחיוב‬
‫בכורד‪ ,‬או לא‪ .‬על הבכור להביא ראיה שנכנסו‪ ,‬אבל‬
‫כשהפשוט מודה אעיקרא דדינא‪ ,‬דנכסים הללו יש בהם‬
‫קטז‬
‫יוכל לסובלה בביתו מאיזה סבה שתהיה יוכל לשלחה‬
‫מעליו אצל אחיו או קרוביה‪ ,‬ומעת האוכל לעת האוכל‬
‫תבא לטבל עמו על שולחבו באשר הוא שם‪ ,‬ואם לא‬
‫באה מעצמה לאכול אין עליו שום אשמה‪ ,‬כי על שולחנו‬
‫דוקא מחוייב לזונה‪ .‬ומה גם עוד כי חיים צווח ככרוכיא‬
‫כי פרע לה כל סכי כתובתה כפלי כפלי׳ ע״י הרה״ג‬
‫כמוהר״א עמאר זלה״ה שהוא פשר ביניהם שיתן לה‬
‫מצעה ובגדיה וכל מטלטלי בית אביו אשר הם עדיין‬
‫מונחים בבית יוסף אחיו‪ ,‬ומה נשאר לה עוד עליו ויש‬
‫להאמינו על זה במגו דהוה כביש ליה לשטריה והוה‬
‫י‬ ‫טעין כי מאחיו זבין לה לארעא ואבד שטרו; והוה אכיל‬
‫לה כמה וכמה שנים ואין מוחה ואין מערער עליו‪.‬‬
‫רק עד עתה דאיקר ארעא‪ ,‬וכמ״ש בחו״מ סי׳ ק״מ‬
‫יעו״ש‪.‬‬
‫ועוד שאף אם לא נכחיש אותו הלא בלכתה מאצלו‬
‫נתנה לה כלתה מצע ומלבושיה‪ ,‬כאשר גם אחיו‬
‫מודים והם הם פרעון כתובתה‪.‬‬
‫ועוד שהיה יכול להוציאה מביתו ולומר לה מה את‬
‫נושה בי שטר כתובתיך‪ ,‬הוציאי אותו ואפרעך‪,‬‬
‫ואם לא הוציאה אין עליו כלום לא מזו׳ ולא כתובה‪.‬‬
‫ועוד כי היא מעולם לא תבעה אותו ולא דברה עמו‬
‫על מזו׳ כלל‪ ,‬זרק אחיו הם שתבעוהו בלי רשותה‪,‬‬
‫שהרי לא הביאו שום הרשאה ממנה כלל‪ ,‬רק הם מעצמם‬
‫תבעוהו מהמסיתים ומדיחים אותם‪ ,‬ופשוט נאמר או‬
‫שכדבריו כן הוא שפרע לה כל סכי כתובתה במושלם‬
‫ולכן לא תבעה אותו‪ ,‬או שידעה שמצעה ובגדיה יש‬
‫בהם כדי כתובתה והותר‪ ,‬או שמחלה כתובתה ואמרה‬
‫כאלו התקבלתי‪ ,‬ובכן אין עליו כלום רק ישמח במתנת‬
‫חלקו‪ ,‬זהו הנר׳ לקוצ״ד בענין זה‪ .‬ועוד יש לאלוה מלין‬
‫בכתב ובע״פ להציל עני מחזק זכו׳ זרק קוצר הפנאי‬
‫מצוק העתים ומרוב עבודה גדר בעדי‪ ,‬ודי והותר במאי‬
‫דכתיבנא‪ ,‬כי לפגי ראשי הגולה ישצ״ז אשים דברי‪,‬‬
‫אשר כל רז לא אניס להו והאל ינחנו בדרך אמת‬
‫כל'הימים‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫נאם הצעיר הח״פ מכנאס י״ ט בכסלו התש״ד לפ״ק‪,‬‬
‫עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬
‫יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תרמה‬
‫שאלה בכור ופשוט שהניח להם אביהם בכלל עזבונו‪,‬‬
‫שטרי עיסקאות‪ ,‬וקרקע ממושכן ב ‪ T‬הזולת‪,‬‬
‫וקרקע של אחרים ממושכן בידו‪ ,‬ומעות מונחים בבאנק‬
‫ברבית מועטת כנהוג אצל הסוחרים‪ ,‬והרשות בידו‬
‫לקחת את כספו בכל עת שירצה‪ ,‬גם שכירות בתים‬
‫וחצרות‪ .‬מהו הדין בכל אלה לענין פי שנים של בכורה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬בענין שטרי עיסקא‪ ,‬ראיתי בספר הבהיר‬
‫אשל״ש סי׳ מ״ח להרה״ג כמוהרשב״ד זצ״ל‪,‬‬
‫שנשאל בזה‪ ,‬והביא תחלה דעת מרן ז״ל ביו״ד סי׳‬
‫קע״ז ס״ב‪ ,‬דקי״ל‪ ,‬דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקמן‪,‬‬
‫ועוד הביא מ״ש מרן בחו״מ סי׳ רע״ח ס״ז שאין הבכור‬
‫נוטל פ״ב במלוה אע״פ שהיא בשטר‪ ,‬ונסתפק הרב‬
‫הפוסק הנז׳ ז״ל‪ ,‬אי הוי דינא הכי אף בפלגא מלוה‬
‫קיז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫המעות יודע כן שהמתעס׳ יעבור על תנאיה‪ ,‬ורק התנה‬
‫עליו כדי להכניס הכל לאחריותו של המתעס׳‪ ,‬א״כ הו״ל‬
‫הכל כסתם מלוה דעלמא דנחשבת ראוי לדעת כל‬
‫הפוסקי׳ ז״ל‪ ,‬ומה גם עוד‪ ,‬אם היתה העיס׳ מחוץ לעיר‪,‬‬
‫בין בים בין ביבשה‪ ,‬מצינו להגאון כמוהר״י עייאש ז״ל‬
‫בס׳ בית יהודה במנהגי ארג׳יל‪ ,‬בענין העיסקאות‪,‬‬
‫שכתב‪ ,‬דעיס׳ שהיא מחוץ לעיר בין בים בין ביבשה‪,‬‬
‫חשיבא ראוי אפי׳ בפלגא פקדון‪ ,‬משום דעלולא לנזקין‪,‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫ובענין המשכונות של קרקע‪ ,‬כתב מרן בחו״מ סי׳‬
‫רע״ח סו״ס ז׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ואם המלוה על משכונה של‬
‫קרקע‪ ,‬באתרא דלא מסלקי‪ ,‬שקיל בה פ״ב‪ ,‬והוא דלא‬
‫מטא זימנא בחיי אביהם וסיים מורם וז״ל‪ ,‬ומיקירי ג״כ‬
‫מוחזק לגבי לוה‪ ,‬ובכור הלוה נוטל‪ ...‬פ׳׳ב כשחוזר‪ .‬ללוה‪.,‬‬
‫עכ״ל‪ .‬ופי׳ הסמ״ע שם סקכ״א וז׳׳ל;'■^אתרא■■ דלא'■■‬
‫מסלקי‪ ,‬פי׳ כשהלוה קבע לו זמן להלואתו ב׳ ג׳ שנים‪,‬‬
‫ובתוך זמן זה יאכל המלוה פירות הקרקע בנכייתא‬
‫מהחוב‪ ,‬כל שנה דבר מועט לפי תנאם‪ ,‬ויש מקומות‬
‫שנהגו דמצי הלוה לבא אפי׳ תוך הזמן שקבעו ביניהם‪,‬‬
‫ליתן להמלוה מעותיו ולסלקו מהמשכון‪ ,‬דאז מיחשב‬
‫אינו מצוי בידו דהמלוה‪ ,‬אבל אי לא מצי מסלקו בתוך‬
‫הזמן מיחשב כקנוי ב ‪T‬ו‪ ,‬וכשמגיע הזמן ומסלקו הו״ל‬
‫כאלו חזר ומכרו לו עכ״ל ע״ש‪ .‬והוסיף עוד שם סקכ״ב‬
‫וז״ל‪ ,‬והוא דלא מטא זימנא וכו׳‪ ,‬דאלו מטא זימנא‪,‬‬
‫הו״ל מאותה שעה ואילך כפדוי ומסולק ממנו‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫והוסיף עוד שם סקכ״ג וז״ל‪ ,‬ומיקרי ג״כ מוחזק לגבי‬
‫לוה וכו׳‪ ,‬פי׳ לא מיבעייא שכבר חגיע זמן בחיי המלוה‪,‬‬
‫אלא אפי׳ לא הגיע הזמן בחיי המלוה‪ ,‬ובכור המלוה‬
‫נוטל בו ב׳ חלקי׳‪ ,‬מ״מ גבי יורשי הלוה מיקרי מוחזק‬
‫ג״כ כשחוזר להם‪ ,‬וכ״כ מורם עוד בסי׳ זח סוף סעי׳‬
‫יו״ד דומה לזה‪ ,‬היו לו קרקעות משועבדים לאחרים‬
‫מיקרי מוחזק‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫והנה קשיא לן טובא‪ ,‬כי הדברים מוכיחי׳ דמיירי רק‬
‫במשכנתא בנכייתא‪ ,‬והיא אסורה לדעת מרן ז״ל‬
‫דלא התיר אלא משכנתא דסורא שאין כח ב ‪ T‬המלוה‬
‫לגבות מחובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה‪ ,‬כמ״ש כל‬
‫זה ביו״ד ריש סי׳ עק״ב יעו״ש‪ ,‬ואיך הכא בחו״מ‬
‫יקבע הלכתא במשכנתא שהיא‪ .‬אסורה לדעת קדשו‬
‫ז״ל? ואחר החפוש מצאתי בס׳ פני מבין הנדמ׳׳ח בסי׳‬
‫רע״ח שנתעורר בזה‪ ,‬ויישב וז״ל ומשכחת ליה להאי‬
‫דינא כשעבר ומשכן ■באסול‪^ • ,‬ש> ‪-‬וכ׳׳כל^ם■ הר״ב‬
‫הקדוש מור אביו זיע״א בס׳ תור״א בנמוקי׳ לחו״מ‬
‫שם‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫ובדין משכנתא דסורא דנהגינן אנן פשיטא ליה להרב‬
‫המבין שם‪ ,‬דאפי׳ מטא זימנא בחיי אבוהון‬
‫שקיל בה הבכור פ״ב‪ ,‬דשכירות גמורה היא כמכירה‪,‬‬
‫עכל״ה ע״ש‪ .‬וכ״כ מרן ביו״ד שם וזל״ה‪ ,‬שמאחר שאין‬
‫כח ביד המלוה לגבות מחובו כלום ולהחזיר הקרקע‬
‫ללוה‪ ,‬אינו אלא שכירות‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וא״כ מאחר שאינה‬
‫אלא שכירות גמורה‪ ,‬א״כ פשוט שנוטל בה הבכור פ״ב‪,‬‬
‫בין בכור המלוה דהו״ל מוחזקת בידו לאכול פירותיה‬
‫כע׳ שלא פדאה הלוה‪ ,‬דשכירות ליומיה ממכר הוא‪,‬‬
‫וכן בכור הלוה נוטל בה פ״ב דמוחזק מיקרי‪ ,‬רק‬
‫שכורה ב ‪ T‬אחרים לזמן‪ ,‬וכמ״ש מרן ז״ל שם ס״ד‪.‬‬
‫‪T‬ין בכורה‪ ,‬אלא שטוען שהבכור מחל בכורתו‪ ,‬כיון‬
‫שהפשוט בא להוציאו מחזקתו עליו להביא ראיה‪ ,‬כל‬
‫זה בלמד מדברי הרב כנה״ג בס׳ בעי חיי סי׳ כ״ו‬
‫■יעש״ב‪ ,‬עכל״ה ע״ש‪ .‬ודברים אלו‪ ,‬הם מוחוורי׳ ומלובני׳‬
‫ומוסברים בטוטו״ד‪.‬‬
‫!וא״כ כ״ש וקו״ח בנד״ד שהאמת הברור לקוצ״ד הוא‪,‬‬
‫דמרן מלכא ז״ ל מיידי בכל מין מלוה‪ ,‬הן מצד‬
‫דטעמייהו שוה וכמש״ל‪ ,‬הן מצד דאם יש חלילה בין‬
‫׳מלוה דעלמא למלוה דעיסקא‪ ,‬לא הוה מרן מלכא ז״ל‬
‫שתיק מיניה‪ ,‬כי דרכו בקדש לפרושי אפי׳ חלוקי׳‬
‫קטנים‪ ,‬וכ״ש דבר גדול כזה‪ .‬וא״כ הבכור הבא לגרוע‬
‫חלק הפשוטי׳ ולומר דמרן ז״ל לא איירי רק בסתם‬
‫מלוה ולא במלוה דעיסקא‪ ,‬הוא שעליו להביא ראיה‬
‫ברורה שכן היא דעת מרן דאתכא דידיה סמכינן‪.‬‬
‫דמה גם עוד‪ ,‬שהרי מצינו למרן הקדוש שם בחו״מ‬
‫סי׳ ס״ז ס״ג וז״ל‪ ,‬מי שיש לו עיסקא משל חבירו‪,‬‬
‫שביעית משמטת פלגא שהיא מלוה‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬הרי‬
‫לך להדייא דחשיב פלגא מלוה ראוי‪ ,‬דכיון דמחוסר‬
‫גוביינא‪ ,‬קרינן ביה לא יגוש‪ ,‬וכמ״ש רבי׳ שם יעו״ש‪.‬‬
‫•ואין עולה על הדעת לחלק שום חלוק בין שביעית‬
‫לפי שנים של בכור‪ ,‬וא״כ הרי הדבר מפורש לדעת‬
‫מרן שאין הבכור נוטל פ״ב בפלגא מלוה דעיסקא‪.‬‬
‫וכן ראיתי בס׳ כתונת יוסף בחלק הנדמ״ח אות ע׳‬
‫שורש עיטקא ענף ו׳ שפסק הלכה למעשה שאין‬
‫־הבכור נוטל פ״ב בחלק המלוה דעיס׳ כלל‪ ,‬והביא ראיה‬
‫מההיא דסי׳ ס״ז הנז׳‪ .‬ועוד פסק שם‪ ,‬שאף בחלק הפקדון‬
‫אם אינו בעין אינו נוטל בו פ״ב כדעת הרב בעל חוט‬
‫׳השני‪ ,‬וסיים שם וז״ל‪ .‬ולקוצ״ד דברי הרב חוה״ש‬
‫‪.‬נכונים ועקריים הלכה למעשה‪ .‬יעו״ש‪ .‬ובכן לדעתי‬
‫המעט נר׳ פשוט‪ ,‬שאם ראו דבריו הרבנים כמוהרשב״ד‬
‫דכמוה״ר רפאל זצ״ל‪ ,‬היו מכריעים כדבריו‪ ,‬כי הוא‬
‫פוסק אחרון מומחה‪ ,‬זיע״א‪ ,‬ואף אם נעלים עין ונעני‬
‫בתרייהו אמן לכל מה דפסקי‪ ,‬היינו דוקא לגבי דיקנני‪,‬‬
‫אבל לגבי יתמי זעירי טענינן‪,‬לזכותייהו כל מה דמצינן‬
‫למיטען‪■ .‬‬
‫ומה גם עוד‪ ,‬כפי מ״ש הגאון חיד״א ז״ל בס׳ חיים‬
‫שאל סי׳ ע״ד ס״ח‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬ולענין עיסקא כתב‬
‫■מהריק״ש דהוי מוחזק‪ ,‬ומהר״י אדרבי כתב דלא הוי‬
‫מוחזק והיה אפשר לשים שלום ביניהם דמר מיידי‬
‫בפלגא דמלוה‪ ,‬ומר בפלגא דפקדון‪ ,‬אלא דמסתמיות‬
‫דבריהם לא מוכח הכי‪ ,‬וצריך להתיישב בדבריהם‪ ,‬והיה‬
‫נר׳ לי דבעיסקאות דנהיגי האידנא דמתנים שמירה‬
‫בקרקע וכיוצא‪ ,‬ואם לאו האחריות על המתעס׳ ותכף‬
‫המתעסק עובר על התנאי ומתחייב‪ ,‬דאליבא דכ״ע‬
‫■חשיבא ראוי‪ ,‬וצריך ישוב‪ ,‬עכל״ה יעו״ש‪ .‬וכ״כ בשמו‬
‫הזל״א ח״ב אות ר׳‪ .‬יעו״ש‪.‬‬
‫;והנה גם אנן בעיסקאות שלנו‪ ,‬אף שאין מתנים שמירה‬
‫בקרקע‪ ,‬מ״מ הם מתנים כיוצא בה‪ ,‬ולא יקיף‬
‫לשונב״ע ב״ב ושאב״ב‪ ,‬ולא יסתחר כ״א במחזק‪ ,‬ואם‬
‫■עבר הכל לאחריותו‪ ,‬ותכף הוא עובר על הכל מקיף‪,‬‬
‫־ומסתחר בכל מקום‪ ,‬ונעשה הכל לאחריותו של המתעס׳‪,‬‬
‫וא״כ הכל לראוי יחשב‪ ,‬ואף שכתב וצריך ישוב‪ ,‬מ״מ‬
‫•הסברה כך נותנת‪ ,‬דמאחר שהמתעס׳ עושה במעות‬
‫העיס׳ כרצונו בלי לחוש לתנאיה דבע״ה‪ ,‬וגם בעל‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫לו המשכון‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וא״כ נוכל לומר דהוה״ד פקדון אצל‬
‫גוי‪ ,‬דבכלם דלא קרינן בכל אשר ימצא לו‪.‬‬
‫ולענין שטרי הלואה להממשלה‪ ,‬כבר נשאל על זה‬
‫הגאון בעל נוב״ת חחו״מ סי׳ ל״ד‪ ,‬אי מיקרו‬
‫ראוי או מוחזק‪ ,‬והשיב לא ידעתי מקום ספק‪ ,‬ובודאי‬
‫ראוי מיקרו‪ ,‬וכי יש לחלק בין חוב לחוב ? יעו״ש‪ ,‬זהר‬
‫הנר׳ לקוצ״ד בענין זה‪ ,‬וצויי״מ וימ״ן‪ ,‬ויק״פ בב״א‪.‬‬
‫נאם הצעיר החו״פ בחדש שבט‪ ,‬שנת כי תש״ה ברעך‬
‫לפ״ק‪ ,‬עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬
‫יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תרמו‬
‫הפסל! הנז׳ כתבתיו להפצרת רב אחאי‪ ,‬חכם מאד‬
‫נעלה‪ ,‬תורה וגדולה‪ ,‬כמוהר״ר מרדכי עמאר‬
‫ישצ״ו‪ ,‬וכאשר הגיע לידו‪ ,‬העיר עלי איזה הערות‪,‬‬
‫וזאת תשובתי אליו ‪:‬‬
‫רב אחאי משבח״א ישצ״ו‪.‬‬
‫ראיתי והתבוננתי בכל מ״ש מעב״ ת בהערותיו והארותיו‬
‫על דברי‪ ,‬בענין פלגא מלוה דעיסקא‪ ,‬וכבודו‬
‫חכם ומבין מדעתו כי דבר זה תלוי בפלוגתא דרבוותא‪,‬‬
‫ועכ״ז סיים באחר אלה הדברים שנגלו דעת הרבנים‬
‫מארייהו דאתרין וכו׳‪ ,‬ראוי למיחד בתרייהו וכו׳‪.‬‬
‫הנה אף שיש מה להאריד בזה לחשתעשע בדב״ק‪,‬‬
‫מקוצר הפנאי ומחסרון התועלת באריכות‪ ,‬כי לעולם‬
‫לא נצא חפשי מפלוגתא דרבוותא‪ ,‬לכן אמרתי אבוא‬
‫בגבולות מקום שאמרו לקצר‪.‬‬
‫והוא ! כל מ״ש אנן בעניותין בפי׳ אתמר דמיסמד‬
‫סמיכנא על מארי׳ דאתרין אחרון אחרון חביב‪,‬‬
‫הרה״ג כמוהרי״ו בירדוגו זיע״א בספרו הבהיר כתנןז‬
‫יוסף אות ע׳ שורש עיס׳ ענף ו׳‪ ,‬שפסק הלכה למעשה‬
‫שאין הבכור נוטל פ״ב בחלק המלוה כלל‪ ,‬והביא ראיה‬
‫מההיא דסי׳ ס״ז גבי שמיטה‪.‬‬
‫ומה שרצה כבודו לחלק בין שמיטה לבכור‪ ,‬דבשמי^ה‬
‫‪.‬בנגישה תל יא מילתא‪ ,‬ובבכור במוחזק תליא מילתא‬
‫וכו׳‪ ,‬חלוק זה ודאי דלא ס״ל למוהרי״ב הנ״ל זצ״ל‪,‬‬
‫וכן חוא חאמת‪ ,‬דכל ראוי מחוסר גוביינא‪ ,‬וכל מחוסר‬
‫גוביינא אית ביה נגישח‪ ,‬וכ״כ רבי׳ בסי׳ ס״ז בתשו׳‬
‫מהר״ם דמלוה‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬ואי משום לא יגוש‪ ,‬בהא נמי׳‬
‫שייר לא יגוש כיון דלא תפיש ליה מחוסר גוביינא‪,‬‬
‫עכ״ל יעו״ש‪ .‬הרי כל דמחוסר גוביינא אית בית נגישה‪,‬‬
‫ונהפוך הוא‪ ,‬דכל דאית ביה נגישה מחוסר גוביינא‪,‬‬
‫וכל מחוסר גוביינא ראוי הוא‪ .‬וא״כ שמיטה ובכור שוין■‬
‫חם‪ .‬ומרן מלכא סתם בבכור בסי׳ רע״ח‪ ,‬וסמך על סי׳‬
‫ם״ז דקדים ליה‪.‬‬
‫ומ״ש עוד כבודו ומוכרח אתה לומר כן‪ ,‬דאי לא ת״ה‬
‫תקשה לך מה חוא זח שכתב מורם ז״ל תכף‬
‫בצד דברי מרן ז״ל בס״ז חיה לו שות׳ ביד אחרים‬
‫מקרי מוחזק‪ ,‬והרי גם זה מחוסר גוביינא וכו׳ ‪ 1‬ימחול‬
‫נא כבודו הרם‪ ,‬אין זו קושיא כלל‪ ,‬כי דין חלקו בשות׳‬
‫כדין פקדון ממש‪ ,‬ונלמד דבר זה מדין שמיטה‪ ,‬כמ״ש‬
‫בסי׳ ס״ז ס״ד‪ ,‬מי שהיה שותף עם חברו וכו׳‪ ,‬אין׳‬
‫שביעית משמטתו‪ ,‬שאין שביעית משמטת אלא מלוה‪,‬‬
‫וכתב הסמ״ע‪ ,‬וזח אין שם מלוח עליו‪ ,‬אלא שחלק חברו‬
‫קיח‬
‫הניה להם אביהם פרה מושכרת וכו‪ /‬נוטל הבכור פ״ב‪,‬‬
‫ע״ש‪.‬‬
‫ונראה לע״ד פשוט‪ ,‬שאין בכור המלוה נוטל פ״ב‬
‫במד״ם אלא כשהיא ברב או במעט‪ ,‬דהוייא‬
‫מוחזקת גמורה בידו לאכול מפריה ולשבוע מטובה‪,‬‬
‫אבל במשכונה בקצבה שאינה אלא שעבוד קל בעלמא‪,‬‬
‫הוייא לה כמלוה ואינו נוטל בה פ״ב‪ ,‬כנ״ל‪) ,‬עיי׳ לקמן‬
‫בתשובתי לכמהר״מ עמאר ישצ״ו(‪.‬‬
‫ולענין המעות המונחים בבאנק‪ ,‬ראיתי להגאון חיד״א‬
‫זיע״א בספרו הבהיר חיים שאל ח״א סי׳ ע״ד‬
‫ס״ח וז״ל‪ ,‬לענין בכור‪ ,‬ראיתי תשו׳ כ״י לאחד מרבני‬
‫הדור הלכה למעשה‪ ,‬שכתב דמעות שבבאנקו של‬
‫לונדרי״ס חשיב מוחזק‪ ,‬ואין ראיותיו מכריעות‪ ,‬ונעלם‬
‫ממנו תשו׳ הרב גור׳ א״ה כלל ד׳ תשו׳ י״ט שפסק‬
‫דהוי ראוי‪ ,‬והסכים עמו הרב מהר״י הלוי‪ ,‬וכן דעת‬
‫הרב שאלת יעב״ץ ח״ב סי׳ ל״א וע״ש כמה חלוקי‬
‫דינים‪ ,‬ומהר״ם האזין בשו״ת שתי הלחם סי׳ מ״ה מחלק‬
‫באופן הבאנקי׳ ע״ש‪ ,‬ולמעשה צריך להתיישב היטב‪,‬‬
‫עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫והנה הספרים הנז׳ אינם מצויים אצלי לעמוד על‬
‫דבריהם ז״ל‪ ,‬ואד לדעתי המעט נר׳ פשוט‪,‬‬
‫שבכל אופן שיהיה בשם ראוי יקראו‪ ,‬שאם הניחם‬
‫אדעתא שיקבל רבית אף סכום מועט‪ ,‬אף שרשאי ליקה‬
‫הקרן בכל עת שירצה‪ ,‬בשם מלוה יקראו ולא בשם‬
‫פקדון‪ ,‬כי מעולם לא שמענו ולא ראינו שהמפק ‪ T‬מעות‬
‫אצל חבירו‪ ,‬יתן הנפקד שכר למפקיד‪ ,‬וא״כ בעלי‬
‫הבאנק שמעלים שכר לבעלי המעות‪ ,‬אינם אלא לוים‬
‫ברבית כדי להסתחר‪ ,‬לוים מזה ברבית מועטת‪ ,‬ומלוים‬
‫‪,‬‬ ‫לאחרים ברבית מרובה‪ ,‬וא״כ לא שייד לומר עליהם‬
‫שם נפקדים כלל‪ ,‬ומה שמחזירים הקרן לבעליו בכל‬
‫עת שירצה‪ ,‬היא אחת מתחבולות המסחר‪ ,‬כדי שכל מי‬
‫שי״ל כסף בביתו מוכן למסחר ועדיין לא ■מצא סחורה‪,‬‬
‫יאמר לא אלונו לבאנק פן תזדמן לי סחורה‪ ,‬ולא אמצא‬
‫מעות מזומנות‪ ,‬לכן הם קבלו עליהם להחזיר לכל אדם‬
‫כספו בכל עת שירצה‪ ,‬שאז עי״כ כ״ע מריצים כספם‬
‫אצל הבאנק בידעם' שיקהו אותו בכל עת שירצו‪ ,‬וירויחו‬
‫אף מעט רבית‪ ,‬ולא ישאר כספם בטל מעשות פרי‪,‬‬
‫וא״כ לעולם בשם ל וים יקראו‪ ,‬ובעלי המעות בשם‬
‫_‬ ‫מלוים‪.‬‬
‫וכן עושים כמה עשירי עם שלוים מעות מאחרים‪ ,‬מזה‬
‫סך מה‪ ,‬ומזה סף מה‪ ,‬ברבית מועטת‪ ,‬וכל הרוצה‬
‫מעותיו יבא ויקחם בעת שירצה‪ ,‬כידוע‪ ,‬האם גם בהם‬
‫נאמר בשם פקדון יקראו ? וכ״ת הכי נמי‪ ,‬א״כ נתת‬
‫דבריד במלוה לשיעורין‪ ,‬שאצל עשיר תקרא בשם‬
‫פקדון‪ ,‬ואצל מי שאינו עשיר תקרא בשם מלוה‪ ,‬וזה‬
‫דבר שאין השכל סבלו‪ ,‬ולא נזכר בשום מקום‪ ,‬כי טעם‬
‫כלם שוה מלוה להוצאה נתנה‪ ,‬ולא קרינן ביה בכל‬
‫אשר ימצא לו‪.‬‬
‫ואף אם מניח מעותיו בבאנק בחנם לגמרי‪ ,‬שזה ודאי‬
‫פקדון מיקרי ולא הלואה‪ ,‬מ״מ יש לנו להסתפק‪,‬‬
‫שלא אמרו שהפקדון נקרא מוחזק אלא אצל ישראל‪,‬‬
‫אבל לא אצל ‪ .‬גוי‪ .‬כמ״ש מורם בענין משכון בחו״מ‬
‫סי׳ רע״ח ס״ז‪ ,‬שכתב‪ ,‬דדוקא במשכון של ישראל‪,‬‬
‫אבל במשכון של גוי לא מיקרי מוחזק‪ ,‬אלא א״כ חלוט‬
‫קיט‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫פרפרת באחרונה מדבריו ז״ל‪ ,‬ואף שכתב צריף ישוב‪,‬‬
‫אין דבר אם הכרענו לצד אחד‪ ,‬ומה גם! מאחר שהוא‬
‫דין יתום חובה עלינו לצדד בצד הבא לזכותו‪ ,‬ועוד בה‬
‫מדברי ב״י במנהגי ארג׳יל וכו׳‪.‬‬
‫ולעניו משכנתא דסורא‪ ,‬שכתבתי מסברה דנפשאי‬
‫שאינה אלא שעבוד קל בעלמא‪ ,‬והו״ל כמלוה‬
‫ואין הבכור נוטל בה פ״ב‪ ,‬כתב כבודו לסתור מדין‬
‫שבוע׳ הטירפא שאין צריד בעל המשכו׳ לישבע‬
‫דמוחזקת גביה וכר‪ ,‬וכו׳‪.‬‬
‫דע ידידי‪ ,‬שאחרי כתבי מסברא דנפשאי מש״ל‪ ,‬בקשתי‬
‫סמוכות ומצאתי בס׳ כתונת יוסף אות מ׳ משכונה‪,‬‬
‫ענף א׳‪ ,‬שכתב וז״ל‪ ,‬בענין משכונה שאינה מוחזקת‬
‫ומת המלוה‪ ,‬אם בניו גובים בלא שבועה‪ ,‬או צריכים‬
‫שבועה‪ ,‬מחלוקת הב״ד שלפני׳‪ ,‬יש מהם שפסקו דגובה‬
‫בלא שבועה‪ ,‬דלא גרע משט״ח דעלמא דגובה בלא‬
‫שבועה‪ ,‬אם היה בנאמנות‪ ,‬ויש מהם שפסקו דצריד‬
‫שבועה‪ ,‬אפי׳ אם היה בנאמנות‪ ,‬דכיון שאינה מוחזקת‬
‫גרע טפי משט״ח דעלמא‪ ,‬דמדהו״ל להחזיק ולא החזיק‬
‫גרע כחיה מלגבות אלא ע״י שבועה‪ ,‬וכן אנו נוהגים‪,‬‬
‫עכ״ל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬והנה פי׳ משכונה שאינה מוחזקת‪ ,‬היינו‬
‫בקצבה‪ ,‬שאין למלוה עסק עם הקרקע‪ ,‬רק עם הלוה‬
‫שבכל חדש תובע אותו לגדל פר״ע קצבתו‪ ,‬ועכ״ז‬
‫הרה״ג הנ״ל העיד על המנהג דבעו שבועה‪ ,‬וחשיב לה‬
‫גרועה טפי משטר חוב דעלמא‪ ,‬ודבר זה מסכים הולד‬
‫למ״ש מוד׳ כמוהרש״ל ז״ל בפשיטות דבעל המשכונה‬
‫צריף לישבע לטרוף דגריעא משטח׳ דעלמא )עיי׳ דבר‬
‫שמואל הנדמ״ח סי׳ מ״ז( והרה״ג מר זקנך זצ״ל דפליג‬
‫עליה מהמנהג‪ ,‬לא ידעתי איד ישתוו הדברים עם דברי‬
‫הרה״ג בעל כתונת יוסף ז״ל הנ״ל‪ ,‬ויש הרבה מה‬
‫להאריך בזה‪ ,‬והנר׳ עתה הוא שיש פלוגתא במנהגא‪,‬‬
‫ומהפכין בזכו׳ היתום כדברי מוהרי״ו ז״ל הנ״ל‪.‬‬
‫ועל ענין מעות הבאנק‪ ,‬כתב כבודו‪ ,‬מאחר שהרב בעל‬
‫השמועה כתב‪ ,‬למעשה‪ ,‬צריף להתיישב בדבר‪ .‬אין‬
‫אנו כדאין לדון בפשיטות כדבריו‪ .‬ואני אומר אחר‬
‫המח״ר מכבודו‪ ,‬דהגם שכתב צריו להתיישב‪ ,‬מ״מ‬
‫ראוי לנו להכריע לזכות היתום‪ ,‬דצריכים להפר בזכותו‪,‬‬
‫דאבוהון דיתמי אנן‪ .‬ומה גם עוד‪ ,‬שהדבר פשוט וברור‬
‫שאין למעות הבאנק אלא דין מלוה‪ ,‬כי הם לוים‬
‫מאחרים ברבית מועטת‪ ,‬ומלוים ברבית מרובה‪ ,‬ודבר זה‬
‫אי אפשר להכחיש‪ ,‬כי רק בשם מלוה יקרא‪ ,‬ולא בשם‬
‫עיסקא‪ ,‬כי הם אינם מטילים מלאי לאחרים להתעסק‪,‬‬
‫רק לוים להם מעות ברבית‪ ,‬והם יעשו בהם מה שירצו‪,‬‬
‫ואפי׳ למשתי ביהו שיכרא‪ ,‬כאשר עין בעין רואים דבר‬
‫זה יום יום‪.‬‬
‫ועל מ״ש עוד אנן בעניותין‪ ,‬שאף אם הניחם בבאנק‬
‫רק פקדון‪ ,‬אפשר להסתפק‪ ,‬שלא אמרו שהפקדון‬
‫נקרא מוחזק אלא אצל ישראל‪ ,‬אבל לא אצל גוי‪,‬‬
‫וכמ״ש מורם במשכון של גוי דלא מיקרי מוחזק‪ ,‬וכבודו‬
‫דחה את זה‪ ,‬דשאני משכון‪ ,‬משום דישראל מגוי לא‬
‫קני משכון‪ ,‬והביא ראיה מסי׳ רנ״ג סעיף ד׳ בהגה‪,‬‬
‫ומשם באר״ה‪.‬‬
‫ידידי! לדעתי‪ ,‬אין זו דחיה כלל‪ ,‬דטעמא מאי אין‬
‫ישראל קונה משכון של גוי‪ ,‬משום דלא סמכא‬
‫דעתיה לקנות‪ ,‬מפני שהגוי באלמותו יכול להוציאו מידו‬
‫־מופקד בידו‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וכן מפורש היטב בתשר הרא״ש‬
‫ז״ל‪ ,‬הביאה רבי׳ שם‪ ,‬דבשות׳ לא קרינן ביה כל בעל‬
‫•משה ‪T‬ו אשר ישה ברעהו‪ ,‬אלא הרי הוא פקדון אצלו‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וא״כ מאחר דחלקו בשות׳ פקדון מיקרי‪ ,‬הו״ל‬
‫■מוחזק בבכור‪ ,‬לפי שאין בו שום טענה ודו״ד‪ ,‬רק יחלקו‬
‫כל הנמצא ויטול חלקו וילך‪ ,‬ולכן נוטל בו פ״ב‪ ,‬וגם‬
‫‪,‬בענין השות׳ עיי׳ להפ״ת שם בסי׳ רע״ח סק״ו‪ ,‬שכתב‬
‫משם תשו׳ חוט השני‪ ,‬דדוקא כשיש מן השות׳ בעין‪,‬‬
‫דשייך לומר‪ ,‬דהני מטלטלי שבק אבוהון וכו׳ וכו׳‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬והיא התשו׳ שהביא מוהרי״ב זצ״ל שם בס׳‬
‫השרשים‪ ,‬וכתב עליו‪ ,‬שדבריו נבוני׳ ועקריים הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וא״כ הרי הרב מארי דאתרין והוא‬
‫אחרון‪ ,‬פסיק ותני הלכה למעשה‪ ,‬דגם בחלק הפקדון‬
‫אם אינו בעין‪ ,‬אין הבכור נוטל בו פ״ב‪ ,‬ובתר בתרא‬
‫אזלינן‪.‬‬
‫ועל מ״ש אנן בעניותי׳ ללמוד מדברי מרן בסי׳ רע״ז‬
‫סי״א‪ ,‬מי שנסתפק לנו שהוא בכור וכו׳‪ ,‬והבאתי‬
‫ראיה מדברי הרב‪ -‬בעל כתונת יוסף וכו׳ וכו׳‪ ,‬כתב‬
‫כבודו‪ ,‬תימה הוא‪ ,‬דהנה הדברים המצודקי׳ שהביא לנו‬
‫■משם הרב הנז׳ המה תיובתיה ודאי‪ ,‬שהרי הרב קרי‬
‫בחיל‪ ,‬דכשהמחלוקת ביניהם על הנכסים אם יש בהם‬
‫דין בכורה או לא‪ ,‬ואתהלכה ברחבה‪ ,‬דר״ל שחולקי׳‬
‫בענין הנכסי׳‪ ,‬שהפשוט אומר שהם ראוי‪ ,‬ואין לו בהם‬
‫דין בכורה‪ ,‬והבכור אומר שהם מוחזקים לאביו‪ ,‬ויש לו‬
‫‪.‬בהם דין בכורה‪ ,‬בזה הוא דחדית לן הרב‪ ,‬דהפשוט‬
‫הוא המוחזק‪ ,‬מה שאין כן אם המחלוק׳ היא בין‬
‫הפוסקי׳‪ ,‬ולא בין היורשי׳‪ ,‬מי הוא דמיקרי מוחזק‪,‬‬
‫מי הוא זה ואיזה הוא שיעמיס גם זה בדבריו וכוונתו‪,‬‬
‫וכוונתו בולטת היא כמ״ש ממרוצת וריהטת כל לשונו‪,‬‬
‫עכ״ל כת״ר בזה‪.‬‬
‫ו אני אומר שהדברים פשוטים וברורים ומוחורים‪ ,‬כמ״ש‬
‫אנן בעניותין‪ ,‬זכת״ר לא שלטו מאורי אור עיני‬
‫•קדשו בדברי הרב במקורן‪ ,‬וגם בדברי אשר הבאתי‬
‫משמו‪ ,‬שהרי כתבתי‪ ,‬וזה לשוני‪ ,‬וכן ראיתי להגאון‬
‫בעל כתונת יוסף שהביא האי ספיקא מי מיקרי מוחזק‪,‬‬
‫‪:‬והעלה זזל״ה‪ ,‬ומ״מ העיקר הוא דפעמים יוכל הבכור‬
‫המוחזק לומר קי״ל‪ ,‬ופעמים הפשוט יוכל לומר קי״ל‬
‫וכו׳‪ ,‬וכו‪ /‬ואיד שייך לומר קי״ל אם לא במחלוקת‬
‫הפוסקים ?‬
‫■ועוד מי מעכב על ידינו מלפרש בשופי ■ולהכניס בריוח‬
‫במחלוקת היורשים גם הנדון דאנן קיימי ביה‬
‫וכיוצא בו‪ ,‬שאני‪ ,‬העני‪ ,‬מדבר בעד היתום‪ ,‬וכבודו מדבר‬
‫בעד הבכור‪ ,‬והוי כבכור ופשוט‪ ,‬אני הפשוט אומר‬
‫שהנכסים הללו ראויים הם ע״ס דברי הפוסקים שהבאתי‪,‬‬
‫וכבודו אומר מוחזקי׳ הם ע״פ הפוסקי׳ שהביא‪ ,‬וא״כ‬
‫אני הפשוט הוא המוחזק וקי״ל וכו׳‪ ,‬הרי דבכלל מחלוק׳‬
‫היורשי׳ גם מחלוקת הפוסקי׳‪.‬‬
‫•ומ״ש עוד כבודו על מה שהבאתי מהרב חיד״א זיע״א‬
‫וכו׳‪ ,‬שאם הוא ז״ל הניח הדבר בצ״ע‪ ,‬או צריד‬
‫■•ישוב‪ ,‬אין אנו כדאים לפסוק בפשיטות הפד דבריהם‬
‫שהניחו בצריד ישוב וכו׳‪.‬‬
‫יואני אומר‪ ,‬ימחול נא כבודו הרם‪ ,‬בזה‪ ,‬הן מצד שדברי‬
‫הגאון חד״א ז״ל‪ ,‬הבאנו אותם רק לפרפרת‪,‬‬
‫*שאתר שהחלטנו את הדין לזכות היתום‪ ,‬הוספנו עוד‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬ ‫ל!כ‬
‫שירצד‪ ,‬לחזור‪ ,‬ישלם קנס ויחזור‪ ,‬ואם לא ירצה הלוקח‬ ‫‪.‬שלא בצדק‪ ,‬רק ע״י עלילה‪ ,‬כידוע בזמן הקודם‪ ,‬וגם‬
‫בזה‪ ,‬משביעין אותו שלא לחזור‪ ,‬ואז לא יוכל לחזוד‬ ‫עתה עדין הרבה מאותו המין‪ ,‬זולת אם החליטו בידו‬
‫בשום אופן‪.‬‬ ‫בערכאותיהם‪ ,‬וכמ״ש הסמ״ע בסי׳ רג״ג סקמ״ה בענין‬
‫ואחת דבר הרב שתים זו שמענו‪ ,‬שלדעת קדשו ז״ל‪,‬‬ ‫הלואה וכו׳‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬גלמוד נד״ד במר״ש שאפי׳ משכון‬
‫אין הקנס שובר הקנין‪ ,‬כמ״ש שם בס׳ תור״א חחו״מ■‬ ‫של גוי ביד ישראל לא קני‪ ,‬כל שכן וקל וחומר‬
‫סי״ב ס״ט‪ ,‬דלא כמ״ש ד‪,‬ח״מ ו‪,1‬ב״ש באה״ע סי׳ נו״ז‪,‬‬ ‫פקדון של ישראל ביד גוי‪ ,‬דודאי צריך דינא ודיינא‬
‫יעו״ש‪ .‬לכן הודיענו בזה‪ ,‬שבמוכר פחות מבן כ׳ בטל‬ ‫להוציאו מידו‪ ,‬ואף שבעלי הבאנק יש להם חזקת‬
‫דע״ק וד‪,‬נד‪,‬יג שד‪,‬קנס שובר הקנין‪ ,‬אמנם אם יהיד‪ ,‬המכד‬ ‫נאמנות‪ ,‬ולא יכחישו בפקדון המונח בידם‪ ,‬מ״מ אין‬
‫ע״י שבועד‪ ,‬אינו יכול לחזור בו בשו״א‪ .‬רק יתפלש׳‬ ‫לחלק בין גוי לגוי ומה גם‪ ,‬שאף בעלי הבאנק לפעמים‬
‫באפר לקיים שבועתו‪ .‬וכמ״ש בפי׳ בריש הסעי׳‪ ,‬ואם‬ ‫מעכבים את הפקדונות בלי למסרם לבעליהם‪ ,‬כמו‬
‫נשבע לקיים המקח‪ ,‬צריך לקיים‪ .‬יעו״ש‪.‬‬ ‫שאירע בימי המלחמות שעברו‪ ,‬שהרבה בעלי בתים‬
‫הפן הב׳ הוא‪ ,‬דלעולם מיירי הרב בקנס עם השבועה‪,‬‬ ‫גתעקלו נכסיהם ופקדונותיהם אצל בעל הבאנק‪ ,‬ולא‬
‫ואך לא שבועה בפי׳ לקיים המכר‪ ,‬רק שבועת‬ ‫יכלו לקחת מהם מאומה אף לצורך פרנסה ונדחקו‬
‫כלולה עם הקנין‪ ,‬דהיינו בקוש״ח‪ ,‬כמו שהיה המנהג‬ ‫הרבה מאד‪ ,‬כאשר ידעתי אחדים מהם פה ובמקומות‬
‫בזמן הקודם בכל השטרות כידוע‪ ,‬דבזה לא חש הרב׳‬ ‫אחרים‪ ,‬וא״כ הסברה נותנת‪ ,‬שמעות הבאנק אף‬
‫לאותה שבועה‪ ,‬מאחר שאינה בפי׳‪ .‬על קיום המכר‪,‬‬ ‫המונחים רק פקדון‪ ,‬דין מלוה יש להם‪ ,‬ולא יהיה אלא‬
‫רק על קיום הקנין‪ ,‬ומאחר דקנין אין כאן‪ ,‬דלא מהני‬ ‫ספק‪ ,‬דייני׳ ליהו היתום‪ ,‬זהו הנר׳ לע״ד להשיב לכבודו‬
‫לפחות מבן עשרים‪ ,‬גם השבועה המקיימת אותו אין‬ ‫בקצ״ר אמיץ על הערותיו‪ ,‬וצויי״מ‪ ,‬וימ״ן ויקק״פ‪,‬‬
‫כאן‪ ,‬דבנפול היסוד יפול הבנין‪ ,‬אבל שבועח בפי׳ על‬ ‫בב״א‪.‬‬
‫קיום המכר‪ ,‬לית מלכו דתזעזעינה ויתפלש באפר לקיים‬ ‫אחיך הצעיר אני היו״ם ס״ט‬
‫שבועתו‪ .‬ומצאתי ראיה גדולה לזה בספר לב מבין'‬
‫להרה״ג מר בריה דר״ב בינ״ה זיע״א בסי׳ קל״ב‪,‬‬ ‫אלף תרמז‬
‫וזל״ה‪ ,‬המוכר נכסיו פחות מבן ך׳‪ ,‬והיה המכר בקוש״ח‪,‬‬ ‫נשאלנו בבית דיננו מהממשלה יר״ה‪ ,‬בפחות מבן‬
‫אם צריך לקיים מחמט הקוש״ח או לא ? תשובה‪ ,‬פסק■‬ ‫עשרים שמכר קרקע שירש מאביו‪ ';,‬בשבועה‬
‫הרב מו״א‪ ,‬דקגין אין כאן‪ ,‬שבועה אין כאן‪ ,‬עד שישבע‬ ‫ובקנס‪ ,‬אם יכול לחזור‪ ,‬או לא‪ ,‬והראב״ד ישצ״ו‪ ,‬פסק‬
‫בפי׳ לקיים המכר‪ ,‬וכן אנו דגין והולכין מעשים בכל‬ ‫שיכול לחזור אחר שישלם קנס‪ ,‬ולא כן אנ‪5‬י עמדי‪,‬‬
‫יום‪ ,‬עכל״ה יעו״ש‪ .‬הרי לך הדברים מפורשי׳ כמ״ש‬ ‫וזה מה שכתבתי ושלחתי לו בס״ד‪.‬‬
‫אנן בעניותין בדברי הר״ב זיע״א‪.‬‬ ‫כתב אדוננו הרב זיע״א בס׳ תור״א חחו״מ סי׳ רל״ה‬
‫שוב אחר כתבי בא ‪.‬לידי קונטריס קטן בכת״י ישן‪,‬‬ ‫סי״ד‪ ,‬וז״ל‪ ,‬וזה כמה הנהגנו במכר פחות מבן‬
‫וז״ן הצריך לנו לענינינו‪ ,‬וס״ל נמ״ך תקננו‬ ‫עשרים שאם יערער יתחייב בקנס‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכאן הבן‬
‫תקנות הרבה‪ ,‬ומה שצריך להעלות על ספר‪ ,‬אלו הם‪,‬‬ ‫שואל‪ ,‬במה דברים אמורים ? אם שלא היתה שבועה‬
‫הזהרנו לסופרים‪ ,‬שמעולם לא יכתבו בשום שטר ש״ח‬ ‫עם הקנס‪ ,‬פשיטא ? יען‪ ,‬כי הוא הדין שהקנס שובר‬
‫בשי״ת‪ ,‬לא בשטרי חוב ולא בשטרי מקח‪ ,‬כי היא‬ ‫הקנין? כמ״ש בח״מ אבה״ע סי׳ נו״ן סקכ״ב‪ ,‬ובב״ש‬
‫שבועת שוא והזכרת שם שמים לבטלה‪ ,‬רק יכתבו‬ ‫שם סקכ״א‪ ,‬יעו״ש ? ואם היתד‪ ,‬שבועה עם הקנס‪ ,‬אף‬
‫בקש״מ בדל״ב‪ ,‬כי אין תועלת למלוה ולא ללוקח בש״ח׳‬ ‫שישלם הקנס‪ ,‬מד‪ ,‬יעשה עם השבועה ? הלא יתפלש‬
‫יותר מקנין לחוד‪ ,‬ודבר שרוצים לקיימו‪ ,‬ואינו מתקיים‬ ‫באפר לקיים שבועתו‪ ,‬וכמ״ש הר״ב ז״ל בעצמו בתחלת‬
‫בקנין‪ ,‬יעשו דרך קנס‪ ,‬כמו שנהגנו היום במכר פחות‬ ‫הסעיף‪ ,‬וז״ל ואם נשבע לקיים המקח צריך לקיים ?‬
‫מבן עשרים‪ ,‬והוכרזה בבתי כנסיות באדר הסמוך לניסן‬ ‫וא״כ איך יעשו מנהג הפך התורה לעבור על השבועה‬
‫תקנ״ט לפ״ק‪ ,‬וחתום החכם הג״ל‪) .‬הוא מוהר״ר ר״ב‬ ‫לכתחלה בשאט בנפש ? הנד‪,‬יה כדבר הזד‪ ,‬או הנשמע‬
‫זיע״א כמש״ל מזה( עכ״ל‪.‬‬ ‫כמוהו‪ ,‬שבמקום לעשות סייג לתורה‪ ,‬נפרוץ פרץ‬
‫למדנו מזה תרתי לטיבותא‪ ,‬א׳‪ ,‬שאפשט בעיין כהפן‬ ‫בשבועות החמורות?‬
‫הא׳ שכתבנו‪ ,‬שמ״ש הר״ב ז״ל בסי׳ רל״ה‬ ‫‪,‬‬ ‫אשר על כן אני אומר באחת משתי פנים‪ .‬א׳‪ ,‬שהמנהג‬
‫והנהגנו שאם יערער יתחייב בקנס‪ ,‬דהיינו שבטלו׳‬ ‫שקבעו הוא‪ ,‬שבטלו השבועה ועשו רק הקנס‪,‬‬
‫השבועה‪ ,‬והעמידו הקנס במקומה‪ ,‬ולמדנו עוד בפשיטו׳‪,‬‬ ‫שאז אם יערער‪ ,‬ישלם הקנס וישוב אל ממכרו‪ ,‬ומצאתי‬
‫שאם היתה השבועה יתקיים המכר ולא יוכל לחזוד‬ ‫און לי ממ״ש הר״ב‪ ,‬ז״ל בעצמו בספרו הבהיר משי״ש‬
‫בשו״א‪ ,‬ואמנם צריכה שתהיה השבועה בפי׳ לקיים‬ ‫ח״ב סי׳ רי״ד סוף דף צ״ה ע״א‪ ,‬וזל״ה‪ .‬ואמת שיש לי‬
‫המכר וכמ״ש מר בריה דר״ב זיע״א‪ .‬כמש״ל‪.‬‬ ‫תמיהה גדולה על כותב השטר‪ ,‬שהמנהג פשוט בינינו‬
‫והנה תקנת הר״ב ז״ל‪ ,‬נתקיים חציה שאין כותבי׳‬ ‫אצל הסופרים‪ ,‬כי כשיד‪,‬יה המוכר ראוי להסתפק אם‬
‫בקוש״ח בשום שטר‪ ,‬ע״ע היום הזה ועד בכלל‪,‬‬ ‫הוא פחות מבן עשרים‪ ,‬עושים לו תקון כמו שלמדנו‬
‫ואך בשטר מכר של פחות מבן עשרים הוסיפו הסופרים‬ ‫אותם‪ ,‬בקנס ממון אם יחזור‪ ,‬ובשבועה שלא יחזור‪,‬‬
‫לחזק המכר בשני קשרים זע״ז‪ ,‬השבועה והקנס‪ ,‬כי כן■‬ ‫עכ״ל יעו״ש‪ .‬וד‪,‬נר׳ בפי׳ דב״ק הוא‪ ,‬שמנד׳ג הסופרים‬
‫דרך הסופרים לאסוף כל מין חזוק כידוע‪.‬‬ ‫אשר למד אותם הוא‪ ,‬שיבחנו הענין‪ ,‬שאם המוכר מוכר‬
‫ומה גם שהדבר פשוט לדעתי שנהגו כן לתועלת הלוקח‪,‬‬ ‫מחמת דחקו‪ ,‬ובדעתו לחזור אם ירחיב ד‪,‬׳ גבולו‪ ,‬עושים‬
‫שאם ירצה להחזיר המכר יקה הקנס וימחול'‬ ‫לו רק קנס לבדו‪ ,‬אם ירצה הלוקח בזה‪ ,‬שאז בשעה‬
 ‫הכא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ס‬
‫והנה פשוט וברור לדעתי המעט‪ ,‬שעל דברי מוהרפ״ת‬
‫ז״ל הנז׳‪ ,‬רמז הרה״ג כמוהרי״ו זצ״ל בס׳ השרשי׳‬
‫שם בענף א׳‪ ,‬שכתב וקצת מחכמי מכנאם כתבו להפך‪,‬‬
‫כמש״ל‪ ,‬ומדכתב קצת‪ ,‬משמע שהרוב היו נגדו‪ ,‬וגם‬
‫בעל השרשי׳ עומד לנגדו‪ ,‬וגם השכל יעמוד לנגדו‪,‬‬
‫הן מצד מ״ש‪ ,‬אלא שמיסרים אותו על שבועתו‪ ,‬שהיא‬
‫מרור בחזר״ת‪ ,‬דאיך נעביד ביה תרתי דסתרן‪ ,‬נאשר‬
‫את כחו לחזור מהשבועה‪ ,‬ונייסר אותו עליה ? אתמהה‬
‫טובא ך אי סייפא לא ספרא‪ ,‬ואי ספרא לא סייפא ?‬
‫ועוד דבשלמא בהיות השבועה רק בקוש״ח דוקא‪ ,‬שייך‬
‫לומר‪ ,‬קנין אין כאן‪ ,‬שבועה אין כאן‪ ,‬דבנפול‬
‫יפול הבניןוכמ״ש לעיל‪ ,‬אמנם כאשר תהיה‬ ‫היסוד‬
‫השבועה על קיום המכר‪ ,‬איך שייך לומר קנין אין כאן‬
‫שבועה אין כאן‪ ,‬מה קשר ושייכות זע״ז להם‪ ,‬דבשלמא‬
‫קנין אין כאן‪ ,‬משום דכן תקינו רז״ל לפחות מבן עשרים‬
‫קנינו קנין‪ ,‬אבל השבועה מבן י״ג ולמעלה‬ ‫שאין‬
‫שבועתו שבועה ? ויתפלש׳ באפר לקיימה ? והראיות‬
‫שהביא בנדפס בסי׳ רכ״ו יעו״ש מתורצים הם אצל הרב‬
‫כמוהרי״ו ז״ל שם בענף א׳ יעו״ש‪ .‬ועוד יש לאלוה מלין‪,‬‬
‫ובכן יפה דנו החולקים עליו‪ ,‬וגם דברי הרב האחרון‬
‫שב״י לצדיק ז״ל הנ״ל שכתב ומנהגנו וכד‪ ,‬הם ודאי‬
‫הפך כמוהרפ״ת ז״ל הנ״ל‪ ,‬וכן המנהג פשוט לחזק‬
‫ולקשר המכר בתרתי בשבועה ובקנס‪ ,‬שאז אף שירצה‬
‫לשלם הקנס‪ ,‬יתפלש באפר לקיים שבועתו‪ ,‬וטעם‬
‫תוספת הקנס הוא לענין יורשי המוכר שאם מת בתוך‬
‫עשרים ורצו יורשיו לחזור‪ ,‬ישלמו קנס מיהת‪.‬‬
‫ומ״ש מעלתו שפי׳ יתפלש באפר לקיים שבועתו‬
‫שכתב הרב שב״י לצדיק ז״ל הנז׳‪ ,‬היינו שבועה‬
‫של הקנס‪ ,‬ימחול נא כבודו הר״ם‪ ,‬דלא לבד דזה פי׳ זר‬
‫ורחוק מאד‪ .‬עוד זאת למה צריך פלוש באפר על זה‪,‬‬
‫הלא אם לא ישלם קנס לא יוחזר לו ממכרו ? ועוד‬
‫דעדיפא שהרי כתב אפי׳ אם ירצה לבטל המקח‪ .‬ובמה ?‬
‫הלא ודאי ע״ י שישלם הקנס‪ ,‬ואפי״ה כתב שיתפלש‬
‫באפר‪ ,‬ואם על הקנס הלא רצה לשלם מרצונו י אלא‬
‫הדבר פשוט וכד‪ .‬אלא הדבר פשוט דיתפלש באפר‬
‫על קיום המכר קאי‪.‬‬
‫וכן נמצאת תשו׳ להרה״ג מוהרח״ט זיע״א בס׳ חומ״ש‬
‫סי׳ ש״ב‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬ואף שיש לבע״ד לחלוק ולומר‬
‫דסו״ס הואיל ומכר בשבועה חייב לקיים שבועתו‪ ,‬נראה‬
‫דלא אמרינן הכי אלא כשהשבועה היתה לקיים המקח‪,‬‬
‫אבל השבועה שעשוי׳ בשעת המכר בקנין ושבועה‬
‫)דהיינו בקוש״ח כמש״ל(‪ ,‬לא מדי הוא‪ ,‬דקנין אין כאן‪,‬‬
‫שבועה אין כאן עכל״ה יעו״ש‪ .‬והובאה תשו׳ זו בם׳‬
‫כר״ח ח;׳א קי״ב בשם מוהרי״ט ומוהרע״ב ז״ל יעו״ש‪.‬‬
‫‪ 1‬א״כ קושטא קאי‪ ,‬שהמוכרת שנשבעה בפי׳ לקיים‬
‫המכר‪ ,‬תתפלש באפר לקיים שבועתה‪ ,‬וזבינה‬
‫זביני‪ ,‬וזכה הלוקח במקחו‪ ,‬ותול״מ‪ ,‬וצויי״מ וימ״ן‪,‬‬
‫ויקק״פ בב״א‪ ,‬והי״ז בכסלו תש״ז לפ״ק‪.‬‬
‫ע״ה אני היו״ם ס״ ט‬
‫ומנהגנו שעושי׳ שבועה חמורה וגם מתקשר בקנס ובכח‬
‫אלף תרמח‬
‫דכיון שחי״ע בקנס ובכח שבועה חמורה‪ ,‬א״כ אפי׳‬
‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬וכו‪ /‬רב אחא״י משבח״א‪,‬‬
‫הלוי‬ ‫גדול למי׳״פחח‬ ‫רמוה״ר האיש משד‪.‬‬
‫השבועה למוכר ויחזיר לו ממכרו‪ ,‬ואם ירצה המוכר‬
‫לחזור ולשלם הקנס והלוקח לא ירצה‪ ,‬יעכב עליו מצד‬
‫השבועה‪.‬‬
‫עוד יש בזה תועלת מצד אחר‪ ,‬שהשבועה היא לגבי‬
‫המוכר שלא יחזור בשו״א‪ ,‬והקנס מועיל לגבי‬
‫היורשים‪ ,‬שאם מת המוכר בתוך עשרים‪ ,‬אף שנשבע‬
‫יכולים יורשיו לחזור כי הם לא נשבעו‪ ,‬ולכן כותבין‬
‫הקנס בשעבוד כל נכסיו‪ ,‬שאז אם יחזרו היורשים‬
‫ישלמו לו קנם מיהת‪.‬‬
‫ומעתה הבה נרדה לגן לספר השרשי׳ שורש פחות מבן‬
‫‪.‬‬ ‫עשרים ענף יו״ד‪ ,‬שכתב וז״ל‪ ,‬שטר מכר של‬
‫פחות מבן עשרים שכתוב בו הע״ע בקוש״ח פב״פ‪ ,‬אותה‬
‫שבועה כמאן דליתא דמיא‪ ,‬ומצי להתיר שבועתו‪,‬‬
‫והעיקר הוא ■שצריך לכתוב ונשבע פב״פ לאשר ולקיים‬
‫מקחו‪ ,‬או שלא יחזור ממקחו מהיום ועד זמן פלוני‪,‬‬
‫ואם חזר שחייב לפרוע קנס כו״כ‪ ,‬ואז מהני לקיים‬
‫המכר‪ ,‬וצריך לחייב עצמו ולשעבד נכסיו לפרעון הקנס‬
‫ההוא שאם יחזור הוא או יורשיו חייבים לשלם הקנס‬
‫ההוא‪ ,‬ובלא״ה לא מהני‪ ,‬דאע״ג דנתחייב הוא בקנס‪,‬‬
‫אם מת קודם שיהיה לו עשרים אם רצו היורשי׳ לבטל‬
‫המכירה מבטלים‪ ,‬דאין היורשי׳ חייבים בקנס כל שלא‬
‫שעבד נכסיו לקנס ההוא‪ ,‬זהו מנהגנו היום‪ .‬עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫ודבריו ז״ל פשוטים וברורים לדעת המעט‪ ,‬שכתב האי‬
‫דינא ע׳׳פ מנהג שנהגו לכתוב תרתי‪ ,‬וזהו מ׳׳ש‬
‫והעיקר הוא שצריך לכתוב ונשבע וכו׳‪ ,‬שאם יחזור הוא‬
‫או יורשיו וכד‪ ,‬דהיינו שאם יחזור הוא יתעכב מצד‬
‫השבועה‪ ,‬ואם יחזרו יורשיו חייבים לשלם הקנס מיהת‪,‬‬
‫והוסיף עוד וצריך לחייב עצמו ולשעבד נכסיו וכד‪,‬‬
‫וסיים בכי טוב‪ ,‬זהו מנהגנו היום‪ ,‬והיום יביע אומר‪,‬‬
‫שאף שלא היו כותבי׳ שבועה רק קנס‪ ,‬נהגו אח״כ‬
‫לעשות שתיהן‪ ,‬ומוסיפין שעבוד נכסים בקנס‪.‬‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬כי כשתהיה השבועה‪ ,‬אף אם ירצה‬
‫לשלם קנם‪ ,‬יתפלש באפר לקיים שבועתו ולא‬
‫הדרי זביני‪ ,‬וכמ״ש הרב ז״ל שם בפי׳ בענף א׳‪ ,‬והביא‬
‫דעת רבני פאס שאם היה הקנין בשבועה המכר קיים‬
‫ולא מצי הדר ביה‪ ,‬אלא דקצת מחכמי מכנאס כתבו‬
‫להפך וכד‪ .‬ולדעתו נר׳ פשוט כמ״ש דבשבועה לחוד‬
‫לא מצי הדר ביה‪ ,‬ושוב מצא כן להדייא בם׳ בעי חיי‬
‫וכד‪ ,‬יעד׳ש‪ .‬ובענף יו״ד הודיענו שנהגו לעשות שניהם‬
‫השבועה והקנס‪ ,‬שאם ירצה המוכר לחזור יעוכב‬
‫מהשבועה‪ ,‬ואם ירצו יורשיו לחזור יעוכבו מהקנס‪.‬‬
‫ועתה הבה נא אבוא לדברי הרב האחרון בדור שלפנינו‬
‫מני״ר כמוהרש״ל בירדוגו זצ״ל בלקוטיו כת״י‬
‫וזל״ה‪ ,‬פחות מבן עשרים שמכר קרקע מורישו‪ ,‬דקי״ל‬
‫דיכול לחזור‪ ,‬אפי׳ אם נשבע שבועה חמורה לקיים‬
‫המקח‪ ,‬אפי״ה יכול לחזור‪ ,‬דקנין אין כאן‪ ,‬שבועה‬
‫אין כאן‪ ,‬אלא שמיסרים אותו על שבועתו‪ ,‬הרב מוהרפ״ת‬
‫ז״ל בתשו׳ סי׳ רע״ח )בנדפס היא בסי׳ רכ״ו יעו״ש(‬
‫שבועה חמורה ובזה אינו יכול לחזור‪ ,‬ונראה הטעם‬
‫אם ירצה לבטל המקח )ע״י הקנס שישלם( סו״ס יתפלש‬
‫ד»י«ר• ייר‪.‬ייח לזדמזחר זזר״^‪.‬‬
 ‫אוצר המכתביס‬
‫ומוסרין אותו ליד האשה להתגרש בו‪ -‬והחכם יטאמר‬
‫הם דבוקי׳ וכר‪ ,‬בטל ברוב‪ ,‬שאין דבריו של אהד במקום‬
‫שנים‪ ,‬וכ״ש במקום כל החכמים‪ ,‬ומה גם שהמקום‬
‫רחוק וצריך הוצאה מרובה‪ ,‬וזמן זמנם זמניהם‪ ,‬ואחר‬
‫כל זה‪ ,‬אולי לא ירצה הבעל ליתן גט אחר‪ ,‬ואם ירצה‪,‬‬
‫יבקש רצי כסף‪ ,‬כי זה דרכם כסל למו‪ ,‬כאשר ידעתים‬
‫ובחנתים מאז‪ ,‬ועכ״ז אפשר עוד שימצא פגם אחר בגט‬
‫יותר מזה‪ .‬כי האידנא ליכא ספרי דווקני‪ ,‬ואין לך‬
‫מקום עגון כזה‪ .‬וא״כ כשר הדבר לפני המלך להרשות‬
‫למסרו ליד האשה להתגרש בו יפשא״ק‪ .‬זהו הנר׳ פשוט‬
‫לקוצ״ד בזה‪ .‬וצויי״מ‪ ,‬וימ״ן‪ ,‬ויק״פ בב״א‪ .‬נאם החו״פ‬
‫מכנא״ס יע״א בטבת שנת לעזר״ת ה׳ בגבורים לפ״ק‪.‬‬
‫אחיך אני היו״ם ס״ט‬
‫בכל הדברים הנוגעים לדינא בענין זה‪ ,‬וזאת הלכה‬
‫אלף תרמט‬
‫למעלת רב אחא״י הרה״ג וכו׳‪■ ,‬כמה״ר מיטה מלכא‪,‬‬
‫כסלי״א‪ ,‬כעיר לעראיי״ס יע״א‪.‬‬
‫ולא לדבר בענין זה‪ ,‬כי קשה על האדם להשיב‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫רב נבחר ! יום ששי החולף מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬וראיתי‬
‫את השאלה ואשר נגזר עליה‪ ,‬במי שנטען על הפנויה‬
‫וילדה בת‪ ,‬והכחיש‪ ,‬ונשבע‪ ,‬ושוב באו עדים שהודה‬
‫בפניהם שבתו היא‪ ,‬ונתחייב מן הדין במזונותיה‪ ,‬ושוב‬
‫הביא עדים שהאשה פרוצה‪ ,‬ובכן רוצה להביא בתו‬
‫אצלו‪ ,‬והאם טענה שמא ירצחנה‪ ,‬ופסקו הב״ד כדברי‬
‫האשה‪ ,‬ועתה הבת גדולה יותר מש״ש‪ ,‬ורוצה להביאה‬
‫אצלו‪ ,‬או יפטר ממזונותיה‪ ,‬וכבודו דקדק לשון הש״ע‬
‫באה״ע סי׳ ע״א ס״א‪ ,‬שכתב‪ ,‬אבל אם היה אמוד‬
‫שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה‪ ,‬המספקת להם מוציאין‬
‫ממנו בע״כ משום צדקה‪ ,‬וכתב כבודו‪ ,‬כי בטור לא‬
‫נמצאו ב׳ תיבות המספקת להם‪ ,‬ומדוע הוסיפם מרן‬
‫בש״ע ? עוד דקדק לשון הש״ע בסי׳ פ״ב ס״ז‪ ,‬שכתב‬
‫היה האב ראוי לצדקה‪ ,‬מוציאין ממנו הראוי לה בע״כ‪,‬‬
‫וכתב כבודו‪ ,‬שבטור לא כתב ב׳ תיבות‪ ,‬הראוי לו;‪,‬‬
‫? ומזה דן כבודושבסי׳ע״א‬ ‫ומדוע הוסיפם בש״ע‬
‫מאביהם שאז חייב ליתןלהם‬ ‫מיירי בבנים שתבעו‬
‫מזונו׳ המספיקים וכו׳‪ .‬ובסי׳ פ״ב מיירי בבת שאינה‬
‫רוצה לבוא אצלו‪ ,‬והוא רוצה להביאה אצלו‪ ,‬אזי נותן‬
‫לה רק מזו׳ הראוי לה‪ ,‬יספיק או לא יספיק‪ ,‬ומזה רצה‬
‫כבודו לדון בעובדא הנז׳ שאינו חייב לתת מזונו׳‬
‫שלמים אלא דבר מח וכו׳‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬מה שדקדק ופי׳ כבודו בלשונו׳ הש״ע‪ ,‬אין‬
‫נראה לקוצ״ד‪ ,‬דבסי׳ ע״א לשון הטור סתום‬
‫מעט שכתב‪ ,‬אבל אם הוא אמוד שיש לו ממון ליתן‬
‫צדקה לוקחי׳ ממנו בע״ב משום צדקה‪ ,‬וזנין אותן עד‬
‫שיגדלו‪ ,‬ויוכל חמתעקש לפרש שר״ל מאחר שיש לו‬
‫ממון ליתן צדקה‪ ,‬אף שהצדקה שיוכל ליתן לא תספיק‬
‫למזו׳‪ ,‬מ״מ חייב לדחוק עצמו ביותר וליתן להם מזו׳‪,‬‬
‫ולכן פי׳ בש״ע המספק׳ להם‪ ,‬לומר‪ ,‬דהיינו דוקא אם‬
‫יוכל ליתן צדקה המספקת להם‪ ,‬אז מוציאין ממנו בע״כ‬
‫וזנין אותן אמנם אם אינו יכול ליתן דבר המספיק להם‪,‬‬
‫לא יתן אלא מה שיוכל ליתן‪ ,‬ותו לא‪ .‬ובסי׳ פ״ב נפל‬
‫טעות בטור ובש״ע‪ ,‬כי מקור האי דינא הוא מהרמב״ם‬
‫ז״ל פכ״א מאישות הלכה י״ח‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬כיצד היה האב‬
‫?וכב‬
‫ראש על ארץ רבה עוב״י אלג׳יר יע״א‪ ,‬יחיה חיים‬
‫ארוכים‪ ,‬טובים ■ומבורכים אמן‪.‬‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫ר ב מופלא יום ששי החולף הגיעה לידי מגלת ספר‬
‫מארבע יריעות‪ ,‬אודות השאלה ואשר נגזר עליה‬
‫מפי קדשו‪ ,‬במעשה שהיה בעיר בו״ן‪ ,‬בגט שבא לידם‬
‫מארץ רחוקה‪ ,‬ונמצאו בו איזה אותיות מדובקו׳ בטופס‪,‬‬
‫ובכללם תיבת ״וכדו״ שנדבק׳ ד׳ עם ד‪ ,‬וכל החכמים‬
‫ראו האותיות כתקונן זולת אחד שאמר שתיבת וכדו‬
‫אינה כתקונה‪ ,‬והביאו תנוק דלא חכים ולא טפש וקרא‬
‫אותה כתקנה ״וכדו״ והאשה נפרדה מבעלה זה י״ז‬
‫שנה‪ ,‬והוא נש״א והוליד בנים והיא עניה והדרך רחוקה‬
‫וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ .‬וכבודו חכם ומבין מדעתו פלפל בחכמה‬
‫העלה להכשיר למסור את הגט ליד האשה להתגרש בו‪,‬‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי קלה כמות שהיא‪ ,‬בזה‪.‬‬
‫ידע אחיו כי בהשקפה ראשונה‪ ,‬רעיוני השיבוני לחשות‬
‫על זה וכיוצא בו בלי ראות הדבר בעיני בשרו ושכלו‪,‬‬
‫רק יראה בעיניו‪ ,‬ולבבו יבין‪ ,‬ושב תשובה שלמה‪ ,‬וכן‬
‫מרגלא בפומייהו דרבנן‪ ,‬אותיות מחכימות‪ .‬ואך מאחר‬
‫שקשה מאד לשלוח הגט לארץ מרחקי׳ פן יקראנו אסון‬
‫בדרך‪ ,‬לכן נסוגותי אחור להשיב ע״פ הבא לפגי בשאלה‪.‬‬
‫והוא י‬
‫דבר ידוע‪ ,‬שאף שאנן‪ ,‬אתכא דמרן מלכא סמכינן‪,‬‬
‫כמליצת הראשונים ג״ן‪ ,‬לכו אל יוסף וכו׳ )מוהרי״ק‬
‫זיע״א( עכ״ז בעניני גטין וקדושי׳‪ ,‬אנחנו נמשכים אחר‬
‫כל מחמיר‪ ,‬משום חומרא דא״א‪ ,‬וכל רב בזה נעשה‬
‫משיח‪ ,‬עני ורוכב על חמו״ר‪ ,‬אמנם היינו דוקא‪ ,‬היכא‬
‫דליכא שום דחק ולחץ וכ״ש חשש עגון‪ ,‬ואך אם יש‬
‫אחת מהנה‪ ,‬הדרינן מיד לכללין‪ ,‬לכו אל יוסף וכו׳‪,‬‬
‫והיכא שיש ודאי עגון אזי נמשכים בתר הפוסקי׳‬
‫המקילין אף נגד סברת מרן הקדוש זיע״א‪ ,‬כל זה ידוע‬
‫בדברי הפוסקי׳‪ ,‬בטח ! לא נעלם‪ .‬ובספרי אשר קריתי לי‬
‫בשם גרש ירחים על דיני גטין‪ ,‬עדין בכת״י‪ ,‬דברתי‬
‫על כל פרט ופרט‪ ,‬ובענין זה של דבוק אותיות‪ ,‬כתוב‬
‫אצלי הלכתא פסיקתא משם הרה״ג כמוהרר״ח בלייח‬
‫זלה״ה שהיה רב בתלמסא״ן יע״א‪ ,‬בטח‪ ,‬כי שמעת‬
‫ממנו‪ ,‬והוא היה הקברניט האחרון בכל ערי אלג׳יריין‬
‫בחכמה ובחוראח‪ ,‬ואחריו לא קם כמוהו מתושבי הארץ‬
‫ההיא‪ ,‬ומועתק אצלי מתשובתו לעיר וג׳דא שבאה לידי‬
‫בהיותי משרת שם בקדש‪ .‬וז״ל המנהג פשוט במזרח‬
‫ומערב כדעת מרן )בסי׳ קכ״ה ס״ו( להפריד אותיות‬
‫׳הדבוקו׳‪ ,‬בין בטופס בין בתורף‪ ,‬וכן מעשי׳ בכל יום‪,‬‬
‫׳ודלא כמ״ש מורם שם שאין להקל אלא בשעת הדחק‪,‬‬
‫׳ועוד דעי לך שאם לא הפרידם וכבר נתן‪ ,‬וכן גט הבא‬
‫ממקום אחר ונמצאו בו אותיות דבוקות‪ ,‬אם הם בטופס‬
‫אין להקפיד כלל‪ ,‬ואם הם בתורף‪ ,‬אם אפשר בגט אחר‬
‫בקל ובלי שום הוצאה הגה מה טוב‪ ,‬ואם לאו אין‬
‫לההמיר‪ ,‬מאהר שדעת מרן דבתריה אזלינן‪ ,‬אין זה‬
‫אלא מנהג של חומרא‪ ,‬ומ״מ בעינן שיהיו האותיות‬
‫נכרות היטב‪ .‬עכ״ל‪ .‬וא״כ בנד״ד ג״כ שהאותיות נכרות‬
‫לכל החכמים וקורין אותם בטוב‪ ,‬וגם תנוק דל״ח ול״ט‪,‬‬
‫קרא אותן כתקנן‪ ,‬והם בטופס‪ ,‬הדבר פשוט דכשר‬
‫?‪ 1‬כג‬ ‫או צ ר ה ‪ ! 3‬כ ת ב י ם‬
‫ובכן אמרתי אל תמנע טוב כתיב אשיב על שאלותיו‬
‫היקרות‪ ,‬שאלות חכם‪ .‬והם!‬
‫א׳ אדם אחד נקבר בלי תנאי‪ ,‬ואח״כ אשתו נקברה‬
‫בתנאי שאם רוצים לפנות אותה למקום אחר‬
‫יפנו אותה‪ ,‬עכשו הבנים קנו מקום לכל המשפחה‪ ,‬ואף‬
‫אחד לא נקבר עוד שם‪ ,‬אבל הבנים רוצים להעביר‬
‫את הוריהם למקום המיוחד שקנו להם‪ ,‬וכבודו בעי‬
‫מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה מפורש ביו״ד סי׳ שס״ג ס״א‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫ובתוך שלו‪ ,‬אפילו ממכובד לבזוי מותר מפני‬
‫שערב לאךם שיהיה נח אצל אבותיו‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ופי׳ אצל‬
‫'אבותיו לאו רוקא‪ ,‬אלא ר״ל אצל קרוביו ובני משפחתו‪,‬‬
‫וכמ״ש הבאה״ ג שם וז״ל‪ ,‬פי׳ למקום שהוא שלו‪,‬‬
‫ששוכבין שם בגי משפחתו‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ .‬וכ״כ הגאון‬
‫בעל הפרישה שם‪ ,‬לתוך שלו לתוך בגי משפחתו‪ .‬ע״ש‪.‬‬
‫ועוד כי טעם אין מפנין‪ ,‬כתב רבי׳ בשם בעל הכלבו‪,‬‬
‫מפני שהבלבול קשה למתים שמתייראים מן הדין‪,‬‬
‫יעו״ש‪ .‬ועל זה קשה טובא‪ .‬ךא״כ אף לתוך שלו ראוי‬
‫לאסור ? וכן אף אם נתנוהו על תנאי אסור ? ושוב‬
‫ראיתי שכן הקשה ררב״ז ז״ל בפי׳ להרמב״ם ז״ ל‬
‫בהלכות אבל פי״ר הלכה ט״ו‪ ,‬וכתב ךעיקר הטעם הוא‬
‫משום בזיון המת‪ ,‬ורחה הטעם של בעל הכלבו‪ .‬יעו״ש‪.‬‬
‫וכן כתב בחרושי רע״ק ז״ל שם על הש״ע וזל״ה‪ .‬אלא‬
‫הטעם משוט בזיון המת לטלטלו מרחוק כי אולי בינתיים‬
‫יסריח‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וא״כ בכל אופן שיהיה אם אין חשש‬
‫שיסריח שרי‪.‬‬
‫ב׳ שאלת‪ ,‬אשה רוצה להתחתן בחוה״מ של פסח בלי‬
‫סעודה ואם לא יסדרו להם כתובה וקדושין‪,‬‬
‫העממי ויתחתנו על ידו‪ .‬כי הדור‬ ‫ילכו אצל השופט‬
‫בעיניו יעשה בענייני הדת‪ ,‬ובכן‬ ‫פרוץ ואיש הישר‬
‫‪ .‬האם יוכלו לסדר להם כתובה וקדושי׳ בחוה״מ ?‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא שנוי במחלוקת בגמרא‪ ,‬לדעת רב‬
‫בלי סעודה‪ ,‬מותר‪ ,‬ולדעת שמואל אסור‪ .‬ואנן‬
‫קי״ל כשמואל‪ .‬כמ״ש כל זה המג״א בא״ ח סי׳ תקמ״ו‪,‬‬
‫יעו״ש‪ .‬ולדעת כלם אף בסעודה אין האסור אלא‬
‫מדרבנן‪ ,‬כמ״ש המהרש״א ומהר״ם שיף זיע״ א בגמרא‬
‫והטעם העיקרי הוא משום שאין‬ ‫דמ״ק ח׳ יעו״ש‪.‬‬
‫מערבין שמחה בשמחה‪ ,‬ואסמכוה אקרא‪ ,‬ושמחת בחגך‪,‬‬
‫ולא באשתך‪ .‬ואמנם האירנא בעונותינו‪ ,‬שרבו המותרות‬
‫וההוצאות‪ ,‬אין איש שם על לב כלל ענין שמחת המועד‬
‫כי כל העם מקצה בעלי עבודה ובעלי מסחר עובדים‬
‫בחוה״מ‪ ,‬כמעשיהם בחול ממש‪ .‬גם ארוחת היום אין‬
‫אוכלים בבית רק במקום עבודה‪ .‬ועשירי עם הם נוסעים‬
‫ממקום למקום ואין יודעים מה שמחת מועד כלל‪ .‬וגם‬
‫אצל החרדים לא ראיתי‪ ,‬שנוי ותמורה בין חוה״מ‬
‫לשאר ימות החול‪ ,‬רק רבוי טורח גדול בחוה״מ בבקורים‬
‫בימים ובלילות מבית לבית ומחצר לחצר‪ ,‬ויש גם הם‬
‫נוסעים למקומות אחרים‪ .‬וא״כ אזדו ליהו כל הטעמים‪.‬‬
‫ומפני חלול ה׳ שלא יעשו מעשיהם זר מעשיהם‬
‫להתחתן רק ע״י גויים‪ ,‬ויהיה חולי זה מדבק גם באחרים‬
‫שאף בשאר ימים יזלזלו בכתו׳ וקדושי׳‪ ,‬כי כל הדור‬
‫עומד על פרק הלמד מחברו בזלזול הדת‪ ,‬ומה גם עוד‪,‬‬
‫כי בזה״ ז יש צער גדול מאד מאד לעכב על האדם‬
‫את הזווג אפי׳ יום אחד ו כ״ש שבעת ימים‪ ,‬ובמקום‬
‫ראוי לצדקה מוציאין ממנו הראוי לו בע״כ וזנין אותה‬
‫והיא אצל אמה‪ ,‬עכל״ה‪ ,‬וא״ב בטור שהביא לשון‬
‫הרמב״ם ז״ל‪ ,‬נשמט מהמעתיקי׳ או המדפיסי׳ שתי‬
‫תיבות הראוי לו‪ ,‬ובש״ע נפל טעות במקום לו‪ ,‬כתוב‬
‫לה‪ ,‬והבדל גדול ביניהם‪ ,‬דלה‪ ,‬משמע אפי׳ אינו ראוי‬
‫ליתן לה הראוי לה מוציאין ממנו בע״כ כל הראוי לה‪,‬‬
‫והוא ידחוק עצמו ביותר‪ ,‬וזה אינו‪ ,‬כי חייו קודמיו‪,‬‬
‫ולו‪ ,‬פירושו‪ ,‬מוציאין ממנו את הראוי לו ליתן דוקא‬
‫ותול״מ‪ .‬ומדברי הרמב״ם ז״ל הנז׳ למד מרן ז״ל להוסיף‬
‫בש״ע בסי׳ ע״א שתי תיבות המספקת להם‪ ,‬לומר‬
‫דלא דברו רז״ל אלא ביכול‪ ,‬וכמש״ל‪ ,‬ומ״ש כבודו‬
‫לדקדק ולחלק בין לשון מספקת‪ ,‬להראוי‪ ,‬לדעתי אין‬
‫לחלק‪ ,‬שאין דרך הפוסקי׳ ז״ ל לדקדק בלשונות כל כך‪,‬‬
‫שאף במקרא אמרו כפל הדבר במלות שונות‪.‬‬
‫ומעתה נבוא לההוא עובדא שכתב כבודו‪ ,‬כי לדעתי‬
‫המעט יש בו תיוהא וקיוהא‪ ,‬דמאחר שיש‬
‫עדים שהאשה פרוצה‪ ,‬והבת היא בת ש״ש שיכולה‬
‫ללמוד ממעשה אמה ודאי שראוי לקחת את בתו אצלו‪,‬‬
‫וכמ״ש הפ״ת שם סק״ו‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וטענת רציחה טענה‬
‫רעיעא היא‪ ,‬שאף שאינו מחזיקה לבתו‪ ,‬לא חיישי׳‬
‫לרציחה‪ ,‬דחששת רציחה היא חדוש ממעשה אחד‬
‫שאירע בעולם כמ״ש בכתובו׳ ק״ כ ע״ב‪ ,‬מעשה היה‬
‫ושחטוהו ערב פסח‪ ,‬ע״ש‪ .‬ומעולם לא נראה ולא נשמע‬
‫ולא נזכר בשום ספר שנעשה כדבר הרע הזה בישראל‬
‫פעם אחרת‪ ,‬וא״כ אין לך בו אלא חדושו‪ ,‬דהיינו דוקא‬
‫היכא דאתמר שאין להניחו אצל יורשיו‪ ,‬אבל אצל האב‬
‫אף שאינו מודה בה שהיא בתו‪ ,‬לא חיישי׳ לרציחה ח״ו‪,‬‬
‫ומה גם האידנא שלא לבד אימת העון הגדול והנורא‬
‫הזה‪ ,‬יש עוד אימת מות מהממשלה‪ ,‬וא״כ ודאי דלא‬
‫חיישי׳ לרציחה ויוליכנה אצלו ליזון על שלחנו מאחר‬
‫שהאם פרוצה‪ ,‬והבת נגררת תמיד אחר אמה‪ ,‬דכאמה‬
‫בתה אמרו רז״ל‪ ,‬להרע או להטיב‪ ,‬ומה גם שמזו׳‬
‫הבנים והבנות הם רק מדרבנן‪ ,‬וכמ״ש בתשב״ץ ח״ ב‬
‫סי׳ י״ט בפירוש‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וכל ספק שיהיה הוא קולא‬
‫לאב שהוא המוחזק בכספו‪ ,‬ואין מוציאין מידו‪ ,‬ובכן‬
‫הדבר פשוט לדעתי שהדין עם האב לקחת את בתו‬
‫אצלו‪ ,‬ותול״מ‪ ,‬ויש עור מה להאריך‪ ,‬ואין צריך‪ ,‬מקוצר‬
‫הפנאי ופשיטות הענין‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‪,‬‬
‫וצויי״מ וימ״ן‪ ,‬ויקק״פ‪ ,‬בב״א‪ .‬אחיך הצעיר החו״פ‬
‫מכנא״ס יע״א בשילהי אב״ר ש׳ לעזר״ת ה׳ בגבורים‪.‬‬
‫■‬ ‫לפ״ק‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ט‬
‫אלף תרנ‬
‫ידידינו הרג הנכבד והנחמד‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫כהה״ר אשר מרצייאנו ישצ״ו‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫רב נבחרו מכתבו הבהיר מיום אסרו חג פסח תשכ״ד‬
‫הגיעני אחר זמן גדול לפ״ה עיה״ק חיפה‪ ,‬יע״א‪,‬‬
‫כאשר הודעתי לכבודו‪ ,‬ולא יכולתי להשיב דבר מפגי‬
‫שלא היה לי באותו זמן שום יישוב ושום ספר גם‬
‫הייתי חולה לתפ״ץ‪ .‬אמנם עתה המקום ב״ה האיר פניו‬
‫אלי והנני מיושב בבית רחב‪ ,‬ובמשרה גבוהה‪ ,‬ממלא‬
‫מקום רב ראשי לספרדים‪ ,‬וכל ספרי עלו עמי אל הארץ‪,‬‬
 ‫או צ ר וו מ כ ת ב ל ם‬
‫כמ״ש ביו״ד סי׳ שמ״ח יעו״ש‪ .‬וכ״ש הכא שמגיע הבזיון‬
‫לכל ישראל שמואס בקברי ישראל ובוחר בקברי גויים‪.‬‬
‫וכדי בזיון ןקצף‪.‬‬
‫ה׳ שאל עוד כבודו על המיקרופו״ן שלוא רם קול‬
‫להשמיע הדבר למרחוק באולמות גדולים‪ ,‬אם‬
‫מותר להשתמש בו על ידי גוי בשבת להשמיע התפלות‬
‫והדרשות לכל הצבור בבתי כנסיות הגדולים‪ ,‬ומה גם‬
‫ע״י גוי שיש לו קבולת עם הצבור כל השנה להדליק‬
‫ולכבות ולנקות ביהכ״נ‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר זה הוא שנוי במחלוקת כמ״ש בא״ה‬
‫סי׳ רע״ו ס״ב בהגה‪ .‬י״א דמותר לומר לגוי‬
‫להדליק לו נר לסועדת שבת משום דס״ל דמותר אמירה‬
‫לגוי אפי׳ במלאכה גמורה במקום מצוה‪ ,‬וסיים מורם‬
‫ע״ה‪ ,‬שע״פ זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לגוי‬
‫להדליק נרות לצורך סעודה בסעודת חתונה או מילה‪,‬‬
‫ואין מוחה בידם‪ ,‬ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול‪,‬‬
‫דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫משמע פשוט מדבריו‪ ,‬דהיכא דיש צורך גדול אין‬
‫להחמיר‪ ,‬ובענין זה של רם קול יש צורך גדול‪,‬‬
‫הן לענין התפלה שכל הצבור ישמעו‪ ,‬הן לענין הדרשה‬
‫שאין לך שום דרשה שאין בה ענין מוסרי על איזה‬
‫מצוה או על איזה מדה טובה וצריכים להשמיע לכל‬
‫הקהל‪ .‬ועוד‪ ,‬שאם לא יהיו שומעים יעסקו בדברים‬
‫בטלים‪ .‬וא״כ יש בזה מניעת עון ועשיית מצוה‪ .‬ובכן‬
‫ראוי להקל בדבר כדעת המקילין‪ ,‬ועל זה סמכו בכמה‬
‫מקומות שבימות החורף שהיום מעונן‪ ,‬ואי אפשר לשליח‬
‫צבור לקרות את הפרשה בס״ת‪ ,‬מביאין גוי ומדליק‬
‫את הנרות וקורין הפרשה‪ ,‬וכן הרבה פעמים שמתקלקל‬
‫החשמל בעיר‪ ,‬ואי •אפשר לאכול סעודת שבת בחשך‪,‬‬
‫אזי קורץ לגוי‪ ,‬ומדליק נרות של שעוה‪ ,‬וכל ישראל‬
‫סומכין על הוראה זו‪ ,‬דהיכא שיש צורך גדול אין‬
‫להחמיר‪ ,‬זהו מה שיש להשיב על שאלות מעלתו‪ ,‬ירבו‬
‫כמותו‪ ,‬ומעתה אסיים בש״ש לכבודו ולכל ביתו‪ ,‬את‬
‫חג המצות‪ ,‬תחגו בשמחות ודיצות‪ ,‬ובעליזות ועליצות״‬
‫אמן‪.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫גופים מחולקים‪ ,‬ב׳ אחים‪ ,‬או ב׳ אחיות‪ ,‬ולא שייך‬
‫אין מערבין‪ .‬ועוד דהתם שמחת המועד דאורייתא אין‬
‫אלף תרנא‬
‫ה חשון תשכ״ח‬
‫בניהם‪ ,‬או‪-‬לשמוח אחות‪..‬בחופה אחותה‪ .‬או אח בחופת‬
‫למעלת אהוב טהור לב‪ ,‬הרב הגדול‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬נודע‬
‫בשערים שמו‪ ,‬ברוך שכבר לו בעולמו‪ ,‬בנש״ק‪,‬‬
‫כקש״ ת כמוהר״ר יצחק אביחצירא‪ ,‬יחיה חיים ארוכים‪,‬‬
‫טובים ומבורכים‪ .‬אמן‪.‬‬
‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולסל המסתופפים בצל קורתו‪,‬‬
‫ה׳ עליהם יחיו‪ ,‬ולגוי גדול יהיו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫;עצום ורב!‬
‫ימחול נ!א כבודו הרם על כי לא הלכתי לראות פנ״ק‬
‫במשכן כבודו בעיה״ק רמלה בהיותי בלוד‬
‫בשבת החולף‪ ,‬אף כי ביניהם רק כברת ארץ‪ ,‬יען‬
‫כי לא היה לי זמן כלל כלל‪ .‬והבקור במשכן כבודו‬
‫‪______ . 1‬‬ ‫‪>.. .‬‬ ‫‪....‬‬
‫צער לא אסרו חכמים דבר כזה‪ ,‬ואף שיש ריעותא‬
‫אחרת עוד של ימי העומר שנהגו שלא ישאו נשים‪.‬‬
‫• עב׳׳ ז‪.‬אין למנוע שלא• לסדר להם חופה וקדושי׳ מפני‬
‫חלול ה׳ וצערא דגופא וממונא‪ .‬ועדיפא מזה מצינו‬
‫‪.‬להרמב״ם זיע״א בתשובותיו סי׳ ק״ל‪ ,‬בענין מי שקנה‬
‫שפחה "ונטען עליה‪ ,‬ונשאל אם מותר לישאנה‪ ,‬וכתב‬
‫וזל״ה‪ ,‬ואף כי הנטען על השפחה ונשתחררה אסור‬
‫לישאנה‪ ,‬מ״מ מפני תקנת השבים אמרנו מוטב שיאכל‬
‫רוטב ולא שומן עצמו‪ ,‬וסמכנו על אמרם עת לעשות‬
‫לה׳ הפרו תורתך‪ ,‬ויכול לישאנה‪ ,‬והאל ברחמיו יכפר‬
‫עוננו כאשר דבר לנו ואסירה כל בדיליך‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וחתם‬
‫שמו משה זיע״א‪ .‬ועוד יש להאריך‪ .‬ואין צריך‪.‬‬
‫ג׳ שאלת‪ ,‬ב׳ בנות תאומות אחיות‪ ,‬הם רוצות להתחתן‬
‫לב׳ בחורים בבת אחת אם יכולים לסדר‬
‫להם חופה וקדושין בבת אחת‪ ,‬אם אין בזה אין מערבין‬
‫שמחה בשמחה‪ ,‬או צריכים לחכות לצד הפחות שבוע‬
‫בין חופה לחופה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬עיי׳ הבאה״ט בא״ח סי׳ תקמ״ו סק״א‪ ,‬שכתב‬
‫וז״ל‪ ,‬אין הטעם שאין מערבין וכו׳ ובס׳ גן‬
‫המלך סי׳ ס׳ מכאן שאסור לעשות ב׳ חופות מב׳ אסים‬
‫או מב׳ אחיות ביום א׳‪ ,‬וי״א שאפי׳ בשבוע אחד אין‬
‫לעשות‪ .‬עכ״ל יעו״ש‪ .‬וכ״כ מורם באה״ע סי׳ ס״ב ס״ב‪,‬‬
‫וז״ל‪ ,‬ואין לעשות חופת ב׳ אחיות ביחד‪ ,‬משם ספר‬
‫חסידים‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ואך ראיתי פסק הלכה כתב יד להרה״ג‬
‫כמוהרר״ח בלייח זלה״ה רבה של תלמסא״ן באלג׳יריין‬
‫שהורה להתיר‪ ,‬שאין זה אלא חסידות‪ ,‬אבל מדינא שרי‪,‬‬
‫וכ׳ שכן ראה לרבותיו שהורו ונעשו מעשים על פיהם‪,‬‬
‫וכן ראיתי שעשה מעשה תלמידו הרה״ג כמוהר״ר‬
‫^^ליהו‪ ,‬ן׳ גיגי‪.‬זלה׳׳ה‪ ,‬שעשה חופה לב׳ בניו ביום אחד‬
‫הכנסת אוזד‪ ,‬וכן נראה דעת‬
‫מורם שכתב ביחד‪ ,‬ולא כתב ביום אחד דמשמע ביחד‬
‫דוקא דהיינו בבית אחד שניהם כאחד‪ ,‬אבל בזה אחר‬
‫זה וכ״ש בשתי בתי כנסיות‪ ,‬אין חשש כלל‪.‬‬
‫ועוד דבאמת אין ללמוד דבר זה ממ״ש בגמרא אין‬
‫מערבין שמחה בשמחה‪ ,‬דהתם‪ ,‬גוף אחד עביד‬
‫ליהו לתרוויהו‪ ,‬שמחת יום ושמחת אשה‪ ,‬אבל הכא‬
‫לבטלה בשמחת אשה‪ .‬אבל הכא אין כאן שום מצוה‬
‫לא מדאורייתא ולא מדרבנן לשמוח ההורים בחופת‬
‫אחיו‪ .‬רק רוח היא באנוש לשמוח בזה‪ ,‬וכשהוא עושה‬
‫חופות לב׳ בניו בבת אחת אין אחת מבטלת שמחת‬
‫חברתה‪ ,‬אלא מגדיל את השמחה‪ ,‬ואין למדין דין אחיות‬
‫או אחים מדין אין נושאים נשים במועד‪ ,‬שאין להם‬
‫דמיון זה עם זה‪ ,‬כלל וכלל‪.‬‬
‫ד׳ שאל עוד כבודו שבאמיריקא יש יהודים שאין‬
‫עושים הפלייה בין בית הקברות של ישראל‪,‬‬
‫לבית הקברות של גויים ורוצים ליקבר יהודים ואינם‬
‫יהודים‪ ,‬האם לפי הדין מותר ליקבר בבית הקברות‬
‫של גויים‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬דבר פשוט שיש אסור בדבר‪ ,‬שאף עני שצור‪,‬‬
‫י‬ ‫■‬
‫קכה‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫שידבר עם ‪.‬מעלתכם‪ ,‬לעזור גם אתם בדבר מצוה‬ ‫גם אם נגע מטה לשוננו ביערת הדבש של מלאך ה׳‬
‫מצוה גדולה כזאת‪ ,‬ובכן הגנו מחלים את פני כבודכם‬ ‫מר זקנו הקדוש זיע״א‪ .‬היה הענין נמשך עדן ויעדנין‬
‫להיות לנו לעזרה בדבר הגדול הזה‪ ,‬הן מצד קדושת‬ ‫והיום קצר והמלאכה מרובה‪ .‬ולהוסיף עוד יום לא‬
‫ביהכ״ג‪ ,‬הן מצד שהיא על אדמת הקדש מדינת ישראל‪,‬‬ ‫יכולתי‪ ,‬כי הייתי מוזמן בלילה בכפר אתא להכנסת‬
‫ובשכר זאת המקום ב״ה יעזור לכם לעלות בשמחה‬ ‫ס״ת‪ ,‬ובכן עם כבודו הסליחה‪ .‬ועוד זמן בעזר הבורא‬
‫לארצנו‪ ,‬ויברך אתכם בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬נאם החו״פ‬ ‫ב״ה ונתראה פנים בשמחות וגיל‪ .‬המקום ב״ה ברוב‬
‫עיה״ק חיפה‪ ,‬באחד בשבת כ״ח שבט התשכ״ה‪.‬‬ ‫חסדו‪ ,‬יתן על כבודו מהודו‪ .‬ויראה בביאת הגואל בב״א‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫אחיך הקטן והוא הצעיר עש וסס‪.‬‬
‫הביהכ״נ לנ״ל קרינו בשם היכל שלמה‪ .‬ע״ש המשורר‬ ‫ע״ה יוסף ■משאש ס״ט‬
‫הנשגב הספרדי כמוהר״ר שלמה אבן גבירול זצ״יל‪.‬‬
‫אלף תרנב‬
‫אלף תרנד‬ ‫כ׳׳ג!מרחשון שפ״ה‬
‫כ״ד ’יכיד')אדר א׳ התשכ״ה לפ״ג•‬ ‫אחי נועם טוב דעת וטעם‪ ,‬נעים זמירות ליוצר‬
‫המאורות ה״ר יצחק ואענונו‪ ,‬ישמרהו צורו‬
‫למעלת אחי נועם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬חכו ממתקים‬ ‫וקונו‪ .‬אמן‪.‬‬
‫ופלו מחמדים‪ ,‬מלא חסדים‪ ,‬חיכם לבב‪ ,‬ית״ר חובב‪,‬‬ ‫שלום רב לכבודו; ולעזר כנגדו‪ ,‬ולנטעי נעמנים‬
‫מזר״ק טהור‪ ,‬הר׳׳ר רפאל אזוגי ישצ״ו‪ .‬שלום רב‬ ‫הסובבים הודו‪ ,‬ה׳ עליחם יחיו׳ ולגוי גדול‬
‫לכבודו לעד‪ ,‬ולאחי ורעי אנשי הועד‪ ,‬וכל קהל ביהכ״נ‬ ‫יהיו‪ .‬אמן‪.‬‬
‫היכל שילמה‪ ,‬יפרוש עליכם ה׳ סוכת שילמו‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫^‬ ‫איש חמודות !‬
‫ידידים מאירים ככוכבי שמים‪ ,‬מכתבכם המלא מראש‬ ‫יען עלה בדעתינו אנחנו קהל ביהכ״נ של קרית שמואל‬
‫ועד השולים‪ ,‬שבחים וברכות מלא חפנים‪,‬‬ ‫לקום באשמורת שבת סדר תולדות יצחק‪ ,‬לשבח‬
‫ע״י ציר אמוינים מזהב פרוים‪ ,‬רפ׳׳א ירפא אותו‬ ‫ולפאר למלך הכבוד ברוך הוא‪ ,‬לזכור ימים מקדם‬
‫אלהים חיים‪ ,‬מהראש ועד הרגלים‪ ,‬מכל מחלות‬ ‫בארץ מרוקה ומה גם במולדת ארץ אשר ה׳ אלהינו‬
‫פנימיים וחצוניים‪ ,‬קבלתי בשתי ידים‪ ,‬וקראתיו פעמים‪,‬‬ ‫דורש אותה וכר‪ .‬ובידענו ■נאמנה‪ ,‬שאי אפשר לארגן‬
‫ואף כי נשקלו בו התוארים בלי מאזנים‪ ,‬כבר מלתייהו‬ ‫בלי מעלת כבודו שיחיה לכן הננו כלנו‬ ‫הדבר‬
‫אמורה אהבה מקלקלת את הסדר שבעתים‪ ,‬ומיטב‬ ‫מפצירים במעלת כבודו להופיע אצלנו להשמיענו‬
‫השיר כזבו בפה ובשפתים‪ ,‬יקויימו בנו ובכם אותם‬ ‫נועם שיח קולו ולהטע״מנו מצוף דבשו‪ .‬ובא האות‬
‫הברכות כפלי כפלים‪ ,‬ואורכם יאיר כצהרים‪ .‬אל שוכן‬ ‫עולם בסדר תולדות יצחק‪ .‬זכות אב נעקד‬ ‫לזכר‬
‫בשמים‪ .‬אמן‪ .‬אחיכם האוהב אתכם מקרב מעים‪.‬‬ ‫תעמוד עמנו ומה גם לשמו שם מבורך יתברך בכל‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫! סוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫החותם בעד כלם‪ .‬הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫השבת לעשות בקרית שמואל בבית ידיד צרור המור‬
‫אלף תרנה‬ ‫אדם פטדה‪ ,‬כה״ר אליהו פדידא הי״ו איש וביתו‬
‫כ׳סיון תשכ׳׳ה‪.....‬‬ ‫ברוכים הבאים‪.‬‬

‫לכבוד אהוב טהור לב חכם מאד נעלה‪ .‬מזר״ק טהור‪,‬‬ ‫אלף ‪.‬תרנג‬
‫כהה״ר ראובן אלבאג‪ ,‬שליט״א שלום‪ ,‬שלום‪,.‬‬
‫אבן יקרה !‬ ‫למעלת ק״ק בווינו סאייריס‪ .‬ובראשם פאר רבניהם‬
‫אתמול קבלתי גלויה מכבודו לקיים הבטחתי לעזור‬ ‫וחכמיהם וגדוליהם‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו׳ ולגוי‬
‫לכבודו במה שהוא להכנסת כלה‪ .‬אמנם‬ ‫גדול יהיו‪ ,‬אמן‪ .‬שלום רב למעלתכם‪ ,‬ולכל הנלוים‬
‫לדאבוני‪ ,‬באו באותו שיבת עוד ג׳ בבקשה מאותו‬ ‫עליכם‪.‬‬
‫המין‪ ,‬ועוד ד׳ בשבת שאחריו מפי כתבם■״ ועוד אחד‬ ‫■מו״ר זאת להודיע למעלתכם‪ ,‬כי פה בארץ בקרית‬
‫שאר בשר‪ ,‬ולמלא רצון הכל ■אי ■אפשר‪ ,‬ולמלא רצון‬ ‫שמואל ‪ ,‬בסביבות חיפה‪ ,‬אנחנו הספרדים‬
‫אחד‪ ,‬ואחד לא‪ ,‬אי אפשר‪ .‬ומה גם אני׳ העני‪ ,‬מיום‬ ‫הדרים פה׳ מרובים באוכלוסים ב״ה‪ .‬ושנים רבות‬
‫עמדי על דעתי‪ ,‬לא הכנסתי עצמי במעשה •כספים‬ ‫התלבטנו עם הממשלה ועם עצמנו במצבנו הקשה‪,‬‬
‫■בענינים כאילה מיראת ושנאת הבריות‪ .‬רק מעשה‬ ‫עד שבעזר ה׳ ב״ה בנינו ביהכ״נ מפואר‪ ,‬ואך חסרים‬
‫הצדקה מכספי יום יום כפי השג ‪ ,t‬ותויל״מ‪ .‬ובכן‬ ‫לנו ד׳ דברים‪ ,‬היכל הקדש‪ ,‬ותיבה‪ ,‬עזרת נשים‪ ,‬ובית‬
‫על ה׳ יהבך השלך‪ ,‬כי עמך ה׳ אלהיד בכל אשר‬ ‫שמוש‪ .‬והדבר העומד עתה על הפרק לפנינו היום‪,‬‬
‫תלך‪ ,‬הוא ינעים גורלך׳ ויהיה גואלך‪ ,‬תמיד בכל טוב‬ ‫הוא הייפל הקדש‪ ,‬ואין לאל ‪T‬ינו‪ ,‬ובשבת משפטים‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪ .‬וסלח נא אני מבקש‪ ,‬כי לא יכולתי‬ ‫באן היה וכאן נמצא החזן הנעים הנכבד והנחמד‬
‫לעשות רצון צדיק כאשר גלוי ו ‪T‬וע לפני מי שאמר‬ ‫מר ■חיים כהן ק״ה‪ ,‬הי״ו ונתגלגלו עמו הדברים ‪.‬על‬
‫והיה העוילם‪ ,‬הוא יושיענו‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪ •n1‬ומה גם על היכל הקדש‪ .‬והוא בחסדו אחר שתרם‬
‫בכבוד רב אחיד ע״ה יוסף משאש ס״ט ■‬ ‫מה שתרם הוא וחבריו שהיו עמו‪ ,‬עוד הבטיח אותנו‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫ממקום למקום• גדרו בעדי מהשי ב מעלתו דבר בעתו‪.‬‬
‫ועתה גזלתי מעתותי זמן מה להשיב מפגי הכבוד‪,‬‬
‫ובקצר אמיץ‪ ,‬דדי לחכים ברמיזא‪ .‬והוא ‪:‬‬
‫קראתי את מכתבו והנה הוא מלא רעיונות של‬
‫פחדים‪ ,‬וקריאה ליסורים‪ ,‬חדשים לבקרים‬
‫על מעשה בני האדם אשר לא טובים‪ ,‬ודרך זו לא לבד‬
‫שלא תביא בכנפיה שום טובה לא גשמית ולא רוחנית‪,‬‬
‫להיפך ! תשים מועקה בכל אברי האדם ולחץ גדול‬
‫בלב וערבוב מחשבות‪ ,‬עד שתוכל להביא לידי שגעון‬
‫רח״ל‪ ,‬ויגרום נזק לעצמו ולאחרים‪ ,‬כאשר קרה לכמה‬
‫בני אדם אשר נוקשו ונלכדו‪ .‬ובכן הדרך הישרה‬
‫והנכונה‪ ,‬כמו שאמר אדוננו המלך דוד בתהלותיו‬
‫״אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי״‪.‬‬
‫ואך בזאת האדם ממסגרת ביתו תהיה דעתו מעורבת‬
‫עם הבריות‪ ,‬לא לעשות כמעשיהם אשר‬
‫לא טובים ח״ו‪ ,‬רק לנהוג בהם מנהג דרך ארץ‪ ,‬להקדים‬
‫להם שלום‪ ,‬ולקבל את כלם בסבר פנים יפות כמ״ש‬
‫על רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬שלא הקדימו אדם שלום‬
‫מעולם ואפילו נכרי בשוק )ברכות יז( והנכרים שהיו‬
‫בימיו כולם היו עובדי אלילים‪ ,‬ומחק דרך ארץ‬
‫שקדמה לתורה היה מקדים להם שלום‪ ,‬וקו״ ח לישראל‬
‫יהיה מי שיהיה׳ דת־ או חלוני‪ ,‬ואם ראית אדם מישראל‬
‫עשה מצוה‪ ,‬תשמח בו מאד מאד‪ .‬כי זה אלפי שנים‬
‫ואנחנו נגונים בגלות מרה ואכזרית ומעורבים תערובת‬
‫גדולה ומסובכים בתוך תוכם של אומות העולם בכל‬
‫מין מלאכה ומסחר ובכל מין חכמה ומדע‪ ,‬וכל לימודנו‬
‫רק בבתי ספריהם ‪.‬וכל תיינוק ותינוקת משמתחילים‪.‬‬
‫לפטפט רק בלשונם ואין לנו שום נשק להלחם בו‬
‫להראות אמיתות תורתנו ונבואת נביאינו וחכמת‬
‫חכמינו‪ .‬רק הכל תלוי באמונה‪ .‬וכמ״ש המלך החס ‪T‬‬
‫״כל מצותיך אמונה״‪ .‬וכן אמרו חכמינו ז״ל ‪ :‬בא חבקוק‬
‫והעמידן על אחת‪ ,‬״וצדיק באמונתו יחיה״‪ .‬והאמונה‬
‫אין בה שום כח להלחם בה למשוך על ידה שום אדם‬
‫לדת‪ ,‬רק למי שנולד ונתגדל על ברכי התורה והמצות‪•,‬‬
‫שאם ישגה אתה מעוררו ומראהו משוגתו מאיזה‬
‫פסוק בתנ״ך או אף מאיזה מאמר בש״ס או במדרש‪,‬‬
‫או מאיזה סעיף בש״ע‪ ,‬ואז יחרד לבו׳ ושב ורפא לו‪.‬‬
‫אמנם מי שנולד ונתגדל על ברכי רפי כח בתורה‬
‫ובמצות‪ ,‬אף נולד לצדיקים וחסידים ונכנס‬
‫לבתי ספר של אחת מעמי התבל‪ ,‬קשה מאד עליו‬
‫אמונתו לאט לאט‪ ,‬עד אשר מעט מעט יגרשנו מתוך‬
‫לבו כליל‪ ,‬והרי הוא כתנוק הנשבה לבין הגויים‬
‫שאין עליו שום אשמה על כל חטא ועון שיעשה‪,‬‬
‫ואם בכל זאת אנחנו רואים אותו שעשה מצוה‪ ,‬אזי‪,‬‬
‫הדוש גדול הוא‪ ,‬וראוי לשמח בו שמחה גדולה‪ .‬ועוד‬
‫אפשר שאותה מצוה תגרור אחרת ואחרת אחרת ‪,‬וכו׳‪.‬‬
‫ואם ראית אותו עובר עבירה תהיה מה שתהיה אל•‬
‫שנאהו ואל תזניחהו ח״ו‪ ,‬כי צריך לדעת שטבע האדם ‪.‬‬
‫בעל חומר עכור וגם רק לחטא וכמו‪ ,‬״הן בעוף‬
‫חוללתי״ וסו׳‪ ,‬וכן איתא ביומא י׳ ע״ב‪ :‬שאל אלוהו■‬
‫לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא׳ אמריתו אמאי‬
‫לא אתי משיח‪ .‬והא הא ‪T‬נא יומא דכסורי הוא ואבעול‪.‬‬
‫כמה בתולתא בנהרדעא‪ ,‬א״ל הקב״ה מאי קאמר י‬
‫לפתח חטאת רובץ‪ ,‬ור״ל אנוס הוא האדם• כי ‪r -‬ר‪:‬‬
‫קכו‬
‫אלף תרנו‬
‫כ״ה אייר תשכ״ה‬
‫למעלת רבינו האי גאון‪ ,‬כלו אומר כבוד‪ .‬תפארת‬
‫ישראל‪ ,‬כקש״ת כמוהר״ר משה לייטר‬ ‫־‬
‫ישליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫נודע למשגב!‬
‫מכתב כבודו הבהיר והמזהיר הגיעני במועדו‪ ,‬וגדלה‬
‫בו מאד שמחתי‪ ,‬כי אהבתו הקדומה לא תקרוש‬
‫לעד‪ ,‬ועוד מתעוררת בלבי בלהב קדש בראותי חדושיו‬
‫היקרים‪ ,‬המאירים כספירים‪ ,‬בחוברות הדרום‪ ,‬ועתה‬
‫עוד השמחה במעוני בהתבשר־ מפי קדשו לשלוח לי‬
‫עוד ב׳ התאומים הנעימים ספריו המסילאים בפז‪ ,‬כי‬
‫ב״ה אתמחי גברא ואתמחי קמיעא‪ ,‬בספריו הנחמדים‬
‫שכלם ענק של פנינים‪ ,‬בתכנם ולשונם וגאוניותם‬
‫בבקיאות וחכמה ודעת ותבונה המקום ב״ה ישביעך‬
‫אורך ימים בכל טוב סלה אמן‪ .‬ואשר בקש כבודו‬
‫להודיעו איך עברו עלי השני־ם הפרטים רבו מלמנות‪,‬‬
‫ואך בדרך כלל׳ בשבת שקלים תרפ״ג באה משלחת‬
‫מעי״ת תלמסאן עיר גדולה באלג׳ירי‪ ,‬לעי״ ת מכנאס‬
‫במרוקו ארץ מולדתי‪ ,‬לקחת אותי לרב ראשי על‬
‫העיר והמחוז‪ ,‬וישבתי שם י״ז שנה‪ ,‬ובש׳ ת״ש‬
‫נדרשתי מממשלת מרוקו לשוב למקנאס להיות סגן‬
‫הרבנות‪ .‬וכן עשיתי‪ .‬ושוב נתמניתי לרב ראשי על‬
‫כל ארץ מרוקו במשפטי השררה ובש׳ תשכ״ב בהיותי‬
‫בן ע׳ שנה‪ ,‬יצא דבר מלכות שכל בן ע׳ יתכבד וישב‬
‫בביתו‪ ,‬וכן היה‪ .‬ואז התחלתי לחשוב לעלות אל‬
‫הארץ‪ ,‬וחפץ ה׳ הצליח בידי‪ ,‬ובר״ח ניסן תשכ״ד‬
‫יצאתי בתור תייר‪ ,‬והגעתי ביום שמיני לניסן‪ ,‬ובח׳‬
‫אב נדרשתי מראש העיר חיפה‪ ,‬לעמוד לשרת ברבנות‬
‫הראשית‪ ,‬ואחר כמה משא ומתן הצליח הדבר וביום‬
‫י״יז לחדש אדר התשכ״ה שעלינו התחלתי לעבוד‬
‫בעזר האלהים ב״ה‪ .‬ועוד העיריה דורשת לתארני‬
‫בתואר רב ראשי‪ ,‬שיש בו תוספת במשכורת‪ ,‬והם‬
‫מדיינים‪ ,‬ואני בורח מזה‪ ,‬כדרכי בקדש‪ .‬ב״ה שנתן לי‬
‫לב טהור ושקט‪ ,‬וב״ה אשר עזרני לקבוע שיעורי‬
‫תורה לכמה וכמה בעלי בתים במקומות שונים אף‬
‫שיש טורח נסיעות המקום ב״ה עוזר‪ .‬זהו מה שיש‬
‫להודיע לכבודו בס״ד‪ ,‬המקום ב״ה יבשרנו בשורות‬
‫טובות על כל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם‪,‬‬
‫ובחסדו הגדול יקבצם מהר על ארצנו‪ ,‬והעיקר הוא‬
‫לקיים לנו הבטחתו הטובה ע״י משה רב־נו הקדוש‬
‫ע״ה זיע״א׳ ומל ה׳ אלהיך את לבבך וכר‪ ,‬וכמ״ש‬
‫' ע״י נביאו והסירותי את לב האבן וכו׳ בב״א‪.‬‬
‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪-‬‬
‫אלף תרנז‬
‫■יום היטשי טו״כ חשון תשכ״ו‬
‫למעלת רב נבחר ונכבד ומאד נעלה‪ ,‬מזר״ק טהור‪■,‬‬
‫כמהר״ר אברהם חלואה ישצ״ו‪ .‬שלום רב‬
‫י‬ ‫למעלתו ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪,‬‬
‫אשכול הכופר !‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬קבלתי במועדו‪ ,‬ועוצם הטירדות‬
‫הצבוריות והיח ‪T‬ות‪ ,‬ונר נוסף העברת הדירה‬
‫קכז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫לעוררם לאמונתו ; ועוד כמה ספרים בחכמת הרפואה‪,‬‬
‫ואחר כשלוש שנים משבאו הצרפתים נכנסה בלשת‬
‫לרחוב הנקרא ״אלמללאח״ — משכן היהודים׳ ושללו‬
‫את כל רכוש היהודים ושלחו את בעירם באותו עקד‬
‫הספרים‪ ,‬והכל היה למאכולת אש‪ ,‬וכאשר הגיעה‬
‫השמועה למכנאס עשינו הספד גדול על המתים וביחוד‬
‫על שריפת התורה וחכמה‪ .‬ואני כתבתי אגרת ■נחומים‬
‫להרה״ג הנ״ל על חורבן ביתו ואבדן אוצר נחמד‬
‫שאין על עפר מושלו‪ ,‬זהו מה שיש להגיד בזה‬
‫למעלתו ושלום‪.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף מ שא ש ס״ט‬ ‫‪.‬‬
‫מאד מאד‪ ,‬כנודע מאליהו וישעיה‪ ,‬ורשב׳׳ל מלא‬
‫אלף תדנט‬
‫■‬ ‫י״ז שכט תשכ״ו‬
‫‪ h‬שלמה אבן דנאן ע״ה נדה צומ׳׳ר על שאמר על‬
‫למעלת חידיד חכם מאד נעלה‪ ,‬מזר״ק טהור‪ ,‬מר‬
‫שאול זיו‪ ,‬ישצ״ו׳ ■מזכיר ראשי לועד עדת‬
‫המערב בירושלים‪.‬‬
‫א‪.‬מ‪.1.‬‬
‫מכ תב כבודו‪ ,‬הגיע ני במועדו‪ ,‬ומעוצם הטירדות‬
‫הצבוריוית והיח ‪T‬ות‪ ,‬אחרה ■תשובתי עד כה‪.‬‬
‫אודות הספריות הנשארות במרוקו׳ שמבקשים להעלותם‬
‫אל הארץ‪.‬‬
‫לדעתי נ ד פשוט‪ ,‬שהספריות של היחידים לא ימסרו‬
‫•אותם לשום אדם בעולם‪ ,‬רק עד שיעלו אותם‬
‫עמהם‪ .‬וכן הספריות הצבוריות לא יוכלו מנהלי הצבור‬
‫לשלחם רק עד שתתחשל הגלות של כל עיר‪ ,‬אמנם‬
‫אם יוכלו לשלוח מפה או ימנו מהתם אנשי סגלה‪,‬‬
‫שיקנו מהיחידים‪ ,‬וישפיעו על הצבור‪ ,‬יוכלו לעשות‬
‫תושיה׳ זוהי דעתי‪ ,‬ואיני אומר קבלוה כי אתם הרבים‪.‬‬
‫ודעתכם רחבה‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫לא״ח טוב‪ ,‬גן רטוב‪ ,‬חו״ס וחוקר‪ ,‬מר מאיר בניהו‪,‬‬
‫אלף תרם‬
‫‪,‬‬ ‫י״ג אייר השכ״ו‬
‫למעלת פעל חכמה ותושיה‪ ,‬חבר כנסת ועירייה‪ ,‬מר‬
‫יעקב כ״ץ‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪,‬‬
‫לכבודו׳ ולכל הסובבים הודו‪.‬‬
‫ח‪ .‬מ‪ .‬ינ‪.‬‬
‫תנופת העט כעת‪ ,‬להגיב לכבודו‪ ,‬כי שמעתי מהרבה‬
‫אנשים דתיים‪ ,‬אודות הרכבת‪ ,‬שחק קבוע‬
‫לה‪ ,‬שלא יתחילו פועליה להתעסק בה בליל מוצאי‬
‫שב״ק ויו״ט‪ ,‬רק אחר רביע שעה מזמן הדלקת נר‬
‫במוצש״ק ויו״ט׳ והן עתה המנהלים עברו חק‪ ,‬ומקדימין'‬
‫חצי שעה קודם זמן הדלקה‪ ,‬שהוא שבת גמור‪ ,‬וכאשר‬
‫שאלתים ביד מי הדבר מסור‪ ,‬השיבו‪ ,‬ביד כבודו‬
‫^תיה‪.‬‬
‫ובכן נא אדוני‪ ,‬עמוד לתקן את הדבר יפה שבת'‬
‫אחד קודם‪ .‬והמקום ב״ה יהיה בעזרך להרים‬
‫מכשול מדרד רבים‪ ,‬ולזכות את הרבים׳ ושכמ״ה‪.‬‬
‫ברגשי כבוד גדול'■‬
‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט •‬
‫הרע מחטיאו בעל כרתו‪ ,‬וכן אמרו בירושלמי ברכות‬
‫פ״ד‪ ,‬כי ר׳ תנחום אמר לפני הקב״ה רבש׳׳ע הסר‬
‫ממנו יצה״ר‪ ,‬ונעשה רצונך כרצונו‪ .‬וישעיה הנביא‬
‫אמר דבר גדול מאד ‪ :‬״למה תתענו ד׳ מדרכיך תקשיח‬
‫לבנו מיראתך״‪ .‬וכן אמר אליהו ״ואתה הסבות את‬
‫לבם אחורנית״ והבטחה אחת אני מצפה׳ ומל ד׳ אלהיך‬
‫את לבביך וכר‪ .‬והסירותי את לב האבן וכר‪ ,‬כי‬
‫החומר העכור מוכרח לחטוא ולפשוע ולמרוד‪ ,‬ובפרט‬
‫עם תוספת התערבות בגויים ולמוד בספריהם‬
‫וכו‪ /‬ובכן מחוייבים מאד ללמד זכות על ישראל‬
‫בכל דבר ודבר‪ ,‬ומי שאינו מלמד זכות עונשו חמור‬
‫חפניו חול ונתן בפניו של ר׳ אבהו על שדבר דבר‬
‫קטן על ישראל‪ .‬כמ״ש במדרש שיר השירים‪ .‬והגאון‬
‫יהודי צרפת רעים וחטאים ח״ו‪ .‬והרבה יש מה להאריך‬
‫בזה ואין צורך באורך‪.‬‬
‫וגם בתוך ביתו יזהר האדם שלא ירבה עליהם דקדוקים‬
‫ותקפדות כי בזה יהרוס שלום ביתו וימרר את‬
‫חייו‪ ,‬ועיקר חיי האדם היא השמחה‪ .‬כמ״ש ״תחת‬
‫אשר לא עבדת את ד׳ אלהיך בשמחה׳ ועבדת את‬
‫אויבך וכד‪ .‬ויש מה להאריך הרבה בזה‪ .‬ליישב לך‬
‫תמהותיך באותם פסוקים ואמנם אין לי זמן כלל‬
‫אף לאכול אף לישון‪ .‬המקום בחסדו יתן לכם ולנו‬
‫אומץ' ואילות ובריאות לעמוד על משמרת הקדש אמן‪.‬‬
‫בכבוד חב ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫והזהר מאד מדמיונות כוזבות אף אם תמצא אותם‬
‫כתובים על כמה ספרים‪ ,‬שכל מחבריהם היו‬
‫גם הם בעלי דמיון‪ ,‬ד׳ ישמרכם וישמרנו אמן‪.‬‬
‫אלף תרנח‬
‫כ׳‪1‬מדהשון תשסץ‬
‫שליט״א׳ שלום לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪,‬‬
‫העי״א‪ ,‬ורוש״ל להודנו והדרנו‪ ,‬אדמו׳׳ר מו׳׳א ישצ״ו‪,‬‬
‫ורוש״ל לכל בני המשפחה‪ ,‬ישצ״ו‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬ויען לא הייתי בעיר‬
‫לכן אחרה תשובתי עד כה‪ ,‬אודות ספר‬
‫האגור‪ ,‬השבתי שהוא דפוס ראשון משנת ש״ו‪ ,‬ואך‬
‫מצאתי שהוא משנת תקנ׳׳ח‪ ,‬ואודות ש״ץ‪ ,‬עוד אין‬
‫‪,‬ספרי מסודרים לפני מפני הטירדות‪ ,‬ואמנם מה שמוכר‬
‫שיש ' לי הוא ספר להגאון יעב״ץ ‪,‬זצ״ל ולמוהרי״ע‬
‫סאספורטיס זצ׳׳ל ולא יותר‪ ,‬ובטח ■כי נמצאים אצל‬
‫■כבודו‪ ,‬ואם לאו אשלהם‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬
‫ואמנם שברון מדאיב אודיע לכבודו‪ ,‬אשר ראו והגו‬
‫שפתי בעוב״י פאס׳ שנתים או שלוש קודם‬ ‫‪,‬‬
‫בא הצרפתים למרוקו‪ .‬בקרתי ימים אחדים בבית עקד‬
‫הספרים של רב גדול כמוהר״ ר מתתיה סירירו זצ״ל‪,‬‬
‫וראיתי לו שם חדר גדול מיוחד רק לספרים ■כתב ‪T‬‬
‫דורות על לורות‪ ,‬והיו עליהם אות*ות מספר שהגיע‬
‫עד אלפים וארבע מאות‪ ,‬ודפדפתי בבלם‪ ,‬וזכורני‬
‫■שראיתי שם ספר גדול מדבר על ש״ץ‪ ,‬עם הכתבים‬
‫נעצם כתב ידו ונביאו העזתי‪ .‬ששלחו לרבני פאס‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫האלהים‪ ,‬הננו בטוחים בלב בבודו הטוב והטהור׳ כי‬
‫יעתר לבקשתנו‪ ,‬יפה שעה אחת קודם‪ ,‬ובטחוני חזק‬
‫שמצוה זו תגן על כבודו‪ ,‬וכל הסובב‪-‬־ם הודו‪ ,‬אלף‬
‫המגן‪ ,‬בכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫עבדכם הצעיר׳ ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫חזקיהו ‪ ,8‬שלמא עלייכו מלכי‪ ,‬שלמא עלייכו מלכי‪.‬‬
‫אלף תרסג‬
‫ר״ח אלול תשכ״ו‪ .,‬כו״ח טובה‬ ‫‪1‬‬
‫ומאמרים על מם׳ קדושין׳ ודפדפתי אחת‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים עיה״ק‪,‬‬
‫שלום ‪:‬שלום‬
‫קבלתי מכתב מעלתכם‪ ,‬על תנועת הידים בשעת‬
‫קריאת התורה‪ ,‬אם עוד מנהג זה מצוי‪.‬‬
‫מנהג זה נזכר בברכות ס״ב‪ ,‬מפני מה אין מקנחים‬
‫בימין ? מפני שמראין בה טעמי תורה‪ .‬ופירש‬
‫רש״י ז״ל‪ ,‬טעמי תורה׳ נגינות טעמי מקרא של תנ״ך‪,‬‬
‫בין לנקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות‬
‫הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפד מוליד ‪T‬ו‬
‫לפי טעם הנגינה‪ .‬ראיתי בקוראים הבאים מארץ‬
‫ישראל‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫והדבר פשוט לדעתי‪ ,‬שלא בשעת קריאת התורה‬
‫ראה אותם עושים כן‪ ,‬שהרי הוא אומר בין‬
‫בנקוד שבספר‪ ,‬וס״ת אין בו נקוד‪ .‬רק בשעת קריאה‬
‫בחומשים היו עושים כן‪ .‬וכן ראיתי במרוקו ובאלגיריין‬
‫לכמה מלמדי תנוקות דוקנים עושים כן‪ .‬זהו ה ‪T‬וע לי‬
‫מזה ושלום‪..‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫נא אדוני ראש העיר‪ ,‬בתשומת לבך הטהור‪ ,‬תקרא‬
‫אלף תרסד‬
‫‪ ...‬פ ״ ג אלול התשע״ו‬
‫למעלת אדמו״ר הגאון המפורסם ראשון לציון׳‬
‫כקש״ת‪ ,‬כמוהר״ר יצחק נסים שליט׳׳א‪ .‬שלום‬
‫רב למלכא ולמלכתא‪ ,‬ולכל בני המלך שלום‪.‬‬
‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫תודה רבה אדוני המלך על תשורתו היקרה‪ ,‬מחברת‬
‫דבר בעתו‪ ,‬ועל מכתב קדשו‪ ,‬זו לדרשות‬
‫התעוררות לתשובה׳ ברוך ה׳‪ ,‬בעזרתו והשגחתו‪ ,‬הנני‬
‫דורש בבל שבת‪ ,‬ובז׳ דנחמתא מאריך חצי שעה יותר‪,‬‬
‫והרבה מקומות הזמינו אותי לעורר‪ ,‬ובס״ד ■נסעתי‬
‫ודרשתי ועוררתי עצמי ואחרים‪ ,‬בקרית חיים בשבת‬
‫נחמו בשרתי צדק בקהל רב‪ ,‬וכן בקרית שמואל‪,‬‬
‫במוצקין‪ .‬ואמש‪ ,‬בטבעון‪ .‬וביום ה׳ הב״ע לשלום‬
‫בעתלית‪ ,‬ובעי״ת עוד מוזמן למקומות אחרים בס׳׳ד‬
‫המקום ב״ה יעזרנו לעשות רצונו ׳כרצונו‪ .‬נא אמני‬
‫בקש עלינו רחמים‪ .‬מובטחני שברכת כבודו לא תשוב‬
‫ריקם‪.‬‬
‫ויען הננו עומדים על סף התשכ״ו‪ ,‬ליכנס לשנת‬
‫התשכ״ז‪ .‬בכן מעומקא דלבא הנני מברר את‬
‫אדוני הרב ואת כל •ביתו בבריאות וחוזק ואומץ‬
‫ואילות ועושר וכבוד מעלות טובות בשקט ושלוה‬
‫מכל עבר שנה זו ופל שנה ושנה עד ועד ובא לציון‬
‫גואל‪ ,‬לכל ישראל‪ .‬אמן‪.‬‬
‫עבדכם הצעיר ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬
‫קכח‬
‫אלר תרסא‬
‫ח״י אייר תשב״ו‬
‫לב׳ רבנן ותלמידהון‪ ,‬דגרסי ביני עמודי בישיבת‬
‫הרמב״ם ובית יוסף‪ ,‬בתל אביב‪ ,‬רח׳ המלך‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫נגה עלי אור גדול מנוגה אור תורה פירושי סוגיות‬
‫הנה ואחת הנה‪ .‬מקוצר הפנאי‪ ,‬ונהנתי בו הנאה‬
‫מרובה‪ ,‬הן מצד הדברים שיש בהם טעם לשבח‪ ,‬הן‬
‫מצד יגדיל הורה‪ ,‬שעל ידה תבוא אורה לארץ ולדרים‬
‫עליה ברחמים וכל טוב‪ .‬המקום ב״ה יעזרכם על דבר‬
‫כבוד שמו‪ ,‬ושיהיה כל למודכם לשמו ולזכר תאות‬
‫נפש׳ בלי שזם ריח קנטור ח״ו‪ .‬רק אהבה ואחוה‬
‫שלום ורעות‪ ,‬ואז יהיה לריח ניחח לפני תמיד לעזר‬
‫ולהועיל לכם ולכל ישראל אמן‪.‬‬
‫ברגשי אהבה וכבוד‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תרסב‬
‫‪ 5‬אב תשכ״ו‬
‫למעלת אדוני ראש העיר‪ ,‬חכם מאד ׳נעלה‪ ,‬לשם‬
‫ולתפארת ולתהלה‪ ,‬כבוד מר אבא חושי‪,‬‬
‫שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו׳ ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ׳‬
‫ברצון טוב המכתב הזה‪ ,‬דברים היוצאים‬
‫מן הלב‪ ,‬מובטחני שיכנסו ללב כבודו הרם‪ ,‬ויעשו‬
‫פירות‪ ,‬והוא ‪:‬‬
‫באה לפני משלחת מנוה יוסף׳ אנשים מוכרים אצלי‬
‫הרבה‪ ,‬הם ושולחיהם‪ ,‬כלם ישרים ותמימים‪,‬‬
‫דתיים לבביים‪ ,‬ומה גם בענין התפלות‪ ,‬שאין די להם‬
‫תפלות של שבת בצבור לבד‪ ,‬אלא צריכים עוד‬
‫לתפלות של חול׳ שלש פעמים בכל יום‪ ,‬ולא עוד‬
‫אלא שמושכים עמהם גם את בניהם הגדולים והקטנים‬
‫לחנבם משחר ילדותם‪ ,‬כמאמר המלך החכם‪ ,‬חנוך‬
‫לנער ע״פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה‪.‬‬
‫והנה השם שנתנו למקום ״נוה יוסף״ הוא מאד יפה‪,‬‬
‫■אמנם הוא כגוף בלא נשמה‪ .‬שהיא ביהכ״נ‪,‬‬
‫מקדש מעט לישראל‪ ,‬לתפלות ולסליחות‪ ,‬ולכל‬
‫השתפכות ינפש העברי והעבריה׳ על כל צרותיהם‬
‫הסובבים אותם מכל עברים‪ ,‬ואין ראוי לזה רק ביהכ״נ‬
‫בהיכלו ותיבתו ועשישיותיו‪ ,‬ובו׳‪ ,‬וכו׳‪.‬‬
‫עוד בקרתי אצלם וסבוני גם סבבוני‪ ,‬האנשים !והנשים‬
‫והטף‪ ,‬ובלב ישר ותמים‪ ,‬אמרו לי׳ אבא! אבא!‬
‫הב לן ביהכ״ב! הב לן ביהכ״נ! ולא ‪T‬עו בין אבא‬
‫הנותן‪• ,‬שהוא כבודו הרם‪ ,‬לבין אבא המתחנן‪ ,‬שהוא‬
‫אני‪ ,‬העני׳ שאין לי מה ליתן‪ ,‬רק מבקש ומתחנן‬
‫בעצם‪,‬‬
‫בכן הושיעה אדוני המלך‪ ,‬ויושיעך אלהים‪ ,‬האנשים‬
‫חללו‪ ,‬אין מבקשים כסף רק שטח אדמה לבנות‬
‫עליו צריף משלהם‪ ,‬מקום מיוחד לשפוך שיחם לפני‬
‫קכט‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫קטן‪ ,‬מתאים ‪ 23‬פיווריי ‪1965‬׳ הועתק מחוברת נומ‪-‬רו‬ ‫אלף תרסה‬
‫‪ ,36‬דף ‪ 47‬שטר נומיר ‪ ,676‬והכל שריר ובריר וקיים‪.‬‬ ‫י כ׳׳ט בעזבט תשכ׳׳ז‬
‫ע״ה יהושע בירדוגו‪ ,‬ע״ה חיים׳ קסרס‪..‬‬
‫החתימות הנ״ל נתקיימו אצלי כראוי׳ ולראיר‪ ,‬חתמתי‬ ‫למעלת אדמו״ר ראשון לציון‪ ,‬הרב הראשי לישראל‬
‫פה מקנאס‪■ ,‬וקיים‪ .‬ע״ה רפאל בירדוגו‪.‬‬ ‫מוהר״ר יצחק ‪1‬סים שליט״א׳ שלום רב וישע‬
‫זהו תרגום עדות הכתובת על נייר מרוקו מס׳ ‪79712‬‬ ‫יקרב לכבודו ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫אני המתרגם ביום ג׳ בשבת ‪ 9‬אדר ב׳ תשכ״ז‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מ‪ .‬ג‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫הנדון‪ :‬חופות בביהכנ״ס‬
‫פה בחיפה יש בתי פנסיות של הספרדים שמסדרים‬
‫בהם חופות‪ ,‬וכדי בזיון וקצף למקדש מעט‬
‫אלף תרסח‬ ‫בארץ שכלם ק״ק הן מצד הקרקע והקירות והתקרה‬
‫כ״ט אדר ג׳ תשכ״ז‬ ‫שכלם מאבני המקום ועפר הארץ‪ ,‬וקדושת ביהכ״נ‬
‫של רבים שקדושתו חמורה‪ ,‬והתופות פלם נעשות‬
‫למעלת חכם מאד נעלה‪ ,‬לשם ולתפארת ולתהלה‪,‬‬ ‫בחוצפה גסה‪■ ,‬זרועות נשים מגולות עם החזה והרגלים‬
‫מר שלמה מישקובסקי‪ ,‬שליט״א‪ ,‬יו״ר האגודה‬ ‫עד הארכובה‪ .‬וחבוקין ונשוקין‪ ,‬ונבול פה וכר׳ ולא‬
‫להצלת ילדי ישראל מחנוך זר‪ .‬שילום חב‪ ,‬וישע יקרב‪,‬‬ ‫הועילו לא תופחות ולא משגיחין‪ ,‬ובכן עלה בדעת״נו‬
‫לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬ושליט״א‪.‬‬ ‫לאסור את הדבר כמו אחינו האשכנזים‪ ,‬עד שהרפה‬
‫‪I‬‬ ‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫בני אדם אומרים‪ ,‬מדוע אנחנו מזלזלים בבתי הכנסיות‬
‫אף ששלחתי מכתב למעלתו מיום ג׳ אדר זד‪ ,‬שעלינו‪,‬‬ ‫שלנו האין בהם קדושה כשל האשכנזים ? ובכל אופן‬
‫אודות הצלת שלוש נפשות מצפחני חית המסיון‪,‬‬ ‫יש חלול ה׳ גדול‪ .‬ובכן אנחנו מחלים פנ״ק להודוענו‬
‫עתה נתבשרתי מפי האדונים הנכבדים והיקרים מאד‪,‬‬ ‫דרך זו נלך יכשא״ק להסיר המכשול‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫מר משה מוצה ומר מרדכי אלבאג׳ שכבודו טרם שם‬ ‫בכבוד חב מאד‬
‫תשומת לבו הטהור לדבר הזה ‪.‬ומשתדל לגמור הדבר‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף ׳משאש ס״ט‬
‫בטוב להציל הנפשות היקרות משערי טומאה של‬
‫המסיון‪ ,‬המקום ב״ה יצילכם מכל רע‪ ,‬וייצל כל עם‬
‫ישראל מכף כל אויב ואורב לגופו ולרוחו ונשמתו‪,‬‬ ‫אלף תרסו‬
‫אמן‪ .‬בכבוד רב מאד‪ ,‬אחיכם הצעיר‬ ‫‪ 12‬אדר א׳ תשכ״ז‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫למעלת אדון נכבד‪ ,‬מר משה דהאן שליט״א׳ שלום‬
‫שלום‪.‬‬
‫אלף תרסט‬ ‫מכתביו השנים קבלתי‪ ,‬אודות מושב זקנים לעלוי‬
‫‪ 3‬נימן תשכ״ז‬ ‫■נשמת אלי כהן ז״ל‪ ,‬הנה יש לכם רבנים‪,‬‬
‫וחברי מועצה‪ ,‬הם יתנו תחלה המלצה‪ ,‬ואנחנו נבוא‬
‫למעלת חכם מאד נעלה‪ ,‬לשם ולתפארת ולתהלה‪,‬‬ ‫אחריהם׳ כן הוא החק והנמוס‪.‬‬
‫מנהל סניף משרד הדתות באזור הצפון‪ ,‬חבר‬ ‫ועל ענין הבוחרים והנבחרים לנהל את ביהכ״נ גם‬
‫נפבד מאד בעירית׳ חבר נכבד מאד במועצה הדתית‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬הרבנים והמועצה ידונו‪ ,‬אף שהדין‬
‫ועוד ועוד‪ ,‬טוב ומטיב‪ ,‬בנש״ק מר ישראל לבנון‪,‬‬ ‫והשכל מודים שיד כל הקהל שור‪ ,‬בזה‪ ,‬עם כל ■זה‬
‫שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫הרבנים וד‪,‬מועצה המקומית ידונו בזר‪ ,,‬ואם ישאלו‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫אותנו‪ ,‬נשיב כאשר יורונו מן השמים‪.‬‬
‫בכבוד רב‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫נא אדוני עשה חסד ומצוד‪ ,‬רבה‪ ,‬לתת לבך הטהור‬
‫למכתב הרצוף עם כתבא דנא׳ אשר אני‬ ‫אלף תרסז‬
‫מכיר את כלם שהם בני קדושים חרדים לאש דת‬ ‫תרגום ‪1‬עדות‬
‫הקדש‪ ,‬וחשבו שיש בידי איזה יכולת‪ ,‬וכתבו לי לעזור‬
‫להם‪ ,‬ואני פונה למעלתו‪ ,‬שיש יכולת ב ‪T‬ו בעזר‬ ‫בתלתא כחדא הוינא׳ ואסהדו קדמנא‪ ,‬הר׳ שלמה‬
‫המקום ב״ה‪ .‬להזדרז לעזור להם‪ .‬שמעתי שיש שם‬ ‫■אזיחעי בר יוסף נ״ע‪ .‬והר׳ יהודה בן עזרא‬
‫צריפים סגורים‪ ,‬יוכל כבודו הרם להשיג להם אחד‬ ‫בר נסים נ״ע בתורת עדות גמורה וברורה וביררו‬
‫להתאסף בו לשלש תפלות בכל יום‪ ,‬ובפרט בשבתות‬ ‫בעדותם שיודעים בבירור שהאשד‪ ,‬מסעודא חלואה‪,‬‬
‫ובחג החירות הקדוש הבא עלינו לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫בת כהה״ר יוסף ז״ל‪ ,‬אלמנת משה בן עזרא נ״ע‪,‬‬
‫ובשכר זאת‪ ,‬יחולו על מעלתו וביתו‪ ,‬ברכות וטובות‪,‬‬ ‫היא מיל ‪T‬י מחננו זה קדוש מקנאס‪ ,‬ושהיא כעת‬
‫ואת חג המצות תחוגו בשמחות ודיצות ותזכו ‪ ,‬לשנים‬ ‫בת ששים ושתים שנה‪ .‬עד כאן סיימו עדותם העדים‬
‫רבות‪ ,‬נעימות וטובות‪ ,‬עד מאה ועשרים‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫הנ״ל‪ ,‬ולראיד‪ ,‬חתמנו פד‪ ,‬מקנאס‪ ,‬אנחנו חותמים מטה‬
‫בכבוד רב מאד‪ ,‬אחיכם הצעיר‬ ‫סופרי בית דין צדק ישמרם צורם‪ ,‬ביום שלישי בשבת‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫עשרים ואחד יום לחדש אדר א׳‪ ,‬שנת תשכ״ה לסרט‬
 ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫לו ל‬

‫אלף תרעב‬ ‫אלף עתר‬

‫‪ 11‬פסלו תשפ״ה‬ ‫‪ 4‬פיון תשפ״ז‬

‫למעלת מכובדנו היקר מר יצחק בן הרוש שליט״א‪,‬‬
‫ראש הועד מושב מגדים‪ ,‬שלום רב לכבודו‪,‬‬
‫ולחבריו היקרים אנשי הועד‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫הנדון ענין הערוב‬
‫זה קרוב לשנה משנסעתי למושבכם קדוש‪ ,‬והתחלנו‬
‫לאסוף נדבה למצות עירוב‪ ,‬וברוך ה׳ נאסף‬
‫קרוב לשמונה מאות לירות‪ ,‬ועד עתה לא עשיתם‬
‫מאומה׳ גם השלשת האנשים היקרים שקבענו להיות‬
‫עם הרב נרפים הם ולא עשו דבר‪ .‬בכן נא אחי עמוד‬
‫במצוה רבה זו ‪,‬עד שתביאו אותה לידי גמר‪ .‬וה׳‬
‫ישלח עזרכם מקדש‪.‬‬
‫גם שמעתי שקבעתם סמוך לביהכ״נ מקום משחק‬
‫לכדור רגל בשבת‪ ,‬ודבר זה קשה לשמוע‪ ,‬ובכן‬
‫נא אחי השתדלו מאד להרחיק הדבר מביהכ״נ‪ ,‬כי‬
‫הוא עון פלילי‪ ,‬המקום ב״ה ישמרכם מכל רע‪ ,‬וישפיע‬
‫לכם כל טוב‪ .‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‪ .‬אחיכם‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫למעלת אדמו״ר הרה״ג וכף שר הדתות כמהר״ר‬
‫ז׳ ורהפטי׳ג‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬ ‫‪,‬‬
‫הסובבים הודו הי״ו‪.‬‬
‫ש‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫יהודי צפון אפריקא הנמצאים בנהריה לא נתנוגי‬
‫השב רוחי׳ מפיהם ומפי כתבם‪ ,‬להפציר‬
‫באדוני השר‪ ,‬לבנות להם מקדש לשפוך שיחם ערב‬
‫ובקר וצהרים יום יום‪ ,‬כמנהגם ומנהג אבותיהם ולפני‬
‫סבודו נגלו פל תעלומותיהם‪ ,‬אין צורך‪ ,‬באורך‪,‬‬
‫ואמנם דע אדוני כי אחת הסבות למעוט העליה והיןא‬
‫הגדולה שבכלם‪ ,‬היא העדר בתי כנסיות בכל השכונות‬
‫בארץ‪ ,‬כי בהם תלויים חייהם וחנוך בניהם לדת‪.‬‬
‫ובכן׳ נא‪ 1‬גבור‪ ,‬השתדל מאד בזה‪ ,‬להרבות בכל‬
‫מקום ‪,‬בתי ■כנסיות פשוטים רק גבוהים ורחבים‪ ,‬והמקום‬
‫ב״ה ישלח עזרך מקדש ומציון יםועדך ותהיה ‪.‬בריא‬
‫וחזק תמיד אמן‪.‬‬
‫ברגשי כבוד רב מאד‬ ‫•‬
‫■אחיכם ע״ה יוסף ■משאש ס״ט‬

‫אלף תרעג‬ ‫אלף תרעא‬

‫‪ 10‬׳מכת תשפ״ה‬ ‫‪ 21‬אלול!תשפ״ז‬

‫למעלת אחי נועם׳ ח‪ .‬ח‪ .‬וסר בנש״ק‪ ,‬מר מאיר‬ ‫למעלת אחי נועם‪ .‬ח‪ .‬וח‪ .‬וסר בנש״ק‪ .‬מר מאיר‬
‫בניהו שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל בני‬ ‫בניהו‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל בני‬
‫משפחתו‪ ,‬הנכבדים והנחמדים‪ . ,‬ובראשם פאר‪ ,‬אדמו״ר‬ ‫משפחתו‪ ,‬ובראש פאר !אדמף׳ר ראשון לציון‪ ,‬רבן של‬
‫הגאון המפורסם הראשון לציון‪ ,‬המלך הגדול ד אבהו‬ ‫כל ישראל מוחר״ר רבי אבהו׳ שליט״א‪.‬‬
‫שליט״א כסאו לעד יכון‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫פרח שושן !‬ ‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪,‬‬
‫מכתבו ■הבהיר הגיעגי‪ .‬ואודות העמידה׳ מרוב עבודה‪,‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬עם אותו ס׳ לקוטים כ״י‪,‬‬
‫באשר נבא כבודו‪ ,‬גם לא היה לי מה לשלוח‪,‬‬ ‫‪ .‬והקונה הראשון‪ ,‬לא אני חפשתי עליו‪ ,‬רק‬
‫עד שלשום שקבלתי חבילה ע״י עולה חדש ועמהם‬ ‫קרה מקרהו‪ ,‬שבא לבית על עסק מה וראה אותו לפני‪,‬‬
‫קומץ של ברכה‪ ,.‬הרי הוא לפניך‪.‬‬ ‫ונעשה קונה ונתן מה שנתן׳ ולא מכרתיו‪ .‬ועתה הנה‬
‫אודות הס׳ תולדות האר״י החי זצ״ל‪ ,‬הגיעני במועדו‪,‬‬ ‫נסע לחו״ל‪ ,‬ואני צריך לכסף כי רבו הוצאותיו‪ .‬ובכן‬
‫ולא מצאתי זמן לדפדף בו‪ ,‬כי באים ספרים‬ ‫אם ירצה כבורו‪ ,‬אחזירהו לו בסכום שאמר‪ ,‬והרי ספר‬
‫חדשים לבקרים וצריכים לדעת מה שיש בכל אחד‪,‬‬ ‫ישן נושן למעלה ממאתים שנה‪ ,‬יש בו הרבה פזמונים‬
‫ומדלגים מזה לזה ומזה לזה שעות קבועות בכל יום‪,‬‬ ‫עתיקים שאני חושב שעוד לא נדפסו‪ ,‬ובכן כבודו‬
‫עד שגומרים מה שראוי לגמור ועומדים במה שראוי‬ ‫יקבע את המחיר ויוסיף ברכה‪ ,‬לצורך שעה‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫לעמוד‪ ,‬וזה גמרתיו‪■ ,‬ושני קהות על הגוזמאות‪ ,‬המקום‬ ‫ויען הננו נכנסים לשנה מבורכת התשכ״ח אשה עולה‬
‫ב״ה יגאלנו מהרה‪ ,‬ותברר האמת‪ ,‬עם היא חותמת‪.‬‬ ‫וכר׳ ואנכי לא אשכחך‪ ,‬ועוד בא סימן לגש״ת‬
‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫אלי נאם ה׳‪ ,‬לפ״ג תשל״ג בצלמון‪ ,‬הנני מקרב לבי‪,‬‬
‫מאחל לכלכם‪ ,‬שנה טובה בכל טוב סלה‪ ,‬ותזכו לשנים‬
‫אלף תרעד‬ ‫רבות‪ ,‬נעימות וטובות‪ .‬אמן‪ .‬ובשנה זו יהיה כבודו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪...‬ט״ז טפת תשפ״ח‬ ‫חתן טוב ויפה וכלה כלולה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ = 458‬חתן‬
‫למעלת הרה״ג׳ מעו״מ‪ ,‬ראב״ד מקדש במכנאס‪,‬‬ ‫‪ = 17‬טוב‬
‫בנש״ק‪ ,‬כמוה״ר רפאל בירדוגו ישצ״ו‪ ,‬בכמוה״ד‬ ‫ויפה‬ ‫‪101‬‬
‫אברהם זצ״ל‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪ = 61‬וכלה‬
‫‪ = 91‬כלולה‬
‫שלום רב ‪.‬למעלתו ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪ .‬ורוש^׳ל לאחי‪.‬‬ ‫‪ 728‬תש כ״ ח‬
‫ורעי הרבנים הגדולים יצ״ו‪,‬‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ ‪9‬‬
‫קלא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫דאיפא אתערותא דלתתא‪ ,‬בטוח שתהיה אתערותא‬
‫דלעילא‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי מאהבתו את הימים הללו עלה‬
‫ברעיונו לאסוף כל מנהגי ישראל בימי חנוכה והתחיל‬
‫לאסוף איזה חומר‪ ,‬ודרש ממני לעזור על ידו בזה‪,‬‬
‫ולהודיעו באורך וברוחב בפרטי פרטות מנהגי ארץ‬
‫מולדתי׳ מכגאס מרוקו‪ ,‬ולא אסתייעא מילתא‪ ,‬ועתה‬
‫בהתנדב עם לארוג את ספר הזכרון להנצחת זכרו‬
‫הקדוש‪ ,‬ובקשו ממני לענות גם אני חלקי‪ ,‬אמרתי‬
‫בא מועד לשלם את נשיי‪ ,‬אמרי פי והגיון לבי לעשות‬
‫רצון צדיק אחרי מותו‪ ,‬כי יש בדבר למוד מוסרי‬
‫וספור מעשיהם של צדיקים‪ ,‬נדיבי עם אלהי אברהם‬
‫אבינו איש החסד‪ ,‬ע״ה‪ ,‬והוא י‬
‫ההכנות לחנוכה היו מתחילים בארץ מולדתי‪ ,‬אצל‬
‫עשירי עם נדיבי חלב‪ ,‬מחדש אלול‪ ,‬אשר‬
‫בו היו ממלאים חביות של חרס גדולות בגזרי בשר‬
‫מטוגנים בשמן זית זך‪ ,‬שקורין בערבית ״אלכליע״‬
‫שחדש אלול הוא היה הזמן במרוקו‪ ,‬שהבשר מרובה‬
‫והמחיר נמוך הרבה וכל אחד מחנדיבים היה ממלא‬
‫שתי חביות גדולות המכילים יותר ממאת־ם קילו;‬
‫בשר׳ אחת לכל בני הבית לימות החורף‪ ,‬שברובם‬
‫אין השבר מצוי כלל אף בשבתות‪ ,‬ואחת שמורה לימי‬
‫חנופה לחלק לעניים נסתרים וגלויים‪ ,‬מתנה יפה‪,‬‬
‫בהעדפה‪ ,‬בלב מלא רצון‪ ,‬ועלצון׳ ובפרט לתלמ ‪T‬י‬
‫•חכמים דדחיקא ליהו שעתא‪ ,‬היתד‪ .‬המתנה כפולה‬
‫וצנועה‪.‬‬
‫עוד זאת בירחי אלול ותשרי‪ ,‬הוא זמן דריכת ענבים‬
‫להוציא מהם יין‪ .‬ויען לא היו לנו גתות‪,‬‬
‫ולא היד‪ ,‬שום מסחר ביין‪ ,‬רק כל בעל בית אמ ‪T‬‬
‫היד‪ ,‬עוש־ה יין לעצמו לקדוש־ והבדלה ועשירי עם היו‬
‫ממלאים עשרות חביות יין לעצמן ולצדקה וחסד‪-,‬‬
‫לכן אמרתי דרך אגב להגיד סדר עבודת היין באותם‬
‫‪.‬‬ ‫הימים איד היה‪ .‬והוא !‬
‫מביא ארבע לוחות ברוחב טפח ויותר‪ ,‬ובאורך חמש‬
‫אמות או פחות או יותר כמדת אמצע חצרה‬
‫וימדביק הלוחות על צדן עם הרצפה במתונתא שקורין‬
‫בערבית ״תאידקא״ שהוא הומר עפרי רך כמראה‬
‫האפר‪ ,‬שממנו היו עוש־ות הנש־ים העבריות והערביות‬
‫תנור וכרים וכופה‪ ,‬שהוא דבק טוב׳ ומביאים סלי‬
‫ענבים ומריקים באמצע‪ .‬והפועלים דורכים אותם‬
‫ברגליד‪,‬ם אחר רחיצה וקנוח יפד‪ ,‬יפה‪ ,‬ומלקטים את‬
‫היין בכפות הידים או בכוסות לכלים גדולים וש־ופכים‬
‫בחביות‪ ,‬אחר רחיצה ונגוב וגמור בעצי בשמים‪,‬‬
‫ואחר הדריכה יפה יפה‪ ,‬אוספים עוד החרצנים והזגים‪,‬‬
‫ועושים מהם עגול גבוה‪ ,‬וכורכים עליו חבל ארוך‬
‫כריכה אחר כריכה ממטה למעלה‪ ,‬ומביאים לוח חזק‬
‫ונותנים על העגול‪ .‬ומביאים שתי קורות רחבות‬
‫וארוכות ■וחזקות ומניחים אותם על הלוח‪ ,‬שתי ■וערב‬
‫במשקל השוד״ ומזמינים מן הרחוב כל עובר‪ ,‬ובלבדי‬
‫שיהיה שמן‪ ,‬ועומדים על הקורות מכל רוח ואוחזים‬
‫זה בזד‪ ,,‬ומכב ‪T‬ים עצמם‪ ,‬ומספרים ספורים‪ ,‬ושרים‬
‫שירים‪ ,‬גם בדיחות ומד‪,‬תלות ועקיצות‪ .‬משך עשרים‬
‫דקות ויותר‪ ,‬והיין יוצא‪ .‬ומלקטים ומשימין בחביות‪-.‬‬
‫ושוב יורדים מעל הקורות ונפרדים בברכה מבעל׳■‬
‫הכית‪ ,‬הם מברכים ■אותו להניח כרכה‪ ,‬ולשתות אח•‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫בא לפני כה״ר יוסף נחמני הי׳׳ו בכה״ר שלמה ■ד‪.‬י׳׳ו‬
‫וב ‪T‬ו מכתב מרו״מ‪ ,‬ע״ד הכסף‪ ,‬של יורשי‬
‫רחמים אזוגי ז״ל‪ ,‬להיות אפוטרופוס לחלקם וכר‪ .‬ואך‬
‫מפני הנחיצות‪ ,‬לא נכתב שם המנוח הנז׳ ז״ל‪ ,‬וגם‬
‫הדברים לא בסדר‪. ,‬וכאשר רצה להביא הכסף מחו״ל‬
‫ע״ש בעליו‪ ,‬חשדוחו שהוא שלו‪ ,‬וצריך לשלם איזה‬
‫מס׳ גם לשלם מס קבוע על כל מה שירויח הכסף‬
‫בבנק מדח״ב‪ .‬והוא טען שאין הכסף שלו רק של‬
‫יתומים‪ .‬ואמרו לו תביא ראיה‪ ,‬וראינו שהראיה שוברה‬
‫בצדה‪ ,‬וגם חסרון כבודה להגישה להם כך‪ .‬ובכן‬
‫נשאר הדבר כך‪ ,‬ויש מניעת הריוח הרב ליתומים‬
‫ולאלמנות‪ ,‬ובכן במחילה וסליחה מכבודו הרם‪ .‬הנני‬
‫מסדר לפניו הנוסח הראוי ע״פ מצב בני העיר‪ ,‬והוא‬
‫יצוה לכתוב וכבודו יחתום‪ ,‬ואם ־רצה שגם חבריו‬
‫יחתומו יועיל הדבר פה‪ ,‬כי ביודעם שיש ב״ד בעיר‪,‬‬
‫תמיד שואלים בקהוי שניים מדוע רק אחד חותם ?‬
‫וגם חותם ב״ד‪ ,‬וזה הנוסח‪.‬‬
‫אנו החו״מ‪ ,‬רבני מכנאס והמחוז‪ ,‬מאשרים בזה‪,‬‬
‫שהמנוח מר רחמים אגוזי ז״ל‪ ,‬בה״ר דוד ז״ל‪,‬‬
‫נפטר במסנאס ביום ‪) 19.4.67‬טוב להתאימו עם מספר‬
‫ישראל( וחניח אחריו ששה ילדים‪ .‬זה שמם‪ ,‬אליס‪,‬‬
‫פירלא‪ ,‬יוסף‪ ,‬שמואל‪ ,‬אורלי יהושע הי״ו ואלמנתו‬
‫אסתר בת כה״ר יוסף נחמני ז״ל ואמו גוהרא‪ .‬ולפי‬
‫שהמנוח היה יר״א וסר מרע ונפטר בשם טוב באביב‬
‫ימיו‪ ,‬לכן כל יודעיו תרמו תרומה גדולה להתחלק‬
‫ליתומיו ואלמנתו ואמו הנד‪ ,‬ליהנות מהם בשוה חלק‪.‬‬
‫כחלק‪ ,‬סכום כל הכסף עלה לשלושים אלף ותשע‬
‫מאות וחמשה ושבעים דרהם‪ ,‬ונמסר ביד איש •נאמן‬
‫מפורסם‪ ,‬יקר מאד‪ ,‬מר יוסף נחמני הי״ו‪ ,‬בכה״ר‬
‫שלמה הי״ו‪ ,‬שמנינו אותו אפוט׳ עליהם‪ ,‬לעשות בכסף‬
‫הנד כפי ראות עיניו לטובת שמונה אלה הנד‪ ,‬והאמננו‬
‫אותו נא״ג ומפורשת על כל הנכנס ויוצא על ידו•‬
‫מהכסף הנד‪ ,‬לומר כי הוא זה! ובד וכף‪.‬‬
‫ולרח״פ מכנאס ט״ו שבט תשב״ ז וקיים‪.‬‬
‫נא למהר יחישה הענין כל מה דאפשר לטובת יתומים‬
‫ואלמנות‪ ,‬המקום ב״ה ישמרכם מכל רע‪ ,‬וישפיע‬
‫עליכם כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪,‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תרעה‬
‫•‬ ‫‪ 20‬שפט תשכ״ה‪-‬‬
‫להנצחת זכר צדיק לברכה‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬ח״כ‪ ,‬ונשיא ועד‬
‫׳עדת המערבים‪ ,‬על אדמת הקדש ירושלים‪.,‬‬
‫ועוד ‪,‬ועוד‪ ,‬מר אברהם אלמאליח זצ״ל‪.... .‬‬
‫חשבתי דרכי על הנושא אשר אשא בספר •הזכרון•‬
‫הזה‪ ,‬ואחר רבות מחשבות‪ ,‬זכרתי‪ -,‬כי; זה‬
‫שלש שנים‪ ,‬נפגשנו ביומי דחנוכה‪ ,‬פה עיה״ק חיפה‪,‬‬
‫ונתגלגלו הדברים על עניינא דיומא‪ ,‬והעלה על גס‬
‫גבורות העם בימים הללו‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי באמרו את הנוסח‪,‬‬
‫מסרת גבורים ביד חלשים‪ ,‬ורבים ביד ‪ .‬מעטים‪,‬‬
‫מתעוררת בו התקוה לגאולת ישראל השלמה‪ -,‬מאחר‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫אור זרוע‪.‬‬ ‫בין ארור לצדיק‬
‫וידוע‪.‬‬ ‫ב ‪T‬דוגו מפורסם‬
‫לקלוע‪,‬‬ ‫תמיד לכל מטרה‬
‫ישיר יהושע‪.‬‬ ‫יום יום ת ^ אז‬
‫כדובר כאמור‪ ,‬ואם היו ענבים טובים‪ ,‬עושים עוד עגול‬
‫נחזור לסדר עבודת היין‪ .‬אחר שנותנים את היין‬
‫בחביות‪ ,‬מחכין ימים אחדים‪ ,‬יש ימים שלשה‪,‬‬
‫ויש יותר עד עשרה ימים לנוח היין מתס׳סתו‪ ,‬כי‬
‫לא כל העתים שוות ולא כל המרתפים שוים‪ ,‬ולא‬
‫כל היינות שוים‪ ,‬ואז מביאין צמקים‪ ,‬ובוררין אותם‬
‫מגרגרי תבואה או קטנית או איזה פסולת וכותשין‬
‫אותם •ברגל על הרצפה על ידי חתיכת ברזל שקושר‬
‫הכותש תחת עקב והימני‪ ,‬א‪ 1‬השמאלי אם הוא אטר‪.‬‬
‫ועושים אותם כדורים ונותנים תוך החביות׳ והיה‬
‫להם שעור מיוחד לכל חבית גדולה או קטנה‪ ,‬ויום‬
‫יום היו מסירין את הקצף עם הפסולת העולים למעלה‬ ‫בואו בינייא‪ .‬שמנייא‪ .‬נצבייא‪ .‬בקורייא‪ ..‬למפקייא‪,‬‬
‫על היין משך ארבעה או חמישה ימים‪ ,‬ואחר סוגרין‬
‫את החביות במגופות וטיט ומייחדים אותם בפה מלא‪,‬‬
‫אלו לחנויכה ואלו לפסח‪ ,‬והנשארים פתוחים לבני‬
‫הבית׳ לשתות לרצונם‪ ,‬ולקדוש והבדלה להם ולקרוביהם‬
‫העניים‪ ,‬ולביהכ״־נ שמתפללים בו להבדיל במוצאי‬
‫שבתות ומועדים‪ ,‬ולחופות עניים ולמ‪-‬־לה ופדיון‪,‬‬
‫ולרבנן ■ותלימ ‪T‬הון בסיום מסכתות בישיבות‪ ,‬ולבעלי‬
‫׳בתים בסיום ספרי הזוהר‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫וב שבת שליפני ר״ח פסלו שימברכין החדש׳ היתד!‬
‫מתיעוררת שימחה גדולה בלב העניים כי‬
‫קרבו הימים שממלאים גרונם יין ■מכל המינים‪ ,‬וגם‬
‫ממלאים כרסם בשר מטוגן‪ ,‬ומהשומן הנקרש עליו‪,‬‬
‫מבשלין בו הרבה מיני תבשילין מסלתות וקמחים‬
‫בכל ביקר ביזמי הקור להתחמם בהם‪ ,‬וכשהיה הש״צ‬
‫מדגיש‪ ,‬בסימן טוב יהא לנו ר״ח כסלו המלומד בנסים‪,‬‬
‫היו איזה עניים בדחנים מוסיפין‪ ,‬המלומד בנשים‬
‫צדקניות המחלקות בשר ויין‪ ,‬שאין שמחה אלא בבשר‬
‫ויין‪ ,‬ודורשי רשומות אמרו‪ ,‬חנוכה פעמים׳ ככה!‬
‫חולקים!חכמות נשים נתחים ושמו ויין‬
‫כלול ‪1‬כל ■זזימים חללו‪.‬‬
‫ובט״ו לחדש כסלו‪ ,‬כל הישיבות ובתי הספר‪ ,‬וכל‬
‫בעלי בתים הקוביעים עתים לתורה בכל לילה‪,‬‬
‫היו לומדים הלכות תנוכה ומתעמקים בהם‪ ,‬גם הילדים‬
‫הקטנים •היו המורים מלמדים אותם ברכות של חנוכה‪,‬‬
‫עם איזה שירים מ־וחדים לחנוכה‪.‬‬
‫ויומים או שלש קודם חנוכה‪ ,‬היה רעש בכל הבתים‬
‫והחצרות‪ ,‬שכל הנשים היו מזדרזות לנקות‬
‫אותם ואת כל אשר בהם׳ ומסי״דים בס ‪■ T‬כל החדרים‬
‫וכל הפתחים‪ ,‬כנקיון פסח בזיעיר אנפין‪ ,‬ומוציאין‬
‫׳נר חנוכה‪ ,‬של נחשת שיש לכל משפחה בציורים נאים‬
‫ממינים שונים‪ ,‬ומורטים אותם בחול פעמים שלוש‬
‫עד שהם מבהיקים כזהב׳ ותוליז אותם במקומם על‬
‫מזוזות פתחים‪ ,‬והעניים היו קונים חדשים של בדיל‪.‬‬
‫ובערב חנוכה היו כל החנויות מעוטרות בכל ימיני‬
‫פירות רעננים‪ ,‬וכל הקהל קונים איש איש‬
‫ככל אות ינפשו‪ ,‬ובפרט כרוב וקרא אדומה ובצלים‬
‫ולפתות מכל המינים‪ ,‬כי כל אלו צריכים לתבשיל‬
‫של כוםכךס בגזרי בשר מטוגן׳ שעושים כל בני ‪Tvn‬‬
‫קלב‬
‫יינו רק בשמחות‪ ,‬וקדוש והבדלה‪ .‬והוא משיב וכז‬
‫תעשו בבתיכם כפלי כפלים‪ .‬ואז הפועלים פותחים‬
‫את העגול ומפחרין אותו‪ ,‬וחובטים אותו בימקלות‬
‫שטוחות‪ ,‬וחוזרין עוד ועושים אותו עיגול אחר׳ ועוד‬
‫שלישי ככל אותו הסדר‪ ,‬ולמען הזמין את האגשים‬
‫בקל‪ ,‬לעמוד עיל הקורות׳ עשו הזמנות בחרוזים‪,‬‬
‫וגגינות יפות‪ ,‬וזה הראשון אשר מצאתי זה שנים‬
‫רבות למר דודי הרה׳׳ג ׳פמוהר״ר דוד משאש •זצ״ל‪,‬‬
‫! נפטר התרל״יח וזה נסחו‪.‬‬
‫בואו בני תורה‪ ,.‬כלכם ׳בחברה‪,‬‬
‫לעמוד עיל הקורה‪ .‬להוציא חומרה‪,‬‬
‫לקדוש ■והבדלה‪ .‬ולמצות מילה‪.‬‬
‫ולהכנסת כלה‪ .‬ולדליא ידע במגילה‪.‬‬
‫וכתב כי ראה ושמע נוסח עתיק׳ בתרגום‪ ,‬וזה הוא!‬
‫המרייא‪ .‬לקדושייא‪ ,‬ולימפקגייא‪ .‬ולגזוירייא‪,‬‬
‫ולחתנייא‪ ,‬ולמשתיוא‪ ,‬דיפורייא‪.‬‬
‫וגם אני׳ העיני‪ ,‬חרזת^ את זה‪ ,‬בעשרת יימי תשובה‬
‫‪ :‬שנת התרס״ט‪ ,‬בשמנה תנועות‪ ,‬במשקל אחד‪.‬‬
‫בואו אחים מתנדבים‪ .‬להיות על קורות נצבים‪.‬‬
‫;להמישיך את דם ענבים‪ .‬למלא יין מיקבים‪.‬‬
‫לברך שוכן כרובים‪ .‬שבתות וימים טובים‪.‬‬
‫■ ומילת ערלות תיעובים‪ .‬ובפדיון ימים קצובים‪.‬‬
‫ובחופת רעים אהובים‪ .‬ובכוס ברכת המסבים‪,‬‬
‫וחלוק יין לרבים‪ .‬עניים דלים תאבים‪.‬‬
‫בחנוכת המכבים‪ .‬ובדלא ידיע מריבים‪,‬‬
‫המרעים המטיבים‪ .‬כה לחי בבית נדיבים‪.‬‬
‫אמן‬
‫עוד בשנת התרע״ט בסוף אלול‪ ,‬היינו בצוותא בביתו‬
‫•של הרה״ג כמוהר״ר יהושע בירדויגו זצ״ל׳ רבה‬
‫הראשי של העיר הגדולה מפנאס יע״א‪ ,‬ונתגלגלו‬
‫הדברים על שירי היין‪ ,‬ודרש ממני לארוג שיר חדש‬
‫מיוחד לכבודו‪ .‬ועשיתי רצונו‪ ,‬בא סימן יוסף משאש‬
‫חזק‪ .‬יו״ד תנועות‪.‬‬
‫ידידים עלו חיש על הקורה‪.‬‬
‫והכבידו במרה יתירה‪.‬‬
‫סגולה ביין מאד יקרה‪.‬‬
‫פינו עליו לאל ישיר שירה‪^ .‬‬
‫מצות מילה גם היא בו קשורה‪.‬‬
‫שם בחתונות קבע לו דירה‪.‬‬
‫אחר מזון על כוס השם אקרא‪.‬‬
‫שימחת פורים דלא ‪•T‬ע מהרה‪.‬‬
‫חיי אריכי לרב העירה‪.‬‬
‫זרע קדש לו עז וגבורה‪.‬‬
‫קול ששון וקול שמחה וזמרה‪.‬‬
‫לא תפחדו אם נוע תנועו‪.‬‬
‫׳אז היין יהד כמבוע‪.‬‬
‫■סוס ישועות בכל עת קבוע‪.‬‬
‫יום טוב ושבת בכל שבוע‪,‬‬
‫גם בפדיון בכור לו זרוע‪,‬‬
‫שבעת ימים אצל רש ושוע‪.‬‬
‫גם בחנוכה תת לדל לגמוע‪,‬‬
‫קלג‬ ‫או צ ר ה ט!כ תבי ם‬
‫יקרים‪ ,‬קראתיו בשם נר מצוה‪ ,‬נדפס בפאם שגת‬
‫תרצ״ט‪ ,‬ואזל‪ ,‬המקום ב״ה יעזרנו להוציאו לאור‬
‫עוד הפעם‪ .‬ובבוא המנוח הדגול מר א׳ אלמאליח‬
‫‪,‬זצ״ל‪ ,‬׳לימכנאס׳ ארץ מולדתי ובקר אותי בביתי‬
‫ונתגלגלו השיחות על כמה מיני פורים על כמה נסים‬
‫שעשה הקב״ה עם ישראל בארצות פזוריהם‪ ,‬אמרתי‬
‫לו שגם פה מקנאיס יש לנו ׳פורים מיוחד ביום ט״יז‬
‫אדר‪ ,‬מה מאד שמח לבו על הבשורה‪■ .‬ועוד לא שאל‬
‫ואיך מסרתי ‪ m‬׳ספריי הנז׳ מתנה‪ ,‬אשר בו מבואר‬
‫הכל לפרטיו‪ ,‬ואז בשובו אל ■הארץ כתב מאמר גדול‬
‫עלי ועל פורים הנז׳ הנקרא בשם פורים של מע׳גאז‪,‬‬
‫ועוד הדפים ואצילו את שירי הגדול אשר שרתי עליז‪,‬‬
‫והללו מאד‪ ,‬ושלח לי חוברת מודפסת‪ ,‬הנה היא‬
‫באמתחתי‪ .‬ומיום צאת ספרי הנד לאור והפיצותיו‬
‫בקהל‪ ,‬קבעו ׳לקרות את ׳כל הכתוב ובו על חנוכה‪,‬‬
‫ועוד הרבה קבעו לקרוא מגילת אנטיוכוס‪ ,‬כמ״ש‬
‫בם׳ תפלה ה ‪T‬וע בשם בית עובד‪ ,‬והועתקה משם‬
‫אצל הרבה !בעלי בתים בכתב ׳ ‪..0T‬‬
‫ו ב ב קר כל בתי כנסיות מתפללים בהדרת קדיש׳ בעת‬
‫הוצאות ס״ת‪ ,‬נהגו לומר שמונה פסוקי נרות‬
‫‪,‬ואור ■ממשלי שלמה‪ .‬והם‪ . ,‬נר לרגלי דבריך וכר‪.‬‬
‫נר ה׳ נשמת אדם יוכו׳‪ .‬׳כי ׳נר ׳מצוה ותורה אור וכו׳‪.‬‬
‫כי אתרי תאיר נרי וכו׳‪ .‬אור צדיקים ישמח וכו׳‪.‬‬
‫אור ׳זרוע לצדיק וכו׳‪ .‬ואורח צדיקים כאור נוגה וכו׳‪.‬‬
‫קומי אורי כי בא אורך וכו׳‪.‬‬
‫וכל בעלי בתים ׳אוכלים ארוחת הבקר כל שמונת‬
‫הימים בסופגנים עם דבש‪ .‬יש נשים יודעות‬
‫לעשותם‪ .‬ומי שאין אשתו יודעת קונה מההנויות‬
‫הנפתחות הרבדי בימי ■חנויכה‪ ,‬מאנשים בעלי מקצוע‬
‫יזה‪ .‬ונמצא עליה !לחץ גדול תמ ‪ T‬מרו‪,‬ב הקונים אנשים‬
‫■וילדים‪ .‬והרבה שולחים מהם מנות לבנותיהם הנשו‪,‬אות‬
‫ומשודך למשודכתו‪ ,‬ובכל בוקר עין רואה קבוצות‬
‫קבוצות !נערים ונערות משרתים ומשרתות‪ ,‬הלוך ושוב‬
‫ברחובות קריה עם צלחות גדולות שיל נחשת ממורט‪,‬‬
‫מלאות סויפגיות‪ ,‬ובתוכם קערות קטנות מזכוכית‬
‫מלאות דבש‪ ,‬עם בקבוקי חלב ויין‪ ,‬לארוחת הבקר‪.‬‬
‫גם היה מנהג פשוט אצל כל בעלי בתים׳ לעשות‬
‫משתה גדול פעם אחת בחנוכה לקרוביהם וכל בני‬
‫משפחתם‪ ,‬ביום או בלילה׳ בכמה תבשילין ובראשם‬
‫‪,‬כוסכוס בבשר מטוגן ויין חדש‪ ,‬וכל שיר ושבת שיש‬
‫על חנוכה‪ ,‬ככה עוברים כל שמונח ימי חנוכה‪,‬‬
‫ובשמחה ומשתה ורנה וצהלה‪.‬‬
‫עיוד שמיעתי מזקני הדור‪ ,‬כי בזמן הקודם‪ ,‬היה אצלם‬
‫מנהג פשוט בי׳מי חנוכה‪ ,‬ש׳מורי בתי הספר‬
‫העניים‪ ,‬היו שולחים את הילדים הל׳ומדים אצלם לחזר‬
‫על הפתחים לאסוף להם תבואה וקטנית‪ ,‬ופל אהד‬
‫מבעלי בתים הוא או אשתו‪ ,‬היו נותנים להם מלא‬
‫חפגים חטים או קטנית‪ ,‬יופל מיני פירות יבשים‬
‫כל אחד מהנ׳מצא אתו בבית גם ביצים וחתיכות‬
‫סוקר‪ ,‬גם פחמים ועצים‪ ,‬גם פרוטות וכשיהיו ׳מח׳זרים‪,‬‬
‫היו אומרים בקול המולה‪ ,‬נוסח בשפה ערבית אשר‬
‫לא נודע להם מי המחבר‪ ,‬אשר שם בפי הילדים‪ ,‬והוא‪.‬‬
‫מימנא‪ ,‬מיימנא׳ מולאת אדאר שמימנא‪,‬‬
‫עיטוונא‪ ,‬חפינא‪ ,‬חפינא‪ ,‬זרע וקטנייא וטחינא‪, ,‬‬
‫לחנוכה יחד עשיר ואביון‪ .‬וכל היום עין רואה עניים‬
‫מחזרים על פתחי נדיבים‪ ,‬ובידם כלים רקים גדולים‬
‫לאסוף בהם בשר ויין ושמנים וסלתות שמחלקים ■לחם‬
‫כל בית נדיב‪ ,‬וכאשר מתמלאים‪ ,‬הולכים לבתיהם‬
‫ומריקים אותם וחוזרים‪ ,‬וחסד זה יש לו תשלומין‬
‫כל שימונה׳ מי שלא לקח היום לוקח למחר‪ .‬גם כל‬
‫היום‪ ,‬שלוחים יוצאים מבתי נדיבים וידם מלאות‬
‫׳בקבוקי יין וצלחות מלאות גזרי בשר מטוגן להוליך‬
‫לבתי תלמ ‪ T‬י חכמים‪ ,‬ונסתרים‪ ,‬וחולים שאינם יכולים‬
‫לבוא ברגליהם‪ ,‬ויש נדיבים שהיו מוסייפין גם מתת‬
‫כסף הגונה• ישלם ה׳ פעולם‪.‬‬
‫ובערב מתאסיפים כל הקהל בבתי כנסיות וימתפללים‬
‫ערבית בהדרת קדש׳ ואחר תפלת י״ח מדליקין‬
‫את הנרות גם בביהכ׳׳נ משום פרסומי ניסא‪ .‬ושוב‬
‫הולכים לבתיהם‪ ,‬וכל אחד מקה־ל עליו אשתו ובניו‪,‬‬
‫ומביהכים על הנרות בקול רם מלה במלה בנועם‬
‫שיח‪ ,‬ואומרים כלם כאחד הנרות הללו בקול המולה‪,‬‬
‫ועוד מזימור שיר חנוכת וכד‪ .‬זיש מוסיפין עוד ׳ויהי‬
‫נועם פעמים שבעה‪ .‬ע״פ איזה מקובלים שאומרים‬
‫שיש בו סגולה לשמירה‪.‬‬
‫ושוב סובבים את שלחנם הטהור‪ ,‬הערוך כ ‪ T‬ה׳‬
‫הטובה עליוהם‪ ,‬ואוכלים ארוחתם בשמחה‪,‬‬
‫מול פני המנורה‪ ,‬ואומרים ׳זמירות לחנוכה׳ שתקנו‬
‫המשוררים הראשונים ממרוקו‪ ,‬כמו השיר '‬
‫מי זה ימלל נסי אל יתבונן‪.‬‬
‫■בימי מתתיהו בן יוחנן‪.‬‬
‫)תהלה לדוד להר״ג מוהר״ ר דוד חסין ז״ ל‪,‬‬
‫ממכנאס‪ ,‬דף ננ״א‪ ,‬נדפס פעם ב׳ בשנת יתפא״ר‬
‫■בכזאבלנקא(‬
‫‪,‬ועוד‬
‫•אשורר שירים נאים‪ ,‬לשוכן מעונים‪,‬‬
‫הגביר החשמונאים‪ ,‬ממלכת כהנים‪,‬‬
‫)עח לכל חפץ להגאון יעב״ץ ׳זצ״ל‬ ‫‪-‬‬
‫מעיר פאס‪ ,‬נדפס נא אמון תרנ״ח(‬
‫ועוד‬
‫יונים הגאיונים‪ ,‬אכזרים כתנ״נים‪,‬‬
‫קמו על זרע איתנים‪ ,‬בימי החשמונים‪,‬‬
‫והאל שאין בלעדו׳ נטה עליהם ידו‪,‬‬
‫והגביר זרע תס ‪T‬ו‪ ,‬ואת יהודה בעדו‪.‬‬
‫)אלו ב׳ הבתים הנודעים מהשיר הזה‪,‬‬
‫ומיוחס להגאון מוהר״ר רפאל בירדוגו‬
‫•זצ״ל ממכנאס(‬
‫ועוד‬
‫אשירה לצור נורא קדוש עשה פלאים‪,‬‬
‫בפח ובגבורה הרס מבצרי גאים‪,‬‬
‫אויב■‪ ,-‬שוטני‪ ,‬מוני‪ ,‬הכוני פצעוני‪,‬‬
‫ארוממך ה׳ כי דליתני‪.‬‬
‫)די ׳העזב‪ ,‬להגאון כמוהר״ר שלמה‬
‫בירדוגו זצ״ל׳ ממכנאס‬
‫נדפס ביכאזא בלאנקא‪ ,‬תש״י(‬
‫וגם אני‪ ,‬העני‪ ,‬חברתי הרבה שירים לחנוכה‪ ,‬ועוד‬
‫שיר ארוך בו ספרתי כל הענין‪ ,‬כתמונת‬
‫מי כמוך להמשורר הנשגב מוהרר״י הלוי זצ״ל לשבת‬
‫זכור הנדפס בכל ספרי תפלה‪ .‬ועוד הרבה דברים‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬ ‫ק לו‬

‫טבת בכל שנה ושנה‪ ,‬בשירות ותשבחות‪ ,‬וחלוק‬ ‫פוזה חנוכה ופוזהנא‪ ,‬ינעייסו פאמילייא■ מגבונא;‬ ‫‪.‬‬
‫צדקות ביד נדיבה‪ .‬ונמשכה צוואת הורים מדור ‪-‬לדור‬ ‫דרבי די כא יקרינא‪ ,‬לקרייא בנייא‪ ,‬משבחייא'‬ ‫י‬
‫עד הזקן שהיה בי׳מיגו שמו מכלוף עדי ז״ל‪ ,‬נפטר‬ ‫התא לעסייא‪ .‬וחוזרים מימנא‪ ,‬מימנא‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ש׳ תר״ע בשיבה טוב זקן ושבע ימים׳ ובניו הישרים‪,‬‬ ‫חה 'פירושו‪ ,‬מימנא )מזל טוב‪ ,‬כמו שקורין לאסרו‬
‫הר׳ משה‪ ,‬והר׳ ‪:‬מסעוד ז״ל‪ ,‬בימיו וגם אחרי מותו‪,‬‬ ‫חג פסח בשם מימונא שפירושו מזל טוב׳ והכל‬
‫היו עושים משתאות גדולות לכל בני העיר‪ ,‬משך‬ ‫לחזק הברכה( בעל הבית שמינה )זה חוגף לינשים‪,‬‬
‫ד׳ ימים ביומי דהנוכה‪ ,‬ומה גם לרבנן ותל׳מידיהון‬ ‫שהשומן לאשה‪ ,‬היה נחשב ליופי והיו הנשים מתחרות‬
‫ולכל עניי העיר‪ ,‬עם מתת כסף הגונה ושולחים מנות‬ ‫להיות שמנות יותר( תנו לנו חופן‪ ,‬חופן‪ ,‬חטים‬
‫לנסתרים ולנסתרות׳ וכל הסעודות היו מלאים תוכן‪,‬‬ ‫וקטנית וקמח‪ ,‬לכבוד הנוכח ולכבודנו׳ נחיי משפחה‬
‫חדושי תורה‪ ,‬וכל מין שיר ושבח למקום ב׳׳ה‪ ,‬ומה גם‬ ‫אביונה של הרב שמלמד אותנו קריאה בתום לב מן‬
‫השיר חנ״ל צדיק אז״ רו בך חיילים‪ ,‬עד תומו‪ ,‬שהיה‬ ‫הבקר עד הערב‪.‬‬
‫שגור בפי כל בני המשפחה‪ ,‬כל זה היה מוסיף חן‬ ‫עוד דבר יפה היה במכמאס‪ ,‬שהיה מגעים את חגיגת‬
‫וכבוד לימי חנוכה‪, .‬‬ ‫ימי חנוכה‪ ,‬שדם רבות‪ ,‬ונהנו ממנו כל בני‬
‫זהו מה שהשיגה ידי בעזר המקום ב״ה להגיד מנהג‬ ‫העיר‪ ,‬ובפרט ת״ח והעניים‪ .‬והוא‪ ,‬במחוז מכנאס‪,‬‬
‫אבותינו בימי חנוכה בארץ מולדתי מכנאס מרוק‪,‬‬ ‫ברחוק כמאה קילומטר‪ ,‬ישי כפר אחד גדול של‬
‫לזכר עולם יהיה צדיק מר אברהם אלמאל־ח זלה״ה‪,‬‬ ‫ברברים‪ ,‬נקרא בשם ״אזרו״ ובשנים שעברו קרוב‬
‫נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‪.‬‬ ‫למאתיים שנה‪ ,‬היו שם קהל גדול מישראל׳ ומפני‬
‫אני הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫חמת המציק‪ ,‬עזבו את העיר וברחו לנפשם ונתפזרו‬
‫בכל ערי מרוקו‪ ,‬והרבה מהם באו למכנאס‪ ,‬ונשאר‬
‫המקום חרב‪ .‬עד בוא הצרפתים בשנת התרע״א וכבשו‬
‫אלף תרעו‬ ‫את המקום‪ ,‬ובגו בו הרבה בנייכים‪ ,‬וגם הרבה יהודים‬
‫‪ 11‬שבט תשכ״ה‬ ‫ממכנאם בנו שם בתים וחנויות׳ גם בית כנסת קטן‬
‫עם ס״ת וחזן לשאר ימות השנה ואמנם במועדים‬
‫למעלת א״חי נוע״ם׳ טוב דעת וטעם‪ ,‬הרב הגדול‪,‬‬ ‫היו באים למקומם וחוגגים הגיהם‪.‬‬
‫מעוז ומגדול‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬בנש״ק כמוהר״ר‬ ‫בכפר הזה‪ ,‬נשאר שריד אחד עתיק יומין‪ ,‬והוא לרגל‬
‫ברוד טול ‪T‬אנו‪ ,‬יחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪,‬‬ ‫הר אחד גבוה אשר שם‪ ,‬נמצא קבר אחד‬
‫אמן‪ .‬שלום רב׳ וישע יקרב‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪,‬‬ ‫גדול אשר לא נודע שם הקבור בו וזמנו‪ ,‬רק ידוע‬
‫הרבנית והפנים והבנות והנכדים ה׳ עליהם יחיו‪,‬‬ ‫ומפורסם בפי הכל 'בשם‪ ,‬קבר הצדיק מול אזרו‪,‬‬
‫ולגוי וגדול יהיו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הצדיק בעד אזרו׳ וקבלה בידם שנפטר בחור‪ ,‬כמ״ש‬
‫י‬ ‫עצום ורב!‬ ‫הגאון כמוהררי״ע בירדוגו זצ״ל‪ ,‬בספרו קול יעקב‪,‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב הטירדות גדרו‬ ‫גדפס בלונדון התר׳׳ד‪ ,‬ושם בדף יו״ד כתב שבחשון‬
‫בעדי מהשיב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬ראיתי מ״ש‬ ‫צדק״ ת נסע לשם ונשתטח על קברו לסבת שכול‬
‫כבודו כמתנצל שעשה בסד״ר מפני הכבוד שעשו לו‬ ‫בנים‪ ,‬ונענה‪ ,‬ושר עליו את השיר הזה‪.‬‬ ‫•‬
‫אותם האנשים׳ טוב אדוני‪ ,‬מפני שעוד לא ידעת‬ ‫אנכי היום אשירה‪, ,‬לאל חי קדוש ונורא׳‬
‫אותם ואת הפוליטיקא שלהם‪ ,‬כי כבודו חדש בארץ‪,‬‬ ‫ארנן ואזמרה‪ ,‬זמירתו צבי לצדיק‪.‬‬
‫ומה שגעשה אין להשיב‪ ,‬ואמנם בס״ד נלחמתי והנני‬ ‫צדיק אזרו בך חיילים‪■ ,‬נכשלים ונחשלים‪,‬‬
‫נלחם לתקן אשר קלקלו‪ ,‬והמקום ב״ה יעזור לגו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אברך יה במקהלים‪ ,‬כי ■אותך ראיתי צדיק‪.‬‬
‫אחיד הצעיר‪-‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ועוד השיר ארוך בעל כ״ו בתים‪,‬‬
‫כל בית מסיימת בשם צדיק‪,‬‬ ‫'‬
‫והנה בתוך המשפחות הבורחות למכנאם בזמן הקודם‬
‫אלף תרעז‬ ‫יש משפחה ׳אחת נקראת בשם לחייני‪ .‬ובפי‬
‫תרגום עיקר כתובה‬ ‫הכל נקראת בשם עדי׳ על שם משפחת אמם זקנתם‪,‬‬
‫אבי המשפחה‪ ,‬היה נקרא בשם מכלוף‪ , ,‬והיה בעל‬
‫בחמישי בשבת שלשה ימים לחדש תמוז‪ ,‬שנת חמשת‬ ‫'נכסים רבים ומשפחה ענפה מאד בבנים ונכדים וניינים‪,‬‬
‫אלפים ושש מאות ושנים ושמונים )התרפ״ב(‬ ‫והיה תמיד מכבד את קבר הצדיק הנד‪ ,‬והיה משלם‬
‫לבריאת עולם׳ ■בעיר מראכש )מרוק(‪■ ,‬נכנסה לחופה‬ ‫שכר יומי ליהודי אחד 'שהיה מכבד ומרבץ ומנקה‬
‫האשה מזל בת מסעוד מלכה‪ ,‬עם בן זוגה החתן‬ ‫ומסיוד‪ ,‬כי חיוה אומר כי בכל ׳עת צרה היה בא אליו‬
‫משה אצבאן‪ .‬וחתומים עליה ב׳ סופרי הדיינים‪ ,‬מר‬ ‫בחלום ומודיעו מה לעשות 'וינצל ופעם אחת הקיפו‬
‫משה ■מזרחי‪ ,‬הדר בחצר מס׳ ‪ 1‬רחוב ר׳ אברהם‬ ‫לסטים את ביתו להכותו נפשו הוא ואשתו ובניו‬
‫אזוראי ז״ל‪ ,‬במראכש‪ ,‬ומר יוסף מולדין‪ ,‬הדר‬ ‫ולשלול כל רכושו‪ ,‬והוא בכה וצעק הושיעה אדוני‬
‫בחצר רופא רח׳ לעזאמא׳ במראכש‪ .‬זהו מה שצריך‬ ‫הצדיק׳ אז ברחו כלם‪ ,‬ונצול‪ ,‬ומאותו היום התכונן‬
‫לדעת מהכתובה הנז׳‪ .‬א״כ יהיה משנת תרפ״ב הנז׳‪,‬‬ ‫וברח הוא וכל אשר לו‪ ,‬ובעודו בדרך תפשו אותו‬
‫עד תשכ״ח שעלינו■ ‪ 47‬והיא נשאת לא פחות מ־‪15‬‬ ‫עוד לסטים‪ ,‬וצעק לצדיק ונצול‪ ,‬וב׳ הגסים ארעו לו‬
‫שנה כפי תקנת אותו זמן ע״י הצרפתים‪ .‬הוו שני חיי‬ ‫בר״ח טבת‪ .‬ואז קבע לעשות שם משתה גדול בר״ח‬
‫?ולה‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬ג‬
‫הנדון ‪ :‬גברת רוומי‬
‫נא ארוני‪ ,‬הושיעה׳ לשחררה‪ ,‬כי הדור פרוץ‪ ,‬ודבר‬
‫זה נוגע לכללות טהרת•ישראל‪ .‬ובכן! כבודו הרם‪,‬‬
‫אשר אהבת עמו תקועה בלבו‪ ,‬מובטחני שישתדל‬
‫בדבר הגדול הזה‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד גדול מאד‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫למעלת החכם המפואר והנכבד והנחמה בנש״ק‪ ,‬מר‬
‫אלף תרם‬
‫•‬ ‫כה *אייר תשכ״ח‬
‫למעלת הטוב והמטיב‪ ,‬אדוני ראש העיר‪ ,‬מר אבא‬
‫חושי‪ ,‬שליט״א‪ .‬א׳ת ב׳רכת א׳ברהם ח׳יים‬
‫ו׳ש׳לום י׳תן לו המקום ב״ה‪.‬‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו׳ ובסרט‬
‫למכובדנו הגדול‪ ,‬חכם לבב‪ ,‬מר משה רופא‪,‬‬
‫מזכירו הנאמן שליט״א‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫הנדון ‪ :‬רבנים ספרדים‬
‫בטח לא נעלם מאדוני עלית עשרות רבנים‬
‫מצפון אפריקא‪ ,‬ובלם עומדים בלי עבודר‪ ,.‬אף‬
‫שיש הרבד‪ .‬מקומות מחכים למנהל רוחני מין במינו‪,‬‬
‫ואף !שיש ב ‪T‬ם הבטחות מהמביאים אותם‪ .‬לא נתביישו‬
‫מלפשוט לד‪.‬ם את הרגל‪.‬‬
‫והנה אדוני‪ ,‬פד‪ .‬חיפה ■והמחוז נתרחבד‪ .‬העדה‬
‫הספרדית מסבת העליד‪ ,.‬ומצפים ומחכים‬
‫ומקוים למנהיגים רוחניים׳ לנהל אותם בשפר‪ .‬משותפת‬
‫וסגנון שוה‪ ,‬ורגש לבבי שוה‪ ,‬ובכן אדוני ראש העיר‪,‬‬
‫האוהב צדק ומישרים‪ ,‬בבקשד‪ .‬לבבית כי יתן את לבו‬
‫הטד‪.‬ור לאנשים מקופחים‪ ,‬ולתת צו‪ . ,‬חלה■ תרומו‬
‫'תרומד‪ .‬מהתקציב החדש להעמ ‪ T‬רבנים ספרדים‪,‬‬
‫ויבורר אדוני וכל ביתו בשנים ארוכים וכל טוב סלה‪,‬‬
‫’•‪ 1‬אמן‪.‬‬ ‫!‬ ‫‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד מאד‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫שכל רב ישפיע על בני קהלו בכל צדכיהם‪ ,‬ולתקופת‬
‫אלף תרפא‬
‫‪ 17‬פיון תשכ״ח י‬
‫לרמוז אותם בשום כנס‪ ,‬אף ברמז קל‪ ,‬ורק השביעונו‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬חכם מאד ■נעלה‪ ,‬שר וגדול‪ ,‬זר״ק‬
‫מר ישראל ‪1‬שעיד‪.‬ו‪ ,‬שליט״א׳ שלום רב‬
‫לכבודו׳ ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫חכם לב !‬
‫הנדון ‪ :‬מר אכרחם צייג עוכר כמכרקיס כדואר חיפח‬
‫הוא נפרד מאשתו זה י״ב שנד‪ ,.‬כאשר ספר לי אחיד‪,.‬‬
‫והיא צעירד‪ .‬לימים‪ ,‬ויראים פן ח״ו תד‪.‬יד‪ .‬למכשול‬
‫והעוז חמור מאד‪ ,‬ולחזור לבעלד‪ .‬אי אפשר‪ ,‬בי עשר‪.‬‬
‫לה צרות רבות‪ ,‬כאשר ספר אחיה‪ .‬ועלו וירדו לבית‬
‫הדין פעמים הרבה כדי לגרש ולא עלתה ‪.‬בידם‪.‬‬
‫והפציר בי לשלוח אחרוו׳ אולי נוכל לד׳שפיע עליו‬
‫לגרש‪ ,‬ושלחתי אחריו ולא בא‪ .‬ובכן הפצירו בי לכתוב‬
‫למעלתו‪ ,‬אולי ישפיע עליו באיום אם לא יגרש‪,‬‬
‫יגורש‪ .‬ונעתרתי לבקשתם‪ .‬ובכן נא אדוני עשה חסד‬
‫האשד• הגז׳ היום‪ ,62 ,‬ס״ ב שנה‪ .‬זהו מה ש נדרשתי‬
‫להג ‪ T‬בזה‪ .‬ולראיה ח״פ‪ ,‬עיה״ק חיפד‪ ,.‬ב׳ אלול‬
‫תשכ״ח‪ ,‬וקיים‪.‬‬
‫ע״ד• יוסף משאש ס״ ט‬
‫אלף תרעה‬
‫‪ 14‬׳סיון'התשפ״ח‬
‫חנניד• דד«ן‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪,‬‬
‫ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪,‬‬
‫חכם לבב !‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬וקוצר הפנאי מרוב‬
‫עבודד‪ ,.‬גדר בעדי מהשיב מעלתו׳ בעתו‪.‬‬
‫ועתד‪ .‬גזלתי מעתותי ■להשיב מפגי הכבוד‪ .‬׳נפתחו לפני‬
‫שלשה ספרים‪ .‬בראשית‪ ,‬כולל מעשים רבים העומדים‬
‫על הפרק לדעת כבודכם‪ .‬שמות‪ ,‬חברי הברית‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫ויקרא‪ ,‬קול קורא‪ .‬ואני אבוא אחר כבודו ואמלא‬
‫את דבריו‪ ,‬קול קורא במדבר‪ ,‬כי העיקר חוא החילים‪,‬‬
‫ואין במה למשוד אותם ולרסן אותם‪ ,‬וא״ב נשאר‬
‫הענין רק דברים‪ .‬הדברים‪ ,‬אלה הדברים‪ ,‬ומד‪ .‬גם!‬
‫הנקודה העקרית העומדת על הפרק באמת‪ ,‬היא עלית‬
‫הרבנים שעלו אל הארץ ע״י מסיתים בכמה הבטחות‬
‫גבוהות׳ ובבואם לא נתביישו לפשוט להם את הרגל‪.‬‬
‫והם אוכלים את בשרם‪ ,‬ויש מקומות רקים מצפים‬
‫למנהיגים רוחניים ספרדים לנהל אותם בשפה‬
‫משותפת‪ ,‬וסגנון שוה‪ ,‬ורגש לבבי שוה‪ .‬ואותי יום יום‬
‫ידרושו‪ ,‬ואני חדל אונים‪ ,‬אין כחי אלא בפי‪ ,‬דברתי‬
‫ברוב צערי דברים חריפ־ם והעזתי פני במי שגדול‪,‬‬
‫אדוני ראש הממשלה‪ ,‬מר לוי אשכול שליט״א‪ ,‬וכתבתי‬
‫בעשר אצבעותי עשרות מכתבים‪ ,‬ואין •מענה‪ ,‬ויוצא‬
‫עוד מזה קלקול העליה‪ .‬לפי שכל היהודים הנשארים‬
‫במרוקו‪ ,‬הם מסבת הרבנים הנשארים עמהם שם‪,‬‬
‫והרבנים אינם רוצים לעלות בשמעם את מצב הרבנים‬
‫העולים כבר כי ברע הוא‪ .‬וסדור הרבנים איש איש‬
‫על עבודתו הוא יביא בכנפיו אחוד הספרדים והרמתם‪,‬‬
‫כל שנה יעשו כנס רבני‪ ,‬להתבונן בחסרונות להשתדל‬
‫למלאתם‪ ,‬וכל אלד‪ .‬הדברים אין איש שם על לב‬
‫במרורים באותם הכנוסים שנעשו‪ ,‬על המימונא‪,‬‬
‫שהעמ^ו אותנו על עמוד הקלון‪ ,‬בפני כל לועג לנו‪,‬‬
‫ועוד הרבה הרבה יש מה לספר על פמד‪ .‬פנוסים‬
‫שנוכחתי בחם‪ ,‬ובכן בורח אני מכל כנוס אשר‬
‫על כן סלח נא אחי‪ ,‬אם לא יכולתי לעשות רצונך‬
‫בזד״ ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב‪ ,‬אחיכם הצעיר‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תרעט‬
‫״‪ 19‬סיון תשכ״ח‬
‫למעלת הרה״ג‪ ,‬כמוהר״ר י׳ קפלן שליטא״‪ ,‬רבה‬
‫הראשי למלכות צרפת‪ .‬שלום רב לכבודו‪,‬‬
‫ולכל הסובבים הורו'‪,‬‬
 ‫אוצר הכןכתבים‬ ‫?ולו‬
‫ע״ה׳ והשיג לפני הכתובה‪ ,‬שנעשת במח״ק קאזא‬ ‫ומצוה רבה‪ ,‬להרים מכשול גדול כזה מעם ה׳ וממדינת‬
‫זמנה אחד בשבת כ״ח מרחשון תשי״ג‪ ,‬מוע׳‬ ‫ישראל‪ ,‬ושכר !מעלתו גדול מאד‪.‬‬
‫מחו׳ כתובו׳ החמישית נומי׳ ‪ 42‬וחתומים עליה‪,‬‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫ר׳ שמעון הרוש‪ ,‬ור׳ יוסף שרביט‪ ,‬ומקויימת ע״י‬
‫הרה״ג חד״ס זצ״ל והנה זה כעשר שנים‪ ,‬עלה הוא‬
‫וביתו אל הארץ בתור עולים חדשים׳ ומפני שבאותו‬ ‫אלף תרפב‬
‫זמן היה המצב קשה בארץ מחוסר כל‪ ,‬רצו לחזור‬
‫למרוקו‪ ,‬ועכבו עליהם הסוכנות שלא לחזור‪ ,‬ואז‬ ‫אני החותם מטה רחמים רואף בה״ ר יחייא ז״ל‪,‬‬
‫נתחכם וכתב לאמו הנוצרית שהיתה במרוקו שתכתוב‬ ‫׳מגלה דעתי‪ ,‬שהספר תורה עם ארגזו ורמונים‬
‫לסוכנות כי בנה הוא נוצרי ורוצה להחזיר לה את‬ ‫והאצבע שעשיתי למנוחת •בני הבחור יצחק ז״ל‬
‫בנה‪ ,‬אז הסוכנות בלי בעיות סדרום והחזירום לצרפת‪,‬‬ ‫שנפטר בגי׳סן משנת תשב״ ח שעלקנו‪ ,‬שרצוני להניחו‬
‫ואז היו יצוא ושוב‪ ,‬ועתה בה׳ מרוב כל טוב‪ ,‬רצה‬ ‫בבית הכנסת הנקרא בשם עוד יוסף חי של האדון‬
‫להשתקע ובקשו ממנו תעודת גרות‪ ,‬ואף שהראו‬ ‫מר יוסף מריזין שליט״א‪ ,‬איני מקדישו‪ ,‬רק להשתמש‬
‫להם הכתו׳ מפני שאין בה תמונתם לא קבלו מהם‪ .‬ובכן‬ ‫בו בצבור לענין קריאה בלבד למנוחת בני הבחור‬
‫נדרשתי מהם הרבה ליטפל בזה‪ .‬ולכן עשו חסד‬ ‫הנז‪ /‬ותמיד אוני וזרעי אחרי יש לנו רשות גמורה‬
‫ומצוה רבה לשלוה לו תעודת גרות‪ ,‬הרי ב׳ תמונות‬ ‫להוציאו מביהכ״נ הנז׳ ולהוליכו לבית כנסת אחר‪,‬‬
‫שלו תוך כתבא דנא• כי כמה בעיות תלויות בדבר‬ ‫פה ׳בחיפה‪• ,‬או בעיר אחרת או אחד מזרעי בכל עת‬
‫ושכמ״ה ושלום‪ .‬אחיך הדורש בשלומכם תמיד הכותב‬ ‫שירצו‪ .‬וקבלתי קנין גמור מאחרים על זה בהודאה‬
‫בנחיצה רבה‪ ,‬פה נוגשים אצ־ם וכר‪.‬‬ ‫גמורה ובלשון חיוב בפירוש‪ ,‬ואין רשות לשום אדם‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫להשתלט עליו‪ ,‬בשום זמן ׳ובשום אופן‪ ,‬רק אני וזרעי‬
‫אחרי והי״ז באחד בשבת ד׳ ימים לתמוז שגת כי‬
‫לא תשכ״ח מפי זרעו‪ .‬פה עיה״ק חיפה והשו״ב‬
‫אלף תרפה‬ ‫וקיים‪.‬‬ ‫■‬
‫תרגום חוזה כץ גרוש לגרושתו‬

‫בשלישי בשבת י״ז תמוז התשכ״ג )‪ 9‬זוויי ‪(1963‬‬ ‫אלף תרפג‬

‫פה צ׳אר לביצ׳א )קאזא בלאנקא( גרש נסים‬ ‫תרגום כתובת •מחזיר גרושתו‬
‫בן משה פרץ אשתו פוליט בת יצחק המכונה ביטון‬
‫בגט כשר כדת משה וישראל בלי שום תנאי‪ ,‬עדי‬ ‫ביום ד׳ בשבת‪ ,‬שמנה ימים לח׳ אדר התרפ״ב‬
‫הגט ומסירה ר׳ ישראל קריספין׳ ור׳ דוד בוסקילא‪,‬‬ ‫בעיר קא׳זא בלאנקא‪ ,‬מר אליהו ביטון בן‬
‫ונתקבל קנין שלם מיד האשד‪ .‬ומחלה בכתובתה עיקר‬ ‫מהלוף בן יעקב׳ החזיר גרושתו אסתר בת ישועה‬
‫ותוספת ומתנה‪ ,‬בעד מה שנטלה מטלטלי הבית‪ ,‬ולעגין‬ ‫בן מר שלמה בן הרוש‪ ,‬וחדש לה כתובה מסך ה״י‬
‫הבן פנחס ברוך שיש להם זה מזד‪ ,.‬ישאר אצל אמו‬ ‫מאות צורו‪ ,‬וחתומה ע״י סופרי בית הדין‪ ,‬הרב אברהם‬
‫בלי מזונות‪ ,‬ונתקבל קנין שלם מיד אביו הנזכר‪,‬‬ ‫יפרח‪ ,‬והרב שמעון חיים בן חרוש‪ ,‬ונתקיימה ע״י‬
‫ונתן רשות גמורה לאמו הנזכרת לד‪.‬וליכו לכל מקום‬ ‫הרב הראשי של אותו ז׳מן‪ ,‬מוהר״ר משה מאיר חי‬
‫שתרצה‪ ,‬וקבל על עצמו האב הנזכר שלא ‪T‬רוש‬ ‫אליקיט זצ״ל‪ .‬זהו מה שראוי להעתיק מכתו׳ זו‬
‫אותו בשום זמן לקחתו אצלו‪ .‬ואם ידרוש אותו באיזה‬ ‫ותו לא מדי‪ .‬ולראיה ח״פ עיה״ק חיפה ביום ג׳ בשבת‬
‫זמן ובאיזו טענה המועילה לו׳ ‪ .‬אזי מעתה ומעכשיו‪,‬‬ ‫י״ג תמוז תשכ״ח‪: .‬‬
‫חייב עצמו חוב גמור לפרוע לאמו הנזכרת סך‬ ‫ע״ה יוסף ■משאש ס״ט‬
‫שלשים דרהם בכל יום‪ ,‬כל זמן שישב אצלה ויפרע‬
‫לה כל ההוצאות שהוציאה על הבן הנזכר בלידה‬
‫ובמילה‪ ,‬גם מחל בכל הזכיות שיש לו בבנו הנזכר‪,‬‬ ‫אלף תרפד‬
‫וזכתה בהם אמו‪ .‬ולראיה חתמנו פה בזמן הנזכר‬ ‫‪ 5‬תמוז ׳תשכ״ח‬
‫לעיל‪ .‬מועתק מחוברת הגרושין הג׳ דף ‪ 45‬מספר ‪.453‬‬
‫וחתומים סופרי הדיינים‪ ,‬מר יהודה רולג׳יו הי״ו‪,‬‬ ‫למעלת חיי רוח■‪ /‬הרה״ג‪ ,‬וכו׳ ראב״ד מקדש בעוב״י‬
‫ומר יהודה אדרעי הי״ו‪ .‬ומקויימים חתימותן על ידי‬ ‫קאזא בלאנקה‪ ,‬כמוה״ר שלום משאש‬
‫הרב הראשי של קאזא בלאנקא והמחוז מהר״ר שלם‬ ‫ישצ״ו‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הע״י‪ ,‬ולגוי‬
‫משאש שליט״א וחתימתו וחותמו וחותם הממשלה‬ ‫גדול יהיו‪ .‬אמן‪.‬‬
‫המרוקאית‪ ,‬ואני החותם פד‪ .‬המתרגם מכיר את כלם‪,‬‬ ‫רב מאד ׳נעלה‪.‬‬
‫וקיים‪.‬‬ ‫תנופת העט כעת‪ ,‬יען בא לפני הא׳ חנניה בן עבו‬
‫החותם פה עיה״ק חיפד‪ ,‬רבתי ביום ג׳ בשבת ‪ 2‬אדר‬ ‫הי״׳ו‪ ,‬מתושבי קאזא וכו׳׳ והיום הוא בארץ‬
‫ב שת״ל‪.‬‬ ‫גבאי ביהכ״נ‪ ,‬והגיד לי שאחותו רוזא‪ ,‬שהיתה‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫מתרכתא‪ ,‬ונשאת לגר צדק‪ ,‬שהיה שמו בגיותו —‬
‫ארמאן אזזי‪ ,‬ונקרא בישראל עמרם בן אברהם אבינו‬
‫^ לז‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫ב״ה ישמרכם מכל רע‪ ,‬וישפיע לכם כל טוב סלח‪,‬‬ ‫אלף תרפו‬
‫אמן‪,‬‬ ‫‪ 3‬אדר ב׳!מזת״ל‬
‫נאם האוהב אותך כפרי בטנו יח ‪T‬ו‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫למעלת הרה״ג המפורסם‪ ,‬בחכמתו ויראתו‪ ,‬ובמעשיו‪,‬‬
‫■ובפרט שאחז במעשה אבי האומה אחד היה‬
‫אלף תרפח‬ ‫אברהם אשר עשה נפשות בחרן‪ ,‬הוא מני״ר׳ מכובדנו‪,‬‬
‫‪ 12‬אדר כ׳ שת״ל‬ ‫יקירנו‪ ,‬כמוהר״ר חנניה דרעי‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,.‬לכבודו‪ ,‬ולכל עזריו בהון‬
‫למעלת קריאי מועד אנשי שם‪ ,‬כלם אהובים‪ ,‬הנקראים‬ ‫ואון‪.‬‬
‫בשם הכבוד‪ ,‬״ברית יוצאי מרוקו״‪ .‬שלום‬ ‫מחיה המתי®‬
‫עליכם ולכל הנלוים אליכם‪ .‬שליט״א‪.‬‬ ‫קבלתי את הרשימה של תחית המתים׳ אשר החיה‬
‫אחים יקרים !‬ ‫■כבודו במאמרו‪ ,‬בעין בוכה על פרי הגלות‬
‫מקרא קדש בכתב ובעל פה מפי שלוחכם היקרים‬ ‫הארוכה‪ ,‬ולב שמח‪ ,‬כי נמצא להם גואל מעלת כבודו‬
‫הנפבדים׳ לנשף פורים ואסרו חג הפסח קבלתי‬ ‫הרם‪ ,‬המקום ב״ה ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך‬
‫ברצון‪ ,‬ולפי שקשה עלי להשתתף מאי קו הבריאות‪,‬‬ ‫יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא‪ .‬בבריאות וחוזק‬
‫בכן הנני מאחל לכם הצלחה מרובה לעשות פרי טוב‬ ‫ואומץ‪ ,‬ואילות וכל טוב עד שתחזיר כל נצוצות‬
‫ויפה‪ ,‬להרים קרן אחינו יוצאי מרוקו״ על פי הדת‬ ‫הקדושה למקום שממנו חוצבו׳ ולהכניס עוד גרי צדק‪,‬‬
‫והתרבות ואהבת עמנו וערי אלקינו‪ ,‬והמקום ב״ה‬ ‫תחת קגפי השכינה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ישלח עזרכם מקדש׳ ויתן עז לעמו ויברך את עמו‬ ‫בכבוד רב מאד מאד‬
‫בשלום אמן‪,‬‬ ‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬

‫אלף תרפט‬ ‫אלף תרפז‬

‫א׳ ■שבט ׳לגשת 'אל •הקדש‬ ‫‪ 12‬אדר א׳ תער׳ל‬

‫למעלת הרה״ג הגדול המפורסם‪ ,‬בנש״ק‪ .‬כמוהר״ר‬ ‫ל!מעלת הרה״ג הגדול‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬מהר״ר עמנואל‬
‫י׳ קפלן שליט״א‪ ,‬רב ראשי לעיה״ק צפת‬ ‫למפעלי‪ ,‬שליט״א‪ ,‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪,‬‬
‫תובב״א‪ ,‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לכבודו׳ ולכל‬ ‫למעלתו‪ ,‬ולביתו זו אשתו‪ ,‬הרבנית שתחיה‪ .‬ודש״ל‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫להרה״ג מר חמיך שליט״א ולבנו הרב המפואר‪ ,‬ולכל‬
‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫ביתו‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫המל ך שלמה אמר •בחכמתו‪ ,‬לכל זמן ועת לכל חפץ‬ ‫ר‪ .‬מ‪ .‬ני‬
‫תחת השמים‪ ,‬בעצם היום הזה׳ נמצאו אצלי‬ ‫שלשום הגיעני מכתבו ותמהתי על המראה‪ ,‬האם עד‬
‫רבנים וגאונים שליט״א‪ ,‬ונתגלגלו הדברים על האויר‬ ‫עתה‪,‬אז ‪T‬עת שהרב חשאי תפש את המקום?‬
‫המעופש‪ ,‬של השנאה והקנאה והתחרות‪ ,‬הסובב‬ ‫הלא זה למעלה מחצי שנה ידעת מזה‪ .‬והיה כבודך‬
‫במדינתנו הקדושה‪ ,‬בין חכמי ישראל ורבניה וגאוניה‬ ‫אצלי בבית‪ ,‬והודעתיך כי כבר נד ולד‪ ,‬ואין להשיב‪,‬‬
‫בכל אתר ואתר‪ ,‬והדגישו׳ ובפרט‪ ,‬בעיה״ק צפת‪ ,‬בין‬ ‫הן מצד שמר אברהם מנו הוא וחבריו עמודי התווך‬
‫כבוד קדשו‪ ,‬וסיעתו‪ ,‬ובין הרב דיין וסיעתו‪ ,‬ותלו‬ ‫החליטו למנות אותו‪ ,‬החלטה גמורה שאין להשיב‪,‬‬
‫עיניהם בי אני‪ ,‬העני‪ ,‬לנופף עתי עת דודים׳ למעלת‬ ‫וגם האנשים שהיו תומכים בכבודו חזרו ברוחם מפני‬
‫כבוד קדש והרם‪ ,‬להסיר כעס מלבו‪ ,‬בכל אופן שיהיה‪,‬‬ ‫המחלוקת עם מי שתקיף׳ ומה יועילו לזאת למערכה‬
‫שאם כבודו חושב עצמו‪ ,‬שהוא עלוב חלילה׳ אשרי‬ ‫שיצאו ממנה מנוצחים ומבויישים עם שנאה נטורה‬
‫הוד מעלתו שזכה לכך שיהיה מן הנעלבים וכד‪ ,‬שאין‬ ‫בלב תמיד‪ ,‬ועוד שהוא בן עיר‪ ,‬ואי אפשר להזניח‬
‫קץ לשכרו בזה ובבא‪ ,‬כאשר גלוי וידוע לפני כבודו‬ ‫בן עיר ולקחת אחר‪ .‬אף אם יהיה עדיף ממנו בכל‪,‬‬
‫הרם‪ ,‬דמה ידענו ולא ‪T‬ע רום קדשו שיחיה‪ ,‬ואם‬ ‫וכן אומרים במשל ערבי‪ ,‬בייל זרע כלאדך ולאהו‬
‫ידקדק כבודו במעשיו בינו לבין קונו‪ ,‬במצפון לבו‬ ‫זוואן‪ ,‬ר״ל קנה מחט־ עירך אף אם הם זונין‪ ,‬ובפרט‬
‫הטהור בלי דעת אחרים המורים היתרא להזיק׳ וימצא‬ ‫שיש־ ב ‪T‬ו תעודת כושר מהרבנות הראשית שבירושלים‬
‫עולב חלילה‪' ,‬יאמר די! ויטהר אוירא דארץ ישראל‪,‬‬ ‫השיגה לפנינו‪ ,‬ועל הכל איך יעלה על דעתך למרר‬
‫במעלה עשן של קטרת השלום‪ ,‬שלום שלים מבית‬ ‫חייך בשבתך עם אויבים ושונאים אשר ישמרו‪ ,‬צעדיך‬
‫ומחוץ‪ ,‬וכלכם ובני קהלכם קהלות הקדש תמצאו נחת‪,‬‬ ‫יום יום ויזלזלוך מקנאה ושנאה‪ .‬ועוד הרבה יש מה‬
‫שינתכם תערב‪ ,‬מאכלכם יומתק׳ תורתכם ותפלותכם‬ ‫לדבר‪ ,‬ובבן אתה חכם גדול‪ ,‬וירא שמים גדול‪ ,‬ומאמין‬
‫יכוונו‪ ,‬עול הצבור יוקל‪ ,‬וכל העין תואר כאור החמה‬ ‫גדול‪ ,‬צריך לדעת שהכל בהשגחה עלענה להנאתך‬
‫שבעתים‪ ,‬ואדון השלום יפרוש על עמו סוכת שלומו‬ ‫ולטובך‪ ,‬כי האדם אינו יודע מהו הטוב ומהו הרע‪,‬‬
‫שאם אין שלום‪ ,‬אין כלום‪ .‬ואם שלום יש‪ ,‬הכל יש‪.‬‬ ‫שע״ז אמרו חייב אדם לברך וכר לא נצרכה אלא‬
‫בכבוד רב מאד ■מאד‬ ‫■‬ ‫לקבולינהו בשמחה׳ וכל מה שעשית למצוה רבה‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪-‬‬ ‫תחשב וכך מחוייב ללמד יותר משתלמוד והמקום‬
 ‫או צ ר ה טוכ תבי ט‬ ‫לו לוו‬

‫אלף תרצב‬ ‫אלף תרץ‬ ‫‪.‬‬

‫תנאי התון‬ ‫א׳ שכט לגש״ת אל הקדש‬

‫אנחנו החותמים מטה‪ ,‬הרב אליהו מזוז בן מר משה‬
‫ז״ל‪ ,‬בעל מס׳ תעודת זהות ‪ ,6185701‬ואני‬
‫האשה החלוצה זוהרא בת מר דוד בן זקן ז״ל‪■ ,‬בעלת‬
‫תעודת זהות ‪ ,6952600‬מודים בהודאה גמורה מרצוננו‬
‫הטוב בלי שום אונס כלל‪ ,‬ובדעת שפויה‪ ,‬בקנין שלם‬
‫שקנו ממנו אחרים‪ ,‬שנכנס לחופה על פי אלו התנאים‪,‬‬
‫שהם‪ ,‬א׳‪ ,‬אני הבעל הרב הנ״ל‪ ,‬בכח הקנין סודר‪,‬‬
‫הנני מזכה לה את הדירה שיש לי בחיפה רח׳ מיימון‬
‫מס׳ ‪ ,44‬מעתה ומעכשיו לדור בה כל יימי חייה‪,‬‬
‫אחרי פטירתי לאורך ימים ושנות חיים‪ ,‬ואחריה תחזור‬
‫הדירה ליורשי אחרי‪ ,‬ואם לא תרצה לדור בה מאוזה‬
‫‪,‬סבה שתהיה רצינית‪ ,‬או הכריחית‪ ,‬אזי תחזיר את‬
‫הדירה ליורשי‪ ,‬ואינה! רשאית לא למכור ולא למשכן‬
‫ולא להחלף ולא להשכיר לאחרים‪ ,‬רק תחזיר אותה‬
‫ליורשי שאיני מזכה אותה לה רק לדירה דוקא דוקא‪.‬‬
‫והזכות הזאת דוקא כל עוד שהיא יושבת תחת כבודי‪.‬‬
‫ב׳‪ ,‬אגב גוף לדירה שזכיתי לה‪ ,‬הנני מזכה לה‪ ,‬כל‬
‫טלטל שימצא בדירה‪ ,‬להשתמש בו כל ימי חייד״‬
‫וכל עוד שהיא יושבת תחת כבודי‪ ,‬ואחר פטירתה‬
‫לאורך ימים יחזור הנשאר קיים ליורשי חוץ מדברים‬
‫שהכניסה לי שהם רשומים על גבי החוזה הזה מאחריו‪,‬‬
‫שהם שלה‪ ,‬תעשה בהם מה שתרצה‪ ,‬והנשארים בם‬
‫ירשו אותם יורשיה‪ .‬ג‪ ,/‬המשרד שלי‪ ,‬כל הנמצא בו‬
‫ספרים חדשים גם ישנים‪ ,‬וכל השייך למשרד‪ ,‬הכל‬
‫יקחו אותו יורשי אחרי סמוך לפטירתי לאורך ימים‪,‬‬
‫ואין לה בהם כלום‪ .‬ד׳‪ ,‬בכהקשמ הנז׳‪ ,‬ובלשון‪ ,‬חיוב‬
‫בפירוש‪ ,‬הנני מזכה לה‪ ,‬כסף הפנסיה המגיע לי‬
‫מעבודתי ברבנות מהמועצה הדתית של עיה״ק חיפה‪,‬‬
‫ע״פ חקי הממשלה לקחת אותו לעצמה לעשות בו‬
‫מה שתרצה‪ ,‬וכל אלה הזכיות הם יהיו בעד סכי‬
‫כתובתה ותנאיה‪ ,‬ואין לה עלי ולא על נכסי כלום‪,‬‬
‫רק אלו הזכיות דוקא‪ .‬ונגמר הכל בינינו בהודאה‬
‫גמורה בק״ש שקנו מידינו‪ ,‬אחרים והיה זה ביום‬
‫חמישי בשבת ששה ימים לח׳ אדר א׳ תשל״ג וקיים‪.‬‬
‫)חתמו שניהם לפנינו אחר שקראו וקבלו קנין‪ ,‬וקיימנו‬
‫חתימתן‪ ,‬אני ושני עדים אחרים וחתמנו תרי מגו‬
‫תלת‪ .‬עשינו עוד ב׳ גופים ולקח כל אחד גוף אחד(‪.‬‬
‫אלף תרצג‬
‫תאריך ‪1‬י״ח כסלו תשל״ד‬
‫האיש הלזה‪ ,‬הוא תם וישר‪ ,‬ירא אלהים וסר מרע‪,‬‬
‫ל׳מעלת אחי נועם טוב דעת וטעם זרע קודש מור‬
‫חנניה דהן שליט״א‪ ,‬שלום שלום‪.‬‬
‫ובכן! 'נא גבור איש החסד‪ ,‬תן לבך הטוב והטהור‬
‫חכם לבב ‪I‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬דע אחי כי זה יותר‬
‫מששה חדשים ואני חולה כלוא בבית‪ ,‬ויש לי‬
‫חבילות בכתבים בלי יכלת להשיב‪ .‬המקום ברחמיו‬
‫ירחם עלינו בתוך חולי עמו ישראל‪ ,‬ומכתב כבודו‪,‬‬
‫לא יכלתי להתעלם מלהשיב אותו דבר ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ואלה שאלותיו‬
‫למעלת הרה״ג הגדול המפורסם‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כמוהר״ר‬
‫דוד דיין שליט״א‪ ,‬רב ראשי ספרדי לעיה״ק‬
‫צפת תובב״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪,‬‬
‫הי״ו‪.‬‬ ‫■‬
‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫הרי לך אחי‪ ,‬העתק מהמכתב אשר שלחתי להרה״ג‬
‫קפלן שליט״א‪ ,‬ואני חושב‪ ,‬שדברי אלה‬
‫תנאמרים בכוונה טהורה לשם שמים דווקא דווקא‪,‬‬
‫גלי שום פניה‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬יעשו פירות והיה זה‬
‫שכדי‪ .‬ובכן ! גם כבודו הרם ישתדל בכל עוז לשפות‬
‫שלום לו ולכל הנלוים עמו‪ ,‬בכל אופן שיהיה‪ ,‬ואף‬
‫אם חלילה תעמוד לשטן איזו נקודת הכסף‪ ,‬תגערו בה‬
‫בניב שפתים הנובע ממעין האמונה הצרופה בהשגחה‬
‫העליונה‪ ,‬שאין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא‬
‫נימא ודאזלא לא חזייא‪ ,‬ודחזייא לא אזלא‪ ,‬ומה גם‬
‫דברי המשורה‪,‬‬
‫פן אדם למה תדאג על הדמים‪ ,‬ולא תדאג על‬
‫הימים‪ ,‬כי הדמים אינם עוזרים‪ ,‬והימים אינם‬
‫חוזרים‪ ,‬ירדוף 'אחרי התורה והמצות אשר המה לעד‬
‫•‬ ‫קיימים‪.‬‬
‫ועוד הרבה מאמרים ופתגמים אשר לא נעלמו מעיני‬
‫כבודו‪ ,‬המשקיטים את הלב‪ ,‬ומביאים את‬
‫השלום בכנפיהם‪ ,‬רדפו אחר השלום ותחיו בבריאות‬
‫וחוזק ואומץ ואילות ואורך ימים ושנות חיים וכל טוב‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלם תרצא‬
‫‪ 9‬שכם תשל״ג‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬טוב ומטיב‪ ,‬צדיק וישר‪ ,‬עז‬
‫התאזר‪ ,‬מר לאזר‪ ,‬שליט״א‪ .‬המנהל הראשי‬
‫לבית חולים רמב״ם זיע״א‪ ,‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫■■‬ ‫‪...........‬ר■ ^‬ ‫י‪■ .‬‬ ‫י‬
‫■ ’ הנדון‪ ,‬מר אלעזר כוטכול הי״ו‪ ,‬מאושפז שם‬
‫בכי״ח‪ ,‬תחת חסות כבודו הרם‬
‫׳משכים ומעריב עמנו בביהכ״נ שלנו ״נשמת‬
‫חיים״ יום יום‪ ,‬ומושך עמו ב׳ ילדיו ממקום רחוק‪.‬‬
‫אליו‪ ,‬וצו עליו בחסדך‪ ,‬כל עושי רצונך‪ ,‬להשג־ח‬
‫עליו בעינא פקיחא‪ ,‬והמקום ב״ה יצליחכם לעד‪ ,‬ויהיו‬
‫ידיכם מבורכות ומוצלחות תמיד‪ ,‬וכל הבא לשם יצא‬
‫חי ובריא וחזק‪ .‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד מאד‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪,‬‬
‫קלט‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים חודו‪ .‬הי״ו‪.‬‬
‫תפארת ישראל!‬
‫לכניס ת כבודו הרם לשנת השמונים‪ ,‬באתי בתוך‬
‫הבאים האחרונים‪ ,‬למען יכנסו דברי לפנים‪,‬‬
‫דאיידי דאנא זוטר מרכס באמבוהת הראשונים‪ ,‬ובכן‬
‫קבל נא אדוני שר השרים והסגנים‪ ,‬את ברכתי ברכת‬
‫השנים‪ ,‬אל שוכן מעונים‪ ,‬ימים על ימי מלך תוסיף‬
‫כציר אמונים‪ ,‬מאה ועשרים דשנים ורעננים‪.‬‬
‫ש׳מו נ׳צח י׳נון‪ ,‬א׳שרהו ראשרי רואהו‪.‬‬
‫ש׳לום נ׳צחי י׳ברכנו אלהים ועיניו דואות‪.‬‬
‫ז׳רעו ל׳עולם מ׳ושלים נ׳שיאים ש׳עיני ד קנם‬
‫דואות‪.‬‬
‫ז׳יוו ל׳עולם מ׳לא נ׳והו ש׳ירות ז׳מירות דננות‪.‬‬
‫ש׳נותיו פעמים‬
‫נוהו ירושלים‪.‬‬
‫יחזק ידים‬
‫אורו שבעתים‬
‫‪,‬‬ ‫וכבודו כפלים‬
‫רכבו רבותים‪.‬‬
‫והחוט חמשולש לא ינתק‪.‬‬
‫כן ברכה המשלשת לא תינתק‪.‬‬
‫זרעו מחנים‬
‫להניק כשדים‪ .‬לעד חיים‬
‫מאירים !כצהרים‪.‬‬
‫נעימים בשפתים‪.‬‬
‫שבעים חפנים‬
‫הב פחים‪.‬‬
‫רצויים לשמים‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד מאד‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫דישראל‪ ,‬דאחזי דלית ליה אלהא ולא אשתכח תמן‬
‫אלף תרצו‬
‫פרכת הרבנות הראשית‬
‫ופירוש דבריהם הוא ‪ :‬מי שמדבר בבית הכנסת אוי לו‬
‫למכובדנו ראש העיר מר ירוחם צייזל‪ ,‬ולכל חברי‬
‫העיריה שליט״א‪ ,‬ולמכובדנו יו״ר המועצה‬
‫הדתית מר י‪ .‬מ‪ .‬מאלי‪ ,‬ולכל חברי המועצה שליט״א‪,‬‬
‫ולכל קהל ישראל אשר בארץ‪ ,‬ואשר בחוצה לארץ‪,‬‬
‫ברכה לבבית לשנה החדשה הבאה עלינו‪ ,‬היא שנת‬
‫התשל״ד אשר בא סימן טוב ונסי״ם ונפלאו״ת‪.‬‬
‫היה תהיה שנת הצלחה‪.‬‬
‫רוח והצלה והשקט ובטחה‪.‬‬
‫בה נבוא אל הנחלה והמנוחה‪.‬‬
‫נגילה בגואל צדק ונשמחה‪.‬‬
‫וכל עון ופשע וחטאה ה׳ סלחה‪.‬‬
‫תקבץ עמך מכל פנה ■נדחה‪.‬‬
‫הצילנו מכל תאונה ורציחה‪.‬‬
‫■‬ ‫רכבי ישראל דרכם תהיה צלחה‪,.‬‬
‫‪.‬׳‬ ‫ארוכה ומרפא לכל חולה שלוחה‪.‬‬
‫שמים לגשמי ברכה פתחה‪.‬‬
‫ימינו חדש כקדם‪ ,‬באין יגון ואנחה‪.‬‬
‫תן שלום בארץ בכל משפחה ומשפחה‪.‬‬
‫יחיד ומיוחד סגולתך פדה‪.‬‬
‫משיח שלח אליהו שלח‪.‬‬
‫‪ (K‬יזיא מה פרושה זאת נכתבה בטעות וכך צריך‬
‫לכתוב יז״א דהיינו ר״ת יראה זרע יאריך‬
‫ימים זה כותבים למי שאין לו בנים ב״מ‪.‬‬
‫ב( אור לז למב״י ש׳ ואתם עבדי נאום ה׳ ואני אל‬
‫לפמ״ה היא ש׳ השפד ופרוש הדברים‪,‬‬
‫למבי ר״ת היא למספר בני ישראל‪ ,‬הם ימי העומר‪,‬‬
‫לפמ״ה פירושה לפרט מן הפרט כי יש לנ‪,‬ו פרט גדול‬
‫שכלל גם האלפים כמו שנה זו השתד״ל להיות איש‬
‫וזה נקרא פרט גדול ויש עוד פרט קטן חוץ מהאלפים‬
‫כמו תשל״ד‪ ,‬ויש פרט מן הפרט שהם רק העשרות‬
‫והאחדים שהם דל למשל כאשר אנחנו מדברים על‬
‫איש עני אנחנו כותבים מספר השנה ואם דל הוא‪,‬‬
‫והנה המספר אשר מצאת באותו ספר שחוא שנת‬
‫השפד הוא מוטעה וצריך להיות שנת השפו בואו‬
‫במקום ד‪ ,‬והיא מספר ואתם עבד״י ושהיא מספר פ״ו‪,‬‬
‫כי היו למליצת עבדי‪.‬‬
‫ג( פירוש הומ״ה הוא חוץ מן הכבוד הי״ג היא ר״ת‬
‫ה׳ יצב'גבולותיה כמו יצב גבולות עמים‬
‫וכד‪ .‬זה מה שיכלתי להשיב לכבודו על יד־ אחר‪,‬‬
‫כי לא אוכל לכתוב בעצם יד‪ .‬ה׳ ירחם ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״‪-‬ט‬
‫אלף תרצד‬
‫עם הקדש ברוכי ה׳‪ ,‬באנו להודיעכם‪ ,‬כי עון גדול מאד‬
‫לדבר בבית הכנסת כמו שכתוב בזוהר הקדוש‬
‫פרשת תרומה דף קל״א ע״ב‪ ,‬וז״ל ‪ :‬מאן דמשתעי בבי‬
‫כנישתא במלין דחול‪ ,‬ווי ליה דאחזי פירודא‪ ,‬ווי ליה‬
‫דגרע מהימנותא‪ ,‬ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא‪,‬‬
‫ולא דחיל מניה‪ ,‬ואנהיג קלנא בתיקונא עילאה דלעילא‬
‫‪ ,‬עכ״ל הצריך‪.‬‬
‫שמראה שהוא נפרד מהקב״ה ומהקהל‪ ,‬אוי‬
‫לו שעוקר אמונת ד מלבו‪ ,‬ומלב מי שמדבר עמו‪.‬‬
‫אוי' לו שאין לו חלק באלהי ישראל‪ ,‬שהוא עוזב‬
‫התפלה ומדבר עם חברו‪ ,‬ואינו ירא מד ועושה בזיון‬
‫לכבוד ד ח״ו‪ .‬וכן נמצא בכמה ספרים קדושים אזהרות‬
‫ועונשים חמורים למדבר בבית הכנסת‪ .‬ובסרט בתי‬
‫כנסת של ארץ ישראל שיש בהם עוד קדושת הארץ‪.‬‬
‫ובכן אחי ורעי הזהרו והזהירו ועליכם תבוא ברכת טוב‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫א״ה ‪ :‬עיין בספר ״שופריה דיוסף״ עמוד ר״ד מה שכתב‬
‫המחבר ז״ל בענין השיחה בבית הכנסת דברים‬
‫העומדים ברומו של עולם‪.‬‬
‫ע״ה שמואל בן עמרם הי״ו‬
‫אלף תרצה‬
‫יו״ד 'ח׳ השמיני ע״ל במותימו תדרו״ד ״שתל״‬
‫למעלת רבינו האי גאון‪ ,‬הכל שותין דבריו בצמאון‪,‬‬
‫בארבע רוחות )ישעיה י״א ב( נאזר‪ ,‬כמוהר״ר‬
‫שניאור זלמן שזר‪ ,‬נשיא אלהים‪ ,‬ישמרהו שוכן גבוהים‪.‬‬
 ‫או צ ר ד!^‪ 1‬כ ת ב י ם‬ ‫?‪!31‬‬
‫שאי אפשר לבטלו‪ .‬ובכן מלב עמוק אשא י ברכד׳‬ ‫אלף תרצז‬
‫למעלתו ולכל ביתו‪ ,‬ברכת הדיוט אל תהי קלד׳‪,‬‬ ‫ר״ח שבט תשפ״ה‬
‫המקום ב״ה ישלח ברכתו‪ ,‬לחתן עם ■כלתו׳ יהי שלום‬
‫בחילם‪ ,‬שלוה בארמנותם‪ ,‬יבורכו בפרי בטן ובעושר‬ ‫למעלת הנהלת חברה קדישא׳ של צפון אפריקא וכף‪.‬‬
‫ואושר וכושר ובל טוב סלה‪ ,‬ועיני כבודו ורעיתו‬ ‫ישמרם המקום ב״ה מכל רע‪ ,‬וישפיע להם‬
‫דואות‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫פ? טוב‪ ,‬סלה‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר אשר בשמחתכם הוא שמח ושש‬ ‫גומלי חסדים ‪I‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫קבלתי המאזן של הנכנס דצא בחברתכם הקדושה‬
‫בשנת התשכ״ז‪ ,‬מבוקר ע״י מבקר‪ ,‬והנה‬
‫אלף תש‬ ‫הוא יציב ונכון וקיים‪ ,‬ושמחתי מאד מאד‪ ,‬כי חברתכם‬
‫‪, .‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪ 1 1 , .‬טבת תשכ״ה•‪.........:‬‬ ‫הקדושה׳ נקראת בתורה חסד ואמת‪ ,‬ומה טוב ומה‬
‫נעים שיהיו גם כל מוצאיה ומובאיה‪ ,‬אמת‪ ,‬והאל‬
‫למעלת חכם מאד נעלה‪ ,‬לשם ולתפארת ולתהלד״‬ ‫אשר הוא אמת בתכלית האמת‪ ,‬וחותמו חותם ■אמת‪,‬‬
‫בתורה ובמצות ובצדקה וחסד תמ ‪ ■T‬ידיו‬ ‫יברר אתכם בכל טוב׳ וישים ביניכם תמיד שלום‪,‬‬
‫עסקניות‪ ,‬יושב ראש המועצות הדתיות ערי הקדש‬ ‫ומהר מהר יקיים הבטחתו לעמו צאן מרעיתו‪ ,‬בלע‬
‫תל אביב יפו‪ ,‬צדיק וישר ונאמן‪ ,‬מר פינחס שינמן‪,‬‬ ‫המות לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל כל פנים‬
‫שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה׳ דבר‪.‬‬
‫ח‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫שמעד אזני וראו עיני בעתונות טללי ברכות לראש‬
‫צדיק ולחבריו הנכבדים הנחמדים הנבחרים‬ ‫אלף תרחץ‬
‫עמו לעמוד לשרת בקדש במועצות ודעת‪ ,‬ואמרתי גם‬ ‫‪ 19‬ושבט תשכ״ו‬ ‫‪-‬‬
‫אני להצטרף עם המברכים באהבה רבה‪ ,‬תבורכו מפי‬
‫עליון‪ ,‬השוכן בציון‪ ,‬בברכה המשלשת אשר לא תנתק‪.‬‬ ‫הנזר! והעטרה‪ ,‬רבינו האי גאון‪ ,‬בן גאוני עולם‪,‬‬
‫אורך ימים ושנות חיים‪.‬‬ ‫כקש״ת כמוהר״ר שאול אבן דנאן‪ ,‬יחי שמו‬
‫וסבלנות בלב ושפתיים‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬הזק ובריא אולם‪ ,‬אמן‪ .‬שלום רב לכבודו‪,‬‬
‫ושלום ■כפלי ■כפליים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫הצעיר אחיכם׳ מלב עמוק מברך אתכם‪ ,‬ובשמחתכם‬ ‫נר המערבי! '‬
‫שמח ושש‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫מלב עמוק הנני מברך את אדוני הרב וכל ביתו‪,‬‬
‫אלף תשא‬ ‫ברכת הדיוט את״ק‪ ,‬ברוכים העולים אל‬
‫ב זזשון תשפ״ו‬ ‫הארץ הטובה‪ ,‬אשר ה׳ אלהיד דורש אותה וכר׳ אכלו‬
‫את חלב הארץ בגשמיות וברוחניות בבריאות וחוזק‬
‫שר צבא ישראל‪ ,‬ראש גולת אריאל‪ ,‬זך השכל והרעיון‬ ‫ואומץ ואילות וכל טוב עד ק״ך שנה‪ ,‬אמן‪ .‬ועל אשר‬
‫יחוס על דל ואביון‪ ,‬מר דוד בן גוריון‪,‬‬ ‫לא קבלתי פני אדוני ברגל‪ ,‬כתובתי‪ ,‬יען! היו לי‬
‫ישלח האל דברו וירפאהו‪ ,‬ואורך ימים ישביעהו‪,‬‬ ‫סבות שונות‪ ,‬אשר גדרו בעדי כחומה נשגבה מהפיק‬
‫ובישועתו יראהו‪ ,‬אמן‪ .‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬למעלתו‬ ‫את זממי‪ ,‬והוא רחום‪ ,‬יכפר עון‪ ,‬ו ‪T‬ין אותי לזכות‪,‬‬
‫ולכל ביתו‪.‬‬ ‫ואסיים בש״ש טו״ב לאדוני הרב ולכל ביתו‪ ,‬ואזדרז‬
‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫תפארת ישראל!‬ ‫לגזול מעתותי יום או יומים ליהנות מזיו שכינתו‪,‬‬
‫צלצל באזני‪ ,‬כי כבודו אינו בקו הבריאות‪ ,‬ואני‬ ‫כתוך טירתו‪.‬‬
‫תפלה׳ לאל נורא עלילה‪ ,‬ישלח לו רפואה‬ ‫‪-‬‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫שלמה‪ ,‬והחלמה מהירה מהירה‪ .‬ונגילה ונשמחה‬
‫ביעזועתו‪ .‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫אלף תרצט‬
‫בכבוד רב ויקר שגי״א‬ ‫ז״ד פסלו תשכ״ה‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫מ״מ ■רב ראשי בחיפה‬ ‫למעלת אחי נועם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬הרב הגדול׳ בנש״ק‬
‫פמחר״ר יצחק אוחנא שליט״א‪ .‬שלום רב‬
‫■לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולבניו היקרים‪ ,‬מאירים כספירים‬
‫אלף תשב‬ ‫הסובבים הודו׳ העי״א‪.‬‬
‫פורים ירושלים ■עייה״ר! תובב״א‪ ,‬אדר כ׳ שת״ל‬ ‫רב נבחר!‬
‫מקרא קדש לחופת בנו מאיר הנכבד והנחמד קבלתי‬
‫למכלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו הגעלה‪ ,‬לשם ולתפארת‬ ‫במועדו‪ ,‬וגדל צערי שלא אוכל לעשות רצון‬
‫ולתהלה‪ ,‬בנש״ק מר פינחס שינמן שליט״א‪,‬‬ ‫צדיק‪ ,‬כי זה כמה מוזמן לתל חנן ■בעצם היום בשעת‬
‫יו״ר המועצה הדתית יפו ת״א׳ שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬ ‫ברכת שבע‪ ,‬וכבר עשו מודעות וקשה מאד לבטל‪.‬‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו•‬ ‫גם ביום א׳ יש לי עסק נחוץ עם אחרים במקום אחר‬
‫קמא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫וס״ר מכב״ק הרם כי לא אוכל להשתתף‪,‬‬
‫ומרחוק אשמח עמכם‪,‬‬
‫חתן מפואר נכבד ונעלה מר יצחק שליט׳׳א‪,‬‬
‫אלף תשה‬
‫‪ 5‬אדר ׳תשכ״ו‬
‫ל ‪ 0‬הרה״ג הגדול וכד‪ ,‬וכד‪ ,‬הרב פרנקל וביתו‬
‫של״ט״א‪ ,‬שלמא עליכו מלכי‪ ,‬שלמא עליכו מלכי‪.‬‬
‫מקרא קדש להכנסת בנו הנחמד יניק וחכים‪ ,‬כהה״ר‬
‫מאיר יאיר ה׳ נרו‪ ,‬ויעלה במעלות רמות‬
‫ונשגבות של תורה וחכמה ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬ועושר‬
‫ואושר‪ ,‬ועיני אדוני הרב וביתו רואים‪ ,‬ויזכו לראות‬
‫אותו ואת בניו ובני בניו כלם אהובים לשמים ולבריות‬
‫‪..‬‬ ‫מלאים כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫וצר לי לא אוכל להשתתף עם מעלתכם לשמוע דברי‬
‫תורה מפה קדוש בלי חטא׳ כי יש לי נסיעה‬
‫ליד רמב״ם שאי אפשר ליפטר ממנה‪ ,‬ומקרב לב‬
‫אברך את כבודו‪ ,‬וכל הסובבים הודו‪ ,‬בכל טוב סלה‪,‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשו‬
‫‪ 11‬אדר א׳ תשכ״ז‬
‫פספירים׳ בניו היקרים‪ ,‬ובנותיו היקרות‪ ,‬וחתניו‬
‫חכם מאד נעלה‪ .‬אדוני משה שחל שלט״א‬ ‫לכבוד‬
‫מנהל מחלקת חשבונות‪ .‬שלום רב לכבודו‪:,‬‬
‫ולכל הסובבים הודו‪ .‬הי״ו‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪,‬‬
‫הנדון ‪ :‬עזרה לקבלת המועדון‬
‫נא אדוני׳ לעזור לאנשים המבקשים לקבל המועדון‬
‫להתפלל בו בין כה וכה שיבנו ביהכ״נ‪ ,‬ותהיה‬
‫בריא וחזק ומלא כל טוב‪ ,‬ותראה בשמחת בניד ובני‬
‫בניך תמיד‪1 ,‬אמן‪,.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫אחיד הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אחיכם השמח בשמחתכם‬
‫אלף תשז‬
‫יום ששון ושמחה‪, ,‬פוריים תשכ׳׳ז‬
‫למעלת הרה״ג‪ ,‬וכד וכד‪ ,‬בנש״ק מוהר״ ר אברהם‬
‫יעקב ליבוביץ׳ שליט״א‪ .‬שלום ‪,‬רב‪.-.,‬וישע‬
‫יקרב‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪■ .‬‬
‫ג‪ .‬מ‪ .‬ג‪.‬‬
‫קבלתי ברצון מקרא קדש להכנסת כלה בתו‪.‬היקרה‪,‬‬
‫הטהורה‪ ,‬מרת יוטא תחיה עב״ג הבחור‬
‫המופלג הרב שמואל שמעלקא נרו יאיר‪ ,‬מעומקא‬
‫דלבא הנני מברך אותם׳ בהאת״ק‪.‬‬
‫חתן ש׳לום מ׳קיף וממלא א׳הלם ל׳עולם‪.‬‬
‫חתן ש׳מחח מ׳כל ע׳בר ל׳כל ק׳רוב א׳ליהם‪. .‬‬
‫‪,‬‬ ‫כלה י׳לדים דילדות ט׳ובים א׳ליהם‪,.‬‬
‫כלה אליהם י׳שפיע ט^ובו ה׳‪.‬‬
‫ועיני ההורים רואות‪ .‬אמן‪.‬׳‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מקרא קדש לחופת בתו היקרה ברוכה אסתר‪ ,‬עב״ג‪,‬‬
‫למשפחת וסרלאוף‪ ,‬קבלתי בשמחה ובששון׳ ויען‬
‫לא ‪.‬אוכל להשתתף מאי קו הבריאות‪ ,‬לכן מקרב לבי‬
‫ברכות ניובעות‪ ,‬מזל טוב‪,.‬‬
‫זרעם וזרעם נכון לפניהם‪,‬‬
‫אבות ישמחו ביוצאי חלציהם‪.‬‬
‫בפרי בטנם יגילו אמותיהם‪.‬‬
‫סוכת שלום תסויכך עליהם‪.‬‬
‫תמיד ששון ושמחה בחייהם‪.‬‬
‫רבות שנות חיים יוסיפו להם‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אחיכם אשר עמכם‪ ,‬שמח ושש‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשג‬
‫ו יארד תשכ״ח‬
‫ידידינו־ אהובינו ואו״ע גביר • מרומם ונעלה‪ ,‬לשם‬
‫ולתפארת ולתהלה‪ ,‬רודף צדקה וחסד החכם‬
‫המופלא‪ ,‬זר״ק מצבתו‪ ,‬הה״ ר יוסף מריזין ישצ״ו‪.‬‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬הגברת רבקה מב״ת‪.‬‬
‫ורוש״ל לאחי ורעי בניו היקרים‪ ,‬מאירים‬
‫תמימים‪ ,‬הם ופניהם וכל אשר להם‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו‪,‬‬
‫ולגוי גדול יהיו‪ ,‬ורוש״ל לכל‪ .‬הקרובים והאהובים‬
‫והיד ‪T‬ים‪ ,‬הי״ו‪■ ,‬כלנו כאחד דוב״ש שירבה תמיד‪.‬‬
‫אחדש׳׳ו מאהבה רבה‪ ,‬אין לה קצבה‪ .‬קחו נא אחי‬
‫‪ .‬את ברכתי הלבבית לחופת בנך הנכבד‬
‫והנחמד‪ ,‬מר שלמה‪ ,‬הי״ו עם בת זוגו היקרה‪ ,‬יה״ר‬
‫שיעלה זווגם יפה בכל טוב סלה‪ ,‬ועיניכם תחזינה‬
‫בבניו ובבני בניו‪ ,‬דור ישרים יבורר‪ .‬אמן‪.‬‬
‫ועוד! עיני כבודו תחזינה בחופת בנך הנעים מר‬
‫אברהם הי״ו ואחיותיו וכל חנכדים מלאים‬
‫טובה וברכה ובניהם ובני בניהם בבריאות וכל טוב‪,‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשד‬
‫■ ‪ 3‬אדר ■כ׳ שת״ל‬
‫למעלת הרה״ג המפורסם‪■ ,‬בנש״ק‪ ,‬כמוהר״ר משה‬
‫שטינברג שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים‬
‫הודו‪ ,‬הי״ו‪' .‬‬
‫עצום ורב !‬
‫מקרא ■קדש לחופת בנו המפואר‪ ,‬הנכבד והנחמד‪,‬‬
‫והנעלה‪ ,‬מר■ אברהם שליט״א‪ ,‬עב״ג שתחיה‪,‬‬
‫קבלתי בשמחה רבה‪ ,‬והנני מקרב לבי מברכם בברכת‬
‫מזל טוב והצלחה׳ והשקט ובטחח‪ ,‬ובנים ובני בנים‪,‬‬
‫דשנים ורעננים‪ ,‬ועיני ההורים רואות ולבם מלא גיל‬
‫והדוה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב‪ ,‬מאד מאד‬ ‫‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף מ שא ש ס״ל‬
 ‫‪5‬וו צ ר ה מ כ ת בי ם‬ ‫קמב‬
‫אלד תשיא‬ ‫אלף תשח‬
‫ה׳ אייר שת״ל‬ ‫’‬ ‫כ״ה אדר ‪5‬׳ תשכ״ז‬ ‫‪.‬‬

‫למעלת הרה״ג הגדול המפורסם‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כמוהר״ ר‬
‫יעקב‪ ,‬ד רוזנטל שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‬
‫ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫'‬ ‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪,‬‬
‫מקרא קדש לחגיגת בר מצוד‪ .‬הבן יקיר׳ יניק וחכים‪,‬‬
‫מר שמעון משה נ״י‪ ,‬הגיעני‪ ,‬וקבל תיו באהבה‬
‫וברצון‪ ,‬ויען לא אוכל להשתתף‪ ,‬בכן‪ 1‬קחו ונא את‬
‫ברכתי הלבבית׳ מזל '׳טוב‪ ,‬בכל טוב‪ ,‬עד מאה ועשרים‬
‫שנה בריאים ושלמים‪.‬‬
‫בכבוד ‪:‬רב מאד‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס•׳ ט‬
‫אלף תשיב‬
‫‪ 13‬אייר תש׳כ״ח‬
‫למעלת אלמנתו של מלך‪ ,‬הרה׳׳ג המפורסם וכר וכר‪,‬‬
‫מוהר״ר נסים בנימין אוחנה‪ ,‬זיע״א‪ .‬שלמא‬
‫רבה למלכתא‪ ,‬ולבנים ולבנות‪ ,‬ולכל המשפחה‪ .‬ה׳‬
‫עליהם יחיו‪ ,‬ולגוי גדול יהיו‪ .‬אמן‪.‬‬
‫גברת מאד נכבדת !‬
‫אל תחשוב לי לעוץ חלילה ■אשר לא נש תתפתי עמכם‬
‫באזכרת רבינו ע״ה‪ ,‬כי מעת קבלתי‬
‫ההזמנה גמרתי בדעתי להיות מהזריזין המקדימין‪ ,‬ואד‬
‫’לצערי שלא זכיתי לימנות למצוה רבה כזאת‪ ,‬הופתעתי‬
‫בנסיעה פתאומית לאחת מהקריות לדבר נחוץ מאד‬
‫מאד‪ ,‬ובכן סלח נא אנכי מבקש‪ .‬יה״ ר שזכותיה‬
‫דרבינו שהיא נפישא טובא‪ ,‬תגן בעדכם ובעדנו ובעד‬
‫כל ישראל אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬

‫לכבוד ידידינו אהובינו שאר בשרנו‪ ,‬זר״ק‪ ,‬מר אליהו‬ ‫אלד תשט‬
‫משאש שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו ולהגברת‬ ‫‪ 11‬ניסן שת"ל‬
‫גוהרא אשתו מב״ת‪ .‬ורוב שלום לבניו ובנותיו וחתניו‬
‫היקרים ולכל □ני המשפחה שלום‪ .‬כלנו כאחד‪ ,‬דורשים‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬הרה״ג הגדול המפורסם‪ ,‬בניש״ק‪,‬‬
‫■‬ ‫בשלומכם‪.‬‬ ‫!מוהר׳׳ר זרח ורהפטיג שליט״א‪ ,‬שר הדתות‪.‬‬
‫א‪ .‬נ‪,‬‬ ‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬ולכל בני חברתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫מכתב כבודו קבלתי עתה רשום‪ ,‬אודות סיום הזוהר‬ ‫גאון׳ מ‪ .‬נ‪ .‬ושר וגדול‪.‬‬
‫וההלולא׳ תודה רבה‪ .‬ואמנם לא •אוכל לנסוע‪,‬‬ ‫זרח עלינו אור גדול מברכתו הלבבית לקראת חג‬
‫כי בזה השבוע נפטר בן דודי ר׳ דוד משאש ז״ל‪,‬‬ ‫הפסח הקדוש הבא עלינו לחיים טובים ולשלום‪.‬‬
‫בבית שמש‪ ,‬ונסענו לשם וטרחנו הרבה‪ ,‬יה״ ר שנתבשר‬ ‫הנה כי כן יבורך אדוני הרב וכל ביתו‪ ,‬וחבריו‬
‫זה מזה רק בשורות טובות ישועות ונחמות‪ ,‬וזכות‬ ‫’היקרים בחג שמח‪ ,‬שקט ובוטח‪ ,‬ובשורת ביאת‬
‫בעלי הזוהר ור׳ מאיר בעל הנס תגן בעדכם ובערנו‬ ‫המשיח‪ ,‬ובריאות וחוזק ואומץ ואילות וכל טוב סלה‪,‬‬
‫’ י‬ ‫בכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫אמן‪,.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‪,‬‬ ‫בכבוד רב מאד מאד‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬

‫אלד תשיג‬
‫י״ד »ייר תשכ״ו‬ ‫אלד תשי‬
‫למעלת רבינו האי גאון מפורסם‪ .‬בנש״ק זיע״א‪,‬‬ ‫אמירה נעימה כתיבה יהיבה‪ ,‬ביד אחי ורעי׳ חברי‬
‫מוהר״ ר ד‪ .‬מ‪ .‬רובמן‪ ,‬שליט״א‪ .‬ראש ומנהל‬ ‫חברת אחיסמך‪ .‬המיועדת למצות בקור חולים‬ ‫’‬
‫ישיבת ״תפארת ישראל״ חיפד‪ .‬יע״א•‬ ‫לכל ענפיה‪ ,‬כאשר ביאר בתעודתו מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪,‬‬
‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫מנהל בית חולים רמב״ם‪ ,‬ד״ר לאזר שליט״א׳ אשר‬
‫אני בעצמי עשרות פעמים השתתפתי עמהם בכל זמני‬
‫אור גדול נגה עלי בביתי ובחומותי מאור צח‬ ‫השנה ■שמקיימים המצוה הזאת היקרה‪ ,‬בגופם ובממונם‪,‬‬
‫ומצוחצח פניני אמרי קדשו בספרו הבהיר‬ ‫בזריזות‪ ,‬באהבה וחבה רבה בלב שמח‪ ,‬בבטול מלאכתם‬
‫זכרון מאיר‪ ,‬תורה תמימה ויקרה‪ ,‬משולבת עם יראת‬ ‫ועסקיהם המרובים ישלם ה׳ פעולם ותהי משכורתם‬
‫ה׳ טהורה‪ .‬מאד מאד נהניתי מאמרי נועם כלם מלאים‬ ‫שלמה מעם •ה׳ אלהי ישראל בעולם הזה׳ בבריאות‬
‫דעת וטעם‪ ,‬אשריד אדוני שזכית לכך‪ .‬המקום ב״ח‪,‬‬ ‫וחוזק ואומץ וכל טוב‪ .‬ולעולם הבא אחר ק״ך שנה‬
‫ברוב חסדו‪ ,‬יתן מהודו‪ ,‬על כבודו‪ ,‬ויברד מעלתו‪,‬‬ ‫בעולם הנצחי והקיים‪ ,‬כמאמר אחד המשוררים‬
‫וביתו‪ ,‬וכל נטעי קדש תלמידי ישיבתו בבריאות וחוזק‬ ‫המרוקאים במלות קצרות‪ ,‬אשרי גומלי חסדים‪ ,‬אשר‬
‫ואומץ וכל טוב סלה‪ .‬ויוסיף עוד לד‪.‬איר עינינו בתורתו‬ ‫המה עתידים‪ ,‬להיות מכת העומדים‪ ,‬בחצרות ה׳‪.‬‬
‫ובמוסרו אמן‪ .‬ברגש כ מד לבביים‪.‬‬ ‫החותם פה עיה״ק חיפה׳ ביום י״ב ניסן תשל״ב‪,‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫קמג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫לכל החוסים בו‪ ,‬ויען גם אנן נמי תנינא להא דתנו‬ ‫אלף תשיד‬
‫רבנן‪ ,‬והאי שתא היתד‪ ,‬מעוברת עם פסח מעב־ן‬ ‫תשל״ג‬ ‫־א״ד טוב‬
‫בכל דכפין וכל דצריך‪ ,‬ואף מה שהוא‪ ,‬היה סותם פה‪,‬‬
‫לכן לא יכולנו לקיים דברי ר׳ נתן להוציא מזה ולתת‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יק‪.‬ירנו‪ ,‬הרב המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪,‬‬
‫לזה‪ .‬ודין גרמא דעציראה מהשיב מפני הכבוד‪ ,‬כי‬ ‫לשם ולתפארת ולתהלה‪ ,‬זר״ק‪ ,‬כבוד מר‬
‫אין תשורה להביא לאיש האלהים‪ ,‬ומה גם‪ ,‬ומד‪ ,‬גם‪,‬‬ ‫רחמים עטלאן‪ ,‬שליט״א‪.‬‬ ‫י‬
‫שלא קבלה נשמתי לדותעסק במעשה כספים‪ ,‬ומנעורי‬ ‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬הרבנית הנכבדת‬
‫בורח מזה‪ ,‬מה שאוכל כפי הישג יד אני נותן‪,‬‬ ‫מב״ת‪ ,‬ולכל המשפחה שלום‪ .‬ושלום רב לחתן‬
‫ותתקיים העולם בשאר‪ ,‬ולכת״ד החיים והשלום‪ ,‬מאל‬ ‫עם כלתו‪ ,‬שליט׳׳א‪ .‬כל הקהל דורשים בשלומכם‪,‬‬
‫עלום‪ ,‬ובריאות וחוזק לד ביתד‪,‬ו דרבי‪ .‬ועוד לא באתי‬ ‫ומאחלים לכם‪ ,‬ברכות רבות והצלחות‪ ,‬ובפרט לחתן‬
‫על החתום‪ ,‬והקול נשמע ממבשר טוב שבא אצלי‪,‬‬ ‫עם כלתו‪ ,‬יחולו ברכות וטובות‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫והודיעני‪ ,‬כי כבוד קדשו הרם‪ ,‬נבחר למוצעת הרבנות‬ ‫רב מ‪ .‬ונ‪■ .‬‬
‫הראשית‪ ,‬ובכן מלב עמוק איחל לו מזל טוב‪ ,‬בכל טוב‬ ‫מקרא קדש לחופת בנך הנחמד עט בת זוגה קבלתי‬
‫סלה‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫בשמחה וששון‪ ,‬והנה אני מאחל לכלכם‪,‬‬
‫בכבוד רב מאד מאד‬ ‫בריאות‪ ,‬וחוזק‪ ,‬ואומץ ואיילות‪ ,‬ואורך ימים ושנות‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫חיים עד מאה זחמשים שנה ותביא משענת של זהב‪,‬‬
‫>בחםד אל ב״ה‪ ,‬אמן‪,.‬‬
‫הרי תמונת המנורה לביהכ״נ‪ ,‬נא! אל יטרח כבודו‬
‫אלף תשיז‬ ‫בשבילה‪ ,‬רק אם תמצא אותה בקל‪ ,‬ונא אל‬
‫י״ב טיון שת״ל‬ ‫תאחר‪ ,‬רק אחר החופה תבא לשלום כי קשה עלינו‬
‫פרידת כבודו בשעות הלמוד של כל לילה׳ ובכל שבת‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬חכם מפואר בחכמתו‪ ,‬ויראתו‬ ‫ושבת‪ ,‬ה׳ ישמרכם מכל רע‪ ,‬וישפע לכם כל טוב‬
‫וענותו‪ ,‬ומדותיו הגדולות‪ ,‬הנעלות‪ ,‬מר‬ ‫סלה‪ ,‬אמן‪,‬‬
‫אברהם ראש ורעיתו הצדקת‪ ,‬הי״ו‪ .‬שלום רב למעלתו‪,‬‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫ולכל ביתו‪ ,‬ולחתן עם כלתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫אחי נועם ‪I‬‬
‫מקרא קדש לחופת בנו הנחמד והנכבד‪ ,‬מר אפרים‪,‬‬ ‫אלף תשטו‬
‫עם אשר נפשו אהבה‪ ,‬מרת חביבה‪ ,‬קבלתי‬ ‫‪■ 10‬סיון תשכ״ז‬ ‫‪-‬‬
‫בשמחה ובששון‪ ,‬ומלב עמוק הנני מברך אותם‪.‬‬
‫א׳הובים פ׳רו ר׳בו י׳צליח מ׳זלכם‪.‬‬ ‫לכבוד אדמו״ר הגאון המפורסם הרב הראשי לישראל‪,‬‬
‫ח׳ייכם ב׳רוכים י׳היו ב׳כל הטוב‪.‬‬ ‫ראשון לציון‪ ,‬כמוהר״ר יצחק נסים שליט״א‪.‬‬
‫ועיני ההורים רואות׳ ושמחה מלאות‪ ,‬טובות ובריאות‪.‬‬ ‫שלום למלכא ולמלכתא׳ ולכל בני המלך שלום‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫תפארת ישראל י‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫תנופת העט כעת‪ ,‬לשאול בשלום אדוני המלך‪ ,‬כי‬
‫שם ׳נמצאתי בכנס הרבנים‪ ,‬שהיה באסרו‬
‫חג השבועות‪ ,‬וראיתי שכבודו יצא בין גברא לגברא‪,‬‬
‫אלף תשיח‬ ‫כי לא הרגיש טוב‪ ,‬ונצטערתי מאד‪ ,‬ולא היתה לי‬
‫‪,‬‬ ‫ט״ו פיון ה׳תשב״ו‬ ‫שום יכולת לבקר מעלתו בביתו‪ ,‬ורק פי ימלא רחמים‬
‫ותחנונים למלך הכבוד ב״ה שהוא רופא והוא מרפא‪,‬‬
‫לכבוד הועדה להווי דתי המכון לחקר האגדה‪ ,‬הר‬ ‫ישלח דברו וירפאהו‪ ,‬ואורך ימים ישביעהו‪ ,‬בבריאות‬
‫ציון ת״ד ‪ ,778‬ירושלים‪ .‬שלום שלום‪.‬‬ ‫וחוזק ואומץ וכל טוב סלה‪ ,1‬אמן‪.‬‬
‫ברגשי כבוד לבביים‬
‫ח‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אתמול בערב קבלתי הזמנתכם ברצון רב‪ ,‬תודה רבה‬
‫לכם מו״’ר על הכבוד הזה‪■ ,‬אמנם צר לי‬ ‫אלף תשטז‬
‫מאד‪ ,‬שלא אוכל לקחת חלק בכנס הקדוש הזה‪ ,‬מהרבה‬ ‫‪ u‬םי*וו'שת״ל‬
‫סבות משפחתיות שאי אפשר לדחותם‪ ,‬ואי אפשר‬
‫שלא להשתתף בם‪ ,‬ושמח אני שיש תחת ‪ t‬אדוני‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרה״ ג הגדול המפורסם‪,‬‬
‫הגאון ד״ר ש‪ .‬ז‪ .‬כהנא שליט״א‪ ,‬מה שיש לי לדבר‬ ‫איש ירושלים‪ ,‬כמוהר״ר אליהו פרדס‪,‬‬
‫בזה כבר כתבתי ושלחתי לכבודו רשום בשביל כנס‬ ‫שליט״א‪ .‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולביתו‪,‬‬
‫שהיה בטבת החולף מש״ ז‪ ,‬קראו נא אותו ותודתי‬ ‫הרבנית הצדקנית‪ ,‬ה׳ ישלח דברו וירפאיה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫במוקדם‪ .‬והמקום ב״ה ישרה שכינתו על כבודכם הרם‬ ‫יג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫וישפיע עליכם ברכותיו‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫'‬ ‫אתכבד מאד להודיע למעלת כבודו הרם כי קבלתי‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫מכתב מעלתו בערבי פסחים‪ ,‬לסעדא בהדיה‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף תשכב‬
‫כ״כ אב״ר תשכ״ז‬
‫למעלת אחי ורעי‪ ,‬והמה חכמים מחכמים‪ ,‬ועד עדת‬
‫הספרדים המערבים‪ ,‬בעיה״ ק ירושלים השלמה‬
‫תובב״א‪ .‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬למעלת כבודכם הרם‪,‬‬
‫אתם ובתיכם וכל אשר לכם‪ ,‬תבורכו מפי עליון ב״ה‪,‬‬
‫בכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אדונים יקרים י‬
‫קבלתי חבילה גדולה של ברכות צה״ל‪ ,‬לחלק ביעקב‬
‫ולהפיץ בישראל‪ ,‬ותוכם רצוף מכתב מאחי‬
‫‪:‬נועם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬חכם מאד נעלה‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬מר‬
‫שאול זיו שליט״א‪ .‬מרכז הועד‪ ,‬תודה רבה לבבית‪,‬‬
‫ורוב תודח לאח טו בונעים נכבד ונחמד‪ ,‬חכם לבב‬
‫מר מאיר הלוי שליט״א על טפולו בנקודות‪ ,‬מלב‬
‫עמוק אבקשה שכל הברכות יקויימו בכם ובכל אשר‬
‫לכם‪ ,‬ובפרט בצה״ל שהם זכאים לפני המקום ב״ה‬
‫שגלגל זכות גדולה ■עד מאד‪ ,‬של הצלת כל ישראל‬
‫ומדינתו הקדושה וכל הקדש* לישראל אלפי ספרי‬
‫תורה ומליוני ספרי קדש ותפלינות ומזוזות וכד וכד‬
‫על ‪T‬ם‪ ,‬יבורכו מפי עליון בכל הברכות‪ ,‬וליה עינינו‬
‫תלויות שיגאלנו גאולה שלימה‪ ,‬בב״א‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫מר ישראל דב‪ ,‬שליט״א‪ ,‬קבלתי ברצון‬
‫אלף ■תשכג‬
‫‪-‬׳ ד יביד אב רחמן תשכ׳׳ח ‪...‬‬
‫למעלת הרב הנבחר‪ ,‬כצמר צחר‪ ,‬רב גדול ונכבד‪,‬‬
‫מהר״ר מרדכי בן מוחא‪ .‬שליט״א‪ .‬שלום‬
‫רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ .‬הי״ו‪.‬‬
‫_‬ ‫רב ■מפואר!‬
‫סלח נא בני‪ ,‬על אשר לא יכולתי לקיים הבטחתי‬
‫לכבודו ולרעיתו הרבנית‪ ,‬מב״ת להופיע‬
‫במעון קדשם בחגיגת בר מצוה של בניהם היקרים‪,‬‬
‫מאירים כספירים‪ ,‬מר יוסף‪ ,‬ומר דניאל‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫כי באו עלי ב׳ דברים דחופים צבוריים‪ ,‬שלא היה‬
‫אפשר לומר ונקה‪ .‬ונמשכו עד שעה י״א בלילה‪ .‬ובכן‬
‫עם כבודכם הסליחה‪ ,‬וקחו נא את ברכתי הלבבית‪,‬‬
‫כשם שזכיתם לראות חגיגת הבר מצוה שלהם‪ ,‬כך‬
‫תזכו לראות את חופתם ובניהם ובני בני בניחם כלם‬
‫אהובים לשמים ולבריות‪ ,‬ובריאים‪ ,‬וחזקים כלבם‬
‫ומלאים כל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב‪ .‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשכד‬
‫‪■ ,.‬‬ ‫‪ 10‬אלול תשכ״ז‬
‫למעלת הרב הגאון הגדול‪ ,‬בנש״ ק‪ ,‬כמוהר״ ר נסים‬
‫עזראן‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬וליעזר‬
‫כנגדו‪ ,‬הגברת אביגיל‪ ,‬אשת חיל‪ ,‬מב״ת ורוש״ל לבניו‬
‫ובנותיו וחתניו הנחמדים מזהב ומפז רב שליט״א‪,.‬‬
‫‪ .‬כלנו כאחד דוב״ש כלכם שירבה תמיד‪.‬‬
‫קמד‬
‫אלף תשיט‬
‫‪ 7‬אכ״ר תשכ״ו‬
‫ל מ על ת אדמו״ר הגאון המפורסם׳ ראשון לציון יחוס‬
‫על דל ואביון‪■ ,‬בן מצוקי ארץ כמוהר״ר‬
‫יצחק נסים שליט״א‪ .‬שלמה רבא‪ ,‬מאלהא רבה‪ ,‬לקרתא‬
‫קדישתא‪ ,‬ולמלכא ולמלכתא‪ ,‬שלמכון יסגא‪.‬‬
‫ג‪ ,‬מ‪ .‬נ׳‬
‫בעצם היום שמעתי‪ ,‬כי אדוני הרב וכל הנלוים עמו‬
‫שיחיו‪ ,‬חזרו לשלום‪ ,‬בעזרת אל עלום‪ ,‬מאד‬
‫*שמחנו וברכנו‪ ,‬ברוכים הבאים‪ ,‬ישיגו אתכם רק ששון‬
‫ושמחה‪ ,‬והשקט ובטחה‪ ,‬וכל טוב ■סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫עבדכם הנאמן‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשב‬
‫י״א אב רחמן תשכ״ח‬
‫למעלת הרה״ג ראב״ד מקדש‪ ,‬כמהר״ר יעקב נ‪.‬‬
‫רוזנטל שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל‬
‫ביתו‪ .‬הי״ו‪.‬‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מקרא קדש לחגיגת בר מצוה לבנו הנכבד והנחמד‪,‬‬
‫ובשמחה רבה‪ .‬וקחו נא את ברכתי ברכת הדיוט‪.‬‬
‫י׳שמח ישראל ר׳גל אהבתו ל׳היות דבק בתורה‬
‫י׳זכה ש׳יהיה ד ב א׳ב ל׳בנים ד׳גולים ב׳תורה‪.‬‬
‫הץריו ר׳ואים ■ב׳שמחה י׳חד ע׳ולליהם ק׳ובעים‬
‫ב׳תורה פ׳נינים ר׳בים ו׳עצומים ז׳ריזים נ׳אמנים‬
‫ט׳ובים ל^ה׳‪ .‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מא‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשכא‬
‫י״ג אב״ר 'תשכ״ה‬
‫למעלת רבינו האי גאון׳ אדמו״ר שר הדתות‪ ,‬כקש״ת‪,‬‬
‫נמוהר״ר זרח ורהפטיג שליט״א‪ .‬שלום רב‪,‬‬
‫וישע יקרב‪ ,‬לאדוני הרב‪ ,‬ולרעיתו‪ ,‬ולחתן עם כלתו‪,‬‬
‫שליט״א‪.‬‬
‫עצום ורב!‬
‫קח נא את ברכתי הלבבית‪.‬‬
‫נ׳רם י׳חד ל׳עולם י׳איר‪,.‬‬
‫דודים דדגולים יהיו כל ימיהם‪.‬‬
‫א׳הבה ושלום ישכנו באהליהם‪.‬‬
‫ר׳אש ישאו תמיד בין גדוליהם‪.‬‬
‫י׳קימו בית נאמן בישראל בחייהם‪.‬‬
‫ה׳אל יאריך בטוב ימיהם‪.‬‬
‫־*ייני אדוני ורעיתו רואות צאצאיהם לעיניהם‪ ,‬בכל‬
‫טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
 ‫קמה‬ ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תשכו‬
‫‪ 11‬כסלו תשכ״ח‬
‫למעלת הרה״ג מעו״מ‪ ,‬וכו׳ וכו׳‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כמוהר״ ר‬
‫אליעזר בן לולו‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‬
‫ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫רוחי רוח נכאה‪ ,‬אל שמועה כי באה‪.‬‬
‫כי ציה מות האכזר‪ .‬עז התאזר‪.‬‬
‫ולקח אחיו הנכבד‪ ,‬אשר אלהיו עבד‪.‬‬
‫והקפיד שמעתיו‪ ,‬על אישר אכזר קראתיו‪.‬‬
‫והיתה תשובתו‪ ,‬כי האל אשר אין בלתו‪.‬‬
‫את אחיו אהב‪ .‬וכבוד ועז לו יהב‪.‬‬
‫והרים קרנו‪ .‬בגן עדנו‪.‬‬
‫ושם ישא תפלתו‪ .‬על אחיו ובני משפחתו‪.‬‬
‫שיאריכו ימים ושנים‪ .‬דשנים ורעננים‪.‬‬
‫מלאים ברכה ותהלה‪ .‬בכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬אחיכם‪.‬‬
‫הצעיר ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשכז‬
‫‪ 11‬כסלו התשכ״יח תשה וכו׳‬
‫למעלת הרה״ג מעו״מ וכו׳ בנש״ק‪ ,‬כמוהר״ר רחמים‬
‫ן׳ עמארא ישצ״ו‪ .‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪,‬‬
‫למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫רב ננבוד !‬
‫חזות קשה לי חוגד‪ ,‬כי חזמן בגד‪ ,‬ובחבלי המות אגד‪,‬‬
‫אם רחמניה‪ ,‬בעיני הכל היתד‪ ,‬רצויה‪ ,‬וכל מצוה‬
‫ומדד‪ ,‬טובד‪ ,‬היתה לה קנויה‪ ,‬סבלה יסורים‪ ,‬מאד מרים‪,‬‬
‫בכל אברים‪ ,‬עד אשר מכל סיג זוקקה‪ ,‬וישלח המלך‬
‫הקדוש הנקדש בצדקד!‪ ,‬ויקח את רבקה‪ .‬נפשה בטוב‬
‫תלין וזרעה יירש ארץ‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם אחיכם‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשכח‬
‫י י״ח שכט)תשכ״ז‬
‫לכבוד אחי ורעי‪ ,‬הנכבדים היקרים‪ ,‬משפחת שטרית‬
‫שליט״א‪.‬‬
‫בשרי נתמלא חדודים‪ ,‬על מות שר וגדול ליד‪,‬ודים‪,‬‬
‫עשה לאלפים חסדים‪ ,‬כל העם היו לו ידידים‪,‬‬
‫וטובותיו כלם מגידים‪ ,‬ועדות גמורה מעידים‪ ,‬בי הגדיל‬
‫• חסדו עם •ד‪,‬מדינה העברית‪ ,‬השר בכור שטרית‪.‬‬
‫בעולם האמת יקצור אשר זרע‪ ,‬יוסיף ולא יגרע‪,‬‬
‫וזרעו יהיה ברך זרע‪ ,‬עליהם יתפלל שירדפם‬
‫תמיד רק טוב ולא רע‪ .‬ומראשית‪ ,‬יברך להם אחרית‪,‬‬
‫למען האב השר בכור שטרית‪ .‬יד‪,‬י זכרו ‪-‬ברוך‪ .‬נפשו‬
‫בטוב תלין‪ ,‬וזרעו יירש ארץ‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אחיכם הדואג עמכם‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ם״ ט‬
‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪,‬‬
‫מקרא קדש לחתונת ■בתו היקרה החכמה‪ ,‬מרת דינה‬
‫עב״ל חתן נעים מר יהושע‪ ,‬נ״י‪ ,‬קבלתי‬
‫בשמחה וברצון‪ ,‬ויען לא אוכל להשתתף עמכם‬
‫בשמחתכם‪ ,‬הנני מרחוק שולח ברכתי הלבבית‬
‫ל‪.‬מעלתכם ברכת הדיוט את״ק‪.‬‬
‫ד׳שן י׳היה נ׳וה ה׳זוג‪.‬‬
‫י׳ברכם ה׳אל ריפרוש ש׳לום ע׳ליהם‪.‬‬
‫ח׳ייהם ת׳מיד נ׳עימים‪ .‬כ׳בוד לה׳ ה׳בו‪.‬‬
‫אחיכם המברך אתכם‪ ,‬ושמח ממרחק עמכם‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫תחתמו לחיים טובים וארוכים ולשלום שנה הבאה‬
‫עלינו לגש״ת אלי נאם ה׳ ובכל שנה ושנה אמן‪ .‬סלה‪.‬‬
‫אלף תשכה‬
‫■היום ע״ג מרחשון תשפ״ה‬
‫למעלת שאר בשרי החה״ש והכולל‪ ,‬בישראל להלל‬
‫וכו׳ כמוה״ ר דוד משאש ישצ״ו‪.‬‬
‫בעצם היום הזה בא לפני כה״ר יצחק לכרייף הי״ו‬
‫מכורת פתנים •בבשורה רעה‪ ,‬כי אסתר בתך‬
‫שמשה שקעה‪ ,‬על אדמת נכר‪ ,‬אוי לעיניים שכך‬
‫רואות ולאזנים שכך שומעות‪ . .‬זה קרוב לעשרים יום‬
‫אשר קבלתי מכתב מאחי נועם ידידיה הי״ו ■שיצאתם‬
‫ממכנאס ביום אסרו חג של סוכות‪ ,‬ואני תמיה מאד‬
‫מדוע כל כך זמן עבר ועדין לא הגעתם אל הארץ‪,‬‬
‫ושאלתי לכל הבאים‪ ,‬ואין מענה‪ .‬וביום חמישי שעפר‬
‫הייתי בחיפה וראו אותי שתי נשים קרובי כלתך‬
‫איני יודע מי הם‪ ,‬רק אמרו לי שהם קרובי כלתך‪,‬‬
‫ושאלו אותי אם יש לי ידיעה מביאתכם‪ ,‬והשבתי‬
‫על פי מכתב אחי‪ ,‬ותמהו גם הם על אחור זמן ואכן‬
‫נודע הדבר הרע הזח‪.‬‬
‫עוצם צערכם נגע מאד מאד עד לבנו ישבנו גם‬
‫בכינו׳ ולא ידענו למי לכתוב עד שעלה בדעתי‬
‫לכתוב להידיד חכם לבב כה״ר יעקב אסבאג הי״ו‪,‬‬
‫אמרתי אולי הוא יודע מקום תחונתכם‪ ,‬ועתח אחי‪,‬‬
‫אם יעלו על לבבכם תוצאות המות הזה ולכל פרטיו‬
‫תוכלו ב״מ להשתגע‪ .‬ובכן תנו פוגה לתוגה‪ ,‬וקצב‬
‫לעצב‪ ,‬כי כך גזרה חכמתו יתברך יהי שמו ברוך‪,‬‬
‫והתנחמו ונחמו בעלה העלוב אשר צרותיו בזה רבו‬
‫למעלה ראש‪ .‬והתגברו על עוצם יגונכם למען תמצאו‬
‫כח לעלות אל הארץ ולהשיג את הראוי לכם להשיג‪.‬‬
‫המקום ברחמיו ינחמכם זיתן לכם בריאות וחוזק‬
‫ואומץ ואילות וסבלנות‪ .‬ולא תוסיפו עוד לדאבה‪ ,‬גם‬
‫עד זקנה ושיבה‪ .‬ונפש היפה תשא תפלה בעדכם ובעד‬
‫אפרוחיה הקטנים‪ ,‬להגדיל האל חסדו כל הימים אמן‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם הדואג עמכם הכותב וחותם בדמע‬
‫‪,‬‬ ‫ובנחיצה רבה רגלי בתוך התחום ורגלי האחרת‬
‫חוץ לתחום לנסוע לחיפה לשבות שם‪, ■.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאעז'ם״ ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫לנפשו מרגעה‪ ,‬וקצב לעצב ופוגה לתוגה כי כן גזר‬
‫הצור ומי גזרתו יעצור‪ ,‬המקום ב״ה ינחמכם‪ ,‬ולא‬
‫תוסיפו עוד לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפש הצדקת‬
‫חנה‪ ,‬תשא בעדכם תפלה ותחנה‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪,‬‬
‫וימי בניכם‪ ,‬בכל ‪b‬וב סלה אמן‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם אחיכם‪ ,‬הדואג עמכם‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשלב‬
‫‪ 10‬ואדר א׳‪ ,‬תש״ל‬
‫לימעלת הרה״ג המפורסם‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כקש״ת‪ ,‬כמוהר״ ר‬
‫מכלוף אבוחצירא שליט״א‪.‬‬
‫עגום לב!‬
‫‪.‬‬ ‫עת שמעתי‪ ,‬צעקתי‪ ,‬וי! וי!‬
‫יום אתמול דמע חם מעיני נזרם‪.‬‬
‫וקינות ויללות הגיתי בקול רם‪.‬‬
‫סמר בשרי כצאן בקרה גזוז צמרם‪.‬‬
‫פלצות אחזה כל שומע וסמר בשרם‪.‬‬
‫משמועה רעה כי אשה וילדיה כבה אורם‪.‬‬
‫אבות ואחים גדל מאד אבלם וצערם‪.‬‬
‫שם המות קץ לשני חיי עמרם‪.‬‬
‫חכם גדול ופקח היה‪.‬‬
‫בעל שכל ותושיה‪.‬‬
‫לב טהור בלי רמיה‪.‬‬
‫עליו כל עין בוכיה‪.‬‬
‫לילה ויום בתאניה‪.‬‬
‫האל אשר ב ‪T‬ו כל נפש חיה‪.‬‬
‫עליו יסך באברתו בשמי עליה‪,‬‬
‫דמו יחשב כעולה בהר סיני עשויה‪.‬‬
‫רחם ירחם צאצאיו‪ ,‬רב העליליה‪.‬‬
‫על משפחתו ינחם בירושלים הבנויה‪.‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשלג‬
‫כ״ב ■אדר כ׳ תשכ״ז‬
‫המרחם‪ ,‬הוא ינחם‪ ,‬ברוב נחת‪ ,‬את משפחת‪ ,‬אלמאליה‬
‫הרוממה בבינה ודעת וחכמה כי עלה אל‬
‫האלהים שוכן גבוהים‪ ,‬הדגול מרבבות עם‪ ,‬ברוב חכמה‬
‫וטוב טעם‪ ,‬ספרא רבה ויקירא‪ ,‬אבן יקרה מאירה‪,‬‬
‫אחד היה אברהם‪ ,‬אבן השהם שפתותיו ש־ו־שנים‪. ,‬בכל‬
‫המלונים‪ ,‬לעמת מחברתו‪ ,‬לשונות בטהרתו‪ ,‬אשכול‬
‫הכופר‪ ,‬הנותן אמרי שפר‪ ,‬מספר עצמו אמריו כי‬
‫נעמד‪ ,‬בכל העתונות‪ ,‬והלשונות‪ ,‬וחכמתו‪ ,‬ודעתו‪,‬‬
‫ובינתו‪ ,‬ואהבתו את המולדת‪ ,‬הנולדת‪ ,‬בנס ופלא‬
‫מתנוססת‪ ,‬עלה עלה לחבר כנסת‪ ,‬הראשונה באתחלתא‬
‫דגאולה‪ ,‬בחסד אל נורא עלילה‪ ,‬ובעברו בשנת ‪1950‬‬
‫מאנגלייא למרוקו בהדרו והודו‪ ,‬הארץ האירה מכבודו‪,‬‬
‫ובכל מקום מוקטר מוגש לשמו‪ ,‬ומה גם בעת נשא‬
‫את נאמו‪ ,‬בקול חוצב להבות‪ ,‬על ארץ אבות‪ ,‬חמדת‬
‫הלבבות׳ המכירים בערכה‪ ,‬המתנערת מחלכה‪ ,‬ומתפתחת‬
‫קמר‬
‫אלף תשכט‬
‫א׳ שת״ל‬ ‫■׳ ‪4‬‬
‫>‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרה״ג החסיד העניו‪ ,‬בנש״ק‬
‫כמוהר״ר יחיה נחמני המקום ינחמהו‪ ,‬ואורך‬
‫ימים ישביעהו‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫עגום לב‬
‫שמעתי‪ ,‬ונרגזתי‪ ,‬כי ציר מות האכזר‪ ,‬עז התאזר‪,‬‬
‫ובא למשכן כבודו‪ ,‬ולקח עזר כנגדו‪ ,‬הצדקת‬
‫יאמנה‪ ,‬לעת זקנה‪.‬‬
‫ידעתי אחי כי בו״עז עלה הצע״ר‪ ,‬וכאש להבה יבער‪,‬‬
‫כי בעדו ננעלה‪ ,‬התפלה הנעלה‪ ,‬לעת זקנה‬
‫אל תשליכני‪ ,‬ככלות כחי אל תעזבני‪ ,‬והנה נשאר בלי‬
‫משענה‪ ,‬לעת זקנה‪'1 .‬‬
‫ואמנם כבודו‪ ,‬צדיק באמונתו יחי״ה‪ ,‬אלהים עמו יהיה‪,‬‬
‫לברכו בברכת נחמה‪ ,‬על סלוק אשתו הישרה‬
‫והתמימה‪ ,‬שם תעטה אור ■כשלמה‪ ,‬והיתה משכורתה‬
‫שלמה‪ ,‬ובאה להתפלל בעד כבודו‪ ,‬לפני אין ‪Tm‬‬
‫כיחודו‪ ,‬להגן בעדו‪ ,‬להגביר עליו חסדו‪ ,‬בכל טוב‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫י‬ ‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‪,‬‬
‫אחיכם הצעיר‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשל‬
‫ד׳ אדר יא׳ התשכ״ה לפ״ג‬
‫למעלת החכם הנכבד מזר״ק טהור‪ ,‬כהה״ר יוסף זאזון‪,‬‬
‫יחיה חיים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪ .‬שלום‬
‫רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪! ,‬ולכל אחיו ואחיותיו ולכל‬
‫‪,‬‬ ‫אשר באהליכם‪ ,‬אהל ישרים יבורך‪.‬‬
‫אחי ורעי !‬
‫צר לי מאד אל שמועה כי באה‪ ,‬כי מור אביכם‬
‫הצדיק כמוה״ ר שמואל בקוראי שמו זצ״ל‪,‬‬
‫כנשר דאה לעלמא דקשוט• וי לארעא דחסרא‪ ,‬סבא‬
‫•קדישא מלא תורה‪ ,‬ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬וספרא רבה‪,‬‬
‫דגול מרבבה עבד יוצרו מאהבה‪ ,‬אמנם זקנתו וצדקתו‪,‬‬
‫תנחמנו על פטירתו‪ ,‬ומה גם פקחותו‪ ,‬וענותו הגדולה‬
‫במאד מאד‪ ,‬נשמתו הטהורה תבקש עליכם רחמים‪,‬‬
‫למען ירבו ימיכם וי■‪?:‬־ בניכם בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשלא‬
‫‪ 7‬אדר ב׳ תשכ״ה‪-‬‬
‫למעלת ידיד נפש נכבד ונחמד ומאד נעלה‪ ,‬לשם‬
‫•ולתהלה‪ ,‬אבן יקרה מאירה‪ ,‬מר בכור שיטרית‬
‫שר המשטרה‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫בגד‪ ,‬ובחבלי המות‬ ‫חזות קשה לי הוגד‪ ,‬כי הזמן‬
‫אגד‪ ,‬אם רחמניה‪ ,‬בעלת שכל ותושיה מלאה‬
‫מצות כגפן פוריה ובטח ! כי לב מעלתו‪ ,‬וכל ביתו‪,‬‬
‫ובני משפחתו‪ ,‬גדולים וקטנים‪ ,‬מלאים יגונים על‬
‫לקיחת אם מעל בנים אמנם הבכי והיגון ביותר על‬
‫המת‪ ,‬כזורק אבן לחמת‪ ,‬ולכןכל בעל דעה‪ ,‬יתן‬
‫קמז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי‬
‫לפטירתו‪ ,‬ויען קשה עלי מאד לבא ברגל ביום שבת‪,‬‬ ‫מיום ליום‪ ,‬בעזרת נורא ואיום‪ ,‬ועומד בין עיני‪ ,‬יום‬
‫לכן הנני מודיע במכתב־ זה השתתפותי עם מעלת‬ ‫‪ ,11.9.1950‬אשר כבדני‪ ,‬בקרב ביתי‪ ,‬במכנאס ארץ‬
‫כבודכם באזכרת הצדיק הנזכר‪ .‬אשר בטוחים אנחנו‪,‬‬ ‫מולדתי‪ ,‬ונהניתי הרבה מדעתו הרחבה המדוייקת‪ ,‬ומעט‬
‫כי מיום צאתו מן העולם‪ ,‬מעשיו הטובים לווהו עד‬ ‫ושיחתו מרובה מחזקת‪ ,‬והוא ! ענותו האדירה‪ ,‬ואהבתו‬
‫גן עדן העליון‪ ,‬ונבקש מנשמתו הקדושה שתבקש‬ ‫הכבירה‪ ,‬קלקלו את השורה‪ ,‬כי בשובו אל הארץ‬
‫עליכם ועלינו רחמים לפני חי העולמ־ם לרחם עליכם‬ ‫כתב על אודותי‪ ,‬עם צלום תמונתי‪ ,‬מאמר גדול מוגזם‪,‬‬
‫ועלינו ועל כל ישראל בכלל לחשכין שלום במדינתנו‬ ‫כאשר בענותו יזם‪ ,‬ועוד הרבה הרבה יש לספר‬
‫ויתן עוז לעמו‪ ,‬ויברך את עמו בשלום‪ ,‬וכל טוב סלה‪.‬‬ ‫אודותיו‪1 ,‬ועוצם פעולותיו‪ ,‬אשר פעל ועשה לטובת‬
‫אחיכם הצעיר החותם פה עיה״ק ח־פה‪,‬‬ ‫צבורים ויחידים‪ ,‬ובפרט לטובת הספרדים‪.‬‬
‫ערב שבת קדש כ״ד אייר שת״ל‬ ‫ועתה לדאבוננו‪ ,‬ומגינת לבנו‪ ,‬כי נדחה ממנו תושיה‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬ ‫כי שב העפר אל ‪.‬הארץ כשהיה‪ ,‬והרוח שבה‬
‫אל האלהים אשר נתנה‪ ,‬והוא רחום יכפר עונה‪' ,‬וימשיך‬
‫אלף תשלו‬ ‫לה חסדו וחנו‪ ,‬ובין צדיקיו עושי רצונו‪ ,‬יתן לה‬
‫למעלת אהובינו מכובדינו‪ ,‬יקר מאד ונעלה‪ ,‬זר״ק‪,‬‬ ‫מקום בגן עדנו‪ ,‬ועל עמה ומולדתה‪ ,‬תערוך תפל תה‬
‫מר חביב טולידאנו‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב‬ ‫ותחנתה‪ ,‬לרוממם ולגדלם‪ ,‬על כל הממלכות כלם‪,‬‬
‫למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הגברת הנכבדת‪ ,‬והבנים היקרים‪,‬‬ ‫■בכל טוב סלה ונשמחה ונגילח‪.‬‬
‫■‬ ‫מאירים כספירים‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫והשב והישיש‪ ,‬בה׳ ישיש‪ ,‬ופעלותיו יעמדו לזכרון‪,‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫עד דור אחרון‪ ,‬ושמו הטוב עמהם כרוך‪ ,‬יהי‬
‫אתמול הייתי בנהריה‪^ ,‬וראיתי את ידידי הנאמן‬ ‫זכרו לעד ברוך‪ .‬אנכי אנכי מנחמכם הדואג עמכם‪.‬‬
‫והנכבד‪ ,‬זר״ק‪ ,‬מר מאיר טולידאנו הי״ו‪,‬‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫והגיד לי שאחותו הצדקת מרת בונינא ז״ל נפטרה‪,‬‬
‫ובידעי שהיא מרת אמך‪ ,‬חובה עלי להודיע לכבודו‬ ‫אלף תשלד‬
‫שאין לי שום ידיעה עד יום אתמול‪ ,‬ובכן‪ :‬צר לי מאד‬ ‫‪ 9‬אייר 'תש‪5‬״ח‬
‫על חסרון אשה צדקת‪ ,‬עם הדת היתה מהודקת‪,‬‬ ‫מעלת הבן יקיר‪ ,‬חכם לב‪ ,‬זר״ק‪ ,‬מר יווסף אמסילי‪,‬‬
‫ובמצות ה׳ היתה עוסקת‪ ,‬ולהם היתה חושקת‪ ,‬ומשתוקקת‪,‬‬ ‫שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪,‬‬
‫שם בעולם הנצח והקיים תקצור אשר זרעה‪ ,‬ותשא‬ ‫הי״ו‪ .‬ורוב שלום‪ ,‬לידידים אהובים‪ ,‬השכנים הטובים‪,‬‬
‫תפלה בעדכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪ ,‬וימי בניכם‪ ,‬בבריאות‬ ‫אבא ואמא‪ ,‬ח׳ ישמרם‪ .‬ורוב שלום לאחיך ואחיותיך‬
‫וחוזק ואומץ ואילות‪ ,‬וכל טוב סלה‪ ,‬ועיניכם תחזינה‬ ‫הי״ו‪ ,‬ובפרט להידיד הנכבד‪ ,‬מר עמרם הי״ו !ולאשתו‬
‫בבא לציון גואל‪ ,‬בב״א‪.‬‬ ‫ובניו הי״ו‪ .‬כלנו‪ ,‬אנו ובנינו ובני בנינו דורשים‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫בשלום כלכם‪.‬‬
‫בן חכם!‬
‫אלף תשלז‬ ‫קבלתי מכתבו ביגון ושמחה‪ ,‬בשמחה‪ ,‬כי זה חמכתב‬
‫‪ 19...‬תמוז'תשכ״ו‬ ‫הא׳ שקבלנו מכם‪ ,‬וב‪1‬ו נתקרבנו לזכרון ימים‬
‫למעלת רבינו חאי גאון‪ ,‬נר המערם‪ ,‬בן מצוקי ארץ‪,‬‬ ‫מקדם‪ ,‬ימי אהבה ואחוה ופנים בפנים יום יום‪ .‬ויגון‪,‬‬
‫כקש״ת כמוהר״ר שאול אבן דנאן‪ ,‬שליט״א‪.‬‬ ‫על לא טובה השמועה‪ ,‬מפטירת הדוד‪ ,‬מר מכלוף ז״ל‪,‬‬
‫שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לאדוני הרב‪.‬‬ ‫אשר היה בעל לב שמח תמיד‪ ,‬חבל על העדרו‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫תפארת ישראל!‬ ‫כך גזר חצור ומי גזרתו יעצור‪ ,‬יניח לכלכם ובפרט‬
‫ת חי רוח נכאה‪ ,‬אל שמועה כי באה‪ ,‬כי ציר מות‬ ‫לבנון הנכבד‪ ,‬רק טובה וברכה כל הימים‪ ,‬ולא תוסיפו‬
‫גאה גאה‪ ,‬ודאה דאה‪ ,‬ופרש רשתו על הנשיאה‪,‬‬ ‫לדאבה עוד‪ ,‬רק שמחה וששון כל הימים‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ותלקח אסתר אל בית המלך העולם אל דביר ואולם‪,‬‬ ‫אחיכם‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫מעיני כל חי נעלם‪ ,‬מלא אורות שאין על עפר משלם‪,‬‬
‫בזוהר אורם וגדלם‪ ,‬ויאהב המלך יותר‪ ,‬את אסתר‪,‬‬ ‫אלף תשלה‬
‫וישם בראשה כתר‪ ,‬וימליכה‪ ,‬בזכות מעשיה וצדקותיה‪■',‬‬ ‫למעלת גבאי בהכ״נ מקדש מעט‪ ,‬של אנשי קדש‬
‫וחסדיה‪ .‬תשא תפלה‪ ,‬לפני נורא עלילה‪ ,‬בעד אדוני■‬ ‫סורייה ולבנון‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום לכלכם אחי‬
‫הרב ובניו‪ ,‬ובנותיו וחתניו‪ ,‬למען ירבו ימיכם‪ ,‬בכל‬ ‫ורעי‪.‬‬
‫טוב סלה‪.‬‬ ‫אדונים יקרים!‬
‫אדוני הרב ! אף שהכאב גדול מאד‪ ,‬שאין אשה מתה‬ ‫קבלתי הזמנתכם היקרה‪ ,‬על ידי כהן לאל 'עליון‬
‫אלא לבעלה‪ ,‬ואם אבינו יעקב בן ארבע‪',‬‬ ‫מכובדנו יקירנו‪ ,‬מר יוסף אלעזר הכהן שליט״א‪,‬‬
‫דאג מאד על העדר אחת מהנה‪ ,‬ואמר מתה עלי‪ ,‬קו״ח‬ ‫להשתתף עם מעלת כבודכם חרם למחר שבת קדש‬
‫להעדר אחת ואחת‪ ,‬אד ! דעת קדשו תנחמהו‪ ,‬כי כל‬ ‫סדר בחקתי‪ ,‬באזכרת האדם הגדול בענקים בהודו‬
‫בעל דעה‪ ,‬יתן לנפשו מרגעה‪ ,‬וקצב‪ ,‬לעצב‪ ,‬ופוגה‪,‬‬ ‫והדלו‪ ,‬במעשיו הגדולים בחנוך ובתרבות ובהנהגתו‬
‫י‬ ‫לתוגה‪ .‬נאם המשתתף עמכם בצעריכם‪.‬‬ ‫הצבורית לכל קהלות סוריה ולבנון‪ .‬איש צדיק וישר‬
‫‪r‬בדיכם הצעיר‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫עושה חסד לאלפים מר יוסף פרחי זצ״ל‪ ,‬שעלה למרום‬
‫‪■,‬‬ ‫סכת האחור מחסרון ידיעה ע״ע היום הזה‪,‬‬ ‫בכ״ה אייר תש״ה‪ ,‬שהיום שב״ק הוא כ״ה שגים‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬ ‫קמח‬
‫עוד לעלוי נשמת אביכם הצדיק בעולם הגמול‪ ,‬ומה‬ ‫אלף תשלח‬
‫גם ! ומה גם י הזהרו מאד מאד בכבוד אמכם הצדקת‬ ‫כי״ה תמוז תשכ״ז‬
‫בכל דבר ודבר‪ ,‬ובזה תאריכו ימים ושנים בכל טוב‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫לימעלת אחי נועם‪ ,‬טוב וטעם‪ ,‬הכם מאד נעל‪-‬ה‪ ,‬האיש‬
‫אחיכם‪ ,‬הד‪1‬ואג עמכם‬ ‫משה גדול׳ למשפחת רבי‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫רב וישע יקרב‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪.‬‬
‫חכם לביב י‬
‫אלף תשמא‬ ‫אתמול אזני שמעה כי מכבוז^ו נקבעה‪ ,‬אם חסידה‬
‫‪ 5‬אלול תתשכ״ז‬ ‫וצנועה‪ ,‬כשפרה ופועה‪ ,‬בעלת תבונה ודעה‪,‬‬
‫חסד וצדקה זרעה‪ ,‬ונפש שוקקה השביעה‪ ,‬ועתה‬
‫האל המרחם‪ ,‬המנחם‪ ,‬רחם ונחם‪ ,‬הבת היקרה‪ ,‬לימים‬ ‫! למנוחות נסעה‪.‬‬
‫צעירה‪ ,‬המקוננת ובוכה בנפש מרה על בעל‬ ‫ועתה אחי‪ 1‬אף שהכאב גדול מאד‪ ,‬כמאמר המלך‬
‫נעוריה צעיר לימים‪ ,‬מר דרור בשמים‪ ,‬נחמד למראה‬ ‫!החס ‪ ,T‬כאבל אם קדר שחותי‪ ,‬דעת כבודו‬
‫ותאוה לעינים‪ ,‬נחטף נקטף‪ ,‬והניח אבל כבד לבניו‬ ‫תנחמהו‪ ,‬כי בעל דעה‪ ,‬י תן לנפשו מרגעה‪ ,‬וקצב‪,‬‬
‫ולאשת נעוריו׳ לורט בת קדושים‪ ,‬ומשפחותיהם‪ ,‬בוכות‬ ‫לעצב‪ ,‬ופוגה‪ ,‬לתוגה‪ .‬המקום ב״ה ינחם אתכם‪ ,‬ויגן‬
‫עמהם‪ ,‬על חרבן הבית‪ ,‬מבעל הבית‪ ,‬זוגם אני‪ ,‬הדבר‬ ‫עליכם‪ ,‬ולא תוסיפו לדאבה‪ ,‬גם עד זקנה ושיבה‪ ,‬ונפש‬
‫הזה נגע עד לבי׳ ומאד מאד נצטערתי‪ ,‬ישבתי גם‬ ‫אם רחמניה‪ ,‬תשא תפלה לפני שוכן עליה‪ ,‬בעדכם‬
‫בכיתי‪ ,‬ואמרתי‪ ,‬אוי על הזמן הבוגד‪ ,‬אשר בחבלי‬ ‫ובעד בניכם‪ ,‬למען ירבו ימיכם וימי בניכם‪ ,‬בכל ׳טוב‬
‫המות אוגד‪ ,‬אנשים יקרים‪ ,‬מאירים כספירים‪ ,‬נוסעים‬ ‫סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫המה למנוחות‪ ,‬ועוזבים לבתיהם ומשפחותיהם אנחות‪.‬‬ ‫אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‬
‫יאד בתי היקרה‪ ,‬לורט השוממה‪ ,‬הבכי והגה וקינים‬ ‫אחיכם הצעיר‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫לא לבד שלא יעזרו כלום‪ ,‬אלא עוד יחלישו‬
‫הגוף ויטשטשו את המוח‪ ,‬וימעיטו מאור העינים‪ ,‬ואין‬ ‫אלף תשלט‬
‫מנהל‪ ,‬אין עוזר‪ ,‬אין תומך‪ ,‬כל אחד טר‪1‬וד ביסוריו‪,‬‬ ‫ח״י <אב רחמן ■תשכ׳׳ח‬
‫ובכן אין לנו אלא להצדיק דינו יתברך‪ ,‬על טוב ועל‬
‫רע יהיה שמו מבורר‪ ,‬הוא ינחם אתכם׳ ויתן לכם‬ ‫למעלת האיש משה גדול מאד‪ ,‬שר הבטחוון בעזר‬
‫בריאות וחוזה וסבלנוות‪ .‬ונפש הנפטר תהי צרורה‬ ‫המקום ב״ה‪ ,‬מר משה דיין‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום‬
‫בצרור החיים‪ ,‬ועליכם ישא תפלה‪ ,‬לפני נורא עלילה‪,‬‬ ‫רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫למען ירבו ימיכם וימי בניכם בכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫בלב מלא תוגה‪ ,‬ויגון ודאגה‪ ,‬לשמע אזן כי מר‬
‫אנכי אנכי מנחמכם‪ ,‬הדואג עמכם‬ ‫שמואל אביך נתבקש בישיבה של מעלה‪ ,‬ובכן‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫בתוך המנחמים׳ גם אנכי מנחמכם‪ .‬נפשו בטוב תלין‬
‫וזרעו יירש ארץ בשלום ובמישור וכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬
‫אלף ■תשמב‬ ‫הדואג עמכם אחיכם‬ ‫י‬
‫י מצפת קגורה לאיש ^נדיק‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫י!ספדו כל יודעיו בנפש עגומה‪.‬‬
‫ויבכו על נפש צדיק שכנה דומה‪.‬‬ ‫אלף תשמ‬
‫סגלה יקרה מאד הגוף והנשמה‪.‬‬ ‫‪ 4‬אלול תשכ״ח‬
‫פעל טוב וחסד בנפש תמימה‪.‬‬
‫ארשת שפתיו בדעת וחכמה‪.‬‬ ‫למעלת הבנים בניו של איש צדיק מר דוד בן שמול‬
‫בנועם אמריו השקיט ריב ומהוומח‪.‬‬ ‫ז״ל ואלמנתו הנכבדת‪ ,‬וחתניו ונכדיזו הי״ו‪.‬‬
‫נעים מאד היה וחברתו נעימה‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪,.‬‬
‫צדק ואמת עטה תמיד כשלמה‪.‬‬ ‫אחי ורעי י‬
‫וי‪ ,‬כי קצר ימים עלה השמימה‪.‬‬ ‫צר לי מאד אל שמועה כי באה‪ ,‬כי מר אביכם הצדיק‬
‫רענן בן נ״ח שנה גופו נטמן ■באדמה‪.‬‬ ‫יצא בשלום מעולם השקר‪ ,‬וזכה לעת זקנה‬
‫זכרו ברוך לפני יודע כל תעלומה‪,‬‬ ‫לשכון כבוד בארצנו׳ וגופו‪ *,‬הטהור זכה ליקבר בעפרה‬
‫צדקתו עומדת לעד ומשכורתו שלמה•‬ ‫הקדוש ‪,‬יהי זכרו ברוד לנצח‪.‬‬
‫למנוחות נסע לגן עדן פנימה‪.‬‬ ‫ובכן בני היקרים‪ ,‬שמרו מאד מאד על אהבת אחים‪,‬‬
‫בכ״ו כסלו יצאה נשמתו מעלמא‪.‬‬ ‫אל תפגמוה ■בכסף נמאס חלילה‪ ,‬ולכו בדרכי‬
‫רחמים יבקש על זרעו ומשפחתו הרמה‪.‬‬ ‫אביכם הצדיק׳ ביושר דרכו באמת ואמונה‪ ,‬בשמירת‬
‫כל הוריו הצדיקים עבדו ה׳ ביראה ואימה‪.‬‬ ‫שבתות ה׳ (ומועדיו כמוהו‪ ,‬בשמירת התפלות והברכות‬
‫הם יבקשו עלינו ברוב עז ושלום ממלחמה‪.‬‬ ‫כמוהו‪ ,‬בצדקה וחסד בסתר ובגלוי כמוהו‪ ,‬בדרך ארץ‬
‫אמן‪.‬‬ ‫ובהקבלת כל אדם בסבר פנים יפות כמוהו‪ ,‬ואף‬
‫הכרתיה אני היו״ם ס״ט‬ ‫שידעתי כי כלכם ברוך ה׳ דור ישרים יבורך‪ ,‬תוסי&ו‬
‫?!מט‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫הכסף יזרזהו‪ ,‬ואין הצבור עני‪ ,‬זהו מה שנר׳ לע״ד‬
‫להשיב לכבודו ולמעלתו‪ .‬וכבודו חכם ומבין מדעתו‪.‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪,‬‬
‫אלף תשמה‬
‫‪ 19‬אדר ׳תשל״א‬
‫למעלת הרה״ג המפואר הנכבד והנחמד והנעלה‪,‬‬
‫בנש״ק כמהר״ר ישראל יפת׳ שליט״א‪.‬‬
‫; שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫אור בהיר ‪I‬‬
‫מ כ ת ב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומרוב עבודה‪ ,‬ואחר‬
‫עד עתה׳ שאל כבוד!ו הרם‪ ,‬לפעמים‪ ,‬זדם‬
‫החשמל פוסק בשבת ואדם הדליק לכבוד שבת כמה‬
‫מנורות‪ ,‬וכאשר זרם החשמל פוסק‪ ,‬האם מותר להוריד‬
‫את הכפתורים שלא יחזרו וידלקו‪ :‬בשבת‪ ,‬וכבודו פלפל‬
‫כל שהוא בענין מוקצה שהכפתורים כבר הוקצו בין־י‬
‫השמשות‪ ,‬ואין מוקצה לחצי שבת וכו׳׳ וכו׳‪ .‬ובעי‬
‫מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬עיי׳ ספרי מים חיים תשובה צ״ד דף פ״ח‬
‫ע״ב‪ ,‬ותשו׳ צ״ו‪ ,‬שבס״ד כתבתי׳ שאין אסור‬
‫מוקצה אלא בדבר המטלטל ממקום למקום‪ ,‬דטעמא‬
‫מאי אסרו רבנן מוקצה בשבת‪ ,‬כדי שלא יהיה שבת‬
‫כחול בעיניו׳ ובא לפנות כלים מפנה לפנה‪ ,‬או מבית‬
‫לבית וכו׳‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם ז״ל פכ״ד מחל״ש הי״ב‬
‫ע״ש‪ ,‬ולדעת הראב״ד ז״ל שם בהשגות‪ ,‬משום אסור‬
‫הוצאה נגעו בו‪ ,‬וכ״כ רבי׳ בי׳ בסי׳ ש״ח ע״ש‪.‬‬
‫וא״כ דבר הקטוע שאינו מטלטל׳ דלא שייך בו פנוי‬
‫ממקום למקום ולא הוצאה מרשות לרשות‪ ,‬אין בו‬
‫דין מוקצה כלל‪ ,‬ומותר להור■ ‪ T‬הכפתורים למנוע‬
‫האור שלא יזרום עוד‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‬
‫בקצר מלין מאפם הפנאי מרוב עבודת הקדש‪ ,‬וכבודו‬
‫חכם גדול ומבין מדעתו‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫אחיכם ע״ח יוסף משאש ס״ט‬
‫מכתב כסודו‪ ,‬הגיעני במועדו׳ ורוב עבודת הקדש‬
‫אלף תשמו‬
‫תשל״ג‬ ‫‪ 14‬אדר‬
‫ונמצאת בו טעות של הסיר ויתיר אות‪ ,‬שמותר לגמור‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו׳ הרה״ג המפורסם‪ ,‬בנש״ק‪,‬‬
‫כמוהר״ר פינחס טולידאנו‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום‬ ‫‪.‬‬
‫רב למעלתו ולכל ביתו‪ ,‬הרבנית והבנים היקרים‪.‬‬
‫ה׳ עליהם יחיו‪ ,‬ולגוי גדול יהיו׳ אמן‪.‬‬
‫עצום ורב ‪i‬‬
‫מכ תב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב עבודת הקדש‪,‬‬
‫עם אי קו הבריאות מקושי החורף שעבר עלינו׳ גדרו‬
‫בעדי מהשיב כבודו דבר בעתו‪ .‬כבודו הרם שאל‪,‬‬
‫על בת ישראל שנשאת לערל נשואין אזרחים‪ ,‬ושוב‬
‫רצה הבעל להתגייר‪ ,‬ולמד זמן גדול מה יעשה ישראל‪,‬‬
‫ונמול כהלכה׳ ובין כה וכה שיטבול‪ ,‬מת ונקבר‬
‫בקברי גויים‪ ,‬ועתה אשתו !ומשפחתו רוצים להוציאו‬
‫מקברו ולקברו בקברי ישראל‪ ,‬האם מותר לעשות כן‪,‬‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫אלף תשמג‬
‫ועוד ארגתי מליצה בחרוזים סימן אני יוסף משאש‬
‫כפולים‪.‬‬
‫אוי ואבוי לנו מה היה‪.‬‬
‫איש ירושלים הבנויה‪.‬‬
‫נעלה לשמי שמייא‪.‬‬
‫נהל עדתו כעזרא בן שריה‪.‬‬
‫ייחד כל העדות כתאמי צביה‪.‬‬
‫יחד דעתם ממנו היה רצויה‪.‬‬
‫ידו היתה פתוחה לעני ו־־עניה‪.‬‬
‫יתום ויתומה וערום ועריה‪.‬‬
‫והלך בתומו צדיק עם כל בריה״‬
‫וקרב רחוקים במתק לשון וכוס רויה‪.‬‬
‫סלע קשה הית שובר בלי יד נטויה‪.‬‬
‫סם חיים בלשונו המתוקה והנקיה‪.‬‬
‫פה מפיק מרגליות בחכמה ותושיה‪.‬‬
‫פניו האיר לכל בלב טהור בלי רמיה‪.‬‬
‫מלא וגדוש פרד״ס החכמה כגפן פוריה‪.‬‬
‫מדת ענותו הטהורה לכל היתה גל]*יה‪.‬‬
‫שרי מעלה עליו מרבים במר בכיה‪.‬‬
‫שרי מטה מרבים עוד תאניה ואניה‪.‬‬
‫אליהו עלה השמימה בסערה הומיה‪.‬‬
‫אין לנו תמורתו בין חכמי נאמני קריה‪.‬‬
‫שלום ינוח על משכבו עד יום התחיה‪.‬‬
‫שם יבקש רחמים על זרעוו ועלינו מרב‘ העליליה‪.‬‬
‫אחיכם‪ ,‬ע״ה יוסף מ שא ש ס״ ט‬
‫אלף תשמד‬
‫‪ 7‬מרחשון‪ ,‬תימא״ל‬
‫ל מעלת מכובדנו׳ יקירנו‪ ,‬הרב המפואר‪ ,‬הנכבד‬
‫והנחמד והנעלה‪ ,‬זר״ק מר שמואל בן עמרם‬
‫שליט״א‪ .‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו׳‬
‫הי״ו‪.‬‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪ .‬י‬
‫גרם ואחר עד עתה‪ ,‬ראיתי מה שעלה על‬
‫דעת כבודו לומר דהיכא שאין רק ס״ ת אחד כשר‬
‫בו הקריאה עם ברכות‪ ,‬וחיליה דמר מתשובת הרמב״ם‬
‫ז״ל׳ שאין הברכה על הס״ת רק על הקריאה וכר‪.‬‬
‫‪1‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫תשובה‪ ,‬עיי׳ בספרי מים חיים תשר ע״ט‪ ,‬מ״ש‬
‫בענין זה‪ ,‬ועוד כתבתי יבזה בח״ב של מים‬
‫חיים שעודנו בכתובים‪ ,‬תשר לכמוהרי״ץ מרעלי זצ״ל‬
‫לאלגיר בניסן תרצ״ה׳ ועלה בדעתי להכשיר הקריאה‬
‫בברכות‪ ,‬ואד הדרי בי‪ ,‬מפני ספק ברכות להקל‪ ,‬אפי׳‬
‫נגד מרן‪ ,‬אפי יחיד נגד רבים׳ ובפרט בדבר שנוכל‬
‫לתקן בקל קודם השבת‪ ,‬שהחזן ״עבור על הפרשה‪,‬‬
‫‪1‬ואם ■מצא טעות יתקן‪ ,‬ואז באה שבת באה מנוחה‪,‬‬
‫מהטעיות ומעניי הדעת הנכנסים בעובי כל קורה‪,‬‬
‫ומורים ככל העולה על רוחם‪ ,‬ומשיחה בטלה ותלונה‬
‫גסה על החזן בעת מציאת הטעות‪ ,‬ואם החזן עצלן׳‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬ ‫קב‬
‫עליון בכל טוב‪ ,‬נאם החו״פ בשני בשבת ח׳ חשון‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬הנה דבר ידוע שהטבילה מעכבת בענין‬
‫שנת כ״י בוש״ת )התשל״ג( עלומייך תשכ״חי)התשל״ג‬ ‫הגרות‪ .‬ולדעת הרי״ף והרמב״ם זיע״א‪,‬‬
‫חיפה‪ ,‬היפה‪.‬‬ ‫שאף אם טבל בפני ב׳‪ ,‬לא מהני‪ ,‬ואסור בבת ישראל‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬ ‫כמ״ש ביו״ד סי ׳רס״ח ס״ג‪ ,‬וכ״ש אם לא טבל כלל‪,‬‬
‫שאין כאן גחות וכל זה‪ ,‬אף בנתגייר לשם שמים‪,‬‬
‫וכ״ש בנד״ד שמילתו ולמודו רק ׳בשביל אהבת אשה‪,‬‬
‫אלף תשמח‬ ‫וגם פשוט שלא השליך את השרץ מידיו‪ ,‬שלא פירש‬
‫הקדמה לספר גלב ימים‬ ‫ממנה כל ימי משך למודו‪ ,‬נשאר קשור בה ככלב‬
‫בנדתה וטומאתה‪ ,‬עד שמת ושכב את ערלים‪ ,‬ואסור‬
‫נגה עלי אור שבעתים כאור החמה‪ ,‬בראותי בהביטי‬ ‫לקברו עם ישראל‪ .‬יותמהני על זדון לבה של זוגתו‬
‫״בלב ימים״ פנימה׳ והנה שאון גליהם בכח‬ ‫בת ישראל‪ ,‬שכל כך נפשה קשורה בו ככלב אף אחרי‬
‫ועצמה‪ ,‬צפונה ונגבה מזרחה יוימה‪ ,‬ויהמו גליו עד‬ ‫'מותו׳ בגדה בדתה ועמה‪ ,‬והפקירה עצמה לערל‪,‬‬
‫השמימה‪ ,‬בגאוניות ובקיאות עצסמה׳^ברוח דעת ותבונה‬ ‫וע^שו שמת במקום לשמוח אשר תם עונה‪ ,‬ותשובתה‬
‫וחכמה גבוהה מאד ורמה‪ ,‬חשף את זרוע קדשו ואלם‬ ‫קרובה להשתדל לינשא לישראל כשר‪ ,‬ורפא לה‪ ,‬היא‬
‫מכל תלם אלומה‪ ,‬ואלומתו נצבה וגם קמה‪ ,‬ועל כלם‬ ‫מבקשת לקברו עם ישראל להיוות קברו מצוי לפניה‪,‬‬
‫עטה אור כשלמה‪ ,‬והוציא לאור תעלומה‪ ,‬מעשה ידי‬ ‫במקום לעקרו מלבה ולהתחרט על מעשיה הרעים‪.‬‬
‫צדיק יסוד עולם‪ ,‬גאון גדול מושלם‪ ,‬עלה עלה עד‬ ‫באמת אמר המלך החכם‪ ,‬נפש רשע אותה רע; רח״ל‪.‬‬
‫ראשו של סלם‪ ,‬החכמות והמדעים כלם‪ ,‬כאשר יעידון‬ ‫ועל דבר בקשת כבודו‪ ,‬לסמוך אותו תלמיד‪ ,‬יורה‪,‬‬
‫יגידון ספריו וגאוני דורו מקטנם ועד גדולם‪ ,‬גם‬ ‫יורה‪ ,‬אף שלא ראיתיו ולא הכרתיו‪,‬‬
‫בקבלה מראות אלהים חזה‪ ,‬גם היה מגן וצנה נגד‬ ‫זה דבר תמוה‪ ,‬וכן לא יעשה‪ ■,‬רק ע״י בחינה פה אל‬
‫כל חימה עזה׳ כי עשה חסד וצדקה במדד‪ ,‬נפרזה‪,‬‬ ‫פה‪^ .‬־שלום‪.‬‬
‫ידו מכיסו לא זזד‪ ,,‬ענות עני לא בזה‪ ,‬הלוא הוא‪,‬‬ ‫אחיכם‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫כמודור״ר יצקק חי בוכבזד‪ ,,‬זצוקלה״ה‪.‬‬
‫כל חכמי ישראל יתנו תודה לבבית לכל היוזמים‬ ‫אלף תשמז‬
‫!והעוזרים והמתנדבים להוציא לאור האי חמדד‪,‬‬
‫גנוזה‪ ,‬ובראשם פאר‪ ,‬הרה״ג המפורסם בנש״ק כמוהר״ר‬ ‫שאלה מאחת מערי ישראל‪ ,‬על חזן שהיה מוכר שהוא‬
‫משה מיימון שליט״א‪ .‬אשר הוא רוח החיך‪ ,‬באופנים‪,‬‬ ‫ירא שמים ועסקן צבורי‪ ,‬וזה כשנה נכשל בעון‬
‫זכותיה דמר דנפישא תגן בעד כלם‪ ,‬להיות בריאים‬ ‫אשת איש‪ ,‬וסבל הרבה מבני אדם אשר שיניחם חנית‬
‫ושלמים‪ ,‬ומלאים כל טוב סלה‪ .‬נאם החו״פ עיה״ק‬ ‫וחצים ולשונם חרב חדה‪ ,‬וגלה ממקומו‪ ,‬והיה נע ונד‬
‫חיפה רבתי‪ ,‬ביום חמישי בשבת‪ ,‬נר שביעי לחנוכד‪,,‬‬ ‫בארץ‪ ,‬וכל יודעיו הכירו בו חרטה גמורה‪ ,‬והכנעה‬
‫שנת נסים״ ונפלאו״ת תשל״ג‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ותשובה לבבית‪ ,‬ובכן‪ ,‬ביהכ״נ שהיה מתפלל‬
‫הצעיר עבד אל דוק וחוג אשש‬ ‫אצלם רצו להחזירו על כנו כמאז כי הם מרוצים ממנו‪,‬‬
‫יוסף משאש ס״ט‬ ‫מפני קולו הערב ומזגו הטוב עם כל אדם‪ ,‬וש־אלו‬
‫מה משפטו ע״פ הדין‪.‬‬
‫תשובה דבר זה לא פרי חדש הוא‪ ,‬רק שמענו וגם‬
‫אלף תשמט‬ ‫ראינו בזמנינו פעמים הרבה‪ ,‬כי יצר לב‬ ‫■‬‫■‬
‫הקדמה לספר חידושים‬ ‫האדם רע מנעוריו‪ ,‬וכל הרבנים פח אחד בסגנון אחד‬
‫אמרו‪ ,‬אין לך דבר שעומד בפני התשובה‪ ,‬וכמ״ש‬
‫יקירנו‪ ,‬הרב המפואר והנכבד‪ ,‬מר שושן מזוז שליט״א‪,‬‬ ‫המג״א בסי׳ נ״ג‪ ,‬דכל מי שבא לידו שגגת מעשה‬
‫בן הרב הנכבד מר כמוס מזוז שליט״א‪ ,‬בא‬ ‫והתחרט עליה הרי זה צדיק גמור‪ ,‬ואפי׳ עשה במזיד‬
‫מבוא מעיה״ ק נהריד‪ ,,‬וד‪,‬ביא בידו‪ ,‬ספר חדושים‬ ‫פעם אחת ושב מותר להיות ש״ץ‪ ,‬עד שיהיה מועד‬
‫ופרפראות‪ ,‬אשר ילדון עשתונותיו על מסכת אבות‪,‬‬ ‫לכך‪ .‬ואפי׳ המיר דתו‪ ,‬ושב‪ ,‬יכול להיות ש״ץ קבוע‪.‬‬
‫ודפדפתי בה כפי השג ידי לגזול מזמני עבודתי עבודת‬ ‫ושנה עוד שנעשה תוגר‪ ,‬דהיינו‪ ,‬ערבי תוגרמי אדוק‪,‬‬
‫הקדש‪ ,‬וראיתי כי הם דברים טובים‪ ,‬הראויים להקריב‬ ‫וחזר‪ ,‬יכול לחיות ש״צ‪ ,‬וכן ראיתי באחד המקומות‬
‫על מזבח הדפוס‪ ,‬לחלקם ביעקב להפיצם בישראל‪,‬‬ ‫ש״צ יקר מאד‪ ,‬ואמרו לי שהמיר דתו שנים רבות‪,‬‬
‫ליד‪,‬נות בהם בני אדם‪ .‬ובכן‪ ,‬אחי ועמי‪ ,‬סמכודיו‪,‬‬ ‫והזר ליחדותו‪ ,‬ואחר שנה נעשה ש״צ קצוע ע״פ‬
‫תמכוד‪,‬ו‪ ,‬עזרוהו‪ ,‬עזרד‪ ,‬כספית‪ ,‬ביד נדיבד‪ ,,‬להוציא‬ ‫רבניהם שהיו גדולים בתורה‪ .‬וגם עתה יש פה בארץ‬
‫לאור תעלומד‪ .,‬והאל הבוחר באבות ובדבריהם‪ ,‬יד‪,‬יה‬ ‫בעלי תשובה ש״צ קבועים‪ ,‬ואין פוצה פה וגם זה‬
‫מגן ומושיע לבני בניהם‪ ,‬ויכניע אויבידום‪ ,‬תחתיהם‪,‬‬ ‫‪..‬כאחד מהם‪ ,‬ומה גם שסבל הרבה וגם גלה גלה‪ ,‬והכרנו‬
‫ויעשה עמהם לטובה אות‪ ,‬בשנה זו שנת נסי״ם‬ ‫‪.‬םו שהתחרט חרטה גמורה‪ ,‬ועבר עליו יוה״כ‪ ,‬וסר‬
‫ונפלאו״ת בר״ח אדר ב׳‪ ,‬ולפועלא טבא אמרינן ישר‪,‬‬ ‫עונו‪ ,‬ויחזור למקומו ויברך‪ .‬ועוד הוספת להחמיר עליו‬
‫■‬ ‫יהיה תמיד מאושר בכל טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫לצום בכל ג׳ חדשים ערב ר״ח אחד משך שנה אחת‪,‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ולתת בהם צדקה כפי הישג יד ולחתחבר עם אנשים‬
‫טובים וישרים‪ ,‬וקבל את הכל ברצון טוב‪ .‬יבורך מפי‬
‫קנא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫וענותו‪ ,‬כב‪1‬וד מר עמרם אדרעי ירבו כמותו‪ ,‬אשר קרא‬ ‫אלף תשב‬
‫אותו בשם סדר הכשרות כהלכתו‪ ,‬והנה הוא אוצר‬
‫של פנינים‪ ,‬בכמה הלכות ודינים‪ ,‬שהזמן דורש‬ ‫שאלה ראובן הביא מפרס‪ ,‬המשה תיקים של ספרי‬
‫מנערים וזקנים‪ ,‬האוכלים למעדנים‪ ,‬לדעת מה יהיו‬ ‫תורה‪ ,‬שלשה רקים‪ ,‬ושנים עם ספרי תורה‬
‫קונים‪ ,‬להכניס לפנים‪ ,‬ומה שירחיקו מעל כל פנים‪,‬‬ ‫שבהם‪ ,‬עתיקים כמאה שנה‪ ,‬ועל כל תיק ותיק כתוב‬
‫ואף שיש הרבה ספרים מזה המין גדולים וקטנים‪,‬‬ ‫שהוקדש ע״י פלוני אלמוני‪ ,‬למנוחת נפש פלוני‪,‬‬
‫הרב המחבר שליט״א רכז בהדר אחד כל המינים‪,‬‬ ‫ואת כל התיקים הללו מכר ראיובן לשמעון‪ ,‬ולשמעון‬
‫בקצר מילים ובשפה צחה וקלה‪ ,‬לו נאוה תהלה‪,‬‬ ‫יש קונים שרוצים לקחת את הספרים‪ ,‬ולתת אותם‬
‫לפעלא טבא אמרינן ישר חיליה דמר‪ ,‬יהיה בריא‬ ‫לביהכ״נ למנוחת אנשים אחרים‪ ,‬דהיינו שיור ‪T‬ו את‬
‫וחזק ומלא כל טוב‪ ,‬אמן‪ .‬נאם החו״פ עיה״ק חיפה‬ ‫שמות האנשים אשר הוקדשו תחלה למנוחתם‪ ,‬ולהעמיד‬
‫רבתי‪ ,‬באחד בשבת יו״ד לח׳ סיון המוכתר בכתר‬ ‫במקומם שמות אנשים אחרים‪ ,‬האם ‪,‬מוותר לעשות כן‪,‬‬
‫'‬ ‫תורה׳ שנת לגש״ת אל הקדש‪.‬‬ ‫או לא‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫תשובה לא ראיתי שום צד ספק בדבר זה‪ ,‬שהדבר‬
‫פשוט וברור ע״פ ההלכה‪ ,‬וע״פ השכל הישר‪,‬‬
‫שמאחר שהספרי‪ ,‬תורה הוקדשו תחלה למנוחת פלוני‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫אלף תשנב‬ ‫או פלונית‪ ,‬הרי הם לזכותם לעולם‪1 ,‬והיו להם לזכרון‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫הזהג‬
‫‪/‬‬ ‫‪.‬היוימד ?ספי שרביט‬ ‫עד דור אחרון‪ ,‬ינאי אפשר בשום אופן לעקור מהם‬
‫את זכותם ולתת אותה לזכות אחרים‪.‬‬
‫אזכדד ימים ׳מקדם בהיותי בחור ישיבה ■י^ן‪.'%‬אדמו׳^‪:‬‬ ‫ואמנם מצאתי להם תקנה בס״ד‪ ,‬והיא שיבדקו הספרי‬
‫הרב הקדוש חסידא ופרישא יכמוהר״ד חיים‬ ‫תורה‪ ,‬אם ימצאו בהם טעות‪ ,‬הרי ד‪,‬מ‬
‫ברדוגו זצ״ל בכל יום ויום אחר גמר הסוגיה ה׳יה‬ ‫פסולים‪ ,‬ופקעה מהם כל קדושה‪ ,‬וגם זכות הנקדשים‬
‫אומר לנ!ו הב‪ ,‬הב‪ ,‬את ספרי שרביט ’הזהב' שכל דבקיו‬ ‫לשמן‪ ,‬וכמ״ש בש״ע יו״ד סי׳ רפ״ב סעי׳ י״ח‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫■כשרי אומר ומלאים תוכן‪ ,‬וחייבים להתענין בהם‬ ‫יחיד שמכר ס״ ת שלו ותשמישו‪ ,‬יש מי שמתיר‬
‫להוסיף חכמה וחידוד המוח וכן היינו עושים על‬ ‫להשתמש בדמיו‪ ,‬ויש מי שאוסר‪ ,‬וכתוב בהגה‪1 ,‬אם‬
‫המסכתות שחיבר הגאון האדיר המפורסם נר ישראל‬ ‫היו בו טעיות לכ״ע שרי‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והיא תשובת הריב״ש‬
‫!וקדושו נזר אלוהיו על ראש‪ ,‬צדיק יסוד עולם המפורסם‬ ‫ז״ל‪ ,‬הביא אותה רבי׳ בא״ח סי׳ קכ״ג הועתקה בש״ך‬
‫ברוב ספריו על כל מקצועות התורה שבכתב ושבעל‬ ‫יו״ד ס״ס סקי״ב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אם חסר אות אחת‪ ,‬או יתר‬
‫פה‪ ,‬ועל כל תקנותיו להחזקת הדת והיהדות והמדיניות‬ ‫אות אחת‪ ,‬כיוון שהוא פסול‪ ,‬אין בו קדושת ס״ת‪,‬‬
‫הידוע בפי כל חכמי ישראל ורבניהם שבדורו ושאחריו‬ ‫ורשאים למכרו וכו׳‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכן אמר ר״ש‪ ,‬אפשר ס״ת‬
‫עד עצם היום הזה ועד בכלל‪ ,‬לשם המלאך הקדוש‬ ‫חסר אות אחת‪ ,‬וכתיב לקוח את ספר התורה? )מנחות‬
‫כמוהר״ר רפאל ברדוגו זצוקלה״ה‪ ,‬והספר הקדוש‪,‬‬ ‫ל׳ ע״א( ור׳׳ל‪ ,‬מאחר שהוא חסר אות‪ ,‬אין ראו• ליקרא‬
‫מרוב חביבותו לכל הישיבות הגדולות והמפורסמות‬ ‫בשם ס״ ת‪ .‬יעו״ש‪.‬‬
‫במרוקו היו כלם מעתיקים אותו ובכן רבו בו השגיאות‬ ‫ועוד שם אמר רב ששת‪ ,‬אם הגיה אפי׳ אות אחת‬
‫ולקה בחסר ויתר !וחלוף ונשאר זה‪,‬זמן גדול והוא‬ ‫מעלה עללו כאלו כתבו‪ ,‬ע״ש‪ .‬הראת לדעת‪,‬‬
‫טמון בסלחת עלים עלים בודדים עד שהקים לו המקום‬ ‫שאף בחסיר או יתיר אות פקעה ממנו קדושת ס״ת‪,‬‬
‫ברוד הוא גואל ממשפחתו הקדושה‪ ,‬שהוא ריהו הרב‬ ‫ואפי׳ שם ס״ת‪ ,‬והמתקנו נחשב כאלו כתבו מחדש־‪,‬‬
‫הגאון הגדול המפורסם כמוהר״ר רפאל ברדוגו של־ט״א‬ ‫וכ״כ ביו״ד סי׳ ע״ר ס״א בהגה‪.‬‬
‫שהוא שמש ברבנות בערי מרוקו ובפרט בעיר מולדתו‬ ‫וא״כ כאשר ימצאו בהם טעות ויתקנו אותם‪ ,‬הוה‬
‫מכנס‪ ,‬וזה שנים אחדות שעלה אל הארץ הטובה והוא‬ ‫ליהו כאלו כתבו אותם מחדש‪ ,‬ומותר להקדישם‬
‫עתה רב מפורסם בקרית שמואל ובקרית חיים ובשאר‬ ‫למנוחת אחרים אשר ירצו‪ .‬וגם התיקים הרקים‪ ,‬כאשר‬
‫קריות׳ אשר טרח ויגע הרבה זמן גדול עד שחבר‬ ‫ימלאום בספרים אחרים‪ ,‬יהיו נגררים אחר נשמת‬
‫את האוהל להיות אחד‪ ,‬להאיר בו עיני חכמים‬ ‫המנוח אשר הוקדש לו הס״ת שבתוכם‪ .‬זהו הנראה‬
‫ותלמידיהון בעזרת הגביר המפורסם כהה״ר דוד ברדוגו‬ ‫לענ״ד להשיב על השאלה‪ ,‬ואל נורא עלילה‪ ,‬ינחנו‬
‫שליט״א למנוחת אביו הנכבד בעמיוו וראש קהל‬ ‫בדרך אמת אשר לה נאוה תהלה‪ ,‬ויגאל עם סגלה‪,‬‬
‫;כהה״ר‪3‬יוסף‪ ,‬ז׳^‪:‬ובעזרתי‬ ‫ישראל בכמה‬ ‫במהרה ובעגלא‪ ,‬אמן‪ .‬הצעיר החו״פ ביוום ב׳ בשבת‬
‫האיש הנכבד והנחמד מור יוסף ערמה הי״ו אשר היה‬ ‫ח״י סיון לגש״ת בני ישראל אל הקדש‪ .‬פה עיה״ק‬
‫למתווך בין המדפיס להוציא לאור ■את הספד הקדוש‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫חיפה רבתי תובב^׳א‪.‬‬ ‫^‬
‫הזה‪ ,‬הן אמת שרציתי להאריך הרבה בספוורים ^ויבדורנ‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫מהרב הקדוש המחבר זצ״ל‪ ,‬אומנם החולי והזקנה‬
‫גדרו בעדי מהפיק זממי‪ .‬יהי רצון בזכותיה דאדמור‬ ‫אלף תשנא‬
‫דנפישא אלוהים יחוננו ויברכנו ועוז לעמו יתן ויברך‬ ‫הקדמה לספר סדר הכשרות !פהלכתו‬
‫את עמו בשלום‪ .‬נאום החו״פ בכסלו שנת ונסי׳׳ם‬
‫‪,‬‬ ‫ונפלאות לפ״ג‪.‬‬ ‫הגיתי בשכל טוב בספר הנכבד הזה‪ ,‬מעשה ידי הרב‪,‬‬
‫עבד ה׳ יוסף משאש ס״ט‬ ‫הרב המפואר בתורתו‪ ,‬ויראתו‪ ,‬ושקידתו‪,‬‬
 ‫אוצר הפ!כתביס‬
‫סימן אדמ״ת קדש‪ ,‬אוזד״א‪ ,‬דבד״ו מידל״ת תאוורירת‪.‬‬
‫ובכל מקום‪ ,‬אהבוהו׳ וכבוד והדר עטרוהו‪ ,‬כי נהל‬
‫אותם במקל נועם‪ ,‬ובטוב דעת וטעם‪ ,‬ובמשך‬
‫השנים‪ ,‬שנה הרבה׳ וכתב הרבה‪ ,‬׳ונתקשר בעבותות‬
‫אהבה עם כל רבני מרוקו‪ ,‬בעניני דת ודין‪ ,‬ועם כל‬
‫השקט והבטחה‪ ,‬והמנוחה והשמחה׳ והמשכורת הגבוהה‪,‬‬
‫והכבוד הרב אשר השיג‪ ,‬הכל היה אצלו לאין נגד‬
‫ישיבה בארץ בכל אופן שיהיה‪ ,‬ובה פצו שפתיו‪,‬‬
‫בשבתו ובלכתו׳ ובשכבו ובקומו‪ ,‬ובעזר המקום ב״ה‬
‫עזב את הכל ועלה אל הארץ‪ ,‬והוא שמח בחלקו‬
‫שמחה רבה‪ ,‬ועלה בדעת קדשו‪ ,‬להוציא לאור מעט‬
‫מהרבה מפרק כל כתבי שכתב בעטו‪ ,‬וקרא אותו ״מעט‬
‫מים״ כי שמו בקרבו נקרא׳ ואין מים אלא תורה‪,‬‬
‫צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה‪ ,‬הרבה למד‪ ,‬והרבה‬
‫למד‪ ,‬ומרוב ענותניותו‪ ,‬הראני את כל בית נכותה‪,‬‬
‫ועברתי בין בתריו׳ כפי השג יד שיכולתי לגזול‬
‫מהזמן המוקדש לצבור הרחב מאות אלפים כן ירבה‬
‫אלף פעמים‪ ,‬והנה הכל עשה יפה בעט״ו‪ ,‬עת מלחמתה‬
‫של תורה‪ ,‬ועת שלום‪ ,‬אל עלום׳ יעטרהו בחיים 'ושלום‪,‬‬
‫והיו ימיו מאה ועשרים שנה‪ ,‬מלאים אורה ושמחה‪,‬‬
‫ובריאות ■איתנה׳ ועיני כבודו תחזינה‪ ,‬בבא לציון גואל‬
‫ברנה‪ ,‬בב״א‪ .‬נאם החותם פה עיה״ק חיפה‪ ,‬היפה‪,‬‬
‫תובב״א ביום ד׳ ב״ד יברך לחדש אב רחמן שנת‬
‫הוד והדר לבש״ת‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫המחבר כמה ספרים בס״ד‬
‫ובכן ! אפריין נמטייה להרב המחבר‪ ,‬שנתן לבו‬
‫אלף תשנה‬
‫הקדמה ׳לספר הליכות שבא‪.‬‬
‫צחות השפה‪ ,‬ודקדוקיה‪ ,‬וחרוזיה השקולים בשקל‬
‫שמח לבי ויגל כבודי‪ ,‬בבוא ספר הבהיר לידי׳ מעשה‬
‫ידי אומן זה רעי וזה דיודי‪ ,‬הרה״ג המפורסם‪,‬‬
‫חק ומשפט שם שם‪ ,‬מכל מיני בשמים מבושם‪ ,‬כמוהר״ר‬
‫שמעון ברוך אוחיון‪ ,‬עיניו תחזינה נוה אפריון‪ ,‬בשוב‬
‫ה׳ את שיבת ציון‪ .‬ושמו באהבה‪ ,‬בקרבו בא׳ הליכ‪/‬־ת‬
‫שב״א‪ ,‬וראיתי שכל הספר מלא בקיאות וחכמה‪ ,‬ומוציא‬
‫לאור תעלומה‪ ,‬בתורת ה׳ תמימה׳ ואף שהבא לידי‬
‫הוא דק דוגמא‪ ,‬החלק יעיד על הכלל‪ ,‬שהוא יופי‬
‫מכלל‪ ,‬גחול ומהולל׳ ואף שכבודו הרבה ניב שפתים‪,‬‬
‫בנשיאות כפים של כהנים בנעלים‪ ,‬נגדי בספרי מים‬
‫חיים‪ ,‬מחשבתי זכה וטהורה‪ ,‬כי כך היא דרכה של‬
‫תורה׳ זה עושה הנחה וזה עושה עקירה‪ ,‬רק שתהיה‬
‫תפושתו דרך כבוד בנעימה אמירה‪ ,‬ואף שדרכי חשבתי‪,‬‬
‫להעיר על מה שלא נראה לדעתי‪ ,‬גדר בעדי עול‬
‫עבודתי‪ ,‬עבודת הקדש אשר בה נמצאתי׳ ובלב טהור‬
‫ור‪1‬וח נדיבה‪ ,‬אני אומר ברוב אהבה‪ ,‬ישר חיליה דמר‬
‫גברא רבה‪ ,‬דאתי ממערבא׳ יבורך בכל טוב מפי עליון‬
‫ב״ה‪ ,‬וכבוד והדר יעטרהו‪ ,‬ואורך ימים ישביעהו‪,‬‬
‫עד מאה ועשרים שנה בריאות וטובות אמן‪ .‬החו״פ‬
‫עיה״ק חיפה׳ היפה‪ ,‬בד׳ ח אל ול המרוצה בתשובה‪,‬‬
‫שנת הוד והדר לבש״ת‪.‬‬
‫אחיך הצעיר‪ ,‬עבד אל דוק וחוג אשש‬
‫יוסף משאש ס״ט‬
‫הנב‬
‫אלף תשנג‬
‫הקדמה לספרים‪ :‬מעט ודבש‪' ,‬לשד השטן‪ ,‬מקור חיים‬
‫נפ ת חו לפני שלשה ספרים‪ ,‬מאירים כספירים‪ ,‬מלאים‬
‫דברים יקרים‪ ,‬מתוקים מצוף ודבש תמרים‬
‫ודבורים‪ ,‬שם האחד מעט דבש‪ ,‬פאר לראשו חבש‪,‬‬
‫ומעיל החכמה לבש‪ ,‬והשני לשד השמן קרא שמו‪,‬‬
‫טעמו ונמוקו עמו‪ ,‬מתאים לו ׳והלמו׳ והשלישי מקור‬
‫חיים קרא אותו‪ ,‬בהראותו‪ ,‬לכל דבר מקום תחנותו‪,‬‬
‫והחוט המשלש הזה הוולד תמים׳ לפענח נעלמים‪,‬‬
‫ולפרש סתומים‪ ,‬באזהרות לחג השבועות‪ ,‬אשר המה‬
‫קבועות‪ ,‬להיות נקראות ונשמעות‪ ,‬אצל כל קהלות‬
‫הספרדים׳ בכמה נגונים מגוונים שקוולים ומדודים‪,‬‬
‫על מצות ה׳ אשר מזהב ומפז נחמדים‪ ,‬אשר ארג אחד‬
‫מאבות השירה‪ ,‬בשפה צחה וברורה‪ ,‬שלמה בן יהודה‬
‫אבן גבירול נקרא‪ ,‬אשר שבחו אין די באר׳ ואין תואר‬
‫אותו לתאר‪ ,‬רק בזכותו אלהים יחננו ויברכנו פניו‬
‫אתנו סלה יאר‪.‬‬
‫שלשה אלה מעשה ידי אומן‪ ,‬נופת צוף ומן‪ ,‬צדיק‬
‫וישר ונאמן׳ רב מפואר נכבד ונעלה‪ ,‬לשם‬
‫ולתפארת ולתהלה‪: ,‬וענוה גדולה‪ ,‬כבוד שמו הטוב‬
‫הרב דוד ביטון שליט״א‪ .‬אשר לדעתי משפחת ביטון‬
‫היא משולשלת מבני עיר בטונים בחלק גד‪ ,‬כמ״ש‬
‫ביהושע י״ג פסוק כ״ו‪ .‬וזה אות לטובה על טהרת‬
‫המשפחה מאז ועד עתה ועד בכלל‪.‬‬
‫הטהור לעורר את האהבה לשירי קדש גאוני‬
‫ספרד׳ הנאהבים והנעימים‪ ,‬העומדים ■על טהרת הקדש‪,‬‬
‫הקדש‪ ,‬ועל כלם רעיונותיה הנשגבים‪ ,‬כרעיונות‬
‫נביאינו הקדושים׳ זיע״א‪ .‬ישלם ה׳ פעלו ותהי משכורתו‬
‫שלמה מעם ה׳ אלהי ישראל הבוחר בשירי זמרה‪,‬‬
‫בשכר מלא כל טוב סלה‪ ,‬בזה ובבא אחר ק״ד שנה‪,‬‬
‫ועיני קדשו תחזינה‪ ,‬בבא גואל לציון ברנה׳ אמן‪.‬‬
‫כה דברי החותם פה‪ ,‬באהבה רבה‪ ,‬בעיה״ק חיפה‬
‫רבתי ביום ד׳ בשבת ר״ח אלול המרוצה בתשובה‪,‬‬
‫שנת שבענ״ו בבוק״ר חסדך וכו׳‪ ,‬התשל״ג לפ״ג‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫המחבר כמה ספרים‬
‫אלף תשנד‬
‫הקדמה לספר מעט 'מים‬
‫ימים מקדם זכרתי‪ ,‬בהיותי בארץ מולדתי‪ ,‬מכנס‬
‫מרוק‪ ,‬שבענו מהם כלימות ורוק‪ ,‬ושם הכרתי׳‬
‫וידעתי את כבוד האיש משה גדול ומהלל מאד בפי‬
‫כל‪ ,‬כי הוא אשכול שבו הכל‪ ,,‬רב גדול נכבד ומפואר‬
‫ומאד נעלה׳ לשם ולתפארת ולתהלה‪ ,‬מלא וגדוש‬
‫חכמה ובינה ודעת יתירה‪ ,‬ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬דרשן‬
‫מצויין‪ ,‬מתגבר כמעיין‪ ,‬עניו מאד׳ ישר מאד‪ ,‬ועוד לו‬
‫מדות תרומיות אהוב לשמים ולבריות‪ ,‬כמוהר״ר משה‬
‫עטייא שליט״א‪ ,‬שמש ברבניות׳ בארבע מקומות‪ ,‬בא‬
 ‫קנג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף תשנח‬
‫הקדמה !לספר שופריה דיוסף‬
‫אזכרה ימים מקדם‪ ,‬ובראש זכרונותי אעמידם‪ ,‬ואנטלם‬
‫ואנשאם ואכבדם‪ ,‬ועטרה לראש אענדם‪,‬‬
‫בהיותי במכנאס מרוק ארץ מולדתי דר׳ ברחוב נכבד‬
‫ונהדר‪ ,‬נקי וטהיור ומסודר‪ ,‬ובקדש נאדר‪ ,‬בשם רחוב‬
‫החכם נקרא‪ ,‬על שם הגאון מרה דאתרא׳ שר החכמה‬
‫והתורה לו זרוע עם גבורה‪ ,‬אביר יעקב בירדוגו זיע״א‪,‬‬
‫כי מילדותו החכמה בו נזרעה‪ ,‬ובכל פטפותיו הופיעה׳‬
‫‪:‬וגדלה עמו ומש־כנה בקרבו קבעה‪ ,‬גם מצד ימין‬
‫הרחוב בכניסתו‪ ,‬היתד׳ לו ביהכ״נ יפה עם דירתו‪,‬‬
‫שניהם נקראו כקריאתו‪ ,‬חוט המשלש במדתו‪ ,‬רחוב‬
‫החכם‪ ,‬בית הכנסת החכם‪ ,‬חצר החכם‪ ,‬הוא אביהם‬
‫ורבם ונסיכם‪.‬‬
‫ואחר פטירתו באלול שנת בתר״א )גר״ת( בסיומו‬
‫למסכת בתרא במחלת נשימד׳ קצרה‪ ,‬והוא‬
‫בן ז״ן שנה שכינתו חסרה )עיי׳ הקדמת ס׳ כתונת‬
‫יוסף׳ אות ג׳ מה שמסופר עליו מחבוריו וחכמתו‬
‫וצדקתו‪ ,‬ועיי׳ עוד בהקדמות על ספרו שיזפריה דיעקב‬
‫מגאוני ארץ ישראל אשכנזים וספרדים זיע״א שהיו‬
‫בשנת קרא לשמ״ש היא שנת תר״ע מה שכתבו עליו‬
‫ועל גאוניותו זיע״א(‪.‬‬
‫ודוד בנו בכורו‪ ,‬אשר ימשיך אחריו אורו‪ ,‬לבני עירו‪,‬‬
‫ולבני דורו׳ היה כבן עשר שנים‪ ,‬וכל בני‬
‫העיר והרבנים‪ ,‬השגיחו עליו בבל הענינים‪ ,‬עד היותו‬
‫לתפארת בנים‪ ,‬ולמד ולמד והרביץ תורה‪ ,‬ויראת ה׳‬
‫טהורה׳ ובחדש טבת תרנ״ב נתמנה לאחד מרבני העיר‪,‬‬
‫ושפט את ישראל עד יומו האחרון כ״א אדר ב׳ שנת‬
‫תרע״ו‪ ,‬והוא בן פ״ד שנה‪ ,‬שהם כ״ה שנה‪.‬‬
‫הוא היה שקט ודבריו בנחת עם הבריות‪ ,‬ויפה אף‬
‫נעים‪ ,‬ובעל חן גדול׳ לא נס ליחה‪ ,‬ולא כד׳תה‬
‫עינו‪ ,‬עד יו^ו האחרון‪ ,‬והיד׳ אוהב נקיון וסדר בכל‬
‫דבר ודבר‪ ,‬מלבושיו היו תמיד כמדתו׳ ונקיים בתכלית‬
‫הנקיון‪ ,‬גם מנעליו וכובעו וסודרו הצח והאדום וכלו‬
‫אומר כבוד‪ ,‬בכל ע״ש אחר שחרית וקריאת פרשת‬
‫השבוע שמו״ת‪ ,‬היה יושב על יד חלון בית הכנסת‬
‫הנשקף על תורבץ חצר‪1‬ו׳ ואשתו הרבנית היתד׳ מושיטה‬
‫לו‪ ,‬מיני ירקות לנקות‪ ,‬והוא היה נמצא עמו תמיד‬
‫אולר יפד׳ בעל להבות חדים‪ ,‬והיד׳ מנקה בו כל מיני‬
‫ירקות ותפוחי אדמה לצורך שבת‪ ,‬וידיו היו עושים‬
‫במלאכה ופיו יהגה חכמה׳ ופעמים הרבה כשהייתי‬
‫קטן‪ ■,‬היד׳ מזמין אותי לקרוא לפניו‪ ,‬פירוש רש״י ז״ל‪,‬‬
‫על פרשת השבוע‪ ,‬משך שעתים‪ ,‬והיד׳ נותן לי פרוטה‬
‫עם תוספת ברכד׳‪.‬‬
‫בחג הסוכות היד׳ בעצמו מתקן את הסוכה׳ תקון‬
‫יפד׳ מאד‪ ,‬מסודר ומדוייק‪ ,‬ומקשט אותה בכל‬
‫מיני קשוטין‪ ,‬והוא מתקן ופיו מלא שיר ושבח למלך‬
‫הכבוד ב״ה בשירי חג הסוכות אשר שוררו וארגיו‬
‫רבני מרוקו‪ ,‬ובפרט האבא שלו אביר יעקב זיע״א‬
‫בספרו ״קול יעקב״ נדפס בלונדון שנת ית״ן בקול״ו‬
‫קול ^וז׳ שהיא שנת תר״ד לפ״ק‪ ,‬וכן•■כל שבתותיו‬
‫ומועדיו‪ ,‬היו מלאים עז וחדוה‪ ,‬ומקושטים בכל מיני‬
‫זמירות וחדושי תורה‪ ,‬ועבודת הקודש העמוסה עלי‬
‫אלף תשנו‬
‫דוקדנוה'ל‪8‬פר זכח מודדו‬
‫שמואל בקוראי שמו‪ ,‬ברוך הוא וברוך טעמו‪ ,‬צדיק‬
‫הולך בתומו‪ ,‬יהי אלהיו עמ׳ו׳ לשם שבו‬
‫ואחלמה‪ ,‬מלא דעת ותבונה וחכמה‪ ,‬לא גבה לבו ורוחו‬
‫לא רמה‪ ,‬לשונו שקטה ונעימה׳ כהה״ ר שמואל בן‬
‫עמרם שליט״א‪ ,‬אשר הוסיף עוד שגית ■־דו‪ ,‬להגדיל‬
‫עוד חסדו‪ ,‬בעצמו וכבודו׳ לגאול את תורת המחבר‬
‫מכמה שפטים‪ ,‬רבים ולא מעטים‪ ,‬ובפרט עש וסם‬
‫הלהוטים‪ ,‬אחר אכילת ספרים בלי להשאיר פלטים‪,‬‬
‫וטרח ויגע בימי מנוחו לאסיוף נדחו‪ ,‬של הרב המחבר‬
‫בכחו‪ ,‬להפיץ למודו ולקחו‪ ,‬אשר השקיע בו הרבח‬
‫עבודה׳ ברוב שקידה‪ ,‬וקרא לו בשם ״זבח תודה״‪, ,‬‬
‫הל״ה הרה״ג המפורסם בנש״ ק כמוהר״ר אהרן בן‬
‫חסין זצ״ל‪ ,‬אשר שמש‪ ,‬ברבנות במרוקו בכמה מקומות׳‬
‫כמ״ש בהקדמתי באורך לספרו של הרב המחבר שדת‪,‬‬
‫אשר כבר יצא לאור ע״י החכם מר שמואל הנד׳‬
‫שליט״א‪ ,‬ועברתי על כל הספר הזה‪ ,‬וראיתי שהכל‬
‫עשה יפה בעטו עט סופר מהיר‪ ,‬ע״ פ ההלכה וע״פ‬
‫מנהגי העיר עז לנו מכנאס מרוק‪ ,‬ואף שנראה לדעתי‬
‫המעט מה להעיר ולפרש ולחדש באיזה מקומן של ‪.‬‬
‫זבחים׳ עבודת הקדש הכללית 'והפרטית גדרה בעדי‪,‬‬
‫ורק אבוא בעולות ושבחי״ם לאחי נועם‪ ,‬החכם מר‬
‫שמואל שליט״א‪ ,‬ולמר אביו צדיק וישר מר שלמה‬
‫שליט״א‪ ,‬ולדודו הנכבד והנחמד טוב ומטיב נדיב‬
‫נדיםות‪ ,‬חכם מפואר מר ברוך בן עמראן שליט״א׳‬
‫אשר עזרו להרב המחבר הן בעודנו חי‪ ,‬וגם עתה‬
‫להציל את תורתו מכליון‪,‬עיניהם תחזינה‬ ‫אחרי מותו‪,‬‬
‫בבוא גואל לציון׳ מלאים כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫נאם החו״ם עיה״ק חיפה רבתי ביום ששי ט״ו לאלול‬
‫שנת היוד והדר לבש״ ת‪.‬‬
‫■ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫אלף תשנז‬
‫הקדמה לספר ישי״ח כהן‬
‫מטע ה׳ להתפאר‪ ,‬אליו פניו יאר‪ ,‬האברך המפואר‬
‫הנכבד והנעלה‪ ,‬לשם ולתפארת ולתהלה‪ ,‬הרב‬
‫אליעזר הכהן שליט״א׳ אתא ואייתי בידיה‪ ,‬קרית‬
‫ספר‪ ,‬נותן אמרי שפר‪ ,‬הכי קרא שמו‪ ,‬שי״ ח כהן‪,‬‬
‫למען שמו באהבה שמנה עשר ושלש מאות׳ וראיתי‬
‫מהספר דוגמא‪ ,‬והנה היא טובה ונעימה מלאה חכמה‪,‬‬
‫'והחלק; יעיד על הכל‬
‫ומפני שהוא רק כולל אברכים‪ .‬אשר למודם מושכים‪,‬‬
‫כי אם בתורת ה׳ חפצם ובה דבקים‪ ,‬ומהכסף‬
‫ידיהם רקים‪ ,‬לכן חובה רבה על כל נדיבים‪ ,‬להחזיק‬
‫בידם לעטרם בזהובים‪ ,‬למצוא נחת בחיים כרצונם‪,‬‬
‫להוציא לאור רעיונם והגיונם‪ .‬להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬
‫להאירה ולהזהירה‪ ,‬בדברים יקרים‪ ,‬חדשים לבקרים‪,‬‬
‫ויכולה מצוה זו להגן‪ ,‬אלף המגן‪ ,‬על העם והמדינה‪,‬‬
‫כי בא מועד עת לחננה‪ .‬פי המדבר‪ ,‬החותם פה עיה״ק‬
‫‪ .‬חיפה רבתי‪ ,‬ביום ב׳ בשבת ד׳ ימים לחדש אלול‬
‫המרוצה בתשיובה׳ שנת הוד והדר לבש״ת‪.‬‬
‫‪,‬ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫כלם הבנות והבנים וגדלח אותם׳ וחתנה אותם עד‬ ‫‪■ ...‬לכ׳עלד‪ ,‬ראש‪ ,‬גדרה בעדי מהפיק ר^לוני להאריך לשון‬
‫היותם לתפארת אדם‪ ,‬וכלם נמצאים בארץ‪ ,‬וידגו לרוב‬
‫בקרב הארץ‪.‬‬
‫והטור השלישי לשם שבו ואחלמה‪ ,‬כביר כח ועצמה‪,‬‬
‫בשקידתו בתורה׳ כחשכה כאורה‪ ,‬ועט סופר‬
‫מהיר‪ ,‬לא זז מידו אף רגע‪ ,‬לכתיוב ברוח מבינתו‪,‬‬
‫הערות‪ ,‬או הארות׳ על כל מסכתא ותוספותיה ומפרשיה‪,‬‬
‫ועל כל חלקי הש״ע ונושאי כליו‪ ,‬ועל כל ספר שבא‬
‫לידו‪ ,‬וקרא הרבה‪ ,‬ושנה הרבה׳ וכתב הרבה• 'והיה‬
‫תלמידו המובהק של אבא מארי ע״ה‪ .‬ובהתחנכי למצות‬
‫תפלין‪ ,‬שלח לאבא ע״ה שי צנוע עם שיר יפה‬
‫בחרוזים שקולים בשקל הקדש‪ ,‬וכאשר נתב״שמ אבא‬
‫מארי ע״ה קונן עליו קינה מרה׳ ככתוב אצלי‪.‬‬
‫הוא היה יפה אף נעים‪ ,‬עם פנים מאירות‪ ,‬גם נעים‬
‫זמירות בקול צליל ועדין‪ ,‬ויפה מאד למשמע‬
‫אזן‪ ,‬אשר לא תשבע משמוע‪ ,‬וידיו אמונה בכתב יפה‬
‫מאד מאד‪ ,‬וכלו אומר כבוד במלבושיו הנ^ים והנקיים‬
‫ביותר אף בימות החול‪ ,‬שם כבוד מלכותו הוא יוסף■‬
‫בירדוגו זצ״ל‪ ,‬והוא המחבר הספר הקדוש הזה‪ ,‬מעט ‪/‬‬
‫מעט‪ ,‬מהרבה הרבה אשר כתב על גליונות מסכתות‬
‫וספרים וניירות בודדות‪/ ,‬אשר אבדו בשטף הזמן‬
‫מדלית איסר ודפוס במרוקו‪/.‬ב״ה על הנשאר לפליטה‪,‬‬
‫למזכרת נצח להמחבר הקדוש אשר נתבש״מ בכ״ז‬
‫טבת התרע״ד לפ״ג‪ .‬והוא בן נ״ב שנה‪ ,‬זצ״ל‪.‬‬
‫הוא הוליד שלש בנות ובן מאשתו הצדקת מרת‬
‫מסעודה למשפחת עטייא‪ ,‬שם הבנות‪ ,‬אסתר‪,‬‬
‫רחל‪ ,‬שמחה‪ .‬כלם התחתנו‪ ,‬ופרו ורבו בלי עין רעה‪.‬‬
‫ה׳ ישמרם‪.‬‬
‫והבן חכם ירא וסר מרע‪ ,‬נכבד ונחמד‪ ,‬כהה״ר מאיר‬
‫שליט״א‪ ,‬אשר טרח ויגע להקים זרע‪ ,‬ונשא‬
‫כמה נשים זו אחר זו‪ ,‬ולא עלה בידו‪ ,‬ועתה מצא‬
‫אשה משכלת‪ ,‬צדקנית‪ ,‬חכמנית‪ ,‬דעתנית‪ ,‬אשת חיל׳‬
‫שמה עיישא למשפחה יקרה לעלייל והם חיים בשלום‬
‫ובמישור׳ המקום ב״ה אשר על כל יכול‪ ,‬יפקדם בזרע‬
‫קדש‪ ,‬ויברכם בבריאות ובכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫והם חשקה נפשם להוציא לאור תעלומה הספר הקדוש‬
‫הזה‪ ,‬וקצרה ידם מכמה סבות‪ ,‬והמקום ב״ה‪,‬‬
‫הזמין להם גואל ומושיע‪ ,‬החכם המפואר‪ ,‬נכבד ומאד‬
‫נעלה‪ ,‬דרשן מצויין‪ ,‬עושה חסד לאלפים‪ ,‬כהה״ר‬
‫שמואל בן עמרם שליט״א אשר נשא על שכמו עול‬
‫המצוד‪ ,‬הגדולה הזאת שיש בה חסד ואמת עם החיים‬
‫ועם המתים‪ ,‬יהי אלהיו עמו‪ ,‬ויעל במעלות טובות‪,‬‬
‫מלאים כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪ .‬נאם החותם פד‪ ,‬עיד‪,‬״ק‬
‫חיפד‪ ,‬רבתי באלול לגש״ת אל הקדש‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשנט‬
‫נדרשתי מהועדה׳ יקרה וחמודד‪ ,,‬להנצחת זכרו של‬
‫הרה״ג הגדול המפורסם‪ ,‬כמוהר״ ר אליהו‬
‫פרדס זצ״ל‪ ,‬רבה הראשי וראב״ד של עיד״״ק ירושלים‬
‫תובב״א‪ ,‬בהוצאת כתביו לאור‪ ,‬לענות גם אני חלק‪,‬‬
‫לזכר צדיק לברכה‪ ,‬וזה מד‪ ,‬שעלה במצודתי‪ ,‬בעזר‬
‫אלהי ישועתי‪.‬‬
‫קנ ד‬
‫לספר בפרטות‪ ,‬הלצותיו והדושיו וספוריו אשר שמעה‬
‫אזגי מפי קדשו‪ ,‬זיע״א‪.‬‬
‫‪.‬הוא נטע שלשה ארזים‪ ,‬ראשון בקדש בנו הבכור‪,‬‬
‫הרב כמוה״ר יעקב ב־רדוגו זצ״ל‪ ,‬שהיה ידוע‬ ‫‪.‬‬
‫לחריף 'ובקי‪ ,‬והיה תלמידו של אבא מרי הקדוש‬
‫כמוהר״ר חיים משאש זיע״א‪ ,‬מנעוריו‪ ,‬ונקרא על שם‬
‫‪, .‬מר‪.,‬זקנו הקדוש אביר יעקב זיע״א הנ״ל‪ ,‬והוא טרח‬
‫ויגע בגופו וממונו‪ ,‬ועלה אל הארץ והדפיס בירושלים‬
‫עיה״ק בשנת תר״ע את ספר מר זקנו הנ״ל שופריה‬
‫דיעקב‪ ,‬שו״ת‪ ,‬מעט מהרבה‪ ,‬אשר נשארו בכתובים‪,‬‬
‫‪ .‬ונתפזרו לכל רוח‪ ,‬מאין משגיח‪ ,‬והעדר הדפוס בארץ‬
‫מרוקו באותו זמן‪ ,‬ועיי׳ באותם הקדמות כמה הקדישו‬
‫והעריצו את הספר ואת מחברו זיע״א כאשר כן הוא‬
‫באמת‪ ,‬תולדותיו של הרב כמוהרי״ע הנ״ל המשתדל‬
‫בדפוס כנ״ל‪ ,‬כתובים בהקדמתו על הספר הנ״ל‪ ,‬שהם‬
‫מר אבנר‪ ,‬ומר יצחק שליט״א‪ ,‬עלו אל הארץ‪ ,‬ופרו‬
‫ורבו על הארץ‪ .‬ה׳ ישמרם‪ .‬ואביהם הנז׳‪ ,‬נפטר באדר‬
‫תרע״ח‪.‬‬
‫והבן השני ‪.‬להמלך דוד זיע״א‪ ,‬קרא אותו בשם משה‪,‬‬
‫ויגדל משה ויהי לתפארת אדם‪ ,‬קרא הרבה‬
‫ושנה הרבה‪ ,‬ושמש ת״ח הרבה‪ ,‬וגם הוא היה מתלמידיו‬
‫של אבא מרי ע״ה‪ ,‬והיתה לו תפישה גדולה‪ ,‬עם כח‬
‫הזכרון‪ ,‬והרביץ תורה הרבה‪ ,‬וחננו ה׳ בק‪:‬ול רם ונעים‬
‫‪ /,‬דבר נורא ‪ .‬מאד‪ ,‬שהיה מזעזע הלבבות בהזנותו‪,‬‬
‫ושירותיו וזמירותיו' למלך הכבוד ב״ה‪ ,‬׳ ובפרט בימים‬
‫הנוראים‪ ,‬שהיה מעורר הלבבות להמלך הקדוש והמלך‬
‫המשפט ב״ה‪ .‬הוא נפטר בעוד כפתו רעננה‪ ,‬כבן‬
‫ארבעים שנה׳ והניח אחריו ב׳ בנות‪ ,‬שם האחת חנה‪,‬‬
‫ושם השנית רחל‪ ,‬גדלו והיו לאנשים‪ ,‬והולידו בנים‬
‫ובנות‪ ,‬ועוד הגיח שני בנים‪ ,‬גדלו והיו לתפארת אדם‪,‬‬
‫שם האחד חכם יקר‪ ,‬ישר ונאמן‪ ,‬מר שלמה הי״ו‪,‬‬
‫נשא אשה והוליד בנים ובנות הי״ו‪ ,‬וזה רבות בשנים‬
‫משעלו אל הארץ׳ 'והנם גרים בירושלים עיר הקדש‬
‫תובב״א׳ ושם השני‪ ,‬חכם יקר‪ ,‬וצדיק וישר ונאמן‪,‬‬
‫כהה״ר חיים זצ״ל‪ .‬נשא אשה בת תלמיד חכם וסופר‬
‫'סת״ם‪ ,‬גם סופר■ שטרינו‪ ,‬צדיק וישר‪ ,‬בנש״ק‪,‬‬
‫מוה״ר אברהם אלבז זצ״ל‪ ,‬שמה זוהרא צדקת ומלאה‬
‫דעת ותבונה‪ ,‬אשר כבר היתה נש!ואה‪ ,‬עם מר מרדכי‬
‫בירדוגו ז״ל‪ ,‬וילדה לו בן נכבד ונעלה כה״ר שלום‬
‫שליט״א אשר הוא עתה בעל אשה ובנים הי״ו‪ ,‬וגרשה‪,‬‬
‫ונשאת למר חיים זצ״ל הנ״ל‪ ,‬וילדה לו ארבע בנות‪,‬‬
‫פריחא‪ ,‬אסתר‪ ,‬שמחה‪ ,‬ריינה‪ .‬כלן היו לאנשים וילדו‬
‫להם בנים ובנות‪ ,‬הי״ה ושמחה הנקראת סימי‪ ,‬עלתה‬
‫על כלנה‪ ,‬נשאת להחכם המפואר נכבד ונעלה‪ ,‬בעל‬
‫מעשים טוב־ם וגדולים‪ ,‬כהה״ר שמואל בן עמרם‬
‫שליט״א‪ .‬ועוד ילדה לו שני נטעי קדש‪ ,‬מאירים‬
‫כספירים‪ ,‬שניהם מלאים חכמה ותורה‪ ,‬ויראת ה׳‬
‫טהורה‪ ,‬ראשון בקדש מר דוד בירדוגו שליט״א‪ ,‬ושני‬
‫לו בקדש‪ ,‬מר משה שליט״א‪ ,‬כלם נשואים ויש להם‬
‫‪ . .‬ילדים וילדות‪ ,‬ה׳ עליהם יחיו׳ ולגוי גדול יהיו‪.‬‬
‫^^^'^^לאמ‪-6‬יתצחקת^ר‪,.‬ווחךא‪ :‬הנזכרת‪ ,‬כי‪,‬בעלה מר‬
‫חיים ז״ל הנז׳ נפטר צעיר לימים ביום‬
‫כ‪/‬׳ה‪.-‬אדר■ תש״ה‪ :,‬והיא בעזר ‪.‬המקום ב״ה‪ ,‬טפחה את‬
‫קנה‬ ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬
‫במוסרים יקרים׳ לעלוי נשמתו הקדושה שתבקש‬ ‫הגאון הגדול הזה׳ מזה בן מזה‪ ,‬שמו הלך לפניו‬
‫רחמים על זרעו ומשפחתו בפרט‪ ,‬ועל כל ישראל‬ ‫ממזרח שמש ועד מבואו‪ ,‬הן בעודני בארץ‬
‫בכלל‪ ,‬שהמקום ב״ה עז לעמו יתן ויברך את עכ?ו‬ ‫מרוקו ובארץ אלגיריין‪ ,‬שמעתי את שם כבודו מלכותו‪,‬‬
‫בשלום‪.‬‬ ‫בתואר איש ירושלים‪ ,‬תאוה היא לעינים‪ ,‬ולמשמע‬
‫אחיכם הדואג עמכם‬ ‫אזנים‪ ,‬ארץ החיים‪ ,‬ובחסד עליון ב״ה‪ ,‬בעלותי אל‬
‫והוא הצעיר ע״ה יוסף כ?שאש ס״ט‬ ‫הארץ׳ נפגשנו יחדו על אדמת הקדש ירושלים‪ ,‬במקדש‬
‫מעט במסבת חנוכה לועד עדת המערבים בנר ג׳ בשנת‬
‫אלף תשם‬ ‫תשכ״ו ושוחחנו יחדו בדברים שבקדושה‪ ,‬ושמעתי‬
‫הרצאתו על המאורע‪ ,‬ונהניתי מאד מאד‪ ,‬וידעתי‪ ,‬כי‬
‫למעלת מכובדנו חכם מפואר ונעלה‪ ,‬מר שלמה דיין‬ ‫אור בהיר׳ וכוכב מזהיר‪ ,‬מאיר לארץ ולדרים‪.‬‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫ועוד טובה כפולה נפגשנו באור ח״י אייר תשכ״ט‬
‫במענה למכתב כבודו׳ יען נשאלתי מאחר כשאלת‬ ‫בעה״ק ירושלים‪ ,‬בחגיגת הלולת רשב״י זיע״ א‬
‫כבודו‪ ,‬לכן הרי העתק ממנה‪.‬‬ ‫שעשו המרוקאים באולם גדול‪ ,‬ושמעתי עוד הרצאתו‬
‫בכבוד רב‪ .‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪,‬‬ ‫על אהבת התורה ואהבת ישראל‪ ,‬וכבוד הצדיקים ע״ה‬
‫זיע״א‪ ,‬בלהב קדש׳ פה מפיק מרגליות מלוטשות‪,‬‬
‫אלף תשסא‬ ‫נוצצות כגחלים לוחשות‪.‬‬

‫למעלת חכם מפואר‪ ,‬זר״ק‪ ,‬מר שמעון בן חיים‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבב!‬
‫מכתב כבודו׳ הגיעני במועדו‪ ,‬ועבודת הקדש גדרה‬
‫בעדי מהשיב עד עתה‪ .‬ראיתי שאלות כבודו‬
‫בהלכה‪ .‬והם!‬
‫א׳ אם טלית משאר מינים חייבת בציצית מדאורייתא‬
‫או מדרבנן‪.‬‬
‫תשובה הדבר שנוי במחלוקת כמ״ש בא״ח סי׳ ט׳‬
‫סעי׳ א׳ ושם \בסעיף ו׳ כתב‪ ,‬וירא שמים‬
‫יצא את כלם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא‬
‫חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק‪ .‬ע״ש‪ .‬ואמנם‬
‫לא שמענו ולא ראינו'שיום אדם נכנם בחסידות גדולה‬
‫זו‪ ,‬לעשות טלית קטן מצמר רחלים‪ ,‬רק מפשתים‬
‫או שאר מינים‪ ,‬מפני שבגד צמר רחלים נקי׳ אינו‬
‫מצוי בכל מקום‪ .‬וגם מחמם בימות הקיץ מפני‬
‫שלובשים אותו תחת הבגדים‪ ,‬וגם בימות החורף‬
‫מזדהם במלמול־ זיעה‪ ,‬וקשה לכבסו בכל פעם‪ .‬וגם‬
‫הוא ביוקר‪ .‬לכן בחרו בפשתים או שאר מינים‪ .‬והרוצה‬
‫להתחסד הרשות בידו‪ .‬ואך צריך להיות ידוע לירא‬
‫שמים‪.‬‬
‫ב׳ עוד שאל כבודו על שיעור טלית קטן כמה‪.‬‬
‫תשובה כתב הבאה״ט בסימן ט״ז סק״א כתב בשם‬
‫פרי הארץ בשם דרך חכמה‪ ,‬ששיעורו ג׳‬
‫רבעי אמה באורך )חצי אמה ברוחב‪ .‬יעו״ש‪ .‬והאמה‬
‫היא בת ‪ 60‬סנטים מיטר‪ . .‬א״כ יהיה ארכו ‪ 45‬ורחבו‬
‫‪ .30‬וא״כ פחות מזה לא יעשה׳ ולמעלה מזה יעשה‬
‫מה שירצה‪.‬‬
‫ג׳ בעגין הציציות‪ ,‬אם חובה להוציאם החוצה‪.‬‬
‫המסוכנים בפגישתן כשור שחור וביומי ניסן וכמ״ש‬
‫תשובה דבר זה הביאו המג״א בסי׳ ח׳ סקי״ג‪ ,‬וכן‬
‫נהגו כל אחינו האשכנזים כאשר עיניכם‬
‫הרואות‪' .‬ואמנם הספרדים לא נהגו כן כלל‪ ■.‬ואפשר‬
‫מפני שהיו דרים בין הגויים הטמינו אותם עם גוף‬
‫הטלית תחת הבגדים שלא ילעגו להם וכמ״ש שם‬
‫המג״א‪ .‬וגם פה בארץ אנחנו שומעים יום יום כמה‬
‫ועוד קדושה משולשת‪ ,‬בביתי ובחומותי עם רעיהו‬
‫ששי בבקר׳ ג׳ אדר‬ ‫הרבנית‪ ,‬ע״ה‪ ,‬ביום‬
‫תשכ״ט‪ ,‬אשר בא לעשות מגבית לשני הקרנות צדקה‪,‬‬
‫וג״ח שהיו תחת השגחתו בירושלים׳ ויען‪ ,‬ביהכ״נ‬
‫הגדול של המרוקאים‪ ,‬הנקרא בשם ״היכל שלמה״‬
‫נמצא בקרית שמואל‪ ,‬על יד חיפה‪ ,‬הלכתי עמו לראש‬
‫הועד‪ ,‬וקבל אותו ברצון טוב ובשמחה רבה׳ ועשה‬
‫שבת הוא והרבנית אצל מר אליהו בני שליט״א‪ ,‬אשר‬
‫הוא גר שם בקרית שמואל‪ ,‬וכבדוהו כל הקהל‪ .‬כבוד‬
‫גדול ונהנו מאד מדרשתו‪ ,‬ועלתה בידו מגבית יפה‬
‫בלב טהור׳ וביום א׳ בבקר מענותו הגדולה והטהורה‪,‬‬
‫בא והודיעני‪ ,‬והיה שמח מאד‪ ,‬כי אמר כי ראה פנים‬
‫חדשות‪ ,‬פנים יפות‪ ,‬שמע מבטא־ם של כבוד ושל‬
‫ברפות מגוונים בעברית וערבית׳ וגם בארמית מזקן‬
‫אחד רגיל בלמוד הזיוה״ק‪ ,‬שהביט בו מבעד למשקפיו‬
‫בפנים שוחקות ואמר לו‪ ,‬קודשא בריר הוא יהפי עלך‬
‫בגדפוי‪ .‬ויצא מאתנו בלב טהור ושמח‪ ,‬ובפה מלא‬
‫ברכות והודאות‪ ,‬ועוד כתב מכתבי תודה לי ולבני‬
‫ולקהל ביהכ״נ׳ בענוה גדולה כדרכו בקדש‪ ,‬שמו ברוך‬
‫ומבורך לנצח‪.‬‬
‫וכאשר לאזנינו הגיעה השמועה הרעה‪ ,‬כי נח נפשיה‬
‫דרבי‪ ,‬ביום ששי לשב״ ת ב׳ ניסן״ נשבר‬
‫לבנו בקרבנו‪ ,‬וביום שבת סדר ויקרא הסמוך כל בתי‬
‫כנסיות עשו השכבה עם נאם כל חזן כפי השג יד‪,‬‬
‫ובביהכ״נ שלנו‪ ,‬נשמת חיים ע״ש אבא מארי הרה״ג‬
‫כמוהר״ר חיים משאש זיע״א‪ ,‬נשאתי נאם ארוך על‬
‫הנושא‪ ,‬אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳׳ מכם דייקא‪,‬‬
‫לכפר על הדור המעורבב‪ ,‬מן הבהמה‪ ,‬בני אדם‬
‫הנביא )עמום ד׳( שמעו פרות הבשן העשקות דלים‬
‫וכו׳‪ ,‬ומן הצאן׳ בני אדם המתכסים בעורות כבשים‬
‫תמימים‪ ,‬והם זאבי ערב‪ ,‬תקריב״ו א״ת קרבנכ״ם‪,‬‬
‫ולמען אוהבי הרמז נמצא במספרם אלף תקל״א )‪( 1531‬‬
‫כמספר הו״א הר״ב אליה״ו פרד״ם אי״ש ירושלי״ס‬
‫עם מספר אותיות שמו ט׳ אותיות‪ .‬והרחבנו הדברים‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫קנו‬
‫א׳ שהיו מכבסין אותו עם הכתנת מפני הזיעה‪ ,‬ועל‬ ‫מלעיגים החילונים על מוציאי ציציות‪ .‬ובפרט‪.‬אם שום‬
‫ידי כן הציציות היו נפסקים ונדבקים‪ ,‬ובכל פעם היו‬ ‫אחד נתפש באיזה חטא‪ ,‬אזי מאריכים לשון בלעג‬
‫צריכים להפרידם ולמנותם‪ ,‬ובכל פעם היו מוציאים‬ ‫הרבה‪ .‬ה׳ הטוב יכפר‪.‬‬
‫חסרון בכנף אחד או בשנים‪ ,‬והיו צריכים להוריד‬ ‫ועוד דע לך בני‪ ,‬כי מצות ציצית מן התורה היא‬
‫‪,‬הפסולים ולהעמיד הכשרים תחתם‪ ,‬וצריך זמן וכסף‪,‬‬ ‫רק למי שיש לו טלית בת ד כנפות ומתכסה‬ ‫‪.‬‬
‫והעוני היה במדד‪ .‬נפרזת‪ .‬ב׳ בכל פעם שהיו צריכים‬ ‫בה׳ הוא שחייב להטיל בה ציצים‪ ,‬אבל אינו מחוייב‬
‫ליכנס לבית הכסא לעשות קטנה או גדולה‪ ,‬היו צריכים‬ ‫לקנות טלית בת ארבע כנפות כדי להטיל בה ציצית‪,‬‬
‫להסירם‪ .‬ואף שפסק בש״ע סי׳ כ״א ס״ג‪ ,‬מותר ליכנס‬ ‫ואפי יש לו טלית בת ד כנפות‪ ,‬ואינו מתכסה בה‪,‬‬
‫בציצית לביה״ב ? מ״מ המה ראו מ״ש הגאון המפורסם‬ ‫אינו חייב להטיל בה ציצית‪ .‬ומצוה זו דמו אותה‬
‫כמוהר״ר אליהו הצרפתי זלה״ה מרבני פאס הראשוני׳‪,‬‬ ‫רדל למצות מעקה‪ ,‬שאינו חייב לבנות בית כדי לקיים‬
‫זיע״א‪ .‬תשובד‪ ,‬כ״י‪ ,‬וז״ל‪ ,‬על כניסה בטלית קטן לבית‬ ‫מצות מעקה׳ רק אם בנה חייב‪ .‬ואפי׳ בנה ואינו דר‬
‫הכסא‪ ,‬שהבאת דעת הרמב״ם ז״ל׳ שמותר‪ ,‬חלילה‬ ‫בה‪ ,‬רק היא סגורה‪ ,‬אינו חייב במצות מעקה‪ .‬וכל‬
‫לזלזל בעטופא של מצוה‪ ,‬ליכנס בו במקום מטונף‬ ‫העונשים שהפליגו רז״ל במבטל מצות ציצית‪ ,‬היינו‬
‫כל כך‪ ,‬ורק התירו בטלית שהיו מתכסים בו תמיד‬ ‫דוקא למי שמתכסה בטלית בת ארבע כנפות ואינו‬
‫בצאתם ובבואם‪ ,‬וממנו חלוק‪ ,‬וממנו מתכס*ם‪ ,‬וממנו‬ ‫מטיל בה ציצית‪ ,‬זה ענשו מרובה כי הציציות מצויות‪,‬‬
‫כסות‪ ,‬כמו כל הערביים שבזמננו‪ .‬שאז אי אפשר לו‬ ‫ובזול גדול‪ ,‬והוא עושה בזדון לעבור על מצות ה׳‪,‬‬
‫להסירם ולישאר ערום‪ .‬ולכך הקילו מפני כבוד הבריות‪.‬‬ ‫אזי ענשו גדול‪ ,‬אבל מי שאינו מתכסה בטלית בת‬
‫אבל טלית שלנו שהוא מיוחד רק למצוד‪ .‬בין טלית‬ ‫ד כנפות‪ ,‬אין עליו שום עונש כלל‪ ,‬שאין אדם נענש‬
‫גדול‪ ,‬בין טלית קטן‪ ,‬חלילה להעלות על הדעת לזלזל‬ ‫על דבר הפטור ממנו לגמרי‪ .‬ואך ממדת הסידות‬
‫בו‪ ,‬דלא לבד שהוא מיוחד רק למצוד‪ .‬וקדוש יאמר‬ ‫ראוי לקיים מצוה זו‪ .‬וכמ״ש הרמב״ם ז״ל בסוף הלכות‬
‫לו‪ ,‬עוד זאת‪ ,‬שיש ב‪:‬ו ב׳ הויות‪ ,‬כמ״ש בי״ג מדות‬ ‫ציצית‪ ,‬וז״ל אע״פ שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית‬
‫ה׳‪ ,‬ה׳׳ והדברים עתיקים‪ .‬ועוד מנד‪.‬ג ישראל קדושים‬ ‫ולהתעטף בה‪ ,‬כדי שיעשה בה ציצית‪ ,‬אין ראוי לאדם‬
‫לעשות בכל כנף כ״ו כריכות כמספר ה׳ הקדוש‪,‬‬ ‫חס ‪ T‬שיפטור עצמו ממצוה זו‪ ,‬אלא לעולם ישתדל‬
‫דד‪.‬וו ליהו ד׳ הויות עם ב׳‪ ,‬הוו שש‪ .‬בסוד שש כנפיט‪,‬‬ ‫להיות עטוף בכמות המחוייבת בציצית כדי שיקיים‬
‫ושש קצוות העולם‪ ,‬שכלם הם עומדים בהשגחת עללון‬ ‫מצוד! ■זו‪ .‬עכ״ל‪ .‬הרי לד מפורש שאין בזה רק אזהרת‬
‫ב״ה‪ .‬ואיך דבר קדוש כל כך‪ ,‬נזלזל בו כל כך?‬ ‫חכמים לאיש חסיד‪ ,‬ומי שאינו חסיד אין עליו שום‬
‫ובכן הדבר פשוט שהמזלזל‪ ,‬ענשו חמור‪ ,‬עכ״ל‪ .‬כאשר‬ ‫אזהרה לקיום מצוה זו כלל‪ .‬וכן היה המנהג במרוקו‬
‫ראיתי בקובץ תשובות כ״י שבא לידי זד‪ ,‬שנים רבות‬ ‫בזמן הקודם‪ ,‬שלא היו נזהרים במצות טלית רק ת״ ח‬
‫והעתקתי ממנו הרבד‪ .‬דברים‪.‬‬ ‫מפורסמים דוקא‪ ,‬ושאר ההמון אין אף אחד שהרהיב‬
‫ועוד ראיתי דברים אלו בם׳ לקוטים כ״י להרד׳״ג‬ ‫עז בנפשו ללבוש טלית אף בשבת ויו״ט‪ .‬ורק בפאס‬
‫כמוהר״ר שמואל עמאר זצ״ל מארץ מולדתי‬ ‫טלית‬ ‫התחילו איזה בעלי נכסים למדנים‪ ,‬ללבוש‬
‫מכנאם‪ ,‬וכתב עליד‪,‬ם וצ״ל‪ ,‬ואף שנמצאו חולקים‬ ‫בשבת‪ ,‬וקמה מהומה גדולה בין הרבנים והת״ח‪: ,‬ועל‬
‫ודעתם להתיר בטלית קטן ליכנם בו לביד‪.‬״כ‪ ,‬אין נראד‪.‬‬ ‫זה ראיתי תשובה כ״י לגדול אחד‪ ,‬שנשאל אם יש‬
‫כלל להקל נגד דברי הקדוש דטעמו ונמוקו עמו‪.‬‬ ‫יוהרא בזה‪ .‬ואם מוחין על זה‪ .‬והשיב ככה‪ .‬רז״ל אמרו‬
‫וכן ראיתי לכמה פוסקים לאסור אסר כדעת הרד‪,‬״ק‬ ‫במס׳ בתרא דף צ״ח ע״א‪ ,‬כל המתגאה בטלית של‬
‫זיע״א‪ .‬ובפרט שגם טלית גדול‪ ,‬הוא רק מצד החסידות‪,‬‬ ‫ת״ח‪ ,‬והוא אינו ת״ ח אין מכניסין אותו במחיצתו‬
‫וטלית קטן הוא רק ע״פ מש״ בש״ע טוב ונכון‪,‬‬ ‫של הקב״ה‪: ,‬ואף שיש מפרשים טלית היינו סודר‪ ,‬אין‬
‫ובשביל זד‪ ,‬אין להתחסד חסידות המביאה לידי קולא‬ ‫זח אמת‪ .‬שאף בכתובים אמרו‪ ,‬אין מקרא יוצא מדי‬
‫באסור חמור לזלזל בקדש חלילה‪ ,‬דקשה מאד ליזהר‪,‬‬ ‫■פשוטו‪ .‬וכ״ש בדבריהם‪ ,‬שפירוש טלית‪ ,‬טלית כפשטיה‪,‬‬
‫עד שאי אפשר ליזהר‪ ,‬ובשביל זה הרבה ת״ח אנשי‬ ‫וא״כ יש בזה עונש גדול וראוי להוכיח‪ .‬ועוד שיש‬
‫מעשה אין עושים טלית קטן‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בזה יוהרא גדולה בפגי הגדולים‪ .‬ואמרו כל המתחסד‬
‫ועוד ראיתי תשובה כתב־ יד מגא‪:‬ון גדול כמוהר״ר‬ ‫בפני מי שגדול ממנו חייב גדוי‪ ,‬וא״כ ראוי להוכיח‬
‫סעדיד‪ ,‬עמור זלה״ה• היד‪ ,‬רב באלגיר בימי‬ ‫וראוי לנדות‪ ,‬ואמנם ירא אנכי מבעלי זרוע ומבעלי‬
‫הגאון חיד״א ‪.‬ז״ל שהראני אחד מזרעו מכתב שכתב‬ ‫כספים שישרפוגי בחבל פיהם וירדפוני עד החרמה‪.‬‬
‫לו הגאון חיד״א בתוארים גדולים ועצומים׳ וד‪,‬וא נשאל‬ ‫ואך הנני מזהיר מאד את חת״ ח שיקמצו מעסתם‬
‫מרב עצום מעיר ווהראן כמוהר״ר ועקב כרסינטי‬ ‫ויקנו טלית נאה‪ ,‬שלא תהיה טלית של הדיוטות נאה‬
‫זצ״ל‪ ,‬ששמע שהרב ס״ע הוא מורה שאסור לעשות‬ ‫משלהם‪ ,‬שלא יהיה תור״ם הפטור על החיוב׳ וכדי‬
‫טלית קטן‪ ,‬האם אמת הדבר‪ .‬והגאון ס״ע הנ״ל‪ ,‬השיב‬ ‫בזיון וקצף‪ .‬עכ״ל‪,.‬‬
‫וז״ל‪ ,‬אמת ויציב ונכון הדבר׳ מצד ד דברים‪ ,‬וד‪,‬ם!‬ ‫ושוב מחמת הקנאה והכבוד‪ ,‬פשט המנהג בימינו‪,‬‬
‫א׳ המצוח לקנות טלית ולהטיל בה ציצית‪ ,‬היא רק‬ ‫שכל הקהל כעם ככהן לובשים טלית גדול‬
‫מצד החסידות‪ ,‬וכל העונשים וכו׳‪ ,‬שאמרת‪ ,‬היא טעות‬ ‫בין בחול בין בשבת‪ ,‬ועושים אותו מכל המינים׳ ובפרט‬
‫גסה‪ ,‬אחר הס״ר‪ ,‬שכלם לא נאמרו רק במתכסד‪ ,‬בטלית‬ ‫מהמשי‪ ,‬כידוע‪.‬‬
‫בת ד׳ כנפות ואין מטיל בת ציצית׳ וכן כל השכר‬ ‫ואמגט טלית קטן לא היו עושים אותו רק ת״ח דוקא‪,‬‬
‫הטוב וכו׳ שאמרת‪ ,‬הוא רק למי שמקיים המצוד‪,‬‬ ‫■ והיו סובלים ממנו צער גדול‪ ,‬משני דברים‪,‬‬ ‫■‬
‫קנז‬ ‫אוצר ה מכ תבי ם‬
‫שד‪,‬עיקר היא הטלית וד‪,‬ציציות יתרים‪ ,‬וגם הנשים‬ ‫שמטיל ציצית בבגד שמתנסה בו‪ ,‬וכן מדוקדק מלשונם‬
‫התערבו במסחר זה‪ ,‬׳ובמקום מצוד‪ ,‬להגן הגדילו עברות‬ ‫כל הזהיר במצות ציצית‪ ,‬דהיינו להטיל אותם בבגד‬
‫להזיק‪ ,‬וכאשר שמעתי‪ ,‬דרשתי בכל בתי כנסיות על‬ ‫שמתכסה בו‪ ,‬ולא אמרו כל הזהיר במצות טלית‬
‫זה‪ ,‬וגם הדבקתי מודעות‪ ,‬וכתבתי לכל המקומות‬ ‫דמשמע ישמצוה לקנות ׳ולהטיל ציצית‪ .‬דבר זה אינו‬
‫הסמוכים‪ ,‬והרבה שמעו ובטלו‪ ,‬והרבה מאנו לשמוע‬ ‫מצוה‪ .‬רק חסידות יתירה וטלית קטן הוא חסידות‬
‫מפני מחלת הדמלון ואז בשרתי צדק בקהל רב‪ ,‬וגזרתי‬ ‫מתוך חסידות‪ ,‬והלואי שלא היו יוצאות ממנו קלקלות‬
‫אומר לבטל מצות טלית קטן‪ ,‬הגורמת לעבור על‬ ‫גדוליות‪ .‬והם! א׳ זלזול מצוה עם כמה שמות הקדש‬
‫ה׳ עשין דאורייתא יום יום‪ ,‬ואינה אלא חסידות גסד‪,‬‬ ‫בכניסה ל ביה״ כ‪ .‬ואף כי נמצא הה תר מפורש ברמב״ם‬
‫הנאמרה רק בלשון טוב ונכון כמ״ש בריש סי׳ כ״ד‬ ‫ז״ל‪ ,‬היינו כסות שלהם בזמנם‪ ,‬שנקראת בערבית‬
‫יעו״ש‪ .‬ומתבייש להגיד‪ ,‬כי גט פה‪ ,‬תפשתי הרבה‬ ‫״שמלה״ וכן בעברית שמלתך לא בלתה‪ ,‬ובהפוך‬
‫אשכנזים וספרדים בטליתות קטניות וגדולות פסולות‬ ‫אתוון על שה על שלמה‪ .‬והרבה מזה ומזה‪ .‬ויש‬
‫פסול גמור‪ .‬וגם הרבה תלמידי ישיבות‪ .‬ועוד מצאתי‬ ‫מקומות קורין לה לחאייך‪ .‬ועוד היום מתכסין ביו‬
‫רמאות גדולה אצל מוכרי ציציות שקונים חוטי צמר‬ ‫הערבים‪ .‬והיהודים הבאים מהכפרים‪ ,‬ולא היו עושים‬
‫מהערביות‪ ,‬וחותכים אותם כמדת ציציות ומוכרים‬ ‫במספר הכריכות שום מספר מכוון לשום שם קדוש‪,‬‬
‫אותם וחוזרים בהם על הפתחים‪ .‬נוסף על מה שתופסים‬ ‫רק קצת כריכות‪ ,‬ככתוב בהלכיות‪ .‬ועתה כלה קדש‬
‫יום יום מזוזות על נייר‪ ,‬ובצלומים ובדפוסים‪ ,‬וגם‬ ‫בשמות הקדש בכוונה‪ ,‬וישראל קדושים נוהגים בהם‬
‫הרבה תפילינות נבדקו ונמצאו ככה‪ .‬ואין איש שם על‬ ‫מנהג קדושה יתירה‪ ,‬שלא לכבסם על ‪T‬י גויים‪ ,‬ולא‬
‫לב‪ ,‬ואין שוטר אין מושל‪ ,‬ואנו ליה עיניניו ינחנו‬ ‫ע״י אשד‪ ,‬גדה‪ ,‬ולא עם בגדים אחרים‪ ,‬רק לבדם‪,‬‬
‫במעגלי צדק למען שמו‪ ,‬ויפרוש עלינו סוכת שלומו‪,‬‬ ‫וכאשר בלים הם גונזים אותם‪ ,‬וכאן נעשה ההפך‬
‫‪.‬‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫לזלזל בהם כל כך בכניסה לביה״כ‪ ,‬מקום מטונף‬
‫בכבוד רב ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ומזיוהם‪ .‬ב׳ הרבה פעמים נפסלים הציציות‪ ,‬ואינם‬
‫מרגישים‪ ,‬ונשארים עליהם טליתות פסולות‪ ,‬ועוברים‬
‫בכל רגע על ה׳ עשין שמתכסין בטלית בת ד׳ כנפות‬
‫אלף תשסב‬ ‫בלי ציציות‪ ,‬ובשנים שעברו היתה מלחמה בין‬
‫הערביים והספרדים‪ ,‬והכריחו הרבה יהודים לעזור להם‬
‫כרכות לראש צה״ל‪ ,‬נרם האל יהל‬
‫במלחמתם‪ ,‬והיהודים כל אחד עשה טלית קטן לשמירה‪.‬‬
‫ובמשך ימים אחדים נפסלו הציציות ונשארו הטליתות‬
‫יען כל תפלה המסודרת על א״ב יש לה ערך גדול‬
‫עליהם ועברו אדאודייתא בחמשה עשין‪ ,‬והרבה פעמים‬
‫)ברכות ד׳‪ ,‬כל האומר תד‪,‬לה לדוד וכו׳( לכן‬
‫לא מצאו ציציות של צמר‪ ,‬ועשו מחוטי צמר גפן‬
‫בס״ד סדרתיה על סדר א״ב‪.‬‬
‫של תפירה‪ ,‬בלי שזירה וטיויה לשמן שהן פסולין‪.‬‬
‫ג׳‪ ,‬זכור אל תשכח בהיותך עמנו בשנד‪ ,‬שעברד‪,‬‬
‫עוד ראיתי בשם ס׳ בני יששכר‪ ,‬כל תפלה שכל‬
‫בישיבתנו‪ ,‬ושמעת מפי כל החבורה שאנחנו מפקפקין‬
‫פיסקותיה במספר כ״ו תנועות בכל פיסקא כמספר‬
‫בטליתות של זמן הזה‪ ,‬מפני שהתורה אומרת בפירוש‬
‫השם ב״ה‪ ,‬לא תשוב ריקם ובכן טרחתי עוד ובניתי‬
‫על כנפי כסותך אשר תכסה בה‪ ,‬דהיינו כסות שמתכסין‬
‫כל בית בתנועות כ״ן‪ ,‬כמספר השם הקדוש ב״ה‪,‬‬
‫בה ויוצאים ונכנסים בה‪ ,‬ונוסעים בה ממקום למקום‪,‬‬
‫יעשה למען שמו‪ ,‬ושמי ומשפחתי בבית אחרון‪ ,‬אני‬
‫כמו בזמן הקודם וגם עתד‪ ,‬אצל הערביים‪ ,‬וגם אצל‬
‫היו״ם )ד‪,‬צעיר יוסף משאש(‬
‫היהודים הכפריים‪ ,‬אבל טליתות שלנו אין מתכסין בהן‬
‫כלל‪ ,‬רק ת״ח מפורסמים בבית הכנסת‪ ,‬ואי אפשר‬
‫יה הטוב ומקור הברכות‬
‫לצאת בהם חוץ לביהכ״נ‪ .‬שאם יצא בהם לשוק‪,‬‬
‫יחשבוהו למשוגע ושוטה‪ .‬וא״כ מאחר שאינם כסות‬
‫את צבא ההגנד‪ ,‬לישראל ברך תברך אל רם ונשא‬
‫כלל‪ ,‬וד‪,‬אדם מתבייש מאד לצאת בהם וכ״ש לנסוע‬
‫אלהים חיים‪.‬‬
‫בהם ממקום למקום‪ ,‬אין בהם שום מצוה כלל‪ ,‬ואסור‬
‫במשמר ארצנו וערי אלהינו המה עומדים תמיד‬ ‫לברך עליד‪,‬ם‪ .‬וכבודו שבח ‪,‬סברה זו‪ ,‬והביא לנו ראיה‪,‬‬
‫בלי עצלתים‪.‬‬ ‫והסכים עמנו שלא לברך‪' ,‬ובשביל כל זד‪ ,‬אסרנו איסר‬
‫שלא לעשות טלית קטן‪ ,‬שמב־אה לידי כמה אסורים‬
‫גבולות ארצנו חקדושד‪ ,‬חם מתחילים מד‪,‬לבנון ועד‬
‫גדולים‪ ,‬ויסודה אינו אלא חס ‪ T‬ות גסה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫׳ מדבר מצרים׳‪.‬‬
‫דבוקים ומחוברים עוד מן הים הגדול עד לבוא‬ ‫וכדברי הגאון הגדול זצ״ל הגז׳‪ ,‬ראו עיני כמה‬
‫הערבד‪ ,‬בין שפתים‪.‬‬ ‫פעמים‪ ,‬הן במלחמת התבל שעברה שכל‬
‫חיילי ישראל עשו טלית קטן לשמירה‪ ,‬ואני הייתי‬
‫העומדים בעזרתך אל שדי להגן ביבשה ובאויר‬
‫משרת בקדש בתלמסאן והמחוז‪ ,‬ומפני שתרועת‬
‫השמים‪.‬‬
‫המלחמה נשמעה לפתע פתאם‪ ,‬מצאו ד‪,‬רמאים כר נרחב‬
‫וגם עומדים להגן בימים ובנחלים ממעל ומתחת‬ ‫לדמות את הבריות ועשו ציצית מחוטי תפירה‪ ,‬בלי‬
‫המים‪.‬‬ ‫מדת מקום הנקבים ובלי מספר הקשרים‪ ,‬והרבה חשבו‬
 ‫אוצר ה מכ תבים‬ ‫קנח‬
‫אחי נועם! טוב דעת וטעם‪ ,‬שני התאומים הנעימים‪,‬‬ ‫זכות אבות להם תזכות וזכות תנוקות של בית רבן‬
‫חבורייו המאירים כיהלומים‪ ,‬קבלתי וקריתי‪ ,‬ושניתי‪,‬‬ ‫וזכות כל יונקי שדים‪.‬‬
‫ונהנתי‪ ,‬והרי לך הסכמתי‪ ,‬כאשר בקש ממני ידידי‪,‬‬
‫חזקם ואמץ מאד את לבם אחד ירדוף אלף ורבבה‬
‫לסמוך גם אני את ‪T‬י‪ ,‬יד כהה‪ ,‬באצבעותיה‪ ,‬נר‬
‫יניסו שנים‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫נוסף על אשר אסף‪ ,‬הסכמת כמה גאונים‪ ,‬מהם ערים‬
‫ומהם ישנים הישנים יחיו‪ ,‬והערים לגוי גדול יהיו‪.‬‬ ‫טרם יקראו אתה תענם יעוד הם מדברים תשמע‬
‫עד ועד כי יבא שילה‪ .‬ליעקב בחר יה לו‪ .‬בב״א‪.‬‬ ‫ותושיע בכפלים‪.‬‬
‫יפלו אויבינו ושונאינו תחתם תמיד יכו בו רוכבים‬
‫י׳מים מקדם זכרתי‪ ,‬בהיותי על אדמתי‪ ,‬אדמת הקדש‬
‫ןורגלים‪.‬‬
‫מכנאס ארץמולדתי‪ ,‬עיר גדולה של חכמים‬
‫ושל סופרים גם מבית אבי וממשפחתי‪ ,‬וגריס ביני‬ ‫כל מלכי עמים שונאינו לפני צבא הגנה לישראל‬
‫עמודי הייתי‪ ,‬בישיבתו של שם אחד המיוחד אשר‬ ‫יכרעו ברכים‪.‬‬
‫רוב תורתי‪ ,‬ממנו למדתי‪ ,‬ומערוגות בשמיו אריתי‪,‬‬
‫למען השם הנכבד והנורא עשה אלהינו שלא יתחלל‬
‫ומשדי קדשו ינקתי ומיערת דבשו טעמתי‪ ,‬ומטוב‬
‫בגויים‪.‬‬
‫לקחו לקחתי ואותו מאד חשקתי‪ ,‬ולשרת אותו עצמי‬
‫תמיד זרזתי‪ ,‬ואף שלא היה רוצה לקבל את שירותי‬ ‫מלכנו אבינו אלהינו נא הדבר עמים תחתינו ולאמים‬
‫מפני כבודו של אבא הודי ותפארתי‪ ,‬אני כל אשר‬ ‫תחת רגלים‪.‬‬
‫בכחי עשיתי‪ ,‬לעשות רצוניו חפצתי‪ ,‬שם קדשו ברגשי‬
‫נא גבור אדיר ונאור נהור טובך אנהר עלן כאור‬
‫כבוד ויקר על שפתי נשאתי‪ ,‬כמוהר״ר חיים בירדוגו‪,‬‬
‫החמה שבעתים‪.‬‬
‫זכותו תהיה בעזרתכם ועזרתי‪.‬‬
‫סלח נא ע‪:‬ון יעקב ופשעו במחשבה ודבור ומעשה‬
‫ו׳אחד מתלמידיו המצויינים‪■ ,‬היה הרב המחבר הנוטע‬ ‫ידים‪.‬‬
‫ערוגות השושנים‪ ,‬הנותנים קטורה באף חכמים‬
‫עטרנו אל עטרת תפארת ישועה ועל אויבנו נשליך‬
‫ונבונים‪ ,‬המריחים בהם בדעות נכונים‪ ,‬שם האחד‬
‫נעלים‪.‬‬
‫אמרי נועם דברים מאד יפים ומכוונים‪ ,‬יקרים מאד‬
‫מפנינים‪ ,‬על מקראי קדש נתונים נתונים‪ .‬ושם השני‬ ‫אלהינו כימי צאתנו‬ ‫פלאי פלאות הראנו אלהים‬
‫אמרי בינה‪ ,‬על קטעי הש״ס הטמונים‪ ,‬בחק לישראל‬ ‫מארץ מצרים‪.‬‬
‫את הרבים בנטעי‬ ‫היומי לגדולים ולקטנים‪ ,‬לזכיות‬
‫צאן מרעיתך אלהים חי ברחמים תפקוד בברכה ושלום‬
‫נעמנים‪ ,‬מינים ממינים‪ ,‬שונים‪ ,‬כמו כנף רננים‪ ,‬להציל‬
‫מלא חפנים‪.‬‬
‫מהלבנת פנים‪ ,‬חכמי לב שאין בחק לישראל מעוניינים‬
‫הנשאלים מההמונים‪ ,‬השומרים לו אמונים‪ ,‬כלחם חקם‬ ‫קרב תקרב מהר קץ הגאולה וכל העמים לנו ארץ‬
‫בכל השנים‪ ,‬וקשה להם להשיב לאלתר לאשר אליהם‬ ‫ישתחוו אפים‪.‬‬
‫פונים‪ ,‬ומתלבנים הפנים האדומיים כשנים‪.‬‬
‫ומשפטם‬ ‫צדקם‬ ‫כאור‬ ‫בשבטך והוצא‬ ‫רעה עמך‬
‫ס׳עיפיו מלאים פקחות וחכמה ותביונה במדד• יתירה‪,‬‬
‫כצהרים‪.‬‬
‫ועל כלם נתברף ביראת ה׳ טהורה‪ ,‬וענוה‬
‫גדולד• לבבית זכה וברה‪ ,‬ומכד הוינא טלייא שהייתי‬ ‫שם ה׳ אלהינו נספר בציון וכבודו ותהלתו בירושלים‪,‬‬
‫עמו בחברה‪ ,‬ידעתיו ידיעה ברורה‪ ,‬כי מנעוריו ועד‬ ‫תפלתנו קבל ברצון וקיים לנו הבטחת הן חקתיך‬
‫הנה שני גבורה‪ ,‬י'וסיף לו ה׳ שנות חיים עטורים‬ ‫על כפים‪.‬‬
‫תפארה‪ ,‬לא מש מאהלה של תורד‪ ,.‬ללמוד וללמד‬
‫הוא ניד‪,‬ו בנש״ק‬ ‫לעשות ולשמור בתוספת שמירה‪,‬‬ ‫יח ‪ T‬ומיוחד סגולתך פדה מהר שב את שבות‬
‫מנורה טהורה‪ ,‬כמוה״ר יחיה נחמני זרע משפחה מאד‬ ‫יהיודה ואפרים‪.‬‬
‫מפוארה‪ ,‬העולה למעלה ראש עד נחמני אשר בעדת‬
‫זרובבל הנבחרה )נחמיד‪ .‬ר‪ ,‬ז׳(ונמשכד‪ .‬השלשלת‬
‫עד הקדוש ר׳ שמואל בל נחמני האמורא‪ ,‬ועוד רבה‬
‫אלף תשסג‬
‫בר נחמני ואביי בר נחמני ה ‪T‬ועים בגמרא‪ ,‬ורק בגלות‬ ‫הקדמה לספר אמרי ינועם‬
‫הארוכה והמרה‪ ,‬נפסקה השלשלת 'וטבעותיד• נפרדו‬
‫מקשירה‪ ,‬דרא בתר דרא‪ ,‬זכשבולים בודדות כל אחת‬ ‫למעלת אח טוב ונעים‪ ,‬על אדני האמת והצדק כל‬
‫לבדה נשארה‪ ,‬עד יערד‪ .‬עלינו רוח ממרום בימינו‬ ‫מעשיו נטועים‪ ,‬מחכמה ודעת כל דבריו‬
‫מהרה‪ ,‬ואז יודע יחס כל משפחה‪ ,‬והודה והדרד•‪.‬‬ ‫נובעים‪ ,‬ואל המטרה קולעים‪ ,‬ומיראת שמים שבו‬
‫דבריו נשמעים‪ ,‬כל חבריו רצון רב ממנו שבעים‪ ,‬בן‬
‫פ׳רי צדיק עץ חיים‪ ,‬הוא הרב המחבר השתים‪ ,‬אביו‬ ‫נדיבים 'ושועים בחכמתם ויראתט ידועים‪ ,‬כמהר״ר‬
‫היה בר לבב !ונקי כפים‪ ,‬שמו נודע בשערים‬ ‫יחיה נחמני‪ ,‬יצילהו האל מכל פגעים‪ ,‬ומכל נגעים‪,‬‬
‫לחכם וחם ‪ T‬וירא שמים‪ ,‬עניו מאד ושח עינים‪ ,‬זריז‬ ‫ועיניו תחזינה בבא גואל לישראל בה׳ נושעים‪.‬‬
‫מאד במצות וחגור מתנים‪ t t ,‬האל ובריותיו גדולים‬ ‫שלום רב לכבודו ולכל הסובבים הודו‪,‬‬
‫קנט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף תשסד‬ ‫וקטנים גם אצל הגויים‪ ,‬מדברו מאד נאוה בנועם שיח‬
‫ומתק שפתים‪ ,‬משכים 'ומעריב לבית אל יום יום הוא‬
‫לכבוד מרנן ורבנן‪ ,‬גאוני ארץ‪ ,‬גבורים לעמוד בפרץ׳‬ ‫הפותח וסוגר דלתים‪ ,‬תפלתיו קטרת שחרית ובין‬
‫ישמרם אל שוכן ערץ‪ .‬ולכבוד וכד‪.‬‬ ‫הערבים׳ לשפות שלום היה רץ בלי עצלתים‪ ,‬במשפטי‬
‫מו״ר!‬ ‫הסוחרים היה הוא אחד מן הרמתים‪ ,‬ובחכמת הבניז‬
‫יען! זאת שנת השמטד‪ ,‬הראשונד‪ ,‬מיזם עלותי אל‬ ‫דדה לכל בני העיר לעינים‪ ,‬ובכל דבר היה הוא איש‬
‫הארץ׳ זה עשתי עשר חדש‪ ,‬בכן צריך לברך‬ ‫הכינים‪ ,‬שמו הטוב בעדי עדיים׳ כמוהר״ ר אלישע נב״ת‬
‫תחלה ברכת זמן‪ ,‬בלוך המקום שהחיינו וקיימנו‬ ‫ווי״א בכל ט^וג רבותים‪.‬‬
‫וד‪,‬גיענו לזמן הזה‪ ,‬לאחת ממצות התלויות בארץ‪,‬‬
‫אשר רבותי׳ התלמודיים העריכו משקל עונש בטולה‬ ‫מ׳פרי צדיק עוד אחד גדול בשנים ובחכמה‪ ,‬כלו‬
‫לג״ע וע״ז )שבת ל״ג ע״א( ועוד הללוה בשערים‬ ‫קדש גוף ונשמה‪ ,‬עניו מאד מכל האדם אשר‬
‫המצויינים בהלכה ובאגדה כל יראי אלהים כידוע‬ ‫על פני האדמה׳ פזר נתן לאביונים ויתום ויתומה‪,‬‬
‫בספרים הקדוש‪-‬־ס ועתד‪ ,‬שמחתי באומרים לי בית ה׳‬ ‫בסתר בלי בושה וכלימה‪ ,‬מדברי בטלה היתד‪ ,‬שפתו‬
‫נלד בכנס של חוט המשלש בקדשד‪ ,‬המשלשת לשמוע‬ ‫דוממה‪' ,‬ומלשמעם היתד‪ ,‬אזנו אטומד‪ ,‬אהוב לכל ורחוק‬
‫ולהשמיע על שלש מצות התלויות בארץ‪ ,‬שמטה‪,‬‬ ‫מכל משטטד‪ ,,‬חברתו מאד היתד‪ ,‬נעי׳מה‪ ,‬אחד מהזכאים‬
‫יובל‪ ,‬הקהל׳ אשר שלשתם יחד מצאתי באחת מהנה‬ ‫אשר שוכן רומד‪ ,‬תולה ארץ על בלימד‪ ,,‬הבולמים‬
‫שהיא שמט״ה‪ .‬ש׳ שמטה‪ ,‬מ״ט שנים של שבע שמטות‬ ‫פיהם בשעת מריבה ומהומה׳ ורחוק מכעס וחימה‪,‬‬
‫של יובל‪ .‬ה׳ הקהל‪.‬‬ ‫כל יום היה קם תמיד בהסכמה תפלותיו כקטרת סמים‬
‫פנימה‪ ,‬זה שמו כמוהר״ר אליהו נסים נחמני‪ ,‬יצא‬
‫ובס״ד נדבר דברים אחדים על כל אחת מהן‪ ,‬לענין‬ ‫מד‪,‬אי עלמא׳ זך מכל אשמה‪ ,‬ביום ששי י״ט מרחשון‬
‫הד‪,‬לכות‪ ,‬מרנן ורבנן׳ כת הקודמין כבר‬ ‫שכ״ת בעדו לפ״ק זכותו תגן בעד ישראל זקן וזקנד‪,‬‬
‫השמיעונו מר‪ ,‬שראוי להשמיע‪ ,‬תודה לבבית למעלת‬ ‫ועלט ועלמד‪.,‬‬
‫כבוד תורתם הרם‪.‬‬
‫שש אנכי ששון ושמחד‪ ,‬כי זכני המקום ב״ה לבא‬
‫ועוד תודה רבד‪ ,‬לבבית‪ ,‬מכל יושבי הארץ תגיע‬ ‫אל הנחלה וד‪,‬מנוחד‪ ,,‬לעלות אל הארץ שנד‪,‬‬
‫ותופיע לרבותי׳ עמודי ארץ היושבים ראשונד‪,‬‬ ‫שעברה ח׳ לניסן ירחא‪ ,‬ומיום בואי עיני פקוחה‬
‫במלכות וכל הנלוים אליהם וסופריה׳ אשר במסגרת‬ ‫’ולשוני שוחחה׳ לשאול ולבקש אחי ורעי בעלי נפש‬
‫ועדת השמטד‪,‬׳ של שנתינו המבורכת ה׳תשכ״ו‪ ,‬אשר‬ ‫טהורה זכה וצחה‪ ,‬אשר קדמוני במצוד‪ ,‬זו שאי אפשר‬
‫שלחה נצוצי אורה לכל המקומות בכללי ופרטי מצוד‪,‬‬ ‫לגמור ■עליד‪ ,‬הלל ושיר ושבתה‪ ,‬וברוך ה׳ כי מצאתים‬
‫זו‪ ,‬עד שכל הארץ האירה מכבודד‪ .,‬יהי ה׳ אלהינו‬ ‫משפחד‪ ,‬ומשפחה׳ וכל אחת כמו עשב פרחה‪ ,‬וחיים‬
‫ברוד אשר הקיט לנו רועים נאמנים לתורה‪ ,‬למצותיה‬ ‫בשקט ובטחה אין יוצאת צוחה‪! ,‬והשאלד‪ ,‬הראשונה‬
‫וחקתיד‪ ,‬הוא ברוב חסדו‪ ,‬יתן עליד‪,‬ם מהודו‪ ,‬בכל‬ ‫על כבודו הרם •נפתחה‪ ,‬באיזה מקום מנחלת ה׳ ביתו‬
‫טוב סלה‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫נספחד‪,‬׳ ומד‪ ,‬שמש הד‪,‬צלחד‪ ,,‬אשר עליו זרחד‪ ,,‬ותשובה‬
‫שלמה נפשי לקחה כי על אדמת הקדש ירושלים דרכו‬
‫ולזכר עולם יד‪,‬יד‪ ,‬צדיק‪ ,‬מרן כמוד״רר״א יצחק הכר‪,‬ן‬ ‫צלחד‪ ,,‬ללמוד וללמד מתוך רוחה‪' ,‬ואז הודאות למלך‬
‫זיע״א‪ ,‬אשר דק ואשכח תקון מועיל לכללות‬ ‫הכבוד נפשי פיה פתחה׳ והשבתי להניף עטי להתחיל‬
‫המדינה׳ וסמך על מרן חקדוש מוהרי״ק זיע״א צדיקים‬ ‫עמו בשיחד‪ ,,‬ואך הטרדות והנסיעות גרמו לשליטת‬
‫ישמחו יעלצו לפני אלד‪,‬ים וישישו בשמחה על כל‬ ‫שר 'השכחה‪ ,‬וזבד‪ ,‬כבודו בפתיחה‪ .‬וברוך ה׳ אשר‬
‫הטובה אשר עשו לכל קד׳ל עדת בני ישראל‪ ,‬שם‬ ‫נקשרניו ביינה של תורה משאת וארוחה׳ כל נפש‬
‫יקצרו אשר זרעו‪ .‬יהי זכרם ברוך‪.‬‬ ‫משמחה‪ ,‬מעתד‪ ,‬בכף פרושה ושטוחה‪ ,‬למלך הכבוד‬
‫ב״ה אלה כל רוחא׳ יסיר ממנו כל יגון ואנחד‪ ,,‬ויזכנו‬
‫גם מלב עמוק נברך אחינו בית ישראל המחמירים‬ ‫למלכא משיחא‪ ,‬ולבנין המקדש נקריב לפניו זבח‬
‫לקיים את דבר השמטה כתקנד‪ ,,‬יריק ה׳ עליהם‬ ‫ומנחה‪ ,‬ועם כל ישראל נגילה נשמחה׳ בב״א‪ .‬נאם‬
‫ברכותיו עד שיבלו שפתותיד‪,‬ם מלומר די‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ידידו לנצח החו׳׳פ קרית ים א׳‪ ,‬אזור חיפה בר״׳ח‬
‫כסלו ש׳ תשכ״ה‪ .‬בא סימן ופועל ‪T‬י״ו תרצ״ה‪.‬‬
‫בטעם מצוד‪ ,‬זו׳ עיין כלי יקר‪ ,‬ריש פ׳ בהר‪ .‬ובעקדת‬ ‫ולפ״ג בא סימן אמר״י נוע״ם אמר״י בינה‪ .‬אשר‬
‫יצחק‪ ,‬והטעם להזכיר הר סיני על מצוד‪ ,‬זו‪,‬‬ ‫בתורתו שמח ושש׳ עבד אל דוק וחוג אשש‪.‬‬
‫לבד טעם רז״ל‪ .‬עוד יש רמז יפד‪ ,‬בכלי יקר שם‪,‬‬
‫הצעיר יוסף משאש ס״ט‬
‫ועוד כדי להסיר מדת הכליות המזוהמות מעשירי‬
‫ישראל׳ להפקיר ישדהו וכרמו וכספו בשמטה‪ .‬כי ישראל‬ ‫בן לא״א עיר וקדיש כמוהר״ר חיים זיע״א‬
‫בעמדם על הר סיני פסקה זוהמתם‪.‬‬ ‫המחבר הרבה ספרים מהם נדפסו מעט דמעט‬
‫והגדולים המרובים עדין בכתובים‪.‬‬
‫ו שנת היובל מפורש וידוע ענינד‪ ,‬לכל‪ .‬ופי׳ השם‬
‫יובל‪ ,‬או כבש כמ״ש רש״י ז״ל‪ ,‬שם‪ ,‬או ■‬
 ‫אוצר ה מכתבי ם‬ ‫קם‬
‫קל״ז‪ ,‬תני רחלים‪ ,‬ואמר ליה אתניה רהלות‪ ,‬ואמר ליה‬ ‫שלוח‪ ,‬איו הובלה כמ״ש הראב״ע והרמב״ן ז״ל שם‪.‬‬
‫כדכתיב רחלים מאתים ואמר ליה לשון תורה לעצמה‬ ‫וע״פ הרמז נ״ל בס״ד ע״פ מ״ש בת״כ‪ ,‬ביום הכפור־ם‬
‫ולשון חכמים לעצמה‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכן ראיתי כתוב בשם‬ ‫ביום‪ ,‬ולא בלילה‪ .‬ביום הכפורים ואפי׳ בשבת•‬
‫הרשב״א זצ״ל על ברכת נטילת לולב‪ ,‬ולא על לקיחת‬ ‫ונרמזו ב׳ ההלכות בהשם יוב״ל נוט‪ /‬י׳ום ו׳לא‬
‫ככתוב ולקחתם לכם‪ ,‬ואמר‪ ,‬לשון תורה לחוד‪ ,‬ולשון‬ ‫ב׳ל׳ילה‪ .‬י׳ום ו׳אף ב שבת ל׳תקיוע‪.‬‬
‫חכמים לחוד‪ ,‬מאחר שהמובן אחד הוא‪ .‬וכן להניח תפלין‪,‬‬ ‫נא אלהינו‪ ,‬מהיכלך )תשרה שכינתך( על ירושלם‬
‫ולא טוטפות ככתוב בתורה‪ ,‬משום לשון תורה לחוד‪,‬‬ ‫לך יובילו מלכים )ישראל( ש״י‪ .‬ש׳מטות י׳ובלות‪.‬‬
‫ולשון חכמים לחוד‪ ,‬כדי לטבוע חותמם על הברכות‬ ‫ועוד רמז‪ ,‬להנחיל אהבי י״ש ואוצרותיהם אמלא‪.‬‬
‫ועל דבריהם‪ .‬ואם על שנוי אותיות ות״בות אמרו כן‪,‬‬ ‫עד וצויתי את ברכתי וכ'ו׳‪.‬‬
‫כ״ש על שנוי נקודות‪ ,‬והראיה‪ ,‬שבכל ספרי תפלות חדשים‬ ‫מצות הקהל מפורשת ברמב״ם ז״ל בפ״ג מה׳ חגיגה‪,‬‬
‫גם ישנים‪ ,‬וכן בהגדות ש״פ‪ ,‬כתוב רק הגפן בב׳ סגול‪,‬‬ ‫ובאה בחג הסכות בש׳ השמטה‪ .‬מפני שאין‬
‫וא״כ אין לילך בזה אחר דקדוק המקרא‪ ,‬רק אחר השגור‬ ‫אסיף להטרידן ועולין כל ישראל‪.‬‬
‫בפי הכל‪ .‬כל יהודי מרוקו וחכמיהם ורבניהם‪ ,‬וכל יהודי‬ ‫והנה יש מאמר בחגיגה ג׳‪ .‬מעשה בר׳ יוחנן ב״ב‬
‫אלגיריין ותונס‪ ,‬וגם פה כל האשכנזים והספרדים מבטאים‬ ‫וכו׳‪ .‬טף למה באין ? ליתן שכר למביאיהן וכו׳‬
‫הגימל בסגול‪ ,‬ורק מיעוטא דמיעוטא‪ ,‬המותנעים הם‬ ‫והמפרשים האריכו וראוי להעיר‪ ,‬הלא הטף יבלבלו‬
‫שמבטאים אותה בקמץ‪ ,‬להראות שהם מדקדקים‪ ,‬ויש‬ ‫ההורים שלא ללמוד ולא לשמוע‪ ,‬ונר׳ שזו היא הקושיא‬
‫שאינם יודעים בדקדוק מאומה‪ ,‬ונתלים בקמץ‪ ,‬וקופצים‬ ‫טף למה באין י ותרץ‪ ,‬כדי ליתן ההורים שכר‬
‫בראש‪ .‬ועוד זה שבועות מספר בא ליד־ המועתק אצלי‬ ‫למביאיהן לנהלם עד גמר הדבר‪ ,‬שאז יקיימו בזה‬
‫מה שמצאתי כתוב בכ״י של אבא ע״ה בלוח ספר תפלה‪,‬‬ ‫מצות צדקה‪ .‬ובפרט בחוה״מ למי שאין לו במה‬
‫וז״ל ברכת בורא פרי הגפן‪ ,‬גם הגימל בסגול שלא‬ ‫להתפרנס שאסור בעשיית מלאכה‪ .‬או נפרש ככה‪,‬‬
‫כדקדוק ■המקרא‪ ,‬דהוו שש נקודות לרמוז על ששה‬ ‫טף למה באין כלומר מה צריך לצוות על זה‪ ,‬דמאחר‬
‫זמנים שמקדשין על היין‪ ,‬והם‪ ,‬מילה‪ .‬פדיון‪ ,‬חתונה‪,‬‬ ‫שההורים באים‪ ,‬עם מי יניחו את בניהם‪ ,‬ועל זה משיב‬
‫קדוש בשבת ויו״ט‪ ,‬הבדלה‪ ,‬כוס של ברכה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וא״כ‬ ‫כדי ליתן ה׳ שכר למב־איהם‪ ,‬שאינו דומה המצוה‬
‫אין ראוי לומר אלא הגפן בגימל סגול‪ ,‬ועכ״ז אין למחות‬ ‫ועושה‪ ,‬למי שאינו מצוה זעיושה וזה וזה מרגלית‬
‫ולא להקפיד‪ ,‬וכל שכן שלא לריב על המשנה‪ ,‬דגדרל‬ ‫טובה לדעתי‪ .‬אני העני‪ ,‬קש חחשש‪.‬‬
‫השלום מן הכל‪.‬‬ ‫■ ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫עוד שאלת בענין המקרר‪ ,‬שנותנים בו מערב שבת‬ ‫יח ‪ T‬לבנו ולב זרענו תהיה מוהל‪.‬‬
‫לערב שבת כפתור לעכב ההדלקה והכבוי בשבת‪,‬‬ ‫ראותנו על מי מנוחות תמיד תנהל‪.‬‬
‫אם שכח ולא נתן את הכפתור‪ ,‬ונכנס שבת‪ ,‬איך יעשה‬ ‫סלה את כלנו תשמח ותצהיל‪.‬‬
‫כדי לפתוח להוציא כל מה שבתוכו לצורך סעודת שבת ?‬ ‫פניך תאר לנו ואורנו כשמש יהל‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬כל מקרר יש לו בכל שעה רגעים אחדים של‬ ‫מלכי שב את שביתנו וזכנו למצות‬
‫דומיה‪ ,‬שהוא שותק ואינו פועל כלום‪ ,‬ובכן‪,‬‬ ‫הקהל‬
‫מי ששכח ולא נתן את הכפתור‪ ,‬ישמור על אותם רגעים‪,‬‬
‫ויפתח ויוציא ויסגור‪.‬‬ ‫אלף תשסה‬
‫עוד שאלת לפרש לך משנה א׳ בפ״ד דאהלות‪ ,‬מגדל‬
‫שהוא עומד באויר וכו׳‪ ,‬ולא ידעת מהו מגדל‪,‬‬ ‫למעלת •החכם המפואר וכו׳ וכו׳‪ ,‬זר״ק מוהר״ר מאיר‬
‫ואיד עומד באויר‪.‬‬ ‫עטייא שליט״א‪ ,‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬פירוש מגדל‪ ,‬הוא תיבה גדולה של עץ ופתחה‬ ‫חכם לבב!‬
‫בצדה ודפנותיה עבות‪ ,‬ובהם נקבים מרובעות‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ראיתי את שאלותיו‪,‬‬
‫מפולצות כד־ להכניס האויר‪ ,‬ועושים בשני צדיה טבעות‬ ‫א‪ ,‬על ברכת בורא פרי הג׳פן‪ ,‬שבמרוקו היו‬
‫חזקות של ברזל‪ ,‬וכנגדן עושים בתקרת הבית ומכניסים‬ ‫אומרים הגפן‪ ,‬גם הגימל בסגול‪ ,‬ופה בארץ‬
‫חבלים בטבעות ומושכים ומעלים את התיבה עד התקרה‬ ‫אומרים אותה קמוצה הגפן‪ ,‬ואומרים דזה ע״פ דקדוק‬
‫ונשארת תלויה באויר‪ ,‬ואוחזים את החבלים ביתדות‬ ‫הלשון‪ ,‬שבאתנח וסוף פסוק‪ ,‬כך צריך לומר בקמץ‪,‬‬
‫של ברזל שתוקעים בקירות הבית‪ ,‬וכשרוצים להור ‪T‬ה‬ ‫וא״כ מדוע במרוקו לא אמרו כך ?‬
‫מסירים את החבלים מהיתדות ומורידים אותה לאט לאט‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬אימת שכן נמצא במקרא‪ ,‬ויפרחו כגפן )ג׳‬
‫וכן ראיתי אצל הערביים בכפרי מרוקו‪ ,‬וכן בכפרי‬ ‫קמוצה( ]הושע י״ד ח׳[ ועוד‪ ,‬אמללה גפן‬
‫אלגיריין‪ ,‬וגם אצל היהודים בכפר אחד שמו בניסנוס‬ ‫)ג׳ קמוצה( ]ישעיה כ״ד‪ ,‬ז׳[‪ ,‬ועוד‪ ,‬ויאמרו העצים לגפן‬
‫במחוז תלמסאן‪ ,‬וכן ראיתי שם בביהכ״נ ישן‪ ,‬שמניחים‬ ‫)ג׳ קמוצה( ]שופטים ט יב[ וכולם באתנח‪ .‬ואמנם‬
‫בו ס״ת וספרי הקדש לשמרם מהערבים‪ ,‬וכן בעלי בתים‬ ‫כל זה הוא לשון מקרא‪ ,‬והברכות הם דרבנן‪ ,‬וקיימא לן‪,‬‬
‫היו מניחים בהם סחורותיהם וכל מיני פירות לאצור‬ ‫לשון מקרא לחוד‪ ,‬ולשון חכמים לחוד‪ ,‬כמ״ש במסכת‬
‫מקיץ לחורף‪ ,‬ובימות הקיץ הם מוציאים את התיבות‬ ‫ע״ז דף נ״ח ע״ב‪ ,‬דרב אסי שאל מר׳ יוחנן‪ ,‬יין שמסכו‬
‫הללו לאמצעה של חצר ותולים אותם בקורות חזקים‬ ‫גוי מהו‪ ,‬ואמר לו ר׳ יוחנן‪ ,‬ואימא שמזגו ? א״ל‪ ,‬אנא‬
‫על כותלי החצר מכותל לכותל‪ .‬וכ״כ בפירוש מלאכת‬ ‫כדכתיב קאמינא‪ ,‬טבחה טבחה מסכה יינה‪ ,‬א״ל לשון‬
‫שלמה‪ ,‬שם על אותה משנה וז״ל‪ ,‬מגדל שהוא עומד‬ ‫תורה לעצמה‪ ,‬לשון חכמים לעצמה ע״ש‪ ,‬וכן בחולין‬
‫קסא‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫עוד שאל כבודו על ילדים וילדות שלובשות בגדים‬ ‫באויר‪ ,‬פירוש תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבלים‪,‬‬
‫קצרים עד שכל רגליהם נראות ערומות‪ ,‬אם יש‬ ‫ע״כ‪ .‬ומעתה יובנו לך דברי המשנה בקל‪ ,‬וה׳ יהיה בעזרנו‬
‫אסור בדבר ?‬ ‫ובעזר כל ישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬אם היו רק ילדים וילדות החרשנו‪■ ,‬ואך אהה י‬ ‫ביכבוד רב‪ ,‬ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬
‫המכה הזאת הכתה שרשים גם בלב כל הנשים‪,‬‬
‫ולא הרגלים בלבד אלא גם חלק מירכים‪ ,‬וזה ודאי אסור‬ ‫אלף תשסו‬
‫גמור דאורייתא‪ ,‬לפני עור לא תתן מכשול ]ויקרא יט‪,‬‬
‫יב[ ואמרו בת״כ‪ ,‬לא רק עור ממש‪ ,‬אלא עור בדבר‪,‬‬ ‫למעלת החכם המפואר׳ נכבד ונהמד‪ ,‬בנם של קדושים‬
‫וכן כאן‪ ,‬האדם עובר לתומו‪ ,‬והנה אשה לקראתו‪,‬‬ ‫מר יהודה פסח שליט״א‬
‫זרועותיה‪ ,‬ארכבותיה חזיה מגולים‪ ,‬ועין רואה והלב‬
‫חומד‪ .‬ועוד לא נצול מזו‪ ,‬נתקל באחרת‪ ,‬ועוד באחרת‬ ‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬ולכל בני חברתו‪,‬‬
‫עד אין סוף‪ ,‬ובעונותינו שרבו‪ ,‬נחר גרוננו מזעוק‪ ,‬ואין‬ ‫ובפרט לאחי נועם הרה״ג‪ ,‬מר אשר מורצייאנו‬
‫שם על לב‪ ,‬המקום ב״ה יגאלנו גאולה שלמה‪ ,‬ויסיר‬ ‫שליט״א‪.‬‬
‫לב האבן מבשרנו‪ ,‬ויתן לגו לב קדוש וטהור לעבדו‬ ‫ורוב שלום לידידינו אהובינו‪ ,‬הרה״ג מר אביך שליט״א‪.‬‬
‫באמת וישר‪ ,‬ע״פ דרכי התורה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫זהו מה שיש להש־ב לכבודו הרם בקצר אמיץ‪ ,‬והמקום‬ ‫רב נכבד ‪I‬‬
‫יהיה בעזרו תמ ‪ T‬אמן‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫מכתב מעלתו הג־עני‪ ,‬בו שאל כבודו‪ ,‬על ענין המחיצה‬
‫שעושים בביהכ״נ בין הגברים לגברות‪ ,‬אם‬
‫אלף תשסז‬ ‫היא חובה מדאורייתא‪ ,‬או מדרבנן‪ ,‬או רק מנהגא בעלמא‪,‬‬

‫למעלת הרה״ג וכו׳ וכו׳ כמוהר״ר יצחק אסבאג ישצ״ו‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬דבר זה יש בו אריכות הרבה‪ ,‬עד שהקורא‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫יהיה קשה עליו לקרוא‪ .‬ובכן אמרתי להשיב‬
‫מעלתו תשו׳ קצרה וברורה‪ ,‬והיא‪ ,‬דע בני‪ ,‬כי הסברה‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪,‬‬ ‫הישרה והפשוטה היא כמו דבר דאורייתא‪ ,‬כמ״ש בגמרא‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬והראני רבינו האי גאון כמוהר״ר‬ ‫בכמה דוכתי‪ ,‬איבעית אימא קרא‪ ,‬אי בעית אימא סברה‬
‫יהושע קניאל שליט״א‪ ,‬מה שכתבתם אליו בענין‬ ‫]ברכות ד׳ ע״ב וש״נ[ ועוד הקשו ]כתובות כ״ב‪ [.‬למה‬
‫הסירכות וכו׳‪ .‬וצר לי מאד על כי לא דברתם גכונה‬ ‫לי קרא‪ ,‬סברה הוא ? הרי שהעדיפו הסברא מהקרא‪,‬‬
‫בצורה יפה‪ ,‬כמדבר עם מאן דהו‪ ,‬בנוסח אתם מאכילים‬ ‫]ועיי׳ תוס׳ שבועות כ״ב ע״ב ד״ה איבעית אימא קרא[‪,‬‬
‫אותנו טריפות וכו׳‪ ,‬ובלי תוארי כבוד הראוי לגאון עצום‬
‫שכמותו‪ ,‬שאין כמוהו בכל הארץ‪ .‬ועוד‪ ,‬מה לנו להתלונן‬ ‫וא״ב כל אדם הנכנס לביהכ״נ בלי מחיצות‪ ,‬מוכרח‬
‫עליהם‪ ,‬הלא אשכנזים הם‪ ,‬ומנהג אבותיהם ורבניהם‬ ‫ומוכרח להסתכל בנשים ולהרהר בהן‪ ,‬הרהור‬
‫הקדושים גאוני עולם ב ‪T‬יהם‪ ,‬שלא להפסיד ממונם של‬ ‫גס‪ ,‬ואפי׳ צדיק שבצדיקים לא ינצל מפח יקוש‬
‫ישראל שהוא אסור חמור דאורייתא‪ ,‬ואיך יעלה על‬ ‫זה‪ ,‬ואדרבה הוא עד־ף להסתכל ולהרהר יותר‪ ,‬כמ״ש‬
‫הדעת להגיד להם שיעזבו מנהג אבותיהם‪ ,‬ויפסידו ממונם‬ ‫רז״ל‪ ,‬כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ]סוכה נ״ב[‬
‫של ישראל בידים‪ ,‬כדי שאנן נאכל בשר כמנהג מרוקו ?‬ ‫ואי אפשר לנכנס‪ ,‬להתפלל כלל‪ ,‬רק עיניו ולבו שם בסדר‬
‫נשים׳ ואחריו סדר נזיקין‪ .‬ועוד תשמע ותתפלא‪ ,‬ארבעה‬
‫ועתה בס״ד נפתה בשמעתא בק״צר אמיץ‪ ,‬והוא בענין‬ ‫אנש*ם בעלי תשובה גמורה התודו את עונם ׳לפני ולפני‬
‫שאר סירכות נתפייס כבודו במה שהודיעוהו‬ ‫עוד שנים זה קרוב לשנה‪ ,‬שבהיותם בצרפת משך עשר‬
‫שאחר הסרת הסירכה בודקין במים‪ ,‬וכן מפורש הדבר‬ ‫שנים לא נכנסו לביהכ״ג אפי׳ ביוה״כ‪ ,‬וכאשר שמעו‬
‫בסי׳ ט״ל ס״א בהגה‪ .‬ולא נשאר להעיר רק על סירכה‬ ‫שיש בתי כנסיות של הריפורמ־ם שיש אנשים ונשים‬
‫מינה ובה‪ .‬וסירכה באונות שלא כסדרן‪ ,‬שהם תרתי‬ ‫בלי הבדל מחיצות‪ ,‬התחילו ליכנס לשם בכל שבת‪ ,‬לא‬
‫לריעו׳ כמ״ש כבודו‪ .‬והנה סירכה מינה ובה‪ ,‬היא חומרא‬ ‫להתפלל‪ ,‬רק להסתכל בנשים‪ ,‬והרבה פעמים מרוב‬
‫גסה במערב‪ ,‬כי היא כשרה לדעת מרן כסירכה תלויה‬ ‫ההסתכלות וההרהור־ם׳ נתלכלכו בקרי‪ ,‬ויצאו להם‪.‬‬
‫וכשרה בלי בדיקה‪ .‬וגם לדעת מור״ם מכוח אטום נגע‬ ‫ושנים מהם שהם בעלי יופי‪ ,‬ההסתכלות הביאה לידי‬
‫בה שאינו עולה בנפיחה‪ ,‬כמ״ש ביד״מ שם‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫רמיזות‪ ,‬ומשכו אהריהם נשים •יקרות נשואות‪ ,‬ונתקלו‬
‫הש״ך ס״ק כ״ח‪ ,‬ואנן דקי״ל שאין אטום אלא משני‬ ‫בכמה אשת איש‪ ,‬ושתי אחיות ואשה ובתה וכלה וחמותה‪,‬‬
‫צדדים כשרה בלי בדיקה‪ ,‬ותמיהה לן טובא על בעלי‬ ‫משך שבע שנים ויותר‪ ,‬והחטיאו עוד אחרים‪ .‬הרי לך‬
‫המנהגים שעזבו דעת מרן ומור״ם והלכו אחרי חומרת‬ ‫בני‪ ,‬פרי העדר המחיצות‪ ,‬וא״כ האין זה אסור חמור‬
‫ר אברהם מפרג שהביא הש״ך שם‪ ,‬אתמהה טובא‪.‬‬ ‫מן התורה להתפלל בלי מחיצות ‪ 1‬ובכן כל מ־ שיש‬
‫וכבר הצעתי את זה לפני מי שגדול כמוהר״ר יהושע‬ ‫ב ‪T‬ו יכולת‪ ,‬צריך לעמוד על דבר זה‪ ,‬ושיהיו המחיצות‬
‫בירדוגו זצ״ל‪ ,‬בער״ה התרפ״ג‪ ,‬בתערובת שהיתה בשביל‬ ‫מבד שאינו שקוף‪ ,‬וגבוהות עד שלא תתראה הארוכה‬
‫זה‪ ,‬שנמצא הבשר קמוט ולא בצבץ‪ ,‬והתיר את הכל‪ ,‬ור׳‬ ‫שבהן בהיותה עומדת‪ .‬ואז יקובלו התפלות ברחמים‪.‬‬
‫עמרם בירדוגו ז״ל דק ואשכח‪ ,‬מכתב ממוהר״י בירדוגו‬ ‫ויש עוד הרבה מה לדבר‪ ,‬ואין צורך באורך‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫היטב כשאר הריאה והוי כמו אטום בריאה‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וכן‬
‫הוא בש״ך שם יעו״ש‪ .‬וכן מפורש בלשון מורם שכתב‬
‫ואינו עולה בנפיחה כשאר הריאה‪ ,‬הר־ מפורש היטב‪,‬‬
‫שטעמו של מור״ם הוא משום אטום‪ ,‬ואנן בני מזרח‬
‫ומערב שמנהגנו בדין אטום‪ ,‬רק מב׳ צדדים‪ ,‬לא ניחוש‬
‫כלל לס־רכה ממקום למקום׳ וכשירה בלי בדיקה‪ .‬והטעם‬
‫שסופה להתפרק הביא אותו רק הש״ד משם ר׳ אברהם‬
‫טבח מפרג יעו״ש‪.‬‬
‫ועל זה מקשינן על בעלי המנהגים‪ ,‬דמאחר דדעת מרן‬
‫ומורם מכשירין‪ ,‬ובפירוש דחו בשתי ידים טעם‬
‫הפרוק‪ ,‬איך אנן ניחוש ליה‪ ,‬ונפסיד ממונם של ישראל‪,‬‬
‫שהוא אסור חמור דאורייתא ? ועוד הארכתי בזה בספרי‬
‫זבח תודה על הטרפיות ובפירושי למנהגים ארוכים‬
‫וקצרים בס״ד‪ ,‬ומפני כן הרה״ג וכו׳ אותה תערובת וכו׳‪,‬‬
‫ואביו זצ״ל כתב אי איישר חילי אבטליינה להאי מנהגא‬
‫וא״כ איך ניחוינל שלא לאכול בשר שחשש שמא נמצאת‬
‫באחת הבהמות סירכה מינה ובה ? כי יש הרבה ספקות‬
‫וספקי ספקות הגלויים לכל מבין עם תלמיד‪ ,‬העוקרים‬
‫מכל לב חששא זו‪.‬‬
‫ג׳ על מה שכתבתי על סירכה מראשונה לשלישית‪,‬‬
‫שהיא דבר שאינו מצוי‪ ,‬ולמיעוטא לא חיישינן כתב‬
‫כבודו בזה הלשון‪ ,‬לא ידעתי פירושו‪ ,‬האם אם ימצא‬
‫דבר כזה‪ ,‬נתיר מחמת למיעושא לא חיישינן דבר זה י‪,‬‬
‫וא־ני מאמין שפירוש זר מאד כזה בדברי הפשוטים‪,‬‬
‫יצא מפי חכם גדול שכמותו‪ ,‬רק מפי תלמיד טועה‬
‫ומטעה כי הדברים פשוטים לכל פותח ספר‪ ,‬שמאחר‬
‫שאין הדבר מצו־‪ ,‬אין לחוש שלא לאכול בשר‪ ,‬דשמא‬
‫אותה בהמה שאנו אוכלים מבשרה היתה בה סירכה‬
‫מראשונה לשלישית שהיא טריפה לד ‪T‬ן בלי בדיקה‪,‬‬
‫והיא נבדקה והוכשרה למנהג האשכנזים‪ ,‬דמאחר שסירכה‬
‫כזו אינה מצויה‪ ,‬רק איזה פעם רחוק‪ ,‬אין חוששין‬
‫שהבהמה שאנו אוכלין מבשרה נמצאת בה סירבה מא׳‬
‫לג׳‪ ,‬ופי׳ זה‪ ,‬הוא הפשוט בדברי ועדיו בחתומיו זכין לו‬
‫ממה שכתבתי בצדו אחוז בעקבו בזה הלשון‪... ,‬ומנהג‬
‫במרוקו שהיינו נוסעים ממקום למקום‪ ,‬ואוכלים שם‬
‫אף שה־ו לנו חלוקי מנהגים בין מקום למקום‪ ,‬היינו‬
‫אומרים רוב בהמות כשרות הם‪ ,‬ואנו אוכלים מהרוב‬
‫הכשר‪ ,‬ולא צפצף אדם‪ ,‬הכא נמי דכוותה‪ ,‬זהו לשוני‬
‫שם במכתבי‪ ,‬ואיך עזבתם את הפשוט׳ ופירשתם פי׳‬
‫זר מאד‪ ,‬והכנסתם אותו בדברי יותר ו־ותר ממעייל פילא‬
‫בקופא דמחטא‪ ,‬ובניתם עליו קושיות וכו׳ אתמהה טובא ?‬
‫ב׳ על מ״ש כבודו שאבותינו לא קבלו הוראת מרן‬
‫ד׳ עוד כתב כבודו‪ ,‬כי ההוא עובדא התירוהו מפני‬
‫ספק ספיקא ולא מחמת היתר הס־רכ׳‪ ,‬ולא ישמעו‬
‫אזני כבודו‪ ,‬מה שפיו מדבר‪ ,‬אם הועיל ספק ספקא‬
‫באותה תערובות‪ ,‬לא יועילו כמה וכמה ספקי ספקות‬
‫בעניינכם‪ ,‬שאין לפניכם שום רעותא רק מולדים אותה‬
‫במחשבה שמא יש רעותא‪ ,‬היפד הכלל הידוע׳ אין‬
‫מחזיקין ריעותא‪ ,‬ובפרט בנד״ד דקי״ל נשחטה הותרה‪,‬‬
‫עד שיודע לך בברור במה נטרפה ? ובפרט שבההוא‬
‫עובדא‪ ,‬כתבתי לכם בקצרה ״התיר הכל״ שכן היה‬
‫מעשה‪ ,‬שאף הקרב והכרעיים שהיו ‪T‬ועים שהם מאותה‬
‫בהמה שנמצאת בה סירכה מינה ובה התיר אותם על‬
‫סמך דעת מרן ומור״ם וכמש״ל‪ ,‬ואף שהיה לבו נקפו‪,‬‬
‫קסב‬
‫‪.‬זצ״ל לאהד מרבני פאס ז״ל על רזא דנא‪ ...‬וסיים‪ ,‬אי‬
‫איישר הילי אבטליניה להאי מנהגא‪ ,‬והביא דעת הרמב״ם‬
‫ז״ל שהביא הב״י על סירכא תלויה‪ ,‬שהאוסרה מפסיד‬
‫ומאבד ממונם של ישראל‪ ,‬ולכן מרן בש״ע כתב על‬
‫סירכה מינה ובה כדין סירכה תלויה‪ ,‬להורות נתן‬
‫שהאוסרה מאבד ממונם של ישראל שאסורו חמור מן‬
‫התורה‪ .‬נשאר לנו לברר רק ענין סירכה שלא כסדרן‬
‫באונות‪ ,‬והיא דבר שאינו מצוי רק לפעמים רחוקים‪ ,‬כי‬
‫הסירכ׳ נסרכת תמיד רק לסמור לה‪ ,‬וקשה למצוא בה‬
‫דעת לדלג על הקרוב ולאחוז ברחוק‪ ,‬ולמיעוטא לא‬
‫חיישינן‪ .‬וכן היה המנהג בכל מרוקו שהיינו נוסעים‬
‫ממקום 'למקום ואוכלים שם אף שהיו לגו חלוק־ מנהגים‬
‫בין מקום למקום‪ ,‬היינו אומרים רוב בהמות כשרות הם‪,‬‬
‫ואנו אוכלים מן הרוב הכשר‪ ,‬ומעולם לא צפצף אדם‪,‬‬
‫הכא נמי דכוותה‪ ,‬ומה גט עוד‪ ,‬כי אנחנו עולים חדשים‪,‬‬
‫צריכים לילד אחר הדברים הצבוריים הנמצאים כבר‬
‫במקום אפי׳ להקל‪ ,‬כמ״ש ביו״ד סי׳ רי״ד ס״ב יעו״ש‪.‬‬
‫ויש הרבה מה להאריך‪ .‬וערבי פסחים גודרים בעדנו‪.‬‬
‫ויאמר לקו״צרים ה׳ עמכם‪ ,‬אחיכם הצעיר החו״פ עיר‬
‫הקודש חיפה יע״א ז״ך גיסן תשכ״ח‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשסח‬
‫י׳ ניסן המלובן׳ תשכ״ח‬
‫למעלת הרה״ג וכו׳‪ ,‬וכו׳ מוהר״ר יצחק אסבאג ישצ״ו‬
‫שלום רב לכבודו ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫קבלתי את מכתבו בעתו‪ ,‬ונשאר סגור עד היום שהגיע‬
‫תורו להפתח‪ ,‬וכאשר פתחתיו וקראתיו‪ ,‬תמהתי‬
‫מאד‪ ,‬שכבודו לא קרא את מכתבי‪ ,‬ולכן כתב מה שכתב‪,‬‬
‫ופירש בדברי פי׳ זר מאד יותר ממעייל פילא בקופא‬
‫דמחטא‪ ,‬ואלו לא הפציר בי להשיב לא הייתי משיב כלל‪,‬‬
‫שאף בשאר ימים ב״ה העבודה מרובה מאד מאד‪ ,‬ובפרט‬
‫עתה שאנחנו עומדים עוד בפ׳ ערב־ פסחים‪ ,‬אין זמן‬
‫אף לאכול ואף לישון‪ ,‬וגם הענין הוא דבר קל להפיס‬
‫דעת כבודו‪ ,‬ואך לעשות רצון צדיק דחקתי מאד עצמי‬
‫להשיב מפני הכבוד‪.‬‬
‫א׳ על כבוד הרב שיחיה וכו׳ הוא‪ ,‬עניו גדול מאד מאד‪,‬‬
‫כרוב גאונותו וצדקתו‪ ,‬כן רוב עונתנותו‪ ,‬שיחיה‪.‬‬
‫בזה להקל בס־׳ מנה ובה׳ וסבירה ליהו כמור״ם‬
‫בהגה‪ ,‬אם היה בשר שתחתיה מקמיט‪ ,‬כבודו הרם לא‬
‫השגיח כלל בסיום דברי מור״ם‪ ,‬שכתב וא־גו עולה‬
‫בנפיחה היטב כשאר הריאה טריפה‪ .‬ולא השג־ח על כל‬
‫מה שכתב‪ .‬ובכן אחזור עוד על הדברים בתוספת ביאור‪,‬‬
‫והוא‪ :‬במנהגים ארוכים ובמנהגים קצרים‪ ,‬כתבו הטעם‪,‬‬
‫משום שסופה להתפרק‪ ,‬דהיינו הטעם שמטריפין ■אם‬
‫היה הבשר שתחתיה מקמיט‪ ,‬מפני שאותה ס־רכה סופה‬
‫להתפרק ותנקב הריאה וכל העומד לינקב כנקוב דמי‪.‬‬
‫ואמנם טעם זה‪ ,‬הביאו מור״ם בדרכי משה שהוא‬
‫מקור תהגה׳ ודחה אותי בשתי ידים‪ ,‬וכתב‬
‫הטעם‪ ,‬שאם היה תחתיה מקמיט‪ ,‬אינו עולה בנפיחה‬
 ‫קסג‬ ‫אוצר ה מכתבי ם‬
‫תשובה כל אותם הדברים שזכרת‪ ,‬אינם אלא חומרות‬
‫לדעת האשכנזים‪ ,‬ואנחנו הספרדים אין‬
‫לנו אלא פסק מרן‪ ,‬שבגד חדש ממיני צבעונים אסור‬
‫רק בתוך שבעה‪ ,‬ואחר שבעה מותר‪ ,‬ובגד לבן חדש‬
‫לאבל על הורים‪ ,‬אסור עד שלושים‪ ,‬ואחר שלשים מותר‪,‬‬
‫כמ״ש כל זה בסי׳ שפ״ט‪ .‬וכן המנהג פשוט שאחר שבעה‬
‫לובשים בגדים חדשים ושחורים‪ ,‬או צבעים הקרובים‬
‫לשחור‪ ,‬ומברכים עליהם שהחיינו‪.‬‬
‫ד׳ עוד שאלת על יום העצמאות‪ ,‬שיש אומרים בו‬
‫תחנון וסליחות וכו‪ ,‬וכו׳‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬אין לך לסכסך דעתך בענינים אלו‪ .‬אתה‬
‫ספרדי חרד‪ ,‬עשה מה שאנחנו עושים‪ ,‬עושים‬
‫אותו יו״ט בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ב״ה‪,‬‬
‫ואוכלים ושותים ושמחים‪ ,‬ואין לגו עסק עם אחרים‪.‬‬
‫ה‪ .‬ואשר שאלת באדם שחלם קרובו שנפטר‪ ,‬האם‬
‫הנפטר יודע מזה ויודע מצב משפחתו‪ ,‬ומבקש‬
‫להודיעו ספרים המדברים בזה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬עיין אוצר ישראל‪ .‬אות ח׳ חלום שהביא‬
‫הרבה מאמרים שנאמרו בזה‪ .‬ועיי׳ ספרי נר‬
‫מצוה דף ק״ג מה שכתבתי בזה‪ ,‬ועיי׳ ספרי מים חיים‬
‫תשובה ר״ז מ״ש בזה‪ ,‬ע״ש ושלום‪ ,‬בכבוד רב‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫י״ב אייר תשב״ס‬
‫אלף תשע‬
‫מכתב כבודו קבלתי ברצון‪ ,‬בו שאל ה׳ שאלות‪,‬‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳ בנש״ק כה״ר אליהו אזולאי‬
‫שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬
‫חכם לבב!‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬וראיתי את הערותיו על תשובתי‬
‫אליו‪ ,‬וסלח נא‪ ,‬שאינם הערות כלל‪ .‬במ״ש מרן‬
‫בסי׳ כ״ח ס״ב‪ ,‬חמשת מיני דגן וכו׳‪ ,‬שערב עמהם דבש‬
‫וכו׳‪ ,‬היינו מפני שהדגן עיקר‪ ,‬והדבש למתק והוא טפל‪,‬‬
‫וכמו לחמניות קטנות שנותנים בהם סוקר‪ ,‬שמברכין‬
‫עליהם בורא מ״מ‪ ,‬כי הסוקר טפל‪ ,‬אבל דבר שנותן‬
‫טעם לשבח לא רק למתק‪ ,‬חייבים לברך עליו גם הוא‪,‬‬
‫כי קי״ל בכל מקום טעם כעיקר‪ ,‬ובפרט שהוא בעין‬
‫לפניל ונפרד בקל בקל‪.‬‬
‫וכן הראיה הב׳ שהבאת מסי׳ רי״ב אינה ראיה‪ ,‬כי‬
‫בכלם יש עיקר ויש טפל‪ ,‬אמנם בנד״ד הרי הוא‬
‫אומר בפירוש בסי ר״ד‪ ,‬שאם הוא עשוי לטעם‪ ,‬הטעם‬
‫כעיקר‪ ,‬ושניהם עיקר‪ ,‬וכל זה פשוט‪.‬‬
‫ואפילו בדבר העשוי להחזיק כגון ״לקנאדל״ שהעיקר‬
‫הוא מה שבתוכן והבצק הוא עשוי רק להחזיק‪,‬‬
‫עם כל זה כתבו רבני פאס הראשונים זיע״א‪ ,‬שטוב‬
‫שיאכל אותם באמצע הסעודה‪ ,‬כדי להוציא עצמו ^ י‬
‫ספק‪ ,‬שאף שהבצק הוא טפל‪ ,‬מאחר שהוא נגד עיניו‬
‫אינו בטל לגבי התור‪ .‬ואם נמצא באיזה מסבה קטנה‬
‫שעוש־ם בה רק מיני מתיקה‪ ,‬וכבדו אותם במזונות הנז׳‬
‫יקה חתיכה מהבצק משפת הזר ויברך בורא מ״מ‪ ,‬ואח״ב‬
‫מברך על התוך ברכה הראויה לו‪ ,‬אם הוא משקדים‬
‫ושלמים‪ ,‬או מאגוזים‪ ,‬או צמוקים מברך בפה״ע‪ ,‬ואם‬
‫הוא מבטנים‪ ,‬בפה״א‪ ,‬ואם טחונים מברך שהכל‪ ,‬שכל‬
‫פרי שהוא טחון שלא נשאר עליו תואר הפרי ברכתו‬
‫בראותו דברי אביו שכתב אי איישר חילי אבטליניה‬
‫להאי מנהגא‪ ,‬שמח לבו‪.‬‬
‫ה׳ ועל מ״ש שאנן עולים חדשים וכר וכד וכמ״ש‬
‫ביו״ד סי׳ רי״ד ס״ב‪ ,‬כתב כבודו׳ דהתם מיירי‬
‫בשאר מנהגים‪ ,‬כגון ההולך ממקום שאין עושים מלאכה‬
‫בע״פ למקום שעושים וכיוצא בו‪ ,‬אבל בדבר אסור לא‪,‬‬
‫ואחר הס״ר מכבודו הרם‪ ,‬וכי ענין מנהג עשיית מלאכה‬
‫בע״פ‪ ,‬אינו ענין של אסור‪ ,‬הלא מתורת נדר חמור‬
‫דאורייתא נגעו בו‪ ,‬ויש בו משום גדר וסייג שהוא נדר‬
‫חמור מאד‪ ,‬ועב״ ז אם יורד להשתקע במקום שעושים‬
‫נוהג כמותם‪ ,‬הכא נמי בענין הס־׳ התלויים במחלוקת‪,‬‬
‫יש נוהגים כדעת המחמיר‪ ,‬ויש כדעת המקיל‪ ,‬העולה‬
‫להשתקע משנה מנהגו בין להקל בין להחמיר‪ ,‬וזה‬
‫אפי׳ איכא ריעותא לפניו‪ .‬אבל בסתם ליכל ולחדי‪.‬‬
‫ויש לי עוד אריכות דברים בזה‪ ,‬ואך רוב הטירדות‬
‫וערבי פסחים גדרו בעדי‪ ,‬לומר לעט סופר די‪ ,‬ואל שדי‬
‫יתן לכם רחמים‪ ,‬וחיים נעימים‪ ,‬ואת חג המצות‪ ,‬תחוגו‬
‫בדיצלת‪ .‬וברוב שמחה‪ ,‬והשקט ובטחה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשסט‬
‫לכבוד חכם מפואר‪ ,‬מר אברהם תורג׳מן‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫שלום שלום‪.‬‬
‫חכם לבב י‬
‫א׳‪ ,‬ראית קורים תהלים גם מתפללים מנחה‬
‫בבית הקברות אם יש להם על מה שיסמוכו‪ ,‬ומה טעם‬
‫האסור‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬טעם האסור משום לועג לרש‪ ,‬שמראים שהוא‬
‫מת ונעשה רש מהמצות‪ ,‬והם חיים מקיימים‬
‫אותם ועוסקים בתורה כמ״ש במס׳ ברכות ג׳ ע״ב‪,‬‬
‫וברש״י שם‪ ,‬וכמ״ש בש״ע יו״ד שד״ם סעיף י״ו‪ ,‬ודוקא‬
‫בתוך ד׳ אמות‪ ,‬אבל חוץ לארבע אמות מותר‪ ,‬דהוי כמו‬
‫רשות אחרת‪ ,‬כמ״ש רב״י ע״ש‪ ,‬וכן המנהג בכל מקום‪,‬‬
‫שמרח־קין ד׳ אמות ואומרים תהלים ושאר למודים‪ .‬ואם‬
‫יש צורך להתפלל מנחח מתפללים‪.‬‬
‫ב׳ שאלת על המנהג שהאבל עובר לפני התיבה שחרית‬
‫מנחה ערבית‪ ,‬אם חובה׳ או לא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה אינו אלא מנהג בעלמא מכלל רבוי‬
‫הקדישים‪ ,‬ע״פ מה שנמצא במדרשים‪ ,‬כמ״ש‬
‫מורם בסי׳ שע״ו ס״ד בהגה הארוכה ע״ש‪ ,‬ודבר זה‬
‫מביא ?עמים הרבה לידי מחלוקת‪ ,‬שעוברים לפני התיבה‪,‬‬
‫אבלים שאינם מהוגנים או שאינם מרוצים לקהל מפני‬
‫שאין קולם נעים‪ ,‬כמו ש״ץ הקבוע‪ ,‬או שהם אנשים‬
‫כבדים ומכבידים על הקהל‪ ,‬או שהם בעלי תנועות‪,‬‬
‫וגורמים צער גדול לצבור‪ .‬ויש שאינם מרגישים׳ ויש‬
‫מרגישים ואינם חוששים לצערא דצבורא‪ ,‬והוא עון חמור‬
‫שקשה כפרתו‪ .‬לכן כל ערום יעשה בדעת‪ ,‬וטוב לקבוע‬
‫עתים לתורה עם הצבור‪ ,‬או אף לשמוע אם אינו יודע‬
‫ללמוד‪ ,‬ויאמר קדיש‪ ,‬ויועיל הרבה בזה למנוחת הורים׳‬
‫ושלום על ישראל‪.‬‬
‫ג׳ שאלת בענין בגד חדש לאבל כל י״ב חדש‪ ,‬וכו וכו‪/‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ט‬ ‫קסד‬
‫הדין‪ ,‬כן כתב הרה״ג כמוהר״ר חיים בלייח זצ״ל בתשר‬ ‫‪-‬שהכל‪ ,‬וכן ראינו רבנים גדולים עושים ולמדנו ממעשיהם‪.‬‬
‫כת״י‪ ,‬וכן היו מעשים בכל יום בעוב״י תלמסאן בזמנה‪,‬‬ ‫ואץ בזה משום ברכה שאינה צריכה‪ ,‬מאחר שאוכל‬
‫והסכימו עמו כמה רבנים‪ ,‬ואפילו בלי שום תנאי‪ ,‬רק‬ ‫כל אחד לבדו‪ ,‬חייב לברך עליו כברכתו‪ ,‬זולת האוכל‬
‫בכל אופן שיהיה מותר לפנות ארון ממקום למקום‪ .‬וכל‬ ‫דג מלוח שאי אפשר שלא לאכול עמו דבר אחר שלא‬
‫זה כמ׳׳ש מעלתו‪ ,‬ועכ״ז אל תתמה על בעל הכלבו‬ ‫יזיקנו בגרונו‪ ,‬כמ״ש בסימן רי״ב שאז מברך על‬
‫בטעמיו‪ ,‬כי לא נעלם ממנו ודאי‪ ,‬מש״ל‪ ,‬כי כן מקובל‬ ‫הדג ופוטר את הטפל ואפי׳ פת‪ ,‬ואפי׳ אחריו‪ .‬וכן כל‬
‫בידם‪ ,‬בזה יש נוול ובזה אין‪ ,‬בזה יש חרדת הדין ובזה‬ ‫כיוצא בזה‪ .‬ועיין סימן רי״ב ס״ב‪.‬‬
‫אין‪ ,‬ויש לי בס״ד תשובה ארוכה על זה הסבר כל דבר‬ ‫ועל מ״ש כבודו‪ ,‬שבפורים עושים מין מתיקה משומשמין‬
‫ודבר‪ ,‬לרב גדול באמריקא ששאל אותי על זה‪ .‬ועל‬ ‫ועם אגוזים טחונים ומברכים בפה״א על השומשמין‬
‫נדון דאתינא עליה פשוט דשרי בלי שום פקפוק‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫שהם הרוב וכו׳‪ ,‬סלח נא‪ ,‬כי מין כזה מברכין עליו רק‬
‫מעלתו‪ ,‬תרב גדולתו‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‬ ‫שהכל‪ ,‬הן מצד שחאגוזים טחונים שלא נשאר עליהם‬
‫החו״פ עה״ק חיפה רבתי בשילהי תמוז התשכ״כ‬ ‫תואר הפרי‪ ,‬וכמש״ל‪ ,‬הן מצד שהשומשמין הם נחשבים‬
‫הצעיר ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫כמו כמון וכוסבר ושבת שקורין אניטו‪ ,‬ובערבית חבת‬
‫חלאווא שמברכין על כלם רק שהכל‪ ,‬כמ״ש בסי׳ ר״ד‬
‫אלף תשעב‬ ‫ס״א ע״ש‪ .‬וכ״ך אצלי בשם אהל יצחק‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫וע״ע הס״ת שיש בו טעות ברורה‪ ,‬ונאבדה באשמת מי‬
‫‪ 9‬כסלו תשב״ח‬ ‫שעשאה ולא קבע לה סימן׳ אסור לברד עליו‪,‬‬
‫דאיתרע חזקתיה וצריכים להגיהו עד שתמצא הטעות‬
‫למעלת החכם הנכבד והמפואר‪ ,‬זר״ק מר נסים מלכא‬ ‫ויתוקן‪ ,‬וזה פשוט‪.‬‬
‫שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫ועל הרעיון עץ בין הפלאטא להקדרה וכו׳‪ ,‬אין צורך‬
‫חכם לב !‬ ‫בזה כלל‪ ,‬כי כל התבשילין של שבת הם מבושלין‬
‫מכתב כבודו קבלתי במועדו‪ ,‬וראית־ את הערתו‪ ,‬על‬ ‫ועומדים ומותר להוציא מהקדרה אפי׳ בעודה על הפלאטה‪,‬‬
‫תשובתי על שאלתו‪ ,‬והיא ‪ :‬איד יתכן‪ ,‬שהעפר‬ ‫כמ״ש בסי׳ שי״ח סי״ח‪ ,‬ואם ירצה לקחת הקדרה מעל‬
‫יש לו מנין י תשובה‪ .‬דע לך בני‪ ,‬שאין לך בעולם דבר‬ ‫הפלאטה ולהחזירה‪ ,‬בקל יניחנה ע״ג שמרטוט‪ ,‬ויוציא‬
‫שא־ן לו מנין׳ תדע לך‪ ,‬שהרי אמרו במס׳ הוריות דף יו׳ד‬ ‫מה שצריך ויחזידנה‪ .‬והאשכנזים נהגו להקל אפ׳ הניחה‬
‫על ר יוחנן בן גודגדא ועל ר אלעזר חסמא‪ ,‬שהיו יודעין‬ ‫ע״ג קרקע כמ״ש סו״ם רכ״ג בהגה‪ .‬וגם אנן אם עבר‬
‫לשער כמה טפות יש בים‪ ,‬יעו׳׳ש‪ ,‬ורב אחד גדול שאלני‪,‬‬ ‫בדיעבד והניחה ע״ג קרקע מותר‪ ,‬ובכן אין להוסיף‬
‫האם יוכל להיות הדבר הזה בעולם‪ ,‬או רק גוזמא גסה‬ ‫עוד חדשות כדי לומר אני זהיר יותר מן הכל‪ .‬והקל‬
‫מכלל הגוזמאות ש־ש בש״ס‪ .‬והשבתי בס׳׳ד‪ ,‬שדבר זה‬ ‫׳יהיה נשמע מן הפתיים הבורים‪ ,‬שמי שאינו עושה לוח‬
‫הוא קל לבקיאין היטב בחכמת החשבון וההנדסה‪ ,‬והענין‬ ‫הוא מחלל את השבת וגורם להוציא לעז וכו‪ .‬זהו הנר׳‬
‫הוא כך‪ ,‬נקח כלי קטן מרובע‪ ,‬שיש בו ‪ 10‬סנטים מטר‬ ‫להשיב לכבודו בעזרת!עושה נפלאות לבדו‪ ,‬יתן עלינו‬
‫על ‪ ,10‬ברום ‪10‬׳ ונעשה בתחתיו נקב קטנטן שמוריד רק‬ ‫מהודו ויזכנו תמיד לעבדו‪:‬אמן‪.‬‬
‫טפץ‪ ,‬ונתלה הכלי ונמלא אותו מים‪ ,‬ונספור את הטפין‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫כמה הם‪ ,‬עד שיתרקן הכלי לגמרי‪ ,‬וכאשר נדע כמה‬
‫טיפין יש בכלי זה‪ ,‬נדע כמה טיפין במיטר מרובע‪ ,‬כי‬ ‫אלף תשעא‬
‫כל מ־טר מרובע ברום מטר‪ ,‬יש בו אלף של ‪ 10‬סאנטים‬
‫מרובעות ברום עשר‪ ,‬וא״כ נכפול מספר הטיפין אלף‬ ‫ל מעל ת הרב הגדול מעו׳׳מ וכו׳ וכו׳ בנש״ ק מוהר״ר‬
‫פעמים‪ ,‬ונדע כמה טיפין יש במיטר מרובע על רום‬ ‫אליהו בן סוסאן שליט״א‪ ,‬שלום שלום‪.‬‬
‫מיטר‪ ,‬ומינה נמדוד את הים העומק והרוחב כמה מיטר‬ ‫רב מפואר !‬
‫מרובעות ■־ש בו ונעשה חשבון‪ ,‬ונדע כמה טיפות מים‬ ‫‪.‬מכתב ■כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ראיתי את השאלה‪,‬‬
‫יש‪.‬בים ואמנם ‪,‬הדבר אי אפשר לעשות‪ ,‬כי צריך אלפי‬ ‫ואשר נגזר עליה מפי כבודו הרם‪ .‬איש יהודי קנה‬
‫אנשים ואלפי פועלים ועשרות בשנים עם כמה כלים‬ ‫אחזת קבר בבית עלמין הדש‪ ,‬שעוד לא ניתן רשות‬
‫מכלים שונים‪ .‬כן הדבר בענין העפר‪ ,‬והבן‪ .‬וכ״כ הגאון‬ ‫מהממשלה לחצוב בו קבר‪ ,‬ובין כה וכה נלב״ע האיש‬
‫מלבי״ם זצ״ל בהושע ב׳ ע״פ והיה מספר בני ׳*שראל‬ ‫וחלי״ש‪ ,‬וקברוהו בבית עלמין הישן על תנאי לפנותו‬
‫כחול הים אשר לא ימד ולא יספר‪ ,‬דהיינו אף שנוכל‬ ‫לאחזת קבר שקנה בעודנו חי ועתה נתעוררה ■הבעייא‪ ,‬אם‬
‫לספרו ולמדוד אותו‪ ,‬אמנם מפני רבויו ופזורו במעמקי‬ ‫מותר לפנותו לאחזתו‪ ,‬וכבודו פלפל והעלה שמותר‬
‫מים‪ ,‬לא ימד ולא •־ספר‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וכן כתוב ביוסף‪ ,‬ויצבר‬ ‫לפנותו׳ ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר‪ ,‬כי אין‬ ‫תשובה‪ .‬לדעתי‪ ,‬אין זה צריך לפנים‪ ,‬כי הוא מפורש‬
‫מספר‪ .‬ועם כל זה הדבר פשוט וברור שהמקום ב״ה‬ ‫היטב בסי׳ שס״ג ס״א‪ ,‬ואם נתנוהו שם על‬
‫יודע מספר הכל‪ ,‬כל הטיפין וכל גרגרי עפר וחול‪ ,‬שאין‬ ‫מנת לפנותו מותר בכל ענין עכ״ל‪ .‬וכן משמע פשוט‬
‫דבר נעלם ממנו יתברך שמו‪ .‬וכ״כ בפ׳ לך לך ט״ו‬ ‫מריש סי׳ שס״ד ע״ש‪ .‬וכן ממ״ש או בתוך שלו‪ ,‬וכו׳‬
‫פסוק ה׳‪ ,‬ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה‬ ‫דהיינו‪ ,‬או‪ ,‬או בתוך שלו‪ ,‬או עם אבותיו‪ ,‬בכל‬
‫וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה‬ ‫ענין מותר׳ וכמ״ש בס׳ גשר החיים פרק כ״ו ס״ב יעו״ש‪.‬‬
‫יהיה זרעך‪ .‬הרי מהאדם נמנע מספרם‪ ,‬אמנם הקב״ה‬ ‫וכן ענין קבורה בארון לא שייך לא נוול ולא חרדת‬
‫ק‪1‬םה‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ס‬
‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט‪ ,‬דטעם האשכנזים הוא‪ ,‬משום‬
‫שחושבים הדלקת החשמל ביו״ט שהוא ■נולד‪,‬‬
‫ונולד אסור ביו״ט‪ ,‬ואנן תמהים הרבה על זה׳ דאין זה‬
‫נולד כלל‪ ,‬כי כל חוטי החשמל־ שברחוב מלאים זרם‬
‫החשמל תמיד‪ ,‬והחוט־ם שבבית הם רקים׳ וע״י הטיית‬
‫המפתח‪ ,‬מתחברים החוטים והזרם נכנס לחוטי הבית‬
‫ומתקבץ תוך הגביע ועושה שלהבת‪ ,‬והוי ממש כגחלת‬
‫אש שנופח בה‪ .‬ומקבץ חלקיה לשלהבת‪ ,‬דשרי‪ ,‬ואין כאן‬
‫נולד כלל‪ ,‬ועיין אוצי״ש אות ט׳ טריגראם טליפון‪ ,‬שהביא‬
‫דעת המתירין כמ״ש אנן בס״ד‪ ,‬וראיית האוסרים תמוהה‪.‬‬
‫ועיי׳ בספרי מים חיים תשו׳ צ״ד מה שהארכתי בזה‪.‬‬
‫וכבר נתווכחתי בחו״ל ופה בארץ עם הרבה רבנים‬
‫מאהינו האשכנזים והודו על האמת‪ ,‬ורק השיבו מאחר‬
‫שכבר נהגו לאסור קשה להתיר‪ ,‬וזו רק דחיה בעלמא‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫יהודי אחד חכם גדול‪ ,‬אחד ממנהלי מצפה כוכבים‬
‫אלף תשעד‬
‫ואנגלייא‪ ,‬ולכל הממלכות ובפרט לגרמניא‪ ,‬שהוא מצפה‬
‫ל מעל ת ידידי חכם מאד נעלה׳ לשם ולתהלה וכו׳ וכו׳‪,‬‬
‫בנש״ק כהר״ר אליהו זכו״ל למשפחת אזולאי שליט״א‪.‬‬
‫שלום שלום‪.‬‬
‫חכם לבב !‬
‫החדשים רואים שיש בן צדק לנגה גשר של אש מהלך‬
‫קונטריסו היקר קבלתי בשמחה וברצון‪ ,‬ויען עמוס‬
‫הייתי עבודת הקדש‪ ,‬לכן לא יכולתי להשיב‬
‫מעלתו דבר בעתו‪ ,‬ועתה מאהבתה של תורה ואהבת‬
‫כבודו‪ ,‬דחקתי עצמי להשיב מפני הכבוד‪.‬‬
‫שאול שאל כבודו הרם חמש שאלות‪ ,‬א׳ בענין ברכה‬
‫שאינה צריכה‪ ,‬וכבודו שואל ומשיב כהלכה‪,‬‬
‫ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫ת שובה‪ .‬ברכה שאינה צריכה דעת מרן בסי׳ רט״ו‪,‬‬
‫שאסורה מן התורה‪ ,‬ועובר בלאו דלא תשא‬
‫וכו׳ ורוב הפוסקים ס״ ל שהיא רק מדרבנן‪ ,‬וקרא אסמכתא‬
‫בעלמא‪ ,‬כמ״ש שם המג״א‪ .‬ולענין שבת להשלים מאה‬
‫ברכות‪ ,‬לפי שאין בו תפלת י״ט‪ ,‬רק בת שבע‪ ,‬והסורי‬
‫מחסרא‪ ,‬ולכן נהגו לברך שהכל על הדג׳־ם ועל סאלט‪,‬‬
‫אחר הקדוש קודם המוציא‪ ,‬כדי למלאות החסרונות‪,‬‬
‫גם זה שנוי במחלוקת‪ ,‬ואף שהדעת נוטה דלא טוב‬
‫עושים‪ ,‬דמאחר דדעת מרן הקדוש‪ ,‬שיש בזה אסור חורה‪,‬‬
‫ומפני כן קי״ל דכל ספק בברכות שב ואל תעשה עדיף‪,‬‬
‫אפילו יחיד נגד רבים‪ ,‬ואפילו נגד מרן משום חשש‬
‫אסור של תורח‪ ,‬וכמ״ש בס׳ ויאמר יצחק חלק א״ח‬
‫בלקוטים וכן איתא בהרבח פוסקים‪ ,‬ואף שיש עוד‬
‫ריעותא אחרת לפעמים‪ ,‬שאוכלים כזית מהדגים ומסאלאט‪,‬‬
‫ונכנסים בספק ברכח אחרונה מפני המחלוקת אם קדוש‬
‫תחלת סעודה וברכת המזון פוטרת‪ ,‬או ברכת המוצוא‬
‫חחלת סעודה ואין ברכת המזון פוטרת‪ .‬ועם כל זה כבר‬
‫נהגו הכל לברד על הדגים וכו׳ וכו׳‪ ,‬קודם המוציא‪,‬‬
‫והמנהג מכריע ההלכה• וכן ראיתי זה שנים רבות פסק‬
‫מרבני פאים הראשונים ז״ל על זה‪ ,‬וכתבו שעל כגון זה‬
‫אמרו כל הלכתא הרופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר‬
‫ועביד כוותייהו‪ ,‬והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו׳ ולא‬
‫לאחרים שכבר נהגו‪ ,‬דעושה חדשות בעל מלחמות‪•,‬‬
‫יודע את מספרם‪ ,‬דכתיב מונה מספר לכוכבים לכלם‬
‫שמות ■*קרא‪ ,‬והכוכבים מספרם עצום ורב מאד ■מאד‪,‬‬
‫כמ״ש במס ברכות דף ל״ב ע״ב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ותאמר ציון‬
‫עזבני ה׳ וה׳ שכחני‪ ,‬אמר ריש לקיש‪ ,‬אמרה כנסת‬
‫ישראל וכו‪ ,‬א״ל הקב״ה‪ ,‬בתי‪,‬׳ שנים עשר מזלות‬
‫בראתי ברקיע‪ ,‬ועל כל מזל ומזל ובראתי לו שלש*ם‬
‫חיל‪ ,‬ועל כל חיל וחיל‪ ,‬בראתי לו שלשים לגיון‪ ,‬ועל‬
‫כל לגיון ולגיון‪ ,‬בראת‘ לו שלשים רהטון‪ ,‬ועל כל‬
‫רהטון ורהטון‪ ,‬בראתי לו שלשים קרטון‪ ,‬ועל כל קרטון‬
‫וקרטון׳ בראתי לו שלושים גסטרא‪ ,‬ועל כל גסטרא‬
‫וגסטרא‪ ,‬תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלף רבוא‬
‫כוכב־ם כנגד ימות החמה‪ ,‬וכלם לא בראתי אלא בשבילך‪,‬‬
‫ואתה אמרת עזבתני ושכחתני ? עכל״ה‪.‬‬
‫והנה המספר הנורא הזה‪ ,‬הוא כפול י״ב פעמים‬
‫כנגד י״ב מזלות ומי זה האיש מאריה דחושבנא‬
‫שיוכל לבוא עד תכליתו‪ ,‬וזה כשנתים ימים היה אצלי‬
‫בצרפת ונוסע מזמן לזמן למצפה כוכבים של אמיריקא‬
‫כוכבים הגדול שבעולם‪ ,‬והפליא אותנו בספורים אחדים‬
‫ופרטים מנפלאות המקום ב״ה בגלגלי השמים‪ ,‬וכאשר‬
‫הראיתי לו המאמר הזה‪ ,‬ואמר לי יותר ויותר מזה אלף‬
‫אלפי פעמים׳ יש כוכבים בעולם‪ .‬ואמר שעל ידי המשקפים‬
‫של מליירדי מיליירדים קילו מיטר וכולם מלא־ם כוכבים‬
‫לאורך ולרוחב‪ .‬וכן מוכח מפשט הכתובים‪ ,‬כי תחלה‬
‫בפרשת לך לך סימן י״ג כתיב והיה זרעך כעפר הארץ‪,‬‬
‫■ואח״כ בסימן ט״ו כתיב ויוצא אותו החוצה וכו׳ וספור‬
‫הכוכבים וכו׳ כה יהיה זרעך‪ ,‬ולא בא הכתוב למעטם‬
‫מעפר הארץ שאמר תחלה‪ ,‬אלא להוסיף עוד כמספר‬
‫הכוכבים הא למדת שמספר הכוכבים הוא יותר ממספר‬
‫העפר‪ ,‬והוא יודע מספרם ולכלם בשם יקרא כל כוכב‬
‫וכוכב‪ ,‬כפי תפקידו המיוחד לו‪ ,‬ומזה נלמוד שהמקום‬
‫ב״ה יודע גם מספר כל גרגרי עפר הארץ‪ .‬ולכן הכתוב‬
‫לא אמר והיה זרעך כעפר הארץ שאין לו מספר‪ ,‬אלא‬
‫יש לו מספר ידוע אצל המקום ב״ה‪ ,‬רק אם ׳־וכל איש‪,‬‬
‫תלה באיש שאי אפשר לו לספור׳ הרי שסתר את הקודם‬
‫בענין המנין‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו ברוחב‪,‬‬
‫להודיע לבני האדם מעט מן המעט קטנטן מאד מגבורותיו‬
‫של הקב״ה יהי שמו הגדול מבורך בפי הכל‪ ,‬ויפקדנו‬
‫בפקודת ישועה ורחמים‪ ,‬ויתן שלום בארץ ובמלכיות‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשעג‬
‫י״א פסלו תשכ״ח‬
‫ל מעלת חמר בחורים‪ ,‬מתהלך במישרים‪ ,‬חכם לבב‪ ,‬מר‬
‫אברהם תורגמאן שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבן‬
‫מכתבו הגייעני במועדו‪ ,‬ומרוב עבודה‪ ,‬אחרה תשובתי‬
‫עד כה‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬על ענין הדלקת החשמל‬
‫ביו״ט שהאשכנזים אוסרים‪ ,‬והספרדים מתירים‪ ,‬מדוע ?‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫על מה שתקנו‪ ,‬שאם היתד‪ ,‬התוספת צריכה היו הם‬
‫מוסיפין אותה‪ .‬ועוד שא״כ יד‪,‬יו הדברים כפולים ומכופלים‪.‬‬
‫סעי׳ א‪ ,‬ומינ■•־ מלוחים וכו׳ שהיא כולל כל מיגי מלוחים‬
‫תשובה‪ .‬דרך אגב אודיע לכבודו‪ ,‬שברכה זו‪ ,‬לא‬
‫מאנש־י כנה״ג■ היא אלא שמואל הקטן‬
‫הוא שתקנה ]ברכות כ״ט[ ולא כל הספרים שוין בנוסח‬
‫ברכד‪ ,‬זו כאשר אמר כבודו‪ ,‬רק נמצאו בה הרבה‬
‫נוסחאות‪ .‬בס׳ בית מנוחה לתפלות שבת‪ ,‬כתוב בתפלת‬
‫מנחה של ערב שבת‪ ,‬ותשמידם‪ ,‬ובס׳ תפלה קטן דפוס‬
‫ירושלים‪ ,‬כתוב והזדים מד‪,‬רה תעקר ותשבר ותמגר‬
‫ותכלם ותשפילם ותכניעם‪ .‬בנוסח סדר תפלה להרמב״ם‬
‫בס׳ הי״ד‪ ,‬אחר הלכות מילה‪ ,‬כתוב כך‪ ,‬למלשינים אל‬
‫תהי תקוה‪ ,‬וכל האפיקורוסין כלם כרגע יאבדו ומלכות‬
‫זדון תעקר ותשבר במד‪,‬רה בימינו‪ ,‬בא״י שובר רשעים‬
‫ומכניע זדים‪ .‬וכן יש שנוי בכל הברכות מהכתוב בסדורים‪.‬‬
‫ובנוסח רב עמרם גאון ז״ל‪ ,‬כתוב ולמלשינים את״ת וכל‬
‫הזדים כרגע יאבדו׳ וכל אוב־נו מהרה יכרתו‪ ,‬ועושי זדון‬
‫מהרה תעקר ותשבר ותכניע בימינו‪ ,‬ברוך אתה ה׳‬
‫שובר רשעים ומכניע זדים‪ .‬ועוד יש שנויים בנוסה‬
‫שאר ברכות‪ ,‬ע״ש‪ .‬וסבת כל השנויים‪ ,‬מפנ־ שד‪,‬כל היד‪,‬‬
‫בעל פה‪ ,‬כי לא היו כותבים שום דבר‪ ,‬ואפילו תפלות‬
‫וברכות‪ ,‬ואם עבר וכתבן אין מצילין אותן מפני הדלקה‬
‫בשבת‪ ,‬מפני שה*ד‪ ,‬אסור לכותבן כמ״ש בשבת קט״ו‬
‫ע״ב‪ .‬ונשאר הדבר כך‪ ,‬עד רבינו הקדוש שהתיר הדבר‪,‬‬
‫משום רבוי הגליות ותגבורת השכחה‪ ,‬ודרש עת לעשות‬
‫לה׳ הפרו תורתיך‪] ,‬גיטין ל׳[ שאז התחילו לכתוב את‬
‫הכל׳ ונמצא המדעים לכתוב אחד מאלף‪ ,‬ובמשך הדורות‬
‫נתפשטה מלאכת הכתב לאט לאט‪ ,‬וד‪,‬תחילו לכתוב גם‬
‫את התפלות והברכות‪ ,‬וכל אחד כתב כפי שהיה מתפלל‪,‬‬
‫ושמרו על העיקר‪ ,‬שד‪,‬וא פתיחת וחתימת הברכור;‬
‫ובאמצע הוסיפו וגרעו כל אחד כנשאר בזכרונו‪ ,‬ולא‬
‫דקדקו על כפל הלשונות שכן הוא בכל התפלות‬
‫והברכות והבקשות והתחנות‪ ,‬והתוכחות‪ ,‬וכן תמצא‬
‫בכל התנ״ך‪ ,‬וכמ״ש המצודות מאות פעמים‪ ,‬כפל הדברים‬
‫במלות שונות‪ .‬ואך מ״ש כבודו׳ על אותו הא‪-‬יש שמוסיף‬
‫בברכה מעין שבע אדון השלום אב האמת‪ ,‬שתי תיבות‬
‫אב האמת‪ ,‬אין להם שחר כלל‪ ,‬ואך טובה תוכחת‪ ,‬בנחת‬
‫זהו מה שיש להשיב לכבודו על שאלותיו‪ ,‬בעזר המקום‬
‫ב״ה‪ ,‬הוא יעשה עמנו ככל נפלאות־ו‪ ,‬בב״א‪ .‬החו״פ‬
‫עיה״ק חיפה רבתי תובב״א ביום רביעי ח״י כסלו‪,‬‬
‫ושב ה״א את שבותך ורחמך וכו׳ וכו׳‪ ,‬היא ה־תשכ״ה‬
‫אשה עולה וכו׳ וכו‪.‬‬
‫הצעיר ׳ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫יותר ויותר מעוגות בלי פירות‪ .‬ועוד שהם חתיכות‬
‫אלף תשעה‬
‫הרי שניהם עיקר‪ ,‬העוגות וחפירות‪ ,‬ולכן צריך להפריד‬
‫לכבוד תלמידים יקרים‪ ,‬למודי ה׳ בכתה י״א‪ ,‬בבית ספר‬
‫תיכון׳ דתי‪ ,‬בקרית ים‪ ,‬יזכו לכל טוב‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫שלום לכם בני! ורוש״ל למוריכם הנכבדים‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫פנינים יקרים !‬
‫מכתבכם היקר מיום א׳ ח׳ כסליו שעלינו‪ ,‬קבלתי‬
‫ברצון‪ ,‬אמרתם כי אתם מתענינים בבנין בית‬
‫המקדש‪ ,‬ואתם רוצים לדעת‪ ,‬האם נוכל לבנותו כיום ן‬
‫ופניתם אלי להודיעכם‪.‬‬
‫קםו‬
‫ולענין ׳מ״ש כבודו אם ברכת המוציא פוטרת גם זית‬
‫מליח וכו׳ דבר זה מפורש בש״ע סי׳ קע״ז‬ ‫‪-‬‬
‫הנכבשים ופל מיני סאלאט‪ ,‬שכלם בכלל דברים הבאים‬
‫מחמת הסעודה הם‪ ,‬שברכת המוציא פוטרתן‪ ,‬זולת‬
‫פטירות חיים‪ ,‬כגון ענבים תמר*ם תאנים תפוחים אגסים‬
‫תפוזים אבטיחי וכו׳ על אלו וכיוצא בהן מברכיץ עליהן‬
‫‪ .‬תחילה‪ ,‬וברכת המזון פוטרתן מברכה אחרונה‪.‬‬
‫רלענין המשקין ג״כ‪ ,‬כמו המים וכל מיני משקין‪ ,‬חוץ‬
‫מן היין‪ ,‬אין לברך עליהם בתוך הסעודה׳ שהם‬
‫כמו דברים הבאים מחמת הסעודה‪ ,‬שברכת המוציא‬
‫פוטרתן‪ ,‬חוץ מן היין שמפני חשיבותו צריך לברך עליו‬
‫בתוך הסעודה‪ ,‬כמ״ש כל זה בס■־׳ קע״ד ע״ש‪ .‬זהו מה‬
‫שיש להשיב למעלתו בזה‪ ,‬בס״ד‪.‬‬
‫ב׳ שאל כבודו‪ ,‬אם המוצץ סוכרייה‪ ,‬חייב לברך‪ ,‬והשיב‬
‫כהלכה שחייב לברך‪ ,‬ממ״ש בסי׳ ר״ב סעי׳ ט״ו‪,‬‬
‫על הסוקר מברך שהכל‪ ,‬וכן המוצץ קנים מתוקים שהכל‪,‬‬
‫וכו וכו׳‪ ,‬זזה פשוט‪.‬‬
‫ג׳ שאל כבודו‪ ,‬על הביסקו־טים‪ ,‬שדרך עשייתן ע״י‬
‫מכונת ■טחינת הבשר ע״י שמחליפין את הסכין ועוד‬
‫הרבה חלקים‪-‬אחרים המיוחדים לביסקדטים‪ ,‬האם מותר‬
‫לאכול ביסקוויטים אלה ביחד עם חלב ?‬
‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט שמותר כי שאלתי על זה‪ ,‬ואמרו‬
‫ל‪:‬י שנזהרים מאד לרחוץ המכונה יפה יפה‬
‫במין בורית ידוע במים חמין עד שנעשית בריח חדשה‪,‬‬
‫זעוד מקנחים אותה יפה יפה‪ ,‬ומחליפץ הסכין וכו׳ כמ״ש‬
‫כבודו‪ ,‬והכל בצונן‪ ,‬ואין כאן לא פליטה ולא בליעה‪.‬‬
‫ועדיפה מאד מאד מזה פסק מרן ביו״ד ריש סי׳ צ״ג‬
‫וז״ל‪ ,‬דגים שנתבשלו‪ ,‬או שנצלו בקדרה של בשר‬
‫רחוצה יפה‪ ,‬שאין שום שומן דיוק בה‪ ,‬מותר לאכלם‬
‫בכותח משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתירא‪,‬‬
‫עכ״ל ע״ש‪.‬‬
‫ד‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬על מין עוגות שמערבין בהן צמוקים‬
‫ואגוזים וכו׳‪ ,‬ויש שלמעל העוגות מקשטין אותן‬
‫בחתיכות אגוזים‪ ,‬אם ברכת בורא ממ״ז שעל העוגות‬
‫פוטרת את הפירות או לא ?‬
‫תשובה‪ .‬כתב מרן בסי׳ ר״ד סעי י״ב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬כל שהוא‬
‫עיקר ועמו טפילה‪ ,‬מברך על העיקר ופוטר‬
‫את הטפילה‪ .‬וכל דבר שמערבין אותו לדבק‪ ,‬או כדי‬
‫ליתן ריח‪ ,‬או כדי לצבוע התבשיל הרי זה טפילה‪ .‬אבל‬
‫אם ערב כדי ליתן טעם בתערובת הרי הוא עיקר‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫והגה א״כ אלו הפירות שעושין בעוגות‪ ,‬הם כדי ליתן‬
‫טעם בעוגות‪ ,‬כימו שאנו טועמין טעם משובח וטוב ויפה‬
‫גדולות הנראות‪ ,‬וגם הצמוקים הם פירות שלמים‪ ,‬א״ כ‬
‫חלק מהעוגה שהוא רק מהפירות‪ ,‬ויברק בורא מ״מ‪,‬‬
‫ושוב •*קח מהצמוקים‪ ,‬ויכרק עליו בופה״ע‪ ,‬ושוב יאכל‬
‫משניהם יחד כנפשו שבעו‪.‬‬
‫ה שאל כבודו׳ על מה שנהגו איזה אנשים להוסיף‬
‫איזה תיבות בתפלה‪ ,‬כמו בברכת המינים‪ ,‬שכתוב‬
‫בס ‪T‬ורים מהרה תעקר ותשבר ותכלם ותכניעם‪ ,‬מוסיפים‬
‫הם‪ ,‬ותאבדם ותשמידם‪ ,‬וכבודו מתנגד לתוספת זו‪ ,‬מטעם‬
‫שאנשי כנה״ג הם שתקנו נוסח התפלות‪ ,‬ואין להוסיף‬
‫קסז‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫וכן ראיתי איזה רבנן חרדים שכאשר נעשה בהם מעשה‬ ‫תשובה‪ ,‬אי אפשר לבנותו כיום מכמה סבות‪ .‬א׳‪,‬‬
‫לא יכלו לסבול‪ ,‬והתירו לעצמם אמירה לגוי בשביל‬
‫סעודת שבת׳ וחזרו להתיר גם לאחרים‪.‬‬
‫ועוד יש טעמא אחרינא להתיר‪ ,‬מפני שנמצאים בכל‬
‫מקום הרבה חולים שיש בהם סכנה ושאין בהם‬ ‫לנבואת נביאים להעיד להם על מקומו ועל מדותיו‪,‬‬
‫סכנה‪ ,‬וק־״ל א״י שהדליק בשביל חולה אפילו שאין‬
‫בו סכנה‪ ,‬מותר לכל ישראל להשתמש לאורו‪ ,‬כמ״ש שם‬
‫בסי רע״ו ס״א‪ .‬ודבר זד‪ .‬יש בו מועיל להתיר‪ ,‬אף אם‬
‫אין פועלים גויים‪ ,‬רק ישראל לבד‪ ,‬דקיימא לן ■המבשיל‬
‫לחולה או עשה לו שאר מלאכה‪ ,‬אסור לבריא או לחולה‬
‫שאיין בו סכנה‪ ,‬דחיישינן שמה ירבה בשבילו‪ ,‬כמ״ש‬
‫מרן בסי׳ שי״ח ס״ב׳ יעו״ש‪ ,‬ובנדון זה של החשמל לא‬
‫שייך שמא ירבה בשבילו‪ ,‬וא״כ אנחנו אומרים שפועלי‬
‫המכונה‪ ,‬הם עושים רק בשביל חולים שיש בהם סכנה׳‬
‫ומפני־ דלא שייך בזה שמא ירבה בשבילו‪ ,‬לכן מותר‬
‫לכל להשתמש בחשמל‪.‬‬
‫ב׳ שאל עוד כבודו בענין המקרר‪ ,‬איך עושים עמו‬
‫בשבת‪.‬‬
‫תשובד‪ ..‬יש כפתור של שבת‪ ,‬נמכר אצל מוכרי המקררים‬
‫בגרושים אחדים‪ ,‬ונותנים אותו על המסמר‬
‫הבולט בצדו המדליק והמכבה בפתיחתו וסגירתו‪ ,‬ונמנע‬
‫מלפעול פעולתו‪ ,‬ואז פותחיז וסוגרין בשבח כמו בחול‪,‬‬
‫כמו דלת של חלון‪.‬‬
‫ג׳‪ ,‬שאל עוד כבודו‪ ,‬אם מותר לפתוה ברז של מים‬
‫בשבת׳ בגלל שיש בקריות תקודם במים בשבת‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬התקונים הם ברחוב‪ ,‬ואנחנו פותחים הברז‬
‫במטבח שבבית׳ ומה שייכות יש לבית עם‬
‫הרחוב‪ ,‬כי התקון בצנורות‪ ,‬לא במים כמו האור‪.‬‬
‫ד׳ שאל עוד כבודו‪ ,‬אם מותר לגלח בחול המועד‪.‬‬
‫תשובדו‪ .‬בש״ע א״ח סי׳ תקל״א אסר‪ ,‬וד‪.‬טעם כדי‬
‫שלא יכנס למועד כשהוא מנוול‪ ,‬כמ״ש בגמ׳‪,‬‬
‫מועד קטן י״ד‪ ,‬והוסיף בש״ע‪ ,‬ואפילו אם גלח קודם‬
‫המועד׳ ובב״י הביא דעת רבינו תם‪ .‬שאם גלח קודם‬
‫המועד מותר לגלח בחוה״מ‪ ,‬ודחה אותה‪ .‬ואך הגאון‬
‫בעל נודע ב־ד‪.‬ודה במהדורא קמא ותנינא׳ קיים דעת‬
‫ר״ת‪ ,‬ועליו סומכים עתה בכל המקומות לגלח הזקן‬
‫בחוה״מ‪ ,‬כי קשה להם מאד לישאר בלי תגלחת כל יימי‬
‫החג‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו על שאלותיו‪ ,‬בעזר‬
‫המקום ב״ה‪ .‬הוא ירחם על עמו למען אבותיו‪ ,‬ויעשה‬
‫עמנו ככל נפלאותיו‪ ,‬במהרה בימינו‪,‬אמן‪.‬‬
‫החותם פד‪ ,.‬בעיר הקדש חיפה רבתי ביום שני בשבת‬
‫כ״ג כסלו תשכ״ח‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫האור וחזר‪■ ,‬אנו תולין שנתקן ע״י גוים‪ ,‬ואומרים מאחר‬
‫אלף תשעז‬ ‫שגם הם צריכים לאורו‪ ,‬לצורך עצמן תקנוהו‪ ,‬ומותר‬
‫ח‪ .‬טבת תשכ״ח‬
‫למעלת החכם הנכבד וד‪.‬מפואר‪ ,‬זר״ק מר מאיר עטייא‪,‬‬
‫שליט״א‪ .‬שלום למעלתו ולכל ביתו הי״ו‪.‬‬
‫מכתב כבודו קבלתי במועדו‪ ,‬ומקוצר הפנאי לא יכולתי‬
‫להשי־ב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬ראיתי מ״ש כבודו‬
‫בענין ברכת הלבנה‪ ,‬שהיו כל י״ג יום עננים כבדים‪,‬‬
‫ולא נראה הירח‪ ,‬ובליל שבת שהוא ליל י״ד היו שמ־ם‬
‫אץ אנו יודעים מקומו בדיוק גמור‪ ,‬ובפרט‬
‫מקום המזבח‪ ,‬שאף בבית א׳ שהיה רק שבעים שנה‬
‫אחר חורבן הבית הראשון‪ ,‬לא ידעו את מקומו‪ ,‬והוצרכו‬
‫כמ״ש הרמב״ם ז״ל הלכות בית הבחירה פ״ב‪ ,‬ה״ב‪,‬‬
‫וכ״ש עתה שנמשך חרבנו זה קרוב לאלפים שנה‪ ,‬וידי‬
‫זרים שלטו בו‪ ,‬וערו ערו עד היסוד בה‪ ,‬וחדשו יסודות‬
‫אחרים ובנו כרצונם‪ ,‬ואי אפשר לשנות ולא להוסיף‬
‫ולא לגרוע‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם ז״ ל באותו פרק‪ .‬ב׳׳ כל‬
‫אבני המזבח צריכים להיות גזית בל־ שום פגם אפי׳‬
‫כאגירת הצפורן כסכין של שחיטה‪ ,‬ואם לא היתה כך‬
‫פסולה למזבח‪ .‬ואי אפשר לתקנה ולסתתה בכלי ברזל‪,‬‬
‫שכל אבן שנגע בה הברזל פסולה‪ ,‬כמ״ש שם ברמב״ם‬
‫פ״א‪ ,‬ובזמן בית א׳‪ ,‬וב׳‪ ,‬היה להם השמיר‪ ,‬שבו היו‬
‫מתקנים את הכל‪ ,‬ועתה אין לנו שמיר‪ .‬ג׳‪ ,‬הכהונה׳ אין‬
‫לנו כהן מיוחס עד אהרן‪ ,‬רק חזקת כהונה‪ .‬ועוד כולנו‬
‫טמאי מתים‪ ,‬וצריכים פרה אדומה‪ ,‬ואין‪ .‬ועוד יש הרבה‬
‫דברים המעכבים ואין הפנאי מסכים לפרטם ורק אנחנו‬
‫מחכים ומצפים ומקוים ומיחלים לתשועת ה׳ יום יום‪,‬‬
‫להערות עלינו רוח ממרום‪ ,‬רוח נבואה ואז יתוקן הכל‬
‫בס״ד בב״א‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫ע״ה יוסף משאעז ס״ט‬
‫אלף תשעו‬
‫למעלת החכם הנכבד‪ ,‬זרע קודש‪ ,‬מר אברהם קדוש‪,‬‬
‫שליט״א׳ שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבב !‬
‫מכ תב כבודו‪ ,‬קבלתי במועדו‪ ,‬ומפני־ שהייתי טרוד‬
‫הרבה בעבודת הקדש‪ ,‬לכן‪ ,‬אחרה תשובתי‬
‫עד כה‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬על החשמל שמשתמשים בו בכל‬
‫שבח‪ ,‬והפועלים יהודים‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מכונת החשמל אין בה שום עבודה‪ ,‬רק היא‬
‫כמורה שעות שמפעילים אותו והוא עובד‬
‫מאיל־ו‪ .‬ורק אם יארע בה איזה קלקול‪ ,‬אז הפועלים‬
‫מתקנים אותו‪ ,‬ואנחנו מדליקים אותו בערב שבת על‬
‫סמך הידוע לנו‪ ,‬שהמכונה עובדת מאליה‪ ,‬ואין להחזיק‬
‫ריעותא שהיה קלקול במכונה ותקנוהו ישראל‪ .‬רק‬
‫אומר־ם שהכל בסדר׳ וכן הלכה פסוקה בכל מקום‪ ,‬שאין‬
‫מחזיקין רעותא שאין רואין אותה בעינים‪.‬‬
‫ועוד נתאמת לנו‪ ,‬שיש גם פועלים גויים דרוזים‪ ,‬וזה‬
‫מועיל לנו‪ ,‬שאף אם אירע אי־זה קלקול וברח‬
‫לישראל להשתמש בו‪.‬‬
‫ועוד יש דעות גאוני עולם ז״ל‪ ,‬שמותר לומר לגוי‬
‫בפירוש להדליק בשביל סעודת שבת‪ ,‬דסברי‬
‫מרנן‪ ,‬דאמירה לגוי מותרת אפילו במלאכה גמורה במקום‬
‫מצוד‪ ,.‬כמ״ש מור״ם ■בהגה׳ בסי רע״׳ו ס״ב‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכן‬
‫מנדיג האשכנזים‪ ,‬וגם הספרדים חזרו לנהוג כן‪ ,‬כי אי‬
‫אפשר לסעודת שבת בלי אור החשמל‪ ,‬ואף שהיא נגד‬
‫דעת מרן ז״ל שם‪ ,‬מ״מ היכא דלא אפשר‪ ,‬לא אפשר‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬
‫שלישי בשעה שתים עשרה ביום'‪ ,‬ובכלות שעה י״ב‪ ,‬אז‬
‫פודין אותו‪ ,‬וכן בכל אופן שיהיה‪ ,‬מחשבין השעות‬
‫והרגעים‪ ,‬פחחת משלשים אפי׳ רגע אחד הוי בתוך‬
‫שלשים ואין הבן פדוי‪ .‬וכן מפורש שם בש״ע יו״ד סי׳‬
‫ש״ה סעי׳ י״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אין הבכור ראוי לפדות עד שיעברו‬
‫עליו שלש־ם יום‪ ,‬ואחר שלשים יפדנו מיד‪ ,‬שלא ישהה‬
‫המצוה עכ״ל‪ ,‬ומדאמר ואחר שלשים יפדנו‪ ,‬משמע פשוט‬
‫דבעינן שלשים שלמים מעת לעת‪ ,‬ולא אמרינן מקצת‬
‫היום ככלו כמו במילה‪ ,‬שאם אין אתה אומר כן‪ .,‬למה‬
‫עד אחר שלשים‪ ,‬הלא ■נפדה אותו ב*ום שלשים ונאמר‬
‫מקצת חיום ככלו ? אלא מדחוסיף ואיחר שלשים יפדנו‪,‬‬
‫משמע פשוט דבעינן שלשים יום שלמים מעת לעת‪,‬‬
‫שכן כתוב בתורה‪ ,‬ופדויו מבן חדש תפדה‪ ,‬וסתם חדש‬
‫בן שלשים מעת לעת‪ ,‬ואץ 'לחלק שום חלוק‪ ,‬כי מצוד‪,‬‬
‫זו היא דאורייתא‪ ,‬וכל ספק‪ .‬בה לחומרא‪ ,‬וכן המנהג‬
‫פשוט בכל ערי המערב ובאלגירי ובתוניסי‪ ,‬וכן מנהג‬
‫ערי הקודש וכן מורין תמיד דבענין שלשים יום שלמים‬
‫מעת לעת‪ .‬ובכן הזהר ב ד במצוה זו המסורה בידך‬
‫שאתה כהן והבכור מקדש‪ ,‬נאם החו״פ עיה״ק חיפה‬
‫רבתי בזמן הנ״ב‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫וקרוביהם או חיו גם רחוקים‪ ,‬דבכל אופן אומרים אותו‪,‬‬
‫אלף תשעט‬
‫אט יארע אבל בחנוכה‪ ,‬א״כ לא נאמר הלל‪ ,‬וזה אי‬
‫למעלת החכם המפואר נכבד ונעלה בנש״ק מר פינחס‬
‫הכהן שליטא‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבבו‬
‫מכתב כבודו הדעני מאלול תשכ״ט ולא קראתיו‬
‫מעוצם הטירדות‪ ,‬וחחגים‪ ,‬ונסיעות לכמד‪,‬‬
‫מקומות להתעוררות לתשובה‪ .‬ועתה שמצאתי מעט נחת‪,‬‬
‫התעניינתי להשיב שואלי דבר‪ ,‬וכבודו כהן‪ ,‬אמרתי‬
‫יעלה ראשון‪ .‬אמר כבודו במכתבו‪ ,‬שהוא נזהר לפדות‬
‫את הבכורות‪ ,‬רק עד אחר ל׳ יום שלמים מעת לעת‬
‫כאשר כתבתי לכבודו‪ .‬והוסיף כבודו ואמר וז״ל ואם‬
‫אם נפל החשבון כ״ט י״ב תשצ״ג ביום חמישי בערב‪,‬‬
‫אז אינו דוחה אותו עד מוצאי שבת‪ ,‬אלא פודה אותו‪,‬‬
‫וסמך על איזה רבניים שאמרו לו ככה‪ .‬ודבריו תמוהים‪,‬‬
‫שאם נפל חשבון כ״ט י״ב תשצ״ג ביום חמישי בערב‪,‬‬
‫מדוע ולמה פודהו באותו ערב׳ הרי לפניך כל הלילה‬
‫וכל יום המהרת ליטול מהם תשלום ל׳ יום שלמ'ם‬
‫מעל״ע‪ ,‬ותפדד׳ אותו ביום ששי‪ ,‬וכן עשינו כמה פעמים‪,‬‬
‫וזכורני שפדינו אותו בעלות המנחה ביום ששי‪ ,‬כד*‬
‫לקיים המצוד‪ ,‬בזמנה כאשר צוה ה׳‪ ,‬ואין מאחרין עד‬
‫מוצאי שבת ךק אם לא שלמו לו ל׳ יום עד יום ו׳ בערב‬
‫וקדש היום שאז תיכף אחר ערבית במוצאי שבת פודין‬
‫אותו שלא לאחר את המצוה‪ ,‬שמאחר שלדעת רוב‬
‫הפוסקים דקודם ל׳ יום שלמים ■מעל״ע אפילו שעד‪ ,‬אחת‬
‫אין הבן פדוי‪ ,‬א״ כ חובה לאחר עד שיעברו ל׳ יום‬
‫שלמים‪ ,‬וכמו שכתבת־ לכבודו במכתבי הראשון‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬באופן שהיד‪ ,‬התנוק חולה ונתרפא‬
‫ביום ל׳ שאז מלין ופודין בשעה אחת‪ ,‬איד יעשד‪,‬‬
‫עם הקדוש על היין‪ ,‬אם יעשה פעמים או לא ?‬
‫תשובד‪ .,‬ד‪,‬מנד‪,‬ג פשוט שהמוד‪,‬ל או אדם אחר׳ אומר‬
‫הקדוש של מילה‪ ,‬ואחר גמר המילה והפ־וטים‬
‫ר‪ 1‬םח‬
‫טהורים‪ ,‬ופהדו פן בליל מוצאי שבת שהוא ט״ו‪ ,‬שהוא‬
‫הלילה האחרון לזמן ברכת הלבנה‪ ,‬יהיו עוד ענני־־ם‬
‫ויתבטלו מברכתה‪ ,‬האם יכולים לברך אותה בליל שבת‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מאחר שיש מקפידים הרבה שלא לברך בליל‬
‫שבת ברכת הלבנה כמ״ש בסי׳ תכ״ו‪ ,‬לכן אין‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
‫לברך בליל שבת רק עד מוצ״ש‪ ,‬ואם יהיו עננים‪ ,‬יוכלו‬
‫להמתין עד ליל ט״ז‪ ,‬כמ״ש הבאה״ט שם סק״ה‪ ,‬ואם‬
‫גם בליל ט״ז היו עננים ולא ‪*:‬כלו לברה אין עליהם‬
‫שום אשמה כלל‪.‬‬
‫עוד שאלת‪ ,‬על מ״ש הבאה״ט בסי׳ תכ״ב‪ ,,‬שאין אומרים‬
‫הלל בבית האבל‪ ,‬משום הפסוק לא המתים יהללו‬
‫יה‪ ,‬והקשה כבודו‪ ,‬דמשמע‪ ,‬שאם האבל מתפלל בביהכ״נ‬
‫אומרים אותו‪ ,‬ומדוע לא נכבד האבלים שלא נאמר אותו‪,‬‬
‫כמו שמכבדים חתנים שאין אומרים ודוי בביהכ״נ?‬
‫תשובה‪ .‬בבית האבל אין דרך להתפלל שחרית רק‬
‫האבלים וקרוביהם‪ ,‬ואוהביהם המצטערים‬
‫עמהם‪ ,‬ולכן אין אומרים אותו משום עגמת נפש‪ ,‬אבל‬
‫בביהכ״נ שיש שם הרבה מהקהל‪ ,‬אין לדלג את ההלל‪.‬‬
‫ואף אם נמצא בביהכ״נ רק האבלים וקרוביהם‪ ,‬אומרים‬
‫אותו דבבית הכנסת לא חלקו בין היו רק האבלים‬
‫ועוד טעמא אחרינא‪ ,‬שאם נכבד האבלים בזה בביהכ״ג‪,‬‬
‫אפשר לבטל הלל גמור משום פרסומי ניסא‪.‬‬
‫עוד שאלת בענין הפועלים המתפללים שחרית בהשכמה‬
‫שמניחין תפילין בלא ברכה ואחר גמר התפלה‬
‫ממשמשין בו וימברכין‪ ,‬כמ״ש בא״ח סי׳ ל׳‪ ,‬ושאל כבודו‪,‬‬
‫האם גם ספר חורה מותר לקרות ולברד קודם עלות‬
‫השחר‪ ,‬ואמר כבודו‪ ,‬שחכם אחד אמר שמותר‪ ,‬דכמו‬
‫שמותר לברד ברכת התורה‪ ,‬מותר להוציא ס״ת ולקרות‬
‫ושאלת אם הורה כהלכה‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬כהלכה הורה‪ ,‬וכן המנהג פשוט בכל מקום‪.‬‬
‫ושלוט‪.‬‬
‫בכבד רב‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫אלף תשעח‬
‫כ״ג אבד׳ תשכ״ט‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳ זר״ק מר פינחס הכהן‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבבו‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬ומעוצם הטרדות ואחר‬
‫עד עתה‪ .‬ראיתי שאלת כבודו‪ ,‬על זמן פדיון‬
‫בכור וכו וכו׳‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬זה למעלה מחמש־ם שנה׳ נשאלתי על זה‪,‬‬
‫והשבתי באורך עוד לא נדפסה‪ ,‬והעליתי‬
‫בראיות ברורות ע״פ דעת רוב הפוסקים‪ ,‬שאין מועיל‬
‫בזח חדש של כ״ט י״ב תשצ״ג‪ ,‬רק בעינן שלשים יום‬
‫שלמים מעת לעת‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬אם נולד באחד בשבת‬
‫בשעה שתים עשרה ביום‪ ,‬אין נגמרים כ״ ט יום רק עד‬
‫יום שד בשעה שתים עשרה ביום‪ ,‬ויום שלשים ביום‬
‫קסט‬ ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬
‫האם יש על מי לסמוך ? תשובה‪ .‬העולם סומכים על‬ ‫והברכות שמברכין הילד וכד‪ ,‬פודין אותו‪ ,‬והכהן הפודה‬
‫רבינו תם‪ ,‬זצ״ל‪ ,‬הביא דבריו רבינו הטור בא״ח סי׳‬ ‫מברך על הכוס והבשמ־ם‪ ,‬ואם רצה לכבד מי שגדול‪,‬‬
‫תקל״א‪ ,‬שהתיר לגלח בחוה״מ‪ ,‬אם גלח בערב המועד‪,‬‬ ‫הרשות בידו‪ .‬ואם היה הכהן הפודה הוא המוהל‪ ,‬מברך‬
‫והעולם סמכו עליו‪ ,‬כי כל המגלחים זקנם‪ ,‬מצטערים‬ ‫פעמים‪ ,‬כי הם ‪ a‬מצות נפרדות׳ ויש הפסק גדול ביניהם‪,‬‬
‫הרבה אם ישארו ככה בחוה״מ‪ ,‬ובמקום צער לא אסרו‬ ‫ואין דעתו לפטור את של זה בזה‪ ,‬ואם ירצה לכבד את‬
‫חכמים‪ ,‬גם מתנוולים בזה‪ ,‬ואי אפשר להם ליכנס במועד‬ ‫אחרים באחד מהם‪ ,‬זהו הטוב וה־שר‪ ,‬כן כתוב בכתב‬
‫שני כשהם מנוולים‪ .‬ובכן כדאי הוא ר״ת‪ ,‬הגאון האדיר‬ ‫ידו של רב גדול‪ ,‬ונכון‪.‬‬
‫הגדול בבעלי התוספות‪ ,‬לסמוך עליו בזה‪.‬‬ ‫עוד שאל כבודו על מ״ש מור״ם בא״ח סי׳ תקפ״א‬
‫י‬‫■ ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כ׳ חשון שת״ל‬ ‫ס״ג בהגה‪ ,‬ואין תוקעין בערב ר״ה‪ ,‬מנהגים‪ .‬וכתב‬
‫בכבוד רב‪ ,‬אחיכם הצעיר‬ ‫הט״ז‪ ,‬הטעם כדי להפסיק בין תקיעות דרבנן לתקיעות‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ובאשל אברהם הביא עוד הטעם‪ ,‬משום דנראה‬
‫כדבר תדירי׳ ולא שייך לומר שוב שהחיינו‪ ,‬ועל זה‬
‫אלף תשפא‬ ‫שואל כבודו‪ ,‬אם הל יום א׳ של ראש השנה בשבת‪ ,‬אי‬
‫הוי הפסק‪ ,‬או לא‪ ,‬דשמא לשנה אחרת ־אמרו אשתקד וכו׳?‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬החכם המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ק‬
‫מר אליהו אזולאי‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬המנהג שלא לתקוע בערב ר״ה‪ ,‬הוא רק אצל‬
‫האשכנזים‪ ,‬כמ״ש שם בהגה משם ספר‬
‫חכם לבב!‬ ‫המנהגים של האשכנזים‪ ,‬אבל אנחנו הספרדים נוהגים‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬מיו׳ד אלול תשכ״ט‪ ,‬קבלתי ברצון׳ ועוצם‬ ‫לתקוע בסליחות של ערב ר״ה‪ ,‬כמו שהיינו נוהגים‬
‫הטרדות גדרו בעדי‪ ,‬ואחר עד עתה‪.‬‬ ‫במרוקו וכן נהגו באלג־ריין׳ וזכורני שבערב ר״ה‪ ,‬היו‬
‫שאל כבודו‪ ,‬האוכל מיני כסנין‪ ,‬אם גבינה‪ ,‬או דג‪,‬‬ ‫באים התוקעים לבתי כנסיות בפני איזה תלמידי חכמים‬
‫או בשר‪ ,‬או ביצים וכו׳ האם ברכת במ״מ על‬ ‫כדי להסדיר התקיעות‪ ,‬ומתחרים זה בזה‪ .‬וכן היה‬
‫הכיסנין פוטרתן מדין כל שהוא עיקר וכו׳ או צריך‬ ‫בתלמסאן‪ ,‬וא״כ שאלה זו לא שייכה אצלנו‪ ,‬וגם אצל‬
‫לברד על כל דבר ודבר ?‬ ‫האשכנזים ודאי לא שייכה‪ ,‬דאין זה אלא מנהג‪ ,‬ובודאי‬
‫תשובה‪ .‬לדעתי‪ ,‬אין זה נכנם בגדר כל שהוא עיקר‪,‬‬ ‫שהשבת מפסיק ויוכלו לתקוע בע״ש אם יתעקשו‪ ,‬וענין‬
‫רק כלם עיקר‪ .‬ועוד הם עדיפי מהכיסנין‪,‬‬ ‫אשתקד לא שייד אלא במיל תא דנפיק מינה איסור‬
‫כי הרבה פעמים אוכלים אותם בלא כיסנין׳ וגם הגבינה‬ ‫דאורייתא או דרבנן‪ ,‬כמ״ש במס׳ ביצה‪ ,‬ה׳‪ ,‬ובמס׳ מנחות‬
‫ראית־ הרבה אוכלים אותה כף אחר כף בלא כיסנין‪ ,‬אבל‬ ‫ס״ח׳ אבל בדבר שאינו אלא מנהג‪ ,‬לא שייך לומר‬
‫לאכול כיסנין בלא לפתן מעולם לא ראינו‪ ,‬א׳׳כ די‬ ‫אשתקד‪.‬‬
‫להשוותן עם הכיסנין‪ ,‬ולא יהיו טפלין לה‪ ,‬ומברכין על‬ ‫עוד שאל כבודו‪ ,‬על מ״ש בר״ה ט״ז‪ ,‬אמר ר׳ יצחק‬
‫כל אחד כברכתו תחלה וסוף‪ ,‬וכן הטיי והקפה עם כסנין‪.‬‬ ‫כל שנה שאין תוקעין בתחלתה‪ ,‬מריעין לו בסופה‪.‬‬
‫וכתבו שם התוס׳ בשם בעל הלכות גדולות‪ ,‬לאו דמקלע‬
‫ב ׳שאל כבודו‪ ,‬על המסאפאנאס‪ ,‬האם נכנסת בגדר‬ ‫בשבתא אלא דאתיליד אונסא‪ .‬והקשה כבודו‪ ,‬מנא ליה‬
‫קל שהוא עיקר‪ ,‬ומברך על המרקחת ופוטר את‬ ‫לבעל הלכות גדולות החלוק הזה‪ ,‬הלא דברי ר׳ יצחק‬
‫העסה וכמ״ש בסי׳ קס״ח סעי׳ ח׳ י‬ ‫סתומים הם ?‬
‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט כמ״ש כבודו שדומה למ״ש מרן‬ ‫ותירץ כבודו‪ ,‬דר׳ יצחק מפיק ליה שאם חל בשבת‬
‫שם וז״ל‪ ,‬אבל אותם הרק‪.‬־קים הדקים שנותנים‬ ‫מה חטאו בזה‪ ,‬הלא רז״ל אסרו לתקוע בשבת ?‬
‫■מרקחת עליהם‪ ,‬הם טפלים לגבי המרקחת‪ ,‬וברכת המרקחת‬ ‫אלא מפני שלא נתעוררו לעשות ״תשובה‪ ,‬בא להם אונס‬
‫פוטרתן׳ עכ״ל‪ .‬ויש מפרקין אותם זה מזה ומברכים על‬ ‫שלא יקיימו מצות היום‪ ,‬שאז יתעוררו לשוב‪ .‬ויפה אמר‬
‫זה לחוד‪ ,‬ועל זה לחוד‪ ,‬ויש להם על מה שיסמכו‪ ,‬כמ״ש‬ ‫כבודו‪ ,‬וזהו פשטן של דברים‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‬
‫הבאה״ט שם ס״ק כ ד״ה המרקחת ע״ש‪.‬‬ ‫בכל זה בעזרת אלהינו זה קוינו לו ויושיענו‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר‪,‬‬
‫ג׳‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬בתבשיל הכוסכוס‪ ,‬שמגישים עמו‪,‬‬ ‫אמן‪.‬‬
‫חתיכות שלמות של ירק׳ קרא אדומה׳ ובצלים וכר‪,‬‬ ‫אחיכם הצעיר‬
‫האם במ״מ שעל הכוסכוס פוטרתן ? אם לא ?‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫תשובה‪ .‬ג‪,‬ם זה כמו כיסנין עם דג או פיצה‪ ,‬כמש״ל‬
‫שאינם בגדר עיקר וטפלה‪ ,‬רק שניהם עיקר‪,‬‬ ‫אלף תשם‬
‫ואין פוטרין זה את זה‪ .‬כך קבלנו בכל אלה‪ ,‬וכך נהגנו‬
‫מאז ועד עתה‪ ,‬ועד בכלל עד ביאת הגואל בב״א‪ .‬זהו‬ ‫כ׳ חשון תש״ל‬ ‫■‬
‫מה שיש להשיב לכבודו בקצ״ר אמיץ‪ ,‬מרוב הטרדות‪,‬‬
‫וה׳ יהיה בעזרנו׳ לעשות רצונו כרצונו‪ ,‬ועז לעמו יתן‬ ‫לכבוד מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬חכם מפואר‪ ,‬זר״ק מר רפאל‬
‫• ‪■.‬‬ ‫ויברר את עמו בשלום‪.‬‬ ‫מלכה שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ה׳ השון שת״ל‬ ‫חכם לבב!‬
‫בכבוד רב מאד ‪.‬‬ ‫ואשר שאל כבודו על המנהג הפשוט פה‪ ,‬ואשר ראית‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫בכל מרוקו לגלח הזקן בחוה״מ פסח וסוכות‪,‬‬
 ‫אוצר המכתבים‬ ‫קע‬
‫בעיניו יעשה‪ ,‬שאין זה אלא מנהג‪ ,‬והרוצה להאריך‬ ‫אלף תשפב‬
‫יאריך‪ ,‬לקצר יקצר‪ ,‬ואין להוכיח‪ ,‬או לכפות‪ ,‬לומר אך‬ ‫ה׳ מרהשוז שת״ל‬
‫שלא לומר‪ .‬זהו מה שיש להגיד לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת‬
‫אלהינו זה‪ ,‬הוא יתן עז לעמו ויברכהו בשלום‪ ,‬מהר מהר‬ ‫ל מעלת הרה״ג וכר זר״ק‪ ,‬כמהר״ר יצחק לגרבלי‪,‬‬
‫ט׳ חשון שת״ל‬ ‫שליט״א שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫■‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫רב נכבד !‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫מכתבו הבהיר קבלתי באהבה וברצון‪ ,‬וראיתי את‬
‫המעשה אשר נעשה ואשר נגזר עליו מפי כבודו‪,‬‬
‫אלף תשפד‬ ‫ואשר עורר עליו בר פלוגתיה׳ והוא ‪ :‬במנחה של שבת‬
‫גמצאת טעות בס״ת בקר־את שלישי אחר שקרא שלש‬
‫‪ 3‬טבת שת״ל‬ ‫פסוקיס ובכלל כהן ולוי היו עשרה פסוקים‪ ,‬ורצה החזן‬
‫להוציא ס״ ת אחר‪ ,‬וכבודו אמר שאין צריך‪ ,‬רק השלישי‬
‫למעלת הכם מפואר‪ ,‬מר שמעון אליהו מלול‪ ,‬שליט״א‪.‬‬ ‫יברך ברכה אחרונה‪ ,‬שלא להטריח על הצבור‪ .,‬וכן עשו‪.‬‬
‫שלום שלום‪.‬‬ ‫‪ ,‬ושכנגדו סובר דמוציאין ס״ת אחר גומר בו הקריאה‬
‫חכם לב ‪I‬‬ ‫ומברך״ ואין לברך על ס״ת פסול‪ ,‬והכל כמ״ש בש״ע‬
‫מכתבו הבהיר ■הגיעני‪ ,‬כלו מקשה אחת של ענוה ושפלות‬ ‫א״ח סי׳ קמ״ג‪ ,‬וביר׳ד סי רע״ט‪ .‬ודעת כבודו מפורשת‬
‫הנפש וכד ‪,‬וכד‪ ,‬והכל למותר‪ ,‬כ־ חובתנו‬ ‫בדברי רבינו הרמ״א שם בהגה‪ ,‬וכן הלכה פסוקה אצל‬
‫ללמוד וללמד מה שחנן אותנו החונן דעת ב״ה‪.‬‬ ‫האשכנזים‪ ,‬ודעת שכנגדו היא דעת מרן‪ ,‬וכבודו חשב‬
‫כבודו שאל‪ ,‬מי שהקדיש אלף ל״י לצדקה‪ ,‬ומת‪ ,‬אם‬ ‫שדברי ההגה‪ ,‬הם ביאור לדעת מרן‪ ,‬והאריך בפירוש‬
‫חייבים יורשיו לקיים צוואתו‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫דברי הש״ע‪ ,‬ומעב״ ת טובים השנים‪ ,‬פלפלו בחכמה‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬שעל עניני־ הצוואות וההקדשות‬ ‫עם שפת יתר ממסכת עוקצין מריתחא‪ ,‬ובעי מר מנאי‬
‫הם מסורים רק ביד בתי דינים המחוזים‪,‬‬ ‫לחוות דעתי‪.‬‬
‫ולא לזולתם‪ ,‬ואם יסתפקו באיזה ענץ‪ ,‬אין להם לשאול‬ ‫תשובה‪ .‬לדעתי המעט‪ ,‬הדברים פשוטים‪ ,‬דדעת מרן‬
‫אלא לבית דין הגדול שבירושלים‪ ,‬ואין שום אדם רשאי‬ ‫לחוד‪ ,‬ודעת מורם לחוד׳ והוראת כבודו כדעת‬
‫ליכנס בענינם‪ ,‬לא לשאול ולא להשיב‪ ,‬ודבר זה אסור‬ ‫מור״ם‪ ,‬ומה שפירש בדברי מרן היא רק דרך חורפא‪,‬‬
‫מצד ההלכה והחק והנימוס‪.‬‬ ‫ומה שנעשה אין להשיב‪ ,‬וכדי רביגו הרמ״א וחבריו לסמוך‬
‫בכבד רב‬ ‫עליהם בדיעבד‪ ,‬ופעם אחרת יתן עז למלכו‪ ,‬מרן מלכא‪,‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫וזכותו תגן על כבודו ועלינו ועל ישראל בכלל‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫אלף תשפה‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬

‫כ׳ טבת שת״ל‬ ‫אלף תשפג‬

‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬מר שמעון אליהו מלול שליט״א‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לב !‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬אשת איש שנתעברה‬
‫מכהן ודאי‪ ,‬האט יש על הולד הממזר דץ כהונה‬
‫שאסור לו ליטמא למתים‪ ,‬או יש עליו דין חלל ?‬
‫ממסד עד הטפחות‪ ,‬טעמם ונמוקם‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה יש בו מבוכה גדולה בספרי הפוסקים‪.‬‬
‫ע״פ מ״ש מרן בש״ע אבה״ע סי׳ ד סעיף י״ד‪,‬‬
‫כהן שבא על אחת מהעריות וכד‪ ,‬כמ״ש בכל נושאי‬
‫כליו‪ ,‬ובאוצר הפוסקים הביא עוד דעת הרבה פוסקים‬
‫דסברי מרנן דממזר מכהן אין לו דין כהונה כלל‪ ,‬ויש‬
‫חולקים‪ ,‬ויש מסופקים‪ .‬ואני ראיתי באחת מערי חוצה‬
‫לארץ ממזר מכהן עובד במסירת נפש בחברה קדישא‬
‫במחלקת הרוחצים והקוברים‪ ,‬והגידו לי שעשה את זה‬
‫ע״פ הוראת רב גדול‪ ,‬ואמרתי להם יש לו סמוכות‬
‫גדולות‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בקצ״ר אמיץ‬
‫מעוצם הטרדות בעסקי צבור‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרה״ג‪ ,‬נכבד ונחמד ונעלה‪,‬‬
‫זר״ק‪ ,‬האיש משה גדול‪ ,‬כהן לאל עליון‪ ,‬עיניו יחזו‬
‫בשוב ה׳ את שיבת ציון‪ ,‬אמן‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫רב מפואר !‬
‫מכתב כבודו מזמן רב‪ ,‬קבלתי ברצון‪ ,‬כלו סובב‪ ,‬על‬
‫אמירת ייראו עינינו‪ ,‬עם י״ח פסוקים בערבית‪,‬‬
‫בין גאולה לתפלה‪ ,‬ואסף איש טהור בל האמור בענין‪,‬‬
‫דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬ישר חיליה דמר‪ ,‬על מעשהו הטוב להודיע‬
‫שורש המנהג וטעמו משורש עד הענף‪ .‬ואמנם‬
‫לא נעלם מכבודו‪ ,‬כי המנהג של אותם פסוקים בטל‬
‫לגמרי מזה מאות בשנים‪ ,‬והטעם זכורני שראיתי כתוב‪,‬‬
‫מפני* סורח צבור בטלוהו‪ ,‬כי היו באים מעבודתם בערב‬
‫עיפים ויגעים‪ ,‬ונכנסים תחלה לביהכ״נ לקרוא את שמע‬
‫ולהתפלל‪ ,‬וכדי שלא להטריח עליהם יותר‪ ,‬בטלו אותם‪,‬‬
‫והשאירו רק יראו עינינו׳ שהיא תפלה יפה על הגאולה‬
‫והתשועה‪ ,‬שכל יהודי לה יום יום מחכה ומיחל ומקוה‬
‫ומצפה‪ .‬וכאשר עלינו אל הארץ בחסד אל ב״ת‪ ,‬ראינו‬
‫שאין לה מהלכים‪ ,‬רק אחר השכיבנו אומרים קדיש‪,‬‬
‫׳נמשכנו אחריהם‪ ,‬ויש שנשארו במנהגם‪ ,‬ואיש הישר‬
‫לועא‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫לעשות חזרה ? או מספיק להם שיאמרו בקול רם ג׳‬ ‫אלר תשפר‬
‫ראשונות עם קדושה ?‬ ‫ה׳ שכט שת״ל‬
‫תשובה דבר זה מפורש במג״א סי׳ ס״ט סק״ד‪ ,‬וז״ל‬
‫וקדושה‪ ,‬והוא הדין שמתפללין כל התפלה‬ ‫למעלת החכם מפואר‪ ,‬זר״ק מר שמעון אליהו מלול‪,‬‬
‫בש־ביל יחיד שלא התפלל‪ ,‬מיד‪,‬ו נ״ל דאם אין שם ־ששה‬ ‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫שלא התפללו‪ ,‬לא ־תפלל הש־״ץ בלחש־ ]ויחזור התפלה[‬ ‫חכם לבב!‬
‫רק יתחיל מיד בקול רם‪ ,‬דד‪.‬א עיקר הכוונה מש־ום‬ ‫מכ תב כבודו הגיעני‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬אם השעון של יד‬
‫קדושה עכ״ל‪ ,‬הרי לך שאין לעשות חזרד‪ .‬בעשרד‪ .‬אם‬ ‫חוצץ בתפילין ?‬
‫לא היו בהם שיש־ה שלא התפללו‪ .‬ובספרי מים חיים בס״ד‬ ‫תשובה‪ .‬דבר זה מפורש בש״ע א״ח סי ז״ך סעיף ד׳‬
‫כתבתי שאיסור גמור לחזור התפלד‪ .‬אפי׳ בצבור גדול‬ ‫וז״יל לא יהא דבר חוצץ בין תפלין לבשרו‬
‫שלא התפללו‪ ,‬מכמה טעמי שפירי ע״ש‪ .‬זד׳ו מד‪ .‬שיש‬ ‫לא שנא של ‪r‬׳ לא שנא של ראש‪ ,‬וכתוב ‪,‬בהגה; ודוקא‬
‫להש־יב בקצרה מרוב הטרדות‪ ,‬וד‪.‬׳ אלהים אמת‪ ,‬ינחנו‬ ‫בתפלין אבל ברצועות אין להקפיד עכ״ל‪ .‬ולא בא לחלוק‬
‫‪.‬בדרך אמת‪ ,‬למען שמו‪ .‬ועל שאלותיו הקודמות‪ ,‬היש־בתי‬ ‫על השלחן ערוך רק לפרש תפלין שכתוב בש״ע היינו‬
‫על פי הכותבת הקודמת‪ ,‬וחזר המכתב הרי שלך לפניך‪.‬‬ ‫דוקא הקציצה ולא הרצועות‪ ,‬והקציצה עצמה לא נזכר‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫בה אסור חציה לא בש״ס ולא ברמב״ם ולא בהרי״ף ז״ל‪,‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫רק דעת הרא״ש ד׳ל דש הרבה חלוקי דעות כמ״ש הבית‬
‫יוסף‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ויש מה' להאריך‪ ,‬ואין צריך דמאהר שהש״ע‬
‫אלף תשפח‬ ‫והגה‪ ,‬דעתם שאין להקפיד יותר ברצועות‪ ,‬ר‪.‬כ־ נקיטינן‪,‬‬
‫ה׳ שבט שת״ל‬ ‫ואין להחמיר‪ ,‬וחמחמיר יחמיר לעצמו ולא לאחרים‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫מעלת הרב המפואר‪ ,‬בנש־״ ק כמה״ר יד‪.‬ודד‪ .‬בירדוגו‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫ש־ליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫רב נכבד !‬ ‫אלף תשפז‬
‫חזות קשה הוגד לי היום‪ ,‬כי אל נורא ואיום‪ ,‬שלח‬ ‫ה׳ שבט שת״ל‬
‫מלאך משמים‪ ,‬לקחת נפש יקרה נש־מת מר אביך‬
‫הצדיק‪ ,‬וגדל מאד צערנו‪ ,‬ואך אין לנו אלא להצדיק‬ ‫למעלת הרב מר ישראל יפת שליט״א‪ ,‬שלום שלום‪.‬‬
‫דינו‪ ,‬ת׳ נתן וה׳ לקח יהי שימו מבורך‪ ,‬הוא יגן עליכם‬ ‫רב נכבד !‬
‫ולא תוסיפו לדאבה עוד‪ ,‬ונפש־ו בטוב תלין וזרעו יירש­‬ ‫מכתב כבדו הגיעני‪ .‬שאל כבודו על המנהג שראה‬
‫ארץ‪ ,‬בכל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אצל עולי צפון אפריקה‪ ,‬שהעולה לס״ת‪ ,‬בניו‬
‫קבלתי מכתב כבודו‪ ,‬והרי כתב ההמלצה לפניך׳ ואש־ר‬ ‫וקרוביו הנמצאים שם מתנשקים עמו‪ ,‬ונראה לכבודו‬
‫שאלת להודיעך מקום אמרם עשרה לא טעמו‬ ‫דדבר זה נגד ההלכה בא״ח צ״ח ס״א בהגה‪ ,‬ואסור לאדם‬
‫טעם מיתה‪ ,‬המאמר הוא במסכת דרך ארץ זוטא סו״פ‬ ‫לנשק בניו הקטנים בביהכ״נ‪ ,‬כדי לקבוע בלבו שאין‬
‫א׳ וז״ל ט‪ .‬נכנסו בחייהן בג״ע‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬חנוך בן ירד‪,‬‬ ‫אהבה כאהבת המקום ב״ה‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫ואליהו‪ ,‬ומשיה‪ ,‬ואליעזר עבד אברהם‪ ,‬וחירם מלך צור‪,‬‬ ‫תשובה‪ .‬אין הנדון דומה כלל‪ ,‬דקטנים קתני‪ ,‬שהנשיקה‬
‫ועבד מלך הכושי ]הוא ברוך בן נריד‪ ,[.‬ויעבץ בנו של‬ ‫אותם היא מאהבה רבה‪ ,‬ונמשכת‪ ,‬שעל כל הגה‬
‫ר ׳יד‪.‬ודד‪ .‬הנשיא‪ ,‬ובתיה בת פרעה‪ ,‬וסרח בת אשר‪ ,‬וי״א‬ ‫וצפצוף היוצא מפיהם ועל כל חקוי שמחקים המתפללים‬
‫אף ר׳ יהושע בן לוי‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫בתנועותיהם‪ ,‬הוא מעתיר להם חבוקין ונשוקין‪ ,‬בזה‬
‫אחיכם‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫יש אסור במקום השראת שכינה‪ ,‬נוסף על הפרעה בתפלה‪.‬‬
‫אמנם נשיקה של גדולים‪ ,‬אינה אלא נשיקה של כבוד‪,‬‬
‫אלף תשפט‬ ‫ואינה אלא עראי‪ ,‬ואינד‪ .‬אלא לשם מצוד‪ .‬של עליה‬
‫לס״ת שזכה לה העולה‪ ,‬וד‪,‬וי כמנשק חפץ של מצוה‪.‬‬
‫כו שבט תש״ל‬ ‫וכן עושים ■לכל רב העולה לס״ת‪ ,‬וד״כל לכבוד התורד‪,.‬‬
‫ועליד‪.‬ם תבא ברכת טוב‪.‬‬
‫למעלת הרב המפואר והנכבד‪ ,‬בנש״ק מר עזריה בסיס‬ ‫ב שאל כבודו‪ ,‬אם גם בכוס הבדלה בעינן שישתה‬
‫שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫המברך כמלא לוגמיו כמו בקדוש היום‪ ,‬או די‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫בטעימה בעלמא‪ ,‬ופשיט לה ממ״ש בסי׳ ער״א סעי׳‬
‫הגלויה ששלח כבודו קבלתי‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬אם אמת‬ ‫י״ד‪ ,‬וז״ל ודוקא בקדוש‪ ,‬אבל בשאר דברים הטעונים‬
‫השמועה ששמע‪ ,‬שבמכנאס היו עוש־ים הייאר־‬ ‫כוס‪ ,‬מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ובעי‬
‫צייט‪ ,‬על ז׳ חדש־ים‪ .‬שקר השמועה‪ .‬רק עוש־ים אותו על‬ ‫מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫י״ב חדש יום מיתת הורים‪ .‬אין מוקדם ומאוחר אפי׳ יום‬ ‫תשובה‪ .‬כן הוא ידידי‪ ,‬דחוץ מן חקדוש סגי בטעימא‪,‬‬
‫אהד‪ ,‬החזק היה מתענה‪ ,‬החלש היד‪ .‬נותן צדקה כפי‬ ‫וגם בקדוש נתפשט המנהג כדעת י״א התם‬
‫השג יד‪ .‬ואך פקידת השנד‪ .‬היו עושים אותה על י״א‬ ‫דשתיית ■כלם מצטרפת לכשיעור‪.‬‬
‫חדשים‪ ,‬שלא לחש־וב את הוריו בכלל הרשעים שמשפטם‪.‬‬ ‫ג׳ שאל כבודו אם היו בביד‪.‬כ״נ רק המשד‪ .‬מתפללים‬
‫בגייד‪.‬נם י״ב חודש‪ ,‬ואך אם אירע איזה אונס‪ ',‬כגון‬ ‫והשלימו מנין בחמשה שכבר התפללו‪ ,‬האם יכולים‬
 ‫אוצר ה מכתבים‬
‫שב‪ ,‬ואמר אדרבה‪ ,‬וארי נעשה שואל מעני‪ ,‬כמוני‪,‬‬
‫לחוות דעתי׳ בעזר אלהי *שועתי‪ ,‬ובכן ניתיב באימתא‪,‬‬
‫ונפתח בשמעתא‪.‬‬
‫הנה מעלת כבודו הר^ השיג לפנינו במכתבו‪ ,‬דוגמאות‬
‫מהבל פיו של אותו האיש‪ ,‬וסתם דוגמאות בהא'‬
‫עניינא לזכות או לחייב‪ ,‬ודאי שהם מהחמורים אשר‬
‫תבענה שפתיו׳ ובכן נחפשה דרכ׳נו ונחקורה אם ראוי‬
‫לנדות עליהם‪ ,‬והם ‪ :‬א׳‪ ,‬ההוא אמר‪ ,‬כי ריב״ז נתמנה‬
‫לנשיא ישראל ע״י קורבת בר אחתיה אחד הבריונים‪,‬‬
‫ואע״פ שהיה הקטן בתלמידי הלל השמונים‪ ,‬אלא שילא‬
‫מ־חו חכמים שעכ״פ היה גדול כל כך בתורה‪ ,‬כמבואר‬
‫כל זה בש״ס‪.‬‬
‫ותם אנכי לא ידעתי מה חסרון כבוד חלילה יש לריב״ז‬
‫זצ״ל באמירה זו‪ ,‬כי דבר זה‪ ,‬הוא דבר המצוי‬
‫בכל דור ודור שהקרוב־ם עוזרים לקרוביהם למנותם‬
‫פרנסים ורבנים‪ ,‬אף אם חסרים הרבד‪ ,‬נקודות‪ ,‬וכל שכן‬
‫אם שלמים‪ ,‬ואבא סיקרא בר אחתיה דריב״ז׳ אף שהיה‬
‫ריש בררוני‪ ,‬נראה דאדם כשר היה ורק הבריונים משכוהו‬
‫אצלם בעל כרחו‪ ,‬כמו שכפו הרומיים לר״א בר״ש‬
‫לתפוס גנבי‪] ,‬ב״מ פ״ג[ וכן רבי ישמעאל בר ׳יוסי ]שם[‬
‫וכן רב הונא בר חייא‪ ,‬שנעשה מוכס‪ ,‬ובודאי בעכ״ר‬
‫]בכורות לא[‪ ,‬וראית לדבר‪ ,‬שהרי כאשר שלח אחר־ו‬
‫ריב״ז וא״ל עד מתי עבדיתו הכי וקטליתו לעלמא בכפנא‪,‬‬
‫א״ל מאי איעביד דאי אימינא להו מדי‪ ,‬קטלו לי‪ ,‬הרי‬
‫שלא היתה בידו שום יכולת‪ ,‬ורק נסחב בעכ״ר עמהם‬
‫לענות אמן‪ .‬גם נתגלגלה זכות גדולה על ידו בהצלת‬
‫ריב״ז שיסד ישיבת יבנה שממנה ־צאה תורה לישראל‬
‫לדורותם‪ ,‬ובנבואת הלל רבו עליו בשעת פטירתו שעליו‬
‫נאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא והוא אב‬
‫לחכמה אב לדורות‪] ,‬סו״פ ה׳ ירושלמי דנדרים ועיי׳‬
‫קרה״ע[ ומילתייהו אמורה מגלגלין זכות ע״י זכאי‪.‬‬
‫כמו סתם בשר שמותר לצלי בלי הדחה ומליחה‪ ,‬או‬
‫ב׳י על מ״ש על הגאון בעל חת״ס שראה את נכדתו‬
‫בחולי רוח‪ ,‬גם בזה לא ראיתי שום חסרון כבוד להגאון‬
‫חלילה‪ ,‬שהרי רז״ל ספרו לנו על בנתיה דרב נחמן‬
‫דכל כך היו‪ ,‬עד שאמרו על השבאין עדן גברא וינהרדעי‬
‫גוברין‪ ,‬גם כשפניות עד דבחשן קדרא בידייהו ]גטין‬
‫מ״ה[ ועוד יש מאות ספורים על בניהם ובנותיהם של‬
‫כמה צדיק־ם‪ ,‬כיוצא בזה‪ ,‬בתנ״ך ובש״ס ובמדרש‪ .‬וכן‬
‫ראינו ורואים יום יום‪ ,‬וכד הוא סדרו של עולם‪.‬‬
‫ג׳ על מ״ש על הגאון כמוהרי״ו הלוי־ זצ״ל‪ ,‬שלא חתן‬
‫את בתו ונשארה עד שהלבין שערה ב־רכתי ביתה‪,‬‬
‫גם בזה לא ראיתי בו אשמה כי יותר מזה ספרה לנו‬
‫התורה על דינה בת יעקב אע״ה‪ ,‬ורז״ל פיענחו נעלמים‬
‫שהוא מנעה מעשו אחיו ונפלה ביד שכם עכו״ם‪] .‬ב״ר‬
‫פר׳ ט״ו ס״ט[‪.‬‬
‫והנה א״ כ אם האיש הלזה דבר גם הוא בדרך ספור‬
‫אין עליו שום אשמה‪ ,‬ואך אם דיבר בדרך לעג‬
‫והתול‪ ,‬חוששני לו מחטאת‪ ,‬דקוב״ה תבע יקרייהו‬
‫דרבנן‪] ,‬ברכות י״ט ע״א[‪.‬‬
‫ואד לנדות קשה מאד מאד‪ ,‬ומה גם האידנא שהדור‬
‫פרוץ מאד מאד‪ ,‬־ועל מה שרואים בעיג־נו ושומעים‬
‫באזגינו׳ אם באנו לנדות‪ ,‬לא הנחת בן ובת לאברהם‬
‫אע״ה בלי נדוי חלילה חלילה‪ ,‬והוא רחום יכפר עוון‬
‫קעב‬
‫שהוכרחו לצאת מאותו בית שעשו בו האבל‪ ,‬לדור בבית‬
‫אחר‪ ,‬או לנסוע לעיר אחרת‪ ,‬או בא להם איזה חתון‬
‫משפחה או בר מצוה דחופים אז יש דמיון עז לדור‬
‫בבית אחר אבלם‪ ,‬או לנסוע לעיר אחרת או לעשות‬
‫שמחה עם אבל‪ ,‬אז גומרים אבלם ועוש־ם פקידת השנה‬
‫עם סעודת אזכרה והלמודים‪ ,‬אף על ירד חדשים או פחות‬
‫עד ז׳ חדשים‪ ,‬ואך הקדישים אומרים אותם בביהכ״נ‬
‫עד ‪.‬סוף י״א חדש־ם ולא יותר‪ .‬ובהיותי רב בתלמסאן‬
‫באלגיריין‪ ,‬הייתי מורה להם בכל אופן‪ ,‬שיאמרו קדיש‬
‫כל י״ב חדשי׳ כדי שיתפלל עוד אותו חדש‪ .‬כי בענותינו‪,‬‬
‫רוב ההמון א־ן באין לביהכ״נ רק משבת לשבת‪ ,‬ואך‬
‫באבלם על הורים באים יום יום‪ ,‬ומי שלא בא בשחרית‪,‬‬
‫בא במנחה וערבית כדי לומר קדיש‪ .‬ואחר י״א חדש־־ם‬
‫אינו רואה פני הבית רק משבת לשבת‪ ,‬לכן מחמירין‬
‫עליו עוד אותו חדש להנאתו ולהנאת הור‪-‬ם בתוספת‬
‫מצוה אותו חדש‪ ,‬גם משלימין בהם מנין לביהכ״נ‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשצ‬
‫כו שגנט תש״ל‬ ‫‪.‬‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬זר״ק מר שמעון מלול‪ ,‬המקום‬
‫ישלח דברו וירפאהו‪ ,‬רפואה שלימה והחלמה‬
‫מהירה אימן‪.‬‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולהדרו והודו‪ ,‬מר אב־ו הרה״ג‪,‬‬
‫עקיבה‪ ,‬הרב המקומי בקיסריה‪ ,‬שליטא‪.‬‬
‫חכם לבב‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬קבלתי במועדו‪ ,‬ורוב עבודת הקדש‪,‬‬
‫גדרה בעדי מהשיב מעלתו דבר בעתו‪ ,‬שאלת בני‪ ,‬אם‬
‫מותר לצלות בשר טחון שלא הוכשר ע״י הדחה ומל־חה‪,‬‬
‫שיש הבדל ביניהם ?‬
‫תשובה‪ .‬אין שום הבדל ביניהם׳ כלל‪ ,‬כמו שלם‪ ,‬כמו‬
‫טחון‪ ,‬מותר לצל־ בלי הכשר‪ ,‬הדחה ומליחה‪,‬‬
‫רק קודם טחינה רוחצין אותו במים להעביר הרם שעליו‪,‬‬
‫וטוחן וצולה ואוכל לתיאבון‪ ,‬כמו לבשר שלם‪ .‬ואסיים‬
‫בברכה תהיה בריא וחזק ומלא כל טוב‪.‬‬
‫ע״ה‪.‬יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,,‬‬
‫אלף תשצא‬
‫למעלת הרה״ג המסורסם בנש״ק כקש״ת כמוהר״ר‬
‫יהודה זרחיה הלוי סגל שליט״א‪ ,‬חבר הרבנות‬
‫ת״א שלום רב למעלתו‪ ,‬ולאחי ורעי הרה״ג בני חברתו‬
‫שליט״א‪.‬‬
‫רב עצום!‬
‫מכתב כבורו הרם מיום ט״ו שבט שעבר קבלתי באהבה‬
‫וברצון‪ ,‬ועבודת הקודש גדרה בעדי מחשיב‬
‫מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬ואחר עד עתה‬
‫ראיתי פרשת העבור של המדבר סרה על הראשונים‬
‫ועל האחרונים דע״א‪ ,‬ואחד מרבנן אורייתיה‬
‫ארתחא ליה׳ והכריז עליו שמתא‪ ,‬עד שישוב‪ ,‬וזה לא‬
‫קעג‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫לבית שמחה של קרובים‪ ,‬או של אחר ? זו אינה קושייא‪,‬‬
‫וכי מי שהגיע בנו לשנת י״ג‪ ,‬והאב תוך יב״ח על אביו‪:‬‬
‫האם יבטל מצות בר מצוה לבנו עד שיעברו יב״ח של‬
‫אביו ? זה לא שמענו‪ ,‬ומעשים בכל יום שאחר ל ׳יום •‬
‫עושים חגיגת הבר מצוה בתוך יב״ח של הסבא והסבתא‪,‬‬
‫וכן מורין‪ ,‬ואך בלי אולם ובלי תזמורת‪ ,‬רק בבית הורים‪,‬‬
‫בסעודה פשוטה של קרובים וידידים‪ ,‬וכן חתונת הבנים‬
‫והבנות‪ ,‬עושים בלי אולם ובלי תזמורת בתוך יב״ח‬
‫של הסבא והסבתא‪ ,‬ואם החתן והכלה תקעו עצמן לעשות‬
‫באולם ותזמורת‪ ,‬אזי ההורים אינם נכנסים לשם‪ ,‬רק‬
‫שולחים להם משם לביתם‪ ,‬ואף שעם כל זה ההורים‬
‫שמחים הרבה‪ ,‬שזכו בניהם להתהתן‪ ,‬ובפרט אם היה‬
‫חתון ׳נאה‪ ,‬אין אסור בדבר‪ ,‬לא אסרו רק בגלוי לפני‬
‫צבור‪ ,‬ובשביל כד אין רוצים לערב שמחה בתוך אבל‬
‫וגומרים סדרי אבילות אף אחר ז׳ חדשים‪ .‬ולענין דינא‪,‬‬
‫עושים כל הראוי‪ ,‬ושלום וכל טוב לישראל‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תש צד‬
‫למעלת הרב הנכבד והמפואר זר״ק כהה״ר יהודה‬
‫י״ב אדר כ׳ שת״ל‬
‫לימעלת הרב המפואר והנכבד‪ ,‬מר ישראל יפת שליט״א‪.‬‬
‫שלום שלום‬
‫חכם לבב !‬
‫מכתב כבודו קבלתי במועדו‪ ,‬ועבודת הקדש גדרה‬
‫בעדי ואחר עד עתה‪ .‬ראיתי שאלת כבודו שאלת‬
‫חכם‪ ,‬והיא כי אנחנו הספרדים אוכלים רק חלק‪ ,‬ולכן‬
‫אוכלים רק בשר קפוא‪ ,‬ואד זה קשה‪ ,‬שהרי הבשר הקפוא‬
‫היה במקרר אחר ג׳ ימים ויותר הרבה‪ ,‬בלי מליחה‪,‬‬
‫וממה נפשך אם הקירור מהני במקום מים‪ ,‬שלכן מולחין‬
‫אותו ומבשלין אותו‪ ,‬וא״כ היה ליה כבוש ואסור אף‬
‫מעת לעת דהוי כמבושל‪ ,‬וכ״ש וקו״ח כמה •ימים‪ .‬זהו‬
‫תוכן שאלת כבודו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬על ראשון ראשון‪ ,‬מ״ש כבודו שאנחנו‬
‫הספרדים אוכלים רק חלק‪ ,‬אין זה נכון‪ ,‬רק‬
‫כשר אף מבהמה שהורה בה חכם‪ ,‬ורק לפעמים שהיה‬
‫קצב יהודי שותף עם קצב גוי שהיה הגו־ נוטל כל שיש‬
‫בה ספק והיהודי נוטל כל חלק‪ ,‬אזי הכל אוכלים כלם‬
‫חלק‪ .‬ובזה אמרתי לפרש מאמר רז״ל קדושין פ״ב‪ ,‬כשר‬
‫שבטבחים שותפות של עמלק והבן‪ ,‬והקפוא ודאי שכלו‬
‫חלק‪ ,‬מטעם זה‪ ,‬גם מטעם המהירות אין להם זמן לישב‬
‫ולבדוק‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ועל מאי דקשה על הקפוא‪ ,‬משום בשר שהה ג׳ ימים‪,‬‬
‫וממה נפשך וכו׳‪ .‬כבר קדמך רבנן בזה עיי׳‬
‫ביו״ד סי׳ ס״ט ס״א בסוף ההגה דין בשר שמלא קרח‪,‬‬
‫בבאה״ט ובפ״ת ובס׳ דרכי תשובה שם ס״ק נון באורך‪,‬‬
‫ובס׳ ערוך השלחן סי׳ ס״ט סעי׳ ע״ט‪ ,‬ובס׳ אגרות משה‬
‫סימן ז״ך מה שהביאו מחלוקת הפוסקים בזה‪ ,‬יש‬
‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫מחמירין ויש מקילין‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫והנה דין בשר ששהה ג׳ ימים בלי מלייחה‪ ,‬לא• נזכר ‪.‬‬
‫לא בש״ס ולא בפוסקים הראשונים‪ ,‬רק חומרת‬
‫הגאונים כידוע‪ .‬ודיינו להעמ ‪T‬ה כפשטה‪ ,‬בבשר המונח‬
‫על שלחן הקצב ג׳ ימים לחורב ביום ולרוח קדים חרישית■‬
‫ולא ישחית וכד‪ ,‬כי יצר לב האדם רע‪ ,‬וכמ״ש אליהו‬
‫לרב יהודה אמריתו אמאי לא אתי משיח‪ ,‬והא האידנא‬
‫יומא דכפורי הוא ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא‪ ,‬א״ל‬
‫וקב״ה מאי אמר ? א״ל לפתח חטאת רובץ‪ ,‬ופי׳ רש״י‬
‫ז״ל‪ ,‬יצה״ר מחטיאו בעל כרחו‪] ,‬יומא י״ט סוף ע״ב[‪,‬‬
‫והנשק שבידינו הוא לשון רכה ותוכחת בנחת‪ ,‬כמרקחת‪,‬‬
‫ובזה אנחנו מועיל־ם לעצמנו ולאחרים‪ .‬ובכן הטוב‬
‫והישר להתיר זה לזה‪ ,‬ולבקש זה מזה סליחה‪ ,‬ולשפות‬
‫שלום שלום של קיימא ביניהם וה׳ עז לעמו יתן ויברך‬
‫את עמו בשלום‪.‬‬
‫החו״פ ע־ה״ק היפה רבתי ביום ששי בשבת ר״ה אדר א׳‬
‫שנת שת״ל‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשצב‬
‫‪ 2‬אדר א׳ תש״ל‬
‫בירדוגו שליט״א‪ ,‬שלום רב למעלתו ולכל ביתו‬
‫הי״ו‪.‬‬
‫חכם לבב!‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומרוב עבודת הקדש‪,‬‬
‫ואחר עד עתה‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬כי מר אביו ז״ל‬
‫נפטר יום ד׳ ז׳ שבט בשעה חמש פחות חמש לערך‪ ,‬ולא‬
‫ידע איך לקבוע למר אביו ז״ל יום המיתה‪ ,‬אם אותו‬
‫היום יחשב יום ודאי או בין השמשות ואיך דנים בין‬
‫השמשות בזה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הנה כבר עברו יותר מעשרים יום מיום‬
‫פטירתו‪ ,‬ואיך דנתם אותו יום רביעי שנפטר‬
‫בו‪ ,‬אם יום ודאי‪ ,‬והוספתם עליו ששת ימים‪■ ,‬וביום הג׳‬
‫שאחריו גמרתם‪ ,‬או ספרתם מיום חמישי וביום רביעי‬
‫גמרתם‪ ,‬וכאשר עשיתם בשבעה שהם דרבנן‪ ,‬כן תעשו‬
‫ביום הייאר צייאת בכל שנה שהוא רק מנהגא‪ .‬ולענין‬
‫בין השמשות בזה מפורש בם׳ בית עובד דף רכ״ה ע״א‬
‫סעי׳ ז׳‪ ,‬וז״ל נקבר בין השמשות חל האבילות ועולה‬
‫להם ל־ום אחד‪ ,‬ואם היה ערב הרגל בטל מעליו גזרת‬
‫שבעה‪ ,‬ע״ש משם כמה פוסקים ז״ל ״שאין מחמירין בבין‬
‫השמשות אלא בענין מילה דאורייתא‪ ,‬שעל זה תנינן‬
‫קטן נימול לח׳ לט׳ וכו׳ ]שבת פי״ט משנה ה[ ועיי׳‬
‫\‬ ‫ספרי מים חיים תשו׳ קנ״א‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ט״ ט‬
‫אלף תשצג‬
‫■‬ ‫י״ט אדר א׳ שת״ל‬ ‫י‬
‫למעלת הרב המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה בנש״ק מר עזריה‬
‫בסיס שליט״א‪ ,‬שלום רב לכבודו ולכל הסובבים‬
‫הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ותודה רבה על אמריו כי נעמו‪,‬‬
‫וראיתי מאי דקשייא ליה למר‪ ,‬על הגומרים‬
‫אכלם וכו‪ ,‬וכו׳‪ ,‬בשביל שמחה וכו׳‪ ,‬שהרי אסורים ליכנס‬
 ‫אוצר המכתבים‬
‫ר״ח‪ ,‬או גם אחריו‪ .,‬והתשובה הקיפה אותה בשבעה‬
‫ענני כבוד‪ ,‬ז׳ גליונות מלאים חכמה ובקיאות כיד חכמתו‬
‫הגדולה וקראתי עליהם מאמר הנביא ישעיה ]כ״ה יו״ד[‬
‫כי צו לצו‪ ,‬צו לצו‪ ,‬קו לקו‪ ,‬קו לקו זעיר שם זעיר שם‪.‬‬
‫ועם כל ראיות כבודו הברורות‪ ,‬אחינו האשכנזים‪,‬‬
‫והספרדים המתחפש־ם להתחקות כמותם‪ ,‬לא תועיל‬
‫בהם אפי׳ בת קול מן השמים להחזירם מדעתם‪ ,‬מתוקף‬
‫דביקותם במנהגים‪ ,‬יהיו איד שיה־ו‪ ,‬ועל זה אני מברכם‬
‫תמיד‪ ,‬יהי מורא שמים עליכם ]ובפרט בענין כספים[‬
‫כמורא המנהגים‪.‬‬
‫והעיקר בזה הוא‪ ,‬במקום שיש* חכמים מדומיינים‪ ,‬או‬
‫מתחסדים‪ ,‬או עניי הדעת‪ ,‬או מתנגדים‬
‫ומקנטרים‪ ,‬בבחינת את אשר אהבת שנאתי וכר‪ ,‬אז אי‬
‫אפשר לבטל אף מנהג שהוא גהינם‪ ,‬אף כד־ לקיים כמה‬
‫מצות דאורייתא‪ ,‬ואני‪ ,‬העני‪ ,‬מנוסה ועומד מאז היותי‬
‫במרוקו בעניינים כאלו‪ .‬ואד בהיותי דן יחיד־ בתלמסאן‬
‫ואגפיה‪ ,‬משך ח״י שנים‪ ,‬יכולתי לקיים צוואת רב־נו‬
‫הקדוש והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה‪ ,‬שעל הפי׳‬
‫הנאמרים בה הוספתי נדבך‪ ,‬דהיינו‪ ,‬והוי מחשב הפסד‬
‫מצוה קלה וכ״ש מנהג‪ ,‬כנגד שכרה בקיום מצוה אחרת‬
‫גדולה שתעשה ע״י בטול הקלה‪ ,‬וכ״ש מנהג‪ .‬והתרתי‬
‫הרבה פעמים להתחתן אף אחר ר״ח אב מסבות שונות‪.‬‬
‫ופעם התרתי באור ח׳ לאב‪ ,‬וכן בימי העומר‪ ,‬והכל בלי‬
‫אולם ובלי ביהכ״נ‪ ,‬ובלי תזמורת ובהצנע לכת‪ ,‬וברוך‬
‫ה׳‪ ,‬־ודע אני שכלם הצליחו‪ ,‬וראיתי שכמה פו״ר בטלו‬
‫מנהגים הללו מישראל‪ ,‬וכמה עברות נמשכו ממנהגים‬
‫אלו‪ .‬והתספורת בטלה מאליה אצל כלם‪ ,‬זולת איזה‬
‫נזהרים ונער יכתבם‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו הרם‬
‫בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה קוינו לו ויושיענו‪ ,‬מכל צרותינו‪,‬‬
‫בב״א‪.‬‬
‫כ״ב אייר שת״ ל‬
‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫מכתב כבודו הג־עני במועדו‪ ,‬הביא כבודו תשובת‬
‫אלף תשצז‬
‫בפשיטות הוא והשואל‪ ,‬שדעת מרן ע״ה היא שהספרדים‬
‫כ״ו אייר שת״ל‬ ‫‪.‬‬
‫למעלת החכם הנכבד‪ ,‬מר יעקב בן לולו שליט״א‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבב!‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו על השאלה‬
‫שנתעוררה אצלם עתה בביהכ״נ בעניין עליית‬
‫הכהנים לדוכן‪ ,‬אם יחפ־ם כפשט לשון הרמב״ם ז״ל‪ ,‬או‬
‫כמ״ש בש״ע שבבתי שוקיים דהיינו בגרביים מותר‪,‬‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬הלכה פסוקה בכל העולם מאז ועד עתה‪,‬‬
‫דבגרביים מותר‪ ,‬ואין להתחסד בזה‪ .‬ושנים‬
‫רבות עברו‪ ,‬אשר שמעתי וראית־ הרבה מקומות שעולים‬
‫הכהנים לדוכן בנעלים‪ ,‬ולמדתי עליהם זכות‪ ,‬שיש להם‬
‫על מה שסמוכו‪ ,‬כמ״ש בספר מים חיים דף ס״ה סי׳ ס׳‪,‬‬
‫לך גא ראה ויערב לד‪.‬‬
‫ב׳ שאלת מ־ שנאבדה לו כתובה‪ ,‬וקי״ל אסור לשהות‬
‫עם אשתו בלי כתובה אפי׳ שעה אחת‪ ,‬ויש לו כל הנוסח‬
‫מוקלט בשעת סדור החוסה‪ ,‬במכונית ה ‪T‬ועה לכך‪ ,‬אם‬
‫קעד‬
‫בלילה שאז הבשר מתייבש כעץ ונתייבד גם דמו בתוכו‪.‬‬
‫שאף אם נשרה אותו במים אף יום שלם‪ ,‬לא יחזור‬
‫לקדמותו בשום אופן‪ .‬ובמקומות החמין יסריח וירום‬
‫תולעים ויבאש• וכן היה מפורסם הדבר אצלנו במרוקו‬
‫‪.‬בכל חג וחג‪ ,‬ובפרט אם חל יו״ ט אחר השבת‪ ,‬שהיינו‬
‫קונים בשר מערב שבת ומולהין אותו בתוספת מלה‬
‫על הרגיל‪ ,‬ומניחין אותו במרתף קר‪ ,‬וביו״ט מוציאין‬
‫אותו בשנוי מראה וריחו נודף‪ ,‬ומי שעבר ולא מלח‬
‫קודם היה משל־כו לאשפה‪ .‬אמנם הקפוא הזה אפי׳ אחר‬
‫כמה וכמה ימים‪ ,‬כאשר שורין אותו במים שעה או‬
‫שעתים חוזר לקדמותו טרי ממש‪ ,‬ממש‪ ,‬וא״כ כל מבין‬
‫עם תלמיד •־ודה יודה שאין להטיל על הקפוא חומרת‬
‫הגאונים‪ ,‬ומותר למלחו ולבשלו כשאר בשר טרי‪.‬‬
‫ולדונו ככבוש ג״ כ אי אפשר לומה שאין דין כבוש‬
‫אלא במים צלולין‪ ,‬שאז ע״ י השר־ה מעת לעת‪,‬‬
‫הום הבשר הטבעי‪ ,‬מהמם המים והבשר מתרכך והוי‬
‫כמבושל‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כמתחיל להתבשל‪ ,‬אמנם הקפוא‪ ,‬קור‬
‫הקרח מונע מלקבל את חום הבשר ונשאר טרי כמאז‪.‬‬
‫ודברים אלו הם נרא־ם ומוחשים לכל העולם‪ ,‬ואי אפשר‬
‫להכחישם בדברים של אוהבי החומרות‪ ,‬וכבר מלתייהו‬
‫אמורה ]ירושלמי פאה פ״ז ה״ה[ כל הלכה שהיא רופפת‬
‫בבי״ד ואין אתה ■־ודע מה טיבה‪ ,‬צא וראה מה הצבור‬
‫נוהג ונהוג כמותן‪ .‬זהו מה שיש להשיב בקצ״ר אמיץ‬
‫בס ״ד‪.‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תשצה‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬הרב המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ק‪,‬‬
‫מר ישראל יפת‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬
‫חכם לבב!‬
‫הרה״ג מוהרי״ו עובדיה שליט״א‪ ,‬שכתב‬
‫אוכלים רק חלק‪ ,‬ואני כתבתי ההפך שהספרד־ם אוכלים‬
‫כשר לא חלק‪ ,‬ותמהת על זה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬אני לא דברתי על מנהג עתיק שהיה‬
‫בירושלים שאכלו הספרד־ם רק חלק‪ .‬אני‬
‫דברתי על האידנא שגם בירושלים אוכלים כשר‪ ,‬וכן‬
‫במרוקו ואלגיריין ותונס‪ ,‬אוכלים כשר‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫תשצו‬ ‫אלף‬
‫למעלת הרה״ג המפורסם‪ ,‬בנשק כמוה״ ר שמואל בן‬
‫הרוש שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים‬
‫הודו‪.‬‬
‫רב ועצום!!‬
‫גליונותיו הארוכים‪ ,‬הברוכים‪ ,‬הנסוכים מיינה של‬
‫תורה‪ ,‬הגיעוני קודם חג הפסח‪ ,‬ונשארו‬
‫כלואים בתיקם‪ ,‬ע״ע היום הזה שהגיע תורם‪ ,‬אז שחררתים‬
‫ועברתי עליהם בשום שכל‪ ,‬ורא־תי שהכל סובב על‬
‫שאלה של מנהג קל‪ ,‬אם מותר להתחתן מי״ז בתמוז עד‬
‫קעה‬ ‫אוצר ה מכ תבי ם‬
‫והתנה עליה שתכסה ראשה בכובע עד העינים והצואר‪,‬‬ ‫מספיק בהכי‪ ,‬או לא‪ .‬גם אם רוצה למחוק אותו תקליט‪,‬‬
‫והוא בפחזותו התחיל לדקדק עמה עד כחוט השערה‪,‬‬ ‫ולקלוט במקומו דבר*ם אחרים‪ ,‬האם מותר למחוק‬
‫ואמו הטיפשת מצאה מקום לגלות שנאת חמות לכלתה‪,‬‬ ‫האזכרות שנקלטו בו בברכות‪ ,‬או לא ?‬
‫והוסיפה שמן על המדורה‪ ,‬עד שהכלה קצה נפשה מהם‪,‬‬ ‫תשובה‪ .‬התקליט אין בו חתימת עדים‪ ,‬וכל שטר בלי‬
‫ויום אחד בהיותה לבדה בב־ת ארזה כל חפציה ומלבושיה‬ ‫חתימת עדים‪ ,‬אינו שטר‪ ,‬ואך התיקון כבר‬
‫ושלחה את הכל לבית אביה‪ ,‬וכתבה מכתב לבעלה‪ ,‬שלא‬ ‫־עשוי ועומד‪ ,‬שבכל מקום עושים שתי כתובות‪ ,‬אחת‬
‫תשוב להיות לו עוד לאשה‪ ,‬רק עד שיוציא את אמו‬ ‫נותנים ביד הכלה אחר הקריאה‪ ,‬ואחת נשארת במשרד‬
‫מביתו‪ ,‬ויבטל תנא־ גלוי ראשה‪ ,‬לא בפאה נכרית ולא‬ ‫מחלקת הנשואין למשמרת לנצח ויסמול עליה‪ .‬ועל‬
‫במטפחת‪ ,‬רק בגלוי ראש פשוט פשוט‪ ,‬והניחה המכתב‬ ‫המחק‪ ,‬יוכל למחוק אם יש צורך בדבר‪ ,‬שכל שם שלא‬
‫על השלחן גלוי בתוך הכובע והלכה לבית אביה בראשה‬ ‫נכתב לשם קדושת השם כס״ ת תפלין ומזוזות אין‬
‫מגולה‪ .‬וכאשר בא הבעל ומצא את המכתב והכובע‪,‬‬ ‫בו שום קדושה‪ ,‬שהר־ סופר שלא קדש את השם בשעת‬
‫ידע כי הלכה בראש גלוי ותכף הגיש קובלנא לביה״ד‪,‬‬ ‫כתיבה שיאמר קודם כל כתיבת כל שם‪ ,‬שם זה אני‬
‫ושלחו אחריה והשיבה במכתב מפורש‪ ,‬שידינוה שלא‬ ‫כותב לשם קדושת השם אלהי ישראל‪ ,‬ואם לא אמר‬
‫בפניה בכל חומר הדין שירצו‪ ,‬ונמשך הדבר שת־ שנים‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬הס״ ת פסול‪ ,‬ואסור לקרות בו בצבור‪ ,‬וכן התפלין‬
‫ולא הועילו עורכי דין ולא מתווכי שלום‪ .‬ושוב באו‬ ‫והמזוזות‪ .‬ויש מה להאריך ואין צר־ך‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אצלי מעירם הבעל עם אמו ואח־ו ואחוזת מרעיו‪ ,‬והראתי‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫לו סמוכות רבות להניחה לרצונה בריש גלי‪ ,‬והודה‪,‬‬
‫ונסעתי עמהם ועשיתי להם שלום‪ ,‬וברוך ה׳ הם מוצלחים‬ ‫אלף תשצח‬
‫בכל‪ ,‬והכל כתוב אצל־ באורך בח״ב מים חיים‪ ,‬שעדיין‬ ‫ח׳ סיון שת״ל‬
‫בכתב יד‪ ,‬ה׳ ב״ה יעזרנו להוציאו לאור‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו כי בענין כבוי החשמל ביו״ט‪ ,‬התרתי‪,‬‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬חכם מפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪,‬‬
‫ובענין הפתילייה אסרתי להורידה‪ ,‬שהוא מכבה‬ ‫זר״ק מר חביב אצרף‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‬
‫חלק היורד ‪,‬‬ ‫ולכל ביתו‪ ,‬ולכל החברים‪ ,‬רעים אהובים‪ ,‬שליט״א‬
‫תשובה‪ .‬אין זו סתירה‪ ,‬דשם בסי׳ ר׳ ביארתי‪ ,‬דלצורך‬ ‫חכם לבב !‬
‫מותר להיות מעלה ומוריד‪ ,‬ולא אסרת־ רק‬ ‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומרוב עבודת הקדש‬
‫להורידה ללא צורך כלל‪.‬‬ ‫ואחר עד עתה‪ .‬תודה רבה על אמרי פיו והגיון‬
‫ועל הבן זכן שנולד לכבודו‪ ,‬מזל טוב‪ ,‬זכ״ר בגימטריא‬ ‫לבו הטהור‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬כי בספרי מים חיים סוף‬
‫ברכ״ה‪ ,‬תבורכו בכל טוב סלה‪.‬‬ ‫תשובה כ״ג‪ ,‬על גלוי הראש באנשים‪ ,‬כתבת־ אבל‬
‫ועל המועמדות בקרית ביאליק‪ ,‬אין שום סכויים‪ ,‬כי‬ ‫בנשים‪ ,‬האסור פשוט וכר וכו׳‪ ,‬ואך כאשר שאלני כבודו‬
‫הרב האשכנזי אשר שם הוא ראש המועצה ג״כ‪,‬‬ ‫ועוד אחרים על פאה נכרית אמרתי שהוא מותר‪ ,‬וגם‬
‫והוא אינו רוצה עתה בשום אופן להיות עמו רב ספרדי‪.‬‬ ‫חלק בגלוי ראש האשה מותר‪.‬‬
‫וביאליק אינה שייכה לחיפה‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬אנחנו נדחקים‬ ‫תשובה‪ .‬אין בזה שום סתירה כלל‪ .‬דבספרי מים חיים‬
‫ונכנסים להטיב לאחרים‪ ,‬ואם נראה אור נודיע לכבודו‬ ‫■מיירי בלי פאה נכרית וכל הראש ופשוט‪.‬‬
‫בלי נדר‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי אותה תשובה זה לה היום ארבעים וחמש שנים‪,‬‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫שאז כל הנשים במרוקו‪ ,‬ורובם באלג־ריין היו בראש‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬ ‫מכוסה‪ ,‬ורק הגברים שהיו עובדים במשרדים אצל‬
‫הצרפתים היו בראש מגולה‪ ,‬וקם עליהם ערעור‬
‫אלף תשצט‬ ‫מהמתחסדים‪ ,‬והגיעו לכמה מר־בות ושאונות וחלול ה׳‬
‫היה גדול חלילה‪ ,‬ובכן נתתי את לבבי בס״ד לשנות‬
‫ה׳ סיון שת״ ל‬ ‫פרק זה בארוכה‪ ,‬וברוך ה׳ עלתה ב ‪T‬י ודממו הסערות‪.‬‬
‫ועל ענין גלוי שער באשה לא באה לידי עליו שום שאלה‬
‫למעלת חכם מפואר ונכבד‪ ,‬מר מכלוף ריוח שליט״א‪,‬‬ ‫והיה אסורו פשוט לכל‪ ,‬ולכן כאשר הוספתי בתשובתי‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫נופך להתיר באנשים מאם כל חי‪ ,‬בדרך אגב הסרתי‬
‫חכם לב !‬ ‫מעט הנוגע לנשים‪ .‬אמנם אח״כ כאשר ההיתר נתפשט‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הג־עני במועדו‪ ,‬ומרוב עבודת הקדש‬ ‫מאליו גם אצל הנשים‪ ,‬מפני שהתחילו הם למשול‬
‫ואחר עד עתה‪ .‬ראיתי מ״ש כבודו בדעת נעורים‬ ‫בגברים‪ ,‬והמתחסדות עושות פאה נכרית‪ ,‬והמתחסדות‬
‫לאזור •כגבר חלציו להתחרות בי‪ ,‬בענין מנהג העולם‬ ‫יותר עושות כובע או מטפחת‪ ,‬אף שנשאר חלק מהראש‬
‫לשים כל ארבע כנפות לצד פנים‪ ,‬כמ״ש בספרי מים‬ ‫עם הרבה שער מגולה‪ ,‬ועל כולם יש מערערים‬
‫חיים‪ ,‬סי׳ ד‪ .‬ואני אומר‪ ,‬אם היה‪ .‬זמני פנוי כשל ר׳‬ ‫ואז■ באו אלי הרבה שאלות‪ ,‬והשבתי להתיר בפאה‬
‫פר ‪T‬א זיע״א‪ ,‬הייתי חוזר עמך ת׳ זימני‪ ,‬עד שתבין‬ ‫נכרית ובמטפחת‪ ,‬אף שחלק גדול מהשער נשאר מגולה‪.‬‬
‫בטוב‪ .‬אמנם זמני עמום וגדוש עבודת הצבור והיחיד‬ ‫וכן ראיתי‪.‬ורואה יום •־ום אצל כל האשכנזים‪ ,‬אפילו‬
‫עד אפס מקום לאכול ולישון בקבע‪ ,‬וכן במקום לאזור‬ ‫החרדות שבחרדות‪ ,‬וגם נשי אדמורי״ם‪.‬‬
‫כגבר חלצ־ו לסתור‪ ,‬יאזור וכו׳ להבין‪ ,‬ותברכני נפשו‪.‬‬ ‫ובהיותי במרוקו בא מעשה לידי בבחור חסיד וחרד‬
‫ואשר שאל כבודו‪ ,‬האם מותר ללעוס מסתיק ]בערבית■‬ ‫מאד שלקח אשה חסידה וחרד־ת בת טובים‪,‬‬
 ‫אוצר המכתבים‬ ‫קעו‬
‫אלף תתא‬ ‫אלמסקא[ ביום התענית‪ ,‬ואם יש הבדל בין תענית‬
‫לתענית‪ ,‬תשובה‪ .‬דבר זה מפורש בא״ח סי׳ תקס״ז ס״ג‬
‫;‪ 19‬תמוז שת״ל‬ ‫בהגה‪ .‬ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ‬
‫מתוק ללחלח גרונו לפלוט מלבד ביוה״ כ דאסור עכ״ל‪,‬‬
‫למעלת הרה״ג זר״ק מר ישראל יפת שליט״א‬ ‫ואף שהמג״א אוסר בכל ת״צ ע״ש‪ ,‬אין לנו אלא דברי‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫מור״ם‪ ,‬שאין אסור אלא ביוה״כ בלבד‪ ,‬ויש הרבה מה‬
‫רב מפואר י‬ ‫להאריך ואין הזמן מסכים‪.‬‬
‫קבלתי את הגלויה‪ ,‬ושם נאמר שכבודו ראה עולה צפון‬
‫אפריקא‪ ,‬ששות־ם את הטיי עם נענע או שיבה‪,‬‬ ‫עוד שאלת על מה שנהגו לומר אחר ברכת הלבנה אמן‬
‫ויש חשש גדול לתולעים‪ ,‬וכאשר שאלם כבודו א״ל‬ ‫ג״פ‪ ,‬נצח ג״פ‪ ,‬סלה ג״פ‪ ,‬ועד ג״פ‪ .‬הקשה כבודו‪,‬‬
‫שגם גדולי התורה עושים כן‪ ,‬ובעי מר מנאי ליתובי‬ ‫‪.‬והלא אמרו ב־רושלמי האומר מודים מודים‪ ,‬שמע שמע‪,‬‬
‫דעתיה‪.‬‬ ‫משתקי׳ אותו‪ ,‬ודכוותה גם אמן אמן‪ .‬תשובה‪ .‬גם בבבלי‬
‫תשובד‪ .,‬הדבר אצלנו היה והוד‪ ,‬כך‪ ,‬שהנשים בודקות‬ ‫איתא‪ ,‬במשנה וגמרא ]ברכות ל״ג ע״ב[ והטעם אמרו‬
‫הנענע עלה עלה‪ ,‬ואה״ב שוטפים אותם במים‬ ‫'‬ ‫שם‪ ,‬דמיחזי כשתי רשויות‪ ,‬שמשתחוה לזה ומשתחוה‬
‫ונותנים אותם עם הטיי‪ ,‬וכך היא הד‪,‬לכה לבדוק ■ולאכול‬ ‫לזה‪ ,‬ומיחד שם זה ושם זה‪ ,‬אבל אמן‪ ,‬אינה אלא‬
‫ויש שקשה עליד״ם לבדוק‪ ,‬ונותנים את הנענע בכלי אחר‬ ‫האמנת דברים‪ ,‬וכתובים מלאים מצינו‪ ,‬ברוך ה׳ לעולם‬
‫שטיפה במים‪ ,‬ושופכין עליו רותחין‪ ,‬ואחר רגעים אחדים‬ ‫אמן ואמן‪] ,‬וכן בסוף כל חומש של תהלים‪ ,‬והכל כדי‬
‫שפולט טעמו וד־חו במים מסננים אותן המים בבגד עב‪,‬‬ ‫לאמת הדבר‪ ,‬וכן בתורה‪ ,‬ואמרה האשה אמן אמן‪,‬‬
‫ונותנים מאותן המים בטיי‪ .‬וגם בזה הולכים ע״פ הד‪,‬לכד״‬ ‫]במדבר ה‪ ,‬כ״ג[‪ .‬ועוד נהגו לכפול ■ה׳ ימלוך לעולם ועד‪,‬‬
‫שמסננים ושותים‪ ,‬ומי שלא היה בודק‪ ,‬ולא מסננן‪ ,‬לא‬ ‫כי הוא סיום השירה‪ ,‬כמו שכופלים כל הנשמה תהלל‬
‫היינו שותים מאותו הטיי‪ ,‬והיינו מוכיחין אותו על פנ־ו‪.‬‬ ‫יה‪ ,‬כמ״ש באו״ח סי׳ נ״א סע־׳ ז׳‪ ,‬והוא רק לחזק ולאמת‬
‫ועם כל זד‪ ,‬יש ללמד עליד‪,‬ם זכות‪ ,‬כי יש הדבה ספקות‬ ‫הדברים‪ ,‬וכן ה׳ הוא האלהים ה׳ הוא האלהים‪ ,‬מאחר‬
‫בדבר‪ ,‬שמא לא היו תולעים באותו נענע‪ ,‬ואם תמצא‬ ‫שהכתוב כפליה‪ ,‬כפלינן ליה‪ ,‬כמ״ש הרא״ש ז״ל בברכות‬
‫לומר‪ ,‬היו‪ ,‬שמא נפלו על■ ‪T‬י נענוע ושטיפד! במים‪ ,‬ואם‬ ‫ל״ג יעו״ש זהו מה שיש להשיב בקצרה מרוב הטרדות‬
‫ת״ל לא נפלו שמא התליע בתלוש‪ ,‬ואם ת״ל במחובר‪,‬‬ ‫ושלום‪.‬‬
‫ודאי נמוחו ע״י רותחים ובטלי ליהו‪ .‬ועוד יש מה‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫להאריך ואין צר־־ך‪ ,‬ואין זמן להאריך‪ ,‬ויאמר לקוצרים‬
‫ה׳ עמכם‪ .‬ואשר ראית הספרדים מקילין בענייני פסח‪,‬‬
‫כן היא ההלכה ע״פ מרן מלכא זיע״א‪ .‬ואחינו האשכנזים‪,‬‬ ‫אלף תת‬
‫הם רק חומרות ומנהגים‪ ,‬דוק ותשכח‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ח״י תמוז שת״ל‬

‫אלף תתב‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרה״ג וכו׳ זר״ק כמה״ר‬

‫דוד רצון‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫‪ 7‬אב שת״ל‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬חכם נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ק מר יצחק‬ ‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫בוטבול שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הג־עני‪ ,‬שאל כבודו‪ ,‬אדם שומר תורה‬
‫חכם לב!‬ ‫ובפרט ת״ח‪ ,‬אם מותר לסדר חופה וכו׳‪ ,‬ואם‬
‫‪-‬‬ ‫ראוי לחיות משגיח על הכשרות‪.‬‬
‫מכתב כבודו קבלתי מיום ז״ך תמוז‪ ,‬ומפני שאני‬
‫עמוס עבודה למעלה ראש‪ ,‬ואחר עד עתד‪.,‬‬ ‫תשובה‪ .‬ידעתי בני ידעתי כוונת שאלתך‪ ,‬ודבר פשוט‬
‫ועל שאלת בבודו‪ ,‬שמחלקים הקבלות של מכירת‬ ‫וברור‪ ,‬שכל יהוד־ כשר‪ ,‬כשר לסדר חופח‬
‫מצות ונדבות של ביד‪,‬כ״נ‪ ,‬ביום שבת שנמצאים שם‬ ‫וכו‪ ,‬ולהיות משגיח‪ ,‬אמנם •מפני תקון העולם ותקון הדת‬
‫הקהל‪ ,‬ורב אחד אמר לך‪ ,‬שהוא אסור חמור‪ ,‬הן מצד‬ ‫שלא יהיה הדבר הפקר ביד הכל‪ ,‬לכן מאז ומקדם בכל‬
‫אסור מוקצה של הקבלות בעצמן‪■ ,‬הן מצד אסור בורר‪,‬‬ ‫קהלות ישראל תקנו שאין לסדר חופות‪ ,‬רק ת״ח ידוע־ם‬
‫ובעי כבודו לחוות דעתי‪.‬‬ ‫אצל רבני המקום‪ ,‬או רבני המחוז‪ ,‬ויחיו אחראים ונענשים‬
‫על כל מכשול ותקלה שיארע על ■־דם‪ .‬וכן היה הדבר‬
‫תשובה‪ .‬דבר זד‪ ,‬הוא פשוט בכמד‪ ,‬בתכ״ג ואין בו שום‬ ‫במרוקו ובאלגיריין‪ .‬וכאן במדינתנו הקדושה‪ ,‬תקנה‬
‫אסור‪ ,‬מוקצד‪ ,‬אין בו‪ ,‬מתלתא טעמי‪ ,‬א׳‪ ,‬דאפי׳‬ ‫קבועה שאין מוסרין דבר זה אלא לרבני השכונות בלבד‪.‬‬
‫שטרי חובות‪ ,‬ושטרי חשבונות‪ ,‬לא אסרו אלא לקרותם‪,‬‬ ‫וכן ההשגחה רק ע״י מחלקת הכשרות בלבד‪ ,‬כדי שיהיה‬
‫אבל לטלטלם לא אסרו‪ ,‬ואפי׳ מכתב השלוח לו מותר‬ ‫סדר בכל דבר‪ .‬זהו מה ש־ש להשיב לכבודו הרם בקצר‬
‫לטלטלו ולעיין בו‪ ,‬ואפילו הבא מחוץ לתחום‪ ,‬לא אסרו‬ ‫מילין מרוב עבודה‪ ,‬ושלום על ישראל אמן‪.‬‬
‫ליגע בו‪ ,‬אלא אמרו טוב ליזהר שלא יגע בו‪ ,‬וכתב‬ ‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫קעז‬ ‫בים‬
‫במלי‪ ,‬ופי המהרש״א ז״ל‪ ,‬במלי נבלות הפה ע״ש‪ ,‬והוא‬
‫דחוק הרבד‪ ,,‬דמשמע שרב כד‪,‬נא היה עוסק בדברים‬
‫בטלים ובנבלות‪ ,‬והוא מזד‪,‬ירו לבחור זו מזו‪ ,‬וזד‪ ,‬קשד‪,‬‬
‫לשמוע‪ ,‬ולדעתי נר׳ לפרש‪ ,‬כי רב כהנא הוד‪ ,‬קא מזבין‬
‫דקולי‪ ,‬דהיינו סלים של נשים ]ב״מ ס״ד[ וד‪,‬יד‪ ,‬צריך‬
‫להרבות דברים לייפות סחורתו בעיניד‪,‬ם‪ ,‬ולכן א״ל רב‬
‫מוטב להפוך בנבלות‪ ,‬דהיינו להסתחר בהן‪ ,‬כמו הפוכי‬
‫בעיסקא ]יבמות ס״ג[‪ .‬ועוד נפרש במלי‪ ,‬כל מסחר התלוי‬
‫ברוב דברים‪ ,‬ואץ לך מסחר התלוי ברוב דברים ובפרט‬
‫עם הנשים‪ ,‬כמו המכולת ובפרט פה בארץ‪ ,‬שהנשים‬
‫הם הקונות‪ ,‬וא״כ טוב לו להפוך בנבלות ולא במכולת‪.‬‬
‫ועוד נוכל לפרש במלי על עורכי דין‪ ,‬שכל עסקם‬
‫רק בשקר וכזב‪.‬‬
‫ולענין מה שנוגעים באותם הדברים שאמרתם‪ ,‬אין‬
‫בזה כלום‪ ,‬לפי שכלנו טמאי מתים שהם אבי‬ ‫‪.‬‬
‫אבות הטומאה‪ ,‬גם אין ‪.‬צריכים לטבול שאין טבילה‬
‫מועלת לד‪,‬ם כלום‪ ,‬והרחיצה אין צריך לומר‪ ,‬שבלאו הכי‪,‬‬
‫יש לכל אחד בגדי עבודח מיוחדים‪ ,‬וכאשר גומרים‪,‬‬
‫מסירין הבגדים הצואים זרוחצין היטב‪ ,‬ויש מזלפין‬
‫עוד ריח בשמים‪ ,‬וכן יעשה גם הוא‪ ,‬ותפלתו רצויה‬
‫ומקובלת לפני המקום ב״ה‪ ,‬זה מה שיש לד‪,‬שיב לכבודו‬
‫בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬הוא יושיענו מכל צרותינו‬
‫חיש מהר‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אחיכם‪ ,‬ע״ד‪ ,‬יוסף משאש ס״ט‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫אלף תתד‬
‫למעלת החכם המפואר נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ק מר צגייר‬
‫עשוש שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫כאשר חזרתי ממסעי‪ ,‬מצאתי בארגז המכתבים‪ ,‬הגלויה‬
‫היקרה של כבודו‪ ,‬בה שאל מעלתו ב׳ שאלות‪.‬‬
‫א׳‪ .‬איש אחד אין לו אלא בת יח ‪T‬ה‪ ,‬נשואה ויש לה‬
‫בנים ובנות‪ .‬והוא קנה ס״ת לזכרון במקום בן‪ ,‬כמנהג‬
‫המקום‪ .‬והוא רוצד‪ ,‬לעשות טס של כסף על הס״ת‬
‫למנוחת אביו ואמו‪ ,‬ואך אשתו ובתו עכבו עליו‪ ,‬באמרם‬
‫אליו‪ ,‬שאם יעשהו למנוחת הוריו‪ ,‬אין לו חלק במצוה‪.‬‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪ ,‬מ* מהם צודק‪.‬‬
‫תשובה לצאת ידי כל הדעות יכתוב ככה ‪ :‬ספר חתורח‬
‫חזה נדבת פלוני‘^ לזפרון לדור אחרון״ כמקום בן זכי‬
‫שאין לו‪ .‬גם למזכרת חוריו חיקרים פלוני ופלונית‪,‬‬
‫נפשם כטוב תלין וזרעם יירש ארץ‪.‬‬
‫ב׳ שאל כבודו‪ ,‬על אחד שעשה ס״ת חדש והכניסו‬
‫לביהכ״נ בקהל רב והוד והדר‪ ,‬ולמחר בבקר בא‬
‫להוציאו‪ ,‬או לתת אותו לאחיו להוליכו לעיר אחרת‪,‬‬
‫וכבודו עכב עליו דהוי חוכא ואטלולא ח״ו‪ ,‬אלא צריך‬
‫לישאר בבהכ״נ לכל הפחות חדש ואז יוכלו להוציאו‪.‬‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬עכבה זו אין לה על מי לסמוך‪ ,‬ואדרבה‬
‫רואים יום •יום ההפך בחתן וכלה‪ ,‬שהם בשעתן‬
‫גדול כבודם יותר מת״ת דרבים‪ ,‬כמ״ש רז״ל מבטלין‬
‫ת״ת להכנסת כלה ]מגילה ג‪ [.‬וכמה רעש עושים לכבוד‬
‫הכנסת כלה‪ ,‬ולמחר נוסעים לעיר אחרת‪ ,‬ויש בו ביום‪.‬‬
‫וכן חג הפסח שמתהילין להכין לו מר״ח אדר‪ ,‬ויש קודם‪,‬‬
‫אוצר ה‬
‫הבאה״ט המנהג פשוט ל־גע בו‪ ,‬דראוי לצור ע״פ‬
‫צלוחיתו‪ .‬כל זה בא״ח סי׳ ש״ז יעו״ש בסעי׳ י״ב י״ג‪.‬‬
‫ב׳‪ ,‬ע״פ מה שזכורני‪ ,‬שראיתי שאלה לגאון על המנהג‬
‫הפשוט להוליד לחתן בשבת מתנות שרובם כבלט‬
‫דבר־ם האסורים לטלטל משום מוקצה‪ ,‬והשיב דמשום‬
‫שיש בדבר צד מצוד‪ ,‬של שמחת חתן וכלה‪ ,‬הקילו‪,‬‬
‫הכא נמי‪ ,‬מאחר שיש בדבר מצות עשד‪ ,‬דאורייתא‪,‬‬
‫וד״ייתם נקיים מד‪,‬׳ וישראל‪ ,‬למסור בידו הקבלה‪ ,‬להיות‬
‫בטוח שכספו הגיע ל ‪ T‬הגזבר‪ ,‬הקילו‪.‬‬
‫ג׳ דעד־פא‪ ,‬שאף אם נעלים עין מד‪,‬אמת הברור‪ ,‬ונאמר‬
‫שיש בקבלות ח״ו צד מוקצה‪ ,‬מאחר דדעתו עליהם‬
‫מערב שבת למסרם לבעליד״ם בשבת‪ ,‬וכן הוא רגיל‪,‬‬
‫אבד מד‪,‬ם אסור מוקצה‪ ,‬וכל זה פשוט‪.‬‬
‫ואסור בורר ג״כ לא שייך בזה כלל‪ ,‬דא״כ גם בספרים‬
‫‪ ,‬אין לקחת ספר מתוך הספרים‪ ,‬וכן מי שצריך‬ ‫‪,‬‬
‫לאיזה ספר ואינו מכירו עד שפתחו וצריך לפתוח הרבה‬
‫ספרים‪ ,‬עד שמוצא את הצריך‪ ,‬האם גם בזה יש דין‬
‫בורר ? וזה מעשים בכל יום ראינו ורואים גאוני עולם‬
‫מכל העדות קצוניים קצונ‪-‬־ות גסד‪ ,‬עושים כן ואין פוצה‬
‫פה ומצפצף‪ ,‬אף שיכולים ללמוד מספר הבא לידם‪ .‬וכן‬
‫אמרו בירושלמי דפיאה‪ ,‬כל הלכתא שהיא רופפת בבית‬
‫דין ואין אתד‪ ,‬יודע מד‪ ,‬טיבה‪ ,‬צא וראה מד‪ ,‬הצבור נוהג‪.‬‬
‫זד‪,‬ו מה שיש להשיב לכבודו בזה בעזרת אלהינו זה‪,‬‬
‫הוא יהיד‪ ,‬אמנו תמיד אמן‪.‬‬
‫אלף תתג‬
‫ח׳ אב שת״ל‬
‫למעלת החכם המפואר וכו‪ /‬מר •־־צחק דרעי‪ ,‬שליט״א‪,‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‬
‫חכם לבב !‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו הוא שואל‪ ,‬על יד‪,‬ודי ירא‬
‫שמים ולמדן כמו תלמיד חכם‪ ,‬ושליח צבור‬
‫קבוע זד‪ ,‬שנים רבות‪ ,‬ומרוצה לקהל מכל הבחינות‪,‬‬
‫ומאז‪ ,‬דרתה חנות מכולת של יהודי אחד שהיה עובד‬
‫בעסק אחר‪ ,‬והוא היה ממלא מקומו במכולת‪ ,‬ועתה‬
‫נפסק העסק‪ ,‬וחזר בעל המכולת למקומו‪ ,‬ופטר את זד‪,,‬‬
‫ובקש עבודד‪ ,‬בלשכת העבודד‪ ,,‬ואחר עמל נתנו לו מקום‬
‫בנקוי אשפתות שנמצאים שם חתולים ועכברים וכלבים‬
‫מתים‪ ,‬וגם הרבה שמרטוט־ם מלוכלכים וכו׳‪ ,‬האם מותר‬
‫לישאר ש״ץ‪ ,‬או מחוייב לטבול בכל יום‪.‬‬
‫תשובה לא ראי׳ שום סברד‪ ,‬לסלקו מלהיות ש״ץ בשביל‬
‫מלאכתו זו שמתפרנס ממנד‪ ,‬בריוח הוא וביתו‪,‬‬
‫ואף שנחשבת בעינ*כם בזויד‪ ,‬כמו בחו״ל שד‪,‬יו עוסקים‬
‫בה רק הערבים הבזויים‪ ,‬פה בארץ בטלה מחשבה זו‪,‬‬
‫שכן אנו רואים בכל ערי הארץ‪ ,‬אנשים יקרים מלאים‬
‫תורד‪ ,‬ומצות‪ ,‬עוסקים במלאכד‪ ,‬זו ומתפרנסים ממנד‪,‬‬
‫בר־וח גדול‪ ,‬ומקיימים אזהרת האמורא הקדוש לתלמידו‬
‫החביב‪ ,‬כמ״ש בפסחים קי״ג ע״א‪ ,‬א״ל רב לרב כד‪,‬נא‪,‬‬
‫פשוט נבל תא בשוקא ושקול אגרא‪ ,‬ולא תימא כד‪,‬נא‬
‫אנא גברא רבה אנא‪ ,‬וזילא בי מילתא‪ ,‬ע״ש‪ .‬ועוד איתא‬
‫שם‪ ,‬א״ל רב לרב כד‪,‬נא‪ ,‬הפוך בנבלתא ולא תד‪,‬פוך‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫קעח‬
‫הוא כשר‪ ,‬ודק ואשכח בס׳ עקרי הד״ט חא״ח סי ׳ז׳‬ ‫וכמה רעש וכמה צער וכמה הוצאות‪ ,‬ואחר ירם אחד‬
‫אות א׳‪ ,‬שכתב שאין צד להתיר‪ ,‬והר‘ זה פסול‪ ,‬ולעומת‬ ‫'הוא נוסע‪ .‬וגם בי‪.‬מי הב־ת‪ ,‬כתיב ופנית בבוקר והלכת‬
‫זה‪ ,‬ראה בפתחי תשובה יו״ד סי׳ רע״ג סק״ד ד״ה ונראים‬ ‫לאהליך ]פ׳ ראה[‪ ,‬וכ״ש דבר זה שאינו אלא מנהג‬
‫וכו׳‪ ,‬שהביא דעת כמה פוסקים‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות‬ ‫לכבוד הס״ת‪ ,‬די לו בלינת לילה‪ ,‬ולמחר יוליכוהו לעיר‬
‫דעתי‪.‬‬ ‫אחרת‪,,‬ויכבדוהו עוד‪ .‬ואין להוסיף עוד חומרות מדעתנו‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬דע בני כי הרמב״ם ז״ל‪ ,‬פ״י מהלכות ס״ת‬ ‫די הי והותר החמרות שיש לנו‪ .‬זהו מה שיש להשיב‬
‫ה׳׳א‪ ,‬מנה עשרים דברים שכל אחד מהן‬ ‫לכבודו בזה בעזרת אלהינו זה‪ ,‬נגילה ונשמחה בישועתו‬
‫פוסל ס״ת‪ ,‬וחוץ מהן אינו אלא למצוה ולא לעכב‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫אמן‪.‬‬
‫ודבר זה של יתר וחסר שטה לא נזכר באותם עשרים‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫■‬
‫דברים כלל‪ ,‬וא״כ אינו אלא למצוד‪ .‬ואינו מעכב‪ .‬ומאחר‬
‫שיש מחלוקת בדבר נקיטינן כדעת המכשירין‪ ,‬ואץ‬
‫גורמין גניזד‪ .‬לכתב־ הקדש ח״ו‪ ,‬וכן ראיתי בהרבה‬ ‫?ת׳׳ל‬ ‫פ״ ו אנ‬
‫מקומות ספרים כאלו‪ ,‬שלוקטו ‪. .‬מכמה ספרים שנפסלו‬
‫שלא היו שוים בארכם‪ ,‬רק אחד אריך וחד קצר וחד‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬החכם המפואר הנכבד והנחמד והנעלה‬
‫בינוני ואין פוצה פה ומצפצף‪ .‬וזכורני שראיתי פס״ד‬ ‫בנש״ק וכו׳ וכו׳ כמה״ר שלום סודרי‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫ארול באלגיריין מרב וגאון'מפורסם כמוהר״ר סעדיה‬ ‫שלום רב לימעלתו ולכל ביתו בית צד״קים יעמוד‪.‬‬
‫עמור זצ״ל ממאה החמישית לאלף שעלינו והכשיר‬
‫בפשיטות‪ .‬וכן מצינו להרבה פוסקים שהכשירו בכמה‬ ‫ח‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫עניינים בזה כדי שלא לגרום גניזה לשמותיו יתברך‪,‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ואף כי עמוס שאלות שונות‬
‫כמ״ש בספרי אוצר המכתבים ח״ב ס־׳ אלף קי״ד‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫ועבודת הצבור והיחיד‪ ,‬נתתי לכבו׳ הרם דין קדימה‬
‫עוד שאל כבודו על ס״ת שנמצאו בו נקבים שצריך‬ ‫שאל כבודו הרם בענין אריות ונמרים וכו׳ שעושים‬
‫לעשות להם טלאי‪ ,‬והוא מגויל ולא מצא גויל‪,‬‬ ‫אחינו האשכנזים על היכל הקדש והפרוכיות בכל בתי‬
‫האם מותר לעשות מקלף ? ושוב מצא סמך להתיר מהפ״ת‬ ‫כנסיות שלהם‪ ,‬ומהם רצו ללמוד גם הספרד־ם‪ ,‬ומביאים‬
‫יו״ד סי׳ ער״א סקי״ב בד״ה מקצתו וכו׳‪ ,‬ובעי מר מנאי‬ ‫ראיה מדברי מרן ביו״ד סי׳ קמ״א‪ ,‬וכבודו סתרה מדבר‬
‫לחוות דעתי‪.‬‬ ‫הברכ״י וכו׳ וכו׳‪ ,‬כל זה כתוב אצלי בקצרה בספרי מים‬
‫תשובה‪ .‬ספרי דווקני מחפשים ספרי גויל שבלו‬ ‫חיים‪ ,‬תשו׳ פ׳ ותשו׳ רס״ח‪ .‬ועוד כתבתי באורך בתשו׳‬
‫שעומדים לגניזה‪ .‬ולוקחים מגליונותיד‪.‬ם מד‪.‬‬ ‫לרב גדול בתשו׳ לחיו״ד‪ .‬המקום יזכני להדפיסו ולהפיצו‬
‫שצריכים‪ ,‬ואם לא מצאו לוקחים מאותו ס״ת עצמו‬ ‫ואין בזה שום צד היתר כלל‪ .‬רק אסור חמור של שמץ‬
‫מהגליונות התחתונות קליפות העליונות כי הגויל יש‬ ‫ע״ז רח״ל‪ .‬ובהיותי באילת באייר תרכ״ד‪ ,‬התפללתי‬
‫לו קליפה דקה למעלה‪ ,‬ובסכין חד קולפין אותה מעט‬ ‫בביהכ״ג של הספרדים שבנו מחדש‪ ,‬וראיתי על הארון‬
‫כשיעור אחיזת הצפרנים ומושכין אותה בצפרנים כשיעור‬ ‫ועל הפרוכיות אריות ונמרים ונתרחקתי מההיכל הרבה‬
‫מה שצריכים ועושים טלאים מאותן קליפות דד‪.‬וי מגיה‬ ‫וכבדו אותי בפתיחת ההיכל ולא רציתי‪ .‬ונאימתי על זה‬
‫וביד‪ ,.‬ונדבקין היטב כגוף אחד‪ ,‬וכותבין עליד‪.‬ם ואינו‬ ‫בתוכחת מגולה‪ ,‬והדברים עשו פרי גדול‪ ,‬ותיכף במוצאי‬
‫נכר‪ ,‬והמקום שקולפין מחליקין אותו בצפורן ואינו‬ ‫שבת בעוד הקהל בביהכ״נ הביאו מישור וחתכום וגם‬
‫נכר‪ ,‬ואם היו צריכים חתיכה גדולה‪ ,‬ואין ספרים בלויים‪,‬‬ ‫מספרים וחתכום מהפרוכיות ומסרום ביד אומנ־ם ותקנו‬
‫וקשה עליד‪,‬ם לקלוף קליפד‪ .‬גדולה‪ ,‬לוקחין חתיכת קלף‬ ‫אותם יפה יפה‪ .‬כאשר ראיתי בשובי לאילת עוד‪ .‬וכן‬
‫ושורץ אותד‪ .‬במים‪ ,‬וזורקין עליה עפר תחוח ומשפשפין‬ ‫בשני בתי כגסת של ספרדים בטבריה עשיתי כן‪ ,‬וכן‬
‫אותה על אותו עפר‪ ,‬עד שנעשה הקלף בלוי‪ ,‬קרוב למראה‬ ‫במקומות אחרים‪ ,‬והרבה פעמים עשיתי ובוהים רבים‬
‫הגויל‪ ,‬ועושין ממנו טלאים‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫על זה עם כמה רבנים אשכנזים והודו לדברי‪ .‬והרה״ג‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫הגדול כמוהר״ר ביהושע קניאל זצ״ל שהיה הרב הראשי‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬ ‫לחיפה לעדת האשכנזים נתבש״מ י״ א תמוז שנה זו‪ ,‬היה‬
‫מצטער על זה והוכיח בשער ולא נתקבלו דבריו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אלח תתז‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫‪ 15‬אלול שת״ל‬
‫אלף תתר‬
‫למעלת רב אחאי משבח״א‪ ,‬ד‪.‬רד‪.‬״ג הגדול המפורסם‪,‬‬ ‫יוב ב׳ פ״נז אב שת״ ל‬
‫בן מצוקי ארץ‪ ,‬מוד‪.‬ר״ר ברוך טולידאנו שליט״א‬
‫בלא״ץ הרה״ג וכו׳ כמוד‪.‬ר״ר אחד היד‪ .‬אברהם זצ״ל‪.‬‬ ‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬נכבד ונחמד ונעלה‪ ,‬בנש״ק‬
‫שלוב רב לרו״מ כבודו ולכל הסבבים הודו הי״ו‪.‬‬ ‫מר פינחס הכהן שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫ח‪> .‬מ‪,%.‬‬
‫רב ועצום ;‬ ‫עבודה רבה מאד‪ ,‬לכן ואחר עד עתה‪ .‬שאל‬
‫התמלא עלי הבית אורה‪ ,‬מנגה ברק מכתבו הבהיר‪,‬‬ ‫כבודו‪ ,‬על ס״ת שיש בו יריעות יתרות שטה וחסרות‬
‫אשר בו ארי נעשה שואל מצעיר כמוני‪,‬‬ ‫שמה ויש יותר‪ ,‬על שאר היריעות‪ ,‬ואמנם הכל בסדר‬
‫בענין מה שראה בס׳ אחד שבא לידו בשאלה‪ ,‬שכתג‬ ‫אין חסר ואין יתר אפילו אות אחת‪ ,‬ונסתפק כבודו‪ ,‬אם‬
‫קעט‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫בני שם‪ ,‬אמר ליצחק‪ ,‬בני‪ ,‬רואה אתה מה שאני רואה‪,‬‬ ‫משם הרמב״ם ז״ל בהלכות קדה״ה פ״ה‪ ,‬שמקום שלא‬
‫אמר לו הן‪ ,‬אמר לשני נעריו‪ ,‬רואים אתם מה‬ ‫שכנו בו ישראל‪ ,‬או עיר חדשה שנתחדשה במדבר‬
‫שאני רואה‪ ? ,‬אמרו לו לאו‪ ,‬אמר הואיל והחמור אינו‬ ‫ארץ ישראל עושים ב׳ ימים טובים כמנהג רוב העולם‪,‬‬
‫רואה‪ ,‬ואתם אין אתם רואים שבו לכם פה עם החמור‪,‬‬ ‫וקשה ליכבודו מאד‪ ,‬כי הרבה עיירות נתחדשו בזמן‬
‫עכ״ל‪ .‬וזהו מ״ש בחרוז שלמעלה מזה‪ ,‬שחר והשכים‬ ‫הזה מתחלת ממשלת ־שראל‪ ,‬ואין עושים רק יום אחד‪,‬‬
‫בבקר‪ ,‬ושני נעריו ממתי השקר ]מאנשי השקר[ יום‬ ‫וספר הרמב״ם ז״ל אין מצוי לפניו עתה לראות את‬
‫שלישי נגעו אל חקר‪] ,‬אל גמר החקירה של מקום‬ ‫הכתוב‪ ,‬ואם •ש מאן דפליג‪.‬‬
‫המיוחד להקריב[ ויראו דמות כבוד והוד ויקר ]שהוא‬
‫הענן שהוא קשור שם[ עמד והתבונן להמשח ]להתקדש‬ ‫תשובה‪ .‬דבר זה כבר עלה על שלחן מלכים‪ ,‬עיי׳ בס׳‬
‫ככהן גדול המשוח להקריב[‪ .‬ואמר עוד‪ ,‬ידעו נעריו‬ ‫חזון איש שעל הרמב״ם ז״ל הנדפס מחדש‬
‫כי קראם לאמר ]הוא רמז לנעריו לגשת אליו[ והם‬ ‫בסופו‪ ,‬שהאריך בענין זה‪ ,‬וסיים וזל״ה‪ ,‬והנה נהגו‬
‫ידעו כי קראם לאמר להם איזה דבר‪ .‬וכן היה כאשר‬ ‫בכל א״י לעשות רק יום אחד‪ ,‬ויש להם על מה‬
‫נגשו אליו שאל אותם‪ ,‬האם ראיתם אור צץ בראש הר‬ ‫שיסמוכו‪ ,‬אחרי שכן דעת הריטב״א ז״ל ובשל סופרים‬
‫המור י שהוא עמוד הענן הנוצץ בהר המור‪ .‬ויאמרו‬ ‫הלך אחר דעת המקיל‪ .‬ועוד דאצלנו הכל בספק‪ ,‬ובספק‬
‫לא נחזה רק מהמור‪ ,‬כמו במהמורות בל יקומו ]תהלים‬ ‫גם ׳לדעת רבינו אין עושין רק יום אחד עכ״ל הצריך;‬
‫ק״מ[ שפירושו שוחות עמוקות‪ ,‬כן הכא‪ ,‬אמרו שלא‬ ‫והספק הוא‪ ,‬אם היה יישוב מאז במקומות החדשים‪,‬‬
‫רואים שום דבר רק חפירות הנראים בהרים מרחוק‪,‬‬ ‫ולדברי החוקרים הכל היה מיושב יהודים מאז‪.‬‬
‫אז אמר להם שבו פה עם משולים לחמור‪ ,‬וכמ״ש‬ ‫ועל ענין לך )ל׳ פתוחה( לנקבה‪ ,‬לך )ל׳ שבאית ך׳‬
‫המדרש ואני והנער להשתטח‪ .‬זה מה שיש להשיב לכבו׳‬ ‫קמוצה( לזכר‪ ,‬אלפי סתירות נמצאו לזה בתנ״ך‪,‬‬
‫בעזרת עושה נפלאות ■גדולות לבדו‪.‬‬ ‫שא״א לפרשם בשום אופן מפרד״ס החכמה‪ .‬וטעם בעלי‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫הנקוד לא נודע‪ .‬ויש אומרים כי טעמם על פי הגגון‬
‫שהיה קבוע להם לקראת התנ״ך‪ ,‬במקום שהיו צריכים‬
‫להמשיך הנגון היו מנקדים לך כזכר‪ ,‬ובמקום שהיו‬
‫אלף תתט‬ ‫צריכים לקצר הנגון‪ ,‬היו מנקדים לך כנקבה׳ אמנם‬
‫בדבור צריכים לשמור שלא להפוך‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫ב״ח תשרי תשא״ל‬ ‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫למעלת מכובדנו החכם המפואר וכו זר״ק מר דוד‬
‫הכהן שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬
‫מדור הדוורים שקמונה‪ ,‬חיפה‬ ‫אלף תתח‬ ‫‪.‬‬
‫מכ תב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬בו בקש כבודו ליישב‬
‫לו דברי הרשב״י זיע״א ע״פ ויכלו השמים וכו׳‬ ‫אסרו חג סופות‪ ,‬תזבו לשנים רבות נעימות וטובת‪.‬‬
‫הביאו רש״י ז״ל שם‪ ,‬אבל הקב״ה שיודע עתיו ורגעיו‬
‫נכנס בו כחוט השערה ונראה באלו כלה בו ביום‪ .‬ובספרי‬ ‫למעלת הרה״ג וכו׳ כבוד מר ישראל יפת שליט״א‪,‬‬
‫אוצה״מ ח״א סי׳ קנ״ב תמהתי מאד על זה‪ ,‬איך יעלה‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫על הדעת שלא הספיק לו היום עד שנכנס‪ -‬כחוט השערה‪,‬‬ ‫רב נכבד !‬
‫והלא אלפי עולמות יוכל לברוא ברגע אחד ? ולא‬
‫ישבתי כלום‪ ,‬וכבודו דורש ממני ליישב הדבר‪.‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬בו שאל ב׳ שאלות ‪:‬‬
‫תשובה‪ .‬הנראה ליישב מאמר קשה זה‪ ,‬במאמר אחר‬ ‫א׳ לפרש לו חרוז אחד בודוי רבינו שם טוב‬
‫ע״פ נעשה אדם‪ ,‬שבא ללמד דעת שיהיה הגדול‬ ‫זצ״ל במוסף יוה״כ‪ ,‬וז״ל מרדתי‪ ,‬וידי מכל ספר יגרודו‪,‬‬
‫נמלך בקטן‪ ,‬כמ״ש רש״י ז״ ל שם בשם רז״ל‪ ,‬יעו״ש‪ .‬הכא‬ ‫אך בה׳ אל תמרודו‪.‬‬
‫נמי לדעת רשב״י הקדוש שבא הכתוב ללמד‪ ,‬שאף‬
‫חוט השערה של מלאכה בשבת נקרא חלול שבת‪ .‬וכן‬ ‫תשובה‪ .‬דבריו ז״ל באו במליצה יקרה והיא מרדתי‪,‬‬
‫זכורני שראיתי לאור החיים בפסוק ויכולו ע״ש ושלום‪.‬‬ ‫וכל כך גדל המרד‪ ,‬עד אשר ידי מכל ספר‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫תורה יגרודו את הפסוק אך בה׳ אל תמרודו ]במדבר‬
‫י״ד‪ ,‬ט[‪ ,‬לעקור האזהרה הזאת מן התורה‪.‬‬
‫ב׳ שאל כבודו‪ ,‬על מה שכתוב בפזמון עת שערי‬
‫אלף תתי‬ ‫רצון‪ ,‬בחרוז ז״ל‪ ,‬ידעו נעריו כי קראם לאמר‪ ,‬אור‬
‫הראיתם צץ בראש הר המור‪ ,‬ויאמרו לא נחזה רק מהמור‬
‫פ״ו תשרי תשא״ל‬ ‫ענה שבו פה עם משולים לחמור‪ ,‬ואני והנער להשתטח‪.‬‬
‫למעלת מכבודגו‪ ,‬הרב המפואר והנכבד‪ ,‬זר״ק מר‬
‫■‬ ‫יהודה פורטל שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬דבר זה הוא ע״פ מ״ש בבראשית רבה פרשה‬
‫רב יקר !‬ ‫נ״ו סוף סי׳ א׳ וז״ל הצריך‪ .‬ביום השלישי‬
‫בא לפני מר פינחס כהן‪ ,‬בן מר ישראל‪ ,‬בן מר נסים‬ ‫וירא את המקום מרחוק‪ ,‬מה ראה‪ ,‬ראה ענן קשור בהר‪,‬‬
‫ז״ל‪ ,‬ושפך שיחו לפני כי יש אנשים בביהכ״נ‬ ‫אמר דומה שאותו מקום שאמר לו הקב״ה להקריב את‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫קם‬
‫תשובה‪ .‬הפלפול מסודר‪ ,‬והלכה למעשה כהכרעת‬ ‫שמזלזלים בו ובברכת כהנים שלו‪ ,‬וכאשר הוא עולה‬
‫הש״ע סי׳ ק״ב ס״ג‪ ,‬דבטלים ברוב‪ ,‬ושנאה‬ ‫לדוכן‪ ,‬הם יוצאים מביהכ״נ‪ .‬וזה גורם להם לעבור על‬
‫עוד בסי׳ קכ״ב ס״ח‪ ,‬וכן מורץ‪.‬‬ ‫כמה איסורים חמורים דאורייתא שהיא הלבנת פנים‬
‫ד׳ שאל כבודו‪ ,‬נשים המבשלות את הכוסכוס בתוך‬ ‫בכל עת ברבים‪ ,‬וידוע חומר המלבין פני חבירו ברבים‬
‫כלי מנוקב שבו מולחין את הבשר מהו הסמך ?‬ ‫עד שאמרו רז׳׳ל שאין לו חלק לעולם הבא‪ ,‬ועוד גורמים‬
‫וכבודו הביא דעת הפוסקים ובעי לחוות דעתי‪.‬‬ ‫רעה לעצמן חלילה‪ ,‬דהוו ב״מ בכלל ולא חפץ בברכה‬
‫ותרהק ממנו‪ ,‬ואין מזלזלין בברכת כהן אלא כהן שהרג‬
‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט דסומכים על הכרעת סתמא‬ ‫את הנפש או מומר לע״ז‪ ,‬או שכור או נשא גרושה‪,‬‬
‫דדיינא בסי ס״ט‪ ,‬סי״ז‪ ,‬אבל אם הוא מנוקב‬ ‫וכמ״ש בא״ח סי' קכ״ח‪ ,‬אבל על שאר עבירות אין‬
‫מותר לאכול בו אפי׳ רותח‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫מונעין אותו מלישא את כפיו‪ ,‬וכמ״ש סעי׳ ט״ל בהגה‪,‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ומהירושלמי דגטין פ״ה משנה ט׳ בגמרא אמרו‪ ,‬שלא‬
‫תאמר איש פלוני מגלה עריות וכו'‪ ,‬והוא מברכני ?‬
‫אמר הקב״ה לא הוא מברכך‪ ,‬אני מברכך‪ ,‬שנאמר ושמו‬
‫אלף תתיב‬ ‫אתי ■■שמי על בני ישראל ואני אברכם‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ועיי׳‬
‫בשיירי קרבן מ״ש בזה‪ .‬והנה אני מכיר את נסים זקנו‬
‫ר״ח כסלו תשל״א‬ ‫■‬ ‫ז״ל‪.‬שהיה כשר‪ ,‬וכן אביו ישראל‪ ,‬וגם הוא שאלתי על־ו‬
‫ל מעל ת החכם המפואר‪ ,‬כה״ר אברהם קדוש הי״ו‬ ‫ואמרו לי שהוא טוב‪ ,‬ובכן כבודו הרם ידבר עם ועד‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫ביהכ״נ שליט״א כי הם אנשים יקרים וישרים‪ ,‬ויחזירו‬
‫הכהן למקומו בכבוד ויקשיבו לברכותיו‪ ,‬ואל עליון‬
‫חכם לבב י‬ ‫יברך אתכם‪.‬‬
‫מכתב כבודו קבלתי במועדו‪ ,‬בו שאל על הדלקת‬
‫וכבוי החשמל ביום טוב‪ ,‬שכבודו שאל אותי‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫בחול המועד סוכות שהיה בביתי‪ ,‬ואמרתי לו שהוא‬
‫מותר‪ ,‬והסברתי לו הדבר‪ ,‬ושכח‪ ,‬ומבקש ההסבר בכתב‪.‬‬
‫אלף חתיא‬
‫תשובה‪ .‬האוסרים סוברים שההדלקה אסורה משום‬
‫נולד‪ ,‬ונתוכחנו עמהם שאין שום נולד בזה‪,‬‬ ‫‪ 26‬מר חשוו תשא״ל‬
‫רק הוא ממש כמדליק נר מנר‪ ,‬והישרים הודו על האמת‪,‬‬
‫והעקשים‪ ,‬שבשתא כיון דעל על‪ ,‬ויש שאחר‪.‬וכוח סוער‬ ‫למכובדנו הרה״ג כלו מחמדים בנש״ק כמה״ר‬
‫עם חכם חשמלאי שהודיע להם שאין בזה שום נולה‬ ‫ישראל יפת שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫רק כמדליק נר מנר‪ ,‬הם מפני הבושה להודות על האמת‪,‬‬
‫אחזו בזה וגם מזה‪ ,‬ואמרו שיש ספק בדבר‪ ,‬ואמרתי‬ ‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל ב שאלות‪ ,‬והם ‪ :‬א׳‬
‫להם הוי ספק בדרבנן ולקולא‪ ,‬ובפרט משום שמחת‬ ‫בענין כוסכוס עם ירקות‪ ,‬ועל זח דק ואשכח‬
‫יו״ט‪ ,‬והודו‪ .‬ולענין כבוי נמי שרי דאי לא שרית ליה‬ ‫• תשובה שלמה בספרי מים חיים תשובה מ״ח‪.‬‬
‫לכבויי לא חוח מדליק ואתי למימנע משמחת יום טוב‪.‬‬
‫וכן מצינו בכמה אסורים שהתירו משום שמחת יו״ט‪,‬‬ ‫ב מי שאכל בסוכה כוסכוס או אורז‪ ,‬אם מברך לישב‬
‫כמ״ש בסי׳ תקי״ט מסלקין תריסי חנויות וכו׳‪ .‬ועיי׳‬ ‫בסוכה או לא‪.‬‬
‫ט״ז סק״א‪ ,‬דחתירו סופו משום תחילתו‪ ,‬דאי לא שרית‬
‫להחזיר לא יבא לסלק וימנע משמחת יו״ט ע״ש‪ .‬ועיי׳‬ ‫תשובה‪ .‬כתב מרן בא״ח סי׳ תרל״ט ס״ב‪ ,‬וז״ל אוכלים‬
‫עוד בסי׳ תצ״ט‪ ,‬וכן מותר לצלות בשר על הגחלים‬ ‫וכו׳ אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ‬
‫אע״פ שמכבה דאי לא שרית ליה מימנע משמחת יו״ט‪,‬‬ ‫לסז־כה׳ וכמה אכילת עראי ? כביצה מפת‪ ,‬ע״ש‪ .‬משמע‬
‫הכא נמי‪ ,‬ואין לך שמחת יו״ט כאור החשמל‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫פשוט דיותר מכביצה מפת הוי אכילת קבע ואסור‬
‫ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫לאכול‪ .‬חוץ לסוכה‪ ,‬ומאחר דבעי סוכה‪ ,‬בעי ברכה ליש״ב‪,‬‬
‫ועוד משמע דדוקא פת שטעון ברכת המזון‪ ,‬או פת‬
‫אלף תתיג‬ ‫הבאה בכיסנין אם קבע עליה שחייב ברכת המזון‪ ,‬אבל‬
‫לא קבע עליה‪ ,‬שאין מברך ברכת המזון‪ ,‬אלא מעין‬
‫ט״ו כסלו תשל״א‬ ‫שלש‪ ,‬וכ׳׳ש אורז שבכל אופן אין בו אלא בורא נפשות‪,‬‬
‫כל אלו אין טעונים ברכת סוכה‪ ,‬וכן המנהג פשוט‪,‬‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬הרב המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪ ,‬בנש״ק‬ ‫שאין מברכין סוכה אלא בארוחת צהרים והלילה ששניהם‬
‫מר חיים ברנשטיין שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫נוהגים תמיד בפת ואכילת קבע‪.‬‬

‫חכם לבב!‬ ‫ג שאל כבודו במכתבו השני‪ ,‬בכלי בשר שנתערבו‬

‫מכתבו הבהיר אשר נמסר לי מיד כבודו הרם‪ ,‬קראתי‬ ‫עם כלי חלב‪ ,‬ופלפל כבודו בדעת ‪.‬הפוסקים בזה‪,‬‬
‫בתשומת לב‪ ,‬ונהניתי מנועם דבריו על ספרי‬ ‫פלפלת כל שהיא‪ ,‬ובעי לחוות דעתי‪,‬‬
‫הפא‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫שונות נוראות ומאויימות‪ ,‬כמ״ש רז״ל נגלה בים כבחור‬ ‫אוצר המכתבים‪ ,‬ואמרתי אשרי המדבר על אזן שונ?עת‬
‫גבול למלחמה ונגלה בסיגי כזקן נכבד מאד ‪.‬שנותן‬ ‫ולב מבין‪ .‬תודה רבה לבבית לכבודו הרם‪.‬‬
‫שיעורי תורה‪ .‬וכן מראות ישעיה ויחזקאל‪ ,‬ועוד ועוד‪.‬‬
‫וכל המראות היו מאויימות מאד מאד‪ ,‬כי ממקום קדוש‬ ‫עוד ראיתי חוט המשולש של שאלות כבודו׳ והוא‬
‫נורא ואיום מוצאן‪ ,‬ואדון הנביאים‪ ,‬היה רואה כל התמונות‬ ‫א‪ .‬בכמה מקומות בש״ס מובא הבטוי אלו ואלו‬
‫שבהן היה נגלה אליו ה׳ כבאספקלריא המאירה‪ ,‬כי היה‬ ‫דברי אלהים חיים‪ .‬ערובין גטין‪ ,‬נשאלה השאלה‪ ,‬האם‬
‫כחו גדול בקדושתו וצדקתו וטהרתח ולא היה ירא ולא‬ ‫יכולים להיות שני דברים מתנגדים בתכלית הנגוד‪,‬‬
‫היה חת מאותן התמונות‪ ,‬רק כדבר איש אל רעהו‪ ,‬ודבור‬ ‫הללו מתירין והללו אוסרין‪ ,‬יצאו ממקור אהד ב״ה‪.‬‬
‫אדם עם חברו הוא נעזר ומובן בצרוף תנועות הפה‬
‫והפנים והידים‪ ,‬ולכן כל דבר היה ברור‪ .‬אמנם שאר‬ ‫תשובה‪ .‬במפרשי העין יעקב בערובין י״ג‪ ,‬הריטב״א‬
‫נביאים היו רואים את התמונות‪• ,‬כרואה מתוך ערסל‪,‬‬ ‫ז״ל‪ ,‬והעיון יעקב ובפתח עינים‪ ,‬כלם‪,‬‬
‫וזהו אספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬ומלאים פחד וחלחלה‪,‬‬ ‫נתעוררו בזה‪ ,‬ותרצו באופנים שונים ע״ש‪ ,‬אין פנאי‬
‫וכמ״ש יחזקאל וארא ואפול על פני וכו׳‪ ,‬וכלם היו‬ ‫להעתיק דבריהם‪ .‬ועני אני מפרש הדברים ככה‪ ,‬אלו‬
‫מרגישים כי קול אלהים מדבר מתוך התמונה הקדושה‬ ‫ואלו ■האוסרים והמתירים כוונתם לברר דברי אלהים חיים‬
‫המאויימת הרוחנית‪ .‬זהו ידידי מה שיכולתי להשיג‬ ‫שהיא התורה להכריע ההלכה לאסור או להתיר‪ .‬ובזה‬
‫לכבודו הרם על שלש שאלותיו בקצרה מעוצם הטרדות‬ ‫אין שום קושי‪ .‬ועיי׳ עוד ברש״י ז״ל בכתובות נ״ז ע״א‬
‫וכבודו הכם‪ ,‬ויוסיף עוד להבין מדעתו‪ .‬והמקום ב״ה‬ ‫מ״ש עוד בזה‪.‬‬
‫יצילנו משגיאות‪ ,‬ויראנו מתורתו נפלאות‪ ,‬ויקרב קץ‬
‫הפלאות‪ ,‬לעמוסי התלאות‪ ,‬בב״א‪.‬‬ ‫ב׳ שאל כבודו׳ על מ״ש רז״ל‪ ,‬שמור וזכור בדבור אחד‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫נאמרו׳ איד יכול הפה לבטא כזאת ?‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה הוא בדרך נס‪ ,‬וכמ״ש רז״ל במסכת‬
‫שבועות דף כ׳ ע״ב וז״ל דתניא זכור ושמור‬
‫אלף תתיד‬ ‫בדבור אחד נאמרו‪ ,‬מה שאין הפה יכול לדבר‪ ,‬ומה‬
‫שאין האזן יכול לשמוע‪ ,‬ע״ש‪ .‬ועם כל זה הפה דבר‪,‬‬
‫מ״ו כסליו תשל״א‬ ‫והאזן שמעה‪ ,‬והכל בדרך נס‪ .‬ועיי׳ תורה תמימה פ׳‬
‫יתרו ע״פ זכור את יום השבת‪ ,‬ציון נ״ו יעו״ש‪.‬‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ק מר ראובן‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬אוחנא‪ ,‬שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬קזלום‪.‬‬ ‫ג׳ שאל כבודו‪ ,‬איך ידעו הנביאים שהקב״ה מדבר‬
‫עמהם ■הלא כתיב לא יראני האדם וחי‪ ,‬ואם לא‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫רואים את המדבר‪ ,‬איד יודעים מי מדבר ?‬
‫מכ תב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומרוב עבודה‪ ,‬ואחר‬
‫עד עתה‪ .‬שאל כבודו הרם׳ על השנוי י הכתוב‬ ‫תשובה‪ .‬שאלה גדולה שאלת‪ ,‬עיי׳ הגאון מלבי״ם‬
‫בתורה‪ .‬בפ׳ ואתחנן‪ ,‬סי׳ ז׳ פסוק ה׳‪ ,‬כתיב‪ ,‬ופסיליהם‬ ‫בפי׳ עה״ת זצ״ל‪ ,‬בפ׳ הסנה‪ ,‬ובפ׳ כי תשא‪,‬‬
‫תשרפון באש‪ ,‬ובפרשת עקב סי׳ ז׳ פסוק כ״ה‪ ,‬כתיב‪,‬‬ ‫סי׳ ל״א פ׳ י״ח ויתן אל משה ככלותו וכו‪ .‬ועוד לו שם‬
‫פסילי אלהים תשרפון באש‪ ,‬לא תחמוד כסף יוכו׳‪ ,‬ובס׳‬ ‫בהמשך הפרשה‪ .‬ועיי׳ אוצר ישראל נון נבואה‪ ,‬מאמר‬
‫ראה יב‪ ,‬ג‪ ,‬כתיב ופסילי אלהיהם תגדעון׳ מה הלשון‬ ‫ארוך שאסף איזה דוגמאות‪ ,‬ועוד הרבה ספרים שדברו‬
‫פסילי אלהיהם‪ ,‬האם נאמר הפסילים העומדים ■בין‬ ‫בזה‪.‬‬
‫אלהיהם ובין העם ? ובקש להבינו‪.‬‬
‫ולהבין את כבודו את הענין בקצר אמיץ‪ ,‬הוא‪ ,‬כי‬
‫תשובה‪ .‬פי׳ המקרא שבפרשת ואתחנן כך הוא‪,‬‬ ‫האל הנכבד והנורא ב״ה‪ ,‬כביכול‪ ,‬אף שאין לו‬
‫מזבחותיהם תתוצו‪ ,‬מדבר על מזבחות של‬ ‫־‬ ‫גוף ולא דמות הגוף‪ ,‬רק אש אוכלה‪ ,‬עם כל זה יש לו‬
‫בנין מאבנים הרבה‪ ,‬דשייך בו ■לשון נתיצה‪ ,‬ומצבותם‬ ‫תמונה עלאית אלהית רוחנית׳ שאי אפשר להשיגה אף‬
‫תשברו‪ ,‬הם מצבות מאבן אחת‪ ,‬דשייך בהם■ לשון שבירה‪,‬‬ ‫במחשבה‪ ,‬וכמ״ש ■ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו‬
‫ואשריהם תגדעון‪ ,‬הם אילנות שהיו עובדים אותם‪ ,‬דשייד‬ ‫לו‪ ,‬וזה נקרא עצימותו יתברך שמו‪ ,‬או מהותו כמ״ש‬
‫בהם לשון גדיעה‪ ,‬דהיינו כריתה‪ ,‬ופסיליהם תשרפון‬ ‫שהוא ב״ה‪ ,‬נסתר מצד מהותו‪ ,‬ונגלה מצד פעולותיו‬
‫באש‪ ,‬היינו צלמים מכל מין‪ ,‬עץ או מתכת‪ ,‬דשייך‬ ‫הגדולים הנוראים הנראים על כל מדרד כף רגל‪ ,‬בדומם‬
‫‪",‬‬ ‫בהם שריפה‪■ .‬‬ ‫בצומח‪ ,‬בחי‪ ,‬במדבר‪ ,‬ומשה רבינו ע״ה בשנת הארבעים‬
‫בקש מהמקום ב״ה‪ ,‬הראני נא את כבודך׳ דהיינו‪ ,‬מהותך‬
‫ובפ׳ עקב דכתיב לעיל מניה ונתן מלכיהם בידך וכו׳‬ ‫ועצמותד‪ ,‬ועל זה באה התשובה לא תוכל לראות את‬
‫עד השמידך אותם‪ ,‬וסמיך ליה פסילי אלהיהם‬ ‫פני‪ ,‬בעצמותם ובמהותם‪ ,‬כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬והוא‬
‫תשרפון באש‪ ,‬ורוצה לומר‪ ,‬שאחרי השמידך אותם‪,‬‬ ‫כביכול היה ■נגלה לנביאים דהיינו בני אדם שהיו מכינים‬
‫אתה נכנם לבתיהם‪ ,‬ואתה מוצא פסילי׳ שעשו• לשם‬ ‫עצמם לנבואה ע״י צדקתם ודביקות מחשבתם בהקב״ה‬
‫אלהיהם שעובדים אותם‪ ,‬וכל אחד מקשט אותם■ כפי‬ ‫דביקות עצומה שאינה נפרדת׳ היה נראה להם בתמונות‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫קפב‬
‫שיש להשיב לכבודו על שאלתו‪ ,‬בעזרת האל שאין בלתו‪.‬‬ ‫עשרו ונדבת לבו בכל מיני קשוטין של זהב וכסף‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫לא תחמוד אותו ■הכסף והזהב אשר עליהם ולקחת לך‬
‫וכו‪ /‬אלא !הפסילים כמות שהם עם קשוטיהם תשרפוז‬
‫באש‪ ,‬ומלת אלהיהם‪ ,‬באה לאפוקי אם היו הפסילים‬
‫אלף תתטר‬ ‫לשם גדול המשפחה‪ ,‬או אנךרטא של מלך או שר‪ ,‬תוכל‬
‫לקחת הקשוטין אשר עליהם‪ ,‬כי לא נעשו לשם ע״ז‪,‬‬
‫ב״ך יברך כשדו תשל״יא‪,‬‬ ‫ולא‪,‬אסרה תורה אלא רק פסילים שהם אלהיהם‪ ,‬שעובדים‬
‫אותם‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬הרה״ג וכו׳ וכו׳ בנש״ ק מר‬
‫ישראל יפת שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪,‬‬ ‫ובפ׳ ראה שהיא עוואה לדורות‪ ,‬כמ״ש לעיל מיניה‪,‬‬
‫כל הימים אשר אתם חיים על האדמה‪ ,‬וסמיך‬
‫רב ועצום !‬ ‫ליה אבד תאבדון את בל המקומות וכו וכר‪ ,‬ונתצתם‬
‫מכתביו היקרים‪ ,‬הגיעוני בעתם ועומס העבודה‬ ‫את מזבחותם וכר‪ ,‬ואשריהם תשרפון באש‪ ,‬בא הכתוב‬
‫הצבורית והיחידית‪ ,‬גדר בעדי ואחר עד עתה‪.‬‬ ‫לחייב להם שריפה אחר הגדוע‪ ,‬לוני‪,‬ר שאסורים בהנאה‪,‬‬
‫א‪ .‬על דבר תבשיל הכוסכוס‪ ,‬הן אמת שבשולו ע״י‬ ‫ואם אמר הכתוב רק לשרפם‪ ,‬פעמים הרבה נמצאים‬
‫האידים העולים לתוכו מנקבי הכלי המנוקב מהסיר‬ ‫סביבותם אילנות הרבה שאינם אשירות והרבה בתים‬
‫הרותח תחתיו‪ ,‬עם כל זה אין דרך לאוכלו ככה‪ ,‬ורק‬ ‫והרבה שדות ואי אפשר לצמצם לשרפם לבדם בלי‬
‫עד ששופכין עליו מרק‪ ,‬ולכן מחמירין עליו בשבת‬ ‫להזיק לשאר עצים והבתים והשדות‪ ,‬ובכן צריכים‬
‫שאין שופכין עליו רותח רק אם כבר בא ברותחים‬ ‫לגדעם ולשרפם הוץ למקומם‪.‬‬
‫מע״ש‪ ,‬ובדיעבד אם לא שפך עליו מע״ש והיה צריך‬
‫לו בשבת שופך עליו אפי׳ יבש‪ ,‬מאחר שהוא כבר‬ ‫ואמר עוד ופסילי אלהיהם תגדעון‪ ,‬נתן עוד גדוע‬
‫מבושל ע״י אידים‪ ,‬ונאכל ע״י הדחק‪.‬‬ ‫לפסילים‪ ,‬כי הרבה פעמים היו בוחרים אילן‬
‫עב וחזק ומורידין ממנו כל הענפים וחוקקים בו תמונת‬
‫ב׳ על ענין אתו חלום שחלם כבודו‪ ,‬אני אומר למעלת‬ ‫ע״ז ועובדים אותו‪ ,‬וזה ג״כ צריך גדוע ושריפה‪.‬‬
‫כבודו החביב עלי‪ ,‬שלא תשים לב לחלומות כלל‬
‫כלל‪ ,‬יהיו מה שיהיו׳ והשם לבו להם הוא יכול להביא‬ ‫ואמנם מצינו מקרא כיוצא באלו בפ׳ כי תשא סי׳ ל״ד‬
‫על עצמו מחלת הדמיון חלילה‪ ,‬שהיא מחלה שאין לה‬ ‫ם׳ י״ג׳ כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם‬
‫תרופה ועיי׳ בספרי נר מצוה דף ק״ע מ״ש עליהם‬ ‫תשברון ואת אשריו תכרותון‪ .‬והקושי בולט‪ ,‬מדוע לא‬
‫כתיב ואת פסיליהם תשרפון באש‪ ,‬האם מותר להשאיר‬
‫ג׳ נשאל כבודו מחברו שהוא אדם דתי‪ ,‬ויש לו חברים‬ ‫להם פסיליהם? הפך כל האזהרות הנ״ל? על זה נשאלתי‬
‫חלוניים מנומסים והם מתארחים אצלו ומאכילם‬ ‫מרב אהד גדול‪.‬‬
‫על שלחנו בשר ויין ומושיט להם הכל‪ ,‬האם אין בזה‬
‫אסור שנותן מלחמו‪ ,‬למי שאינו מברך ?‬ ‫והשבתי‪ ,‬כי הכתוב מדבר על אחר הכבוש והחלוק‪.‬‬
‫שכבר קיימו כל המצות נתצו‪ ,‬שברו‪ ,‬גדעו‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬מרן ז״ל בסי׳ קס״ט באו״ח ס״ב‪ ,‬לא כתב‬ ‫ושרפו כל הפסילים‪■ ,‬ואח״ כ שקטה הארץ‪ ,‬ונשארו הגויים‬
‫דבר זח בלשון אסור‪ ,‬אלא בלשון אזהרה‪,‬‬ ‫הנכנעים וחזרו הבורחים‪ ,‬והם‪ ,‬אף שנשארו בלי פסילים‪,‬‬
‫דהיינו רק תומרא‪ ,‬וז״ל‪ ,‬לא יתן לאכול אלא למי שיודע‬ ‫התחילו לבנות מזבחות ומצבות ושרים לזכרון הפסילים‪,‬‬
‫בו שיברך׳ ואזהרה זו לא נזכרה לא בש״ס ולא בפוסקים‬ ‫וכן יחשבו ישראל שמאחר שאין פסילים‪ ,‬שאר דברים‬
‫הראשונים‪ ,‬רק רבינו יונה הביאה ודחה אותה‪ ,‬דמאחר‬ ‫מותר להם לקיים ? על זה בא הצווי‪ ,‬השמר לך פן‬
‫שעושה מצות צדקה‪ ,‬אינו עובר על ולפני עור‪ ,‬ויברך‬ ‫תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה‬
‫או לא יברך‪ ,‬יתן לו‪ ,‬והיא דעת מור״ם ז״ל שכתב ויש‬ ‫למוקש בקרבך‪ ,‬כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם‬
‫מקילין‪ ,‬וכן הסכמת הב״ח ובעל הפרישה‪ ,‬ודחו השגת‬ ‫תשברון ואת אשרותם תכרותון‪ ,‬אע״פ שכבר כרת מהם‬
‫רבי׳ שם‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫הפסילים‪ ,‬חייב לכרות גם אלו‪ ,‬לפי שאלו הם הכנות‬
‫לע״ז‪ ,‬והם משתחוים להם אף בלי פסילים‪ ,‬ואתה תמשך‬
‫הכא נמי דכוותה׳ שכל הזמנת אורחים‪ ,‬יש בה איזה‬ ‫אחריהם‪ ,‬ואתה צריך ליזהר שלא תשתחוה לאל אחר‬
‫סבה שיש בה מצוה׳ או משום הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫וכו‪.‬‬
‫או אהבת רעים‪ ,‬או גמול טובה‪ ,‬או שלום משפחה‪ ,‬או‬
‫למען לא יזיקהו‪ ,‬או להשיג ממנו טובה‪ ,‬או באו לביתו‬ ‫ב׳ כי הכתוב פה מנה רק ששה עממים והשביעי שהוא‬
‫בלי הזמנה שקשה מאד לשלחם ריקם‪ ,‬וגם עון גדול‬ ‫הגרגשי עמד ופנה והלך לו‪ ,‬וכאשר הלך לו לקח עמו‬
‫לזלזל בכבודם‪ ,‬וכמ״ש רז״ל אל תהי בז לכל אדם‪ ,‬וכן‬ ‫כל פסילי ע״ ז שלו‪ ,‬והשאיר רק המזבחות והמצבות‬
‫■כל כיוצא בזד!‪ .‬וא״כ מאחר שבכל אופן יש צד מצוד•‬ ‫והאשרות‪ ,‬אל תחשוב שמותר להניחם מאחר שאין‬
‫קטנה או גדולה‪ ,‬וקשד• מאד לביישו‪ ,‬וקשה מאד להוכיח‪,‬‬ ‫עמהם פסילים‪ ,‬אלא גם אלה חייב לאבד‪ .‬המקום ב״ה‬
‫ולאו כל אדם יודע להוכיח׳ ובכן יפה השתיקה‪ ,‬וגדול‬ ‫יאבד כל האומות הקמים לרעה עלינו‪ ,‬ויוציאנו מכל‬
‫השלום‪ ,‬יקבל כל אדם בסבר פנים יפות‪ ,‬ויתן לפניהם‬ ‫צרותינו לרוהה לחיים טובים ולשלום‪ ,‬אמן‪ .‬זה מה‬
‫קפג‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫בעלות המנחה׳ והסעודה בלילה‪ ,‬ובבקר אף שנמצא‬
‫החתן בביהכ״נ קורין את הסליחות עד תומם‪ ,‬וא״כ לא‬
‫שייך חתן ביום התענית שכתב הבאה״ט‪ ,‬אלא באחד‬
‫משבעת ימי החופה שחל ביום התענית‪ ,‬וכן מפורש שם‬
‫בבאה״ט‪ ,‬וז״ל והוא הדין בתוך שבעת ימי המשתה אם‬
‫בא החתן לביהכ״נ‪ ,‬ע״ש‪ .‬ואך חתן בר מצוה אין לו‬
‫אלא יום אהד‪ ,‬ואין עושין חתן בר מצוד׳ ביום התענית‪,‬‬
‫ואם הוריו לא חששו ליום התענית‪ ,‬אנו נחוש‪■ ,‬ואין‬
‫מוותרין מד׳סליחות אף מלד׳ אחת‪ ,‬להכעיסם ולהקניטם‬
‫שכל התעניות הם תקנת נביאים‪ ,‬והמזלזל בהם ב ‪T‬‬
‫רמד׳ בפרהסייא בצבור׳ הוי בכלל פורץ גדר וכד‪ ,‬ואין‬
‫מכבדין אותו לגרוע מד׳סליחות כלום‪ ,‬וטוב למנוע עצמו‬
‫ולא להתפלל עמד׳ם אותו היום באותד‪ ,‬ביד׳כ״ג‪ ,‬מחשש‬
‫המחלוקת‪ .‬ועיי׳ עוד בספרי מים חיים תשו׳ ר״ך מד׳‬
‫שכתבתי שם‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אחיך ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫על המאמר כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו‬
‫אלף תתיח‬
‫■ובדף צ״ט ע״ב איתא כאלו עשאו‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ויש שם‬
‫ר״ח שמט תשל״א‬
‫ל מעל ת הרה״ג המפורסם‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬מכובדנו ויקירנו‪,‬‬
‫כמוד׳ר״ר אליהו אביחצירא‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫שלוב רב למעלתו ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪,‬‬
‫עצום ורב !‬
‫שאול שאל כבודו הרם‪ ,‬בענין מילה שנעשית שלא‬
‫ברשותו בלילה׳ דד׳יינו בשעה חמש וחצי ביום‬
‫י״ד טבת שעבר‪ ,‬אם צריך להטיף דם ברית או לא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דבר פשוט‪ ,‬דחמש וחצי בערב ביום י״ד‬
‫בטבת הוא לילה גמור‪ ,‬וכן דבר פשוט׳‬
‫כמ״ש מור״ם ביו״ד סי׳ רס״ב ס״א בחגה וז״ל‪ ,‬עבר‬
‫ומל בלילה‪ ,‬צריך לחזור ולד׳טיף ממנו דם ברית‪ ,‬וכן‬
‫הלכתה‪ .‬ועשו מעשר׳ כמה רבנים וגאונים‪ ,‬שכן ראיתי‬
‫בס׳ לקוטים כת״י להגאון כמוהר״ר חיים בלייח זצ״ל‪,‬‬
‫רב גדול בתלמסאן בדור הקודם‪ ,‬שבא מעשה לידו‪,‬‬
‫ואחר שנשא ונתן בהלכה העלה למעשה כדעת מור״ם‬
‫בהגה הנ״ל׳ וד׳טיף דם ברית מאותו תגוק‪ ,‬והוסיף עוד‪,‬‬
‫שאחר החפוש מצא שכן היד׳ ■מעשר׳ באלגיר׳ בווד׳ראן‪,‬‬
‫פעמים מספר‪ ,‬ופעם אחת היד׳ הדבר רק בבין השמשות‪,‬‬
‫והחמירו רבניהם הגדולים ■וד׳עצומים וד׳טיסו מהם דם‬
‫ברית‪ .‬וכן בא מעשה לפני בהיותי משרת בקדש‬
‫בתלמסאן‪ ,‬וכן היד׳ מעשה לפני ד׳רה״ג המפורסם‬
‫כמוהר״ ר דוד הכהן זלד׳״ה‪ ,‬רבה של ווד׳ראן‪ ,‬ועשינו‬
‫מעשינו והטפנו מהם דם ברית‪ ,‬וכאשר נומיתי הדברים‬
‫לפני ד׳רד׳״ג כמוהר״ר יד׳ושע בירדוגו זצ״ל‪ ,‬אמר לי‬
‫שכן היד׳ מעשה בימי אביו הגאון המפורסם כמוד׳רי״ע‬
‫זיע״א‪ ,‬וגם בימיו אירע מעשה והטיפו מהם דם בדית‪.‬‬
‫ואני הצעיר‪ ,‬שד׳ייתי דן יחידי בתלמסאן והכל היה נעשה‬
‫ברשותי׳ בהשגחת הבורא ב״ח‪ ,‬חשבתי לחהוא מוהל‬
‫כאלו עשה לכתחלה‪ ,‬וקנסתי אותו בסלוק ידיו מהמלאכה‬
‫משך שלשה חדשים‪ ,‬וחמשים פראנק לצדקה‪.‬‬
‫ויאכלו וישתו לבריאות והמקום ב״ה‪ ,‬יקבע לו יגלכר‪,‬‬
‫ויערה על כל ישראל רוח ממרום לעבדו ולברך בשמו‪,‬‬
‫תמ ‪ ,T‬אמן‪ .‬ויש הרבה הרבה מה להאריך‪ ,‬ואין צריך‪.‬‬
‫והמקום ב״ה ימי כל ישראל יאריך‪ ,‬בכל טוב סלה‪,‬‬
‫אמן ואמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתטז‬
‫ט״ו נזכת תשא״ל‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬הרב המפואר וכר זר״ק כמוה״ר‬
‫שלום סודרי ישצ״ו‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫רב נכבד!‬
‫הכתוב כאלו ילדו׳ הוא בסנהדרין דף י״ט ע ״ב‪.‬‬
‫הרבה מאמרים יפים‪ ,‬ויש מה לדרוש‪ ,‬ולהרחיב הדברים‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫בכבד רב‬
‫אחיכם‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתיז‬
‫ט״ו טבת תשא״ ל‬ ‫‪...‬‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬החכם המפואר וכו‪ ,‬זר״ק‪ ,‬מר‬
‫אברהם מלול שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכ תב כבודו הרם הניעני‪ ,‬ותודה רבה על דבריו כי‬
‫כי נעמו‪ ,‬על ספרי אוצה״מ ח״ב׳ ונא אחי‪,‬‬
‫אם יוכל כבודו לגייס עוד אחרים‪ ,‬יעשה חסד ומצוה‬
‫רבה‪ ,‬כדי להדפיס עוד אחרים שכבר התחלנו להדפיס‬
‫ובזה יהיה כמו מחזיק ששכרו הוא יותר מהלומד כ ‪T‬וע‪.‬‬
‫ושכר כבודו כפול מן השמים בכל טוב‪.‬‬
‫ראיתי שאלת כבודו הרם‪ ,‬אם יש חתן בר מצוה‬
‫בביהכ״ג‪ ,‬ביום שחל בו תענית צבור׳ מהו הדין‬
‫בענין אמירת הסליחות‪ .‬והביא כבודו ראיה‪ ,‬ממ״ש מרן‬
‫בסי׳ קל״א בענין מילה‪ ,‬שאומרים סליחות עם ודוי‪,‬‬
‫ואין נופלים ע״פ ואין אומרים והוא רחום‪ .‬ובבאה״ט‬
‫כתב והה״ד חתן‪ ,‬ונסתפק כבודו‪ ,‬אם הוה״ד לחתן‬
‫בר מצוה‪ ,‬ובקש כבודו לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬הספק של כבודו‪ ,‬אין לו על מי יחול‪ ,‬דבשלמא‬
‫מילה דבר המצוי לחול ביום התענית שחל‬
‫ביום השמיני למילתו של תנוק‪ ,‬אבל חופה מעולם לא‬
‫ראינו ולא שמענו מי שעשה חופה ביום התענית‪ ,‬רק‬
‫לפעמים רחוקות מהמת איזה סיבה הכרחית עושים אותה‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫תשובה‪.‬מאמר זה‪ ,‬הוא במסכת מו״ק דף ע״א‪ ,‬משם‬
‫רבא‪ ,‬והביא ראיה מרב חסדא ורבה ]הוא‬
‫רבה בר נחמני[ רב חסדא זכה לשלשתם‪ ,‬ורבה נעדר‬
‫משלשתם אף שהיו שניהם צדיקים גמורים יעו״ש‪ ,‬והתוס׳‬
‫שם כתבו שאף שהדבר תלוי במזל‪ ,‬לפעמים משתנה‬
‫ע״י זכות‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכ״פ המהרש״א ז״ל ע״ש‪ .‬ודבריהם‬
‫ז״ל קשים לדעתי‪ ,‬שהרי רבה בעל זכות גדולה כמוהו‬
‫כרב חסדא‪ ,‬ולמה זכותו לא שגתה מזלו ‪:‬‬
‫ואגי העני‪ ,‬מפרש‪ ,‬שעל שלשת הדברים ביחד מדבר‪,‬‬
‫שהם תלויים במזל‪ ,‬שאדם אהד יזכה לשלשתם‬
‫ביחד‪ ,‬וא׳ יחסרו שלשתם ממנו‪ ,‬זה מזל‪ ,‬אבל כל דבר לבד‬
‫בזכותא תלייא מילתא‪ ,‬וכן הוא בהראיה שהביא מרבה‬
‫ורב חסדא‪ ,‬רב חסדא זכה לשלשתם בשפע גדול ונ?רבה‬
‫נעדרו שלשתם בגרעון גדול‪ .‬ועוד ׳יש לפרש‪ ,‬לאו בזכותא‬
‫לבד תלייא מילתא‪ ,‬אלא גם במזלא‪ ,‬ור״ל אם היה המזל‬
‫טוב‪ ,‬הזכות מוסיפה עוד להטיב‪ ,‬ומחזקת המזל להתמ ‪,T‬‬
‫ואם היה המזל רע‪ ,‬הזכות מחלשת אותו‪ ,‬ומשנה אותו‬
‫להטיב בעניגים אחרים‪ ,‬שהרי רבה עם רוב עניו ושכול‬
‫בניו וקוצר שניו בן ארבעים עשה חיל בתורה‬
‫בשכל זך וחד וחריף מאד מאד עד שכל בגי דורו‬
‫קראוהו עוקר הרים‪ ,‬והוקם לראש ישיבה בפומבדיתא‬
‫כ״ב שנה ונקרא בשם מלך‪ ,‬כמ״ש בסוף הוריות‪ ,‬׳והיו‬
‫לו ימאות תלמידים כמ״ש בכתובות דף ק״ו‪ ,‬ובירחי כלה‬
‫נאספו אליו עד י״ב אלף תלמידים‪ ,‬כימ״ש במציעא פ״ו‪.‬‬
‫וכל זה היה מצד גופו האיתן בבריאות עצומה‪ .‬ודבר זה‬
‫ודאי היה מצד זכותיה דנפישא טובא‪ .‬ועוד יש לפרש‬
‫מזל פה היינו ההשגחה האלהית‪ ,‬שהיא למעלה משכל‬
‫האדם‪ ,‬יש צדיק שהוא נהנה ממזלו וזכותו‪ ,‬ויש שבני‬
‫עירו או בני דורו חיים בזכותו‪ ,‬והוא סובל בשבילם‪,‬‬
‫וכמ״ש על ר״ח בן דוסא‪ ,‬כל העולם נזון בזכותו‪ ,‬והוא‬
‫די לו בקב חרובין מע״ש לע״ש‪ .‬וכן רואים בעוה״ז‪ ,‬יש‬
‫עשיר בריא יוחזק‪ ,‬שנהנה מעשרו בכל דבר ודבר ומהנה‬
‫בניו וכל בני משפחתו‪ ,‬ויש שבניו וקרוביו נהנים מעשרו‪,‬‬
‫׳והוא חולה שאסרו עליו הרופאים את הכל‪ ,‬רק ירק‬
‫שלוק‪ ,‬ויש שאסרו עליו אפי אשתו‪ ,‬והוא מחתן יתומות‬
‫ויתומים מנכסיו‪ .‬כמו כן עגין הזכות וכמו שכתבנו‪.‬‬
‫ולעולם התפלות והמצות מועילים ומועילים תמיד‪,‬‬
‫וכמ״ש אם בחקותי תלכו וכו׳ וכו׳ וכמ״ש קרוב ה׳ לכל‬
‫קוראיו וכו׳ וכן הרבה מקראות 'לאלפים‪ .‬ויש עוד מה‬
‫להאריך‪ ,‬וכבודו חכם ומבין מדעתו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אחיך‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתכא‬
‫למעלת מכובדנו יקירינו‪ ,‬הרב המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪,‬‬
‫י״ט אדר תשל״א‬ ‫בנש״ק‪ ,‬מר חיים ברנשטיין שליט״א שלום שלום‪.‬‬
‫למעלת הרה״ג המפואר הנכבד והנחמד והנעלה‪ ,‬בנש״ק‬
‫כמהר״ר ישראל יפת שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫אור בהיר !‬ ‫לבבית על אמריו כי נעמו על תשובות על‬
‫מכתב כבודו הגיעגי במועדו‪ ,‬ומרוב עבודה‪ ,‬ואחר עד‬
‫‪ .‬עתה‪ .‬שאל כבודו חרם‪ ,‬לפעמים‪ ,‬זרם החשמל‬
‫פוסק בשבת‪ ,‬ואדם הדליק לכבוד שבת כימה מנורות‪,‬‬
‫וכאשר זרם החשמל פוסק‪ ,‬חאם מותר להוריד את‬
‫הכפתורים שלא יחזרו וידלקו בשבת‪ ,‬וכבודו פלפל כל‬
‫ל!פד‬
‫וגם ענין כבודו הרם‪ ,‬יחשב לכתחלה‪ ,‬מאחר שכבודו‬
‫הוא רב המקום‪ ,‬ופל מה שיעשה שלא ברשות‬
‫מזיד יחשב‪ ,‬וצריך להטיף ממגו דם ברית אפי יעברו‬
‫פמה ימים ושנים‪ .‬וסדר ההטפה הוא שיקח מחט חד‬
‫בראשו‪ ,‬וירחצנו היטב באלכול עם ידיו‪ ,‬ויהיו עשרה‬
‫אנשים בשעת ההטפה‪ ,‬וקודם שיטיף יגיד ככה‪ ,‬מו״ר‪,‬‬
‫התנוק הזה נמול בטעות בלילה‪ ,‬והדין נותן שכל הנמול‬
‫■ בלילה‪ ,‬צריך להטיף ממנו דם ברית‪ ,‬ואח״ב מברך בשם‬
‫ומלבות בא״י אמ״ה אקב״ו להטיף דם ברית‪ ,‬ולוקח‬
‫המחט ונועץ נעיצה קלה ויוצא דם‪ .‬ואף טפה קטנה‬
‫מספקת‪ ,‬ומקנחה תכף בצמר גפן עם אלפול‪ ,‬ועושים‬
‫כבוד קל לחבוב ‪,‬מצוה‪ ,‬כך שמענו וכך עשינו‪ .‬זהו מה‬
‫שיש להשיב ׳לכבודו‪ ,‬בעזרת עושה נפלאות גדולות‬
‫לבדו‪ ,‬הוא יעשה עמנו ככל נפלאותיו‪ ,‬למען שמו ואבותינו‬
‫אמן‪.‬‬
‫אחיך הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתיט‬
‫שאלה חנוך הנער לבר מצוה‪ ,‬אם חובה עד שיהיה‬
‫בן י״ג שנה‪ ,‬או אפילו קודם ‪1‬‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה ע״פ‪ ,‬ההלכה הוא‪ ,‬קטן שיודע לשמור‬
‫תפלין שלא יישן בהם ושלא יפיח בהם‪,‬‬
‫ושלא יכנס בהם לבית הכסא‪ ,‬אביו קונה לו תפלין‬
‫ומניחן‪ ,‬אפילו בן שש ובן שבע‪ .‬וכן היה המנהג פשוט‬
‫בארץ מרוקו‪ ,‬ובאלגיריין במקומות שהייתי שם משרת‬
‫בקדש שנים רבות‪ .‬ואני הנחתי תפלין בהכנסי לשנת‬
‫השבע‪ ,‬ופן עשיתי גם לאחי‪ ,‬אחר פטירתו של אבא‬
‫ע״ה׳ וכן עשיתי לבני הי״ו‪ .‬ואמנם אחינו האשפנזים‪,‬‬
‫ינהגו דק עד בן י״ג‪ ,‬כמו שכתוב בשלחן ערוך אורח חיים‬
‫סימן ל״ז סעיף ג׳‪ .‬והגאון בעל מגן אברהם כתב שם‪,‬‬
‫ועכשיו ינהגו להניח ב׳ או ג׳ חדשים׳‪ ,‬קודם הזמן‪ .‬זהו‬
‫התמצית האמור בענין זה‪ .‬ולראיה חתמתי פה‪ ,‬באחד‬
‫בשבת ג׳ ימים לחדש אדר התשל״א‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫י‬ ‫זה כתבתי לעורף דין אחד‪ ,‬שבקש ממנו‪,‬‬
‫אלף תתכ‬
‫סורים שושן תשא״ד‬
‫חכם לבב !‬
‫מכתב כבודו הרם קבלתי באהבה וברצון‪ ,‬ותודה רבה‬
‫שאלות כבודו הרם‪,‬‬
‫עוד שאל מעלתו׳ על המאמר‪ ,‬חיי בני ומזוני ילאו‬
‫בזכותא תלייא מילתא‪ ,‬אלא במזלא תלייא מילתא‪,.‬‬
‫שהוא מאמר קשה להבין‪ ,‬דא״כ כל התפלות והמצות‪,‬‬
‫אין בם מועיל הלילה‪ ,‬שהכל תלוי רק במזל ‪I‬‬
‫?‪ 1‬פה‬ ‫א ו צ ר ד!פ!כתביפ‬
‫כאשר תשיג ידו ויתן בקופה שתשאר תחת ידו שלא‬ ‫שהוא בענין מוקצה שהכפתורים כבר הוקצו בין השמשות‬
‫תגע בה יד‪ ,‬וכן יעשה יום יום עד גמר כל המשניות‪,‬‬ ‫ואין מוקצה לחצי שבת וכר וט‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות‬
‫וביום גמר המשניות יזמין עשרה הגונים וטוב שיהיו‬ ‫דעתי‪.‬‬
‫ת״ ח אם אפשר‪ ,‬ויאמר לפניהם פרק אחרון‪ ,‬וקדיש‬ ‫תשובה‪ .‬עיי׳ ספרי מים חיים תשובה צ״ד דף פ״ח ע״ב‪,‬‬
‫על ישראל‪ ,‬ויחלק להם את הכסף אשר אסף‪ ,‬ואם היתה‬ ‫ותשר צ״ו‪ ,‬שבס״ד כתבתי שאין אסור מוקצה‬
‫מנה יפה יתן עוד לאחרים הגונים‪ .‬ואני הכרתי את האיש‪,‬‬ ‫אלא בדבר המטלטל ממקום למקום‪ ,‬דטעמא מאי אסרו‬
‫וכאשר גדלתי שאלתי אותו‪ ,‬והגיד לי שכן עשה‪ ,‬ואחר‬ ‫רבנן מוקצה בשבת‪ ,‬כדי שלא יהיה שבת כחול בעיניו‪,‬‬
‫ג׳ ימים כאשר גמר הסדר הנ״ל‪ ,‬בא אליו אביו בחלום‬ ‫ויבא לפנות כלים מפנה לפנה‪ ,‬או מבית לבית וכו כמ״ש‬
‫וברך אותו‪ ,‬על שהניח לו נפשו ורוחו ונשמתו במנוחה‬ ‫הרמב״ם ז״ל פכ״ד מהל״ש הי״ ב ע״ש‪ ,‬ולדעת הראב״ד‬
‫נכונה‪ ,‬והגיד לי שכן שמע מכמה אנשים שהורה להם‬ ‫ז״ל שם בהשגות‪ ,‬משום אסור הוצאה נגעו בו‪ ,‬וכ״כ‬
‫אבא ע״ה ככה וקבלו וקיימו‪ .‬זהו מה שיש להגיד‬ ‫רבינו ב״י בסי׳ מ״ח ע״ש‪ .‬וא״כ דבר הקבוע שאינו‬
‫לכבודו הרם‪ ,‬וכבודו יעשה את שלו‪ ,‬ומגלגלין זכות‬ ‫מטלטל‪ ,‬דלא שייך בו פנוי ממקום למקום ולא הוצאה‬
‫ע״י זכאי‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫מרשות לרשות‪ ,‬אין בו דין מוקצה כלל‪ ,‬ומותר להוריד‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫הכפתורים למנוע האור שלא יזרום עוד‪ .‬זהו מה שיש‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫להשיב לכבודו בקצר מלין מאפס הפנאי מרוב עבודת‬
‫הקדש‪ ,‬וכבודו חכם גדול ומבין מדעתו‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אלף תתכג‬ ‫בכבוד רב מאד‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫יום חמישי‪ ,‬כ״ה אייר תשא״ל‬
‫למעלת הבן יקיר לי‪ ,‬הרב הנבחר‪ ,‬הלל בן שחר‪ ,‬זר״ק‪,‬‬ ‫אלף תתכב‬
‫מר משה אוחנה‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬בית צדיקים יעמוד‪,‬‬ ‫ר ניסן תשל״א‬
‫ואהל ישרים יפריח‪.‬‬
‫רב נכבד‪J‬‬ ‫למעלת הרה״ג וכו׳ וכו׳ כמוהר״ר יצחק גרבלי שליט״א‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ואי קו הבריאות‪ ,‬עם‬ ‫שלום רב לכבודו ןלכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ערבי פסחים ופסחים‪ ,‬ועבודת הצבור הגדול‬ ‫רב מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫בפ״י כן ירבה‪ ,‬המגוון מכמה גליות‪ ,‬בלי רב אשכנזי‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אמר כבודו הרם‪ ,‬כי נשאל‬
‫עד עתה‪ ,‬עד שכל אכילתי עראי‪ ,‬ושנתי עראי‪ ,‬גם‬ ‫מאיש אחד אשר היו אבותיו סוחרים מרוקו‬
‫בשבתות‪ ,‬ועוד דרך ארץ נאומים והרצאות יום יום‪,‬‬ ‫ולצערו הרב לא היו נושאים ונותנים באמונה‪ ,‬ובנם‬
‫בשמחות ואנחות‪ ,‬והמלצות וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כל זה גדר‬ ‫היקר רוצה לתקן עון אבותיו‪ ,‬וכאן אי אפשר לו לפייס‬
‫בעדי מהשיב דבר בעתו‪ ,‬והיום אשר ברוך רופא חנם‪,‬‬ ‫גויים ויהודים‪ ,‬ונפשו לשאול הגיעה מה יש עליו לעשות‬
‫מצאתי און לי‪ ,‬גזלתי מעתותי להשיב כבודו דבר‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫ומבקש תשו׳ דחופה אף שעומדים בערבי פסחים‪.‬‬
‫קראתי את מכתב כבודו בתשומת לב‪ ,‬והמובן ממנו‪,‬‬ ‫תשובה הנה בהיות הגזלן חי ואינו יודע למי גזל‪,‬‬
‫אם יש דרך להקל על החבר הלז ‪ .‬לשמש עם אשתו‬ ‫אמרו רז״ל שיעשה צרכי רבים‪ ,‬כמ״ש במס׳‬
‫בימי טומאתה בשביל לקיים מצות פו״ר‪.‬‬ ‫קמא צ״ד ע״ב‪ ,‬וכ״פ מרן בח״מ סי׳ שס״ו ס״ב יעו״ש‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה‪ ,‬נשאלתי בו בהיותי בתלמאסן‪,‬‬ ‫אמנם אם מת הגזלן‪ ,‬והנגזלים מהן מתו‪ ,‬ומהן עדין‬
‫ובמכנאס‪ ,‬ובפרט מהרופא מר חלואה‪ ,‬בטח‬ ‫חיים‪ ,‬כתוב בספרים הקדושים‪ ,‬שאם מפייסי אהדדי‬
‫כי תדעהו‪ ,‬והוא הסביר כי יש צנור ■ברחם שממנו נדחף‬ ‫בההוא עלמא דקשוט‪ ,‬מוטב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬המקום ב״ה‪,‬‬
‫הזרע למקום הראוי להוליד‪ ,‬ולפעמים נכווץ‪ .‬אותו צנזר‪,‬‬ ‫משלם להם משכר מצות של הגזלן שאין לד ריקן‬
‫ואינו מכניס‪ ,‬ואך בימי טומאתה נפתח באיזה זמן‬ ‫מישראל שאינו מלא מצות כרמון‪ ,‬כאשר שמענו וראינו‪,‬‬
‫מיוחד‪ ,‬ולא כל הנשים שוות בזה‪ ,‬ואם ישמש באותו‬ ‫ואנו רואים יום יום‪ .‬וכן הנגזלים החיים‪ ,‬אם מחלו‪,‬‬
‫זמן יכולה להתעבר‪ ,‬והיתה תשובתי בכתב ובעל פה‪,‬‬ ‫מחלו‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬משפיעים להם מובה בעוה״ז כגזלתם‪,‬‬
‫דבר זה נמנע‪ ,‬שא״כ בטלה לה תורת נדה‪ .‬וזכורני‪,‬‬ ‫והכל בשקול אל דעות ב״ה‪ .‬ובזה מתמעט שכר מצותיהם‬
‫שראיתי דבר זה מפורש באחד מספרי הפוסקים‪ ,‬שנשאל‬ ‫עד שאי אפשר להם לעלות במעלות הראויות להחזיר‬
‫בענין כזה שרק בתוך ז׳ נקיים ביום חמישי‪ ,‬אחר שתרחץ‬ ‫נשמתם למקום שממנו חוצבה‪ ,‬ומגיע להם צער גדול‬
‫ותטבול כהלכה‪ ,‬אם מותר בשביל פו״ר‪ ,‬והעלה לאסור‪,‬‬ ‫ונורא מזה‪ ,‬ונדרשים הבנים וחנכדים והנינין עד דור‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ונזף בשואל‪ ,‬לא עליה דמר‪.‬‬ ‫רבעי ודור ד׳ בכלל כמש״ה על שלשים ועל רבעים‪.‬‬
‫ובחוה״ימ פסח שעבר‪ ,‬נשאלתי מרב אחד עם רופא‬ ‫זהו תמצית הדברים בקצור נמרץ‪ ,‬וכבודו הרם חכם‬
‫אחד‪ ,‬אם מותר לקחת זרע הבעל לעשות‬ ‫גדול ומבין מדעתו‪,‬‬
‫ממנו זריקה ברחם אשתו במקום הראוי‪ ,‬בימי טומאתה‪,‬‬ ‫ובכן כל הרוצה לתקן נשמת הוריו בעולם הנצחי‬
‫והשבתי‪ ,‬שאין בזה שום אסור‪ ,‬ובנו ■גמור יחשב‪ ,‬ולא‬ ‫והקיים‪ ,‬ירבה זכיות למנוחת הוריו‪ ,‬ובפרט צדקה‬
‫יקרא בר הנדה‪ ,‬שאין כאן קורבת בשר‪ ,‬שאסרה תורה‬ ‫וחסד כפי השג יד‪ ,‬וכד הוינא טליא דכירנא לאבא מרי‬
‫ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכו׳ ואם ניולד זכר‬ ‫ע״ה‪ ,‬שבא לפניו יהודי אחד בשאלה כזו‪ ,‬ואבא הורה לו‬
‫חייב בפדיון דבפטר רחם תלתה תורה‪ ,‬וגם אסור הוצאת‬ ‫ללמוד בכל יום סרק משניות מלה במלה‪ ,‬ויפריש צדקה‬
 ‫א וצר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫?ופו‬
‫לחומה הרחבה‪ ,‬שורה של חביות של חרס גדולות‬ ‫זרע אין כאן‪ ,‬דלבטלה אסרו חכמים‪ ,‬אבל לצורך לא‪.‬‬
‫מלאים שקים של עורות עזים מלאים עצמות אדם‬ ‫ובכן‪ ,‬גם אותו האיש ששאל את כבודו יעשה ככה‬
‫מרוסקים‪ ,‬מפנוי עצמות בזמן עתיק כדי לקבור במקומם‬ ‫ויצליח‪ ,‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בקצ״ר אמיץ‪,‬‬
‫מתים אחרים‪ ,‬מאין מקום‪.‬‬ ‫ושלום רב לכבודו הרם‪.‬‬
‫וכן היה הדבר בעיר וגדא פעמים הרבה‪ ,‬ובפעם‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף מ שא ש ס״ט‬
‫אחרונה אשר נמצאתי בתלמסאן הסמוכה להם‬
‫בקשוני להתערב בעניינם‪ ,‬מפני שהרב שלהם היה בעל‬ ‫אלף תתכד‬
‫דמיון ופחד להתערב בענין המתים‪ ,‬ואני הורתי להם‬
‫לעשות ארונות של מלט אמה על אמה ברום מיטר‪,‬‬ ‫ר״ח סיוו תשל״א‬
‫וחפרו עומק שלש׳ מיטרים וסדרו הארונות זו על יד זו‪,‬‬
‫ושמו עצמות של כל קבר בשק של בגד פשתן‪ ,‬ונתנו‬ ‫למעלת הבן יקיר לי׳ עצום ורב‪ ,‬המלמד ידיו לקרב‪,‬‬
‫אותו בארון‪ ,‬וכסו אותו בלוח מלט דק‪ ,‬וכאשר מלאו‬ ‫במלחמתה של תורה‪ ,‬ויראת ה׳ טהורה‪ ,‬הרה״ג‬
‫את כלם וכסו אותם שמו עליהם שורה אחרת של ארונות‪,‬‬ ‫וכד וכד‪ ,‬בנש״ק כמוהר״ ר פינחס טול ‪T‬אנו שליט״ א‪.‬‬
‫ומלאום וכסום‪ ,‬ועוד שורה שלישית ורביעית בולטת‬ ‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬בית צדיקים יעמוד אמן‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬וטחו את כלם במלט חזק‪ ,‬ועוד אבני שיש‪,‬‬
‫והמצבות והאבנים מחקו השמות מעליהם ומכרו אותם‬ ‫אור בהיר!‬
‫למסתתי אבנים ובכספם שלמו ההוצאות‪ ,‬ומה שחסר‬ ‫עתה באתי אחרי מופלג מעוצם הטרדות בעבודת‬
‫עשו נדבה‪ ,‬ונגמר הכל בשקט‪ .‬וכן היה הדבר בתלמסאן‬ ‫הקודש‪ ,‬להודיע להדר״ב אודות השאלה ואשר‬
‫פעמים הרבה‪ ,‬וכן עשו‪.‬‬ ‫נגזר עליה מפי כבודו הרם‪ ,‬בענין פנוי המתים והנמשך‬
‫וב שנת תרל״ג היה דבר כזה באלגיר‪ ,‬ושאלו את פי‬ ‫ממנו‪ ,‬אם צריך לשים כל אחד בארון בפני עצמו‪ ,‬ואם‬
‫הגאון הגדול •כמוהר״ר חיים בלייח זצ״ל רבה‬ ‫הוצרכו לשבירת עצמות בהיות ארונות קטנים‪ ,‬ומה‬
‫של תלמסאן‪ ,‬והשיב‪ ,‬שאין להתחשב לא עם שבירת‬ ‫יהיה בהמצבות שלהם‪ ,‬וכבודו האריד למעניתו בדברי‬
‫עצמות‪ ,‬ולא עם תערובות עצמות בכל אופן שצריך‪,‬‬ ‫הפוסקים כיד חסמתו הגדולה‪ ,‬והעלה להתיר את הכל‪,‬‬
‫זהמחמירין בעניינים אלו אינם אלא מדמיון כוזב של‬ ‫ישר חיליה דמר‪ .‬והנה אנן בדידן‪ ,‬דבר זה אינו חדש‬
‫פחד מהמתים‪ ,‬ואין להטריח על הצבור לא תוספת‬ ‫אצלנו‪ ,‬כי ראינו ושמענו מעשים רבים ארעו בעולם מזה‪,‬‬
‫עבודה ולא תוספת הוצאות ולא אבוד אדמה שהיא‬ ‫ההסטורייא מספרת על פאס‪ ,‬כמה פעמים הוכרחו לפנות‬
‫מצומצמת‪ ,‬העיקר הוא להסתירם‪ ,‬ולתחיית המתים‪ ,‬אין‬ ‫קברים‪ ,‬והפעם הגדול שבכולם‪ ,‬היה בשנת תרמ״ט‪,‬‬
‫מעצור לה׳ להבדילם ולהפרישם בפי קדשו‪ ,‬ולהחיותם‪,‬‬ ‫תרנ״ג‪ ,‬בגזירת המלך חאסאן הראשון אבי זקנו של‬
‫והמצבות‪ ,‬המחמיר לגנזם עובר על בל תשחית‪ ,‬אלא‬ ‫חאסאן השני מלד מרוקו עתה‪ ,‬מת אייר תרנ״ד‪ ,‬והאחרון‬
‫יקהו מה שצריך להם‪ ,‬והשאר ימכר ויפדו דמיו לכיס‬ ‫בבא הצרפתים לעשות דרך ופתח חדש לכניסה להל‬
‫חברה קדישא‪ .‬זהו תורף דברי קדשו בתשובתו כאשר‬ ‫מללאח במקום הנקרא לגדייא‪ ,‬והכל היה בהסכמת הרבנים‬
‫רשום אצלי‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו הרם בזה‪,‬‬ ‫הראשונים גאוני עולם‪ ,‬והלכו בעקבותיהם הבאים‬
‫בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬מהר אמן‪.‬‬ ‫אחריהם‪ ,‬הן לענין הפנוי‪ ,‬הן לענין קבורה‪ ,‬שהיו קוברים‬
‫בכבד רב מאד‪,‬‬ ‫ארון על ארון‪ ,‬עד שבעה‪ .‬וכן ראיתי בהיותי בפאס זה‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫קרוב לששים שנה בזמן שבני משפחת אצאראף בנו‬
‫מרחץ חדש פלגדייא‪ ,‬שהעמיקו הרבה באדמה בשביל‬
‫אלף תתכה‬ ‫היסודות ומצא שבעה ארונות של מתים זה למעלה מזה‪,‬‬
‫ואבי המשפחה מר יעקב זצ״ל היה הראש לחברה‬
‫‪ 18‬סרו תשל״א‬ ‫קדישא‪ ,‬פגה אותם לביה״ק הישן הסמוך למקום הבנין‬
‫כמו שנמצאו‪ ,‬ע״ם הסכמת הרבנים שהיה עומד בראשם‬
‫המפואר‪ ,‬והנכבד‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרה״ג׳‬ ‫הגאון הגדול המפורסם‪ ,‬מוהד׳ר שלמה אבן דנאן זצ״ל‬
‫כמוהר״ר שמואל‬ ‫והנחמד וכו׳ וכו׳‪ ,‬בנש״ק‬ ‫זיע״א‪ ,‬כחס על האדמה דחזייא לקברות אחרים׳ וכן‬
‫תוב״ב‪ .‬שלום רב‬ ‫צבה יש״צ‪ .‬רב נבחר בעיה״ק עכו‬ ‫שמענו מזקנים שבדור שגם במכנאס יש שכבות קברות‬
‫שליט״א‪.‬‬ ‫לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪,‬‬ ‫שבעה‪ ,‬מפני צמצום שטח אדמה שהיה להם‪ ,‬כי מקום‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫לקברות חיו מקבלים מהממשלה המרוקאית חנם‪ ,‬שאסור‬
‫מכתב כבודו הבהיר קבלתי אתמול‪ ,‬על דבר קביעות‬ ‫להם ע״פ דתם לקחת כסף במקום קברותי ובכן היו‬
‫זמן התחלת תפלת שחרית בשבת ויו״ט‪ ,‬שרוב‬ ‫נותנים להם שטח מצומצם ולפנים מן חומת העיר סמוך‬
‫בתי כנסיות בארץ מתחילין אחר שעה שבע‪ ,‬ובשביל‬ ‫לדירתם לשמור עליו ממחטטי שיכבי‪.‬‬
‫זמן ק״ש‪ ,‬סומכים על פסוק א׳ שאומרים קודם פרשת‬ ‫ושמעתי אחד קדוש מדבר‪ ,‬הוא הסבא קדישא של‬
‫קורבנות‪ ,‬ואם נקדים להתפלל בשש‪ ,‬רוב הקהל לא‬ ‫מר אביך הגאון שיחיה‪ ,‬מר ניהו רבה‪ ,‬מר‬
‫יבואו‪ ,‬וישארו קרחים מכאן ומכאן‪ ,‬לא ק״ש ולא תפלה‪.‬‬ ‫שמואל זצ״ל זיע״א‪ ,‬שהיה ראש לחברה קדישא‪ ,‬מבן‬
‫ועוד‪ ,‬כאשר יתחילו בשש‪ ,‬יהיה להם זמן גדול פנוי‪,‬‬ ‫עשרים עד שעלה למרום בן צ״ב שנה כ״ג כסלו תרע״ז‪,‬‬
‫וילכו לים וכר‪ ,‬ויחללו את השבת וכו׳ וכו׳‪ .‬ובעי מר‬ ‫שפעם אחת בהיותם חופרים קברים רבים בש׳ תרל״ח‬
‫מנאי לחוות דעתי המעט‪.‬‬ ‫שהיה מגפה בעיר ל ת״ פץ מצאו במעבה האדמה סמוד‬
‫קןפז‬ ‫א וצר המכתבלם‬
‫ובפרט ובפרט‪ ,‬שכל העולם מימי הגאונים‪ ,‬נהגו לאחר‬ ‫תשובה‪ .‬זה מנהג פשוט בכל ערי המערב‪ ,‬ובכל ערי‬
‫לבא בשבת לביהכ׳׳ג‪ ,‬עד שרבינו האי גאון מצא להם‬ ‫אלגיריין‪ ,‬ובכל המקומות אשר דרכה בהם‬
‫טעם נכון' מן התורה‪ ,‬ונהגו כן נגד ברייתא ערוכה‬ ‫כף רגלי‪ ,‬מימי רבניהם הגדולים והנוראים זיע״א‪ ,‬להתהי■'־'‬
‫ושמורה בש׳׳ס מגילה כ״ג ע״א כנ״ל זה אות לטובה‬ ‫התפלה‪ ,‬יש בשבע‪ ,‬ויש בשבע וחצי‪ ,‬ויש בשמנה‪ .‬וכן‬
‫שדעתם כדעת הגר׳׳א וסיעת מרהמוהי למנות מהנץ‬ ‫הוא פה בארץ‪ ,‬יש ויש‪ ,‬ויש‪ .‬ועוד יש ישיבות ובעלי‬
‫החמה‪ ,‬או בשבת ויו״ט אין מדקדקין בזמן‪ .‬וא׳׳כ יאחז‬ ‫בתים למדנים שלומדים בכל ליל שבת משעה אהת‬
‫צדיק דרכו‪ ,‬לאחר עד שבע או יותך כמנהגנו עד שבע‬ ‫בלילה עד שעה חמש‪ ,‬והולכים לישון ג׳ שעות עד ה׳‪,‬‬
‫ומחצה‪ ,‬ובזה מרויהין חוט המשלש‪ ,‬מצות עונג שבת‬ ‫ושעה נקיון ותלבושת‪ ,‬ומתחילין בתשע‪ ,,‬ותכף כשנעורים‬
‫דאורייתא‪ ,‬וכמש״ל‪ ,‬ומצות זכות הרבים שיבואו כל‬ ‫משינתם אומרים ברכת התורה ופסוק א׳‪.‬‬
‫הקהל ולא מקצתם‪ ,‬ונכלל בזה‪ ,‬מצות ברוב עם הדרת‬ ‫ואני שאלתים מה יועיל זה‪ ,‬הרי עברו קרוב לשתי‬
‫מלך‪ ,‬ומצות מניעת רבים מעון‪ ,‬כמ״ש בשאלה‪ ,‬והרוצה‬ ‫שעות מזמן ק״ש ? ורב אחד השיב שהוא שמע‬
‫להחמיר יחמיר לעצמו‪ ,‬ויקיים בעצמו מאמר המשורר‬ ‫מכמה רבנים וגאונים‪ ,‬שבשבת ויו״ט אין לדקדק בזמן‬
‫האלהי אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי‪ ,‬ואל יפרוש‬ ‫•של ק״ש‪ ,‬דמצות עונג שבת שהיא ודאי דאורייתא‪,‬‬
‫מן הצבור‪ ,‬ויוצא ידי כלם‪ ,‬ושלום על ישראל‪ .‬זהו מה‬ ‫עדיפא מזמן ק״ש‪ ,‬שהוא שנוי במחלוקת‪ ,‬אם הוא‬
‫ימישי להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו‬ ‫דאורייתא או דרבנן‪ ,‬והסברה נותנת‪ ,‬שהוא רק דרבנן‬
‫ויושיענו מכל צרותינו‪ ,‬וישכין שלום במדינתו‪ ,‬מבית‬ ‫שאין בתורה שום ריח אף של רמז קל על זמן ק״ש‪,‬‬
‫ומבחוץ‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ואפי׳ עיקר ק״ש‪ ',‬יש מחלוקת אם היא דאורייתא או‬
‫בכבוד רב מאד מאד‬ ‫דרבנן‪ ,‬כמ׳׳ש בספר מנחת חינוו מצוה ת׳׳ך‪ .‬ורב אהר‬
‫אחיכם הצעיר ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫הוסיף עוד‪ ,‬דטעמא מאי למצות ק״ש בבוקר‪ ,‬הוא‪ ,‬כדי‬
‫להמשיך לב האדם כל היום לדעת את ה׳ וכו׳ וכו׳‪,‬‬
‫אלף תתכו‬ ‫כמ״ש שם בספר החנוך ובמנחת חינוך יעו׳׳ש‪ ,‬ושמירת‬
‫שבת וכו׳ יש בה הכל‪ ,‬שהרי היא דוחה גם מצות תפלין‬
‫כה פיוז תשל׳׳א‪,‬‬ ‫דאית בה ח׳ עשה דאורייתא‪ ,‬וכ׳׳ש וקו״ח שאין לדקדק‬
‫בזמן ק״ש‪ .‬ואף שיש שכתבו שגם בשבת מדקדקין‪,‬‬
‫למעלת הרה׳׳ג הגדול המפורסם‪ ,‬בנש׳׳ק כמוהר״ר‬ ‫המנהג פשוט היפך דעתם‪ ,‬ואין אחר המנהג כלום שהרי‬
‫משה מיימון שליט״א‪ .‬רב ראשי בקרית אתא‬ ‫בכל העולם נהגו לאחר לבא לביהכ׳׳נ בשבת מאז ועד‬
‫תוב׳׳ב‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬אף שהוא נגד גמרא ערוכה במגילה כ׳׳ג ע׳׳א‪,‬‬
‫דבשבת ממהרין לבא יעו׳׳ש‪ ,‬וכ׳׳ב מורם בהגה בסי׳‬
‫עצום ורב!‬ ‫רפ״א‪ ,‬ונוהגים שבשבת מאחרין לבא לבהכ׳׳נ‪ ,‬משום‬
‫מ כ ת ב כבודו הגיעני‪ ,‬תודה רבה על אמריו כי נעמו‪,‬‬ ‫דבתמיד של חול נאמר בבקר בבקר‪ ,‬ובשבת נאמר וביום‬
‫על ספרי אוה״מ ח׳׳ב‪ .‬עוד ראיתי מ״ש כבודו‪,‬‬ ‫השבת יעו״ש וטעם זה הוא מרבינו האי חגאון‪ ,‬כמ״ש‬
‫כי שמע מצומ׳׳ר דלא מיסמנא מילתא ללמוד מס׳ בתרא‪,‬‬ ‫במרדכי פ׳ כל כתבי‪ .‬והב״ח שם נתן טעם משום שינה‬
‫כי רש״י ז״ל נסתלק בה ולא גמר פירושה‪ .‬אם אמת‬ ‫שהוא עונג שבת‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫השמועה‪^ .‬‬ ‫ועוד טעם פשוט מצאתי בספר אגרות משה להגאון‬
‫תשובה‪ .‬תולדות הדמיון הכוזב הזה הוא ממרכש עיר‬ ‫האדיר המפורסם כמוהר״ר משה פיינשטיין‬
‫גדולה במרוקו‪ ,‬ובשנת תרל׳׳ב בא אחד חכם‬ ‫שליט׳׳א בהא״ח סי׳ כ״ד‪ ,‬שנשאל על זמן ק״ש וז׳׳ל‪,‬‬
‫גאון תלמודי זה שמו כמוהר״ר אברהם הלחמי זצ׳׳ל‪,‬‬ ‫בדבר זמן ק״ש בשחרית‪ ,‬הנה מנהג רוב המקומות‬
‫מהתם‪ ,‬למכנס‪ ,‬וקבע ישיבה בעיר ונהרו אליו תלמ ‪T‬ים‬ ‫שבמדינותנו‪ ,‬רייסן וליטא‪ ,‬וכן מנהג הישיבות היה עד‬
‫רבים‪ ,‬ולמר עמהם מס׳ קמא ומציעא‪■ ,‬ולא רצה להמשיך‬ ‫שלש שעות מהנץ החמה‪ ,‬כשיטת הגר״א והגרש׳׳ז‬
‫עוד בתרא‪ ,‬מחמת הדמיון הכוזב הנז׳‪ ,‬ואיימו עליו‪,‬‬ ‫וכן הוא העיקר לדינא‪ ,‬ורק יחידים היו מחמירין לעצמן‬
‫שאם לא ילמוד עמהם בתרא‪ ,‬ילכו כלם לישיבתו של‬ ‫עד ג׳ שעות מעלות השחל‪ ,‬ויראה ידידי בכל המקומות‬
‫אבא מרי הרה׳׳ג כמוהר׳׳ר חיים משאש זצ״ל‪ ,‬ששם היו‬ ‫במ״ב שדעתו כהגר״א‪ ,‬והרבה ראשונים סוברין כן‪,‬‬
‫לומדים בתרא‪ ,‬ואז בטל דמיונו מפני רצונם‪ ,‬וא׳׳ל אבא‬ ‫ולכן איני רוצה ליכנס בפלפולא בענין זה‪ ,‬כי מה אנו‬
‫ע״ה‪ ,‬קנאת סופרים תרבה •חכמה‪ ,‬שהם דיני ממונות‬ ‫להכריע בענין זה בין ההרים הגדולים‪ ,‬אבל הגר׳׳א‬
‫כמ׳׳ש ר׳ ישמעאל הרוצה' שיחכים יעסוק בדיני ממונות‬ ‫הוא בתראה והסכימו עליו כל העולם‪ ,‬שהוא גדול מאד‪,‬‬
‫]בתרא קע׳׳ה ע״ב[ ובתר בתרה אזלינן שהיא אותיות‬ ‫וראוי להכריע‪ ,‬וא״כ הלכה כבתרא‪ ,‬ובפרט שגם הגרש׳׳ז‬
‫תרבה חכמה‪ ,‬והיא הארוכה ומרובה דפין בכל הש׳׳ס יש‬ ‫סובר כן עכ״ל‪ .‬ומאחר שכן‪ ,‬ימשך זמן ק׳׳ש על פי‬
‫בה קע״ו דפין‪ ,‬וכנגדה בתורה פ׳ נשא יש בה קע׳׳ו‬ ‫שעות זמניות שעה ועשרים ועוד בכל שעה‪ ,‬עד אחר‬
‫פסוקים‪ ,‬וכנגדה בכתובים תמנייא אפי שיש בהם קע״ו‬ ‫שמונה למעלח מארבעים דקות‪ ,‬צא וחשוב‪.‬‬
‫כתובים‪ ,‬ואבא מרי ע׳׳ה עשה להם סימן צוף• דבש‬ ‫א״כ מאחר שיש פלוגתא דרבוותא בשורש‬ ‫והנה‬
‫אמרי נועם‪ ,‬צו׳׳ף מספר קע׳׳ו‪ ,‬דב״ש‪ ,‬דיני בנין שותפים‪,‬‬ ‫וענף‪ ,‬ובתראה שלים‪ ,‬גאון נורא ואיום‪ ,‬הגר׳׳א‬
‫רומז לבתרא‪ ,‬המתחלת השותפים שרצו לעשות מחיצה‪.‬‬ ‫זיע׳׳א‪ ,‬שהכריע מהנץ החמה‪ ,‬והסכים על ידו גאון‬
‫אימרי רמז לתמנייא אפי‪ ,‬ע״פ מ״ש בס׳ משגב לדך‬ ‫החסידות אדמו״ר מוהר״ר שניאור זלמן זיע׳׳א בעל‬
‫על תהלים‪ ,‬שאות א׳ כלה מוסר לרבנים‪ ,‬ופירש‬ ‫התניא וגם הגאון בעל מ״ב והרבה מהראשונים זצ״ל‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫?‪hsi‬‬
‫חדשה‪ ,‬כל נפקד מותר לשלוח יד בפקדון עשיר לעשות‬ ‫■אותה יפה‪ .‬וזהו אמר״י א׳שרי מ׳וסר ר׳בני י׳שראל‪.‬‬
‫ממנו צדקה וחסד‪ ,‬ונאמר זיכין לו לאדם‪ ,‬וזה לא שלה‬
‫על הדעת‪ ,‬ובמקום אחר הארכתי הרבה‪.‬‬ ‫נועם נ׳שא ו׳חנוכת ע׳בודת מ׳שכן‪ .‬כשם שעלו לרצון‬
‫ובכן הטוב והישר׳ לכתוב לבנים בכל מקום שהם‪,‬‬ ‫ה׳‪ ,‬כך יעלה לרצון למוד התורה לפגי ה‪ /‬כי‬ ‫‪,‬‬
‫ולהשפיע עליהם בדברו מעריב ערבים בחכמה‬ ‫היא חיינו ואורך ימינו‪ .‬ע״כ• ומני אז לא נשמע דמיון‬
‫ואם לא ירצו‪ ,‬יחזיר להם את כספם‪ ,‬והם הם זכרון טוב‬ ‫כוזב זה‪ .‬תלמידי אבא ע״ה ספרו לי‪ ,‬כי פעמים ג׳‬
‫לאביהם‪ ,‬שאין עושים זכרונות אלא לערירים רח״ל‪.‬‬ ‫‪,‬למדו‪.‬מס׳ בתרא אתו בישיבתו‪ ,‬באשר היא מלאה על‬
‫ואז שלום לאדון השלום‪ ,‬מאדון השלום‪ ,‬אל עליון ב״ה‪.‬‬ ‫כל ‪ .‬גדותיה מכל מקצועות התורה‪ .‬גם בכל הישיבות‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫למדו אותה‪, ,‬וגם אני‪ ,‬העני׳ למדתי אותה פעם אצל‬
‫אדמו״ר כמוהר״ר יוסף אלקובי זצ״ל‪ ,‬ופעם אצל אדמו״ר‬
‫כמוהר״ר חיים בירדוגו זצ״ל‪ ,‬ופעם ג׳ בישיבת עץ חיים‬
‫אלף תתכח‬ ‫שנתייסדה ע״י גאון גדול ממעריצי הגר״א זיע״א‪ ,‬זה‬
‫שמו הטוב כמוהר״ ר זאב הלפריין זיע״א‪ ,‬אשר למדנו‬
‫כ״ה תמוז תשל״א‬ ‫בה כל הש״ס‪ .‬וגם למדתי אותה לתלמידים במכנאס‪,‬‬
‫י'ואלגירייה וגם בלכתי ■למרכש פעמים הרבה‪ ,‬בקרתי איזה‬
‫מעלת חכם מפואר‪ ,‬וכר‪ ,‬מר יצחק הכהן שליט״א‪.‬‬ ‫פעמים בישיבות׳ ומצאתי ‪.‬אותם לומדים אותה‪ .‬וכאשר‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫שאלתי על דמיונם הכוזב‪ ,‬התחילו לשחוק‪ ,‬ואמרו‪ ,‬באמת‬
‫דמיון כוזב היה‪ ,‬סו״ד יאחוז צדיק דרכו ללמוד אותה‪,‬‬
‫חכם לב!‬ ‫ועיני קדשו תחזינה מכמני הזהב אשר בתוכה‪ ,‬והיא‬
‫הגלויה של כבודו הגיעה בעתה‪ ,‬ושם נאמר‪■ ,‬כי נשאל‬ ‫תעניק לכבודו ימים ארוכים‪ ,‬טובים ומבורכים‪ ,‬בכל‬
‫כבודו‪ ,‬אם מותר לקרא בספר חכמה‪ ,‬שלפעמים‬ ‫ברכה וטובה׳ ביד נדיבה אמן‪.‬‬
‫נמצאים בהם דברי כפירות והאם מותר לשרוף אותם‪.‬‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬

‫תשובה‪ .‬דבר פשוט וברור שמצוה רבה לשרפן עם‬

‫החכמות שבהם‪ ,‬שלא להניח זכר למחבר לא‬ ‫אלף תתכז‬
‫לכפרותו ולא לחכמתו‪ ,‬כי ספרים אלו הם מכשול גדול‬
‫אף לצדיקים גמורים‪ ,‬והם שהפכו את אחר מטוב לרע‪,‬‬ ‫נ׳ תמוז תשל״א‬
‫כמ״ש במם׳ חגיגה ט״ ו סוף ע״ב‪ ,‬שהרבה ספרי מינים‬
‫היו נושרין מחיקו‪ ,‬יעו״ש‪ .‬וכן ראינו בעינינו‪ ,‬כמה‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪. ,‬הרב המפואר‪ ,‬ישראל בו‬
‫אנשים ונשים שהמירו טוב ברע ע״י לימוד וקריאה‬ ‫יתפאר‪ ,‬בניש״ק כמהר״ר שלום סודרי שליט״א‪.‬‬
‫בספרים כאלה‪ ,‬כי הם סף רעל להמית הדת בקרב ההוגה‬ ‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו הי״ו‪.‬‬
‫בהם‪ ,‬ובעונותינו שרבו‪ ,‬רבו מארבה ספרים ממין הזה‬
‫בקבוצים לא דתיים‪ .‬המקום ב״ה יתקננו בעצה טובה‬ ‫רב נכבד‪.‬‬
‫מלפניו‪ ,‬ויהפוך לב כל ישראל לעבדו שכם אחד אמן‪.‬‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני ערב שבת החולף‪ ,‬בו כבודו הרם‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫שואל‪ ,‬אודות מר ראובן אדרעי ז״ל שנלב״ע‬
‫וחלי״ש במרוקו זה שנים רבות׳ והניח יתומים ואלמנה‬
‫וביתו ריקם‪ ,‬ואנשי חסד אספו נדבה ‪.‬הגונה וכבודו הרם‬
‫אלף תתכט‬ ‫הוקם על‪ ,‬אפוטרופוס על הכל‪ ,‬ועשה מלאכתו באמונה‬
‫כדרכו בקודש‪ ,‬והבנים גדלו והתחתנו ונשאר סך מה‬
‫יום ח׳ כ״מ תמוז תשל״א‬ ‫תחת יד כבודו‪ ,‬ורוצה לעשות לו איזה זכרון למנוחת‬
‫נפשו‪ ,‬והאלמנה הסכימה‪ ,‬והבנים ‪,‬אינם לפניו וכו׳‪,‬‬
‫למעלת החכם היקר‪ ,‬מר מאיר עטייא׳ שליט״ א‬ ‫ונראה‪ ,‬לכבודו שיוכל לעשות כן בלי רשותם‪ ,‬דזכין‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪. .‬‬ ‫י לאדם ישל<! בפניו‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.,‬‬

‫חכם לבו‬
‫מכ תבו הגיעני‪ ,‬בו שאל‪ ,‬על המנהג להניח טו״ת‬
‫במנחת ת״צ‪ ,‬הוא נהג לברך עליהם‪ ,‬וערערו‬
‫עליו רבים׳ שאין צריך לברך‪ ,‬מאחר שברך עליהם‬
‫בבקר‪ ,‬ובעי לחוות דעתי‪.‬‬
‫וחא דקי״ל זכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬אינו אלא רק בדבר‬
‫תשובה‪ .‬כן משמע פשוט מסי׳ תקג״ה בהלכות ת״ב‬
‫וז״ל נוהגים שלא להניח תפלין בתשעה באב‬
‫שחרית ולא טלית‪ ,‬ובמנחה מניחין ציצית ותפלין ומברכין‬
‫עליהם‪ ,‬עכ״ל• והטעם שהוסיף ומברכין עליתם‪ ,‬מפני‬
‫תשובה‪ .‬אין נכון לעשות כן‪ ,‬כי כל כסף הנדבות‪,‬‬
‫זכו בו היתומים והאלמנה חלק כחלק‪ ,‬והוא‬
‫כספם והוא מונח ביד כבודו לפקדון‪ ,‬לעשות בו רק‬
‫לטובתם׳ ואין להוציא ממנו אפי׳ לפדיון שבויים‪ ,‬כמ״ש‬
‫בחו״מ סי׳ ר״ץ‪ ,‬ואפילו היו היתו‪.‬מים מופלגים בעושר‪.‬‬
‫שאין בו חסרון כים‪ ,‬אבל בדבר שיש בו חסרון אפי׳‬
‫כל שחוא‪ ,‬לא מיקרי זכות‪ ,‬ולכך אין נותנין צדקה מנכסי‬
‫יתומים אפי׳ לפדיון שבויים‪ ,‬אפי׳ גדולים אפי׳ עשירים‪,‬‬
‫רק ברשותם‪ ,‬שאם אין אתה אומר כן תצא לגו תורה‬
‫קפט‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תתל‬ ‫שלא ברכו עליהם שחרית‪ .‬משמע שאם ברכו עליהם‬
‫שחרית‪ ,‬כמו בשאר תעניות‪ ,‬והם רצו עוד להניחם‬
‫כ״ו אלול תשל׳׳א חתימה טובה‬ ‫במנחה‪ ,‬אין לביד עליהם‪ ,‬מטעם שאין זה אלא מנהג‬
‫חדש שרצו לנהוג מעצמן‪ ,‬ואין לברך עליו‪ .‬וכן נהגנו‬
‫למעלת הרב המפואר‪ ,‬זר״ק כמה״ר אברהם אלעלוף‬ ‫איזה שנים במרוקו‪ ,‬בלי לברך‪ ,‬ואף שהיו איזה מברכים‪,‬‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫לא חששנו להם‪: ,‬ושוב בטלגו ההנחה עצמה‪ ,‬כי לא‬
‫רב נכבד!‬ ‫היתה ברצון מפני חולשת התענית‪ ,‬ובפרט בימי החום‬
‫שיש עוד זיעה וטעם ההנחה היה רק תועפת תנועה‬
‫מכתב כבודו הגיעני בעתו‪ ,‬ומעוצם עבודת הקדש‪,‬‬ ‫של חסידות גסה‪.‬‬
‫ואחר עד עתה‪ .‬שאל כבודו על הבשר הקפוא‪,‬‬
‫האם שהיה במקרר נחשבת כמו שריה במים כמ״ש מרן‬ ‫עוד שאלת‪ ,‬כי סמוך לחדרה יש כפר ערבי‪ ,‬הנקרא‬
‫ביו״ד ?‬ ‫בשם בקעה ושם נמצא ערבי אחד שאומרים‬
‫שהוא מגיד עת ‪T‬ות ונוהרים אליו גם הרבה יהודים‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬עיי׳ בסי׳ ס״ט ס״א בסוף ההגה‪ ,‬דין בשר‬ ‫האם אין בזה אסור ?‬
‫שמלא קרח‪ ,‬ובבאה״ט ובפ״ת שם‪ ,‬ובס׳ דרכי‬ ‫^‬
‫תשובה‪ ,‬שם סק״ן באורך ובס׳ ערך השלחן סי׳ ס״ט‬ ‫תשובה‪ .‬מרן הקדוש ביו״ד סי׳ קע״ט פסק וז״ל אין‬
‫סעי׳ ע״ט‪ ,‬ובס׳ אגרות משה סי׳ ז״ך‪ ,‬מה שהביאו‬ ‫שואלין־ לא בחוזים בכוכבים ולא בגורלות‬
‫מחלוקת הפוסקים בזה‪.‬‬ ‫משום שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך‪ ,‬וכ״ש שאסור‬
‫לשאול בקוסמין ובמנחשים ובמכשפים‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ויש‬
‫ועל השוחטים‪ ,‬הם שולחים רק מהארץ‪ ,‬שוחטים מומחים‬ ‫בזה איזה חלוקים כמ״ש במפרשי הש״ע‪ .‬ולדעתי המעט‬
‫ויראי שמים‪ ,‬שאנחנו מכירים אותם היטב‪ .‬י‬ ‫כל החלוקים הם רק למוד זכות על המון העם המקילין‬
‫בדבר‪ ,‬אמנם מי שנגעה יראת ה׳ בלבו‪ ,‬יקיים מצות‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬שבכל הארץ ■נוטעים אילנות הרבה‬ ‫עשה דאורייתא‪ ,‬תמים תהיה וגו׳‪ ,‬כפשטה בלי עקיפין‪,‬‬
‫בכל ישנה ושנה‪ ,‬ואז כל הפירות נכנסו בספק ערלה‪,‬‬ ‫ובפרט שכל מעשה הערביים בזה וכיוצא בו‪ ,‬הכל הבל‬
‫וספק ערלה בא״י אסור‪ ,‬ואיך נעשה לאכול פירות ?‬ ‫הבלים‪ ,‬כאשר ■שמענו •ונדעם בכל ערי מזרח ומערב‪,‬‬
‫וחבל על הכסף ההולד לאבוד‪ ,‬במקום שיעשו בו מצוה‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬יש בכל עיר בארץ מקום הנקרא בשם תנובה‪,‬‬ ‫ועוד שמעלה אותם לאחשובינהו שהגיעו למרדגת‬
‫שלשם מביאים כל מיני פירות לחים ויבשים‪,‬‬ ‫בעלי רוח להודיע עתידות‪ ,‬והם פיהם דיבר שוא וימינם‬
‫וכל מיני ירקות‪ ,‬מכל החקלאות הסמוכה לעיר‪ ,‬ומשם‬ ‫ימין שקר‪.‬‬
‫לוקחים כל בעלי החנויות‪ ,‬ובכל תנובה יש משגיח קבוע‬
‫ת״ח ויר״ש‪ ,‬והוא בקי היטב ע״פ רשימה ■שיש בידו‬ ‫עוד שאלת‪ ,‬כי יש יהודי א׳ חזן בביהכ״נ וחרד לדבר‬
‫מהממונים על זה מכל המקומות מכל הכורמים והנוטעים‬ ‫ה׳‪ ,‬והוא כותב קמיעים בשמות הקדש ושמות‬
‫שכל תבואתם עברו עליה שני ערלה‪ ,‬ומתקנים גם תרו״מ‪,‬‬ ‫מלאכים‪ ,‬ואומר להם שישרפו את הקמיע‪ ,‬ויתנו האפר‬
‫וא״כ כל הפירות הנמצאים בחנויות הקונים מהתנובה‬ ‫במים וישתו‪ ,‬האם אין בזה אסור לשרוף שמות מלאכים‬
‫אין בהם שום ספק ערלה‪ ,‬ומופרשים מהם תרו״מ‪ ,‬ומהם‬ ‫ושמות הקדש ?‬
‫אנו קונים ואוכלים‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בעזרת‬
‫עושה נפלאות גדולות לבדו‪ ,‬הוא יתן עלינו מהודו‪,‬‬ ‫תשיבה‪ .‬אני חושב שאינו כותב כלום רק נקודות‬
‫ויעזרנו תמיד לעבדו בלבב שלם‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ושרטוטים‪ ,‬וכדי שלא יודע שאינו כותב דבר‪,‬‬
‫אחיד ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫לכן הוא גוזר עליהם שישרפוהו‪ ,‬כי לא נמצא בכל‬
‫כותבי קמיעין דבר זה לשרוף את הקמיע‪ ,‬רק לתלותו‬
‫עליו‪ ,‬וזה הוליד דבר חדש‪ ,‬מפני שאינו יודע מה לכתוב‪,‬‬
‫אלף תתלא‬ ‫ועכ״ז יש אסור גדול של גניבת דעת‪ ,‬שהוא משחק‬
‫א׳ לר״ה מרחשון תשל״ב‬ ‫עליהם‪ ,‬ולוקח כסף‪ ,‬וכמ״ש רז״ל‪ ,‬אסור לגנוב דעת‬
‫הבריות ואפילו דעתו של עכו״ם ]חולין צ״ד[ ואם‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬נכבד ונעלח‪ ,‬זר״ק מר מאיר‬ ‫באמת הוא ■כותב שמות של מלאכים‪ ,‬ומה גם שמות‬
‫אלעזר עטייא שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‬ ‫הקדש ונותן צו לשרפן‪ ,‬ודאי שאסור גדול עושה‪ ,‬שאין‬
‫ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫יכולין לעשות דבר זה אלא לחולה שיש בו סכנה ותהיה‬
‫חכם לבב!‬ ‫הסגולה בטוחה בלי שום ספק שכבר נעשת ג׳ פעמים‬
‫מכתבו הבחיר חגיעני‪ ,‬אודות ספרי נחלת אבות‪ .‬תודח‬ ‫והועילה כמ״ש בדין קמיע לענין שבת בא״ח סי׳ ש״א‬
‫רבה על דבריו כי נעמו‪ ,‬והנה יגיעו עם כתבא‬ ‫סעי׳ כ״ה‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בקצ״ר אמיץ‬
‫‪,‬‬ ‫דנא‪ ,‬תזכה לכל טוב‪.‬‬ ‫מעוצם הטרדות בעבודת הקדש‪ .‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו‬
‫לו ויושיענו מכל צרותינו‪ ,.‬אמן‪.‬‬ ‫’‬
‫עוד ראיתי שאלותיו השתים‪ ,‬שהם ‪ :‬א׳ אדם ירא שמים‬
‫ששכח בע״ש ולא סגר‪ .‬את הכפתור של המקרר‪,‬‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫קצ‬
‫יסירנו‬ ‫מקום שצריך להראותו‪ .‬ואם יהיה צריך להסירו‪,‬‬ ‫■ ובשבת שכח ופתח את ‪.‬המקרר ונדלקה המנורה‪ ,‬מה‬
‫יכתוב‬ ‫וימסרנו לפקיד לשים את עיניו עליו‪ ,‬ואף אם‬ ‫יעשה אם יסגור הרי תכבה‪ ,‬ואם יניחהו פתוח יתקלקל‬
‫יחזור‬ ‫עליו‪ ,‬אין דבר‪ ,‬ותכף כשהוא עומד במקומו‬ ‫המקרר והאוכל‪.‬‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫ויחברנו לבגדו בסיכה הנז׳‪ ,‬ואז ילך בטח‬
‫תשובה‪ .‬מ״ש כבודו‪ ,‬שיוציא מה שצריך לכל השבת‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ויסגור אותו ע״י קטן‪• ,‬לא נכון‪ .‬ומשנה ערוכה‬
‫בשבת פרק ט״ ז משנה ה׳‪ ,‬כל כתבי הקדש וכד‪ ,‬קטן‬
‫שבא לכבות אין שומעין לו‪ ,‬מפני ששביתתו עליהן‪,‬‬
‫אלף תתלג‬ ‫ע״ש‪ ,‬וכ״ש שאסור לומר לו בפירוש לסגור‪ ,‬אלא יניחנו‬
‫פתוח ולא יתקלקל‪ ,‬וכן נסינו פעמים בימות החול ולא‬
‫י״ח כפלו תשל״ב‬ ‫נתקלקל‪ ,‬ואף אם היה מתקלקל‪ ,‬יתוקן בקל‪.‬‬

‫למעלת החכם המפואר וכו׳ יוכו׳‪ ,‬מר אברד‪,‬ם משה‬ ‫ב׳ שאלת מי ששכח והתפלל בלא כפה על הראש‪,‬‬
‫קליינפנדלר שליט״א‪ .‬שללום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫אם צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬ואם ברכותיו לבטלה‪.‬‬
‫חכם לבב ‪I‬‬
‫תשובה‪ .‬כבר כתבתי והארכתי בספרי מים חיים תשו׳‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬וכל אותיותיו מעורבבות‬ ‫כ״ג בשם כמה פוסקים שאין בגלוי הראש‬
‫ומעורות זו בזו‪ .‬וקשה מאד לפענחם‪ ,‬ומה‬ ‫שום אסור אפילו ממדת חסידות‪ ,‬רק סמל להבדיל בין‬
‫שיכולתי לפענח הוא שכבודו הרם שואל‪ ,‬בענין חולה‬ ‫דתי לחילוני מאחר שמלבושים שוים‪ ,‬וא״כ אם שכה‬
‫אם מותר לקבל זריקה ע״י אחות שמוכרח שתגע בבשרו‪.‬‬ ‫והתפלל בלי כפה תפלתו רצויה ומקובלת ואין צריך‬
‫להתפלל‪ ,‬ואם חזר והתפלל הוו ברכותיו לבטלה‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫תשובה דבר פשוט אצל כל הפוסקים‪ ,‬שאין אסור‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫נגיעה בעריות‪ ,‬אלא דרך תאוה וחבה‪,‬‬
‫שמביאה ל ‪T‬י הרגל עבירה‪ ,‬אבל נגיעה של עבודה‬
‫ושירות של שעבוד לאחרים‪ ,‬לא אסרה תורה ולא אסרו‬ ‫אלף תתלב‬
‫חכמים‪ .‬עיי׳ מזה באגרות משה חאבה״ע סי׳ י״ד‪ ,‬שהאריך‬
‫בראיות בזה‪ ,‬וכאן האחות משרתת ומשועבדת לרופאים‬ ‫טו״ב כסלו תשל״ב‬
‫ולחולים‪ ,‬ולבה רק על עבודתה‪ ,‬שלא תטעה ותזיק‪,‬‬
‫והחולה לבו שבור ונכנע‪ ,‬ולא חיישינן לשום דבר‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫למעלת החכם הנכבד‪ ,‬רבי משה בן דנון הי״ו‪.‬‬
‫בכבוד רב‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫פעם אחרת יכתוב כבודו רק במכונת כתיבה‪ ,‬כי אין‬ ‫אדון נכבד !‬
‫לנו זמן לעיין במכתב לחבין חשאלה‪.‬‬ ‫שאל כבודו על ידי מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬חכם נכבד‬
‫ונעלה‪ ,‬מר יוסף מריזי׳ן שליט״א‪ ,‬בענין רכיבה‬
‫בשבת בהלמיטרו בפריז‪ ,‬לצורך מצוה‪ .‬איך יעשה עם‬
‫אלף תתלד‬ ‫הכרטיס‪.‬‬

‫ר״ח שבס תשל״ב‬ ‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬שמאחר שהמיטרו הוא בתוך העיר‪,‬‬
‫ואינו מחוץ לתחומה של עיר‪ ,‬וגם אינו עומד‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרה״ג בנש״ ק מר אשר‬ ‫ואינו הולד בשביל יחיד‪ ,‬רק יש לו תחנות מיוחדות‪,‬‬
‫מורצייאנו שליט״א‪ .‬שלוב רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬ ‫שאי אפשר לשנותם בשום אופן‪ ,‬ששם עולים ויורדים‪,‬‬
‫הסובבים הודו‪.‬‬ ‫ואין בו שום אמירה לגוי בשביל יחיד או צבור להעלות‪,‬‬
‫רב מפואר !‬ ‫או להור ‪ ,T‬הוי כמו גוי שעשה כבש בשבת לירד בו‬
‫מכתבו הבהיר מיום ר״ ח אלול תשל״א‪ ,‬הגיע לחיפה‪.,‬‬ ‫שיורד אחריו ישראל‪ ,‬והוא הדין לירד עמו‪ ,‬וכמ״ש בשבת‬
‫ויען לא נמצאתי בבית באותו היום‪,‬‬ ‫קכ״ב במשנה וגמרא‪ ,‬ובא״ ח סי׳ שכ״ה‪ ,‬ואך בתנאי‬
‫לכן הדוואר מסרו ביד אדם המכיר אותי למסרו לידי‪,‬‬ ‫ועל מנת שלא יוציא מביתו עמו שום דבר‪ ,‬שההוצאה‬
‫ובו ביום אותו האיש נכנס לצבא לצה״ל‪ ,‬ונשאר אצלו‬ ‫מרשות לרשות במקום שאין ערוב אסור‪ ,‬ובפריז אין‬
‫עד שבוע החולף שנזכר ממנו והביאו אלי ובקש סליחה‪,‬‬ ‫ערוב‪ ,‬ורק דברים הצריכים דוקא‪ ,‬על ידי קשירה או‬
‫‪.‬‬ ‫ועמך הסליחה‪.‬‬ ‫חבור‪ ,‬כמו שעון של יד‪ ,‬שהוא קשור על היד‪ ,‬ומשקפים‬
‫למי שאינו יכול לילד בלי משקפים‪ ,‬ויהיו קשורים‬
‫עתה באתי להשיב על שאלתו במכתבו הלז‪• ,‬והיא!‬ ‫ממול ערפו בחוט או בשלשלת של זהב‪ ,‬וכן מטפחת‬
‫נשאל כבודו מרב אשכנזי‪ ,‬עתה שהרבה קהלות‬ ‫האף‪ ,‬תהיה קשורה בקציה בלולאות החזיה‪ ,‬או במקום‬
‫ישראל באמיריקא ובכמה מקומות הולכות ומתמעטות‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬וכן הכרטיס שכבר שלם כספו מערב שבת‪ ,‬צריך‬
‫ואין מוצאין מנין עשרה לקדיש וקדושה וכו׳ וכו׳‪ .‬האם‬ ‫שיהיה מחובר עם המעיל בפנים בסיכה להראותו בכל‬
‫קצא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫ויש עוד הרבה נחלים פתאם‪ ,‬ועוד ועוד‪ ,‬כאשר יודעים‬ ‫מותר לומר קדיש בפחות מעשרה‪ ,‬עד שבעה או ששה‪,‬‬
‫ושומעים‪ ,‬וכולם צריכים לאורו‪ ,‬ובהעדרו באים לידי‬ ‫כמ״ש במס׳ סופרים פרק ירד וז״ל ואין אומרים קדיש‬
‫סכנה‪ ,‬זא״כ כל תקוני חשמל בשבת הם בשביל חולים‪,‬‬ ‫וברכו פחות מעשרה‪. ,‬ורבותינו שבמערב אמרו בשבעה‪,‬‬
‫ואפי׳ בשביל חולה אחד שנתקן האור בשבילו מותר‬ ‫ונותנים טעם לדבריהם‪ ,‬בפרוע פרעות בישראל בהתנדב‬
‫לכל המדינה להשתמש בו‪ ,‬דתקון לאחד‪ ,‬תקון למאה‪,‬‬ ‫עם ברכו ה׳ כמנין התיבות‪ ,‬וי״א אפי׳ ששה עד ברכו‬
‫וכמ״ש בסי׳ רע״ו‪ .‬ודין ישראל המבשל בשביל חולה‬ ‫ששה הוא ופו׳‪.‬‬
‫שאסור לבריא‪ ,‬מפורש טעמו דחיישינן שמא ירבה‬ ‫תשובה‪ .‬הרב אשכנזי השואל טעה בזה טעות גסה‪,‬‬
‫בשבילו‪ ,‬כמ״ש בסי׳ שי״ה ס״ב יעו״ש וכאן לא שייך‬ ‫והוסיף אות ו׳ ורבותינו‪ ,‬כאלו חולקים על‬
‫טעמא שירבה בשבילו‪ ,‬דתקון אחד מספיק לכל‪ ,‬זהו‬ ‫הראשונים האומרים עשרה‪ ,‬והם חולקים דדי בשבעה‪,‬‬
‫הנר׳ לע״ד פשוט וברור בזה בלי פלפול ובלבול מאין‬ ‫וי״א די בששה‪ ,‬ולא כן הוא‪ ,‬אלא צריך לומר רק רבותינו‬
‫פנאי כלל וכלל‪ ,‬והכל בס״ד‪.‬‬ ‫בלי וא׳ו בראש‪ ,‬והוא ענין אחר‪ ,‬חוזר על פריסה של‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫שמע‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שאין פורסין על שמע‪ ,‬אלא אס יהי‪.‬ו‬
‫נא אחי‪ ,‬אין לי זמן לעיי׳ באותו כתב שכבודו כותב לי‬ ‫שבעה אנשים שלא שמעו קדיש עדין‪ ,‬אז מותר לפרוס‬
‫בו‪ .‬ואיני יכול לעיין להבינו‪ ,‬כי למעלה מגבורות אני‬ ‫על שמע בשבילן שמביאין עוד ג׳ אנשים עם השבעה‬
‫ב״ה‪ ,‬ובכן אם ירצה לקבל תשובה ומיד יכתוב ע״י‬ ‫ופורסין על שמע‪ ,‬שהשבעה הם רוב המנכר שבשבילו‬
‫מכונה אצלו או אצל אחרים‪ ,‬וזולת זה לא אוכל להשיב‪,‬‬ ‫אנחנו אומרים קדיש וקדושה וי״א שאפי׳ בשביל ששה‬
‫ושלום‪.‬‬ ‫שהם רוב עשרה‪ ,‬פורסין על שמע‪ ,‬ומביאין ד׳ להשלים‬
‫עשרה‪ ,‬ואז יכולים לומר קדיש וקדושה‪ ,‬אבל פחות מזה‬
‫אלף תתלו‬ ‫אין לומר קדיש בשביל חמשה‪ ,‬אפילו נביא חמשה‬
‫אחרים מן השוק‪ ,‬זהו פי׳ הדברים‪ ,‬וכן פירשו כל‬
‫ו אדר תשל״כ‬ ‫המפרשים‪ ,‬וכן מפורש בטור וב״י ובש״ע סי׳ ס״ט‪ ,‬כי‬
‫ענין אמירת קדיש וקדושה רק בעשרה‪ ,‬היא הלכה פסוקה‬
‫למעלת החכם המפואר מר ד‪ .‬א‪ .‬מנדלבום שליט״א‪.‬‬ ‫בלי שום חולק כלל וכלל‪ ,‬כמ״ש בסי׳ צ״ה‪ ,‬ואין לזוז‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫מזה בשום אופן‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו הרם ושלום‪.‬‬
‫חכם לב !‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל‪ ,‬א׳ אם מותר לעשות‬ ‫נא אל תשכחני מספרים חדשים או ישנים ומה גם‬
‫בדיקת דם ע״ י אשה‪■.‬‬ ‫מהדרום‪ .‬והמקום ב״ה ישפיע לכם כל טוב‪ .‬והנה‬
‫תשובה‪ .‬דבר פשוט אצל כל הפוסקים‪ ,‬שאין אסור נגיעה‬ ‫מצורף לזה ספר נחלת אבות‪ ,‬וכבודו הרם ימציא לנו‬
‫בעריות‪ ,‬אלא דרך תאוה וחיבה‪ ,‬שמביאה‬ ‫קונים בס״ד להדפיס עוד ספרים אחרים אשר כבר‬
‫לידי הרגל עבירה‪ ,‬אבל נגיעה של עבודה ושירות של‬ ‫התחלנו להדפיס בס״ד‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫שעבוד לאחרים‪ ,‬לא אסרה תורה ולא אסרו חכמים‪ .‬עיי׳‬ ‫' אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫מזה באגרות משה חאבה״ע סי׳ יד‪ ,‬שהאריך בראיות‬
‫בזה‪ .‬וכאן האחות משרתת ומשועבדת לרופאים ולחולים‪,‬‬
‫ולבה על עבודתה שלא תטעה ותזיק‪ ,‬והחולה לבו נשבר‬ ‫אלף תתלה‬
‫ונכנע‪ ,‬ולא חיישינן לשום דבר‪.‬‬
‫ב׳ שאלת בענין קריאת המגילה‪ ,‬שחייבים לקרותה‬ ‫טו״ב שפט תשל״‪3‬‬
‫גם בלילה‪ ,‬והלא אמרו שהמגילה היא במקום הלל‪,‬‬
‫ואין קורין הלל בלילה ?‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬הרה״ג כמה״ר ישראל יפת שליט״א‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הן אמת שלא תקנו הלל בלילה בשום חג‪,‬‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫רק בלילי פסחים‪ ,‬והטעם הוא מפני שהנס‬ ‫רב מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫נעשה בלילה‪ ,‬כמש״ה‪ ,‬ויהי בחצי הלילה‪ ,‬וה׳ הכה כל‬ ‫מכתב ‪,‬כבודו הגיעני‪ ,‬בו שואל כבודו על מה שקרה‬
‫בכור בא״מ וכו׳‪ ,‬זהו טעם הספרדים שקורין אותו בלילי‬ ‫בליל שבת של זה שבועים שהחשמל נתקלקל‬
‫פסחים בערבית‪ ,‬ומברכין עליו ויש מאחינו האשכנזים‪,‬‬ ‫זמן גדול עד שנתקררו כל ההטמנות של שבת‪ ,‬וישראל‬
‫שאין קורין אותו בביהכ״נ בערבית כמו שאר מועדים‪,‬‬ ‫הם שתקנו אותו‪ ,‬וחזר הכל ונתבשל בשבת ע״י ישראל‪,‬׳‬
‫ורק בסדר ההגדה קורין אותו‪ ,‬משום שהוא בכלל והגדת‬ ‫ועתה כל בתי חולים יש להם חשמל מיוחד‪ ,‬ואין להם‬
‫לבנך וכו׳‪ ,‬כמ״ש בא״ח סי׳ תפ״ז ס״ד‪ .‬וכן בענין‬ ‫שייכות עם חברת חשמל וא״כ איד אנו נהנים ממלאכת‬
‫קריאת המגילה גם בלילה‪ ,‬כתב רש״ י ז״ל הטעם במגילה‬ ‫שבת של ישראל‪.‬‬
‫ב׳ ע״א וז״ל‪ ,‬ולשנותה ביום‪ ,‬זכר לנס‪ ,‬שהיו זועקין‬ ‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬שאף שכל בתי חולים‪ ,‬נפרדים הם‬
‫בימי צרתן יומם ולילה‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכוונתו לדעתי‪ ,‬מפני‬ ‫מחברת חשמל‪ ,‬עם כל זה צריך לדעת שיש‬
‫שלא ידעו באיזה זכות נעשה להם הנם‪ ,‬אם בזכות‬ ‫ברחבי המדינה חולים הרבה הרבה‪ ,‬לא לבד מושבות‬
‫זעקתן בלילות או בימים‪ ,‬לכן קורין אותה בשניהם‪,‬‬ ‫זקנים וזקנות‪ ,‬ובתי חולים משוגעים‪ ,‬שיש מהם הרבה‬
‫ואסמכוה אקרא אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא‬ ‫במדינה‪ ,‬עוד יש הרבה חולים בכל שכונה ושכונה‪ ,‬ובהם‬
‫דומיה לי יעו״ש‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה‪,‬‬ ‫גם מסוכנים‪■ ,‬ובפרט היראים מהנתוח שנשארים בבתיהם‪,‬‬
‫בעזרת אלקינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו מכל צרותינו‪,‬‬ ‫ויש הרבה מעוברות שאוחזים אותם הבלי לידה פתאם‪,‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫וכ״ש למעלה מחמשים‪ .‬ומה שזכורני שראיתי כתוב‬
‫על מצבת קבורתו‪ ,‬ובבית מדרשו עם ספריו וכסאו‬
‫ושלחנו ומקלו ומעיליו הקיימים עד היום בטיטוואן‬
‫ושם כתוב בן ע״ג שנה‪ ,‬א״כ בן ל״ג שנה נתמנה לרב‬
‫עם מ׳ שנה הוו ע״ג שנה‪.‬‬
‫עוד נמצא לו בן אשר לא נזכר בהקדמת ב׳ בניו‬
‫הנזכרים‪ ,‬והוא הרב הגדול כמוהר״ר יוסף בן‬
‫וואליד זצ״ל‪ ,‬והוא המחבר ״שמו יוסף״ נדפס בעיה״ק‬
‫ירושלים שנת תרס״ז‪ ,‬כלו מלא חדושים יקרים על‬
‫התנ״ך והש״ס והלכות מעט מזה ומעט מזה‪ .‬ונפטר‬
‫בלי זרע‪ ,‬בעיר וואהראן‪ .‬נראה שהיה קטן בפטירת‬
‫אביו ולכן לא הזכירוהו אחיו‪ ,‬כי באותו זמן לא ידעו‬
‫ערך פרטי ההיסטוריא‪ ,‬רק להאריך •לשון בהקדמות‬
‫בלשון מדברת גדולות מליצות בעקום כתובים ומאמרים‪,‬‬
‫שהרי אתה רואה לא הודיעו כמה היו שני הייו ובאיזה‬
‫גיל התחתן‪ ,‬ומי היו רבותיו‪ ,‬כי כל אלה הם חובה רבה‬
‫להודיע והם עברו על הכל בדומיה כדבר יתר וטפל‪.‬‬
‫ואמנם בהיותי שם בטיטוואן בשנת תר״ף בח׳ שבט‪,‬‬
‫שמעתי מזקני הדור שהיו בימיו והכירוהו היטב‪ ,‬וספרו‬
‫עליו ספורי נפלאות‪ ,‬וזה מה שנשאר בזכרוני ‪:‬‬
‫א‪ .‬פעם אחת שלח שליח לשר העיר לתפוש יהודי‬
‫אחד לתת אותו בבית הסוהר בשביל שהכה את‬
‫אשתו‪ .‬וכאשר שלח אחריו השר נתן שוחד ושחררו‪,‬‬
‫וכאשר שמע הרב‪ ,‬נשא עיניו למרום בדמעות נוזלות‬
‫מעיניו‪ ,‬ואמר ברגש גדול‪ ,‬למה ה׳ תעמוד מרחוק‪ .‬ודמעתו‬
‫ותפלתו עלו למרום‪ ,‬ובחצות לילה בא השר בעצמו‬
‫על סוסו לבית אותו יהודי ותפשו והוליכו לבית הסוהר‪,‬‬
‫וחזר לביתו‪ ,‬ובבקר השכם בא אצל הרב ומצאו בביהכ״נ‬
‫והמתין לו עד שגמר ובקש רשות ליכנס אצלו‪ ,‬ונתן לו‬
‫רשות ונכנס ובקש ממנו סליחה והחזיר לידו את השוחד‬
‫שנתן לו אותו יהודי לעשות בו מה שירצה‪ .‬והרב סלח‬
‫לו והפציר בו להיות תמיד לעזר לכל הרבנים להעמיד‬
‫משפט הדת על תלם‪ .‬והשר השיבו לא צריך להפציר בי‪,‬‬
‫כי זה הענין הודיעו כי מן השמים נלחמים לרבנים‬
‫הרודים בעם על קיום הדת‪ ,‬ונפטר ממנו בשלום‪ .‬ומאותו‬
‫היום נפלה אימת הרב על כל הקהל ונכנעו לקיים כל‬
‫מוצא שפתיו‪ .‬ועוד‪ ,‬ספרו הרבה ממעשה הצדקה שהיה‬
‫עושה ומעשה בכל ערבי שבתות וימים טובים‪ ,‬ובנשואי‬
‫יתומים ויתומות‪ ,‬זכר צדיק לברכה‪ ,‬זיע״א‪.‬‬
‫ולעניו משפחת עקריש היא משפחה ענפה ונכבדת‬
‫מאד היתה בעיר וואהראן‪ ,‬הכרתי בה כמה ת״ח‪,‬‬
‫ואחד מהם שאלני בכתב ובע״פ‪ .‬על טעם השם‪ ,‬ופעם‬
‫אחת חשבתיו ע״פ מה שראיתי כותבין אותה בסמך‪,‬‬
‫אמרתי אולי נשתבשה ממם לסמך הקרובים הרבה‬
‫בכתיבתם‪ ,‬ואינה אלא עקרים‪ ,‬שאבותיהם התעסקו בעקרי‬
‫האמונה‪ ,‬כמו מוהר״י אלבו בעל ספר העקרים‪ .‬ופעם‬
‫אמרתי לו אפשר שאביהם הראשון היה עקר בתחלתו‪,‬‬
‫ושוב ילד שבעה‪ .‬כמ״ש בחנה עקרה ילדה שבעה‪ .‬וזהו‬
‫עקריש ר״ת עקר ילד שבעה‪ .‬או ע״ש אשתו עקרה ילדה‬
‫שבעה כמו חנה‪ ,‬ואמר ישר‪ .‬זהו מה שיש להשיב על‬
‫שאלותיו‪ ,‬בעזר המקום ב״ה אשר לא יתמו שנותיו‪,‬‬
‫הוא יעשה עמנו ככל נפלאותיו‪ ,‬בב׳׳א‪. .‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫וכסי הנשמע‪ ,‬מעולם לא נתמנה רב למעלה מארבעים‪,‬‬
‫קצב‬
‫■ במהרה ובעגלא •אמן‪ ,‬והכל בקצ״ר אמיץ‪ ,‬מרוב הטרדות‪,‬‬
‫הצבוריות והיחידות‪ ,‬הוא יהיה תמיד בעזרתינו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתלז‬
‫ו׳ אדר תשל״ב‬
‫ממעלת החכם המפואר‪ ,‬זר״ק מר שלמה דיין שליט״א‪.‬‬
‫'‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו הפציר בי כבודו להודיעו מוצא‬
‫משפחתו מאיזה מקום‪ .‬־־‬
‫תשובה‪ .‬עיי׳ בס׳ מלכי רבנן אות ח׳‪ ,‬בשם הרב חייא‬
‫דיין‪ ,‬שכתב על עצמו‪ ,‬שהוא בן החכם‬
‫כמוה״ר יוסף‪ ,‬בן חחכם כמה״ר חיים דיין ז״ל‪ ,‬ממשפחת‬
‫הדיינים הראשונים אשר בדמשק מנוחתם כבוד ובתחלת‬
‫המאמר כתב הרב המאסף‪ ,‬כי הרב חייא הנז׳ בא בתורת‬
‫שד״ר עיה״ק חברון‪ ,‬ונתיישב בסאלי‪ ,‬ואח״כ במכנאס‬
‫והרביץ תורה‪ ,‬ונחשב לגדול הדור וכבדוהו מאד‪ ,‬ולפניו‬
‫למדו הרה״ק כמוהר״ר חיים בן עטאר זצ״ל‪ ,‬יעויי״ש‪.‬‬
‫ואשר אמרת כי רי ת אביחצירא ז״ל‪ ,‬וכמוהרי״ץ אסבאג‬
‫ז״ל‪ ,‬אמרו לך‪ ,‬כי ראו על ספר שמשפחת דיין הם מזרע‬
‫דוד‪ ,‬כן אני זוכר שראיתי על ספר‪ ,‬זה רבות בשנים‪,‬‬
‫ואך דק אגדה בלי יסוד‪.‬‬
‫עוד אמר כבודו‪ ,‬כי אמו ממשפחת עקריש‪ ,‬ואינו‬
‫יודע את המקור‪ ,‬וטעם השם‪ ,‬והפציר בי להודיעו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬עי׳ באוצר ישראל אות ע׳ עקריש שכתב‬
‫הרב יצחק בן הרב אברהם בן הרב יהודה‪,‬‬
‫נולד בספרד ש׳ ‪ ,1480‬ומת אחר ‪ 1578‬וחבר הרבה‬
‫ספרים‪ ,‬ונסע בכמה מקומות‪ ,‬והיה במצרים והתארח‬
‫בביתו של הרדב״ז זצ״ל‪ ,‬ע״ש מ״ש עוד עליו‪ .‬עוד אמרת‬
‫כי אתה מעיר טיטוואן במרוקו עירו של הרה״ק כמוהר״ ר‬
‫יצחק בן ואליד זצ״ל‪ ,‬ובקשתני להודיעך מדברי ימיו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מה שנודע מדברי ימיו‪ ,‬הוא מה שנמצא כתוב‬
‫בהקדמת חבורו הגדול ויאמר יצחק שני כרכים‪ ,‬שו״ת‬
‫על ד׳ חלקי הש״ע‪ ,‬א״ח‪ ,‬יו״ד‪ ,‬אה״ע‪ ,‬חו״מ‪ ,‬עם כמה‬
‫לקוטי דינים‪ ,‬וסדר הגט וחליצה‪ ,‬ושם בהקדמת ב׳ בניו‪,‬‬
‫הרבנים‪ ,‬כמוהר״ר שם טוב זצ׳׳ל‪ ,‬וכמהר״ר וידאל זצ״ל‪,‬‬
‫כתוב לאמר‪ ,‬שאביהם הצדיק נתבש״ם באור שב״ק‬
‫שבת זכור ט׳ אדר שנת תר״ל‪ ,‬ושפט את ישראל ארבעים‬
‫שנה‪ ,‬והיה לו בן שמו יעקב ת״ח יקר מאד‪ ,‬מת בחיי‬
‫אביו ערב שב״ק ר׳׳ח אדר תרכ״ו‪ ,‬ואשתו הרבנית היה‬
‫שמה שמחה‪ ,‬בתו של הרה״ג מר קשישא שלשלת יוחסין‬
‫כמוהר״ר ו ‪T‬אל ביבאם זצ״ל‪ .‬זהו הנודע מההקדמות‬
‫הג״ל‪ ,‬ושאר ההקדמות מרבני ארצות הקדש‪ ,‬כלם כאחד‬
‫עונים באימה ואומרים עליו תוארים גדולים ומספרים‬
‫בשבחיו מרוב חכמתו ויראתו וענותו הגדולים‪ .‬ומספר‬
‫שני חיי לא נזכר שם כלל‪ ,‬ואך בספר מלכי רבנן אות‬
‫יוד׳ יצחק‪ ,‬כתב שחייו היו צ״ג שנה‪ .‬זזה ודאי טעות‪,‬‬
‫ואיני יודע מאין לקח הדבר הזה‪ ,‬כי קשה מאד לומר‬
‫שנתמנה לרב בן נ״ג שנה‪ .‬כי כפי המקובל בכל המערב‬
‫קצג‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אלף תתלט‬ ‫אלף תתלח‬
‫יום חעצמאות תשל״ב‬ ‫י״ג ניסן תשל״ב חג שמח‬

‫למעלת החכם המפואר נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ק מר שלמה‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬החכם המפואר‪ ,‬ישראל בו‬
‫דיין שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫יתפאר‪ ,‬זר״ק מר חנניה דהן שליט״א‪ .‬שלום‬
‫ח‪ .‬מ‪! .‬נ‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי׳׳ו‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬תודה רב על אמריו כי נעמו‪,‬‬
‫מ׳׳ש כבודו‪ ,‬כי יש אתו בכתובים ספר שקרא‬ ‫חכם עדיף ‪I‬‬
‫לו בשם ״ברית רומי״ לקט של כל מאמרי רז״ל על‬ ‫מכתב כבודו קבלתי ברצון‪ ,‬ושמחתי להתבשר מספריו‬
‫ענין הוצאת ז״ל‪ ,‬ורוצה לשלחו אלי לעשות לו עליו‬ ‫היקרים אשר מתכונן להוציאם לאור בס״ד‪,‬‬
‫הסכמח‪ ,‬חדל ממני להסכים על ספר כזה‪ ,‬שלא ימצא‬ ‫ומה גם על מנהגי ארץ מרוקו‪ ,‬וארץ מולדתו‪ ,‬קטנת‬
‫לו אף קורא אחד וקונח אחד‪ ,‬וחבל על הכסף וחבל על‬ ‫הכמות ורבת האיכות‪ .‬סאלי‪ ,‬בגאוניה ורבינה וחכמיה‬
‫חטורח‪ ,‬וכבר נתחברו מזה חמין הרבח ספרים ונשארו‬ ‫ונבוניה הראשונים והאחרונים אשר שמענו ונדעם‪ ,‬ובעי‬
‫לתולעת ולא איש שיפתח אותם‪ ,‬וד״ל‪.‬‬ ‫מר מנאי לסעדא בהדיה בהרבה ענינים‪ ,‬ואחת מהנה‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫העומדת לפניו עתה‪ ,‬הוא המנהג שנהגו בסדר תפלת‬
‫ערבית של שבת‪ ,‬לומר קודם מזמור שיר ליום השבת‪,‬‬
‫ד׳ פסוקים משיר השירים‪ ,‬שהם‪ ,‬ישקני‪ ,‬עורי צפון‪ ,‬קול‬
‫אלף תתמ‬ ‫דודי‪ ,‬באתי לגני‪ ,‬וסימנם יעקב• ואמרו לו‪ ,‬שפסוקים אלו‬
‫ח״י תמוז תשל״ב‬ ‫אומרים אותם אלו שאחרו ולא אמרו שיר השירים‬
‫במלואה‪ ,‬ושואל כבודו ג׳ שאלות‪ ,‬והם‪ :‬א׳ אם מנהג‬
‫למעלת הרב ■המפואר הנכבד וחנעלח‪ ,‬מר שמחה אהרן‬ ‫זה היה קיים גם במכנס‪ ,‬וביתר קהלות מרוקו‪ .‬ב׳‪ ,‬אם‬
‫גולדשמ ‪ T‬שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬ ‫באמת פסוקים אלו באים במקום קריאת שיר השירים‪.‬‬
‫רב מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫ג׳‪ .‬מה ענין סימן יעקב ?‬
‫‪.‬מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב הטרדות בעבודת‬ ‫תשובה‪ .‬קריאת שיה׳׳ש בערבית של שבת‪ ,‬אינה הלכה‪,‬‬
‫הקדש גדרו בעדי ואחר עד עתה‪ .‬ראיתי מה‬ ‫ולא נזכרה בשום ספר של הלכות‪ ,‬רק היא‬
‫שעלה כבודו ונסתפק בענין מ״ש ביו״ד רי״ד‪ ,‬דלעבור‬ ‫מנהג מהמקובלים האחרונים‪ ,‬וטעמם נכון משתי סבות‪,‬‬
‫על המנהג צריך התרה וכו׳‪ ,‬אם לזה מהני מסירת מודעה‬ ‫שהם א׳‪ ,‬כי השבת הוא קדש קדשים ושיה״ש אמר ר׳‬
‫שעושים בזמן התרת נדרים ביוה״ב בכל •נדרי וכו׳‪,‬‬ ‫עקיבה שהיא קדש קדשים ]מס׳ ידים פ״ג מ״ה[ והענין‬
‫ופלפל כבודו כל שהוא‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬ ‫הוא כי היא רק משל‪ ,‬והעיקר הוא הנמשל‪ ,‬אהבת הקב״ה‬
‫עם כנסת ישראל‪ ,‬והיא עם הקב״ה‪ ,‬ועיי׳ הראב״ע‬
‫תשובה‪ .‬הקוצר הפנאי‪ ,‬אודיע לכבודו הלכה למעשה‪,‬‬ ‫בהקדמתו לשיה״ש‪ .‬ולכן הנהיגו לקרא דבר שהוא ק״ק‪,‬‬
‫שאין סומכין על שום מסירת מודעה‪ ,‬רק‬ ‫ביום שהוא ק״ק‪ .‬ב׳ ע״פ מ״ש רז״ל ]כתובות ס״ב ע״ב[‬
‫לכל דבר בעינן התרה בשלשה כי בקל ימצא ג׳ מתירין‪-,‬‬ ‫עונתן של ת״ח משבת לשבת‪ ,‬לכן כדי לעורר את האהבה‬
‫זולת באופן נחוץ וקשה למצוא ג׳ מתירין‪ ,‬אז סומכין‬ ‫תקנו קריאת שיה״ש‪ ,‬והם הם שאמרו‪ ,‬שמי שאחר‬
‫על המודעה‪ .‬וכן נוהגים וכן מורים‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫לבא לבהכ״נ ולא קרא את כלה‪ ,‬יקרא במקומה אותם‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫הכתובים‪ ,‬ישקני וכו׳ שהוא משל על מת״ת כמ״ש‬
‫במדרש שיה״ש‪ ,‬עורי צפון וכו׳ הוא משל על הגאולה‪,‬‬
‫אלף תתמא‬ ‫כמ״ש שם‪ ,‬וכן הכתוב קול ■דודי וכו׳ וכן הכתוב באתי‬
‫לגני וכו׳‪ ,‬וגם יש בהם די לעורר את האהבה‪ .‬והסימן‬
‫כ״ג תמוז תשל״ב‬ ‫יעקב‪ ,‬נראה לי‪ ,‬שהוא כמו הסימן שעשו בברכת הלבנה‪,‬‬
‫ברוך יוצריך‪ ,‬עושיך‪ ,‬קוניך‪ ,‬בוראיך‪ ,‬לומר שכל בית‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ק‪ ,‬מר מאיר‬ ‫יעקב מאמינים בזה‪ ,‬שהוא יוצר הכל‪ ,‬ועשה הכל‪ ,‬וקונה‬
‫אלעזר עטייא‪ ,‬שליט״א‪ ,‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫הכל‪ ,‬ובורא הכל‪ ,‬כן כאן‪ ,‬שהקב״ה חושק בכל בית‬
‫חכם לבב!‬ ‫יעקב‪ ,‬וחם חושקים בו‪ ,‬והוא ע״פ מ״ש בסוף מס׳ ברכות‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬לשלוח לו ספר נחלת אבות•‬ ‫ישגבך שם אלהי יעקב‪ ,‬ולא אלהי אברהם ויצחק ? אלא‬
‫ע״ש מר מרדכי דהן הי״ו‪ .‬הנה עשיתי כאשר‬ ‫יבא בעל הקורה ויכנס בעוביה של קורה‪ ,‬דהיינו יעקב‬
‫צויתני‪ ,‬וספר חיי משה להגאון כמוהר״ט מימראן זיע״א‪,‬‬ ‫שכל השבטים בניו‪ ,‬יבקש רחמים‪ ,‬כמ״ש רש״י ז״ל שם‪,‬‬
‫תפנה לזאת הכתובת‪ :‬ממרן גרציה‪ ,‬רח׳ נתן שוורץ‪,‬‬ ‫לכן בכל הסימנים נקטו השם יעקב ואפשר עוד שהמתקן‬
‫^‬ ‫מס׳ ‪ ,14975‬לוד‪.‬‬ ‫אלה הדברים היה שמו יעקב‪ ,‬וסימנם על שמו לזכרון‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬על מ״ש במסכת ברכות יוד׳ ע״א‪,‬‬ ‫והמנהג הזה הוא היה פשוט במכנס ובכל ערי מרוקו‬
‫בענין חזקיהו מלך יהודה שראה ברוה״ק שמוליד בני‬ ‫ואלגיריין שהייתי שם‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו הרם‬
‫דלא מעלי‪ ,‬ולכן לא נשא אשה‪ ,‬ובא אליו בשליחות ה׳‬ ‫על שאלותיו מתוך הדוחק של ערבי פסחים בס״ד‪.‬‬
‫כי מת אתח ולא יחיה‪ .‬ודרשו רז״ל‪ ,‬כי מת הוא בעוה״ז‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
 ‫אוצר המכתבים‬ ‫קצד‬
‫של יחיד‪ ,‬דהיינו של אנשים פרטיים‪ .‬אמנם פה בארץ‬ ‫־ולא יחיה לעוה״ב‪ ,‬ותמה כבודו‪ ,‬וכי כל הצדיקים שלא‬
‫כל בתי כנסיות הם של צבור‪ ,‬ואסור גדול לאכול‬ ‫הולידו בנים‪ ,‬אין להם חלק לעוה״ב ? וכר וכר‪ ,‬ובעי‬
‫ולשתות בהם‪ .‬ורק הקילו לעשות בהם כבוד קל‪ .,‬במצות‬ ‫מבאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫מילה בשבת שלפני המילה‪ ,‬או בשבת בר מצוה‪ ,‬או‬ ‫ת שובה‪ .‬הדבר פשוט‪ ,‬דשאני חזקיה שרצה להתחכם‬
‫חתונה‪ ,‬מפני שהדירות קטנות מהכיל קהל גדול‪ ,‬וגם‬ ‫על גזירת ה׳ כדי לבטלה‪ ,‬שהקב״ה גזר עליו‬ ‫‪.‬‬
‫רחוקות מביהכ״נ ומפני כבוד הבריות של בעלי השמחות‬ ‫שיוליד בני דלא מעלי‪ ,‬והוא חשב לבטלה שלא לישא‬
‫הקילו הספרדים לעשות הכבוד בביהכ״ג‪ ,‬ורק דוקא‬ ‫אשה‪ ,‬כמתחרה עם ה׳ ומקנטרו ח״ו‪ .‬ועוד ב׳‪ ,‬כי שלשלת‬
‫אחר עלינו לשבח ואדון עולם‪ ,‬שיושבים במקומם ועושים‬ ‫מלכי בית דוד היתה תלויה בו‪ ,‬כאשר כן היה אה״כ‪,‬‬
‫קדוש‪ ,‬ושותים מעט בכוסיות קטנות‪ ,‬ערק או קוניק‪,‬‬ ‫שהוליד מנשה‪ ,‬והוא הוליד אמון‪ ,‬והוא הוליד יאשיהו‬
‫והכל בסדר נכון‪ ,‬ומברכים כל ברכות הנהנים תחלה וסוף‪.‬‬ ‫הצדיק עד הסוף‪ ,‬והוא רצה להפסיק מלכות בית דוד‬
‫באמצע‪ ,‬נגד גזירת ה׳ והבטחתו לדוד שעל כסאו לא‬
‫אבל בתוך התפלה קודם עלינו לשבח‪ ,‬אין להתיר‬ ‫ישב זר‪ .‬ועוד‪ ,‬כי הוא לא היה נביא‪ ,‬ורק בעל רוה״ק‬
‫בשום אופן‪ ,‬ולא תהיה כזאת בישראל חלילה‬ ‫לפרקים‪ ,‬ורוה״ק לגבי הנבואה אינה כלום‪ ,‬והוא רצה‬
‫לזלזל בתפלות‪ ,‬בשביל מלוי כרם בכבודים‪.‬‬ ‫לבטל מצות התורה של פו״ ר שנאמרה ע״ י אדון הנביאים‬
‫ועוד צריכים לדעת‪ ,‬שאם יש לביהכ״נ‪ ,‬עזרת נשים‬ ‫מפי הגבורה ב״ה‪ ,‬בשביל רוה״ק שלו‪ ,‬ונשאר שרוי‬
‫גדולה ורחבה‪ ,‬או בית שער רחב‪ ,‬עושים כל‬ ‫בלא אשה‪ ,‬אבל שאר הצדיקים עשו את המוטל עליהם‪,‬‬
‫הכבודים שם‪ ,‬ובביהכ״נ עצמה אסור‪ .‬ובכן הוזהרו‬ ‫נשאו נשים‪ ,‬וטרחו להוליד‪ ,‬ולא עלתה בידם‪ ,‬ואנוסים‬
‫והזהירו בנחת ובסבלנות ובלשון רכה‪ ,‬וישראל קדושים‬ ‫הם‪ ,‬ואנוס רחמנא פטריה‪.‬‬
‫הם‪ ,‬בטח‪ ,‬כי יקבלו תוכחות בנחת כמרקחת‪ .‬זהו מה‬ ‫עוד שאלת על אסור רחיצה בים בשבת‪ ,‬בשביל מה י‬
‫שיש להשיב לכבודכם בזה‪ .‬בעזרת אלהינו זה קוינו לו‪,‬‬ ‫תשובה‪ .‬משום דאתי ל ‪T‬י סחיטת בגד ים‪ ,‬שאי אפשר‬
‫ויושיענו מכל צרותינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ליזהר‪ ,‬גם יש בו משום רפואה‪ ,‬והכל הולכים‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫משום רפואה‪ ,‬כאשר אומרים‪ ,‬ואסור‪ ,‬עיי׳ סי׳ שכ״ח‬
‫סעי׳ מ״ד‪ .‬גם מוציא מים שעל גופו לכרמלית‪ ,‬עיי׳‬
‫אלף תתמג‬ ‫סי׳ שכ״ו סעי״ז‪ ,‬ובכן ראוי לאסור‪ ,‬ובעונותי׳ נעשה‬
‫היתר גמור‪ .‬והוא רחום יכפר עון וכו׳‪ .‬זהו מה שיש‬
‫ה׳ תשרי לגש״ת אל הקדש‬ ‫להשיב לכבודו בקצר אמיץ‪ ,‬מקוצר הפנאי‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬החכם המפואר‪ ,‬זר״ק מר י‪ .‬עמר‬ ‫אחיך ע״ה יוסף מ שא ש ס״ט‬
‫שליט״א‪ ,‬מזכיר הרבנות הראשית והמועצה‬
‫הדתית בעיה״ק אילת תוב״ב‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכבוד‬ ‫אלף תתמב‬
‫הרה״ג שליט״א ולכבוד חברי המועצה שליט״א‪.‬‬
‫חכם לבב !‬ ‫למעלת אחי ורעי‪ ,‬טובים השנים‪ ,‬יראי שמים‪ ,‬מר‬
‫מכתב כבודו מיום ח״י אלול הגיעני במועדו‪ ,‬ותוקף‬ ‫סיבוני יצחק הי״ו‪ ,‬ומר אברהם קוריאט הי״ו‪.‬‬
‫עבודת הקודש‪ ,‬עם קבלת פנים חדשות יום יום של‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫עולים חדשים ותיירים‪ ,‬עם מאות מכתבי ברכה לשנה‬ ‫א‪ .‬מ‪■ .‬נ‪.‬‬
‫טובה מהארץ ומחוצה לארץ נוסף על עשרות מכתבים‬ ‫מכתב כבודכם קבלתי במועדו‪ ,‬בו שאל מעלתכם‪,‬‬
‫יומיומיות יש בא בקצרה‪ ,‬ויש בארוכה‪ ,‬גדרו בעדי‬ ‫על מנהג חדש‪ ,‬שביום השבת‪ ,‬כשיש לאחד מן‬
‫מלפתוח את מכתבו עד עתה‪ .‬וכפתחי ראיתי שאלת‬ ‫הקהל שמחה‪ ,‬מילה‪ ,‬או בר מצוה‪ ,‬או חתונה‪ ,‬וכדומה‪,‬‬
‫כבודו הרם‪ ,‬שאנחנו במרוקו נהגנו לחנך ילדים למצות‬ ‫מביאים כבוד לביהכ״נ‪ ,‬אחר קריאת התורה‪ ,‬קודם‬
‫גם בגיל ‪ 11‬שנים‪ ,‬או ‪ 12‬שנים‪ ,‬וכן נהגנו להשלים בהם‬ ‫תפלת מוסף‪ ,‬אוכלים ושותים גם ערק וכו׳‪ ,‬ויש טפשים‬
‫מנין גם אם לא הגיעו לגיל שלש עשרה‪ ,‬ומבקש כבודו‬ ‫שאומרים כי תפלת מוסף מיותרת כשמה כך היא‪ ,‬מוסף‪.‬‬
‫להודיעו אם נהגנו ע״פ הדין‪.‬‬ ‫ובקש כבודכם לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬לענין חנוך הבנים למצות תפלין‪ ,‬המנהג‬ ‫תשובה‪ .‬דבר פשוט וברור‪ ,‬שאסור לאכול ולשתות‬
‫היה פשוט‪ ,‬אפילו מבן שבע שנים‪ ,‬וגם‬ ‫בביהכ״נ‪ ,‬אפילו הביהכ״ג של אדם פרטי‪,‬‬
‫אני נתחגכתי כשנכנסתי לשנת השבע‪ ,‬וזה ע״פ מ״ש‬ ‫וכ״ש בביהכ״ג של רבים שקדושתה חמורה‪ ,‬ואפילו שלא‬
‫מרן בא״ח סי׳ ל״ ז ס״ג‪ ,‬וז״ל‪ ,‬קטן היודע לשמור תפלין‬ ‫בשעת התפלה‪ ,‬רק לרבנן ותלמידיהון התירו מדוחק‪,‬‬
‫בטהרה‪ ,‬שלא יישן בהן‪ ,‬ולא יפיח בהן‪ ,‬חייב אביו לקנות‬ ‫וכן לאורחים שאין להם מקום לאכול התירו‪ ,‬כמ״ש‬
‫לו תפלין לחנכו‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬משמע פשוט שהדבר תלוי‬ ‫בש״ע או״ח סי׳ קנ״א‪.‬‬
‫רק בשמירה לא בשנים‪ ,‬ובזה היו מזהירים את הנער‪,‬‬ ‫ובמכנאס התירו הרבנים הראשונים עליהם השלום‬
‫ובקל היה יכול ליזהר‪ ,‬ואך רבינו הרמ״א בהג״ה שם‬ ‫לאכול בביהכ״נ‪ ,‬רק סעודה של שמחת תורה‬
‫כתב וי״א‪ ,‬שהאי קטן דוקא שהוא בן י״ג וים א׳‪ ,‬וכן‬ ‫שהיו עושים אחר חג הסוכות‪ .‬או סעודת סיום מסכתא‪,‬‬
‫נהגו האשכנזים‪ ,‬ואין לשנות‪ ,‬ע״ש‪ .‬אבל אנחנו הספרדים‬ ‫דוקא‪ ,‬שהיו נאמרים בהם דברי תורה הרבה ושירות‬
‫'‬ ‫מנהגינו הוא אפילו מבן שבע‪ ,‬וכמש״ל‪.‬‬ ‫ותשבחות הרבה‪ ,‬והיו נזהרים ומזכירים‪ ,‬שלא להשתכר‪,‬‬
‫וכן לעגין להשלים בו עשרה‪ ,‬היה מנהג פשוט‪ ,‬בשעת‬ ‫וחוץ מאלו אסור גמור לאכול בבית הכנסת‪ .‬וגם אלו‬
‫הדחק להשלים בו ‪ .‬מנין‪ ,‬ורק אחד‪ ,‬דהיינו ט׳‬ ‫לא התירו‪ ,‬אלא מפגי שכל בתי כנסיות של מכנאס היו‬
‫קצה‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫שנים רבות‪ ,‬ומצינו שנוי בקבלתן‪ ,‬יש מונות ד׳ ימים‪,‬‬
‫וביום החמישי מתחילין למנות ז׳ נקיים‪• ,‬ויש שהן מוסיפין‬
‫יום אחד‪ ,‬וביום השביעי מתחילין למנות ז׳ נקיים‪,‬‬
‫ושאלנום‪ ,‬ואיד עושין כשרואות מחמת תש׳מיש‪ ,‬ובלם פד‪.‬‬
‫אחד שמעולם לא ראו מחמת תשמיש‪ ,‬זולת אחת מהנה‪,‬‬
‫שאמרה שראתה פעם אחת‪ ,‬אבל מנתה כדרכה ששה ימים‬
‫ושמחנו הרבה במנהג ישראל קדושים‪ .‬ועיי׳ ביו״ד סי׳‬
‫קצ״ו‪ ,‬ובסי׳ קפ״ז‪.‬‬
‫ב׳ שאלת האם נוהגים אסור תשמיש ביולדת‪ ,‬מ׳ לזכר‪,‬‬
‫ופ׳ לנקבה‪ ,‬או ע״פ עיקר הדין‪ ,‬ז׳ לזכר וי״ד לנקבה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬המנהג פשוט רק ע״פ הדין ז׳ לזכר וכו׳ כמ״ש‬
‫בסי׳ קצ״ד‪• ,‬וחומרת ד!מ׳ וד‪.‬פ‪ /‬היתה אצל‬
‫משפחות‪ ,‬ובטלו אותה‪ ,‬כאשר ראיתי פס״ד כת״ י לב״ד‬
‫שלפני פנינו‪ ,‬וחתומים גם רבני פאס זיע״א‪.‬‬
‫ג׳ שאל כבודו‪ ,‬כיצד היא צורת הבדיקה אם ראתה‪.‬‬
‫וכן ראיתי מנהגים אלו בערים אחדות מעיר אלגיריין‬
‫תשובה‪ .‬רחיצה בחמין ובורית‪ ,‬וקלוח מים לפנים‬
‫וכניסת צמר גפן רך ונקי במקום‪ ,‬זסבוב‬
‫באצבע‪ ,‬ותראה לאור היום שכל נקי וטהור‪. ,‬והנשים‬
‫יודעות מכל זה‪ .‬ועיי׳ בסי׳ קצ״ו‪ .‬זהו מה שיש להשיב‬
‫לכבודו בקצ״ר אמיץ‪ .‬מעול הצבור והיח ‪ T‬וכבודו הכם‬
‫•ומבין מדעתו‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף ■משאש ס״ט‬
‫אלף תתמו‬
‫ד׳ שבט תשל״ג‬
‫למעלת חכם נכבד ונעלה מר עזריאל ליכט שליט״א‪.‬‬
‫מרכז למודי קודש בי״ם אבן העזר ד‪ .‬נ‪ .‬שמשון‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫א‪.1 .» .‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב עבודת הקודש גדר‬
‫בעדי ואחר עד עתה‪ .‬הודיע כבודו הרם כי הרב‬
‫זוזוט שליט״א‪ ,‬רב דמושב מחסיה של אחינו מארץ מרוקו‬
‫אסר לחלוטין ללמוד תורה שבכתב מפי מורה )רי׳ש‬
‫קמוצה(‪ ,‬ונמוקו עמו שאסור לאשה ללמד תורה‪ ,‬וכו׳‪.‬‬
‫והוסיף כבודו‪ ,‬אולם ידוע שנהגו להקל בדבר זה בהרבה‬
‫מקומות משום עת לעשות וכו׳ הרי אצלנו התלמידים בלאו‬
‫הכי לומדים במעורב בנים ובנות יחד‪ ,‬וכן מלמדים מורים‬
‫ומורות‪■ ,‬ומבקש כבודו לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬כל מורה הוראה בישראל דעתו פשוטה שאסור‬
‫ללמד אפילו ילדים וילדות ביחד‪ ,‬עיי׳ באגרות‬
‫משה יו״ד סי׳ קל״ז‪ ,‬וכ״ש נערים ונערות‪ ,‬ובאו לידי‬
‫כמה עובדות מכוערות מזה‪ ,‬וכן ממורים ומורות במקום‬
‫אחד‪ ,‬וכוסה קלון ערום‪ .‬ואין להביא ראיה ממנהג ולסמוך‬
‫על המקרא עת לעשות וכו׳‪ ,‬כי הכל נעשה באין יראת‬
‫אלהים‪ ,‬כי אם יש יראת אלהים‪ ,‬הכל יתוקן בקל‪ ,‬ולא‬
‫היתר‪ .‬זמה כאשר היא היום במדינה במדה מרובה מזה‪,‬‬
‫וכל מבין יבין דבר לאשורו‪ .‬וזה כשש שנים‪ ,‬בשמעי‪,‬‬
‫ויודעי ש^מע דבר מהנעשה‪ ,‬כתבתי מכתב ארוך למשרד‬
‫החנוך ולמשרד הדתות‪ ,‬והרבנות הראשית‪ ,‬ולא קבלתי‬
‫תשובה‪ ,‬ולא נעשה שום תקון‪ ,‬והרבה פעמים בשרתי צדק‬
‫בקהל רב בענין זה‪ ,‬ודברי לא עשו פרי‪ ,‬ואמרתי‪ /‬את‬
‫גדולים וא׳ קטן‪ ,‬ויש להם סמך גדול‪ ,‬ממ״ש מרן בסי׳‬
‫‪,‬נ״ה ם״ד״ וז״ל‪ ,‬יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה‬
‫וצרוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללים‪,‬‬
‫ולא גראין דבריהם לגדולי הפוסקים והוסיף מורם בהגה‪,‬‬
‫ואפי׳ ע׳׳י חומש שבידו אין לצרפו‪ ,‬מיהו יש נוהגים‬
‫להקל בשעת הדחק‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והבאר היטב שם ס ק״ז כתב‬
‫שבזמננו נוהגים לצרפו ע״י חומש ע״ש‪ .‬ומר דודי הרה״ ג‬
‫כמוהר״ ר דוד משאש זצ״ל‪ ,‬כתב בגליון הש״ע בזה‬
‫הלשון והמנהג פשוט במערב מימי הראשונים זיע״א‬
‫לצרף קטן מבן תשע שנתחנך למצות תפלין‪ ,‬שהתפלין‬
‫שבזרועות ושבראשו עדיפי מחומש העשוי בגלילה‪,‬‬
‫ובזה נראה פשוט שגם גדולי הפוסקים יסכימו לזה‪,‬‬
‫דלא נחלקו אלא על בן שש‪ ,‬אבל בן תשע עם תפלין‬
‫יסכימו לצרפו ושמעתי עוד‪ ,‬שיש נוהגין לצרף ב׳ קטנים‬
‫מבן שבע במקום אחד גדול וגם לזה מצאנו סמך‪ ,‬עכ״ל‬
‫ע״פ רבניהם הראשונים זצ״ל‪ .‬זהו מה שיש להגיד‬
‫לכבודו בקצ״ר אמיץ מעוצם הטרדות בעבודת הקדש‪,‬‬
‫וזמנה מוכיח מיום ‪ 5‬תשרי עד היום טו״ב מפני ‪.‬רבוי‬
‫ההפסקות שבאו באמצע ■ומועדים לשמחה‪.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫אלף תתמד‬
‫כ׳ טכת תשל״ג‬
‫למעלת הרב המפואר‪ ,‬צגייר עשוש שליט״א‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫א‪! .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫הגלויה קבלתי‪ .‬אדות ספר ״אוצר המכתבים״‪ ,‬עוד לא‬
‫נגמר בהדפסה‪ ,‬וכן נחלת אבות פ״ב דאבות‪,‬‬
‫עוד בדפוס‪.‬‬
‫שאל כבודו על ביהכ״נ שאין מתפללין בו רק בשבתות‬
‫ובימים טובים‪ ,‬אם צריכים להדליק בו נר חנוכה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬טעם הדלקת נ״ח גם ביהכ״נ‪ ,‬הוא משום‬
‫פרסומי ניסא‪ ,‬ואם אין שם מתפללין‪ ,‬למי‬
‫יפרסם הנס לעצים ולאבנים ‪ ,‬ואך בליל שבת שבתוך‬
‫חנוכה ובליל מוצאי שבת שבאים להתפלל צריכים‬
‫להדליק לפרסם הנס‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתמה‬
‫כ״ט טכת תשל״ג‬
‫הרב המפואר‪ ,‬מר אברהם בהגר״א שליט״א‬ ‫למעלת‬
‫ארי״ה יצ״ו‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם עדיף‪J‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬בקש כבודו להודיעו מנהג‬
‫יוצאי צפון אפריקא‪) ,‬מרוקו אלגירי טוניסי(‬
‫בדיני טהרה‪ .‬ושאל ‪ :‬א‪ .‬כמה ימים מונות הנשים מזמן‬
‫ראייתן‪ ,‬והאם יש חלוק בין ראיה מחמת תשמיש‪ ,‬ושלא‬
‫מחמת תשמיש‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬סדר נשים בזה‪ ,‬לא מתוך הספר‪ ,‬רק מה שקבלו‬
‫מאמותן דור מדור‪ ,‬וכבר עמדנו על זה זה‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬ותמה כבודו על משחק המים‬
‫שהיה במרוקו בחג השבועות דנפקי מיניה כמה‬
‫רעותות‪ ,‬סחיטה‪ ,‬כבוס‪ ,‬קלקול בגדים וכו׳‪ ,‬ואיר הרבנים‬
‫לא עשו תקנות לבטלו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬המנהג לא היה אצל כל הקהל‪ ,‬רק אצל‬
‫הדיוטות ונער יכתבם‪ .‬והיתד‪ .‬להם בזה מחלת‬
‫הדמיון‪ ,‬לבטל מנהגם‪ ,‬ועכ״ז אני זוכר‪ ,‬שכמה פעמים‬
‫הכריזו על בטולו בשבת‪ ,‬שלפני חג השבועות‪ ,‬וד‪.‬רבה‬
‫עברו ונענשו ע״י הרבנים בקנסות‪ ,‬והיד‪ .‬הולך ומתמעט‬
‫עד שבטל לגמרי‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬ע׳׳פ מ״ש באגדה‪ ,‬שביום י״א תשרי‬
‫נצטווד‪ .‬משה וצוד‪ .‬את ישראל להביא נדבה למשכן‪,‬‬
‫ובי״ג בי״ד הביאו אותה בבקר בבקר‪ ,‬ובט״ו התחילו‬
‫לבנות ונחה עליד‪,‬ם הענן ולכן חג הסוכות בט״ו‪ ,‬וק׳ לכבו׳‬
‫הרי כמו שאסורה מלאכת המשכן בשבת כך אסורד‪ .‬ביו״ט‪,‬‬
‫ואיך אמרו ובט״ו התחילו לבנות‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות‬
‫דעתי בזד‪..‬‬
‫תשובה‪ .‬אגדה זו לא ידעתי‪ ,‬ולא שמעתי‪ ,‬ורק חדוש‬
‫הוא מד‪.‬גר״א זיע״א‪ ,‬בקול אליהו פ׳ אמור‪,‬‬
‫וז״ל הצריך‪ ,‬משה ירד ביוה״כ‪ ,‬ובמחרת יוד‪.‬״כ ויקהל‬
‫משה וציוה על מלאכת המשכן‪ .‬וזה היד‪ .‬בי״א בתשרי‪,‬‬
‫וכתיב‪ ,‬והעם הביאו עוד נדבה בבקר בבקר‪ ,‬עוד ב׳ ימים‬
‫הרי י״ג בתשרי‪ ,‬וב״ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה‬
‫כל הזד‪,‬ב במנין ומשקל‪ ,‬ובחמשה עשר התחילו לעשות‪,‬‬
‫ואז חזרו הענני כבוד‪ ,‬ולכך אנחנו עושים סוכות בט״ו‬
‫בתשרי‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ולדעתו ז״ל נוכל ‪ ,‬לומר‪ ,‬שלא אסרה תורה מלאכת‬
‫המשכן אלא בשבת החמורה‪ ,‬אבל ביו״ט מותר‪,‬‬
‫כפשטיד‪ .‬דקרא שלא נזכר אלא שבת‪ ,‬כמה דכתיב‪ ,‬ויקהל‬
‫משה וכו׳ ששת ימים וכו׳‪ ,‬או שעדיין לא נצטוו במצות‬
‫המועדים‪ ,‬רק בפסח בפ׳ בא‪ ,‬או שלא עשו מלאכד‪ .‬גמורה‪,‬‬
‫או לא עשו שום מלאכה כלל‪ ,‬רק משא ומתן ביניהם‪,‬‬
‫במה יתחילו‪ ,‬ובאיזה מקום יקבעו לעשות מלאכתם‪ ,‬והרבה‬
‫מחשבות ודברים היו צריכים לענין‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בעתו‪ .‬ואחר עד עתה‪ .‬הספר נחלת אבות ח״ב‪ ,‬הרי שלך‬
‫ובדרך אגב‪ ,‬ראיתי לבעה״ט בפ׳ ויקהל ע״פ ויצו משה‬
‫ויעבירו קול במחנה‪ ,‬וז״ל‪ ,‬בשבת נתנה תורד‪,.‬‬
‫א׳׳כ יוה״כ של אותה שנה היה יום ג׳ וביום ד׳ אמר להם‬ ‫ואתר פסח רק מזונות‪ ,‬ומעין ג׳‪ ,‬על המחיה‪ ,‬ואין אחר‬
‫מלאכת המשכן‪ ,‬וד‪.‬ם הביאו לו בבקר בבקר‪ ,‬והיינו יום‬
‫חמישי ויום ששי‪ ,‬ובשבת‪ ,‬ויצו משה ויעבירו קול במחנה‪,‬‬
‫עכ״ל‪.‬‬
‫ואחר הסליחה רבה מקדושת עצמותיו‪ ,‬שזה חשבון‬
‫מוטעה‪ ,‬כי פסח מצרים של אותה שנה‪ ,‬היה ביום‬
‫חמישי‪ ,‬כידוע‪ ,‬וא״כ חג השבועות היד‪ .‬ביום ששי‪ .‬וכמ״ש‬
‫בהסימן המובד‪.‬ק של א״ת ב״ש‪ ,‬ב׳׳ש‪ ,‬ב׳ פסח שבועות‪,‬‬
‫ומ״ש רז״ל דלכ״ע בשבת נתנה תורה‪ ,‬היינו ביום נ״א‬
‫שהוא שבת שאחר חג השבועות‪ ,‬והטעם שקובעים חג‬
‫השבועות ביום נ׳ עיי׳ מ״א א״ח סי׳ תצ״ד ובבא״ד‪ .‬שם‪.‬‬
‫וא״כ הסי׳ של ג׳׳ר לא נשתנה ור״ה חל בשבת‪ ,‬ויום כפור‬
‫ביום ב׳‪ .‬ויום ג׳ ציוה על נדבת המשכן שהוא י״א בתשרי‪,‬‬
‫ויום י״ב וי״ג בבקר בבקר גמרו‪. ,‬ויום י״ד נמסרה הנדבה‬
‫לחכמי לב כמ״ש הגר״א זיע״א‪ ,‬וים ט״ו שבת חג הסוכות‪,‬‬
‫קצו‬
‫המוב^ל עלי עשיתי ואת נפשי הצלתי‪ ,‬והמקום ב״ה יתקננו‬
‫בעצה טובה מלפניו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫הצעיר ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תחמז‬
‫י״ט אדר א תשל״ג‬
‫מכובדנו החכם המפואר‪ ,‬זר״ק‪ ,‬מר מאיר אלעזר‬ ‫למעלת‬
‫עטייא‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכ תבו הבהיר הגיעני‪ ,‬וכבו׳ שואל כמה פרטים‬
‫במה שאמרו רבותינו זכרנם לברכה קול באשה‬
‫עווה‪ ,‬דע בני כי יש מבוכה גדולה בזה בפוסקים‬
‫עיי׳ באה׳׳ע סי׳ כ״א ס״א‪ ,‬בש״ע ובנושאי כליו‪ .‬ובס׳‬
‫אוצר הפוסקים האריך בזה‪ ,‬ואסף כל הבא לידו בזה‪.‬‬
‫והעיקר בזה הוא‪ ,‬כי דבר זה לדעת רוב הפוסקים הוא‬
‫רק מדרבנן‪ ,‬ודוק׳ קול שיר‪ ,‬ודווקא אשת איש‪ ,‬וברדיו‬
‫מותר■אם אינו מכירה‪ ,‬ואם כבר מתה מותר אפי׳ במכירה‪,‬‬
‫ועתה קשה מאד ליזהר תמיד בזה‪ ,‬ומי שיוכל ליזהר תע״ב‪.‬‬
‫זהו מה שיש להשיב כבודו על מכתבו‪ ,‬מתוך הדוחק‬
‫של עבודה עצומה העמוסה עלי‪ .‬ברוך הנותן ליעף כח‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתמח‬
‫י״א אייר תשל״ג‬
‫מכובדנו‪ ,‬הרה״ג המפורסם‪ ,‬בנש״ק כבוד מר‬ ‫למעלת‬
‫ישראל יפת שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו ולכל‬
‫ביתו הי״‪,‬ו‪.‬‬
‫רב נכבד !‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ועוצם עבודת הקדש‬
‫עם אי קו הבריאות גדרו בעדי מלהשיב דבר‬
‫לפניך‪ ,‬ועל ענין המצות אחר הפסח‪ ,‬המנהג פשוט בכל‬
‫ארץ מרוקו משנים קדמוניות לברך עליהם קודם פסח‬
‫המנהג כלום‪ .‬ואבא מארי ע״ה נתן סימן מצות נוטריקון‬
‫מזונות צאתו ולפניו ‪,‬תברכו‪ .‬עוד קבלתי גלויה‪ ,‬ושם‬
‫מביא סמיכות למה שהתרנו לעקור השן ע״י נכרי בשבת‪,‬‬
‫והיינו שן כואבת‪ ,‬הפך המחמירין‪ ,‬זה פשוט‪ ,‬והמחמירין‬
‫לא באו לידי נסיון‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתמט‬
‫כ׳ פיון תשל״ג לק׳ גת‬
‫מכובדנו‪ ,‬הרב המפואר הנכבד והנעלה‪ ,‬כבוד‬ ‫למעלת‬
‫משה אצרף שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‬ ‫‪.‬‬
‫ולכל ביתו הי״ו‪.‬‬
 ‫לוצז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫בזה כלל‪ ,‬ולית הלכתא כהירושלמי לגבי הבבלי‪ ,‬כמ״ש‬
‫הרי״ף ז״ל בסוף עירובין יעו״ש‪ ,‬וכן היא דעת בל‬
‫הפוסקים‪ ,‬ולכן גם הרי״ף והרמב״ם והטור והב״י והש״ע‬
‫לא חש־ו להעלותה על ספר‪ .‬וכ״כ בהגהות רעק״א ז״ל‬
‫על הגה הנ״ל וז״ל לא ראינו מי שחש״ש בזה‪ ,‬כיון שאינו‬
‫מתכוון לכך כ״ש שאין זה דרך זריקה עכ״ל הריק״ש‬
‫ז״ל‪ ,‬עכ״ל הרעק״א ז״ ל ומדלא העיר עליו כלום‪ ,‬משמע‬
‫פשוט שגם הוא הכי ס״ל‪ .‬וכ״כ הגאון חיד״א בס׳ ברכ״י‬
‫משמו ומש־ם זקנו הגאון כבוד מוהרר״א אזולאי זצ״ל‪,‬‬
‫ופשוט שכן דעת קדשו‪.‬‬
‫ומה גם עוד שהגאון בעל ערך השלחן כתב‪ ,‬שנפל‬
‫טעות בדברי הירושלמי‪ ,‬ובמקום זורה צ״ל זורק‪,‬‬
‫דהיינו בד׳ ‪ .‬אמות‪ ,‬מש־מע במקום שאין ‪-‬ערוב‪.,‬מיירי‪...‬‬
‫וקרוב הדבר מאד‪ ,‬בי יש' בירושלמי הרבה טעיות‬
‫ושנוי נוסחאות בידוע‪ ,‬ומאחר שכן־ אין להביא שום‬
‫^גדעינום‪ ■^;/‬ואף;ךכי‪ :‬שם״‪.‬‬ ‫■&'אותהי■■ הגה'■' לענין‬
‫ראיהי‬
‫יש אוכל ופסולת ? מאחר שהאוכל כבר נכנם לפה‬
‫ולא נשאר רק הפסולת הוי כמו רוקק‪ ,‬ולית דחש לרוקק‪,‬‬
‫שהוא נגד תלמודא דידן‪ ,‬וגם מצד הטעות‪ ,‬וא״כ הנח‬
‫להם לישראל‪ ,‬כי כן נהגו בכל העולם‪ ,‬ואין פוצה פה‬
‫והרוצה להחמיר יחמיר לעצמו‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו על ענין המנהגים החלוקים בין עדת‬
‫האשכנזים לספרדים‪ ,‬ובפרט בענין גלוח בין‬
‫המצרים‪ ,‬יש מי״ ז בתמוז ויש מר״ח וכו׳ וכו׳ והלא‬
‫כתיב לא תתגודדו וכר‪ .‬י‬
‫תשובה‪ .‬ענין לא תתגודדו וכו׳‪ ,‬לא תעשו אגודות‬
‫אגודות‪ ,‬כמ״ש ’ ביבמות י״ג‪ ,‬י״ד‪ ,‬אוקימה‬
‫אביי‪ ,‬דהיינו דוקא בשני בתי דינים בעיר אחת הללו‬
‫מורין כדברי ב״ש‪ ,‬והללו מורין כדברי ב״ה‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכן‬
‫פסק הרמב״ם ז״ל בהלכות ע״ז פי״ב הי״ד‪ ,‬וכתב הטעם‬
‫מפני שדבר זה גורם למחלוקות גדולות‪ ,‬יע״ש‪',‬ואמנם'‬
‫מנהגים אלו של בין המצרים וכיוצא בהם‪ ,‬אינם תלויים‬
‫בב״ד‪ ,‬רק כל אחד עושה כמנהג מוצאו אשר יצא משם‪,‬‬
‫ואם יש סבה של צער או מפני המחלוקת‪ ,‬מצוה לשנות‬
‫מנהגו מן החמור אל הקל‪ ,‬שאף במצות סוכה שהיא‬
‫של תורה‪ ,‬אמרו מצטער פטור מן הסוכה‪] ,‬ש״ע סי׳‬
‫תר״מ ס״ד והוא ש״ס ערוך סוכה כז[י ומפני המחלוקת‬
‫דבר פשוט הוא‪ ,‬שאין לך דבר שעומד בפני השלום‪ ,‬שאם‬
‫אין שלום אין כלום‪ ,‬ה׳ עז לעמו‪ ,‬יתן ה׳ יבחר‪ .‬את עמו‪.‬‬
‫בשלום‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בקצ״ר■ אמיץ‬
‫מעוצם הטירדות‪ ,‬הצבוריות והיחידות‪ .‬המקום ב״ה בחסדו‬
‫יתן על כלנו ^מזדלת ויעזרנו'תמיד ליעבדו‪-‬בלבב;‪;:‬שלם‪.,‬‬
‫אמן‪ .‬החו״פ עיה״ק חיפה תובב״א‪ ,‬יום ה׳‪ ,‬ה׳ לח׳ אלול‬
‫המרוצה בתשובה‪ ,‬שנת ח׳ תשכ״ח‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״פז‬
‫תשיבה‪ .‬יסוד מוסד לחומרא זו‪ ,‬הוא הירושלמי הנ״ל‪,‬‬
‫אלף תתנב‬
‫מקשינן היינו זורה‪ ,‬היינו בורר‪ ,‬ור״ל דבשגיהם יש'‬
‫למעלת הכם מפואר‪ ,‬מר אברהם תרגמן שליט״א‪,‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ועוצם הטירדות גדרו‬
‫בעדי‪ ,‬ואחר עד עתה‪ .‬שאל כבודו על אמירת‬
‫תהלים בבית הקברות על הנפטרים מדוע אסור‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫הלא היא למנוחתם י‬
‫וא״כ קשה טובא להגר״א שכתב שביום ט״ו התחילו‬
‫לעשות‪ ,‬והלא שבת היה ? ומוכרהים ליישב כתרוץ ג׳‬
‫שלא עשו שום מלאכה‪ ,‬רק מדידות‪ ,‬שמותר למדוד מדשה‬
‫של מצוה בשבת‪ ,‬כמ״ש באו״ה סי׳ ש״ו ס״ז‪ .‬זהו מה שיש‬
‫להשיב לכבודו‪ ,‬בעזרת עושה נפלאות גדולות לבדו‪ ,‬הוא‬
‫יתן עלינו מהודו‪ ,‬ויגאל מהר מהר עם מרעיתו וצאן שו‪,‬‬
‫אמן אמן‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫פעם אחרת יכתוב כבודו כתב ברור בס״ד‪ ,‬נא ידרוש‬
‫כבודו בשלום הידיד מר יצחק בן שושן הי״ ו ויזכירהו‬
‫מענין הספרים‪.‬‬
‫אלף תתג‬
‫י״א ניסן תשר״ב‬
‫למעלת‬
‫של עיה״ק טבעון שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫עצום ורב!‬
‫הנדון מר אברהם מזרחי הי״ו‪.‬‬
‫יש לו סכסוך עם אשתו‪ ,‬ונולד לו בן ואין בית אבי‬
‫אשתו רוצים להגיד לו יום הברית‪ ,‬ובכן‪ ,‬נא אדוני‬
‫הרב‪ ,‬כבוד קדשו ישתדל מאד מאד לשפות להם שלום‬
‫רב‪ ,‬והמקום ב״ה יהיה בעזרך‪ .‬והנה עמך ידידינו הנכבד‬
‫מר יצחק אזולאי הי״ו מעיר לעזור‪ ,‬והמקום ב״ה ישפות‬
‫שלום לכם ולנו ולכל ישראל‪ ,‬ואת חג המצות תחוגו‬
‫בדיצות‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס׳־ט‬
‫אלף תתנא‬
‫למעלת הרב הנכבד‪ ,‬מר ישראל יפת שליט״א‪,‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבב!‬
‫מכ תב כבודו הגיע ני במועדו‪ ,‬ורוב הט ירדו ת בעבודת‬
‫הקדש גדרו בעדי ואחר עד עתה‪ .‬ראיתי שאלת‬
‫כבודו‪ ,‬בענין הדבר הפשוט אצל כל העם אחד חכם‬
‫ואחד תם‪ ,‬שכלם כאחד מפצחים גרעינים בשיניהם‬
‫ברחוב קריה בשבת לילו כיומו‪ ,‬תוכם אכל וקליפתם‬
‫זורקים‪ ,‬וחשב כבודו שיש בזה אסור תורה‪ ,‬ממ״ש‬
‫מור״ם בסי׳'שי״ט סי״ז בהגה‪ ,‬הרוקק ברוח בשבת‪,‬‬
‫והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה‪] .‬מהרי״ל בשם א״ז‬
‫וירושלמי פ׳ כלל גדול[ ופלפל כבודו פלפלת כל שהוא‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫והזא הפד הבבלי בזה‪ ,‬שהרי בשבת ע״ ג ע״ ב‪,‬‬
‫אוכל ופסולת‪ ,‬והוא בורר אחד מאחד‪ ,‬אבל כשאין רק‬
‫פסולת לא שייך לא זורה ולא בורר‪ ,‬וכמ״ש רש״י ז״ל‬
‫שם‪ ,‬ואם כדברי הירושלמי הרי ה רוקק הוא רק פסולת‬
‫וחייב משום זורה‪ ,‬וא״כ הרי זורה לחוד ובורר לחוד‪,‬‬
‫ברור כשישי שניהם אוכל ופסולת וזורה אף בפסולת‬
‫לחוד ? אלא ודאי שהבבלי לא חש לדברי הירושלמי‬
 ‫אוצר ה מ כ ת ב י ם‬
‫כל הלכה שהיא רופפת בבית 'דין ואין אתה יודע מה‬
‫טיבה‪ ,‬צא וראה מה הצבור נוהג ונהוג‪ ,‬וכן אמרו‬
‫בירושלמי דפאה פ״ז ה״ה‪.‬‬
‫ובפרט בנדון זה שיש מצוה רבה לאפרושי רבים‬
‫מאסורא דאוריי‪ /‬נר׳ פשוט שגם האוסרים יודו‬
‫להתיר‪ ,‬ורב גדול אשכנזי אמר לי‪ ,‬שהוא ראה לאיזה‬
‫פוסק שכתב שאף לדעת האוסרים אם הוא מתחיל‬
‫להשגיח בערב שבת מבעוד יום‪ ,‬ונמשך עוד במוצאי‬
‫שבת שעה או שעתיים‪ ,‬שהם שעות של חול‪ ,‬אז הוי‬
‫שכר שבת בהבלעה‪ ,‬ולכוליה עלמא מותר‪ ,‬ואף שזה‬
‫דוחק‪ ,‬דכ״ד שעות של שבח‪ ,‬לא יהיו נבלעים בשעות‬
‫אחדות‪ ,‬מכל מקום אפשר לומר דמאחר שההשגחה של‬
‫שבת מועלת לכל הכלים שמשתמשים בהם כל השבוע‪,‬‬
‫הוי החול מרובה על הקדש והוי שכר שבת בהבלעה‪.‬‬
‫ולענין סימן ברכה‪ ,‬כמ״ש במאמר ד׳ פרוטות אין בהן‬
‫סימן ברכה‪ ,‬והם שכר כותבים‪ ,‬שכר מתורגמנים‪ ,‬שכר‬
‫יתומים‪ ,‬ומעות הבאות ממדינת הים‪ ,‬דאיך יעלה על‬
‫הדעת למצוא סופר סת״ם בחנם‪ ,‬וכן מתורגמן שמקצועו‬
‫הוא זה וממנו פרנסתו‪ ,‬וכן שכר יתומים‪ ,‬דהיינו מקבל‬
‫עיסקא מהיתומים למחצית שכר‪ ,‬האם לא מצא רק‬
‫נכסי יתומים ישב בחבוק ידים בלי פרנסה‪ ,‬גם זה‬
‫מזיק ליתומים שישארו נכסיהם בטלים ויכלו באפס‬
‫תקוה‪ .‬וכן מעות הבאות ממדינת הים‪ ,‬שפירושו מסחר‬
‫ע״י ספינות‪ ,‬וכמ״ש רש״י ז״ל‪ ,‬האם היה אפשר לעולם‬
‫באיזה זמן להתקיים בלי מסחר עי׳ ספינות‪ ,‬ובכן קשה‬
‫למצוא פתרון מושכל להאי מימרא‪ ,‬רק נסתמך על דברי‬
‫ר׳ אברהם בנו של הרמב״ם ז״ל‪ ,‬הובאו בהקרמת עין יעקב‬
‫שרוב האגדות נאמרו לשעתן‪ ,‬ולא לדורות‪ ,‬וגם זו כאחת‬
‫מהן‪ .‬וכן יעשה כבודו‪ ,‬ויצליח ויבורך גבר ירא ה׳‪ .‬ולשנה‬
‫טובה תכתבו ותחתמו לאלתר בספרן של צדיקים‪ .‬בא‬
‫סימן טוב‪ ,‬יש״ב שלוה בארמנותיך‪.‬‬
‫בכבוד רב‪ ,‬אחיכם‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫בהון ואון‪ .‬ראיתי שאלת כבודו על ההשגחה בבית חולים‬
‫אלף תתנד‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳ מר אברהם תרגמן שליט״א‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לב‪J‬‬
‫מכתבו היקר הגיעני‪ .‬בו שאל כבודו שאלות בהלכה‬
‫והם‪ :‬א׳‪ .‬מזלג של פסח‪ ,‬שהרימו בו עוגה‬
‫של חמץ קרה‪ ,‬והורה המורה שצריך לעשות הגעלה‬
‫למזלג כדי להשתמש בו בפסח‪ ,‬ותמהת‪ ,‬הלא בצונן אינו‬
‫מפליט ואינו מבליע‪ ,‬ומדוע צריך הגעלה ?‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה הוא מחלוקת שהרשב״א אוסר חמץ‬
‫אפי׳ בצונן‪ ,‬כמ״ש חט״ ז באו״ח סי׳ תס״ז‪,‬‬
‫סקי״ז‪ ,‬ואף דלא סבירא לן הכי‪ ,‬כמ״ש שם‪ ,‬מכל מקום‬
‫מאחר שבקל יוכל להגעיל את המזלג‪ ,‬לכן החמיר‬
‫המורה‪ ,‬כדעת הרשב״א ז״ל‪ ,‬או עשה גדר‪ ,‬שלא יטעו‬
‫מעוגה קרה לעוגה חמה‪.‬‬
‫ב׳ שאל כבודו‪ ,‬בענין פקידת השנה שעושים לנפטרים‪,‬‬
‫באזכרה וסעודה‪ ,‬ויש שעושים הפקידה לעשרה‬
‫חדשים ויש לפחות עד שבעה חדשים‪ ,‬אם יש סמך לזה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬אין סמך לכל זה לא מהש״ס‪ ,‬ולא מהמדרש‪,‬‬
‫רק מנהגים מנהגים‪ ,‬והמנהג יצא‪ ,‬ממה שכתב‬
‫קצח‬
‫■תשובה‪ .‬כבודו שכח מה ‪,‬שכתבתי לו מאייר שנה זו‪,‬‬
‫מארבע אמות של קבורה מותר‪ ,‬שאין בזה‬
‫משום לועג לרש‪ .‬דהוי כמו רשות אחרת‪ ,‬כמו שכתבתי‬
‫לד‪ .‬ודע בני‪ ,‬שלא אמירת תהלים דוקא היא המועלת‬
‫לנשמת הנפטרים‪ ,‬ורק כל מין למוד של קדושה תנ״ך‬
‫או גמרא או משנה‪ ,‬או מדרש‪ ,‬או זוהר ורק מפני שאין‬
‫יודעים לקרוא בעל פה רק מזמורי תהלים‪ ,‬לכן נהגו‬
‫בתהלים‪ ,‬והתועלת היא‪ ,‬שאנחנו מזכים אותו הלמוד‬
‫שלומדים באותה שעה לאותו נפטר להוסיף על זכיותיו‬
‫להיות רובו זכאי‪ ,‬ליחשב לצדיק‪ ,‬ומחשש לועג לרש‪,‬‬
‫לכן מרחיקין ד׳ אמות וקורין‪.‬‬
‫עו‪ 1‬שאל כבודו בענין ם״ ת שנפל מהארון מעומד‬
‫על הקרשים של התיבה‪ ,‬אם זה מיקרי נפילה‪,‬‬
‫או לא‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬זכורני שראיתי באיזה ספר‪ ,‬שלא אמרו לצום‪,‬‬
‫רק בנפילה על הארץ‪ ,‬שהיא של בזיון‬
‫חלילה‪ ,‬ובכל אופן אחר‪ ,‬הרואים‪ ,‬יתנו דבר מה לצדקה‪,‬‬
‫וכן עשינו מעשה שתכף אספנו מהרואים סך מה לצדקה‪,‬‬
‫ונשתתפו עמנו במצוד‪ ,‬אף שלא ראו‪ ,‬ואמרנו י״ג מדות‬
‫בכוונה עם פסוקי מי כמוך וכר‪ ,‬וחלקנו הכסף לעניים‪.‬‬
‫עוד בקשת סמיכה לרבנות‪ ,‬במוצאי החג נובין‪ ,‬ונדון‬
‫בס״ד‪ .‬בכבוד רב ובברכת שנה טובה שלוה‬
‫בארמנותיך‪ ,‬וכל טוב סלה‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתנג‬
‫טו״ב אלול תשכ״ה‬
‫ל מעל ת חכם שלום ומוכלל‪ ,‬כהר״ר שלום אסודרי‬
‫ישצ״ו‪ .‬שלום רב למעלתו ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ת‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מ כ ת ב כבודו הגיעני‪ ,‬תודה רבה על אמריו כי נעמו‪,‬‬
‫אין דבר אחי‪ ,‬כך חובתנו לעזור איש את אחיו‬
‫על הכשרות רק בשבת דוקא ]ויש משגיח אחר בחול[‪,‬‬
‫אם אין בזה אסור שכר שבת‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬ד״ז מפורש בש״ע א״ח סי׳ שעי׳ו ס״ד וס״ה‪,‬‬
‫וז״ל‪ ,‬אסור להשכיר חזנים להתפלל בשבת‪,‬‬
‫ויש מי שמתיה עכ״ל‪ .‬וטעם המתירין מפני שכד שנינו‬
‫בפסחים ן׳ ע״ב ד׳ פרוטות אין בהם סימן ברכה‪ ,‬שכר‬
‫כותבי׳ שכר מתורגמנים וכו׳‪ ,‬משמע סי ברכה הוא‬
‫שאין בהם‪ ,‬אבל אסורא ליכא‪ ,‬כמ״ש הבאה״ג שם‪,‬‬
‫ובעט״ז כתב מפני שדבר זה אינו אלא מדרבנן‪ ,‬ובמקום‬
‫מצוד• לא גזרו רבנן‪ ,‬ע״ש וכ״כ רבי׳ ע״ש‪ .‬וכן המנהג‬
‫פשוט בכל הארץ שכל החזנים נשכרים רק בשביל‬
‫השבת‪ ,‬שרוב בתי כנסיות אין נפתחי׳ אלא משבת‬
‫לשבת‪ ,‬והמתפללים בימות החול‪ ,‬אין החזן הקבוע‬
‫לשבת מתפלל עמדום בחול‪ ,‬רק בחול מסתפקים במי‬
‫שהוא‪ ,‬ובכל העולם שוכרים חזנים רק לימים נוראים‪,‬‬
‫במשכורות מוגזמות‪ ,‬ואין פוצה פה‪ .‬וגם בענין ההשגחה‬
‫יש הרבה מקומות שיש משגיח מיוחד לשבת לחוד‪,‬‬
‫ולימות החול משגיח אחר‪ ,‬ובכן איפסקא‪,‬הלכתא עתה‬
‫בארץ ובחו״ל כדעת היש מתירין דבמקום מצוה לא‬
‫גזרו רבנן‪ ,‬וכן אמרו בירושלמי יבמות פ״ז הלכה ג׳‪,‬‬
‫לוצט‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תתנה‬ ‫מור״ם בהגה ביו״ד סי׳ שע״ו ס״ד בשם הריב״ש ז״ל‪,‬‬
‫מצוה להתענות ביום שמת בו אב או אם יעו״ש‪ .‬ונראה‬
‫ר״ח אדר תשכ״ט‬ ‫הטעם‪ ,‬מפני שחייב אדם לכבד את הוריו בחייהם ובמותם‪,‬‬
‫כמ״ש שם ביו״ד סי׳ ר״מ‪ ,‬ובכלל הכבוד שיזכור את‬
‫ל מעלת החכם המפואר‪ ,‬כלו מחמדים וכו׳‪ .‬מר ישראל‬ ‫הוריו ולא ישכחם לנצח לנצח כדבר האבד שאין בו‬
‫יפת שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים‬ ‫ממש‪ ,‬רק יקיים בהם מצות זכירה פעם אחת בשנה‬
‫הודו הי״ו‪.‬‬ ‫ביום צאתם מן העולם‪ ,‬ותהיה הזכירה בצום וצדקה‬
‫וצעקה בעד נשמתם שתעלה במעלות טובות בעולם‬
‫חכם לב !‬ ‫הנצחי והקיים‪ ,‬וגם היא תתפלל בעד החיים‪ ,‬ומפני‬
‫מכתבו הבהיר הגיעגי מיום י״ ז טבח החולף‪ ,‬ועוצם‬ ‫שבשנה ראשונה‪ ,‬נהגו לפחות ממנה חדש‪ ,‬כדי שלא‬
‫הטירדות ואי קו הבריאות מהתקררות בחורף‬ ‫לחשוב את אביו מכלל חרשעים שנדונים י״ ב חדש‪,‬‬
‫הקשה הזה מגשם מטר וגשם מטרות עזו וסופות וסערות‪,‬‬ ‫כמ״ש שם באותה ההגה‪ ,‬לכן עושים האזכרה בהזמנת‬
‫גדרו בעדי מהשיב מעלתו דבר בעתו‪ ,‬ועתה שמצאתי‬ ‫קרובים‪ ,‬עם סעודה קטנה או גדולה כפי השג יד‪ ,‬ועוד‬
‫נחת ברוך רופא חנם גזלתי מעתותי עת להשיב מפני‬ ‫צדקה‪ ,‬ועוד דרשה‪ ,‬וכל אלה הדברים מנהגים יפים‬
‫הכבוד במלי דאורייתא‪ ,‬והם ‪:‬‬ ‫למנוחת הנפטרים ולמצות כבוד ההורים אף אחרי מות‪.‬‬
‫ראיתי ■מה שהעיר כבודו‪ ,‬על אמרי בתשובתי לכבודו‪,‬‬
‫כי ברכת הבדלה לנשים במוצאי שבת ויו״ט‪,‬‬ ‫ומה שהקילו באיזה משפחות לעשות פקידת השגה‬
‫הוי ברכה לבטלה‪ ,‬מפני שהם פטורות‪ ,‬והקשה כבודו‪,‬‬ ‫בחדש העשירי‪ ,‬או פחות‪ ,‬זה יצא להם מפני‬
‫והלא סתמא דדינא הוא שהנשים חייבות בהבדלה‪ ,‬פמ״ש‬ ‫שפעמים באה לבנים איזו נסיעה למקום אחר‬
‫באו״ח סי׳ רצ״ו סעי׳ ח׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬נשים חייבות בהבדלה‬ ‫להשתקע שם‪ ,‬או על זמן ארוך‪ ,‬ואפילו יציאה מחצר‬
‫כשם שחייבות בקדוש‪ ,‬ויש מי שחולק‪ ,‬וקיימ״ל סתמא‬ ‫לחצר‪ ,‬או חתון או בר מצוה דחופים‪ ,‬אז הם מקדימין‬
‫ויש‪ ,‬הלכה כסתם ?‬ ‫כדי שלא יכנסו לדירה חדשה או לעיר אחרת או לשמחת‬
‫תשובה‪ .‬יש לנו כלל אחר בענין הברכות‪ ,‬ספק ברכות‬ ‫מצוה באבלם‪ ,‬ומזה נשתרבב לכל סבה כל שהיא להקדים‪,‬‬
‫להקל‪ ,‬אפילו נגד מרן‪ ,‬אפילו יחיד נגד‬ ‫אמנם בלי שום סבה המנהג הפשוט וחקדמון שאנחנו‬
‫רבים‪ ,‬כמ״ש בס׳ ויאמר יצחק בכמה מקומות‪ ,‬והטעם‬ ‫יודעים הוא‪ ,‬רק אחר אחד עשרה חדשים שלמים‪ ,‬כמ״ש‬
‫משום אסור ברכה לבטלה‪ ,‬דלדעת כמה פוסקים עובר‬ ‫בהגה הנזכרת‪.‬‬
‫על לאו דלא תשא‪ ,‬שענשה חמור מאד‪ ,‬ומפני זה סיים‬ ‫עוד חזר כבודו על הראשונות‪ ,‬שמאחר שהלמוד הוא‬
‫שם מור״ם‪ ,‬על כן לא יבדילו לעצמן‪ ,‬רק ישמעו הבדלה‬ ‫__ למנוחת הנפטר‪ ,‬לא שייך בזה לועג לרש‪ ,‬וא״כ‬
‫מן האנשים‪ .‬יעו״ש‪.‬‬ ‫אפילו בתוך ד׳ אמות מותר ללמוד י על זה ההסבר‬
‫עור שאלת על מפות שמכסין בהן את הפת בשבת‪.‬‬ ‫פשוט‪ ,‬הא לימה זה דומה‪ .‬לנותן צךקה לעני שאפילו‬
‫ויו״ט‪ ,‬שכתוב בהן ברכות על נטילת ידים והמוציא‬ ‫בינו לבינו מתבייש‪ ,‬ואם ישלח לו שי׳ק על ידי הבנק‬
‫והקדוש עם השמות במלואם‪ ,‬אם מותר לכבסן ולא‬ ‫או הדואר‪ ,‬אין לו שום ביוש‪ ,‬חכא נמי אף שזכות‬
‫חיישינן למחיקת ה׳ ח״ו ?‬ ‫הלמוד היא צדקה לנפטר‪ ,‬בתוך ד׳ אמותיו הוי כנותן‬
‫ת שובה‪ .‬באותן המפות‪ ,‬אין כחוב בהן השמות במלואן‬ ‫מ ‪ T‬ליד ומצטער‪ ,‬וחוץ לד״א הוי כרשות אחרת‪ ,‬ועוד‪,‬‬
‫רק ב׳ יודי׳ן‪ ,‬ובזה מפורש ביו״ד סי׳ רע״ו‬ ‫וכי אם היה הלמוד בביתו‪ ,‬או בביהכ״נ‪ ,‬למנוחת הנפטר‬
‫בהגה וז״ל והשם שכתובים בסדורין כ׳ יודי׳ן ואחת‬ ‫לא תגיע לו אותה הזכות ? הלא ודאי תגיע לו ? ולמה‬
‫על גביהן מותר למחקו אם הוא לצורר עכ״ל‪ ,‬ורוצה‬ ‫רק לפני קברו ? הלא לפני קברו אליה וקוץ בה זכות‬
‫לומר לצורך גדול‪ ,‬כמ״ש בש״ך סק״י ע״ש‪ ,‬ואין לך‬ ‫וחרפה‪ ,‬כבני אדם הבורים‪ ,‬מתנתם מעוטה וחרפתם‬
‫צורך גדול כמו הכביסה להסיר הלכלוך ולשים אותה‬ ‫מרובה‪ ,‬לכן מפני שנהגו העם ללמוד סמוך לקבר תוספת‬
‫נקיה על השלחן של שבת‪ .‬וכן בקדוש בפסוק ויכולו‬ ‫הכנעת הלב לחיים‪ ,‬לכן אמרו להרחיק ד״א‪ .‬ועוד אפשר‬
‫כתוב שם שם אלקים בקוף‪ ,‬שאין זה שם ואין בו שום‬ ‫שאין הנפטרים יודעים שאותו הלמוד הוא לזכותם‪ ,‬רק‬
‫קדושה‪.‬‬ ‫עד שיעלה לרצון לפני ה׳ ואז מודיעים אותם‪ ,‬וא״כ‬
‫ואף אם היה השם במלואו‪ ,‬מותר לכבס ויש להם על‬ ‫בשעת הלמוד יש בו משוס לועג לרש‪,‬‬
‫מי לסמוך כמה גאונים אדירים ונוראים ובראשם‬ ‫רענין הסמיכה לרבנות‪ ,‬דרכי בקדש בזה‪ ,‬מי שיש לו‬
‫פאר יסוד עולם הרשב״ץ ]תשב״ץ ח״א קכ״ז[ שכל‬ ‫תעודות מרבנים גדולים אשר בחגוהו וחקרוהו‪,‬‬
‫שם שלא נכתב בקדושה‪ ,‬אין בו שום קדושה‪ ,‬שחרי‬ ‫אני מוסיף לו עוד דברים ■כיהודה ועוד‪ .‬אבל להיות‬
‫ס״ת שנכתב בלי קדושת ה׳‪ ,‬הס״ת פסול ואין בו שום‬ ‫ראשון צריך חקירה ובדיקה ובחינה‪ ,‬ואין לי זמן אף‬
‫קדושה‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬והרבה פוסקים גדולים הסכימו לדבריו‪.‬‬ ‫לאכול ולישון‪ .‬והתשובות שאגי משיב בהלכות הם‬
‫ויש לי אריכות דברים בזה במקום אחר‪ ,‬בס״ד‪ .‬זהו‬ ‫בלילות בנפול תרדמה על אנשים ואני שמח בהם‪ ,‬כי‬
‫מה שיש להשיב לכבודו בזה בעזר המקום ב״ה‪ ,‬יעזרגו‬ ‫מקיים בזה אל תמנע טוב וכו׳ וכתיב מונע בר וכו׳‬
‫‪.‬‬ ‫תמיד לעבדו‪ ,‬ויתן עלינו מהודו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫וברכה לראש ■משביר‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫בכבוד רב‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫י״ב חשון תשכ״ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫הוא בשמן‪ ,‬והנה כתוב על כלם‪ ,‬שהשמן הוא שמן זית‬
‫נקי‪ ,‬וקיימא לן חזקת אומן לא מרע נפשיה‪ ,‬כמ״ש ביו״ד‬
‫סי׳ קי״ד סעי׳ ח׳ יעו״ש‪ .‬ובפרט בדברים אלו שהם‬
‫חקי כל ממלכה‪ ,‬ויש מבקרים ועונשים על ‪ .‬כל שנוי‬
‫ותמורה‪ .‬ועוד שמענו מפי כמה ידענים‪ ,‬כי שמן דגים‬
‫טמאים‪ ,‬או טהורים‪ ,‬הוא מזיק‪ ,‬ועושים ממנו רק נרות‬
‫של שעוה‪ ,‬ואיזה תרופות ורפואות‪ ,‬ואינו ראוי לכבוש‬
‫בו שום דבר‪ .‬ובכן אין בזה שום חשש לאסור‪ .‬זהו מה‬
‫שיש להשיב לכבודו‪ ,‬בקצ״ר אמיץ מרוב הטירדות ושלם‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫סק״ו‪ ,‬דהיינו דוקא עולה‪ ,‬אבל להיות הוא מקרא אינו‬
‫אלף תתנז‬
‫וכ״כ בספר בית מנוחה בדיני קריאת התורה‪ ,‬עד שיהיה‬
‫ל מעלת את שאהבה נפשי‪ ,‬הרה״ג‪ ,‬מפואר ונכבד ונעלה‪,‬‬
‫כמוהר״ר יצחק בניזרי שליט״א‪ .‬שלום רב‬
‫לכבודו ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ר‪ .‬ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומעוצם הטרדות‪,‬‬
‫הצבוריות והיחידות לא יכולתי לעשות רצון צדיק‬
‫להשיב דבר בעתו‪ .‬ועתה גזלתי מעתותי זמן מה להשיב‬
‫■‬ ‫מפני הכבוד‪.‬‬
‫ראיתי את השאלה ואשר נגזר עליה מפי כבודו הרם‪,‬‬
‫והיא ‪ :‬יהודים חקלאים שמנהלים שדותיהם עד‬
‫קרוב לתת יבול‪ ,‬ומוכרים הכל לגויים‪ ,‬והגויים קוטפים‬
‫ומוכרים לעצמם ואין ליהודי שום מגע יד בהם כלל‪,‬‬
‫והגויים באים בשבת וקוטפים‪ ,‬כדי שישארו הפירות‬
‫רעננים למכרם במוצאי שבת‪ ,‬והשדות רחוקים מהמושב‪,‬‬
‫שיש כביש רחב ביניהם‪ ,‬ובכן כבודו שואל‪ ,‬מאחר שאין‬
‫כאן רק משום מראית העין של הרואים שיאמרו דבשל‬
‫ישראל עובד‪ ,‬ומפני שהדבר הוא בשדה‪ ,‬ולא חששו בה‬
‫רבנן‪ ,‬מפני שידוע הדבר שהשדה נתן בחכירות כמ״ש‬
‫בש״ע סי רמ״ג ס״א בהגה‪ ,‬ואע״פ שלא לקהה הגוי‬
‫רק לשליש או לרביע וכו׳ שרי שהגוי אדעתא דנפשיה‬
‫ע ^ ‪ ,‬וכ״ש הכא שאין ליהודי מגע יד כלל‪ ,‬או צריך‬
‫לעשות שלט להודיע כי שדה זו מכורה לגוי בדרך היתר‪,‬‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬בענין אסור משום מראית העין‪ ,‬דעת מרן‬
‫ומור״ם ז״ל‪ ,‬דוקא בחשד שיש בו אסור‬
‫דאורייתא‪ ,‬אבל בחשד של אסור דרבנן אין חוששין‬
‫בו למראית העין‪ ,‬כמ״ש מרן ביו״ד סי׳ ס״ו סעיף ט׳‪,‬‬
‫וסעי׳ יוד׳ בדם דגים שקבצו בכלי וכו‪ ,‬ודם אדם שפירש‬
‫ממנו וכו׳ וכ״כ מור״ם בסי׳ פ״ז ס״ג‪ ,‬בהגה‪ ,‬בחלב‬
‫שקדים וכו‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואף שיש חולקים כמ״ש הש״ד שם‬
‫בסי׳ פ״ז‪ ,‬ובשד״ח מ׳ מראית העין‪ ,‬שאסף איש טהור‬
‫דעת החולקים‪ ,‬עכ״ז אנו אין לנו אלא דעת מרן דאתכא‬
‫דידיה סמכינן‪ ,‬ובפרט שגם מור״ם רבינו הרמ״א מסכים‬
‫הולך‪ ,‬וא״כ בנד״ד שהחשד הוא שהגוי עושה בשל‬
‫ישראל בשבת‪ ,‬שאסורו רק מדרבנן‪ ,‬שאמירה לעכו״ם‬
‫רק מדרבנן‪ ,‬לא חיישינן למראית העין‪ .‬ואמנם כל זה‬
‫לא יגהה מזור‪ ,‬כי מצינו להשד״ח שם שכתב בשם‬
‫הרמב״ן ז״ל‪ ,‬שאסורי שבת אפי׳ דרבנן חמירי כמו‬
‫דאורייתא‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכ״פ בדין מראית העין מרן בא״ח‬
‫סי׳ ש״ה סעי׳ י״ז‪ ,‬אין חמור יוצא במרדעת וכו׳‪ .‬ולא‬
‫אלף ־תתנו‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כלו‪.‬מחמדים וכו‪ /‬מר ישראל‬
‫יפת שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫חכם לבב!‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו שאל ב׳ שאלות‪ .‬א׳ נמצאו‬
‫בביהכ״ב רק ב׳ שיודעים לקרוא הפרשה בס״ת‪,‬‬
‫אהד גדול מחלל שבת ומגלה זקנו בתער‪ ,‬ואחד קטן‬
‫פחות מי״ג שנה‪ ,‬איזה ■מהן עדיף לקרוא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬פסק מרן בא״ח סי׳ רכ״ב ס״ג‪ ,‬קטן היודע‬
‫למי מברכין עולה למנין ז׳‪ ,‬וכתב עליו המג״א‬
‫יכול עד שיביא ב׳ שערות ע״ש‪ ,‬וכ״כ הבאה״ט סק״ז‪,‬‬
‫בן י״ג שנה והביא ב׳ שערות יעו״ש‪.‬‬
‫ואמנם נגד זה ראיתי בהרבה מקומות במרוקו‪ ,‬ילדים‬
‫בני עשר בני יא‪ ,‬יב‪ ,‬עלו וקראו פסקות שלמות‬
‫בפרשת השבוע בפני רבנים וקלסום‪ .‬וכן ראיתי בכמה‬
‫מקומות באליגרי‪ ,‬ונשאלתי על זה מרב אחד‪ ,‬והיתה‬
‫תשובתי בקצרה מרוב הטרדות‪ ,‬והיא‪ ,‬לא נעלם דברי‬
‫הש״ע בסי׳ רפ״ב ג׳‪ ,‬ומ״ש עליו המג״א‪ ,‬וקשה מאד‬
‫לחלק בדברי הש״ע‪ ,‬דאיך העיקר שהוא אסור להיות‬
‫מקרא חסר ? אלא דעת הש״ע פשוטה דהיינו ערלה‬
‫וקורא כמו מנהג הקודם שכל עולה קורא בעצמו‪ ,‬וכן‬
‫המנהג עד עתה בכמה מקומות אשר ראיתי‪ .‬וכן מפורש‬
‫הדבר ברמב״ם ז״ל הלכות תפלה פי״ב הי״ז‪ ,‬וז״ל קטן‬
‫היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה למנין הקוראים‪,‬‬
‫■ומדנקט הקוראים ולא ‪ .‬העולים ולא הקרואים משמע‬
‫פשוט שגם הוא קורא‪ ,‬ומוציא את הרבים ‪T‬י חובתם‪,‬‬
‫והיא משנה ערוכה במס׳ מגילה כ״ד ע״א‪ ,‬קטן קורא‬
‫בתורה ומתרגם‪ ,‬ואינו פורס על שמע‪ ,‬ואינו עובר לפני‬
‫התיבה‪ .‬ופי׳ רש״ י ד׳ל קטן אינו פורס על שמע‪ ,‬לפי‬
‫שהוא בא להוציא רבים ידי חובתם‪ ,‬וכיון שאינו מחוייב‬
‫בדבר אינו מוציא רבים ידי חובתן עכ״ל‪.‬‬
‫והקושי בולט‪ ,‬והלא גם קריאת התורה‪ ,‬יש בה יציאת‬
‫רבים ידי חובתן‪ ,‬ומדוע קטן קורא בתורה‬
‫ומתרגם ? והתשובה פשוטה‪ ,‬לפי שגם הקטן חייב‬
‫בתלימוד תורה‪ ,‬כמ״ש רז״ל בן המ״ש למקרא וכו׳‬
‫ולפי שאי אפשר לו ללמוד מעצמו הטילו המצוה על‬
‫אביו לחנכו‪ ,‬או ישכור לו מלמד‪ ,‬ומאחר שגם הוא חייב‪,‬‬
‫לכן מוציא אחרים ידי חובתן‪ .‬זהו הנראה לע״ד סמוכות‬
‫ברורות ופשוטות להלכה ולמעשה למנהג המקומות‬
‫שראה כבודו‪ ,‬ואף שראיתי איזה חלוקים בזה‪ ,‬כלם‬
‫דחוקים ורחוקים‪ ,‬ולא סבירא לן כלל‪ ,‬זאת היתה תשובתי‬
‫לאותו הרב‪ .‬ומאחר שכן‪ ,‬טוב לי תורת פיהו של פחות‬
‫מבן י״ג‪ ,‬מלשון מדברת גדולות של גדול מחלל שבת‬
‫המגלח זקנו בתער‪.‬‬ ‫■■‬
‫ב׳ שאלת‪ ,‬על סרדינים בקופסאות הבאים מחוצה לארץ‬
‫כבושים בשמן‪ ,‬שראוי לאסרם באכילה‪ ,‬ואמר כבודו‪,‬‬
‫כי הוא מופתע שעל שאין הרבנות הראשית לישראל‬
‫מוציאה מודעה לאסרם‪ .‬עד כאן דברי כבודו‪ ,‬ובעי‬
‫מנאי להוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬על גוף הסרדינים אין במה להסתפק‪ ,‬כי עיניו‬
‫הרואות‪ ,‬שכולם בעלי סנפיר וקשקשת‪ ,‬והספק‬
‫רא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫תשובה‪ .‬הפרי הזה מצוי במרוקו הרבה‪ ,‬וקורין לו‬
‫הערבים ״להנדייא״ אומרים שיסודו בא‬
‫למרוקו מהודו‪ ,‬שקורין לה להנד‪ ,‬והיהודים קורין לו‬
‫תאנים הנוצרים‪ ,‬שבאו מארצות הנוצרים‪ .‬ועל ברכתו‪,‬‬
‫ראיתי על ספר כתב ‪ t‬לרב גדול כמוהר״ר יוסף בירדוגו‬
‫ז״ל‪ ,‬שכתב‪ ,‬יש שנהגו לברך עליו בורא פרה״ע‪ ,‬מפני‬
‫שהוא עץ הזק וגבוה‪ ,‬ופרי חשוב‪ .‬ויש שכתבו‪ ,‬שאינו‬
‫אלא אילן סרק‪ ,‬ואין לברך עליו אלא שהכל‪ ,‬כמ״ש בש״ע‬
‫סי׳ ר״ג ס״ד‪ .‬ואף שהט״ז שם ובשערי תשובה שם בשם‬
‫האר״י ז״ל‪ ,‬כתבו שפרי חשוב של סרק מברכין עליו‬
‫בפה״ע‪ ,‬אנו אין לנו אלא דברי מרן ובכן נהגנו לברך‬
‫שהכל‪ .‬ולענין שהחיינו‪ ,‬אין חלוק בין פירות אילני סרק‬
‫לשאר פירות העץ‪.‬‬
‫ד׳‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬אם מעשר כספים הוא דאורייתא‪ ,‬או‬
‫דרבנן ? ואם יוצא במה שנותן לאיזה מטרות‬
‫של מצוה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬יסוד דבר זה‪ ,‬הוא מהתוס׳ תענית ד׳ ע״א‬
‫ד״ה עשר תעשר‪ ,‬שכתבו משם הספרי‪ ,‬שדרשו‬
‫עשר תעשר את כל תבואת זרעך‪ ,‬כל לרבות פרקמטייא‬
‫וכל דבר שמרויח בו‪ ,‬יעו״ש‪ .‬והפוסקים נחלקו בזה‪ .‬יש‬
‫אומרים כי זו דרשה גמורה ללמוד ממנה שהיא מצוה‬
‫דאורייתא‪ ,‬ויש אומרים שהיא רק מדרבנן‪ ,‬וקרא אסמכתא‬
‫בעלמא‪ ,‬ויש אומרים שאף מדרבנן ליתא‪ ,‬ורק ישראל‬
‫קדושים נהגו יחידי סגולה לעשות כן‪ .‬והספרי שהביאו‬
‫התוספות הם רק דברי אגדה‪ ,‬כמ״ש כל זה בשדי חמד‬
‫חלק ה׳ מערכת הנון כלל ט״ז‪ ,‬ד״ה וכתב עוד‪ ,‬ועיי׳‬
‫לו עוד במכתב ליחזקהו בתענית יעו״ש‪.‬‬
‫ולדעתי המעט נראה שאין זה דאורייתא‪ ,‬מכמה טעמי‪,‬‬
‫והם‪,‬א׳‪ ,‬בספרי שלפנינו לא נזכר כלל לא‬
‫פרקמטייא ולא רוחים‪ ,‬רק כל המאמר על הכתוב עשר‬
‫תעשר‪ ,‬מדבר רק על תבואות ומיני צמחים‪ .‬ב׳‪ .‬תיבת‬
‫כל שממנה דריש מיני רוחים‪ ,‬כבר דרשוה בריש מם׳‬
‫מעשרות בירושלמי לרבות קטניות וזרעוני גנה למעשרות‪.‬‬
‫ראה הגירסא הנכונה בתורתן של ראשונים שם‪ .‬ג׳‪ .‬אם‬
‫היא דאורייתא‪ ,‬מדוע לא מנאוה עם תרי״ג מצות?‬
‫ד׳‪ .‬אם היא דאורייתא‪ ,‬מדוע עבת עליה כל ישראל‬
‫גם חכמיהם ורבניהם וחסידיהם ? כי מעולם לא שמענו‬
‫ולא ראינו מי שקיים אותה‪ ,‬רק זה עשרות בשנים‬
‫התעוררו איזה יחידים במרוקו ונער יכתבם‪ .‬ואף אם‬
‫נאמר שהיא דרבנן‪ ,‬מדוע לא נמצאו לה גואלים בשום‬
‫זמן אף אצל המתחסדים הנאחזים בסבך אף של הומרות‬
‫גסות אשר בדו מלבם ? ויש עוד מה להאריך‪ ,‬ודי בזה‬
‫‪.‬‬ ‫■ ‪ . ■ -‬לכל;מבין‪.‬‬
‫ועוד יצאה מזה קלקלה‪ ,‬שבני אדם שהיו נותנים‬
‫מעשר הסתפקו במעשר‪ ,‬ולא רצו לתת צדקה‬
‫יותר אף שיש לאל ידם‪ ,‬וזה הפך ההלכה בהלכות צדקה‬
‫יו״ד סי׳ רמ״ז וז״ל מצות עשה ליתן צדקה כפי השג‬
‫יד וכו׳‪ .‬ועי׳ עוד סי׳ רמ״ט שמצות הצדקה היא כאשר‬
‫תשיג ידו לתת לעניים די מחסורם‪ ,‬ואם לא יוכל חייב‬
‫ליתן חומש נכסיו‪ .‬והמעשר הוא מדד‪ .‬בינונית ע״ש‪.‬‬
‫ועוד קלקלה אחרת‪ ,‬יש שנתנו על דעת להתעשר‪ ,‬וכאשר‬
‫לא הצליחו תד‪.‬ו על הראשונות‪ ,.‬־‬
‫ובכן לדעתי המעט‪ ,‬אין מקום לשאלות כבודו‪ ,‬אחר‬
‫הלכד‪ ,‬פסוקה‪ ,‬שמן התורד‪ ,‬חייב לתת כפי השג■‬
‫בזוג אע״פ שהוא פקוק‪ ,‬והוא משנה בשבת נ״ד ע״ב‪,‬‬
‫וא־מרו שם בגמרא‪ ,‬ולא בזוג משום דמיחזי כמאן דאזיל‬
‫להינגא‪ ,‬ופירש״י ז״ל להינגא לשוק למכור ותולין לו‬
‫זוג להנאותו ע״ש‪ .‬והנה מכירת חמוד בשבת היא רק‬
‫אסור דרבנן‪ ,‬דכל משו״מ‪ ,‬הוא משום שמא יכתוב‪,‬‬
‫ואפי״ה אסרו להוציאו בזוג‪ ,‬אפי׳ בחשד אסור דרבנן‪,‬‬
‫הרי‪ ,‬דבשבת אסרו אף בחשד אסור דרבנן‪ .‬ובכן נראה‪.‬‬
‫מאחר שפסקו שאף באסור דאורייתא‪ ,‬אם היה היכר‬
‫שרי‪ ,‬בדם דגים‪ ,‬אם קשקשים‪ ,‬ובחלב שקדים‪ ,‬אם היו‬
‫לפניו שקדים‪ ,‬שרי אף בבשר בהמה‪ .‬הכא נמי בנד״ד‪,‬‬
‫אם יעשו שלט‪ ,‬ויכתבו עליו‪ ,‬שדה זו מכורה לאינו יהודי‪,‬‬
‫ובשלו הוא עושה‪ ,‬שהוא היכר גדול לעין כל‪ ,‬שרי‪.‬‬
‫ואף שהגאון רע״ק בהגהותיו בסי׳ ס״ו ס״ט כתב‪ ,‬דדוקא‬
‫אם היו קשקשים‪ .‬אבל להביא קשקשים וליתנם בדם‬
‫או בסמוך לו‪ ,‬אסור‪ ,‬ודייק לה ממ״ש הישי״ע‪ ,‬כגון ישיש‬
‫בו קשקשים יעו״ש ? הנה שוברו בצדו‪ ,‬שהביא סתירה‬
‫לזה‪ ,‬ממ״ש מור״ם־בסי׳ פ״ז ס״ג‪ .‬לשי להניח אצל החלב‬
‫שקדים‪ ,‬משימע שמותר להביא ולהניח‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובלאו‬
‫הכי חלוקו ודקדוקו ז״ל‪ ,‬לא מסתבר כלל‪ ,‬כי העיקר‬
‫הוא אות וסימן לעקור את החשד מעינא בישיא לעינא‬
‫טבא מה לי היה מה לי נעשה‪.‬‬
‫כל זה כתבנו להודיעו שורש ההלכה במקצת‪ ,‬ואך‬
‫האמת יורה דרכו‪ ,‬שאין צורך בשום שלט‪ ,‬דמאחר‬
‫שהדבר ידוע ומפורסם שכך עוישיים כל בעלי השדות‪,‬‬
‫כדי לפטור עצמם מחקות קציר שישי בהם פרטים ופרטי‬
‫סרטים‪ ,‬שאי אפשר לומר בהם‪ .‬ונקה לצאת ידי חובת‬
‫אורייתא ורבנן‪ ,‬וא״כ פרסומו של דבר‪ ,‬מוציאו ממראית‬
‫העין‪ ,‬כמ״ש בסי׳ רמ״ג בדין שדה‪ ,‬וכמ״ש כבודו הרם‪,‬‬
‫זהו הנראה לע״ד להשיב בקצ״ר אמיץ‪ ,‬מרוב הטרדות‪,‬‬
‫ואל אמת ינחנו בדרך אמת‪ ,‬החו״פ עיה״ק חיפה בר״ה‬
‫תמוז תשכ״ט‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתנח‬
‫למעלת הרב הנכבד‪ ,‬המפואר והנעלה‪ ,‬מר ישיראל יפת‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לבב !‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬בו חזר כבודו על ענין‬
‫קופסאות של סרדינים אם ישי בהם משיום‬
‫‪,‬‬ ‫בשולי גויים‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬אין בהם שום בשיול כלל‪ ,‬רק אחר שסותמין‬
‫־‬ ‫אותם‪ ,‬נותנים אותם לסיר נפוח לבדקם אם‬
‫אין בהם שום נקב‪ ,‬שאם יש אף נקב כל שהוא מבעבע‬
‫וסותמין אותו‪ .‬ועוד שאין עולים על שלחן מלכים ונאכלים‬
‫גם חיים כמ״ש ביו״ד סי׳ קי״ג‪.‬‬
‫ב׳ שאל כבודו‪ ,‬על אבטיחים ומלפפונים אם מברכים‬
‫עליהם שהחיינו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬כן נוהגים לברך עליהם שהחיינו‪ ,‬וכן זכורני‬
‫שראיתי לאחד הפוסקים כמרומה לי ספר‬
‫משאת בנימין‪ .‬וכן ראיתי גדולים מברכים עליהם‬
‫שהחיינו‪.‬‬
‫ג׳ שאל כבודו‪ ,‬על הצבר‪ ,‬מה מברכין עליו‪ ,‬אדמה‬
‫או עץ ?‬
 ‫«וצר ה מ כ ת בי ב‬ ‫רב‬
‫אלף תתם‬ ‫‪ .‬יה והגותן מעשר‪ ,‬בכל דבר שיסתפק ילך לחומרא‪,‬‬
‫שהוא ספיקא דאורייתא‪ ,‬ואם אין ‪ it‬משגת פטור‪.‬‬
‫ל מעל ת מכובדנו‪ ,‬נכבד ונעלה‪ ,‬מר רפאל סודרי שליט״א‬ ‫זהו הנראה להשיב לכבודו בעזרת עושה נפלאות גדולות‬
‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ .‬הי״ו‪.‬‬ ‫לבדו‪.‬‬
‫חכם לב!‬ ‫ט״ו מרחשון שת״ל‬
‫ע״ה יוסף מ שא ש ס״ט‬
‫ק בל תי מכתבו היקר‪ ,‬שאול שאל‪ ,‬כי רוצים לקנות‬
‫דירה להקים בית הכנסת‪ ,‬האם מותר לעשותה‬ ‫אלף תתנט‬
‫בקומה א׳ או ב׳‪ .‬אף שעליה עליות ודיורים ?‬ ‫למעלת מכובדנו החכם המפואר‪ ,‬זר״ק מר חיים זעפרני‬
‫תשובה‪ .‬זה דבר מצוי ורגיל בכל המקומות במרוקו‬ ‫שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו ולכל ביתו הי״ו‬
‫כאשר אנחנו יודעים‪ ,‬בכל הערים‪ ,‬הרבה בתי‬ ‫חכם לב !‬
‫כנסיות עליהם כמה דיורים‪ .‬וגם זה בחיפה הרבה בתי‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬תודה רבה על דבריו כי נעמו‪,‬‬
‫כנסיות ככה‪ ,‬ובפרט שכל מה שתמצאו למעט במדרגות‬ ‫אודות הספרים‪ .‬שאל כבודו להבינו איזה דברים‬
‫תבוא עליכם ברכה‪ ,‬הן בשביל הזקנים והזקנות‪ ,‬הן‬ ‫הנוגעים לעבודתו שמצא בספר התקנות שבכרם חמר‪,‬‬
‫בשביל הילדים‪ ,‬וה׳ יעזור לכם‪ .‬וכבר שמעתי כל הדברים‪,‬‬ ‫ובספר משפט וצדקה ביעקב‪ ,‬והם ‪ :‬א׳ בס׳ כר״ח ח״ב‬
‫וטוב מאד לאחוז במעשה אבותינו ובמנהגיהם ונגוניהם‬ ‫בתקנות סימן פ״ט ופ׳ ט״ ז ע״ב‪ ,‬פונדיונים גרביש‪ .‬לא‬
‫היפים המתאימים לכל עת בעתו‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫ידעת פי׳ גרביש‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫תשובה‪ .‬היא נוטריקון ג׳ר׳ב׳אווי י׳מח ש׳מו‪ ,‬ונקרא‬
‫בשם זה על שם מקום מוצאו‪ ,‬הנקרא בשם‬
‫״לגרב״ במחוז ״רבאט״‪ .‬ותכף למרדו עשה מטבע‪,‬‬
‫אלף תתסא‬ ‫והחזיק בידו הרון ראשיד מלך בבל‪ ,‬ואחר כששה חדשים‬
‫למרדו נתפש בידי מול אי דריש הראשון ועשה בו שפטים‪,‬‬
‫ט׳ ניסן שת״ל‬ ‫והמטבע שלו נתפשט וזה היה בתחילה המאה השנית‬
‫למנין הישמעאלים‪.‬‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרב המפואר הנכבד והנעלה‪,‬‬ ‫ב׳‪ ,‬שאלת עוד‪ ,‬על מה שנמצא שם בס׳ כרם חמר הנז׳‬
‫כהן לאל עליון‪ ,‬מהר״ר רפאל הכהן שליט״א‪.‬‬ ‫ופונדיונים סוסי״ש‪ .‬מה רוצה לומר‪.‬‬
‫שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫ת שובה‪ .‬גם זה נוטריקון ס׳ו׳לטאן ס׳לימאן י׳מח ש׳מו‪,‬‬ ‫י‬

‫רב נבחר ‪I‬‬ ‫ולא סלימן האחרון שמלך שגת התקנ״ב‬

‫למניננו‪ ,‬אלא הראשון שנשלח למרוקו ע״י הרון ראשיד‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ואף שהננו עומדים בערבי פסחים‬ ‫והמורד הנזכר עם זה סלימן‪ ,‬הצרו לישראל‪ ,‬ולכך‬
‫שהרגעים יקרים‪ ,‬מפני שהענין דחוף כאשר‬ ‫מזכירים אותם לגנאי‪.‬‬
‫אמר כבודו‪ ,‬לכן גזלתי מעתותי‪ ,‬זמן מה להשיב מפני‬ ‫ג׳‪ .‬שאל עוד כבודו‪ ,‬על מ״ש בס׳ כר״ח הנזכר בסימן‬
‫הכבוד‪.‬‬ ‫צ׳ דף ט״ז עמוד א׳‪ ,‬וז״ל מתקאל הזהב של ״אתב‬
‫ג׳ברי״ לא ‪ T‬עת מי הוא‪.‬‬
‫שאל מעלתו‪,‬על אדם טוב וישר וש״ץ‪ ,‬והיתה עבודתו‬ ‫תשובה‪ .‬הוא שם ערבי מורד ממכנס‪ ,‬ממקום הנקרא‬
‫גובה מסים‪ ,‬ועתה הממשלה‪ ,‬החליפה לו עבודתו‬ ‫בשם ג׳באברא ]הגבורים[ ועשה מטבע‪ ,‬ואחר‬
‫בעבודת פועל בפנוי פחי זבל ואשפות‪ ,‬וקרא עליו ערעור‬ ‫ירחים אחדים מת‪ .‬והשם אתב הוא שם גנאי לקצר קומה‬
‫שאינו ראוי עתה להיות ש״צ מפגי מלאכתו הבזויה‪,‬‬ ‫ובזוי‪ .‬כי כן קורין לשרץ הארץ ״אתב דלארד״ כל זה‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬ ‫‪T‬עתי מהנשאר בזכרוני‪ ,‬ממה שלמדתי ושמעתי בדברי‬
‫ימי מרוקו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬לא מצינו מלאכה מעכבת אלא במלך וכהן‬ ‫ד‪ /‬עוד שאל כבודו‪ ,‬על מ״ש בס׳ משפט וצדקה ביעקב‬
‫גדול‪ ,‬פמ״ש הרמב״ם פ״א מהלכות מלכים‪,‬‬ ‫ח״א סי׳ מ״ט דף נ״ה ע״ב‪ ,‬תסרי׳ד אל גמא׳דאת‪,‬‬
‫הלכה ו׳‪ ,‬אין מעמידין מלך ולא כהן גדול‪ ,‬לא קצב‪ ,‬ולא‬ ‫מה רוצה לומר‪.‬‬
‫ספר‪ ,‬ולא בלן ולא בורסי‪ ,‬לא מפני שהן פסולין‪ ,‬אלא‬ ‫תשובה‪ .‬שם כתוב על עסקי מילף שמכר לו ויפרע‬
‫הואיל אומנותם נקלה‪ ,‬העם מזלזלין בהן לעולם‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬ ‫לו בתסריד אל ג׳מאדאת‪ .‬ופירוש הדברים‬
‫הרי לך שאין פסול אומנות אלא לגבי מלך וכהן גדול‪,‬‬ ‫שמכר לו מין ארג יקר ידוע בשם מלף׳ והיהודים הדרים‬
‫אבל שאר שררות רבנות וחזנות‪ ,‬אין שום אומנות ושום‬ ‫במרוק ספרדים מבטאים את השם בצירי מילף‪) ,‬מ׳‬
‫מלאכה מעכבת בהן‪ .‬ומ״ש כבודו אם צריך טבילה מפני‬ ‫צרויה(‪ ,‬והתנה עמו שיפרע לו בתסריד‪ ,‬דהיינו בסירוגין‬
‫שלפעמים נוגע בחתולים וכו׳‪ ,‬ודאי שאין מועיל בטבילה‪,‬‬ ‫על סדר החדשים הערביים הנקראים בשם גמאדאת‪,‬‬
‫שאינה שוה כלום‪ ,‬שהרי כלנו טמאי מתים ורק אחר‬ ‫ג׳ומאד לוול ]הראשון[ ג׳ומאד תני ]השני[‪ ,‬וברבים‪,‬‬
‫גמר עבודתו‪ ,‬ירחץ פניו וידיו ורגליו‪ ,‬ויהיה לבושו נקי‪,‬‬ ‫נקראים ג׳ומאדאת‪ .‬גם יש ערביים מלומדים שקורין‬
‫ויעמוד לשרת‪ ,‬ויהיה מקובל ומרוצה לפני ה׳‪ .‬ויש מה‬ ‫לכלל החדשים בשם ג׳ומאדאד דהיינו י״ ב גומאדאת יש‬
‫להאריך‪ ,‬ואין צריך‪ ,‬וחג כשר ושמח‪ ,‬שקט ובוטח‪.‬‬ ‫בשנה‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו‪ ,‬בס״ד ושלום‪.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫’‬
 ‫רג‬ ‫אוצר המכתביפ‬
‫מרפא וארוכה לנשמתנו‪ ,‬ולמען נזכור את זה תמיד‪,‬‬ ‫אלף תתסב‬
‫קרא הכתוב לחג הקדוש הזה בשם חג המצות‪ ,‬לעורר‬
‫לבנו‪ ,‬להתרחק מאד מאד מחשש חמץ אף כל שהוא‪.‬‬ ‫חג המצות‬

‫ובשם האר״ י החי אמרו‪ ,‬שהנזהר ממשהו חמץ בפסח‪,‬‬ ‫המועד הקדוש הבא עלינו לשלום‪ ,‬נקרא בתורה בשם‬
‫מובטח לו שלא יחטא כל השנה‪ ,‬כי ‪T‬עו ברוח‬ ‫״חג המצות״ לזרז על טהרת השלחן‪ ,‬לא לבד‬
‫קרשם את הרעל הנמצא בחמץ בפסח‪.‬‬ ‫אזהרות כל השנה‪ ,‬על בשר בהמה ועופות ודגים‪ ,‬שיהיו‬
‫וחכמי הרמז ז״ל אמרו‪ ,‬כי מספר תיבת ״מחמצת״‬ ‫רק רק מן הכשר‪ ,‬גם פירות וירקות יהיו נקיים מכל‬
‫עולה כמספר הו״א כס״ם מו״ת‪ ,‬תקע״ח‪ ,‬בכל‬ ‫ביאוש ותולעת‪ .‬עוד זאת‪ ,‬במועד הקדוש הזה‪ ,‬לחם‬
‫אחד‪ .‬ועוד נוטריקון מחמ״צת‪ ,‬מ׳משהו ח׳מץ מ׳אד צ׳ריך‬ ‫מצה‪ ,‬נקי וטהור מכל שמץ חמץ‪ ,‬אף במשהו‪ ,‬בל יראה‬
‫ת׳רחק‪ .‬למדנו מכל זה‪ ,‬שענין חמץ ומצה הוא גזרת‬ ‫בל ימצא בכל גבולך‪ ,‬זהו עיקר ושורש החג‪ ,‬ושאר‬
‫מלך העולם‪ .‬למעלה משכל האדם‪ ,‬ואין להרהר אחריו‪.‬‬ ‫הדברים הסדר‪ ,‬והתפלות‪ ,‬והברכות‪ ,‬הם כענפי האילן‪,‬‬
‫עוד נקרא המועד הקדוש הזה בשם חג הפסח‪ ,‬על שם‬ ‫שאם אין שורש‪ ,‬זהירות מחמץ אין כלום‪ ,‬על כן מזהיר‬
‫שפסח על בתי בני ישראל במצרים‪ ,‬ופירוש פסח‪,‬‬ ‫הכתוב‪ ,‬את חג המצות תשמור‪ ,‬תשמור על השם הקדוש‬
‫יש אומרים ״חמל״ כמו פסוח והמליט ]ישעיה לא[ וכן‬ ‫הזה‪ ,‬בקדוש בתפלות בברכות את חג המצות הזה‪,‬‬
‫תרגום אנקלוס ויהונתן על פסוק ופסחתי עליכם‪ ,‬ואיחון‬ ‫לעורר גשמיותך ורוחניותו ליזהר מאד להבדל להחדל‬
‫עליכון‪ .‬ויש מפרשים לשון דלוג ]רש״י ושאר מפרשים‬ ‫אף ממשהו חמץ‪ .‬ואל ישיאך לבך לחשוב ולהרהר מדוע‬
‫ע״ע[ ושם בישעיה‪ ,‬פרש״י את שניהם‪ .‬ובא הרמז נכון‬ ‫ולמה צוה ה׳ ככה ? אין מה להרהר ולחשוב בזה‪ ,‬כי‬
‫על ב׳ הפירושים כשם שחס שהקב״ה עלינו והוציאנו‬ ‫היא אחת מחקת התורה‪ ,‬אשר על כל אחת מהנה אמר‬
‫ממצרים וכמ״ש רז״ל ג״כ ]פסחים ט״ל ע״א[ א״ר‬ ‫אלקים‪ ,‬חקה חקקתי גזרה גזרתי‪ ,‬אין לך רשות להרהר‬
‫אושעיא מצוה בחזרת‪ ,‬ואמר רבא‪ ,‬מאי חזרת? חסא‪,‬‬ ‫אחריה‪.‬‬
‫מאי חסא ? חס רחמנא עילוון גם אנן נחום ונרחם על‬ ‫ומה שכתוב בהגדה של פסח‪ ,‬מצה זו על שום שלא‬
‫כל הצריך‪ ,‬להיות זריזין לקיים מצות כל דכפין וכו׳‬ ‫הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וכר‪ ,‬הוא‬
‫כל דצריך וכר‪ ,‬ולרלג על כל שנאה שבלב מאיזו סיבה‬ ‫רק פרפרת בעלמא‪ ,‬אבל עיקר הדבר הוא גזרת מלך‬
‫שתהיה‪ ,‬ולדחם ולהגדיל חסד‪ ,‬שאז בליל פסח‪ ,‬אף אם‬ ‫העולם‪ ,‬וההכרח הולך על ארבע סמוכות חזקות‪ ,‬והם ‪:‬‬
‫תסגור את הדלת‪ ,‬ותכריז כל דכפין וכו׳‪ ,‬כל דצריך וכר‪,‬‬ ‫א׳‪ ,‬שהרי קודם צאתם ממצרים‪ ,‬בחמשה עשר יום‪ ,‬ביום‬
‫אין רע שכבר הקדמת ושלמת וקיימת את המצוה‪,‬‬ ‫ר״ח ניסן ׳נצטוו על לקיחת הפסח‪ ,‬ושחיטתו‪ ,‬ואכילתו‬
‫ובשכר זאת גם המקום ב״ ה יחוס ויחמול על עמו‪,‬‬ ‫על מצות ומרורים‪ ,‬וקשה לחשוב שה׳ צוה כן‪ ,‬למען‬
‫ולדלג לקרב חיש מהר את ישועתנו ונגילה ונשמחה‬ ‫נזכור מה שיבא אחריו בט״ו יום‪ ,‬שלא יספיק בצקם‬
‫בישועתו ב״ב אמן‪.‬‬ ‫להחמיץ‪ .‬ב׳‪ .‬מדוע צוה ה׳ לאכול מצות שבעת ימים‪,‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫זכר לדבר שהיה רק יום אחד‪ ,‬שלא הספיק בצקם‬
‫להחמיץ ? יום כנגד יום מספיק ? ג׳‪ ,‬מדוע צוה ה׳‬
‫אלף תתסג‬ ‫שלא לאכול חמץ היה לו לצוות לאכול גם מצה‪ ,‬זכר‬
‫ברכת הרבנות הראשית חיפה‬ ‫על שלא הספיק בצקם להחמיץ ? כמו בפסח ב׳ חמץ‬
‫ומצה עמו בבית‪ ..‬ד‪ ,‬מדוע החמירה התורה כל כך בעונש‬
‫הננו מאחלים לכל יושבי מדינת ישראל הם ובניהם‬ ‫כרת לאוכל חמץ בשביל זכר קל שלא הספיק ? הלא‬
‫ונשיהם ‪:‬‬ ‫מצות סוכה שהיא זכר לכמה דברים גדולים‪ ,‬ולא ענש‬
‫רפואה שלמה לכל תחלואיהם ומכאוביהם ומכותיהם‪.‬‬ ‫הכתוב כרת לאוכל חוץ לסוכה‪ ,‬רק עובר בעשה ? גם‬
‫התירה אכילת עראי חוץ לסוכה‪ ,‬וכאן אפילו משהו‪,‬‬
‫ברית אלהים אשר כרת את אבותיהם וזכות אמותיהם‬ ‫גם להמצא בגבולנו אסור ועובר עליו בשני לאוין בל‬
‫יזכור להם‪.‬‬ ‫יראה ובל ימצא‪ .‬גם אמרו מצטער פטור מן הסוכה‪,‬‬
‫נתון יתן תמיד את כל אויביהם ושונאיהם תחתיהם‪.‬‬ ‫וכאן בחמץ כל כך החמירה תורה‪ ,‬מדוע ולמה ?‬
‫ועוד דעדיפא וכי מה שלא הספיק בצקם להחמיץ‪,‬‬
‫וחיילי צה״ל‪ ,‬אורם יהל‪ ,‬ויצהלו תמיד בצר נצחונותיהם‪.‬‬ ‫היה בזה איזה נס‪ ,‬או איזה מצוה ? הלא רק‬
‫כר אירע‪ ,‬הם נתעצלו שלא הקרימו ללוש את עסתן‬
‫תמיד תחזקנה ידיהם ויהיו בריאים בכל אבריהם‪.‬‬ ‫זמן שתוכל להחמיץ‪ ,‬ותכף באה הפקודה לצאת‪ ,‬ומדוע‬
‫בשביל זה יאסר חמץ ובעונש חמור כל כך ?‬
‫המקום ב״ה יתן חכמה ובינה ועצה וגבורה לכל‬ ‫מיכל אלה הדברים אנחנו למדים למוד גדול וברור‪,‬‬
‫שרי צבאותיהם‪.‬‬ ‫שהטעם שלא הספיק וכו׳‪ ,‬הוא רק פרפרת בעלמא‪,‬‬
‫רוח דעת ויראת ה׳ יתן לכלם לשמור שתי תורות‬ ‫ועקר הטעם הוא נעלם מעיני כל חי‪ ,‬בלתי ה׳ לבדו הוא‬
‫ומצותיהם‪.‬‬ ‫היודע‪ ,‬שחמץ בימים הללו הוא רעל חזק מאד לנשמתם‬
‫אלהים ישפות שלום לכל ישראל עם כל שכניהם‪.‬‬ ‫של ישראל‪ ,‬והמצה היא מרפא ומזור לטהר את נשמתם‪,‬‬
‫לכך החמירה בענשו של חמץ כל כך‪ ,‬למען הרחק אותנו‬
‫שלום נצחי וקיים שלא יערערו אותו מסיתיהם ומדיחיהם‪.‬‬ ‫מאותו רעל‪ ,‬ולהדבק במצות אכילת מצה‪ ,‬שיש י בה‬
 ‫^^וצר המכת^^^‬
‫תשובה‪ .‬לדעתי המעט נראה פשוט‪ ,‬שכבודו צודק‬
‫‪ -‬וכן ‪.‬מפורש בתוס׳ כתרא נ״ט ‪,‬ע׳׳א יער׳ש‪.‬‬
‫אמנם בגליון העין יעקב שם במציעא‪ ,‬הנקרא בשם‬
‫יד יוסף‪ ,‬כתב בשם מלא העומר דדווקא ברואין‪ ,‬וראיותיו‬
‫הם דברי התוס׳ הנ״ל‪ ,‬ולא דק בזה‪ ,‬והעיקר הוא דלאו‬
‫דוקא‪ ,‬וברואין היא רק מעלה יתירה וכמ״יש כבודו הרם‪,‬‬
‫ושלום‪.‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתסו‬
‫‪5‬״ה פיוז תשל״ג‬
‫למעלת האברך המפואר‪ ,‬מר יעקב הי עדס הי״ו‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לב !‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬בענין פתיחת‬
‫בקבוקים בשבת‪ ,‬שאני התרתי בספרי מים חיים‬
‫קי״ז‪ ,‬ותמהת‪ ,‬והא קמתקן מנא ?‬
‫תשובה‪ .‬ההיתר הוא מוסכם לכל הפוסקים‪ ,‬כמ״ש‬
‫שם בתשובתי בס״ד‪ ,‬ואין שום תקון מנא‬
‫בזה‪ ,‬רק תקון אדם ששותה ושמח ומענג את השבת‪.‬‬
‫עוד שאלת‪ ,‬אם מותר למחוק את השמות הנקלטים‬
‫במכשיר קליטת קולות‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מותר‪ ,‬ואין בזה משום מחיקה‪ ,‬דכל שם שלא‬
‫נכתב לשם קדושת ה׳‪ ,‬אין בו שום קדושה‪,‬‬
‫‪;:‬וכמרש בהלכות‪,:,‬ס״ת‪,,.‬שכל‪ .‬שם״‪ .‬שנכןתב‪..‬כ‪:‬לי‪,‬קדושת ‪.‬ה׳‬
‫הס״ ת פסול ואין בו שום קדושה‪ ,‬כמ״ש בתשב״ץ ח״א‬
‫קכ״ז‪ ,‬וכן דעת כמה גאונים גדולים זיע״א‪.‬‬
‫עוד שאלת‪ ,‬מה פירוש עבד אל דוק וחוג אשש‪ ,‬שאני‬
‫כותב בחתימתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דוק‪ ,‬השמים‪ ,‬וחוג הארץ‪ ,‬כמש״ה ישעיה מ׳‬
‫היושב על חוג הארץ וכר‪ ,‬הנוטה כדוק‬
‫שמים‪ ,‬אשש‪ ,‬ייסד‪ ,‬כמו לאשישי קיר חרשת ]ישעיה מז[‬
‫וכמ״יש המצודות‪ ,‬וזהו‪ ,‬אני עבד לאל אשר שמים וארץ‪,‬‬
‫ייסד‪ ,‬וכן נמצא בפתיחת ברוך שאמר ליוה״כ למוריץ׳‬
‫בן גיאת זיע״א‪ .‬ברוך אשר אש־ש דוק וחוג בעשרה‬
‫מאמרות וכללם וכר נדפס במחזור הספרדים הנקרא‬
‫זכור לאברהם‪ .‬זהו מה שיכולתי לגזול מעתותי להשיב‬
‫לכבודו בקצ״ר אמיץ‪ .‬בס״ד‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתסז‬
‫א׳ חוה״ט פסח תשל״ג‬
‫למעלת הרה״ ג המפורסם‪ ,‬בנש״ק כמוהר״ר משה מיימון‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪ .‬מועדים לשמחה‪.‬‬
‫עצום ורב !‬
‫בא לפני מר יהודה לפסי הי״ו‪ ,‬ואמר שהוא רוצה‬
‫לחתן בנו אחר ל״ג לעומר וכבודו עכב עליו‪,‬‬
‫ע״ פ מנהג האשכנזים‪ ,‬ואמר לו שאם יביא לו אשור ממני‬
‫כבודו הרם יאשר לו‪ .‬ובכן אודיע לכבודו הרם שבשנה‬
‫יחיד ומיוחד‪ ,‬סגולתך פדה ■משיחך שלח אליהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ ■■ ■‬ ‫שלח ■להם^‪;,:,:‬‬ ‫ד’־י■־‬
‫תמחול ותסלח ותכפר כל עונותיהם ופ*מעיהם‬
‫וזדתותיהם‪.‬‬ ‫•‬
‫חי זך קיים ברך תברך בש*מחה רבה חגיהם ומועדיהם‪.‬‬
‫אלף תתסד‬
‫א״ך טוב סיון תשל״ג‬
‫למעלת חכם מפואר‪ ,‬נכבד ונעלה‪ ,‬זר״ ק מר רוברט דרי‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ J1.‬מ‪ ..‬ג‬
‫מ כ ת ב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬ואי קו הבריאות‪ ,‬עם‬
‫רוב עבודה גדרו‪ ,‬ואחר עד עתה‪ .‬ראיתי את‬
‫המעשה אשר נעשה לכבודו מאותו עושק שכר שכיר‪,‬‬
‫אשר עונו גדול‪ ,‬כמ״ש לא תעשק את רעך ולא תגזול‬
‫]ויקרא י״ט י״ג[ ואמר רבא זהו עושק זהו גוזל‪ ,‬ולמה‬
‫חלק הכתוב י לעבור עליו בשני לאוין ]ב״מ קיא[‪.‬‬
‫והנביא ירמיה מקונן עליו‪ ,‬הוי בונה ביתו בלא צדק‬
‫ועליותיו בלא משפט‪ ,‬ברעהו יעבוד חנם‬
‫ופעלו לא יתן ]כ״ב י׳׳ג(‪.‬‬
‫והנביא מלאכי ג‪ /‬השוה אותה לעבירות הגדולות‬
‫שבתורה‪ ,‬וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד‬
‫ממהר במכשפים וכר ובעשקי שכר שכיר וכר‪ .‬ויש‬
‫הרבה מה לדבר‪ ,‬ודי והותר לכל המתאמר שהוא בן אדם‪.‬‬
‫וכפי המסופר‪ ,‬כבודו נכנס עמו לפני ולפני משורת הדין‪,‬‬
‫ז;&^אר‪.‬להר»‪5‬הר‪^:‬איה‪:‬חתנהג‪: :‬עמו‪ : .‬אנו• ■אומר״‪;-‬מאחר^‪:‬‬
‫שכבודו ישר ועניו‪ ,‬יוכיחהו במכתב מפורש ומפורט‬
‫בדרך גבוד‪ ,‬ואני בטוח שתעשה בו רושם ויהפוך לבו‬
‫לטוב'וישר‪ ,‬כי טובה תוכחת■ בנחת‪ ,‬כמרקחת‪ ,‬ודבר זה‬
‫מנוסה בידינו יום יום‪ ,‬וישראל קדושים הם‪ ,‬והנני‬
‫מאחל לכבודו ברכות והצלחות עם בריאות וכל טוב‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫אלף תת)‬
‫כ״ד יכרך לסיון תשל״ג‬
‫למעלת מכובדנו‪ . ,‬יקירנו‪ ,,‬הרה״ג‪ ,‬המפורסם‪ ,‬זר״ק‬
‫כמוהר״ר יוסף פרץ שליט״א‪ ,‬שלום רב למעלתו‬
‫ולכל ביתו‪ ,‬בית צדיקים יעמוד‪.‬‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו קבלתי במועדו‪ ,‬ותוכו רצוף אהבה‪,‬‬
‫פלפלת כל שהיא במאמר ר׳ פרנך‪ ,‬אמר ד יוחנן‬
‫כל שהוא ת״ח ובנו ת״ח ובן בנו ת״ח‪ ,‬שוב אין תורה‬
‫פוסקת מזרעו ]מציעא פ״ה ע״א[ ונשאלה שאלה‪ ,‬אם‬
‫דווקא ברואין זה את זה‪ ,‬ופשיט לה מר דלאו דוקא‪,‬‬
‫ומפרש התוס׳ בכתובות ס״ג‪ ,‬דהתם רק מעלה יתירה‬
‫ברואין‪ ,‬ולכך הביא והחוט המשלש וכר ששלשתן שזורין‬
‫יחד‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫הה‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אשר שלח דברו וירפאהו‪ ,‬יהיה תמיד רק בריא וחזק‪,‬‬ ‫זו עשיתי מעט רעש על זה‪ ,‬ועלינו בהסכמה עם ■מחלקת‬
‫ומלא כל טוב‪.‬‬ ‫הנשואין לתת רשות להתחתן אם אחד מהזוג ספרדי‪,‬‬
‫או ספרדית‪ ,‬וכ״ש אם שניהם ספרדים‪ ,‬מיום ל״ד בעומר‬
‫שמחתי מאד מאד מאד‪ ,‬על טהרת משפחתכם‪ ,‬וטהרת‬ ‫והלאה‪ ,‬מנהג מרוקו‪ ,‬ובכן‪ ;,‬גם כבודו הרם יתן ‪’T‬‬
‫שלהנכם‪ ,‬האבות והבנים והבנות‪ .‬המקום ב״ה‬ ‫קדשו לדבר הזה‪ ,‬ושלום על ישראל‪ ,‬ועל כל ממלכות‬
‫יעזרכם ויעזרנו לעשות רצונו כרצונו תמיד כל הימים‪.‬‬ ‫התבל‪.‬‬
‫דרישת שלום חמה לבבית‪ ,‬לאחי ‪.‬ורעי הרה״ג וכד‬ ‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס׳׳ט‬
‫כמוהר״ר יוסף פאעור שליט״א‪ ,‬זלמוהר״ר משה אוחנא‬
‫שליט״א‪ ,‬המקום ב״ה יגמלם כל טוב‪ ,‬על כל הטובה‬
‫שעושים עם ישראל בדרשותיהם לקרב את לבם לאבינו‬ ‫אלף תתסח‬
‫שבשמים‪ ,‬ירבו כמותם בישראל‪ ,‬וירבו כמו כבודו‬
‫בישראל •המחזיק והעוזר להם‪ ,‬הנני מלב עמוק וטהור‬ ‫כ״ד יגרד למ״ט מונים תשל״‪-‬ו‪.‬‬
‫מאחל לכולכם ברכות והצלחות ובריאות וחוזק ואומץ‪,‬‬
‫וכל טוב וחיים ארוכים עד מאה ועשרים כלם מאירים‬ ‫ל מעל ת הרה״ג הגדול המפורסם‪ ,‬בנש״ק כמוהר״ר‬
‫ומזהירים בשמחות וגילות‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫משה שטימברג שליט״א‪ ,‬שלום ישלום‪ ,‬לכבודו‪,‬‬
‫אחיכם האוהב אתכם אהבה לבבית‪.‬‬ ‫ולכל הסובבים הודו‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪.‬‬ ‫עצום ורב!‬

‫הנדון‪ ,‬מר מאיר דהן שליט״א‪ ,‬הוא רוצה להתחתן‬

‫אלף תתע‬ ‫במזל טוב ביום רביעי שהוא ל״ו לעומר‪,‬‬
‫וכבודו הרם עכב עליו עד אחר חג השבועות‪.‬‬
‫פםח כ׳ תשל״ו‪.‬‬
‫דע אדוני הרב‪ ,‬שגם פה עיה״ק חיפה היינו נוהגים‬
‫למעלת חיי רוחי הרה״ג המפורסם‪ ,‬נר המערבי‪ ,‬בנש״ק‬ ‫להחמיר גם לספרדים‪ .‬ואמנם בשנה זו‪ ,‬ראינו‬
‫פמוהר״ר שלום משאש ישצ״ו‪ .‬שלום רב‬ ‫שמנהג זה הוא עול כבד על הספרדים שמנהגם להתחתן‬
‫למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו הי״ו‪ .‬ורוש״ל לכל הרבנים ואהובים‬ ‫מיום ל״ג בכל מקום‪ ,‬ובכן הסכמנו להניחם במנהגם‬
‫ורעים הי״ו‪.‬‬ ‫הקדום ונתננו רשות גמורה‪ ,‬להתחתן אחר ל״ג לעומר‬
‫ואין לבטלם ממנהגם‪ .‬ובכן נא אדוני להרשות הבחור‬
‫עצום ורב !‬ ‫הנד להתחתן בזמן הנז׳ ועל מעלתו וביתו ינוחו ברכות‬
‫האותיות ואשר תבואינה‪ ,‬אודות האשה דוניז אברזיל‬ ‫וטובות‪ ,‬ויברר אותם בברכת מזל טוב‪.‬‬
‫לא נעלם מכת״ר‪ ,‬באו לפני היא ואמה ובידה‬ ‫בכבוד רב מאד‬
‫מכתב מכת״ר להב״ד‪ ,‬שאין הבעל רוצה לגרש בשו״א‬ ‫אחיך הצעיר ע׳׳ה יוסף משאש ס״ט‬
‫וכאשר שמעו בכו הרבה‪ .‬ובכן‪ ,‬הנני מבקש מכבודו‬
‫הרם בכל מין בקשה שיעזוב כל עסקיו ויעשה כל מין‬
‫השתדלות להציל העלובה הזאת‪ ,‬ולהציל את הארץ ואת‬ ‫אלף תתסט‬
‫יושביד‪ ,.‬מעון חמור וממזרות‪ ,‬כי האשד‪ .‬ולו׳ וד״ל‪,‬‬
‫והמקום ב״ה יהיה בעזרך‪.‬‬ ‫ח׳ אייר תשל״ג‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫למעלת מכובדנו‪ ,‬צדיק וישר‪ ,‬כבוד מר שלמה חביב‬
‫קטאן שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו ולכל‬
‫אלף תתעא‬ ‫הסובבים הודו‪.‬‬

‫י״ט אייר תשל׳׳ג‬ ‫אור נהיר!‬

‫מכובדנו‪ ,‬מר מ׳ גולדברג שליט״א‪ .‬מנהל החברה‬ ‫מכ תב כבודו הרב הגיעני בעתו‪.‬‬
‫הלאומית לשכון עולים בישראל‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫שמחתי מאד מאד מעבודתו עבודת הקדש הדפסת‬
‫והפצת המחזור ״שלום ירושלים״ לימים‬
‫א‪ .‬ימ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫נוראים לזכות את הרבים‪ .‬זכות הרבים תחופף עליכם‬
‫הנדון מר אסייג יד‪.‬ושע‪ ,‬הי״ו‪ .‬בטח‪ ,‬כי אתם מכירים‬ ‫ותגן עליכם מכל רע‪ ,‬ומכל נזק ומכל מחלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫אותו היטב‪ ,‬ובכן אני תמיה אחר כל המסמכים‬ ‫אשמח מאד בקבלת הספרים כאשר הבטיח כבודו הרם‪,‬‬
‫הברורים והמצודקים‪ ,‬שהציג לפני מעלתכם‪ ,‬ממחלת‪.‬‬ ‫במכתבו היקר‪.‬‬
‫אשתו שצריכה שמירד‪ ,‬מעולה יותר משמירת קטן והם‬
‫שש נפשות וכד וכו׳‪ ,‬איך ננתם לו שכון של זוג צעיר‪.‬‬ ‫נצט‪.‬ערתי במה שהגיד כבודו‪ ,‬כי היד‪ ,‬חולה בבית‬
‫בכן‪ ,‬נא רבותי‪ ,‬רחמו על משפחה יקרה זו‪ ,‬דיים חיסורים‬ ‫חולים‪ ,‬ובבית שבועות מספר‪ ,‬וברוך ה׳‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫רו‬
‫הרבה‪ ,‬רק יפה שעה אחד קודם‪ ,‬וד׳ ישלח עזרכם מקדש‬ ‫הקשים שהם שרויים בהם‪ ,‬הרויחו להם מעט בדירה‬
‫אמן‪.‬‬ ‫מרווחת להקל מעליהם יסוריהם המכוערים‪ ,‬והמקום‬
‫אחיך ע״ ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ב״ה ירויחכם ויצליחכם ויתן לכם בריאות וכל טוב אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬
‫אלף תתעד‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪.‬‬

‫ר״ח פיון תשל״ג‬

‫אלף תתעב‬
‫למעלת אחי נועם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬עו״ד ישר ונאמן‪.‬‬
‫זר״ק‪ ,‬מר מאיר הכהן שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫ר״ה סיון המוכתר ככתר תורד!‪ ,‬תשל״ו‪.‬‬
‫אח טוב ונעים!‬
‫הנדון היד ‪ T‬מר סידי טולידאנו שליט״א‪ .‬נא אחי‪ ,‬עמוד‬ ‫למעלת מכובדנו יקירנו‪ ,‬הרב המפואר נכבד ומאד נעלה‬
‫עמו בזריזות ובהשתדלות ובצהלת פנים בסבלנות‬ ‫בנש״ק מנהל האזור כבוד מר י‪ .‬לבנון שליט״א‪.‬‬
‫באותו עסק ביש‪ .‬עד שיגמר בטוב אתה הצלת אותו‬ ‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫בס״ד בעצתך הנכונה‪ ,‬אתה תגמור‪ ,‬המתחיל במצוד‪,‬‬
‫אומרים לו גמור‪ ,‬כי הוא מצטער מאד מאד‪ ,‬עד שמוריד‬ ‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫דמעות‪ ,‬ובכן חובה על כבודך לעודדו‪ ,‬ולעזרו‪ .‬וזכות‬ ‫מקרא קדש לחגיגת מתן תורה ומסבת בני מצוה‪,‬‬
‫אבותיו הקדושים ע״ה תגן עליכם‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫קבלתי באהבה וברצון‪ ,‬בשמחה ובששון‪ ,‬אך‬
‫אחיך ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫לצערי אי קו הבריאות גדר בעדי מלהשתתף עם כבודכם‪,‬‬
‫במצוות רבות הללו‪ ,‬וזאת נחמתי מאמר רז״ל כל‬
‫אלף תתעה‬ ‫המחשב לעשות מצוד! ונאנס וכר וכר‪ ,‬והנני מאחל לכם‬
‫בלב טהור‪ ,‬כל הברכות וההצלחות ואורך ימים ושנים‪,‬‬
‫ח׳ פיון תשד״ו‪.‬‬ ‫דשנים ורעננים‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫למעלת אחי נועם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬עו״ד ישר ונאמן‪,‬‬
‫זר״ק מר מאיר הכהן שליט״א‪ .‬שלום‪ .,‬שלום‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‬ ‫אלף תתעג‬
‫דאגתי מאד לשמע אזן פטירתו של מר אביך הצדיק‬
‫מר חיים הכהן זצ״ל אשר רק זה כשבועיים‬ ‫ר״ח סיון תשל״ו‪.‬‬
‫פגשתיו באזכרה של הרב ‪,‬הצדיק דוד עמאר זצ״ל‪,‬‬ ‫למעלת מכובדנו‪ ,‬יקירנו‪ ,‬הרב המפואר‪ ,‬המליץ היקר‬
‫ושוחחנו יחד בדברים שבקדושה‪ ,‬וראיתי בו אישיות‬ ‫והנעלה‪ ,‬ספרא‪.‬דווקנא‪ ,‬כלו אומר כבוד‪ ,‬זר״ק‬
‫גדולה מסורתית חרדית‪ ,‬מלאה דעה והשכל‪ .‬ובשמעי כי‬ ‫מר שלום נחמני ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪,‬‬
‫עלה אל האלקים‪ ,‬נזדעזעתי‪ ,‬כי מצבנו צריך לכמות‬ ‫הגברת הנכבדת מב״ת ולהבנים והבנות הי״ו‪.‬‬
‫גדולה של צדיקים להגן עליו‪ ,‬ובהעדר אף אחד פוחדים‬
‫מאיזה רושם‪ .‬ורציתי להשתתף עמכם במעון קדשו להגיד‬ ‫כלנו דוב״ש שירבה אחדש״ו מאהבה רבה‪ ,‬אין לה קצבה‬
‫לאדם ישרו‪ ,‬ואך אי קו הבריאות גדר בעדי מעשות רצוני‪.‬‬ ‫אות לטובה כי היום קבלתי מכתב מבנך הנחמד‬
‫והנני מקרב לבי בצער גדול מנחם אתכם שלא תוסיפו‬ ‫מר גבריאל הי״ו‪ ,‬בו עורר את האהבה הרבה בתורה‬
‫לדאבה עוד‪ .‬ונפש הצדיק חיים עד העולם הנצחי‪ ,‬והקיים‬ ‫ובעבודה‪ ,‬באותם השבתות היקרות מכל יקר‪ ,‬ובעבודת‬
‫בגן עדן אלקים עם אבי המשפחה אהרן קדוש ה׳‪ ,‬וישא‬ ‫הקדש כל ששת הימים באהבה רבה ובחדושי תורה‪,‬‬
‫תפלה בעדכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם‪ ,‬בכל טוב‬ ‫אותם הזמנים כאשר אני מעלה אותם במחשבה ובדבור‬
‫סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אני שבע הנאה ושמחה רבה‪ ,‬ולא נשכח אותם לעד‪ .‬הן‬
‫אחיכם המשתתף עמכם בצערכם‬ ‫אמת כי עתה יש לנו שמתה גדולה לבבית במצבנו‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫הגשמי והרוחני‪ ,‬אף שיש עבודה רבה צבורית ופרטית‬
‫עם כל זה ב״ה השמחה במעוני תמ ‪ ,T‬ובכל יום תמיד‬
‫אלף תתעו‬ ‫מודים ומהללים לחי עולמים שזכנו לכך על ארצנו ועל‬
‫נחלת אבותינו‪ ,‬ובכן‪ ,‬גם אתה השתדל לעלות בשמחה‬
‫מעשה היה בטאנכי״ר בפנויה שנתעברה וילדה ומתה‬ ‫רבה לארצנו‪ ,‬ותמצא מרגוע ובריאות וכל טוב‪ ,‬עד מתי‬
‫ולא נבדקה ממי נתעב׳‪ ,‬וגדלה הבת‪ ,‬ורצה‬ ‫אתה מחכה‪ ,‬כי זקן אתה ב״ה כן תהיה עד ק״ך שנה‪,‬‬
‫אחד מישראל לקחתה לו לאשה‪ ,‬ושניהם נמצאו בעיר‬ ‫על ארצנו חיים טובים‪ ,‬והגיד לי כי סומל אתה במחלת‬
‫טיטווא״ן‪ ,‬והרב דשם כמוה״ר יהודה כלפון ישצ״ו‪',‬‬ ‫השתן‪ ,‬וגדל צערי מאד‪ ,‬כי גם אני סבלתי בה הרבה‪.‬‬
‫אסרה לבוא בקהל מחשש ממזרות‪ .‬ונשאל עוד על זה‬ ‫ועשיתי פה נתוה לתפ״ץ ואי אפשר בלי נתוח‪ .‬ובכן‬
‫כמוה״ר משה מלכא ישצ״ו‪ ,‬מו״ץ בעיר לעראיי״ס‪,‬‬ ‫עשה אל תאחר‪ ,‬וסבול ימים אחדים של צער ולא כל‬
‫והשיב להתיר ונשא ונתן בהלכה עם הרב האוסר הנ״ל‪•',‬‬ ‫החיים‪ .‬וה׳ ישלח דברו וירפאך‪ .‬העיקר הוא תוותר‬
‫והאריכו למעניתם בפלפולי׳ בדברי הפוסקים ז״ל‪ ,‬וסו״ד‬ ‫הרבה ותעלה לארצנו ונגילה ונשמחה בך‪ ,‬ולא תחשוב‬
‫רז‬ ‫אוצר ה מכ תבי ם‬
‫וימ״ן ויקק״ף׳ בב״א‪ .‬נאם ההו״פ בי״א כסלו ש׳ ״כי‬ ‫עלתה הסכמתם להגיש דבריהם לפני ב״ד אחר וכאשר‬
‫חק לישראל״ הוא משפט לאלהי יעקב ]תש״ט[ לפ״ק‪.‬‬ ‫יגזרו כן יקום‪ ,‬ובחרו בב״ד של פה מכנאס יע״א‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫והראב״ד כמוהר״ ר ברוך טולידאנו ישצ״ ו פלפל גם‬
‫הוא בדברי הפוסקים ז״ל‪ ,‬והעלה להתיר‪ ,‬וזה מ״ש‬
‫אלף תתעז‬ ‫אני הצעיר בזה בס״ד‪.‬‬
‫הנה שאלת השואל היא‪ ,‬אם הבת מותרת לישראל‪.,‬‬
‫ראיתי מעשה הנז׳ ונזכרתי הלכה‪ ,‬תשובה שהשבתי‬ ‫ודבר זה למותר יחשב בו כל פלפול‪ ,‬כי הוא‬
‫לרב אחד זה שנים רבות בהיותי משרת בקדש‬ ‫מפורש היטב באה״ ע סי׳ ד׳ סכ״ו‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬פנויה שנתעבר׳‬
‫בעוב״י תלמסאן יע״א‪ ,‬ככתוב אצלי בס׳ זכרונות‪ ,‬וזה‬ ‫וילדה‪ ,‬אם אינה לפנינו לבדקה וכו׳‪ ,‬ואפי׳ היא אומרת‬
‫נוסח השאלה ‪ :‬פנויה שנתעברה וילדה ומתה ולא נבדקה‬ ‫של פלוני‪ ,‬ואנו מכירים באותו פלוני שהוא ממזר‪ ,‬אין‬
‫וגדלה הבת עד יותר מעשרים שנה‪ ,‬ושום בר ישראל‬ ‫זה הולד אלא ספק וכו׳‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ופי׳ דבריו פשוט הוא‪,‬‬
‫לא דבר בה לקחתה לו לאשה‪ ,‬והיא מרת נפש מאד על‬ ‫דמיירי דאתחזק ממזר בעיר‪ ,‬שאז אמרינן לא מבעייא‬
‫זה‪ ,‬ובהצר לה‪ ,‬אומרת בפה מלא‪ ,‬לינשא לאחד מהנוצרי׳‪.‬‬ ‫אם לא נבדקה כלל דודאי חיישי׳ שמא נבעלה לאותו‬
‫ועתה כהן אחד אלמון חשקה בה נפשו למלא בה חסרונו‪,‬‬ ‫ממזר‪ ,‬והוי הולד ספק ממזר‪ ,‬אלא אפי׳ אמרה בפירוש‬
‫וחפשנו בנרות למצא לה פתח תקנה להתירה לכהן הזה‪,‬‬ ‫לאותו ממזר נבעלה‪ ,‬אין הולד אלא ספק ממזר‪ ,‬דכשם‬
‫ולא מצאנו‪ ,‬אף דאיכא תרי רובי כשרים‪ ,‬כי מרן ז״ ל‬ ‫שזנתה עט זה כד זנתה עם אחר‪ ,‬אבל היכא דלא אתחזק‬
‫סתם בעדנו את הפתח‪ .‬כמ״ש באה״ע סי׳ ו׳ ס י״ ח באלמנה‬ ‫ממזר בעיר ודאי שהולד כשר‪ ,‬דמהיכא תיתי להסתפק‬
‫שלא נבדקה‪ ,‬שאפי׳ נשאת בדיעבד לכהן תצא‪ ,‬זולת‬ ‫בו? וכ״כ בפי׳ הב״ש שם סקט״ל‪ ,‬וזל״ה והיינו דוקא‬
‫בתרי רובי שלא תצא‪ ,‬אבל לכתחלה לא תנשא רק‬ ‫דאיכא בעיר זו ממזר‪ ,‬אפי׳ ממזר אחד‪ ',‬אבל אי ליכא‬
‫באומרת לכשר נבעלתי‪ .‬והנה קרוב לודאי‪ ,‬שאם נעכב‬ ‫שום ממזר‪ ,‬ליכא חשש כלל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ומינה נשמע דלא‬
‫עליה תהיה לאיש זר אשר לא מבני ישראל הוא‪ ,‬או‬ ‫חיישינן לקרובים‪ ,‬דא״כ אף אי ליכא ממזר‪ ,‬ניחוש‬
‫הכהן יקח אותה כמות שהיא בלי לחוש לדברינו כלל‪,‬‬ ‫לקרובים ? אלא ודאי דלא חיישינן לקרובים כלל‪.‬‬
‫ויצא מזה חלול ה׳ גדול חלילה‪ ,‬בכן דברנו על לבם‬
‫להמתין מעט זמן עד שנשאל את פי מעכ״ת‪ ,‬אולי‬ ‫ואף הנ״י בסו״ס אלמנה לכ״ג הובאו דבריו בפ״ת סי׳‬
‫בחכמתו ימצא לה היתר‪ ,‬ואל יתחלל ש״ש ח״ו‪ .‬בכן‬ ‫ו׳ סקט״ז דחייש לקרובים היינו דוקא לענין‬
‫מבקשים ממעכ״ת להשתדל בדבר מצוד‪ ,‬זה‪ ,‬ותשובתו‬ ‫כהונה משום מעלה עשו ביוחסין‪ ,‬אבל להתירה רק‬
‫הרמת״ה מהרה תצמח‪ .‬שבט תפר״ח לפ״ק׳ וחתום ר׳‬ ‫לישראל ודאי דלא חייש‪.‬‬ ‫_‬
‫אברהם כאבישא ז״ל‪] .‬איני זוכר מקומו‪ ,‬כמדומה לי‬ ‫וגם לענין כהונה‪ ,‬דעת מרן ז״ל דאתכא דידיה סמכינן‬
‫מאורלי אנויל‪ ,‬עיר קטנה באלגי׳ריין[‪ .‬וזאת תשובתי אליו‪.‬‬ ‫לא ס״ל הכי‪ ,‬שהרי בפי׳ תני בסי׳ ו׳ סעי׳ י״ז‪,‬‬
‫כותים או ממזרים‪ ,‬ואף שהוסיף לכתוב וכיוצא בהם‪,‬‬
‫למעלת האור כי טוב‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמוח״ר אברהם כאבישא‬ ‫היינו עבד או חלל‪ ,‬כמ״ש בסעיף שאחריו‪ ,‬אבל לא‬
‫ישצ׳׳ו‪ .‬שלום‪.‬‬ ‫קרובים‪ ,‬כי הקרובים הם קבועים עמה בעיר‪ ,‬וכל הקבוע‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬אודות פנויד‪ ,‬שנתעברה וכו׳ וכו׳‪,‬‬ ‫כמעמ״ד‪ ,‬ולא שייך לומר רוב כשרים בעיר‪ ,‬וכמ״ש שם‬
‫להכשיר הבת לכד‪,‬ן לגדור פרצד‪ ,‬גדולה בחומד‪,‬‬ ‫בש׳׳ע סעי י״ח יעו״ש‪.‬‬
‫גבוד‪,‬ד‪ ,‬של חלול ש״ש חלילד‪ ,,‬ומקוצר הפנאי מרוב‬
‫ואין להונות נפשין במלי דכדי לומר‪ ,‬דמיירי רק‬
‫הטרדות הצבוריות וד‪,‬יחידות‪ ,‬ומה גם! שכל האמור‬
‫בפנויה שאין לה קרובים הפוסלים אותה‪ ,‬דזה‬
‫בענין גלוי לפני מעכ״ת‪ ,‬לכן אמרתי לבוא בקצ״ר‬
‫לא היה ■נשאר בע״ם רק היה מפרשו היטב היטב ולומר‪,‬‬
‫אמיץ‪ ,‬והוא! מאחר שאסור זיד‪ ,‬אינו אלא חומרא דרבנן‬
‫ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים וכגון‬
‫מטעם מעלח עשו ביוחסין׳ ואיכא תרי רובי‪ ,‬העיר‬
‫שאין לה קרובים הפוסלים אותה‪ ,‬ומדלא תני הכי ודאי‬
‫והעוברים לח‪ ,‬שחם כשרים‪ ,‬ולא נשאר אסורו‬
‫פשוט דבכל אופן מיירי‪ ,‬ולא חיישינן לקרובים כלל‪,‬‬
‫אלא לכתהלה‪ ,‬אבל בדיעבד אם נשאת לא תצא‪ ,‬וכמ״ש‬
‫דלא כהנ״י ז״ל הנ״ל‪.‬‬
‫מרן ז״ל כמ״ש מעלתו בשאלתו‪ ,‬ובכן בנדו״ז שתצא‬
‫ממנו תקלה משני הצדדים‪ ,‬או ממנה שתהיה לאיש זר‪,‬‬ ‫ואך להתיר הבת הנז׳ בשאלה לכהן‪ ,‬לדעת מרן ז״ל‬
‫אדום וישמעאל‪ ,‬או מד‪,‬כד‪,‬ן שלא ישמע לקול מורים‪,‬‬ ‫דאתכא דידיה סמכינן‪ ,‬פשוט שאין להתירה‪ ,‬כי‬
‫כי הוא עומד בדת על בסיס רעוע׳ לכן נראה לקוצ״ד‬ ‫חלוקת חלק בדבר‪ ,‬א׳‪ ,‬אם אמרה לכשר נבעלתי‪ ,‬אי‬
‫להתיר מתרי טעמי‪ .‬א׳‪ ,‬קי״ל שעת הדחק כדיעבד דמי‪,‬‬ ‫איתא תרי רובי תנשא לכתחלה לכהן‪ .‬ב׳‪ ,‬אם איכא‬
‫כמ״ש בעל יד מלאכי בכללי הדינים אות ש׳ סי׳ תקפ״ז‬ ‫רק רוב אחד‪ ,‬לכתחלה לא תנשא‪ ,‬ואם נשאת לא תצא‪.‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וכן אמרו בשבת דף מ״ה ע״א שעת הדחק שאני‪,‬‬ ‫ג׳ אלמת וכו׳ שלא נבדקה‪ ,‬אפי׳ נשאת תצא‪ ,‬רק בדאיכא‬
‫יעו״ש‪ ,‬ואין לך שעת הדחק יותר מזה‪ .‬ב׳‪ .‬דנוכל לומר‪,‬‬ ‫תרי רובי שאז לא תצא‪ ,‬כמ״ש כל זה בסי׳ ו׳ סעי׳ י״ז‪,‬‬
‫דלא אמרו מעלה עשו ביוחסין‪ ,‬אלא בכד‪,‬ן מיוחס דלית‬ ‫י״ח‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫ביה שום ספק‪ ,‬אבל בכהני דד‪,‬אידנא שאין להם אלא‬ ‫וא״כ תרי רובי‪ ,‬בדיעבד לא תצא‪ ,‬אבל לכתחלה לא‬
‫חזקה בעלמא‪ ,‬וכמ״ש המג״א בא״ח סי׳ תנ״ז סק״ט‪,‬‬ ‫תנשא‪ ,‬אבל לישראל הדבר פשוט וברור שהיא‬
‫יעו״ש׳ וכ״כ הריב״ש ז״ל בתשובותיו סו״ס צ״ד‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬ ‫■מותרת לכתחלה‪ ,‬וכמש״ל‪ ,‬והמחמיר בזה אינו אלא‬
‫א״כ ראוי לד‪,‬קל בדבר‪ ,‬מאחר דאיכא תרי רובי מותרת‬ ‫מן המתמיהיין‪ .‬זהו ד‪.‬נ׳ לע״ד פשוט וברור כזה‪ ,‬וצויי״מ‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫רח‬
‫לכתחלה על צד היותר טוב‪ ,‬ובטח ! כי נמסר הגט‬ ‫לכהן לכתחלה אף אם לא נבדקה‪ .‬זהו הנר׳ לקצו״ד‬
‫ביד האשה והותרה לשוק‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬וציימ‪ ,‬וי־מ״ן ויקק״ף‪ ,‬בב״א‪ .‬שבט תפר״ח לפ״ק‪.‬‬
‫וימחול נא יד ‪T‬י אם אומר‪ ,‬שלא עשה כבודו כהוגן‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫בדוסתירו הענין מהרמ״ע ישצ״ו‪ ,‬עד שבא‬
‫לכלל כעס וכו׳ וכו׳‪ ,‬והוא רחום יכפר עון וכו׳‪ .‬ומכאן‬ ‫אלף תתעה‬
‫ולהבא‪ ,‬חושבנא טבא‪ ,‬אהוב שלום‪ ,‬ורדוף שלום‪ ,‬ומחול‬
‫על עלבנוך‪ ,‬כטבעו ומזגך היקרי׳ והמתוקי׳‪ ,‬וכל מאי‬ ‫למעלת הרב הכולל‪ ,‬בישראל להלל‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמוהר״ר‬
‫דעבדי מן שמייא לטב עבדי‪ ,‬מי יבוא בסוד ה׳‪ ,‬ואין‬ ‫משה עאטייא ישצ״ו‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫כנהר׳ וכנאה׳‪.‬‬ ‫להאריך כ״א בשלום כבודו שירבה‬ ‫הסובבים הודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫החו״פ מכנאס א״ך טוב אדר תש״ט לפ״ק‪.‬‬ ‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬ותוכו רצוף מכתב‬
‫אחיד הצעיר׳ ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫להראב״ד ישצ״ו‪ .‬קראתיו ושלהי׳ אליו‪ ,‬ושני‬
‫הכתובי׳ כאחד‪ ,‬סובבים על אותו הגט הנשלה מהכא‬
‫אלף חתעט‬ ‫להתם׳ שהגיד השליה למעכ״ת‪ ,‬כי הוא שנתן שכר‬
‫סופרים‪ ,‬בלי הקנאה לבעל‪ ,‬וזה נגד מ״ש הפ״ת באה׳׳ע‬
‫למעלת הרב המפואר וכו׳ וכו׳‪ ,‬כמהר״ר יחייא ן׳ הרוש‬ ‫סי׳ ק״ך סוסק״ב בשם התו״ג שאם פרעו אחרים בעדה‬
‫ישצ״ו‪ .‬שלוב רב למעלתו‪ ,‬ולכל המסתופפים‬ ‫בלא הקנאה אינה מגורשת וכו׳ וכו׳‪ .‬וסבת אחור תשובתי‬
‫■‬ ‫בצל קורתו‪ ,‬העי״א‪.‬‬ ‫עד כה‪ ,‬יען ! שהראב״ד ישצ״ו‪ ,‬הוא הנוגע לאותו דבר‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫רב אחאי!‬ ‫כי הוא שהטפל לאותו ענין לבדו״ ולכן אין מן החק‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ולא יכולתי להשיב‬ ‫להשיב להורות לפסול או להכשיר עד שישיב הוא‪ ,‬כי‬
‫מהר מפני רוב הטרדות‪ ,‬ועתה גזלתי מעתותי‬ ‫הוא בעל הקורה יכנס בעביה של קורה‪ ,‬ואחר שנשאנו‬
‫עת לעשות רצון צדיק‪ .‬ראיתי מאי דסליק אדעתיה דמר‬ ‫ונתננו בדבר ועלינו בהסכמה להכשיר כאשר הראיתי‬
‫להציע לפני מועצת הרבנים ישצ״ו‪ ,‬לתקן קדושי׳ על‬ ‫להם ע״ש בספרי ״גרש ירחים״ על הלכות גטין‪ ,‬אז מסרנו‬
‫תנאי לאפקועי יבום וחליצה‪ ,‬והראה מקום בס׳ קרית‬ ‫הדבר בידו להשיב מפני הכבוד‪ ,‬ובשבוע החולף אז‬
‫ח״ד מרבנן תקיפי ח״ב דף קנ״ד‪ ,‬שהעלה לתקוני האי‬ ‫הודיענו שהשיב לכבודך‪ ,‬ושוב באו ימי הפורים והטרדות‪,‬‬
‫תקנתא‪ ,‬וכבודו מבקש מצעיר כמוני לחוות דעתי בזה‪.‬‬ ‫עד עתה שגזלתי מעתותי להשיב למעלתו‪ .‬והיא ! כתבתי‬
‫בספרי הנ״ל‪ ,‬דדברי התו״ג בזה היא חומרא גסה‪ ,‬ודברי‬
‫תשובה‪ ,‬דע אחי‪ ,‬כי נגלו לפני דברי הספר קח״ד‬ ‫הג״י ס״פ גט פשוט שמהם שאב התו״ג‪ ,‬הם הפך ממה‬
‫הנ״ל ועוד הספר נושא חאפוד‪ ,‬חלק חתשובות‬ ‫שפסק‪ ,‬דז״ל הנ״י שם‪ ,‬וכתב ונתן‪ ,‬משמע שהבעל חנותנו‬
‫סי׳ ל״ד דף ק״ס ע״ד‪ ,‬שנשא ונתן על מחברת קדושי׳‬ ‫הוא מכתיבו‪ ,‬שפורע שכרו‪ ,‬והשתא שהאשה נותנת‬
‫ע״ת מרבני קושטא והעלה גם הוא לתקן האי תקנתא‪,‬‬ ‫השכר‪ ,‬הוא‪ ,‬כי היכי דלא נשהייה ליתן לה גט בשביל‬
‫יעו״ש‪.‬‬ ‫שכר הסופר‪ ,‬ובין כך תתעגן‪ ,‬והא דכתיב‪ ,‬וכתב ונתן י‬
‫וצעיר אני נשאלתי מעיר אלגיר‪ ,‬באדר התרפ״ח לב״ע‪,‬‬ ‫לאו קושייא‪ ,‬דצוואת כתיבה קאמר‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ .‬הרי‬
‫לחוות דעתי על המחברת הלז‪ .‬שבאה לידם‪,‬‬ ‫לו מפורש דס״ל‪ ,‬שהכתוב צוואת כתיבה קאמר‪ ,‬אבל‬
‫טרם יצא לאור הם׳ נושא האפוד הנז׳‪ ,‬ותחלה כתבתי‬ ‫שכר הסופר ישלם מי שירצה‪ ,‬ומה שמוטל על הבעל‬
‫הרבה בזה‪ .‬להיות הדר עזר להאי תקנתא‪ ,‬ושוב הדרי‬ ‫הוא רק לצוות לסופר לכתוב לו גט כשר לשמו ולשמה‬
‫בי‪ .‬וכתבתי לנתוץ ולהרוס כל העשרה עמודים‪ ,‬שעליהם‬ ‫וכו׳‪ .‬וכן היא דעת רז״ל במס׳ גטין דף כ׳ ע״א וזל״ה‪,‬‬
‫הוקמה המחברת הלז‪ ,‬ככתוב אצלי באורך‪ ,‬בספר‬ ‫אמר רב חסדא יכילנא למפסילנהו לכולי גטי דעלמא‬
‫תשובותי כתב יד‪ ,‬אין לי פנאי להעתיק לכבודו כל‬ ‫א״ל רבא‪ ,‬מ״ט‪ ,‬אילימא משום דכתיב וכתב‪ ,‬והכא‬
‫האמור‪ ,‬ובהגיע תשובתי לרבני אלגיר‪ ,‬שלחוה לרה״ג‬ ‫איהי קא כתבא ליה‪] ,‬נותנת שכר הסופר‪ ,‬רש״י ז״ל[‬
‫כמוהר״ ר אליהן ן׳ גיגי זצ״ל לעיר סע ‪T‬א‪ ,‬וקלסה‪.‬‬ ‫ודילמא אקנויי אקנו ליה רבנן‪ ],‬ההוא זוזא מדידה‬
‫והסכים עליה כאשר הודיעוני הוא והם־ עוד נגלה‬ ‫והוי כמאן דיהיב ליה איהו דהפקר ב״ד הפקר[ וכו׳‪,‬‬
‫לעיני ספר קונטרים עגונות‪ ,‬כתב ‪t‬׳ לחרדו״ג כמוהר״ר‬ ‫יעו״ש‪ ,‬הרי לד דכל מי שמשלם שכר‪ ,‬אף דאיהו לא‬
‫ציון אלקלעי זצ״ל מירושלים עדו״ק‪ ,‬שנשלח אלי מאלגיר‪,‬‬ ‫מקני‪ ,‬אמרינן אקנויי אקנו ליה רבנן‪ .‬ועוד הארכתי‬
‫והגינו בו בשום שכל אני לחיים‪ ,‬והרה״ג כמוהרר״א ן׳‬ ‫בענין‪ ,‬והבאתי עוד מ״ש השד״ח בסי׳ ט״ו אות ד׳‪,‬‬
‫גיגי ז׳׳ל חנ״ל‪ ,‬באייר התרפ״ט לב״ע‪ ,‬בהיותו בביתי‬ ‫ובס׳ חגור האפוד במזה״נ דף י״ח ע״א‪ ,‬שהביא דעת‬
‫ובחומותי בעוב״י תלמסאן יע״א‪ ,‬ועלינו בהסכמה‪ ,‬שאין‬ ‫כמד• פוסקים שחלקו על התו״ג בזה‪ ,‬וסו״ד העליתי‪,‬‬
‫לסמוך עליו כלל׳ ובאבר׳ שנה הנז׳‪ ,‬באה ל ‪T‬י פסת‬ ‫שאף שלכתחלה ראוי ליזהר להחמיר‪ ,‬מ״מ הדבר פשוט‪,‬‬
‫נייר בכתב יד הרה״ג המפורסם כמוהרר״ח בלייח זצ״ל‪,‬‬ ‫דבדיעבד‪ ,‬אף בלי שום חשש עגון‪ ,‬ובלי שום סבה‬
‫אשר בה הציע תקנת הקונט׳ עגונות הנז׳‪ ,‬והתחיל לסתור‬ ‫אחרת כלל כשר בלי שום פקפוק‪ .‬ומה גם עוד בנד״ד‬
‫דבריו אחת לאחת‪ ,‬ותחלת דבריו כתב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬בעל החוברת‬ ‫שלא כך היה מעשה כאשר אמר כבודו משם השליח‬
‫הנז׳‪ ,‬צלל במים אדירים בים התלמוד‪ ,‬ובנהרי נחלי‬ ‫כי הסופר העיד בפירוש‪ ,‬שהוא בעצמו לקח דמי הנייר‬
‫הפוסקים‪ ,‬והעלה בידו חרם׳ וארג קורי עכביש‪ ,‬ותלה‬ ‫מהבעל׳ וגם הרב המסדר עם העדים העידו‪ ,‬שבפי״א‬
‫בהם הררים גדולים‪ ,‬ואם אבוא להעיר על כל דבריו‬ ‫שהוא נותן ומזכה לאשה הכסף‪ ,‬ומאחר שזכתה בו‬
‫בפרט וכו׳‪ ,‬רק אדבר על עיקר יסודותיו‪ ,‬וסתר הרבה‬ ‫האשה אקנויי אקנו ליה רבנן לבעל‪ ,‬וא״כ הכל נעשה‬
‫רט‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תתם‬
‫למעלת הרה״ג וכו׳ כמוהר״ר יחייא ן׳ חרוש ישצ״ו‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫■רב נבחר !‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ביה שאיל מר מנאי‪,‬‬
‫אודות מעשה שהיה‪ ,‬באשה שאמרו לה נאבד‬
‫בעלה ישראל במלחמה‪ ,‬ואחר כמה שנים השיגה מכתב‬
‫מהממשלה שרשאה להתנסבא לכל גבר‪ ,‬ועמדה ונשאת‬
‫לאחד מישראל על ידי האלמיר‪ ,‬ואין לה ולד‪ ,‬ושוב בא‬
‫בעלה הראשון הי‪ ,‬ובראותו אותה נשואה עמד וגרשה‬
‫בי דינא דמלכותא‪ ,‬גם חופשה נתן לה בגט כריתות‬
‫כדמו״י‪ .‬ועתה‪ ,‬בעלה השני שנשא אותה רק על ידי‬
‫האלמיה רוצה להכניסה לחופה בכתובה וקדושין כדמו״י‪.‬‬
‫וכבודו איים עליהם לישבע שלא היה בנשואיהם ע״י‬
‫האלמיר שום און וערמה רק היה ברור אצלם שמת‬
‫בעלה הראשון‪ ,‬ואמרו לישבע‪ ,‬ואמר מפני שכבר הם‬
‫נשואים ע״י האלמירי‪ ,‬ובאו לחסות תחת כנפי השכינה‪,‬‬
‫אם נוכל למצוא להם צד היתר לינשא בכתו׳ וקדושי׳‪.‬‬
‫זהו תורף שאלתו הארוכה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬תיוהא וקיוהא אני רואה בהזוג הלז‪ ,‬מדוע‬
‫נכנסו בברית הנשואין רק בי דינא דמלכותא‬
‫ולא גם בחופה וקדושי׳‪ ,‬ורק עד עתה הוא שנתעוררו‬
‫לזה? והתשובה על זה פשוטה לדעתי‪ ,‬שחפשו ולא‬
‫מצאו לא רב ולא דיין ולא חבר עיר שיטפל בהם בזה‪,‬‬
‫כי ■כלם ידעו שכתב המלכות בענין זה חספא בעלמא‬
‫הוא‪ ,‬כאשר גלה סופו שעדין חי ובריא וחזר למקומו‪,‬‬
‫ופשוט שהורו לה‪ ,‬כי עדין היא בחזקת אשת איש‪ ,‬וא״כ‬
‫כאשר נשאת לאיש‪ ,‬בזדון נשאת‪.‬‬
‫ואף אם נכסה עין השמש בכברה ונחשוב עניינם‬
‫לשוגג‪ ,‬הנה מפורש באה״ע סי׳ קנ״ט‪ ,‬בדין יבמה‬
‫שנשאת לזר אפי׳ בשוגג׳ מוציאה בגט‪ ,‬ואפי׳ היו לו‬
‫בנים ממנה ונאסרה עליו ועל היבם וכו׳ יעו״ש‪ ,‬ופי׳‬
‫בשוגג היינו כגון שחשבו שמת היבם‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫מור״ם בסעיף שלפניו יעו״ש‪ ,‬ועכ״ז אסורה‪ ,‬ואם אמרו‬
‫כן ביבמה שאסורה בלאו‪ ,‬קו״ח לאשת איש‪ ,‬ובכן אין‬
‫להם שום היתר ליכנס לחופה בכתו׳ וקדושי׳‪ ,‬ואין שום‬
‫דבר לסמוך עליו‪ ,‬ואין שום מכשול יוצא מזווגם כך‪,‬‬
‫וישארו כמות שהם‪ .‬זהו הנר׳ לקוצ״ד להשיב לכבודו‬
‫בזה בקצ״ר אמיץ מקוצר הפנאי‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אחיך הצעיר החו״פ בכ״ב לחדש טבת ש׳ הוד והדר‬
‫תשו״ה עליו לפ״ק‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתפא‬
‫למעלת החה״ש וכו׳‪ ,‬כמה״ר שמואל ן׳ לחסן ישצ״ו‪,‬‬
‫בווהראן יע״א‪ .‬שלום‪.‬‬
‫מכתב מעלתו הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו על מנהג החתני׳‬
‫בזה״ז שאחר ברכת חתני׳ תכף נוסעים מעירם‬
‫למדינה אחרת‪ ,‬וזאת להם שמחה גדולה‪ .‬אם יש מה‬
‫להליץ טוב בעדם על זה‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מנהג זה נזכר בטור אבה״ע סי׳ ס״ב‪ ,‬והובא‬
‫שם בש״ע סיוד״‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬וכן לפעמים‪ ,‬שהולכי׳‬
‫מדבריו‪ ,‬וגמר הדברים חפשתי ולא מצאתי‪ ,‬הע״ד‪,‬‬
‫ואחד מתלמידיו‪ ,‬כמה״ר שמואל צולטאז ז״ל‪ ,‬הגיד לי‪,‬‬
‫כי בעצם ידו העתיק לרבו הנז׳ תשובה ארוכה שהשיב‬
‫לר׳ צדוק הכהן ז״ל לפאריז הבירה‪ ,‬שדבר זה של‬
‫קדושי׳ ע״ת‪ ,‬נמנע ע״פ ב׳ התלמודים‪ ,‬וע״פ הפוסקים‬
‫הראשונים‪ ,‬וגדולי האחרונים ז״ל‪ ,‬וחפשתי בכל כתביו‪,‬‬
‫ולא מצאתי העתק מתשו‪ .‬זו‪ ,‬חע״ד‪.‬‬
‫עוד נגלה לעיני ספר ים הגדול לכמוהרי״ע טולידאנו‬
‫ישצ׳׳ו׳ איש טבריה תוב״ב‪ ,‬כעת אהד מרבני‬
‫תל אביב‪ ,‬אשר גם הוא הרבה לדבר בזה‪ ,‬בסי׳ ע״ד‬
‫יעו״שי‪ .‬ואך כלם בהעלם דבר ממעשה שהיה בש׳ התרס״ז‬
‫לב״ע‪ ,‬שהרב צדוק הכהן ז״ל‪ ,‬רב הכולל בצרפת‪ ,‬הוא‬
‫וחבריו‪ ,‬רצו לתקן תקנה זו של קדושי׳ ע״ת‪ ,‬לעקור‬
‫יבום והליצה‪ ,‬ותיכף נשמעו הדברים לגאוני אשכנז‪,‬‬
‫ורוסייא׳ ופולין וכו׳ וכו׳‪ ,‬והרעישו עליהם את העולם‪,‬‬
‫ויותר ממאה גאונים אדירים‪ ,‬ובראשם פאר‪ ,‬הגאון‬
‫האדיר המפורסם‪ ,‬כמוהר״ר יצחק אלחנן זיע״א‪ ,‬שלחו‬
‫מחאותיהם לצרפת בקול חוצב להבות אש‪ ,‬והמטירו‬
‫עליהם גהלים‪ ,‬והתרו בהם התראה גמורה‪ ,‬שאם יוציאו‬
‫הדבר לפועל‪ ,‬יבדילו אותם מקהל הגולה‪ ,‬ויכריזו על‬
‫בניהם שכ״ל ממזרים‪ ,‬כאשר כל זה מבואר היטב בעתון‬
‫״מחזיקי הדת״ שהיה יוצא בלבוב‪ ,‬נוסד על ידי הגאון‬
‫האדיר כמוהרר״ש סופר זיע״א‪ ,‬ראב״ד במדינת קראקא‪,‬‬
‫במאמר‪ ,‬״התנכלות על טחרת ישראל״‪ ,‬יש תחת ידי איזה‬
‫גליונים ממנו‪ ,‬של תמוז‪ ,‬אב‪ ,‬אלול‪ ,‬התרס״ז׳ ובהם ראיתי‬
‫את כל זה‪ ,‬ואפשר שיש עוד מזה בגליוני׳ אחרים שלא‬
‫באו לידי‪.‬‬
‫שוב אחרי מופלג בסוף ש׳ התרצ״ט לב״ע נתכבדתי‬
‫מעיה״ק ירושת״ו בס׳ ״ישכיל״ עבדי״ מהגאון‬
‫הימחבר כמוהר״ר עובדיה הדאיה ישצ״ו‪ ,‬ושם בח״ג סי׳‬
‫ה׳ וסי׳ ו׳‪ ,‬האריך הרחיב הרבה הרבה בענין זה‪ ,‬כיד‬
‫גאוניותו הטובה עליו‪ ,‬ולא הניח זוית ופנה שלא נשתטח‬
‫עליהם‪ .‬ועוד הודיע‪ ,‬שכבר נתחבר ספר שלם על זה‪,‬‬
‫נקרא בשם ״לדור אחרון״ ע״י אגודת הרבנים של ארצות‬
‫הברית וקנדה‪ ,‬אשר בו באו נקבצו כמה אלפי חתימות‬
‫מרבני ארץ ישראל‪ ,‬ורבני הגולה‪ ,‬די בכל אתר ואתר‪,‬‬
‫נגד הצעה זו של קדושי׳ ע״ת‪ ,‬בכל אופן שיהיה‪ ,‬אסורה‬
‫לבוא‪.‬בקהל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובסוף תשובה ו׳ הודיע עוד‪ ,‬שגם‬
‫י‬ ‫רבני קושטא‪ ,‬חזרו מדעתם‪ ,‬וחתמו לאסור‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫ובאמת הדבר פשלוט‪ ,‬שאף אם היה ההיתר ברור אליבא‬
‫לכ״ע‪ ,‬אסור גמור לתקן תקנה זו‪ ,‬כי הדור‬
‫פרוץ‪ ,‬ויפרצו פרץ על פני פרץ בעריות החמורות‪.‬‬
‫ובתשובתי לעוב״י אלגיר‪ ,‬כתבתי בארוכה‪ ,‬כל פרטי‬
‫הקלקלות שיצאו מהאי תקנתא‪ ,‬אחת לאחת‪ ,‬וכל מבין‬
‫עם ת ל ^ יבינם מעצמו‪ ,‬ואין צורך באורך לפרטם‪.‬‬
‫זאת תשובתי בזה לכבודו׳ והאל אשר אין בלעדו‪ ,‬יקיים‬
‫בנו הבטחתו האחת אם )א צרויה( כל ההבטחות הטובות‪,‬‬
‫וזרקתי עליכם וכו׳‪ ,‬ונתתי לכם לב בשר וכו׳ וכו׳‪,‬‬
‫]יחזקאל ל״ו כ״ה[ ונגילה ונשמחה בישועתו‪.‬‬
‫נאם החו״פ מכנאס יע״א בירח סיון המוכתר בכתר תורה‪,‬‬
‫ש׳ ואל תט״ש תורת אמך‪ ,‬לפ״ק‪:‬‬
‫אחיך חצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫חברו אלא א״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כמ״ש בגטין‬
‫ל״ו ע״ב ובכמה מקומות בש׳׳ס‪ ,‬והלכתא■ פסיקתא היא‬
‫ברמב״ם פ׳׳ב מהל׳ ממרים ה״ב‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫ואם נאמר שבעלי המנהג דעתם ג״כ שמותר לכתוב‬
‫בכל כתב‪ ,‬ורק נהגו כן משום גדר וסייג‪ ,‬שלא‬
‫ינהגו קלות ראש בגטין לאחשובינהו כשאר שטרי‬
‫הדיוטות‪ ,‬גם שלא יבואו לכתבם בכתב למעל״ק שיש בו‬
‫אותיות משתנות שישחיתו ההבנה‪ ,‬כמ״ש רבי׳ שם יעו״ש‪,‬‬
‫וכמ״ש בתשב״ץ ה״א סי׳ ה׳ יעו״ש‪ .‬ועוד כתב שם בשם‬
‫הרמב״ם והרא״ש זיע״א‪ ,‬שצריך כתב הגט שידעו לקרותו‬
‫במקום כתיבתו הקטנים שאינם לא נבונים ולא סכלים‬
‫אלא בינוניט‪ ,‬והוסיף הוא ז״ל‪ ,‬ומטעם זה לא נהגו‬
‫לכתוב הגט בכתיבה הקרויה מאסק‪ ,‬לפי שהתנוקות אינם‬
‫יודעים לקרותה עד שיגדלו‪ ,‬ולכן נהגו כל ישראל לכתוב‬
‫הגט בכתב אשורי כלבד עכל״ה יעו״ש‪ .‬וא״כ אלה‬
‫קשה מאלה‪ ,‬שקי״ל כל מנהג שנהגו משוט גדר וסייג‬
‫אסור להתירו‪ ,‬כמ״ש ביו״ד ריש סי׳ רי״ד יעו״ש‪.‬‬
‫ואין ללמוד ממנהג אלגיר שהוא מנהג עתיק יומין‬
‫אצלם‪ ,‬לא נתחדש ע״י מוהרי״ע ז״ל כמ״ש‬
‫כבודו׳ רק הוא ז״ל העיד על המנהג דוקא כמ״ש במנהגי‬
‫ארגיל דף ק״י בענין שמות הגטין וכו׳‪ ,‬ואין למדין מהם‪,‬‬
‫הן מצד שלא נתפרש טעמם‪ ,‬ופשוט לדעתי דסמכו‬
‫קדמוניהם ז״ל על סברות איזה פוסקים שכתבו שאסור‬
‫לכתוב הגט בכתב אשורי משום קדושת הכתב‪ ,‬שאין‬
‫לכתוב בו דברי חול‪ ,‬וכמ״ש רבי׳ ז״ל שם באה״ע‪,‬‬
‫ואך סברה זו דחויה באמת הבנין אצל הגאון בעל‬
‫התשב״ץ ז׳־ל שם‪ ,‬דאיך עלה על דעתם שיש קדושה‬
‫בכתב יותר מהלשון אשר שמו מוכיח עליו לשון הקדש י‬
‫ועוד ועוד יעו״ש‪ .‬ורבי׳ ז״ל הוא בהעלם דבר מדברי‬
‫התשב״ץ ז׳׳ל הנז׳‪ ,‬ולכן לא הביאם ביתה יוסף לסתור‬
‫בהם סברה הנז׳‪ .‬כי הוא ז״ל לא ראה ספר התשס׳ץ ז״ל‪,‬‬
‫רק מעט מזעיר שלקח בידו מהרי״ע בירב זיע״א בעלותו‬
‫מהמערב בעברו אל ארג׳יל שמצא אותם מעתיקים ס׳‬
‫התשב״ץ להדפיסו‪ .‬והם שמסרו לתלמידו רבי׳ בהיות‬
‫שניהם ז״ל בצפת‪ ,‬והוא אשר העלה רבי׳ בס׳ בדק הבית‪,‬‬
‫כמ״ש כל זה בהקדמת התשב״ץ ע״ש‪ .‬וא״כ אין למדין‬
‫ממנהג תלוי על סברה דחויה‪ ,‬הן מצד שהם יח ‪T‬ים‬
‫לגבי כל קהלות ישראל בארצות ‪-‬פזוריהם‪ ,‬שנוהגים רק‬
‫באשורית דוקא ואין לבטל מנהג רבים לעשות כמנהג‬
‫יחיד‪ ,‬וטעם שעת הדחק שאין סופר אשורי בעיר‪ ,‬אינו‬
‫טעם כלל‪ .‬שהרי כתב מור״ם שם שאין להכשיר בכתב‬
‫אחר רק במקום עגון ושעת הדחק כגון שהובא ממרחקים‬
‫ואין שיירות מצויות יעו״ש‪ .‬ובנד״ד אין אחת מכל אלה‪,‬‬
‫לא עגון ולא שעת הדחק‪ ,‬כי אין מחוייב המגרש לגרש‬
‫רק בתלמסאן אף אם הוא מיושביה רק ילך לעיר אחרת‬
‫שיש בה סופר אשורי ויגרש‪ ,‬ואם בשביל ההוצאות‪,‬‬
‫אם יש לו׳ יוציא משלו‪ ,‬ואם אין לו אין הצבור עני‪,‬‬
‫ישתלם הכל מכיס הקהל‪ .‬ומה גם אם נפש האשה בחלה‬
‫בו כאשר הם כל הגרושי׳ אשר שם‪ ,‬היא תתן לכסף‬
‫מוצא ותגדל פרע כל ההוצאות בלב שמח להוציא ממסגר‬
‫נפשה‪ ,‬כאשר מעשים בכל יום ובכל מקום בכיוצא בזה‪.‬‬
‫ומה גם עוד שהיודע כתב רש״י בטוב הראוי לכתיבת‬
‫הגט כמ״ש מוהרי״ע ז״ל שם במנהגי אלגיר שהורה‬
‫באצבע כאותיות דפוס ספרו‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬שהם אותיות‬
‫החתן והכלה לעיר אחרת‪ ,‬צריך לברך שם ברכת חתנים‬
‫אם הוא תוך ז‪ /‬ע״ש ובנושאי כליו‪ .‬הרי לך שאין שום‬
‫חשש אסור בדבר‪ ,‬ורק לענין ברכת חתנים נקטוה‪ ,‬וזה‬
‫דוקא אם עושים סעודה בעשרה‪ ,‬אז חל עליהם חובת‬
‫ברכת חתנים‪ ,‬אבל אם אוכלים לבדם‪ ,‬אין חייבים בברכת‬
‫חתנים אף אם נשארו בעירם‪.‬‬
‫ומה גם עוד‪ ,‬כי החוש יעיד עדות נאמנה‪ ,‬כי מנהג זה‬
‫הביא בכנפיו דברים טובים‪ ,‬כי מהשארת החתן‬ ‫‪-‬‬
‫והכלה בעירם נמשכי׳ להרבות בסעודות אף מי שאין ידו‬
‫משגת‪ ,‬ובמקום שמחת חתן וכלה‪ ,‬יגון ואנחה להם‬
‫ולהוריהם‪ ,‬והרבה לוים ואוכלים ומאכילים ואין משלמים‪,‬‬
‫ואקיים ביהו לוה רשע ולא ישלם‪ ,‬רח״ל‪ ,‬ומהסעודות‬
‫נפקי כמה חרבות בימים ובלילות מתערובות האנשים‬
‫והנשים‪ ,‬כאשר עינינו הרואות‪ ,‬כי הדור פרוץ‪ .‬ובכן‬
‫נראה לדעתי כי מנהג יפה הוא‪ ,‬וגם פה הרבה עשו‬
‫והצליחו‪ ,‬ובזה אנו רואים שגדלה שמחתם מאד‪ ,‬ואין‬
‫לך שמחת חתן וכלה יותר מזה‪ .‬זהו הנר׳ להשיב לכבודו‬
‫בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו‪ ,‬בב״א‪.‬‬
‫נאם החו״פ באלול שיב״ת ציון לפ״ק‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתפב‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳‪ ,‬כמה״ ר יצחק אלמאלח‬
‫ישצ״ו‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מכתב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬וראיתי שאלת חכם‬
‫שאלתו‪ ,‬כי יען אין סופר בעיר יודע אשורית‬
‫רק כתב כאותיות רש״י‪ ,‬אם יכולים לשנות מנהגם בגט‬
‫מכתב אשורי לכתב רש״י ? והביא כבודו דעת הפוסקים‬
‫בזה כמ״ש רבי׳ באה״ע סי׳ קכ״ו‪ ,‬ועוד‪ ,‬ועוד‪ ,‬והסכימה‬
‫דעתו דנוכל לשנות‪ ,‬רק משום הוצאת לעז על ■גטין‬
‫הראשונים וכו׳‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי המעט בזה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬חשש לעז בזה לא שייך‪ ,‬כי אדרבה הם היו‬
‫מחמירים להצריך אשורית‪ ,‬ול״ש לעז אלא‬
‫אם הם היו מקילים ואנחנו רוצים להחמיר עליהם‪ ,‬שאז‬
‫יאמרו העולם שגטין הראשונים לא נעשו ע״פ הדין‪ ,‬ויש‬
‫בבניהם חשש ממזרות ח״ו‪ ,‬וכמ״ש בגטין דף ה׳ ע״ב‬
‫בעובדא דבר הדייא דבעי לאתויי גיטא וכו׳‪ ,‬וכי תימא‬
‫אעביד לחומרא ? נמצא אתה מוציא לעז על גטין‬
‫הראשונים ע״ש‪ ,‬ואמנם נד״ד שרוצים להקל‪ ,‬אין חשש‪,‬‬
‫ויש לי אריכות דברים בענין זה‪ ,‬ואין הפנאי מסכים‬
‫להרבות אומר ודברים‪.‬‬
‫ואמנם דע בני‪ ,‬שכל הפוסקים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‬
‫פה אחר עלו בהסכמה‪ ,‬שלכתחלה צריכים לחוש‬
‫בגטין לסברת כל המחמירין אפי׳ אחרוני אחרונים מפני‬
‫חומר אסור ערוה‪ .‬ובנד״ד הרי בפי׳ כתב מרן באה״ע‬
‫סי׳ קכ״ו ס״א וז״ל ונהגו לכתבו בלשון ארמית ובכתב‬
‫אשורי‪ ,‬וא״כ ממה נפשך‪ ,‬אם נאמר שטעם מנהגם הוא‪,‬‬
‫מפני שסוברים שחוץ מכתב אשורי פסול‪ ,‬וכמ״ש הרא״ש ‪.‬‬
‫ז״ל שכל שאינו כתב אשורי פוסלות בארצנו‪ ,‬כמ״ש‬
‫רבי׳ ז״ל בשמו יעו״ש‪ ,‬א׳׳כ אי אפשר לבטל המנהג‬
‫בשום אופן‪ ,‬כי דבר שלדעתם פסול‪ ,‬איך ניקום אגן‬
‫ונכשירהו ך הלא קי״ל אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד‬
‫ריא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ולרוב הטרדות לא יכולתי‬
‫להשיב עד כה‪ .‬ראיתי שאלתו שאלת חכם‬ ‫'‬
‫הנרגעת לעצמו‪ ,‬והיא‪ ,‬זה כשנה נשא אשד‪ .‬בראשה‬
‫מכוסח ממחוז וג׳דא‪ ,‬ועתה מוצא מקום עבודד‪ .‬בקאזא‬
‫בלאנקא‪ ,‬ושלח אחר אשתו שתבא אצלו‪ ,‬ותאבד‪ .‬לבא‪,‬‬
‫ואך בראש מגולה כמנהג המקום והזמן‪ ,‬וכבודו לא רצה‪,‬‬
‫ואחר כמה חליפות מכתבים שעברו ביניד‪.‬ם וצערא‬
‫דגופא שסבל‪ ,‬קבל תנאה לבא בראש מגולה‪ ,‬ואך הוריו‬
‫מעכבים על ידו בזד‪ .‬שלא תגלה ראשה בשום אופן‪,‬‬
‫וד״יא באחת ולא תשוב‪ ,‬רק לגלות‪ ,‬והוא עומד בין‬
‫הבינים ואינו יודע איזה דרך ילך‪ ,‬אם ישמע לקול הוריו‬
‫■או לאשתו‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי להמציא לו צד‬
‫היתר בענין זה להראותו להוריו‪ ,‬להשקיט המיית לבבם‬
‫הסוער ולשפות שלום בין כל המשפחד‪..‬‬
‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬כי אסור גלוי הראש לנשואות היד‪.‬‬
‫חמור אצלנו פה מחזק׳‪ ,‬וכן בכל ערי המערב‬
‫טרם בוא הצרפתים‪ ,‬ואך אחרי בואם במעט זמן‪ ,‬פרצו‬
‫בנות ישראל גדר בזה‪ ,‬וקמד‪ ,‬שערוריד‪ .‬גדולה בעיר‬
‫מד‪.‬רבנים וד‪.‬חכמים ונבוני עם יראי אלהים‪ ,‬ואך מעט‬
‫מעט קם השאון לדממה‪ ,‬ויחדלו הקולות‪ ,‬כי לא הועילה‬
‫שום תוכחת‪ ,‬לא בנחת‪ ,‬ולא באש מתלקחת‪ ,‬כי אין חזק‬
‫כאשה אמרו הקדמונים‪ ,‬ועתד‪ .‬כל הנשים יוצאות בריש‬
‫גלי פרועי שער‪ ,‬זולת הזקנות הן שמכסין את ראשן‪,‬‬
‫ולא כולה‪ ,‬רק מניחין חלק גלוי מצד פנים‪ ,‬ואני בלכתי‬
‫בס״ד לשרת בקדש בעי׳׳ת תלמסאן זה כשלשים שנד‪,.‬‬
‫ראיתי הדבר פשוט שם ובכל המחוז אצל כל הנשים‪,‬‬
‫גם הזקנות‪ ,‬שכלם פרועי ראש‪ ,‬עם כמה מיני תגלחות‬
‫משונות‪ ,‬כאשר נמשך הדבר גם פה בכל ערי ■המערב‪.‬‬
‫ובכן נתתי לבי ללמד עליד‪.‬ם זכות‪ ,‬כי אי אפשר להעלות‬
‫על לב להחזיר הדבר כמאז‪ ,‬כי הדבר הולד ומתפתח עם‬
‫התפתחות הזמן בכל דבר‪ ,‬ובגשתי לחפש בדברי הפוסקי׳‬
‫אשר לפני‪ ,‬מצאתי רק חומרא על חומרא ואסור על‬
‫אסור‪ ,‬ובכן אמרתי אשא דעי למרחוק לשאוב מן המקור‪,‬‬
‫משנה וגמרא ונושאי כליהם הנמצאים לפני‪ ,‬אולי נמצא‬
‫להם פתח תקוה ליכנס בו‪ ,‬כי באמת קשד‪ .‬לנשים‬
‫ולבעליד‪.‬ן לעבור על ■מצות עשה שהזמן גרמא בענין זד‪.‬‬
‫יותר מכל דבר‪ ,‬בהיות הדבר הזה גלוי לעין כל‪ ,‬וד‪.‬ודות‬
‫לאל כי מצאנו הרבה פתחים למקום ליכנס בו בהיתר‬ ‫ז״ל‪ ,‬וטעמו פשוט דהייש לאיבה דלעתיד‪ ,‬כי היום או‬
‫ולא באסור׳ והם ‪:‬‬
‫ד‪.‬נד‪ !.‬יסוד מוסד לכל הפוסקים‪ ,‬אשר בנו עליו כמו‬
‫רמים מקדשם‪ ,‬הוא מה שדרש ר׳ ישמעאל‪ ,‬ופרע‬
‫את ראש האשה‪ ,‬אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע‬
‫ראש‪ ,‬כמ״ש במס׳ כתובות דף ע״ב סוף ע״א‪ ,‬ופרש״י‬
‫ז״ל‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אזהרה‪ ,‬מדעבדינן לה הכי לנוולה מדד‪ .‬כנגד‬
‫מדד‪ ,‬כמו שעשתד‪ .‬להתנאות על בועילה‪ ,‬מכלל דאסור‪,‬‬
‫אי נמי‪ ,‬מדכתיב ופרע‪ ,‬מכלל דההיא שעתא לאו פרוע‬
‫הוה‪ ,‬שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות‬
‫ראש‪ ,‬וכן עיקר‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫ןהד‪.‬בדל שיש בין ב׳ הפירושים הוא‪ ,‬עפ״י א׳ משמע‪,‬‬
‫שהטעם שמגלין שערה הוא כדי לנוולה בגלוי‪,‬‬
‫כמו שעשתה היא לבועלה להתנאות לפניו בראש מגולה‪,‬‬
‫משמע שאנן הוא שאסור לן לגלות שערה ברבים לנוולה‬
‫על חנם‪ ,‬ואך כדי לעשות לה מדד‪ ,‬כנגד מדד‪ ,‬התירד‪ .‬לנו‬
‫התורה אסור זה כדי לנוולה‪ ,‬אמנם היא אין לד‪ .‬שום‬
‫יפות‪ ,‬בקל יוכל ללמוד ד׳ או ה׳ אותיות שיש בהם הבדל‬
‫בין אשורי לרש״י‪ ,‬ומהמנהג לא נזוז‪ .‬זהו מה שיש להשיב‬
‫לבכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה קוינו לו ויושיענו‪ ,‬בב״א‪.‬‬
‫נאם החו״ם בטבת שב״ע רצו״ן לפ״ג‪] .‬התשי״ג[‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫למעלת ההכם המפואר‪ ,‬כלו מהמדים‪ ,‬וכו‪ /‬כהה״ר‬
‫שלמה אצאייג‪ ,‬שליט״א‪ .‬מורה בכפר מישור‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬וראיתי את השאלה‪,‬‬
‫ואשר נגזר עליה מפי מעלתו‪ ,‬בענין אשה שיצאה‬
‫מבית בעלה בקטטה‪ ,‬והעמיד לה עדים שתוציא מעשה‬
‫ידיה במזונותיה‪ ,‬והיא דחקה עצמה והותירה וקנתה חלק‬
‫בהולטירייא והרויהה סכום גדול‪ ,‬ובא בעלה להוציא‬
‫ממנה‪ ,‬וכבודו נשא ונתן בדבר הלכה בענין מותר מעשה‬
‫‪T‬יה וכר וכר‪ .‬והלכה זו העלה שהכל שלה׳ והבעל‬
‫אוכל פירות‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בטח! לא נעלם מכבודו‪ ,‬שמצד הדין והשכל‬
‫והנמוס‪ ,‬אין להשיב על דבר שיש בו תובע ונתבע‪,‬‬
‫כי יש שופטים בארץ בית דין המחוזי‪ ,‬והגבוה לחקו״ד‬
‫וכאשר יגזרו כן יקום‪ ,‬ואין רשות לב״ד אחר‪ ,‬כלם או‬
‫מקצתם ליכנס בעסק שאינו שלהם‪ .‬ואמנם מאחר שכבודו‬
‫הבטיח שאין בזה שום מעשה‪ ,‬רק תורה היא וכר‪ ,‬על‬
‫אמונתו סמכתי‪ ,‬והנני משיב כבודו דבר בקצ״ר אמיץ‬
‫מקוצר הפנאי ומהחום הלוהט‪ .‬והוא! דבר זה‪ ,‬לדעתי‬
‫המעט ברור‪ ,‬שהוא בכלל מציאה‪ ,‬והנה קי״ל מציאת‬
‫אשה לבעלה‪ ,‬ובטור אבה״ע סי׳ פ״ד הביא פלוגתא‬
‫בזה‪ ,‬דלדעת הרמ״ה ז״ל דוקא בנזונית‪ ,‬אבל אם אינה‬
‫נזונית מציאתה לעצמה‪ ,‬ולדעת הרא״ש ז״ל‪ ,‬בכל אופן‬
‫שיהיה מציאתה לבעלה‪ ,‬ומרן ז״ל שם בש״ע פסק בסתמא‬
‫מציאת האשה לבעלה‪ ,‬ואם היא ספק מגורשת מציאתה‬
‫לעצמה‪ ,‬עכ״ל וגם מור״ם ז״ל לא העיר בשום חלוק‬
‫כדרכו בקודש‪ ,‬משמע פשוט דשני המאורות הגדולים‪,‬‬
‫דעת קדשם שאין להוציא רק ספק מגורשת‪ ,‬וזולת זה‬
‫בכל אופן שיהיה מציאת אשה לבעלה כדעת הרא״ש‬
‫מחר יחזירנה למקומה ולבו בל עמה על נקודת הכסף‪,‬‬
‫לאנן אתכא דמרן מלכא ז״ל סמכינן‪ ,‬וכ״ש בהיות עמו‬
‫במחיצתו בעל המפה ז״ל‪ ,‬ואף שהיא מוחזקת לא מהני‬
‫לה קים לי כהרמ״ה ז״ל‪ ,‬כמ״ש בלקוטי ליצ״ר חו״מ ק׳‬
‫קי״ל סי״ב יעו״ש‪ .‬וכן הלכה ■רווחת‪ .‬זהו הנר׳ לקוצ״ד‬
‫להלכה‪ .‬ואך למעשה‪ ,‬ראוי להשוות בין שניהם בפשר‬
‫הגון שתהא דעת שניהם נוחה המינו‪ ,‬ויהיה שלום בהילם‬
‫בלי לב ולב‪ ,‬זהו הנר׳ לקוצ״ד בס״ד‪• .‬ואל אמת ינחנו‬
‫בדרד אמת‪ ,‬אמן‪ ,‬נאם החו״ם מכנאס יע״א טו״ב סיון‪,‬‬
‫ש׳ והבאת שלום וכר ובין איש ואשתו לפ״ק‪.‬‬
‫ע״ ה יוסף משאש ס״ט‬
‫^לף תתפד‬
‫למעלת החכם המפואר ■וכו׳‪ ,‬כהה״ר שלמה שושן ישצ״ו‪.‬‬
‫בעובי״ קאזא בלא׳ יע״א‪.‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬ ‫ריב‬
‫בעצמו‪ ,‬וכן מפורש עוד התם דאיכא תנאי דס״ל רשאי‬ ‫אסור בגלוי ראשה‪ ,‬שאם רצתה לנוול עצמה‪ ,‬תנוול‬
‫אדם לחבול בעצמו‪ .‬וכן מפורש למארי מתני׳ וברייתא‬ ‫לכל עת שתרצה׳ ובכל מקום שתרצה בבית ‪.‬ובשדה‪.‬‬
‫דמם׳ שבועות דף ז״ך ע״א‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ופי׳ רשאי‪ ,‬פשוט‬ ‫ואך מפי׳ ב׳ יופרע‪ ,‬מכלל דעד השתא לאו פרוע הוה‪,‬‬
‫לכל מבין שאין בדבר שום אסור‪ ,‬הרי לך שלדעת רע״ק‬ ‫ומה טעם ? משום דאין דרך בנות ישראל לצאת פרועות‬
‫דמתני׳ ולדעת כמה תנאי כפי׳ א׳ של רש״י ז״ל‪ ,‬שאין‬ ‫ראש‪ ,‬משמע שאסור לה גם עצמה לגלות שערה‪ ,‬שלכך‬
‫שום אסור לאשה לגלות ראשה‪ ,‬שאם רצתה לנוול‬ ‫בא הכתוב להזהירה שלא תשנה מדרך בנות ישראל ■בשום‬
‫עצמה תנוול‪ ,‬וכ״ש כפי האמת שאין בזה אלא צד ביוש‪,‬‬ ‫אופן‪.‬‬
‫ולפי׳ רשאי אדם לבייש את עצמו ופמש״ל‪.‬‬ ‫הרי לך מפורש‪ ,‬דלפי׳ א׳‪ ,‬אין לה בזה אסור כלל‪,‬‬
‫ועוד מצינו תנאי דס״ל‪ ,‬דלא דאמרינן מכלל הן אתד‪.‬‬ ‫שאין בזה רק משום נוול‪ ,‬ואם תרצה לנוול עצמה‬
‫שומע לאו‪ ,‬כמ״ש במס׳ שבועות דף ל״ה ע״א‬ ‫תנוול‪■ ,‬ולפי׳ ב׳ ג״ כ אין האסור מצד עצם הדבר של גלוי‬
‫במשנה‪ ,‬אל יכך ויברכך וייטיב לך ר״מ מחייב וחכמים‬ ‫שער‪■ ,‬רק מצד מנהג בנות ישראל שנהגו לכסות ראשן‪,‬‬
‫פוטרים‪ ,‬ופרש״י ז״ל ר״מ מחייב מכלל לאו אתה שומע‬ ‫משום שחשבו בזמנם שיש בזה צניעות לאשה‪ ,‬והמגלה‬
‫הן‪ ,‬אל יככה אם תעידוני‪ ,‬ואם לא תעידוני יכך‪ ,‬ע״ש‪,‬‬ ‫שערה נחשבת פורצת גדר הצניעות‪ ,‬ולזה הזהירה תורה‬
‫ורבנן פוטרים דאין אומרים מכלל לאו וכר‪ ,‬וא״כ הכא‬ ‫לכל בת ישראל שלא תעשה הפך מנהג בנות ישראל בזה‪.‬‬
‫נמי בנד״ד נימא דלא ס״ל כר׳ ישימעאל‪ ,‬ופרע אזהרה‬
‫ללאו‪ ,‬דאין אומרים מכלל הן‪ ,‬וכו׳‪.‬‬ ‫וא׳׳ב עתה שכל בנות ישראל הסכימה דעתן שאין להן‬
‫ועוד דעדיפא מכל זד‪ ,.‬כי פי׳ דברי ר׳ ישמעאל‪ ,‬אינו‬ ‫בכסוי הראש שום צניעות וכ״ש שאין להן‬
‫כמו שאנו מבינים בשטחיות דבריו שעומדים‬ ‫בגלוי הראש שום נוול‪ ,‬ואדרבה גלוי שערן הוא הודן‬
‫על רגל אחד דד‪.‬יינו גילוי הראש לחוד‪ ,‬אלא דבריו‬ ‫והדרן ויופיין ותפארתן‪ ,‬ובגלוי שערה מתגאה האשה‬
‫עומדים על ב׳ רגלים‪ ,‬דד‪,‬יינו ב׳ רעותות‪ .‬גלוי שער‬ ‫לפני בעלה ובועלה‪ ,‬א״כ ■נעקר האסור מעיקרו‪ ,‬ונעשה‬
‫וסתירת שער מקליעתו וקשריו‪ ,‬אבל גלוי שער לחוד‬ ‫היתר‪.‬‬
‫אינו באזהרה כלל‪ ,‬ופי׳ זד‪ ,‬מוכרח ממשנה בסוטה דף ז׳‪,‬‬ ‫ומה גם עוד דסברת פי׳ א׳ שכתב רש״י ז״ל‪ ,‬מצאנוה‬
‫וזל״ה‪ ,‬והכהן אוחז בבגדיד‪ ,‬וכו׳ עד שמגלה את לבה‪,‬‬ ‫מפורשת להתה״ק ר׳ עקיבא זיע״א‪ ,‬במס׳ ב״ק דף‬
‫וסותר את שערה‪ ,‬ופירש רש״ י ז״ל‪ ,‬סותר את‬ ‫צ׳ ע״א במשנה‪ ,‬וזל״ה מעשה באחד שפרע ראש האשה‬
‫שערד‪ ,‬מקליעתו‪ ,‬ולקמן יליף לה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וד‪,‬ילפותא‬ ‫בשוק‪ ,‬באת לפני ר׳ עקיבא וחייבו ליתן לה ד׳ מאות‬
‫היא בדף ה׳ ע״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬תנו רבנן ופרע את ראש‬ ‫זוז‪] ,‬על שנוולה בשוק כפי זמנם שגלוי הראש היה נחשב‬
‫האשד״ אין לי אלא ראשה גופה ]לבה דק תני במתני׳[‬ ‫אצלם לנוול[ א״ל‪ ,‬רבי‪ ,‬תן לי זמן‪ ,‬ונתן לו זמן‪ ,‬שמרה‬
‫מנין י ת״ל האשד‪] ,‬משמע גופה דהיינו לבה כמו שקבלו‬ ‫עומדת על פתח חצרה‪ ,‬ושבר את הכד בפניה ובו כאסר‬
‫מארי מתני׳[ וא״כ מה ת״ל ופרע את ראש האשד‪ ,‬י אלא‬ ‫שמן‪ ,‬גלתה את ראשה והיתד‪ .‬מטפחת ומנחת ‪T‬ח על‬
‫מלמד שהכהן סותר שערה‪ ,‬דהיינו הורס קווצותיד‪,‬‬ ‫ראשה‪ ,‬העמיד עליה עדים ובא לפגי ר׳ עקיבא‪ ,‬א״ל‬
‫הקלועים ומתירן ופושטן על צוארה וכתפותיד‪ ,,‬וזד‪,‬‬ ‫לזו אני נותן ד׳ מאות זוז ? א״ל לא אמרת כלום‪,‬‬
‫נפל אף בזה״ז לאשר‪ ,‬בעלת שער ארוך לסתור אותו‬ ‫שהחובל בעצמו אע״פ שאינו רשאי פטור‪ ,‬אחרים שחבלו‬
‫מקליעותו ולהניחו פרוש אנה ואנד‪ ,‬מעורבב ומדובלל‪,‬‬ ‫בו חייבים‪ .‬עכ״ל‪.‬‬
‫וכ״כ המג״א בא״ח סי׳ ע״ה סק״ב דמ״ש מרן באה״ע‬ ‫וצריכים לדעת‪ ,‬מה פי׳ פטור דקתני‪ ,‬מאיזה דבר פטור‪,‬‬
‫לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש‪ ,‬היינו שסותרות‬ ‫מתשלומין לא שייך‪ ,‬דלמי ישלם‪ ,‬האם‬
‫קליעת שערן והולכות בשוק עכ״ל ע״ש‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לעצמו ? ממלקות פשיטא‪ ,‬דהיכן מצינו שהחובל בעצמו‬
‫הראת לדעת דפי׳ ופרע ראש האשה‪ ,‬היינו שמגלהו‬ ‫חייב מלקות ‪ ,‬זשו״ר ילהתוס׳ דף צ״א ע״ב ד״ה החובל‬
‫וסותרו‪ ,‬ועל זה אמר ר׳ ישמעאל אזהרה לבנות‬ ‫זכו׳‪ ,‬שנתעוררו בזה‪ ,‬ויישבו בדוחק‪ ,‬דפי׳ פטור הכא‪,‬‬
‫ישראל שלא יצאו פרועות ראש‪ ,‬דד‪,‬ייגו שערן מגלה‬ ‫היינו שאין בזה צד חיוב רק שאינו חס על גופו‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫וסתור מקליעתו ומעורבב ומדובלל‪ ,‬אבל אם רק מגלה‬ ‫ולדעתי המעט נר׳ כי רע״ק לא נקט האי לישנא‬
‫וקלוע או סרוק ומתוקן שאין לה בו שום נוול לית לן‬ ‫דהחובל וכו׳ רק בלשון השאלה מדין חובל‬
‫בה‪ ,‬וכל זה הוא אפי׳ לפי זמניד‪,‬ם‪.‬‬ ‫שיש בו צד איסור לחבול בעצמו‪ ,‬אבל בנד״ד אין כאן‬
‫וחכם אחד כתב לי ראיד‪ ,‬לאסור‪ ,‬ממעשר‪ ,‬דקמחית‬ ‫חבלה רק ביוש בעלמא‪ ,‬ולכ״ע רשאי אדם לבייש את‬
‫שזכתה לז׳ בנים ששמשו בכהונה גדולה בחייה‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל אחרים שביישוהו חייבים‪ ,‬וכמו שמפורש שם‬
‫בשביל שלא ראו קורות ביתה קליעת שערה‪ ,‬דמשמע‬ ‫דף צ״א‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וכן איתא בהגהות מא״י שבגליון‬
‫מזה שהוא אסור גדול וד‪,‬נזהרת בו יש לה שכר גדול‬ ‫הרי״ף בתלמוד החדש דפוס מינכאן‪ ,‬שכתבו על דברי‬
‫אפי׳ בעוה״ז‪ ,‬והשבתיו‪ ,‬כי ודאי שמע המעשר‪ ,‬מאשר‪.‬‬ ‫רע״ק הנ״ל‪,‬וז״ל‪ ,‬החובל‪ ,‬נ״ב‪ ,‬שביישד‪ .‬את עצמה‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫זקנה המספרת מעשיות‪ ,‬ולא ראה המעשה במקורו‪,‬‬ ‫הרי כדברינו ממש‪.‬‬
‫שהוא ביומא דף מ״ז ע״א וז״ל‪ ,‬ת״ר ז׳ בנים היו לקמחית‬ ‫ואף לדעת פתיית של חכם אחד‪ ,‬שכתב לי זה במה‪,‬‬
‫וכלם שמשו בכד‪,‬ונד‪ ,‬גדולה‪ ,‬אמרו לה חכמים‪ ,‬מד‪ ,‬עשית‬ ‫שדבר זה נקרא לדעתו חובל‪ ,‬השבתיו‪ ,‬דזו פתיות‬
‫שזכית לכך‪ ,‬אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי‬ ‫גסה לחשוב כן‪ ,‬הן מצד השכל הישר‪ ,‬הן מצד דבפי׳‬
‫שערי‪ ,‬אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו‪ ,‬עכ״ל‪ .‬הרי‬ ‫אתמר שם בש״ס דף צ״א סוף ע״א‪ ,‬וז״ל‪ ,‬והא מתניתין‬
‫לך שחכמים דחו דבריה שאינם אלא שיחת אשה זקנה‪,‬‬ ‫בבושת היא וכו׳ יעו״ש‪ .‬ואף לפי פתיותו‪ ,‬מצינו שם‬
‫כי הם ידעו שאין בזה אסור רק מנהג שנהגו בנות ישראל‪.‬‬ ‫תנא דגרייתא אליבא דרע״ק דס״ל רשאי אדם לחרול‬
‫ריג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫‪,‬מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו׳ בו שאל כבודו‪ ,‬על‬
‫ילדים קטנים שהצילו המלכיות משטף המים‪,‬‬
‫שהיד‪ .‬בשנה שעברה‪ ,‬במלכות הזלאנדא‪ ,‬ואנגלייא‪,‬‬
‫וחלקום ביניד‪.‬ם ליטפל בגדולם‪ .‬ומחלק צרפת‪ ,‬בא מספר‬
‫מה‪ ,‬לעיר בלעבאס‪ ,‬למסרם לבעלי בתים שירצו לגדלם‬
‫כבניהם ממש‪ ,‬וד‪.‬רבה יד‪.‬ודים קבלו מד‪,‬ם ורצו לגיירם‪,‬‬
‫ונשאל כבודו מבנו‪ ,‬הנחמד הי׳׳ו‪ ,‬המנהל שם ביה״ס‬
‫לאלייאנס‪ ,‬אם מותר לגיירם‪ ,‬ולא חיישינן לספק ממזרות׳‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬כבר נשאלתי על זה מחבר עיר אשר שם‪,‬‬
‫הל״ה החכם כהד‪.‬׳׳ ר יוסף מלכא ישצ׳׳ו‪,‬‬
‫והשבתיו‪ ,‬דמצוה רבה עבדי לגיירם בילדותם‪ ,‬להכניסם‬
‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬וכמ״ש ביו׳׳ד סי׳ רס״ח סעי׳ ז׳‬
‫יעו׳׳ש׳ ולממזרות לא חיישיגן שאין דין ממזרות באוד‪.‬׳׳ע‪,‬‬
‫אלא בישראל דוקא‪ ,‬ולשמא נתערב בהם ממזר מישראל‬
‫לא חיישינן‪ ,‬דלא מחזיקינן ריעותא‪ ,‬ואף אם אתחזק‬
‫ביניד‪,‬ם ממזר‪ ,‬אזלינן בתר רובא‪ ,‬ואף כשיש ממזר‬
‫צעיר‪ ,‬דחיישינן לפנויד‪ .‬שנתעברה ממנו‪ ,‬היינו דוקא‬
‫לענין כהונד‪ ,.‬שאם בת היא פסולה לכהונה‪ ,‬אבל לישראל‬
‫שרייא‪ ,‬פמ״ש באה׳׳ע סי׳ ד׳ סעי׳ כ״ו׳ ובב׳׳ש שם‬
‫סקט״ל׳ יעו׳׳ש‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו על הנשואין שעושים ביום א׳‪ ,‬או‬
‫ביום שחל בו אחד מחגי הנוצרים‪ ,‬אם יש אסור‬
‫‪,-‬‬ ‫;‬ ‫בדבר מדינא‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬רז׳׳ל במשנה ריש כתובות אמרו‪ ,‬בתולה‬
‫בשאת ליום■ הרב^^גי;״זאלמנה ליום ממיש?‪■,‬‬
‫שפעמים בשבת בתי דינים יושבים בעיירות וכו׳‪ ,‬ועיי׳‬
‫פרש״י ז״ל שם‪ ,‬ושם בגמרא דף ג׳ ע״א איתא‪ ,‬ש‪.‬אם‬
‫יש בתי דינים קבועים בכל יום‪ ,‬אשד‪ ,‬נשאת בכל יום‪,‬‬
‫יעו״ש׳ וכן מפורש בטור ובש׳׳ע אהע״ז סי׳ ס״ד יעו׳׳ש‪,‬‬
‫ואך יש פלוגתא על יום א׳ וע״ש‪ ,‬מטעם שימא יבא לידי‬
‫חלול שבת בהכנת הסעודה‪ ,‬כמ׳׳ש כמ׳׳ש שם בש״ע‬
‫סעיף ג׳‪ ,‬וז״ל‪ ,‬י״א שאין נושאים נשים לא בע׳׳ש ולא‬
‫אחד בשבת‪ .‬גזרה שמא יבא לידי חלול שבת בתקון‬
‫הסעודד‪ ,.‬ויש מתירין וכו׳‪ ,‬יעו׳׳ש‪ ,‬וקי׳׳ל י׳׳א‪ ,‬וי׳׳א‪,‬‬
‫הלכה כי׳׳א בתרא‪ ,‬ולכן ד‪,‬מנד‪,‬ג פשוט בכל מקום לישא‬
‫אשד‪ ,‬בכל יום שירצו‪ ,‬וכ״כ בס׳ בית דוד החדש סי׳ פ׳‬
‫שנשאל על זה‪ ,‬והביא מעשה רב שהגאון מצאנז זצ׳׳ל‬
‫השיא אחד מבניו ביום א׳‪ ,‬וכן מור׳׳ם היד‪ ,‬בחתונת אחד‬
‫מגדולי הדור שהיתה ביום א׳ ונמצאו שם הרבד‪ .‬צדיקים‬
‫‪....‬‬ ‫ות״ח‪ ,‬י‪.‬צו׳׳ש‪.‬‬
‫איברא י שהוסיף שם המחבר‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ואחר כמד‪ ,‬שנים‪,‬‬
‫מצאתי בשו׳׳ת הגאונים‪ ,‬״אסף״ סי׳ ל״ב‪,‬‬
‫לענין נשואין בשבת‪ ,‬וכתב וז׳׳ל‪ ,‬ועובר משום ובחקותיד‪,‬ם‬
‫לא תלכו‪ ,‬כי הגויים מקדשין נשותיהן ביום א ‪T‬יד‪,‬ם‪,‬‬
‫ורז׳׳ל אמרו בתולה ■נשאת ליום הד׳ ואלמנה ליום ה‪,.‬‬
‫וד‪,‬עובר על דברי חכמים חייב מיתה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬אמנם אנן‬
‫אין לנו אלא דברי הגמרא והפוסקים הנז שהתירו בשופי‬
‫■לישא אשד‪ ,‬בכל יום‪ ,‬וכן המנהג פשוט בכל מקום‪ .‬ומה‬
‫גם שנוכל להעמיד דברי הגאונים הנז׳ ז׳׳ל מטעמי שפירי‬
‫של חלוף זמנים‪ ,‬כי בזמנם היו עדיין הולכים בעקבות;‬
‫מינד‪,‬גי בעלי התלמוד להושיב‪ ,‬בהי‪ ,‬דינים רק פעמים‬
‫בשבוע‪ ,‬ביום ד׳ וביום ה‪ '/‬גם' היה' המנהג בינ^ס ילארס‬
‫ע״י קדושין‪ ,‬ואחר זמן מכניסים להופד‪ ,.‬שאז כאשר‬
‫המורם מכל זה‪ ,‬שדבר זה של כסוי הראש בנשים‪.‬‬
‫אינו אלא מצד המנהג דוקא‪ ,‬שחשבוהו בזמן‬
‫■הקודם לצניעות‪ ,‬והעושה הפך המנהג‪ ,‬היתד‪ .‬נחשבת‬
‫לפרוצה‪ ,‬אולם עתה שד‪.‬נשים עלו בהסכמד״ שאין להם‬
‫בזה שום נוול ושום פריצות חלילה‪ ,‬ואין בכסוי הראש‬
‫שום צניעות‪ ,‬רק צביעות‪ ,‬ועברד‪ .‬על מצוד‪ .‬שהזמן‬
‫גרמה‪ ,‬א״כ אזדא ליה אסורא‪.‬‬
‫יא״ת וכי מפני שנהגו היתר בדבר אסור‪ ,‬נעקר האסור‬
‫ממקומו? זו אינד‪ .‬קושיא‪ ,‬חדא! שאין זד‪ .‬אסור‪,‬‬
‫אלא מנהג שבטל טעמו‪ ,‬שאף אסור שבטל טעמו לגמרי‬
‫בטל אסורו‪ ,‬שהרי גלוי משקים‪ ,‬אף שהוא מילתא‬
‫דסכנתא דחמירא מאיסורא והוא דבר שנאסר במנין‪,‬‬
‫כמ״ש בתוס׳ ביצה דף ו׳ ד״ה והאי דינא וכד‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫עכ״ז עכשיו שאין נחשים מצויים בינינו‪ ,‬מותר‪ ,‬כמ״ש‬
‫מרן ביו״ד סי׳ קט״ז ס״א‪ ,‬יעד׳ש‪ ,‬וקו״ח לנד״ד שיסודו‬
‫הוא מנד‪.‬ג נשים שבטל טעמו‪.‬‬
‫ועוד מצינו להגאון מוהר״ם אלאשקר ז״ל בתשובותיו‬
‫סי׳ ל״ה‪ ,‬וז״ל‪ ,‬שאלת היד ‪ T‬אם יש לחוש לאלו‬
‫הנשים שנד‪.‬גו לגלות שערן מחוץ לצמתן להתנאות בו‪,‬‬
‫לפי מה ששמענו מי שהורה להם אסור גמור‪ ,‬ובפי׳‬
‫אמר שער באשה ערוד‪ ..‬תשובה‪ ,‬אין בית מיחוש לאותו‬
‫שער כלל׳ כיון שנהגו לגלות‪ ,‬ואפי׳ לק״ש‪ ,‬וההיא‬
‫דשער באשה ערוד‪ .‬לא מיירי אלא בשער שדרך האשד‪.‬‬
‫לכסותו‪ ,‬דומייא דטפח וכד וכו׳‪ ,‬ע״ש מד‪ .‬שד‪.‬אריך‪,‬‬
‫ודיוסיף עוד משם ראבי״ה ז״ל‪ ,‬שכל אלו שהזכירו‬
‫לערוה דוקא^בדבר שאין רגילות לגלות‪ ,‬אבל בתולה‬
‫הרגילה בגלוי השער לא חיישינן יעו״ש‪ ,‬וד‪,‬וסיף עוד‬
‫שם‪ ,‬שאפילו הבאים ממקום שרגילים לכסות אותו שער‬
‫מותר להם לגלותו במקום שנהגו לגלותו‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫ואנן נוסיף עוד דבר המובן מאליו לכל מבין עם תלמ ‪,T‬‬
‫שהאידנא שכל הגשים מגלות שער כל ראשן‪,‬‬
‫חזר שער הנשואות כשער הבתולות שכלן מתאימות‬
‫רגילות לגלותו‪ ,‬כי מדי הוא טעמא בבתולות׳ משום‬
‫דרגילות לגלותו לא מקרי בגלויין פריצות‪ ,‬הוה״ד והוא‬
‫הטעם האידנא בנשואות הרגילות 'לגלותו‪ ,‬דלא הוי בזה‬
‫שום פריצות חלילה‪ ,‬וכן לענין מ״ש שער באשה ערוד‪.‬‬
‫]ברכות כ״ד[‪ ,‬מדי הוא טעמא בבתולות‪ .‬משום שאין‬
‫הרד‪.‬ור ברגיל לראות‪ ,‬הוה״ד בנשואות הרגילות ד‪.‬א ‪T‬נא‪,‬‬
‫אין הרהור ברגיל‪ ,‬וכל אדם מבשרו יחזה‪ ,‬שרואה אלפי‬
‫נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה‪ ,‬ואינו שם‬
‫לבו להן׳ והמד‪.‬רהר‪ ,‬לא מחמת שער גלוי מהרהר‪ .‬זד‪.‬ו‬
‫‪TT‬י הנר׳ לקוצ״ד ברור בכל זה‪ ,‬ועוד יש הרבה מה‬
‫להאריך בזה‪ ,‬ואין הפנאי מסכים‪ ,‬ומה גם שאין ‪.‬עוד‬
‫צורך‪ ,‬באורך‪ ,‬ומעתה עיני הוריך יראו וישמחו‪ ,‬ויד‪.‬י‬
‫שלום בחילך‪ ,‬שלוה בארמנותיך‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫הצעיר החו״פ עוב״י מכנאם יע״א בטבת דד‪.‬אי שתא‪,‬‬
‫ואיש אל משפחתו ״תשובו״ ]תשי״ד[ לפ״ק‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪,‬‬
‫אלף תתפה‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳ בנש׳׳ק‪ ,‬כמור‪.‬״ר שמואל ן׳‬
‫לחסין ישצ״ו‪.‬‬
 ‫וצר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫ריד‬
‫רב שעשו רבותיו ועניו ראו‪ ,‬בזקנה שנתייבמה מטעם‬ ‫ימצא פתח פתוח ידע כי זנתה תחתיו מן הארוסין‪ ,‬ולכן‬
‫שהיתה לה שעת הכושר‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ועוד דעדיף‪ ,‬כי הוא‬ ‫מסכים לב״ד לחקור עניינו; ולכן החמירו בדבר שלא‬
‫טעמו של התה״ק רע״ק בסריס‪ ,‬כמ״ש ביבמות ע״ט‬ ‫לשנות מדברי המשנה׳ משום מגדר מילתא דזנות‪,‬‬
‫במשנה‪ ,‬סריס חמה לא חולץ וכו׳‪ ,‬מפני שלא היתד‪ .‬לו‬ ‫ואד אנן בזה״ז ליכא ארוסין כלל‪ ,‬רק שדוכין‪ ,‬והקדושין‬
‫שעת הכושר‪ ,‬וסריס אדם וכו׳׳ מפני שהיתה לו שעת‬ ‫‪2‬עשים רק בשעת החופה‪ ,‬ואף אם ימצא פתח פתוח‪,‬‬
‫הכושר‪ ,‬וכן פסקו כל הפוסקים ז״ל‪ ,‬מילתא בטעימא‬ ‫‪.‬אין כאן זנות‪ ,‬כי פנויה היתה קודם ולא נשאר רק ענין‬
‫מפני שעת הכושר‪ ,‬וכ״ה בטור וב״י ובש״ע ר״ס קע״ב‬ ‫ממון של כתו׳ בין מנה למאתים‪ ,‬ואם תתקרר דעתו‬
‫יעו״ש‪ .‬וכפי טעמו של הנ״י הוי דלא כרע״ק כי סריס‬ ‫לית לן ביה‪ .‬ועוד כי הם כתבו שהגויים מקדשים נשותיהם‬
‫אדם א״א שיוליד להקים שם‪ ,‬ומדוע חולץ ? וטעם שאינו‬ ‫ביום אדיהם‪ ,‬ולכן הגזימו להחמיר בדבר להרחיקם‬
‫מייבם‪ ,‬משום גזרת הכתוב לא יבוא פצוע דכא וכו׳‪.‬‬ ‫מחקת הגויים‪ ,‬אבל בזה״ ז אין זכר לדבר זה כלל‪ ,‬שגם‬
‫ועוד‪ ,‬שד‪.‬רי בזקנה לא נתנו שום קצבד‪ ,.‬משמע אפי׳‬ ‫הם ;נושאים נשים בכל יום מימי השנה שירצו‪ .‬ועוד‬
‫בת ק׳ ויותר‪ ,‬חולצת או מתייבמת‪ ,‬אף שא״א לד‪ ,‬בשו״א‬ ‫כי בימי הגאונים היתה ע״ ז מצויה בעולם‪ ,‬ויום אדיהן‬
‫להוליד להקים שם ? ואין להביא ראיה משרה אמנו‪,‬‬ ‫שאמרו הוא זכר לע״ז׳ ולכן הגזימו להחמיר להרחיק‬
‫ויוכבד‪ ,‬שאמרו רז״ל בת ק״ל שנה היתד״ כמ״ש רש״י‬ ‫את האדם מן העבירה של שמץ ע״ ז‪ .‬אבל ב זה״ ז אין‬
‫ז״ל ע״פ וילך איש מבית ? דהתם מעשה נסים‪ ,‬ואין‬ ‫שום זכר לע״ז כלל בשום מקום‪ ,‬וכל הגי הנוצרים‬
‫למדין ממעשה נסים לענין הלכה‪ ,‬כמ״ש ביבמות קכ״א‬ ‫האידנא‪ ,‬יש מהם רק לזכר משיחם שידעי את ה׳ כידוע‪,‬‬
‫ע״ב‪ ,‬ובמקומות אחרים בש״ל‪ .‬ומה גם‪ ,‬שאם נלמוד‬ ‫ויש מהם לזכר נצחונות מלחמותיהם‪ ,‬ותול״מ‪ ,‬וא״כ‬
‫ממעשה נסים‪ ,‬נלמוד גם ‪,‬לאיילונית שתתייבם‪ ,‬שד‪,‬רי‬ ‫הדבר פשוט וברור שמותר לישא אשה בכל יום שירצה‬
‫אמרו‪ ,‬שרד! אמנו איילונית היתה‪ ,‬כמ״ש ביבמות ס״ד‬ ‫אף אם חל בו אחד מחגי הנוצרים‪ ,‬זהו הנ״ל בזה‪ ,‬בעזרת‬
‫ע״ב ? א״כ טעם ■כעיקר הוא שעת הכושר‪ ,‬ונד׳׳ד‬ ‫אלהינו זה קוינו לו ויושיענו‪ ,‬בב״א‪ .‬נאט החו״פ מכנס‬
‫היתד‪ ,‬לה שעת הכושר ותתייבם‪.‬‬ ‫יע״א‪ ,‬בחדש טבת ש׳ תשי״ד לפ״ק‪.‬‬
‫ולענין חליצת בעל רגל עקומה׳ לא נעלם מ״ש בסי׳‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫י‬
‫קס״ט סעי׳ י״ח‪ ,‬ובש״ סקל״א ובס׳ גנזי חיים‬
‫מערכת ח׳ חליצה דף ע״א ע״ב‪ ,‬ס״ד‪ ,‬כתב וז״ל‪ ,‬הוד‪,‬‬ ‫אלף תתפר‬
‫עובדא באיכיאו יע״א‪ ,‬ביבם אחד שלא היה יכול להלוך‬
‫ברגלו‪ ,‬זולת כשד‪,‬וא יושב יכול להניח רגלו בארץ‪ ,‬ע״י‬ ‫שאליה‪ ,‬יבם זקן כבן ם׳ שבהיותו קטן‪■ ,‬נשברה רגלו‬
‫שתופש בידיו השוק‪ ,‬כדי שלא ילך אנה ואנה‪ ,‬על זד‪,‬‬ ‫הימנית מעקבה׳ ואחרי כמה תרופות זמניות‪,‬‬
‫צויתי‪ ,‬שכיון דכשהוא מיושב ותופש בידיו‪ ,‬יכול להדק‬ ‫נשאר חגר‪ ,‬שלא יוכל להניח כף רגלו על הארץ‪ ,‬רק‬
‫רגליו למטה׳ יעשו חליצה‪ ,‬ולא מבעייא לדעת הראב״ד‬ ‫הולך על אצבעותיו‪ ,‬והיבמה גם היא עבר עליה חולי‬
‫והרא״ש שכתבו בהדייא‪ ,‬דאפי׳ לא דחק רגלו בארץ‬ ‫מסוכן בחיי בעלה‪ ,‬ועשו לה נתוח‪ ,‬ונטלו האם שלה‪,‬‬
‫חליצתה כשרה‪ ,‬אלא אפילו לדעת הרי״ף דס״ל דחליצתה‬ ‫במה תיפטר מזיקת יבם ?‪] .‬שאלה זו הוגשה לב״ד הגבוה‪,‬‬
‫פסולה‪ ,‬זהו כשאינו מהדק ודוחק רגלו בארץ‪ ,‬אבל‬ ‫בהיותי‪ .‬במועצת הרבנים בס׳‪ ,‬ויוד׳ טבת שעבר משנתי׳‬
‫כשדוחק רגלו בארץ‪ ,‬והיבמה מתרת המנעל שעל רגלו‪,‬‬ ‫זאת‪ ,‬הודיע הראב״ד הגבוה כמוהרשב״ד ישצ״ו‪ ,‬לרבני‬
‫לכ״ע חליצה כשריד‪ ,,‬ואי משום דבעינן חליצה מעומד‪,‬‬ ‫המועצה‪ ,‬ובקש מהם שכל אחד יחוה דעתו בעגין זה׳‬
‫זהו דוקא לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד חליצתד‪ ,‬כשרד‪] ,,‬וקי״ל‬ ‫ובכן גם אני הויתי דעתי המעט בזה[‪.‬‬
‫שעת הדחק כדיעבד דמי[ וכ״ש לדעת הרא״ם שהביא‬ ‫תשובה‪ ,‬כתב מרן בש״ע אבה״ע סו״ס קע״ב וזל״ה‪,‬‬
‫משם הפוסקים‪ ,‬דאפי׳ לכתחילה חליצתה כשרד‪,‬׳ ועיי׳‬ ‫הזקנה והעקרה‪ ,‬הרי הם כשאר כל הנשים‪,‬‬
‫במוהרשד״ם אבה״ע ]סי׳ צ״ו[ ולמוהר״א ששון סי׳ קע״ג‬ ‫וחולצות או מתייבמות‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והיא תוספתא סופ״ב‬
‫יעו״ש‪ ,‬ועיי׳ כנה״ג‪ ,‬ודו״ק‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ .‬ובנד״ד כפי‬ ‫דיבמות‪ ,‬הביאוה הרא״ש והרי״ף ז״ל סופ״א דיבמות‪,‬‬
‫ששמעתי לא בא היבם למדה זו‪ ,‬רק יוכל להציג כף רגלו‬ ‫וכתב שם הנ״י וז״ל׳ עקרה וזקנה מתייבמות‪ ,‬דהא כמה‬
‫על הארץ בלי ישיבד‪ ,‬בעזר״ה באחיזת ידים‪ ,‬רק עומד‬ ‫עקרות וזקנות מצינו שנפקדו‪ ,‬וראויים להקים שם‪,‬‬
‫ומהלך בדוחק‪ ,‬וא״כ לכו״ע חולץ‪ .‬קם דינא לדעתי המעט‪,‬‬ ‫משא״כ באיילונית‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫שיוכל ליבם או לחלוץ‪ ,‬וד‪,‬אל אשר אין בלתו‪ ,‬יאר עינינו‬ ‫ייאד הרמב״ם ז״ל בפ״ו מהל׳ יבום ה״ז‪ ,‬נתן טעמא‬
‫בתורתו‪ ,‬ויגאל עמו וצאן מרעיתו׳ בב״א‪ ,‬נאם החו״פ‬ ‫אחרינא‪ ,‬וז״ל‪ ,‬וזקנה ועקרה הרי הן כשאר כל‬
‫מכנאס יע״א‪ ,‬בטבת ש׳ התור״ה והעבוד״ה‪ ,‬לפ״ק‪.‬‬ ‫היבמות׳ רצה חולץ‪ ,‬רצה מייבט‪ ,‬שזקנה ועקרה היתד!‬
‫קש וחשש‪ ,‬יו״ימ ס״ט‬ ‫להן שעת הכושר׳ עכ״ל‪.‬הנה א״כ בנד״ד באנו לסלע‬
‫המחלוקת‪ ,‬לדעת הג״י בטעמו הנז׳‪ .‬שפמה עקרות וזקנות‬
‫אלף תתפז‬ ‫נפקדו‪ ,‬נדו״ד שאי אפשר לה ליפקד בשו״א‪ ,‬חזר דינה‬
‫כדין איילונית‪ ,‬ופטורה מן החליצה ומן היבום‪ ,‬ולדעת‬
‫למעלת החכם וכו׳ וכו׳‪ ,‬כמה״ר יצחק אלמאליח ישצ״ו‪.‬‬ ‫הרמב״ם ז״ל בטעמו הגז׳‪ ,‬משום שעת הכושר‪ ,‬גם לזו‬
‫״לתלמסאן״ שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫י‬ ‫היתה שעת הכושר‪ ,‬וחולצת או מתייבימת‪.‬‬
‫חכם לבב ‪I‬‬ ‫אמנם דעתי המעט נוטה‪ ,‬שטעם הרמב״ם עיקר‪ ,‬ועליו‬
‫ב׳ תאמי צביד‪ ,‬מכתביו היקרים הגיעוגי בשבוע החולף‪,‬‬ ‫ראוי לסמוך כי כן סמכו עליו גאוני עולם‪,‬‬
‫וראיתי את השאלה ואשר נגזר עליר‪ ,‬מפי כבורו‪,‬‬ ‫כמ״ש המרדכי בפ׳ החולץ‪ ,‬בשם ראבי״ה‪ ,‬שהביא מעשה‬
‫רטו‬ ‫אוצר ה מכ תבי ם‬
‫ואף לדעת החולקים אין האסור אלא מדרבנן‪ ,‬פמ״ש‬ ‫והיא‪■ ,‬נוצרי נשוי עם ישראלית בדיניהם‪ .‬וילדה לו בת‪,‬‬
‫הגאון מהרש״א ומהר״ם שי״ף ז״ל שם‪ ,‬ואין להחמיר‬ ‫וגדלה וגשתדכה עם בחור כהן‪ ,‬אם מותר ליקה אותה‬
‫על גר הבא להתגייר חומרא יתירה זו שעדיין לא שמעה‬ ‫לאשה‪.‬‬
‫אזנו האי דינא דאין מערבין וכו׳‪ ,‬שאף כל המון ישראל‬ ‫תשובה‪ .‬יפה הורה כבודו‪ ,‬שהבת כשרה אלא שפגומה‬
‫אינם יודעים ממנו כלל‪ ,‬ואף הרבה מחכמי הזמן לא ידעו‬ ‫לכהונה‪ ,‬וכמו שמפורש בש״ע סי ד׳ סעי׳ ה׳‬
‫מהאי הלכתא‪ .‬ומה גם כי עתה בעונותי׳ חוה״מ שוה‬ ‫וסעיף י״ט‪ ,‬שנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר‪,‬‬
‫אצל כל אדם לימות החול בעשיית כל מלאכה וכל‬ ‫אלא שפגום לכהונה‪ ,‬ואם נשאת לא תצא כמ״ש הב״ש‬
‫מסחר‪ ,‬וסעודות היום והלילה‪ ,‬ואין גם אחד שמרבה בו‬ ‫סק״ב‪ ,‬והח״מ סק״ג יעו״ש‪ ,‬אוף אם נשאת בהאלמירי‬
‫סעודתו משום שמחה‪ ,‬ושא עיניד לאחד מהטעמים שאמרו‬ ‫לא תצא‪ ,‬וכמ״ש בס׳ ויען אברהם תשובה ע״ט בסופה‪,‬‬
‫במ״ק ח׳ ע״ב על שאין נושאין נשים במועד‪ ,‬וז״ל רי״ץ‬ ‫משם הרה״ג המשמ״ח זצ״ל בהסכמת הרה״ג פמוהר״ד‬
‫נפחא אמר מפני בטול פו״ר‪ ,‬ופרש״י ז״ל דאי שרו‬ ‫רפאל אנקאווא זצ״ל‪ ,‬ואף שהמחבר כתב שהוא בהעלם‬
‫נשואין ביו״ט אין אדם נושא אשה כל השנה כלה‪ ,‬אלא‬ ‫דבר ממקור הדין בזה‪ ,‬פשוט שהיה מחוסר ידיעה בעגין‬
‫ממתין עד המועד שיהיה עושה סעודה אחת למועד‬ ‫נשואי האלמירי‪ ,‬כי הוא דבר קשה מאד מאד להפרידו‬
‫ולנשואין‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬הרי לד כמה היתה גדולה אצלם סעודת‬ ‫יותר ויותר אלף פעמים מהפרדת זווג דתי‪ ,‬שאין בו‬
‫המועד עד שתספיק גם לנשואין‪ ,‬ומי עושה כן בזמן‬ ‫לא אחור זמן ולא הוצאות‪ ,‬והפרדת נשואי האלמירי‬
‫הזה ? אף החרד בעל נכסים מוסיף רק תבשיל אחד‪,,‬‬ ‫צריך אחר זמן של ימים שיש בהם שנים וגם הרבה‬
‫וא״כ אין להחמיר בדברים אלו הא ‪T‬נא׳ ומה גם מפני‬ ‫הוצאות של עורכי דין וכו׳ וכו׳‪ ,‬ובכן הדבר פשוט לכל‬
‫המחלוקת ומשום איבה‪ .‬וכמ״ש הרמב״ם ז״ל בפ׳ כ״א‬ ‫מבין עם תלמיד‪T ,‬נלמוד נשואי האלמירי מנשואי הדת‬
‫מהלכות סנהדרין הלכה ח׳‪ ,‬וז״ל כבר נהגו כל בתי‬ ‫בקו״ח‪ ,‬דלא אטרחוהו רבנן טרחא מרובת זמן עם צערא‬
‫דיני ישראל שאחר הגמרא בכל הישיבות שמושיבין‬ ‫רבה דגופא ודממונא׳ ואד אם לא נשאת לא בדת ולא‬
‫בעלי דינים וימושיבין העדים‪ ,‬כדי לסלק המחלוקת‪,‬‬ ‫בהאלמירי אסור לכהן לקחתה‪.‬‬
‫שאין בגו כח להעמיד משפטי הדת על תלם‪ ,‬עכ״ל ע״ש‪.‬‬ ‫אמנם כל זה הוא‪ ,‬אם המצא תמצא אזן קשבת לקבל‪,‬‬
‫ועיי׳ כיוצא בזה בט״ז יו״ד סי׳ קי״ט סקט״ז יעו״ש‪,‬‬ ‫כי חופשיות הדור אטמה כל אזן משמוע הוראת‬
‫וע״ע בס׳ משפטי׳ ישרים ח״ב סי׳ ק״ע‪ ,‬ובס׳ תועפות‬ ‫חכמים‪ ,‬ומה גם! בדבר הגדול הזה‪ ,‬שכמה טרחות והוצאות‬
‫ראם סי׳ נ״ב‪ ,‬כיוצא באלה הדברים‪ .‬וע״ע בתשר‬ ‫טורח ומוציא כל בחור על בנוח הזמן עד שמוצא את‬
‫הרמב״ם ז״ ל סי׳ ק״ל‪ ,‬בענין מי שקנה שפחה ונטען‬ ‫הראויה לו ונקשר עמה בקשר של קיימא‪ ,‬ועזה כמות‬
‫עליה‪ ,‬ונשאל אם מותר לישאנה‪ ,‬וכתב וזל״ה‪ ,‬ואף כי‬ ‫אהבה‪ ,‬איד יוכל לכבוש את יצרו לשמוע הוראה זו ?‬
‫הנטען על השפחה ונשתחררה אסור לישאינה‪ ,‬מ״מ מפני‬ ‫בכן אני אומר אם יהיה איזה נס היוצא מגדר הטבע‬
‫תקנת השבים אמרנו מוטב שיאכל ■רוטב ולא שומן‬ ‫שיקובלו דבריכם בשובה ונחת בינכם לבינו‪ ,‬הרי‬
‫עצמו‪ ,‬וסמכנו על אמרם עת לעשות לה׳ הפרו תורתד‬ ‫טוב‪ ,‬ואם תדעו שיצא לכם ריב ומדון‪ ,‬או איבה ממאן‬
‫ויכול לישאנה‪ ,‬והאל ברחמיו יכפר עוננו‪ ,‬כאשר דבר‬ ‫דהו‪■ ,‬נוכל לומר ע״פ מצב הזמן דהשדוכין בזה הם כימו‬
‫לגו‪ ,‬ואסירה כל בדילייד‪ ,‬עכ״ל קדשו‪ ,‬וחתמו משה‪.‬‬ ‫עבר וכנס‪ ,‬כי קשה מאד להפרידן‪ ,‬ויש לכם על מי לסמוד‬
‫זיע״א‪ .‬ועוד יש הרבה מזה בדברי הפוסקים הפותחי׳‬ ‫בשעת הדחק‪ ,‬והם גאוני עולם שזכר הרי״ף זיע״א‪,‬‬
‫שערי רחמים בדברים אלו וכיוצא בהם‪ ,‬ואין הזמן‬ ‫שכתב וחזינן לרבוותא אחריני דפסקי דכשר ולא מסיימי‬
‫מסכים לאסוף כעמיר גרנה‪ ,‬ומה גם כי השלג והכפור‬ ‫פגום לכהונה‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬והנ״י הכריע כמותם בראיות‬
‫והגליד אשר ירדו במדה גסה זה שבועיים הביאו בכנפיהם‬ ‫יעו״ש‪ .‬וגם ‪,‬הגאון מהרש״ל זצ״ל הובאו דבריו‬
‫אי קו הבריאות‪ ,‬וכל מה שכתבתי לכבודו בזח הוא‬ ‫בקרבן נתנאל על הרא״ש ביבמות דף מ״ה ציון פ׳‬
‫בקושי גדול‪ .‬ה׳ ירחמנו‪ ,‬אמן‪ .‬נאם החו״ם באדר א׳‬ ‫הכריע דלא כהרא״ש ז״ל יעו״ש‪ ,‬ובפרט גדול המורים‬
‫תשי״ד לפ״ק‪.‬‬ ‫הרמב״ם ז״ל שמכשיר לכתחילה לכהונה‪ .‬ואף דאנן‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫אתכא דמרן מלכא זיע״א סמכינן‪ ,‬מ״מ בשעת הדחק‪,‬‬
‫כדאי הנהו רבוותא‪ ,‬ארייווחא‪ ,‬לסימור עליהם‪ ,‬וכמ״ש‬
‫אלף תתפח‬ ‫בנדה ט׳‪ ,‬כדאי הוא ר׳ אליעזר לסמור עליו בשעת הדחק‪,‬‬
‫וקו״ח בנד״ד שיש כמה רבוותא דמכשירים‪.‬‬
‫להחכם הג״ל‬ ‫ועל ענין הגר שאמר כבודו שאמרו לד משמי שיכולים‬
‫׳מכתבו הבהיר הגיעני קודם חג האביב בימים אחדים‪,‬‬ ‫לגיירו ולהשיאו אשה בחוה״מ‪ ,‬להשיאו אשה היא‬
‫ויען היינו עומדים בפרק ערבי פסחים‪ ,‬לא היה‬ ‫תוספת משלד‪ ,‬דלא איתשילנא עליה כלל‪ ,‬רק לגיירו‪,‬‬
‫לי פנאי להתבונן בקריאתו מרוב הטרדות‪ ,‬הצבוריות‬ ‫ולגיירו הדבר פשוט דשרי‪ ,‬ואי משום סעודה קטנה‬
‫והיחידות׳ וגם עתה שיצא החג בשלום הודות לאל‪ ,‬עוד‬ ‫שעושים בגירותו‪ ,‬אף אם יעשוה גדולה אין רע׳ אין‬
‫כצמח השדה צמחו טרדות הדשות‪ ,‬ובכן אי אפשר‬ ‫שמחה אלא בסעודת נשואין דוקא אמרו‪ ,‬כמ״ש הבאה״ט‬
‫לבא בארוכה‪ ,‬רק בקצ״ר אמיץ‪ ,‬והוא‪ ,‬ראיתי את השאלה‬ ‫בא״ח סי׳ תקמ״ו סק״ה‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ומה גם עוד שאף‬
‫ואשר נגזר עליה מפי כבודו בפלפלת כל שהיא מהש״ס‬ ‫הנשואין בחוה״מ שאסרו רז״ל במשנה מ״ק ח׳‪ ,‬ופמ״ש‬
‫והפוסקים והיא ן‬ ‫שם בסי׳ תקמ״ו‪ ,‬מטעמא שאין מערבין שמחה בשמחה‪,‬‬
‫מעשה שהיה באשת איש שהיתה משרתת אלמון אחר‬ ‫היינו דוקא •נשואין עם סעודח‪ ,‬אבל בלא סעודה שרי‪,‬‬
‫בביתו מפתו תאכל ומכוסו תשתה׳ ומתייחדים‬ ‫פמ״ש בתוס׳ כתובות דף מ״ז ע״א‪ ,‬ד״ה דמסר לו יעו״ש‪,‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫רטז‬
‫עיי׳ בס׳ כר״ח ח״ב סי׳ ט״ל‪ ,‬ובמוצ״ב ח״ב סי׳ כ״ב‪,‬‬ ‫שניהם בדלתות סגורות‪ ,‬גם מטיילים בשלוב ידים ובנשוק‬
‫ובח״ב סי׳ ק״כ‪ ,‬ובלב מבין חלק אבה״ע סי׳ א׳‪ ,‬ג׳‪ ,‬ו׳‪.‬‬ ‫פנים‪ ,‬אבל עדי טומאה או קנוי אין כאן כלל‪ ,‬גם בני‬
‫ומפוריש הדבר באורך בס׳ נפת צופים חאהב״ע סי׳ ג׳‪,‬‬ ‫העיר מרננים עליהם בקלא דלא פסיק שפ׳ זנה עם‬
‫יעו״ש‪ ,‬והעולה מכל דבריהם הוא‪ ,‬שהכל לפי ראות‬ ‫פלונית‪ ,‬ובעל האשה היה מובדל ממנה זה כשנתים ימים‪,‬‬
‫עיני הביד״ץ‪ ,‬שאחר שיתברר הדבר היטב שהאשה‬ ‫כי הוא מתלמסאן והיא ממג׳נייא‪ ,‬וכל הזמן הזה היו‬
‫פסקו דמיה‪ ,‬או ע״י עדות נשים כשרות‪ ,‬או‪.‬ע״י הודאת‬ ‫נדונים בבית המשפט הצרפתי להתגרש‪ ,‬וסו״ד נתגרשה‬
‫האשה עצמה‪ ,‬אזי רואים אם הבעל יכול עוד להוליד‬ ‫האשה הנז׳ מבעלה כדבזו״י‪ .‬ועתה רוצה האלמון הנז׳‬
‫בנים‪ ,‬ורוצה לקיים מצות בבקר זרע זרעך ולערב וכו׳‪,‬‬ ‫לקחתה לו לאשה‪ ,‬וכבודו העלה שאסורה לו עפה״ד‪,‬‬
‫ויוכל למיקם בספוקייהו של שתי נשים במזונות וכסות‬ ‫ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫וכו׳‪ ,‬אזי יוכל ■לישא אשה אחרת על אשתו‪ ,‬מאחר‬ ‫תשובה‪ .‬מ״ש כבודו שהאשה היתה משרתת בבית‬
‫שפסקה מבוא בדמים ואינה ראויה עוד לילד‪ ,‬ואך‬ ‫האל׳מון‪ ,‬לא גלה כבודו אם יש לאוןזו אלמון‬
‫אם הבעל אין ראוי להוליד עוד׳ או אינו יכול למיקם‬ ‫בנים או בנות אתו בבית‪ ,‬שאם יש׳ אין לחוש למדי‪,‬‬
‫בספוקייהו‪ ,‬אינו יכול לישיא אשה אחרת על אישתו רק‬ ‫ומעשים בכל יום ובכל מקום שכמה נשי גברי משרתות‬
‫ע״פ רצונה‪ .‬ואם רוצה לגרשה יכול לגרשיה‪ ,‬ויפרע לה‬ ‫אצל בעלי בתים‪ ,‬אף פלג גופא‪ ,‬ואם הוא לבדו דר‪,‬‬
‫כתובתה עספ״א‪ ,‬כי נסתפחה שדהו‪ .‬זהו מה שישי להשיב‬ ‫אף אם מתייחד עמה בדלתות סגורות אם אינן נעולות‬
‫לכבודו בק״צר אמיץ מקוצר הפנאי‪ .‬וצויי״מ‪ ,‬וימ״ן‪,‬‬ ‫במנעול לא חיישינן למדי ג״כ‪ ,‬כמ״ש מור״ם שם בש״ע‬
‫ויק״פ‪ ,‬בב״א‪ .‬נאם החו״פ מכנס יע״א בריש ירחא‪,‬‬ ‫סי׳ י״א סעיף א׳‪ ,‬שהוסיף ׳‪,‬במנעול״ והיא עיקר בענין זה‪.‬‬
‫דסיון המוב״ת ש׳ ■תשיט״ו לפ״ק‪,‬‬ ‫עוד כתב כבודו והעידו ב׳ עדים‪ ,‬ולא כתב כשרים‪,‬‬
‫אני היו״ ם ס״ ט‬ ‫והיא העיקר‪ ,‬שיהיו כשרים בלי דבר הפוסלם‬
‫מהדברים הנזכרים בחו״ימ סי׳ ל״ג ול״ד‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואין‬
‫אלף תתצ‬ ‫להסתפק באשר הוא שם בצרוף אומדנות‪ ,‬רק בעינן‬
‫כשרים עפה״ד‪ .‬וענין הטיול ונשוק פגים בפנים‪ ,‬אינו‬
‫למעלת הרב הנז׳‪ ,‬בעיר בני מלאל והסביבות‪.‬‬ ‫אות ■לרעה בערי אלגיירין כי כן המנהג הרע הזה פשוט‬
‫שלשום הגיעגי מכתבו‪ ,‬בו שאל כבודו אודות אישה‬ ‫שם לנשק קרובות ומיודעות פנויות ונשואות‪ ,‬ה׳ הטוב‬
‫אחת נשיואה עם איש עני‪ ,‬והיא כעין שיוטה‬ ‫יכפר כי לכל העם בשגגה‪ .‬וכן מה שמרנני׳ העם אחריהם‬
‫שטות מיוחדת במינה‪ ,‬שכאשר תלד אינה רוצה לטפל‬ ‫שפלוני זנה עם פלוני׳‪ ,‬צריך תנאי גדול‪ ,‬כי זה דווקא‬
‫בולד‪ ,‬והילדים שנולדו לה כבר‪ ,‬כלם מתו מהעדר הטפול‪,‬‬ ‫אם אין לה או לו‪ ,‬או לבעל אויבים המעבירים את הקול‪,‬‬
‫והיא משיבה כאחת הבריאות על הן וכו׳‪ ,‬ונסתפק כבודו‬ ‫וכל שיש לשו״א מהם בעיר אויבים‪ ,‬חוששין שמא‬
‫אם יכולה להתגרשי‪ ,‬כי מדברי הטור משמע‪ ,‬שרק בדיעבד‪,‬‬ ‫מחמת האויבים יצא הקול‪ ,‬כמ״ש שם בש״ע ובבאה״ט‬
‫אבל לא לכתחילה‪ .‬זהו תוכן שאלת כבודו‪.‬‬ ‫שם סקי״א‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬כי יש הבדל בין אישי לאשיה בענין‬ ‫ובכן הדבר נחלק ■לשלש חלוקות והם‪ ,‬א׳‪ ,‬אם העידו‬
‫זה‪ ,‬האישי‪ ,‬בעת שהוא חלים‪ ,‬הרי הוא כפקח‬ ‫עדים כשרים כפה״ד על הסתירה כדינה בדלתות‬
‫לכל דבריו‪ ,‬ואם גרש באותה שיעה גטו גט‪ ,‬כמ״ש מרן‬ ‫נעולות‪ ,‬והיה קלד״פ ברור שלא ע״פ אויבים‪ ,‬אז אפי׳‬
‫באה״ע סי׳ קכ״א ס״ג‪ ,‬יע״וש‪ ,‬ומ״ש ואם גרש‪ ,‬אין‬ ‫נשאת תצא‪ ,‬אם אין לו בנים ממנה‪ ,‬ב׳‪ ,‬אם יש עדים‬
‫פירושו דיעבד דוקא‪ ,‬דא״כ הוי סותר הקודם שכתב‬ ‫כשרים על הסתירה בדלתות נעולות‪ ,‬אם יש קול ע״פ‬
‫כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו‪ ,‬והוא ש״ס‬ ‫אויבים‪ ,‬לכתחילה לא תנשא‪ ,‬ואם נשאת לא תצא אפי׳‬
‫ערוך בר״ה דף כ״ח ע״א‪ .‬יעו״ש‪ ,‬אלא הוה״ד לכתחלה‪,‬‬ ‫אין ■לה בנים‪ ,‬ג‪ /‬אם לא היו עדים כשרים על הסתירה‬
‫כמו שהוכחתי בספרי ״גרש ירחים״ על הלכות גטין‪.‬‬ ‫בדלתות נעולות‪ ,‬מותרת לינשא לכתחלה אף אם יש‬
‫קדל״פ בלא אויבים‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה‪,‬‬
‫ובענין עתים חלים‪ ,‬איכא פלוגתא׳ לדעת הב״ש שם‬ ‫בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו‪ ,‬בב״א‪ .‬נאם החו״פ‬
‫סק״ד‪ ,‬היינו דוקא שישי לו זמן קבוע לחלימותו‪,‬‬ ‫בשילהי ניסן המלוב״ן ש׳ תשי״ד לפ״ק‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ע״ש‪ .‬והפ״ת שם סק״ב הביא דעת החולקים דלא בעינן‬ ‫ע״ה אני היו״ם ס״ט‬
‫זמן קבוע‪ ,‬רק כל שאנו רואים אותו שיפוי בדעתו כאחד‬
‫הבריאים מהני‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ולענין מעשיה ■נר׳ פשוט‪ ,‬שאם‬ ‫אלף חתפט‬
‫ישי חשיש עיגון לא בעינן זמן קבוע‪ .‬וזה לענין הבעל‪.‬‬
‫אמנם לענין האשיה‪ ,‬ישי ג׳ אופנים‪ ,‬א׳‪ ,‬אם אינה יודעת‬ ‫למעלת הרב הנבחר‪ ,‬הדו״מ‪ ,‬בנש״ק פמה״ר יוסף‬
‫לשימור את גטה‪ ,‬אפי׳ דיעבד הגט בטל מן התורה‪,‬‬ ‫בוסידאן ישצ״ו‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪,‬‬
‫דכתיב ונתן בידה‪ ,‬דהיינו בראוי לקבל ולשמור‪ ,‬וזו‬ ‫העי״א‪.‬‬
‫שאינה יודעת לשימור‪ ,‬הו״ ל כאלו השליכו באשפה‪ .‬ב׳‪ ,‬אם‬ ‫שאל כבודו במכתבו‪ ,‬בראובן שחדל להיות לאשתו‬
‫יכולה לשמור את גטה‪ ,‬ואינה יכולה לשימור את עצמה‪,‬‬ ‫אורח כנשים‪ ,‬ויש לו בנים ובנות‪ ,‬ורוצה לישא‬
‫מן התורה מתגרשת‪ ,‬אבל רז״ל תקנו שלא יגרשנה‬ ‫אשה אחרת על אשתו‪ ,‬אם יכול או לא‪ ,‬ואם ירצה לגרש‪,‬‬
‫לכתחלה רק יהיה משמרה‪ ,‬כדי שלא ינהגו בה מנהג‬ ‫אם יוכל לגרש‪ ,‬או לא‪ ,‬וכיצד יהיה פרעון הכתובה‪.‬‬
‫הפקר‪ ,‬כמ״ש ביבמות קי״ג ע״ב‪ ,‬ובירושלמי יבמות‬
‫פי״ד ה״א‪ ,‬קרו לה משום גרירה‪ ,‬דהיינו משיום שנגררת‬ ‫תשובה‪ .‬דבר זה אינו מפורש בש״ע‪ ,‬ורק כתוב בתקנות‪,‬‬
‫ריז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫וכבודו שואל בזה הלשון‪ ,‬אם הכהן הזה שנשא בת‬ ‫אחר הזנות‪ .‬ויש גורסים גדירה‪ ,‬דהיינו משום גדר וסייג‬
‫גרושה בלי גט‪ ,‬נולד לו בן זכר מהו למול אותו‪ ,‬ואם‬ ‫שלא ינהגו בה מנהג הפקר‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואך אם עבר וגרשה‬
‫נקבה מה דינה להיות ישראלית? הכהן ואשתו רוצים‬ ‫הרי זו מגורשת‪ .‬ג׳‪ ,‬אם היא עתים חלומה ועתים שוטה‪,‬‬
‫להכניס בניהם בקרב ישראל‪ ,‬ונראה לכבודו‪ ,‬שהבן‬ ‫שיש פוסקים ס״ל שמותר לגרשה אפי׳ לכתחלה בעת‬
‫חייבים למולו‪ ,‬והבת לגיירה‪ ,‬ולא רצה לסמור על דעתו‪,‬‬ ‫חלימותה‪ ,‬ויש חולקים וסוברים דגם בזאת דוקא בדיעבד‪,‬‬
‫ובעי ממני להוות דעתי‪.‬‬ ‫אבל לכתחלה אין לגרשה‪ ,‬ויש סוברים באופן זה הג׳‬
‫תשובה‪ .‬שאלת כבודו באה סתומה כי לא פורש‪ ,‬אם‬ ‫ובאופן הב׳ תנ״ל‪ ,‬ראוי להחמיר אפי׳ בדיעבד‪ ,‬כמ״ש‬
‫הרופא שנשא אותה אשה‪ ,‬יהודי הוא‪ ,‬או‬ ‫כל זה בטור וב״י ובש״ע סי׳ קי״ט ובח״מ וב״ש ובבאה״ט‬
‫ערל‪ ,‬או ערבי מהול‪ ,‬שאם הרופא הוא יהודי‪ ,‬הבת ממזרת‬ ‫ובפ״ת שם‪ ,‬ולעניו הלכה‪ ,‬לפי ראות עיני המורה הרגיל‬
‫שאמה לא נתגרשה מבעלה בגט‪ ,‬כדת מו״י‪ ,‬רק נתגרשה‬ ‫ומכיר בעבודה היטב בצרוף דעות מורים אחרים‪ ,‬ולפי‬
‫בי דינא דמלכות צרפת‪ ,‬ולכן קרי לה כבודו אשה‬ ‫הענין אם יש מקום עגון‪.‬‬
‫גרושה‪ ,‬וגרושי הצרפתים אינם גרושים כלל בדיני ישראל‪,‬‬ ‫ודין מי נקרא שוטה‪ ,‬מפורש בחגיגה ג׳ ע״ב‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫וא״כ אותה אשה שנשא אותו רופא‪ ,‬עדין אשת איש‬ ‫ת״ר‪ ,‬איזהו שוטה ? היוצא יחידי בלילה‪ ,‬והלן‬
‫גמורה היא‪ ,‬והבת הנולדה לה מאותו רופא‪ ,‬אם הוא‬ ‫בבית הקברות‪ ,‬והמקרע את כסותו‪ ,‬ואתמר שם‪ ,‬רב הונא‬
‫ישראל ממזרת גמורה היא‪ ,‬וכל זרעה אחריה עד עולם‬ ‫אמר עד שיהיו כולן בבת אחת‪ ,‬ור׳ יוחנר אמר אפי׳‬
‫ממזרים גמורים הם‪ ,‬ואסורים לבא בקהל‪ ,‬ואד לענין‬ ‫באחת מהן עוד אמרו שם דף ד׳ ע״א׳ תניא איזהו שוטה ?‬
‫מילה‪ ,‬ממזר כישראל הוא‪ ,‬ומלין אותו בזמנו אפילו‬ ‫זה המאבד מה שנותנים לו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬ופסקו הפוסקים הלכתא‬
‫בשבת ]יו״ד סי׳ רס״ה ס״ד[‪.‬‬ ‫כר׳ יוחנן‪ ,‬שאף באחת מהן נקרא שוטה‪ ,‬כמ״ש רבנו‬
‫ואם הרופא שנשא האשה הוא עממי‪ ,‬נוצרי‪ ,‬או ערבי‬ ‫הטור בחו״מ סי׳ ל״ה ע״ש‪ ,‬והוסיף עוד משם הרמב״ם‬
‫מהול‪ ,‬אותה הבת שילדה לו האשה‪ ,‬כשרה לבא‬ ‫ז״ל‪ ,‬פ״ט מהל׳ עדות‪ ,‬וז״ל‪ ,‬ולא שוטה שהולך ערום‪,‬‬
‫בקהל‪ ,‬ואך פגומה לכהונה‪ ,‬כמ״ש בש״ע אבה״ע סי׳‬ ‫ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד‪ ,‬אלא כל מי שנטרפה‬
‫ד׳ סעיף י״ט‪ ,‬שעכו״ם ועבד הבא על בת ישראל‪ ,‬בין‬ ‫דעתו ונמצא דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים‪,‬‬
‫פנויה בין אשת איש הולד כשר‪ ,‬ופגום לכהונה‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫אע״פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה‬
‫ואם ילדה הבת בן או בת‪ ,‬הרי הם ישראלים גמורים‪,‬‬ ‫פסול ובכלל שוטה יחשב‪ ,‬עכ״ל ע״ש‪ ,‬וכפ״פ מרן בש״ע‬
‫ואין צריכים שום גירות‪ ,‬דלא שייכה גרות בישראל גמור‪,‬‬ ‫שם סעי׳ ח׳ יעו״ש‪.‬‬
‫ובכל אופן שיהיה אותו רב שלא רצה לסדר להם קדושין‪,‬‬ ‫מעתה נשוב לשאלת כבודו אשר היא מעורפלת‪ ,‬כי‬
‫כתורה עשה‪ ,‬ועליו תבא ברכת טוב‪.‬‬ ‫תחלה כתב כבודו וז״ל‪ ,‬אודות אשה בכפר‬
‫אחיך הצעיר החו״פ מכנאס באב תשי״ח‬ ‫בוזעד‪ ,‬שהיא כמעט שוטה רח״ל‪ ,‬ושוב כתב שהשטות‬
‫אני היו״ם ס״ט‪.‬‬ ‫שיש לה רק כשהיא יולדת שאינה רוצה לטפל בולד וכו׳‪,‬‬
‫ודבר זה אינו נכנס בגדר שטות כלל‪ ,‬רק מהלה של‬
‫אלף תתצב‬ ‫אכזריות‪ ,‬כמ״ש רז״ל עורבא בעי בני והאי גברא לא‬
‫בעי בני‪] ,‬כתובות מ״ט ע״ב[‪ .‬ושוב כתב כבודו שהאשה‬
‫■י א‪ .‬קדושץ ע״פ המתקדשת‪.‬‬ ‫מסבבת בשוקים וברחובות כל היום וכל הלילה‪ ,‬וזה הוי‬
‫סימן של שטות שאמרו רז״ל היוצא יחידי בלילה‪,‬‬
‫להרב אברהם כאבישא ישצ״ו‪.‬‬ ‫כמש״ל וא״כ כל דבריו סתרי אהדדי‪.‬‬
‫״לאוריאנויל״ אלגיריין‪.‬‬ ‫בכן אני אומר‪ ,‬משום חומרא דאשת איש‪ ,‬אם אפשר‬
‫שאלת ידידי במכתבך הבהיר‪ .‬שלנערה בת י״ד שנה‪,‬‬ ‫לשלחם לב״ד המחוזי והם יטפלו בעניינים לחבר‬
‫שבאה לפניך‪ ,‬ואמרה שהיא זוכרת שזה למעלה‬ ‫או להפריד‪ ,‬מוטב‪ ,‬ואם אי אפשר מאיזה סיבה‪ ,‬ישתף‬
‫משנה וחצי כשהיתה בבית ספר נתן לה נער אחד בן‬ ‫כבודו עמו דעות אנשי הועד‪ ,‬ויתמתנו בענין ואחר‬
‫גילה חתיכת נייר קטנה‪ ,‬ואמר לה איזה דברים שנראים‬ ‫שיתברר להם הדבר ברור גמור שאין בה צד שטות‪,‬‬
‫לה כנוסח הקדושין‪ ,‬ואינה זוכרת‪ ,‬וכאשר כבודו שאל‬ ‫אזי יסדר להם גט כדמו״י‪ .‬זהו הנר׳ להשיב לכבודו בזה‪,‬‬
‫אותה אם היו עדים‪ ,‬אמרה שאינה זוכרת אם היו ילדות‬ ‫בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו מכל צרותינו אמן‪.‬‬
‫או גם ילדים‪ ,‬ואינה יודעת אם שמעו או לא שמעו‪.‬‬ ‫נאום החו״פ ביום ב׳ בשבת‪ ,‬א״ך טוב תמוז תשט״ו‬
‫ועוד שאל אותה אם היו מדברים על עסקי קדושי׳‪ ,‬והיא‬ ‫לפ״ק‪,‬‬
‫שחקה על זה‪ ,‬כי ברור לה‪ ,‬שהיא והוא מעולם לא‬ ‫אהיד הצעיר ע״ה יו״ם ס״ט‬
‫‪T‬עו דברים אלו‪ ,‬ולא דברו בהם‪ ,‬רק דרך שחוק והתול‬
‫היה הדבר‪ ,‬וכאשר שאל אותה עוד‪ ,‬מדוע החרישה עד‬ ‫אלף תתצא‬
‫כה‪ , ,‬אמרה‪ ,‬כי בזה השבוע שמעה אזנה‪ ,‬כי אירע‬
‫בתלמסאן מעשה כזה‪ ,‬ובאו לפני וחייבתי את הנער‬ ‫למעלת החכם המפואר בישראל‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כהה״ר שמואל‬
‫לגרש בגט כריתות כדת משה וישראל‪ ,‬ובכן ‪.‬נתעורר‬ ‫בן לחסין ישצ״ו‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫בה הדבר‪ ,‬ומפני שאינה רוצה שיתפרסם הדבר‪ ,‬לכן‬ ‫מכתבו חגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו‪ ,‬וז״ל אב״א‪ ,‬רופא‬
‫אינה רוצה לחפש אחר הנער ולחקור אותו‪ ,‬פן תהיה‬ ‫באוראן נשא אשה גרושה‪ ,‬שבעלה לא רצה‬
‫איזה רמאות בדבר‪ ,‬ובכן בעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬ ‫ליתן לה גט‪ ,‬והאשה הזאת ילדה בת‪ ,‬ונשאת לכהן לא‬
‫‪.‬‬ ‫ולהתהלך עמו ברחבה‪.‬‬ ‫דתי‪ .‬רב העיר לא רצה להתיר להם נשואין ע״ם הדת‪,‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫ריח‬
‫שמקדשה לו‪ ,‬מאחר שלא דברו כלום קודם בענין‬ ‫עוד שאל כבודו להודיעו מה הם העדים הפסולים מן‬
‫קדושין‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ומה הם הפסולים מדרבנן‪.‬‬
‫ועוד לפי דבריה שנתן לה חתיכת נייר קטנה‪ ,‬ואמר‬ ‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט וברור שאין חוששין לאותן‬
‫לה‪,‬ובודאי שנתן לה ואחר שקבלתו‪ ,‬אז אמר‬ ‫קדושין כלל‪ ,‬דמאחר שהנערה היא בחזקת‬
‫לה‪ ,‬ושתקה‪ ,‬וא״כ הו״ל שתיקה דלאחר מתן מעות‬ ‫פנויה‪ ,‬ולא יצא עליה שום קול קדושין משום אדם‪ ,‬במה‬
‫ואינה מקודשת‪ ,‬כמ״ש מרן באה״ע סי׳ כ״ח ס״ד‪ ,‬בדין‬ ‫אתה בא להוציאה מחזקתה לאחשובה מקודשת‪ ,‬רק‬
‫פקדון יעו״ש‪ ,‬רק עד שתאמר הן‪ ,‬וכאן ע״פ דבריה‬ ‫ע״פ דבריה‪ ,‬הרי אומרת בפי׳ שהיה הענין רק דרך‬
‫לא אמרה ■הן‪.‬‬ ‫שחוק והתול‪ ,‬שאף אם היו עדים רואים ואינם נראים‬
‫ועוד אמרה שנתן לה חתיכת נייר קטנה‪ ,‬ובודאי שאינה‬ ‫לו או לה‪ ,‬דהיינו רואים ואינם נראים למקדש‪ ,‬אבל‬
‫שוה כלום‪ ,‬שאלפי חתיכות ■גייר מושלכים ברחובות‬ ‫לה למתקדשת רואים ונראים‪ ,‬אז היה הדבר להפך‪,‬‬
‫קריה‪ .‬ואף דפסק בש״ע סי׳ כ״ח סעי׳ ח׳‪ ,‬דהני ספק‬ ‫למתקדשת רואים ואינם נראים‪ ,‬ולמקדש רואים ונראים‬
‫מקודשת‪ ,‬דחיישינן שמא‪ ,‬שוה פרוטה במדי‪ ,‬כמ״ש‬ ‫וקדשה וקבלתם לשם קדושין‪ ,‬אפי״ה יכולה לומר‬
‫הבאה״ט שם‪ ,‬והיא דעת שמואל בש״ם דקדושין דף‬ ‫יודעת הייתי שאין קדושי׳ בלא עדים נראים ורואים‬
‫י״ב ע״א‪ ,‬וז״ל אמר שמואל קדשה בתמרה אפי׳ עומד‬ ‫את שגינו‪ ,‬וכוונתי לשחוק בו‪ ,‬כמ״ש באה״ע סי׳ מ״ב‬
‫כור של תאנים בדינר‪ ,‬מקודשת‪ ,‬חיישינן שמא שוה‬ ‫סעיף ג׳ במרן ומור״ם‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובבאה״ט הביא עוד‬
‫פרוטה במדי‪ ,‬ואוקמוה בגמרא בקדושי ספק‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואף‬ ‫פלוגתא שיש סוברים דבעינן שתטעון היא בעצמה‬
‫שיש מה לפלפל בזה‪ ,‬מקוצר הסנאי אין להאריך‪ ,‬ומה‬ ‫שנתכוונה לשחוק בו‪ ,‬ויש סוברים שאפי׳ לא טענה‬
‫גם שהיא הלכה פסוקה אצל כל הפוסקים‪ ,‬וכל פלפול‬ ‫היא‪ ,‬אנן טענינן לה‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובנד״ד הרי אומרת בפי׳‬
‫למותר הוא‪.‬‬ ‫שהיה הדבר דרך שחוק והתול‪.‬‬
‫ואימנם אחר החפוש מצאתי פסק ארוך בכ״י הרה״ג‬ ‫ועוד בנד״ד איכא ספקי וספקי דספקי טובא‪ ,‬שמא אף‬
‫סמוהרר״ח בלייח זלה״ה רבה של עוב״י‬ ‫אם נחפש את הנער לא ימצא‪ ,‬ואף אם המצא‬
‫תלמסאן שהאריך בזה במעשה שבא לידו‪ ,‬באיש שקדש‬ ‫ימצא שמא יכחישנה שלא היו דברים מעולם‪ ,‬או יודה‬
‫אשה במעטפת מכתב‪ ,‬וסיים שבזה״ ז שכל העולם גלוי‬ ‫גם הוא שהיה דרך שחוק‪ ,‬שלכך לא נשמע קולו זה‬
‫לפנינו‪ ,‬ויודעים ידיעה נאמנה שהנייר בזול גדול בכל‬ ‫יותר משנה וחצי‪ ,‬ואף אם יאמר שלא היה דרך שחוק‪,‬‬
‫גוי ובכל ממלכה בכל מדינה ובכל עיר וכפר‪ ,‬מפני‬ ‫היא תכחיש אותו לומר יודעת הייתי שאין קדושין בלא‬
‫בתי הספר והעתונים המצויים כארבה לרוב בכל רחבי‬ ‫עדים גדולים‪ ,‬וכאן לא היו אלא ילדים וילדות דלאו‬
‫העולם‪• ,‬ליכא למיחש למדי‪ ,‬ובצרוף ספק אחר שיהיה‪,‬‬ ‫בני עדות ניהו‪ ,‬וכאן גרע טפי‪,‬דהוי כמקדש בינו לבינה‬
‫מבטלין הקדושין בנייר שאין בו שוה פרוטה‪ ,‬והסכימו‬ ‫שאף אם היו קדושי׳ גמורים בלשון המועיל ובדבר‬
‫עמו רבני והראן‪ .‬ועוד שד״ר אחד מהארץ תובב״א שאמר‬ ‫המועיל‪ ,‬אינם קדושי׳‪ ,‬כמ״ש בסי׳ מ״ב‪,‬סעי׳ ב׳‪ ,‬שבמקדש‬
‫סבב רוב העולם וידע ושמע שאין בעולם מקום שתהיה‬ ‫שלא בעדים אינם קדושין ואפי׳ שניהם מודים בדבר‪,‬‬
‫מעטפת נייר פשוטה דקה וחלושה שוה פרוטה רק‬ ‫יעו״ש‪,‬‬
‫הרבה כמוה נמכרים בפרוטה‪ ,‬ושנה הרבה מהפירות‬ ‫ועוד ע״ פ דבריה שהיא היום בת י״ד שנה‪ ,‬ולא‬
‫שאמר שמואל‪ ,‬שעד עתה יש מקומות בזול ויש ביוקר‪,‬‬ ‫נתפרש אם הם שלמות‪ ,‬ודרך העולם לומר אף‬
‫ואך בנייר כל שאין בו שוה פרוטה של משה שהוא‬ ‫על י״ג וחצי שם י״ד וכן בכל השנים‪ ,‬ויש קורין אף‬
‫משקל חצי שעורה כסף צרוף‪ ,‬סמ״ש סו״ס ז״ך‪ ,‬אין‬ ‫בכניסת חדש‪ ,‬כמ״ש ל׳ יום בשנה חשוב שנה‪] ,‬ר״ה יו׳ד‬
‫כאן קדושין‪ ,‬ובסרט עם צרוף ספק אחר אף אם קל‪.,‬‬ ‫ע״ב[ וזה יותר משנה ומחצה‪ ,‬א״כ היתה בשעת הקדושין‬
‫זהו כל תוכן דבריהם הארוכים‪ ,‬ומה גם עוד בנד״ד‬ ‫פחותה מי״ב שנה‪ ,‬וקי״ל המקדש קודם שתבגר שלא‬
‫שיוכל להיות שאותה חתיכת נייר היתד‪ ,‬כתובה‬ ‫לדעת אביה אינה מקודשת‪ ,‬כמ״ש באה״ע סי׳ ל״ז‬
‫ומושלכת בארץ דלא חזייא לכלום ונטלה מן הארץ‬ ‫סעי׳ ד׳‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ומה גם בנער המקדש שהוא בן גילה‬
‫ונתנד‪ ,‬לה לשחוק בעלמא‪ .‬הרי לך יד ‪T‬י כמד‪ ,‬וכמה‬ ‫לפי דבריה דהיינו בן י״ד‪ ,‬ואף אם הם שלמות‪ ,‬א״ כ‬
‫ספקי וספקי ספקי לבטל הקדושי׳ הנ״ל‪. .‬‬ ‫היה בשעה שקדש פחות מי״ב וחצי‪ ,‬ואין קדושיו‬
‫ומ״ש הנערה‪ ,‬כי שמעה שהיה מעשה כזה בתלמסאן‬ ‫קדושין‪ ,‬כמ״ש בסי׳ מ״ג יעו״ש‪.‬‬
‫ואני חייבתי המקדש לפטרה בגט‪ ,‬המגיד לה‪,‬‬ ‫ועוד לסי דבריה אמר לה איזה דברים שנראים לה‬
‫עבר על בל תוסיף‪ ,‬כי כן היד‪ ,‬מעשה‪ ,‬ואף כי היו‬ ‫כנוסח הקדושי׳ ואינה זוכרת‪ ,‬וגם בזה איכא‬
‫גדולים בשנים‪ ,‬וד‪,‬יו עדים בדבר‪ ,‬לא חששנו להם כלל‪,‬‬ ‫ספקי טובא‪ ,‬שמא לא אמר לה כלום‪ ,‬רק דמיונה אטעייה‬
‫מפגי שד‪,‬בחור לא נתן לה מאומד‪ ,,‬לא כסף ולא שוד‪,‬‬ ‫שאמר לה‪ ,‬ואת״ל אמר לה‪ ,‬שמא דברי הבאי‪ ,‬ושמועת‬
‫כסף‪ ,‬גם האמירה היתד‪ ,‬כך‪ ,‬הרי את קדשה בכסף‪.,‬‬ ‫צר״ת‪.‬הבת שבאה לפני כאשר הגידה לך נצטייר בדמיונה‬
‫ובפרט שיש פה תלמסאן והסביבות תקנד‪ ,‬קבועה משנים‬ ‫ועשה רושם כאשר יארע לבעל מוחין דקטנות‪ ,‬ואת״ל‬
‫קדמוניות שכל קדושין שלא יד‪,‬יו ב ‪T‬יעת הרב וד‪,‬סכמתו‬ ‫א״ל לשון קדושי׳ ודאי שלא אמר לשון הראוי כאשר‬
‫ו ‪T‬יעת והסכמת ראש הקונססטוואר בטלים ומופקעים‪,‬‬ ‫אנו רואים שאף הגדולים אינם יודעים בשעת הקדושין‬
‫ולא יוויו חלין כלל וכלל‪ ,‬ועוד עשה לה חזוק הרד‪,‬״ג‬ ‫את הנוסח הראוי עד שהרב המקדש אומר להם מלה‬
‫סמוד‪,‬ד״״ר חיים בלייח זל״ה בהסכמת כל הרבנים וד‪,‬קהל‬ ‫במלה כברכת כהגים‪ ,‬ועיי׳ בסי׳ ז״ד סעיף ד׳ שאף אם‬
‫ככתוב הכל מפורש תחת יד הקונססטוואר‪ ,‬זהו מה‬ ‫אמר הנוסח ודלג תיבת לי‪ ,‬לדעת מרן ודוב הפוסקים‬
‫שיש להשיב לכבודו בענין הקדושין הנז׳ בס״ד‪.‬‬ ‫אינה מקודשת ע״ש‪ ,‬ובנושאי כליו‪ ,‬דבעיגן ידים מוכיחות‬
‫ריט‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אשר לא גלה אותה אף לעדים‪ ,‬ודבור ומעשה נשארו‬
‫עומדים על בלימה׳ גם לו גם לבנו אין שום חלק באותם‬ ‫פסולי עדות דרבנן‪ ,‬עיי׳ בחו״מ סי׳ ל״ג ס״ב‬
‫קדושים‪ ,‬לו‪ ,‬אין ידים מוכיחות שהרי לא אמר לי‪,‬‬
‫דלדעת מרן ומור״ם אינה מקודשת כמ״ש בסי׳ כ״ ז ס״ד‪,‬‬
‫ואף לדעת היי‪:‬ן מחמירין שם דהוו קדושין‪ ,‬היינו באופן‬
‫דשניהם מודים דלשם קדושין כוונו‪ ,‬אמנם פה בנ״ד‬
‫האשה מכחשת לגמרי‪ ,‬והוא אמר לשם קדושי בנו‬
‫נתכוון‪ ,‬ולא לעצמו‪ .‬ועוד‪ ,‬דעדיף טפי‪ ,‬דהתם איירי‬
‫שנתן לה דבר כסף או שוה כסף ואמר בחסרון ״לי״‪,‬‬
‫אמנם בנד״ד לא נתן לה כלום‪ ,‬שכלם מתאימות בדבור‬
‫אחד‪ ,‬שאחר שקבלה את הכסף לשם מעות פורים והלכה‬
‫לה‪ ,‬האב החזירה וא״ל בערבית׳ האך לפלוס דלקדושין‪,‬‬
‫ופירוש הדברים בדיוק‪ ,‬בערבית הוא קח מעות דלקדושין‪,‬‬
‫והוא לא נתן לה באותו רגע כלום‪ ,‬ואם סמך על כסף‬
‫פורים שנתן לה‪ ,‬כך היה לו לומר ״האדוך לפלוס‬
‫דלקדושי׳‪ ,‬דהיינו אותם המעות שנתתי לך‪ ,‬לקדושין‪,‬‬
‫ומדלא‪ ,‬אמר כן‪ ,‬ואמר רק‪ ,‬האך לפלוס דלקדושין‬
‫דמשמעות דבריו היא‪ ,‬קח עתה מעות לקדושין‪ ,‬ולא‬
‫נתן לה כלום‪ ,‬אין כאן קדושין׳ שהאמירה לחוד בלי‬
‫נתינת דבר‪ ,‬אין בה שום ממש כלל‪ ,‬ואינה מקודשת‪.‬‬
‫ומה גס עוד‪ ,‬שאף אם היה אומר בפירוש אותם המעות‬
‫שנתתי לך הרי הם לשם ק ‪T‬ושין‪ ,‬אינם קדושין‪ ,‬דמאחר‬
‫שכבר נתנם לה במתנה גמורה וקבלתם והלכה לה‪,‬‬
‫זכתה בהם‪ ,‬והרי הם שלה‪ ,‬וצריך כסף משנה לקדשה בו‪,‬‬
‫ודבר זה נלמד מקו״ח מפקדון‪ ,‬דאיתא בסי׳ כ״ח סעיף‬
‫ד׳‪ ,‬נתן לה פקדון ואמר לה כגסי פקדון זה‪ ,‬וחזר ואמר‬
‫לה הרי את מקודשת לי בו‪ ,‬אם אמר לה כן קודם‬
‫שנטלתו׳ ונטלתו‪ ,‬אע״פ ששתקה הרי זו מקודשת‪ ,‬ואם‬
‫אחר שנטלתו בתורת פקדון‪ ,‬א״ל הרי את מקודשת לי‬
‫בו‪ ,‬ושתקה אינו כלום‪ ,‬דכל שתיקה דלאחר מתן ■מעות‬
‫לאו כלום הוא‪ ,‬יעו״ש ובמור״ם שם סעיף ה׳‪ .‬יעו״ש‪.‬‬
‫הרי לך שאפי׳ נתנו לה רק בתורת פקדון‪ ,‬שעדיין הוא‬
‫שלו‪ ,‬אפי״ה אם אחר שנטלתו לשם פקדון אז א״ל התקדשי‬
‫בו ושתקה אינו כלום‪ ,‬וכ״ש וק״ו בנד״ד שנתנו לה‬
‫תחלה בתורת מתנה גמורה ונטלתו וזכתה בו‪ ,‬והלכה‬
‫לה‪ ,‬ושוב החזירה וא״ל‪ ,‬ודאי שאינו כלום‪ .‬וכ״ש עוד‬
‫שא״ל לשון מפורש קח‪ ,‬שפירושו קח כסף אחר‪ ,‬ולא‬
‫נתן לה כלום‪ ,‬ודאי שאין כאן קדושין‪.‬‬
‫ועוד יש ריעותא אחרת גדולה בקדושין אלו אשר‬ ‫כלום‪ ,‬ומה גם ! שכבודו לא נתן לב‬
‫לא נתת לה לב כלל‪ ,‬והיא שהעדים שניהם‬
‫פסולים‪ .‬הן מצד קורבה הן מצד עברה‪ ,‬מצד קורבה‪,‬‬
‫אחד מהם‪ ,‬הוא בעל אחות הנערה‪ ,‬ובעל כאשתו‪ ,‬והוי‬
‫כאלו אחיה מעד עליה‪ ,‬כמ״ש בחו״מ סי׳ ל״ג‪ ,‬נשאר רק‬
‫עד אחד‪ ,‬והמקדש בעד אחד אינם קדושין ואפי׳ שניהם‬
‫מודים כמ״ש באה״ע סי׳ מ״ב ס״ב‪ ,‬וכן המקדש בפני‬
‫שנים והאחד מהם קרוב הוי כמקדש לפני עד אהד‪ ,‬שם‬
‫סוסע״ב בהגה‪ ’ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואף שיש מהמירין במקדש‬
‫לפני עד אחד כמ״ש שם ס״ב‪ ,‬היינו דוקא אם שניהם‬
‫מודים‪ ,‬אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש‪ ,‬וכן במקום‬
‫עגון ודוחק אין לחוש‪ ,‬כמ״ש שם יעו״ש‪ .‬ובנד״ד תרתי‬
‫איתנהו שהנערה מכחשת שלא היו קדושין כלל‪ ,‬דלשם‬
‫מעות פורים נתן‪ ,‬ועוד יש עגון גדול שהאיש קשה‬
‫כברזל‪ ,‬וצריך זמן וזמנים ודין ודברים והוצאות מרובות‪,‬‬
‫וספק גדול אם נוכל להכניעו‪ .‬ועוד דשני העדים הם‬
‫ואשר שאלת‪ ,‬מה הם פסולי עדות דאורייתא‪ ,‬ומה הם‬
‫בהגה‪ ,‬דקרובי האם פסולים רק מדרבנן‪ ,‬ועי׳ סמ״ע‬
‫וש״ך שם ותרוה צמאונך‪ .‬וכן הפסולים מחמת עבירה‬
‫דאורייתא פסולים מדאורייתא‪ ,‬ופסולי עדות מהמת‬
‫עבירה דרבנן‪ ,‬פסולים רק מדרבנן‪ ,‬כגון המגביה ידו‬
‫על חבירו אע״פ שלא הכהו‪ ,‬וכיוצא בזה׳ ע״ש בסי׳‬
‫ל״ד‪ ,‬ובנושאי כליו‪ ,‬וכן עוד מפורש באה״ ע סי׳ מ״ ב‬
‫סעי׳ ה׳ ובבאה״ט שם יעו״ש‪ .‬זהו מה שיש להשיב‬
‫למעלתו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו‪,‬‬
‫מכל צרותינו‪ ,‬וגאולה שלמה יגאלנו‪ ,‬בב״א החו״פ‬
‫באייר התרפ״ד לפ״ג‪ ,‬פה תלמסאן יע״א‪,‬‬
‫הצעיר ע״ה יוסף משאש כ״ט‬
‫אלף תתצג‬
‫ב‪ .‬אב שאמר שקדש לבנו פלונית בשליחו׳ בגו‪.‬‬
‫ל ד משה הלוי לעיר ״בלעבאס״‪.‬‬
‫שאול שאל האיש משה גדול מאד במכתבו‪ ,‬על ראובן‬
‫שאמר שקדש נערה אחת לבנו קטן בן י״ב שנה‪,‬‬
‫והנערה מכחשת אותו ואומרת שהכסף שנתן לה‪ ,‬לא‬
‫היה לשם קדושין כלל׳ רק לשם מעות פורים‪ ,‬מפני‬
‫שהוא קרוב משפחה‪ ,‬ונמצא בבית אביה כמנהגו בכל‬
‫שנה לבקר בבית אביה ולתת מתנות כסף לכל אחיה‬
‫גם לה‪ .‬והאב הביא עדים שהעידו דלשם קדושים נתנם‬
‫לה‪ ,‬דהיינו שלאחר שקבלה הנערה את הכסף והלכה‬
‫לה‪ ,‬חזר וקרא לה ואמר לה בזה הלשון בערבית‪ ,‬האך‬
‫לפלוס דלקדושין‪ ,‬והיא שחקה ולעגה עליו והלכה לה‪,‬‬
‫וכבודו עלה בדעתו להצריכה גט‪ ,‬ממה שמצא כתוב‬
‫בכת״י ר׳ משה הכהן ז״ל‪ ,‬רבה של בלעבאס‪ ,‬וז״ל‬
‫מצאתי כתוב בשם הגאון מוהררי״ץ בן יהודה זצ״ל‪,‬‬
‫שהבן שקדש לו אביו אשה בטבעת ועדים‪ ,‬אפי׳ הוא‬
‫קטן צריכה גט דזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וכן בנוסח‬
‫הקדושין בתר הכוונה אזלינן׳ ומאחר שכוונתו לקדושין‬
‫הוו קדושין‪ ,‬ולא יהיה אלא ספק‪ ,‬מחמירין מספק‪ .‬זהו‬
‫תוכן דבריך הארוכים‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫ת שובה‪ .‬סליחה רבה ‪T‬ידי אם אומר לכבודו שלא אמר‬
‫כלל להבין מה שכתב‪ ,‬כי האיש אמר שקדש הנערה‬
‫לבנו הקטן‪ ,‬ובעדות העדים אין שום זכר לבן כלל‪ ,‬רק‬
‫הם‪.‬אמרו שאמר לנערה‪ ,‬האך לפלוס דלקדושין‪ ,‬ותול״מ‬
‫ולא נזכר בעדותם לא לו ולא לבנו‪ ,‬ומפני החשש שמא‬
‫היו מדברים על עסקי הקדושין שאז אף בלי שום‬
‫אמירה הוו קדושין‪ ,‬כמ״ש באה״ע סי׳ כ״ז ס״א׳ ובכמה‬
‫מקומות יעו״ש‪ ,‬ודבר זה חובה רבה על כבודו להודיע‬
‫ולהשמיע‪ .‬ובכן! כאן היו וכאן נמצאו אותם העדים‪,‬‬
‫עם אבי הבן‪ ,‬ושלחתי אחריהם‪ ,‬ואמרו כלם שלא היו‬
‫ביניהם כלל שום דברים על עסקי קדושין ואפי׳ מענין‬
‫לענין דהיינו בענין זווג‪ ,‬לא היה ביניהם אפי׳ ברמז‪,‬‬
‫לא באותה שעה ולא קודם‪ ,‬רק הודיע אבי הבן‪ ,‬כי באותו‬
‫רגע שקבלה הנערה את הכסף והלכה לה אז הרהר בלבו‬
‫לעשות שתי פתילות בנר אחד של אותו כסף‪ ,‬לשם‬
‫מעות פורים ולשם קדושי׳ לבנו‪ ,‬ואד בנו נשאר במחשבה‪,‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫רב‬
‫ואם נמצא אחד בעיר ששומע לעצת הוריו‪ ,‬אחר הנשואין‬ ‫פסולי העדות מן התורה‪ ,‬דשניהם מחללי שבתות‬
‫הוא מתלונן ומתאונן עליד‪,‬ם אתם כפיתם אותי לקחת‬ ‫בפרהסייא בכל מין חלול‪ ,‬ועוד ועוד‪ ,‬והמקדש בפסולי‬
‫את זאת‪ ,‬ועל כל דבר פשע שנעשד‪ .‬לו‪ ,‬אף דבר קל‬ ‫עדות דאורייתא ‪.‬אינן קדושין‪ ,‬כמ״ש בסי׳ מ״ב ס״ה ע״ש‪.‬‬
‫שבקלים הוא תולה הסרחון בהוריו‪ ,‬וא״כ אין זו זכות‬
‫רק חובה גדולה לקחת לו אשד‪ .‬בלי רשותו ובלי עצתו‬ ‫ועוד יש דבר אחר העוקר משורש אותם קדושין אף‬
‫ובלי ידיעתו‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת‬ ‫אם היו כתקנן׳‪ ,‬והיא‪ ,‬כי הנערה היא קטנה בת‬
‫אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו מכל צרותינו‪ ,‬אמן‪ .‬וטובה‬ ‫י״א שנה‪ ,‬ואין קדושיה קדושי׳ בלי רשות אביה‪ ,‬כמ״ש‬
‫תוכחת מגלה למעלתו‪ ,‬שאל יכניס עצמו בהוראה‪ ,‬שאין‬ ‫באה״ע סי׳ ל״ ז ס״ד‪ ,‬נתקדשה קודם שתבגר שלא לדעת‬
‫לו שום ‪T‬יעד‪ .‬בדיני התורה‪ ,‬ואף במד‪ .‬שד‪.‬ורשת‬ ‫אביה‪ ,‬אינה מקודשת‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫שהיא מלאכת השו״ב התבונן בה היטב‪ ,‬וד״ל‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫ועוד יש דבר אחר‪ ,‬והוא כי ק״ק בלעבאס‪ ,‬הם נגררים‬
‫החו״פ תלמסאן בתמוז התרפ״ד לפ״ג‪.‬‬ ‫אחר ק״ק תלמסאן בכל חק ומשפט ומנהג‪ ,‬ופה‬
‫אני היו׳׳ם ס״ט‬ ‫יש תקנה קבועה משנים קדמוניות שכל המקדש אשה‬
‫בלי הסכמת הרב ונשיא הקונססטוואר אותם הקדושין‬
‫אלף תתצד‬ ‫‪.‬‬ ‫בטלים ומופקעים‪ ,‬ולא יהיו חלין כלל וכלל‪ ,‬ועוד עשה‬
‫לה חזוק הרה״ג כמוהר״ר חיים בלייח זלה״ה‪ ,‬בהסכמת‬
‫למעלת אח׳י נוע׳ם ואח׳י טו׳ב׳ גן רטוב‪ ,‬ד‪.‬רד‪.‬״ג מעו״מ‬ ‫כל הרבנים והקהלות של כל ערי אלגיריין‪ ,‬ככתוב הכל‬
‫וכו׳ וכר‪ ,‬וכו‪ ,‬כקשת כמוהר״ר ברוך טולידאנו‬ ‫מפורש תחת יד הקונססטוואד של פה מחז״ק ושל כל‬
‫ישצ״ו‪ ,‬בכמוהר״ר אברהם זצ׳׳ל‪,‬‬ ‫'‪.‬עיד;‪:‬ועיר‪ ,‬גם‪..‬אצל הקוגססטוואר‪. .‬שלכם‪. ,‬כאשר ראיתי‪,‬‬
‫ראיתי כל מ״ש כבודו בענין י שכ״מ ' 'שצוה שאשתו'‬ ‫ואם זכרוני ' לא יטעני" ראיתי קצור ממנה תלוי על‬
‫תד‪.‬יה דרה בבית פ׳ בחצר הידו״ל כימ״א ולא‬ ‫‪,‬‬ ‫כתלי'‪::‬בתי‪-‬כנסיות‪ ^ :‬כ‪1‬ם‪.,‬־דוק ‪.‬ותשכח‪ , .‬גא׳׳כ ‪-‬ןאין כאן‬
‫זכה לה גוף הבית לדירה‪ ,‬שצדד כבודו כל צדי צדדים‬ ‫שום ריח קדושין מכל הני טעמי דכתיבנא‪ ,‬ואף אחד‬
‫לבטל זכות האל׳ ולהוציאה החוצד‪ .‬מן הבית‪ ,‬ובעי מר‬ ‫מהם יש בו כה לעקור אותם משורש‪.‬‬
‫מנאי אני בריד‪ .‬קלה לכווני אימרא בהאי עניינא‪.‬‬ ‫ועתה צריך עוד להודיעך את האמור על מה שהבאת‬
‫ועני‪ ,‬אני‪ ,‬אשר אחזה לי בזה‪ ,‬הוא‪ ,‬דכל מ״ש כבודו‬ ‫משם תשובת הגאון כמוהרי״ץ בן יהודה זצ״ל‪,‬‬
‫אמו״ץ‪ ,‬ואולם ב׳ דברים עמדו לנגדי‪ ,‬אשר‬ ‫שהבן שקדש לו אביו אשה וכו׳‪ ,‬אפי׳ הוא קטן צריכה‬
‫כבודו לא נגע ולא פגע בהם כלל‪ ,‬והם ! א׳‪ ,‬אף דקיי״ל‬ ‫גט‪ ,‬דזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬דע אחי‪ ,‬כי דעת הגאון‬
‫מדקדקין לשון השטר ואין תולין בט״ס‪ ,‬כמ״ש בס׳‬ ‫הנ״ל בזה‪ ,‬דחויה היא אצל כל הפוסקים‪ ,‬מרן ז״ל בב״י‬
‫ליצ״ר לקוטי חו״מ אות ש׳‪ ,‬שטר‪ ,‬סעי׳ ד׳ יעו׳׳ש‪,‬‬ ‫סי׳ מ״ג הביא דעה זו וכתב דברים תמוהים הם‪ ,‬ע״ש‪,‬‬
‫לדעתי המעט נר׳‪ ,‬דהיינו דוקא טעות‪ ,‬או בסכום‬ ‫משמע דלא חיישינן לה כלל‪ .‬ועוד הביא אותה בתשובתיו‬
‫המעות‪ ,‬או בשמות‪ ,‬או בתנאים‪ ,‬והספרים אשר מד‪.‬ם‬ ‫סי׳ ז׳‪ ,‬ודחה י אותה בראיות׳ וכתב כי תלמיד טועה‬
‫שאב אינם מצויים עתה אצלי לעמוד על עיקרן של‬ ‫כתבה ורצה ליחנק ונתלה באילן גדול יעו״ש‪ ,‬ובס׳‬
‫דברים‪ ,‬ואך דבר זה לא בא לכלל טעות‪ ,‬רק זד‪ .‬דבר‬ ‫משכנות הרועים מערכת ק׳ סי׳ כ״ג האריך בזה‪ ,‬וכתב‬
‫״השמטה״ מעט סופר מהיר‪ ,‬שהרי אמרו‪ ,‬נאמנו׳ ט״ס‬ ‫שנעלם מעיני מרן הקדוש ‪.‬ז׳׳ל הביא אותה רש״י ז״ל‬
‫כמ״ש בסי׳ ס״א ס״ה ובס׳ ליצ״ר שם אות נון נאמנות‬ ‫בס׳ הפרדס‪ ,‬גם בתשובות ראב״ן ז״ל‪ ,‬ועכ״ז דהו אותה‪,‬‬
‫סט״ו יעו״ש‪ ,‬ור״ל השמטת סופר וכן קי״ל אחריות ט״ס‪,‬‬ ‫והביא רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים שלא חשו‬
‫כמ״ש ריש סי׳ ט״ל‪ ,‬ור״ל השמטת סופר‪ ,‬ואף שכתב‬ ‫לאותה תשובה כלל‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ומה גם דבנד״ד אף אם היה‬
‫שם הסמ״ע סק״ד וז״ל‪ ,‬משום דחזקה דלא שדי איניש‬ ‫הכל מתוקן כהלכתו‪ ,‬גם הגאון מוהרי״ץ זצ״ל יודה‪,‬‬
‫זוזי בכדי יעו״ש׳ וכאן לא שייך האי טעמא‪ ,‬מ״מ הרי‬ ‫דלא הוו קדושין‪ ,‬דהתם בעניינו מיירי שגדל‪ ,‬הבן ולא‬
‫סיים וכתב וז״ל‪ ,‬ועיי׳ לקמן סי׳'מ״ט ס״ב בהגה דגם‬ ‫מיחה בקדושי אביו‪ ,‬ומדלא מיחד! אמרינן שנתרצה‬
‫בשאר טעות‪ ,‬אמרינן ט״ס‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכן ■מבואר‬ ‫בקדושין שקדש לו אביו‪ ,‬אמנם בנד״ד עדין הבן קטן‪,‬‬
‫שם בהגה וז״ל‪ ,‬וכן בשאר ט״ס דמוכח שטעה‪ ,‬השטר‬ ‫ואין שליחות לקטן כלל‪ ,‬לא הוא עושה שליח ולא נעשה‬
‫כשר‪ ,‬דאמרינן דטעה‪ ,‬כ׳מו שאמרינן אחריות ט״ס‪,‬‬ ‫שליח‪ ,‬כמ״ש בחו״׳מ סי׳ קפ״ח ס״ב יעו״ש‪ ,‬ואין לומר‬
‫עכ״ל‪ ,‬ע״ש‪ .‬הרי לך‪ ,‬שאף בדבר דלא שייך האי טעמא‬ ‫דזו זכיה וזכין לקטן אף בן יום א׳‪ ,‬כמ״ש בהו״מ סי׳‬
‫דחזקד‪ .‬דלא שדי איניש וכו׳‪ ,‬אמרינן ט״ס‪ ,‬דד‪.‬יינו‬ ‫רמ״ג סי׳ ח׳‪ ,‬דהתם מיירי בקדש לו נערה גדולה או‬
‫השמטת סופר‪ ,‬וא״כ גם בנד״ד אמרינן שהשמיט גוף‬ ‫קטנה ברשות אביה‪ ,‬אבל בנד״ד הבת היא קטנה בת‬
‫לדירה‪ .‬ומה גם‪ 1‬דגם פה בנד״ד יש שני הזקה אלימי‪,‬‬ ‫י^׳א שנה‪ .‬ואין קדושיה קדושי׳ בלי רשות אביה‪ ,‬כמ״ש‬
‫וד‪,‬ם ! א׳‪ ,‬ידוע הדבר דלאו כ״ע דינא‪ -‬גמירי שד‪.‬דירה‬ ‫באה״ע״ סי׳ ל״ז' סעי׳‪-‬ד‪ ",‬נתקדשה■ ■קודם שתבגר שלא‬
‫אין בה ממש ובעו לזכות גוף הבית לדירה‪ .‬ואף חכמי‬ ‫‪,‬לדעת ‪ .‬אביה אינה ‪ .,‬מקודשת‪ ..‬יעו״ש וכמוש״ל‪ ,‬ובפרט‬
‫לב ומביני מדע שלא למדו ד‪.‬לכד‪ .‬זו על ספר חקה‪ ,‬הם‬ ‫דיש אתי 'בכתובים 'תשובה 'ארוכה מאחד מרבני צפרו‬
‫בהעלם דבר מזה‪ ,‬וכל מצוד‪ .‬או נותן הוא אומר תחלה‬ ‫הראשונים זיע״א‪ ,‬שכתב דאין זה זכות לקטן‪ ,‬רק‬
‫לשון שאינו מועיל‪ ,‬ואף הסופר ■מודיעו שד‪.‬וא מזכה‬ ‫חובה גדולה שאסרו בקרובותיה‪ ,‬וגם אהבת נשים אינה‬
‫גוף הבית לדירה‪ ,‬ואז הוא אומר הן‪ ,‬ודבר זה נוד‪.‬ג בכל‬ ‫שוד‪ .‬אצל כל אדם מה שאוהב זה שונא זה׳ וכן עינינו‬
‫מקום ובכל זמן‪ ,‬בטה' לא נעלם וא״כ חזקת כל‬ ‫רואות תמיד שאין הבנים אוהבים שום נערה מהנערות‬
‫סובדי״ץ דבקיאי בהאי הלכתא‪ ,‬ובודאי כתורד‪ .‬עשו‪,‬‬ ‫שמרצים להם ההורים‪ ,‬רק כל אחד הולך אחר עיניו‪,‬‬
‫רכא‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫שמן הדין צריכין להעתיק מתוך הכתב‪ ,‬וכן עושים‪,‬‬
‫עכ״ז הרבד‪ ,‬פעמים טועים טעיות גסות בחסיר ויתיר‬
‫וחליף‪ ,‬ואין לתמוה עליד‪,‬ם‪ ,‬כי הטעות חטאת רובצת‬
‫לכל אדם‪ ,‬גדול או קטון‪ ,‬אחר סמוך ואחרי מופלג‪,‬‬
‫וא״כ גם בנד״ד אמרי׳ טעות סופר היא שהשמיט גוף‬
‫לדירה‪ ,‬וא״כ כל מ״ש כבודו מדברי הפוסקי׳ ז״ל בזה‪,‬‬
‫לא שייכי בנד״ד‪ ,‬והכל יתיישב בקל‪.‬‬
‫ועל הצד הב׳‪ ,‬כל מה שחלק כבודו‪ ,‬לא מסתבר‪ ,‬יחזור‬
‫על הדברים‪ ,‬ועיני קדשו תחזינה משרים‪ .‬ועל‬
‫המזו׳ אמר כבודו דדק ואשכח שטר כתו״ח שנתחייב‬
‫היורש לזונה וכו׳‪ ,‬ואך חשב לבטלו מטעמא שעל סמך‬
‫צוואת אביו נתחייב וכו׳‪ ,‬וכד‪ ,‬ודבר זה קשד‪ ,‬לשמוע‪,‬‬
‫ורחוק מן חשכל‪.‬‬
‫זהו הנר׳ לע״ד להשיב כבודו בקצ״ר אמיץ מאד‪ ,‬מרוב‬
‫הטרדות‪ ,‬ומה גם שחיורש שתק ומחל על תביעתו‪,‬‬
‫והיא יושבת לבטח אתו‪ ,‬ובכן אין להאריך‪ ,‬בדבר שאינו‬
‫צריך‬
‫אחיך חצעיר החו״פ בירח זיו תח״ש‬
‫אני היו״ם ס״ט‬
‫וכו׳ וכו׳‪ ,‬וא״כ באנו למ״ש מור״ם בסי׳ רי״ב ס״א‬
‫אלף תתצו‬
‫כראוי‪ ,‬רק כתוב בו שנתן לו כה ליקה הפירות כתקון‬
‫למעלת אח׳י נוע׳ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪ ,‬חרה״ג וכו׳ כמהר׳׳ ר‬
‫משה מלכא‪ ,‬דיין ומו״ץ בעי״ת דעראייס יע״א‪,‬‬
‫כסל״יא‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫רב נבחר!‬
‫שני התאומים •הנעימים‪ ,‬מכתביו חיקרים‪ ,‬גם את‬
‫הראשון‪ ,‬גם את השני‪ ,‬הגיעוני במועדם‪ ,‬ומרוב‬
‫עבודה לא יכולתי להשיב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬עד כד‪!,‬‬
‫ראיתי מ״ש כבודו על השבחים וד‪,‬תוארים שמתנצל וכד‪,‬‬
‫וכו׳‪ ,‬דע ידידי! כי לדידי מעוטן יפה עד מאד‪ ,‬ורובן‬
‫קשה‪ ,‬ונפשי קצר‪ ,‬מהם ומאיסי עלי‪ ,‬ורק מחק דרך ארץ‬
‫די באחד מבנין הקל‪.‬‬
‫ועל השאלות והנגזר עליד‪,‬ם מפי קדשו‪ ,‬ראיתי והתבוננתי‬
‫והם א׳‪ ,‬בענין ראובן ■ושמעון שמכרו קרקע לגוי‪,‬‬
‫ובא שכם בעל אחותם‪ ,‬ואמר להם כי הוא אצל הגוי‬
‫ואומר לו‪ ,‬שיש לו בזה הקרקע דינא דבר מצרא‪ ,‬ומה‬
‫שיקח מן הגוי יתר על המכר יחלוק עמד‪,‬ם‪ ,‬ואמרו לו‬
‫טוב הדבר‪ ,‬והלך וד‪,‬צליה‪ .‬ושוב פשט להם את הרגל‪,‬‬
‫ואמר שכל מד‪ ,‬שלקח לעצמו לקח‪ .‬ומד‪ ,‬להם י האם‬
‫הפסידם דבר ? והם אומרים שהלך בשליחותם‪ ,‬זהו‬
‫תורף שאלת כבודו הארוכד‪ .,‬ומה שנגזר עליד‪ ,‬מפי‬
‫מעלתו‪ ,‬אין לי עסק בו‪ ,‬כי יביאני לידי אריכות‪, ,‬‬
‫בקושיות ופירכות‪; ,‬ואין הפנאי מסכים‪ ,‬ורק את הנר׳‬
‫לע״ד אני אומר‪ ,‬והוא ‪:‬‬
‫אם לא נחלט המקח תחלה לגוי‪ ,‬רק היו‬ ‫תשובה‪.‬‬
‫עדין נושאים ונותנים בדבר‪ ,‬ושכם הנז׳‬
‫חבל תחבולה זו‪ ,‬ודאי שכל מד‪ ,‬שלקח הוא לאמצע‪,‬‬
‫כי אולי אף בלי תחבולתו חיד‪ ,‬חגוי מוסיף על המקח‪,‬‬
‫מאחר שהיד‪ ,‬אדוק לקנות את הבית כאשר נראה‬
‫מהתוס׳ שהוסיף לשכם להשיב ‪T‬ו מבלע‪ ,‬ואף שלבסוף‬
‫נגמר המקח ביניד‪,‬ם רק בכ״ה אלפים פסיטאת ולא יותר‪,‬‬
‫היינו טעמא מפני שסמכו על התוס׳ שקבל שכם והבטיח‬
‫לחלוק עמהם‪ ,‬אמנם אס כבר נחלט המקח ביניד׳ם■‬
‫ורק רהיטת הקולמוס היא שהיתה בעוכרם לעשות הגוף‬
‫שמוט‪ .‬ועוד חזקה ב׳ דאלימתא‪ ,‬שכבודו והודו‪ ,‬עם‬
‫הראב״ד ישצ״ו‪ ,‬שם נמצאו ושם היו בשעת הצוואה עם‬
‫סופרי מתא‪ ,‬ולא יאומן כי יסופר‪ ,‬שכלם חלילה שגו‬
‫ברואה בדבר פשוט כזה‪ ,‬אלא ‪:‬ודאי שנעשה הדבר כדינו‪,‬‬
‫ורק עט סופר קפץ ודלג על גוף הבית ועזב את הדירה‬
‫לבדה‪ .‬וכ״ש אם נוסיף לשאול עוד לספרי דחתימי על‬
‫ההיא תפקדתא ויאמרו דשמוטה היא‪ ,‬ודאי דסמכינן‬
‫עלייהו‪ ,‬ואין זה בכלל כיון שהגיד וכר‪ ,‬רק פרושי‬
‫מפרשי לדבריהם שנעשה הדבר כדינו‪ .‬וא״ת א״כ איך‬
‫תתקיים האי הלכתא דקנין פירות בלא גוף לא מהני י‬
‫כי הלא בכל פעם נימא השמטת סופר היא ? דיש לומר‪,‬‬
‫או בספרי דלא בקיאי‪ ,‬דשאלינן להו ולא ידעי האי‬
‫הלכתא‪ ,‬או בספרי דבקיאי‪ ,‬והעידו עליהם עדים שהיו‬
‫עמהם באותה שעה שלא פירשו למצוד‪ .‬שמזכה גוף‬
‫לדירה‪ ,‬דבזה ודאי לא אמרינן ט״ס‪.‬‬
‫ב׳‪ .‬העומד לנגדי‪ ,‬כי זכורני שראיתי בסוף אותה‬
‫צוואה כתוב לאמר שנתן להם המצוד‪ ,‬רשות לכתוב‬
‫ולחתום בכל לישון של זכות ויפוי כה ולא תגמר שליחותן‬
‫בסוף ההגד‪ ,‬וז״ל שטר שלא היד‪ ,‬כתוב בו קנין פירות‬
‫חכמים‪ ,‬הרי הודה שקנה לו כתקון חכמים וישי לפרש‬
‫שנתן לו באוה״מ עכ״ל יעו״ש‪ ,‬ויש מה להאריך בזד‪,,‬‬
‫ואין הפנאי מסכים‪ ,‬ואין לשון הצוואה לפני‪ .‬זהו הנוגע‬
‫לענין הדירה‪.‬‬
‫ולענין המזו׳‪ ,‬שלא נזכר מהם כלום בצוואה‪ ,‬ודאי שאין‬
‫לה מזו׳‪ ,‬ותהיה עושה ואוכלד‪ .,‬ואך זכורני‬
‫ששמעתי‪ ,‬או מפי כבודך‪ ,‬או מפי אהרן‪ ,‬או עפ״י‬
‫הסופרים‪ ,‬שיש איזד‪ ,‬חיוב מהיורש לזונה‪ ,‬ובקנין ובקנס‬
‫גדול‪ ,‬חקור נא אחי על זה‪ .‬זהו הנר׳ לקוצ״ד בזח‪,‬‬
‫וצויי״מ‪ ,‬וימ״ן‪ ,‬ויקק״פ‪ ,‬בב״א‪ .‬נאם החו״פ מכנאס יע״א‪,‬‬
‫בכ״ח אדר א׳‪ ,‬שנת תח״ש לפ״ק‪.‬‬
‫אחיו הצעיר ע״ח יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫אלף תתצה‬
‫להרב הנ״ל‪ ,‬על העניו הנ״ל‬
‫ראיתי מ״ש כבודו במכתבו‪ ,‬לסתור את דברי‪ ,‬והכל‬
‫עומד על דגל אחד מד‪ ,‬שגוזרת התקנה לכתוב‬
‫הצוואה בפני שכ״ימ וכו׳ וכד‪ ,‬ואיך יתכן בעולם שבאותו‬
‫רגע השמיט הסופר גוף לדירה‪ ,‬וכד‪ ,‬וכו׳ ? על זה אני‬
‫אומר! ימחול נא כבודו הרם‪ ,‬וכי הטעות מכוונת‬
‫השעות ? ושאני לה בין אחר סמוך לאחרי מופלג ?‬
‫הלא היא מקרית ואין לה זמן קבוע‪ ,‬הבט נא בדברי‬
‫הראב״ע ז״ל בפ׳ יתרו בשנויים שבין דברות ראשונות‬
‫לשניות‪ ,‬שכתב‪ ,‬שבראשונות כתיב עבדו ואמתו קודם‬
‫שורו וחמורו׳ ובשניות שורו וחמורו לפני עבדו ואמתו‪,‬‬
‫ע״ש‪ ,‬וזו טעות גדולה וגסה‪ ,‬שגם בשניות עבדו ואמתו‬
‫לפני שורו וחמורו‪ ,‬ופשוט וברור‪ ,‬שבהיות הגאון מסדר‬
‫■השנוייט שבין שניד‪,‬ם‪ ,‬חיו מונחים לפניו שניד‪,‬ם‪ ,‬והיה‬
‫‪:‬מביט בזה ובזה‪ ,‬וכותב השנויים שבשניד׳ם‪ ,‬ועב״ ז טעה‬
‫באותו רגע וד״פך הסדר‪ ,‬וסופרי סת״ם יוכיחו עוד‪ ,‬שאף‬
 ‫אוצר המכתבים‬
‫אבד השטר וזה מצאו‪ ,‬אבל כאן שהשט״ח ודאי שלו‬
‫הוא ובדידיה תליא מילתא למסור לב״ד חובותיו מסתמא‬
‫עשאה וכר‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וא״כ גם בנד״ד נימא‪ ,‬מאחר דלאו‬
‫בדידהו הוא רק הדבר תלוי ביד אחותם וארוסה‪ ,‬דילמא‬
‫לא רצו להסתלק‪ ,‬ואין נאמנים לומר שטר סלוק היה‬
‫להם ואבד ? ‪ ,‬דזה אינו‪ ,‬דבנד״ד‪ ,‬מאחר שהמנהג פשוט‬
‫במדינה לעשות סלוק לכל יתומה הנשאת באין פוצה‬
‫פה ומצפצף‪ ,‬והדבר מסור ביד האחים להטותה לכל‬
‫אשר יחפצו‪ ,‬כי מרגע שידבר בה להיות אשה לאיש‪.,‬‬
‫הם מתפשרים עמה בענייני הנדונייא להוסיף או לגרוע‬
‫כפי חלקה בירושה אם מעט ואם הרבה‪ ,‬ובעת הנשואין‬
‫לא נשאר כ״א לקבל בקנין להסתלק‪ ,‬וא״כ הוי הדבר‬
‫קל מאד ומסור בידם לעשותו כלאחר יד‪ ,‬ולא שבקי‬
‫היתירא ואכלי אסורא‪ ,‬ונאמנים לומר שטר סלוק חיה‬
‫לנו ואבד‪ ,‬ומה גם בנד״ד דאיכא הוכחה טובא משתיקתו‬
‫של שכם זה כ״ ז שנה שלא ערער שודאי ידע שיש‬
‫שטר סלוק‪ .‬ועתה רוח קימעא עוכרתו לעורר מידנים‬
‫בין אחים• ועכ״ז אני אומר שראוי להטיל חרם על‬
‫חאהים אם עשו שטר סלוק ואינו תחת ידם‪ ,‬וכמ״ש בס׳‬
‫ויאי״ץ חאה״ע סו״ס קנ״א בשם בית יהודה‪ ,‬שאפי׳ על‬
‫הספק מטילים חרם כדי לברר האמת‪ ,‬יעו״ש‪ .‬זהו הנר׳‬
‫לקוצ״ד להשיב לכבודו‪ ,‬המקום ב״ה יתן עליו מהודו‪,‬‬
‫כנה׳׳ר וכננאה‪ ,‬החו״פ מכנאס יע״א בשילהי סיון המוב״ת‬
‫שנת תבחר ותקר״ב לפרט קטן‪ .‬אחיך הצעיר‪ ,‬עבד אל‬
‫נורא ואיום‪.‬‬
‫אני היו״ ם ס״ ט‬
‫ט״ז‪ ,‬וזל״ה‪ ,‬אלא שאם היורשים הם בנות בלתי נשואות‪,‬‬
‫אלף תתצז‬
‫ערערו ואמרו שלא נסתלקו אלא שקבלו מה שקבלו‬
‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬אח׳י נוע׳ם‪ ,‬טוב דעת וטעם‪,‬‬
‫כמהר״ר משה מלכא ישצ״ו‪ .‬שלום רב למעלתו‪,‬‬
‫ולכל המסתופפים בצל קורתו‪ ,‬העי״א‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב הטירדות ואי קו‬
‫הבריאות לא עליה דמר‪ ,‬לא נתנוני הש*ב מעלתו‪,‬‬
‫דבר בעתו‪ ,‬ואחר עד עתה אשר בחזק יד גזלתי מעתותי‬
‫עת לעשות רצון צדיק‪ .‬ראיתי את השאלה ואשר נגזר‬
‫עליה מפי מעב״ת‪ ,‬בראובן שנלב״ע וחלי״ש אחרי מות‬
‫אשתו‪ ,‬והניח אחריו בן ובת יוסף ודינה‪ ,‬שע״פ התקנה‬
‫מגיע לדינה מצד ירושת אמה רביעית בכל הנכסים‪,‬‬
‫ומצד אביה יש לה עשור נכסי‪ ,‬דהו״ל ‪ 30‬למאה‪ ,‬והאפוט׳‬
‫טעה וחלק להם לחצאין חלק כחלק דהיינו שרשם‬
‫בפנקס הממשלה מחצה ליוסף ומחצה לדינה‪■ ,‬והנה‬
‫נשאת לאיש במדינת ליזובאה במלכות פורטוגאל‪ ,‬ונשארו‬
‫נכסיה קרקעות ושטרות ביד יוסף אחיה ובחזקתו‪ ,‬אוכל‬
‫פירותיהן זה כי״ב שנים מיום שחלקו‪ ,‬גם מכר איזה‬
‫קרקעות הנוגעים לחלקה וכתובים על שמה בכח ההרשאה‬
‫שעשתה לו בערכאות‪ ,‬והן היום נלב״ע אחיה הנז׳ בלי‬
‫זש״ק רח״ל‪ ,‬וחלי״ש‪ ,‬ונפל עזבונו לפני אלמנתו ואחותו‬
‫חנז׳ מחצה לכל אחת כמשפט‪ ,‬וטענה דינה שמראשית כל‬
‫תטול שכירות קרקעותיה של זה י״ב שנה‪ ,‬באמרה‬
‫שכל נכסיה היו בתורת פקדון ‪ Tn‬אחיה הנז׳‪ ,‬ומעולם‬
‫לא נתן לה כלום‪ ,‬גם אומרת ליטול דמי הקרקעות‬
‫שמכר שהם שלה‪ ,‬ומה שישאר הוא שיתחלק בינה‬
‫ובין האלמנה‪ .‬גם יצחק בעלה של דינה תובע ליטול‬
‫רכב‬
‫בסך כ״ה אלפים פסיטאת ולא יותר‪ ,‬ואז הלך שכם‬
‫' בתחבולותיו והוציא עוד מהגוי דבר מה בטענה מזוייפת‪,‬‬
‫כל מה שהוציא לעצמו הוציא‪ ,‬כי לא בסבתם הרויח‪,‬‬
‫גם לא בשליחותם‪ ,‬רק בתחבולותיו‪ ,‬והיא היא תשו׳‬
‫הרמב״ן ז״ל שהביא רבי׳ בחו״מ סי׳ קפ״ג‪ .‬ולדידי‬
‫נד״ד עדיף‪ ,‬דהתם היה ראובן שליח של הקהל‪ ,‬אבל‬
‫הכא לא עשאוהו שליח כלל‪ ,‬ומה שהלך ■והודיע לשמעון‪,‬‬
‫ואמר לו לאמצע‪ ,‬הכל הוא בכלל התחבולה כדי שלא‬
‫יודיע שמעון לגוי שאין לשכם חלק ונחלה בבית וישהית‬
‫לו את ערמתו‪ ,‬וא״כ יכול שכם לומר על כל הדברים‬
‫שעברו ביניהם בזה‪ ,‬משטה הייתי בכם‪ ,‬ולעצמי נשתדלתי‪,‬‬
‫‪.‬והוצאתי מה שהוצאתי‪ ,‬ואם הוכחשו ביניהם‪ ,‬הללו‬
‫אומרים עדין לא נחלט המכר‪ ,‬ושכם אומר כבר נחלט‬
‫המכר‪■ ,‬והיה עומד רק לכתיבה‪ ,‬ישבע שכם היסת שכבר‬
‫נחלט ויפטר‪ ,‬אחר שיקבלו הם חרם תחלה שעדין לא‬
‫נחלט‪ ,‬כמ״ש בסי׳ פ״ ז סכ״ב‪ ,‬יעו״ש‪ .‬זהו הפשוט לע״ד‬
‫בזה‪.‬‬
‫ועל השאלה הב׳‪ ,‬שתבע שכם לאחי אשתו לתת לו‬
‫מה שנוגע לאשתו בחלקה בעזבון אביה‪ ,‬כי לא‬
‫סלקוה מירושתה בעת נשואיה‪ ,‬והם אומרים שכבר עשו‬
‫לה נדו׳ והוצאות וכו׳ וסלקוה כמנהג המקום‪ ,‬ורק זה‬
‫ז״ך שנה משנשאת נאבד מהם שטר הסלוק‪ .‬זהו תוכן‬
‫השאלה הזאת גם היא‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬מאחר שמנהג המקום לסלק הבנות בעת‬
‫נשואיהן‪ ,‬נאמנים האחים לומר שטר סלוק‬
‫היה לנו ואבד‪ ,‬כמ״ש בס׳ שופריה דיעקב חאבה״ע סי׳‬
‫■והשיאן האב אחר פטירת אמן‪ ,‬ועשה להן נדונייא‪ ,‬ושוב‬
‫בנדו׳‪ ,‬ועדין לא חלקו כראוי‪ ,‬ולא זכו לבעל כלום‬
‫בקנין ובשטר‪ ,‬ועתה רוצים לחזור לחשבון ולחלוק כראוי‬
‫בזה כתבו ז״ל‪ ,‬שאין טענת הבנות כלום‪ ,‬כיון שהמנהג‬
‫פשוט לסלק הבנות בשעת הנשואין על ידי עצמן וע״י‬
‫הארוס בקנין •ובשטר‪ ,‬או ע״י ב״ד בעד הנדו׳ שנוטלות‬
‫כדי חלקם או יותר‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪.‬‬
‫הראית לדעת שמאחר שהמנהג פשוט בעיר לסלק‪,‬‬
‫אין בערעור הבנות כלום‪ ,‬ומשמע פשוט‬
‫שנאמנים היורשים לומר שסלקוה‪ ,‬ובלי שום שבועה‪ ,‬כי‬
‫דב״ז של ירושת הבנות הוא רק תקנתא דרבנן כי מה״ת‬
‫במקום ברא ברתא לא תרות‪ ,‬והר״ז דומה לדין פרוזבול‪,‬‬
‫שגם הוא רק תקנתא דרבנן‪ ,‬וקי״ל דנאמן אדם לומר‬
‫פרוזבול היה לי ואבד‪ ,‬ובלי שבועה‪ ,‬כמ״ש בגטין ל״ז ע״ב‬
‫ובתוס׳ שם‪ ,‬וכ״פ מרן בחו״מ סי׳ ס״ז סל״ג יעו״ש‪.‬‬
‫והרב פני מבין הביא משם הרדב״ז ז״ל דאפי׳ חרם‬
‫אין מחרימין‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ואפי׳ אם טוען הלוה ודאי שלא‬
‫כתב פרוזבול נאמן המלוה‪ ,‬כמ״ש בס׳ פעמוני זהב שם‬
‫יעו״ש‪.‬‬
‫הן אמת דלכאורה דמוי זה נסתר מחמתו של הגאון‬
‫בעל הסמ״ע ז״ל שכתב שם ס״ק נ״ה וז״ל‪ ,‬נאמן‬
‫אדם וכו׳‪ ,‬הטעם‪ ,‬דחזקה הוא דלא שביק איניש היתרא‬
‫וכו׳‪ ,‬ולא דמי למ״ש הטו׳ בס׳ ס״ו סי״א‪ ,‬אין אדם נאמן‬
‫לומר שטר קנין היה לי כתוב בו קני לך איהו וכל‬
‫שעבודיה ואבדתיהו‪ ,‬דשאני התם‪ ,‬דלאו ב ‪T‬ו הוא‪,‬‬
‫דדילמא המוכר לא רצה לכתוב לו כן‪ ,‬או שבעל השטר‬
‫רכג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫הקפותיו בזמנם רק מדהה כל נושיו בלך ושוב מיום‬ ‫עשרים אלף פסיטאת שאמר שהלוה אותם לנלב״ע הנז׳‬
‫ליום ומחודש לחדש אף הנמצאים אתו במחיצתו ודוחקים‬ ‫בעת נשואיו זה שנתים ועדין לא נפרע בהם‪ ,‬והמדבר‬
‫אותו לשלם את נשיו‪ ,‬וקו״ח לרחוקים שאין ביכלתם‬ ‫בעד האלמנה‪ ,‬מכחיש דינה ובעלה בכל דבריהם הנז‪/‬‬
‫לדחקו יום יום‪ ,‬מכל הני אומדני שפירי נר׳ לע״ד פשוט‪,‬‬ ‫שאמר שאחיה פרע את הכל בחייו‪ ,‬ועל זה המציאה‬
‫כי נאמנת אחותו לומר שעדיין נושא בו דמי שכירות‬ ‫דינה הנז׳ פנקס קטן שנמצא בכיסו של המנוח אחרי‬
‫קרקעותיד‪ ,‬עספ״א‪ ,‬ותקח אותם תחלד‪ ,‬מן האמצע‪ ,‬וכן‬ ‫מותו‪ ,‬שבו כתוב בדף אהד איזה הלואות שבאנקים‬
‫תקח לה דמי מכר קרקעותיד‪ ,‬שמכר‪ ,‬דטעמא חד הוא‪.‬‬ ‫נושים בו‪ ,‬ועוד חובות מאחרים ובסוף הדף כתוב‬
‫ואף שפסק מרן בחו״מ סט״ו ס״ה זזל״ה‪ ,‬וכן אין מוציאין‬ ‫עשרים אלף פיסיטאת של זא׳ק ]בעלה של דינה[‪,‬‬
‫מהיתומים אלא בראיד‪ ,‬ברורד‪ ,‬לא בדעת הדיין ולא‬ ‫שכירות של דינה‪ ,‬ועל זה השיב המדבר בעד האלמנה‪,‬‬
‫באומדן המת או הטוען יעו״ש‪ ,‬וכתבו הפוסקים ז״ל‪,‬‬ ‫שגם זה הבל‪ ,‬שיתכן שאחר שכתב כל זה‪ ,‬פרע אח״ך‬
‫דלאו דוקא יתומי׳ אלא ד‪,‬ד‪,‬״ד מכל אדם‪ ,‬ולא נקט יתומים‬ ‫בעודנו הי‪ ,‬או אולי כתב סמוך למיתתו‪ ,‬להפסיד אשתו‬
‫אלא משום אותן מעשיות המובאות בגמרא דמנייהו‬ ‫מחלקה‪ ,‬ע״כ הגיעו טענותיהם ואמנם בנוגע למה שחלק‬
‫ילפינן‪ ,‬והם איירי ביתומים‪ ,‬כמ״ש בס׳ פ״ז שם יעו״ש‪.‬‬ ‫האפוט׳ בטעות‪ .‬לא טען המדבר בעד האלמנה כלום‪,‬‬
‫עכ״ז היינו דוקא אם אין החוב או הפקדון ברורים‪ ,‬אבל‬ ‫כי הלכה רווחת בעיני ההמון‪ ,‬וגם האפוט׳ כאחד מהם‪,‬‬
‫היכא שברור הדבר ע״פ עדים שמחוייב ראובן לשמעון‪,‬‬ ‫שהבת יורשת כזכר‪ ,‬מבלי שידעו אם יורשת רק פעם‬
‫או פקדון של ראובן ביד שמעון‪ ,‬והספק הוא אם החזיר‬ ‫אחת או שתי פעמים‪ ,‬ואדרבה דבר זה בשמעם נחשב‬
‫אם לאו‪ ,‬אם יש אומדנא דמיכחא מוציאין אף מהיתומים‪,‬‬ ‫בעיניהם לתורה חדשה• זהו תוכן שאלת כבודו הארוכה‪.‬‬
‫כמ״ש בס׳ כתנת יוסף אות א׳ אומדנא ענף ט׳ משם‬ ‫ומעלתו צדד אצדודי אי סומכים על פנקס זה או לא‪,‬‬
‫ד‪,‬כנד‪,‬״ג בשם מוד‪,‬רי״ט רבו זיע״א‪ ,‬וכמ״ש עוד שם ענף‬ ‫‪,‬‬ ‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי המעט בזה‪.‬‬
‫ב׳ יעו״ש‪ ,‬ודברי טעם ושכל טוב הם‪ ,‬ומינה נשמע‬ ‫תשובה‪ .‬הנה לא נעלם מכת״ר פסק מרן בחו״מ סי׳‬
‫לנד״ד‪ ,‬והוא עדיף‪ ,‬שאינו תלוי באומד‪ ,‬רק ודאי וודאי‬ ‫צ״א ס״ה‪ ,‬דיש לדון ע״פ פנקסו של אדם‬
‫שלא פרע‪ ,‬כי אי אפשר לו לפרוע לא ע״י מלאך ולא‬ ‫שרגיל לכתוב בו ענייניו‪ ,‬ואפי׳ להוציא מיתומיו קטנים‬
‫ע״י שליח‪ ,‬כי גזירת מלך היא שלא יעבור כספו את‬ ‫היכא שיש רגלים לדבר שמה שכתוב בפנקס הוא אמת‪,‬‬
‫גבולו‪ ,‬ועכ״ז אני אומר שיש להטיל עליה שבועה אף‬ ‫יעו״ש‪ ,‬והדבר פשוט וברור דדדינו דוקא‪ ,‬היכא דליכא‬
‫שלא מן הדין כדי לברר האמת‪ ,‬כמ״ש מורם בהו״מ‬ ‫למיחש לפרעון‪ ,‬אבל היכא דאיכא למיחש לפרעון‪ ,‬אין‬
‫סי׳ ט״ו ס״ד בהגה יעו״ש ולהטיל הרם תחלה על‬ ‫סומכין על הפנקס כלל‪ ,‬יהיה איך שיהיה‪ ,‬שאין מוציאין‬
‫האלימנה אם אין לה ידיעה מזה‪ ,‬וטוב משניהם‪ ,‬לפשר‬ ‫ממון אלא בראיה ברורה שאין בה שום פקפוק‪ ,‬וכן‬
‫בניהם‪ .‬כל זה הוא דין דינה‪ ,‬אמנם לגבי בעלה אודות‬ ‫משמעות הפוסקים‪ ,‬וכן מפורש בם׳ כתנת יוסף אות פ׳‬
‫העשרים אלף פיסיטאת שאין לו שום ראיה ברורה בהחוב‬ ‫ענף פנקס יעו״ש‪ ,‬וכן זכורני שראיתי תשו׳ כתב יד‬
‫רק ע״פ הפנקס הנז׳‪ ,‬אבד חובו‪ ,‬דפנקס אין כאן‪ ,‬ראיה‬ ‫לאחד מקדושי׳ ז״ל שהאריך הרחיב בענין זה‪ ,‬והעלה‪,‬‬
‫אין כאן‪ ,‬ולא יפרע אפי׳ בשבועה‪ ,‬ואך יוכל להחרים‬ ‫שאם הנלב״ע סוחר אין הולכין רק אחר הפנקס הגדול‬
‫על האלמנה שאין לה שום ידיעה מהובו‪.‬‬ ‫הקבוע לחשבונותיו‪ ,‬אף אם אינו בכתב ידו‪ ,‬רק בכתב‬
‫ולענין מה שלא טען המדבר בעד האלמנה שחלוקת‬ ‫מזכירו‪ ,‬ואם אינו סוחר אין לסמוך רק על פנקס קבוע‬
‫האפוט׳ תחלה היתה בטעות‪ ,‬שנתן מחצית‬ ‫ומדוייק ובגברא דייקנא‪ ,‬דאי פרעיד‪ ,‬לא הוד‪ ,‬משתלי‬
‫הנכסים לדינה‪ ,‬והיא אין מגיע לה רק רביע בנכסי‬ ‫דלא כתב‪ .‬וכן השכל מחייב‪.‬‬
‫אמה ועשור בנכסי אביה‪ ,‬שהם ל׳ במאה ]כמ״ש בס׳‬ ‫וא״כ פנקס דד‪,‬אי עובדא דאתי לקמיד‪ ,‬דמר‪ ,‬הוא‬
‫תור״א הנדמ״ח דף פ״א בקצור התק׳ ס״ה[ שעלה‬ ‫גרוע הרבה‪ ,‬הן מצד שיצא מתחת יד האשה‪,‬‬
‫כבודו ונסתפק אי טענינן לה אנן או לא‬ ‫ואפשר שהיד‪ ,‬בו פרעון בדף אחר והוסר במזיד או בשוגג‪,‬‬
‫בזה סתם כבודו ולא ביאר‪ ,‬אם האפוט׳ מת ולא העיד‬ ‫כי אין דפיו קצובים ומסומנים‪ ,‬רק דפים מחוברים בחוט‬
‫שטעה ורק ממה שנמצא כתוב בפנקס הממשלה‬ ‫ברזל מעוקב על הנקבים שבשפתם‪ ,‬ואם יוסרו קצתם‬
‫חלוקת הקרקעות לשניהם בשוה‪ ,‬מחצה לדינה ומחצה‬ ‫אין רשומן נכר‪ ,‬וכמ״ש מעלתו‪ ,‬הן מצד שד‪,‬וא סוחר‪,‬‬
‫לאחיה שמזה מאמיד ומשער מעלתו שטעה האפוט׳‬ ‫ואין זד‪ ,‬פנקס מסחרו‪ ,‬רק פנקס עראי‪ ,‬הן מצד שכל‬
‫וחלק להם בשוה‪ ,‬אם זה הוא ! אין ממנו ראיה‪ ,‬כי יכול‬ ‫ספרי חשבונותיו מעורבבים בלי סדרים‪ .‬כמ״ש כבודו‪,‬‬
‫להיות ש ‪T‬ע האפוט׳ או שמע האי הלכתא‪ ,‬והכריע הלק‬ ‫דזה אות דלאו גברא דווקא הוא‪ ,‬ואין לסמוך על פנקסו‬
‫דינה בקרקעות למחצה בתוס׳ דמים או טלטל שהוסיף‬ ‫כלל‪.‬‬
‫משלה בחלק אחיה‪ ,‬או עשה כן ע״פ צוואת אביהם‪.‬‬ ‫איברא דכל זה לא יגהר‪ ,‬מזור לאלמנד‪ ,,‬דדל פנקסו‬
‫ואם האפוט׳ חי ואומר שטעה בחלוקתו‪ ,‬אינו אלא ‪.‬עד‬ ‫מדוכא‪ ,‬מ״מ מאחר שגלוי וידוע לכל באי שער‬
‫אחד‪ ,‬ואין מוציאין ממון בעד אחד‪ ,‬וחלוקתם שנמצאת‬ ‫העיר‪ ,‬שהמנוח הוא שד‪,‬יד‪ ,‬שוכר קרקע אחותו ומקבל‬
‫בשוה בפנקס הממשלה‪ ,‬אינה הוכחה לקיום עדותו‪ ,‬כי‬ ‫שכירותו‪ ,‬ואחותו בארץ מרחקי׳‪ ,‬ואי אפשר לשלוח לה‬
‫יוכל להיות שהכריע וכו׳ וכו׳ כמ״ש באם מת‪ ,‬ואף‬ ‫את כספד‪ ,‬לא ע״י הבנק ולא ע״י הפוסט‪ ,‬כי הוא נגד‬
‫אם אומר שלא הכריע וכו׳‪ ,‬אינו נאמן‪ ,‬ואין מועיל רק■‬ ‫חקי הממשלה‪ ,‬כמ״ש כת״ר‪ ,‬גם רבית אוכלת בו‪ ,‬ואי‬
‫לחייב שבועה להכחישו‪ ,‬וחיוב שבועה בהאי עובדא‬ ‫אפשר לו בשום אופן להקדים לסלק הוב אחותו על‬
‫הוא על דינה‪ ,‬והיא היתה קטנה ולא ידעה מזה‪ ,‬ואיך‬ ‫חוב אחרים המוצצים את דמו ברבית כפולה כמ״ש‬
‫תשבע ? וא״כ אף אם טענינן לאלמנה‪ ,‬אין בטענה זו‬ ‫•מעלתו‪ ,‬ומה גם‪ ,‬אם ‪ ,‬הוא עוד גברא שאינו פורע‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫הקדמונים זיע״א הנהיגו כן זכר למקדש שהיו מקיפים‬
‫את המזבח בכל יום פעם אחת ובז׳ ז׳ פעמים‪ ,‬כמ״ש‬
‫במס׳ סוכה דף מ״ה במשנה‪ .‬וטעם מנהג המקדש אמרר‬
‫בירושלמי דסוכה סו״פ ד׳ וז״ל‪ ,‬בכל יום מקיפים וכו׳‪,‬‬
‫אמר ר׳ אחא זכר ליריחו עכ״ל יעו״ש‪ ,‬וענין יריחו‬
‫ידוע בס׳ יהושע סי׳ ו׳‪ ,‬וטעמו של דבר כשל כח שכל‬
‫■האנושי להשיגו וכמ״ש רלב״ג ז״ל שם שהוא מופת‬
‫ממופתי ה׳‪ ,‬לעורר לב ישראל לעבדו‪ ,‬ולב האמוריים‬
‫לירא מפניהם‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וכ״כ רד״ק ז״ל שם‪ ,‬אל תבקש‬
‫טעם לדבר‪ ,‬כי הוא אחד ממופתי ה׳‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ואולם‬
‫למדנו משם‪ ,‬שיש סגלה בההקפות להפיל חומת ברזל‪,‬‬
‫ולנצח עם ה׳ על אויביו‪ .‬ופשוט שקובעי המנהג הם‬
‫שחברו ‪:‬נוסח ההושענות‪ ,‬ואפשר שחברו מעט ובאו‬
‫אחרים והוסיפו‪ ,‬ולא נודעו שמותם‪ ,‬ואד בפזמון אל‬
‫ישעך צמאתי וכו׳ ליום א׳ של חג‪ ,‬נמצא סימן ראשי‬
‫הבתים‪ ,‬יצחק בר ואליקב‪ ,‬וכן פזמון אמוניך מתחנניים‬
‫וכו׳ ליום חמישי‪ ,‬בא סי׳ יצחק‪ ,‬וכן פזמון יושב קדם‬
‫וכו׳‪ ,‬ופזמון יפה נוף וכו‪ .‬ליום ז׳‪ ,‬נמצא סימנם יוסף‪,‬‬
‫ולא נודעו מי הם‪ ,‬ולדעתי אפשר שהם ר׳ יוסף בן ר׳‬
‫יצחק ן׳ סטאנס אביתור‪ ,‬ז״ל‪ ,‬שהיה משורר נשגב‬
‫בתכלית המאה העשירית למסה״נ‪ ,‬כמ״ש בס׳ אוצי״ש‬
‫א׳ אביתור‪ ,‬וסטאנס ואביתור הם כנויים בלשונות בני‬
‫קדם‪ ,‬כמ״ש שם בס׳ האוצר‪ .‬ואפשר שהיה שם אביו של‬
‫רי״ץ הנז׳ ואליקב‪ ,‬ואפשר שהם חברו כל הפזמונים‪,‬‬
‫ולא סימנו שמותם רק על הנז׳‪ ,‬או אפשר שחברו רק‬
‫אלו‪ ,‬ואחרים חברו אחרים‪ ,‬ולא הזכירו עליהם שמותם‪.‬‬
‫זהו מה שיכולתי להודיע לכבודו בזה‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו לפרש לו מ״ש רז״ל במדרש שמו״ר‬
‫ריש פ׳ ג׳‪ ,‬וז״ל ויאמר אנכי האל אלהי אביך‪ ,‬הה״ד‬
‫פתי יאמין לכל דבר‪ ,‬מהו פתי‪ ,‬נר‪ ,‬שכן בערבייא קורץ‬
‫לנער פתיא‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והוא תמוה בעיני דמר‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬פירוש המאמר הוא‪ ,‬מ״ש אחריו שם במדרש‬
‫וז״ל‪ ,‬אמר ר׳ יהושע הכהן בר׳ נחמיה‬
‫בשעה שנגלה הקב״ה על משה טירון היה משה לנבואה‪,‬‬
‫אמר הקב״ה אם אני נגלה עליו בקול גדול‪ ,‬אני מבעתו‪,‬‬
‫בקול נמול בוסר הוא על הנבואה ]וצריך קול גדול‬
‫לעורר נפשו להשפעת הנבואה[‪ ,‬מה עשה נגלה עליו‬
‫בקולו של אביו ]דהיינו בקול גדול ואך בקול אביו כדי‬
‫שלא יהיה נבעת[ אמר משה הנני‪ ,‬מה אבא מבקש‪ ,‬א״ל‬
‫הקב״ה איני אביך‪ ,‬אלא אלהי אביך‪ ,‬בפתוי באתי אליך‪,‬‬
‫שלא תתיירא‪ ,‬אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב‪,‬‬
‫שמח משה ואמר הא אבא נמנה עם האבות‪ ,‬ולא עוד‬
‫אלא שהוא גדול שנזכר תחלה עכ״ל יעו״ש‪ .‬ועתה פי׳‬
‫המאמר פשוט‪ ,‬ויאמר אנכי אלהי אביך‪ ,‬הה״ד פתי‬
‫מאמין לכל דבר‪ ,‬דהיינו שהאמין שאביו הוא ■המדבר‬
‫אליו‪ ,‬גם האמין שפי׳ אלהי אביך הוא אביו ממש‪,‬‬
‫והוא גדול מג׳ אבות‪ ,‬וכדי שלא יחשוב את משה איש‬
‫פתי חלילה‪ ,‬לכן פירש אותו נער‪ ,‬דהיינו שהיה נער‬
‫לנבואה‪ ,‬והיינו בוסר והיינו טירון שכתב המדרש‪ ,‬ולכן‬
‫האמין שאביו הוא המדבר וכו׳‪ ,‬והביא ראיה שהנער נקרא‬
‫פתי שכן בערבייא קורין לנער פתיא‪ ,‬והוא כמו לשון‬
‫צרפת שקורין לנער פותי‪ ,‬ולדעתי ראוי להגיה כרכי‬
‫הים במקום ערבייא‪ ,‬כמ״ש בסנהדרין ק״י ע״ב שומר‬
‫פתאים ה׳‪ ,‬שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא‪ ,‬יעו״ש‪,‬‬
‫רכד‬
‫ממש‪ .‬ואם היה בה מועיל‪ ,‬ודאי דטענינן לה‪ ,‬משום‬
‫השבת אבדה‪ ,‬עיי׳ מזה בס׳ ליצ״ר חחו״מ בלקוטי׳ אות‬
‫ד׳ דיינים סי׳ ל״ה יעו״ש‪ .‬וכן זכורני שראיתי דבר זה‬
‫בספרים אחרים‪ ,‬ואין הפנאי מסכים לחפש‪ ,‬ומה גם‪,‬‬
‫בי הוא דבר פשוט לדעתי‪ ,‬ואך צריך שיהיה הדבר‬
‫בחכמה ובתבונה‪ ,‬שלא יראה כעורכי הדיינים‪ .‬זהו הנר׳‬
‫לקוצ״ד להשיב את כבודו בקצ״ר אמיץ‪ ,‬בכל פרט ופרט‬
‫מרוב הטרדות‪ ,‬וצויי״מ‪ ,‬וימ״ן‪ ,‬ויקק״פ‪ ,‬בב״א‪ .‬נאם‬
‫החו״פ מכנאס יע״א‪ ,‬בשילהי אייר הוא זיו‪ ,‬ש׳ התש״ט‬
‫לפ״ג‪.‬‬
‫ע״ה יוסף •משאש ס״ט‬
‫אלף תתצח‬
‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬כמוהה׳׳ר משה מלכא ישצ״ו‪.‬‬
‫שלום‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומקוצר הפנאי‪ ,‬אחרה‬
‫תשובתי עד כה‪ .‬ראיתי את השאלה ואשר נגזר‬
‫עליה מפ״ק‪ ,‬בחנות שמעון שהיה בה חדר שבו היה‬
‫עושה ראובן מלאכתו מלאכת החייטות‪ ,‬ונלבע שמעון‬
‫וחלי״ש‪ ,‬ובא ראובן ופתח את החנות והוציא מאותו‬
‫חדר הרבה כלים ובגדים‪ ,‬ורצה עוד לקחת מכונה של‬
‫תפירה‪ ,‬ועכבו עליו יורשי שמעון‪ ,‬ועברו ביניהם כמה‬
‫טענות ווכוחים‪ ,‬וטענו על ראובן להחזיר כל מה שלקח‬
‫מהחנות‪ ,‬ופסק מעלתו‪ ,‬שמאחר שהחנות היא של שמעון‬
‫והמפתחות הם תמיד תחת ידו וכו׳ וכו׳‪ ,‬א״כ כל הנמצא‬
‫בה ובחדריה הכל בחזקת שלו‪ ,‬וישבע ראובן היסת על‬
‫כל מה שיאמר שהוא שלו‪ ,‬אחר שיקבלו יורשי שמעון‬
‫חרם שאין להם שום ידיעה ושום שמיעה משמעון שאותם‬
‫הדברים הם של ראובן‪ ,‬ויכלול ראובן בשבועתו שלא‬
‫גנב ולא הכח ‪ T‬ולא העלים משל שמעון כלום‪ .‬זהו‬
‫תוכן השאלה והתשובה‪ ,‬בקצ״ר אמיץ‪ ,‬ובעי מר מנאי‬
‫לחוות דעתי בזה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דבר פשוט וברור כמ״ש מעלתו‪ ,‬כי חזקה‬
‫כל הנמצא ברשות האדם הוא שלו‪ ,‬כמ״ש‬
‫בחו״מ סי׳ צ״ט ובכמה מקומות‪ ,‬ואף אם ידוע שראובן‬
‫היה עושה מלאכה בימים רבים באותו חדר‪ ,‬אפשר‬
‫היה פועל אצל שמעון בשכר שבת בשכר חדש‪ ,‬וייחד‬
‫לו המקום לעבודתו‪ ,‬ואם יורשי שמעון הם יתומים‬
‫קטנים‪ ,‬אין מוציאין מידם אלא בראיה ברורה‪ ,‬כמ״ש‬
‫בסי׳ ט״ו ס״ה‪ ,‬וכל מה דמצי אבוהון למטען טענינן‬
‫ליהו‪ ,‬ופמ״ש בסי׳ ר״ץ סי״ב ובכמה מקומות‪ ,‬ואם‬
‫הם גדולים מוציא בשבועה שלדבריו כן הוא‪ .‬ואמנם‬
‫כבודו יחקור היטב בפנקסי שמעון במסחרו ועסקיו‪ ,‬אולי‬
‫יוכיח מהם דבר ברור‪ ,‬וא״ל ישבע ראובן ויכלול וכו׳‬
‫אחר שיקבלו חרם יורשי שמעון וכו׳‪ ,‬ולכבוד שמים‬
‫בשביל השבועות והחרמים מצוח לבצוע‪ ,‬זהו הנר׳‬
‫לקוצ״ד פשוט בזה‪.‬‬
‫עוד שאל מעלתו להודיעו מי המה מחברי ההושענות‪,‬‬
‫ובאיזה זמן היו‪ ,‬כי ראה שיד אב ובנו עשתה‬
‫זאת‪ ,‬יצחק ויוסף‪ .‬ולא ידעת מי המה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬ההקפות בעצמם שמקיפים התיבה בכל יום‬
‫פעם א׳ ובז׳ ז׳ פעמים‪ ,‬לא היה מנהג זה בימי‬
‫חכמי הגמרא‪ ,‬כי לא נזכר בש״ס כלל‪ ,‬ורק הגאונים‬
‫רכה‬ ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫אם אין לה מגו‪ ,‬וכמ״ש בספר ליצ״ר בלקוטים אות ת׳‬ ‫זהו ‪.‬מה שיש להשיב לכבודו בזה‪ ,‬בעזרת אלהינו זה‪,‬‬
‫תפיסה‪ ,‬דף קי״ח סעי׳ ל״ב‪ ,‬וז״ל‪ ,‬אלמנה שתפסה משל‬ ‫קוינו לו ויושיענו‪ ,‬בב״א‪ .‬נאם החו״פ מכנאס יע״א‬
‫בעלה וטוענת בעלי נתנם לי או מכרם לי וכיוצא‪,‬‬ ‫בחשון ש׳ יקד׳ ת בעיני מאד נכבדת לפ״ק‪.‬‬
‫אם יש עדים שהם משל בעלה ועדין ברשותה אינה‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫נאמנת‪ ,‬ואם אין עדים שהם של בעלה‪ ,‬או שאין עדים‬
‫שישנן תחת ידה נאמנת במגו דלא באו לידי‪ ,‬או‬ ‫אלף תתצט‬
‫החזרתים‪ ,‬הרשב״א והרדב״ז‪ ,‬וכתב שהוא מוסכם‪ ,‬והה״ד‬
‫בטוענת שנתנו לה משל אביה על מנת שאין לבעלה בהם‬ ‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ כמוהר״ר משה מלכא ישצ״ו‪,‬‬
‫כלום‪ ,‬דחזקה כל מה שבבית הוא שלו‪ ,‬אם אין לה מגו‪,‬‬ ‫שלום‪.‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬הכא נמי כל דבר שהוא של הבעל‪ ,‬או שראוהו‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני במועדו‪ ,‬ולאפס הפנאי לא יכולתי‬
‫בידה שאין לה מגו‪ ,‬אינה נאמנת אפי׳ בשבועה‪ ,‬אפי׳‬ ‫לעשות רצון צדיק‪ ,‬למהר להשיב דבר בעתו‪,‬‬
‫היא תפוסה‪ ,‬ועב״ ז מחוייבת לישבע שלא גנבה ולא‬ ‫ועתה גזלתי מעתותי להשיב מפני הכבוד‪ .‬ראיתי את‬
‫העלימה וכו׳‪ .‬ומ״ש עוד כבודו בשילהי מכתבו‪ ,‬שכל‬ ‫השאלה ואשר נגזר עליה ממעכ״ת‪ ,‬בראובן נשוי לאה‪,‬‬
‫מ״ש הוא רק לענין ירושה‪ ,‬אבל לענין חליצה‪ ,‬הוא‬ ‫ולא ■נבנה ממנה‪ ,‬וייחד לו פילגש בבית מיוחד וכלי‬
‫מסופק בדבר‪ ,‬ולכשיפנה ישנה פרק זה‪.‬‬ ‫בית‪ ,‬רהיטים וכר‪ ,‬וילדה לו בן ובת‪ .‬והוציא עליהם‬
‫דע אחיי כי בזה‪ ,‬והדבר פשוט לדעתי‪ ,‬שולדות אלו‬ ‫הוצאות מילה וזבד הבת‪ ,‬והזמין בעצמו כמה אנשים‪,‬‬
‫אינם פוטרות מהחליצה כמ״ש מרן באה״ע סי׳‬ ‫וגם מוהל‪ .‬ועוד נטען מרחל והודה בעובר וילדה בת‪,‬‬
‫קנ״ו ס״ט‪ ,‬ולא הוציא מור״ם‪ ,‬רק אם היו שניהם‬ ‫והכירה לבתו‪ ,‬והיה משלם דמי מזונות לאמה‪ ,‬עוד‬
‫חבושים לבדם יעו״ש‪ ,‬ואין מה להאריך בזה‪ ,‬שכבר‬ ‫נמצאת בביתו בת אחת שגדלה‪ ,‬ולא נודעה מה היא‪,‬‬
‫כמה וכמה פוסקים האריכו למעניתם בזה‪ ,‬כמ״ש הפ״ת‬ ‫ומת ראובן‪ ,‬ועלח כבודו ונסתפק‪ ,‬מי חם יורשיו‪ ,‬ואיך‬
‫שם‪ ,‬ועוד פוסקים אחרים זולתם חב״ח‪ ,‬וכלם עלו‬ ‫יתחלקו נכסיו‪ .‬ופסק‪ ,‬שכל נכסיו מחוט וכו׳‪ ,‬יתחלקו‬
‫בהסכמה שאין פוטרין מהחליצה‪ ,‬והפוטרים לא פטרו‬ ‫לשנים‪ ,‬אשתו שלא נבנה ממנה תטול מחצה כמנהג‬
‫אלא להלכה‪ ,‬ולא למעשה‪ ,‬וכן היו כמה עובדות על ידי‬ ‫המגורשים ככתוב בכתוב׳ אחר שבו׳ אלמנה‪ ,‬ומחצית‬
‫אני הצעיר בהיותי משרת בקדש בעוב״י תלמסאן יע״א‪,‬‬ ‫האחר יקה אותו הבן אחר שינטל ממנו מעשר א׳ וב׳‬
‫ובכלם השתדלנו הרבה עמהם עד שחלצו‪ .‬וכן ראיתי‬ ‫לב׳ הבנות‪ ,‬אחות הבן מאביו ואמו‪ ,‬ובת רחל שהכיר‬
‫כתוב ספר ארוך להרה״ג כמוהרר״ח בלייח זצ״ל על זה‪,‬‬ ‫אביו‪ ,‬הואיל ואין להם תנאי כתובה‪ ,‬כמ״ש באה״ע סי׳‬
‫והעלה שאין לפטור כיוצא בזה מחליצה‪ ,‬ואך אם היה‬ ‫קי״ג‪ ,‬זהו העולה מדברי מעכ״ת‪ ,‬ובעי מר מנאי לחוות‬
‫איזה עיגון גדול אז נובין ונדון‪ .‬זהו מה שיש להשיב‬ ‫דעתי‪.‬‬
‫לכבודו בכל זה‪ .‬וציי״ימ‪ ,‬וימ״ן‪ ,‬ויקק״ם בב״א‪ .‬אחיך‬ ‫ואני אומר‪ ,‬כי צדק מעלתו במשפטו‪ ,‬דודאי הבן וב׳‬
‫חצעיר החו״פ מכנאס יע״א יום ד׳ לחנוכה‪ ,‬ש׳ התשי״א‬ ‫הבנות הם יורשיו בל״ס‪ ,‬וכמ״ש מר״ן בחו״מ סי׳‬
‫לפ״ג‪.‬‬ ‫ר״פ‪ ,‬כל היורשים יורשים בחזקתן‪ ,‬כיצד? עדים שהעידו‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬ ‫שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני או אחיו‪ ,‬אע״פ‬
‫שאינם עדי יחוס‪ ,‬ולא ידעו אמיתות היחוסי׳‪ ,‬הרי אלו‬
‫אלף תתק‬ ‫יורשים בעדות זו‪ ,‬עכ״ל יעו״ש‪ .‬וכאן נמי הרי יש עדים‬
‫שהבן והבת מוחזקים אצלם שהם של פלוני הנלב״ע‪,‬‬
‫למעלת חכם לבב‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כהה״ר חיים אלקאיים ישצ״ו‪.‬‬ ‫ועוד פינקס אותם בספר בני העיר על שמו‪ ,‬וכן בת‬
‫שלום‪.‬‬ ‫רחל הכיר אותה בב״ד והודה שהיא בתו‪ ,‬וכמ״ש‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬בו שאל כבודו שאלות ארבע‬ ‫מעלתו‪ ,‬ומה יש עוד י ואין זה סותר כלל למ״ש באה״ע‬
‫בדת ודין‪ ,‬והם ‪ :‬א׳‪ ,‬למשל‪ ,‬אברהם היו לו‬ ‫סי׳ ד׳ סעי׳ כ״ו‪ ,‬וכמ״ש כבודו‪ ,‬ופשוט הוא‪.‬‬
‫בנים‪ ,‬זבנו הבכור שמו יצחק‪ ,‬וימת אברהם ויולדו בנים‬ ‫וממה שנסתפק מע׳ בכלים הנמצאים בבית הפילגש‪ ,‬אם‬
‫ליצחק‪ ,‬ובנו הבכור שמו יעקב‪ ,‬אם במות יצחק‪ ,‬יקח‬ ‫הבן והבת‪ ,‬מאחר שאין לה כתובה‪ ,‬יכולה היא לומר‬
‫יעקב פי שנים בנכסי אברהם או לא ?‬ ‫שכל הנמצא אתה בבית שלה הוא שנתן לה באתננה‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬אם יצחק בחייו חלק עם אחיו בנכסי ■אביהם‬ ‫ובעד שירותה ושמושה‪ ,‬ושוב פשט לה שכל מה שבבית‬
‫אברהם‪ ,‬ונטל פי שנים כדינו‪ ,‬א״ב הרי הכל‬ ‫הוא בחזקתו מאחר שהיה דר עמה בבית‪ ,‬ואד תכשיטיה‬
‫נכנס עם נכסיו של יצחק‪ ,‬ובמותו‪ ,‬ודאי שיקח יעקב‬ ‫ומלבושיה ודאי שלה לשם מתנה‪ ,‬ולא דמי לאשתו‬
‫פי שנים בכל אשר ימצא לו כדינו‪ .‬וכן הדין אם יצחק‬ ‫שבשעת גירושין שם לה הכל‪ ,‬דהתם יש לה כתובה‬
‫לא חלק בעודנו חי בנכסי אברהם אביו‪ ,‬ועד אחרי‬ ‫ותנאיה‪ ,‬לא כן זאת האשה וכו׳‪.‬‬
‫מותו קמו בניו וחלקו עם דודיהם בנכסי אברהם‪ ,‬הדין‬ ‫ולדעתי המעט נר׳ שאף תכשיטיה של זהב וכו׳‪ ,‬אינם‬
‫הוא שיטלו בני יצחק פי שנים בנכסי אברהם זקנם אף‬ ‫שלה‪ ,‬רק מלבושיה דוקא‪ ,‬דדי לה באתננה‪,‬‬
‫אחר מיתת יצחק אביהם הבכור‪ ,‬ואותו פי שנים יכנס‬ ‫שאר כסות בעונה ואסיפת חרפתה שלא היתה קדשה‬
‫לכללות נכסי יצחק‪ ,‬ויטול יעקב הבכור פי שנים בכל‬ ‫בעינים‪ .‬וסימן לדבר‪ ,‬והחזיקו שבע נשים באיש אחד‬
‫■נכסי יצחק אביו‪ ,‬כי מאחר שנכסי אברהם היו מצויים‬ ‫וכו׳‪ ,‬לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש רק יקרא שמך עלינו‬
‫במות יצחק רק שעדין בניו לא חלקו‪ ,‬קרינן בהו אשר‬ ‫אסוף חרפתנו‪] ,‬ישעיה ד׳[‪ ,‬ואף אם טענה שנתנם לה‬
‫ימצא לו ליצחק‪ ,‬ונוטל בהם יעקב בנו הבכור פי‬ ‫במתנה אינה נאמנת אפילו בשבועה אפי׳ היא תפוסה‪,‬‬
 ‫אוצר ה מ כ ת בי ם‬
‫ובני אחים מי מהם היורש*‪ ,‬ועל זה באה תשו׳ כבודו‬
‫כהלכה שבני אחים הם חיורשים כמ״ש בסי ׳רע״ו‪,‬‬
‫ויפה תמה על השואל בדבר פשוט‪.‬‬
‫עוזי לו שם‪ ,‬הרוצה להקדיש או לתת כל נכסיו‪ ,‬אם‬
‫צריך לשייר דבר מה ליורשיו‪ ,‬לקיים מצות‬
‫ירושה דאורייתא‪ ,‬והשיב כבודו שאין צריך‪ ,‬והביא‬
‫ראיה מחו״מ סי׳ ר״ ן וכו׳ וכר‪.‬‬
‫בזה אני אומר שכבודו הרם לא כיון הדברים בטוב‬
‫אחר המח״ר‪ .‬כי דבר זה מבואר היטב בחו״מ‬
‫סי׳ רפ״א ס״ט וז״ל‪ ,‬חלק כל נכסיו לאחרים בלשון‬
‫מתנה‪ ,‬אע״פ שלא שייר כלום ליורש דבריו קיימים‪,‬‬
‫עכ״ל יעו״ש‪ ,‬ועוד ■מבואר ריש סי׳ רפ״ב‪ ,‬כל הנותן‬
‫נכסיו לאחרים והניח היורשים‪ ,‬אע״פ שאין היורשים‬
‫נוהגים בו כשורה‪ ,‬אין רוח חכמים נוחה הימנו‪ ,‬וזכו‬
‫האחרים בכל מה שנתן להם‪ ,‬ומדת הסידות שלא להעיד‬
‫בצואה שמעבירין בה הירושה מהיורש אפי׳ ■מבן שאינו‬
‫נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והכל ש״ס‬
‫ערוך משנה וגמרא בבתרא דף קל״ג ע״ב יעו״ש‪.‬‬
‫וכתב הגאון הגדול בעל התשב״ץ זיע״א בה״ג סו״ס‬
‫קע״ז‪ ,‬שבטופס שטרות לראשוני׳ ז״ל‪ ,‬יש• שיור‬
‫ד׳ זוזי ליורש‪ ,‬וכתב בשם גאון ז״ל‪ ,‬דמשיום שתהא‬
‫רוח חכמים נוחה‪ ,‬נהגו כן‪ ,‬יעו״ש*‪ ,‬ואף דארבע זוזי אין‬
‫בהם ממש* מ״מ נ״ל ליישב‪ ,‬כי טעם אין רו״ח נ״ה הוא‪,‬‬
‫משום דקא עקר לה לירוש‪-‬ה דאורייתא‪ ,‬כמ״ש• רשב״ם‬
‫ז״ל שם במשנה‪ ,‬ור״ל‪ ,‬שנראה כאלו אינו מאמין בדיני‬
‫נחלות ש־אמרה תורה ואך ע״י ש*יור ליורש* אפי׳ כל‬
‫שהוא הרי הוא מגלה דעתו שמאמין בדיני נחלות‪,‬‬
‫ורק לאיזה סבה הכריחית אצלו‪ ,‬הוא נותן לאחרים‪,‬‬
‫וכן המנהג פשוט בכל ערי המערב בכל שטרי ■מתנות‬
‫וצואות וחדושי כתובות לסלק היורשים בדבר ■מה‪,‬‬
‫מהאי טעמא שתהא רו״ ח נוחה‪ ,‬וכך היה הדבר נוהג עד‬
‫ש׳ הש״ה ליצירה‪ ,‬שאף עמדו רבני המערב ותקנו‪,‬‬
‫שאפי׳ אחר שיצא ידי חובת ירושה אפי׳ ברוב הנכסים‬
‫ליורש• ומעוטא דמעוטא חוא שנתן לאחרים‪ ,‬צריך תוכחת‬
‫חכם חכל בטל‪ ,‬בטח י לא נעלם‪.‬‬
‫ועני‪ ,‬אני‪ ,‬לבי מהסס על האי תקנתא‪ ,‬הן מצד‪ ,‬כי‬
‫מעולם לא שמענו ולא ראינו שום מצוה שנסוג‬
‫אחור ע״י תוכחת ב״ד‪ ,‬ותמיד נש־ארה תוכחתם מעל‪,‬‬
‫ואדרבה גורמים לו עון שנעשה מזיד לעבור על דברי‬
‫חכמים בשעת מותו‪ ,‬וכותבים וחותמים עליו שהוכיחוהו‬
‫ולא קבל‪ .‬ועוד‪ ,‬דעדיפא מנה שהרבח פעמים ראינו‪,‬‬
‫שהמצוה נבעת תחלה מהתוכחה‪ .‬והם מלמדים אותו‪,‬‬
‫או ברמיזה‪ ,‬או בפירוש ע״י אחרים שיאמר שאינו ■מקבל‬
‫תוכחת‪ ,‬ועכ״ז כותבים וחותמים שהוכיחוהו ולא קבל‪.‬‬
‫וגדולה עוד מזו שהרבה פעמים רוצה אדם לסדר צואה‪,‬‬
‫ואינו יודע כיצד‪ ,‬ושולח תחלה על אחד מרבני העיר‪,‬‬
‫קרובו או אוהבו‪ ,‬והוא מסדר לו צואה כפי רצוני‪ ,‬כלה‬
‫מלאה אעבורי אחסנתא ואח״ב מביאין לפניו ב׳ סופרי‬
‫הדייגים‪ ,‬וכותבים וחותמים שהוכיחוהו ולא קבל׳ והנה‬
‫א״כ האין זה שחוק וקלות ראש לנחוג בתקנות חכמים‬
‫כן ? לדעתי המעט טוב לבטלה מלהעמידה על עמוד‬
‫הקלון בכל עת‪ ,‬ולגרום עון למצוה‪ ,‬ודבר שקר לסופרי‬
‫הדיינים וגם לדייגים עצמם‪ ,‬המקום ב״ה יתקננו בעצה‬
‫טובה מלפניו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫רכו‬
‫שנים‪ .‬ואין נקרא ראוי ואין הבכור נוטל בו פי שנים‪,‬‬
‫אלא אם מת אברהם אחר מיתת יצהלו שאז‬
‫יצחק בחייו לא זכה בירושת אברהם אביו‪ ,‬רק אחר‬
‫!מותו שזכו בה בניו‪ ,‬וזה נקרא ראוי ולא מוחזק‪ ,‬ואין‬
‫הבכור ^נוטל פי שנים בראוי‪ ,‬רק בכור ופשוט יחלקו‬
‫בשוה‪ ,‬כמ״ש בחו״ימ' סי׳ רע״ח‪ ,‬סעי׳ ג׳‪ ,‬יעו׳׳ש‪.‬‬ ‫'‬
‫ב׳ שאלת‪ ,‬אם יצחק נהחה!מירושת אברהם אביו‪ ,‬מפני‬
‫שנהג באביו בזיון‪ ,‬או המיר דתו‪ ,‬בניו של יצחק‬
‫היירשו בנכסי אברהם ?■ ואם היה לו בכור ליצחק היקח‬
‫פי שנים בנכסי אברהם ?‬ ‫■‬
‫תשובה‪ ,‬אף הבן שנהג בזיון באביו‪ ,‬ואפי׳ המיר‬
‫דתו‪ ,‬הדין הוא שיורש בנכסי •אביו‪ ,‬ואם‬
‫היה בכור ■נוטל פי שנים‪ ,‬זולת אם רצו ב״ד לקנסו‬
‫שלא יירש הרשות בידם‪ ,‬ואם יש• לו בנים בישראל‬
‫כשרים יתנו אותה ירושה להם‪ ,‬כמ״ש בחו״מ סי׳ רפ״ג‬
‫סעי׳ ב׳ יעו״ש‪ .‬וא״כ אם^יצחק המומר הזה חזר ליהדותו‪,‬‬
‫ומת‪ ,‬הרי כל מה שירש ■מאברהם אביו נכנס לכללות‬
‫נכסיו‪ ,‬ויירשוהו בניו ובנו הבכור נוטל פי שנים בכל‬
‫נכסיו‪ ,‬ואם ■לא חזר ליהדותו ומת בגיותו‪ ,‬ודאי שלא‬
‫יניחו הגויים לבניו הישראלים ליורשו‪ ,‬ואם יהיה האופן‬
‫שיניחו אותם ליורשו ע״פ דיני ישראל‪ ,‬ודאי שבנו‬
‫הבכור יטול פי שנים בירושתו‪.‬‬
‫ג׳ שאלת‪ ,‬האם יוכל הבן בחיי אביו לותר ולמחול‬
‫שלא יירש* את אביו במותו ? וכן שלא ליטול‬
‫חלק הבכורה אם היה בכור ?‬
‫תשובה‪ .‬בחיי אביו‪ ,‬הוי דבר שלא בא לעולם ואין‬
‫מחילתו ■מחילה ויוכל לחזור בו‪ ,‬כמ״ש בהו״מ‬
‫סי׳ ר״ט‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬אבל או מחל ע״י קנין ובלשון חיוב‬
‫מחילתו מחילה‪ ,‬כמ״ש• בסי׳ ס׳ סעי׳ ו׳ דמועיל קנין‬
‫בלשון חיוב בדבר שלא בא לעולם‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ובפרט‬
‫אם היתה עוד שבועה וקנס‪ ,‬ודאי דמחילתו מחילה ולא‬
‫מצי הדר ביה‪.‬‬
‫ד שאלת‪ ,‬על מעות המונחים בבאנ״ק‪ ,‬אם נקראים‬
‫מוחזקים ויטול בהם הבכור פי שנים‪ ,‬או נקראים‬
‫ראוי ואין הבכור נוטל בהם פי שנים ?‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬בס׳ חיים שאל ח״א סי׳ ע״ד הביא פלוגתא‬
‫בזח‪ ,‬יש פוסקים ס״ל ■נקראים מוחזקים‪ ,‬ויש•‬
‫פוסקים ס״ל נקראים ראוי‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ולפי שהסברות‬
‫שקולות‪ ,‬ואי אפשר להכריע לצד אחד בשופי‪ ,‬לכן‬
‫נכנסו בגדר ממון המוטל בספק וחולקים‪ ,‬הבכור נוטל‬
‫פי שנים בהציין‪ ,‬והציין יטול בו כפש־וט‪ .‬כן נראה לי‪.‬‬
‫זהו מה שיש להש־יב לכבודו על שאלותיו בס״ד‪ .‬נאם‬
‫•החו״פ באדר ב׳ התשי״א לפ״ג‪ .‬פה ■מכנאס יע״א‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתקא‬
‫למעלת אח׳י נוע׳ם טוב דעת וטעם‪ ,‬הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪,‬‬
‫בנש״ק כמוהי״ר משה עטייא ישצ״ו רב ומו״צ‬
‫בעיר תאוורירת יע״א‪ ,‬שלום שלום‪.‬‬
‫אבן יקרה !‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬וראיתי ב׳ השאלות‬
‫ואשר ■נגזר עליהם מפי מעכ״ת‪ ,‬והם‪ ,‬א׳‪ ,‬אחות‬ ‫^‬
 ‫רכז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫מקדיש‪ ,‬וכמ״ש שם בגליון הירושלמי הנק׳ בשם שטה‬ ‫ועל השאלה הב׳ מי הייב בקבורת האשה‪ ,‬אם הבעל‬
‫מקובצת‪ ,‬וז״ל ומדמייתי ראיה בגמרא ת״ש מדר׳ יוסי‬ ‫או היורש כתובתה‪ ,‬בזה ודאי יפה דן כבודו‪ ,‬כי‬
‫בן יועזר שהוייא ליה עיליתא דדינרי וקם אקדשה‬ ‫■מאחר שהבעל קע״ע לפרוע ׳לבניו כל סכי כתו׳ אמם‬
‫שמעינן מינה דמאן ד!מקדיש •נכסיו במקום בריה‪ ,‬אעבורי '‬ ‫כאשר הוא מגרשה‪ ,‬א״כ הם החייבים בקבורתה וזה‬
‫אחס־נתא מיקרי‪ ,‬הר״ן ז״ל׳ עכ״ל יעו״ש‪.‬‬ ‫פשוט‪ .‬זהו הנר׳ לדעתי המעט להשיב כבודו בזה‪ ,‬בעזרת‬
‫הראת לדעת‪ ,‬דילענין דינא הדבר פשוט דלא בעינן‬ ‫אלהינו זה‪ ,‬הוא יושיענו ויגאלנו גאולה שלמה בב״א‪.‬‬
‫שום שיור בין בהקדש בין במתנה וזכו המקבלי׳‪,‬‬ ‫נאם ההו״פ מכנאס ייל״א בטבת י‪ .‬שב״ע רצו״ן לפ״ג‪.‬‬
‫כמ״ש בפסק הקודם משמה דגמרא‪ ,‬וכמ״ש בסי׳ רפ״א‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫ורפ״ב‪ ,‬אמנם בידו עון גדול שעבר ע״ד חכמים שאין‬
‫רוחם נוחה‪ ,‬ומד״ ה שלא להעיד וכר‪ ,‬ואך לכתחלה‬ ‫אלף תתקב‬
‫צריכים לצאת ידי כל הדעות להצילו מעון לעשות שיור‬
‫ותוכחת וכו׳‪ ,‬וכן ברור‪ ,‬ושלום‪ .‬וצויי״ם‪ ,‬וימ״ן ויקק״ם‪,‬‬ ‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬וכו׳‪ ,‬כמוה״ר משה עטייא‪.‬‬
‫בב״א‪ .‬נאם החו״פ מכנאס יע״א בח׳ שבט שינת גדולה‬ ‫ישצ״ו‪ .‬שלום‪.‬‬
‫תשוב״ה‪ .‬לפ״ק‪.‬‬ ‫רב נבחרי‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬אודות חתונת בנו י״ץ‪ ,‬בס״ט‪,‬‬
‫אלף תתקג‬ ‫בכל טוב‪ .‬ואודות הקור וכו׳ וכו׳‪ ,‬גם אנן נמי‬
‫תנינא לה דת״ר השלג והברד והכפור והגליד‪ ,‬והרבה‬
‫למעלת הרה״ג‪ ,‬מעו״מ‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כמוה״ר מאיר‬ ‫סבלנו מהם‪ ,‬ברוך רופא חנם‪.‬‬
‫אביחצירא ישצ״ו‪ .‬שלוב רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬ ‫עוד ראיתי את כבודו כי האריך טרחא את עצמו ואת‬
‫חסובבים חודו‪ ,‬העי״א‪.‬‬ ‫קולמוסו להודיענו דברים ידועים ■ומפורסמים כדי‬
‫■מכתבו הבהיר הגיעני עש״ק ס׳ בא‪ ,‬אחר חצות‪,‬‬ ‫לקיים את דבריו שדן לכתחלה כדיעבד‪ ,‬שכל הפוסקי׳‬
‫ואורו עיני בדברות קדשו‪ ,‬אודות כתב יד‬ ‫שזכר‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪ ,‬לא דברו אלא במה שנשאלו‬
‫שחביא לפני זח ירחים אחדים‪ ,‬ה״ר יחייא ן׳ שטרית‬ ‫על מתנות שכבר נעשו בלי שיור ובלי תוכחת‪ ,‬אז הדבר‬
‫בר מאיר נ״ע‪ ,‬לא השגחתי עליו כלל‪ ,‬כי לא נעלם‪,‬‬ ‫פשוט שאין לבטלם‪ ,‬מהטעמים שכתבו‪.‬‬
‫שאין ראוי ליכנס בדבר שיש בו תובע ונתבע‪ ,‬לא מצד‬ ‫אמנם לכתחלה כאשר נשאל כבודו ופריש יאות‬
‫הדין‪ ,‬ולא מצד הגמוס‪ .‬עוד קבלתי מכתב מיחייא הנז׳‪,‬‬ ‫במכתבו הא׳׳ לדידן שידעינן היטב שהדבר‬
‫ומר׳ אברהם חמו הי״ו על רזא דנא‪ ,‬ולא השבתים‪.‬‬ ‫שנוי במחלוקת שהרבה פוסקים גדולים חקרי לב סברי‬
‫עתה באתי להשיב מפגי הכבוד לכבודו הרם‪ ,‬מה שעלה‬ ‫מרנן‪ ,‬שגם במתנת בריא בק״ס וכר‪ ,‬והקדש‪ ,‬איכא‬
‫במצודתי באותו ענין‪.‬‬ ‫משום אעבורי אחסנתא וצריכי תוכחת וכו׳ כמ״ש בס׳‬
‫ראיתי והתבוננתי באותו כת״י שעשה הר׳ מאיר‬ ‫ליצ״ר לקוטי חו״מ‪ ,‬מ׳‪ ,‬מתנת בריא סעיף ל״ד וסעי׳ נ״ו‪,‬‬
‫שטרית עם יחייא בנו הנז׳‪ ,‬והנה אין בו ■מועיל‬ ‫ובס׳ בק״ש תשו׳ ל״ג ועוד בכמה מקומות‪ ,‬לכן לכתחלה‬
‫רק לענין הודאה שהודה שיחייא בנו הוא בכור לנחלה‪,‬‬ ‫כדי לצאת ידי כל הדעות שיהיה הדבר אליבא דכ״ע‪,‬‬
‫ותול״מ‪ ,‬כי כל הכתוב שם‪ ,‬הם פשרה שעשו ביניהם‪,‬‬ ‫בלי שום פקפוק ממאן דהו‪ ,‬עושי׳ שיור ותוכחת בכל מין‬
‫בענין השותפות שעברה ביניהם‪ ,‬וקי״ל פשרה צריכה‬ ‫מתנה ובכל מין הקדש‪ ,‬מעשים בכל יום בכל המתנות‬
‫קנין אפילו נעשית בג׳ דיינים‪ ,‬כמ״ש בחו״מ סי׳ י״ב‬ ‫וחדושי כתובות וכו׳ כאשר הודעתי לכבודו‪ ,‬כי לכתחלה‬
‫סעי׳ ז׳‪ .‬וכל עוד שלא קנו מידם יכולים לחזור בהם‪,‬‬ ‫צריכי׳ לעשות כל דבר ודבר על צד היותר טוב לצאת‬
‫יעו״ש‪ ,‬וא״כ יחייא הנז׳ יכול לבטל אותה פשרה‪,‬‬ ‫ידי כל הסברות‪.‬‬
‫מאחר שלא נעשת בקנין‪ ,‬ויקח פי שנים בכל נכסי אביו‬ ‫ומסופר כי הגר״א זיע״א‪ ,‬חיח פעם אחת קודם סוכות‬
‫במוחזק ולא בראוי‪ ,‬ויבטל אותו כת״י לגמרי‪ ,‬ואך‬ ‫חולה וצוה לאחד מתלמידיו לעשות לו סוכה‬
‫יחזור לברר מה הן התביעות שהיו בינו ובין אביו‪,‬‬ ‫וכאשר שאלהו כיצד ? השיבו ברגש‪ ,‬לכתחלה צריך‬
‫ויתדיין עליהם לפני מעכ״ת‪ ,‬ומה שיתחייב מן הדין‬ ‫סוכת עם הארץ‪ .‬כן חדבר בכל דבר‪ ,‬חמור או קל‪,‬‬
‫יקיים‪ ,‬אם לתשלומין אם לשבועה‪ ,‬ומפני שדבר זה קשה‬ ‫והנותן הרוצה לשנות שלא ישייר וכו׳ אין נזקקין לו‪,‬‬
‫עליו מאד לעשותו‪ ,‬בכן טוב לפשר ביניהם‪ .‬וחוט‬ ‫שאין זה אלא רוע לב‪.‬‬
‫המשלש של האחוה לא ינתק‪ .‬זהו הנר׳ לקוצ״ד בזה‪,‬‬ ‫ומ״ש עוד כבודו שמ״ש רז״ל בזה אין רו״ח נוח״ה‪,‬‬
‫בעזרת אלהינו זה‪ ,‬קוינו לו ויושיענו מכל צרותינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הוא רק מד״ח וכו׳ ימחול נא כבודו הרם שלא‬
‫‪.‬‬ ‫חחו״פ ו׳ שבט ש׳ זב״ת חלב ודב״ש ]תשכ״א[‪.‬‬ ‫אמרו מדת חסידות בזה רק שלא להעיד וכו׳ וכר‪ ,‬כמ״ש‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫בטור ובש״ע סי׳ רפ״ב יעו״ש‪ ,‬אבל מ״ש אין רו״ח‬
‫נוח״ח למי שלא שייר‪ ,‬אינו מדת חסי׳‪ ,‬רק אסורא רבה‬
‫אלף תתקד‬ ‫שעובר על דברי חכמים במרד‪ .‬ובירושלמי דבתרא פ״ה‬
‫הלכה ר אמרו‪ ,‬וז״ל אמר ר׳ בא בר ממל הכותב נכסיו‬
‫למעלת נטיעה של קדש‪ ,‬נפש מלאה‪ ,‬חכמה ויראה‪,‬‬ ‫לאחרים והניח את בניו‪ ,‬עליו הוא אומר ותהי עונותם‬
‫מזר״ק טהור‪ ,‬כהה״ר שמעון פינטו ישצ״ו‪.‬‬ ‫על עצמותם‪ ,‬ופי׳ הגאון בעל פני משה שהעון קיים על‬
‫‪■.‬‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫עצמותיו בקבר לעולם‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ומשמע פשוט דאפי׳‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫רכח‬
‫כמ״ש בס׳ פעמוני זהב חומ״ש סי׳ כ״ו‪ ,‬וכמה נצטער‬ ‫■מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬בין כסא לעשור‪ ,‬ומפני‬
‫אותו צדיק למצוא סמך למנהג ונכנס בדוחקי׳ גדולי׳‬ ‫שכל אותם היימים היו מלאים על כל גדותם‬ ‫‪-‬‬
‫ולא מצא‪ ,‬והדבר פשוט‪ ,‬כי הוא מדינא דמלכותא דהוו‬ ‫עבודת הקודש עד אפם מקום להכניס בו עוד דבר מן‬
‫קפדי על זה‪ ,‬שלא יכנסו דייני ישראל בעניני מכות‬ ‫החוץ‪ ,‬בכן לא יכולתי להתעניין במכתבו הבהיר‪■ .‬ועתה‬
‫ועונשי׳ וכו׳ וכר‪ ,‬וכן ראיתי זה במה בגליון הש״ע‬ ‫בצאת הימים הקדושים בשלום ברוך ה‪ /‬התבוננתי בשני‬
‫לאחד קדוש כמוהרי״ע בירדוגו זצ״ל ]נתבש״מ אלול‬ ‫תאמי צביה שאלותיו היקרות לענין דינא‪ ,‬והם ‪ :‬א׳‪,‬‬
‫גר״ת[ שכתב‪ ,‬מימי הראשונים זיע״א‪ ,‬לא נתן רשות‬ ‫אברך שומר תורה ושומד שבת‪ ,‬והוא ספרא רבה‬
‫מהמלכות לדייני ישראל לדון דיני קנסות וחבלות וגזלות‬ ‫בעניינים של חול‪ ,‬בקש עבודה מרצונו אצל הערכאות‬
‫ומכות ועונשים‪ ,‬ובכן בבוא לפנינו דין אחד מהם‪ ,‬מהר‬ ‫של גויים׳ לסדר טענות הבעלי דינים‪ ,‬ולהעתיק את‬
‫משלחין אותם לשר העיר מדינא דמלכותא‪ ,‬ע״כ‪ .‬וא״כ‬ ‫פסקי דינם אשר יורו פליליהם‪ ,‬האם אין בזה בכל האסור‬
‫כ״ש וקו״ ה לההוא אברך ספרא דווקנא‪ ,‬דשרי ליה‬ ‫לדון בערכאות של גויים‪ .‬הואיל ועוזר להם בברור‬
‫לעשות מלאכתו ככל אות נפשו‪.‬‬ ‫טענותיהם ופסקי דיניהם ? גם האברך הלזה יש לו‬
‫ועוד נראה לדעתי‪ ,‬כי יש לו בזה צד מצוה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫פרנס מקום אחר‪ ,‬ורוצה עוד בזה להוסיף ריוח‪.‬‬
‫רבה היא‪ ,‬כי יבואו לידו פעמים הרבה תובעים‬ ‫תשובה‪ .‬לא ראיתי שום אסור בזח כלל‪ ,‬כי טעם‬
‫גויים לישראל‪ ,‬או נתבעים גויים מישראל‪ ,‬ויוכל להחזיק‬ ‫האסור לדון בערכאות של גויים‪ ,‬הובא ברש״י‬
‫ביד ישראל המך שלא יוטה דינו לחובה שלא כדין‪,‬‬ ‫ז״ל עה״ת ריש פ׳ משפטים‪ ,‬ד״ה לפניהם וכר‪ ,‬זזל״ה‪,‬‬
‫ואם ידאה לו צד חובה הכריחי‪ ,‬יודיענו להתפשר‪ ,‬ולא‬ ‫שהמביא דיני ישראל לפני עכו״ם מחלל את ה׳‪ ,‬ועיקר‬
‫יעמוד בדין‪ ,‬כאשר ראיתי הרבה מזה בתלמסאן בהיותי‬ ‫שם האלילים להחשיבם זכר‪ ,‬יער׳ש׳ ומפני כך החמירו‬
‫משרת שם בקדש‪.‬‬ ‫בדבר‪ ,‬כמ״ש בחומ״ש סי׳ כר‪ ,‬בטור ובש״ע ובנושאי‬
‫ומעתה נבוא לשאלת כבודו הב׳‪ ,‬על דברת שבועת‬ ‫כליהם‪ ,‬וכן הוא ע״פ השכל הישר‪ ,‬שמאחר שממאן לדון‬
‫אלדים‪ ,‬שמשביעים אותו לעשות מלאכתו‬ ‫בדיני ישראל‪ ,‬רק על פי הערכאות‪ ,‬הוא מראה בעליל‬
‫באמונה‪ ,‬אף שהשבועה היא בלא שם ובלא נקיטת חפץ‪,‬‬ ‫לעין כל ביד רמה שמואס במשפטי התורה‪ ,‬ובוחר‬
‫אם מותר לישבע או לא‪.‬‬ ‫משפטי הערכאות‪ ,‬ובזה מחלל‪.‬את ה׳ ברבים ח״ו‪ ,‬ונראה‬
‫תשובה‪ .‬השבועה אף בלי שם ובלי כנוי ובלי נקיטת‬ ‫דזה בכלל מש״ה יען וביען במשפטי מאסו וכר ]ויקרא‬
‫חפץ‪ ,‬אף מפי גוי‪ ,‬ובכל לשון‪ ,‬נקראת שבועה‪,‬‬ ‫כ״ו‪ ,‬מ״ג[ ובספרא שם׳ במשפטי מאסו‪ ,‬אלו הדינים‬
‫פמ״ש ביו״ד סי׳ רל״ז‪ ,‬יעו״ש‪ .‬ועכ״ז מותר לישבע‪,‬‬ ‫יעו״ש‪.‬‬
‫שכן הוא חוק כל מתרגם וכל עובד במקום גבוה לישבע‬ ‫אמנם האברך הלזה שאינו אלא סופר אצלם בשכרו‪,‬‬
‫לעבוד באמונה‪ ,‬וא״כ מאחר שמותר לעסוק במלאכה זו‪,‬‬ ‫אין בו לא מאיסה לזה ולא שבח לזה‪ ,‬רק מלאכתו‬
‫מותר לישבע לעשותה באמונה‪ ,‬ויש שבח לישראל בזה‬ ‫הוא עושה‪ ,‬הן אמת בזמן הקודם •שהיחה האליליות‬
‫בגלותם‪ ,‬שגאמנים אצלם בשבועתם‪ .‬זהו הנר׳ לקוצ״ד‬ ‫מצויה בעולם‪ ,‬ובכל כתבי הערכאות היה צריך להזכיר‬
‫בזה‪ ,‬בס״ד‪ ,‬ושלום‪ .‬נאם החו״פ מכנאס‪ ,‬שילהי תש׳ה‪,‬‬ ‫שם אליליהם בימה פעמים‪ ,‬היה בדבר זה אסור תורה‪,‬‬
‫ש׳‪ ,‬וברכו״ת יעט׳׳ה לפ׳׳ג ]התשכ״ג[‪.‬‬ ‫ושם אלהים אחרים לא תזכירו‪] ,‬שמות כ״ג‪ ,‬י״ג[ וכו׳‪,‬‬
‫עבד אל דוק וחוג אשש‬ ‫אבל בערכאות האומות של זה הזמן שאין בחם שום‬
‫יוסף משאב ס״ט‬ ‫זכר לע״ז‪ ,‬אין שום אסור להיות סופר אצלם בכל הצריך‬
‫להם‪ ,‬כי עבידתיה עביד בלי לחשוב לשום צד לא שבח‬
‫אלף תתקה‬ ‫ולא גנאי‪ ,‬וכעין דוגמא לזה אמרו‪ ,‬מותר למרביעי‬
‫בהמה להכניס כמכחול בשפופרת‪ ,‬מפני שהם עסוקים‬
‫תשובה לחכם החפץ בעלום שמו‪.‬‬ ‫במלאכתם לא יבואו לידי הרהור ]אבה״ע כ״ג‪ ,‬ג[ וא״כ‬
‫אף׳ אם יש לו פרנסה ממקום אחר‪ ,‬מותר להוסיף גם‬
‫שאל כבודו על אלמנה שנמצאת הרה לזנונים‪ ,‬ואמרה‪,‬‬ ‫זאת להרויח‪ ,‬כי המלאכות הם כמו מסחר‪ ,‬כמו שמותר‬
‫מבן אחי בעלה היא הרה‪ ,‬והוא מודה בביאה‪,‬‬ ‫לאדם להסתחר בכמה מיני מסחר להוסיף ריוח׳ כך‬
‫ועל העובר אומר‪ ,‬שאינו יודע‪ ,‬כי דיימא מעלמא כאשר‬ ‫מותר להתעסק בכמה מיני מלאכות להוסיף ריוח‪.‬‬
‫המציא עדים‪ ,‬מה יהיה משפט העובר ?‬ ‫רמה גם בזח״ז‪ ,‬שיצאו מתחת יד דייני ישראל בכל‬
‫תשובה‪ .‬העובר הזה‪ ,‬הוא ספק ממזר‪ ,‬כי אלמנה זו‬ ‫הגולה‪ ,‬כל דיני ממונות וקנסות וגזלות וחבלות‪,‬‬
‫היא אשת אחי אביו של הבועל‪ ,‬ודינה בכרת‪,‬‬ ‫ונמסרו רק בידי שופטי אוה״ע ע״פ דינא דמלכותא‪,‬‬
‫כמ״ש בריש מס׳ כריתות‪ ,‬ל״ו כריתות בתורה וכו׳ ועל‬ ‫וקפדי מאד על דייני ישראל‪ ,‬אם יכניסו עצמם בהם‪ ,‬וכל‬
‫אשת אחי אביו‪ ,‬ולכ״ע יש ממזר מחייבי כריתות‪ ,‬כמ״ש‬ ‫תביעה הבאה לפני דייני ישראל‪ ,‬ורואים שיש בה‬
‫באה״ע סי׳ ד׳ סעי׳ י״ג‪ ,‬ואם חיה חדבר ברור‪ ,‬ודאי‬ ‫גגיעה לדיני ממונות וכו׳‪ ,‬כותבים בפירוש‪ ,‬דבר זה הוא‬
‫שהוא ממזר‪ ,‬ואך מפני שהבועל מודה בביאה ועל העובר‬ ‫נוגע לדיני ממונות וכו׳‪ ,‬ואין לנו בד מבוא‪ ,‬יגישו‬
‫אומר שאינו יודע מאחר דדיימא מעלמא הוי רק ספק‬ ‫עצומותיהם לפני בי דינא דמלכותא יר״ה‪ ,‬וכאשר יגזרו‬
‫ממזר‪ ,‬ואף שכתב כבודו שהנטען הוא דר עמה בבית‬ ‫כן יקום‪ ,‬וחותמים הדיינים‪ ,‬ואם כך הוא הדבר לגבי‬
‫ומצוי אצלה‪ ,‬עב״ ז לא אמרינן רוב בעילות ממנו הם‪,‬‬ ‫יושבי על מדין בזה״ז‪ ,‬א״כ אזדא ליה האי איסורא‬
‫והוי ודאי ממזר‪ ,‬דלא אמרינן כן אלא בבעל כמ״ש‬ ‫דלפניהם ולא לפגי גויים‪ ,‬ע״פ דינא דמלכותא‪ ,‬ובדיני‬
‫באה״ע סי׳ ד׳ סעיף כ״ו יעו״ש‪ .‬והטעם פשוט‪ ,‬כי הבעל‬ ‫גזלות וחבלות ומכות ועונשי׳‪ ,‬אזדא ליה מזמן קדמון׳‬
‫רכט‬ ‫או צ ר ה פ‪ /‬כ ת בי ם‬
‫ודברי הרב כרם חמר זצ״ל ;אין נראין כלל‪ ,‬כי הוא‬ ‫יבא בכל עת בלי מורא ופחד מעין רואה לא של מעלה‬
‫ז״ל למד לישראל מבני נח ע״פ הכלל‪ ,‬דליכא מ ‪T‬י‬ ‫ולא של ■מטה‪ ,‬לא כן עוברי עבירה‪ ,‬לאו כל שעתא ושעתא‬
‫דלישראל שרי ולבני נח אסור‪ ,‬פמ״ש בסוף דבריו‬ ‫מתרמי ליהו למלאות תאותם הבהמית כי אף מחדרים‬
‫יעו״ש‪ ,‬וכלל זה לא שייך‪ ,‬אלא היכא דליכא טעמא‬ ‫אימה ופחד נופלים עליהם‪ ,‬ובכן כל באיה שוין לרעה‪.‬‬
‫למשרי לישראל טפי מגוי‪ ,‬אבל היכא דאיכא טעמא‬ ‫ועוד הדבר פשוט‪ ,‬דלא מבעייא אם נשבע שאינו יודע‬
‫למשרי לישראל‪ ,‬לא שייך כלל זה‪ ,‬כמ״ש הגאון בעל ‪T‬‬ ‫כמוטל עליו‪ ,‬כדי ליפטר ממזונותיו‪ ,‬אלא אפי׳ אם לא‬
‫מלאכי אות מ׳ סי׳ תכ״ב בשם הרשב״א ז״ל יעו״ש‪.‬‬ ‫רצה לישבע •מאיזה סבה שתהיה‪ ,‬לא שדינן ליה בתריה‬
‫ובנד״ד איכא טעמא רבה‪ ,‬שאם הפלגש קבלה קדושי׳‬ ‫לגמרי לחשבו ודאי ממזר‪ ,‬מאחר דדיימא מעלמא‪ ,‬וזה‬
‫מאחר‪ ,‬האם יעלה על הדעת לומר שאינם קדושים כמקדש‬ ‫אליבא דכ״ע‪ ,‬כמ״ש הבאה״ט בסי׳ ד׳ סקכ״ט יעו״ש‪.‬‬
‫את אשת איש ? ודבר זה לא יעלה על השכל כלל‪ ,‬ומה‬ ‫והצומ״ר שאמר לד שאין בזה שום ממזרות מאחר שהיא‬
‫גם עוד‪ ,‬שאף לדעת קדשו‪ ,‬אף בבני נח‪ ,‬היינו כל עוד‬ ‫אלמנה פרח ממנה האסור‪ ,‬דבריו מהבל יתמעטו‪ ,‬שכל‬
‫שהיא פלגשו‪ ,‬אבל אם הוציאה מביתו‪ ,‬ונפרדו זה מזה‪,‬‬ ‫העריות אסורין אסור עולם בין גרושות בין אלמנות‪,‬‬
‫פקע מינה שם פילגש והותרה לכל‪ ,‬ומנה נלמוד לישראל‬ ‫זולת אחות אשתו שאין אסורה אלא בחיי אשתו‪ ,‬פמ״ש‬
‫אף לפי דעתו‪ ,‬דהיינו דוקא בעודה פלגש‪ ,‬ובנד״ד אף‬ ‫הרמב״ם ז״ל בהלכות אסורי ביאה פ״ב יעו״ש‪ .‬ואשר‬
‫אם נחשוב אותה פלגש‪ ,‬הרי שלחה בביתו ע״י האלמירי‪,‬‬ ‫שאלת עוד מה בין ודאי ממזר לספק ממזר? ודאי‬
‫וכבלעו כך פלטו‪ ,‬ופקע מנה שם פילגש ולא בעייא‬ ‫ממזר אסור מן התורה לבא בקהל‪ ,‬וספק ממזר מותר‪,‬‬
‫גטא‪ .‬זהו הגד׳ לדעתי ■בזה בס״ד‪ ,‬ושלום‪ .‬נאם החו״פ‬ ‫דכתיב לא יבא ממזר‪ ,‬מפי השמועה למדו‪ ,‬ממזר ודאי‬
‫ריש ירח שבט שנת התשכ״ד ליצירה‪.‬‬ ‫לא יבא‪ ,‬ספק ממזר יבא‪ ,‬וחכמים הם שאסרוהו‪ ,‬ובכן‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש סט‬ ‫ודאי ממזר‪ ,‬מותר בממזרת ודאית‪ ,‬ואסור בספק ממזרת‪,‬‬
‫וכן ממזרת ודאית אסורה בספק ממזר‪ ,‬כמ״ש הרמב״ם‬
‫אלף תתקז‬ ‫שם פט״ו הלכה כ״א‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬ועיי׳ בטור אה״ע סי׳ר׳‪.‬‬
‫זהו מה שיש להשיב לכבודו בקצ״ר אמיץ מפני הטרדות‪,‬‬
‫שאלה מבחור תלמיד חכם החפץ בעלום שמו‪ ,‬באלול‬ ‫ושלום‪ .‬חשון תשכ״ג‪.‬‬
‫■ ■'‬ ‫תש״ריוזה נוסחה‪:‬‬ ‫אני היו״ם ס״ט‬

‫מעלת מורי ורבי‪ ,‬באתי לשפוך שיחי לפני כסא כבודך‪,‬‬ ‫אלף תתקו‬
‫אני היום בן כ״ה שנה ולא זכיתי לבנות בית‬
‫לישא אשה‪ ,‬כי לא מצאתי בת זוג המתאמת‪ ,‬והנני‬ ‫ל מעל ת הרב הנבחר וכו׳‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כמה״ר יצחק‬
‫במצב קשה מאד‪ ,‬ואמנם‪ ,‬יש לי אחות‪ ,‬ויש לה בת‬ ‫אלמליח ישצ״ו‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מתאמת לי מכל הבחינות ושנינו רוצים‪ ,‬וגם אמה שהיא‬ ‫חכם עדיף ‪I‬‬
‫אחותי‪ ,‬רוצה‪ ,‬ואד בעל אחותי שהציץ בספרי הרופאים‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬ושמחתי מאד ברבנותו החדשה‪,‬‬
‫ונפגע‪ ,‬הוא ממאן מפני שע״פ הרפואה הוא אמר‪ ,‬שזוג‬ ‫אשר ממנה יעלה עוד מעלות טובות‪ .‬ראיתי‬
‫קרובים‪ ,‬אינו עולה יפה מבחינה של חולשת ילדים‪,‬‬ ‫שאלת מעלתו‪ ,‬באיש ישראל‪ ,‬שנשא ישראלית בי דינא‬
‫אשר יולידו‪ ,‬וגם הרבה חולאים בר מינן‪ ,‬וכאשר הרבינו‬ ‫דמלכותא דווקא‪ ,‬דהיינו ע״י האלמירי כחק כל אזרח‬
‫וכוחים עמו‪ ,‬עלתה הסכמתנו להגיש משפטינו לפני‬ ‫צרפתי‪ ,‬בלי כתובה ובלא‪ .‬קדושין• ואחר כארבע שנים‬
‫אדוני מו״ר‪ ,‬וכאשר יגזור כן יקום‪ ,‬ובכן הושיעה אדוני‬ ‫גרשה בי דינא דמלכותא‪ ,‬ואחר זמן מה בא בחור אחד‬
‫המלך‪.‬‬ ‫לקחתה לאשה כדמו״י בכתו׳ וקדושין‪ ,‬ועלה כבודו‬
‫תשובה‪ ,‬הואיל ואתא לידן ענין זה‪ ,‬אמרתי בס״ד‪,‬‬ ‫ונסתפק‪ ,‬אי בעייא גט מהראשון‪ ,‬ופשיט ליה ממ״ש‬
‫להקיף אותו בכל צדדיו ובדרך קצרה מעוצם‬ ‫מרן באה״ע ריש סי׳ כ״ו‪ ,‬ובסי׳ י״ג סעי׳ ז׳‪ ,‬ומדברי‬
‫הטירדות הצבוריות והיחידות‪ .‬והוא! בגמרא יבמות‬ ‫הח״מ שם סק״ז‪ ,‬ועוד ועוד‪ ,‬דלא בעייא גטא כלל‬
‫ס״ב‪ ,‬ת״ר והנושא את בת אחותו‪ ,‬עליו נאמר אז תקרא‬ ‫מהראשון ואך עמד לנגדו פסק הרב בעל כרם חמר ח״ א‬
‫וה׳ יענה‪ ,‬ודעת רש״י ור״ת משמע דוקא בת אחותו‪,‬‬ ‫סי ס״ה‪ ,‬דפסיק ותני שישראל הבא על פלגש חברו‬
‫ודעת רשב״ם הוה״ד בת אחיו‪ ,‬כמ״ש ■רש״י ותום׳ שם‪.‬‬ ‫נהרג עליה‪ ,‬ומדנהרג עליה‪ ,‬חשב כבודו ללמוד דבעיא‬
‫והרמב״ם ז״ ל בספ״ב מאסורי ביאה‪ ,‬כתב ומצות חכמים‬ ‫גיטא‪ ,‬ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫שישא אדם בת אחותו והו״ד לבת אחיו‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכ״פ‬ ‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט‪ ,‬שאינה צריכה גט מהראשון‪ ,‬כי‬
‫רבינו הרמ״א באה״ע סי׳ ב׳ סעי׳ ו׳‪ ,‬ובסי׳ ט״ו סעי‪/‬‬ ‫נשואי האלמירי אינם נחשבים בדתנו כלל‪,‬‬
‫כ״ה‪ ,‬ע״ש׳ והמגיד משנה על הרמב״ם שם‪ ,‬כתב‪ ,‬דדעת‬ ‫ועושים רק מחקי ה‪b‬לכות‪ ,‬והוייא כמו פנויה שזנתה‪,‬‬
‫הרמב״ם ז״ל היא‪ ,‬כמ״ש במדרש‪ ,‬נשא אדם אשד‪.‬‬ ‫בין עם הרבה‪ ,‬בין עם א׳ קבוע אף כמה שנים‪■ ,‬כשנפרדים‬
‫מקרובותיו עליו הכתוב אומר עצם מעצמי ובשר ■מבשרי‬ ‫זה מזה הרי היא פנויה לעצמה ורשאה ושלטאה בנפשה‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬והוא בב״ר פ״ח סי ד׳ בשם רבי תנחומא‪ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫או לחזור לשחרירותה‪ ,‬או תתייפה להיות לאיש כדת‬
‫ילמדנו מזה דכל הקרובים במשמע מצוד‪ .‬לאדם לקחת‬ ‫משה וישראל‪ .‬וכיוצא בזה מעשים בכל יום‪ ,‬שבי פשע‬
‫‪• ,‬‬ ‫אשד‪ .‬מהם‪.‬‬ ‫המתקדשים והמטהרים‪ ,‬נלקחים לנשים‪ ,‬בכתובה וקדושי׳‬
‫והנה מצינו באבותינו הקדושים שקיימו את הדבר‬ ‫בלי שום גט מהנואפים בין בעראי בין בקבע‪ ,‬וכמ״ש‬
‫הזד‪ .‬תחלד‪ ,.‬אברר‪,‬ם אע״ה לקח את שרד‪ .‬בת‬ ‫כבודו מכל הראיות שהביא‪ ,‬שכלם נכוחים למבין וכו׳‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫רל‬
‫אלף תתקח‬ ‫הרן אחיו‪ ,‬פמ״ש במגילה י״ד ע״א‪ ,‬וכן תשביע את‬
‫העבד אם ■לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת‬
‫י״ט שכט תשכ״פז‬ ‫אשה לבני‪] ,‬בראשית כ״ד ל״ח[ וכן היה כי יצחק‬
‫למעלת הרב המפואר הנכבד והנחמד‪ ,‬טוב לשמים‬ ‫נשא את דבקה בת בתואל בן נחור דודו ואמו של‬
‫ולבריות‪ ,‬זר״ק מר עמנואל מסעלי שליט״א‪.‬‬ ‫בתואל היא מלכח אחות אמו‪ .‬וכן יעקב נשא בנות לבן‬
‫שלום רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לכבודו הרם‪.‬‬ ‫אחי אמו‪ .‬יוסף נשא אסנת בת דינה אחותו‪ ,‬סמ״ש‬
‫בתרגום יב״ע על הכתוב ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע‪,‬‬
‫רב ועצום !‬ ‫]בראשית מ״א מ״ה[ וכן הוא בדעת זקנים מבעלי‬
‫׳מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ואי קו הבריאות זה‬ ‫התוספות שם‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
‫ירח ימים‪ ,‬גדר בעדי מהשיב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪,‬‬ ‫וכן מצינו באחד שנדד הנאה מבת אחותו שלא היתה‬
‫ועתה אשר ברוך רופא חולים שלח דברו וירפאני‪,‬‬ ‫יפה‪ .‬והתנא הקדוש רבי ישמעאל הוציא עליה‬
‫ואחזתי בשבט סופר‪ ,‬אמרתי כבוד תורתו עדיף להשיב‬ ‫הוצאות מכיסו ועשה לה שן של זהב כדי ליפותה‬
‫כבודו תחלה‪ ,‬והיא‪:‬‬ ‫ובזה התיר נדר הבחור ולקח אותה לאשה‪■ ,‬כמ״ש‬
‫שאל כבודו בענין פאה נכרית לנשים‪ ,‬אי הוי ככסוי‬ ‫בנדרים ס״ו ע״א‪ ,‬יעו״ש‪ .‬הרי לך מצוד‪ ,‬עם ברכה‬
‫הראש לצאת בה לרשות הרבים‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫גדולה שאין למעלה הימנה‪ ,‬שהיא אז תקרא וה׳ יענה‪,‬‬
‫תשובה; לך נא ראה בספר אוצר הפוסקים ■בסי׳ כ״א‬ ‫תשוע ויאמר הנני‪ .‬ומעשה אבות סימן יפה לבנים לילך‬
‫ס״ב‪ ,‬ד״ה לא תלכנה בנות ישראל‪ ,‬שאסף‬ ‫בעקבותיהם‪ ,‬וכן מצינו בכל דור ודור‪ ,‬וכן שמענו וכן‬
‫איש טהור‪ ,‬כל האמור בענין‪ ,‬וכן באנציקלופדיה תלמודית‬ ‫דאינו עד היום ועד בכלל‪ ,‬שחרביד‪ ,‬מהחסידים והרבנים‬
‫ד׳ דת יהודית‪ ,‬כתוב ג״כ כל האמור בענין ורבו הדעות‬ ‫ארזי הלבנון עד האזוב אשר בקיר האנשים פשוטי‬
‫והסברות והחומרות‪ .‬ואך רוב האשכנזיות וכל הספרדיות‬ ‫פשוטים נשואים ב׳ אחיות‪ ,‬והרבה הרבה נשואים בנות‬
‫החרדיות‪ ,‬כולם כאחד יוצאות בפאה נכרית‪ ,‬ויש להם‬ ‫אתיות‪ ,‬וילדו בנים ובנות וחיים כשאר כל בני העולם‪,‬‬
‫סמוכות רבות וגדולות מגאוני ומצוקי ארץ‪ ,‬זיע״א‬ ‫בלי שום מגרעת לא בהם ולא בזרעם‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ואין להתחסד יותר‪.‬‬ ‫ו ד ב רי הרופאים בזה הם דק חששות רחוקות כדרכם‪,‬‬
‫ועל ענין הרבנות בקרית אליעזר‪ ,‬בא אצלי האדון‬ ‫ודורשים ואין מקיימים‪ ,‬כמו שדורשים על העשון‬
‫מנו הי״ו ודברנו הרבה על זח‪ ,‬ועוד שלח לי‬ ‫דרשות נמרצות וכתבו עליו הרבה ספרים‪ ,‬וכלם מעשנים‬
‫שליח שבשבוע הבא יפגש ׳עמי בס״ד‪ ,‬ונדבר עוד‬ ‫סיגרית אתר סיגרית‪ .‬ורופא אחד גדול בווהראן אמר לי‪,‬‬
‫בענין זה והעקר הוא מעשה שמים‪ ,‬שאפילו ריש‬ ‫שהוא היה מהמתנגדים לחתון קרובים‪ ,‬ושוב הוא ואחיו‬
‫גרגיתא ימן שמיא מנו ליה )ברכות נ״ח( ׳ודטבא לך‬ ‫נשאו בנות אחותם‪ ,‬והולידו בנים‪ ,‬וחכל הולך בסדר‪,‬‬
‫יעביד לך‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫אין שטן ואין פגע רע‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד‬ ‫ואין זה נכנס בגדר חמירא סכנתא מאסורא כמ״ש‬
‫ע״ח יוסף משאש ס״ט‬ ‫בחולין יו״ד ע״א‪• ,‬ובכמד‪ ,‬מקומות‪ ,‬דבכלם הסכנה‬
‫מפורשת בדברי רז״ל‪ ,‬אמנם בענין זה מפורש בדבריהם‬
‫אלף תתקט‬ ‫רק מצוה גדולה בדבר עם הבטחת ‪,‬ברכה גדולה‪ ,‬וומעשד‪,‬‬
‫אבות שנשתלשל בכל הדורות ועוד ישתלשל עד הסוף‪,‬‬
‫י״ט שבט תשכ״ט‬ ‫ובמה אתה בא לעקור את הכל‪ ,‬רק בחששות רחוקות‬
‫של דברי הרופאים שאף אם יהיו במציאות‪ ,‬אין בד‪,‬ם‬
‫למעלת הוד ואהוב‪ ,‬הכם לבב‪ ,‬זר״ק מר יעקב דהן‬ ‫שום סכנה‪ ,‬רק מחלות שיש להם תרופות‪ ,‬וא״כ ימהר‬
‫שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬וגברת‬ ‫כבודו יחישה לישא את בת אחותו‪ ,‬ותביא בכנפיה אך‬
‫הנכבדת ולבניו היקרים ולכל בני המשפחה הי״ו‪.‬‬ ‫טוב וחסד‪ ,‬ובריאות וחוזק ואומץ ואילות‪ .‬ועושר וכושר‬
‫אהוב ׳ונחמד !!‬ ‫ואושר וכל טוב סלה ■לכם ולזרעכם אחריכם‪ ,‬דאמן‪.‬‬
‫מ כ תג כבודו‪ ,‬הגיע ני במועדו‪ ,‬ויען‪ ,‬זה ירח ימים ואני‬
‫חוילה בבית בהצטננות חזקה לכן ■לא יכולתי‬ ‫שוב נזכרתי מס׳ חסידים שכתב באות כ״ב לא ישא‬
‫להשיב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬ועתה ברוך ■רופא חנם‬ ‫אדם בת אחיו או בת אחותו ע״ש‪ ,‬ואין לחוש‬
‫התחלתי לעבוד‪ ,‬וקריתי את מכתבו בתשומת לב‪ ,‬וראיתי‬ ‫לדבריו כלל‪ ,‬כי אנחנו הספרדים אין לנו עסק עם הרה״ק‬
‫את שאלתו בענין מאבד עצמו לדעת‪.‬‬ ‫הזה זיע״א‪ ,‬כי הוא אשכנזי וגדולי האשכנזים כתבו‬
‫תשו‪,‬בה‪■ .‬אין דין מאבד עצמו לדעת‪ ,‬אלא מי שהוא‬ ‫שכל צוואותיו לא היו אלא לזרעו‪ ,‬עי׳ ’ פ״ת אבה״ע‬
‫שפוי בדעתו‪ ,‬ואין לו שום סבה לאבד עצמו‪,‬‬ ‫סי׳ ב׳ וסי נו״ן וביו״ד סי׳ קט״ז‪ .‬ובפרט בדבר זה שהוא‬
‫ואמר לפני ב׳ עדים שהוא רוצה לאבד עצמו‪ ,‬והוכיחוהו‬ ‫נגד ש״ס ערוד ומעשה אבות ומעשים בכל יום‪ ,‬שאף‬
‫והתרו בו‪ ,‬ולא קבל‪ ,‬ותכף אבד עצמו‪ ,‬לזה יש דין‬ ‫בהלכות אמרו כל הלכה שהיא רופפת בבי״ד‪ ,‬ואין‬
‫מאבד עצמו לדעת‪ ,‬שאין מתאבלין עליו ואין מספידין‬ ‫אתה יודע מת טיבה צא וראה מה הצבור נוהג ירושלמי‬
‫אותו‪ ,‬ולא קורעין עליו‪ ,‬אבל עומדים עליו בשורה‪,‬‬ ‫פאה פ״ז הלכה ה׳‪ ,‬וקו״ח להלכה זו‪ ,‬שהיא ברורה שיש‬
‫ואומרים ■עליו ברכת אבלים‪ ,‬וכל דבר שהוא כבוד‬ ‫בה מצוה וברכה וכל טוב‪ .‬ובכן עשה והצלח‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫לחיים‪ ,‬כמ״ש ביו״ד סי׳ שמ״ה‪: ,‬ואם כן כל העובדות‬ ‫החו״פ מכנאס שילהי אלול שכ״ת בעדו ובעד ביתו‪.‬‬
‫שכתבת אין ■להם דין מאבד עצמו לדעת‪ ,‬ואין מונעים‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
 ‫רלא‬ ‫או צ ר ה מ נ ת נ י ־ ט‬
‫שאלה‪ ,‬ובפרט הנוגעת לב״ד‪ ,‬ובפרט ב״ד חשוב‪ .‬והמנהג‬ ‫מהם שום דבר‪ .‬וטענת סירחון אינה טענה לגבי המתים‬
‫פשוט בכל הארץ‪ ,‬שאף במקום שיש רק רב אחד‪ ,‬שאין‬ ‫משום עגימת נפש של החיים‪.‬‬
‫משיבין על שום שאלה‪ ,‬רק תשובה קצרה‪ ,‬ככה‪ ,‬יש לכם‬ ‫ועל ענין חתוניך וכו‪ /‬תחיו ותזכו עד מאה ועשרים‬
‫רב‪ ,‬פנו אליו‪ .‬ואם הוא בהעלם דבר יפנה אלינו‪ .‬ובזה‬ ‫שנה מלאים כל טוב סלה והרי לפניך הצהרה‬
‫אנחנו שקטים מכל תרעומות ותלונות‪ -‬ואסיים בש״ש‬ ‫שבזמן הקודם היו מתחתנים עד ‪ 14‬עד ‪ — ,15‬ויש‬
‫טו״ב למעלתו ולכל קהלתו‪ ,‬וכל ישראל ה׳ עז לעמו יתן‪,‬‬ ‫פחות‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ה׳ יברך את עמו בשלום‪.‬‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬אחיכם‬
‫בכבוד רב‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתקי‬
‫‪, V, .‬‬ ‫אלף תתקיב‬
‫נחומים‪ ,‬עצומים‪ ,‬ממרומים‪ ,‬ישלחם‪ ,‬המרחם‪ ,‬לנחם‪,‬‬
‫נדרשתי ממכובדנו‪ ,‬ח״ כ אשר חסין שליט״א‪ ,‬ראש‬ ‫כל משפחת הדאיה הרוממה בפרט‪ ,‬וכל‬
‫מנהלי עולי צפון אפריקא‪ ,‬ואתו עמו‪ ,‬אהובינו‬ ‫ישראל בכלל‪ ,‬ועני‪ ,‬אני‪ ,‬בתוכם‪ ,‬על סלוקו של צדיק‬
‫מר שמעון הכהן שליט״א‪ ,‬למסור להם בקצר מלין‬ ‫יסוד עולם‪ ,‬גאון אדיר מפורסם‪ ,‬ראש המקובלים באדמת‬
‫את דברי ימי‪ .‬והם ‪:‬‬ ‫הקדש ירושלים השלמה‪ ,‬כמוהר״ר עובדיה הדאיה זצ״ל‪.‬‬
‫נולדתי במכנאם מרוק י״ב סיון התרנ״ב‪ ,‬למדתי תורה‬ ‫ויג וי זעקתי‪ ,‬עת שמועה שמעתי‪ ,‬כי נצחו אראלים‬
‫והרבה מלאכות‪ ,‬ולמדתי תורה הרבה‪ ,‬עד‬ ‫מצוקים ונשבה ארון האלקים‪ .‬וי! וי ! אף אם‬
‫שנת התר״ף שנתמניתי רב ראשי בתלמסאן והמחוז‬ ‫יהיה סופר כבן קמצר‪ ,‬אשר בעטים ארבע לכתוב לא‬
‫באלגיריין נהלתי אותם בכל מקצועות הדת שבע עשרה‬ ‫יהיה נעצר‪ ,‬לא יוכל לבאר ולתאר את גודל ועוצם‬
‫שנה‪ ,‬בלב בר ובכפים נקיות‪ .‬ובשבט הת״ש נקראתי‬ ‫האבדה הזאת אשר אבדנו בעוננו‪ ,‬הן מחכמתו‪ ,‬ודעתו‪,‬‬
‫מהממשלה המרוקאית והצרפתית לחזור לארץ מולדתי‬ ‫ותבונתו‪ ,‬וגאונותו‪ ,‬ובקיאותו‪ ,‬בשני המאורות‪ ,‬הנגלות‬
‫מכנאס‪ ,‬בתור סגן הרבנות‪ ,‬ושמשתי שם כ״ב שנה‪,‬‬ ‫והנסתרות‪ ,‬אשר היו תמיד בלבו שמורות‪ ,‬ועל פיו‬
‫בכל המקצועות‪ ,‬ובתוך השנים הללו שמשתי ראש אב‬ ‫סדורות‪ ,‬אמרות טהורות‪ ,‬הן מצד יראתו יראת הרוממות‪,‬‬
‫בית הדין של משפטי השררה על כל מרוקו י״ח שנה‪,‬‬ ‫לאל בתעצומות‪ ,‬בסור מרע ועשה טוב‪ ,‬בשלימות‪ ,‬בהצנע‬
‫וקבלתי אות מלכות מרוקאית ויסאם עאלאווי‪ ,‬ועוד אות‬ ‫לכת בלי מהומות‪ ,‬עם כל המצות הנעימות‪ ,‬ואם לכלם‬
‫מלכות צרפת ״אויפיסי לאקאדי׳מי״ ובכל המקומות‬ ‫מדת הענוה אשר היה עניו מאד מאד‪ ,‬ועתה אוי לנו כי‬
‫הרבצתי תורה הרבה בס״ד 'וחברתי הרבה ספרים בכל‬ ‫רחק ממנו‪ ,‬ואין לנו אלא להצדיק דינו יתברך יהי שמו‬
‫מקצועות התורה‪ ,‬ומהם נדפסו ורובם מקוים תשועת ה׳‬ ‫מבירה ונשמתו הקדושה תבקש עלינו רחמים בישיבה‬
‫להוציאם לאור‪ .‬ובניסן תשכ״ד עליתי אל הארץ בתור‬ ‫של מעלה על כל ישראל בכלל‪ ,‬ועל בני משפחתו בפרט‬
‫תייר וסבלתי במחלת הגוף וכו׳‪ ,‬הרבה הרבה‪ .‬וביום‬ ‫ועל זרעו בפרט מן הפרט‪ ,‬שיהיו מלאים כל טוב סלה‪,‬‬
‫י״ ז אדר תש כ״ ה נכנסתי לעבוד ברבנות הראשית בחיפה‬ ‫וה׳ עז לעמו יתן ויברך את עמו בשלום‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫בתור ממלא מקום רב ראשי‪ .‬ובאייר תשכ״ז נתמניתי‬ ‫אחיכם‪ ,‬הדואג עמכם‪,‬‬
‫בחסד אל רב ראשי לחיפה והמחוז‪ .‬המקום ב״ה תמ ‪T‬‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫יעזרני לעשות רצונו כרצונו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫והנני מברך בלבב שלם את ההנהלה הלז׳‪ ,‬שיצליחו‬ ‫אלף תתקיא‬
‫תמיד בכל עבודותם לטובת הצבור והיח ‪,T‬‬
‫ובפרט לטובת הרבנים ‪.‬העולים החדשים‪ ,‬לסדר אותם‬ ‫י״ד תמוז תשכ״ח‬
‫‪ W‬עבודת‪:.:‬הקדש‪.- ,‬ולשפות‪:;.:‬שלום;;בין;‬ ‫איש איש אל‬
‫'י‬ ‫כל העדות עמו‪.‬‬ ‫למעלת הרב הנבחר‪ ,‬כצמר צחר‪ ,‬אבן יקרה שאין לה‬
‫כה דברי הצעיר‬ ‫ערך‪ ,‬ויקראו לפניו אברך‪ ,‬אב בחכמה ורך‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫בשנים‪ ,‬גזע האיתנים‪ ,‬כמהר״ר פינחס טולידאנו שליט״א‬
‫שלום רב לכבודו‪ ,‬ולעזר כנגדו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו הי״ ו‬
‫אלף תתלויג‬ ‫רב גדול !‬
‫השאלה ואשר נגזר עליה מפי מעלתו‪ ,‬קבלתי דבר‬
‫ער״ח אלול תשכ״ו‬ ‫בעתו‪ ,‬ומעוצם הטרדות‪ ,‬עם פרשת מסעי‪,‬‬
‫מסעות נחוצות לכמה מקומות‪ ,‬לכן לא מצאתי שעת‬
‫למעלת הרה״ג מעו״מ בנש״ ק כמוהר״ ר שמואל ן׳ הרוש‪,‬‬ ‫הכושר להתעניין בדבר‪ ,‬ועתה גזלתי מעתותי‪ ,‬והגיתי‬
‫יהיה תמיד לראש‪ ,‬בכל טוב סלה אמן‪.‬‬ ‫בכל פעליך בשאלה חמורה של ממזרות שהרעל שלה‬
‫שלום רב לכבודו ולכל הסובים הודו הי״ ו‬ ‫אין לו הפסק עד עולם‪ ,‬ודעת כבודו נוטה להקל בענין‪,‬‬
‫עצום ורב !‬ ‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫ראיתי את השאלה באה רווק שנכשל בשתי ■נשי אחיו‬ ‫צר לי מאד‪ ,‬שלא אוכל לעשות רצון צדיק‪ ,‬כי חק‬
‫פעמים רבות‪ ,‬והודו לפני מעלתו‪ ,‬וכבודו‬ ‫לישראל הוא‪ ,‬ע״ פ התורה והשכל הישר‪ ,‬שבכל‬
‫הרם האריך למעניתו והתחיל בהיתר‪ ,‬וסיים באסור‪,‬‬ ‫מקום שיש בית דין‪ ,‬אין להשיב לשום יחיד על שום‬
 ‫אוצר המכתבים‬ ‫רלב‬
‫אלף תתקטר‬ ‫הודאת הנטען‬ ‫וטעמו מפני שכבודו שהודו לפניו‪ ,‬עם‬
‫דפלגינן דבוריה‪ ,‬הוו ב׳ עדים‪ ,‬ואסרינן אשה על בעלה‬
‫ח׳ של חנוכה‪ ,‬תשכ״ז‬ ‫בב׳ עדים‪ ,‬וכמ״ש באה״ע סי׳ קט״ו ס״ו‪ .‬ואמנם ימחול‬
‫נא כבודו הרם‪ .‬דלא אמרינן שהנחשד מצטרף לעדות‬
‫למעלת דו״ד ואהוב‪ ,‬הרב הגדול‪ ,‬מעוז ומגדול‪ ,‬בנש״ק‬ ‫אלא היכא שהוא כשר להע ‪ T‬שאין לו שום קורבה כלל‪,‬‬
‫כמהר״ר אליהו בן שושן‪ ,‬ישצ״ו‪ .‬שלום רב‬ ‫ואין בו שום פסול עברה‪ ,‬ורק הוא נחשד בזה‪ ,‬אז‬
‫לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪.‬‬ ‫פלגינן דבוריה שאינו נאמן על עצמו‪ ,‬שאין אדם משים‬
‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫עצמו רשע ומאמינים אותו שהאשה זנתה‪ .‬אמנם ■אם‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומעוצם הטרדות‪,‬‬ ‫הוא פסול בלאו הכי הן מצד קורבה כנדו״ד‪ ,‬שהוא אהיהם‬
‫הצבוריות והיחפות‪ ,‬לא יכולתי להשיב כבודו‪,‬‬ ‫ובעל כאשתו ואשה כבעלה‪ ,‬וגם ודאי שהוא פסול גם‬
‫דבר בעתו‪ ,‬שאל כבודו הרם‪ ,‬על הרפואות של זמן הזה‪,‬‬ ‫מהמת עברות חלול שבתות וכר ובו׳ א״כ הוא בטל‬
‫כדורים‪ ,‬וזריקות‪ ,‬וטפות ומשקאות‪ ,‬שיש הם עשויים‬ ‫לגמרי‪ ,‬ונשאר דק כבודו לבדו‪ ,‬ואין ■אוסרים אשה על‬
‫■ממוח וכבד‪ ,‬ודם של בהמות נבלות ■וטמאות ודגים‬ ‫פי עד א׳‪ ,‬אף אם יהיו אלפי חכמים‪ ,‬שדעתם מסכמת‬
‫טמאים‪ ,‬אם מותר להתרפא מהם בחולי שאין בו סכנה‪,‬‬ ‫בהחלט גמור שהני שתים נשים זונות גמורות הנה‪ ,‬אין‬
‫וכו׳‪.‬‬ ‫דעותיהם שוות כלום‪ ..‬רק ע״פ שנים עדים כשרים יקום‬
‫תשובה‪ .‬בהיותי משרת בקדש בעוב״י תלמסאן נשאלתי‬ ‫דבר‪ ,‬וכל מה שהודו לפני בעליהן ולפני מעלתו הכל‬
‫על זה מרב גדול ■מאלג׳יר‪ ,‬וזאת היתה תשובתי‪.‬‬ ‫הוא משום שמא עיניהם נתנו באחרים‪ ,‬ואף שזה רחוק‬
‫תשובה‪ .‬שאלתי ב׳ רוקחים גדולים‪ ,‬איך עושים‬ ‫מהשכל‪ ,‬מ״‪:‬מ מאחר שרז״ל לא חלקו שום חלוק‪ ,‬אין‬
‫מדם וכבד וטחול וכר‪ ,‬והיתה תשובת שניהם‬ ‫לחלק מדעתנו לאסור אשה על בעלה והנשים מותרות‬
‫שוה‪ ,‬כי הם מזככים תחלה את הדם וכו׳‪ ,‬זכוד אחר‬ ‫לבעליהן‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫זכוך בכמה מכוניות עם כמה המרים שמצרפים להם‬ ‫׳אחיך ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫בשעת הזכוך‪ ,‬עד שמשתנה טעמם וריחם ומראיהם‬
‫ואינם ראויים לאכילה כלל‪ ,‬ואז לוקחים כל המזוכך‬
‫ומערבים בו כמה חמרים העשויים ■מעשבים ודשאים‬ ‫אלף תתקיד‬
‫וכיוצא בהם‪ ,‬שאין בהם שום חשש אסור כלל‪ ,‬ואז‬
‫עושים מן הכל כדורי רפואה וגם מזרקים וגם משקים‬ ‫ער״ח אלול הממ״ת תשה״ו‬
‫של רפואה׳ וא״כ הרי האסור מבוטל מתחלתו‪ ,‬ואין כאן‬
‫אסור כלל‪ .‬ומחשש דבר המעמיד שאינו בטל‪ ,‬השיבו‬ ‫למעלת אדמו״ר הגאון הגדול ראשון לציון‪ ,‬וכר‪,‬‬
‫שאין כאן דבר המעמיד‪ ,‬שכל החמרים הם צריכים‪,‬‬ ‫כמוהר״ר יצחק נסים‪ ,‬שליט״א‪ ,‬שלום רב לאדוני‬
‫ואי אפשר זה בלא זה‪.‬‬ ‫המלך ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ועוד כי בזמן הזה רבתה החולשה‪ ,‬וכל מין חולי‪,‬‬
‫אם לא יקדמנו האדם ברפואות ותרופות הראויות‪,‬‬ ‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫יגדל ויתפשט בגוף ויביא ל ‪T‬י סכנה ב״מ‪ ,‬וא״כ בכל‬ ‫בעצם מיום הזה בבקר הגיע לידי •מכתב כבו״ק ע״ד‬
‫אופן שיהיה מותר להתרפאות בהן‪ ,‬והעיקר הוא מקודם‬ ‫‪1‬תוח המתים כי המזכיר עוד לא ידע כי החלפתי‬
‫כל רפואה תפלה למקום ב״ה‪ ,‬שיציל כל ישראל מטעות‬ ‫את הדירה מקרית ים לחיפה‪ ,‬ובכן כתב לק״י ולא הגיע‬
‫הרופאים‪ ,‬ותהיה לו מאותה תרופה‪ ,‬רפואה שלמה‪ ,‬כי‬ ‫לידי עעה״ז‪.‬‬
‫המקום ב״ה‪ ,‬הוא רופא והוא מרפא‪ ,‬והוא צופה והוא‬
‫עזרה‪ ,‬הוא יתן לכל ישראל בריאות וחוזק כל ‪.‬הימים‬ ‫דאי״י מ״ש קדשו‪ ,‬כי נתוה המתים בכל דרך שהיא‬
‫תמיד‪ ,‬אמן‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בקצר אמיץ‪,‬‬ ‫אסור לפי דין תורה‪ ,‬ואין מקום להיתר אלא‬
‫מקוצר הפנאי‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫באופן של פקוח נפש מידי‪ ,‬וסברא זו היא למר ביריה‬
‫אחיד הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫דרב בינ״ה הגאון בעל נו״ב זצ״ל והיא בנו״ת סי׳ ר״י‪.‬‬
‫ואני העני‪ ,‬זה ל׳ שנה‪ ,‬ושוב זה ך׳‪■ ,‬נשאלתי על זה‪,‬‬
‫אלף תתקטז‬ ‫והבאתי גימרא ערוכה בכמה מקומות וסברת הרשב״א‬
‫שאין ■בזה שום בזיון ושום נוול למת כלל‪ ,‬רק הבזיזן‬
‫ז׳ אדר א׳ תשכ״ז‬ ‫הוא לחיים‪ ,‬וכשנעשה הדבר בחדרי חדרים ואין רואה‬
‫ואין שומע רק הרופאים לבד‪ ,‬ועושים ■מלאכתם בכובד‬
‫ל^מעלת החכם הנכבד והנחמד וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬מר חביב‬ ‫ראש לא לשם נקם ולא לשם נוול ח״ו‪ ,‬רק לשם תועלת‬
‫אצרף שליט״א‪ ,‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכלתו‪,‬‬ ‫צבורי‪ ,‬א״כ מה אסור יש בזה בכל אופן שיהיה ? ועוד‬
‫מב״ת‪.‬‬ ‫הארכתי בענין‪ .‬הספר הוא אצל אחי במרוקו היום כתבתי‬
‫ח‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫לו לשלחו אלי ואעתיק לכבודו הרם ואם שגיתי א״ת‬
‫מ כ תג כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬ומפני הטרדות‪ ,‬הצפוריות‬ ‫משוגתי‪■ ,‬ושלום‪.‬‬
‫והיחידות לא יכולתי להשיב תכף‪ .‬אמר כבודו‪,‬‬
‫כי התחתן והזימין אותי ולא הלכתי וכו׳‪ .‬הנסיעה עד שם‬ ‫עבדד הנאמן‬
‫קשה עלי‪ ,‬ואם שלחתי ■מכתב ברכה איני זוכר‪ .‬עתה מלב‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
 ‫רלג‬ ‫אוצר המכתבים‬
‫דמשום סרך מלאכה נגעו בה‪ ,‬אי גמי גזרה שמא יסחוט‬ ‫עמוק הנני מברך את כבודו ועזר כנגדו‪ ,‬בעושר ואושר‬
‫פירות העומדים למשקה‪ ,‬זיין מ״מ בפכ״א מה״ש הי״ג‪,‬‬ ‫ובנים זכרים‪ ,‬טובים וישרים‪ ,‬וחיים טובים וארוכים‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫ד״ה ואין מרסקין דלסברת כל הפוסקים‪ ,‬דלאו משום‬
‫נולד נגעו בזה אלא משום מלאכה וכו׳ ע״ש‪ .‬וגם רש״י‬ ‫עוד שאל כבודו‪ ,‬על מ״ש במם׳ ברכות‪ ,‬נ״ה ע״ב‪,‬‬
‫ז״ל דנקט נולד‪ ,‬היינו נולד שיש בו משום מלאכה בידים‪,‬‬ ‫מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא וכו׳ וכו׳‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬אמנם בנד״ד אין בו שום דבר ולא שום חשש‬ ‫ולימא אנא מזרעא דיוסף קאתינא‪ ,‬דלא שלטא ביה עיגא‬
‫כלל‪ ,‬ואין להוסיף מדעתינו חומרות חדשות בלי ראיות‬ ‫בישא וכו׳‪ .‬וקשייא ליה למר‪ ,‬ושמא אינו מזרעא דיוסף‬
‫גמורות‪ ,‬שכל המחמיר עליו ראיה ללמד‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫ונמצא שמשקר‪ ,‬ואיך יעזור לו הדבה והוסיף עוד כבודו‪,‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ואי אפשר להגיד שכל ישראל נקראים על שבט יוסף‬
‫ובעי מנאי‪/‬להבינו‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬כן הוא האמת שכל השבטים נקראים על שם‬
‫אלף תתקיז‬ ‫יוסף לפי שהוא פרנסם במצרים‪ ,‬וכמ״ש הכתוב‬
‫רועה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף‪) ,‬תהלים כ׳(‬
‫■‬ ‫כ״ט סימן תשכ״ו‬ ‫וכמ״ש רש״י ז״ל שם בפרושו ע״ש‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו על מ״ש שם בברכות דף ס׳ ע״ב‪,‬‬
‫למעלת החכם הנכבד והנחמד וכו׳‪ ,‬כהה״ר משה‬ ‫בענין ברכת תפלין ומ״ש שם התוס׳ וכו׳‪ ,‬ותמה‬
‫חביב למשפחת אצראף שליט״א‪ .‬שלום רב‬ ‫כבודו‪ ,‬מה פירוש מצא מרן וסיעתו לפסוק שאין לברך‬
‫לכבודו ולכל הסובבים הודו‪.‬‬ ‫רק ברכה אחת לשתיהן וכמנהג הספרדים‪ ,‬ואם שה‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫מברך אחת על של ראש ובעי כבודו לישב לו הענין‪.‬‬
‫מכ תב מעלתו‪ ,‬הגיעני בעתו‪ ,‬ומה ־ שחשב כבודו כי‬
‫הוא מפריע אותי‪ ,‬ח׳׳ו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬משמה אותי‪.‬‬ ‫תשובה דעת מרן היא בש״ע א״ח סי׳ כ״ה סעי׳ ה׳‪,‬‬
‫כי תורה היא‪ ,‬והיא חיינו ואורך ימינו‪ .‬אמנם יש לי‬ ‫וסעי׳ ט׳‪■ ,‬והיא כפי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬במם׳ מנחות‬
‫הרבה טרדות‪ ,‬צבוריות ויחידות‪ ,‬זכלם של מצוה ברוך ה׳‪,‬‬ ‫דף ל״ו ע״א בדברי אביי ורבא דאמרי דתרוייהו לא סח‬
‫ולכן לא ידהקני להשיב מהר ובאורך‪ ,‬כי אין הזמן‬ ‫מברך אחת‪ ,‬סח מברך שתים‪ ,‬ע״ש ובתוס׳ שם ד״ה‬
‫משכים‪ .‬ועתה ניתיב באימתא ונפתח בשמעתא‪.‬‬ ‫לא סח וכו׳‪ ,‬ע״ש‪ ,‬וכפי׳ רש״י ז״ל‪ ,‬כן פירש הרי״ף‬
‫א שאל כבודו על מה שממלאים את הקוביות של‬ ‫והרמב״ם‪ ,‬ובתשובת הרשב״א ז״ל‪.‬כמ״ש רבי׳ שם יעו״ש‪.‬‬
‫המקרר מים בשבת ונקפים ונעשים קרח‪ ,‬אם יש‬
‫בזה משום בונה ואסור‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫עוד העיר כבודו על תשובתי אליו‪ ,‬שהתרתי לתת‬
‫תשובה‪ .‬פשוט שאין בזה משום בונה‪ ,‬שאין בניו‬ ‫מים בשבת בקוביות של המקרר להיות קרח‪,‬‬
‫באוכלים ■ו׳משקים ואין בהם גם צביעה‪ .‬ומה‬ ‫שחשב כבודו שיש בזה אסור משום בונה‪ .‬ואני אמרתי‬
‫גם בענין זה‪ .‬שאנו נותנים קרח בשבת במים וביין וכו׳‬ ‫שאין בנין באוכלים וכו׳‪ .‬ועתה כבודו העיר‪ ,‬שהרי‬
‫לקררם‪ ,‬וכן נותנים חתיכות סוקר בטה או קפה‪ ,‬הרי‬ ‫אסרו להעמיד גבינה בשבת‪ ,‬וכמ״ש בגמרא‪ ,‬מגבן משום‬
‫שאין סתירה באוכלים‪ ,‬וכמו שאין סתירה כך אין בנין‪,‬‬ ‫מאי ‪,‬מחייב משום בונה וכבודו מותיב ומפרק מדברי‬
‫■■‬ ‫ובכן הדבר פשוט שאין בזה שום‪-‬אסור‪.‬‬ ‫הרמב״ם ז״ל בפ״ז מה״ש הלכה ו׳‪ ,‬שהעושה גבינה‬
‫ב שאלת עם מותר לצלות בשר בלי הכשר ע״י חשמל‬ ‫חייב משום בונה שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל‬
‫על מחבת של ברזל הנמצאים עתה‪ ,‬מאחר שאיו‬ ‫עד שיעשו גוף אחד הרי זה דומה לבנין‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והנה‬
‫הבשר על האש ממש‪.‬‬ ‫דבר זה‪ ,‬לא שייך רק בגבינה לחוד‪ ,‬לפי שדרכה לבנות‬
‫תשובה‪ .‬לדעתי המעט נראה שאסור לצלות בהם בלי■‬ ‫אותה עגולים גדולים‪ ,‬ועושים מלאכתם ב ‪T‬ים חרוצות‪,‬‬
‫הכשר תחלה‪ ,‬כי הם בולעים את הדם הנופל‬ ‫ובכלי מיוחד‪ ,‬וגם דרכם להשוותם וליפותם כמ״ש‬
‫‪.‬בהם‪ ,‬ואחר גמר צליית הבשר חוזר ובולע מדם‪ ,‬ולכך‬ ‫המג״א בסי׳ ש״מ סקי״ ז יעו״ש‪ ,‬והביאם עוד הבאה״ט‬
‫צריך הבשר הכשר תחילה‪.‬‬ ‫שם סקי״ז‪ .‬ועוד מקיימין אותה לשנים רבות‪ ,‬ולכן‬
‫ג שאלת בענין בקבוקי סודה‪ ,‬שנותנים בקבוקי גד‬ ‫שייך בה תולדת בונה‪ ,‬ולא כן בנד״ד‪ ,‬שאין בו אחד‬
‫לתוך המים ונעשים סודה‪ ,‬אם יש בזה אסור ■נולד‪.‬‬ ‫מכל אלו‪.‬‬ ‫•‬
‫תשובה‪ .‬אין בזה איסור כלל‪ ,‬כי הם כמו מזיגה ליין‬ ‫ערד יצא כבודו ל ‪T‬ון בדבר חדש‪ ,‬לאסור מים בקוביות‬
‫חזק אז חומץ חזק או שכר הזק‪ ,‬שאי אפש‪-.‬‬ ‫המקרר משום מול ‪■ ,T‬והביא ראיה ממ״ש בגמרא‬
‫לשתותם בלי מזיגה‪ ,‬שמזזגין אותם במים כדי לשתות‪,‬‬ ‫בשבת סו״ס ב׳ דף נ״א ע״ב‪ ,‬אין מרזקין את השלג ולא‬
‫ומה לי הקדים המים לכוס או הקדים היין‪ ,‬וכן הלחץ‬ ‫את הברד בשביל שיזובו המים‪ ,‬אבל נותן הוא לתוך‬
‫שלוחצים אל הבקבוק אין בו שום אסור כלל‪ ,‬דהוי‬ ‫הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש ע״ש‪ .‬וא״כ כמו‬
‫כמו שבוחשין בכף על התיכת סוקר כדי להמיסה בתוך‬ ‫שאסור לעשות שלג מים‪ ,‬שהוא מול ‪ ,T‬כך אסור לעשות‬
‫הטיי או הקפה‪.‬‬ ‫מים קרח משום מוליד‪ ,‬וגם זו אינה ראיה כלל‪ ,‬דפירוש‬
‫ד‪ .‬שאלת מי שנשא אשה ולה בת קטנה מאחר‪ ,‬וכתב‬ ‫אין מרסקין היינו חתיכות דקות שאין נעשות אלא‬
‫לה הרי כבתו לכל דבר‪ ,‬ומת‪ ,‬והאשה תובעת חלק‬ ‫ב ‪T‬ים ע״י מעוד ומשמוש גדול להפוך שלג וברד למים‪,‬‬
‫ירושת הבת‪ ,‬שהרי כתב לה לכל דבר‪ ,‬והיורשים ממאנים‪.‬‬ ‫וכמ״ש רש״י ז״ל שם בפירושו דמי■ למלאכה שבורא‬
‫‪,‬‬ ‫מהו הדין‪.‬‬ ‫המים הללו‪ ,‬יעו״ש וכ״כ רבי׳ בסי׳ ש״ך וז״ל ומשמע‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫המעט נראה‪ ,‬שאף ל ביכה״ נ זמני וארעי אינו ראוי כלל‪,‬‬
‫כי יש שם ביוב ונותן איזה מין ריח רע‪ ,‬ואסור להתפלל‬
‫שם‪ ,‬ומה גם עוד שהוא רחוק מכמה דיורים‪ ,‬וקשה‬
‫עליהם לילך עד שם‪ .‬ובכן הושיעה אדוני‪ ,‬ויושיעך‬
‫אלקים‪ ,‬האנשים הללו אין‪,‬מבקשים כסף רק שטח ‪.‬אדמה‬
‫לבנות עליו צריף משלהם ומנדבת אחרים‪ ,‬מקום לשפוך‬
‫שיחם לפני האלקים‪ .‬הננו בטוחים בלב כבודו הטוב‬
‫והטהור‪ ,‬כי יעתר לבקשתם יפה שעה אחת יותר ויותר‪,‬‬
‫ואף אם יהיה חלילה איזה מתנגד‪ ,‬כבודו ישכנע אותו‬
‫בטוב לקחו‪ ,‬ויהיה הכל שלום‪ ,‬ובטחוני חזק שמצור‪,‬‬
‫רבה זאת תגן על כבודו‪ ,‬ועל כל הסובבים הודו אלף‬
‫המגן ותשפיע עליכם כל טוב סלה‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫עבדכם הצעיר‪ ,‬החו״פ ברגשי כבוד לבביים‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫סי׳ י״ב‪ .‬וזאת תשובתי אליו‪ ,‬הנר׳ לע״ד בזה הוא‪ ,‬כי‬
‫אלף תתקיט‬
‫והמלקט לקטו עם מזמורי תהלים‪ .‬במזמור יו״ד כתיב‪,‬‬
‫למעלת הרה״ג וכו׳‪ ,‬כמור‪,‬ר״ ר שמואל בן הרוש‪,‬‬
‫שליט״א‪ ,‬שלום רב לכבודו ולכל הסובבים הודו‬
‫הי״ו‪.‬‬
‫רב נכבדי‬
‫זה כחדש ימים הגיע מכתב מעלתו‪ ,‬רצוף עם פס״ד‬
‫ארוך אודות הנחת טו״ת בט״ב בשחרית‪ ,‬אשר‬
‫צומ״ר אחד הורה הוראה תמוה ללא צורך‪ ,‬להתיר‬
‫להניחם בביהכ״נ בצבור כשאר ימות השנה‪ ,‬בט״ ב‬
‫שחרית‪ ,‬וכבודו הרם כתב נגדן פסק ארוך מלא בקיאות‬
‫ואסף איש טהור כל דעות הפוסקים והמנהגים בזה‪,‬‬
‫ובעי מר מנאי לחוות דעתי ההדיוטית בזד‪.,‬‬
‫תשובה‪ .‬הגיתי בכל פעליה דמר בשום שכל‪ ,‬ישר‬
‫ח יליד‪ ,‬דמר‪ ,‬וחשבתי דרכי להשתעשע עם כבודו‬
‫בדב״ק‪ ,‬ואמנם אין עתותי ב ‪T‬י‪ ,‬ובפרט כי הנושא חוא‬
‫על יום א׳ בשנה‪ ,‬אשר יום יום מקוים ומיחלים ומצפים‬
‫לבטולו ע״י גואל‪ ,‬ועוד שאין זה אלא מנהג שנמצא לו‬
‫שנוי ותמורה ממקום למקום‪ ,‬ועכ״ז הדבר פשוט שההוא‬
‫צומ״ר שליט״א עשה שלא כד‪,‬וגן לבטל מנהג קבוע‬
‫במקומו ללא צורך בלי עצה והמלכה מהגדולים ממנו‬
‫בחכמה ובמנין‪ ,‬ובמחילת כבודו יוהרא אני רואה כאן‪,‬‬
‫וטוב לו להודיע לבני קהלו‪ ,‬דברים שאמרתי לפניכם‬
‫טעות חם ב ‪T‬י‪ ,‬כאשר עשו חכמי הגמרא )שבת ס״ג ע״ב‪,‬‬
‫וכן נמצא בכמה מקומות עי׳ במסורת הש״ס( ושלום לו‬
‫מכל עבר‪ .‬זהו מה שיש להשיב לכבודו בזד‪ ,‬בעזרת‬
‫אלהינו זה קוינו לו ויושיענו‪ ,‬בב״א‪.‬‬
‫י״א צבת תשכ״ו‬
‫אחיד הצעיר‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫נפש יהודי ויהודית‪ ,‬על כל צרותיהם הסובבים אותם‬
‫אלף תתקב‬
‫ט׳ אלול תשכ״ה‬
‫והטף ואמרו לי בלב ישר ותמים אבא‪ ,‬אבא‪,‬‬
‫למעלת הרב הנבחר‪ ,‬מזר״ ק טהור‪ ,‬כהה״ ר אשר‬
‫מורצייאנו‪ ,‬ישצ״ו‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫אחי נועם י‬
‫בעצם היום הזה קבלתי מכתבו הבהיר‪ ,‬בו שאל כבודו‪.‬‬
‫כי במחנה קדשו באמיריקא חק נתן מהממשלה‪,‬‬
‫רלד‬
‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט‪ ,‬שאף אם כתב לד« שתירש‬
‫בנכסיו אחרי מותו לא תירש‪ ,‬רק צריך לכתוב‬
‫לה שטר מתנה‪ ,‬כמ״ש בחומ״ש סי׳ רפ״א ס״א‪ ,‬וס״ז‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫■ ■ י ״ ‪ -‬י יי' ■ ■ ; 'בדגשי כבוד לבבי‪ ,‬אחיכם הצעיר‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪....‬‬ ‫־‬
‫ה אחרי כתבי‪ ,‬מצאתי עוד אחורי דפי מכתבך אלה‬
‫הדברים‪ ,‬נא לפרש לי‪ ,‬למה אומרים‪ ,‬ה׳ מלך‪,‬‬
‫ה׳ מלך ה׳ ימלוך‪ ,‬מקדימים הוה לעבר‪ ,‬ולא ע״ד‬
‫היה הוה ויהיה‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬פעמים הרבה נשאלתי שאלה זו‪ ,‬ופעם‬
‫הראשונה היה בטבת תרס״ח‪ ,‬מר ימין לגראבלי‬
‫זצ״ל‪ ,‬ככתוב אצלי בספרי הגדול אוצר המכתבים ח״א‬
‫נוסח זה אינו מקרא שלם‪ ,‬רק מלוקט בס׳ תהלים‪,‬‬
‫ה׳ מלך עולם ועד )מ׳ סגולה( ובמזמור צו כתיב‪ ,‬אמרו‬
‫בגוים ה׳ מלך‪) ,‬מ׳ קמוצה( ובמזמור קט״ו כתיב ימלוך‬
‫ה׳ לעולם )מ׳ שבאית(‪ .‬זהו מה שיש להשיב על שאלות‬
‫כבודו‪ ,‬בעזר האל אשר אין בלעדו‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתקיח‬
‫ה׳ אב תשה״ו‬
‫למעלת אדוני ראש העיר‪ ,‬חכם מאד נעלה‪ ,‬לשם‬
‫ולתפארת ולתהלה‪ ,‬כבוד‪ ,‬מר אבא חושי‪,‬‬
‫שליט״א■ שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫בא אדוני ראש העיר‪ ,‬בתשומת לבך הטהור תקרא‬
‫־■■■ ב מ ו ן ■טוב‪:‬המכתב( הזה‪ ,‬דברים היוצאים מן הלב‪,‬‬
‫מובטחני שיכנסו ללב כבודו הרם‪ ,‬ויעשו פירות‪ ,‬והוא !‬
‫באה לפני משלחת מ״נוה יוסף״ אנשים מוכרים אצלי‬
‫הרבה הם ושולחיהם‪ ,‬שהם תמימים וישרים‪ ,‬ודתיים‬
‫לבביים‪ ,‬ומה גם בענין התפלות‪ ,‬שאין מרוים את צמארנם‬
‫בתפלת שבת בצבור‪ ,‬לבד‪ ,‬אלא צריכים עוד לתפלות‬
‫של חול ג׳ פעמים בכל יום‪ ,‬ולא עוד אלא שמושכים‬
‫גם את בניהם הגדולים והקטנים לחנכם משחר ילדותם‪,‬‬
‫כמאמר החכם מכל אדם‪ ,‬חנוך לנער על פי דרכו )של‬
‫הקב״ה( גם כי יזקין לא יסור ממנה‪.‬‬
‫והנה השם שנתנו למקום הוא מאד יפה ״נוה יוסף״‬
‫ואמנם הוא כגוף בלי נשמה‪ ,‬שהיא ביהכנ״ס‪,‬‬
‫מקדש מעט לישראל‪ ,‬לתפלות ולסליחות‪ ,‬ולכל השתפכות‬
‫מכל עבר‪.‬‬
‫ועוד בקרתי אצלם‪ ,‬וסבוני גם סבבוני האנשים‪ ,‬והנשים‬
‫תן לנו ביהכ״נ‪ ,‬תן לנו ביהכ״נ‪ ,‬ולא ‪T‬עו בין אבא‬
‫הנותן שהוא כבודו הרם‪ ,‬לבין אבא המתחנן שהוא אני‬
‫העני‪ ,‬שאין בידי מה ליתן רק מבקש ומתחנן בעדם‪.‬‬
‫עוד בקרתי בבית ספר שבו מתפללים בשבתות וראיתי‬
‫שאינו מתאים לביהכ״נ קבוע לשבתות‪ ,‬ולדעתי‬
‫רלה‬ ‫אוצר המ כת ב י‬
‫והיא מש־נה וגמרא בנדרים ט״ל‪ ,‬יעו״ש‪ .‬והכ״מ הביא‬
‫מהירושלמי שאפילו יש לו מי שירפאנו‪ ,‬שלא מן הכל‬
‫זוכה להתרפאות יעו״ש‪ .‬וכל זה כלל אותו מרן הקדוש‬
‫ביו״ד סי׳ ש״ל ס״א וז״ל‪ ,‬נתנה התורה רינזות לרופאי‬
‫לרפאות ומצוה היא‪ ,‬בכלל פקוח נפש* היא‪ .‬ואם מונע‬
‫■■עצמו הרי זה שופד דמים וכו׳ יעו״ש‪ .‬ועוד‪ ,‬ידועים המה‬
‫רופאי הגדולים‪ ,‬הרמב״ם‪ ,‬הרמב״ן הספורנו‪ ,‬הרשב״ץ‪,‬‬
‫ועוד ועוד‪ .‬ואמנם בזמן הלמוד אסור בש^בת ומועד‪,‬‬
‫ואחר גמר הלמוד הרי הוא כשאר רופאים שחייבים מן‬
‫מן התורה לחלל שבת החמורה בשביל פקוח נפש•‪.‬‬
‫ועיין בא״ח הלכות שבת סי׳ שכ״ח סי״ג כל הזהיר‬
‫לחלל שבת בדבר שי•^• בו סכנה הרי זה מש־ובח ע״ש‪.‬‬
‫סוף דבר מצוה להתעסק בחכמה זו‪ .‬ויש• הרבה עוד מה‬
‫להאריך ואין צריך‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אין ראוי להיות ארון אחר ריק מתחתיו כי הוא מפסיק‬
‫אלף תתקכב‬
‫הנראה בשאלתו‪ ,‬וכן היה מנהג איזה ערים באלגיריין‬
‫לכבוד המשכיל הר׳ יוסף בן הרוש*‪ ,‬הי״ו שלום לכם‬
‫כולכם‪.‬‬
‫היום הגיע לידי מכתבו כי נמסר בטעות ליד אחר‪,‬‬
‫והיום בא ממסעו‪ ,‬והביאו אלי‪ .‬שאלת‪ ,‬כי ביום‬
‫ר״ ה נפל צד של ס״ ת על קרקע התיבה וצד השני נש־אר‬
‫בידו‪ ,‬מי חייב להתענות אם העושה גלילה ‪.‬או כל‬
‫הקהל ?‬
‫תשובה‪ .‬הקהל לא יתענו‪ ,‬רק כל אחד יתן איזה דבר‬
‫לצדקה והמפיל והרואים‪ ,‬אם יוכלו להתענות‪,‬‬
‫מצוה להתענות‪ ,‬ואם לא יוכלו להתענות מאיזו סבה‬
‫ש^תהיה‪ ,‬יתנו ש‪-‬יעור סעודותם של אותו היום לצדקה‬
‫וסר עונכם וכו׳ כל זה כתבתי באורך בספרי מים חיים‬
‫תשו׳ ש״ה‪ .‬זהו מה שיש להשכיב לכבודו בקצרה מפני‬
‫הטרדות‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫י״ג אכר׳ תשכ״ה‬
‫אחיכם‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתקכג‬
‫כ״ח חשון תשכ״ר‬
‫ל מ על ת ‪T‬ידי צרור המור‪ ,‬הרב הנבחר כהה״ ר אשר‬
‫מורצייאנו יש־צ״ו‪• .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫חכם רב !‬
‫מכתבו הגיעני רצוף אהבתה של תורה בש^תי שאלותיו‬
‫המחוכמות‪ .‬והם ‪ :‬א׳‪ .‬נכרית נשואה ליש^ראל‬
‫זה י״ד שנה‪ ,‬ויש• לה ממנו ג׳ בנים‪ ,‬ותמיד היתה רוצה‬
‫להתגייר רק מנעוה סבות שונות וחלאים רעים‪ ,‬והיא‬
‫יודעת הרבה מהיהדות והכשרות ושומרת מצות‪ ,‬ועתה‬
‫היא חולה בשתוק אברים‪ ,‬ורוצה להתגייר היא ובניה‪,‬‬
‫ומפצרת על זה הרבה‪ ,‬ואך אי אפשר לה לטבול בשום‬
‫אופן‪ ,‬כי אינה יכולה לזוז ממקומה‪ ,‬אם יכולים לגיירה‬
‫בלי טבילה‪ ,‬ומפציר כבודו להשיב מהר כי הדבר נחוץ‬
‫הרבה‪.‬‬
‫לקבור המת רק בארון‪ ,‬ויש משפחות שרוצים לעשות‬
‫ב׳ ארונות‪ ,‬אחד ריק ל׳מטה‪ ,‬ועליו נותנים ארון המת‪,‬‬
‫וכבודו התיר להם‪ ,‬ובעי מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬שכל הפוסקים פה אחד‪ ,‬שטוב ויפה‬
‫לקבור את המת בקרקע ממש‪ ,‬דכתיב כי עפר‬
‫הוא ואל עפר ישוב‪ .‬והקוברים בארון סגור מכל צדדיו‪,‬‬
‫עושים אחת משלש אלה‪ ,‬או מפזרין עפר בקרקעית‬
‫הארון‪ ,‬או עושים כר אחד קטן מלא עפר תחת מראשותיו‬
‫של מת בתוך הארון‪ ,‬או נוקבים את את הארון איזה‬
‫נקבים בקרקעיתו‪ .,‬כמ״ש כל זה ביו״ד סי׳ שס״ב בטור‬
‫ובש״ע ובש״ך יעו״ש‪.‬‬
‫וא״כ בשני אופנים הראשונים שהם פזור העפר בארון‬
‫או כר מלא עפר תחת מראשותיו של מת‪ .‬אז‬
‫אם ירצה לעשות ב׳ ארונות זה תחת זה‪ ,‬התחתון ריק‬
‫והעליון של מת‪ ,‬אין בכך כלום‪ ,‬ויוכלז לעשות אף ג׳‪,‬‬
‫או ד׳ וכד‪ ,‬אמנם באופן ג׳ שנוקבים ארון המת מתחתיו‪,‬‬
‫הרבה בין ארון המת לקרקע‪ .‬כל זה הוא ע״פ המובן‬
‫כאשר שמעתי שעושים ארון ריק תחת ארון המת בלי‬
‫שום טעם כלל‪ .‬ונשאלתי על זה‪ ,‬והשבתי כמ״ש‪.‬‬
‫ואם כוונת כבודו בשאלתו‪ ,‬דשני הארונות הם של‬
‫שני מתים‪ ,‬וקוברין זה למעלה מזה‪ ,‬התשובה‬
‫מבוארת בש״ע יו״ד שם בסי׳ שס״ב ס״ד‪ ,‬אין נותנים‬
‫ב׳ ארונות זה על זה‪ .‬ואם נתן מפין )בעל( העליון‬
‫שיפנה‪ ,‬ואם יש ביניהם עפר ו׳ טפחים‪ ,‬מותר‪ ,‬עכ״ל‪,‬‬
‫ע״ש‪ .‬וזה פשוט‪.‬‬
‫ועל ‪.‬שאלתו השנית‪ ,‬שאחר חפירת הקבר‪ ,‬מהזקין‬
‫הקרקע במלט‪ ,‬בזה אין שום פקפוק שמותר‪ ,‬שהכל‬
‫נקרא עפר‪ ,‬החזק הוא הרפה‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫אחיך ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫נא אל תינוכחני מהדרום‪ .‬ואודות הבולים •ששלחת‬
‫נצטערתי כי הפסד של מצוד! נקרא שכר‪.‬‬
‫אלף תתקכא‬
‫כ״ז אכר׳ ת^זכ״ה‬
‫ל מעל ת בחור יקר מאד ונעלה‪ ,‬מר מרדכי בן הרוש‪,‬‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬וראיתי את השיאלה אשר‬
‫הטרידה אותו‪ ,‬שכבודו סיים י״ב שנות למוד‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ועתה רוצה ללמוד מקצוע ובחר בטכנאות ״רנטגן״‪,‬‬
‫שהיא עבודה רפואיית‪ ,‬ומפני שהיא דורשת‪ ,‬לעבוד‬
‫בשבת ובחגים‪ ,‬שואל ■כבודו האם לדעתי מותר לעסוק‬
‫בה באם ידרש אף לעבוד גם‪,‬בשבתות ובחגים‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט ובתר‪ ,‬שמותר לעסוק במלאכת‬
‫הרפואה‪ ,‬שהרי רבותינו ראשונים כמלאכים‬
‫נתעסקו בה‪ ,‬כמו שמואל ירחנאה היה רופא גדול‪,‬‬
‫והיה רופא מיוחד לרבינו הקדוש• )מציעא פ״ל( ר׳ חנינא‬
‫היה רופא גדול )חולין ז׳( וכל הסנהדרין שעמדו לישראל‬
‫היו יודעים חכמת הרפואה‪) .‬הרמב״ם הלכות סנהדרין‬
‫פ״ב ה״א( ובהלכות נדרים פ״ו הלכה ח׳‪ ,‬פסק שהמודר‬
‫הנאה מחברו מותר לרפאותו ב ‪T‬ו שזו מצוה היא‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תתקכד‬
‫ר כסלו תשכ״ה‬
‫לכבוד אהוב טהור לב‪■ ,‬כה״ר אליהו פציצא ישצ״ו‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪,‬‬
‫על שאלת אזתו העו״ד‪ ,‬על ברכת המינים‪ ,‬מי הם‬
‫המינים‪ ,‬וכן יעקב איש כפר סכניא מי יהיה‪ ,‬והיכן‬
‫נזכר‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬ברכת המינים‪ ,‬שמואל הקטן תקנה ביבנה‪,‬‬
‫בצואת ר״ג‪ ,‬כמ״ש בברכות כ״ח סוף ע״ב‪.‬‬
‫ונקראת שם בגמרא ברכת הצדוקים‪ ,‬ונקראו ג״כ בשם‬
‫מינים כמ״ש שם בגמרא‪ ,‬חיישינן שמא מין הוא‪ ,‬ופי׳‬
‫מין כל שהוא חוץ מתורת ישראל נקרא בתואר מין‪,‬‬
‫דהיינו מין אחר‪ .‬והרמב״ם בריש פ״ ב מהלכות תפלה‬
‫קרי לה ברכת הפיקורסין‪. ,‬וכתב וז״ל‪ ,‬בימי ר״ג רבו‬
‫הפיקורסין בישראל והיו מצירין לישראל ומסיתים אותם‬
‫לשוב מאחרי ה׳‪ ,‬וכיון שראה שזה גדול מכל צרכי בני‬
‫אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכת אחת שתהיה‬
‫בה שאלה מלפני ה׳ לאבד האפיקרסין וקבע אותה‬
‫בתפלה כדי שתהא ערוכה בכל וכו׳ ובדורות אחרים‬
‫כאשר רבו המלשינים לרעה על ישראל הוסיפו עוד‬
‫להתפלל לה׳ לאבד׳ ותקנו לומר למלשינים ולמינים וכו׳‬
‫ועל‪ ,‬יעקב איש כבר סכנייא ‪ ,‬מדברי הגמרא ע״ז י״ז‬
‫ע״א משמע פשוט שהיה מין ששאל לר״א בן הורקנוס‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫חברותיה‪ ,‬וגירות שלמה לכל הבנים‪ ,‬והכל יהיה קדש‬
‫אלף תתקכה‬
‫כ״כ אייר תשכ״ו‬
‫ביהכ״ג תמונות משה אהרן וכל השבטים‪ ,‬וכיוצא‬
‫למעלת החכם המפואר וכו׳ כהה״ר משה חביב שליט״א‬
‫בן חיים ז״ל‪ .‬שלום רב‪ ,‬למעלתו‪ ,‬ולכל בני‬
‫חברתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ח‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬עומד על חמש שאלות‪.‬‬
‫א( על הטא ששותין בבקר עם עוגה‪ ,‬אם‬
‫מברכין על העוגה‪ ,‬ופוטרין את הטא‪ ,‬או מברכין גם‬
‫על הטא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬הלכתא פסיקתא‪ ,‬כל שהוא עיקר‪ ,‬ועמו טפילה‬
‫מברכין על העיקר ופוטרין את הטפילה‪ ,‬כמ״ש‬
‫בא״ח סי׳ רי״ב אך בנדון שאלת כבודו‪ ,‬אין אחד טפל‬
‫לחבירו‪ ,‬רק שניהם עיקר‪ ,‬ומברכין על שניהם‪ ,‬ובחביבותא‬
‫תלייא מילתא‪ .‬אם חביב עליו הטא‪ ,‬מברך עליו תחלה‪,‬‬
‫ושוב מברך על העוגה‪ ,‬ואם העוגה חביבה עליו מברך‬
‫עליה תחלה‪ ,‬ושוב מברך על חטא‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫ב‪ .‬שאל כבודו על רקיקים דקים שעושים ע״י המכונית‪,‬‬
‫אם קבע עליהם‪ ,‬מה מברך‪ ,‬אם המוציא וברה״מ‪,‬‬
‫או מזונות ועל המחיה‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הדבר מפורש בא״ח סי׳ קנ״ח סעיף א׳‪ ,‬שאם‬
‫קבע מברך המוציא וברכת המזון‪.‬‬
‫ג‪ .‬שאל כבודו על תייר שקבע לעצמו לעלות אל הארץ‬
‫בכל חג בכל שנה‪ ,‬אם גם הוא חייב בארץ ביו״ט‬
‫ב׳ של גליות‪.‬‬
‫רלו‬
‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬כי טבילת גרים איפסיקא הלכתא‬
‫שהיא דאורייתא ומעכבת‪ ,‬כמ״ש במסכת‬
‫יבמות מ״ו ע״א דלעולם אינו גר עד שימול ויטבול וכיון‬
‫דלא עביד עכו״ם הוא‪ ,‬יעו״ש‪ ,‬וכן מפורש בכמה מקומות‪,‬‬
‫וכ״פ‪ ,‬הרמב״ם ז״ל בפי״ג מהלכות אסורי ביאה יעו״ש‬
‫‪.‬ובנושא כליו‪ .‬אמנם בנדו״ז שאי אפשר לה לטבול‪ ,‬יש‬
‫להסתפק‪ ,‬אי אמרינן היכא דלא אפשר‪ ,‬לא אפשר‪,‬‬
‫כמ״ש בגמרא בכמה דרכתי )חולין י״ב ע״ב‪ ,‬נדה ס״ז‬
‫ע״ב( ומגיירין אותה בלא טבילה‪ ,‬או נימא מאחר דלא‬
‫אפשר‪ ,‬אין לה תקנה ?‬
‫והנה לכאורה היה נראה להביא ראיה ממ״ש מרן‬
‫ביו״ד סי׳ רס״ח ס״א‪ ,‬שאם נכרת הגיד שאי‬
‫אפשר לו לימול אין מילתו מעכבתו מלהתגייר‪ ,‬זסגי‬
‫ליה בטבילה‪ ,‬וא״כ הכי נמי נימא מאחר שאי אפשר‬
‫לה לטבול אין טבילתה מעכבתה מלהתגייר ‪ ,‬אמנם אין‬
‫זה דומה כלל‪ ,‬דהתם‪ ,‬דל מילה‪ ,‬נשארה לו טבילה‪,‬‬
‫אמנם האשה הזאת דל טבילה‪ ,‬לא נשאר לה שום מעשה‬
‫במה תתגייר? ואך מאחר שהגרות שלה עתה אינה‬
‫מועלת ואינה מורדת‪ ,‬מאחר שהיא חולה ולא חזייא‬
‫'לכלום; שאף לבעל ודאי לא חזייא שהרי צריכה לטבול‬
‫■ לנדתה ואי אפשר מפני מחלתה וא״כ הגירות שלה היא‬
‫רק משום עגמת נפש שבניה יתגיירו‪ ,‬והיא תשאר‬
‫נכרית תוך המשפחה ורואה אני‪ ,‬שאם היא לא תתגייר‪,‬‬
‫גם בניה לא יתגיירו‪ ,‬ובזה נפסיד שלש נפשות להכניס‬
‫תחת כנפי השכינה‪ .‬ובכן יוכל כבודו לגיירה במה שיוכל‪,‬‬
‫לקבל עליה עול מצוה בפני ג׳ כמ״ש ביו״ד סי׳ רס״ח‪,‬‬
‫ועם רחיצה וטהרה וקציצת צפרנים ‪T‬ים ורגלים ע״י‬
‫רצוי ומקובל‪.‬לפני המקום ב״ה‪.‬‬
‫ב‪ .‬שאל כבודו‪ ,‬אם מותר לצייד בזכוכית של חלונות‬
‫מדברים של ענייני תורתנו הקדושה‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מה שחשב כבודו להתיר מפני שראה כן‬
‫בבית חולים הדסה בירושלים‪ ,‬בביהכ״נ אשר‬
‫בגו שם‪ ,‬גם אני ראיתי שם ובכמה מקומות בארץ‪ ,‬ואין‬
‫להביא מהם שום ראיה להתיר לכתחילה‪ ,‬כי הכל נעשה‬
‫על ‪T‬י אומנים הדיוטים‪ ,‬בלי דשות חכמים‪ .‬וכאשר‬
‫נודעה החטאת‪ ,‬אמרו הנעשה אין להשיב‪ ,‬והתחילו לחפש‬
‫קולי קולות של הבל הבלים‪. .‬וכן ראיתי על כל היכלי‬
‫בתי כנסיות שבכל הארץ של האשכנזים‪ ,‬שתי אריות‬
‫בולטות מעץ ואבן‪ ,‬וכאשר שאלתי רבניהם הגדולים‪,‬‬
‫שהשיבו שהם מורים שלכתחילה אסור לעשות כן‪,‬‬
‫והנעשה אין להשיב‪ ,‬ואד אין שומע‪ ,‬שכל העם נמשכו‬
‫אחר הנעשה‪ .‬ואד אני בעלותי אל הארץ ראיתי באיזה‬
‫בתי כנסיות של הספרדים שנמשכו בזה אחר האשכנזים‬
‫ודדכחתים וקיימו‪ ,‬ועקרום מהר והעמ ‪T‬ו תחתיהם תמונות‬
‫פרחים ושושנים‪ .‬ובכן גם כבודו יתן צו שלא יעשו‬
‫‪ .‬שום‪ .‬ממונה כלל‪ ,‬רק ורק של ■פסוקים יפים‪ ,‬ושל תמונות‬
‫פיהים ושושנים‪ .‬וטוב יותר של ד מינים‪ ,‬לולב וכר‪,‬‬
‫וענייני מועדי ה׳‪ ,‬סדר קערה של פסח וכר‪ .‬וזולת זה‬
‫אסור גמור כל תמונה בבית הכנסת ובקירותיה וחלונותיה‬
‫זד‪,‬ו הנראה לדעתי להשיב לכבודו דבר ושלום‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ועיי׳ בספרי מים חיים תשר רס״ט‪.‬‬
‫אחיד ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫רלז‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תתקכז‬ ‫תשובה‪ .‬פשוט שגם הוא חייב ביו״ט ב׳ ש״ג‪ ,‬שהעיקר‬
‫כ״ב סיוז תשכ״ו‬ ‫הוא קביעות דירה בארץ‪ .‬לא יצוא ושוב מחג‬
‫לחג‪.‬‬
‫למעלת ועדה צבורית למניעת הקרנת סרט פורטונה‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬על המנהג באיזה מקומות להדביק הנשאר מהחרוסת‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫בליל פסח‪ ,‬על מזוזת הבית אם יש סמך למנהג‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬שמעתי‪ ,‬מפני שנעשת בו מצוה אסור לזלזל‬
‫מכתב מעלתכם הקנאי לכבוד מדינתנו ועמנו‪ ,‬ודתנו‬ ‫בו להשליכו לאשפה‪ .‬ולכן מדביקין אותו בכותל‬
‫הקדושה‪ ,‬הגיעני‪ ,‬וצר לי מאד‪ ,‬איד לא קמו כל‬ ‫שהוא נגד השמש‪ ,‬שייתיבש ויפול מעט מעט‪ ,‬ואל‬
‫הקהל כאחד הברים לקעקע את הסרט הזה מיסודו‪ ,‬שלא‬ ‫יאבדוהו בידים‪ .‬וכותל מזוזה לאו דוקא‪ ,‬העיקר שיהיה‬
‫ישמע ולא יפקד ולא יזכר‪ ,‬כי הדבר ברור לכל מבין‬ ‫‪1‬גד השמש ונכון‪.‬‬
‫עם תלמיד‪ ,‬כי פרסומו פרוץ פרץ גדול בחומת הדת‪,‬‬ ‫ה‪ .‬המנהג לאחיזת מלח בשעת ברכת העומר‪ .‬בס׳ בית‬
‫ויעולל בעפר קרן ישראל ומדינתו‪ ,‬אשר הוקמו ל תחיה‬ ‫הבחירה על ענייני פסח דף צ״א ע״ב‪ ,‬כתב‪ ,‬שיש‬
‫בדמי מיליוני הרוגים‪ .‬ובכן אשריכם אשר גתעוררתם‬ ‫בזה סגולה לשמור מעין הרע יעו״ש‪ .‬ואין זה אלא‬
‫למצוה רבה כזו‪ ,‬ובטחוני חזק כי דבריכם יעשו פירות‪,‬‬ ‫סוגלות של בעלי דמיון‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫כי עם ה׳ יחידי סגולה יתעוררו לבא לעזרתכם‪ ,‬וימחה‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫שם הסרט הזה מישראל‪ ,‬ועליכם תבא ברכת טוב‪,‬‬
‫ועל כל ישראל שלום‪.‬‬
‫ברגשי כבוד לבבי‪ ,‬וברכה רבה‪ ,‬וכל טוב‪,‬‬ ‫אלף תתקכו‬
‫אחיכם הצעיר‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ז׳ ניסן‪ ,‬תשכ״ז‬

‫אלף תתקכח‬ ‫למעלת הגאון האדיר המפורסם‪ ,‬וכו׳ זכו׳‪ ,‬בנש״ק‬

‫טד״ב טבת תשכ״ט‬
‫למעלת הרה״ג הגדול המפורסם‪ ,‬וכו׳‪ ,‬וכו׳‪ ,‬בנש״ק‪,‬‬
‫כמוהר״ר חנניה דרעי‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב‬
‫לכבודו ולכל הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫נגה עלי אור גדול מנגה ברק מכתבו הבהיר והיה לי‬
‫כשמש צדקה ומרפא בכנפיה‪ ,‬כי זה שבועיים לא‬
‫יצאתי החוצה‪ ,‬מהצטננות‪ ,‬ומכתב כבודו היה לי לישועה‪.‬‬
‫יה״ר שתשמע תפלתכם ברצון ויקויים בכם ובנו ובכל‬
‫ישראל כל הכתוב באבינו מלכנו‪ ,‬וזכות הקדוש ר׳‬
‫עקיבה המיסדה‪ ,‬תהיה מגן וצנה בעד ישראל בכל מקום‬
‫‪ .‬שהם‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫*‬
‫עוד‪ ,‬תודה רבה לבבית למעלת כבודו הרם על דבריו‬
‫כי נעמו על ספרי‪ ,‬המקום בחסדו‪ ,‬יתן על כבודו‪,‬‬
‫מהודו‪ ,‬וישמחהו בכל טוב כאשר שמחתני בפעליד אשר‬
‫מעז מוציא מתוק‪ ,‬יהיו חייכם ארוכים ומתוקים כצוף‬
‫ודבש‪.‬‬
‫ומ׳׳ש מעלתו בענין ברכת כהנים בלי נעלים‪ ,‬לולי‬
‫דמסתפי היה שואל‪ ,‬מדוע לא יהיה הטעם זכר‬
‫למקדש שבו היו נושאים כפיהם כשהם יחפים‪ ,‬כמ״ש‬
‫בברכות ס״ב לא יכנס אדם להר הבית במנעל וכו׳ ?‬
‫עכ״ל כת״ר‪ .‬ולדעתי המעט התרוץ פשוט‪ ,‬כי רק ב׳‬
‫תקנות תקנו זכר למקדש‪ ,‬כמ״ש בסוכה מ״א ע״ב‪,‬‬
‫במש־נה‪ ,‬בחג הסוכות לולב נטל במדינה כל ז׳ זכר‬
‫למקדש‪ ,‬והביאו סמך בגמרא מהכתוב בירמיה ל׳ ציון‬
‫היא דרש אין לה‪ ,‬מכלל דבעייא דרישה‪ ,‬ע״יש‪ ,‬הרי חדא‪,‬‬
‫ועוד אחרת בחג הפסח במצות כורך‪ ,‬זכר למקדש כהלל‬
‫וכר‪ ,‬ובזה אמרו די לזכר למקדש במצות דקה מן •הדקה‬
‫מכלל דבעייא דרישא‪ ,‬פעמים בשנה‪ ,‬ואין להוסיף‬
‫מדעתינו תקנות חדשות‪ ,‬ומה גם בענין הכהנים‪ ,‬שהם‬
‫בעצמם זכר למקדש‪ ,‬דקדושה א׳ קדשה לשעתה וקדשה‬
‫כמוהר״ר משה לייטר‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב‪,‬‬
‫וישע יקרב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ג‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫תודה רבה לבבית לכבודו‪ ,‬אשר ממרחק עלה זכרוני‬
‫לפניו‪ ,‬ונתן צו למוסד הרב קוק המו״ל את‬
‫ספרו ־הבהיר והמזהיר בשולי גליוני‪ ,‬המלא חכמה בינה‬
‫ודעת ובקיאות נפלאה‪ .‬המקום ב״ה יתן לכבודו בריאות‬
‫וחוזק ואומץ ואילות להוסיף עשות ספרים להאיר עיני‬
‫כל תופשי התורה‪ ,‬אורות גדולים‪ ,‬קדשי הלולים‪,‬‬
‫ומאהבתיה דמר אמרתי בס״ד לא אחשוד פי מהג ‪T‬‬
‫לאת שאהבה נפשי איזה גרגריט מאותו המין‪.‬‬
‫א‪ .‬על מ״ש מאימתי בתחלת חבור המשניות‪ ,‬השבתי‬
‫לרב אחד‪ ,‬לדעתי‪ ,‬היא נוטריקון מחבר אני יהודה משנה‬
‫תורת ישראל‪ .‬עוד מאיתי אני יהודה מצעירי תלמידי‬
‫ישיבה‪ .‬עוד מאד אני ירא מלכי תמוך ימיני‪.‬‬
‫מה שפתח רבי בפלוגתא‪ ,‬פשוט הוא‪ ,‬כי הוא רצה‬
‫להתחיל ביחוד ה׳‪ ,‬שהוא העיקר‪ ,‬ובכניסת כל‬
‫יום‪ ,‬ולא מצא בענין זה דבר מוסכם‪ ,‬רק פלוגתא‪,‬‬
‫ומוכרח להתחיל בה‪.‬‬
‫ונקט קורין‪ ,‬על המקרא‪ ,‬כמו הקורא בתורה בנביאים‬
‫וכו׳‪ ,‬והרבה‪ .‬וסימן לדבר אמרתי‪ ,‬קרא מקרא‬
‫)ישעיה א‪ .‬י״ג(‪.‬‬
‫ונקט תרומתן ולא תרומה‪ ,‬לשון חבה‪ ,‬כמו עשו תורתן‬
‫קבע )ברכות ס״ב( שמחבבין אותן ושומרים‬
‫עליהם‪ .‬ומפני כך ג״כ כתיב בשניהם נו״ן לבסוף לשון‬
‫בקבה‪ ,‬ע״ד‪ ,‬נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים )ש״ב א׳‬
‫כ״ו(‪ .‬זאת אחי פרפרת כל שהיא‪ .‬ועוד יש הרבה‬
‫פרפראות ופלפלאות ואד אין עומדים בערבי פסחים‪.‬‬
‫ואין זמן כלל‪ ,‬רק מדוחק ולחץ גזלתי רגעים מעוצם‬
‫אהבתיה דמר• ואת חג המצות תחוגו בשמחות ודיצות‪.‬‬
‫אחיכם הצעיר‬ ‫•‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫•‬ ‫י•‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫לויה באמצע באב או באם אין כאן פדיון‪ :‬וכל זה פשוט‬
‫וברור‪.‬‬
‫והנבי שולח לכבודו ב׳ ספרי שחברתי בס״ד‪ .‬ונא!‬
‫אחי‪ ,‬שלח לי רשימה מאנשי מכנאס הדרים‬
‫עמכם עם הכתובת לשלוח להם לעזור לנו בס״ד להדפיס‬
‫אחרים ושלום‪.‬‬
‫אחיכם‪ ,‬ע״ה יוסף ממשאש ס״ט‬
‫אלף תתקלא‬
‫ג׳ טכת תשכ״ט‬
‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬כלו מחמדים‪ ,‬בנש״ק מר‬
‫משה עמר‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלוב רב למעלתו‪ ,‬ולביתו‬
‫ולכל בני חברתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬תודה רבה על דבריו‬
‫כי נעמו‪ ,‬ותודה רבה על השתדלותו להפיץ את‬
‫ספרי אוצה״מ ברבים‪.‬‬
‫ראיתי את שאלת כבודו‪ ,‬אמר כבודו‪ ,‬כי הוא שו״ב‬
‫במושב עלמה‪ ,‬ואחר שחיטת העוף‪ ,‬הוא מטיל‬
‫מקצת דם העף לתוך כלי שיש בו עפר המיוחד לכך‪,‬‬
‫זבזרקו העוף מ ‪T‬ו‪ ,‬בטח‪ ,‬שמתכסה אח״כ מדמו ע״י‬
‫כרכושו‪ ,‬והוה ליה ככסהו הרוח שפטור מלכסות‪ ,‬ובערב‬
‫כשהוא רוצה לכסות הדם‪ ,‬הוא מתלבט האם יברך ע־‘‬
‫כסוי הדם‪ ,‬מכיון שכבר נתכסה מדמו מעצמו ופטוו‬
‫כבר מלכסות וממילא לא יוכל לברך ומכסה בלא ברכה‪,‬‬
‫‪....‬‬ ‫ומבקש לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬מ״ש רז״ל כסהו הרוח פטור מלכסות‪ ,‬הייני‬
‫שהרוח כסה את כל הדם ולא השאיר לפנינו‬ ‫‪.‬‬
‫שום דם לכסות‪ ,‬אמנם אם נשאר דם בעין דם שראוי‬
‫לכסות‪ ,‬חייבים לכסותו ולברך עליו‪ ,‬וא״ב מאחר שיש‬
‫דם בעין בכלי לפניך‪ ,‬חייב לכסות אותו ולברך עליו‪,‬‬
‫שהרי דם שעל הסכין‪ ,‬אם אין דם אחר מה לכסות‪,‬‬
‫גורר הדם שעל הסכין ומניחו על עפר ומכסהו ומברך‬
‫עליו‪ ,‬וכן דם שנבלע כלו בארץ‪ ,‬אם רק רשומו ניכר‬
‫מכסהו ומברך‪ ,‬וכל שכן בענין זה שהדם בעין בכלי‬
‫וד‪.‬אי שחייב לברך‪ ,‬ויבורר מן השמים בכל טוב אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫ע״ד‪ .‬יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתקלב‬
‫אצלם בעיר בכור שאמו היא ישראלית ואביו‬
‫כ״כ אייר תשב״ה‬
‫למעלת חכם נכבד‪ ,‬מר אליהו ביטון שליט״א‪.‬‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לב!‬
‫קבלתי הגלויה בזמנה‪ ,‬וראיתי את כל ■הכתוב על מר‬
‫אביו החכם המפואר‪ ,‬הנכבד והיקר‪ ,‬מוה״ר‬
‫יצחק שליט״א‪ ,‬שהיה רב באיזה כפר במרוקו‪ ,‬והוא‬
‫שו״ב ומוהל וחזן וכו׳ וכו׳‪ .‬וכל זה לא הועיל לו להביא‬
‫טרף לביתו וכו׳ ורק עובד פועל וכר‪ .‬וכבודו מתמרמר‬
‫על זה‪ .‬ואני אומר‪ ,‬אשרהו שזכה לכך לקיים מאמר‬
‫חכמים ז״ל‪ ,‬פשוט ‪.‬נבלתא בשוקא ושקול אגרא‪ ,‬ואל‬
‫תאמר גברא רבה אנא כהנא אנא‪ ,.‬והרבה בני משפחות‬
‫רלח‬
‫לעתיד לבא‪ ,‬והיא אות לטובה שעתיד המקדש ליבנות‪,‬‬
‫ומשרתיו חוזרים למקומן כהנים לעבודתן‪:‬ולוים לדוכנם‬
‫וישראל למעמדם מהר מהר בימינו אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב מאד מאד‪ ,‬אחיכם הצעיר‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫אלף תתקכט‬
‫כ״ד טכת תשכ״ט‬
‫למעלת החכם הנכבד והמפואר‪ ,‬מר ישראל פינחס‬
‫שליט״א‪ .‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫חכם לב !‬
‫מכ תב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ורוב עבודה‪ ,‬עם קושי‬
‫החורף גדרו בעדי ■מהשיב מעלתו‪ ,‬דבר בעתו‪,‬‬
‫תודה רבה לבבית למעלתו על אמריו כי נעמו‪.‬‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬על מנהג האשכנזים האומרים בתפלת‬
‫שחרית של שבת קודם החזרה נקדישך בנוסך‬
‫ארוך יותר מהכתוב אצלנו‪ ,‬אם ספרדי המתפלל אתם‬
‫חייב לומר עמהם כל אותו הנוסח הארוך שלהם‪ ,‬או‬
‫יאמר רק הג׳ פסוקים שרגילים אצל הספרדים‪ ,‬דבזה‬
‫•לא יהיה נראה כפורש מן הצבור‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬כל תנוסח שאומרים״ כלו הוא שבח למקום‬
‫ב״ה‪ ,‬וא״ב הדבר פשוט דמאחר שהוא מתפלל‬
‫עמהם‪ ,‬ועומד לומר הקדושה עמהם‪ ,‬צריך לומר כל מה‬
‫שאומרים‪ . ,‬שלא יהיה נראה שקץ בשבחו של הקב״ה‬
‫חלילה חלילה‪ ,‬וגם יהיה נראה בעיני אחינו האשכנזים‬
‫שמזלזל בנוסח תפלותם חלילה‪ ,‬ובכן הדבר פשוט שחייב‬
‫לומר עמהם את כל הנוסח בכוונה‪ ,‬וכל זה פשוט‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ ט‬
‫אלף תתקל‬
‫ח״י־ כסלו תשכ״פז‬
‫לכבוד היקר וחשוב ונכבד‪ ,‬מר אליהו בן יעקב‪,‬‬
‫למשפחה היקרה ממן‪ ,‬שליט״א‪• .‬שלום רב‬
‫למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני‪ ,‬בו מודיע‪ ,‬כי יש בשבוע זה‬
‫כהן‪ ,‬ושאלו את רב המקום •שליט״א אם האשה הי'ש*ראלית‬
‫תפדה את בנה הבכור מאביו שהוא כהן‪ ,‬והרב ענה‬
‫שאין צריך שום פדיון‪ .‬ובעי מר מנאי לפתור לו את‬
‫השאלה הזאת‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הרב ודאי צודק בתשובתו שאין צריך •ש*ום‬
‫פדיון‪ ,‬ואפילו אביו ישראל ואמו כהנת פטור‬
‫מפדיון‪ ,‬ואפילו אביו לוי ואמו ישראלית ואפילו אביו‬
‫ישראל ואמו לויה פטור מפדיון‪ ,‬דכתיב כל פטר רחם‬
‫בישראל‪ ,‬כמו שמפורש כל זה ביורה דעה סי׳ ש״ה‬
‫סעיף י״ח‪ ,‬וכן מפורש בתחילת הסימן‪ ,‬מצות עשה‬
‫לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית‬
‫דהיינו דוקא ישראל מישראלית‪ ,‬ואם היתה כהונה או‬
‫רלט‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תתלולה‬ ‫מיוחסות ■נמצאים בארץ מלאים תורה וחכמה‪ ,‬ועובדים‬
‫פועלים בחומר ובלבנים‪ ,‬כי לא מצאו מקום המתאים‬
‫ט׳ תמוז תשכ״ז‬ ‫להם לפי המקצועות שיודעים‪ ,‬כי בכל מקום יש הרבה‬
‫למעלת חכם לבב‪ ,‬כלו מחמדים וכו׳ מר מאיר אלעזר‬ ‫שוחטים ומוהלים ודרשנים ומשגיחים ומורים‪ ,‬ומה יעשו?‬
‫עטייא‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב לכבודו‪ ,‬ולכל‬ ‫הולכים ועוסקים באיזה עסק אף שאינו מתאים להם‪,‬‬
‫הסובבים הודו‪ ,‬הי״ו״‬ ‫העיקר הוא לשקול אגרא‪ .‬ונוסף פה בארץ‪ ,‬כל מין מלאכה‬
‫ח‪ .‬מ• נ‪.‬‬ ‫יש בה מצות ישוב הארץ‪ .‬המקום ב״ה ברוב חסדו‬
‫מכ תב כבודו הגיעני‪ ,‬שאול שאל כבודו כי מצא בס׳‬ ‫ישפיע עליכם כל טוב‪ .‬ויתן לכם בריאות ואורך ימים‬
‫קצור ש״ע להרה״ג כמוהר״ר ברוך טול ‪T‬אנו‪,‬‬ ‫ושנות חיים ושלום אמן‪.‬‬
‫שליט״א‪ ,‬דף ר״ל ע״ב סעיף כ״ב‪ ,‬שקדים בין מתוקים‬ ‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫וכו׳ מברכין עליהם שהכל‪ ,‬ותמה כבודו‪ ,‬ובעי מר מנאי‬
‫ליישב‪.‬‬ ‫אלף תתקלג‬
‫תשובה‪ .‬העיקר הוא במה שסיים ואנו נוהגים לברך‬
‫בורא פרי העץ על השקדים וכו׳‪ .‬ומ״ש תחלה‬ ‫ד׳ סיון תשכ״ח‬
‫שהכל אפשר שמצא איזה סברה‪ ,‬או טעות נפל בדבריו‪,‬‬
‫ואין אנו אחראים‪ .‬העיקר הוא שמן הדין מברכים עליהם‬ ‫למעלת החכם המפואר זר״ק מר טויטו מבורך‪ ,‬שליט״א‪.‬‬
‫בפה״ע‪ .‬זולת מ״ש מרן בסי׳ ר״ב ס״ה שקדים המרים‬ ‫‪ -‬שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫וכו׳‪.‬‬ ‫הכם לב !‬
‫עוד שאלת‪ ,‬כי מצאת שם בדף רי״ח ע״ב סעיף כ״ה‬ ‫מכ תבו היקר הגיעני‪ ,‬שאל כבודו אודות נער שהגיע‬
‫שכתב דש ‪r‬ור אכילת פרס הוא ‪ 4‬מינוטין‪ ,‬וקשה‬ ‫לבר מצוה‪ ,‬והוא עושה הכל אוכל וכותב וכד‬
‫הדבר בעיני כבודך‪ ,‬דלדעתך יותר מזה הוא‪.‬‬ ‫רק ביד שמאל‪ ,‬וכבודו יודע את ההלכה הפשוטה הזאת‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬מחלוקת גדולה יש בזה‪ .‬יש אומרים ‪ 9‬רגעים‬ ‫שמניח את התפלין בידו ■הימנית‪ ,‬ואך האב טוען שלא‬
‫דהיינו דקות והם מינוטין שנקט הרב‪ .‬ויש‬ ‫שמע ואינו זוכר‪ ,‬שהיה דבר כזה במרוקו להניח תפלין‬
‫אומרים ‪ ,8‬וי״א ‪ ,6‬וי״א ‪ ,3‬או ‪ .4‬וי״א שאין ליתן שיעור‬ ‫על יד ימין‪.‬‬
‫בזה‪ ,‬וכו׳ וכו׳‪ .‬עיין אנציקלופדיה תלמודית ‪:‬א׳‪ ,‬אכילת‬ ‫ת שיבה דבר פשוט הוא‪ ,‬כמ״ש בא״ח סי׳ ז״ד ס״ו‪,‬‬
‫פרס‪ ,‬דף שע״א‪.,‬‬ ‫בי״א בתרא שהיד שכותב בה היא חשובה‬
‫עוד שאלת‪ ,‬כמה היא שיעור אמה ע״פ סאנטים מיטר‪,‬‬ ‫ימין לענין זה ומניח תפלין ביד שכנגדה‪ .‬וסיים מור״ם‬
‫גם בזה יש מחלוקת גדולה‪ .‬י״א ‪ ,62‬וי״א ‪,57‬‬ ‫והכי נהוג‪ .‬וכן ראיתי ו ‪T‬עתי הרבה הרבה במרוקו ובערי‬
‫וי״א ‪ ,54‬וי״א ‪ ,56‬וי״א ‪ ,48‬כמ״ש שם ח״ב א׳ דף כ״ח‪,‬‬ ‫אלגיריין שהייתי שם משרת בקדש עשרות בשנים‪ ,‬וכן‬
‫אמה‪■ ,‬ע״ש‪.‬‬ ‫ראיתי פה‪ .‬ונכדו של הרה״ג מוהר״ר יהושע קניאל‬
‫בכבוד ‪.‬רב‬ ‫שליט״א היושב עמנו ברבנות‪ ,‬מניח ביד ימין‪ ,‬ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬

‫אלף תתקלו‬ ‫אלף תתקלד‬

‫י״ט אכ״ר׳ תשפ״ז‬
‫למעלת החכם חמפואר‪ ,‬זרע קודש‪ ,‬כהה״ר חביב‬
‫אצארף שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬
‫מכתב כבודו הגיעני במועדו‪ ,‬וראיתי את ד׳ שאלותיו‪,‬‬
‫והם‪ :‬א׳ מדוע בשיר אשא עיני‪ ,‬כתיב למעלות‬
‫בלמ׳ד‪ ,‬מה שאין כן בשאר השירים‪.‬‬
‫תשובה‪ ,‬הטעם מפורש ברש״י וראב״ע ז״ל‪ ,‬בפי׳‬
‫תהלים‪ ,‬ע״ש‪ .‬וזה רבות בשנים ראיתי על ספר‪,‬‬
‫לפי שנהגו במקדש לתקוע בשיר זה‪ ,‬לעורר העם‬
‫לבטוח רק בה״ שהוא לבדו העוזר‪ ,‬לכן כתיב למעלות‪,‬‬
‫שהיא מספר תקע״ו‪ .‬וזה רמז יפה‪.‬‬
‫ב‪ .‬שאלת‪ ,‬על הדלקה וכבוי הגז בשבת ויו״ט‪ ,‬אם‬
‫אסורו מן התורה או מדרבנן ?‬
‫תשובה‪ .‬בשבת ההדלקה‪ ,‬אסורה מן התורה‪ ,‬והכבוי‬
‫אסור רק מדרבנן‪ ,‬שאין שום כבוי אסור מן‬
‫התורה בשבת‪ ,‬רק בעושה פחם או מהבהב פתילה‪.‬‬
‫וביו״ט מותר להדליק משום אוכל נפש‪ ,‬ומותר לכבות‪,‬‬
‫שהתירו סופו משום תחילתו‪ ,‬דאי לא שרית ליה‪ ,‬לא‬
‫היה מדליק ומימנע משמחת יו״ט‪ ,‬שבשבילה התירה‬
‫י״א כסלו תשכ״ח‬
‫למעלת חמד בחורים‪ ,‬הולך במישרים‪ ,‬מלא חכמה‬
‫ויראה‪ ,‬זר״ק‪ ,‬כה״ר דוד ן׳ עזרא‪ ,‬ישצ״ו‪ .‬שלום‬
‫רב‪ ,‬וישע יקרב‪ ,‬לך ולכל בית אביך‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫חכם לב!‬
‫‪.‬מכתב כבודו‪ ,‬קבלתי במועדו‪ .‬ורוב הטרדות‪ ,‬והנסיעות‬
‫ממקום למקום גדרו בעדי מהשיב מעלתו‪ ,‬דבר‬
‫בעתו‪ .‬ועתה גזלתי מהזמן להשיב מפני הכבוד‪.‬‬
‫שאל כבודו‪ ,‬מי שרוצה לישא אשה שחוא חפץ בה‪,‬‬
‫והאב מסרב ומעכב עליו שלא לישא אותה אשה‪,‬‬
‫■ אם חייב לשמוע גם בזה לדברי האב‪ ,‬או לא ?‬
‫תשובה‪ .‬הדבר מפורש ביז״ד סו״ס ר״מ‪ ,‬וז״ל‪ ,‬וכן אם‬
‫האב מוחה בבן לישא איזה אשח שיחפוץ בה‬
‫הבן‪ ,‬אין צריך לשמוע אל האב‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ומשמע בכל אופן‬
‫שיהיה‪ ,‬מאחר שהבן רוצה אותה‪ ,‬אם יפרד ממנה יוכל‬
‫להנזק‪ ,‬כי עזה כמות אהבה‪ .‬ושלום‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫רמ‬
‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬שכל עניני הצואות וההקדשות הם‬ ‫תורה 'מלאכת אוכל נפש‪ .‬וכן התירו לתת העור לפני‬
‫מסורים רק ב ‪T‬י בתי הדינים המחוזים‪ ,‬ולא‬ ‫הדרסן דאי לא שרית ליה לא הוה שחיט‪.‬‬
‫לזולתם‪ ,‬ואם יסתפקו באיזה ענין‪ ,‬הם בעצמם אין להם‬ ‫ג‪ .‬שאלת‪ ,‬על המנהג ■לעשות עמודים בתוך הסוכה‬
‫לשאול אלא לב״ד הגדול שבירושלים‪ .‬ואין שום אדם‬ ‫אף שאין צורך בהם לסוכה‪ ,‬רק ד׳ קנים עומדים‬
‫רשאי ליכנס בעניינם‪ ,‬לא לשאול ולא להשיב‪ .‬ודבר‬ ‫בד׳ פינות הסוכה‪ ,‬אם מעכבין או לא ?‬
‫זה הוא אסור מצד ההלכה וד‪,‬הק והנמוס‪ ,‬ושלום‪. .‬‬ ‫תשובה‪ .‬מנהג הדיוטי גמור הוא זה ולא נהגו בו‬
‫הצעיר‪ ,‬ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫אלא עמי הארץ‪.‬‬
‫ד‪ .‬שאלת על המנהג שלא לאכול‪ ,‬שום עם בצל‪ .‬שיחת‬
‫נשים ‪,‬בוערות הוא‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬
‫אלף תתקלט‬ ‫הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫נא בני‪ ,‬כאשר תכתוב לי‪ ,‬כתוב כתב יפה מבורר‪ ,‬כי‬
‫ג׳ טבת שת״ל‬ ‫בטורח אני קורא‪.‬‬
‫‪,‬הרד‪,‬״ג מר ישראל וולף שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬ ‫למעלת‬
‫אלף תתקלז‬
‫■‬ ‫ר‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬אודות הזוג הנשבר‬ ‫כ״ח ניסו שת״ל‬
‫באשמת האשד‪ ,,‬ע״פ בית דין שהורו ע״פ התורה‪,‬‬
‫וכבודו האמין לאשר‪ ,‬נגד ב״ד של שלש כלם ברורים‪.‬‬ ‫מעלת הרבנים הגאונים‪ ,‬מוהר״ר חיים שרגא שליט״א‪,‬‬
‫כלם קדושים‪ ,‬ודבר ככל העולה על רוחו‪ ,‬אתמהה טובא ?‬ ‫ומהר״ר דוד שלוש שליט״א‪ ,‬ומהר״ר מרדכי‬
‫הכהן שליט״א‪ .‬שלום רב‪ ,‬וישע יקרב למעלתם‪ ,‬ולכל‬
‫ומ״ש כבודו‪ ,‬בענין ב״ה שאמרו אפי׳ הקדיחה תבשילו‪,‬‬ ‫בני חברתם‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫ורע״ק שאמר אפי׳ מצא אחרת נאה הימנה‪,‬‬ ‫מלכי רבנן‪' 1‬‬
‫דד‪,‬יינו שגברד‪ ,‬הקפידד‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שאז טובים הגרושים‪,‬‬ ‫מכתב מעלתכם הגיעני‪ ,‬בו מבקשים מעני כמותי‪,‬‬
‫אין זד‪ .‬הדש אצלנו ב״ה‪ ,‬וכן מפורש שם בגמרא‪ ,‬כי‬ ‫לברר ע״פ ההלכה‪ ,‬את גבולות הר הבית‪ ,‬לדעת‬
‫שנא שלח‪ ,‬אם שנאתה שלח כרע״ק וכמ״ש רש״י ז״ל‪.‬‬ ‫עד היכן אסור ליכנס‪ ,‬ועד היכן מותר‪ ,‬כי הרבנות‬
‫וכן אמר שלמה בחכמתו‪ ,‬ראה חיים עם האשד‪ ,‬אשר‬ ‫הראשית לישראל אסרה אף המקומות שאליבא דכ״ע‬
‫אהבת‪ ,‬אם יש אהבד‪ ,‬יש חיים‪ ,‬והרחב הדברים כרצונך‪,‬‬ ‫הכניסה מותרת בהן בלי טעם ובלי הסבר‪ .‬וכר‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫אם יש לך זמן‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬לא לבד שעמוס עבודה רבה‪ ,‬שאין זמן לאכול‬
‫‪,‬‬ ‫בכבוד רב‬ ‫ולישון בסדר‪ ,‬עוד זאת לא ראיתי מצוד‪,‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫מיוחדת ומפורשת בש״ס ובפוסקים הראשונים בדבר‬
‫זד‪ ,‬לעורר עליה ריב ■ומצד‪ ,‬בין רבנן ותלמידהון‪ ,‬וכ״ש‬
‫לחלוק עם הרבנות |ד‪,‬ראשית‪ .‬אשר תמיד תהיד‪T ,‬ד‪ ,‬על‬
‫אלף תתקמ‬ ‫העליונד‪ ,,‬ובפרט פד‪ ,‬בארץ‪ ,‬אשר עיניכם הרואות שכל‬
‫סכסוך בדת נכנסים בו גם עניי הדעת‪ ,‬וגם העתונאים‬
‫יו׳ד ניסן תשכ״ז‬ ‫מוצאים בו כר נרחב להתלוצץ‪ ,‬ויוצא הדבר מתורת‬
‫‪T‬ידי מכובדי‪ ,‬איש חכם ונבון‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬מר‬ ‫לכבוד‬ ‫ההלכה ונכנס ברשת הפוליטיקא‪ ,‬וד‪,‬פרץ מתרחב‪ ,‬וחלול‬
‫יעקב דד‪,‬ן‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪,‬‬ ‫ה׳ והתורד‪ ,‬ותופשיד‪ ,‬מתרבה חלילה‪ .‬ובכן מצוד‪ ,‬לשמוע‬
‫‪.‬‬ ‫ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬ ‫דברי חכמים ולנסוג אחור מעט‪ ,‬ע״ד הגבול אשר יורונו‪.‬‬
‫^ ‪-‬‬ ‫א‪ .‬מ‪.1 .‬‬ ‫ועינינו רואות את המקום מקרוב‪ ,‬זכל לבבות דורש ה׳‪,‬‬
‫מכתבו הבהיר קבלתי‪ ,‬שאל מעלתו‪ ,‬בענין אבילות‬ ‫ושלום על ישראל ועל רבנן‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬דבר פשוט דשבת אינו מפסיק האבילות‪,‬‬ ‫בכבוד רב מאד מאד‬
‫ועולה למנין שבעה‪ ,‬כמו שכתוב בספר יורה דעה סימן‬ ‫אחיכם הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫ת׳‪ ,‬ואך יש בזד‪ ,‬הרבה מנהגים‪ ,‬א‪ .‬ביום ששי בעלות‬
‫המנחה‪ ,‬האבלים משנים מקומם בבית‪ ,‬ויושבים על‬ ‫אלף תתקלח‬
‫הכסאות‪ ,‬ובמוצאי שבת חוזרים למקומם עד תום שבעת‬
‫ימים בכלל השבת‪ .‬זיש משנים מקומם גם בבית הכנסת‪,‬‬ ‫ג׳ טבת תש׳׳ל‬
‫שאין יושבים בסדר אבלים בשבת‪ ,‬רק במקום אחר‪,‬‬ ‫חכם מפואר‪ ,‬מר שמעון אליד‪,‬ו מלול‪ ,‬שליט״א‪.‬‬ ‫למעלת‬
‫ואחר שלשים חוזרים למקום הקבוע שלהם‪ .‬כן ראיתי‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬
‫בכמה מקומות באלגיר‪.‬‬ ‫חכם לב‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש שאין משנים מקומם גם בשבת לא בבית ולא‬ ‫׳מכתבו הבהיר הגיעני‪ ,‬כלו מקשה אחת של ענוד‪,‬‬
‫בביד׳כ״נ‪ ,‬רק השנוי של שבת הוא שלובשים מנעלים‬ ‫ושפלות הנפש וכו׳ וכו׳‪ .‬וד‪,‬כל למותר‪ ,‬רק‬
‫של עור‪ .‬והוא מנהג מרוקו‪ .‬וזולת זה כל המנהגים‬ ‫חובתנו ללמוד וללמד מה שחנן אותנו המקום ב״ה‪.‬‬
‫בטעות‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫ראיתי שאלת כבודו‪ ,‬במי שהקדיש אלף ל״י לצדקה‪,‬‬
‫אחיכם ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫ומת‪ ,‬אם חייבים יורשיו לקיים צוואתו או לא ?‬
‫רמא‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫אלף תתקמב‬ ‫אלף תתקמא‬
‫י״ד סיון תשכ״ז‬ ‫כ״ז אדר א׳ תשב״ז‬
‫הכם מפואר וכו׳‪ ,‬מר נסים סעדא‪ ,‬שליט״א‪,‬‬ ‫למעלת‬
‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫למעלת החכם המפואר‪ ,‬בנש״ק‪ ,‬כה״ר יהודד! בירדוגו‬
‫חכם לב !‬ ‫שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫מכ תבו הגיעני‪ ,‬ומפני המהומות והטרדות לא היה‬ ‫מכתבו הבהיר הגיעני‪' ,‬ורוב הטרדות‪ ,‬הצבוריות‬
‫זמן להשיב מעלתו דבר בעתו‪ .‬ועתה אשר‬ ‫והיחידות גדרו ^בעדי מהשיב מעלתו דבר בעתו‪.‬‬
‫המקום ב״ה הניח לנו מסביב‪ ,‬כן תמיד יברך את עמו‬ ‫שאל כבודו‪ ,‬בני •אדם שיש להם ארבעה ילדים ויותר‬
‫ברוב עז ושלום‪ ,‬אז גזלתי מעתותי זמן מה להשיב‬ ‫שכבר קיימו מצות פו״ר ב׳בנים ובנות‪ ,‬והמצב הכלכלי‬
‫מפני הכבוד‪ .‬שאל כבודו על ס״ת שנתאדמו אותיות‬ ‫קשה מא‪ 1‬בכל דבר‪ ,‬וחולשה רבה ירדה לעולם‪ ,‬וקשה‬
‫באיזה יריעות מחמת זקנה‪ ,‬אם כשר לקרות בו בצבור‪,‬‬ ‫מאד לגדל ילדים רבים‪ .‬וגם אחינו האשכנזים משחקים‬
‫או לא‪. .‬‬ ‫עלינו עקיי רבוי ■הלידה‪ ,‬־ובכז'‪#‬בודו שאל‪ ,‬אם האנשים‬
‫תשובה אסור לקרות בו בצבור עד שיתקננו להעביר‬ ‫הללו מותר להם לעשות ‪.‬איזה תחבולה מתחבולות הזמן‬
‫הקולמוס על כל אות ואות בדיו שחור של‬ ‫למנוע הל ‪T‬ה‪.‬‬
‫סופרי סת״מ‪ ,‬ואפי׳ על האזכרות‪ ,‬מאחר שכתבו בדיו‬ ‫תשובה‪ .‬דע בני‪ ,‬שאף אם קיים האדם מצות פו״ר‪,‬‬
‫שחור מעיקרא והואדמו מזוקן‪ ,‬כמ״ש בתשובות חת״ס‬ ‫כל עוד שהם בריאים וראויים להול ‪ ,T‬חייבים‬
‫חיו״ד סי׳ רנ״ו יעו״ש‪.‬‬ ‫מדברי סופרים להוליד כמ״ש הרמב״ם בפרק ט״ו מהלכות‬
‫ב‪ .‬שאלת‪ ,‬אם יש לחם ס״ת אחר‪ ,‬אם מותר להניח‬ ‫אישות הלכה ט״ז וז״ל‪ ,‬אע״פ שקיים אדם מצות פו״ר‪,‬‬
‫את זה בלי תקון‪ .‬תשובה‪ .‬אסור להניחו בלי תקון‬ ‫הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות‬
‫יותר משלשים יום‪ ,‬כמ״ש ביו״ד סי׳ רע״ט‪.‬‬ ‫ולרבות כל זמן שיש בו כה‪ ,‬שכל המוסיף נפש אחת‬
‫ג‪ .‬שאלת‪ .‬אם מותר לקרוא בס״ת פסול מפני המחלוקת‬ ‫בישראל כאלו בנה עולם מלא‪ ,‬ע״כ‪ .‬וכן אמרו במס׳‬
‫שבעל הס״ת חוא תקיף ואלם‪ ,‬וגוזר לקרות בס״ת‬ ‫יבמות ס״ב ע״ב‪ ,‬בשם ר׳ יהושע בן חנניה שפירש‬
‫שלו בחזקה‪ .‬תשובה‪ .‬משתדלין עמו בנחת רוח ובכבוד‬ ‫הכתוב בבקר זרע זרעך ולערב אל תנה ידיך‪ ,‬שאינך‬
‫עד שיבטל גזרתו‪ .‬ואם לא הועיל בו שום דבר‪ ,‬מפני‬ ‫יודע איזה יכשר‪ ,‬ואם שניהם כאחד טובים‪ ,‬ע״ש‪.‬‬
‫השלום קורין באותו ספר הפסול‪ .‬ויש לנו על מי לסמוך‪,‬‬
‫כמ״ש מור״ם בהגה‪ ,‬בסי׳ קמ״ג ס״ד‪• ,‬ובבאה״ט שם‪,‬‬ ‫ולדעתי המעט ‪.‬נראה‪ ,‬שהיא מצוה דאורייתא‪ ,‬שהרי‬
‫ועוד ועוד‪ ,‬שאין לך דבר טוב ומועיל לישראל ולכל‬ ‫הכתוב אומר ואתם פרו ורבו שרצו בארץ‬
‫העולם אלא השלום‪.‬‬ ‫ורבו ‪..‬בה‪) ,‬בראשית ט‪ ,‬ל(‪ ,‬ומה רוצה לומר‪ ,‬שרצו‬
‫ד‪ .‬שוב שאלת‪ ,‬על א שנדבקה היו׳ד העליונה יגרור‬ ‫בארץ ? אם לא ש‪.‬נאמר שאפילו קיימתם פרו ורבו‪ ,‬אין‬
‫כל היו׳ד ויכתבנה‪ ,‬משום חק תוכות כמ״ש כבות‪ ,‬ושלום‪.‬‬ ‫לכם פטרון מלהוליד‪ ,‬אלא שרצו עוד בארץ‪ ,‬דהיינו‬
‫אחיכם הצעיר יוסף משאש ס׳׳ט‬ ‫אפילו בשרצים‪ .‬ומצאתי און לי בפירוש הגאון מלבי״ם‬
‫ז״ל‪ ,‬שרצו בארץ‪ ,‬היא ההולדה היתירה‪ ,‬ורבו בה‪,‬‬
‫אלף תתקמג‬ ‫שתגדלו בעצמה וכה‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וראינו בעינינו כמה בני אדם‪ ,‬שהבנים שהול ‪T‬ו אחר‬
‫י״» פיון תשפ״ז‬ ‫‪,‬‬ ‫קיום פו״ר‪ ,‬היו טובים מהראשונים בגשמיות‬
‫החכם המפואר וכו׳ מר יאודה פורסל‪ ,‬שליט״א‪,‬‬ ‫למעלת‬ ‫וברוחניות‪ ,‬ובכן אין לרמות נפשנו בטענות של הבל‪,‬‬
‫'‬ ‫שלום‪ ,‬שלום‪.‬‬ ‫שאם בשביל הפרנסה' חובו׳ עלינו להאמין שהקב״ח‬
‫חכם לבי‬ ‫הוא הזן ומפרנס לכל‪ ,‬וכאומרם תנוק בא וככרו ב ‪T‬ו‪,‬‬
‫‪.‬מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪: ,‬ומפני‪ .‬חמהו׳מות‬ ‫ולענין תשות כה‪ ,‬לא נוכל ליפטר בזה‪ ,‬רק על ‪T‬י‬
‫והמלחמות‪ ,‬והטרדות לא יכולתי להשיב מעלתו‪,‬‬ ‫רופא מומחה דתי וחרד‪ ,‬אם יחליט שיש סכנה בדבר‬
‫דבר בעתו‪ .‬ועתה שהקב״ה הצילנו מפח יקוש‪ ,‬גזלתי‬ ‫אם תתעבר‪ .‬וזולת זה אין להוליד חדשות מדעתנו‪.‬‬
‫מעתותי זמן מה להשיב מפני הכבוד‪ .‬והוא‪ :‬שאל‬ ‫זלענין לעג השאננים אחינו האשכנזים‪ ,‬על ■כל מרבה‬
‫כבודו‪ ,‬מה מברכיז על המצות אחר הפסח‪ ,‬אם המוציא‬ ‫ילדים אין לועג רק הבריונים והבריוניות שבהם הממונות‬
‫או מזונוה‪ ,‬כי שמע שהספרדים מברכים במ״מ‪ ,‬ומסתמכים‬ ‫והפועלות בקופות חולים ובטפות חלב‪ ,‬לשונם תמק‬
‫על הש״ע בא״ח סי׳ קס״ח סעי׳ ז׳‪ ,‬וי״מ שהוא פת בין‬ ‫בפיהם‪ .‬אמנם הכשרים והכשרות‪ ,‬כל המרבה הרי זה‬
‫מתובלת בין אינה מתובלת שעשיית אותם פתים נקשים‬ ‫משובח בעיניהם ומברכין אותו ברוב ברכות‪ ,‬ובכנס‬
‫וקוססין אותם‪ ,‬ורצון כבודו לדעת אם הדבר מוסכם‬ ‫הגדול של רבנים שהיה בירושלים ביום ג׳ י״ ח לאדר א׳‬
‫אצלנו הספרדים‪ ,‬כי ™ ע יש הרבה חולקים וסוברים‬ ‫שעלינו‪ ,‬גנו מאד מאד לממעטין‪ ,‬ועזבחו וברכו למרבים‪.‬‬
‫שהוא פת גמור‪ ,‬בפרט שבפסח מברכין המוציא‪ ,‬א״כ‬ ‫‪:‬ועוד יש הרבה מה להאריך לשח ‪:‬בזה ורוב הטרדות‬
‫למה אחר הפסח נהפך לבמ״מ ? זה לשון שאלת כבודו‪.‬‬ ‫אלצדני לומר לעטי די‪ .‬ותתברכו מאל שדי‪ ,‬הוא יפרכם‬
‫תשובה‪ .‬כן הוא ‪TT‬י‪ ,‬שהמנהג פשוט בכל המערב‬ ‫חרבכם‪ ,‬וכל טוב ישפיע עליכם‪ .‬אמן‪.‬‬
‫לברך על המצות קודם פסח ואחר הפסח במ״מ‬ ‫בכבוד רב מאד‪ ,‬אחיכם הצעיר‬
‫וכן ראיתי זה שנים רבות מכתב מהרה״ג כמוהרי״ע‬ ‫ע״ה יוצזף משאש ס״ט‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫המתים‪ ,‬והוא שחביב עליו ושמח בראייתו )א״ה רכ״ה(‬
‫וכתב הבאה״ט שיברך בשם ומלכות‪.‬‬
‫תשובה בענין מחיה המתים מפורש שם בבאה״ט שאין‬
‫לברך בשם ומלכות‪ .‬וגם ברכת שהחיינו וכו׳‪.‬‬
‫מעולם לא ראינו ולא שימענו מי שמברך בשם ומלכות‪.‬‬
‫וכן נהגנו אחריהם‪ ,‬והטעם פשוט לדעתי‪ ,‬כי בזמנינו זה‬
‫אי אפשר למצוא אהבת חברים כל כך גדולה ש״תהיה‬
‫לו שמחה לבבית בראייתו‪ ,‬ובפרט‪ ,‬אם מארחו אצ־ר‪,‬‬
‫ואף רק ארוחה אחת שיש בה חסרון כיס‪ ,‬או אף אם‬
‫אם מטרידו בדבר מה‪ ,‬בכן בטלו ברכה זו לגמרי‪ ,‬כי‬
‫ראוי שהיא לבטלה‪ .‬והראיה שהבאת מהבאה״ט בסי׳‬
‫תכ״ו בשם הדב״ש שהרואה לבנה יבתוך זכוכית‪ ,‬שאין‬
‫שלברך עליה‪ ,‬אינה ראיה כלל‪ ,‬עיין תחלת דברי הבאה״ט‬
‫שם‪ .‬ובשערי תשובה שם•‪.‬ותודה רבה על ברכתו הלבבית‪,‬‬
‫תבורך מפי עליון בכל טוב סלא‪...‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫ע״ה יוסף משאש ס״ט‬
‫כן השבתי זה זמן רב‪ ,‬ושוב מצאתי‪,‬הדבר מפורש במחב״ר‬
‫אלף תתקמדז‬
‫עוד שאל כבודו‪ ,‬בענין ההלל בר״ח‪ ,‬שבמרוקו נהגנו‬
‫למעלת החכם המכובד‪ ,‬ישראל אשר בך יתפאר‪ ,‬כלו‬
‫מחמדים גומל חסדים‪ ,‬מהר׳׳ר א‪ .‬אזולאי‬
‫שליט׳׳א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‪ ,‬הי״ו‪.‬‬
‫;‬ ‫‪,‬‬ ‫א‪ .‬מ‪ .‬נ‪.‬‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומקוצר חפנאי ורוב‬
‫המהומות‪ ,‬לא יכולתי להשיב מעלתו דבר בעתו‪.‬‬
‫ועתה בס״ד גזלתי מעתותי להשיב מפה״כ‪ ,‬א׳‪ .‬שאל‬
‫מעלתו‪ ,‬וז״ל‪ ,‬רחיצת ‪T‬ים בשבת בסבון היא ‪..‬אסורה‬
‫משום ממחיק‪ ,‬אם חכין מערב שבת מי סבון ע״י המחקת‬
‫מי סבון במים עד שנעשה כנוזל‪ ,‬האם מותר להשתמש‬
‫בו בשבת י‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה מפורש בש׳׳ע סי׳ שכ״ו סעי׳ יו׳ד‬
‫בהגה וז״ל‪ ,‬ואסור לרחוץ ‪T‬יו במלח‪ ,‬כ״ש בבורית‬
‫שקורין זייף בל״א‪ ,‬או בשאר חלב שנמוח על ידו‪ ,‬דהוי‬
‫■נולד‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬והבאה״ט שם סק׳׳ח כתב בשם הש״ג דיש‬
‫מתיריןדדוקא ברד ושלג שעומדים למשקין הם שאסורים‬
‫כמ״ש בסי׳ ס״ט‪ .‬וכתב המ״א שם סקי״ג בטעם האסור‬
‫שמא יסחוט פירות העומדים למשקין‪ ,‬ע״ש‪ .‬וכאן לא‬
‫שייך לגזור‪ ,‬הרי לך דדבר זה הוא פלוגתא‪ .‬ועוד כתב‬
‫הבאה״ט שם בשם הגו״ר שצדד להתיר‪ ,‬וכתב שאין‬
‫למחות ביד העושים כן ע״יש‪. .‬‬
‫ונראה פשוט דדוקא בבורית קשה כמו מלח וחלב‪,‬‬
‫אבל כשהוא רך‪ ,‬כגון בורית שעשוי בשפופרת‬
‫וע״י לחיצה קלה הוא נובע לך ורך מותר לכ״ע‪ ,‬שלאין‬
‫כאן ריח נולד רק רך כל היום מעיקרו‪ .‬וענין כבודו‬
‫מפורש ברבותא גדולה בסי׳ ש״ך ס״ב בט״ז סק״ט‪,‬‬
‫שמותר לתת מים במלח או מלח במים כמ״ש הבאה״ט‬
‫שם סקט״ז‪ ,‬אפי׳ בשבת‪ ,‬ואח״ך נוטל ‪ rT‬מהם‪ ,‬ע״ש‬
‫ומשמע פשוט דהוה״ד שמותר לתת סבון במים בשבת‬
‫שיהיה נמוח‪ ,‬ואח״כ ירחוץ ‪T‬יו‪.‬‬
‫ומזה תצא כנגה תשובה לשאלת כבודו‪,‬השנית‪ ,‬בענין‬
‫הדחת שניים‪ ,‬במשחת שניים‪ ,‬שאי אפשר בלי‬
‫מברשת■ כי‪ :‬האוכל חודר לבין השניי־ם ונמאס ונסרח‬
‫ועושה ריח ירע •ואי־ אפשר להוציאו בלי מברשת‪ ,‬וכל‬
‫רמב‬
‫בירדוגו זצ״ל ממכנ׳אס לעיר ואדז׳אן‪ ,‬שנשאל על זה‪,‬‬
‫והשיב שכן המנהג פשוט'משנים קדמוניות לברך עליהם‪,‬‬
‫קודם ואחר פסח‪ ,‬במ״מ‪ ,‬וכן מ״כ בכ״י מר דודי הרה״ג‬
‫מהר״ר דוד משאש זצ״ל‪ ,‬שכן המנהג פשוט‪ ,‬וסיים‬
‫ופעם אחת‪ ,‬העזתי פני להעיר על המנהג בפני מי‬
‫שגדול מאד‪ ,‬כמוהר״ר יוסף בירדוגו זצ״ל‪ ,‬והשיב אותי‬
‫בהקפדה‪ ,‬מנהג עתיק יומין ואין להרהר אחריו‪ .‬וכן‬
‫ראיתי המנהג פשוט בכל ערי אלגיריין ובערי קוצמטינא‪,‬‬
‫והסמך גדול וחזק ע״פ סתמיות הש״ע הנ״ל בסי׳ קס״ח‬
‫שהסכימה דעת קדשו לכל הדעות‪ .‬ואף שיש חולקים אין‬
‫לחוש‪ ,‬שאין לנו שום הלכה מוסכמת לכל הדעות‪ ,‬שאין‬
‫הלכה בלי מערכה‪ ,‬ומה גם סברה שהונהגה אמרינן‪,‬‬
‫אין אחר המנהג כלום‪ .‬ומ״ש כבודו איך בפסח המוציא‪,‬‬
‫ואחריו נהפך לבמ״מ‪ ,‬אין זו קושייא‪ ,‬שקודם פסח‬
‫עשינו המצות בתורת פת הבב״כ‪ ,‬ומברכין עליהם במ״מ‪,‬‬
‫ואך בפסח קובעין עליהם‪ ,‬ומברכין המוציא וברמ״ז‪,‬‬
‫ואחר פסח עברה הקביעות‪ ,‬וחוזרין לדין פת הבאה גכסנין‬
‫א״ח סי׳ קנ״ח ס״ה יעו״ש‪.‬‬
‫לברך‪ ,‬ובהיותו בפרדס חנה בביהכ״נ של הספרדים‬
‫ורובם ממרוקו‪,‬ולא ברכו כלל‪ .‬ואף ששמע כי פה בארץ‬
‫אין מברכין‪ ,‬אנו מחוייבים לשמור על מנהגנו‪ ,‬ובעי מר‬
‫■מנאי לחוות דעתי‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬דבר זה הוא מחלוקת‪ ,‬כמ״ש בא״ח סי׳ תכ״ב‪,‬‬
‫וי״א שהצבור מברכין וכר והיחיד אין מברך‪.‬‬
‫וי״א שאף הצבור אין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף‪.‬‬
‫וזה דעת הרמב״ם‪ ,‬וכן נוהגים בכל מלכות ארץ ישראל‬
‫וסביבותיה‪ .‬וי״א דגם יחיד מברך עליו ע״ש‪ .‬ובכן‬
‫בהיותינו‪.‬במרוקו היה המנהג שוה בכל המקומות לברך‬
‫לכן אי אפשר לשנות‪ ,‬ואך פה בארץ מאחר שכלם נהגו‬
‫שלא לברך‪ ,‬טוב וישר לילך במנהגם שלא לברך‪ ,‬הן‬
‫מצד שאין הברכות מעכבות וספק ברכות להקל‪ .‬זהו‬
‫הנר׳ לקצו״ד להשיב כבודו בעזרת עשה נפלאות גדולות‬
‫לבדו‪ ,‬כשם שקיים לנו השי״ת הקרא כל כלי יוצר עליך‬
‫לא יצלח‪ ,‬כן יקיים לנו מהר מהר סיפיה דקרא וכל‬
‫לשון תקום אתך למשפט תרשיעי‪ .‬זאת נחלת עבדי ה׳‬
‫וצדקתם מאתי נאם ה׳‪ .‬אמן‪.‬‬
‫בכבוד רב‪,‬‬
‫אחיכם ע״ח יוסף משאש ס״ט‬ ‫‪■ .‬‬
‫אלף תתקמד‬
‫יד׳ד סייון תשכ״ז‬
‫חכם מפואר‪ ,‬כהן לאל־ עליון‪ ,‬כהה״ר פינחס‬ ‫למעלת‬
‫הכהן‪ ,‬שליט״א‪ .‬שלום רב למעלתו‪ ,‬ולכל ביתו‬
‫‪■. . . ■.‬‬ ‫הי״ו‪, .‬‬
‫חכם לב!‬
‫מכתב כבודו‪ ,‬הגיעני במועדו‪ ,‬ומפני המהומות והטרדות‬
‫לא יכולתי להשיב מעלתו בעתו‪ ,‬ועתה שהמקום‬
‫האיר פניו אלינו‪ ,‬גזלתי מעתותי זמן מה להשיב מפני‬
‫הכבוד‪ .‬שאל כבודו שבזמנינו שרואה אדם את חבירו‬
‫ב‪:‬רט של קולנוע‪ ,‬אם שייכה ההלכה‪ ,‬הרואה את חברו‬
‫לאחר ל׳ יום •אומר שהחיינו ואחר יב״ח‪ -‬מברך מחיה‬
‫רמג‬ ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬
‫נולד נגעו בה‪ ,‬אלא משום מלאכה יעו״ש‪ ,‬ואף שרש״י‬
‫ז״ל נקט משום נולד‪ ,‬היינו נולד שיש בו מלאכה בידים‪,‬‬
‫אמנם בנד״ד אין שום מלאכה בדבר כלל‪ ,‬ואין‬
‫שום נולד‪ ,‬דזה הוי כמו בקבוקי יין ושאר משקין‬
‫והנותר מתבשילי שבת שמכניסים אותם להתקרר‪ ,‬שיהיו‬
‫ראויים לאכילה מסעודה לסעודה בירחי החום‪ ,‬ומה‬
‫גם בקבוקי מים‪ ,‬שאי אפשר לאכלם ולשתותם בלי■‬
‫החזרה למקרר‪ .‬ועוד הרבינו אומר ודברים‪ ,‬ועלה הדבר‬
‫בכחא דהתירא‪.‬‬
‫עוד ששית שאלת על פתיחת וסגירת המקרר בשבת‬
‫כי יש ב׳ דעות וכו׳ וכו׳‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬אין מה להאריד לשון זה‪ ,‬כשהעיקר הוא‪,‬‬
‫כי יש כפתור אחד‪ ,‬משימין אותו מע״ש‬
‫לערב שבת על מפתח המדליק והמכבה‪ ,‬ע״י פתיחת‬
‫וסגירת הדלת‪ ,‬ואז נשארת הדלת משוחררת לעצמה כדלת‬
‫ארון של עץ פותחין וסוגרין בלא להדליק ולכבות‪ ,‬זה‬
‫הכפתור נמצא אצל כל מוכרי מקררים‪ ,‬קורין לו כפתור‬
‫של שבת‪ ,‬יש נותנים אותו בחנם‪ ,‬ויש מוכרים אותר‬
‫בגרושים אחדים‪ ,‬ועל זה אין להגיה שום הגהה ושום‬
‫קושייא ושום דקדוק‪ ,‬שכלם בטלים ומבוטלים‪ ,‬שאי‬
‫אפשר לחיות בלי מקרר‪.‬‬
‫עוד שביעית שאלת‪ ,‬בענין שמוש בעתונים הכתוב‪.‬‬
‫עברית בבית הכסא‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬יש אתי בכתובים תשובה לאלגיר‪ ,‬שאף‬
‫בעתוני עמים זרים אסור לקנח‪ ,‬שאי אפשר‬
‫לשום עתון בלי להזכיר שם ה׳ בלשונם ובכתבם אדיו אד‬
‫בכנוי אחר ובפרט בלשון ערב‪ ,‬וקדושת ה׳ היא תמיד‬
‫קיימת בכל לשון ובכל כתב‪ ,‬וכ״ש בעתוני הארץ שיש‬
‫בהם עוד קדושת הכתב והלשון‪ ,‬ומזמן לזמן אני דורש‬
‫ברבים על זה ומזהיר את העם שאין לקנח רק בנייר חלק‪,‬‬
‫ויש הרבה מינים נמכרים בחנויות לצורך זה‪ ,‬עשויים‬
‫מגילות מגילות‪ .‬וגם על המעטפה שלהם אני מזהיר‬
‫מפני אותיות עבריות שבה‬
‫עוד שמינית שאלת על שעון של כיס ושל יד אם‬
‫מותר לצאת בהם בשבת בעיר שאינה מעורבת‪,‬‬
‫תשובה‪ .‬כתב מרן בש״ע סי׳ ש״א סעי״ י״א‪ ,‬וז״ל‪,‬‬
‫דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו‪ ,‬כגון‬
‫מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט אסור‪ ,‬שהרואה‬
‫אומר שלצורך תשמייב הוא מוציא‪ ,‬ויש מתירין אם הוא‬
‫של כסף‪ ,‬עכ׳׳ל‪ .‬הרי לך מפורש שאם התכשיט יש בו‬
‫ב׳ דברים‪ ,‬א׳ תכשיט‪ ,‬ב‪ /‬ראוי לתשמיש‪ ,‬דהיינו תשמיש‬
‫הכריחי שאי אפשר בלעדו‪ ,‬כמו מפתח שאי אפשר‬
‫לפתוח בלי מפתה‪ ,‬הוא דאסור לצאת בו‪ ,‬והאסור חוא‬
‫רק מדרבנן משום מראית העין שהרואה אומד דלצורך‬
‫תשמיש הוא מוציא‪ ,‬וזה לסתמא דדינא הדעת ד‪.‬־ א‬
‫מותר‪ ,‬דוק מינה דבר שהוא עשוי רק לתכשיט‪ ,‬או אפי׳‬
‫לתכשיט ולתשמיש שאינו הכרחי כלל‪ ,‬כגון שעון‪ ,‬שאף‬
‫שיש בו ג״כ תשמיש של ‪T‬יעת השעות‪ ,‬אינו תשמישי‬
‫הכרחי כמו מפתח שאי אפשר גלעדו דזה יוכל לשאול■‬
‫את אחרים או לא יצטרך לדעת מה יש בשעה‪ ,‬כמר‬
‫הרבה בני אדם שמסיחין דעתם מהשעות‪ ,‬ומה גם בשבת‬
‫שאון להם‪. .‬שום עבודה‪ ,‬והרבה בני אדם‪ ,‬שאף‬
‫אם השעוו אינו עובד הם שמים אותו על ‪T‬ם לתכשיט‪,‬‬
‫שאין דומה ראית >ד עם שעון לראית ‪ t‬בלי שעון‪.‬‬
‫אדם אשר הוא אדם מרגיש כמה צער סובל בלי נקוי‬
‫שניים אחר כל אכילה ולא צוה ה׳ לסבול צער ביום‬
‫עונג‪ .‬ומ״ש כבודו‪ ,‬האם אין אסור משום הבהקת שניים‪,‬‬
‫גם בזה ודאי שאין שום אסור‪ ,‬מה דהוי כמו כוסות‬
‫וצלחות‪ ,‬ששוטפין םנזבת ע״י אמה ובורית רך ומברשת‬
‫של גומי‪. ,‬או של שער ומבריקות הכלים והכוסות‪.‬‬
‫וזו תשובה לשאלתך הג׳ על רחיצת כלים לצורך סעודה‬
‫בשבת‪ ,‬שמותר ע״י אמא וכד‪ ,‬כדי לתסיר את הלכלוך‬
‫והזוהמא הדבוקים בהם‪ .‬וכמ״ש בסי׳ שכ״ג סעי׳ ט׳‪,‬‬
‫מותר לשפשף הכלים בכל דבר וכו׳‪.‬‬
‫רזה ירחים נשאלתי מקרית ים‪ ,‬שהנשים שופכין בשבת‬
‫מים רותחין על כלים מלוכלכים בשומן אם יש‬
‫להם על מה שסמוכו; כי הרבה הרעישו עליהם‪ .‬והשבתי‪,‬‬
‫ששבר זה מפורש בהמג״א סי׳ רנ״ג ס״ק מ׳^א‪ ,‬וזל״ה‬
‫כשהכלים מלוכלכים בשומן ג״ל דאסור לשפוך רותחים‬
‫עליהם ובשם מהר״ף מ׳_׳כ שמותר כיון שאינו מכוון‬
‫אלא לצחצחן ולי נראה שיניח הכלי תוך המים ■הרותחים‪,‬‬
‫ולא יערה עליהם עכ״ל ואף שהדעת נוטה שאין הבדל‬
‫בין לערות‪ ,‬בין להניחם תוך המים מאחר שאין מכוון‬
‫‪.‬להתיך השומן אלא לצחצח את הכלים‪ ,‬מ״‪.‬מ לצאת שי‬
‫כל הדעות יורה להם לתתם לתוך המים‪ ,‬ואם לא קבלו‬
‫יש להם על מי לסמוך‪ .‬הרי לך שגם במים רותחים‬
‫שוטפים ומצחצחים את הכלים המלוכלכים‪.‬‬
‫עוד רביעית שאלת בענין בקבוקי סודה‪ ,‬וכו׳‪ ,‬אם יש‬
‫אסור לתכנים בשבת‪ .‬תשובה‪ .‬לא ראיתי שום‬
‫ריח אסור בזה כלל‪ ,‬לא בתערובת הסודה מה דהוי כמו‬
‫׳מזיגת ייז חזק וחומץ חזק ולא בלחיצת יד על הבקבוק‪,‬‬
‫שאין בה שום חשש כלל‪,‬‬
‫עוד חמישית שאלת‪ ,‬בענין קוביות שיש במקרר חשמלי‬
‫שממלאים אותם מים זנקפים ונעשים קרח‪ ,‬ונותנים‬
‫אותם במים או ביין וכד‪ ,‬אס מותר למלאת אותם במים‬
‫בשבת ולהכניסם למקרר להיות קרח‪.‬‬
‫תשובה‪ .‬על זה נשאלתי זה כששה חדשים‪ ,‬מחכם אחד‬
‫ומרב אחד‪ ,‬והרב רצה לאסור משום בונה‪,‬‬
‫ואני השבתיו שאין בנין באוכלים וכ״ש במשקין‪ ,‬זולת‬
‫בגבינה שדרכם לעשותה ב ‪T‬ים חרוצות ובכלי מיוחד‪,‬‬
‫ועושים ממנה עגולים‪ ,‬וגם דרכם להשוותם וליפותם‪,‬‬
‫כמ״ש המג״א בסי׳ ש״ס‪ ,‬סקי״ז יעו״ש‪ ,‬ועוד מקיימין‬
‫כן בנד״ד שאין כאן לא יד חרוצים ולא כלים וכד וכד‪.‬‬
‫הגבינות לשנים מרובות לכן שייך בה בנין‪ ,‬מה שאין‬
‫ושוב רצה ל ‪T‬ון בדבר חדש‪ ,‬דהוי נולד והביא ראיה‬
‫ממש בשבת ‪.‬נ״א ע״ב‪ ,‬אין מרסקין את השלג‬
‫ואת הברד בשביל שיזובו המים‪ ,‬אבל נותן הוא לתוך‬
‫הכוס או לתוך הקערה‪ ,‬ואינו חושש‪ ,‬וא״כ כמו שאסור‬
‫להפוך שלג למיס‪ ,‬כך אסור לקפוא מים לקרח משום‬
‫גולד‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואני השבתיו‪ ,‬שאין הנדון דומה כלל‪ ,‬דשאני שלג‪,‬‬
‫למיס‪ ,‬משום שמרסק השלג לחתיכות דקות ע״י‬
‫מעוך ומשמוש גדול להפוך שלג למים‪ ,‬וכמ״ש רש״י‬
‫ז״ל שם בפירוש ודמי למלאכה שבורא המים הללו‪,‬‬
‫יעו״ש‪ ,‬וכ״ב דבי׳ בסי׳ ש״ך וז״ל ומשמע דמשום סרך‬
‫מלאכה נגעו בה‪ ,‬אי נימי גזרה שמא יסחוט פירות‬
‫העומדין למשקין‪ .‬וכ״כ בכ״י המ״מ בפ״א מה״ש הי״א‬
‫ד״ה ואין מרסקין‪ ,‬דלסברת כל הפוסקים‪ ,‬דלא משום‬
 ‫או צ ר ה מ כ ת ב י ם‬ ‫רמד‬
‫שלא נמלח והודח‪ ,‬אסור מישום דם‪ .‬זהו מה שהורונו‬ ‫ומה גם בימות הקיץ שכל הזרועות חשופות‪ ,‬שהמלבדגי‬
‫מן השמים להשיב מעלתו‪ .‬יחי ה׳ אתו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הוא קצר עד פרק הזרוע ודבר זה נוהג בין בזכרים בין‬
‫אחיד הצעיר ע״ה יוסף משאש ס״ט‬ ‫בנקבות‪ ,‬ואז השעון הוא תכשיט וכן שעון כיס של חזיה‬
‫התלוי ‪.‬בשלשלת זהב על החזה‪ ,‬שהשלשלת בעצמה‬
‫היא תכשיט‪ ,‬והיא אות שיש שעון יפה נתון בכיס החזיה‬
‫ומאחר שהוא קשור‪ ,‬ולא שייך חשש להסירו ולהראותו‬
‫י״זנ ניסו תשכ״ז‬ ‫ולאתויי ד״א ברה״ר בכן מותר‪ .‬והעולם נהגו עוד‬
‫לחכם המפואר בנש״ק מר יצחק מורסיה‪,‬‬ ‫לכבוד‬ ‫להקל לצאת אפילו בשעון כיס פשוט קשור בשלשלת‬
‫שליט״א‪ .‬שלום שלום‪.‬‬ ‫בחשת או ברזל ונתון בכיס המכנסים שאין עליו שם‬
‫חכם לב!‬ ‫תכשיט כלל‪ ,‬ויש להם הרבה פוסקי׳ על מה שיסמוכו‪,‬‬
‫מכתבו הגיעני‪ ,‬בו שאל שלא כענין‪ ,‬על מלך אוהב‬ ‫כמ״ש שם מור״ם וז״ל‪ ,‬ואם המפתח של נחשת אפי׳‬
‫צדקה ומשפט‪ ,‬אם אמרה בעי״ת‪ ,‬אם חוזר‪.‬‬ ‫מחובר וקבוע בחגורה אסור‪ ,‬ויש שכתבו שנוהגים בזה‬
‫תשובה‪ ,‬מור״ם בסי׳ קי״ח פסק שאין לחזור‪ ,‬וכן‬ ‫להתיר‪ ,‬והיא תשו׳ אשכנזית והרי״ף והאגודה וא״ז‬
‫הלכה משום ספק ברכות להקל‪ ,‬וכ״כ בשלחן‬ ‫יעו״ש ומה גם עוד דרוב הפוסקים ס״ל שאין רשוה״ר‬
‫גבוה בסי׳ תקפ״ב‪ ,‬בשם כמה פוסקים‪ ,‬וכן מורים‬ ‫בזמן הזה בשום מקום‪ ,‬משום דבעינן מקום דבקעי בו‬
‫שאין לחזור‪.‬‬ ‫ששים רבוא בני אדם וליכא‪ ,‬וא״כ אין כאן אלא כרמלית‬
‫עוד שאלת אשה הרוצה ליטול לולב‪ ,‬אם מברכת עליו‪,‬‬ ‫דרבנן‪ .‬הרי לד כמה ספקות !׳ספקי ספקות בענין שיסודו‬
‫או לא‪ ,‬והבאת דברי הברכ״י בא״ח סי׳ תרנ״ד‬ ‫רק מדרבנן כמש״ל בראש אמי״ר וא״כ בכל אופן שרי‬
‫בשם רי״ע מקורלינס ז״ל ששאל לשמים והשיבוהו‬ ‫לצאת מאחר שהם קשורים‪ ,‬ועל זה סומכים אף‬
‫שתברך‪ ,‬וכו׳ וכר‪ ,‬ובקשת לחוות דעתי‪.‬‬ ‫המתחסדים בכל מקום לקשור המפתחות במטפחות‬
‫תשובה‪ .‬הדבר פשוט‪ ,‬שמאחר שהיא פטורה‪ ,‬כמו‬ ‫ולקשור המטפחות בחגורה או בלולאות החזיות‪ .‬זהו‬
‫שמפורש בש״ס בסוכה דף מ״ב ע״א‪ ,‬פשיטא י‬ ‫הנראה לקוצ״ד להשיב לכבודו בכל זה‪ ,‬בעזרת אלהינו‬
‫מהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא‪ ,‬אימא‬ ‫זה‪ ,‬קוינו לו‪ ,‬והדשיענו ויושיענו‪ ,‬ונגילה ונשמחה‬
‫לא תקבל‪ ,‬קמ״ל‪ ,‬וכמ״ש רש״י ז״ל‪ ,‬דלא כפרוש ר״ת‪,‬‬ ‫בישועתו‪ ,‬בב״א‪ .‬ואף שיש עוד הרבה מה להאריך‬
‫כמ״ש בהגהות הרא״יש ז״ל שם בשם מא״ז יעו״ש‪,‬‬ ‫ולפלפל בכל דבר ודבר‪ ,‬מקוצר הפנאי‪ ,‬והמצב‪ ,‬אמרתי‬
‫וכ״כ הרמב״ם ז״ל דנשים פטורות ולא בשמים היא‪,‬‬ ‫לעטי די‪ ,‬אל שדי יאמר לצרותינו די אמן‪.‬‬
‫דספק ברכות להקל‪ ,‬משום אסור לאו דלא תשא בברכה‬
‫לבטלה‪ .‬ואף ליטול בלי ברכה לדעתי אין זה אלא‬ ‫עוד לא סגרתי את המכתב‪ ,‬והנה קבלתי מכתבו השני‪,‬‬
‫יוהרא‪ ,‬שכל הפטור מן הדבר ועושהו אינו אלא הדיוט‪,‬‬ ‫משולב ברכה‪ ,‬ושאלה בהלכה‪ ,‬על הברכה תודה‬
‫ודי להן לנשים קלות דעתן‪ ,‬ולא יוסיפו עוד הדיוטיות‪,‬‬ ‫רבה‪ .‬לבבית על דבריו כי נעמו‪ ,‬והשאלה היא בענין‬
‫ושלום‪ .‬זאת חגד המצות‪,‬ההוגו כשמוזות ודיןנות‪, , .‬‬ ‫הכלי הנקדא ״גריל״‪.‬־ כן ידעתי‪ ,‬ויש לבו בבית‪ .‬ב״ה‪.‬‬
‫ע״ה יוסף משאש ס׳■ ט‬ ‫וכבודו הורה יפה‪ ,‬שהדם הנאסף בקרקעיתו מהצלי‬
 ‫מפתח האוצר‬
‫•מפתח האוצר הותאם לפי העניינים ע״י המגיה‪ ,‬בהתאם‬
‫לקט שכלי וקוצר השגתי‪ ,‬כל עניז בא על מקומו בשלום‪.‬‬
‫בעזרת אל ׳נשא ורם‪.‬‬
‫ע״ה שמואל בן עמרם הי״ ו‬
‫סימן‬ ‫׳סימן‬
‫אם אבני הכותל המערבי בגודל של עשרה מטר‬ ‫פסוקים בתנ״ך )בהתאם להופעתם בגוף הספר(‬
‫אלף של ז‬
‫אלף •שלה‬ ‫היכן מצאנו שהקב״ה שמח את יצירו‬ ‫דברי הראב״ע על פסוק י״ז סימן י״ח —שמות‬
‫אלף שלט‬ ‫אימתי באו היהודים לארץ ספרד‬ ‫אלף שלא‬
‫אלף שמא‬ ‫למי שנכשל באיסור טריפה‬ ‫הרא״ם פ׳ יתרו ד״ה כשהוא אומר איש לרעהו‬
‫הנודר שילא לאכול מסעודה שאינה של מצוה אלף שמב‬ ‫אלף •שלד‬
‫אם מותר לכהן להיכנס לבית שיש בו מצבת קבר‬ ‫אלף שסא‬ ‫פירוש הראב״ע על ‪ :‬ובאלה לא היה איש‬
‫אלףשמג‬ ‫שנהרס‬ ‫פירוש ; לשאת ולספחת ולבהרת )ויקרא יד‪ ,‬נו(‬
‫אלף•שדמ‬ ‫אלף תטז פירוש אהבת עולם אהבתנו‬
‫אלף שמה‬ ‫מלך •אשר לקח את כתרו בעתהכתרתו‬ ‫אשה זונה וחללה לא יקהו )ויקרא אמור ז(‬
‫אלף שמו‬ ‫עיני החתול גדלות ונחסרות עם הלבנה‬ ‫׳אלף תטז‬
‫אילן אשר יכולים להסתופף בצלו ‪ 8‬אלפים איש‬ ‫אלף תיט‬ ‫ובראשי חדשיכם לפי פי׳ הראב״ע ז׳׳ל‬
‫אלף שמז‬ ‫ויושיעם מ ‪ T‬שונא‪ ,‬ויגאלם מיד אויב — מה הכפל ?‬
‫אלף שמח‬ ‫בעל עבירה אשר הוכיחוהו במקל ובגערה‬ ‫אלף תכה‬
‫אלף שנ‬ ‫האם עפר א״י כבד מעפר חו״ל‬ ‫אלף תס‬ ‫ויגדל האיש — פרשת תולדות‬
‫אלף שנא‬ ‫צדיק וטוב לו‪ ,‬צדיק ורע לו ‪ .‬״‬ ‫כי תדור נדר לה׳ אלקיד — פרשת כי תצא‬
‫אלף שנב‬ ‫אל תהי מצות עני קלה בעיניך‬ ‫אלף תסא‬
‫האם אפשר להכיר במעוברת •אם תלד זכר או ■נקבה‬ ‫פרשת האזינו עד סוף הפסוק — ‪.‬תגמלו זאת‬
‫אלף שנג‬ ‫אלף תעה‬
‫אלף שנו‬ ‫כבוד אב ואם לאחר מיתה‬ ‫אלף תפב‬ ‫פירוש תחתים חדשי )שמואל ב‪ ,‬כה ו(‬
‫אלף שנז‬ ‫העץ שעשה המן ■מדוע גובהו דוקא ‪ 50‬אמה‬ ‫אלף תפה‬ ‫פנים בפנים דבר ה׳‬
‫‪,‬אלף שנח‬ ‫סוגיא במסכת שבת דף י׳‬ ‫אלף תקיא‬ ‫ותאמר שרה לאברהם חמסי עליך‬
‫אלף שס‬ ‫סעודת מלוה מלכא לכב׳ ר׳ יהושע בירדוגו‬ ‫אלף תקיג‬ ‫אדם כי יקריב ■מכם )ויקרא(‬
‫זכות המלאכה עומדת במקום שאין זכות אבות‬ ‫אלף תקכא‬ ‫והוא באחד ומי ישיבנו )איוב כג(‬
‫אלף שסר‬ ‫יכולה לעמוד‬ ‫אלף תקנה‬ ‫קול צעקה משער הדגים )צפניה א‪ .‬י(‬
‫אלף שע‬ ‫סימן ״העו״פ״ בספר — עבור השנים‬ ‫אמרתי אל תראי אותי תקחי מוסר )צפניה ג‪ ,‬ז(‬
‫אלף שעב‬ ‫על משפחת ״ארובאש״‬ ‫אלף תקנו‬
‫אלף שעג‬ ‫שנים‬ ‫כ״ב‬ ‫התענה‬ ‫המלך‬ ‫דוד‬ ‫האם‬ ‫אלישע הנביא אשר יצק מים ע״ י אליהו ז״ל אלף תקע‬
‫כל המחמיר עליו להביא ראיה‪ ,‬אם זה כלל מוסכם‬ ‫אלף תקעב‬ ‫מפני שיבה תקום אני ה׳‬
‫אלף שעד‬ ‫אלף תקצא‬ ‫אבני אלגבים )יהושע י(‬
‫אלף שעה‬ ‫האם הרשב״ש מזרע הרמב״ן זיע״א‬ ‫אלף תי־כה‬ ‫דבר אל בני ישראל מועדי ה׳)פ׳ אמור(‬
‫אלף שעו‬ ‫האם זכריה מרוסיה גייר אלפי נוצרים‬ ‫אלף תרלא‬ ‫אלה מועדי ה׳ )ויקרא כג(‬
‫אלף שעט‬ ‫מקור השם ״מוסיקא״‬ ‫אלף תתט‬ ‫ויכולו השמים והארץ )בראשית(‬
‫אלף שפ‬ ‫האם רש״ י התענה תרי״ג תעניות‬ ‫אלף תתיד‬ ‫פסילי אלוהיהם תשרפון‬
‫האם מותר ללמד תשב״ר בעזרת נשים שבביהכנ״ס‬ ‫אלף תתסב‬ ‫לא תעשוק את רעך ולא תגזול‬
‫אלף שפה‬
‫אלף שפו‬ ‫•‬ ‫מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין‬ ‫עניינים כלליים‬
‫אלף שפט‬ ‫שמות המזלות של החודשים‬ ‫אלף תתקכא‬ ‫לימוד חוכמת הרפואה‬
‫אלף שצא‬ ‫האם המרדכי על הש״ס מת הרוג‬ ‫לעולם יהא אדם זהיר בתפלת מנחה )ברכות ז(‬
‫•אלף תט‬ ‫ריב״ח יאמרו לו ‪ :‬תינוק יש בבית האסורים‬ ‫אלף שלה‬
‫אלף תטו‬ ‫טכס שבערך לסיום מלחמת עולם השניה‬ ‫אלף שלו‬ ‫פירוש עמוסי מעים‬
 ‫האוצר‬ ‫מפתח‬ ‫רמו‬
‫סימן‬ ‫סימן‬ ‫‪,‬‬
‫אלף תרי־‬ ‫מהיכן זכו בני ישראל לברכת כתנים‬ ‫אלף תכד‬ ‫י מה פירוש סדר ״אטבח״‬
‫אלף תריט‬ ‫חייב אדם לפקוד את אשתו‬ ‫רבים גמלים זקנים‪ ,‬נושאים עורות של קטנים אלף תכט‬
‫אלף כתר‬ ‫בר בי רב דיתיב בתעניתא‬ ‫אלף תלב‬ ‫בעשרה מאמרות נברא העולם‬
‫אלף תרכא‬ ‫בשביל הכתב מנשקים את לוח שלהספר‬ ‫אלף תלג‬ ‫טעם לאמירת סברי מרנן בברכת היין‬
‫אלף תרכה‬ ‫מיהו•ר׳ דוד בוס ‪T‬אן זיע״א‬ ‫אלף תלו‬ ‫פירוש — שם בן ארבע בלולב חונה‬
‫כשהתינוקות נפטרין בת קול אומרת לך אכול בשמחה‬ ‫אלף תלז‬ ‫פירוש חכם קשה כברזל‬
‫אלף תרבו‬ ‫אלף תלט‬ ‫קשור חתנים ע״י כשפים‬
‫אלף תרכז‬ ‫מדוע קוראים — הזוהר הקדוש‬ ‫אלף תמ‬ ‫גגבא אפום מחתרתא רחמנא קרי‬
‫אלף תרכט‬ ‫סעודות שבת כנגד האבות‬ ‫יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אלףתמג‬
‫אלף תרלה‬ ‫קדושת הכהנים אות לביאת המשיח‬ ‫אלף תמז‬ ‫הרמזים שיש בחודש אלול‬
‫יציאת מצרים קי״ס ומתן תורה בזכות האחדות‬ ‫האם בתיה בת פרעה היתה אחותו של מרע״ה אלף תנ‬
‫אלף ת־־ר‪.‬‬ ‫פירוש השיר ‪ :‬מתת נדיב לבב כטל יזל ולא ‪. . .‬‬
‫אלף תרסג‬ ‫מפני מה אין מקנחים בימין‬ ‫אלף תנא‬
‫אלף תרסז‬ ‫תרגום עדות‬ ‫אלףתנב‬ ‫מקור; ת״ר פטום הקטורת‬
‫אלף תרפ״ב‬ ‫כתב המביא ס״ ת לביהכנ״ס‬ ‫אלף תרט‬ ‫יראה — חצי אהבה‪ ,‬ואהבה — חצי יראה‬
‫אלף תרמח‬ ‫הקדמה לספר בלב ימים‬ ‫אלף תסז‬ ‫דוד ואביגיל — מגילה יד ;‬
‫אלף תרמט‬ ‫הקדמה לספר ח ‪T‬ושים‬ ‫אלףתסט‬ ‫פירוש‪ ,‬תרדא‬
‫אלף תשנא‬ ‫הקדמה לס׳ סדר הכשרות כהלכתו‬ ‫אלף תעג‬ ‫פירוש בני ברק שבהגדת פסח‬
‫אלף תשנב‬ ‫הקדמה לס׳ שרביט הזהב‬ ‫אלףתעד‬ ‫שור או כשב או עז‬
‫אלף תשנג‬ ‫הקדמה לס׳ מעט דבש‬ ‫אלףתעה‬ ‫מתי נברא העולם‬
‫אלף תשנד‬ ‫הקדמה לספר'מעט מים‬ ‫אלףתעט‬ ‫מאת ה׳ או מעם ה׳ היתה זאת )בהלל(‬
‫אלף תשנה‬ ‫הקדמה לספר הליכות שבא‬ ‫אלף תפ‬ ‫האם מותר לאשה נידה לתפור תכריכי המת‬
‫אלף תשנו‬ ‫הקדמה לספר זבח תודה‬ ‫אלף תפג‬ ‫פירוש ‪ :‬״עיר ומתים״ שבספר אהבת ציון‬
‫אלף תשנז‬ ‫‪,‬‬ ‫הקדמה לספר שי״ח כהן‬ ‫אלףתפד‬ ‫נאום לרגל קבלת אות הכבוד‬
‫אלף תשנח‬ ‫הקדמה לספר שופריה דיוסף‬ ‫אלף תפו‬ ‫מהו ההבדל בין סוחר לתגר‬
‫אלף תשנט‬ ‫להנצחת זכרו של ר׳ אליהו פרדס ז״ל‬ ‫אלףתצג‬ ‫יונתן בן עוזיאל כשהיה עוסק בתורה‬
‫אלף תשסב‬ ‫ברכה לצה״ל‬ ‫אלףתצד‬ ‫אבא אבא תלת הוו — אדרא זוטא‬
‫אלף תשסג‬ ‫הקדמה לספר אמרי נעם‬ ‫אלףתצה‬ ‫אמירת שיר השירים בערב שבת‬
‫אלף תשסה‬ ‫פירוש משנה בפרק ד׳ באהלות‬ ‫בכל יום יוצא מלאך מלפני הקב״ה לחבל ‪ . . .‬אלף תקב‬
‫אלף תשטו‬ ‫איסור לבישת בגדים קצרים ע״י נשים‬ ‫אלףתקד‬ ‫העמדת תמונת המחבר בראש הספר‬
‫אלף תשעב‬ ‫אם העפר יש לו מנין‬ ‫אלףתקז‬ ‫בעגין הספירה לבריאת העולם‬
‫ג״פ אומרים בברכת חלבנה‪ .‬אמן‪• ,‬נצח סלה אלף תשצט‬ ‫אלףתקט‬ ‫האם מרע״ה תקע מאה תקיעות‬
‫■אלף תתח‬ ‫פירוש חרוז בו ‪T‬וי רבנו שם טוב‬ ‫האומרים הלכה משמו שפתותיו דובבות בקבר אלף תקי‬
‫אלף תתח‬ ‫פזמון עת שערי רצון‬ ‫האם יהושע הצדיק הוא יהושע בן יהוצדק הכהן‬
‫אלף תתיג‬ ‫אלו ואלו דברי אלהים חיים‬ ‫אלף תקיב‬
‫אלף תתי״ג‬ ‫שמור וזכור בדבור אחד נאמרו‬ ‫אלף תקטו‬ ‫כל המזנה אשתו מזנה אחריו‬
‫אלף תתיג‬ ‫איך ‪T‬עו הנביאים שהקב״ה מדבר עמהם‬ ‫אלף תקכב‬ ‫ביאור מאי קרא הגבר ?‬
‫אלף תתטו‬ ‫בענין החלומות‬ ‫אלף תקכט‬ ‫זמנו של חכם יהודי‪ .‬בשם פילון‬
‫אלף תתטז‬ ‫כל המלמד את בן חבירו תורה‬ ‫אלף תקנא‬ ‫הקדמה לספר תולדות יצחק‬
‫אלף תתב‬ ‫חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא‬ ‫אלף תקסג‬ ‫לחנוכת בית הדין בקזא בלאנקא‬
‫אלף תתכו‬ ‫בענין לימוד מסכת בבא בתרא‬ ‫אלף תקעא‬ ‫ספירת האות ך בחמש מאות‬
‫אלף תתכח‬ ‫אם מותר לקרוא בספר חכמה‬ ‫אלף תקעד‬ ‫פירוש עורות לבובין‬
‫אלף תתמח‬ ‫ביום י״א בתשרי נצטוה משה‬ ‫אלף תקעז‬ ‫בן דוד בא — לכשיפול השער הזה‬
‫אלף תתנח‬ ‫ביאור כמח עניינים מספר כרם חמר‬ ‫אלף תקעט‬ ‫‪.‬‬ ‫עשינו כל מלאכת המשכן והותרנו‬
‫אלף תתס‬ ‫מאמר לחג המצות‬ ‫אלף תק״ף‬ ‫עניית אמנים בצעקה גדולה‬
‫אלף תתסא‬ ‫ברכת הרבנות הראשית — חיפה‬ ‫אלף תקפא‬ ‫גדול יום גשמים כיום מתן תורה‬
‫אלף תתסג‬ ‫כל שהוא ת״ח‪ ,‬בנו ת״ח ובן בנו ת״ח‬ ‫אלף תקפז‬ ‫ושופר גדול יתקע‪ ,‬וקול דממה דקה ישמע‬
‫אלף תתצד‬ ‫מחבר ההושענות‬ ‫אלף תקפח‬ ‫ר׳ יהושע בן לוי נכנם לגן עדן‬
‫אלף תתקז‬ ‫בענין הנדשא את בת אחותו‬ ‫שלא להזכיר בפני אשה מעוברת פירות שאינם מצוים‬
‫אלף תקץ‬
‫מכתבים‬ ‫אלף תקצט‬ ‫ביאור חידה על שם לולב‬
‫אלף שט‬ ‫לר׳ ישי שוורט — צרפת‬ ‫אלף תרא‬ ‫ביאור ‪ ,iTn‬על האתרוג‬
‫אלף שי‬ ‫לר׳ רפאל הצרפתי‬ ‫אלף תריג‬ ‫על זאת יתפלל כל חסיד )ברכות ח(‬
 ‫רמז‬ ‫האוצר‬ ‫מפתח‬

‫‪.‬סימן‬ ‫סימן‬
‫אלף תקיח‬ ‫לר׳ משה עטייא‬ ‫אלף שיא‬ ‫ל ד שלמה בן שמול‬
‫אלף תקכה‬ ‫למר יהודה מלול‬ ‫אלף ■שיב‬ ‫ל ד מסעוד הכהן‬
‫אלף תקכז‬ ‫לר׳ דוד בוזגלו‬ ‫אלף שי״ג‬ ‫ל ד רפאל הצרפתי‬
‫אלף תקכח‬ ‫לר׳ דוד חדאד‬ ‫אלף שטז‬ ‫ל ד שלום משאש‬
‫אלף תקל‬ ‫לר׳ יוסף אצבאן‬ ‫אלף שכח‬ ‫ל ד שלום אלבאז‬
‫אלף תקלא‬ ‫למר יצחק עבו‬ ‫אלף שכו‬ ‫לר ׳אלימלך פרידלאנדער‬
‫אלף תקלב‬ ‫לר׳ חיים לפרסי‬ ‫אלף שכז‬ ‫לר׳ יצחק הכהן קליין‬
‫אלף תקלג‬ ‫לר׳ אפרים אנקאווא‬ ‫שלף שכח‬ ‫ל ד זאב וולף לייטער‬
‫אלף תקלד‬ ‫לר׳ יצחק ן׳ שושן‬ ‫אלף שנג‬ ‫לרי״ע אנהורי‬
‫אלף תקלה‬ ‫לר׳ דוד כליפא‬ ‫אלף שנה‬ ‫ל ד אברהם כליפא‬
‫אלף תקלו‬ ‫לר׳ דוד הכהן‬ ‫אלף שנט‬ ‫ל ד יהושע בירדוגו‬
‫אלף תקלח‬ ‫לר׳ זאב וואלף‬ ‫אלף ■שסב‬ ‫ל ד אברהם אצבאן‬
‫אלף תקלט‬ ‫לר׳ דוד סאנאניז‬ ‫אלף שפב‬ ‫למר מאיר הלוי‬
‫אלף תקמ‬ ‫לר׳ רפאל בירדוגו‬ ‫אלף שפג‬ ‫לר׳ יששכר זאב‬
‫אלף תקמא‬ ‫לר׳ יוסף בהורי‬ ‫אלף שפד‬ ‫למלך מרוקו ״מוחמד״‬
‫אלף תקמב‬ ‫לד משה מלכא‬ ‫אלף תב‬ ‫ל ד אהרן אסורדי ‪.‬‬
‫אלף ת קמד‬ ‫■לד דוד בוזגלו‬ ‫אלף תג‬ ‫לא׳ אליעזר בירדוגו‬
‫אלף תקמח‬ ‫לד יהודה מונסוניגו‬ ‫אלף תה‬ ‫ל ד דוד סרירו‬
‫אלף תקמו‬ ‫ל ד יצחק מאיר הלוי‬ ‫אלף תי‬ ‫לר׳ כלפון חדאד‬
‫אלף תקמז‬ ‫■לד יצחק שושנה‬ ‫אלף תיג‬ ‫לר׳ יהושע בירדוגו‬
‫אלף תקמח‬ ‫לד דוד מרציאנו‬ ‫אלף תיג‬ ‫לר׳ שאול אבן דנאן‬
‫אלף תקנד‬ ‫ל ד שאול אבן דנאן‬ ‫אלף תיז‬ ‫לר׳ יהושע בירדוגו‬
‫אלף תקנז‬ ‫לד ישראל עיוש‬ ‫אלף תיח‬ ‫לר׳ יצחק עולייל‬
‫אלף תקנה‬ ‫לד שלמה אדהאן‬ ‫אלף תכ‬ ‫לר׳ דוד עובדיה‬
‫אלף תקבט‬ ‫לד נסים צרפתי‬ ‫אלף תכג‬ ‫לר׳ משה עסור‬
‫אלף תקסא‬ ‫‪.‬‬ ‫לד חיים זאב הירשברג‬ ‫אלף תכז‬ ‫לר׳ משה מרציאנו‬
‫אלף תקסב‬ ‫לד משה י‪ .‬הלוי‬ ‫אלף תמה‬ ‫למנהלי ב״ס מגן דוד‬
‫אלף תקס״ד‬ ‫ל ד דוד שלוש‬ ‫אלף תנג‬ ‫לר׳ משה לייטר‬
‫אלף תקסד‬ ‫לאדם החפץ בעלום שם‬ ‫אלף תנה‬ ‫לר׳ מש*ה לייטר — ברוקלין‬
‫אלף תקסו‬ ‫לד חיים הכהן‬ ‫אלף תנו‬ ‫לר׳ זאב וואלף‬
‫■אלף תקסז‬ ‫ל ד •שאול אבן דנאן‬ ‫אלף תנז‬ ‫לר׳ רפאל הצרפתי‬
‫אלף תקסה‬ ‫לד חיים ז‪ .‬הירשבורג‬ ‫אלף תנח‬ ‫לר׳ ידידיה מונסוניגו‬
‫אלף תקסד‬ ‫לד מסעוד מימון‬ ‫אלף תס״ב‬ ‫לר׳ יהודה עבו‬
‫אלף תקעה‬ ‫לד יחיא נהורי‬ ‫אלף תסג‬ ‫לר׳ משה חסאן‬
‫אלף תקעו‬ ‫ל ד יצחק חדאד‬ ‫אלף תסד‬ ‫לד רפאל עבו‬
‫אלף תקפג‬ ‫למנהל קק״ל במרוקו‬ ‫אלף חסה‬ ‫לר׳ דוד למסרי‬
‫אלף תקפד‬ ‫ל ד אלעזר אדהאן‬ ‫אלף תסו‬ ‫ל ד דוד למסרי‬
‫■אלף תקפו‬ ‫לד שלמה בן שבת‬ ‫אלף תעו‬ ‫לר׳ משה עטייא‬
‫אלף תקפט‬ ‫ל ד יעקב שבח‬ ‫אלף תעז‬ ‫לר׳ משה סורקי‬
‫אלף תקצב‬ ‫לד ישועח חקון‬ ‫אלף תפא‬ ‫לר׳ חיים סרירו‬
‫אלף תקצג‬ ‫לד ישועה חקון‬ ‫אלף תפז‬ ‫לשומרי משמרת הקדש‬
‫אלף תקצד‬ ‫לד יעקב ן׳ סעדון‬ ‫אלף תפח‬ ‫לר׳ רפאל הצרפתי‬
‫אלף תקצה‬ ‫לד יעקב ן׳ סעדון‬ ‫אלף תפט‬ ‫לר׳ יעקב בירדוגו‬
‫אלף תקצו‬ ‫לד ישועה חקוז‬ ‫אלף תצ‬ ‫לר׳ יצחק חזיזא‬
‫אלף תרב‬ ‫לד יודאי סוסי‬ ‫אלף תצא‬ ‫לר׳ אליעזר חדאד‬
‫אלף תרג‬ ‫לרי״ח בעל החידות‬ ‫אלף תצב‬ ‫■לר׳ אליעזר חדאד‬
‫אלף תרה‬ ‫לד שלום הכהן‬ ‫אלף תצו‬ ‫לר׳ יצחק סמעוני‬
‫אלף תרו‬ ‫לבעל החידות‬ ‫אלף תצז‬ ‫לר׳ יצחק סמעוני‬
‫אלף תרח‬ ‫לד יצחק בוזגלו‬ ‫אלף תק‬ ‫לר׳ יצחק אדרעי‬
‫אלף תרט‬ ‫לד יצחק בוזגלו‬ ‫אלף תקא‬ ‫ל ד יצחק אדרעי‬
‫אלף תרי‬ ‫ל ד זאב וואלף לייטר‬ ‫אלף תקיד‬ ‫לר׳ מכלוף אבוחצירא‬
‫אלף תריא‬ ‫ל ד זאב וואלף לייטר‬ ‫אלף תקטו‬ ‫ל ד יצחק מלול‬
‫אלף תר ‪T‬‬ ‫ל ד יצחק שושן‬ ‫אלף תקיז‬ ‫לר׳ דוד עובדיה‬
 ‫האוצר‬ ‫מפתח‬ ‫רמח‬
‫סימן‬ ‫סימן‬
‫אלף תשג‬ ‫למר יוסף מריזין‬ ‫אלף תרטו‬ ‫לר׳ אליד‪,‬ו כלפון‬
‫אלף תשד‬ ‫ל ד !משה שטינברג‬ ‫אלף תרכב‬ ‫לר׳ יהודד‪ ,‬חלואה‬
‫אלף תשה‬ ‫לרב פרנקל‬ ‫אלף תרכד‬ ‫לר׳ יעקב התוויל‬
‫אלף תשו‬ ‫'למר משה שחל‬ ‫אלף תרל‬ ‫לר ׳יחיא עטיא‬
‫אלף תשז‬ ‫ל ר ׳יעקב ליבוביץ‬ ‫אלף תרלב‬ ‫לר׳ יחיא עטיא‬
‫אלף תשה‬ ‫למש׳ ר׳ נסים אוחנא‬ ‫אלף תרלג‬ ‫לר׳ יעקב שושנד‪,‬‬
‫אלף תשט‬ ‫למר זאב ורהפטיג‬ ‫אלף תרלט‬ ‫למר יעקב כבישא‬
‫אלף תשי‬ ‫לד״ר לאזר‬ ‫אלף תרמ‬ ‫לרב החפץ בעלום שמו‬
‫אלף תשיא‬ ‫לר׳ יעקב רוזנטל‬ ‫אלף הרמא‬ ‫לרב החפץ בעלום שמו‬
‫אלף תשיב‬ ‫למר אליד‪,‬ו משאש‬ ‫אלף תרנא‬ ‫לר׳ יצחק אביחצירא‬
‫אלף תשיג‬ ‫ל ד ד‪ .‬מ‪ .‬רובמן‬ ‫אלף תרנ׳׳ב‬ ‫למר יצחק ואענונו‬
‫אלף תשיד‬ ‫‪,‬‬ ‫לר׳ רחמים עטלאן‬ ‫אלף תרנג‬ ‫לק׳׳ק בווינוס אייריס‬
‫אלף תשטו‬ ‫לר׳ יצחק נסים‬ ‫אלף תרנד‬ ‫למר רפאל אזוגי‬
‫אלף תשטז‬ ‫לר׳ אליהו פרדס‬ ‫אלף תרנד‪,‬‬ ‫למר ראובן אלבאג‬
‫אלף תשיז‬ ‫למר אברהם ראש‬ ‫אלף תרנו‬ ‫לר׳ משה לייטר‬
‫אלף תשיח‬ ‫למכון חקר באגדה‬ ‫אלף תרנז‬ ‫לר׳ אברד‪,‬ם חל ואה‬
‫אלף תשיט‬ ‫לר׳ יצחק נסים‬ ‫אלף תרנח‬ ‫למר מאיר בניד‪,‬ו‬
‫אלף תשב‬ ‫לר׳ יעקב רוזנטל‬ ‫אלף תרנט‬ ‫למר שאול זיו‬
‫אלף תשכא‬ ‫למר זרח ורד‪,‬פטיג‬ ‫אלף תרס‬ ‫למר יעקב כץ‬
‫אלף תשכב‬ ‫ועד עדה מערבית‬ ‫אלף תרסא‬ ‫לישיבת רמב״ם ת׳׳א‬
‫אלף תשכג‬ ‫לר׳ מרדכי בר מוחא‬ ‫אלף תרסב‬ ‫למר אבא חושי‬
‫אלף תשכד‬ ‫לר׳ נסים עזראן ■‬ ‫אלף תרסד‬ ‫לר׳ יצחק נסים‬
‫אלף תשעה‬ ‫לבי״ס תיכון‬ ‫אלף תרסד‪,‬‬ ‫לר׳ יצחק נסים‬
‫אלף תשצא‬ ‫לר׳ יד‪,‬ודה זרחיד‪,‬‬ ‫אלף תרסו‬ ‫למר משה דד‪,‬אן‬
‫אלף ת שצב‬ ‫לר׳ יד‪,‬ודה בירדוגו‬ ‫אלף תרסח‬ ‫למר משה מישקובסקי‬
‫אלף תשצה‬ ‫למר ישראל יפת‬ ‫אלף תרסט‬ ‫למר ישראל לבנון‬
‫אלף תשצו‬ ‫לר׳ שמואל בן הרוש‬ ‫אלף עתר‬ ‫למר זרח ורהפטיג‬
‫אלף תתלו‬ ‫למר שלמה דיין‬ ‫אלף תרעא‬ ‫'‬ ‫למר מאיר בניהו‬
‫אלף תתל ז‬ ‫למר חנניה דד‪,‬ן‬ ‫אלף תרעב‬ ‫למר יצחק בן חרוש‬
‫אלף תתלה‬ ‫למר שלמה דיין‬ ‫אלף תרעג‬ ‫למר מאיר בניהו‬
‫אלף תתמ‬ ‫למר מאיר אלעזר עטיא‬ ‫אלף תרעד‬ ‫לר׳ רפאל ‪.‬בירדוגו‬
‫אלף תתמט‬ ‫למר א ברד‪,‬ם מזרחי‬ ‫אלף תרעד‪,‬‬ ‫להנצחת זכר א‪ .‬אלמאליח‬
‫אלף תתסו‬ ‫למר שלמה חביב קטאן‬ ‫אלף תרעו‬ ‫לר׳ ברוך טולידאנו‬
‫אלף תתסז‬ ‫ל ר ׳שלום משאש‬ ‫אלף תרעח‬ ‫למר חנינה דד‪,‬ן‬
‫אלף תתסה‬ ‫למר אסייג יהושע‬ ‫אלף תשעט‬ ‫ל ד יעקב קולן‬
‫אלף תתסט‬ ‫למר ישראל לבנון‬ ‫אלף תשפ‬ ‫למר אבא חושי‬
‫אלף תתע‬ ‫למר שלום נחמני‬ ‫אלף תשפא‬ ‫למר ישראל ישעיד‪,‬ו‬
‫אלף תתעא‬ ‫־‬ ‫למר מאיר כהן עו״ד‬ ‫אלף תרפד‬ ‫לר׳ שלום משאש‬
‫אלף תתעב‬ ‫למר מאיר כד‪,‬ן עו״ד‬ ‫אלף תרפו‬ ‫לר׳ חנניה דרעי‬
‫אלף תרפז‬ ‫לר׳ עימנואל למסעלי‬
‫מכתבי נחמה‬ ‫אלף תרפח‬ ‫לברית יוצאי מרוקו‬
‫אלף תתקי‬ ‫למשי ר׳ עובדיד‪ ,‬הדאיד‪ ,‬על מותו‬ ‫אלף תרפט‬ ‫לר׳ יעקב קפלן‬
‫אלף שיח‬ ‫לר׳ שמעון בועזיז על מות אביו‬ ‫אלף תרצ‬ ‫י‬ ‫לר׳ דוד דיין‬
‫אלף שיט‬ ‫למש׳ אלפסי על מות אבידום‬ ‫אלף תרצא‬ ‫לד״ר לאזר‬
‫אלף שב‬ ‫לר׳ שמואל טולדנו על מות אביו‬ ‫תלף תרצג‬ ‫לר׳ חנניה דד‪,‬ן‬
‫אלף שכא‬ ‫לר׳ ברוך טולדנו על מות הבן‬ ‫אלף תרצה‬ ‫לנשיא שזר‬
‫אלף שכג‬ ‫למר חביב טולדנו על מות אביו‬ ‫אלף תרצו‬ ‫ברכת הרבנות הראשית‬
‫אלף שץ‬ ‫לר׳ מימון ן׳ דנאן על מת אשתו‬ ‫אלף תרצז‬ ‫לח״ק צפון אפריקא‬
‫אלף שצד‪,‬‬ ‫■למש׳ אצאראף על מות אביהם‬ ‫אלף תרצח‬ ‫לד שאול אבן דנאו‬
‫אלף שצ״ז‬ ‫ל ד שאול ן׳ דנאן על מות אחיו‬ ‫אלף תרצט‬ ‫לר׳ יצחק אוחנא‬
‫אלף שצח‬ ‫למש׳ מרציאנו על מות •אביהם‬ ‫אלף תש‬ ‫למר פנחס שינמן‬
‫אלף תו‬ ‫למר שמואל חיוו על מות אחיו‬ ‫אלף תשא‬ ‫למר דוד בן גוריון‬
‫אלף תלד‬ ‫למש׳ בוטבול על מות אביד‪,‬ם‬ ‫אלף תשב‬ ‫למר פנחס שינמן‬
‫רמט‬ ‫מפתח הא וצ ר‬
‫סימן‬ ‫סימן‬
‫בית זונות לאחר שיפוץ האם אפשר להופכו לביכ״ג‬ ‫אלף תלה‬ ‫לר׳ יוסף אלמליח על מות הבן‬
‫אלף תד‬ ‫אלף תמח‬ ‫ל ד אהרן בוטבול על מות הבן‬
‫אלף תז‬ ‫מקום השדרה בעת נטילת לולב‬ ‫אלף ת נד‬ ‫לר׳ יוסף אביחצירא על מות אביו‬
‫אלף תי‬ ‫נוסח הבדלת מוצ״ש שחל בו יו״ט‬ ‫אלף תסח‬ ‫ל ד אהרן מאוזדא על מות אביו‬
‫אלף תכא‬ ‫‪.‬סדור שמ״ע בקול רם לפני חזרת הש״ץ‬ ‫אלף תעב‬ ‫למש׳ ד דוד הכהן על‪.‬מותו‬
‫אלף תלח‬ ‫מקור השם חזרת‬ ‫אלף תקג‬ ‫למר יעקב חיון על מות אמו‬
‫אלף תמב‬ ‫בענין האלכוהול בפסח‬ ‫אלף תקיט‬ ‫לר׳ אברהם בלייח על מות אחותו‬
‫אלף תמד‬ ‫רצון קוגיהם או קונם בברכת היוצר‬ ‫אלף תקכ‬ ‫לר׳ יעקב סקרון על מות אשתו‬
‫אלף תמט‬ ‫כיסוי הסכין בברכת המזון‬ ‫אלף תקמג‬ ‫לר׳ דוד הכהן על מות אחיו‬
‫‪ ,‬אלף תע‬ ‫כשרות המצות של קאזא בלנקא‬ ‫אלף תקמט‬ ‫לר׳ יהודה אצאראף על מות אביו‬
‫אלף תעא‬ ‫כלי חרס ״פורסולין״ בפסח‬ ‫אלף תקנ‬ ‫למש׳ מויאל על מות אביהם‬
‫אלף תצה‬ ‫האורז שנאסר במרוקו בפסח‬ ‫אלף תקינג‬ ‫ל ד דוד עובדיה על מות בתו‬
‫אלף תצט‬ ‫מניינים שונים בזויות ביהכ״ג‬ ‫אלף תקס‬ ‫לר׳ אברהם בליח על מות אחיו‬
‫אלף תקו‬ ‫הקדושה דמיושב אם לאומרה מעומד‬ ‫אלף תקפה‬ ‫ל ד מרדכי עמר על מות אחיו‬
‫אלף תקכג‬ ‫אם מותר לקרוא את ההפטרה בצרפתית‬ ‫אלף תש כה‬ ‫לר׳ דוד משאש על מות בתו‬
‫אלף תקכד‬ ‫תבלים הכשרים לפסח‬ ‫אלף תשכו‬ ‫לר׳ ■אליעזר בן לולו עיל מות אחיו‬
‫אלף תקכו‬ ‫אם מותר לקדש ולהבדיל בבירה‬ ‫אלף תשכז‬ ‫ל ד רחמים ן׳ עמארא על מות אמו‬
‫אלף תקע״ח‬ ‫הש״ץ המכריז יעלה ויבוא בליל ר״ח‬ ‫אלף תשכח‬ ‫למש׳ בכור שטרית על מות אביהם‬
‫אלף תקצג‬ ‫רבוע הבתים של התפילין‬ ‫אלף תשכט‬ ‫לר׳ יחיא נחמני על מות אשתו‬
‫אלף תקצה‬ ‫האם להתעטף בטלית בשעת הסליחות‬ ‫אלף תשל‬ ‫למר יוסף זאזון על מות אביו‬
‫אלף תר‬ ‫אתרוג ככדור וירוק‬ ‫אלף תשלא‬ ‫למר בכור שטרית על מות אמו‬
‫אלף תרב‬ ‫קדיש יתום ואדון עולם‬ ‫‪ ,‬א לף תשלב‬ ‫ל ד מכלוף אביחצירא על מות בנו‬
‫אלף תרז‬ ‫בענין ״עוד אנואר״ בפסח‬ ‫אלף תשלג‬ ‫למש׳ אלמאליח על מות אביהם‬
‫אלף תרי״ב‬ ‫לולב‬ ‫בענין ברכת על נטילת‬ ‫אלף תשלד‬ ‫למר יוסף אמסילי על מות דודו‬
‫אלף תריו‬ ‫סופר םת״ם שנקטעה ידו‬ ‫אלף תשלה‬ ‫לביה״כ סוריה ולבנון על מות פרחי‬
‫אלף תריז‬ ‫אם בתולה יכולה לכתוב את המגילה‬ ‫אלף ת שלו‬ ‫למר חביב טולדנו על מות אחותו‬
‫אלף תרכז‬ ‫ברכת הדבש הנוטף מהתמרים בדקל‬ ‫אלף תשלז‬ ‫ל ד שאול ן׳ דנאן על מות אשתו‬
‫אלף תרלו‬ ‫נענועי לולב בחג הסוכות‬ ‫אלף תשלח‬ ‫למר משה רבי על מות אשתו‬
‫מדוע אין מברכים על אכילת מצה בכל סעודה‬ ‫אלף תשלט‬ ‫למר משה דיין על מות אביו‬
‫אלף תרלז‬ ‫אלף תשמ‬ ‫למש׳ דוד בן ש‪.‬מול על מות אביהם‬
‫אלף תרנ‬ ‫חתונה בתוה״מ של פסח בלי ■סעודה‬ ‫אלף תשמא‬ ‫למי שנחטף בדמי ימיו‬
‫השימוש במקרופון בשבת לשם השמעת דרשה‪,‬‬ ‫אלף תשמב‬ ‫מצבת קבורה לאיש צדיק‬
‫אלף תרנ‬ ‫אלף תשמג‬ ‫מצבת קבורה נוספת‬
‫אלף תרצד‬ ‫בענין הדיבור בבית הכנסת‬ ‫אלף תשס‬ ‫למר שלום דיין‬
‫אלף תשמד‬ ‫טעות‬ ‫בו‬ ‫ונמצאת‬ ‫אם יש רק ס״ת א׳‬ ‫אלף תשפח‬ ‫לר׳ יהודה בירדוגו במות אביו‬
‫אם יש מוקצה במפסיק חשמל בשבת לאחר הפסקת‬
‫אלף תשמה‬ ‫הזרם‬ ‫אורח חיים‬
‫אלף תשמז‬ ‫חזן אשר חזר בתשובה‬
‫ציצית משאר מינים אם היא מדאורייתא אלף תשסא‬ ‫שלף שכב‬ ‫ברכת הזתים הירוקים‬
‫אלף תשסא‬ ‫שיעור ■טלית קטן‬ ‫אלף של‬ ‫מי יכול להתפלל — הביננו‬
‫אלף תשסא‬ ‫אם חובה להוציא הציציות החוצה‬ ‫אלף שלב‬ ‫כהן שמש בבית הכנסת‬
‫אלף תשסה‬ ‫פרי הגפן בקמץ או בסגול‬ ‫אלף שלג‬ ‫אם אין ט׳ עונים האם'יכולים ב׳ לומר קדיש‬
‫אלף תשסה‬ ‫אם מותר לפתוח מקרר בשבת‬ ‫אלף שלד‬ ‫סימן נט ס״ ב אם טעה ואמר אשר בדברו‬
‫אלף תשסו‬ ‫המחיצה לנשים בביהכנ״ס‬ ‫אלף שמ‬ ‫למה צריך חמץ בדיקה — והלא בביטול סגי‬
‫אלף תשסט‬ ‫הקברות‬ ‫אם מותר להתפלל בבית‬ ‫אלף שמט‬ ‫האם בתפילין כתוב לכם כמו בלולב‬
‫אלף תשסט‬ ‫אם האבל יכול לעבור לפני התיבה‬ ‫אלף שסז‬ ‫מי תקן ברכת הטוב והמטיב‬
‫אלף תשסט‬ ‫האומרים תחנון ביום העצמאות‬ ‫אלף שסח‬ ‫ברכת המזון לנשים מדאורייתא או דרבנן‬
‫אלף תשע‬ ‫חמשת מיני דגן שעירב עמהם דבש‬ ‫אלף שסט‬ ‫מי ששכח יעלה ויבוא בר״ח‬
‫אלף תשעג‬ ‫הדלקת החשמל ביום טוב ‪.‬‬ ‫אלף שעא‬ ‫ענבים שכובשים אותם ביין שרף‬
‫אלף תשעד‬ ‫ברכה שאינה צריכה‬ ‫אלף שעז‬ ‫איסור קריאת ק״ש בנוגע בערותו‬
‫אלף תשעד‬ ‫לברך‬ ‫חייב‬ ‫המוצץ סוכריה אם‬ ‫אלף שעח‬ ‫מי שלא התפלל מנחה ביום ח׳ של חנוכה‬
‫אלף תשעד‬ ‫עוגות המערבים עמהם צמוקים‬ ‫אלף שצד‬ ‫בהלכות חנוכה סימן תרעא ס״ו‬
‫אלף תשעד‬ ‫אם מותר להוסיף בנוסח התפלה‬ ‫אלף ת‬ ‫בענין מכירת חמץ‬
 ‫מפתח הא וצ ר‬ ‫רנ‬
‫סימן‬ ‫סימן‬
‫יורה דעה‬ ‫אלף תשעו‬ ‫האם מותר להשתמש* בחשימל לכבוד ישבת‬
‫אלף תשעו‬ ‫האם מותר לגלח בחול המועד‬
‫אלף שיד‬ ‫■אחוזת דם‪ ,‬או שאכלה סם‬ ‫אלף תשעז‬ ‫ברכת הלבנה בליל שבת‬
‫אלף שטר‬ ‫אם מותר לתת סם לכלב המצער‬ ‫אלף תשעז‬ ‫אמירת הלל בביהכנ׳׳ס שיש בו אבל‬
‫אלף שכד‬ ‫שוחט שטעה והטריף‬ ‫אלף תשעז‬ ‫פועלים המתפללים בהשכמה‬
‫אלף שכ״ט‬ ‫כיצד עושים הדיו לסת״מ‬ ‫אלף תשעט‬ ‫אם תוקעים בשופר בערב ר״ה‬
‫אלף שפז‬ ‫יין הנקרש בדופני הבורות‬ ‫אלף תשפא‬ ‫עיקר ועמו טפילה‬
‫אלף שצה‬ ‫דין אבקת חלב ובצים מאמריקא‬ ‫אלף תשפא‬ ‫ברכת הירקות שעם הכו‪,‬סכום‬
‫אלף שצט‬ ‫החזקה על קבר של צדיק‬ ‫אלף תשפב‬ ‫טעות שנמצאת בס״ ת במנחה של שבת‬
‫אלף תא‬ ‫אם נקב של נתוח מטריף בפרה חולבת‬ ‫אלף תשפג‬ ‫יראו עינינו עם י״ח פסוקים‬
‫הלואה בריבית לגוי שנולד מישראלית מומרת אלף תה‬ ‫אלף תשפו‬ ‫אם שעון של יד חוצץ בתפילין‬
‫אלף תיא‬ ‫כבד שנקרע נמלח ונתבשל‬ ‫אלף תשפז‬ ‫העולה לס״ת אם מותר לו לנשק קרוביו‬
‫אלף תיב‬ ‫חולדה שנפלה לתוך יורה חמה‬ ‫אלף תשפז‬ ‫בכוס הבדלה אם צריך כמלוא לוגמיו‬
‫אלף תב־‬ ‫היש להרחיק ערל ממנהיגות עוב״י‬ ‫אלף תשפז‬ ‫החזרה אם יש רק ה׳ החייבים בתפילה‬
‫אלף תכו‬ ‫ערל שמתו אחיו מחמת מילה‬ ‫אלף תשצז‬ ‫עליית הכהנים לדוכן עם הגרבים‬
‫■אלף תל‬ ‫אורז שמצאו בו תולעים‬ ‫אלף תשצה‬ ‫גלוי ראש בגברים‬
‫אלף תלא‬ ‫קצב שאיתרע חזקתיה‬ ‫אלף תשצט‬ ‫לעיסת מסטיק ביום התענית‬
‫אלף תמא‬ ‫בענין איסור נדה‬ ‫אלף תתב‬ ‫חלוקת הקבלות של המצוות בשבת‬
‫אלף תמר‬ ‫בשר שהומלח ולא הודח‬ ‫אלף תתג‬ ‫חזן העובד בניקוי אשיפה‬
‫אלף תרלד‬ ‫הכשרת בורות יין של גויים‬ ‫אלף תתז‬ ‫עיר במדבר א״י ׳אם עושים ב׳ ימים טובים‬
‫אלף תרימה‬ ‫בכור ופשוט שהניח להם אביהם שטרות‬ ‫אלף תתי‬ ‫זלזול בברכת כהנים של כהן אחד‬
‫אלף תרמו‬ ‫עוד בענין הפסק הנ״ל‬ ‫אלף תתיא‬ ‫מי שאוכל כוסכוס עם ירקות בסוכה‬
‫אלף תרג‬ ‫אם מותר לפנות מת ממקום למקום‬ ‫אלף תתיב‬ ‫הדלקת חשמל וכיבויו ביום טוב‬
‫אלף תשמר‬ ‫גוי שנתגייר ולפני הטבילה מת‬ ‫אלף תתטו‬ ‫בדין כוסכום בשבת‬
‫אלף תשי‬ ‫אם מותר למכור תיק ס״ ת‬ ‫אלף תתטו‬ ‫אורתים שאימם מברכים על המזון‬
‫אלף תשסד‬ ‫שנת השמיטה‬ ‫אלף תתיז‬ ‫בר מצוד‪ ,‬ביום תענית‬
‫אלף תשסז‬ ‫בענין סירכה‬ ‫אלף תתיט‬ ‫גיל הנחת תפילין‬
‫אלף תשסח‬ ‫הסירכה‬ ‫עוד בענין‬ ‫אלף תתכא‬ ‫זרם החשמל שנפסק בשבת‬
‫אלף תשסט‬ ‫בגד חדש לאבל כל י״ב חודש‬ ‫אלף תתכת‬ ‫זמן תפלת שיחרית בשיבת ויו״ט‬
‫אלף תשעא‬ ‫אם מותר לפנות מת מקברו‬ ‫אלף תתכט‬ ‫הנחת תפילין ביום תשעה באב‬
‫בצק שנטחן במכונת בשר אם מותר עם חלב‬ ‫אלף תתל‬ ‫פתיחת המקרר בשבת‬
‫אלף תשעג‬ ‫אלף תתל‬ ‫מי ששכח והתפלל בלי כפה‬
‫אלף תשעה‬ ‫זמן פדיון הבן‬ ‫אלף תתלא‬ ‫רכיבה בשבת בהלמיטרו בפאריז‬
‫אלף תשעט‬ ‫תינוק שמלים אותו ביום פדיון הבן‬ ‫אלף תתלג‬ ‫אמירת קדישי בפחות מעשרה‬
‫אלף תשפט‬ ‫פק ‪ T‬ת השנה לשבעה חודשים‬ ‫הפסקת החשמל שגרמה להתקררות האוכל אלף תתלד‬
‫אלף תשע‬ ‫אם מותר לצלות בשר טחון בלא מליחה‬ ‫אלף תתלה‬ ‫קריאת המגילה בלילד‪,‬‬
‫אבל תוך יב״ה אם מותר להיכנס לבית של שמחה‬ ‫אלף תתמ‬ ‫איסור רתיצה בים בשיבת‬
‫אלף תשצג‬ ‫אלף תתמא‬ ‫ענין האכילה בבית הכנסת‬
‫אלף תשצד‬ ‫דין בשר קפוא‬ ‫אלף תתמב‬ ‫בן עשר אם מותר להש־לים מנין‬
‫אלף תתא‬ ‫דין שתיית טה עם נענע‬ ‫אלף תתמה‬ ‫בעגין משחק המים בשבועות‬
‫אלף תתד‬ ‫התורם ס״ת לכבוד הוריו ולבתו‬ ‫אלף תתמג‬ ‫הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת‬
‫אלף תתה‬ ‫האריות שרוקמים על פרוכת ההיכל‬ ‫אלף תתמז‬ ‫ברכת חג המצות שאחרי פסה‬
‫אלף תתו‬ ‫ס״ ת שיש בו יריעות יתירות וחסרות שיטה‬ ‫המפצחים גרעינים וזורקים בפה את הקליפות בשבת‬
‫אלף תתי‬ ‫עשיית טלאי לס״ ת‬ ‫אלף תתג‬
‫אלף תתיא‬ ‫כלי בשר שנתערב עם כלי חלב‬ ‫אלף תתנ‬ ‫המנהגים שיש מי״ז בתמוז‬
‫אלף תתיח‬ ‫מילה שנעשית בלילה‬ ‫אלף תתנב‬ ‫משגיח ישירות בבי״ח בשבת‬
‫אלף תתכג‬ ‫אם מותר לקיים פו״ר עם אשה טמאה‬ ‫אלף תתנג‬ ‫מזלג של פסח שהרימו בו עוגה של חמץ‬
‫אלף תתכד‬ ‫השמוש במצבות של קברים‬ ‫אלף תתנד‬ ‫ההבדלה לנשיים במוצאי שבת‬
‫אלף תתכד‬ ‫עתידות‬ ‫אם מותר לשאול במגיד‬ ‫אלף תתנה‬ ‫מבוגר מחלל שבת קורא בתורה או ילד‬
‫אלף תתלט‬ ‫העובר על מנהג צריך התרה‬ ‫אלף תתנז‬ ‫מה מברכים על הצבר‬
‫אלף תתמד‬ ‫בדיני טהרת המשפחה‬ ‫אלף תתנט‬ ‫מקום בית הכנסת בבית משותף‬
‫אלף תתמה‬ ‫בי״ס מעורב בנים ובנות‬ ‫אלף תתסד‬ ‫פתיחת הבקבוקים בשבת‬
‫ס״ת שנפל מהארון על הקרשים של התיבה אלף תתנא‬ ‫אלף תתקיט‬ ‫הנחת תפילין בט׳ באב‬
 ‫רנא‬ ‫האוצר‬ ‫מפתח‬
‫סימן‬ ‫סימן‬
‫אלף תתפח‬ ‫ק ‪T‬ושיז בגערה בת י״ד‬ ‫אלף תתקל‬ ‫בן כהנת לפדיון הבן‬
‫אלף תתפט‬ ‫נערה המנחישה את קידושיה‬ ‫אלף תתקלא‬ ‫בענין כסוי הדם‬
‫•אלף תתצב‬ ‫התובע חלק אשתו בעזבון אביה‬ ‫אלף תתנג‬ ‫פקידת השנה שעושים לנפטרים‬
‫אלף תתקא‬ ‫אלמנה שהרתה לזנונים‬ ‫אלף תתנד‬ ‫כביסת המפות שמכסין בהן את הלחם‬
‫אלף תתקב‬ ‫קידושין ע״י האלמירי אם צריכים גט‬ ‫אלף תתנה‬ ‫סרדינים בקופסאות הבאים מחו״ל‬
‫אלף תתנו‬ ‫איסור משום מראית העין‬
‫חושן משפט‬ ‫אלף תתנז‬ ‫אם יש בישולי גויים בקופסאות סרדינים‬
‫אלף תתנז‬ ‫מעשר כספים דאורייתא או דרבנן‬
‫מלוה שהוציא הוצאות על קרקע הממושכן בידיו‬ ‫אלף תתסד‬ ‫דין השמות הנקלטים במכונת הקלטה‬
‫אלף שפא‬ ‫אלף תתסה‬ ‫הנישואין אחר ל״ג בעומר‬
‫אלף תרמד‬ ‫דיין שאמר אני הייתי מזכה‬ ‫אלף תתפב‬ ‫בענין גיור‬
‫פחות מעשרים שמכר קרקיע שירש מאביו אלף תרמז‬ ‫אלף תתפד‬ ‫בת נוצרי וישראלית לכהן‬
‫אלף תשפד‬ ‫המקדיש כסף לצדקה ומת‬ ‫אלף תתק‬ ‫שבועת העובד‬
‫אלף תתכב‬ ‫הרוצה לתקן עוון אבותיו במשא ומתן‬ ‫אלף תתקט‬ ‫דין מאבד עצמו לדעת‬
‫אלף תתכז‬ ‫אפוטרופוס הרוצה לעשות למנוחת האב‬
‫אלף תתצ‬ ‫שכיב מרע שציוה שאשתו תגור בביתו‬ ‫אבן העזר‬
‫אלף תתצא‬ ‫עוד בענין הנ״ל‬
‫אלף תתצב‬ ‫בענין מכירת קרקע לגוי‬ ‫אלף שסד‬ ‫אם מסדרין גט בע״יש‬
‫ירושה המגיעה לאשה מצד ‪.‬אביה ומצד אמה‬ ‫אלף שפח‬ ‫בענין סכי כתובה‬
‫אלף תתצג‬ ‫אלף שצג‬ ‫פרצת גדר העריות בדור הצעיר‬
‫אלף תתצד‬ ‫המוציא כלים מחדר מלאכה של נפטר‬ ‫אלף שצו‬ ‫שהיית עשר שנים בענין פו״ר‬
‫אלף תתצה‬ ‫מי שלא נבנה מאשתו ויחד לו פלגש‬ ‫אלף תכב‬ ‫יבמה הזקוקה ליבם שעזב את הדת‬
‫בני בכור אם יורשים פי שנים בנכסי הסבא אלף תתצו‬ ‫אלף תקה‬ ‫ההיא שנתעברה ואמרה מפלוני‬
‫אלף תתצו‬ ‫הנוהג בזיון באביו אם ידחה בירושה‬ ‫אלף תקח‬ ‫כתיבת‪ ,‬שמנה‪ ,‬שלשה ■בגט‬
‫אלף תתצו‬ ‫אביו‬ ‫אם הבן יכול לותר על הירושה בחיי‬ ‫אם כהן מותר בישראלית שאמרה נתעברתי מגוי‬
‫אלף תתצו‬ ‫כסף המונח בבנק אם נוטל הבכור פי שנים‬ ‫אלף תקלז‬
‫אלף תתצז‬ ‫אחזת ובני אחים מי מהם יורש‬ ‫אלף תקפב‬ ‫גיור בן נוכריה‬
‫אלף תתצח‬ ‫בענין אעבורי אחסנתא‬ ‫אלף תרל״ח‬ ‫אשה חולנית איך תשמש עם בעלה‬
‫אלף תתצט‬ ‫בענין פשרה צריכה קנין‬ ‫אלף תרמח‬ ‫גט שנמצאו בו אותיות דבוקות‬
‫מהו לעבוד בתור סופר בערכאות של גוים אלף תתק‬ ‫אלף תרמט‬ ‫פנויה שילדה והטוען הכחיש‬
‫אלף תרעז‬ ‫תרגום עיקר כתובה‬
‫אלף תרפג‬ ‫תרגום כתובת מחזיר גרושתו‬
‫מכתבים‬ ‫אלף תרפה‬ ‫תרגום חוזה בין גרוש לגרושתו‬
‫אלף תרצב' ׳‬ ‫תנאי חתון‬
‫‪-‬אלף תתקיא‬ ‫לד פנחס טולידנו‬ ‫אלף תשפה ‪,‬‬ ‫אשת איש־ שנתעברה מכהן ודאי‬
‫אלף תתקיב‬ ‫למר אשר חסין‬ ‫אלף תשצז‬ ‫כתובה שאבדה‬
‫אלף תתקיג‬ ‫לד שמואל ן׳ הרוש‬ ‫אלף תת ־‬ ‫מי כשר לסדר חופה‬
‫אלף תתקיד‬ ‫לד יצחק נסים‬ ‫אלף תתלב‬ ‫זריקה לגבר ע״י אחרת‬
‫אלף תתקטו‬ ‫לר אליהו ן׳ שושן‬ ‫אלף תתמו‬ ‫קול באשה ערוה‬
‫אלף תתקטז‬ ‫למר חביב אצרף‬ ‫אלף תתעג‬ ‫פנויה שילדה ומתה‬
‫אלף תתקיז‬ ‫למר הביב אצרף‬ ‫אלף תתעד‬ ‫עוד בענין הנ״ל‬
‫אלף תתקיח‪.‬‬ ‫למר אבא חושי‬ ‫אלף תתעה‬ ‫גט שנתן בלא הקנאה' לבעל‬
‫אלף תתקב‬ ‫לד אשר מרציאנו‬ ‫אלף תתעו‬ ‫קדושין על תנאי לאפקועי יבום‬
‫אלף תתקכב‬ ‫לד יוסף ן׳ הרוש‬ ‫אלף תתעז‬ ‫אשה שאמרו לה‪ ,‬בעלה אבד במלחמה‬
‫אלף תתקכג‬ ‫לד אשר מרציאנו‬ ‫אלף תתעה‬ ‫החתנים הנוסעים אחרי החתונה‬
‫אלף תתקכד‬ ‫למר אליהו פציצא‬ ‫אלף תתעט‬ ‫כתיבת גט בכתב רש״י‬
‫אלף תתקנה‬ ‫לד משה חביב‬ ‫אלף תתפ‬ ‫אשה שיצאה מבית בעלה בקטטה‬
‫אלף תתקנו‬ ‫לד משה לייטר‬ ‫אלף תתפא‬ ‫אשה שנשאת עם כיסוי ראש‬
‫אלף תתקנז‬ ‫למניעת הקרנת סרט‬ ‫אלף תתפב‬ ‫בענין יום הנישואין‬
‫אלף תתקנה‬ ‫לד חנניה דרעי‬ ‫אלף תתפג‬ ‫יבם זקן שרגלו הימנית נשברה‬
‫אלף תתקנט‬ ‫לד ישראל פנחס‬ ‫אלף תתפה‬ ‫יחוד עם משרתת‬
‫אלף תתקלב‬ ‫למר אליהו ביטון‬ ‫אלף תתפו‬ ‫אשה שאין לה אורח כנשים‬
‫אלף תתקלג‬ ‫למר טויטו מבורך‬ ‫אלף תתפז‬ ‫טפול בילדי אשה שוטה‬
 ‫האוצר‬ ‫מפתח‬ ‫רנב‬
‫סימן‬ ‫סימן‬
‫אלף תתקמא‪:‬‬ ‫לר׳ יהודה בירדוגו‬ ‫אלף תתקלד‬ ‫למר דוד ך עזרא‬
‫אלף תתקמב‬ ‫למר נסים סזנדא‬ ‫אלף תתקלה‬ ‫׳למר מאיר עטיא‬
‫אלף תתקמג‬ ‫למר יהודה פורסל‬ ‫אלף תתקלו‬ ‫למר הביב אצרף‬
‫■אלף תתקמד‬ ‫למר פנחס הכהן‬ ‫אלף תתקלז‬ ‫לד דוד שלוש‬
‫אלף תתקמה‬ ‫לד א‪ .‬אזולאי‬ ‫אלף תתקלח‬ ‫למר שימעון מלול‬
‫אלף תרהמר‬ ‫למר יצחק מדרסיה‬ ‫אלף תתקלט‬ ‫למר ישראל וולף‬
‫אלף תתקט‬ ‫■למר יעקב דהן‬

‫‪0 0‬‬
‫יעיכ^יו‬ ‫יגייופה‬ ‫• ‪f‬‬ ‫מ מ ט ד ‪.‬‬ ‫מ ת פ ג‬ ‫׳‬
‫מ מ ג י ז‬ ‫ת ת צ ו‬
‫‪S‬‬ ‫‪/‬‬ ‫־‬
‫׳‪1‬‬ ‫ת ת ל ג‬ ‫מ מ י ל א‬ ‫‪.‬‬ ‫י נ ג ט *‬ ‫מ י י פ ו‬
‫יגייפט‬ ‫יי‪-‬יגעו‬
‫•‬
‫*‪1‬‬
‫מ ת נ י ז‬ ‫י‪/‬תנז‬ ‫> מ ת » ל ד‬ ‫ת ת ^ ג‬ ‫‪ 9‬י‪0‬‬ ‫מ ט ו י מ ח ‪.‬‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫׳‬
‫מי^קיז‬

‫‪ft‬‬ ‫‪0%‬‬ ‫‪#0‬‬ ‫‪0‬‬

‫ת ת ט ו‬ ‫י ו ת ס י ־‘‬ ‫ת ת י ל ד‬ ‫ת ת ל ד‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫מ י מ ט י‬

‫‪tt‬‬ ‫י ‪#‬‬
‫יגינ^ג‬ ‫פ ט‬ ‫חג ח ג‬ ‫מיגילו‬ ‫ת ת י ל ה‬ ‫׳‬
‫‪1A‬‬ ‫ת מ ל נ צ‪1‬‬ ‫מ מ ט ה‬
‫ת מ ט י ז‬ ‫ת ת ס ד ו‬
‫‪f t‬‬ ‫‪0‬‬
‫הגיג^ין‬ ‫ינמעג!‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ת ת כ ן‬ ‫מ מ ג ט‬ ‫מ מ נ ה‬

‫• ‪0‬‬ ‫«‬
‫!‪t‬‬ ‫מ י ו פ י י‬ ‫מ מ ז ג ג‬ ‫מ ג‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מ מ מ א‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫מ מ ט‬
‫יזהנק־דז‬

‫•‪/‬‬ ‫‪’0‬‬
‫מ ^ ^ ו‬ ‫מ ‪7‬ןבו‬ ‫^‬ ‫‪i t‬‬ ‫ת ת » ג‬ ‫ע ת ל ז ג‬ ‫ת מ ט ג‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫מ‬

‫׳י‬ ‫י‪#‬‬
‫‪\I‬‬ ‫מ ת פ ד‬ ‫ת ת פ ד‬ ‫‪0‬‬
‫ט‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫ע מ מ ה‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ת ת ט ג‬

‫‪19‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬

‫מ ת פ ) ד‬ ‫ת מ ^ ג‬ ‫ה‬ ‫^‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫מ מ ? נ ד‬
‫•‬
‫ת י ג ה ד *‬ ‫ת ת ה ט‬
‫ר‬ ‫>‬ ‫‪#‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מ י ד‬ ‫מ י ג‬
‫ת ת מ ת‬ ‫מ מ מ ז‬
‫יג ‪1 V J n‬‬ ‫^’ * ‪a v‬‬

‫נ ‪t‬‬ ‫» ‪9‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪it‬‬ ‫י ג י ג ^ ו‬ ‫ת מ ל ? מ‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫מ מ צ‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ת ל ^ ה ד‬

‫‪ft‬‬ ‫‪f 9‬‬ ‫‪9‬‬

‫ת מ נ א‬ ‫ת ת נ‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫מ ל ל ד‬
‫יזיז^יי*‬
‫«■‬ ‫‪0‬‬
‫ח נ י ג ט ט‬ ‫מו^זליז‬ ‫‪*f‬‬
‫ת י ג מ ז‬ ‫מ מ י י ו‬ ‫‪0‬‬ ‫•‬
‫מ י ‪ T‬ג ^‬ ‫מ ת ג ג‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫מ ר ג‬

‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬

‫יניגק*‬ ‫תיגעיו‬ ‫*»‬ ‫מ מ ג ד‬ ‫ת מ ג ו ‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫מ ר‬ ‫ט‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫מ‬
‫ת ת ג ^ ו‬ ‫ממי))*‬
‫« ‪0‬‬
‫‪#‬‬ ‫*‬
‫י^יגק•‬ ‫ת ת ע ו‬ ‫‪,f‬‬ ‫ת ת נ ה‬ ‫ת מ נ ה‬ ‫מ ד ן !‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ת‬

‫‪0 1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪B 9‬‬

‫ת ת ^ •‬ ‫מ י ג ע ו‬ ‫‪t/‬‬ ‫מ י‪ 1‬ץ ז‬ ‫ת ת ע ד‬ ‫מ מ נ ו‬ ‫מ מ נ ה‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ת‬

‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪• 0‬‬

‫מ מ נ ת‬ ‫מ מ ג ז‬ ‫מ ת נ ל ז *‬ ‫ת מ ^ ץ‬

‫מ ת ע ת‬ ‫ת ת ע ה‬ ‫י» ^‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪t r‬‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מ מ ג ט‬ ‫מ ת נ ^ ה‬ ‫מ מ ל י ו‬
‫״ליג^‬ ‫יגיגעו‬

‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 B‬‬

‫ת מ ע ו‬ ‫מ ת ט ד‬ ‫ט‬ ‫^‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מ מ » \ ה‬
‫‪ f‬״‬
‫ת מ ע ט‬ ‫ת ת ע ו‬
‫‪9 9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫> ‪i j y u‬‬ ‫> ע ע ד ז‬ ‫מ מ מ ז‬ ‫ט‬ ‫מ מ‬

‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a‬‬

‫ע»‬ ‫מ ע ו ע ד‬ ‫מ ‪0‬ועו‪,‬‬ ‫מ מ ג‬ ‫מ מ כ ג ט‬
‫תת»;ן*^‬ ‫ת ת ע ז‬ ‫א‬ ‫מ מ ‪5‬‬ ‫ת ת ע ז‬
‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0 9‬‬
‫ת‪1‬‬ ‫ת‬ ‫מ ת י‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מ מ ט ו‬

‫» י‬
‫פ א‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫מ ת ע ה‬ ‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0 0‬‬
‫ת מ ל ט‬ ‫מ ת ל ד‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מ מ ל ז‬

‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0 0‬‬

‫ת ת ל ו‬ ‫מ ת י ל ט‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ת ת ע ו !‬
‫מיגקיג•‬ ‫מ י ש עירי‬ ‫‪It‬‬
‫ת ת ע ה‬ ‫ת מ ע ט‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 0‬‬
‫ה‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫מ ת מ ד‬ ‫מ מ ע ג‬ ‫מ מ ט ט‬

‫י ‪#‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 0‬‬

‫י ג מ פ ג‬ ‫ת ת פ‬ ‫ת ת מ ו‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ה ת ע ג‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ת‬

‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 0‬‬

‫ת ת ג ^‬ ‫תמג^‪^,‬‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ת‬

‫'‪/‬‬ ‫• ‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪0 0‬‬

‫ת ת ע ד ׳‬ ‫י ג י ג פ א‬ ‫ת ת נ ד י *‬ ‫מ ת נ ג‬ ‫ת ת ע ה‬ ‫מ ת ע ג‬
‫ת י נ נ ן ג‬

‫‪0‬‬ ‫*‬ ‫‪0 0‬‬

‫מ ת נ ה‬ ‫ת ת צ ד‬ ‫מ ל ע ז‬ ‫ת ל ^ י ג‬

‫ת ת ע ה‬ ‫מ י נ ע ג‬ ‫״‪#‬‬ ‫‪9 9‬‬ ‫‪09‬‬

‫‪It‬‬ ‫מ מ נ ו‬ ‫ת מ נ ה‬ ‫תרגיונ‬ ‫ת ר צ ׳ י‬
‫ת י ג נ ך ע‬
‫‪*f‬‬ ‫^‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫זכות רבותינו תעמוד להם ככל מילי דמיטב‬
‫■*(“‬

‫לעילוי נשמת הנערה החסודה‪ ,‬הצנועה והזכה‪.‬‬ ‫נר ה׳ נשמת אדם‬

‫שקיבלה את היסורין באהבה‪ .‬מיוחדת במידותיה‬ ‫לעילוי נשמת‬
‫רויטל מזל ז״ל בת שרה‬ ‫המדוכא ביסורים ומקבלם באהבה‬
‫נפטרה לבית עולמה ביום ט״ז מר חשון תשנ״ח‬ ‫ד מיכאל מהלוף כן סוליקא זצ״ל‬
‫ת‪.‬נ‪ .‬ע‪ .‬פ‪ .‬ה‪.‬‬ ‫נלב״ע עשב״ק פ ד כראשית■־ כ״ט תשרי תשנ״ז ־‬
‫נדבת ר׳ היים ושרה מהודר יחי׳ לרפואתם והצלחתם‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪,‬‬
‫להצלחת כל משפחת אלקובי‬
‫לעילוי נשמת‬
‫ר׳ אליהו רפאל בן יצהק אסולי‬ ‫הוקדש לעילוי נשמת‬
‫הונצח ע״י חתנו ר׳ דוד ויזמן שיהי׳‬ ‫ר׳ אכרהם כן־נאים זצ״ל‬
‫פר שמואל זצ״ל‬
‫לעילוי נשמת‬ ‫נלב״ע ל׳ שבט ר״ח אדר התשנ״ג‬

‫יי נלב״ע ד׳ אייר‬‫הלן בת הסיבה‬ ‫מרת דיינה בן־נאים ע״ה‬ ‫ורעיתי‬

‫מכלוף בן פריהה יי נלב״ע רח׳ אלול‬

‫כת אכרהם זצ״ל‬
‫נלב״ע י״ג מנ״א התשנ״ו■■ ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫נתרם ע״י אברהם אלהרר הי״ו‬
‫להצלחתו והצלחת משפחתו‬
‫רפואה שלימה לעוסק בצורכי ציבור באמונה‬

‫לעילוי נשמת חאשה הצעירה שנקטפה בדמי ימיה ;‬ ‫ר׳ שמואל כן דהן שיחי׳‬
‫ואשתו רבת המעלות גב׳ פריהה בן דהן שתחי׳‬
‫יפה בת סוליקה ז״ל‬
‫נתרם ע״י אברהם ושרה בן דהן שיחי׳‬
‫חנה‪ .‬יצחק שמעון‪ .‬פנינה זוהרה‪ .‬שמואל‪ .‬רינה לאה שיחי׳‬
‫לעילוי נשמת משה וקנין ז״ל‬
‫לעילוי נשמת דוד ביטון ז״ל‬ ‫לעילוי נשמת‬
‫יהודה איאש ז״ל ־ חיפה‬ ‫המנוה‬
‫לעילוי נשמת הנפטרת‬ ‫לברכה וחיים טובים‬
‫לבית אזרזר‬ ‫תמו בת יקוט‬ ‫ילמשפחת איאש שלום סיגלית ירדן ויובל הי״ו וכל בני‬
‫יבד״ל ותמר ז״ל‬ ‫ורפאל אזרזר ז״ל בן דוד‬ ‫משפחת איאש ודמארי‬
‫חיה במותו‬ ‫‪56‬‬ ‫נפטר ד׳ תשרי תשנ״ז ובן‬
‫יבד״ל‬ ‫המוקיר אזרזר דניאל‬ ‫לעילוי נשמת החסיד העניו המזכה את הרבים‬
‫אשר למד ולימד בזוהר הקדוש כל ימיו‬
‫רחמים כן לאה מזרחי זצ״ל‬ ‫חחכם‬
‫לעילוי נשמת‬
‫נתבקש לישיבה של מעלה כיום ט׳ שבט תשנ״ב‬
‫אברהם בר קמרא דרעי‬ ‫ת‪.‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬
‫ולהצלחת כל משפחת אדרי‬
‫ומשפחתו חי״ו‬ ‫להצלחת מאיר ‪ p‬שללש‬
‫‪-f‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫זכות רבותינו תעמוד להם בכל מילי דמיטב‬
‫לעילוי נשמת‬
‫פנחס פרג׳י בן בת שבע‬
‫בתיה פרגי בת חנה‬
‫ז״ל‬ ‫אלעזר באבאגץ לאמי בן חיים ואביגיל‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫ליפיאח שאול לאמי בן בהיג׳מן‬
‫לרפואה שלימה ברמ״ח אבריו ושפ״ה גידיוו והצלחה בכל‬
‫לעילוי נשמת אמי מורתי‬
‫‪!S‬‬ ‫חנה בת פריחה ז״ל למשפחת אביטן‬
‫נלב״ע ו׳ אדר‬
‫נתרם ע״י בנה‬
‫מנחם שיחי׳ לחיי אביו אליהו שליט״א‬
‫להצלחת דוד ומטילדה איזרעאל )אזריאל(‬
‫לכבוד‬
‫יעקב ושבה ועקנין שילאי״ט‬
‫מאת שמעון ומזל ועקנין‬
‫והבנים יעקב דנה וליאור שיחי׳‬
‫לרפואה שלימה רפואת הגוף והנפש של‬
‫מורי רפאל מירי לשבילי שיחי׳‬ ‫אבי‬
‫אימי מורתי בת צירן שתחי׳‬
‫אורך ימים ושנות חיים אמיתיים‬
‫ממני אליהו הי״ו‬
‫לע״נ הזקן הכשר‪ ,‬צנוע בכל דרכיו‪,‬‬
‫כל כולו להטיב לזולת‬
‫ר׳ שאול ב״ר מיכאל שמאמא ז״ל‬
‫נלב״ע י״ז אדר א תשנ״ה‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪,‬‬
‫נדבת נתן אוחיון הי״ו‬
‫‪-f‬‬
‫מוריה‬ ‫ובתם‬ ‫שאול ואורית אסרף‬ ‫‪-f‬‬
‫זכות כל הצדיקים תעמוד להם להתברך בבנים זכרים של קיימא‬
‫לעילוי נשמת אבי עטרת ראשי‬
‫מכלוף בן תמר וקנין ז״ל‬
‫מאת בנו אשכול וקנין הי״ו ■ פ״ת‬
‫לעילוי נשמת‬
‫רבי חביב בן שמחה אדרי ז״ל נלב״ע כ״ח אייר‬
‫ע״י בנו שלום אדרי שיחי׳ ‪ -‬ק‪ .‬מלאכי‬
‫לעילוי נשמת ההורים היקרים‬
‫פרחה ואליהו אלמלח ז״ל‬
‫מוקדש ע״י עמי ואבי אלימלך הי״ו‬
‫לעילוי נשמת‬
‫ז״ל‬ ‫ר׳ שלמה אזולאי ז״ל שמחה אזולאי‬
‫הבחור דורין אזולאי ז״ל‬
‫יעקב בן היון ז״ל מרים בת היון ז״ל‬
‫להצלחת יוסף אזולאי ואשתו שרה‪,‬‬
‫והבנים שלמה יעקב אורן ושמחה הי״ו‬
‫לעילוי נשמת ההורים‬
‫מרדכי בר סוליקה ויצמן‬
‫שמחה כת אסתר ויצמן‬
‫נתרם ע״י דוד ויצמן שיחי׳ ומשפחתו‬
‫לעילוי נשמת אבי מורי‬
‫שלמה אוסעדון בר ימנה‬
‫נפטר ג׳ אייר תשנ״ו‬
‫ולעילוי נשמת אימי מורתי‬
‫סוליקה אוסעדון בת עיישה‬
‫נפטרה י״ ט תמוז תשנ״ד‬
 ‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫זכות רבותינו תעמוד להם ככל מילי דמיטב‬

‫להנצחת דוד אדרעי ז״ל‬
‫דבי מרדכי אביטבול ‪ -‬אב״ד במוגדור‬
‫להצלחת חנוך כן חיים הי״ו‬
‫להצלחת אליעזר דליה הי״ו‬
‫לחצלחת ג׳ילברט בן חמו הי״ו‬
‫להצלחת אברחם עמר הי״ו‬
‫להצלחת שלום פרץ הי״ו‬
‫להצלחת סרור יוסף הי״ו‬
‫להצלחת אדרי מישל הי״ו‬
‫להצלחת מאיר סגרון הימ ‪,‬‬
‫להצלחת מיכאל איפרגן הי״ו‬
‫להצלחת רביבו מכלוף הי״ו‬
‫לחצלחת יצחק הראל הי״ו‬
‫ברכה רבה והצלחה לאוהב ה׳ ותורתו‬
‫הר׳ אליהו גניש הי״ו‬
‫ישלם ה׳ לו כפועלו הרב‬
‫וישלח רפואה שלימה בכל אבריו‬
‫ויזכה לראות נחת ושמחה כל ימי חייו‬
‫להצלחת מיכאל אלחרר הי״ו‬
‫לעילוי נשמת אבי משה בן שמחה ז״ל‬
‫אמי דדה בת פריחה ז״ל‬
‫אחי דוד בן דדה ז״ל‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫ואלה יעמדו על הברכה‬
‫ר׳ יואל כהן שיחי׳‬
‫לחיי בנו אברהם חיים‪ ,‬ריזל ברכה‪ ,‬חנה‪ ,‬וההורים‬
‫צאלח ואהובה כהן שיחי׳ והאחים אהרן‪ ,‬גבריאל‪,‬‬
‫לאה סמרה ומשפחותיהם‬
‫להצלחת עמרם ושושנה בן אדהאן הי״ר‬
‫לעילוי נשמת‬
‫אמי ואבי עישה ושלמה ארובם‪,‬‬
‫נדבת גנם עמרם הי״ו‬
‫לעילוי נשמת‬
‫החייל ניר אלחרר בן מרים‬
‫י״ט אדר ב׳ תשנ״ז‬
‫ורבי דוד אלחרר בן רחל ז״ל‬
‫א׳ טבת תשנ״ח‬

‫וילדיהם יצחק‪ ,‬זוהרה‪ ,‬דוד‪ ,‬אסתר‪ ,‬ומוריה‬

‫למנוחת יחיא ז״ל ופריחה ז״ל‬
‫למשפחת אוחנונה‬
‫לעילוי נשמת יקוט בת זמילה‬ ‫נפטרה י״א אייר תשנ״ו‬ ‫נפטר ז׳ טבת תשמ״ט‬
‫ויעקב בן שלוש בן יקוט‬
‫לעילוי נשמת‬
‫לעילוי נשמת‬ ‫שלום כנפו בר זוהרה ז״ל‬
‫שמעון בן^שמעון ז׳׳ל בן אסתר■‬ ‫נלב״ע ל׳ שבט תשמ״ב‬
‫נלב״ע כ׳ אדר תשמ״ה ־ ת‪.‬נ‪.‬צ‪,‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ושמחה כנפו כת מסעודה ז״ל‬
‫נדבת מישל בן שמעון ומשפחתו להצלחתם‬ ‫נלב״ע מוצש״ק כ״ג אדר א׳ תשנ״ז‬
‫‪■f‬‬ ‫לידידי ותומכי‬ ‫‪■f‬‬
‫אוצרות המגרב ־ קרן חכמי מרוקו‬
‫על תמיכתם הקבועה למפעל החשוב‪,‬‬
‫לגילוי אוצרות יהדות מרוקו‬
‫תבא עליהם הברכה ויתברכו בכל מילי דמיטב אמן‬
‫יוסף מורישווילי‬ ‫פנחס ביטון‬ ‫נעמי מלקר‬
‫דוד ויזמן‬ ‫ג׳ק חרוש‬ ‫מלקד יצחק ואורנה‬
‫סימה אלקובי‬ ‫‪ ,‬לוי אברהם‬ ‫שמחי ישראל וגלית‬
‫שלמה כהן‬ ‫נחמיאס שאול‬ ‫אלקיים שלמה‬
‫אני בן אבו‬ ‫אשר קורקוס‬ ‫דוד כהן‬
‫שלום כהן‬ ‫אפנג׳ר יצחק‬ ‫מצר ג׳ו‬
‫יוסי סופר‬ ‫יוסף אזולאי‬ ‫אסולין אברהם‬
‫יחיאל ביטון‬ ‫ויצמן דוד‬ ‫מרציאנו דוד‬
‫נתן דרור‬ ‫דינה כהן‬ ‫מאיר לוגאסי‬
‫גיסים חדידה‬ ‫רחל חזיזה וחיים‬ ‫אזרזר דניאל‬
‫אברהם עמר‬ ‫מאיר אלבז‬ ‫שאול שי אמסלם‬
‫שמעון אסולין‬ ‫ניסים פחימה‬ ‫לג׳ר טנג׳ר‬
‫מאיר איפרגן‬ ‫יחיאל ביטון‬ ‫הרב משה דרעי‬
‫חיים תורגמן‬ ‫אמיר קנטן‬ ‫מאיר סבן‬
‫שלום אלוק‬ ‫שאול לאמי‬ ‫נהוראי אטיאס‬
‫רוברט אלבז‬ ‫מאיר אוסעדון‬ ‫אזוגי אברהם‬
‫מיכאל דהן‬ ‫מנחם אביטן‬ ‫זוזות יוסי‬
‫משה אלמקיים‬ ‫ויקטור מלכה‬ ‫בן זיקרי עמרם‬
‫יהושע לוי‬ ‫דוד יזרעאל‬ ‫ניסים מגרה‬
‫דוד שושן‬ ‫יהושע אביעזיז‬ ‫היזמי נעמי‬
‫שמעון מור יוסף‬ ‫אליהו ביטון‬ ‫פינטו אברהם‬
‫יעקב מרגי‬ ‫יוחנן בן נון‬ ‫ועקנין אשכול‬
‫ניסים ממן‬ ‫שמעון ועקנין‬ ‫שלום אדרי‬
‫אורי אלנקוה‬ ‫יהודה ביטון‬ ‫אבי ועמי אלימלך‬
‫יעקב אמזלג‬ ‫אלי מילר‬ ‫מרדכי ביטון‬
‫הדר ביטן יצחק‬ ‫מיכאל אדרי‬ ‫רב מאיר בן עטר‬
‫משה קלינימן‬ ‫שמעון בראל‬ ‫יצחק בוגנים‬
‫מאיר אדרי‬ ‫דדה שושן‬ ‫מישל בן שמעון‬